gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אמונים נצר - קאסאן בית שמש · Eminim Noitzar - Kasan Beit Shemesh — ניצבים וילך (2026-08-31)

מוציא לאור: אמונים נצר - קאסאן בית שמש · Eminim Noitzar - Kasan Beit Shemesh

שבוע: ניצבים וילך (2026-08-31)

אמונים נצר - קאסאן בית שמש · Eminim Noitzar - Kasan Beit Shemesh — ניצבים וילך (2026-08-31)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פרשת נצבים וילך‬ ‫תשפ"ו | שנה ג' | גליון קמג‬ ‫יו"ל ע"י‬ ‫מכון 'אמונים נצר' קאסאן‬ ‫‪‬‬ ‫פרשת נצבים וילך‬ ‫‪‬‬ ‫דברות קודש‬ ‫רעווא דרעווין פרשת כי תבוא תשפ"ו‬ ‫'כי ממך הכל' המלכת השי"ת בימים אלו ע"י הכרת חסדיו עמנו �������������������������������������ה‬ ‫'עמי לא התבונן' נחיצות ההתבוננות בימים אלו • 'היש ה' בקרבנו' פיתויי עמלק להסתיר חסדי‬ ‫המקום • 'לך ה' הצדקה' התבוננות בחסדי ה' באחרית השנה • 'שאינך כפוי טובה' מצות הביכורים‬ ‫להכיר הטובה • 'על כל נשימה תהלל קה' ההודאה להשי"ת על כל רגע‬ ‫שיחות קודש‬ ‫שיחת הכנה ליום ראש השנה‬ ‫'כי הוא נורא ואיום ובו תנשא מלכותך' התחדשות המלכת השי"ת ביום ראש השנה �������יד‬ ‫פיקודיך נצרתי‬ ‫שיעורים‪ ,‬חידו"ת ובירורי הלכה‬ ‫תספורת וטבילה בערב ראש השנה �������������������������������������������������������������������������������כג‬ ‫האם יש מקום להמנע מלהסתפר בער"ה כדי להסתפר בערב סוכות • האם שיעור גידול השערות‬ ‫הוא לעולם בשלושים יום • מאימתי אפשר לטבול בערב ראש השנה לכבוד היום * דינים היוצאים‬ ‫דברות קודש‬ ‫רעווא דרעווין פרשת כי תבוא תשפ"ו‬ ‫שבת שבע ברכות ‪ -‬לבת כ''ק מרן רבינו שליט''א‬ ‫'כי ממך הכל'‬ ‫המלכת השי"ת בימים אלו ע"י הכרת חסדיו עמנו‬ ‫'עמי לא התבונן' נחיצות ההתבוננות בימים אלו • 'היש ה' בקרבנו' פיתויי‬ ‫עמלק להסתיר חסדי המקום • 'לך ה' הצדקה' התבוננות בחסדי ה' באחרית‬ ‫השנה • 'שאינך כפוי טובה' מצות הביכורים להכיר הטובה • 'על כל נשימה‬ ‫תהלל קה' ההודאה להשי"ת על כל רגע‬ ‫לאחר מירוח הכרי וסיום ההתעסקות‬ ‫בפרשתן (כו א‪-‬ב) 'והיה כי תבוא אל‬ ‫בפירות ובתבואה‪.‬‬ ‫הארץ אשר ה' אלקיך נותן לך נחלה‬ ‫וירשתה וישבת בה‪ .‬ולקחת מראשית כל‬ ‫בהמשך הפסוקים (כו ה‪-‬י) יש נוסח‬ ‫פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה'‬ ‫שלם שקורא המביא ביכורים‪ ,‬ומתחיל‬ ‫אלקיך נותן לך ושמת בטנא והלכת אל‬ ‫מחסדי המקום שעשה עם יעקב אבינו‬ ‫המקום אשר יבחר ה' אלקיך לשכן שמו‬ ‫כשהצילו מלבן הארמי‪ ,‬וממשיך לספר‬ ‫שם'‪ ,‬ובפסוקים אלו נאמרה מצות הבאת‬ ‫על יציאת מצרים ועל ירושת ארץ ישראל‪.‬‬ ‫הביכורים לבית המקדש‪ .‬וכתב רש"י (ד"ה‬ ‫ולהבין בעי מה עניינה של אמירה זו בעת‬ ‫מראשית) 'אדם יורד ורואה תאנה שבכרה‪,‬‬ ‫הבאת הביכורים‪ ,‬מה שלא מצינו בשאר‬ ‫כורך עליה גמי לסימן ואומר הרי זה‬ ‫התרומות ומעשרות‪ .‬עוד יש לדעת למה‬ ‫ביכורים'‪ .‬ויש לדעת הטעם שהביכורים הם‬ ‫מתחיל מיעקב אבינו דווקא‪ ,‬ולא מנס‬ ‫כבר בעוד הפרי על העץ‪ ,‬בשונה משאר כל‬ ‫הצלת אברהם אבינו מאור כשדים כשנזרק‬ ‫התרומות והמעשרות שמופרשים דווקא‬ ‫ה‬ ‫דגל מחנה אפרים (ד"ה והיו‬ ‫ובספה"ק‬ ‫לשם בידי נמרוד‪ ,‬וכדומה משאר הניסים‬ ‫חייך) ביאר הכוונה בזה על פי דברי הרמ"א‬ ‫שהיו עמו ועם יצחק‪.‬‬ ‫(או"ח סי' א ס"א) שכתב 'שויתי ה' לנגדי‬ ‫בספרי קודש עמדו על סמיכות פרשה זו‬ ‫תמיד הוא כלל בתורה ובמעלות הצדיקים‬ ‫של ביכורים לסיום פרשת כי תצא במצות‬ ‫אשר הולכים לפני האלקים‪ ,‬כי אין ישיבת‬ ‫מחיית עמלק‪ ,‬ויש שפירשו (מושב זקנים לבעלי‬ ‫האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו‬ ‫התוספות) שעמלק נקרא בפסוק (במדבר כד כ)‬ ‫כישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך‬ ‫'ראשית גויים עמלק'‪ ,‬והוא בחינת ראשית‬ ‫גדול‪ ,‬ולא דיבורו והרחבת פיו כרצונו והוא‬ ‫דקליפה‪ ,‬ולכן הוסמך לכאן בחינת ראשית‬ ‫עם אנשי ביתו וקרוביו כדיבורו במושב‬ ‫דקדושה של הביכורים‪ ,‬שהוא התיקון‬ ‫המלך‪ .‬כל שכן כשישים האדם אל ליבו‬ ‫לזה‪ .‬גם יש לבאר את סמיכות מעשה‬ ‫שהמלך הגדול הקב"ה‪ ,‬אשר מלא כל‬ ‫הארץ כבודו עומד עליו ורואה במעשיו‪,‬‬ ‫עמלק לפרשה הקודמת לו של מידות‬ ‫ומשקלות‪ ,‬שאף שכבר הביא רש"י (כה‬ ‫כמו שנאמר אם יסתר איש במסתרים‬ ‫ואני לא אראנו נאם ה' (ירמיה כג כד)‪ ,‬מיד‬ ‫יז ד"ה זכור) מהמדרש (תנחומא תצא ח) שטעם‬ ‫יגיע אליו היראה וההכנעה בפחד השי"ת‬ ‫הסמיכות הוא לרמז ש'אם שיקרת במידות‬ ‫ובושתו ממנו תמיד'‪ ,‬וזה שרמזה התורה‬ ‫ובמשקלות הוי דואג מגרוי האויב‪ ,‬שנאמר‬ ‫כאן‪ ,‬שחייך ‪ -‬והיינו השי"ת מקור חיותנו‪,‬‬ ‫(משלי יא א) מאזני מרמה תועבת ה'‪ ,‬וכתיב‬ ‫יהיה תלוי ועומד לנגדנו בכל עת‪ ,‬ועל ידי זה‬ ‫בתריה (שם ב) בא זדון ויבוא קלון'‪ ,‬מכל‬ ‫נפחד ונורא מהדר גאונו יומם ולילה‪' ,‬וזוהי‬ ‫מקום לא ביארו לנו חז"ל טעמו של דבר‪.‬‬ ‫ברכה גדולה' שנזכה לחיות עם יראת שמים‬ ‫קראנו בפרשה את התוכחות והקללות‬ ‫בכל עת‪.‬‬ ‫של משנה תורה‪ ,‬כתקנת עזרא (מגילה לא‪):‬‬ ‫ייטב פנים (אבני זכרון לר"ה ד"ה עוד‬ ‫בספה"ק‬ ‫לקרוא פרשה זו קודם ראש השנה כדי‬ ‫זאת) הביא רמז לחודש אלול בפסוק (שמות טו‬ ‫שתכלה השנה וקללותיה‪ .‬ונודעו דברי‬ ‫א) 'אז ישיר משה ובני ישראל את השירה‬ ‫הזוהר הקדוש (זוה"ח ריש פרשתן) שלפי האמת‬ ‫הזאת לה' ויאמרו לאמר אשירה לה'"‪,‬‬ ‫כל הקללות הם ברכות גדולות שנסתרות‬ ‫שהתיבות 'לה' ויאמרו לאמר אשירה'‬ ‫ומלובשות בקללות‪ .‬ולפי זה יש לידע איזו‬ ‫וכן 'ויאמרו לאמר אשירה לה'' הם ראשי‬ ‫ברכה נרמזת בפסוק (כח סו) 'והיו חייך‬ ‫תיבות 'אלול'‪ ,‬ויש להבין השייכות בפסוק‬ ‫תלואים לך מנגד ופחדת לילה ויומם ולא‬ ‫זה לחודש אלול‪.‬‬ ‫תאמין בחייך'‪.‬‬ ‫ו‬ ‫הזה‪ ,‬ואם מוצא שהיו דברים שבהם נהג‬ ‫'עמי לא התבונן'‬ ‫שלא כשורה‪ ,‬חוזר בתשובה ומתעלה‬ ‫נחיצות ההתבוננות בימים אלו‬ ‫בגדרים וסייגים ותחבולות כנגד היצר‪ .‬וזוהי‬ ‫עומדים אנו כבר בעומקו ובאמצעו של‬ ‫ההכנה לקדושת השבת‪ ,‬כמו שהאריך‬ ‫חודש אלול ירח התשובה‪ ,‬ובעוד שבועיים‬ ‫בזה בתחילת ספה"ק סידורו של שבת (ח"א‬ ‫ימים כבר נהיה בתוקף ימי ראש השנה‬ ‫שורש א ענף ג עלה א‪-‬ג) שאף שקדושת שבת‬ ‫הבעל"ט‪ ,‬ומוטל עלינו להתעורר בימים אלו‬ ‫קביעא וקיימא והיא נשפעת באתערותא‬ ‫ולחשב חשבונו של עולם היאך התנהגנו‬ ‫דלעילא‪ ,‬מכל מקום השראת הקדושה‬ ‫בשנה שחלפה ועברה ובמה עלינו להתחזק‬ ‫תלויה בהכנתו של כל יחיד‪ ,‬שאם אינו‬ ‫ולהתעלות השנה הבעל"ט‪ ,‬ולחפש עצות‬ ‫מנקה את עצמו מהרע שדבק בו בשבוע‬ ‫ודרכים להתעלות על ידם ולתקן את כל‬ ‫הזה אין בכחו לחוש בקדושת השבת‪.‬‬ ‫הטעון תיקון‪.‬‬ ‫בכל זאת ישנם שאין מתעוררים בזמן זה‪,‬‬ ‫(שער האותיות אות ת‪ ,‬מסכת‬ ‫השל"ה הק'‬ ‫ורק בסיום החודש‪ .‬בערב ראש חודש‪ ,‬אז‬ ‫חולין פרק תורה אור אות סב ד"ה עוד באתי לגלות‬ ‫הוא זמן תשובה ויום של תענית ואמירת 'יום‬ ‫סוד בענין זה) מביא שיש ארבעה זמנים של‬ ‫כיפור קטן' וכדומה‪ ,‬ואו‪-‬אז הם מתעוררים‬ ‫תשובה‪ ,‬המובחר שבהם הוא בכל ערב‬ ‫לחפש בדרכיהם ובמעשיהם בחודש שעבר‬ ‫קודם שהאדם עולה על יצועו‪ ,‬וכמבואר‬ ‫ולראות שחודש שלם מחייהם לא הלך‬ ‫בזוה"ק (ח"ג קעו‪ ).‬שאלו הם הנקראים 'מארי‬ ‫לריק ולהבל‪ ,‬ולהוסיף בעבודת הבורא‬ ‫דחושבנא'‪ ,‬שבכל סיום של יום עומדים‬ ‫לחודש הבא‪ ,‬ויש בסך הכל י"ב או י"ג‬ ‫ומתבוננים מה עשו ביום הזה והאם ניצלו‬ ‫חדשים בשנה ומוכרחים לדאוג שלא יעברו‬ ‫אותו כראוי וכיאות‪ ,‬ואם לא היה בשלמות‪,‬‬ ‫בלא התבוננות וחשבון הנפש‪.‬‬ ‫חוזרים בתשובה ומטכסים עצות להבטיח‬ ‫מכל מקום מי שכל זמנים אלו אינם‬ ‫שיום המחר יהיה יותר טוב בעזה"י‪ ,‬ואינם‬ ‫מעוררים אותו ואין משפיעים עליו הרהור‬ ‫נותנים ליום שלם מחייהם לחמוק וללכת‬ ‫תשובה‪ ,‬עליו מביא הרה"ק מקאז'ניץ‬ ‫לאיבוד בלא שום מחשבה‪.‬‬ ‫זי"ע (פרשת ראה ד"ה עשר תעשר) בשם הרה"ק‬ ‫הדרגה הפחותה מכך היא התשובה‬ ‫הרבי ר' אלימלך זי"ע שלדעת תנא קמא‬ ‫וחשבון הנפש בסוף כל שבוע ימים‪ ,‬שזוהי‬ ‫במשנה (ר"ה פ"א מ"א) 'באחד באלול ראש‬ ‫כבר התעוררות יותר גדולה לאדם‪ ,‬ששבוע‬ ‫השנה למעשר בהמה'‪ ,‬והיינו שהמתעורר‬ ‫שלם חלף עבר מחייו‪ ,‬וחובה עליו לבדוק‬ ‫לתשובה רק בראש חודש אלול הרי הוא‬ ‫ולראות ולבחון את התנהגותו בשבוע‬ ‫ז‬ ‫'היש ה' בקרבנו'‬ ‫כבהמה‪ ,‬כי היכן היה בכל השנה ואיך נתן‬ ‫פיתויי עמלק להסתיר חסדי המקום‬ ‫לזמן לעבור עליו ביעף בלי שעצר להתבונן‬ ‫הרמב"ם (תשובה פ"ג ה"ב) כותב על‬ ‫האם הוא צועד בדרך הנכונה או שח"ו סטה‬ ‫המשפט שיש ביום ראש השנה וזה לשונו‪:‬‬ ‫קצת או הרבה מדרך הישר‪.‬‬ ‫'ושיקול זה אינו לפי מנין הזכויות והעוונות‬ ‫אמנם רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים‬ ‫אלא לפי גודלם יש זכות שהיא כנגד כמה‬ ‫שאדם כזה עדיין אינו בגדר בהמה‪ ,‬ואם‬ ‫עונוות שנאמר (מלכים א' יד יג) יען נמצא בו‬ ‫דבר טוב‪ ,‬ויש עוון שהוא כנגד כמה זכויות‬ ‫כשמתחילים לתקוע בשופר הוא כן‬ ‫שנאמר (קהלת ט יח) וחוטא אחד יאבד טובה‬ ‫מתעורר לפשפש במעשיו ולחזור בתשובה‪,‬‬ ‫הרבה‪ ,‬ואין שוקלין אלא בדעתו של אל‬ ‫הרי שגם הוא מקובל לפני המקום‪ ,‬וכך מי‬ ‫דעות והוא היודע היאך עורכין הזכויות‬ ‫שבכל חודש אלול עדיין ישן הוא בתרדמת‬ ‫כנגד העוונות'‪.‬‬ ‫הזמן‪ ,‬ורק באחד בתשרי ביום הדין עצמו‬ ‫נמצא שהחשבון אינו כדעת המצומצמת‬ ‫מתחיל להתעורר ולבדוק במעשיו‪ ,‬אזי‬ ‫שלנו של עבירות כנגד מצוות בלבד‪,‬‬ ‫הוא לכולי עלמא בגדר בהמה ולאו דין‬ ‫אלא רק הבוכ"ע לבדו היודע מחשבות‬ ‫בר נש‪.‬‬ ‫ורצונות בני האדם הוא הסופר ומונה‬ ‫שכן לכל הפחות בחודש זה המתוקן‬ ‫ושוקל‪ ,‬ויש מצב ששני אנשים קיימו את‬ ‫לתשובה‪ ,‬יש להתבונן בשפלותנו ובצרות‬ ‫אותה מצוה בדיוק‪ ,‬ובעוד שאצל הראשון‬ ‫ישראל ורדיפת הדת‪ ,‬ולדאוג שלא נשאר‬ ‫יש לה חשיבות קטנה‪ ,‬אצל חבירו היא‬ ‫ח"ו במצב הזה גם בשנה הבאה‪ ,‬וזאת‬ ‫בשווי הרבה יותר גדול‪ ,‬כיון שבאה לו‬ ‫על ידי החיפוש במעשים של השנה‬ ‫ביגיעה גדולה ובצער רב ולפום צערא‬ ‫שעברה וההתחזקות בכל דבר הטעון‬ ‫אגרא (אבות פ"ה מכ"ג)‪ ,‬ורק השי"ת יודע‬ ‫כמה כחות ורצונות והתגברות הכניס כל‬ ‫חיזוק‪ ,‬בידיעת התורה ובעבודת התפילה‪,‬‬ ‫אחד במצוותיו‪ ,‬וכמה לחם עם יצרו הרע‬ ‫באמונה ובמידות טובות‪ ,‬בשמירת הלשון‬ ‫שהכשילו בחטא‪ ,‬ואין איתנו יודע עד מה‪.‬‬ ‫ובשאר כל העניינים‪ ,‬ובפרט כעת כשכבר‬ ‫וכל אחד חפץ שהמשקל של מצוותיו יהיה‬ ‫עומדים רק שבועיים קודם יום הדין שבו כל‬ ‫רב ועצום ושהבורא ית"ש יביט אל פנימיות‬ ‫באי העולם נידונים לכל השנה הבאה‪ ,‬ואם‬ ‫לבבו ועוצם רצונו להתקרב אליו וירבה את‬ ‫לא עכשיו אימתי‪ ,‬ועלינו למהר ולהתעורר‬ ‫זכויותיו‪ ,‬ויש לדעת היאך עושים זאת‪.‬‬ ‫בחשבון הנפש ובתיקון המעשים‪.‬‬ ‫ח‬ ‫מספר‪ ,‬שעל כל זה פירש הרמ"א (סימן ו‬ ‫בספה"ק צמח דוד להרה"ק ר' דוד‬ ‫א) את מטבע הברכה בחתימת אשר יצר‬ ‫מדינוב זי"ע (פרשת כי תצא ד"ה הסמיכות) כתב‬ ‫'ומפליא לעשות' ‪ -‬שהפלא הוא שהקדוש‬ ‫לבאר את סמיכות פרשת משקלות ומידות‬ ‫ברוך הוא קושר רוחניות בגשמיות ומקיים‬ ‫למעשה עמלק שהזכרנו לעיל‪ ,‬ומבאר‬ ‫את הנשמה בתוך המערכת המופלאה של‬ ‫שהתיבות 'רק רע כל היום' הם סופי תיבות‬ ‫גוף האדם‪.‬‬ ‫'עמלק'‪ ,‬שכן מהותו של עמלק הוא שמכניס‬ ‫אמנם עמלק שמכניס ספקות באדם‬ ‫קרירות וספקות בהשגחת הבורא ובחיותו‬ ‫שמפקפק 'היש ה' בקרבנו אם אין' (שמות יז‬ ‫בכל פרטי הבריאה‪ ,‬והוא מקרר שהכל‬ ‫ז) ואינו זוכר שהכל רק מאת השי"ת‪ ,‬אינו‬ ‫במקרה ולא ה' פעל כל זאת‪ ,‬וממילא‬ ‫שם אל ליבו את כל החסדים שעושה אתו‬ ‫רואה האדם כל היום רק את הרעות ואת‬ ‫השי"ת תדיר בכל עת ורגע‪ ,‬ואינו שוקל‬ ‫מה שחסר לו ואין לו‪ ,‬שכן את כל מה שכן‬ ‫כנכון את הטובות כנגד מה שעדיין אין‬ ‫יש בידו אינו מייחס להשי"ת וחושב שזה‬ ‫בידו‪ ,‬ולכן הוא מקרר את כל עבודתו של‬ ‫מכחותיו שלו עצמו‪ ,‬ורק את החסר מרגיש‬ ‫האדם‪ ,‬שמסתובב עם ההרגשה שאין לו‬ ‫שכביכול השי"ת חייב לו ומחסר ממנו‪.‬‬ ‫את מה שהוא צריך ושהבורא מחסר ממנו‬ ‫הלא אם האדם יתבונן קצת בכל החסדים‬ ‫את הצטרכויותיו והוא בעצבון ובתמהון‬ ‫והטובות שמקיפות אותו על כל צעד ושעל‪,‬‬ ‫לבב‪ .‬לכן הסמיך הכתוב את פרשת מידות‬ ‫וישקול במאזני שכלו את החסדים אל מול‬ ‫ומשקלות לפרשת עמלק‪ ,‬שכן הוא הגורם‬ ‫מעט החסרונות שאין לו כחפצו‪ ,‬יבין מאוד‬ ‫שיהיו לאדם משקולת ומאזניים שאינם‬ ‫שעליו לחיות עם הרגשים של הכרת הטוב‬ ‫נכונים‪ ,‬ולא ישקול את החסדים הרבים‬ ‫והודאה עצומה להשי"ת‪.‬‬ ‫כנגד החסרונות המועטים‪ ,‬וכך מכניס הוא‬ ‫הרי כמה אנשים הלכו לישון בלילה ולא‬ ‫מחשבות של רפיון וכפירה ה"י‪ ,‬עכת"ד‬ ‫קמו בבוקר רח"ל‪ ,‬וכמה איבדו את יכולת‬ ‫הצמח דוד‪.‬‬ ‫הדיבור וחוש הראיה או הנשימה וכדומה‪,‬‬ ‫ובדברים אלו יש לפרש את הנאמר‬ ‫וברוך ה' שהוא חי ונושם ורואה ומדבר‬ ‫בעכן שמעל בחרם שעשו בני ישראל‬ ‫וכו'‪ ,‬ואילו לו נותן ה' לב ומח שעובדים‬ ‫בירושת העי‪ ,‬שאמר לו יהושע (יהושע ז יט)‬ ‫בכל יום ויום מיליארדי פעמים‪ ,‬ועיניים‬ ‫'שים נא כבוד לה' אלקי ישראל ותן לו‬ ‫מופלאות ומערכת העיכול שדוחה את‬ ‫תודה'‪ ,‬ובפשטות הכוונה לאמירת וידוי‪,‬‬ ‫הפסולת ולוקחת את החיות הנצרכת לגוף‬ ‫אך לדברינו יש לומר שבא לומר לו שיתן‬ ‫מתוך המאכלים‪ ,‬ועוד פלאי פלאים אין‬ ‫ט‬ ‫והחסדים שהבורא גמל אתו במתנת‬ ‫תודה והודאה על מה שכן יש לו‪ ,‬ואם היה‬ ‫חינם בשנה החולפת ויודה וישבח על כך‬ ‫נוהג כך לא היה נכשל במעילת החרם כיון‬ ‫להשי"ת‪ .‬ולכן נרמז בראשי תיבות של‬ ‫שלא היה מרגיש שחסר לו משהו‪.‬‬ ‫השם 'אלול' ענין השירה להשי"ת בתיבות‬ ‫בזה יש לבאר את דברי חכמים וחידותם‬ ‫'לה' ויאמרו לאמר אשירה לה' כנ"ל‪ ,‬כי‬ ‫שאמרו (חולין קלט‪' ):‬המן מן התורה מנין‪,‬‬ ‫זהו עיקר העבודה בחודש זה‪ .‬ומטעם זה‬ ‫שנאמר (בראשית ג יא) 'המן העץ אשר צויתיך‬ ‫נרמז השם אלול בפסוק במזמור לתודה‬ ‫לבלתי אכל ממנו אכלת'‪ ,‬והיינו כי שורש‬ ‫(תהלים ק ג) 'דעו כי ה' הוא אלקים הוא עשנו‬ ‫הרע נמשך מחטא אדם הראשון שכפר‬ ‫ולא אנחנו'‪ ,‬ובכתיב של 'ולא אנחנו'‪ ,‬כפי‬ ‫בטובתו של מקום‪ ,‬ואף שהיה לרשותו את‬ ‫שמביא השפת אמת (פרשת שופטים שנת תרל"ח‬ ‫כל העולם כולו מקצה אל קצה לא הסתפק‬ ‫ד"ה שופטים ושוטרים) מהחידושי הרי"מ זי"ע‪,‬‬ ‫בזה וראה לנגד עיניו רק את מה שחסר לו‬ ‫שכן בחודש זה אנו מתבוננים ומבינים שלא‬ ‫‪ -‬את העץ שממנו נאסר עליו לאכול‪ ,‬ומזה‬ ‫אנחנו עשינו את כל מה שיש לנו אלא 'ולו‬ ‫הגיע לחטא עץ הדעת בפיתוי הנחש‪ .‬ולכן‬ ‫אנחנו' ורק השי"ת נותן לנו ומשפיע לנו‬ ‫חסדים ורחמים בכל זמן ועת‪.‬‬ ‫נרמז כאן ענין המן שבא מזרע עמלק‪ ,‬שגם‬ ‫הוא לא הסתפק בכל מה שכן היה לו‪ ,‬ואף‬ ‫בכך נשכיל להבין את הפלגתו של‬ ‫שהיו לו מאות צאצאים וכבוד רב‪ ,‬וכולם‬ ‫הלקט יושר (או"ח דף טז) שמעיד על רבו‬ ‫השתחוו לו חוץ מאדם אחד ויחיד‪ ,‬ומכל‬ ‫התרומת הדשן זי"ע שבחודש אלול היה‬ ‫מקום אמר (אסתר ה יג) 'וכל זה איננו שווה‬ ‫מנגן ב'ברוך שאמר' במשך שלושת חלקי‬ ‫לי'‪ ,‬וראה מול עיניו רק את המשהו שהיה‬ ‫שעה‪ ,‬שכן הוא היה עסוק לעקור מעצמו‬ ‫חסר לו כפי דמיונו‪ ,‬וכל זה הוא כחו של‬ ‫את העקמימות של עמלק לראות רק את‬ ‫עמלק כנ"ל‪.‬‬ ‫מה שחסר לאדם‪ ,‬והודה ושיבח להשי"ת‬ ‫שמרחם על הבריות ושהוא אמר והיה‬ ‫'לך ה' הצדקה'‬ ‫העולם‪ ,‬והוא מהוה ומחיה את הכל‪,‬‬ ‫התבוננות בחסדי ה' באחרית השנה‬ ‫והשקיע בעיקר העבודה של ההודאה‪.‬‬ ‫בחודש אלול באחרית השנה הזמן גרמא‬ ‫כמו כן ביום ראש השנה עצמו‪ ,‬שהפליגו‬ ‫להתחזק בזה ביתר שאת‪ ,‬ובמקום שהאדם‬ ‫בזוהר הקדוש (תיקוני זוהר תיקון ו כב‪ ).‬שאלו‬ ‫יחשוב רק על כל מה שחסר לו ועל מה‬ ‫המבקשים על הגשמיות הם ככלבים‬ ‫הוא רוצה לבקש בראש השנה‪ ,‬יתבונן‬ ‫הצווחים הב הב‪ ,‬והיינו שמי שכל עסקו‬ ‫נא ויחשב את הריבוי העצום של הטובות‬ ‫י‬ ‫ההכרת הטוב העצומה שאמורה להיות‬ ‫בראש השנה רק לבקש ולבקש בלי‬ ‫בליבנו לאבינו אב הרחמן על כל חסדיו‬ ‫התבוננות על החסד והודאה על ריבוי הטוב‬ ‫עמנו ערב ובוקר וצהרים‪.‬‬ ‫שהשפיע עליו הבורא בכל השנה‪ ,‬הרי‬ ‫על זה מבקשים אנו בראש השנה 'שנהיה‬ ‫הוא גורם בזה צער גדול למעלה כביכול‪.‬‬ ‫לראש ולא לזנב'‪ ,‬כי 'ראש' אתוון 'אשר'‬ ‫ואדרבא מקובלנו מרבינו המגיד הגדול‬ ‫שדרשו בגמרא (שבת פז‪' ).‬אשר שיברת (שמות‬ ‫ממעזריטש זי"ע (יושר דברי אמת אות נו) שהזהיר‬ ‫לד א) ‪ -‬יישר כחך ששיברת'‪ ,‬ומבקשים אנו‬ ‫כי עיקר עבודת התפילה בראש השנה‬ ‫היא בפסוקי דזמרה ובהודאות על החסד‬ ‫שנהיה בבחינת אשר‪ ,‬ונהיה מלאים בברכת‬ ‫ובהכרה שכל הטובות הם רק מחיותו של‬ ‫יישר כח והודאה להשי"ת בכל השנה‪' ,‬ולא‬ ‫השי"ת שהוא מלך על כל העולם‪ .‬ולכן ביום‬ ‫לזנב' ‪ -‬בחינת עמלק שנאמר בו (דברים כה‬ ‫הראשון של ראש השנה מזהיר האריז"ל‬ ‫יח) 'ויזנב בך'‪ ,‬שמכניס עקמימות נוראה‪,‬‬ ‫(פרי עץ חיים שער ראש השנה סוף פרק ד‪ ,‬ראה עבודת‬ ‫לראות רק את החסר לנו‪.‬‬ ‫ישראל דרוש לראש השנה שחל להיות בשבת) שלא‬ ‫לכוונה זו אומרים אנו בנשמת 'ואילו פינו‬ ‫לבקש על גשמיות כלל‪ ,‬כי בתחילה יש‬ ‫מלא שירה כים וכו' אין אנחנו מספיקים‬ ‫לשרש מאיתנו את העקמימות של העמלק‬ ‫להודות לך' וכו'‪ ,‬שאכן אין בכחנו להודות‬ ‫שרואה רק את החסר‪ ,‬ולהשקיע בהכרת‬ ‫כראוי על כל הטובות שעושה אתנו‬ ‫ובהודאת הטובות‪ ,‬ובזה גופא ממליכים את‬ ‫השי"ת בכל ימי חיינו‪ ,‬אלא שמכל מקום‬ ‫השי"ת ומכירים שהכל רק ממנו ית"ש‪.‬‬ ‫אנו אומרים 'על כן איברים וכו' הן הם יודו‬ ‫דומה הדבר לאב המסרב לבקשת ילדו‬ ‫ויברכו וישבחו ויפארו וירוממו ויעריצו‬ ‫הקטן שמבקש ממנו סוכריה וכדומה‪,‬‬ ‫ויקדישו' וכו'‪ ,‬כי אנחנו מנסים להודות ככל‬ ‫והבן נשכב על הרצפה ומיילל בבכיות‬ ‫האפשר לנו‪ ,‬וממלאים פינו שבח והודאה‬ ‫ובצעקות‪ ,‬והאב מתמלא בצער לראות את‬ ‫על חסדי המקום במתנת חינם‪.‬‬ ‫מיעוט שכלו של בנו‪ ,‬שאף שהוא דואג לו‬ ‫עלינו לתקן את הפגם של עמלק שגורם‬ ‫יומם ולילה מעת שפקח את עיניו כשנולד‪,‬‬ ‫לנו לעוות את המאזנים ולא לשקול נכון‬ ‫ומוסר את כל כולו בעבורו‪ ,‬עדיין הוא רואה‬ ‫את היש על פני האין‪ ,‬ולכן מזל חודש תשרי‬ ‫רק את הסוכריה שהוא לא קיבל‪ ...‬וכך‬ ‫הוא 'מאזנים' (ספר יצירה פ"ה מ"ז)‪ ,‬כי בו אנו‬ ‫נראים אנחנו כשמגיעים אנו לראש השנה‬ ‫מקבלים עלינו להיות לנו מאזני צדק ולהבין‬ ‫ומחליטים שנתפלל בכל הכח על דבר זה‬ ‫את גודל חסדי הבורא‪ .‬ובזה אנו מעוררים‬ ‫וזה ועל הצטרכות זו‪ ,‬ולא מרגישים את‬ ‫אי‬ ‫לכם אח' (בראשית מג ו)‪ ,‬כי השי"ת היה אז‬ ‫מלעילא שהשי"ת ישקול את מצוותינו‬ ‫עסוק להקדים רפואה למכה ולהמליך את‬ ‫ומעשינו הטובים ויגדיל את ערכם באופן‬ ‫יוסף על ארץ מצרים‪ ,‬ואילו יעקב אמר שזו‬ ‫שיכריעו את הכף לזכות וכל זה תלוי ועומד‬ ‫רעה עבורו‪ .‬ואמנם הרה"ק מבארדיטשוב‬ ‫בהכרה ובמעשים שלנו‪.‬‬ ‫זי"ע (פרשת מקץ ד"ה למה הרעותם‪ ,‬בדפו"י הוא‬ ‫בליקוטים) כבר מצא כאן דבר טוב‪ ,‬שבזה‬ ‫'שאינך כפוי טובה'‬ ‫מצות הביכורים להכיר הטובה‬ ‫הכין יעקב לדורות עולם שאם יאמרו דיבור‬ ‫שאינו הגון לא יפעלו בזה רעה‪ ,‬אך מכל‬ ‫נתנה ראש ונשובה אל הביאור שלכן‬ ‫מקום היה כאן איזה פגם של כפיות טובה‬ ‫קוראים בימים אלו את פרשת הביכורים‬ ‫כביכול‪.‬‬ ‫שמהותם היא 'הגדתי היום ‪ -‬שאינך כפוי‬ ‫לכן כעת בהבאת הביכורים שהם התיקון‬ ‫טובה' (רש"י בפרשתן כו ג ד"ה ואמרת אליו)‪,‬‬ ‫על כפיות הטובה מזכיר המביא את חסדי‬ ‫שהאדם ישבח על הפירות שצמחו לו‬ ‫המקום‪ ,‬ומתחיל דייקא מהחסד שעשה‬ ‫וירגיש שזה מחסדי השי"ת ולא מכחו שלו‪,‬‬ ‫השי"ת ליעקב אבינו‪ ,‬כדי לתקן בכך את‬ ‫ולכן כבר בעת שהפרי התחיל לבכר ועודו‬ ‫בחינת הפגם שהיה ליעקב בענין זה‪ .‬וזהו‬ ‫על האילן‪ ,‬כורך עליו 'גמי' ‪ -‬ראשי תיבות‬ ‫יסוד גדול בעבודת האדם‪ ,‬שיראה תמיד‬ ‫הפסוק (תהלים קיא ב) 'גדולים מעשי הוי"ה'‬ ‫את החסדים והטובות שהבורא משפיע לו‪,‬‬ ‫(תנחומא בפרשתן פ"א)‪ ,‬והיינו שאינו ממתין‬ ‫ולא יתן לעמלק לעקם את דעתו ולראות‬ ‫עד שיהיו לו פירות מוכנים וגמורים ורק‬ ‫בעיקר את מה שעדיין חסר ואין לו‪ ,‬וכך‬ ‫אז יודה‪ ,‬אלא כבר אז ממלא פיו הודאה‬ ‫לחיות שנים רבות בטעות ובעקמימות ועוד‬ ‫על מה שכן יש לו‪ .‬וזהו לימוד לימים אלו‬ ‫לחשוב שהוא צדיק גדול בזה שהוא מרבה‬ ‫להודות ולהכיר בטובה אף כשהיא עדיין‬ ‫בתפילות ומאמין בכח התפילה וכדומה‪,‬‬ ‫אינה מושלמת ונדמה לו לאדם שעדיין‬ ‫אלא יעשה מהעיקר עיקר ומהטפל טפל‪.‬‬ ‫חסרים לו עוד עניינים‪ ,‬וזהו התיקון למעשה‬ ‫עמלק שמהותו הוא ההיפך מזה‪ ,‬וכנ"ל‪.‬‬ ‫זהו הרמז בפסוק שבקללות 'והיו חייך‬ ‫תלואים לך מנגד ופחדת לילה ויומם ולא‬ ‫והנה אמרו במדרש (בראשית רבה צא י) על‬ ‫תאמין בחייך'‪ ,‬שמתפרש קרוב לפשוטו‪,‬‬ ‫הפסוק (ישעיה מ כז) 'למה תאמר יעקב ותדבר‬ ‫שהאדם אכן יזכור תמיד שחייו תלויים‬ ‫ישראל נסתרה דרכי מה' ומאלקי משפטי‬ ‫ועומדים אך ורק ברצון הבורא שמשפיע‬ ‫יעבור'‪ ,‬שהיתה תביעה על יעקב אבינו על‬ ‫עליו חיות חדשה בכל שעה‪ ,‬ויפחד לילה‬ ‫שאמר 'למה הרעותם לי להגיד לאיש העוד‬ ‫בי‬ ‫על החיות והנשימה שה' נתן לי מהברכה‬ ‫ויומם שמא ברגע הבא כבר לא יהיה בין‬ ‫הקודמת ועד עתה‪ ,‬וממילא נמצא שבכל‬ ‫החיים ח"ו‪ ,‬ולא יאמין בחייו שהם מובנים‬ ‫זמן מועט מודה האדם על הנשימה והחיים‬ ‫מאליהם‪ ,‬אלא יזכור תמיד שהוא חי ונושם‬ ‫שהשי"ת משפיע עליו בכל רגע‪ ,‬וזוהי‬ ‫רק מחסדי השי"ת המתחדשים עמו בכל‬ ‫עצה נפלאה לחיות תמיד עם הכרת הטוב‬ ‫רגע‪ ,‬ואין צריך לומר שלא יחשוב על המעט‬ ‫להשי"ת‪.‬‬ ‫שעדיין חסר לו‪ ,‬בזכרו תמיד שכל מה שכן‬ ‫יש לו הוא רק מחסד ה' עליו‪.‬‬ ‫יעזור השי"ת שאכן נזכה לעורר בנו‬ ‫הרגשים אלו‪ ,‬ולא נניח לכחו של עמלק‬ ‫'על כל נשימה תהלל קה'‬ ‫לסמא את עינינו ולהטותנו בעקמימות‪ ,‬וזה‬ ‫ההודאה להשי"ת על כל רגע‬ ‫בוודאי יביא את המתקת הדינים ושורשם‬ ‫בשבוע שעבר הזכרנו מדברי התורת‬ ‫ויעורר מלעילא רחמים רבים עלינו ועל כל‬ ‫חיים (ב"ק טז‪ .‬ד"ה שדרו) כשמחפש עצה היאך‬ ‫זרע ישראל‪ .‬ויהי רצון שנזכה כולנו לכתיבה‬ ‫לצאת ידי חובת דברי חז"ל (בראשית רבה יד‬ ‫וחתימה טובה ולשנה טובה ומתוקה‪ ,‬ונזכה‬ ‫ט) שאמרו שיש להלל קה על כל נשימה‬ ‫כבר לקיום הייעוד שאמרנו היום בהפטרה‬ ‫ונשימה‪ ,‬שזהו דבר בלתי אפשרי להודות‬ ‫(ישעיה ס כב) 'אני ה' בעתה אחישנה'‪ ,‬שתכלה‬ ‫בכל רגע ורגע‪ ,‬ואומר שיוצאים ידי חובת‬ ‫השנה וקללותיה תחל שנה וברכותיה‪.‬‬ ‫ענין זה בברכת מודים‪ .‬אמנם הלום חשבתי‬ ‫ומתוך שפע רב בכל העניינים‪ ,‬חיי בני‬ ‫שאפשר להדר בזה יותר‪ ,‬וזאת על ידי‬ ‫ומזוני רוויחי‪ ,‬נזכה בקרוב לגאולה השלמה‬ ‫שבכל ברכה שמברכים כבר ממילא‬ ‫במהרה בימינו אמן‪.‬‬ ‫במשך היום‪ ,‬מוסיפים מחשבה של הודאה‬ ‫גי‬ ‫שיחות קודש‬ ‫שיחת הכנה ליום ראש השנה‬ ‫בהיכל הכולל כ"ד אלול תשפ"ה‬ ‫'כי הוא נורא ואיום ובו תנשא מלכותך'‬ ‫התחדשות המלכת השי"ת ביום ראש השנה‬ ‫ימים באים ימי ראש השנה‪ ,‬ומצינו בקרב רבים וטובים מבני עליה ועובדי‬ ‫הנה‬ ‫ה'‪ ,‬המתהלכים בהרגשת בלבול וחוסר בהירות‪ ,‬ומבקשים לדעת מהו משמעותו‬ ‫ומהותו של יום קדוש זה‪ .‬כי הנה מצד אחד אנו יודעים שזהו יום הדין והמשפט‪,‬‬ ‫שביום זה מתחילים עשרת ימי תשובה‪ ,‬ואף היו מקומות שהתענו בו‪ ,‬והגם‬ ‫שבשלחן ערוך (או"ח סי' תקצז) נפסק שלא להתענות‪ ,‬אבל יש כזה מושג‪ ,‬כי הוא‬ ‫יום הדין‪ ,‬והוא נורא ואיום‪ ,‬ועל כן צריך לעשות בו תשובה וחשבון הנפש ע"י‬ ‫התבוננות נכונה‪ ,‬וצריך להיות חרד וירא מאימת הדין‪.‬‬ ‫מאידך גם ידוע‪ ,‬שעיקרו של ראש השנה הוא היותו יום הכתרתו של הקב"ה‬ ‫אבל‬ ‫למלך על כל העולם‪ ,‬וכמו שמוכח ענין זה היטב בנוסח התפילות של ראש השנה‪,‬‬ ‫שבכל תפילה ותפילה אנו מזכירים את ענין המלכות‪ ,‬ומבקשים שימלוך ה' על כל‬ ‫מעשיו וברואיו‪ ,‬וידעו כל הברואים שהוא המלך על כל הארץ‪ ,‬ואכן אצל תלמידי‬ ‫הבעל שם טוב הק' וההולכים לאורם נקטו יותר במהלך זה של ענין ההמלכה‪,‬‬ ‫ואלו העוסקים בעיקר בענין זה אין ניכר על פניהם אימת הדין [ויש המתחילים‬ ‫בהנהגת שמחה זו כבר בחודש אלול‪ .]...‬ושניהם אמת‪ ,‬ואם כן מהי האמת‪ ,‬ובאיזה‬ ‫אופן צריכה להיות ההנהגה הן בפנימיות הנפש והן כלפי חוץ‪ ,‬בכובד ראש או‬ ‫בצהלת פנים‪.‬‬ ‫די‬ ‫נבוא לסדר את שני הצדדים‪ ,‬נביא את מקור ההנהגה הזאת של רבותינו‬ ‫בטרם‬ ‫הק'‪ ,‬והוא מדברי הרה"ק המגיד ממעזריטש זי"ע‪ ,‬כפי שנכתב בכתבי תלמידו‬ ‫בספה"ק יושר דברי אמת (אות נ"ו)‪ ,‬וזל"ק‪' :‬ועוד צריך אני לעוררך ולהזכירך‬ ‫ולהזהירך‪ ,‬אף שכבר ידוע הוא לך אבל להזכיר אני צריך‪ ,‬בענין התפלות של‬ ‫ראש השנה ויום הכיפורים‪ ,‬שהעולם אומרים אותם באמת בהתעוררות גדול‪ ,‬אך‬ ‫עיקר מגמתם שהם מתעוררים הוא בפיוטים ותפלות החדשות הנאמרים במחזור‪,‬‬ ‫אבל התפלה הסדורה בפסוקי דזמרה וקרבנות וקריאת שמע ותפלה הם אומרים‬ ‫במרוצה כמו בכל השנה'‪ .‬והנה על פי פשטות הרי הם צודקים‪ ,‬כי אין מרגישים‬ ‫מה נשתנה הפסוד"ז של יום ר"ה משאר ימות השנה‪ ,‬משא"כ שאר התפילות‬ ‫החדשות שמבקשים בהם על בני חיי ומזוני ומזכירים את יום הדין וכו'‪ ,‬הרי‬ ‫הוא יודע שביום זה הכל נפקד ונקצב למשך כל השנה‪ ,‬והוא בא מוכן ומזומן‬ ‫ברשימה מפורטת מה צריך וכמה הוא מזמין מכל מין‪ ,‬וממילא בתפלות החדשות‬ ‫שם מרגיש התעוררות והתרגשות‪.‬‬ ‫ממשיך‬ ‫היושר דברי אמת‪' :‬ואינם יודעים כי זה העיקר וזה התוספות‪ ,‬ולא יקובל‬ ‫התוספות בלתי העיקר‪ ,‬ובדרושים של הרב ר' בער זלה"ה בהכתבים יש שם דרוש‬ ‫ארוך על גנות האנשים האלו‪ ,‬ואתה ידעת זה מעיקרא מעצמך ממנהג הקדוש‬ ‫מו"ה מנחם מענדל זלה"ה מפרעמישלאן שעשה העיקר עיקר‪ ,‬בפרט ביום נורא‬ ‫כזה צריך לשום נפשו בכפו לכוונת התיבות ואותיות כידוע‪ ,‬ובזה מעלים התפלות‬ ‫הפסולות של כל השנה כידוע מכל הספרים‪ ,‬ואין להאריך בזה'‪ ,‬עכל"ק‪.‬‬ ‫צריכים ביאור רחב מאי טעמא באמת שהפסוקי דזמרה הם העיקר‪,‬‬ ‫והדברים‬ ‫והתפלות החדשות באו רק בדרך אגב וטפלים להעיקר‪ .‬והדברים ארוכים ועמוקים‪,‬‬ ‫והזמן יכלה והדברים והביאורים לא יוכלו‪ ,‬לכן נבאר הדברים בקיצור נמרץ‪.‬‬ ‫ביום זה של ר"ה בכל שנה מתחדש מחזור הבריאה מחדש‪ ,‬וכמשמעות לשון‬ ‫הנה‬ ‫'שנה' שהוא מלשון חזרה‪ ,‬וכך כבר חזר מחזור השנה ה' אלפים תשפ"ה פעמים‪,‬‬ ‫לפי סדר ומערכת מסודרת כפי שקבע הקב"ה בראשית הבריאה‪ ,‬וזה היום תחילת‬ ‫מעשיך‪ ,‬ונבנה הבנין של השמים והארץ‪ ,‬וביום זה של ראש השנה נברא האדם‬ ‫שהוא תכלית הבריאה‪ ,‬וכל מה שנברא בימים שלפניו היה כדי שיבוא כשהכל‬ ‫מוכן לפניו‪ ,‬וזהו מה שאמרו במדרש בראשית בשביל ישראל הנקראים ראשית‬ ‫(ויקרא רבה לו ד)‪ ,‬ובשביל התורה שנקראת ראשית (בר"ר א ד)‪.‬‬ ‫וט‬ ‫בספה"ק‬ ‫באר מים חיים (פרשת לך לך ד"ה וילך למסעיו) מבאר באורך את תפקיד בני‬ ‫ישראל בעולם שלשמו בראם הקב"ה בעולם‪ ,‬על פי משל [ומביא משל זה הרבה‬ ‫בספרו הק']‪ ,‬וזל"ק‪' :‬על פי משל למלך שהלך בשוק לטייל‪ ,‬והשני לו אחד משריו‬ ‫הגדולים הולך עמו‪ ,‬אשר המלך נשען על ידו‪ ,‬וכשהלכו באו למקום טיט אחד‬ ‫עמוק ונפל שם להטיט טבעת המלך אשר חותמו בו‪ ,‬והוא דבר יקר שאין כמוהו‬ ‫ואין מדרך המלך להתעכב שם עד אשר יוציאו טבעתו משם‪ ,‬ומצוה להשני למלך‪,‬‬ ‫השר ההוא‪ ,‬להוציאו‪ ,‬כי לא יאמין לאחר לחפש שם דבר יקר כזה‪ ,‬והמלך הלך‬ ‫לביתו‪ ,‬והשני חיפשו בטיט חיפוש אחר חיפוש אף שדבר כבד הוא עליו למאוד‬ ‫לעמוד בטיט ורפש הזה מקום המוסרח‪ ,‬והוא בוודאי איסטניס גדול‪ .‬מכל מקום‬ ‫בעבור טבעת המלך מוכרח לגלגל שם בידיו ולטנפם בכדי למצוא חותם המלך‬ ‫שכל ענין המלוכה תלוי בזה‪ ,‬ויהי כאשר ימצא את טבעתו ותגדל שמחתו במאוד‪,‬‬ ‫ותיכף יברח לו ממקום המוסרח עבות הטיט הלז‪ ,‬ויבוא לבית המלך החיצונית‪,‬‬ ‫ושם ירחץ ידיו וחותם המלך מהטיט אשר נדבק בה‪ ,‬ויביאנו למלך שמח על אשר‬ ‫מצא חותמו‪ ,‬וגם המלך ישמח בזה מאוד‪.‬‬ ‫אם זה השני הוא איש סכל בער ולא ידע גדולת מלכו‪ ,‬כאשר מתחיל‬ ‫ואולם‬ ‫לחפש בטיט נשכח מאתו מה הוא עושה בטיט הלז ואיך הוא בא למקום המוסרח‬ ‫הלזה‪ ,‬ומטנף עצמו ואת בגדיו ונשאר שקוע שם בהטיט עבה הלז‪ ,‬ושכח כל מה‬ ‫שהיה קודם והתחיל לעבוד עבודה בטיט הלז‪ ,‬והוליכו לשוק למכור ולטוח בתים‬ ‫בו בעד לחמו לחם צר‪ ,‬ולמשל אם היה אחד עומד בחוץ ורואה כל זה‪ ,‬כמה וכמה‬ ‫יתמה עליו ויחליט בדעתו כי זה ודאי משוגע הוא חסר דעה בלא דעת ותבונה‬ ‫להשכח מאתו כל ענינו ולהשאר שקוע בטיט‪ ,‬אין לך שגעון גדול מזה‪.‬‬ ‫ואולם‬ ‫אחיי ורעיי תדעו אשר כולנו אנחנו על דעת הסכל הזה בשגעון הגדול הלז‪,‬‬ ‫כי הנה כל עניני עולם הזה מאכילה ושתיה ותשמיש ובגדים וכסף וזהב ולהרבות‬ ‫הון מהבל‪ ,‬כולם לא ניתנו כי אם בדמיון הלז שנפל ניצוצים הקדושים מאור‬ ‫פני מלך חיים ברצונו ברוך הוא לתוך טיט עבה מוסרחת שאין כמוהו‪ .‬והראיה‪,‬‬ ‫אשר תיכף כאשר תנטל הניצוץ מהמאכל והמשקה על ידי אכילת האדם‪ ,‬מה‬ ‫נשאר ממנו הלא טינוף צואה מוסרחת שאין כמוהו‪ ,‬וכו'‪ .‬ועל כן צוה להם לירד‬ ‫לעולם הזה לחפש אחר הניצוצות האלה על ידי התטנפם בטיט חומר גשמיות‬ ‫המאכלים וכל הדברים‪ ,‬בכדי להשיב הבן אצל אביו‪ ,‬והחותם אל חותמו‪ ,‬ונדחים‬ ‫יקבץ להשיבם אל חיק אביהם‪.‬‬ ‫זט‬ ‫המשכיל אשר לא נשכח מאתו כל זה‪ ,‬וזוכר אשר הוא אינו ראוי בשום‬ ‫והאדם‬ ‫אופן לטנף עצמו בטיט מוסרחת הלזה‪ ,‬כי עוד נשמתו בקרבו לא היה מחויב רק‬ ‫לעבוד את אלקי עולם בתורה ותפילה ויחודי שמותיו יתברך‪ ,‬ולומר לפניו שירות‬ ‫ותשבחות‪ ,‬כי זה ראוי לגדולת נשמתו חלק אלוה ממעל‪ .‬ומאין הוא בא לטינוף‬ ‫הלז‪ ,‬אם לא למצוא חותם המלך ניצוצים הקדושים אשר בזה‪ ,‬ואינו חושב בכל‬ ‫מאכלו כי אם איך למצוא הניצוץ הלז להעלותו‪ ,‬וכו'‪ .‬ומיד כשאכל כדי שבירת‬ ‫רעבונו שהוא שובע נפשו שביעת נשמתו מרוחניות המאכל‪ ,‬הנה בורח כאשר‬ ‫יוכל לחצר המלך מלכו של עולם לתורה ותפילה ודבקות אלקות‪ ,‬ובזה מרחיץ‬ ‫גופו ונפשו וניצוץ אשר העלה מהטיט אשר נשקעו בהם‪ ,‬ומתדבקין כולם למלך‬ ‫עולם על ידי התורה ותפילה‪ ,‬וצור העולמים ברוך הוא מקבל נחת רוח גדול מזה‬ ‫שהושב לו חותמו'‪ ,‬עכל"ק‪.‬‬ ‫הק' אנו רואים מהו תפקידנו‪ ,‬לחפש את חותם המלך בתוך הטיט‬ ‫מדבריו‬ ‫ולהשיבו אל המלך מלכי המלכים הקב"ה‪ ,‬וכאשר מבקשים בר"ה התפילה‬ ‫שתיקנו לנו אנשי כנסת הגדולה 'וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור‬ ‫כי אתה יצרתו ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלקי ישראל מלך ומלכותו בכל‬ ‫משלה'‪ ,‬הכוונה בזה שאנו מעידים ומכריזים קבל כל יושבי תבל שהאמת לאמיתו‬ ‫הוא אין שום מציאות שבעולם מבלעדי מלכותו ית'‪ ,‬והוא מהיסודות שהבעל שם‬ ‫טוב הק' חזר הרבה מאוד והשריש ההכרה הזאת בלב תלמידיו הק'‪ ,‬ודרש מהם‬ ‫שיעמידו כל מהלך חייהם על פי יסוד זה והשגה והרגשה זו‪ ,‬שכאשר מביטים‬ ‫על כל דבר שבעולם או איזה מאורע‪ ,‬יראו הפנימיות שבו ולא יסתפקו במראה‬ ‫החיצוני ובחלק הגשמי שבו‪ ,‬אלא לידע ולהוודע שבכל דבר יש חיות אלקית‬ ‫המחיה ומהווה אותו בכל רגע‪ ,‬והכל נברא לתכלית זו לגלות את אלוקותו ית'‪,‬‬ ‫ובכל עצם ומציאות גשמי שבעולם הנמשל לטיט נסתר ונאבד בו טבעת המלך‪.‬‬ ‫אמרו שנברא העולם בשביל התורה ובשביל ישראל‪ ,‬הכוונה בזה‪ ,‬שבני‬ ‫כאשר‬ ‫ישראל שהם 'ממלכת כהנים וגוי קדוש' (שמות יט ו)‪ ,‬ו'בך בחר ה' להיות לו לעם‬ ‫סגולה' (דברים יד ב)‪ ,‬הם נטלו על עצמם ושכמם תפקיד חשוב זה לחפש את טבעת‬ ‫המלך האבודה‪ ,‬וללכלך עצמם בטיט ורפש‪ ,‬ולהיות מוקפים בנסיונות קשים‬ ‫של העוה"ז‪ ,‬וכמובן שיש בזה מדרגות בלי שיעור ותכלית‪ ,‬והבעל שם טוב הק'‬ ‫ותלמידיו בני הדור הראשון עסקו ודיברו הרבה מיסוד זה‪ ,‬וכן הגאון מוילנא‬ ‫ותלמידיו‪ ,‬וכן הגר"ח מוואלאזין‪ ,‬שידוע שזהו היסוד של ספרו נפש החיים‪.‬‬ ‫זי‬ ‫מה שמביא הדגל מחנה אפרים (פרשת וישלח ד"ה עי"ל כי במקלי) ועוד הרבה (עי' דברי‬ ‫ידוע‬ ‫שלום להרה"ק מקאידנוב בדרוש לשביעי של פסח)‪ ,‬שהבעל שם טוב זי"ע היה צריך פעם אחת‬ ‫לעבור את הנהר נעסטיר‪ ,‬ונתן חגורו ועבר עליו‪ ,‬ומפני מה נתן חגורו‪ ,‬על שם‬ ‫הכתוב (ישעיה יא ה) 'והיה צדק אזור מתניו והאמונה אזור חלציו'‪ ,‬כי על ידי גודל‬ ‫קדושתו והאמונה ובטחון שהיה לו עבר את הנהר‪.‬‬ ‫היאך יכול היה הבעל שם טוב להלך כאילו הולך על פני הקרקע‪ .‬אלא‬ ‫לכאורה‬ ‫כי בשכלנו הדל בקטנות המוחין בהסתכלות חיצונית‪ ,‬אנו חושבים וסבורים שזאת‬ ‫שעל הקרקע אפשר ללכת זה מובן ומונח לנו בשכל‪ ,‬כי זה פשוט ומובן מאליו‪,‬‬ ‫ואין שום סיבה שלא יהיה כך‪ ,‬אבל ללכת על הנהר אי אפשר‪ ,‬כי הוא מים וההולך‬ ‫על המים טובע בהם‪ ,‬ואף שיש לכל אחד אמונה שהכל מאת ה' אבל אין האמונה‬ ‫משפיעה על מהלך החיים והמחשבה‪ .‬אבל אצל הבעל שם טוב הק' לא היה שום‬ ‫נפק"מ בין הארץ למים‪ ,‬כי ידע שהכל הוא חיות אלקית‪ ,‬ובכל רגע מתחדשת‬ ‫הבריאה של הארץ‪ ,‬כמו שנאמר 'לעולם הוי"ה דברך נצב בשמים' (תהלים קיט פט)‪,‬‬ ‫אלא שאין זה נראה לנו בעינים גשמיות כי הוא מחדש אותה באותו אופן כמו‬ ‫הרגע שקדם לו‪ ,‬וזהו כח הטבע‪ ,‬אבל כדברי הרמב"ן (בסוף פרשת בא) שבאמת אין‬ ‫הבדל בין נס לטבע‪ ,‬אלא שהטבע הוא נס תמידי‪ .‬וכן מצינו אצל התנאים כגון רבי‬ ‫חנינא בן דוסא שאמר לבתו שמי שאמר לשמן וידלוק יאמר לחומץ וידלוק (תענית‬ ‫כה‪.).‬‬ ‫שבא למדרגה זו וזכה להוציא את הטבעת האבודה מהטיט‪ ,‬והוא יודע שמה‬ ‫מי‬ ‫שהארץ מחזקת אותו כשדורך עליה שלא יפול הוא רק מכח הדבר הוי"ה שבורא‬ ‫כעת את הארץ‪ ,‬א"כ אותו בורא יכול לחדש את המים באופן שיחזיקו את ההולך‬ ‫עליהן‪ ,‬וזה היה דרך המחשבה ומהלך החיים של הבעל שם טוב הק' שהתגבר על‬ ‫הצמצומים וההסתרות‪ ,‬וכידוע הקפיצת הדרך שהיה להבעל שם טוב במסעותיו‪,‬‬ ‫וכמו שביאר הדברים אחד מגדולי ישראל‪ ,‬שלכאו' יש לחקור האיך היה הקפיצת‬ ‫הדרך‪ ,‬האם העגלה נסעה במהירות למקום חפצו‪ ,‬או שאותו מקום התקרב ובא‬ ‫למקום הבעל שם טוב‪ .‬אבל האמת שתרווייהו אינם אמת‪ ,‬אלא האמת היא‬ ‫שההכרה של הבעל שם טוב היה שהסיבה שהוא כעת במעזיבוז אינה משום‬ ‫שאתמול היה כאן‪ ,‬וממילא הכלל אומר שכאן נמצא כאן היה‪ ,‬אלא הסיבה היא‬ ‫שכעת הקב"ה חידש את חיותו במעזיבוז‪ ,‬וברגע הבא יכול הקב"ה לחדש את‬ ‫חיותו במקום האחר שצריך להיות בו כעת‪.‬‬ ‫חי‬ ‫שייך לשאול מה היה אם לא היה העולם נברא באופן כזה‪ ,‬כי על זה כתב‬ ‫לא‬ ‫האר"י הק' (בראש ספר עץ חיים) שכל הטעם לבריאת העולם אינו ידוע‪ ,‬אלא שעלה‬ ‫ברצונו הפשוט לברוא את העולם‪ .‬בשנים קדמוניות הייתי פעם ביום ח"י אלול‬ ‫אצל להבחל"ח מחותני כ"ק אדמו"ר בעל באר יעקב מנדבורנה זצ"ל‪ ,‬וביום זה‬ ‫מציינים בליובאוויטש את יום הולדתו של הבעל שם טוב ובעל התניא‪ ,‬ובאותה‬ ‫עת נכנס אליו הגה"צ רבי משה לייב לנדא זצ"ל אב"ד בני ברק‪ ,‬ובאמצע דבריו‬ ‫הזכיר את מאמר חז"ל (תנחומא נשא טז) שבעל התניא כתב הרבה בספריו הק' שנתאווה‬ ‫הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים‪ ,‬ואמר זאת במתק לשונו‪ ,‬והרחיב שבריאת‬ ‫העולם היתה ענין של תאווה של הקב"ה‪ ,‬ועל תאווה לא שייך לשאול טעם‪ .‬ואולי‬ ‫בביאת המשיח כאשר ימלא הארץ דעה את ה' נוכל להשיג את טעם התאווה‬ ‫הזאת‪.‬‬ ‫ראש השנה יש דין אם יתעורר מחדש הרצון והתאווה הזאת לברוא את‬ ‫ביום‬ ‫העולם לשנה נוספת‪ ,‬או אולי העולם כבר הגיע לתכליתו ואין צורך לחדש את‬ ‫בריאת העולם‪ ,‬וכמו שנאמר 'ויבואו בני האלקים להתייצב על ה'' (איוב א ו)‪ ,‬ואומות‬ ‫העולם מקטרגים על בני ישראל שלא מילאו את תפקידם במשך השנה העברה‪,‬‬ ‫ואין צריך לחדש את העולם בשבילם‪ .‬ואכן מכניסת ליל ר"ה שבו מסתלקת החיות‬ ‫של השנה שעברה‪ ,‬עד לאחר תקיעת שופר שבו ממשיכים את החיות של השנה‬ ‫החדשה‪ ,‬נמצא העולם במצב של עילפון (עי' בספר התניא אגה"ק יד)‪.‬‬ ‫בני ישראל הולכים לבתי מדרשות וצועקים המלך‪ ,‬ומבקשים על התגלות‬ ‫אנו‬ ‫מלכותו ית'‪ ,‬באמרנו וידע כל פעול כי אתה פעלתו‪ ,‬ואומות העולם אינם מכירים‬ ‫בכך‪ ,‬אנו עם ה' בני ישראל יודעים בכך ומבקשים ומלכותו בכל משלה‪ ,‬וההבדל‬ ‫בין מלוכה וממשלה הוא‪ ,‬כי מלוכה היא קבלת מרות המלך ברצון והסכמה‪,‬‬ ‫וממשלה היא בכפיה ובעל כרחו‪ ,‬וכמו שנאמר 'כי לה' המלוכה ומושל בגוים'‬ ‫(תהלים כב כט)‪ ,‬שבזמן הגלות על הגוים הקב"ה הוא רק בבחינת מושל כי אינם‬ ‫מכירים במלכותו ית' לקבלו עליהם ברצון‪ ,‬ועל זה אנו מבקשים שהקב"ה יהיה‬ ‫'מלכותו בכל משלה'‪ ,‬שבכל הבריאה שהקב"ה מושל עליהם‪ ,‬כי כל דבר גשמי‬ ‫לא בחר שיהיה בו חיות אלקית‪ ,‬אלא בעל כרחו הוא חי וקיים‪ ,‬ותפקיד בני ישראל‬ ‫הוא לגלות את 'מלכותו' של הקב"ה בכל הבריאה שקיימים רק בבחינת 'משלה'‪.‬‬ ‫זאת וודאי‪ ,‬שאנו ממלאים את התפקיד בשלמות‪ ,‬כי כמו בנוהג שבעולם‪,‬‬ ‫הנה‬ ‫מי שיש לו בית עסק המתנהל לשנים רבות‪ ,‬הרי זה בוודאי משום שהוא מביא‬ ‫טי‬ ‫לו רווחים ויש לו הצלחה בזה‪ ,‬כי אם לאו לא היה ממשיך להחזיק את המסחר‬ ‫ולהפסיד מזה‪ .‬וכמו"כ הוא בבית עסק של הקב"ה שהוא בריאת העולם‪ ,‬אם לא‬ ‫היה להקב"ה רווחים מעמו ישראל לא היה מחזיק אותו ומחדשו מחדש בכל יום‬ ‫ובכל שנה‪ .‬ובמדרש שיר השירים (פרק ד יב) איתא דברים נוראים‪ ,‬שבזמן הגלות יש‬ ‫להקב"ה נחת רוח גדול יותר מבני ישראל מאשר בזמן שבית המקדש היה קיים‪.‬‬ ‫כי בזמן זה מוציאים את טבעת המלך האבודה מתוך הטיט‪.‬‬ ‫תכלית יום הזה של ראש השנה‪ ,‬לגלות ולהכריז שאנו רואים בכל דבר את‬ ‫זהו‬ ‫'מלכותו'‪ ,‬ואם הגויים ואומות העולם והכופרים במלכות ה' אומרים על עץ וכדו'‬ ‫שהוא רק החלק הגשמי שבו‪ ,‬אנו מכריזים ומגלים שאליבא דאמת הוא כולו חיות‬ ‫אלקית‪ ,‬ולכן אמר האר"י הק' שאין מזכירים ענין חטא בר"ה‪ ,‬אע"פ שהוא יום‬ ‫הדין וצריך לשוב בתשובה על החטאים‪ ,‬אבל עיקר הדגש של היום וראשית הכל‬ ‫צריך להיות הבקשה להתגלות מלכותו ית'‪ ,‬כי אנו בני ישראל נטלנו על עצמנו את‬ ‫התפקיד הזה בעת בריאת העולם‪ .‬וכביכול הקב"ה מצפה ובוחן לראות אם יש לו‬ ‫עם מי לחדש את המלוכה‪ ,‬והאם מכירים במלכותו‪.‬‬ ‫במלך בשר ודם שרק לאחר שמלכותו תיכון ותתקיים ביסוד איתן‪ ,‬אזי יוכל‬ ‫כמו‬ ‫לשמוע את בקשות העם ולכפר להם על מה שחטאו לו‪ .‬וכן הוא במלך מלכי‬ ‫המלכים‪ ,‬כדי שירצה הקב"ה לחדש את המלוכה לשנה נוספת‪ ,‬הרי זה כאילו הוא‬ ‫עושה חשבון הנפש אם היה שוה והאם העסק הכניס רווחים כדי להמשיך בקיומו‪.‬‬ ‫ולכן עשו עסק גדול מהבקשות על המלוכה‪ ,‬כי זהו העסק של המלך מלכו של‬ ‫עולם בעת הזאת‪ .‬והקב"ה חפץ להראות לכל צבא מרום וכל הנבראים שאכן עמו‬ ‫בני ישראל ממליכים אותו‪ ,‬ומבקשים ממנו לחדש את מלכותו‪.‬‬ ‫הדין הוא על ענין זה‪ ,‬כמה פעמים במשך השנה שעברה שכח ממלכותו ית'‪,‬‬ ‫יום‬ ‫ועשה מעשים של פריקת עול מלכות שמים‪ ,‬וכאשר בא לבקש 'ותמלוך על כל‬ ‫מעשיך'‪' ,‬וידע כל פעול כי מלכותו בכל משלה'‪ ,‬יעשה חשבון הנפש אם אכן‬ ‫עומד בדיבורו‪ ,‬והוא מוכן לגלות את מלכותו ית' בעולם‪ ,‬או שאומר זאת רק מן‬ ‫השפה ולחוץ‪ ,‬וכמה פעמים הפסיד את ההרגשה הזאת ש'מלכותו בכל משלה'‪.‬‬ ‫הרמ"א בריש השו"ע [אשר כ"ק מורי חמי מרן אדמו"ר הגה"ק מתולדות‬ ‫כדברי‬ ‫אהרן זי"ע היה רגיל לחזור על לשונו הק' השכם והערב]‪' :‬שויתי ה' לנגדי תמיד'‬ ‫(תהלים טז ח)‪ ,‬הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלקים‪,‬‬ ‫כי אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו‪ ,‬כישיבתו ותנועותיו‬ ‫כ‬ ‫ועסקיו והוא לפני מלך גדול‪ ,‬ולא דיבורו והרחבת פיו כרצונו והוא עם אנשי ביתו‬ ‫וקרוביו‪ ,‬כדיבורו במושב המלך‪ .‬כל שכן כשישים האדם אל לבו שהמלך הגדול‬ ‫הקב"ה‪ ,‬אשר מלא כל הארץ כבודו‪ ,‬עומד עליו ורואה במעשיו‪ ,‬כמו שנאמר 'אם‬ ‫יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה'' (ירמיה כג כד)‪ ,‬מיד יגיע אליו היראה‬ ‫וההכנעה בפחד השי"ת ובושתו ממנו תמיד'‪.‬‬ ‫אמת שהיו חיים וקיימים עם הכרה זו‪ ,‬לא הסיחו דעתם מדבקות בה'‪ ,‬וכמו‬ ‫צדיקי‬ ‫שאמר הר"ח ויטאל זי"ע‪ ,‬שהדבקות הוא פרי האמונה‪ ,‬כי אם מאמין שה' עומד‬ ‫עליו תמיד ומחדש אותו בכל רגע‪ ,‬ממילא הוא דבוק בו ואינו מגביה את עינו או‬ ‫עושה תנועה בלי יראת ודבקות ה'‪ .‬ולכן אצל רבותינו הק' היה ענין זה העיקר‬ ‫והיסוד של יום ראש השנה‪ ,‬וזה היה עיקר הבקשה‪.‬‬ ‫הדברים האלה‪ ,‬מיושבים שפיר שני העניינים של יום ראש השנה‪ ,‬ואין‬ ‫לאחר‬ ‫שום בלבול ומבוכה בזה‪ ,‬כי שניהם אמת‪ .‬בפנימיות הלב יודעים שהוא יום הדין‪,‬‬ ‫וכל אחד עושה תשובה על אותם הפעמים ששכח ממלכותו ית'‪ ,‬ובכך ממליכים‬ ‫את הקב"ה ומעוררים הרצון לחדש את העולם ושיהיה מלך על כל הארץ לשנה‬ ‫החדשה‪ ,‬וזהו שמבקשים בהתגלות בכל התפילות על חידוש והתגלות והכרת‬ ‫המלוכה‪.‬‬ ‫הטעם הזהירו בזוה"ק (תיקו"ז תיקון ו' כב‪ ):‬כל כך על אלו שמבקשים עניני‬ ‫מזה‬ ‫גשמיות‪ ,‬כי החוב על כל אחד הוא לחשוב על הקב"ה ומלכותו‪ ,‬ואם עומד ומבקש‬ ‫על עניני גשמיות וצרכיו הפרטיים אין מראה בזה שאיכפת לו ונוגע אליו חידוש‬ ‫המלוכה של הקב"ה על כל העולם‪ ,‬אלא כל המלוכה הוא צריך כדי שיהיה לו‬ ‫די מחסורו‪ .‬וכבר הורגלנו שכל הקשר עם הקב"ה הוא באופן של מקח וממכר‪,‬‬ ‫שנותנים להקב"ה כדי לקבל‪ ,‬ובלא"ה לא יעשה כלום בשביל כבוד מלכותו ית'‪.‬‬ ‫ואין דברים אלו מדרגות גבוהות‪ ,‬אלא שוים לכל נפש‪ ,‬וצריך להתרגל לחשוב‬ ‫מהקב"ה‪ ,‬ולעשות לו נחת רוח בלי שום קבלת שכר ורווח כלשהוא‪.‬‬ ‫הק' (שעה"כ ר"ה פ"ב) אמר‪ ,‬שביום השני שהוא דינא רפיא אפשר לבקש על‬ ‫האר"י‬ ‫גשמיות‪ ,‬והביאור בזה הוא‪ ,‬כי לאחר היום הראשון שעיקר מגמתו ובקשתו היה‬ ‫רק על התגלות מלכותו ית'‪ ,‬והוכיח את נאמנותו להשי"ת שאכן חפץ בחידוש‬ ‫המלוכה‪ ,‬אזי כאשר מבקש ביום השני על גשמיות הרי הוכיח מעיקרא שכל כוונתו‬ ‫בזה הוא שיוכל לקיים את רצון ה'‪ .‬וכמו אצל הבעל שם טוב הק' שלא היה חילוק‬ ‫אצלו בין הנחת תפילין לאכילה גשמית‪ ,‬כי בעשיית שניהם היה דבוק בה' לגמרי‪.‬‬ ‫אכ‬ ‫ה' שנוכל למלא את תפקידנו בשני ימים אלו‪ ,‬ובכך להמשיך לכל השנה‬ ‫יעזור‬ ‫לחיות בהכרה האמיתית שה' אלקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה‪ ,‬וכלשון‬ ‫המאור ושמש (לר"ה ד"ה תנו רבנן)‪' :‬ואשרי מי שהוא זוכה לקדש ולטהר עצמו‬ ‫ומחשבותיו ולהכין עצמו לקראת אלקינו בכל הארבעים ושמונה שעות שבראש‬ ‫השנה‪ ,‬שבזה ימשיך קדושה ודבקות ה' על כל השנה‪ ,‬שיוכל להיות דבוק בנועם‬ ‫ה' כל היום‪ ,‬וכל חלק מחלקי השעות שבראש השנה יתנו עזר וסעד לכל יום‬ ‫מימי השנה להמליך הבורא ברוך הוא‪ .‬וזהו הפירוש אמרו לפני מלכויות כדי‬ ‫שתמליכוני עליכם‪ ,‬שהכוונה שתאמרו המלכויות בראש השנה בכל לבכם‪ ,‬שעל‬ ‫ידי זה תמליכו את ה' ברוך הוא כל השנה ברוב עוז‪ ,‬ואל יוכל נרגן המפריד‬ ‫להבדיל בינינו לבוראנו‪ ,‬אך נהיה דבוקים באורו בלי מסך מבדיל'‪ ,‬עכל"ק‪.‬‬ ‫יתרה נודעת לנו בני ישראל‪ ,‬שכל הבריאה ממתנת ומייחלת שאנו נמליך‬ ‫חיבה‬ ‫אותו ית'‪ ,‬כדי שיוכלו להתקיים ולא יבטלו מציאותם‪ ,‬והוא אחריות גדולה לידע‬ ‫החוב המוטל על כל אחד ואחד להתחזק לבקש ולהתחנן על התגלות מלכותו ית'‬ ‫בעולם‪ ,‬ונזכה לשנה טובה ומתוקה‪ ,‬ולהכרה כי מלך ומלכותו בכל משלה‪ ,‬מתוך‬ ‫רחמים וחסדים אכי"ר‪.‬‬ ‫ניתן לשמוע השיחת קודש‬ ‫במערכת‬ ‫‪079-469-0185‬‬ ‫בכ‬ ‫פקודיך נצרתי‬ ‫שיעורים‪ ,‬חידו"ת ובירורי הלכה‬ ‫הלכות חג בחג‬ ‫תספורת וטבילה בערב ראש השנה‬ ‫האם יש מקום להמנע מלהסתפר בער"ה כדי להסתפר בערב סוכות • האם‬ ‫שיעור גידול השערות הוא לעולם בשלושים יום • מאימתי אפשר לטבול בערב‬ ‫ראש השנה לכבוד היום • דינים היוצאים‬ ‫להסתפר ערב חג הסוכות מפני כבוד הרגל‪,‬‬ ‫האם יש מקום להמנע מלהסתפר‬ ‫ולא לפני ראש השנה דהוא רק מנהג‪ ,‬רק‬ ‫בער"ה כדי להסתפר בערב סוכות‬ ‫אם הוא מסתפר בב' הזמנים האלו‪ ,‬היינו‬ ‫כתב השלחן ערוך (סימן תקפ"א סעיף ד')‬ ‫א]‬ ‫גם בערב סוכות‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫מכבסין ומסתפרין בערב ר"ה‪ ,‬וכתב שם‬ ‫והנה זה פשוט ומפורסם דנהגו עלמא‬ ‫המשנ"ב (סקכ"ה) שהטעם הוא להראות‬ ‫דלא כוותיה ומסתפרין רק בערב ר"ה‪,‬‬ ‫שאנו בטוחין בחסדו ית' שיוציא לצדק‬ ‫ולפע"ד נראה ליישב דמה דפשיטא‬ ‫משפטנו‪.‬‬ ‫ליה להאבן ישראל דערב ר"ה אין חיוב‬ ‫להסתפר רק מטעם מנהג‪ ,‬אישתמיטתיה‬ ‫בהגהות אבן ישראל על המשנ"ב (שם‬ ‫והנה‬ ‫דברי הגר"א בהלכות שבת (סימן ר"ס) על מה‬ ‫אות ה') כתב חידוש גדול במנהג של הגילוח‬ ‫שכתב הרמ"א (שם ס"א)‪ :‬ואם היו שערות‬ ‫בערב ראש השנה‪ ,‬וז"ל‪ :‬הנה בערב הרגל‬ ‫ראשו גדולות מצוה לגלחן‪ ,‬ע"כ דברי‬ ‫של חג הסוכות איכא מצוה להסתפר‪ ,‬וכאן‬ ‫הרמ"א‪ .‬וכתב ע"ז בביאור הגר"א (סעי"ק ג)‪:‬‬ ‫בער"ה הוא רק מנהג‪ ,‬וכיון דכל זה הוא רק‬ ‫כמו בערב יום טוב (סימן תקלא סעיף א)‪ ,‬וכמו‬ ‫כדי להראות‪ ,‬ואם כשיסתפר ער"ה כבר לא‬ ‫שכתוב בירושלמי פ"ק דראש השנה (הלכה‬ ‫יסתפר בערב חג הסוכות‪ ,‬בוודאי יותר טוב‬ ‫גכ‬ ‫ועכשיו מצאתי בספר המנהיג בהלכות‬ ‫ג)‪ ,‬ובמדרש רבה‪ ,‬והביאו הרא"ש סוף ראש‬ ‫ראש השנה אחר שהעתיק דברי המדרש‬ ‫השנה ומגלחין זקנם וכו' ר"ל כמו בכל ערב‬ ‫כתב וז"ל‪ :‬ר"ל מגלחין שערן ערב ר"ה שלא‬ ‫יו"ט‪ ,‬עכ"ל‪ .‬והיינו שהגאון מציין המקור של‬ ‫יהיו פרועי ראש ביום הדין ומתעטפים‬ ‫חיוב תספורת בערב שבת מפני שהוא לא‬ ‫לבנים לכבוד יום טוב וכו'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ומשמע‬ ‫פחות מהחיוב של כל ערב יו"ט‪ ,‬והמקור‬ ‫מדבריו שהגילוח הוא משום כבוד יו"ט‬ ‫בחז"ל הוא מהמדרש שהביא הטור שם‬ ‫ודו"ק‪.‬‬ ‫בהלכות ראש השנה‪.‬‬ ‫ואפילו לפי דעת האבן ישראל שערב ר"ה‬ ‫נמצא דבוודאי גם בערב ר"ה יש חיוב‬ ‫אין בו חיוב רק מטעם מנהג‪ ,‬גם כן נראה‬ ‫להסתפר לא פחות כמו בכל ערב יום טוב‪,‬‬ ‫שמותר להסתפר בערב ר"ה ולא בערב‬ ‫ולא מטעם מנהג‪ ,‬ולפי הבנת הגאון אין‬ ‫סוכות ואין בזה ביטול מצוה‪ ,‬דעיין בסימן‬ ‫המדרש בא לומר יסוד החיוב שמסתפרין‬ ‫תקל"א (סעיף א') דכתב המחבר‪ :‬מצוה לגלח‬ ‫בער"ה‪ ,‬דהלא על זה יו"ט של ר"ה דומה‬ ‫בערב יום טוב‪ .‬ועיי"ש בשעה"צ (סק"א)‬ ‫לשאר ימים טובים‪ ,‬רק המדרש בא‬ ‫שהביא בשם הפרמ"ג דכיון שכל הטעם‬ ‫לומר חשיבותן של כלל ישראל שמנהגו‬ ‫הוא כדי שלא יהא מנוול ביו"ט א"כ אם‬ ‫של עולם אם יש לו דין לובש שחורים‬ ‫גילח בתוך ל' יום אין חייב לגלח בעיו"ט‬ ‫ומתעטף שחורים ומגדל זקנו וכו'‪ ,‬והיינו‬ ‫דשיעור ניוול הוא יותר משלושים יום‪.‬‬ ‫אפילו יש לו חיוב להסתפר מכל מקום אין‬ ‫נמצא דאם הסתפר בערב ר"ה‪ ,‬כשמגיע‬ ‫לו חשק לעשות כן‪ ,‬מפני שנמצא במצב‬ ‫ערב סוכות אין לו חיוב להסתפר כיון‬ ‫שעומד לפניו דין קשה ומרוב דאגה מזניח‬ ‫דעדיין לא עברו שלושים יום מערב ר"ה‬ ‫את עצמו והולך עם שערות ארוכות כידוע‬ ‫ואין לו שערות בשיעור ניוול‪ ,‬ובוודאי אין‬ ‫מאלו שנופלים למצב של עצבות ודכאון‪,‬‬ ‫חיוב לדאוג שיהיו לו שערות כדי לקיים‬ ‫משא"כ בני ישראל אינם כן‪ ,‬שאע"פ‬ ‫מצות גילוח‪ ,‬ואדרבה ע"י מצות גילוח‬ ‫שיודע שעומד לפני יום הדין לובש לבנים‬ ‫בערב ר"ה יכוון גם לקיים בזה המצות‬ ‫ומגלחין וכו' ושמחים בראש השנה‪ ,‬והיינו‬ ‫גילוח לחג הסוכות ויהיה לו עוד זכות ליום‬ ‫שמצבו אינו מונע ממנו מלקיים חיובו‬ ‫הדין שכבר עכשיו קיים מצות גילוח לחג‬ ‫להסתפר וכבוד יו"ט כמו בכל עריו"ט‪ ,‬כן‬ ‫הסוכות‪ ,‬ואיה"נ אם אפשר לעשות יותר‬ ‫נראה לפרש דברי הטור לפי דעת הגאון‬ ‫קרוב ליו"ט עדיף כדי שיהיה ניכר יותר‬ ‫אע"פ שהלשון קצת מגומגם‪ ,‬וכן נראה‬ ‫שעושה לכבוד יו"ט‪ ,‬מכל מקום כאן כיון‬ ‫מסברא‪ ,‬דלמה שונה ערב ר"ה מכל ער"ש‬ ‫שמסתפר עכשיו ערב ר"ה מטעם המנהג‪,‬‬ ‫שמצוה לגלח ודו"ק‪.‬‬ ‫דכ‬ ‫הגילוח של כל אדם וממצב הגילוח שלו‬ ‫בוודאי אין בזה ביטול מצוה וכמו שביארנו‪,‬‬ ‫צריך לעבור שלושים יום‪ ,‬וזהו שיעור ניוול‪,‬‬ ‫וכן עמא דבר ואין להרהר אחר מנהגן של‬ ‫וצ"ע במקורות אם יש ראיה לזה ודו"ק‪.‬‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫מאימתי אפשר לטבול בערב ראש‬ ‫האם שיעור גידול השערות הוא לעולם‬ ‫השנה לכבוד היום‬ ‫בשלושים יום‬ ‫ג] כתב המשנה ברורה שם בסימן תקפ"א‬ ‫ב] ואגב אציין הערה אחת על דברי‬ ‫(סקכ"ו) וז"ל‪ :‬ולא יקדים לטבול עד שעה‬ ‫השעה"צ הנ"ל‪ ,‬דאחר שהעתיק דברי‬ ‫קודם חצות היום‪.‬‬ ‫הפרמ"ג כתב‪ :‬ולדידן במדינותינו שאין‬ ‫ובהגהות אבן ישראל להגרי"י פישר‬ ‫המנהג לגלח רק במספרים וא"כ אפילו‬ ‫זצ"ל על המשנ"ב שם (סק"ו) כתב להקשות‬ ‫אחר שסיפר עצמו נשאר עליו מעט שער‪,‬‬ ‫על זה בזה"ל‪ :‬כתב זה בשם החיי אדם‪,‬‬ ‫וממילא אפילו אם ישהה אחר זה פחות‬ ‫וכוונתו דלא מיקרי כבוד יו"ט הטובל קודם‬ ‫משלושים יום יתרבה עליו השער יותר‬ ‫זמן זה‪ ,‬וכל זה צ"ע‪ ,‬מהא דמבואר בגמרא‬ ‫משלושים יום שלפנים שהיה אז אחר‬ ‫תענית (ט"ו‪ ):‬ובחמישי מותרין מפני כבוד‬ ‫גילוח‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫השבת‪ .‬הרי מבואר להדיא דכבוד השבת‬ ‫ולענ"ד יש לעיין בזה דאולי כל השיעור‬ ‫שייך גם בשני ימים לפני הזמן‪ ,‬ובוודאי‬ ‫של שלושים יום תלוי גם בצורת הגילוח‪,‬‬ ‫יכולים לטבול ערב ר"ה בבוקר‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫דהיינו אם רגיל לעשות גילוח ממש אז‬ ‫והנה עיין רש"י שם ד"ה ובחמישי וז"ל‪:‬‬ ‫אחר שלושים יום ניכר עליו גידול השערות‬ ‫דרך רוב בני אדם להסתפר חמישי ולא‬ ‫לעומת המצב של הגילוח ונכנס לכלל ניוול‪,‬‬ ‫בערב שבת מפני הטורח‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ולפי"ז אין‬ ‫דלפי ערך הדרגה של גילוח‪ ,‬אחר ל' יום בא‬ ‫שום ראיה מדברי רש"י לענייננו‪ ,‬דהרי כתב‬ ‫לכלל ניוול‪ ,‬משא"כ אם הדרגה של הגילוח‬ ‫בהדיא דרק להסתפר כיון שהוא טורח‪,‬‬ ‫אינו גילוח ממש רק נשאר מעט שיער‪ ,‬אז‬ ‫ובוודאי טבילה אין בה טורח כמו להסתפר‬ ‫כדי שיגיע למצב של שיעור ניוול צריך‬ ‫ואינו דומה לשם‪ .‬ועיין מ"ב (סימן ר"ס) לענין‬ ‫שלושים יום מהמצב של גילוח שלו‪ ,‬דעד‬ ‫חיוב רחיצה בערב שבת‪ ,‬וז"ל‪ :‬אבל ביום‬ ‫שלא יעבור ל' יום אינו ניכר גידול השערות‬ ‫ה' לא הוי יקריה דשבת אא"כ אי אפשר‬ ‫כל כך‪ ,‬דתמיד אפילו אחר הגילוח רואים‬ ‫לו לרחוץ בערב שבת‪ ,‬אז כל כמה דמקרב‬ ‫אותו עם קצת שער‪.‬‬ ‫לשבת טפי מעלי‪ ,‬וכן לענין להסתפר‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫נמצא דהשיעור ניוול אינו שיעור אחד‬ ‫ומקורו בב"ח בשם המרדכי והמהרש"ל‬ ‫של גודל השערות רק תלוי לפי סדר וצורת‬ ‫הכ‬ ‫לענין להסתפר‪ ,‬ואפשר דלענין טבילה‬ ‫עיי"ש שהאריך בזה‪ .‬נמצא דתלוי בכל דבר‬ ‫אפילו בערב שבת עצמו כל כמה דמקרב‬ ‫לפי הטורח שלו ולפי המציאות ובזה נקבע‬ ‫לשבת טפי מעלי‪ ,‬ויותר פשוט לומר‬ ‫אי מינכרא דליקרא דשבת עביד‪.‬‬ ‫שכוונת החיי אדם לפי מה שמובא בשם‬ ‫איברא דשם בב"ח משמע דעכ"פ‬ ‫האריז"ל שקרוב לחצות היום מתחיל‬ ‫מצפרא דערב שבת בוודאי מינכר שהוא‬ ‫להתנוצץ קדושת השבת‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫ליקרא דשבתא‪ ,‬אמנם הוא כתב זה רק‬ ‫דינים היוצאים‪:‬‬ ‫א‪ .‬כשם שיש מצוה להסתפר בערבי שבתות וימים טובים כששערותיו גדולות‪ ,‬הוא הדין‬ ‫כלפי ראש השנה‪ ,‬דגם הוא בכלל הימים טובים לענין זה‪ ,‬אך מלבד זה יש עוד ענין של‬ ‫תספורת כדי להראות שאנו בטוחים ביום הדין‪ ,‬וזהו בגדר מנהג‪.‬‬ ‫ב‪ .‬כל המסתפר בערב ראש השנה אין מבטל בזה מצות התספורת של ערב סוכות‪ ,‬שהרי‬ ‫שיעור תספורת הוא פעם בשלושים יום וא"כ נמצא שגם בחג הסוכות כולל שמחת תורה‬ ‫הרי יהא מגולח כראוי‪.‬‬ ‫ג‪ .‬אך עדיין יש לעיין בשיעור זה של שלושים יום דאולי זה נאמר בגילוח לגמרי‪ ,‬אבל במגלח‬ ‫רק מעט מאורך השערות אולי יש בזה שיעור אחר‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫ד‪ .‬כלפי תספורת לכבוד שבת או יום טוב‪ ,‬אף המגלח ביום חמישי הרי זה ניכר שעושה לכבוד‬ ‫שבת‪ ,‬אבל ברחיצה וכדומה אם מקדים יתכן שאינו ניכר‪ ,‬ואולי רק משעה חמישית ואילך‬ ‫ביום שישי ניכר‪ ,‬ולכן המליצו הפוסקים לעשות כן משעה חמישית‪ ,‬אך יש שסוברים שביום‬ ‫שישי אף בשחרית לעולם מינכר שזהו לכבוד שבת‪ ,‬ומ"מ יש ענין להמתין לשעה חמישית‬ ‫עפ"י מה שמובא בשם האריז"ל שקרוב לחצות היום מתחיל להתנוצץ קדושת השבת‪.‬‬ ‫וכ‬