אמונים נצר - קאסאן בית שמש · Eminim Noitzar - Kasan Beit Shemesh — ניצבים וילך (2026-08-31)

פרשת נצבים וילך
תשפ"ו | שנה ג' | גליון קמג
יו"ל ע"י
מכון 'אמונים נצר' קאסאן
פרשת נצבים וילך
דברות קודש
רעווא דרעווין פרשת כי תבוא תשפ"ו
'כי ממך הכל' המלכת השי"ת בימים אלו ע"י הכרת חסדיו עמנו �������������������������������������ה
'עמי לא התבונן' נחיצות ההתבוננות בימים אלו • 'היש ה' בקרבנו' פיתויי עמלק להסתיר חסדי
המקום • 'לך ה' הצדקה' התבוננות בחסדי ה' באחרית השנה • 'שאינך כפוי טובה' מצות הביכורים
להכיר הטובה • 'על כל נשימה תהלל קה' ההודאה להשי"ת על כל רגע
שיחות קודש
שיחת הכנה ליום ראש השנה
'כי הוא נורא ואיום ובו תנשא מלכותך' התחדשות המלכת השי"ת ביום ראש השנה �������יד
פיקודיך נצרתי
שיעורים ,חידו"ת ובירורי הלכה
תספורת וטבילה בערב ראש השנה �������������������������������������������������������������������������������כג
האם יש מקום להמנע מלהסתפר בער"ה כדי להסתפר בערב סוכות • האם שיעור גידול השערות
הוא לעולם בשלושים יום • מאימתי אפשר לטבול בערב ראש השנה לכבוד היום * דינים היוצאים
דברות קודש
רעווא דרעווין פרשת כי תבוא תשפ"ו
שבת שבע ברכות -לבת כ''ק מרן רבינו שליט''א
'כי ממך הכל'
המלכת השי"ת בימים אלו ע"י הכרת חסדיו עמנו
'עמי לא התבונן' נחיצות ההתבוננות בימים אלו • 'היש ה' בקרבנו' פיתויי
עמלק להסתיר חסדי המקום • 'לך ה' הצדקה' התבוננות בחסדי ה' באחרית
השנה • 'שאינך כפוי טובה' מצות הביכורים להכיר הטובה • 'על כל נשימה
תהלל קה' ההודאה להשי"ת על כל רגע
לאחר מירוח הכרי וסיום ההתעסקות בפרשתן (כו א-ב) 'והיה כי תבוא אל
בפירות ובתבואה. הארץ אשר ה' אלקיך נותן לך נחלה
וירשתה וישבת בה .ולקחת מראשית כל
בהמשך הפסוקים (כו ה-י) יש נוסח
פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה'
שלם שקורא המביא ביכורים ,ומתחיל
אלקיך נותן לך ושמת בטנא והלכת אל
מחסדי המקום שעשה עם יעקב אבינו המקום אשר יבחר ה' אלקיך לשכן שמו
כשהצילו מלבן הארמי ,וממשיך לספר שם' ,ובפסוקים אלו נאמרה מצות הבאת
על יציאת מצרים ועל ירושת ארץ ישראל. הביכורים לבית המקדש .וכתב רש"י (ד"ה
ולהבין בעי מה עניינה של אמירה זו בעת מראשית) 'אדם יורד ורואה תאנה שבכרה,
הבאת הביכורים ,מה שלא מצינו בשאר כורך עליה גמי לסימן ואומר הרי זה
התרומות ומעשרות .עוד יש לדעת למה ביכורים' .ויש לדעת הטעם שהביכורים הם
מתחיל מיעקב אבינו דווקא ,ולא מנס כבר בעוד הפרי על העץ ,בשונה משאר כל
הצלת אברהם אבינו מאור כשדים כשנזרק התרומות והמעשרות שמופרשים דווקא
ה
דגל מחנה אפרים (ד"ה והיו ובספה"ק לשם בידי נמרוד ,וכדומה משאר הניסים
חייך) ביאר הכוונה בזה על פי דברי הרמ"א שהיו עמו ועם יצחק.
(או"ח סי' א ס"א) שכתב 'שויתי ה' לנגדי בספרי קודש עמדו על סמיכות פרשה זו
תמיד הוא כלל בתורה ובמעלות הצדיקים
של ביכורים לסיום פרשת כי תצא במצות
אשר הולכים לפני האלקים ,כי אין ישיבת
מחיית עמלק ,ויש שפירשו (מושב זקנים לבעלי
האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו
התוספות) שעמלק נקרא בפסוק (במדבר כד כ)
כישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך
'ראשית גויים עמלק' ,והוא בחינת ראשית
גדול ,ולא דיבורו והרחבת פיו כרצונו והוא
דקליפה ,ולכן הוסמך לכאן בחינת ראשית
עם אנשי ביתו וקרוביו כדיבורו במושב
דקדושה של הביכורים ,שהוא התיקון
המלך .כל שכן כשישים האדם אל ליבו
לזה .גם יש לבאר את סמיכות מעשה
שהמלך הגדול הקב"ה ,אשר מלא כל
הארץ כבודו עומד עליו ורואה במעשיו, עמלק לפרשה הקודמת לו של מידות
ומשקלות ,שאף שכבר הביא רש"י (כה
כמו שנאמר אם יסתר איש במסתרים
ואני לא אראנו נאם ה' (ירמיה כג כד) ,מיד יז ד"ה זכור) מהמדרש (תנחומא תצא ח) שטעם
יגיע אליו היראה וההכנעה בפחד השי"ת הסמיכות הוא לרמז ש'אם שיקרת במידות
ובושתו ממנו תמיד' ,וזה שרמזה התורה ובמשקלות הוי דואג מגרוי האויב ,שנאמר
כאן ,שחייך -והיינו השי"ת מקור חיותנו, (משלי יא א) מאזני מרמה תועבת ה' ,וכתיב
יהיה תלוי ועומד לנגדנו בכל עת ,ועל ידי זה בתריה (שם ב) בא זדון ויבוא קלון' ,מכל
נפחד ונורא מהדר גאונו יומם ולילה' ,וזוהי מקום לא ביארו לנו חז"ל טעמו של דבר.
ברכה גדולה' שנזכה לחיות עם יראת שמים קראנו בפרשה את התוכחות והקללות
בכל עת. של משנה תורה ,כתקנת עזרא (מגילה לא):
ייטב פנים (אבני זכרון לר"ה ד"ה עוד בספה"ק לקרוא פרשה זו קודם ראש השנה כדי
זאת) הביא רמז לחודש אלול בפסוק (שמות טו שתכלה השנה וקללותיה .ונודעו דברי
א) 'אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזוהר הקדוש (זוה"ח ריש פרשתן) שלפי האמת
הזאת לה' ויאמרו לאמר אשירה לה'", כל הקללות הם ברכות גדולות שנסתרות
שהתיבות 'לה' ויאמרו לאמר אשירה' ומלובשות בקללות .ולפי זה יש לידע איזו
וכן 'ויאמרו לאמר אשירה לה'' הם ראשי ברכה נרמזת בפסוק (כח סו) 'והיו חייך
תיבות 'אלול' ,ויש להבין השייכות בפסוק תלואים לך מנגד ופחדת לילה ויומם ולא
זה לחודש אלול. תאמין בחייך'.
ו
הזה ,ואם מוצא שהיו דברים שבהם נהג 'עמי לא התבונן'
שלא כשורה ,חוזר בתשובה ומתעלה נחיצות ההתבוננות בימים אלו
בגדרים וסייגים ותחבולות כנגד היצר .וזוהי עומדים אנו כבר בעומקו ובאמצעו של
ההכנה לקדושת השבת ,כמו שהאריך חודש אלול ירח התשובה ,ובעוד שבועיים
בזה בתחילת ספה"ק סידורו של שבת (ח"א ימים כבר נהיה בתוקף ימי ראש השנה
שורש א ענף ג עלה א-ג) שאף שקדושת שבת הבעל"ט ,ומוטל עלינו להתעורר בימים אלו
קביעא וקיימא והיא נשפעת באתערותא ולחשב חשבונו של עולם היאך התנהגנו
דלעילא ,מכל מקום השראת הקדושה בשנה שחלפה ועברה ובמה עלינו להתחזק
תלויה בהכנתו של כל יחיד ,שאם אינו ולהתעלות השנה הבעל"ט ,ולחפש עצות
מנקה את עצמו מהרע שדבק בו בשבוע ודרכים להתעלות על ידם ולתקן את כל
הזה אין בכחו לחוש בקדושת השבת. הטעון תיקון.
בכל זאת ישנם שאין מתעוררים בזמן זה, (שער האותיות אות ת ,מסכת השל"ה הק'
ורק בסיום החודש .בערב ראש חודש ,אז חולין פרק תורה אור אות סב ד"ה עוד באתי לגלות
הוא זמן תשובה ויום של תענית ואמירת 'יום סוד בענין זה) מביא שיש ארבעה זמנים של
כיפור קטן' וכדומה ,ואו-אז הם מתעוררים תשובה ,המובחר שבהם הוא בכל ערב
לחפש בדרכיהם ובמעשיהם בחודש שעבר קודם שהאדם עולה על יצועו ,וכמבואר
ולראות שחודש שלם מחייהם לא הלך בזוה"ק (ח"ג קעו ).שאלו הם הנקראים 'מארי
לריק ולהבל ,ולהוסיף בעבודת הבורא דחושבנא' ,שבכל סיום של יום עומדים
לחודש הבא ,ויש בסך הכל י"ב או י"ג ומתבוננים מה עשו ביום הזה והאם ניצלו
חדשים בשנה ומוכרחים לדאוג שלא יעברו אותו כראוי וכיאות ,ואם לא היה בשלמות,
בלא התבוננות וחשבון הנפש. חוזרים בתשובה ומטכסים עצות להבטיח
מכל מקום מי שכל זמנים אלו אינם שיום המחר יהיה יותר טוב בעזה"י ,ואינם
מעוררים אותו ואין משפיעים עליו הרהור נותנים ליום שלם מחייהם לחמוק וללכת
תשובה ,עליו מביא הרה"ק מקאז'ניץ לאיבוד בלא שום מחשבה.
זי"ע (פרשת ראה ד"ה עשר תעשר) בשם הרה"ק הדרגה הפחותה מכך היא התשובה
הרבי ר' אלימלך זי"ע שלדעת תנא קמא וחשבון הנפש בסוף כל שבוע ימים ,שזוהי
במשנה (ר"ה פ"א מ"א) 'באחד באלול ראש כבר התעוררות יותר גדולה לאדם ,ששבוע
השנה למעשר בהמה' ,והיינו שהמתעורר שלם חלף עבר מחייו ,וחובה עליו לבדוק
לתשובה רק בראש חודש אלול הרי הוא ולראות ולבחון את התנהגותו בשבוע
ז
'היש ה' בקרבנו' כבהמה ,כי היכן היה בכל השנה ואיך נתן
פיתויי עמלק להסתיר חסדי המקום לזמן לעבור עליו ביעף בלי שעצר להתבונן
הרמב"ם (תשובה פ"ג ה"ב) כותב על האם הוא צועד בדרך הנכונה או שח"ו סטה
המשפט שיש ביום ראש השנה וזה לשונו: קצת או הרבה מדרך הישר.
'ושיקול זה אינו לפי מנין הזכויות והעוונות
אמנם רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים
אלא לפי גודלם יש זכות שהיא כנגד כמה
שאדם כזה עדיין אינו בגדר בהמה ,ואם
עונוות שנאמר (מלכים א' יד יג) יען נמצא בו
דבר טוב ,ויש עוון שהוא כנגד כמה זכויות כשמתחילים לתקוע בשופר הוא כן
שנאמר (קהלת ט יח) וחוטא אחד יאבד טובה מתעורר לפשפש במעשיו ולחזור בתשובה,
הרבה ,ואין שוקלין אלא בדעתו של אל הרי שגם הוא מקובל לפני המקום ,וכך מי
דעות והוא היודע היאך עורכין הזכויות שבכל חודש אלול עדיין ישן הוא בתרדמת
כנגד העוונות'. הזמן ,ורק באחד בתשרי ביום הדין עצמו
נמצא שהחשבון אינו כדעת המצומצמת מתחיל להתעורר ולבדוק במעשיו ,אזי
שלנו של עבירות כנגד מצוות בלבד, הוא לכולי עלמא בגדר בהמה ולאו דין
אלא רק הבוכ"ע לבדו היודע מחשבות בר נש.
ורצונות בני האדם הוא הסופר ומונה שכן לכל הפחות בחודש זה המתוקן
ושוקל ,ויש מצב ששני אנשים קיימו את לתשובה ,יש להתבונן בשפלותנו ובצרות
אותה מצוה בדיוק ,ובעוד שאצל הראשון ישראל ורדיפת הדת ,ולדאוג שלא נשאר
יש לה חשיבות קטנה ,אצל חבירו היא ח"ו במצב הזה גם בשנה הבאה ,וזאת
בשווי הרבה יותר גדול ,כיון שבאה לו
על ידי החיפוש במעשים של השנה
ביגיעה גדולה ובצער רב ולפום צערא
שעברה וההתחזקות בכל דבר הטעון
אגרא (אבות פ"ה מכ"ג) ,ורק השי"ת יודע
כמה כחות ורצונות והתגברות הכניס כל חיזוק ,בידיעת התורה ובעבודת התפילה,
אחד במצוותיו ,וכמה לחם עם יצרו הרע באמונה ובמידות טובות ,בשמירת הלשון
שהכשילו בחטא ,ואין איתנו יודע עד מה. ובשאר כל העניינים ,ובפרט כעת כשכבר
וכל אחד חפץ שהמשקל של מצוותיו יהיה עומדים רק שבועיים קודם יום הדין שבו כל
רב ועצום ושהבורא ית"ש יביט אל פנימיות באי העולם נידונים לכל השנה הבאה ,ואם
לבבו ועוצם רצונו להתקרב אליו וירבה את לא עכשיו אימתי ,ועלינו למהר ולהתעורר
זכויותיו ,ויש לדעת היאך עושים זאת. בחשבון הנפש ובתיקון המעשים.
ח
מספר ,שעל כל זה פירש הרמ"א (סימן ו בספה"ק צמח דוד להרה"ק ר' דוד
א) את מטבע הברכה בחתימת אשר יצר מדינוב זי"ע (פרשת כי תצא ד"ה הסמיכות) כתב
'ומפליא לעשות' -שהפלא הוא שהקדוש לבאר את סמיכות פרשת משקלות ומידות
ברוך הוא קושר רוחניות בגשמיות ומקיים למעשה עמלק שהזכרנו לעיל ,ומבאר
את הנשמה בתוך המערכת המופלאה של שהתיבות 'רק רע כל היום' הם סופי תיבות
גוף האדם. 'עמלק' ,שכן מהותו של עמלק הוא שמכניס
אמנם עמלק שמכניס ספקות באדם קרירות וספקות בהשגחת הבורא ובחיותו
שמפקפק 'היש ה' בקרבנו אם אין' (שמות יז
בכל פרטי הבריאה ,והוא מקרר שהכל
ז) ואינו זוכר שהכל רק מאת השי"ת ,אינו במקרה ולא ה' פעל כל זאת ,וממילא
שם אל ליבו את כל החסדים שעושה אתו רואה האדם כל היום רק את הרעות ואת
השי"ת תדיר בכל עת ורגע ,ואינו שוקל מה שחסר לו ואין לו ,שכן את כל מה שכן
כנכון את הטובות כנגד מה שעדיין אין יש בידו אינו מייחס להשי"ת וחושב שזה
בידו ,ולכן הוא מקרר את כל עבודתו של מכחותיו שלו עצמו ,ורק את החסר מרגיש
האדם ,שמסתובב עם ההרגשה שאין לו שכביכול השי"ת חייב לו ומחסר ממנו.
את מה שהוא צריך ושהבורא מחסר ממנו הלא אם האדם יתבונן קצת בכל החסדים
את הצטרכויותיו והוא בעצבון ובתמהון והטובות שמקיפות אותו על כל צעד ושעל,
לבב .לכן הסמיך הכתוב את פרשת מידות וישקול במאזני שכלו את החסדים אל מול
ומשקלות לפרשת עמלק ,שכן הוא הגורם מעט החסרונות שאין לו כחפצו ,יבין מאוד
שיהיו לאדם משקולת ומאזניים שאינם שעליו לחיות עם הרגשים של הכרת הטוב
נכונים ,ולא ישקול את החסדים הרבים והודאה עצומה להשי"ת.
כנגד החסרונות המועטים ,וכך מכניס הוא הרי כמה אנשים הלכו לישון בלילה ולא
מחשבות של רפיון וכפירה ה"י ,עכת"ד קמו בבוקר רח"ל ,וכמה איבדו את יכולת
הצמח דוד. הדיבור וחוש הראיה או הנשימה וכדומה,
ובדברים אלו יש לפרש את הנאמר וברוך ה' שהוא חי ונושם ורואה ומדבר
בעכן שמעל בחרם שעשו בני ישראל וכו' ,ואילו לו נותן ה' לב ומח שעובדים
בירושת העי ,שאמר לו יהושע (יהושע ז יט) בכל יום ויום מיליארדי פעמים ,ועיניים
'שים נא כבוד לה' אלקי ישראל ותן לו מופלאות ומערכת העיכול שדוחה את
תודה' ,ובפשטות הכוונה לאמירת וידוי, הפסולת ולוקחת את החיות הנצרכת לגוף
אך לדברינו יש לומר שבא לומר לו שיתן מתוך המאכלים ,ועוד פלאי פלאים אין
ט
והחסדים שהבורא גמל אתו במתנת תודה והודאה על מה שכן יש לו ,ואם היה
חינם בשנה החולפת ויודה וישבח על כך נוהג כך לא היה נכשל במעילת החרם כיון
להשי"ת .ולכן נרמז בראשי תיבות של שלא היה מרגיש שחסר לו משהו.
השם 'אלול' ענין השירה להשי"ת בתיבות בזה יש לבאר את דברי חכמים וחידותם
'לה' ויאמרו לאמר אשירה לה' כנ"ל ,כי שאמרו (חולין קלט' ):המן מן התורה מנין,
זהו עיקר העבודה בחודש זה .ומטעם זה
שנאמר (בראשית ג יא) 'המן העץ אשר צויתיך
נרמז השם אלול בפסוק במזמור לתודה
לבלתי אכל ממנו אכלת' ,והיינו כי שורש
(תהלים ק ג) 'דעו כי ה' הוא אלקים הוא עשנו
הרע נמשך מחטא אדם הראשון שכפר
ולא אנחנו' ,ובכתיב של 'ולא אנחנו' ,כפי
בטובתו של מקום ,ואף שהיה לרשותו את
שמביא השפת אמת (פרשת שופטים שנת תרל"ח
כל העולם כולו מקצה אל קצה לא הסתפק
ד"ה שופטים ושוטרים) מהחידושי הרי"מ זי"ע,
בזה וראה לנגד עיניו רק את מה שחסר לו
שכן בחודש זה אנו מתבוננים ומבינים שלא
-את העץ שממנו נאסר עליו לאכול ,ומזה
אנחנו עשינו את כל מה שיש לנו אלא 'ולו
הגיע לחטא עץ הדעת בפיתוי הנחש .ולכן
אנחנו' ורק השי"ת נותן לנו ומשפיע לנו
חסדים ורחמים בכל זמן ועת. נרמז כאן ענין המן שבא מזרע עמלק ,שגם
הוא לא הסתפק בכל מה שכן היה לו ,ואף
בכך נשכיל להבין את הפלגתו של שהיו לו מאות צאצאים וכבוד רב ,וכולם
הלקט יושר (או"ח דף טז) שמעיד על רבו השתחוו לו חוץ מאדם אחד ויחיד ,ומכל
התרומת הדשן זי"ע שבחודש אלול היה מקום אמר (אסתר ה יג) 'וכל זה איננו שווה
מנגן ב'ברוך שאמר' במשך שלושת חלקי לי' ,וראה מול עיניו רק את המשהו שהיה
שעה ,שכן הוא היה עסוק לעקור מעצמו חסר לו כפי דמיונו ,וכל זה הוא כחו של
את העקמימות של עמלק לראות רק את עמלק כנ"ל.
מה שחסר לאדם ,והודה ושיבח להשי"ת
שמרחם על הבריות ושהוא אמר והיה 'לך ה' הצדקה'
העולם ,והוא מהוה ומחיה את הכל, התבוננות בחסדי ה' באחרית השנה
והשקיע בעיקר העבודה של ההודאה. בחודש אלול באחרית השנה הזמן גרמא
כמו כן ביום ראש השנה עצמו ,שהפליגו להתחזק בזה ביתר שאת ,ובמקום שהאדם
בזוהר הקדוש (תיקוני זוהר תיקון ו כב ).שאלו יחשוב רק על כל מה שחסר לו ועל מה
המבקשים על הגשמיות הם ככלבים הוא רוצה לבקש בראש השנה ,יתבונן
הצווחים הב הב ,והיינו שמי שכל עסקו נא ויחשב את הריבוי העצום של הטובות
י
ההכרת הטוב העצומה שאמורה להיות בראש השנה רק לבקש ולבקש בלי
בליבנו לאבינו אב הרחמן על כל חסדיו התבוננות על החסד והודאה על ריבוי הטוב
עמנו ערב ובוקר וצהרים. שהשפיע עליו הבורא בכל השנה ,הרי
על זה מבקשים אנו בראש השנה 'שנהיה הוא גורם בזה צער גדול למעלה כביכול.
לראש ולא לזנב' ,כי 'ראש' אתוון 'אשר' ואדרבא מקובלנו מרבינו המגיד הגדול
שדרשו בגמרא (שבת פז' ).אשר שיברת (שמות
ממעזריטש זי"ע (יושר דברי אמת אות נו) שהזהיר
לד א) -יישר כחך ששיברת' ,ומבקשים אנו כי עיקר עבודת התפילה בראש השנה
היא בפסוקי דזמרה ובהודאות על החסד
שנהיה בבחינת אשר ,ונהיה מלאים בברכת
ובהכרה שכל הטובות הם רק מחיותו של
יישר כח והודאה להשי"ת בכל השנה' ,ולא
השי"ת שהוא מלך על כל העולם .ולכן ביום
לזנב' -בחינת עמלק שנאמר בו (דברים כה
הראשון של ראש השנה מזהיר האריז"ל
יח) 'ויזנב בך' ,שמכניס עקמימות נוראה,
(פרי עץ חיים שער ראש השנה סוף פרק ד ,ראה עבודת
לראות רק את החסר לנו.
ישראל דרוש לראש השנה שחל להיות בשבת) שלא
לכוונה זו אומרים אנו בנשמת 'ואילו פינו לבקש על גשמיות כלל ,כי בתחילה יש
מלא שירה כים וכו' אין אנחנו מספיקים לשרש מאיתנו את העקמימות של העמלק
להודות לך' וכו' ,שאכן אין בכחנו להודות שרואה רק את החסר ,ולהשקיע בהכרת
כראוי על כל הטובות שעושה אתנו ובהודאת הטובות ,ובזה גופא ממליכים את
השי"ת בכל ימי חיינו ,אלא שמכל מקום השי"ת ומכירים שהכל רק ממנו ית"ש.
אנו אומרים 'על כן איברים וכו' הן הם יודו
דומה הדבר לאב המסרב לבקשת ילדו
ויברכו וישבחו ויפארו וירוממו ויעריצו
הקטן שמבקש ממנו סוכריה וכדומה,
ויקדישו' וכו' ,כי אנחנו מנסים להודות ככל
והבן נשכב על הרצפה ומיילל בבכיות
האפשר לנו ,וממלאים פינו שבח והודאה
ובצעקות ,והאב מתמלא בצער לראות את
על חסדי המקום במתנת חינם. מיעוט שכלו של בנו ,שאף שהוא דואג לו
עלינו לתקן את הפגם של עמלק שגורם יומם ולילה מעת שפקח את עיניו כשנולד,
לנו לעוות את המאזנים ולא לשקול נכון ומוסר את כל כולו בעבורו ,עדיין הוא רואה
את היש על פני האין ,ולכן מזל חודש תשרי רק את הסוכריה שהוא לא קיבל ...וכך
הוא 'מאזנים' (ספר יצירה פ"ה מ"ז) ,כי בו אנו נראים אנחנו כשמגיעים אנו לראש השנה
מקבלים עלינו להיות לנו מאזני צדק ולהבין ומחליטים שנתפלל בכל הכח על דבר זה
את גודל חסדי הבורא .ובזה אנו מעוררים וזה ועל הצטרכות זו ,ולא מרגישים את
אי
לכם אח' (בראשית מג ו) ,כי השי"ת היה אז מלעילא שהשי"ת ישקול את מצוותינו
עסוק להקדים רפואה למכה ולהמליך את ומעשינו הטובים ויגדיל את ערכם באופן
יוסף על ארץ מצרים ,ואילו יעקב אמר שזו שיכריעו את הכף לזכות וכל זה תלוי ועומד
רעה עבורו .ואמנם הרה"ק מבארדיטשוב בהכרה ובמעשים שלנו.
זי"ע (פרשת מקץ ד"ה למה הרעותם ,בדפו"י הוא
בליקוטים) כבר מצא כאן דבר טוב ,שבזה 'שאינך כפוי טובה'
מצות הביכורים להכיר הטובה
הכין יעקב לדורות עולם שאם יאמרו דיבור
שאינו הגון לא יפעלו בזה רעה ,אך מכל נתנה ראש ונשובה אל הביאור שלכן
מקום היה כאן איזה פגם של כפיות טובה קוראים בימים אלו את פרשת הביכורים
כביכול. שמהותם היא 'הגדתי היום -שאינך כפוי
לכן כעת בהבאת הביכורים שהם התיקון טובה' (רש"י בפרשתן כו ג ד"ה ואמרת אליו),
על כפיות הטובה מזכיר המביא את חסדי שהאדם ישבח על הפירות שצמחו לו
המקום ,ומתחיל דייקא מהחסד שעשה וירגיש שזה מחסדי השי"ת ולא מכחו שלו,
השי"ת ליעקב אבינו ,כדי לתקן בכך את ולכן כבר בעת שהפרי התחיל לבכר ועודו
בחינת הפגם שהיה ליעקב בענין זה .וזהו על האילן ,כורך עליו 'גמי' -ראשי תיבות
יסוד גדול בעבודת האדם ,שיראה תמיד הפסוק (תהלים קיא ב) 'גדולים מעשי הוי"ה'
את החסדים והטובות שהבורא משפיע לו, (תנחומא בפרשתן פ"א) ,והיינו שאינו ממתין
ולא יתן לעמלק לעקם את דעתו ולראות עד שיהיו לו פירות מוכנים וגמורים ורק
בעיקר את מה שעדיין חסר ואין לו ,וכך אז יודה ,אלא כבר אז ממלא פיו הודאה
לחיות שנים רבות בטעות ובעקמימות ועוד על מה שכן יש לו .וזהו לימוד לימים אלו
לחשוב שהוא צדיק גדול בזה שהוא מרבה להודות ולהכיר בטובה אף כשהיא עדיין
בתפילות ומאמין בכח התפילה וכדומה, אינה מושלמת ונדמה לו לאדם שעדיין
אלא יעשה מהעיקר עיקר ומהטפל טפל. חסרים לו עוד עניינים ,וזהו התיקון למעשה
עמלק שמהותו הוא ההיפך מזה ,וכנ"ל.
זהו הרמז בפסוק שבקללות 'והיו חייך
תלואים לך מנגד ופחדת לילה ויומם ולא והנה אמרו במדרש (בראשית רבה צא י) על
תאמין בחייך' ,שמתפרש קרוב לפשוטו, הפסוק (ישעיה מ כז) 'למה תאמר יעקב ותדבר
שהאדם אכן יזכור תמיד שחייו תלויים ישראל נסתרה דרכי מה' ומאלקי משפטי
ועומדים אך ורק ברצון הבורא שמשפיע יעבור' ,שהיתה תביעה על יעקב אבינו על
עליו חיות חדשה בכל שעה ,ויפחד לילה שאמר 'למה הרעותם לי להגיד לאיש העוד
בי
על החיות והנשימה שה' נתן לי מהברכה ויומם שמא ברגע הבא כבר לא יהיה בין
הקודמת ועד עתה ,וממילא נמצא שבכל החיים ח"ו ,ולא יאמין בחייו שהם מובנים
זמן מועט מודה האדם על הנשימה והחיים מאליהם ,אלא יזכור תמיד שהוא חי ונושם
שהשי"ת משפיע עליו בכל רגע ,וזוהי רק מחסדי השי"ת המתחדשים עמו בכל
עצה נפלאה לחיות תמיד עם הכרת הטוב רגע ,ואין צריך לומר שלא יחשוב על המעט
להשי"ת. שעדיין חסר לו ,בזכרו תמיד שכל מה שכן
יש לו הוא רק מחסד ה' עליו.
יעזור השי"ת שאכן נזכה לעורר בנו
הרגשים אלו ,ולא נניח לכחו של עמלק 'על כל נשימה תהלל קה'
לסמא את עינינו ולהטותנו בעקמימות ,וזה ההודאה להשי"ת על כל רגע
בוודאי יביא את המתקת הדינים ושורשם בשבוע שעבר הזכרנו מדברי התורת
ויעורר מלעילא רחמים רבים עלינו ועל כל חיים (ב"ק טז .ד"ה שדרו) כשמחפש עצה היאך
זרע ישראל .ויהי רצון שנזכה כולנו לכתיבה לצאת ידי חובת דברי חז"ל (בראשית רבה יד
וחתימה טובה ולשנה טובה ומתוקה ,ונזכה ט) שאמרו שיש להלל קה על כל נשימה
כבר לקיום הייעוד שאמרנו היום בהפטרה ונשימה ,שזהו דבר בלתי אפשרי להודות
(ישעיה ס כב) 'אני ה' בעתה אחישנה' ,שתכלה בכל רגע ורגע ,ואומר שיוצאים ידי חובת
השנה וקללותיה תחל שנה וברכותיה. ענין זה בברכת מודים .אמנם הלום חשבתי
ומתוך שפע רב בכל העניינים ,חיי בני שאפשר להדר בזה יותר ,וזאת על ידי
ומזוני רוויחי ,נזכה בקרוב לגאולה השלמה שבכל ברכה שמברכים כבר ממילא
במהרה בימינו אמן. במשך היום ,מוסיפים מחשבה של הודאה
גי
שיחות קודש
שיחת הכנה ליום ראש השנה
בהיכל הכולל כ"ד אלול תשפ"ה
'כי הוא נורא ואיום ובו תנשא מלכותך'
התחדשות המלכת השי"ת ביום ראש השנה
ימים באים ימי ראש השנה ,ומצינו בקרב רבים וטובים מבני עליה ועובדי הנה
ה' ,המתהלכים בהרגשת בלבול וחוסר בהירות ,ומבקשים לדעת מהו משמעותו
ומהותו של יום קדוש זה .כי הנה מצד אחד אנו יודעים שזהו יום הדין והמשפט,
שביום זה מתחילים עשרת ימי תשובה ,ואף היו מקומות שהתענו בו ,והגם
שבשלחן ערוך (או"ח סי' תקצז) נפסק שלא להתענות ,אבל יש כזה מושג ,כי הוא
יום הדין ,והוא נורא ואיום ,ועל כן צריך לעשות בו תשובה וחשבון הנפש ע"י
התבוננות נכונה ,וצריך להיות חרד וירא מאימת הדין.
מאידך גם ידוע ,שעיקרו של ראש השנה הוא היותו יום הכתרתו של הקב"ה אבל
למלך על כל העולם ,וכמו שמוכח ענין זה היטב בנוסח התפילות של ראש השנה,
שבכל תפילה ותפילה אנו מזכירים את ענין המלכות ,ומבקשים שימלוך ה' על כל
מעשיו וברואיו ,וידעו כל הברואים שהוא המלך על כל הארץ ,ואכן אצל תלמידי
הבעל שם טוב הק' וההולכים לאורם נקטו יותר במהלך זה של ענין ההמלכה,
ואלו העוסקים בעיקר בענין זה אין ניכר על פניהם אימת הדין [ויש המתחילים
בהנהגת שמחה זו כבר בחודש אלול .]...ושניהם אמת ,ואם כן מהי האמת ,ובאיזה
אופן צריכה להיות ההנהגה הן בפנימיות הנפש והן כלפי חוץ ,בכובד ראש או
בצהלת פנים.
די
נבוא לסדר את שני הצדדים ,נביא את מקור ההנהגה הזאת של רבותינו בטרם
הק' ,והוא מדברי הרה"ק המגיד ממעזריטש זי"ע ,כפי שנכתב בכתבי תלמידו
בספה"ק יושר דברי אמת (אות נ"ו) ,וזל"ק' :ועוד צריך אני לעוררך ולהזכירך
ולהזהירך ,אף שכבר ידוע הוא לך אבל להזכיר אני צריך ,בענין התפלות של
ראש השנה ויום הכיפורים ,שהעולם אומרים אותם באמת בהתעוררות גדול ,אך
עיקר מגמתם שהם מתעוררים הוא בפיוטים ותפלות החדשות הנאמרים במחזור,
אבל התפלה הסדורה בפסוקי דזמרה וקרבנות וקריאת שמע ותפלה הם אומרים
במרוצה כמו בכל השנה' .והנה על פי פשטות הרי הם צודקים ,כי אין מרגישים
מה נשתנה הפסוד"ז של יום ר"ה משאר ימות השנה ,משא"כ שאר התפילות
החדשות שמבקשים בהם על בני חיי ומזוני ומזכירים את יום הדין וכו' ,הרי
הוא יודע שביום זה הכל נפקד ונקצב למשך כל השנה ,והוא בא מוכן ומזומן
ברשימה מפורטת מה צריך וכמה הוא מזמין מכל מין ,וממילא בתפלות החדשות
שם מרגיש התעוררות והתרגשות.
ממשיך
היושר דברי אמת' :ואינם יודעים כי זה העיקר וזה התוספות ,ולא יקובל
התוספות בלתי העיקר ,ובדרושים של הרב ר' בער זלה"ה בהכתבים יש שם דרוש
ארוך על גנות האנשים האלו ,ואתה ידעת זה מעיקרא מעצמך ממנהג הקדוש
מו"ה מנחם מענדל זלה"ה מפרעמישלאן שעשה העיקר עיקר ,בפרט ביום נורא
כזה צריך לשום נפשו בכפו לכוונת התיבות ואותיות כידוע ,ובזה מעלים התפלות
הפסולות של כל השנה כידוע מכל הספרים ,ואין להאריך בזה' ,עכל"ק.
צריכים ביאור רחב מאי טעמא באמת שהפסוקי דזמרה הם העיקר, והדברים
והתפלות החדשות באו רק בדרך אגב וטפלים להעיקר .והדברים ארוכים ועמוקים,
והזמן יכלה והדברים והביאורים לא יוכלו ,לכן נבאר הדברים בקיצור נמרץ.
ביום זה של ר"ה בכל שנה מתחדש מחזור הבריאה מחדש ,וכמשמעות לשון הנה
'שנה' שהוא מלשון חזרה ,וכך כבר חזר מחזור השנה ה' אלפים תשפ"ה פעמים,
לפי סדר ומערכת מסודרת כפי שקבע הקב"ה בראשית הבריאה ,וזה היום תחילת
מעשיך ,ונבנה הבנין של השמים והארץ ,וביום זה של ראש השנה נברא האדם
שהוא תכלית הבריאה ,וכל מה שנברא בימים שלפניו היה כדי שיבוא כשהכל
מוכן לפניו ,וזהו מה שאמרו במדרש בראשית בשביל ישראל הנקראים ראשית
(ויקרא רבה לו ד) ,ובשביל התורה שנקראת ראשית (בר"ר א ד).
וט
בספה"ק
באר מים חיים (פרשת לך לך ד"ה וילך למסעיו) מבאר באורך את תפקיד בני
ישראל בעולם שלשמו בראם הקב"ה בעולם ,על פי משל [ומביא משל זה הרבה
בספרו הק'] ,וזל"ק' :על פי משל למלך שהלך בשוק לטייל ,והשני לו אחד משריו
הגדולים הולך עמו ,אשר המלך נשען על ידו ,וכשהלכו באו למקום טיט אחד
עמוק ונפל שם להטיט טבעת המלך אשר חותמו בו ,והוא דבר יקר שאין כמוהו
ואין מדרך המלך להתעכב שם עד אשר יוציאו טבעתו משם ,ומצוה להשני למלך,
השר ההוא ,להוציאו ,כי לא יאמין לאחר לחפש שם דבר יקר כזה ,והמלך הלך
לביתו ,והשני חיפשו בטיט חיפוש אחר חיפוש אף שדבר כבד הוא עליו למאוד
לעמוד בטיט ורפש הזה מקום המוסרח ,והוא בוודאי איסטניס גדול .מכל מקום
בעבור טבעת המלך מוכרח לגלגל שם בידיו ולטנפם בכדי למצוא חותם המלך
שכל ענין המלוכה תלוי בזה ,ויהי כאשר ימצא את טבעתו ותגדל שמחתו במאוד,
ותיכף יברח לו ממקום המוסרח עבות הטיט הלז ,ויבוא לבית המלך החיצונית,
ושם ירחץ ידיו וחותם המלך מהטיט אשר נדבק בה ,ויביאנו למלך שמח על אשר
מצא חותמו ,וגם המלך ישמח בזה מאוד.
אם זה השני הוא איש סכל בער ולא ידע גדולת מלכו ,כאשר מתחיל ואולם
לחפש בטיט נשכח מאתו מה הוא עושה בטיט הלז ואיך הוא בא למקום המוסרח
הלזה ,ומטנף עצמו ואת בגדיו ונשאר שקוע שם בהטיט עבה הלז ,ושכח כל מה
שהיה קודם והתחיל לעבוד עבודה בטיט הלז ,והוליכו לשוק למכור ולטוח בתים
בו בעד לחמו לחם צר ,ולמשל אם היה אחד עומד בחוץ ורואה כל זה ,כמה וכמה
יתמה עליו ויחליט בדעתו כי זה ודאי משוגע הוא חסר דעה בלא דעת ותבונה
להשכח מאתו כל ענינו ולהשאר שקוע בטיט ,אין לך שגעון גדול מזה.
ואולם
אחיי ורעיי תדעו אשר כולנו אנחנו על דעת הסכל הזה בשגעון הגדול הלז,
כי הנה כל עניני עולם הזה מאכילה ושתיה ותשמיש ובגדים וכסף וזהב ולהרבות
הון מהבל ,כולם לא ניתנו כי אם בדמיון הלז שנפל ניצוצים הקדושים מאור
פני מלך חיים ברצונו ברוך הוא לתוך טיט עבה מוסרחת שאין כמוהו .והראיה,
אשר תיכף כאשר תנטל הניצוץ מהמאכל והמשקה על ידי אכילת האדם ,מה
נשאר ממנו הלא טינוף צואה מוסרחת שאין כמוהו ,וכו' .ועל כן צוה להם לירד
לעולם הזה לחפש אחר הניצוצות האלה על ידי התטנפם בטיט חומר גשמיות
המאכלים וכל הדברים ,בכדי להשיב הבן אצל אביו ,והחותם אל חותמו ,ונדחים
יקבץ להשיבם אל חיק אביהם.
זט
המשכיל אשר לא נשכח מאתו כל זה ,וזוכר אשר הוא אינו ראוי בשום והאדם
אופן לטנף עצמו בטיט מוסרחת הלזה ,כי עוד נשמתו בקרבו לא היה מחויב רק
לעבוד את אלקי עולם בתורה ותפילה ויחודי שמותיו יתברך ,ולומר לפניו שירות
ותשבחות ,כי זה ראוי לגדולת נשמתו חלק אלוה ממעל .ומאין הוא בא לטינוף
הלז ,אם לא למצוא חותם המלך ניצוצים הקדושים אשר בזה ,ואינו חושב בכל
מאכלו כי אם איך למצוא הניצוץ הלז להעלותו ,וכו' .ומיד כשאכל כדי שבירת
רעבונו שהוא שובע נפשו שביעת נשמתו מרוחניות המאכל ,הנה בורח כאשר
יוכל לחצר המלך מלכו של עולם לתורה ותפילה ודבקות אלקות ,ובזה מרחיץ
גופו ונפשו וניצוץ אשר העלה מהטיט אשר נשקעו בהם ,ומתדבקין כולם למלך
עולם על ידי התורה ותפילה ,וצור העולמים ברוך הוא מקבל נחת רוח גדול מזה
שהושב לו חותמו' ,עכל"ק.
הק' אנו רואים מהו תפקידנו ,לחפש את חותם המלך בתוך הטיט מדבריו
ולהשיבו אל המלך מלכי המלכים הקב"ה ,וכאשר מבקשים בר"ה התפילה
שתיקנו לנו אנשי כנסת הגדולה 'וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור
כי אתה יצרתו ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלקי ישראל מלך ומלכותו בכל
משלה' ,הכוונה בזה שאנו מעידים ומכריזים קבל כל יושבי תבל שהאמת לאמיתו
הוא אין שום מציאות שבעולם מבלעדי מלכותו ית' ,והוא מהיסודות שהבעל שם
טוב הק' חזר הרבה מאוד והשריש ההכרה הזאת בלב תלמידיו הק' ,ודרש מהם
שיעמידו כל מהלך חייהם על פי יסוד זה והשגה והרגשה זו ,שכאשר מביטים
על כל דבר שבעולם או איזה מאורע ,יראו הפנימיות שבו ולא יסתפקו במראה
החיצוני ובחלק הגשמי שבו ,אלא לידע ולהוודע שבכל דבר יש חיות אלקית
המחיה ומהווה אותו בכל רגע ,והכל נברא לתכלית זו לגלות את אלוקותו ית',
ובכל עצם ומציאות גשמי שבעולם הנמשל לטיט נסתר ונאבד בו טבעת המלך.
אמרו שנברא העולם בשביל התורה ובשביל ישראל ,הכוונה בזה ,שבני כאשר
ישראל שהם 'ממלכת כהנים וגוי קדוש' (שמות יט ו) ,ו'בך בחר ה' להיות לו לעם
סגולה' (דברים יד ב) ,הם נטלו על עצמם ושכמם תפקיד חשוב זה לחפש את טבעת
המלך האבודה ,וללכלך עצמם בטיט ורפש ,ולהיות מוקפים בנסיונות קשים
של העוה"ז ,וכמובן שיש בזה מדרגות בלי שיעור ותכלית ,והבעל שם טוב הק'
ותלמידיו בני הדור הראשון עסקו ודיברו הרבה מיסוד זה ,וכן הגאון מוילנא
ותלמידיו ,וכן הגר"ח מוואלאזין ,שידוע שזהו היסוד של ספרו נפש החיים.
זי
מה שמביא הדגל מחנה אפרים (פרשת וישלח ד"ה עי"ל כי במקלי) ועוד הרבה (עי' דברי ידוע
שלום להרה"ק מקאידנוב בדרוש לשביעי של פסח) ,שהבעל שם טוב זי"ע היה צריך פעם אחת
לעבור את הנהר נעסטיר ,ונתן חגורו ועבר עליו ,ומפני מה נתן חגורו ,על שם
הכתוב (ישעיה יא ה) 'והיה צדק אזור מתניו והאמונה אזור חלציו' ,כי על ידי גודל
קדושתו והאמונה ובטחון שהיה לו עבר את הנהר.
היאך יכול היה הבעל שם טוב להלך כאילו הולך על פני הקרקע .אלא לכאורה
כי בשכלנו הדל בקטנות המוחין בהסתכלות חיצונית ,אנו חושבים וסבורים שזאת
שעל הקרקע אפשר ללכת זה מובן ומונח לנו בשכל ,כי זה פשוט ומובן מאליו,
ואין שום סיבה שלא יהיה כך ,אבל ללכת על הנהר אי אפשר ,כי הוא מים וההולך
על המים טובע בהם ,ואף שיש לכל אחד אמונה שהכל מאת ה' אבל אין האמונה
משפיעה על מהלך החיים והמחשבה .אבל אצל הבעל שם טוב הק' לא היה שום
נפק"מ בין הארץ למים ,כי ידע שהכל הוא חיות אלקית ,ובכל רגע מתחדשת
הבריאה של הארץ ,כמו שנאמר 'לעולם הוי"ה דברך נצב בשמים' (תהלים קיט פט),
אלא שאין זה נראה לנו בעינים גשמיות כי הוא מחדש אותה באותו אופן כמו
הרגע שקדם לו ,וזהו כח הטבע ,אבל כדברי הרמב"ן (בסוף פרשת בא) שבאמת אין
הבדל בין נס לטבע ,אלא שהטבע הוא נס תמידי .וכן מצינו אצל התנאים כגון רבי
חנינא בן דוסא שאמר לבתו שמי שאמר לשמן וידלוק יאמר לחומץ וידלוק (תענית
כה.).
שבא למדרגה זו וזכה להוציא את הטבעת האבודה מהטיט ,והוא יודע שמה מי
שהארץ מחזקת אותו כשדורך עליה שלא יפול הוא רק מכח הדבר הוי"ה שבורא
כעת את הארץ ,א"כ אותו בורא יכול לחדש את המים באופן שיחזיקו את ההולך
עליהן ,וזה היה דרך המחשבה ומהלך החיים של הבעל שם טוב הק' שהתגבר על
הצמצומים וההסתרות ,וכידוע הקפיצת הדרך שהיה להבעל שם טוב במסעותיו,
וכמו שביאר הדברים אחד מגדולי ישראל ,שלכאו' יש לחקור האיך היה הקפיצת
הדרך ,האם העגלה נסעה במהירות למקום חפצו ,או שאותו מקום התקרב ובא
למקום הבעל שם טוב .אבל האמת שתרווייהו אינם אמת ,אלא האמת היא
שההכרה של הבעל שם טוב היה שהסיבה שהוא כעת במעזיבוז אינה משום
שאתמול היה כאן ,וממילא הכלל אומר שכאן נמצא כאן היה ,אלא הסיבה היא
שכעת הקב"ה חידש את חיותו במעזיבוז ,וברגע הבא יכול הקב"ה לחדש את
חיותו במקום האחר שצריך להיות בו כעת.
חי
שייך לשאול מה היה אם לא היה העולם נברא באופן כזה ,כי על זה כתב לא
האר"י הק' (בראש ספר עץ חיים) שכל הטעם לבריאת העולם אינו ידוע ,אלא שעלה
ברצונו הפשוט לברוא את העולם .בשנים קדמוניות הייתי פעם ביום ח"י אלול
אצל להבחל"ח מחותני כ"ק אדמו"ר בעל באר יעקב מנדבורנה זצ"ל ,וביום זה
מציינים בליובאוויטש את יום הולדתו של הבעל שם טוב ובעל התניא ,ובאותה
עת נכנס אליו הגה"צ רבי משה לייב לנדא זצ"ל אב"ד בני ברק ,ובאמצע דבריו
הזכיר את מאמר חז"ל (תנחומא נשא טז) שבעל התניא כתב הרבה בספריו הק' שנתאווה
הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים ,ואמר זאת במתק לשונו ,והרחיב שבריאת
העולם היתה ענין של תאווה של הקב"ה ,ועל תאווה לא שייך לשאול טעם .ואולי
בביאת המשיח כאשר ימלא הארץ דעה את ה' נוכל להשיג את טעם התאווה
הזאת.
ראש השנה יש דין אם יתעורר מחדש הרצון והתאווה הזאת לברוא את ביום
העולם לשנה נוספת ,או אולי העולם כבר הגיע לתכליתו ואין צורך לחדש את
בריאת העולם ,וכמו שנאמר 'ויבואו בני האלקים להתייצב על ה'' (איוב א ו) ,ואומות
העולם מקטרגים על בני ישראל שלא מילאו את תפקידם במשך השנה העברה,
ואין צריך לחדש את העולם בשבילם .ואכן מכניסת ליל ר"ה שבו מסתלקת החיות
של השנה שעברה ,עד לאחר תקיעת שופר שבו ממשיכים את החיות של השנה
החדשה ,נמצא העולם במצב של עילפון (עי' בספר התניא אגה"ק יד).
בני ישראל הולכים לבתי מדרשות וצועקים המלך ,ומבקשים על התגלות אנו
מלכותו ית' ,באמרנו וידע כל פעול כי אתה פעלתו ,ואומות העולם אינם מכירים
בכך ,אנו עם ה' בני ישראל יודעים בכך ומבקשים ומלכותו בכל משלה ,וההבדל
בין מלוכה וממשלה הוא ,כי מלוכה היא קבלת מרות המלך ברצון והסכמה,
וממשלה היא בכפיה ובעל כרחו ,וכמו שנאמר 'כי לה' המלוכה ומושל בגוים'
(תהלים כב כט) ,שבזמן הגלות על הגוים הקב"ה הוא רק בבחינת מושל כי אינם
מכירים במלכותו ית' לקבלו עליהם ברצון ,ועל זה אנו מבקשים שהקב"ה יהיה
'מלכותו בכל משלה' ,שבכל הבריאה שהקב"ה מושל עליהם ,כי כל דבר גשמי
לא בחר שיהיה בו חיות אלקית ,אלא בעל כרחו הוא חי וקיים ,ותפקיד בני ישראל
הוא לגלות את 'מלכותו' של הקב"ה בכל הבריאה שקיימים רק בבחינת 'משלה'.
זאת וודאי ,שאנו ממלאים את התפקיד בשלמות ,כי כמו בנוהג שבעולם, הנה
מי שיש לו בית עסק המתנהל לשנים רבות ,הרי זה בוודאי משום שהוא מביא
טי
לו רווחים ויש לו הצלחה בזה ,כי אם לאו לא היה ממשיך להחזיק את המסחר
ולהפסיד מזה .וכמו"כ הוא בבית עסק של הקב"ה שהוא בריאת העולם ,אם לא
היה להקב"ה רווחים מעמו ישראל לא היה מחזיק אותו ומחדשו מחדש בכל יום
ובכל שנה .ובמדרש שיר השירים (פרק ד יב) איתא דברים נוראים ,שבזמן הגלות יש
להקב"ה נחת רוח גדול יותר מבני ישראל מאשר בזמן שבית המקדש היה קיים.
כי בזמן זה מוציאים את טבעת המלך האבודה מתוך הטיט.
תכלית יום הזה של ראש השנה ,לגלות ולהכריז שאנו רואים בכל דבר את זהו
'מלכותו' ,ואם הגויים ואומות העולם והכופרים במלכות ה' אומרים על עץ וכדו'
שהוא רק החלק הגשמי שבו ,אנו מכריזים ומגלים שאליבא דאמת הוא כולו חיות
אלקית ,ולכן אמר האר"י הק' שאין מזכירים ענין חטא בר"ה ,אע"פ שהוא יום
הדין וצריך לשוב בתשובה על החטאים ,אבל עיקר הדגש של היום וראשית הכל
צריך להיות הבקשה להתגלות מלכותו ית' ,כי אנו בני ישראל נטלנו על עצמנו את
התפקיד הזה בעת בריאת העולם .וכביכול הקב"ה מצפה ובוחן לראות אם יש לו
עם מי לחדש את המלוכה ,והאם מכירים במלכותו.
במלך בשר ודם שרק לאחר שמלכותו תיכון ותתקיים ביסוד איתן ,אזי יוכל כמו
לשמוע את בקשות העם ולכפר להם על מה שחטאו לו .וכן הוא במלך מלכי
המלכים ,כדי שירצה הקב"ה לחדש את המלוכה לשנה נוספת ,הרי זה כאילו הוא
עושה חשבון הנפש אם היה שוה והאם העסק הכניס רווחים כדי להמשיך בקיומו.
ולכן עשו עסק גדול מהבקשות על המלוכה ,כי זהו העסק של המלך מלכו של
עולם בעת הזאת .והקב"ה חפץ להראות לכל צבא מרום וכל הנבראים שאכן עמו
בני ישראל ממליכים אותו ,ומבקשים ממנו לחדש את מלכותו.
הדין הוא על ענין זה ,כמה פעמים במשך השנה שעברה שכח ממלכותו ית', יום
ועשה מעשים של פריקת עול מלכות שמים ,וכאשר בא לבקש 'ותמלוך על כל
מעשיך'' ,וידע כל פעול כי מלכותו בכל משלה' ,יעשה חשבון הנפש אם אכן
עומד בדיבורו ,והוא מוכן לגלות את מלכותו ית' בעולם ,או שאומר זאת רק מן
השפה ולחוץ ,וכמה פעמים הפסיד את ההרגשה הזאת ש'מלכותו בכל משלה'.
הרמ"א בריש השו"ע [אשר כ"ק מורי חמי מרן אדמו"ר הגה"ק מתולדות כדברי
אהרן זי"ע היה רגיל לחזור על לשונו הק' השכם והערב]' :שויתי ה' לנגדי תמיד'
(תהלים טז ח) ,הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלקים,
כי אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו ,כישיבתו ותנועותיו
כ
ועסקיו והוא לפני מלך גדול ,ולא דיבורו והרחבת פיו כרצונו והוא עם אנשי ביתו
וקרוביו ,כדיבורו במושב המלך .כל שכן כשישים האדם אל לבו שהמלך הגדול
הקב"ה ,אשר מלא כל הארץ כבודו ,עומד עליו ורואה במעשיו ,כמו שנאמר 'אם
יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה'' (ירמיה כג כד) ,מיד יגיע אליו היראה
וההכנעה בפחד השי"ת ובושתו ממנו תמיד'.
אמת שהיו חיים וקיימים עם הכרה זו ,לא הסיחו דעתם מדבקות בה' ,וכמו צדיקי
שאמר הר"ח ויטאל זי"ע ,שהדבקות הוא פרי האמונה ,כי אם מאמין שה' עומד
עליו תמיד ומחדש אותו בכל רגע ,ממילא הוא דבוק בו ואינו מגביה את עינו או
עושה תנועה בלי יראת ודבקות ה' .ולכן אצל רבותינו הק' היה ענין זה העיקר
והיסוד של יום ראש השנה ,וזה היה עיקר הבקשה.
הדברים האלה ,מיושבים שפיר שני העניינים של יום ראש השנה ,ואין לאחר
שום בלבול ומבוכה בזה ,כי שניהם אמת .בפנימיות הלב יודעים שהוא יום הדין,
וכל אחד עושה תשובה על אותם הפעמים ששכח ממלכותו ית' ,ובכך ממליכים
את הקב"ה ומעוררים הרצון לחדש את העולם ושיהיה מלך על כל הארץ לשנה
החדשה ,וזהו שמבקשים בהתגלות בכל התפילות על חידוש והתגלות והכרת
המלוכה.
הטעם הזהירו בזוה"ק (תיקו"ז תיקון ו' כב ):כל כך על אלו שמבקשים עניני מזה
גשמיות ,כי החוב על כל אחד הוא לחשוב על הקב"ה ומלכותו ,ואם עומד ומבקש
על עניני גשמיות וצרכיו הפרטיים אין מראה בזה שאיכפת לו ונוגע אליו חידוש
המלוכה של הקב"ה על כל העולם ,אלא כל המלוכה הוא צריך כדי שיהיה לו
די מחסורו .וכבר הורגלנו שכל הקשר עם הקב"ה הוא באופן של מקח וממכר,
שנותנים להקב"ה כדי לקבל ,ובלא"ה לא יעשה כלום בשביל כבוד מלכותו ית'.
ואין דברים אלו מדרגות גבוהות ,אלא שוים לכל נפש ,וצריך להתרגל לחשוב
מהקב"ה ,ולעשות לו נחת רוח בלי שום קבלת שכר ורווח כלשהוא.
הק' (שעה"כ ר"ה פ"ב) אמר ,שביום השני שהוא דינא רפיא אפשר לבקש על האר"י
גשמיות ,והביאור בזה הוא ,כי לאחר היום הראשון שעיקר מגמתו ובקשתו היה
רק על התגלות מלכותו ית' ,והוכיח את נאמנותו להשי"ת שאכן חפץ בחידוש
המלוכה ,אזי כאשר מבקש ביום השני על גשמיות הרי הוכיח מעיקרא שכל כוונתו
בזה הוא שיוכל לקיים את רצון ה' .וכמו אצל הבעל שם טוב הק' שלא היה חילוק
אצלו בין הנחת תפילין לאכילה גשמית ,כי בעשיית שניהם היה דבוק בה' לגמרי.
אכ
ה' שנוכל למלא את תפקידנו בשני ימים אלו ,ובכך להמשיך לכל השנה יעזור
לחיות בהכרה האמיתית שה' אלקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה ,וכלשון
המאור ושמש (לר"ה ד"ה תנו רבנן)' :ואשרי מי שהוא זוכה לקדש ולטהר עצמו
ומחשבותיו ולהכין עצמו לקראת אלקינו בכל הארבעים ושמונה שעות שבראש
השנה ,שבזה ימשיך קדושה ודבקות ה' על כל השנה ,שיוכל להיות דבוק בנועם
ה' כל היום ,וכל חלק מחלקי השעות שבראש השנה יתנו עזר וסעד לכל יום
מימי השנה להמליך הבורא ברוך הוא .וזהו הפירוש אמרו לפני מלכויות כדי
שתמליכוני עליכם ,שהכוונה שתאמרו המלכויות בראש השנה בכל לבכם ,שעל
ידי זה תמליכו את ה' ברוך הוא כל השנה ברוב עוז ,ואל יוכל נרגן המפריד
להבדיל בינינו לבוראנו ,אך נהיה דבוקים באורו בלי מסך מבדיל' ,עכל"ק.
יתרה נודעת לנו בני ישראל ,שכל הבריאה ממתנת ומייחלת שאנו נמליך חיבה
אותו ית' ,כדי שיוכלו להתקיים ולא יבטלו מציאותם ,והוא אחריות גדולה לידע
החוב המוטל על כל אחד ואחד להתחזק לבקש ולהתחנן על התגלות מלכותו ית'
בעולם ,ונזכה לשנה טובה ומתוקה ,ולהכרה כי מלך ומלכותו בכל משלה ,מתוך
רחמים וחסדים אכי"ר.
ניתן לשמוע השיחת קודש
במערכת
079-469-0185
בכ
פקודיך נצרתי
שיעורים ,חידו"ת ובירורי הלכה
הלכות חג בחג
תספורת וטבילה בערב ראש השנה
האם יש מקום להמנע מלהסתפר בער"ה כדי להסתפר בערב סוכות • האם
שיעור גידול השערות הוא לעולם בשלושים יום • מאימתי אפשר לטבול בערב
ראש השנה לכבוד היום • דינים היוצאים
להסתפר ערב חג הסוכות מפני כבוד הרגל, האם יש מקום להמנע מלהסתפר
ולא לפני ראש השנה דהוא רק מנהג ,רק בער"ה כדי להסתפר בערב סוכות
אם הוא מסתפר בב' הזמנים האלו ,היינו כתב השלחן ערוך (סימן תקפ"א סעיף ד') א]
גם בערב סוכות ,עכ"ל. מכבסין ומסתפרין בערב ר"ה ,וכתב שם
והנה זה פשוט ומפורסם דנהגו עלמא המשנ"ב (סקכ"ה) שהטעם הוא להראות
דלא כוותיה ומסתפרין רק בערב ר"ה, שאנו בטוחין בחסדו ית' שיוציא לצדק
ולפע"ד נראה ליישב דמה דפשיטא משפטנו.
ליה להאבן ישראל דערב ר"ה אין חיוב
להסתפר רק מטעם מנהג ,אישתמיטתיה
בהגהות אבן ישראל על המשנ"ב (שם והנה
דברי הגר"א בהלכות שבת (סימן ר"ס) על מה אות ה') כתב חידוש גדול במנהג של הגילוח
שכתב הרמ"א (שם ס"א) :ואם היו שערות בערב ראש השנה ,וז"ל :הנה בערב הרגל
ראשו גדולות מצוה לגלחן ,ע"כ דברי של חג הסוכות איכא מצוה להסתפר ,וכאן
הרמ"א .וכתב ע"ז בביאור הגר"א (סעי"ק ג): בער"ה הוא רק מנהג ,וכיון דכל זה הוא רק
כמו בערב יום טוב (סימן תקלא סעיף א) ,וכמו כדי להראות ,ואם כשיסתפר ער"ה כבר לא
שכתוב בירושלמי פ"ק דראש השנה (הלכה יסתפר בערב חג הסוכות ,בוודאי יותר טוב
גכ
ועכשיו מצאתי בספר המנהיג בהלכות ג) ,ובמדרש רבה ,והביאו הרא"ש סוף ראש
ראש השנה אחר שהעתיק דברי המדרש השנה ומגלחין זקנם וכו' ר"ל כמו בכל ערב
כתב וז"ל :ר"ל מגלחין שערן ערב ר"ה שלא יו"ט ,עכ"ל .והיינו שהגאון מציין המקור של
יהיו פרועי ראש ביום הדין ומתעטפים חיוב תספורת בערב שבת מפני שהוא לא
לבנים לכבוד יום טוב וכו' ,עכ"ל ,ומשמע פחות מהחיוב של כל ערב יו"ט ,והמקור
מדבריו שהגילוח הוא משום כבוד יו"ט בחז"ל הוא מהמדרש שהביא הטור שם
ודו"ק. בהלכות ראש השנה.
ואפילו לפי דעת האבן ישראל שערב ר"ה נמצא דבוודאי גם בערב ר"ה יש חיוב
אין בו חיוב רק מטעם מנהג ,גם כן נראה להסתפר לא פחות כמו בכל ערב יום טוב,
שמותר להסתפר בערב ר"ה ולא בערב ולא מטעם מנהג ,ולפי הבנת הגאון אין
סוכות ואין בזה ביטול מצוה ,דעיין בסימן המדרש בא לומר יסוד החיוב שמסתפרין
תקל"א (סעיף א') דכתב המחבר :מצוה לגלח בער"ה ,דהלא על זה יו"ט של ר"ה דומה
בערב יום טוב .ועיי"ש בשעה"צ (סק"א) לשאר ימים טובים ,רק המדרש בא
שהביא בשם הפרמ"ג דכיון שכל הטעם לומר חשיבותן של כלל ישראל שמנהגו
הוא כדי שלא יהא מנוול ביו"ט א"כ אם של עולם אם יש לו דין לובש שחורים
גילח בתוך ל' יום אין חייב לגלח בעיו"ט ומתעטף שחורים ומגדל זקנו וכו' ,והיינו
דשיעור ניוול הוא יותר משלושים יום. אפילו יש לו חיוב להסתפר מכל מקום אין
נמצא דאם הסתפר בערב ר"ה ,כשמגיע לו חשק לעשות כן ,מפני שנמצא במצב
ערב סוכות אין לו חיוב להסתפר כיון שעומד לפניו דין קשה ומרוב דאגה מזניח
דעדיין לא עברו שלושים יום מערב ר"ה את עצמו והולך עם שערות ארוכות כידוע
ואין לו שערות בשיעור ניוול ,ובוודאי אין מאלו שנופלים למצב של עצבות ודכאון,
חיוב לדאוג שיהיו לו שערות כדי לקיים משא"כ בני ישראל אינם כן ,שאע"פ
מצות גילוח ,ואדרבה ע"י מצות גילוח שיודע שעומד לפני יום הדין לובש לבנים
בערב ר"ה יכוון גם לקיים בזה המצות ומגלחין וכו' ושמחים בראש השנה ,והיינו
גילוח לחג הסוכות ויהיה לו עוד זכות ליום שמצבו אינו מונע ממנו מלקיים חיובו
הדין שכבר עכשיו קיים מצות גילוח לחג להסתפר וכבוד יו"ט כמו בכל עריו"ט ,כן
הסוכות ,ואיה"נ אם אפשר לעשות יותר נראה לפרש דברי הטור לפי דעת הגאון
קרוב ליו"ט עדיף כדי שיהיה ניכר יותר אע"פ שהלשון קצת מגומגם ,וכן נראה
שעושה לכבוד יו"ט ,מכל מקום כאן כיון מסברא ,דלמה שונה ערב ר"ה מכל ער"ש
שמסתפר עכשיו ערב ר"ה מטעם המנהג, שמצוה לגלח ודו"ק.
דכ
הגילוח של כל אדם וממצב הגילוח שלו בוודאי אין בזה ביטול מצוה וכמו שביארנו,
צריך לעבור שלושים יום ,וזהו שיעור ניוול, וכן עמא דבר ואין להרהר אחר מנהגן של
וצ"ע במקורות אם יש ראיה לזה ודו"ק. ישראל.
מאימתי אפשר לטבול בערב ראש האם שיעור גידול השערות הוא לעולם
השנה לכבוד היום בשלושים יום
ג] כתב המשנה ברורה שם בסימן תקפ"א ב] ואגב אציין הערה אחת על דברי
(סקכ"ו) וז"ל :ולא יקדים לטבול עד שעה השעה"צ הנ"ל ,דאחר שהעתיק דברי
קודם חצות היום. הפרמ"ג כתב :ולדידן במדינותינו שאין
ובהגהות אבן ישראל להגרי"י פישר המנהג לגלח רק במספרים וא"כ אפילו
זצ"ל על המשנ"ב שם (סק"ו) כתב להקשות אחר שסיפר עצמו נשאר עליו מעט שער,
על זה בזה"ל :כתב זה בשם החיי אדם, וממילא אפילו אם ישהה אחר זה פחות
וכוונתו דלא מיקרי כבוד יו"ט הטובל קודם משלושים יום יתרבה עליו השער יותר
זמן זה ,וכל זה צ"ע ,מהא דמבואר בגמרא משלושים יום שלפנים שהיה אז אחר
תענית (ט"ו ):ובחמישי מותרין מפני כבוד גילוח ,עכ"ל.
השבת .הרי מבואר להדיא דכבוד השבת ולענ"ד יש לעיין בזה דאולי כל השיעור
שייך גם בשני ימים לפני הזמן ,ובוודאי של שלושים יום תלוי גם בצורת הגילוח,
יכולים לטבול ערב ר"ה בבוקר ,עכ"ל. דהיינו אם רגיל לעשות גילוח ממש אז
והנה עיין רש"י שם ד"ה ובחמישי וז"ל: אחר שלושים יום ניכר עליו גידול השערות
דרך רוב בני אדם להסתפר חמישי ולא לעומת המצב של הגילוח ונכנס לכלל ניוול,
בערב שבת מפני הטורח ,עכ"ל ,ולפי"ז אין דלפי ערך הדרגה של גילוח ,אחר ל' יום בא
שום ראיה מדברי רש"י לענייננו ,דהרי כתב לכלל ניוול ,משא"כ אם הדרגה של הגילוח
בהדיא דרק להסתפר כיון שהוא טורח, אינו גילוח ממש רק נשאר מעט שיער ,אז
ובוודאי טבילה אין בה טורח כמו להסתפר כדי שיגיע למצב של שיעור ניוול צריך
ואינו דומה לשם .ועיין מ"ב (סימן ר"ס) לענין שלושים יום מהמצב של גילוח שלו ,דעד
חיוב רחיצה בערב שבת ,וז"ל :אבל ביום שלא יעבור ל' יום אינו ניכר גידול השערות
ה' לא הוי יקריה דשבת אא"כ אי אפשר כל כך ,דתמיד אפילו אחר הגילוח רואים
לו לרחוץ בערב שבת ,אז כל כמה דמקרב אותו עם קצת שער.
לשבת טפי מעלי ,וכן לענין להסתפר ,עכ"ל. נמצא דהשיעור ניוול אינו שיעור אחד
ומקורו בב"ח בשם המרדכי והמהרש"ל של גודל השערות רק תלוי לפי סדר וצורת
הכ
לענין להסתפר ,ואפשר דלענין טבילה עיי"ש שהאריך בזה .נמצא דתלוי בכל דבר
אפילו בערב שבת עצמו כל כמה דמקרב לפי הטורח שלו ולפי המציאות ובזה נקבע
לשבת טפי מעלי ,ויותר פשוט לומר אי מינכרא דליקרא דשבת עביד.
שכוונת החיי אדם לפי מה שמובא בשם איברא דשם בב"ח משמע דעכ"פ
האריז"ל שקרוב לחצות היום מתחיל מצפרא דערב שבת בוודאי מינכר שהוא
להתנוצץ קדושת השבת ,והבן. ליקרא דשבתא ,אמנם הוא כתב זה רק
דינים היוצאים:
א .כשם שיש מצוה להסתפר בערבי שבתות וימים טובים כששערותיו גדולות ,הוא הדין
כלפי ראש השנה ,דגם הוא בכלל הימים טובים לענין זה ,אך מלבד זה יש עוד ענין של
תספורת כדי להראות שאנו בטוחים ביום הדין ,וזהו בגדר מנהג.
ב .כל המסתפר בערב ראש השנה אין מבטל בזה מצות התספורת של ערב סוכות ,שהרי
שיעור תספורת הוא פעם בשלושים יום וא"כ נמצא שגם בחג הסוכות כולל שמחת תורה
הרי יהא מגולח כראוי.
ג .אך עדיין יש לעיין בשיעור זה של שלושים יום דאולי זה נאמר בגילוח לגמרי ,אבל במגלח
רק מעט מאורך השערות אולי יש בזה שיעור אחר ,וצ"ע.
ד .כלפי תספורת לכבוד שבת או יום טוב ,אף המגלח ביום חמישי הרי זה ניכר שעושה לכבוד
שבת ,אבל ברחיצה וכדומה אם מקדים יתכן שאינו ניכר ,ואולי רק משעה חמישית ואילך
ביום שישי ניכר ,ולכן המליצו הפוסקים לעשות כן משעה חמישית ,אך יש שסוברים שביום
שישי אף בשחרית לעולם מינכר שזהו לכבוד שבת ,ומ"מ יש ענין להמתין לשעה חמישית
עפ"י מה שמובא בשם האריז"ל שקרוב לחצות היום מתחיל להתנוצץ קדושת השבת.
וכ
