בנתיבות החיים · B'nisivis Hachaim — ניצבים וילך (2026-08-31)

נקודות למחשבה :פנינים יקרים בשערים נבחרים – נצבים תשפ"ו
מאת הרב יעקב יוסף ווייס שליט"א
מחבר סדרת הספרים 'בנתיבות החיים' ,משפיע ומחנך בעיה"ת מאנסי יצ"ו
****
***** מאמר ִ״חזְ ק ּו וְ ִא ְמצוּ״
******
פתיחה — הכרת הטוב ואחריות
יך הוּא ַהה ֵֹל ְך ִע ָּמ ְך ,ל ֹא יַ ְר ּ ְפ ָך וְ ל ֹא יַ ַעזְ ֶב ָךּ (דברים לא ,ו).
יהםִּ ,כי ה׳ ֱאל ֶֹק ָ
ִחזְ ק ּו וְ ִא ְמצוַּ ,אל ִּת ְירא ּו וְ ַאל ַּת ַע ְרצ ּו ִמ ּ ְפנֵ ֶ
מוכרים ושאינם ראל ,בכל כנפות תבל— ן הכול ,יוצר בראשית ,על שזכינו לסיים את שנת תשפ״ו ,ועל הזכות הגדולה שניתנה לנו לחזק ולעודד אלפים מאחינו בני יש
להאזין ,להבין ,לחזק ולהיטיב עם בני אדם,לא אני להשי״ת על מתנת האלקים אשר חנן אותי בה - ובתושייה,
בכתב והן בעל פה ,בעצה מודה החיים״,
״בנתיבות הן
מוכרים—באור
בכוחות ובכישרונות שהפקיד ה לעצמי נאמרים הדברים ,אלא כדי להכיר במקור המתנה ולהודות עליה ,ומתוך כך להכיר גם באחריות המוטלת על האדם להשתמש
הקב״ה מעניק לכל אדם מתנות ״הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו״ (שבת י):
ובדרך מליצה יש לפרש את מאמר חז״ל הבורא לטובת הזולת ולעשות בהם נחת רוח לפניו יתברך,
בעולם,האדם להכיר תחילה במתנה שניתנה לו ,ולאחר מכן ״להודיעה״ לאחרים מוטל עלהייחודית
כישרונות—,כוחות ותכונות השייכים לשורש נשמתו ולשליחותו לכן מיוחדות
ּבֹורא נְ פָ ׁשֹות
ש הנכון בה :לא להצניעה מתוך ענווה שאינה במקומה ,ולא להחזיקה לעצמו בלבד ,אלא להעניק ממנה לזולתו בלב רחב ובעין טובה,ועל דרך הברכה ֵ
אדם שלם לבדו; כל אחד נצרך לחברו ומשלים את וצרכים,
לומר ,שהקב״ה ברא נפשות רבות ,ולכל אחת מהן מעלות מיוחדות ,ולצדן גם חסרונות אין ישרֹונָן
רמזְחֶ ְס
ּבֹות ו
בדרך
ַר
מסייעת,שהכישרון אינו רק זכות אישית ,אלא אמצעות המתנות שהפקיד בו הבורא .לזה ניתנה חכמה ,לזה לב שומע ,לזה כוח לחזק ,לזה יכולת ללמד ,ולזה יד נמצא
למקור של טובה וברכה עבור זולתו, אדם אינו נשאל רק אילו מתנות קיבל ,אלא גם מה עשה בהן ,את מי חיזק באמצעותן וכיצד הפך את מתנת האלקים שניתנה לו
נקודה זו באתי לעורר דבר מחשבה לפני מערכות החינוך בקהילות הקודש, מתוךיט ,יח)
לְרעֲָך כָמֹוָך (ויקרא
בכךְאָ הַ ְבתָ ֵ
אשר האדם נותן מעצמו לזולת בעין טובה ,הוא מקיים ו
הראוי לחשבון נפש כללי ופרטי. זמן—
העומדות בסיום השנה
כינוס ״מזמור לתודה״
עצם קיומוישראל ,בכל ארבע כנפות תבל ,נכנסים מדי יום לכותלי מוסדות התורה ושבים לבתיהם לשלום בשמירה עליונה ,ו ומבורך,
נאהילדי
רבבות
ברוך ה׳ זכינו לראות דור
מאליו,ראוי להציע שלקראת סיומה של כל שנת של עולם התורה והחינוך הם חסד עליון ונס גלוי ,שאין לנו רשות להסיח ממנו את הדעת או לקבלו כדבר המובןלפיכך
בכינוס ,זה ילמדו את התלמידים לעצור ממרוצת החיים,
—הבאת ביכורים רוחנית להשי״ת מעין
במוסדות החינוך ובישיבות הקדושות כינוס ״מזמור לתודה״ לימודים ייערך
שבשולחן השבת המשפחתי יעשו מכך ״עסק גדול״ ,ויקדישו זמן שבו כל אחד בעבודה זו, ראוי
ההורים יהיו שותפים השנה,
התבונן ולהכיר בטובות שעשה עמנו הבורא במשך גם
מארש של״מזמור וגדל,מכן יוכלו בני המשפחה לשיר יחד ב
ספר על טובה שקיבל מאת השי״ת ,על הצלחה שזכה לה ,על אדם שסייע לו או על ניסיון שממנו למדלאחר
והבית בעבודה אחת :ללמד את הילד שכל הטוב מגיע מאת הבורא יתברך ,שרק עליו ראוי להישען ושאליו אנו נושאים את עינינו והודאה ,ו
המוסד
שמחה
יתחברו
מתוך
לתודה״ ,
כך
במיוחד בדור שבו האדם מתרגל שהכול נוח ,מוכן ומגיע אליו כביכול מאליו .מוטלת עלינו חובה העתיד ש
הדברעלנחוץ , בתפילה,על העבר תעורר בו את האמונה והתפילה
ההודאה
הכול מתנת אלקים,יש הילדים ששום דבר אינו מובן מאליו :הבריאות ,המשפחה ,המלמדים ,החברים ,האפשרות ללמוד תורה ,ההצלחה ,הכישרונות והכוחות—
תוכנית יפה לסיום שנת הלימודים ,אלא דרך חינוכית לבניין האמונה .ילד
רק כב ,ו') כֹו״ זו
(משלי ״חֲ:נְֹך ַלנַעַ ר עַ ל ִּפי דַ ְר אין
בר על כך עם כל גיל לפי הבנתו ,שפתו ומדרגתו ,בבחינת
בטוב ולהודות על מה שקיבל לומד להכיר במקור הברכה ,לשאת את עיניו אליו בתפילה ולהשתמש במתנותיו כדי להיטיב עם אחרים.
והז ללמוד תורה .יעזרו להם
שיחה לגילם ,להבנתם ולמדרגתם של התלמידים .עם הילדים הצעירים ידברו בפשטות על ההורים ,הבריאות ,החברים ,המלמדיםכות
המבוגרים יותר יעמיקו בהתבוננות בחסדי ה׳ ,בכוחות ובכישרונות שקיבלו ,בהצלחות
מאליו,
התלמידים
כדבר המובן
חין בטובות הקטנות המלוות אותם מדי יום ,ולא לקבלן עם
הישיבות ידברו על הזכות הגדולה לשבת באוהלה של תורה ,להיות מוקפים ברבנים ,במשפיעים
התחזקו וגדלו,
עם בחורי
ניות והלימודיות שזכו להן ,ואף בניסיונות שמהם למדו,
שמים,ותלמידה ,בלי הבדל גיל ,יוכלו לכתוב טובה אחת שקיבלו מאת
וביראתתלמיד
כל ובים ,ולהקדיש את שנות הנעורים לבניין חייהם בתורה ,בתפילה ,במידות טובות
בנפשם.כל ה״ביכורים״ הללו יביאו
שנה :כישרון שניתן להם במתנה ,הצלחה שזכו לה ,אדם שסייע להם ,קושי שהצליחו להתגבר עליו או דבר חדש שלמדו וקנו את
הקב״ה,פירות השדה נעשים ביכורים .גם הכישרון ,ההצלחה ,ההתגברות והצמיחה הם מתנות שמים .כשם שמביא הביכורים אינו משאירשלא רקלפני
בהודאהילד
יחדילמד כל
כך
הבורא ולטובת הזולת,אין
ון לעצמו אלא מעלה אותו לבית ה׳ מתוך הכרת הטוב ,כך נדרש האדם להכיר במקור הכוחות שקיבל ,להודות עליהם ולהקדישם לעבודת
״השי״ת נתן לי כישרון ,ולכן מוטלת עלי האחריות להשתמש בו לטובה״ .כך הופכת הכרת הטוב לקבלת אחריות ולשליחות,כאשר
כישרון״,
לומר:
״יש לי
ללמוד
יאמר:
די שהילדעליו
הילד להכיר במתנה שקיבל ,מלמדים אותו גם מהי שליחותו :להפוך את מתנת האלקים שניתנה לו למקור של טובה וברכה עבור הזולת.
לתודה״ רעיון מופשט ,אלא יהפוך ם אותה תוכנית בכל הגילים ,בכל כיתה ובכל שיעור יש להתאים את התוכן לעולמם ולכליהם של התלמידים ,כך לא יישארור״מזמ
הוא מלמד את הילד שיעור חי באמונה ,בהכרת הטוב ובתפילה, חגיגי; ה
חיה שכל תלמיד יוכל להבין ,להרגיש ולקחת עמו להמשך חייו ,כינוס כזה אינו רק מעמד סיום וא
נחוץ במיוחד בזמנים מטורפים דרכו ,הדב
החסדים שכבר קיבל ,ובד בבד להמשיך לשאת את עיניו אל מי שאמר והיה העולם ,ולבקש ממנו סייעתא דשמיא להמשך ר
ׁשכָכָה ּלֹו ,אַ ְׁש ֵרי הָ עָ ם
ׁש ֵרי הָ עָ ם ֶ
והחסידותְ:
״אַ ומבורכים הגדלים באור התורהים ישר
שר רוחות חזקות מנשבות מבית ומחוץ ,ובכל זאת אנו זוכים בחסדי ה׳ לראות דורות
המסורים,ענין החינוך הוא מהחובות היותר הנה טו) והכרת הטוב למאורי הדור ,לקהילות הקדושות ,להנהלות המוסדות ולצוותי החינוך הכנעה ֱֹלק ,יו״ומתוך
(תהלים קמד, ׁשה׳ א ָ
ֶ
שלפניהם,הפקורת ,דור הלבלראלי ,דור ההיפך טבע אנושי למציאות שאינה דומה לכל מה שהיה בדורות דור של שנולד– דור
דולות והמורכבות שבדורנו ,ובפרט חינוך דור הצעיר
אלא הכל מתנהג בהשגחה להיות תמיד באמונה ,כי כל השנויים הנעשים בעולם אינם בדרך מקרה ח"ו, המוצא שלנו
אולם נקודת צריכה
של עמלות הכל נעשה בקלות ,ובזריזות ,ו
המיוחדת לו ,את תפקידו ואת הנסיונות הקדוש ברוך הוא מנהיג עולמו מדור לדור ,ולכל דור ודור יש את המציאות הזמנים",את
את הבורא יתברך ,אשר הוא "משנה עתים ומחליף
להבין ולהשיב למציאות החדשה? התורה הנצחיים ,אשר בהם אין שום פשרה ,לבין שנויי הזמנים המצריכים מאתנו יסודילהבדיל
איך נדע
שלו ,ומכאן עולה שאלה יסודית :בין
הּוא הַ הֹ לְֵך לְפָ נֶיָך ,הּוא י ְִּהיֶה ִּעמָ ְך ,ל ֹא י ְַר ְפָך וְל ֹא
אמר לו
מסר משה רבנו את הנהגת ישראל ליהושע ,וַה׳ כאשרודור,
הדרכה למעשה עלינו להישען על מנהיגי ישראל שבכל דור
יסוד לדורות :מנהיג ישראל אינו הולך בכוח עצמו בלבד; השי״ת הולך לפניו ,נמצא עמו ומעניק לו סייעתא דשמיא למילוי רבנולא ,ח'), משה
(דברים מסרחָ ת
בזהְל ֹא תֵ
יַעַ זְ בֶ ָך ל ֹא ִּת ָירא ו
ְׁש ֵקר״ִּש ָראֵ ל ל ֹא י ַ שנאמרַ:ם נֵצַ ח י ְ
״ ְוג מקור ההנהגה נשאר תמיד הקב״ה בעצמו,וכמו לדור—
שליחותו,עוברת ממשה ליהושע ,ומיהושע אל זקני הדור ,וכך מדוראולם ההנהגה
הדור,כך מוטל עלינו להכניע את דעתנו לדעת התורה, משום אינוכט),עוזב את עמו ,ובכל דור הוא מעמיד להם רועים ומורי דרך המתאימים לשליחות אותו הקב״הא טו,
(שמואל
של מנהיגי ישראל ולקבל את הדרכתם בענווה ובאמונה ,מתוך הכרה שניתנת להם סייעתא דשמיא מיוחדת להאיר לבני דורם את הדרךהישרה,וכך פירשרש״יעל
אומות העולם נשענים על כוחו של בשר ודם ,ואילו לא ,ו'),
מנהיגי
עמךבניצחונו של בשר ודם ,ואתם באים בניצחונו של מקום (רש״י ,דברים ההולךבאים
הפסוק כי ה׳ אלקיך הוא הם
דשמיא הניתנת למנהיגי ישראל ל ניצחונו של מקום .גם כאשר אנו נעזרים בחכמה ,בניסיון ובכלים מעשיים ,אין כוחנו נובע מחכמת האדם בלבד ,אלא מן הסייעתא
יש ניסיונות ,קשיים וצרכים מיוחדים .לכן עלינו לקבל ממנהיגי הדור לא רק את ההוראהמהעלינו משתנים,
אינםלכל דור
יסודות התורה אך ולכל העוסקים בשליחותם בנאמנות,
ההכנעה ,למנהיגי ישראל אינה הישענות על בשר ודם; היא הישענות את התורה הנצחית לבני הדור בתוך המציאות שבה הם חיים כיצד להנחיל
לשמור ,אלא גם את ההדרכה
בלבד ,אלא מן האמונה שהקב״ה אינו עוזב מחכמתכוחנו אינו נובע אנוש שי״ת ,אשר הבטיח שלא יעזוב את עמו ,ומאיר את דרכו באמצעות הרועים שהעמיד לו בכל דור,
מסופר שפעם נכנס איש חינוך אל דור הוא מעמיד לישראל מנהיגים ומורי דרך ומעניק להם סייעתא דשמיא להדריך את בני דורם בהתאם לניסיונותיהם ולצורכיהם,
חינוך,לו ,והלה העיר :״אביו של הרבי היה משיב אחרת״ .ענה לו הרבי בדרך צחות: בענייניהשיב
חדש ,לאחר שהוכתר למלא את מקום אביו הקדוש ,ושאל אותו שאלה הרבי
היתה בכבוד אביו ,אלא ללמד שהנהגה אינה העתקה חיצונית של תשובות הדור הקודם .אותו אב קדוש הנהיג את לא למעט
חלילה
כוונתוהערן״ברענג אים אַ הער ,לאָ מיר ״אזוי
ועל דרך זה מסופר על החידושי הרי״ם זצוק״ל , מצבם ושליחותו ,ואילו המנהיג החדש נדרש להאיר את אותה תורה נצחית בהתאם לצורכי הדור שהופקד בידו,
להם:אויבערשטער וואָ לט געוואָ לט די פריערדיגע הנהגה ,וואָ לט ער נישט געטוישט דעם רבי׳ן״,כלומר: אמרדער
אשר התקשו זקני חסידי קאצק בשינויי ההנהגה,״אויב
ניתנת שליחות מיוחדת להנהיג י״ת שתימשך בדיוק אותה צורת הנהגה ,לא היה מחליף את המנהיג .הנשמה הפנימית והיסודות נשארים נצחיים ,אולם לכלגמנהי
בתוכו,אין די לחזור על דרכי פעולה שהועילו בעבר בלי להתבונן במצב ההווה,יסודות משום כך
מצבו,מציאות מיוחדת ,ניסיונות משלו ושאלות המתעוררות לכל דור
את דורו לפי
שבה מסבירים אותם ,מנחילים אותם ומכניסים אותם אל לב התלמיד צריכה להיקבע הדרךהזמן,
אולםלרוח
ה אינם משתנים לעולם ,ואין לנו רשות לגרוע מהם או להתאימם
שמשנים את הדרך כדי להתאימה לדור; אלא שמכירים את הדור כדי לדעת כיצד להוליכו בדרך .התורה נשארת נצחית מנהיגיו,
ובהדרכתהדבר
מתוך הבנת נפש הדוראין פירוש
,אבל המחנך חייב לדעת באיזו שפה לדבר ,מה מקשה על התלמיד לקבל ומה עשוי לפתוח את לבו לשמוע ולהפנים.
לעיתים מי שנמצא מבחוץ יכול
מד במידה מסוימת מחוץ למערכת היום־יומית ,באתי לעורר כמה נקודות למחשבה לפני אלו הנמצאים בתוכה ונושאים בעול בפועל,
לכן אין הדברים באים
מן התמונה הכוללת שקשה לראות מתוך הלחץ והעבודה התמידית; ומאידך ,רק אנשי המוסד מכירים את הפרטים ואת המציאות מבפנים,
המבט,לעורר ולהאיר ,להבין את המציאות שבה אנו חיים ואת הניסיונות והקשייםמטרתנו היא
ה מלמעלה ,אלא כהזמנה לשבת יחד ,להקשיב ,לברר ולצרף את שתי נקודות
דשמיא,מתאימים את התורה אל רוח הדור; אנו מבקשים להבין נה ,ולעודד את ההורים והמחנכים לקבל עליהם את עול האחריות בתבונה ,בחכמה ובסייעתאאין אנו
מבקשים אנו להתבונן בתמונה הכללית בעין פקוחה
הקשיבו לדברים ברוח שבה הם נאמרים, התורה,
את רוח הדור ,כדי לדעת כיצד להכניס לתוכו את אורה הנצחי של אנא,
לשנות חלילה מיסודות התורה הנצחיים ,אלא לסייע ואחריות,
הדברים להחליש את המוסדות ,אלא לחזקם; לא להטיל אשמה ,אלא להרבות בינה ולא כבוד,
מטרת
וביראת
אין
ביקורת מבחוץ ,אלא קריאה לשיתוף פעולה מבפנים ומבחוץ ובתמים,
גדול ולהתפתח בבריאות הנפש והדעת ,למען יהיו יהודים כשרים ויראים ,עובדי ה׳ באמתאין כאן
כיצד לחנך את בנינו בדרך התורה ,מוטל עלינו להבין תחילה את תהלוכות העולם שבתוכו הם גדלים ילדינו,
לדעתכדישל
לעתידם
שנוכל כולנו יחד לשאת באחריות שכןכדי -
ועלתתלהסתירן או להסתפק באמירההזמן ,אלא כדי לדעת כיצד להאיר בתוכה את אור התורה הנצחי ,בעולם בכלל ובעולם החינוך בפרט קיימות בעיות ,ואין לרוח -
שבאמצעותה נוכל להגיע לתכלית
צריך לשבת ולדון בכובד ראש במציאות החינוכית :מה עובר על צעירי דורנו ,מה חסר להם ,אילו כלים דרושים להם ,ומהי הגישה
שהילד ישמור על המסגרת כל זמן שהוא נתון תחת מרותם של הוריו ומחנכיו ,תכלית החינוך היא ָה״בכך
(משלי כב ,ו') איןנדי
שלַ:לנַעַ ר עַ ל ִּפי דַ ְרכֹו ,גַם כִּ י יַזְ ִּקין ל ֹא יָסּורִּ ,ממֶ
״חֲ נְֹך
״כי החינוך לא ״לא-יסור ממנה״ ,וכך כתב הרה״ק מפיאסצנא זצוק״ל תורה תיכנס לתוכו ותיעשה חלק מעצם אישיותו ,עד שגם כאשר יגדל ויעמוד ברשות עצמו
הוא ,שמצווה את בנו או תלמידו :עשה כך וכך; גם לא הרגל בלבד הוא ...יותר גדול ויותר פועל מן הציווי ומן ההרגל הוא החינוך״ (חובת התלמידים ,הקדמה -שיח עם
נחוצים ,אך הם רק כלים ביד המחנך .החינוך עצמו הוא בניין נפשו של הילד ,גילוי כוחותיו וקישורו אל השי״ת ואל תורתו. וההרגל
ואבות הבנים), המלמדים הציווי
להאיר את פנימיות המושגים
האחרי להאיר להם את
ות כל:הדור הצעיר אמונת חכמים ,התקשרות לצדיקים וקבלת עול הבאה לידי ביטוי גם בשמירת גדרים וסייגים ,מוטלת עלינו ראשיתמן
אנו מבקשים
שהוא יכול לקבל באמצעות התקשרות זו,
ות והחי
של מושגים אלו ,אין די לדרוש מן הצעיר להתבטל; צריך ללמדו מהו ביטול אמיתי ,אל מי הוא מתקשר ,ומהי הקדושה
לא)רבנו אינה אמונה נפרדת מן האמונה בה׳ ,ואף אינה באה במקומה .היא נובעת מןבמשה האמונה
(שמות יד, ֹׁשה,עַ ְבּדֹו״
ּובמ ֶ
א ֲִּמינּו ּבַ ה׳ ְ
ואמרה:
וזהו שסידרה התורה הקדושה ״ ַו ַי
עבדו״ .ההתקשרות למשה היא
מנהיג את עמו ומוסר את דברו באמצעות עבדיו הנאמנים .משום כך הקדימה התורה ״ויאמינו בה׳״ ,ורק לאחר מכן אמרה ״ובמשה
לרצון ה׳ ,מוסר את תורתו ומנהיג את ישראל בשליחותו. עבדו—בטל
מפני שהוא
המאמין ברועה ישראל כאילו מאמין במי שאמר והיה העולם .כיוצא בו אתה אומר :׳וידבר העם באלקים ובמשה׳; שכלרמ), ״ללמדך,
(בשלח ,רמז וכן אי' בילקוט שמעוני
העולם״ ,חז״ל להשוות חלילה בין הבורא לבין בשר ודם.
אילוכ;מדבר במי שאמר והיהאין כוונת
אםדיברו ,קל וחומר במשה? אלא ללמדך ,שכל המדבר ברועה ישראל באלקים
שהשי״תלהנהיג את עמו ,מי שמאמין שהקב״ה מנהיג את ישראל ,מאמין גם שהוא מעמיד להם רועים מכךוהעמידו
בחר בו
בה ,חז״ל מלמדים שהאמונה ברועה ישראל נובעת
דם ,ואלא אל אור התורה ,יראתמזלזל בשליח מחמת שליחותו ,פוגע גם במי ששלחו ,מכאן שכל הכנעה וביטול לצדיק אינם מכוונים אל אישיותו הפרטית של בשר
וסייגים אינה צריכה
גדריורצולבני דורו ,הצדיק אינו התכלית במקום השי״ת; הוא רועה נאמן ומורה דרך המחבר את האדם אל השי״ת ,לכן שמירת ם ומאירהשמים
שהוא נושא
שהגדר שומר על דבר יקר הנמצא בתוכו ,ושההדרכה שהוא מקבל נועדה לסייע לו לחיות בקדושה ,ביישוב לו חייו,
להאיראת
לצמצם צריך
היתפס אצל הצעיר כמערכת הבאה רק
זהו גם עומק
אלקים,אינו ביטול אל בשר ודם במקום הבורא; הוא קבלת דרך התורה שהצדיק נושא ,כדי להתבטל באמצעותה לרצון השי״ת, ובקרבת לצדיק
הדעת הביטול
רבנוה)היא דווקא היותו עבד ה׳ ,אשר לא הנהיג את ישראל לכבוד עצמו ,אלא מסר את כל מציאותו לרצון הבורא ,לפיכך ,כאשר ה׳״משה
(דברים לד, גדולתודשל
ֹׁשה עֶ בֶ
מֶ ,
הלשון:
״
אמונת חכמים אמיתית רצון ה׳
לרבו ומקבל את הדרכתו על פי התורה ,אין הוא מתבטל לאדם לשם כבודו האישי; הוא מכניע את דעתו כדי להתקרב באמצעותו אל ,
אותו שדעתו והרגשתו הפרטית אינן הסמכות העליונה ,וכי השי״ת נתן לנו תורה חיה ,הנמסרת האמונה בה׳,
היא מלמדתמרחיקה את האדם מן הקב״ה ,אלא מעמיקה בו את
מדור לדור באמצעות חכמי ישראל ומנהיגיו.
הביטול וההתקשרות — דרך לצאת מן הספק
הצעיר:אינו ביטול אל בשר ודם במקום הבורא; הוא ביטול לדעת התורה שהצדיק נושא ,כדי שעל ידו יתבטל האדם לרצון השי״ת,
לדור לצדיק
הביטול
לכן חשוב להסביר
חברולאת כל אישיותו של האדם
תברר ,ההתקשרות אינה נתפסת כחניקת האישיות או כציות חיצוני ,אלא כדרך להעמיד את השכל ,הרגש והרצון במקומם הנכון,
האמיתי אינו מחיקת האדם ,אלא חיבורו אל מי שאמר והיה העולם ,באמצעות עבדיו הנאמנים ומורי דרכו.
הביטולשורשה,
אל
״צִּ ְד ָק ְתָך כְ הַ ְר ֵרי
איתא בגמרא על הפסוק: מה נחוצה לאדם הדרכתו של רב ומורה דרך ,יש לשאול :מהו אחד המצבים הקשים והמרים ביותר העוברים על נפש האדם?
שבנגעי אדם ,כאשר קיים אלו נגעי בתים״ (ערכין ח,):ופירשרש״י ,
אלו—נגעי אדם; משפטיך תהום רבה—
״צדקתך כהררי אל
ופירשו חז״ל:
ׁשפָ טֶ יָך ְתהֹום ַרּבָ ה״ (תהלים לו ,ז')
אֵ לִּ ,מ ְ
כרעה הסופית .קיצור זמן טמא ,אין האדם ממתין אלא שבוע אחד עד לבירור דינו; ואילו בנגעי בתים עשויה ההמתנה להימשך עד שלושה שבועות עד לקבלת הה
המעלה הגדולה בכך שדינו של האדם מתברר לאחר זצ״ל
ה״צדקה״ שעושה הקב״ה עם האדם,והקשה הגאון רבי חיים שמואלביץמהי ההמתנה בנגעי אדם הוא מן
ע אחד? הרי אפשר שבסופו של השבוע ייפסק עליו שהוא טמא?
מושך במצב של ספק .כאשרים יסוד עמוק בנפש האדם :לעיתים נוח לו יותר להתמודד עם מציאות ודאית ,אפילו כאשר היא קשה ושלילית ,מאשר להישאר זמן מ
זהו עומק הלשון:
הנפש ואינו יודע לאיזה צד לפנות,
ר ,האדם יודע עם מה הוא מתמודד ומה מוטל עליו לעשות .אבל כל זמן שהוא תלוי בין האפשרויות ,אין לו מנוחת
לעיתים חוסר הוודאות ,ההמתנה
עומד על קרקע יציבה; מחשבותיו נעות מצד לצד ,וכל אפשרות מולידה ספק חדש, עמוקה,
לתהוםאינו
הספק דומה האדם
״מ ְׁשפָ טֶ יָך ְתהֹום ַרּבָ ה״,
ִּ
מכאיבים לו יותר מן המציאות עצמה.
״מה יהיה?״—
והמחשבה הבלתי פוסקת—
עשה לך רב והסתלק מן הספק
המשנה תלויים זה בזה :כדי להסתלק מן הספק צריך האדם לעשות לו רבכאשר הספק״חלקי
(אבות א ,טז) ״עשה לך רב והסתלק מן שני את הדרך לצאת מן הספק כבר לימדונו חז״ל:
אמיתי לבין בריחה מן ההכרעה,לכן ור ביר
בתוך ספקותיו ,הוא עלול להסתובב שוב ושוב סביב אותן מחשבות ,עד שאינו יודע עוד להבחין בין האמת לבין הפחד ,ובין
אין ,הכוונה שהרב יחליט להקשיב לדבריו ביישוב הדעת ,לברר את העניין על פי התורה ולהדריכו בדרך המעשה יוכלעדתו
להנהיג
שמיא אשר
, אשר נבחר מן עליו לפנות אל רבו
מעניק ,לו נקודת מבט שאינה משועבדת לפחדיו ולבלבולו ,ומסייע לו להבחין בין עיקר לטפל, הרבפשוטהתשובה
האדם בכל פרט אישי ,או שכל שאלה בחיים תקבל מידאולם
אֲׁשר לֹו הַ ּבַ יִּת ו ְִּהגִּ יד ַלכֹהֵ ן
״ּובָ:א ֶ
אחריות,גם עומק הציווי בנגעי בתים
ורש לחשש בעלמא ,בין דבר המחייב הכרעה תורנית לבין עניין שבו נדרש האדם לבחור ולקבל זהו
חכם הבקי במראות נגעים אינו קובע את הטומאה על דעת עצמו ,משום שהכרעת לעצמו,
תלמיד
הנגע
אפילו
הבית אינו מכריע את דיןבעללה),
לֵאמֹר כְ ֶנגַע נִּ ְראָ ה לִּ י ּבַ ּבָ יִּת״ (ויקרא יד,
״כְֶ :נגַע נִּ ְראָ ה לִּ י״,מכאן למדנו אף ,אינו אומר בוודאות ״נגע נראה לי״ ,אלא
ההכרעה
מביא את ספקו אל מי שהתורה מסרה בידו את כוח הוא האדםלכהן,״טמא״ או ״טהור״ נמסרה
שייתכן שראייתו חלקית, ה הנדרשת בבירור :האדם מספר בנאמנות את מה שהוא רואה ,אך אינו הופך מיד את התרשמותו האישית לפסק מוחלט .הוא מכיר בכך
ולכן מביא את הדבר לפני הכהן.
ומורה דרך שקיבל עליו ,הוא
כאשר האדם פונה לרבו האדם :הבירור האמיתי אינו נעשה רק באמצעות ריבוי מחשבות ,אלא גם באמצעות הכנעת הספק לדעת התורה,
הדרכה ברורה ,עליו להשתדל שלא לפתוח מחדש את הספק בכל שעה רק מפני שהתשובה אינה נוחה שקיבלבמצבו,
הנוגע אליו
קש לברר באמצעות הדרכתו מהו רצון ה׳לאחר
זאת ,אם נתגלו עובדות חדשות אועליו,משיבה לו את הקרקע היציבה ומאפשרת לו להפנות את כוחותיו מן ההתלבטות הבלתי פוסקת אל העבודה המוטלתעם עה לו,
ולהציגן ,אינה דורשת להסתיר מידע או להימנע מבירור ,אלא למסור את התמונה קבלת מרות
ברר שהשאלה לא הוצגה בשלמות ,בוודאי רשאי ואף צריך הוא לשוב אל הרב
כיוון,הבירור נעשה על פי התורה ובהדרכת רב נאמן ,הוא נעשה לא רק וכאשר
בענווה,שואב מן האדם את כוחותיו; הבירור מעניק להם ביושר ולקבל את ההכרעה הספק
קיבל את מסורת אבותיו ,התקשר לרבו והכניע את דעתו, טבעית,בדורותשהקודמים היתה מצויה יותר תמימותיהודי אלא דרך לשמוע את דבר ה׳ בתוך חייו, פתרון לשאלה—
בדורנו ,לדאבון הלב ,נחלשה תמימות זו,
בבחינתזְ ֵקנִּים אֶ ְתּבֹונָן״ (תהלים קיט ,ק')
״מ
ִּ גיש שכל דבר טעון תחילה חקירה והוכחה .זכינו עדיין לראות דוגמה לכך אצל זקני הדור,
כך צריכים המחנכים ,המשפיעים וראשי החבורות מחננ, משום ה הליברלית ,המעמידה את דעתו ,הרגשתו ונוחותו של היחיד במרכז ,חדרה במידה מסוימת גם אל תוך
חדש,מןשהשאלות ,ואין לדחות את השואל בגלל סגנונו .יש להקשיב לטענותיו בכבוד להיבהל
חשיבה
כיצד לגשת לצעירים ולאברכים המתמודדים עם שאלות ועם סגנון אין
מה האדם טוען ,שאלה,זאת ,יש לכוון את הבירור אל השורש :לא רק עת .עצם ההקשבה אינה הסכמה עם כל טענה ,כשם שקבלת עול אינה מחייבת לחנוק כליחד עם
מבקש לברר את רצון ה׳ ולהתחזק בו ,או שמא הבירור נעשה אצלו אמצעי רוחנית,
האם הוא
עלול הכיוון הזה להוביל אותו מבחינה אותו ,
מהו הכוח הפנימי הדוחףולאן
אלא גם
רעה ולהישאר לעולם בתוך הספק? האם הוא מחפש אמת שתדריך את חייו ,או רק תשובה שתתאים לרצונו הקודם?
אין משתיקים את ישוב הדעת,
אינו לנצח בוויכוח ,אלא לסייע לאדם לצאת מן ה״תהום רבה״ של הספק ולהעמיד את רגליו על קרקע של אמת ,אמונה ,קבלת עול וי
המטרה אינה לשבור את האברכים, מוליכים אותו אל רב ,אל בירור ואל דרך מעשית בעבודת ה׳,
מרוממים אותה .אין משאירים את הצעיר לבדו בתוך הספק— השאלה—
המחנך לשאת עמם בעול ,להבין את אשר עובר עליהם ולהדריכם בסבלנות אל נקודת ״התנגדות״,
אדרבה ,על
ת שאלותיהם או לכנות כל שאלה בשם ״יצר הרע״ ,״מרידה״ או
משתמשים בבירור כדי להבין טוב יותר את רצון ה׳ ,להתחזק בעיקרי התורה ולשמור על דרך התורה והחסידות—או שמא בכנות,להתבונןאנו
האמתלעזור להם האם
יש
—לברר מהו הכוח הדוחף אותה ולאן היא גם כאשר הטענה נכונהישזהו עומק היסוד:
נו משתמשים בבירור כדי להשתחרר בהדרגה מעול המסגרת ומקבלת מרות?
נכונה,חיוב גמור ,או שהנהגה מסוימת אכן זקוקה להסבר או לתיקון .אולם גם אז אין להסתפק בבדיקת נכונותה החיצונית מסוים אינו
שמנהגעצמה
שהטענה מצד
מובילה ,ייתכן
ייתכן
האם השאלה נובעת מרצון כן
הוא? מבקש להבחין בין עיקר לטפל כדי להתחזק בעיקר? מפריע לו
מדוע דווקא עכשיו הדבר האם של הטענה ,אלא יש לברר את המניע ואת הכיוון:
להקל -,לחיות בנוחות רבה יותר ולהשתחרר
שמא השכל מספק נימוקים לרצון שכבר קייםהוא? מבקש לברר כיצד לקיים את רצון ה׳ בצורה נכונהאויותר ? ולהתקרב
להבין האם
דווקא כאשר מקשיבים לו באמת ואינם חונקים אותו ,אפשר מראש,
להפך:
פירוש הדבר שצריך לחשוד בכל שואל או לבטל את טענותיו ומקבלת עול ?
אין בהדרגה מכל מסגרת
להתווכח על כל טענה או להוכיח שכל דבר שהוא אומר אינו נכון .אפשר להכיר בכך צורךהולך,
שאליו הוא
לו לברר לא רק את טענותיו ,אלא גם את רצונותיו ואת הכיוון אין
מביאים אותו אל האמת מתוך כבוד ,אחריות ונשיאה בעול— מאחוריה?
מובילה אותו התנועה הפנימית העומדת כך לזהות:
שיש אמת בטענה מסוימת ,ובכל זאת לעזור לו לאן
ולא באמצעות לחץ ,דחייה או שבירה.
יודעים את הכללים — אך חסרה הבנת היסודות
תמיד מתבררים אצלם המושגים
אולם ל
רים כללים ,מנהגים ,הוראות ומסגרות .הם יודעים היטב מה עליהם לעשות ,כיצד עליהם להתנהג ומה מקובל בסביבתם .א
וכיצד?מביאות התורה והחסידות את האדם
מהי תכלית החסידות
מהי התקשרות לצדיק ?
מהי קבלת עול ?מהי תפילה ?
מהי אמונה ?
היסודיים שעליהם בנויים החיים היהודיים:
״אם כן ,אינני
מרגישים?,לדאבון הלב ,שהחסידות באה רק לצמצם את חייהם באמצעות גדרים וסייגים .מתוך כך נשמעת מפיהם הטענה: ולחיים פנימייםצעירים רבים
לקרבת אלקים
בהכרח התנגדות אמיתית שהם יכולים לפטור את עצמם מכל מה שנתפס בעיניהם כמכביד :מן ההנהגות ,מן האחריות ומן העבודה הפנימית .אולםזו אין מה להםחסיד״
במקום שהחסידות תאיר, משמעות וקרבת אלקים, מים רבות זו תגובה לכך שהחסידות הוצגה לפניהם בעיקר כמערכת של חובות והגבלות ,ולא כדרך המעניקה ,חיות
החסידות נועדה להכניס חיות ,לב ונשמה בעבודת ה׳, ,היא נתפסת אצלם כדבר החונק את חייהם הנעימים .אולם תפיסה זו היא היפוכה הגמור של תכלית החסידות,
אֱֹלקיכֶם ,חַ יִּ ים כֻּּלְכֶם הַ יֹום״ (דברים ד ,ד'),וכן אמר דוד
ֵ וחיים:הַ ְּדבֵ ִּקים ּבַ ה׳
דבקותוְאַ ֶתם
״ לאדם שקיום התורה והמצוות אינו רק מערכת של פעולות חיצוניות ,אלא דרך של
בחסידות רק מערכת של הגבלות ,אין זו בהכרח התנגדות לחסידות עצמה .פעמים רבות זהו סימן שלא גילו לו את הצעיר (רואה
תהלים עג ,כח) אםלִּ י טֹוב״
אֱֹלקים
ִּ ַאֲנִּי ִּק ְרבַ ת
המלך:
״ו
אפוא להסביר לו שהגדרים והסייגים אינם תכלית בפני שבתוכה,
לימדו אותו את צורתה החיצונית ,אך לא עזרו לו לטעום את האור ,את החיות ואת קרבת האלקים צריך
מרים על דבר יקר הנמצא בתוכם :על קדושת החיים ,על טהרת הלב ועל יכולתו של האדם להישאר מחובר להשי״ת בתוך עולם המושך אותו לכל צד,הגדר דומה
רים ,מוכרחים להדליק ת על שלהבת שלא תכבה ברוח .אולם אם אין מדליקים תחילה את השלהבת ,עלולה המחיצה להיתפס כחומה ריקה .לכן ,לצד העמדת הגד
שומר על החסידות ,אבל החיות הפנימית מעניקה לאדם את הרצון להישאר בתוכה. ובחסידות,
צעיר את אש האמונה ,את מתיקות התורה ואת החיות שבתפילההגדר
מד את הצעיר כיצד נראה חסיד; צריך לעזור לו לטעום מה פירוש לחיות כחסיד ,ומהי הטובה הצומחת מכך לו ,לביתו ולדורותיו אחריו.
דארפֿ ן נישט ָאנקומען״ — הקושי בתפילה ובמלכות
״ווי באלד זיי ַ
לתפילה:באלד זיי דאַ רֿפן נישט אָ נקומען ,איז דער
״ווי נפלא ויסודי בהבנת הקושי של הצעירים להתחברמסקווירא
ושמעתי בשם מו״ר כ״ק אדמו״ר שליט״א דבר
התפילה נעשית קשה עבורם ,שהלא יסוד בקלות—והכול מוכן ,נוח ונגיש להם גם
מאחר שבחיי היום־יום נדמה להם שאינם צריכים להזדקק לאיש,שווער״,
כלומר:
דאַ ווענען אויך
״אָ נקומען צום
עלזהו המושג של נויה על ההכרה שהאדם אינו יכול לבדו; שהוא זקוק לבורא יתברך בכל נשימה ובכל צעד ,עליו לפנות אליו ,לבקש ממנו ולהישען יו.
להגיע אל הקב״ה ,לקבל ממנו את חיי ולתלות בו את כל צורכי ,אולם בדור שבו האדם מתרגל ע"פ גזירת הבורא שהכול נגישיד,מבלי המתנה ובלי אויבערשטן״ -
כיר שאני זקוק
יותר להבין מה פירוש לעמוד לפני השי״ת ,לשאת אליו עיניים אחת,
קשה לו
נחלששל צורך ,בקשה ,הכנעה ותלות ,כאשר כמעט כל צורך גשמי נענה בלחיצה המושג יגיעה,
בתוכו
מלכנו״,אם אין לצעיר מושג פנימי ובריא
״אבינו אולם ״מלוך על כל העולם כולובכבודך״,
״המלך הקדוש״ ,
גם בימים הנוראים .אנו אומרים
מאומה,
מעצמו כך ולהרגיש שאין לו
פירוש הדבר שנשמותיהם א מלכות ,המילים נשארות אצלו מופשטות ,בדור שבו עצם קבלת המרות נעשתה קשה ,קשה יותר להתחבר גם לעול מלכות שמים,אין
עבודתנו כהורים וכמחנכים
נשמתםאלא שעולם המושגים שעליו בנויה התפילה אינו נבנה אצלם מעצמו,לכן גם צמאה לקשר.
שייכות לתפילה ,ליראה או למלכות שמים .אדרבה,
בסייעתא דשמיא את הדרך לחנכם ,לכן אין די לומר לצעיר :״עליך להתפלל״ ,צריך לעזור לו לזהות את בלבד,
השי״ת
לנואותם
נאשים
ה יותר; אולם אם נבין את מצוקתם ולא יאיר
משאה ולהתחבר אל מקור להניח א
הוא זקוק להשגחת הבורא ,ללמדו כיצד לדבר עם השי״ת ולהראות לו שתפילה אינה רק חובה ,אלא מקום שבו נשמתו יכולה ת
חייה.
לימודים הם הכשר לחינוך
לימוד ,תקנות ,משמעת ומבחנים ,כל אלה עדיין אינם עצם החינוך; הם קיימים
מערכות
להבדיל בבתי הספר של אומות העולם הכרחיים -
הנהגת מוסד והקניית ידיעות הן דברים גם
ושיכולתם לשאתלהבין שרגשותיהם של צעירי דורנו עדינים,דרכו״
״חנוך לנער על פיעליו
הכשר החינוך מתחיל במקום שבו המחנך פוגש את נפש הילד ומקיים : רקלחינוך,
וכלים
צריך לברר מה עומד מאחורי
הסבלנות וכוחות הנפש לכך ,ולכן אין להגיב על כך רק בגערה, נערווען״ -
״איך האב נישט קיין אין לי בלשונם הם אומרים : עול עדיין זקוקה לבנייה,
התרגל לברוח מכל מאמץ?לאחר מוצף? האם אינו מבין את התכלית? האם מעולם לא בנה יכולת להתמיד? האם הדרישה גדולה מכפי כליו הנוכחיים? או שמא הוא
״אין הקב״ה בא בטרוניא
אמר חז״להקושי ,אפשר לבנות לו בהדרגה יכולת לשאת עול ,להתמיד ולקבל אחריות ,אין הקב״ה דורש מן האדם את מה שאינו בכוחו ,כמ
אין לשבור אותובשםמתאים דרך העמל לכליו של התלמיד,
החינוך הנכון אינו מוותר על העמל ,אך את ״אָ דָ ם לְ עָ מָ ל יּוּלָד״ (איוב ה ,ז')
אך מאידך נאמר
עםבריותיו״ (עבודה זרה ג).
לת העול ,אבל גם אין ללמדו שכל קושי מוכיח שהדבר אינו שייך אליו.
כינוס לקבלת אחריות,שכוח גםובצדק ,מסיבת הכרת הטוב לצוותי החינוך ,הם ראויים להערכה עמוקה על מסירותם במשך השנה ,אולם לצד הכרת הטוב אסור ל
ראוי גם להעמיד ועד פועלהמתאימי
ם. סד יקיימו בסוף השנה או לפני פתיחת השנה החדשה אסיפה יסודית של ההנהלה ,המחנכים ,המשפיעים ואנשי המקצוע
תהיה רק לקבוע מערכת לימודים ,תקנות ,זמני כניסה
האסיפה
תובת מרכזית מעל הוועדות הפרטיות ,ותפקידו להכניס אור ,תיאום ואחריות בעבודת החינוך ,מטרת לא
אילו מושגי יסוד ביהדות אינם
ממה הם סובלים ומה מכביד עליהם?
אלא לערוך חשבון נפש חינוכי אמיתי מהו מצבם הרוחני ,הלימודי ,החברתי והרגשי של התלמידים?
קיימת בבית המדרש ״רתחא דאורייתא״ בריאה וחיות בלימוד?
אישיותם?
נלמד קבלת עול בלי לשבור אתהאם
אלקים?
נחבר אותם לתפילה ,לתורה ולקרבת כיצד להם?
כיצד
ברורים
איזה ציור של בחור בוגר,
אותם למעבר אל הישיבה הקטנה ,לא רק למבחן הקבלה אלא לחיי הישיבה עצמם? כיום?
מכינים
מצבם
כיצד
יזה חינוך חסר לתלמידי כיתות ח׳ וט׳ לפי
נמדוד בסוף השנה לא רק מה הספיקו ללמוד ,אלא מה נקנה בנפשם?שלמה כיצדתלמיד?
כלים מעשיים יקבלו המחנכים כדי להגיע לכל בתוכם?
אחראי ועובד ה׳ אנו בונים אילו
להכיר י')את צורכי בעל החיים הנתון לאחריותו ,כל שכן שהמחנך צריך להכיר את נפש תלמידו ,את כוחותיו ואת הדרך
האדם(משלי יב,
על ְמתֹו״
אם ְּבהֶ
״יֹודֵ :עַ צַ ִּּדיק נֶפֶ ׁש
המלך אמר
הכוונה לוותר על האמת ,אלא ללמוד
איןסה,):
אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע (יבמות
חז״לשמצווה על אדם לומר דבר הנשמע ,כך מצווה על שבה יוכל לקבל .וכן אמרוכשם
צד ,מתי ובאיזו לשון לאומרה ,כדי שתוכל להיכנס אל לב השומע.
שיחות פתוחות אינן סתירה לקבלת עול
שקבלת עול תורה ומצוות תלויה בכך שהאדם יבין תחילה כל פרט. משמעותם .אין
יחות פתוחות וישרות שבהן יוכלו הצעירים לברר את יסודות היהדות ולהבין את הכוונה
בבד עם קבלת העול ,מוטלת על המחנך האחריות לבנות (שמותבד
כד ,ז') ֲשה וְנִּ ְׁשמָ ע אולם
ה׳ע ֶ
ֲׁשר ִּּדּבֶ ר ַנ
טעמיוֹל א ֶ
כ עליו ה׳ גם כאשר עדיין אינו משיג את כל
מקבל רצון
יהודי את
אין די בידיעה שכלית;
ׁשבֹתָ אֶ ל לְבָ בֶ ָך״ (דברים ד ,לט),
נאמר ְ:ע ָת הַ יֹום וַהֲ ֵ
מתקשר,הדבר יקר וכיצד הוא מחבר אותו אל השי״ת.וכך ״ ְויָדַ בתלמיד כלי פנימי :שיבין אל מה הוא מדוע
נתפסתכמערכת חיצונית שנועדה רק הפנימי מתברר היטב ,גם פרטי ההנהגה והמסגרת נופלים במקומם הנכון ,המסגרת אינה עוד היסודאל הלב,
הדברים
כאשרצריך להשיב את
הסברה משלה ,ובוודאי יש בכך תועלת ,שהם כמעט לכל קהילה יש עיתון ,גיליון או מערכת בתוכה,
הקדושה ומאפשר לנשמה לצמוחאמנם השומר
להגביל את האדם ,אלא ככלי על
בכך,״בדרך היתר״ יכול להגן מפני השפעות חיצוניות ,אך אינו מחליף חומרדיהניתן
חומר קריאה נקי ומותר ומרחיקים אותם ממקורות שאינם ראויים ,אולם אין מעניקים
לצעירים
ועדייןעל צימאונה של נשמתו ,הדבר נוגע במיוחד לאותם צעירים שכל להשיב
מותרת המקרבת את הלב לעבודת המקום ברוך הוא .אפשר לספק לאדם תעסוקה לא ימית עבודה
טפלים או סיסמאות שאינן משיבות יצוני אינו מדבר אליהם ,לעיתים הם יושבים בשקט ,אך בלבם מצטברים כעס ,ריחוק ותסכול ,הם מרגישים שמציעים להם דברים
עליה ,הם אינם מבקשיםמבקשים אמת עמוקה יותר ,אך אינם מוצאים מקום בטוח שבו יוכלו לדבר פעמיםעול,הם
רבות
שהמבקשים לפרוק על צימאונם הפנימי ,אין פירוש הדבר ם
כאשר מעניקים להםיותר ,אם אין מקשיבים להם ,עלול הכאב להצטבר ולהפוך לזלזול ולריחוק ,אולם עמוקה ,חיה
רח פחות יהדות; לפעמים הם מבקשים לפגוש יהדותואמיתית
המבקשת משמעות ,אמת וחיבור. של הקשבה ,בירור והדרכה ,אפשר לגלות שבתוך הכעס מסתתרת נשמה
כח) .שבו לא ידברו רק על מה שאסור ומה
מקום
ֱֹלקים לִּ י טֹוב״ (תהלים עג,
ַאֲנִּי ִּק ְרבַ ת א ִּ
של :
רך ליצור בתוך המוסדות והקהילות מקום שבו יוכל הצעיר לפגוש את המציאות ״ו
המידות וכיצד לבנות
הלב ,כיצד למצוא חיות בתורה ,כיצד לעבוד על להתפלל
אינו מקובל ,אלא גם על עצם הקרבה אל השי״ת; מקום שבו ילמדו כיצד מתוך שמותר ,מה
מקובל ומה
הבאים ,שרבים מהם עומדים על חוט השערה ,אם לא ניתן להם והצלתהדורות
דרך החסידות ,אין זו תוספת צדדית לעבודת החינוך ,זוהי הצלת נפשות ואלאל
אמיתי
הצדיק
קשר
התורה,החסידות וקרבת האלקים ,הם מגלים שהאור שחיפשו התפילה, הםעומק ,משמעות וחיבור במקומות זרים .כאשר הם טועמים את מתיקות לחפש
אמיתית,
עלולים
פנימיות
ובמסורתאבותיהם.
נמצא בתוך ביתם
ועד פועל מרכזי לענייני חינוך
התלמידים,פעולה טובה הנעשית למען
כל עדי חינוך בכל מוסד ,וכל ועד משתדל במסירות ,שלא על מנת לקבל פרס ,לסייע ככל האפשר להצלחת המוסד ולרווחת
אולם ,לצד הוועד הפרטי של כל מוסד ,יש מקום
ישראל יקרה מאוד ,ועלינו להכיר טובה לכל העוסקים במלאכת הקודש ומקדישים מזמנם ומכוחותיהם לטובת הכלל
מטרתו לבטל את סמכותם של הוועדים הרחבה,
בקשר עם כלל מוסדות החינוך של הקהילה ויתבונן בתמונה אין
חינוך״ ,
שיעמוד
״ועד פועל מרכזי לענייני
להקים בתוך כל קהילה
חיד,הילהעמיד לרשותם ניסיון וכלים
הם את אחריותם או להתערב בכל פרט .תפקידו לסייע להם לראות דברים שאינם נראים תמיד מתוך העיסוק היום־יומי במוסד
ושופר לצורכי התלמידים והמחנכים ,ויביא לפני כל ועד מקומי את הנושאיםלאשורה
ישמש פה
המציאות
הוועד המרכזי יכיר את ,
וליצור רצף ושיתוף פעולה בין כל שלבי החינוך,
סגרת לצורכי התלמיד או למצוא
מן הכוח אל הפועל במוסד שבאחריותו .במקום הצורך יציע להוסיף תוכניות ,להשלים כלים חסרים ,לשנות דרכי פעולה ,להתאים מ
הכתורה ,באחריות ,בשיקול הדעת ובשמירה מלאה על כבודם ופרטיותם של הנוגעים בדבר. דעת
יותר—
בהדרכת
מתאים
עבורו מקום ול
הישיבות הקטנות ישבו עם מנהלי ומחנכי תלמודי התורה ,כדי לדון במצבם של
השונים:
מנהלי
מתפקידיו החשובים של הוועד יהיה להפגיש בין האחראים על שלבי החינוך
מנהלי ,הישיבות הגדולות ישבו עם מנהלי הישיבות
העולים :מהם הכוחות שהם מביאים עמם ,אילו קשיים חוזרים על עצמם ומה חסר להם לקראת המעבר לישיבה
מדריכי חתנים ואנשי חינוך העוסקים
רר כיצד מגיעים הבחורים לשלב הבא ,מה כבר נקנה בהם ומה עדיין דורש חיזוק בלימוד ,בתפילה ,באחריות ובבגרות האישית,
חסרלקראת קבלת אחריות על ביתאין ישתפו את מנהלי הישיבות הגדולות במה שהם פוגשים אצל הבחורים היוצאים מהישיבה :אילו יסודות נבנו היטב ,ומהלהם
המפגשים אינה להעביר ביקורת ממוסד אחד למשנהו או התפתחותן,
יהודי,רצף מתאים גם בבתי החינוך לבנות ,מתוך התחשבות בצורכיהן ,בדרכן ובשלבי מטרת
ך זו יתקיים
מן המציאות .כל שלב בחינוך רואה את פירותיו של השלב שקדם לו ,ולכן בידו להעניק לו משוב יקר שאינו ניתן להשגה בדרךהקודם,
השלבללמוד
המטרה היא
להטיל אשמה על
וכאשר מדריך חתנים מתאר אילו יסודות
לתלמידים המגיעים אליו ,אין זו תלונה אלא הזדמנות להכנה טובה יותר,
חסר ח׳ט'
מהכיתה
מנהל ישיבה קטנה מספר למחנכיאחרת
כאשר
תיבנה שרשרת של אחריות :לא כל מוסד יסתפק
שקדמו לכך,
כך תקשורת ובניין הבית חסרים אצל בחורים מסוימים ,יש בדבריו חומר למחשבה עבור שנות הישיבה
אה התלמיד כל זמן שהוא נמצא בין כתליו ,אלא ישאל גם כיצד הוא מתפקד בשלב הבא ,ומה נשאר בו לאחר שעזב את המוסד.
לפעול בשותפות ובאחריות
ולא-בעלים על הילד או על החינוך ,עליהם
מלמד ,מנהל וחבר ועד הוא פועל ושליח במלאכת הקודש
כולם הוא:
הכלל שצריך לעמוד לנגד עיני כל
הקב״ה ,אשר הופקדו בראש ובראשונה בידי הוריהם ,וההורים מוסרים חלק ממלאכת החינוך בידי המלמדים, בשנה פעםשל
כדי בניו
הם
מהם,הילדים
יחד עם ההורים ,ולא במנותק
הסמכות שניתנה לבעלי התפקידים
מוסדות .משום כך הבית והמוסד אינם שני צדדים הנאבקים זה בזה ,אלא שותפים הנושאים יחד באחריות לנפש הילד ולעתידו,
רך דפעולה כאשר מתברר שהדרך ואחריות ,ולא בעלות .לכן צריך כל אחד להיות מוכן להקשיב להורים ולתלמיד ,להתייעץ ,ללמוד מניסיונם של אחרים ואף לשנות
אינה פירושה שההורים מנהלים את סדרי המוסד או שהמוסד מסיר מעצמו אחריות .לכל צד תפקיד וסמכות משלו :ההורים מטרתה,
שותפותזאת,את
משיגה
הקיימת אינהעם
אפשלקבל תמונהשלמה יותר
ם ואת תולדות חייו ,ואילו המחנכים רואים אותו בתוך המסגרת הלימודית והחברתית .רק כאשר מצרפים את שתי נקודות המבט ר
ולהעניק לילד הדרכה נכונה.
יעניק ,להם ניסיון ,הדרכה ,אנשי מקצוע וראייה רחבה; ובה
העומד נגדם
כזי יהיה כתובת מסייעת לוועדים הפרטיים כאשר הם מתקשים למלא את תפקידם ,ולא גוף הוא
יהיו אנשים מבוגרים ובעלי ניסיון ,נבונים ,מקשיבים ומבינים בחינוך; אנשים שאינם
אחריות,
עליההוועד
ידאג שלא תישאר בעיה מערכתית בלי כתובת ובלי מי שנושאחברי
מערכתי,די שהוועד יתכנס רק לאחר
אין היודעים לשאת בעול עם התלמיד ,ההורים והמחנכים ,ויכולים להבחין בין בעיה פרטית לבין תופעה כללית הדורשת שינוי
שותפות אמיתית מתחילה כאשר כל צד מפסיק לשאול בעיה חמורה .עליו לפעול בקביעות ,לעקוב אחר המציאות ,לזהות סימנים מוקדמים ולהקדים רפואה למכה,
ם ,ומתחיל לשאול :מה זקוק הילד מאתנו כעת ,ומה מוטל על כל אחד מאתנו לעשות כדי לסייע לו?
מחברים אותם לתורה ולתפילה מתוך חיות ולא רק מתוך
והמצוות?
מכניסים בלב הצעירים את פנימיות התורה כיצד
החינוך:
כיצד
רתו המרכזית תהיה להתבונן ברצינות בפנימיות
כיצד מעניקים מקום מכובד
בונים מידות טובות ,אהבת חברים ,אחריות ויראת שמים?
אישיותם?
מלמדים אמונת חכמים ,התקשרות וקבלת עול בלי לשבור את כיצד כיצד הרגל?
מזהים תלמיד שאינו מוצא את מקומו לפני שהקושי הופך למשבר?כיצד יוצרים
ולהדריך?
כיצד
מכשירים מחנכים להקשיב ,להבין האמת?
לשאלות ,ובו בזמן מכוונים אותן אל כיצד
הוועד הפועל המרכזי אינו נועד רק לטפל בבעיות לאחר
והקהילה?הופכים את העיקר לעסק גדול ,חי ומושך?
תוף פעולה בריא בין ההורים ,המחנכים ,הנהלת המוסד וכיצד
לסייע לוועדים הפרטיים למלא את שליחותם ,ליצור אחריות ורצף בין שלבי החינוך ולהתבונן מראש כיצד לבנות סביבה שבה יוכל כלתלמיד לגדול, שנוצרו,
הוא נועד
להשתייך ולהתחבר אל התורה ואל עבודת ה׳.
הצעה מעשית :שעה שבועית לבירור יסודות היהדות
הפנימים,שעה נראה הרעיון בעיני רבים כדבר זר ורחוק; אולם
כעשר שנים דרשתי ועוררתי על הצורך בתוכנית מסודרת ללימוד יסודות היהדות ולבירור מושגיה באותה
הכללים ,המנהגים ,ההוראות והמסגרות רבים—
מצב כואב שבו צעירים עשויים לדעת פרטים את
החינוך,
ם כבר מודים רבים כי מדובר בחיסרון גדול המורגש מאוד בעולםנוצר
יודעים :מה צריך לעשות ,אך לא תמיד מבינים מדוע; מכירים את צורת החיים
ם חשים—קשר פנימי למשמעותם ואינם מבינים תמיד את היסודות שעליהם הם בנויים
אינם מחוברים אל הפנימיות העומדת מאחורי הדברים.הכול—
יודעים כמעט אך היהודיים ,אך עדיין לא גילו את הנשמה והחיות שבתוכה,
כיתה שבועית קבועה לבירור מושגי היסוד ביהדות,אין הכוונה
נים התברר שהצורך לא פחת ,אלא נעשה דחוף יותר .לכן ,כעצה טובה ,ראוי לשקול להכניס בכל שעה
שר לתפקיד זה—אדם היודע למד הקבוע עול נוסף או לחייבו להכין ולמסור מקצוע חדש לצד תפקידיו הרבים .לשם כך ייכנס לכיתה מחנך או משפיע מיוחד שהוכ
השעה ותוכניתה יותאמו לגילם ,להבנתם ,לשפתם ולמצבם התלמידים,
ה חיה ובהירה ,לעורר מחשבה ,להקשיב לשאלות ולקרב את מושגי האמונה והיהדות אל לב תוכן
המלמד הקבוע ישב בכיתה בזמן .אין דומה שיחה עם ילדים צעירים לבירור עם בחורי ישיבה; בכל גיל יש להשתמש בשפה ,בדוגמאות ובכלים המתאימים לעולמו,
ותםאומה חסר להם בהבנת ביצירת אווירה של הקשבה ובשמירת הסדר והמשמעת ,ובד בבד ילמד מתוך דברי התלמידים מה מעסיק אותם ,אילו שאלות מטרידות
יום .כך לא תישארהיהדות ,בין המחנך המיוחד ,המביא עמו את התוכנית ואת כלי ההדרכה ,לבין המלמד הקבוע ,המכיר את תלמידיו ואת מצבם מדי
יסודותשותפות
רך זו תיווצר
די להוסיף עוד שיעור למערכת; צריך ליצור שעה שבה המוסד,
רוע חד־פעמי המנותק משאר חיי הכיתה ,אלא תהיה חלק מן העבודה החינוכית המתמשכת של אין
שואל ,מבין ומתחיל לחוש כי הדברים נוגעים לחייו.
התלמיד פוגש את נשמתה של היהדות—
עליהם בנויים כל חיי היהודי:
ה ללמד את פרטי מנהגי החסידות והנהגות הקהילה ,שהרי כל מוסד כבר מלמד אותם לפי דרכו ומסורתו .מטרתה לברר את היסודות ש
מהי אמונת חכמים? מהי קדושת ישראל?
כיצד עובדים על המידות?
מהי הכרת הטוב?
השי״ת?פירוש לקבל עול מלכות שמים?
בה׳?מתפללים וכיצד פונים אל מהמהי אמונהמדוע
לא תהיה דרשה נוספת שבה המבוגר מדבר והתלמידים טוב״?
השעה
״ואני קרבת אלקים לי
ומה? פירוש לחיות בהרגשה של
כיצד התורה והמצוות מחברות את האדם אל הבורא
לתת לתלמידים אפשרות לשאול ,אך גם להדריך את הקרוב,
לשתוק,משילוב של דברי תורה ,סיפור ,משל ,שאלה פתוחה ,התבוננות וכלי מעשי לשבועצריך
תהיה בנויה
היאחייבים
התוכנית שונה .עם ילדים צעירים ידברו בשפה פשוטה על כך שהשי״ת אוהב אותם ,שומע את תפילתם ונותן תהיה ומצוות,
עול תורה
בכל גיל
השאלות אל נקודת האמת ואל קבלת
הישיבות אפשר להעמיק בקבלת עול, ת כוחותיהם .עם תלמידים מבוגרים יותר יבררו מושגים של בחירה ,אחריות ,תפילה ,ניסיון ,אמונה והשגחה פרטית .עם בחורי
ליצור מקצוע נוסף שעליו מקבלים ציון ,אלא לפתוח חלון לנשמתו של התלמיד. אלקים,
הכוונה
לקרבת
חכמים ,מטרת החיים ,עבודת המידות והקשר שבין עמל התורה אין
תפילה את מקור חייו,המוסד ת לא תימדד רק בידיעותיו ,אלא בכך שהוא מתחיל לדבר בשפה של אמונה ,לשאול שאלות נכונות ,להרגיש שייכות ולראות בתורה וב
אֱֹלקים לִּ י טֹוב״.
ִּ שיוכל לומר מעצמו :״וַאֲנִּ י ִּק ְרבַ ת
הצורה—
את צורת החיים היהודיים והחסידיים; השעה המיוחדת תסייע לתלמיד לגלות את הנשמה שבתוך עד
התלמידיםרק ציונים ומשמעת ,אלא
לא מיפוי שנתי של מצבשהדברים לא יישארו בגדר התעוררות בלבד ,ראוי לקבוע כמה צעדים מעשיים,כדי החינוך:
כלים מעשיים לוועדי
פתוחה :התלמידים יוכלו לדבר על אמונה ,תפילה ,ניסיונות ,שאלות והתמודדות,
קבוע שבושבועית
שיחה זמן לה ,חיבור לתורה ,מצב רגשי ,כישורים חברתיים ותחושת שייכות,
תלמיד יהיה אדם בוגר ואמין שאליו יוכל לפנות באופן אישי ושיכיר אותו לאורך זמן,הכנה למעברים:בניית
משפיע קבוע
מחנך או לכל בלי לחשוש שיישפטו על עצם שאלתם,
כיצד להקשיב ,לזהות מצוקה ,להבחין בין שאלה המחנכים:
הכשרת ללמד יוחדת לתלמידי כיתות ח׳ וט׳ לקראת הישיבה הקטנה ,ולא להסתפק בהצלחה במבחן הקבלה,
שיעורים ושיחות על אמונה ,תפילה ,מלכות שמים ,קבלת עול ,קדושת ישראל ,חסידות, מושגי יסוד:
נה לבין תנועה של פריקת עול ,ולהשיב בלי לחץ ובלי שבירה,בירורסדרת
בסוף השנה בדיקת התוצאה החינוכית:אליהם :רק בשעת בעיה ,אלא לבנות שותפות קבועה שבה הבית והמוסד פועלים יחד, לפנותההורים
קשר עם
לא
התקשרות ואהבת חברים.
לקבוע מי אחראי לכל החלטה ,מתי
מעקב ולא רק החלטות ק כמה דפים נלמדו ,אלא מה התלמיד קנה בנפשו ,אילו כוחות פיתח ומהי מידת חיבורו לתורה ולעבודת ה׳.
בדק התקדמותה ומה עושים כאשר כלי מסוים אינו פועל.
להגיע אל ״גם כי יזקין״
יתפלל גם כשאין משגיח העומד
של מוסד חינוכי אינו רק כיצד נראה התלמיד כל זמן שהוא נמצא בין כתליו .המבחן הוא מה יישאר בתוכו לאחר שיצא מהם :האם
טובבגם כשאין מי שכופה עליו?
ם ילמד גם כשאין מבחן? האם יישאר מחובר לצדיק ולדרך החסידות כאשר יפגוש שאלות וקשיים? האם יבחר
די לשמור על הצעיר מן החוץ; צריך להדליק בו אור מבפנים .הגדר מגינה עליו ,אבל החיות הפנימית מעניקה לו רצון להישאר ממנה״.
יסורלכך אין
להגיע
יזקין לא
״גם כי כדי
זהו
הנראים .מרוחקים אינם מבקשים לעזוב את דרך אבותיהם; הם מבקשים שיגלו להם את נשמתה .אם נעניק להם תורה עם לב ,תפילהעם הצעירים בה בית
בתוכה ולהרגיש
רבים מן
ומאירים,די לומר לצעיר במה עליו להאמין; לא אמת והדרכה שיש בה הבנה ונשיאה בעול ,נוכל בעזרת ה׳ לחברם אל מקור חייהם ולהעמיד דורות נאמנים ,בריאים
נשמתה,המחשבה המוטל על כל מחנך ועל כל ועד חינוך: עזור לו לטעום כיצד האמונה מחיה אותו .לא די ללמדו את צורת החסידות; צריך לפתוח בפניו את זהו דבר
ַם :כִּ י יַזְ ִּקין ל ֹא יָסּור ִּממֶ נָה״ודי בזה למבין.
שיתקייםגבו
״ עד
ד להחזיק את הילד בתוך המסגרת היום ,אלא כיצד לבנות בו תורה ,אמונה וחיות שילוו אותו כל ימיו—
סיום — ִחזְ ק ּו וְ ִא ְמצ ּו
ֱֹלקיָך הּוא הַ הֹ לְֵך ִּעמָ ְך ,ל ֹא י ְַר ְפָך וְל ֹא ַיעַ זְ בֶ ָך (דברים לא ,ו') אי' בפרי הארץואתם
בפרשתנו:אַ ל ִּת ְיראּו וְאַ ל תַ עַ ְרצּו ִּמ ְפנֵיהֶ ם ,כִּ י ה׳ א ֶ
האמוריםקּו ו ְִּא ְמצּו,
ִּחזְ אסיים בדברי החיזוק
יחפצוןלבבכם כל המייחלים לה׳; התאחדו כולכם כאחד לעבוד את ה׳ שכם אחד ,בלב אחד ...חדשים אלקיםואמצו חינו הדבקים בה׳ אלקים חיים ,כל אשר קרבת ...חזקו
אמונתם;ה׳ אמת לעולם תעמוד ,באמונת צדיקים יחיו לעד״ (פרי הארץ ,מכתב מא),וכן כתב בנתיב מצוותיך
״אחיי ורעיי ,על כל מדרגה ומדרגה של לבקרים רבה בדבר
ולה שמלא כל הארץשאיש הישראלי משיג יש מקודם ניסיונות ,והוא על ידי קטנות והסתלקות החיות לגמרי ,ונשאר כאבן דומם; וצריך לחזק עצמו באמונה גד
פתאום וברגע ...אחיי ,חזקו ואמצו; טעמו וראו כי טוב ה׳ ...דן את כל האדם לכף זכות ,ושמור פיך ולשונך אור אלקי בפתעכבודו ,ויצפה לישועה בלב אמת ,ואז יאיר עליו
מלדבר שום דבר רע על איש ישראלי״ (נתיב מצוותיך ,שביל התורה ,נתיב א ,אות יג).
אנומיד את פרי עמלנו .כל מדרגה חדשהרואים
ים במיוחד אל העוסקים במלאכת החינוך .אל לנו להיבהל מן הניסיונות ומקשיי הדור ,ואל לנו ליפול לייאוש כאשר אין
מאיר לפתע אורתלמיד לכף זכות וממשיכים לצפות לישועת ה׳ -
וברת תחילה דרך ניסיון ,קטנות והסתר; אולם כאשר מתחזקים באמונה ,מתאחדים בלב אחד,לדנים כ
צדיקים .לא אדם יחיד יכול
בנשמותיהם של ילדי ישראל ,לחזק את המחנכים ,להקשיב להורים ולתלמידים ולפעול יחד מתוך אהבת ישראל ,אחריות ואמונת להאמיןחדש,
ניסיונם של המחנכים ,מסירותם של ההורים ,אחריותם של המוסדות והדרכתם של מנהיגי ישראל, אתאחד, יחדבלבאחד,ולשלב
שכם לשאת לבדו את משא הדור; עלינו להתאחד
הילד עשויות להתגלות מלאכה של יום אחד ,ואין הצלחתו נמדדת רק במה שנראה לעין מיד .כל מילה טובה ,כל הקשבה אמיתית וכל נקודת אור הנכנסת בלב
להתחיל את שנת הלימודים החדשה מתוך אחדות ,אמונה ,יישוב הדעת וסייעתא דשמיא; שנדע להעמיד ממנה״,
שנזכה יסור רצון ויהילא
אחר שנים ולהתקיים בו :״גם כי יזקין
מלאים אמונה ,חיות ,מידות טובות
רה ללא פשרה ,ובד בבד להאירם בשפה החודרת אל לב בני הדור; ושנזכה לראות בנים ובני בנים הולכים בדרך התורה והחסידות,
אֱֹלקיָך הּוא הַ הֹ לְֵך ִּעמָ ְך; ל ֹא י ְַר ְפָך וְל ֹא יַעַ זְ בֶ ָך.
ה׳ֶ - חזְ קּו ו ְִּאכִּ ְמיצּו
לחיים
ִּ וקרבת אלקים כוח"ט לאלתר
מעלת הבאת הביכורים אל הכהן אשר יהיה בימים ההם
אתי ֶאל ָה ָא ֶרץ ֲא ֶשר נִ ְש ַ ּבע ה׳ ַל ֲאב ֵֹתינ ּו ָל ֶתת ָלנוּ״ (דברים כו ,ג'). את ֶאל ַהכּ ֵֹהן ֲא ֶשר יִ ְהיֶ ה ַּב ָ ּי ִמים ָה ֵהם ,וְ ָא ַמ ְר ָּת ֵא ָליוִ :ה ַ ּג ְד ִּתי ַה ּיוֹם ַלה׳ ֱאל ֶֹק ָ
יךִּ ,כי ָב ִ א .״ו ָּב ָ
הרמב״ן יש ללמדנו כן ,וכי אפשר לו לאדם להביא את ביכוריו לכהן
״אין :לך אלא כהן שבימיך ,כמו שהוא״,והקשה מה צורך
המילים ״אשר יהיה בימים ההם״רש״י
פירשעל
מאחר ,):שחז״ל השוו את הבאת הדורון לתלמיד חכם
כאילו מקריב ביכורים״ (כתובות קה
״כל המביא דורון לתלמיד חכם –
על פי מאמר חז״ל:
שחי בדור אחר?וביארהכלי יקר
ימתין המביא עד שיגיע משמר היה מקום לומר שאין למסור את הביכורים אלא לכהן שהוא גם תלמיד חכם .ואם אין במשמר העובד באותה שעה כהן תלמיד חכם,
אלא—הכהן שבימיך ,כפי שהוא .אין האדם רשאי לדחות את מצוותו מפני שהוא ההם״בימים לך
התורה:הכהן אשר יהיה אין
לפיכך הדגישה ״אל אחר שיש בו כהן הראוי לכך,
עכתו״דהכלי ם לפי הבנתו ,השגתו וציפיותיו; אלא עליו להכיר בקדושת הכהן שהעמיד הקב״ה לפניו באותה שעה .ובכך מתיישבת תמיהתהרמב״ןעל דברירש״י ,
יקר.
קדושה זו אינה יצירת
עיקר קדושת הכהן אינה מתחילה מהערכתם של בני אדם כלפיו ,אלא מהיותו מזרע אהרן ,אשר נבחר ונתקדש מאת הבורא יתברךלעבודתו,
שהמביא את ביכוריו נדרש להניח בצד את חשבונותיו האישיים,
נמצאעולם,
אף אינה תלויה במעמד שהעניקו לו בני אדם; אלא היא קדושה שנקבעה בידי שמים לדורות
אין האדם רשאי להיות מן
גדול ,גם בעניינה של ההתקשרות אל שלוחי השי״ת ואל מנהיגי ישראל שבכל הדורות, השי״ת
מאתיסוד
להביא את מנחתו אל מי שנתקדש לכך זהו
התורה מלמדת אותנו לחפש המכירים רק בגדולתם של מנהיגי הדורות שעברו ואומרים תמיד :פעם היו צדיקים ומנהיגים ,אבל בדור הזה אין אל מי להתקשר,
ות״ ,ה״לנים
אין לך אלא הכהן שבימיך.
״אשר יהיה בימים ההם״—
כיר את הנהגת ה׳ כפי שהיא מתגלה בתוך הדור שבו אנו חיים:
העוכי הקב״ה אינו עוזב את
מבקש לבחון את המנהיג לפי שכלו ,טעמו ,רגשותיו וציפיותיו .אולם התורה מלמדת כי אין דעתו הפרטית של האדם מקור הסמכותליון,
הדבר שבימינו נוצרה במקומות רבים מציאות השונה מזו שהיתה מצויה בתוכו,
הנמצאים נכון
לא מנהיגם בכל דור על ידי מורי דרך חיים ,חכמי התורה ומנהיגי ישראל אמנם
מיםפערבות לראשי הקהל ולגבאים. מסוימות בדורות קודמים .בעבר היתה עיקר ההתקשרות הרוחנית אל הרבי והצדיק עצמו ,ואילו ענייני הנהלת הקהילה נמסרו
ושטיבלעךשאבו מהם רוח חיים מתוך תורה ,תפילה ואהבת חברים.
מדרשותוהחסידים
, בכל עיר היו בתי
התחומים בתוך מסגרת אחת :ההתקשרות אל הצדיק וההשתייכות למוסדות הקהילה .מציאות זו יכולה לעיתים לעורר קושי וכאב, נתאחדו
רבים שני
במקומות זאת,
בימינו ,לעומת
הראוי,זקוק האדם לחכמה וליישוב הדעת ,כדי להבחין בין הדברים .אין
במצב כזה
שר אדם חש שבעל תפקיד מסוים או אחד ממנהלי ענייני הקהילה אינו נוהג עמו ביושר
ענייני הקהילה ,להביע כאב בדרך
אב הנובע מהתנהלותו של בעל תפקיד מסוים לפירוד פנימי בינו לבין רבו והצדיק שאליו הוא מקושר .אפשר לבקש בירור ותיקון ב
לפגוע בעצם ההתקשרות הרוחנית. הראויים
מכובדת ואף לפנות אל הגורמים ,בלי
את -שליחותו הרוחנית וממשיך לעדתו תורה ,יראת שמים וחיותשמיא
הנושא
המנהיג אשר נבחר מן
הבחין בין אדם המנהל עניין ציבורי ,העלול לטעות ככל אדם ,לבין הצדיק
ישראל ,כל אחד לפי
התורה ,באומרה ״הכהן שבימיך״ :אצל רבו של אדם שורה סייעתא דשמיא המלווה אותו במילוי שליחותו; ובכוחה ממשיכים מנהיגי בעבודת ה׳
ר מלמדת
כך ,צריכים המחנכים ,המשפיעים וראשי החבורות לרדת אל בני הדור הצעיר בחכמה ,בסבלנות לדור
משום
דווקאמדור
פקידו ומדרגתו ,את דרך הקדושה וההנהגה שנמסרה
מחננו,להיבהל מעצם השאלות ,ואין
מרובה,לגשת לצעירים ולאברכים המתמודדים עם שאלות חדשות ועם סגנון חשיבה ליברלי החודר גם לתוך אין לדעת כיצד
ובזהירות
עליהם
מהו הכוח הפנימי הדוחף
אלא גםזאת ,יש לכוון את הבירור אל השורש :לא רקמה האדם טוען ,
הדעת,
להקשיב לטענותיו בכבוד וביישוב עם
סגנונו,
לדחות את השואל בגלל יש
עלולה התנועה הזאת להוביל אותו מבחינה רוחנית.ולאןאותו ,
בעול ,להבין את מה שעובר
ר את האברכים ,לחנוק את שאלותיהם או לכנות כל שאלה בשם ״יצר הרע״ ,״מרידה״ או ״התנגדות״ .אדרבה ,על המחנך לשאת עמם
משתמשים בבירור כדי להבין טוב יותר את רצון ה׳ ,להתחזק בעיקרי התורה ולשמור על דרך
אנובכנות:
להתבונן
האמת,לעזור להם האם
עליהם ולהדריכם בסבלנות אל נקודת יש
הדברים :כאשר הטענה נכונה—הכול תלוי בכוח
גם זוהי משמעות
—משתמשים בבירור כדי להשתחרר בהדרגה מעול המסגרת ומקבלת מרות? אנו
והחסידות
התורהאו שמא
להסבבדיקת נכונותה החיצונית
תפקעצמה נכונה .ייתכן שמנהג מסוים אינו חיוב גמור ,או שהנהגה מסוימת אכן זקוקה להסבר או לתיקון .אולם גם אז אין
הדוחף״,
ענה מצד
האם השאלה נובעת מרצון
הוא?מבקש להבחין בין עיקר לטפל כדי להתחזק בעיקר ? מפריע לו
מדוע דווקא עכשיו הדבר האם
של הטענה ,אלא יש לברר גם את המניע ואת הכיוון:
לחיות בנוחות רבה יותר ולהשתחרר בהדרגה מכל מסגרת ומקבלת עול ? להקל,קיים—
שמא השכל מעניק נימוקים לרצון שכבר
ולהתקרב ?
כן להבין או
לעז לברר לא רק את טענותיו,
שצריך לחשוד בכל שואל או לבטל את טענותיו מראש .להפך :דווקא כאשר מקשיבים לו באמת ואינם חונקים את דבריו ,אפשרור לו
הולך,כל טענה או להוכיח שכל דבר הנאמר אינו נכון .אפשר להכיר בכך שטענה מסוימת יש בה צד של אמת ,ובכל להתווכח על
שאליו הוא
הכיווןצורך
אלא גם את רצונותיו ואת אין
לזהות:אותו לבירור עמוק יותר של רצון ה׳ ,להתחזקות בעיקרי התורה ולהתקשרות אמיתית יותר; או שמא היא נעשית פתח להשתחררות לאדםמוליכה
השאלה
האםלעזור
זאת
כאשר ,הצעיר חש שבאמת מקשיבים מרות?נעשה מתוך חשדנות ,לחץ או דחייה ,אלא מתוך כבוד ,אחריות ונשיאה בעול
כזה אינו
ומקבלת
הדרגתית מעול התורה ,מן המסגרת בירור
לעזור לו להתבונן בכנות לא רק במה שהוא אומר ,אלא גם במקום שאליו הוא מבקש להגיע.
העיקר תלוי גם בהכנת המקבל
האמונה בחכמים וביראי ה׳ היא אמונה פשוטה .על ידי זה זוכים לתקן נשמתו דברים) :
״עיקר וכך אי'בשם הרה״ק רבי מרדכי מזוועהיל זצוק״ל (יסוד צדיק ,פרשת
בלת השפע דרך אותו בל ברכת צדיק ולהיוושע בכל העניינים .רק שלא יהרהר אחר רבו; אלא יהיה מי שיהיה ,כאשר אתה מבטל את עצמך ,הנך נעשה כלי לק
בראייה ,בשמיעה, אשר בכל חושיו עובד את השם— אלקיםשלך,תחשוב שאם הרבי אינו כמלאך , לך ,כי אתה תקבל את ואל צינור .ואז אינו מזיק לך אם רבך אינו יראו
ומצאת ,ותוכל להמשיך את השפע אפילו מן — לך לקבל ממנו .אין הדבר כן ,אלא העיקר תלוי במקבל; ואם תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך— אפשרבאכילהאיובריח
אֲׁשר ל ֹא י ְִּראּון
ֲשה יְדֵ י אָ דָ ם ,עֵ ץ וָאֶ בֶ ןֶ ,
אֱֹלהים מַ ע ֵ
ִּ ׁשםהפסוקים:ם ָ
שכאשר התחיל בהנהגתו לאחר הסתלקות אביו ,דרש בדרך ענווה את ״ ַועֲבַ ְדתֶ ואבן״מעץשם, ומסופרהדומם,
ש״מעשה ידי אדם ,עץ ואבן״ רומז גם למנהיגים וביאר
כח–כט) ׁשָך״ (דברים ד, ׁשנּו ּבְ כָל לְבָ בְ ָך ּובְ כָל נ ְַפ ֶ
אתָ ,כִּ י ִּת ְד ְר ֶ
אֱֹלקיָך
ִּׁש ְמעּון וְל ֹא י ֹאכְ לּון וְל ֹא י ְִּריחֻּ ןּ .ובִּ ַק ְׁשתֶ ם ִּמ ָשם אֶ ת ה׳ ּומָ צָ ֶ
אי ְ
״וביקשתם הראייה ,השמיעה ושאר ההרגשות .ואף על פי כן נאמר מיד: השי״ת— תנו ,אשר הועמדו בידי אדם ועדיין לא זכו לשעבד בשלמות את כל חושיהם לעבודת את
ומצאת״,מבקש באמת את השי״ת ודורש אותו בכל לבבו ובכל נפשו ,יכולה אמונתו הטהורה לפתוח עבורו את צינור השפע ,עד שיוכל כאשר המקבל כלומר,אלקיךמשם את ה׳
הדברים לפטור את המנהיג מחובתו להיות ראוי לשליחותו ,או לומר שאין מקום לשאלות ,לבירור ולתיקון .על מצד עצמו,כוונת
שלם קבל את חלקו אף באמצעות כלי שאינו אין
ינהבחבלתי פוסקת של חסרונות אחריות כבדה לנהוג על פי התורה ,ביראת שמים ,ביושר וברחמים .אלא שהמקבל אינו צריך להעמיד את כל עבודתו הרוחנית על
״יפתח בדורו כשמואל בדורו״ (ראש השנה כה,):אין הכוונה וכבר אמרו חז״ל: הוא מבקש באמת את השי״ת ,הוא יכול לקבל את חלקו הרוחני גם באמצעות כלי שאינו שלם,
רגת יפתח למדרגת שמואל הנביא ,אלא ללמד שכל דור מחויב לקבל את הנהגת השופט והמנהיג שהעמיד לו הקב״ה באותו הזמן .איןדורה נמדד רק לפי המדרגה
ואנשי מעשה בכל הדורות ,ומוטל גם עלינו לקיים ״מזקנים אתבונן״ ולהמשיך את דרך החסידות בפועל ,ו
חסידים נתן לו
שהשי״תנהגו
כך תה ראויה להיות בו ,אלא גם לפי השליח
קבלת עול ובקשת האמת,כאשר לחקות רק את הלבוש ואת הצורה החיצונית ,אלא להמשיך את נקודת הפנים :אמונת חכמים ,התקשרות לצדיקים ,אהבת חברים,
מעמיד שכלו ,רגשותיו וכוחותיו את דעתו בפני רצון ה׳ ,כפי שהוא מתגלה באמצעות התורה ומוסריה שבכל דור ,אין הוא מאבד בכך את אישיותו .אדרבה ,הוא את
האמיתי אינו מחיקת האדם ,אלא חיבורו אל מקור הקדושה ,שמתוכו הוא זוכה לבנות את עצמו הבורא, הביטול מקומם הנכון ,ומחבר את כל אישיותו אל שורשה ואל רצון
בדרך נכונה ואמיתית.
אמונת חכמים המבררת את האמונה בה׳
אלקיך״ראוי למביא הביכורים לומר :״לה׳ אלקינו״ .מדוע הוא אומר לכהן :״לה׳ אלקיך״?מבאררבנו בחיי ,
לכאורה היה
״הגדתי היום לה׳
על לשון הכתוב:ב)כתב רבנו בחיי
אשרכ הוא עומד לפני הכהן המיוחדמר רק ״לה׳ אלקינו״ ,עדיין לא היתה כוונתו מבוררת בשלמות :למי הוא קורא בשם ה׳ ,ומיהו האלוקים שהוא מקבל עליו? אולם
אלקיך״ -ומברר את אמונתו .בכך הוא מעיד בפיו :אלקי הכהן ,אשר נבחר לעבודתו יתברך ,הוא גם אלקַ י; אליו אני מביא את
״לה׳כל ספק
מסיר
ואומר:
לעבודת אלקי ישראלהוא
אשית פרי אדמתי ,ובחסדו זכיתי לבוא אל הארץ ,עכתו״ד.
אלא שבכך מתגלה עומקה ם משם, ש להבין :מדוע צריך המביא למסור את הביכורים לידי הכהן ממש? לכאורה היה יכול להניחם בעצמו בסמוך למזבח ,והכהן ייטל
פירותיו ,חדש ,הרי במשך שלוש שנים נהג בפירותיו איסור ערלה ,ובשנה הרביעית היה עליו
שהבשילו זה אילן
חרש ,זרע ,נטע ,שמר והמתין עד ואם היה
הביכורים,
של מצוות האדם
משנה ,מסכת ביכורים (ביכורים ג ,ו)
״הגיע ל׳ארמי אובד והנה שנינו ב
שנים ,של ציפייה הוא רואה סוף־סוף את ראשית פרי עמלו מבשילה,
נטע רבעי
לקיים בהם את דינילאחר
המזבוהשתחוה ויצא״,ויש כתפו ואוחזו בשפתותיו ,וכהן מניח ידו תחתיו ומניפו; וקורא מ׳ארמי אובד אבי׳ עד שהוא גומר כל הפרשה ,ומניחו בצד ח, אבי׳—
הסל מעל
ך הכהן להניח את ידו תחת הסל ולהשתתף עם המביא בתנופתו? מדוע אין המביא מניף את הסל בעצמו ומניחו לצד המזבח?
ה מבקשת ליצור מפגש חי תורה
למדת שאין די בכך שהפרי יגיע אל המקום הקדוש .המביא עצמו צריך לבוא אל הכהן ,והכהן צריך להצטרף אליו בפעולת התנופה.
כלומר ,:הארץ ,הגשם ,הכוח ,העמל ,הפרי
״הגדתי היום לה׳ אלקיך״
כל עמלו והצלחתו עומד האדם לפני הכהן ואומר:
לאחר ה׳,
האדם שהצמיח את הפרי לבין מי שנבחר לעבודת
שציוואותי לבטא הכרה זו
לאחר שעשיתי את כל המוטל עלי ,אין אני מייחס את ההצלחה לכוחי ולעוצם ידי .הקב״ה הוא שנתן לי את הארץ ,והוא ה והברכה—
מאת ה׳ .ואף
בתנופה; גם דעתו של האדם מתרוממת .הכהן מניח את ידו מתחת ליד הבעלים ,ובכך הוא מרומם את עבודתו הגשמית לעבודתו,
מתרומםבחר בו
אשר הסל
באמצעות הכהןלא רק
מתקדשות כאשר הן נמסרות אל הכהן ונעשות חלק מעבודת ה׳.וההצלחה—
השדה ומחבר אותה אל מקורה הרוחני .היגיעה בפרדס ,השמירה ,ההמתנה כולן
תקשר אל הקדושה כפי שהיא
את עומקה של אמונת חכמים .האדם אינו מתקשר רק אל מקום קדוש ,אל עצים ואבנים ,ואפילו לא אל המזבח בלבד .הוא נדרש לה
תכלית המצווה רק להביא את הפרי לבית המקדש ,היה די להניחו בצד המזבח .אולם החיים,
מציאותהיתה
לבשת באדם חי ,הנושא את עבודת ה׳ ומורה את דרכו בתוך אילו
אלקי הכהן ,אשר נבחר
א אל הכהן ולשתפו בתנופה ,מפני שהאמונה צריכה לעבור מן הרעיון המופשט אל הקשר החי .דרך הכהן מתבררת אצל המביא ההכרה,
חכמים אינה אמונה באדם במקום האמונה בה׳ .אדרבה ,היא נובעת
אמונת הארץ,
אני מביא את ראשית פרי אדמתי ,ובחסדו זכיתי לבוא אל
אלקי
אליו ַ
לעבודתו יתברך ,הוא; גם
תוך מציאות החיים,וכמו
שהקב״ה לא השאיר את תורתו בשמים ,אלא מסרה למשה רבנו ולחכמי ישראל שבכל דור ,כדי שיבררו את רצונו ויאירו את דרך התורה ב
לא)נפרדת מן האמונה בה׳ ,אלא נובעת ממנה .המאמין שהקב״ה מנהיג את עמו ,מאמין גם שהוא מעמיד להם אינה במשה
(שמות יד, האמונהּדֹו״
ֹׁשה עַ ְב
ַאֲמינּו ּבַ ה׳ ּובְ מ ֶ
שנאמרִּ :
״ ַוי
לפרש בדרך רמז :הצדיק חי באמונתו
יש ד) ,ו
ִּחיֶה״ (חבקוק ב,
הנביאְצִַּּ :דיק ּבֶ אֱמּונָתֹו י ְ
וזהו שאמר ״ו
י דרך הנושאים את דבר התורה בנאמנות ומורים להם כיצד לקיימו בכל דור,
אמונה,אל הצדיקים ואל חכמי התורה ,אין אמונת האדם נשארת ידיעה מופשטת בלבד ,אלא נעשית דרך חיים ההתקשרות
חיות של באמצעותו ידי
על ה׳ ,ואף המקושר אליו מקבל
בחירותיו,מניח את ידו תחת סל הביכורים ומרומם אותו ,כך חכמי התורה מרימים את עמלו הגשמי של האדם ומלמדים ואת שהכהן המכוונת את מעשיו ,את מידותיוכשם
אותו לגלות בתוכו את יד ה׳.
סדר העלאת הביכורים והכבוד המנחיל שמחה
שבמעמד היו מתכנסים יחד ,כדי שלא יעלו יחידים .השור היה הולך לפניהם ,קרניו מצופות
לירושלים:
העיירות
הביכורים
סדר העלאת אנשי והרמב״ם
את כך מתארים המשנה ג.
לירושלים,לעיר ,שלחו שליחים להודיע על בואם ,עיטרו וייפו את פירותיהם ,והפחות ,הסגנים
כאשר התקרבו
עטרה של זית בראשו ,והחליל היה מכה לפניהם עד שהגיעו קרוב
בכניסתם לירושלים היו
אים לקראתם .מספר היוצאים היה בהתאם למספר העולים :ככל שהיתה השיירה גדולה יותר ,כך יצאו יותר מאנשי ירושלים לקבלאת פניה,
בשלומם:אנשי מקום פלוני ,בואכם לשלום״,וכך היו
האומנויות שבירושלים היו עומדים מפניהם ושואלים ״אחינו בעלי
קכב): וכלתהלים
ְרּוש ָליִּם״ (
דֹות הָ יּו ַרגְ לֵינּו ִּב ְשעָ ַריְִּך י ָ
אומרים:
״ע ְֹמ
שיכים בתוך העיר ,לקול נגינת החליל ,עד שהגיעו להר הבית.
מדוע לא יקיים האדם את המצווה
ע הקיפו את הבאת הביכורים בפרסום כה גדול? מדוע יצאו נכבדי ירושלים לקראת המביאים ,וכל בעלי המלאכה עמדו בפניהם?
בצניעות ,יביא את פירותיו ויחזור לביתו?
הביכורים עמל במשך שנים .הוא חרש ,זרע ,שמר והמתין ,וכאשר הגיע סוף־ מצוה״ (שבת ל,):
השכינה שורה ...אלא מתוך דבר שמחה של מביא ״איןחז״ל:
ונראה לבאר על פי מאמר
לירושלים,שהוא מקיים מצווה גדולה ,עלול
אף קשר עליו גמי ואמר :״הרי אלו ביכורים״ .אחר כך הניח את עסקיו ,טרח בדרך הארוכה ועלה של ה
הראשון,
בישולפרי ה
סוף אל
וכעת עליו למסורהתחושה:ם י ִָּדי עָ ָשה לִּ י אֶ ת הַ חַ יִּל הַ זֶה״ (דברים ח ,יז),
הזה,כזה עלולה להתגנב ללבו ״כ ִֹּחי ְועֹצֶ עורר בלבו כאב נסתר :סוף כל סוף הוא אשר עמל על הפריברגע
מצוה ,את המצווה באווירה של שמחה ,אחדות וכבוד .אין מביא הביכורים הולך לבדו; הציבור כולו מלווה שלהתורה
הקיפה
שמחהועט פעלן דו אמת'דיגעלכן
לאחרעסו
את ראשיתו
יקרה,הטוב שלך היא דבר גדול בעיני שמים ובעיני מעשיך חשובים,יגיעתךהכרת כבדי ירושלים יוצאים לקראתו ,בעלי האומנויות עומדים לכבודו ,מנגנים לפניו ומכריזים:
לטפח גאווה אישית .מטרתו לתת לאדם את יישוב הדעת ואת שמחת הלב הנצרכים כדי שיוכל להודות לה׳ באמת. הבריות,
ה אינו נועד
מתוך כך הוא יכול להיכנס
ול.גד
ם על כך שהתאמץ לקיים מצווה ,אין נוטלים מן הקב״ה את הכבוד להפך :מחזקים באדם את ההכרה שהוא זכה להיות שליח לדבר
זכות ,על כל ה״טראסק״ והפרסום הנעשים לכבודה של תורה ,לכבוד מקיימי מצוות ולכבודם
לימוד שלם
לה׳ בלב
מכאן
בשמחה ,להניח את סל הביכורים לפני המזבח ולהודות
מבחוץ שואל :לשם מה כל הכבוד הזה? מדוע יש צורך בקבלת פנים ,במעמד ובפרסום?באמונה,
לפעמים אדם
של העוסקים בצורכי הציבור
כבוד הניתן כראוי אינו רק שכר
לחיזוק,מבקש כבוד לעצמו ,אלא מפני שמשא הציבור כבד ,והכרת הטוב מעניקה כוח להמשיך,
זקוקשהוא
הציבורמפני
אולם אדם הנושא בעול לא
להבא,הערכה לתורה ולנושאיה ,הוא מעיד כי הדרך חשובה בעיניו .בכך הוא מחזק את המנהיגים ,אך גם מחנך את עצמו
הציבור מביע
כאשרושליחות
על העבר; הוא גם אחריות
להבחין בין כבוד התורה לבין כבוד ריק .הכבוד הראוי אינו מעמיד את האדם במרכז ,אלא את השליחות
ושליחות,
זאת ,יש
מסירות
את הדור הצעיר להכיר בערכם של תורה ,עם
אלא מוליך אליו.
בידו ,כזה אינו מרחיק מן השי״ת –
את הכהן מפני אישיותו הפרטית בלבד ,אלא מפני הקדושה והעבודה שנמסרוכבוד
נושא,
מכבדים
אין שהוא
מקרא ביכורים -לזכור את העבר מתוך המנוחה והנחלה
ית וְ ָא ַמ ְר ָּת ִל ְפנֵ י ה׳ ֱאל ֶֹק ָ
יךֲ :א ַר ִּמי א ֵֹבד ָא ִבי ,וַ ֵ ּי ֶרד ִמ ְצ ַריְ ָמה וַ ָ ּיגָ ר ָשם ִ ּב ְמ ֵתי ְמ ָעט ,וַ יְ ִהי ָשם ְלגוֹי ָ ּגד ֹול ָעצוּם וָ ָרב .וַ ָ ּי ֵרע ּו א ָֹתנ ּו ַה ִּמ ְצ ִרים וַ יְ ַע ּנוּנוּ ,וַ ִ ּי ְּתנ ּו ָע ֵלינ ּו ֲעב ָֹדה ד .״וְ ָענִ ָ
הלא זהו זמן של כאשר האדם עומד בבית המקדש ובידו פרי הארץ ,מצווה עליו התורה לעורר מחדש את זכר לבן ,מצרים ,השעבוד והעינוי? עכשיו ,ה–ו)
דווקא(דברים כו,מדוע ָק ָשה״
אמרו חז״ל: גדול? מלמדת אותנו התורה :אין דורשים מן האדם להבין את כאבו בשעה שהוא עדיין שקוע בתוכו הייסורים זיכרוןשיסוד
שמחה והודאה; מדוע להכניס לתוכו אתאלא
בתוך):החשכה ,אין לבוא אליו בטענות ולומר לו :מדוע אינך רואה את הטובה? מדוע אינך מבין שהכול בהשגחה? בשעת נמצאבתרא טז צערו״ (בבא
כאשר אדם ״אין אדם נתפס בשעת
שהגיע אל הארץ ,אל המנוחה ואל הנחלה ,יכול הוא להביט לאחור ולראות את הקשה,השעהלאחר ר ,תפקידנו לשאת עמו בעול ,להאזין לכאבו ולחזקו שיוכל לעבור את רק
מתברר לו שהמצב הקשה לא היה סוף הסיפור .הוא היה פרק בתוך מהלך דברים כו ,ח–ט) כולהִּ:מ ִּמצְ ַריִּםַ ...וי ְִּבאֵ נּו אֶ ל הַ מָ קֹום הַ זֶה ,וַּיִּ ֶתן לָנּו אֶ ת הָ אָ ֶרץ הַ ז ֹאת״ (עתה הדרךנּו ה׳״וַּיֹוצִּ אֵ
אין מטשטשים את
״וירעו אותנו המצרים ויענונו״,
פירוש הדבר שהכאב לא היה כאב .התורה עצמה מצווה לומר:
אין לארץ,
רוך שהוביל לגאולה ,לברית ,לקבלת התורה ולכניסה
הקב״העזבו ,ומתוך החושך עצמו
חישים את הסבל .אמונה אמיתית אינה דורשת מן האדם לקרוא לרע טוב .היא מלמדת אותו שגם במקום שבו היה רע וכואב ,לא
יכול האדם לשוב אל זיכרונותיו ,לא כדי להישאר שבוי בהם ,אלא כדי לגלות כיצד הקב״ה נשא אותו גם בשעה שלא ראה את הדרך.
האור,
המנוחה
אותו אל
מתוך
הוליך
דווקא
אדם השרוי בצער שיסביר מיד מה למד מן הניסיון .תחילה יש לתת מקום לכאב ,להקשיב ,לתמוך ולסייע לו להגיע אל מקום ובחינוך,
ללחוץ על
הנפש
בחיינכון
זהו יסוד גדול אין
לצדי?הוביל אותי השי״ת מן המצר אל המרחב?
אילו כוחות גיליתי בתוכי?מי עמדכיצד
יותר,כאשר דעתו מתיישבת ורוחו חוזרת אליו ,אפשר לעזור לו להתבונן: בטוחמכן,
לאחר
נעשה?העבר מקור לאמונה ולצמיחה ,ולא בית כלא של כאב. שעברתי איזו שליחות חדשה נולדה מתוך מהכך
״ועתה הנה הבאתי״ -להחזיר את הראשית אל מקורה
אשית ּ ְפ ִרי ָה ֲא ָד ָמה ֲא ֶשר נָ ַת ָּתה ִ ּלי ה׳״ (דברים כו ,י).
אתי ֶאת ֵר ִ
ה .״וְ ַע ָּתה ִה ֵ ּנה ֵה ֵב ִ
את כל תולדותיו :״ארמי אובד אבי״ ,ירידת מצרים ,השעבוד ,הצעקה והגאולה.
הנוכחי,
הרגעמספר
״ועתה״ מלמדת שעיקר עבודת הביכורים הוא להביא את האדם אלהאדם
הראשית,כאשר עברו של האדם
גם עומד לפניך .כעת אני מכיר בטובתך .כעת אני מחזיר אליך את
״ועתה״,
אני
אומר:
לאחר ,שסיפר את כל הדרך ,הואכעת
אולם אין הוא נשאר בעבר
לשאול:הקב״ה מבקש ממני עתה?
דתו אינה להישאר כל ימיו בתוך מה שאירע לו .עליו להכיר בעבר ,ללמוד ממנו ולכבד את הכאב שנשא; אך לאחר מכן עליו מה
של אלא את הראשית :את הלב, עולם,
דמה״ היא הדבר הראשון והחביב ביותר .דווקא אותו מביא האדם לה׳ .בכך הוא מעיד שלא רק את השאריות הוא נותן לריבונו
מתחילה רק לאחר שהאדם כבר שלם .היא מתחילה כאשר הוא לוקח את הפרי הראשון שהבשיל בתוכו ומקדיש אותו לה׳,אפילו ההתחדשות,
ה׳ אינה
נקודת
עבודת
את הרצון ואת
חיזוק ,גדול לכל אדם :אין צורך להמתין עד שכל החיים יהיו מסודרים כדי
זהו קודש
יין לא הבשיל כל השדה ,אפילו אם נותרה עבודה רבה ,הפרי הראשון כבר יכול להיות
הראשון ,את ההחלטה הראשונה ואת הנקודה הטובה שכבר הבשילה. ה״ראשית״—
חיל להודות ,להתקרב ולעשות את הטוב .יש להביא את את הצעד
״ושמחת בכל הטוב״ -שלמות ההודאה
שהאדם) הביא את ביכוריו ,הכיר בחסדי ה׳ ,זכר את שעבוד מצרים וסיפר את גאולתו ,מצווה עליו ית ָך״ (
לאחרדברים כו ,יא ו .״וְ ָש ַמ ְח ָּת ְבכָ ל ַה ּטוֹב ֲא ֶשר נָ ַתן ְל ָך ה׳ ֱאל ֶֹק ָ
יך ו ְּל ֵב ֶ
שמחה ,הכתוב אינו אומר ״ושמחת לשמוח,צדדי במצווה ,אלא תכליתה .אין די לדעת בשכל שהכול מאת ה׳; ההכרה צריכה לרדת אל הלב ולהוליד אולם אינה פרט התורה השמחה
מבחין רק במה שחסר לו ,מפני שהחיסרון תופס את עיניו ואת מחשבתו .התורה מלמדת השלמה,
התמונההוא
האדם ללמוד לראות את לעיתים הטוב״,״ושמחת בכל על בטוב״ ,אלא:
אפשר להכיר בכאב השמחה אינה הכחשת החסר, התבונן ולמנות את הטוב שכבר ניתן לו :עצם החיים ,המשפחה ,הבית ,הכוחות ,ההזדמנויות והזכות לעבוד את ה׳,
זוהי ,שמחה עמוקה ובוגרת—לא שמחה להכיר גם בטוב .לבו של האדם יכול לשאת את שניהם :הוא יכול להתפלל על מה שעדיין חסר ,ולהודות על מה שכבר קיבל
הביכורים מלמדת את האדם כיצד לחבר את כל חלקי רחמן ,שך שהכול הסתדר בדיוק כפי שרצה ,אלא שמחה הנובעת מן ההכרה שהוא מוחזק ומונהג בידי אבמצוות
התורה,עולה לירושלים כשהסל על כתפו ,אך בתוך תו ואת ברכת ה׳ ,את העבר הכואב ואת ההווה המבורך ,את עבודתו האישית ואת ההתקשרות לכהן ולחכמי האדם
ריבונו של עולם ,איני מביא ״ועתה הנה הבאתי״ ק פרי האדמה .מונחים בו שנות ההמתנה ,התקוות ,התפילות ,היגיעה והדמעות .את כל אלה הוא מוסר לכהן ואומר:
בשעה שירדתי למצרים פרי .אני מביא את כל הדרך שעברתי עד שהגעתי לכאן .כעת אני יודע שגם בשעה שחרשתי ולא ראיתי פרי ,גם בשעה שהמתנתי ,וגם
ההכנעה מביאה ְשמַ ְחתָ ְבכָל הַ ּטֹוב״
ֱֹלקיָך ,ו ָ
לקיים:חֲ וִּיתָ לִּ ְפנֵי ה׳ א ֶ
הטובה,האדם מכיר כי כל הדרך היתה בהשגחה ,הוא זוכה״ו ְִּה ְשתַ היית עמי והולכת אותי אל הארץוכאשר —
וב ,הכרת הטוב מביאה לשמחה ,ומתוך השמחה שורה השכינה על האדם ,על ביתו ועל כל מעשי ידיו.
השמחה במצווה תלויה בהכנת הלב
מאשים את האדם אף כאשר הוא עובד את השי״ת ומקיים שהכתוב מז),
ּובטּוב לֵבָ ב מֵ רֹב כֹל״ (דברים כח,
הפסוקר ל ֹא עָ בַ ְד ָת אֶ ת ה׳ אֱֹלקֶ יָך ְב ִּש ְמחָ ה ְ
ֲש
על ת א ֶבחיי
״תחַ
ַ ז)כתב רבנו
שחייב האדם על השמחה בהתעסקו במצוות; עצמה:
ת ,אם עבודתו אינה נעשית בשמחה .שכן אין השמחה רק תוספת נאה אל המצווה ,אלא חיוב ועבודה בפני״לפי
מלבד השכר שיש לו על המצווה ,יש לו שכר על השמחה .ועל כן יעניש בכאן למי שעובד עבודת המצווה כשלא עשאה בשמחה, המצווה—
במעשהעצמה.
מצווה בפני
והשמחה
בכתפו היה מוליכו
המדרש:יודע ראובן שהקב״ה מכתיב עליו :׳וישמע ראובן ויצילהו מידם׳— ״אילו היה ומביא את דברי כך צריך שיעשה אדם המצוות בשמחה ובכוונה שלמה״,
ובמחולות היה יוצא לקראתו .ואילו היה יודע בועז שהקב״ה מכתיב עליו :׳ותאכל ותשבע ותותר׳
ושמח בלבו׳—
בתופים
אביו ,יודע אהרן שהקב״ה מכתיב עליו :׳וראך ואילו היה
אצל
לומר שראובן ,אהרן ובועז עשו את מעשיהם כדי שייכתבו בתורה ויתפרסמו .אלא ללמדנו שאילו היו משיגים באותה המדרשה ,ו),
מאכילה״ (רות רבה
עגלים פטומים היה אין כוונת
-
ת גודל ערכו הנצחי של המעשה ,היו מקיימים אותו ביתר התלהבות ,שמחה ושלמות.
אבל כאשר הוא מכיר כי ברגע בכבדו תלויה במידה רבה באופן שבו האדם מביט על המצווה .כאשר המצווה נראית בעיניו כעול המפריע לתוכניותיו ,הוא יקיימנה ת.
גם ,הכבוד הגדול שניתן למביאי הביכורים .בעלי האומנויות עומדים שמחה
ובזה יובן
כה לעשות את רצון הבורא ,וכי מעשה קטן בעולם הזה פועל תיקון נצחי ,מתעוררת בו
חשיבות המעשה שאתם עושים .אין זו הבאה פשוטה של סל פירות ,אלא גילוי ,חשובי ירושלים יוצאים לקראתם והחליל מנגן לפניהם ,כדי לעורר בהםדעואתאתההכרה:
הביכורים משיג בשלמות כיצד כל צעד שלו נכתב כביכול לפני השי״ת ,היה נושא את הסל על כתפו בשירה ,בתופים מביאשמים,
מלכות
היה
וקבלת
של אמונה ,הכרת הטוב אילו
אולם כאן מתעוררת שאלה האם אפשר לצוות על הרגש? ת .לכן מקיפים אותו ישראל בכבוד ובשמחה ,כדי לעזור לו להכיר בגודל השעה ולבצע את המצווה בלב שלם,
שוב.לחאם כן ,כיצד מענישה התורה שר לחייב אדם להיות בשמחה? הרי יכול האדם לשלוט במעשיו ,אבל לכאורה אין הוא יכול להחליט ברגע אחד מה להרגיש ומה
אֲשר לְבָ בֹו פֹ נֶה הַ ּיֹום מֵ עִּ ם ה׳ אֱֹלקֵ ינּו״ (דברים כט ,יז)שואל
הפסוקִּ :איש אֹו ִּא ָשהֶ ...
עלֵש בָ כֶם
״פֶ ן י
במקום אחר,
את?היסוד לתשובה מבאר רבנו בחיי
את מי שעבד את ה׳ שלא בשמחה
על הרהור שבלב ללא מעשה? הרי אין האדם יכול למנוע לחלוטין את עלייתן הפתאומית של מחשבות שאינן ראויות. בחיי
האדם
יענש רבנו
בו למלחשוב מחשבה מסורה בידו של אדם לטוב ולרע ...גם בחירת המחשבה מסורה בידו אחר ההכנות ,כי נצטווה שיחשוב מחשבה טובה ונזהר שיפנה
מעשיםומבאר:
מחשבה או לרגש הבחנה יסודית בין המחשבה הראשונה העולה באדם שלא ברצונו לבין היחס שהוא מעניק לה לאחר שעלתה .האדם אינו תמיד אחראי ל למדנו רעה״,
יותר,המחשבות העולות בלי כוונה
עוררים בו בפתע פתאום ,אבל הוא אחראי אם לקבלם ,לטפחם ולהשאירם בלבו ,או לגעור בהם ולהפנות את דעתו למקום טובעל
אינה דורשת מן האדם שלא תעלה בלבו לעולם שום מחשבה נענש״,
התורה
—שאם אינו גוער בה והיא עומדת בלבו ,הנה הוא
בה;
הרעה
שיגער
״ואם :באת המחשבה
כותב רבנו בחיי
השי״ת ולחזור פעם אחר פעם מחשבתו
לילית .הדרישה היא שלא ייתן לה מקום קבוע ,שלא יזין אותה ושלא יבחר להשתקע בה .עליו להכין את לבו ,לשעבד את אל
אל המחשבה הטובה.
שיאת לבו לקראת המצווה: התורה מצווה לעבוד את ה׳ בשמחה ,אין כוונתה שהאדם יוכל להפוך מיד כל עצבות לשמחה בכוח פקודה בלבד .עיקר החיוב הואכין
ובנחת;יניח למחשבות הכבדות להשתלט על כל שיכין את המעשה בכבוד ושלא שיכיר בטובות שקיבל מאת ה׳; שיזכור לפני מי הוא עומד; שיתבונן בזכות שנפלה בחלקו לקיימה;
שישתדל בהכנות ,והוא שיכין לבו ומחשבותיו אל ה׳ יתעלה ,ולו ישעבד ויכוף מחשבתו במחשבה טובה ובכשרון המפעלים״,השמחה רבנו בחיי: ורפואתו
״ותקנתושאמר
זהו
תודעתו,
שהשדה יוציא את פירותיו בלי חרישה ,זריעה והשקיה ,כך אין לצפות שהלב יתמלא מעצמו בשמחה בלי הכנה, מוקדמת,
מצפים עבודה
שלשאין כשם שעת המצווה היא אפוא פרי
יתמיד מחשבתו זאת זמן רב ויכין לבו לאהבת ה׳ יתברך ולקרבה אליו וללכת בדרכיו—גם מלמעלה: ״וכאשרשהאדם מתמיד בכך ,נעשה לבו כלי לקבלת סיוע וככלוהרגל,
התבוננות
האדם פותח פתח באמצעות הכנת לבו, מסייעין אותו״ (יומא לח ): ״הבא לטהר - ועל זה אמרו חז״ל: תן הטוב ...שיכין לבו שלא יחשוב בדבר רע ולא יעלה במחשבתו רק טוב״,
כאשר האדם פונה אל ה׳ ומבקש באמת שיב אָ זְ נֶָך״ (תהלים י ,יז)נאמר ֲע ָנוִּים ָשמַ עְ ָת ה׳ָ ,תכִּ ין לִּבָ ם ַת ְק ִּ
וכן ֲאוַת
קב״ה מסייע לו לזכך את מחשבתו ולהגיע אל השמחה האמיתית,״תַ
״ה׳ :אֱֹלקֵ י אַ ְב ָרהָ ם יִּצְ חָ ק
מלמעלה,גם עומק תפילתו של דוד המלך זהו משלים אותה אליו ,הקב״ה עצמו מסייע בידו להכין את לבו .האדם מתחיל בהכנה מלמטה ,והשי״ת
בהתעוררות רגעית .אנו מבקשים שהקב״ה ישמור את ההתעוררות בלבנו די א כט ,יח), אל אֲ בֹתֵ ינּוָ ,ש ְמ ָרה ז ֹאת לְ עֹולָם לְ יֵצֶ ר מַ ְח ְשבֹות לְבַ ב עַ מֶ ָך ,וְהָ כֵן לְבָ בָ ם אֵ לֶיָך״ (דבריאין
הימים
את לבנו אליו ,כדי שהמחשבה הטובה תיעשה קניין קבוע ודרך חיים.
תחילה הוא רואה פרי שביכר וקושר
אומרת לאדם רק :הבא את הפירות ושמח .היא בונה עבורו סדר שלם המביא אותו לידי שמחה: הביכורים,
הבאת אינהזהו עומק כל סדרהתורה
גמיאל בני עירו; החליל מנגן לפניהם; חשובי ירושלים יוצאים לקראתם; בעלי האומנויות עומדים בפניהם; הכהן מניחידואתתחת הסל; והמביא מספר מצטרף
ן הוא עליו
הארץ,הכנת הלב .התורה מוליכה את האדם שלב אחר שלב ,עד שיוכל להגיע אל הפסוק המסיים: הזה הוא
הסדר אל
כלביאתו ל החסדים שעשה ה׳ עמו מ״ארמי אובד אבי״ ועד
נוצרת מהתעלמות מן הקושי ,אלא מהכנת המחשבה לראות את הטוב ,להכיר את מקורו ולהבין את אינהכו ,יא),
השמחהדברים
ֲשר נָתַ ן לְָך ה׳ אֱֹלקֶ יָך ּולְבֵ יתֶ ָך״ (
ושמַ ְח ָת ְבכָל הַ ּטֹוב א ֶ
ָ
תמידה׳,במחשבה הראשונה העולה בלבו ,אבל הוא יכול לבחור איזו מחשבה יטפח ,במה יתבונן ,ולאיזה כיוון יכין את לבו .כאשרהוא שולט לפנישבהבאתוהאדם אינו
הזכות הגדולה
— מסייע לו וממלא אותו שמחה מלמעלה. הקב״ה
מכין את לבו מלמטה
פירוש נוסף :עיקר התוכחה — שאין האדם מסוגל לקבלה בשמחה
התוכחה הוא מה שאין אדם יכול לקבלם בשמחה .וזה פירוש
עבדת״:
״עיקר
הפסוק ״תחת אשר לא ובאופן אחר אי' בספר פרדס המלךמתלמידיבעל הצמחה'על
לצבי, ח)
דאם עבודת ה׳ בשמחה ,אינה תוכחה בעצם ,רק רחמים וחסדים מהבורא ברוך הוא.
אלקיך
בשמחה׳;
תוב :כל התוכחה וכל הייסורים הם רק ׳תחת אשר לא עבדת את ה׳
התוכחה אינו רק במה שאין אתה יכול לקבלם בשמחה מופלגת ,ודו״ק היטב״.
המשבו האדם אינו מסוגל אינו מתפרש רק שהייסורים באים כעונש על כך שהאדם לא עבד את ה׳ בשמחה .יש כאן עומק נוסף :עיקרה של התוכחה הוא עצםצב
בהשי״תעוברים עליו מצבים קשים ,הוא יודע שבתוך ההסתר פועלים רחמיו גם כאשר עמוקה
כאשר ,האדם זוכה לדבקות ,ראות ולקבל את הנהגת הבורא מתוך שמחה ואמונה
הואבידיו הרחמניות של הקב״ה, ממילא ,אף שהמצב כואב מצד טבע העולם ,אין הוא נעשה אצלו לניתוק ולתוכחה גמורה ,מפני שהוא חש שגם בתוך הקושינתון
הכוונה שהאדם אינו מרגיש כאב ,או שעליו לקרוא לייסורים דבר ברוך הוא״,
תוכחה בעצם ,רק רחמים וחסדים מהבורא אין בשמחה—
״אם עבודת ה׳ אינה זהו פירוש הדברים:
הצער נשארת בו נקודת אמונה וך בת מין רשאי לכאוב ,לבכות ולהתפלל שהקב״ה יסיר מעליו את הצרה .אלא שהכאב אינו מביא אותו למסקנה שהקב״ה עזב אותו.
התוכחה העמוקה ביותר אינה עצם הקושי החיצוני ,אלא הריחוק הפנימי לצמוח ישועה,
הבורא וכי גם מתוך ההסתר יכולהלפי זה,
תחת הנה
ימית ,היודעת כי אף עתה הוא נמצא גת
וכחה .אך כאשר הוא מצליח אדם מאבד את היכולת לחוש את קרבת ה׳ בתוך מה שעובר עליו .כאשר הוא רואה בכל מאורע רק דין ,כעס ודחייה ,נעשה הייסור לת
ּוב ֵשם ה׳
אמר:ה ְויָגֹון אֶ ְמצָ א ְ
ּוב ֵשם ה׳ אֶ ְק ָרא״ (תהלים קטז ,יג),וכן ״צָ ָר
ְשּועֹות אֶ ָשא ְ
המלך:״כֹוס
י וזהו שאמר דוד
רחמשתנה כל אופן קבלתו, מים,
להחזיק באמונה שגם בתוך הדין גנוזים
ה׳ .זוהי מדרגה של אמונה שבה המצבים משתנים ,אך עצם ההתקשרות אל הבורא ויגון—
צרהבשם
קוראפוגש
כאשרד)הוא נושא כוס ישועות ובין כאשר הואהוא
א״ (שם ,ג–
אֶ ְק ָרבין
הגמרא שאין הכוונה לברך אותה ברכה ממש ,אלא לקבל את שתיהן (ברכות נד,).
וביארה
חז״ל:אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה״ ועל דרך זה אמרו״חייב
אינה משתנה,
להדגיש שזוהי מדרגה הנקנית בהדרגה ,באמצעות אמונה ,הכנת הלב הקושי,בשעת יש
מתוך הכרה שאותו אב רחמן המעניק את הטובה הוא גם המנהיג את האדם אולם
בשעת צערו יש לשאת עמו ,להאזין לו בדברים אלו כדי לתבוע מאדם השרוי בצער שיהיה מיד ״בשמחה מופלגת״ ,או להאשימו על כך שהוא חש כאב, ודבקות בה׳,
ין להשתמש
משלימים זה את זה,רבנו בחיימלמד נמצא ששני פירושירבנו בחיי ופרדס המלך שתתיישב דעתו ,אפשר לסייע לו לגלות שגם בתוך החושך לא עזבו השי״ת, ולחזקו, לאחר
שכאשר זוכה האדם לעבוד את ה׳ בשמחה ,גם המצבים הקשים פרדס המלךמוסיף במצווה היא עבודה ומצווה בפני עצמה ,הנבנית באמצעות הכנת המחשבה והלב; ואילו
אינה קובעת אם יהיה לאדם תמיד קל ,אלא אם גם בשעה שאינה קלה יישאר ההסתר,
השמחהנתקים אותו ממקור הרחמים ,והוא יכול לגלות את החסד הגנוז אף בתוך
לבו מחובר אל הקב״ה ויידע שהוא מוחזק בידיו.
התוכחה כרפואת הנפש ולא כמכה בלבד
״ויש :לפרש ,דבאמת כל התוכחה
תֹורה הַ ז ֹאת ,י ְַעלֵם ה׳ עָ לֶיָך עַ ד ִּה ָש ְמ ָדְך״,וזה לשונו
אֲשר ל ֹא כָתּוב ְבסֵ פֶ ר הַ ָ
הפסוק:וְכָל מַ כָה ֶ המלךַם
על כָל חֳ לִּ י״ג ט)עוד כתב שם בפרדס
באמת ,אם נחסרה קללה אחת מן התורה ,הרי הרפואה, העבירות הן המכות ,אבל התוכחה היא כי ות הן רפואת הנפש ,כדי לזככה ולטהרה מחלאת העוון ולהאירה באור העליון,
נעשים צירופים אחרים ואור גדול להאיר באור העליון ,ואותם האורות עצמם ,הנעשים מצירופי הקללות ,יאירו להם התורה, הזיכוך
גדול מן
אוראחר
ספר התורה פסול ,כי נחסר כי
דווקא בספר התורה הזאת
הבא,אשר ׳לא כתובה בתורה׳ נראית חלילה כמכה ולא כרפואה .לכך מדייק הפסוק :׳אשר לא כתוב בספר התורה הזאת׳— המכה
לעולם
כן ,אותה
כתובה כמכה בפני עצמה ,כי באמת תכליתה רפואה וזיכוך״.
שכל אות ממנה היא חלק מספר התורה ,בהכרח שגם בתוך הפסוקים הקשים וכפורענות,
אולם מאחר
בריו הוא ,שעל פי המבט החיצוני ,פרשת התוכחה נראית כולה כקללות
תיקון,אות אחת מפרשת התוכחה ,היה ספר התורה כולו פסול .נמצא שפסוקי התוכחה אינם דבר העומד מחוץ לתורה ,אלא חלק שלאפילו
חסרה
ותכלית
היתה
אלוקי
גנוז אוראילו
ה ומשלמותה .אלא שכעת ,בתוך ההסתר ,אין אנו משיגים את האור הגנוז בהם; לאחר הזיכוך עתידים הצירופים להתהפך ולהתגלותכאורות של תיקון,וזהו עומק
הנפש ,מפני שהוא מרחיק את האדם משורשו ומחשיך את אור נשמתו .התוכחה אינה נקמה חלילה ,אלא הרפואה״,
הוא חולי
החטאהיא
״העבירות הן המכות ,אבל התוכחה
לשונו:
לרפואה גשמית ,שלעיתים היא מרה וכואבת אך תכליתה להוציא את החולי ,כך גם התוכחה:אל מקורה,
בדומה
ר של זיכוך הבא להסיר את מחלת העוון ולהשיב את הנשמה
יותה היא קשה ,אך בפנימיותה גנוז רצון הבורא לטהר את האדם ולא לאבדו.
הזאת״,בתורה אינו מכה מקרית וחסרת תכלית .עצם היותו כתוב בתורת ה׳ מעיד שיש בו משמעות ,סדר התורהשכתוב
״אשר לא כתוב בספרכל מה
ובכך יש לפרש את הדיוק:
התורה אין היא אלא אמצעי לרפואת אף כאשר אין עינינו מסוגלות לראותם .המכה כפי שהיא נראית לעינינו אינה ״כתובה״ בתורה כמכה עצמית ,שכן מצד תפנימיו
צירופים של אור ,רפואה וברכה .לא שהתורה העליון,הנקראים עתה בפינו ״קללות״ ,עתידים להתגלות לאחר הזיכוך בצירופים אחרים—
צירופים
האור
ואותם
ולהחזרתה אל הנשמ ה
אין כוונת הדברים שעל האדם לבקש ייסורים ,או להימנע מתפילה, מתחילתם,
חלילה ,אלא שההסתר יוסר ונזכה לראות את פנימיות הדברים ,שהיתה גנוזה בהםעם זאת,
מבקשיםפָ :אֵ נּו ה׳ ְונ ֵָרפֵ א,
״ר
ְ כאשר באה צרה ,אנוהשתדלות להסירם .התורה עצמה נתנה רשות לרופא לרפא ,והאדם מצווה לשמור על חייו ובריאותו ולהתפלל להצלה,
מתוך ההסתר יכולה לצמוח תשובה, עוזבו,
ה״ עצם החולי ,אלא מאמינים שגם במקום שהחולי כבר בא ,אין האדם נמסר למקרה ואין הקב״ה אף מברכיםעָ על
ָש
אנויעֵ נּו וְנִּ ּו ֵ
הֹוש
אין ִּ
ברים נאמרו לקבוע מדוע בא לאדם מסוים חולי או צער ,ואין לומר לו שהם באו בגלל עבירה מסוימת .חשבונות שמים נסתרים מאתנו .הד בידנוורפואה,
התקרבות
טהרה ,כן ,אין כמו
הקללה כפי שהיא נראית עליאשמה,
ולא—כדי לשפוט אדם הסובל או להטיל ו ללי בפנימיות התורה ,כדי לחזק את האמונה שגם בתוך מצב קשה קיימת הנהגה ותכלית
להתפלל לרחמים גלויים ,עד שנזכה לראות את צירופי הקללה מתהפכים לצירופי אור—
שעלינו
בתוכה גנוז
יא חושך; אולם מאחר שהיא כתובה בתורת אור ,בהכרח שגם אלא
ברכה.
****
הדרכות ורעיונות לחתימת השנה
האב איך זיך אויסגעלערנט ַאז...
יארן ָ
דורך די ָ
נאך נישט בעסער.
מאכט מיך ָ
פארנעמען מיט יענעמס חסרונות ַ
זיך ַ •
יארןָ ,אבער עס צעברעכן קען מען אין עטליכע סעקונדעס.
אויפבויען צוטרוי נעמט ָ •
האב אין מיין לעבן.
נאר וועמען איך ָ
האבָ ,
וואס איך ָ
דאס וויכטיגסטע איז נישט ָ
ָ •
וואס איך ַאליין קען.
דאס בעסטע ָ
טאן ָ
דארף ָ
וואס ַאנדערע קענען; איך ַ
דאס בעסטע ָ
טאן ָ
דארף נישט ָ
איך ַ •
טאר
האט יעדע מעשה מער ווי איין זייט ,און מען ָ
נאך ַאלץ צוויי זייטןַ .אזוי אויך ָ
גאר דין ,בלייבן ָ
זאך ָ
אפילו ווען מען שניידט ַא ַ •
נישט ממהר זיין צו משפט'ן.
דארף זיין.
וואס מען ַ
נאר צו דעם ָ
וואס מען וויל זייןָ ,
דארף נישט בלויז צילן ָאנצוקומען צו דעם ָ
מען ַ •
טראכטן.
ַ רעאגירן ווי איידער זיך ָא ּפצושטעלן און
ַ עס איז פיל גרינגער צו •
קיינמאל נישט וויסן ווען מען וועט זיך
ָ ווארט ,ווייל מען קען
נאענטן מיט ַא גוט ָ
עס איז שטענדיג כדאי זיך צו געזעגענען פון ַא ָ •
ווידער זען.
מען קען ַא סך דערגרייכןָ ,אבער עס איז פיל שענער ווען מען טוט עס מיט ַא שמייכל. •
וואס קומען אין אונז אויף.
אומא ּפהענגיק פון די געפילן ָ
ָ נטווארטלעך אויף אונדזערע מעשים,
ָ רא
פא ַ
מיר זענען ַ •
דארף ,אפילו ווען ער ווייסט
דארף ,ווען מען ַ
וואס מען ַ
וואס טוט ָ
וואס געווינט; ַא העלד איז דער ָ
נאר דער ָ
ַא העלד איז נישט ָ •
רעזולטאט וועט זיין.
ַ וואס דער
נאך נישט ָ
ָ
ליב האבן יענעם מיינט נישט בלויז עס אויסצודריקן מיט ווערטער; עס מיינט צו טון מיט'ן גאנצן הארץ און מאכן יענעם פילן •
אז ער איז טייער און חשוב.
אמאל בין איך אנטוישט ,וויי געטון אדער אין כעס ,און איך מעג האבן די געפילן .אבער דאס גיט מיר נאכנישט קיין רעכט צו •
באהאנדלען א צווייטן שלעכט.
מענטשן וואס איך מיין אז זיי שטיפן מיך אראפ ווען איך בין געפאלן ,קענען זיך שפעטער ארויסווייזן אלס די וואס העלפן מיר •
זיך צוריק אויפהייבן .דעריבער דארף מען זיך אפהיטן פון שנעל משפט'ן.
אמת'ע פריינדשאפט וואקסט מיט דער צייט; אזוי אויך אמת'ע ליבשაფט .וואס איז אמת ווערט געבויט שטילערהייט ,טריט ביי •
טריט.
ראוועט,
געפ ַ
ּ האט שוין
דערוואקסנקייט ווענדט זיך נישט בלויז אין וויפיל געבורטסטעג ַא מענטש ָ
ַ דערוואקסנקייט?
ַ וואס איז אמת'ע
ָ
וויאזוי ער ניצט די לערנונגען צו
ַ האט זיך פון דעם געלערנט ,און
וואס ער ָ
דורכגעגאנגעןָ ,
ַ וואס ער איז
נאר אין די איבערלעבונגען ָ
ָ
האט שוין ַאלע ענטפערס; עס מיינט ַאז מען הייבט ָאן
דערוואקסנקייט מיינט נישט ַאז מען ָ
ַ ווערן ַא בעסערער מענטש,
רעאקציעס.
ַ איבערצונעמען אחריות אויף די אייגענע בחירות ,מעשים און
וואס גיכער און עס נישט שטענדיק
טאן ָ
דארף מען עס ָ
עפעס גוטסַ ,
טאן ּ
דארף ָ
טאן :ווען מען ווייסט ַאז מען ַ
נאר ָ
שטופן ָ -
ּ נישט ָא ּפ
דארפן ַאליין
וואס מיר קענען און ַ
דאס ָטאן ֿפ ַאר אונז ָ
זאלן ָ
דערווארטן ַאז ַאנדערע ָ
ַ זאל אויך נישט מארגן .מען ָ שטופן אויף ָ ּ ָא ּפ
וואס ַארבעטן ַאליין .די אייגענע השתדלות ְ ָ
ֹאכלַ ,א ְש ֶּריך ְוטוֹ ב ָלך" (תהלים קכח ,ב') .געבענטשט זענען די הענט ָ ָ
יע ַ ּכ ּ ֶּפיך ִ ּכי ת ֵ
אויספירן" .יְ ִג ַ
לאנט
וואס מען ּפ ַ
טראכטן און רעדן וועגן ָ
ַ רעספעקט און אמת'ע סיפוק .עס איז פיל גרינגער צו
ּ בויט אינעם מענטש אחריות ,זעלבסט-
נארן מיט גוטע ּפלענער; מען
דארף מען זיך נישט ָא ּפ ַ
האט שוין למעשה געטון .דעריבער ַ
וואס מען ָ
טאן ,ווי זיך אומצוקוקן אויף ָ
צו ָ
דארף נעמען איין קליינעם שריט און עס אויספירן.
ַ
זאכן הייבן זיך ָאן קליין
גרויסע ַ
אונטערשאצן קליינע
ַ טאר מען נישט
וואס זי וועבט .דעריבער ָ
ראטעווען ַא מענטש דורך דער גרויסער נעץ ָ
שפין קען ַ
ַא קליינע ּ •
וואס קומען אונטער אינעם לעבן.
מעשים און קליינע געלעגנהייטן ָ
שפעטער
איינהאלטן — קענען ּ
ַ מאמענט פון זיך
ווארטַ ,א קליינע טובה ,פינף מינוט לערנעןַ ,אן אמת'ע התנצלות ָאדער ַא ָ
ַא גוט ָ •
רעזולטאטן.
ַ ברענגען גרויסע
נאר ווייל זיי זעען ַא
וואס זיי טוען איז גרויס און אויסערגעוויינטלעךָ ,
זאך ָ
טראכטן גרויס .נישט ווייל יעדע ַ
ַ גרויסע מענטשן •
גרויסע תכלית אפילו אין ַא קליינע מעשה.
רא כוונה ,מיט וויפיל אחריות ,און צי מען
פא ַ
וואס ַ
נאר אויך ווי ַאזוי מען טוט עס :מיט ָ
וואס מען טוטָ ,
נאר ָ
עס ווענדט זיך נישט ָ •
הארץ.
טוט עס מיט ַא גוט ַ
נאר צוליב זייער אויפפירונג,
לאנט ָאדער שיינע ווערטערָ ,
טא ַ
מענטשן ווערן אמת'דיג געשעצט נישט בלויז צוליב זייער אויסזעןַ , •
האנדלען ַאנדערע.
בא ַ
געטריישאפט און די וועג ווי ַאזוי זיי ַ
ַ
דארף ווערן ַא מעשה
געדאנק ַ
ַ ַא גוטער
האט עס
געדאנק בלייבט בלויז אויפ'ן ּפ ַא ּפירָ ,
ַ נאך נישט גענוג .אויב דער
דערווארעמען דערפון איז ָ
ַ געדאנק און זיך
ַ לייענען ַא גוטן
נאך נישט געטוישט דעם מענטש.
ָ
דארף אויסקלייבן איין נקודה און זי ברענגען לידי מעשה:
מען ַ
איין מענטש צו וועמען איך וועל היינט רעדן שענער. •
שטופן.
ּ וואס איך וועל מער נישט ָא ּפ
זאך ָ
איין ַ •
רעאגיר.
ַ טראכטן איידער איך
ַ וואס איך וועל זיך ָא ּפשטעלן און
מאל ָ
איין ָ •
צוריקצאל.
ָ דערווארטן כבוד ָאדער ַא
ַ טאן ָאן
וואס איך וועל ָ
איין טובה ָ •
באשלוס אויף וועלכן איך וועל איבערנעמען אחריות.
איין ַ •
געגאנגען— יעצט איז די צייט!
ַ מארגן .נו,
לאן אויף ָ
ַא קליינע מעשה היינט איז מער ווערט ווי ַא גרויסער ּפ ַ
מיר גייען אט-אט ארויס פון יאר תשפ"ו ,און מיר גרייטן זיך אריינצוקומען אין יאר תשפ"ז -א ניי ,גוט און
געבענטשט יאר .שטעלט אייך אפ א רגע !לאמיר זיך אראפנעמען א קורצע ,רואיגע מינוט אפצולייענען די
פאלגנדע קורצע ציטאטן ,וואס וועלן אונז העלפן פארבעסערן אונזערע באציאונגען צווישן מאן און ווייב ,עלטערן
און קינדער ,לערער און שילער ,און צווישן איין איד און דעם צווייטן .זאל דער אויבערשטער העלפן אז בזכות
אהבת ישראל זאלן מיר זוכה זיין צו א שנת גאולה וישועה ,א געזונט און פרייליך יאר מיט אלעם גוטן ,און א
כתיבה וחתימה טובה לאלתר לחיים.
מבין ומאזין שע"י עזר בנתיבות החיים – 'מאנסי
