gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

בנתיבות החיים · B'nisivis Hachaim — ניצבים וילך (2026-08-31)

מוציא לאור: בנתיבות החיים · B'nisivis Hachaim

שבוע: ניצבים וילך (2026-08-31)

בנתיבות החיים · B'nisivis Hachaim — ניצבים וילך (2026-08-31)

פתח את ה-PDF הורדה

‫נקודות למחשבה‪ :‬פנינים יקרים בשערים נבחרים – נצבים תשפ"ו‬ ‫מאת הרב יעקב יוסף ווייס שליט"א‬ ‫מחבר סדרת הספרים 'בנתיבות החיים'‪ ,‬משפיע ומחנך בעיה"ת מאנסי יצ"ו‬ ‫****‬ ‫***** מאמר ִ״חזְ ק ּו וְ ִא ְמצוּ״‬ ‫******‬ ‫פתיחה — הכרת הטוב ואחריות‬ ‫יך הוּא ַהה ֵֹל ְך ִע ָּמ ְך‪ ,‬ל ֹא יַ ְר ּ ְפ ָך וְ ל ֹא יַ ַעזְ ֶב ָךּ (דברים לא‪ ,‬ו)‪.‬‬ ‫יהם‪ִּ ,‬כי ה׳ ֱאל ֶֹק ָ‬ ‫ִחזְ ק ּו וְ ִא ְמצוּ‪ַ ,‬אל ִּת ְירא ּו וְ ַאל ַּת ַע ְרצ ּו ִמ ּ ְפנֵ ֶ‬ ‫מוכרים ושאינם‬ ‫ראל‪ ,‬בכל כנפות תבל—‬ ‫ן הכול‪ ,‬יוצר בראשית‪ ,‬על שזכינו לסיים את שנת תשפ״ו‪ ,‬ועל הזכות הגדולה שניתנה לנו לחזק ולעודד אלפים מאחינו בני יש‬ ‫להאזין‪ ,‬להבין‪ ,‬לחזק ולהיטיב עם בני אדם‪,‬לא‬ ‫אני להשי״ת על מתנת האלקים אשר חנן אותי בה ‪-‬‬ ‫ובתושייה‪,‬‬ ‫בכתב והן בעל פה‪ ,‬בעצה מודה‬ ‫החיים״‪,‬‬ ‫״בנתיבות הן‬ ‫מוכרים—באור‬ ‫בכוחות ובכישרונות שהפקיד‬ ‫ה לעצמי נאמרים הדברים‪ ,‬אלא כדי להכיר במקור המתנה ולהודות עליה‪ ,‬ומתוך כך להכיר גם באחריות המוטלת על האדם להשתמש‬ ‫הקב״ה מעניק לכל אדם מתנות‬ ‫״הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו״ (שבת י‪):‬‬ ‫ובדרך מליצה יש לפרש את מאמר חז״ל‬ ‫הבורא לטובת הזולת ולעשות בהם נחת רוח לפניו יתברך‪,‬‬ ‫בעולם‪,‬האדם להכיר תחילה במתנה שניתנה לו‪ ,‬ולאחר מכן ״להודיעה״ לאחרים‬ ‫מוטל על‬‫הייחודית‬ ‫כישרונות‪—,‬כוחות ותכונות השייכים לשורש נשמתו ולשליחותו לכן‬ ‫מיוחדות‬ ‫ּבֹורא נְ פָ ׁשֹות‬ ‫ש הנכון בה‪ :‬לא להצניעה מתוך ענווה שאינה במקומה‪ ,‬ולא להחזיקה לעצמו בלבד‪ ,‬אלא להעניק ממנה לזולתו בלב רחב ובעין טובה‪,‬ועל דרך הברכה ֵ‬ ‫אדם שלם לבדו; כל אחד נצרך לחברו ומשלים את‬ ‫וצרכים‪,‬‬ ‫לומר‪ ,‬שהקב״ה ברא נפשות רבות‪ ,‬ולכל אחת מהן מעלות מיוחדות‪ ,‬ולצדן גם חסרונות אין‬ ‫ישרֹונָן‬ ‫רמזְחֶ ְס‬ ‫ּבֹות ו‬ ‫בדרך‬ ‫ַר‬ ‫מסייעת‪,‬שהכישרון אינו רק זכות אישית‪ ,‬אלא‬ ‫אמצעות המתנות שהפקיד בו הבורא‪ .‬לזה ניתנה חכמה‪ ,‬לזה לב שומע‪ ,‬לזה כוח לחזק‪ ,‬לזה יכולת ללמד‪ ,‬ולזה יד נמצא‬ ‫למקור של טובה וברכה עבור זולתו‪,‬‬ ‫אדם אינו נשאל רק אילו מתנות קיבל‪ ,‬אלא גם מה עשה בהן‪ ,‬את מי חיזק באמצעותן וכיצד הפך את מתנת האלקים שניתנה לו‬ ‫נקודה זו באתי לעורר דבר מחשבה לפני מערכות החינוך בקהילות הקודש‪,‬‬ ‫מתוךיט‪ ,‬יח)‬ ‫לְרעֲָך כָמֹוָך (ויקרא‬ ‫בכךְאָ הַ ְבתָ ֵ‬ ‫אשר האדם נותן מעצמו לזולת בעין טובה‪ ,‬הוא מקיים ו‬ ‫הראוי לחשבון נפש כללי ופרטי‪.‬‬ ‫זמן—‬ ‫העומדות בסיום השנה‬ ‫כינוס ״מזמור לתודה״‬ ‫עצם קיומו‬‫ישראל‪ ,‬בכל ארבע כנפות תבל‪ ,‬נכנסים מדי יום לכותלי מוסדות התורה ושבים לבתיהם לשלום בשמירה עליונה‪ ,‬ו‬ ‫ומבורך‪,‬‬ ‫נאהילדי‬ ‫רבבות‬ ‫ברוך ה׳ זכינו לראות דור‬ ‫מאליו‪,‬ראוי להציע שלקראת סיומה של כל שנת‬ ‫של עולם התורה והחינוך הם חסד עליון ונס גלוי‪ ,‬שאין לנו רשות להסיח ממנו את הדעת או לקבלו כדבר המובןלפיכך‬ ‫בכינוס‪ ,‬זה ילמדו את התלמידים לעצור ממרוצת החיים‪,‬‬ ‫—הבאת ביכורים רוחנית להשי״ת‬ ‫מעין‬ ‫במוסדות החינוך ובישיבות הקדושות כינוס ״מזמור לתודה״‬ ‫לימודים ייערך‬ ‫שבשולחן השבת המשפחתי יעשו מכך ״עסק גדול״‪ ,‬ויקדישו זמן שבו כל אחד‬ ‫בעבודה זו‪,‬‬ ‫ראוי‬ ‫ההורים יהיו שותפים‬ ‫השנה‪,‬‬ ‫התבונן ולהכיר בטובות שעשה עמנו הבורא במשך גם‬ ‫מארש של״מזמור‬ ‫וגדל‪,‬מכן יוכלו בני המשפחה לשיר יחד ב‬ ‫ספר על טובה שקיבל מאת השי״ת‪ ,‬על הצלחה שזכה לה‪ ,‬על אדם שסייע לו או על ניסיון שממנו למדלאחר‬ ‫והבית בעבודה אחת‪ :‬ללמד את הילד שכל הטוב מגיע מאת הבורא יתברך‪ ,‬שרק עליו ראוי להישען ושאליו אנו נושאים את עינינו‬ ‫והודאה‪ ,‬ו‬ ‫המוסד‬ ‫שמחה‬ ‫יתחברו‬ ‫מתוך‬ ‫לתודה״ ‪,‬‬ ‫כך‬ ‫במיוחד בדור שבו האדם מתרגל שהכול נוח‪ ,‬מוכן ומגיע אליו כביכול מאליו‪ .‬מוטלת עלינו חובה‬ ‫העתיד ש‬ ‫הדברעלנחוץ ‪,‬‬ ‫בתפילה‪,‬על העבר תעורר בו את האמונה והתפילה‬ ‫ההודאה‬ ‫הכול מתנת אלקים‪,‬יש‬ ‫הילדים ששום דבר אינו מובן מאליו‪ :‬הבריאות‪ ,‬המשפחה‪ ,‬המלמדים‪ ,‬החברים‪ ,‬האפשרות ללמוד תורה‪ ,‬ההצלחה‪ ,‬הכישרונות והכוחות—‬ ‫תוכנית יפה לסיום שנת הלימודים‪ ,‬אלא דרך חינוכית לבניין האמונה‪ .‬ילד‬ ‫רק כב‪ ,‬ו')‬ ‫כֹו״ זו‬ ‫(משלי‬ ‫״חֲ‪:‬נְֹך ַלנַעַ ר עַ ל ִּפי דַ ְר אין‬ ‫בר על כך עם כל גיל לפי הבנתו‪ ,‬שפתו ומדרגתו‪ ,‬בבחינת‬ ‫בטוב ולהודות על מה שקיבל לומד להכיר במקור הברכה‪ ,‬לשאת את עיניו אליו בתפילה ולהשתמש במתנותיו כדי להיטיב עם אחרים‪.‬‬ ‫והז ללמוד תורה‪ .‬יעזרו להם‬ ‫שיחה לגילם‪ ,‬להבנתם ולמדרגתם של התלמידים‪ .‬עם הילדים הצעירים ידברו בפשטות על ההורים‪ ,‬הבריאות‪ ,‬החברים‪ ,‬המלמדיםכות‬ ‫המבוגרים יותר יעמיקו בהתבוננות בחסדי ה׳‪ ,‬בכוחות ובכישרונות שקיבלו‪ ,‬בהצלחות‬ ‫מאליו‪,‬‬ ‫התלמידים‬ ‫כדבר המובן‬ ‫חין בטובות הקטנות המלוות אותם מדי יום‪ ,‬ולא לקבלן עם‬ ‫הישיבות ידברו על הזכות הגדולה לשבת באוהלה של תורה‪ ,‬להיות מוקפים ברבנים‪ ,‬במשפיעים‬ ‫התחזקו וגדלו‪,‬‬ ‫עם בחורי‬ ‫ניות והלימודיות שזכו להן‪ ,‬ואף בניסיונות שמהם למדו‪,‬‬ ‫שמים‪,‬ותלמידה‪ ,‬בלי הבדל גיל‪ ,‬יוכלו לכתוב טובה אחת שקיבלו מאת‬ ‫וביראתתלמיד‬ ‫כל‬ ‫ובים‪ ,‬ולהקדיש את שנות הנעורים לבניין חייהם בתורה‪ ,‬בתפילה‪ ,‬במידות טובות‬ ‫בנפשם‪.‬כל ה״ביכורים״ הללו יביאו‬ ‫שנה‪ :‬כישרון שניתן להם במתנה‪ ,‬הצלחה שזכו לה‪ ,‬אדם שסייע להם‪ ,‬קושי שהצליחו להתגבר עליו או דבר חדש שלמדו וקנו את‬ ‫הקב״ה‪,‬פירות השדה נעשים ביכורים‪ .‬גם הכישרון‪ ,‬ההצלחה‪ ,‬ההתגברות והצמיחה הם מתנות שמים‪ .‬כשם שמביא הביכורים אינו משאיר‬‫שלא רק‬‫לפני‬ ‫בהודאהילד‬ ‫יחדילמד כל‬ ‫כך‬ ‫הבורא ולטובת הזולת‪,‬אין‬ ‫ון לעצמו אלא מעלה אותו לבית ה׳ מתוך הכרת הטוב‪ ,‬כך נדרש האדם להכיר במקור הכוחות שקיבל‪ ,‬להודות עליהם ולהקדישם לעבודת‬ ‫״השי״ת נתן לי כישרון‪ ,‬ולכן מוטלת עלי האחריות להשתמש בו לטובה״‪ .‬כך הופכת הכרת הטוב לקבלת אחריות ולשליחות‪,‬כאשר‬ ‫כישרון״‪,‬‬ ‫לומר‪:‬‬ ‫״יש לי‬ ‫ללמוד‬ ‫יאמר‪:‬‬ ‫די שהילדעליו‬ ‫הילד להכיר במתנה שקיבל‪ ,‬מלמדים אותו גם מהי שליחותו‪ :‬להפוך את מתנת האלקים שניתנה לו למקור של טובה וברכה עבור הזולת‪.‬‬ ‫לתודה״ רעיון מופשט‪ ,‬אלא יהפוך‬ ‫ם אותה תוכנית בכל הגילים‪ ,‬בכל כיתה ובכל שיעור יש להתאים את התוכן לעולמם ולכליהם של התלמידים‪ ,‬כך לא יישארור״מזמ‬ ‫הוא מלמד את הילד‬ ‫שיעור חי באמונה‪ ,‬בהכרת הטוב ובתפילה‪,‬‬ ‫חגיגי; ה‬ ‫חיה שכל תלמיד יוכל להבין‪ ,‬להרגיש ולקחת עמו להמשך חייו‪ ,‬כינוס כזה אינו רק מעמד סיום וא‬ ‫נחוץ במיוחד בזמנים מטורפים‬ ‫דרכו‪ ,‬הדב‬ ‫החסדים שכבר קיבל‪ ,‬ובד בבד להמשיך לשאת את עיניו אל מי שאמר והיה העולם‪ ,‬ולבקש ממנו סייעתא דשמיא להמשך ר‬ ‫ׁשכָכָה ּלֹו‪ ,‬אַ ְׁש ֵרי הָ עָ ם‬ ‫ׁש ֵרי הָ עָ ם ֶ‬ ‫והחסידותְ‪:‬‬ ‫״אַ‬ ‫ומבורכים הגדלים באור התורה‬‫ים ישר‬ ‫שר רוחות חזקות מנשבות מבית ומחוץ‪ ,‬ובכל זאת אנו זוכים בחסדי ה׳ לראות דורות‬ ‫המסורים‪,‬ענין החינוך הוא מהחובות היותר‬ ‫הנה‬ ‫טו) והכרת הטוב למאורי הדור‪ ,‬לקהילות הקדושות‪ ,‬להנהלות המוסדות ולצוותי החינוך‬ ‫הכנעה‬ ‫ֱֹלק ‪,‬יו״ומתוך‬ ‫(תהלים קמד‪,‬‬ ‫ׁשה׳ א ָ‬ ‫ֶ‬ ‫שלפניהם‪,‬הפקורת‪ ,‬דור הלבלראלי‪ ,‬דור ההיפך טבע אנושי‬ ‫למציאות שאינה דומה לכל מה שהיה בדורות דור של‬ ‫שנולד– דור‬ ‫דולות והמורכבות שבדורנו‪ ,‬ובפרט חינוך דור הצעיר‬ ‫אלא הכל מתנהג בהשגחה‬ ‫להיות תמיד באמונה‪ ,‬כי כל השנויים הנעשים בעולם אינם בדרך מקרה ח"ו‪,‬‬ ‫המוצא שלנו‬ ‫אולם נקודת צריכה‬ ‫של עמלות הכל נעשה בקלות‪ ,‬ובזריזות‪ ,‬ו‬ ‫המיוחדת לו‪ ,‬את תפקידו ואת הנסיונות‬ ‫הקדוש ברוך הוא מנהיג עולמו מדור לדור‪ ,‬ולכל דור ודור יש את המציאות‬ ‫הזמנים"‪,‬את‬ ‫את הבורא יתברך‪ ,‬אשר הוא "משנה עתים ומחליף‬ ‫להבין ולהשיב למציאות החדשה?‬ ‫התורה הנצחיים‪ ,‬אשר בהם אין שום פשרה‪ ,‬לבין שנויי הזמנים המצריכים מאתנו‬ ‫יסודילהבדיל‬ ‫איך נדע‬ ‫שלו‪ ,‬ומכאן עולה שאלה יסודית‪ :‬בין‬ ‫הּוא הַ הֹ לְֵך לְפָ נֶיָך‪ ,‬הּוא י ְִּהיֶה ִּעמָ ְך‪ ,‬ל ֹא י ְַר ְפָך וְל ֹא‬ ‫אמר לו‬ ‫מסר משה רבנו את הנהגת ישראל ליהושע‪ ,‬וַה׳‬ ‫כאשרודור‪,‬‬ ‫הדרכה למעשה עלינו להישען על מנהיגי ישראל שבכל דור‬ ‫יסוד לדורות‪ :‬מנהיג ישראל אינו הולך בכוח עצמו בלבד; השי״ת הולך לפניו‪ ,‬נמצא עמו ומעניק לו סייעתא דשמיא למילוי‬ ‫רבנולא‪ ,‬ח')‪,‬‬ ‫משה‬ ‫(דברים‬ ‫מסרחָ ת‬ ‫בזהְל ֹא תֵ‬ ‫יַעַ זְ בֶ ָך ל ֹא ִּת ָירא ו‬ ‫ְׁש ֵקר״‬‫ִּש ָראֵ ל ל ֹא י ַ‬ ‫שנאמר‪ַ:‬ם נֵצַ ח י ְ‬ ‫״ ְוג‬ ‫מקור ההנהגה נשאר תמיד הקב״ה בעצמו‪,‬וכמו‬ ‫לדור—‬ ‫שליחותו‪,‬עוברת ממשה ליהושע‪ ,‬ומיהושע אל זקני הדור‪ ,‬וכך מדוראולם‬ ‫ההנהגה‬ ‫הדור‪,‬כך מוטל עלינו להכניע את דעתנו לדעת התורה‪,‬‬ ‫משום‬ ‫אינוכט)‪,‬עוזב את עמו‪ ,‬ובכל דור הוא מעמיד להם רועים ומורי דרך המתאימים לשליחות אותו‬ ‫הקב״הא טו‪,‬‬ ‫(שמואל‬ ‫של מנהיגי ישראל ולקבל את הדרכתם בענווה ובאמונה‪ ,‬מתוך הכרה שניתנת להם סייעתא דשמיא מיוחדת להאיר לבני דורם את הדרךהישרה‪,‬וכך פירשרש״יעל‬ ‫אומות העולם נשענים על כוחו של בשר ודם‪ ,‬ואילו‬ ‫לא‪ ,‬ו')‪,‬‬ ‫מנהיגי‬ ‫עמךבניצחונו של בשר ודם‪ ,‬ואתם באים בניצחונו של מקום (רש״י‪ ,‬דברים‬ ‫ההולךבאים‬ ‫הפסוק כי ה׳ אלקיך הוא הם‬ ‫דשמיא הניתנת למנהיגי ישראל‬ ‫ל ניצחונו של מקום‪ .‬גם כאשר אנו נעזרים בחכמה‪ ,‬בניסיון ובכלים מעשיים‪ ,‬אין כוחנו נובע מחכמת האדם בלבד‪ ,‬אלא מן הסייעתא‬ ‫יש ניסיונות‪ ,‬קשיים וצרכים מיוחדים‪ .‬לכן עלינו לקבל ממנהיגי הדור לא רק את ההוראהמהעלינו‬ ‫משתנים‪,‬‬ ‫אינםלכל דור‬ ‫יסודות התורה אך‬ ‫ולכל העוסקים בשליחותם בנאמנות‪,‬‬ ‫ההכנעה‪ ,‬למנהיגי ישראל אינה הישענות על בשר ודם; היא הישענות‬ ‫את התורה הנצחית לבני הדור בתוך המציאות שבה הם חיים‬ ‫כיצד‬ ‫להנחיל‬ ‫לשמור‪ ,‬אלא גם את ההדרכה‬ ‫בלבד‪ ,‬אלא מן האמונה שהקב״ה אינו עוזב‬ ‫מחכמת‬‫כוחנו אינו נובע אנוש‬ ‫שי״ת‪ ,‬אשר הבטיח שלא יעזוב את עמו‪ ,‬ומאיר את דרכו באמצעות הרועים שהעמיד לו בכל דור‪,‬‬ ‫מסופר שפעם נכנס איש חינוך אל‬ ‫דור הוא מעמיד לישראל מנהיגים ומורי דרך ומעניק להם סייעתא דשמיא להדריך את בני דורם בהתאם לניסיונותיהם ולצורכיהם‪,‬‬ ‫חינוך‪,‬לו‪ ,‬והלה העיר‪ :‬״אביו של הרבי היה משיב אחרת״‪ .‬ענה לו הרבי בדרך צחות‪:‬‬ ‫בענייניהשיב‬ ‫חדש‪ ,‬לאחר שהוכתר למלא את מקום אביו הקדוש‪ ,‬ושאל אותו שאלה הרבי‬ ‫היתה בכבוד אביו‪ ,‬אלא ללמד שהנהגה אינה העתקה חיצונית של תשובות הדור הקודם‪ .‬אותו אב קדוש הנהיג את‬ ‫לא למעט‬ ‫חלילה‬ ‫כוונתוהערן״‬‫ברענג אים אַ הער‪ ,‬לאָ מיר‬ ‫״אזוי‬ ‫ועל דרך זה מסופר על החידושי הרי״ם זצוק״ל ‪,‬‬ ‫מצבם ושליחותו‪ ,‬ואילו המנהיג החדש נדרש להאיר את אותה תורה נצחית בהתאם לצורכי הדור שהופקד בידו‪,‬‬ ‫להם‪:‬אויבערשטער וואָ לט געוואָ לט די פריערדיגע הנהגה‪ ,‬וואָ לט ער נישט געטוישט דעם רבי׳ן״‪,‬כלומר‪:‬‬ ‫אמרדער‬ ‫אשר התקשו זקני חסידי קאצק בשינויי ההנהגה‪,‬״אויב‬ ‫ניתנת שליחות מיוחדת להנהיג‬ ‫י״ת שתימשך בדיוק אותה צורת הנהגה‪ ,‬לא היה מחליף את המנהיג‪ .‬הנשמה הפנימית והיסודות נשארים נצחיים‪ ,‬אולם לכלגמנהי‬ ‫בתוכו‪,‬אין די לחזור על דרכי פעולה שהועילו בעבר בלי להתבונן במצב ההווה‪,‬יסודות‬ ‫משום כך‬ ‫מצבו‪,‬מציאות מיוחדת‪ ,‬ניסיונות משלו ושאלות המתעוררות‬ ‫לכל דור‬ ‫את דורו לפי‬ ‫שבה מסבירים אותם‪ ,‬מנחילים אותם ומכניסים אותם אל לב התלמיד צריכה להיקבע‬ ‫הדרךהזמן‪,‬‬ ‫אולםלרוח‬ ‫ה אינם משתנים לעולם‪ ,‬ואין לנו רשות לגרוע מהם או להתאימם‬ ‫שמשנים את הדרך כדי להתאימה לדור; אלא שמכירים את הדור כדי לדעת כיצד להוליכו בדרך‪ .‬התורה נשארת נצחית‬ ‫מנהיגיו‪,‬‬ ‫ובהדרכתהדבר‬ ‫מתוך הבנת נפש הדוראין פירוש‬ ‫‪ ,‬אבל המחנך חייב לדעת באיזו שפה לדבר‪ ,‬מה מקשה על התלמיד לקבל ומה עשוי לפתוח את לבו לשמוע ולהפנים‪.‬‬ ‫לעיתים מי שנמצא מבחוץ יכול‬ ‫מד במידה מסוימת מחוץ למערכת היום־יומית‪ ,‬באתי לעורר כמה נקודות למחשבה לפני אלו הנמצאים בתוכה ונושאים בעול בפועל‪,‬‬ ‫לכן אין הדברים באים‬ ‫מן התמונה הכוללת שקשה לראות מתוך הלחץ והעבודה התמידית; ומאידך‪ ,‬רק אנשי המוסד מכירים את הפרטים ואת המציאות מבפנים‪,‬‬ ‫המבט‪,‬לעורר ולהאיר‪ ,‬להבין את המציאות שבה אנו חיים ואת הניסיונות והקשיים‬‫מטרתנו היא‬ ‫ה מלמעלה‪ ,‬אלא כהזמנה לשבת יחד‪ ,‬להקשיב‪ ,‬לברר ולצרף את שתי נקודות‬ ‫דשמיא‪,‬מתאימים את התורה אל רוח הדור; אנו מבקשים להבין‬ ‫נה‪ ,‬ולעודד את ההורים והמחנכים לקבל עליהם את עול האחריות בתבונה‪ ,‬בחכמה ובסייעתאאין אנו‬ ‫מבקשים אנו להתבונן בתמונה הכללית בעין פקוחה‬ ‫הקשיבו לדברים ברוח שבה הם נאמרים‪,‬‬ ‫התורה‪,‬‬ ‫את רוח הדור‪ ,‬כדי לדעת כיצד להכניס לתוכו את אורה הנצחי של אנא‪,‬‬ ‫לשנות חלילה מיסודות התורה הנצחיים‪ ,‬אלא לסייע‬ ‫ואחריות‪,‬‬ ‫הדברים להחליש את המוסדות‪ ,‬אלא לחזקם; לא להטיל אשמה‪ ,‬אלא להרבות בינה ולא‬ ‫כבוד‪,‬‬ ‫מטרת‬ ‫וביראת‬ ‫אין‬ ‫ביקורת מבחוץ‪ ,‬אלא קריאה לשיתוף פעולה מבפנים ומבחוץ‬ ‫ובתמים‪,‬‬ ‫גדול ולהתפתח בבריאות הנפש והדעת‪ ,‬למען יהיו יהודים כשרים ויראים‪ ,‬עובדי ה׳ באמתאין כאן‬ ‫כיצד לחנך את בנינו בדרך התורה‪ ,‬מוטל עלינו להבין תחילה את תהלוכות העולם שבתוכו הם גדלים‬ ‫ילדינו‪,‬‬ ‫לדעת‬‫כדישל‬ ‫לעתידם‬ ‫שנוכל כולנו יחד לשאת באחריות שכן‬‫כדי ‪-‬‬ ‫ועלתתלהסתירן או להסתפק באמירה‬‫הזמן‪ ,‬אלא כדי לדעת כיצד להאיר בתוכה את אור התורה הנצחי‪ ,‬בעולם בכלל ובעולם החינוך בפרט קיימות בעיות‪ ,‬ואין‬ ‫לרוח ‪-‬‬ ‫שבאמצעותה נוכל להגיע לתכלית‬ ‫צריך לשבת ולדון בכובד ראש במציאות החינוכית‪ :‬מה עובר על צעירי דורנו‪ ,‬מה חסר להם‪ ,‬אילו כלים דרושים להם‪ ,‬ומהי הגישה‬ ‫שהילד ישמור על המסגרת כל זמן שהוא נתון תחת מרותם של הוריו ומחנכיו‪ ,‬תכלית החינוך היא‬ ‫ָה״בכך‬ ‫(משלי כב‪ ,‬ו')‬ ‫איןנדי‬ ‫של‪ַ:‬לנַעַ ר עַ ל ִּפי דַ ְרכֹו‪ ,‬גַם כִּ י יַזְ ִּקין ל ֹא יָסּור‪ִּ ,‬ממֶ‬ ‫״חֲ נְֹך‬ ‫״כי החינוך לא‬ ‫״לא‪-‬יסור ממנה״‪ ,‬וכך כתב הרה״ק מפיאסצנא זצוק״ל‬ ‫תורה תיכנס לתוכו ותיעשה חלק מעצם אישיותו‪ ,‬עד שגם כאשר יגדל ויעמוד ברשות עצמו‬ ‫הוא‪ ,‬שמצווה את בנו או תלמידו‪ :‬עשה כך וכך; גם לא הרגל בלבד הוא‪ ...‬יותר גדול ויותר פועל מן הציווי ומן ההרגל הוא החינוך״ (חובת התלמידים‪ ,‬הקדמה ‪ -‬שיח עם‬ ‫נחוצים‪ ,‬אך הם רק כלים ביד המחנך‪ .‬החינוך עצמו הוא בניין נפשו של הילד‪ ,‬גילוי כוחותיו וקישורו אל השי״ת ואל תורתו‪.‬‬ ‫וההרגל‬ ‫ואבות הבנים)‪,‬‬ ‫המלמדים‬ ‫הציווי‬ ‫להאיר את פנימיות המושגים‬ ‫האחרי להאיר להם את‬ ‫ות‬ ‫כל‪:‬הדור הצעיר אמונת חכמים‪ ,‬התקשרות לצדיקים וקבלת עול הבאה לידי ביטוי גם בשמירת גדרים וסייגים‪ ,‬מוטלת עלינו‬ ‫ראשיתמן‬ ‫אנו מבקשים‬ ‫שהוא יכול לקבל באמצעות התקשרות זו‪,‬‬ ‫ות והחי‬ ‫של מושגים אלו‪ ,‬אין די לדרוש מן הצעיר להתבטל; צריך ללמדו מהו ביטול אמיתי‪ ,‬אל מי הוא מתקשר‪ ,‬ומהי הקדושה‬ ‫לא)רבנו אינה אמונה נפרדת מן האמונה בה׳‪ ,‬ואף אינה באה במקומה‪ .‬היא נובעת מן‬‫במשה‬ ‫האמונה‬ ‫(שמות יד‪,‬‬ ‫ֹׁשה‪,‬עַ ְבּדֹו״‬ ‫ּובמ ֶ‬ ‫א ֲִּמינּו ּבַ ה׳ ְ‬ ‫ואמרה‪:‬‬ ‫וזהו שסידרה התורה הקדושה ״ ַו ַי‬ ‫עבדו״‪ .‬ההתקשרות למשה היא‬ ‫מנהיג את עמו ומוסר את דברו באמצעות עבדיו הנאמנים‪ .‬משום כך הקדימה התורה ״ויאמינו בה׳״‪ ,‬ורק לאחר מכן אמרה ״ובמשה‬ ‫לרצון ה׳‪ ,‬מוסר את תורתו ומנהיג את ישראל בשליחותו‪.‬‬ ‫עבדו—‬‫בטל‬ ‫מפני שהוא‬ ‫המאמין ברועה ישראל כאילו מאמין במי שאמר והיה העולם‪ .‬כיוצא בו אתה אומר‪ :‬׳וידבר העם באלקים ובמשה׳;‬ ‫שכלרמ)‪,‬‬ ‫״ללמדך‪,‬‬ ‫(בשלח‪ ,‬רמז‬ ‫וכן אי' בילקוט שמעוני‬ ‫העולם״‪ ,‬חז״ל להשוות חלילה בין הבורא לבין בשר ודם‪.‬‬ ‫אילוכ;מדבר במי שאמר והיהאין כוונת‬ ‫אםדיברו‪ ,‬קל וחומר במשה? אלא ללמדך‪ ,‬שכל המדבר ברועה ישראל‬ ‫באלקים‬ ‫שהשי״תלהנהיג את עמו‪ ,‬מי שמאמין שהקב״ה מנהיג את ישראל‪ ,‬מאמין גם שהוא מעמיד להם רועים‬ ‫מכךוהעמידו‬ ‫בחר בו‬ ‫בה‪ ,‬חז״ל מלמדים שהאמונה ברועה ישראל נובעת‬ ‫דם‪ ,‬ואלא אל אור התורה‪ ,‬יראת‬‫מזלזל בשליח מחמת שליחותו‪ ,‬פוגע גם במי ששלחו‪ ,‬מכאן שכל הכנעה וביטול לצדיק אינם מכוונים אל אישיותו הפרטית של בשר‬ ‫וסייגים אינה צריכה‬ ‫גדרי‬‫ורצולבני דורו‪ ,‬הצדיק אינו התכלית במקום השי״ת; הוא רועה נאמן ומורה דרך המחבר את האדם אל השי״ת‪ ,‬לכן שמירת ם‬ ‫ומאיר‬‫השמים‬ ‫שהוא נושא‬ ‫שהגדר שומר על דבר יקר הנמצא בתוכו‪ ,‬ושההדרכה שהוא מקבל נועדה לסייע לו לחיות בקדושה‪ ,‬ביישוב‬ ‫לו חייו‪,‬‬ ‫להאיראת‬ ‫לצמצם‬ ‫צריך‬ ‫היתפס אצל הצעיר כמערכת הבאה רק‬ ‫זהו גם עומק‬ ‫אלקים‪,‬אינו ביטול אל בשר ודם במקום הבורא; הוא קבלת דרך התורה שהצדיק נושא‪ ,‬כדי להתבטל באמצעותה לרצון השי״ת‪,‬‬ ‫ובקרבת לצדיק‬ ‫הדעת הביטול‬ ‫רבנוה)היא דווקא היותו עבד ה׳‪ ,‬אשר לא הנהיג את ישראל לכבוד עצמו‪ ,‬אלא מסר את כל מציאותו לרצון הבורא‪ ,‬לפיכך‪ ,‬כאשר‬ ‫ה׳״משה‬ ‫(דברים לד‪,‬‬ ‫גדולתודשל‬ ‫ֹׁשה עֶ בֶ‬ ‫מ‪ֶ ,‬‬ ‫הלשון‪:‬‬ ‫״‬ ‫אמונת חכמים אמיתית‬ ‫רצון ה׳‬ ‫לרבו ומקבל את הדרכתו על פי התורה‪ ,‬אין הוא מתבטל לאדם לשם כבודו האישי; הוא מכניע את דעתו כדי להתקרב באמצעותו אל ‪,‬‬ ‫אותו שדעתו והרגשתו הפרטית אינן הסמכות העליונה‪ ,‬וכי השי״ת נתן לנו תורה חיה‪ ,‬הנמסרת‬ ‫האמונה בה׳‪,‬‬ ‫היא מלמדת‬‫מרחיקה את האדם מן הקב״ה‪ ,‬אלא מעמיקה בו את‬ ‫מדור לדור באמצעות חכמי ישראל ומנהיגיו‪.‬‬ ‫הביטול וההתקשרות — דרך לצאת מן הספק‬ ‫הצעיר‪:‬אינו ביטול אל בשר ודם במקום הבורא; הוא ביטול לדעת התורה שהצדיק נושא‪ ,‬כדי שעל ידו יתבטל האדם לרצון השי״ת‪,‬‬ ‫לדור לצדיק‬ ‫הביטול‬ ‫לכן חשוב להסביר‬ ‫חברולאת כל אישיותו של האדם‬ ‫תברר‪ ,‬ההתקשרות אינה נתפסת כחניקת האישיות או כציות חיצוני‪ ,‬אלא כדרך להעמיד את השכל‪ ,‬הרגש והרצון במקומם הנכון‪,‬‬ ‫האמיתי אינו מחיקת האדם‪ ,‬אלא חיבורו אל מי שאמר והיה העולם‪ ,‬באמצעות עבדיו הנאמנים ומורי דרכו‪.‬‬ ‫הביטולשורשה‪,‬‬ ‫אל‬ ‫״צִּ ְד ָק ְתָך כְ הַ ְר ֵרי‬ ‫איתא בגמרא על הפסוק‪:‬‬ ‫מה נחוצה לאדם הדרכתו של רב ומורה דרך‪ ,‬יש לשאול‪ :‬מהו אחד המצבים הקשים והמרים ביותר העוברים על נפש האדם?‬ ‫שבנגעי אדם‪ ,‬כאשר קיים‬ ‫אלו נגעי בתים״ (ערכין ח‪,):‬ופירשרש״י ‪,‬‬ ‫אלו—נגעי אדם; משפטיך תהום רבה—‬ ‫״צדקתך כהררי אל‬ ‫ופירשו חז״ל‪:‬‬ ‫ׁשפָ טֶ יָך ְתהֹום ַרּבָ ה״ (תהלים לו‪ ,‬ז')‬ ‫אֵ ל‪ִּ ,‬מ ְ‬ ‫כרעה הסופית‪ .‬קיצור זמן‬ ‫טמא‪ ,‬אין האדם ממתין אלא שבוע אחד עד לבירור דינו; ואילו בנגעי בתים עשויה ההמתנה להימשך עד שלושה שבועות עד לקבלת הה‬ ‫המעלה הגדולה בכך שדינו של האדם מתברר לאחר‬ ‫זצ״ל‬ ‫ה״צדקה״ שעושה הקב״ה עם האדם‪,‬והקשה הגאון רבי חיים שמואלביץמהי‬ ‫ההמתנה בנגעי אדם הוא מן‬ ‫ע אחד? הרי אפשר שבסופו של השבוע ייפסק עליו שהוא טמא?‬ ‫מושך במצב של ספק‪ .‬כאשר‬‫ים יסוד עמוק בנפש האדם‪ :‬לעיתים נוח לו יותר להתמודד עם מציאות ודאית‪ ,‬אפילו כאשר היא קשה ושלילית‪ ,‬מאשר להישאר זמן מ‬ ‫זהו עומק הלשון‪:‬‬ ‫הנפש ואינו יודע לאיזה צד לפנות‪,‬‬ ‫ר‪ ,‬האדם יודע עם מה הוא מתמודד ומה מוטל עליו לעשות‪ .‬אבל כל זמן שהוא תלוי בין האפשרויות‪ ,‬אין לו מנוחת‬ ‫לעיתים חוסר הוודאות‪ ,‬ההמתנה‬ ‫עומד על קרקע יציבה; מחשבותיו נעות מצד לצד‪ ,‬וכל אפשרות מולידה ספק חדש‪,‬‬ ‫עמוקה‪,‬‬ ‫לתהוםאינו‬ ‫הספק דומה האדם‬ ‫״מ ְׁשפָ טֶ יָך ְתהֹום ַרּבָ ה״‪,‬‬ ‫ִּ‬ ‫מכאיבים לו יותר מן המציאות עצמה‪.‬‬ ‫״מה יהיה?״—‬ ‫והמחשבה הבלתי פוסקת—‬ ‫עשה לך רב והסתלק מן הספק‬ ‫המשנה תלויים זה בזה‪ :‬כדי להסתלק מן הספק צריך האדם לעשות לו רבכאשר‬ ‫הספק״חלקי‬ ‫(אבות א‪ ,‬טז)‬ ‫״עשה לך רב והסתלק מן שני‬ ‫את הדרך לצאת מן הספק כבר לימדונו חז״ל‪:‬‬ ‫אמיתי לבין בריחה מן ההכרעה‪,‬לכן‬ ‫ור ביר‬ ‫בתוך ספקותיו‪ ,‬הוא עלול להסתובב שוב ושוב סביב אותן מחשבות‪ ,‬עד שאינו יודע עוד להבחין בין האמת לבין הפחד‪ ,‬ובין‬ ‫אין‪ ,‬הכוונה שהרב יחליט‬ ‫להקשיב לדבריו ביישוב הדעת‪ ,‬לברר את העניין על פי התורה ולהדריכו בדרך המעשה‬ ‫יוכלעדתו‬ ‫להנהיג‬ ‫שמיא אשר‬ ‫‪,‬‬ ‫אשר נבחר מן‬ ‫עליו לפנות אל רבו‬ ‫מעניק‪ ,‬לו נקודת מבט שאינה משועבדת לפחדיו ולבלבולו‪ ,‬ומסייע לו להבחין בין עיקר לטפל‪,‬‬ ‫הרבפשוטה‬‫תשובה‬ ‫האדם בכל פרט אישי‪ ,‬או שכל שאלה בחיים תקבל מידאולם‬ ‫אֲׁשר לֹו הַ ּבַ יִּת ו ְִּהגִּ יד ַלכֹהֵ ן‬ ‫״ּובָ‪:‬א ֶ‬ ‫אחריות‪,‬גם עומק הציווי בנגעי בתים‬ ‫ורש לחשש בעלמא‪ ,‬בין דבר המחייב הכרעה תורנית לבין עניין שבו נדרש האדם לבחור ולקבל זהו‬ ‫חכם הבקי במראות נגעים אינו קובע את הטומאה על דעת עצמו‪ ,‬משום שהכרעת‬ ‫לעצמו‪,‬‬ ‫תלמיד‬ ‫הנגע‬ ‫אפילו‬ ‫הבית אינו מכריע את דין‬‫בעללה)‪,‬‬ ‫לֵאמֹר כְ ֶנגַע נִּ ְראָ ה לִּ י ּבַ ּבָ יִּת״ (ויקרא יד‪,‬‬ ‫״כְ‪ֶ :‬נגַע נִּ ְראָ ה לִּ י״‪,‬מכאן למדנו‬ ‫אף‪ ,‬אינו אומר בוודאות ״נגע נראה לי״‪ ,‬אלא‬ ‫ההכרעה‬ ‫מביא את ספקו אל מי שהתורה מסרה בידו את כוח הוא‬ ‫האדםלכהן‪,‬‬‫״טמא״ או ״טהור״ נמסרה‬ ‫שייתכן שראייתו חלקית‪,‬‬ ‫ה הנדרשת בבירור‪ :‬האדם מספר בנאמנות את מה שהוא רואה‪ ,‬אך אינו הופך מיד את התרשמותו האישית לפסק מוחלט‪ .‬הוא מכיר בכך‬ ‫ולכן מביא את הדבר לפני הכהן‪.‬‬ ‫ומורה דרך שקיבל עליו‪ ,‬הוא‬ ‫כאשר האדם פונה לרבו‬ ‫האדם‪ :‬הבירור האמיתי אינו נעשה רק באמצעות ריבוי מחשבות‪ ,‬אלא גם באמצעות הכנעת הספק לדעת התורה‪,‬‬ ‫הדרכה ברורה‪ ,‬עליו להשתדל שלא לפתוח מחדש את הספק בכל שעה רק מפני שהתשובה אינה נוחה‬ ‫שקיבלבמצבו‪,‬‬ ‫הנוגע אליו‬ ‫קש לברר באמצעות הדרכתו מהו רצון ה׳לאחר‬ ‫זאת‪ ,‬אם נתגלו עובדות חדשות או‬‫עליו‪,‬‬‫משיבה לו את הקרקע היציבה ומאפשרת לו להפנות את כוחותיו מן ההתלבטות הבלתי פוסקת אל העבודה המוטלתעם‬ ‫עה לו‪,‬‬ ‫ולהציגן‪ ,‬אינה דורשת להסתיר מידע או להימנע מבירור‪ ,‬אלא למסור את התמונה‬ ‫קבלת מרות‬ ‫ברר שהשאלה לא הוצגה בשלמות‪ ,‬בוודאי רשאי ואף צריך הוא לשוב אל הרב‬ ‫כיוון‪,‬הבירור נעשה על פי התורה ובהדרכת רב נאמן‪ ,‬הוא נעשה לא רק‬ ‫וכאשר‬ ‫בענווה‪,‬שואב מן האדם את כוחותיו; הבירור מעניק להם‬ ‫ביושר ולקבל את ההכרעה הספק‬ ‫קיבל את מסורת אבותיו‪ ,‬התקשר לרבו והכניע את דעתו‪,‬‬ ‫טבעית‪,‬‬‫בדורותשהקודמים היתה מצויה יותר תמימותיהודי‬ ‫אלא דרך לשמוע את דבר ה׳ בתוך חייו‪,‬‬ ‫פתרון לשאלה—‬ ‫בדורנו‪ ,‬לדאבון הלב‪ ,‬נחלשה תמימות זו‪,‬‬ ‫בבחינתזְ ֵקנִּים אֶ ְתּבֹונָן״ (תהלים קיט‪ ,‬ק')‬ ‫״מ‬ ‫ִּ‬ ‫גיש שכל דבר טעון תחילה חקירה והוכחה‪ .‬זכינו עדיין לראות דוגמה לכך אצל זקני הדור‪,‬‬ ‫כך צריכים המחנכים‪ ,‬המשפיעים וראשי החבורות‬ ‫מחננ‪,‬‬ ‫משום‬ ‫ה הליברלית‪ ,‬המעמידה את דעתו‪ ,‬הרגשתו ונוחותו של היחיד במרכז‪ ,‬חדרה במידה מסוימת גם אל תוך‬ ‫חדש‪,‬מןשהשאלות‪ ,‬ואין לדחות את השואל בגלל סגנונו‪ .‬יש להקשיב לטענותיו בכבוד‬ ‫להיבהל‬ ‫חשיבה‬ ‫כיצד לגשת לצעירים ולאברכים המתמודדים עם שאלות ועם סגנון אין‬ ‫מה האדם טוען ‪,‬‬‫שאלה‪,‬זאת‪ ,‬יש לכוון את הבירור אל השורש‪ :‬לא רק‬ ‫עת‪ .‬עצם ההקשבה אינה הסכמה עם כל טענה‪ ,‬כשם שקבלת עול אינה מחייבת לחנוק כליחד עם‬ ‫מבקש לברר את רצון ה׳ ולהתחזק בו‪ ,‬או שמא הבירור נעשה אצלו אמצעי‬ ‫רוחנית‪,‬‬ ‫האם הוא‬ ‫עלול הכיוון הזה להוביל אותו מבחינה‬ ‫אותו ‪,‬‬ ‫מהו הכוח הפנימי הדוחףולאן‬ ‫אלא גם‬ ‫רעה ולהישאר לעולם בתוך הספק? האם הוא מחפש אמת שתדריך את חייו‪ ,‬או רק תשובה שתתאים לרצונו הקודם?‬ ‫אין משתיקים את‬ ‫ישוב הדעת‪,‬‬ ‫אינו לנצח בוויכוח‪ ,‬אלא לסייע לאדם לצאת מן ה״תהום רבה״ של הספק ולהעמיד את רגליו על קרקע של אמת‪ ,‬אמונה‪ ,‬קבלת עול וי‬ ‫המטרה אינה לשבור את האברכים‪,‬‬ ‫מוליכים אותו אל רב‪ ,‬אל בירור ואל דרך מעשית בעבודת ה׳‪,‬‬ ‫מרוממים אותה‪ .‬אין משאירים את הצעיר לבדו בתוך הספק—‬ ‫השאלה—‬ ‫המחנך לשאת עמם בעול‪ ,‬להבין את אשר עובר עליהם ולהדריכם בסבלנות אל נקודת‬ ‫״התנגדות״‪,‬‬ ‫אדרבה‪ ,‬על‬ ‫ת שאלותיהם או לכנות כל שאלה בשם ״יצר הרע״‪ ,‬״מרידה״ או‬ ‫משתמשים בבירור כדי להבין טוב יותר את רצון ה׳‪ ,‬להתחזק בעיקרי התורה ולשמור על דרך התורה והחסידות—או שמא‬ ‫בכנות‪,‬‬‫להתבונןאנו‬ ‫האמתלעזור להם האם‬ ‫יש‬ ‫—לברר מהו הכוח הדוחף אותה ולאן היא‬ ‫גם כאשר הטענה נכונהיש‬‫זהו עומק היסוד‪:‬‬ ‫נו משתמשים בבירור כדי להשתחרר בהדרגה מעול המסגרת ומקבלת מרות?‬ ‫נכונה‪,‬חיוב גמור‪ ,‬או שהנהגה מסוימת אכן זקוקה להסבר או לתיקון‪ .‬אולם גם אז אין להסתפק בבדיקת נכונותה החיצונית‬ ‫מסוים אינו‬ ‫שמנהגעצמה‬ ‫שהטענה מצד‬ ‫מובילה‪ ,‬ייתכן‬ ‫ייתכן‬ ‫האם השאלה נובעת מרצון כן‬ ‫הוא? מבקש להבחין בין עיקר לטפל כדי להתחזק בעיקר?‬ ‫מפריע לו‬ ‫מדוע דווקא עכשיו הדבר האם‬ ‫של הטענה‪ ,‬אלא יש לברר את המניע ואת הכיוון‪:‬‬ ‫להקל‪ -,‬לחיות בנוחות רבה יותר ולהשתחרר‬ ‫שמא השכל מספק נימוקים לרצון שכבר קיים‬‫הוא? מבקש לברר כיצד לקיים את רצון ה׳ בצורה נכונהאויותר ?‬ ‫ולהתקרב‬ ‫להבין האם‬ ‫דווקא כאשר מקשיבים לו באמת ואינם חונקים אותו‪ ,‬אפשר‬ ‫מראש‪,‬‬ ‫להפך‪:‬‬ ‫פירוש הדבר שצריך לחשוד בכל שואל או לבטל את טענותיו‬ ‫ומקבלת עול ?‬ ‫אין‬ ‫בהדרגה מכל מסגרת‬ ‫להתווכח על כל טענה או להוכיח שכל דבר שהוא אומר אינו נכון‪ .‬אפשר להכיר בכך‬ ‫צורךהולך‪,‬‬ ‫שאליו הוא‬ ‫לו לברר לא רק את טענותיו‪ ,‬אלא גם את רצונותיו ואת הכיוון אין‬ ‫מביאים אותו אל האמת מתוך כבוד‪ ,‬אחריות ונשיאה בעול—‬ ‫מאחוריה?‬ ‫מובילה אותו התנועה הפנימית העומדת כך‬ ‫לזהות‪:‬‬ ‫שיש אמת בטענה מסוימת‪ ,‬ובכל זאת לעזור לו לאן‬ ‫ולא באמצעות לחץ‪ ,‬דחייה או שבירה‪.‬‬ ‫יודעים את הכללים — אך חסרה הבנת היסודות‬ ‫תמיד מתבררים אצלם המושגים‬ ‫אולם ל‬ ‫רים כללים‪ ,‬מנהגים‪ ,‬הוראות ומסגרות‪ .‬הם יודעים היטב מה עליהם לעשות‪ ,‬כיצד עליהם להתנהג ומה מקובל בסביבתם‪ .‬א‬ ‫וכיצד?מביאות התורה והחסידות את האדם‬ ‫מהי תכלית החסידות‬ ‫מהי התקשרות לצדיק ?‬ ‫מהי קבלת עול ?מהי תפילה ?‬ ‫מהי אמונה ?‬ ‫היסודיים שעליהם בנויים החיים היהודיים‪:‬‬ ‫״אם כן‪ ,‬אינני‬ ‫מרגישים‪?,‬לדאבון הלב‪ ,‬שהחסידות באה רק לצמצם את חייהם באמצעות גדרים וסייגים‪ .‬מתוך כך נשמעת מפיהם הטענה‪:‬‬ ‫ולחיים פנימיים‬‫צעירים רבים‬ ‫לקרבת אלקים‬ ‫בהכרח התנגדות אמיתית‬ ‫שהם יכולים לפטור את עצמם מכל מה שנתפס בעיניהם כמכביד‪ :‬מן ההנהגות‪ ,‬מן האחריות ומן העבודה הפנימית‪ .‬אולםזו אין‬ ‫מה להםחסיד״‬ ‫במקום שהחסידות תאיר‪,‬‬ ‫משמעות וקרבת אלקים‪,‬‬ ‫מים רבות זו תגובה לכך שהחסידות הוצגה לפניהם בעיקר כמערכת של חובות והגבלות‪ ,‬ולא כדרך המעניקה ‪,‬חיות‬ ‫החסידות נועדה להכניס חיות‪ ,‬לב ונשמה בעבודת ה׳‪,‬‬ ‫‪ ,‬היא נתפסת אצלם כדבר החונק את חייהם הנעימים‪ .‬אולם תפיסה זו היא היפוכה הגמור של תכלית החסידות‪,‬‬ ‫אֱֹלקיכֶם‪ ,‬חַ יִּ ים כֻּּלְכֶם הַ יֹום״ (דברים ד‪ ,‬ד')‪,‬וכן אמר דוד‬ ‫ֵ‬ ‫וחיים‪:‬הַ ְּדבֵ ִּקים ּבַ ה׳‬ ‫דבקותוְאַ ֶתם‬ ‫״‬ ‫לאדם שקיום התורה והמצוות אינו רק מערכת של פעולות חיצוניות‪ ,‬אלא דרך של‬ ‫בחסידות רק מערכת של הגבלות‪ ,‬אין זו בהכרח התנגדות לחסידות עצמה‪ .‬פעמים רבות זהו סימן שלא גילו לו את‬ ‫הצעיר (רואה‬ ‫תהלים עג‪ ,‬כח)‬ ‫אםלִּ י טֹוב״‬ ‫אֱֹלקים‬ ‫ִּ‬ ‫ַאֲנִּי ִּק ְרבַ ת‬ ‫המלך‪:‬‬ ‫״ו‬ ‫אפוא להסביר לו שהגדרים והסייגים אינם תכלית בפני‬ ‫שבתוכה‪,‬‬ ‫לימדו אותו את צורתה החיצונית‪ ,‬אך לא עזרו לו לטעום את האור‪ ,‬את החיות ואת קרבת האלקים צריך‬ ‫מרים על דבר יקר הנמצא בתוכם‪ :‬על קדושת החיים‪ ,‬על טהרת הלב ועל יכולתו של האדם להישאר מחובר להשי״ת בתוך עולם המושך אותו לכל צד‪,‬הגדר דומה‬ ‫רים‪ ,‬מוכרחים להדליק‬ ‫ת על שלהבת שלא תכבה ברוח‪ .‬אולם אם אין מדליקים תחילה את השלהבת‪ ,‬עלולה המחיצה להיתפס כחומה ריקה‪ .‬לכן‪ ,‬לצד העמדת הגד‬ ‫שומר על החסידות‪ ,‬אבל החיות הפנימית מעניקה לאדם את הרצון להישאר בתוכה‪.‬‬ ‫ובחסידות‪,‬‬ ‫צעיר את אש האמונה‪ ,‬את מתיקות התורה ואת החיות שבתפילההגדר‬ ‫מד את הצעיר כיצד נראה חסיד; צריך לעזור לו לטעום מה פירוש לחיות כחסיד‪ ,‬ומהי הטובה הצומחת מכך לו‪ ,‬לביתו ולדורותיו אחריו‪.‬‬ ‫דארפֿ ן נישט ָאנקומען״ — הקושי בתפילה ובמלכות‬ ‫״ווי באלד זיי ַ‬ ‫לתפילה‪:‬באלד זיי דאַ רֿפן נישט אָ נקומען‪ ,‬איז דער‬ ‫״ווי‬ ‫נפלא ויסודי בהבנת הקושי של הצעירים להתחבר‬‫מסקווירא‬ ‫ושמעתי בשם מו״ר כ״ק אדמו״ר שליט״א דבר‬ ‫התפילה נעשית קשה עבורם‪ ,‬שהלא יסוד‬ ‫בקלות—‬‫והכול מוכן‪ ,‬נוח ונגיש להם גם‬ ‫מאחר שבחיי היום־יום נדמה להם שאינם צריכים להזדקק לאיש‪,‬‬‫שווער״‪,‬‬ ‫כלומר‪:‬‬ ‫דאַ ווענען אויך‬ ‫״אָ נקומען צום‬ ‫עלזהו המושג של‬ ‫נויה על ההכרה שהאדם אינו יכול לבדו; שהוא זקוק לבורא יתברך בכל נשימה ובכל צעד‪ ,‬עליו לפנות אליו‪ ,‬לבקש ממנו ולהישען יו‪.‬‬ ‫להגיע אל הקב״ה‪ ,‬לקבל ממנו את חיי ולתלות בו את כל צורכי‪ ,‬אולם בדור שבו האדם מתרגל ע"פ גזירת הבורא שהכול נגישיד‪,‬מבלי המתנה ובלי‬ ‫אויבערשטן״ ‪-‬‬ ‫כיר שאני זקוק‬ ‫יותר להבין מה פירוש לעמוד לפני השי״ת‪ ,‬לשאת אליו עיניים‬ ‫אחת‪,‬‬ ‫קשה לו‬ ‫נחלששל צורך‪ ,‬בקשה‪ ,‬הכנעה ותלות‪ ,‬כאשר כמעט כל צורך גשמי נענה בלחיצה‬ ‫המושג‬ ‫יגיעה‪,‬‬ ‫בתוכו‬ ‫מלכנו״‪,‬אם אין לצעיר מושג פנימי ובריא‬ ‫״אבינו אולם‬ ‫״מלוך על כל העולם כולובכבודך״‪,‬‬ ‫״המלך הקדוש״ ‪,‬‬ ‫גם בימים הנוראים‪ .‬אנו אומרים‬ ‫מאומה‪,‬‬ ‫מעצמו כך‬ ‫ולהרגיש שאין לו‬ ‫פירוש הדבר שנשמותיהם‬ ‫א מלכות‪ ,‬המילים נשארות אצלו מופשטות‪ ,‬בדור שבו עצם קבלת המרות נעשתה קשה‪ ,‬קשה יותר להתחבר גם לעול מלכות שמים‪,‬אין‬ ‫עבודתנו כהורים וכמחנכים‬ ‫נשמתםאלא שעולם המושגים שעליו בנויה התפילה אינו נבנה אצלם מעצמו‪,‬לכן גם‬ ‫צמאה לקשר‪.‬‬ ‫שייכות לתפילה‪ ,‬ליראה או למלכות שמים‪ .‬אדרבה‪,‬‬ ‫בסייעתא דשמיא את הדרך לחנכם‪ ,‬לכן אין די לומר לצעיר‪ :‬״עליך להתפלל״‪ ,‬צריך לעזור לו לזהות את‬ ‫בלבד‪,‬‬ ‫השי״ת‬ ‫לנואותם‬ ‫נאשים‬ ‫ה יותר; אולם אם נבין את מצוקתם ולא יאיר‬ ‫משאה ולהתחבר אל מקור‬ ‫להניח א‬ ‫הוא זקוק להשגחת הבורא‪ ,‬ללמדו כיצד לדבר עם השי״ת ולהראות לו שתפילה אינה רק חובה‪ ,‬אלא מקום שבו נשמתו יכולה ת‬ ‫חייה‪.‬‬ ‫לימודים הם הכשר לחינוך‬ ‫לימוד‪ ,‬תקנות‪ ,‬משמעת ומבחנים‪ ,‬כל אלה עדיין אינם עצם החינוך; הם‬ ‫קיימים‬ ‫מערכות‬ ‫להבדיל בבתי הספר של אומות העולם‬ ‫הכרחיים ‪-‬‬ ‫הנהגת מוסד והקניית ידיעות הן דברים גם‬ ‫ושיכולתם לשאת‬‫להבין שרגשותיהם של צעירי דורנו עדינים‪,‬‬‫דרכו״‬ ‫״חנוך לנער על פיעליו‬ ‫הכשר החינוך מתחיל במקום שבו המחנך פוגש את נפש הילד ומקיים ‪:‬‬ ‫רקלחינוך‪,‬‬ ‫וכלים‬ ‫צריך לברר מה עומד מאחורי‬ ‫הסבלנות וכוחות הנפש לכך‪ ,‬ולכן אין להגיב על כך רק בגערה‪,‬‬ ‫נערווען״ ‪-‬‬ ‫״איך האב נישט קיין אין לי‬ ‫בלשונם הם אומרים ‪:‬‬ ‫עול עדיין זקוקה לבנייה‪,‬‬ ‫התרגל לברוח מכל מאמץ?לאחר‬ ‫מוצף? האם אינו מבין את התכלית? האם מעולם לא בנה יכולת להתמיד? האם הדרישה גדולה מכפי כליו הנוכחיים? או שמא הוא‬ ‫״אין הקב״ה בא בטרוניא‬ ‫אמר חז״ל‬‫הקושי‪ ,‬אפשר לבנות לו בהדרגה יכולת לשאת עול‪ ,‬להתמיד ולקבל אחריות‪ ,‬אין הקב״ה דורש מן האדם את מה שאינו בכוחו‪ ,‬כמ‬ ‫אין לשבור אותובשם‬‫מתאים דרך העמל לכליו של התלמיד‪,‬‬ ‫החינוך הנכון אינו מוותר על העמל‪ ,‬אך את‬ ‫״אָ דָ ם לְ עָ מָ ל יּוּלָד״ (איוב ה‪ ,‬ז')‬ ‫אך מאידך נאמר‬ ‫עםבריותיו״ (עבודה זרה ג‪).‬‬ ‫לת העול‪ ,‬אבל גם אין ללמדו שכל קושי מוכיח שהדבר אינו שייך אליו‪.‬‬ ‫כינוס לקבלת אחריות‪,‬‬‫שכוח גם‬‫ובצדק‪ ,‬מסיבת הכרת הטוב לצוותי החינוך‪ ,‬הם ראויים להערכה עמוקה על מסירותם במשך השנה‪ ,‬אולם לצד הכרת הטוב אסור ל‬ ‫ראוי גם להעמיד ועד פועל‬‫המתאימי‬ ‫ם‪.‬‬ ‫סד יקיימו בסוף השנה או לפני פתיחת השנה החדשה אסיפה יסודית של ההנהלה‪ ,‬המחנכים‪ ,‬המשפיעים ואנשי המקצוע‬ ‫תהיה רק לקבוע מערכת לימודים‪ ,‬תקנות‪ ,‬זמני כניסה‬ ‫האסיפה‬ ‫תובת מרכזית מעל הוועדות הפרטיות‪ ,‬ותפקידו להכניס אור‪ ,‬תיאום ואחריות בעבודת החינוך‪ ,‬מטרת לא‬ ‫אילו מושגי יסוד ביהדות אינם‬ ‫ממה הם סובלים ומה מכביד עליהם?‬ ‫אלא לערוך חשבון נפש חינוכי אמיתי מהו מצבם הרוחני‪ ,‬הלימודי‪ ,‬החברתי והרגשי של התלמידים?‬ ‫קיימת בבית המדרש ״רתחא דאורייתא״ בריאה וחיות בלימוד?‬ ‫אישיותם?‬ ‫נלמד קבלת עול בלי לשבור אתהאם‬ ‫אלקים?‬ ‫נחבר אותם לתפילה‪ ,‬לתורה ולקרבת כיצד‬ ‫להם?‬ ‫כיצד‬ ‫ברורים‬ ‫איזה ציור של בחור בוגר‪,‬‬ ‫אותם למעבר אל הישיבה הקטנה‪ ,‬לא רק למבחן הקבלה אלא לחיי הישיבה עצמם?‬ ‫כיום?‬ ‫מכינים‬ ‫מצבם‬ ‫כיצד‬ ‫יזה חינוך חסר לתלמידי כיתות ח׳ וט׳ לפי‬ ‫נמדוד בסוף השנה לא רק מה הספיקו ללמוד‪ ,‬אלא מה נקנה בנפשם?שלמה‬ ‫כיצדתלמיד?‬ ‫כלים מעשיים יקבלו המחנכים כדי להגיע לכל‬ ‫בתוכם?‬ ‫אחראי ועובד ה׳ אנו בונים אילו‬ ‫להכיר י')את צורכי בעל החיים הנתון לאחריותו‪ ,‬כל שכן שהמחנך צריך להכיר את נפש תלמידו‪ ,‬את כוחותיו ואת הדרך‬ ‫האדם(משלי יב‪,‬‬ ‫על ְמתֹו״‬ ‫אם ְּבהֶ‬ ‫״יֹודֵ ‪:‬עַ צַ ִּּדיק נֶפֶ ׁש‬ ‫המלך אמר‬ ‫הכוונה לוותר על האמת‪ ,‬אלא ללמוד‬ ‫איןסה‪,):‬‬ ‫אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע (יבמות‬ ‫חז״לשמצווה על אדם לומר דבר הנשמע‪ ,‬כך מצווה על‬ ‫שבה יוכל לקבל‪ .‬וכן אמרוכשם‬ ‫צד‪ ,‬מתי ובאיזו לשון לאומרה‪ ,‬כדי שתוכל להיכנס אל לב השומע‪.‬‬ ‫שיחות פתוחות אינן סתירה לקבלת עול‬ ‫שקבלת עול תורה ומצוות תלויה בכך שהאדם יבין תחילה כל פרט‪.‬‬ ‫משמעותם‪ .‬אין‬ ‫יחות פתוחות וישרות שבהן יוכלו הצעירים לברר את יסודות היהדות ולהבין את הכוונה‬ ‫בבד עם קבלת העול‪ ,‬מוטלת על המחנך האחריות לבנות‬ ‫(שמותבד‬ ‫כד‪ ,‬ז')‬ ‫ֲשה וְנִּ ְׁשמָ ע אולם‬ ‫ה׳ע ֶ‬ ‫ֲׁשר ִּּדּבֶ ר ַנ‬ ‫טעמיוֹל א ֶ‬ ‫כ‬ ‫עליו ה׳ גם כאשר עדיין אינו משיג את כל‬ ‫מקבל רצון‬ ‫יהודי את‬ ‫אין די בידיעה שכלית;‬ ‫ׁשבֹתָ אֶ ל לְבָ בֶ ָך״ (דברים ד‪ ,‬לט)‪,‬‬ ‫נאמר ‪ְ:‬ע ָת הַ יֹום וַהֲ ֵ‬ ‫מתקשר‪,‬הדבר יקר וכיצד הוא מחבר אותו אל השי״ת‪.‬וכך ״ ְויָדַ‬ ‫בתלמיד כלי פנימי‪ :‬שיבין אל מה הוא מדוע‬ ‫נתפסתכמערכת חיצונית שנועדה רק‬ ‫הפנימי מתברר היטב‪ ,‬גם פרטי ההנהגה והמסגרת נופלים במקומם הנכון‪ ,‬המסגרת אינה עוד‬ ‫היסודאל הלב‪,‬‬ ‫הדברים‬ ‫כאשר‬‫צריך להשיב את‬ ‫הסברה משלה‪ ,‬ובוודאי יש בכך תועלת‪ ,‬שהם‬ ‫כמעט לכל קהילה יש עיתון‪ ,‬גיליון או מערכת‬ ‫בתוכה‪,‬‬ ‫הקדושה ומאפשר לנשמה לצמוחאמנם‬ ‫השומר‬ ‫להגביל את האדם‪ ,‬אלא ככלי על‬ ‫בכך‪,‬״בדרך היתר״ יכול להגן מפני השפעות חיצוניות‪ ,‬אך אינו מחליף‬ ‫חומרדיהניתן‬ ‫חומר קריאה נקי ומותר ומרחיקים אותם ממקורות שאינם ראויים‪ ,‬אולם אין‬ ‫מעניקים‬ ‫לצעירים‬ ‫ועדייןעל צימאונה של נשמתו‪ ,‬הדבר נוגע במיוחד לאותם צעירים שכל‬ ‫להשיב‬ ‫מותרת‬ ‫המקרבת את הלב לעבודת המקום ברוך הוא‪ .‬אפשר לספק לאדם תעסוקה לא‬ ‫ימית עבודה‬ ‫טפלים או סיסמאות שאינן משיבות‬ ‫יצוני אינו מדבר אליהם‪ ,‬לעיתים הם יושבים בשקט‪ ,‬אך בלבם מצטברים כעס‪ ,‬ריחוק ותסכול‪ ,‬הם מרגישים שמציעים להם דברים‬ ‫עליה‪ ,‬הם אינם מבקשים‬‫מבקשים אמת עמוקה יותר‪ ,‬אך אינם מוצאים מקום בטוח שבו יוכלו לדבר‬ ‫פעמים‬‫עול‪,‬הם‬ ‫רבות‬ ‫שהמבקשים לפרוק‬ ‫על צימאונם הפנימי‪ ,‬אין פירוש הדבר ם‬ ‫כאשר מעניקים להם‬‫יותר‪ ,‬אם אין מקשיבים להם‪ ,‬עלול הכאב להצטבר ולהפוך לזלזול ולריחוק‪ ,‬אולם‬ ‫עמוקה‪ ,‬חיה‬ ‫רח פחות יהדות; לפעמים הם מבקשים לפגוש יהדותואמיתית‬ ‫המבקשת משמעות‪ ,‬אמת וחיבור‪.‬‬ ‫של הקשבה‪ ,‬בירור והדרכה‪ ,‬אפשר לגלות שבתוך הכעס מסתתרת נשמה‬ ‫כח)‪ .‬שבו לא ידברו רק על מה שאסור ומה‬ ‫מקום‬ ‫ֱֹלקים לִּ י טֹוב״ (תהלים עג‪,‬‬ ‫ַאֲנִּי ִּק ְרבַ ת א ִּ‬ ‫של ‪:‬‬ ‫רך ליצור בתוך המוסדות והקהילות מקום שבו יוכל הצעיר לפגוש את המציאות ״ו‬ ‫המידות וכיצד לבנות‬ ‫הלב‪ ,‬כיצד למצוא חיות בתורה‪ ,‬כיצד לעבוד על‬ ‫להתפלל‬ ‫אינו מקובל‪ ,‬אלא גם על עצם הקרבה אל השי״ת; מקום שבו ילמדו כיצד מתוך‬ ‫שמותר‪ ,‬מה‬ ‫מקובל ומה‬ ‫הבאים‪ ,‬שרבים מהם עומדים על חוט השערה‪ ,‬אם לא ניתן להם‬ ‫והצלת‬‫הדורות‬ ‫דרך החסידות‪ ,‬אין זו תוספת צדדית לעבודת החינוך‪ ,‬זוהי הצלת נפשות‬ ‫ואלאל‬ ‫אמיתי‬ ‫הצדיק‬ ‫קשר‬ ‫התורה‪,‬החסידות וקרבת האלקים‪ ,‬הם מגלים שהאור שחיפשו‬ ‫התפילה‪,‬‬ ‫הםעומק‪ ,‬משמעות וחיבור במקומות זרים‪ .‬כאשר הם טועמים את מתיקות‬ ‫לחפש‬ ‫אמיתית‪,‬‬ ‫עלולים‬ ‫פנימיות‬ ‫ובמסורתאבותיהם‪.‬‬ ‫נמצא בתוך ביתם‬ ‫ועד פועל מרכזי לענייני חינוך‬ ‫התלמידים‪,‬פעולה טובה הנעשית למען‬ ‫כל‬ ‫עדי חינוך בכל מוסד‪ ,‬וכל ועד משתדל במסירות‪ ,‬שלא על מנת לקבל פרס‪ ,‬לסייע ככל האפשר להצלחת המוסד ולרווחת‬ ‫אולם‪ ,‬לצד הוועד הפרטי של כל מוסד‪ ,‬יש מקום‬ ‫ישראל יקרה מאוד‪ ,‬ועלינו להכיר טובה לכל העוסקים במלאכת הקודש ומקדישים מזמנם ומכוחותיהם לטובת הכלל‬ ‫מטרתו לבטל את סמכותם של הוועדים‬ ‫הרחבה‪,‬‬ ‫בקשר עם כלל מוסדות החינוך של הקהילה ויתבונן בתמונה אין‬ ‫חינוך״ ‪,‬‬ ‫שיעמוד‬ ‫״ועד פועל מרכזי לענייני‬ ‫להקים בתוך כל קהילה‬ ‫חיד‪,‬הילהעמיד לרשותם ניסיון וכלים‬ ‫הם את אחריותם או להתערב בכל פרט‪ .‬תפקידו לסייע להם לראות דברים שאינם נראים תמיד מתוך העיסוק היום־יומי במוסד‬ ‫ושופר לצורכי התלמידים והמחנכים‪ ,‬ויביא לפני כל ועד מקומי את הנושאים‬‫לאשורה‬ ‫ישמש פה‬ ‫המציאות‬ ‫הוועד המרכזי יכיר את ‪,‬‬ ‫וליצור רצף ושיתוף פעולה בין כל שלבי החינוך‪,‬‬ ‫סגרת לצורכי התלמיד או למצוא‬ ‫מן הכוח אל הפועל במוסד שבאחריותו‪ .‬במקום הצורך יציע להוסיף תוכניות‪ ,‬להשלים כלים חסרים‪ ,‬לשנות דרכי פעולה‪ ,‬להתאים מ‬ ‫הכתורה‪ ,‬באחריות‪ ,‬בשיקול הדעת ובשמירה מלאה על כבודם ופרטיותם של הנוגעים בדבר‪.‬‬ ‫דעת‬ ‫יותר—‬ ‫בהדרכת‬ ‫מתאים‬ ‫עבורו מקום ול‬ ‫הישיבות הקטנות ישבו עם מנהלי ומחנכי תלמודי התורה‪ ,‬כדי לדון במצבם של‬ ‫השונים‪:‬‬ ‫מנהלי‬ ‫מתפקידיו החשובים של הוועד יהיה להפגיש בין האחראים על שלבי החינוך‬ ‫מנהלי‪ ,‬הישיבות הגדולות ישבו עם מנהלי הישיבות‬ ‫העולים‪ :‬מהם הכוחות שהם מביאים עמם‪ ,‬אילו קשיים חוזרים על עצמם ומה חסר להם לקראת המעבר לישיבה‬ ‫מדריכי חתנים ואנשי חינוך העוסקים‬ ‫רר כיצד מגיעים הבחורים לשלב הבא‪ ,‬מה כבר נקנה בהם ומה עדיין דורש חיזוק בלימוד‪ ,‬בתפילה‪ ,‬באחריות ובבגרות האישית‪,‬‬ ‫חסרלקראת קבלת אחריות על בית‬‫אין ישתפו את מנהלי הישיבות הגדולות במה שהם פוגשים אצל הבחורים היוצאים מהישיבה‪ :‬אילו יסודות נבנו היטב‪ ,‬ומהלהם‬ ‫המפגשים אינה להעביר ביקורת ממוסד אחד למשנהו או‬ ‫התפתחותן‪,‬‬ ‫יהודי‪,‬רצף מתאים גם בבתי החינוך לבנות‪ ,‬מתוך התחשבות בצורכיהן‪ ,‬בדרכן ובשלבי מטרת‬ ‫ך זו יתקיים‬ ‫מן המציאות‪ .‬כל שלב בחינוך רואה את פירותיו של השלב שקדם לו‪ ,‬ולכן בידו להעניק לו משוב יקר שאינו ניתן להשגה בדרך‬‫הקודם‪,‬‬ ‫השלבללמוד‬ ‫המטרה היא‬ ‫להטיל אשמה על‬ ‫וכאשר מדריך חתנים מתאר אילו יסודות‬ ‫לתלמידים המגיעים אליו‪ ,‬אין זו תלונה אלא הזדמנות להכנה טובה יותר‪,‬‬ ‫חסר ח׳ט'‬ ‫מהכיתה‬ ‫מנהל ישיבה קטנה מספר למחנכי‬‫אחרת‬ ‫כאשר‬ ‫תיבנה שרשרת של אחריות‪ :‬לא כל מוסד יסתפק‬ ‫שקדמו לכך‪,‬‬ ‫כך‬ ‫תקשורת ובניין הבית חסרים אצל בחורים מסוימים‪ ,‬יש בדבריו חומר למחשבה עבור שנות הישיבה‬ ‫אה התלמיד כל זמן שהוא נמצא בין כתליו‪ ,‬אלא ישאל גם כיצד הוא מתפקד בשלב הבא‪ ,‬ומה נשאר בו לאחר שעזב את המוסד‪.‬‬ ‫לפעול בשותפות ובאחריות‬ ‫ולא‪-‬בעלים על הילד או על החינוך‪ ,‬עליהם‬ ‫מלמד‪ ,‬מנהל וחבר ועד הוא פועל ושליח במלאכת הקודש‬ ‫כולם הוא‪:‬‬ ‫הכלל שצריך לעמוד לנגד עיני כל‬ ‫הקב״ה‪ ,‬אשר הופקדו בראש ובראשונה בידי הוריהם‪ ,‬וההורים מוסרים חלק ממלאכת החינוך בידי המלמדים‪,‬‬ ‫בשנה‬ ‫פעםשל‬ ‫כדי בניו‬ ‫הם‬ ‫מהם‪,‬‬‫הילדים‬ ‫יחד עם ההורים‪ ,‬ולא במנותק‬ ‫הסמכות שניתנה לבעלי התפקידים‬ ‫מוסדות‪ .‬משום כך הבית והמוסד אינם שני צדדים הנאבקים זה בזה‪ ,‬אלא שותפים הנושאים יחד באחריות לנפש הילד ולעתידו‪,‬‬ ‫רך דפעולה כאשר מתברר שהדרך‬ ‫ואחריות‪ ,‬ולא בעלות‪ .‬לכן צריך כל אחד להיות מוכן להקשיב להורים ולתלמיד‪ ,‬להתייעץ‪ ,‬ללמוד מניסיונם של אחרים ואף לשנות‬ ‫אינה פירושה שההורים מנהלים את סדרי המוסד או שהמוסד מסיר מעצמו אחריות‪ .‬לכל צד תפקיד וסמכות משלו‪ :‬ההורים‬ ‫מטרתה‪,‬‬ ‫שותפות‬‫זאת‪,‬את‬ ‫משיגה‬ ‫הקיימת אינהעם‬ ‫אפשלקבל תמונהשלמה יותר‬ ‫ם ואת תולדות חייו‪ ,‬ואילו המחנכים רואים אותו בתוך המסגרת הלימודית והחברתית‪ .‬רק כאשר מצרפים את שתי נקודות המבט ר‬ ‫ולהעניק לילד הדרכה נכונה‪.‬‬ ‫יעניק‪ ,‬להם ניסיון‪ ,‬הדרכה‪ ,‬אנשי מקצוע וראייה רחבה; ובה‬ ‫העומד נגדם‬ ‫כזי יהיה כתובת מסייעת לוועדים הפרטיים כאשר הם מתקשים למלא את תפקידם‪ ,‬ולא גוף הוא‬ ‫יהיו אנשים מבוגרים ובעלי ניסיון‪ ,‬נבונים‪ ,‬מקשיבים ומבינים בחינוך; אנשים שאינם‬ ‫אחריות‪,‬‬ ‫עליההוועד‬ ‫ידאג שלא תישאר בעיה מערכתית בלי כתובת ובלי מי שנושאחברי‬ ‫מערכתי‪,‬די שהוועד יתכנס רק לאחר‬ ‫אין‬ ‫היודעים לשאת בעול עם התלמיד‪ ,‬ההורים והמחנכים‪ ,‬ויכולים להבחין בין בעיה פרטית לבין תופעה כללית הדורשת שינוי‬ ‫שותפות אמיתית מתחילה כאשר כל צד מפסיק לשאול‬ ‫בעיה חמורה‪ .‬עליו לפעול בקביעות‪ ,‬לעקוב אחר המציאות‪ ,‬לזהות סימנים מוקדמים ולהקדים רפואה למכה‪,‬‬ ‫ם‪ ,‬ומתחיל לשאול‪ :‬מה זקוק הילד מאתנו כעת‪ ,‬ומה מוטל על כל אחד מאתנו לעשות כדי לסייע לו?‬ ‫מחברים אותם לתורה ולתפילה מתוך חיות ולא רק מתוך‬ ‫והמצוות?‬ ‫מכניסים בלב הצעירים את פנימיות התורה כיצד‬ ‫החינוך‪:‬‬ ‫כיצד‬ ‫רתו המרכזית תהיה להתבונן ברצינות בפנימיות‬ ‫כיצד מעניקים מקום מכובד‬ ‫בונים מידות טובות‪ ,‬אהבת חברים‪ ,‬אחריות ויראת שמים?‬ ‫אישיותם?‬ ‫מלמדים אמונת חכמים‪ ,‬התקשרות וקבלת עול בלי לשבור את כיצד‬ ‫כיצד הרגל?‬ ‫מזהים תלמיד שאינו מוצא את מקומו לפני שהקושי הופך למשבר?כיצד יוצרים‬ ‫ולהדריך?‬ ‫כיצד‬ ‫מכשירים מחנכים להקשיב‪ ,‬להבין‬ ‫האמת?‬ ‫לשאלות‪ ,‬ובו בזמן מכוונים אותן אל כיצד‬ ‫הוועד הפועל המרכזי אינו נועד רק לטפל בבעיות לאחר‬ ‫והקהילה?הופכים את העיקר לעסק גדול‪ ,‬חי ומושך?‬ ‫תוף פעולה בריא בין ההורים‪ ,‬המחנכים‪ ,‬הנהלת המוסד וכיצד‬ ‫לסייע לוועדים הפרטיים למלא את שליחותם‪ ,‬ליצור אחריות ורצף בין שלבי החינוך ולהתבונן מראש כיצד לבנות סביבה שבה יוכל כלתלמיד לגדול‪,‬‬ ‫שנוצרו‪,‬‬ ‫הוא נועד‬ ‫להשתייך ולהתחבר אל התורה ואל עבודת ה׳‪.‬‬ ‫הצעה מעשית‪ :‬שעה שבועית לבירור יסודות היהדות‬ ‫הפנימים‪,‬שעה נראה הרעיון בעיני רבים כדבר זר ורחוק; אולם‬ ‫כעשר שנים דרשתי ועוררתי על הצורך בתוכנית מסודרת ללימוד יסודות היהדות ולבירור מושגיה באותה‬ ‫הכללים‪ ,‬המנהגים‪ ,‬ההוראות והמסגרות‬ ‫רבים—‬ ‫מצב כואב שבו צעירים עשויים לדעת פרטים את‬ ‫החינוך‪,‬‬ ‫ם כבר מודים רבים כי מדובר בחיסרון גדול המורגש מאוד בעולםנוצר‬ ‫יודעים‪ :‬מה צריך לעשות‪ ,‬אך לא תמיד מבינים מדוע; מכירים את צורת החיים‬ ‫ם חשים—קשר פנימי למשמעותם ואינם מבינים תמיד את היסודות שעליהם הם בנויים‬ ‫אינם מחוברים אל הפנימיות העומדת מאחורי הדברים‪.‬‬‫הכול—‬ ‫יודעים כמעט אך‬ ‫היהודיים‪ ,‬אך עדיין לא גילו את הנשמה והחיות שבתוכה‪,‬‬ ‫כיתה שבועית קבועה לבירור מושגי היסוד ביהדות‪,‬אין הכוונה‬ ‫נים התברר שהצורך לא פחת‪ ,‬אלא נעשה דחוף יותר‪ .‬לכן‪ ,‬כעצה טובה‪ ,‬ראוי לשקול להכניס בכל שעה‬ ‫שר לתפקיד זה—אדם היודע‬ ‫למד הקבוע עול נוסף או לחייבו להכין ולמסור מקצוע חדש לצד תפקידיו הרבים‪ .‬לשם כך ייכנס לכיתה מחנך או משפיע מיוחד שהוכ‬ ‫השעה ותוכניתה יותאמו לגילם‪ ,‬להבנתם‪ ,‬לשפתם ולמצבם‬ ‫התלמידים‪,‬‬ ‫ה חיה ובהירה‪ ,‬לעורר מחשבה‪ ,‬להקשיב לשאלות ולקרב את מושגי האמונה והיהדות אל לב תוכן‬ ‫המלמד הקבוע ישב בכיתה בזמן‬ ‫‪ .‬אין דומה שיחה עם ילדים צעירים לבירור עם בחורי ישיבה; בכל גיל יש להשתמש בשפה‪ ,‬בדוגמאות ובכלים המתאימים לעולמו‪,‬‬ ‫ותםאומה חסר להם בהבנת‬ ‫ביצירת אווירה של הקשבה ובשמירת הסדר והמשמעת‪ ,‬ובד בבד ילמד מתוך דברי התלמידים מה מעסיק אותם‪ ,‬אילו שאלות מטרידות‬ ‫יום‪ .‬כך לא תישאר‬‫היהדות‪ ,‬בין המחנך המיוחד‪ ,‬המביא עמו את התוכנית ואת כלי ההדרכה‪ ,‬לבין המלמד הקבוע‪ ,‬המכיר את תלמידיו ואת מצבם מדי‬ ‫יסודותשותפות‬ ‫רך זו תיווצר‬ ‫די להוסיף עוד שיעור למערכת; צריך ליצור שעה שבה‬ ‫המוסד‪,‬‬ ‫רוע חד־פעמי המנותק משאר חיי הכיתה‪ ,‬אלא תהיה חלק מן העבודה החינוכית המתמשכת של אין‬ ‫שואל‪ ,‬מבין ומתחיל לחוש כי הדברים נוגעים לחייו‪.‬‬ ‫התלמיד פוגש את נשמתה של היהדות—‬ ‫עליהם בנויים כל חיי היהודי‪:‬‬ ‫ה ללמד את פרטי מנהגי החסידות והנהגות הקהילה‪ ,‬שהרי כל מוסד כבר מלמד אותם לפי דרכו ומסורתו‪ .‬מטרתה לברר את היסודות ש‬ ‫מהי אמונת חכמים?‬ ‫מהי קדושת ישראל?‬ ‫כיצד עובדים על המידות?‬ ‫מהי הכרת הטוב?‬ ‫השי״ת?פירוש לקבל עול מלכות שמים?‬ ‫בה׳?מתפללים וכיצד פונים אל מה‬‫מהי אמונהמדוע‬ ‫לא תהיה דרשה נוספת שבה המבוגר מדבר והתלמידים‬ ‫טוב״?‬ ‫השעה‬ ‫״ואני קרבת אלקים לי‬ ‫ומה? פירוש לחיות בהרגשה של‬ ‫כיצד התורה והמצוות מחברות את האדם אל הבורא‬ ‫לתת לתלמידים אפשרות לשאול‪ ,‬אך גם להדריך את‬ ‫הקרוב‪,‬‬ ‫לשתוק‪,‬משילוב של דברי תורה‪ ,‬סיפור‪ ,‬משל‪ ,‬שאלה פתוחה‪ ,‬התבוננות וכלי מעשי לשבועצריך‬ ‫תהיה בנויה‬ ‫היאחייבים‬ ‫התוכנית שונה‪ .‬עם ילדים צעירים ידברו בשפה פשוטה על כך שהשי״ת אוהב אותם‪ ,‬שומע את תפילתם ונותן‬ ‫תהיה ומצוות‪,‬‬ ‫עול תורה‬ ‫בכל גיל‬ ‫השאלות אל נקודת האמת ואל קבלת‬ ‫הישיבות אפשר להעמיק בקבלת עול‪,‬‬ ‫ת כוחותיהם‪ .‬עם תלמידים מבוגרים יותר יבררו מושגים של בחירה‪ ,‬אחריות‪ ,‬תפילה‪ ,‬ניסיון‪ ,‬אמונה והשגחה פרטית‪ .‬עם בחורי‬ ‫ליצור מקצוע נוסף שעליו מקבלים ציון‪ ,‬אלא לפתוח חלון לנשמתו של התלמיד‪.‬‬ ‫אלקים‪,‬‬ ‫הכוונה‬ ‫לקרבת‬ ‫חכמים‪ ,‬מטרת החיים‪ ,‬עבודת המידות והקשר שבין עמל התורה אין‬ ‫תפילה את מקור חייו‪,‬המוסד‬ ‫ת לא תימדד רק בידיעותיו‪ ,‬אלא בכך שהוא מתחיל לדבר בשפה של אמונה‪ ,‬לשאול שאלות נכונות‪ ,‬להרגיש שייכות ולראות בתורה וב‬ ‫אֱֹלקים לִּ י טֹוב״‪.‬‬ ‫ִּ‬ ‫שיוכל לומר מעצמו‪ :‬״וַאֲנִּ י ִּק ְרבַ ת‬ ‫הצורה—‬ ‫את צורת החיים היהודיים והחסידיים; השעה המיוחדת תסייע לתלמיד לגלות את הנשמה שבתוך עד‬ ‫התלמידיםרק ציונים ומשמעת‪ ,‬אלא‬ ‫לא‬ ‫מיפוי שנתי של מצב‬‫שהדברים לא יישארו בגדר התעוררות בלבד‪ ,‬ראוי לקבוע כמה צעדים מעשיים‪,‬‬‫כדי החינוך‪:‬‬ ‫כלים מעשיים לוועדי‬ ‫פתוחה ‪:‬התלמידים יוכלו לדבר על אמונה‪ ,‬תפילה‪ ,‬ניסיונות‪ ,‬שאלות והתמודדות‪,‬‬ ‫קבוע שבו‬‫שבועית‬ ‫שיחה זמן‬ ‫לה‪ ,‬חיבור לתורה‪ ,‬מצב רגשי‪ ,‬כישורים חברתיים ותחושת שייכות‪,‬‬ ‫תלמיד יהיה אדם בוגר ואמין שאליו יוכל לפנות באופן אישי ושיכיר אותו לאורך זמן‪,‬הכנה למעברים‪:‬בניית‬ ‫משפיע קבוע‬ ‫מחנך או לכל‬ ‫בלי לחשוש שיישפטו על עצם שאלתם‪,‬‬ ‫כיצד להקשיב‪ ,‬לזהות מצוקה‪ ,‬להבחין בין שאלה‬ ‫המחנכים‪:‬‬ ‫הכשרת ללמד‬ ‫יוחדת לתלמידי כיתות ח׳ וט׳ לקראת הישיבה הקטנה‪ ,‬ולא להסתפק בהצלחה במבחן הקבלה‪,‬‬ ‫שיעורים ושיחות על אמונה‪ ,‬תפילה‪ ,‬מלכות שמים‪ ,‬קבלת עול‪ ,‬קדושת ישראל‪ ,‬חסידות‪,‬‬ ‫מושגי יסוד‪:‬‬ ‫נה לבין תנועה של פריקת עול‪ ,‬ולהשיב בלי לחץ ובלי שבירה‪,‬בירורסדרת‬ ‫בסוף השנה‬ ‫בדיקת התוצאה החינוכית‪:‬‬‫אליהם‪ :‬רק בשעת בעיה‪ ,‬אלא לבנות שותפות קבועה שבה הבית והמוסד פועלים יחד‪,‬‬ ‫לפנותההורים‬ ‫קשר עם‬ ‫לא‬ ‫התקשרות ואהבת חברים‪.‬‬ ‫לקבוע מי אחראי לכל החלטה‪ ,‬מתי‬ ‫מעקב ולא רק החלטות‬ ‫ק כמה דפים נלמדו‪ ,‬אלא מה התלמיד קנה בנפשו‪ ,‬אילו כוחות פיתח ומהי מידת חיבורו לתורה ולעבודת ה׳‪.‬‬ ‫בדק התקדמותה ומה עושים כאשר כלי מסוים אינו פועל‪.‬‬ ‫להגיע אל ״גם כי יזקין״‬ ‫יתפלל גם כשאין משגיח העומד‬ ‫של מוסד חינוכי אינו רק כיצד נראה התלמיד כל זמן שהוא נמצא בין כתליו‪ .‬המבחן הוא מה יישאר בתוכו לאחר שיצא מהם‪ :‬האם‬ ‫טובבגם כשאין מי שכופה עליו?‬ ‫ם ילמד גם כשאין מבחן? האם יישאר מחובר לצדיק ולדרך החסידות כאשר יפגוש שאלות וקשיים? האם יבחר‬ ‫די לשמור על הצעיר מן החוץ; צריך להדליק בו אור מבפנים‪ .‬הגדר מגינה עליו‪ ,‬אבל החיות הפנימית מעניקה לו רצון להישאר‬ ‫ממנה״‪.‬‬ ‫יסורלכך אין‬ ‫להגיע‬ ‫יזקין לא‬ ‫״גם כי כדי‬ ‫זהו‬ ‫הנראים‪ .‬מרוחקים אינם מבקשים לעזוב את דרך אבותיהם; הם מבקשים שיגלו להם את נשמתה‪ .‬אם נעניק להם תורה עם לב‪ ,‬תפילהעם‬ ‫הצעירים בה בית‬ ‫בתוכה ולהרגיש‬ ‫רבים מן‬ ‫ומאירים‪,‬די לומר לצעיר במה עליו להאמין;‬ ‫לא‬ ‫אמת והדרכה שיש בה הבנה ונשיאה בעול‪ ,‬נוכל בעזרת ה׳ לחברם אל מקור חייהם ולהעמיד דורות נאמנים‪ ,‬בריאים‬ ‫נשמתה‪,‬המחשבה המוטל על כל מחנך ועל כל ועד חינוך‪:‬‬ ‫עזור לו לטעום כיצד האמונה מחיה אותו‪ .‬לא די ללמדו את צורת החסידות; צריך לפתוח בפניו את זהו דבר‬ ‫ַם‪ :‬כִּ י יַזְ ִּקין ל ֹא יָסּור ִּממֶ נָה״ודי בזה למבין‪.‬‬ ‫שיתקייםגבו‬ ‫״‬ ‫עד‬ ‫ד להחזיק את הילד בתוך המסגרת היום‪ ,‬אלא כיצד לבנות בו תורה‪ ,‬אמונה וחיות שילוו אותו כל ימיו—‬ ‫סיום — ִחזְ ק ּו וְ ִא ְמצ ּו‬ ‫ֱֹלקיָך הּוא הַ הֹ לְֵך ִּעמָ ְך‪ ,‬ל ֹא י ְַר ְפָך וְל ֹא ַיעַ זְ בֶ ָך (דברים לא‪ ,‬ו') אי' בפרי הארץואתם‬ ‫בפרשתנו‪:‬אַ ל ִּת ְיראּו וְאַ ל תַ עַ ְרצּו ִּמ ְפנֵיהֶ ם‪ ,‬כִּ י ה׳ א ֶ‬ ‫האמוריםקּו ו ְִּא ְמצּו‪,‬‬ ‫ִּחזְ‬ ‫אסיים בדברי החיזוק‬ ‫יחפצוןלבבכם כל המייחלים לה׳; התאחדו כולכם כאחד לעבוד את ה׳ שכם אחד‪ ,‬בלב אחד‪ ...‬חדשים‬ ‫אלקיםואמצו‬ ‫חינו הדבקים בה׳ אלקים חיים‪ ,‬כל אשר קרבת‪ ...‬חזקו‬ ‫אמונתם;ה׳ אמת לעולם תעמוד‪ ,‬באמונת צדיקים יחיו לעד״ (פרי הארץ‪ ,‬מכתב מא)‪,‬וכן כתב בנתיב מצוותיך‬ ‫״אחיי ורעיי‪ ,‬על כל מדרגה ומדרגה של‬ ‫לבקרים רבה בדבר‬ ‫ולה שמלא כל הארץ‬‫שאיש הישראלי משיג יש מקודם ניסיונות‪ ,‬והוא על ידי קטנות והסתלקות החיות לגמרי‪ ,‬ונשאר כאבן דומם; וצריך לחזק עצמו באמונה גד‬ ‫פתאום וברגע‪ ...‬אחיי‪ ,‬חזקו ואמצו; טעמו וראו כי טוב ה׳‪ ...‬דן את כל האדם לכף זכות‪ ,‬ושמור פיך ולשונך‬ ‫אור אלקי‬ ‫בפתע‬‫כבודו‪ ,‬ויצפה לישועה בלב אמת‪ ,‬ואז יאיר עליו‬ ‫מלדבר שום דבר רע על איש ישראלי״ (נתיב מצוותיך‪ ,‬שביל התורה‪ ,‬נתיב א‪ ,‬אות יג)‪.‬‬ ‫אנומיד את פרי עמלנו‪ .‬כל מדרגה חדשה‬‫רואים‬ ‫ים במיוחד אל העוסקים במלאכת החינוך‪ .‬אל לנו להיבהל מן הניסיונות ומקשיי הדור‪ ,‬ואל לנו ליפול לייאוש כאשר אין‬ ‫מאיר לפתע אור‬‫תלמיד לכף זכות וממשיכים לצפות לישועת ה׳ ‪-‬‬ ‫וברת תחילה דרך ניסיון‪ ,‬קטנות והסתר; אולם כאשר מתחזקים באמונה‪ ,‬מתאחדים בלב אחד‪,‬לדנים כ‬ ‫צדיקים‪ .‬לא אדם יחיד יכול‬ ‫בנשמותיהם של ילדי ישראל‪ ,‬לחזק את המחנכים‪ ,‬להקשיב להורים ולתלמידים ולפעול יחד מתוך אהבת ישראל‪ ,‬אחריות ואמונת‬ ‫להאמיןחדש‪,‬‬ ‫ניסיונם של המחנכים‪ ,‬מסירותם של ההורים‪ ,‬אחריותם של המוסדות והדרכתם של מנהיגי ישראל‪,‬‬ ‫אתאחד‪,‬‬ ‫יחדבלב‬‫אחד‪,‬‬‫ולשלב‬ ‫שכם‬ ‫לשאת לבדו את משא הדור; עלינו להתאחד‬ ‫הילד עשויות להתגלות‬ ‫מלאכה של יום אחד‪ ,‬ואין הצלחתו נמדדת רק במה שנראה לעין מיד‪ .‬כל מילה טובה‪ ,‬כל הקשבה אמיתית וכל נקודת אור הנכנסת בלב‬ ‫להתחיל את שנת הלימודים החדשה מתוך אחדות‪ ,‬אמונה‪ ,‬יישוב הדעת וסייעתא דשמיא; שנדע להעמיד‬ ‫ממנה״‪,‬‬ ‫שנזכה‬ ‫יסור‬ ‫רצון‬ ‫ויהילא‬ ‫אחר שנים ולהתקיים בו‪ :‬״גם כי יזקין‬ ‫מלאים אמונה‪ ,‬חיות‪ ,‬מידות טובות‬ ‫רה ללא פשרה‪ ,‬ובד בבד להאירם בשפה החודרת אל לב בני הדור; ושנזכה לראות בנים ובני בנים הולכים בדרך התורה והחסידות‪,‬‬ ‫אֱֹלקיָך הּוא הַ הֹ לְֵך ִּעמָ ְך; ל ֹא י ְַר ְפָך וְל ֹא יַעַ זְ בֶ ָך‪.‬‬ ‫ה׳‪ֶ -‬‬ ‫חזְ קּו ו ְִּאכִּ ְמיצּו‬ ‫לחיים‬ ‫ִּ‬ ‫וקרבת אלקים כוח"ט לאלתר‬ ‫מעלת הבאת הביכורים אל הכהן אשר יהיה בימים ההם‬ ‫אתי ֶאל ָה ָא ֶרץ ֲא ֶשר נִ ְש ַ ּבע ה׳ ַל ֲאב ֵֹתינ ּו ָל ֶתת ָלנוּ״ (דברים כו‪ ,‬ג')‪.‬‬ ‫את ֶאל ַהכּ ֵֹהן ֲא ֶשר יִ ְהיֶ ה ַּב ָ ּי ִמים ָה ֵהם‪ ,‬וְ ָא ַמ ְר ָּת ֵא ָליו‪ִ :‬ה ַ ּג ְד ִּתי ַה ּיוֹם ַלה׳ ֱאל ֶֹק ָ‬ ‫יך‪ִּ ,‬כי ָב ִ‬ ‫א‪ .‬״ו ָּב ָ‬ ‫הרמב״ן יש ללמדנו כן‪ ,‬וכי אפשר לו לאדם להביא את ביכוריו לכהן‬ ‫״אין‪ :‬לך אלא כהן שבימיך‪ ,‬כמו שהוא״‪,‬והקשה מה צורך‬ ‫המילים ״אשר יהיה בימים ההם״‬‫רש״י‬ ‫פירשעל‬ ‫מאחר ‪,):‬שחז״ל השוו את הבאת הדורון לתלמיד חכם‬ ‫כאילו מקריב ביכורים״ (כתובות קה‬ ‫״כל המביא דורון לתלמיד חכם –‬ ‫על פי מאמר חז״ל‪:‬‬ ‫שחי בדור אחר?וביארהכלי יקר‬ ‫ימתין המביא עד שיגיע משמר‬ ‫היה מקום לומר שאין למסור את הביכורים אלא לכהן שהוא גם תלמיד חכם‪ .‬ואם אין במשמר העובד באותה שעה כהן תלמיד חכם‪,‬‬ ‫אלא—הכהן שבימיך‪ ,‬כפי שהוא‪ .‬אין האדם רשאי לדחות את מצוותו מפני שהוא‬ ‫ההם״‬‫בימים לך‬ ‫התורה‪:‬הכהן אשר יהיה אין‬ ‫לפיכך הדגישה ״אל‬ ‫אחר שיש בו כהן הראוי לכך‪,‬‬ ‫עכתו״דהכלי‬ ‫ם לפי הבנתו‪ ,‬השגתו וציפיותיו; אלא עליו להכיר בקדושת הכהן שהעמיד הקב״ה לפניו באותה שעה‪ .‬ובכך מתיישבת תמיהתהרמב״ןעל דברירש״י ‪,‬‬ ‫יקר‪.‬‬ ‫קדושה זו אינה יצירת‬ ‫עיקר קדושת הכהן אינה מתחילה מהערכתם של בני אדם כלפיו‪ ,‬אלא מהיותו מזרע אהרן‪ ,‬אשר נבחר ונתקדש מאת הבורא יתברךלעבודתו‪,‬‬ ‫שהמביא את ביכוריו נדרש להניח בצד את חשבונותיו האישיים‪,‬‬ ‫נמצאעולם‪,‬‬ ‫אף אינה תלויה במעמד שהעניקו לו בני אדם; אלא היא קדושה שנקבעה בידי שמים לדורות‬ ‫אין האדם רשאי להיות מן‬ ‫גדול‪ ,‬גם בעניינה של ההתקשרות אל שלוחי השי״ת ואל מנהיגי ישראל שבכל הדורות‪,‬‬ ‫השי״ת‬ ‫מאתיסוד‬ ‫להביא את מנחתו אל מי שנתקדש לכך זהו‬ ‫התורה מלמדת אותנו לחפש‬ ‫המכירים רק בגדולתם של מנהיגי הדורות שעברו ואומרים תמיד‪ :‬פעם היו צדיקים ומנהיגים‪ ,‬אבל בדור הזה אין אל מי להתקשר‪,‬‬ ‫ות״‪ ,‬ה״לנים‬ ‫אין לך אלא הכהן שבימיך‪.‬‬ ‫״אשר יהיה בימים ההם״—‬ ‫כיר את הנהגת ה׳ כפי שהיא מתגלה בתוך הדור שבו אנו חיים‪:‬‬ ‫העוכי הקב״ה אינו עוזב את‬ ‫מבקש לבחון את המנהיג לפי שכלו‪ ,‬טעמו‪ ,‬רגשותיו וציפיותיו‪ .‬אולם התורה מלמדת כי אין דעתו הפרטית של האדם מקור הסמכותליון‪,‬‬ ‫הדבר שבימינו נוצרה במקומות רבים מציאות השונה מזו שהיתה מצויה‬ ‫בתוכו‪,‬‬ ‫הנמצאים נכון‬ ‫לא מנהיגם בכל דור על ידי מורי דרך חיים‪ ,‬חכמי התורה ומנהיגי ישראל אמנם‬ ‫מיםפערבות לראשי הקהל ולגבאים‪.‬‬ ‫מסוימות בדורות קודמים‪ .‬בעבר היתה עיקר ההתקשרות הרוחנית אל הרבי והצדיק עצמו‪ ,‬ואילו ענייני הנהלת הקהילה נמסרו‬ ‫ושטיבלעךשאבו מהם רוח חיים מתוך תורה‪ ,‬תפילה ואהבת חברים‪.‬‬ ‫מדרשותוהחסידים‬ ‫‪,‬‬ ‫בכל עיר היו בתי‬ ‫התחומים בתוך מסגרת אחת‪ :‬ההתקשרות אל הצדיק וההשתייכות למוסדות הקהילה‪ .‬מציאות זו יכולה לעיתים לעורר קושי וכאב‪,‬‬ ‫נתאחדו‬ ‫רבים שני‬ ‫במקומות זאת‪,‬‬ ‫בימינו‪ ,‬לעומת‬ ‫הראוי‪,‬זקוק האדם לחכמה וליישוב הדעת‪ ,‬כדי להבחין בין הדברים‪ .‬אין‬ ‫במצב כזה‬ ‫שר אדם חש שבעל תפקיד מסוים או אחד ממנהלי ענייני הקהילה אינו נוהג עמו ביושר‬ ‫ענייני הקהילה‪ ,‬להביע כאב בדרך‬ ‫אב הנובע מהתנהלותו של בעל תפקיד מסוים לפירוד פנימי בינו לבין רבו והצדיק שאליו הוא מקושר‪ .‬אפשר לבקש בירור ותיקון ב‬ ‫לפגוע בעצם ההתקשרות הרוחנית‪.‬‬ ‫הראויים‬ ‫מכובדת ואף לפנות אל הגורמים ‪ ,‬בלי‬ ‫את‪ -‬שליחותו הרוחנית וממשיך לעדתו תורה‪ ,‬יראת שמים וחיות‬‫שמיא‬ ‫הנושא‬ ‫המנהיג אשר נבחר מן‬ ‫הבחין בין אדם המנהל עניין ציבורי‪ ,‬העלול לטעות ככל אדם‪ ,‬לבין הצדיק‬ ‫ישראל‪ ,‬כל אחד לפי‬ ‫התורה‪ ,‬באומרה ״הכהן שבימיך״‪ :‬אצל רבו של אדם שורה סייעתא דשמיא המלווה אותו במילוי שליחותו; ובכוחה ממשיכים מנהיגי‬ ‫בעבודת ה׳‬ ‫ר מלמדת‬ ‫כך‪ ,‬צריכים המחנכים‪ ,‬המשפיעים וראשי החבורות לרדת אל בני הדור הצעיר בחכמה‪ ,‬בסבלנות‬ ‫לדור‬ ‫משום‬ ‫דווקאמדור‬ ‫פקידו ומדרגתו‪ ,‬את דרך הקדושה וההנהגה שנמסרה‬ ‫מחננו‪,‬להיבהל מעצם השאלות‪ ,‬ואין‬ ‫מרובה‪,‬לגשת לצעירים ולאברכים המתמודדים עם שאלות חדשות ועם סגנון חשיבה ליברלי החודר גם לתוך אין‬ ‫לדעת כיצד‬ ‫ובזהירות‬ ‫עליהם‬ ‫מהו הכוח הפנימי הדוחף‬ ‫אלא גם‬‫זאת‪ ,‬יש לכוון את הבירור אל השורש‪ :‬לא רקמה האדם טוען ‪,‬‬ ‫הדעת‪,‬‬ ‫להקשיב לטענותיו בכבוד וביישוב עם‬ ‫סגנונו‪,‬‬ ‫לדחות את השואל בגלל יש‬ ‫עלולה התנועה הזאת להוביל אותו מבחינה רוחנית‪.‬‬‫ולאןאותו ‪,‬‬ ‫בעול‪ ,‬להבין את מה שעובר‬ ‫ר את האברכים‪ ,‬לחנוק את שאלותיהם או לכנות כל שאלה בשם ״יצר הרע״‪ ,‬״מרידה״ או ״התנגדות״‪ .‬אדרבה‪ ,‬על המחנך לשאת עמם‬ ‫משתמשים בבירור כדי להבין טוב יותר את רצון ה׳‪ ,‬להתחזק בעיקרי התורה ולשמור על דרך‬ ‫אנובכנות‪:‬‬ ‫להתבונן‬ ‫האמת‪,‬לעזור להם האם‬ ‫עליהם ולהדריכם בסבלנות אל נקודת יש‬ ‫הדברים‪ :‬כאשר הטענה נכונה—הכול תלוי בכוח‬ ‫גם‬ ‫זוהי משמעות‬ ‫—משתמשים בבירור כדי להשתחרר בהדרגה מעול המסגרת ומקבלת מרות?‬ ‫אנו‬ ‫והחסידות‬ ‫התורהאו שמא‬ ‫להסבבדיקת נכונותה החיצונית‬ ‫תפק‬‫עצמה נכונה‪ .‬ייתכן שמנהג מסוים אינו חיוב גמור‪ ,‬או שהנהגה מסוימת אכן זקוקה להסבר או לתיקון‪ .‬אולם גם אז אין‬ ‫הדוחף״‪,‬‬ ‫ענה מצד‬ ‫האם השאלה נובעת מרצון‬ ‫הוא?מבקש להבחין בין עיקר לטפל כדי להתחזק בעיקר ?‬ ‫מפריע לו‬ ‫מדוע דווקא עכשיו הדבר האם‬ ‫של הטענה‪ ,‬אלא יש לברר גם את המניע ואת הכיוון‪:‬‬ ‫לחיות בנוחות רבה יותר ולהשתחרר בהדרגה מכל מסגרת ומקבלת עול ?‬ ‫להקל‪,‬קיים—‬ ‫שמא השכל מעניק נימוקים לרצון שכבר‬ ‫ולהתקרב ?‬ ‫כן להבין או‬ ‫לעז לברר לא רק את טענותיו‪,‬‬ ‫שצריך לחשוד בכל שואל או לבטל את טענותיו מראש‪ .‬להפך‪ :‬דווקא כאשר מקשיבים לו באמת ואינם חונקים את דבריו‪ ,‬אפשרור לו‬ ‫הולך‪,‬כל טענה או להוכיח שכל דבר הנאמר אינו נכון‪ .‬אפשר להכיר בכך שטענה מסוימת יש בה צד של אמת‪ ,‬ובכל‬ ‫להתווכח על‬ ‫שאליו הוא‬ ‫הכיווןצורך‬ ‫אלא גם את רצונותיו ואת אין‬ ‫לזהות‪:‬אותו לבירור עמוק יותר של רצון ה׳‪ ,‬להתחזקות בעיקרי התורה ולהתקשרות אמיתית יותר; או שמא היא נעשית פתח להשתחררות‬ ‫לאדםמוליכה‬ ‫השאלה‬ ‫האםלעזור‬ ‫זאת‬ ‫כאשר‪ ,‬הצעיר חש שבאמת מקשיבים‬ ‫מרות?נעשה מתוך חשדנות‪ ,‬לחץ או דחייה‪ ,‬אלא מתוך כבוד‪ ,‬אחריות ונשיאה בעול‬ ‫כזה אינו‬ ‫ומקבלת‬ ‫הדרגתית מעול התורה‪ ,‬מן המסגרת בירור‬ ‫לעזור לו להתבונן בכנות לא רק במה שהוא אומר‪ ,‬אלא גם במקום שאליו הוא מבקש להגיע‪.‬‬ ‫העיקר תלוי גם בהכנת המקבל‬ ‫האמונה בחכמים וביראי ה׳ היא אמונה פשוטה‪ .‬על ידי זה זוכים לתקן נשמתו‬ ‫דברים) ‪:‬‬ ‫״עיקר‬ ‫וכך אי'בשם הרה״ק רבי מרדכי מזוועהיל זצוק״ל (יסוד צדיק‪ ,‬פרשת‬ ‫בלת השפע דרך אותו‬ ‫בל ברכת צדיק ולהיוושע בכל העניינים‪ .‬רק שלא יהרהר אחר רבו; אלא יהיה מי שיהיה‪ ,‬כאשר אתה מבטל את עצמך‪ ,‬הנך נעשה כלי לק‬ ‫בראייה‪ ,‬בשמיעה‪,‬‬ ‫אשר בכל חושיו עובד את השם—‬ ‫אלקים‬‫שלך‪,‬תחשוב שאם הרבי אינו כמלאך ‪,‬‬ ‫לך‪ ,‬כי אתה תקבל את ואל‬ ‫צינור‪ .‬ואז אינו מזיק לך אם רבך אינו יראו‬ ‫ומצאת‪ ,‬ותוכל להמשיך את השפע אפילו מן‬ ‫— לך לקבל ממנו‪ .‬אין הדבר כן‪ ,‬אלא העיקר תלוי במקבל; ואם תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך—‬ ‫אפשר‬‫באכילהאיובריח‬ ‫אֲׁשר ל ֹא י ְִּראּון‬ ‫ֲשה יְדֵ י אָ דָ ם‪ ,‬עֵ ץ וָאֶ בֶ ן‪ֶ ,‬‬ ‫אֱֹלהים מַ ע ֵ‬ ‫ִּ‬ ‫ׁשם‬‫הפסוקים‪:‬ם ָ‬ ‫שכאשר התחיל בהנהגתו לאחר הסתלקות אביו‪ ,‬דרש בדרך ענווה את ״ ַועֲבַ ְדתֶ‬ ‫ואבן״‬‫מעץשם‪,‬‬ ‫ומסופר‬‫הדומם‪,‬‬ ‫ש״מעשה ידי אדם‪ ,‬עץ ואבן״ רומז גם למנהיגים‬ ‫וביאר‬ ‫כח–כט)‬ ‫ׁשָך״ (דברים ד‪,‬‬ ‫ׁשנּו ּבְ כָל לְבָ בְ ָך ּובְ כָל נ ְַפ ֶ‬ ‫אתָ ‪ ,‬כִּ י ִּת ְד ְר ֶ‬ ‫אֱֹלקיָך‬ ‫ִּׁש ְמעּון וְל ֹא י ֹאכְ לּון וְל ֹא י ְִּריחֻּ ן‪ּ .‬ובִּ ַק ְׁשתֶ ם ִּמ ָשם אֶ ת ה׳ ּומָ צָ ֶ‬ ‫אי ְ‬ ‫״וביקשתם‬ ‫הראייה‪ ,‬השמיעה ושאר ההרגשות‪ .‬ואף על פי כן נאמר מיד‪:‬‬ ‫השי״ת—‬ ‫תנו‪ ,‬אשר הועמדו בידי אדם ועדיין לא זכו לשעבד בשלמות את כל חושיהם לעבודת את‬ ‫ומצאת״‪,‬מבקש באמת את השי״ת ודורש אותו בכל לבבו ובכל נפשו‪ ,‬יכולה אמונתו הטהורה לפתוח עבורו את צינור השפע‪ ,‬עד שיוכל‬ ‫כאשר המקבל‬ ‫כלומר‪,‬אלקיך‬‫משם את ה׳‬ ‫הדברים לפטור את המנהיג מחובתו להיות ראוי לשליחותו‪ ,‬או לומר שאין מקום לשאלות‪ ,‬לבירור ולתיקון‪ .‬על‬ ‫מצד עצמו‪,‬‬‫כוונת‬ ‫שלם‬ ‫קבל את חלקו אף באמצעות כלי שאינו אין‬ ‫ינהבחבלתי פוסקת של חסרונות‬ ‫אחריות כבדה לנהוג על פי התורה‪ ,‬ביראת שמים‪ ,‬ביושר וברחמים‪ .‬אלא שהמקבל אינו צריך להעמיד את כל עבודתו הרוחנית על‬ ‫״יפתח בדורו כשמואל בדורו״ (ראש השנה כה‪,):‬אין הכוונה‬ ‫וכבר אמרו חז״ל‪:‬‬ ‫הוא מבקש באמת את השי״ת‪ ,‬הוא יכול לקבל את חלקו הרוחני גם באמצעות כלי שאינו שלם‪,‬‬ ‫רגת יפתח למדרגת שמואל הנביא‪ ,‬אלא ללמד שכל דור מחויב לקבל את הנהגת השופט והמנהיג שהעמיד לו הקב״ה באותו הזמן‪ .‬איןדורה נמדד רק לפי המדרגה‬ ‫ואנשי מעשה בכל הדורות‪ ,‬ומוטל גם עלינו לקיים ״מזקנים אתבונן״ ולהמשיך את דרך החסידות‬ ‫בפועל‪ ,‬ו‬ ‫חסידים‬ ‫נתן לו‬ ‫שהשי״תנהגו‬ ‫כך‬ ‫תה ראויה להיות בו‪ ,‬אלא גם לפי השליח‬ ‫קבלת עול ובקשת האמת‪,‬כאשר‬ ‫לחקות רק את הלבוש ואת הצורה החיצונית‪ ,‬אלא להמשיך את נקודת הפנים‪ :‬אמונת חכמים‪ ,‬התקשרות לצדיקים‪ ,‬אהבת חברים‪,‬‬ ‫מעמיד שכלו‪ ,‬רגשותיו וכוחותיו‬ ‫את דעתו בפני רצון ה׳‪ ,‬כפי שהוא מתגלה באמצעות התורה ומוסריה שבכל דור‪ ,‬אין הוא מאבד בכך את אישיותו‪ .‬אדרבה‪ ,‬הוא את‬ ‫האמיתי אינו מחיקת האדם‪ ,‬אלא חיבורו אל מקור הקדושה‪ ,‬שמתוכו הוא זוכה לבנות את עצמו‬ ‫הבורא‪,‬‬ ‫הביטול‬ ‫מקומם הנכון‪ ,‬ומחבר את כל אישיותו אל שורשה ואל רצון‬ ‫בדרך נכונה ואמיתית‪.‬‬ ‫אמונת חכמים המבררת את האמונה בה׳‬ ‫אלקיך״ראוי למביא הביכורים לומר‪ :‬״לה׳ אלקינו״‪ .‬מדוע הוא אומר לכהן‪ :‬״לה׳ אלקיך״?מבאררבנו בחיי ‪,‬‬ ‫לכאורה היה‬ ‫״הגדתי היום לה׳‬ ‫על לשון הכתוב‪:‬‬‫ב)כתב רבנו בחיי‬ ‫אשרכ הוא עומד לפני הכהן המיוחד‬‫מר רק ״לה׳ אלקינו״‪ ,‬עדיין לא היתה כוונתו מבוררת בשלמות‪ :‬למי הוא קורא בשם ה׳‪ ,‬ומיהו האלוקים שהוא מקבל עליו? אולם‬ ‫אלקיך״ ‪-‬ומברר את אמונתו‪ .‬בכך הוא מעיד בפיו‪ :‬אלקי הכהן‪ ,‬אשר נבחר לעבודתו יתברך‪ ,‬הוא גם אלקַ י; אליו אני מביא את‬ ‫״לה׳כל ספק‬ ‫מסיר‬ ‫ואומר‪:‬‬ ‫לעבודת אלקי ישראלהוא‬ ‫אשית פרי אדמתי‪ ,‬ובחסדו זכיתי לבוא אל הארץ‪ ,‬עכתו״ד‪.‬‬ ‫אלא שבכך מתגלה עומקה‬ ‫ם משם‪,‬‬ ‫ש להבין‪ :‬מדוע צריך המביא למסור את הביכורים לידי הכהן ממש? לכאורה היה יכול להניחם בעצמו בסמוך למזבח‪ ,‬והכהן ייטל‬ ‫פירותיו‪ ,‬חדש‪ ,‬הרי במשך שלוש שנים נהג בפירותיו איסור ערלה‪ ,‬ובשנה הרביעית היה עליו‬ ‫שהבשילו זה אילן‬ ‫חרש‪ ,‬זרע‪ ,‬נטע‪ ,‬שמר והמתין עד ואם היה‬ ‫הביכורים‪,‬‬ ‫של מצוות האדם‬ ‫משנה‪ ,‬מסכת ביכורים (ביכורים ג‪ ,‬ו)‬ ‫״הגיע ל׳ארמי אובד‬ ‫והנה שנינו ב‬ ‫שנים‪ ,‬של ציפייה הוא רואה סוף־סוף את ראשית פרי עמלו מבשילה‪,‬‬ ‫נטע רבעי‬ ‫לקיים בהם את דינילאחר‬ ‫המזבוהשתחוה ויצא״‪,‬ויש‬ ‫כתפו ואוחזו בשפתותיו‪ ,‬וכהן מניח ידו תחתיו ומניפו; וקורא מ׳ארמי אובד אבי׳ עד שהוא גומר כל הפרשה‪ ,‬ומניחו בצד ח‪,‬‬ ‫אבי׳—‬ ‫הסל מעל‬ ‫ך הכהן להניח את ידו תחת הסל ולהשתתף עם המביא בתנופתו? מדוע אין המביא מניף את הסל בעצמו ומניחו לצד המזבח?‬ ‫ה מבקשת ליצור מפגש חי‬ ‫תורה‬ ‫למדת שאין די בכך שהפרי יגיע אל המקום הקדוש‪ .‬המביא עצמו צריך לבוא אל הכהן‪ ,‬והכהן צריך להצטרף אליו בפעולת התנופה‪.‬‬ ‫כלומר‪ ,:‬הארץ‪ ,‬הגשם‪ ,‬הכוח‪ ,‬העמל‪ ,‬הפרי‬ ‫״הגדתי היום לה׳ אלקיך״‬ ‫כל עמלו והצלחתו עומד האדם לפני הכהן ואומר‪:‬‬ ‫לאחר ה׳‪,‬‬ ‫האדם שהצמיח את הפרי לבין מי שנבחר לעבודת‬ ‫שציוואותי לבטא הכרה זו‬ ‫לאחר שעשיתי את כל המוטל עלי‪ ,‬אין אני מייחס את ההצלחה לכוחי ולעוצם ידי‪ .‬הקב״ה הוא שנתן לי את הארץ‪ ,‬והוא ה‬ ‫והברכה—‬ ‫מאת ה׳‪ .‬ואף‬ ‫בתנופה; גם דעתו של האדם מתרוממת‪ .‬הכהן מניח את ידו מתחת ליד הבעלים‪ ,‬ובכך הוא מרומם את עבודתו הגשמית‬ ‫לעבודתו‪,‬‬ ‫מתרומם‬‫בחר בו‬ ‫אשר הסל‬ ‫באמצעות הכהןלא רק‬ ‫מתקדשות כאשר הן נמסרות אל הכהן ונעשות חלק מעבודת ה׳‪.‬‬‫וההצלחה—‬ ‫השדה ומחבר אותה אל מקורה הרוחני‪ .‬היגיעה בפרדס‪ ,‬השמירה‪ ,‬ההמתנה כולן‬ ‫תקשר אל הקדושה כפי שהיא‬ ‫את עומקה של אמונת חכמים‪ .‬האדם אינו מתקשר רק אל מקום קדוש‪ ,‬אל עצים ואבנים‪ ,‬ואפילו לא אל המזבח בלבד‪ .‬הוא נדרש לה‬ ‫תכלית המצווה רק להביא את הפרי לבית המקדש‪ ,‬היה די להניחו בצד המזבח‪ .‬אולם‬ ‫החיים‪,‬‬ ‫מציאותהיתה‬ ‫לבשת באדם חי‪ ,‬הנושא את עבודת ה׳ ומורה את דרכו בתוך אילו‬ ‫אלקי הכהן‪ ,‬אשר נבחר‬ ‫א אל הכהן ולשתפו בתנופה‪ ,‬מפני שהאמונה צריכה לעבור מן הרעיון המופשט אל הקשר החי‪ .‬דרך הכהן מתבררת אצל המביא ההכרה‪,‬‬ ‫חכמים אינה אמונה באדם במקום האמונה בה׳‪ .‬אדרבה‪ ,‬היא נובעת‬ ‫אמונת הארץ‪,‬‬ ‫אני מביא את ראשית פרי אדמתי‪ ,‬ובחסדו זכיתי לבוא אל‬ ‫אלקי‬ ‫אליו ַ‬ ‫לעבודתו יתברך‪ ,‬הוא; גם‬ ‫תוך מציאות החיים‪,‬וכמו‬ ‫שהקב״ה לא השאיר את תורתו בשמים‪ ,‬אלא מסרה למשה רבנו ולחכמי ישראל שבכל דור‪ ,‬כדי שיבררו את רצונו ויאירו את דרך התורה ב‬ ‫לא)נפרדת מן האמונה בה׳‪ ,‬אלא נובעת ממנה‪ .‬המאמין שהקב״ה מנהיג את עמו‪ ,‬מאמין גם שהוא מעמיד להם‬ ‫אינה‬ ‫במשה‬ ‫(שמות יד‪,‬‬ ‫האמונהּדֹו״‬ ‫ֹׁשה עַ ְב‬ ‫ַאֲמינּו ּבַ ה׳ ּובְ מ ֶ‬ ‫שנאמר‪ִּ :‬‬ ‫״ ַוי‬ ‫לפרש בדרך רמז‪ :‬הצדיק חי באמונתו‬ ‫יש ד)‪ ,‬ו‬ ‫ִּחיֶה״ (חבקוק ב‪,‬‬ ‫הנביאְצַ‪ִּּ :‬דיק ּבֶ אֱמּונָתֹו י ְ‬ ‫וזהו שאמר ״ו‬ ‫י דרך הנושאים את דבר התורה בנאמנות ומורים להם כיצד לקיימו בכל דור‪,‬‬ ‫אמונה‪,‬אל הצדיקים ואל חכמי התורה‪ ,‬אין אמונת האדם נשארת ידיעה מופשטת בלבד‪ ,‬אלא נעשית דרך חיים‬ ‫ההתקשרות‬ ‫חיות של‬ ‫באמצעותו ידי‬ ‫על‬ ‫ה׳‪ ,‬ואף המקושר אליו מקבל‬ ‫בחירותיו‪,‬מניח את ידו תחת סל הביכורים ומרומם אותו‪ ,‬כך חכמי התורה מרימים את עמלו הגשמי של האדם ומלמדים‬ ‫ואת שהכהן‬ ‫המכוונת את מעשיו‪ ,‬את מידותיוכשם‬ ‫אותו לגלות בתוכו את יד ה׳‪.‬‬ ‫סדר העלאת הביכורים והכבוד המנחיל שמחה‬ ‫שבמעמד היו מתכנסים יחד‪ ,‬כדי שלא יעלו יחידים‪ .‬השור היה הולך לפניהם‪ ,‬קרניו מצופות‬ ‫לירושלים‪:‬‬ ‫העיירות‬ ‫הביכורים‬ ‫סדר העלאת אנשי‬ ‫והרמב״ם‬ ‫את‬ ‫כך מתארים המשנה‬ ‫ג‪.‬‬ ‫לירושלים‪,‬לעיר‪ ,‬שלחו שליחים להודיע על בואם‪ ,‬עיטרו וייפו את פירותיהם‪ ,‬והפחות‪ ,‬הסגנים‬ ‫כאשר התקרבו‬ ‫עטרה של זית בראשו‪ ,‬והחליל היה מכה לפניהם עד שהגיעו קרוב‬ ‫בכניסתם לירושלים היו‬ ‫אים לקראתם‪ .‬מספר היוצאים היה בהתאם למספר העולים‪ :‬ככל שהיתה השיירה גדולה יותר‪ ,‬כך יצאו יותר מאנשי ירושלים לקבלאת פניה‪,‬‬ ‫בשלומם‪:‬אנשי מקום פלוני‪ ,‬בואכם לשלום״‪,‬וכך היו‬ ‫האומנויות שבירושלים היו עומדים מפניהם ושואלים ״אחינו‬ ‫בעלי‬ ‫קכב‪):‬‬ ‫וכלתהלים‬ ‫ְרּוש ָליִּם״ (‬ ‫דֹות הָ יּו ַרגְ לֵינּו ִּב ְשעָ ַריְִּך י ָ‬ ‫אומרים‪:‬‬ ‫״ע ְֹמ‬ ‫שיכים בתוך העיר‪ ,‬לקול נגינת החליל‪ ,‬עד שהגיעו להר הבית‪.‬‬ ‫מדוע לא יקיים האדם את המצווה‬ ‫ע הקיפו את הבאת הביכורים בפרסום כה גדול? מדוע יצאו נכבדי ירושלים לקראת המביאים‪ ,‬וכל בעלי המלאכה עמדו בפניהם?‬ ‫בצניעות‪ ,‬יביא את פירותיו ויחזור לביתו?‬ ‫הביכורים עמל במשך שנים‪ .‬הוא חרש‪ ,‬זרע‪ ,‬שמר והמתין‪ ,‬וכאשר הגיע סוף־‬ ‫מצוה״ (שבת ל‪,):‬‬ ‫השכינה שורה‪ ...‬אלא מתוך דבר שמחה של מביא‬ ‫״איןחז״ל‪:‬‬ ‫ונראה לבאר על פי מאמר‬ ‫לירושלים‪,‬שהוא מקיים מצווה גדולה‪ ,‬עלול‬ ‫אף‬ ‫קשר עליו גמי ואמר‪ :‬״הרי אלו ביכורים״‪ .‬אחר כך הניח את עסקיו‪ ,‬טרח בדרך הארוכה ועלה‬ ‫של ה‬ ‫הראשון‪,‬‬ ‫בישול‬‫פרי ה‬ ‫סוף אל‬ ‫וכעת עליו למסור‬‫התחושה‪:‬ם י ִָּדי עָ ָשה לִּ י אֶ ת הַ חַ יִּל הַ זֶה״ (דברים ח‪ ,‬יז)‪,‬‬ ‫הזה‪,‬כזה עלולה להתגנב ללבו ״כ ִֹּחי ְועֹצֶ‬ ‫עורר בלבו כאב נסתר‪ :‬סוף כל סוף הוא אשר עמל על הפריברגע‬ ‫מצוה‪ ,‬את המצווה באווירה של שמחה‪ ,‬אחדות וכבוד‪ .‬אין מביא הביכורים הולך לבדו; הציבור כולו מלווה‬ ‫שלהתורה‬ ‫הקיפה‬ ‫שמחה‬‫ועט פעלן דו אמת'דיגעלכן‬ ‫לאחר‬‫עסו‬ ‫את ראשיתו‬ ‫יקרה‪,‬הטוב שלך היא דבר גדול בעיני שמים ובעיני‬ ‫מעשיך חשובים‪,‬יגיעתךהכרת‬ ‫כבדי ירושלים יוצאים לקראתו‪ ,‬בעלי האומנויות עומדים לכבודו‪ ,‬מנגנים לפניו ומכריזים‪:‬‬ ‫לטפח גאווה אישית‪ .‬מטרתו לתת לאדם את יישוב הדעת ואת שמחת הלב הנצרכים כדי שיוכל להודות לה׳ באמת‪.‬‬ ‫הבריות‪,‬‬ ‫ה אינו נועד‬ ‫מתוך כך הוא יכול להיכנס‬ ‫ול‪.‬גד‬ ‫ם על כך שהתאמץ לקיים מצווה‪ ,‬אין נוטלים מן הקב״ה את הכבוד להפך‪ :‬מחזקים באדם את ההכרה שהוא זכה להיות שליח לדבר‬ ‫זכות‪ ,‬על כל ה״טראסק״ והפרסום הנעשים לכבודה של תורה‪ ,‬לכבוד מקיימי מצוות ולכבודם‬ ‫לימוד שלם‬ ‫לה׳ בלב‬ ‫מכאן‬ ‫בשמחה‪ ,‬להניח את סל הביכורים לפני המזבח ולהודות‬ ‫מבחוץ שואל‪ :‬לשם מה כל הכבוד הזה? מדוע יש צורך בקבלת פנים‪ ,‬במעמד ובפרסום?‬‫באמונה‪,‬‬ ‫לפעמים אדם‬ ‫של העוסקים בצורכי הציבור‬ ‫כבוד הניתן כראוי אינו רק שכר‬ ‫לחיזוק‪,‬מבקש כבוד לעצמו‪ ,‬אלא מפני שמשא הציבור כבד‪ ,‬והכרת הטוב מעניקה כוח להמשיך‪,‬‬ ‫זקוקשהוא‬ ‫הציבורמפני‬ ‫אולם אדם הנושא בעול לא‬ ‫להבא‪,‬הערכה לתורה ולנושאיה‪ ,‬הוא מעיד כי הדרך חשובה בעיניו‪ .‬בכך הוא מחזק את המנהיגים‪ ,‬אך גם מחנך את עצמו‬ ‫הציבור מביע‬ ‫כאשרושליחות‬ ‫על העבר; הוא גם אחריות‬ ‫להבחין בין כבוד התורה לבין כבוד ריק‪ .‬הכבוד הראוי אינו מעמיד את האדם במרכז‪ ,‬אלא את השליחות‬ ‫ושליחות‪,‬‬ ‫זאת‪ ,‬יש‬ ‫מסירות‬ ‫את הדור הצעיר להכיר בערכם של תורה‪ ,‬עם‬ ‫אלא מוליך אליו‪.‬‬ ‫בידו‪ ,‬כזה אינו מרחיק מן השי״ת –‬ ‫את הכהן מפני אישיותו הפרטית בלבד‪ ,‬אלא מפני הקדושה והעבודה שנמסרוכבוד‬ ‫נושא‪,‬‬ ‫מכבדים‬ ‫אין שהוא‬ ‫מקרא ביכורים ‪ -‬לזכור את העבר מתוך המנוחה והנחלה‬ ‫ית וְ ָא ַמ ְר ָּת ִל ְפנֵ י ה׳ ֱאל ֶֹק ָ‬ ‫יך‪ֲ :‬א ַר ִּמי א ֵֹבד ָא ִבי‪ ,‬וַ ֵ ּי ֶרד ִמ ְצ ַריְ ָמה וַ ָ ּיגָ ר ָשם ִ ּב ְמ ֵתי ְמ ָעט‪ ,‬וַ יְ ִהי ָשם ְלגוֹי ָ ּגד ֹול ָעצוּם וָ ָרב‪ .‬וַ ָ ּי ֵרע ּו א ָֹתנ ּו ַה ִּמ ְצ ִרים וַ יְ ַע ּנוּנוּ‪ ,‬וַ ִ ּי ְּתנ ּו ָע ֵלינ ּו ֲעב ָֹדה‬ ‫ד‪ .‬״וְ ָענִ ָ‬ ‫הלא זהו זמן של‬ ‫כאשר האדם עומד בבית המקדש ובידו פרי הארץ‪ ,‬מצווה עליו התורה לעורר מחדש את זכר לבן‪ ,‬מצרים‪ ,‬השעבוד והעינוי?‬ ‫עכשיו‪ ,‬ה–ו)‬ ‫דווקא(דברים כו‪,‬‬‫מדוע ָק ָשה״‬ ‫אמרו חז״ל‪:‬‬ ‫גדול? מלמדת אותנו התורה‪ :‬אין דורשים מן האדם להבין את כאבו בשעה שהוא עדיין שקוע בתוכו‬ ‫הייסורים‬ ‫זיכרוןשיסוד‬ ‫שמחה והודאה; מדוע להכניס לתוכו אתאלא‬ ‫בתוך‪):‬החשכה‪ ,‬אין לבוא אליו בטענות ולומר לו‪ :‬מדוע אינך רואה את הטובה? מדוע אינך מבין שהכול בהשגחה? בשעת‬ ‫נמצאבתרא טז‬ ‫צערו״ (בבא‬ ‫כאשר אדם‬ ‫״אין אדם נתפס בשעת‬ ‫שהגיע אל הארץ‪ ,‬אל המנוחה ואל הנחלה‪ ,‬יכול הוא להביט לאחור ולראות את‬ ‫הקשה‪,‬‬‫השעהלאחר‬ ‫ר‪ ,‬תפקידנו לשאת עמו בעול‪ ,‬להאזין לכאבו ולחזקו שיוכל לעבור את רק‬ ‫מתברר לו שהמצב הקשה לא היה סוף הסיפור‪ .‬הוא היה פרק בתוך מהלך‬ ‫דברים כו‪ ,‬ח–ט)‬ ‫כולהִּ‪:‬מ ִּמצְ ַריִּם‪ַ ...‬וי ְִּבאֵ נּו אֶ ל הַ מָ קֹום הַ זֶה‪ ,‬וַּיִּ ֶתן לָנּו אֶ ת הָ אָ ֶרץ הַ ז ֹאת״ (עתה‬ ‫הדרךנּו ה׳‬‫״וַּיֹוצִּ אֵ‬ ‫אין מטשטשים את‬ ‫״וירעו אותנו המצרים ויענונו״‪,‬‬ ‫פירוש הדבר שהכאב לא היה כאב‪ .‬התורה עצמה מצווה לומר‪:‬‬ ‫אין לארץ‪,‬‬ ‫רוך שהוביל לגאולה‪ ,‬לברית‪ ,‬לקבלת התורה ולכניסה‬ ‫הקב״העזבו‪ ,‬ומתוך החושך עצמו‬ ‫חישים את הסבל‪ .‬אמונה אמיתית אינה דורשת מן האדם לקרוא לרע טוב‪ .‬היא מלמדת אותו שגם במקום שבו היה רע וכואב‪ ,‬לא‬ ‫יכול האדם לשוב אל זיכרונותיו‪ ,‬לא כדי להישאר שבוי בהם‪ ,‬אלא כדי לגלות כיצד הקב״ה נשא אותו גם בשעה שלא ראה את הדרך‪.‬‬ ‫האור‪,‬‬ ‫המנוחה‬ ‫אותו אל‬ ‫מתוך‬ ‫הוליך‬ ‫דווקא‬ ‫אדם השרוי בצער שיסביר מיד מה למד מן הניסיון‪ .‬תחילה יש לתת מקום לכאב‪ ,‬להקשיב‪ ,‬לתמוך ולסייע לו להגיע אל מקום‬ ‫ובחינוך‪,‬‬ ‫ללחוץ על‬ ‫הנפש‬ ‫בחיינכון‬ ‫זהו יסוד גדול אין‬ ‫לצדי?הוביל אותי השי״ת מן המצר אל המרחב?‬ ‫אילו כוחות גיליתי בתוכי?מי עמדכיצד‬ ‫יותר‪,‬כאשר דעתו מתיישבת ורוחו חוזרת אליו‪ ,‬אפשר לעזור לו להתבונן‪:‬‬ ‫בטוחמכן‪,‬‬ ‫לאחר‬ ‫נעשה?העבר מקור לאמונה ולצמיחה‪ ,‬ולא בית כלא של כאב‪.‬‬ ‫שעברתי‬ ‫איזו שליחות חדשה נולדה מתוך מהכך‬ ‫״ועתה הנה הבאתי״ ‪ -‬להחזיר את הראשית אל מקורה‬ ‫אשית ּ ְפ ִרי ָה ֲא ָד ָמה ֲא ֶשר נָ ַת ָּתה ִ ּלי ה׳״ (דברים כו‪ ,‬י)‪.‬‬ ‫אתי ֶאת ֵר ִ‬ ‫ה‪ .‬״וְ ַע ָּתה ִה ֵ ּנה ֵה ֵב ִ‬ ‫את כל תולדותיו‪ :‬״ארמי אובד אבי״‪ ,‬ירידת מצרים‪ ,‬השעבוד‪ ,‬הצעקה והגאולה‪.‬‬ ‫הנוכחי‪,‬‬ ‫הרגעמספר‬ ‫״ועתה״ מלמדת שעיקר עבודת הביכורים הוא להביא את האדם אלהאדם‬ ‫הראשית‪,‬כאשר עברו של האדם‬ ‫גם‬ ‫עומד לפניך‪ .‬כעת אני מכיר בטובתך‪ .‬כעת אני מחזיר אליך את‬ ‫״ועתה״‪,‬‬ ‫אני‬ ‫אומר‪:‬‬ ‫לאחר‪ ,‬שסיפר את כל הדרך‪ ,‬הואכעת‬ ‫אולם אין הוא נשאר בעבר‬ ‫לשאול‪:‬הקב״ה מבקש ממני עתה?‬ ‫דתו אינה להישאר כל ימיו בתוך מה שאירע לו‪ .‬עליו להכיר בעבר‪ ,‬ללמוד ממנו ולכבד את הכאב שנשא; אך לאחר מכן עליו מה‬ ‫של אלא את הראשית‪ :‬את הלב‪,‬‬ ‫עולם‪,‬‬ ‫דמה״ היא הדבר הראשון והחביב ביותר‪ .‬דווקא אותו מביא האדם לה׳‪ .‬בכך הוא מעיד שלא רק את השאריות הוא נותן לריבונו‬ ‫מתחילה רק לאחר שהאדם כבר שלם‪ .‬היא מתחילה כאשר הוא לוקח את הפרי הראשון שהבשיל בתוכו ומקדיש אותו לה׳‪,‬אפילו‬ ‫ההתחדשות‪,‬‬ ‫ה׳ אינה‬ ‫נקודת‬ ‫עבודת‬ ‫את הרצון ואת‬ ‫חיזוק‪ ,‬גדול לכל אדם‪ :‬אין צורך להמתין עד שכל החיים יהיו מסודרים כדי‬ ‫זהו קודש‬ ‫יין לא הבשיל כל השדה‪ ,‬אפילו אם נותרה עבודה רבה‪ ,‬הפרי הראשון כבר יכול להיות‬ ‫הראשון‪ ,‬את ההחלטה הראשונה ואת הנקודה הטובה שכבר הבשילה‪.‬‬ ‫ה״ראשית״—‬ ‫חיל להודות‪ ,‬להתקרב ולעשות את הטוב‪ .‬יש להביא את את הצעד‬ ‫״ושמחת בכל הטוב״ ‪ -‬שלמות ההודאה‬ ‫שהאדם) הביא את ביכוריו‪ ,‬הכיר בחסדי ה׳‪ ,‬זכר את שעבוד מצרים וסיפר את גאולתו‪ ,‬מצווה עליו‬ ‫ית ָך״ (‬ ‫לאחרדברים כו‪ ,‬יא‬ ‫ו‪ .‬״וְ ָש ַמ ְח ָּת ְבכָ ל ַה ּטוֹב ֲא ֶשר נָ ַתן ְל ָך ה׳ ֱאל ֶֹק ָ‬ ‫יך ו ְּל ֵב ֶ‬ ‫שמחה‪ ,‬הכתוב אינו אומר ״ושמחת‬ ‫לשמוח‪,‬צדדי במצווה‪ ,‬אלא תכליתה‪ .‬אין די לדעת בשכל שהכול מאת ה׳; ההכרה צריכה לרדת אל הלב ולהוליד אולם‬ ‫אינה פרט‬ ‫התורה‬ ‫השמחה‬ ‫מבחין רק במה שחסר לו‪ ,‬מפני שהחיסרון תופס את עיניו ואת מחשבתו‪ .‬התורה מלמדת‬ ‫השלמה‪,‬‬ ‫התמונההוא‬ ‫האדם ללמוד לראות את לעיתים‬ ‫הטוב״‪,‬‬‫״ושמחת בכל על‬ ‫בטוב״‪ ,‬אלא‪:‬‬ ‫אפשר להכיר בכאב‬ ‫השמחה אינה הכחשת החסר‪,‬‬ ‫התבונן ולמנות את הטוב שכבר ניתן לו‪ :‬עצם החיים‪ ,‬המשפחה‪ ,‬הבית‪ ,‬הכוחות‪ ,‬ההזדמנויות והזכות לעבוד את ה׳‪,‬‬ ‫זוהי‪ ,‬שמחה עמוקה ובוגרת—לא שמחה‬ ‫להכיר גם בטוב‪ .‬לבו של האדם יכול לשאת את שניהם‪ :‬הוא יכול להתפלל על מה שעדיין חסר‪ ,‬ולהודות על מה שכבר קיבל‬ ‫הביכורים מלמדת את האדם כיצד לחבר את כל חלקי‬ ‫רחמן‪ ,‬ש‬‫ך שהכול הסתדר בדיוק כפי שרצה‪ ,‬אלא שמחה הנובעת מן ההכרה שהוא מוחזק ומונהג בידי אבמצוות‬ ‫התורה‪,‬עולה לירושלים כשהסל על כתפו‪ ,‬אך בתוך‬ ‫תו ואת ברכת ה׳‪ ,‬את העבר הכואב ואת ההווה המבורך‪ ,‬את עבודתו האישית ואת ההתקשרות לכהן ולחכמי האדם‬ ‫ריבונו של עולם‪ ,‬איני מביא‬ ‫״ועתה הנה הבאתי״‬ ‫ק פרי האדמה‪ .‬מונחים בו שנות ההמתנה‪ ,‬התקוות‪ ,‬התפילות‪ ,‬היגיעה והדמעות‪ .‬את כל אלה הוא מוסר לכהן ואומר‪:‬‬ ‫בשעה שירדתי למצרים‬ ‫פרי‪ .‬אני מביא את כל הדרך שעברתי עד שהגעתי לכאן‪ .‬כעת אני יודע שגם בשעה שחרשתי ולא ראיתי פרי‪ ,‬גם בשעה שהמתנתי‪ ,‬וגם‬ ‫ההכנעה מביאה‬ ‫ְשמַ ְחתָ ְבכָל הַ ּטֹוב״‬ ‫ֱֹלקיָך‪ ,‬ו ָ‬ ‫לקיים‪:‬חֲ וִּיתָ לִּ ְפנֵי ה׳ א ֶ‬ ‫הטובה‪,‬האדם מכיר כי כל הדרך היתה בהשגחה‪ ,‬הוא זוכה״ו ְִּה ְשתַ‬ ‫היית עמי והולכת אותי אל הארץוכאשר‬ ‫—‬ ‫וב‪ ,‬הכרת הטוב מביאה לשמחה‪ ,‬ומתוך השמחה שורה השכינה על האדם‪ ,‬על ביתו ועל כל מעשי ידיו‪.‬‬ ‫השמחה במצווה תלויה בהכנת הלב‬ ‫מאשים את האדם אף כאשר הוא עובד את השי״ת ומקיים‬ ‫שהכתוב מז)‪,‬‬ ‫ּובטּוב לֵבָ ב מֵ רֹב כֹל״ (דברים כח‪,‬‬ ‫הפסוקר ל ֹא עָ בַ ְד ָת אֶ ת ה׳ אֱֹלקֶ יָך ְב ִּש ְמחָ ה ְ‬ ‫ֲש‬ ‫על ת א ֶ‬‫בחיי‬ ‫״תחַ‬ ‫ַ‬ ‫ז)כתב רבנו‬ ‫שחייב האדם על השמחה בהתעסקו במצוות;‬ ‫עצמה‪:‬‬ ‫ת‪ ,‬אם עבודתו אינה נעשית בשמחה‪ .‬שכן אין השמחה רק תוספת נאה אל המצווה‪ ,‬אלא חיוב ועבודה בפני״לפי‬ ‫מלבד השכר שיש לו על המצווה‪ ,‬יש לו שכר על השמחה‪ .‬ועל כן יעניש בכאן למי שעובד עבודת המצווה כשלא עשאה בשמחה‪,‬‬ ‫המצווה—‬ ‫במעשהעצמה‪.‬‬ ‫מצווה בפני‬ ‫והשמחה‬ ‫בכתפו היה מוליכו‬ ‫המדרש‪:‬יודע ראובן שהקב״ה מכתיב עליו‪ :‬׳וישמע ראובן ויצילהו מידם׳—‬ ‫״אילו היה‬ ‫ומביא את דברי‬ ‫כך צריך שיעשה אדם המצוות בשמחה ובכוונה שלמה״‪,‬‬ ‫ובמחולות היה יוצא לקראתו‪ .‬ואילו היה יודע בועז שהקב״ה מכתיב עליו‪ :‬׳ותאכל ותשבע ותותר׳‬ ‫ושמח בלבו׳—‬ ‫בתופים‬ ‫אביו‪ ,‬יודע אהרן שהקב״ה מכתיב עליו‪ :‬׳וראך‬ ‫ואילו היה‬ ‫אצל‬ ‫לומר שראובן‪ ,‬אהרן ובועז עשו את מעשיהם כדי שייכתבו בתורה ויתפרסמו‪ .‬אלא ללמדנו שאילו היו משיגים באותה‬ ‫המדרשה‪ ,‬ו)‪,‬‬ ‫מאכילה״ (רות רבה‬ ‫עגלים פטומים היה אין כוונת‬ ‫‪-‬‬ ‫ת גודל ערכו הנצחי של המעשה‪ ,‬היו מקיימים אותו ביתר התלהבות‪ ,‬שמחה ושלמות‪.‬‬ ‫אבל כאשר הוא מכיר כי ברגע‬ ‫בכבדו‬ ‫תלויה במידה רבה באופן שבו האדם מביט על המצווה‪ .‬כאשר המצווה נראית בעיניו כעול המפריע לתוכניותיו‪ ,‬הוא יקיימנה ת‪.‬‬ ‫גם‪ ,‬הכבוד הגדול שניתן למביאי הביכורים‪ .‬בעלי האומנויות עומדים‬ ‫שמחה‬ ‫ובזה יובן‬ ‫כה לעשות את רצון הבורא‪ ,‬וכי מעשה קטן בעולם הזה פועל תיקון נצחי‪ ,‬מתעוררת בו‬ ‫חשיבות המעשה שאתם עושים‪ .‬אין זו הבאה פשוטה של סל פירות‪ ,‬אלא גילוי‬ ‫‪ ,‬חשובי ירושלים יוצאים לקראתם והחליל מנגן לפניהם‪ ,‬כדי לעורר בהםדעואתאתההכרה‪:‬‬ ‫הביכורים משיג בשלמות כיצד כל צעד שלו נכתב כביכול לפני השי״ת‪ ,‬היה נושא את הסל על כתפו בשירה‪ ,‬בתופים‬ ‫מביאשמים‪,‬‬ ‫מלכות‬ ‫היה‬ ‫וקבלת‬ ‫של אמונה‪ ,‬הכרת הטוב אילו‬ ‫אולם כאן מתעוררת שאלה‬ ‫האם אפשר לצוות על הרגש?‬ ‫ת‪ .‬לכן מקיפים אותו ישראל בכבוד ובשמחה‪ ,‬כדי לעזור לו להכיר בגודל השעה ולבצע את המצווה בלב שלם‪,‬‬ ‫שוב‪.‬לחאם כן‪ ,‬כיצד מענישה התורה‬ ‫שר לחייב אדם להיות בשמחה? הרי יכול האדם לשלוט במעשיו‪ ,‬אבל לכאורה אין הוא יכול להחליט ברגע אחד מה להרגיש ומה‬ ‫אֲשר לְבָ בֹו פֹ נֶה הַ ּיֹום מֵ עִּ ם ה׳ אֱֹלקֵ ינּו״ (דברים כט‪ ,‬יז)שואל‬ ‫הפסוק‪ִּ :‬איש אֹו ִּא ָשה‪ֶ ...‬‬ ‫עלֵש בָ כֶם‬ ‫״פֶ ן י‬ ‫במקום אחר‪,‬‬ ‫את?היסוד לתשובה מבאר רבנו בחיי‬ ‫את מי שעבד את ה׳ שלא בשמחה‬ ‫על הרהור שבלב ללא מעשה? הרי אין האדם יכול למנוע לחלוטין את עלייתן הפתאומית של מחשבות שאינן ראויות‪.‬‬ ‫בחיי‬ ‫האדם‬ ‫יענש רבנו‬ ‫בו למלחשוב מחשבה‬ ‫מסורה בידו של אדם לטוב ולרע‪ ...‬גם בחירת המחשבה מסורה בידו אחר ההכנות‪ ,‬כי נצטווה שיחשוב מחשבה טובה ונזהר שיפנה‬ ‫מעשיםומבאר‪:‬‬ ‫מחשבה או לרגש‬ ‫הבחנה יסודית בין המחשבה הראשונה העולה באדם שלא ברצונו לבין היחס שהוא מעניק לה לאחר שעלתה‪ .‬האדם אינו תמיד אחראי ל‬ ‫למדנו רעה״‪,‬‬ ‫יותר‪,‬המחשבות העולות בלי כוונה‬ ‫עוררים בו בפתע פתאום‪ ,‬אבל הוא אחראי אם לקבלם‪ ,‬לטפחם ולהשאירם בלבו‪ ,‬או לגעור בהם ולהפנות את דעתו למקום טובעל‬ ‫אינה דורשת מן האדם שלא תעלה בלבו לעולם שום מחשבה‬ ‫נענש״‪,‬‬ ‫התורה‬ ‫—שאם אינו גוער בה והיא עומדת בלבו‪ ,‬הנה הוא‬ ‫בה;‬ ‫הרעה‬ ‫שיגער‬ ‫״ואם‪ :‬באת המחשבה‬ ‫כותב רבנו בחיי‬ ‫השי״ת ולחזור פעם אחר פעם‬ ‫מחשבתו‬ ‫לילית‪ .‬הדרישה היא שלא ייתן לה מקום קבוע‪ ,‬שלא יזין אותה ושלא יבחר להשתקע בה‪ .‬עליו להכין את לבו‪ ,‬לשעבד את אל‬ ‫אל המחשבה הטובה‪.‬‬ ‫שיאת לבו לקראת המצווה‪:‬‬ ‫התורה מצווה לעבוד את ה׳ בשמחה‪ ,‬אין כוונתה שהאדם יוכל להפוך מיד כל עצבות לשמחה בכוח פקודה בלבד‪ .‬עיקר החיוב הואכין‬ ‫ובנחת;יניח למחשבות הכבדות להשתלט על כל‬ ‫שיכין את המעשה בכבוד ושלא‬ ‫שיכיר בטובות שקיבל מאת ה׳;‬ ‫שיזכור לפני מי הוא עומד;‬ ‫שיתבונן בזכות שנפלה בחלקו לקיימה;‬ ‫שישתדל בהכנות‪ ,‬והוא שיכין לבו ומחשבותיו אל ה׳ יתעלה‪ ,‬ולו ישעבד ויכוף מחשבתו במחשבה טובה ובכשרון המפעלים״‪,‬השמחה‬ ‫רבנו בחיי‪:‬‬ ‫ורפואתו‬ ‫״ותקנתושאמר‬ ‫זהו‬ ‫תודעתו‪,‬‬ ‫שהשדה יוציא את פירותיו בלי חרישה‪ ,‬זריעה והשקיה‪ ,‬כך אין לצפות שהלב יתמלא מעצמו בשמחה בלי הכנה‪,‬‬ ‫מוקדמת‪,‬‬ ‫מצפים‬ ‫עבודה‬ ‫שלשאין‬ ‫כשם‬ ‫שעת המצווה היא אפוא פרי‬ ‫יתמיד מחשבתו זאת זמן רב ויכין לבו לאהבת ה׳ יתברך ולקרבה אליו וללכת בדרכיו—גם‬ ‫מלמעלה‪:‬‬ ‫״וכאשר‬‫שהאדם מתמיד בכך‪ ,‬נעשה לבו כלי לקבלת סיוע‬ ‫וככלוהרגל‪,‬‬ ‫התבוננות‬ ‫האדם פותח פתח באמצעות הכנת לבו‪,‬‬ ‫מסייעין אותו״ (יומא לח ‪):‬‬ ‫״הבא לטהר ‪-‬‬ ‫ועל זה אמרו חז״ל‪:‬‬ ‫תן הטוב‪ ...‬שיכין לבו שלא יחשוב בדבר רע ולא יעלה במחשבתו רק טוב״‪,‬‬ ‫כאשר האדם פונה אל ה׳ ומבקש באמת‬ ‫שיב אָ זְ נֶָך״ (תהלים י‪ ,‬יז)‬‫נאמר ֲע ָנוִּים ָשמַ עְ ָת ה׳‪ָ ,‬תכִּ ין לִּבָ ם ַת ְק ִּ‬ ‫וכן ֲאוַת‬ ‫קב״ה מסייע לו לזכך את מחשבתו ולהגיע אל השמחה האמיתית‪,‬״תַ‬ ‫״ה׳‪ :‬אֱֹלקֵ י אַ ְב ָרהָ ם יִּצְ חָ ק‬ ‫מלמעלה‪,‬גם עומק תפילתו של דוד המלך‬ ‫זהו‬ ‫משלים אותה‬ ‫אליו‪ ,‬הקב״ה עצמו מסייע בידו להכין את לבו‪ .‬האדם מתחיל בהכנה מלמטה‪ ,‬והשי״ת‬ ‫בהתעוררות רגעית‪ .‬אנו מבקשים שהקב״ה ישמור את ההתעוררות בלבנו‬ ‫די א כט‪ ,‬יח)‪,‬‬ ‫אל אֲ בֹתֵ ינּו‪ָ ,‬ש ְמ ָרה ז ֹאת לְ עֹולָם לְ יֵצֶ ר מַ ְח ְשבֹות לְבַ ב עַ מֶ ָך‪ ,‬וְהָ כֵן לְבָ בָ ם אֵ לֶיָך״ (דבריאין‬ ‫הימים‬ ‫את לבנו אליו‪ ,‬כדי שהמחשבה הטובה תיעשה קניין קבוע ודרך חיים‪.‬‬ ‫תחילה הוא רואה פרי שביכר וקושר‬ ‫אומרת לאדם רק‪ :‬הבא את הפירות ושמח‪ .‬היא בונה עבורו סדר שלם המביא אותו לידי שמחה‪:‬‬ ‫הביכורים‪,‬‬ ‫הבאת אינה‬‫זהו עומק כל סדרהתורה‬ ‫גמיאל בני עירו; החליל מנגן לפניהם; חשובי ירושלים יוצאים לקראתם; בעלי האומנויות עומדים בפניהם; הכהן מניחידואתתחת הסל; והמביא מספר‬ ‫מצטרף‬ ‫ן הוא עליו‬ ‫הארץ‪,‬הכנת הלב‪ .‬התורה מוליכה את האדם שלב אחר שלב‪ ,‬עד שיוכל להגיע אל הפסוק המסיים‪:‬‬ ‫הזה הוא‬ ‫הסדר אל‬ ‫כלביאתו‬ ‫ל החסדים שעשה ה׳ עמו מ״ארמי אובד אבי״ ועד‬ ‫נוצרת מהתעלמות מן הקושי‪ ,‬אלא מהכנת המחשבה לראות את הטוב‪ ,‬להכיר את מקורו ולהבין את‬ ‫אינהכו‪ ,‬יא)‪,‬‬ ‫השמחהדברים‬ ‫ֲשר נָתַ ן לְָך ה׳ אֱֹלקֶ יָך ּולְבֵ יתֶ ָך״ (‬ ‫ושמַ ְח ָת ְבכָל הַ ּטֹוב א ֶ‬ ‫ָ‬ ‫תמידה׳‪,‬במחשבה הראשונה העולה בלבו‪ ,‬אבל הוא יכול לבחור איזו מחשבה יטפח‪ ,‬במה יתבונן‪ ,‬ולאיזה כיוון יכין את לבו‪ .‬כאשרהוא‬ ‫שולט לפני‬‫שבהבאתו‬‫האדם אינו‬ ‫הזכות הגדולה‬ ‫— מסייע לו וממלא אותו שמחה מלמעלה‪.‬‬ ‫הקב״ה‬ ‫מכין את לבו מלמטה‬ ‫פירוש נוסף‪ :‬עיקר התוכחה — שאין האדם מסוגל לקבלה בשמחה‬ ‫התוכחה הוא מה שאין אדם יכול לקבלם בשמחה‪ .‬וזה פירוש‬ ‫עבדת״‪:‬‬ ‫״עיקר‬ ‫הפסוק ״תחת אשר לא‬ ‫ובאופן אחר אי' בספר פרדס המלךמתלמידיבעל הצמחה'על‬ ‫לצבי‪,‬‬ ‫ח)‬ ‫דאם עבודת ה׳ בשמחה‪ ,‬אינה תוכחה בעצם‪ ,‬רק רחמים וחסדים מהבורא ברוך הוא‪.‬‬ ‫אלקיך‬ ‫בשמחה׳;‬ ‫תוב‪ :‬כל התוכחה וכל הייסורים הם רק ׳תחת אשר לא עבדת את ה׳‬ ‫התוכחה אינו רק במה שאין אתה יכול לקבלם בשמחה מופלגת‪ ,‬ודו״ק היטב״‪.‬‬ ‫המשבו האדם אינו מסוגל‬ ‫אינו מתפרש רק שהייסורים באים כעונש על כך שהאדם לא עבד את ה׳ בשמחה‪ .‬יש כאן עומק נוסף‪ :‬עיקרה של התוכחה הוא עצםצב‬ ‫בהשי״תעוברים עליו מצבים קשים‪ ,‬הוא יודע שבתוך ההסתר פועלים רחמיו‬ ‫גם כאשר‬ ‫עמוקה‬ ‫כאשר‪ ,‬האדם זוכה לדבקות ‪,‬‬‫ראות ולקבל את הנהגת הבורא מתוך שמחה ואמונה‬ ‫הואבידיו הרחמניות של הקב״ה‪,‬‬ ‫ממילא‪ ,‬אף שהמצב כואב מצד טבע העולם‪ ,‬אין הוא נעשה אצלו לניתוק ולתוכחה גמורה‪ ,‬מפני שהוא חש שגם בתוך הקושינתון‬ ‫הכוונה שהאדם אינו מרגיש כאב‪ ,‬או שעליו לקרוא לייסורים דבר‬ ‫ברוך הוא״‪,‬‬ ‫תוכחה בעצם‪ ,‬רק רחמים וחסדים מהבורא אין‬ ‫בשמחה—‬ ‫״אם עבודת ה׳ אינה‬ ‫זהו פירוש הדברים‪:‬‬ ‫הצער נשארת בו נקודת אמונה‬ ‫וך בת‬ ‫מין רשאי לכאוב‪ ,‬לבכות ולהתפלל שהקב״ה יסיר מעליו את הצרה‪ .‬אלא שהכאב אינו מביא אותו למסקנה שהקב״ה עזב אותו‪.‬‬ ‫התוכחה העמוקה ביותר אינה עצם הקושי החיצוני‪ ,‬אלא הריחוק הפנימי‬ ‫לצמוח ישועה‪,‬‬ ‫הבורא וכי גם מתוך ההסתר יכולהלפי זה‪,‬‬ ‫תחת הנה‬ ‫ימית‪ ,‬היודעת כי אף עתה הוא נמצא גת‬ ‫וכחה‪ .‬אך כאשר הוא מצליח‬ ‫אדם מאבד את היכולת לחוש את קרבת ה׳ בתוך מה שעובר עליו‪ .‬כאשר הוא רואה בכל מאורע רק דין‪ ,‬כעס ודחייה‪ ,‬נעשה הייסור לת‬ ‫ּוב ֵשם ה׳‬ ‫אמר‪:‬ה ְויָגֹון אֶ ְמצָ א ְ‬ ‫ּוב ֵשם ה׳ אֶ ְק ָרא״ (תהלים קטז‪ ,‬יג)‪,‬וכן ״צָ ָר‬ ‫ְשּועֹות אֶ ָשא ְ‬ ‫המלך‪:‬״כֹוס‬ ‫י‬ ‫וזהו שאמר דוד‬ ‫רחמשתנה כל אופן קבלתו‪,‬‬ ‫מים‪,‬‬ ‫להחזיק באמונה שגם בתוך הדין גנוזים‬ ‫ה׳‪ .‬זוהי מדרגה של אמונה שבה המצבים משתנים‪ ,‬אך עצם ההתקשרות אל הבורא‬ ‫ויגון—‬ ‫צרהבשם‬ ‫קורא‬‫פוגש‬ ‫כאשרד)הוא נושא כוס ישועות ובין כאשר הואהוא‬ ‫א״ (שם‪ ,‬ג–‬ ‫אֶ ְק ָרבין‬ ‫הגמרא שאין הכוונה לברך אותה ברכה ממש‪ ,‬אלא לקבל את שתיהן‬ ‫(ברכות נד‪,).‬‬ ‫וביארה‬ ‫חז״ל‪:‬אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה״‬ ‫ועל דרך זה אמרו״חייב‬ ‫אינה משתנה‪,‬‬ ‫להדגיש שזוהי מדרגה הנקנית בהדרגה‪ ,‬באמצעות אמונה‪ ,‬הכנת הלב‬ ‫הקושי‪,‬‬‫בשעת יש‬ ‫מתוך הכרה שאותו אב רחמן המעניק את הטובה הוא גם המנהיג את האדם אולם‬ ‫בשעת צערו יש לשאת עמו‪ ,‬להאזין לו‬ ‫בדברים אלו כדי לתבוע מאדם השרוי בצער שיהיה מיד ״בשמחה מופלגת״‪ ,‬או להאשימו על כך שהוא חש כאב‪,‬‬ ‫ודבקות בה׳‪,‬‬ ‫ין להשתמש‬ ‫משלימים זה את זה‪,‬רבנו בחיימלמד‬ ‫נמצא ששני פירושירבנו בחיי ופרדס המלך‬ ‫שתתיישב דעתו‪ ,‬אפשר לסייע לו לגלות שגם בתוך החושך לא עזבו השי״ת‪,‬‬ ‫ולחזקו‪,‬‬ ‫לאחר‬ ‫שכאשר זוכה האדם לעבוד את ה׳ בשמחה‪ ,‬גם המצבים הקשים‬ ‫פרדס המלך‬‫מוסיף‬ ‫במצווה היא עבודה ומצווה בפני עצמה‪ ,‬הנבנית באמצעות הכנת המחשבה והלב; ואילו‬ ‫אינה קובעת אם יהיה לאדם תמיד קל‪ ,‬אלא אם גם בשעה שאינה קלה יישאר‬ ‫ההסתר‪,‬‬ ‫השמחה‬‫נתקים אותו ממקור הרחמים‪ ,‬והוא יכול לגלות את החסד הגנוז אף בתוך‬ ‫לבו מחובר אל הקב״ה ויידע שהוא מוחזק בידיו‪.‬‬ ‫התוכחה כרפואת הנפש ולא כמכה בלבד‬ ‫״ויש‪ :‬לפרש‪ ,‬דבאמת כל התוכחה‬ ‫תֹורה הַ ז ֹאת‪ ,‬י ְַעלֵם ה׳ עָ לֶיָך עַ ד ִּה ָש ְמ ָדְך״‪,‬וזה לשונו‬ ‫אֲשר ל ֹא כָתּוב ְבסֵ פֶ ר הַ ָ‬ ‫הפסוק‪:‬וְכָל מַ כָה ֶ‬ ‫המלךַם‬ ‫על כָל חֳ לִּ י‬‫״ג‬ ‫ט)עוד כתב שם בפרדס‬ ‫באמת‪ ,‬אם נחסרה קללה אחת מן התורה‪ ,‬הרי‬ ‫הרפואה‪,‬‬ ‫העבירות הן המכות‪ ,‬אבל התוכחה היא כי‬ ‫ות הן רפואת הנפש‪ ,‬כדי לזככה ולטהרה מחלאת העוון ולהאירה באור העליון‪,‬‬ ‫נעשים צירופים אחרים ואור גדול להאיר באור העליון‪ ,‬ואותם האורות עצמם‪ ,‬הנעשים מצירופי הקללות‪ ,‬יאירו להם‬ ‫התורה‪,‬‬ ‫הזיכוך‬ ‫גדול מן‬ ‫אוראחר‬ ‫ספר התורה פסול‪ ,‬כי נחסר כי‬ ‫דווקא בספר התורה הזאת‬ ‫הבא‪,‬אשר ׳לא כתובה בתורה׳ נראית חלילה כמכה ולא כרפואה‪ .‬לכך מדייק הפסוק‪ :‬׳אשר לא כתוב בספר התורה הזאת׳—‬ ‫המכה‬ ‫לעולם‬ ‫כן‪ ,‬אותה‬ ‫כתובה כמכה בפני עצמה‪ ,‬כי באמת תכליתה רפואה וזיכוך״‪.‬‬ ‫שכל אות ממנה היא חלק מספר התורה‪ ,‬בהכרח שגם בתוך הפסוקים הקשים‬ ‫וכפורענות‪,‬‬ ‫אולם מאחר‬ ‫בריו הוא‪ ,‬שעל פי המבט החיצוני‪ ,‬פרשת התוכחה נראית כולה כקללות‬ ‫תיקון‪,‬אות אחת מפרשת התוכחה‪ ,‬היה ספר התורה כולו פסול‪ .‬נמצא שפסוקי התוכחה אינם דבר העומד מחוץ לתורה‪ ,‬אלא חלק‬ ‫שלאפילו‬ ‫חסרה‬ ‫ותכלית‬ ‫היתה‬ ‫אלוקי‬ ‫גנוז אוראילו‬ ‫ה ומשלמותה‪ .‬אלא שכעת‪ ,‬בתוך ההסתר‪ ,‬אין אנו משיגים את האור הגנוז בהם; לאחר הזיכוך עתידים הצירופים להתהפך ולהתגלותכאורות של תיקון‪,‬וזהו עומק‬ ‫הנפש‪ ,‬מפני שהוא מרחיק את האדם משורשו ומחשיך את אור נשמתו‪ .‬התוכחה אינה נקמה חלילה‪ ,‬אלא‬ ‫הרפואה״‪,‬‬ ‫הוא חולי‬ ‫החטאהיא‬ ‫״העבירות הן המכות‪ ,‬אבל התוכחה‬ ‫לשונו‪:‬‬ ‫לרפואה גשמית‪ ,‬שלעיתים היא מרה וכואבת אך תכליתה להוציא את החולי‪ ,‬כך גם התוכחה‪:‬‬‫אל מקורה‪,‬‬ ‫בדומה‬ ‫ר של זיכוך הבא להסיר את מחלת העוון ולהשיב את הנשמה‬ ‫יותה היא קשה‪ ,‬אך בפנימיותה גנוז רצון הבורא לטהר את האדם ולא לאבדו‪.‬‬ ‫הזאת״‪,‬בתורה אינו מכה מקרית וחסרת תכלית‪ .‬עצם היותו כתוב בתורת ה׳ מעיד שיש בו משמעות‪ ,‬סדר‬ ‫התורהשכתוב‬ ‫״אשר לא כתוב בספרכל מה‬ ‫ובכך יש לפרש את הדיוק‪:‬‬ ‫התורה אין היא אלא אמצעי לרפואת‬ ‫אף כאשר אין עינינו מסוגלות לראותם‪ .‬המכה כפי שהיא נראית לעינינו אינה ״כתובה״ בתורה כמכה עצמית‪ ,‬שכן מצד תפנימיו‬ ‫צירופים של אור‪ ,‬רפואה וברכה‪ .‬לא שהתורה‬ ‫העליון‪,‬הנקראים עתה בפינו ״קללות״‪ ,‬עתידים להתגלות לאחר הזיכוך בצירופים אחרים—‬ ‫צירופים‬ ‫האור‬ ‫ואותם‬ ‫ולהחזרתה אל‬ ‫הנשמ‬ ‫ה‬ ‫אין כוונת הדברים שעל האדם לבקש ייסורים‪ ,‬או להימנע מתפילה‪,‬‬ ‫מתחילתם‪,‬‬ ‫חלילה‪ ,‬אלא שההסתר יוסר ונזכה לראות את פנימיות הדברים‪ ,‬שהיתה גנוזה בהםעם זאת‪,‬‬ ‫מבקשיםפָ‪ :‬אֵ נּו ה׳ ְונ ֵָרפֵ א‪,‬‬ ‫״ר‬ ‫ְ‬ ‫כאשר באה צרה‪ ,‬אנו‬‫השתדלות להסירם‪ .‬התורה עצמה נתנה רשות לרופא לרפא‪ ,‬והאדם מצווה לשמור על חייו ובריאותו ולהתפלל להצלה‪,‬‬ ‫מתוך ההסתר יכולה לצמוח תשובה‪,‬‬ ‫עוזבו‪,‬‬ ‫ה״ עצם החולי‪ ,‬אלא מאמינים שגם במקום שהחולי כבר בא‪ ,‬אין האדם נמסר למקרה ואין הקב״ה אף‬ ‫מברכיםעָ על‬ ‫ָש‬ ‫אנויעֵ נּו וְנִּ ּו ֵ‬ ‫הֹוש‬ ‫אין ִּ‬ ‫ברים נאמרו‬ ‫לקבוע מדוע בא לאדם מסוים חולי או צער‪ ,‬ואין לומר לו שהם באו בגלל עבירה מסוימת‪ .‬חשבונות שמים נסתרים מאתנו‪ .‬הד‬ ‫בידנוורפואה‪,‬‬ ‫התקרבות‬ ‫טהרה‪ ,‬כן‪ ,‬אין‬ ‫כמו‬ ‫הקללה כפי שהיא נראית‬ ‫עליאשמה‪,‬‬ ‫ולא—כדי לשפוט אדם הסובל או להטיל ו‬ ‫ללי בפנימיות התורה‪ ,‬כדי לחזק את האמונה שגם בתוך מצב קשה קיימת הנהגה ותכלית‬ ‫להתפלל לרחמים גלויים‪ ,‬עד שנזכה לראות את צירופי הקללה מתהפכים לצירופי‬ ‫אור—‬ ‫שעלינו‬ ‫בתוכה גנוז‬ ‫יא חושך; אולם מאחר שהיא כתובה בתורת אור‪ ,‬בהכרח שגם אלא‬ ‫ברכה‪.‬‬ ‫****‬ ‫הדרכות ורעיונות לחתימת השנה‬ ‫האב איך זיך אויסגעלערנט ַאז‪...‬‬ ‫יארן ָ‬ ‫דורך די ָ‬ ‫נאך נישט בעסער‪.‬‬ ‫מאכט מיך ָ‬ ‫פארנעמען מיט יענעמס חסרונות ַ‬ ‫זיך ַ‬ ‫•‬ ‫יארן‪ָ ,‬אבער עס צעברעכן קען מען אין עטליכע סעקונדעס‪.‬‬ ‫אויפבויען צוטרוי נעמט ָ‬ ‫•‬ ‫האב אין מיין לעבן‪.‬‬ ‫נאר וועמען איך ָ‬ ‫האב‪ָ ,‬‬ ‫וואס איך ָ‬ ‫דאס וויכטיגסטע איז נישט ָ‬ ‫ָ‬ ‫•‬ ‫וואס איך ַאליין קען‪.‬‬ ‫דאס בעסטע ָ‬ ‫טאן ָ‬ ‫דארף ָ‬ ‫וואס ַאנדערע קענען; איך ַ‬ ‫דאס בעסטע ָ‬ ‫טאן ָ‬ ‫דארף נישט ָ‬ ‫איך ַ‬ ‫•‬ ‫טאר‬ ‫האט יעדע מעשה מער ווי איין זייט‪ ,‬און מען ָ‬ ‫נאך ַאלץ צוויי זייטן‪ַ .‬אזוי אויך ָ‬ ‫גאר דין‪ ,‬בלייבן ָ‬ ‫זאך ָ‬ ‫אפילו ווען מען שניידט ַא ַ‬ ‫•‬ ‫נישט ממהר זיין צו משפט'ן‪.‬‬ ‫דארף זיין‪.‬‬ ‫וואס מען ַ‬ ‫נאר צו דעם ָ‬ ‫וואס מען וויל זיין‪ָ ,‬‬ ‫דארף נישט בלויז צילן ָאנצוקומען צו דעם ָ‬ ‫מען ַ‬ ‫•‬ ‫טראכטן‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫רעאגירן ווי איידער זיך ָא ּפצושטעלן און‬ ‫ַ‬ ‫עס איז פיל גרינגער צו‬ ‫•‬ ‫קיינמאל נישט וויסן ווען מען וועט זיך‬ ‫ָ‬ ‫ווארט‪ ,‬ווייל מען קען‬ ‫נאענטן מיט ַא גוט ָ‬ ‫עס איז שטענדיג כדאי זיך צו געזעגענען פון ַא ָ‬ ‫•‬ ‫ווידער זען‪.‬‬ ‫מען קען ַא סך דערגרייכן‪ָ ,‬אבער עס איז פיל שענער ווען מען טוט עס מיט ַא שמייכל‪.‬‬ ‫•‬ ‫וואס קומען אין אונז אויף‪.‬‬ ‫אומא ּפהענגיק פון די געפילן ָ‬ ‫ָ‬ ‫נטווארטלעך אויף אונדזערע מעשים‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫רא‬ ‫פא ַ‬ ‫מיר זענען ַ‬ ‫•‬ ‫דארף‪ ,‬אפילו ווען ער ווייסט‬ ‫דארף‪ ,‬ווען מען ַ‬ ‫וואס מען ַ‬ ‫וואס טוט ָ‬ ‫וואס געווינט; ַא העלד איז דער ָ‬ ‫נאר דער ָ‬ ‫ַא העלד איז נישט ָ‬ ‫•‬ ‫רעזולטאט וועט זיין‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫וואס דער‬ ‫נאך נישט ָ‬ ‫ָ‬ ‫ליב האבן יענעם מיינט נישט בלויז עס אויסצודריקן מיט ווערטער; עס מיינט צו טון מיט'ן גאנצן הארץ און מאכן יענעם פילן‬ ‫•‬ ‫אז ער איז טייער און חשוב‪.‬‬ ‫אמאל בין איך אנטוישט‪ ,‬וויי געטון אדער אין כעס‪ ,‬און איך מעג האבן די געפילן‪ .‬אבער דאס גיט מיר נאכנישט קיין רעכט צו‬ ‫•‬ ‫באהאנדלען א צווייטן שלעכט‪.‬‬ ‫מענטשן וואס איך מיין אז זיי שטיפן מיך אראפ ווען איך בין געפאלן‪ ,‬קענען זיך שפעטער ארויסווייזן אלס די וואס העלפן מיר‬ ‫•‬ ‫זיך צוריק אויפהייבן‪ .‬דעריבער דארף מען זיך אפהיטן פון שנעל משפט'ן‪.‬‬ ‫אמת'ע פריינדשאפט וואקסט מיט דער צייט; אזוי אויך אמת'ע ליבש‪აფ‬ט‪ .‬וואס איז אמת ווערט געבויט שטילערהייט‪ ,‬טריט ביי‬ ‫•‬ ‫טריט‪.‬‬ ‫ראוועט‪,‬‬ ‫געפ ַ‬ ‫ּ‬ ‫האט שוין‬ ‫דערוואקסנקייט ווענדט זיך נישט בלויז אין וויפיל געבורטסטעג ַא מענטש ָ‬ ‫ַ‬ ‫דערוואקסנקייט?‬ ‫ַ‬ ‫וואס איז אמת'ע‬ ‫ָ‬ ‫וויאזוי ער ניצט די לערנונגען צו‬ ‫ַ‬ ‫האט זיך פון דעם געלערנט‪ ,‬און‬ ‫וואס ער ָ‬ ‫דורכגעגאנגען‪ָ ,‬‬ ‫ַ‬ ‫וואס ער איז‬ ‫נאר אין די איבערלעבונגען ָ‬ ‫ָ‬ ‫האט שוין ַאלע ענטפערס; עס מיינט ַאז מען הייבט ָאן‬ ‫דערוואקסנקייט מיינט נישט ַאז מען ָ‬ ‫ַ‬ ‫ווערן ַא בעסערער מענטש‪,‬‬ ‫רעאקציעס‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫איבערצונעמען אחריות אויף די אייגענע בחירות‪ ,‬מעשים און‬ ‫וואס גיכער און עס נישט שטענדיק‬ ‫טאן ָ‬ ‫דארף מען עס ָ‬ ‫עפעס גוטס‪ַ ,‬‬ ‫טאן ּ‬ ‫דארף ָ‬ ‫טאן‪ :‬ווען מען ווייסט ַאז מען ַ‬ ‫נאר ָ‬ ‫שטופן ‪ָ -‬‬ ‫ּ‬ ‫נישט ָא ּפ‬ ‫דארפן ַאליין‬ ‫וואס מיר קענען און ַ‬ ‫דאס ָ‬‫טאן ֿפ ַאר אונז ָ‬ ‫זאלן ָ‬ ‫דערווארטן ַאז ַאנדערע ָ‬ ‫ַ‬ ‫זאל אויך נישט‬ ‫מארגן‪ .‬מען ָ‬ ‫שטופן אויף ָ‬ ‫ּ‬ ‫ָא ּפ‬ ‫וואס ַארבעטן ַאליין‪ .‬די אייגענע השתדלות‬ ‫ְ‬ ‫ָ‬ ‫ֹאכל‪ַ ,‬א ְש ֶּריך ְוטוֹ ב ָלך" (תהלים קכח‪ ,‬ב')‪ .‬געבענטשט זענען די הענט ָ‬ ‫ָ‬ ‫יע ַ ּכ ּ ֶּפיך ִ ּכי ת ֵ‬ ‫אויספירן‪" .‬יְ ִג ַ‬ ‫לאנט‬ ‫וואס מען ּפ ַ‬ ‫טראכטן און רעדן וועגן ָ‬ ‫ַ‬ ‫רעספעקט און אמת'ע סיפוק‪ .‬עס איז פיל גרינגער צו‬ ‫ּ‬ ‫בויט אינעם מענטש אחריות‪ ,‬זעלבסט‪-‬‬ ‫נארן מיט גוטע ּפלענער; מען‬ ‫דארף מען זיך נישט ָא ּפ ַ‬ ‫האט שוין למעשה געטון‪ .‬דעריבער ַ‬ ‫וואס מען ָ‬ ‫טאן‪ ,‬ווי זיך אומצוקוקן אויף ָ‬ ‫צו ָ‬ ‫דארף נעמען איין קליינעם שריט און עס אויספירן‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫זאכן הייבן זיך ָאן קליין‬ ‫גרויסע ַ‬ ‫אונטערשאצן קליינע‬ ‫ַ‬ ‫טאר מען נישט‬ ‫וואס זי וועבט‪ .‬דעריבער ָ‬ ‫ראטעווען ַא מענטש דורך דער גרויסער נעץ ָ‬ ‫שפין קען ַ‬ ‫ַא קליינע ּ‬ ‫•‬ ‫וואס קומען אונטער אינעם לעבן‪.‬‬ ‫מעשים און קליינע געלעגנהייטן ָ‬ ‫שפעטער‬ ‫איינהאלטן — קענען ּ‬ ‫ַ‬ ‫מאמענט פון זיך‬ ‫ווארט‪ַ ,‬א קליינע טובה‪ ,‬פינף מינוט לערנען‪ַ ,‬אן אמת'ע התנצלות ָאדער ַא ָ‬ ‫ַא גוט ָ‬ ‫•‬ ‫רעזולטאטן‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫ברענגען גרויסע‬ ‫נאר ווייל זיי זעען ַא‬ ‫וואס זיי טוען איז גרויס און אויסערגעוויינטלעך‪ָ ,‬‬ ‫זאך ָ‬ ‫טראכטן גרויס‪ .‬נישט ווייל יעדע ַ‬ ‫ַ‬ ‫גרויסע מענטשן‬ ‫•‬ ‫גרויסע תכלית אפילו אין ַא קליינע מעשה‪.‬‬ ‫רא כוונה‪ ,‬מיט וויפיל אחריות‪ ,‬און צי מען‬ ‫פא ַ‬ ‫וואס ַ‬ ‫נאר אויך ווי ַאזוי מען טוט עס‪ :‬מיט ָ‬ ‫וואס מען טוט‪ָ ,‬‬ ‫נאר ָ‬ ‫עס ווענדט זיך נישט ָ‬ ‫•‬ ‫הארץ‪.‬‬ ‫טוט עס מיט ַא גוט ַ‬ ‫נאר צוליב זייער אויפפירונג‪,‬‬ ‫לאנט ָאדער שיינע ווערטער‪ָ ,‬‬ ‫טא ַ‬ ‫מענטשן ווערן אמת'דיג געשעצט נישט בלויז צוליב זייער אויסזען‪ַ ,‬‬ ‫•‬ ‫האנדלען ַאנדערע‪.‬‬ ‫בא ַ‬ ‫געטריישאפט און די וועג ווי ַאזוי זיי ַ‬ ‫ַ‬ ‫דארף ווערן ַא מעשה‬ ‫געדאנק ַ‬ ‫ַ‬ ‫ַא גוטער‬ ‫האט עס‬ ‫געדאנק בלייבט בלויז אויפ'ן ּפ ַא ּפיר‪ָ ,‬‬ ‫ַ‬ ‫נאך נישט גענוג‪ .‬אויב דער‬ ‫דערווארעמען דערפון איז ָ‬ ‫ַ‬ ‫געדאנק און זיך‬ ‫ַ‬ ‫לייענען ַא גוטן‬ ‫נאך נישט געטוישט דעם מענטש‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫דארף אויסקלייבן איין נקודה און זי ברענגען לידי מעשה‪:‬‬ ‫מען ַ‬ ‫איין מענטש צו וועמען איך וועל היינט רעדן שענער‪.‬‬ ‫•‬ ‫שטופן‪.‬‬ ‫ּ‬ ‫וואס איך וועל מער נישט ָא ּפ‬ ‫זאך ָ‬ ‫איין ַ‬ ‫•‬ ‫רעאגיר‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫טראכטן איידער איך‬ ‫ַ‬ ‫וואס איך וועל זיך ָא ּפשטעלן און‬ ‫מאל ָ‬ ‫איין ָ‬ ‫•‬ ‫צוריקצאל‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫דערווארטן כבוד ָאדער ַא‬ ‫ַ‬ ‫טאן ָאן‬ ‫וואס איך וועל ָ‬ ‫איין טובה ָ‬ ‫•‬ ‫באשלוס אויף וועלכן איך וועל איבערנעמען אחריות‪.‬‬ ‫איין ַ‬ ‫•‬ ‫געגאנגען— יעצט איז די צייט!‬ ‫ַ‬ ‫מארגן‪ .‬נו‪,‬‬ ‫לאן אויף ָ‬ ‫ַא קליינע מעשה היינט איז מער ווערט ווי ַא גרויסער ּפ ַ‬ ‫מיר גייען אט‪-‬אט ארויס פון יאר תשפ"ו‪ ,‬און מיר גרייטן זיך אריינצוקומען אין יאר תשפ"ז ‪-‬א ניי‪ ,‬גוט און‬ ‫געבענטשט יאר‪ .‬שטעלט אייך אפ א רגע !לאמיר זיך אראפנעמען א קורצע‪ ,‬רואיגע מינוט אפצולייענען די‬ ‫פאלגנדע קורצע ציטאטן‪ ,‬וואס וועלן אונז העלפן פארבעסערן אונזערע באציאונגען צווישן מאן און ווייב‪ ,‬עלטערן‬ ‫און קינדער‪ ,‬לערער און שילער‪ ,‬און צווישן איין איד און דעם צווייטן‪ .‬זאל דער אויבערשטער העלפן אז בזכות‬ ‫אהבת ישראל זאלן מיר זוכה זיין צו א שנת גאולה וישועה‪ ,‬א געזונט און פרייליך יאר מיט אלעם גוטן‪ ,‬און א‬ ‫כתיבה וחתימה טובה לאלתר לחיים‪.‬‬ ‫מבין ומאזין שע"י עזר בנתיבות החיים – 'מאנסי‬