דעהו – סטיטשין · DEHEU - STITCHEN — ניצבים וילך (2026-08-31)

פטרון
מערכת דעהו
שנת תשפ"ו נצבים וילך גליון רצ
נתנדב לע"נ הרה״ח
זאב ב״ר משה ע״ה
וזו' האה"ח מרת
פעריל ב"ר טובי' ע"ה
מתוך
משנתו דע את אלקי
של כ"ק
מרן
אביך ועבדהו
רבינו
שליט"א
מהדורת זכרון ברוך :לע"נ הרה"ח ברוך ב"ר פנחס ע"ה -וזו' מרת שיינדל מלכה ב"ר אברהם ראובן ע"ה ◆ הרה"ח יעקב צבי ב"ר מנחם ע"ה -וזו' רחל מינדל ב"ר יחזקאל ע"ה
על הצדיקים גמורים לעשות תשובה
-לעבוד את ה' בחילא יתיר ביאורים ויסודות מורחבים בתורת מרן הבעש"ט ותלמידיו זיע"א משנת החסידות
ועפ"י יסוד זה יובן היטב איך שייך גם לצדיקים גמורים
מצות תשובה היא דרך נעלה בכל עבודת השי"ת' | היאך אפשר לאדם שלא חטא מעולם לעשות תשובה?' | הבעל תשובה מכיר את מעלת
ענין 'לאהדרא בתיובתא' .שכן לעומת מה שעבודתם
התורה והמצוות הרבה יותר מן הצדיק הגמור' | איך שייך להבטיח לאדם השב 'שלא ישוב לזה החטא לעולם'?' | מדוע הוצרך הקב"ה לצוות
והשתדלותם להיות צדיק ולהטיב מעשיהם נעשית בדרך בהדיא 'ובחרת בחיים'?' | ה'חיים' שאנו מבקשים עליו בראש השנה -ההכרה ב'לחיותנו כהיום הזה'
כלל באופן רגיל ובכוחות רגילים ,הנה עתה מוטל עליהם
להתעלות ולשוב בתשובה לפניו ,דהיינו להתאמץ ברצון
עוז ובכוחות חזקים יותר ולעבוד את הקב"ה בחילא יתיר.
ּוָּבָ ַַח ְְר �ָּּת ּ �ַּב ַַח ּ �ִּי י ם :
'תשובה' היא דרך נעלה בכללות עבודת השי"ת
ולפי זה ,כיון שלמדנו ש'תשובה' אין עניינה דוקא עזיבת
עבודת השי"ת -מתוך בקשת והשגת החיים
החטא ולשוב על עבירות שבידו ,אלא עיקר מהותה הוא
-ההתגברות וההתאמצות בעבודת ה' באופן חזק ומושלם
ולהתוודות לפניו ,ובזה תגיע לו כפרה על עוונותיו ,ושב
א
עבודת השי"ת בבחינת
ורפא לו .ולפי סברא זו נמצא ,שכל ענין התשובה אינו
יותר ,נמצא אפוא ,שהתשובה אינה מוגבלת ומצומצמת
שייך אלא למי שעבר על רצון קונו ח"ו.
'בחילא יתיר'
כמצוה אחת ופרטית בלבד ,אלא היא מהלך חדש ודרך
נעלה יותר בכללות עבודת השי"ת ,עד שאפשר לקיים את 'לאהדרא לצדיקייא בתיובתא'
כל התורה והמצוות בדרך 'בעל תשובה' .והיינו שאכן אולם לא כן חזינן בדברי הזוהר הקדוש ,שכן שם מבואר 'כי המצוה הזאת' -לרש"י קאי על כללות
ניתן לקיימן באופן פשוט ובכוחות רגילים -והיינו בלי ענין של (ח"ג קנג' ):לאהדרא לצדיקייא בתיובתא' ,עיי"ש. התורה ,ולרמב"ן על מצות תשובה
אור התשובה ,ומאידך גיסא אפשר לקיים את כולן כשהן הרי מפורש יוצא מדברי הזוהר ,שגם לצדיקים גמורים ֹ ֹ ֹ � ֹ
ִּכ�ִ י ַַה ִִמ ְְצָוָ ה ַַה �ֹּזאת ֲֲא ֶֶׁשר ָָאֹנִכִ י ְְמ ַַצ ְְּו� ָָך ַַה ּּיֹום ֹלא ִנִ ְפְ ֵלֵ את ִִהוא
מוארות ומרוממות באור התשובה ,ברעותא דליבא יתיר ישנה עבודה מיוחדת של תשובה ,ואין היא מיוחדת לבעלי ֹ
ֹאד ְ �ְּבִפִ יָךָ ֹ ֹ ֹ
ִִמ ְְמ ָָך ְוְ ֹלא ְְרֹח ָָקה ִִהוא וגו'ִּ ,כ�ִ י ָָקרֹוב ֵֵאֶלֶ יָך ַַה ָָד ָָבר ְְמ
ָ
ובחילא סגיא. עבירה בלבד. �ֹ ֹ
ּּו ִִבְלְ ָָב ְְב ָָך ַלַ ֲֲעֹׂשתֹו (ל ,יא-יד) .פרש"י' :כי קרוב אליך -התורה
אלא שלכאורה הדבר צריך ביאור והסבר ,כי אכן איזו ניתנה לכם בכתב ובעל פה' .מבואר בדבריו הקדושים כי
פרשת 'כי המצוה הזאת' -קיום כל
התורה כולה עפ"י מדת התשובה תשובה נדרשת מן הצדיקים שלא חטאו כלל ,ולא נמצא 'המצוה הזאת' קאי על כללות התורה כולה ,שניתנה לנו
במעשיהם שום דופי ופגם. בכתב ובעל פה.
ומעתה צדקו יחדיו דברי רש"י ז"ל והרמב"ן ז"ל בביאור
מאידך הרמב"ן ז"ל כתב בפירושו ,וזה לשונו' :וטעם כי
הפסוק 'כי המצוה הזאת' הנ"ל ,ודברי שניהם עולים יחד יסוד התשובה' :רעותא דליבא יתיר וחילא סגיא'
המצוה הזאת ,על כל התורה כולה .והנכון ,כי על כל
בקנה אחד .כי אם אמנם לפי פשוטו של מקרא הכונה
אך יתבאר הדבר עפ"י דברי הזוהר הקדוש במקום התורה יאמר (לעיל ח ,א) 'כל המצוה אשר אנכי מצוך היום'.
על מצות תשובה הנזכרת מקודם ,כטענת הרמב"ן ,מכל אחר ,שביארו שם יסוד עצום בשורש מהותה של עבודת אבל 'המצוה הזאת' על התשובה הנזכרת ,כי 'והשבות אל
מקום הרי זה כלל גדול לכל התורה כולה ,כי כל המצוה התשובה ,וזה לשונם שם (ח"א קכט' :):ר' יוסי אמר ,תנינן, לבבך' (פסוק א')' ,ושבת עד ה' אלקיך' (פסוק ב') ,מצוה שיצוה
הזאת אפשר וראוי לקיימה עפ"י מדת התשובה ,בחילא אתר דמאריהון דתשובה קיימי ביה בההוא עלמא ,צדיקים אותנו לעשות כן' ,עד כאן.
סגיא ויתיר .ונמצא שמצות התשובה -שבה עוסקת גמורים לית לון רשו לקיימא ביה ,בגין דאינון קריבין
נמצא ,שלכאורה נחלקו רש"י והרמב"ן ז"ל ביסוד הפסוק,
התורה בפרשה הקודמת -מפשטת כנפיה על כללות למלכא יתיר מכולהו ,ואינון משכי עלייהו ברעותא דליבא
דעת רש"י היא שקאי על כללות התורה ,ודעת הרמב"ן
התורה והמצוות ,כי כולן יכולות וצריכות להתקיים באופן יתיר ,ובחילא סגיא ,לאתקרבא למלכא' ,עד כאן.
היא שהכוונה למצות תשובה .איברא כי יש לומר שבאמת
נעלה יותר -עם אורה הגדול של התשובה ,אשר על ומבואר בזה ,שיסוד ושורש התשובה הוא :עבודת השי"ת 'אלו ואלו דברי אלקים חיים' ,ושני הפירושים עולים יחד
דרך נעלה זו בעבודה הגיד הכתוב 'לא נפלאת היא ממך הנעשה 'ברעותא דליבא יתיר ,ובחילא סגיא' [ברצון הלב בקנה אחד.
ולא רחוקה היא'. יותר ,ובכח וחוזק רב] .ביאור הדברים ,דהנה יכול האדם
לקיים את כל מצוות ה' באופן פשוט ,וכפי מדת כוחותיו לפי פשוטו לא ניתנה תשובה אלא כדי לכפר עוונות
פטרון הגליון -אלול הרגילים והמוגבלים .אך מצות תשובה עניינה -ההתעלות וכדי לבוא אל הביאור ,נפתח תחילה להבין מעט עצם
נתנדב ע"י ידידנו הנכבד וההתגברות לעבוד את השי"ת בחילא יתיר ובכוחות נעלים מהותה של מצות התשובה .דהנה ,במושכל ראשון ובמבט
הי"ו מוה"ר בנימין אליעזר זאב הערבסט ונשגבים יותר מן הרגיל .וזהו כל יסוד התשובה ,להתעלות שטחי נראה לכאורה ,כי התשובה לא ניתנת אלא כלפי
לע"נ זקינו הרה"ח ר' משה שלום ב"ר יעקב ע"ה
נלב"ע כ' אלול תשנ"א לפ"ק
ולהתחזק בעבודת הבורא ית' בחילא יתיר ובכוחות אדירים החטא והעון בלבד ,והיינו ,כי כאשר יחטא איש ישראל
וזו' האשה החשובה מרת יכט ב׳׳ר בנימין אליעזר ע׳׳ה יותר [ומה שביארו שם בזוה"ק במעלת הבעל תשובה על לאלוקיו באיזה עון ופשע חלילה ,הנה מרוב רחמנותו
נלב"ע ד׳ ניסן תשפ׳׳ה לפ׳׳ק
הצדיק גמור ,יבואר להלן בעז"ה]. ית' הצופה לרשע וחפץ בהיצדקו נתן לו מקום לשוב
א
רצון קונו ,בהכרח אינה נובעת אלא מתוך הכרה עצומה והמצוות ,יותר מהטעם לקיימן רק מצד היותן בגדר 'טוב' סיכום ותמצית
שקיום התורה והמצוות הוא בלבד ה'חיים' ,ובלעדיהן לא מול ה'רע'.
יתקיים איש באמת. פלוגתת רש"י ורמב"ן בפרשת 'כי המצוה הזאת' אי קאי על
שכן על אף שלכל אדם הנחנן בקצת ישרות הלב כללות התורה או על מצות תשובה בלבד ,ויש לומר ש'אלו ואלו
שכן אדם זה שבעבר דבק ברע ונכשל בחטאים ושכל ובינה ישנו חפץ ורצון פשוט מטבעו לעשות את דברי אלקים חיים' ,שכן אפשר לקיים כל התורה כולה עפ"י
ועוונות רח"ל ,הרי מעשיו הראשונים הוכיחו עליו שאין הטוב והישר ,ולהימנע מעשיית הרע והמעוות ,מכל מקום מדרגת תשובה' ,בחילא סגיא' ,השייכת גם לצדיקים גמורים.
הוא מתפעל ומזדעזע כל כך מעצם מהות הרע ,ולאו סוף סוף עדיין זה בגדר הבחירה אצלו ,שכן בידו לבחור
בהכרח הוא שיתרחק מן העבירות מתוך הידיעה שהן לעשות את הרע ,ולהיות איש רשע ושפל חלילה .ונמצא
'רע' בלבד ,כי מחיצה זו שבין 'טוב' ל'רע' כבר נפרצה שההכרה וההבנה במהות התורה והמצוות ,שהינן 'טוב' ב
התורה והמצוות הן עצם
ונשברה אצלו .ומעתה ,מה שהתעורר עתה האדם וניחם בלבד ,איננה מכרחת עדיין את האדם להידבק בהן,
ה'חיים' של האדם
על הרעה שעשה ,אין זה אלא מכח הכרתו הברורה ולהתרחק מעשיית ההיפך.
ועמדו על דעתו כי הרע איננו 'רע' גרידא ,אלא הוא שונה מכך לחלוטין היא הכרת האדם והשגתו כי התורה
מות ממש ,וכל הדבוק בו אינו אלא כנוטל את נפשו והמצוות הן עצם חיותו של האדם ,ובלעדיהן אין חייו נבוא עתה להעמיק בביאור שתי המדרגות האמורות
בידיו ובוחר בכיליון .וכיון שכאמור אין לך אדם שיבחר נחשבים לחיים כלל ,והרי הוא כנבילה מתה ממש .שכן בקיום התורה והמצוות; הדרך הפשוטה והמוגבלת ,ומאידך
מרצונו במות ,על כן בהכרח עליו לעזוב את חטאיו הכרה זו מסירה ומבטלת לגמרי את כח הבחירה שלו אופן העבודה בבחינת 'חילא יתיר'.
ולשוב לדרך הטוב והישר. לבחור ברע .כי כאשר משיג האדם בבהירות שכל חלקה
נמצא שבמדה זו גדלה מעלתו של זה החוזר בתשובה של הטומאה והסט"א אינו אלא חתיכה אחת של מות קיום תומ"צ -מטעם 'לטוב לנו כל
ממעלת הצדיק דמעיקרא .כי בניגוד למה שהצדיק הגמור ואבדון ,שוב אין בידו כלל לבחור בהן ובמעשיהן .שהרי הימים' ו'לחיותנו כהיום הזה'
יכול לייסד את כל ה'עבודת ה'' שלו על בסיס היותה 'טוב' אין לך אדם בעולם הבוחר ב'מות' ,ואין מציאות כזו כלל הנה בפרשת ואתחנן נאמר בתורה ,שנצטווינו להשיב
ולא 'רע' ,הנה עבודת הבעל תשובה מיוסדת בהכרח על בטבע האנושי שיחפוץ האדם שיבחר האדם ברצונו הפשוט את בנינו דבר על טעם קיום התורה והמצוות (לעיל ו,
ההכרה שהיא 'חיים' ,וכי ההיפך ממנה הוא מות ממש, למות מיתה נצחית והחלטית)א( .ומעתה ,כאשר רק יבוא כד) 'ויצונו ה' לעשות את כל החוקים האלה ליראה את
שכן לולא הכרה זו לא היה שב מדרכו הרעה .ונמצא האדם לידי הכרה ברורה ובהירה שעשיית רצון השי"ת ה' אלקינו לטוב לנו כל הימים לחיותנו כהיום הזה' .ביאר
שבהכרח אוחז הוא במדרגה הגבוהה של עבודת השי"ת, היא לבדה נחשבת 'חיים' ,שוב ניטלת ממנו כל האפשרות הכתוב שני עניינים שבעבורם ציוונו הבורא יתברך לעשות
שהיא ההשגה של 'לחיותנו כהיום הזה'. לעשות ההיפך מכך ,והוא נמשך אל הקדושה מטבעו בכל ולקיים את כל החוקים האלה .ואלו הם; 'לטוב לנו כל
נפשו ובכל מאודו. הימים' ,ו'לחיותנו כהיום הזה'.
דוקא מתוך הכרת 'אפסיות' הרע ניכרת ה'חיים'
שבצד הטוב
התורה והמצוות הן בבחינת 'טוב'
יתרה מזו ,כי עשיית הטוב מצד היותו טוב ,יכולה לבוא סיכום ותמצית
וביאור עניינם הוא ,כי הנה באופן פשוט אפשר להבין
גם בלי הכרה מוחשית בעוצם רעתו של חלק הרע ,כי מתוך
טעם קיום תורה ומצוות מצד 'לטוב לנו כל הימים' -טוב לעומת את מעלות התורה והמצוות וגודל ההטבה שבקיומן ,מפני
הידיעה בלבד שדבר זה הוא בגדר 'רע' ,סגי לאדם לפרוש
רע ,ולמעלה מזה ' -לחיותנו כהיום הזה' -חיים כנגד מות. שהן 'טוב' ,שהרי התורה היא 'לקח טוב' שנתן לנו השם
ממנו .ועל כן הצדיק שלא חטא מימיו ,ולא הכיר כלל את
ההכרה שהתורה היא חיים וההיפך הוא מות מסירה את כח יתברך (ע"פ משלי ד ,ב) ,וכן כל מצוותיה ונתיבותיה טובים
פחיתותו וגריעותו של צד הרע ,עובד את הקב"ה מצד הבחירה ,שכן שום אדם אינו בוחר במות. וישרים המה למי שמקיים אותן .ומאידך גיסא ,ההעברה
ידיעתו שטוב לו לאדם לידבק בטוב.
על רצון ה' ח"ו ועשיית ההיפך מרצונו אינן אלא מציאות
לעומת כן ,ההכרה השלימה במדרגת ה'חיים' של עבודת
ג של רע מוחלט .ומכיון שכן ,הנה בוודאי ראוי לו לאדם
מעלת התשובה -עשיית
ה' ,לידע ולהכיר בבירור שהיא בלבד נחשבת חיים לומר לדבק טוב ,לבחור בטוב -בתורה ובמצוות ,ולברוח
רצון ה' מתוך הכרת 'כי
אמיתיים ,ואילו מי שאינו דבוק בה חסר לו בעצם חיותו מן הרע -עוונות ופשעים .וזוהי המדרגה הראשונה בקיום
-נובעת בעיקר מתוך הכרה במהות ה'מות' של הסטרא התורה ,המכונה בכתוב 'לטוב לנו כל הימים' ,שהיא עשיית
הוא חייך ואורך ימיך'
אחרא וצד הקליפה .כי דוקא לאחר שכבר דבק האדם ושמירת החוקים מצד היותם דבר טוב וישר.
ברע ,והכיר את האפסיות ,הריקנות ,והעדר החיות שבו,
אזי הוא בא לידי הכרה עצומה שהתורה והמצוות בלבד ומעתה ,ביסוד זה יובן היטב מהות ענין ה'תשובה' ביותר מכן -הן בבחינת 'חיים' לעומת ה'מות'
הן 'חיים' ממש ,ורק הדבוק בהן הוא שנחשב ל'חי' ,ועלינו ומעלתה היתרה של עבודת 'חילא יתיר' -לעומת סדר אך במדרגה יתרה וגבוהה מזו ,ישנה סיבה עמוקה
לקיימן לא רק בגלל ה'טוב' שבהן ,כי אם בשביל כי הם קיום תורה ומצוות באופן הפשוט .ונאמר ,כי גודל הרבותא ונשגבה הרבה יותר אל האדם הנלבב לבחור בקיום תורה
חיינו ואורך ימינו. הנמצאת בעבודת התשובה היא :שכולה מיוסדת ומושתתת ומצוות ,ולהתרחק מן החטא .והיא ,מכח ההכרה וההרגשה
ומעתה ,הכרה זו עומד עליה השב מחטאיו ומשיגה בט על הכרה העמוקה בתכלית התורה והמצוות ,שהיא בחינת כי התורה והמצוות אינן רק דבר 'טוב' ומטיב ,אלא הן הן
וּב יותר מן הצדיק הגמור ,וזה בהיותו מכיר מקרוב את 'לחיותינו כהיום הזה'. עצם החיים ממש ,ורק הדבק בהן יש לו חיות אמיתית
חלק הרע ,מאותו הזמן שדבק בו ,בניגוד להצדיק שלא ונחשב בגדר 'חי'.
נתלכלך כלל בעוונות ,ומעולם לא היתה לו שייכות ונגיעה עבודת הצדיק מיוסדת על הכרת 'לטוב לנו כל הימים'
שהרי התורה הלא היא 'עץ חיים' (שם ג ,יח) ,וכל הדבק
עם צד הרע .ועל כן ה'בעל תשובה' קרוב יותר להשיג וביאור הדבר הוא ,כי הנה הצדיק הגמור שלא חטא
בה ובנתיבותיה הרי הוא מתדבק בחי החיים ב"ה ,שהוא
השגה נוראה זו במעלת התורה והמצוות. מעולם ,ולא עבר מימיו על רצון וציווי השי"ת ,הרי יתכן
מקור ושרש כל החיות כולה ,ובכך קונה לעצמו חיים
שכל צדקותו ועבודתו בנויות אך ורק על הכרת ה'טוב'
אמיתיים ,וכמו שכתוב בפרשתנו (ל ,טו-טז) 'ראה נתתי
'במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים יכולים שבתורה ומצוות ,שהן בלבד בגדר ה'טוב' האמיתי ,ואילו
לעמוד' -כי עבודתם נובעת מתוך בקשת ה'חיים' לפניך היום את החיים ואת הטוב וגו' ,אשר אנכי מצוך
ההעברה על רצון קונו היא רע גמור .ואשר לכך ,הנה
ומטעם זה הוא שאמרו חכמינו ז"ל (ברכות לד' ):במקום היום לאהבה את ה' אלקיך ללכת בדרכיו ולשמור מצותיו
מטבעו הישר שבו עשאוהו האלקים ,הוא משתוקק תמיד
שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד'. וחוקותיו ומשפטיו וחיית ורבית' .ואילו הפורש מן התורה
לדבוק בטוב ולהתרחק מן הרע .נמצא אפוא ,שלא בהכרח
ולדברינו יבואר שלא התכוונו חז"ל בזה להגדיר את עצם והמצוות ,הרי הוא כפורש מן החיים ,וקונה לעצמו מיתה
הוא שהצדיק הגמור יעבוד את בוראו מתוך ההכרה כי הם
מהותו של הבעל תשובה ,לומר עליו שהוא בעצמותו עומד חיינו ואורך ימינו ,וכי עשיית הרע היא כמיתה ממש ,כי והיפך החיות (ע"ז ג :זוה"ק ח"א יא .).והכרה זו שהתורה
בדרגה גבוהה ונעלה יותר מן הצדיק דמעיקרא ,כי אכן אין שום דבר שיכריח אותו לבוא לידי הרגשה והגשה זו, היא סם החיים והחטא הוא המות ,היא המדרגה השנייה
לכאורה מן התימה לומר כן ,וכמו שכבר נתקשו בזה שכן בלאו הכי עושה הוא את מה שעליוַ ,וַדי לו בידיעה והעליונה ענין שביאר הכתוב על קיום רצון ה' -בחינת
ראשונים ואחרונים .אלא עיקר כוונתם ז"ל בזה הוא - הפשוטה ש'טוב' הוא להידבק בשכינה ,ומכח זה בלבד 'לחיותנו כהיום הזה'.
למקורה ומוצאה של עבודת הבעל תשובה ,לומר שהוא מקיים הוא את רצון הבורא.
ההכרה שהתורה היא 'חיים' מסירה לגמרי כח הבחירה ברע
עובד את הקב"ה במדרגה עליונה יותר מן הצדיק הגמור,
וכמו שביארו כן להדיא בדברי הזוהר הנזכר ,כי 'אינון לעומת כן ,הבעל תשובה מוכרח לבוא והנה הכרה זו שבנפש האדם להבין ולהשכיל את טעם
משכי עלייהו ברעותא דליבא יתיר ובחילא סגיא' ,כלומר, לידי השגת 'לחיותנו כהיום הזה' 'לשמוע בקולו ולדבקה בו' ,שהוא מפאת 'כי הוא חייך
שהם עובדים את בוראם בחילא יתיר ,והיינו כדי 'לחיותינו אך לעומת זאת ,הבעל תשובה השב מחטאיו ,הנה כל ואורך ימיך' (פסוק כ') ,וההיפך מזה אינו אלא אבדון
כהיום הזה' ,ולא רק בשביל 'לטוב לנו כל הימים' ,ואילו השתדלותו וחזרתו מעתה לעבוד את בוראו ולעשות את ומות ,מהווה סיבה וגורם חזק לאין ערוך בשמירת התורה
א.ומה שנמצא לפעמים בני אדם הנוטלים את נפשם ומאבדים את עצמם לדעת רח"ל ,הנה לפי האמת אין כאן בחירה במות כלל .שכן בעומק נפשם -אף אם אינם נודעים לכך
בהשגה גלויה -מאמינים הם בהשארת הנפש ובנצחיותה ,ומצפים ומייחלים להיות שם במצב טוב ונוח יותר מאשר הם נמצאים בו כעת בעולם הזה בעת צרתם .ונמצא שלפי
האמת אף מעשה זה אינו נובע אלא מתוך דחף פנימי ותנועה של בחירה ב'חיים' ובטוב ,ולא במות ובאבדון ח"ו.
ב
ה ד הצדיקים שלא חטאו מעולם ,לא בהכרח הוא שיבואו ויעלו
בקשת החיים בראש השנה - 'ובחרת בחיים' -בחינת למדרגה עליונה זו בעבודת ה'.
חיות של עבודת ה' וקבלת 'לחיותנו כהיום הזה'
עול מלכותו
'ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם'
וישפוך אור בהיר על דברינו אלה ,היסוד הנשגב שהציב
'אתה תומיך גורלי' ' -הנחת ידי על גורל הרמב"ם ז"ל בגדר מהותו של ה'בעל תשובה' ,וכך הוא
הטוב לומר את זה קח לך'
בעשרת ימי תשובה מתפללים רבות על 'חיים' לשונו ז"ל בפרק שני מהלכות תשובה (ה"ב)' :ומה היא
וביסוד זה נבין עוד דבר נפלא הנזכר בפרשתנו .והוא התשובה ,הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמר
והנה פרשה זו נקראת תמיד בשבת שלפני ראש השנה,
מה שנאמר מיד אחר הפרשה שפתחנו בה תחילה (טו-יט) בליבו שלא יעשהו עוד וכו' ,ויעיד עליו יודע תעלומות שלא
שביום זה מתחדשת מלכות שמים בכל שנה ושנה ,ובו
ביום אנו מקבלים עלינו מחדש עול מלכותו ית' ועול קיום 'ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ישוב לזה החטא לעולם' ,עד כאן.
תורה ומצוות .ויום זה הוא גם ראש וראשון לעשרת ימי ואת הרע ,אשר אנכי מצוך היום לאהבה את ה' אלקיך
יסד לנו הרמב"ם ז"ל ,שגדר התשובה הוא :שהחוטא
תשובה ,המתחילים מיום הכסא ונמשכים עד יום העשור וגו' וחיית ורבית וגו' ,החיים והמות נתתי לפניך הברכה
שב כל כך מחטאו ,עד שיש לו כעין עדות והבטחה מן
בו. והקללה ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך' .ורש"י ז"ל
השם יתברך שלא ישוב לזה החטא לעולם .והרי הבטחה
הביא בזה את דברי הספרי (נג) ,וזה לשונו' :אני מורה
ואכן בימים אלו שנקבעו לתשובה ,מרבים להתפלל נשגבה כזו לא מצינו אף אצל צדיקים גמורים ,כי גם
לכם שתבחרו בחלק החיים .כאדם האומר לבנו בחר לך
ולבקש על ה'חיים' -השייכים למדרגת התשובה כנ"ל, הצדיק הכי גדול שבעולם יש לו בחירה חופשית ,ואין לו
חלק יפה בנחלתי ,ומעמידו על חלק היפה ,ואומר לו את מובטח שלא יחטא בשום דבר מעתה ועד עולם ,ואילו
כמו שאומרים בתפילותינו 'זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים זה ברור לך .ועל זה נאמר (תהלים טז ,ה) 'ה' מנת חלקי
וכתבנו בספר החיים למענך אלקים חיים'' ,מי כמוך אב הבעל תשובה מגיע למדרגה גדולה כזו שמעיד עליו היודע
וכוסי אתה תומיך גורלי' ,הנחת ידי על גורל הטוב לומר תעלומות שלא יחטא עוד ,וכאילו שכבר ניטלה ממנו אפילו
הרחמן זוכר יצוריו לחיים' וכו' ,ועוד ,עד שכל קוטב
את זה קח לך' ,עכ"ל. הבחירה על כך.
תפילתינו בימים הללו סובבים והולכים על בקשת החיים.
לכאורה לא מובן הצורך לצוות בהדיא 'ובחרת בחיים' הבעל תשובה שדבק בעבודת ה' מצד ה'חיים'
'נקודת המלכות' היא שורש חיות האדם -
שבה ממליך עליו את הבורא עולם שבה -אין לו עוד בחירה על כך
ולכאורה הדבר נפלא מלהבין ,מהו גודל המעלה והרבותא
והענין בזה הוא ,כי הנה בכל איש ישראל נמצאת נקודה במה שאמר הקב"ה 'ובחרת בחיים' ,עד כי הפליג דוד אך הוא הדבר אשר אמרנו במעלת הבעל תשובה ,שטעם
טמירה ונעלמה בתוך עומק הנפש הנקראת 'נקודת המלכות'. המלך לומר על כך 'אתה תומיך גורלי' ' -הנחת ידי על התדבקותו בהשי"ת ובמצוותיו אינו אלא מפאת בחירה
ועניינה ,שבה הוא ממליך עליו את הבורא עולם ומקבל גורל הטוב לומר את זה קח לך' .הלא וכי אילו לא היה ב'חיים' ,ומתוך ההכרה שההיפך מכן הוא מות ואבדון .ולפי
על עצמו עול מלכות שמים .ונקודה פנימית זו היא שורש ומַצוה מפורשות 'ובחרת בחיים' ,ורק היה
ַ השי"ת מורה זה ,כיון שכבר עמד והכיר החוטא הלז שעבירה זו שעבר
חיותו האמיתית ,כי ממנה הוא שואב את כל חיותו וקיומו מציע ומציג לפנינו את שני הצדדים ,את 'החיים והטוב' נחשבת כמיתה ממש ,שוב אין לו מקום כלל לעבור עוד
בעולם. לעומת 'המות והרע' ,האם לא היה מובן ממילא ומאליו עליה .כי הרי בנוגע ל'מות וחיים' אין לו לאדם בחירה
לכל בר דעת שעל האדם לבחור בצד הטוב הגורם חיים, כלל כנ"ל ,שכן שום אדם לא יבחר בעצמו למות .ועל
נקודה עמוקה זו מתעוררת ע"י קול השופר אתמהה. כן ,כיון שבהכרח כבר השיג בדעתו שדבר זה נחשב כסם
המות -שכן רק מכח זה הינו שב עתה עליו -מעתה כבר
והנה נקודה עמוקה זו הגנוזה בנפש הישראלי ,היא היא
עיקר ההוראה הוא 'ובחרת בחיים' -לעומת ובחרת ב'טוב'
אין לו בחירה לעשותו שוב ,ויכול היודע תעלומות להעיד
המתעוררת בכל 'ראש השנה' ע"י קול השופר .שכן קול
עליו בבטחה שלא ישוב על כך לעולם)ב( .
השופר ,המסוגל לעורר את הישנים מתרדמתם ,חודר והולך אך לפי דברינו והיסוד האמור יתפרשו הדברים בטוב
לתוך פנימיות מעמקי הנפש ,ומעורר את נקודת המלכות טעם .כי אכן דבר זה פשוט ומובן מאוד -גם בלא שום הרי נתבאר גדרה ועניינה של מצות ה'תשובה' ,שהיא
הטמונה שם ,שהאדם יקבל עליו עול מלכות שמים שלימה ציווי והוראה מפורשת מן השמים -שעל כל אדם לבחור עבודת השי"ת הנעשה ב'חילא יתיר' ,ומתוך הבחירה ב'חיים'
ביום הנורא הזה. בצד הטוב ,ולמאוס בצד הרע .ועיקר המעלה וההטבה לעומת ה'מות' ,ולא רק מצד שהיא 'טוב' כנגד 'רע'.
הגדולה במה שהורה לנו השי"ת ואמר 'ובחרת בחיים' ,היא
עיקר בקשת החיים -הוא חיים של גם צדיקים גמורים יש להם לעבוד את ה'
דבקות הבורא ועשיית רצונו
בכך שלא אמר 'ובחרת בטוב' .כי בכך הורה לנו הבורא מתוך השגת 'לחיותנו כהיום הזה'
יתברך שעלינו לבחור בצד הטוב ובקיום תורה ומצוות לא
ואכן כל כוונותינו ובקשותינו בימים הללו על השגת וכפי שכבר נתבאר לעיל ,אם אמנם מדרגה זו מוכרחת
רק מפני שהוא 'טוב' -כנגד רע ,אלא בעיקר מפני שהוא לאדם שנכשל בעוונות רח"ל בעבר ,וחזרתו אל השי"ת
ה'חיים' ,אינן אלא לזכות להידבק במקור חיים זה ,המקבל
'חיים' ,והיינו שמחויב האדם להתבונן ולהשכיל כי הדבקות בהכרח אינה אלא מתוך הכרה זו ,אולם גם הצדיק הגמור
על עצמו עול מלכותו ית' ברצון ובלבב שלם .והעבודה
בהשי"ת ובתורתו היא בלבד הנחשבת כחיים ,ובלעדי כן יכול להיות 'בעל תשובה' ,וכפי שהזכרנו את דברי הזוהר
בימים אלו היא ,שהאדם יתעורר בעצמו ויבוא לידי הכרה
אין לו חיים כלל ,ומתוך הכרה רבה זו עלינו לגשת לכל הקדוש 'לאהדרא לצדיקייא בתיובתא' ,שכן הגם שאין לו
שלימה וברורה ,כי קבלת עול מלכות שמים ועול תורתו
ענין עסק התורה וקיום המצוות. לצדיק הכרח לבוא לידי הכרה זו -כי בלאו הכי הוא
ומצוותיו נחשבת כ'חיים' ממש ,והיא נוגע לעצם חיותו ,ולולא
כן -למה לו חיים ,כי חיים כאלו שהם בלי עבודת השי"ת ועל הוראה זו היה דוד המלך ע"ה -אשר הקים עוּלה דבוק בתורה ומצוות מצד היותן 'טוב' בלבד -מכל מקום
ובלא דבקות בו ,אינם מוגדרים בשם חיים כלל וכלל. של תשובה (ע"ז ה - ).משבח ואומר 'אתה תומיך גורלי', בוודאי גם הוא יכול להתעלות למדרגה גבוהה מזו ,ולעבוד
כאדם האומר לבנו בחר לך חלק יפה בנחלתי .שכן את השי"ת בחילא סגיא ,מתוך בחירה ב'חיים' ולא רק
ומתוך הכרה רבה זו יבוא לבקש ולהתחנן מלפניו ית', ב'טוב' ,כדרכו של הבעל תשובה ממש.
מלך החפץ בחיים' ,כתבנו בספר החיים למענך אלקים בזה שאמר הקב"ה 'ובחרת בחיים' דייקא ,העמידו על
חיים' ,ובכך יזכה להארת אור פני מלך חיים (משלי טז, חלק היפה והמעולה ביותר ,ולימד אותנו השי"ת שעיקר
טו) ,ויקויים בנו מקרא שכתוב (ד ,ד) 'ואתם הדבקים בה' תכלית הבחירה צריך להיות במדרגת ה'חיים' שבתורה, סיכום ותמצית
אלקיכם חיים כולכם היום' ,אמן סלה. שהוא הדרך הנעלית ביותר ,בחינת 'חילא יתיר' ,בעבודת
השי"ת. עבודת הצדיק דמעיקרא מיוסדת על הכרת 'לטוב לנו' ,מאידך
הבעל תשובה מוכרח לבוא לידי הכרת 'לחיותנו כהיום הזה',
סיכום ותמצית שהרי כבר נפרץ לפניו ההבדל בין טוב לרע .ועוד ,כי דוקא ע"י
סיכום ותמצית הכרת הרע ניכרת אפסיותו והעדר החיות שבו .ועל כן 'במקום
בקשת ה'חיים' בראש השנה ובכל עשרת ימי תשובה -השייכים שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים יכולים לעמוד' .ההבטחה
למדרגת 'חיים' .בימים אלו מתעוררת נקודת המלכות ,שהיא הוראת הכתוב 'ובחרת בחיים' -ושבחו של דוד המלך ע"ה על לבעל תשובה 'ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא
שורש חיות האדם ,והיינו קבלת עול מלכות שמים באופן שנוגע זה 'אתה תומיך גורלי' -הוראה לקיים תורה ומצוות מצד הכרת לעולם' -כיון שעבודתו מושתת על הכרת ה'חיים' ,וניטלה ממנו
לעצם חיותו ממש. ה'חיים' שבהן ,ולא מפני ה'טוב' גרידא. הבחירה לעשות ההיפך הגורם מיתה.
ב.ועפ"י האמור כאן שזאת היא עצם מהותה ועניינה של התשובה ,שהאדם מגיע על ידה לידי מצב ומדרגה שכבר ניטלה ממנו האפשרות והבחירה לעשות הרע ולחטוא שוב ,הנה
מהאי טעמא חזינן שגם כל עצם התשובה היא דבר שלמעלה מן הבחירה ,והיינו לומר שהתשובה היא דבר הכרחי בטבע הבריאה ,ובהכרח הגמור יבואו כל ישראל לידי תשובה
שלימה ,באופן שלא תהיה להם בחירה על כך .וכמו שביאר הרמב"ן ז"ל בפרשתנו על הפסוקים 'ושבת עד ה' אלקיך וגו' ,ומל ה' אלקיך את לבבך ואת לבב זרעך' וגו' ' -כי בימי
המשיח לא יהיה באדם חפץ אבל יעשה בטבעו המעשה הראוי' ,עיי"ש בארוכה.
וכן הם דברי הרמב"ם ז"ל הנודעים בפרק שביעי מהלכות תשובה (ה"ה) 'וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין ,שנאמר 'והיה כי יבואו עליך
כל הדברים' וגו'' ,ושבת עד ה' אלקיך'' ,ושב ה' אלקיך' וגו'( .והדברים בזה ארוכים ועמוקים מאוד ,ואכמ"ל) .שכן מאחר שכל מדת התשובה עניינה -ההתעלות למצב שאין בה מקום לבחור
ברע ,הכי נמי גם עצם עשיית התשובה והגעתה היא הבטחה עליונה לכלל ישראל באופן שלמעלה מן הבחירה.
ג
דברים נעימים
שמם המפורש. ועל דרך זה נוהג הדבר בענין תרי״ג המצוות ,כי שורש
כל המצוות כולם הוא מצות האמונה היחידה ,אשר נאמרה
ויש ליישב בדרך רמז ,כי אמר הכתוב ״למען תהיה לי דברי נועם ופרפראות
במעמד הר סיני בדברת ״אנכי ה' אלקיך״ ,כמו שאמר על הפרשה ומועדי השנה
השירה הזאת לעד״ (שם) ,וכן כאן ״וענתה השירה הזאת לפניו
הכתוב ״כל מצוותיך אמונה״ (תהלים קיט ,פו) .וזהו ענין מה
לעד״ ,אשר תיבת 'לעד' במילואו (למ״ד עי״ן דל״ת) הוא בגי'
שאמרו חז״ל על אברהם אבינו שקיים את כל התורה כולה
'אברהם יצחק יעקב' .והיינו אשר בשירה זאת שנצטוה משה
עד שלא ניתנה (קידושין פב ,).כי הוא היה הראש למאמינים
רבינו לומר לכלל ישראל ,הכניס הקב״ה את כח קדושת
כידוע ,ולכן עמד על נקודת יסוד כל המצוות .ומאחר א
האבות הק' ,שתאיר בכח שירה זאת בנפשות בני ישראל.
ששורש כל המצוות בנקודה אחת של אמונה ,לכן ודאי אין
וקדושת האבות הק' היא נקודת קדושה הנשארת קיימת ריבוי המצוות כענין של ריבוי כמות חיצונית גרידא ,אלא קדושת שבת ממתיקה את דיני התוכחה
לעד בנפשות ישראל ,ובזה תהיה השירה הזאת 'לעד' נצחי. כענין של ברכה שחלה על נקודת האחדות כנ״ל ,ואכן כל
אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם (כט ,ט).
כי אין השירה יכול להישכח מבני ישראל לעולם ,כיון שיש המצוות מרחיבות ומגלות את ענין האמונה בהתפשטות נוספת
בה את הכח הנצחי של האבות הק' .ולפי זה כוונת הכתוב ״כי [ויש לומר כי גם זה מקושר למה שהיה אברהם אבינו בעל יש לרמז על פי המבואר בספה״ק אמרי נועם (פר' כי תבוא
לא תשכח מפי זרעו״ ,היינו זרעו של 'לעד' הם אברהם יצחק מדת החסד ,כי כאשר השיג את התפשטות האמונה בתוך כל אות כג) על הפסוק ״רבות רעות צדיק ומכולם יצילנו ה'״
ויעקב .אשר מפני הארת קדושתם בשירה זאת ,לא תשכח המצוות ,גרם לו זה להשיג את מדת החסד שהיא שורש הריבוי (תהלים לד ,כ) ,כי 'רעות' הוא בגי' 'הוי״ה' פעמים 'הוי״ה' ,וזה
השירה הזאת מפי זרעם לעולם. וההתפשטות ,ואכמ״ל]. עולה על התוכחה שבפרשת כי תבא ,שיש שם כ״ו פעמים
שם הוי״ה ,עיי״ש.
ובזה יש לבאר את מה שאמרו חז״ל כי חכמים ונביאים
לא השיגו את סיבת החורבן ״על מה אבדה הארץ״ (ירמיה ט, וי״ל כי הצדיק ממתיק את התוכחה על ידי שהוא מוסיף
ד עוד 'הוי״ה' ,ואז מתעלים ממספר 'רעות' למספר 'שבת' ,ובזה
יא) ,עד שבא הקב״ה בכבודו ובעצמו ופירש ״על עזבם את
תורתי״ (שם ,יב) ,דהיינו 'שלא ברכו בתורה תחלה' (ב״מ פה .).ויש הוא ניצול מכל הרעות .וזהו שאמר הכתוב ״רבות רעות צדיק,
לבושי יקר תפארת הקדושה מתבררים
על ידי עבודת הגלות לומר על פי המבואר ,שהם לא השיגו את ענין הריבוי הנמצא ומכולם יצילנו הוי״ה״ ,שעל ידי שהוא מוסיף עוד הוי״ה ,הרי
בתורה ובמצוות ,וסברו שהוא ריבוי של כמות ,תרי״ג מצוות הוא ניצל [ויש לומר שיש לזה שייכות עם 'צדיק' דוקא ,כי
שוש אשיש בה' תגל נפשי באלקי כי הלבישני בגדי ישע וריבוי הלכות .ולא עמדו על כך ששורש הכל היא בנקודה יש כ״ז אותיות בצירוף אותיות מנצפ״ך ,והאחרון שבהם שהוא
מעיל צדקה יעטני ,כחתן יכהן פאר וככלה תעדה כליה (ישעיה האות הכ״ז הוא אות ץ' ,וזהו ענין ה'צדיק' המוסיף שם הוי״ה
אחת של אמונה בה' ,אשר נקודה זו פנימית ביותר ,עד אשר
סא ,י; הפטרה שביעית דנחמתא). רק הקב״ה בעצמו עומד עליה .והיא צריכה להתברך ב'ברכת נוספת כנגד ץ' דמנצפ״ך].
הפטרה זו נאמרת בסיום הז' דנחמתא ,ויש לומר כי הנחמה התורה' ,שהוא 'ברכה' החלה על נקודת האחדות ,ועל ידי זה ויש לרמז על כך בתחלת פרשתינו ,כמו שכתב רש״י בשם
נשלמת כאשר מתגלה גם מה שהרוויחו בימי האבלות ,וזהו להתפשט בין כל הפרטים הרבים .ומפני שלא עמדו על נקודת המדרש שמשה רבינו מדבר לכלל ישראל על אודות דברי
ענין הפטרה זו. 'ברכת התורה' ,היינו שלא קיימו את כל המצוות באופן של התוכחה שבפרשת כי תבא .וזהו שנאמר ״כולכם לפני ה'
התפשטות נקודת האמונה ,אלא כריבוי של מצוות נפרדות. אלקיכם״ ,אשר 'כולכם' בחשבון ך' דמנצפ״ך (העולה ת״ק)
כי איתא באריה״ק בכוונות ימי בין המצרים (שעה״כ ענין
בין המצרים) לכוין בג' ברכות ראשונות בתפלת העמידה ,כמה והנה מצות האמונה שנאמרה בפסוק ״אנכי ה' אלקיך״, הוא בגי' 'רעות' .ועל זה נאמר ״לפני ה' אלקיכם״ ,שצריכים
שמוה״ק הנחשבים 'לבושים' של שם הוי״ה .והם האותיות נחלקו בה הראשונים אם היא נמנית במנין תרי״ג המצוות. להביא את התוכחה לפני הוי״ה נוספת ,ואז יהיו כ״ז פעמים
הקודמות לשם הוי״ה (טדה״ד) והאותיות המאוחרות (כוז״ו) וכן אבל לכל הדעות נאמרה מצוה זו בנוסח אחר מכל המצוות, הוי״ה כמספר 'שבת' אשר בה כל הדינים נמתקים [והוא בגי'
חילוף השם בא״ת ב״ש (מצפ״צ) ,אשר כל שמוה״ק אלו עולים כי לא ניתנה באופן של ציווי שצריכים אנו לקיים ,אלא בנוסח 'הוי״ה אלקיכם' בחשבון ם' דמנצפ״ך (העולה ת״ר) עם האותיות].
כמספר אות ש' במילואו (שי״ן) .וכך גם מכוונים בברכות של קביעת מציאות קיימת שה' הוא אלקינו דהיינו שאנו
האחרונות שמוה״ק השייכים לענין 'לבושי' שם הוי״ה ,כי מאמינים בו .כי יסוד האמונה מושרשת כל כך בעומק לבבם
בברכת 'רצה' מכוונים על שם אלקי״ם במילוי ה״ה (אל״ף למ״ד של כל ישראל ,עד שאין צריכים לצוות עליה בכלל .ואפילו ב
ה״ה יו״ד מ״ם) העולה 'רצה' ,והוא גם נחשב לבוש לשם הוי״ה, לפי השיטות שהיא מצוה בין תרי״ג המצוות ,הרי המצוה שבה
שהרי לפעמים יש הוי״ה בניקוד אלקי״ם .ובברכת מודים אינה אלא שלא יתכחש האדם למציאות קיימת זו .ואם יכיר ריבוי המצוות הוא התפשטות נקודת
האמונה באופן של ברכה
מכוונים לשם אדנ״י ,שהוא השם הנקרא של שם הוי״ה ,והרי האדם באמיתת קיום יסוד זה בנפשו ,ואת היות כל המצוות
שהוא 'לבוש' אליו .ושני שמוה״ק אלו ביחד גם עולים כמספר מסתעפות ממנה באופן של ברכה כנזכר ,הרי שהוא קרוב כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת הוא ממך
ש' במילואו הנ״ל ,ונמצא שיש כאן ב' פעמים ש' במילואו מאד לקיום כל המצוות ,שהרי אין הן אלא ביטויים והרחבות וגו' (ל ,יא).
[וכולם יחד מרומזים בברכת שים שלום ,כי 'שים שלום' עולה לנקודת האמונה הקיימת ומושרשת היטב בעומק נפשו .וזהו יש להבין איך אמר הכתוב כך על התורה והמצוות ,שהם
כמספר ב' השיני״ן הנ״ל עם מספר ה' השמות ועוד א' כנגד שאמר הכתוב ״כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום״ וגו' ,כי
קרובים אל כל אחד מישראל ,לא נפלאים ממנו ולא רחוקים.
שם הוי״ה המלובש בהם] .וזהו ענין העבודה של ימי בין אם יכיר בנקודת ה'אנכי' הנמצאת בתוך כל המצוות באופן של
המצרים ,שהם ימי הסתר פנים אשר בהם מתלבשת הנהגת ברכה ,הרי יראה כי ״לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא״. ויבואר בהקדם מה שנתבאר במאמרינו באריכות בענין
שם הוי״ה בלבושים .וזה נרמז בפסוק ״אכן אתה א״ל מסתתר״ ברכת ריבוי העם של כלל ישראל ,אשר מצאנו בכמה מקומות
ובראש השנה שהוא 'יום המלכות' להעמיד את מלכות שמים
(ישעיה מה ,טו) ,כי 'אכן' בחשבון ן' דמנצפ״ך (העולה ת״ש) הוא בגי' שבירך הקב״ה את כלל ישראל שיפרו וירבו כחול הים וככוכבי
בעולם ,אנו עובדים עם ענין ריבוי העם המקושר לשלימות
השמוה״ק הנ״ל עה״כ. השמים .ולכאורה תמוה ,שהרי מקרא מלא דיבר הכתוב ״לא
המלכות ,כמו שכתוב ״ברב עם הדרת מלך״ (משלי יד ,כח) .ולכן
מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם ויבחר בכם ,כי אתם המעט
והנה בשעת ימי בין המצרים ,הרי זה נראה כמו הסתר פנים צריכים לגלות את אמיתת ענין הריבוי כמו שהוא בתיקונו
מכל העמים״ (דברים ז ,ז) ,ואם כן מה מעלה היא שיתרבו כלל
וחסרון הגילוי .אבל למעשה נתברר בסוף שבתות הנחמה ,כי אצל כלל ישראל ,שאין כאן רבים נפרדים בריבוי חיצוני של
ישראל כאשר כל עניינם הוא היפך הריבוי.
כל הסתר זה לא היה אלא כדי להביא לבושים לשם הוי״ה, כמות ,אלא נקודת אחדות פנימית אשר התברכה והתרבתה
והם לבושים המשמשים לכך שיוכל שם הוי״ה להתגלות להתפשט אל החוץ רק כדי להרבות כבוד שמים .וזהו ענין ונתבאר בזה ,כי אומות העולם שהם רבים ועצומים ,הרי כל
יותר .והענין הוא כמו שכתוב בזוה״ק (ח״ב צה ).כי השכינה מה שנצטוינו במצות התקיעות בלשון יחיד ״יום תרועה יהיה מעלת ריבויים הוא עצם ריבוי העם ,שאין בהם שום מעלה
הק' מתקשטת 'בקישוטין דלא הוו' ,ופירשו בו צדיקים (עי' לכם״ (במדבר כט ,א) ,וחז״ל דרשו וריבו עוד תקיעות ותרועות, פנימית של יחידיות ,כי אם ריבוי כמות חיצונית של המון עם.
מאור עינים עמ״ס פסחים) דהיינו שהשכינה הק' מתקשטת על ידי עד שאנו תוקעים למעשה מנין של מאה קולות .כי באים אנו ועל זה אמר הכתוב שאין לכלל ישראל חלק ונחלה בריבוי
כל הבירורים העולים מן ההסתר והחושך שיש בעולם הזה, להדגיש ביום זה את אמיתת עומק ענין הריבוי ,שהוא נובע כזה ,״כי אתם המעט מכל העמים״ ,שכן כלל ישראל מחפשים
כי דוקא על ידי זה יכולה השכינה להתגלות בתחתונים ביתר ממקום האחדות ומתרבה באופן של ברכה .ולכן תוקעים את האיכות הפנימית ולא את הכמות החיצונית .אבל אחר
שאת .כי כל עוד שהקדושה היא בתכלית תוקפה ותפארתה, 'מאה קולות' ,שהוא כענין 'מאה ברכות' שאומרים בכל יום .וכן שנתברר יסוד הדברים ,שכל אחד ואחד הוא יחיד בעולמו,
אי אפשר להעלות את כל העניינים הנמוכים והתחתונים ,ואי 'תרועה' הוא בגי' ג' פעמים 'ברכה' ,כענין 'ברכה משולשת', ודבוק בה' בקשר פנימי שאינו תלוי בריבוי עם וחיצוניות כלל,
אפשר לשכינה הק' לרדת אל צמצומי והסתרות העולם הזה. הכל להורות על ענין הברכה הנמשך ביום זה לריבוי העם אז ישנה מעלה מיוחדת בריבוי כלל ישראל .כי אז אין פירוש
אבל על ידי הקדמת ההסתר ובירור הלבושים בזמני החושך, של מלכות שמים. ריבוי העם כענין של רבים נפרדים ,אלא הרי זה כענין של
יכולה השכינה הק' אחר כך להתלבש ולהתגלות בתכלית אחד יחיד שנתברך .אשר 'ברכה' אין פירושה קיבוץ של רבים
תפארתה. נפרדים ,אלא נקודה אחת המתברכת ומתרבית .ומעלת ברכה
ג זו היא ,כי אז יוצאת נקודת האחדות הפנימית ,ומתפשטת אף
וזהו ענין גמר כל הנחמות בענין ״שוש אשיש״ ,אשר הוא
במקום הריבוי החיצוני ,ומרחיבה את גבולי הקדושה עד שם.
מרמז על ב' השיני״ן של לבושי שם הוי״ה .והם אכן גורמים זכירת השירה מכח ההארה
לשמחה גדולה ,״כי הלבישני בגדי ישע״ שהם בחי' לבושי הנצחית של קדושת האבות וזהו ענין מה שנאמר על אברהם אבינו ,הוא הצור אשר
כבוד ויקר .וזהו מה שהפסוק ממשיך ומסיים ״וככלה תעדה חוצבנו ממנו ,״הביטו אל אברהם אביכם וגו' כי אחד קראתיו
וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו וגו'
כליה״ ,אשר כ״ד קישוטי הכלה הם בחי' הקישוטים העולים ואברכהו וארבהו״ (ישעיה נא ,ב) ,הרי שהוא 'אחד' שנתברך
(לא ,כא).
מתוך החושך כנ״ל מדברי הזוה״ק .ורמזנו מכבר ,כי לכן יש ונתרבה בדרך 'ברכה' דוקא .כי אכן ״אחד היה אברהם״
כ״ד פרקים במס' שבת ,אשר המה מכוונים כנגד כ״ד קישוטי יש לדקדק על הלשון הסתום הנאמר בפסוק זה ,״לפניו (יחזקאל לג ,כד) כאשר התדבק בה' בעודו אחד יחיד בעולם,
הכלה ,והם מסיימים עם פרק 'מי שהחשיך' ,כי דוקא מתוך לעד ,כי לא תשכח מפי זרעו״ ,שלא נתפרש 'לפניו' ו'זרעו' והיה 'כל העולם כולו מעבר אחד ,והוא מעבר אחד' (ב״ר מב,
החושך יוצאים כל קישוטי השכינה הק' ,ועל ידי זה תאיר ארץ של מי .ובפסוקים לפני כן נאמר ״ולמדה את בני ישראל ח) ,ועצם יחידותו הזאת התברכה והתרבתה אצל זרעו אחריו
מכבוד ה' יתברך במהרה בימינו אמן. וגו' לעד בבני ישראל״ (לא ,יט) ,ומה הענין כאן להשמיט את עם בני ישראל.
ד
מסילת המועד
אני היום
ילדתיך: מתוך שיעור במסילת ישרים
הגאווה דקדושה
פ ר ש ת כ י תבו א ת ש פ " א
של ראש השנה ש י ע ור י ה ש ק פ ה ו מ ו ס ר ב ד ר ך ה ח ס י ד ות
א
הגעגועים למדרגת אדם הראשון קודם החטא
מי יתנני כירחי קדם:
כל התפילות של ראש השנה הן הבקשה שיתגדל ויתקדש שמיה רבא | למה מזכירים את הענין של 'גאון יעקב' בראש השנה? | גירוש אדם הראשון מגן עדן היינו שלקחו ממנו את המדרגות שהיו לו קודם החטא | בראש
השנה מרגישים שייכות עם המדרגות של קודם החטא | הקשר של הבכייה בראש השנה לבכייה של במסתרים תבכה נפשי | מהי דרך התשובה של ראש השנה?
את כל כולו .הנשמה שלו בוכה על האבדה הגדולה .על כל אחר החטא איבד האדם את הגאווה דקדושה הקשר בין יום הזכרון והבכייה
המעלות והמדרגות שנלקחו ממנה! היא בוכה בכייה ,מעין כל הגאווה דקדושה שיש לנו עתה היא רק שירי שיריים
של ראש השנה
"ְּב ִִמ ְְס ָָּת ִִרים ִִּת ְְבֶּכֶ ה ַנַ ְְפ ִִׁשי ִִמ ְְּפֵנֵ י
הבכייה של (ירמיה יג ,יז)ְ : מן הגאווה דקדושה שהיתה נחלתו של אדם הראשון בשעה הנה עומדים אנו בימי הרחמים והסליחות ,ימים שכלל
ֵגֵ ָָוה" ,שעליה אמרו חז"ל שהיא בכייה על גאוותן של ישראל שנברא .כי ביום בריאת האדם – שהיה בראש השנה ,וכמו ישראל מכינים בהם את עצמם לקראת הימים הנוראים,
(חגיגה ה.): שאנו אומרים "זה היום תחילת מעשיך" -היה האדם בתכלית בתורה ובתפילה ,בתשובה ובמעשים טובים .ובוודאי שישנם
כי כאשר אדם מבין לאיזו גאווה דקדושה הוא שייך מעלתו ותפארתו .וכי מה שייך לדבר?! הוא הלא היה יצור דברים ועניינים לרוב שיכולים וצריכים לדבר עליהם ולהתבונן
מצד האמת שלו -נופלת עליו בכייה עמוקה מאד! בכייה כפיו של הריבונו של עולם! הוא היה יצירה אלוקית במדרגה בהם ,וכעת עתה נדבר אודות ענין אחד מרכזי שראוי לשים
גדולה עד מאד! הוא מרגיש רחמים עצומים כלפי עצמו. נשגבה כזאת -עד שכל הברואים טעו בו וחשבו שהגאווה אותו על לב ולהתעלות בו יותר ויותר.
וביום הזכרון הזה ,כאשר זכר כל המעשים באים לפניו ית"ש, דקדושה שייכת לו! ואדם הראשון בעצמו היה צריך לומר יום טוב של ראש השנה נקרא גם יום הזכרון .חלק גדול
מתעורר האדם גם לזכור את המדרגה הראשונה שלו .הוא להם שהגאווה והגדולה היא רק לחיי עולמים ,ואז פתחו
מן היום טוב הוא ענין הזכרון! וכמו שאנו אומרים ב'זכרונות':
עצמו זוכר כל הנשכחות" :אלו מדרגות נוראות היו לאדם ואמרו ה' מלך גאות לבש( .פרקי דרבי אליעזר יא).
"ַא ָָּתה זֹוֵכֵ ר ֶֶאת ָּכָ ל ַַה ִִמ ְְפ ָָעלִּ ...כִ י ֵזֵ ֶכֶ ר ָּכָ ל ַַהְיְ צּור ְלְ ָָפֶנֶ יָך ָָּבא... ַ
הראשון קודם החטא! איזו מדרגה נפלאה היא להיות 'יצור אמנם למגינת כל לב ' -ליידער ליידער' ,חטא אדם ִֹשים ְלְ ָָפֶנֶ יָך ָָּבא."...
ִּכִ י ֵזֵ ֶכֶ ר ָּכָ ל ַַה ַַמ ֲֲע ִ �
כפיו' של הריבונו של עולם! לאלו מדרגות הוא היה יכול הראשון וגירשו אותו מגן עדן .כל אותן מדרגות שהיו לו
להתעלות! אלו עבודות קדושות המתינו עליו! איזה פאר ידוע מאי דאיתא מהאריה"ק (שעה"כ ר"ה בהקדמה) שבראש
קודם שחטא ,כל האורות העליונים ,כל השגות הנפלאות,
והדר וזיו קדוש היה לצלם אלוקים שלו! עם איזו אמת שהיו לו בגן עדן ,נלקחו ממנו והסתלקו מאיתו .והיינו שלקחו השנה צריכה ליפול בכייה על האדם ,והיא סימן ועדות על
אמיתית הוא היה חי!". ממנו את הגאווה דקדושה שהיתה לו עד עתה ,ומאז והלאה מעלת נשמתו .ונבוא לבאר קמעה את ענין הבכייה של ראש
נפתחה מסכת חדשה של תיקונים ושל חשבונות שנמשכים השנה והקשר שלה עם ענין הזכרון.
ומנגד הוא מתבונן" :באיזה שפלות אני נמצא כעת?!
לאיזה תהום נפלתי?! הלא אין בי שמץ מן הגדלות הזאת! עד עצם היום הזה.
מן הגאווה דקדושה הזאת! מן האמת הזאת! היכן הגאון הגאווה דקדושה של ראש השנה
יעקב שלי? מה יהיה איתי? איזו שנה עברה עלי?" ,אזי באחת בראש השנה היא חוזרת ומתעוררת
אחד הדברים הבולטים ביותר בראש השנה הוא ,שביום זה
נופלת עליו בכייה גדולה ועצומה ,והוא נכבש כל כולו בגעגועים
אפס כי בכל שנה ושנה כאשר חוזר ובא יום בריאת אנו מדברים מאד על הגאווה דקדושה .הגאווה של הריבונו
וכיסופים לחזור למקומו ומעמדו הראשון!
האדם – 'די הייליגע לעכטיגע טעג פון ראש השנה' - של עולם – שהוא היחיד שבאמת שייך אצלו גאווה ,וכמו
מתעוררת שוב אותה גאווה דקדושה שהיתה מנת חלקו
שאנו אומרים ב'מלכויות' ה' ָָמָלָ ְך ֵגֵ אּות ָלָ ֵֵבׁש -היא הדבר
בראש השנה רוצה האדם לחזור של אדם הראשון קודם החטא :כל יהודי מרגיש בקרבו
ולחיות כמו בן מלך התרוממות והתעלות שאינה לפי ערך המעשים שלו .הוא
שעליו אנו מבקשים בראש השנה .שני הימים הללו של ראש
השנה הם הכרזה אחת גדולה על הגאווה דקדושה של הריבונו
עבודת התשובה של ראש השנה היא עבודה של גאווה מרגיש בעומק נפשו שהוא באמת ,לאין ערוך יותר גבוה ונעלה
דקדושה .עבודה של גדלות האדם! עבודה של אדם ששייך של עולם! אנו מדגישים שוב ושוב את חובת כל הברואים וכל
ממה שנראה לו בחיצוניות! הוא מרגיש בעומק הנפש שבאמת
מצד האמת שלו למדרגת אדם הראשון קודם החטא! בראש אין לו שום שייכות לשפלות ולפחיתות! הוא אדם גדול ונעלה! היצורים שבעולם לעמוד לפניו ולשרת אותו! אנו מכריזים
השנה לא מתבוססים – 'מען פאטשקעט זיך נישט' – ולא הוא אדם שראוי מצד האמת למדרגות גבוהות! להשגות! שכל חפצנו ורצוננו הוא שכבר יתגדל ויתקדש שמיה רבא!
מתעסקים עם חטאים ושפלות .אדרבה! בראש השנה אסור לאורות! הוא אדם שיש לו שייכות לגאווה דקדושה של כל הפסוקים של 'מלכויות' אומרים דבר אחד :שרק הריבונו
להזכיר את החטאים .כי התשובה והעבודה הריבונו של עולם! של עולם ראוי לגאווה ולגדולה!
של ראש השנה היא ,שהאדם לוקח את וזה ההרגש העמוק שיש לכלל ישראל
עצמו לידיים מצד הגדלות שלו" :אני נברא נקודות: בראש השנה :הם מרגישים שהוא יום גדול ה'גאון יעקב' של כלל ישראל
בעל שאר רוח וקומה! אני לא עוד בריאה ונורא שאין דוגמתו בכל השנה! שיש להם
עבודת התשובה של אמנם באמת ,הריבונו של עולם נתן את הגאווה הזאת
בין שאר כל הברואים! אני נבראתי למען ראש השנה היא עבודה היום שייכות וקשר למדרגות הנשגבות לכל יהודי .כל חלק אלוק ממעל יש בו מן הגאווה דקדושה
מטרה גדולה מאד! אני לוקח על עצמי של גאווה דקדושה. ביותר! שהם מתעלים – לא רק עד למדרגה
את האחריות על כל הבריאה כולה! והיום הזאת ,כדי שעל ידה יהיה בכוחו להמליך את הריבונו של
עבודה של גדלות של בית המקדש והאבות הקדושים ,אלא עולם ולהביא את העולם לתכליתו .ואכן משום כך ,ביום ראש
דנים אותי ומבררים איתי מה אני עושה האדם! עבודה של אדם לשייכות עם מדרגת אדם הראשון קודם
עם התפקיד שלי? היכן אני נמצא בעולם?! ששייך מצד האמת שלו השנה ,ביום שהוא כולו מיועד למלכות ה' ,אנו מדברים מן
החטא .זה הלא ממש נורא נוראות!
מה פעלתי והועלתי כל השנה האחרונה?! למדרגת אדם הראשון ה'גאון יעקב' שיש לכלל ישראל .בזמן המרומם ביותר ,בשעה
ואם כן צריך אני אפוא לדון את עצמי: קודם החטא! בראש האדם בוכה מתוך געגועים שכלל ישראל נוטלים את שופרותיהם בידיהם אנו אומרים – לא
היכן אני אכן עומד בזה? וכי אני מכיר את השנה אסור להזכיר את למדרגות הראשונות שלו פעם אחת כי אם ז' פעמים ,שכלל ישראל יש להם גאון יעקב!
הכוחות שבי? וכי אני יודע עד כמה חשוב החטאים .כי התשובה אשר הכוונה בזה היא ,שכלל ישראל יש להם קורטוב מן הגאווה
כאשר אדם עומד בתפילות של ראש
ונכבד אני? וכי השנה שחלפה עברה עלי והעבודה של ראש דקדושה שיש לריבונו של עולם בכבודו ובעצמו – ובזה גופא
שהאדם השנה היא, השנה – 'ווען די הארץ צוגייט מיט די
כאדם שיש לו צל של מושג בגדלות שלו? פסוקים' – והוא כבר מקבל לפי ערך "ּוְבֵכֵ ן ַַצ ִִד ִיִקים
הם ממליכים אותו ית"ש .ועל זה אומריםְ :
לוקח את עצמו לידיים
ואם לא – עלי להגיע להכרה הזאת עכשיו! מעט הבנה בגדלות האמיתית שלו! הוא יָׁש ִִרים ַיַ ֲֲעֹלזּוַַ .ו ֲֲח ִִס ִיִדים ְְּב ִִרָנָ ה ָיָ ִגִ ילּוְְ .ועֹוָלָ ָָתה ִיִ ְְראּו ְְוִיִ ְְֹש� ָָמחּוִִ ,ו ָ
מצד הגדלות שלו" :אני
אני צריך לדעת מי אני! אני צריך להתחיל נברא בעל שאר רוח כבר מקבל קצת הכרה בגאווה דקדושה יָהְְ ,וָכָ ל ָָה ִִר ְְׁש ָָעה ֻּכֻ ָלָ ּה ֶּכֶ ָָע ָָׁשן ִִּתְכְ ֶלֶ הִּ .כִ י ַַת ֲֲע ִִביר ֶֶמ ְְמ ֶֶׁשֶלֶ ת
ִִּת ְְק ָָּפץ ִִּפ ָ
לחיות כמו בן מלך! אני צריך לחיות עם וקומה! אני לא עוד שהיתה לו קודם שחטא! והוא מבין איזה ָזָ דֹון ִִמן ָָה ָָא ֶֶרץ" – כלל ישראל יתגברו ,ויתעלו ויתרוממו
גאוה דקדושה!". בריאה בין שאר כל 'אדם' הוא אמור היה להיות! מתעוררת על הרשעים! הצדיקים יהיו למעלה והרשעים יהיו למטה!
יהודי עומד בבית המדרש עם המחזור הברואים! בקרבו בכייה עמוקה ופנימית שכובשת ובמילה אחת :הגאווה דקדושה תנצח!
ה
אכן אמת הכיסופים הללו הולכים בד בבד עם יראה גדולה וכיסופים נוראים :מתי כבר יבוא היום ששוב יתגלה בו הדר וממליך את הריבונו של עולם על כל העולמות .הוא מתפלל
– אבל היא יראה נעימה ומתוקה! היא הארה שתובעת מן האדם גאון עוזך? מתי כבר יתגלה הגאון יעקב שלי? מתי יחזור האדם בהשתפכות הנפש ,עם כל הלשונות הנפלאים הללו מן
להתקרב אל האמת האמיתית. לגאווה דקדושה שלו! התורה והנביאים והכתובים ,שכולם כאחד מביעים געגועים
ב
הקטנות המוחין שבדורנו
ונהי בעינינו כחגבים:
אנשים אבדו כל תקווה להיות אנשים גדולים | הרשעים מחפשים עצות איך לדרדר את הדור מטה מטה | הוא עוד מרגיש חשיבות שהוא כמו אותם כפריים שהצדיקים שבחו את העבודה שלהם | יש לו 'רשימה' שעליו
לסיים | הטעם והחן שהיו לסיפורי צדיקים שנשמעו מפי חסידים בדורות הקודמים | התבוננות במצב הדור גורמת לאדם לבכות בכייה גדולה מאד
ובכלל היה לחסידים הרגש עמוק בכל תנועה של צדיקים; הרוחנית שבו! את הצימאון האלוקי! את הכיסופים ואת הגאוה דקדושה ירדה פלאים בזמננו
כאשר רבינו זי"ע היה מספר סיפורי צדיקים ,היו מרגישים הרצונות שיש בכל נשמה לדבק את עצמה בבורא כל עולמים. אחד הנגעים הגדולים שפשו במחננו ,והוא ממדווי הדור
תענוג נפלא והרגשה של רוממות דקדושה שאין לשער. הכל הופך להיות אצלו פשוט שבפשוט .הוא נהיה 'מרובע' הנוראים ביותר ,הוא החסרון בגאווה דקדושה שיש בזמננו.
שמורים היו אצלו עובדות וסיפורים שקבל איש מפי איש, בכל שטחי החיים! והוא עוד תולה בוקי סריקי באילנות מסתובבים להם בחורים ואברכים ,גם כאלו שכבר חפצים
והוא היה מספר אותם עם כל הפרטים – 'מיטן גאנצן ארום גדולים ,ואומר שהוא כמו אותם כפריים מגושמים שלא להיות עובדי ה' ובני עלייה ,והם נמצאים בכזו קטנות
און ארום' – ועם כל הנלווה עליהם .הוא אפילו ידע לחקות ידעו בחייכון וביומיכון ,וחרף זה כל כך החשיבו הצדיקים המוחין ,שה' ירחם .אנשים חיים היום במין שטחיות ורדידות,
את התנועות של הראפשיצער רב ,ושל הצאנזער רב ,ושל את העבודה שלהם ...גם הוא אדם פשוט ,הצדיקים בוודאי בצמצומים ובהרגשה של שפלות ופחיתות ,שלא עולה על
הראזוואדאווער רב .הוא קלט בקרבו את כל הסגנון ואת כל היו מעריכים את העבודה שלו עד מאד ...וזה נהיה הסטייל דעתם שהם יכולים לחיות טפח מעל גבי הקרקע .אנשים
הטעם זקנים שהיה שם ,הוא הכיר את כל השפארך שהיה היהודי בזמננו .זה כבר דבר הכי מקובל .להיות אדם פשוט! לא מאמינים בעצמם! הם לא מאמינים שהם יכולים להיות
מורגל אצלם .וממילא היתה לו קבלה ומסורה על עניינים אדם שחי את חייו בטוב ובנעימים ומרוצה מן העבודה שלו. עובדי ה' אמיתיים! ומי כבר מדבר על השגות ועל מדרגות,
רבים באידישקייט ,וידע מה היתה דעתם בכל ענין וענין. הוא אינו מרגיש צורך להתעלות .הוא אינו מחפש דרכים לקבל או בכלל ,להבין דברים קצת יותר עמוקים ופנימיים .אלו
בזמננו אוהבים לשמוע סיפורי מופתים! אנשים רוצים קצת השגות! הוא אינו מתעניין לדעת איך יכולים לחיות את ממש דברים זרים בעיניהם .כל המציאות נשלטת היום תחת
סיפורי ישועות! רוצים לדבר על בעלי עגלה שבאו לפעול השבת כמו ַַעם מדושני עונג! הוא פשוט צריך 'לעשות וי' הקליפה הגדולה הזאת של קטנות המוחין וקטנות הדעת.
ישועות ...אבל לשמוע אודות המושג 'צדיק'?! לדבר אודות ולסיים את הרשימה שלו -ותו לא מידי .וכאשר באים
הנקודה של הצדיק?! לקבל איזה הבנה עמוקה יותר בענין לדבר איתו אודות ענין קצת יותר נעלה ,על ענין יותר הקליפה של קטנות המוחין מתפשטת בכלל
של הצדיק?! לדבר מתנועה של צדיק; איך הוא דיבר ואיזו פנימי – מרגישים שמדברים עם אדם שזה מקרוב בא מן ישראל ומאבדים כל חיות וטעם בקדושה
תנועה עשה בידיו – בזה הם כבר לא מוצאים טעם וענין. האיים הרחוקים שבים .אדם שלא קרא ולא שנה ולא ראה
הרעה החולה הזאת מקורה ושורשה הוא אצל אומות
זה כבר מידי עמוק ופנימי עבורם .וכל זה היא תוצאה מן מאורות מימיו.
העולם .כל קליפה וסטרא אחרא ראשיתה אצלם ,ועם הזמן
הקטנות הדעת וצמצום המוחין שיש בזמננו .לא רוצים לדבר היא הולכת ומתפשטת גם בכלל ישראל – אשר הם הם באמת
על הגדלות המוחין של הצדיק .אין היום השגה מהו צדיק, מה נחשב היום לסיפורי צדיקים כל המטרה של היצר הרע.
ומה כל דיבור כולל בתוכו – 'וואס דאס באדייט אלץ' – ומה אפילו אם נקח לדוגמא -לא דבר עיקרי ושורשי בעבודת בעשרות השנים האחרונות התחילו הגויים לדבר על
המשמעות של כל תנועה שלהם. ה' כמו עבודת התפילה ושבת קודש ,אלא נושא כמו סיפורי 'ליברליזם' .כל אחד רשאי לעשות ככל העולה על רוחו – גם
צדיקים ,גם נראה איזו קטנות המוחין וצמצום שוררים להתנהג כמו בהמה גסה וחיות היער .יושבים להם חכמים
אפילו אם נזכור איך היו נראים חסידים בימינו .כאשר חסידי קמאי – 'פארצייטישע חסיד'ישע אידן' – גדולים ,ועם כל הרשעות והשפלות שלהם ,הם מטכסים
לפני דור אחד – כבר יש לנו על מה לבכות היו יושבים ומספרים סיפורי צדיקים ,הם ידעו עצות ותחבולות ועושים כל אשר בידם
ונחזור לענייננו :כאשר מדברים על הבכייה של ראש איך ומה צריכים לדבר .הם ידעו להבחין בין על מנת להוריד את כלל האנושות לשאול
השנה שנובעת מן הגעגוע העמוק שבנפש למדרגה של עיקר לטפל .הם לא סיפרו סתם 'קערטשמע נקודות: תחתית .הם עובדים על דבר אחד :להשכיח
אדם הראשון קודם החטא .על הבכייה על הגאווה דקדושה מעשיות' ,שהפרה של הכפרי היתה מקשה כאשר מדברים על ולטשטש אצל האדם כל שמץ של הרגש
של האדם שמושפלת עד שאול תחתיה – מבינים שבימינו לילד והרבי נתן לו ברכה ,וברוך ה' היא ילדה הבכייה של ראש נפשי ורוחני – ולחבר אותו ולהוציא ממנו
יכולים לבכות ,לא בכייה כלשהי ,אלא בכייה עד לב השמים. במזל טוב ...הם ידעו איך להבין את הנקודה. השנה שנובעת מן את כוחות הבהמיים והשפלים שבו.
לא מדברים אודות הגאווה דקדושה של אדם הראשון קודם הם דברו בהתעוררות הלב והזכירו בהתרגשות הגעגוע העמוק והגם אמת כי כאשר הקליפה הזאת
החטא ,וגם לא על המדרגות והגדלות של יהודים בזמן כל הגה ותנועה שראו אצל הצדיק .בקיצור, שבנפש למדרגה של של 'ליברליזם' מוצאת לה מקום ושביתה
הבית – אלא אפילו סתם רק מן הקומה רוחנית שהיתה היה לזה את כל הטעמים שבעולם. אדם הראשון קודם במחנה שומרי התורה והמצוות – הם אכן
לחסידים ואנשי מעשה בדורות שקדמו לנו ,ויודעים כמה חסידים ישבו ודברו אודות המדרגות של
החטא .על הבכייה
לא מתנהגים כמו בהמה גסה וכמו הגוי
ראוי לנו לבכות. על הגאווה דקדושה
הצדיקים ,אודות העבודה שראו אצלם .הם שברחוב ,אבל הם נהיים שטחיים ורדודים.
של האדם שמושפלת
על זה אנו בוכים! לא צריך לחזור בזכרון מאות בשנים סיפרו על היראה עילאה שחפפה על כל מי שבא עד שאול תחתיה הם מאבדים את הכוחות הרוחניים שלהם!
אחורנית ,די לנו אם נזכור איך היו נראים חסידים לפני דור בקרבתם ,ועל ההשראת השכינה שהרגישו כל אלו – מבינים שבימינו אותם כוחות הנפש והחושים הרוחניים
אחד! איזו מוחין היו להם! אילו השגות! איך הם היו נראים שהסתופפו בצילם .דברו על הרגשת הרוממות! יכולים לבכות ,לא והנאצלים ,אשר מבדילים את האדם מן
בשעה שדברו מצדיקים! נזכרים מההשגות שלהם – ותיכף על התענוג דקדושה! זה היה עולם מלא של בכייה כלשהי ,אלא הבהמה ,הולכים ומטשטשים! הולכים
נופלת בכייה של ממש על מיעוט ההשגות שיש בדורנו. לחיות עם צדיקים. בכייה עד לב השמים ומתעממים! יהודי מאבד את החיות
ג
העבודה הנחוצה בזמננו
ויגבה לבו בדרכי ה':
לפעמים צריכים ללכת ב'גדלות' דוקא | כמה עצות כדי לצאת מקטנות הדעת | ללמוד חסידות בעומק ובעיון | להתחבר לבני עלייה ובעלי דעת | כל אחד צריך להיות קצת 'רוז'ינער קינד' | להתאים את המעשים למדרגת
ה'בן מלך' שלו
ופשוטה :הם הרבו באמירת תהילים ,והלכו לקבץ מעות עצות ודרכים איך להימלט מכל דבר שיש בו ריח של הרבה דרכים למקום
להכנסת כלה ולפדיון שבויים .היו צדיקים שהיתה להם קטנות המוחין. אדם שנפשו חשקה לרומם את עצמו קמעה מן השטחיות
עבודה גדולה לזון ולפרנס עניים ונצרכים ,והם ישבו שעות יש כמה וכמה דרכים בעבודת ה' ,וכולם אהובים וכולם ומן הצמצום המוחין שהדור לקוי בו ,צריך לגמור אומר
רבות כל יום כדי לחזק ולעודד שבורי לב .היו צדיקים ברורים .אמנם יש מהן שנחשבות לפי ערך לדרכים פשוטות בנפשו ,כבר מן הרגע הראשון :שהוא רוצה לעבוד את הריבונו
שעשו עסק מ'לשון הרע' ומכל מיני זהירות במידות ,וכדומה יותר ,ויש דרכים אשר הן נעלות ונשגבות יותר .היו צדיקים של עולם מתוך גדלות המוחין .הוא רוצה להתבונן בעבודת
עוד ועוד עבודות ,כל צדיק לפני עניינו ושורש נפשו. גדולים ומפורסמים אשר לקחו להם דרך של עבודה מעשית ה' ,הוא רוצה לקבל מושגים בעבודת ה' ,הוא רוצה לחפש
ו
ער רעדט דאך יא! ער האט געזאגט 'נו' ווייזנדיג אויפן בקרבו ,ועם הזמן הם 'פותחים לו את הראש' .המושגים שלו מאידך היו צדיקים שהשתיתו את העבודה שלהם על דרך
זייגער!" .למה את אומרת שהוא לא מדבר? הוא הרי כן משתנים .הרעיונות שלו ודרך המחשבה שלו הם באיכות נעלה ועמוקה יותר :הם היו ספונים בביתם תדיר והתעסקו
מדבר! הוא הרי אמר 'נו' ,בעוד שהוא מראה על השעון... אחרת לגמרי ,וככל שהזמן הולך ועובר הוא מתחיל לחשוב במושכלות וברעיונות עמוקים .הם ישבו בדביקות שעות
יותר ויותר כמו אדם פנימי. רבות .היו צדיקים שהשקיעו שעות רבות בתורת החסידות;
כל אחד לפום דרגא דיליה צריך ללמוד וללמד חסידות ופנימיות התורה בעומק ובעיון .היו
להתנהג כמו בן מלך לחפש את הקירבה של עובדי ה' צדיקים שהתעסקו בעיקר בעבודות הייחודים ובתיקונים
כמובן שאין אלו הנהגות שאנו יכולים או מותר לנו עליונים.
ככל שאכן יכולים לקנות גדלות המוחין על ידי שלומדים
לחקות -אנחנו לא במדרגה הזאת ,אבל יש ביכולתנו חסידות ,אמנם אינו דומה לקנין בנפש שיכולים לקבל כאשר ומן המותר לומר שאין הכוונה כאן להבחין בין צדיק
להשתמש בתיאורים הללו כדי לקבל איזו השגה אחד מיני רואים את ההשגות הללו עין בעין .גם בימינו אנו – חרף לצדיק ,ולומר שהצדיק שנהג בעבודה פשוטה הוא צדיק
אלף .אנחנו יכולים להרחיב על ידי הידיעות הללו את כח הדור יתמי דיתמי שאנו שרויים בו ,יש בעלי עבודה ובני פשוט יותר .כלל וכלל לא! אין לנו שום מושג בגדלות
הציור שלנו ,ולדעת איך אנו צריכים לחנך את עצמנו כדי עלייה ,חסידים ואנשי מעשה ,שעדיין יכולים לראות אצלם הצדיקים .וכל זמן שהוא צדיק אמת ,יהודי שמעולם לא
להיות בני אדם קצת יותר נעלים .לחיות קצת מעל הפשטות איזו דוגמה ממה שמדברים כאן .וכאשר מסתובבים אצלם חטא והוא תמיד עומד מוכן ומזומן לעשות רצון קונו לשם
והשפלות של הדור. יכולים לקבל מושג מה ,איך מתפללים ואיך לומדים תורה. שמים ובמסירות נפש – אין שום הבדל איזו דרך יש לו .הוא
אכן אמת שאסור לעלות ולהתעסק עם מדרגות שהן לא איך שבת צריכה להיראות ואיך יהודי צריך לערוך את הימים הגיע לתכלית ולמטרה שעליו להגיע ,ואין לנו שום נפקא
לפי ערך האדם ,ובכל דבר וענין צריך האדם סייעתא דשמיא טובים .מרגישים אצלם אוויר פסגות .נושמים שם אוויר אחר מינה איך ובאיזו דרך הוא הגיע לשם.
והדרכה כדי לדעת ,איך ומה עליו לעשות .אבל כל אחד לפי לגמרי ,וכך זוכים להכיר אידישקייט שכולה גדלות! גדלות
המדרגה שהוא נמצא בה ,כל אחד לפי מדרגת הבן מלך שלו, המחשבה וגדלות הנפש. כדי לצאת מקטנות הדעת צריכים
צריך להתאים את מעשיו למדרגה שלו. ללכת בדרכים נעלות יותר
עובד ה' צריך להחדיר בקרבו" :אני בן מלך ' -איך בין א תרגיש בנפשך שאתה בן מלך אולם כל זה נוגע לצדיקים ,אשר הם יודעים לפי שורש
קרוין פרינץ' – אני שייך למלכות! אני חלק אלוק ממעל! אני נשמתם מהו השליחות שלהם בעולם ובאיזו דרך הם צריכים
עוד עצה איך להינצל מקטנות הדעת :שירגיל האדם את
לא סתם עוד אחד כאן בעולם .לא כל מה שמתאים לפלוני לעבוד את הריבונו של עולם .אמנם בנוגע לשאר כל אדם?!
עצמו לחיות כמו בן מלך .והיינו כמו המציאות האמיתית של
מתאים גם לי .אני לא איש המוני! אני לא נגרר אחר המון אם הוא יבוא ויבקש עצה לנפשו :איך הוא יכול לרומם את
כל איש ישראל; וכמו שאמר רבי שמעון בן יוחאי (שבת סז:).
העם! אני אדם שנמצא כעת בהיכל המלך". ההשגות שלו? איך הוא יכול להינצל מן הקטנות הדעת של
"כל ישראל בני מלכים הם".
אתה אכן לא נזהר בדיבורך כמו 'רוז'ינע קינד' ,אתה רחוק הדור? אזי בוודאי שהעצה היעוצה לו היא :ללכת לכתחילה
כאשר אדם רוצה לקחת את עצמו לעבודת ה' ,אם הוא בדרך גבוהה יותר .כלומר ,לחפש דרכים ולהתעסק עם עבודות
מן המדרגה הזאת אלפי אלפים פרסאות .אבל תחזיק ראש.
באמת מחפש דרך איך להתרומם טפח מעל גבי הקרקע ,עליו שמוצאים את האדם מקטנות ומשטחיות.
אל תדבר בלי חשבון .אדם צריך לדעת :מה הוא מדבר? ולמה
לצייר לעצמו שהוא מתהלך בפלטרין של מלך .הוא נמצא
הוא מדבר? ועם מי הוא מדבר? אנשים חושבים לעיתים כי אם אדם יקח לעצמו עבודה ,לסיים את כל ספר
כעת בחצר המלכות! הוא לא אדם ככל שאר ההמון -הוא בן
שאסור להם קצת לשתוק ...הם תמיד צריכים לדבר ...מי התהלים בכל יום ,נו ,זה בוודאי דבר נפלא ,והוא יקבל
מלך! עובד ה' צריך לצייר לעצמו שהוא מתהלך כעת בביתו
הגיד לך שאתה תמיד צריך לדבר? למה אין לך אחריות על זה שכר גדול בשמים – אבל זה לא יועיל לו לצאת
של הרה"ק מרוז'ין זי"ע ...בבית בו גדלו וצמחו צדיקים ,כמו
על הדיבורים שלך? למה אתה לא שוקל יותר את הדברים מקטנות המוחין .הוא בסך הכל יוסיף את העבודה הזאת
ה'סאדיגורער' ,וה'טשארטקאווער' ,ו'הוסיאטינער' וכן הלאה
שאתה מוציא מפיך? ואם אתה צריך לדבר ,אזי שמור על לרשימה שלו; שמהיום והלאה עליו לסיים את התהלים בכל
כל בניו הקדושים .בית שהיה כל כולו משכן ומדור לגאווה
מוצאי פיך :אל תדבר לשון הרע ורכילות! אל תדבר דברי יום .ומהיום והלאה הוא יאמר תהילים -עם כל השטחיות
דקדושה! בבית בו הרגישו כל היום שנמצאים בהיכל המלך!
חנופה וגוזמאות! תיזהר מהלבנת פנים ותיזהר מאונאת והרדידות שלו...
כל תנועה שלהם היתה כמו של בני מלכים! הם חיו עם
דברים! אל תדבר סתם דברים בטלים ,תדבר דיבורים עם אם אדם קיבל הוראה כזאת מרבו ,או שהוא עצמו עוד
האוויר והמציאות של הראש השנה – 'ווי ראש השנה'דיגע
תוכן ועם משמעות. זכה לראות את העבודה הזאת אצל רבו ,ניחא .יש לו עוד
מענטשן' – כל השנה כולה.
וכאשר אדם בונה את ביתו והוא רוצה לחנך דורות; למה לצפות .אבל אם הוא עצמו ,לא ראה את רבו אומר
כל המציאות שלהם הכריזה :גאון יעקב! כל מי שאך הביט
ובוודאי צריכים לדבר בבית ,וצריכים לעשות אווירה טובה מסיים תהילים בכל יום ,אלא רק ראה ענין זה בספרים שלו
בהם ,תיכף ראה שהם מופשטים לגמרי מחיזו דהאי עלמא
ולדבר על דא ועל הא .צריכים אבל לזכור את המטרה: או ששמע שכך נהג הרבי – והוא הרי שייך לגזע הזה כבר
והם דבוקים כל כולם בחי העולמים .לא היו צריכים להיות
"אני מדבר בכוונה תחילה! אני יודע מה אני עושה כאן! יש לי דורי דורות ,וממילא הוא חושב שגם הוא מוכרח לסיים
'גרויסער מבין' ,כדי להכיר שכל תנועה שלהם מלאה דביקות
כאן מטרה מסוימת! אני לא מלהג ומפטפט כאחד הריקים!". תהילים בכל יום -אזי כמעט ברור שלא יתרומם ויתעלה
ובייחודים .וכמו שאמר פעם הרה"ק רבי איציקל מוורקא
וכשאדם מדבר עם אחריות 'ער האלט קאפ' – ויודע למה באמת על ידי עבודה כזאת.
זי"ע – כאשר הזמין אותם לסעוד עמו" :איך האב געזען ,אז
הוא מדבר ,אזי יש לכל הדיבור שלו משמעות אחרת. מאידך ,אם הוא יבחר ללכת בדרך נעלה יותר ,ומראש
זיי זענען לגמרי נישט אויף דעם עולם" .אני ראיתי שהם
כלל לא בעולם הזה. ומלכתחילה הוא כבר יתעסק עם עבודות גבוהות יותר – אזי
להיכנס לעולם המחשבה הרוז'ינער קינדער היו חטיבה אחת של פנימיות .הם
הדרך הזאת גופא תרומם ותגביה אותו .כי הצדיק שיסד את
הדרך הזאת ,ייסד זאת אדעתא דהכי ,שההולכים בדרך זו
עוד עצה טובה לאדם שחפץ לצאת מקטנות הדעת: מנו וספרו כל דיבור והגה שיצא מפה קדשם -במשקל
אכן יעלו ויתעלו ויהיו כלים מפוארים .הוא ירגיל את עצמו
להרגיל את עצמו להיות בעל מחשבה .כל אדם צריך הזהב .כל תנועה שלהם היתה מלאה אצילות .כמעט לא
להרחיב את רעיונותיו ,הוא ילמד איך 'להשתמש עם ראשו'
ללמוד איך נכנסים לתוך עולם המחשבה ,לעולם של עומק ראו עליהם תנועה חיצונית ,האש שבערה בקרבם היתה
ולהתבונן בעבודת ה' ,וכל העבודות הללו יעשו רושם בנפשו,
ושל התבוננות .להיות אדם שמחשבות ליבו ועשתונותיו עצורה ומאד פנימית ,אבל כל אחד הרגיש תיכף ומיד שכאן
ועם הזמן הוא יעלה ויתרומם מאד.
תפוסים תמיד במחשבות של תורה ויראת שמים .הוא הולך שורה השכינה .ראו עליהם שהם שרויים בדביקות עילאה.
ברחוב ומתעסק בעסקיו ,אבל מוחו וליבו וכמו ששמעתי מפי אחד מזקני ירושלים,
נתונים לרעיונות של מוסר וחסידות .הוא יהודי שעוד הכיר את הרה"ק מהוסיאטין ללמוד חסידות בעיון ובעומק
אינו מוח חלול ונבוב ,שמחשבותיו והרהורי נקודות: זי"ע ,שכאשר הוציא תיבה מפיו ,היו ממש וכמובן שיש כמה וכמה דרכים ועצות איך 'להרחיב את
ליבו אצים ורצים ממחשבה אחת לחברתה, רואים עליו שהוא צריך לרדת מעולמות המוחין' ולהתרגל לחשוב כמו אדם פנימי -וגם בזה צריך
בלי שום ריכוז ובלי שום משמעות .אלא הוא כל אחד יכול לחנך
עליונים .הוא היה כל כולו בדביקות ,והיה כל אחד לדעת ,כדת מה לעשות לפי תכונות וכוחות נפשו.
אדם מלא וגדוש בתוכן שיכול להרהר ולחשוב אדם להיות עצמו את
עם גאון יעקב! אדם מוציא שברי הברות מפיו האא ...המממ... אמנם נדבר עתה אודות כמה נקודות באופן כללי.
מחשבות של רוחניות ועבודת ה' – שעות על כמו מתוך 'עליית נשמה' ...הוא ממש היה
שחי כמו בן מלך! אחד מהדברים הנחוצים הוא להקדיש זמן ללימוד תורת
גבי שעות. הוא חי קצת כמו צריך לנתק את עצמו. החסידות :תלמידי הבעל שם טוב זי"ע היו להם דרכים נעלות
לדאבוננו אנשים בזמננו לא יודעים 'רוז'ינער קינד! הוא עובדא הוי :אחותו של הרה"ק מסאדיגורה ונשגבות בעבודת ה' ,והם חינכו את אלו שהסתופפו אצלם
איך להגיע לעולם המחשבה .הם פשוט לא זוכר שהוא מתהלך שטחה בפניו את טענותיה על אחיהם הרה"ק ללכת בדרכים הללו .וכאשר לומדים את הספרים שלהם,
יודעים לחשוב .הם כמעט ואינם מקדישים כל היום בארמון מהוסיאטין ,שהוא ממעט מידי בדיבור וכמעט עם כל הלב והמח ,יכולים לקבל מושגים והשגות נפלאים
זמן לחשוב ולהתבונן באיזה ענין .אנשים המלוכה! כל דיבור אינו מוציא הגה מפיו ,והדבר עלול להזיק בעבודת ה' .יכולים להתעלות ולהתרומם ולגשת לעבודת ה'
התרגלו לשטחיות! לרדידות! ולקטנות שהוא מוציא מפיו לו למח .אחרי תקופה הזדמנו להם האחים בגדלות המוחין .ובפרט יכולים להשיג תועלת רבה כאשר
הדעת – שממש רחמנא ליצלן .ושוב לא הוא בדעת והשכל!
מעשיו את שוקל הוא הללו לשבת יחדיו בשמחת נישואין ,ולקראת לומדים בספרים אשר נכתבו מלכתחילה על מנת להרחיב
פלא שנראים כמו שנראים .בלי בפנימיות סוף החתונה ,כאשר כבר היה מאוחר ,פנה ולהסביר מושגים בחסידות ,כמו ספרי חב"ד ,ספר בני יששכר,
בפלס! כל דבר
בלי עומק ובלי תוכן. הסיאטינער לסאדיגורער ,בעודו מחווה בידו ספרי רבי צדוק ,ועוד .כמו כן יכולים להשיג תועלת עצומה
בעולם נבחן אצלו
עיקר האדם הוא המחשבה שלו ,ומאז על פי אמות מידה על השעון ואמר" :נו" ,כאומר" :כבר מאד מספרי שפת אמת ושאר 'פולישע ספרים' שנכתבו בסגנון
ומקדם ידעו שאדם נעלה ,אדם שמחפש הראויות לבן מלך! מאוחר" .תיכף הלך הסאדיגורער לאחותו הזה .וכאשר אדם לומד ענין בחסידות בעומק ,והוא מתבונן
קרבת אלוקים ,נמצא כל היום בעולם ואמר לה" :וואס זאגסטו ,אז ער רעדט נישט? בו שוב ושוב במשך השבוע ,אזי הדברים מחלחלים לאיטם
ז
דרכי הצדיקים
המחשבה .היכן שהוא רק הולך ובא ,אם הולך ברחוב או אם הוא יושב בחתונה ,הוא געוועהן ַַפארזעצט...
שרוי בעולם המחשבה .בזמננו צריכים אנשים לבלות שעות על גבי שעות בחתונות ובכל הרה״ק רבי שלום מבעלזא
און די שבת לייכטער זי״ע – יו״ד כ"ז אלול
מיני אירועים שונים ,נו ,מי אמר להם שהם צריכים לשבת שם ולבטל את זמנם להבל איז כסדר געוועהן
ולריק?! לשבת ולהסתכל מי נכנס ומי יצא? אולי הם יכולים להתחבר לפנימיות שלהם?! ס'איז בעמידה,
אולי הם יכולים לחזור על מה שלמדו היום?! אולי הם יכולים להתבונן במחשבות געשטאנען אין שטוב.
של יראת שמים ומוסר?! הם הרי יכולים ללמוד כל כך הרבה מוסר השכל ממה שהם אבער אין בעלזא,
איז די שבת לייכטער הרה״ק ה'שר שלום' מבעלזא זי״ע היה
רואים לפניהם! נוסע כבר בצעירותו אל הרה״ק הרבי
(בראפשיץ היו ממשכנים את אויך פארזעצט'...
אדם לא צריך להיות כלי ריק ומנוער מכל תוכן ' -א ליידיגער זאק' – בלי טעם ובלי ריח. מנורת החנוכה משנה לשנה לצורכי צדקה ,ולכן היה מלובלין זי״ע ,ואף על פי שהיה מצעירי
יש לו מח! יש לו לב! הוא יכול להיות אדם מלא וגדוש בתוכן ,אדם שתמיד יש לו על מה זה 'בישיבה' ,כי זה היה ממושכן -לשון נופל על לשון, בני החברייא הקדושה ,בכל זאת היו
לחשוב .על איזה מהלך בסוגיא ,על איזו סברא טובה ,על איזה חידוש .כל אחד לפי עניינו: ישיבה ומשכון ביידיש .ואילו פמוטות נרות השבת היו מתייחסים אליו כאחד מגדולי וחשובי
אם הוא לומד חושן משפט -שיחשוב חושן משפט .ואם הוא לומד בשר וחלב שיחשוב בעמידה ,כי היו עומדים בבית .אבל בבעלזא ,גם פמוטות התלמידים .שנה אחת ביום הפורים כיבד
על בשר וחלב .שיחשוב על הסוגיות שהוא עסוק בהן בימים אלו .תחדש קצת! למה לא? נרות השבת ממושכנים.)... אותו הרבי מלובלין בקריאת המגילה,
תעביר בראשך את הסוגיא הלוך ושוב ,אולי תחדש בה איזה חידוש .ואם אחד מוצא חיות ואחר הקריאה התבטא ואמר לסובביו' :די
בחסידות ,ובזה הוא יכול לחשוב כעת – שיחשוב חסידות .אם הוא יכול להיכנס לעולם מעשה האב איך שוין אסאך מאל געהערט,
שמעתי מפי הגה״צ ר' אהרן מרדכי אבער ווי דער יונגערמאן פארציילט עס,
הפנימי שלו עם מחשבות של קבלה – שיחשוב קבלה .העיקר לא להיות אדם שטחי וריק.
רוטנער זצ״ל :פעם אחת הגיע לבעלזא האב איך נאך קיין מאל נישט געהערט'...
שימלא את ראשו ואת מוחו עם תוכן :לחשוב מחשבות של תורה ,מחשבות של אהבה ה'
אדם חשוב אשר היה רב באחת העיירות, (את זו המעשה שמעתי כבר הרבה פעמים ,אבל איך
ויראת שמים ,מחשבות של גדלות הבורא ושפלות עצמו. והתאכסן באכסניה עם עוד יהודי .והנה שאברך זה מספר זאת ,לא שמעתי מעולם.)...
אותו יהודי החזיק ברשותו הרבה מעות
פעם אחת שאל אחד את הרה״ק מהר״א
עבודת ה' אינה תלויה במצבי הרוח ולא רצה להתהלך עמהם בעיר ,והלך
מבעלזא זי״ע אם היה לזקינו ה'שר שלום'
והטמינם במקום מסתור בבית האכסניה.
ֵּתַּח את היכולת
ברם ,כי כאשר מדברים אודות עולם המחשבה ,אודות הנחיצות ְלְ ַַפ ַ איזו שייכות עם הרה״ק 'היהודי הקדוש'
יום אחד חזר אותו יהודי לבית האכסניה,
לחשוב ולהתבונן ,צריכים בד בבד מאד להיזהר שלא להישאר בעולם המחשבה ...צריכים מפרשיסחא זי״ע ,שהרי היהודי הק' פתח
וגילה כי גנבו ממנו את הכל .עשה אותו
לקחת את כל דברי המוסר והחסידות שלומדים ,ולראות איך מכניסים אותם לעולם המעשה. את החברייא שלו בעודו בלובלין אצל
יהודי חשבון בנפשו ,והגיע למסקנא כי
ואם אדם רוצה להתעלות בעבודת ה' ,עליו להתנהל לפי השכל שבמוחו -ולא לפי המצב החוזה .ענה הרה״ק מבעלזא כי אכן היה
הרב שהתאכסן עמו ודאי איננו גנב ,ואם
רוח שלו .השכל הוא לפי ערך דבר קביעא וקיימא – ויכולים לבנות עליו בנין! אבל מצב רוח זקינו הק' מסתופף גם אצל היהודי הק',
כן הרי מוכרח להיות כי בעל האכסניה גנב
אבל הוסיף' :אבער מיט שכל'! (אבל עם
הוא דבר שיכול להשתנות מיום ליום ,ומן הבוקר עד הצהריים – ואי אפשר לבנות עליו כלום! את ממונו .ניגש היהודי אליו ותבע ממנו
שכל!) .דהיינו שלא היה נמצא אצלו יותר
וכאשר אדם בא לבנות את חייו ,עליו לבנות בנין איתן וחזק ששום רוח לא תזיזהו ממקומו! שיחזיר לו את כספו ,אבל בעל האכסניה
הכחיש כל קשר אל הענין. מדי ,באופן שיכול להפחית ח״ו מכבודו
הוא אדם עם סדר יום מסודר! אדם בעל אחריות! מילה שלו זו מילה! וקבלה טובה שלו של הרבי מלובלין.
נשמרת אצלו לאורך ימים ושנים! לא פעמים בכה ופעמים בכה! היום כן ומחר כבר לא! תוך זמן קצר נהייתה מהומה גדולה,
הוא מתנהג עם ישוב הדעת ,עם התמדה ועם עקביות! ואם הוא גמר בדעתו שעליו לברך כי היהודי טען בוודאות כי בעל האכסניה הרה״ק רבי שלום מקאמינקא זי״ע היה
ברכת המזון מתוך סידור – הוא תמיד יברך מתוך סידור ,ולא ימצא אצלו היכי תמצי שהוא הוא הגנב ,ובעל האכסניה מצידו הכחישו אחד מגדולי תלמידי הרה״ק מבעלזא,
מכל וכל .עד שהחליטו ללכת אל הרה״ק כאשר היה נוסע אליו מאז פטירת רבו
מברך בעל פה .כי הוא עובד עם שכל – ולא עם מצב רוח! אבל אדם שהגיע להחלטה
מקאמינקא שהיה באותה עת בבעלזא, הראשון הרה״ק מראפשיץ זי״ע .ויהי לעת
הזאת מתוך המצב רוח שלו – 'עס האט אים עפעס געכאפט' -אז ההחלטה הזאת כבר
'סטרָאק' (אירוע
ָ זקנותו חלה וקיבל ל״ע
תלויה בשאלה ,על איזה צד הוא קם היום ...הוא לא מיושב בדעתו! הוא אינו בעל אחריות! והיה ידוע כחכם ונבון ,לשאול אותו כדת
מה לעשות בדבר זה .למרבה הפליאה מוחי) ,ונהיה מזה 'געלעמט' (משותק) ,והיה
הוא לא יודע לקבל החלטות! הוא נגרר ונסחף אחרי מצבי הרוח שלו – ואינו הולך אחר צריך לישועה גדולה .ציוה הרה״ק מבעלזא
ענה להם מיד ,כי לא בעל האכסניה הוא
המח והשכל שלו. שיביאו אותו אליו לבעלזא על שבת פרשת
האשם בדבר ,אלא הרב שהתאכסן עם
כאשר מתבוננים בעובדי ה' יכולים להבחין בניקל ,כי הם מתפללים באותו אופן יום אותו היהודי הוא הגנב .לא היתה להם יתרו .והנה הרה״ק מבעלזא היה קורא
אחר יום .צדיק אחד מתפלל במהירות ואילו הצדיק השני מתפלל בנחת ובאריכות .צדיק ברירה ,ניגשו אל הרב וסיפרו לו כי כך בתורה בעצמו ,ובאותו שבת ציוה שיכבדו
אחד דרכו להתפלל בסופה ובסערה ,בקולי קולות ,ואילו צדיק אחר מתפלל חרש חרש. אמר עליו הרה״ק מקאמינקא .ויהי לפלא, את הרה״ק מקאמינקא שהיה 'לוי' לעלות
אבל שום צדיק לא ישנה כל יום את דרך התפילה שלו .כי הסיבה שהצדיק מתפלל כאשר תיכף ומיד הודה הרב כי אכן ידו לתורה .וכאשר הגיע לפסוק האחרון של
באופן מסוים ,אינה מחמת מצבי רוח והרגשים חולפים ,כי אם מחמת שבירר לעצמו היתה במעל ,ועד מהרה ישיב הכל .והתנצל הקריאה ,אמר בקול רם בנעימת נוסח
ואמר כי לא התכווין ממש לגנוב ,אלא רק בעלזא :״וציוך אלקים ויכלת עמוד״ .ואכן
את דרך התפילה שלו .הוא יודע את אשר לפניו לעשות! ומה שייך שהוא ישנה היום
ללוות זאת לכמה ימים ,מפני שהיה דחוק תיכף ומיד כאשר אמר זאת ,התרפא
ממה שהיה אתמול? ומה נשתנה היום הזה משאר כל הימים? .אדם שיש לו איזו קומה הרה״ק מקאמינקא ועמד על רגליו ,וחזר
במעות וכו'.
רוחנית ,אזי כל דבר אצלו נעשה בחשבון ובסדר! כל דבר יש לו משמעות! אין אצלו ללכת כאחד האדם.
דברים שהוא עושה רק ,כי אם לא יועיל לא יזיק ,ופעם יעשה כך ופעם יעשה ההיפך, התפעלו כולם ותמהו מהיכן ידע לומר
אלא הכל בדעת ובחשבון. זאת ,כי לא היה מי שחשב כי הרב הוא
גנב ח״ו .ניגשו אליו ושאלוהו על כך ,האם אֶׁשע [יוסף] שמעתי מהרה״ח ר' ָיָ ֶ
רוח הקודש יש בדבר .ענה ואמר להם' :אין ליפשיץ ז״ל :בתחילת התקרבותו של
תמצית הדברים בזה שום חידוש ,אלא זה עתה לפני כמה הרה״ק מקאמינקא בבעלזא ,היו שואלים
עומדים כעת ימים ספורים לפני ראש השנה ,הכל הולך ונגרר אחרי ראשית השנה – וכל ימים עמדתי בשורה להיכנס אל הרה״ק אותו כסדר על השינויים שהוא רואה בין
אחד צריך להעמיד את ראשית הזאת על יסודות חזקים ואיתנים .וכאשר מבקשים בימים מבעלזא עם 'קוויטל' ,ועמד זה הרב לפני בעלזא וראפשיץ .והיה הרה״ק מקאמינקא
הללו "זכרנו לחיים" ,צריכים לבקש שנזכה לחיים של דביקות בריבונו של עולם .חיים של תענוג עם ה'קוויטל' שלו בידיו ,ובשעת ההמתנה עונה כדרכו בקודש בדברי צחות ומילתא
וחיות בעבודת ה' .ראש השנה הוא זמן של גאווה דקדושה! זמן שמכריזים את מלכותו של הצצתי לרגע אחד בתוך ה'קוויטל' שלו, דבדיחותא ,כאשר הוא מלביש בהם סודות
ומיד ראיתי כי הוא גנב.'... נסתרות .פעם אחת כאשר שאלו אותו על
הריבונו של עולם ,וממילא גם על הגאון יעקב של כלל ישראל.
כל אחד יכול לחנך את עצמו להיות אדם עם גאון יעקב! אדם שחי כמו בן מלך! הוא הלכו וסיפרו את הדברים לפני הרה״ק כך ,ענה ואמר' :אין ראפשיץ איז געוועהן
מבעלזא בהתפעלות ,וציווה שיקראו לו נר חנוכה בישיבה און נר שבת בעמידה,
חי קצת כמו 'רוז'ינער קינד! הוא זוכר שהוא מתהלך כל היום בארמון המלוכה! כל דיבור
לבא לפניו .ובבואו אמר לו ,כי גם הוא און דא אין בעלזא איז אויך נר שבת
ישר 718.484.2189
שהוא מוציא מפיו הוא בדעת והשכל! הוא שוקל את מעשיו בפלס! כל דבר בעולם נבחן
בתחילה כאשר היה קורא 'קוויטל'עך' ,היה בישיבה' (בראפשיץ היה נר חנוכה בישיבה ונר שבת
אצלו על פי אמות מידה הראויות לבן מלך! הוא מתרחק מכל דבר שיש בו שמץ של רואה בהם את כל העבירות שעשה מי בעמידה ,ואילו כאן בבעלזא גם נר שבת הוא בישיבה).
פחיתות -אלפי פרסאות! כאשר אדם כזה נכנס השכם בבוקר לבית המדרש – רואים עליו שכתבם מעודו .אבל אחר שהבחין כי זה אחר כך הסביר את דבריו ,ואמר להם:
תיכף שכאן הולך אדם מרומם ונעלה .ההתעטפות שלו בטלית ,אינה סתם כך כלאחר יד, מפריע לו ל'אהבת ישראל' ,התפלל שלא 'אין ראפשיץ האט מען פאר משכונ'ט
אלא רואים שמתרחש כאן משהו ...רואים שכל תנועה שלו מחושבת .כאשר הוא הולך יראה זאת עוד ,ומאז שוב איננו רואה די חנוכה מנורה פון יאר צו יאר לצורכי
לחפש אתרוג ,אינו הולך סתם להסתובב בין הסוחרים ,אלא זה אצלו עבודה שלימה .הוא עבירות של יהודים ב'קוויטל'עך'. צדקה ,איז עס געוועהן בישיבה ,ס'איז
חי ושמח והוא מלא נעימות ויישוב הדעת.
ארה”ק072.3323310 :
לקבל הגליון מדי שבוע במייל, כל הזכויות שמורות יט
סט
תולדות יהודה
ן
לסדר מוקד הפצה ,ולתרומות: ארה"ב718.536.2347 :
מכו
שין
למכון תולדות יהודה סטיטשין
ענגלאנד033.0175.9024 : אין להעתיק שום חלק מגליון
a0765993813@gmail.com | 076.5993813 זה בלי רשות המערכת כ " <ל ה ו צ א ת ס פ רי ט "א
קאנאדע438.771.1003 :
ק מ ר ן ר בי נ ו ש <ל י
