gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

דעהו – סטיטשין · DEHEU - STITCHEN — ניצבים וילך (2026-08-31)

מוציא לאור: דעהו – סטיטשין · DEHEU - STITCHEN

שבוע: ניצבים וילך (2026-08-31)

דעהו – סטיטשין · DEHEU - STITCHEN — ניצבים וילך (2026-08-31)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פטרון‬ ‫מערכת דעהו‬ ‫שנת תשפ"ו‬ ‫נצבים וילך‬ ‫גליון רצ‬ ‫נתנדב לע"נ הרה״ח‬ ‫זאב ב״ר משה ע״ה‬ ‫וזו' האה"ח מרת‬ ‫פעריל ב"ר טובי' ע"ה‬ ‫מתוך‬ ‫משנתו‬ ‫דע את אלקי‬ ‫של כ"ק‬ ‫מרן‬ ‫אביך ועבדהו‬ ‫רבינו‬ ‫שליט"א‬ ‫מהדורת זכרון ברוך‪ :‬לע"נ הרה"ח ברוך ב"ר פנחס ע"ה ‪ -‬וזו' מרת שיינדל מלכה ב"ר אברהם ראובן ע"ה ◆ הרה"ח יעקב צבי ב"ר מנחם ע"ה ‪ -‬וזו' רחל מינדל ב"ר יחזקאל ע"ה‬ ‫על הצדיקים גמורים לעשות תשובה‬ ‫‪ -‬לעבוד את ה' בחילא יתיר‬ ‫ביאורים ויסודות מורחבים בתורת מרן הבעש"ט ותלמידיו זיע"א‬ ‫משנת החסידות‬ ‫ועפ"י יסוד זה יובן היטב איך שייך גם לצדיקים גמורים‬ ‫מצות תשובה היא דרך נעלה בכל עבודת השי"ת' | היאך אפשר לאדם שלא חטא מעולם לעשות תשובה?' | הבעל תשובה מכיר את מעלת‬ ‫ענין 'לאהדרא בתיובתא'‪ .‬שכן לעומת מה שעבודתם‬ ‫התורה והמצוות הרבה יותר מן הצדיק הגמור' | איך שייך להבטיח לאדם השב 'שלא ישוב לזה החטא לעולם'?' | מדוע הוצרך הקב"ה לצוות‬ ‫והשתדלותם להיות צדיק ולהטיב מעשיהם נעשית בדרך‬ ‫בהדיא 'ובחרת בחיים'?' | ה'חיים' שאנו מבקשים עליו בראש השנה ‪ -‬ההכרה ב'לחיותנו כהיום הזה'‬ ‫כלל באופן רגיל ובכוחות רגילים‪ ,‬הנה עתה מוטל עליהם‬ ‫להתעלות ולשוב בתשובה לפניו‪ ,‬דהיינו להתאמץ ברצון‬ ‫עוז ובכוחות חזקים יותר ולעבוד את הקב"ה בחילא יתיר‪.‬‬ ‫ּוָּבָ ַַח ְְר �ָּּת ּ �ַּב ַַח ּ �ִּי י ם ‪:‬‬ ‫'תשובה' היא דרך נעלה בכללות עבודת השי"ת‬ ‫ולפי זה‪ ,‬כיון שלמדנו ש'תשובה' אין עניינה דוקא עזיבת‬ ‫עבודת השי"ת ‪ -‬מתוך בקשת והשגת החיים‬ ‫החטא ולשוב על עבירות שבידו‪ ,‬אלא עיקר מהותה הוא‬ ‫‪ -‬ההתגברות וההתאמצות בעבודת ה' באופן חזק ומושלם‬ ‫ולהתוודות לפניו‪ ,‬ובזה תגיע לו כפרה על עוונותיו‪ ,‬ושב‬ ‫א‬ ‫עבודת השי"ת בבחינת‬ ‫ורפא לו‪ .‬ולפי סברא זו נמצא‪ ,‬שכל ענין התשובה אינו‬ ‫יותר‪ ,‬נמצא אפוא‪ ,‬שהתשובה אינה מוגבלת ומצומצמת‬ ‫שייך אלא למי שעבר על רצון קונו ח"ו‪.‬‬ ‫'בחילא יתיר'‬ ‫כמצוה אחת ופרטית בלבד‪ ,‬אלא היא מהלך חדש ודרך‬ ‫נעלה יותר בכללות עבודת השי"ת‪ ,‬עד שאפשר לקיים את‬ ‫'לאהדרא לצדיקייא בתיובתא'‬ ‫כל התורה והמצוות בדרך 'בעל תשובה'‪ .‬והיינו שאכן‬ ‫אולם לא כן חזינן בדברי הזוהר הקדוש‪ ,‬שכן שם מבואר‬ ‫'כי המצוה הזאת' ‪ -‬לרש"י קאי על כללות‬ ‫ניתן לקיימן באופן פשוט ובכוחות רגילים ‪ -‬והיינו בלי‬ ‫ענין של (ח"ג קנג‪' ):‬לאהדרא לצדיקייא בתיובתא'‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫התורה‪ ,‬ולרמב"ן על מצות תשובה‬ ‫אור התשובה‪ ,‬ומאידך גיסא אפשר לקיים את כולן כשהן‬ ‫הרי מפורש יוצא מדברי הזוהר‪ ,‬שגם לצדיקים גמורים‬ ‫ֹ‬ ‫ֹ‬ ‫ֹ‬ ‫�‬ ‫ֹ‬ ‫ִּכ�ִ י ַַה ִִמ ְְצָוָ ה ַַה �ֹּזאת ֲֲא ֶֶׁשר ָָאֹנִכִ י ְְמ ַַצ ְְּו� ָָך ַַה ּּיֹום ֹלא ִנִ ְפְ ֵלֵ את ִִהוא‬ ‫מוארות ומרוממות באור התשובה‪ ,‬ברעותא דליבא יתיר‬ ‫ישנה עבודה מיוחדת של תשובה‪ ,‬ואין היא מיוחדת לבעלי‬ ‫ֹ‬ ‫ֹאד ְ �ְּבִפִ יָךָ‬ ‫ֹ‬ ‫ֹ‬ ‫ֹ‬ ‫ִִמ ְְמ ָָך ְוְ ֹלא ְְרֹח ָָקה ִִהוא וגו'‪ִּ ,‬כ�ִ י ָָקרֹוב ֵֵאֶלֶ יָך ַַה ָָד ָָבר ְְמ‬ ‫ָ‬ ‫ובחילא סגיא‪.‬‬ ‫עבירה בלבד‪.‬‬ ‫�ֹ ֹ‬ ‫ּּו ִִבְלְ ָָב ְְב ָָך ַלַ ֲֲעֹׂשתֹו (ל‪ ,‬יא‪-‬יד)‪ .‬פרש"י‪' :‬כי קרוב אליך ‪ -‬התורה‬ ‫אלא שלכאורה הדבר צריך ביאור והסבר‪ ,‬כי אכן איזו‬ ‫ניתנה לכם בכתב ובעל פה'‪ .‬מבואר בדבריו הקדושים כי‬ ‫פרשת 'כי המצוה הזאת' ‪ -‬קיום כל‬ ‫התורה כולה עפ"י מדת התשובה‬ ‫תשובה נדרשת מן הצדיקים שלא חטאו כלל‪ ,‬ולא נמצא‬ ‫'המצוה הזאת' קאי על כללות התורה כולה‪ ,‬שניתנה לנו‬ ‫במעשיהם שום דופי ופגם‪.‬‬ ‫בכתב ובעל פה‪.‬‬ ‫ומעתה צדקו יחדיו דברי רש"י ז"ל והרמב"ן ז"ל בביאור‬ ‫מאידך הרמב"ן ז"ל כתב בפירושו‪ ,‬וזה לשונו‪' :‬וטעם כי‬ ‫הפסוק 'כי המצוה הזאת' הנ"ל‪ ,‬ודברי שניהם עולים יחד‬ ‫יסוד התשובה‪' :‬רעותא דליבא יתיר וחילא סגיא'‬ ‫המצוה הזאת‪ ,‬על כל התורה כולה‪ .‬והנכון‪ ,‬כי על כל‬ ‫בקנה אחד‪ .‬כי אם אמנם לפי פשוטו של מקרא הכונה‬ ‫אך יתבאר הדבר עפ"י דברי הזוהר הקדוש במקום‬ ‫התורה יאמר (לעיל ח‪ ,‬א) 'כל המצוה אשר אנכי מצוך היום'‪.‬‬ ‫על מצות תשובה הנזכרת מקודם‪ ,‬כטענת הרמב"ן‪ ,‬מכל‬ ‫אחר‪ ,‬שביארו שם יסוד עצום בשורש מהותה של עבודת‬ ‫אבל 'המצוה הזאת' על התשובה הנזכרת‪ ,‬כי 'והשבות אל‬ ‫מקום הרי זה כלל גדול לכל התורה כולה‪ ,‬כי כל המצוה‬ ‫התשובה‪ ,‬וזה לשונם שם (ח"א קכט‪' :):‬ר' יוסי אמר‪ ,‬תנינן‪,‬‬ ‫לבבך' (פסוק א')‪' ,‬ושבת עד ה' אלקיך' (פסוק ב')‪ ,‬מצוה שיצוה‬ ‫הזאת אפשר וראוי לקיימה עפ"י מדת התשובה‪ ,‬בחילא‬ ‫אתר דמאריהון דתשובה קיימי ביה בההוא עלמא‪ ,‬צדיקים‬ ‫אותנו לעשות כן'‪ ,‬עד כאן‪.‬‬ ‫סגיא ויתיר‪ .‬ונמצא שמצות התשובה ‪ -‬שבה עוסקת‬ ‫גמורים לית לון רשו לקיימא ביה‪ ,‬בגין דאינון קריבין‬ ‫נמצא‪ ,‬שלכאורה נחלקו רש"י והרמב"ן ז"ל ביסוד הפסוק‪,‬‬ ‫התורה בפרשה הקודמת ‪ -‬מפשטת כנפיה על כללות‬ ‫למלכא יתיר מכולהו‪ ,‬ואינון משכי עלייהו ברעותא דליבא‬ ‫דעת רש"י היא שקאי על כללות התורה‪ ,‬ודעת הרמב"ן‬ ‫התורה והמצוות‪ ,‬כי כולן יכולות וצריכות להתקיים באופן‬ ‫יתיר‪ ,‬ובחילא סגיא‪ ,‬לאתקרבא למלכא'‪ ,‬עד כאן‪.‬‬ ‫היא שהכוונה למצות תשובה‪ .‬איברא כי יש לומר שבאמת‬ ‫נעלה יותר ‪ -‬עם אורה הגדול של התשובה‪ ,‬אשר על‬ ‫ומבואר בזה‪ ,‬שיסוד ושורש התשובה הוא‪ :‬עבודת השי"ת‬ ‫'אלו ואלו דברי אלקים חיים'‪ ,‬ושני הפירושים עולים יחד‬ ‫דרך נעלה זו בעבודה הגיד הכתוב 'לא נפלאת היא ממך‬ ‫הנעשה 'ברעותא דליבא יתיר‪ ,‬ובחילא סגיא' [ברצון הלב‬ ‫בקנה אחד‪.‬‬ ‫ולא רחוקה היא'‪.‬‬ ‫יותר‪ ,‬ובכח וחוזק רב]‪ .‬ביאור הדברים‪ ,‬דהנה יכול האדם‬ ‫לקיים את כל מצוות ה' באופן פשוט‪ ,‬וכפי מדת כוחותיו‬ ‫לפי פשוטו לא ניתנה תשובה אלא כדי לכפר עוונות‬ ‫פטרון הגליון ‪ -‬אלול‬ ‫הרגילים והמוגבלים‪ .‬אך מצות תשובה עניינה ‪ -‬ההתעלות‬ ‫וכדי לבוא אל הביאור‪ ,‬נפתח תחילה להבין מעט עצם‬ ‫נתנדב ע"י ידידנו הנכבד‬ ‫וההתגברות לעבוד את השי"ת בחילא יתיר ובכוחות נעלים‬ ‫מהותה של מצות התשובה‪ .‬דהנה‪ ,‬במושכל ראשון ובמבט‬ ‫הי"ו‬ ‫מוה"ר בנימין אליעזר זאב הערבסט‬ ‫ונשגבים יותר מן הרגיל‪ .‬וזהו כל יסוד התשובה‪ ,‬להתעלות‬ ‫שטחי נראה לכאורה‪ ,‬כי התשובה לא ניתנת אלא כלפי‬ ‫לע"נ זקינו הרה"ח ר' משה שלום ב"ר יעקב ע"ה‬ ‫נלב"ע כ' אלול תשנ"א לפ"ק‬ ‫ולהתחזק בעבודת הבורא ית' בחילא יתיר ובכוחות אדירים‬ ‫החטא והעון בלבד‪ ,‬והיינו‪ ,‬כי כאשר יחטא איש ישראל‬ ‫וזו' האשה החשובה מרת יכט ב׳׳ר בנימין אליעזר ע׳׳ה‬ ‫יותר [ומה שביארו שם בזוה"ק במעלת הבעל תשובה על‬ ‫לאלוקיו באיזה עון ופשע חלילה‪ ,‬הנה מרוב רחמנותו‬ ‫נלב"ע ד׳ ניסן תשפ׳׳ה לפ׳׳ק‬ ‫הצדיק גמור‪ ,‬יבואר להלן בעז"ה]‪.‬‬ ‫ית' הצופה לרשע וחפץ בהיצדקו נתן לו מקום לשוב‬ ‫א‬ ‫רצון קונו‪ ,‬בהכרח אינה נובעת אלא מתוך הכרה עצומה‬ ‫והמצוות‪ ,‬יותר מהטעם לקיימן רק מצד היותן בגדר 'טוב'‬ ‫סיכום ותמצית‬ ‫שקיום התורה והמצוות הוא בלבד ה'חיים'‪ ,‬ובלעדיהן לא‬ ‫מול ה'רע'‪.‬‬ ‫יתקיים איש באמת‪.‬‬ ‫פלוגתת רש"י ורמב"ן בפרשת 'כי המצוה הזאת' אי קאי על‬ ‫שכן על אף שלכל אדם הנחנן בקצת ישרות הלב‬ ‫כללות התורה או על מצות תשובה בלבד‪ ,‬ויש לומר ש'אלו ואלו‬ ‫שכן אדם זה שבעבר דבק ברע ונכשל בחטאים‬ ‫ושכל ובינה ישנו חפץ ורצון פשוט מטבעו לעשות את‬ ‫דברי אלקים חיים'‪ ,‬שכן אפשר לקיים כל התורה כולה עפ"י‬ ‫ועוונות רח"ל‪ ,‬הרי מעשיו הראשונים הוכיחו עליו שאין‬ ‫הטוב והישר‪ ,‬ולהימנע מעשיית הרע והמעוות‪ ,‬מכל מקום‬ ‫מדרגת תשובה‪' ,‬בחילא סגיא'‪ ,‬השייכת גם לצדיקים גמורים‪.‬‬ ‫הוא מתפעל ומזדעזע כל כך מעצם מהות הרע‪ ,‬ולאו‬ ‫סוף סוף עדיין זה בגדר הבחירה אצלו‪ ,‬שכן בידו לבחור‬ ‫בהכרח הוא שיתרחק מן העבירות מתוך הידיעה שהן‬ ‫לעשות את הרע‪ ,‬ולהיות איש רשע ושפל חלילה‪ .‬ונמצא‬ ‫'רע' בלבד‪ ,‬כי מחיצה זו שבין 'טוב' ל'רע' כבר נפרצה‬ ‫שההכרה וההבנה במהות התורה והמצוות‪ ,‬שהינן 'טוב'‬ ‫ב‬ ‫התורה והמצוות הן עצם‬ ‫ונשברה אצלו‪ .‬ומעתה‪ ,‬מה שהתעורר עתה האדם וניחם‬ ‫בלבד‪ ,‬איננה מכרחת עדיין את האדם להידבק בהן‪,‬‬ ‫ה'חיים' של האדם‬ ‫על הרעה שעשה‪ ,‬אין זה אלא מכח הכרתו הברורה‬ ‫ולהתרחק מעשיית ההיפך‪.‬‬ ‫ועמדו על דעתו כי הרע איננו 'רע' גרידא‪ ,‬אלא הוא‬ ‫שונה מכך לחלוטין היא הכרת האדם והשגתו כי התורה‬ ‫מות ממש‪ ,‬וכל הדבוק בו אינו אלא כנוטל את נפשו‬ ‫והמצוות הן עצם חיותו של האדם‪ ,‬ובלעדיהן אין חייו‬ ‫נבוא עתה להעמיק בביאור שתי המדרגות האמורות‬ ‫בידיו ובוחר בכיליון‪ .‬וכיון שכאמור אין לך אדם שיבחר‬ ‫נחשבים לחיים כלל‪ ,‬והרי הוא כנבילה מתה ממש‪ .‬שכן‬ ‫בקיום התורה והמצוות; הדרך הפשוטה והמוגבלת‪ ,‬ומאידך‬ ‫מרצונו במות‪ ,‬על כן בהכרח עליו לעזוב את חטאיו‬ ‫הכרה זו מסירה ומבטלת לגמרי את כח הבחירה שלו‬ ‫אופן העבודה בבחינת 'חילא יתיר'‪.‬‬ ‫ולשוב לדרך הטוב והישר‪.‬‬ ‫לבחור ברע‪ .‬כי כאשר משיג האדם בבהירות שכל חלקה‬ ‫נמצא שבמדה זו גדלה מעלתו של זה החוזר בתשובה‬ ‫של הטומאה והסט"א אינו אלא חתיכה אחת של מות‬ ‫קיום תומ"צ ‪ -‬מטעם 'לטוב לנו כל‬ ‫ממעלת הצדיק דמעיקרא‪ .‬כי בניגוד למה שהצדיק הגמור‬ ‫ואבדון‪ ,‬שוב אין בידו כלל לבחור בהן ובמעשיהן‪ .‬שהרי‬ ‫הימים' ו'לחיותנו כהיום הזה'‬ ‫יכול לייסד את כל ה'עבודת ה'' שלו על בסיס היותה 'טוב'‬ ‫אין לך אדם בעולם הבוחר ב'מות'‪ ,‬ואין מציאות כזו כלל‬ ‫הנה בפרשת ואתחנן נאמר בתורה‪ ,‬שנצטווינו להשיב‬ ‫ולא 'רע'‪ ,‬הנה עבודת הבעל תשובה מיוסדת בהכרח על‬ ‫בטבע האנושי שיחפוץ האדם שיבחר האדם ברצונו הפשוט‬ ‫את בנינו דבר על טעם קיום התורה והמצוות (לעיל ו‪,‬‬ ‫ההכרה שהיא 'חיים'‪ ,‬וכי ההיפך ממנה הוא מות ממש‪,‬‬ ‫למות מיתה נצחית והחלטית)א( ‪ .‬ומעתה‪ ,‬כאשר רק יבוא‬ ‫כד) 'ויצונו ה' לעשות את כל החוקים האלה ליראה את‬ ‫שכן לולא הכרה זו לא היה שב מדרכו הרעה‪ .‬ונמצא‬ ‫האדם לידי הכרה ברורה ובהירה שעשיית רצון השי"ת‬ ‫ה' אלקינו לטוב לנו כל הימים לחיותנו כהיום הזה'‪ .‬ביאר‬ ‫שבהכרח אוחז הוא במדרגה הגבוהה של עבודת השי"ת‪,‬‬ ‫היא לבדה נחשבת 'חיים'‪ ,‬שוב ניטלת ממנו כל האפשרות‬ ‫הכתוב שני עניינים שבעבורם ציוונו הבורא יתברך לעשות‬ ‫שהיא ההשגה של 'לחיותנו כהיום הזה'‪.‬‬ ‫לעשות ההיפך מכך‪ ,‬והוא נמשך אל הקדושה מטבעו בכל‬ ‫ולקיים את כל החוקים האלה‪ .‬ואלו הם; 'לטוב לנו כל‬ ‫נפשו ובכל מאודו‪.‬‬ ‫הימים'‪ ,‬ו'לחיותנו כהיום הזה'‪.‬‬ ‫דוקא מתוך הכרת 'אפסיות' הרע ניכרת ה'חיים'‬ ‫שבצד הטוב‬ ‫התורה והמצוות הן בבחינת 'טוב'‬ ‫יתרה מזו‪ ,‬כי עשיית הטוב מצד היותו טוב‪ ,‬יכולה לבוא‬ ‫סיכום ותמצית‬ ‫וביאור עניינם הוא‪ ,‬כי הנה באופן פשוט אפשר להבין‬ ‫גם בלי הכרה מוחשית בעוצם רעתו של חלק הרע‪ ,‬כי מתוך‬ ‫טעם קיום תורה ומצוות מצד 'לטוב לנו כל הימים' ‪ -‬טוב לעומת‬ ‫את מעלות התורה והמצוות וגודל ההטבה שבקיומן‪ ,‬מפני‬ ‫הידיעה בלבד שדבר זה הוא בגדר 'רע'‪ ,‬סגי לאדם לפרוש‬ ‫רע‪ ,‬ולמעלה מזה ‪' -‬לחיותנו כהיום הזה' ‪ -‬חיים כנגד מות‪.‬‬ ‫שהן 'טוב'‪ ,‬שהרי התורה היא 'לקח טוב' שנתן לנו השם‬ ‫ממנו‪ .‬ועל כן הצדיק שלא חטא מימיו‪ ,‬ולא הכיר כלל את‬ ‫ההכרה שהתורה היא חיים וההיפך הוא מות מסירה את כח‬ ‫יתברך (ע"פ משלי ד‪ ,‬ב)‪ ,‬וכן כל מצוותיה ונתיבותיה טובים‬ ‫פחיתותו וגריעותו של צד הרע‪ ,‬עובד את הקב"ה מצד‬ ‫הבחירה‪ ,‬שכן שום אדם אינו בוחר במות‪.‬‬ ‫וישרים המה למי שמקיים אותן‪ .‬ומאידך גיסא‪ ,‬ההעברה‬ ‫ידיעתו שטוב לו לאדם לידבק בטוב‪.‬‬ ‫על רצון ה' ח"ו ועשיית ההיפך מרצונו אינן אלא מציאות‬ ‫לעומת כן‪ ,‬ההכרה השלימה במדרגת ה'חיים' של עבודת‬ ‫ג‬ ‫של רע מוחלט‪ .‬ומכיון שכן‪ ,‬הנה בוודאי ראוי לו לאדם‬ ‫מעלת התשובה ‪ -‬עשיית‬ ‫ה'‪ ,‬לידע ולהכיר בבירור שהיא בלבד נחשבת חיים‬ ‫לומר לדבק טוב‪ ,‬לבחור בטוב ‪ -‬בתורה ובמצוות‪ ,‬ולברוח‬ ‫רצון ה' מתוך הכרת 'כי‬ ‫אמיתיים‪ ,‬ואילו מי שאינו דבוק בה חסר לו בעצם חיותו‬ ‫מן הרע ‪ -‬עוונות ופשעים‪ .‬וזוהי המדרגה הראשונה בקיום‬ ‫‪ -‬נובעת בעיקר מתוך הכרה במהות ה'מות' של הסטרא‬ ‫התורה‪ ,‬המכונה בכתוב 'לטוב לנו כל הימים'‪ ,‬שהיא עשיית‬ ‫הוא חייך ואורך ימיך'‬ ‫אחרא וצד הקליפה‪ .‬כי דוקא לאחר שכבר דבק האדם‬ ‫ושמירת החוקים מצד היותם דבר טוב וישר‪.‬‬ ‫ברע‪ ,‬והכיר את האפסיות‪ ,‬הריקנות‪ ,‬והעדר החיות שבו‪,‬‬ ‫אזי הוא בא לידי הכרה עצומה שהתורה והמצוות בלבד‬ ‫ומעתה‪ ,‬ביסוד זה יובן היטב מהות ענין ה'תשובה'‬ ‫ביותר מכן ‪ -‬הן בבחינת 'חיים' לעומת ה'מות'‬ ‫הן 'חיים' ממש‪ ,‬ורק הדבוק בהן הוא שנחשב ל'חי'‪ ,‬ועלינו‬ ‫ומעלתה היתרה של עבודת 'חילא יתיר' ‪ -‬לעומת סדר‬ ‫אך במדרגה יתרה וגבוהה מזו‪ ,‬ישנה סיבה עמוקה‬ ‫לקיימן לא רק בגלל ה'טוב' שבהן‪ ,‬כי אם בשביל כי הם‬ ‫קיום תורה ומצוות באופן הפשוט‪ .‬ונאמר‪ ,‬כי גודל הרבותא‬ ‫ונשגבה הרבה יותר אל האדם הנלבב לבחור בקיום תורה‬ ‫חיינו ואורך ימינו‪.‬‬ ‫הנמצאת בעבודת התשובה היא‪ :‬שכולה מיוסדת ומושתתת‬ ‫ומצוות‪ ,‬ולהתרחק מן החטא‪ .‬והיא‪ ,‬מכח ההכרה וההרגשה‬ ‫ומעתה‪ ,‬הכרה זו עומד עליה השב מחטאיו ומשיגה בט‬ ‫על הכרה העמוקה בתכלית התורה והמצוות‪ ,‬שהיא בחינת‬ ‫כי התורה והמצוות אינן רק דבר 'טוב' ומטיב‪ ,‬אלא הן הן‬ ‫וּב יותר מן הצדיק הגמור‪ ,‬וזה בהיותו מכיר מקרוב את‬ ‫'לחיותינו כהיום הזה'‪.‬‬ ‫עצם החיים ממש‪ ,‬ורק הדבק בהן יש לו חיות אמיתית‬ ‫חלק הרע‪ ,‬מאותו הזמן שדבק בו‪ ,‬בניגוד להצדיק שלא‬ ‫ונחשב בגדר 'חי'‪.‬‬ ‫נתלכלך כלל בעוונות‪ ,‬ומעולם לא היתה לו שייכות ונגיעה‬ ‫עבודת הצדיק מיוסדת על הכרת 'לטוב לנו כל הימים'‬ ‫שהרי התורה הלא היא 'עץ חיים' (שם ג‪ ,‬יח)‪ ,‬וכל הדבק‬ ‫עם צד הרע‪ .‬ועל כן ה'בעל תשובה' קרוב יותר להשיג‬ ‫וביאור הדבר הוא‪ ,‬כי הנה הצדיק הגמור שלא חטא‬ ‫בה ובנתיבותיה הרי הוא מתדבק בחי החיים ב"ה‪ ,‬שהוא‬ ‫השגה נוראה זו במעלת התורה והמצוות‪.‬‬ ‫מעולם‪ ,‬ולא עבר מימיו על רצון וציווי השי"ת‪ ,‬הרי יתכן‬ ‫מקור ושרש כל החיות כולה‪ ,‬ובכך קונה לעצמו חיים‬ ‫שכל צדקותו ועבודתו בנויות אך ורק על הכרת ה'טוב'‬ ‫אמיתיים‪ ,‬וכמו שכתוב בפרשתנו (ל‪ ,‬טו‪-‬טז) 'ראה נתתי‬ ‫'במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים יכולים‬ ‫שבתורה ומצוות‪ ,‬שהן בלבד בגדר ה'טוב' האמיתי‪ ,‬ואילו‬ ‫לעמוד' ‪ -‬כי עבודתם נובעת מתוך בקשת ה'חיים'‬ ‫לפניך היום את החיים ואת הטוב וגו'‪ ,‬אשר אנכי מצוך‬ ‫ההעברה על רצון קונו היא רע גמור‪ .‬ואשר לכך‪ ,‬הנה‬ ‫ומטעם זה הוא שאמרו חכמינו ז"ל (ברכות לד‪' ):‬במקום‬ ‫היום לאהבה את ה' אלקיך ללכת בדרכיו ולשמור מצותיו‬ ‫מטבעו הישר שבו עשאוהו האלקים‪ ,‬הוא משתוקק תמיד‬ ‫שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד'‪.‬‬ ‫וחוקותיו ומשפטיו וחיית ורבית'‪ .‬ואילו הפורש מן התורה‬ ‫לדבוק בטוב ולהתרחק מן הרע‪ .‬נמצא אפוא‪ ,‬שלא בהכרח‬ ‫ולדברינו יבואר שלא התכוונו חז"ל בזה להגדיר את עצם‬ ‫והמצוות‪ ,‬הרי הוא כפורש מן החיים‪ ,‬וקונה לעצמו מיתה‬ ‫הוא שהצדיק הגמור יעבוד את בוראו מתוך ההכרה כי הם‬ ‫מהותו של הבעל תשובה‪ ,‬לומר עליו שהוא בעצמותו עומד‬ ‫חיינו ואורך ימינו‪ ,‬וכי עשיית הרע היא כמיתה ממש‪ ,‬כי‬ ‫והיפך החיות (ע"ז ג‪ :‬זוה"ק ח"א יא‪ .).‬והכרה זו שהתורה‬ ‫בדרגה גבוהה ונעלה יותר מן הצדיק דמעיקרא‪ ,‬כי אכן‬ ‫אין שום דבר שיכריח אותו לבוא לידי הרגשה והגשה זו‪,‬‬ ‫היא סם החיים והחטא הוא המות‪ ,‬היא המדרגה השנייה‬ ‫לכאורה מן התימה לומר כן‪ ,‬וכמו שכבר נתקשו בזה‬ ‫שכן בלאו הכי עושה הוא את מה שעליו‪ַ ,‬וַדי לו בידיעה‬ ‫והעליונה ענין שביאר הכתוב על קיום רצון ה' ‪ -‬בחינת‬ ‫ראשונים ואחרונים‪ .‬אלא עיקר כוונתם ז"ל בזה הוא ‪-‬‬ ‫הפשוטה ש'טוב' הוא להידבק בשכינה‪ ,‬ומכח זה בלבד‬ ‫'לחיותנו כהיום הזה'‪.‬‬ ‫למקורה ומוצאה של עבודת הבעל תשובה‪ ,‬לומר שהוא‬ ‫מקיים הוא את רצון הבורא‪.‬‬ ‫ההכרה שהתורה היא 'חיים' מסירה לגמרי כח הבחירה ברע‬ ‫עובד את הקב"ה במדרגה עליונה יותר מן הצדיק הגמור‪,‬‬ ‫וכמו שביארו כן להדיא בדברי הזוהר הנזכר‪ ,‬כי 'אינון‬ ‫לעומת כן‪ ,‬הבעל תשובה מוכרח לבוא‬ ‫והנה הכרה זו שבנפש האדם להבין ולהשכיל את טעם‬ ‫משכי עלייהו ברעותא דליבא יתיר ובחילא סגיא'‪ ,‬כלומר‪,‬‬ ‫לידי השגת 'לחיותנו כהיום הזה'‬ ‫'לשמוע בקולו ולדבקה בו'‪ ,‬שהוא מפאת 'כי הוא חייך‬ ‫שהם עובדים את בוראם בחילא יתיר‪ ,‬והיינו כדי 'לחיותינו‬ ‫אך לעומת זאת‪ ,‬הבעל תשובה השב מחטאיו‪ ,‬הנה כל‬ ‫ואורך ימיך' (פסוק כ')‪ ,‬וההיפך מזה אינו אלא אבדון‬ ‫כהיום הזה'‪ ,‬ולא רק בשביל 'לטוב לנו כל הימים'‪ ,‬ואילו‬ ‫השתדלותו וחזרתו מעתה לעבוד את בוראו ולעשות את‬ ‫ומות‪ ,‬מהווה סיבה וגורם חזק לאין ערוך בשמירת התורה‬ ‫א‪.‬ומה שנמצא לפעמים בני אדם הנוטלים את נפשם ומאבדים את עצמם לדעת רח"ל‪ ,‬הנה לפי האמת אין כאן בחירה במות כלל‪ .‬שכן בעומק נפשם ‪ -‬אף אם אינם נודעים לכך‬ ‫בהשגה גלויה ‪ -‬מאמינים הם בהשארת הנפש ובנצחיותה‪ ,‬ומצפים ומייחלים להיות שם במצב טוב ונוח יותר מאשר הם נמצאים בו כעת בעולם הזה בעת צרתם‪ .‬ונמצא שלפי‬ ‫האמת אף מעשה זה אינו נובע אלא מתוך דחף פנימי ותנועה של בחירה ב'חיים' ובטוב‪ ,‬ולא במות ובאבדון ח"ו‪.‬‬ ‫ב‬ ‫ה‬ ‫ד‬ ‫הצדיקים שלא חטאו מעולם‪ ,‬לא בהכרח הוא שיבואו ויעלו‬ ‫בקשת החיים בראש השנה ‪-‬‬ ‫'ובחרת בחיים' ‪ -‬בחינת‬ ‫למדרגה עליונה זו בעבודת ה'‪.‬‬ ‫חיות של עבודת ה' וקבלת‬ ‫'לחיותנו כהיום הזה'‬ ‫עול מלכותו‬ ‫'ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם'‬ ‫וישפוך אור בהיר על דברינו אלה‪ ,‬היסוד הנשגב שהציב‬ ‫'אתה תומיך גורלי' ‪' -‬הנחת ידי על גורל‬ ‫הרמב"ם ז"ל בגדר מהותו של ה'בעל תשובה'‪ ,‬וכך הוא‬ ‫הטוב לומר את זה קח לך'‬ ‫בעשרת ימי תשובה מתפללים רבות על 'חיים'‬ ‫לשונו ז"ל בפרק שני מהלכות תשובה (ה"ב)‪' :‬ומה היא‬ ‫וביסוד זה נבין עוד דבר נפלא הנזכר בפרשתנו‪ .‬והוא‬ ‫התשובה‪ ,‬הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמר‬ ‫והנה פרשה זו נקראת תמיד בשבת שלפני ראש השנה‪,‬‬ ‫מה שנאמר מיד אחר הפרשה שפתחנו בה תחילה (טו‪-‬יט)‬ ‫בליבו שלא יעשהו עוד וכו'‪ ,‬ויעיד עליו יודע תעלומות שלא‬ ‫שביום זה מתחדשת מלכות שמים בכל שנה ושנה‪ ,‬ובו‬ ‫ביום אנו מקבלים עלינו מחדש עול מלכותו ית' ועול קיום‬ ‫'ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות‬ ‫ישוב לזה החטא לעולם'‪ ,‬עד כאן‪.‬‬ ‫תורה ומצוות‪ .‬ויום זה הוא גם ראש וראשון לעשרת ימי‬ ‫ואת הרע‪ ,‬אשר אנכי מצוך היום לאהבה את ה' אלקיך‬ ‫יסד לנו הרמב"ם ז"ל‪ ,‬שגדר התשובה הוא‪ :‬שהחוטא‬ ‫תשובה‪ ,‬המתחילים מיום הכסא ונמשכים עד יום העשור‬ ‫וגו' וחיית ורבית וגו'‪ ,‬החיים והמות נתתי לפניך הברכה‬ ‫שב כל כך מחטאו‪ ,‬עד שיש לו כעין עדות והבטחה מן‬ ‫בו‪.‬‬ ‫והקללה ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך'‪ .‬ורש"י ז"ל‬ ‫השם יתברך שלא ישוב לזה החטא לעולם‪ .‬והרי הבטחה‬ ‫הביא בזה את דברי הספרי (נג)‪ ,‬וזה לשונו‪' :‬אני מורה‬ ‫ואכן בימים אלו שנקבעו לתשובה‪ ,‬מרבים להתפלל‬ ‫נשגבה כזו לא מצינו אף אצל צדיקים גמורים‪ ,‬כי גם‬ ‫לכם שתבחרו בחלק החיים‪ .‬כאדם האומר לבנו בחר לך‬ ‫ולבקש על ה'חיים' ‪ -‬השייכים למדרגת התשובה כנ"ל‪,‬‬ ‫הצדיק הכי גדול שבעולם יש לו בחירה חופשית‪ ,‬ואין לו‬ ‫חלק יפה בנחלתי‪ ,‬ומעמידו על חלק היפה‪ ,‬ואומר לו את‬ ‫מובטח שלא יחטא בשום דבר מעתה ועד עולם‪ ,‬ואילו‬ ‫כמו שאומרים בתפילותינו 'זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים‬ ‫זה ברור לך‪ .‬ועל זה נאמר (תהלים טז‪ ,‬ה) 'ה' מנת חלקי‬ ‫וכתבנו בספר החיים למענך אלקים חיים'‪' ,‬מי כמוך אב‬ ‫הבעל תשובה מגיע למדרגה גדולה כזו שמעיד עליו היודע‬ ‫וכוסי אתה תומיך גורלי'‪ ,‬הנחת ידי על גורל הטוב לומר‬ ‫תעלומות שלא יחטא עוד‪ ,‬וכאילו שכבר ניטלה ממנו אפילו‬ ‫הרחמן זוכר יצוריו לחיים' וכו'‪ ,‬ועוד‪ ,‬עד שכל קוטב‬ ‫את זה קח לך'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫הבחירה על כך‪.‬‬ ‫תפילתינו בימים הללו סובבים והולכים על בקשת החיים‪.‬‬ ‫לכאורה לא מובן הצורך לצוות בהדיא 'ובחרת בחיים'‬ ‫הבעל תשובה שדבק בעבודת ה' מצד ה'חיים'‬ ‫'נקודת המלכות' היא שורש חיות האדם ‪-‬‬ ‫שבה ממליך עליו את הבורא עולם‬ ‫שבה ‪ -‬אין לו עוד בחירה על כך‬ ‫ולכאורה הדבר נפלא מלהבין‪ ,‬מהו גודל המעלה והרבותא‬ ‫והענין בזה הוא‪ ,‬כי הנה בכל איש ישראל נמצאת נקודה‬ ‫במה שאמר הקב"ה 'ובחרת בחיים'‪ ,‬עד כי הפליג דוד‬ ‫אך הוא הדבר אשר אמרנו במעלת הבעל תשובה‪ ,‬שטעם‬ ‫טמירה ונעלמה בתוך עומק הנפש הנקראת 'נקודת המלכות'‪.‬‬ ‫המלך לומר על כך 'אתה תומיך גורלי' ‪' -‬הנחת ידי על‬ ‫התדבקותו בהשי"ת ובמצוותיו אינו אלא מפאת בחירה‬ ‫ועניינה‪ ,‬שבה הוא ממליך עליו את הבורא עולם ומקבל‬ ‫גורל הטוב לומר את זה קח לך'‪ .‬הלא וכי אילו לא היה‬ ‫ב'חיים'‪ ,‬ומתוך ההכרה שההיפך מכן הוא מות ואבדון‪ .‬ולפי‬ ‫על עצמו עול מלכות שמים‪ .‬ונקודה פנימית זו היא שורש‬ ‫ומַצוה מפורשות 'ובחרת בחיים'‪ ,‬ורק היה‬ ‫ַ‬ ‫השי"ת מורה‬ ‫זה‪ ,‬כיון שכבר עמד והכיר החוטא הלז שעבירה זו שעבר‬ ‫חיותו האמיתית‪ ,‬כי ממנה הוא שואב את כל חיותו וקיומו‬ ‫מציע ומציג לפנינו את שני הצדדים‪ ,‬את 'החיים והטוב'‬ ‫נחשבת כמיתה ממש‪ ,‬שוב אין לו מקום כלל לעבור עוד‬ ‫בעולם‪.‬‬ ‫לעומת 'המות והרע'‪ ,‬האם לא היה מובן ממילא ומאליו‬ ‫עליה‪ .‬כי הרי בנוגע ל'מות וחיים' אין לו לאדם בחירה‬ ‫לכל בר דעת שעל האדם לבחור בצד הטוב הגורם חיים‪,‬‬ ‫כלל כנ"ל‪ ,‬שכן שום אדם לא יבחר בעצמו למות‪ .‬ועל‬ ‫נקודה עמוקה זו מתעוררת ע"י קול השופר‬ ‫אתמהה‪.‬‬ ‫כן‪ ,‬כיון שבהכרח כבר השיג בדעתו שדבר זה נחשב כסם‬ ‫המות ‪ -‬שכן רק מכח זה הינו שב עתה עליו ‪ -‬מעתה כבר‬ ‫והנה נקודה עמוקה זו הגנוזה בנפש הישראלי‪ ,‬היא היא‬ ‫עיקר ההוראה הוא 'ובחרת בחיים' ‪ -‬לעומת ובחרת ב'טוב'‬ ‫אין לו בחירה לעשותו שוב‪ ,‬ויכול היודע תעלומות להעיד‬ ‫המתעוררת בכל 'ראש השנה' ע"י קול השופר‪ .‬שכן קול‬ ‫עליו בבטחה שלא ישוב על כך לעולם)ב( ‪.‬‬ ‫השופר‪ ,‬המסוגל לעורר את הישנים מתרדמתם‪ ,‬חודר והולך‬ ‫אך לפי דברינו והיסוד האמור יתפרשו הדברים בטוב‬ ‫לתוך פנימיות מעמקי הנפש‪ ,‬ומעורר את נקודת המלכות‬ ‫טעם‪ .‬כי אכן דבר זה פשוט ומובן מאוד ‪ -‬גם בלא שום‬ ‫הרי נתבאר גדרה ועניינה של מצות ה'תשובה'‪ ,‬שהיא‬ ‫הטמונה שם‪ ,‬שהאדם יקבל עליו עול מלכות שמים שלימה‬ ‫ציווי והוראה מפורשת מן השמים ‪ -‬שעל כל אדם לבחור‬ ‫עבודת השי"ת הנעשה ב'חילא יתיר'‪ ,‬ומתוך הבחירה ב'חיים'‬ ‫ביום הנורא הזה‪.‬‬ ‫בצד הטוב‪ ,‬ולמאוס בצד הרע‪ .‬ועיקר המעלה וההטבה‬ ‫לעומת ה'מות'‪ ,‬ולא רק מצד שהיא 'טוב' כנגד 'רע'‪.‬‬ ‫הגדולה במה שהורה לנו השי"ת ואמר 'ובחרת בחיים'‪ ,‬היא‬ ‫עיקר בקשת החיים ‪ -‬הוא חיים של‬ ‫גם צדיקים גמורים יש להם לעבוד את ה'‬ ‫דבקות הבורא ועשיית רצונו‬ ‫בכך שלא אמר 'ובחרת בטוב'‪ .‬כי בכך הורה לנו הבורא‬ ‫מתוך השגת 'לחיותנו כהיום הזה'‬ ‫יתברך שעלינו לבחור בצד הטוב ובקיום תורה ומצוות לא‬ ‫ואכן כל כוונותינו ובקשותינו בימים הללו על השגת‬ ‫וכפי שכבר נתבאר לעיל‪ ,‬אם אמנם מדרגה זו מוכרחת‬ ‫רק מפני שהוא 'טוב' ‪ -‬כנגד רע‪ ,‬אלא בעיקר מפני שהוא‬ ‫לאדם שנכשל בעוונות רח"ל בעבר‪ ,‬וחזרתו אל השי"ת‬ ‫ה'חיים'‪ ,‬אינן אלא לזכות להידבק במקור חיים זה‪ ,‬המקבל‬ ‫'חיים'‪ ,‬והיינו שמחויב האדם להתבונן ולהשכיל כי הדבקות‬ ‫בהכרח אינה אלא מתוך הכרה זו‪ ,‬אולם גם הצדיק הגמור‬ ‫על עצמו עול מלכותו ית' ברצון ובלבב שלם‪ .‬והעבודה‬ ‫בהשי"ת ובתורתו היא בלבד הנחשבת כחיים‪ ,‬ובלעדי כן‬ ‫יכול להיות 'בעל תשובה'‪ ,‬וכפי שהזכרנו את דברי הזוהר‬ ‫בימים אלו היא‪ ,‬שהאדם יתעורר בעצמו ויבוא לידי הכרה‬ ‫אין לו חיים כלל‪ ,‬ומתוך הכרה רבה זו עלינו לגשת לכל‬ ‫הקדוש 'לאהדרא לצדיקייא בתיובתא'‪ ,‬שכן הגם שאין לו‬ ‫שלימה וברורה‪ ,‬כי קבלת עול מלכות שמים ועול תורתו‬ ‫ענין עסק התורה וקיום המצוות‪.‬‬ ‫לצדיק הכרח לבוא לידי הכרה זו ‪ -‬כי בלאו הכי הוא‬ ‫ומצוותיו נחשבת כ'חיים' ממש‪ ,‬והיא נוגע לעצם חיותו‪ ,‬ולולא‬ ‫כן ‪ -‬למה לו חיים‪ ,‬כי חיים כאלו שהם בלי עבודת השי"ת‬ ‫ועל הוראה זו היה דוד המלך ע"ה ‪ -‬אשר הקים עוּלה‬ ‫דבוק בתורה ומצוות מצד היותן 'טוב' בלבד ‪ -‬מכל מקום‬ ‫ובלא דבקות בו‪ ,‬אינם מוגדרים בשם חיים כלל וכלל‪.‬‬ ‫של תשובה (ע"ז ה‪ - ).‬משבח ואומר 'אתה תומיך גורלי'‪,‬‬ ‫בוודאי גם הוא יכול להתעלות למדרגה גבוהה מזו‪ ,‬ולעבוד‬ ‫כאדם האומר לבנו בחר לך חלק יפה בנחלתי‪ .‬שכן‬ ‫את השי"ת בחילא סגיא‪ ,‬מתוך בחירה ב'חיים' ולא רק‬ ‫ומתוך הכרה רבה זו יבוא לבקש ולהתחנן מלפניו ית'‪,‬‬ ‫ב'טוב'‪ ,‬כדרכו של הבעל תשובה ממש‪.‬‬ ‫מלך החפץ בחיים‪' ,‬כתבנו בספר החיים למענך אלקים‬ ‫בזה שאמר הקב"ה 'ובחרת בחיים' דייקא‪ ,‬העמידו על‬ ‫חיים'‪ ,‬ובכך יזכה להארת אור פני מלך חיים (משלי טז‪,‬‬ ‫חלק היפה והמעולה ביותר‪ ,‬ולימד אותנו השי"ת שעיקר‬ ‫טו)‪ ,‬ויקויים בנו מקרא שכתוב (ד‪ ,‬ד) 'ואתם הדבקים בה'‬ ‫תכלית הבחירה צריך להיות במדרגת ה'חיים' שבתורה‪,‬‬ ‫סיכום ותמצית‬ ‫אלקיכם חיים כולכם היום'‪ ,‬אמן סלה‪.‬‬ ‫שהוא הדרך הנעלית ביותר‪ ,‬בחינת 'חילא יתיר'‪ ,‬בעבודת‬ ‫השי"ת‪.‬‬ ‫עבודת הצדיק דמעיקרא מיוסדת על הכרת 'לטוב לנו'‪ ,‬מאידך‬ ‫הבעל תשובה מוכרח לבוא לידי הכרת 'לחיותנו כהיום הזה'‪,‬‬ ‫סיכום ותמצית‬ ‫שהרי כבר נפרץ לפניו ההבדל בין טוב לרע‪ .‬ועוד‪ ,‬כי דוקא ע"י‬ ‫סיכום ותמצית‬ ‫הכרת הרע ניכרת אפסיותו והעדר החיות שבו‪ .‬ועל כן 'במקום‬ ‫בקשת ה'חיים' בראש השנה ובכל עשרת ימי תשובה ‪ -‬השייכים‬ ‫שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים יכולים לעמוד'‪ .‬ההבטחה‬ ‫למדרגת 'חיים'‪ .‬בימים אלו מתעוררת נקודת המלכות‪ ,‬שהיא‬ ‫הוראת הכתוב 'ובחרת בחיים' ‪ -‬ושבחו של דוד המלך ע"ה על‬ ‫לבעל תשובה 'ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא‬ ‫שורש חיות האדם‪ ,‬והיינו קבלת עול מלכות שמים באופן שנוגע‬ ‫זה 'אתה תומיך גורלי' ‪ -‬הוראה לקיים תורה ומצוות מצד הכרת‬ ‫לעולם' ‪ -‬כיון שעבודתו מושתת על הכרת ה'חיים'‪ ,‬וניטלה ממנו‬ ‫לעצם חיותו ממש‪.‬‬ ‫ה'חיים' שבהן‪ ,‬ולא מפני ה'טוב' גרידא‪.‬‬ ‫הבחירה לעשות ההיפך הגורם מיתה‪.‬‬ ‫ב‪.‬ועפ"י האמור כאן שזאת היא עצם מהותה ועניינה של התשובה‪ ,‬שהאדם מגיע על ידה לידי מצב ומדרגה שכבר ניטלה ממנו האפשרות והבחירה לעשות הרע ולחטוא שוב‪ ,‬הנה‬ ‫מהאי טעמא חזינן שגם כל עצם התשובה היא דבר שלמעלה מן הבחירה‪ ,‬והיינו לומר שהתשובה היא דבר הכרחי בטבע הבריאה‪ ,‬ובהכרח הגמור יבואו כל ישראל לידי תשובה‬ ‫שלימה‪ ,‬באופן שלא תהיה להם בחירה על כך‪ .‬וכמו שביאר הרמב"ן ז"ל בפרשתנו על הפסוקים 'ושבת עד ה' אלקיך וגו'‪ ,‬ומל ה' אלקיך את לבבך ואת לבב זרעך' וגו' ‪' -‬כי בימי‬ ‫המשיח לא יהיה באדם חפץ אבל יעשה בטבעו המעשה הראוי'‪ ,‬עיי"ש בארוכה‪.‬‬ ‫וכן הם דברי הרמב"ם ז"ל הנודעים בפרק שביעי מהלכות תשובה (ה"ה) 'וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין‪ ,‬שנאמר 'והיה כי יבואו עליך‬ ‫כל הדברים' וגו'‪' ,‬ושבת עד ה' אלקיך'‪' ,‬ושב ה' אלקיך' וגו'‪( .‬והדברים בזה ארוכים ועמוקים מאוד‪ ,‬ואכמ"ל)‪ .‬שכן מאחר שכל מדת התשובה עניינה ‪ -‬ההתעלות למצב שאין בה מקום לבחור‬ ‫ברע‪ ,‬הכי נמי גם עצם עשיית התשובה והגעתה היא הבטחה עליונה לכלל ישראל באופן שלמעלה מן הבחירה‪.‬‬ ‫ג‬ ‫דברים נעימים‬ ‫שמם המפורש‪.‬‬ ‫ועל דרך זה נוהג הדבר בענין תרי״ג המצוות‪ ,‬כי שורש‬ ‫כל המצוות כולם הוא מצות האמונה היחידה‪ ,‬אשר נאמרה‬ ‫ויש ליישב בדרך רמז‪ ,‬כי אמר הכתוב ״למען תהיה לי‬ ‫דברי נועם ופרפראות‬ ‫במעמד הר סיני בדברת ״אנכי ה' אלקיך״‪ ,‬כמו שאמר‬ ‫על הפרשה ומועדי השנה‬ ‫השירה הזאת לעד״ (שם)‪ ,‬וכן כאן ״וענתה השירה הזאת לפניו‬ ‫הכתוב ״כל מצוותיך אמונה״ (תהלים קיט‪ ,‬פו)‪ .‬וזהו ענין מה‬ ‫לעד״‪ ,‬אשר תיבת 'לעד' במילואו (למ״ד עי״ן דל״ת) הוא בגי'‬ ‫שאמרו חז״ל על אברהם אבינו שקיים את כל התורה כולה‬ ‫'אברהם יצחק יעקב'‪ .‬והיינו אשר בשירה זאת שנצטוה משה‬ ‫עד שלא ניתנה (קידושין פב‪ ,).‬כי הוא היה הראש למאמינים‬ ‫רבינו לומר לכלל ישראל‪ ,‬הכניס הקב״ה את כח קדושת‬ ‫כידוע‪ ,‬ולכן עמד על נקודת יסוד כל המצוות‪ .‬ומאחר‬ ‫א‬ ‫האבות הק'‪ ,‬שתאיר בכח שירה זאת בנפשות בני ישראל‪.‬‬ ‫ששורש כל המצוות בנקודה אחת של אמונה‪ ,‬לכן ודאי אין‬ ‫וקדושת האבות הק' היא נקודת קדושה הנשארת קיימת‬ ‫ריבוי המצוות כענין של ריבוי כמות חיצונית גרידא‪ ,‬אלא‬ ‫קדושת שבת ממתיקה את דיני התוכחה‬ ‫לעד בנפשות ישראל‪ ,‬ובזה תהיה השירה הזאת 'לעד' נצחי‪.‬‬ ‫כענין של ברכה שחלה על נקודת האחדות כנ״ל‪ ,‬ואכן כל‬ ‫אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם (כט‪ ,‬ט)‪.‬‬ ‫כי אין השירה יכול להישכח מבני ישראל לעולם‪ ,‬כיון שיש‬ ‫המצוות מרחיבות ומגלות את ענין האמונה בהתפשטות נוספת‬ ‫בה את הכח הנצחי של האבות הק'‪ .‬ולפי זה כוונת הכתוב ״כי‬ ‫[ויש לומר כי גם זה מקושר למה שהיה אברהם אבינו בעל‬ ‫יש לרמז על פי המבואר בספה״ק אמרי נועם (פר' כי תבוא‬ ‫לא תשכח מפי זרעו״‪ ,‬היינו זרעו של 'לעד' הם אברהם יצחק‬ ‫מדת החסד‪ ,‬כי כאשר השיג את התפשטות האמונה בתוך כל‬ ‫אות כג) על הפסוק ״רבות רעות צדיק ומכולם יצילנו ה'״‬ ‫ויעקב‪ .‬אשר מפני הארת קדושתם בשירה זאת‪ ,‬לא תשכח‬ ‫המצוות‪ ,‬גרם לו זה להשיג את מדת החסד שהיא שורש הריבוי‬ ‫(תהלים לד‪ ,‬כ)‪ ,‬כי 'רעות' הוא בגי' 'הוי״ה' פעמים 'הוי״ה'‪ ,‬וזה‬ ‫השירה הזאת מפי זרעם לעולם‪.‬‬ ‫וההתפשטות‪ ,‬ואכמ״ל]‪.‬‬ ‫עולה על התוכחה שבפרשת כי תבא‪ ,‬שיש שם כ״ו פעמים‬ ‫שם הוי״ה‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬ ‫ובזה יש לבאר את מה שאמרו חז״ל כי חכמים ונביאים‬ ‫לא השיגו את סיבת החורבן ״על מה אבדה הארץ״ (ירמיה ט‪,‬‬ ‫וי״ל כי הצדיק ממתיק את התוכחה על ידי שהוא מוסיף‬ ‫ד‬ ‫עוד 'הוי״ה'‪ ,‬ואז מתעלים ממספר 'רעות' למספר 'שבת'‪ ,‬ובזה‬ ‫יא)‪ ,‬עד שבא הקב״ה בכבודו ובעצמו ופירש ״על עזבם את‬ ‫תורתי״ (שם‪ ,‬יב)‪ ,‬דהיינו 'שלא ברכו בתורה תחלה' (ב״מ פה‪ .).‬ויש‬ ‫הוא ניצול מכל הרעות‪ .‬וזהו שאמר הכתוב ״רבות רעות צדיק‪,‬‬ ‫לבושי יקר תפארת הקדושה מתבררים‬ ‫על ידי עבודת הגלות‬ ‫לומר על פי המבואר‪ ,‬שהם לא השיגו את ענין הריבוי הנמצא‬ ‫ומכולם יצילנו הוי״ה״‪ ,‬שעל ידי שהוא מוסיף עוד הוי״ה‪ ,‬הרי‬ ‫בתורה ובמצוות‪ ,‬וסברו שהוא ריבוי של כמות‪ ,‬תרי״ג מצוות‬ ‫הוא ניצל [ויש לומר שיש לזה שייכות עם 'צדיק' דוקא‪ ,‬כי‬ ‫שוש אשיש בה' תגל נפשי באלקי כי הלבישני בגדי ישע‬ ‫וריבוי הלכות‪ .‬ולא עמדו על כך ששורש הכל היא בנקודה‬ ‫יש כ״ז אותיות בצירוף אותיות מנצפ״ך‪ ,‬והאחרון שבהם שהוא‬ ‫מעיל צדקה יעטני‪ ,‬כחתן יכהן פאר וככלה תעדה כליה (ישעיה‬ ‫האות הכ״ז הוא אות ץ'‪ ,‬וזהו ענין ה'צדיק' המוסיף שם הוי״ה‬ ‫אחת של אמונה בה'‪ ,‬אשר נקודה זו פנימית ביותר‪ ,‬עד אשר‬ ‫סא‪ ,‬י; הפטרה שביעית דנחמתא)‪.‬‬ ‫רק הקב״ה בעצמו עומד עליה‪ .‬והיא צריכה להתברך ב'ברכת‬ ‫נוספת כנגד ץ' דמנצפ״ך]‪.‬‬ ‫הפטרה זו נאמרת בסיום הז' דנחמתא‪ ,‬ויש לומר כי הנחמה‬ ‫התורה'‪ ,‬שהוא 'ברכה' החלה על נקודת האחדות‪ ,‬ועל ידי זה‬ ‫ויש לרמז על כך בתחלת פרשתינו‪ ,‬כמו שכתב רש״י בשם‬ ‫נשלמת כאשר מתגלה גם מה שהרוויחו בימי האבלות‪ ,‬וזהו‬ ‫להתפשט בין כל הפרטים הרבים‪ .‬ומפני שלא עמדו על נקודת‬ ‫המדרש שמשה רבינו מדבר לכלל ישראל על אודות דברי‬ ‫ענין הפטרה זו‪.‬‬ ‫'ברכת התורה'‪ ,‬היינו שלא קיימו את כל המצוות באופן של‬ ‫התוכחה שבפרשת כי תבא‪ .‬וזהו שנאמר ״כולכם לפני ה'‬ ‫התפשטות נקודת האמונה‪ ,‬אלא כריבוי של מצוות נפרדות‪.‬‬ ‫אלקיכם״‪ ,‬אשר 'כולכם' בחשבון ך' דמנצפ״ך (העולה ת״ק)‬ ‫כי איתא באריה״ק בכוונות ימי בין המצרים (שעה״כ ענין‬ ‫בין המצרים) לכוין בג' ברכות ראשונות בתפלת העמידה‪ ,‬כמה‬ ‫והנה מצות האמונה שנאמרה בפסוק ״אנכי ה' אלקיך״‪,‬‬ ‫הוא בגי' 'רעות'‪ .‬ועל זה נאמר ״לפני ה' אלקיכם״‪ ,‬שצריכים‬ ‫שמוה״ק הנחשבים 'לבושים' של שם הוי״ה‪ .‬והם האותיות‬ ‫נחלקו בה הראשונים אם היא נמנית במנין תרי״ג המצוות‪.‬‬ ‫להביא את התוכחה לפני הוי״ה נוספת‪ ,‬ואז יהיו כ״ז פעמים‬ ‫הקודמות לשם הוי״ה (טדה״ד) והאותיות המאוחרות (כוז״ו) וכן‬ ‫אבל לכל הדעות נאמרה מצוה זו בנוסח אחר מכל המצוות‪,‬‬ ‫הוי״ה כמספר 'שבת' אשר בה כל הדינים נמתקים [והוא בגי'‬ ‫חילוף השם בא״ת ב״ש (מצפ״צ)‪ ,‬אשר כל שמוה״ק אלו עולים‬ ‫כי לא ניתנה באופן של ציווי שצריכים אנו לקיים‪ ,‬אלא בנוסח‬ ‫'הוי״ה אלקיכם' בחשבון ם' דמנצפ״ך (העולה ת״ר) עם האותיות]‪.‬‬ ‫כמספר אות ש' במילואו (שי״ן)‪ .‬וכך גם מכוונים בברכות‬ ‫של קביעת מציאות קיימת שה' הוא אלקינו דהיינו שאנו‬ ‫האחרונות שמוה״ק השייכים לענין 'לבושי' שם הוי״ה‪ ,‬כי‬ ‫מאמינים בו‪ .‬כי יסוד האמונה מושרשת כל כך בעומק לבבם‬ ‫בברכת 'רצה' מכוונים על שם אלקי״ם במילוי ה״ה (אל״ף למ״ד‬ ‫של כל ישראל‪ ,‬עד שאין צריכים לצוות עליה בכלל‪ .‬ואפילו‬ ‫ב‬ ‫ה״ה יו״ד מ״ם) העולה 'רצה'‪ ,‬והוא גם נחשב לבוש לשם הוי״ה‪,‬‬ ‫לפי השיטות שהיא מצוה בין תרי״ג המצוות‪ ,‬הרי המצוה שבה‬ ‫שהרי לפעמים יש הוי״ה בניקוד אלקי״ם‪ .‬ובברכת מודים‬ ‫אינה אלא שלא יתכחש האדם למציאות קיימת זו‪ .‬ואם יכיר‬ ‫ריבוי המצוות הוא התפשטות נקודת‬ ‫האמונה באופן של ברכה‬ ‫מכוונים לשם אדנ״י‪ ,‬שהוא השם הנקרא של שם הוי״ה‪ ,‬והרי‬ ‫האדם באמיתת קיום יסוד זה בנפשו‪ ,‬ואת היות כל המצוות‬ ‫שהוא 'לבוש' אליו‪ .‬ושני שמוה״ק אלו ביחד גם עולים כמספר‬ ‫מסתעפות ממנה באופן של ברכה כנזכר‪ ,‬הרי שהוא קרוב‬ ‫כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת הוא ממך‬ ‫ש' במילואו הנ״ל‪ ,‬ונמצא שיש כאן ב' פעמים ש' במילואו‬ ‫מאד לקיום כל המצוות‪ ,‬שהרי אין הן אלא ביטויים והרחבות‬ ‫וגו' (ל‪ ,‬יא)‪.‬‬ ‫[וכולם יחד מרומזים בברכת שים שלום‪ ,‬כי 'שים שלום' עולה‬ ‫לנקודת האמונה הקיימת ומושרשת היטב בעומק נפשו‪ .‬וזהו‬ ‫יש להבין איך אמר הכתוב כך על התורה והמצוות‪ ,‬שהם‬ ‫כמספר ב' השיני״ן הנ״ל עם מספר ה' השמות ועוד א' כנגד‬ ‫שאמר הכתוב ״כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום״ וגו'‪ ,‬כי‬ ‫קרובים אל כל אחד מישראל‪ ,‬לא נפלאים ממנו ולא רחוקים‪.‬‬ ‫שם הוי״ה המלובש בהם]‪ .‬וזהו ענין העבודה של ימי בין‬ ‫אם יכיר בנקודת ה'אנכי' הנמצאת בתוך כל המצוות באופן של‬ ‫המצרים‪ ,‬שהם ימי הסתר פנים אשר בהם מתלבשת הנהגת‬ ‫ברכה‪ ,‬הרי יראה כי ״לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא״‪.‬‬ ‫ויבואר בהקדם מה שנתבאר במאמרינו באריכות בענין‬ ‫שם הוי״ה בלבושים‪ .‬וזה נרמז בפסוק ״אכן אתה א״ל מסתתר״‬ ‫ברכת ריבוי העם של כלל ישראל‪ ,‬אשר מצאנו בכמה מקומות‬ ‫ובראש השנה שהוא 'יום המלכות' להעמיד את מלכות שמים‬ ‫(ישעיה מה‪ ,‬טו)‪ ,‬כי 'אכן' בחשבון ן' דמנצפ״ך (העולה ת״ש) הוא בגי'‬ ‫שבירך הקב״ה את כלל ישראל שיפרו וירבו כחול הים וככוכבי‬ ‫בעולם‪ ,‬אנו עובדים עם ענין ריבוי העם המקושר לשלימות‬ ‫השמוה״ק הנ״ל עה״כ‪.‬‬ ‫השמים‪ .‬ולכאורה תמוה‪ ,‬שהרי מקרא מלא דיבר הכתוב ״לא‬ ‫המלכות‪ ,‬כמו שכתוב ״ברב עם הדרת מלך״ (משלי יד‪ ,‬כח)‪ .‬ולכן‬ ‫מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם ויבחר בכם‪ ,‬כי אתם המעט‬ ‫והנה בשעת ימי בין המצרים‪ ,‬הרי זה נראה כמו הסתר פנים‬ ‫צריכים לגלות את אמיתת ענין הריבוי כמו שהוא בתיקונו‬ ‫מכל העמים״ (דברים ז‪ ,‬ז)‪ ,‬ואם כן מה מעלה היא שיתרבו כלל‬ ‫וחסרון הגילוי‪ .‬אבל למעשה נתברר בסוף שבתות הנחמה‪ ,‬כי‬ ‫אצל כלל ישראל‪ ,‬שאין כאן רבים נפרדים בריבוי חיצוני של‬ ‫ישראל כאשר כל עניינם הוא היפך הריבוי‪.‬‬ ‫כל הסתר זה לא היה אלא כדי להביא לבושים לשם הוי״ה‪,‬‬ ‫כמות‪ ,‬אלא נקודת אחדות פנימית אשר התברכה והתרבתה‬ ‫והם לבושים המשמשים לכך שיוכל שם הוי״ה להתגלות‬ ‫להתפשט אל החוץ רק כדי להרבות כבוד שמים‪ .‬וזהו ענין‬ ‫ונתבאר בזה‪ ,‬כי אומות העולם שהם רבים ועצומים‪ ,‬הרי כל‬ ‫יותר‪ .‬והענין הוא כמו שכתוב בזוה״ק (ח״ב צה‪ ).‬כי השכינה‬ ‫מה שנצטוינו במצות התקיעות בלשון יחיד ״יום תרועה יהיה‬ ‫מעלת ריבויים הוא עצם ריבוי העם‪ ,‬שאין בהם שום מעלה‬ ‫הק' מתקשטת 'בקישוטין דלא הוו'‪ ,‬ופירשו בו צדיקים (עי'‬ ‫לכם״ (במדבר כט‪ ,‬א)‪ ,‬וחז״ל דרשו וריבו עוד תקיעות ותרועות‪,‬‬ ‫פנימית של יחידיות‪ ,‬כי אם ריבוי כמות חיצונית של המון עם‪.‬‬ ‫מאור עינים עמ״ס פסחים) דהיינו שהשכינה הק' מתקשטת על ידי‬ ‫עד שאנו תוקעים למעשה מנין של מאה קולות‪ .‬כי באים אנו‬ ‫ועל זה אמר הכתוב שאין לכלל ישראל חלק ונחלה בריבוי‬ ‫כל הבירורים העולים מן ההסתר והחושך שיש בעולם הזה‪,‬‬ ‫להדגיש ביום זה את אמיתת עומק ענין הריבוי‪ ,‬שהוא נובע‬ ‫כזה‪ ,‬״כי אתם המעט מכל העמים״‪ ,‬שכן כלל ישראל מחפשים‬ ‫כי דוקא על ידי זה יכולה השכינה להתגלות בתחתונים ביתר‬ ‫ממקום האחדות ומתרבה באופן של ברכה‪ .‬ולכן תוקעים‬ ‫את האיכות הפנימית ולא את הכמות החיצונית‪ .‬אבל אחר‬ ‫שאת‪ .‬כי כל עוד שהקדושה היא בתכלית תוקפה ותפארתה‪,‬‬ ‫'מאה קולות'‪ ,‬שהוא כענין 'מאה ברכות' שאומרים בכל יום‪ .‬וכן‬ ‫שנתברר יסוד הדברים‪ ,‬שכל אחד ואחד הוא יחיד בעולמו‪,‬‬ ‫אי אפשר להעלות את כל העניינים הנמוכים והתחתונים‪ ,‬ואי‬ ‫'תרועה' הוא בגי' ג' פעמים 'ברכה'‪ ,‬כענין 'ברכה משולשת'‪,‬‬ ‫ודבוק בה' בקשר פנימי שאינו תלוי בריבוי עם וחיצוניות כלל‪,‬‬ ‫אפשר לשכינה הק' לרדת אל צמצומי והסתרות העולם הזה‪.‬‬ ‫הכל להורות על ענין הברכה הנמשך ביום זה לריבוי העם‬ ‫אז ישנה מעלה מיוחדת בריבוי כלל ישראל‪ .‬כי אז אין פירוש‬ ‫אבל על ידי הקדמת ההסתר ובירור הלבושים בזמני החושך‪,‬‬ ‫של מלכות שמים‪.‬‬ ‫ריבוי העם כענין של רבים נפרדים‪ ,‬אלא הרי זה כענין של‬ ‫יכולה השכינה הק' אחר כך להתלבש ולהתגלות בתכלית‬ ‫אחד יחיד שנתברך‪ .‬אשר 'ברכה' אין פירושה קיבוץ של רבים‬ ‫תפארתה‪.‬‬ ‫נפרדים‪ ,‬אלא נקודה אחת המתברכת ומתרבית‪ .‬ומעלת ברכה‬ ‫ג‬ ‫זו היא‪ ,‬כי אז יוצאת נקודת האחדות הפנימית‪ ,‬ומתפשטת אף‬ ‫וזהו ענין גמר כל הנחמות בענין ״שוש אשיש״‪ ,‬אשר הוא‬ ‫במקום הריבוי החיצוני‪ ,‬ומרחיבה את גבולי הקדושה עד שם‪.‬‬ ‫מרמז על ב' השיני״ן של לבושי שם הוי״ה‪ .‬והם אכן גורמים‬ ‫זכירת השירה מכח ההארה‬ ‫לשמחה גדולה‪ ,‬״כי הלבישני בגדי ישע״ שהם בחי' לבושי‬ ‫הנצחית של קדושת האבות‬ ‫וזהו ענין מה שנאמר על אברהם אבינו‪ ,‬הוא הצור אשר‬ ‫כבוד ויקר‪ .‬וזהו מה שהפסוק ממשיך ומסיים ״וככלה תעדה‬ ‫חוצבנו ממנו‪ ,‬״הביטו אל אברהם אביכם וגו' כי אחד קראתיו‬ ‫וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו וגו'‬ ‫כליה״‪ ,‬אשר כ״ד קישוטי הכלה הם בחי' הקישוטים העולים‬ ‫ואברכהו וארבהו״ (ישעיה נא‪ ,‬ב)‪ ,‬הרי שהוא 'אחד' שנתברך‬ ‫(לא‪ ,‬כא)‪.‬‬ ‫מתוך החושך כנ״ל מדברי הזוה״ק‪ .‬ורמזנו מכבר‪ ,‬כי לכן יש‬ ‫ונתרבה בדרך 'ברכה' דוקא‪ .‬כי אכן ״אחד היה אברהם״‬ ‫כ״ד פרקים במס' שבת‪ ,‬אשר המה מכוונים כנגד כ״ד קישוטי‬ ‫יש לדקדק על הלשון הסתום הנאמר בפסוק זה‪ ,‬״לפניו‬ ‫(יחזקאל לג‪ ,‬כד) כאשר התדבק בה' בעודו אחד יחיד בעולם‪,‬‬ ‫הכלה‪ ,‬והם מסיימים עם פרק 'מי שהחשיך'‪ ,‬כי דוקא מתוך‬ ‫לעד‪ ,‬כי לא תשכח מפי זרעו״‪ ,‬שלא נתפרש 'לפניו' ו'זרעו'‬ ‫והיה 'כל העולם כולו מעבר אחד‪ ,‬והוא מעבר אחד' (ב״ר מב‪,‬‬ ‫החושך יוצאים כל קישוטי השכינה הק'‪ ,‬ועל ידי זה תאיר ארץ‬ ‫של מי‪ .‬ובפסוקים לפני כן נאמר ״ולמדה את בני ישראל‬ ‫ח)‪ ,‬ועצם יחידותו הזאת התברכה והתרבתה אצל זרעו אחריו‬ ‫מכבוד ה' יתברך במהרה בימינו אמן‪.‬‬ ‫וגו' לעד בבני ישראל״ (לא‪ ,‬יט)‪ ,‬ומה הענין כאן להשמיט את‬ ‫עם בני ישראל‪.‬‬ ‫ד‬ ‫מסילת המועד‬ ‫אני היום‬ ‫ילדתיך‪:‬‬ ‫מתוך שיעור במסילת ישרים‬ ‫הגאווה דקדושה‬ ‫פ ר ש ת כ י תבו א ת ש פ " א‬ ‫של ראש השנה‬ ‫ש י ע ור י ה ש ק פ ה ו מ ו ס ר ב ד ר ך ה ח ס י ד ות‬ ‫א‬ ‫הגעגועים למדרגת אדם הראשון קודם החטא‬ ‫מי יתנני כירחי קדם‪:‬‬ ‫כל התפילות של ראש השנה הן הבקשה שיתגדל ויתקדש שמיה רבא | למה מזכירים את הענין של 'גאון יעקב' בראש השנה? | גירוש אדם הראשון מגן עדן היינו שלקחו ממנו את המדרגות שהיו לו קודם החטא | בראש‬ ‫השנה מרגישים שייכות עם המדרגות של קודם החטא | הקשר של הבכייה בראש השנה לבכייה של במסתרים תבכה נפשי | מהי דרך התשובה של ראש השנה?‬ ‫את כל כולו‪ .‬הנשמה שלו בוכה על האבדה הגדולה‪ .‬על כל‬ ‫אחר החטא איבד האדם את הגאווה דקדושה‬ ‫הקשר בין יום הזכרון והבכייה‬ ‫המעלות והמדרגות שנלקחו ממנה! היא בוכה בכייה‪ ,‬מעין‬ ‫כל הגאווה דקדושה שיש לנו עתה היא רק שירי שיריים‬ ‫של ראש השנה‬ ‫"ְּב ִִמ ְְס ָָּת ִִרים ִִּת ְְבֶּכֶ ה ַנַ ְְפ ִִׁשי ִִמ ְְּפֵנֵ י‬ ‫הבכייה של (ירמיה יג‪ ,‬יז)‪ְ :‬‬ ‫מן הגאווה דקדושה שהיתה נחלתו של אדם הראשון בשעה‬ ‫הנה עומדים אנו בימי הרחמים והסליחות‪ ,‬ימים שכלל‬ ‫ֵגֵ ָָוה"‪ ,‬שעליה אמרו חז"ל שהיא בכייה על גאוותן של ישראל‬ ‫שנברא‪ .‬כי ביום בריאת האדם – שהיה בראש השנה‪ ,‬וכמו‬ ‫ישראל מכינים בהם את עצמם לקראת הימים הנוראים‪,‬‬ ‫(חגיגה ה‪.):‬‬ ‫שאנו אומרים "זה היום תחילת מעשיך" ‪ -‬היה האדם בתכלית‬ ‫בתורה ובתפילה‪ ,‬בתשובה ובמעשים טובים‪ .‬ובוודאי שישנם‬ ‫כי כאשר אדם מבין לאיזו גאווה דקדושה הוא שייך‬ ‫מעלתו ותפארתו‪ .‬וכי מה שייך לדבר?! הוא הלא היה יצור‬ ‫דברים ועניינים לרוב שיכולים וצריכים לדבר עליהם ולהתבונן‬ ‫מצד האמת שלו ‪ -‬נופלת עליו בכייה עמוקה מאד! בכייה‬ ‫כפיו של הריבונו של עולם! הוא היה יצירה אלוקית במדרגה‬ ‫בהם‪ ,‬וכעת עתה נדבר אודות ענין אחד מרכזי שראוי לשים‬ ‫גדולה עד מאד! הוא מרגיש רחמים עצומים כלפי עצמו‪.‬‬ ‫נשגבה כזאת ‪ -‬עד שכל הברואים טעו בו וחשבו שהגאווה‬ ‫אותו על לב ולהתעלות בו יותר ויותר‪.‬‬ ‫וביום הזכרון הזה‪ ,‬כאשר זכר כל המעשים באים לפניו ית"ש‪,‬‬ ‫דקדושה שייכת לו! ואדם הראשון בעצמו היה צריך לומר‬ ‫יום טוב של ראש השנה נקרא גם יום הזכרון‪ .‬חלק גדול‬ ‫מתעורר האדם גם לזכור את המדרגה הראשונה שלו‪ .‬הוא‬ ‫להם שהגאווה והגדולה היא רק לחיי עולמים‪ ,‬ואז פתחו‬ ‫מן היום טוב הוא ענין הזכרון! וכמו שאנו אומרים ב'זכרונות'‪:‬‬ ‫עצמו זוכר כל הנשכחות‪" :‬אלו מדרגות נוראות היו לאדם‬ ‫ואמרו ה' מלך גאות לבש‪( .‬פרקי דרבי אליעזר יא)‪.‬‬ ‫"ַא ָָּתה זֹוֵכֵ ר ֶֶאת ָּכָ ל ַַה ִִמ ְְפ ָָעל‪ִּ ...‬כִ י ֵזֵ ֶכֶ ר ָּכָ ל ַַהְיְ צּור ְלְ ָָפֶנֶ יָך ָָּבא‪...‬‬ ‫ַ‬ ‫הראשון קודם החטא! איזו מדרגה נפלאה היא להיות 'יצור‬ ‫אמנם למגינת כל לב ‪' -‬ליידער ליידער'‪ ,‬חטא אדם‬ ‫ִֹשים ְלְ ָָפֶנֶ יָך ָָּבא‪."...‬‬ ‫ִּכִ י ֵזֵ ֶכֶ ר ָּכָ ל ַַה ַַמ ֲֲע ִ �‬ ‫כפיו' של הריבונו של עולם! לאלו מדרגות הוא היה יכול‬ ‫הראשון וגירשו אותו מגן עדן‪ .‬כל אותן מדרגות שהיו לו‬ ‫להתעלות! אלו עבודות קדושות המתינו עליו! איזה פאר‬ ‫ידוע מאי דאיתא מהאריה"ק (שעה"כ ר"ה בהקדמה) שבראש‬ ‫קודם שחטא‪ ,‬כל האורות העליונים‪ ,‬כל השגות הנפלאות‪,‬‬ ‫והדר וזיו קדוש היה לצלם אלוקים שלו! עם איזו אמת‬ ‫שהיו לו בגן עדן‪ ,‬נלקחו ממנו והסתלקו מאיתו‪ .‬והיינו שלקחו‬ ‫השנה צריכה ליפול בכייה על האדם‪ ,‬והיא סימן ועדות על‬ ‫אמיתית הוא היה חי!"‪.‬‬ ‫ממנו את הגאווה דקדושה שהיתה לו עד עתה‪ ,‬ומאז והלאה‬ ‫מעלת נשמתו‪ .‬ונבוא לבאר קמעה את ענין הבכייה של ראש‬ ‫נפתחה מסכת חדשה של תיקונים ושל חשבונות שנמשכים‬ ‫השנה והקשר שלה עם ענין הזכרון‪.‬‬ ‫ומנגד הוא מתבונן‪" :‬באיזה שפלות אני נמצא כעת?!‬ ‫לאיזה תהום נפלתי?! הלא אין בי שמץ מן הגדלות הזאת!‬ ‫עד עצם היום הזה‪.‬‬ ‫מן הגאווה דקדושה הזאת! מן האמת הזאת! היכן הגאון‬ ‫הגאווה דקדושה של ראש השנה‬ ‫יעקב שלי? מה יהיה איתי? איזו שנה עברה עלי?"‪ ,‬אזי באחת‬ ‫בראש השנה היא חוזרת ומתעוררת‬ ‫אחד הדברים הבולטים ביותר בראש השנה הוא‪ ,‬שביום זה‬ ‫נופלת עליו בכייה גדולה ועצומה‪ ,‬והוא נכבש כל כולו בגעגועים‬ ‫אפס כי בכל שנה ושנה כאשר חוזר ובא יום בריאת‬ ‫אנו מדברים מאד על הגאווה דקדושה‪ .‬הגאווה של הריבונו‬ ‫וכיסופים לחזור למקומו ומעמדו הראשון!‬ ‫האדם – 'די הייליגע לעכטיגע טעג פון ראש השנה' ‪-‬‬ ‫של עולם – שהוא היחיד שבאמת שייך אצלו גאווה‪ ,‬וכמו‬ ‫מתעוררת שוב אותה גאווה דקדושה שהיתה מנת חלקו‬ ‫שאנו אומרים ב'מלכויות' ה' ָָמָלָ ְך ֵגֵ אּות ָלָ ֵֵבׁש ‪ -‬היא הדבר‬ ‫בראש השנה רוצה האדם לחזור‬ ‫של אדם הראשון קודם החטא‪ :‬כל יהודי מרגיש בקרבו‬ ‫ולחיות כמו בן מלך‬ ‫התרוממות והתעלות שאינה לפי ערך המעשים שלו‪ .‬הוא‬ ‫שעליו אנו מבקשים בראש השנה‪ .‬שני הימים הללו של ראש‬ ‫השנה הם הכרזה אחת גדולה על הגאווה דקדושה של הריבונו‬ ‫עבודת התשובה של ראש השנה היא עבודה של גאווה‬ ‫מרגיש בעומק נפשו שהוא באמת‪ ,‬לאין ערוך יותר גבוה ונעלה‬ ‫דקדושה‪ .‬עבודה של גדלות האדם! עבודה של אדם ששייך‬ ‫של עולם! אנו מדגישים שוב ושוב את חובת כל הברואים וכל‬ ‫ממה שנראה לו בחיצוניות! הוא מרגיש בעומק הנפש שבאמת‬ ‫מצד האמת שלו למדרגת אדם הראשון קודם החטא! בראש‬ ‫אין לו שום שייכות לשפלות ולפחיתות! הוא אדם גדול ונעלה!‬ ‫היצורים שבעולם לעמוד לפניו ולשרת אותו! אנו מכריזים‬ ‫השנה לא מתבוססים – 'מען פאטשקעט זיך נישט' – ולא‬ ‫הוא אדם שראוי מצד האמת למדרגות גבוהות! להשגות!‬ ‫שכל חפצנו ורצוננו הוא שכבר יתגדל ויתקדש שמיה רבא!‬ ‫מתעסקים עם חטאים ושפלות‪ .‬אדרבה! בראש השנה אסור‬ ‫לאורות! הוא אדם שיש לו שייכות לגאווה דקדושה של‬ ‫כל הפסוקים של 'מלכויות' אומרים דבר אחד‪ :‬שרק הריבונו‬ ‫להזכיר את החטאים‪ .‬כי התשובה והעבודה‬ ‫הריבונו של עולם!‬ ‫של עולם ראוי לגאווה ולגדולה!‬ ‫של ראש השנה היא‪ ,‬שהאדם לוקח את‬ ‫וזה ההרגש העמוק שיש לכלל ישראל‬ ‫עצמו לידיים מצד הגדלות שלו‪" :‬אני נברא‬ ‫נקודות‪:‬‬ ‫בראש השנה‪ :‬הם מרגישים שהוא יום גדול‬ ‫ה'גאון יעקב' של כלל ישראל‬ ‫בעל שאר רוח וקומה! אני לא עוד בריאה‬ ‫ונורא שאין דוגמתו בכל השנה! שיש להם‬ ‫עבודת התשובה של‬ ‫אמנם באמת‪ ,‬הריבונו של עולם נתן את הגאווה הזאת‬ ‫בין שאר כל הברואים! אני נבראתי למען‬ ‫ראש השנה היא עבודה‬ ‫היום שייכות וקשר למדרגות הנשגבות‬ ‫לכל יהודי‪ .‬כל חלק אלוק ממעל יש בו מן הגאווה דקדושה‬ ‫מטרה גדולה מאד! אני לוקח על עצמי‬ ‫של גאווה דקדושה‪.‬‬ ‫ביותר! שהם מתעלים – לא רק עד למדרגה‬ ‫את האחריות על כל הבריאה כולה! והיום‬ ‫הזאת‪ ,‬כדי שעל ידה יהיה בכוחו להמליך את הריבונו של‬ ‫עבודה של גדלות‬ ‫של בית המקדש והאבות הקדושים‪ ,‬אלא‬ ‫עולם ולהביא את העולם לתכליתו‪ .‬ואכן משום כך‪ ,‬ביום ראש‬ ‫דנים אותי ומבררים איתי מה אני עושה‬ ‫האדם! עבודה של אדם‬ ‫לשייכות עם מדרגת אדם הראשון קודם‬ ‫עם התפקיד שלי? היכן אני נמצא בעולם?!‬ ‫ששייך מצד האמת שלו‬ ‫השנה‪ ,‬ביום שהוא כולו מיועד למלכות ה'‪ ,‬אנו מדברים מן‬ ‫החטא‪ .‬זה הלא ממש נורא נוראות!‬ ‫מה פעלתי והועלתי כל השנה האחרונה?!‬ ‫למדרגת אדם הראשון‬ ‫ה'גאון יעקב' שיש לכלל ישראל‪ .‬בזמן המרומם ביותר‪ ,‬בשעה‬ ‫ואם כן צריך אני אפוא לדון את עצמי‪:‬‬ ‫קודם החטא! בראש‬ ‫האדם בוכה מתוך געגועים‬ ‫שכלל ישראל נוטלים את שופרותיהם בידיהם אנו אומרים – לא‬ ‫היכן אני אכן עומד בזה? וכי אני מכיר את‬ ‫השנה אסור להזכיר את‬ ‫למדרגות הראשונות שלו‬ ‫פעם אחת כי אם ז' פעמים‪ ,‬שכלל ישראל יש להם גאון יעקב!‬ ‫הכוחות שבי? וכי אני יודע עד כמה חשוב‬ ‫החטאים‪ .‬כי התשובה‬ ‫אשר הכוונה בזה היא‪ ,‬שכלל ישראל יש להם קורטוב מן הגאווה‬ ‫כאשר אדם עומד בתפילות של ראש‬ ‫ונכבד אני? וכי השנה שחלפה עברה עלי‬ ‫והעבודה של ראש‬ ‫דקדושה שיש לריבונו של עולם בכבודו ובעצמו – ובזה גופא‬ ‫שהאדם‬ ‫השנה היא‪,‬‬ ‫השנה – 'ווען די הארץ צוגייט מיט די‬ ‫כאדם שיש לו צל של מושג בגדלות שלו?‬ ‫פסוקים' – והוא כבר מקבל לפי ערך‬ ‫"ּוְבֵכֵ ן ַַצ ִִד ִיִקים‬ ‫הם ממליכים אותו ית"ש‪ .‬ועל זה אומרים‪ְ :‬‬ ‫לוקח את עצמו לידיים‬ ‫ואם לא – עלי להגיע להכרה הזאת עכשיו!‬ ‫מעט הבנה בגדלות האמיתית שלו! הוא‬ ‫יָׁש ִִרים ַיַ ֲֲעֹלזּו‪ַַ .‬ו ֲֲח ִִס ִיִדים ְְּב ִִרָנָ ה ָיָ ִגִ ילּו‪ְְ .‬ועֹוָלָ ָָתה‬ ‫ִיִ ְְראּו ְְוִיִ ְְֹש� ָָמחּו‪ִִ ,‬ו ָ‬ ‫מצד הגדלות שלו‪" :‬אני‬ ‫אני צריך לדעת מי אני! אני צריך להתחיל‬ ‫נברא בעל שאר רוח‬ ‫כבר מקבל קצת הכרה בגאווה דקדושה‬ ‫יָה‪ְְ ,‬וָכָ ל ָָה ִִר ְְׁש ָָעה ֻּכֻ ָלָ ּה ֶּכֶ ָָע ָָׁשן ִִּתְכְ ֶלֶ ה‪ִּ .‬כִ י ַַת ֲֲע ִִביר ֶֶמ ְְמ ֶֶׁשֶלֶ ת‬ ‫ִִּת ְְק ָָּפץ ִִּפ ָ‬ ‫לחיות כמו בן מלך! אני צריך לחיות עם‬ ‫וקומה! אני לא עוד‬ ‫שהיתה לו קודם שחטא! והוא מבין איזה‬ ‫ָזָ דֹון ִִמן ָָה ָָא ֶֶרץ" – כלל ישראל יתגברו‪ ,‬ויתעלו ויתרוממו‬ ‫גאוה דקדושה!"‪.‬‬ ‫בריאה בין שאר כל‬ ‫'אדם' הוא אמור היה להיות! מתעוררת‬ ‫על הרשעים! הצדיקים יהיו למעלה והרשעים יהיו למטה!‬ ‫יהודי עומד בבית המדרש עם המחזור‬ ‫הברואים!‬ ‫בקרבו בכייה עמוקה ופנימית שכובשת‬ ‫ובמילה אחת‪ :‬הגאווה דקדושה תנצח!‬ ‫ה‬ ‫אכן אמת הכיסופים הללו הולכים בד בבד עם יראה גדולה‬ ‫וכיסופים נוראים‪ :‬מתי כבר יבוא היום ששוב יתגלה בו הדר‬ ‫וממליך את הריבונו של עולם על כל העולמות‪ .‬הוא מתפלל‬ ‫– אבל היא יראה נעימה ומתוקה! היא הארה שתובעת מן האדם‬ ‫גאון עוזך? מתי כבר יתגלה הגאון יעקב שלי? מתי יחזור האדם‬ ‫בהשתפכות הנפש‪ ,‬עם כל הלשונות הנפלאים הללו מן‬ ‫להתקרב אל האמת האמיתית‪.‬‬ ‫לגאווה דקדושה שלו!‬ ‫התורה והנביאים והכתובים‪ ,‬שכולם כאחד מביעים געגועים‬ ‫ב‬ ‫הקטנות המוחין שבדורנו‬ ‫ונהי בעינינו כחגבים‪:‬‬ ‫אנשים אבדו כל תקווה להיות אנשים גדולים | הרשעים מחפשים עצות איך לדרדר את הדור מטה מטה | הוא עוד מרגיש חשיבות שהוא כמו אותם כפריים שהצדיקים שבחו את העבודה שלהם | יש לו 'רשימה' שעליו‬ ‫לסיים | הטעם והחן שהיו לסיפורי צדיקים שנשמעו מפי חסידים בדורות הקודמים | התבוננות במצב הדור גורמת לאדם לבכות בכייה גדולה מאד‬ ‫ובכלל היה לחסידים הרגש עמוק בכל תנועה של צדיקים;‬ ‫הרוחנית שבו! את הצימאון האלוקי! את הכיסופים ואת‬ ‫הגאוה דקדושה ירדה פלאים בזמננו‬ ‫כאשר רבינו זי"ע היה מספר סיפורי צדיקים‪ ,‬היו מרגישים‬ ‫הרצונות שיש בכל נשמה לדבק את עצמה בבורא כל עולמים‪.‬‬ ‫אחד הנגעים הגדולים שפשו במחננו‪ ,‬והוא ממדווי הדור‬ ‫תענוג נפלא והרגשה של רוממות דקדושה שאין לשער‪.‬‬ ‫הכל הופך להיות אצלו פשוט שבפשוט‪ .‬הוא נהיה 'מרובע'‬ ‫הנוראים ביותר‪ ,‬הוא החסרון בגאווה דקדושה שיש בזמננו‪.‬‬ ‫שמורים היו אצלו עובדות וסיפורים שקבל איש מפי איש‪,‬‬ ‫בכל שטחי החיים! והוא עוד תולה בוקי סריקי באילנות‬ ‫מסתובבים להם בחורים ואברכים‪ ,‬גם כאלו שכבר חפצים‬ ‫והוא היה מספר אותם עם כל הפרטים – 'מיטן גאנצן ארום‬ ‫גדולים‪ ,‬ואומר שהוא כמו אותם כפריים מגושמים שלא‬ ‫להיות עובדי ה' ובני עלייה‪ ,‬והם נמצאים בכזו קטנות‬ ‫און ארום' – ועם כל הנלווה עליהם‪ .‬הוא אפילו ידע לחקות‬ ‫ידעו בחייכון וביומיכון‪ ,‬וחרף זה כל כך החשיבו הצדיקים‬ ‫המוחין‪ ,‬שה' ירחם‪ .‬אנשים חיים היום במין שטחיות ורדידות‪,‬‬ ‫את התנועות של הראפשיצער רב‪ ,‬ושל הצאנזער רב‪ ,‬ושל‬ ‫את העבודה שלהם‪ ...‬גם הוא אדם פשוט‪ ,‬הצדיקים בוודאי‬ ‫בצמצומים ובהרגשה של שפלות ופחיתות‪ ,‬שלא עולה על‬ ‫הראזוואדאווער רב‪ .‬הוא קלט בקרבו את כל הסגנון ואת כל‬ ‫היו מעריכים את העבודה שלו עד מאד‪ ...‬וזה נהיה הסטייל‬ ‫דעתם שהם יכולים לחיות טפח מעל גבי הקרקע‪ .‬אנשים‬ ‫הטעם זקנים שהיה שם‪ ,‬הוא הכיר את כל השפארך שהיה‬ ‫היהודי בזמננו‪ .‬זה כבר דבר הכי מקובל‪ .‬להיות אדם פשוט!‬ ‫לא מאמינים בעצמם! הם לא מאמינים שהם יכולים להיות‬ ‫מורגל אצלם‪ .‬וממילא היתה לו קבלה ומסורה על עניינים‬ ‫אדם שחי את חייו בטוב ובנעימים ומרוצה מן העבודה שלו‪.‬‬ ‫עובדי ה' אמיתיים! ומי כבר מדבר על השגות ועל מדרגות‪,‬‬ ‫רבים באידישקייט‪ ,‬וידע מה היתה דעתם בכל ענין וענין‪.‬‬ ‫הוא אינו מרגיש צורך להתעלות‪ .‬הוא אינו מחפש דרכים לקבל‬ ‫או בכלל‪ ,‬להבין דברים קצת יותר עמוקים ופנימיים‪ .‬אלו‬ ‫בזמננו אוהבים לשמוע סיפורי מופתים! אנשים רוצים‬ ‫קצת השגות! הוא אינו מתעניין לדעת איך יכולים לחיות את‬ ‫ממש דברים זרים בעיניהם‪ .‬כל המציאות נשלטת היום תחת‬ ‫סיפורי ישועות! רוצים לדבר על בעלי עגלה שבאו לפעול‬ ‫השבת כמו ַַעם מדושני עונג! הוא פשוט צריך 'לעשות וי'‬ ‫הקליפה הגדולה הזאת של קטנות המוחין וקטנות הדעת‪.‬‬ ‫ישועות‪ ...‬אבל לשמוע אודות המושג 'צדיק'?! לדבר אודות‬ ‫ולסיים את הרשימה שלו ‪ -‬ותו לא מידי‪ .‬וכאשר באים‬ ‫הנקודה של הצדיק?! לקבל איזה הבנה עמוקה יותר בענין‬ ‫לדבר איתו אודות ענין קצת יותר נעלה‪ ,‬על ענין יותר‬ ‫הקליפה של קטנות המוחין מתפשטת בכלל‬ ‫של הצדיק?! לדבר מתנועה של צדיק; איך הוא דיבר ואיזו‬ ‫פנימי – מרגישים שמדברים עם אדם שזה מקרוב בא מן‬ ‫ישראל ומאבדים כל חיות וטעם בקדושה‬ ‫תנועה עשה בידיו – בזה הם כבר לא מוצאים טעם וענין‪.‬‬ ‫האיים הרחוקים שבים‪ .‬אדם שלא קרא ולא שנה ולא ראה‬ ‫הרעה החולה הזאת מקורה ושורשה הוא אצל אומות‬ ‫זה כבר מידי עמוק ופנימי עבורם‪ .‬וכל זה היא תוצאה מן‬ ‫מאורות מימיו‪.‬‬ ‫העולם‪ .‬כל קליפה וסטרא אחרא ראשיתה אצלם‪ ,‬ועם הזמן‬ ‫הקטנות הדעת וצמצום המוחין שיש בזמננו‪ .‬לא רוצים לדבר‬ ‫היא הולכת ומתפשטת גם בכלל ישראל – אשר הם הם באמת‬ ‫על הגדלות המוחין של הצדיק‪ .‬אין היום השגה מהו צדיק‪,‬‬ ‫מה נחשב היום לסיפורי צדיקים‬ ‫כל המטרה של היצר הרע‪.‬‬ ‫ומה כל דיבור כולל בתוכו – 'וואס דאס באדייט אלץ' – ומה‬ ‫אפילו אם נקח לדוגמא ‪ -‬לא דבר עיקרי ושורשי בעבודת‬ ‫בעשרות השנים האחרונות התחילו הגויים לדבר על‬ ‫המשמעות של כל תנועה שלהם‪.‬‬ ‫ה' כמו עבודת התפילה ושבת קודש‪ ,‬אלא נושא כמו סיפורי‬ ‫'ליברליזם'‪ .‬כל אחד רשאי לעשות ככל העולה על רוחו – גם‬ ‫צדיקים‪ ,‬גם נראה איזו קטנות המוחין וצמצום שוררים‬ ‫להתנהג כמו בהמה גסה וחיות היער‪ .‬יושבים להם חכמים‬ ‫אפילו אם נזכור איך היו נראים חסידים‬ ‫בימינו‪ .‬כאשר חסידי קמאי – 'פארצייטישע חסיד'ישע אידן' –‬ ‫גדולים‪ ,‬ועם כל הרשעות והשפלות שלהם‪ ,‬הם מטכסים‬ ‫לפני דור אחד – כבר יש לנו על מה לבכות‬ ‫היו יושבים ומספרים סיפורי צדיקים‪ ,‬הם ידעו‬ ‫עצות ותחבולות ועושים כל אשר בידם‬ ‫ונחזור לענייננו‪ :‬כאשר מדברים על הבכייה של ראש‬ ‫איך ומה צריכים לדבר‪ .‬הם ידעו להבחין בין‬ ‫על מנת להוריד את כלל האנושות לשאול‬ ‫השנה שנובעת מן הגעגוע העמוק שבנפש למדרגה של‬ ‫עיקר לטפל‪ .‬הם לא סיפרו סתם 'קערטשמע‬ ‫נקודות‪:‬‬ ‫תחתית‪ .‬הם עובדים על דבר אחד‪ :‬להשכיח‬ ‫אדם הראשון קודם החטא‪ .‬על הבכייה על הגאווה דקדושה‬ ‫מעשיות'‪ ,‬שהפרה של הכפרי היתה מקשה‬ ‫כאשר מדברים על‬ ‫ולטשטש אצל האדם כל שמץ של הרגש‬ ‫של האדם שמושפלת עד שאול תחתיה – מבינים שבימינו‬ ‫לילד והרבי נתן לו ברכה‪ ,‬וברוך ה' היא ילדה‬ ‫הבכייה של ראש‬ ‫נפשי ורוחני – ולחבר אותו ולהוציא ממנו‬ ‫יכולים לבכות‪ ,‬לא בכייה כלשהי‪ ,‬אלא בכייה עד לב השמים‪.‬‬ ‫במזל טוב‪ ...‬הם ידעו איך להבין את הנקודה‪.‬‬ ‫השנה שנובעת מן‬ ‫את כוחות הבהמיים והשפלים שבו‪.‬‬ ‫לא מדברים אודות הגאווה דקדושה של אדם הראשון קודם‬ ‫הם דברו בהתעוררות הלב והזכירו בהתרגשות‬ ‫הגעגוע העמוק‬ ‫והגם אמת כי כאשר הקליפה הזאת‬ ‫החטא‪ ,‬וגם לא על המדרגות והגדלות של יהודים בזמן‬ ‫כל הגה ותנועה שראו אצל הצדיק‪ .‬בקיצור‪,‬‬ ‫שבנפש למדרגה של‬ ‫של 'ליברליזם' מוצאת לה מקום ושביתה‬ ‫הבית – אלא אפילו סתם רק מן הקומה רוחנית שהיתה‬ ‫היה לזה את כל הטעמים שבעולם‪.‬‬ ‫אדם הראשון קודם‬ ‫במחנה שומרי התורה והמצוות – הם אכן‬ ‫לחסידים ואנשי מעשה בדורות שקדמו לנו‪ ,‬ויודעים כמה‬ ‫חסידים ישבו ודברו אודות המדרגות של‬ ‫החטא‪ .‬על הבכייה‬ ‫לא מתנהגים כמו בהמה גסה וכמו הגוי‬ ‫ראוי לנו לבכות‪.‬‬ ‫על הגאווה דקדושה‬ ‫הצדיקים‪ ,‬אודות העבודה שראו אצלם‪ .‬הם‬ ‫שברחוב‪ ,‬אבל הם נהיים שטחיים ורדודים‪.‬‬ ‫של האדם שמושפלת‬ ‫על זה אנו בוכים! לא צריך לחזור בזכרון מאות בשנים‬ ‫סיפרו על היראה עילאה שחפפה על כל מי שבא‬ ‫עד שאול תחתיה‬ ‫הם מאבדים את הכוחות הרוחניים שלהם!‬ ‫אחורנית‪ ,‬די לנו אם נזכור איך היו נראים חסידים לפני דור‬ ‫בקרבתם‪ ,‬ועל ההשראת השכינה שהרגישו כל אלו‬ ‫– מבינים שבימינו‬ ‫אותם כוחות הנפש והחושים הרוחניים‬ ‫אחד! איזו מוחין היו להם! אילו השגות! איך הם היו נראים‬ ‫שהסתופפו בצילם‪ .‬דברו על הרגשת הרוממות!‬ ‫יכולים לבכות‪ ,‬לא‬ ‫והנאצלים‪ ,‬אשר מבדילים את האדם מן‬ ‫בשעה שדברו מצדיקים! נזכרים מההשגות שלהם – ותיכף‬ ‫על התענוג דקדושה! זה היה עולם מלא של‬ ‫בכייה כלשהי‪ ,‬אלא‬ ‫הבהמה‪ ,‬הולכים ומטשטשים! הולכים‬ ‫נופלת בכייה של ממש על מיעוט ההשגות שיש בדורנו‪.‬‬ ‫לחיות עם צדיקים‪.‬‬ ‫בכייה עד לב השמים‬ ‫ומתעממים! יהודי מאבד את החיות‬ ‫ג‬ ‫העבודה הנחוצה בזמננו‬ ‫ויגבה לבו בדרכי ה'‪:‬‬ ‫לפעמים צריכים ללכת ב'גדלות' דוקא | כמה עצות כדי לצאת מקטנות הדעת | ללמוד חסידות בעומק ובעיון | להתחבר לבני עלייה ובעלי דעת | כל אחד צריך להיות קצת 'רוז'ינער קינד' | להתאים את המעשים למדרגת‬ ‫ה'בן מלך' שלו‬ ‫ופשוטה‪ :‬הם הרבו באמירת תהילים‪ ,‬והלכו לקבץ מעות‬ ‫עצות ודרכים איך להימלט מכל דבר שיש בו ריח של‬ ‫הרבה דרכים למקום‬ ‫להכנסת כלה ולפדיון שבויים‪ .‬היו צדיקים שהיתה להם‬ ‫קטנות המוחין‪.‬‬ ‫אדם שנפשו חשקה לרומם את עצמו קמעה מן השטחיות‬ ‫עבודה גדולה לזון ולפרנס עניים ונצרכים‪ ,‬והם ישבו שעות‬ ‫יש כמה וכמה דרכים בעבודת ה'‪ ,‬וכולם אהובים וכולם‬ ‫ומן הצמצום המוחין שהדור לקוי בו‪ ,‬צריך לגמור אומר‬ ‫רבות כל יום כדי לחזק ולעודד שבורי לב‪ .‬היו צדיקים‬ ‫ברורים‪ .‬אמנם יש מהן שנחשבות לפי ערך לדרכים פשוטות‬ ‫בנפשו‪ ,‬כבר מן הרגע הראשון‪ :‬שהוא רוצה לעבוד את הריבונו‬ ‫שעשו עסק מ'לשון הרע' ומכל מיני זהירות במידות‪ ,‬וכדומה‬ ‫יותר‪ ,‬ויש דרכים אשר הן נעלות ונשגבות יותר‪ .‬היו צדיקים‬ ‫של עולם מתוך גדלות המוחין‪ .‬הוא רוצה להתבונן בעבודת‬ ‫עוד ועוד עבודות‪ ,‬כל צדיק לפני עניינו ושורש נפשו‪.‬‬ ‫גדולים ומפורסמים אשר לקחו להם דרך של עבודה מעשית‬ ‫ה'‪ ,‬הוא רוצה לקבל מושגים בעבודת ה'‪ ,‬הוא רוצה לחפש‬ ‫ו‬ ‫ער רעדט דאך יא! ער האט געזאגט 'נו' ווייזנדיג אויפן‬ ‫בקרבו‪ ,‬ועם הזמן הם 'פותחים לו את הראש'‪ .‬המושגים שלו‬ ‫מאידך היו צדיקים שהשתיתו את העבודה שלהם על דרך‬ ‫זייגער!"‪ .‬למה את אומרת שהוא לא מדבר? הוא הרי כן‬ ‫משתנים‪ .‬הרעיונות שלו ודרך המחשבה שלו הם באיכות‬ ‫נעלה ועמוקה יותר‪ :‬הם היו ספונים בביתם תדיר והתעסקו‬ ‫מדבר! הוא הרי אמר 'נו'‪ ,‬בעוד שהוא מראה על השעון‪...‬‬ ‫אחרת לגמרי‪ ,‬וככל שהזמן הולך ועובר הוא מתחיל לחשוב‬ ‫במושכלות וברעיונות עמוקים‪ .‬הם ישבו בדביקות שעות‬ ‫יותר ויותר כמו אדם פנימי‪.‬‬ ‫רבות‪ .‬היו צדיקים שהשקיעו שעות רבות בתורת החסידות;‬ ‫כל אחד לפום דרגא דיליה צריך‬ ‫ללמוד וללמד חסידות ופנימיות התורה בעומק ובעיון‪ .‬היו‬ ‫להתנהג כמו בן מלך‬ ‫לחפש את הקירבה של עובדי ה'‬ ‫צדיקים שהתעסקו בעיקר בעבודות הייחודים ובתיקונים‬ ‫כמובן שאין אלו הנהגות שאנו יכולים או מותר לנו‬ ‫עליונים‪.‬‬ ‫ככל שאכן יכולים לקנות גדלות המוחין על ידי שלומדים‬ ‫לחקות ‪ -‬אנחנו לא במדרגה הזאת‪ ,‬אבל יש ביכולתנו‬ ‫חסידות‪ ,‬אמנם אינו דומה לקנין בנפש שיכולים לקבל כאשר‬ ‫ומן המותר לומר שאין הכוונה כאן להבחין בין צדיק‬ ‫להשתמש בתיאורים הללו כדי לקבל איזו השגה אחד מיני‬ ‫רואים את ההשגות הללו עין בעין‪ .‬גם בימינו אנו – חרף‬ ‫לצדיק‪ ,‬ולומר שהצדיק שנהג בעבודה פשוטה הוא צדיק‬ ‫אלף‪ .‬אנחנו יכולים להרחיב על ידי הידיעות הללו את כח‬ ‫הדור יתמי דיתמי שאנו שרויים בו‪ ,‬יש בעלי עבודה ובני‬ ‫פשוט יותר‪ .‬כלל וכלל לא! אין לנו שום מושג בגדלות‬ ‫הציור שלנו‪ ,‬ולדעת איך אנו צריכים לחנך את עצמנו כדי‬ ‫עלייה‪ ,‬חסידים ואנשי מעשה‪ ,‬שעדיין יכולים לראות אצלם‬ ‫הצדיקים‪ .‬וכל זמן שהוא צדיק אמת‪ ,‬יהודי שמעולם לא‬ ‫להיות בני אדם קצת יותר נעלים‪ .‬לחיות קצת מעל הפשטות‬ ‫איזו דוגמה ממה שמדברים כאן‪ .‬וכאשר מסתובבים אצלם‬ ‫חטא והוא תמיד עומד מוכן ומזומן לעשות רצון קונו לשם‬ ‫והשפלות של הדור‪.‬‬ ‫יכולים לקבל מושג מה‪ ,‬איך מתפללים ואיך לומדים תורה‪.‬‬ ‫שמים ובמסירות נפש – אין שום הבדל איזו דרך יש לו‪ .‬הוא‬ ‫אכן אמת שאסור לעלות ולהתעסק עם מדרגות שהן לא‬ ‫איך שבת צריכה להיראות ואיך יהודי צריך לערוך את הימים‬ ‫הגיע לתכלית ולמטרה שעליו להגיע‪ ,‬ואין לנו שום נפקא‬ ‫לפי ערך האדם‪ ,‬ובכל דבר וענין צריך האדם סייעתא דשמיא‬ ‫טובים‪ .‬מרגישים אצלם אוויר פסגות‪ .‬נושמים שם אוויר אחר‬ ‫מינה איך ובאיזו דרך הוא הגיע לשם‪.‬‬ ‫והדרכה כדי לדעת‪ ,‬איך ומה עליו לעשות‪ .‬אבל כל אחד לפי‬ ‫לגמרי‪ ,‬וכך זוכים להכיר אידישקייט שכולה גדלות! גדלות‬ ‫המדרגה שהוא נמצא בה‪ ,‬כל אחד לפי מדרגת הבן מלך שלו‪,‬‬ ‫המחשבה וגדלות הנפש‪.‬‬ ‫כדי לצאת מקטנות הדעת צריכים‬ ‫צריך להתאים את מעשיו למדרגה שלו‪.‬‬ ‫ללכת בדרכים נעלות יותר‬ ‫עובד ה' צריך להחדיר בקרבו‪" :‬אני בן מלך ‪' -‬איך בין א‬ ‫תרגיש בנפשך שאתה בן מלך‬ ‫אולם כל זה נוגע לצדיקים‪ ,‬אשר הם יודעים לפי שורש‬ ‫קרוין פרינץ' – אני שייך למלכות! אני חלק אלוק ממעל! אני‬ ‫נשמתם מהו השליחות שלהם בעולם ובאיזו דרך הם צריכים‬ ‫עוד עצה איך להינצל מקטנות הדעת‪ :‬שירגיל האדם את‬ ‫לא סתם עוד אחד כאן בעולם‪ .‬לא כל מה שמתאים לפלוני‬ ‫לעבוד את הריבונו של עולם‪ .‬אמנם בנוגע לשאר כל אדם?!‬ ‫עצמו לחיות כמו בן מלך‪ .‬והיינו כמו המציאות האמיתית של‬ ‫מתאים גם לי‪ .‬אני לא איש המוני! אני לא נגרר אחר המון‬ ‫אם הוא יבוא ויבקש עצה לנפשו‪ :‬איך הוא יכול לרומם את‬ ‫כל איש ישראל; וכמו שאמר רבי שמעון בן יוחאי (שבת סז‪:).‬‬ ‫העם! אני אדם שנמצא כעת בהיכל המלך"‪.‬‬ ‫ההשגות שלו? איך הוא יכול להינצל מן הקטנות הדעת של‬ ‫"כל ישראל בני מלכים הם"‪.‬‬ ‫אתה אכן לא נזהר בדיבורך כמו 'רוז'ינע קינד'‪ ,‬אתה רחוק‬ ‫הדור? אזי בוודאי שהעצה היעוצה לו היא‪ :‬ללכת לכתחילה‬ ‫כאשר אדם רוצה לקחת את עצמו לעבודת ה'‪ ,‬אם הוא‬ ‫בדרך גבוהה יותר‪ .‬כלומר‪ ,‬לחפש דרכים ולהתעסק עם עבודות‬ ‫מן המדרגה הזאת אלפי אלפים פרסאות‪ .‬אבל תחזיק ראש‪.‬‬ ‫באמת מחפש דרך איך להתרומם טפח מעל גבי הקרקע‪ ,‬עליו‬ ‫שמוצאים את האדם מקטנות ומשטחיות‪.‬‬ ‫אל תדבר בלי חשבון‪ .‬אדם צריך לדעת‪ :‬מה הוא מדבר? ולמה‬ ‫לצייר לעצמו שהוא מתהלך בפלטרין של מלך‪ .‬הוא נמצא‬ ‫הוא מדבר? ועם מי הוא מדבר? אנשים חושבים לעיתים‬ ‫כי אם אדם יקח לעצמו עבודה‪ ,‬לסיים את כל ספר‬ ‫כעת בחצר המלכות! הוא לא אדם ככל שאר ההמון ‪ -‬הוא בן‬ ‫שאסור להם קצת לשתוק‪ ...‬הם תמיד צריכים לדבר‪ ...‬מי‬ ‫התהלים בכל יום‪ ,‬נו‪ ,‬זה בוודאי דבר נפלא‪ ,‬והוא יקבל‬ ‫מלך! עובד ה' צריך לצייר לעצמו שהוא מתהלך כעת בביתו‬ ‫הגיד לך שאתה תמיד צריך לדבר? למה אין לך אחריות‬ ‫על זה שכר גדול בשמים – אבל זה לא יועיל לו לצאת‬ ‫של הרה"ק מרוז'ין זי"ע‪ ...‬בבית בו גדלו וצמחו צדיקים‪ ,‬כמו‬ ‫על הדיבורים שלך? למה אתה לא שוקל יותר את הדברים‬ ‫מקטנות המוחין‪ .‬הוא בסך הכל יוסיף את העבודה הזאת‬ ‫ה'סאדיגורער'‪ ,‬וה'טשארטקאווער'‪ ,‬ו'הוסיאטינער' וכן הלאה‬ ‫שאתה מוציא מפיך? ואם אתה צריך לדבר‪ ,‬אזי שמור על‬ ‫לרשימה שלו; שמהיום והלאה עליו לסיים את התהלים בכל‬ ‫כל בניו הקדושים‪ .‬בית שהיה כל כולו משכן ומדור לגאווה‬ ‫מוצאי פיך‪ :‬אל תדבר לשון הרע ורכילות! אל תדבר דברי‬ ‫יום‪ .‬ומהיום והלאה הוא יאמר תהילים ‪ -‬עם כל השטחיות‬ ‫דקדושה! בבית בו הרגישו כל היום שנמצאים בהיכל המלך!‬ ‫חנופה וגוזמאות! תיזהר מהלבנת פנים ותיזהר מאונאת‬ ‫והרדידות שלו‪...‬‬ ‫כל תנועה שלהם היתה כמו של בני מלכים! הם חיו עם‬ ‫דברים! אל תדבר סתם דברים בטלים‪ ,‬תדבר דיבורים עם‬ ‫אם אדם קיבל הוראה כזאת מרבו‪ ,‬או שהוא עצמו עוד‬ ‫האוויר והמציאות של הראש השנה – 'ווי ראש השנה'דיגע‬ ‫תוכן ועם משמעות‪.‬‬ ‫זכה לראות את העבודה הזאת אצל רבו‪ ,‬ניחא‪ .‬יש לו עוד‬ ‫מענטשן' – כל השנה כולה‪.‬‬ ‫וכאשר אדם בונה את ביתו והוא רוצה לחנך דורות;‬ ‫למה לצפות‪ .‬אבל אם הוא עצמו‪ ,‬לא ראה את רבו אומר‬ ‫כל המציאות שלהם הכריזה‪ :‬גאון יעקב! כל מי שאך הביט‬ ‫ובוודאי צריכים לדבר בבית‪ ,‬וצריכים לעשות אווירה טובה‬ ‫מסיים תהילים בכל יום‪ ,‬אלא רק ראה ענין זה בספרים שלו‬ ‫בהם‪ ,‬תיכף ראה שהם מופשטים לגמרי מחיזו דהאי עלמא‬ ‫ולדבר על דא ועל הא‪ .‬צריכים אבל לזכור את המטרה‪:‬‬ ‫או ששמע שכך נהג הרבי – והוא הרי שייך לגזע הזה כבר‬ ‫והם דבוקים כל כולם בחי העולמים‪ .‬לא היו צריכים להיות‬ ‫"אני מדבר בכוונה תחילה! אני יודע מה אני עושה כאן! יש לי‬ ‫דורי דורות‪ ,‬וממילא הוא חושב שגם הוא מוכרח לסיים‬ ‫'גרויסער מבין'‪ ,‬כדי להכיר שכל תנועה שלהם מלאה דביקות‬ ‫כאן מטרה מסוימת! אני לא מלהג ומפטפט כאחד הריקים!"‪.‬‬ ‫תהילים בכל יום ‪ -‬אזי כמעט ברור שלא יתרומם ויתעלה‬ ‫ובייחודים‪ .‬וכמו שאמר פעם הרה"ק רבי איציקל מוורקא‬ ‫וכשאדם מדבר עם אחריות 'ער האלט קאפ' – ויודע למה‬ ‫באמת על ידי עבודה כזאת‪.‬‬ ‫זי"ע – כאשר הזמין אותם לסעוד עמו‪" :‬איך האב געזען‪ ,‬אז‬ ‫הוא מדבר‪ ,‬אזי יש לכל הדיבור שלו משמעות אחרת‪.‬‬ ‫מאידך‪ ,‬אם הוא יבחר ללכת בדרך נעלה יותר‪ ,‬ומראש‬ ‫זיי זענען לגמרי נישט אויף דעם עולם"‪ .‬אני ראיתי שהם‬ ‫כלל לא בעולם הזה‪.‬‬ ‫ומלכתחילה הוא כבר יתעסק עם עבודות גבוהות יותר – אזי‬ ‫להיכנס לעולם המחשבה‬ ‫הרוז'ינער קינדער היו חטיבה אחת של פנימיות‪ .‬הם‬ ‫הדרך הזאת גופא תרומם ותגביה אותו‪ .‬כי הצדיק שיסד את‬ ‫הדרך הזאת‪ ,‬ייסד זאת אדעתא דהכי‪ ,‬שההולכים בדרך זו‬ ‫עוד עצה טובה לאדם שחפץ לצאת מקטנות הדעת‪:‬‬ ‫מנו וספרו כל דיבור והגה שיצא מפה קדשם ‪ -‬במשקל‬ ‫אכן יעלו ויתעלו ויהיו כלים מפוארים‪ .‬הוא ירגיל את עצמו‬ ‫להרגיל את עצמו להיות בעל מחשבה‪ .‬כל אדם צריך‬ ‫הזהב‪ .‬כל תנועה שלהם היתה מלאה אצילות‪ .‬כמעט לא‬ ‫להרחיב את רעיונותיו‪ ,‬הוא ילמד איך 'להשתמש עם ראשו'‬ ‫ללמוד איך נכנסים לתוך עולם המחשבה‪ ,‬לעולם של עומק‬ ‫ראו עליהם תנועה חיצונית‪ ,‬האש שבערה בקרבם היתה‬ ‫ולהתבונן בעבודת ה'‪ ,‬וכל העבודות הללו יעשו רושם בנפשו‪,‬‬ ‫ושל התבוננות‪ .‬להיות אדם שמחשבות ליבו ועשתונותיו‬ ‫עצורה ומאד פנימית‪ ,‬אבל כל אחד הרגיש תיכף ומיד שכאן‬ ‫ועם הזמן הוא יעלה ויתרומם מאד‪.‬‬ ‫תפוסים תמיד במחשבות של תורה ויראת שמים‪ .‬הוא הולך‬ ‫שורה השכינה‪ .‬ראו עליהם שהם שרויים בדביקות עילאה‪.‬‬ ‫ברחוב ומתעסק בעסקיו‪ ,‬אבל מוחו וליבו‬ ‫וכמו ששמעתי מפי אחד מזקני ירושלים‪,‬‬ ‫נתונים לרעיונות של מוסר וחסידות‪ .‬הוא‬ ‫יהודי שעוד הכיר את הרה"ק מהוסיאטין‬ ‫ללמוד חסידות בעיון ובעומק‬ ‫אינו מוח חלול ונבוב‪ ,‬שמחשבותיו והרהורי‬ ‫נקודות‪:‬‬ ‫זי"ע‪ ,‬שכאשר הוציא תיבה מפיו‪ ,‬היו ממש‬ ‫וכמובן שיש כמה וכמה דרכים ועצות איך 'להרחיב את‬ ‫ליבו אצים ורצים ממחשבה אחת לחברתה‪,‬‬ ‫רואים עליו שהוא צריך לרדת מעולמות‬ ‫המוחין' ולהתרגל לחשוב כמו אדם פנימי ‪ -‬וגם בזה צריך‬ ‫בלי שום ריכוז ובלי שום משמעות‪ .‬אלא הוא‬ ‫כל אחד יכול לחנך‬ ‫עליונים‪ .‬הוא היה כל כולו בדביקות‪ ,‬והיה‬ ‫כל אחד לדעת‪ ,‬כדת מה לעשות לפי תכונות וכוחות נפשו‪.‬‬ ‫אדם מלא וגדוש בתוכן שיכול להרהר ולחשוב‬ ‫אדם‬ ‫להיות‬ ‫עצמו‬ ‫את‬ ‫עם גאון יעקב! אדם‬ ‫מוציא שברי הברות מפיו האא‪ ...‬המממ‪...‬‬ ‫אמנם נדבר עתה אודות כמה נקודות באופן כללי‪.‬‬ ‫מחשבות של רוחניות ועבודת ה' – שעות על‬ ‫כמו מתוך 'עליית נשמה'‪ ...‬הוא ממש היה‬ ‫שחי כמו בן מלך!‬ ‫אחד מהדברים הנחוצים הוא להקדיש זמן ללימוד תורת‬ ‫גבי שעות‪.‬‬ ‫הוא חי קצת כמו‬ ‫צריך לנתק את עצמו‪.‬‬ ‫החסידות‪ :‬תלמידי הבעל שם טוב זי"ע היו להם דרכים נעלות‬ ‫לדאבוננו אנשים בזמננו לא יודעים‬ ‫'רוז'ינער קינד! הוא‬ ‫עובדא הוי‪ :‬אחותו של הרה"ק מסאדיגורה‬ ‫ונשגבות בעבודת ה'‪ ,‬והם חינכו את אלו שהסתופפו אצלם‬ ‫איך להגיע לעולם המחשבה‪ .‬הם פשוט לא‬ ‫זוכר שהוא מתהלך‬ ‫שטחה בפניו את טענותיה על אחיהם הרה"ק‬ ‫ללכת בדרכים הללו‪ .‬וכאשר לומדים את הספרים שלהם‪,‬‬ ‫יודעים לחשוב‪ .‬הם כמעט ואינם מקדישים‬ ‫כל היום בארמון‬ ‫מהוסיאטין‪ ,‬שהוא ממעט מידי בדיבור וכמעט‬ ‫עם כל הלב והמח‪ ,‬יכולים לקבל מושגים והשגות נפלאים‬ ‫זמן לחשוב ולהתבונן באיזה ענין‪ .‬אנשים‬ ‫המלוכה! כל דיבור‬ ‫אינו מוציא הגה מפיו‪ ,‬והדבר עלול להזיק‬ ‫בעבודת ה'‪ .‬יכולים להתעלות ולהתרומם ולגשת לעבודת ה'‬ ‫התרגלו לשטחיות! לרדידות! ולקטנות‬ ‫שהוא מוציא מפיו‬ ‫לו למח‪ .‬אחרי תקופה הזדמנו להם האחים‬ ‫בגדלות המוחין‪ .‬ובפרט יכולים להשיג תועלת רבה כאשר‬ ‫הדעת – שממש רחמנא ליצלן‪ .‬ושוב לא‬ ‫הוא בדעת והשכל!‬ ‫מעשיו‬ ‫את‬ ‫שוקל‬ ‫הוא‬ ‫הללו לשבת יחדיו בשמחת נישואין‪ ,‬ולקראת‬ ‫לומדים בספרים אשר נכתבו מלכתחילה על מנת להרחיב‬ ‫פלא שנראים כמו שנראים‪ .‬בלי בפנימיות‬ ‫סוף החתונה‪ ,‬כאשר כבר היה מאוחר‪ ,‬פנה‬ ‫ולהסביר מושגים בחסידות‪ ,‬כמו ספרי חב"ד‪ ,‬ספר בני יששכר‪,‬‬ ‫בפלס! כל דבר‬ ‫בלי עומק ובלי תוכן‪.‬‬ ‫הסיאטינער לסאדיגורער‪ ,‬בעודו מחווה בידו‬ ‫ספרי רבי צדוק‪ ,‬ועוד‪ .‬כמו כן יכולים להשיג תועלת עצומה‬ ‫בעולם נבחן אצלו‬ ‫עיקר האדם הוא המחשבה שלו‪ ,‬ומאז‬ ‫על פי אמות מידה‬ ‫על השעון ואמר‪" :‬נו"‪ ,‬כאומר‪" :‬כבר מאד‬ ‫מספרי שפת אמת ושאר 'פולישע ספרים' שנכתבו בסגנון‬ ‫ומקדם ידעו שאדם נעלה‪ ,‬אדם שמחפש‬ ‫הראויות לבן מלך!‬ ‫מאוחר"‪ .‬תיכף הלך הסאדיגורער לאחותו‬ ‫הזה‪ .‬וכאשר אדם לומד ענין בחסידות בעומק‪ ,‬והוא מתבונן‬ ‫קרבת אלוקים‪ ,‬נמצא כל היום בעולם‬ ‫ואמר לה‪" :‬וואס זאגסטו‪ ,‬אז ער רעדט נישט?‬ ‫בו שוב ושוב במשך השבוע‪ ,‬אזי הדברים מחלחלים לאיטם‬ ‫ז‬ ‫דרכי הצדיקים‬ ‫המחשבה‪ .‬היכן שהוא רק הולך ובא‪ ,‬אם הולך ברחוב או אם הוא יושב בחתונה‪ ,‬הוא‬ ‫געוועהן ַַפארזעצט‪...‬‬ ‫שרוי בעולם המחשבה‪ .‬בזמננו צריכים אנשים לבלות שעות על גבי שעות בחתונות ובכל‬ ‫הרה״ק רבי שלום מבעלזא‬ ‫און די שבת לייכטער‬ ‫זי״ע – יו״ד כ"ז אלול‬ ‫מיני אירועים שונים‪ ,‬נו‪ ,‬מי אמר להם שהם צריכים לשבת שם ולבטל את זמנם להבל‬ ‫איז כסדר געוועהן‬ ‫ולריק?! לשבת ולהסתכל מי נכנס ומי יצא? אולי הם יכולים להתחבר לפנימיות שלהם?!‬ ‫ס'איז‬ ‫בעמידה‪,‬‬ ‫אולי הם יכולים לחזור על מה שלמדו היום?! אולי הם יכולים להתבונן במחשבות‬ ‫געשטאנען אין שטוב‪.‬‬ ‫של יראת שמים ומוסר?! הם הרי יכולים ללמוד כל כך הרבה מוסר השכל ממה שהם‬ ‫אבער אין בעלזא‪,‬‬ ‫איז די שבת לייכטער‬ ‫הרה״ק ה'שר שלום' מבעלזא זי״ע היה‬ ‫רואים לפניהם!‬ ‫נוסע כבר בצעירותו אל הרה״ק הרבי‬ ‫(בראפשיץ היו ממשכנים את‬ ‫אויך פארזעצט‪'...‬‬ ‫אדם לא צריך להיות כלי ריק ומנוער מכל תוכן ‪' -‬א ליידיגער זאק' – בלי טעם ובלי ריח‪.‬‬ ‫מנורת החנוכה משנה לשנה לצורכי צדקה‪ ,‬ולכן היה‬ ‫מלובלין זי״ע‪ ,‬ואף על פי שהיה מצעירי‬ ‫יש לו מח! יש לו לב! הוא יכול להיות אדם מלא וגדוש בתוכן‪ ,‬אדם שתמיד יש לו על מה‬ ‫זה 'בישיבה'‪ ,‬כי זה היה ממושכן ‪ -‬לשון נופל על לשון‪,‬‬ ‫בני החברייא הקדושה‪ ,‬בכל זאת היו‬ ‫לחשוב‪ .‬על איזה מהלך בסוגיא‪ ,‬על איזו סברא טובה‪ ,‬על איזה חידוש‪ .‬כל אחד לפי עניינו‪:‬‬ ‫ישיבה ומשכון ביידיש‪ .‬ואילו פמוטות נרות השבת היו‬ ‫מתייחסים אליו כאחד מגדולי וחשובי‬ ‫אם הוא לומד חושן משפט ‪ -‬שיחשוב חושן משפט‪ .‬ואם הוא לומד בשר וחלב שיחשוב‬ ‫בעמידה‪ ,‬כי היו עומדים בבית‪ .‬אבל בבעלזא‪ ,‬גם פמוטות‬ ‫התלמידים‪ .‬שנה אחת ביום הפורים כיבד‬ ‫על בשר וחלב‪ .‬שיחשוב על הסוגיות שהוא עסוק בהן בימים אלו‪ .‬תחדש קצת! למה לא?‬ ‫נרות השבת ממושכנים‪.)...‬‬ ‫אותו הרבי מלובלין בקריאת המגילה‪,‬‬ ‫תעביר בראשך את הסוגיא הלוך ושוב‪ ,‬אולי תחדש בה איזה חידוש‪ .‬ואם אחד מוצא חיות‬ ‫ואחר הקריאה התבטא ואמר לסובביו‪' :‬די‬ ‫בחסידות‪ ,‬ובזה הוא יכול לחשוב כעת – שיחשוב חסידות‪ .‬אם הוא יכול להיכנס לעולם‬ ‫מעשה האב איך שוין אסאך מאל געהערט‪,‬‬ ‫שמעתי מפי הגה״צ ר' אהרן מרדכי‬ ‫אבער ווי דער יונגערמאן פארציילט עס‪,‬‬ ‫הפנימי שלו עם מחשבות של קבלה – שיחשוב קבלה‪ .‬העיקר לא להיות אדם שטחי וריק‪.‬‬ ‫רוטנער זצ״ל‪ :‬פעם אחת הגיע לבעלזא‬ ‫האב איך נאך קיין מאל נישט געהערט‪'...‬‬ ‫שימלא את ראשו ואת מוחו עם תוכן‪ :‬לחשוב מחשבות של תורה‪ ,‬מחשבות של אהבה ה'‬ ‫אדם חשוב אשר היה רב באחת העיירות‪,‬‬ ‫(את זו המעשה שמעתי כבר הרבה פעמים‪ ,‬אבל איך‬ ‫ויראת שמים‪ ,‬מחשבות של גדלות הבורא ושפלות עצמו‪.‬‬ ‫והתאכסן באכסניה עם עוד יהודי‪ .‬והנה‬ ‫שאברך זה מספר זאת‪ ,‬לא שמעתי מעולם‪.)...‬‬ ‫אותו יהודי החזיק ברשותו הרבה מעות‬ ‫פעם אחת שאל אחד את הרה״ק מהר״א‬ ‫עבודת ה' אינה תלויה במצבי הרוח‬ ‫ולא רצה להתהלך עמהם בעיר‪ ,‬והלך‬ ‫מבעלזא זי״ע אם היה לזקינו ה'שר שלום'‬ ‫והטמינם במקום מסתור בבית האכסניה‪.‬‬ ‫ֵּתַּח את היכולת‬ ‫ברם‪ ,‬כי כאשר מדברים אודות עולם המחשבה‪ ,‬אודות הנחיצות ְלְ ַַפ ַ‬ ‫איזו שייכות עם הרה״ק 'היהודי הקדוש'‬ ‫יום אחד חזר אותו יהודי לבית האכסניה‪,‬‬ ‫לחשוב ולהתבונן‪ ,‬צריכים בד בבד מאד להיזהר שלא להישאר בעולם המחשבה‪ ...‬צריכים‬ ‫מפרשיסחא זי״ע‪ ,‬שהרי היהודי הק' פתח‬ ‫וגילה כי גנבו ממנו את הכל‪ .‬עשה אותו‬ ‫לקחת את כל דברי המוסר והחסידות שלומדים‪ ,‬ולראות איך מכניסים אותם לעולם המעשה‪.‬‬ ‫את החברייא שלו בעודו בלובלין אצל‬ ‫יהודי חשבון בנפשו‪ ,‬והגיע למסקנא כי‬ ‫ואם אדם רוצה להתעלות בעבודת ה'‪ ,‬עליו להתנהל לפי השכל שבמוחו ‪ -‬ולא לפי המצב‬ ‫החוזה‪ .‬ענה הרה״ק מבעלזא כי אכן היה‬ ‫הרב שהתאכסן עמו ודאי איננו גנב‪ ,‬ואם‬ ‫רוח שלו‪ .‬השכל הוא לפי ערך דבר קביעא וקיימא – ויכולים לבנות עליו בנין! אבל מצב רוח‬ ‫זקינו הק' מסתופף גם אצל היהודי הק'‪,‬‬ ‫כן הרי מוכרח להיות כי בעל האכסניה גנב‬ ‫אבל הוסיף‪' :‬אבער מיט שכל'! (אבל עם‬ ‫הוא דבר שיכול להשתנות מיום ליום‪ ,‬ומן הבוקר עד הצהריים – ואי אפשר לבנות עליו כלום!‬ ‫את ממונו‪ .‬ניגש היהודי אליו ותבע ממנו‬ ‫שכל!)‪ .‬דהיינו שלא היה נמצא אצלו יותר‬ ‫וכאשר אדם בא לבנות את חייו‪ ,‬עליו לבנות בנין איתן וחזק ששום רוח לא תזיזהו ממקומו!‬ ‫שיחזיר לו את כספו‪ ,‬אבל בעל האכסניה‬ ‫הכחיש כל קשר אל הענין‪.‬‬ ‫מדי‪ ,‬באופן שיכול להפחית ח״ו מכבודו‬ ‫הוא אדם עם סדר יום מסודר! אדם בעל אחריות! מילה שלו זו מילה! וקבלה טובה שלו‬ ‫של הרבי מלובלין‪.‬‬ ‫נשמרת אצלו לאורך ימים ושנים! לא פעמים בכה ופעמים בכה! היום כן ומחר כבר לא!‬ ‫תוך זמן קצר נהייתה מהומה גדולה‪,‬‬ ‫הוא מתנהג עם ישוב הדעת‪ ,‬עם התמדה ועם עקביות! ואם הוא גמר בדעתו שעליו לברך‬ ‫כי היהודי טען בוודאות כי בעל האכסניה‬ ‫הרה״ק רבי שלום מקאמינקא זי״ע היה‬ ‫ברכת המזון מתוך סידור – הוא תמיד יברך מתוך סידור‪ ,‬ולא ימצא אצלו היכי תמצי שהוא‬ ‫הוא הגנב‪ ,‬ובעל האכסניה מצידו הכחישו‬ ‫אחד מגדולי תלמידי הרה״ק מבעלזא‪,‬‬ ‫מכל וכל‪ .‬עד שהחליטו ללכת אל הרה״ק‬ ‫כאשר היה נוסע אליו מאז פטירת רבו‬ ‫מברך בעל פה‪ .‬כי הוא עובד עם שכל – ולא עם מצב רוח! אבל אדם שהגיע להחלטה‬ ‫מקאמינקא שהיה באותה עת בבעלזא‪,‬‬ ‫הראשון הרה״ק מראפשיץ זי״ע‪ .‬ויהי לעת‬ ‫הזאת מתוך המצב רוח שלו – 'עס האט אים עפעס געכאפט' ‪ -‬אז ההחלטה הזאת כבר‬ ‫'סטרָאק' (אירוע‬ ‫ָ‬ ‫זקנותו חלה וקיבל ל״ע‬ ‫תלויה בשאלה‪ ,‬על איזה צד הוא קם היום‪ ...‬הוא לא מיושב בדעתו! הוא אינו בעל אחריות!‬ ‫והיה ידוע כחכם ונבון‪ ,‬לשאול אותו כדת‬ ‫מה לעשות בדבר זה‪ .‬למרבה הפליאה‬ ‫מוחי)‪ ,‬ונהיה מזה 'געלעמט' (משותק)‪ ,‬והיה‬ ‫הוא לא יודע לקבל החלטות! הוא נגרר ונסחף אחרי מצבי הרוח שלו – ואינו הולך אחר‬ ‫צריך לישועה גדולה‪ .‬ציוה הרה״ק מבעלזא‬ ‫ענה להם מיד‪ ,‬כי לא בעל האכסניה הוא‬ ‫המח והשכל שלו‪.‬‬ ‫שיביאו אותו אליו לבעלזא על שבת פרשת‬ ‫האשם בדבר‪ ,‬אלא הרב שהתאכסן עם‬ ‫כאשר מתבוננים בעובדי ה' יכולים להבחין בניקל‪ ,‬כי הם מתפללים באותו אופן יום‬ ‫אותו היהודי הוא הגנב‪ .‬לא היתה להם‬ ‫יתרו‪ .‬והנה הרה״ק מבעלזא היה קורא‬ ‫אחר יום‪ .‬צדיק אחד מתפלל במהירות ואילו הצדיק השני מתפלל בנחת ובאריכות‪ .‬צדיק‬ ‫ברירה‪ ,‬ניגשו אל הרב וסיפרו לו כי כך‬ ‫בתורה בעצמו‪ ,‬ובאותו שבת ציוה שיכבדו‬ ‫אחד דרכו להתפלל בסופה ובסערה‪ ,‬בקולי קולות‪ ,‬ואילו צדיק אחר מתפלל חרש חרש‪.‬‬ ‫אמר עליו הרה״ק מקאמינקא‪ .‬ויהי לפלא‪,‬‬ ‫את הרה״ק מקאמינקא שהיה 'לוי' לעלות‬ ‫אבל שום צדיק לא ישנה כל יום את דרך התפילה שלו‪ .‬כי הסיבה שהצדיק מתפלל‬ ‫כאשר תיכף ומיד הודה הרב כי אכן ידו‬ ‫לתורה‪ .‬וכאשר הגיע לפסוק האחרון של‬ ‫באופן מסוים‪ ,‬אינה מחמת מצבי רוח והרגשים חולפים‪ ,‬כי אם מחמת שבירר לעצמו‬ ‫היתה במעל‪ ,‬ועד מהרה ישיב הכל‪ .‬והתנצל‬ ‫הקריאה‪ ,‬אמר בקול רם בנעימת נוסח‬ ‫ואמר כי לא התכווין ממש לגנוב‪ ,‬אלא רק‬ ‫בעלזא‪ :‬״וציוך אלקים ויכלת עמוד״‪ .‬ואכן‬ ‫את דרך התפילה שלו‪ .‬הוא יודע את אשר לפניו לעשות! ומה שייך שהוא ישנה היום‬ ‫ללוות זאת לכמה ימים‪ ,‬מפני שהיה דחוק‬ ‫תיכף ומיד כאשר אמר זאת‪ ,‬התרפא‬ ‫ממה שהיה אתמול? ומה נשתנה היום הזה משאר כל הימים?‪ .‬אדם שיש לו איזו קומה‬ ‫הרה״ק מקאמינקא ועמד על רגליו‪ ,‬וחזר‬ ‫במעות וכו'‪.‬‬ ‫רוחנית‪ ,‬אזי כל דבר אצלו נעשה בחשבון ובסדר! כל דבר יש לו משמעות! אין אצלו‬ ‫ללכת כאחד האדם‪.‬‬ ‫דברים שהוא עושה רק‪ ,‬כי אם לא יועיל לא יזיק‪ ,‬ופעם יעשה כך ופעם יעשה ההיפך‪,‬‬ ‫התפעלו כולם ותמהו מהיכן ידע לומר‬ ‫אלא הכל בדעת ובחשבון‪.‬‬ ‫זאת‪ ,‬כי לא היה מי שחשב כי הרב הוא‬ ‫גנב ח״ו‪ .‬ניגשו אליו ושאלוהו על כך‪ ,‬האם‬ ‫אֶׁשע [יוסף]‬ ‫שמעתי מהרה״ח ר' ָיָ ֶ‬ ‫רוח הקודש יש בדבר‪ .‬ענה ואמר להם‪' :‬אין‬ ‫ליפשיץ ז״ל‪ :‬בתחילת התקרבותו של‬ ‫תמצית הדברים‬ ‫בזה שום חידוש‪ ,‬אלא זה עתה לפני כמה‬ ‫הרה״ק מקאמינקא בבעלזא‪ ,‬היו שואלים‬ ‫עומדים כעת ימים ספורים לפני ראש השנה‪ ,‬הכל הולך ונגרר אחרי ראשית השנה – וכל‬ ‫ימים עמדתי בשורה להיכנס אל הרה״ק‬ ‫אותו כסדר על השינויים שהוא רואה בין‬ ‫אחד צריך להעמיד את ראשית הזאת על יסודות חזקים ואיתנים‪ .‬וכאשר מבקשים בימים‬ ‫מבעלזא עם 'קוויטל'‪ ,‬ועמד זה הרב לפני‬ ‫בעלזא וראפשיץ‪ .‬והיה הרה״ק מקאמינקא‬ ‫הללו "זכרנו לחיים"‪ ,‬צריכים לבקש שנזכה לחיים של דביקות בריבונו של עולם‪ .‬חיים של תענוג‬ ‫עם ה'קוויטל' שלו בידיו‪ ,‬ובשעת ההמתנה‬ ‫עונה כדרכו בקודש בדברי צחות ומילתא‬ ‫וחיות בעבודת ה'‪ .‬ראש השנה הוא זמן של גאווה דקדושה! זמן שמכריזים את מלכותו של‬ ‫הצצתי לרגע אחד בתוך ה'קוויטל' שלו‪,‬‬ ‫דבדיחותא‪ ,‬כאשר הוא מלביש בהם סודות‬ ‫ומיד ראיתי כי הוא גנב‪.'...‬‬ ‫נסתרות‪ .‬פעם אחת כאשר שאלו אותו על‬ ‫הריבונו של עולם‪ ,‬וממילא גם על הגאון יעקב של כלל ישראל‪.‬‬ ‫כל אחד יכול לחנך את עצמו להיות אדם עם גאון יעקב! אדם שחי כמו בן מלך! הוא‬ ‫הלכו וסיפרו את הדברים לפני הרה״ק‬ ‫כך‪ ,‬ענה ואמר‪' :‬אין ראפשיץ איז געוועהן‬ ‫מבעלזא בהתפעלות‪ ,‬וציווה שיקראו לו‬ ‫נר חנוכה בישיבה און נר שבת בעמידה‪,‬‬ ‫חי קצת כמו 'רוז'ינער קינד! הוא זוכר שהוא מתהלך כל היום בארמון המלוכה! כל דיבור‬ ‫לבא לפניו‪ .‬ובבואו אמר לו‪ ,‬כי גם הוא‬ ‫און דא אין בעלזא איז אויך נר שבת‬ ‫ישר ‪718.484.2189‬‬ ‫שהוא מוציא מפיו הוא בדעת והשכל! הוא שוקל את מעשיו בפלס! כל דבר בעולם נבחן‬ ‫בתחילה כאשר היה קורא 'קוויטל'עך'‪ ,‬היה‬ ‫בישיבה' (בראפשיץ היה נר חנוכה בישיבה ונר שבת‬ ‫אצלו על פי אמות מידה הראויות לבן מלך! הוא מתרחק מכל דבר שיש בו שמץ של‬ ‫רואה בהם את כל העבירות שעשה מי‬ ‫בעמידה‪ ,‬ואילו כאן בבעלזא גם נר שבת הוא בישיבה)‪.‬‬ ‫פחיתות ‪ -‬אלפי פרסאות! כאשר אדם כזה נכנס השכם בבוקר לבית המדרש – רואים עליו‬ ‫שכתבם מעודו‪ .‬אבל אחר שהבחין כי זה‬ ‫אחר כך הסביר את דבריו‪ ,‬ואמר להם‪:‬‬ ‫תיכף שכאן הולך אדם מרומם ונעלה‪ .‬ההתעטפות שלו בטלית‪ ,‬אינה סתם כך כלאחר יד‪,‬‬ ‫מפריע לו ל'אהבת ישראל'‪ ,‬התפלל שלא‬ ‫'אין ראפשיץ האט מען פאר משכונ'ט‬ ‫אלא רואים שמתרחש כאן משהו‪ ...‬רואים שכל תנועה שלו מחושבת‪ .‬כאשר הוא הולך‬ ‫יראה זאת עוד‪ ,‬ומאז שוב איננו רואה‬ ‫די חנוכה מנורה פון יאר צו יאר לצורכי‬ ‫לחפש אתרוג‪ ,‬אינו הולך סתם להסתובב בין הסוחרים‪ ,‬אלא זה אצלו עבודה שלימה‪ .‬הוא‬ ‫עבירות של יהודים ב'קוויטל'עך'‪.‬‬ ‫צדקה‪ ,‬איז עס געוועהן בישיבה‪ ,‬ס'איז‬ ‫חי ושמח והוא מלא נעימות ויישוב הדעת‪.‬‬ ‫ארה”ק‪072.3323310 :‬‬ ‫לקבל הגליון מדי שבוע במייל‪,‬‬ ‫כל הזכויות שמורות‬ ‫יט‬ ‫סט‬ ‫תולדות יהודה‬ ‫ן‬ ‫לסדר מוקד הפצה‪ ,‬ולתרומות‪:‬‬ ‫ארה"ב‪718.536.2347 :‬‬ ‫מכו‬ ‫שין‬ ‫למכון תולדות יהודה סטיטשין‬ ‫ענגלאנד‪033.0175.9024 :‬‬ ‫אין להעתיק שום חלק מגליון‬ ‫‪a0765993813@gmail.com | 076.5993813‬‬ ‫זה בלי רשות המערכת‬ ‫כ " <ל ה ו צ א ת ס פ רי ט "א‬ ‫קאנאדע‪438.771.1003 :‬‬ ‫ק מ ר ן ר בי נ ו ש <ל י‬