gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אור התורה והחסידות · Ohr Hatorah V'hachasidis — ניצבים וילך (2026-08-31)

מוציא לאור: אור התורה והחסידות · Ohr Hatorah V'hachasidis

שבוע: ניצבים וילך (2026-08-31)

אור התורה והחסידות · Ohr Hatorah V'hachasidis — ניצבים וילך (2026-08-31)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בעזהשי"ת‬ ‫קובץ‬ ‫אור התורה‬ ‫והחסידות‬ ‫*‬ ‫שיעורי‬ ‫הגה"ח רבי אהרן רובינפעלד שליט"א‬ ‫ראש ישיבה דחסידי בעלזא עיה"ק ירושלים תובב"א‬ ‫&‬ ‫פרשת נצבים וילך‬ ‫כג' אלול תשפ"ו לפ"ק‬ ‫קובץ‬ ‫אור התורה‬ ‫וה חסידות‬ ‫שנה ד' ◆ קובץ קס"ד‬ ‫‪CD‬‬ ‫השיעור נמסר ביום ד' פרשת כי תצא ו' אלול‬ ‫תשפ"ו‪ ,‬וביום ד' פרשת כי תבוא יג' אלול תשפ"ו‪,‬‬ ‫וביום ד' נצו"י כ' אלול תשפ"ו לפ"ק‪,‬‬ ‫‪EF‬‬ ‫אור החסידות‪:‬‬ ‫עמ' א'‬ ‫בענין האור הגדול של עבודת התשובה ‪........‬‬ ‫אור התורה‪:‬‬ ‫בגדר מצוות תקיעת שופר ‪ ...........................‬עמ' י'‬ ‫ניתן להאזין לכל שיעורי ראה"י במספר‬ ‫הישיר של קול הלשון‪073-3211-614 :‬‬ ‫❏❏❏❏❏‬ ‫לתרומות והערות ניתן לפנות אל הגבאים‬ ‫בישיבה או בטל'‪053-3172-575 :‬‬ ‫❏❏❏❏❏‬ ‫ניתן לקבל את שיעורים והקובצים בדוא"ל ע"י‬ ‫שליחת בקשה לדוא"ל‪Ortv212@gmail.com:‬‬ ‫יוצא לאור בס"ד ע"י‪:‬‬ ‫להפצת שיעורי‬ ‫הגה"ח רבי אהרן רובינפעלד שליט"א‬ ‫ראש ישיבה דחסידי בעלזא פעיה"ק ירושת"ו‬ ‫ניתן להשיג את קובץ אור התורה‬ ‫והחסידות מלוקט משנים שעברו‬ ‫בירושלים ‪-‬בגבאים בישיבה‬ ‫באשדוד‪-‬באידישע ספר‬ ‫או במספר טלפון‬ ‫‪052-76277-35‬‬ ‫א‬ ‫___________________________________________ __________________________________________________‬ ‫פרשת נצבים וילך‬ ‫אור החסידות‬ ‫נמסר ביום ד' נצבים‪-‬וילך כ' אלול תשפ"ו לפ"ק בהיכל הישיבה‬ ‫בענין האור הגדול של עבודת התשובה‬ ‫המועד שיבוא כמו לפני ליל הסדר שכל איש יהודי‬ ‫בפרשת השבוע אנו קוראים בתורה את הפסוק‬ ‫לפני חג הפסח מצפה ומשתוקק אל בוא החג וזהו‬ ‫"אתם נצבים היום לפני השם אלוקיכם וגו' כל איש‬ ‫דבר פשוט משום שחג הפסח כולו אהבה ודביקות‬ ‫מישראל" ובספרים מבואר שהיום עולה על יום‬ ‫בהשי"ת ואין שום קשר מעניין החג אל המצב שבו‬ ‫ראש השנה שביום זה צריך כל איש מישראל‬ ‫האדם עומד בחטאיו ופשעיו שעשה ולכן‬ ‫להעמיד עצמו לפני הקב"ה בדרך של נצבים‬ ‫משתוקק האדם מתי יגיע חג הפסח‪ ,‬אבל אצל‬ ‫ובדרך כלל כשיש משפט לפני שופט או מלך בשר‬ ‫ראש השנה לכאורה אינו כן והאמת היא שכמו‬ ‫ודם והאדם הבא אל המשפט יודע בליבו שהעוולה‬ ‫שמחכים אל חג הפסח צריך לחכות אל יום ראש‬ ‫תלויה בו בא באין ברירה ואם היה יכול לא היה בא‬ ‫השנה אמנם שביום ראש השנה נכתבים בספר‬ ‫בכלל ורק כי אין לו ברירה שהרי אם לא יבוא יהיה‬ ‫וביום זה יושב הקב''ה על כסא דין וכל ענין היום‬ ‫יותר גרוע לכן בא‪.‬‬ ‫לכאורה הוא מענין דין אעפ''כ צריך לחכות ליום‬ ‫הנה ביום ראש השנה לכאורה היינו באים בדרך‬ ‫זה כמו אל חג הפסח‪.‬‬ ‫זה שאין לנו ברירה שהרי לב יודע מרת נפשו ומי‬ ‫אפשר לו לומר שלא חטא עם כל זה צריך‬ ‫ההכנה לר"ה בבחינת בכסה ליום חגינו‬ ‫להתייצב כל אחד מישראל מגדול ועד קטן בדרך‬ ‫ועיקר ההכנה הוא להכין המח והלב את הדעת‬ ‫של נצב בחוזקה ובאומץ הלב‪ ,‬ויש להבין למה‬ ‫ואת ההרגשים וצריך להבין הענין של ראש השנה‬ ‫אצל מלך בשר ודם מי שהאשמה תלויה בו יבוא‬ ‫כדי שנגיע ליום זה ולבוא ביום זה בדרך של חוזק‬ ‫בפחד אל המשפט ואצל מלך חי וקיים הקב''ה‬ ‫כמו שכתבו תורה "אתם ניצבים היום וגו''‪ ,‬הנה‬ ‫מצווה אותנו לבוא אל המשפט בחוזקה ובדרך של‬ ‫הכלל הידוע בענין ראש השנה הוא על דרך‬ ‫נצב‪.‬‬ ‫הפסוק "תקעו בחודש שופר בכסא ליום חגינו כי‬ ‫חוק וגו'' ושופר הוא ענין של חרדה כדכתיב‬ ‫חודש אלול ‪ -‬הכנה לימים הנוראים‬ ‫'היתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו'‪ ,‬ובפסוק הנ"ל‬ ‫והנה עיקר העבודה של חודש אלול לעשות‬ ‫רמזו שאכן תקעו בחודש שופר אבל בכיסוי‬ ‫הכנה אל הימים הנוראים ראש השנה ויום‬ ‫ובמסתרים יש בו ענין של יום חגינו ומסתתר בו‬ ‫הכיפורים‪ ,‬וכן כל חג ומועד מצינו שיש בו ענין של‬ ‫ענין של חג‪ ,‬וחג הוא זמן של שמחה וששון ויום‬ ‫הכנה על דרך שלושים יום קודם החג שואלין‬ ‫ראש השנה בהתגלות יש בו חרדה של השופר אבל‬ ‫ודורשין בהלכות החג‪ ,‬אמנם אצל חגים והמועדים‬ ‫בפנימיות יש בו חג ושמחה‪.‬‬ ‫של שאר ימות השנה נמצא שיחכו אנשים אל‬ ‫ב ___________________________________________________________________________________________ אור התורה והחסידות‬ ‫ודברי ירושלמי אלה מובאים בהרבה ספרים‬ ‫הנה לפני שבאים אל ימים אלו צריכים לבאר‬ ‫להשמיענו שתשובה הוא ענין נפלא ומחודש‬ ‫עד כמה שאפשר את הענין של התשובה שהרי כל‬ ‫מאוד ואינו מובן לא לנבואה ולא לחכמה ואפילו‬ ‫ענין ימים אלה הוא תשובה וצריך לבאר בזה‪,‬‬ ‫לא לתורה‪ ,‬ששאלו לחכמה ואין מענה בפיה‪ ,‬אין‬ ‫משום שיש חילוק גדול אם מבין האדם מה האור‬ ‫מה לעשות‪ ,‬לנבואה ג"כ שאלו‪ ,‬וענתה והנפש‬ ‫של תשובה ומה עומקה של תשובה ואם אינו מבין‬ ‫החוטאת היא תמות‪ ,‬שאלו לתורה וג"כ‪ ,‬רק ע"י‬ ‫רק אומר שצריך לעשות תשובה כמי שאומר עד‬ ‫קרבן שזה רק לשוגג ובזמן שביהמ"ק היה קיים‪,‬‬ ‫כאן עשינו עבירות ועשינו חיים ועכשיו חייבים‬ ‫רק כששאלו להקב"ה רק הוא בעצמו אמר 'יעשה‬ ‫לעשות תשובה וכבר אי אפשר לעשות חיים‪ ,‬שאין‬ ‫תשובה ויתכפר לו'‪.‬‬ ‫מבין האדם בכלל את האור והעומק שיש בענין‬ ‫תשובה אינה מחמת מצוות הבורא‬ ‫התשובה‪.‬‬ ‫ועל פי תורה אין אפילו מצוה של תשובה‬ ‫החידוש והחסד הנפלא שבתשובה‬ ‫ואפילו בפרשת נשא שמדברים מענין תשובה מכל‬ ‫הנה כל ענין התשובה הוא פלא גדול וחסד‬ ‫מקום ע"פ המפרשים אינו מצות עשה של תשובה‪,‬‬ ‫עצום מהשי"ת ובגמרא יומא מצינו שבשבעה‬ ‫אלא שמי שחטא ועושה תשובה יש לו מצות עשה‬ ‫דברים נתגדלה ענין התשובה ובספר תקנת‬ ‫של ווידוי‪ ,‬וכתב הישמח משה בדרושים על ראש‬ ‫השבים מהרבי צדוק מלובלין זי"ע עושה שם עסק‬ ‫השנה‪ ,‬הטעם שאין מצות עשה של תשובה‪ ,‬כיון‬ ‫גדול משבעת מאמרים אלה ולעניינו גדולה‬ ‫שאינו מובן בשכל התורה שע"פ התורה אין עצה‬ ‫משמעותה חסד‪ ,‬ואנו מוצאים בגמרא הנ"ל‬ ‫כזו של תשובה כנ"ל‪ ,‬רק מצינו פרשה בתורה‬ ‫שאמרו בתשובה לשון גדולה‪ ,‬והענין הוא‬ ‫בפרשתינו ניצבים 'והיה כי יבוא עליך כל הדברים‬ ‫שהתשובה הוא דבר גדול שמגיע ומתפשט באופן‬ ‫האלה וגו' ושבת עד ה' אלוקיך וגו' ושב ה"א את‬ ‫חזק מאוד כמו חסד שענינה היא התפשטות‬ ‫שבותך'‪ ,‬שהתורה מדברת על העתיד שיבוא זמן‬ ‫למרחוק‪.‬‬ ‫שבני ישראל ישובו בתשובה‪ ,‬וברמב"ם כתב שהוא‬ ‫וידוע מה דאיתא בירושלמי שאלו לחכמה‬ ‫הבטחה לישראל‪ ,‬וגם בנביא מצינו שמדברים‬ ‫חוטא מה ענשו ענתה חטאים וגו' ושאלו לנבואה‬ ‫מענין תשובה בדרך מוסר‪ ,‬ולא כמצוה‪.‬‬ ‫חוטא מה ענשו ענתה הנפש החוטאת היא תמות‬ ‫ועוד שכתב בתשובת בן יצחק שאפילו שכל‬ ‫ושאלו לתורה חוטא מה ענשו ענתה יביא קרבן‬ ‫המצוות צריכין כוונה לקיים המצוה‪ ,‬כדקיימא לן‬ ‫ויכפר ושאלו לפני הקב"ה חוטא מה ענשו ענה‬ ‫מצוות צריכין כוונה‪ ,‬מ"מ מצות תשובה א"צ כוונה‬ ‫יעשה תשובה ויכפר ומסיימת הגמרא מאמר זה‬ ‫לקיים מצות תשובה‪ ,‬משל לבן שפגע בכבוד אביו‬ ‫בדברי הפסוק הדא הוא דכתיב טוב וישר ה' על כן‬ ‫וזלזל בו ולא שמע בקולו‪ ,‬ואמר הבן לאב שמחמת‬ ‫יורה חטאים במשפט ומוסיפה הגמ' למה הוא טוב‬ ‫צוויו הוא חוזר אליו כיון שכך ציוה עליו אביו‪ ,‬זה‬ ‫מפני שהוא ישר ולמה הוא ישר מפני שהוא טוב‬ ‫ג‬ ‫___________________________________________ _____________________________ ______________________________‬ ‫פרשת נצבים וילך‬ ‫אלוקים כל הזמן‪ ,‬הוא מרכבה לשכינה הק'‪ ,‬ומהלך‬ ‫אינו תשובה אמיתית וכ"ז הוא משום שתשובה‬ ‫בעולם הזה כמו בגן עדן ומקושר לתורה הק'‪,‬‬ ‫הוא באופן נעלה יותר מסתם קיום מצות אבינו‬ ‫מקושר למשה רבינו יהושע בן נון וכו'‪ ,‬הוא‬ ‫שבשמים‪.‬‬ ‫מקושר לנותן התורה הוא חטיבה אחת של אור‬ ‫תשובה הוא ענין של התקרבות לבורא‪ ,‬מרצון‬ ‫ואלוקות‪.‬‬ ‫והתלהבות פנימית לשוב אל אבינו שבשמים‬ ‫ויש לו דעה בשמים ובגלל שהוא קדוש וטהור‬ ‫בבחינת 'אלכה ואשובה לי אל אישי הראשון כי‬ ‫ותפילותיו נשמעות במרומים ובוקע רקיעים‪,‬‬ ‫טוב לי אז מעתה' משום שהוא רוצה לשוב אל‬ ‫הקב"ה גוזר וצדיק מבטל צדיק גוזר והקב"ה‬ ‫הבורא‪ ,‬ולא מחמת ציווי הבורא לשוב שמצוה יש‬ ‫מקיים‪ ,‬הרשע הוא ממש ההיפך הגמור‪ ,‬מרוחק‬ ‫רק על ווידוי‪ ,‬אבל תשובה עצמו אינו מחמת ציווי‬ ‫מכל אור ובשאול תחתית בעולם הזה‪ ,‬רשעים‬ ‫הבורא אלא רצון פשוט לשוב אל הבורא‪ ,‬ותשובה‬ ‫בחייהם קרויים מתים‪ ,‬והוא מת בחייו עלי אדמות‬ ‫הוא חרטה על העבר וקבלה על העתיד‪ ,‬ואינו‬ ‫ומרכבה לקליפה לסטרא אחרא ולגיהנום‪ ,‬כתבו‬ ‫בכלל המצוה של ווידוי‪.‬‬ ‫חז"ל שאדם עושה עבירה מלפפתו ומוליכו‬ ‫ואכן תשובה הוא חידוש גדול‪ ,‬ובבי"ד של מטה‬ ‫לגיהנום כלומר‪ ,‬שהעבירה עצמה הוא טומאה‬ ‫אין מועיל תשובה‪ ,‬שאם יבואו עדים ויעידו בבי"ד‬ ‫גדולה וקליפה ומרכבה לגיהנום‪.‬‬ ‫שהתרו בו ועבר על לאו שענשו מלקות לא יעזור‬ ‫לו שום תשובה‪ ,‬ואפילו יביא עדים שהתוודה ואמר‬ ‫עד שדומה שאם ישאלך אדם מה החילוק בין‬ ‫על חטא‪ ,‬ואפילו יום הכיפורים אין מועיל לו‬ ‫צדיק לרשע‪ ,‬נוכל לענות לו שהחילוק הוא חילוק‬ ‫להינצל מעונש מלקות‪ ,‬רק תשובה הוא ענין פרטי‬ ‫גדול יותר מבין אדם ובהמה‪ ,‬שבין האדם לבהמה‬ ‫שיש לרבש"ע עם האדם‪ ,‬שמקבל את האדם‬ ‫אין החילוק גדול כ"כ אבל צדיק ורשע אע"פ‬ ‫בתשובה ויכול לשוב בתשובה אפילו לפני שקיבל‬ ‫ששניהם נראים בחיצוניות באותה צורה‪ ,‬יש‬ ‫מלקות‪ ,‬זה דבר שבין אדם ובין קונו‪ ,‬וזה חסד‬ ‫לשניהם אותם איברים ראש עינים וכדומה‪ ,‬רמ"ח‬ ‫הבורא שיכול לשוב בתשובה וזהו חידוש שאין‬ ‫איברים ושס"ה גידים‪ ,‬אבל הם שני עולמות‪,‬‬ ‫כדוגמתו‪.‬‬ ‫צדיקים במיתתם קרויים חיים‪ ,‬ובעולם הזה הוא‬ ‫כבר חי בעולם הבא‪ ,‬ורשע הוא ההיפך הגמור‬ ‫שאדם שחטא יכול להפוך לצדיק‬ ‫שהוא מת כבר בעולם הזה וכ"ש בעולם הבא‬ ‫נבוא לתאר בהרחבה להבין שזה חידוש גדול‪,‬‬ ‫הצדיק הוא מרכבה לקדושה לאור ולשמחה 'אור‬ ‫שאם יבוא האדם וישאלך מה החילוק בין צדיק‬ ‫זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה'‪ ,‬והרשע הוא מקור‬ ‫כמו הבעש"ט והמגיד וכדו' לרשע ואפיקורס‬ ‫לעצבות מיתה שאול תחתית‪.‬‬ ‫מחלל שבת שייגעץ ומנוול‪ ,‬אין השאלה מובנת‬ ‫וזה בפורמט גדול‪ ,‬אבל יש גם את החילוק הזה‬ ‫כלל‪ ,‬הבעש"ט הוא צדיק‪ ,‬והשכינה שורה עליו‬ ‫בפורמט קטן ‪ -‬האדם עצמו‪ ,‬אדם שהוא אינו רשע‬ ‫תמיד‪ ,‬אור אלוקי שורה עליו קרוב לבורא בקרבת‬ ‫ד ___________________________________________________________________________________________ אור התורה והחסידות‬ ‫שום תרופה ומזור‪ ,‬ואפילו התורה עצמו אין לו‬ ‫ומחלל שבת‪ ,‬והוא גם לא צדיק גדול ובוודאי לא‬ ‫תשובה אלא קרבן לשוגג‪ ,‬ומה אפשר לעשות עם‬ ‫הבעש"ט וכדו'‪ ,‬ופעמים הוא נכשל בעבירה‬ ‫חוטא זה‪ ,‬ועל זה אמר הקב"ה שיש חידוש בזה‬ ‫ופעמים שהוא מתגבר ועושה מצוה‪ ,‬ואדם כזה‬ ‫והחוטא אם יעשה תשובה יתכפר לו וכשיתחרט‬ ‫צריך לדעת שיש החילוק הזה בו עצמו‪ ,‬שכשהוא‬ ‫על מעשיו ויקבל מכאן ולהבא ויתוודה בזה יעשה‬ ‫עושה מצוה הוא מתקרב לקדושה ונעשה מרכבה‬ ‫תשובה ואפילו אם היה רשע גמור אם יקדש אשה‬ ‫להקב"ה מרכבה לאור וקדושה‪ ,‬התקרבות‬ ‫ע"מ שהוא צדיק גמור כבר חוששין לקידושין‬ ‫לרבש"ע‪ ,‬ויפה שעה אחת של תורה ומעש"ט‬ ‫שמא הרהר תשובה ונמצא שאדם רשע יכול‬ ‫בעולם הזה מכל חיי העולם הבא והוא בן עולם‬ ‫להתהפך לצדיק גמור ולמציאות הפוכה לגמרי‬ ‫הבא בעולם הזה‪ ,‬ובשעת שהוא לומד תורה‬ ‫ושייגעץ ומנוול יכול בשעה קלה להפוך לצדיק‬ ‫ושמתפלל או עוסק במצוות ותיקון המידות וכדו'‬ ‫גמור כמו הבעש"ט ותלמידיו‪.‬‬ ‫הוא שייך לעולם הצדיקים‪ ,‬ובשעה שהוא מדבר‬ ‫לשון הרע ועבירות אחרות מבזבז את הזמן ועובר‬ ‫ובגמרא מצינו שרשע לא רק להפוך לצדיק רק‬ ‫על דברים בטלים ואינו מקפיד על שמירת עיניים‬ ‫עומד במעלה יותר מהצדיק 'במקום שבעלי‬ ‫וכדו' אז הוא אינו בכלל כל הדברים האמורים‬ ‫תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד'‬ ‫לעיל אלא בהיפוך‪.‬‬ ‫וזהו חידוש שהשכל האנושי אינו מבין איך יכול‬ ‫שיקרה מהפיכה זו‪ ,‬וזהו חידוש גדול ושייך מאד‬ ‫וממילא אדם שהוא פעם כך ופעם כך שעושה‬ ‫למעשה‪.‬‬ ‫מצוות ומעשים טובים ומצד שני יש בידו עבירות‬ ‫ג"כ‪ ,‬אע"פ שעשה מצוות ומעשים טובים מ"מ‬ ‫העבירות שבידו הם סם המוות לנשמה‪ ,‬ואם‬ ‫תשובה שייך רק בעוה"ז‬ ‫רשעים בחייהם קרויים מתים אזי הוא בבחינה‬ ‫והנה אנו רואים בכל יהודי באשר הוא ואפילו‬ ‫מעין זה‪ ,‬בחינת מיתה לנשמה‪ ,‬הבה נתאר‬ ‫היהודי הירוד ביותר לפני מיתתו רוצה לשוב‬ ‫בגשמיות אדם שאוכל סם המוות שאין לו רפואה‬ ‫בתשובה ואפילו אצל בלעם מצינו שאמר תמות‬ ‫והאדם מתחרט מאוד שטעם מסם המוות הזה‪ ,‬אין‬ ‫נפשי מות ישרים וכל שכן כל יהודי רוצה לשוב‬ ‫החרטה מועלת לו כלום ואפילו אם יתחרט בכל‬ ‫לפני מיתתו ומבקש שיאמרו איתו את מה‬ ‫לבבו ויקבל עליו מעתה אין מועיל לו כלום‪.‬‬ ‫שאומרים וכל זאת למה‪ ,‬משום שכל אחד יודע‬ ‫ע"פ שכל אין תרופה לעוונות‬ ‫שתשובה אינה מועילה למעלה בעולם העליון ורק‬ ‫בעולם הזה עד סיום שנות חיי האדם מועילה‬ ‫ואכן שאלו לחכמה נפש החוטאת מה ענשה‪,‬‬ ‫התשובה‪ ,‬ואם לא עשה תשובה עד יום מיתתו‬ ‫ולא היה בידה להשיב שום תשובה ותרופה וגם לא‬ ‫מגיעה נשמתו אל העולם העליון ומביאים את כל‬ ‫לנבואה וגם לא לחכמה‪ ,‬אלא נפש החוטאת הוא‬ ‫מה שעשה המעש"ט ואת המעשים הרעים והכל‬ ‫תמות כדוגמת סם המוות הגשמי ממש שאין לו‬ ‫ה‬ ‫___________________________________________ _____________________________ ______________________________‬ ‫פרשת נצבים וילך‬ ‫והנה כתוב בגמ' שהתשובה קדמה לבריאת‬ ‫עולה במשפט ויש למעלה דין וחשבון על כל דבר‬ ‫העולם‪ ,‬ותשובה באה ממקום של לפני הבריאה‬ ‫שעשה‪.‬‬ ‫וזהו כמו שמצינו בפסוק 'בטרם הרים יולדו וגו'‬ ‫ובביאור ענין זה למה בעולם העליון אי אפשר‬ ‫ותאמר שובו בני אדם' והשי"ת ברא את התשובה‬ ‫לשוב בתשובה‪ ,‬שלכאורה דבר זה תמוה מאד למה‬ ‫לפני שברא את העלם כי בתוך העולם אינו מובן‬ ‫כשהנשמה מבקשת לשוב אין מניחים לה‬ ‫כלל ענין התשובה וזהו חידש גדול ביותר וכבר‬ ‫ובמחשבה ראשונה אנו אומרים שהדבר פשוט‪,‬‬ ‫מצינו שהנבואה והתורה והחכמה לא הבינו אותה‪,‬‬ ‫משל לרכבת שיש להשיג בה כמה וכמה דברים‬ ‫ועל ידי תשובה מתרומם האדם למצב של לפני‬ ‫וביניהם את התשובה וכשמת האדם בלא תשובה‬ ‫העולם ובזה הופך ומוחק את כל עוונתיו כלא היו‪,‬‬ ‫הפסיד את מה שהיה יכול להשיג שלאחר שירד‬ ‫ושב אל בוראו ואין זה כמו סם המוות אל האדם‬ ‫הרכבת כבר אינה כאן‪ ,‬אבל בעומק יש בזה תשובה‬ ‫החי שלאחר שלקח הסם אין מועיל מה שיעשה‬ ‫מהבעל התניא ונביא את דבריו רק לשמוע שיש‬ ‫אחריו ואפילו שבאמת העבירות הם סם המוות אל‬ ‫דיבורים על זה‪ ,‬ולא שאנו משיגים עמקות‬ ‫הנשמה אבל עם דרכי התשובה של חרטה גמורה‬ ‫הדברים‪ ,‬וכותב הבעל התניא שיש שני הארות‬ ‫וקבלה ווידוי האפשרות לכל אדם להוציא את כל‬ ‫שמאירים באופנים שונים אחד נקרא ממלא כל‬ ‫סם המוות שהיה בתוך נשמתו‪.‬‬ ‫עלמין והשני נקרא סובב כל עלמין וההארה של‬ ‫ובענין התשובה מצינו הרבה בספרי הנביאים‬ ‫סובב כל עלמין היא אור גדול ביותר שמאיר רק‬ ‫ובין הדברים כתבו שעל ידי תשובה מורידים את‬ ‫בעולם הזה ולא בעולם העליון‪ ,‬ואור התשובה‬ ‫הבגדים הצואים ולובשים בגדים מאירים וכן כתבו‬ ‫מגיעה מהאור הסובב כל עלמין ולכן יכולים לחזור‬ ‫שהנשמה מהפכת עבירות שהם אדומים כשני‬ ‫בתשובה רק בעולם הזה‪.‬‬ ‫והופכם ללבן כשלג וכל זה ברגע אחד של הרהור‬ ‫נמצא שבעולם הזה מאיר אל האדם אור יותר‬ ‫בתשובה והאדם מתהפך מאדם מלוכלך בעבירות‬ ‫גדול מהעולם העליון ובכם זה האור יכול לחזור‬ ‫ליהודי קדוש ומאיר ביותר‪.‬‬ ‫בתשובה ורק בזה העולם יש חידוש זה של תשובה‬ ‫והנה חידוש זה של לכלוך שיכולים להוריד‬ ‫בגלל שמאיר האור של סובב כל עלמין ונשמת‬ ‫מוצאים אנו בגשמיות שאפילו אם התלכלך‬ ‫האדם בעולם הבא אין לו אור זה ואינו יכול עוד‬ ‫בלכלוך עמוק איזה בגד מ"מ אפשר להביא אומן‬ ‫לשוב בתשובה‪ ,‬והנה כמה צריך האדם לרקוד‬ ‫שינקה זאת וינקה הבגד וזאת אנו אומרים גם אצל‬ ‫משמחה שיש לו אור גדול זה וייכול לשוב‬ ‫התשובה שהשי"ת ברא אופן מיוחד שבו מתנקה‬ ‫בתשובה וליהפך מרשע לצדיק ואפילו עושה‬ ‫האדם מהכתמים שהעבירות עשו בנשמתו ומצינו‬ ‫עבירות ונהפך לרשע מ"מ כששב בתשובה נהפך‬ ‫בשם הבעל התניא חידוש נוסף שעל ידי התשובה‬ ‫לצדיק‪.‬‬ ‫נשלמות כל המצוות שהאדם היה צריך לעשות‬ ‫ע"י תשובה חוזר האדם למצב שלפני‬ ‫ולא עשה ולכל אדם הרי חסרים מצוות רבות כמו‬ ‫בריאת העולם‬ ‫ו ___________________________________________________________________________________________ אור התורה והחסידות‬ ‫כל הימים שחיסרו בהם בתורה ועבודה‪.‬‬ ‫לימוד התורה או שאר מצוות שלא עשה או עשה‬ ‫בלי כוונה ולא יצא ידי חובתו ומכל אלו הדברים‬ ‫ובנוסף לזה יש חידוש על גבי חידוש בענין‬ ‫נמצא שנחסר בשביל הנשמה חיות ודברים‬ ‫התשובה על דרך דברי הגמרא שאם עשה אדם‬ ‫המחיים אותה שהרי כל מצוה ומצוה היא חיות‬ ‫תשובה מאהבה זדונות נעשים לו כזכויות וזהו‬ ‫נפרדת אל הנשמה וכשאין האדם מקיים מצוות‬ ‫כשהאדם עושה תשובה על ידי תורה ומצוות‬ ‫נחסר הנשמה אותה חיות‪.‬‬ ‫ומגלה את אהבתו שהיתה מוסתרת עד עתה‬ ‫ומתקרב אל בוראו ומבכה ואומר שבאהבה‬ ‫מוסתרת זו היה צריך ללמוד הרבה ולהרבות‬ ‫על ידי התשובה מחזירים את אורות‬ ‫במצוות ועשה עבירות ולא שמר עצמו מהם נמצא‬ ‫המצוות‬ ‫ע"י שמעלה האדם אהבה זו בליבו נעשים לו כל‬ ‫ועל זה אומר הבעל התניא שענין התשובה‬ ‫חטאיו שעשה לזכיות ומצוות‪.‬‬ ‫גדולה מאד עד כדי שכשעושה האדם תשובה‬ ‫מוריד על ידי כך את כל האורות שהיה מקבל‬ ‫האור של התשובה במשנת החתם סופר‬ ‫נשמתו מהמצוות ממש כמו שעשה המצוות‬ ‫ובהחתם סופר מצינו שמביא בזה שאפילו אכל‬ ‫בפועל ולא רק שהתשובה מנקה ומוחקת את‬ ‫אדם נבילה ואח"כ שב בתשובה נחשב לו הדבר‬ ‫העוונות אלא גם מוסיפה אל האדם את כל‬ ‫כאילו אכל קדשים בירושלים וכן מביא החת"ס‬ ‫המצוות שנחסרו ממנו מחמת שלא עשהם ומקבל‬ ‫בפרשת כי תצא בענין בן האהובה ובן השנואה‬ ‫את האורות של מצוות אלו ואפילו שלא עשהם‬ ‫ומבאר שם שהאהובה עולה על היצר טוב‬ ‫בפועל נמצא שהתשובה מחזירה את כל המצוות‬ ‫והשנואה עולה על היצר הרע וכשהאדם יבוא אל‬ ‫שלא עשה‪.‬‬ ‫העולם העליון לא ירצו לתת לו חלק ונחלה בגן‬ ‫עדן מחמת חטאיו ופשעיו שהחטיאו השנואה‬ ‫ויש בענין התשובה עוד חידוש נוסף והיא על‬ ‫והיא היצר הרע ועצתו היא על דרך הפסוק 'את בן‬ ‫דרך הפסוק 'ואברהם זקן בא בימים' שאברהם בא‬ ‫השנואה יכיר לתת לו פי שניים' שיכיר וידע‬ ‫אל עולם הבא עם ימים מלאים בתורה ועבודה וזה‬ ‫שצריך לעשות עם השנואה והיא היצר הרע פי‬ ‫עבודת כל אחד שצריך למלאות את ימיו בתורה‬ ‫שניים וזהו ע"י שיעשה תשובה מאהבה ואז יהיה‬ ‫ועבודה וצדיקים רמזו בזה הפסוק 'כי איך העלה‬ ‫לו שניים אחת שנחשב שלא עשה עבירה והשנית‬ ‫אל אבי והנער איננו איתי' שאיך יכול אדם לעלות‬ ‫שנעשית לו מצווה מזה נמצא שאם יעשה האדם‬ ‫אל אביו שבשמים אחר מותו ואין איתו את ימי‬ ‫תשובה מאהבה בזה העולם יזכה בעולם הבא‬ ‫הנערות שלו והתשובה מועילה גם לזה שעל ידי‬ ‫שלא יקבל ח"ו כמי שעשה עבירה ובנוסף לכך‬ ‫תשובה יכולים למלאות את הימים החסרים כמו‬ ‫יקבל כמי שעשה מצוה‪.‬‬ ‫שפירשו רבותינו מבעלזא על הפסוק 'ובימי‬ ‫אקרא' שעל ידי התשובה יכולים לקרות את‬ ‫ועוד כתב החת"ס שצדיק שכל ימיו הם‬ ‫הימים שיחזרו‪ ,‬נמצא על ידי תשובה ממלאים את‬ ‫ז‬ ‫___________________________________________ _____________________________ ______________________________‬ ‫פרשת נצבים וילך‬ ‫יקבלו את תשובתו‪ ,‬וזהו חידוש עצום ונפלא‬ ‫בשלימות נהיה אצלו התאחדות הקדושה עד שכל‬ ‫למתבונן בזה שהשי"ת קורא לאדם לשוב אליו‪.‬‬ ‫השנה נחשב לו יום אחד‪ ,‬כמו שכתוב באברהם‬ ‫אבינו 'בא בימים' ורשע ששב בתשובה מאהבה‬ ‫ובפרט בימים קדושים אלו יש את ענין זה של‬ ‫יכול לזכות למפרע בכל שנותיו שהיו בפירוד ח"ו‪,‬‬ ‫קריאה והתעוררות מן השמים לאיש הישראלי‬ ‫שיהפכו לימים כמו שנות צדיקים‪ ,‬וכן מסופר על‬ ‫'שובו בנים שובבים'‪ ,‬והימים האלו מיוסדים על‬ ‫הרה"ק מברדיטשוב שאמר לרשע גדול שהוא‬ ‫ענין זה‪ ,‬הנה הבה נתבונן כשאדם עשה אשמה כל‬ ‫מקנא בו קנאה גדולה שהוא עבר על הרבה‬ ‫שהו בחוקות המדינה‪ ,‬עליו להכין סנגורים רבים‬ ‫עבירות שהרי כשישוב בתשובה יתהפכו כולם‬ ‫וטובים וכולי האי ואולי שיצליח להוריד מעליו את‬ ‫לזכויות וע"ז קינא בו הרה"ק מברדיטשוב‬ ‫האשמה‪ ,‬אך אצל מלך מלכי המלכים אינו כן‪ ,‬ולא‬ ‫שהרשע כשישוב יהיה לו יותר מצוות ממנו‪.‬‬ ‫רק שמקבל את האדם בתשובה רק ברצון הלב‬ ‫הנה ישנו מכתב שכתב הרה"ק ר' איציקל‬ ‫הפשוט אלא שולח אליו בת קול ואומר לו שוב‬ ‫פשעווארסקער שכתב לאחד שכל התארים ששם‬ ‫אלי‪' ,‬שובו בנים שובבים'‪ ,‬וכן מצינו בפסוק 'עד יום‬ ‫הלה עליו במכתב כלשהו הם בבחינת לועג לרש‬ ‫מותו תחכה לו בתשובה אם ישוב מיד תקבלו'‪,‬‬ ‫ואין לו שום קשר אליהם ומוסיף שם 'אולי אזכה‬ ‫הקב"ה מחכה לרשע וחפץ בהצדקו וזהו חסד ע"ג‬ ‫לעשות תשובה מאהבה' ואז אהיה ראוי לתארים‬ ‫חסד ע"ג חסד ע"ג חסד וחידוש ע"ג חידוש ע"ג‬ ‫אלו‪ ,‬וענין זה נותן חיזוק גדול שאפילו אדם שהוא‬ ‫חידוש‪.‬‬ ‫מלא עוונות חטאים ופשעים כשיזכה לעשות‬ ‫וממילא הגם שתחילת התשובה הוא חרטה‪,‬‬ ‫תשובה מאהבה ע"י לימוד התורה שסגולתם לשוב‬ ‫שזה ענין של עגמ"נ‪ ,‬וכן שופר מרמז על חרדה‬ ‫על ידם מאהבה‪ ,‬ואז נהפך הכל אל הקדושה‪.‬‬ ‫ויראה‪ ,‬על דרך הפסוק 'אם יתקע וגו' והעם לא‬ ‫הרהורי תשובה שבאדם נשלחו לו משמים‬ ‫יחרדו'‪ ,‬אך כשמתבוננים על הענין הגדול של‬ ‫תשובה שהוא חידוש עצום וחסד נורא‪ ,‬שזה הענין‬ ‫הנה כתוב בגמרא 'כל יום בת קול יוצאת מהר‬ ‫של ימים אלו החל מחודש אלול ר"ה עשי"ת יוה"כ‪,‬‬ ‫חורב ואומרת שובו בנים שובבים ומבאר בזה‬ ‫צריך להיות בשמחה ע"כ‪ ,‬ובגמ' איתא שבע פעמים‬ ‫הבעש"ט הק' שאע"פ שאין שומעים הבת קול‬ ‫גדולה תשובה‪ ,‬וגדולה הוא חסד‪.‬‬ ‫באזניים‪ ,‬אך הבת קול בא לתוך האדם בפנימיות‬ ‫נפשו למח וללב‪ ,‬וכל הרהור תשובה הבא לאדם‪,‬‬ ‫תשובה מועילה רק לבני ישראל שהם בני‬ ‫הכל מכח אותה בת קול שאומרת אליו 'שובו בנים‬ ‫קל חי‬ ‫שובבים' וממילא אדם שקיבל הרהור תשובה‬ ‫ובמדרש מצינו על הפסוק 'ישא ה' פניו אליך'‬ ‫שידע שזה מאותה בת קול‪ ,‬ועוד מצינו שכתוב‬ ‫אליך ולא לאומות העולם‪ ,‬שתשובה מקבל הקב"ה‬ ‫בגמרא 'שובו בנים שובבים חוץ מאחר' ומבאר בזה‬ ‫רק מבני ישראל‪ ,‬ופירשו המפרשים שאפי' שראינו‬ ‫האוהב ישראל שזהו רמז משמים ששלחו לאחר‬ ‫בנינוה שלא העניש אותם מפני שחזרו בתשובה‪,‬‬ ‫שרק אותו אין מעוררין משמים‪ ,‬אך אם ישוב‬ ‫ח ___________________________________________________________________________________________ אור התורה והחסידות‬ ‫מגולה בריקודים ומחולות והקפות והשמחה הוא‬ ‫מ"מ לא נתרצה ה' אליהם ולא קיבלם בתשובה רק‬ ‫שמחה של תשובה על הזכיה של התשובה בר"ה‬ ‫הענישם ולא היה בהם הבחינה של 'ישא ה' פניו‬ ‫ויוהכ"פ לצאת ממדריגת רשע לעלות למדריגת‬ ‫אליך' כנ"ל‪ ,‬וכן מצינו בספה"ק בני יששכר שבו‬ ‫צדיק‪ ,‬וזהו מעבודות חודש אלול להתבונן לפני מי‬ ‫נזכר הרבה פעמים ענין זה שאב שמחל על כבודו‬ ‫אנו ניצבים בר"ה‪ ,‬לפני הרבש"ע שחפץ בתשובה‪,‬‬ ‫כבודו מחול‪ ,‬מלך שמחל על כבודו אין כבודו‬ ‫ולא זו בלבד שמחל לו על עוונותיו‪ ,‬אלא שיכול‬ ‫מחול‪ ,‬שרק לבנ"י השי"ת הוא אב‪ ,‬אך לאומות‬ ‫להתהפך מרשע לצדיק‪.‬‬ ‫העולם הוא בבחינת מלך שאין כבודו מחול ורק‬ ‫בנ"י זוכים לענין זה שלא רק שאינם מקבלים‬ ‫המורם מכל האמור‬ ‫עונש אלא שנושא ה' פניו אליהם‪ ,‬והחוטא יכול‬ ‫עלינו לדעת שאין הקב"ה בא בטרוניא עם‬ ‫לחזור למדריגת צדיק‪.‬‬ ‫בריותיו‪ ,‬וכל בן ישראל בכל מצב יכול לשוב אל‬ ‫השי"ת בתשובה‪ ,‬אך צריך לדעת ששמחה הוא‬ ‫עיקר עבודתינו בר"ה הוא לשמוח ביום‬ ‫חגינו בתשובה‬ ‫הדבר הראשון ובלא שמחה א"א להגיע לכלום‪,‬‬ ‫ואפי' שר"ה הוא יום הדין והמשפט‪ ,‬מ"מ עלינו‬ ‫ועם שמחה יכול לבוא לכל המדריגות וכשאנו‬ ‫לקבל את ר"ה בהתחזקות ובשמחה ובתקוה‬ ‫מכינים את עצמינו בחודש אלול בתשובה‬ ‫גדולה‪ ,‬בבחינת 'אתם ניצבים היום' שהוא זמן‬ ‫והתקרבות אל השי"ת מתוך שמחה והתבוננות על‬ ‫המיוחד לתשובה‪ ,‬והקב"ה מצפה לנו‪ ,‬ומאיר לבנ"י‬ ‫החסד הגדול והחידוש הנפלא שעושה השי"ת‬ ‫את פניו לשוב בתשובה‪ ,‬וצריך להיות בבחינת‬ ‫איתנו לקבל אותנו בתשובה להפוך עבירות‬ ‫בכסא ליום חגינו‪ ,‬כמו שהזכרנו בתחילת השיחה‬ ‫ופשעים למצוות וזכויות זהו דבר נורא‪ ,‬וכמה‬ ‫שבפנימיות וכיסוי הוא יום חג ושמחה לשוב אל‬ ‫שיותר פשע וחטא האדם יש לו לשמוח יותר‬ ‫הקב"ה מנקודה של רשע לצדיק גמור‪ ,‬ו'במקום‬ ‫משום שאם יחזור בתשובה יזכה שכל החטאים‬ ‫שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים‬ ‫והפשעים שעשה יהפכו למצוות ומעשים טובים‬ ‫יכולים לעמוד'‪ ,‬ובשמיני עצרת ושמח"ת השמחה‬ ‫ועיקר ההכנה אל יום ראש השנה הוא לשוב‬ ‫הזאת באתגליא‬ ‫בתשובה מאהבה מתוך שמחה וכן התבוננות‬ ‫שראש השנה בפנימיותו הוא יום של חג וצריך‬ ‫ואז שמחים אם התורה ונותן התורה בשמחה‬ ‫לדעת ולהאמין שכל אחד יכול לחזור בתשובה‪.‬‬ ‫יעזור השי"ת שנזכה כולנו ביחד עם כל בני ישראל לשוב אל השי"ת בתשובה שלימה מתוך שמחה ואהבה‬ ‫ועל ידי התשובה נזכה אל הגאולה השלימה ככתוב ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב וגו' במהרה בימינו‬ ‫אמן‪.‬‬ ‫ט‬ ‫___________________________________________ _____________________________ ______________________________‬ ‫פרשת נצבים וילך‬ ‫אור התורה‬ ‫נמסר יום ד' כי תצא ו' אלול תשפ"ו לפ"ק בהיכל הישיבה‬ ‫בגדר מצות תקיעת שופר‬ ‫גזל‪ ,‬כדמבאר במגיד משנה התם וז"ל‪ :‬דלפי‬ ‫חקירה במצוות שופר אי בתקיעה או‬ ‫שמצות שופר אינה אלא השמיעה‪ ,‬והשמיעה בלא‬ ‫בשמיעה‪.‬‬ ‫הנה עומדים אנו לפני הימים הק' דראש השנה‬ ‫הגעה היא ובלא הגבהה מן השומע‪ ,‬אע"פ‬ ‫אשר נצטוינו בתקיעת שופר בהם‪ ,‬ויש בזה נושא‬ ‫שהתוקע נגע בו מ"מ אין השומע נוגע כלל‪ ,‬אלא‬ ‫יפה מאוד אשר מקורו בגמ' ודנו בו הפוסקים‪,‬‬ ‫ששומע הקול היוצא‪ ,‬ואין בקול דין גזל‪ ,‬ולפיכך גם‬ ‫בגדר מצוות תקיעת שופר‪ ,‬אם קיום המצוה היא‬ ‫התוקע יצא בו עכ"ל‪ ,‬וחזי' מעיקר דברי הרמב"ם‬ ‫בתקיעה או בשמיעת התקיעה‪ ,‬ויש בזה ראיות מן‬ ‫דעיקר המצוה הוא בשמיעה (ועי' בשו"ע סי' תקפ"ו‬ ‫הגמ' לכאן ולכאן וכדיתבאר בס"ד‪.‬‬ ‫סעיף ב' בדין שופר הגזול שיוצא ד"ח עיי"ש)‪.‬‬ ‫דעת הראשונים שהוא בשמיעה‪.‬‬ ‫בשו"ת הרמב"ם (סי' קל"ה) האריך להוכיח דעיקר‬ ‫בגמ' דר"ה (כז‪ ):‬אמרי'‪ :‬התוקע לתוך הבור או‬ ‫המצוה הוא בשמיעת התקיעה‪ ,‬דבגמ' אמרי'‬ ‫לתוך הדות או לתוך הפיטס אם קול שופר שמע‬ ‫שאפשר לצאת יד"ח מצוות שופר אף ע"י שמיעה‪,‬‬ ‫יצא ואם קול הברה שמע לא יצא‪ ,‬וברא"ש (שם פ"ד‬ ‫ואי עיקר המצוה הוא בתקיעה היה צריך שכאו"א‬ ‫סו"ס י') כתב בשם הבה"ג דמהלכה זו זכינו לדון‬ ‫יתקע בעצמו‪ ,‬כשם שחייב כאו"א לישב בסוכה‬ ‫במצוה זו שעיקר המצוה היא השמיעה‪ ,‬דאי נימא‬ ‫וליטול לולב בעצמו‪ ,‬ואלא מוכח דעיקר המצוה‬ ‫שעיקר המצוה הוא התקיעה יל"ע בהא דשמע קול‬ ‫הוא בשמיעה‪.‬‬ ‫הברה לא יצא יד"ח דבשלמא השומעים לא יצאו‬ ‫נמצא לנו דעת הרא"ש והרמב"ם דעיקר המצוה‬ ‫יד"ח משום שכלל לא שמעו אך התוקע גופיה הרי‬ ‫הוא שמיעת קול השופר‪.‬‬ ‫יצא יד"ח‪ ,‬ואלא מוכח שעיקר המצוה הוא‬ ‫השמיעה ומה"ט אף התוקע גופיה לא יצא יד"ח‬ ‫דעת הראשונים שהוא בתקיעה‪.‬‬ ‫אך יש להקשות על דעה זו‪ ,‬דהרי מבואר בגמ'‬ ‫מה"ט כיון דשמע קול הברה ולא קול שופר ולכן‬ ‫(ר"ה כט‪ ).‬דחש"ו שתקעו א"א לצאת יד"ח בשמיעת‬ ‫כתב שם שנוסח הברכה הוא 'לשמוע קול שופר'‪.‬‬ ‫תקיעתם‪ ,‬וכ"מ התם דנשים אין מוציאות יד"ח‪,‬‬ ‫וברמב"ם (ריש הלכות תקיעת שופר) נקט דהאי‬ ‫ויל"ע בזה דהרי אי נימא שעיקר המצוה הוא‬ ‫לישנא‪ :‬מצות עשה לשמוע תרועת השופר וגו'‪,‬‬ ‫תקיעה ניחא שפיר הא דא"א לנשום וחש"ו‬ ‫ולאחמ"כ (פ"א ה"ג) כתב שאכן בד"כ א"א לצאת יד"ח‬ ‫להוציא יד"ח דהרי אינם בר חיובא‪ ,‬אך אי עיקר‬ ‫במצוה הבאה בעבירה כדמתני' בסוכה (ריש פ"ג)‬ ‫המצוה הוא השמיעה אמאי א"א לצאת יד"ח‬ ‫שא"א לצאת יד"ח בלולב הגזול‪ ,‬מ"מ כתב בזה"ל‪:‬‬ ‫משמיעת תקיעה זו‪ ,‬והרי אי"ז שהתוקע מוצאו‬ ‫שופר הגזול שתקע בו יצא‪ ,‬שאין המצוה אלא‬ ‫יד"ח אלא הוא עצמו יוצא יד"ח וליכא שום‬ ‫בשמיעת הקול‪ ,‬אע"פ שלא נגע בו ולא הגביהו‬ ‫גריעותא אלא הוא קיום המצוה כתיקונה‪,‬‬ ‫השומע‪ ,‬ואין בקול דין גזל ע"כ ובשמיעה ליכא דיין‬ ‫י ___________________________________________________________________________________________ אור התורה והחסידות‬ ‫בשו"ת צמח צדקא (בחי' למס' ר"ה כ"ט) וכן דעת‬ ‫ובפשטות הוא סתירה בין ג' המשניות‪ ,‬דממתני'‬ ‫הרמב"ן (בפסחים שם) [שלא תי' כהריטב"א] הוא כהר"ן‪.‬‬ ‫שלמדנו בתחילה דשמע לבור או דנת ושמע קול‬ ‫הברה לא יצא יד"ח חזי' דעיקר המצוה הוא‬ ‫חידוש הכפו"ת דיש ב' חלקים‪.‬‬ ‫אכן חידש הכפות תמריםב (ר"ה כט‪ ).‬דישנן ב'‬ ‫בשמיעה‪ ,‬וממתני' דנשים וחש"ו אין מוציאים יד"ח‬ ‫חלקים בקיום המצוה‪ ,‬דהמצוה הוא הן בתקיעה‬ ‫חזי' דעיקר המצוה הוא בתקיעה‪.‬‬ ‫וען בשמיעה‪ ,‬ולכן כשיצאו מתקיעת חש"ו או של‬ ‫ובאמת יש ראשונים דס"ל בשונה מדעת‬ ‫נשים אה"נ דחלק השמיעה יצאו יד"ח מעצמם‬ ‫הרא"ש והרמב"ם‪ ,‬דהרא"ש (שם) מביא משמיה‬ ‫ואינם צריכים לצאת יד"ח מהם‪ ,‬מ"מ התקיעה‬ ‫דר"ת שנוסח הברכה הוא "לתקוע קול שופר"‪,‬‬ ‫שבמצוה אינו מקיים אלא ע"י שיוצא יד"ח‬ ‫דעשייתה היא גמר מצוותה‪ ,‬והיינו דס"ל לר"ת‬ ‫מהתוקע ולכך אינו יוצא יד"ח כששומע התקיעה‬ ‫דהמצוה מתקיימת בעצם התקיעה‪ ,‬ולכאו' יראה‬ ‫מתוקע שאינו בר חיובא‪.‬‬ ‫כן נמי מדברי הר"ן (פסחים ז') שהקשה דלמה‬ ‫ועפי"ז מצדד התם לחדש דהשתא דאתינן‬ ‫במקרא מגילה מברכין בלשון "על מקרא מגילה"‪,‬‬ ‫להכריע דאיכא ב' חלקים במצות שופר‪ ,‬שוב יתכן‬ ‫שזהו מפני שיכולה הקריאה להתקיים ע"י אחר‪,‬‬ ‫דאפשר לצאת יד"ח כל חלק בנפרד‪ ,‬דהיינו דהיכא‬ ‫ובשופר תקנו הברכה בל' "לשמוע קול שופר" לפי‬ ‫ששמע קול שופר מחש"ו שבזה יצא יד"ח חלק‬ ‫שא"א להתקיים ע"י שליח‪ ,‬דאפשר ונעבד איפכא‪,‬‬ ‫השמיעה בשופי והחיסרון הוא רק דלא יצא יד"ח‬ ‫שתהא ברכת מגילה על השמיעה ובלמ"ד וברכת‬ ‫חלק התקיעה‪ ,‬ולאחמ"כ תקע לתוך הבור ושמע‬ ‫שופר תהא על התקיעה וב' על'‪.‬‬ ‫רק קול הברה ולא קול שופר‪ ,‬שבזה יצא יד"ח חלק‬ ‫והנה בריטב"א (ר"ה ל"ד ד"ה כתב) הקשה נמי כה"ג‬ ‫התקיעה ורק לא יצא יד"ח חלק השמיעה‪ ,‬מ"מ‬ ‫ומבאר בזה"ל‪ :‬דהכא שמיעת השופר היא עיקר‬ ‫בכה"ג יצא יד"ח מצות תקיעת שופר ע"י‬ ‫המצווה‪ ,‬וכוונת התורה כדי שיעור אדם לחזור‬ ‫הצטרפות ב' חלקי המצוה‪ ,‬דהמצוה הוא לתקוע‬ ‫בתשובה‪ ,‬וגם שיכוון לרצות למידת הדין ביום הזה‪,‬‬ ‫קול שופר ולשמוע זאת ולא שייך לחלק ביניהם‪,‬‬ ‫ואילו תקע ולא שמע לא יצא‪ ,‬ולפיכך תקנו הנוסח‬ ‫ובפרט דכבר למדנו דברי הרמב"ם שיכול לצאת‬ ‫בשמיעה‪ ,‬וכיוון שהשמיעה א"א לה ע"י אחרים‬ ‫יד"ח בשופר גזול משום שבשמיעת קול ליכא‬ ‫היא בלמ"ד‪ ,‬כיון שהוא עובר לעשייתה וכו'‪ ,‬ע"כ‬ ‫חסרון דמצוה הבאה בעבירה‪ ,‬וה"נ דרק ע"י‬ ‫מבואר מדבריו אלו של הריטב"א דס"ל כדעת‬ ‫השמיעת קול שופר יצא יד"ח מצוות שופר ואע"פ‬ ‫הרא"ש והרמב"ם שעיקר המצוה הוא בשמיעה‪,‬‬ ‫שעדיין לא יצא חלק התקיעה‪ ,‬וע"כ נשאר בצ"ע‪.‬‬ ‫אכן מדברי הר"ן שאינו מתרץ כן יראה דהמצוה‬ ‫עיקרה הוא בשמיעה וצריך קול דמצוה‬ ‫מתקיימת ע"י התקיעה‪ ,‬ולכן הקשה דלמה לא‬ ‫ונודע בעולם התורה שאכן המצוה הוא‬ ‫נברך על התקיעה שהוא עיקר המצוה‪ ,‬וכ"כ‬ ‫א להרה"ק הצ"צ מליבאוויטש‪ ,‬וא"ז שו"ת צמח צדק הראשון לא' מהראשונים‪.‬‬ ‫ב לרבי משה בן חביב והוא מראשוני האחרונים‪ ,‬ןיש על ספרו הערות מהגה"ק רעק"א‪.‬‬ ‫יא‬ ‫___________________________________________ _____________________________ ______________________________‬ ‫פרשת נצבים וילך‬ ‫הוי קול בעלמא‪ ,‬קול שופר שנתקע ע"י חצי‬ ‫בשמיעה אך התנאי בזה הוא שצריך שיהא קול‬ ‫העבדות שאינו מחויב במצוה וע"כ לא חשיב‬ ‫שופר דמצוה‪ ,‬וע"כ א"א לצאת יד"ח בשמיעת קול‬ ‫שמיעת קול שופר דמצווה מבר חיובא וע"כ לא‬ ‫שופר מתקיעת חש"ו שפטורים ממצוות‪ ,‬דבכה"ג‬ ‫יצא יד"ח‪.‬‬ ‫אי"ז אלא קול בעלמא ולא קול שופר דמצוה‪.‬‬ ‫אמנם עדיין יל"ע בזה דבבית יוסף (הל' מגילה סי'‬ ‫חידוש היד המלך‬ ‫והנה יש חידוש מעניין מהיד המלך (הל' שופר פ"ב‬ ‫תרפ"ט ס"ב) העתיק גמ' זו לגבי מקרא מגילה‪ ,‬דחציו‬ ‫ה"ג) שהנה ידוע הכלל שאע"פ שנשים פטורות‬ ‫עבד וחציו בן חורין אינו קורא מגילה בעצמו‪,‬‬ ‫ממצוות עשה שהזמן גרמא‪ ,‬אפי' הכי יכולות‬ ‫ויוצא יד"ח רק ע"י שמיעה מאחר‪ ,‬ולעיל נתבאר‬ ‫לקיים מצוה ולברך עליה דסומכות רשות‪-,‬‬ ‫שזהו חסרון רק בתקיעת שופר ולא בשאר מצוות‬ ‫וכשיטת ר"ת‪ ,‬ואף בשופר יכולות לקיים המצוה‬ ‫והאיך אמרו הבי' לגבי מקרא מגילה‪ ,‬ואכן האבנ"ז‬ ‫ולברך עליה אף שהוא מ"ע שהזמן גרמא‪ ,‬אך‬ ‫נשאר בצ"ע‪ ,‬ומבאר בזה החזו"א שבמצות מקרא‬ ‫מבאר דיכולות לצאת יד"ח רק ע"י שמיעה מבר‬ ‫מגילה בעינן קריאה מתוך הכתב וע"מ לקרוא‬ ‫חיובא וא"א להן לצאת יד"ח ע"י שתוקעות לבדן‬ ‫צריך לחלק ראיית הכתב‪ ,‬נמצא שכמו שבשופר‬ ‫אלא יש להן לשמוע התקיעה מבר חיובא‪ ,‬וזהו‬ ‫יש ב' חלקים‪ ,‬התקיעה והשמיעה‪ ,‬ואעפי"כ בעי'‬ ‫משום כמשנ"ת לעיל דלמצות שופר בעי' שמיעת‬ ‫לשמוע תקיעה מבר חיובא שלם וכנש‪ ,‬אזי הכי נמי‬ ‫קול שופר דמצוה ולא סתם קול בעלמא‪.‬‬ ‫במקרא מגילה יש ב' חלקים ‪ -‬הראיה והקריאה‬ ‫ויש לצאת יד"ח ב' החלקים מבר חיובא שלם‪.‬‬ ‫והנה בגמ' (ר"ה כט‪ ).‬אמרי' דחציו עבד וחציו בן‬ ‫חורין אינו יכול לתקוע לעצמו דחצי הבן חורין‬ ‫אך בסוד אינו בטוח בחידוש זה ומסתפק דהיכא‬ ‫שבו שומע מחצי העבדות שבו ואינו יוצא יד"ח‪,‬‬ ‫דראה הכתב בעודו עבד וקרא הקריאה כשכבר בן‬ ‫ולכאו' מסברא צ"ע‪ ,‬דהרי חציו שמחויב במצוות‬ ‫חורין שפשוט דאינו מעכב דהרי אין הלכות‬ ‫הרי קיים את המצוה‪ ,‬ומה בכך שיש לו גם חצי‬ ‫נפרדות לראיה ולקריאה‪ ,‬ואף שאפשר לומר כנ"ל‬ ‫עבדות והרי חציו זה חידוש האבנ"ז בחצי עבד חצי‬ ‫אך במידת האמת אי"ז נכון כ"כ‪.‬‬ ‫ב"ח כלל אינו מחויב‪ ,‬ואלא חידש בזה האבני נזר‪,‬‬ ‫(או"ח סי' תמ"ב ועי' ישועות יעקב סי' תקפ"ה סק"א ש"כ כה"ג)‬ ‫ובשו"ת חסד לאברהם מבאר שבמקרא מגילה‬ ‫דאה"נ דקיום המצוה היא בשמיעה גרידא‪ ,‬אך מ"מ‬ ‫המצוה היא בשמיעה וכבמצוות שופר ודהכי ס"ל‬ ‫צריך לשמוע התקיעה מתוקע שהוא בר חיובא‪,‬‬ ‫להב"י‪.‬‬ ‫דהתוה"ק ציוותה לשמוע קול שופר דמצוה וכנ"ל‪,‬‬ ‫בשיעור הקודם למדנו שיש ב' מהלכים בגדר‬ ‫ולפי"ז יובן שפיר דחציו עבד וחציו בן חורין אף‬ ‫מצוות תקיעת שופר‪ ,‬די''א ( ר"ת הרמב''ם והרא''ש)‬ ‫שבכל המצוות יוצא יד"ח כראוי‪ ,‬אך בהלכות שופר‬ ‫דעיקר המצוה הוא בשמיעה‪ ,‬וי''א(רמב"ן ר"ן) דעיקר‬ ‫יש דין חדש ופרטי דכיון דבעי' שמיעת קול שופר‬ ‫המצוה הוא בשמיעה‪ ,‬ולמדנו חידושו של הכפות‬ ‫דמצוה א"כ נמצא דחציו בן חורין שמע‪ ,‬וכמו‬ ‫תמרים שיש ב' חלקים בהמצוה התקיעה‬ ‫שפשוט שא"א לצאת יד"ח שופר מתקיעת שופר‬ ‫ע"י בלון גז כ" א"א לצאת יד"ח מחש"ו‪ ,‬דגרנייהו‬ ‫יב ___________________________________________________________________________________________ אור התורה והחסידות‬ ‫עשה פעולה למעשה כדי שיהא לו ס"ת‪ ,‬מה שאין‬ ‫והשמיעה‪ ,‬ומכ"מ עיקר המצוה הוא השמיעה אך‬ ‫כן אי קיבל מאביו ס"ת בירושה מבואר במס'‬ ‫התנאי לכך כביאורי האחרונים (ישועות יעקב‪ ,‬שפ''א‪,‬‬ ‫סנהדרין (דף כא‪ ):‬דאינו מקיים המצוה ‪ -‬וכן הוא‬ ‫חזו"א) שצריך עכ''פ שמיעת קול שופר דמצוה‪.‬‬ ‫לדידן דאה"נ דתכלית המצוה היא השמיעה‪ ,‬מכ"מ‬ ‫א‪ .‬קושיא על הראשונים דבעינן "שמיעה"‬ ‫צריך שיפעל זאת במעשה ויתקע בפועל ורק כך‬ ‫מהא דצריך כונת התוקע‬ ‫יצא יד"ח בשומעו התקיעה‪ ,‬והשתא דאתינן להכי‬ ‫אמנם עדיין יש להקשות על השיטות דהמצווה‬ ‫מבואר שפיר אמאי צריכים שיצא יד"ח מהתוקע‬ ‫הוא השמיעה‪ ,‬דהרי מצינו בגמ' (ר"ה דף כט‪" ).‬איכוון‬ ‫ואינו די במה ששומע התקיעה ‪ -‬דאה"נ דחלק‬ ‫ותקע" ודהיינו דצריך כוונת המוציא והיוצא‬ ‫השמיעה יצא מעצמו אמנם את הפעולה‬ ‫בשעת התקיעה‪ ,‬ולכאורה אם המצווה היא‬ ‫שמצריכים לעשות כדי שיצא זו הרי אין לו ‪-‬‬ ‫השמיעה‪ ,‬אם כן אמאי צריך לכוונת המוציא ‪ -‬הרי‬ ‫ולחלק זו צריך להיזקק לצאת מהתוקע ע"י‬ ‫אינו יוצא יד"ח ע"י האחר ‪ -‬אלא ע"י שמיעתו‬ ‫שליחותד ולכך צריך שיכוונו להוציא בפעולה זו‪,‬‬ ‫בעצמו‪ ,‬והא דמצרכי' שיהא בר חיובא אינו רק כדי‬ ‫ובאמת לאחר הנחת יסוד זו מתורץ גם כן קושיא‬ ‫שיהא תקיעת שופר של מצווה ‪ -‬וצריך להבין‬ ‫הא' מהי החיסרון כששומע מחש"ו‪ ,‬דהרי השתא‬ ‫לענין מה נצרכים לצאת מהתוקע וע"ז מצריכים‬ ‫דמצרכי' שיפעל במעשה את השמיעה וצריך‬ ‫את כוונת המוציא והיוצא‪.‬‬ ‫לשליחות התוקע בשביל זו‪ ,‬מובן שפיר‬ ‫ב‪ .‬החזו"א והשפ"א רצו לתרץ ע"פ יסוד‬ ‫דכשהחש"ו תוקעים אינו חשיב "פעולה" דהרי‬ ‫הנ"ל‬ ‫ובחזו"א שם ובשפ"א שם תירצו דלפי היסוד‬ ‫כלל אינם בר חיובא במצוה זו ולכך צריך לשמוע‬ ‫הנ"ל דבעינן קול שופר של מצוה מיושב גם קושיא‬ ‫דוקא מבר חיובא‪.‬‬ ‫זו ‪ -‬דכדי שיחשב 'בשבילו' תקיעת מצוה צריכים‬ ‫ד‪ .‬לפי הנ"ל דצריך מעשה שליחות יוצא אף‬ ‫כוונה לשייכם לו ‪ -‬אמנם הוא אינו מובן כלל‪,‬‬ ‫אם בירך "לתקוע" בשופר‬ ‫ואומר האבנ"ז דלפי דבריו הנ"ל דלא סגי‬ ‫והדברים קשים להולמם וכן תמה בשו"ת בית‬ ‫בשמיעה לבד אלא צריך הוא עצמו לעשות פעולה‬ ‫שלמה ג(סימן י"ד)‪.‬‬ ‫לקיום המצוה ורק אז יוצא‪ ,‬א"כ מובן שפיר דברי‬ ‫ג‪ .‬יסודו של האבנ"ז דצריך "מעשה תקיעה"‬ ‫הפוסקים (מג"א) דאם בירך "לתקוע" בשופר‪ ,‬יצא‬ ‫והאבנ"ז בתשובה אחרת (סימן מ' וסימן תל"א)‬ ‫בדיעבד ולכאורה לראשונים הנ"ל‪ ,‬ולפי הנ"ל‪,‬‬ ‫מבאר עפי"מ שיסד כלל בקיום המצוות דאפילו‬ ‫ומסביר עפי"ז הא דנוהגים לכסות השופר בשעת‬ ‫מצוה דהעיקר הוא תכליתו מ"מ אינו יוצא אלא‬ ‫הברכה‪ ,‬דאם השופר היה מגולה היה מתאים יותר‬ ‫אם כן פועל זאת במעשה‪ ,‬ומביא ראיה לכך מהל'‬ ‫לברך "לתקוע"‪ ,‬וכיון דהשומעים צריכים לברך‬ ‫כתיבת ס"ת דאפילו דהמצווה היא בזה שיש לו‬ ‫"לשמוע" דהרי אצלם המצוה היא השמיעה‬ ‫ס"ת ברשותו ולא בכתיבתו‪ ,‬מ"מ יוצא יד"ח רק אם‬ ‫ג בשעתו היה מפורסם מאוד וכינוהו 'די חת"ס פון גאליציע'‪.‬‬ ‫יג‬ ‫___________________________________________ _____________________________ ______________________________‬ ‫פרשת נצבים וילך‬ ‫שכבר יצא יד"ח יכול להוציא אחרים יד"ח"‪ ,‬ומביא‬ ‫מכסים השופר בשעת הברכה כדי שלא יהיה בזיון‬ ‫השאג"א את דברי הבה"ג [השאג"א שונה את זה הרבה‬ ‫לשופר דלא מברכים על עצם התקיעה‪.‬‬ ‫פעמים] דיסוד זה הינו רק במצוות דרבנן אבל‬ ‫במצוות דאורייתא אם יצא אינו מוציא‪.‬‬ ‫ה‪ .‬אילם יכול לצאת מאחר המצוה אפי' אינו‬ ‫[אגב אורחא דיסודו של הבה"ג הנ"ל‪ ,‬יש אחד שאומר דזה‬ ‫ראוי לתקוע‬ ‫מדויק שם בדברי רש"י‪ ,‬דהגמ' אומרת מגילה‪ ,‬והלל‪ ,‬וכשהגמ'‬ ‫בסימן ו' לגבי הלכות קרי"ש מדבר השאג"א‬ ‫אומרת קידוש אומר רש"י "מקדש ישראל והזמנים" דזהו‬ ‫לגבי אילם האם יכול לצאת יד"ח בקרי"ש מהשני‬ ‫קידוש מדרבנן‪ ,‬ולא רצה רש"י לומר "מקדש השבת" דזהו‬ ‫ודן שם לגבי הכלל ד"כל שאינו ראוי לבילה בילה‬ ‫קידוש מדאורייתא והיינו דמדויק דרש"י גם למד כהבה"ג‬ ‫מעכבת בו"‪ ,‬האם אילם חשוב כמי שאינו ראוי‬ ‫ד"אעפ"י שיצא מוציא" היינו רק בדינים דרבנן אבל‬ ‫לבילה כיון דאינו יכול לדבר וא"כ לא יוכל לצאת‬ ‫בדאורייתא אינו יכול להוציא]‪.‬‬ ‫קרי"ש מדין שומע כעונה או לא‪.‬‬ ‫ומוכיח מתקיעת שופר דאה"נ שהמצוה היא‬ ‫ואומר השאג"א דלפי"ז בתקיעת שופר ביום א'‬ ‫השמיעה מ"מ צריך גם שיהיה תקיעה ומוכיח זה‬ ‫דר"ה דזהו מדאורייתא מי שיצא יד"ח לא יוכל‬ ‫מכמה גמרות עיי"ש וחלק התקיעה יוצא ע"י‬ ‫להוציא אחרים יד"ח עכת"ד‪.‬‬ ‫שומע כעונה [זה היה פשוט לשאג"א]‪.‬‬ ‫ואומרת הגמ' בר"ה דחצי עבד וחצי ב"ח אינו‬ ‫יוצא יד"ח מתקיעת עצמו ואפ"ה יוצא יד"ח‬ ‫וזהו לשיטתיה‪ ,‬דתקיעת שופר היא מדין שומע‬ ‫מתקיעת אחרים דאפילו שהוא אינו ראוי לתקוע‬ ‫כעונה ולכך מקשר הדין של "אעפ"י שיצא מוציא"‬ ‫יכול לצאת מאחרים בדין שומע כעונה‪.‬‬ ‫דנאמר בשומע כעונה לתקיעת שופר‪.‬‬ ‫ומוכיח דה"נ לענין אילם אפי' שהוא אינו ראוי‬ ‫לדבר מ"מ יכול לצאת מהשני בדין שומע כעונה‪,‬‬ ‫(מחמת עיכובים טכניים העתקנו חלק זה משיעור שנמסר‬ ‫מ"מ אנו לדרכינו למדנו דהשאג"א למד דיוצאים‬ ‫בעבר ע''י מורינו שליט''א אשר תוכנו דומה לשיעור האחרון‪.‬‬ ‫יד"ח בתקיעת שופר ע"י שומע כעונה‪.‬‬ ‫וע''ע בקובץ באר התורה והחסידות (ח''א עמ' כ''ט) ובתורת‬ ‫ו‪ .‬אע"פ שיצא מוציא הוא רק בדרבנן ולא‬ ‫הקניינים (ח''א עמ' קפ''ו‪ ,‬ר''צ‪ ,‬ח''ב עמ' ובעוד מקומות ברחבי‬ ‫בדאורייתא‪.‬‬ ‫הספר‪ ,‬עי''ש ותרווה נחת))‪.‬‬ ‫אלו הדברים שונה השאג"א גם בסי' י"ג בענין‬ ‫ולהיעב"ץ יצא יד"ח וכנ"ל‪.‬‬ ‫הגמ' בר"ה כ"ט דבשומע כעונה הכלל "דאעפ"י‬ ‫בעזהשי"ת יתקיים השבוע‬ ‫"שבת אחים"‬ ‫בראשות מורינו ראש הישיבה שליט"א‬ ‫מיד עם צאת כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א מהשולחן הטהור‬ ‫באולמי המקלטים‬ ‫מיועד גם לכלל תלמידי הישיבות ולאברכים‬ ‫ולכל מבקשי נועם זיו שבת קודש‬ ‫המארגנים‬