אור התורה והחסידות · Ohr Hatorah V'hachasidis — ניצבים וילך (2026-08-31)

בעזהשי"ת
קובץ
אור התורה
והחסידות
* שיעורי
הגה"ח רבי אהרן רובינפעלד שליט"א
ראש ישיבה דחסידי בעלזא עיה"ק ירושלים תובב"א
&
פרשת נצבים וילך
כג' אלול תשפ"ו לפ"ק
קובץ
אור התורה
וה חסידות
שנה ד' ◆ קובץ קס"ד
CD
השיעור נמסר ביום ד' פרשת כי תצא ו' אלול
תשפ"ו ,וביום ד' פרשת כי תבוא יג' אלול תשפ"ו,
וביום ד' נצו"י כ' אלול תשפ"ו לפ"ק,
EF
אור החסידות:
עמ' א' בענין האור הגדול של עבודת התשובה ........
אור התורה:
בגדר מצוות תקיעת שופר ...........................עמ' י'
ניתן להאזין לכל שיעורי ראה"י במספר
הישיר של קול הלשון073-3211-614 :
❏❏❏❏❏
לתרומות והערות ניתן לפנות אל הגבאים
בישיבה או בטל'053-3172-575 :
❏❏❏❏❏
ניתן לקבל את שיעורים והקובצים בדוא"ל ע"י
שליחת בקשה לדוא"לOrtv212@gmail.com:
יוצא לאור בס"ד ע"י:
להפצת שיעורי
הגה"ח רבי אהרן רובינפעלד שליט"א
ראש ישיבה דחסידי בעלזא פעיה"ק ירושת"ו
ניתן להשיג את קובץ אור התורה
והחסידות מלוקט משנים שעברו
בירושלים -בגבאים בישיבה
באשדוד-באידישע ספר
או במספר טלפון
052-76277-35
א ___________________________________________ __________________________________________________
פרשת נצבים וילך
אור החסידות
נמסר ביום ד' נצבים-וילך כ' אלול תשפ"ו לפ"ק בהיכל הישיבה
בענין האור הגדול של עבודת התשובה
המועד שיבוא כמו לפני ליל הסדר שכל איש יהודי בפרשת השבוע אנו קוראים בתורה את הפסוק
לפני חג הפסח מצפה ומשתוקק אל בוא החג וזהו "אתם נצבים היום לפני השם אלוקיכם וגו' כל איש
דבר פשוט משום שחג הפסח כולו אהבה ודביקות מישראל" ובספרים מבואר שהיום עולה על יום
בהשי"ת ואין שום קשר מעניין החג אל המצב שבו ראש השנה שביום זה צריך כל איש מישראל
האדם עומד בחטאיו ופשעיו שעשה ולכן להעמיד עצמו לפני הקב"ה בדרך של נצבים
משתוקק האדם מתי יגיע חג הפסח ,אבל אצל ובדרך כלל כשיש משפט לפני שופט או מלך בשר
ראש השנה לכאורה אינו כן והאמת היא שכמו ודם והאדם הבא אל המשפט יודע בליבו שהעוולה
שמחכים אל חג הפסח צריך לחכות אל יום ראש תלויה בו בא באין ברירה ואם היה יכול לא היה בא
השנה אמנם שביום ראש השנה נכתבים בספר בכלל ורק כי אין לו ברירה שהרי אם לא יבוא יהיה
וביום זה יושב הקב''ה על כסא דין וכל ענין היום יותר גרוע לכן בא.
לכאורה הוא מענין דין אעפ''כ צריך לחכות ליום הנה ביום ראש השנה לכאורה היינו באים בדרך
זה כמו אל חג הפסח. זה שאין לנו ברירה שהרי לב יודע מרת נפשו ומי
אפשר לו לומר שלא חטא עם כל זה צריך
ההכנה לר"ה בבחינת בכסה ליום חגינו
להתייצב כל אחד מישראל מגדול ועד קטן בדרך
ועיקר ההכנה הוא להכין המח והלב את הדעת
של נצב בחוזקה ובאומץ הלב ,ויש להבין למה
ואת ההרגשים וצריך להבין הענין של ראש השנה
אצל מלך בשר ודם מי שהאשמה תלויה בו יבוא
כדי שנגיע ליום זה ולבוא ביום זה בדרך של חוזק
בפחד אל המשפט ואצל מלך חי וקיים הקב''ה
כמו שכתבו תורה "אתם ניצבים היום וגו'' ,הנה
מצווה אותנו לבוא אל המשפט בחוזקה ובדרך של
הכלל הידוע בענין ראש השנה הוא על דרך
נצב.
הפסוק "תקעו בחודש שופר בכסא ליום חגינו כי
חוק וגו'' ושופר הוא ענין של חרדה כדכתיב חודש אלול -הכנה לימים הנוראים
'היתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו' ,ובפסוק הנ"ל והנה עיקר העבודה של חודש אלול לעשות
רמזו שאכן תקעו בחודש שופר אבל בכיסוי הכנה אל הימים הנוראים ראש השנה ויום
ובמסתרים יש בו ענין של יום חגינו ומסתתר בו הכיפורים ,וכן כל חג ומועד מצינו שיש בו ענין של
ענין של חג ,וחג הוא זמן של שמחה וששון ויום הכנה על דרך שלושים יום קודם החג שואלין
ראש השנה בהתגלות יש בו חרדה של השופר אבל ודורשין בהלכות החג ,אמנם אצל חגים והמועדים
בפנימיות יש בו חג ושמחה. של שאר ימות השנה נמצא שיחכו אנשים אל
ב ___________________________________________________________________________________________ אור התורה והחסידות
ודברי ירושלמי אלה מובאים בהרבה ספרים הנה לפני שבאים אל ימים אלו צריכים לבאר
להשמיענו שתשובה הוא ענין נפלא ומחודש עד כמה שאפשר את הענין של התשובה שהרי כל
מאוד ואינו מובן לא לנבואה ולא לחכמה ואפילו ענין ימים אלה הוא תשובה וצריך לבאר בזה,
לא לתורה ,ששאלו לחכמה ואין מענה בפיה ,אין משום שיש חילוק גדול אם מבין האדם מה האור
מה לעשות ,לנבואה ג"כ שאלו ,וענתה והנפש של תשובה ומה עומקה של תשובה ואם אינו מבין
החוטאת היא תמות ,שאלו לתורה וג"כ ,רק ע"י רק אומר שצריך לעשות תשובה כמי שאומר עד
קרבן שזה רק לשוגג ובזמן שביהמ"ק היה קיים, כאן עשינו עבירות ועשינו חיים ועכשיו חייבים
רק כששאלו להקב"ה רק הוא בעצמו אמר 'יעשה לעשות תשובה וכבר אי אפשר לעשות חיים ,שאין
תשובה ויתכפר לו'. מבין האדם בכלל את האור והעומק שיש בענין
תשובה אינה מחמת מצוות הבורא התשובה.
ועל פי תורה אין אפילו מצוה של תשובה החידוש והחסד הנפלא שבתשובה
ואפילו בפרשת נשא שמדברים מענין תשובה מכל הנה כל ענין התשובה הוא פלא גדול וחסד
מקום ע"פ המפרשים אינו מצות עשה של תשובה, עצום מהשי"ת ובגמרא יומא מצינו שבשבעה
אלא שמי שחטא ועושה תשובה יש לו מצות עשה דברים נתגדלה ענין התשובה ובספר תקנת
של ווידוי ,וכתב הישמח משה בדרושים על ראש השבים מהרבי צדוק מלובלין זי"ע עושה שם עסק
השנה ,הטעם שאין מצות עשה של תשובה ,כיון גדול משבעת מאמרים אלה ולעניינו גדולה
שאינו מובן בשכל התורה שע"פ התורה אין עצה משמעותה חסד ,ואנו מוצאים בגמרא הנ"ל
כזו של תשובה כנ"ל ,רק מצינו פרשה בתורה שאמרו בתשובה לשון גדולה ,והענין הוא
בפרשתינו ניצבים 'והיה כי יבוא עליך כל הדברים שהתשובה הוא דבר גדול שמגיע ומתפשט באופן
האלה וגו' ושבת עד ה' אלוקיך וגו' ושב ה"א את חזק מאוד כמו חסד שענינה היא התפשטות
שבותך' ,שהתורה מדברת על העתיד שיבוא זמן למרחוק.
שבני ישראל ישובו בתשובה ,וברמב"ם כתב שהוא
וידוע מה דאיתא בירושלמי שאלו לחכמה
הבטחה לישראל ,וגם בנביא מצינו שמדברים
חוטא מה ענשו ענתה חטאים וגו' ושאלו לנבואה
מענין תשובה בדרך מוסר ,ולא כמצוה.
חוטא מה ענשו ענתה הנפש החוטאת היא תמות
ועוד שכתב בתשובת בן יצחק שאפילו שכל ושאלו לתורה חוטא מה ענשו ענתה יביא קרבן
המצוות צריכין כוונה לקיים המצוה ,כדקיימא לן ויכפר ושאלו לפני הקב"ה חוטא מה ענשו ענה
מצוות צריכין כוונה ,מ"מ מצות תשובה א"צ כוונה יעשה תשובה ויכפר ומסיימת הגמרא מאמר זה
לקיים מצות תשובה ,משל לבן שפגע בכבוד אביו בדברי הפסוק הדא הוא דכתיב טוב וישר ה' על כן
וזלזל בו ולא שמע בקולו ,ואמר הבן לאב שמחמת יורה חטאים במשפט ומוסיפה הגמ' למה הוא טוב
צוויו הוא חוזר אליו כיון שכך ציוה עליו אביו ,זה מפני שהוא ישר ולמה הוא ישר מפני שהוא טוב
ג ___________________________________________ _____________________________ ______________________________
פרשת נצבים וילך
אלוקים כל הזמן ,הוא מרכבה לשכינה הק' ,ומהלך אינו תשובה אמיתית וכ"ז הוא משום שתשובה
בעולם הזה כמו בגן עדן ומקושר לתורה הק', הוא באופן נעלה יותר מסתם קיום מצות אבינו
מקושר למשה רבינו יהושע בן נון וכו' ,הוא שבשמים.
מקושר לנותן התורה הוא חטיבה אחת של אור
תשובה הוא ענין של התקרבות לבורא ,מרצון
ואלוקות.
והתלהבות פנימית לשוב אל אבינו שבשמים
ויש לו דעה בשמים ובגלל שהוא קדוש וטהור בבחינת 'אלכה ואשובה לי אל אישי הראשון כי
ותפילותיו נשמעות במרומים ובוקע רקיעים, טוב לי אז מעתה' משום שהוא רוצה לשוב אל
הקב"ה גוזר וצדיק מבטל צדיק גוזר והקב"ה הבורא ,ולא מחמת ציווי הבורא לשוב שמצוה יש
מקיים ,הרשע הוא ממש ההיפך הגמור ,מרוחק רק על ווידוי ,אבל תשובה עצמו אינו מחמת ציווי
מכל אור ובשאול תחתית בעולם הזה ,רשעים הבורא אלא רצון פשוט לשוב אל הבורא ,ותשובה
בחייהם קרויים מתים ,והוא מת בחייו עלי אדמות הוא חרטה על העבר וקבלה על העתיד ,ואינו
ומרכבה לקליפה לסטרא אחרא ולגיהנום ,כתבו בכלל המצוה של ווידוי.
חז"ל שאדם עושה עבירה מלפפתו ומוליכו ואכן תשובה הוא חידוש גדול ,ובבי"ד של מטה
לגיהנום כלומר ,שהעבירה עצמה הוא טומאה אין מועיל תשובה ,שאם יבואו עדים ויעידו בבי"ד
גדולה וקליפה ומרכבה לגיהנום. שהתרו בו ועבר על לאו שענשו מלקות לא יעזור
לו שום תשובה ,ואפילו יביא עדים שהתוודה ואמר
עד שדומה שאם ישאלך אדם מה החילוק בין
על חטא ,ואפילו יום הכיפורים אין מועיל לו
צדיק לרשע ,נוכל לענות לו שהחילוק הוא חילוק
להינצל מעונש מלקות ,רק תשובה הוא ענין פרטי
גדול יותר מבין אדם ובהמה ,שבין האדם לבהמה
שיש לרבש"ע עם האדם ,שמקבל את האדם
אין החילוק גדול כ"כ אבל צדיק ורשע אע"פ
בתשובה ויכול לשוב בתשובה אפילו לפני שקיבל
ששניהם נראים בחיצוניות באותה צורה ,יש
מלקות ,זה דבר שבין אדם ובין קונו ,וזה חסד
לשניהם אותם איברים ראש עינים וכדומה ,רמ"ח
הבורא שיכול לשוב בתשובה וזהו חידוש שאין
איברים ושס"ה גידים ,אבל הם שני עולמות,
כדוגמתו.
צדיקים במיתתם קרויים חיים ,ובעולם הזה הוא
כבר חי בעולם הבא ,ורשע הוא ההיפך הגמור שאדם שחטא יכול להפוך לצדיק
שהוא מת כבר בעולם הזה וכ"ש בעולם הבא
נבוא לתאר בהרחבה להבין שזה חידוש גדול,
הצדיק הוא מרכבה לקדושה לאור ולשמחה 'אור
שאם יבוא האדם וישאלך מה החילוק בין צדיק
זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה' ,והרשע הוא מקור
כמו הבעש"ט והמגיד וכדו' לרשע ואפיקורס
לעצבות מיתה שאול תחתית.
מחלל שבת שייגעץ ומנוול ,אין השאלה מובנת
וזה בפורמט גדול ,אבל יש גם את החילוק הזה כלל ,הבעש"ט הוא צדיק ,והשכינה שורה עליו
בפורמט קטן -האדם עצמו ,אדם שהוא אינו רשע תמיד ,אור אלוקי שורה עליו קרוב לבורא בקרבת
ד ___________________________________________________________________________________________ אור התורה והחסידות
שום תרופה ומזור ,ואפילו התורה עצמו אין לו ומחלל שבת ,והוא גם לא צדיק גדול ובוודאי לא
תשובה אלא קרבן לשוגג ,ומה אפשר לעשות עם הבעש"ט וכדו' ,ופעמים הוא נכשל בעבירה
חוטא זה ,ועל זה אמר הקב"ה שיש חידוש בזה ופעמים שהוא מתגבר ועושה מצוה ,ואדם כזה
והחוטא אם יעשה תשובה יתכפר לו וכשיתחרט צריך לדעת שיש החילוק הזה בו עצמו ,שכשהוא
על מעשיו ויקבל מכאן ולהבא ויתוודה בזה יעשה עושה מצוה הוא מתקרב לקדושה ונעשה מרכבה
תשובה ואפילו אם היה רשע גמור אם יקדש אשה להקב"ה מרכבה לאור וקדושה ,התקרבות
ע"מ שהוא צדיק גמור כבר חוששין לקידושין לרבש"ע ,ויפה שעה אחת של תורה ומעש"ט
שמא הרהר תשובה ונמצא שאדם רשע יכול בעולם הזה מכל חיי העולם הבא והוא בן עולם
להתהפך לצדיק גמור ולמציאות הפוכה לגמרי הבא בעולם הזה ,ובשעת שהוא לומד תורה
ושייגעץ ומנוול יכול בשעה קלה להפוך לצדיק ושמתפלל או עוסק במצוות ותיקון המידות וכדו'
גמור כמו הבעש"ט ותלמידיו. הוא שייך לעולם הצדיקים ,ובשעה שהוא מדבר
לשון הרע ועבירות אחרות מבזבז את הזמן ועובר
ובגמרא מצינו שרשע לא רק להפוך לצדיק רק
על דברים בטלים ואינו מקפיד על שמירת עיניים
עומד במעלה יותר מהצדיק 'במקום שבעלי
וכדו' אז הוא אינו בכלל כל הדברים האמורים
תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד'
לעיל אלא בהיפוך.
וזהו חידוש שהשכל האנושי אינו מבין איך יכול
שיקרה מהפיכה זו ,וזהו חידוש גדול ושייך מאד וממילא אדם שהוא פעם כך ופעם כך שעושה
למעשה. מצוות ומעשים טובים ומצד שני יש בידו עבירות
ג"כ ,אע"פ שעשה מצוות ומעשים טובים מ"מ
העבירות שבידו הם סם המוות לנשמה ,ואם
תשובה שייך רק בעוה"ז רשעים בחייהם קרויים מתים אזי הוא בבחינה
והנה אנו רואים בכל יהודי באשר הוא ואפילו מעין זה ,בחינת מיתה לנשמה ,הבה נתאר
היהודי הירוד ביותר לפני מיתתו רוצה לשוב בגשמיות אדם שאוכל סם המוות שאין לו רפואה
בתשובה ואפילו אצל בלעם מצינו שאמר תמות והאדם מתחרט מאוד שטעם מסם המוות הזה ,אין
נפשי מות ישרים וכל שכן כל יהודי רוצה לשוב החרטה מועלת לו כלום ואפילו אם יתחרט בכל
לפני מיתתו ומבקש שיאמרו איתו את מה לבבו ויקבל עליו מעתה אין מועיל לו כלום.
שאומרים וכל זאת למה ,משום שכל אחד יודע
ע"פ שכל אין תרופה לעוונות
שתשובה אינה מועילה למעלה בעולם העליון ורק
בעולם הזה עד סיום שנות חיי האדם מועילה ואכן שאלו לחכמה נפש החוטאת מה ענשה,
התשובה ,ואם לא עשה תשובה עד יום מיתתו ולא היה בידה להשיב שום תשובה ותרופה וגם לא
מגיעה נשמתו אל העולם העליון ומביאים את כל לנבואה וגם לא לחכמה ,אלא נפש החוטאת הוא
מה שעשה המעש"ט ואת המעשים הרעים והכל תמות כדוגמת סם המוות הגשמי ממש שאין לו
ה ___________________________________________ _____________________________ ______________________________
פרשת נצבים וילך
והנה כתוב בגמ' שהתשובה קדמה לבריאת עולה במשפט ויש למעלה דין וחשבון על כל דבר
העולם ,ותשובה באה ממקום של לפני הבריאה שעשה.
וזהו כמו שמצינו בפסוק 'בטרם הרים יולדו וגו'
ובביאור ענין זה למה בעולם העליון אי אפשר
ותאמר שובו בני אדם' והשי"ת ברא את התשובה
לשוב בתשובה ,שלכאורה דבר זה תמוה מאד למה
לפני שברא את העלם כי בתוך העולם אינו מובן
כשהנשמה מבקשת לשוב אין מניחים לה
כלל ענין התשובה וזהו חידש גדול ביותר וכבר
ובמחשבה ראשונה אנו אומרים שהדבר פשוט,
מצינו שהנבואה והתורה והחכמה לא הבינו אותה,
משל לרכבת שיש להשיג בה כמה וכמה דברים
ועל ידי תשובה מתרומם האדם למצב של לפני
וביניהם את התשובה וכשמת האדם בלא תשובה
העולם ובזה הופך ומוחק את כל עוונתיו כלא היו,
הפסיד את מה שהיה יכול להשיג שלאחר שירד
ושב אל בוראו ואין זה כמו סם המוות אל האדם
הרכבת כבר אינה כאן ,אבל בעומק יש בזה תשובה
החי שלאחר שלקח הסם אין מועיל מה שיעשה
מהבעל התניא ונביא את דבריו רק לשמוע שיש
אחריו ואפילו שבאמת העבירות הם סם המוות אל
דיבורים על זה ,ולא שאנו משיגים עמקות
הנשמה אבל עם דרכי התשובה של חרטה גמורה
הדברים ,וכותב הבעל התניא שיש שני הארות
וקבלה ווידוי האפשרות לכל אדם להוציא את כל
שמאירים באופנים שונים אחד נקרא ממלא כל
סם המוות שהיה בתוך נשמתו.
עלמין והשני נקרא סובב כל עלמין וההארה של
ובענין התשובה מצינו הרבה בספרי הנביאים סובב כל עלמין היא אור גדול ביותר שמאיר רק
ובין הדברים כתבו שעל ידי תשובה מורידים את בעולם הזה ולא בעולם העליון ,ואור התשובה
הבגדים הצואים ולובשים בגדים מאירים וכן כתבו מגיעה מהאור הסובב כל עלמין ולכן יכולים לחזור
שהנשמה מהפכת עבירות שהם אדומים כשני בתשובה רק בעולם הזה.
והופכם ללבן כשלג וכל זה ברגע אחד של הרהור נמצא שבעולם הזה מאיר אל האדם אור יותר
בתשובה והאדם מתהפך מאדם מלוכלך בעבירות גדול מהעולם העליון ובכם זה האור יכול לחזור
ליהודי קדוש ומאיר ביותר. בתשובה ורק בזה העולם יש חידוש זה של תשובה
והנה חידוש זה של לכלוך שיכולים להוריד בגלל שמאיר האור של סובב כל עלמין ונשמת
מוצאים אנו בגשמיות שאפילו אם התלכלך האדם בעולם הבא אין לו אור זה ואינו יכול עוד
בלכלוך עמוק איזה בגד מ"מ אפשר להביא אומן לשוב בתשובה ,והנה כמה צריך האדם לרקוד
שינקה זאת וינקה הבגד וזאת אנו אומרים גם אצל משמחה שיש לו אור גדול זה וייכול לשוב
התשובה שהשי"ת ברא אופן מיוחד שבו מתנקה בתשובה וליהפך מרשע לצדיק ואפילו עושה
האדם מהכתמים שהעבירות עשו בנשמתו ומצינו עבירות ונהפך לרשע מ"מ כששב בתשובה נהפך
בשם הבעל התניא חידוש נוסף שעל ידי התשובה לצדיק.
נשלמות כל המצוות שהאדם היה צריך לעשות
ע"י תשובה חוזר האדם למצב שלפני
ולא עשה ולכל אדם הרי חסרים מצוות רבות כמו בריאת העולם
ו ___________________________________________________________________________________________ אור התורה והחסידות
כל הימים שחיסרו בהם בתורה ועבודה. לימוד התורה או שאר מצוות שלא עשה או עשה
בלי כוונה ולא יצא ידי חובתו ומכל אלו הדברים
ובנוסף לזה יש חידוש על גבי חידוש בענין
נמצא שנחסר בשביל הנשמה חיות ודברים
התשובה על דרך דברי הגמרא שאם עשה אדם
המחיים אותה שהרי כל מצוה ומצוה היא חיות
תשובה מאהבה זדונות נעשים לו כזכויות וזהו
נפרדת אל הנשמה וכשאין האדם מקיים מצוות
כשהאדם עושה תשובה על ידי תורה ומצוות
נחסר הנשמה אותה חיות.
ומגלה את אהבתו שהיתה מוסתרת עד עתה
ומתקרב אל בוראו ומבכה ואומר שבאהבה
מוסתרת זו היה צריך ללמוד הרבה ולהרבות על ידי התשובה מחזירים את אורות
במצוות ועשה עבירות ולא שמר עצמו מהם נמצא המצוות
ע"י שמעלה האדם אהבה זו בליבו נעשים לו כל ועל זה אומר הבעל התניא שענין התשובה
חטאיו שעשה לזכיות ומצוות. גדולה מאד עד כדי שכשעושה האדם תשובה
מוריד על ידי כך את כל האורות שהיה מקבל
האור של התשובה במשנת החתם סופר
נשמתו מהמצוות ממש כמו שעשה המצוות
ובהחתם סופר מצינו שמביא בזה שאפילו אכל
בפועל ולא רק שהתשובה מנקה ומוחקת את
אדם נבילה ואח"כ שב בתשובה נחשב לו הדבר
העוונות אלא גם מוסיפה אל האדם את כל
כאילו אכל קדשים בירושלים וכן מביא החת"ס
המצוות שנחסרו ממנו מחמת שלא עשהם ומקבל
בפרשת כי תצא בענין בן האהובה ובן השנואה
את האורות של מצוות אלו ואפילו שלא עשהם
ומבאר שם שהאהובה עולה על היצר טוב
בפועל נמצא שהתשובה מחזירה את כל המצוות
והשנואה עולה על היצר הרע וכשהאדם יבוא אל
שלא עשה.
העולם העליון לא ירצו לתת לו חלק ונחלה בגן
עדן מחמת חטאיו ופשעיו שהחטיאו השנואה ויש בענין התשובה עוד חידוש נוסף והיא על
והיא היצר הרע ועצתו היא על דרך הפסוק 'את בן דרך הפסוק 'ואברהם זקן בא בימים' שאברהם בא
השנואה יכיר לתת לו פי שניים' שיכיר וידע אל עולם הבא עם ימים מלאים בתורה ועבודה וזה
שצריך לעשות עם השנואה והיא היצר הרע פי עבודת כל אחד שצריך למלאות את ימיו בתורה
שניים וזהו ע"י שיעשה תשובה מאהבה ואז יהיה ועבודה וצדיקים רמזו בזה הפסוק 'כי איך העלה
לו שניים אחת שנחשב שלא עשה עבירה והשנית אל אבי והנער איננו איתי' שאיך יכול אדם לעלות
שנעשית לו מצווה מזה נמצא שאם יעשה האדם אל אביו שבשמים אחר מותו ואין איתו את ימי
תשובה מאהבה בזה העולם יזכה בעולם הבא הנערות שלו והתשובה מועילה גם לזה שעל ידי
שלא יקבל ח"ו כמי שעשה עבירה ובנוסף לכך תשובה יכולים למלאות את הימים החסרים כמו
יקבל כמי שעשה מצוה. שפירשו רבותינו מבעלזא על הפסוק 'ובימי
אקרא' שעל ידי התשובה יכולים לקרות את
ועוד כתב החת"ס שצדיק שכל ימיו הם
הימים שיחזרו ,נמצא על ידי תשובה ממלאים את
ז ___________________________________________ _____________________________ ______________________________
פרשת נצבים וילך
יקבלו את תשובתו ,וזהו חידוש עצום ונפלא בשלימות נהיה אצלו התאחדות הקדושה עד שכל
למתבונן בזה שהשי"ת קורא לאדם לשוב אליו. השנה נחשב לו יום אחד ,כמו שכתוב באברהם
אבינו 'בא בימים' ורשע ששב בתשובה מאהבה
ובפרט בימים קדושים אלו יש את ענין זה של
יכול לזכות למפרע בכל שנותיו שהיו בפירוד ח"ו,
קריאה והתעוררות מן השמים לאיש הישראלי
שיהפכו לימים כמו שנות צדיקים ,וכן מסופר על
'שובו בנים שובבים' ,והימים האלו מיוסדים על
הרה"ק מברדיטשוב שאמר לרשע גדול שהוא
ענין זה ,הנה הבה נתבונן כשאדם עשה אשמה כל
מקנא בו קנאה גדולה שהוא עבר על הרבה
שהו בחוקות המדינה ,עליו להכין סנגורים רבים
עבירות שהרי כשישוב בתשובה יתהפכו כולם
וטובים וכולי האי ואולי שיצליח להוריד מעליו את
לזכויות וע"ז קינא בו הרה"ק מברדיטשוב
האשמה ,אך אצל מלך מלכי המלכים אינו כן ,ולא
שהרשע כשישוב יהיה לו יותר מצוות ממנו.
רק שמקבל את האדם בתשובה רק ברצון הלב
הנה ישנו מכתב שכתב הרה"ק ר' איציקל
הפשוט אלא שולח אליו בת קול ואומר לו שוב
פשעווארסקער שכתב לאחד שכל התארים ששם
אלי' ,שובו בנים שובבים' ,וכן מצינו בפסוק 'עד יום
הלה עליו במכתב כלשהו הם בבחינת לועג לרש
מותו תחכה לו בתשובה אם ישוב מיד תקבלו',
ואין לו שום קשר אליהם ומוסיף שם 'אולי אזכה
הקב"ה מחכה לרשע וחפץ בהצדקו וזהו חסד ע"ג
לעשות תשובה מאהבה' ואז אהיה ראוי לתארים
חסד ע"ג חסד ע"ג חסד וחידוש ע"ג חידוש ע"ג
אלו ,וענין זה נותן חיזוק גדול שאפילו אדם שהוא
חידוש.
מלא עוונות חטאים ופשעים כשיזכה לעשות
וממילא הגם שתחילת התשובה הוא חרטה, תשובה מאהבה ע"י לימוד התורה שסגולתם לשוב
שזה ענין של עגמ"נ ,וכן שופר מרמז על חרדה על ידם מאהבה ,ואז נהפך הכל אל הקדושה.
ויראה ,על דרך הפסוק 'אם יתקע וגו' והעם לא
הרהורי תשובה שבאדם נשלחו לו משמים
יחרדו' ,אך כשמתבוננים על הענין הגדול של
תשובה שהוא חידוש עצום וחסד נורא ,שזה הענין הנה כתוב בגמרא 'כל יום בת קול יוצאת מהר
של ימים אלו החל מחודש אלול ר"ה עשי"ת יוה"כ, חורב ואומרת שובו בנים שובבים ומבאר בזה
צריך להיות בשמחה ע"כ ,ובגמ' איתא שבע פעמים הבעש"ט הק' שאע"פ שאין שומעים הבת קול
גדולה תשובה ,וגדולה הוא חסד. באזניים ,אך הבת קול בא לתוך האדם בפנימיות
נפשו למח וללב ,וכל הרהור תשובה הבא לאדם,
תשובה מועילה רק לבני ישראל שהם בני הכל מכח אותה בת קול שאומרת אליו 'שובו בנים
קל חי
שובבים' וממילא אדם שקיבל הרהור תשובה
ובמדרש מצינו על הפסוק 'ישא ה' פניו אליך'
שידע שזה מאותה בת קול ,ועוד מצינו שכתוב
אליך ולא לאומות העולם ,שתשובה מקבל הקב"ה
בגמרא 'שובו בנים שובבים חוץ מאחר' ומבאר בזה
רק מבני ישראל ,ופירשו המפרשים שאפי' שראינו
האוהב ישראל שזהו רמז משמים ששלחו לאחר
בנינוה שלא העניש אותם מפני שחזרו בתשובה,
שרק אותו אין מעוררין משמים ,אך אם ישוב
ח ___________________________________________________________________________________________ אור התורה והחסידות
מגולה בריקודים ומחולות והקפות והשמחה הוא מ"מ לא נתרצה ה' אליהם ולא קיבלם בתשובה רק
שמחה של תשובה על הזכיה של התשובה בר"ה הענישם ולא היה בהם הבחינה של 'ישא ה' פניו
ויוהכ"פ לצאת ממדריגת רשע לעלות למדריגת אליך' כנ"ל ,וכן מצינו בספה"ק בני יששכר שבו
צדיק ,וזהו מעבודות חודש אלול להתבונן לפני מי נזכר הרבה פעמים ענין זה שאב שמחל על כבודו
אנו ניצבים בר"ה ,לפני הרבש"ע שחפץ בתשובה, כבודו מחול ,מלך שמחל על כבודו אין כבודו
ולא זו בלבד שמחל לו על עוונותיו ,אלא שיכול מחול ,שרק לבנ"י השי"ת הוא אב ,אך לאומות
להתהפך מרשע לצדיק. העולם הוא בבחינת מלך שאין כבודו מחול ורק
בנ"י זוכים לענין זה שלא רק שאינם מקבלים
המורם מכל האמור
עונש אלא שנושא ה' פניו אליהם ,והחוטא יכול
עלינו לדעת שאין הקב"ה בא בטרוניא עם לחזור למדריגת צדיק.
בריותיו ,וכל בן ישראל בכל מצב יכול לשוב אל
השי"ת בתשובה ,אך צריך לדעת ששמחה הוא עיקר עבודתינו בר"ה הוא לשמוח ביום
חגינו בתשובה
הדבר הראשון ובלא שמחה א"א להגיע לכלום,
ואפי' שר"ה הוא יום הדין והמשפט ,מ"מ עלינו
ועם שמחה יכול לבוא לכל המדריגות וכשאנו
לקבל את ר"ה בהתחזקות ובשמחה ובתקוה
מכינים את עצמינו בחודש אלול בתשובה
גדולה ,בבחינת 'אתם ניצבים היום' שהוא זמן
והתקרבות אל השי"ת מתוך שמחה והתבוננות על
המיוחד לתשובה ,והקב"ה מצפה לנו ,ומאיר לבנ"י
החסד הגדול והחידוש הנפלא שעושה השי"ת
את פניו לשוב בתשובה ,וצריך להיות בבחינת
איתנו לקבל אותנו בתשובה להפוך עבירות
בכסא ליום חגינו ,כמו שהזכרנו בתחילת השיחה
ופשעים למצוות וזכויות זהו דבר נורא ,וכמה
שבפנימיות וכיסוי הוא יום חג ושמחה לשוב אל
שיותר פשע וחטא האדם יש לו לשמוח יותר
הקב"ה מנקודה של רשע לצדיק גמור ,ו'במקום
משום שאם יחזור בתשובה יזכה שכל החטאים
שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים
והפשעים שעשה יהפכו למצוות ומעשים טובים
יכולים לעמוד' ,ובשמיני עצרת ושמח"ת השמחה
ועיקר ההכנה אל יום ראש השנה הוא לשוב
הזאת באתגליא
בתשובה מאהבה מתוך שמחה וכן התבוננות
שראש השנה בפנימיותו הוא יום של חג וצריך ואז שמחים אם התורה ונותן התורה בשמחה
לדעת ולהאמין שכל אחד יכול לחזור בתשובה.
יעזור השי"ת שנזכה כולנו ביחד עם כל בני ישראל לשוב אל השי"ת בתשובה שלימה מתוך שמחה ואהבה
ועל ידי התשובה נזכה אל הגאולה השלימה ככתוב ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב וגו' במהרה בימינו
אמן.
ט ___________________________________________ _____________________________ ______________________________
פרשת נצבים וילך
אור התורה
נמסר יום ד' כי תצא ו' אלול תשפ"ו לפ"ק בהיכל הישיבה
בגדר מצות תקיעת שופר
גזל ,כדמבאר במגיד משנה התם וז"ל :דלפי חקירה במצוות שופר אי בתקיעה או
שמצות שופר אינה אלא השמיעה ,והשמיעה בלא בשמיעה.
הנה עומדים אנו לפני הימים הק' דראש השנה
הגעה היא ובלא הגבהה מן השומע ,אע"פ
אשר נצטוינו בתקיעת שופר בהם ,ויש בזה נושא
שהתוקע נגע בו מ"מ אין השומע נוגע כלל ,אלא
יפה מאוד אשר מקורו בגמ' ודנו בו הפוסקים,
ששומע הקול היוצא ,ואין בקול דין גזל ,ולפיכך גם
בגדר מצוות תקיעת שופר ,אם קיום המצוה היא
התוקע יצא בו עכ"ל ,וחזי' מעיקר דברי הרמב"ם
בתקיעה או בשמיעת התקיעה ,ויש בזה ראיות מן
דעיקר המצוה הוא בשמיעה (ועי' בשו"ע סי' תקפ"ו
הגמ' לכאן ולכאן וכדיתבאר בס"ד.
סעיף ב' בדין שופר הגזול שיוצא ד"ח עיי"ש).
דעת הראשונים שהוא בשמיעה.
בשו"ת הרמב"ם (סי' קל"ה) האריך להוכיח דעיקר בגמ' דר"ה (כז ):אמרי' :התוקע לתוך הבור או
המצוה הוא בשמיעת התקיעה ,דבגמ' אמרי' לתוך הדות או לתוך הפיטס אם קול שופר שמע
שאפשר לצאת יד"ח מצוות שופר אף ע"י שמיעה, יצא ואם קול הברה שמע לא יצא ,וברא"ש (שם פ"ד
ואי עיקר המצוה הוא בתקיעה היה צריך שכאו"א סו"ס י') כתב בשם הבה"ג דמהלכה זו זכינו לדון
יתקע בעצמו ,כשם שחייב כאו"א לישב בסוכה במצוה זו שעיקר המצוה היא השמיעה ,דאי נימא
וליטול לולב בעצמו ,ואלא מוכח דעיקר המצוה שעיקר המצוה הוא התקיעה יל"ע בהא דשמע קול
הוא בשמיעה. הברה לא יצא יד"ח דבשלמא השומעים לא יצאו
נמצא לנו דעת הרא"ש והרמב"ם דעיקר המצוה יד"ח משום שכלל לא שמעו אך התוקע גופיה הרי
הוא שמיעת קול השופר. יצא יד"ח ,ואלא מוכח שעיקר המצוה הוא
השמיעה ומה"ט אף התוקע גופיה לא יצא יד"ח
דעת הראשונים שהוא בתקיעה.
אך יש להקשות על דעה זו ,דהרי מבואר בגמ' מה"ט כיון דשמע קול הברה ולא קול שופר ולכן
(ר"ה כט ).דחש"ו שתקעו א"א לצאת יד"ח בשמיעת כתב שם שנוסח הברכה הוא 'לשמוע קול שופר'.
תקיעתם ,וכ"מ התם דנשים אין מוציאות יד"ח, וברמב"ם (ריש הלכות תקיעת שופר) נקט דהאי
ויל"ע בזה דהרי אי נימא שעיקר המצוה הוא לישנא :מצות עשה לשמוע תרועת השופר וגו',
תקיעה ניחא שפיר הא דא"א לנשום וחש"ו ולאחמ"כ (פ"א ה"ג) כתב שאכן בד"כ א"א לצאת יד"ח
להוציא יד"ח דהרי אינם בר חיובא ,אך אי עיקר במצוה הבאה בעבירה כדמתני' בסוכה (ריש פ"ג)
המצוה הוא השמיעה אמאי א"א לצאת יד"ח שא"א לצאת יד"ח בלולב הגזול ,מ"מ כתב בזה"ל:
משמיעת תקיעה זו ,והרי אי"ז שהתוקע מוצאו שופר הגזול שתקע בו יצא ,שאין המצוה אלא
יד"ח אלא הוא עצמו יוצא יד"ח וליכא שום בשמיעת הקול ,אע"פ שלא נגע בו ולא הגביהו
גריעותא אלא הוא קיום המצוה כתיקונה, השומע ,ואין בקול דין גזל ע"כ ובשמיעה ליכא דיין
י ___________________________________________________________________________________________ אור התורה והחסידות
בשו"ת צמח צדקא (בחי' למס' ר"ה כ"ט) וכן דעת ובפשטות הוא סתירה בין ג' המשניות ,דממתני'
הרמב"ן (בפסחים שם) [שלא תי' כהריטב"א] הוא כהר"ן. שלמדנו בתחילה דשמע לבור או דנת ושמע קול
הברה לא יצא יד"ח חזי' דעיקר המצוה הוא
חידוש הכפו"ת דיש ב' חלקים.
אכן חידש הכפות תמריםב (ר"ה כט ).דישנן ב' בשמיעה ,וממתני' דנשים וחש"ו אין מוציאים יד"ח
חלקים בקיום המצוה ,דהמצוה הוא הן בתקיעה חזי' דעיקר המצוה הוא בתקיעה.
וען בשמיעה ,ולכן כשיצאו מתקיעת חש"ו או של ובאמת יש ראשונים דס"ל בשונה מדעת
נשים אה"נ דחלק השמיעה יצאו יד"ח מעצמם הרא"ש והרמב"ם ,דהרא"ש (שם) מביא משמיה
ואינם צריכים לצאת יד"ח מהם ,מ"מ התקיעה דר"ת שנוסח הברכה הוא "לתקוע קול שופר",
שבמצוה אינו מקיים אלא ע"י שיוצא יד"ח דעשייתה היא גמר מצוותה ,והיינו דס"ל לר"ת
מהתוקע ולכך אינו יוצא יד"ח כששומע התקיעה דהמצוה מתקיימת בעצם התקיעה ,ולכאו' יראה
מתוקע שאינו בר חיובא. כן נמי מדברי הר"ן (פסחים ז') שהקשה דלמה
ועפי"ז מצדד התם לחדש דהשתא דאתינן במקרא מגילה מברכין בלשון "על מקרא מגילה",
להכריע דאיכא ב' חלקים במצות שופר ,שוב יתכן שזהו מפני שיכולה הקריאה להתקיים ע"י אחר,
דאפשר לצאת יד"ח כל חלק בנפרד ,דהיינו דהיכא ובשופר תקנו הברכה בל' "לשמוע קול שופר" לפי
ששמע קול שופר מחש"ו שבזה יצא יד"ח חלק שא"א להתקיים ע"י שליח ,דאפשר ונעבד איפכא,
השמיעה בשופי והחיסרון הוא רק דלא יצא יד"ח שתהא ברכת מגילה על השמיעה ובלמ"ד וברכת
חלק התקיעה ,ולאחמ"כ תקע לתוך הבור ושמע שופר תהא על התקיעה וב' על'.
רק קול הברה ולא קול שופר ,שבזה יצא יד"ח חלק והנה בריטב"א (ר"ה ל"ד ד"ה כתב) הקשה נמי כה"ג
התקיעה ורק לא יצא יד"ח חלק השמיעה ,מ"מ ומבאר בזה"ל :דהכא שמיעת השופר היא עיקר
בכה"ג יצא יד"ח מצות תקיעת שופר ע"י המצווה ,וכוונת התורה כדי שיעור אדם לחזור
הצטרפות ב' חלקי המצוה ,דהמצוה הוא לתקוע בתשובה ,וגם שיכוון לרצות למידת הדין ביום הזה,
קול שופר ולשמוע זאת ולא שייך לחלק ביניהם, ואילו תקע ולא שמע לא יצא ,ולפיכך תקנו הנוסח
ובפרט דכבר למדנו דברי הרמב"ם שיכול לצאת בשמיעה ,וכיוון שהשמיעה א"א לה ע"י אחרים
יד"ח בשופר גזול משום שבשמיעת קול ליכא היא בלמ"ד ,כיון שהוא עובר לעשייתה וכו' ,ע"כ
חסרון דמצוה הבאה בעבירה ,וה"נ דרק ע"י מבואר מדבריו אלו של הריטב"א דס"ל כדעת
השמיעת קול שופר יצא יד"ח מצוות שופר ואע"פ הרא"ש והרמב"ם שעיקר המצוה הוא בשמיעה,
שעדיין לא יצא חלק התקיעה ,וע"כ נשאר בצ"ע. אכן מדברי הר"ן שאינו מתרץ כן יראה דהמצוה
עיקרה הוא בשמיעה וצריך קול דמצוה מתקיימת ע"י התקיעה ,ולכן הקשה דלמה לא
ונודע בעולם התורה שאכן המצוה הוא נברך על התקיעה שהוא עיקר המצוה ,וכ"כ
א להרה"ק הצ"צ מליבאוויטש ,וא"ז שו"ת צמח צדק הראשון לא' מהראשונים.
ב לרבי משה בן חביב והוא מראשוני האחרונים ,ןיש על ספרו הערות מהגה"ק רעק"א.
יא ___________________________________________ _____________________________ ______________________________
פרשת נצבים וילך
הוי קול בעלמא ,קול שופר שנתקע ע"י חצי בשמיעה אך התנאי בזה הוא שצריך שיהא קול
העבדות שאינו מחויב במצוה וע"כ לא חשיב שופר דמצוה ,וע"כ א"א לצאת יד"ח בשמיעת קול
שמיעת קול שופר דמצווה מבר חיובא וע"כ לא שופר מתקיעת חש"ו שפטורים ממצוות ,דבכה"ג
יצא יד"ח. אי"ז אלא קול בעלמא ולא קול שופר דמצוה.
אמנם עדיין יל"ע בזה דבבית יוסף (הל' מגילה סי' חידוש היד המלך
והנה יש חידוש מעניין מהיד המלך (הל' שופר פ"ב
תרפ"ט ס"ב) העתיק גמ' זו לגבי מקרא מגילה ,דחציו
ה"ג) שהנה ידוע הכלל שאע"פ שנשים פטורות
עבד וחציו בן חורין אינו קורא מגילה בעצמו,
ממצוות עשה שהזמן גרמא ,אפי' הכי יכולות
ויוצא יד"ח רק ע"י שמיעה מאחר ,ולעיל נתבאר
לקיים מצוה ולברך עליה דסומכות רשות-,
שזהו חסרון רק בתקיעת שופר ולא בשאר מצוות
וכשיטת ר"ת ,ואף בשופר יכולות לקיים המצוה
והאיך אמרו הבי' לגבי מקרא מגילה ,ואכן האבנ"ז
ולברך עליה אף שהוא מ"ע שהזמן גרמא ,אך
נשאר בצ"ע ,ומבאר בזה החזו"א שבמצות מקרא
מבאר דיכולות לצאת יד"ח רק ע"י שמיעה מבר
מגילה בעינן קריאה מתוך הכתב וע"מ לקרוא
חיובא וא"א להן לצאת יד"ח ע"י שתוקעות לבדן
צריך לחלק ראיית הכתב ,נמצא שכמו שבשופר
אלא יש להן לשמוע התקיעה מבר חיובא ,וזהו
יש ב' חלקים ,התקיעה והשמיעה ,ואעפי"כ בעי'
משום כמשנ"ת לעיל דלמצות שופר בעי' שמיעת
לשמוע תקיעה מבר חיובא שלם וכנש ,אזי הכי נמי
קול שופר דמצוה ולא סתם קול בעלמא.
במקרא מגילה יש ב' חלקים -הראיה והקריאה
ויש לצאת יד"ח ב' החלקים מבר חיובא שלם. והנה בגמ' (ר"ה כט ).אמרי' דחציו עבד וחציו בן
חורין אינו יכול לתקוע לעצמו דחצי הבן חורין
אך בסוד אינו בטוח בחידוש זה ומסתפק דהיכא שבו שומע מחצי העבדות שבו ואינו יוצא יד"ח,
דראה הכתב בעודו עבד וקרא הקריאה כשכבר בן ולכאו' מסברא צ"ע ,דהרי חציו שמחויב במצוות
חורין שפשוט דאינו מעכב דהרי אין הלכות הרי קיים את המצוה ,ומה בכך שיש לו גם חצי
נפרדות לראיה ולקריאה ,ואף שאפשר לומר כנ"ל עבדות והרי חציו זה חידוש האבנ"ז בחצי עבד חצי
אך במידת האמת אי"ז נכון כ"כ. ב"ח כלל אינו מחויב ,ואלא חידש בזה האבני נזר,
(או"ח סי' תמ"ב ועי' ישועות יעקב סי' תקפ"ה סק"א ש"כ כה"ג)
ובשו"ת חסד לאברהם מבאר שבמקרא מגילה
דאה"נ דקיום המצוה היא בשמיעה גרידא ,אך מ"מ
המצוה היא בשמיעה וכבמצוות שופר ודהכי ס"ל
צריך לשמוע התקיעה מתוקע שהוא בר חיובא,
להב"י.
דהתוה"ק ציוותה לשמוע קול שופר דמצוה וכנ"ל,
בשיעור הקודם למדנו שיש ב' מהלכים בגדר ולפי"ז יובן שפיר דחציו עבד וחציו בן חורין אף
מצוות תקיעת שופר ,די''א ( ר"ת הרמב''ם והרא''ש) שבכל המצוות יוצא יד"ח כראוי ,אך בהלכות שופר
דעיקר המצוה הוא בשמיעה ,וי''א(רמב"ן ר"ן) דעיקר יש דין חדש ופרטי דכיון דבעי' שמיעת קול שופר
המצוה הוא בשמיעה ,ולמדנו חידושו של הכפות דמצוה א"כ נמצא דחציו בן חורין שמע ,וכמו
תמרים שיש ב' חלקים בהמצוה התקיעה שפשוט שא"א לצאת יד"ח שופר מתקיעת שופר
ע"י בלון גז כ" א"א לצאת יד"ח מחש"ו ,דגרנייהו
יב ___________________________________________________________________________________________ אור התורה והחסידות
עשה פעולה למעשה כדי שיהא לו ס"ת ,מה שאין והשמיעה ,ומכ"מ עיקר המצוה הוא השמיעה אך
כן אי קיבל מאביו ס"ת בירושה מבואר במס' התנאי לכך כביאורי האחרונים (ישועות יעקב ,שפ''א,
סנהדרין (דף כא ):דאינו מקיים המצוה -וכן הוא חזו"א) שצריך עכ''פ שמיעת קול שופר דמצוה.
לדידן דאה"נ דתכלית המצוה היא השמיעה ,מכ"מ
א .קושיא על הראשונים דבעינן "שמיעה"
צריך שיפעל זאת במעשה ויתקע בפועל ורק כך מהא דצריך כונת התוקע
יצא יד"ח בשומעו התקיעה ,והשתא דאתינן להכי אמנם עדיין יש להקשות על השיטות דהמצווה
מבואר שפיר אמאי צריכים שיצא יד"ח מהתוקע הוא השמיעה ,דהרי מצינו בגמ' (ר"ה דף כט" ).איכוון
ואינו די במה ששומע התקיעה -דאה"נ דחלק ותקע" ודהיינו דצריך כוונת המוציא והיוצא
השמיעה יצא מעצמו אמנם את הפעולה בשעת התקיעה ,ולכאורה אם המצווה היא
שמצריכים לעשות כדי שיצא זו הרי אין לו - השמיעה ,אם כן אמאי צריך לכוונת המוציא -הרי
ולחלק זו צריך להיזקק לצאת מהתוקע ע"י אינו יוצא יד"ח ע"י האחר -אלא ע"י שמיעתו
שליחותד ולכך צריך שיכוונו להוציא בפעולה זו, בעצמו ,והא דמצרכי' שיהא בר חיובא אינו רק כדי
ובאמת לאחר הנחת יסוד זו מתורץ גם כן קושיא שיהא תקיעת שופר של מצווה -וצריך להבין
הא' מהי החיסרון כששומע מחש"ו ,דהרי השתא לענין מה נצרכים לצאת מהתוקע וע"ז מצריכים
דמצרכי' שיפעל במעשה את השמיעה וצריך את כוונת המוציא והיוצא.
לשליחות התוקע בשביל זו ,מובן שפיר ב .החזו"א והשפ"א רצו לתרץ ע"פ יסוד
דכשהחש"ו תוקעים אינו חשיב "פעולה" דהרי הנ"ל
ובחזו"א שם ובשפ"א שם תירצו דלפי היסוד
כלל אינם בר חיובא במצוה זו ולכך צריך לשמוע
הנ"ל דבעינן קול שופר של מצוה מיושב גם קושיא
דוקא מבר חיובא.
זו -דכדי שיחשב 'בשבילו' תקיעת מצוה צריכים
ד .לפי הנ"ל דצריך מעשה שליחות יוצא אף כוונה לשייכם לו -אמנם הוא אינו מובן כלל,
אם בירך "לתקוע" בשופר
ואומר האבנ"ז דלפי דבריו הנ"ל דלא סגי והדברים קשים להולמם וכן תמה בשו"ת בית
בשמיעה לבד אלא צריך הוא עצמו לעשות פעולה שלמה ג(סימן י"ד).
לקיום המצוה ורק אז יוצא ,א"כ מובן שפיר דברי ג .יסודו של האבנ"ז דצריך "מעשה תקיעה"
הפוסקים (מג"א) דאם בירך "לתקוע" בשופר ,יצא והאבנ"ז בתשובה אחרת (סימן מ' וסימן תל"א)
בדיעבד ולכאורה לראשונים הנ"ל ,ולפי הנ"ל, מבאר עפי"מ שיסד כלל בקיום המצוות דאפילו
ומסביר עפי"ז הא דנוהגים לכסות השופר בשעת מצוה דהעיקר הוא תכליתו מ"מ אינו יוצא אלא
הברכה ,דאם השופר היה מגולה היה מתאים יותר אם כן פועל זאת במעשה ,ומביא ראיה לכך מהל'
לברך "לתקוע" ,וכיון דהשומעים צריכים לברך כתיבת ס"ת דאפילו דהמצווה היא בזה שיש לו
"לשמוע" דהרי אצלם המצוה היא השמיעה ס"ת ברשותו ולא בכתיבתו ,מ"מ יוצא יד"ח רק אם
ג בשעתו היה מפורסם מאוד וכינוהו 'די חת"ס פון גאליציע'.
יג ___________________________________________ _____________________________ ______________________________
פרשת נצבים וילך
שכבר יצא יד"ח יכול להוציא אחרים יד"ח" ,ומביא מכסים השופר בשעת הברכה כדי שלא יהיה בזיון
השאג"א את דברי הבה"ג [השאג"א שונה את זה הרבה לשופר דלא מברכים על עצם התקיעה.
פעמים] דיסוד זה הינו רק במצוות דרבנן אבל
במצוות דאורייתא אם יצא אינו מוציא.
ה .אילם יכול לצאת מאחר המצוה אפי' אינו
[אגב אורחא דיסודו של הבה"ג הנ"ל ,יש אחד שאומר דזה ראוי לתקוע
מדויק שם בדברי רש"י ,דהגמ' אומרת מגילה ,והלל ,וכשהגמ' בסימן ו' לגבי הלכות קרי"ש מדבר השאג"א
אומרת קידוש אומר רש"י "מקדש ישראל והזמנים" דזהו לגבי אילם האם יכול לצאת יד"ח בקרי"ש מהשני
קידוש מדרבנן ,ולא רצה רש"י לומר "מקדש השבת" דזהו ודן שם לגבי הכלל ד"כל שאינו ראוי לבילה בילה
קידוש מדאורייתא והיינו דמדויק דרש"י גם למד כהבה"ג
מעכבת בו" ,האם אילם חשוב כמי שאינו ראוי
ד"אעפ"י שיצא מוציא" היינו רק בדינים דרבנן אבל
לבילה כיון דאינו יכול לדבר וא"כ לא יוכל לצאת
בדאורייתא אינו יכול להוציא].
קרי"ש מדין שומע כעונה או לא.
ומוכיח מתקיעת שופר דאה"נ שהמצוה היא
ואומר השאג"א דלפי"ז בתקיעת שופר ביום א' השמיעה מ"מ צריך גם שיהיה תקיעה ומוכיח זה
דר"ה דזהו מדאורייתא מי שיצא יד"ח לא יוכל מכמה גמרות עיי"ש וחלק התקיעה יוצא ע"י
להוציא אחרים יד"ח עכת"ד. שומע כעונה [זה היה פשוט לשאג"א].
ואומרת הגמ' בר"ה דחצי עבד וחצי ב"ח אינו
יוצא יד"ח מתקיעת עצמו ואפ"ה יוצא יד"ח
וזהו לשיטתיה ,דתקיעת שופר היא מדין שומע מתקיעת אחרים דאפילו שהוא אינו ראוי לתקוע
כעונה ולכך מקשר הדין של "אעפ"י שיצא מוציא" יכול לצאת מאחרים בדין שומע כעונה.
דנאמר בשומע כעונה לתקיעת שופר.
ומוכיח דה"נ לענין אילם אפי' שהוא אינו ראוי
לדבר מ"מ יכול לצאת מהשני בדין שומע כעונה,
(מחמת עיכובים טכניים העתקנו חלק זה משיעור שנמסר
מ"מ אנו לדרכינו למדנו דהשאג"א למד דיוצאים
בעבר ע''י מורינו שליט''א אשר תוכנו דומה לשיעור האחרון. יד"ח בתקיעת שופר ע"י שומע כעונה.
וע''ע בקובץ באר התורה והחסידות (ח''א עמ' כ''ט) ובתורת
ו .אע"פ שיצא מוציא הוא רק בדרבנן ולא
הקניינים (ח''א עמ' קפ''ו ,ר''צ ,ח''ב עמ' ובעוד מקומות ברחבי
בדאורייתא.
הספר ,עי''ש ותרווה נחת)). אלו הדברים שונה השאג"א גם בסי' י"ג בענין
ולהיעב"ץ יצא יד"ח וכנ"ל. הגמ' בר"ה כ"ט דבשומע כעונה הכלל "דאעפ"י
בעזהשי"ת יתקיים השבוע
"שבת אחים"
בראשות מורינו ראש הישיבה שליט"א
מיד עם צאת כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א מהשולחן הטהור
באולמי המקלטים
מיועד גם לכלל תלמידי הישיבות ולאברכים
ולכל מבקשי נועם זיו שבת קודש
המארגנים
