gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

נועם ורצון · Noyam Verutzoin — ניצבים וילך (2026-08-31)

מוציא לאור: נועם ורצון · Noyam Verutzoin

שבוע: ניצבים וילך (2026-08-31)

נועם ורצון · Noyam Verutzoin — ניצבים וילך (2026-08-31)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ג׵יון‬ ‫נועם ורצון‬ ‫גליון פה ‪ -‬נצבים ‪ -‬וילך‬ ‫שיחות ומאמרים ממו"ר המשפיע‬ ‫הגה"ח הרב יוסף שיינברגר שליט"א‬ ‫לשמוע קול שופר‬ ‫פתח להם נועם ורצון‬ ‫לפתוח שערי רצונך‬ ‫שערים בתורת החסידות‬ ‫בהבנה בהירה ובנפש האדם‬ ‫גליון זה נדבת ידידנו עוז‬ ‫החפץ בעילום שמו‬ ‫להצלחה ברוחניות ובגשמיות‬ ‫©‬ ‫כל הזכיות שמורות‬ ‫מכון נועם ורצון‬ ‫רחוב רבי יהושע ‪ ,12‬בית שמש‬ ‫איימיל‪w5187272@gmail.com :‬‬ ‫להצלחת ידידנו עוז‬ ‫הרה"ח המפואר‬ ‫לקבלת גליונות באיימיל‬ ‫יעקב יואל אליעזר בן שפרינצא‬ ‫‪w5187272@gmail.com‬‬ ‫פערל ובני ביתו שיחיו‬ ‫ניתן לשמוע כל שיעורי הרב‬ ‫באתר קול הלשון‬ ‫מספר ישיר‬ ‫ארץ ישראל‪073.2951207 :‬‬ ‫ארצות הברית‪646.5134509 :‬‬ ‫בקול נועם ורצון‪718.4007221 :‬‬ ‫ובאתר תורה אני טיים‬ ‫עימוד‪:‬‬ ‫ש"ס ‪053.3177225 -‬‬ ‫עיצוב‪:‬‬ ‫לתרומות והנצחות נא לפנות לטלפון ‪0556781410‬‬ ‫אדרת ‪050.4107439 -‬‬ ‫כמו כן אפשר לתרום להוצאות הגליון בנדרים פלוס‬ ‫נועם ורצון ‪ -‬בית שמש (ע"ר)‬ ‫בס"ד‬ ‫חבורת נועם ורצון – ארה"ב‬ ‫שמחים אנו להודיע לדורשי ה' ולחושבי שמו‬ ‫החפצים לחיות באור משנת מרנא הבעש"ט‬ ‫הק' ותלמידיו ולשאוב ממעין פנימיות התורה‬ ‫כי מו"ר המשפיע הגה"ח‬ ‫רבי יוסף שיינברגר שליט"א‬ ‫ישהה בארצות הברית‬ ‫מיום א' לסדר נצבים ‪ -‬וילך עד יום ג' כ"ו אלול‬ ‫פרטים על מקומות מסירת השיעורים‬ ‫אפשר לשמוע בקול נועם ורצון‬ ‫‪ 7184007221‬שלוחה ‪0‬‬ ‫‬‪‪‬‏‬‬‬ ‫|א‬ ‫לשמוע קול שופר‬ ‫לשמוע קול שופר‬ ‫פרק א‬ ‫‪ ùàøá‬השנה מתחדשת הבריאה וכל היקום‪ ,‬אין זה הבריאה שהכרנו מהשנה‬ ‫החולפת‪ ,‬מקבלת היא פנים חדשות‪ ,‬נמשך בה חיות אלוקית עליון יותר‬ ‫שטרם האיר מעולם‪ ,‬בעלי חוש הראות מבחינים גם על העצים והאבנים שאין‬ ‫פניהם כתמול שלשום‪ ,‬גם השמש והירח מתחדשים וששים ושמחים לעשות רצון‬ ‫קונם‪ ,‬כל זה מכח ההתחדשות של בני ישראל בנפשם ונשמתם‪ ,‬ונפתח רצונם‬ ‫הפנימי להמליך את הקב"ה‪ ,‬ומכתירים אותו למלך עליהם 'ויתנו לך כתר מלוכה'‪,‬‬ ‫ומכך נשפע מלכותו על כל יושבי תבל ארצו‪.‬‬ ‫ובמה בשופר‬ ‫‪ ãöéë‬יש ביד איש הישראלי להמליך את הקב"ה למלך‪ ,‬באיזה כח יכול לרצות‬ ‫פניו‪ ,‬הרי מעשיו משנה שעברה לא היה כתיקונם‪ ,‬גם התשובה שעשה‬ ‫בחודש אלול לכאורה אינו די לעורר רצון למלוכה מחדש בהקב"ה‪ ,‬גם באם היה‬ ‫האדם בשלימות המעשה והעבודה שמא יכול לעורר רצון לפני מלך מלכי המלכים‬ ‫הקב"ה‪ .‬שאלה זו היא שאלת הגמרא ומתרצת‪ ,‬שלעולם אין בידנו להמליך את‬ ‫הקב"ה למלך אלא גזירת הכתוב הוא חק בלי טעם כאשר בני ישראל תוקעים‬ ‫בשופר מתרצה להיות מלך עליהם‪ ,‬וכדברי הגמרא )ראש השנה לד‪ (:‬אמרו לפני בראש‬ ‫השנה מלכיות זכרונות ושופרות‪ ,‬מלכיות כדי שתמליכוני עליכם‪ ,‬זכרונות כדי שיבא‬ ‫לפני זכרוניכם לטובה‪ ,‬ובמה בשופר‪.‬‬ ‫מכסא דין לכסא רחמים‬ ‫‪ äæ‬כוחו של קול השופר שמעורר רצון הקב"ה למלוכה‪ ,‬ולא זו בלבד אלא מעשה‬ ‫פשוט של תקיעה בשופר על ידי בני ישראל גורם לכך שהקב"ה יושב מכסא‬ ‫דין לכסא רחמים‪ ,‬אכן חק בלי טעם הוא שמעשה פעוט זה גורם להתעוררות מידת‬ ‫פרק א‬ ‫ב|‬ ‫הרחמים על בני ישראל עמו‪ ,‬בוודאי שיש כוונות נשגבות וטעמים עמוקים וגנוזים‬ ‫בסוד השופר‪ ,‬אמנם אין מקרא יוצא מידי פשוטו‪' ,‬רחמנא אמר תקעו'‪ ,‬כח המלכת‬ ‫הקב"ה אינו מצד שכלנו ומדותינו ושאר רגשותינו בלבד‪ ,‬הקב"ה הוא זה שקובע‬ ‫כיצד מעוררים בו רצון למלוכה‪ ,‬זהו נקודת קבלת עול מלכותו בראש השנה‪ ,‬לדעת‬ ‫שכל הקשר והדבקות שיש לנו עם הקב"ה אינו מצד גדלתנו ורוב עבודתינו ועומק‬ ‫שכלנו‪ ,‬אלא שכך עלה ברצונו הפשוט‪ ,‬ועל כן קול השופר מורה על שלימות קבלת‬ ‫עול מלכות שמים‪.‬‬ ‫לשמוע קול שופר‬ ‫‪ äåöîä‬דאורייתא היחידה שאנו מקיימים עם האוזן הוא מצוות שופר ‪' ,à‬לתקוע'‬ ‫בשופר לא כתיב‪ ,‬אלא 'לשמוע' קול שופר‪ ,‬יסוד קבלת עול מלכות שמים‬ ‫נעוץ בכח השמיעה‪ ,‬במה דברים אמורים‪ .‬בדרך כלל טבע האדם להשתמש יותר‬ ‫בכח הדיבור מכח השמיעה‪ ,‬על כל דבר יש לו דעה מוצקת‪ ,‬נכנס לבית מדרש‬ ‫שאינו מכיר איש מהם ומיד יש לו הבחנות על כל אחד מהם‪ ,‬זה נראה שוטה‬ ‫מופלג השני סתם חסר דעה‪ ,‬השלישי נראה קצת חכם יותר‪ ,‬טרם שמע מהותם‬ ‫של אנשים טובים הנמצאים שם ומיד יש לו דעה מושלמת עליהם‪ ,‬זהו האדם‬ ‫השקוע בדיבור ולא בשמיעה‪.‬‬ ‫‪ íâ‬מדרך בני אדם המחשיבים את עצמם כחכמים ונבונים כאשר נקלעים הם‬ ‫לשיעור תורה של מגיד שיעור מסוים אינם יכולים לשמוע לכל דבריו‪ ,‬כבר‬ ‫יודעים את הכל ולא באו להשלים קצת ידיעות שיתכן שמצוי ביד אדם זה‪ ,‬אין‬ ‫אזנם קשובה שמא יש בפיו מהלך שטרם חשבו עליו‪ ,‬הרי שגם זה לדיבור ייחשב‪,‬‬ ‫ולא לשמיעה‪.‬‬ ‫אני ואפסי עוד‬ ‫‪ òåãî‬אכן קשה כל כך לאדם לפתח את כח השמיעה בנפש‪ ,‬אין הכוונה על‬ ‫השמיעה הפיזית שהרי האוזן שומעת בדרך ממילא כל קול וצליל דק ללא‬ ‫אישורו של האדם‪ ,‬אינה נשלטת תחת אדונה‪ ,‬ובהכרח שומע כל מה שאוזן קולטת‬ ‫בחוש השמיעה‪ ,‬ורק כח השמיעה הנפשית היינו לראות את הזולת או להקשיב‬ ‫אליו‪ ,‬וכמו כן לקבל משהו חוץ מעולמו הצר‪ ,‬שם נתקל האדם בקושי גדול‪.‬‬ ‫הערות וציונים‬ ‫‪ à‬גם על מגילה אין אנו מברכים לשמוע מגילה כי אם 'על מקרא מגילה'‪.‬‬ ‫|ג‬ ‫לשמוע קול שופר‬ ‫על כך כי עצם טבעה של הנפש הבהמית הוא הישות וגסות הרוח )איגו‬ ‫‪äðòîä‬‬ ‫בלע"ז(‪" ,‬אני ואפסי עוד"‪ ,‬ומשם נובע ייצר השליטה על כל הסובב והנקלע‬ ‫בדרכו‪ ,‬משם נובע המקור לדעה מוצקת על כל מה שזז‪ ,‬משם נובע הדחף לשלוט‬ ‫על כל פרט מחייו‪ ,‬וגם הוא השורש לשלוט על בני אדם ולזלזל בהם‪ ,‬כי רואה‬ ‫כל דבר מעיני שכלו אשר נותן לו כח ושליטה על הכל‪.‬‬ ‫אין אני והוא יכולים לדור במקום אחד‬ ‫‪ íà‬פגם השמיעה היה רק בענינים גשמיים החרשנו כי אין הצר שווה בנזק המלך‪,‬‬ ‫אמנם שורש פגם השמיעה ברוחניות היא העומדת לרועץ לאדם ומונע ממנו‬ ‫להדבק בקל חי צורנו‪ ,‬וכבר נאמר 'אין אני והוא יכולים לדור במקום אחד'‪ ,‬אין זה‬ ‫כעונש על מידת הגאווה‪ ,‬אלא ענין טכני‪ ,‬אינו נותן מקום להקב"ה להכנס בעולמו‪,‬‬ ‫אין בו כח השמיעה‪ ,‬גם צורת עבודת קונו הוא בכח השליטה אשר בידו‪ ,‬הוא זה‬ ‫אשר מחליט כיצד מרצים את הקב"ה בדין‪ ,‬הוא זה המכריע איזה עבודה נחוצה לו‬ ‫ביום הראשון של ראש השנה‪ ,‬וגם מבחין מהו עבודה הרצויה ביום השני של ראש‬ ‫השנה‪ ,‬ובגלל זה אין מקום בחדרי נפשו שאור ה' ומלכותו יכולים להכנס לתוכו‪.‬‬ ‫רחמנא אמר תקעו‬ ‫‪ ìò‬כן המצוה הראשונה מדאורייתא בתחילת השנה הוא לשמוע קול שופר‪ ,‬נקודת‬ ‫הביטול הגמור למלכותו יתברך‪ ,‬אינו אמור לעשות כלום לא בידיו לא ברגלו‬ ‫לא במוחו‪ ,‬כי אם 'לשמוע קול שופר' הנכנס בדרך ממילא לאזנו‪ .‬קול השופר הוא‬ ‫זה שבכוחו להמליך על ידו את הקב"ה‪ ,‬כח הביטול הגמור להקב"ה ולמסור בידו‬ ‫המלוכה והממשלה‪ ,‬זה מעורר קבלת המלכות אצל הקב"ה‪ ,‬הקשר והיחס בין ישראל‬ ‫להקב"ה שהוא ביד ה'‪' ,‬רחמנא אמר תקעו'‪.‬‬ ‫פרק ב‬ ‫ד|‬ ‫פרק ב‬ ‫‪ ïåéëî‬שנקודת העבודה בראש השנה הוא בקבלת עול מלכות שמים‪ ,‬הרי שיש‬ ‫להרחיב ולהוריד יותר יסוד זה לכל כוחות הנפש‪ ,‬וכמו כן יתן לנו הסתכלות‬ ‫נכונה על צורת העמידה לפני הקב"ה בראש השנה‪ ,‬ונכון הוא גם לשאר ימות השנה‪.‬‬ ‫וידע כל פעול כי אתה פעלתו‬ ‫‪ úãå÷ð‬יום ראש השנה הוא קבלת עול מלכות שמים ברצון‪' ,‬בטל רצונך מפני‬ ‫רצונו'‪ ,‬קל יותר להמליך את הקב"ה על כל העולם כולו מאשר עליו בעצמו‪,‬‬ ‫עומד בחלון הבית כנסת ומשקיף לעבר העצים הגדלים והפרחים המלבלבים בחוץ‪,‬‬ ‫וגוזר עליהם שיקבלו עול מלכות שמים‪ ,‬מפזם לו בנעימה 'וידע כל פעול כי אתה‬ ‫פעלתו'‪ ,‬השומעים אתם עצים ופרחים נחמדים‪ ,‬מה גודלו של יום זה‪ ,‬תכירו בא‪-‬ל‬ ‫עליון קונה שמים וארץ‪ .‬לאחר מכן שם עיניו על הנמלים והשרצים הנקלעים לבית‬ ‫הכנסת ברחש‪ ,‬ופונה גם עליהם‪ ,‬גם אתם אינם יכולים לצאת מעול מלכות שמים‪,‬‬ ‫שהרי נוסח התפילה מכוון גם אליכם‪' ,‬ויבין כל יצור כי אתה יצרת'‪ ,‬הקב"ה מלך‬ ‫גם עליכם‪ ,‬השומעים אתם היטב מה שאני אומר לכם‪.‬‬ ‫‪ áåøî‬טרדתו להמליך את הקב"ה על כל העולם כולו לא הספיק בידו להמליך את‬ ‫הקב"ה עליו‪ ,‬על מעשיו וכוחות נפשו‪ ,‬גם מקצת הזמן שנותר לו באפס מעש‬ ‫בין 'מאוד נעלה' של למנצח עד תקיעת שופר מנצל הוא לגלות רצונו הפשוט‪,‬‬ ‫מוציא דף מסודר עם בקשות מכוונות קודם תקיעת שופר‪ ,‬פונה להקב"ה בביטול‬ ‫ואומר נכון שאתה מלך חי וקיים ובידך הכל ומי יאמר לך מה תעשה‪ ,‬אבל יש‬ ‫כמה פרטים שיש לי נסיון רב בזה‪ ,‬הוספה של סכום נאה לפרנסת ביתי יהיה‬ ‫לתועלת גדול‪ ,‬באם אני אקבל עבודה או משרה תורנית פלונית‪ ,‬בוודאי יתקדש‬ ‫שמך ביתר שאת‪ ,‬גם דירה נאה פלונית ישלים קומת מלכותך‪ ,‬וכך הולך ומפרט‬ ‫בנתינת עצות כיצד יתגלה שמו יתברך על ידו‪.‬‬ ‫‪ äîåã‬הוא לזה שנצרך לעבור ניתוח לב ובשכבו על שולחן הניתוחים לוחש לאוזן‬ ‫הרופא המנתח‪ :‬שמע נא ידידי הרופא הגדול‪ ,‬שמעתי שלאחרונה נתגלה‬ ‫סם מרדים חדש‪ ,‬ונראה לי שממומלץ מאוד להשתמש עימה בניתוח ספציפי זה‪,‬‬ ‫|ה‬ ‫לשמוע קול שופר‬ ‫גם קראתי באחד מספרי הרפואה על תגלית חדש באיזמל וסכין הניתוח בשיטה‬ ‫מיוחדת המקלת מאוד על ריפוי החתך‪ ,‬וכך הולך כרוכל בנתינת עצות על כל‬ ‫צעד ושעל לרופא המנתח‪ .‬בעודו מדבר פונה אליו המנתח ואומר‪ :‬שמע ידידי‬ ‫היקר קח את הסכין ותנתח את עצמך וירווח לך‪ ,‬וגם יוכל אני להתפנות לחולה‬ ‫אחר הזקוק לעזרתי‪.‬‬ ‫‪ ìë‬אחד מבין את הצחוק והגיחוך של אדם פלוני‪ ,‬אמנם שמא הנך גם כן מתנהג‬ ‫כמוהו‪ ,‬ניגש אתה עם רשימת עצות קדם הקב"ה על גילוי שלימות מלכותך‬ ‫עליו‪ ,‬הרי למעשה אתה המלך והשולט על כך דרכיך‪ ,‬ואינך משלים עם הנהגת‬ ‫הקב"ה ומתמרמר עליו‪ ,‬קבלת עול מלכותו יתברך בחלק המעשה הוא הידיעה שהוא‬ ‫המלך והכל לטובה‪ ,‬בפורים אתה משורר בקול רעש גדול "ומי יודע עם לעת כזאת‬ ‫הגעת למלכות"‪ ,‬עמוד והתבונן בראש השנה קודם התקיעות בפסוק זה‪ ,‬שכל מה‬ ‫שעובר עליך הכל לטובה‪ ,‬ומי יודע עם לעת כזאת ]בראש השנה[ הגעת למלכות‪.‬‬ ‫והטיבך והרבך מאבותיך‬ ‫‪ ïåéë‬שבנבכי הנפש אנו עסוקים אזי ניגע בעוד נקודה נפשית‪ ,‬כאשר נשאל לאדם‬ ‫אם הוא מסכים לומר להקב"ה עשה בי כרצונך‪ ,‬כפי מה שעולה על רוחך‬ ‫]כאילו שבלא הסכמתו אינו כך[‪ ,‬יתכן שהאדם יהרהר שלאמיתו של דבר אינו יכול‬ ‫לומר כך להקב"ה‪ ,‬שהרי כל מה שיש לו קצת אור בחייו הוא בעבור השיעור דף‬ ‫היומי שהוא לומד‪ ,‬וקצת מצות צדקה אשר בידו‪ ,‬אבל אם הקב"ה יעשה מה‬ ‫שברצונו‪ ,‬הרי חלילה לא ישאר ממני שריד ופליט‪ ,‬כלומר בעומק הרהורי לבו מצויר‬ ‫הקב"ה כאחד שרוצה בכל רגע לעשות בו שפטים ולכלותו מעל פני האדמה‪ ,‬רק‬ ‫עם מקצת מעשיו הטובים מונע את מידת הדין‪.‬‬ ‫‪ íâ‬לזאת ייקרא חרש בנפש‪ ,‬כל ציור התקשרותו בהקב"ה אינו אלא מתוך מוחו‬ ‫הקטן‪ ,‬אינו רואה ומכיר עד כמה חפץ בו הקב"ה בלי שום טעם ודעת‪ ,‬וחפץ‬ ‫להטיב לך הרבה יותר ממה שהנך יכול רק להעלות בדעתך‪ ,‬ולאמיתן של דברים‬ ‫לולא צמצום המוחין שלך הקב"ה היה משפיע עליך רוב טובה‪ ,‬אלא אין לך די‬ ‫כלים לקבל כל אלו‪ ,‬ועם כל זאת הקב"ה מתנהג עמך לפנים משורת הדין ונותן‬ ‫לך שפע יותר ממה שעולה כלל על דעתך ‪.á‬‬ ‫הערות וציונים‬ ‫הרצון העליון שורש הנדיבות‪ ,‬שרצונו יתברך‬ ‫‪ á‬ראה זאת זכרון )‪ :(íéìäú‬פירוש הפסוק‬ ‫להטיב‪ ,‬וזה נוצר חסד‪ ,‬פירוש כי הבורא ברוך‬ ‫"ויברכם וירבו מאוד" וכו'‪ ,‬דהנה בני חיי‬ ‫הוא נוצר ושומר ומצפה לעשות חסד‪ ,‬ועל כן‬ ‫ומזוני לא בזכותא תליא כי אם במזלא‪ ,‬הוא‬ ‫פרק ב‬ ‫ו|‬ ‫‪ éøáãëå‬החתם סופר על הפסוק )דברים ל ח( "כאשר ישוב ה' לשוש עליך לטוב"‪ ,‬שחפץ‬ ‫הקב"ה להטיב לבני ישראל עמו בלי שיעור וגבול‪ ,‬אלא שאין בהם די כלים‬ ‫של תורה ומצוות לקבל הטבה מרובה זו‪ ,‬וכשאדם עושה תשובה מקבל השפעה‬ ‫בכפליים על כך שגורם שמחה להקב"ה שיכול למלא כל משאלות ליבו לטובה ‪.â‬‬ ‫ארחב פיך ואמלאהו‬ ‫‪ ãîåò‬הוא לפני המלך בראש השנה עם כליו הקטנים ומבקש שהקב"ה ימלא אותם‪,‬‬ ‫דומה זה לאחד שעומד עם סירים קטנים במקום שמחלקים שם זהב‪ ,‬עמוד‬ ‫ואמור להקב"ה בראש השנה מקבל אני מלכותך ותן לי גם כלים וגם אורות שאוכל‬ ‫לעבודך כראוי כונכון ושאצא מקטנות המוחין כעדשה לגלות אור פניך עלינו‪.‬‬ ‫רבות מחשבות בלב איש‬ ‫‪ òáè‬השליטה של האדם חודר גם לכלי ההרגשה‪ ,‬בדרך כלל לאחר ראש השנה‬ ‫האדם נותן ציון איזה שנה אמורה לבוא‪ ,‬אם טובה יותר או פחות‪ ,‬גם ברור‬ ‫לו אם הצליח להשפיע עליו פרנסה בשפע‪ ,‬וכמה מוחין בהשגת כבוד מלכותו הולך‬ ‫להתרבות בשנה זו‪ ,‬רוצה להכניס שפע הקודש של ראש השנה בתוך רגשי לבו‬ ‫הנבובים‪ ,‬כאילו שכל גילוי כבוד מלכותו תלוי בהרגשי לבו‪ ,‬ועל ידם יפול ויקום‬ ‫השפע של השנה החדשה‪ ,‬באם היה לו מצב רוח בראש השנה הרי שיש לו שנה‬ ‫טובה ומתוקה ובאם לאו וכו'‪ .‬הרי במידת מה היא כסילות ממש‪ ,‬עומד ומתחנן בראש‬ ‫הערות וציונים‬ ‫ואתה תשוב ושמעת בקול ה'‪ ,‬פירוש‬ ‫ברא השם יתברך כל העולמות‪ ,‬והבין בחכמתו‬ ‫שהיא הכנה לשמיעת קול ה' הוא‬ ‫האיך להתנהג במדותיו לבוא החסד מכח אל‬ ‫השופר‪ ,‬ואז תהי' התשובה במדרגה יותר‬ ‫הפועל לברואי מטה‪.‬‬ ‫מעולה‪ ,‬והוא ועשית את כל מצותיו אשר‬ ‫אנכי מצוך היום‪ ,‬שיהיה כל חפצך רק‬ ‫‪ äàøå‬עוד שם )‪ :(íéáöð úùøô‬על הפסוק‬ ‫להשיג קיום המצות כראוי‪ ,‬כדכתיב אחת‬ ‫והותירך ה' אלוקיך בפרי בטנך כו'‪.‬‬ ‫שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי‬ ‫כמו שכתבתי למעלה )‪ (àåáú éë úùøô‬על ברוך‬ ‫בבית ה' וגו'‪ .‬והשכר על זה הוא‪ ,‬והותירך‬ ‫פרי בטנך עיי"ש‪ ,‬שהוא גם כן על בני חיי‬ ‫ה' לטובה וגו' כי ישוב ה' לשוש עליך‬ ‫ומזוני התלוי במזל‪ ,‬ולשון והותירך יתן לך‬ ‫לטוב‪ ,‬פירוש שיהיה לך עוד יתרת וריווח‬ ‫מותרות יותר בנים ויותר חיי וכח ויותר שפע‬ ‫בהטובה גדולה אשר תקבל‪ ,‬והוא כי‬ ‫ועושר‪ ,‬וזה לטוב עולם הזה תיהיה תועלת‬ ‫הקב"ה יהיה שש ושמח שיכול לעשות‬ ‫לטובה כנ"ל‪.‬‬ ‫רצונך‪ ,‬ואתה תקבל שכר על ששמחת את‬ ‫ה' לקבל ממנו טובותיו הרבים‪.‬‬ ‫‪ â‬ראה חתם סופר על התורה )שם(‪ :‬וזהו‬ ‫|ז‬ ‫לשמוע קול שופר‬ ‫השנה שהקב"ה יתן לו משרה של רושם בכולל ערב להגדיל קצת מקור הכנסתיו‪,‬‬ ‫ובאמצע התפילה מרגיש שנתקבל תפילתו‪ ,‬שהרי ניתנה נבואה מזמן הבית לאנשים‬ ‫מסויימים‪ ...‬והנה ראה זה פלא במשך השנה רואה שלא נתקבל תפילתו ולא זכה‬ ‫להתמנות לתפקיד הנחשק‪ ,‬ולעומת זה קבל מקור פרנסה שלא עלה כלל על דעתו‪,‬‬ ‫ולא חלם על כך בחלמותיו הכי וורדים‪ ,‬הרי שכל רגשי לבבות בני האדם על מידת‬ ‫השפעה של ראש השנה גם נעוץ בייצר השליטה הרגשית‪ ,‬וגם הם כחלום יעוף‪.‬‬ ‫כח התפילה‬ ‫‪ ìáì‬יפול טעות בדברינו‪ ,‬לא באנו חלילה לזלזל חלילה בתפילות היוצאות מקרב‬ ‫לב איש עמוק ביום קדוש נעלה זה‪ ,‬ובוודאי שהאדם צריך לבקש כל צרכיו‬ ‫מאת המלך כי רק בידו נתון כל דבר‪ ,‬וכבר אמרו הצדיקים שעל האדם לבקש על‬ ‫דבריו הגשמיים והרוחניים כאחד‪ ,‬שהרי הוא המלך ולו נאה לבקש‪ ,‬וכל כוונתינו‬ ‫לשלול את ייצר השליטה וכוחי ועוצם ידי בנפש‪ ,‬שזה אמור האדם לבטל בראש‬ ‫השנה‪' ,‬בטל רצונך מפני רצונו'‪.‬‬ ‫פרק ג‬ ‫ח|‬ ‫פרק ג‬ ‫‪ øçàì‬שביארנו הביטול וקבלת עול להקב"ה בחיי שעה בצרכיו הגשמיים‪ ,‬נבאר‬ ‫כל זה גם בעבודה הרוחנית‪ .‬בהקדם צורת העבודה של ראש השנה שלא‬ ‫יבוא עם תנועה של 'כוחי ועוצם ידי' ברוחניות‪ ,‬ושליטה על דרכי עבודתו ורגשי‬ ‫לבבו‪ ,‬וכמעשהו בראשונה כן מעשהו בשניה נפרט עבודת קבלת עול מלכות שמים‬ ‫בעבודה הרוחנית‪.‬‬ ‫שתמלכוני עליכם‬ ‫‪ øåîàë‬לעיל טבע האדם לשלוט על חייו הן בגשמיות הן ברוחניות‪ ,‬אופן הקשר‬ ‫והיחוד עם הקב"ה גם כן אוחז בידיו‪ ,‬אכן לא בידיו הגשמיים כי אם ברגשי‬ ‫לבו ומוחו‪ ,‬ונמחיש זאת יותר‪ .‬באם היה הקב"ה שולח לך קול נבואי בבוקרו של‬ ‫ראש השנה באמצע אמירת 'מזמור שיר חנוכת'‪ ,‬ואומר לך שמע נא יהודי קדוש‬ ‫הרי אתה מקבל עכשיו חתימה על שנה טובה ומתוקה ברוחניות וגשמיות‪ ,‬הדין‬ ‫נפסק עבורך לטובה‪ ,‬איזה תחושת נפש עוברת על נפשך‪ ,‬מצד אחד שמח אתה‬ ‫שקבלת שנה טובה ומתוקה‪ ,‬מאידך עלול האדם להרהר מדוע קול הנבואי הגיע‬ ‫עכשיו בבוקרו של יום‪ ,‬עדיף היה אם היה נשמע ביום השני לאחר תקיעה אחרונה‬ ‫של קדיש תתקבל‪ ,‬אזי הייתי יותר בטוח שאכן נכתב עלי שנה טובה ומתוקה‪.‬‬ ‫כלומר טבע האדם לשלוט על חייו ועל נקודת עבודתו‪ ,‬חפץ הוא בהשפעת שמים‬ ‫על ידי עבודתו‪ ,‬ובכך בטוח יותר שיתקבלו תפילתיו‪.‬‬ ‫‪ ãáìî‬זאת מבחן זה אמור לשמש לך עד כמה נוגע אליך מלכות השם‪ ,‬באם השנה‬ ‫טובה שלך כבר מסודר להפליא‪ ,‬האם יש בך אותו חשק להמליך את הקב"ה‬ ‫עליך ועל כל העולם כולו‪ ,‬שמא כל תפילתך אינו אלא עבור שפע גשמי או רוחני‪.‬‬ ‫כעני בפתח‬ ‫‪ ãåò‬יכול האדם להבחין תחושת נפשו בקבלת עול מלכות שמים בעבודה רוחנית‬ ‫כמה מאמין הוא ברחמי הקב"ה וכמה סומך הוא רק על מעשיו ותפילתיו ביום‬ ‫זה‪ ,‬בדרך כלל חפץ האדם בתפילה בהשתפכות הנפש ומוחין קדישין הפתוחים‬ ‫|ט‬ ‫לשמוע קול שופר‬ ‫לפניו‪ ,‬ובהם הוא משוכנע שקבל מלכותו עליו‪ ,‬וכן נשפע עליו משמי מרום שפע‬ ‫גשמי ורוחני‪ ,‬כמעט שלא נשאר מקום לרחמי הקב"ה עליו לזכותו בדין‪ ,‬גם זה‬ ‫נובע מתחושת כוחי ועוצם ידי העלול לחדור גם בלב יראי השם וחושבי שמו‪.‬‬ ‫‪ íâä‬שהאדם צריך להתאמץ בתפילה ביום קדוש זה ולהמליך את הקב"ה עליו ועל‬ ‫כל כוחות נפשו‪ ,‬עם כל זה אמור הוא לראות גם כן היחס של הקב"ה‬ ‫בהמתקת הדינים וגילוי מידת רחמיו ביום זה‪ ,‬ובדרך כלל האדם השקוע בעצמו‬ ‫מפספס נקודת עבודה זו שהיא למעשה עומק קבלת עול מלכות שמים‪ ,‬שגם הדין‬ ‫והמלוכה הוא ברחמי הקב"ה‪.‬‬ ‫עורך דין‬ ‫‪ ùéçîðå‬זאת יותר‪ .‬כל אחד מחפש עורך דין טוב לימים הנוראים‪ ,‬אחד נוסע לצדיק‬ ‫על ראש השנה‪ ,‬השני משתדל בנתינת צדקה‪ ,‬השלישי מסתכל בעין טובה‬ ‫על כל יהודי‪ ,‬כל אחד כפי נטיית לבו‪ ,‬אמנם על האדם להתבונן מהו המעלה של‬ ‫עורך דין‪ ,‬מדוע לא מספיק שהוא עצמו יבוא למשפט ויעמוד בפני מלך המשפט‬ ‫ביום נעלה זה‪.‬‬ ‫‪ äðòîä‬הוא‪ .‬כי אדם שאמור לעמוד לדין הגם שחושב שאינו צריך לעורך דין‬ ‫ויכול לסמוך על עצמו שמי כמוהו יכול לעורר לב השופטים להטות את‬ ‫הדין לטובתו‪ ,‬טעות הוא בידו‪ ,‬כי בכללי המשפט עובד רק החוק היבש‪ ,‬ויש לדבוק‬ ‫בפרטי כללי החוק‪ ,‬ואין לו נסיון בכך‪ ,‬עורך דין ממולח הוא זה שיכול עם שורה‬ ‫קטנה בתיק התביעה להפוך את הקערה על פיה ולהוציא זכאי בדין את הלוקח‪.‬‬ ‫לאחר מאה ועשרים שנה‬ ‫‪ øôåñî‬על הגאון רבי שמואל וואלקין מרבני אמריקה‪ ,‬שיום אחד פגש ביהודי‬ ‫אשר היה גר בסמיכות אליו כאשר פניו נפולות‪ ,‬רבי שמואל שאל אותו‬ ‫מדוע נפלו פניך ומה יום מיומים‪ ,‬היהודי עשה בידו תנועת ביטול‪ ,‬אינך יכול לעזרני‪,‬‬ ‫וחבל על הזמן של הרב להקשיב לדברים שלא יכול להועיל‪ ,‬הרב לא נתן ליהודי‬ ‫להשתמט ממנו‪ ,‬ואמר לו‪ :‬התורה אומרת לנו ש'דאגה בלב איש ישחנה'‪ ,‬אי אפשר‬ ‫לדעת מאין יכול לצמוח הישועה‪ ,‬הרי בהשגחה פרטית פגשתי אותך היום‪ ,‬ורק‬ ‫טובה יוכל לצמוח ממנו‪ ,‬היהודי השתכנע והתחיל לגלגל סיפור חייו‪.‬‬ ‫‪ éáà‬הגיע לאחר מלחמת עולם השניה לארצות הברית שם התחתן עם בת זוגו‬ ‫ונולד לו בן למזל טוב‪ ,‬שזה אני העומד לפניך‪ ,‬לא עברו שנתיים ואמי ע"ה‬ ‫פרק ג‬ ‫י|‬ ‫נפטרה‪ ,‬כאשר אבי נשאר עימי עולל יתום ולא ידע לשית עצה בנפשו‪ ,‬לאחר מכן‬ ‫גמר אומר בלבו שמוכרח להתחתן בשנית ויהי מה‪ ,‬אשתו השניה של אבי לא‬ ‫נתברכה בטוב לב‪ ,‬ואמרה לאבי שאין היא מסכימה בשום פנים ואופן שאני ידור‬ ‫בביתם‪ ,‬זה או בנך או אני‪ ,‬בלית ברירה לקח אותי אבי אל בית יתומים ושם‬ ‫נתגדלתי כאשר אבי מגיע לבקרני עד כמה שהיה יכול‪.‬‬ ‫‪ øåáòë‬כמה שנים התחיל מזלו של אבי לזרוח ונעשה עשיר מופלג‪ ,‬ונולדו לו עוד‬ ‫בנים מהזיווג שני‪ ,‬וכך חי שנותיו בנעימים‪ ,‬לעת זקנותו נכנס למושב זקנים‪,‬‬ ‫בו יוכל לקבל הטיפול הכי טוב‪ .‬אימי החורגת בראותה שימי בעלה קרובים אל‬ ‫קצם‪ ,‬ועוד מעט הולך לעבור לעולם שכולו טוב‪ ,‬התחילו מחשבותיה לחרוש רעה‪,‬‬ ‫נזכרה שבעצם אני הוא זה בנו הבכור‪ ,‬ואמור אני לקבל פי שניים מהירושה כדת‬ ‫וכדין תורה‪ ,‬ולא היתה יכולה להשלים עם זה‪ ,‬לא די שניתקה אותי לדור יחד עם‬ ‫אבי‪ ,‬אלא גם הכסף ששייך לי על פי תורה בקשה לשלול ממני‪.‬‬ ‫‪ éîéà‬החורגת היתה בעלת השפעה וכן כסף לא היה חסר לה‪ ,‬ושיחדה את כל‬ ‫העוסקים עם אבי בל יתנו לי להתקשר עם אבי ושיעשו כל מה שביכולתם‬ ‫לרחק אותי ממקום מגוריו‪ ,‬וגם יקפידו שלא אצליח לשוחח עמו בטלפון‪ ,‬ואכן אנשי‬ ‫המקום כאשר מתת יד הגונה הגיע לכיסם שמרו לה אמונים‪ ,‬וכל פעם שרציתי לבקר‬ ‫אותו דחו אותי בכל מיני תירוצים‪ ,‬כגון שאבי חלש מאוד ועלול להזיק לבריאותו‬ ‫וכדו'‪ .‬מלבד זאת שכרה כותב צוואות מומחה ושני עדים שיהיו נכונים ליום פקודה‬ ‫כאשר אבי ירצה לערוך צוואה‪ ,‬והיא כבר תאמר להם מתי הזמן הנכון לכך‪.‬‬ ‫‪ ïëàå‬כמעט שנפסק הקשר במשך זמן זה‪ ,‬וגם כאשר ניסתי להתקשר לאבי לכל‬ ‫הפחות לפני ראש השנה‪ ,‬לא היה מענה‪ .‬מצד שני אבי שכב במעון ההורים‬ ‫ותמה כיצד בנו אהובו אינו מגיע לבקרו‪ ,‬גם אינו מתקשר לפני ראש השנה‪ ,‬ולא‬ ‫ידע כל אשר נעשה‪ ,‬עד שערב ראש השנה בראותו שאיני מתקשר לאחלו שנה‬ ‫טובה עלה חמתו באפו ואמר לאימי החורגת שהוא רוצה לכתוב צוואה‪ ,‬על רגע‬ ‫זה חכתה כמה שנים‪ ,‬וקפצה כמוצאת שלל רב‪ ,‬ותיכף ומיד הקיפו מיטת אבי כותב‬ ‫הצוואה ושני עדים‪ ,‬ולמרבה הצער שלל אבי אותי מכל נכסיו‪ ,‬מלבד דולר אחד‬ ‫הנדרש כפי החוק‪.‬‬ ‫‪ øåáòë‬כמה ימים שבק אבי חי לכל חי‪ ,‬לאחר השבעה עם אחי החורגים בא העורך‬ ‫דין עם הצוואה‪ ,‬והנה נחשכו עיני‪ ,‬אבי היקר שהייתי קשור עמו בחבלי‬ ‫האהבה‪ ,‬שלל אותי מכל נכסיו‪ ,‬גם לא פי אחד‪ ,‬מתחילה ניסתי להתייעץ עם עורכי‬ ‫דין‪ ,‬אבל כולם אמרו פה אחד שאין מה לעשות‪ ,‬נוסח הצוואה אינו משאיר שום‬ ‫צד שתוכל לערער עליה‪.‬‬ ‫| יא‬ ‫לשמוע קול שופר‬ ‫‪ ïàëå‬בנקודה זו של הסיפור אני פוגש את מעלת כבודו‪ ,‬וזהו פשר הפנים הנפולות‬ ‫היום‪ .‬כל זה לא ספרתי אלא מפאת הנימוס‪ ,‬ועתה הניחה לי ואלך לדרכי‪.‬‬ ‫רבי שמואל אחז בידו ואמר‪ :‬יהודי לא מרים ידיים אף פעם‪ ,‬אסור להתייאש‪ ,‬שמע‬ ‫בקולי תלך לבית המשפט ותזמין את אחיך החורגים לדין‪ ,‬וגם אנכי יבוא אתך‪,‬‬ ‫ובעזרת ה' מאמין אני שהאמת ייצא לאור באיזה שהוא דרך‪.‬‬ ‫‪ ïëàå‬שמע הלא בקול חכמים וביום המיועד הגיע הוא עם הרב לבית המשפט‪.‬‬ ‫החוק בארצות הברית היה שצוואה או כל מסמך אחר ניתן לתרגם רק מילה‬ ‫במילה‪ ,‬בלא תרגום משמעות הדברים‪ ,‬בלי פרשנויות‪.‬‬ ‫‪ äðäå‬השופט מתחיל לקרוא את הצוואה וכל מילה מתורגמת מלשון קודש‬ ‫לאנגלית‪ ,‬אני החתום מטה וכו' מצווה שלאחר מאה ועשרים שנה יחלקו‬ ‫את הצוואה כדלהלן‪ .‬לפתע מרים רבי שמואל את ידו ומראה לשופט שיעצור לרגע‪,‬‬ ‫וקרה בקול גדול‪ :‬הרי כאן כתוב שאת הירושה יש לחלק רק לאחר מאה ועשרים‬ ‫שנה‪ ,‬אם כן אין לאף אחד מהיורשים רשות לקחת מכספים אלו טרם ימלאו מאה‬ ‫ועשרים שנה מיום פטירת אביהם‪.‬‬ ‫‪ íéèôåùä‬פרצו בצחוק רם‪ ,‬הרי ברור לכל אחד שהכוונה שלאחר מותו יחלקו את‬ ‫הצוואה ולא לאחר מאה ועשרים שנה וכו'‪ ,‬אמנם מצד שני החוק היבש‬ ‫מורה שיש לתרגם כל מילה מבלי להוסיף עליהם פרשנות‪ ,‬ולמרבה המבוכה עצרו‬ ‫את המשפט ונכנסו לחדר צדדי להתייעץ מה לעשות בנידון זה‪ ,‬לאחר זמן יצאו‬ ‫וחזרו לשולחן המשפט ואמרו‪ ,‬למרות הצחוק והגיחוך של הענין‪ ,‬מכל מקום החוק‬ ‫הוא חוק‪ ,‬ועל כן יש לחלוק את הירושה רק לאחר מאה ועשרים שנה‪.‬‬ ‫‪ ïáåîë‬שאחיו החורגים נדהמו לשמוע פסק השופטים ברגע אחד איבדו כל ממונם‪,‬‬ ‫והתחילו להתחנן בפניו שיועיל לחלוק עמהם עכשיו את הירושה‪ ,‬בראותם‬ ‫שכלתה עליהם הרעה‪ ,‬ועומדים להפסיד כל כספם‪ ,‬אמנם הוא בשלו‪ ,‬באם אין אתם‬ ‫נותנים פי שנים כדת של תורה לא תקבלו דולר אחד‪ ,‬בלית ברירה הסכימו וכך‬ ‫הציל רבי שמואל עשוק מעושקיו‪ .‬ממעשה זה למדים אנו כיצד בשינוי תיבה אחת‬ ‫משתנה כל הדין‪.‬‬ ‫קול דממה דקה ישמע‬ ‫‪ .ìùîðä‬קול שופר דממה דקה הוא זה העורך הדין של היהודי‪ ,‬לא‪-‬ל עורך דין‪,‬‬ ‫הוא הגורם שהקב"ה יושב מכסא דין לכסא רחמים‪ ,‬לא ריבוי תפילות‬ ‫פרק ג‬ ‫יב |‬ ‫וזעקות והפצרות גדולות כי אם בשופר של עיל פשוט בקול פשוט אמנם הבוקע‬ ‫רקיעים‪ ,‬מן המותר לציין שלא באנו למעט מערך תפילתנו ועבודתינו ביום קדוש‬ ‫זה‪ ,‬כי אם להדגיש כיצד נראה ענין מלכותו בחיק הבורא‪ ,‬מעשה קל של איל פשוט‬ ‫מכל יהודי יהיה מי שיהיה‪ ,‬גורם לכך שהקב"ה יושב מכסא דין לכסא רחמים‪ ,‬זהו‬ ‫עיקר עבודת היום המצוה דאורייתא של יום זה יום תרועה‪.‬‬ ‫÷‪ ìå‬השופר מורה לנו את הדרך של קבלת עול מלכות שמים‪ ,‬שום דבר לא מתחיל‬ ‫מאיתנו‪ ,‬נכון שאמורים אנו לעשות את עבודתינו כי חפץ ה' בעבודת בני‬ ‫ישראל עמו‪ ,‬אבל מידת רחמיו מלמעלה הוא כפי רצונו‪ ,‬ולו במעשה קל‪.‬‬ ‫| יג‬ ‫לשמוע קול שופר‬ ‫פרק ד‬ ‫‪ íðîà‬ישאל השואל מה כן צורת עבודתנו ביום קדוש נעלה זה‪ .‬כמו כן במאמר‬ ‫הקודם הרחיבו את הדיבור במעלת יום הדין שיש יחס בין המלך והעם‪,‬‬ ‫וכאן הרי שוללים כל מעשה קטן הבא מצדינו‪.‬‬ ‫ממעמקים קראתיך ה'‬ ‫‪ äðòîä‬על כך קבלת עול מלכות שמים מתוך נקודת אמת‪ .‬לגלות את הנקודה‬ ‫הפנימית שבלב "ממעמקים קראתיך ה'"‪ ,‬גם כאן יש לבאר משמעות הדבר‪,‬‬ ‫אין המדובר על צעקה בלבד ‪ ,ã‬אלא על זעקת הלב‪ ,‬היהודי אמור להרגיש בראש‬ ‫השנה כי בלי הקב"ה אין לו חיים‪ ,‬יצייר בנפשו שהקב"ה הסיר רצונו מלהיות מלך‬ ‫עליו‪ ,‬שולח לו מלאך האומר לו יודע תדע כי מהיום והלאה איני צריך עוד עבודה‬ ‫מצדך‪ ,‬מוותר אני על תורתך ועבודתך ושאר מעשה המצוות‪ ,‬ובעצם היחס בינינו‬ ‫נגמר‪ ,‬מה היה תחושת הנפש שלך בעת ההיא‪ .‬המענה הוא די פשוט לבך היה‬ ‫מפסיק מלפעום‪ ,‬היית אומר להקב"ה אין לי חיים בלעדיך‪ ,‬הכל אתה יכול לקחת‬ ‫ממני‪ ,‬אבל "רוח קדשך אל תיקח ממני"‪ ,‬מבלעדיך חיי אינם חיים‪ ,‬אין מקום בנפשי‬ ‫שיכול להכיל מצב נורא זה‪ ,‬זה הנקרא צעקה מעומק הלב‪ ,‬הנוגע לעצם הנפש‪.‬‬ ‫אבא הצילני‬ ‫‪ åäæ‬נקודת הרצון שהיהודי אמור לעורר בנפשו בראש השנה‪ ,‬רצון בקשר ויחס עם‬ ‫הקב"ה‪ ,‬ביטול הרצון קדם רבון עלם‪ ,‬צעקת הלב הוא 'אבא אבא הצילני'‪ ,‬הריני‬ ‫שלך )‪ -‬אייך בין דיינער(‪ ,‬קבלו מלכותי‪ ,‬קבלת עול מלכות שמים כללי בקשר עם הקב"ה‪,‬‬ ‫הערות וציונים‬ ‫שיהיה צעק לבם אל ה' בקול רם ולהגביה לבו‬ ‫‪ ã‬ראה כעין זה עבודת ישראל )‪ :(íéáöð‬והנה‬ ‫אל ה'‪ .‬ואמרו )‪ (íù ò"åù‬ולהטעות לא חיישינן‪,‬‬ ‫מה שכתוב בשו"ע )‪(è 'òñ á"ô÷ú ïîéñ ç"åà‬‬ ‫כלומר שבוודאי לא יטעה את עצמו בדבר‪,‬‬ ‫להתפלל בימים הנוראים בקול רם‪ ,‬אין כוונתם‬ ‫כיון שמצוים בידם מחזורים‪ ,‬כלומר שמחזירים‬ ‫ח"ו כמו שנוהגין העולם לצעוק בתפלת‬ ‫הכל אל ה'‪ ,‬ומתפללים העיקר שישוב להיות‬ ‫שמונה עשרה ולהרים קולם‪ ,‬אשר על זה אמר‬ ‫מלך על כל הארץ ויופיע רחמיו בעולם כדי‬ ‫)‪ (ç áé äéîøé‬נתנה עלי בקולה‪ ,‬רק העיקר‬ ‫פרק ד‬ ‫יד |‬ ‫ראש השנה הוא תשובה כללית על הקשר עם הקב"ה‪ ,‬מסירת הרצון‪ ,‬זהו קול‬ ‫השופר של הנפש‪ ,‬זעקה בקול דממה ובקול פשוט רצון האמיתי שלי‪.‬‬ ‫מלך העולם‬ ‫‪ úãå÷ð‬קבלת עול מורה לראות את הקב"ה בכל פרט בבריאה לא נדרש מאיתנו‬ ‫עבודת כבירות להפוך את כל העולם ורק אז עבודתנו נחשבת בעיני ה'‪,‬‬ ‫וכדברי הבעל התניא שאין מסירות נפש הכוונה לזה שהולכים ליטול את נפשו‪,‬‬ ‫אלא בכל פעולה קטנה של ביטול רצון להקב"ה נחשב מסירות נפש‪ ,‬כי הרצון‬ ‫נקרא נפש ‪ .ä‬כאשר עומד אתה לאכול פרי ומברך ברכה לפניה עצור לרגע והתבונן‬ ‫שבכך אתה ממליך את הקב"ה‪ ,‬מגלה אתה שכל הבריאה כולה מעשה ידיו של‬ ‫הקב"ה‪ ,‬עצם ההליכה ברחוב במחשבה שכל הבריאה כולה היא מציאות ה' ואין‬ ‫עוד מלבדו לקבלת עול מלכות ייחשב‪ ,‬בראש השנה מעוררים נקודה זו לחיות כך‬ ‫בכל השנה כולה‪.‬‬ ‫‪ íâ‬עכשיו שאתה קורא שורות אלו יכול אתה להמליך את הקב"ה ואינך צריך להמתין‬ ‫על ראש השנה‪ ,‬כי בקבלת מלכותו אין את התנאי שצריך להיות לתאבון‪....‬‬ ‫ועריכת נר לבן ישי משיחך‬ ‫‪ íâ‬כאשר עומד להתפלל בראש השנה אינו אמור להיות שקוע כל כך בעצמו כי‬ ‫אם רואה נגד עיניו כללות הכוונה העליונה בגילוי כבוד מלכותו שיתגלה לעיני‬ ‫כל חי‪ ,‬נוסח התפילה אמור לשמש לו לעזר כיצד נראה מלכות השם בשלימות‪,‬‬ ‫'ובכן יתקדש שמך ה' אלוקינו על ישראל עמך ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן‬ ‫כבודך'‪ ,‬רואה נגד עיניו ציור הנכון של כנסת ישראל עם הקב"ה על תיקונה בבית‬ ‫המקדש בירושלים עיר הקודש‪ ,‬ולא זו בלבד אלא 'וצמיחת קרן לדוד עבדך ועריכת‬ ‫לבן ישי משיחך'‪ ,‬משתוקק לגאולה השלימה כי זהו טבע וצורת הקשר בין כנסת‬ ‫ישראל להקב"ה‪.‬‬ ‫הערות וציונים‬ ‫בספרים שצריך למסור נפשו באחד‪ ,‬ואין‬ ‫שיוודע שמו בקרב הארץ‪ ,‬ועל ידי זה ישפיע‬ ‫הכוונה על ציור קידוש השם בפועל ממש‬ ‫שפע קודש בני חיי ומזוני וכל טוב לנו ולכל‬ ‫בלבד‪ ,‬אלא גם ברוחניות‪ ,‬והוא ביטול‬ ‫החוסים בו אמן‪.‬‬ ‫הנפש להתכלל באור ה' אחד והוא בחי'‬ ‫ומדרגת יחידה‪.‬‬ ‫‪ ä‬ראה ליקוטי תורה )‪ :(.äë 'åîò äàø‬וכמבואר‬ ‫| טו‬ ‫לשמוע קול שופר‬ ‫המלך‬ ‫‪ íâ‬יום זה מסוגל להכיר במעלת קדושת ישראל שזוכים להמליך את הקב"ה עליהם‪,‬‬ ‫ומתוך כך על כל העולם‪ ,‬מכיר בכך שעל ידי רצונו במלכות ה' מתעורר רצון‬ ‫הקב"ה למלוכה‪ ,‬ומלכותו ברצון קבלו עליהם‪.‬‬ ‫‪ äîãé‬בנפשו שנקלע באונס בערב ראש השנה על איזה שהוא הר בכפר נידח ללא‬ ‫הסביבה שהוא רגיל להם‪ ,‬באמתחתו יש רק כמה חלות ויין לקדש‪ ,‬גם מחזור‬ ‫ושופר נמצא בו‪ ,‬וקם בבוקר של ראש השנה על גבי ההר‪ ,‬כאשר מוקף הוא עם‬ ‫הרים הסובבים אותו‪ ,‬ועננים למעלה מראשו‪ ,‬חש בעצמו שהוא יחידי בעולם‪ ,‬כיום‬ ‫ברוא אדם הראשון עלי אדמות‪ ,‬הוא ואביו שבשמים נמצאים כאן‪ ,‬ועליו לעורר‬ ‫רצון למלוכה‪ ,‬אמנם טרם בירר לו נקודת הרצון באמת‪ ,‬חסר הוא בהמולת הקהל‬ ‫מסביבו‪ ,‬אינו יכול להחבא תחת גלימת רבו‪ ,‬עומד הוא לבדו ועליו מוטל העבודה‬ ‫להמליך את הקב"ה ברצון‪.‬‬ ‫‪ äñðî‬לשכנע את ההרים לקבל מלכות ה'‪ ,‬והם עונים לעומתו אנו מוכנים‪ ,‬אבל‬ ‫מלכות ה' יתכן רק על ידי איש הישראלי‪ ,‬בצר לו פונה לעצים הסובבים‬ ‫אותו שמא הם ימליכו את הקב"ה‪ ,‬וגם הם מנענים את ענפיהם ורומזים שמוכנים‬ ‫הם‪ ,‬אבל הוא זה אשר צריך מקודם לקבל מלכותו ברצון‪ ,‬וכך מסתובב הוא מצד‬ ‫לצד ומנסה למצוא נקודת אמת מתוך רצון הלב להמליך את הקב"ה‪ ,‬וכך עובר עוד‬ ‫שעה ועוד שעה‪ ,‬והנה כשעה לפני השקיעה מתעורר בו נקודת אמת ברצון למלוכה‬ ‫בבחירה גמורה‪ ,‬לוקח את השופר בידו ותוקע מאה קולות‪ ,‬ובת קול יוצאת ומכרזת‬ ‫'המלך'‪ ,‬נתעורר רצון בהקב"ה למלוכה‪ .‬ברגע זה ההרים והגבעות מתחילים לרנן‪,‬‬ ‫"יחד הרים ירננו"‪ ,‬וכל עצי השדה מוחים כף‪ ,‬גם העננים מלמעלה שמחים שנתגלה‬ ‫כבוד מלכותו בעולם‪ ,‬וכל זה מכח היהודי ברצון אמיתי במלכות ה' ובכח מצוות‬ ‫שופר‪ ,‬והקב"ה נעשה מלך על כל העולם כולו‪ ,‬והיהודי הפשוט עומד ומשתומם‬ ‫בגודל מעלת עמו ישראל‪ ,‬לראשונה קולט עוצמת קבלת המלכות על ידו‪.‬‬ ‫נוכח פני ה'‬ ‫‪ ÷ìç‬מהקבלת עול הוא לא לחפש עבודות שאינו לפי ערכו‪ ,‬רוצה למצוא חן רק‬ ‫בעיני ה'‪ ,‬הרי יום קדוש הוא‪ ,‬ויש לבוא בנקודת אמת‪ ,‬מרכז מחשבתו ואינו‬ ‫מחפש עבודות של אחרים‪ ,‬מפנה מחשבותיו מכל מיני השגות שאינם לפי ערכו‬ ‫הנובע מגאווה מסותרת שגם הוא מורם מעם‪ ,‬מאמין הוא במעלת עבודתו באשר‬ ‫היא‪ ,‬יושב נוכח פני ה'‪ ,‬ושואל אותו האם צריך אני לבכות הגם שלא מתעורר בי‬ ‫פרק ד‬ ‫טז |‬ ‫ענין הבכיה‪ ,‬כי מפחד אני שמא נשמתי פגומה כדברי האריז"ל‪ ,‬שומע הוא קול‬ ‫השכינה העונה לעומתו אני מקבל תפילתך גם בלא הדמעות‪ ,‬עיקר מבוקשי ממך‬ ‫הוא טהרת הלב‪ ,‬עבודה תמה ותמימה‪ ,‬ללא מחשבת חוץ ופיגול‪ ,‬נוכח פני ה'‪.‬‬ ‫ותמלוך אתה ה' לבדך‬ ‫‪ ãáìî‬קבלת עול הכללית בראש השנה מרגיש הוא שקשה לו קבלת עול מלכותו‬ ‫על כל אבריו‪ ,‬לב יודע מרת נפשו עד כמה מושרש הוא בחטא‪ ,‬ואינו מאמין‬ ‫שיכול להתנתק מהם בבת אחת‪ ,‬אינו חפץ לרמות את בוראו באמירה סתמית‬ ‫שמקבל עליו מלכות שמים על כל אבר ואבר‪ ,‬אלא על זאת יתפלל כל חסיד בראש‬ ‫השנה 'ותמלוך אתה ה' אלוקינו לבדך'‪ ,‬מבקש מהקב"ה שימלוך על כל אבר ואבר‬ ‫שלו‪ ,‬ועל כל כוח נפש שבו‪ ,‬מצידו מוכן לכך שכל אבריו ישמשו כמרכבה לשכינת‬ ‫עוזו יתברך בגילוי כבוד מלכותו‪ ,‬אמנם לולי הקב"ה עוזרו אינו יכול‪ ,‬והמלוכה על‬ ‫אבריו הוא בדרך בקשה ותפילה‪.‬‬ ‫לתקן עולם במלכות שד‪-‬י‬ ‫‪ ìë‬משך ראש השנה שש ושמח ביוקר פאר קדושת ישראל שזוכים להמליך את‬ ‫הקב"ה עליהם‪ ,‬ועל ידם דייקא מתגלה מידת מלכותו‪ ,‬בראש השנה נוטע בנו‬ ‫הקב"ה חוש האלוקי הפנימי שכל מטרתנו לעשות נחת רוח לאדוננו‪ ,‬כברא דאשתדל‬ ‫בתר אבויה ואימיה למפרק לן‪ ,‬אין זה עבודה גבוהה ליחידי סגולה‪ ,‬וכאשר אנו‬ ‫מקבלים מלכותו לפי ערכנו‪ ,‬נוטע בנו הקב"ה את הכח לחיות בשלימות העבודה‬ ‫למען שמו באהבה בגילוי כבוד מלכותו‪.‬‬