gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

הבינני - אמונה ובטחון · Havineini - Emineh and Bituchoin — ניצבים וילך (2026-08-31)

מוציא לאור: הבינני - אמונה ובטחון · Havineini - Emineh and Bituchoin

שבוע: ניצבים וילך (2026-08-31)

הבינני - אמונה ובטחון · Havineini - Emineh and Bituchoin — ניצבים וילך (2026-08-31)

פתח את ה-PDF הורדה

‫||| שנת תשפ"ו לפ"ק‬ ‫פרשת נצבים וילך‬ ‫מדור‬ ‫שיעורי‬ ‫אמונה ובטחון‬ ‫הרב שמעון‬ ‫מתוך קונטרס הבינני המלא‬ ‫שפיצער‬ ‫קונטרס תל"ד‬ ‫שליט"א‬ ‫להיטיב לאחרים בבחינת 'והלכת בדרכיו'‬ ‫יום שלישי פרשת כי תבוא י"ב אלול תשפ"ו‬ ‫אמונה ובטחון‬‫שיעור שמ"ד‬ ‫אולם האמת היא שלעולם לא יזדקק להם‪ .‬ואין מציאות כזו‪.‬‬ ‫שתי דרכים שונות‬ ‫'תצא רוחו ישוב לאדמתו ביום ההוא אבדו עשתונותיו'‪ .‬בשר ודם‬ ‫התחלנו ללמוד את סוגיית הבטחון בעניינים שיש בהם יחסי‬ ‫אינו יכול לתת לו דבר‪ .‬בין כה וכה עליו להיות בעל מדות עוד‬ ‫גומליןא עם אחרים‪ ,‬כגון כשאדם עושה טובות לאחרים ומצפה‬ ‫יותר גדול מכפי שתכנן‪ ,‬שהרי הוא זקוק להקב"ה‪.‬‬ ‫לקבל מהם גמול‪ .‬כשהאדם עוסק בעניינים כאלו‪ ,‬יש לו ניסיון‬ ‫מיוחד כיצד לעשותם באופן הנכון‪.‬‬ ‫כך הוא הדבר תמיד ובכל עניין‪ .‬על האדם לעשות כל דבר‬ ‫לא כדי לקבל שכר מהקב"ה – שהרי אם כן הוא שוב עושה על‬ ‫נחזור על ראשי הפרקים‪ :‬יש שני מהלכים שונים זה מזה בדרך‬ ‫מנת לקבל פרס – אלא יעשהו מתוך הבנה שזוהי התכלית וזהו‬ ‫שהאדם מיטיב לאחרים‪.‬‬ ‫מקור החיים‪ ,‬הן של העולם הזה והן של העולם הבא‪ .‬זו גישה‬ ‫שונה לחלוטין מזו שאנו מורגלים בה‪ ,‬ועלינו לשנות את הגישה‬ ‫המהלך הראשון‪ ,‬והמקובל יותר בין אנשים‪ ,‬הוא לעשות כן‬ ‫מיסודה‪ ,‬וכאמור‪ ,‬מיסודות הבטחון הוא‪ ,‬כי במהלך הראשון האדם‬ ‫מתוך תפיסה של 'שמור לי ואשמור לך'‪ .‬האדם רוצה להטיב‬ ‫בוטח בבני אדם שאין להם תשועה‪ ,‬ובמהלך השני הוא בוטח‬ ‫לאחרים כיון שהוא מבין שתצמח לו תועלת מזה באופן כלשהו‪,‬‬ ‫בהקב"ה‪.‬‬ ‫וכיון שזוהי מטרתו‪ ,‬הוא בוודאי מצפה שיתנהגו אתו באותו אופן‪.‬‬ ‫בשיעור הקודם למדנו שיש שני דברים שמקשים על האדם‬ ‫המהלך השני‪ ,‬שהוא המהלך האמיתי‪-‬התורני (איסתכל באורייתא‬ ‫לעשות כן כראוי יותר מבשאר ענינים שאין בהם אינטראקציה‬ ‫וברא עלמא) הוא לעשות כן כדי ללכת בדרכי ה'‪ ,‬כציווי התורה (כי‬ ‫עם הזולת‪:‬‬ ‫תבוא כח‪ ,‬ט) 'והלכת בדרכיו'‪ .‬הקב"ה הוא טוב ומטיב לכל ואף האדם‬ ‫א‪ .‬התמודדות מול בעל בחירה‪ :‬כאשר האדם רואה בעל בחירה‬ ‫מצווה להיות כן ולהדמות בזה לעליון‪ .‬כשהוא מתעורר בנשמתו‬ ‫כנגדו‪ ,‬קשה לו לזכור שהקב"ה מנהל את העולם והלה אינו יכול‬ ‫לגמול חסד של אמת שלא על מנת לקבל‪ ,‬הרי הוא מתדמה‬ ‫לעשות מאומה מדעת עצמו‪ .‬הוא רואה שלפלוני יש דעת ובחירה‬ ‫לעליון‪ ,‬השכינה יכולה לשרות עליו‪ ,‬והוא מגיע אל תכליתו‪.‬‬ ‫ונדמה לו שהוא יכול לעשות כחפצו‪ .‬ועל כן כתוב בזוהר הקדוש‬ ‫שמעטים המה האנשים היכולים ליישב דעתם במקומות כאלה‬ ‫בוודאי זהו אחד מהשורשים של בטחון‪ ,‬כי כל צורת ההתנהלות‬ ‫ולא להתפעל כלל עד שלא יגבר קצב פעימות לבם‪ .‬עבודת חיים‬ ‫הזו‪ ,‬שבה האדם מטיב לאחרים מתוך ציפייה לקבל מהם בחזרה‪,‬‬ ‫היא להגיע לכך‪ ,‬וזוהי מדרגה יותר גבוהה מסתם אמונה ובטחון‬ ‫נובעת מכך שהוא מרגיש שהוא זקוק להם‪ .‬מדוע הוא צריך טובות‬ ‫כשאין עומדים מול בעל בחירה‪.‬‬ ‫מהם? כי הוא מרגיש שאי אפשר להסתדר לבד‪ ,‬וכי זקוקים לבני‬ ‫אדם‪" :‬מה יהיה כשאני אצטרך לטובה? מה אעשה כשאני אערוך‬ ‫ב‪ .‬עבודת תיקון המדות‪ :‬הנושא דורש עבודה פנימית עמוקה‪,‬‬ ‫שמחה – מי יבוא להשתתף עמי בשמחתי?" הוא מבין בשכלו‬ ‫שכן על האדם להפוך את עצמו לטוב מתוכו‪ ,‬וזוהי עבודה קשה‬ ‫הישר שהוא חייב להתנהג כראוי ולעשות טובות לאחרים כי אף‬ ‫ביותר שאינה מסתכמת בפעולות חיצוניות בלבד‪ .‬עליו לעבוד עם‬ ‫הוא יזדקק להם בעתיד‪.‬‬ ‫‪interaction‬‬ ‫א‬ ‫גליון הבינני || ‪1‬‬ ‫היא להתרגל‪ ,‬שבמקום להתעסק בשאלות כגון‪" :‬האם אני מצליח‬ ‫עצמו להיות יהודי יותר טוב בפנימיות‪ .‬עליו לזכך את גאוותו‪,‬‬ ‫עכשיו?" או "האם אני פועל נכון בעיני הבריות?"‪ ,‬יתעסק יותר‬ ‫עליו להתרגל להיות נותן ולא מקבל – אשר שתיהן עבודת חיים‬ ‫בשאלה‪" :‬מה הקב"ה אומר על מה שאני מדבר עכשיו?"‪.‬‬ ‫הן‪ .‬משום כך עניין זה הוא קשה מאוד לאדם‪.‬‬ ‫דוגמא לדבר‪ :‬אדם רוצה לחנך את בנו; הוא מתבונן ומתפלל‬ ‫מה יאמרו ומה יגידו‬ ‫לה' שיכניס בפיו את המילים הנכונות‪ .‬לאחר מכן הוא קורא‬ ‫לו ומתחיל לדבר אליו‪ .‬והנה‪ ,‬תוך כדי השיחה‪ ,‬כשבנו משיב‬ ‫נמשיך בס"ד בלימוד הסוגיא‪ .‬כשהאדם עסוק בעשיית טובות‬ ‫לו בחוצפה‪ ,‬מתעורר כעס בלבו‪ .‬כיוון שהוא אדם בעל הרגש‬ ‫לאחרים – בין אם בנתינת עזרה כספית‪ ,‬בין אם בדיבור כגון‬ ‫פנימי‪ ,‬הוא תופס מיד‪" :‬עכשיו נכנסה בי מידת הכעס‪ .‬הרי בטרם‬ ‫תוכחה וכדומה – לבו נכנס לשאלות שונות לדוגמא‪" :‬כיצד פלוני‬ ‫התחלתי לדבר שיננתי לעצמי ‪ :‬מה פתאום לכעוס? הרי איני‬ ‫מסתכל עלי? האם יש לי את האומץ לעשות את זה?"‬ ‫עושה אלא מה שהקב"ה מצוה אותי לעשות‪ .‬אבל עכשיו הוא‬ ‫אם האדם אינו עובד על עצמו בכל עת‪ ,‬הרי שבבואו בדברים‬ ‫מצליח להוציאני קצת משלוותי"‪ .‬ובכן‪ ,‬אם יהודי ירא שמים הוא –‬ ‫עם בני אדם‪ ,‬מוחו ולבו נכנסים לעולם אחר‪ ,‬שבו השאלה‬ ‫אף שאינו בדרגת הצדיקים – לבו דואב על כך‪ ,‬לפי שהוא מרגיש‬ ‫המעסיקה את האדם היא‪" :‬האם אני מצליח לגרום לו להעריך‬ ‫שהתנתק מהקב"ה‪ ,‬ומיד הוא משתדל לחזור ולהיזכר באמת‪.‬‬ ‫אותי? כיצד הוא מסתכל עלי? איך אחרים מסתכלים עלי?"‬ ‫דוגמא נוספת‪ :‬כשהאדם נותן צדקה‪ ,‬הוא משתדל לשנן‬ ‫אם האדם אינו משקיע בזה ואינו עובד על עצמו‪ ,‬כל סוגיית‬ ‫במחשבתו שיש לו עסק רק עם השכינה הקדושה‪ .‬לכן‪ ,‬אם‬ ‫הדרך‪-‬ארץ והנימוס‪ — ,‬כיצד ומתי לדבר‪ ,‬הן כלפי אחרים‪ ,‬הן כלפי‬ ‫באמצע התפילה עוברים אנשים המבקשים צדקה – אף שאינו‬ ‫בני ביתו וילדיו‪ ,‬והן במלאכתו – מיוסדת כולה על הבנתו כיצד‬ ‫מכירם כלל – הוא אומר‪" :‬הפלא ופלא"‪ .‬יש לו מטבעות קטנות‬ ‫אנשים חושבים‪ ,‬מה נחשב בעיניהם כנוהג מקובל‪ ,‬והוא מתאים‬ ‫מתחת לסידורו‪ ,‬וכל פעם שעני עובר‪ ,‬הוא מושיט לו מטבע בסבר‬ ‫את עצמו לאותה רמה‪ .‬ואולם‪ ,‬לדרך זו אין כל זיקה לתורה ולרצון‬ ‫פנים יפות‪ ,‬תוך שהוא זוכר שאין הדבר קשור לעני העומד מולו‪,‬‬ ‫ה'; היא נתונה אך ורק לחסדי הסביבה המסוימת‪ ,‬וכפי שאפשר‬ ‫אלא לשכינה הקדושה‪.‬‬ ‫לראות – שבכל מקום קנה מידה שונה לחלוטין‪.‬‬ ‫ידוע שהרה"ק רבי משה יצחק מפשעווארסק זיע"א‪ ,‬היתה לו‬ ‫אכן‪ ,‬האמת היא שהאדם חייב להיות מעורב בין הבריות‪ ,‬אולם‬ ‫עבודה גדולה לכתת את רגליו לקבץ כסף לצדקה‪ .‬כששאלו אותו‬ ‫אף זאת אך ורק כדי להיות 'ערליכער איד' (יהודי ירא ושלם) – מפני‬ ‫פעם‪" :‬בשביל מי אתה מכתת את רגליך?" – השיב לו‪" :‬בשבילך‬ ‫שהקב"ה דורש ממנו להיות מעורב בין הבריות‪ .‬אבל בדרך כלל‪,‬‬ ‫אני הולך"‪ .‬התכוון לומר‪" :‬וכי בשבילי אני הולך?! אני הולך בשביל‬ ‫זה גופא נעשה אצל האדם לעיקר‪ ,‬ואז הוא מתחיל לשפוט כל‬ ‫השכינה הקדושה‪ .‬לאן הכסף יגיע‪ ,‬זה כבר לא משנה כל‪-‬כך"‪.‬‬ ‫דבר לפי קנה מידה זה‪ ,‬וממילא כל מהלכי מחשבתו וארחות חייו‬ ‫תלויים בדעת הבריות‪.‬‬ ‫דרגה פשוטה של דביקות‬ ‫אכן‪ ,‬אם יתבונן האדם‪ ,‬יראה כי ישנם מצבים רבים שבהם הוא‬ ‫'ולבו איננו עמהם' – הצעדים הראשונים בעבודה זו‬ ‫יכול לקיים את דברי הרמב"ן לפי ערכו ומדרגתו‪.‬‬ ‫ידוע שהרמב"ן (פרשת עקב) על מצות 'ולדבקה בו' אשר היא‬ ‫המושג 'ולבו איננו עמהם' אינו מוסב על המדרגה העליונה‬ ‫תכלית היהודי‪ ,‬כתב‪" :‬יתכן שתכלול הדביקה לומר שתהיה זוכר‬ ‫בלבד שבה האדם אינו מכיר בכלל בני אדם ואינו יודע אל מי‬ ‫השם ואהבתו תמיד‪ ,‬לא תפרד מחשבתך ממנו בלכתך בדרך‬ ‫הוא מדבר‪ ,‬אלא גם על מדרגה פשוטה שבה לב האדם אינו שקוע‬ ‫ובשכבך ובקומך‪ ,‬עד שיהיו דבריו עם בני אדם בפיו ובלשונו‪,‬‬ ‫לגמרי בתגובת זולתו‪ ,‬למדוד האם הלה נהנה מדיבורו או לא‪ ,‬עד‬ ‫ולבו איננו עמהם‪ ,‬אבל הוא לפני ה'‪ .‬ויתכן באנשי המעלה הזאת‬ ‫שתהיה נפשם גם בחייהם צרורה (קשורה) בצרור החיים (כלשון י"בשר‬ ‫שייאלץ לשנות כל רגע את דיבורו והתנהגותו לפי תגובותיהם‬ ‫של הסובבים אותו‪.‬‬ ‫בחד קטירא אתקטרנא)‪ ,‬כי הם בעצמם מעון לשכינה"‪.‬‬ ‫אם האדם שקוע בעת דיבורו לאחרים בהבנת תגובותיהם‬ ‫אכן כשהאדם שומע את דברי הרמב"ן‪ ,‬הוא עשוי לומר בלבו‪:‬‬ ‫ובניסיון להתאים את עצמו אליהן — נחשב הדבר שלבו עמהם‪,‬‬ ‫"יש מדרגות מאוד גבוהות‪ ,‬כידוע שהרה"ק מראפשיץ זיע"א‬ ‫ונמצא כי בכל עת שהוא שח עם זולתו‪ ,‬הרי הוא מתנתק מהקב"ה‪.‬‬ ‫היה מייחד יחודים בדיבורי הבדחנות שלו‪ ,‬וכן היו עוד צדיקים‬ ‫שנראה היה שהם מדברים דברים של מה בכך‪ ,‬ויודעי חן הבינו‬ ‫הרמב"ן מלמד דבר אחד‪ :‬כשאתה מדבר עם זולתך‪ ,‬היזהר לבל‬ ‫שהם אומרים דברים נשגבים‪ .‬ברם‪ ,‬כל זה שייך בסיפורי צדיקים‬ ‫תתנתק מהקב"ה‪.‬‬ ‫ומאורות הדורות; אך אנשים פשוטים כערכנו‪ ,‬כיצד יתקרבו‬ ‫למדרגה זו כלל?"‪.‬‬ ‫את זאת יכול האדם לקיים גם במדרגתו הפשוטה‪ .‬כלומר‪ ,‬עוד‬ ‫בטרם יזכה להגיע למדרגה שבה הוא פועל כך באופן תמידי‪ ,‬יכול‬ ‫אבל רבינו המחבר אומר‪ :‬עניין זה קרוב אלינו יותר מכפי‬ ‫הוא להיאחז ביסוד זה ולהבין את משמעותו גם בעבור אנשים‬ ‫שנדמה‪ .‬ביאור הדבר‪ :‬כשהרמב"ן אומר שצריך שיהיה 'פיו ולשונו‬ ‫כערכנו‪ ,‬כשהאדם עושה את הדבר הנכון והישר מבלי להתחשב‬ ‫עם בני אדם ולבו לפני ה''‪ ,‬יש לכך גם פשטות‪ .‬עבודת האדם‬ ‫‪ || 2‬גליון הבינני‬ ‫ממנו‪ ,‬הוא יעשה בעצם זה כברת דרך מכובדת‪ ,‬עוד לפני שיעשה‬ ‫בתגובותיהם של אחרים‪ ,‬הרי הוא מקיים בזעיר אנפין את דברי‬ ‫שום שינוי מעשי‪.‬‬ ‫הרמב"ן‪ .‬חשוב מאוד לדעת זאת‪.‬‬ ‫מתייפייף מול אדם תקיף‬ ‫לא צריך להיות נחמד‬ ‫נתקדם בעוד צעד‪ .‬יש כאן בעצם סתירה מוחלטת לגבי פנימיות‬ ‫ילד בבית שואל אם מותר לעשות דבר מסויים שהוא רוצה‬ ‫לב וצורת היחס שעל האדם לפתח כלפי זולתו – סתירה שרק‬ ‫לעשות – דבר שאינו מפורש לאיסור בשולחן ערוך – והאב יודע‬ ‫דרך התורה והאמת יכולה ליישב‪ ,‬ובשורש מדובר באמת ודביקות‪.‬‬ ‫שאם יאמר לו 'לא' לא יקבל הילד את הדברים באהבה‪ .‬רוצה היה‬ ‫לומר לו 'כן' כדי למנוע אי‪-‬נעימות‪ ,‬אך האב אומר לעצמו‪" :‬לא!‬ ‫נסביר את הדברים‪ :‬בקרב אלו שאינם הולכים בדרך התורה‬ ‫אין לי בעיה לומר לילד מה שצריך לומר לו‪ .‬אם אני יודע שזה‬ ‫והאמת‪ ,‬יש שני סוגי אנשים‪.‬‬ ‫הדבר הנכון – אומר לו כן"‪.‬‬ ‫הסוג הראשון‪ :‬אדם הרגיש לרגשותיהם של אחרים‪ ,‬כואב את‬ ‫אנחנו תמיד חפצים להעלות חיוך על פני זולתנו‪ .‬איננו אוהבים‬ ‫צערם‪ ,‬נזהר עד מאוד שלא לפגוע בהם‪ ,‬מבין מה אחרים רוצים‬ ‫להיות זה שאומר‪ :‬לא! אני לא מרשה‪ .‬ומי שיש לו את התפקיד‬ ‫לשמוע ומשתדל להשמיע זאת‪ .‬הרי זה בן אדם נחמד ונעים‪ .‬הוא‬ ‫הקשה ביותר לפטר אדם מעבודתו‪ ,‬כי כך סיבב הקב"ה‪ ,‬וזה הדבר‬ ‫התברך בהרגשה זו מלידה‪ ,‬בדרך כלל עף מוסיף עליה למידה‬ ‫הנכון (אחרי הבירור וההתייעצות‪ ,‬כמובן)‪ ,‬ואינו רוצה לעשותו‪ ,‬אבל הוא‬ ‫וניסיון כדי לשכללה עוד יותר‪ .‬בשורה התחתונה – אנשים אוהבים‬ ‫עושה בכל זאת‪ ,‬כי זהו הדבר הנכון‪ .‬מנין הוא שואב עכשיו את‬ ‫אותו מאוד‪.‬‬ ‫חיותו? התשובה היא‪ :‬הוא מדבר עם פלוני‪ ,‬אך לבו עם הקב"ה‪.‬‬ ‫הסוג השני‪ :‬אדם מן הקצה השני שגם לו זקוקים מאוד‪ .‬מדובר‬ ‫בוודאי שאם פלוני הוא בעל משפחה העומד לאבד את מקור‬ ‫באותו אחד שמחפשים כשזקוקים לאדם תקיף בוועד‪ .‬המצוה‬ ‫פרנסתו‪ ,‬מתפקידו של המפטר גם להקשיב למצוקתו ולכאוב את‬ ‫שהוא בחר להדר בה‪ ,‬היא מצות 'לא תגורו מפני איש'‪ .‬כל אחד‬ ‫כאבו יחד עמו; אולם בסופו של דבר‪ ,‬מוחו ולבו מחוברים אל‬ ‫הרי בוחר לעצמו מצוה מסוימת‪ ,‬כאותו אדם שבחר לעצמו‬ ‫הקב"ה‪ .‬וזהו הדבר אשר עלינו להתרגל עליו‪ ,‬לומר לעצמנו‪" :‬עליי‬ ‫מסכת חגיגה‪ .‬הוא בחר במצוה זו‪ .‬אם צריך לטפל באיזה נושא‪,‬‬ ‫לפייס את הקב"ה ולעשות את רצונו‪ .‬ואינני צריך להיות האדם‬ ‫הוא נמצא שם בחזית ואינו ירא מאיש‪.‬‬ ‫הנעים‪ ,‬הנחמד והמתוק בעיני הבריות"‪.‬‬ ‫עם הזמן לומד אף הוא לעשותו טוב יותר‪ .‬בצעירותו‪ ,‬מהגדולים‬ ‫הרמב"ן מעמיד דברים אלו ומסביר כי הם כלולים במצות‬ ‫ביותר עדיין היה מתיירא‪ .‬אבל הוא כבר עבר גם את זה‪ .‬הוא‬ ‫'ולדבקה בו'‪ ,‬מה שמורה כי מדובר ביסודות היהדות‪ .‬ואם אין‬ ‫מקבל מכות‪ ,‬מביישים אותו‪ ,‬מתקשרים אליו לאיים עליו‪ ,‬ואינו‬ ‫האדם עושה כן‪ ,‬אינו מצוי כלל בדרך העבודה‪ ,‬כי האדם מדבר‬ ‫נבהל‪ .‬הוא ממשיך בדרכו‪ .‬הוא כבר מכיר את זה‪ .‬אולי פעם‪,‬‬ ‫כל היום עם אנשים‪ ,‬ואם הוא אומר שכאשר הוא מדבר עם בני‬ ‫בצעירותו‪ ,‬הוא היה מתפעל‪ .‬לא היום‪ .‬בקיצור‪ ,‬לא כדאי להתחיל‬ ‫אדם‪ ,‬הוא שוכח מהקב"ה‪ ,‬הרי הוא כאותו האומר‪" :‬אני לומד כל‬ ‫אתו‪.‬‬ ‫היום כמה שעות ברציפות חוץ מבזמנים שאינני יכול" – והפעם‬ ‫האחרונה היתה אולי בתשע"ט‪ .‬הוא כבר לא זוכר‪...‬‬ ‫כאמור‪ ,‬זקוקים לזה לפעמים כשצריכים לבצע משימה של‬ ‫שליח בית דין‪ .‬מה לעשות‪ ,‬אי אפשר תמיד לפעול בנעימות‬ ‫ללמוד להיות כמו קיר‬ ‫ובחיוך בלבד‪ ,‬שכן העולם אינו מתנהל כך; צריכים אנו לעתים‬ ‫הרמב"ן מבאר שהאדם צריך לזכור את הקב"ה גם במדרגה‬ ‫למי שיודע לעשות את אשר נדרש לעשות בלא מורא‪.‬‬ ‫שבה הוא נמצא‪ .‬איסור לשון הרע בנוי על כך‪ .‬האדם מדבר‬ ‫האם מי מבין השנים שהצגנו הגיע אל השלמות? לא‪ ,‬ממש‬ ‫ובאותה שעה הוא צריך לחשב אם מותר לו לומר מה שהוא‬ ‫לא‪ .‬אבל בבית הכנסת אנו רואים הרבה אנשים מהסוג הראשון‬ ‫אומר‪ .‬רבינו המחבר השתמש בדוגמא של שמירת סוד‪ .‬אחת‬ ‫והרבה אנשים מהסוג השני‪ .‬הצגנו אמנם דוגמאות של אנשים‬ ‫מהדוגמאות שבאמצעותה מגדירים את נקודת דבריו היא‬ ‫שנמצאים בקצוות מכאן ומכאן‪ ,‬אך בין שתי הקצוות יש עוד‬ ‫להסתיר סוד‪ .‬ומה תעשה כשפלוני יודע שאתה יודע סוד?‬ ‫דרגות רבות‪ .‬מי שנמצא באחת הדרגות הללו‪ ,‬אין פירושו של‬ ‫צריך באמת לדעת למה פלוני יודע? פעמים שאתה בעצמך‬ ‫דבר שהגיע כבר למדת התפארת‪ .‬יתכן מאוד שהאדם בכלל לא‬ ‫אשם בכך‪ ,‬כי לא יכולת להתאפק‪ ,‬וחצי עבירה כבר עשית‪ .‬אבל‬ ‫עבד על עצמו להגיע למדת התפארת‪ ,‬אלא שהוא פשוט חפץ‬ ‫למעשה‪ ,‬פלוני יודע ומנדנד לך –הוא עושה את זה בחכמה‬ ‫בכך שאנשים יסבירו לו פנים‪ ,‬ולפעמים – כשאין לו כח להתמסר‬ ‫כזאת‪ ...‬זה היה כך וכך‪ ,‬נכון? אני יודע‪ ,‬הוא מנסה לדלות ממך‪,‬‬ ‫לרגשות זולתו – הוא עושה את מה שלדעתו נכון לעשות‪ ,‬רומס‬ ‫ואתה צריך לדעת להיות כמו קיר ולומר‪ :‬לבי עם הקב"ה ולא‬ ‫את פלוני וממשיך בדרכו‪.‬‬ ‫עם חברי הטוב ביותר‪.‬‬ ‫אף אותו אדם חלש הזה שמנסה לשאת חן בעיני הבריות כל‬ ‫דבר זה הוא חלק מהיותו יהודי‪ ,‬והאדם צריך לשים לב לכך‪.‬‬ ‫היום‪ ,‬רחוק מאוד ממדת התפארת‪ .‬יש לו משהו אחר לגמרי‪.‬‬ ‫אם יעבוד במשך חצי שנה להתחיל לשים לב שכל פעם שהוא‬ ‫הממוצע האמיתי של מדת התפארת מצריך יגיעה של שנים‪ .‬זה‬ ‫מדבר עם אחרים‪ ,‬הוא מתחיל לחשב איך ומה יאמר כדי שיחזיקו‬ ‫גליון הבינני || ‪3‬‬ ‫הסתירה קיימת רק כשתלויים באחרים‬ ‫לא האיש ה'פרווה' ההוא שאינו יכול להתלהב בתפילתו כי הוא‬ ‫התשובה היא שסתירה זו קיימת כל עוד לבך מחובר למה‬ ‫מדת התפארת‪ .‬זה לא קשור כלל למדת התפארת‪ .‬תפארת היא‬ ‫שהעולם מרגיש‪ .‬או שאתה כל‪-‬כך רוצה למלא את רצונותיך ולכן‬ ‫יגיעה עצומה להגיע אל השלמות של שני הצדדים כאחד‪.‬‬ ‫אתה דורך על אנשים ואינך מוכן לשמוע מה הם אומרים‪ .‬מדוע‬ ‫אתה באמת הולך לך בדרכיך תוך כדי רמיסת אחרים ולא מעניין‬ ‫רך כקנה וקשה כארז‬ ‫אותך מכלום ואינך שומע בהתחננם אליך? – כי רצונך מאוד‬ ‫באה התורה ומצפה מהאדם – ומכך אפשר ללמוד אלו כוחות‬ ‫חשוב לך? מדוע זה מאוד חשוב לך? כי אתה סבור שאז תצליח‪.‬‬ ‫אדירים טמונים בנו‪ ,‬בהיות נשמתנו 'חלק אלו‪-‬ה ממעל' – שיהיה‬ ‫אתה סבור שזה מה שנחשב הצלחה בעיני העולם‪ .‬הרי ששוב‬ ‫טוב ומטיב שלא על מנת לקבל‪ ,‬שיבכה עם צערו של פלוני עד‬ ‫מעניין אותך מאוד מה שאחרים אומרים‪ .‬אבל יש לך מערכת‬ ‫שאינו יכול לעצור את דמעותיו‪ .‬כשהוא שומע שיהודי פלוני‬ ‫מסוג אחר‪.‬‬ ‫מתמודד עם קושי בחינוך ילדיו – הרי הוא פורץ בבכי ואינו מוצא‬ ‫דומה הדבר למי שאומר‪" :‬אינני צריך שיסתכלו עלי ויאמרו‬ ‫מרגוע לנפשו‪ ,‬מרוב שלבו רך ונמס במהירות‪ .‬הוא רחמן‪ ,‬ביישן‬ ‫שאני שר יפה"‪ .‬אבל אתה הרי צריך תשומת לב מאחרים‪ .‬אתה‬ ‫וגומל חסדים‪ .‬כשהתורה אומרת שהאדם צריך להידמות לעליון‪,‬‬ ‫צריך שכולם יאמרו שאתה שר יפה‪ .‬והוא אומר "אני לא צריך‪.‬‬ ‫אין ביכולתנו להשיג עד היכן הדברים מגיעים — בעומק רגשי‬ ‫אני לא צריך לשיר‪ ,‬אני לא צריך לגשת לעמוד"‪ .‬הוא באמת לא‬ ‫הרחמים‪ ,‬גמילות החסד והתמסרות הנפש למען הזולת‪.‬‬ ‫צריך‪ ,‬אך מה? הוא מאוד זקוק לתשומת לב מאחרים‪ ,‬וכשהוא‬ ‫נפגש עם גיסיו‪ ,‬הוא מספר להם כשעיניו בורקות‪" :‬אמרתי לפלוני‪,‬‬ ‫ומאידך גיסא – מאותו אדם ממש התורה מצפה שיקיים 'לא‬ ‫או שאתה מביא לי את הכסף עד מחר או שאעשה מה שצריך‬ ‫תגורו מפני איש'‪ .‬כך שגם כשידבר עם אחרים ויגמול להם חסד‬ ‫לעשות‪ "...‬הנה‪ ,‬אף אתה זקוק להערכה מאחרים‪ ,‬אבל אתה לוקח‬ ‫בגופו ובממונו‪ ,‬לא תהיה לדעתם עליו שום השפעה‪ ,‬ולא ייתן‬ ‫אותה בצורה אחרת‪ .‬למה? כי אביך כך דיבר ולכן אתה חושב שמי‬ ‫ליבו כלל למה שהם חושבים עליו‪ .‬והעיקר – שכן יחשוב וירגיש‬ ‫שמדבר ככה‪ ,‬נחשב חזק‪ .‬נמצא שכל אחד משני סוגי האנשים הם‬ ‫בלבו‪ ,‬לא רק יאמר בפיו‪ .‬יש הרבה שאומרים שזה לא מעניין‬ ‫אנשים שלבם די תלוי במה אחרים חושבים עליהם וכל הזמן‬ ‫אותם‪ .‬צריך שכך באמת יהיה‪.‬‬ ‫מודדים את עצמם לפי איך שהם נתפסים בעיני אחרים‪ .‬מה‬ ‫גם שאנשים רבים מושכים תשומת לב בעצם זה שהם אומרים‬ ‫לא ניתנה תורה למלאכי השרת‬ ‫שאינם זקוקים לתשומת לב‪.‬‬ ‫השאלה הנשאלת היא‪ :‬כיצד יכול האדם לידי הנהגה כזו?‬ ‫האדם טוען‪" :‬אם נמנה אני על הסוג הראשון‪ ,‬הרי שאני מרגיש‬ ‫כשדבוקים בה' אין שום סתירה‬ ‫את הזולת; ואם מרגיש אני את הזולת – הרי אני מרגיש‪ .‬וכי‬ ‫על כל פנים כל עוד אתה חי באופן זה‪ ,‬אתה צריך לבחור בין‬ ‫מה נדרש ממני‪ ,‬שלא ארגיש את האחר? הרי אם אטום אהיה‬ ‫השניים‪ ,‬כי אין שניהם עולים בקנה אחד‪ .‬אבל אם אתה דבוק בה'‪,‬‬ ‫לרגשותיו‪ ,‬אהיה מאותם בני אדם שאין דבר מעניין אותם"‪.‬‬ ‫אומר הרמב"ן‪ ,‬נמצא שאתה מקבל חיות ותענוג מהקב"ה‪ .‬אתה‬ ‫חי‪ ,‬אבל אינך חי ממה שפלוני אמר או חשב‪ ,‬לא בדרך הראשונה‬ ‫הן תוכל לדבר אל האדם בשני סגנונות שונים‪:‬‬ ‫ולא בדרך השניה‪ .‬זו אמנם עבודה לכל החיים‪ ,‬כאמור לעיל‪ ,‬אבל‬ ‫דבר ראשון צריך להבין במה מדובר‪.‬‬ ‫מחד גיסא‪ ,‬תוכל לומר לו‪" :‬צריך לעבוד את ה'‪' ,‬לעולם יהא‬ ‫אדם אכזר על בני ביתו כעורב' (עירובין כב‪ ,‬א)‪ .‬כשהילדים בוכים או‬ ‫האדם צריך להביא לעצמו דוגמאות מהחיים שלו‪ .‬היתה‬ ‫מפריעים‪ ,‬אינם אלא מניעות‪ ,‬כולם נבראו כדי לבחון אותך ולעכב‬ ‫לאדם הנאה רוחנית נפלאה‪ .‬אנשים אחרים אינם מבינים‪ ,‬ואולי‬ ‫בעדך‪ ,‬ועליך להתעלם ולהמשיך הלאה!"‪ .‬כך תוכל לדבר עוד ועוד‬ ‫אף מתלוצצים‪ ,‬אבל הוא בלבו אומר‪ :‬מה אכפת לי אם מבינים‬ ‫על דרך זו‪.‬‬ ‫אותי או לא‪ .‬אני והקב"ה יודעים מה שהיה לי‪ .‬ממשיכים הלאה‪.‬‬ ‫עוד קצת מזה‪ ,‬עוד קצת מזה‪ ,‬עד שהוא מתחיל להבין שמאחר‬ ‫אבל אם תרצה לדבר על הסוגיא האחרת‪ ,‬תצטרך לשנות‬ ‫שהקב"ה רוצה להצילו ולעזור לו לעקור את השקר מהנאותיו‬ ‫מהלך‪ .‬יהיה עליך לעבור לניגון אחר‪ .‬אי אפשר לנגן את שני‬ ‫ותענוגיו‪ ,‬הוא מסבב שיצטרך לעשות עם בני אדם דברים הפוכים‪,‬‬ ‫הניגונים בבת אחת‪ .‬מדובר הרי בשתי תכונות הפוכות לגמרי‪.‬‬ ‫כדי לברר שהסיבה שהוא עושה מה שעושה אינה לקבל חיוכים‬ ‫ואישורים מאחרים‪.‬‬ ‫אתה יכול לראות אדם שבכל שנה עובד על דבר אחר‪ .‬השנה‬ ‫הוא עובד על זה‪ ,‬בשנה הבאה הוא יעבוד על משהו אחר‪ .‬אתה‬ ‫אכן אם מעיינים בדברי רבינו המחבר‪ ,‬רואים שהציג שתי‬ ‫צריך לפגוש אותו בשנה הנכונה‪ .‬אחרת‪ ,‬תרגיש את נחת זרועו‪.‬‬ ‫רשימות‪ .‬הכותרת שהוא נותן היא‪" :‬חֹובֹות ָה ֵא ָב ִרים ֲא ֶשׁר‬ ‫אבל אם אין לאדם סתירה זו‪ ,‬אינו מתחיל להבין את הסוגיא‪.‬‬ ‫זּולתֹו"‪ ,‬ואז הוא מציג רשימה של‬ ‫ּתֹוע ְל ָתּם וְ נִ זְ ָקם ִמ ְת ַע ְב ִּרים ֶאל ָ‬ ‫ַ‬ ‫חייבים לשאול את הסתירה‪ ,‬חייבים למצוא את עצמנו בתוך‬ ‫שר‪ ,‬וְ ִלּמּוד ַה ָחכְ ָמה‬ ‫תועליות הנוגעות לאחרים‪ ,‬כגון‪ְ :‬‬ ‫"צ ָד ָקה וְ ַה ַמ ֲּע ֵ ׂ‬ ‫הסתירה הזו‪ ,‬וחייבים להגיע אל התשובה‪ .‬זה מה שרבינו המחבר‬ ‫וְ ַצּוֹות ַבּּטֹוב‪ ,"...‬ורשימה של דברים הפוכים‪ ,‬כגון‪ :‬וְ ִל ְסבֹּל ֶח ְר ָפ ָּתם‬ ‫רוצה להראות לנו‪ ,‬שהתשובה מאוד פשוטה‪.‬‬ ‫‪ || 4‬גליון הבינני‬ ‫שצריך למצוא חן בעיני בני אדם‪ ,‬אינו בעלים על מדתו‪ .‬הוא פיתח‬ ‫בֹודה"‪ .‬הוא אומר לאנשים את האמת‬ ‫אֹותם ֶאל ָה ֲע ָ‬ ‫כְ ֶּש ֵׁמ ִּעיר ָ‬ ‫את המדה להרגיש אחרים‪ ,‬אבל אינו בעלים עליה‪ .‬אם האדם‬ ‫והם אינם אוהבים לשמוע אותה ומחרפים אותו עבור כך‪ .‬ובכן‪,‬‬ ‫רוצה ללכת בדרכה של מצות 'והלכת בדרכיו'‪ ,‬מבין שהוא עושה‬ ‫הוא צריך להגיע לידי כך שהבטחון יגרום לו לשוט פה ושם‪.‬‬ ‫מה שעושה כי כך הוא מדתו של הקב"ה‪ ,‬וכשהקב"ה יאמר לו‬ ‫למה? כי אין חילוק ביניהם‪ .‬יש לו רגשות לאחרים והוא מפעילם‬ ‫לעשות להיפך‪ ,‬יעשה להיפך‪ ,‬עד שיגיע אל האמת שלו‪ .‬ואז הוא‬ ‫כשהקב"ה רוצה שיפעילם‪ ,‬וכשהקב"ה רוצה שלא ירחם‪ ,‬אינו‬ ‫רואה שזה בכלל לא הפוך‪ ,‬אלא מגיע מאותו מקום‪ .‬רק כשהיה‬ ‫מרחם ולוקח את חיותו מהקב"ה בלבד‪.‬‬ ‫רחוק‪ ,‬נדמה היה לו שזה הפוך‪ .‬כשיש לאדם קושיא בתוספות‪ ,‬הוא‬ ‫רואה סתירה‪ .‬כיון שהוא מגיע אל התירוץ‪ ,‬הוא רואה שמעולם‬ ‫מדת ההשתוות של הצדיק‬ ‫לא היתה כאן סתירה‪ .‬כל עוד אור התשובה לא הגיע אליו‪ ,‬ראה‬ ‫הרה"ק רבי צבי הירש מרימנוב זיע"א‪ ,‬כשלא היתה לו פרוטה‬ ‫לפניו שני דברים שונים‪ ,‬וכיון שהגיע אליו האור‪ ,‬הוא רואה שהם‬ ‫ליתן לצדקה‪ ,‬המשיך לעבוד את ה' כמקודם‪ ,‬באמרו‪ :‬אם אינני‬ ‫שניהם אותו דבר‪.‬‬ ‫יכול ליתן צדקה‪ ,‬אני עובד את ה' באי נתינת צדקה‪ .‬כידוע שהיה‬ ‫שלם במדת ההשתוות‪ .‬כבר סיפרנו בעבר שפעם נסע אליו‬ ‫כוונה למצות 'והלכת בדרכיו'‬ ‫ה'דברי חיים' מצאנז זיע"א‪ ,‬לשבת פרשת פרה‪ .‬שאל אותו מדוע‬ ‫נמצא אפוא‪ ,‬כי דרך ארוכה עוד לפנינו‪ ,‬ועלינו להתחיל לצעוד‬ ‫בא אליו ואמר לו כי ענין גדול יש להיות בפרשת פרה אצל צדיק‬ ‫את תחילתה‪ .‬עד כה הסברנו את יסוד הנושא ומהותו‪ ,‬וכעת נבוא‬ ‫הדור‪ .‬שמע הרצ"ה ולא נשתנו פניו מאומה‪ .‬לא ראו עליו שום‬ ‫להציע עצות כדי שנוכל להתקדם קצת‪ .‬בתחילת דברינו עסקנו‬ ‫חילוק בין שאלת השאלה לקבלת התשובה‪ .‬השל"ה הק' קובע‬ ‫במושג הכוונה בעת עשיית חסד – לכוון לקיים מצוות 'והלכת‬ ‫שאחד מהדברים המעידים על מדת הענוה‪ ,‬הוא מדת ההשתוות‪.‬‬ ‫בדרכיו' – כשם שהקב"ה טוב ומטיב‪ ,‬אף אני חפץ להטיב;‬ ‫הרצ"ה קבר ח"י בנים בחייו והיה בעל יסורים וקיבל הכל באהבה‬ ‫אעשה את אשר הקב"ה עושה כדי שאוכל להתקרב אליו‪ .‬ורבינו‬ ‫ובהודיה לה'‪.‬‬ ‫המחבר מלמד אותנו שבשעת פעולה יאמר האדם לעצמו‪ :‬אל לי‬ ‫לחשוב בכיוון של ציפייה לגמול‪ .‬אלחם עם המחשבות האומרות‬ ‫על כל פנים כשבאו לספר לדברי חיים שהרצ"ה מרימנוב‬ ‫שארוויח בכה וארוויח בכה‪ .‬אצחק עליהן‪ .‬בדרך הטבע באות אל‬ ‫כשיש לו מה ליתן לצדקה – הוא נותן‪ ,‬וכשאין לו – אינו נותן‪,‬‬ ‫האדם מחשבות כאלה‪ .‬המוח רץ באופן זה‪ .‬ומזה גופא אנו יכולים‬ ‫ועובד את ה' באופן זה‪ ,‬אמר ה'דברי חיים'‪ :‬אינני יכול להתאים‬ ‫לראות עד כמה אנו רחוקים‪ .‬ובכן‪ ,‬כשמגיעה מחשבה כזו‪ ,‬הוא‬ ‫את עצמי לכך‪ ,‬כי כל‪-‬כך כואב לי כשאיני יכול ליתן צדקה‪ .‬מה‬ ‫צוחק‪ .‬הוא אומר‪ :‬אתה רואה? הגוף חושב ככה‪ .‬אך למה לי? הנח‬ ‫לעשות? יש לי לב‪ .‬אכן הרצ"ה אמר‪ :‬עכשיו הקב"ה אמר כך‪,‬‬ ‫לי להיזכר שאני נוהג כך כי הקב"ה נוהג כך‪.‬‬ ‫עכשיו הוא אומר הפוך‪ .‬זה נבע לא מתוך קרירות ולא מתוך‬ ‫חמימות‪ ,‬אלא מתוך השוואת מדותיו למדותיו של הקב"ה‪.‬‬ ‫חיזוק להתחלה הוא לזכור שכאשר הרמב"ם בשמונה פרקים‬ ‫מדבר על 'בכל דרכיך דעהו'‪ ,‬כשהוא מדבר למשל על האכילה‬ ‫לרצות בני אדם‬ ‫להפסיק ַ‬ ‫שיכוון האדם שיהיה לו כח לעבוד את ה'‪ ,‬הוא מזכיר את המילה‬ ‫נרד אל העולם שלנו‪ .‬אנחנו בוודאי כל‪-‬כך רחוקים מזה‪ ,‬אבל‬ ‫'גם'‪ ,‬לומר שאף שאין האדם נמצא שם לגמרי‪ ,‬אם הוא מוסיף‬ ‫עלינו לפחות להתחיל לשים לב לכך – למה אני אומר לילד‬ ‫את הכוונה של 'והלכת בדרכיו'‪ ,‬הוא מתקדם‪ .‬האדם דואג‪ :‬הלא‬ ‫'כן'? או‪ :‬למה אני אומר לו 'לא'? יש שהאדם מרגיש שהוא מחנך‬ ‫בעצם אני כן מכוון להנאת עצמי‪ .‬אומרים לו‪ :‬עם הזמן תשתפר‬ ‫בצורה הטובה ביותר‪ .‬למה? כי הוא חביב לילדיו‪ ,‬הוא מפטפט‬ ‫ותלך‪ ,‬אך כעת‪ ,‬תוסיף את הכוונה הנכונה‪ .‬הקב"ה מתנהג כך‪ ,‬תן‬ ‫אתם‪ .‬יש בבית אוירה כל‪-‬כך נעימה וחמימה‪ .‬אם צריך להעיר‬ ‫לי להתנהג גם כן כמותו‪ .‬תן לי לתת חיוך לעני‪.‬‬ ‫לפעמים‪ ,‬מתאספים ומדברים ביחד‪ .‬זה מאוד מאוד נעים‪.‬‬ ‫לעזור גם לחסרי טקט‬ ‫ולפי האמת‪ ,‬יש לו צורך לרצות בני אדם‪ ,‬ובני ביתו ראשונים‬ ‫עוד צעד קדימה‪ ,‬וה'תומר דבורה' עוסק בזה הרבה‪ :‬כשמדברים‬ ‫הם לרצותם כל הזמן‪ .‬ומה קורה כשצריך לעשות דבר שאינו‬ ‫על 'והלכת בדרכיו'‪ ,‬יש לשים לב שהקב"ה מטפל באנשים‬ ‫מוצא חן בעיניהם? – הוא לא יודע איך לעשותו‪ .‬אכן הקב"ה נתן‬ ‫שמדברים בשפת הסכל‪ ,‬כלומר‪ ,‬אנשים שאין להם טקט‪ ,‬ואינו‬ ‫לנו תורה שסללה לנו את הדרך‪ ,‬וכך התורה אומרת‪ :‬אם דיין אתה‪,‬‬ ‫מתעלם מהם כלל‪ ,‬אך מקשיב להם בדיוק כפי שהוא מקשיב‬ ‫אוי לך אם תצדיק את העני מתוך רחמנותך עליו‪ .‬רגע קודם לכן‬ ‫לאנשים אחרים‪' .‬סומך ה' לכל הנופלים'‪ .‬ועוד פסוקים רבים יש‬ ‫ורגע לאחר מכן‪ ,‬עליך לא סתם לרחם על העני‪ ,‬אלא לצאת מגדרך‬ ‫על זה‪ .‬הקב"ה מקשיב לעני‪ ,‬למדוכא וכו'‪.‬‬ ‫עבורו‪ .‬עליך לחשוב כל הזמן מהי מדתו של הקב"ה‪ .‬עכשיו המדה‬ ‫היא כזו‪ ,‬עכשיו היא כזו‪ .‬בדיוק כפי שהקב"ה מתנהג אתנו‪' .‬חנון‬ ‫אם היינו שמים לב לכמות של שטויות והבלים שאנשים‬ ‫ורחום ה' ארך אפים וגדל חסד‪ ,‬טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו'‪,‬‬ ‫אומרים להקב"ה בעת תפילתם‪ ,‬לא היינו מסוגלים לומר כי אתה‬ ‫ובד בבד – 'צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו'‪ .‬זהו הטוב‬ ‫שומע תפילת כל פה‪ .‬האדם שקוע באופן קטנוני‪ ,‬טיפשי וילדותי‬ ‫ביותר‪ ,‬זהו הנכון‪ ,‬כי זהו התורה‪ ,‬זהו האמת‪.‬‬ ‫בתוך עולם הצמצום שלו ואינו מתחיל להבין מה קורה‪ ,‬ומה‬ ‫שהוא מדבר שם בברכת שומע תפילה‪ .‬הוא כאוב‪ ,‬אנו מבינים‬ ‫כך פירשו הצדיקים "בעל מדות" – הוא בעלים על מדותיו‪ .‬מי‬ ‫גליון הבינני || ‪5‬‬ ‫הסובל ומעלים עין מסוררים‬ ‫אותו מצוין‪ ,‬אבל בהשוואה למה שמתרחש כאן בהתחשב בתמונה‬ ‫ראית משהו? שמת לב למשהו? יתכן שאתה צודק‪ .‬יתכן מאוד‬ ‫הגדולה‪ ,‬הוא מדבר שטויות‪.‬‬ ‫שאתה צודק‪ .‬בפרט אם האדם הוא בבחינת 'יוסיף דעת'‪ .‬יש לכם‬ ‫תארו לכם שהקב"ה היה אומר‪ :‬כשתתחיל לדבר לענין‪ ,‬אדבר‬ ‫מושג כמה דברים אדם כזה רואה? הוא רואה ללא הרף‪ ,‬רואה‬ ‫אתך – נעבור לבא בתור‪ .‬הוא בוכה‪ .‬מה אתה בוכה? אתה הרי‬ ‫ומרגיש‪ ,‬ובהרבה מקרים הוא צודק‪ ,‬אבל אז הוא צריך לשאול את‬ ‫מדבר שטויות‪ .‬אך לא! הקב"ה אינו אומר זאת‪ .‬אנחנו אנשים‬ ‫עצמו‪ :‬האם הקב"ה יודע מזה? ועוד ישאל את עצמו‪ :‬כשאני עומד‬ ‫קטנים עם מוחות זעירים ומדברים אל הקב"ה מהמקום שלנו‪,‬‬ ‫ומתפלל‪ ,‬האם הקב"ה קורא למלאכים ואומר להם איזה סכל? –‬ ‫עם ההרגשים שלנו ועם ההבנה שלנו‪ .‬אנו שופכים את לבנו‪.‬‬ ‫לא הקב"ה נמצא שם בשבילו ומאזין לתפילתו‪ .‬אם יש לו גאוה‪,‬‬ ‫והקב"ה מקבל את שוועתנו‪ .‬הוא מאזין לכל תפילה של יהודי‪,‬‬ ‫הקב"ה עוזר לו שלא תהיה לו גאוה‪ .‬אבל הוא מקשיב לכל מילה‬ ‫הוא לוקח אותה ומרחם עליו‪ .‬למה? כי רחמנותו של הקב"ה היא‬ ‫היוצאת מפיו‪' .‬המשפילי לראות בשמים ובארץ'‪ .‬הקב"ה משפיל‬ ‫אין סוף‪ ,‬וחסדו ואהבתו אינם בטלים בגלל שהאדם עשה אתמול‬ ‫את עצמו לכל סוג בן אדם‪ .‬זה כל‪-‬כך נורא‪.‬‬ ‫טעות או בגלל שהוא טועה עכשיו‪.‬‬ ‫הדרך של 'והלכת בדרכיו'‪ ,‬מביאה אותך למקום כזה שכאשר‬ ‫מפני כך‪ ,‬אם אתה רוצה לקיים 'והלכת בדרכיו'‪ ,‬כאשר אנשים‬ ‫אתה מתעסק עם משוגעים (לשיטתך)‪ ,‬דבר ראשון אתה מתייחס אל‬ ‫מבקשים ממך טובה אווילית או שופכים בפניך את לבם באופן‬ ‫המצב באהבה ובחמלה ובכבוד הראוי‪ .‬איזהו מכובד המכבד את‬ ‫טיפשי‪ ,‬תפסיק לומר במוחך‪" :‬בסדר‪ ,‬נפלתי עכשיו עם אדם‬ ‫הבריות‪ .‬אני מכבדו בראש ובראשונה כי הוא ברייתו של הקב"ה‪.‬‬ ‫טיפש‪ ,‬כן‪ ,‬מה אתה אומר?" – אלא תעזור לו כפי שאתה עוזר‬ ‫אינני מקטלג אנשים‪ .‬איך אני יכול בכלל לקטלג אנשים? אני סך‬ ‫לכל אחד אחר‪.‬‬ ‫הכל עובד כאן‪ .‬אני עובד אצל הקב"ה ומקיים את רצונו‪.‬‬ ‫לא רק לבעלי איי‪-‬קיו גבוה‬ ‫מלמד לכיתה חלשה‬ ‫הוא מפסיק לומר לעצמו במחשבה‪" :‬אתה יודע‪ ,‬האנשים היום‬ ‫כאלה שוטים"‪ .‬יכול להיות שזה נכון‪ ,‬אבל מה זה חשוב עכשיו?‬ ‫זהו מה שאמרו חז"ל במסכת סנהדרין (צא‪ ,‬א)‪ :‬כל המונע הלכה‬ ‫הוא אומר לעצמו‪" :‬אין הבדל‪ .‬אני רוצה ללכת בדרכי הקב"ה"‪.‬‬ ‫מפי תלמיד‪ ,‬הרי זה גוזלו מנחלת אבותיו‪ ,‬שנאמר 'תורה צוה לנו‬ ‫והרי הוא סובל את פלוני ומאזין לו במלוא הקשב והכבוד‪ .‬הוא‬ ‫משה מורשה קהלת יעקב'‪ .‬ירושה היא לכל אחד מישראל‪ .‬ומציין‬ ‫רוצה לעזור לו‪ ,‬ואינו מסתכל עליו כעל אדם נחות‪ ,‬כאומר‪ :‬אני‬ ‫לזה מהרש"א את המעשה עם רבי פרידא לומר שדיבור חריף‬ ‫עוזר רק לאנשים חכמים‪ .‬כפי שישנן ישיבות למצוינים בלבד‪,‬‬ ‫זה עולה על כל מי שאינו כרבי פרידא‪ .‬הוא רצה ללמד תורה‬ ‫כך אני יכול להקשיב רק לבעלי איי‪-‬קיו גבוה‪ .‬אם אין לך כזה‪,‬‬ ‫לתלמידים‪ ,‬ומצא את עצמו עם כיתה חלשה‪ ,‬בין חלשה בכשרון‪,‬‬ ‫הסתלק מפה‪ .‬אינני מתעסק עם משוגעים‪ .‬אתם מכירים את‬ ‫בין חלשה בהתנהגות‪ .‬האם אני צריך להיות עסוק בהבלים‪ .‬רבי!‬ ‫שיחת הטלפון הזו? – זאת לא ישיבה של משוגעים‪ .‬שיחפש לו‬ ‫הוא לקח לי את הגמרא‪ ,‬רבי! הוא ישב במקומי‪ .‬עזוב אותי! לא‬ ‫מקום אחר‪.‬‬ ‫בשביל זה באתי הנה‪.‬‬ ‫יש שהאדם אומר‪ :‬ביתי הוא רק בשביל אנשים כאלה‪ ,‬גמילות‬ ‫הקב"ה ימלא את מקומך‪ .‬הקב"ה יכול לעשות את זה‪ ,‬אתה‬ ‫החסד שלי היא רק לאנשים כאלה‪ ,‬החיוך שלי הוא רק לאנשים‬ ‫לא יכול‪ .‬אני מבין את כאבך‪ .‬אבל מה קורה אחר כך? יהודי צריך‬ ‫כאלה‪ .‬משוגעים? – הם יש להם סוג טיפול אחר‪ .‬למה? למה אתה‬ ‫לדעת להראות דבר כזה‪ ,‬כי אם לא‪ ,‬גם כשהוא עושה‪ ,‬אינו מקיים‬ ‫אומר ככה? האם יותר קשה לטפל בהם? – זה כן‪ ,‬ומותר לך גם‬ ‫בזה 'והלכת בדרכיו' ואך קרדום לחפור בו הוא‪ .‬אולי לא נעים‬ ‫לומר את זה‪ .‬אבל עליך להבין שזה מה שהקב"ה עושה כל הזמן‪.‬‬ ‫לשמוע זאת‪ ,‬אבל הקב"ה בין כה וכה מזמין לו לאדם מציאות כזו‪.‬‬ ‫אל תעיף את ההזדמנות‪ ,‬אל תצעק‪ ,‬אל תבעט‪ .‬אם אתה רואה‬ ‫הגמרא במסכת תענית מספרת על התנא הקדוש רבי אלעזר‬ ‫שהקב"ה הזמין לך חסד שאינך אוהב‪ ,‬או אדם שקשה להכילו‪,‬‬ ‫ב"ר שמעון שראה אדם ונבהל‪ .‬קרא ואמר‪ :‬כמה מכוער אדם זה‪.‬‬ ‫ואתה אומר‪ :‬יש לי אהבת ישראל‪ ,‬אבל לכל דבר יש גבול‪ .‬זכור‬ ‫בין לפי הפשטות שהיה מכוער במראהו החיצוני‪ ,‬ובין לפי ביאורו‬ ‫נא שהקב"ה נתן לך גם אנשים נעימים סביבך‪ ,‬אבל אתה צריך גם‬ ‫של רבי צדוק הכהן מלובלין זיע"א ושאר המפרשים שהיה מכוער‬ ‫אנשים כאלה‪ .‬אין ברירה‪ .‬אם אינך מטיב לאנשים כאלה‪ ,‬כל מה‬ ‫ברוחניות‪ ,‬כלומר‪ ,‬היה מלא פגמים‪ .‬רבי אלעזר ב"ר שמעון הלך‬ ‫שאתה עושה‪ ,‬מוטל בספק‪.‬‬ ‫ברחוב וראה אדם פגום בבריתו והשתומם‪ ,‬עד שיצאה הקריאה‬ ‫מפיו‪ :‬כמה מכוער אדם זה‪ .‬והלה ענה לו בשלוש מילים שהרעידו‬ ‫ובכן‪ ,‬הסימן לכך שהאדם מנסה לעשות חסד בדרך הנכונה‬ ‫את לבו של רבי אלעזר ב"ר שמעון‪ .‬אין לנו שום השגה בתנא‬ ‫הוא זה שהוא מנסה להיזכר במצות 'והלכת בדרכיו'‪ .‬פלוני הוא‬ ‫קדוש‪ ,‬אבל כך חז"ל מספרים‪ .‬שלוש מילים – לך לאומן שעשאני‪.‬‬ ‫אדם חסר טקט או בעל שכל חלש או אינו צודק‪ ,‬אבל 'והלכת‬ ‫במילים אחרות‪ :‬אתה אינך יכול לסבול אותי‪ .‬אני מכיר מישהו‬ ‫בדרכיו'‪ .‬אמנם כן‪ ,‬כדי לדעת באופן מדויק מה ואיך לעשות‪ ,‬צריך‬ ‫שדווקא יכול לסבול אותי‪ .‬אמר ולא הוסיף‪ .‬ורבי אלעזר ב"ר‬ ‫לטכס עצה‪ .‬מותר לחפש דרך לשפר את המצב‪ ,‬כל שזה נכון על‬ ‫שמעון רץ אחריו עם סוסו – אני מבקש את סליחתך‪ ,‬אני מחל‬ ‫פי התורה‪ .‬אדרבא‪ ,‬הקב"ה רוצה שננסה לשפר את המצב‪ .‬אבל‬ ‫לי‪ .‬וזה נהפך לחלק מהתורה‪ ,‬כי אנו צריכים ללמוד את הדבר‬ ‫התייחסותו אל המצב היא שהקב"ה זימן לו אדם זה בהשגחה‬ ‫ולהבין את הנקודה‪.‬‬ ‫‪ || 6‬גליון הבינני‬ ‫שמשה רבינו נקרא איש האלוקים בגלל היכולת שלו לסבול את‬ ‫פרטית‪ ,‬כי הוא צריך להתרגל לעשות חסד גם לאדם כזה‪ ,‬אחרת‪,‬‬ ‫כל בני האדם לגווניהם‪.‬‬ ‫גמילות החסד שלו תהיה בגלל סיבה אחרת ויסע על רכבת אחרת‬ ‫לגמרי‪.‬‬ ‫ומה ההסבר לכך? ההסבר הוא שזה שהאדם אינו יכול לסבול‬ ‫את פלוני‪ ,‬נובע מכך שהאדם אומר לעצמו‪ :‬עד כאן יכול הייתי‬ ‫כוחו של משה רבינו לסבול‬ ‫ללכת‪ ,‬אבל גבול יש עד היכן אוכל להשפיל את עצמי‪ .‬אבל הקב"ה‬ ‫אין לו גבול כזה‪' .‬מלכותו בכל משלה'‪ ,‬כולל בתוך הקליפות‪ .‬אין‬ ‫רש"י כותב על "והאיש משה עניו מאוד" – שפל וסבלן‪ .‬עניו‬ ‫לנו השגה בזה‪ .‬נמצא שכאשר אתה רואה שאינך יכול לסבול‪,‬‬ ‫הוא אדם שיודע לסבול‪ .‬משה רבינו קיבל את התורה מפי הגבורה‪.‬‬ ‫אתה צריך לעצור ולומר‪ :‬אם כן אני צריך להתחיל מחדש‪ ,‬כי‬ ‫פנים אל פנים דיבר‪ .‬מדת הדעת‪ .‬ארבעים יום וארבעים לילה היה‬ ‫חסר לי בקיום 'והלכת בדרכיו'‪.‬‬ ‫למעלה בשמים ולמד עם הקב"ה תורה‪ .‬אך כשרוצים להגדיר‬ ‫את דרגתו‪ ,‬אומרים שהוא יודע לסבול‪ .‬לסבול פירושו שהשטויות‬ ‫הגיעו אל משה רבינו‪ ,‬הקטנוניות‪ ,‬העבירות‪ ,‬ויחד עם כן חשדו בו‬ ‫איש האלוקים‬ ‫בגניבה‪ ,‬חשדו בו באשת איש‪ .‬כפי שפירשו חז"ל‪.‬‬ ‫הנה איך משה רבינו יכול היה לסבול את כולם? התשובה‬ ‫היא‪ :‬כי הוא הרגיש את עצמו כאינו כלום‪ ,‬וממילא לא ראה את‬ ‫אתם יודעים מה זה שישים ריבוא? אתם יודעים מה זה‬ ‫עצמו יותר מזולתו‪ ,‬וכך היה יכול להחשיבו ולעזור לו‪ .‬עד כדי‬ ‫להנהיג קהילה של מאתיים חמישים איש עם פי כמה דעות?‬ ‫כך שכאשר משה רבינו הולך להפרד מן העולם‪ ,‬יש לו אהבה כה‬ ‫כעת תכפילו זאת בפי כמה וכמה‪ .‬אתם יודעים מה זה להנהיג‬ ‫עזה לבני ישראל‪ .‬הוא יודע מה זה מתאוננים ומה זה מרגלים‬ ‫קהילה של שש מאות אלף איש? כל מיני הקטנוניות הגיעו אליו‪.‬‬ ‫וכל שאר הפרשיות‪ ,‬וכיון שצריך למנות עכשיו מנהיג חדש‪ ,‬הוא‬ ‫אנו רק אומרים מה שחז"ל מספרים‪ .‬זה אמנם היה דור דעה‪ ,‬אבל‬ ‫מבקש מהקב"ה שיבחר באיש אשר רוח בו‪ ,‬איש שיודע ללכת‬ ‫היו שם הרבה קטנוניות‪ .‬אולי לא לפי המושגים שלנו‪ ,‬כי אנחנו‬ ‫כנגד רוחו של כל אחד ואחד‪ .‬למה? האם בגלל שצריך להיות‬ ‫קטנים מאוד‪ ,‬אבל יש דברים ברורים שחז"ל אומרים לנו‪.‬‬ ‫פסיכולוג בעל שם בין לאומי כדי להבין כל סוג של אדם? ממש‬ ‫לא‪ .‬אלא משום שצריך להיות איש אלוקים כדי לדעת לסבול‪.‬‬ ‫מהיכן מגיע כוחו לסבול? – אדם פשוט שואל‪ :‬מדוע אני צריך‬ ‫להיות עסוק בכאלה שטויות? יתרו הגיע ולא יכול להאמין מה‬ ‫כשיש באדם אלוקות‪ ,‬הוא יכול לסבול‪ .‬מישהו מרגיז אותו –‬ ‫שעיניו רואות‪ .‬הוא הציע להעמיד שרי מאות‪ ,‬שרי חמישים ושרי‬ ‫'והלכת בדרכיו'; מישהו חושד בו – 'והלכת בדרכיו'‪ .‬הוא נקרא‬ ‫עשרות‪ .‬הוא פשוט לא יכול היה להאמין‪ .‬אך מה? יש כאן משה‬ ‫איש אלוקים משום שהוא באמצע להתדבק בה'‪ .‬לא שיש לו‬ ‫רבינו‪ ,‬אשר כמה שאנו מנסים לתאר את גדלותו‪ ,‬הוא גדול פי‬ ‫ארגון לעזור לאנשים‪ .‬הוא באמצע להתדבק בה'‪ .‬הוא מבין שאם‬ ‫מיליון‪ ,‬והוא מטפל בכל הפרשיות‪ .‬אי אפשר לתאר את גודל‬ ‫זה מה שהקב"ה זימן לו עכשיו‪ ,‬הוא לוקח את זה בשתי ידיים‪.‬‬ ‫סבלנותו‪.‬‬ ‫אתה יכול לתאר לך כמה הרכנת ראש צריך בשביל זה? יש לך‬ ‫מושג לכמה ביטול וענוה זקוק האדם כשחולפת אצלו המחשבה‬ ‫אין גבול למעלה להשפיל‬ ‫האומרת‪ :‬וכי אני צריך להיות עסוק בכאלה שטויות?! ראש השנה‬ ‫סיפר לי אחד שניגש לאדם גדול‪ ,‬יהודי מאוד חשוב בדורנו‪,‬‬ ‫היום‪ ,‬יום כיפור היום‪ ,‬שבועות היום‪ .‬אני רוצה להתעסק היום‬ ‫ואמר לו‪ :‬אני יודע שתשוקתך להשיג מה שפלוני‪ ,‬מהגדולים‬ ‫בדברים יותר נעלים‪ .‬לא! הוא לא רואה בזה בעיה‪ .‬הוא עובד‬ ‫ביותר של הדור‪ ,‬משיג ב'איה' שבקדושת כתר‪ .‬ובכן‪ ,‬הבה ואספר‬ ‫עכשיו את עבודת חג השבועות‪ .‬זה בדיוק מה שהוא עושה‬ ‫לך סיפור בדוי‪ :‬התפללת כל השבוע שהקב"ה יתן לך את השגותיו‬ ‫עכשיו‪.‬‬ ‫של פלוני‪ ,‬וכך הווה‪ ,‬קיבלת את מבוקשך ובעת קדושת כתר‪,‬‬ ‫העפלת רום ועלית לעולם גבוה מאוד בשמים‪ ,‬ושם הודיעו לך‬ ‫עושים מאהבה ושמחים ביסורים‬ ‫שפלוני כבר נמצא בעולם יותר גבוה‪ .‬בשבוע הבא התענית משבת‬ ‫כלפי נושא זה שאנו מדברים עכשיו‪ ,‬אומר רבינו המחבר שצריך‬ ‫לשבת‪ ,‬ויהי בקדושת כתר עלית למקום עוד יותר גבוה‪ ,‬ושוב נודע‬ ‫להתרגל לסבול חרפה‪ .‬פלוני מאשים אותך ויורה בך חיצים ואתה‬ ‫לך שפלוני כבר נמצא יותר גבוה ממך‪ .‬כך שלוש ארבע פעמים‪,‬‬ ‫צריך לדעת לדעת לסבול זאת בלבך‪ .‬לשם אתה צריך להגיע‪.‬‬ ‫עד שסיגפת את עצמך חזק מאוד ועסקת בתשובה‪ ,‬ואז אמרו לך‬ ‫ודאי שצריך ללכת לאט‪ ,‬אבל בסוף צריך להגיע לשם‪ .‬חלק הוא‬ ‫שאינך יכול לעלות כל‪-‬כך גבוה‪ ,‬אבל יכולים לפתוח לך הפרגוד‬ ‫משלימות האדם‪ .‬הצדיקים היו אומרים שאם אין האדם מקבלו‪,‬‬ ‫שתוכל להציץ פנימה‪ .‬כך הווה‪ ,‬וכשפתחו את המסך‪ ,‬ראית את‬ ‫הוא צריך לרדוף אחריו באופן הנכון‪ ,‬כי אי אפשר להיות ירא‬ ‫פלוני עומד עם בגדי החול שלו ומשכנע יהודייה מסכנה לחזור‬ ‫ושלם בלי להגיע אל היכולת הזו‪.‬‬ ‫לבעלה – תחזרי אליו‪ ,‬הוא יתנהג אלייך טוב מעתה ואילך‪ .‬יותר‬ ‫הוא לא יכה אותך‪ .‬תנסי עוד פעם אחת‪.‬‬ ‫המהר"ל מפראג כתב על ג' הלשונות במאמר חז"ל "הנעלבים‬ ‫ואינם עולבים‪ ,‬שומעים חרפתם ואינם משיבים‪ ,‬עושים מאהבה‬ ‫כך הוא סיפר לאותו אדם גדול‪ ,‬והלה כל‪-‬כך נהנה‪ .‬הוא נהנה‬ ‫ושמחים ביסורים‪ ,‬עליהם הכתוב אומר 'ואהביו כצאת השמש‬ ‫מהפיקחות ומההבנה היוצאת מזה‪ .‬כבר דיברנו כעין זה כמה‬ ‫בגבורתו'"‪ ,‬הן שלוש דרגות באותה מדה‪ .‬הנעלבים ואינם עולבים‬ ‫פעמים מה שכתב ה'אור החיים' הקדוש סוף פרשת וזאת הברכה‪,‬‬ ‫גליון הבינני || ‪7‬‬ ‫כל‪-‬כך‪.‬‬ ‫הם אלה שאינם משיבים למחרפיהם דבר‪ ,‬אבל עדיין מצטדקים‬ ‫על מעשיהם‪ .‬שומעים חרפתם ואינם משיבים‪ ,‬הם אלה שאינם‬ ‫אכן כן‪ ,‬בתוך הבית פנימה‪ .‬בתנא דבי אליהו זוטא (פרק ד')‬ ‫משיבים כלום‪ ,‬אבל בלבם עדיין יש להם טינה‪ .‬עושים מאהבה‬ ‫כתוב‪" :‬שנו חכמים‪ ,‬הוי עלוב לכל אדם‪ ,‬ולאנשי ביתך יותר מלכל‬ ‫ושמחים ביסורים‪ ,‬הם אלה ששמחים בשמיעת חרפתם (כפירוש‬ ‫העם"‪ .‬בני הבית מתנהגים אליך בצורה כואבת? – 'והלכת בדרכיו'‪.‬‬ ‫רש"י שם)‪.‬‬ ‫והאדם צריך יחד עם כן לומר לעצמו שזה נכון – זה נכון שיש‬ ‫שאינני מושלם‪ ,‬זה נכון שאני יכול להתנהג יותר טוב‪ ...‬אף על פי‬ ‫באופן כללי הוא צודק‬ ‫שבמעשה מסוים זה‪ ,‬אין זה נכון‪ ,‬אל תענה‪.‬‬ ‫הוא שמח ‪ -‬הקב"ה עזר לי עכשיו‪ .‬זו הפעם הראשונה בחיי‬ ‫אמנם כן‪ ,‬לא כל המצבים שונים‪ ,‬אבל צריך לזכור את מאמרי‬ ‫שיכולתי להישאר בדומיה ולא לענות כלום‪ ,‬לא בגלל שהבנתי‬ ‫חז"ל המובילים כולם למקום זה‪ ,‬בין המאמר של הנעלבים‬ ‫שלא ארוויח כלום אם אענה‪ ,‬ולא בגלל שהבנתי שיש לי מהלך‬ ‫ואינם עולבים‪ ,‬בין המאמר של כל הבולם עצמו בשעת מריבה‪,‬‬ ‫יותר טוב על פי כללי הטקט‪ ,‬אלא בגלל שהבנתי שכך הקב"ה‬ ‫וכן הלאה‪ .‬פירושו של דבר‪ :‬זה אמנם קשה‪ ,‬אבל זה מקרה מצוי‪,‬‬ ‫רוצה ואני מקיים 'והלכת בדרכיו'‪ .‬הקב"ה הלא סובל דברים‬ ‫וצריך להתרגל לגשת אליו נכונה‪.‬‬ ‫כאלה‪ ,‬ואצלי דיבוריו של פלוני הרי נכונים בכללותם‪ ,‬אף שלא‬ ‫בפרטותם‪.‬‬ ‫ללמוד לנצל הזדמנויות‬ ‫תארו לכם אדם שמישהו אומר עליו שהוא תלמיד חכם גדול‪,‬‬ ‫עוד יש במדרש שוחר טוב‪" :‬כל מי ששומע קללתו ושותק‪,‬‬ ‫ואותו אחד אינו מכירו באמת‪ ,‬אבל הוא קורא מדף מה שכתבו‬ ‫נקרא חסיד"‪ .‬וכן ידוע לשונו של הגר"א זצוק"ל באגרתו‪" :‬על כל‬ ‫לו לומר‪ ,‬ובגלל שאינו מכירו ורק קורא מדף‪ ,‬הוא טעה‪ .‬הוא אמר‬ ‫רגע ורגע שאדם חוסם את פיו‪ ,‬זוכה לאור הגנוז שאין כל מלאך‬ ‫שהוא בקי בספרי ספרא‪ ,‬והלה אינו יודע אפילו מילה אחת לא‬ ‫ובריה יכולים לשער"‪ .‬אכן כיון שהאדם עושה כן פעם ופעמיים‪,‬‬ ‫מהספרי ולא מהספרא‪ .‬אך מה? זה נכון שהוא תלמיד חכם מופלג‪.‬‬ ‫הוא רואה שזה לא כל‪-‬כך נורא‪ .‬אבל הדרך האמיתית‪ ,‬היא‬ ‫הטעות היתה רק בפרט‪.‬‬ ‫המתוקה ביותר‪ .‬אם אין האדם מגיב‪ ,‬אבל מתבשל מבפנים‪ ,‬אין‬ ‫כשמישהו מחרף אותך ויורה בך חיצים‪ ,‬אולי אינו צודק‬ ‫זו דרך מתוקה‪ .‬אבל אם האדם אומר לעצמו‪ :‬הפלא ופלא! עכשיו‬ ‫בפרטים‪ ,‬אבל בכלל הוא צודק‪ .‬בתמונה הגדולה יותר‪ ,‬הוא‬ ‫יש לי הזדמנות‪ .‬תן לי להיות מן הנעלבים ואינם עולבים‪ ,‬שומעים‬ ‫דווקא צודק‪ .‬בסדר גמור‪ ,‬תלמיד חכם מופלג אתה בנושא זה‪,‬‬ ‫חרפתם ואינם משיבים‪ ,‬עושים מאהבה ושמחים ביסורים‪ .‬את‬ ‫אולי לא במקצוע זה‪ ,‬אבל במקצוע אחר‪ .‬אכן האדם צריך לשנן‬ ‫צודקת‪ ,‬מחילה‪ ,‬טעיתי‪ .‬אזי חייו נעימים ומתוקים‪.‬‬ ‫את חסרונותיו‪ ,‬עד שלא יתפעל כל‪-‬כך כשפלוני יחרפו‪ .‬הוא‬ ‫זה לא רק ענין של קבלת יסורים באהבה‪ ,‬אלא זהו דבר שבונה‬ ‫יודע בדיוק מהו‪ .‬הוא לא עומד משתומם –לא שמעתי אף פעם‬ ‫את האדם ומשרת אותו‪ .‬זה מוביל אותו אל התכלית שאליה הוא‬ ‫שמישהו מדבר אלי ככה‪.‬‬ ‫צריך ורוצה להגיע‪ .‬על כל פנים לדרך זו של 'והלכת בדרכיו'‪ ,‬יש‬ ‫הרה"ק רבי מרדכי מקרעמניץ זיע"א היה לו נסיון זה בתוך‬ ‫סימנים רבים‪ .‬אפשר לבדוק האם הוא יכול להטיב לאחרים גם‬ ‫ביתו‪ ,‬שם חירפוהו וגידפוהו ולא הגיב מאומה‪ .‬כשפעם שאלוהו על‬ ‫כשמדובר בחסרי טקט‪ ,‬אנשים נמוכים‪ ,‬או כשמדובר בטובות‬ ‫כך‪ ,‬אמר‪ :‬אני כל‪-‬כך מכיר לה טובה‪ .‬מן השמים ידעו שבשבילי‬ ‫מוזרות‪ .‬וכן אפשר לבדוק אם הוא מוכן לסבול חרפה ולשמוח‪.‬‬ ‫זהו הדבר הנכון‪ ,‬אך בהיותי בנו של אבי מורי הצדיק (רבי יחיאל מיכל)‬ ‫כשהאדם יכול לקיים את שני אלה‪ ,‬סימן שהוא מקיים 'והלכת‬ ‫מזלאטשוב‪ ,‬מי היה מחרפני בבית הכנסת‪ ,‬ואם כן הייתי צריך‬ ‫בדרכיו'‪ .‬וממילא יוכל לקיים 'לא תגורו בפני איש' ותוך כדי‬ ‫לקחת את מקלי ותרמילי לצאת למדינה אחרת במקום שאין‬ ‫להיות אדם רגיש ורחמן‪ ,‬ואז יוכל גם לדבר עם אנשים ולהבין‬ ‫מכירים ביחוסי ושם אקבל את הנצרך לי‪ .‬והנה קיבלה צדיקה זו‬ ‫לרוחם ותוך כדי 'לבו איננו עמהם'‪ ,‬כי הוא פונה ללא הרף אל‬ ‫את התפקיד על עצמה ונמצא שאני מקבל את הנצרך לי בתוך‬ ‫הקב"ה ומזמינו להיות אתו‪.‬‬ ‫הבית פנימה ואיני צריך לגלות – מה טוב ומה נעים‪.‬‬ ‫מכלול הדברים שדיברנו עליהם‪ ,‬פועלים בצוותא אחת‪ ,‬ומאיזה‬ ‫מקום שמתחילים‪ ,‬הוא מותיר רושם‪ ,‬אך כפי שדיברנו‪ ,‬בעיקר‬ ‫לאנשי ביתך יותר מכולם‬ ‫לשים‬ ‫צריך‬ ‫יש שהאדם חושב שחירוף וגידוף הם מעשה שהיה – הוא‬ ‫לדברים‪,‬‬ ‫לב‬ ‫קיבל סטירה מהגבאי לפני כל נדרי בבית הכנסת‪ ,‬ואחר כך נולד‬ ‫‪718.686.8300‬‬ ‫‪072.257.7726‬‬ ‫קול הבינני‬ ‫ארה"ב‬ ‫א"י‬ ‫הקב"ה‬ ‫ואז‬ ‫לו בן‪ .‬לא! מדובר במציאות הסובבת את האדם‪ .‬האדם בעבודתו‪,‬‬ ‫עוזר ויכולים‬ ‫בעל הבית שלו הצליף בו כל‪-‬כך‪ .‬כבר עבר שבוע מאז ועוד לא‬ ‫‪072.257.7726‬‬ ‫‪718.686.8300‬‬ ‫א"י‬ ‫ארה"ב‬ ‫להתקדם הלאה‪.‬‬ ‫נרגע‪ .‬הוא לחץ לו על הנקודה הרגישה ביותר שלו‪ ,‬וזה כואב לו‬ ‫‪0204.586.2115‬‬ ‫בריטניה‬ ‫‪0480.20.1618‬‬ ‫בלגיה‬ ‫לקבלת הגליון וקונטרס הבינני המלא‪ ,‬או לקבלת השיעורים‪ ,‬שלחו מייל‪info@machonhavineini.com :‬‬ ‫לתרומות וזכויות בהפצת הגליון ושיעורי הבינני‪ ,‬צרו קשר עם 'מכון הבינני'‪ 718.387.1122 :‬או במייל‪info@machonhavineini.com :‬‬ ‫‪ || 8‬גליון הבינני‬