הבינני - אמונה ובטחון · Havineini - Emineh and Bituchoin — ניצבים וילך (2026-08-31)

||| שנת תשפ"ו לפ"ק פרשת נצבים וילך
מדור שיעורי
אמונה ובטחון הרב שמעון
מתוך קונטרס הבינני המלא שפיצער
קונטרס תל"ד שליט"א
להיטיב לאחרים בבחינת 'והלכת בדרכיו'
יום שלישי פרשת כי תבוא י"ב אלול תשפ"ו
אמונה ובטחוןשיעור שמ"ד
אולם האמת היא שלעולם לא יזדקק להם .ואין מציאות כזו. שתי דרכים שונות
'תצא רוחו ישוב לאדמתו ביום ההוא אבדו עשתונותיו' .בשר ודם התחלנו ללמוד את סוגיית הבטחון בעניינים שיש בהם יחסי
אינו יכול לתת לו דבר .בין כה וכה עליו להיות בעל מדות עוד גומליןא עם אחרים ,כגון כשאדם עושה טובות לאחרים ומצפה
יותר גדול מכפי שתכנן ,שהרי הוא זקוק להקב"ה. לקבל מהם גמול .כשהאדם עוסק בעניינים כאלו ,יש לו ניסיון
מיוחד כיצד לעשותם באופן הנכון.
כך הוא הדבר תמיד ובכל עניין .על האדם לעשות כל דבר
לא כדי לקבל שכר מהקב"ה – שהרי אם כן הוא שוב עושה על
נחזור על ראשי הפרקים :יש שני מהלכים שונים זה מזה בדרך
מנת לקבל פרס – אלא יעשהו מתוך הבנה שזוהי התכלית וזהו
שהאדם מיטיב לאחרים.
מקור החיים ,הן של העולם הזה והן של העולם הבא .זו גישה
שונה לחלוטין מזו שאנו מורגלים בה ,ועלינו לשנות את הגישה
המהלך הראשון ,והמקובל יותר בין אנשים ,הוא לעשות כן
מיסודה ,וכאמור ,מיסודות הבטחון הוא ,כי במהלך הראשון האדם
מתוך תפיסה של 'שמור לי ואשמור לך' .האדם רוצה להטיב
בוטח בבני אדם שאין להם תשועה ,ובמהלך השני הוא בוטח
לאחרים כיון שהוא מבין שתצמח לו תועלת מזה באופן כלשהו,
בהקב"ה.
וכיון שזוהי מטרתו ,הוא בוודאי מצפה שיתנהגו אתו באותו אופן.
בשיעור הקודם למדנו שיש שני דברים שמקשים על האדם
המהלך השני ,שהוא המהלך האמיתי-התורני (איסתכל באורייתא
לעשות כן כראוי יותר מבשאר ענינים שאין בהם אינטראקציה
וברא עלמא) הוא לעשות כן כדי ללכת בדרכי ה' ,כציווי התורה (כי
עם הזולת:
תבוא כח ,ט) 'והלכת בדרכיו' .הקב"ה הוא טוב ומטיב לכל ואף האדם
א .התמודדות מול בעל בחירה :כאשר האדם רואה בעל בחירה מצווה להיות כן ולהדמות בזה לעליון .כשהוא מתעורר בנשמתו
כנגדו ,קשה לו לזכור שהקב"ה מנהל את העולם והלה אינו יכול לגמול חסד של אמת שלא על מנת לקבל ,הרי הוא מתדמה
לעשות מאומה מדעת עצמו .הוא רואה שלפלוני יש דעת ובחירה לעליון ,השכינה יכולה לשרות עליו ,והוא מגיע אל תכליתו.
ונדמה לו שהוא יכול לעשות כחפצו .ועל כן כתוב בזוהר הקדוש
שמעטים המה האנשים היכולים ליישב דעתם במקומות כאלה בוודאי זהו אחד מהשורשים של בטחון ,כי כל צורת ההתנהלות
ולא להתפעל כלל עד שלא יגבר קצב פעימות לבם .עבודת חיים הזו ,שבה האדם מטיב לאחרים מתוך ציפייה לקבל מהם בחזרה,
היא להגיע לכך ,וזוהי מדרגה יותר גבוהה מסתם אמונה ובטחון נובעת מכך שהוא מרגיש שהוא זקוק להם .מדוע הוא צריך טובות
כשאין עומדים מול בעל בחירה. מהם? כי הוא מרגיש שאי אפשר להסתדר לבד ,וכי זקוקים לבני
אדם" :מה יהיה כשאני אצטרך לטובה? מה אעשה כשאני אערוך
ב .עבודת תיקון המדות :הנושא דורש עבודה פנימית עמוקה, שמחה – מי יבוא להשתתף עמי בשמחתי?" הוא מבין בשכלו
שכן על האדם להפוך את עצמו לטוב מתוכו ,וזוהי עבודה קשה הישר שהוא חייב להתנהג כראוי ולעשות טובות לאחרים כי אף
ביותר שאינה מסתכמת בפעולות חיצוניות בלבד .עליו לעבוד עם הוא יזדקק להם בעתיד.
interaction א
גליון הבינני || 1
היא להתרגל ,שבמקום להתעסק בשאלות כגון" :האם אני מצליח עצמו להיות יהודי יותר טוב בפנימיות .עליו לזכך את גאוותו,
עכשיו?" או "האם אני פועל נכון בעיני הבריות?" ,יתעסק יותר עליו להתרגל להיות נותן ולא מקבל – אשר שתיהן עבודת חיים
בשאלה" :מה הקב"ה אומר על מה שאני מדבר עכשיו?". הן .משום כך עניין זה הוא קשה מאוד לאדם.
דוגמא לדבר :אדם רוצה לחנך את בנו; הוא מתבונן ומתפלל
מה יאמרו ומה יגידו
לה' שיכניס בפיו את המילים הנכונות .לאחר מכן הוא קורא
לו ומתחיל לדבר אליו .והנה ,תוך כדי השיחה ,כשבנו משיב נמשיך בס"ד בלימוד הסוגיא .כשהאדם עסוק בעשיית טובות
לו בחוצפה ,מתעורר כעס בלבו .כיוון שהוא אדם בעל הרגש לאחרים – בין אם בנתינת עזרה כספית ,בין אם בדיבור כגון
פנימי ,הוא תופס מיד" :עכשיו נכנסה בי מידת הכעס .הרי בטרם תוכחה וכדומה – לבו נכנס לשאלות שונות לדוגמא" :כיצד פלוני
התחלתי לדבר שיננתי לעצמי :מה פתאום לכעוס? הרי איני מסתכל עלי? האם יש לי את האומץ לעשות את זה?"
עושה אלא מה שהקב"ה מצוה אותי לעשות .אבל עכשיו הוא אם האדם אינו עובד על עצמו בכל עת ,הרי שבבואו בדברים
מצליח להוציאני קצת משלוותי" .ובכן ,אם יהודי ירא שמים הוא – עם בני אדם ,מוחו ולבו נכנסים לעולם אחר ,שבו השאלה
אף שאינו בדרגת הצדיקים – לבו דואב על כך ,לפי שהוא מרגיש המעסיקה את האדם היא" :האם אני מצליח לגרום לו להעריך
שהתנתק מהקב"ה ,ומיד הוא משתדל לחזור ולהיזכר באמת. אותי? כיצד הוא מסתכל עלי? איך אחרים מסתכלים עלי?"
דוגמא נוספת :כשהאדם נותן צדקה ,הוא משתדל לשנן אם האדם אינו משקיע בזה ואינו עובד על עצמו ,כל סוגיית
במחשבתו שיש לו עסק רק עם השכינה הקדושה .לכן ,אם הדרך-ארץ והנימוס — ,כיצד ומתי לדבר ,הן כלפי אחרים ,הן כלפי
באמצע התפילה עוברים אנשים המבקשים צדקה – אף שאינו בני ביתו וילדיו ,והן במלאכתו – מיוסדת כולה על הבנתו כיצד
מכירם כלל – הוא אומר" :הפלא ופלא" .יש לו מטבעות קטנות אנשים חושבים ,מה נחשב בעיניהם כנוהג מקובל ,והוא מתאים
מתחת לסידורו ,וכל פעם שעני עובר ,הוא מושיט לו מטבע בסבר את עצמו לאותה רמה .ואולם ,לדרך זו אין כל זיקה לתורה ולרצון
פנים יפות ,תוך שהוא זוכר שאין הדבר קשור לעני העומד מולו, ה'; היא נתונה אך ורק לחסדי הסביבה המסוימת ,וכפי שאפשר
אלא לשכינה הקדושה. לראות – שבכל מקום קנה מידה שונה לחלוטין.
ידוע שהרה"ק רבי משה יצחק מפשעווארסק זיע"א ,היתה לו אכן ,האמת היא שהאדם חייב להיות מעורב בין הבריות ,אולם
עבודה גדולה לכתת את רגליו לקבץ כסף לצדקה .כששאלו אותו אף זאת אך ורק כדי להיות 'ערליכער איד' (יהודי ירא ושלם) – מפני
פעם" :בשביל מי אתה מכתת את רגליך?" – השיב לו" :בשבילך שהקב"ה דורש ממנו להיות מעורב בין הבריות .אבל בדרך כלל,
אני הולך" .התכוון לומר" :וכי בשבילי אני הולך?! אני הולך בשביל זה גופא נעשה אצל האדם לעיקר ,ואז הוא מתחיל לשפוט כל
השכינה הקדושה .לאן הכסף יגיע ,זה כבר לא משנה כל-כך". דבר לפי קנה מידה זה ,וממילא כל מהלכי מחשבתו וארחות חייו
תלויים בדעת הבריות.
דרגה פשוטה של דביקות
אכן ,אם יתבונן האדם ,יראה כי ישנם מצבים רבים שבהם הוא 'ולבו איננו עמהם' – הצעדים הראשונים בעבודה זו
יכול לקיים את דברי הרמב"ן לפי ערכו ומדרגתו. ידוע שהרמב"ן (פרשת עקב) על מצות 'ולדבקה בו' אשר היא
המושג 'ולבו איננו עמהם' אינו מוסב על המדרגה העליונה תכלית היהודי ,כתב" :יתכן שתכלול הדביקה לומר שתהיה זוכר
בלבד שבה האדם אינו מכיר בכלל בני אדם ואינו יודע אל מי השם ואהבתו תמיד ,לא תפרד מחשבתך ממנו בלכתך בדרך
הוא מדבר ,אלא גם על מדרגה פשוטה שבה לב האדם אינו שקוע ובשכבך ובקומך ,עד שיהיו דבריו עם בני אדם בפיו ובלשונו,
לגמרי בתגובת זולתו ,למדוד האם הלה נהנה מדיבורו או לא ,עד ולבו איננו עמהם ,אבל הוא לפני ה' .ויתכן באנשי המעלה הזאת
שתהיה נפשם גם בחייהם צרורה (קשורה) בצרור החיים (כלשון י"בשר
שייאלץ לשנות כל רגע את דיבורו והתנהגותו לפי תגובותיהם
של הסובבים אותו. בחד קטירא אתקטרנא) ,כי הם בעצמם מעון לשכינה".
אם האדם שקוע בעת דיבורו לאחרים בהבנת תגובותיהם אכן כשהאדם שומע את דברי הרמב"ן ,הוא עשוי לומר בלבו:
ובניסיון להתאים את עצמו אליהן — נחשב הדבר שלבו עמהם, "יש מדרגות מאוד גבוהות ,כידוע שהרה"ק מראפשיץ זיע"א
ונמצא כי בכל עת שהוא שח עם זולתו ,הרי הוא מתנתק מהקב"ה. היה מייחד יחודים בדיבורי הבדחנות שלו ,וכן היו עוד צדיקים
שנראה היה שהם מדברים דברים של מה בכך ,ויודעי חן הבינו
הרמב"ן מלמד דבר אחד :כשאתה מדבר עם זולתך ,היזהר לבל שהם אומרים דברים נשגבים .ברם ,כל זה שייך בסיפורי צדיקים
תתנתק מהקב"ה. ומאורות הדורות; אך אנשים פשוטים כערכנו ,כיצד יתקרבו
למדרגה זו כלל?".
את זאת יכול האדם לקיים גם במדרגתו הפשוטה .כלומר ,עוד
בטרם יזכה להגיע למדרגה שבה הוא פועל כך באופן תמידי ,יכול אבל רבינו המחבר אומר :עניין זה קרוב אלינו יותר מכפי
הוא להיאחז ביסוד זה ולהבין את משמעותו גם בעבור אנשים שנדמה .ביאור הדבר :כשהרמב"ן אומר שצריך שיהיה 'פיו ולשונו
כערכנו ,כשהאדם עושה את הדבר הנכון והישר מבלי להתחשב עם בני אדם ולבו לפני ה'' ,יש לכך גם פשטות .עבודת האדם
|| 2גליון הבינני
ממנו ,הוא יעשה בעצם זה כברת דרך מכובדת ,עוד לפני שיעשה בתגובותיהם של אחרים ,הרי הוא מקיים בזעיר אנפין את דברי
שום שינוי מעשי. הרמב"ן .חשוב מאוד לדעת זאת.
מתייפייף מול אדם תקיף לא צריך להיות נחמד
נתקדם בעוד צעד .יש כאן בעצם סתירה מוחלטת לגבי פנימיות ילד בבית שואל אם מותר לעשות דבר מסויים שהוא רוצה
לב וצורת היחס שעל האדם לפתח כלפי זולתו – סתירה שרק לעשות – דבר שאינו מפורש לאיסור בשולחן ערוך – והאב יודע
דרך התורה והאמת יכולה ליישב ,ובשורש מדובר באמת ודביקות. שאם יאמר לו 'לא' לא יקבל הילד את הדברים באהבה .רוצה היה
לומר לו 'כן' כדי למנוע אי-נעימות ,אך האב אומר לעצמו" :לא!
נסביר את הדברים :בקרב אלו שאינם הולכים בדרך התורה
אין לי בעיה לומר לילד מה שצריך לומר לו .אם אני יודע שזה
והאמת ,יש שני סוגי אנשים.
הדבר הנכון – אומר לו כן".
הסוג הראשון :אדם הרגיש לרגשותיהם של אחרים ,כואב את
אנחנו תמיד חפצים להעלות חיוך על פני זולתנו .איננו אוהבים
צערם ,נזהר עד מאוד שלא לפגוע בהם ,מבין מה אחרים רוצים
להיות זה שאומר :לא! אני לא מרשה .ומי שיש לו את התפקיד
לשמוע ומשתדל להשמיע זאת .הרי זה בן אדם נחמד ונעים .הוא
הקשה ביותר לפטר אדם מעבודתו ,כי כך סיבב הקב"ה ,וזה הדבר
התברך בהרגשה זו מלידה ,בדרך כלל עף מוסיף עליה למידה
הנכון (אחרי הבירור וההתייעצות ,כמובן) ,ואינו רוצה לעשותו ,אבל הוא
וניסיון כדי לשכללה עוד יותר .בשורה התחתונה – אנשים אוהבים
עושה בכל זאת ,כי זהו הדבר הנכון .מנין הוא שואב עכשיו את
אותו מאוד.
חיותו? התשובה היא :הוא מדבר עם פלוני ,אך לבו עם הקב"ה.
הסוג השני :אדם מן הקצה השני שגם לו זקוקים מאוד .מדובר בוודאי שאם פלוני הוא בעל משפחה העומד לאבד את מקור
באותו אחד שמחפשים כשזקוקים לאדם תקיף בוועד .המצוה פרנסתו ,מתפקידו של המפטר גם להקשיב למצוקתו ולכאוב את
שהוא בחר להדר בה ,היא מצות 'לא תגורו מפני איש' .כל אחד כאבו יחד עמו; אולם בסופו של דבר ,מוחו ולבו מחוברים אל
הרי בוחר לעצמו מצוה מסוימת ,כאותו אדם שבחר לעצמו הקב"ה .וזהו הדבר אשר עלינו להתרגל עליו ,לומר לעצמנו" :עליי
מסכת חגיגה .הוא בחר במצוה זו .אם צריך לטפל באיזה נושא, לפייס את הקב"ה ולעשות את רצונו .ואינני צריך להיות האדם
הוא נמצא שם בחזית ואינו ירא מאיש. הנעים ,הנחמד והמתוק בעיני הבריות".
עם הזמן לומד אף הוא לעשותו טוב יותר .בצעירותו ,מהגדולים הרמב"ן מעמיד דברים אלו ומסביר כי הם כלולים במצות
ביותר עדיין היה מתיירא .אבל הוא כבר עבר גם את זה .הוא 'ולדבקה בו' ,מה שמורה כי מדובר ביסודות היהדות .ואם אין
מקבל מכות ,מביישים אותו ,מתקשרים אליו לאיים עליו ,ואינו האדם עושה כן ,אינו מצוי כלל בדרך העבודה ,כי האדם מדבר
נבהל .הוא ממשיך בדרכו .הוא כבר מכיר את זה .אולי פעם, כל היום עם אנשים ,ואם הוא אומר שכאשר הוא מדבר עם בני
בצעירותו ,הוא היה מתפעל .לא היום .בקיצור ,לא כדאי להתחיל אדם ,הוא שוכח מהקב"ה ,הרי הוא כאותו האומר" :אני לומד כל
אתו. היום כמה שעות ברציפות חוץ מבזמנים שאינני יכול" – והפעם
האחרונה היתה אולי בתשע"ט .הוא כבר לא זוכר...
כאמור ,זקוקים לזה לפעמים כשצריכים לבצע משימה של
שליח בית דין .מה לעשות ,אי אפשר תמיד לפעול בנעימות
ללמוד להיות כמו קיר
ובחיוך בלבד ,שכן העולם אינו מתנהל כך; צריכים אנו לעתים
הרמב"ן מבאר שהאדם צריך לזכור את הקב"ה גם במדרגה
למי שיודע לעשות את אשר נדרש לעשות בלא מורא.
שבה הוא נמצא .איסור לשון הרע בנוי על כך .האדם מדבר
האם מי מבין השנים שהצגנו הגיע אל השלמות? לא ,ממש ובאותה שעה הוא צריך לחשב אם מותר לו לומר מה שהוא
לא .אבל בבית הכנסת אנו רואים הרבה אנשים מהסוג הראשון אומר .רבינו המחבר השתמש בדוגמא של שמירת סוד .אחת
והרבה אנשים מהסוג השני .הצגנו אמנם דוגמאות של אנשים מהדוגמאות שבאמצעותה מגדירים את נקודת דבריו היא
שנמצאים בקצוות מכאן ומכאן ,אך בין שתי הקצוות יש עוד להסתיר סוד .ומה תעשה כשפלוני יודע שאתה יודע סוד?
דרגות רבות .מי שנמצא באחת הדרגות הללו ,אין פירושו של צריך באמת לדעת למה פלוני יודע? פעמים שאתה בעצמך
דבר שהגיע כבר למדת התפארת .יתכן מאוד שהאדם בכלל לא אשם בכך ,כי לא יכולת להתאפק ,וחצי עבירה כבר עשית .אבל
עבד על עצמו להגיע למדת התפארת ,אלא שהוא פשוט חפץ למעשה ,פלוני יודע ומנדנד לך –הוא עושה את זה בחכמה
בכך שאנשים יסבירו לו פנים ,ולפעמים – כשאין לו כח להתמסר כזאת ...זה היה כך וכך ,נכון? אני יודע ,הוא מנסה לדלות ממך,
לרגשות זולתו – הוא עושה את מה שלדעתו נכון לעשות ,רומס ואתה צריך לדעת להיות כמו קיר ולומר :לבי עם הקב"ה ולא
את פלוני וממשיך בדרכו. עם חברי הטוב ביותר.
אף אותו אדם חלש הזה שמנסה לשאת חן בעיני הבריות כל דבר זה הוא חלק מהיותו יהודי ,והאדם צריך לשים לב לכך.
היום ,רחוק מאוד ממדת התפארת .יש לו משהו אחר לגמרי. אם יעבוד במשך חצי שנה להתחיל לשים לב שכל פעם שהוא
הממוצע האמיתי של מדת התפארת מצריך יגיעה של שנים .זה מדבר עם אחרים ,הוא מתחיל לחשב איך ומה יאמר כדי שיחזיקו
גליון הבינני || 3
הסתירה קיימת רק כשתלויים באחרים לא האיש ה'פרווה' ההוא שאינו יכול להתלהב בתפילתו כי הוא
התשובה היא שסתירה זו קיימת כל עוד לבך מחובר למה מדת התפארת .זה לא קשור כלל למדת התפארת .תפארת היא
שהעולם מרגיש .או שאתה כל-כך רוצה למלא את רצונותיך ולכן יגיעה עצומה להגיע אל השלמות של שני הצדדים כאחד.
אתה דורך על אנשים ואינך מוכן לשמוע מה הם אומרים .מדוע
אתה באמת הולך לך בדרכיך תוך כדי רמיסת אחרים ולא מעניין רך כקנה וקשה כארז
אותך מכלום ואינך שומע בהתחננם אליך? – כי רצונך מאוד
באה התורה ומצפה מהאדם – ומכך אפשר ללמוד אלו כוחות
חשוב לך? מדוע זה מאוד חשוב לך? כי אתה סבור שאז תצליח.
אדירים טמונים בנו ,בהיות נשמתנו 'חלק אלו-ה ממעל' – שיהיה
אתה סבור שזה מה שנחשב הצלחה בעיני העולם .הרי ששוב
טוב ומטיב שלא על מנת לקבל ,שיבכה עם צערו של פלוני עד
מעניין אותך מאוד מה שאחרים אומרים .אבל יש לך מערכת
שאינו יכול לעצור את דמעותיו .כשהוא שומע שיהודי פלוני
מסוג אחר.
מתמודד עם קושי בחינוך ילדיו – הרי הוא פורץ בבכי ואינו מוצא
דומה הדבר למי שאומר" :אינני צריך שיסתכלו עלי ויאמרו מרגוע לנפשו ,מרוב שלבו רך ונמס במהירות .הוא רחמן ,ביישן
שאני שר יפה" .אבל אתה הרי צריך תשומת לב מאחרים .אתה וגומל חסדים .כשהתורה אומרת שהאדם צריך להידמות לעליון,
צריך שכולם יאמרו שאתה שר יפה .והוא אומר "אני לא צריך. אין ביכולתנו להשיג עד היכן הדברים מגיעים — בעומק רגשי
אני לא צריך לשיר ,אני לא צריך לגשת לעמוד" .הוא באמת לא הרחמים ,גמילות החסד והתמסרות הנפש למען הזולת.
צריך ,אך מה? הוא מאוד זקוק לתשומת לב מאחרים ,וכשהוא
נפגש עם גיסיו ,הוא מספר להם כשעיניו בורקות" :אמרתי לפלוני, ומאידך גיסא – מאותו אדם ממש התורה מצפה שיקיים 'לא
או שאתה מביא לי את הכסף עד מחר או שאעשה מה שצריך תגורו מפני איש' .כך שגם כשידבר עם אחרים ויגמול להם חסד
לעשות "...הנה ,אף אתה זקוק להערכה מאחרים ,אבל אתה לוקח בגופו ובממונו ,לא תהיה לדעתם עליו שום השפעה ,ולא ייתן
אותה בצורה אחרת .למה? כי אביך כך דיבר ולכן אתה חושב שמי ליבו כלל למה שהם חושבים עליו .והעיקר – שכן יחשוב וירגיש
שמדבר ככה ,נחשב חזק .נמצא שכל אחד משני סוגי האנשים הם בלבו ,לא רק יאמר בפיו .יש הרבה שאומרים שזה לא מעניין
אנשים שלבם די תלוי במה אחרים חושבים עליהם וכל הזמן אותם .צריך שכך באמת יהיה.
מודדים את עצמם לפי איך שהם נתפסים בעיני אחרים .מה
גם שאנשים רבים מושכים תשומת לב בעצם זה שהם אומרים לא ניתנה תורה למלאכי השרת
שאינם זקוקים לתשומת לב.
השאלה הנשאלת היא :כיצד יכול האדם לידי הנהגה כזו?
האדם טוען" :אם נמנה אני על הסוג הראשון ,הרי שאני מרגיש
כשדבוקים בה' אין שום סתירה את הזולת; ואם מרגיש אני את הזולת – הרי אני מרגיש .וכי
על כל פנים כל עוד אתה חי באופן זה ,אתה צריך לבחור בין מה נדרש ממני ,שלא ארגיש את האחר? הרי אם אטום אהיה
השניים ,כי אין שניהם עולים בקנה אחד .אבל אם אתה דבוק בה', לרגשותיו ,אהיה מאותם בני אדם שאין דבר מעניין אותם".
אומר הרמב"ן ,נמצא שאתה מקבל חיות ותענוג מהקב"ה .אתה
חי ,אבל אינך חי ממה שפלוני אמר או חשב ,לא בדרך הראשונה הן תוכל לדבר אל האדם בשני סגנונות שונים:
ולא בדרך השניה .זו אמנם עבודה לכל החיים ,כאמור לעיל ,אבל
דבר ראשון צריך להבין במה מדובר. מחד גיסא ,תוכל לומר לו" :צריך לעבוד את ה'' ,לעולם יהא
אדם אכזר על בני ביתו כעורב' (עירובין כב ,א) .כשהילדים בוכים או
האדם צריך להביא לעצמו דוגמאות מהחיים שלו .היתה מפריעים ,אינם אלא מניעות ,כולם נבראו כדי לבחון אותך ולעכב
לאדם הנאה רוחנית נפלאה .אנשים אחרים אינם מבינים ,ואולי בעדך ,ועליך להתעלם ולהמשיך הלאה!" .כך תוכל לדבר עוד ועוד
אף מתלוצצים ,אבל הוא בלבו אומר :מה אכפת לי אם מבינים על דרך זו.
אותי או לא .אני והקב"ה יודעים מה שהיה לי .ממשיכים הלאה.
עוד קצת מזה ,עוד קצת מזה ,עד שהוא מתחיל להבין שמאחר אבל אם תרצה לדבר על הסוגיא האחרת ,תצטרך לשנות
שהקב"ה רוצה להצילו ולעזור לו לעקור את השקר מהנאותיו מהלך .יהיה עליך לעבור לניגון אחר .אי אפשר לנגן את שני
ותענוגיו ,הוא מסבב שיצטרך לעשות עם בני אדם דברים הפוכים, הניגונים בבת אחת .מדובר הרי בשתי תכונות הפוכות לגמרי.
כדי לברר שהסיבה שהוא עושה מה שעושה אינה לקבל חיוכים
ואישורים מאחרים. אתה יכול לראות אדם שבכל שנה עובד על דבר אחר .השנה
הוא עובד על זה ,בשנה הבאה הוא יעבוד על משהו אחר .אתה
אכן אם מעיינים בדברי רבינו המחבר ,רואים שהציג שתי צריך לפגוש אותו בשנה הנכונה .אחרת ,תרגיש את נחת זרועו.
רשימות .הכותרת שהוא נותן היא" :חֹובֹות ָה ֵא ָב ִרים ֲא ֶשׁר אבל אם אין לאדם סתירה זו ,אינו מתחיל להבין את הסוגיא.
זּולתֹו" ,ואז הוא מציג רשימה של ּתֹוע ְל ָתּם וְ נִ זְ ָקם ִמ ְת ַע ְב ִּרים ֶאל ָ
ַ חייבים לשאול את הסתירה ,חייבים למצוא את עצמנו בתוך
שר ,וְ ִלּמּוד ַה ָחכְ ָמה תועליות הנוגעות לאחרים ,כגוןְ :
"צ ָד ָקה וְ ַה ַמ ֲּע ֵ ׂ הסתירה הזו ,וחייבים להגיע אל התשובה .זה מה שרבינו המחבר
וְ ַצּוֹות ַבּּטֹוב ,"...ורשימה של דברים הפוכים ,כגון :וְ ִל ְסבֹּל ֶח ְר ָפ ָּתם רוצה להראות לנו ,שהתשובה מאוד פשוטה.
|| 4גליון הבינני
שצריך למצוא חן בעיני בני אדם ,אינו בעלים על מדתו .הוא פיתח בֹודה" .הוא אומר לאנשים את האמת אֹותם ֶאל ָה ֲע ָ
כְ ֶּש ֵׁמ ִּעיר ָ
את המדה להרגיש אחרים ,אבל אינו בעלים עליה .אם האדם והם אינם אוהבים לשמוע אותה ומחרפים אותו עבור כך .ובכן,
רוצה ללכת בדרכה של מצות 'והלכת בדרכיו' ,מבין שהוא עושה הוא צריך להגיע לידי כך שהבטחון יגרום לו לשוט פה ושם.
מה שעושה כי כך הוא מדתו של הקב"ה ,וכשהקב"ה יאמר לו למה? כי אין חילוק ביניהם .יש לו רגשות לאחרים והוא מפעילם
לעשות להיפך ,יעשה להיפך ,עד שיגיע אל האמת שלו .ואז הוא כשהקב"ה רוצה שיפעילם ,וכשהקב"ה רוצה שלא ירחם ,אינו
רואה שזה בכלל לא הפוך ,אלא מגיע מאותו מקום .רק כשהיה מרחם ולוקח את חיותו מהקב"ה בלבד.
רחוק ,נדמה היה לו שזה הפוך .כשיש לאדם קושיא בתוספות ,הוא
רואה סתירה .כיון שהוא מגיע אל התירוץ ,הוא רואה שמעולם מדת ההשתוות של הצדיק
לא היתה כאן סתירה .כל עוד אור התשובה לא הגיע אליו ,ראה הרה"ק רבי צבי הירש מרימנוב זיע"א ,כשלא היתה לו פרוטה
לפניו שני דברים שונים ,וכיון שהגיע אליו האור ,הוא רואה שהם ליתן לצדקה ,המשיך לעבוד את ה' כמקודם ,באמרו :אם אינני
שניהם אותו דבר. יכול ליתן צדקה ,אני עובד את ה' באי נתינת צדקה .כידוע שהיה
שלם במדת ההשתוות .כבר סיפרנו בעבר שפעם נסע אליו
כוונה למצות 'והלכת בדרכיו' ה'דברי חיים' מצאנז זיע"א ,לשבת פרשת פרה .שאל אותו מדוע
נמצא אפוא ,כי דרך ארוכה עוד לפנינו ,ועלינו להתחיל לצעוד בא אליו ואמר לו כי ענין גדול יש להיות בפרשת פרה אצל צדיק
את תחילתה .עד כה הסברנו את יסוד הנושא ומהותו ,וכעת נבוא הדור .שמע הרצ"ה ולא נשתנו פניו מאומה .לא ראו עליו שום
להציע עצות כדי שנוכל להתקדם קצת .בתחילת דברינו עסקנו חילוק בין שאלת השאלה לקבלת התשובה .השל"ה הק' קובע
במושג הכוונה בעת עשיית חסד – לכוון לקיים מצוות 'והלכת שאחד מהדברים המעידים על מדת הענוה ,הוא מדת ההשתוות.
בדרכיו' – כשם שהקב"ה טוב ומטיב ,אף אני חפץ להטיב; הרצ"ה קבר ח"י בנים בחייו והיה בעל יסורים וקיבל הכל באהבה
אעשה את אשר הקב"ה עושה כדי שאוכל להתקרב אליו .ורבינו ובהודיה לה'.
המחבר מלמד אותנו שבשעת פעולה יאמר האדם לעצמו :אל לי
לחשוב בכיוון של ציפייה לגמול .אלחם עם המחשבות האומרות על כל פנים כשבאו לספר לדברי חיים שהרצ"ה מרימנוב
שארוויח בכה וארוויח בכה .אצחק עליהן .בדרך הטבע באות אל כשיש לו מה ליתן לצדקה – הוא נותן ,וכשאין לו – אינו נותן,
האדם מחשבות כאלה .המוח רץ באופן זה .ומזה גופא אנו יכולים ועובד את ה' באופן זה ,אמר ה'דברי חיים' :אינני יכול להתאים
לראות עד כמה אנו רחוקים .ובכן ,כשמגיעה מחשבה כזו ,הוא את עצמי לכך ,כי כל-כך כואב לי כשאיני יכול ליתן צדקה .מה
צוחק .הוא אומר :אתה רואה? הגוף חושב ככה .אך למה לי? הנח לעשות? יש לי לב .אכן הרצ"ה אמר :עכשיו הקב"ה אמר כך,
לי להיזכר שאני נוהג כך כי הקב"ה נוהג כך. עכשיו הוא אומר הפוך .זה נבע לא מתוך קרירות ולא מתוך
חמימות ,אלא מתוך השוואת מדותיו למדותיו של הקב"ה.
חיזוק להתחלה הוא לזכור שכאשר הרמב"ם בשמונה פרקים
מדבר על 'בכל דרכיך דעהו' ,כשהוא מדבר למשל על האכילה
לרצות בני אדם להפסיק ַ
שיכוון האדם שיהיה לו כח לעבוד את ה' ,הוא מזכיר את המילה
נרד אל העולם שלנו .אנחנו בוודאי כל-כך רחוקים מזה ,אבל
'גם' ,לומר שאף שאין האדם נמצא שם לגמרי ,אם הוא מוסיף
עלינו לפחות להתחיל לשים לב לכך – למה אני אומר לילד
את הכוונה של 'והלכת בדרכיו' ,הוא מתקדם .האדם דואג :הלא
'כן'? או :למה אני אומר לו 'לא'? יש שהאדם מרגיש שהוא מחנך
בעצם אני כן מכוון להנאת עצמי .אומרים לו :עם הזמן תשתפר
בצורה הטובה ביותר .למה? כי הוא חביב לילדיו ,הוא מפטפט
ותלך ,אך כעת ,תוסיף את הכוונה הנכונה .הקב"ה מתנהג כך ,תן
אתם .יש בבית אוירה כל-כך נעימה וחמימה .אם צריך להעיר
לי להתנהג גם כן כמותו .תן לי לתת חיוך לעני.
לפעמים ,מתאספים ומדברים ביחד .זה מאוד מאוד נעים.
לעזור גם לחסרי טקט ולפי האמת ,יש לו צורך לרצות בני אדם ,ובני ביתו ראשונים
עוד צעד קדימה ,וה'תומר דבורה' עוסק בזה הרבה :כשמדברים הם לרצותם כל הזמן .ומה קורה כשצריך לעשות דבר שאינו
על 'והלכת בדרכיו' ,יש לשים לב שהקב"ה מטפל באנשים מוצא חן בעיניהם? – הוא לא יודע איך לעשותו .אכן הקב"ה נתן
שמדברים בשפת הסכל ,כלומר ,אנשים שאין להם טקט ,ואינו לנו תורה שסללה לנו את הדרך ,וכך התורה אומרת :אם דיין אתה,
מתעלם מהם כלל ,אך מקשיב להם בדיוק כפי שהוא מקשיב אוי לך אם תצדיק את העני מתוך רחמנותך עליו .רגע קודם לכן
לאנשים אחרים' .סומך ה' לכל הנופלים' .ועוד פסוקים רבים יש ורגע לאחר מכן ,עליך לא סתם לרחם על העני ,אלא לצאת מגדרך
על זה .הקב"ה מקשיב לעני ,למדוכא וכו'. עבורו .עליך לחשוב כל הזמן מהי מדתו של הקב"ה .עכשיו המדה
היא כזו ,עכשיו היא כזו .בדיוק כפי שהקב"ה מתנהג אתנו' .חנון
אם היינו שמים לב לכמות של שטויות והבלים שאנשים ורחום ה' ארך אפים וגדל חסד ,טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו',
אומרים להקב"ה בעת תפילתם ,לא היינו מסוגלים לומר כי אתה ובד בבד – 'צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו' .זהו הטוב
שומע תפילת כל פה .האדם שקוע באופן קטנוני ,טיפשי וילדותי ביותר ,זהו הנכון ,כי זהו התורה ,זהו האמת.
בתוך עולם הצמצום שלו ואינו מתחיל להבין מה קורה ,ומה
שהוא מדבר שם בברכת שומע תפילה .הוא כאוב ,אנו מבינים כך פירשו הצדיקים "בעל מדות" – הוא בעלים על מדותיו .מי
גליון הבינני || 5
הסובל ומעלים עין מסוררים אותו מצוין ,אבל בהשוואה למה שמתרחש כאן בהתחשב בתמונה
ראית משהו? שמת לב למשהו? יתכן שאתה צודק .יתכן מאוד הגדולה ,הוא מדבר שטויות.
שאתה צודק .בפרט אם האדם הוא בבחינת 'יוסיף דעת' .יש לכם תארו לכם שהקב"ה היה אומר :כשתתחיל לדבר לענין ,אדבר
מושג כמה דברים אדם כזה רואה? הוא רואה ללא הרף ,רואה אתך – נעבור לבא בתור .הוא בוכה .מה אתה בוכה? אתה הרי
ומרגיש ,ובהרבה מקרים הוא צודק ,אבל אז הוא צריך לשאול את מדבר שטויות .אך לא! הקב"ה אינו אומר זאת .אנחנו אנשים
עצמו :האם הקב"ה יודע מזה? ועוד ישאל את עצמו :כשאני עומד קטנים עם מוחות זעירים ומדברים אל הקב"ה מהמקום שלנו,
ומתפלל ,האם הקב"ה קורא למלאכים ואומר להם איזה סכל? – עם ההרגשים שלנו ועם ההבנה שלנו .אנו שופכים את לבנו.
לא הקב"ה נמצא שם בשבילו ומאזין לתפילתו .אם יש לו גאוה, והקב"ה מקבל את שוועתנו .הוא מאזין לכל תפילה של יהודי,
הקב"ה עוזר לו שלא תהיה לו גאוה .אבל הוא מקשיב לכל מילה הוא לוקח אותה ומרחם עליו .למה? כי רחמנותו של הקב"ה היא
היוצאת מפיו' .המשפילי לראות בשמים ובארץ' .הקב"ה משפיל אין סוף ,וחסדו ואהבתו אינם בטלים בגלל שהאדם עשה אתמול
את עצמו לכל סוג בן אדם .זה כל-כך נורא. טעות או בגלל שהוא טועה עכשיו.
הדרך של 'והלכת בדרכיו' ,מביאה אותך למקום כזה שכאשר מפני כך ,אם אתה רוצה לקיים 'והלכת בדרכיו' ,כאשר אנשים
אתה מתעסק עם משוגעים (לשיטתך) ,דבר ראשון אתה מתייחס אל מבקשים ממך טובה אווילית או שופכים בפניך את לבם באופן
המצב באהבה ובחמלה ובכבוד הראוי .איזהו מכובד המכבד את טיפשי ,תפסיק לומר במוחך" :בסדר ,נפלתי עכשיו עם אדם
הבריות .אני מכבדו בראש ובראשונה כי הוא ברייתו של הקב"ה. טיפש ,כן ,מה אתה אומר?" – אלא תעזור לו כפי שאתה עוזר
אינני מקטלג אנשים .איך אני יכול בכלל לקטלג אנשים? אני סך לכל אחד אחר.
הכל עובד כאן .אני עובד אצל הקב"ה ומקיים את רצונו.
לא רק לבעלי איי-קיו גבוה
מלמד לכיתה חלשה הוא מפסיק לומר לעצמו במחשבה" :אתה יודע ,האנשים היום
כאלה שוטים" .יכול להיות שזה נכון ,אבל מה זה חשוב עכשיו?
זהו מה שאמרו חז"ל במסכת סנהדרין (צא ,א) :כל המונע הלכה
הוא אומר לעצמו" :אין הבדל .אני רוצה ללכת בדרכי הקב"ה".
מפי תלמיד ,הרי זה גוזלו מנחלת אבותיו ,שנאמר 'תורה צוה לנו
והרי הוא סובל את פלוני ומאזין לו במלוא הקשב והכבוד .הוא
משה מורשה קהלת יעקב' .ירושה היא לכל אחד מישראל .ומציין
רוצה לעזור לו ,ואינו מסתכל עליו כעל אדם נחות ,כאומר :אני
לזה מהרש"א את המעשה עם רבי פרידא לומר שדיבור חריף
עוזר רק לאנשים חכמים .כפי שישנן ישיבות למצוינים בלבד,
זה עולה על כל מי שאינו כרבי פרידא .הוא רצה ללמד תורה
כך אני יכול להקשיב רק לבעלי איי-קיו גבוה .אם אין לך כזה,
לתלמידים ,ומצא את עצמו עם כיתה חלשה ,בין חלשה בכשרון,
הסתלק מפה .אינני מתעסק עם משוגעים .אתם מכירים את
בין חלשה בהתנהגות .האם אני צריך להיות עסוק בהבלים .רבי!
שיחת הטלפון הזו? – זאת לא ישיבה של משוגעים .שיחפש לו
הוא לקח לי את הגמרא ,רבי! הוא ישב במקומי .עזוב אותי! לא
מקום אחר.
בשביל זה באתי הנה.
יש שהאדם אומר :ביתי הוא רק בשביל אנשים כאלה ,גמילות
הקב"ה ימלא את מקומך .הקב"ה יכול לעשות את זה ,אתה החסד שלי היא רק לאנשים כאלה ,החיוך שלי הוא רק לאנשים
לא יכול .אני מבין את כאבך .אבל מה קורה אחר כך? יהודי צריך כאלה .משוגעים? – הם יש להם סוג טיפול אחר .למה? למה אתה
לדעת להראות דבר כזה ,כי אם לא ,גם כשהוא עושה ,אינו מקיים אומר ככה? האם יותר קשה לטפל בהם? – זה כן ,ומותר לך גם
בזה 'והלכת בדרכיו' ואך קרדום לחפור בו הוא .אולי לא נעים לומר את זה .אבל עליך להבין שזה מה שהקב"ה עושה כל הזמן.
לשמוע זאת ,אבל הקב"ה בין כה וכה מזמין לו לאדם מציאות כזו.
אל תעיף את ההזדמנות ,אל תצעק ,אל תבעט .אם אתה רואה הגמרא במסכת תענית מספרת על התנא הקדוש רבי אלעזר
שהקב"ה הזמין לך חסד שאינך אוהב ,או אדם שקשה להכילו, ב"ר שמעון שראה אדם ונבהל .קרא ואמר :כמה מכוער אדם זה.
ואתה אומר :יש לי אהבת ישראל ,אבל לכל דבר יש גבול .זכור בין לפי הפשטות שהיה מכוער במראהו החיצוני ,ובין לפי ביאורו
נא שהקב"ה נתן לך גם אנשים נעימים סביבך ,אבל אתה צריך גם של רבי צדוק הכהן מלובלין זיע"א ושאר המפרשים שהיה מכוער
אנשים כאלה .אין ברירה .אם אינך מטיב לאנשים כאלה ,כל מה ברוחניות ,כלומר ,היה מלא פגמים .רבי אלעזר ב"ר שמעון הלך
שאתה עושה ,מוטל בספק. ברחוב וראה אדם פגום בבריתו והשתומם ,עד שיצאה הקריאה
מפיו :כמה מכוער אדם זה .והלה ענה לו בשלוש מילים שהרעידו
ובכן ,הסימן לכך שהאדם מנסה לעשות חסד בדרך הנכונה את לבו של רבי אלעזר ב"ר שמעון .אין לנו שום השגה בתנא
הוא זה שהוא מנסה להיזכר במצות 'והלכת בדרכיו' .פלוני הוא קדוש ,אבל כך חז"ל מספרים .שלוש מילים – לך לאומן שעשאני.
אדם חסר טקט או בעל שכל חלש או אינו צודק ,אבל 'והלכת במילים אחרות :אתה אינך יכול לסבול אותי .אני מכיר מישהו
בדרכיו' .אמנם כן ,כדי לדעת באופן מדויק מה ואיך לעשות ,צריך שדווקא יכול לסבול אותי .אמר ולא הוסיף .ורבי אלעזר ב"ר
לטכס עצה .מותר לחפש דרך לשפר את המצב ,כל שזה נכון על שמעון רץ אחריו עם סוסו – אני מבקש את סליחתך ,אני מחל
פי התורה .אדרבא ,הקב"ה רוצה שננסה לשפר את המצב .אבל לי .וזה נהפך לחלק מהתורה ,כי אנו צריכים ללמוד את הדבר
התייחסותו אל המצב היא שהקב"ה זימן לו אדם זה בהשגחה ולהבין את הנקודה.
|| 6גליון הבינני
שמשה רבינו נקרא איש האלוקים בגלל היכולת שלו לסבול את פרטית ,כי הוא צריך להתרגל לעשות חסד גם לאדם כזה ,אחרת,
כל בני האדם לגווניהם. גמילות החסד שלו תהיה בגלל סיבה אחרת ויסע על רכבת אחרת
לגמרי.
ומה ההסבר לכך? ההסבר הוא שזה שהאדם אינו יכול לסבול
את פלוני ,נובע מכך שהאדם אומר לעצמו :עד כאן יכול הייתי
כוחו של משה רבינו לסבול
ללכת ,אבל גבול יש עד היכן אוכל להשפיל את עצמי .אבל הקב"ה
אין לו גבול כזה' .מלכותו בכל משלה' ,כולל בתוך הקליפות .אין רש"י כותב על "והאיש משה עניו מאוד" – שפל וסבלן .עניו
לנו השגה בזה .נמצא שכאשר אתה רואה שאינך יכול לסבול, הוא אדם שיודע לסבול .משה רבינו קיבל את התורה מפי הגבורה.
אתה צריך לעצור ולומר :אם כן אני צריך להתחיל מחדש ,כי פנים אל פנים דיבר .מדת הדעת .ארבעים יום וארבעים לילה היה
חסר לי בקיום 'והלכת בדרכיו'. למעלה בשמים ולמד עם הקב"ה תורה .אך כשרוצים להגדיר
את דרגתו ,אומרים שהוא יודע לסבול .לסבול פירושו שהשטויות
הגיעו אל משה רבינו ,הקטנוניות ,העבירות ,ויחד עם כן חשדו בו
איש האלוקים
בגניבה ,חשדו בו באשת איש .כפי שפירשו חז"ל.
הנה איך משה רבינו יכול היה לסבול את כולם? התשובה
היא :כי הוא הרגיש את עצמו כאינו כלום ,וממילא לא ראה את אתם יודעים מה זה שישים ריבוא? אתם יודעים מה זה
עצמו יותר מזולתו ,וכך היה יכול להחשיבו ולעזור לו .עד כדי להנהיג קהילה של מאתיים חמישים איש עם פי כמה דעות?
כך שכאשר משה רבינו הולך להפרד מן העולם ,יש לו אהבה כה כעת תכפילו זאת בפי כמה וכמה .אתם יודעים מה זה להנהיג
עזה לבני ישראל .הוא יודע מה זה מתאוננים ומה זה מרגלים קהילה של שש מאות אלף איש? כל מיני הקטנוניות הגיעו אליו.
וכל שאר הפרשיות ,וכיון שצריך למנות עכשיו מנהיג חדש ,הוא אנו רק אומרים מה שחז"ל מספרים .זה אמנם היה דור דעה ,אבל
מבקש מהקב"ה שיבחר באיש אשר רוח בו ,איש שיודע ללכת היו שם הרבה קטנוניות .אולי לא לפי המושגים שלנו ,כי אנחנו
כנגד רוחו של כל אחד ואחד .למה? האם בגלל שצריך להיות קטנים מאוד ,אבל יש דברים ברורים שחז"ל אומרים לנו.
פסיכולוג בעל שם בין לאומי כדי להבין כל סוג של אדם? ממש
לא .אלא משום שצריך להיות איש אלוקים כדי לדעת לסבול. מהיכן מגיע כוחו לסבול? – אדם פשוט שואל :מדוע אני צריך
להיות עסוק בכאלה שטויות? יתרו הגיע ולא יכול להאמין מה
כשיש באדם אלוקות ,הוא יכול לסבול .מישהו מרגיז אותו – שעיניו רואות .הוא הציע להעמיד שרי מאות ,שרי חמישים ושרי
'והלכת בדרכיו'; מישהו חושד בו – 'והלכת בדרכיו' .הוא נקרא עשרות .הוא פשוט לא יכול היה להאמין .אך מה? יש כאן משה
איש אלוקים משום שהוא באמצע להתדבק בה' .לא שיש לו רבינו ,אשר כמה שאנו מנסים לתאר את גדלותו ,הוא גדול פי
ארגון לעזור לאנשים .הוא באמצע להתדבק בה' .הוא מבין שאם מיליון ,והוא מטפל בכל הפרשיות .אי אפשר לתאר את גודל
זה מה שהקב"ה זימן לו עכשיו ,הוא לוקח את זה בשתי ידיים. סבלנותו.
אתה יכול לתאר לך כמה הרכנת ראש צריך בשביל זה? יש לך
מושג לכמה ביטול וענוה זקוק האדם כשחולפת אצלו המחשבה אין גבול למעלה להשפיל
האומרת :וכי אני צריך להיות עסוק בכאלה שטויות?! ראש השנה סיפר לי אחד שניגש לאדם גדול ,יהודי מאוד חשוב בדורנו,
היום ,יום כיפור היום ,שבועות היום .אני רוצה להתעסק היום ואמר לו :אני יודע שתשוקתך להשיג מה שפלוני ,מהגדולים
בדברים יותר נעלים .לא! הוא לא רואה בזה בעיה .הוא עובד ביותר של הדור ,משיג ב'איה' שבקדושת כתר .ובכן ,הבה ואספר
עכשיו את עבודת חג השבועות .זה בדיוק מה שהוא עושה לך סיפור בדוי :התפללת כל השבוע שהקב"ה יתן לך את השגותיו
עכשיו. של פלוני ,וכך הווה ,קיבלת את מבוקשך ובעת קדושת כתר,
העפלת רום ועלית לעולם גבוה מאוד בשמים ,ושם הודיעו לך
עושים מאהבה ושמחים ביסורים שפלוני כבר נמצא בעולם יותר גבוה .בשבוע הבא התענית משבת
כלפי נושא זה שאנו מדברים עכשיו ,אומר רבינו המחבר שצריך לשבת ,ויהי בקדושת כתר עלית למקום עוד יותר גבוה ,ושוב נודע
להתרגל לסבול חרפה .פלוני מאשים אותך ויורה בך חיצים ואתה לך שפלוני כבר נמצא יותר גבוה ממך .כך שלוש ארבע פעמים,
צריך לדעת לדעת לסבול זאת בלבך .לשם אתה צריך להגיע. עד שסיגפת את עצמך חזק מאוד ועסקת בתשובה ,ואז אמרו לך
ודאי שצריך ללכת לאט ,אבל בסוף צריך להגיע לשם .חלק הוא שאינך יכול לעלות כל-כך גבוה ,אבל יכולים לפתוח לך הפרגוד
משלימות האדם .הצדיקים היו אומרים שאם אין האדם מקבלו, שתוכל להציץ פנימה .כך הווה ,וכשפתחו את המסך ,ראית את
הוא צריך לרדוף אחריו באופן הנכון ,כי אי אפשר להיות ירא פלוני עומד עם בגדי החול שלו ומשכנע יהודייה מסכנה לחזור
ושלם בלי להגיע אל היכולת הזו. לבעלה – תחזרי אליו ,הוא יתנהג אלייך טוב מעתה ואילך .יותר
הוא לא יכה אותך .תנסי עוד פעם אחת.
המהר"ל מפראג כתב על ג' הלשונות במאמר חז"ל "הנעלבים
ואינם עולבים ,שומעים חרפתם ואינם משיבים ,עושים מאהבה כך הוא סיפר לאותו אדם גדול ,והלה כל-כך נהנה .הוא נהנה
ושמחים ביסורים ,עליהם הכתוב אומר 'ואהביו כצאת השמש מהפיקחות ומההבנה היוצאת מזה .כבר דיברנו כעין זה כמה
בגבורתו'" ,הן שלוש דרגות באותה מדה .הנעלבים ואינם עולבים פעמים מה שכתב ה'אור החיים' הקדוש סוף פרשת וזאת הברכה,
גליון הבינני || 7
כל-כך. הם אלה שאינם משיבים למחרפיהם דבר ,אבל עדיין מצטדקים
על מעשיהם .שומעים חרפתם ואינם משיבים ,הם אלה שאינם
אכן כן ,בתוך הבית פנימה .בתנא דבי אליהו זוטא (פרק ד')
משיבים כלום ,אבל בלבם עדיין יש להם טינה .עושים מאהבה
כתוב" :שנו חכמים ,הוי עלוב לכל אדם ,ולאנשי ביתך יותר מלכל ושמחים ביסורים ,הם אלה ששמחים בשמיעת חרפתם (כפירוש
העם" .בני הבית מתנהגים אליך בצורה כואבת? – 'והלכת בדרכיו'. רש"י שם).
והאדם צריך יחד עם כן לומר לעצמו שזה נכון – זה נכון שיש
שאינני מושלם ,זה נכון שאני יכול להתנהג יותר טוב ...אף על פי
באופן כללי הוא צודק
שבמעשה מסוים זה ,אין זה נכון ,אל תענה.
הוא שמח -הקב"ה עזר לי עכשיו .זו הפעם הראשונה בחיי
אמנם כן ,לא כל המצבים שונים ,אבל צריך לזכור את מאמרי שיכולתי להישאר בדומיה ולא לענות כלום ,לא בגלל שהבנתי
חז"ל המובילים כולם למקום זה ,בין המאמר של הנעלבים שלא ארוויח כלום אם אענה ,ולא בגלל שהבנתי שיש לי מהלך
ואינם עולבים ,בין המאמר של כל הבולם עצמו בשעת מריבה, יותר טוב על פי כללי הטקט ,אלא בגלל שהבנתי שכך הקב"ה
וכן הלאה .פירושו של דבר :זה אמנם קשה ,אבל זה מקרה מצוי, רוצה ואני מקיים 'והלכת בדרכיו' .הקב"ה הלא סובל דברים
וצריך להתרגל לגשת אליו נכונה. כאלה ,ואצלי דיבוריו של פלוני הרי נכונים בכללותם ,אף שלא
בפרטותם.
ללמוד לנצל הזדמנויות תארו לכם אדם שמישהו אומר עליו שהוא תלמיד חכם גדול,
עוד יש במדרש שוחר טוב" :כל מי ששומע קללתו ושותק, ואותו אחד אינו מכירו באמת ,אבל הוא קורא מדף מה שכתבו
נקרא חסיד" .וכן ידוע לשונו של הגר"א זצוק"ל באגרתו" :על כל לו לומר ,ובגלל שאינו מכירו ורק קורא מדף ,הוא טעה .הוא אמר
רגע ורגע שאדם חוסם את פיו ,זוכה לאור הגנוז שאין כל מלאך שהוא בקי בספרי ספרא ,והלה אינו יודע אפילו מילה אחת לא
ובריה יכולים לשער" .אכן כיון שהאדם עושה כן פעם ופעמיים, מהספרי ולא מהספרא .אך מה? זה נכון שהוא תלמיד חכם מופלג.
הוא רואה שזה לא כל-כך נורא .אבל הדרך האמיתית ,היא הטעות היתה רק בפרט.
המתוקה ביותר .אם אין האדם מגיב ,אבל מתבשל מבפנים ,אין
כשמישהו מחרף אותך ויורה בך חיצים ,אולי אינו צודק
זו דרך מתוקה .אבל אם האדם אומר לעצמו :הפלא ופלא! עכשיו
בפרטים ,אבל בכלל הוא צודק .בתמונה הגדולה יותר ,הוא
יש לי הזדמנות .תן לי להיות מן הנעלבים ואינם עולבים ,שומעים
דווקא צודק .בסדר גמור ,תלמיד חכם מופלג אתה בנושא זה,
חרפתם ואינם משיבים ,עושים מאהבה ושמחים ביסורים .את
אולי לא במקצוע זה ,אבל במקצוע אחר .אכן האדם צריך לשנן
צודקת ,מחילה ,טעיתי .אזי חייו נעימים ומתוקים.
את חסרונותיו ,עד שלא יתפעל כל-כך כשפלוני יחרפו .הוא
זה לא רק ענין של קבלת יסורים באהבה ,אלא זהו דבר שבונה יודע בדיוק מהו .הוא לא עומד משתומם –לא שמעתי אף פעם
את האדם ומשרת אותו .זה מוביל אותו אל התכלית שאליה הוא שמישהו מדבר אלי ככה.
צריך ורוצה להגיע .על כל פנים לדרך זו של 'והלכת בדרכיו' ,יש
הרה"ק רבי מרדכי מקרעמניץ זיע"א היה לו נסיון זה בתוך
סימנים רבים .אפשר לבדוק האם הוא יכול להטיב לאחרים גם
ביתו ,שם חירפוהו וגידפוהו ולא הגיב מאומה .כשפעם שאלוהו על
כשמדובר בחסרי טקט ,אנשים נמוכים ,או כשמדובר בטובות
כך ,אמר :אני כל-כך מכיר לה טובה .מן השמים ידעו שבשבילי
מוזרות .וכן אפשר לבדוק אם הוא מוכן לסבול חרפה ולשמוח.
זהו הדבר הנכון ,אך בהיותי בנו של אבי מורי הצדיק (רבי יחיאל מיכל)
כשהאדם יכול לקיים את שני אלה ,סימן שהוא מקיים 'והלכת
מזלאטשוב ,מי היה מחרפני בבית הכנסת ,ואם כן הייתי צריך
בדרכיו' .וממילא יוכל לקיים 'לא תגורו בפני איש' ותוך כדי
לקחת את מקלי ותרמילי לצאת למדינה אחרת במקום שאין
להיות אדם רגיש ורחמן ,ואז יוכל גם לדבר עם אנשים ולהבין
מכירים ביחוסי ושם אקבל את הנצרך לי .והנה קיבלה צדיקה זו
לרוחם ותוך כדי 'לבו איננו עמהם' ,כי הוא פונה ללא הרף אל
את התפקיד על עצמה ונמצא שאני מקבל את הנצרך לי בתוך
הקב"ה ומזמינו להיות אתו.
הבית פנימה ואיני צריך לגלות – מה טוב ומה נעים.
מכלול הדברים שדיברנו עליהם ,פועלים בצוותא אחת ,ומאיזה
מקום שמתחילים ,הוא מותיר רושם ,אך כפי שדיברנו ,בעיקר לאנשי ביתך יותר מכולם
לשים צריך יש שהאדם חושב שחירוף וגידוף הם מעשה שהיה – הוא
לדברים, לב קיבל סטירה מהגבאי לפני כל נדרי בבית הכנסת ,ואחר כך נולד
718.686.8300
072.257.7726
קול הבינני
ארה"ב
א"י הקב"ה ואז לו בן .לא! מדובר במציאות הסובבת את האדם .האדם בעבודתו,
עוזר ויכולים בעל הבית שלו הצליף בו כל-כך .כבר עבר שבוע מאז ועוד לא
072.257.7726
718.686.8300 א"י
ארה"ב
להתקדם הלאה. נרגע .הוא לחץ לו על הנקודה הרגישה ביותר שלו ,וזה כואב לו
0204.586.2115 בריטניה
0480.20.1618 בלגיה לקבלת הגליון וקונטרס הבינני המלא ,או לקבלת השיעורים ,שלחו מיילinfo@machonhavineini.com :
לתרומות וזכויות בהפצת הגליון ושיעורי הבינני ,צרו קשר עם 'מכון הבינני' 718.387.1122 :או במיילinfo@machonhavineini.com :
|| 8גליון הבינני
