gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

ויאמר אליהו · Vayoimer Eliyuhi — ניצבים וילך (2026-08-31)

מוציא לאור: ויאמר אליהו · Vayoimer Eliyuhi

שבוע: ניצבים וילך (2026-08-31)

ויאמר אליהו · Vayoimer Eliyuhi — ניצבים וילך (2026-08-31)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ערב שב”ק פרשת‬ ‫נצבים וילך‬ ‫‪hiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiig‬‬ ‫כ”ב אלול שנת תשפ”ו‬ ‫בס”ד‬ ‫בס"ד‬ ‫אם אדם יודע שכל מה שקיבל מהקב"ה עד עתה היה רק בחסד ה' עליו‪ ,‬ובר"ה דנין‬ ‫אם ליתן לו שוב חסדים חדשים על הכל‪ ,‬זוכה לשנה מתעשרת!!!‬ ‫עמוד‬ ‫ויסודאך בו‬‫וצרכינו‬ ‫חסרונותינוחיזוק‬ ‫ובכלעליכם ע"י‬ ‫שתמליכוני‬ ‫העניינים‬ ‫בכלהיא‬ ‫יומא‬ ‫העבודה בהאי‬ ‫וביטחוננו‬ ‫אמונתינו‬ ‫שעיקר‬‫כל‬ ‫אלקיך'!!יום ראשון פרק כ"ד??‬ ‫בשיר של‬ ‫הידעת‪ ,‬למה אומרים‬ ‫« מהות מצות 'תמים עם ה'‬ ‫יתברך לבדו‪ ,‬שבידו הכל‪ ,‬ואפילו לשנות המזלות‪ ,‬ושכפי התקרבותנו‬ ‫דבר‬ ‫ואין‬ ‫העולם‪,‬‬ ‫את‬ ‫המנהיג‬ ‫והוא‬ ‫הארץ‪,‬‬ ‫כל‬ ‫על‬ ‫מלך‬ ‫שהקב"ה‬ ‫האמונה‬ ‫לנו לדרוש‬ ‫ושאסור‬ ‫לטובה‪,‬‬ ‫אלוקיכםי‬ ‫ה' ופי' רש"‬ ‫לפני‪ ,‬יג(‪,‬‬ ‫כולכם‬ ‫דברים יח‬ ‫היוםל ֶֹק ָ‬ ‫יך )‬ ‫נצבים ה ' ֱא‬ ‫'אתם ְהיֶ ה ִעם‬ ‫ט‪-‬יא) ִמים ִּת‬ ‫(כט‪,‬‬ ‫תינו ָּת‬ ‫בפרש‬ ‫כתובכתיב‬ ‫בפרשה‬ ‫עיניו‪.‬‬ ‫נעלם מנגד‬ ‫לבנו או‬ ‫ברצונו‪,‬‬ ‫משאלות‬‫העולם שלא‬ ‫למלאות‬ ‫לנובזה‬ ‫אליו כן יטיב‬ ‫הנעשה‬ ‫בתמימות‪,‬וברש"י‬ ‫שהיו‪,‬‬ ‫אחר "לפי‬ ‫העתידות‬ ‫נצבים‪:‬‬ ‫ולאאתם‬ ‫תחקור‬ ‫(פסוק יב)‬ ‫ותצפה לו‪,‬‬ ‫עמו אלוקיך'‪,‬‬ ‫בברית ה'‬ ‫לעברךהתהלך‬ ‫וגו'‪,‬‬ ‫בזה"ל‪" :‬‬ ‫י"ח‪ ).‬ואם‬ ‫שכל‬ ‫התורה‪,‬‬‫חז"ל (ר"ה‬‫שאמרועל פי‬ ‫מהנאסרו‬ ‫שלא‬ ‫בר"ה)‬ ‫באופנים‬ ‫ואפילו ט"ז‪ :‬ד"ה‬ ‫המאירי (ר"ה‬ ‫רבינואופן ‪,‬‬ ‫ביארבשום‬ ‫עתידות‬ ‫וכך‬ ‫מצבה‬ ‫אותם עכ"ל‪.‬‬ ‫ולחלקו"‪,‬‬ ‫עשה‬ ‫עמו‬‫לפיכך‬ ‫ליהושע‪,‬תהיה‬ ‫קבלממשה‬ ‫בתמימות‪ ,‬ואז‬ ‫לפרנס‪,‬‬ ‫מפרנסעליך‬‫יוצאין שיבוא‬ ‫ישראל כל מה‬ ‫אלא‬ ‫‪,‬‬ ‫כולו‬ ‫הדת‬ ‫פינת‬ ‫שהיא‬ ‫זו‬ ‫יקרה‬ ‫מצוה‬ ‫מבטלים‬ ‫באי עולם עוברים לפני כבני מרון‪ ,‬ופירושו כבני אמרנא‪ ,‬והיינו ככבשים‬ ‫ו‬ ‫"‬ ‫ח‬ ‫נמצינו‬ ‫ונשאל‬ ‫נדרוש‬ ‫כדי לזרזם"‪ .‬וביאר הרה"ק השם משמואל זי"ע מסאכאטשוב (תרע"ד‬ ‫אלו נזכה‬ ‫ודרכים‬ ‫הנה‬ ‫כדי להבין את דברי ה רש"י‪ ,‬נקדים בדברי הרמב"ן על מצוה זו‪.‬‬ ‫בהמה‪.‬‬ ‫מעשר‬ ‫מדבריםלצורך‬ ‫למנות אותם‬ ‫כדי עצמנו‬ ‫שנבדיל‬ ‫שבזכות אחד‬ ‫השבט אחד‬ ‫בפרשתנו‬ ‫שנאמר‬ ‫העוברים תחת‬ ‫של‬ ‫הנהגתו‬ ‫היה בין‬ ‫במניןגדול‬ ‫תהיה'שינוי‬‫תמיםכי הנה‬ ‫ולזרזם‪,‬‬ ‫לחזקם‬ ‫לירש את הארץ‪ ,‬ונזכה ליחד עצמנו בו יתברך להיות לו לעם סגולה‪ ,‬ולכן‬ ‫עשה‪ ,‬ובהשגות‬ ‫מצוות‬ ‫מצות '‬ ‫שהוצרך מנה‬‫הרמב"ם לא‬ ‫הטעם‬ ‫ולכאורה צ"ב‪ ,‬מה ראו חז"ל לדמות כל באי עולם לאותם הכבשים‪ ,‬והרי‬ ‫צורת‬ ‫כל‬ ‫משה‬ ‫של‬ ‫בזמנו‬ ‫כי‬ ‫נון‪,‬‬ ‫בן‬ ‫הרמב"ן לספר המצוות )במצוות עשה שהוסיף מצוה ח(‪ ,‬כתב והאריך בענין זה‬ ‫יהושע‬ ‫של‬ ‫ההנהגה‬ ‫לאופן‬ ‫רבינו‬ ‫משה‬ ‫הייתה זו ראשית ציוויו לאברהם אבינו בכניסתו לברית עמו‪ ,‬שיהיה‬ ‫עיקר הכוונה שכולם עוברים בזה אחר זה ומה היה צורך לומר כבני מרון‪,‬‬ ‫ניסים‬ ‫העת‬ ‫בכל‬ ‫ראו‬ ‫עיניהם‬ ‫ולנגד‬ ‫בזה"ל‪" :‬שנצטווינו להיות לבבנו תמים עמו יתעלה‪ ,‬והוא שנאמר ָּת ִמים‬ ‫הטבע‪,‬‬ ‫בדרך‬ ‫שלא‬ ‫היתה‬ ‫הנהגתם‬ ‫תמים עמו‪.‬‬ ‫אלא שבאו חז"ל לרמז לנו על ההשגחה הפרטית על כל אחד ואחד‪ ,‬וכמו‬ ‫מקיפים‬ ‫אליו‬ ‫לבבנו‬ ‫עננים‬ ‫והיוייחד‬ ‫מהבאר‪,‬‬ ‫הזאת שנ‬ ‫מים שתו‬ ‫הצוואה‬ ‫השמים‪,‬וענין‬ ‫מן מן‬ ‫דברים יח‪ ,‬יג(‪,‬‬ ‫אכלו ָ‬ ‫יך )‬ ‫לחם ֱאל ֶֹק‬ ‫ונפלאות‪,‬עם ה'‬ ‫ִּת ְהיֶ ה ִ‬ ‫על כל אחד ואחד כשהוא מונה אותם‬ ‫שהרועה משגיח‬ ‫ה'תמימות'‬ ‫אמרנא במצוות‬ ‫העבודות‬ ‫שניבני‬‫אותם‬ ‫«‬ ‫לעומת‬ ‫כל‬ ‫אמיתת‬ ‫היודעוכו'‪,‬‬ ‫והואמעליך‬ ‫בלתה‬ ‫לאכל‪,‬‬ ‫שמלתך‬ ‫עושה‬ ‫צד‪,‬לבדו‬ ‫שהוא‬‫ושנאמיןמכל‬ ‫ושומרים עליהם‬ ‫לבדו יתברך‪,‬‬ ‫אותם‬ ‫(לעיין בצרכיו ובכל מצבו וכו')‪ ,‬כך הקב"ה משגיח בפרטיות על כל אחד מבאי‬ ‫אורים‬ ‫היה להם‬ ‫נון ר"ל‬ ‫חסידיו‪,‬‬ ‫יהושע בן‬‫מאנשי‬ ‫הנהגתואושל‬ ‫תחתמנביאיו‬ ‫הבאות‬ ‫לארץ נדרוש‬ ‫כשנכנסו‬ ‫וממנו לבדו‬‫משנכנסו‬ ‫עתיד‪,‬‬ ‫זאת‬ ‫בספרו דליות יחזקאל( מבאר באריכות את‬ ‫הגאון הרב יחזקאל סרנא זצ" ל )עולם‪.‬‬ ‫שיבואי‬ ‫נבטח‬ ‫בענייניולא‬ ‫מזולתם‪,‬‬ ‫צריכים ולא‬ ‫והיו שמים‬ ‫מהוברי‬ ‫נדרוש‬ ‫הזה לחרוש‬ ‫עולם‬ ‫לעסוק‬ ‫הטבע‪,‬‬ ‫ולאבדרך‬ ‫ותומים‪,‬‬ ‫בהנהגת‬ ‫הכל‬ ‫עומק מצוות התמימות עם השי" ת‪ ,‬וז"ל‪" :‬כל השלימות והתמימות‬ ‫כי‬ ‫שמים‪,‬‬ ‫ית"שבידי‬ ‫הבורא הכל‬ ‫מהם‪ ,‬נאמר‬ ‫נשמע דבר‬ ‫איתא בגמ' (ר"ה טז‪" ):‬כל שנה שרשה בתחלתה מתעשרת בסופה"‪.‬‬ ‫צעד‬ ‫על כל‬ ‫כביכול את‬ ‫אםראו‬ ‫עתה‬ ‫נמצאפנים‪,‬‬ ‫שעדאבל‬ ‫וכו'‪,‬על כל‬ ‫דבריהם‬ ‫ולזרוע‬ ‫הנדרשת מהאדם‪ ,‬אינה תוספת מעלה‪ ,‬כי כל השלמות כבר נטועה בקרבו‬ ‫ים‬ ‫ופירש"י‪" :‬שרשה בתחלתה‪ ,‬שישראל עושין עצמן רשין בראש השנה‬ ‫שה ָה ֱאל ִֹהים ֶא ת ָה ָא ָדם יָ ׁ ָש ר ) קהלת ז‪ ,‬כט(‪,‬‬ ‫מתחילת יצירתו‪ ,‬וכמ"ש ֲא ׁ ֶש ר ָע ָ ׂ‬ ‫הוא ואילו מעתה ואילך הם צריכים להאמין בו‪ ,‬ותהא כל עבודתם מתוך‬ ‫מ‬‫ִ‬ ‫ֹס‬ ‫ְ‬ ‫ק‬ ‫וְ‬ ‫ים‬ ‫דִּ‬ ‫ב‬ ‫ּ‬ ‫ַ‬ ‫ת‬ ‫ֹתוֹ‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫פ‬‫ֵ‬ ‫מ‬‫ֵ‬ ‫‪,‬‬ ‫כרצונו‬ ‫והמזלות‬ ‫הכוכבים‬ ‫מערכת‬ ‫משנה‬ ‫ושעל‬ ‫כג)‪.‬‬ ‫לדבר תחנונים ותפילה‪ ,‬כענין שנאמר ַַּת ֲֲחנּוִנִ ים ְיְ ַַד ֶֶּבר ָָרׁש (משלי‬ ‫הכחות תהיינה אלינו כפי התקרבנו‬ ‫האמונה‪.‬‬ ‫יְ הוֹ לֵ ל ) ישעיהו מד‪ ,‬כה(‪ ,‬ונאמין שכל‬ ‫הישריח‪,‬הוא‬ ‫ו'ישר' היא המעלה העליונה ביותר‪ ,‬וכמ"ש ז"ל ) ע"ז כה ‪ (.‬ספר‬ ‫ומרחמים‬ ‫ובתוספות‬ ‫הוצרךל‬ ‫כן ַמיִ ם ַא‬‫ועל ַה ׁ ּ ָש‬ ‫וזורע‪ֹ,‬תוֹ ת‬ ‫העולמיםד ּו ו ֵּמא‬ ‫בחיים ַאל ִּתלְ ָמ‬ ‫ל"א‪).‬אל דֶּ ֶר ְך‬ ‫מאמין ַהגּ וֹ יִ‬ ‫שהבטיח‪ֶ ,‬‬ ‫לעבודתו‪ ,‬כענין‬ ‫נשבר ְפ ׁ ִשי מוֹ ת‬ ‫ליבםתמֹת נַ‬ ‫וכמ"ש ָּ‬ ‫רשים‪,‬‬ ‫שישראלים‬ ‫ישרים‪,‬‬ ‫"שמתוךשנקראו‬ ‫וז"ל‪:‬האבות‬ ‫כתבו ספר‬‫בראשית‪,‬‬ ‫ספר‬ ‫וכמו שאמרו חז"ל (שבת‬ ‫גּ‬ ‫ֵּת ָח ּת ּו ִּכי יֵ ַח ּת ּו ַה וֹ יִ ם ֵמ ֵה ּ ָמה )ירמיהו י‪ ,‬ב(‪".‬‬ ‫ביקשו חשבונות רבים לעקם‬ ‫השמים"‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫מןורק המה‬ ‫יְ ׁ ָש ִרים )במדבר כג‪ ,‬י(‪ ,‬והיינועליהם‬ ‫האבות‪,‬‬ ‫משה לחזקם ביותר בשעה זו שהם יוצאים מפרנס לפרנס ולכרות עימם‬ ‫דלים‬ ‫שאנו מום‪,‬‬ ‫איך בעלי‬ ‫שנעשים‬ ‫במצבעדשלנו‪,‬‬ ‫עקמומיות‬ ‫להתבונן‬ ‫עמוקה‪ ,‬של‬‫בחשבונות רבים‬ ‫הישרותחז"ל עצה‬ ‫נתנו כאן‬ ‫את‬ ‫הכלדיים‬ ‫כי‪,‬‬ ‫דבר מן‬ ‫אלוקיכם‪,‬‬ ‫שואלים ה'‬ ‫מנין שאין‬ ‫כולכם לפני‬ ‫פסחים ) קיג‬ ‫נצבים‪' (:‬היום‬ ‫שאתם‬ ‫באחרון של‬ ‫שיזכרו תמיד‬ ‫ברית‪",‬ואמרו‬ ‫עצמו לבעל‬ ‫בשברון‬ ‫דליבא‪,‬‬ ‫יעשה‬‫מעומקא‬‫כלומר‪ ,‬שלא‬ ‫ועי"ז 'תמימות'‬ ‫התפילה‪ ,‬תהיה‬ ‫ואביונים‪,‬האדם‬‫נקראת שלמות‬ ‫ולפיכך עניים‬ ‫ורשים‪,‬‬ ‫האומה‬ ‫שארית‬ ‫הם‬ ‫והכלדיים‬ ‫‪,‬‬‫'‬ ‫אלהיך‬ ‫'‬ ‫ה‬ ‫אין טבע בעולם כלל‪ ,‬והכל הוא אך ורק מהנהגתו ית"ש‪ ,‬והוא עשה‬ ‫עם‬ ‫תהיה‬ ‫תמים‬ ‫שנאמר‬ ‫באמת‬ ‫תחנונים ידבר רש‪ ,‬ועי"ז מתעוררים הרחמים מלמעלה‪ ,‬ועי"ז השנה‬ ‫מום‪".‬‬ ‫לב‪,‬‬ ‫אם‬ ‫'‬ ‫‪,‬‬ ‫הספרי‬ ‫ולשון‬ ‫‪.‬‬‫ש‬ ‫"‬ ‫כלדיב‬ ‫הנקראים‬ ‫הכוכבים‬ ‫ועושה ויעשה לכל המעשים‪ ,‬וגם הטבע הוא הנהגת הבורא בכל עת ורגע‬ ‫במלאכת‬ ‫המתעסקת‬ ‫עשית כל האמור בענין הרי אתה תם לה' אלהיך'‪ ,‬ופירוש‪ ,‬זה שאסר‬ ‫וברכה‪.‬‬ ‫לטובה‬ ‫וזוכים‬ ‫בסופה‪,‬‬ ‫"ומפני זה גם השוגג הוא חטא וכמ"ש נֶ ֶפ ׁש ִּכי ֶת ֱח ָט א ִב ׁ ְשגָ גָ ה )ויקרא‬ ‫מתעשרת‬ ‫ודע כי העוסק בענייני העולם צריך חיזוק ביותר שלא יבלבל אותו טבע‬ ‫הכתוב לשאול את העתיד מאוב וידעוני ומתים וממעונן וקוסם‪ ,‬ואחר כך‬ ‫של‬‫הנהגהמום‬ ‫בנפש והם‬ ‫גנאילנהוג‬ ‫שראוי‬‫יולידו‬ ‫היינו‪,‬‬ ‫העוונות‬‫הנהגה‪,‬‬ ‫שכל‬ ‫בתורת‬ ‫בגמרא 'מפני‬ ‫הרמב"ן ז"ל‬ ‫ואמנם זה‬ ‫ופירושנאמר‬ ‫ד‪ ,‬ב(‪,‬‬ ‫העולם‪ ,‬וכמו שכתב רבינו בחיי (הקדמה לפרשת מסעי) בזה"ל‪" :‬כי לכך נקרא‬ ‫צוה שיהיה לבנו תמים עמו יתברך באלה ולא נירא מדברי מגיד עתידה מן‬ ‫תחנונים‬ ‫הנעשה באבריו‬ ‫השנה לדבר‬ ‫הפרש במום‬ ‫שאיןבראש‬ ‫וכמורשים‬ ‫עצמן‬ ‫'עושיםנפש '‪.‬‬ ‫כן הזכיר‬ ‫רש"י‬‫זה גם‬‫וכמ"ש‬ ‫ובעבור‬ ‫רשים‪,‬‬ ‫בה‪,‬‬ ‫כאשראם לא‬ ‫יאמר‬ ‫נשמע שחת‬ ‫ואליו לבאר‬ ‫מצולתו וירד‬ ‫נביאו נדרוש‬‫האדם ביון‬‫אבל מן‬ ‫יטבע‬ ‫בשםאוהזה‪ ,‬כי‬ ‫מזולתם‪,‬‬ ‫הטבע‬ ‫הנזכרים‬ ‫שאין‬ ‫בית‬ ‫ואין‬ ‫ואביונים‪,‬‬ ‫דלים‬ ‫רשים‬ ‫אנו‬ ‫של אדם‪ ,‬בין אם נעשה במזיד ובין נעשה בשוגג‪ ,‬שאף אם מעד ונפל שלא‬ ‫באמת‬ ‫הלא‬ ‫אצלינו‬ ‫אבל‬ ‫ותפילה'‪,‬‬ ‫בדבר‬ ‫כיוצא‬ ‫וטובע"‪.‬‬ ‫לשוט‬ ‫ידע‬ ‫ולא‬ ‫ים‬ ‫במצולות‬ ‫בפרשה‪ ,‬וזהו תרגומו של אונקלוס‪ ,‬שלים תהא בדחלתא דה ' אלהך‪ ,‬וכן‬ ‫שבא‬ ‫כמי‬ ‫בו‪,‬‬ ‫יזהר‬ ‫מום‪ ,‬כן אין‬ ‫הפרנסה‪,‬‬ ‫וקושי‬‫ויסורים‪,‬בעל‬ ‫מחלותוהרי הוא‬ ‫שבורה היא‬ ‫בגשמיות‪,‬‬ ‫הלא רגלו‬ ‫הצרות‬ ‫רגלו‪,‬‬ ‫ונשברה‬ ‫ריבוי‬ ‫במתכוין‬ ‫צרות‪ ,‬הן‬ ‫שם‬ ‫(וילך" ד"ה הקהל) בטעם הדבר‬ ‫מאיזביצא‬ ‫קיט‪ ,‬פ(‪.‬‬ ‫זי"עק ָ‬ ‫יך ) תהלים‬ ‫השילוח‬ ‫ים ְ ּב ֻח ֶּ‬ ‫המילִ ִ ּבי ָת ִמ‬ ‫אמרהרה"ק‬ ‫הכתוב יְ ִהי‬ ‫ביאר‬ ‫הוא‪ .‬ולכן‬ ‫נופלים‬ ‫נפשות‬ ‫הרבהמום‬ ‫פנים בעל‬ ‫למזיד‪ ,‬שעל‬ ‫ברוחניות‪,‬כלשכ"כ‬ ‫הדעתבין שוגג‬ ‫בזמנינו‪ ,‬והן‬ ‫וטירוףהנפש‬ ‫ובלבול במומי‬ ‫הפרש‬ ‫שהשיר שהיו הלויים אומרים בבית המקדש ביום הראשון‪ ,‬היא המזמור‬ ‫"והמצוה הזאת נצטוה אברהם אבינו כאשר בא לכרות ברית ולתת לו‬ ‫אלא‬ ‫ומום בה‪,‬‬ ‫בנפש‬ ‫גנאיבין‬ ‫כי הוליד‬ ‫הוא‪,‬בין‬ ‫תחתית‪,‬חטא‬ ‫תחטא בשגגה‬ ‫שנהכילשאול‬ ‫בכל נפש‬‫אך‬ ‫הואששת‬ ‫תחילת‬ ‫הוא‬ ‫ראשון‬ ‫יש‬ ‫ביהמ"ד‬ ‫כותלי‬ ‫היושבים‬ ‫ואפילו‬ ‫זכור‬ ‫שהיה‬ ‫מפני‬ ‫יום( ‪ ,‬כי‬ ‫'לה' הארץ ומלואה' (תהילים כד‪ ,‬א) ‪ ,‬ומבאר‪ ,‬כי‬ ‫זרע‪ ,‬אמר‪ִ ,‬ה ְת ַה ֵּל ְך לְ ָפנַ י וֶ ְהיֵ ה ָת ִמים ) בראשית יז‪ ,‬א‬ ‫מצותו‬ ‫על‬ ‫ועבר‬ ‫'‬ ‫ה‬ ‫פי‬ ‫את‬ ‫שהמרה‬ ‫במה‬ ‫ע‬ ‫ר‬‫ַ‬ ‫ה‬‫ֵ‬ ‫הרבה‬ ‫‪,‬‬‫במזיד‬ ‫עבר‬ ‫שאם‬ ‫אדם‬ ‫בעי‬ ‫אז‬ ‫לעבודה‬ ‫יוצאים‬ ‫בשב"ק‪ ,‬וכאשר‬ ‫השביתה‬ ‫יסודלאחר‬ ‫המעשה‬ ‫מה להתחזק במצב התורה והיראה‪ ,‬ואנו דלים ורשים באמת‪ ,‬ואם היינו‬ ‫הכשדים שהיו מייחסים כל הכחות‬ ‫והחולק על‬ ‫באמונה‪,‬‬ ‫ימילטוב‬ ‫בנפשו‪".‬‬ ‫ומומו‬ ‫על חטאתו‬ ‫קצת עון‬ ‫והוסיף‬ ‫במזיד‪,‬‬ ‫לך כח‬ ‫הנותן‬ ‫יוצרוהוא‬‫ומלואה‪,‬‬ ‫עמוקה של תחנונים ידבר רש‪,‬‬ ‫בהרגשה‬ ‫מתעוררים‬ ‫היינו‬ ‫מתבוננים‬ ‫עוד‬ ‫צוהו‬ ‫ומנהיג‪,‬‬ ‫הארץעליהם‬ ‫לה' שיש‬ ‫והואכיראה‬‫בחוזק‬ ‫ולירחולחוקק‬ ‫ולכוכבים‪,‬‬ ‫לשמש בלבו‬ ‫להשריש‬ ‫שוטף‬ ‫שישמרנה‬ ‫נפשו‪,‬כסוס‬ ‫הולכים‬ ‫אלא שאנו‬ ‫האדם אל‬ ‫שמים‪,‬ביחס‬ ‫רחמי תהיה'‬ ‫ומעורר 'תמים‬ ‫האחד של‬ ‫נשבר‬ ‫הענין‬‫ליבנו‬ ‫והיה"זהו‬ ‫הידיעה‬ ‫ע"י‬ ‫לפרנסה‬ ‫הבדוקה‬ ‫והסגולה‬ ‫המובחרת‬ ‫להתהלך לפניו ולהיות תמים עמו‪ ,‬ולא יתן בלבו שיהא בזולתו שום אמת‪,‬‬ ‫העצה‬ ‫וזהו‬ ‫חיל‪,‬‬ ‫לעשית‬ ‫רז"ל‬ ‫שאמרו‬ ‫וכמו‬ ‫מתעוררים‪,‬‬ ‫ואין‬ ‫מרגישים‬ ‫בתמימותה ולא יעשנה בעלת מום‪ .‬אבל יש עוד ענין נוסף ביחס האדם‬ ‫ואין‬ ‫אבן‬ ‫לב‬ ‫וליבנו‬ ‫במלחמה‪,‬‬ ‫הזה‪.‬‬ ‫החיל‬ ‫את‬ ‫לי‬ ‫עשו‬ ‫לא‬ ‫ידי‬ ‫ועוצם‬ ‫וכוחי‬ ‫שמים‪,‬‬ ‫ולא יסתכל בענינם כלל עם דעתו שיוצרם מנהיג אותם‪ ,‬אלא יהיה לבדו‬ ‫בידי‬ ‫שהכל‬ ‫הברורה‬ ‫אז תהיה עמו ולחלקו'‪,‬‬ ‫מרגיש‪.‬‬ ‫אינו"י ז"ל '‬ ‫וכפירש‬ ‫שוטה‬ ‫אלהיך'‪,‬‬ ‫(שבת יג‪):‬‬ ‫אל הקב"ה‪ ,‬וזהו 'עם ה '‬ ‫כענין‬ ‫פרק כ"ד‬‫כרצונו‪,‬‬ ‫השנה‬‫מערכתם‬ ‫בליל ראש‬ ‫לומרסדור‬ ‫והמסדר‬ ‫בשם אותם‬ ‫האר"י הק'‬ ‫המצוה‬ ‫כי הוא‬ ‫דאיתא‬ ‫יתברך‪,‬מה‬ ‫אליויבואר‬ ‫ובזה‬ ‫כלומר‪ ,‬שמהותו ותעודתו של אדם מישראל הוא להיות עם הקב"ה‬ ‫וכו''‪ ".‬והוא סגולה לפרנסה‪ ,‬ולכאורה מה‬ ‫ומלואה' וכו‬ ‫מאצטגנינות שלך‬ ‫'לה' הארץ‬ ‫שאמרו‪,‬‬ ‫שבתהיליםצא‬ ‫נסים??‬ ‫דבריםלנו‬ ‫לב‪ ,‬ט( ‪".‬‬ ‫יעשה‬‫שהקב"ה ַע ּמוֹ )‬ ‫בטוחים ִּכי ֵחלֶ ק ה '‬ ‫איך‬ ‫ולחלקו‪ ,‬וכמ"ש‬ ‫הפרנסה‪.,‬‬ ‫שפעת‬ ‫להיות תמים'‬ ‫בקשה על‬ ‫וכתב '‬ ‫ההלכות‪,‬‬ ‫בעלשום‬ ‫נזכר בו‬ ‫והזכירה‬ ‫והרי לא‬ ‫לפרנסה‪,‬הזאת‬ ‫זה המצוה‬ ‫מזמורענין‬ ‫עניין "זהו‬ ‫לא‬ ‫הגמרא‪ ,‬כי‬ ‫מישראל‪,‬‬ ‫בלשון ואחד‬ ‫דייקכל אחד‬‫גם על‬‫לר"ה)‬ ‫שכתבאלא‬ ‫(באגרתכולו‬ ‫על העם‬‫זצ"ל‬ ‫פרידלנדררק‬ ‫וזה נאמר לא‬ ‫והגר"ח‬ ‫"‬ ‫ויושבי‪,‬‬ ‫תבל התורה‬ ‫בדרכי‬ ‫ומלואה‬ ‫הארץ ללכת‬ ‫בלבבו לה'‬ ‫המצות כולן‬ ‫ומשרישכוללת‬ ‫שהיא צוואה‬ ‫יהודי עומד‬ ‫הרב חשב‬ ‫ואוליכאשר‬ ‫אלא‪,‬‬ ‫באמת‬ ‫אמרו"ש הרמב"ם ז"ל סוף הל' שמיטה ויובל‪ ,‬וז"ל‪' :‬ולמה לא זכה לוי‬ ‫עצמם‬ ‫עושין‬ ‫שהם‬ ‫אלא‬ ‫רשין‪,‬‬ ‫הם‬ ‫'כאילו'‬ ‫עצמם‬ ‫שעושין‬ ‫וכמ‬ ‫בהרחבה‪ .‬לא‬ ‫גדולהקיט‪ ,‬א(‪ ,‬ולכן‬ ‫תוֹ ַרת ה' )‬ ‫פרנסהתהלים‬ ‫מביאים ְ ּב‬ ‫עליו‬ ‫ימי ָד ֶר ְך‬ ‫עצמו ַההֹלְ כִ‬ ‫שמים ִמ ֵ‬ ‫זה‬ ‫בידי ׁ ְש ֵרי ְת‬ ‫שנאמר ַא‬ ‫כענין והכל‬ ‫בה‪,‬‬ ‫מה‬‫לפיכך‬ ‫כלום‪ ,‬ה'ושכל‬ ‫לעבוד את‬‫שהובדל אינו‬ ‫שהוא באמת‬ ‫בכךמפני‬ ‫להכיראחיו‪,‬‬ ‫האדם צריך‬ ‫ובביזתה עם‬ ‫ישראל‬ ‫ארץכי‬ ‫בנחלתור"ל‬ ‫רשים‪,‬‬ ‫הביאה בחשבונו‪ .‬והמתבאר מדברי רבותינו והנכון הוא מה שפרשנו בה‬ ‫ליתןק ָךלו‬ ‫אםי ֶחלְ ְ‬ ‫דנין ֲאנִ‬ ‫שנאמר‬ ‫וכעת‬ ‫זוכהעליו‪,‬‬ ‫להם‪,‬‬ ‫בחסד ה'‬ ‫ברוך הוא‬ ‫היה רק‬ ‫עתהוהוא‬ ‫מהקב"ה עד‬ ‫העולם‬ ‫הובדלו מדרכי‬‫שקיבל‬ ‫הקב"ה עלינו בראש השנה??‬ ‫הרמב"ן‪.‬‬‫ממליכים‬ ‫איך‪ ,‬עכ"ל‬ ‫בכאן "‬ ‫אשר נדבה‬ ‫הרגשה‬ ‫ואישלאדם‬‫איששיש‬ ‫אלא כל‬ ‫וכל מה‬ ‫בלבד‪,‬הכל‪,‬‬ ‫חדשים על‬ ‫שבט לוי‬ ‫וצריךולא‬ ‫חסדים‬ ‫אתָך ) במדבר‬ ‫החסד‪ ,‬יח‪ ,‬כ( ‪.‬‬ ‫חלָ ְת‬ ‫שוב‬ ‫וְ נַ ֲ‬ ‫הקדושים‪,‬בגמ' (ר"ה‬ ‫ומפרשי‬ ‫האמונה‪ ,‬וכדאיתא‬ ‫לחזק את‬ ‫אלקינו‪ ,‬חז"ל‬ ‫השנהתורת‬ ‫בראשדברי‬ ‫העבודה‬ ‫על פי‬ ‫וזהו הרי‬ ‫עיקרקמן‪ ,‬ש‬ ‫לדעת את‬ ‫חסד‪,‬‬ ‫הכל היה‬‫ולעבדו‬ ‫הכללשרתו‬ ‫טעות‪ ,‬כי‬ ‫לפני ה '‬ ‫לעמודוכו'‪,‬‬ ‫להבדלומקום‬ ‫מדעופרנסה‬ ‫ויש לו‬‫והכינו‬ ‫שהוא אותו‬ ‫מסודר‪,‬‬ ‫רוחו‬ ‫שנתלה‬ ‫תהיה‪ ,‬הוא‬ ‫עליכם‪ ,‬והיינו‬ ‫מצות תמים‬ ‫שתמליכוני‬ ‫לפני ז"ל‪ ,‬גדר‬ ‫מלכויות כדי‬ ‫ואחרונים‬ ‫הראשוניםאמרו‬ ‫דבריהם‬ ‫אמר הקב"ה‪,‬‬ ‫ט"ז)‬ ‫}א{‬ ‫יוכל‬ ‫שהיא‬ ‫עמה‬‫נוספת‬‫כלשהי‬ ‫מדרגה‬ ‫יעלהטענה‬ ‫אזבידו‬ ‫הזו‪,‬יש‬ ‫ניסיתי‪ ,‬כך‬ ‫לפחות ההכרה‬ ‫רציתי‪,‬הועילה‬ ‫עשירים‪ ,‬עולם‪ ,‬לפחות‬ ‫וכשרואה שלא‬ ‫החשבונות הרבים‬ ‫נעשים בסוף‬ ‫צוארו עול‬ ‫מעל כזאת‬ ‫והכרה‬ ‫ופרק‬ ‫האלכזה‬ ‫ובפחד‬ ‫שעשהו‬ ‫נתוןכמובדין‪.‬‬ ‫הכלישר‬ ‫וכעתוהלך‬ ‫ה'‪,‬‬ ‫מסירות נפש‬ ‫הייתכן‪,.‬‬ ‫מידתכקבצן‪,‬‬ ‫המסמלתריקן‪,‬‬ ‫העקידה אך לבוא‬ ‫למעשה בבקשתו‪,‬‬ ‫רומזברוך הוא‬ ‫הקדוש‬ ‫תזכור'‪,‬‬‫עקידהלפני‬ ‫חלקו ' לבוא‬‫מנת סלה‪.‬‬ ‫לכל' טוב‬ ‫ויהיה ה‬ ‫וברחמים‬‫קדשים‪,‬‬ ‫בחסד‬ ‫שנהקודש‬ ‫נתקדש‬ ‫אותוזהלעוד‬ ‫מסכים האדם‬ ‫לזכות‪ ,‬הרי‬ ‫ביקשו בני‬ ‫שהקב"ה‬ ‫אשר‬ ‫להמתיק‬ ‫עני‬ ‫האחד הוא‪,‬‬‫הסוגבכוחה‬ ‫קבצנים‪,‬זו יהא‬ ‫סוגי‪ ,‬ומצוה‬ ‫מסירות נפש‬ ‫מצותישנם שני‬ ‫הוא‪ ,‬כי‬ ‫העניןעצמו‬ ‫שיקבל על‬ ‫והיינו ביאור‬ ‫אלא‬ ‫המשנה חלקו‬ ‫(אבות‬ ‫אומר ה' מנת‬ ‫לפרש על‬ ‫המלך ע"ה‬ ‫יונהדודשכתב‬ ‫רבינוהרי‬ ‫עולמים‪,‬‬ ‫בדברי‬‫ולעולמי‬ ‫מפורשים‬ ‫והדבריםלעולם‬ ‫ונחלתו‬ ‫תזכור'‪,‬‬ ‫אחר‬ ‫תמימותדלת‬ ‫דופק על‬ ‫העלובות‪,‬אזי '‬ ‫פרוטותיו ישועתו‪,‬‬ ‫וחוסךבזהאתאינו רואה‬ ‫ואם גם‬ ‫מעליו‪.‬אוסף‬ ‫הדינים אשר‬ ‫אלא תחנונים לפני ואביון‪,‬‬ ‫הרמב"ם‪".‬‬ ‫תפילתך קבע‬ ‫תעש ח( '‪ ,‬עכ"ל‬ ‫תהלים טז‪,‬‬ ‫"וכשאתהגורלי ) ע"‬ ‫מתפללפאל‬ ‫אתה תומיך‬ ‫מי"ג)‪,‬‬ ‫וכוסי‬‫פ"ב‪,‬‬ ‫שאלות‬ ‫צרור‬ ‫אוסף‬ ‫ובלא‬‫ליבם‪,‬לבוהוא‬ ‫ואתבתום‬ ‫עליוידםהכל‬ ‫ויקבל את‬ ‫פותחים לפניו‬ ‫התמימות‪,‬‬ ‫אדם‬ ‫במידת‬‫יש ובני‬ ‫שיתנהג‬ ‫דבר דלת‪,‬‬ ‫ושואל‬ ‫המתחנן‬ ‫כעני‬ ‫"ומעלה עליונה זו להיות עם ה ' ולחלקו‪ ,‬תלויה כולה במעלת‬ ‫התפילה‬ ‫לומר‬ ‫האדם‬ ‫שצריך‬ ‫והיינו‬ ‫הקב"ה"‪.‬‬ ‫שמידה זו יש‬ ‫ומשיבים‬ ‫את לוהדלת‪,‬‬ ‫ומובטח‬‫הלאה‪,‬בפניו‬ ‫הטורקים‬ ‫וישבוראו‬ ‫להצטרכיותיו‪ ,‬את‬ ‫רק ימשיך לעבוד‬ ‫והרהורים‪,‬הגון‬ ‫ממנו מטבעות‬ ‫הרחמים חלקו‪,‬‬ ‫אז יהיה ה '‬ ‫למדת‬ ‫להגיע ישר‬ ‫שאם הלך‬ ‫אדםז"לצריך‬ ‫הרמב"ם‬ ‫שם‪",‬שכי כל‬ ‫וכתב וכמ‬‫הישרות‪,‬‬ ‫צריך‪.‬‬ ‫תמימות‬ ‫שהוא‬ ‫ביותר‪.‬סופג בשתיקה את ביזיונותיו‬ ‫וייסורים‪,‬‬ ‫סבלהקשים‬ ‫הדינים‬ ‫אפילולמוד‬ ‫והוא‪,‬‬ ‫לשבור‬‫בכוחהריקם‪,‬‬‫לא פניו‬‫עליו‪ ,‬עם‬‫להמעלה של‬‫אפו ומוחל‬ ‫מאריךתנאי‬ ‫תהיה הוא‬ ‫השי"ת‬ ‫תמים‬ ‫של כי‬ ‫השעה‬ ‫שהמצוה‬ ‫משחקת לו‬ ‫רש"י ז"ל‬ ‫"ואם‬ ‫יתברך‪,‬מ"ש‬ ‫וזהו‬ ‫וממשיך הלאה לעבר הבית הבא‪.‬‬ ‫האלהים‬ ‫אשר‬ ‫שעשהו על‬ ‫כמוינחם ה'‬ ‫ישר פן‬ ‫להתחנן לו‬ ‫והוא שיהיה‬ ‫תמיםוצריך‬ ‫יהיהעליו‪,‬‬ ‫מרחם‬ ‫הוא אם‬‫צדקותיושאך‬ ‫על' אלהיך‪,‬‬ ‫ה‬ ‫« מדת התמימות בכוחו לנסוך כוחות באדם להתמודדות בקשיי‬ ‫יגרוםולחלקו‬ ‫שמאעם ה '‬ ‫הרעה‪,‬אזכייהיה‬ ‫בעל מום‪,‬‬ ‫לעומתו‪ ,‬ישנו סוג נוסף דל ורש‪ ,‬מצבו של האחרון קשה בהרבה מן‬ ‫החטא‪".‬ולאו כל שעתא ושעתא מתרחיש‬ ‫ולא על‬‫ניחם‬ ‫העולם הזה!!‬ ‫עכ"ל‪.‬‬ ‫העני הרגיל‪ ,‬הוא אינו בעל רכוש כלל‪ ,‬וחייו מתנהלים מן‬ ‫וטעם הקרבנות על נפש השוגגת‪ ,‬מפני‬ ‫ניסא"‪",‬ל‪' ,‬‬ ‫"וזהו שכתב הרמב"ן ז‬ ‫לפניוויכולת‬‫נותנת כח‬ ‫חמותשהיא‬ ‫התמימות‪,‬‬ ‫בהנהגת‬ ‫גדולהניזון‬ ‫מעלה לפה‪,‬‬ ‫ענייןיש היד‬ ‫ועוד‬ ‫אנשים‬ ‫שמגישים‬ ‫וגשמיים בגבורה ובהתעלות‪,‬‬ ‫מארוחות‬ ‫‪..‬ולכאורה מה‬ ‫פני‬ ‫להקביל‬ ‫תזכה‬ ‫אדם‬ ‫ולא‬‫עולם‬ ‫‪,‬‬‫בה‬ ‫של‬ ‫מום‬ ‫"מנהגו‬ ‫והם‬ ‫ממדרש‬ ‫בנפש‬ ‫גנאי‬ ‫הביא‬ ‫יולידו‬ ‫תקפ"א)‬‫העוונות‬ ‫והטור (סי'‬ ‫שכל‬ ‫טפשי העולם זוכים לאדם לצלוח כל מיני משברים רוחנייםרחמנים‪.‬‬ ‫ומגדל זקנו‬ ‫שחורים‪,‬‬ ‫ומתעטף‬ ‫יוצרה רק בהיותה טהורה מכל חטא‪ ,‬ולולי זה היו‬ ‫שחורים‬ ‫לובש‬ ‫דין‬ ‫לו‬ ‫שיש‬ ‫שלא יהא בכוחם להשפיע על אישיותו כמלוא נימא‪ ,‬שגם כאשר‬ ‫הנה נתאר לעצמנו‪ ,‬את אותו קבצן דל‪ ,‬תועה ביער ולא‬ ‫לפרנסה‪,‬‬ ‫מזמור זה באופן‬ ‫אבללקרבה אל האל '‬ ‫שתזכה‬ ‫קרבן דינו‪,‬‬ ‫איך יצא‬ ‫תקריב‬ ‫יודע‬ ‫השוגגת‬ ‫הנפש שאינו‬ ‫צפרניו‪ ,‬לפי‬‫לפניו‪ ,‬ולכן‬ ‫לבואחותך‬ ‫ואין‬ ‫יבואו עליו גלים מגלים שונים‪ ,‬יהא בכוחו להמשיך בעבודתו כאילו לא‬ ‫עםנזכר בו שום עולה בידו להשיג ולו אוכל להחיות את נפשו‪ ,‬יומיים הוא‬ ‫ומגלחיןוענין להיות '‬ ‫והרי לא‬ ‫התמימות'‬ ‫לבנים‬ ‫ענין '‬ ‫ששני הענינים‬ ‫ומתעטפים‬ ‫הרילבנים‬ ‫לובשים‬ ‫נתנה'‪,‬כןעכ"ל‪,‬‬ ‫ישראל אינן‬ ‫אשר‬ ‫אירע דבר ולא יפול לזרועות הייאוש ח"ו‪.‬‬ ‫שרוי ברעב איום וצמא נורא‪ ,‬והנה הוא מבחין מרחוק‬ ‫ושמחין בר"ה‪,‬‬ ‫עכ"ד‪.‬‬ ‫ואוכליןבזה"‪,‬‬ ‫ושותין‬ ‫וקשורים זה‬ ‫צפרניהם‪,‬‬ ‫ומחתכיןתלויים‬ ‫זקנםולחלקו'‪,‬‬ ‫ה'‬ ‫מבין‬ ‫אינו‬ ‫אם‬ ‫שגם‬ ‫היא‬ ‫התמימות‬ ‫בבית‪ ,‬הוא משרך רגליים כושלות ודופק‪ ,‬אך‪ ,‬בני הבית‪,‬‬ ‫מידת‬ ‫מהות‬ ‫הרי‬ ‫כי‬ ‫בקשה על שפעת‬ ‫לפי שבטוחין שהקב"ה יעשה להם נס וכו'"‪ ,‬ע"כ‪.,‬‬ ‫משהו מהמציאות שנקרית לפניו‪ ,‬אינו מתחכם לשאול‬ ‫הדלת‪,‬‬ ‫מתעלמים מנקישותיו‪ ,‬הוא מכה באגרופיו על‬ ‫התמימות 'בטוחין שיעשה להם‬ ‫הטור שכתוב‬ ‫האמונה ע"י‬ ‫לדייק בלשון‬ ‫וישהשגת‬ ‫«‬ ‫שאלות ולנסות להבין הכל‪ ,‬ולכן גם כאשר ימצא האדם‬ ‫ושוב עונים לו‪ ,‬שיבוא מאוחר יותר‪ ,‬כי כרגע אינם יכולים‬ ‫אלא‪,‬‬ ‫הפרנסה‪,‬‬ ‫ויצא( ‪,‬‬ ‫אנו‬ ‫הבטחון‪,‬‬ ‫בספרו פרשת‬ ‫בכח )מידת‬ ‫רק זצ" ל‬ ‫קויפמאן‬ ‫חיים כי אכן‬ ‫'יודעין'‪,‬‬ ‫אמררבי‬ ‫הגאון‬ ‫נס' ולא‬ ‫את עצמו במציאות שאינו מבין את ההנהגה העליונה‬ ‫לפתוח‪.‬‬ ‫עמו‪ ,‬והוא נקלע לניסיונות ולקשיים‪ ,‬הרי על ידי‬ ‫מבארשיתרחש ניסא‪ ,‬אולם אין אנו יכולין לסמוך רק על כאשר יהודי עומד‬ ‫ל‪:‬‬ ‫"‬ ‫וז‬ ‫‪,‬‬‫התמימות‬ ‫במצוות‬ ‫פנימי‬ ‫ועומק‬ ‫נוסף‬ ‫פן‬ ‫זוכים‬ ‫אני‬ ‫לי‪,‬‬ ‫פתחו‬ ‫אנא‪,‬‬ ‫וזועק‪,‬‬ ‫מתחנן‬ ‫ברגליו‬ ‫בועט‬ ‫הוא‬ ‫האמונה היא‬ ‫האדם‬ ‫צריך‬ ‫כן‬‫להשיג‬ ‫על‬ ‫ביותר‬ ‫ניסא‪,‬‬ ‫יומאהבהירה‬ ‫מתרחש‬ ‫הדרך‬ ‫בכל‬ ‫באמת‬ ‫לאו‬ ‫אבל‬ ‫כי‬ ‫"‪...‬‬ ‫נסים‬ ‫התמימות הטבועה בו לא ינסה להבין ההנהגה הזו‪ ,‬אלא‬ ‫הבית‬ ‫וימשיך‬ ‫עזיבת‬ ‫בשלום‪,‬‬ ‫בא של‬ ‫אחת‬ ‫מקומו‬ ‫מחשבה‬ ‫הכל על‬ ‫כאילו אף‬ ‫יהיהמרעב‪,‬‬ ‫בעיניולמות‬ ‫נוטה‬ ‫להתפלל כעני בפתח‪ ,‬כדלים וכרשים דפקנו דלתיך‪ ,‬ומשריש בלבבו לה’‬ ‫החיים‬ ‫ממאורעות‬ ‫מאורע‬ ‫כל‬ ‫ולקבל‬ ‫‪,‬‬‫בתמימות‬ ‫להתנהג‬ ‫מאחרי הדלת הנעולה‪,‬‬ ‫כי‬ ‫יודע‬ ‫הוא‬ ‫בראשו‪,‬‬ ‫חולפת‬ ‫לא‬ ‫ולהכירה לחשוב‬ ‫שאילולי‬ ‫של הקב"‬ ‫מידותיו‬ ‫ולומר‬ ‫אחר הלב‬ ‫מעומק‬ ‫להרהר‬ ‫הקב"ה‬ ‫אל ולא‬ ‫בהשלמה‪,‬‬ ‫ולצעוק‬ ‫לעשות את המוטל עליו כבימים ימימה‪.‬‬ ‫תבל‬ ‫ומלואה‬ ‫הארץ‬ ‫נמצאת אפשרות החיים שלו‪ ,‬ונסיגה ממנו‪ ,‬פירושה אחד‪,‬‬ ‫אלא‬ ‫‪,‬‬‫הזאת‬ ‫הצרה‬ ‫עלי‬ ‫חסדיו ית' המרובים עלינו אזי אבדנו בעניי‪ ,‬וכשכלל‬ ‫הגיעה‬ ‫ומדוע‬ ‫כך‬ ‫לי‬ ‫נעשה‬ ‫למה‬ ‫והנה למדנו בדברים הללו‪ ,‬שבאם אירע לאיזה אדם‬ ‫לזכור שכל מה שנעשה נסבב ע"י הקב"ה סיבת כל‬ ‫עד‬‫עליו‬ ‫העוצמה‪,‬‬ ‫בגשמיות שבאים‬ ‫בכלביןהכח ובכל‬ ‫קשה‬ ‫לדפוק‬ ‫ממשיךלמצב‬ ‫הואשנקלע‬ ‫מישראל‬ ‫מוות‪.‬‬ ‫ויושבי בה‪ ,‬והכל‬ ‫בטוחין‬ ‫ישראל עושין עצמן רשין בראש השנה‪ ,‬אזי ממילא‬ ‫הסיבות ועילת כל העילות‪ ,‬ותועיל לו תמימות זו שגם‬ ‫ומת‪.‬‏‬ ‫נופל‬ ‫הוא‬ ‫לא‪,‬‬ ‫שאם‬ ‫הוא‬ ‫יסורים‪ ,‬ובין ברוחניות שהיצה"ר מתגבר עליו וקשה לו‬ ‫יודע‬ ‫כי‬ ‫הדלת‪,‬‬ ‫לפתיחת‬ ‫מתעשרת‬ ‫שיעשה להם נס‪ ,‬ושנה שהיא רשה בתחילתה‬ ‫עצמו‬ ‫זה‬ ‫שמים‬ ‫בידי‬ ‫אם יקלע ח"ו למצב קשה‪ ,‬הן בגשמיות והן ברוחניות‪ ,‬לא‬ ‫לפניו‬ ‫היא שכל‬ ‫ויגישו‬ ‫עליו לפניו‬ ‫בשעה זו‬ ‫המוטלתיפתחו‬ ‫ההוראה לבסוף‬ ‫הדופק כך‪,‬‬ ‫לנגדו‪,‬‬ ‫אדם‬ ‫לעמוד‬ ‫ואכן‪,‬‬ ‫בסופה‪ ,‬והתפילות נענין ומתקבלין ברצון‪.‬‬ ‫יפול ברוחו‪ ,‬אלא ימשיך להתהלך בשלוות הנפש ומנוחת‬ ‫מבוקשו‪.‬‬ ‫המאורעות האלו לא יהוו סיבה לעזוב את התורה ואת‬ ‫את‬ ‫מביא עליו פרנסה‬ ‫קורין‬ ‫שאין‬ ‫כתב הרמב"ם (פיה"מ לר"ה פ"ד מ"ז) הטעם‬ ‫ועד"ז‬ ‫הדעת‪".‬‬ ‫בבקשה‬ ‫באים‬ ‫קולו‪.‬‬ ‫את‬ ‫עניני הקדושה‪ ,‬כי אדרבה באם יתגבר על המכשולות‬ ‫נפתלי‬ ‫רבי‬ ‫הרים‬ ‫אנחנו‪,‬‬ ‫כן‬ ‫ימי‬ ‫שהם‬ ‫לפי‬ ‫הכיפורים‪,‬‬ ‫ביום‬ ‫ולא‬ ‫השנה‬ ‫בראש‬ ‫לא‬ ‫הלל‬ ‫"ובדרך זו נהגו אבותינו במצרים‪ ,‬שכאשר הגיע‬ ‫שרוייםשיהיו‬ ‫ברעב‬ ‫תועיל לו‬ ‫עולם‪,‬זו אנו‬‫הנהגה‬ ‫שאת‪,‬של‬ ‫ביתרריבונו‬ ‫בתורהעולם‪,‬‬ ‫ויתחזקלבורא‬ ‫ותחינה‬ ‫גדולה בהרחבה‪..‬‬ ‫עבודה והכנעה ופחד ומורא מהשם ויראה ממנו‪ ,‬ומברח‬ ‫משה רבינו אליהם ובשורת הגאולה בפיו‪ ,‬לכאורה היה‬ ‫תועים ביער החיים כבר שנה‬ ‫מאליהן ‪.‬‬ ‫ונורא‪,‬כלים‬ ‫אנחנו‬ ‫והיצה" ר‬ ‫צרותיואיום‬ ‫רוחני‬ ‫ומנוס אליו‪ ,‬התשובה ותחנונים ובקשת כפרה וסליחה‪,‬‬ ‫קשה מאוד לקבל דבריו כפשוטים‪ ,‬כי הרי ידעו כבר על‬ ‫אנו‬ ‫לפרש‬ ‫ועל כן‪,‬‬ ‫כולם‪,‬איתא‬ ‫לנו לר" ה(‬ ‫שאין‬ ‫דרוש ב‬ ‫חלק א‬ ‫וכרשים‬ ‫כדלים לעיתים‬ ‫ובמפרשים ) בינה‬ ‫שלימה‪ ,‬אנחנו‬ ‫ובכל אלו העניינים אינו הגון השחוק והשמחה‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫הבטחת הבורא לאברהם אבינו בברית בין הבתרים‬ ‫וזועקים‬ ‫הלב‪,‬‬ ‫בכל‬ ‫בכוח‪,‬‬ ‫בכל‬ ‫עד"ז מה שמצינו בגמרא ) ברכות ס‪ , (.‬מעשה בהלל הזקן‬ ‫הרחמים‬ ‫שערי‬ ‫על‬ ‫דופקים‬ ‫החפץא ּו‬ ‫סליחותה וגו ' וְ ַא ֲח ֵ‬ ‫תלמידירי כֵ ן יֵ ְצ‬ ‫לאמירת ֵמאוֹ ת ׁ ָשנָ‬ ‫נגשוא ָֹתם ַא ְר ַ ּבע‬ ‫איךּם וְ ִע ּנ ּו‬ ‫וַ ֲע ָבדו‬ ‫מתים‪,‬‬ ‫מובטח אני‬‫אמראנחנו‬ ‫בעיר לנו‬ ‫צוחהלמחול‬ ‫תאבה‬ ‫לאקול‬ ‫ושמע‬ ‫בדרך אם‬ ‫באעולם‪,‬‬ ‫שהיהשל‬ ‫על חיים בישיבת מנהמת לבנו‪ ,‬ריבונו‬ ‫ראדין??דוֹ ל ) בראשית טו‪ ,‬יג(‪ ,‬והנה עתה שומעים הם‬ ‫ִ ּב ְרכֻ ׁש ָ ּג‬ ‫אומר ִמ ׁ ּ ְשמו ָּעה ָר ָעה‬ ‫הכתוב‬ ‫ריקם‪.‬‬ ‫אלועליו‬ ‫תשיבנו‬ ‫ביתי‪,‬‬ ‫מלכנו‬ ‫בתוך‬ ‫מלפניך‬‫שאין זה‬ ‫גאולתם הקרובה עוד לפני תום מכסת השנים‪ ,‬אבל בני‬ ‫זוכים צריכים‬ ‫שיפתחו‬ ‫אכן והנה‬ ‫קיב‪ ,‬ז( ‪,‬‬ ‫משאוה' ) תהלים‬ ‫המרטיט‪,‬‬ ‫את ֻט ַח ַ ּב‬ ‫נפתליבּ וֹ ָ ּב‬ ‫רבינָ כוֹ ן לִ‬ ‫סיים ָירא‬‫וכשזועקים כך‪ ,‬לֹא יִ‬ ‫השנה כל תלמידי‬ ‫דבריו‬ ‫קבלוראש‬ ‫אלאערב‬ ‫שבת‬ ‫במוצאי‬ ‫שאלות‬ ‫שאלו‬ ‫ראדין‬ ‫ברובבישיבת‬ ‫אמונתם לא‬ ‫ישראל היה‬ ‫מעשה‬ ‫כדבריך‪ .‬נשען‬ ‫סלחתיזה כאילו‬ ‫הזקן על‬ ‫הלל‬ ‫משתבח‬ ‫שערי הרחמים‪ ,‬ותשמע בת קול ממרומים‪,‬‬ ‫היה‬ ‫איך‬ ‫‪,‬‬ ‫להבין‬ ‫עטוף‬ ‫חיים‬ ‫החפץ‬ ‫נראה‬ ‫והנה‬ ‫הסליחות‪,‬‬ ‫בתמימות ובשלימות‪ ,‬ואכן אחר קבלתם באמונה נתברר‬ ‫להתחיל‬ ‫ורצו‬ ‫שם‬ ‫היה‬ ‫ישיבה‬ ‫דברים‬ ‫אומר‬ ‫ואיך‬ ‫הוה‬ ‫סגי‬ ‫עניו‬ ‫והלא‬ ‫והיו תלמידי הישיבה מספרים‪ ,‬כי באותה שנה‪ ,‬זכו הדפיקות העצומות‬ ‫‪,‬‬ ‫זכיותיו‬ ‫רוב‬ ‫על‬ ‫שהיה‬ ‫זצ"ל‬ ‫טרופ‬ ‫נפתלי‬ ‫רבי‬ ‫הגאון‬ ‫אל‬ ‫להם כוונת השי" ת שהתחיל למנות מנין השנים משעה‬ ‫ישר‬ ‫וניגש‬ ‫למזרח‬ ‫והולך‬ ‫בטלית‬ ‫הרחמים לקרוע שחקים‪,‬‬ ‫וחלילה‪.‬‬ ‫שערי‬ ‫על חס‬ ‫יוהרא‬ ‫ראדין‬ ‫בנידברי‬ ‫שנראין‬ ‫הלב של‬ ‫שנבעו ממעמקי אלו‬ ‫הקדושה‪ ,‬וביקש ממנו לגשת לפני העמוד‪.‬‬ ‫בישיבהד(‪".‬‬ ‫תנחומא שמות‬ ‫הרמי"ם‬ ‫יצחק )‬ ‫שנולדמן‬ ‫אחד‬ ‫לאנשי ביתו על דרך מוסר‬ ‫הרגיל‬ ‫וכולם זכו לשנה טובה‪.‬‬ ‫שהלל‬ ‫אלא‪,‬‬ ‫ניגש‬ ‫בדרכו‬ ‫רבי "והורינו עבודה זו דוד המלך ע"ה‪ ,‬שכאשר עברו‬ ‫העמוד‪,‬‬ ‫לפני‬ ‫לעבור‬ ‫והלך‬ ‫בטליתו‬ ‫התעטף‬ ‫נפתלי‬ ‫דברי והנהגה ישרה‪ ,‬שכאשר יקרה שום אסון ודבר צער ומחריד‪ ,‬לבל יצטערו‬ ‫ע ר וְ לֹא‬‫שאומרים‬ ‫ואמר וַ ֲאנִ י ַב ַ‬ ‫התמימות‪,‬הוא‪,‬‬ ‫לו‪ ,‬המנהג‬ ‫קט ואמר‬ ‫בעבודת‬ ‫חיים‬ ‫ורדיפותהחפץ‬ ‫לרוב‪ ,‬נ‬ ‫צרותנוספת‬ ‫עליופעם‬ ‫אליו‬ ‫בה' אמונה שלימה שכל מה דעביד לטב עביד‪,‬‬ ‫עשירים??‬‫או אם יאמינו‬ ‫אכזרים‪ ,‬כי‬ ‫לפני ולבל יקוננו‬ ‫משהו‬ ‫אמור‬ ‫ממך‪,‬‬ ‫בקשה‬ ‫יתי ִע ּ ָמ ך ) תהלים עג‪ ,‬כב(‪ ,‬שהעיד על עצמו שכמו שהבהמה‬ ‫כן‬ ‫על‬ ‫הסליחות‪,‬‬ ‫ְ‬ ‫אמירת‬ ‫לפני‬ ‫התעוררות‬ ‫ֵא ָדע ְ ּב ֵהמוֹ ת ָהיִ ִ‬ ‫ולא יאבדו‬ ‫אמורים‬ ‫הדברים‬ ‫עליהם‪,‬‬ ‫ביותר‬‫מביא‬ ‫עתשהשי"‬ ‫ושעה‪,‬תאבל‬ ‫ובכלמה‬ ‫הדעת‬ ‫וביישוביום‬ ‫אמורים בכל‬ ‫באהבה‬ ‫שמתרחש עמה‪ ,‬כך אין לו שום השגה ויקבלו‬ ‫והדברים‬ ‫הקהל הקדוש‪.‬‬ ‫אין לה שום השגה והבנה במה‬ ‫עלינו שנה שלימה‪ ,‬והמצב שלנו הוא‬ ‫מרה‪.‬‬ ‫עברה‬ ‫צעקה‬ ‫השנה‪ ,‬כי‬ ‫וירימו קול‬ ‫עשתונותיהםראש‬ ‫שידבר"ל‪.‬לפני החפץ חיים‪ ,‬אולם החפץ בהכנה לימי‬ ‫עמו"‪ ,‬עכ‬ ‫שעושההוא‬‫לסרב‪ ,‬מי‬ ‫השי" ת‬ ‫ניסה‬ ‫בדרכי‬ ‫נפתלי‬ ‫רבי‬ ‫והבנה‬ ‫והכלמידת‬ ‫תלוי‬ ‫לחיות עם‬ ‫להתלמד ית"ש‪,‬‬ ‫שהכל תלוי בו‬ ‫מביןמחויב‬ ‫הישראלי‬ ‫בו דעת‬ ‫שהאיש‬ ‫כאן שיש‬ ‫ובכן למדנו‬ ‫וכרשים‪ ,‬ומי‬ ‫חיים לא הרפה‪ ,‬בלית ברירה הוא הפנה את פניו לעבר הקהל הקדוש כדלים‬ ‫והולכת‬ ‫ואזי‬ ‫מתעשר‪,‬‬ ‫שזורה‬ ‫לסוף‬ ‫המידהזו הזו‬ ‫וכי הבנה‬ ‫להבין‬ ‫השי" ת‪,‬‬ ‫בו בדעת‬ ‫הפשוטה‬ ‫והאמונהומי שיש‬ ‫התמימות השנה‪,‬‬ ‫בדין ראש‬ ‫ואמר‪ :‬הדינים!‬ ‫« מדת התמימות מסוגלת להמתקת‬ ‫מעומקאבענייניו‬ ‫דליבא‪,‬‬ ‫הרוחניים‪ ,‬ובין‬ ‫בענייניוובקשה‬‫מתעורריםביןלתפילה‬ ‫ממהלך החיים‪,‬‬ ‫בתחילתה‪ ,‬כי‬ ‫פרט ופרט‬ ‫רשה‬ ‫השנהבכל‬‫במעשים עמו‬ ‫להמתיק הדינים‬ ‫בחסד ולא‬ ‫הריהו'לאזוכה‬ ‫הסליחות‬ ‫השני של‬ ‫ובהשלמה‪,‬‬ ‫אומרים בקטע‬ ‫בתמימות‬ ‫וכאשר מתנהג‬ ‫הנה אנחנו‬ ‫נשבר מידת‬ ‫מעורר‬ ‫בלבלעצמו‬ ‫לאמץ‬ ‫והבקשה‬ ‫מוטל עליו‬ ‫התפילה‬ ‫אליו‪,‬‬ ‫שנקלעואזי‬ ‫מצב דלתיך‪,‬‬ ‫שבכלדפקנו‬ ‫וכרשים‬ ‫הגשמיים‪,‬‬ ‫שאל כדלים‬ ‫זאת‪,‬בספר‬ ‫כדאיתא‬ ‫ניתןלו‪,‬להבין‬ ‫הנצרך‬ ‫עניןכיצד‬ ‫דלתיך'‪.‬‬‫ישועה בכל‬‫וכרשים דפקנו‬‫כדליםעל עצמו‬ ‫ולהמשיך‬ ‫לפניך‪,‬‬ ‫מעליו‬ ‫באנו‬ ‫שמים למעלה‪ ,‬והשנה מתעשרת בסופה‪ ,‬ומי שיש בו דעת לסוף‬ ‫התמימות‪.‬‬ ‫שאנו אומרים‬ ‫ומחילה‪ ,‬רחמי‬ ‫סליחה‬ ‫בבקשתמה‬ ‫העולם‪,‬ל‪ ,‬לבאר‬ ‫מסלונים זצ"‬ ‫אברהםבורא‬ ‫בא לפני‬ ‫הבית‬ ‫אדם‬ ‫בשם‬ ‫אבות בן‬ ‫נפתלי‪,‬‬ ‫תורת‬ ‫רבי‬ ‫משתרגת עליו צרה באיזה ענין גשמי‪,‬‬ ‫ועניינה למעשה‪ ,‬כי באם ח"ומתעשר‪.‬‬ ‫תמימותליתזכור'‪,‬‬ ‫כלום‪,‬‬ ‫היא שאין‬ ‫והטענהברוגז‬ ‫עקידה תזכור‬ ‫ברוגזולילדיו‪,‬‬ ‫רחם תזכור‬ ‫ומתוקה לו‬ ‫טובה‬ ‫ברוגז‬ ‫שנה‬ ‫בתפילה‪' ,‬‬‫בבקשת‬ ‫להתבלבל‬ ‫ומנהגו‬ ‫ולאטבע‬ ‫מושלמת‪,‬הכל‬ ‫לחשוב כאילו‬ ‫הדעת בצורה‬ ‫שמבלבל‬ ‫שפיות‬ ‫היצה"ר‪,‬‬ ‫לשמור על‬ ‫מלחמת‬ ‫מחויב‬‫הריהועיקר‬‫וזה‬ ‫מדת הדין‬ ‫טענה‬ ‫זכות‪ ,‬עם‬‫שמתגברת עליו‬ ‫לבוא עם איזו‬ ‫הרואה‬ ‫עליו‬‫לאדם‬ ‫הדרכהוהלא‬ ‫דבריהיתכן‪,‬‬ ‫קבצן‪,‬‬ ‫בתפילה זו‬ ‫שישמגיע כמו‬ ‫אני‬ ‫ה‬ ‫"‬‫הקב‬ ‫שעושה‬ ‫מה‬ ‫שכל‬ ‫הפסק‬ ‫ללא‬ ‫לעצמו‬ ‫ן‬‫נ‬‫ּ‬ ‫ש‬ ‫ַ‬ ‫ׁ‬ ‫יְ‬ ‫אלא‬ ‫‪,‬‬‫העשתונות‬ ‫והרוגז‪ ,‬כדי שתתקבל תחינתו ובקשתו‪ ,‬עליו לבוא ולומר‪ ,‬ריבונו של של עולם‪ ,‬וכשנתבונן הלא ברור שהוא שטות והבל גמור‪ ,‬וכאו"א יודע‬ ‫ֵ‬ ‫ולאבד‬ ‫שיזכיר‬ ‫היינו‬ ‫'‬ ‫תזכור‬ ‫רחם‬ ‫'‬ ‫‪,‬‬ ‫רוגז‬ ‫בשעת‬ ‫יעשה‬ ‫מה‬ ‫עצה‬ ‫לו‬ ‫וניתנת‬ ‫כלשהו‪,‬‬ ‫כלום‪,‬הטמונה‬ ‫ומאידך‬ ‫הטובה‬ ‫הועיל‬ ‫רואה‬ ‫אינוולא‬ ‫פעולותלעת עתה‬ ‫והשתדלות‬ ‫ואפילו אם‬ ‫שעשה‬ ‫עניניםלו‪,‬‬ ‫כמה עושה‬ ‫לטובה הוא‬ ‫כמוָהם א ֲֹה ִבי‬ ‫שצריך‪ ,‬בעצמו‬ ‫ללמוד ַא ְב ָר‬ ‫השתדלתיהנקרא‬ ‫אברהם אבינו‬ ‫שצריך‪,‬‬‫כמומידת‬ ‫שהיא‬ ‫להתפלל‬‫הרחמים‪,‬‬ ‫השתדלתי‬‫לעצמו מדת‬ ‫עולם‪,‬‬ ‫לטובתו‬ ‫זה‬ ‫שכל‬ ‫בעיניו‬ ‫יראה‬ ‫והוא‬ ‫היום‬ ‫כדבעי‪ ,‬כמה ענינים שלא השתדל ולא עשה כלום‪ ,‬וראה הצלחה גדולה וישועה‪,‬‬ ‫שיבוא‬ ‫ספק‬ ‫שום‬ ‫אין‬ ‫‪,‬‬‫זו‬ ‫במציאות‬ ‫באמונה תמימה‬ ‫בלבו תפילות‬ ‫ויחדירתמיד‬ ‫הבורא‪,‬לא היו‬ ‫בכך‪,‬אהבת‬ ‫תפילותיי‬ ‫במצוות‬‫הצלחתי‬ ‫ויתגבר‬ ‫תמיד‬‫מא‪ ,‬ח(‪,‬‬ ‫ישעיהולא‬ ‫אמת‪,‬‬ ‫)‬ ‫כי הכל ממנו ית"ש‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ושעל‬ ‫צעד‬ ‫כל‬ ‫על‬ ‫היה‬ ‫‪.‬‬‫עושה‬ ‫לטובה‬ ‫שעושה‬ ‫למודי לא היו תמיד לימוד כראוי‪ ,‬שאור שבעיסה מעכב‪ ,‬אבל‪ ,‬ריבונו של‬ ‫מה‬ ‫וכל‬ ‫הרחמים‬ ‫אב‬ ‫הוא‬ ‫ה‬ ‫"‬‫שהקב‬ ‫}ב{‬