gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מתיקות הפרשה - לשה"ק · Mesikis Haparshah - Lashon Hakodesh — ניצבים וילך (2026-08-31)

מוציא לאור: מתיקות הפרשה - לשה"ק · Mesikis Haparshah - Lashon Hakodesh

שבוע: ניצבים וילך (2026-08-31)

מתיקות הפרשה - לשה"ק · Mesikis Haparshah  - Lashon Hakodesh — ניצבים וילך (2026-08-31)

פתח את ה-PDF הורדה

‫י‬ ‫יקות הפרשה‬ ‫תיקות‬‫מת‬ ‫משיחותיו של הגה"צ רבי מנחם ברוך יאווע שליט"א בעל 'מתיקות התורה'‬ ‫פרשת ניצבים‪-‬וילך תשפ"ו‬ ‫ע‬ ‫תקיעת שופר במעמקי הלב‬ ‫ע‬ ‫אנו נמצאים בימים האחרונים של השנה‪ ,‬ימים שה’ גילה לנו ברוב רחמיו שבעוד זמן‬ ‫קט הוא הולך לשפוט אותנו ולחתום את כל ישראל לחיים טובים ולשלום בספרן של‬ ‫צדיקים‪ ,‬ובימים אלו עלינו להתכונן למשפט הגדול והנורא‪ ,‬אולם עיקר הדגש בראש‬ ‫השנה זה על המלכת המלך כמאמר חז”ל‪“ :‬אמר הקב”ה אמרו לפני מלכויות כדי‬ ‫שתמליכוני עליכם‪ ,‬זכרונות כדי שילה זכרונכם לפני לטובה‪ ,‬ובמה‪ ,‬בשופר‪ ,‬ממשיכה‬ ‫הגמ’; אמר רבי אבהו למה תוקעין בשופר של אייל‪ ,‬אמר הקב”ה תקעו לפני בשופר‬ ‫של אייל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם‬ ‫עצמכם לפני”‪.‬‬ ‫חז”ל מלמדים אותנו גילוי עצום במהות מצוות השופר‪ ,‬השופר מסמל על ביטול‬ ‫מוחלט שלנו לפני הבורא ממש כמו בזמן העקידה שאנו קוראים בר”ה היאך האבות‬ ‫הקדושים מסרו את עצמם לקב”ה‪ ,‬כך בכל ראש השנה שהוא הראש של כל השנה אנו‬ ‫מוסרים את עצמינו לקב”ה כדוגמת בכור ובכורים וזה נעשה על ידי השופר‪ ,‬כי בשופר‬ ‫אנו מוציאים את הנשימות שלנו‪ ,‬את החיים שלנו ואנו מכריזים רבש”ע ‘היום הרת‬ ‫עולם’ היום בראת את אדם הראשון‪ ,‬היום הזה נפחת באפו נשמת חיים חלק אלוק’ה‬ ‫ממעל‪ ,‬ועד היום הזה אתה מחדש בכל רגע ורגע את כל הבריאה כולה ואותי בפרט‪,‬‬ ‫על ידי הנשימות שאתה מנשים אותי‪ ,‬ולכן אנו מוציאים את הנשימות הללו בלי מילים‬ ‫רק רוח בלבד שמוציא את הקול דרך השופר‪.‬‬ ‫וכאשר אדם מתבונן שה’ מחיה אותו ובלעדי ה’ אין לו כלום‪ ,‬אזי הוא ממליך את המלך‬ ‫הגדול שבכל רגע נותן לו מלייארדים ועוד מלייארדים‪ ,‬כן! כן! כולנו מלייארדרים‪,‬‬ ‫אדם מוכן לתת את כל אשר לו בעד חיים כי אחרי הפטירה מה יועיל לו הכסף‪ ,‬החיים‬ ‫שלנו מלאים בטוב עצום‪ ,‬חלילה חלילה לא עלינו ולא על כל ישראל אם מגלים לאדם‬ ‫א‬ ‫ט‬ ‫את המחלה הוא נלחם בכדי לחיות‪ ,‬כי החיים הם האושר הגדול ביותר ובו אנו יכולים‬ ‫לקנות חיי נצח נצחים‪ ,‬כמאמר המשנה באבות “יפה שעה אחת של תורה ומעשים‬ ‫טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא”‪.‬‬ ‫ואת זה בדיוק אנו מדגישים בר”ה שה’ הוא מחיה אותנו ואנו עבדיו שבלעדי ה’ אין‬ ‫לנו כלום וזה סוד הנסירה כמובא בזוה”ק שבר”ה ה’ עשה לאדם הראשון נסירה בכדי‬ ‫להביא את חוה‪ ,‬ולשם כך הוא הפיל עליו שינה שזה בחינת ‘דורמיטא’ שאדם לא‬ ‫עושה כלום‪ ,‬כל השנה אנו רצים ופועלים ומרגישים שאנחנו מנהלים את העולם‪ ,‬ובר”ה‬ ‫אנו מבינים שאנו ב’דורמיטא’‪ ,‬אנחנו לא יכולים לעשות כלום ומכריזים “ותמלוך אתה‬ ‫ה’ לבדך על כל מעשיך”‪ ,‬ה’ הוא לבד המלך ולעתיד לבוא כל העולם יכירו שה’ שהוא‬ ‫אלוקינו הוא אחד כל כל העולם‪.‬‬ ‫ולכן בר”ה אנו לא עוסקים בווידויים כמו ביוהכ”פ כי יסוד התשובה להכיר בגדולת‬ ‫המלך לדעת שה’ מחיה אותנו מכלכל אותנו ונותן לנו כל טוב‪ ,‬ואז אנו באים לפניו‬ ‫בהכנעה גמורה ובביטול מוחלט‪ ,‬אנו משתחווים לפניו ומכריזים ה’ הוא המלך‪ ,‬וכאשר‬ ‫האדם מתבטל לפני ה’‪ ,‬אזי ה’ גוזר עליו שנה טובה‪ ,‬כי כל רצון ה’ שאדם יתעורר‬ ‫מהשקר והתעתועים של העולם הזה מהמחשבה שאני המלך ואני יודע ואני עושה ולי‬ ‫מגיע התהילה והכבוד וכאשר אדם מתבטל לפני ה’‪ ,‬אז ה’ גוזר עליו שנה טובה‪.‬‬ ‫וזה מה שאנו מבקשים בכל תפילה‪“ ,‬תקע בשופר גדול לחרותנו” ויש להבין‪ ,‬וכי יש‬ ‫עניין שהשופר יהיה גדול? וכן מה עניין השופר בזמן הגאולה? הלא העיקר זה בניין‬ ‫בית המקדש? והנה חז”ל למדו את עניין השופר בראש השנה מיובל‪ ,‬שבו היו בית‬ ‫דין תוקעים והעבדים משתחררים‪ ,‬ללמדנו שהמהות של ראש השנה שנשחרר את‬ ‫המושכות‪ ,‬שניתן לה’ להנהיג אותנו‪ ,‬שנשמח בכל מה שיש לנו‪ ,‬שנמליך את ה’ לפי איך‬ ‫שהוא קובע לנו את החיים‪.‬‬ ‫שנמליך אותו יתברך מתוך הכנעה של הכרת הטוב על המשפחה שהוא נותן לנו‪ ,‬על‬ ‫הבריאות שלנו‪ ,‬על כל מה שיש לנו‪ ,‬על הבית ועל הרכב ועל כל מה שסביבנו‪ ,‬מתוך‬ ‫ידיעה שאנו בידיו הרחמניות של המלך הגדול‪ ,‬ממש כמו שחשבו האבות הקדושים‬ ‫בזמן העקידה‪.‬‬ ‫וזה בדיוק עניין השופר הגדול‪ ,‬שבביאת המשיח הקדוש ברוך הוא יתקע לכל אחד‬ ‫ואחד מאיתנו באוזן ונתעורר מכל הדמיון של הגלות‪ ,‬שניתן לה’ את הכתר ונמליך‬ ‫אותו יתברך על כל מה שעבר עלינו‪.‬‬ ‫ובשנה זו שראש השנה חל להיות בשבת‪ ,‬אנו לא תוקעים ביום הראשון‪ ,‬אפילו שהתורה‬ ‫ציוותה לתקוע‪ ,‬כי חז”ל רצו ללמד אותנו בזה שביהדות אין כללים‪ .‬היהדות זה לא ספר‬ ‫ב‬ ‫ט‬ ‫שיאים שצריך לדפוק לפי הסדר ולסמן ‪ .V‬היהדות מהותה עבד ה’‪ .‬אברהם אבינו לא‬ ‫שאל בעקידה את ה’ למה לעקוד את יצחק‪ ,‬הרי זה נוגד את הכללים של החסד ואת‬ ‫ההבטחה ש”ביצחק יקרא לך זרע”‪ ,‬כי אברהם היה עבד ועבד לא שואל שאלות‪ ,‬לא‬ ‫מעניין אותו מה יהיה‪ ,‬העיקר שיהיה רצון ה’‪ ,‬העיקר שיתגלה כבוד ה’ בעולם‪.‬‬ ‫ובראש השנה שחל להיות בשבת‪ ,‬חז”ל בדעת קודשם הבינו שזה רצון ה’ שהשנה‬ ‫לא נתקע‪ ,‬אלא כל אחד יתבונן עם עצמו‪ ,‬איך אני זוכה להמליך את ה’ על הנשימות‬ ‫שהוא מנשים אותי‪ .‬כמה פעמים השנה נשמתי נשימות ארוכות של רוגע ושלווה‪,‬‬ ‫וכמה פעמים נשמתי במהירות בזמנים של לחץ‪ ,‬קושי ודאגה‪ ,‬ועל הכל בורא עולם אני‬ ‫ממליך אותך‪ .‬ולכן עיקר המצווה לשמוע קול שופר‪ .‬אל תרגיש שאתה עושה‪ ,‬שאתה‬ ‫קובע שאתה מנהל את העולם‪ ,‬תהיה עבד ותשמע מה שה’ אומר לך‪.‬‬ ‫וכאשר אדם מוריד את הראש‪ ,‬ה’ לא צריך לשלוח לו תזכורות או שינויים בתוכנית‬ ‫בכדי שיתעורר לזכור מי מנהל אותו‪ ,‬כי גם כך הוא יודע שתמיד הוא בידי ה’‪ ,‬וזה מה‬ ‫שאמרו חז”ל שה’ גוזר וצדיק מבטל‪ ,‬היות שהצדיק תמיד מתבטל לפני גזירת ה’‪ ,‬ומי‬ ‫שדבק בו נעשה גם הוא עבד ה’‪ ,‬וממילא ה’ לא צריך לגזור גזירות‪.‬‬ ‫לפי דברינו מבואר היטב מה שאמרו חז”ל‪“ :‬כל שנה שאין מריעין לה בתחילתה‪,‬‬ ‫מריעין לה בסופה”‪ .‬וכתב רש”י ש”ישראל עושים עצמן רשין לפני הקדוש ברוך הוא‬ ‫בראש השנה לדבר תחנונים ותפילה כעניין שנאמר‪ :‬תחנונים ידבר רש”‪ .‬היסוד של‬ ‫ראש השנה שנהיה רשים ‪ -‬שפלים וכנועים לפני ה’‪ ,‬והשופר מעורר אותנו להתבונן‬ ‫שה’ ברא אותנו‪ ,‬כמו שאנו אומרים בפיוט הנורא “ונתנה תוקף”‪“ :‬אדם יסודו מעפר‬ ‫וסופו לעפר”‪ ,‬ועליו להודות ולתת את כל אשר לו למלך הטוב והמטיב שמעניק לו‬ ‫חיים בחסד עצום‪.‬‬ ‫המורם מכל האמור‪ :‬העבודה שלנו בר”ה להמליך את ה’ ולהיות עבדים נאמנים אליו‬ ‫יתברך‪ ,‬וזה עניין השופר שאנו נושפים את הנשימות – את החיים שלנו בשופר ונותנים‬ ‫לה’ את החיים שהוא נפח באפינו בר”ה‪ ,‬והשנה שלא תוקעים בשופר ביום הראשון‪,‬‬ ‫עלינו להתבונן איך אנו עושים את עבודת השופר עם עצמנו‪ ,‬איך אנו זוכים לקנות‬ ‫הכנעה לפני ה’‪ ,‬לשבת עם עצמנו ולהתבונן כמה נשימות ה’ מנשים אותנו‪ ,‬ומתוך כך‬ ‫לקנות הכנעה וביטול לפני ה’‪.‬‬ ‫ואזי ה’ יגזור עלינו שנה טובה ומתוקה יחד עם כל כלל ישראל‪ ,‬שנכתב ונחתם לאלתר‬ ‫לחיים טובים ולשלום‪ ,‬וכבר השנה נזכה לשופרו של משיח ולבניין בית המקדש‪ ,‬שבו‬ ‫נריע לפני ה’ בחצוצרות וקול שופר‪.‬‬ ‫ג‬ ‫ט‬ ‫ע‬ ‫מעשה ולקחו‬ ‫ע‬ ‫ראש השנה במרומים מהמעמקים שבעמקים‬ ‫ונביא כאן סיפור נפלא בעניין זה‪ :‬ב”ה זכיתי‬ ‫סיפר יהודי יקר שראיין שתי יהודים שבניהם היו‬ ‫להסתופף בצילו של מורי ורבי שליט”א‪ ,‬בקהילה‬ ‫שבויים בשבי הנורא בעזה‪ ,‬שני יהודים שביום‬ ‫שאליה אני משתייך כמו בכל קהילות ישראל‬ ‫הטבח הנורא בשמחת תורה בניהם נחטפו‬ ‫ירח האיתנים הינו החודש המרומם ביותר‪ ,‬חצר‬ ‫באכזריות על ידי מחבלים ארורים צמאי דם ימ”ש‬ ‫הקודש לובשת פנים חדשות ונעלות‪ ,‬יהודים רבים‬ ‫שני יהודים שחייהם השתנו ביום אחד‪ ,‬אולם כל‬ ‫מגיעים מכל קצוות תבל לבוא ולהסתופף בצילה‬ ‫אחד בסגנון אחר‪.‬‬ ‫דמהימנותא‪ ,‬אוהל ענק נפתח לרווחת הציבור‬ ‫האחד שומר תורה ומצוות השתנה לטובה‪ ,‬בכל‬ ‫הגדול‪ ,‬ביהמ”ד הגדול מתמלא עד אפס מקום‪ ,‬קול‬ ‫הזמנות שלו הוא שפע אמונה הוא זעק כעת אני‬ ‫התורה והתפילה נשמע למרחקים‪ ,‬ממש נורא הוד‪,‬‬ ‫יודע עבד ה’ מהו‪ ,‬אני מרגיש על בשרי אמונה‬ ‫כל השנה כולה אני מצפה לחודש תשרי לראש‬ ‫ובטחון מה הם‪ ,‬דווקא בתוך ים של סערה ובלבול‪,‬‬ ‫השנה יום כיפור סוכות ושמח”ת‪ ,‬ימים שבהם אנו‬ ‫אני מוצא תרופה לנפשי תרופה נפלאה ששמה‬ ‫מתמלאים קדושה שמחה ודביקות בה’ לכל השנה‬ ‫אמונה‪ ,‬מתוך ידיעה שאני בידי ה’ הטובות ועלינו‬ ‫כולה‪.‬‬ ‫לשמוח שזכינו לעשות את רצונו גם בלי להבין למה‬ ‫גם באותה שנה התכוננתי בכל ליבי כבר מראש‬ ‫דווקא הבן שלנו שרוי במיצר באפילה ובשביה‪,‬‬ ‫חודש אלול לימים הנעלים שממשמשים ובאים‪,‬‬ ‫ואילו היהודי השני שלא זכה לשמור תורה ומצוות‬ ‫אלא שביום בהיר אחד באמצע חודש אלול רעייתי‬ ‫כראוי למרות שגם הוא התחזק אבל היה בליבו‬ ‫לא חשה בטוב‪ ,‬חשבנו שזה יחלוף אלא שהמצב‬ ‫הרבה קושי ושאלות‪.‬‬ ‫הלך והחמיר והוצרכנו להתפנות לבית הרפואה‬ ‫שם גילו לה שושנה ברגל‪ ,‬חשבתי שזה יעבור מהר‬ ‫אותו יהודי שראיין את שניהם סיכם את הראיונות‬ ‫אולם הזיהום הלך והתפשט וימי ראש השנה קרבו‬ ‫ואמר; “בוודאי שאי אפשר לדון אדם שהיקר לו‬ ‫ובאו‪ ,‬קיוויתי בכל ליבי שעד ראש השנה נשוב‬ ‫נמצא במצב כה קשה אולם עבורי היה זה מוסר‬ ‫הבייתה‪ ,‬אולם ככל שראש השנה התקרב הבנתי‬ ‫השכל עצום‪ ,‬מי שחי עם אמונה‪ ,‬מי שיודע שהוא‬ ‫שהחלום שלי יישאר בגדר חלום בלבד‪.‬‬ ‫עבד של מלך מלכי המלכים חייו מאושרים לא רק‬ ‫בעולם הבא אלא גם בעולם הזה‪.‬‬ ‫ערב ראש השנה הגיע התפללתי סליחות של זכור‬ ‫ברית בבית המדרש הגדול שהיה מלא מפה לפה‬ ‫בימי ראש השנה שבהם אנו ממליכים את ה’ זה‬ ‫והרגשתי כזו החמצה על כך שהשנה לא אזכה‬ ‫הזמן להתבונן שאנחנו עבדים של מלך מלכי‬ ‫להשתתף בתפילות המיוחדות בביהמ”ד של‬ ‫המלכים ועבד עושה תמיד את רצון האדון שלו‪,‬‬ ‫מורי ורבי‪ ,‬שבתי הביתה ארגנתי את כל הדברים‬ ‫וכאשר הוא זוכה לעשות את רצונו הוא מאושר‬ ‫הנצרכים לנו לחג ויצאתי לבית הרפואה לשהות‬ ‫עלי אדמות‪ ,‬וזה בדיוק העבודה שלנו בימים אלו‬ ‫לצידה של רעייתי‪ ,‬בדרך ראיתי כמה וכמה‬ ‫להיות שפלים לפני הקב”ה שברא אותנו בראש‬ ‫משפחות שבאו עם כל מטלטליהם לשהות לצד‬ ‫השנה‪ ,‬ומנשים אותנו בכל עת‪ ,‬ולהיות אסירי תודה‬ ‫הרבי בימי ראש השנה‪ ,‬וזה עורר אצלי שוב את‬ ‫אליו‪ ,‬ומתוך כך להמליך אותו באהבה‪.‬‬ ‫ד‬ ‫ט‬ ‫בדיוק העבודה שלנו בראש השנה‪ ,‬להמליך את ה’‬ ‫הרצון העז שבער בקרבי‪.‬‬ ‫ולהיות כנועים לפניו בעבדות גמורה‪.‬‬ ‫בליל התקדש החג זכיתי להיכנס ביחד עם כל‬ ‫ולכן אנו תוקעים בשופר של איל לזכור את עקידת‬ ‫כלל ישראל לשנה החדשה שפרסה את כנפיה‪,‬‬ ‫יצחק שאבותינו הקדושים הלכו בנאמנות עם‬ ‫אך אם בכל מקום ההרגשה מרוממת‪ ,‬אצלי היה‬ ‫הבורא לעקידת יצחק למרות שזה לא הסתדר‬ ‫בדיוק להיפך‪ ,‬ישבתי בבית הכנסת הקטן של בית‬ ‫להם לפי מה שהם חשבו עד כה‪ ,‬כי בר”ה אנו‬ ‫הרפואה יחד עם עוד מנין וחצי של יהודים‪ ,‬התפילה‬ ‫מבינים שה’ ברא אותנו ומנשים אותנו בכל עת‬ ‫הסתיימה במהירות ואני ערכתי את הסימנים‬ ‫בנשימות מתוקות והוא קונה אותנו לעבדים בדין‪,‬‬ ‫והסעודה לצד מיטתה של רעייתי‪ ,‬חשבתי על‬ ‫ואנו שמחים בכך מאוד ותוקעים בשופר את‬ ‫כך שבכל שנה אנו עורכים את הסעודה עם כל‬ ‫הנשימות שהוא בעצמו נפח בנו ומכריזים “רבש”ע‬ ‫בני המשפחה המורחבת שבאים להתארח אצלנו‬ ‫אנו מכירים לך טובה‪ ,‬אנו נותנים לך את החיים‬ ‫בכדי להיות סמוכים לבית מדרשו של הרבי‪ ,‬וכעת‬ ‫שלנו‪ ,‬אנחנו מתביישים ממך וכל אשר תחפוץ‬ ‫אנו לבד בתוך החדר החשוך למחצה עורכים את‬ ‫נעשה בשמחה כעבדים נאמנים ואוהבים”‪.‬‬ ‫הסעודה בלחש בכדי לא להפריע לשאר דיירי‬ ‫החדר שמעבר לוילון‪.‬‬ ‫הרב סיים את דבריו ואמר; יהודים יקרים אומנם‬ ‫לא תוקעים היום בשופר‪ ,‬אבל כל אחד מכם יכול‬ ‫במחשבתי נדדתי לבית המדרש הגדול והמואר‪,‬‬ ‫לתקוע בשופר שבליבו; לומר לה’‪“ ,‬רבש”ע אני‬ ‫בעיני רוחי ראיתי את כל מתפללי ביהמ”ד עוברים‬ ‫ממליך אותך כאן בתוך בית הרפואה על המצב‬ ‫לפני האדמו”ר לברכה‪ ,‬וליבי נצבט‪ ,‬לא הרגשתי‬ ‫שבו אני נמצא‪ ,‬אני מודה לך על הנשימות שאתה‬ ‫טעם להאריך בסעודה‪ ,‬רעייתי גם הייתה חלשה‬ ‫מנשים אותנו ואני עבדך הנאמן שרצוני לעשות‬ ‫והלכנו לישון מוקדם‪.‬‬ ‫את רצונך בלב טהור ושמח”‪.‬‬ ‫בבקר יצאתי לתפילה בבית הכנסת של בית‬ ‫הרב ירד מהבימה ואני נשארתי מסומר למקומי‪,‬‬ ‫הרפואה‪ ,‬החזן שניגש לתפילת שחרית ניגן מנגינות‬ ‫הבנתי לפתע שהמצב שבו אנו נמצאים כרגע‬ ‫שונות לגמרי ממה שאני מכיר‪ ,‬גם המבטא היה‬ ‫זה לא מצב של דיעבד‪ ,‬אלא של לכתחילה‬ ‫קשה עבורי‪ ,‬ניסיתי לנגן עם עצמי את הפיוטים‬ ‫שבלכתחילה‪ ,‬כן! כן! כעת אנו זוכים להמליך את ה’‬ ‫ששרים אצלנו בקהילה ברגש רב‪ ,‬אולם הרגשתי‬ ‫עם הלב הנשבר שלנו עם הנאמנות שבתוכנו ממש‬ ‫שהרגש ממני והלאה‪ ,‬הייתי ממש בצער וגם ראיתי‬ ‫כמו אברהם ויצחק שעם כל הקושי הגדול שלהם‬ ‫שאם האריך בתפילה אפסיד את המשך התפילה‪,‬‬ ‫הלכו יחד בשמחה לעשות את רצון ה’ באהבה‪.‬‬ ‫היות שהחזן התפלל במרוצה בכדי לא להכביד‬ ‫התפילה שלי קיבלה פנים חדשות‪ ,‬התפללתי מוסף‬ ‫על החולים ומלוויהם‪ ,‬הרגשה חמוצה של החמצה‬ ‫כמו שלא התפללתי מעולם‪ ,‬הנוסח והמנגינות‬ ‫חלחלה בליבי‪ ,‬אך ברירה אחרת לא הייתה לי‪.‬‬ ‫לא עניינו אותי בכלל‪ ,‬הייתי עסוק בהמלכת ה’‬ ‫באותה שנה ראש השנה חל בשבת‪ ,‬בסיום קריאת‬ ‫בקניית נאמנות‪ ,‬בידיעה שה’ זוכר אותי ועושה את‬ ‫התורה עלה רב בית הכנסת לבימה ונשא דרשה‬ ‫‘”ה ֵבן יַ ִ ּקיר‬ ‫הטוב ביותר עבורי‪ ,‬כמו שאנו אומרים ֲ‬ ‫קצרה‪ ,‬וכך היו דבריו‪ :‬יהודים יקרים כעת זה הזמן‬ ‫ִלי ֶא ְפ ַריִ ם ִאם יֶ ֶלד ׁ ַש ֲ ׁע ֻש ִעים ִּכי ִמ ֵּדי ַד ְ ּב ִרי ּבוֹ זָ כֹר‬ ‫לתקוע בשופר‪ ,‬אולם בשבת חז”ל תקנו שלא‬ ‫ֶאזְ ְּכ ֶר ּנ ּו עוֹ ד ַעל ֵּכן ָהמ ּו ֵמ ַעי לוֹ ַר ֵחם ֲא ַר ֲח ֶמ ּנ ּו נְ ֻאם‬ ‫תוקעים בשופר‪ ,‬וזה מלמד אותנו נאמנות גם כאשר‬ ‫ה’”’‪.‬‬ ‫לא הכל הולך לפי הספר והעניינים לא מסתדרים‬ ‫בסיום התפילה שבתי בשמחה לחדר של רעייתי‬ ‫לפי התוכניות שלנו‪ ,‬אני בטוח שאף אחד מכם לא‬ ‫סיפרתי לה את דברי הרב ואת החיזוק הגדול שבא‬ ‫רצה להיות בבית הרפואה בראש השנה‪ ,‬אולם זה‬ ‫ה‬ ‫ט‬ ‫עוד יהודים במצוות שופר‪ .‬כך הסתובבתי‬ ‫לי בעקבות כך‪ ,‬רעייתי שמחה לשמוע את הדברים‬ ‫במחלקות וזכיתי יהודים רבים תוך כדי שאני‬ ‫ויחד ערכנו סעודה בשמחה מתוך מחשבה על‬ ‫מסביר להם את מהות השופר להמליך את ה’‬ ‫המלכת ה’ שנמצא איתנו כמאמר חז”ל ‘שכינה‬ ‫על כל הנשימות שלנו ועל כל מה שעובר עלינו‬ ‫למעלה מראשותיו של חולה’‪.‬‬ ‫מתוך אהבת ה’ והכרת הטוב‪.‬‬ ‫למחרת בסיום התפילה והתקיעות נגשתי לרב‬ ‫גם היום שנים רבות אחרי אני מתגעגע לאותו ראש‬ ‫בית הרפואה והודיתי לו על הדברים המרגשים‬ ‫השנה נעלה‪ ,‬לא שאני חלילה רוצה להיות שוב‬ ‫של אתמול‪ ,‬דברים ששינו את כל תפיסת‬ ‫בבית הרפואה‪ ,‬אלא להרגשה המרוממת שבאה‬ ‫מחשבתי‪ ,‬הרב שמח מאוד ושאל אם אני מוכן‬ ‫מתוך הכנעה וקרבת ה’ מיוחדת‪ ,‬והאמת שאת‬ ‫לעזור לו לתקוע בשופר בחלק מהמחלקות‪,‬‬ ‫ההרגשה הזו אפשר להרגיש בכל מקום עם קצת‬ ‫עניתי לו מה השאלה‪ ,‬אני עבד ה’ ועבד עושה‬ ‫מחשבה‪ ,‬ה’ יזכנו‪.‬‬ ‫מה שהמלך רוצה‪ ,‬תהיה זו זכות עבורי לזכות‬ ‫י‬ ‫ו‬ ‫ט‬ ‫ע ְׂשרו ִּליק וְ יַ ְענְ ִקי ֹלו ְמ ִדים ֵמ ַה ּ ָפ ָ ׁר ָשה ע‬ ‫ישי ָאנ ּו יוֹ ְצ ִאים‬ ‫יַ ענְ ִקי נִ ְכנַ ס ַה ַ ּביְ ָתה ַא ֲח ֵרי ַה ַחיְ ֶּדר וְ הוֹ ִד ַיע ְל ַא ָ ּבא וְ ִא ָּמא ְ ּב ִׂש ְמ ָחה; ְ ּ“ביוֹ ם ׁ ְש ִל ׁ ִ‬ ‫יַ ַחד ִעם ַה ְּמ ַל ֵּמד ִל ְת ִפ ַּלת ׁ ַש ֲח ִרית ַ ּבכּ ֶֹתל ַה ַּמ ֲע ָר ִבי‪ְ ,‬להוֹ דוֹ ת ַל ּה’ ַעל ַ ׁה ּ ָשנָ ה ַה ִ ּנ ְפ ָל ָאה ׁ ֶש ָ ּנ ַתן ָלנ ּו‬ ‫ו ְּל ַב ֵ ּ ׁקש ַעל ַ ׁה ּ ָשנָ ה ַה ָ ּב ָאה ׁ ֶש ִּת ְהיֶ ה ׁ ָשנָ ה טוֹ ָבה ו ְּמתו ָּקה”‪.‬‬ ‫ֵ“איזוֹ זְ כוּת” ‪ָ -‬א ַמר ַא ָ ּבא‪ ,‬וְ ִא ָּמא הוֹ ִס ָיפה וְ ָא ְמ ָרה; ִּ“ת ְת ּ ַפ ֵּלל ַעל ָּכל ַה ִּ ׁ‬ ‫מ ְש ּ ָפ ָחה ׁ ֶש ִ ּנזְ ֶּכה ְל ַח ִ ּיים‬ ‫טוֹ ִבים ו ְּב ִר ִיאים‪ּ ִ ,‬ב ְכ ֵדי ׁ ֶש ּנו ַּכל ַל ֲעבֹד ֶאת ה’ ֶ ּב ֱא ֶמת ו ְּב ָת ִמים”‪“ּ ְ .‬בוַ ַּדאי ְ ּבוַ ַּדאי‪ֶ ,‬א ְת ּ ַפ ֵּלל ַעל‬ ‫ֻּכ ָּלם‪ ,‬וְ גַ ם ֶא ְת ּ ַפ ֵּלל ַעל ִ ּב ַיאת ַה ָּ ׁ‬ ‫מ ִש ַיח וְ ׁ ֶש ִ ּי ָ ּבנֶ ה ֵ ּבית ַה ִּמ ְק ָּ ׁדש עוֹ ד ַ ׁה ּ ָשנָ ה”‪ִ .‬א ָּמא נָ ׁ ְש ָקה ְליַ ענְ ִקי‬ ‫ֹאשוֹ וְ ָא ְמ ָרה‪“ַ :‬א ָּתה ַצ ִּדיק יַ ענְ ִקי ֲאנִ י מוֹ ֶדה ַל ּה’ ׁ ֶש ָ ּנ ַתן ִלי ָּכזֶ ה ֵ ּבן ָטהוֹ ר ָּכמוֹ ָך”‪.‬‬ ‫ְ ּבר ׁ‬ ‫ְ ּביוֹ ם ׁ ֵשנִ י ָ ּב ֶע ֶרב ִהזְ ָּד ֵרז יַ ענְ ִקי ִל ׁישֹן ִ ּב ְכ ֵדי ׁ ֶש ּיו ַּכל ָלקוּם ּב ֶֹקר ַ ׁה ְש ֵּכם וְ ָל ֵצאת ִעם הרב’ה וְ ָכל‬ ‫ַה ֲח ֵב ִרים ַלכּ ֶֹתל ַה ַּמ ֲע ָר ִבי‪ִ .‬ל ְפנֵ י ׁ ֶש ַ ּי ענְ ִקי ָק ָרא ְק ִר ַיאת ׁ ְש ַמע ׁ ֶש ַעל ַה ִּמ ָּטה הוּא ִ ּב ֵ ּ ׁקש ֵמ ִא ָּמא‪.‬‬ ‫ָ“ה ַר ִ ּבי ָא ַמר ׁ ֶש ּיוֹ ְצ ִאים ְ ּ ׁב ָש ָעה ׁ ְשמוֹ נָ ה ְ ּב ִד ּיוּק וְ ָל ֵכן ֲא ַב ֵ ּ ׁקש ִמ ֵּמ ְך ִא ָּמא ׁ ֶש ָּת ִע ִירי אוֹ ִתי ְּכ ָבר‬ ‫ְ ּ ׁב ָש ָעה ׁ ֶש ַבע ִ ּב ְכ ֵדי ׁ ֶשאו ַּכל ְל ִה ְת ַא ְר ֵ ּגן ְ ּבנַ ַחת וְ ל ֹא ְל ַא ֵחר ֶאת ַה ְ ּנ ִס ָיעה ַלכּ ֶֹתל ַה ַּמ ֲע ָר ִבי”‪ִ .‬א ָּמא‬ ‫ֵ ׁה ִש ָיבה‪“ּ ְ ,‬ב ֶעזְ ַרת ה’‪ָ ,‬אקוּם ֻמ ְק ָּדם וְ ָא ִעיר אוֹ ְת ָך ֻמ ְק ָּדם‪ּ ִ ,‬ב ְכ ֵדי ׁ ֶש ּתו ַּכל ִלנְ ס ַֹע יַ ַחד ִעם ָה ַר ִ ּבי וְ ָכל‬ ‫ַה ִּכ ָּתה ִ ׁל ְש ּפ ְֹך ִׂש ַיח ִל ְפנֵ י ה’‪ְ ,‬ליַ ד ָׂש ִריד ֵ ּבית ִמ ְק ָּ ׁד ֵשנוּ”‪.‬‬ ‫יַ ענְ ִקי ָה ַל ְך ִל ׁישֹן ִמ ּתוֹ ְך ִצ ּ ִפ ָ ּיה ַל ְּת ִפ ָּלה ׁ ֶש ִ ּי ְת ּ ַפ ֵּלל ְל ָמ ֳח ָרת ָסמו ְּך וְ נִ ְר ָאה ַלכּ ֶֹתל‪ֶ ׁ ,‬ש ִּמ ֶּמ ּנ ּו ל ֹא זָ זָ ה‬ ‫ַ ׁה ּ ְש ִכינָ ה ֵמעוֹ ָלם‪“ּ .‬ב ֶֹקר טוֹ ב יַ ענְ ִקי‪ׁ ַ ,‬ה ּ ָש ָעה ׁ ֶש ַבע וְ ַא ָּתה ָצ ִר ְיך ְל ִהזְ ָּד ֵרז ָל ֵצאת ְל ַת ְלמוּד ּתוֹ ָרה‬ ‫ִ ּב ְכ ֵדי ְל ַה ְס ּ ִפיק ֶאת ַה ְ ּנ ִס ָיעה יַ ַחד ִעם ַה ְּמ ַל ֵּמד ַלכּ ֶֹתל ַה ַּמ ֲע ָר ִבי”‪“ָ .‬מה ָק ָרה ְל ָך יַ ענְ ִקי?” ׁ ָש ֲא ָלה‬ ‫ֹאש ו ַּב ַּליְ ָלה ָהי ּו ִלי ַ ּגם‬ ‫ִא ָּמא ִ ּב ְד ָאגָ ה‪“ַ .‬א ָּתה נִ ְר ֶאה ִלי ְק ָצת ִח ֵ ּור‪“ֵּ ”.‬כן ִא ָּמא‪ ,‬כּ וֹ ֵאב ִלי ְק ָצת ָהר ׁ‬ ‫ת ּ ָש ֵאר ָלנו ַּח ְק ָצת ַ ּב ַ ּביִ ת ו ְּב ֶעזְ ַרת ה’‬ ‫ְ ּב ִחילוֹ ת”‪“ .‬אוֹ י וַ ֲאבוֹ י יַ ענְ ִקי‪ַ ,‬א ָּתה ל ֹא יָ כוֹ ל ִלנְ ס ַֹע ָּכ ָכה‪ׁ ִּ .‬‬ ‫ִּת ְת ַח ֵ ּזק וְ ַת ְר ִ ּג ׁיש טוֹ ב יוֹ ֵתר”‪.‬‬ ‫ָּכ ְך נִ ׁ ְש ַאר יַ ענְ ִקי ַ ּב ַ ּביִ ת ְּ ׁכ ֶשהוּא חוֹ ׁ ֵשב ַעל ַה ְּמ ַל ֵּמד וְ ָכל ַה ֲח ֵב ִרים ׁ ֶשנּוֹ ְס ִעים ַלכּ ֶֹתל‪ ,‬וְ ִא ּל ּו הוּא‬ ‫מ ֵש ְך ַה ּב ֶֹקר יַ ענְ ִקי ִה ְת ַח ֵ ּזק וְ ִה ְר ִ ּג ׁיש טוֹ ב יוֹ ֵתר‪“ .‬יַ ענְ ִקי – ָא ַמר ַא ָ ּבא ‪-‬‬‫נִ ׁ ְש ַאר ְל ַבד ַ ּב ַ ּביִ ת‪ּ ְ .‬ב ֶה ְ ׁ‬ ‫מש ָׂש ֵמ ַח ִל ְראוֹ ת ׁ ֶש ַא ָּתה ַמ ְר ִ ּג ׁיש טוֹ ב יוֹ ֵתר”‪“ֵּ .‬כן ַא ָ ּבא‪ּ ַ ,‬גם ֲאנִ י ָׂש ֵמ ַח‪ֲ ,‬א ָבל ִמצַּ ד ׁ ֵשנִ י‬ ‫ֲאנִ י ַמ ָּ ׁ‬ ‫מש ְ ּב ַצ ַער ַעל ָּכ ְך ׁ ֶש ְ ּב ִד ּיוּק ַ ּב ְ ּז ַמן ׁ ֶשל ַה ְ ּנ ִס ָיעה ִעם ָּכל ַה ִּכ ָּתה ַלכּ ֶֹתל‪ ,‬ל ֹא ִה ְר ַ ּ ׁג ְש ִּתי טוֹ ב‬‫ֲאנִ י ַמ ָּ ׁ‬ ‫וְ ִה ְפ ַס ְד ִּתי ֶאת ַה ְ ּנ ִס ָיעה”‪“ַ .‬א ָּתה צוֹ ֵדק יַ ענְ ִקי‪ַ ,‬א ְך ַאל ְּד ָאגָ ה‪ֲ ,‬אנִ י ֶא ַ ּקח אוֹ ְת ָך ְ ּב ַא ַחד ַה ָ ּי ִמים‬ ‫מש ְמ ֻא ְכזָ ב‪ׁ ֵ ,‬ה ִשיב; “זֶ ה ל ֹא ׁ ָשוֶ ה‪ָ ,‬ר ִצ ִיתי ִלנְ ס ַֹע ִעם ָּכל ַה ִּכ ָּתה‬ ‫ַה ְ ּקרוֹ ִבים ַלכּ ֶֹתל”‪ .‬יַ ענְ ִקי ׁ ֶש ָהיָ ה ַמ ָּ ׁ‬ ‫וְ ָכ ֵעת זֶ ה ְּכ ָבר ל ֹא ׁ ָשוֶ ה ִלי”‪.‬‬ ‫ַא ָ ּבא ִה ְתיַ ׁ ּ ֵשב ְל ִצ ּדוֹ ׁ ֶשל יַ ענְ ִקי ַעל ַה ַּס ּ ָפה‪ִ ,‬ה ִ ּנ ַיח ֶאת יָ דוֹ ַה ְ ּגדוֹ ָלה ַעל ְּכ ֵתפוֹ ׁ ֶשל יַ ענְ ִקי וְ ָא ַמר‪:‬‬ ‫ז‬ ‫ט‬ ‫“יַ ענְ ִקי ַה ָ ּי ָקר‪ַ ,‬ה ּ ָפ ָ ׁר ָשה ׁ ֶש ָּלנ ּו ּפוֹ ַת ַחת ַ ּב ִּמ ִּלים ַ“א ֶּתם נִ צָּ ִבים ַה ּיוֹ ם ֻּכ ְּל ֶכם”‪ :‬וְ ַ ׁר ִש”י ֵמ ִביא ֶאת ִּד ְב ֵרי‬ ‫א ֶשר ַעם יִ ְׂש ָר ֵאל ׁ ָש ְמע ּו ֶאת ַה ְ ּק ָללוֹ ת ׁ ֶש ַ ּב ּ ָפ ָ ׁר ָשה ַה ּקוֹ ֶד ֶמת‪ֵ ,‬הם נֶ ְח ְ ׁלש ּו ְ ּב ַד ְע ָּתם‬ ‫ַה ִּמ ְד ָ ׁרש; ׁ ֶש ַּכ ֲ ׁ‬ ‫מ ֶֹשה ָק ָרא ָל ֶהם וְ ִח ֵ ּזק אוֹ ָתם ֶׂשה’ ִא ָּתם וַ ֲע ֵל ֶיהם‬ ‫ְמאוֹ ד וְ ָא ְמרוּ‪ִ ,‬מי יו ַּכל ַל ֲעמֹד ְ ּב ָכל זֶ ה‪ .‬וְ ָאז ׁ‬ ‫א ֶשר הוּא עוֹ ֵמד‬ ‫ִל ְהיוֹ ת נִ צָּ ִבים וַ ֲחזָ ִקים‪ ,‬וְ ַדוְ ָקא ַה ְ ּ ׁק ָשיִ ים ֵהם ֵא ּל ּו ׁ ֶש ְּמרוֹ ְמ ִמים ֶאת ָה ָא ָדם ַּכ ֲ ׁ‬ ‫ָ ּב ֶהם ֶ ּב ֱאמוּנָ ה ו ְּבנֶ ֱא ָמנוּת ִעם ַה ּבוֹ ֵרא‪ ,‬וְ גַ ם ַא ָּתה יַ ענְ ִקי‪ַּ ,‬דוְ ָקא ַה ּ ׁק ִֹשי ׁ ֶש ֵ ּ ׁיש ְל ָך ָּכ ֵעת וְ ַהצַּ ַער ַעל‬ ‫ָּכ ְך ׁ ֶש ּל ֹא נָ ַס ְע ָּת ַלכּ ֶֹתל יַ ַחד ִעם ֻּכ ָּלם‪ ,‬זֶ ה ַמה ׁ ֶש ְ ּי ַח ֵ ּזק אוֹ ְת ָך ִאם ָּתקוּם וְ ַת ֲח ִליט ׁ ֶש ַא ָּתה עוֹ ֶׂשה‬ ‫ֶאת ְרצוֹ ן ה’‪ּ ַ ,‬גם ִאם זֶ ה ל ֹא ִה ְס ַּת ֵּדר ִעם ָמה ׁ ֶש ָר ִצ ָית‪.‬‬ ‫ֹאש ַ ׁה ּ ָשנָ ה ָאנ ּו‬ ‫ֹאשוֹ וְ ָא ַמר; ַ“א ָ ּבא זֶ ה ְ ּב ִד ּיוּק ָמה ׁ ֶש ָה ַר ִ ּבי ִל ֵּמד אוֹ ָתנ ּו ׁ ֶש ְ ּבר ׁ‬ ‫יַ ענְ ִקי ִהנְ ֵהן ְ ּבר ׁ‬ ‫ַמ ְכ ִריזִ ים ֶׂשה’ ַה ֶּמ ֶל ְך ׁ ֶשעוֹ ֶׂשה ָלנ ּו ֲה ִכי טוֹ ב‪ ,‬וְ ָאנ ּו ֲע ָב ָדיו ְלעוֹ ָלם”‪“ .‬נִ ְפ ָלא יַ ענְ ִקי! זֶ ה ַ ּגם יְ סוֹ ד‬ ‫תשו ָּבה‪ַּ ,‬כ ֶ ּנ ֱא ָמר ְ ּב ָפ ָ ׁר ָש ֵתנ ּו ׁ ֶש ִהיא ְקרוֹ ָבה ֵא ֵלינ ּו ַעד ְמאוֹ ד‪ִּ ,‬כי ַה ֵ ּי ֶצר ָה ַרע ְמנַ ֶּסה לוֹ ַמר ָלנ ּו‬ ‫ַה ְּ ׁ‬ ‫ׁ ֶש ֵּכיוָ ן ׁ ֶש ּל ֹא ִה ְצ ַל ְחנ ּו וְ ָע ַב ְרנ ּו ֲע ֵברוֹ ת‪ְּ ,‬כ ָבר ֵאין ָלנ ּו ִּת ְקוָ ה ָח ִל ָילה‪ ,‬או ָּלם ה’ ְמגַ ֶּלה ָלנ ּו ׁ ֶשהוּא‬ ‫ְמאוֹ ד ָקרוֹ ב ֵא ֵלינוּ‪ ,‬וְ הוּא קוֹ ֵרא ֵא ֵלינ ּו ׁ ֶש ָ ּ ׁנשוּב ֵא ָליו ְ ּב ַא ֲה ָבה‪.‬‬ ‫א ֶשר‬ ‫ַ“א ָ ּבא‪ּ ַ ,‬גם ֲאנִ י ִמ ְת ַח ֵ ּזק וְ רוֹ ֶצה ָל ֶל ֶכת ִא ְּת ָך ַלכּ ֶֹתל ְל ַד ֵ ּבר ִעם ה’‪ ,‬וְ גַ ם ְל ַב ֵ ּ ׁקש ִמ ֶּמ ּנ ּו ׁ ֶש ַ ּגם ַּכ ֲ ׁ‬ ‫ְּד ַבר ָמה ל ֹא ִמ ְס ַּת ֵּדר ִלי‪ֲ ,‬אנִ י ֶאזְ כּ ֹר ׁ ֶשהוּא עוֹ ֶׂשה ַהכּ ֹל ְלטוֹ ָב ִתי‪ ,‬וְ ל ֹא ָצ ִר ְיך ִל ְכעֹס וְ ִ ׁל ְש ּבֹר ֶאת‬ ‫א ֶשר ל ֹא נַ ֲע ָׂשה ְּכמוֹ ׁ ֶש ָר ִצ ִיתי‪.‬‬ ‫ַה ֵּכ ִלים ַ ּגם ַּכ ֲ ׁ‬ ‫בסייעתא דשמיא עומד לצאת לאור ספר של “שרוליק ויענקי לומדים מהפרשה”‪.‬‬ ‫ניתן לקחת חלק וזכות‪ .‬ניתן גם להקדיש להצלחה או לע”נ וכדומה‬ ‫לע”נ חיים בן מסודה ובנימין בן שושנה ע”ה‬ ‫ניתן לתרום לזיכוי הרבים‪0527193031 :‬‬ ‫ח‬ ‫ט‬