מתיקות הפרשה - לשה"ק · Mesikis Haparshah - Lashon Hakodesh — ניצבים וילך (2026-08-31)

י
יקות הפרשה
תיקותמת
משיחותיו של הגה"צ רבי מנחם ברוך יאווע שליט"א בעל 'מתיקות התורה'
פרשת ניצבים-וילך תשפ"ו
ע תקיעת שופר במעמקי הלב ע
אנו נמצאים בימים האחרונים של השנה ,ימים שה’ גילה לנו ברוב רחמיו שבעוד זמן
קט הוא הולך לשפוט אותנו ולחתום את כל ישראל לחיים טובים ולשלום בספרן של
צדיקים ,ובימים אלו עלינו להתכונן למשפט הגדול והנורא ,אולם עיקר הדגש בראש
השנה זה על המלכת המלך כמאמר חז”ל“ :אמר הקב”ה אמרו לפני מלכויות כדי
שתמליכוני עליכם ,זכרונות כדי שילה זכרונכם לפני לטובה ,ובמה ,בשופר ,ממשיכה
הגמ’; אמר רבי אבהו למה תוקעין בשופר של אייל ,אמר הקב”ה תקעו לפני בשופר
של אייל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם
עצמכם לפני”.
חז”ל מלמדים אותנו גילוי עצום במהות מצוות השופר ,השופר מסמל על ביטול
מוחלט שלנו לפני הבורא ממש כמו בזמן העקידה שאנו קוראים בר”ה היאך האבות
הקדושים מסרו את עצמם לקב”ה ,כך בכל ראש השנה שהוא הראש של כל השנה אנו
מוסרים את עצמינו לקב”ה כדוגמת בכור ובכורים וזה נעשה על ידי השופר ,כי בשופר
אנו מוציאים את הנשימות שלנו ,את החיים שלנו ואנו מכריזים רבש”ע ‘היום הרת
עולם’ היום בראת את אדם הראשון ,היום הזה נפחת באפו נשמת חיים חלק אלוק’ה
ממעל ,ועד היום הזה אתה מחדש בכל רגע ורגע את כל הבריאה כולה ואותי בפרט,
על ידי הנשימות שאתה מנשים אותי ,ולכן אנו מוציאים את הנשימות הללו בלי מילים
רק רוח בלבד שמוציא את הקול דרך השופר.
וכאשר אדם מתבונן שה’ מחיה אותו ובלעדי ה’ אין לו כלום ,אזי הוא ממליך את המלך
הגדול שבכל רגע נותן לו מלייארדים ועוד מלייארדים ,כן! כן! כולנו מלייארדרים,
אדם מוכן לתת את כל אשר לו בעד חיים כי אחרי הפטירה מה יועיל לו הכסף ,החיים
שלנו מלאים בטוב עצום ,חלילה חלילה לא עלינו ולא על כל ישראל אם מגלים לאדם
א
ט
את המחלה הוא נלחם בכדי לחיות ,כי החיים הם האושר הגדול ביותר ובו אנו יכולים
לקנות חיי נצח נצחים ,כמאמר המשנה באבות “יפה שעה אחת של תורה ומעשים
טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא”.
ואת זה בדיוק אנו מדגישים בר”ה שה’ הוא מחיה אותנו ואנו עבדיו שבלעדי ה’ אין
לנו כלום וזה סוד הנסירה כמובא בזוה”ק שבר”ה ה’ עשה לאדם הראשון נסירה בכדי
להביא את חוה ,ולשם כך הוא הפיל עליו שינה שזה בחינת ‘דורמיטא’ שאדם לא
עושה כלום ,כל השנה אנו רצים ופועלים ומרגישים שאנחנו מנהלים את העולם ,ובר”ה
אנו מבינים שאנו ב’דורמיטא’ ,אנחנו לא יכולים לעשות כלום ומכריזים “ותמלוך אתה
ה’ לבדך על כל מעשיך” ,ה’ הוא לבד המלך ולעתיד לבוא כל העולם יכירו שה’ שהוא
אלוקינו הוא אחד כל כל העולם.
ולכן בר”ה אנו לא עוסקים בווידויים כמו ביוהכ”פ כי יסוד התשובה להכיר בגדולת
המלך לדעת שה’ מחיה אותנו מכלכל אותנו ונותן לנו כל טוב ,ואז אנו באים לפניו
בהכנעה גמורה ובביטול מוחלט ,אנו משתחווים לפניו ומכריזים ה’ הוא המלך ,וכאשר
האדם מתבטל לפני ה’ ,אזי ה’ גוזר עליו שנה טובה ,כי כל רצון ה’ שאדם יתעורר
מהשקר והתעתועים של העולם הזה מהמחשבה שאני המלך ואני יודע ואני עושה ולי
מגיע התהילה והכבוד וכאשר אדם מתבטל לפני ה’ ,אז ה’ גוזר עליו שנה טובה.
וזה מה שאנו מבקשים בכל תפילה“ ,תקע בשופר גדול לחרותנו” ויש להבין ,וכי יש
עניין שהשופר יהיה גדול? וכן מה עניין השופר בזמן הגאולה? הלא העיקר זה בניין
בית המקדש? והנה חז”ל למדו את עניין השופר בראש השנה מיובל ,שבו היו בית
דין תוקעים והעבדים משתחררים ,ללמדנו שהמהות של ראש השנה שנשחרר את
המושכות ,שניתן לה’ להנהיג אותנו ,שנשמח בכל מה שיש לנו ,שנמליך את ה’ לפי איך
שהוא קובע לנו את החיים.
שנמליך אותו יתברך מתוך הכנעה של הכרת הטוב על המשפחה שהוא נותן לנו ,על
הבריאות שלנו ,על כל מה שיש לנו ,על הבית ועל הרכב ועל כל מה שסביבנו ,מתוך
ידיעה שאנו בידיו הרחמניות של המלך הגדול ,ממש כמו שחשבו האבות הקדושים
בזמן העקידה.
וזה בדיוק עניין השופר הגדול ,שבביאת המשיח הקדוש ברוך הוא יתקע לכל אחד
ואחד מאיתנו באוזן ונתעורר מכל הדמיון של הגלות ,שניתן לה’ את הכתר ונמליך
אותו יתברך על כל מה שעבר עלינו.
ובשנה זו שראש השנה חל להיות בשבת ,אנו לא תוקעים ביום הראשון ,אפילו שהתורה
ציוותה לתקוע ,כי חז”ל רצו ללמד אותנו בזה שביהדות אין כללים .היהדות זה לא ספר
ב
ט
שיאים שצריך לדפוק לפי הסדר ולסמן .Vהיהדות מהותה עבד ה’ .אברהם אבינו לא
שאל בעקידה את ה’ למה לעקוד את יצחק ,הרי זה נוגד את הכללים של החסד ואת
ההבטחה ש”ביצחק יקרא לך זרע” ,כי אברהם היה עבד ועבד לא שואל שאלות ,לא
מעניין אותו מה יהיה ,העיקר שיהיה רצון ה’ ,העיקר שיתגלה כבוד ה’ בעולם.
ובראש השנה שחל להיות בשבת ,חז”ל בדעת קודשם הבינו שזה רצון ה’ שהשנה
לא נתקע ,אלא כל אחד יתבונן עם עצמו ,איך אני זוכה להמליך את ה’ על הנשימות
שהוא מנשים אותי .כמה פעמים השנה נשמתי נשימות ארוכות של רוגע ושלווה,
וכמה פעמים נשמתי במהירות בזמנים של לחץ ,קושי ודאגה ,ועל הכל בורא עולם אני
ממליך אותך .ולכן עיקר המצווה לשמוע קול שופר .אל תרגיש שאתה עושה ,שאתה
קובע שאתה מנהל את העולם ,תהיה עבד ותשמע מה שה’ אומר לך.
וכאשר אדם מוריד את הראש ,ה’ לא צריך לשלוח לו תזכורות או שינויים בתוכנית
בכדי שיתעורר לזכור מי מנהל אותו ,כי גם כך הוא יודע שתמיד הוא בידי ה’ ,וזה מה
שאמרו חז”ל שה’ גוזר וצדיק מבטל ,היות שהצדיק תמיד מתבטל לפני גזירת ה’ ,ומי
שדבק בו נעשה גם הוא עבד ה’ ,וממילא ה’ לא צריך לגזור גזירות.
לפי דברינו מבואר היטב מה שאמרו חז”ל“ :כל שנה שאין מריעין לה בתחילתה,
מריעין לה בסופה” .וכתב רש”י ש”ישראל עושים עצמן רשין לפני הקדוש ברוך הוא
בראש השנה לדבר תחנונים ותפילה כעניין שנאמר :תחנונים ידבר רש” .היסוד של
ראש השנה שנהיה רשים -שפלים וכנועים לפני ה’ ,והשופר מעורר אותנו להתבונן
שה’ ברא אותנו ,כמו שאנו אומרים בפיוט הנורא “ונתנה תוקף”“ :אדם יסודו מעפר
וסופו לעפר” ,ועליו להודות ולתת את כל אשר לו למלך הטוב והמטיב שמעניק לו
חיים בחסד עצום.
המורם מכל האמור :העבודה שלנו בר”ה להמליך את ה’ ולהיות עבדים נאמנים אליו
יתברך ,וזה עניין השופר שאנו נושפים את הנשימות – את החיים שלנו בשופר ונותנים
לה’ את החיים שהוא נפח באפינו בר”ה ,והשנה שלא תוקעים בשופר ביום הראשון,
עלינו להתבונן איך אנו עושים את עבודת השופר עם עצמנו ,איך אנו זוכים לקנות
הכנעה לפני ה’ ,לשבת עם עצמנו ולהתבונן כמה נשימות ה’ מנשים אותנו ,ומתוך כך
לקנות הכנעה וביטול לפני ה’.
ואזי ה’ יגזור עלינו שנה טובה ומתוקה יחד עם כל כלל ישראל ,שנכתב ונחתם לאלתר
לחיים טובים ולשלום ,וכבר השנה נזכה לשופרו של משיח ולבניין בית המקדש ,שבו
נריע לפני ה’ בחצוצרות וקול שופר.
ג
ט
ע מעשה ולקחו ע
ראש השנה במרומים מהמעמקים שבעמקים
ונביא כאן סיפור נפלא בעניין זה :ב”ה זכיתי סיפר יהודי יקר שראיין שתי יהודים שבניהם היו
להסתופף בצילו של מורי ורבי שליט”א ,בקהילה שבויים בשבי הנורא בעזה ,שני יהודים שביום
שאליה אני משתייך כמו בכל קהילות ישראל הטבח הנורא בשמחת תורה בניהם נחטפו
ירח האיתנים הינו החודש המרומם ביותר ,חצר באכזריות על ידי מחבלים ארורים צמאי דם ימ”ש
הקודש לובשת פנים חדשות ונעלות ,יהודים רבים שני יהודים שחייהם השתנו ביום אחד ,אולם כל
מגיעים מכל קצוות תבל לבוא ולהסתופף בצילה אחד בסגנון אחר.
דמהימנותא ,אוהל ענק נפתח לרווחת הציבור
האחד שומר תורה ומצוות השתנה לטובה ,בכל
הגדול ,ביהמ”ד הגדול מתמלא עד אפס מקום ,קול
הזמנות שלו הוא שפע אמונה הוא זעק כעת אני
התורה והתפילה נשמע למרחקים ,ממש נורא הוד,
יודע עבד ה’ מהו ,אני מרגיש על בשרי אמונה
כל השנה כולה אני מצפה לחודש תשרי לראש
ובטחון מה הם ,דווקא בתוך ים של סערה ובלבול,
השנה יום כיפור סוכות ושמח”ת ,ימים שבהם אנו
אני מוצא תרופה לנפשי תרופה נפלאה ששמה
מתמלאים קדושה שמחה ודביקות בה’ לכל השנה
אמונה ,מתוך ידיעה שאני בידי ה’ הטובות ועלינו
כולה.
לשמוח שזכינו לעשות את רצונו גם בלי להבין למה
גם באותה שנה התכוננתי בכל ליבי כבר מראש דווקא הבן שלנו שרוי במיצר באפילה ובשביה,
חודש אלול לימים הנעלים שממשמשים ובאים, ואילו היהודי השני שלא זכה לשמור תורה ומצוות
אלא שביום בהיר אחד באמצע חודש אלול רעייתי כראוי למרות שגם הוא התחזק אבל היה בליבו
לא חשה בטוב ,חשבנו שזה יחלוף אלא שהמצב הרבה קושי ושאלות.
הלך והחמיר והוצרכנו להתפנות לבית הרפואה
שם גילו לה שושנה ברגל ,חשבתי שזה יעבור מהר אותו יהודי שראיין את שניהם סיכם את הראיונות
אולם הזיהום הלך והתפשט וימי ראש השנה קרבו ואמר; “בוודאי שאי אפשר לדון אדם שהיקר לו
ובאו ,קיוויתי בכל ליבי שעד ראש השנה נשוב נמצא במצב כה קשה אולם עבורי היה זה מוסר
הבייתה ,אולם ככל שראש השנה התקרב הבנתי השכל עצום ,מי שחי עם אמונה ,מי שיודע שהוא
שהחלום שלי יישאר בגדר חלום בלבד. עבד של מלך מלכי המלכים חייו מאושרים לא רק
בעולם הבא אלא גם בעולם הזה.
ערב ראש השנה הגיע התפללתי סליחות של זכור
ברית בבית המדרש הגדול שהיה מלא מפה לפה בימי ראש השנה שבהם אנו ממליכים את ה’ זה
והרגשתי כזו החמצה על כך שהשנה לא אזכה הזמן להתבונן שאנחנו עבדים של מלך מלכי
להשתתף בתפילות המיוחדות בביהמ”ד של המלכים ועבד עושה תמיד את רצון האדון שלו,
מורי ורבי ,שבתי הביתה ארגנתי את כל הדברים וכאשר הוא זוכה לעשות את רצונו הוא מאושר
הנצרכים לנו לחג ויצאתי לבית הרפואה לשהות עלי אדמות ,וזה בדיוק העבודה שלנו בימים אלו
לצידה של רעייתי ,בדרך ראיתי כמה וכמה להיות שפלים לפני הקב”ה שברא אותנו בראש
משפחות שבאו עם כל מטלטליהם לשהות לצד השנה ,ומנשים אותנו בכל עת ,ולהיות אסירי תודה
הרבי בימי ראש השנה ,וזה עורר אצלי שוב את אליו ,ומתוך כך להמליך אותו באהבה.
ד
ט
בדיוק העבודה שלנו בראש השנה ,להמליך את ה’ הרצון העז שבער בקרבי.
ולהיות כנועים לפניו בעבדות גמורה.
בליל התקדש החג זכיתי להיכנס ביחד עם כל
ולכן אנו תוקעים בשופר של איל לזכור את עקידת כלל ישראל לשנה החדשה שפרסה את כנפיה,
יצחק שאבותינו הקדושים הלכו בנאמנות עם אך אם בכל מקום ההרגשה מרוממת ,אצלי היה
הבורא לעקידת יצחק למרות שזה לא הסתדר בדיוק להיפך ,ישבתי בבית הכנסת הקטן של בית
להם לפי מה שהם חשבו עד כה ,כי בר”ה אנו הרפואה יחד עם עוד מנין וחצי של יהודים ,התפילה
מבינים שה’ ברא אותנו ומנשים אותנו בכל עת הסתיימה במהירות ואני ערכתי את הסימנים
בנשימות מתוקות והוא קונה אותנו לעבדים בדין, והסעודה לצד מיטתה של רעייתי ,חשבתי על
ואנו שמחים בכך מאוד ותוקעים בשופר את כך שבכל שנה אנו עורכים את הסעודה עם כל
הנשימות שהוא בעצמו נפח בנו ומכריזים “רבש”ע בני המשפחה המורחבת שבאים להתארח אצלנו
אנו מכירים לך טובה ,אנו נותנים לך את החיים בכדי להיות סמוכים לבית מדרשו של הרבי ,וכעת
שלנו ,אנחנו מתביישים ממך וכל אשר תחפוץ אנו לבד בתוך החדר החשוך למחצה עורכים את
נעשה בשמחה כעבדים נאמנים ואוהבים”. הסעודה בלחש בכדי לא להפריע לשאר דיירי
החדר שמעבר לוילון.
הרב סיים את דבריו ואמר; יהודים יקרים אומנם
לא תוקעים היום בשופר ,אבל כל אחד מכם יכול במחשבתי נדדתי לבית המדרש הגדול והמואר,
לתקוע בשופר שבליבו; לומר לה’“ ,רבש”ע אני בעיני רוחי ראיתי את כל מתפללי ביהמ”ד עוברים
ממליך אותך כאן בתוך בית הרפואה על המצב לפני האדמו”ר לברכה ,וליבי נצבט ,לא הרגשתי
שבו אני נמצא ,אני מודה לך על הנשימות שאתה טעם להאריך בסעודה ,רעייתי גם הייתה חלשה
מנשים אותנו ואני עבדך הנאמן שרצוני לעשות והלכנו לישון מוקדם.
את רצונך בלב טהור ושמח”.
בבקר יצאתי לתפילה בבית הכנסת של בית
הרב ירד מהבימה ואני נשארתי מסומר למקומי, הרפואה ,החזן שניגש לתפילת שחרית ניגן מנגינות
הבנתי לפתע שהמצב שבו אנו נמצאים כרגע שונות לגמרי ממה שאני מכיר ,גם המבטא היה
זה לא מצב של דיעבד ,אלא של לכתחילה קשה עבורי ,ניסיתי לנגן עם עצמי את הפיוטים
שבלכתחילה ,כן! כן! כעת אנו זוכים להמליך את ה’ ששרים אצלנו בקהילה ברגש רב ,אולם הרגשתי
עם הלב הנשבר שלנו עם הנאמנות שבתוכנו ממש שהרגש ממני והלאה ,הייתי ממש בצער וגם ראיתי
כמו אברהם ויצחק שעם כל הקושי הגדול שלהם שאם האריך בתפילה אפסיד את המשך התפילה,
הלכו יחד בשמחה לעשות את רצון ה’ באהבה. היות שהחזן התפלל במרוצה בכדי לא להכביד
התפילה שלי קיבלה פנים חדשות ,התפללתי מוסף על החולים ומלוויהם ,הרגשה חמוצה של החמצה
כמו שלא התפללתי מעולם ,הנוסח והמנגינות חלחלה בליבי ,אך ברירה אחרת לא הייתה לי.
לא עניינו אותי בכלל ,הייתי עסוק בהמלכת ה’
באותה שנה ראש השנה חל בשבת ,בסיום קריאת
בקניית נאמנות ,בידיעה שה’ זוכר אותי ועושה את
התורה עלה רב בית הכנסת לבימה ונשא דרשה
‘”ה ֵבן יַ ִ ּקיר
הטוב ביותר עבורי ,כמו שאנו אומרים ֲ
קצרה ,וכך היו דבריו :יהודים יקרים כעת זה הזמן
ִלי ֶא ְפ ַריִ ם ִאם יֶ ֶלד ׁ ַש ֲ ׁע ֻש ִעים ִּכי ִמ ֵּדי ַד ְ ּב ִרי ּבוֹ זָ כֹר
לתקוע בשופר ,אולם בשבת חז”ל תקנו שלא
ֶאזְ ְּכ ֶר ּנ ּו עוֹ ד ַעל ֵּכן ָהמ ּו ֵמ ַעי לוֹ ַר ֵחם ֲא ַר ֲח ֶמ ּנ ּו נְ ֻאם
תוקעים בשופר ,וזה מלמד אותנו נאמנות גם כאשר
ה’”’.
לא הכל הולך לפי הספר והעניינים לא מסתדרים
בסיום התפילה שבתי בשמחה לחדר של רעייתי לפי התוכניות שלנו ,אני בטוח שאף אחד מכם לא
סיפרתי לה את דברי הרב ואת החיזוק הגדול שבא רצה להיות בבית הרפואה בראש השנה ,אולם זה
ה
ט
עוד יהודים במצוות שופר .כך הסתובבתי לי בעקבות כך ,רעייתי שמחה לשמוע את הדברים
במחלקות וזכיתי יהודים רבים תוך כדי שאני ויחד ערכנו סעודה בשמחה מתוך מחשבה על
מסביר להם את מהות השופר להמליך את ה’ המלכת ה’ שנמצא איתנו כמאמר חז”ל ‘שכינה
על כל הנשימות שלנו ועל כל מה שעובר עלינו למעלה מראשותיו של חולה’.
מתוך אהבת ה’ והכרת הטוב. למחרת בסיום התפילה והתקיעות נגשתי לרב
גם היום שנים רבות אחרי אני מתגעגע לאותו ראש בית הרפואה והודיתי לו על הדברים המרגשים
השנה נעלה ,לא שאני חלילה רוצה להיות שוב של אתמול ,דברים ששינו את כל תפיסת
בבית הרפואה ,אלא להרגשה המרוממת שבאה מחשבתי ,הרב שמח מאוד ושאל אם אני מוכן
מתוך הכנעה וקרבת ה’ מיוחדת ,והאמת שאת לעזור לו לתקוע בשופר בחלק מהמחלקות,
ההרגשה הזו אפשר להרגיש בכל מקום עם קצת עניתי לו מה השאלה ,אני עבד ה’ ועבד עושה
מחשבה ,ה’ יזכנו. מה שהמלך רוצה ,תהיה זו זכות עבורי לזכות
י
ו
ט
ע ְׂשרו ִּליק וְ יַ ְענְ ִקי ֹלו ְמ ִדים ֵמ ַה ּ ָפ ָ ׁר ָשה ע
ישי ָאנ ּו יוֹ ְצ ִאים יַ ענְ ִקי נִ ְכנַ ס ַה ַ ּביְ ָתה ַא ֲח ֵרי ַה ַחיְ ֶּדר וְ הוֹ ִד ַיע ְל ַא ָ ּבא וְ ִא ָּמא ְ ּב ִׂש ְמ ָחה; ְ ּ“ביוֹ ם ׁ ְש ִל ׁ ִ
יַ ַחד ִעם ַה ְּמ ַל ֵּמד ִל ְת ִפ ַּלת ׁ ַש ֲח ִרית ַ ּבכּ ֶֹתל ַה ַּמ ֲע ָר ִביְ ,להוֹ דוֹ ת ַל ּה’ ַעל ַ ׁה ּ ָשנָ ה ַה ִ ּנ ְפ ָל ָאה ׁ ֶש ָ ּנ ַתן ָלנ ּו
ו ְּל ַב ֵ ּ ׁקש ַעל ַ ׁה ּ ָשנָ ה ַה ָ ּב ָאה ׁ ֶש ִּת ְהיֶ ה ׁ ָשנָ ה טוֹ ָבה ו ְּמתו ָּקה”.
ֵ“איזוֹ זְ כוּת” ָ -א ַמר ַא ָ ּבא ,וְ ִא ָּמא הוֹ ִס ָיפה וְ ָא ְמ ָרה; ִּ“ת ְת ּ ַפ ֵּלל ַעל ָּכל ַה ִּ ׁ
מ ְש ּ ָפ ָחה ׁ ֶש ִ ּנזְ ֶּכה ְל ַח ִ ּיים
טוֹ ִבים ו ְּב ִר ִיאיםּ ִ ,ב ְכ ֵדי ׁ ֶש ּנו ַּכל ַל ֲעבֹד ֶאת ה’ ֶ ּב ֱא ֶמת ו ְּב ָת ִמים”“ּ ְ .בוַ ַּדאי ְ ּבוַ ַּדאיֶ ,א ְת ּ ַפ ֵּלל ַעל
ֻּכ ָּלם ,וְ גַ ם ֶא ְת ּ ַפ ֵּלל ַעל ִ ּב ַיאת ַה ָּ ׁ
מ ִש ַיח וְ ׁ ֶש ִ ּי ָ ּבנֶ ה ֵ ּבית ַה ִּמ ְק ָּ ׁדש עוֹ ד ַ ׁה ּ ָשנָ ה”ִ .א ָּמא נָ ׁ ְש ָקה ְליַ ענְ ִקי
ֹאשוֹ וְ ָא ְמ ָרה“ַ :א ָּתה ַצ ִּדיק יַ ענְ ִקי ֲאנִ י מוֹ ֶדה ַל ּה’ ׁ ֶש ָ ּנ ַתן ִלי ָּכזֶ ה ֵ ּבן ָטהוֹ ר ָּכמוֹ ָך”. ְ ּבר ׁ
ְ ּביוֹ ם ׁ ֵשנִ י ָ ּב ֶע ֶרב ִהזְ ָּד ֵרז יַ ענְ ִקי ִל ׁישֹן ִ ּב ְכ ֵדי ׁ ֶש ּיו ַּכל ָלקוּם ּב ֶֹקר ַ ׁה ְש ֵּכם וְ ָל ֵצאת ִעם הרב’ה וְ ָכל
ַה ֲח ֵב ִרים ַלכּ ֶֹתל ַה ַּמ ֲע ָר ִביִ .ל ְפנֵ י ׁ ֶש ַ ּי ענְ ִקי ָק ָרא ְק ִר ַיאת ׁ ְש ַמע ׁ ֶש ַעל ַה ִּמ ָּטה הוּא ִ ּב ֵ ּ ׁקש ֵמ ִא ָּמא.
ָ“ה ַר ִ ּבי ָא ַמר ׁ ֶש ּיוֹ ְצ ִאים ְ ּ ׁב ָש ָעה ׁ ְשמוֹ נָ ה ְ ּב ִד ּיוּק וְ ָל ֵכן ֲא ַב ֵ ּ ׁקש ִמ ֵּמ ְך ִא ָּמא ׁ ֶש ָּת ִע ִירי אוֹ ִתי ְּכ ָבר
ְ ּ ׁב ָש ָעה ׁ ֶש ַבע ִ ּב ְכ ֵדי ׁ ֶשאו ַּכל ְל ִה ְת ַא ְר ֵ ּגן ְ ּבנַ ַחת וְ ל ֹא ְל ַא ֵחר ֶאת ַה ְ ּנ ִס ָיעה ַלכּ ֶֹתל ַה ַּמ ֲע ָר ִבי”ִ .א ָּמא
ֵ ׁה ִש ָיבה“ּ ְ ,ב ֶעזְ ַרת ה’ָ ,אקוּם ֻמ ְק ָּדם וְ ָא ִעיר אוֹ ְת ָך ֻמ ְק ָּדםּ ִ ,ב ְכ ֵדי ׁ ֶש ּתו ַּכל ִלנְ ס ַֹע יַ ַחד ִעם ָה ַר ִ ּבי וְ ָכל
ַה ִּכ ָּתה ִ ׁל ְש ּפ ְֹך ִׂש ַיח ִל ְפנֵ י ה’ְ ,ליַ ד ָׂש ִריד ֵ ּבית ִמ ְק ָּ ׁד ֵשנוּ”.
יַ ענְ ִקי ָה ַל ְך ִל ׁישֹן ִמ ּתוֹ ְך ִצ ּ ִפ ָ ּיה ַל ְּת ִפ ָּלה ׁ ֶש ִ ּי ְת ּ ַפ ֵּלל ְל ָמ ֳח ָרת ָסמו ְּך וְ נִ ְר ָאה ַלכּ ֶֹתלֶ ׁ ,ש ִּמ ֶּמ ּנ ּו ל ֹא זָ זָ ה
ַ ׁה ּ ְש ִכינָ ה ֵמעוֹ ָלם“ּ .ב ֶֹקר טוֹ ב יַ ענְ ִקיׁ ַ ,ה ּ ָש ָעה ׁ ֶש ַבע וְ ַא ָּתה ָצ ִר ְיך ְל ִהזְ ָּד ֵרז ָל ֵצאת ְל ַת ְלמוּד ּתוֹ ָרה
ִ ּב ְכ ֵדי ְל ַה ְס ּ ִפיק ֶאת ַה ְ ּנ ִס ָיעה יַ ַחד ִעם ַה ְּמ ַל ֵּמד ַלכּ ֶֹתל ַה ַּמ ֲע ָר ִבי”“ָ .מה ָק ָרה ְל ָך יַ ענְ ִקי?” ׁ ָש ֲא ָלה
ֹאש ו ַּב ַּליְ ָלה ָהי ּו ִלי ַ ּגם
ִא ָּמא ִ ּב ְד ָאגָ ה“ַ .א ָּתה נִ ְר ֶאה ִלי ְק ָצת ִח ֵ ּור“ֵּ ”.כן ִא ָּמא ,כּ וֹ ֵאב ִלי ְק ָצת ָהר ׁ
ת ּ ָש ֵאר ָלנו ַּח ְק ָצת ַ ּב ַ ּביִ ת ו ְּב ֶעזְ ַרת ה’
ְ ּב ִחילוֹ ת”“ .אוֹ י וַ ֲאבוֹ י יַ ענְ ִקיַ ,א ָּתה ל ֹא יָ כוֹ ל ִלנְ ס ַֹע ָּכ ָכהׁ ִּ .
ִּת ְת ַח ֵ ּזק וְ ַת ְר ִ ּג ׁיש טוֹ ב יוֹ ֵתר”.
ָּכ ְך נִ ׁ ְש ַאר יַ ענְ ִקי ַ ּב ַ ּביִ ת ְּ ׁכ ֶשהוּא חוֹ ׁ ֵשב ַעל ַה ְּמ ַל ֵּמד וְ ָכל ַה ֲח ֵב ִרים ׁ ֶשנּוֹ ְס ִעים ַלכּ ֶֹתל ,וְ ִא ּל ּו הוּא
מ ֵש ְך ַה ּב ֶֹקר יַ ענְ ִקי ִה ְת ַח ֵ ּזק וְ ִה ְר ִ ּג ׁיש טוֹ ב יוֹ ֵתר“ .יַ ענְ ִקי – ָא ַמר ַא ָ ּבא -נִ ׁ ְש ַאר ְל ַבד ַ ּב ַ ּביִ תּ ְ .ב ֶה ְ ׁ
מש ָׂש ֵמ ַח ִל ְראוֹ ת ׁ ֶש ַא ָּתה ַמ ְר ִ ּג ׁיש טוֹ ב יוֹ ֵתר”“ֵּ .כן ַא ָ ּבאּ ַ ,גם ֲאנִ י ָׂש ֵמ ַחֲ ,א ָבל ִמצַּ ד ׁ ֵשנִ י ֲאנִ י ַמ ָּ ׁ
מש ְ ּב ַצ ַער ַעל ָּכ ְך ׁ ֶש ְ ּב ִד ּיוּק ַ ּב ְ ּז ַמן ׁ ֶשל ַה ְ ּנ ִס ָיעה ִעם ָּכל ַה ִּכ ָּתה ַלכּ ֶֹתל ,ל ֹא ִה ְר ַ ּ ׁג ְש ִּתי טוֹ בֲאנִ י ַמ ָּ ׁ
וְ ִה ְפ ַס ְד ִּתי ֶאת ַה ְ ּנ ִס ָיעה”“ַ .א ָּתה צוֹ ֵדק יַ ענְ ִקיַ ,א ְך ַאל ְּד ָאגָ הֲ ,אנִ י ֶא ַ ּקח אוֹ ְת ָך ְ ּב ַא ַחד ַה ָ ּי ִמים
מש ְמ ֻא ְכזָ בׁ ֵ ,ה ִשיב; “זֶ ה ל ֹא ׁ ָשוֶ הָ ,ר ִצ ִיתי ִלנְ ס ַֹע ִעם ָּכל ַה ִּכ ָּתה ַה ְ ּקרוֹ ִבים ַלכּ ֶֹתל” .יַ ענְ ִקי ׁ ֶש ָהיָ ה ַמ ָּ ׁ
וְ ָכ ֵעת זֶ ה ְּכ ָבר ל ֹא ׁ ָשוֶ ה ִלי”.
ַא ָ ּבא ִה ְתיַ ׁ ּ ֵשב ְל ִצ ּדוֹ ׁ ֶשל יַ ענְ ִקי ַעל ַה ַּס ּ ָפהִ ,ה ִ ּנ ַיח ֶאת יָ דוֹ ַה ְ ּגדוֹ ָלה ַעל ְּכ ֵתפוֹ ׁ ֶשל יַ ענְ ִקי וְ ָא ַמר:
ז
ט
“יַ ענְ ִקי ַה ָ ּי ָקרַ ,ה ּ ָפ ָ ׁר ָשה ׁ ֶש ָּלנ ּו ּפוֹ ַת ַחת ַ ּב ִּמ ִּלים ַ“א ֶּתם נִ צָּ ִבים ַה ּיוֹ ם ֻּכ ְּל ֶכם” :וְ ַ ׁר ִש”י ֵמ ִביא ֶאת ִּד ְב ֵרי
א ֶשר ַעם יִ ְׂש ָר ֵאל ׁ ָש ְמע ּו ֶאת ַה ְ ּק ָללוֹ ת ׁ ֶש ַ ּב ּ ָפ ָ ׁר ָשה ַה ּקוֹ ֶד ֶמתֵ ,הם נֶ ְח ְ ׁלש ּו ְ ּב ַד ְע ָּתם ַה ִּמ ְד ָ ׁרש; ׁ ֶש ַּכ ֲ ׁ
מ ֶֹשה ָק ָרא ָל ֶהם וְ ִח ֵ ּזק אוֹ ָתם ֶׂשה’ ִא ָּתם וַ ֲע ֵל ֶיהם ְמאוֹ ד וְ ָא ְמרוִּ ,מי יו ַּכל ַל ֲעמֹד ְ ּב ָכל זֶ ה .וְ ָאז ׁ
א ֶשר הוּא עוֹ ֵמד ִל ְהיוֹ ת נִ צָּ ִבים וַ ֲחזָ ִקים ,וְ ַדוְ ָקא ַה ְ ּ ׁק ָשיִ ים ֵהם ֵא ּל ּו ׁ ֶש ְּמרוֹ ְמ ִמים ֶאת ָה ָא ָדם ַּכ ֲ ׁ
ָ ּב ֶהם ֶ ּב ֱאמוּנָ ה ו ְּבנֶ ֱא ָמנוּת ִעם ַה ּבוֹ ֵרא ,וְ גַ ם ַא ָּתה יַ ענְ ִקיַּ ,דוְ ָקא ַה ּ ׁק ִֹשי ׁ ֶש ֵ ּ ׁיש ְל ָך ָּכ ֵעת וְ ַהצַּ ַער ַעל
ָּכ ְך ׁ ֶש ּל ֹא נָ ַס ְע ָּת ַלכּ ֶֹתל יַ ַחד ִעם ֻּכ ָּלם ,זֶ ה ַמה ׁ ֶש ְ ּי ַח ֵ ּזק אוֹ ְת ָך ִאם ָּתקוּם וְ ַת ֲח ִליט ׁ ֶש ַא ָּתה עוֹ ֶׂשה
ֶאת ְרצוֹ ן ה’ּ ַ ,גם ִאם זֶ ה ל ֹא ִה ְס ַּת ֵּדר ִעם ָמה ׁ ֶש ָר ִצ ָית.
ֹאש ַ ׁה ּ ָשנָ ה ָאנ ּו ֹאשוֹ וְ ָא ַמר; ַ“א ָ ּבא זֶ ה ְ ּב ִד ּיוּק ָמה ׁ ֶש ָה ַר ִ ּבי ִל ֵּמד אוֹ ָתנ ּו ׁ ֶש ְ ּבר ׁ יַ ענְ ִקי ִהנְ ֵהן ְ ּבר ׁ
ַמ ְכ ִריזִ ים ֶׂשה’ ַה ֶּמ ֶל ְך ׁ ֶשעוֹ ֶׂשה ָלנ ּו ֲה ִכי טוֹ ב ,וְ ָאנ ּו ֲע ָב ָדיו ְלעוֹ ָלם”“ .נִ ְפ ָלא יַ ענְ ִקי! זֶ ה ַ ּגם יְ סוֹ ד
תשו ָּבהַּ ,כ ֶ ּנ ֱא ָמר ְ ּב ָפ ָ ׁר ָש ֵתנ ּו ׁ ֶש ִהיא ְקרוֹ ָבה ֵא ֵלינ ּו ַעד ְמאוֹ דִּ ,כי ַה ֵ ּי ֶצר ָה ַרע ְמנַ ֶּסה לוֹ ַמר ָלנ ּו ַה ְּ ׁ
ׁ ֶש ֵּכיוָ ן ׁ ֶש ּל ֹא ִה ְצ ַל ְחנ ּו וְ ָע ַב ְרנ ּו ֲע ֵברוֹ תְּ ,כ ָבר ֵאין ָלנ ּו ִּת ְקוָ ה ָח ִל ָילה ,או ָּלם ה’ ְמגַ ֶּלה ָלנ ּו ׁ ֶשהוּא
ְמאוֹ ד ָקרוֹ ב ֵא ֵלינוּ ,וְ הוּא קוֹ ֵרא ֵא ֵלינ ּו ׁ ֶש ָ ּ ׁנשוּב ֵא ָליו ְ ּב ַא ֲה ָבה.
א ֶשר ַ“א ָ ּבאּ ַ ,גם ֲאנִ י ִמ ְת ַח ֵ ּזק וְ רוֹ ֶצה ָל ֶל ֶכת ִא ְּת ָך ַלכּ ֶֹתל ְל ַד ֵ ּבר ִעם ה’ ,וְ גַ ם ְל ַב ֵ ּ ׁקש ִמ ֶּמ ּנ ּו ׁ ֶש ַ ּגם ַּכ ֲ ׁ
ְּד ַבר ָמה ל ֹא ִמ ְס ַּת ֵּדר ִליֲ ,אנִ י ֶאזְ כּ ֹר ׁ ֶשהוּא עוֹ ֶׂשה ַהכּ ֹל ְלטוֹ ָב ִתי ,וְ ל ֹא ָצ ִר ְיך ִל ְכעֹס וְ ִ ׁל ְש ּבֹר ֶאת
א ֶשר ל ֹא נַ ֲע ָׂשה ְּכמוֹ ׁ ֶש ָר ִצ ִיתי.
ַה ֵּכ ִלים ַ ּגם ַּכ ֲ ׁ
בסייעתא דשמיא עומד לצאת לאור ספר של “שרוליק ויענקי לומדים מהפרשה”.
ניתן לקחת חלק וזכות .ניתן גם להקדיש להצלחה או לע”נ וכדומה
לע”נ חיים בן מסודה ובנימין בן שושנה ע”ה
ניתן לתרום לזיכוי הרבים0527193031 :
ח
ט
