עטרת צבי · Ateres Tzvi — ניצבים וילך (2026-08-31)

פרשת נצבים וילך תשפ"ו בס"ד
"אני לדודי ודודי לי"
ומהו ענינו של יום הכיפורים? מהמבואר מהדברים כתב החיי אדם (כלל קלח) :באהבת הקב"ה את
דלעיל עולה ששני ענינים יש בו ,יום שניתנו בו עמו ישראל הרבה להיטיב אותנו וצונו לשוב לפניו
לוחות שניות ,ויום של סליחה וכפרה ,ושני ענינים בכל עת שנחטא ,ואף שהתשובה טובה בכל עת,
אלו כדי לזכות בהם צריכים הכנה גדולה. מ"מ חודש אלול הוא מובחר ומוכן יותר שמקובל
תשובתו משאר ימות השנה ,לפי שימים אלו הם
ובהיות שע''י ההכנה שהיתה בשעתו זכו ישראל
ימי רצון מעת נבחרנו לעם ,שכשחטאו ישראל
ליום הכיפורים ,הרי שנקבעו הימים כימי סגולה
בעגל ונשתברו הלוחות בי"ז בתמוז ואח"ז עלה
ועת רצון לדורות שיהיו הזמנים הללו מסוגלים
משה בהר והתפלל ואמר לו הקב"ה פסל לך
להגיע בהם לתכלית הנרצה דהיינו לזכות ליום
ונתרצה ליתן לו לוחות שניות ,ואז עלה בר"ח אלול
הכיפורים בכל עניניו.
ונשתהה שם עד יו"כ ,שהיה גמר כפרה.
ומכיון שיום הכיפורים כולל שני ענינים ,יום של
ואיתא בתנא דבי אליהו :ישראל היו נוהגים כל
מתן תורה ,ויום של סליחה וכפרה ,הרי שגם עבודת
אותם הימים צום ותענית ויום אחרון שבכולם
ההכנה צריכה לכלול את שני הענינים הללו.
דהיינו בעשרה בתשרי גזרו תענית ולנו בתענית,
יום הכיפורים כיום מתן תורה דורש הכנה ,וכמו ולפיכך נקבע אותו יום דהיינו יום הכפורים לכפרה
שיש ליום ו' בסיון יום מתן תורה בלוחות ראשונות לעולם ,ולפי שהיו ימים אלו ימי רצון מאז ,לכן בכל
ימי ספירה שהם ימי ההכנה לקבלת התורה ,כן שנה ושנה מתעורר עוד הרחמים למעלה והם ימי
צריכים הארבעים יום שלפני יום הכיפורים להיות רצון ולפי שכשעלה משה תקעו בשופר במחנה
ימי הכנה לקבלת התורה שביום הכיפורים, להודיע לישראל שלא יטעו עוד ,לכן גם אנחנו
וההכנה הזו יש ללומדה מההכנה של לוחות נוהגים לתקוע בשופר בכל יום מר"ח אלול ותוקעין
ראשונות ,שעיקר ענינה הוא ההשתוקקות לקבלת בכל החודש חוץ ער"ה ,עכ"ל.
התורה שעל כך מורה ענין הספירה וכפי שכתב
מבואר בזה שהארבעים יום שמתחילים מר''ח
החינוך ,כך צריכה להיות הכנת הארבעים יום
אלול הם ימי ההכנה ליום הכיפורים ,וכפי שהיה
שלפני יום הכיפורים ,ימי הכנה והשתוקקות לזכות
ענינו של יום הכיפורים בתחילתו שע''י ההכנה זכו
לתורה ,והכנה זו צריכה לבוא לידי ביטוי בעצם
בו ,כך יש לנו בכל שנה ושנה לחזור על הכנה זו כדי
הלימוד שיהיה מתוך חשק ושמחה וניצול הזמן
שנזכה גם אנו בענינו של יום הכיפורים.
כולו.
לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם ויעזוב כל וההכנה לזכות לסליחה וכפרה של יום הכיפורים
אחד מכם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה, צריכה להיות ע''י ה"לפני ה' תטהרו" ,שיהיה אדם
ע"כ. מטהר עצמו בכל ימי ההכנה ,וכיצד היא הטהרה
לפני ה' ,יש לדמותה לטהרת הגוף ע''י טבילה
זהו השופר של אלול ,ומי הוא הפתי שניתנה לו
במים ,ושיהיה כל גופו עולה במים ללא שום
שעה שהיא עת רצון ובעלת סגולה להתקרבות
חציצה ,כך טהרת הנפש היא ע''י שיהיה האדם
להשי''ת ולא ישתמש בה.
טובל נפשו במי הדעת.
נמצא שעיקר עבודת האלול היא השימת לב
כי הטומאה שממנה יש להטהר היא החומריות
ונתינת הדעת בכל שעה ושעה ,שאלול היום! ואלו
שהאדם נתון בה ,התאוות הגשמיות והרצון ליהנות
הם "מי הדעת" שעל האדם להיות טובל בהם בלא
ממנעמי העוה''ז ,ההתרחקות מרוחניות
שום חציצה ,וכך יהיה סדר העבודה באלול אצל בן
וההתעסקות בצרכי הגוף ,היא הטומאה ממנה יש
תורה :מיד בהקיצו משנתו יזכור אלול היום ,ומיד
להטהר ,תדע ,הרי גוף בלי נשמה זה הוא המת
יעורר עצמו ויתגבר כארי לעבודת הבורא ,בלכתו
שהוי אבי אבות הטמאה ,כך הוא גם כשעדיין
לאכול יהיה מתוך דעת שאלול היום ,אכילתו תהיה
האדם חי ,הנשמה טהורה היא וכל שמתרחק
אחרת ,ובהגיע שעת הלימוד יזרז עצמו מתוך דעת
האדם מהנשמה וחייו הם חיי גוף בלא נשמה ,חייו
ומחשבה הרי אלול היום ,וכך תלוה אותו כל היום
הם בטומאה ,ומי הדעת הם המקוה שבה יכול אדם
המחשבה שהימים הללו ימים שונים משאר ימות
לטהר עצמו ,וכדבריו הנפלאים של הרמב''ם בסוף
השנה ,וזו היא הטבילה ב"מי הדעת'' המטהרת
הל' מקואות וז''ל :המכוין לבו לטהר נפשו
ומכשרת את האדם לזכות בכל עניניו של יום
מטומאות הנפשות שהן מחשבות האון ודעות
הכיפורים.
הרעות כיון שהסכים בלבו לפרוש מאותן העצות
זאת ועוד חולקת לעצמה עבודת התפילה באלול, והביא נפשו ב"מי הדעת'' טהור ,הרי הוא אומר
שכן כיון שהימים הם ימי רצון הרי שהתפילה בהם "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל
נשמעת ביותר ,וגם התפילה עצמה נעשית מתוך טומאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם" ,ע''כ.
פנימיות והרגשים מיוחדים שקיימים בזמנים אלו,
ע''י התבוננות וחשבון הנפש לבבו יבין כי אין טוב
והרי עיקר עבודת ההכנה היא הבקשה והתפילה
לו לאדם אלא הדבקות בבורא ית' ובקירבתו ,ועיקר
לסייעתא דשמיא ,כדבר שנאמר "דרשו ה' בהמצאו
הנסיון של האדם בעוה''ז הוא מה שהיצר מסיח
קראוהו בהיותו קרוב".
דעתו והוא כסוס שוטף במלחמה לא מתבונן ולא
וכשנבוא לסכם וליתן סימנא לעבודת האלול נוכל מחשב ,עסוק הוא בצרכי גופו וגם עבודת ה' שרגיל
להשתמש במה שדרשו דורשי הרשומות שאלול בה היא באופן של מצות אנשים מלומדה ,וכך
ר''ת "אני לדודי ודודי לי'' ,היינו "אני לדודי'' כלומר נמצא שוקע בטומאת החומריות ומתרחק
כל המציאות של ה"אני'' -כל ישותי ,כל מטרתי מהשי''ת.
ושאיפת חיי ,היא "לדודי" ,להתקרב אליו ולעשות
וע''ז בא קול השופר לעורר כמש''כ הרמב''ם בהל'
לו נחת רוח ,ויודע אני כי "דודי לי'' ,כמובן אין אנו
תשובה פ''ג ה''ד וז''ל :אע"פ שתקיעת שופר
מדברים כלל על עצמותו ית' שאין לנו בו תפיסה
בראש השנה גזירת הכתוב רמז יש בו כלומר עורו
כלל וכלל ,אלא על התגלותו בבריאה ,כל ענין של
ישינים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם
התגלות ה' בבריאה היא למען האדם "כל הנקרא
וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם אלו
בשמי לכבודי בראתיו אף עשיתיו" ,שיהיה אדם
השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם
מכירו ומקדש שמו בעולם" ,אני לדודי ודודי לי''.
בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל הביטו
