מאורות השבת · Me'oirois Hashabbos — ניצבים וילך (2026-08-31)

•מן הפרשה ניתן לקבל את העלון כל שבוע
במייל0527615936b@gmail.com :
•מן המדרש
•הלכה
מאורות השבת
להערות והארות:
•ימי הרחמים 0527615936b@gmail.com
מתקבלות
•ענין בפרשה -מצות הקהל עבודות הקלדה ועימוד
•כתבו לכם ב'מכון התורני'
רחוב האומן 27ירושלים.
•זכרון לצדיקים
שע"י המכון התורני ירושלים
טל0533194867 :
נצבים וילך -תשפ"ו | גליון | 230הפקה ועריכה :הרב נעם יעקובי שליט"א וצוות המכון התורני
"ַה ִ�ִּנ ְְס �ָָּתֹרֹת ַלַ ה' ֱֱאֹל ֵֵֹהינּוּ ְוְ ַַה ִ�ִּנְגְ ֹל ֹת ָלָ נּוּ ּוְּלְ ָבָ ֵנֵ ינּוּ ַַעד עֹוֹ ָלָ ם ַלַ ֲֲעׂשׂ ֹוֹ ת ֶֶאת ָ�ָּכל ִּד�ִ ְבְ ֵֵרי
ַ "ַא �ֶֶּתם ִנִ ָ �ָּצ ִִבים ַַהּיּ ֹוֹ ם ֻ�ֻּכ ְ�ְּלֶכֶ ם ִלִ ְפְ ֵנֵ י ה' ֱֱאֹל ֵֵֹהיֶכֶ ם ָָר � ֵ
אֵׁשיֶכֶ ם ַ
ַַהּתּ ֹוֹ ָָרה ַַה �ֹּזֹאת" (דברים כט ,כח) .דרש רבי יעקב יוקב עטלינגר בעל ה׳ערוך לנר׳: יֶמ ָ � ִִׁש ְְב ֵֵטיֶכֶ ם ִזִ ְְקֵנֵ יֶכֶ םֵֵ ...מֹח ֵֵֹטב ֵֵעֶצֶ ָ
יָך" (דברים יָך ַַעד �ֹׁש ֵֵֹאב ֵֵמ ֶ
"הנסתרת לה׳ אלהינו" ,העתיד לבוא עלינו השנה עדיין נסתר מעינינו ,אבל
"הנגלת לנו ולבנינו" ,אירועי השנה המסתיימת ידועים לנו ,לטוב ולמוטב.
ועל כן יש לנו להשתמש בכל הידע שלנו בהנגלות ,כדי לחזק את קיום התורה
מן הפרשה כט ,ט-י).
והאמונה לעתיד ,ובזה ליכנס לשנה הבא עלינו לטובה בלב בטוח! ('מנחה ערוכה')
כשגזרה מלכות הרשעה שהרבנים צריכים ללמוד
את השפה הרוסית ,אמר רבי חיים הלוי מבריסק :הנה
ישרות וטהרת הלב תנאי לשמירת התורה כתבה תורה "ֹלֹא ִִת � � ָָּׁשַכַ ח ִִמ � ִִּפי ַזַ ְְרעֹוֹ " (דברים לא ,כא) ,וזה אינו
באותה שעה טרם ישוב בתשובה שלימה הרי עלול "ִּכי ִִת � ְְׁש ַַמע ְ �ְּבקֹוֹ ל ה' ֱֱאֹל ֶֶֹה ָ
יָך ִלִ � ְְׁשֹמֹר ִִמ ְְצֹוֹ ָָתיו ְוְ ֻֻח �ֹּק ָָֹתיו ִ� הבטחה להרבנים ובני תורה שלא תשתכח התורה מהם,
הוא חס ושלום לגלות בה פנים שלא כהלכה. תּוָּבה ְ �ְּב ֵֵס ֶֶפר ַַהּתֹּוֹ ָָרה ַַה ֶ �ֶּזה ִ�ִּכי ָָתׁשּׁוּב ֶֶאל ה' ֱֱאֹל ֶֶֹה ָ
יָך ַַה ְ�ְּכ ָ כי אם ילמדו לימודי חול יהיה אצלם שכחת התורה,
וכן שמענו גם ראינו במהלך שנות דור אצל כל אלו ּוְּבָכָ ל ַנַ ְְפ � ֶֶׁש ָָך" (דברים ל ,י).
ְ �ְּבָכָ ל ְלְ ָָב ְְב ָָך ְ והתורה אומרת ׳אל תדאגו לי׳ ,שאם לא תהיה התורה
שהקדיחו את תבשילם ברבים אשר שנו ופירשו כתב האבן עזרא ,שעיקר כל המצוות מפורשות אצל הגדולים תשאר אצל ׳השוסטער׳ס והשניידער׳ס׳
ויצאו לתרבות לרעה ,שזה היה דרכם כסל למו, בתורה ,או באופן שקבלנו את פירושיה מפי
-החייטים והסנדלים ,אצלם תשאר ,כי לא ערבבו בה
לסלף את משמעות הכתובים ולעקם דברי חכמים החכמים ,ומסיים ׳ולא תהיה שמורה עד שיהיה הלב
ומדרשיהם מפשטם הישר בכדי להטותם אחר שלם ,על כן נאמר "בכל לבבך" כי מצות השמירה
חול! וזהו מה שכתוב פה בכריתת הברית ,כי "אתם
תאוות לבם ,וליטול מהם סמך וסעד לאיוולתם עם הלב'. נצבים היום כולכם" -גדולי ישראל ,אולם אם חלילה לא
ולדעותיהם הכוזבות ,ה׳ ישמרנו מהם ומהמונם. וקרוב לזה פירש ב"משך חכמה" ,שזהו הסמיכות יתקיים התורה אצל אלו -תתקיים אצל ה'חוטבי עצים
ואשר על כן חייבים כל אישי ישראל לאחוז תמיד "כי תשמע בקול ה׳ וגו׳ הכתובה בספר התורה (רבי אליהו דוב וואכטפויגל) ושואבי מים'.
בעבודת התשובה ,בכדי לשמור על יושר לבבם וכך הזה כי תשוב" וגו׳ ,מפני שישרות הלב הוא תנאי *
יוכלו להבין ולהשכיל בדברי התורה על דרך האמת. להבין את התורה על דרך האמת ,כי מי שיביט "ְוְ � ַַׁש ְְב �ָָּת ַַעד ה' ֱֱאֹל ֶֶֹה ָ
יָך ְוְ � ָָׁש ַַמ ְְע �ָָּת ְְבֹקֹלֹוֹ ְ�ְּכֹכֹל ֲֲא � ֶֶׁשר ָָאֹנִֹכִ י ְְמַצַ ְ �ְּו ָָך
ולזה קבעו אנשי כנסת הגדולה במטבע תפלת בתורה בשרירות לבו יאמר שכתוב בה באופן אחר ַַהּיּ ֹוֹ ם" (דברים ל ,ב).
שבתות וימים טובים לבקש על קיום המצוות מהאמת ,כי הרצון יטה לבבו לעקור דברי אלהים צריך להבין אומרו ׳ככל׳ אשר אנוכי וגו' דהוה ליה למימר
והשגת התורה ׳קדשנו במצוותיך ותן חלקנו חיים ולפרש אותם באופן אשר יסכים לתאוותו 'ושמעת וגו' בכל אשר אנוכי' וגו' (ועי׳ מש״כ הרמב״ן והספורנו).
בתורתך׳ ובנוסף לכך גם על השגת טהרת הלב וזדונו .לכן אמר "כי תשוב אל ה׳ אלוקיך בכל לבבך"
ובספר "וידבר משה" מבאר באופן נפלא ,על פי מה
׳וטהר לבנו לעבדך באמת׳ ,שהרי הא בהא תליא, כי רק אז בלא שום נגיעה ורצון ,אז תראה באר היטב
כי רק כאשר הלב טהור ונקי מפגמים רעים ,אזי מה שכתוב בתורה.
שכתב רבנו יונה ביסוד התשובה שסדר התשובה הוא,
יוכל להבין ולהשכיל את דברי התורה הקדושה והעולה מדבריהם בכוונת הפסוק ,שהתנאי הקודם כי ביום ההוא שיעמוד לשוב בתשובה ישליך כל פשעיו
לאמיתה ,ובכך יוכל לעבוד את ה׳ באמת ובתמים למעשה בכדי להבין את התורה לאמיתתה ,הוא אשר עשה ,ויעשה עצמו כאלו בו ביום נולד ואין בידו לא
בקדושה ובטהרה. שיהיה לב האדם ישר ורצונותיו טהורים וישרים זכות ולא חובה ,וזה היום תחילת מעשיו ,ולא יבהילוהו
ומעתה צא ולמד ,שכל איש החפץ להיות דבוק ונקיים מכל נגיעה אישית ,ורק אז כשהלב ישר יוכל רעיוניו ולא יניחוהו לשוב כי יבוש מחטאיו כי יחשוב
ומקושר בהשי״ת ובתורתו הק' ,נצרך הוא לשמור ללמוד את התורה כראוי ולהבינה על נכון. איך אוכל להעיז פני ולשוב ואני חטאתי עויתי פשעתי,
ולהשגיח על שלמות יושר הדעת שבו ,וזאת כאשר ובזה נבין למה קבע הכתוב מאמר זה בתוך פרשת אל יחשוב כן ,רק יחשוב כי כן מדת הבורא יתברך ידו
יתרחק ויברח כמפני אש מכל דבר הגורם שיבוש התשובה ,להורות שמצות התשובה היא ההקדמה פשוטה לקבל שבים ,לכן טוב לו להשליך פשעיו ולעשות
הדעת ועקמימות בלב ,וישמור עצמו בכל אופני והתנאי שרק על ידה יוכל האדם לישר את לבבו לו לב חדש ,ע״כ.
השמירה ובכל מיני הזהירות שלא לפגום טוהר וללמוד את תורתינו הקדושה על דרך האמת,
ועל פי זה מפורש כוונת הכתוב "ושבת עד ה' אלהיך
לבבו ולא ליתן פתח לשום דעה כוזבת לקלקל את שכן כאשר האדם נכשל בעבירות רח״ל הרי לבבו
יושר מוחו ושכלו מכפי שעשה אלוקים את האדם מתעקם מן הישרות ,וממילא מאבד הוא את יכולתו
ושמעת בקלו ככל אשר אנכי מצוך היום" כלומר ,תדמה
(משחת שמן -רבי חיים שאול קויפמאן) ישר. ללמוד ולהבין דברים כראוי ,ואם יתיישב ללמוד בנפשך כאילו היום שמעת את מצוות ה׳ וכולם כחדשים
אצלך הם ,והדרך הזו תביאך אל התשובה הנרצית לשוב
'לכל תשובה תימצא סליחה' עד ה׳ אלוקיך בכל לב ונפש.
כולם הוא יקר המציאות. "ִּכי ַַה � ִִּמ ְְצָוָ ה ַַה �ֹּזֹאת ֲֲא � ֶֶׁשר ָָאֹנִֹכִ י ְְמ ַַצ ְ �ְּו ָָך ַַהּיֹּוֹ ם ֹל ֹא ִנִ ְְפֵלֵ אתִ� *
וכן ברמב״ם הלכות תשובה ,כתב (ב ,ב)' :ומה היא ִִהוא ִִמ � ְְּמ ָָך ְוְ ֹל ֹא ְְרֹח ָָֹקה ִִהואִּ�ִ ,כי ָָקרֹוֹ ב ֵֵאֶלֶ ָ
יָך ַַהָּד�ָ ָָבר ְְמֹאֹד ְ"ְר ֵֵאה ָנָ ַַת ִ�ִּתי ְלְ ָפָ ֶנֶ ָ
יָך ַַהּיּ ֹוֹ ם ֶֶאת ַַה ַַח ִ �ִּיים ְוְ ֶֶאת ַַהּטּ ֹוֹ ב ְוְ ֶֶאת ַַה �ָָּמֶוֶ ת
התשובה ,הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ּוִּבְלְ ָָב ְְב ָָך ַלַ ֲֲעֹׂש� ֹתֹוֹ " (דברים ל ,יא-יד). יָך ִ ְ �ְּב ִִפ ָ
ְוְ ֶֶאת ָָה ָָרע" (דברים ל ,טו).
ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד וכו׳ ,וכן "המצוה הזאת" על התשובה הנזכרת וכו' ,וזה טעם
יתנחם על שעבר וכו׳ ,ויעיד עליו יודע תעלומות "בפיך ובלבבך לעשותו" ,שיתודו את עונם ואת עון אין דרך אמצעית בעבודת ה'
שלא ישוב לזה החטא לעולם' .והרי דבר פשוט אבותם בפיהם וישובו בלבם אל ה' ,ויקבלו עליהם צריך ביאור למה לא כתב את הדברים כסדרן' ,את החיים
שמדריגה זו שיעיד עליו יודע תעלומות שלא היום התורה לעשותה וכו׳ (רמב״ן). ואת המות את הטוב ואת הרע'.
ישוב לזה החטא לעולם ,היא מדריגה שקשה הנה לפי פירוש הרמב״ן" ,המצוה הזאת" הנזכרת אלא שיש אנשים שטועים וחושבים ,אני אלך בדרך
מאד להשיגה .ואם כן איך יתכן שהתורה תעיד על בפרשה היא מצות תשובה ,והתורה מלמדת לנו האמצעית ,לא אעמול בתורה כל ימי חיי ,ואף שלא אזכה
המצוה של תשובה שהיא מצוה קלה ,וקרוב הדבר שהיא מצוה קלה ,שאינה בשמים או מעבר לים,
לכל המדרגות הנפלאות ,הרי אלמוד קצת ואחיה חיים
אלינו מאד. אלא קרוב הדבר אלינו מאד.
ויש להוסיף ראיה לזה שהתשובה היא מצוה קשה, ולכאורה אינו מובן ,שהרי מדברי חכמינו הראשונים
מאושרים .ובא הכתוב לומר ,דהוקש טוב ורע לחיים
ממה שמצינו בראובן שבלבל יצועי אביו ,שזה היה שהאריכו בפרטי מצות תשובה ,נראה לכאורה שאין ולמות; שכמו שבחיים ובמות אין מצב של של 'פוסח על
נחשב לו לחטא .ומעשה זה היה לאחר מיתת רחל היא מצוה קלה כלל .ובספר "שערי תשובה" לרבינו שתי הסעיפים' [שהרי אפילו הגוסס הוא כחי לכל דבריו]
בסוף מסעם מחרן לארץ כנען ,ויוסף היה אז בערך יונה כתב עשרים עיקרים בתשובה ,וקשה מאוד כך בטוב וברע ,אם לא יחיה בתכלית הטוב של התורה,
בן שמונה שנים .ובשעת מכירת יוסף שהיתה לאחר לקיים את כולם כראוי ,ולמצוא מי שמקיים את (רבי לייב מאלין) ירד מטה מטה!
מאורות השבת | ןוילג | ו"פשת -ךליו םיבצנבצננ [עמ' ]1
תשע שנים ,כתב רש״י (וישב לז ,כט) שראובן לא היה עם אחיו בשעת המכירה ,כיון שהיה בפה וברצון ,ולכן אף הוידוי לבד לתשובה יחשב וכו׳ .הנה הארכתי בזה ,להתעורר
עסוק בשקו ובתעניתו על שבלבל יצועי אביו .הרי שאף לאחר תשע שנים עדיין עסק על רב וגודל מצות וידוי הפה אשר ציונו בה ית׳ באמרו "והתודו" וכו׳ ,וכבר נאמר
בה "כי המצוה הזאת לא נפלאת היא וגו׳ כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך" ,ואמר ראובן בתשובה על חטאו ,ואם כן הרי מוכח שתשובה אינה מצוה קלה כלל ,אלא
בזה בפירוש "בפיך" זו וידוי וכו׳. יש בה עבודה גדולה שיכולה להימשך גם כמה שנים ,וא״כ צ״ב מה פירוש הכתוב
ואמרו חז״ל במדרש (במדבר רבה כ ,טו) :׳שהיה [בלעם] רשע ערום ויודע שאין עומד מפני בפרשתנו ,שמצות תשובה קרובה אלינו מאד.
ונראה לבאר זה על פי מה שכתב רבינו יונה ב"שערי תשובה" (א ,ט)' :והנה מדרגות הפורענות אלא תשובה ,שכל מי שחוטא ואומר חטאתי ,אין רשות למלאך ליגע בו׳
רבות לתשובה ,ולפי המדרגות יתקרב האדם אל הקדוש ברוך הוא .ואמנם לכל [וע״ש ביד הקטנה שכתב' ,ובהתעורר לבבו על נקודה קטנה והוא וידוי הפה
תשובה תמצא סליחה ,אך לא תטהר הנפש טוהר שלם להיות העונות כלא היו ,זולתי בלבד ,אף שלבבו אין שלם עמו ,הנה יערה עליו רוח טהרה ויהיה לו עזר אלקי
כאשר יטהר האדם את לבו ויכין את רוחו וכו׳ .וכענין הבגד הצריך כבוס ,כי המעט לשבור את תוקף קשיות לבבו ,ויזכה לתשובה גמורה בלב שלם ,להתחרט בתום
לבבו על כל פשעיו אשר עשה ,ויקיים בפיך זו וידוי ובלבבך זו תשובה']. מן הכבוס יועיל בו להעביר הגעל ממנו ,אך לפי רוב הכבוס יתלבן'.
מבואר בדבריו שאף שיש מדריגות רבות לתשובה ,אעפ״כ גם תשובה מועטת מועילה הרי שאף בזה לבד שהאדם אומר ׳חטאתי׳ ,יש באמירה כזאת כח להגן על האדם.
כדי להעביר הגעל מן הנפש ולזכות לסליחה .וכדי לצאת ידי חובת מצות תשובה ,והטעם שגדול כחה של אמירת ׳חטאתי׳ מפני שיש בזה הכנעה קצת .ואם כן ק״ו למי
אין האדם צריך לכל עשרים העיקרים של רבינו יונה ,אלא הוא יוצא ידי חובתו גם שיוסיף על זה ,וגם יתחרט קצת על מה שחטא ,ויקבל איזו קבלה מועטת ,בודאי
בשלשה עיקרי התשובה היסודיים -חרטה ,וידוי ,וקבלה להבא .ואם כן ,לקיים את שתועיל תשובתו הרבה ,ויזכה לסליחה מאת הקב״ה.
עצם מצות התשובה אינו קשה כ״כ ,ועל זה אמרה התורה "כי קרוב אליך הדבר מאד" .וכך מצינו ענין זה בגמרא (קדושין מט ,א)[' :אם אמר אדם ׳הרי את מקודשת] על מנת
אולם כדי שיזכה האדם לטוהר שלם ,עד שייחשב לו כאילו לא חטא מעולם ,לזה שאני צדיק ,אפילו [אם עד אותה שעה היה] רשע גמור מקודשת ,שמא הרהר
צריך האדם לעשות תשובה שלימה ,ולקיים את כל העשרים עיקרים של רבינו יונה .תשובה בדעתו' .הרי הלכה פסוקה בגמרא ,שעל ידי הרהור תשובה בלבד -אף שלא
וגם צריך שיעיד עליו יודע תעלומות שלעולם לא יחטא עוד ,כמו שכתב הרמב״ם .התוודה ולא קיים מצות התשובה ,אף מי שהיה רשע גמור ,יכול להתהפך ברגע אחד
ואמנם לזה צריך האדם להתעלות בעבודה וביראת שמים ,עד שבמשך הזמן תגדל להיות צדיק.
הכרתו בגדלות ה׳ וכדומה ,וממילא יבוא להשיג ולהרגיש את הענינים וההרגשות ,נמצינו למדים ,שקיום מצות תשובה בג׳ תנאיה העיקריים -קרוב אצל כל אחד .ושגם
יש קצת קיום אף בהרהור תשובה או בוידוי בפה לבד אף בלי חרטה גמורה .וזהו דבר המובאים בספר שערי תשובה ובשאר ספרים.
שביד כל אדם לקיים .ואמנם ,כיון שהקב״ה אוהב אותנו כ״כ ,הוא דורש מאתנו לקיים והנה על ענין זה המבואר בדברי רבינו יונה 'שלכל תשובה תמצא סליחה' ,יש
להביא מה שכתב בספר יד הקטנה (הלכות תשובה פ״א במנחת עני אות ד׳)[' :מי שמתוודה בפיו] כל מה שביכולתנו ממדריגות התשובה עד שנגיע לתשובה שלימה ולטוהר שלם
אף אם אין לבבו שלם עמו ,מכל מקום הרי כבר נקודת רצונו האמיתי היא לתשובה שיהיה נחשב כאילו לא היו העונות מעולם .והבא ליטהר מסייעין אותו.
(עץ החיים -רבי חיים מינץ) וכו׳ ,והרי הוא כמו אנוס מן חוזק כבד לבבו וכו׳ ,והרי זאת וידוי פה כבר היא תשובה
מן המדרש
מדרש רבה נצבים ח ,ד מצוַּ היּוֹם" .הפסוק אינו מבאר מהי המצוה עליה מדובר, אנכי ְ ַ ְ
אשׁר ָ ֹ ִ הזּאת ֲ ֶ
המּצוה ַ ֹ
"כּי ַ ִ ְ ָ
ִ
למצאיהם" וגו' "כי ח ּ יים הם תוב ּ הכ ּ אמר ּ ש זה ׁ ועל כן מבאר המדרש שהכוונה לכל מצוות התורה ,שצריך לעשות אותם בשלימות.
גמא מלו לעין ּ
רבי ח ּיא קילוֹ רית אמר ּ )משלי ד ,כב( , מרפּא" וגו',
בּשׂרוֹ ַ ְ ֵ וּלכל ְ ָ וזה שאמר הכתוב על דברי תורה " ּכי ח ּיים הם
למצאיהם ְ ָ
ואגב דורש המדרש את הפסוק הזה בכמה אופנים ,עד שלבסוף יבאר בו גם את
מעים .קילוֹ רית
לעינים, לבני עק רין למכהּ ,כוֹ ס ּ ּ
הפסוק בפרשתנו :אמר רבי חיא ,מה שנאמר "לכל בשרו מרפא" ,משום שיש בתורה
עינים" )תהלים יט ,ט(, מאירת "מצות ה' ּברה כתיב דּ רפואה לכל תחלואי האדם ,שהיא קילורית ]תחבושת או תרופה[ המועילה לרפואת
לשרי" "רפאות ּת הי ׁ כתיב ּ למכה ,דּ גמא ּ מלו
ּ העין ,והיא מועילה כמלוגמא למכה ,והיא כוס עקרין ]משקה שכותשים לתוכו
כתיב ׁ
"וש ּק ּוי מעים ,דּ
לבני
עק רין )משלי ג ,ח( .וכוֹ ס ּ עיקרי ירקות ובשמים[ המועיל לרפואת בני מעים .ומברר המדרש מה המקור לכך
"מצות ה' ּברה
מן הכתובים ,התורה היא קילורית לעינים ,יש ללמוד ממה דכתיב
לעצמוֹ תי) "משלי ג ,ח(.
עינים" ,הרי שהתורה רפואה לעיניים .ושהיא מלוגמא למכה, מאירת
]ברורה[
למי למצאיהם" ,
"כי ח ּ יים הם ּ דּ בר
אחר, לשּר "התורה תהא רפואה לטבור כשהוא צריך "רפאוּ ת ּת הי ׁ
לומדים מדכתיב
רבישל ּ אחד ׁ
תלמיד מעשה ּב
מפיוׂ .ציאן ּ
ש ּמוֹ
ׁ לעצמוֹ תי"
"וש ּקוּ י
לרפואה .והרי היא ככוס עקרין לבני מעים ,לומדים מדכתיב ׁ
)שם( ]עיקר עיצומו של אדם ,דבר שרוב בריאותו תלוי בו והם הבני מעיים[ .וכן הם
למודוֹממהר ּב כל ּת ּ
היה ש יעקב ׁ
אליעזר ּבן
מרפּא".בּשׂרוֹ ַ ְ ֵ "וּלכל ְ ָ
רפואה לכל רמ"ח איבריו של אדם ,שנאמר ְ ָ
"כי ח ּ יים הם
למצאיהם" ,אל תקרי 'למוצאיהם' אלא 'למוציאיהם' ,שהתורה נותנת חיים המדרש דורש דרשה נוספת מהפסוק במשלי :דבר אחרּ ,
ומרפא רק למי שמוציאן ]מוציא את תיבות התורה[ מפיו בשעת לימודו ,משום שעל ידי חיתוך הדיבור הם נכתבים על לוח לבו ואינו שוכחם ואז
הם חיים .המדרש מביא מעשה בענין זה ,שמי שאינו מוציא בפיו שוכח תלמודו :מעשה בתלמיד אחד של רבי אליעזר בן יעקב ,שהיה ממהר
ממאורות המדרש
למי שמוציאן בפה :וזה לשון המהרז"ו :למי שמוציאן בפה ,שהתורה דקאי על הזמן שהולך למקום הוועד לשמוע מקרא מגילה ,ודייק כן
שיודע בלבו מוציאין מלבו בפיו ,ועל ידי החיתוך הדבור הם נכתבים מלישנא דגמרא ממה שאמרו 'ובאין' לשמוע מקרא מגלה אשר
על לוח לבו וזכרונם ואינו שוכח אותם ,ואז הם חיים .ומכל שכן אם תיבת 'ובאין' הוא שפת יתר ,והיה מספיק לומר מבטלין ת"ת לשמוע
מוציאן לאחרים שהם חיים ,וזהו "למוצאיהם" שמוציא אותם מקרא מגלה .וכן כתב הערוך השלחן )תרפ"ז סק"ה( ,כיון שצריך לילך
לאחרים .ודורש עוד מלשון מיצוי ותמצית ובלשון חז"ל 'כשתמצא לביהכ"נ לקיים ברוב עם .ואף אם במקומו יש צבור ,אם יש יותר
לומר' כשדקדק עד תכליתו וכן )דברים ח ,א( "כל המצוה" ,וכן כאן כי ציבור במקום מרוחק צריך לילך שם דעי"ז יתקיים ברוב עם הדרת
מלך .וקמ"ל דמבטלים ת"ת לילך למקום ההוא ]דפרסומי ניסא הוי המצוה הזאת כולה כמו שנתתי לך.
הנה במגילה )ג ,א( אמרו דמבטלים תלמוד תורה לשמוע מקרא כגוף המצוה[ .ולענינינו תירץ בשו"ת "שיח יצחק" )סי' כט( דקריאת
מגילה .ועיין רש"ש שהביא קו' משו"ת "בית אפרים" )או"ח סי' סז( ,למה המגילה מקיים ע"י שמיעה ,משא"כ תלמוד תורה צריך ללמוד
חשיב ביטול תורה כשקורא המגילה ,הלא מגילה עצמה דברי תורה .בעצמו וכדכתיב "כי חיים הם למוצאיהם" למי שמוציאן מפיו
ושם בשו"ת "בית אפרים" תירץ בשם ר' יעקבקא בנו של הנוב"י) ,כמבואר כאן( .ובזה מדויק לשון הגמ' שבאין 'לשמוע' ונחשב כביטול
מאורות השבת | ןוילג | ו"פשת -ךליו םיבצנבצננ [עמ' ]2
וש כח את ּכל חלה ׁ אחת אחתּ ,פ עם ש עה ּב ׁ לשמוע ולהבין בכל תלמודו בשעה אחת ,ולא היה מוציא את הדברים בפיו כראוי
אלא היה שונה בלחש .פעם אחת חלה ושכח את כל תלמודו ,מי גרם לו שישכח
היה אוֹ מרוֹ שא ידי ׁ גרם לוֹ על למודוֹ ,מי ּת ּ
תלמודו ,לא אירע דבר זה אלא על ידי שלא היה אומרו ]את דבר התורה[ מפיו.
וחזר ּכל
יעקב
אליעזר ּבן
רבי עליו ּ
ונתפ ּלל
מפיוּ .
ּ ונתפלל עליו רבי אליעזר בן יעקב ,וחזר כל תלמודו לזכרונו ,בזכות תפילת רבו.
ּת ּ
למודוֹ .
המדרש מבאר באופן נוסף :דבר אחר" ,כי חיים הם למצאיהם" ,אל תקרי
ש ּמוֹ
ציאן למי ׁ
למצאיהם ,
אחרּ ,כי ח ּ יים הם
דּ בר 'למוצאיהם' אלא 'למוציאיהם' ,התורה נותנת חיים למי שמוציאן ]מוציא את דברי
לאחרים. התורה[ ומלמדם לאחרים.
המדרש מבאר ביאור נוסף לפסוק במשלי :דבר אחר" ,כי חיים הם למצאיהם",
למילמצאיהם" , "כי ח ּ יים הם ּ אחר,דּ בר
מילת 'למוצאיהם' יש לפרשה מלשון מיצוי ותמצית ,שהתורה היא חיים רק למי
צוה" המ
"כל ּ ּ אמרשנּ
מציא אוֹ תן ,מנּ יןׁ , ש ּמ ׁ
שממציא אותן שממצה ומסיים לעשות את המצוות עד תכליתם .ומביא המדרש
כלה ּכל ש ּת ּ צוה ,עד ׁ המ מהו ּכל ּ )דברים ח ,א(ּ ,
עוד מקור לזה ,מנין שרק מי שעושה את המצוות עד תכליתם מקבל חיים שנאמר
ש ּי ׁש
אברים ׁ מרפא ,לרמ"ח שרוֹ ּ
לכל ּב ׂ
המ צווֹ תּ .ו ּ
תּחיוּן" ,ולכאורה
למען ִ ְ
לעשׂוֹת ְ ַ ַ
תּשׁמרוּן ַ ֲ
מצוַּ היּוֹם ִ ְ ְ
אנכי ְ ַ ְ
אשׁר ָ ֹ ִ המ
צוה ֲ ֶ על התורה " ּכל ּ
קשה מהו הלשון "כל המצוה" ,הרי "כל" משמע כל המצוות כולן ,ומדוע נאמר
צוה ה ּזאת".המ "כי ּ הרי ּ ּבוֹ .
"המצוה" בלשון יחיד .אלא כוונת התורה שתעשה את כל המצוות – מצוה אחר מצוה,
לכל ּב ׂ
שרוֹ עד שתכלה ]תגמור[ לעשות את כל המצוות כולן ,ואז תקבל את ההבטחה של "למען תחיון" .וזה מה שנאמר בסיום הפסוק במשלי "וּ
מרפא" ,שהתורה היא מרפא לכל רמ"ח אברים שיש בו ]באדם[ ,שכיון שקיים את כל המצוות זוכה לרפואה בכל איבריו ,כשם שבפסוק האמור ּ
צוה ה ּזאת" בלשון יחיד ,אפילו שמדבר על כל המ
"כי ּ
וּרביתם" .ומוסיף המדרש :הרי זה גם כוונת הפסוק בפרשתנו ּ תּחיוּן ְ ִ ֶ
"למען ִ ְ
לעיל כתוב ְ ַ ַ
המצוות ,לומר שצריכים לקיים כל מצוה ומצוה בשלימות עד תום .וזה גם שאמר כאן "הזאת" ,היינו כמו שהיא בשלימות.
ממאורות המדרש
יוּלּד" )איוב ה ,ז( ,איני יודע אם לעמל פה לעמל ָ אדם ְ ָ ָ
"כּי ָ ָ
תורה אם אינו קורא בפה] .אמנם עי' בספר "תהלה לדוד" )סי' מ"ז ס"ק נברא ,שנאמר ִ
עליו ִפּיהוּ" אכף ָ ָ
"כּי ָ ַ
ב( דכתב דהשומע דברי תורה צריך לברך ברכת התורה .וכן הוא נברא ,אם לעמל מלאכה נברא ,כשהוא אומר ִ
בודאי לדעת הגר"א דגם בהרהור מתקיים מצות ת"ת וא"כ קשה )משלי טז ,כו( ,הוי אומר לעמל פה נברא ,ומפרש במהרש"א שהכוונה
למה נחשב שמבטלין .ואפילו לדעת השו"ע הרב )פ"ב מהלכות ת"ת סעי' יב( לעמל פה' ,שעומל ומלמדה לאחרים ,והרמז שמעתי בזה במלת
שאינו מקיים מצות ת"ת בהרהור ,הרי כתב בהדיא דאם שומע לעמ"ל שהוא ראשי תיבות ,ללמוד על מנת ללמד' .והיינו שזהו
תכלית בריאתו בעולם ללמוד על מנת ללמד .ודרשינן בערובין )נד ,א( מאחר הוה שומע כעונה .ועי' עוד באור החמה[) .חלקנו עמהם הרב דוד
עה"פ "כי חיים הם למצאיהם ולכל בשרו מרפא" ,אל תקרי מצאיהם הרשקוביץ(
איתא במס' סנהדרין )כו ,ב( :מחשבה מועלת )מזיקה( אפילו לדברי תורה אלא למוציאיהם בפה .והכונה מוציאיהם בפה שילמדו לאחרים
תּשׁיּה" וכדאיתא בדב"ר )פ"ח( עה"פ הנ"ל ד"א כי חיים הם למוציאיהם למי ידיהם ָ ִ
תעשׂנה ְ ֵ ֶ
ולא ַ ֲ ֶ ָ
וּמים ְ ֹמחשׁבוֹת ֲער ִ
"מפר ַ ְ ְ
שנאמר )איוב ה ,יב( ֵ ֵ
ע"כ ,ועיין בפי' רש"י ותוספות שם .ופירש לזה בח"א מהרש"א שם :שמוציאן לאחרים .כי זהו תכלית הלמוד ללמד לאחרים כמבואר.
דאפילו לדברי תורה שעיקרה במחשבת הלב ,מועלת )המחשבה( ולא ובסוטה )לז ,א( מבואר שזה נכלל בברית שנכרת עם ישראל בהר
סגי ליה ללמוד אותה במחשבה בלבד אלא צריך גם כן למגרסה בפה גריזים ,שהיו שם ארבע בריתות ללמוד וללמד לשמור ולעשות,
כדאמרינן בעלמא דעקימת שפתיו הוה מעשה )בבא מציעא צ ,ב( ,וז"ש וברש"י שם כל המצות כולן טעונות ארבעה אלה .ולנתבאר שעיקר
"מפר מחשבות ערומים" הלומד תורה במחשבה בעלמא מפר הלימוד הוא מה שמלמד לאחרים יובן מה שנפסק להלכה בשו"ע
אותה ומשתכחת ממנו – "ולא תעשינה" וכו' ,שלא תבוא התורה או"ח )סימן מ"ז( לגבי ברכת התורה ,הכותב בדברי תורה ,אף על פי
לידי מעשה אך ורק על ידי דבור גם כן ,עכ"ד .וכתב ב"תפארת שאינו קורא צריך לברך ,המהרהר בדברי תורה אין צריך לברך,
ישראל" על מס' אבות )פרק א' משנה ט"ו סימן נ"ז( בתו"ד ,דאחד היסודות וצריך ביאור מהו החילוק שהרי גם הכותב בד"ת הוא רק מהרהר,
להצלחת תלמוד ולזכרון הוא :שילמוד בקול שעל ידי זה יתפזרו ואם על הרהור בלבד א"צ לברך ,למה יברך הכותב .אולם לפי הנ"ל
שאר המחשבות ,ומלבד זה ,הלימוד בקול עושה רושם בנפש טפי מובן שפיר .דהיות ועיקר הלימוד הוא כשמלמד לאחרים ,לכן אם
ונשאר יותר בהזכרון ,והכי נמי אמרינן )עירובין נד ,ב וכאן במדרש( בהאי לומד באופן כזה שאחרים יכולים ללמוד ע"י לימודו חייב לברך,
תלמיד דהוה גרס בלחישא ,לאחר ג' שנים שכח תלמודו .ועכשיו ונכלל בזה גם הלומד ביחידות ,כי אף שלמעשה אינו מלמד כעת
אפשר לומר דזה מ"ש "רק השמר לך וגו' מאוד פן תשכח את לאחרים ,אבל סוף סוף יכולים אחרים לשמוע לימודו ולקבל תועלת
הדברים אשר ראו עיניך" שקלטת אותם אך ורק על ידי ראית עינים מלימודו ,וכן אם כותב דבריו על הספר יכולים אחרים ללמוד מתוך
בלבד ולא גם בדיבור בפה ,כי אז אינם מתקיימים לך אלא יסורו הכתב ,אבל אם הוא רק מהרהר ,אין שום מציאות שאחרים יקבלו
מלבבך כי רק ע"י דיבור בפה מתקיימין ד"ת וכדאמרן .וי"ל דזה תועלת מתוך לימודו זה כי אין אדם יודע מחשבות חבירו ,ולפיכך
נרמז גם במה שכתוב להלן )ו ,ז(" :ודברת בם" ,דר"ל את התורה חייב לברך על הלימוד בפה ועל הכתיבה אבל לא על ההרהור .ובזה
חייבים ללמוד בדיבור ולא רק בראית עינים ובמחשבה ,כי אז שהאדם לומד ומלמד לאחרים ולומד תורה ברבים הוא מרבה כבוד
שמים בעולם ,כמו שכתוב בילקוט שמעוני )ריש ויקהל( 'אמר הקב"ה התועלת היא ממנו והלאה ,וכמבואר) .נפש ברכה הרב משה בלוי(
דבר אחר ,כי חיים הם למצאיהם ,למי שמוציאן לאחרים :חייב למשה ,עשה לך קהלות גדולות ודרוש לפניהם ברבים הלכות שבת
הלומד תורה לדעת שאין די לו בזה שהוא עוסק בתורה בינו לבין כדי שילמדו ממך דורות הבאים ,להקהיל קהלות בכל שבת ,ללמד
עצמו ,אלא שצריך וחייב גם ללמד לאחרים .ויובנו בזה דברי לישראל דברי תורה איסור והיתר ,כדי שיהא שמי הגדול התקלס
בין בני') .מתוך "אש דת" לרבי משה יחיאל אפשטיין( המהרש"א בח"א סנהדרין )צט ,ב( על מאמר הגמרא כל אדם לעמל
מלדבר בד״ת והגם שהיו כמה גאונים אדירים שראשם היה ג״כ שקוע 'ופעם אחת אמר לי הרב הגאון החסיד וכו' מו"ה אלי׳ זינגער ז"ל
כל היום בעסק התוה"ק אך המה כמעט רוב היום באמת היה לימודם אבד״ק פרשיסחא ואח״כ הי׳ ראב״ד דפה כשדברנו יחד פ״א מגדולתו
רק בעיון מחשבתם אבל כמו רבינו הקדוש שכל היום הוי מרחשין של רבינו הקדוש [בעל "אגלי טל"] זצ״ל ממה שמספרים ממנו הרבה
שפתיו הקדושים בדברי תורה אפי׳ איש גבור שלבו חזק מאד ג״כ הי׳ מופתים ,ואמר כי אצלו זה לבד כבר הוא למופת גדול מה שהיה מקיים
מתייגע כשהיה עומד ומדבר בפיו כל היום בלי הפסק וכל שכן באיש רבינו הקדוש מאמרם ז"ל עה״פ "כי חיים הם למוצאיהם" להמוציאים
חלוש כמוהו הוא דבר הנמנע בגדר אנושי שיהיה יכול לעמוד בו ולא הד״ת מפיהם וכמו שהי׳ דרכו בקודש שלא עסק עם עיון המחשבה
ילאה וזהו מופת שהוא למעלה מהטבע'( .אביר הרועים -הרב צבי יהודה מאמלוק) לבד אלא הוציא הכל בשפתיו וכל היום והלילה לא פסק פומי׳ [דייקא]
מאורות השבת | ןוילג | ו"פשת -ךליו םיבצנבצננ [עמ' ]3
הלכה
התרת נדרים
ט .המתירים יכולים להיות קרובים זה לזה ,וגם קרובים א .נוהגים לעשות התרת נדרים בערב ראש השנה לאחר
לשואל התרה .ומותר להתיר גם בלילה קודם עלות השחר . תפלת שחרית כנוסח הכתוב בסידורים כדי שיכנסו ליום
י .לא יקח לדיין מי שעדיין אין לו חתימת זקן או שאין ידוע הדין בלי חטא של נדרים שחמור איסורם ח"ו.
לו שיש לו שני שערות ,ואם מלאו לו י"ח שנה מותר. ב .וכן אומרים נוסח מסירת מודעה שמבטלים מכאן ולהבא
יא .צריך השואל שיבין מה שהוא אומר ואם אינו מבין כל הנדרים והשבועות שידרו או שישבעו כנדפס בסידורים.
הכוונה לא מהני ,לכן אם אין מבין לשון הקודש יאמר בלשון ג .מתירים נדרים לכל אחד בפני עצמו ובשעת הדחק אומרים
המובן לו. כמה אנשים בבת אחת סדר התרת נדרים ומתירים להם לכולם
יב .נשים פסולות להתיר נדרים. ביחד.
יג .גם הנשים צריכות מדינא להתיר נדריהם ,ויכול הבעל ד .סדר התרת נדרים מהני דוקא לנדרים שנשכחו אבל לנדרים
להתיר נדרי אשתו בפני שלשה אנשים לאחר שתמנהו שזוכר אותם צריך לפרט את הנדר בשעת התרה ואם לאו אין
לשליח .לכן בנוסח ההתרה יש נוהגים לומר :כל מה מתירים לו.
שאמרתי כאן עבורי ,יהיה כך גם עבור אשתי והם ישיבו לו ה .זמן התרת נדרים כל היום ,ולכתחילה יעשו קודם חצות.
מותרים לה ג' פעמים ,אכן אין המנהג כן. לא עשה התרת נדרים בער"ה יכול לעשות בעשרת ימי
יד .הבעל אינו יכול להיות מן השלשה ,אבל אביה יכול תשובה עד יו"כ.
להיות משלשת המתירים . ו .מי שאי אפשר לו לעשות התרת נדרים בערב ראש השנה
טו .יש מהדרין לעשות התרת נדרים בעשרה ,וא"צ שיקחו יוכל לעשות בלילה שלפני ראש השנה .
י"א אנשים דעשרה הוי ב"ד שקול אלא סגי בעשרה אנשים . ז .אין התרת נדרים בפחות משלשה אנשים .
טז .יש הידור ליקח הבי"ד להתרת נדרים מאלו שהתירו ח .שלושת המתירים שהם הב"ד יושבים והמבקש התרה
לעצמם אבל מדינא א"צ . עומד לפניהם ושואל .
בי"ד המתירים ויאמר נוסח של שמעו נא רבותינו וכו' בעדו ובעד אשתו, של"ה מס' יומא ,מט"א סי' תקפ"א סמ"ט ,ומקורו דאיתא במסכת נדרים
ויאמר שנדרנו ונשבענו אני ואשתי ,ואז הב"ד יאמר מותרים לכם וכו' ,ורק )דף כג ,ב( הרוצה שלא יתקיימו נדריו של כל השנה יעמוד בר"ה ויאמר כל נדר
צריך שאשתו תאמר לבעלה מקודם אני מתחרטת על כל נדרים ושבועות שאני עתיד לידור יהא וכו' .וכתב בטור סימן תרי"ט בשם ר"ת שפשט זה
וכו' ואתה תהי' שלוחי ותלך לפני בי"ד להתיר לי ע"כ ,וכן נוהגין בא"י. המנהג לומר כל נדרי מהא דתנן הרוצה שלא יתקיימו נדריו של כל השנה
שו"ע יו"ד שם סנ"ז. יעמוד בר"ה וכו' ,וכתבו התוס' שם ד"ה דמה דנקיט ר"ה היינו יוה"כ דאקרי
הנה בשו"ת רעק"א סי' ע"ג כתב דא"צ דבהתרת נדרים יכולים להיות ר"ה )ביחזקאל מ' א' בר"ה בעשור לחודש( ,ועיין פי' הרא"ש שם שיעמוד בר"ה דבר
ארבעה מתירים והקשה ע"ז בספר נחל יצחק חו"מ סי' ג' דהלא כתבו מסוים נקט תחילת השנה וה"ה בכל עת שירצה ולכל זמן שיקבע עכ"ל .וכ"כ
התוס' בב"ב )דף קכ ,ב( והרא"ש נדרים )עח ,א( הטעם דבעינן שלשה להתרת בשל"ה מסכת יומא עמוד התשובה והוסיף :אבל זריזין מקדימין למצוה
נדרים משום דאין בי"ד שקול ,וא"כ באיכא ארבעה לא מהני דהוי בי"ד וראוי להקדים קודם ר"ה ממש לעשות שני ענינים התרה על העבר ומסירת
שקול עיי"ש ,וכנראה דס"ל לרעק"א כיון דבהתרת נדרים כשהם קרובים מודעה לבטל נדרים של להבא ,וראה בספר דברי שלום מנהגי בית אל יכב"ץ
ובלילה מועיל א"כ לא בעינן דין בי"ד וה"נ בזה ,וראה במשנת יעב"ץ ובכה"ח סי' תקפ"א אות י"ב שביום כ' לחודש אב עושים התרת נדרים מפני
או"ח סי' נ"ג שהאריך בזה שלכתחילה יש להקפיד בהתרת נדרים שיהיו שהוא מ' יום קודם ר"ה והובא המנהג בחיד"א בעבודת הקודש סי ,י"ב.
י"א מתירין כדי שלא יהא בי"ד שקול .ויפה כתב ע"ז בשו"ת אמרי צבי )בני וראה בבית אהרן מנהגי קארלין שעושין גם בער"ח אלול .וכן מנהג ,לעלוב.
ברק תשד"מ( סי' מ"ז דאין להמציא חדשות שהמנהג של עשרה בהתרת נדרים ומנהג ויזניץ שעושין בעיו"כ או בשלש עשרה מדות .וכמה מהספרדים
הובא במט"א סמ"ט ושל"ה וכן היה המנהג אצל מרן הקדוש מהר"א עושין כן בערב יו"כ.
מבעלזא זצוק"ל ודודי הרהגה"ח מו"ה איתמר זצ"ל הי"ד היה אחד מט"א סי' תקפ"א סמ"ט ,כתר שם טוב ח"י סי"ג מנהג הספרדים בא"י
מהעשרה ומסתמא נהגו כן אבותיו הק' ,וכ"כ בסידור התניא ,מכ"ז נראה וסוריא וכו' והאשכנזים באיזה קהילות לעשות התרת נדרים בער"ה אחר
שלא כבעל משנת יעב"ץ כיון דגאוני הדורות נהגו בהתרת נדרים בער"ה תפלת שחרית .ומנהג קאמרנא לומר התרת נדרים כשהוא עטוף בטלית
בעשרה אין לפקפק בזה כלל עכ"ד. ותפילין ,וכן נהג כ"ק מרן מהר"א מבעלזא זי"ע ,ופשיטא דיכול לעשות
כ"כ שו"ת בית אבי ח"ד סימן קע"ב שאין קפידא בזה שאין זה ענין התרת נדרים אחר סליחות קודם התפלה וכן מנהג קארלין.
כפרה שהרי הדיינים אינן מכפרים ואין כוחן לכפר ,דכפרה יכול לכפר רק פשוט עפ"י שו"ע יו"ד סי ,רכ"ח ס"ג ,וראה בשל"ה הנ"ל באות א'.
הקב"ה והדיינים רק מתירים ולכן אין לזה שום שייכות לזכאי או חייב
שו"ע סי' רכ"ח ס"א שבזמננו אין יחיד מומחה ,וכן עמא דבר לעשות
עכ"ד .ונראה עוד דאי נימא שצריכים להדר אחרי שלשה שכבר הותרו,
התרת נדרים בשלשה וכן נהג מהרי"א מזידיטשוב זי"ע.
א"כ אין לדבר סוף שגם המתירים הראשונים ג"כ יחזרו אחר שלשה שכבר
שו"ע יו"ד סימן רכ"ח ס"ג וש"ך סק"ט.
הותרו ,מתי יתחילו ובמי יתחילו ,ואפשר לומר יסוד דיש מעלה שהרב
שו"ע יו"ד שם.
אב"ד יהי' ראש וראשון לעשות התרה ,דהנה קיי"ל ביו"ד סי' רכ"ח ס"ב
דאין לאדם להתיר לכתחילה נדרים במקום רבו ולא במקום שיש גדול ממנו בשו"ת רעק"א סימן ע"ג ובחי' ליו"ד סימן רכ"ח ס"ג ובפת"ש שם
אא"כ נתן לו רשות ,ועיין בפת"ש שם סק"א שמפלפל במקום שיש יחיד דבנדרים לא סמכינן אחזקה דרבא ובעינן ידיעה ברורה שיש לו שתי שערות
מומחה אי שלשה יחידים מועילין להתיר והביא בשם הר"ן דלכתחילה אין לכן יזהר שיהיה ממולא זקן ,וכ"ב בשו"ת ובחרת בחיים סימן כ"א דבן י"ג
יכולים להתיר משום כבודו של חכם עיי"ש ,ולפ"ז י"ל כיון שהרב ומרא שנים שלא נבדק אם הביא שני שערות אינו יכול להיות מן המתירין.
דאתרא מתיר לעצמו תחלה בפני ג' אנשים בבית הכנסת ואין לך נתינת שו"ע יו"ד סימן רל"ד סנ"ו.
רשות גדול מזה ,ועי"ז שוב מותר לכולם להתיר נדרים זה לזה ,ואם כנים כ"כ שו"ת רב פעלים או"ח ח"ד סי' ל"ד אם רוצה האשה לעשות לה
אנו בזה יש הוכחה שאין קפידא ליקח דוקא מאלה שהותר להם כבר ,שיש הב"ד התרת נדרים הנהוגה בער"ה תעשה את בעלה שליח ,וילך בעלה לפני
מאורות השבת | ןוילג | ו"פשת -ךליו םיבצנבצננ [עמ' ]4
כ .אין הנודר עושה שליח לשאול על נדרו אלא צריך לבוא יז .קטנים פסולים להתיר נדרים .
בעצמו לפני המתירים . יח .בחור שלא נתמלא עדיין זקנו צריכין המתירין שלו שיהיו
כא .יש נהגו לומר סדר מסירת מודעה בעשרה לבטל ממולאי זקן כיון דמופלא סמוך לאיש דאורייתא א"כ צריך
מחשבות זרות בנוסח הנדפס בסידורים ולהוסיף אחר כך את שיהיו המתירין ראויין להתיר מדאורייתא .
המילים :ולדעת הרב יצחק לוריא אשכנזי ועל דעת הבעש"ט יט .קטן בן י"ב שנים ולמעלה וקטנה מבת י"א שנה ולמעלה
ותלמידיו הק' ,ויכול לאמרו גם באמצע השנה אפי' ביחידות. צריכים להתיר נדריהם דקיי"ל מופלא הסמוך לאיש נדריהם
כב .יש יחידים הנוהגים לעשות סדר קבלת הנזיפה והתרתה נדר מן התורה ,וצריכים לילך לשלשה גדולים ממולאי זקן
ורבים לא נהגו כן ,כי אולי המתירים אינם ראויים להתיר הנזיפה. שיתירו להם כי קטנים אחרים אינם יכולים להתיר להם נדרם.
בדרך הפוכה ,ונאמר כך שמא חבירו גדול הוא ואפילו אם נניח שחבירו מעלה שהרב יהי' ראש וראשון להתרה ודו"ק.
קטן וספק שמא גם הראשון קטן הוא ,נמצא שכאשר הראשון בא להוציא רעק"א יו"ד סי' רכ"ח ס"ג.
את חבירו נלך להקל מחמת הספק שמא גדול הוא ,וכשחבירו בא לכאורה בדיעבד מהני בחורים בגיל כמותו שלא נתמלא עדיין זקנו,
להוציא אותו אתה מספקו בקטן ,והרי אלו שתי קולות שסותרות זו את עפ"י דברי המט"א סימן תקפ"ט ס"ב שכתב בנער שנעשה י"ג שנה ואינו
זו לכן אין להתיר מטעם ספק .ועוד תירץ הרא"ם וכ"כ בשו"ת אבנ"ז ידוע אם הביא שני שערות אינו מוציא אחרים בתקיעת שופר שהם בגילם
חאו"ח סימן ת"מ מדנפשיה דאין עושים ס"ס לכתחילה .נמצא לפ"ז שהוא כגילו שלא נראה בו סימני גדלות ,ולכאורה יש כאן ספק ספיקא
לתירוץ הראשון אין אנו מתירין אפילו בדיעבד דכיון שאין זה בגדר ס"ס, להקל ,ספק אחד אם התוקע כבר גדול ויכול להוציא אחרים ,וספק שני
אבל לתירוץ השני בדיעבד יש להקל כמ"ש בשד"ח כללים מערכת ס' שאפילו אם נאמר קטן הוא שמא חבירו הוא גם קטן ועדיין לא נתחייב
כלל ל' ,ועכ"פ לכתחלה לא מהני וא"כ ה"נ בנער בן י"ג שנים שלא בתק"ש מדאורייתא ,א"ו ס"ל דלא מהני ,ונראה מקורו ממה שנפסק
נבדק אם הביא שתי שערות אינו יכול להיות מן המתירין מטעם ס"ס במסכת ר"ה )דף כט ,א( ושו"ע סי' תקפ"ט ס"ד דטומטום )ספק זכר ספק
שמא גדול ואת"ל שהוא קטן ,אז חבירו ג"כ הוי קטן ,דלא אמרינן בזה נקיבה( אינו מוציא יד"ח אפילו את מינו ,טומטום כמותו ,שמא תוקע זה
דין ס"ס .אמנם זה אינו שהרי מופלא סמוך לאיש הוי מה"ת וא"כ גם נקיבה וחבירו השומע זכר ,וכבר העירו שם הפוסקים מ"ט לא יוציא את
אי הוי קטן נדרו חל מה"ת ,לכן בעי שיהיו המתירין גדולים הראוין חבירו הדומה לו מכח ספק ספיקא להקל .ותירץ הרא"ם בביאור על
להתיר מה"ת. הסמ"ג בקיצור ובטו"'א ר"ה שם באריכות דס"ס בתרי גופי לא אמרינן,
שו"ע יו"ד סי' רכ"ח סט"ז ובטו"ז סק"כ דן אם מותר ע"י ששולח דאין מקום להתיר ספק שמא גדול הוא משום דלפעמים נצטרך להפוך
בכתב את נדרו עיי"ש .ולכן זקן או חולה שא"א לילך לביהמ"ד ,או יבקש ספק זה לאידך גיסא שבשנה אחת הוציא נער זה את חבירו ידי חובתו
משלשה שיבאו לביתו ,או ימתין עד שיבריא וישאל בפני שלשה בביהמ"ד. מטעם ס"ס ,ולשנה הבאה בא חבירו להוציא את הראשון ואז ע"כ נלך
ימי הרחמים
ויונק מסוד תנחומיה ,שנפתחים י״ג מקורות דרחמי ממקום העליון ,עכ״ל. ולי מה יקרו רעיך אל
והבני יששכר כותב (אלול מאמר א׳ .אות ט׳)" ,שבעת ההוא (של חודש אלול) פתוחים שערי שמים כתב ה"פנים יפות" (טז ,ל -לב) :פרשנו עוד בזה מ״ש דוד המלך ע״ה (תהלים קלט ,טז־יח) "ָיָ ִִמים
לקבל תפילות ישראל ברחמים". יֶהםֶֶ ,א ְְסְּפ� ְ ֵֵרם ֵֵמחֹוֹ ל ִיִ ְְרּבּ ּוּן
אֵׁש ֶ
יָך ֵֵאל ֶֶמה ָָע ְְצמ ּּו ָָר � ֵ ֻיֻ ָּצ�ָ ר ּּו ְוְ לֹוֹ ֶֶא ָָחד ָָּב� ֶֶהםְ ,וְ ִלִ י ַַמה ָָּי� ְְקר ּּו ֵֵר ֶֶע ָ
שופר שציפהו זהב פסול ֱֱה ִִקיֹצ ִִֹתי ְוְ עֹוֹ ִִדי ִִעָּמ� ָ ְְך" .פירש רש״י" ,ימים יצרו" .כל השנה כולה" :ולו אחד בהם" .זה
'שופר שציפה פיו בזהב פסול' (ר"ה דף כז ,ב; או"ח סי' תקפ"ו סעיף ט"ז). יום הכיפורים .ואמרו על זה" ,ולי מה יקרו רעיך אל" ,דקאי על ימי אלול ,ששורשו
כי עיקר התשובה היא עסק התורה ללמוד וללמד ,ולא עשיית הצדקה (כמו שפרשתי ברייתא
הוא כמ״ש האר״י שהם ימי ריעים וימי רצון ,שחודש הזה מכפר על כל השנה .ורמזו
דר' יוסי בן קיסמא ,עי' חת"ס עה"ת ח"ג עמו' קל"ו) ,שאם היה אפשר לו לעשות לעסוק בתורה ואינו זה במשנה (כתובות פ״ה מ״ב) נותנין לבתולה שנים עשר חודש ,פירוש שמזל אלול הוא
עוסק ,לא מהני לו כל צדקות שבעולם .ועל דרך זה אמרנו "ציפהו זהב במקום הנחת בתולה ,והיא מכפרת על שנים עשר חודש.
פה פסול" ,פירוש שבמקום התורה בפיו רוצה לצפות זהב במתנות לאביונים ,זהו וכן אמרו במדרש והביאו הטור אורח חיים (סימן תקפא) ,שהזקנים מקדימים מחודש
(חתם סופר עה"ת דברים דף ק"ס ע"א) פסול. אלול ,והקב״ה מכפר שליש עונות בעבור תשובת הזקנים המקדימין .ופירשו בזה
* "ָאז ִּת�ִ ְְׂש� ַַמח ְְּב� תּוָּלָ ה ְְּב� ָָמחֹוֹ ל ּו ַַּב ֻֻח ִִרים ּוְּזְ ֵֵקִנִ ים ַיַ ְְחָּד�ָ ו" ,פירוש,
מה שאמר הנביא (ירמיהו לא ,יב) ָ
שנמחול עונותיהם בחודש אלול שהוא מזל בתולה ,אפילו לבחורים בזכות הזקנים.
ע"י השמחה יבוא לידי התעוררות -וזהו סימן לרפואת התשובה.
וז״ש "במחול ובחרים וזקנים יחדו" ,והוא חסד ה׳ יתברך שמחשב ימי אלול כל יום
"וגילו ברעדה" (תהלים ב ,יא) ,כתיב בעזרא (נחמיה ח ,י) "אל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם". שהוא י״ב שעות ,שעה אחת ליום ,והם ימי קודש המכפרים על ימי חול ,והיינו
כי ע"י ששמחו בתחלה בקדושת ובקריאת התורה ששמעו מעזרא ,על ידי זה בא "ֶא ְְסְּפ� ְ ֵֵרם ֵֵמחֹוֹ ל ִיִ ְְרּבּ ּוּן" (תהלים קלט ,יח) ,שימי אלול הקדושים ירבון על ימי החול של ֶ
להם התעוררות מלמעלה שהבינו איך רחקו מה' ,וכן הוא דרך לעולם כשאדם עובד כל השנה .וזהו שתקנו בסליחות לעמוד קודם היום ,כדי שירבו יותר מימי החול.
ה' בשמחה שוב בא לו התעוררות על שנתרחק עד עכשיו ,וחפץ להתקרב ומצטער, "ֱה ִִקיֹצ ִִֹתי" ,פירש רש״י שמקיצין מן השינה ,ואמר "ְוְ עֹוֹ ִִדי ִִעָּמ� ָ ְְך" ,שהוא לשון וז״ש ֱ
ואמנם שוב ישמח ויגל באותו הצער שזכה לכך. תוספות שעל ידי תוספת הלילה ירבון יותר על ימי חול .ועוד רמז על זה מה שאמר
והוא על דרך משל ,חולה שמתחלה לא הרגיש ביסוריו ,ואומר להרופאים שאין לו הנביא (ירמיהו נ ,כ) " ,ההם ובעת ההיא וגו׳ יבקש את עון ישראל ואיננו" .ורמז מלת ההם
מכאוב כלל ,ואמנם אחר כך כשהקיל חליו צעק מר על יסוריו ,ואמרו לו הרופאים שמספרו חמישים ,על חמישים יום מן ראש חודש אלול עד הושענא רבה ,ואמר בעת
שישמח עתה ,כי זה הוא סימן שיחזור לבריאותו ,והכא נמי דכוותיה ,מתחלה נכנסו ההיא מספרו כ״א ,שהוא מספר הימים מן ראש השנה עד אחר הושענא רבה ,עכ״ל.
לשמחת מצות יו"ט וקריאת התורה ,וזכו שהרגישו חסרונם וחטאם ,ובכו בכי רב *
כמבואר שם בפסוק ,ואמר להם עזרא "אל תעצבו" ,כי אדרבא היא חדות ה' והיא
כולו רחמים
מעוזכם ,שע"י שמחת מצות הראשונים והדביקות הרגשתם בחולי חטאיכם וזה
סימן רפאות התשובה. כתב הגר״א בסוף הליקוטים על ספר יצירה ,דברים נוראים בענין כל החדשים,
ועד"ז תוקעים תקיעה ,בתחלה פשוטה שהוא לשמחת יו"ט ושמחת מצוה ,כדכתיב בשביל המבינים בסתרי תורה ,מאיזה מידה היא כל חודש ,ומבאר שכל החדשים יש
(במדבר י ,י) "וביום שמחתכם ותקעתם" ,ועי"ז בא התעוררות הבכי על החטאים ,והיינו להם חסד ודין ,חוץ מאב שהוא כולו גבורה ,וההיפך הוא אלול שהוא "כולו רחמים
שברים תרועה גנוחי גנח ויילולי יליל (כדכתיב שם פסוק ט' "על הצר הצורר והרעותם") ,ושוב שמחים כידוע ,והוא דרגא דחסד".
בזה והיינו פשוטה לאחריה ,והיינו "וגילו ברעדה" ,שישמחו באותה רעדה שזכו לכך. ובספר חמדת ימים (אלול וראש השנה פרק א אות יח) כתוב וז״ל ,ועוד בו פלאי וסתרי דברים,
(לשון רבינו החתם סופר בדרשות דף ו' טור ב' ד"ה וגילו) מה טובו ומה יופיו של חודש אלול הקדוש ,כנודע לאשר בא בסוד תעלומות חכמה
מאורות השבת | ןוילג | ו"פשת -ךליו םיבצנבצננ [עמ' ]5
נלקט מתוך ענין בפרשה
"אוצר דיני תורת הקרבנות"
מצות הקהל
כתב בספר החינו) מצוה תריב( :שנצטוינו שיקהל ע ישראל כלו אנשי ונשי וט ,במוצאי שנת השמטה בחג הסכות להקהיל כל ישראל בחג הסכות
"הקהל ֶאת
ביו שני בחג ולקרא קצת מספר משנה תורה באזניה ,שהוא "אלה הדברי ,"ועל זה נאמר )דברי לא ,יב( ַ ְ ֵ
וה "וגו' .וזאת היא מצות הקהל הנזכרת בגמרא ,כעני שאמרו בראשו של קדושי) לד ,א( והיַ ַ ְ
האניִ ָ ַ ְ
העִ ָ ֲ ָ
ָָ
'והרי הקהל דמצות עשה שהזמ גרמא הוא ונשי חיבות' ,ופרשו בסו העני' ,אי למדי מ הכללות' ,כלומר שהאמת
שהנשי חיבות בזאת המצוה.
משרשי המצוה ,לפי שכל עיקר של ע ישראל היא התורה ,ובה יפרדו מכל אומה ולשו להיות זוכי לחיי עד תענוג טעם המצוה
נצחי שאי למעלה הימנו בנבראי ,על כ בהיות כל עיקר בה ראוי שיקהלו הכל יחד בזמ אחד מ הזמני לשמוע
דבריה ולהיות הקול יוצא בתו כל הע אנשי ונשי וט לאמר מה הקיבו הרב הזה שנתקבצנו יחד כולנו ,ותהיה
התשובה לשמוע דברי התורה שהיא כל עיקרנו והודנו ותפארתנו ,ויבואו מתו כ לספר בגודל שבחה והוד ערכה
ויכניסו הכל בלב חשקה ,וע החשק בה ילמדו לדעת את הש ויזכו לטובה וישמח ה' במעשיו ,וכעני שכתוב
בפירוש בזאת המצוה "ולמע ילמדו ויראו את ה'".
פרק א' -זמן המצוה
א .זמן המצוה בחג הסוכות שבתחילת שנה שמינית ,במוצאי יום טוב ראשון של סוכות, זמן המצוה
ויש אומרים ביום ראשון של חול המועד סוכות ,לאחר גמר עבודות היום במקדש.
ב .חל ט"ז תשרי בשבת מאחרין את מצות הקהל לאחר השבת . כשחל בשבת
ג .מצוה זו נוהגת רק בזמן שישראל על אדמתם ,ויחזור לנהוג לראשונה שבע שנים לאחר מתי נוהג
חלוקת הארץ במהרה בימינו] ,ואם יבוא משיח צדקנו במוצאי שביעית לפני חג הסוכות,
יתכן שיקיימו מצות הקהל בחג הסוכות של שנה זו[.
פרק ב' -החייבים והפטורים במצוה
א .הכל חייבין במצות הקהל ,אנשים ונשים ,וגרים ,ויש אומרים אף גר תושב. אנשים נשים וגרים
ב .הטף חייבים לבוא למעמד ההקהל ,יש אומרים טף שהגיעו לחינוך ,ויש אומרים קטנים
שאפילו אלו שלא הגיעו לחינוך חייבים לבוא ,ואפילו קטני קטנים משיצאו מכלל נפל
חייבים לבוא.
ג .קטן שאין לו אב אמו מביאה אותו ,ויש אומרים שמצוה על בית דין להביאו. קטן יתום
ד .לועז שאינו מבין לשון הקודש חייב בהקהל. לועז
ה .טומטום ואנדרוגינוס חייבין בהקהל. טומטום ואנדרוגינוס
ו .ואלו פטורים מהקהל :א( חרש אפילו חרש באזנו אחת ,ואע"פ שהוא מדבר פטור, הפטורים מראיה
ב( סומא ,אפילו סומא בעין אחת .ג( חיגר ,ואפילו חיגר ברגל אחת .ד( אילם אע"פ שהוא
והנשים" ,ובגמ' חגיגה ,א אנשים באים ללמוד ,נשים באות לשמוע .ובמס' משנה סוטה מא ,א ורמב"ם פ"ג מחגיגה ה"א ,שנאמר )דברים לא ,י( "מקץ
סופרים פי"ח אי' נשים לקבל שכר פסיעות ,ובתועפות ראם על היראים סי' שבע שנים במועד שנת השמטה בחג הסכות".
תל"ג אות ד' בי' דקאי על אלו שמוכרחין לטפל בטף ואינם יכולים לשמוע, משנה מגילה ה .ורמב"ם סוף הל' חגיגה ,ובירושלמי מגילה שם מבואר
שהם באים כדי לקבל שכר פסיעות. הטעם משום תקיעת שופר שאסור בשבת ,או משום שא"א לעשות הבימה
רמב"ם פ"ג ה"א ,הכתיב "הקהל את העם האנשים והנשים והטף", בשבת )ולדעת הרמב"ם שמביאין בימה מטלטלת ,כתב המרכבת המשנה )פ"ג מחגיגה ה"ז(
ובגמ' חגיגה ג ,א טף למה באין כדי ליתן שכר למביאיהן .וביראים סי' דיש לפרש הירושלמי משום שבות דטורח ,א"נ דהבימה מוקצה מפני
תל"ג יש גי' "להכפיל "שכר למביאיהם ,ובי' התועפות ראם דע"י הטף כובדה( ,וגם א"א להכינו מערב שבת שלא לדחוק העזרה ,א"נ דא"א
נעשה דוחק גדול ונתרבה שכר עצמם ,כדאי' בגמ' ברכות ו ,ב אגרא דכלה להשהות הבימה בעזרה משום "לא תיטע לך אשירה כל עץ") ,ועי' ערוך לנר
דוחקא. סוכה נא ,א דלדעת הבבלי דקורא בעזרת נשים ,י"א דמותר ליטוע עץ בעזרת נשים ע"ש
ובכלי יקר פ' וילך תמה דזה דוחק גדול כי זה דומה כאילו צוה שישאו באריכות( ,וברמב"ם כתב כטעם א' מפני תקיעת החצוצרות והתחינות )ואף
עליהם משא מעצים ואבנים לבית ה' כדי ליתן שכר למביאיהם ,ופי' שלדעת הרמב"ם ר"ה שחל בשבת תוקעין בכל ירושלים ,כתב במראה הפנים דרק בתקיעות
דמביאין שכר למביאיהם כדי שיאמרו אם לא למענינו יעשה אזי יעשה המפורשות בתורה לא החמירו בירושלים( ,והראב"ד כתב כטעם ב' מפני הבימה,
בשביל גמולי חלב שלא פשעו כדאיתא בנוסח של אבינו מלכנו חמול עלינו וברש"י מגילה ה ,א כתב עוד טעם משום שכל העם חייבין לבוא ולהביא
ועל עוללינו וטפינו ,וכן אומרים עשה למען גמולי חלב כו' ,וזהו השכר את טפם ובשבת אי אפשר ,וע"ע טורי אבן ובהג"ה שם מש"כ ע"ז.
הניתן למביאיהם מן הטף שיאמרו לפניו ית' עשה למען טף אלו המובאים אע"פ שנשים פטורים מהראיה ,וכל שפטור מראיה פטור מהקהל
בית ה'. כדלהלן סעיף ו' ,נשים איתרבו להדיא שנאמר "הקהל את העם האנשים
מאורות השבת | ןוילג | ו"פשת -ךליו םיבצנבצננ [עמ' ]6
שומע פטור .ה( עבד .ו( שוטה .ז( מי שאינו יכול לעלות ברגליו ,כגון זקן וחולה והרך
והענוג מאד.
ז .מי שאין לו קרקע יש אומרים שפטור ממצות הקהל ,ואם יש לו קרקע אפילו בקנין פירות מי שאין לו קרקע
יש אומרים שחייב ,ויש אומרים שאפילו מי שאין לו קרקע כלל חייב.
ח .טמא פטור ממצות הקהל ,ומחוסר כיפורים יש אומרים שחייב. טמא
ט .ערל חייב במצות הקהל ,ויש אומרים שפטור. ערל
י .המקמץ והמצרף והעבדן וכד' המתעסקים בדברים מאוסים יש אומרים שפטורים ,ויש העוסקים בדברים מאוסים
אומרים שצריכים לטהר גופם ומלבושם ולבוא למקדש.
יא .חציו עבד וחציו בן חורין פטור ממצות הקהל ,ויש אומרים שחייב ,אבל חציה שפחה חציו עבד וחציו בן חורין
וחציה בת חורין פטורה.
יב .קטן שהוא חרש או סומא או חיגר ,חייבים להביאו . קטן חרש סומא וחיגר
יג .חלה ביום ראשון של סוכות ונתרפא במוצאי יו"ט ,וקטן שהגדיל במוצאי יו"ט ,וכן עבד נתרפא או הגדיל במוצאי יו"ט
שנשתחרר במוצאי יו"ט צ"ע אם פטורים ממצות הקהל.
פרק ג -ההכנות למעמד
א .יש אומרים שביום הכיפורים של שנה שמינית לאחר קריאת הכהן גדול ,לא יחזירו את יום הכיפורים
ספר התורה לארון בקודש הקדשים ,אלא משאירים אותו בחוץ לצורך קריאת המלך.
ב .יש אומרים שבערב יו"ט מתחילים בהכנת הבימה ,ובונים אותה בנין של פרקים ,כדי ערב יום טוב
שיוכלו לחברו לאחר יו"ט ,ויש אומרים שאין צורך בזה כלל ,אלא בונין הכל לאחר יו"ט,
ויש אומרים שאם משתמשים בבימה של אבן יכולים לבנות כל הבימה בערב יו"ט.
ג .לאחר יום טוב ראשון מביאים בימה גדולה ,ואסור לבנות את הבימה לצורך מצות הקהל מוצאי יום טוב
בחול המועד ,אלא בונים אותו מערב יו"ט בנין של פרקים ,ובחול המועד מקימים אותה
ומחברים כל הפרקים יחד ,ויש אומרים שמותר לכתחילה לבנות כל הבימה בחול המועד.
ד .הבימה עשויה מעץ ,ויש אומרים שאם רוצים יכולים לעשות בימה של אבן. בימה מעץ או מאבן
ה .מעמידים את הבימה באמצע עזרת נשים ,ויש אומרים לא ממש באמצע אלא קרוב לעזרת מקום הבימה
ישראל.
ו .אם אין מלך וקורא גדול שבישראל יש אומרים שמעמידים הבימה בעזרת ישראל ושם
הוא קורא ,ויש אומרים בעזרת נשים.
ז .יש אומרים שעושים כבש לבימה. כבש לבימה
ח .כל אלו שבאו למקדש ביו"ט ראשון לראייה ,לא ישארו למצות הקהל .אלא ילכו לביתם מי שכבר היה במקדש
וימתינו לתקיעת החצוצרות.
ט .גם בליל ה"הקהל" לפני שמתאספים העם מתחילים לשמוח בשמחת בית השואבה .
שמחת בית השואבה במוצאי יו"ט
פרק ד' -ההתאספות
א .מצות עשה להקהיל את כל ישראל לשמוע קריאת התורה מפי המלך. מצוה להקהיל
ב .הכהנים ]הכשרים לתקוע במקדש[ ,תוקעין בחצוצרות בכל ירושלים ,כדי להקהיל את תוקעין בחצוצרות
העם.
ג .החצוצרות יהיו של זהב ,ויש אומרים שאפשר בשל כסף החצוצרות מזהב
ד .צ"ע אם התוקעים מברכין ברכת המצוות לפני התקיעות. ברכת המצות
ה .תקיעה תרועה תקיעה. סדר התקיעות
שוטה( ,וכן נוטה השפת אמת דחייב להביאם כיון שהמצוה היא כדי להביא מנחת חינוך מצוה תרי"ב )כיון דהמצוה על המביאים דכך גזה"כ אף אם הטף חרש
שכר למביאיהם אין נפק"מ אם הם רואים ושומעים או לא ,ונשאר בצ"ע או סומא או חיגר דבגדלותו פטור מכל מקום עתה כשהוא טף דהמצוה על המביא חייב להביאו,
דאולי רק קטנים דאתי לכלל חיוב כשיגדלו חייב להביאם] .ואפשר שלדעת ול"ד לראיה דקטן חרש וכו' פטור דבגדלותו פטור שם מחמת חינוך דרבנן אם בגדול לא מחייב
הסוברים שהחיוב רק משהגיע לחינוך א"א לחייב מי שיהיה פטור כשיגדל[ אינו חייב בחינוך אבל הכא דגזה"כ להביאו אף דבגדול לא מחייב בעצמו מכל מקום כ"ז שהוא
שו"ת משנת רבי אהרן סי' י"ג ,וע"ע להלן פרק ד' סעיף ו' דבשעת בכלל טף חייבים להביאו( ,וחי' הגרי"ז ערכין ב ,ב )דכיון דהפטור דשוטה אינו מחמת
ההקהל מבטלים את השמחה ובאים לשמוע תורה מפי המלך. שמופקע מראיה אלא מחמת שפטור מכל המצוות ,א"כ בהקהל שגם קטן צריך להביא ה"ה קטן
מאורות השבת | ןוילג | ו"פשת -ךליו םיבצנבצננ [עמ' ]7
ו .כל העם מתאספים במקדש ,וגם אלו שבמקדש העוסקים בשמחת בית השואבה ,בשעת העוסקים בשמחת בית השואבה
ההקהל מבטלים שמחת בית השואבה ,ומתקבצים לשמוע תורה מפי המלך.
ז .אם יש אנשים שאינם רוצים לבוא ,יש אומרים שכופין אותם לבוא ויש אומרים שאין כפיה על הקהל
כופין.
ח .מתאספים סביב לבימה וממתינים למלך .ויש אומרים שהאנשים עומדים בעזרת ישראל, היכן מתאספים
והכהנים בעזרת כהנים ,והנשים בעזרת נשים ,ויש אומרים שהנשים עומדות למעלה במקום
המתוקן להם )כמו בשמחת בית השואבה(.
פרק ה' -מי קורא
א .מצוה על המלך לקרוא באזני הקהל ,ובבית שלישי במהרה בימינו נזכה לשמוע פרשת מצותו על המלך
הקהל מפי מלך המשיח בן דוד.
ב .אם יש שני מלכים ,כגון מלך יהודה ומלך ישראל צ"ע מי קורא. כשיש שני מלכים
ג .מלך קטן צ"ע אם חייב בקריאה מדרבנן או שאין קורין. מלך קטן
ד .אם אין מלך יש אומרים שיקרא גדול הדור כגון כהן גדול או שופט או ראש הסנהדרין כשאין מלך
וכד' ,ויש אומרים שאין קורין כלל.
ה .המלך צריך לקרוא בעצמו ולא ע"י שליח ,ואם קולו של המלך עמום או חולה צ"ע אם על ידי שליח
ישלח שליח ,ואם יכול לשלוח שליח צ"ע אם דוקא בנו וכד' או מי דירצה.
פרק ו' -סדר המעמד
א .יש אומרים שהכהנים עומדים בעזרת כהנים ,והישראלים בעזרת ישראל ,והנשים עומדות מקום עמידת הקהל
בעזרת נשים ,ויש אומרים שהנשים עומדות למעלה במקום המתוקן להם )כמו בשמחת בית
השואבה(.
ב .המלך עולה על הכבש ,ויושב על הבימה .ויותר נראה שהעם מנשאים אותו עד מעל ביאת המלך לבימה
הבימה.
ג .המלך יושב ופניו לעזרת ישראל.
ד .חזן הכנסת נוטל את ספר התורה המיוחד לקריאת הכהן הגדול ביום הכיפורים וקריאת נטילת ספר התורה
המלך בהקהל ,המונח בבית הכנסת הסמוך לעזרה ,ויש אומרים שנוטל את הספר תורה
מהארון בקודש הקדשים ,ויש אומרים שלוקח ספר תורה של המלך המונחת בבית גנזיו
]שנכתבה בזמן שהוא מלך ולא קודם לכן ,ושהיא שלו[.
ה .יש אומרים שלפני קריאת ההקהל בודקים את ספר העזרה אם כשירה היא ,ואם צריכה בדיקת הספר
תיקון מתקנים.
ו .חזן הכנסת נותן את ספר התורה לראש הכנסת וראש הכנסת נותנו לסגן וסגן לכהן גדול מסירת ספר התורה
וכהן גדול למלך.
ז .המלך מקבלו כשהוא עומד ,ויש אומרים שאם רצה יכול לישב. המלך מקבל ספר התורה
ח .יש אומרים שלוקחים עמודים )המכונה "עץ חיים"( ופותחים את ספר התורה וגוללים את ספר גלילת ספר התורה
התורה על העמודים מתחילת הספר עד פרשת דברים] ,וצ"ע אם גוללים על בימת המלך
בפני הציבור ,או קודם לכן[
ט .המלך קורא את הקריאה כשהוא יושב ואם קרא מעומד הרי זה משובח ,ויש אומרים קריאה בישיבה או בעמידה
דראוי להדר ולעמוד.
י .גם בזמן הקריאה צריך שיהיה עמו ספר תורה בזרוע. ספר תורה בזרועו
יא .הציבור צריכים להיות במקום קרוב שיוכלו כל אחד לשמוע. הציבור בשעת הקריאה -במקום קרוב
במלך ,ע"ש .וע"ע מזבח אבנים ח"ב סי' כ"א אות א' דהמלך אין לו מצוה משנה סוטה מא ,א ורמב"ם פ"ג ה"ג ,וכתב התפא"י דמה שהמלך קורא
מיוחדת בזה יותר מכל העם ,שהכל מחוייבין לקרות ולשמוע ד"ת וגם זהו מדרבנן כדי ליתן כבוד לתורה וגם כדי שיזהרו טפי במצות התורה
המלך בכלל )ולכן לא הביא הרמב"ם דינים אלו בהל' מלכים( ,אלא שניתנה כבוד כשיראו שגם המלך חייב לשמור מצותיה ,כל שכן כל יחיד ,אמנם בתוי"ט
למלך שהוא יהיה הקורא. שם ובקרית ספר פ"ג מחגיגה ועוד אחרונים כתבו דילפינן מקרא דדינו
מאורות השבת | ןוילג | ו"פשת -ךליו םיבצנבצננ [עמ' ]8
יב .הציבור עומדים בשעת הקריאה ,ויש אומרים שאם אפשר יותר טוב לישב בשעת עומדים או יושבים
הקריאה.
יג .בשעת הקריאה יראה עצמו כאילו עתה נצטוה בה ומפי הגבורה שומעה .שהמלך שליח מקשיבים למלך
הוא להשמיע דברי האל.
יד .אפילו חכמים גדולים שיודעים כל התורה כולה חייבין לשמוע בכוונה גדולה יתרה
כלומר להטות אוזן ולהבין ,שיכנס באזניהם .
טו .גרים שאינן מכירין חייבין להכין לבם ולהקשיב אזנם לשמוע באימה ויראה וגילה
ברעדה כיום שניתנה בו בסיני .וכן לועזים שאינם מבינים יכוונו לבם לקריאה.
טז .וכן מי שאינו יכול לשמוע כגון שנמצא במקום רחוק במקום שאינו יכול לשמוע ,או מי שאינו יכול לשמוע
שאין לו שמיעה טובה והוא כבד שמיעה ,יכוין לבו לקריאה ויוצא בזה המצוה ע"י שמכוון
לבו.
יז .אפשר שגם חרש אע"פ שפטור ,אם בא להקהל יכוון לבו לקריאה אע"פ שאינו שומע.
פרק ז' -סדר הקריאה
א .המלך פותח את ספר התורה ]ורואה[ .ומברך את הברכות בלשון הקודש. פותח ומברך
בר. המ
רכו את ה' ּ המלךּ :ב ּ
בר לעוֹ לם
ועד. המ
רו ה' ּ הקהל והמלךּ :ב ּ
לנו את ּתוֹ רתוֹ .
ונתן ּ
העמים
מכל ּ
נו ּ
אשר ּב חר ּב ּמל העוֹ לםׁ ,אהינו
אתה ה' ּ רוּ
המלךּ :ב ּ
התוֹ רה] .והקהל עונים :
אמן[ אתה ה' נוֹ תן ּ רוּ
ּב ּ
ב .צ"ע אם מברך גם ברכת המצוות ,וכן אם כל השומעים מברכים ברכת המצוות ,או עכ"פ ברכת המצוות ושהחיינו
גדול השומעים מוציא את כולם בברכה ,וכן צ"ע אם המלך וכל הקהל מברכין שהחיינו.
ג .המלך קורא את הקריאה בלשון הקודש ,ובלשון הכתוב בתורה ,וצריך לדקדק בכל אות צורת הקריאה
כמו בקריאת התורה .ויש אומרים שצריך גם לפרש מה שקורא כדי שכולם יבינו.
ד .אין מתרגמין אחרי המלך ,ויש אומרים שהמלך צריך לפרש מה שקורא כדי שכולם יבינו. תרגום
ה .קורא בספר דברים .וסדר הקריאה כמבואר ברמב"ם )הלכות חגיגה פרק ג(' :מהיכן הוא קורא סדר הקריאה
מתחילת חומש "אלה הדברים" עד סוף פרשת שמע ומדלג ל"והיה אם שמוע" וגו' ומדלג
ל"עשר תעשר" וקורא מ"עשר תעשר" על הסדר עד סוף ברכות וקללות עד מלבד "הברית
אשר כרת אתם בחורב" ופוסק .ולשון החינוך )מצוה תריב(' :ומהיכן הוא קורא מתחלת ספר
"אלה הדברים" עד סוף פרשת "שמע ישראל" ,ומדלג ל"והיה אם שמוע" ,וגומר אותה
פרשה ,ומדלג ל"עשר תעשר" וקורא מ"עשר תעשר" על הסדר עד סוף ברכות וקללות עד
"מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב" ,ופוסק'.
פרק ח' -לאחר גמר המעמד
א .גוללים את ספר התורה לתחילתו ,וצ"ע אם עושים כן באותו מעמד בפני הציבור. גלילת ספר התורה
ב .מחזירים את ספר התורה למקומו ,ויש אומרים שאם קורין בספר תורה שבארון משאירים החזרת ספר התורה
את ספר תורה במקום אחר עד קריאת הכהן גדול ביוהכ"פ של שנה הבאה.
ג .אם לא באו כולם ,ולאחר הקריאה באו עוד אנשים ,יש להסתפק אם צריך המלך לקרוא באו עוד אנשים
שוב ,ואולי רק אם רוב אנשים לא באו בתחילה ובאו עכשיו צריך לחזור ולקרוא.
ד .אין המלך יוצא בקריאת ההקהל ,ידי חובת קריאה של מלך בכל יום בספר תורה ,אלא חובת המלך בקריאה
צריך לקרוא אח"כ בספר תורה שלו כבכל יום ,ואם קרא הפרשיות מתוך ספר תורה שלו
יצא.
ה .הבימה שעמד עליו המלך ,אין בו קדושה כמו ארון קודש ,אבל יש בו קדושה כמו קדושת קדושת הבימה
בית הכנסת.
אלו שאינם מכירים חייבים בהקהל ,משום דע"י שבאים לשמוע שואלים את העמק דבר פ' וילך ,עוד פי' העמק דבר שיתרגמו ויבינו מה ששומעים,
העומדים שם ואומרים להם מה אמר המלך ,וכ"כ הספורנו פ' וילך למען וצ"ע דהקריאה בלשון הקודש ,ואולי כוונתו שהחכמים צריכים לתרגם
ישמעו .יבינו חכמי העם :ולמען ילמדו .ולמען ילמדו מהם הבלתי מבינים: לעצמם מה ששומעים עד שיבינו היטב.
ויראו את ה' אלהיכם .בהבינם גדלו הבא בתורתו במופתים שכליים: רמב"ם פ"ג ה"ו ,ובקונטרס אחרון על הטו"א חגיגה ג ,א כתב דלכך גם
מאורות השבת | ןוילג | ו"פשת -ךליו םיבצנבצננ [עמ' ]9
כתבו לכם את השירה הזאת
מפליאה שאנו עומדים כנגדה ,שישנם שני תלמידים ממה שמצינו אצל אברהם אבינו ע״ה כשהתפלל בפרשתנו נאמרה המצוה האחרונה מתרי״ג המצוות
החובשים ספסל אחד בבית המדרש ולומדים אותה ֹאֶמר ַַא ְְב ָָרם ה' אלקים על בנים נאמר (בראשית טו ,ב) "ַוַ ֹּי� ֶ שנצטוו בה בני ישראל ,והיא מצות כתיבת ספר
מסכת ועוסקים באותן הסוגיות ,והנה האחד נראה ַַמה ִּת�ִ ֶּת�ֶ ן ִלִ י ְוְ ָָאֹנִֹכִ י הֹוֹ ֵלֵ ְְך ֲֲע ִִר ִיִרי ּו ֶֶּבן ֶֶמ � ֶֶׁשק ֵֵּב� ִיִתי הּוּא תורה ככתוב (לא ,יט) "ְוְ ַַע �ָָּתה ִ�ִּכ ְְתבּוּ ָלָ ֶכֶ ם ֶֶאת ַַה � ִִּׁש ָיָרה
עליו שהוא עוסק בתורה וניכר בה שהוא קונה את יֶעֶזֶ ר" ופירש רש״י "דמשק" ,נוטריקון ַּד�ַ ֶּמ� ֶ ֶֶׂש� ק ֱֱאִלִ ֶ ַַה �ֹּזֹאת" .וכמבואר ברמב״ם (הלכות סת״ם פ"ז ה״א)' :מצות
תלמודו בקנין נצח ,והתורה משפיעה על הליכותיו דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים .ויש להבין ,הרי עשה על כל איש ואיש מישראל לכתוב ספר תורה
דיבוריו ואורחותיו ,ואילו על רעהו לא ניכר כלום פשוט שאברהם אבינו ביקש לזכות לזרע ,רק בכדי לעצמו ,שנאמר "ועתה כתבו לכם את השירה",
מכל זה ,אין תלמודו מתקיים בידו ,ואין התורה שיהיה מי שימשיך את דרכיו הטובים ,ואם כן מה לו כלומר כתבו לכם תורה שיש בה שירה זו וכו׳ ,עכ״ל.
משפיעה על הליכותיו .והמביט מן הצד מתפלא להזכיר בתוך תפלתו שכבר זכה לכך בהיות אליעזר ובחז״ל הפליגו מאד במעלת המקיים מצוה זו ,ואמרו
ותמה ,מה בין זה לזה ,וכי משוא פנים יש בדבר ,הרי ׳דולה ומשקה מתורתו לאחרים' ,ולמה אכן לא (מנחות ל ,א) 'הכותב ספר תורה מעלה עליו הכתוב כאילו
שניהם עוסקים בדבר אחד ועושים לכאורה פעולה הסתפק אבינו אברהם במה שעבדו אליעזר מקיים קיבלו מהר סיני'.
השוה ,ואם כן למה זה האחד זוכר את תלמודו ורעהו מטרה הזו. והנה שורש מצוה זו ,היא בכדי שיהא האדם לומד
אינו זוכר כלום ,ומדוע זה על האחד ניכר שהוא אמנם הכונה פשוטה היא ,שאדרבא דבר זה להיות בה ומלמדה את בניו ,כמפורש בהמשך הפסוק
עולה ומתעלה הולך ומזדכך ואילו רעהו נשאר על ׳דולה ומשקה' ,לגריעותא הוא ,כי אברהם אבינו יֶהם" ,ולכך נקטו יָמּהּ ְ �ְּב ִִפ ֶ
"ְוְ ַלַ � ְְּמ ָָדּהּ ֶֶאת ְ �ְּבֵנֵ י ִיִ ְְׂש� ָָר ֵֵאל ִִׂש� ָ
מקומו בלא שום התעלות. ביקש זרע קודש שימשיך בגילוי מלכותו יתברך חלק מהפוסקים (ראה ברכי יוסף יו״ד סי׳ ער סי״א ,תורת חיים סנהדרין כא,
אמנם התשובה מונחת ברעיון האמור ,כי זה אשר בעולם בתוספת מרובה ,שיוסיף ויחדש דרכים ב) שיחיד הכותב ספר תורה לעצמו והקדישה לבית
לימודו הוא בהתחדשות תמידית ובהתעוררות בעבודת השי״ת ,ואילו אליעזר זה הגם שעבדו הכנסת שיהיו הציבור קורין בה ,לא קיים מצוה זו
הלב ,הרי זוכה להבליע את התורה בקרבו וממילא באמונה אבל לא הוסיף מאומה אלא רק היה דולה ולא יצא ידי חובתו ,כי מכיון שהקדישה הרי היא
מתקיים בידו ,וגם מאיר נשמתו באור התורה ונהנה ומשקה מתורת רבו ותו לא ,כי מכיון שהוא עצמו של הקדש ושוב אינה שלו .אמנם מ״מ הדבר תלוי
מזיו הדרה ,אבל זה אשר כל לימודו הוא בבחינת לא היה קשור ודבוק באלוקי עולם ה' אלא רק מכוח בפלוגתא דרבוותא ,וב"פתחי תשובה" שם (סק״ג) הביא
מלומדה אבל אינו מבקש לעורר את נפשו ולמצוא אדונו אברהם ,לכן לא היה בו כח לחדש ולהוסיף דעות החולקים .אמנם יש לדקדק ממה שמבואר
טעם חדש בתלמודו ,ואין תורתו אלא משפה ולחוץ, דברים מעצמו ,והיתה פעולתו רק כעין מכשיר בגמרא שהמצוה היא בכתיבה דוקא ,ואמרו (סנהדרין כא,
איך יזכה שתתחבר אליו כלל .וכללא דמילתא אחת ה'טייפ' אשר חוזר ומשמיע כל מה שהשמיעו בו, ב) 'אף על פי שהניחו לו אבותיו לאדם ספר תורה,
היא .שאין הדבר תלוי אלא ברצונו של האדם ,כי אם אבל אינו יכול להוסיף מעצמו כלום ,וזהו שהתאונן מצוה לכתוב משלו ,שנאמר "ועתה כתבו לכם את
ירצה יזכה ליאור באור התורה וקדושתה ,ואם לא אברהם אבינו הרי אנוכי הולך ערירי ואין מי שימשיך השירה"' .וכן אמרו (מנחות ל ,א) 'הלוקח ספר תורה מן
ירצה לא יזכה .וכפי ששמעתי אומרים בשם הגאון את עבודתי הק' ,כי בן משק ביתי אינו אלא ׳דולה השוק ,כחוטף מצוה מן השוק ,כתבו ,מעלה עליו
רבי יוסף שלמה כהנמן מפונוביז זצ״ל ,שכשדרש ומשקה' ואינו מוסיף מדיליה כלום. הכתוב כאילו קבלו מהר סיני' .והובאו הדברים
פעם אחת בכינוס מחנכים העלה רעיון זה לפני ואכן האבות הקדושים זרעו אחריו לא כן עמהם, להלכה ברמב״ם שם .וזה תימה ,כי אם עיקר המצוה
הנאספים ,וכה אמר ,הנה טיפש אחד התחבט פעם כי חיפשו ובקשו תמיד להוסיף ולחדש דרכים היא ללמוד בספר התורה וללמד מתוכה את בניו,
בשאלה קשה ומסובכת ,האם כח האלקטערי הוא בעובודתם הק׳ ,כידוע שאברהם אבינו עבד את למה זה לא יסתפק בספר שהניח לו אביו ,ומה
מחמם או מקרר ,ונפשו בשאלתו ,כי הנה בביתו בוראו במדת החסד ,ובא יצחק ועבד במידת מגרעת יש במה שלוקח הספר תורה מן המוכן.
התקינו נקודה אחת להזרמת כח האלקטערי ,ודרכו הגבורה ,ואחריו יעקב שהיה מדת התפארת הממזגת וב"כתב סופר" על אתר כתב בזה דברים נפלאים,
הוא מפעיל גם את התנור המחמם ומרתיח וגם את וכוללת את שני המידות .ודבר זה ביקש אברהם שבא הכתוב לרמז בזה תוכחת מוסר שלא ילמד
המקרר המצנן ומקפיא את המאכלים ,ואיך יתכן שיזכה לזרע קודש אשר ילך בדרכיו לחפש ולבקש אדם את התורה באופן של 'מצות אנשים מלומדה',
שדבר אחד יעשה שתי פעולות הפוכות ומנוגדות. בדרכי העבודה ,ולא יסתפק במה שניתן לו מורשה אלא כל אחד יקבלה על עצמו מחדש כאלו הוא
אמנם פשוט שכל בר דעת מביאתו שאלה זו לידי מבית אביו ,אלא יהיה דבוק בעבודת הבורא מתוך עצמו עומד בהר סיני ,ולכן נאמרה המצוה שיכתוב
גיחוך ,כי כח האלעקטערי כשלעצמו אינו פועל התחדשות תמידית ללא הפסק. משלו דווקא ,שעל ידי הכתיבה יהיה נחשב כאילו
ועושה כלום ,אלא רק מכניס זרם להפעיל את הדבר ובעלי המוסר דרשו רמז לחובת האדם בעולמו מקבל את התורה עכשיו בהר סיני .וכתב עוד :ויש
שמחברים אליו ,וכל פעולה נעשית אך רק כפי תכונת להוסיף מדיליה בעבודת הבורא ית' ,ואין לו גם כן רמז בזה ,שיחדש דברים בתורה ויפרש כל
המכונה המחוברת אליו ,כי אם יחברו אליו מכשיר להסתפק במה שהניחו לו אבותיו ורבותיו ,שכן הוא דבר ולא יסתפק במה שלפניו ,וזהו שאמרו ז״ל (אבות
המחמם הרי יחמם ,ובאם ישימו מכשיר המקרר הרי לשון הכתוב "ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם", פ״ב מי״ב) 'והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך
ממילא יפעל התקררות .ואמר הרב מפונוביז זצ״ל שיהיה הלימוד לבנים ולתלמידים כענין שימת מאבותיך' ,שאין התורה ירושה כתובה לך בספר,
שבמשל זה נוכל לסבר את האוזן לפרש מהו כח המאכל בתוך הפה ,ומבשרי אחזה ,כי הנה דרך אם אלא התקן עצמך ללמוד בה ולהתייגע בה הפוך
התורה ,שאין לה פעולות מסוימות שהיא פועלת, רחמניה שהיא מחתכת וטוחנת את המאכלים בשביל בה והפוך בה דכולא בה ,כי לכל אחד חלקו בתורה
אלא היא כנקודת זרם מרכז המפעילה את כל בנה התינוק ,ואף נוטלת בכף ומכניסה לתוך פיו ,וכל ומקום הניחו לו אבותיו להתגדר בה.
המתחבר אליה ,ואין הדו תלוי אלא באדם ,כי אם זה בכדי להקל על התינוק באכילתו ,אבל האכילה ובאמת שדרך זו היא הדבר אשר קבלנו בירושה
ילמד בהתחדש ובהתעוררות הלב ,הרי תשפיע עליו עצמה מוטלת על התינוק ,כי אם הוא לא ילעס מאבותינו ,שנדע שלא להסתפק באותה התורה
אור התורה שיזדכך ויתלהב בעבודתו ויוסיף חשק ויבלע את המאכל הרי אין תועלת בכל עבודתה, שהם מניחים לנו באוצרותיהם ,אלא צריך לחדש
ותשוקה בלימודו ,אבל אם יהיה לימודו בקרירות והתינוק ישאר מוטל ברעבונו ולא ישבע לחם. בה דברים בכל עת ובכל שעה ,להוסיף ולהרבות
ובלב נרדם ,הרי לא תוסיף תת כוחה בו להחליף והנמשל דומה למשל בדברי תורה שהיא קרואה בלימודה ובקיומה .ואיתא בספרים ,שלכן קבעו
ולשנות תכונת נפשו ,אלא ישאר כגוש קרח צונן. 'לחם' כמו שנאמר (משלי ט ,ה) "ְלְ כ ּּו ַלַ ֲֲחמּוּ ְְבַלַ ֲֲח ִִמי", אנשי כנסת הגדולה את מטבע לשון התפילה
אמנם חובה עלינו לפרש שיחתנו באר היטב ,שאין והקב״ה מלמד תורה לעמו ישראל ומאכיל אותם בברכת אבות לכפול שלש פעמים ׳אלוקי אברהם
הכונה חלילה לדרכים מחודשים אשר לא שערום כביכול בלחמה של תורה ,וגם אנו נצטווינו ללכת אלוקי יצחק ואלוקי יעקב׳ ולא כללו בפעם אחת
אבותינו ,הס מלהזכיר ,כי אין לזוז כמלא נימא בדרכיו של מקום וללמד לבנים ולתלמידים ,אבל כל לומר ׳אלוקי אברהם יצחק ויעקב׳ ,להורות לנו את
ממסורת אבות ומיניה לא תזוע ,אלא מאי ,הדברים זה רק עד כדי "שימה בפיהם" ותו לא ,דהיינו שעל היסוד האמור ,שכל אחד ואחד מן האבות הק׳ הכיר
אמורים רק כלפי חלק ההתעוררות שבעבודת ה', המלמד להשים את דברי התורה לתוך פיותיהם מעצמו באלקותו יתברך שמו ,ולא עבד יצחק אבינו
שבזה צריך כל אדם למצוא לעצמו עצות מחודשות של בני ישראל ,להבינם טעמי הדבר ופירושיו ,אבל את בוראו רק מפני שאביו אברהם עבדו ,ולא יעקב
תמידין כסדרן איך לעורר את לבו ולהלהיבה ,בכדי את האכילה עצמה על התלמיד לעשות ,כי אם לא אבינו עבד את בוראו רק בגלל שיצחק אביו עבדו,
שלא תתיישן אצלו העבודה ולא תכבד עליו כמשא, יתעורר כל אחד ואחד ללעוס ולבלוע בעצמו את אלא כל אחד מהם הוסיף לעורר מעצמו בכוחותיו
אבל העבודה עצמה חייבת להיעשות בכל פרטיה דברי התורה ,דהיינו לחדש בה דברים כפי יכולתו להכיר באלקותו יתברך שמו ולקבל עליו עול
ודקדוקיה כפי שקיבל מאבותיו ורבותיו ,ואיו לו ומסת כוחו ,הרי אין לו כלום. מלכותו ולעבדו בלבב שלם.
ללכת אלא באותה מסילה ובאותם דרכים שסללו וברעיון זה מצאנו נחת רוח וטעם נכון במציאות ובספר "דברי יחזקאל" הביא סימוכין ליסוד זה,
מאורות השבת | ןוילג | ו"פשת -ךליו םיבצנבצננ [עמ' ]10
אתמול ,אזי תמצא התפלה חן בעיניו וממילא תהיה וזהב ,והוא מונח במערה אשר בצד הדרך המוליכה "ְצ ִִאי ָלָ ְְך
לפנינו ,ועל דרך לשון הכתוב (שיר השירים א ,ח) ְ
לעיר פלונית .ברוב שמחה הלכו הבנים לחפש את עבודתו בחיות ובהתלהבות כראוי. ְְּב� ִִע ְְק ֵֵבי ַַהֹּצ� ֹאן ּו ְְּר ִִעי ֶֶאת ְְּג� ִִדֹּי� ַַֹתִיִ ְְך ַַעל ִִמ � ְְׁש ְְּכ� נֹוֹ ת ָָהֹר ִִֹעים".
וזהו גם מה שהזהירו במשנה (אבות פ״ב מי״ג) ׳וכשאתה המערה אשר בה טמון אוצרם הטוב ,אך לצערם לא ויש להתאים לדברינו מה שכתב בליקוטים שבסוף
מתפלל אל תעש תפילתך קבע אלא רחמים ותחנונים מצאו אותה ,גם לאחר שחרשו את הדרך לארכה ספר "נועם אלימלך" ,לפרש מאמר חז״ל (ברכות כח ,ב)
לפני המקום׳ ,כלומר שבכל עת יחפש עצות ורחבה לא מצאו סימן ורמז לשום מערה ,כשעמדו ׳העושה תפלתו קבע אין תפלתו תחנונים' ,פירוש ,כי
ותחבולות איך שלא תסור מאתו חינה של תפלה ,כמעט לפני יאוש פגשו באחד מזקני העיר וספרו לו ׳קבע׳ הוא לשון קביעות ללא שינוי ,ו׳תחנונים׳ הוא
שלא תתיישן אצלו להיות כחק קבוע המוטל עליו את כל התלאה שעברה עליהם ,מיד אמר להם אותו לשון חן ,כלומר ,שדרך העולם הוא שבדבר שהאדם
כעול וכמשאוי ,ולהיעשות בלב נרדם בלא חפץ ,אלא הזקן ,הלא דרך זו שבה אתם מחפשים את המערה עוסק מידי יום ביומו ואינו מתחדש בו כלום ,הריהו
ימצא בה בכל עת דברי חידוש להתעורר בהם ולהיות היא דרך חדשה אשר נתחדשה לאחר מיתת אביכם, מתרגל אליו ואין לו בזה חשק ורצון ,ולעומת זה אם
והוא לא ידע כלל מן הדרך הזאת ,ובודאי לא הטמין הולך ואור תמיד בעבודת התפילה ללא הפסק. הוא מחדש בו דברים ומוצא בו עניינים מחודשים ,אזי
ויש למצוא רמז לעצה ותחבולה זו במה שאמרו (מנחות שם מאומה ולא על זה היתה כוונתו ,אין לכם לחפש נושא הדבר חן בעיניו ויש לו רצון וחשק לעסוק בו.
שם) שאף שהלוקח ספר תורה מן השוק כחוטף מצוה אלא בדרך הישנה המוליכה אל העיר ,כי בודאי שם ועל דרך משל ,כאשר יעמוד איזה חפץ יפה ומפואר
מן השוק ,אבל אם הגיה בה אפילו אות אחת ,מעלה תמצאו את המערה ,ואכן הלכו להם לאותה הדרך מול עיני האדם בכל יום ויום ,אזי ברבות הימים
עליו כאילו כתבו .ללמדנו שלא נדרש מן האדם ושם מצאו את שאהבה נפשם. יאבד החפץ את חינו אצלו ולא ישתעשע בו עוד,
לחדש את כל התורה כולה ,אלא המוטל עליו הוא והנמשל הוא בעבודת השי״ת ,שכאשר יבקש לו מחמת ההרגל שנתרגל אליו ,ותענוג תמידי הלוא
למצוא בתוך התורה אחה אות אחת בלבד אשר יוכל האדם ללכת בדרכים חדשים אשר לא שערום אינו תענוג .אבל אם בכל יום ויום יחפש באותו חפץ
לחדש בה ,דהיינו שצריך לתפוס את דרכי אבותיו אבותינו ,הרי לא יזכה להגיע אל האוצר הנכסף בכדי למצוא בו איזה דבר חידוש ותועלת מה שלא
ורבותיו ולאחוז באותה מסורת אשר קבל מהם ,ולא יעלה בידו מאומה ,שהרי הדרכים הללו חדשים ידע בו עד אז ,וכן בכל עת שיסתכל בו יבדוק אם יש
אמנם בתוך דרכי אבותיו יראה למצוא איזו נקודה המה ולא דרכו בהם דורות הראשונים לעשות בו דבר מה שלא ראה אתמול ,אזי ישאר אצלו החפץ
שממנה יוכל להמציא לעצמו התעוררות והתחדשות אותם סגולה ,ולא על ידם זכו להשלים את חובתם תמיד באותו החן כבראשונה ,ותמיד ישתעשע בו
בעולמם .אבל כאשר יחזיק במסורת אשר נמסרה בכל חלקי התורה והעבודה. בהנאה מרובה .ובזה הענין יתפרש כוונת מאמרם
ובזה הענין ראיתי משל נאה שכתב הגאון רבי צבי לנו מדור לדור ,וילך בדרכי אבות אשר בהם הלכו ז״ל ,כי אם לא יבקש האדם בכל יום למצוא לו איזה
הירש פרבר זצ״ל ,מעשה באיש אחד שבהיותו דורות הקדמונים ,בהם עבדו את הבורא יתברך דבר חידוש בעבודת התפילה ,אלא תהיה תפלתו
נוטה למות הודיע לבניו שהכין עבורם צוואה אבל בסילודין ,ועל ידם נתעלו והגיעו לרום המעלות ,אזי בדרך קביעות שכמו שהתפלל ביום האתמול כך
הוא מבקש שלא יפתחו אותה עד שיעברו כך וכך בזו הדרך יצליח ובה ישכיל למצוא מנוח לנפשו ,כי יתפלל גם ביום המחר וחוזר חלילה ,אזי תאבד
שנים ממיתתו ,ואכן הבנים שמעו לדברי אביהם בה תימצא עצה ומזימה להתגבר על כל תחבולות ממנו חינה של תפילה ,ולא ירגיש עוד תענוג וחיות
ופקודתו שמרה רוחם ,והמתינו את מספר השנים היצר ,ובה טמון כבר אוצר חיים להשלים עצמו בעסקו בה .אכן אם יתחדש בה מידי יום ויום ובכל
כפי שנצטוו ,לאחר מכן נפנו לפתוח את הצוואה בקיום המצוות ובכל חלקי העבודה הראויה. עת שיעמוד להתפלל יתאמץ בכל מאודו למצוא
(משחת שמן -הגאון רבי חיים שאול קויפמאן זצ"ל) וימצאו כתוב שהטמין בשבילם אוצר גדול של כסף איזה טעם חדש ורעיון מחודש מה שלא הרגיש ביום
זכרון לצדיקים
כ"ד אלול תשל"ו :הגאון רבי יחזקאל ב״ר מרדכי זלמן אברמסקי זצ"ל ,בעל "חזון יחזקאל"
רבנו זצ״ל :אמת ויציב ,בכל זמן הנסיעה הייתי לומד מן הספר ,רק כשהגיעו עוצם שקידתו
שנות הזקנה ושוב אינני יכול ללמוד מן הספר בזמן הנסיעה ,לומד אני בעל פה. אין חקר ואין תכלית לעוצם שקידת התורה של רבנו זצ״ל .בערוב ימיו ,בבואו
ונהירנא כמה פעמים שנסע לבית החיים בצפת להתפלל על קברי צדיקים ,וכן להעניק לנו בעין יפה מאוצרותיו הגדושים בשיעוריו המפורסמים לתהלה
על קבר זקנה של הרבנית ע״ה ,הגאון הרידב״ז זצוק״ל ,והיה נוסע ברכבת תל בישיבת סלבודקה שבבני ברק ,סח לנו בלשון הזה :אסביר לכם מה זה להיות
אביב — חיפה כמו שאר "עמך" ,ופעם ניגש אליו יהודי ברכבת לשאול דבר מה, שקוע בלימוד .יכול אני להעיד על עצמי שמגיל עשרים לא הסחתי דעתי מדברי
והשיבו :יסלח לי כבודו ,כי עומד אני עכשיו באמצע לימודי ואינני יכול להזדקק תורה .אני אוכל — ולומד ,הולך — ולומד ,נוסע — ולומד ,שוכב — לומד ,ישן —
לענין אחר ,היהודי תמה :הרי יושב הוא בלי ספר ,והשיבו כי לומד הוא בע״פ, ומהרהר בלימוד ,נושם — ונשימותי בלולות בלימוד .עד לפני גיל עשרים אינני
וכשיסיים יוכל להתפנות אליו ,אלא שהנסיעה נסתיימה לפני שסיים... יכול להעיד שהיה לגמרי בלי היסח הדעת ,אבל מגיל עשרים ודאי שהוא כן...
ופעם השתתף במסיבת "תנאים" של בחור יקר אחד בירושלים .אחרי קריאת והשווה לזה מה שכתב רבנו זצ״ל בנעוריו ,בחדש שבט תרס״ט ,בהיותו חתן,
ה״תנאים" איחל מזל טוב והתנצל שמוכרח הוא לשוב לביתו ,כי עומד הוא והוא כבן כ״ג" ,להמיועד להיות חותני זקני הגאון האמיתי מרן רידב״ז" ,וזה לשונו
באמצע עיון עמוק בירושלמי במסכת נזיר ,שעדיין לא זכה לעמוד על עומק הזהב" :אתמול בערב באמצע הסעודה שקעתי שנית את רעיונותי בנידון זה ,וה׳
הפשט שלו. הנותן חלק בתורתו הקדושה לכל אחד ואחד לפי הנהגתו בקדש וכשרונותיו,
* היה לי לעזר להצדיק את דברי הגרע״א באופן נכון שלא ניתן לדחות ואין לו
"ללמוד תמיד בלי הכנות" מקום בראש".
ופעם אחת שמענו מפיו את חידושו בענין תערובת חמץ (עי׳ חזון יחזקאל פסחים דף ל ,א
בבוקר אחד אחרי תפילת שחרית ראיתי שנגש בחור אחד ,מהמופלגים שבישיבה
ובהשמטות שם) ,ואמר לנו :חידוש זה עלה בדעתי בלכתי אל הרכבת באנגליה בשעה
אל רבנו זצוק״ל ובישר לו בשורה טובה מאירוסיו אמש ,ורבנו בירכו בשמחה
חמש לפנות בוקר בתאריך זה וזה.
רבה במזל טוב וכל טוב .ויאמר החתן הנ״ל :אבקש ברכה מהרב שאוכל תמיד
התורה היתה נשמת אפו ומקור חיותו ובריאותו .נכנסנו אצלו פעם לפנה״צ
ללמוד בשקידה .ויען לו רבנו זצוק״ל :מברכה שלי לא תוכלו ללמוד בשקידה,
לחדרו ושאלנוהו :איך מרגיש רבנו? השיב לנו :כאשר קמתי בבקר הרגשתי מאד
אלא רק זאת תזכרו תמיד :להתיישב תמיד ׳וללמוד בלי הכנות ,ואז תהיו תמיד
לא טוב ,אבל ב״ה הוטב לי מאד ,כי למדתי שבעה דפים גמרא במסכת ערכין,
שקדנים כתורה.
ועי״ז נהפכתי לאיש אחר...
*
*
"תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם"
בלכתך בדרך
ואח״כ אמר רבנו זצוק״ל ביאור במאמר הגמרא שבסיום המסכת יבמות" :אמר
אמרתי פעם לרבנו זצוק״ל :שמעתי מכבוד חותני (הרה״ג הצדיק ר׳ שלמה כהן זצ״ל) שזוכר
רבי אלעזר אמר רבי חנינא תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם שנאמר "וכל
בבחרותו בוילנא ,בשנות התר״פ ,שהיו מספרים כי ברוסיה יש רב אחד ,רבה של
בניך למודי ה׳ ורב שלום בניך" אל תקרי בניך אלא בוניך "שלום רב לאוהבי
סלוצק ,שאפילו בנסיעותיו ברכבת לומד הוא מתוך הגמרא כל הדרך .והשיב
תורתך ואין למו מכשול יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך למען אחי ורעי
מאורות השבת | ןוילג | ו"פשת -ךליו םיבצנבצננ [עמ' ]11
אדברה נא שלום בך למען בית ה׳ אלקינו אבקשה טוב לך ה׳ עוז לעמו יתן ה׳ מהר אל המדפיס ,כדי לתקן ולשפר את סגנון הדברים שכתב .את חידושו שלו
אמנם השאיר על מכונו ,כמקודם ,אבל הוא שינה את טעמו ומחק הערתו "דלא יברך את עמו בשלום".
ואמר על זה רבנו זצוק״ל :שאין הכוונה שת״ח הולכים מבית לבית להרבות כ "...ורק הוסיף בגמר הענין שורה מיוחדת בלשון זו :״אמנם בחידושי רעק״א
שלום בין איש לאשתו ובין אדם לחברו ,אלא שענין שלום הוא היפך קפידא במסכתין משמע איפכא" .ולא היה קץ לשמחתו מעצם הדבר ,שרבי עקיבא איגר
וכעס ,וענינים אלו שייכים כאשר האדם אינו שבע־רצון ,וממורמר ,ואין לו אמר לו בחלומו" :יודע אני שהנך מתעסק עכשיו בכתיבת הפירוש לתוספתא".
(הרב אהרן סורסקי שליט"א "מלך ביפיו") סיפוק ,ואז הוא מקפיד וכועס על כל דבר פעוט שנעשה שלא לרצונו ,ומטיל
* אימה על כל סביביו ,אבל הגדרת ת״ח האמיתי היא שהוא מלא אושר ,וסיפוק,
ושביעות־רצון ,ונחת־רוח ועונג בל ישוער ,מהדף גמרא שלמד יותר מאשר הגביר
"התורה היא חיינו"
האדיר במיליארד שהרויח ,וממילא אינו מקפיד על מאומה ,כי הוא מלא עונג
וסיפוק מתלמודו ,ולא איכפת לו משאר ענינים שאינם חשובים כלל ובזה מרבה רבנו היה קשור ודבוק בתורה במידה כזאת ,שהצליח להשפיע מרוחו גם על
הרחוקים מדרך התורה. שלום בעולם.
בשנת תשי״ט השתתף רבנו בישיבה מיוחדת שכינס מנכ״ל משרד הבטחון ,מר *
ש.פ פרס זימן את הישיבה כדי לדון בטיוטת הצעה להסדר שירות צבאי חלקי מה לך הים כי תנוס
לבני הישיבות...
פעם אמר לי רבנו זצוק״ל :יש טעם אחר לגמרי ,לשבח ,כאשר אומרים דבר תורה,
עוד בטרם פתח הלה בדבריו ביקשו רבנו" :האם מותר לי להתחיל את דברי
ומקדימים לזה קושיא ,והד״ת נאמר בתורת תירוץ להקושיא .וממי למדתי דבר
זה? — מדוד המלך ,במזמור "בצאת ישראל ממצרים" ,מה היה המקרא חסר בלי באותם הדברים שהיה בדעתי לסיים בהם?"
הפסוק "מה לך הים כי תנוס ,הירדן תסוב לאחור ,ההרים תרקדו כאילים ,גבעות כשענה מר פרס בחיוב" :רצונו של אדם זהו כבודו" ,הודיע רבנו בדברים קצרים
כבני צאן״ [ 4שאלות] ? והלא היה מספיק לומר" :הים ראה וינס ,הירדן יסוב וברורים" :הישיבות הן בית חיינו והתורה היא עצם חיינו .על דבר חי ,פשוט שלא
לאחור ,ההרים רקדו כאילים ,גבעות כבני צאן — מלפני אדון חולי ארץ" וגו׳ ,ניתן להחיל את המשפט ׳גזורו׳ "
ולמה בא באמצע הפסוק הנ״ל הכולל ארבע שאלות" :מה לך הים כי תנוס״ וגו׳? דבריו של רבנו התקבלו ללא כל דיון או ויכוח בנושא .היה זה משום שדבריו
— ללמדנו שהדברים יותר נעימים ומודגשים ומוסברים ומובנים היטב ונקלטים נאמרו באמת כנה וללא כל גוזמא; התורה אכן היתה כל חייו.
(במחיצתם בשם רמ״ד טננבוים) באוזן ובלב השומע כאשר הם נאמרים בתורת תשובה לשאלות( ...פניני רבינו יחזקאל)
* *
"ר' עמרם החייתני" המשרה הטובה ביותר
סיפר הג״ר עמרם זקס ,מראשי ישיבת סלבודקה :נהירנא ,בשנת תש״ל ,כשלקה מפי הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ״ל שמעתי שכמו שמשה רבינו השיב לעדת
רבנו בהתקף לב והיה מאושפז במרכז הרפואי "שערי צדק" בירושלים ,נסעתי "ַה ְְמ ַַעט ִִמ ֶֶּכ� ם ִִּכ� י ִִה ְְבִּד�ִ יל ֱֱאֹל ֵֵֹהי ִיִ ְְׂש� ָָר ֵֵאל ֶֶא ְְתֶכֶ ם ֵֵמ ֲֲע ַַדת ִיִ ְְׂש� ָָר ֵֵאל ְלְ ַַה ְְק ִִריב
קרח (במדבר טז ,ט) ַ
מבני ברק כדי לבקרו .הרופאים שנכחו סביבו וחרדו לשלומו ,הזהירוני לקצר ֶֶא ְְתֶכֶ ם ֵֵאָלָ יו ַלַ ֲֲעֹבֹד ֶֶאת ֲֲעֹב ַַֹדת ִִמ � ְְׁש ַַּכ� ן ְיְ ֹהָֹוָ ה ְוְ ַלַ ֲֲעֹמֹד ִלִ ְְפֵנֵ י ָָה ֵֵע ָָדה ְלְ � ָָׁש ְְר ָָתם" -וכוונתו
ולמעט בדיבורים .אולם מיד כשהתקרבתי למיטתו תפס רבנו בידי ושאל" :מה להשיב על טענתם שדרשו משרה ,ואמר להם שבזה גופא שהם מובדלים להיות
נשמע בישיבה?״ ״אמרתם את השיעור?״ ו״במאי עסקיתו?״ -ולא הניחני ,עד מכל ישראל לדרגת שבט לוי -שהם בני התורה ,זהו המשרה והחשיבות הגדולה
שבלית ברירה חזרתי לפניו על תוכן הדברים שנמסרו בשיעור ,ובתוכם הזכרתי ביותר ואי״צ יותר מזה ,שהם מחזיקים את עם ישראל ואת העולם כולו ,וזמ״ש
קושיא אחת של רבי עקיבא איגר. "המעט מכם" וכו׳ ,והיינו שאם הם מבקשים שררה נוספת חוץ מעצם חשיבותם
ברגע זה אותת לי רבנו פתאום באצבע על הפה לסימן שאפסיק .הוא שקע בהיותם מבני לוי ,בהכרח שאינם מעריכים את זכייתם להיות משבט לוי ולעמוד
במחשבות ,ועל פניו ניכרו סימני מאמץ .פניו החווירו ,ואגלי זיעה בצבצו על לפני ה׳ לשרתו .והוסיף הגר״י אברמסקי זצ״ל שזהו הוראה לדורות לתלמידי
מצחו .נתקפתי בדאגה ופחד שמא קרה לו שוב משהו .אולם באותו רגע פתח חכמים שלומדים בכולל כל ימי חייהם בלא שום משרה ,שראוי להם לשמוח
בגורלם ולדעת שעצם מה שהם לומדים בכולל זהו המשרה הגדולה ביותר שהם
את פיו ואמר בקול חרישי את שני התירוצים שתירץ בהם את קושיית רבי
(אש קודש -מרן הגר"מ שטרנבוך שליט"א) זוכים להחזיק את עם ישראל ואת העולם כולו.
עקיבא איגר .כשסיים ,נהרו פניו ,וחיוכו הטוב השתפך עליהם" :החייתני ,ר׳
*
עמרם ,החזרתם לי את הנשמה!"
אחרי ששאף מעט אוויר ,הוסיף ואמר לי" :חושש הייתי פן שכחתי את תלמודי. איך נראית תרבות אוה"ע
(במחיצתם) עכשיו נוכחתי לדעת שעודני חי!" (שליט״א) בשנת תשכ״ד שמעתי נאום גדול של מרן הגאון רבי יחזקאל אברמסקי
* בישיבת "קול תורה" כנאום זכרון לקרבנות הנאצים ,באותו לילה של חרפה אשר
סיפר רבי אברהם טוקר :היתה תקופה שברחוב החילוני נכנסה מודה חדשה בו הרסו את מקדשי ה׳ באשכנז .הוא נאם בעברית ,ופתאום הוא קרא בקול חוצב
של בגדים זולים שחדרה אף לשולי המחנה החרדי .ישבתי אז בכולל ונכנסו להבות אש ,בשפה הגרמנית :וכה נעשה העם של ה״דיכטער אונד דענקער"
שלושה תלמידי חכמים מפורסמים ,הגאונים רבי משה קופשיץ ,רבי שמחה לעם הבזוי של ה״מירדער אוגד הענקער" [העם של המשוררים ושל החוקרים
בונים וולדנברג ויבדלחט״א רבי אביעזר פילץ ,הם פנו אלי ואמרו לי נחרצות: נעשה בלילה אחד לעם של רוצחים ותליינים] ! וזוהי התרבות המפוארה שלהם,
ר׳ אברהם יש לך יד בביתו של הגאון רבי יחזקאל אברמסקי ,תבוא יחד ועלינו להישאר במקורנו ,ולא לזוז ממנו אף רגע! — סיים הגאון את דבריו.
(אשא דעי למרחוק-הרב בנימין יעקובזון)
איתנו ותבקש מהגאון בעל ה״חזון יחזקאל" שימסור שיחת מוסר ומחאה נגד
*
התלבושת החדשה .נאסוף את תלמידות בית יעקב והגאון ידבר דברי אלוקים
מוסר ומחאה. מתמיד
לא עזרו לי שום התחמקויות והלכתי איתם .נכנסנו ,רבי יחזקאל הגביה את רבי אלימלך וינטר סיפר ,שמרגלא בפומיה של הגאון רבי יחזקאל אברמסקי
עיניו ,והביט בתמיה ,ארבעה אנשים?! משלחת של ממש ,מה קרה ,מה רצונכם. זצ״ל" :מתמיד הוא זה שלומד שישים דקות בשעה".
אמרתי לו את פרטי הענין ,כך וכך המצב ורצוננו לשמוע את מלכנו .הגאון הרהר *
שניה קצרה ואמר נחרצות ,שאני אדבר לפני נשים? לא ,אינני מדבר לנשים! רבי עקיבא איגר
ידענו שעם הגר״י אברמסקי אין מה להתווכח ,לא שייך להגיד לו למשל שהחפץ ידוע הסיפור ,שכאשר הכין הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ״ל לדפוס את
חיים כן דיבר לנשים ,ועוד גדולי ישראל ,כי את הכל הוא יודע בלעדינו ואם חיבורו ["חזון יחזקאל"] למסכת גיטין ,קרה יום אחד שכתב
(בחידושיו לתוספתא גיטין
אעפ״כ החליט כך ,זהו זה... פ״ה הלכה ב׳) הסבר מסוים בדין צוואת "שכיב מרע שניתק מחולי לחולי" ,ומסרו
לאחר מכן הוא גילה את צפונות ליבו בהתנצלות על שהוא ממאן לבוא לנאום לפני למדפיס על־מנת שישבצנו בפנים הספר .בסופו של הסבר זה ציין שכל דבריו
נשים ,באומרו' :השנים שלי מלאות' ,אמר בלחש והמשיך' ,וליצר הרע יש אינטרס דלא כהבנת הגאון רבי עקיבא איגר זצ״ל בחידושיו למסכת גיטין (דף ע״ג ע״א ,ד״ה
מיוחד להכשיל אנשים בשנים הללו' ...הפסיק הרב אברמסקי לשניה והמשיך, אמנם ,והגרע״א בחתימת דבריו מוסיף "והוא כפתור ופרח") .הדבר ארע ביום גשם וסערה ,הוא שב
'הכרתי גדולים שהגיעו לשנים הללו והיצה״ר תפס בהם ,אני לא אתן לו שום צ׳אנס מבית הדפוס עייף וסחוט ושכב לנוח מעט ,וירדם .ויהי בחלומו התראה אליו
להכשיל אותי ,לא אדבר לפני נשים '...אח״כ סיים והוסיף משפט חד' ,את הכוחות הגרע״א מעלמא דקשוט כשפניו לא רצויות ,והחליפו דברים ביניהם ,עד שפייס
שה׳ נתן לי אני מנצל רק לתורה' ...נבהלנו מהפחד שלו והשתוממנו מדבריו החדים. וריצה אותו .בהקיצו ביקש רבינו מג׳ אנשים שייטיבו חלומו ,והוא עצמו חש
מאורות השבת | ןוילג | ו"פשת -ךליו םיבצנבצננ [עמ' ]12
