gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מאורות השבת · Me'oirois Hashabbos — ניצבים וילך (2026-08-31)

מוציא לאור: מאורות השבת · Me'oirois Hashabbos

שבוע: ניצבים וילך (2026-08-31)

מאורות השבת · Me'oirois Hashabbos — ניצבים וילך (2026-08-31)

פתח את ה-PDF הורדה

‫•מן הפרשה‬ ‫ניתן לקבל את העלון כל שבוע‬ ‫במייל‪0527615936b@gmail.com :‬‬ ‫•מן המדרש‬ ‫•הלכה‬ ‫מאורות השבת‬ ‫להערות והארות‪:‬‬ ‫•ימי הרחמים‬ ‫‪0527615936b@gmail.com‬‬ ‫מתקבלות‬ ‫•ענין בפרשה ‪ -‬מצות הקהל‬ ‫עבודות הקלדה ועימוד‬ ‫•כתבו לכם‬ ‫ב'מכון התורני'‬ ‫רחוב האומן ‪ 27‬ירושלים‪.‬‬ ‫•זכרון לצדיקים‬ ‫שע"י המכון התורני ירושלים‬ ‫טל‪0533194867 :‬‬ ‫נצבים וילך ‪ -‬תשפ"ו | גליון ‪ | 230‬הפקה ועריכה‪ :‬הרב נעם יעקובי שליט"א וצוות המכון התורני‬ ‫"ַה ִ�ִּנ ְְס �ָָּתֹרֹת ַלַ ה' ֱֱאֹל ֵֵֹהינּוּ ְוְ ַַה ִ�ִּנְגְ ֹל ֹת ָלָ נּוּ ּוְּלְ ָבָ ֵנֵ ינּוּ ַַעד עֹוֹ ָלָ ם ַלַ ֲֲעׂשׂ ֹוֹ ת ֶֶאת ָ�ָּכל ִּד�ִ ְבְ ֵֵרי‬ ‫ַ‬ ‫"ַא �ֶֶּתם ִנִ ָ �ָּצ ִִבים ַַהּיּ ֹוֹ ם ֻ�ֻּכ ְ�ְּלֶכֶ ם ִלִ ְפְ ֵנֵ י ה' ֱֱאֹל ֵֵֹהיֶכֶ ם ָָר � ֵ‬ ‫אֵׁשיֶכֶ ם‬ ‫ַ‬ ‫ַַהּתּ ֹוֹ ָָרה ַַה �ֹּזֹאת" (דברים כט‪ ,‬כח)‪ .‬דרש רבי יעקב יוקב עטלינגר בעל ה׳ערוך לנר׳‪:‬‬ ‫יֶמ ָ‬ ‫� ִִׁש ְְב ֵֵטיֶכֶ ם ִזִ ְְקֵנֵ יֶכֶ ם‪ֵֵ ...‬מֹח ֵֵֹטב ֵֵעֶצֶ ָ‬ ‫יָך" (דברים‬ ‫יָך ַַעד �ֹׁש ֵֵֹאב ֵֵמ ֶ‬ ‫"הנסתרת לה׳ אלהינו"‪ ,‬העתיד לבוא עלינו השנה עדיין נסתר מעינינו‪ ,‬אבל‬ ‫"הנגלת לנו ולבנינו"‪ ,‬אירועי השנה המסתיימת ידועים לנו‪ ,‬לטוב ולמוטב‪.‬‬ ‫ועל כן יש לנו להשתמש בכל הידע שלנו בהנגלות‪ ,‬כדי לחזק את קיום התורה‬ ‫מן הפרשה‬ ‫כט‪ ,‬ט‪-‬י)‪.‬‬ ‫והאמונה לעתיד‪ ,‬ובזה ליכנס לשנה הבא עלינו לטובה בלב בטוח! ('מנחה ערוכה')‬ ‫כשגזרה מלכות הרשעה שהרבנים צריכים ללמוד‬ ‫את השפה הרוסית‪ ,‬אמר רבי חיים הלוי מבריסק‪ :‬הנה‬ ‫ישרות וטהרת הלב תנאי לשמירת התורה‬ ‫כתבה תורה "ֹלֹא ִִת � � ָָּׁשַכַ ח ִִמ � ִִּפי ַזַ ְְרעֹוֹ " (דברים לא‪ ,‬כא)‪ ,‬וזה אינו‬ ‫באותה שעה טרם ישוב בתשובה שלימה הרי עלול‬ ‫"ִּכי ִִת � ְְׁש ַַמע ְ �ְּבקֹוֹ ל ה' ֱֱאֹל ֶֶֹה ָ‬ ‫יָך ִלִ � ְְׁשֹמֹר ִִמ ְְצֹוֹ ָָתיו ְוְ ֻֻח �ֹּק ָָֹתיו‬ ‫ִ�‬ ‫הבטחה להרבנים ובני תורה שלא תשתכח התורה מהם‪,‬‬ ‫הוא חס ושלום לגלות בה פנים שלא כהלכה‪.‬‬ ‫תּוָּבה ְ �ְּב ֵֵס ֶֶפר ַַהּתֹּוֹ ָָרה ַַה ֶ �ֶּזה ִ�ִּכי ָָתׁשּׁוּב ֶֶאל ה' ֱֱאֹל ֶֶֹה ָ‬ ‫יָך‬ ‫ַַה ְ�ְּכ ָ‬ ‫כי אם ילמדו לימודי חול יהיה אצלם שכחת התורה‪,‬‬ ‫וכן שמענו גם ראינו במהלך שנות דור אצל כל אלו‬ ‫ּוְּבָכָ ל ַנַ ְְפ � ֶֶׁש ָָך" (דברים ל‪ ,‬י)‪.‬‬ ‫ְ �ְּבָכָ ל ְלְ ָָב ְְב ָָך ְ‬ ‫והתורה אומרת ׳אל תדאגו לי׳‪ ,‬שאם לא תהיה התורה‬ ‫שהקדיחו את תבשילם ברבים אשר שנו ופירשו‬ ‫כתב האבן עזרא‪ ,‬שעיקר כל המצוות מפורשות‬ ‫אצל הגדולים תשאר אצל ׳השוסטער׳ס והשניידער׳ס׳‬ ‫ויצאו לתרבות לרעה‪ ,‬שזה היה דרכם כסל למו‪,‬‬ ‫בתורה‪ ,‬או באופן שקבלנו את פירושיה מפי‬ ‫‪ -‬החייטים והסנדלים‪ ,‬אצלם תשאר‪ ,‬כי לא ערבבו בה‬ ‫לסלף את משמעות הכתובים ולעקם דברי חכמים‬ ‫החכמים‪ ,‬ומסיים ׳ולא תהיה שמורה עד שיהיה הלב‬ ‫ומדרשיהם מפשטם הישר בכדי להטותם אחר‬ ‫שלם‪ ,‬על כן נאמר "בכל לבבך" כי מצות השמירה‬ ‫חול! וזהו מה שכתוב פה בכריתת הברית‪ ,‬כי "אתם‬ ‫תאוות לבם‪ ,‬וליטול מהם סמך וסעד לאיוולתם‬ ‫עם הלב'‪.‬‬ ‫נצבים היום כולכם" ‪ -‬גדולי ישראל‪ ,‬אולם אם חלילה לא‬ ‫ולדעותיהם הכוזבות‪ ,‬ה׳ ישמרנו מהם ומהמונם‪.‬‬ ‫וקרוב לזה פירש ב"משך חכמה"‪ ,‬שזהו הסמיכות‬ ‫יתקיים התורה אצל אלו ‪ -‬תתקיים אצל ה'חוטבי עצים‬ ‫ואשר על כן חייבים כל אישי ישראל לאחוז תמיד‬ ‫"כי תשמע בקול ה׳ וגו׳ הכתובה בספר התורה‬ ‫(רבי אליהו דוב וואכטפויגל)‬ ‫ושואבי מים'‪.‬‬ ‫בעבודת התשובה‪ ,‬בכדי לשמור על יושר לבבם וכך‬ ‫הזה כי תשוב" וגו׳‪ ,‬מפני שישרות הלב הוא תנאי‬ ‫*‬ ‫יוכלו להבין ולהשכיל בדברי התורה על דרך האמת‪.‬‬ ‫להבין את התורה על דרך האמת‪ ,‬כי מי שיביט‬ ‫"ְוְ � ַַׁש ְְב �ָָּת ַַעד ה' ֱֱאֹל ֶֶֹה ָ‬ ‫יָך ְוְ � ָָׁש ַַמ ְְע �ָָּת ְְבֹקֹלֹוֹ ְ�ְּכֹכֹל ֲֲא � ֶֶׁשר ָָאֹנִֹכִ י ְְמַצַ ְ �ְּו ָָך‬ ‫ולזה קבעו אנשי כנסת הגדולה במטבע תפלת‬ ‫בתורה בשרירות לבו יאמר שכתוב בה באופן אחר‬ ‫ַַהּיּ ֹוֹ ם" (דברים ל‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫שבתות וימים טובים לבקש על קיום המצוות‬ ‫מהאמת‪ ,‬כי הרצון יטה לבבו לעקור דברי אלהים‬ ‫צריך להבין אומרו ׳ככל׳ אשר אנוכי וגו' דהוה ליה למימר‬ ‫והשגת התורה ׳קדשנו במצוותיך ותן חלקנו‬ ‫חיים ולפרש אותם באופן אשר יסכים לתאוותו‬ ‫'ושמעת וגו' בכל אשר אנוכי' וגו' (ועי׳ מש״כ הרמב״ן והספורנו)‪.‬‬ ‫בתורתך׳ ובנוסף לכך גם על השגת טהרת הלב‬ ‫וזדונו‪ .‬לכן אמר "כי תשוב אל ה׳ אלוקיך בכל לבבך"‬ ‫ובספר "וידבר משה" מבאר באופן נפלא‪ ,‬על פי מה‬ ‫׳וטהר לבנו לעבדך באמת׳‪ ,‬שהרי הא בהא תליא‪,‬‬ ‫כי רק אז בלא שום נגיעה ורצון‪ ,‬אז תראה באר היטב‬ ‫כי רק כאשר הלב טהור ונקי מפגמים רעים‪ ,‬אזי‬ ‫מה שכתוב בתורה‪.‬‬ ‫שכתב רבנו יונה ביסוד התשובה שסדר התשובה הוא‪,‬‬ ‫יוכל להבין ולהשכיל את דברי התורה הקדושה‬ ‫והעולה מדבריהם בכוונת הפסוק‪ ,‬שהתנאי הקודם‬ ‫כי ביום ההוא שיעמוד לשוב בתשובה ישליך כל פשעיו‬ ‫לאמיתה‪ ,‬ובכך יוכל לעבוד את ה׳ באמת ובתמים‬ ‫למעשה בכדי להבין את התורה לאמיתתה‪ ,‬הוא‬ ‫אשר עשה‪ ,‬ויעשה עצמו כאלו בו ביום נולד ואין בידו לא‬ ‫בקדושה ובטהרה‪.‬‬ ‫שיהיה לב האדם ישר ורצונותיו טהורים וישרים‬ ‫זכות ולא חובה‪ ,‬וזה היום תחילת מעשיו‪ ,‬ולא יבהילוהו‬ ‫ומעתה צא ולמד‪ ,‬שכל איש החפץ להיות דבוק‬ ‫ונקיים מכל נגיעה אישית‪ ,‬ורק אז כשהלב ישר יוכל‬ ‫רעיוניו ולא יניחוהו לשוב כי יבוש מחטאיו כי יחשוב‬ ‫ומקושר בהשי״ת ובתורתו הק'‪ ,‬נצרך הוא לשמור‬ ‫ללמוד את התורה כראוי ולהבינה על נכון‪.‬‬ ‫איך אוכל להעיז פני ולשוב ואני חטאתי עויתי פשעתי‪,‬‬ ‫ולהשגיח על שלמות יושר הדעת שבו‪ ,‬וזאת כאשר‬ ‫ובזה נבין למה קבע הכתוב מאמר זה בתוך פרשת‬ ‫אל יחשוב כן‪ ,‬רק יחשוב כי כן מדת הבורא יתברך ידו‬ ‫יתרחק ויברח כמפני אש מכל דבר הגורם שיבוש‬ ‫התשובה‪ ,‬להורות שמצות התשובה היא ההקדמה‬ ‫פשוטה לקבל שבים‪ ,‬לכן טוב לו להשליך פשעיו ולעשות‬ ‫הדעת ועקמימות בלב‪ ,‬וישמור עצמו בכל אופני‬ ‫והתנאי שרק על ידה יוכל האדם לישר את לבבו‬ ‫לו לב חדש‪ ,‬ע״כ‪.‬‬ ‫השמירה ובכל מיני הזהירות שלא לפגום טוהר‬ ‫וללמוד את תורתינו הקדושה על דרך האמת‪,‬‬ ‫ועל פי זה מפורש כוונת הכתוב "ושבת עד ה' אלהיך‬ ‫לבבו ולא ליתן פתח לשום דעה כוזבת לקלקל את‬ ‫שכן כאשר האדם נכשל בעבירות רח״ל הרי לבבו‬ ‫יושר מוחו ושכלו מכפי שעשה אלוקים את האדם‬ ‫מתעקם מן הישרות‪ ,‬וממילא מאבד הוא את יכולתו‬ ‫ושמעת בקלו ככל אשר אנכי מצוך היום" כלומר‪ ,‬תדמה‬ ‫(משחת שמן ‪-‬רבי חיים שאול קויפמאן)‬ ‫ישר‪.‬‬ ‫ללמוד ולהבין דברים כראוי‪ ,‬ואם יתיישב ללמוד‬ ‫בנפשך כאילו היום שמעת את מצוות ה׳ וכולם כחדשים‬ ‫אצלך הם‪ ,‬והדרך הזו תביאך אל התשובה הנרצית לשוב‬ ‫'לכל תשובה תימצא סליחה'‬ ‫עד ה׳ אלוקיך בכל לב ונפש‪.‬‬ ‫כולם הוא יקר המציאות‪.‬‬ ‫"ִּכי ַַה � ִִּמ ְְצָוָ ה ַַה �ֹּזֹאת ֲֲא � ֶֶׁשר ָָאֹנִֹכִ י ְְמ ַַצ ְ �ְּו ָָך ַַהּיֹּוֹ ם ֹל ֹא ִנִ ְְפֵלֵ את‬‫ִ�‬ ‫*‬ ‫וכן ברמב״ם הלכות תשובה‪ ,‬כתב (ב‪ ,‬ב)‪' :‬ומה היא‬ ‫ִִהוא ִִמ � ְְּמ ָָך ְוְ ֹל ֹא ְְרֹח ָָֹקה ִִהוא‪ִּ�ִ ,‬כי ָָקרֹוֹ ב ֵֵאֶלֶ ָ‬ ‫יָך ַַהָּד�ָ ָָבר ְְמֹאֹד‬ ‫ְ"ְר ֵֵאה ָנָ ַַת ִ�ִּתי ְלְ ָפָ ֶנֶ ָ‬ ‫יָך ַַהּיּ ֹוֹ ם ֶֶאת ַַה ַַח ִ �ִּיים ְוְ ֶֶאת ַַהּטּ ֹוֹ ב ְוְ ֶֶאת ַַה �ָָּמֶוֶ ת‬ ‫התשובה‪ ,‬הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירו‬ ‫ּוִּבְלְ ָָב ְְב ָָך ַלַ ֲֲעֹׂש� ֹתֹוֹ " (דברים ל‪ ,‬יא‪-‬יד)‪.‬‬ ‫יָך ִ‬ ‫ְ �ְּב ִִפ ָ‬ ‫ְוְ ֶֶאת ָָה ָָרע" (דברים ל‪ ,‬טו)‪.‬‬ ‫ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד וכו׳‪ ,‬וכן‬ ‫"המצוה הזאת" על התשובה הנזכרת וכו'‪ ,‬וזה טעם‬ ‫יתנחם על שעבר וכו׳‪ ,‬ויעיד עליו יודע תעלומות‬ ‫"בפיך ובלבבך לעשותו"‪ ,‬שיתודו את עונם ואת עון‬ ‫אין דרך אמצעית בעבודת ה'‬ ‫שלא ישוב לזה החטא לעולם'‪ .‬והרי דבר פשוט‬ ‫אבותם בפיהם וישובו בלבם אל ה'‪ ,‬ויקבלו עליהם‬ ‫צריך ביאור למה לא כתב את הדברים כסדרן‪' ,‬את החיים‬ ‫שמדריגה זו שיעיד עליו יודע תעלומות שלא‬ ‫היום התורה לעשותה וכו׳ (רמב״ן)‪.‬‬ ‫ואת המות את הטוב ואת הרע'‪.‬‬ ‫ישוב לזה החטא לעולם‪ ,‬היא מדריגה שקשה‬ ‫הנה לפי פירוש הרמב״ן‪" ,‬המצוה הזאת" הנזכרת‬ ‫אלא שיש אנשים שטועים וחושבים‪ ,‬אני אלך בדרך‬ ‫מאד להשיגה‪ .‬ואם כן איך יתכן שהתורה תעיד על‬ ‫בפרשה היא מצות תשובה‪ ,‬והתורה מלמדת לנו‬ ‫האמצעית‪ ,‬לא אעמול בתורה כל ימי חיי‪ ,‬ואף שלא אזכה‬ ‫המצוה של תשובה שהיא מצוה קלה‪ ,‬וקרוב הדבר‬ ‫שהיא מצוה קלה‪ ,‬שאינה בשמים או מעבר לים‪,‬‬ ‫לכל המדרגות הנפלאות‪ ,‬הרי אלמוד קצת ואחיה חיים‬ ‫אלינו מאד‪.‬‬ ‫אלא קרוב הדבר אלינו מאד‪.‬‬ ‫ויש להוסיף ראיה לזה שהתשובה היא מצוה קשה‪,‬‬ ‫ולכאורה אינו מובן‪ ,‬שהרי מדברי חכמינו הראשונים‬ ‫מאושרים‪ .‬ובא הכתוב לומר‪ ,‬דהוקש טוב ורע לחיים‬ ‫ממה שמצינו בראובן שבלבל יצועי אביו‪ ,‬שזה היה‬ ‫שהאריכו בפרטי מצות תשובה‪ ,‬נראה לכאורה שאין‬ ‫ולמות; שכמו שבחיים ובמות אין מצב של של 'פוסח על‬ ‫נחשב לו לחטא‪ .‬ומעשה זה היה לאחר מיתת רחל‬ ‫היא מצוה קלה כלל‪ .‬ובספר "שערי תשובה" לרבינו‬ ‫שתי הסעיפים' [שהרי אפילו הגוסס הוא כחי לכל דבריו]‬ ‫בסוף מסעם מחרן לארץ כנען‪ ,‬ויוסף היה אז בערך‬ ‫יונה כתב עשרים עיקרים בתשובה‪ ,‬וקשה מאוד‬ ‫כך בטוב וברע‪ ,‬אם לא יחיה בתכלית הטוב של התורה‪,‬‬ ‫בן שמונה שנים‪ .‬ובשעת מכירת יוסף שהיתה לאחר‬ ‫לקיים את כולם כראוי‪ ,‬ולמצוא מי שמקיים את‬ ‫(רבי לייב מאלין)‬ ‫ירד מטה מטה!‬ ‫מאורות השבת | ןוילג | ו"פשת ‪ -‬ךליו םיבצנבצננ [עמ' ‪]1‬‬ ‫תשע שנים‪ ,‬כתב רש״י (וישב לז‪ ,‬כט) שראובן לא היה עם אחיו בשעת המכירה‪ ,‬כיון שהיה בפה וברצון‪ ,‬ולכן אף הוידוי לבד לתשובה יחשב וכו׳‪ .‬הנה הארכתי בזה‪ ,‬להתעורר‬ ‫עסוק בשקו ובתעניתו על שבלבל יצועי אביו‪ .‬הרי שאף לאחר תשע שנים עדיין עסק על רב וגודל מצות וידוי הפה אשר ציונו בה ית׳ באמרו "והתודו" וכו׳‪ ,‬וכבר נאמר‬ ‫בה "כי המצוה הזאת לא נפלאת היא וגו׳ כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך"‪ ,‬ואמר‬ ‫ראובן בתשובה על חטאו‪ ,‬ואם כן הרי מוכח שתשובה אינה מצוה קלה כלל‪ ,‬אלא‬ ‫בזה בפירוש "בפיך" זו וידוי וכו׳‪.‬‬ ‫יש בה עבודה גדולה שיכולה להימשך גם כמה שנים‪ ,‬וא״כ צ״ב מה פירוש הכתוב‬ ‫ואמרו חז״ל במדרש (במדבר רבה כ‪ ,‬טו)‪ :‬׳שהיה [בלעם] רשע ערום ויודע שאין עומד מפני‬ ‫בפרשתנו‪ ,‬שמצות תשובה קרובה אלינו מאד‪.‬‬ ‫ונראה לבאר זה על פי מה שכתב רבינו יונה ב"שערי תשובה" (א‪ ,‬ט)‪' :‬והנה מדרגות הפורענות אלא תשובה‪ ,‬שכל מי שחוטא ואומר חטאתי‪ ,‬אין רשות למלאך ליגע בו׳‬ ‫רבות לתשובה‪ ,‬ולפי המדרגות יתקרב האדם אל הקדוש ברוך הוא‪ .‬ואמנם לכל [וע״ש ביד הקטנה שכתב‪' ,‬ובהתעורר לבבו על נקודה קטנה והוא וידוי הפה‬ ‫תשובה תמצא סליחה‪ ,‬אך לא תטהר הנפש טוהר שלם להיות העונות כלא היו‪ ,‬זולתי בלבד‪ ,‬אף שלבבו אין שלם עמו‪ ,‬הנה יערה עליו רוח טהרה ויהיה לו עזר אלקי‬ ‫כאשר יטהר האדם את לבו ויכין את רוחו וכו׳‪ .‬וכענין הבגד הצריך כבוס‪ ,‬כי המעט לשבור את תוקף קשיות לבבו‪ ,‬ויזכה לתשובה גמורה בלב שלם‪ ,‬להתחרט בתום‬ ‫לבבו על כל פשעיו אשר עשה‪ ,‬ויקיים בפיך זו וידוי ובלבבך זו תשובה']‪.‬‬ ‫מן הכבוס יועיל בו להעביר הגעל ממנו‪ ,‬אך לפי רוב הכבוס יתלבן'‪.‬‬ ‫מבואר בדבריו שאף שיש מדריגות רבות לתשובה‪ ,‬אעפ״כ גם תשובה מועטת מועילה הרי שאף בזה לבד שהאדם אומר ׳חטאתי׳‪ ,‬יש באמירה כזאת כח להגן על האדם‪.‬‬ ‫כדי להעביר הגעל מן הנפש ולזכות לסליחה‪ .‬וכדי לצאת ידי חובת מצות תשובה‪ ,‬והטעם שגדול כחה של אמירת ׳חטאתי׳ מפני שיש בזה הכנעה קצת‪ .‬ואם כן ק״ו למי‬ ‫אין האדם צריך לכל עשרים העיקרים של רבינו יונה‪ ,‬אלא הוא יוצא ידי חובתו גם שיוסיף על זה‪ ,‬וגם יתחרט קצת על מה שחטא‪ ,‬ויקבל איזו קבלה מועטת‪ ,‬בודאי‬ ‫בשלשה עיקרי התשובה היסודיים ‪ -‬חרטה‪ ,‬וידוי‪ ,‬וקבלה להבא‪ .‬ואם כן‪ ,‬לקיים את שתועיל תשובתו הרבה‪ ,‬ויזכה לסליחה מאת הקב״ה‪.‬‬ ‫עצם מצות התשובה אינו קשה כ״כ‪ ,‬ועל זה אמרה התורה "כי קרוב אליך הדבר מאד"‪ .‬וכך מצינו ענין זה בגמרא (קדושין מט‪ ,‬א)‪[' :‬אם אמר אדם ׳הרי את מקודשת] על מנת‬ ‫אולם כדי שיזכה האדם לטוהר שלם‪ ,‬עד שייחשב לו כאילו לא חטא מעולם‪ ,‬לזה שאני צדיק‪ ,‬אפילו [אם עד אותה שעה היה] רשע גמור מקודשת‪ ,‬שמא הרהר‬ ‫צריך האדם לעשות תשובה שלימה‪ ,‬ולקיים את כל העשרים עיקרים של רבינו יונה‪ .‬תשובה בדעתו'‪ .‬הרי הלכה פסוקה בגמרא‪ ,‬שעל ידי הרהור תשובה בלבד ‪ -‬אף שלא‬ ‫וגם צריך שיעיד עליו יודע תעלומות שלעולם לא יחטא עוד‪ ,‬כמו שכתב הרמב״ם‪ .‬התוודה ולא קיים מצות התשובה‪ ,‬אף מי שהיה רשע גמור‪ ,‬יכול להתהפך ברגע אחד‬ ‫ואמנם לזה צריך האדם להתעלות בעבודה וביראת שמים‪ ,‬עד שבמשך הזמן תגדל להיות צדיק‪.‬‬ ‫הכרתו בגדלות ה׳ וכדומה‪ ,‬וממילא יבוא להשיג ולהרגיש את הענינים וההרגשות‪ ,‬נמצינו למדים‪ ,‬שקיום מצות תשובה בג׳ תנאיה העיקריים ‪ -‬קרוב אצל כל אחד‪ .‬ושגם‬ ‫יש קצת קיום אף בהרהור תשובה או בוידוי בפה לבד אף בלי חרטה גמורה‪ .‬וזהו דבר‬ ‫המובאים בספר שערי תשובה ובשאר ספרים‪.‬‬ ‫שביד כל אדם לקיים‪ .‬ואמנם‪ ,‬כיון שהקב״ה אוהב אותנו כ״כ‪ ,‬הוא דורש מאתנו לקיים‬ ‫והנה על ענין זה המבואר בדברי רבינו יונה 'שלכל תשובה תמצא סליחה'‪ ,‬יש‬ ‫להביא מה שכתב בספר יד הקטנה (הלכות תשובה פ״א במנחת עני אות ד׳)‪[' :‬מי שמתוודה בפיו] כל מה שביכולתנו ממדריגות התשובה עד שנגיע לתשובה שלימה ולטוהר שלם‬ ‫אף אם אין לבבו שלם עמו‪ ,‬מכל מקום הרי כבר נקודת רצונו האמיתי היא לתשובה שיהיה נחשב כאילו לא היו העונות מעולם‪ .‬והבא ליטהר מסייעין אותו‪.‬‬ ‫(עץ החיים ‪ -‬רבי חיים מינץ)‬ ‫וכו׳‪ ,‬והרי הוא כמו אנוס מן חוזק כבד לבבו וכו׳‪ ,‬והרי זאת וידוי פה כבר היא תשובה ‬ ‫מן המדרש‬ ‫מדרש רבה נצבים ח‪ ,‬ד‬ ‫מצוּ‪ַ ‬היּוֹם"‪ .‬הפסוק אינו מבאר מהי המצוה עליה מדובר‪,‬‬ ‫אנכי ְ ַ ְ‬ ‫אשׁר ָ ֹ ִ‬ ‫הזּאת ֲ ֶ‬ ‫המּצוה ַ ֹ‬ ‫"כּי ַ ִ ְ ָ‬ ‫ִ‬ ‫למצאיהם" וגו'‬ ‫"כי ‪‬ח ‪ּ ‬יים ‪‬הם ‪    ‬‬ ‫תוב ּ‪‬‬ ‫הכ ּ‬ ‫אמר ‪ּ ‬‬‫ש‪ ‬‬‫‪‬זה ׁ‪‬‬ ‫ועל כן מבאר המדרש שהכוונה לכל מצוות התורה‪ ,‬שצריך לעשות אותם בשלימות‪.‬‬ ‫גמא‬ ‫מלו ‪ ‬‬‫לעין ‪ּ ‬‬ ‫רבי ‪‬ח ּ‪‬יא ‪‬קילוֹ ‪‬רית ‪  ‬‬ ‫אמר ‪ּ ‬‬ ‫)משלי ד‪ ,‬כב(‪  ,‬‬ ‫מרפּא" וגו'‪,‬‬ ‫בּשׂרוֹ ַ ְ ֵ‬ ‫וּלכל ְ ָ‬ ‫וזה שאמר הכתוב על דברי תורה " ּ‪‬כי ‪‬ח ‪ּ‬יים ‪‬הם ‪    ‬‬ ‫למצאיהם ְ ָ‬ ‫ואגב דורש המדרש את הפסוק הזה בכמה אופנים‪ ,‬עד שלבסוף יבאר בו גם את‬ ‫מעים‪ .‬קילוֹ ‪‬רית ‪   ‬‬ ‫לעינים‪,‬‬ ‫לבני ‪  ‬‬‫עק ‪‬רין ‪  ‬‬ ‫למכה‪ּ ,‬כוֹ ס ‪ּ ‬‬ ‫‪ּ  ‬‬ ‫הפסוק בפרשתנו‪ :‬אמר רבי חיא‪ ,‬מה שנאמר "לכל בשרו מרפא"‪ ,‬משום שיש בתורה‬ ‫עינים" )תהלים יט‪ ,‬ט(‪,‬‬ ‫מאירת ‪  ‬‬‫"מצות ה' ּ‪‬ב‪‬רה ‪  ‬‬ ‫כתיב ‪  ‬‬ ‫‪‬דּ ‪ ‬‬ ‫רפואה לכל תחלואי האדם‪ ,‬שהיא קילורית ]תחבושת או תרופה[ המועילה לרפואת‬ ‫לש‪‬רי‪"‬‬ ‫"רפאות ּ‪‬ת ‪‬הי ‪ׁ ‬‬‫כתיב ‪ּ  ‬‬ ‫למכה‪ ,‬דּ ‪ ‬‬ ‫גמא ‪ּ  ‬‬ ‫מלו ‪ ‬‬ ‫‪ּ ‬‬ ‫העין‪ ,‬והיא מועילה כמלוגמא למכה‪ ,‬והיא כוס עקרין ]משקה שכותשים לתוכו‬ ‫כתיב ‪ ׁ ‬‬ ‫"וש ּק ּוי‬ ‫מעים‪ ,‬דּ ‪ ‬‬ ‫לבני ‪  ‬‬ ‫עק ‪‬רין ‪  ‬‬ ‫)משלי ג‪ ,‬ח(‪ .‬וכוֹ ס ‪ּ ‬‬ ‫עיקרי ירקות ובשמים[ המועיל לרפואת בני מעים‪ .‬ומברר המדרש מה המקור לכך‬ ‫"מצות ה' ּ‪‬ב‪‬רה‬ ‫מן הכתובים‪ ,‬התורה היא קילורית לעינים‪ ,‬יש ללמוד ממה דכתיב ‪  ‬‬ ‫לעצמוֹ ‪‬תי‪) "‬משלי ג‪ ,‬ח(‪.‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫עינים"‪ ,‬הרי שהתורה רפואה לעיניים‪ .‬ושהיא מלוגמא למכה‪,‬‬ ‫מאירת ‪  ‬‬ ‫]ברורה[ ‪  ‬‬ ‫למי‬ ‫למצאיהם"‪  ,‬‬ ‫"כי ‪‬ח ‪ּ ‬יים ‪‬הם ‪    ‬‬ ‫ּ‪‬‬ ‫‪‬דּ ‪‬בר ‪ ‬‬ ‫אחר‪,‬‬ ‫לש‪ּ‬ר‪  "‬התורה תהא רפואה לטבור כשהוא צריך‬ ‫"רפאוּ ת ּ‪‬ת ‪‬הי ‪ׁ ‬‬ ‫לומדים מדכתיב ‪ ‬‬ ‫רבי‬‫של ‪ּ ‬‬ ‫אחד ׁ‪‬‬ ‫תלמיד ‪ ‬‬‫מעשה ּ‪‬ב ‪  ‬‬ ‫מפיו‪ׂ   .‬‬‫ציאן ‪ ּ ‬‬ ‫ש ּמוֹ ‪ ‬‬ ‫ׁ‪‬‬ ‫לעצמוֹ ‪‬תי‪"‬‬ ‫"וש ּקוּ י ‪  ‬‬ ‫לרפואה‪ .‬והרי היא ככוס עקרין לבני מעים‪ ,‬לומדים מדכתיב ‪ ׁ ‬‬ ‫)שם( ]עיקר עיצומו של אדם‪ ,‬דבר שרוב בריאותו תלוי בו והם הבני מעיים[‪ .‬וכן הם‬ ‫למודוֹ‬‫ממהר ּ‪‬ב ‪‬כל ּ‪‬ת ‪ּ ‬‬ ‫היה ‪  ‬‬ ‫ש‪‬‬ ‫יעקב ׁ‪‬‬ ‫אליעזר ּ‪‬בן ‪  ‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫מרפּא"‪.‬‬‫בּשׂרוֹ ַ ְ ֵ‬ ‫"וּלכל ְ ָ‬ ‫רפואה לכל רמ"ח איבריו של אדם‪ ,‬שנאמר ְ ָ‬ ‫"כי ‪‬ח ‪ּ ‬יים ‪‬הם ‪    ‬‬ ‫למצאיהם"‪ ,‬אל תקרי 'למוצאיהם' אלא 'למוציאיהם'‪ ,‬שהתורה נותנת חיים‬ ‫המדרש דורש דרשה נוספת מהפסוק במשלי‪ :‬דבר אחר‪ּ ,‬‬ ‫ומרפא רק למי שמוציאן ]מוציא את תיבות התורה[ מפיו בשעת לימודו‪ ,‬משום שעל ידי חיתוך הדיבור הם נכתבים על לוח לבו ואינו שוכחם ואז‬ ‫הם חיים‪ .‬המדרש מביא מעשה בענין זה‪ ,‬שמי שאינו מוציא בפיו שוכח תלמודו‪ :‬מעשה בתלמיד אחד של רבי אליעזר בן יעקב‪ ,‬שהיה ממהר‬ ‫‪ ‬ממאורות המדרש ‪‬‬ ‫למי שמוציאן בפה‪ :‬וזה לשון המהרז"ו‪ :‬למי שמוציאן בפה‪ ,‬שהתורה דקאי על הזמן שהולך למקום הוועד לשמוע מקרא מגילה‪ ,‬ודייק כן‬ ‫שיודע בלבו מוציאין מלבו בפיו‪ ,‬ועל ידי החיתוך הדבור הם נכתבים מלישנא דגמרא ממה שאמרו 'ובאין' לשמוע מקרא מגלה אשר‬ ‫על לוח לבו וזכרונם ואינו שוכח אותם‪ ,‬ואז הם חיים‪ .‬ומכל שכן אם תיבת 'ובאין' הוא שפת יתר‪ ,‬והיה מספיק לומר מבטלין ת"ת לשמוע‬ ‫מוציאן לאחרים שהם חיים‪ ,‬וזהו "למוצאיהם" שמוציא אותם מקרא מגלה‪ .‬וכן כתב הערוך השלחן )תרפ"ז סק"ה(‪ ,‬כיון שצריך לילך‬ ‫לאחרים‪ .‬ודורש עוד מלשון מיצוי ותמצית ובלשון חז"ל 'כשתמצא לביהכ"נ לקיים ברוב עם‪ .‬ואף אם במקומו יש צבור‪ ,‬אם יש יותר‬ ‫לומר' כשדקדק עד תכליתו וכן )דברים ח‪ ,‬א( "כל המצוה"‪ ,‬וכן כאן כי ציבור במקום מרוחק צריך לילך שם דעי"ז יתקיים ברוב עם הדרת‬ ‫מלך‪ .‬וקמ"ל דמבטלים ת"ת לילך למקום ההוא ]דפרסומי ניסא הוי‬ ‫המצוה הזאת כולה כמו שנתתי לך‪.‬‬ ‫הנה במגילה )ג‪ ,‬א( אמרו דמבטלים תלמוד תורה לשמוע מקרא כגוף המצוה[‪ .‬ולענינינו תירץ בשו"ת "שיח יצחק" )סי' כט( דקריאת‬ ‫מגילה‪ .‬ועיין רש"ש שהביא קו' משו"ת "בית אפרים" )או"ח סי' סז(‪ ,‬למה המגילה מקיים ע"י שמיעה‪ ,‬משא"כ תלמוד תורה צריך ללמוד‬ ‫חשיב ביטול תורה כשקורא המגילה‪ ,‬הלא מגילה עצמה דברי תורה‪ .‬בעצמו וכדכתיב "כי חיים הם למוצאיהם" ‪ ‬למי שמוציאן מפיו‬ ‫ושם בשו"ת "בית אפרים" תירץ בשם ר' יעקבקא בנו של הנוב"י‪) ,‬כמבואר כאן(‪ .‬ובזה מדויק לשון הגמ' שבאין 'לשמוע' ונחשב כביטול‬ ‫מאורות השבת | ןוילג | ו"פשת ‪ -‬ךליו םיבצנבצננ [עמ' ‪]2‬‬ ‫וש ‪‬כח ‪‬את ּ‪‬כל‬ ‫חלה ‪ׁ ‬‬ ‫אחת ‪ ‬‬ ‫אחת‪ּ ,‬פ ‪‬עם ‪ ‬‬ ‫ש ‪‬עה ‪ ‬‬ ‫ּ‪‬ב ׁ‪‬‬ ‫לשמוע ולהבין בכל תלמודו בשעה אחת‪ ,‬ולא היה מוציא את הדברים בפיו כראוי‬ ‫אלא היה שונה בלחש‪ .‬פעם אחת חלה ושכח את כל תלמודו‪ ,‬מי גרם לו שישכח‬ ‫היה אוֹ ‪‬מרוֹ‬ ‫ש‪‬א ‪ ‬‬ ‫ידי ׁ‪‬‬ ‫גרם לוֹ ‪‬על ‪ ‬‬ ‫למודוֹ ‪ ,‬מי ‪ ‬‬ ‫ּ‪‬ת ‪ּ ‬‬ ‫תלמודו‪ ,‬לא אירע דבר זה אלא על ידי שלא היה אומרו ]את דבר התורה[ מפיו‪.‬‬ ‫וחזר ּ‪‬כל‬ ‫יעקב ‪  ‬‬ ‫אליעזר ּ‪‬בן ‪  ‬‬ ‫רבי ‪   ‬‬‫עליו ‪ּ ‬‬ ‫ונתפ ּ‪‬לל ‪ ‬‬ ‫מפיו‪ּ    .‬‬ ‫‪ּ ‬‬ ‫ונתפלל עליו רבי אליעזר בן יעקב‪ ,‬וחזר כל תלמודו לזכרונו‪ ,‬בזכות תפילת רבו‪.‬‬ ‫ּ‪‬ת ‪ּ ‬‬ ‫למודוֹ ‪.‬‬ ‫המדרש מבאר באופן נוסף‪ :‬דבר אחר‪" ,‬כי חיים הם למצאיהם"‪ ,‬אל תקרי‬ ‫ש ּמוֹ ‪ ‬‬ ‫ציאן‬ ‫למי ׁ‪‬‬ ‫למצאיהם‪  ,‬‬ ‫אחר‪ּ ,‬כי ‪‬ח ‪ּ ‬יים ‪‬הם ‪    ‬‬ ‫‪‬דּ ‪‬בר ‪ ‬‬ ‫'למוצאיהם' אלא 'למוציאיהם'‪ ,‬התורה נותנת חיים למי שמוציאן ]מוציא את דברי‬ ‫‪ ‬‬ ‫לאחרים‪.‬‬ ‫התורה[ ומלמדם לאחרים‪.‬‬ ‫המדרש מבאר ביאור נוסף לפסוק במשלי‪ :‬דבר אחר‪" ,‬כי חיים הם למצאיהם"‪,‬‬ ‫למי‬‫למצאיהם"‪  ,‬‬ ‫"כי ‪‬ח ‪ּ ‬יים ‪‬הם ‪    ‬‬ ‫ּ‪‬‬ ‫אחר‪,‬‬‫‪‬דּ ‪‬בר ‪ ‬‬ ‫מילת 'למוצאיהם' יש לפרשה מלשון מיצוי ותמצית‪ ,‬שהתורה היא חיים רק למי‬ ‫צוה"‬ ‫המ ‪ ‬‬ ‫"כל ‪ּ ‬‬ ‫ּ‪‬‬ ‫אמר‬‫שנּ‪  ‬‬ ‫מציא אוֹ ‪‬תן‪ ,‬מנּ‪ ‬ין‪ׁ ,‬‬ ‫ש ּ‪‬מ ‪ ‬‬ ‫ׁ‪‬‬ ‫שממציא אותן ‪ ‬שממצה ומסיים לעשות את המצוות עד תכליתם‪ .‬ומביא המדרש‬ ‫כלה ּ‪‬כל‬ ‫ש ּ‪‬ת ‪ּ ‬‬‫צוה‪ ,‬עד ׁ‪‬‬ ‫המ ‪ ‬‬‫מהו ּ‪‬כל ‪ּ ‬‬ ‫)דברים ח‪ ,‬א(‪ּ  ,‬‬ ‫עוד מקור לזה‪ ,‬מנין שרק מי שעושה את המצוות עד תכליתם מקבל חיים שנאמר‬ ‫ש ּ‪‬י ׁש‬ ‫אברים ׁ‪‬‬ ‫מרפא‪ ,‬לרמ"ח ‪  ‬‬ ‫שרוֹ ‪ּ  ‬‬ ‫לכל ּ‪‬ב ‪ׂ‬‬ ‫המ ‪‬צווֹ ת‪ּ .‬ו ‪ ‬‬‫‪ּ ‬‬ ‫תּחיוּן"‪ ,‬ולכאורה‬ ‫למען ִ ְ‬ ‫לעשׂוֹת ְ ַ ַ‬ ‫תּשׁמרוּן ַ ֲ‬ ‫מצוּ‪ַ ‬היּוֹם ִ ְ ְ‬ ‫אנכי ְ ַ ְ‬ ‫אשׁר ָ ֹ ִ‬ ‫המ ‪ ‬‬ ‫צוה ֲ ֶ‬ ‫על התורה " ּ‪‬כל ‪ּ ‬‬ ‫קשה מהו הלשון "כל המצוה"‪ ,‬הרי "כל" משמע כל המצוות כולן‪ ,‬ומדוע נאמר‬ ‫צוה ‪‬ה ּז‪‬את"‪.‬‬‫המ ‪ ‬‬‫"כי ‪ּ ‬‬‫הרי ּ‪‬‬ ‫ּבוֹ ‪  .‬‬ ‫"המצוה" בלשון יחיד‪ .‬אלא כוונת התורה שתעשה את כל המצוות – מצוה אחר מצוה‪,‬‬ ‫לכל ּ‪‬ב ‪ׂ‬‬ ‫שרוֹ‬ ‫עד שתכלה ]תגמור[ לעשות את כל המצוות כולן‪ ,‬ואז תקבל את ההבטחה של "למען תחיון"‪ .‬וזה מה שנאמר בסיום הפסוק במשלי "וּ ‪ ‬‬ ‫מרפא"‪ ,‬שהתורה היא מרפא לכל רמ"ח אברים שיש בו ]באדם[‪ ,‬שכיון שקיים את כל המצוות זוכה לרפואה בכל איבריו‪ ,‬כשם שבפסוק האמור‬ ‫‪ּ  ‬‬ ‫צוה ‪‬ה ּז‪‬את" בלשון יחיד‪ ,‬אפילו שמדבר על כל‬ ‫המ ‪ ‬‬ ‫"כי ‪ּ ‬‬ ‫וּרביתם"‪ .‬ומוסיף המדרש‪ :‬הרי זה גם כוונת הפסוק בפרשתנו ּ‪‬‬ ‫תּחיוּן ְ ִ ֶ‬ ‫"למען ִ ְ‬ ‫לעיל כתוב ְ ַ ַ‬ ‫המצוות‪ ,‬לומר שצריכים לקיים כל מצוה ומצוה בשלימות עד תום‪ .‬וזה גם שאמר כאן "הזאת"‪ ,‬היינו כמו שהיא בשלימות‪.‬‬ ‫‪ ‬ממאורות המדרש ‪‬‬ ‫יוּלּד" )איוב ה‪ ,‬ז(‪ ,‬איני יודע אם לעמל פה‬ ‫לעמל ָ‬ ‫אדם ְ ָ ָ‬ ‫"כּי ָ ָ‬ ‫תורה אם אינו קורא בפה‪] .‬אמנם עי' בספר "תהלה לדוד" )סי' מ"ז ס"ק נברא‪ ,‬שנאמר ִ‬ ‫עליו ִפּיהוּ"‬ ‫אכף ָ ָ‬ ‫"כּי ָ ַ‬ ‫ב( דכתב דהשומע דברי תורה צריך לברך ברכת התורה‪ .‬וכן הוא נברא‪ ,‬אם לעמל מלאכה נברא‪ ,‬כשהוא אומר ִ‬ ‫בודאי לדעת הגר"א דגם בהרהור מתקיים מצות ת"ת וא"כ קשה )משלי טז‪ ,‬כו(‪ ,‬הוי אומר לעמל פה נברא‪ ,‬ומפרש במהרש"א שהכוונה‬ ‫למה נחשב שמבטלין‪ .‬ואפילו לדעת השו"ע הרב )פ"ב מהלכות ת"ת סעי' יב( לעמל פה‪' ,‬שעומל ומלמדה לאחרים‪ ,‬והרמז שמעתי בזה במלת‬ ‫שאינו מקיים מצות ת"ת בהרהור‪ ,‬הרי כתב בהדיא דאם שומע לעמ"ל שהוא ראשי תיבות‪ ,‬ללמוד על מנת ללמד'‪ .‬והיינו שזהו‬ ‫תכלית בריאתו בעולם ללמוד על מנת ללמד‪ .‬ודרשינן בערובין )נד‪ ,‬א(‬ ‫מאחר הוה שומע כעונה‪ .‬ועי' עוד באור החמה[‪) .‬חלקנו עמהם ‪ ‬הרב דוד‬ ‫עה"פ "כי חיים הם למצאיהם ולכל בשרו מרפא"‪ ,‬אל תקרי מצאיהם‬ ‫הרשקוביץ(‬ ‫איתא במס' סנהדרין )כו‪ ,‬ב(‪ :‬מחשבה מועלת )מזיקה( אפילו לדברי תורה אלא למוציאיהם בפה‪ .‬והכונה מוציאיהם בפה שילמדו לאחרים‬ ‫תּשׁיּה" וכדאיתא בדב"ר )פ"ח( עה"פ הנ"ל ד"א כי חיים הם למוציאיהם למי‬ ‫ידיהם ‪ָ ִ ‬‬ ‫תעשׂנה ְ ֵ ֶ‬ ‫ולא ַ ֲ ֶ ָ‬ ‫וּמים ְ ֹ‬‫מחשׁבוֹת ֲער ִ‬ ‫"מפר ַ ְ ְ‬ ‫שנאמר )איוב ה‪ ,‬יב( ֵ ֵ‬ ‫ע"כ‪ ,‬ועיין בפי' רש"י ותוספות שם‪ .‬ופירש לזה בח"א מהרש"א שם‪ :‬שמוציאן לאחרים‪ .‬כי זהו תכלית הלמוד ללמד לאחרים כמבואר‪.‬‬ ‫דאפילו לדברי תורה שעיקרה במחשבת הלב‪ ,‬מועלת )המחשבה( ולא ובסוטה )לז‪ ,‬א( מבואר שזה נכלל בברית שנכרת עם ישראל בהר‬ ‫סגי ליה ללמוד אותה במחשבה בלבד אלא צריך גם כן למגרסה בפה גריזים‪ ,‬שהיו שם ארבע בריתות ללמוד וללמד לשמור ולעשות‪,‬‬ ‫כדאמרינן בעלמא דעקימת שפתיו הוה מעשה )בבא מציעא צ‪ ,‬ב(‪ ,‬וז"ש וברש"י שם כל המצות כולן טעונות ארבעה אלה‪ .‬ולנתבאר שעיקר‬ ‫"מפר מחשבות ערומים" ‪ ‬הלומד תורה במחשבה בעלמא מפר הלימוד הוא מה שמלמד לאחרים ‪ ‬יובן מה שנפסק להלכה בשו"ע‬ ‫אותה ומשתכחת ממנו – "ולא תעשינה" וכו'‪ ,‬שלא תבוא התורה או"ח )סימן מ"ז( לגבי ברכת התורה‪ ,‬הכותב בדברי תורה‪ ,‬אף על פי‬ ‫לידי מעשה אך ורק על ידי דבור גם כן‪ ,‬עכ"ד‪ .‬וכתב ב"תפארת שאינו קורא צריך לברך‪ ,‬המהרהר בדברי תורה אין צריך לברך‪,‬‬ ‫ישראל" על מס' אבות )פרק א' משנה ט"ו סימן נ"ז( בתו"ד‪ ,‬דאחד היסודות וצריך ביאור מהו החילוק שהרי גם הכותב בד"ת הוא רק מהרהר‪,‬‬ ‫להצלחת תלמוד ולזכרון הוא‪ :‬שילמוד בקול שעל ידי זה יתפזרו ואם על הרהור בלבד א"צ לברך‪ ,‬למה יברך הכותב‪ .‬אולם לפי הנ"ל‬ ‫שאר המחשבות‪ ,‬ומלבד זה‪ ,‬הלימוד בקול עושה רושם בנפש טפי מובן שפיר‪ .‬דהיות ועיקר הלימוד הוא כשמלמד לאחרים‪ ,‬לכן אם‬ ‫ונשאר יותר בהזכרון‪ ,‬והכי נמי אמרינן )עירובין נד‪ ,‬ב וכאן במדרש( בהאי לומד באופן כזה שאחרים יכולים ללמוד ע"י לימודו חייב לברך‪,‬‬ ‫תלמיד דהוה גרס בלחישא‪ ,‬לאחר ג' שנים שכח תלמודו‪ .‬ועכשיו ונכלל בזה גם הלומד ביחידות‪ ,‬כי אף שלמעשה אינו מלמד כעת‬ ‫אפשר לומר דזה מ"ש "רק השמר לך וגו' מאוד פן תשכח את לאחרים‪ ,‬אבל סוף סוף יכולים אחרים לשמוע לימודו ולקבל תועלת‬ ‫הדברים אשר ראו עיניך" שקלטת אותם אך ורק על ידי ראית עינים מלימודו‪ ,‬וכן אם כותב דבריו על הספר יכולים אחרים ללמוד מתוך‬ ‫בלבד ולא גם בדיבור בפה‪ ,‬כי אז אינם מתקיימים לך אלא יסורו הכתב‪ ,‬אבל אם הוא רק מהרהר‪ ,‬אין שום מציאות שאחרים יקבלו‬ ‫מלבבך ‪ ‬כי רק ע"י דיבור בפה מתקיימין ד"ת וכדאמרן‪ .‬וי"ל דזה תועלת מתוך לימודו זה כי אין אדם יודע מחשבות חבירו‪ ,‬ולפיכך‬ ‫נרמז גם במה שכתוב להלן )ו‪ ,‬ז(‪" :‬ודברת בם"‪ ,‬דר"ל את התורה חייב לברך על הלימוד בפה ועל הכתיבה אבל לא על ההרהור‪ .‬ובזה‬ ‫חייבים ללמוד בדיבור ולא רק בראית עינים ובמחשבה‪ ,‬כי אז שהאדם לומד ומלמד לאחרים ולומד תורה ברבים הוא מרבה כבוד‬ ‫שמים בעולם‪ ,‬כמו שכתוב בילקוט שמעוני )ריש ויקהל( 'אמר הקב"ה‬ ‫התועלת היא ממנו והלאה‪ ,‬וכמבואר‪) .‬נפש ברכה ‪ ‬הרב משה בלוי(‬ ‫דבר אחר‪ ,‬כי חיים הם למצאיהם‪ ,‬למי שמוציאן לאחרים‪ :‬חייב למשה‪ ,‬עשה לך קהלות גדולות ודרוש לפניהם ברבים הלכות שבת‬ ‫הלומד תורה לדעת שאין די לו בזה שהוא עוסק בתורה בינו לבין כדי שילמדו ממך דורות הבאים‪ ,‬להקהיל קהלות בכל שבת‪ ,‬ללמד‬ ‫עצמו‪ ,‬אלא שצריך וחייב גם ללמד לאחרים‪ .‬ויובנו בזה דברי לישראל דברי תורה איסור והיתר‪ ,‬כדי שיהא שמי הגדול התקלס‬ ‫בין בני'‪) .‬מתוך "אש דת" לרבי משה יחיאל אפשטיין(‬ ‫המהרש"א בח"א סנהדרין )צט‪ ,‬ב( על מאמר הגמרא כל אדם לעמל‬ ‫מלדבר בד״ת והגם שהיו כמה גאונים אדירים שראשם היה ג״כ שקוע‬ ‫'ופעם אחת אמר לי הרב הגאון החסיד וכו' מו"ה אלי׳ זינגער ז"ל‬ ‫כל היום בעסק התוה"ק אך המה כמעט רוב היום באמת היה לימודם‬ ‫אבד״ק פרשיסחא ואח״כ הי׳ ראב״ד דפה כשדברנו יחד פ״א מגדולתו‬ ‫רק בעיון מחשבתם אבל כמו רבינו הקדוש שכל היום הוי מרחשין‬ ‫של רבינו הקדוש [בעל "אגלי טל"] זצ״ל ממה שמספרים ממנו הרבה‬ ‫שפתיו הקדושים בדברי תורה אפי׳ איש גבור שלבו חזק מאד ג״כ הי׳‬ ‫מופתים‪ ,‬ואמר כי אצלו זה לבד כבר הוא למופת גדול מה שהיה מקיים‬ ‫מתייגע כשהיה עומד ומדבר בפיו כל היום בלי הפסק וכל שכן באיש‬ ‫רבינו הקדוש מאמרם ז"ל עה״פ "כי חיים הם למוצאיהם" להמוציאים‬ ‫חלוש כמוהו הוא דבר הנמנע בגדר אנושי שיהיה יכול לעמוד בו ולא‬ ‫הד״ת מפיהם וכמו שהי׳ דרכו בקודש שלא עסק עם עיון המחשבה‬ ‫ילאה וזהו מופת שהוא למעלה מהטבע'‪( .‬אביר הרועים ‪ -‬הרב צבי יהודה מאמלוק)‬ ‫לבד אלא הוציא הכל בשפתיו וכל היום והלילה לא פסק פומי׳ [דייקא]‬ ‫מאורות השבת | ןוילג | ו"פשת ‪ -‬ךליו םיבצנבצננ [עמ' ‪]3‬‬ ‫הלכה‬ ‫התרת נדרים‬ ‫ט‪ .‬המתירים יכולים להיות קרובים זה לזה‪ ,‬וגם קרובים‬ ‫א‪ .‬נוהגים לעשות התרת נדרים בערב ראש השנה ‪ ‬לאחר‬ ‫לשואל התרה‪ .‬ומותר להתיר גם בלילה קודם עלות השחר ‪.‬‬ ‫תפלת שחרית ‪ ‬כנוסח הכתוב בסידורים כדי שיכנסו ליום‬ ‫י‪ .‬לא יקח לדיין מי שעדיין אין לו חתימת זקן או שאין ידוע‬ ‫הדין בלי חטא של נדרים שחמור איסורם ח"ו‪.‬‬ ‫לו שיש לו שני שערות ‪ ,‬ואם מלאו לו י"ח שנה מותר‪.‬‬ ‫ב‪ .‬וכן אומרים נוסח מסירת מודעה שמבטלים מכאן ולהבא‬ ‫יא‪ .‬צריך השואל שיבין מה שהוא אומר ואם אינו מבין‬ ‫כל הנדרים והשבועות שידרו או שישבעו כנדפס בסידורים‪.‬‬ ‫הכוונה לא מהני‪ ,‬לכן אם אין מבין לשון הקודש יאמר בלשון‬ ‫ג‪ .‬מתירים נדרים לכל אחד בפני עצמו ובשעת הדחק אומרים‬ ‫המובן לו‪.‬‬ ‫כמה אנשים בבת אחת סדר התרת נדרים ומתירים להם לכולם‬ ‫יב‪ .‬נשים פסולות להתיר נדרים‪.‬‬ ‫ביחד‪.‬‬ ‫יג‪ .‬גם הנשים צריכות מדינא להתיר נדריהם‪ ,‬ויכול הבעל‬ ‫ד‪ .‬סדר התרת נדרים מהני דוקא לנדרים שנשכחו אבל לנדרים‬ ‫להתיר נדרי אשתו בפני שלשה אנשים לאחר שתמנהו‬ ‫שזוכר אותם צריך לפרט את הנדר בשעת התרה ואם לאו אין‬ ‫לשליח ‪ .‬לכן בנוסח ההתרה יש נוהגים לומר‪ :‬כל מה‬ ‫מתירים לו‪.‬‬ ‫שאמרתי כאן עבורי‪ ,‬יהיה כך גם עבור אשתי והם ישיבו לו‬ ‫ה‪ .‬זמן התרת נדרים כל היום‪ ,‬ולכתחילה יעשו קודם חצות‪.‬‬ ‫מותרים לה ג' פעמים ‪ ,‬אכן אין המנהג כן‪.‬‬ ‫לא עשה התרת נדרים בער"ה יכול לעשות בעשרת ימי‬ ‫יד‪ .‬הבעל אינו יכול להיות מן השלשה‪ ,‬אבל אביה יכול‬ ‫תשובה עד יו"כ‪.‬‬ ‫להיות משלשת המתירים ‪.‬‬ ‫ו‪ .‬מי שאי אפשר לו לעשות התרת נדרים בערב ראש השנה‬ ‫טו‪ .‬יש מהדרין לעשות התרת נדרים בעשרה‪ ,‬וא"צ שיקחו‬ ‫יוכל לעשות בלילה שלפני ראש השנה ‪.‬‬ ‫י"א אנשים דעשרה הוי ב"ד שקול אלא סגי בעשרה אנשים ‪.‬‬ ‫ז‪ .‬אין התרת נדרים בפחות משלשה אנשים ‪.‬‬ ‫טז‪ .‬יש הידור ליקח הבי"ד להתרת נדרים מאלו שהתירו‬ ‫ח‪ .‬שלושת המתירים שהם הב"ד יושבים והמבקש התרה‬ ‫לעצמם אבל מדינא א"צ ‪.‬‬ ‫עומד לפניהם ושואל ‪.‬‬ ‫בי"ד המתירים ויאמר נוסח של שמעו נא רבותינו וכו' בעדו ובעד אשתו‪,‬‬ ‫‪ ‬של"ה מס' יומא‪ ,‬מט"א סי' תקפ"א סמ"ט‪ ,‬ומקורו דאיתא במסכת נדרים‬ ‫ויאמר שנדרנו ונשבענו אני ואשתי‪ ,‬ואז הב"ד יאמר מותרים לכם וכו'‪ ,‬ורק‬ ‫)דף כג‪ ,‬ב( הרוצה שלא יתקיימו נדריו של כל השנה יעמוד בר"ה ויאמר כל נדר‬ ‫צריך שאשתו תאמר לבעלה מקודם אני מתחרטת על כל נדרים ושבועות‬ ‫שאני עתיד לידור יהא וכו'‪ .‬וכתב בטור סימן תרי"ט בשם ר"ת שפשט זה‬ ‫וכו' ואתה תהי' שלוחי ותלך לפני בי"ד להתיר לי ע"כ‪ ,‬וכן נוהגין בא"י‪.‬‬ ‫המנהג לומר כל נדרי מהא דתנן הרוצה שלא יתקיימו נדריו של כל השנה‬ ‫‪ ‬שו"ע יו"ד שם סנ"ז‪.‬‬ ‫יעמוד בר"ה וכו'‪ ,‬וכתבו התוס' שם ד"ה דמה דנקיט ר"ה היינו יוה"כ דאקרי‬ ‫‪ ‬הנה בשו"ת רעק"א סי' ע"ג כתב דא"צ דבהתרת נדרים יכולים להיות‬ ‫ר"ה )ביחזקאל מ' א' בר"ה בעשור לחודש(‪ ,‬ועיין פי' הרא"ש שם שיעמוד בר"ה דבר‬ ‫ארבעה מתירים והקשה ע"ז בספר נחל יצחק חו"מ סי' ג' דהלא כתבו‬ ‫מסוים נקט תחילת השנה וה"ה בכל עת שירצה ולכל זמן שיקבע עכ"ל‪ .‬וכ"כ‬ ‫התוס' בב"ב )דף קכ‪ ,‬ב( והרא"ש נדרים )עח‪ ,‬א( הטעם דבעינן שלשה להתרת‬ ‫בשל"ה מסכת יומא עמוד התשובה והוסיף‪ :‬אבל זריזין מקדימין למצוה‬ ‫נדרים משום דאין בי"ד שקול‪ ,‬וא"כ באיכא ארבעה לא מהני דהוי בי"ד‬ ‫וראוי להקדים קודם ר"ה ממש לעשות שני ענינים התרה על העבר ומסירת‬ ‫שקול עיי"ש‪ ,‬וכנראה דס"ל לרעק"א כיון דבהתרת נדרים כשהם קרובים‬ ‫מודעה לבטל נדרים של להבא‪ ,‬וראה בספר דברי שלום מנהגי בית אל יכב"ץ‬ ‫ובלילה מועיל א"כ לא בעינן דין בי"ד וה"נ בזה‪ ,‬וראה במשנת יעב"ץ‬ ‫ובכה"ח סי' תקפ"א אות י"ב שביום כ' לחודש אב עושים התרת נדרים מפני‬ ‫או"ח סי' נ"ג שהאריך בזה שלכתחילה יש להקפיד בהתרת נדרים שיהיו‬ ‫שהוא מ' יום קודם ר"ה והובא המנהג בחיד"א בעבודת הקודש סי‪ ,‬י"ב‪.‬‬ ‫י"א מתירין כדי שלא יהא בי"ד שקול‪ .‬ויפה כתב ע"ז בשו"ת אמרי צבי )בני‬ ‫וראה בבית אהרן מנהגי קארלין שעושין גם בער"ח אלול‪ .‬וכן מנהג‪ ,‬לעלוב‪.‬‬ ‫ברק תשד"מ( סי' מ"ז דאין להמציא חדשות שהמנהג של עשרה בהתרת נדרים‬ ‫ומנהג ויזניץ שעושין בעיו"כ או בשלש עשרה מדות‪ .‬וכמה מהספרדים‬ ‫הובא במט"א סמ"ט ושל"ה וכן היה המנהג אצל מרן הקדוש מהר"א‬ ‫עושין כן בערב יו"כ‪.‬‬ ‫מבעלזא זצוק"ל ודודי הרהגה"ח מו"ה איתמר זצ"ל הי"ד היה אחד‬ ‫‪ ‬מט"א סי' תקפ"א סמ"ט‪ ,‬כתר שם טוב ח"י סי"ג מנהג הספרדים בא"י‬ ‫מהעשרה ומסתמא נהגו כן אבותיו הק'‪ ,‬וכ"כ בסידור התניא‪ ,‬מכ"ז נראה‬ ‫וסוריא וכו' והאשכנזים באיזה קהילות לעשות התרת נדרים בער"ה אחר‬ ‫שלא כבעל משנת יעב"ץ כיון דגאוני הדורות נהגו בהתרת נדרים בער"ה‬ ‫תפלת שחרית‪ .‬ומנהג קאמרנא לומר התרת נדרים כשהוא עטוף בטלית‬ ‫בעשרה אין לפקפק בזה כלל עכ"ד‪.‬‬ ‫ותפילין‪ ,‬וכן נהג כ"ק מרן מהר"א מבעלזא זי"ע‪ ,‬ופשיטא דיכול לעשות‬ ‫‪ ‬כ"כ שו"ת בית אבי ח"ד סימן קע"ב שאין קפידא בזה שאין זה ענין‬ ‫התרת נדרים אחר סליחות קודם התפלה וכן מנהג קארלין‪.‬‬ ‫כפרה שהרי הדיינים אינן מכפרים ואין כוחן לכפר‪ ,‬דכפרה יכול לכפר רק‬ ‫‪ ‬פשוט עפ"י שו"ע יו"ד סי‪ ,‬רכ"ח ס"ג‪ ,‬וראה בשל"ה הנ"ל באות א'‪.‬‬ ‫הקב"ה והדיינים רק מתירים ולכן אין לזה שום שייכות לזכאי או חייב‬ ‫‪ ‬שו"ע סי' רכ"ח ס"א שבזמננו אין יחיד מומחה‪ ,‬וכן עמא דבר לעשות‬ ‫עכ"ד‪ .‬ונראה עוד דאי נימא שצריכים להדר אחרי שלשה שכבר הותרו‪,‬‬ ‫התרת נדרים בשלשה וכן נהג מהרי"א מזידיטשוב זי"ע‪.‬‬ ‫א"כ אין לדבר סוף שגם המתירים הראשונים ג"כ יחזרו אחר שלשה שכבר‬ ‫‪ ‬שו"ע יו"ד סימן רכ"ח ס"ג וש"ך סק"ט‪.‬‬ ‫הותרו‪ ,‬מתי יתחילו ובמי יתחילו‪ ,‬ואפשר לומר יסוד דיש מעלה שהרב‬ ‫‪ ‬שו"ע יו"ד שם‪.‬‬ ‫אב"ד יהי' ראש וראשון לעשות התרה‪ ,‬דהנה קיי"ל ביו"ד סי' רכ"ח ס"ב‬ ‫דאין לאדם להתיר לכתחילה נדרים במקום רבו ולא במקום שיש גדול ממנו‬ ‫‪ ‬בשו"ת רעק"א סימן ע"ג ובחי' ליו"ד סימן רכ"ח ס"ג ובפת"ש שם‬ ‫אא"כ נתן לו רשות‪ ,‬ועיין בפת"ש שם סק"א שמפלפל במקום שיש יחיד‬ ‫דבנדרים לא סמכינן אחזקה דרבא ובעינן ידיעה ברורה שיש לו שתי שערות‬ ‫מומחה אי שלשה יחידים מועילין להתיר והביא בשם הר"ן דלכתחילה אין‬ ‫לכן יזהר שיהיה ממולא זקן‪ ,‬וכ"ב בשו"ת ובחרת בחיים סימן כ"א דבן י"ג‬ ‫יכולים להתיר משום כבודו של חכם עיי"ש‪ ,‬ולפ"ז י"ל כיון שהרב ומרא‬ ‫שנים שלא נבדק אם הביא שני שערות אינו יכול להיות מן המתירין‪.‬‬ ‫דאתרא מתיר לעצמו תחלה בפני ג' אנשים בבית הכנסת ואין לך נתינת‬ ‫‪ ‬שו"ע יו"ד סימן רל"ד סנ"ו‪.‬‬ ‫רשות גדול מזה‪ ,‬ועי"ז שוב מותר לכולם להתיר נדרים זה לזה‪ ,‬ואם כנים‬ ‫‪ ‬כ"כ שו"ת רב פעלים או"ח ח"ד סי' ל"ד אם רוצה האשה לעשות לה‬ ‫אנו בזה יש הוכחה שאין קפידא ליקח דוקא מאלה שהותר להם כבר‪ ,‬שיש‬ ‫הב"ד התרת נדרים הנהוגה בער"ה תעשה את בעלה שליח‪ ,‬וילך בעלה לפני‬ ‫מאורות השבת | ןוילג | ו"פשת ‪ -‬ךליו םיבצנבצננ [עמ' ‪]4‬‬ ‫כ‪ .‬אין הנודר עושה שליח לשאול על נדרו אלא צריך לבוא‬ ‫יז‪ .‬קטנים פסולים להתיר נדרים ‪.‬‬ ‫בעצמו לפני המתירים ‪.‬‬ ‫יח‪ .‬בחור שלא נתמלא עדיין זקנו צריכין המתירין שלו שיהיו‬ ‫כא‪ .‬יש נהגו לומר סדר מסירת מודעה בעשרה לבטל‬ ‫ממולאי זקן כיון דמופלא סמוך לאיש דאורייתא א"כ צריך‬ ‫מחשבות זרות בנוסח הנדפס בסידורים ולהוסיף אחר כך את‬ ‫שיהיו המתירין ראויין להתיר מדאורייתא ‪.‬‬ ‫המילים‪ :‬ולדעת הרב יצחק לוריא אשכנזי ועל דעת הבעש"ט‬ ‫יט‪ .‬קטן בן י"ב שנים ולמעלה וקטנה מבת י"א שנה ולמעלה‬ ‫ותלמידיו הק'‪ ,‬ויכול לאמרו גם באמצע השנה אפי' ביחידות‪.‬‬ ‫צריכים להתיר נדריהם דקיי"ל מופלא הסמוך לאיש נדריהם‬ ‫כב‪ .‬יש יחידים הנוהגים לעשות סדר קבלת הנזיפה והתרתה‬ ‫נדר מן התורה‪ ,‬וצריכים לילך לשלשה גדולים ממולאי זקן‬ ‫ורבים לא נהגו כן‪ ,‬כי אולי המתירים אינם ראויים להתיר הנזיפה‪.‬‬ ‫שיתירו להם כי קטנים אחרים אינם יכולים להתיר להם נדרם‪.‬‬ ‫בדרך הפוכה‪ ,‬ונאמר כך שמא חבירו גדול הוא ואפילו אם נניח שחבירו‬ ‫מעלה שהרב יהי' ראש וראשון להתרה ודו"ק‪.‬‬ ‫קטן וספק שמא גם הראשון קטן הוא‪ ,‬נמצא שכאשר הראשון בא להוציא‬ ‫‪ ‬רעק"א יו"ד סי' רכ"ח ס"ג‪.‬‬ ‫את חבירו נלך להקל מחמת הספק שמא גדול הוא‪ ,‬וכשחבירו בא‬ ‫‪ ‬לכאורה בדיעבד מהני בחורים בגיל כמותו שלא נתמלא עדיין זקנו‪,‬‬ ‫להוציא אותו אתה מספקו בקטן‪ ,‬והרי אלו שתי קולות שסותרות זו את‬ ‫עפ"י דברי המט"א סימן תקפ"ט ס"ב שכתב בנער שנעשה י"ג שנה ואינו‬ ‫זו לכן אין להתיר מטעם ספק‪ .‬ועוד תירץ הרא"ם וכ"כ בשו"ת אבנ"ז‬ ‫ידוע אם הביא שני שערות אינו מוציא אחרים בתקיעת שופר שהם בגילם‬ ‫חאו"ח סימן ת"מ מדנפשיה דאין עושים ס"ס לכתחילה‪ .‬נמצא לפ"ז‬ ‫שהוא כגילו שלא נראה בו סימני גדלות‪ ,‬ולכאורה יש כאן ספק ספיקא‬ ‫לתירוץ הראשון אין אנו מתירין אפילו בדיעבד דכיון שאין זה בגדר ס"ס‪,‬‬ ‫להקל‪ ,‬ספק אחד אם התוקע כבר גדול ויכול להוציא אחרים‪ ,‬וספק שני‬ ‫אבל לתירוץ השני בדיעבד יש להקל כמ"ש בשד"ח כללים מערכת ס'‬ ‫שאפילו אם נאמר קטן הוא שמא חבירו הוא גם קטן ועדיין לא נתחייב‬ ‫כלל ל'‪ ,‬ועכ"פ לכתחלה לא מהני וא"כ ה"נ בנער בן י"ג שנים שלא‬ ‫בתק"ש מדאורייתא‪ ,‬א"ו ס"ל דלא מהני‪ ,‬ונראה מקורו ממה שנפסק‬ ‫נבדק אם הביא שתי שערות אינו יכול להיות מן המתירין מטעם ס"ס‬ ‫במסכת ר"ה )דף כט‪ ,‬א( ושו"ע סי' תקפ"ט ס"ד דטומטום )ספק זכר ספק‬ ‫שמא גדול ואת"ל שהוא קטן‪ ,‬אז חבירו ג"כ הוי קטן‪ ,‬דלא אמרינן בזה‬ ‫נקיבה( אינו מוציא יד"ח אפילו את מינו‪ ,‬טומטום כמותו‪ ,‬שמא תוקע זה‬ ‫דין ס"ס‪ .‬אמנם זה אינו שהרי מופלא סמוך לאיש הוי מה"ת וא"כ גם‬ ‫נקיבה וחבירו השומע זכר‪ ,‬וכבר העירו שם הפוסקים מ"ט לא יוציא את‬ ‫אי הוי קטן נדרו חל מה"ת‪ ,‬לכן בעי שיהיו המתירין גדולים הראוין‬ ‫חבירו הדומה לו מכח ספק ספיקא להקל‪ .‬ותירץ הרא"ם בביאור על‬ ‫להתיר מה"ת‪.‬‬ ‫הסמ"ג בקיצור ובטו"'א ר"ה שם באריכות דס"ס בתרי גופי לא אמרינן‪,‬‬ ‫‪ ‬שו"ע יו"ד סי' רכ"ח סט"ז ובטו"ז סק"כ דן אם מותר ע"י ששולח‬ ‫דאין מקום להתיר ספק שמא גדול הוא משום דלפעמים נצטרך להפוך‬ ‫בכתב את נדרו עיי"ש‪ .‬ולכן זקן או חולה שא"א לילך לביהמ"ד‪ ,‬או יבקש‬ ‫ספק זה לאידך גיסא שבשנה אחת הוציא נער זה את חבירו ידי חובתו‬ ‫משלשה שיבאו לביתו‪ ,‬או ימתין עד שיבריא וישאל בפני שלשה בביהמ"ד‪.‬‬ ‫מטעם ס"ס‪ ,‬ולשנה הבאה בא חבירו להוציא את הראשון ואז ע"כ נלך‬ ‫ימי הרחמים‬ ‫ויונק מסוד תנחומיה‪ ,‬שנפתחים י״ג מקורות דרחמי ממקום העליון‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬ ‫ולי מה יקרו רעיך אל‬ ‫והבני יששכר כותב (אלול מאמר א׳‪ .‬אות ט׳)‪" ,‬שבעת ההוא (של חודש אלול) פתוחים שערי שמים‬ ‫כתב ה"פנים יפות" (טז‪ ,‬ל ‪-‬לב)‪ :‬פרשנו עוד בזה מ״ש דוד המלך ע״ה (תהלים קלט‪ ,‬טז־יח) "ָיָ ִִמים‬ ‫לקבל תפילות ישראל ברחמים"‪.‬‬ ‫יֶהם‪ֶֶ ,‬א ְְסְּפ� ְ ֵֵרם ֵֵמחֹוֹ ל ִיִ ְְרּבּ ּוּן‬ ‫אֵׁש ֶ‬ ‫יָך ֵֵאל ֶֶמה ָָע ְְצמ ּּו ָָר � ֵ‬ ‫ֻיֻ ָּצ�ָ ר ּּו ְוְ לֹוֹ ֶֶא ָָחד ָָּב� ֶֶהם‪ְ ,‬וְ ִלִ י ַַמה ָָּי� ְְקר ּּו ֵֵר ֶֶע ָ‬ ‫שופר שציפהו זהב פסול‬ ‫ֱֱה ִִקיֹצ ִִֹתי ְוְ עֹוֹ ִִדי ִִעָּמ� ָ ְְך"‪ .‬פירש רש״י‪" ,‬ימים יצרו"‪ .‬כל השנה כולה‪" :‬ולו אחד בהם"‪ .‬זה‬ ‫'שופר שציפה פיו בזהב פסול' (ר"ה דף כז‪ ,‬ב; או"ח סי' תקפ"ו סעיף ט"ז)‪.‬‬ ‫יום הכיפורים‪ .‬ואמרו על זה‪" ,‬ולי מה יקרו רעיך אל"‪ ,‬דקאי על ימי אלול‪ ,‬ששורשו‬ ‫כי עיקר התשובה היא עסק התורה ללמוד וללמד‪ ,‬ולא עשיית הצדקה (כמו שפרשתי ברייתא‬ ‫הוא כמ״ש האר״י שהם ימי ריעים וימי רצון‪ ,‬שחודש הזה מכפר על כל השנה‪ .‬ורמזו‬ ‫דר' יוסי בן קיסמא‪ ,‬עי' חת"ס עה"ת ח"ג עמו' קל"ו)‪ ,‬שאם היה אפשר לו לעשות לעסוק בתורה ואינו‬ ‫זה במשנה (כתובות פ״ה מ״ב) נותנין לבתולה שנים עשר חודש‪ ,‬פירוש שמזל אלול הוא‬ ‫עוסק‪ ,‬לא מהני לו כל צדקות שבעולם‪ .‬ועל דרך זה אמרנו "ציפהו זהב במקום הנחת‬ ‫בתולה‪ ,‬והיא מכפרת על שנים עשר חודש‪.‬‬ ‫פה פסול"‪ ,‬פירוש שבמקום התורה בפיו רוצה לצפות זהב במתנות לאביונים‪ ,‬זהו‬ ‫וכן אמרו במדרש והביאו הטור אורח חיים (סימן תקפא)‪ ,‬שהזקנים מקדימים מחודש‬ ‫(חתם סופר עה"ת דברים דף ק"ס ע"א)‬ ‫פסול‪.‬‬ ‫אלול‪ ,‬והקב״ה מכפר שליש עונות בעבור תשובת הזקנים המקדימין‪ .‬ופירשו בזה‬ ‫*‬ ‫"ָאז ִּת�ִ ְְׂש� ַַמח ְְּב� תּוָּלָ ה ְְּב� ָָמחֹוֹ ל ּו ַַּב ֻֻח ִִרים ּוְּזְ ֵֵקִנִ ים ַיַ ְְחָּד�ָ ו"‪ ,‬פירוש‪,‬‬ ‫מה שאמר הנביא (ירמיהו לא‪ ,‬יב) ָ‬ ‫שנמחול עונותיהם בחודש אלול שהוא מזל בתולה‪ ,‬אפילו לבחורים בזכות הזקנים‪.‬‬ ‫ע"י השמחה יבוא לידי התעוררות ‪ -‬וזהו סימן לרפואת התשובה‪.‬‬ ‫וז״ש "במחול ובחרים וזקנים יחדו"‪ ,‬והוא חסד ה׳ יתברך שמחשב ימי אלול כל יום‬ ‫"וגילו ברעדה" (תהלים ב‪ ,‬יא)‪ ,‬כתיב בעזרא (נחמיה ח‪ ,‬י) "אל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם"‪.‬‬ ‫שהוא י״ב שעות‪ ,‬שעה אחת ליום‪ ,‬והם ימי קודש המכפרים על ימי חול‪ ,‬והיינו‬ ‫כי ע"י ששמחו בתחלה בקדושת ובקריאת התורה ששמעו מעזרא‪ ,‬על ידי זה בא‬ ‫"ֶא ְְסְּפ� ְ ֵֵרם ֵֵמחֹוֹ ל ִיִ ְְרּבּ ּוּן" (תהלים קלט‪ ,‬יח)‪ ,‬שימי אלול הקדושים ירבון על ימי החול של‬ ‫ֶ‬ ‫להם התעוררות מלמעלה שהבינו איך רחקו מה'‪ ,‬וכן הוא דרך לעולם כשאדם עובד‬ ‫כל השנה‪ .‬וזהו שתקנו בסליחות לעמוד קודם היום‪ ,‬כדי שירבו יותר מימי החול‪.‬‬ ‫ה' בשמחה שוב בא לו התעוררות על שנתרחק עד עכשיו‪ ,‬וחפץ להתקרב ומצטער‪,‬‬ ‫"ֱה ִִקיֹצ ִִֹתי"‪ ,‬פירש רש״י שמקיצין מן השינה‪ ,‬ואמר "ְוְ עֹוֹ ִִדי ִִעָּמ� ָ ְְך"‪ ,‬שהוא לשון‬ ‫וז״ש ֱ‬ ‫ואמנם שוב ישמח ויגל באותו הצער שזכה לכך‪.‬‬ ‫תוספות שעל ידי תוספת הלילה ירבון יותר על ימי חול‪ .‬ועוד רמז על זה מה שאמר‬ ‫והוא על דרך משל‪ ,‬חולה שמתחלה לא הרגיש ביסוריו‪ ,‬ואומר להרופאים שאין לו‬ ‫הנביא (ירמיהו נ‪ ,‬כ)‪ " ,‬ההם ובעת ההיא וגו׳ יבקש את עון ישראל ואיננו"‪ .‬ורמז מלת ההם‬ ‫מכאוב כלל‪ ,‬ואמנם אחר כך כשהקיל חליו צעק מר על יסוריו‪ ,‬ואמרו לו הרופאים‬ ‫שמספרו חמישים‪ ,‬על חמישים יום מן ראש חודש אלול עד הושענא רבה‪ ,‬ואמר בעת‬ ‫שישמח עתה‪ ,‬כי זה הוא סימן שיחזור לבריאותו‪ ,‬והכא נמי דכוותיה‪ ,‬מתחלה נכנסו‬ ‫ההיא מספרו כ״א‪ ,‬שהוא מספר הימים מן ראש השנה עד אחר הושענא רבה‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬ ‫לשמחת מצות יו"ט וקריאת התורה‪ ,‬וזכו שהרגישו חסרונם וחטאם‪ ,‬ובכו בכי רב‬ ‫*‬ ‫כמבואר שם בפסוק‪ ,‬ואמר להם עזרא "אל תעצבו"‪ ,‬כי אדרבא היא חדות ה' והיא‬ ‫כולו רחמים‬ ‫מעוזכם‪ ,‬שע"י שמחת מצות הראשונים והדביקות הרגשתם בחולי חטאיכם וזה‬ ‫סימן רפאות התשובה‪.‬‬ ‫כתב הגר״א בסוף הליקוטים על ספר יצירה‪ ,‬דברים נוראים בענין כל החדשים‪,‬‬ ‫ועד"ז תוקעים תקיעה‪ ,‬בתחלה פשוטה שהוא לשמחת יו"ט ושמחת מצוה‪ ,‬כדכתיב‬ ‫בשביל המבינים בסתרי תורה‪ ,‬מאיזה מידה היא כל חודש‪ ,‬ומבאר שכל החדשים יש‬ ‫(במדבר י‪ ,‬י) "וביום שמחתכם ותקעתם"‪ ,‬ועי"ז בא התעוררות הבכי על החטאים‪ ,‬והיינו‬ ‫להם חסד ודין‪ ,‬חוץ מאב שהוא כולו גבורה‪ ,‬וההיפך הוא אלול שהוא "כולו רחמים‬ ‫שברים תרועה גנוחי גנח ויילולי יליל (כדכתיב שם פסוק ט' "על הצר הצורר והרעותם")‪ ,‬ושוב שמחים‬ ‫כידוע‪ ,‬והוא דרגא דחסד"‪.‬‬ ‫בזה והיינו פשוטה לאחריה‪ ,‬והיינו "וגילו ברעדה"‪ ,‬שישמחו באותה רעדה שזכו לכך‪.‬‬ ‫ובספר חמדת ימים (אלול וראש השנה פרק א אות יח) כתוב וז״ל‪ ,‬ועוד בו פלאי וסתרי דברים‪,‬‬ ‫(לשון רבינו החתם סופר בדרשות דף ו' טור ב' ד"ה וגילו)‬ ‫‬ ‫מה טובו ומה יופיו של חודש אלול הקדוש‪ ,‬כנודע לאשר בא בסוד תעלומות חכמה‬ ‫מאורות השבת | ןוילג | ו"פשת ‪ -‬ךליו םיבצנבצננ [עמ' ‪]5‬‬ ‫נלקט מתוך‬ ‫ענין בפרשה‬ ‫"אוצר דיני תורת הקרבנות"‬ ‫מצות הקהל‬ ‫כתב בספר החינו‪) ‬מצוה תריב(‪ :‬שנצטוינו שיקהל ע‪ ‬ישראל כלו אנשי‪ ‬ונשי‪ ‬וט‪ ,‬במוצאי שנת השמטה בחג הסכות‬ ‫להקהיל כל ישראל בחג הסכות‬ ‫"הקהל ֶאת‬ ‫ביו‪ ‬שני בחג ולקרא קצת מספר משנה תורה באזניה‪ ,‬שהוא "אלה הדברי‪ ,"‬ועל זה נאמר )דברי‪ ‬לא‪ ,‬יב( ַ ְ ֵ‬ ‫וה‪ "‬וגו'‪ .‬וזאת היא מצות הקהל הנזכרת בגמרא‪ ,‬כעני‪ ‬שאמרו בראשו‪ ‬של קדושי‪) ‬לד‪ ,‬א(‬ ‫וה‪‬י‪ַ ַ ְ ‬‬ ‫האנ‪‬י‪ִ ָ ַ ְ ‬‬ ‫הע‪ִ ָ ֲ ָ ‬‬ ‫ָָ‬ ‫'והרי הקהל דמצות עשה שהזמ‪ ‬גרמא הוא ונשי‪ ‬חיבות'‪ ,‬ופרשו בסו‪ ‬העני‪' ,‬אי‪ ‬למדי‪ ‬מ‪ ‬הכללות'‪ ,‬כלומר שהאמת‬ ‫שהנשי‪ ‬חיבות בזאת המצוה‪.‬‬ ‫משרשי המצוה‪ ,‬לפי שכל עיקר‪ ‬של ע‪ ‬ישראל היא התורה‪ ,‬ובה יפרדו מכל אומה ולשו‪ ‬להיות זוכי‪ ‬לחיי עד תענוג‬ ‫טעם המצוה‬ ‫נצחי שאי‪ ‬למעלה הימנו בנבראי‪ ,‬על כ‪ ‬בהיות כל עיקר‪ ‬בה ראוי שיקהלו הכל יחד בזמ‪ ‬אחד מ‪ ‬הזמני‪ ‬לשמוע‬ ‫דבריה ולהיות הקול יוצא בתו‪ ‬כל הע‪ ‬אנשי‪ ‬ונשי‪ ‬וט‪ ‬לאמר מה הקיבו‪ ‬הרב הזה שנתקבצנו יחד כולנו‪ ,‬ותהיה‬ ‫התשובה לשמוע דברי התורה שהיא כל עיקרנו והודנו ותפארתנו‪ ,‬ויבואו מתו‪ ‬כ‪ ‬לספר בגודל שבחה והוד ערכה‬ ‫ויכניסו הכל בלב‪ ‬חשקה‪ ,‬וע‪ ‬החשק בה ילמדו לדעת את הש‪ ‬ויזכו לטובה וישמח ה' במעשיו‪ ,‬וכעני‪ ‬שכתוב‬ ‫בפירוש בזאת המצוה "ולמע‪ ‬ילמדו ויראו את ה'"‪.‬‬ ‫פרק א' ‪ -‬זמן המצוה‬ ‫א‪ .‬זמן המצוה בחג הסוכות שבתחילת שנה שמינית ‪ ,‬במוצאי יום טוב ראשון של סוכות‪,‬‬ ‫זמן המצוה‬ ‫ויש אומרים ביום ראשון של חול המועד סוכות‪ ,‬לאחר גמר עבודות היום במקדש‪.‬‬ ‫ב‪ .‬חל ט"ז תשרי בשבת מאחרין את מצות הקהל לאחר השבת ‪.‬‬ ‫כשחל בשבת‬ ‫ג‪ .‬מצוה זו נוהגת רק בזמן שישראל על אדמתם‪ ,‬ויחזור לנהוג לראשונה שבע שנים לאחר‬ ‫מתי נוהג‬ ‫חלוקת הארץ במהרה בימינו‪] ,‬ואם יבוא משיח צדקנו במוצאי שביעית לפני חג הסוכות‪,‬‬ ‫יתכן שיקיימו מצות הקהל בחג הסוכות של שנה זו[‪.‬‬ ‫פרק ב' ‪ -‬החייבים והפטורים במצוה‬ ‫א‪ .‬הכל חייבין במצות הקהל‪ ,‬אנשים ונשים ‪ ,‬וגרים‪ ,‬ויש אומרים אף גר תושב‪.‬‬ ‫אנשים נשים וגרים‬ ‫ב‪ .‬הטף חייבים לבוא למעמד ההקהל ‪ ,‬יש אומרים טף שהגיעו לחינוך‪ ,‬ויש אומרים‬ ‫קטנים‬ ‫שאפילו אלו שלא הגיעו לחינוך חייבים לבוא‪ ,‬ואפילו קטני קטנים משיצאו מכלל נפל‬ ‫חייבים לבוא‪.‬‬ ‫ג‪ .‬קטן שאין לו אב אמו מביאה אותו‪ ,‬ויש אומרים שמצוה על בית דין להביאו‪.‬‬ ‫קטן יתום‬ ‫ד‪ .‬לועז שאינו מבין לשון הקודש חייב בהקהל‪.‬‬ ‫לועז‬ ‫ה‪ .‬טומטום ואנדרוגינוס חייבין בהקהל‪.‬‬ ‫טומטום ואנדרוגינוס‬ ‫ו‪ .‬ואלו פטורים מהקהל‪ :‬א( חרש אפילו חרש באזנו אחת‪ ,‬ואע"פ שהוא מדבר פטור‪,‬‬ ‫הפטורים מראיה‬ ‫ב( סומא‪ ,‬אפילו סומא בעין אחת‪ .‬ג( חיגר‪ ,‬ואפילו חיגר ברגל אחת‪ .‬ד( אילם אע"פ שהוא‬ ‫והנשים"‪ ,‬ובגמ' חגיגה ‪ ,‬א אנשים באים ללמוד‪ ,‬נשים באות לשמוע‪ .‬ובמס'‬ ‫‪ ‬משנה סוטה מא‪ ,‬א ורמב"ם פ"ג מחגיגה ה"א‪ ,‬שנאמר )דברים לא‪ ,‬י( "מקץ‬ ‫סופרים פי"ח אי' נשים לקבל שכר פסיעות‪ ,‬ובתועפות ראם על היראים סי'‬ ‫שבע שנים במועד שנת השמטה בחג הסכות"‪.‬‬ ‫תל"ג אות ד' בי' דקאי על אלו שמוכרחין לטפל בטף ואינם יכולים לשמוע‪,‬‬ ‫‪ ‬משנה מגילה ה‪ .‬ורמב"ם סוף הל' חגיגה‪ ,‬ובירושלמי מגילה שם מבואר‬ ‫שהם באים כדי לקבל שכר פסיעות‪.‬‬ ‫הטעם משום תקיעת שופר שאסור בשבת‪ ,‬או משום שא"א לעשות הבימה‬ ‫‪ ‬רמב"ם פ"ג ה"א‪ ,‬הכתיב "הקהל את העם האנשים והנשים והטף"‪,‬‬ ‫בשבת )ולדעת הרמב"ם שמביאין בימה מטלטלת‪ ,‬כתב המרכבת המשנה )פ"ג מחגיגה ה"ז(‬ ‫ובגמ' חגיגה ג‪ ,‬א טף למה באין כדי ליתן שכר למביאיהן‪ .‬וביראים סי'‬ ‫דיש לפרש הירושלמי משום שבות דטורח‪ ,‬א"נ דהבימה מוקצה מפני‬ ‫תל"ג יש גי' "להכפיל "שכר למביאיהם‪ ,‬ובי' התועפות ראם דע"י הטף‬ ‫כובדה(‪ ,‬וגם א"א להכינו מערב שבת שלא לדחוק העזרה‪ ,‬א"נ דא"א‬ ‫נעשה דוחק גדול ונתרבה שכר עצמם‪ ,‬כדאי' בגמ' ברכות ו‪ ,‬ב אגרא דכלה‬ ‫להשהות הבימה בעזרה משום "לא תיטע לך אשירה כל עץ"‪) ,‬ועי' ערוך לנר‬ ‫דוחקא‪.‬‬ ‫סוכה נא‪ ,‬א דלדעת הבבלי דקורא בעזרת נשים‪ ,‬י"א דמותר ליטוע עץ בעזרת נשים ע"ש‬ ‫ובכלי יקר פ' וילך תמה דזה דוחק גדול כי זה דומה כאילו צוה שישאו‬ ‫באריכות(‪ ,‬וברמב"ם כתב כטעם א' מפני תקיעת החצוצרות והתחינות )ואף‬ ‫עליהם משא מעצים ואבנים לבית ה' כדי ליתן שכר למביאיהם‪ ,‬ופי'‬ ‫שלדעת הרמב"ם ר"ה שחל בשבת תוקעין בכל ירושלים‪ ,‬כתב במראה הפנים דרק בתקיעות‬ ‫דמביאין שכר למביאיהם כדי שיאמרו אם לא למענינו יעשה אזי יעשה‬ ‫המפורשות בתורה לא החמירו בירושלים(‪ ,‬והראב"ד כתב כטעם ב' מפני הבימה‪,‬‬ ‫בשביל גמולי חלב שלא פשעו כדאיתא בנוסח של אבינו מלכנו חמול עלינו‬ ‫וברש"י מגילה ה‪ ,‬א כתב עוד טעם משום שכל העם חייבין לבוא ולהביא‬ ‫ועל עוללינו וטפינו‪ ,‬וכן אומרים עשה למען גמולי חלב כו'‪ ,‬וזהו השכר‬ ‫את טפם ובשבת אי אפשר‪ ,‬וע"ע טורי אבן ובהג"ה שם מש"כ ע"ז‪.‬‬ ‫הניתן למביאיהם מן הטף שיאמרו לפניו ית' עשה למען טף אלו המובאים‬ ‫‪ ‬אע"פ שנשים פטורים מהראיה‪ ,‬וכל שפטור מראיה פטור מהקהל‬ ‫בית ה'‪.‬‬ ‫כדלהלן סעיף ו'‪ ,‬נשים איתרבו להדיא שנאמר "הקהל את העם האנשים‬ ‫מאורות השבת | ןוילג | ו"פשת ‪ -‬ךליו םיבצנבצננ [עמ' ‪]6‬‬ ‫שומע פטור‪ .‬ה( עבד‪ .‬ו( שוטה‪ .‬ז( מי שאינו יכול לעלות ברגליו‪ ,‬כגון זקן וחולה והרך‬ ‫והענוג מאד‪.‬‬ ‫ז‪ .‬מי שאין לו קרקע יש אומרים שפטור ממצות הקהל‪ ,‬ואם יש לו קרקע אפילו בקנין פירות‬ ‫מי שאין לו קרקע‬ ‫יש אומרים שחייב‪ ,‬ויש אומרים שאפילו מי שאין לו קרקע כלל חייב‪.‬‬ ‫ח‪ .‬טמא פטור ממצות הקהל‪ ,‬ומחוסר כיפורים יש אומרים שחייב‪.‬‬ ‫טמא‬ ‫ט‪ .‬ערל חייב במצות הקהל‪ ,‬ויש אומרים שפטור‪.‬‬ ‫ערל‬ ‫י‪ .‬המקמץ והמצרף והעבדן וכד' המתעסקים בדברים מאוסים יש אומרים שפטורים‪ ,‬ויש‬ ‫העוסקים בדברים מאוסים‬ ‫אומרים שצריכים לטהר גופם ומלבושם ולבוא למקדש‪.‬‬ ‫יא‪ .‬חציו עבד וחציו בן חורין פטור ממצות הקהל‪ ,‬ויש אומרים שחייב‪ ,‬אבל חציה שפחה‬ ‫חציו עבד וחציו בן חורין‬ ‫וחציה בת חורין פטורה‪.‬‬ ‫יב‪ .‬קטן שהוא חרש או סומא או חיגר‪ ,‬חייבים להביאו ‪.‬‬ ‫קטן חרש סומא וחיגר‬ ‫יג‪ .‬חלה ביום ראשון של סוכות ונתרפא במוצאי יו"ט‪ ,‬וקטן שהגדיל במוצאי יו"ט‪ ,‬וכן עבד‬ ‫נתרפא או הגדיל במוצאי יו"ט‬ ‫שנשתחרר במוצאי יו"ט צ"ע אם פטורים ממצות הקהל‪.‬‬ ‫פרק ג ‪ -‬ההכנות למעמד‬ ‫א‪ .‬יש אומרים שביום הכיפורים של שנה שמינית לאחר קריאת הכהן גדול‪ ,‬לא יחזירו את‬ ‫יום הכיפורים‬ ‫ספר התורה לארון בקודש הקדשים‪ ,‬אלא משאירים אותו בחוץ לצורך קריאת המלך‪.‬‬ ‫ב‪ .‬יש אומרים שבערב יו"ט מתחילים בהכנת הבימה‪ ,‬ובונים אותה בנין של פרקים‪ ,‬כדי‬ ‫ערב יום טוב‬ ‫שיוכלו לחברו לאחר יו"ט‪ ,‬ויש אומרים שאין צורך בזה כלל‪ ,‬אלא בונין הכל לאחר יו"ט‪,‬‬ ‫ויש אומרים שאם משתמשים בבימה של אבן יכולים לבנות כל הבימה בערב יו"ט‪.‬‬ ‫ג‪ .‬לאחר יום טוב ראשון מביאים בימה גדולה‪ ,‬ואסור לבנות את הבימה לצורך מצות הקהל‬ ‫מוצאי יום טוב‬ ‫בחול המועד‪ ,‬אלא בונים אותו מערב יו"ט בנין של פרקים‪ ,‬ובחול המועד מקימים אותה‬ ‫ומחברים כל הפרקים יחד‪ ,‬ויש אומרים שמותר לכתחילה לבנות כל הבימה בחול המועד‪.‬‬ ‫ד‪ .‬הבימה עשויה מעץ‪ ,‬ויש אומרים שאם רוצים יכולים לעשות בימה של אבן‪.‬‬ ‫בימה מעץ או מאבן‬ ‫ה‪ .‬מעמידים את הבימה באמצע עזרת נשים‪ ,‬ויש אומרים לא ממש באמצע אלא קרוב לעזרת‬ ‫מקום הבימה‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫ו‪ .‬אם אין מלך וקורא גדול שבישראל יש אומרים שמעמידים הבימה בעזרת ישראל ושם‬ ‫הוא קורא‪ ,‬ויש אומרים בעזרת נשים‪.‬‬ ‫ז‪ .‬יש אומרים שעושים כבש לבימה‪.‬‬ ‫כבש לבימה‬ ‫ח‪ .‬כל אלו שבאו למקדש ביו"ט ראשון לראייה‪ ,‬לא ישארו למצות הקהל‪ .‬אלא ילכו לביתם‬ ‫מי שכבר היה במקדש‬ ‫וימתינו לתקיעת החצוצרות‪.‬‬ ‫ט‪ .‬גם בליל ה"הקהל" לפני שמתאספים העם מתחילים לשמוח בשמחת בית השואבה ‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫שמחת בית השואבה במוצאי יו"ט‬ ‫פרק ד' ‪ -‬ההתאספות‬ ‫א‪ .‬מצות עשה להקהיל את כל ישראל לשמוע קריאת התורה מפי המלך‪.‬‬ ‫מצוה להקהיל‬ ‫ב‪ .‬הכהנים ]הכשרים לתקוע במקדש[‪ ,‬תוקעין בחצוצרות בכל ירושלים‪ ,‬כדי להקהיל את‬ ‫תוקעין בחצוצרות‬ ‫העם‪.‬‬ ‫ג‪ .‬החצוצרות יהיו של זהב‪ ,‬ויש אומרים שאפשר בשל כסף‬ ‫החצוצרות מזהב‬ ‫ד‪ .‬צ"ע אם התוקעים מברכין ברכת המצוות לפני התקיעות‪.‬‬ ‫ברכת המצות‬ ‫ה‪ .‬תקיעה תרועה תקיעה‪.‬‬ ‫סדר התקיעות‬ ‫שוטה(‪ ,‬וכן נוטה השפת אמת דחייב להביאם כיון שהמצוה היא כדי להביא‬ ‫‪ ‬מנחת חינוך מצוה תרי"ב )כיון דהמצוה על המביאים דכך גזה"כ אף אם הטף חרש‬ ‫שכר למביאיהם אין נפק"מ אם הם רואים ושומעים או לא‪ ,‬ונשאר בצ"ע‬ ‫או סומא או חיגר דבגדלותו פטור מכל מקום עתה כשהוא טף דהמצוה על המביא חייב להביאו‪,‬‬ ‫דאולי רק קטנים דאתי לכלל חיוב כשיגדלו חייב להביאם‪] .‬ואפשר שלדעת‬ ‫ול"ד לראיה דקטן חרש וכו' פטור דבגדלותו פטור שם מחמת חינוך דרבנן אם בגדול לא מחייב‬ ‫הסוברים שהחיוב רק משהגיע לחינוך א"א לחייב מי שיהיה פטור כשיגדל[‬ ‫אינו חייב בחינוך אבל הכא דגזה"כ להביאו אף דבגדול לא מחייב בעצמו מכל מקום כ"ז שהוא‬ ‫‪ ‬שו"ת משנת רבי אהרן סי' י"ג‪ ,‬וע"ע להלן פרק ד' סעיף ו' דבשעת‬ ‫בכלל טף חייבים להביאו(‪ ,‬וחי' הגרי"ז ערכין ב‪ ,‬ב )דכיון דהפטור דשוטה אינו מחמת‬ ‫ההקהל מבטלים את השמחה ובאים לשמוע תורה מפי המלך‪.‬‬ ‫שמופקע מראיה אלא מחמת שפטור מכל המצוות‪ ,‬א"כ בהקהל שגם קטן צריך להביא ה"ה קטן‬ ‫מאורות השבת | ןוילג | ו"פשת ‪ -‬ךליו םיבצנבצננ [עמ' ‪]7‬‬ ‫ו‪ .‬כל העם מתאספים במקדש‪ ,‬וגם אלו שבמקדש העוסקים בשמחת בית השואבה‪ ,‬בשעת‬ ‫העוסקים בשמחת בית השואבה‬ ‫ההקהל מבטלים שמחת בית השואבה‪ ,‬ומתקבצים לשמוע תורה מפי המלך‪.‬‬ ‫ז‪ .‬אם יש אנשים שאינם רוצים לבוא‪ ,‬יש אומרים שכופין אותם לבוא ויש אומרים שאין‬ ‫כפיה על הקהל‬ ‫כופין‪.‬‬ ‫ח‪ .‬מתאספים סביב לבימה וממתינים למלך‪ .‬ויש אומרים שהאנשים עומדים בעזרת ישראל‪,‬‬ ‫היכן מתאספים‬ ‫והכהנים בעזרת כהנים‪ ,‬והנשים בעזרת נשים‪ ,‬ויש אומרים שהנשים עומדות למעלה במקום‬ ‫המתוקן להם )כמו בשמחת בית השואבה(‪.‬‬ ‫פרק ה' ‪ -‬מי קורא‬ ‫א‪ .‬מצוה על המלך לקרוא באזני הקהל ‪ ,‬ובבית שלישי במהרה בימינו נזכה לשמוע פרשת‬ ‫מצותו על המלך‬ ‫הקהל מפי מלך המשיח בן דוד‪.‬‬ ‫ב‪ .‬אם יש שני מלכים‪ ,‬כגון מלך יהודה ומלך ישראל צ"ע מי קורא‪.‬‬ ‫כשיש שני מלכים‬ ‫ג‪ .‬מלך קטן צ"ע אם חייב בקריאה מדרבנן או שאין קורין‪.‬‬ ‫מלך קטן‬ ‫ד‪ .‬אם אין מלך יש אומרים שיקרא גדול הדור כגון כהן גדול או שופט או ראש הסנהדרין‬ ‫כשאין מלך‬ ‫וכד'‪ ,‬ויש אומרים שאין קורין כלל‪.‬‬ ‫ה‪ .‬המלך צריך לקרוא בעצמו ולא ע"י שליח‪ ,‬ואם קולו של המלך עמום או חולה צ"ע אם‬ ‫על ידי שליח‬ ‫ישלח שליח‪ ,‬ואם יכול לשלוח שליח צ"ע אם דוקא בנו וכד' או מי דירצה‪.‬‬ ‫פרק ו' ‪ -‬סדר המעמד‬ ‫א‪ .‬יש אומרים שהכהנים עומדים בעזרת כהנים‪ ,‬והישראלים בעזרת ישראל‪ ,‬והנשים עומדות‬ ‫מקום עמידת הקהל‬ ‫בעזרת נשים‪ ,‬ויש אומרים שהנשים עומדות למעלה במקום המתוקן להם )כמו בשמחת בית‬ ‫השואבה(‪.‬‬ ‫ב‪ .‬המלך עולה על הכבש‪ ,‬ויושב על הבימה‪ .‬ויותר נראה שהעם מנשאים אותו עד מעל‬ ‫ביאת המלך לבימה‬ ‫הבימה‪.‬‬ ‫ג‪ .‬המלך יושב ופניו לעזרת ישראל‪.‬‬ ‫ד‪ .‬חזן הכנסת נוטל את ספר התורה המיוחד לקריאת הכהן הגדול ביום הכיפורים וקריאת‬ ‫נטילת ספר התורה‬ ‫המלך בהקהל‪ ,‬המונח בבית הכנסת הסמוך לעזרה‪ ,‬ויש אומרים שנוטל את הספר תורה‬ ‫מהארון בקודש הקדשים‪ ,‬ויש אומרים שלוקח ספר תורה של המלך המונחת בבית גנזיו‬ ‫]שנכתבה בזמן שהוא מלך ולא קודם לכן‪ ,‬ושהיא שלו[‪.‬‬ ‫ה‪ .‬יש אומרים שלפני קריאת ההקהל בודקים את ספר העזרה אם כשירה היא‪ ,‬ואם צריכה‬ ‫בדיקת הספר‬ ‫תיקון מתקנים‪.‬‬ ‫ו‪ .‬חזן הכנסת נותן את ספר התורה לראש הכנסת וראש הכנסת נותנו לסגן וסגן לכהן גדול‬ ‫מסירת ספר התורה‬ ‫וכהן גדול למלך‪.‬‬ ‫ז‪ .‬המלך מקבלו כשהוא עומד‪ ,‬ויש אומרים שאם רצה יכול לישב‪.‬‬ ‫המלך מקבל ספר התורה‬ ‫ח‪ .‬יש אומרים שלוקחים עמודים )המכונה "עץ חיים"( ופותחים את ספר התורה וגוללים את ספר‬ ‫גלילת ספר התורה‬ ‫התורה על העמודים מתחילת הספר עד פרשת דברים‪] ,‬וצ"ע אם גוללים על בימת המלך‬ ‫בפני הציבור‪ ,‬או קודם לכן[‬ ‫ט‪ .‬המלך קורא את הקריאה כשהוא יושב ואם קרא מעומד הרי זה משובח‪ ,‬ויש אומרים‬ ‫קריאה בישיבה או בעמידה‬ ‫דראוי להדר ולעמוד‪.‬‬ ‫י‪ .‬גם בזמן הקריאה צריך שיהיה עמו ספר תורה בזרוע‪.‬‬ ‫ספר תורה בזרועו‬ ‫יא‪ .‬הציבור צריכים להיות במקום קרוב שיוכלו כל אחד לשמוע‪.‬‬ ‫הציבור בשעת הקריאה ‪ -‬במקום קרוב‬ ‫במלך‪ ,‬ע"ש‪ .‬וע"ע מזבח אבנים ח"ב סי' כ"א אות א' דהמלך אין לו מצוה‬ ‫‪ ‬משנה סוטה מא‪ ,‬א ורמב"ם פ"ג ה"ג‪ ,‬וכתב התפא"י דמה שהמלך קורא‬ ‫מיוחדת בזה יותר מכל העם‪ ,‬שהכל מחוייבין לקרות ולשמוע ד"ת וגם‬ ‫זהו מדרבנן כדי ליתן כבוד לתורה וגם כדי שיזהרו טפי במצות התורה‬ ‫המלך בכלל )ולכן לא הביא הרמב"ם דינים אלו בהל' מלכים(‪ ,‬אלא שניתנה כבוד‬ ‫כשיראו שגם המלך חייב לשמור מצותיה‪ ,‬כל שכן כל יחיד‪ ,‬אמנם בתוי"ט‬ ‫למלך שהוא יהיה הקורא‪.‬‬ ‫שם ובקרית ספר פ"ג מחגיגה ועוד אחרונים כתבו דילפינן מקרא דדינו‬ ‫מאורות השבת | ןוילג | ו"פשת ‪ -‬ךליו םיבצנבצננ [עמ' ‪]8‬‬ ‫יב‪ .‬הציבור עומדים בשעת הקריאה‪ ,‬ויש אומרים שאם אפשר יותר טוב לישב בשעת‬ ‫עומדים או יושבים‬ ‫הקריאה‪.‬‬ ‫יג‪ .‬בשעת הקריאה יראה עצמו כאילו עתה נצטוה בה ומפי הגבורה שומעה‪ .‬שהמלך שליח‬ ‫מקשיבים למלך‬ ‫הוא להשמיע דברי האל‪.‬‬ ‫יד‪ .‬אפילו חכמים גדולים שיודעים כל התורה כולה חייבין לשמוע בכוונה גדולה יתרה‬ ‫כלומר להטות אוזן ולהבין‪ ,‬שיכנס באזניהם ‪.‬‬ ‫טו‪ .‬גרים שאינן מכירין חייבין להכין לבם ולהקשיב אזנם לשמוע באימה ויראה וגילה‬ ‫ברעדה כיום שניתנה בו בסיני ‪ .‬וכן לועזים שאינם מבינים יכוונו לבם לקריאה‪.‬‬ ‫טז‪ .‬וכן מי שאינו יכול לשמוע כגון שנמצא במקום רחוק במקום שאינו יכול לשמוע‪ ,‬או‬ ‫מי שאינו יכול לשמוע‬ ‫שאין לו שמיעה טובה והוא כבד שמיעה‪ ,‬יכוין לבו לקריאה ויוצא בזה המצוה ע"י שמכוון‬ ‫לבו‪.‬‬ ‫יז‪ .‬אפשר שגם חרש אע"פ שפטור‪ ,‬אם בא להקהל יכוון לבו לקריאה אע"פ שאינו שומע‪.‬‬ ‫פרק ז' ‪ -‬סדר הקריאה‬ ‫א‪ .‬המלך פותח את ספר התורה ]ורואה[‪ .‬ומברך את הברכות בלשון הקודש‪.‬‬ ‫פותח ומברך‬ ‫בר‪.‬‬ ‫המ ‪‬‬ ‫רכו ‪‬את ה' ‪ּ ‬‬ ‫המלך‪ּ :‬ב ‪ּ ‬‬ ‫בר‪ ‬לעוֹ ‪‬לם ‪ ‬‬ ‫ועד‪.‬‬ ‫המ ‪‬‬ ‫רו‪ ‬ה' ‪ּ ‬‬ ‫הקהל והמלך‪ּ :‬ב ּ‬ ‫לנו ‪‬את ּתוֹ ‪‬רתוֹ ‪.‬‬ ‫ונתן ‪ּ ‬‬ ‫העמים ‪  ‬‬ ‫מכל ‪ּ  ‬‬ ‫נו ‪ּ ‬‬ ‫אשר ּ‪‬ב ‪‬חר ּ‪‬ב ּ‬‫מל‪ ‬העוֹ ‪‬לם‪ׁ  ,‬‬‫א‪‬הינו ‪ ‬‬ ‫אתה ה' ‪ּ  ‬‬ ‫רו‪ּ  ‬‬ ‫המלך‪ּ :‬ב ּ‬ ‫התוֹ ‪‬רה‪] .‬והקהל עונים‪  :‬‬ ‫אמן[‬ ‫אתה ה' נוֹ ‪‬תן ‪ּ ‬‬ ‫רו‪ּ  ‬‬ ‫ּ‪‬ב ּ‬ ‫ב‪ .‬צ"ע אם מברך גם ברכת המצוות‪ ,‬וכן אם כל השומעים מברכים ברכת המצוות‪ ,‬או עכ"פ‬ ‫ברכת המצוות ושהחיינו‬ ‫גדול השומעים מוציא את כולם בברכה‪ ,‬וכן צ"ע אם המלך וכל הקהל מברכין שהחיינו‪.‬‬ ‫ג‪ .‬המלך קורא את הקריאה בלשון הקודש‪ ,‬ובלשון הכתוב בתורה‪ ,‬וצריך לדקדק בכל אות‬ ‫צורת הקריאה‬ ‫כמו בקריאת התורה‪ .‬ויש אומרים שצריך גם לפרש מה שקורא כדי שכולם יבינו‪.‬‬ ‫ד‪ .‬אין מתרגמין אחרי המלך‪ ,‬ויש אומרים שהמלך צריך לפרש מה שקורא כדי שכולם יבינו‪.‬‬ ‫תרגום‬ ‫ה‪ .‬קורא בספר דברים‪ .‬וסדר הקריאה כמבואר ברמב"ם )הלכות חגיגה פרק ג(‪' :‬מהיכן הוא קורא‬ ‫סדר הקריאה‬ ‫מתחילת חומש "אלה הדברים" עד סוף פרשת שמע ומדלג ל"והיה אם שמוע" וגו' ומדלג‬ ‫ל"עשר תעשר" וקורא מ"עשר תעשר" על הסדר עד סוף ברכות וקללות עד מלבד "הברית‬ ‫אשר כרת אתם בחורב" ופוסק‪ .‬ולשון החינוך )מצוה תריב(‪' :‬ומהיכן הוא קורא מתחלת ספר‬ ‫"אלה הדברים" עד סוף פרשת "שמע ישראל"‪ ,‬ומדלג ל"והיה אם שמוע"‪ ,‬וגומר אותה‬ ‫פרשה‪ ,‬ומדלג ל"עשר תעשר" וקורא מ"עשר תעשר" על הסדר עד סוף ברכות וקללות עד‬ ‫"מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב"‪ ,‬ופוסק'‪.‬‬ ‫פרק ח' ‪ -‬לאחר גמר המעמד‬ ‫א‪ .‬גוללים את ספר התורה לתחילתו‪ ,‬וצ"ע אם עושים כן באותו מעמד בפני הציבור‪.‬‬ ‫גלילת ספר התורה‬ ‫ב‪ .‬מחזירים את ספר התורה למקומו‪ ,‬ויש אומרים שאם קורין בספר תורה שבארון משאירים‬ ‫החזרת ספר התורה‬ ‫את ספר תורה במקום אחר עד קריאת הכהן גדול ביוהכ"פ של שנה הבאה‪.‬‬ ‫ג‪ .‬אם לא באו כולם‪ ,‬ולאחר הקריאה באו עוד אנשים‪ ,‬יש להסתפק אם צריך המלך לקרוא‬ ‫באו עוד אנשים‬ ‫שוב‪ ,‬ואולי רק אם רוב אנשים לא באו בתחילה ובאו עכשיו צריך לחזור ולקרוא‪.‬‬ ‫ד‪ .‬אין המלך יוצא בקריאת ההקהל‪ ,‬ידי חובת קריאה של מלך בכל יום בספר תורה‪ ,‬אלא‬ ‫חובת המלך בקריאה‬ ‫צריך לקרוא אח"כ בספר תורה שלו כבכל יום‪ ,‬ואם קרא הפרשיות מתוך ספר תורה שלו‬ ‫יצא‪.‬‬ ‫ה‪ .‬הבימה שעמד עליו המלך‪ ,‬אין בו קדושה כמו ארון קודש‪ ,‬אבל יש בו קדושה כמו קדושת‬ ‫קדושת הבימה‬ ‫בית הכנסת‪.‬‬ ‫אלו שאינם מכירים חייבים בהקהל‪ ,‬משום דע"י שבאים לשמוע שואלים את‬ ‫‪ ‬העמק דבר פ' וילך‪ ,‬עוד פי' העמק דבר שיתרגמו ויבינו מה ששומעים‪,‬‬ ‫העומדים שם ואומרים להם מה אמר המלך‪ ,‬וכ"כ הספורנו פ' וילך למען‬ ‫וצ"ע דהקריאה בלשון הקודש‪ ,‬ואולי כוונתו שהחכמים צריכים לתרגם‬ ‫ישמעו‪ .‬יבינו חכמי העם‪ :‬ולמען ילמדו‪ .‬ולמען ילמדו מהם הבלתי מבינים‪:‬‬ ‫לעצמם מה ששומעים עד שיבינו היטב‪.‬‬ ‫ויראו את ה' אלהיכם‪ .‬בהבינם גדלו הבא בתורתו במופתים שכליים‪:‬‬ ‫‪ ‬רמב"ם פ"ג ה"ו‪ ,‬ובקונטרס אחרון על הטו"א חגיגה ג‪ ,‬א כתב דלכך גם‬ ‫מאורות השבת | ןוילג | ו"פשת ‪ -‬ךליו םיבצנבצננ [עמ' ‪]9‬‬ ‫כתבו לכם את השירה הזאת‬ ‫מפליאה שאנו עומדים כנגדה‪ ,‬שישנם שני תלמידים‬ ‫ממה שמצינו אצל אברהם אבינו ע״ה כשהתפלל‬ ‫בפרשתנו נאמרה המצוה האחרונה מתרי״ג המצוות‬ ‫החובשים ספסל אחד בבית המדרש ולומדים אותה‬ ‫ֹאֶמר ַַא ְְב ָָרם ה' אלקים‬ ‫על בנים נאמר (בראשית טו‪ ,‬ב) "ַוַ ֹּי� ֶ‬ ‫שנצטוו בה בני ישראל‪ ,‬והיא מצות כתיבת ספר‬ ‫מסכת ועוסקים באותן הסוגיות‪ ,‬והנה האחד נראה‬ ‫ַַמה ִּת�ִ ֶּת�ֶ ן ִלִ י ְוְ ָָאֹנִֹכִ י הֹוֹ ֵלֵ ְְך ֲֲע ִִר ִיִרי ּו ֶֶּבן ֶֶמ � ֶֶׁשק ֵֵּב� ִיִתי הּוּא‬ ‫תורה ככתוב (לא‪ ,‬יט) "ְוְ ַַע �ָָּתה ִ�ִּכ ְְתבּוּ ָלָ ֶכֶ ם ֶֶאת ַַה � ִִּׁש ָיָרה‬ ‫עליו שהוא עוסק בתורה וניכר בה שהוא קונה את‬ ‫יֶעֶזֶ ר" ופירש רש״י "דמשק"‪ ,‬נוטריקון‬ ‫ַּד�ַ ֶּמ� ֶ ֶֶׂש� ק ֱֱאִלִ ֶ‬ ‫ַַה �ֹּזֹאת"‪ .‬וכמבואר ברמב״ם (הלכות סת״ם פ"ז ה״א)‪' :‬מצות‬ ‫תלמודו בקנין נצח‪ ,‬והתורה משפיעה על הליכותיו‬ ‫דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים‪ .‬ויש להבין‪ ,‬הרי‬ ‫עשה על כל איש ואיש מישראל לכתוב ספר תורה‬ ‫דיבוריו ואורחותיו‪ ,‬ואילו על רעהו לא ניכר כלום‬ ‫פשוט שאברהם אבינו ביקש לזכות לזרע‪ ,‬רק בכדי‬ ‫לעצמו‪ ,‬שנאמר "ועתה כתבו לכם את השירה"‪,‬‬ ‫מכל זה‪ ,‬אין תלמודו מתקיים בידו‪ ,‬ואין התורה‬ ‫שיהיה מי שימשיך את דרכיו הטובים‪ ,‬ואם כן מה לו‬ ‫כלומר כתבו לכם תורה שיש בה שירה זו וכו׳‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬ ‫משפיעה על הליכותיו‪ .‬והמביט מן הצד מתפלא‬ ‫להזכיר בתוך תפלתו שכבר זכה לכך בהיות אליעזר‬ ‫ובחז״ל הפליגו מאד במעלת המקיים מצוה זו‪ ,‬ואמרו‬ ‫ותמה‪ ,‬מה בין זה לזה‪ ,‬וכי משוא פנים יש בדבר‪ ,‬הרי‬ ‫׳דולה ומשקה מתורתו לאחרים'‪ ,‬ולמה אכן לא‬ ‫(מנחות ל‪ ,‬א) 'הכותב ספר תורה מעלה עליו הכתוב כאילו‬ ‫שניהם עוסקים בדבר אחד ועושים לכאורה פעולה‬ ‫הסתפק אבינו אברהם במה שעבדו אליעזר מקיים‬ ‫קיבלו מהר סיני'‪.‬‬ ‫השוה‪ ,‬ואם כן למה זה האחד זוכר את תלמודו ורעהו‬ ‫מטרה הזו‪.‬‬ ‫והנה שורש מצוה זו‪ ,‬היא בכדי שיהא האדם לומד‬ ‫אינו זוכר כלום‪ ,‬ומדוע זה על האחד ניכר שהוא‬ ‫אמנם הכונה פשוטה היא‪ ,‬שאדרבא דבר זה להיות‬ ‫בה ומלמדה את בניו‪ ,‬כמפורש בהמשך הפסוק‬ ‫עולה ומתעלה הולך ומזדכך ואילו רעהו נשאר על‬ ‫׳דולה ומשקה'‪ ,‬לגריעותא הוא‪ ,‬כי אברהם אבינו‬ ‫יֶהם"‪ ,‬ולכך נקטו‬ ‫יָמּהּ ְ �ְּב ִִפ ֶ‬ ‫"ְוְ ַלַ � ְְּמ ָָדּהּ ֶֶאת ְ �ְּבֵנֵ י ִיִ ְְׂש� ָָר ֵֵאל ִִׂש� ָ‬ ‫מקומו בלא שום התעלות‪.‬‬ ‫ביקש זרע קודש שימשיך בגילוי מלכותו יתברך‬ ‫חלק מהפוסקים (ראה ברכי יוסף יו״ד סי׳ ער סי״א‪ ,‬תורת חיים סנהדרין כא‪,‬‬ ‫אמנם התשובה מונחת ברעיון האמור‪ ,‬כי זה אשר‬ ‫בעולם בתוספת מרובה‪ ,‬שיוסיף ויחדש דרכים‬ ‫ב) שיחיד הכותב ספר תורה לעצמו והקדישה לבית‬ ‫לימודו הוא בהתחדשות תמידית ובהתעוררות‬ ‫בעבודת השי״ת‪ ,‬ואילו אליעזר זה הגם שעבדו‬ ‫הכנסת שיהיו הציבור קורין בה‪ ,‬לא קיים מצוה זו‬ ‫הלב‪ ,‬הרי זוכה להבליע את התורה בקרבו וממילא‬ ‫באמונה אבל לא הוסיף מאומה אלא רק היה דולה‬ ‫ולא יצא ידי חובתו‪ ,‬כי מכיון שהקדישה הרי היא‬ ‫מתקיים בידו‪ ,‬וגם מאיר נשמתו באור התורה ונהנה‬ ‫ומשקה מתורת רבו ותו לא‪ ,‬כי מכיון שהוא עצמו‬ ‫של הקדש ושוב אינה שלו‪ .‬אמנם מ״מ הדבר תלוי‬ ‫מזיו הדרה‪ ,‬אבל זה אשר כל לימודו הוא בבחינת‬ ‫לא היה קשור ודבוק באלוקי עולם ה' אלא רק מכוח‬ ‫בפלוגתא דרבוותא‪ ,‬וב"פתחי תשובה" שם (סק״ג) הביא‬ ‫מלומדה אבל אינו מבקש לעורר את נפשו ולמצוא‬ ‫אדונו אברהם‪ ,‬לכן לא היה בו כח לחדש ולהוסיף‬ ‫דעות החולקים‪ .‬אמנם יש לדקדק ממה שמבואר‬ ‫טעם חדש בתלמודו‪ ,‬ואין תורתו אלא משפה ולחוץ‪,‬‬ ‫דברים מעצמו‪ ,‬והיתה פעולתו רק כעין מכשיר‬ ‫בגמרא שהמצוה היא בכתיבה דוקא‪ ,‬ואמרו (סנהדרין כא‪,‬‬ ‫איך יזכה שתתחבר אליו כלל‪ .‬וכללא דמילתא אחת‬ ‫ה'טייפ' אשר חוזר ומשמיע כל מה שהשמיעו בו‪,‬‬ ‫ב) 'אף על פי שהניחו לו אבותיו לאדם ספר תורה‪,‬‬ ‫היא‪ .‬שאין הדבר תלוי אלא ברצונו של האדם‪ ,‬כי אם‬ ‫אבל אינו יכול להוסיף מעצמו כלום‪ ,‬וזהו שהתאונן‬ ‫מצוה לכתוב משלו‪ ,‬שנאמר "ועתה כתבו לכם את‬ ‫ירצה יזכה ליאור באור התורה וקדושתה‪ ,‬ואם לא‬ ‫אברהם אבינו הרי אנוכי הולך ערירי ואין מי שימשיך‬ ‫השירה"'‪ .‬וכן אמרו (מנחות ל‪ ,‬א) 'הלוקח ספר תורה מן‬ ‫ירצה לא יזכה‪ .‬וכפי ששמעתי אומרים בשם הגאון‬ ‫את עבודתי הק'‪ ,‬כי בן משק ביתי אינו אלא ׳דולה‬ ‫השוק‪ ,‬כחוטף מצוה מן השוק‪ ,‬כתבו‪ ,‬מעלה עליו‬ ‫רבי יוסף שלמה כהנמן מפונוביז זצ״ל‪ ,‬שכשדרש‬ ‫ומשקה' ואינו מוסיף מדיליה כלום‪.‬‬ ‫הכתוב כאילו קבלו מהר סיני'‪ .‬והובאו הדברים‬ ‫פעם אחת בכינוס מחנכים העלה רעיון זה לפני‬ ‫ואכן האבות הקדושים זרעו אחריו לא כן עמהם‪,‬‬ ‫להלכה ברמב״ם שם‪ .‬וזה תימה‪ ,‬כי אם עיקר המצוה‬ ‫הנאספים‪ ,‬וכה אמר‪ ,‬הנה טיפש אחד התחבט פעם‬ ‫כי חיפשו ובקשו תמיד להוסיף ולחדש דרכים‬ ‫היא ללמוד בספר התורה וללמד מתוכה את בניו‪,‬‬ ‫בשאלה קשה ומסובכת‪ ,‬האם כח האלקטערי הוא‬ ‫בעובודתם הק׳‪ ,‬כידוע שאברהם אבינו עבד את‬ ‫למה זה לא יסתפק בספר שהניח לו אביו‪ ,‬ומה‬ ‫מחמם או מקרר‪ ,‬ונפשו בשאלתו‪ ,‬כי הנה בביתו‬ ‫בוראו במדת החסד‪ ,‬ובא יצחק ועבד במידת‬ ‫מגרעת יש במה שלוקח הספר תורה מן המוכן‪.‬‬ ‫התקינו נקודה אחת להזרמת כח האלקטערי‪ ,‬ודרכו‬ ‫הגבורה‪ ,‬ואחריו יעקב שהיה מדת התפארת הממזגת‬ ‫וב"כתב סופר" על אתר כתב בזה דברים נפלאים‪,‬‬ ‫הוא מפעיל גם את התנור המחמם ומרתיח וגם את‬ ‫וכוללת את שני המידות‪ .‬ודבר זה ביקש אברהם‬ ‫שבא הכתוב לרמז בזה תוכחת מוסר שלא ילמד‬ ‫המקרר המצנן ומקפיא את המאכלים‪ ,‬ואיך יתכן‬ ‫שיזכה לזרע קודש אשר ילך בדרכיו לחפש ולבקש‬ ‫אדם את התורה באופן של 'מצות אנשים מלומדה'‪,‬‬ ‫שדבר אחד יעשה שתי פעולות הפוכות ומנוגדות‪.‬‬ ‫בדרכי העבודה‪ ,‬ולא יסתפק במה שניתן לו מורשה‬ ‫אלא כל אחד יקבלה על עצמו מחדש כאלו הוא‬ ‫אמנם פשוט שכל בר דעת מביאתו שאלה זו לידי‬ ‫מבית אביו‪ ,‬אלא יהיה דבוק בעבודת הבורא מתוך‬ ‫עצמו עומד בהר סיני‪ ,‬ולכן נאמרה המצוה שיכתוב‬ ‫גיחוך‪ ,‬כי כח האלעקטערי כשלעצמו אינו פועל‬ ‫התחדשות תמידית ללא הפסק‪.‬‬ ‫משלו דווקא‪ ,‬שעל ידי הכתיבה יהיה נחשב כאילו‬ ‫ועושה כלום‪ ,‬אלא רק מכניס זרם להפעיל את הדבר‬ ‫ובעלי המוסר דרשו רמז לחובת האדם בעולמו‬ ‫מקבל את התורה עכשיו בהר סיני‪ .‬וכתב עוד‪ :‬ויש‬ ‫שמחברים אליו‪ ,‬וכל פעולה נעשית אך רק כפי תכונת‬ ‫להוסיף מדיליה בעבודת הבורא ית'‪ ,‬ואין לו‬ ‫גם כן רמז בזה‪ ,‬שיחדש דברים בתורה ויפרש כל‬ ‫המכונה המחוברת אליו‪ ,‬כי אם יחברו אליו מכשיר‬ ‫להסתפק במה שהניחו לו אבותיו ורבותיו‪ ,‬שכן הוא‬ ‫דבר ולא יסתפק במה שלפניו‪ ,‬וזהו שאמרו ז״ל (אבות‬ ‫המחמם הרי יחמם‪ ,‬ובאם ישימו מכשיר המקרר הרי‬ ‫לשון הכתוב "ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם"‪,‬‬ ‫פ״ב מי״ב) 'והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך‬ ‫ממילא יפעל התקררות‪ .‬ואמר הרב מפונוביז זצ״ל‬ ‫שיהיה הלימוד לבנים ולתלמידים כענין שימת‬ ‫מאבותיך'‪ ,‬שאין התורה ירושה כתובה לך בספר‪,‬‬ ‫שבמשל זה נוכל לסבר את האוזן לפרש מהו כח‬ ‫המאכל בתוך הפה‪ ,‬ומבשרי אחזה‪ ,‬כי הנה דרך אם‬ ‫אלא התקן עצמך ללמוד בה ולהתייגע בה הפוך‬ ‫התורה‪ ,‬שאין לה פעולות מסוימות שהיא פועלת‪,‬‬ ‫רחמניה שהיא מחתכת וטוחנת את המאכלים בשביל‬ ‫בה והפוך בה דכולא בה‪ ,‬כי לכל אחד חלקו בתורה‬ ‫אלא היא כנקודת זרם מרכז המפעילה את כל‬ ‫בנה התינוק‪ ,‬ואף נוטלת בכף ומכניסה לתוך פיו‪ ,‬וכל‬ ‫ומקום הניחו לו אבותיו להתגדר בה‪.‬‬ ‫המתחבר אליה‪ ,‬ואין הדו תלוי אלא באדם‪ ,‬כי אם‬ ‫זה בכדי להקל על התינוק באכילתו‪ ,‬אבל האכילה‬ ‫ובאמת שדרך זו היא הדבר אשר קבלנו בירושה‬ ‫ילמד בהתחדש ובהתעוררות הלב‪ ,‬הרי תשפיע עליו‬ ‫עצמה מוטלת על התינוק‪ ,‬כי אם הוא לא ילעס‬ ‫מאבותינו‪ ,‬שנדע שלא להסתפק באותה התורה‬ ‫אור התורה שיזדכך ויתלהב בעבודתו ויוסיף חשק‬ ‫ויבלע את המאכל הרי אין תועלת בכל עבודתה‪,‬‬ ‫שהם מניחים לנו באוצרותיהם‪ ,‬אלא צריך לחדש‬ ‫ותשוקה בלימודו‪ ,‬אבל אם יהיה לימודו בקרירות‬ ‫והתינוק ישאר מוטל ברעבונו ולא ישבע לחם‪.‬‬ ‫בה דברים בכל עת ובכל שעה‪ ,‬להוסיף ולהרבות‬ ‫ובלב נרדם‪ ,‬הרי לא תוסיף תת כוחה בו להחליף‬ ‫והנמשל דומה למשל בדברי תורה שהיא קרואה‬ ‫בלימודה ובקיומה‪ .‬ואיתא בספרים‪ ,‬שלכן קבעו‬ ‫ולשנות תכונת נפשו‪ ,‬אלא ישאר כגוש קרח צונן‪.‬‬ ‫'לחם' כמו שנאמר (משלי ט‪ ,‬ה) "ְלְ כ ּּו ַלַ ֲֲחמּוּ ְְבַלַ ֲֲח ִִמי"‪,‬‬ ‫אנשי כנסת הגדולה את מטבע לשון התפילה‬ ‫אמנם חובה עלינו לפרש שיחתנו באר היטב‪ ,‬שאין‬ ‫והקב״ה מלמד תורה לעמו ישראל ומאכיל אותם‬ ‫בברכת אבות לכפול שלש פעמים ׳אלוקי אברהם‬ ‫הכונה חלילה לדרכים מחודשים אשר לא שערום‬ ‫כביכול בלחמה של תורה‪ ,‬וגם אנו נצטווינו ללכת‬ ‫אלוקי יצחק ואלוקי יעקב׳ ולא כללו בפעם אחת‬ ‫אבותינו‪ ,‬הס מלהזכיר‪ ,‬כי אין לזוז כמלא נימא‬ ‫בדרכיו של מקום וללמד לבנים ולתלמידים‪ ,‬אבל כל‬ ‫לומר ׳אלוקי אברהם יצחק ויעקב׳‪ ,‬להורות לנו את‬ ‫ממסורת אבות ומיניה לא תזוע‪ ,‬אלא מאי‪ ,‬הדברים‬ ‫זה רק עד כדי "שימה בפיהם" ותו לא‪ ,‬דהיינו שעל‬ ‫היסוד האמור‪ ,‬שכל אחד ואחד מן האבות הק׳ הכיר‬ ‫אמורים רק כלפי חלק ההתעוררות שבעבודת ה'‪,‬‬ ‫המלמד להשים את דברי התורה לתוך פיותיהם‬ ‫מעצמו באלקותו יתברך שמו‪ ,‬ולא עבד יצחק אבינו‬ ‫שבזה צריך כל אדם למצוא לעצמו עצות מחודשות‬ ‫של בני ישראל‪ ,‬להבינם טעמי הדבר ופירושיו‪ ,‬אבל‬ ‫את בוראו רק מפני שאביו אברהם עבדו‪ ,‬ולא יעקב‬ ‫תמידין כסדרן איך לעורר את לבו ולהלהיבה‪ ,‬בכדי‬ ‫את האכילה עצמה על התלמיד לעשות‪ ,‬כי אם לא‬ ‫אבינו עבד את בוראו רק בגלל שיצחק אביו עבדו‪,‬‬ ‫שלא תתיישן אצלו העבודה ולא תכבד עליו כמשא‪,‬‬ ‫יתעורר כל אחד ואחד ללעוס ולבלוע בעצמו את‬ ‫אלא כל אחד מהם הוסיף לעורר מעצמו בכוחותיו‬ ‫אבל העבודה עצמה חייבת להיעשות בכל פרטיה‬ ‫דברי התורה‪ ,‬דהיינו לחדש בה דברים כפי יכולתו‬ ‫להכיר באלקותו יתברך שמו ולקבל עליו עול‬ ‫ודקדוקיה כפי שקיבל מאבותיו ורבותיו‪ ,‬ואיו לו‬ ‫ומסת כוחו‪ ,‬הרי אין לו כלום‪.‬‬ ‫מלכותו ולעבדו בלבב שלם‪.‬‬ ‫ללכת אלא באותה מסילה ובאותם דרכים שסללו‬ ‫וברעיון זה מצאנו נחת רוח וטעם נכון במציאות‬ ‫ובספר "דברי יחזקאל" הביא סימוכין ליסוד זה‪,‬‬ ‫מאורות השבת | ןוילג | ו"פשת ‪ -‬ךליו םיבצנבצננ [עמ' ‪]10‬‬ ‫אתמול‪ ,‬אזי תמצא התפלה חן בעיניו וממילא תהיה וזהב‪ ,‬והוא מונח במערה אשר בצד הדרך המוליכה‬ ‫"ְצ ִִאי ָלָ ְְך‬ ‫לפנינו‪ ,‬ועל דרך לשון הכתוב (שיר השירים א‪ ,‬ח) ְ‬ ‫לעיר פלונית‪ .‬ברוב שמחה הלכו הבנים לחפש את‬ ‫עבודתו בחיות ובהתלהבות כראוי‪.‬‬ ‫ְְּב� ִִע ְְק ֵֵבי ַַהֹּצ� ֹאן ּו ְְּר ִִעי ֶֶאת ְְּג� ִִדֹּי� ַַֹתִיִ ְְך ַַעל ִִמ � ְְׁש ְְּכ� נֹוֹ ת ָָהֹר ִִֹעים"‪.‬‬ ‫וזהו גם מה שהזהירו במשנה (אבות פ״ב מי״ג) ׳וכשאתה המערה אשר בה טמון אוצרם הטוב‪ ,‬אך לצערם לא‬ ‫ויש להתאים לדברינו מה שכתב בליקוטים שבסוף‬ ‫מתפלל אל תעש תפילתך קבע אלא רחמים ותחנונים מצאו אותה‪ ,‬גם לאחר שחרשו את הדרך לארכה‬ ‫ספר "נועם אלימלך"‪ ,‬לפרש מאמר חז״ל (ברכות כח‪ ,‬ב)‬ ‫לפני המקום׳‪ ,‬כלומר שבכל עת יחפש עצות ורחבה לא מצאו סימן ורמז לשום מערה‪ ,‬כשעמדו‬ ‫׳העושה תפלתו קבע אין תפלתו תחנונים'‪ ,‬פירוש‪ ,‬כי‬ ‫ותחבולות איך שלא תסור מאתו חינה של תפלה‪ ,‬כמעט לפני יאוש פגשו באחד מזקני העיר וספרו לו‬ ‫׳קבע׳ הוא לשון קביעות ללא שינוי‪ ,‬ו׳תחנונים׳ הוא‬ ‫שלא תתיישן אצלו להיות כחק קבוע המוטל עליו את כל התלאה שעברה עליהם‪ ,‬מיד אמר להם אותו‬ ‫לשון חן‪ ,‬כלומר‪ ,‬שדרך העולם הוא שבדבר שהאדם‬ ‫כעול וכמשאוי‪ ,‬ולהיעשות בלב נרדם בלא חפץ‪ ,‬אלא הזקן‪ ,‬הלא דרך זו שבה אתם מחפשים את המערה‬ ‫עוסק מידי יום ביומו ואינו מתחדש בו כלום‪ ,‬הריהו‬ ‫ימצא בה בכל עת דברי חידוש להתעורר בהם ולהיות היא דרך חדשה אשר נתחדשה לאחר מיתת אביכם‪,‬‬ ‫מתרגל אליו ואין לו בזה חשק ורצון‪ ,‬ולעומת זה אם‬ ‫והוא לא ידע כלל מן הדרך הזאת‪ ,‬ובודאי לא הטמין‬ ‫הולך ואור תמיד בעבודת התפילה ללא הפסק‪.‬‬ ‫הוא מחדש בו דברים ומוצא בו עניינים מחודשים‪ ,‬אזי‬ ‫ויש למצוא רמז לעצה ותחבולה זו במה שאמרו (מנחות שם מאומה ולא על זה היתה כוונתו‪ ,‬אין לכם לחפש‬ ‫נושא הדבר חן בעיניו ויש לו רצון וחשק לעסוק בו‪.‬‬ ‫שם) שאף שהלוקח ספר תורה מן השוק כחוטף מצוה אלא בדרך הישנה המוליכה אל העיר‪ ,‬כי בודאי שם‬ ‫ועל דרך משל‪ ,‬כאשר יעמוד איזה חפץ יפה ומפואר‬ ‫מן השוק‪ ,‬אבל אם הגיה בה אפילו אות אחת‪ ,‬מעלה תמצאו את המערה‪ ,‬ואכן הלכו להם לאותה הדרך‬ ‫מול עיני האדם בכל יום ויום‪ ,‬אזי ברבות הימים‬ ‫עליו כאילו כתבו‪ .‬ללמדנו שלא נדרש מן האדם ושם מצאו את שאהבה נפשם‪.‬‬ ‫יאבד החפץ את חינו אצלו ולא ישתעשע בו עוד‪,‬‬ ‫לחדש את כל התורה כולה‪ ,‬אלא המוטל עליו הוא והנמשל הוא בעבודת השי״ת‪ ,‬שכאשר יבקש לו‬ ‫מחמת ההרגל שנתרגל אליו‪ ,‬ותענוג תמידי הלוא‬ ‫למצוא בתוך התורה אחה אות אחת בלבד אשר יוכל האדם ללכת בדרכים חדשים אשר לא שערום‬ ‫אינו תענוג‪ .‬אבל אם בכל יום ויום יחפש באותו חפץ‬ ‫לחדש בה‪ ,‬דהיינו שצריך לתפוס את דרכי אבותיו אבותינו‪ ,‬הרי לא יזכה להגיע אל האוצר הנכסף‬ ‫בכדי למצוא בו איזה דבר חידוש ותועלת מה שלא‬ ‫ורבותיו ולאחוז באותה מסורת אשר קבל מהם‪ ,‬ולא יעלה בידו מאומה‪ ,‬שהרי הדרכים הללו חדשים‬ ‫ידע בו עד אז‪ ,‬וכן בכל עת שיסתכל בו יבדוק אם יש‬ ‫אמנם בתוך דרכי אבותיו יראה למצוא איזו נקודה המה ולא דרכו בהם דורות הראשונים לעשות‬ ‫בו דבר מה שלא ראה אתמול‪ ,‬אזי ישאר אצלו החפץ‬ ‫שממנה יוכל להמציא לעצמו התעוררות והתחדשות אותם סגולה‪ ,‬ולא על ידם זכו להשלים את חובתם‬ ‫תמיד באותו החן כבראשונה‪ ,‬ותמיד ישתעשע בו‬ ‫בעולמם‪ .‬אבל כאשר יחזיק במסורת אשר נמסרה‬ ‫בכל חלקי התורה והעבודה‪.‬‬ ‫בהנאה מרובה‪ .‬ובזה הענין יתפרש כוונת מאמרם‬ ‫ובזה הענין ראיתי משל נאה שכתב הגאון רבי צבי לנו מדור לדור‪ ,‬וילך בדרכי אבות אשר בהם הלכו‬ ‫ז״ל‪ ,‬כי אם לא יבקש האדם בכל יום למצוא לו איזה‬ ‫הירש פרבר זצ״ל‪ ,‬מעשה באיש אחד שבהיותו דורות הקדמונים‪ ,‬בהם עבדו את הבורא יתברך‬ ‫דבר חידוש בעבודת התפילה‪ ,‬אלא תהיה תפלתו‬ ‫נוטה למות הודיע לבניו שהכין עבורם צוואה אבל בסילודין‪ ,‬ועל ידם נתעלו והגיעו לרום המעלות‪ ,‬אזי‬ ‫בדרך קביעות שכמו שהתפלל ביום האתמול כך‬ ‫הוא מבקש שלא יפתחו אותה עד שיעברו כך וכך בזו הדרך יצליח ובה ישכיל למצוא מנוח לנפשו‪ ,‬כי‬ ‫יתפלל גם ביום המחר וחוזר חלילה‪ ,‬אזי תאבד‬ ‫שנים ממיתתו‪ ,‬ואכן הבנים שמעו לדברי אביהם בה תימצא עצה ומזימה להתגבר על כל תחבולות‬ ‫ממנו חינה של תפילה‪ ,‬ולא ירגיש עוד תענוג וחיות‬ ‫ופקודתו שמרה רוחם‪ ,‬והמתינו את מספר השנים היצר‪ ,‬ובה טמון כבר אוצר חיים להשלים עצמו‬ ‫בעסקו בה‪ .‬אכן אם יתחדש בה מידי יום ויום ובכל‬ ‫כפי שנצטוו‪ ,‬לאחר מכן נפנו לפתוח את הצוואה בקיום המצוות ובכל חלקי העבודה הראויה‪.‬‬ ‫עת שיעמוד להתפלל יתאמץ בכל מאודו למצוא‬ ‫(משחת שמן ‪ -‬הגאון רבי חיים שאול קויפמאן זצ"ל)‬ ‫וימצאו כתוב שהטמין בשבילם אוצר גדול של כסף ‬ ‫איזה טעם חדש ורעיון מחודש מה שלא הרגיש ביום‬ ‫זכרון לצדיקים‬ ‫כ"ד אלול תשל"ו‪ :‬הגאון רבי יחזקאל ב״ר מרדכי זלמן אברמסקי זצ"ל‪ ,‬בעל "חזון יחזקאל"‬ ‫רבנו זצ״ל‪ :‬אמת ויציב‪ ,‬בכל זמן הנסיעה הייתי לומד מן הספר‪ ,‬רק כשהגיעו‬ ‫עוצם שקידתו‬ ‫שנות הזקנה ושוב אינני יכול ללמוד מן הספר בזמן הנסיעה‪ ,‬לומד אני בעל פה‪.‬‬ ‫אין חקר ואין תכלית לעוצם שקידת התורה של רבנו זצ״ל‪ .‬בערוב ימיו‪ ,‬בבואו‬ ‫ונהירנא כמה פעמים שנסע לבית החיים בצפת להתפלל על קברי צדיקים‪ ,‬וכן‬ ‫להעניק לנו בעין יפה מאוצרותיו הגדושים בשיעוריו המפורסמים לתהלה‬ ‫על קבר זקנה של הרבנית ע״ה‪ ,‬הגאון הרידב״ז זצוק״ל‪ ,‬והיה נוסע ברכבת תל‬ ‫בישיבת סלבודקה שבבני ברק‪ ,‬סח לנו בלשון הזה‪ :‬אסביר לכם מה זה להיות‬ ‫אביב — חיפה כמו שאר "עמך"‪ ,‬ופעם ניגש אליו יהודי ברכבת לשאול דבר מה‪,‬‬ ‫שקוע בלימוד‪ .‬יכול אני להעיד על עצמי שמגיל עשרים לא הסחתי דעתי מדברי‬ ‫והשיבו‪ :‬יסלח לי כבודו‪ ,‬כי עומד אני עכשיו באמצע לימודי ואינני יכול להזדקק‬ ‫תורה‪ .‬אני אוכל — ולומד‪ ,‬הולך — ולומד‪ ,‬נוסע — ולומד‪ ,‬שוכב — לומד‪ ,‬ישן —‬ ‫לענין אחר‪ ,‬היהודי תמה‪ :‬הרי יושב הוא בלי ספר‪ ,‬והשיבו כי לומד הוא בע״פ‪,‬‬ ‫ומהרהר בלימוד‪ ,‬נושם — ונשימותי בלולות בלימוד‪ .‬עד לפני גיל עשרים אינני‬ ‫וכשיסיים יוכל להתפנות אליו‪ ,‬אלא שהנסיעה נסתיימה לפני שסיים‪...‬‬ ‫יכול להעיד שהיה לגמרי בלי היסח הדעת‪ ,‬אבל מגיל עשרים ודאי שהוא כן‪...‬‬ ‫ופעם השתתף במסיבת "תנאים" של בחור יקר אחד בירושלים‪ .‬אחרי קריאת‬ ‫והשווה לזה מה שכתב רבנו זצ״ל בנעוריו‪ ,‬בחדש שבט תרס״ט‪ ,‬בהיותו חתן‪,‬‬ ‫ה״תנאים" איחל מזל טוב והתנצל שמוכרח הוא לשוב לביתו‪ ,‬כי עומד הוא‬ ‫והוא כבן כ״ג‪" ,‬להמיועד להיות חותני זקני הגאון האמיתי מרן רידב״ז"‪ ,‬וזה לשונו‬ ‫באמצע עיון עמוק בירושלמי במסכת נזיר‪ ,‬שעדיין לא זכה לעמוד על עומק‬ ‫הזהב‪" :‬אתמול בערב באמצע הסעודה שקעתי שנית את רעיונותי בנידון זה‪ ,‬וה׳‬ ‫הפשט שלו‪.‬‬ ‫הנותן חלק בתורתו הקדושה לכל אחד ואחד לפי הנהגתו בקדש וכשרונותיו‪,‬‬ ‫*‬ ‫היה לי לעזר להצדיק את דברי הגרע״א באופן נכון שלא ניתן לדחות ואין לו‬ ‫"ללמוד תמיד בלי הכנות"‬ ‫מקום בראש"‪.‬‬ ‫ופעם אחת שמענו מפיו את חידושו בענין תערובת חמץ (עי׳ חזון יחזקאל פסחים דף ל‪ ,‬א‬ ‫בבוקר אחד אחרי תפילת שחרית ראיתי שנגש בחור אחד‪ ,‬מהמופלגים שבישיבה‬ ‫ובהשמטות שם)‪ ,‬ואמר לנו‪ :‬חידוש זה עלה בדעתי בלכתי אל הרכבת באנגליה בשעה‬ ‫אל רבנו זצוק״ל ובישר לו בשורה טובה מאירוסיו אמש‪ ,‬ורבנו בירכו בשמחה‬ ‫חמש לפנות בוקר בתאריך זה וזה‪.‬‬ ‫רבה במזל טוב וכל טוב‪ .‬ויאמר החתן הנ״ל‪ :‬אבקש ברכה מהרב שאוכל תמיד‬ ‫התורה היתה נשמת אפו ומקור חיותו ובריאותו‪ .‬נכנסנו אצלו פעם לפנה״צ‬ ‫ללמוד בשקידה‪ .‬ויען לו רבנו זצוק״ל‪ :‬מברכה שלי לא תוכלו ללמוד בשקידה‪,‬‬ ‫לחדרו ושאלנוהו‪ :‬איך מרגיש רבנו? השיב לנו‪ :‬כאשר קמתי בבקר הרגשתי מאד‬ ‫אלא רק זאת תזכרו תמיד‪ :‬להתיישב תמיד ׳וללמוד בלי הכנות‪ ,‬ואז תהיו תמיד‬ ‫לא טוב‪ ,‬אבל ב״ה הוטב לי מאד‪ ,‬כי למדתי שבעה דפים גמרא במסכת ערכין‪,‬‬ ‫שקדנים כתורה‪.‬‬ ‫ועי״ז נהפכתי לאיש אחר‪...‬‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫"תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם"‬ ‫בלכתך בדרך‬ ‫ואח״כ אמר רבנו זצוק״ל ביאור במאמר הגמרא שבסיום המסכת יבמות‪" :‬אמר‬ ‫אמרתי פעם לרבנו זצוק״ל‪ :‬שמעתי מכבוד חותני (הרה״ג הצדיק ר׳ שלמה כהן זצ״ל) שזוכר‬ ‫רבי אלעזר אמר רבי חנינא תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם שנאמר "וכל‬ ‫בבחרותו בוילנא‪ ,‬בשנות התר״פ‪ ,‬שהיו מספרים כי ברוסיה יש רב אחד‪ ,‬רבה של‬ ‫בניך למודי ה׳ ורב שלום בניך" אל תקרי בניך אלא בוניך "שלום רב לאוהבי‬ ‫סלוצק‪ ,‬שאפילו בנסיעותיו ברכבת לומד הוא מתוך הגמרא כל הדרך‪ .‬והשיב‬ ‫תורתך ואין למו מכשול יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך למען אחי ורעי‬ ‫מאורות השבת | ןוילג | ו"פשת ‪ -‬ךליו םיבצנבצננ [עמ' ‪]11‬‬ ‫אדברה נא שלום בך למען בית ה׳ אלקינו אבקשה טוב לך ה׳ עוז לעמו יתן ה׳ מהר אל המדפיס‪ ,‬כדי לתקן ולשפר את סגנון הדברים שכתב‪ .‬את חידושו שלו‬ ‫אמנם השאיר על מכונו‪ ,‬כמקודם‪ ,‬אבל הוא שינה את טעמו ומחק הערתו "דלא‬ ‫יברך את עמו בשלום"‪.‬‬ ‫ואמר על זה רבנו זצוק״ל‪ :‬שאין הכוונה שת״ח הולכים מבית לבית להרבות כ‪ "...‬ורק הוסיף בגמר הענין שורה מיוחדת בלשון זו‪ :‬״אמנם בחידושי רעק״א‬ ‫שלום בין איש לאשתו ובין אדם לחברו‪ ,‬אלא שענין שלום הוא היפך קפידא במסכתין משמע איפכא"‪ .‬ולא היה קץ לשמחתו מעצם הדבר‪ ,‬שרבי עקיבא איגר‬ ‫וכעס‪ ,‬וענינים אלו שייכים כאשר האדם אינו שבע־רצון‪ ,‬וממורמר‪ ,‬ואין לו אמר לו בחלומו‪" :‬יודע אני שהנך מתעסק עכשיו בכתיבת הפירוש לתוספתא"‪.‬‬ ‫(הרב אהרן סורסקי שליט"א "מלך ביפיו")‬ ‫סיפוק‪ ,‬ואז הוא מקפיד וכועס על כל דבר פעוט שנעשה שלא לרצונו‪ ,‬ומטיל ‬ ‫*‬ ‫אימה על כל סביביו‪ ,‬אבל הגדרת ת״ח האמיתי היא שהוא מלא אושר‪ ,‬וסיפוק‪,‬‬ ‫ושביעות־רצון‪ ,‬ונחת־רוח ועונג בל ישוער‪ ,‬מהדף גמרא שלמד יותר מאשר הגביר‬ ‫"התורה היא חיינו"‬ ‫האדיר במיליארד שהרויח‪ ,‬וממילא אינו מקפיד על מאומה‪ ,‬כי הוא מלא עונג‬ ‫וסיפוק מתלמודו‪ ,‬ולא איכפת לו משאר ענינים שאינם חשובים כלל ובזה מרבה רבנו היה קשור ודבוק בתורה במידה כזאת‪ ,‬שהצליח להשפיע מרוחו גם על‬ ‫הרחוקים מדרך התורה‪.‬‬ ‫שלום בעולם‪.‬‬ ‫בשנת תשי״ט השתתף רבנו בישיבה מיוחדת שכינס מנכ״ל משרד הבטחון‪ ,‬מר‬ ‫*‬ ‫ש‪.‬פ פרס זימן את הישיבה כדי לדון בטיוטת הצעה להסדר שירות צבאי חלקי‬ ‫מה לך הים כי תנוס‬ ‫לבני הישיבות‪...‬‬ ‫פעם אמר לי רבנו זצוק״ל‪ :‬יש טעם אחר לגמרי‪ ,‬לשבח‪ ,‬כאשר אומרים דבר תורה‪,‬‬ ‫עוד בטרם פתח הלה בדבריו ביקשו רבנו‪" :‬האם מותר לי להתחיל את דברי‬ ‫ומקדימים לזה קושיא‪ ,‬והד״ת נאמר בתורת תירוץ להקושיא‪ .‬וממי למדתי דבר‬ ‫זה? — מדוד המלך‪ ,‬במזמור "בצאת ישראל ממצרים"‪ ,‬מה היה המקרא חסר בלי באותם הדברים שהיה בדעתי לסיים בהם?"‬ ‫הפסוק "מה לך הים כי תנוס‪ ,‬הירדן תסוב לאחור‪ ,‬ההרים תרקדו כאילים‪ ,‬גבעות כשענה מר פרס בחיוב‪" :‬רצונו של אדם זהו כבודו"‪ ,‬הודיע רבנו בדברים קצרים‬ ‫כבני צאן״ [‪ 4‬שאלות] ? והלא היה מספיק לומר‪" :‬הים ראה וינס‪ ,‬הירדן יסוב וברורים‪" :‬הישיבות הן בית חיינו והתורה היא עצם חיינו‪ .‬על דבר חי‪ ,‬פשוט שלא‬ ‫לאחור‪ ,‬ההרים רקדו כאילים‪ ,‬גבעות כבני צאן — מלפני אדון חולי ארץ" וגו׳‪ ,‬ניתן להחיל את המשפט ׳גזורו׳ "‬ ‫ולמה בא באמצע הפסוק הנ״ל הכולל ארבע שאלות‪" :‬מה לך הים כי תנוס״ וגו׳? דבריו של רבנו התקבלו ללא כל דיון או ויכוח בנושא‪ .‬היה זה משום שדבריו‬ ‫— ללמדנו שהדברים יותר נעימים ומודגשים ומוסברים ומובנים היטב ונקלטים נאמרו באמת כנה וללא כל גוזמא; התורה אכן היתה כל חייו‪.‬‬ ‫(במחיצתם בשם רמ״ד טננבוים)‬ ‫באוזן ובלב השומע כאשר הם נאמרים בתורת תשובה לשאלות‪( ...‬פניני רבינו יחזקאל) ‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫"ר' עמרם החייתני"‬ ‫המשרה הטובה ביותר‬ ‫סיפר הג״ר עמרם זקס‪ ,‬מראשי ישיבת סלבודקה‪ :‬נהירנא‪ ,‬בשנת תש״ל‪ ,‬כשלקה‬ ‫מפי הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ״ל שמעתי שכמו שמשה רבינו השיב לעדת‬ ‫רבנו בהתקף לב והיה מאושפז במרכז הרפואי "שערי צדק" בירושלים‪ ,‬נסעתי‬ ‫"ַה ְְמ ַַעט ִִמ ֶֶּכ� ם ִִּכ� י ִִה ְְבִּד�ִ יל ֱֱאֹל ֵֵֹהי ִיִ ְְׂש� ָָר ֵֵאל ֶֶא ְְתֶכֶ ם ֵֵמ ֲֲע ַַדת ִיִ ְְׂש� ָָר ֵֵאל ְלְ ַַה ְְק ִִריב‬ ‫קרח (במדבר טז‪ ,‬ט) ַ‬ ‫מבני ברק כדי לבקרו‪ .‬הרופאים שנכחו סביבו וחרדו לשלומו‪ ,‬הזהירוני לקצר‬ ‫ֶֶא ְְתֶכֶ ם ֵֵאָלָ יו ַלַ ֲֲעֹבֹד ֶֶאת ֲֲעֹב ַַֹדת ִִמ � ְְׁש ַַּכ� ן ְיְ ֹהָֹוָ ה ְוְ ַלַ ֲֲעֹמֹד ִלִ ְְפֵנֵ י ָָה ֵֵע ָָדה ְלְ � ָָׁש ְְר ָָתם" ‪ -‬וכוונתו‬ ‫ולמעט בדיבורים‪ .‬אולם מיד כשהתקרבתי למיטתו תפס רבנו בידי ושאל‪" :‬מה‬ ‫להשיב על טענתם שדרשו משרה‪ ,‬ואמר להם שבזה גופא שהם מובדלים להיות‬ ‫נשמע בישיבה?״ ״אמרתם את השיעור?״ ו״במאי עסקיתו?״ ‪ -‬ולא הניחני‪ ,‬עד‬ ‫מכל ישראל לדרגת שבט לוי ‪ -‬שהם בני התורה‪ ,‬זהו המשרה והחשיבות הגדולה‬ ‫שבלית ברירה חזרתי לפניו על תוכן הדברים שנמסרו בשיעור‪ ,‬ובתוכם הזכרתי‬ ‫ביותר ואי״צ יותר מזה‪ ,‬שהם מחזיקים את עם ישראל ואת העולם כולו‪ ,‬וזמ״ש‬ ‫קושיא אחת של רבי עקיבא איגר‪.‬‬ ‫"המעט מכם" וכו׳‪ ,‬והיינו שאם הם מבקשים שררה נוספת חוץ מעצם חשיבותם‬ ‫ברגע זה אותת לי רבנו פתאום באצבע על הפה לסימן שאפסיק‪ .‬הוא שקע‬ ‫בהיותם מבני לוי‪ ,‬בהכרח שאינם מעריכים את זכייתם להיות משבט לוי ולעמוד‬ ‫במחשבות‪ ,‬ועל פניו ניכרו סימני מאמץ‪ .‬פניו החווירו‪ ,‬ואגלי זיעה בצבצו על‬ ‫לפני ה׳ לשרתו‪ .‬והוסיף הגר״י אברמסקי זצ״ל שזהו הוראה לדורות לתלמידי‬ ‫מצחו‪ .‬נתקפתי בדאגה ופחד שמא קרה לו שוב משהו‪ .‬אולם באותו רגע פתח‬ ‫חכמים שלומדים בכולל כל ימי חייהם בלא שום משרה‪ ,‬שראוי להם לשמוח‬ ‫בגורלם ולדעת שעצם מה שהם לומדים בכולל זהו המשרה הגדולה ביותר שהם‬ ‫את פיו ואמר בקול חרישי את שני התירוצים שתירץ בהם את קושיית רבי‬ ‫(אש קודש ‪ -‬מרן הגר"מ שטרנבוך שליט"א)‬ ‫זוכים להחזיק את עם ישראל ואת העולם כולו‪.‬‬ ‫עקיבא איגר‪ .‬כשסיים‪ ,‬נהרו פניו‪ ,‬וחיוכו הטוב השתפך עליהם‪" :‬החייתני‪ ,‬ר׳‬ ‫*‬ ‫עמרם‪ ,‬החזרתם לי את הנשמה!"‬ ‫אחרי ששאף מעט אוויר‪ ,‬הוסיף ואמר לי‪" :‬חושש הייתי פן שכחתי את תלמודי‪.‬‬ ‫איך נראית תרבות אוה"ע‬ ‫(במחיצתם)‬ ‫עכשיו נוכחתי לדעת שעודני חי!"‬ ‫(שליט״א)‬ ‫בשנת תשכ״ד שמעתי נאום גדול של מרן הגאון רבי יחזקאל אברמסקי‬ ‫*‬ ‫בישיבת "קול תורה" כנאום זכרון לקרבנות הנאצים‪ ,‬באותו לילה של חרפה אשר‬ ‫סיפר רבי אברהם טוקר‪ :‬היתה תקופה שברחוב החילוני נכנסה מודה חדשה‬ ‫בו הרסו את מקדשי ה׳ באשכנז‪ .‬הוא נאם בעברית‪ ,‬ופתאום הוא קרא בקול חוצב‬ ‫של בגדים זולים שחדרה אף לשולי המחנה החרדי‪ .‬ישבתי אז בכולל ונכנסו‬ ‫להבות אש‪ ,‬בשפה הגרמנית‪ :‬וכה נעשה העם של ה״דיכטער אונד דענקער"‬ ‫שלושה תלמידי חכמים מפורסמים‪ ,‬הגאונים רבי משה קופשיץ‪ ,‬רבי שמחה‬ ‫לעם הבזוי של ה״מירדער אוגד הענקער" [העם של המשוררים ושל החוקרים‬ ‫בונים וולדנברג ויבדלחט״א רבי אביעזר פילץ‪ ,‬הם פנו אלי ואמרו לי נחרצות‪:‬‬ ‫נעשה בלילה אחד לעם של רוצחים ותליינים] ! וזוהי התרבות המפוארה שלהם‪,‬‬ ‫ר׳ אברהם יש לך יד בביתו של הגאון רבי יחזקאל אברמסקי‪ ,‬תבוא יחד‬ ‫ועלינו להישאר במקורנו‪ ,‬ולא לזוז ממנו אף רגע! — סיים הגאון את דבריו‪.‬‬ ‫(אשא דעי למרחוק‪-‬הרב בנימין יעקובזון)‬ ‫‬ ‫איתנו ותבקש מהגאון בעל ה״חזון יחזקאל" שימסור שיחת מוסר ומחאה נגד‬ ‫*‬ ‫התלבושת החדשה‪ .‬נאסוף את תלמידות בית יעקב והגאון ידבר דברי אלוקים‬ ‫מוסר ומחאה‪.‬‬ ‫מתמיד‬ ‫לא עזרו לי שום התחמקויות והלכתי איתם‪ .‬נכנסנו‪ ,‬רבי יחזקאל הגביה את‬ ‫רבי אלימלך וינטר סיפר‪ ,‬שמרגלא בפומיה של הגאון רבי יחזקאל אברמסקי‬ ‫עיניו‪ ,‬והביט בתמיה‪ ,‬ארבעה אנשים?! משלחת של ממש‪ ,‬מה קרה‪ ,‬מה רצונכם‪.‬‬ ‫זצ״ל‪" :‬מתמיד הוא זה שלומד שישים דקות בשעה"‪.‬‬ ‫אמרתי לו את פרטי הענין‪ ,‬כך וכך המצב ורצוננו לשמוע את מלכנו‪ .‬הגאון הרהר‬ ‫*‬ ‫שניה קצרה ואמר נחרצות‪ ,‬שאני אדבר לפני נשים? לא‪ ,‬אינני מדבר לנשים!‬ ‫רבי עקיבא איגר‬ ‫ידענו שעם הגר״י אברמסקי אין מה להתווכח‪ ,‬לא שייך להגיד לו למשל שהחפץ‬ ‫ידוע הסיפור‪ ,‬שכאשר הכין הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ״ל לדפוס את‬ ‫חיים כן דיבר לנשים‪ ,‬ועוד גדולי ישראל‪ ,‬כי את הכל הוא יודע בלעדינו ואם‬ ‫חיבורו ["חזון יחזקאל"] למסכת גיטין‪ ,‬קרה יום אחד שכתב‬ ‫(בחידושיו לתוספתא גיטין‬ ‫אעפ״כ החליט כך‪ ,‬זהו זה‪...‬‬ ‫פ״ה הלכה ב׳) הסבר מסוים בדין צוואת "שכיב מרע שניתק מחולי לחולי"‪ ,‬ומסרו‬ ‫לאחר מכן הוא גילה את צפונות ליבו בהתנצלות על שהוא ממאן לבוא לנאום לפני‬ ‫למדפיס על־מנת שישבצנו בפנים הספר‪ .‬בסופו של הסבר זה ציין שכל דבריו‬ ‫נשים‪ ,‬באומרו‪' :‬השנים שלי מלאות'‪ ,‬אמר בלחש והמשיך‪' ,‬וליצר הרע יש אינטרס‬ ‫דלא כהבנת הגאון רבי עקיבא איגר זצ״ל בחידושיו למסכת גיטין (דף ע״ג ע״א‪ ,‬ד״ה‬ ‫מיוחד להכשיל אנשים בשנים הללו'‪ ...‬הפסיק הרב אברמסקי לשניה והמשיך‪,‬‬ ‫אמנם‪ ,‬והגרע״א בחתימת דבריו מוסיף "והוא כפתור ופרח")‪ .‬הדבר ארע ביום גשם וסערה‪ ,‬הוא שב‬ ‫'הכרתי גדולים שהגיעו לשנים הללו והיצה״ר תפס בהם‪ ,‬אני לא אתן לו שום צ׳אנס‬ ‫מבית הדפוס עייף וסחוט ושכב לנוח מעט‪ ,‬וירדם‪ .‬ויהי בחלומו התראה אליו‬ ‫להכשיל אותי‪ ,‬לא אדבר לפני נשים‪ '...‬אח״כ סיים והוסיף משפט חד‪' ,‬את הכוחות‬ ‫הגרע״א מעלמא דקשוט כשפניו לא רצויות‪ ,‬והחליפו דברים ביניהם‪ ,‬עד שפייס‬ ‫שה׳ נתן לי אני מנצל רק לתורה'‪ ...‬נבהלנו מהפחד שלו והשתוממנו מדבריו החדים‪.‬‬ ‫וריצה אותו‪ .‬בהקיצו ביקש רבינו מג׳ אנשים שייטיבו חלומו‪ ,‬והוא עצמו חש‬ ‫מאורות השבת | ןוילג | ו"פשת ‪ -‬ךליו םיבצנבצננ [עמ' ‪]12‬‬