gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

פרפראות בפרשה - חידושי תורה · Parpera'ot Beparshah - Chidishei Torah — ניצבים וילך (2026-08-31)

מוציא לאור: פרפראות בפרשה - חידושי תורה · Parpera'ot Beparshah - Chidishei Torah

שבוע: ניצבים וילך (2026-08-31)

פרפראות בפרשה - חידושי תורה · Parpera'ot Beparshah - Chidishei Torah — ניצבים וילך (2026-08-31)

פתח את ה-PDF הורדה

‫אלול התשפ"ו‬ ‫בס"ד‬ ‫מפטיר ׂשֹוׂש ָא ִׂׂשיׂש (ישעיה ס"א)‬ ‫פרשת נצבים וילך‬ ‫עלון חידושי תורה ופרפראות על פרשת השבוע בעניינא דיומא ממפרשי ומדרשי חז"ל‬ ‫דֹודי לִׂי ‪.‬‬ ‫בפרשת נצבים ‪ 40‬פסוקים בפרשת וילך ‪ 30‬פסוקים = ‪ 70‬בגימטריא וְ ִׂ‬ ‫דֹודי לִׂ י (שה"ש ו) ר"ת אלול – שהתשובה מתחלת באלול‪( .‬הרוקח)‬ ‫דֹודי ו ִ‬ ‫אֲ נִי ל ִ‬ ‫בפרשת וילך ‪ 2‬מצוות עשה‪( .‬ספר החינוך)‬ ‫עשה‪ :‬להקהיל כל ישראל בחג הסוכות‪ • .‬לכתוב כל אחד ספר תורה לעצמו‪.‬‬ ‫בשנה זו קוראים את פרשת וילך פעמיים‪ ,‬אחת בתחילת השנה ואחת בסופה‪.‬‬ ‫אין מברכים את חודש תשרי – מנהג קדמונינו לברך את החודש בשבת שלפני ר"ח חוץ מלפני ר"ח תשרי ורמז לזה בַּ כֵּסֶ ה ְליֹום חַּ גֵּנּו‪.‬‬ ‫טעם א' – מפני שממילא הכל יודעים עליו‪ ,‬שהוא יום טוב של ראש השנה‪( .‬שער הציון‪ ,‬פניני הלכה)‬ ‫טעם ב' – כדי לערבב השטן שלא ידע מתי יהיה ראש השנה ויקטרג ח"ו‪ .‬לכן אין מברכין חודש תשרי‪ ,‬וגם אין מזכירין ראש חודש לא‬ ‫בקרבנות ולא בתפילה‪ .‬וכתיב בַּ כֵּסֶ ה ְליֹום חַּ גֵּנּו – פירוש מכוסה‪ ,‬וכן מפסיקין התקיעות וחוזרין ותוקעין בראש השנה‪( .‬ספר המנהגים)‬ ‫דֹודי ודֹודִ י לי פרשו ז"ל דהוא ר"ת אלול כי הקב"ה מתרצה לישראל בחודש זה‪ .‬וצריך להתעורר האדם בתחילה בתשובה וזה הרמז אני‬ ‫אנִ י ל ִ‬ ‫לְ דֹודי כשאני מתעורר ומתחבר עם דודי הקב"ה אז וְ דֹודי לי דהבא ליטהר מסייעין אותו וביותר בחודש זה דיש בו התעוררות הרחמים‪.‬‬ ‫עוד רמז דצריך לשוב מאהבה דאז תכף מתכפרין עונותיו שכתבו המפרשים ארבעה חלוקי כפרה הם לשב מיראה‪ .‬וזהו שאמר אני לדֹודי‬ ‫התשובה צריכה מאהבה למשל האשה ִמ ְת ַרפֶּקֶּ ת עַל ּדֹודָ ּה מתוך אהבה‪ .‬ואז ודֹודי לי תכף ה' עמו ואין צריך שום זמן‪( .‬חומת אנך)‬ ‫מי ז ֹאת עֹ לָה מן הַ מ ְדבָ ר מ ְת ַרפֶּ קֶּ ת עַ ל ּדֹודָ ּה (שה"ש ח) נושע ו ִנפְ ּדֵּ ית וכפרם על ידי ּדֹודָ ּה‪ּ .‬דֹודָ ּה – מתפללת לדודה י"ט ברכות‪ ,‬כמניין ּדֹודָ ּה‪.‬‬ ‫לְ דֹודי גימטריא נ"ד – כי נ"ד ברכות בג' תפילות ביום‪ .‬וְ דֹודי לי – במ' יום כמניין לי‪( .‬רוקח)‬ ‫וְ שַ ְבתָ עַ ד יְ ‪-‬הֹ וָה א‪ֹ-‬להֶּ יָך וְ שָ מַ עְ תָ ְבקֹ לֹו כְ כֹ ל אשֶּ ר אָ נֹ כי ְמצַ וְ ָך הַ ּיֹום‪( .‬ל ב)‬ ‫דורשי רשומות אמרו (שמות כא יג) וְ הָ א‪ֹ-‬להִ ים אנָה לְ יָדֹו וְ שַ ְמ ִתי לְ ָך מָ קֹום ר"ת אלול‪ .‬לרמוז כי הקב"ה בחסדו ִאנָה וְ זִמֵּ ן חודש אלול‪ ,‬לכל מי‬ ‫שחטא בתוך השנה‪ ,‬שישוב אז בתשובה‪ ,‬ויקבלוהו‪ .‬ובחודש הזה נאמר (תהלים קמה) קָ רֹוב יְ ‪-‬הֹ וָה לְ כׇל קֹ ְראָ יו‪( .‬שער הפסוקים)‬ ‫הכוונה ברמז הזה‪ ,‬דאפילו האדם אינו מכוין‪ ,‬הנה האלוקים מזדמן לידו באלול מָ קֹום אשֶּ ר יָנוס שָ מָ ה‪ ,‬היינו הרהורי תשובה המעוררים אותו מן‬ ‫השמים‪ ,‬דסופי תיבות אלו הארבעה תיבות ' ִא ָנה לְ יָדֹו וְ שַ ְמ ִתי לְ ָך' בגימטריא אֵ ם‪ ,‬רמז דמקום התשובה אימא עילאה מסוגל להשיב בחודש הזה‪,‬‬ ‫והוא המקום אשר ינוס האדם‪ .‬ברוך המגיד מראשית אחרית‪ ,‬שהגיד בתורתו זמן הניסה בראשי תיבות‪ ,‬והגיד באחרית התיבות מקום הניסה‪.‬‬ ‫(בני יששכר אלול מאמר א אות טז)‬ ‫ובכׇל ַנפְ ְשָך לְ מַ עַ ן חַ ּיֶּיָך‪( .‬ל ו)‬ ‫ומָ ל יְ ‪-‬הֹ וָה א‪ֹ-‬להֶּ יָך אֶּ ת לְ בָ ְבָך וְ אֶּ ת לְ בַ ב ז ְַרעֶּ ָך לְ אַ הבָ ה אֶּ ת יְ ‪-‬הֹ וָה א‪ֹ-‬להֶּ יָך ְבכׇל לְ בָ ְבָך ְ‬ ‫אֶּ ת לְ בָ בְ ָך וְ אֶּ ת לְ בַ ב ר"ת אלול‪ .‬לכך נהגו להשכים להתפלל סליחות מר"ח אלול ואילך‪ .‬וכן (תהלים כז) לולֵא הֶּ אמַ נְ ִתי לִ ְראֹות בְ טּוב ְי‪-‬הֹ וָה‪ ,‬לולֵא‪,‬‬ ‫אותיות אלול‪ .‬שמחודש אלול ואילך חרדתי נגד ה' (בעה"ט)‪ .‬רמז להתעורר בתשובה בחודש אלול‪.‬‬ ‫אֶּ ת לְ בָ בְ ָך וְ אֶּ ת לְ בַ ב ס"ת תכתב‪ .‬והר"ת גימטריא חלל (‪ 68‬עם הכולל) וכן חיים‪ .‬רמז להתעורר ולהבין כי בא זמן אשר תכתב ח"ו חלל או חיים‪.‬‬ ‫וכן ר"ת ומָ ל יְ ‪-‬הֹ וָה א‪ֹ-‬להֶּ יָך הוא אוי וגם גימטריא טוב‪( .‬נחל קדומים)‬ ‫ומָ ל יְ ‪-‬הֹ וָה – בא"ת ב"ש פיך ‪ ,‬לומר שעיקר המילה הפה‪ ,‬שישמור פיו מלדבר בו נבלה ומלאכול מאכלות אסורות‪ ,‬אז ומָ ל יְ ‪-‬הֹ וָה א‪ֹ-‬להֶּ יָך אֶּ ת‬ ‫לְ בָ ְבָך וְ אֶּ ת לְ בַ ב ז ְַרעֶּ ָך‪ ,‬כפי המאכל כן יהיה הזרע זך‪ ,‬מילה בגימטריא פה‪( .‬שפתי כהן)‬ ‫כתב רבינו אהרן ראטא זצ"ל ‪ -‬ודע‪ ,‬כי כפי קדושת האדם באכילתו‪ ,‬כן יזכה לקדושת הדיבור בתורתו ובתפילתו‪ .‬כי הפה הוא אחד‪ ,‬ואם יטמאנו‬ ‫במאכלים מגועלים או באכילת בהמיות‪ ,‬איך יערבב בו דברי קדושה? והשומר פיו ואוכל בקדושה ובנקיות‪ ,‬פיו נהיה ככלי שרת בבית המקדש‪,‬‬ ‫וכל דיבור שלו עושה רושם למעלה‪( .‬שולחן טהור)‬ ‫ומָ ל יְ ‪-‬הֹ וָה א‪ֹ-‬להֶּ יָך מה הטעם דכתיב לשון ומָ ל‪ ,‬ומה הטעם דכתיב אֶּ ת לְ בָ ְבָך ולא כתיב 'את לבך'‪.‬‬ ‫משום שאמרו (ברכות סא‪ ).‬יֵּצֶּ ר הָ ָרע ּדֹומֶּ ה לִ זְבּוב וְ יֹושֵּ ב בֵּ ין ְשנֵּי ִמפְ ְתחֵּ י הַ לֵּב וצריך להסירו ולמולו מבין הלב‪ ,‬וזהו אֶּ ת לְ בָ ְבָך ולא כתב 'את לבך'‬ ‫שהוא ב' לבבות‪( .‬טעמא דקרא)‬ ‫ַשלכֵם אֶּ ל אֶּ ֶּרץ אַ חֶּ ֶּרת כַּיֹום הַ ֶּזה‪( .‬כט כז)‬ ‫ובקֶּ צֶּ ף גָדֹול ַוּי ְ‬ ‫ובחֵ מָ ה ְ‬ ‫וַּי ְתשֵ ם יְ ‪-‬הֹ וָה מֵ עַ ל אַ ְדמָ תָ ם ְבאַ ף ְ‬ ‫שאלה – מה הטעם דכתיב ַוּי ְַשלכֵם ל' רבתי‪ .‬ומה הטעם דכתיב חסר י'‪ .‬ומדוע כתיב אֶּ ל אֶּ ֶּרץ אַ חֶּ ֶּרת ולא כתיב 'אל ארצות אחרות' בלשון רבים‪.‬‬ ‫ַיִתשֵּ ם ה׳ מֵּ עַל‬ ‫ובקֶּ צֶּ ף גָדֹול‪' .‬ו ְ‬ ‫ובחֵ מָ ה ְ‬‫תשובה – תָ נו ַרבָ נַן ‪ :‬עֲשֶּ ֶּרת הַ ְשבָ ִטים אֵּ ין לָהֶּ ם חֵּ לֶּק לָעֹולָם הַ בָ א‪ ,‬שֶּ נֶּאמַ ר‪ :‬וַּי ְתשֵ ם יְ ‪-‬הֹ ָוה מֵ עַ ל אַ ְדמָ תָ ם ְבאַ ף ְ‬ ‫אַ ְדמָ תָ ם' – בְ עֹולָם הַ זֶּה‪ַ ' ,‬וי ְַשלִ כֵּם אֶּ ל אֶּ ֶּרץ אַ חֶּ ֶּרת' – ָלעֹולָם הַ בָ א‪ִּ ,‬דבְ ֵּרי ַרבִ י עֲקִ יבָ א‪ַ .‬רבִ י ִש ְמעֹון בֶּ ן יְ הּודָ ה ִאיש כְ פַר עַכֹו אֹומֵּ ר ִמשּום ַרבִ י ִש ְמעֹון‪ִ :‬אם‬ ‫מַ עֲשֵּ יהֶּ ם כַיֹום הַ זֶּה – אֵּ ינָן חֹוז ְִרין‪ ,‬וְ ִאם לָאו – חֹוז ְִרין‪( .‬סנהדרין קי‪):‬‬ ‫ַוּי ְַשלכֵם ל' רבתי ‪ -‬ומשוכה הרבה להלאה לרמוז על השלכה רחוקה גדולה של עשרת השבטים שהשליכם אחר הרי חושך ומעבר לנהר סמבטיון‬ ‫ששוב לא חזרו‪ ,‬ולכך כתיב חסר יו"ד בין ל' וכ' שעל חסרון י' שבטים ידבר‪( .‬פענח רזא)‬ ‫יתכן לומר דנראה לו לפרש דרומז בזה על עשרת השבטים‪ ,‬משום דבאמת כך היה המעשה אתם שהוליכם סנחריב למקום אחד למדינת אפריקה‬ ‫ושם נטמעו בין הגוים אבל שני השבטים‪ ,‬יהודה ובנימין‪ ,‬לא גלו למקום אחד אלא נתפזרו לכל הארצות‪ ,‬וא"כ אי עלייהו קאי הו"ל לומר וישליכם‬ ‫'אל ארצות אחרות'‪ ,‬בלשון רבים‪( .‬תורה תמימה) הכתוב הזה נדרש על עשרת השבטים כיוון שגלו לארץ אחת‪ ,‬לפנים מנהר סמבטיון‪ ,‬אבל שבטי‬ ‫יהודה ובנימין מפוזרים בכל הארצות‪( .‬אור לישרים ‪ -‬ירושלמי סנהדרין)‬ ‫תרגום יהונתן ‪ -‬בְ ַרם ִמינְָך יִ פְ קּון אֹוכְ לֹוסִ ין ְּדצַ ִּדיקִ ין קְ בֵּ יל כָל עַמָ ְך אַ עֲבֵּ יד פְ ִרישַ ן לְ הֹון בִ זְמַ ן ִּדיהָ כּון בְ ִשבְ יָיתָ א עַל נַהַ ְרוַות בָ בֶּ ל וְ אֵּ סֵּ ילֵּיקִ ינּון ִמתַ מָ ן‬ ‫וְ אֵּ ְש ִרינּון ִמן לְ גֵּיו לִ נְ הַ ר סַ ְמבַ ְטיֹון‪ .‬היינו ‪ -‬ממשה יוציא הקב"ה צדיקים ובזמן הגלות יוליכם לנהר הסמבטיון‪( .‬שמות לד י)‬ ‫מדרש רבה ‪ -‬ולעתיד לבא הקב"ה מכנסן שנאמר (ישעיה מט) הנֵה אֵ לֶּה מֵ ָרחֹוק יָבֹ או וְ הנֵה אֵ לֶּה מצָ פֹון ומּיָם וְ אֵ לֶּה מֵ אֶּ ֶּרץ סינים‪ .‬והגליות באים‬ ‫עמהם והשבטים שהם נתונים לפנים מן סמבטיון ושלפנים מן הרי חשך הם מתכנסין ובאין לירושלים אמר ישעיה (שם‪ ,‬ט) לֵאמֹ ר לַאסורים צֵ או‬ ‫ובכׇל ְשפָ יים מַ ְרעיתָ ם אלו שנתונים‬ ‫אלו שנתונים לפנים מן סמבטיון ַלאשֶּ ר בַ חֹ שֶּ ְך הגָלו אלו שנתונים לפנים מן ענן של חשך עַ ל ְּד ָרכים י ְרעו ְ‬ ‫בדפנו של אנטוכיא אותה שעה הם נגאלים ובאו לציון בשמחה שנאמר )שם נא‪ ,‬יא( ופְ דויֵי יְ ‪-‬הֹ וָה יְ שובון ובָ או צּיֹון ְברנָה וגו'‪( .‬במד"ר טז כה)‬ ‫כתב בספר חסידים – ל' זה למה נקרא למ"ד על שם (דברים יז טז) לְ מַ עַ ן ילְ מַ ד לְ י ְראָ ה ולכך אמר דוד באות למ"ד (תהלים לד) לימוד היראה לְ כו‬ ‫בָ נים ש ְמעו לי י ְראַ ת יְ ‪-‬הֹ וָה אלַמֶּ ְדכֶּם‪ .‬ואות ל' גדולה מכל האותיות כי לימוד היראה גדול מהכל‪( .‬סימן קנ"ח) ולפי שחסר להם יראת ה' לכך גלו‪.‬‬ ‫ולכך בתיבת ַוּי ְַשלכֵם הלמד גדולה רמז הטעם שהשליכם בעבור שלא השגיחו בלמד גדולה דיראת ה' גדול מהכל‪.‬‬ ‫א"נ אפשר במה שכתוב (הושע ח י) גַם כי י ְתנו בַ גֹוים עַ תָ ה אקַ ְבצֵ ם ואמרו ז"ל שהגאולה תקרב בעבור לימוד התורה‪{.‬וכ"כ הגר"א (בפי' על‬ ‫תיקו"ז} ג' גלויות נגאלו ע"י זכות אבות‪ ,‬וגלות הזה נגד משה ולכן יגאלו בזכות התורה‪}.‬ולכך ַוּי ְַשלכֵם הלמד גדולה כי שם אל ארץ אחרת‬ ‫‪1‬‬ ‫ישתדלו בלימוד הרומז לאות למ"ד ויהיה התלמוד גדול שכמה מצוות תלויות בארץ ואז יתקיים ' ַכּיֹום הַ זֶּה' – מָ ה יֹום מַ ֲאפִ יל ּומֵּ ִאיר‪ ,‬כך ישראל‬ ‫יאיר לנו בעולם הזה‪ .‬למ"ד גימטריא דע‪ּ .‬דַ ע מַ ה לְ מַ עְ לָה מ ְמָך (אבות ב) ואם חטא שובָ ה י ְש ָראֵ ל עַ ד יְ ‪-‬הֹ וָה א‪ֹ-‬להֶּ יָך (הושע יד) כי הוא עד הוא‬ ‫דיין‪ .‬א"נ אמרו ז"ל (סנהדרין לח‪ ).‬צְ דָ קָ ה עָשָ ה הַ קָ דֹוש בָ רּוְך הּוא עִ ם יִ ְש ָראֵּ ל שֶּ הִ קְ ִּדים גָלּות צִ דְ קִ יָהּו וְ עֹוד גָלּות יְ כׇנְ יָה קַ יֶּימֶּ ת‪ ,‬שהלכו החרש והמסגר‬ ‫והרביצו תורה ואם לאו ח"ו היתה משתכחת תורה‪ .‬וז"ש ַוּי ְַשלכֵם אֶּ ל אֶּ ֶּרץ אַ חֶּ ֶּרת ועם כל זה הל' גדולה שנשאר הלימוד בחרש והמסגר שגלו‬ ‫ַשלכֵם קרי ביה וישכילם על ידי הֶּ חָ ָרש וְ הַ מַ ְסגֵּר‪( .‬פני דוד)‬ ‫מקודם ואף ד‪ַ -‬וּי ְ‬ ‫ַשלכֵם למ"ד רבתי – מרמז על שלושים גלויות ‪ .‬די' מסעות נסעה שכינה‪ ,‬וי' גלויות גלו סנהדרין‪ ,‬וי' גלויות גלו ישראל‪ ( .‬ר"ה ל"א ובמדרש י' גלויות((טעמא דקרא)‬ ‫ַוּי ְ‬ ‫כי לי אּיים יְ קַ וו וׇאֳ נּיֹות תַ ְרשיש בָ ראשֹ נָה לְ הָ ביא בָ נַיְך מֵ ָרחֹוק כ ְַספָ ם וזְהָ בָ ם אתָ ם‪ .‬וגו' (ישעיה ס ט)‬ ‫תַ ְרשיש הוא אפריקה ועשרת השבטים גלו לאפריקה‪( .‬סנהדרין צד‪ ).‬וזהו וׇאֳ נּיֹות תַ ְרשיש בָ ראשֹ נָה כמ"ש במדרש (ספרי וזאת הברכה) שבט יוסף‬ ‫וגד עתידים לחזור תחלה לכל ישראל והם מעשרת השבטים‪( .‬טעמא דקרא)‬ ‫תֹורה הַ ז ֹאת‪( .‬כט כח) פרש"י ‪ִ -‬משֶּ קִ בְ לּו ֲעלֵּיהֶּ ם אֶּ ת הַ ְשבּועָה בְ הַ ר‬ ‫הַ נ ְסתָ ֹרת לַי‪-‬הֹ וָה א‪ֹ -‬להֵ ינו וְ הַ נגְ ֹלת ָָׄלנָׄ וָׄ וָׄ לְָׄ ָׄ ָב ֵָׄניָׄ נָׄ וָׄ עַָׄ ד עֹולָם לַעשֹות אֶּ ת כׇל ּד ְב ֵרי הַ ָ‬ ‫גְ ִר ִזים ּובְ הַ ר עֵּיבָ ל וְ ַנעֲשּו ע ֲֵּרבִ ים זֶּה ָלזֶּה (סוטה לז‪.):‬‬ ‫ַרבִ י מֵּ ִאיר אֹומֵּ ר‪ :‬גְ דֹולָה ְתשּובָ ה‪ ,‬שֶּ בִ ְשבִ יל יָחִ יד שֶּ עָשָ ה ְתשּובָ ה — מֹוחֲלִ ין לְ כׇל הָ עֹולָם כּולֹו‪ ,‬שֶּ נֶּאמַ ר (הושע יד)‪' :‬אֶּ ְרפָ א ְמשובָ תָ ם אֹוהבֵ ם נְ דָ בָ ה כי‬ ‫שָ ב אַ פי ממֶּ נו'‪' .‬מֵּ הֶּ ם' ל ֹא נֶּאמַ ר‪ ,‬אֶּ לָא ' ִממֶּ נּו'‪( .‬יומא פו‪ ):‬כתב הרמ"ע מַ פָאֵּ נּו – היינו שמוחלין לכל העולם הָ ע ְַרבּות‪( .‬עשרה מאמרות)‬ ‫שאלה – לכאורה הוא תמוה‪ ,‬כיון דשב אין כאן חטא‪ ,‬אין כאן ע ְַרבּות‪ ,‬ודאי אם הלוה משלם הַ ע ֲֵּרב פטור‪.‬‬ ‫תשובה – התשובה ששב החוטא מכפר גם על מי שהיה בידו למחות ולא מיחה ועל מי שלא הוכיח‪ ,‬דהנה הם עברו על מצות עשה (ויקרא יט יז)‬ ‫הֹוכֵחַ תֹוכיחַ אֶּ ת עמיתֶּ ָך והוא חטא בפני עצמו‪ ,‬הנה היחיד החוטא ששב כולם נתכפרו‪( .‬בני יששכר תשרי מאמר ד אות לא)‬ ‫א"נ ‪ -‬נראה לפרש כמו שאמרו (קידושין מ‪ ):‬לְ עֹולָם יִ ְראֶּ ה אָ דָ ם עַצְ מֹו כְ ִאילּו חֶּ צְ יֹו חַ יָיב וְ חֶּ צְ יֹו ַזכַאי והעולם נידון אחר רובו ואם עושה מצוה אחת‬ ‫אשריו שהכריע את כל העולם לכף זכות‪ .‬הכא נמי גם אם העולם רובו חייב על ידו אם הוא עשה תשובה גמורה מאהבה הרי עונותיו נעשו כזכיות‬ ‫ובזה הכריע את כל עולם כולו לכף זכות ומוחלין לכל העולם‪( .‬חידושי אגדות – יומא פו‪):‬‬ ‫הַ נ ְסתָ ֹרת לַי‪-‬הֹ וָה א‪ֹ-‬להֵ ינו כי הוא יודע מתן שכרן של מצות‪ .‬וְ הַ נגְ ֹלת הם שתי מצות שבהם נכתבו שכר המצות‪ ,‬אחת ָָׄלנָׄ וָׄ שהוא שלוח הקן והשנית‬ ‫תֹורה הַ ז ֹאת כיון ששכר המצות‬ ‫לְָׄ ָׄ ָב ֵָׄניָׄ נָׄ וָׄ כבוד אב ואם והם חמורה שבחמורות וקלה שבקלות ונכתב שכר שוה‪ .‬והטעם לַעשֹות אֶּ ת כׇל ּד ְב ֵרי הַ ָ‬ ‫תֹורה הַ ז ֹאת שאין אנו יודעים מתן שכרן של מצות‬ ‫נעלם ומצינו שילוח הקן שוה שכרה הנכתב לכיבוד אב ואם זה יחייב לַעשֹות אֶּ ת כׇל ּד ְב ֵרי הַ ָ‬ ‫וצריך לקיים כולם‪( .‬פני דוד)‬ ‫ל ֹא בַ שָ מַ ים הוא לֵאמֹ ר מי יַעלֶּה לָנו הַ שָ מַ יְ מָ ה וְ יקָ חֶּ הָ לָנו וְ י ְַשמעֵנו אֹ תָ ּה וְ נַעשֶּ נָה‪( .‬ל יב) מי יַעלֶּה לָנו הַ שָ מַ יְ מָ ה ר"ת מילה וס"ת הוי‪-‬ה‪ .‬רמז כי‬ ‫השם המיוחד לא תתכן השגתו כי אם לעם ישראל הנמולים שהם חתומים באות ברית קודש‪ ,‬ומצינו ג"כ שלא יתנבא מעומד אלא מי שהוא נמול‪,‬‬ ‫שכן מצינו באברהם קודם המילה שכתוב בו (בראשית יז) וַּיפֹ ל אַ ְב ָרם עַל פָ נָיו‪ ,‬לא היה מתנבא אלא נופל‪ ,‬לאחר המילה מעומד שכן כתוב (שם יח)‬ ‫וְ אַ ְב ָרהָ ם עֹודֶּ נו עֹ מֵ ד לפְ נֵי יְ ‪-‬הֹ וָה‪ ,‬ובלעם לא התנבא מעולם אלא נופל שנאמר (במדבר כד) נֹ פֵ ל וגְ לוי עֵ ינָים‪ ,‬וכן רמזו משה במה שאמר להקב"ה‬ ‫בסנה (שמות ג) וְ אָ ְמרו לי מַ ה ְשמֹו מָ ה אֹ מַ ר אלֵהֶּ ם‪ ,‬יאמר כי הנמולים ישאלוהו על השם המיוחד‪( .‬רבינו בחיי)‬ ‫ַוּי ֹאמֶּ ר אלֵהֶּ ם בֶּ ן מֵ אָ ה וְ עֶּ ְשרים שָ נָה אָ נֹ כי הַ ּיֹום ל ֹא אוכַל עֹוד לָצֵ את וְ לָבֹוא וַיהֹ וָה אָ מַ ר אֵ לַי ל ֹא תַ עבֹ ר אֶּ ת הַ ּי ְַרּדֵ ן הַ זֶּה‪( .‬לא ב)‬ ‫תֹורה; ְמלַמֵּ ד שֶּ ִנ ְסתַ ְתמּו ִממֶּ נּו מָ סֹורֹות ּומַ עְ יְ נֹות‬ ‫ּושנֹותַ י; בְ יֹום זֶּה נֹול ְַד ִתי‪ ,‬בְ יֹום זֶּה אָ מּות‪ּ .‬דָ בָ ר אַ חֵּ ר ‪:‬לָצֵ את וְ לָבֹוא בְ ִדבְ ֵּרי ָ‬ ‫פירש"י ‪ -‬הַ י ֹום מָ לְ אּו יָמַ י ְ‬ ‫הַ חָ כְ מָ ה‪( .‬סוטה יג‪):‬‬ ‫כתיב (שמות כג כו) אֶּ ת מ ְס ַפר יָמֶּ יָך אמַ לֵא דרשו בו חז"ל (שם) שֶּ הַ קָ דֹוש בָ רּוְך הּוא מַ ְשלִ ים ְשנֹותֵּ יהֶּ ם שֶּ ל צַ ִּדיקִ ים ִמיֹום לְ יֹום‪ ,‬כלומר שהם נפטרים‬ ‫באותו יום בשנה שהם נולדו‪.‬‬ ‫שאלה – הלא אם נולד הצדיק בא' חשון לדוגמא‪ ,‬אזי בכדי להשלים את מספר ימיו צריך שימות בל' תשרי ולא בא' בחשון‪.‬‬ ‫תשובה – משום דכתיב (תהלים צ י) יְ מֵ י ְשנֹותֵ ינו בָ הֶּ ם ש ְבעים שָ נָה‪ ,‬ועל זה באה הבטחת הקב"ה אֶּ ת מ ְספַר יָמֶּ יָך אמַ לֵא – מלא בגימטריא ע"א‪,‬‬ ‫ואם כן אם הצדיק נולד בא' בחשון ימות בא' בחשון של תחילת שנת הע"א לחייו‪ ,‬שהרי (ר"ה ב‪' ):‬יום אחד בשנה חשוב שנה'‪( .‬חידושי אגדות)‬ ‫ּושנֹותַ י ובאותו משפט אמר בְ יֹום זֶּה נֹולַדְ ִתי‪ ,‬בְ יֹום זֶּה אָ מּות‪ ,‬הלא אם זה אותו תאריך אזי לא מלאו‬ ‫שאלה – כיצד אמר משה הַ יֹום מָ לְ אּו יָמַ י ְ‬ ‫שנותיו אלא חי מאה עשרים ואחד שנה‪ ,‬שהרי קי"ל יום אחד בשנה חשוב שנה‪ .‬ומשה חי ק"כ שנה ולא ע' שנים‪.‬‬ ‫תשובה – נחלקו חז"ל (מנחות ל‪ ).‬האם משה מת בשבת או שמת בערב שבת‪ .‬ואמרו רז"ל (חגיגה ה‪ ):‬כׇל מָ קֹום שֶּ נ ְָתנּו ֲחכ ִָמים עֵּינֵּיהֶּ ם — אֹו ִמיתָ ה‬ ‫אֹו עֹו ִני‪ .‬פירש המהרש"א‪ :‬אֹו מיתָ ה ‪ -‬כלומר בלא תורה‪ ,‬שנחשב כמת‪ ,‬אֹו עֹוני – עוני ממש‪ .‬נמצא שאדם השרוי בלא תורה כמוהו כאילו מת‪.‬‬ ‫לפי זה יש לומר שגם ב' הפרושים שכתב רש"י ‪ ,‬וגם מחלוקת חז"ל מתי מת משה ‪ -‬אֵּ לּו וָאֵּ לּו ִּדבְ ֵּרי אֹלקים חַ יִ ים‪ .‬באמת ז' באדר היום שבו נולד‬ ‫משה חל בשבת ובו מת משה‪ ,‬אולם בערב שבת נסתתמו ממנו מעיינות החכמה‪ ,‬כדפירש"י‪ ,‬וא"כ כבר בע"ש משה נחשב כמת – הואיל ונשתכחה‬ ‫ממנו תורה‪ ,‬ולכן נחשב שנתמלאו ימיו ושנותיו‪ ,‬שהרי נולד בז' באדר ומת בו' באדר מיתה רוחנית‪( .‬תפארת יהונתן)‬ ‫ירה הַ ז ֹאת‪( .‬לא יט)‬ ‫וְ עַ תָ ה כ ְתבו ָלכֶּם אֶּ ת הַ ש ָ‬ ‫ירה״‪( .‬סנהדרין כא‪):‬‬ ‫תֹורה‪ִ ,‬מצְ וָה לִכְ תֹוב ִמשֶּ לֹו‪ ,‬שֶּ נֶּאמַ ר‪ :‬״וְ עַ תָ ה כ ְתבו ָלכֶּם אֶּ ת הַ ש ָ‬ ‫אָ מַ ר ָרבָ א‪ :‬אַ ף עַל פִ י שֶּ הִ נִ יחּו לֹו אֲבֹותָ יו לְ אָ דָ ם סֵּ פֶּר ָ‬ ‫תֹורה הַ ז ֹאת‪.‬‬ ‫שאלה – צריך עיון למה כתבה התורה אֶּ ת הַ ש ָירה‪ .‬הול"ל אֶּ ת הַ ָ‬ ‫תשובה – נראה ד אין מצוה לכתוב רק את השירה אלא לפי שאסור לכתוב מגילה מהתורה ממילא מוכרח לכתוב את כל התורה אבל החיוב אינו‬ ‫אלא על השירה‪ .‬וכ"כ הרמב"ם (ס"ת פ"ז) מצות עשה על כל איש ואיש לכתוב ס"ת לעצמו שנאמר וְ עַתָ ה כ ְתבו לָכֶּ ם אֶּ ת הַ ש ָירה‪ ,‬כלומר כתבו לכם‬ ‫תורה שיש בה שירה זו‪ .‬שאין כותבין את התורה פרשיות פרשיות‪ .‬משמע דלפי שאסור לכתוב פרשיות ע"כ יכתוב כולה בשביל השירה‪(.‬טעמא דקרא)‬ ‫ירה הַ ז ֹאת לְ פָ נָיו לְ עֵ ד כי ל ֹא תשָ כַח מפי ַז ְרעֹו (לא כא)‬ ‫וְ הָ יָה כי ת ְמצֶּ אן ָ אֹ תֹו ָרעֹות ַרבֹות וְ צָ רֹות וְ עָ נְ תָ ה הַ ש ָ‬ ‫מַ אי ָרעֹות וְ צָ רֹות? ְשמּואֵּ ל אָ מַ ר‪ :‬זֶּה הַ מַ ְמצִ יא לֹו מָ עֹות ֶּל ָע ִני בִ ְשעַת ּדֹוחְ קֹו‪( .‬חגיגה ה‪).‬‬ ‫שאלה – למה דווקא שמואל הוא זה שאמר מַ אי ָרעֹות וְ צָ רֹות היינו הַ מַ ְמצִ יא מָ עֹות ֶּלעָנִ י בִ ְשעַת ּדֹוחְ קֹו‪ ,‬והביאור בזה‪.‬‬ ‫תשובה – לפי שדרך העולם כשיש איזה חולה בבית אז מתחילים להרבות בצדקה‪ ,‬ויותר טוב אם היו נותנים את הצדקה קודם בוא עת הצרה‪,‬‬ ‫{יש צדקות בעולם אותה שאדם עושה כשהוא בריא נחשבת לו כזהב‪ ,‬כשהוא חולה ונותן מעכשיו נחשבת לו ככסף‪ ,‬כשהוא נותן לאחר המיתה‬ ‫נחשבת לו כנחשת‪ .‬דעת זקנים זָהָ ב ר"ת זה הנותן בריא‪ ,‬כֶּסֶּ ף ר"ת כשרואה סכנה פותח‪ ,‬נְ חֹ שֶּ ת ר"ת נתינת חולה שאמר תנו‪ .‬החיד"א}וזה שאמר‬ ‫שמואל משום דשמואל היה רופא (ב"מ פה‪ ,):‬וידע דדרך העולם כך‪ ,‬לכך אמר זֶּה הַ מַ ְמצִ יא מָ עֹות ֶּל ָע ִני בִ ְשעַת ּדֹוחְ קֹו‪ ,‬היינו בשעת הדחק וצרה נותן‬ ‫צדקה‪ ,‬וזה ָרעֹות וְ צָ רֹות שיש לו רעה בביתו וגם צריך לשלם לרופא וגם צריך ליתן צדקה‪ ,‬ויותר טוב לו אם היה נותן כשהיה בריא וזה שאמר‬ ‫ָרבָ א הַ ְיינּו ְּדאָ ְמ ִרי ִאינָשֵּ י‪ :‬זּוזָא לְ עַלְ לָא לָא ְשכִ יחָ א‪ ,‬לִ ְתלִ יתָ א ְשכִ יחַ ‪ .‬היינו בזמן שחייו תלוים לו מנגד אזי מעות שכיחא‪ .‬וזהו שאמר הפסוק (שם)‬ ‫הל ֹא עַ ל כי אֵ ין א‪ֹ-‬להַ י ְבק ְרבי ְמצָ אוני הָ ָרעֹות הָ אֵ לֶּה‪ ,‬לפי (כתובות סח‪ ).‬שכׇל הַ מַ עֲלִ ים עֵּינָיו ִמן הַ צְ דָ קָ ה — כְ ִאילּו עֹובֵּ ד עֲבֹודָ ה ז ָָרה‪( .‬אמרות ה')‬ ‫שאלה – מה הטעם שכׇל הַ מַ עֲלִ ים ֵּעינָיו ִמן הַ צְ דָ קָ ה — כְ ִאילּו עֹובֵּ ד עֲבֹודָ ה ז ָָרה‪.‬‬ ‫תשובה – לפי שהמעלים עיניו מן הצדקה גורם פירוד ח"ו ואינו מ אמין כי שפע העני אצלו כי הוא יתברך צדיק וחסיד ועשה זה להצילו מגהנם‬ ‫ואינו מאמין דיש שכר ועונש ומבטל אחדות ישראל כי אחד נקרא ע"י הצדקה וא"כ הוי כעע"ז‪( .‬פתח עינים – כתובות סח‪).‬‬ ‫א"נ – מפני כי ענין כל הצדקות שבתורה כמו לקט שכחה ופאה וכדומה הוא לידע שכל מה שיש לאדם אינו שלו בהחלט ורק באים בעזר וסיוע‬ ‫מהקב"ה‪ ,‬ולאות על אמונה זו מפרישין צדקות שונות‪ ,‬אבל זה שמעלים עיניו מן הצדקה הוי כמו שכופר בהשגחת ה' וסיועו ואומר שכחו ועוצם‬ ‫ידו עושה לו טובו וממונו‪ ,‬וא"כ הוא כעובד עבודת כוכבים‪( .‬תורה תמימה)‬ ‫אמרו ז"ל (פסחים פח‪ ).‬כתיב (ישעיה ב) אֶּ ל בֵ ית אֹלהֵ י יַעקֹ ב וגו' ל ֹא כְ אַ בְ ָרהָ ם שֶּ כָתּוב בֹו 'הַ ר'‪ ,‬וְ ל ֹא כְ יִ צְ חָ ק שֶּ כָתּוב בֹו 'שָ דֶּ ה'‪ ,‬אֶּ לָא כְ ַיעֲקֹ ב שֶּ קְ ָראֹו 'בַ יִ ת'‪.‬‬ ‫שאלה – מדוע האבות הקדושים כאשר רצו לזכות להשראת שכינה קבעו את מקומם לתפילה ולהכנה דווקא מחוץ לבית בשדה הפתוח בין‬ ‫האילנות‪.‬‬ ‫תשובה – לפי שבתוך הבית הנעשה בידי אדם‪ ,‬ייתכן שהיה בבנייתו איזה מעשה פסול או כוונה שאיננה טהורה‪ ,‬לכך הסתופפו תחת מעשי ה' תחת‬ ‫השמים או בצל האילנות שברא‪ ,‬מקומות זכים וטהורים המסוגלים לעבודת השם ולהשראת שכינה‪( .‬פניני הגר"א)‬ ‫שבעים פנים לתורה ‪ ,‬לעיתים תהיה יותר מתשובה אחת‬ ‫התשובות אינם להלכה למעשה ‪ ,‬הערות והארות יתקבלו בברכה‬ ‫לעילוי נשמת הרב חפץ בן אסתר זצ"ל‬ ‫לקבלת העלון במייל ניתן לפנות לכתובת ‪ramnadlan018@gmail.com‬‬