דברי תורה - המכון התורני · Divrei Torah - Hamachon Hatorani — ניצבים וילך (2026-08-31)

ניתן לקבל את העלון כל שבוע
במייל0527615936b@gmail.com :
להערות והארותyoelf@asiatec.co.il :
דברי תורה
שירותי הקלדה ועימוד ב'מכון התורני'
רחוב האומן 27ירושלים0533194867 :
יעקובי שליט"א וצוות המכון התורני המכון התורנינעם
ירושלים נצבים וילך -תשפ"ו | גליון | 201שע"י
הפקה ועריכה :הרב
והביאור דהנה אנו רואים בחז"ל בכל מקום דהדרך והאופן לפני ה'
אהיכ) "דברי כט ,ט(. כ
נבי ה
"א
להגיע למעלת אחדות בישראל ,להיות נחשבים כגוף אחד קיום עם ישראל בזכות היסורין
וכאיש אחד ,באה רק על ידי אמונתם בה' -שהוא אחד ואין 'הקללות והיסורין מקיימין אתכם ומציבין אתכם לפניו'
עוד מלבדו .ואין אמצעים ודרכים ומהלכים אחרים להביא )רש"י(.
לאחדותם ולעשותם כאיש אחד. כתב רבי אלחנן וסרמן הי"ד במכתב לבנו רבי שמחה :ביאור
וכן אנו רואים גבי קבלת התורה בפרשת יתרו )פי"ט ב'( כתיב הדבר הוא ,שבשעה שבני ישראל עושים הרע ,הקב"ה
שםדבר ו ּ י חן ׁ
סיני ו ּי חנ ּו ּב ּמ ּ
מדבר
בא ּו ּ
מרפידים וּי
"ו ּ י סע ּו כביכול אינו יכול להעלים עיניו מהם ,שהרי הקטיגור
ההר" )שמות יט ,ב( ,ואיתא במכילתא שם וז"ל: נגד ראל יש ׂ מקטרג ,ומה עושה הקב"ה באותה שעה ,הוא מעמיד עליהם
"ויחן שם ישראל" ,כל מקום הוא אומר ויסעו ויחנו נוסעים 'המן' כזה שמענה את ישראל ,ואז כיון שהם כבר הנרדפים,
במחלוקת וחונים במחלוקת אבל כאן הישוו לב אחד לכך יש לו להקב"ה תשובה הגונה להקטיגורים – 'אני צריך
נאמר "ויחן"] .וכן איתא ברש"י כאן בההוספה "כאיש אחד יבק ׁש את
נרדּ ף" )קהלת ג ,טו([. ]"והאהים ּ
לעמוד בעד הנרדף'
ובלב אחד"[ .והיינו ,דע"י התקרבותם לסיני ,למקום נתינת ונמצא שכל מה שיש יותר רדיפות על ישראל ,זה גופא גורם
התורה וגילוי השכינה וכבודו ית' עלו יותר במדרגתם )קובץ תפארת צבי( להצלת הקב"ה עלינו!
באמונתם בה' אחד וע"י כך נעשו כולם כאיש אחד בלב
אחד.
וכן מצינו גבי יעקב אבינו ע"ה כשירד למצרים היו שבעים אהיכ
ראיכ לפני ה' כ
נבי ה "א
לעשו היו רק שש - נפשות והתורה אמרה "שבעים נפש"ּ .ו ׂ וטריכ ל אי
יראל" )דברי כט ,ט(. זקניכ
בטיכ
ונקראים בתורה "נפשות" ולמה? אבל כבר מובא ברש"י ואפשר שאמרו "אתם נצבים לפני ה'" ,לפי שכל מי שהוא
בויגש )מו ,כו( בשם המדרש וז"ל 'מצאתי בויקרא רבה עשו פונה אל ה' ולבבו עמו ,ודעתו וציורו לעבודתו שהוא אז
שש נפשות היו לו והכתוב קורא אותן "נפשות ביתו" לשון נצב לפני ה' .ומי שהוא בהפך זה ועוזב המושכל ופונה אל
רבים לפי שהיו עובדין לאלוהות הרבה ,יעקב "שבעים החמרי ,איננו נצב לפי ה' ,רק לאחריו .ובזה -רצוני,
נפש" היו לו והכתוב קורא אותן "נפש" לפי שהיו עובדין העמידה לפני ה' -גם כן הדרגה ,יש קרוב ויש רחוק ,כל
לקל אחד'. אחד כפי מדרגת שכלו ומציאותו במושכל.
הרי רואים שהאחדות הנפשית בין רבים אפשר להיות רק הראשים קרובים "לפני ה'" ,ואחריהם הזקנים ,ואחריהם
כשבאה מאמונה בשם ה' שהוא אחד ,וזהו המקור גם השוטרים ,ואחריהם "כל איש ישראל" בהדרגה ,כל אחד
לבריות להיות נעשים כאחד ,כמו שאומרים "אתה אחד כפי עוצם חלקו במציאות המושכלות ,ואחריהם הטף -
ושמך אחד" -ולכן "מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" ,היינו רצוני ,הזכרים בהם -ואחריהם הנשים ,ואחריהם הגרים.
גוי שיהא כולם "אחד" כאיש אחד בארץ. )מעשה ניסים רבי ניסים ממרסי מחכמי פרובנס בזמן הראשונים(
ובהאמור ,נוכל לבאר הפסוק בואתחנן שמתחיל הפסוק
בלשון רבים "ובקשתם" ומסיים בלשון יחיד "את ה' אלוקיך
ומצאת" וזה ,דכל זמן שיהיה ישראל במצב של ביקוש את
אהיכ
ראיכ לפני ה' כ
נבי ה "א
ה' הם עוד בבחינת רבים .כי לא הגיע עוד לאמונתם בה' טכ
ניכ יראל ,
וטריכ ל אי
זקניכ
בטיכ
אחד .וכל אחד מבקש לפי דרכו .אבל כשיגיע למצב של אר ה'
אהי באלת אהי ברית ה' לעבר וכו'
מציאה את ה' -אז נעשו כולם לאיש אחד ולכן "ומצאת" ע ה) "דברי כט ,טיא(.רת
בלשון יחיד. אחרות ישראל אמונה בה'
ובזה אפשר לבאר גם ההערה כאן במה שחזר משה רבינו הנה יש להעיר ,אחר שכבר נאמר "אתם נצבים כלכם" ונתן
לומר כל איש ישראל אחר שכבר אמר "אתם נצבים היום כבר את ההדגשה שכל כלל ישראל נמצאים כאן לפניו ,א"כ
כלכם" ,ולמה זה? למה הוצרך לחזור ולומר "כל איש ישראל"?
אבל בדברינו הנ"ל אפשר לומר שבא להגיד להם שאף על ויש לבאר דבר זה ,דהנה מצינו בואתחנן )ד ,כט( דכתיב שם
פי שאתם כולכם היינו רבים אבל הגעתם כבר על ידי מדרגת תדרשנּ ּו ּב כל
לבב מצאת ּכי ׁ
אהיּ ו
מם את ה'
בק ׁ ש ּתם
" ּו ּ
אמונתכם בה' אחד לבחינת יחיד " -כל איש ישראל" ,וראוי נפש ."ולכאורה לשון התורה פלא הוא דהקרא בכל ׁ ּו
"לעברך בברית ה' אלוקיך ובאלתו אשר ה' אלוקיך כרת מתחיל "ובקשתם" בלשון רבים ותיכף עובר ללשון יחיד
עמך היום"! "את ה' אלוקיך ומצאת".
ןוילג | ו"פשת -ךליו םיבצנ "הרות ירבד"בד"" []1
יד( ,ופירש רש"י' :שלא היה משה פונה לעסקיו ,אלא מן והנה אחר כותבי כל זה מצאתי ב"כתב סופר" שגם הוא
ההר אל העם' .והרי הדבר פשוט שבזמן שירד משה רבינו העיר על מה דחזר וכתב "כל איש ישראל" ומיישב בדרך
מן השמים היה מלא אור וקדושה ,והעסקים שלו לא היו שאמרנו וז"ל שם :
'ואמר על פי שפירשתי בכונת חז"ל כתיב
עסקים גשמיים .אלא ודאי עסקיו היו לעבוד על המדריגות ימד וא
"אשר א ּ
מספר" וכו' )הושע ב ,א( וכתיב ׁ
"והיה ּ
הרוחניות שזכה להן .ואע"פ כן לא פנה משה לעסקיו יס פר" )שם( ,כאן באין עושין רצונו של מקום יש מספר, ּ
הרוחניים ,אלא הלך מיד לדבר עם כלל ישראל ,כיון שכל ובעושים אין מספר .ואמרתי ,כי כל ישראל כגוף וכאיש
שאיפתו היתה רק לטרוח על טובתם ,באשר הם עם ה'. יחשב ּו כי תרי"ג מצוות נצטוו לנו אבל כמה מצוות אחד ׁ
ויסוד ענין זה של התמסרות מנהיגי ישראל אל הכלל מבואר שבכהנים ואינן בישראלים וכן בישראלים ולא בכהנים
גם בבעל הטורים שכתב ,וז"ל" :כל איש ישראל" ,וסמיך ובלוים ,אלא ע"י שכל ישראל ערבים זה לזה מקיים כולם
ליה "טפכם" ,לומר שיהיו ישראל בעיני הראשים לנהלם יחד המצות כי כולם אחוזים ואגודים יחד ולכן נקראו "בית
ולהדריכם כטפם ,ע"כ .והיינו כשם שכל אב מרגיש שהוא ישראל" כמו שבית שנעשה מכמה דברים צרופים יחד ,חמר,
אחראי לחנך את ילדיו ,וממילא הוא מוכן להקדיש זמן לבנים עצים ואבנים חלונות דלתות וגגות ונקרא 'בית' ע"י
וכוחות לחנכם ,ולטפל בהם במסירות ובסבלנות ,כך צריך הצטרפות אלה יחד שאי אפשר זה בלא זה ,כן עם ה' כולם
מנהיג בישראל להתנהג עם הכלל ,להיות אחראי ומסור לכל יחד נקראו "בית ישראל" שאי אפשר זה בלא זה ,וכל זה
אחד ואחד ,לעזרו ולהטיב לו כפי יכולתו ,וההתעסקות בזמן שעושים רצונו של מקום ,אבל כשאין עושין רצונו של
בעניינם צריכה להיות קודמת בעיניו ,להתעסקות מקום אז אין להם התאחדות וכל איש ואיש לעצמו יסופר
בשאיפותיו הפרטיות לעלייה. ויוחשב בענין הארציים ואין שייכות זה לזה ,ולכן כשעושין
ומרן רבי משה פיינשטיין זצ"ל פסק )עיין מש"כ ב"אגרות משה" רצונו של מקום אין מספר לישראל למנות ולספור כי כולם
אבן העזר ח"ד סימן כ"ו סעיף ד'( ,ושמעתי שעל פי פסק זה ייסד מרן כאיש אחד נחשבים ,משא"כ כשאין עושין רצונו של מקום
הגרא"מ שך זצ"ל את הארגון "לב לאחים" ,שצריך האדם אז אין להם שייכות זה לזה וכל אחד גוף קרוץ מחומר בפני
לתת מעשר מזמנו ללמד ולהשפיע על אחרים .שיש חיוב על עצמו ושייך עניו לספר .וזהו שאמר משה רבינו "אתם נצבים
האדם להפריש מעשר גם מזמנו ,דהיינו ללמוד עם אדם היום כולכם לפני ה'" ,פי' כשעושין רצון ה' "ראשיכם
שאינו יודע ללמוד או עם מי שצריך חיזוק ,או לעודד מי שבטיכם זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל" כולם יחד רק
שהוא חלש בעבודת ה'] .ומרן זצ"ל אמר פעם לתלמידו הרב איש ישראל שכולם אחוזים משולבים יחד והם רק כאיש
אלימלך בלוט' ,אני מורה לאחרים שיתנו עשירית מזמנם, אחד ישראל אחד'.
ואני כשלעצמי נותן חמישים אחוז מזמני עבור הכלל'. ודבריו על דרך שביארנו אנו ,רק לפי ביאורנו עיקר ההדגשה
והוסיף הרב בלוט שבאמת מרן היה נותן יותר מחמשים היתה בהאמונה באלוקים אחד שמביאה ההתאחדות
אחוז להכלל[. הנפשית בישראל .והם נהפכים מהיותם רבים להיותם אחד,
והטעם לזה נראה ,כי כמו שאמרו חז"ל 'גדולה הכנסת מ"כולכם" – ל"כל איש ישראל" .אבל גם דבריו בודאי
אורחים מהקבלת פני השכינה' ,וביארנו שזהו מטעם המצוה נכונים הם שאי אפשר להיות "עושין רצונו של מקום" מבלי
ללכת בדרכיו ,מה הוא נותן ואינו מקבל ,אף אתה וכו' ,וזו )נתן דעת רבי נתן אורדמן( אמונה בהשם יתברך!
עיקר העלייה בעבודת ה' .כן הוא בענינינו ,כשהוא מלמד
לאחרים ומנהיגם ,הרי הוא בבחינת 'נותן'.
אהיכ
ראיכ לפני ה' כ
נבי ה "א
ואין זה ענין ששייך רק למנהיגי הדור אלא לכל אדם ,כיון
טכ
ניכ יראל ,
וטריכ ל אי
זקניכ
בטיכ
שבאמת כל אחד הוא מנהיג ומשפיע לאחרים ,הרב משפיע
על תלמידיו ,והאב על בניו ,ויש שמלמדים או משפיעים על
אב
מימי" עצי עד מחטב
מחני
קרב
אר וגר
)דברי כט ,טי(
אחרים בדרכים שונות ,וכן קירוב הרחוקים מן היהדות
לתורה בכלל זה. "אתם נצבים" ,מלמד שכינסם משה לפני הקב"ה ביום מותו
וכן ראוי לכל אדם ,אף אם אינו מנהיג ,להיות מסייע להכניסם בברית )רש"י(.
לאחרים ,וכמו שכתב החפץ חיים )שם עולם פרק כא בהגה( ,שאף מדברי רש"י אנו למדים את גודל מעלת מנהיגי ישראל ,שכל
אדם שיכול ללמוד יותר טוב כשהוא לבד ,אעפ"כ יש לו מהותם אינה אלא בשביל כלל ישראל ,ואין הם עסוקים
ללמוד בבית המדרש ,מפני ששם יוכל לעזור לאחרים בעניני עצמם כלל.
בלימודם ]ועיי"ש בחפץ חיים שהוסיף שבודאי לא יפסיד הנה משה רבינו הגיע ליומו האחרון בעולם הזה ,והיה מקום
מזה ,כי הקב"ה ישלח לו סייעתא דשמיא בלימודו .והוא על לחשוב שיהיה עסוק ביום זה רק בעלייתו הרוחנית,
דרך מה שמובא בגמרא )ברכות לב ,ב( לענין חסידים בהתבודדות ויחודים ,בדביקות ותשובה .אבל הוא לא עסק
הראשונים ,דאף שהתפללו ט' שעות ביום ,זכו לסייעתא בכל זה ,אלא עסק בהכנסת כלל ישראל בברית נוספת עם
דשמיא והיתה תורתם משתמרת ,והיינו שלא היו צריכים הקב"ה ,כדי לחזק את הקשר שלהם עם הקב"ה .הרי שמשה
לחזור על תלמודם כ"כ כדי לזכור מה שלמדו .ומו"ר רבי רבינו היה מוכן לוותר על עלייתו הרוחנית בזמן חשוב כ"כ
יעקב יצחק רודערמאן זצ"ל היה מציין לגירסא בירושלמי בשבילו ,כדי לחזק את רוחניותם של כלל ישראל.
שהיתה תורתם "מתברכת" ,דהיינו שגם הבנתה היתה גדלה ומצינו ענין זה מפורש ברש"י ,כשירד משה מהר סיני לפני
אצלם מאליה[. ההר אל
העם" )יתרו יט, משה מן
"וּי רד ׁ
מתן תורה ,על הפסוק
ןוילג | ו"פשת -ךליו םיבצנ "הרות ירבד"בד"" []2
להתקשר ולהתדבק בשלימות של כלל ישראל ,ונעשה קשר והנה קריאת פרשה זו חלה לעולם לפני ראש השנה ,וכל
מיוחד בין ה' ובינינו. אחד הרי מחפש זכויות לזכות בדין .ובודאי שענין זה לעזור
אמנם כל זה הוא בתנאי שכולם מתאחדים באגודה אחת, לזולתו הוא זכות גדולה ,כי לפעמים יזכה האדם בדין מפני
אבל כשהם נפרדים זה מזה ,אין מקום בית קיבול להשראת שהרבים צריכים לו ,אע"פ שהוא בעצמו אינו ראוי.
השכינה .וזה דומה למכונית שמונחים כל חלקיה נפרדים זה וכמו ששמעתי ממו"ר רבי יעקב יצחק רודערמאן זצ"ל,
מזה ,הרי ודאי שלא תוכל לנסוע בלי לחבר יחד כל חלקיה. שהיה אומר בשם רבי ישראל סלנטר זצ"ל שיש עצה לאדם
וענין זה של איחוד כלל ישראל הנצרך להשראת השכינה לזכות בימי הדין ,והיא שיהיה עוסק בצרכי הרבים ,והיינו
כולל שתי בחינות .בחינה אחת היא הקדושה שיש לכל אחד שיראה לעשות איזה דבר שעוזר לציבור .וכשהאדם משפיע
"כי עם קדוֹ ׁש
מישראל בעצמותו ,וכמו שכתוב )ראה יד ,כא( ּ על אחרים ומחזקם בעניני תורה ויראת שמים ,אין לך עזרה
אהי ,"והיינו שלכל ילד שנולד בכלל ישראל יש אתה לה'
ּ גדולה מזה ,ויש לו בזה זכות גדולה ליום הדין .וכן כתב
קדושה ,שהוא יורש מן האבות והאמהות הקדושים בלי שום בספר חסידים )אות קפ"ז(' ,כי יש אדם שאינו חי אלא בשביל
פעולה ,וכן יש לכל אחד גם קדושה פרטית המיוחדת לו. אחרים שנהנים ממנו' ,הרי שלפעמים יש אנשים שבזכות
ורק על ידי איחוד קדושת כולם יחד ,נוצרת הקדושה עצמם אינם ראויים לחיות ,אבל מצד מה שהרבים צריכים
השלימה של כלל ישראל הראויים להשראת השכינה. )עץ החיים – רבי חיים מינץ( לו ונהנים ממנו הם זוכים לחיים.
וקדושה זו דומה לקדושת המשכן ,שהיו בו הרבה כלים
שונים זה מזה ,שנתקדשו על ידי שמן המשחה ,ורק על ידי
אהיכ
ראיכ לפני ה' כ נבי ה "א
צירוף כל חלקי המשכן ביחד נתקדש המשכן בקדושתו ,ואם
היה חסר חלק אחד מן המשכן היה כולו חסר ,וממילא לא יראל וגו'
מחטב וטריכ ל אי זקניכ
בטיכ
היה מוכן להשראת השכינה. אקי
באלת" ברית ה' לעבר
מימי ,
אב עצי עד
ויש עוד בחינה שנית שהיא העיקר ,שכל יחיד העובד את ה', וגו' )דברי כט ,טיא(.
עם הכח והכשרון שניתנו לו מן השמים ,מוריד קדושה חשיבותו של כל יחיד
"והתקדּ ׁ ש ּתם
לעצמו ולכל ישראל ,וכמו שכתוב )שמיני יא ,מד( "אתם נצבים היום כולכם" ,אימתי תהיה להם הצבה
קדשים" .ובהצטרף קדושת קיום המצוות של כל והייתם ׁ
והעמדה" ,היום כלכם" ,כשתהיו אגודה אחת כולכם )דעת
אחד ואחד ,ועל ידי מילוי תפקידם של כל אחד ואחד, זקנים(.
נשלמה הקדושה של כלל ישראל ,ויזכו להשראת השכינה הנה בפסוקים אלו מבואר שכדי שיעברו בברית עם הקב"ה,
בשלימות. היו צריכים להיות במצב של "נצבים כולכם" ,דהיינו שכל
וגם בזה הוא כמו קדושת המשכן ,שרק בצירוף כל חלקי אחד ואחד מישראל יהיה במעמד הזה ,מגדול ועד קטן,
העבודה ,היו יכולים הכהנים להוריד לעולם את השכינה וכולם יהיו מקבלים על עצמם את הברית ,ובלי זה לא היו
בשלימות .ואם היתה חסרה עבודה אחת ,היה חסר גם יכולים לקבל הברית.
בהשראת השכינה בשלימותה. וב"דעת זקנים" הוסיף שמשה רבינו גם רמז בדבריו ,שלא
ולפי זה מובן היטב מה שהוצרכו שכל אחד מישראל יהיה היה די בזה שכולם יהיו נמצאים שם ,אלא היה צורך שגם
שם באגודה אחת .שהרי באותו הזמן בא הקב"ה לכרות כולם יהיו באגודה אחת .וצריך ביאור ,מה היה הצורך שיהיו
ברית עם כלל ישראל ,ולהבטיחם "והוא יהיה לך לאלקים", כולם נמצאים שם במעמד אחד ובאגודה אחת.
שיהיה אלוקינו בכל התוקף ובכל השלימות ובכל והענין בזה ,מפני שכלל ישראל הם כגוף אחד ,וכמו שאם
המדריגות .אבל עדיין היה צורך שיהיו כלל ישראל עושים נחסר אפילו אבר קטן בגוף האדם ,הרי זה חסרון בכל הגוף,
את חלקם ,ויכינו את עצמם להיות כלי קיבול שיוכלו לקבל ונקרא אותו אדם בעל מום .כך הוא לענין כלל ישראל ,שאם
את כל האהבה הגדולה הזאת .והיינו לקבל על עצמם לקיים חסר מהם אפילו אדם אחד פשוט השואב מים שלא בא
את התורה ,ולמלא את תפקידם להיות "לו לעם" .וכדי בברית יחד אתם ,הרי זה חסרון גם ב'ראשיכם' .וזהו מפני
שיזכו לדביקות זו ,היו צריכים להיות בשלימות כולם ביחד. שכל אחד ואחד מישראל יש לו תפקיד מיוחד בתוך הכללא.
כי אם יחסר אפילו אחד מהם ,שוב לא יזכו להשראת ולכן כשיש חסרון של אדם אחד מישראל ,יש בזה חסרון
השכינה בשלימותה -הן מצד שיחסר בעצם קדושתם ,והן בשלימות הכלל כולו .וחסרון זה בשלימותם של כלל ישראל
מצד שתחסר בקבלתם השלימה לקיים את התורה ]וכן עושה רושם נורא ,וכמו שכתב המלבי"ם )ריש פרשת תרומה ברמזי
משמע ממה שכתוב "אתם נצבים היום כולכם וגו' לעברך המשכן( שהיחיד בעצמו אינו יכול להיות מרכבה לאור
בברית" ,שפתח בלשון רבים וסיים בלשון יחיד ,כי ענין השכינה בכללה ,כי לזה צריך לכל הפחות שיתקבצו שני
אסיפת כולם היה שכולם יתאחדו להיות כאיש אחד[. אלפים ושני רבבות מישראל .וכשיתאחדו ששים ריבוא יחד,
וענין זה שכל ישראל הם כגוף אחד אינו רק לענין כלל אז ימשיכו את האלקות השלימה בכל זיוה ותפארתה.
ישראל שבדור אחד ,אלא באמת כל נשמות ישראל של כל ולכן רק כשכל אחד מקיים את תפקידו בשלימות ,וגם כולם
הדורות הם כגוף אחד .ומטעם זה הוסיף משה רבינו "ולא מתאחדים באגודה אחת ,ואין אף אחד שנפרד מן הכלל ,אז
אתכם לבדכם וגו' כי את אשר ישנו פה וגו' ואת אשר איננו יכול הכלל לזכות להשראת השכינה בשלימות .כי בזה
פה" ,ופירש רש"י שהברית היא "אף עם דורות העתידים מצאה השכינה שהיא שלימה מקום חלות ובית קיבול
ןוילג | ו"פשת -ךליו םיבצנ "הרות ירבד"בד"" []3
נצבים שכאן הוא כדרך שנאמר בסיני" ,ויתיצבו" ,שהביאור להיות" .והענין בזה מבואר היטב על פי הנ"ל ,כי הקב"ה
לא על פעולת העמידה ,רק על ענין העמידה והסיבה ברא את העולם על מנת שיבוא לתיקונו ולשלימותו ,וזה
]באידיש ,גאשטעלט געווארן[ וזה מה שהיה במעמד הר נעשה רק ע"י צירוף כל מעשיהם של כל הדורות ביחד )כמו
סיני "ויתיצבו תחתית ההר" -לקבל ההתראה' ,אם תקבלו שכתב באורך בספר "דעת תבונות"( .ונמצא שהשלימות של כל
את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם' ,כן גם כאן ישראל באה רק מצירוף הכלל של כל הדורות ,כי כולם יחד
הכונה "אתם נצבים" ענין קבלת התראה – "לעברך בברית הם כגוף אחד ,ולכן היה צורך שיבואו כולם בברית.
את ה ּיוֹ ם הקים "למען
ה' אלוקיך ובאלתו" אם תקבלו -אז ומזה יש לימוד גדול ,שכל איש ישראל ,אפילו מי שאינו
יש ּב כם ׁשׁ
רש "פן ׁ
לאהים" ,ואם לאוּ , יהיה ּל לעם וה ּוא
לוֹ ממשפחה מיוחסת ,הוא חלק חשוב מכלל ישראל ,עד שאי
ארצה א רפה כל ּ ש ומלח ׂ פרית ולענה" ...אז "גּ ראש
ּפרה ׁ אפשר היה לכרות ברית בלעדיו .ובזמן שאדם רואה יהודי
"אשר
הפ ועמרה"ׁ ... סדם מהפ כת "כ ּ תצמח"ּ ...
תּ ז רע וא שנראה לכאורה כאילו הוא אינו חשוב כ"כ ,מחמת מראהו
אפוֹ ּו
בחמתוֹ ". ה' ּב ּ החיצוני או מפני מעמדו בתוך הקהילה ,אע"פ כן יש לכבדו
ואפשר לומר שכוונת בעל הטורים היתה עפ"י רבינו בחיי מתוך הכרת חשיבותו של כל אחד מישראל .דהיינו ,שיש
שכתב "אתם נצבים" " ...כל איש ישראל" ,נתקבצו עתה לזכור שכדי שיזכו כלל ישראל להשראת השכינה בשלימות,
בכאן כל ישראל בברית השני כשם שנתקבצו בברית צריך שכל היחידים ימלאו את תפקידם ויתאחדו לכלל אחד.
הראשון במעמד הר סיני ומפני שבטלו הברית הראשון ולכך כל יחיד הוא הכרחי בשביל הציבור ,וחסרון היחיד
ראל" )שמות לב ,ד( ,לפיכך יש
אהיׂ
"אלה
שבסיני באמרם ּ הוא חסרון בכל הציבור ,וממילא חסר בדביקות של הכלל
חזר כאן בארץ מואב לכרות עמהם ברית אחר וקבלוהו בה'.
עליהם באלה ובשבועה ומזה יאמר להם משה "אתם ניצבים ונראה דמטעם זה מצינו )נדפס בסידורים בשם האריז"ל( הענין לומר
היום כלכם לפני ה' אלוקיכם" ,כלומר המעמד הזה שאתה לפני התפילה' :הריני מקבל על עצמי מצות עשה של ואהבת
בברית הזאת נצבים כלכם לפני ה' כמו שהיו אבותיכם בהר לרעך כמוך' ,כיון שהתפילה היא התדבקות בהקב"ה ,וזה
סיני בברית הראשון הוא שתכנסו בברית השי"ת ושתקבלו אינו שייך אלא כשאנו באגודה אחת.
אותו עליכם באלה ובשבועה מה שלא נעשה בראשון וכו'" והנה ענין זה להכיר בחשיבותו של כל אדם ,מלבד מה
]ועי' רמב"ן ריש נצבים[ ולכאורה לזה נתכוין גם הבעל שהוא אמור לגבי השקפת האדם על זולתו וכנ"ל ,הוא שייך
הטורים והוסיף לקשר ענין ברית מעמד הר סיני וענין ברית גם להשקפת האדם על עצמו .והיינו כשהאדם מסתכל על
)נתן דעת רבי נתן אורדמן( שבכאן ע"י הלשון "נצבים". עצמו ,אין לו לחשוב "מי אני ,הרי אין לי יחוס מיוחד או
גדלות מיוחדת ,ואין הקב"ה צריך אותי" וכדומה ,כי באמת
כל אחד חשוב לפניו ית' וכנ"ל ,וגם הוא נצרך מאוד
ענ ה) "דברי כט ,ט(.
אינ ה
אר
"ואת
לשלימות של כלל ישראל.
מה שהשוה התורה את כל הדורות לעונש אחד למין היום ובתפילת הימים נוראים ,כשמתפללים "ויעשו כולם אגודה
אשר ציוה ה' ולדורות עד עולם ,איך אפשר שיהא עונש אדם אחת לעשות רצונך בלבב שלם" ,אין די באמירה לבד ,אלא
שכלי דומה לעונש אדם הדומה לחמור ,שהרי רז"ל אמרו צריכים להכיר נחיצות ענין האחדות ,ולקבל על עצמנו
)שבת קיב ,ב( 'אם הראשונים כמלאכים אנו כחמורים' ,והלא להיות באגודה אחת עם כל אחד מישראל.
אפילו חרש ושוטה וקטן פטורים מכל המצות בשביל מיעוט
וכן כשחותמים בברכת זכרונות בראש השנה ואומרים 'זוכר
חכמתם ,כל שכן דור הדומה לחמור.
הברית' ]והכוונה שהקב"ה זוכר את כל הבריתות שכרת[,
וצ"ל ,דאע"ג דוודאי אנו כחמורים ,ובינת אדם אין לנו כנגד צריכים גם אנו לזכור את הברית שקיבלנו על עצמינו לקיים
חכמת הדורות הראשונים ,מכל מקום אחר שנמצא עכשיו את כל המצוות ,וגם את האחדות שעל ידה נכרתה הברית
בידינו ספרי חכמות הראשונים וגם האחרונים שערכו לנו מתחילה עם כל ישראל .כי רק כשכלל ישראל מאוחדים
שולחן ערוך ועליו כל מיני מגדים של מעדני הנפש מה שלא ושלמים זוכים הם להשראת השכינה ביתר שאת ,ובזה נזכה
היה נמצא אצל הראשונים ,זה עומד לנו במקום החכמה שהקב"ה יזכור לנו את הברית לטובה) .עץ החיים רבי חיים מינץ(
יתירה שהיה להם לראשונים באופן שכל הדורות ראויים
שיהיו שוים לעונש אחת.
חכמה עם
נחלה" )קהלת ז ,יא(. וזהו שאמר הכתוב "טוֹ בה אהיכ
ראיכ לפני ה' כ
נבי ה "א
כלומר ,חכמת הדור מצטרפת עם נחלת חכמת הראשונים, יראל וכו'
לעבר וטריכ ל אי זקניכ
בטיכ
ושניהם כאחד טובים .וזה דומה ליורש שוטה היורש ממון רת
ע אהי
אר ה' באלת
אהי
ברית ה'
הרבה מאדם אחד חכם בשעה קלה מה שטרח בו החכם ה) "דברי כט ,טיא(.
שנים רבות.
הנה איתא בבעל הטורים וז"ל" :נצבים" ,כדרך שנאמר
וזהו ג"כ מה שנאמר "מורשה קהילות יעקב" .כלומר, תחתית
ההר" )שמות יט ,יז( בו בלשון אמר תיצב ּו ּב ּ
"ו ּ י ּ
בסיני
התורה שוה לכל קהילת יעקב שבכל דור ודור ,לפי שהוא כאן "אתם נצבים לפני ה' אלוקיכם".
)ספר החיים לרבי חיים ב"ר בצלאל אחי המהר"ל( להם למורשה!
והביאור נראה ,דנתקשה במה שכתבה תורה לשון "נצבים",
הלא פשוט יותר הלשון 'עומדים' ,ולכן הוא אומר שענין
ןוילג | ו"פשת -ךליו םיבצנ "הרות ירבד"בד"" []4
יהיה
לאהי) "דברי כט ,יב(. "והא אב
מימי) "דברי כט ,י(. 'עד
עצי
"מחטב
'מדרש אגדה ,למה נסמכה פרשת אתם נצבים לקללות ,לפי מעלת ההשתוקקות לעבודת ה'
ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים ,חוץ ממ"ט 'מלמד שבאו כנענים להתגייר בימי משה ,כדרך שבאו
שבתורת כהנים ,הוריקו פניהם ואמרו מי יוכל לעמוד באלו, גבעונים בימי יהושע .וזהו האמור בגבעונים )יהושע ט ,ד(
התחיל משה לפייסם אתם נצבים היום ,הרבה הכעסתם ערמה" ,ונתנם משה חוטבי עצים ושואבי המה ּב עש ּו גם ּ "ו ּי ׂ
למקום ולא עשה אתכם כלייה והרי אתם קיימים לפניו' מים' )רש"י(.
)רש"י(. וכתב הרמב"ן ,שאין הכונה לומר שרימו את משה שהרי לא
יתכן לרמות את אדון הנביאים ,אבל באו אליו להשלים עמו,
הקשה ה"כלי יקר" ,אם נחמם משה שלא יבואו עליהם
כי כן היה המשפט להשלים עם כל מקום שבא לכבוש
הקללות המיועדים בקרא ,הרי לא יפחדו ולא ירעדו ומורא
כאשר ביארנו )לעיל כ ,י-יא( .וכך מצאתי במדרש תנחומא )נצבים
לא יעלה על ראשם מן אותן קללות ,כי יאמרו הרי האיש
ב(' ,ללמדך שבאו אצל משה ולא קבלם' ]ז"ל התנחומא:
משה הבטיחנו שגם אם יוספים אנחנו לחטוא לא יגע בנו
"מחוטב עציך" ,אמר רבי יצחק בן טבלי מלמד שבאו
לרע.
"ו ּי ׂ
עש ּו הגבעונים אצל יהושע בן נון וקבלן ,שנאמר להושע
ונראה ביאור הענין כך הוא ,כי הנה ידוע מהספרים
ערמה" וגו' ,מהו "גם המה" ללמדך שבאו אצל המה ּב גם ּ
הקדושים אשר הקללות והעונשים שמטיל הקב"ה על
משה ולא קבלן[ ,כלומר שלא יכלו לרמותו לכרות להם
החוטא חס ושלום לומר שהם פעולת נקמה שמן השמים
ברית ,אבל עשאם מיד חוטבי עצים ושואבי מים ,עכ"ד.
מתנקמים מן החוטא על שהמרה פי ה' ,אלא הם רק פעולת
"חטבי והנה בפסוק ביהושע נאמר )ט ,כז( שיהושע נתנם
תרופה שתכליתה למנוע את החטא ,וכאשר מקבל אדם על
המקוֹ ם למזבח ה' עד ה ּיוֹ ם ה ּ זה אל ּ לעדה ּו ּ מים אבי וש עצים ׁ
עצמו בלב שלם שלא יחטא עוד ,שוב אין לו צורך בקללות
יבחר" ,ותמה בספר "תוספת ברכה" )להגאון בעל "תורה אשר ׁ
ובענשם.
תמימה"( ,הרי מלאכות אלו חשובים מאד בבית המקדש ,שכן
וכמו שביאר הרה"ק הרבי רבי בונם מפארשיסחא ליישב מצינו גבי הוצאת הדשן שהוא עבודה חשובה ועשו פייס
קושיית הגמרא )שבת פח ,א( על הכתוב )תהלים עו ,ט(
"ממים לזכות רק אחד מהכהנים ,בודאי ששאיבת המים וחטיבת
קטה" ,אם "יראה" למה "שקטה" וש
יראה ׁ
ארץ
מעת דּ ין
הש ּ
ׁ העצים מלאכה חשובה היתה וכל מי ומי מבני ישראל חשקה
ואם "שקטה" למה "יראה" .וביאר הוא ,דכיון שארץ יראה נפשו להתנדב בה ,ואם כן מדוע עשאום יהושע חוטבי עצים
ורעדה מפחד ,וכבר שבו בתשובה מחמת הפחד ,אם כן ארץ ושואבי מים למזבח ה' ,הרי הם רימו אותו וציערוהו.
שקטה ואין צורך עוד להוציא העונש בפועל .וכן כאן מכיון והנה שם נשאר בצ"ע ומבקש מעל גבי ספרו שהיודע
ששמעו מאה קללות חסר שתים והוריקו פניהם ,שוב אין תשובה על שאלה זו יודיענו ,ואילו היה עדיין בין החיים,
להם צורך בקללות ,שכן כל תכלית היסורים אינם אלא הייתי מודיעו שרבנו בעל הטורים משיב תשובה על שאלתו,
להרחיק את האדם מן העבירה. איש על יזד ׁ "וכי
שכן בבעל הטורים על הפסוק )שמות כא ,יד(
ובענין זה יתפרשו בדברי רש"י בהמשך הפסוק )ד"ה היום( מזב חי ּת ּק חנּ ּו למ ּות" ,כתב בשם מעם ּ בערמה להרגוֹ רעה ּו
'כיום הזה שהוא קיים והוא מאפיל ומאיר ,כך האיר לכם אביו הרא"ש וז"ל" :בערמה" -ב' במסורה ,הכא "להרגו
וכך עתיד להאיר לכם ,והקללות והיסורין מקיימין אתכם בערמה" ואידך "ויעשו גם המה בערמה" )יהושע ט ,ד(
ומציבין אתכם לפניו' .וביאור הדבר ,שישראל מונים את בגבעונים .זה שהזיד להרוג בערמה וריחק עצמו מעדת
ויהי
בקר" )בראשית א, ערב
"ויהי
היום אחר הלילה ,כדכתיב ישראל על כן "מעם מזבחי תקחנו למות" ,אבל בגבעונים
ה( ,שלא כאומות העולם שמונים את הלילה לאחר היום. שבערמה קרבו עצמם לעדת ישראל זכו להיות חוטבי עצים
וטעמו של דבר ,כיון שלהשקפת האומות העולם קודם יום ושואבי מים למזבח .זה נתרחק מן המזבח ואלו נתקרבו
דהיינו החיים הם תחילתם מישור וסופם קוצים היינו למזבח .אדוני אבי הרא"ש זצ"ל ,ע"כ לשונו.
הלילה ,מה שאין כן להשקפת בני ישראל ,שהחיים תחילתם וחזינן מדבריו את גודל חשיבות מי שמגלה דעתו שרצונו
קוצים וסופם מישור .וזהו שכתב רש"י שהיום 'מאפיל וחפצו להתקרב אל ה' ואל עבודתו השלימה ,שאפילו אם
ומאיר' ,כלומר שתכלית הקללות אינו שיבואו בפועל ,אלא מה" )דברים נש תח ּיה ּכל ׁ
הוא מגויי הארץ ונכלל באזהרת "א
'מאפיל' שיפחד וישוב מחמת היראה ,ועל ידי זה הוא כ ,טז( ,ואף גם זאת שעשה את פעולת גילוי הרצון שלו
'מאיר' שמונע אותנו מן החטא. בערמה ,עם כל זה חשובה השתוקקותו מאד ,ומן השמים
ובזה מיושב קושיית ה"כלי יקר" ,שאמר להם משה שאם מזכים אותו למלאות רצונו.
ישובו בתשובה שלימה ,שוב לא יהיה צורך להענישם ולמדנו אם כן ,שמזה הטעם נתנם יהושע לשרת במלאכת
)משחת שמן( בפועל. הקודש ולא דחה אותם מפניו לגמרי ,מפני שגילו רצונם
להסתפח לנחלת אלוקים וחפצם לחסות בצל כנפי השכינה,
וגילוי השתוקקות זו חשובה ויקרה כל כך ,שזכו ע"י כך
ואת
ליה) "דברי כט ,טז(. ציה
"ורא את
ליקרב אל מלאכת הקודש ,ופשיטא וק"ו שכל איש ישראל
"שקוציהם" -על שם שהם מאוסים כשקצים" ,גלוליהם" - אשר ישתוקק להתקרב אליו ית' בוודאי בסופו של דבר יזכה
שמוסרחים ומאוסין כגלל )רש"י(. )משחת שמן( בכך.
תמה הגאון מבריסק זצ"ל ,אם כשרואה אותם האדם הוא
ןוילג | ו"פשת -ךליו םיבצנ "הרות ירבד"בד"" []5
מתייחס אליה רק כ"עץ ואבן" ,ולבסוף אף מתייחס אליה יודע ומכיר שמאוסין ומוסרחין הם ,כיצד יעלה על הדעת
)משחת שמן( כ"כסף וזהב" רחמנא ליצלן. שירצה 'ללכת לעבוד את אלהי הגויים ההם'.
ותירץ ,שבשעה שאדם רואה דבר עבירה לנגד עיניו ,גורמת
ש אחר העבירה ,ואף אם ידע האדם בבירור להמ ׁ
לו הראיה ּ
ס
וזהב ואב
ליה ע
ואת
ציה
"ורא את
שהדבר רע הוא .משל למה הדבר דומה ,לגנב הרגיל לפרוץ
אר
עה) "דברי כט ,טז(. לבתים ולבנקים ומשרדים ולגנוב את תכולתם ואת הכסף
פירש רש"י" ,את שיקוציהם" -על שם שהם מאוסים המונח שם ,שאף והוא רגיל לפרוץ לבנקים רגילים אבל לא
כשקצים" .גלוליהם" -שמוסרחים ומאוסים כגלל" .עץ תעלה על דעתו לפרוץ את הבנק המרכזי בעיר ,שכן ברור לו
ואבן" -אותן של עצים ושל אבנים ראיתם בגלוי ,לפי שאין שהדבר בלתי אפשרי .והנה נודע לו שגנב אחד עלה בידו
העובדי כוכבים יראים שמא יגנבו ,אבל של כסף וזהב עמהם לחתור חתירה מתחת לבנין הבנק הגדול ולהכנס שם ,אלא
בחדרי משכיתם הם ,לפי שהם יראים שמא יגנבו. שדא עקא פלוני הגנב נתפס בשעת מעשה ,ואפילו הכי,
התורה גילתה לנו כאן ,כמה מחשיבים העכו"ם בעצמם את מכאן ואילך ,כבר חושב הגנב הראשון שזה דבר בר השגה
העבודה זרה שהם עובדים .הלא אם אתה מאמין שהעבודה לפרוץ את הבנק המרכזי ,ואפילו שהגנב השני נתפס ,אין
זרה שלך יש בה ממש ,שהיא אלהים ,מה מקום יש לפחד הכרח שגם הוא ייתפס.
שיבואו ויגנבו את הכסף והזהב? היתכן שיגנוב אדם בדּ ר) "דברים כה ,יח(קרּ
"אשר
וזה היה החטא של עמלק ׁ
אלהים? איך הוא יוכל להושיע אותך אם על עצמו אינו יכול ופירש רש"י :לשון קור וחום ,צננך והפשירך מרתיחתך.
לשמור? וכל זה מלבד ה"שיקוציהם" וה"גלוליהם" ,שהם שהיו כל האומות יראים להלחם בכם ובא זה והתחיל והראה
מוסרחים ומאוסים. מקום לאחרים .משל לאמבטי רותחת שאין כל בריה יכולה
ומאחר שאנו יודעים את חוסר כוחה ואת בזיונה ומאיסותה לירד בתוכה ,בא בן בליעל אחד קפץ וירד לתוכה .אף על
של העבודה זרה ,היעלה בדעתו של אדם נורמלי להתפתות פי שנכוה ,הקרה אותה בפני אחרים.
וללכת לעבוד אותה? להכנע ולהשתחוות לפני חפץ מאוס, וכן אמרו חז"ל )נזיר ב ,א( 'הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו
שאין בכוחו אף לשמור על עצמו? ובכל זאת רואים אנו, מן היין' ,ותימה ,דהרי אדם זה רואה אותה בשעת קלקולה,
שהתורה טרחה להזהיר את ישראל שלא לעבוד עבודה זרה, כשהיא נתפסה בנבלותה ונענשת עונש נורא ,ומדוע צריך
ולא זו בלבד ,אלא הזהירה וחזרה והזהירה כמה פעמים, הוא להזיר עצמו מן היין .אלא התירוץ הוא ,שאדם כשר זה,
ומשה רבינו כורת על זה ברית עם בני ישראל .למה? לא עלה על דעתו מעולם ששייך לעבור על איסור אשת
מיהו השוטה שיתפתה אחריה? איש ,והנה הוא רואה לפניו אשה שהעידה וחטאה בחטא
לומדים אנו מכאן ,התורה מודיעה לנו ,שיש ויש ממה נורא זה ,ואף שהיא נתפסה ונענשת לעיניו -אבל כבר נתקרר
לפחד ,כוחה של עבודה זרה למשוך אנשים ולפתותם אצלו הפחד מן העבירה ,ולכן אמרו חז"ל שיש לו להזיר
אחריה כח גדול ועצום הוא ,סכנה גדולה יש כאן ,ועלינו עצמו מן היין .וזהו כלל גדול בהשקפת התורה ,שאם רואים
להזהר במשנה זהירות ,בתכלית השמירה ,שלא ליפול ח"ו יהודים מחללים שבת רח"ל ,או שרואים דברים בלתי
ברשתה. ראויים ברחוב ,צריך לידע שהכל נרשם במוח ועושה רושם
כיצד מצליחה העבודה זרה ,ושאר טעויות ומרעין בישין, בלתי טוב ומקרר את הפחד והרעדה ,ומחויבים לעשות
למשוך אנשים שיאמינו בהם? התשובה היא :השפעת מעשה כנגד זה כדי להשיב בלבו את הפחד מפני החטא.
החברה .האדם נמשך אחרי החברה שבה הוא נמצא ,וכדברי וזהו שאמר הכתוב "ותראו את שקוציהם ואת גלוליהם" -
הרמב"ם )דעות ו ,א( :דרך ברייתו של אדם להיות נמשך אם תראו לפניכם בן אדם העובד שיקוצים וגילולים ,אף אם
בדעותיו ובמעשיו אחר רעיו וחבריו ,ונוהג במנהג אנשי יודעים אתם את מיאוסם וסרחונם ,עדיין יש חשש גדול
מדינתו .לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל שיתעורר בכם רצון "ללכת לעבוד את אלהי הגויים ההם",
החכמים תמיד כדי שילמד מעשיהם ,ויתרחק מן הרשעים ועל כן צריך לכפול לכם אזהרה אחר אזהרה להרחיקכם מן
ההולכים בחושך ,כדי שלא ילמד מעשיהם ,הוא ששלמה העבירה.
כסילים ירוֹ
ע" )משלי יג, ורעה
יחכם
חכמים ּ
אומר "הוֹ ל את וכן ראינו אצל צדיקי הדורות אשר אצלם חומר איסור מן
רש עים" וגו'
עצת ׁ הלּ ב
אשר א האיש ׁ
"אשרי ׁ
כ( ,ואומר ׁ התורה היה כחומת ברזל ,וכפי שמספרים מהרבי מקוצק
)תהלים א ,א( .וכן אם היה במדינה שמנהגותיה רעים ואין זצ"ל ,שפעם אחת נעלם גביע כסף יקר ערך מביתו ,ובני
אנשיה הולכים בדרך ישרה ,ילך למקום שאנשיו צדיקים הבית חשדו במשרתת היהודיה שידיה במעל ,וכשסיפרו
ונוהגים בדרך טובים .ואם היו כל המדינות שהוא יודען לרבי נזעק ,כיצד יתכן שיהודי יגזול ,הרי כתיב "לא תגזול"!
ושומע שמועתן נוהגים בדרך לא טובה ,כמו זמננו ...ואם דאצלו היה במוחש שאיסור תורה הוא כחומה ואיך שייך
היו רעים וחטאים שאין מניחין אותו לישב במדינה אלא אם לעבור עליה ,משא"כ הרואה מעשה גזילה ,אצלו הדבר כבר
כן נתערב עמהן ונהג במנהגן הרע ,יצא למערות ולחוחים עולה על הדעת.
ולמדברות ,ואל ינהיג עצמו בדרך חטאים. ואיתא בספרים יסוד נפלא מה שרמוז בפסוק זה ,סדר
כשנתבונן בדברי הרמב"ם נראה עד היכן מגיעה התביעה הירידה שעלול איש ישראל לרדת עד לשאול תחתית,
מהאדם להתרחק מסכנת השפעת החברה ,אדם שנמצא שבתחילה מתייחס אל העבודה זרה בזלזול כאל "שקוציהם
במקום של רעים וחטאים ,עליו לעזוב הכל! לעזוב את ביתו וגלוליהם" ,אולם לאחר זמן מתקרר אצלו המיאוס והוא
ןוילג | ו"פשת -ךליו םיבצנ "הרות ירבד"בד"" []6
הרי מבואר מדברי רבותינו הראשונים ,שאם לא יתברר ואת ממונו ,לקום ולצאת אפילו למערות ולחוחים
לאדם שהנאות הגוף הן הבל ושוא נתעה ,הוא יימשך אחרי ולמדברות ,שוה לאדם להפסיד את כל ממונו ,מצבו
תאוותיו ויתבטל מתיקון נפשו .ולא יוכל להשיג עלייה ומעמדו ,כדי להתרחק מאנשים רעים ,שלא ישפיעו עליו
רוחנית ,אם לא שיוותר על תאוותיו. ח"ו.
ולכן ,כדי שיתעלה האדם ברוחניות ,הוא מוכרח לוותר על התורה פחדה מהשפעתם של הגויים ,ולכן כרתה התורה
תאוותיו ,ולהסתפק במועט לפי מדריגתו. ברית עם ישראל שלא יתפתו אחרי העבודה זרה ,והזהירה
העולה מדברינו שהרוצה לעלות בתורה וביראת שמים ,עליו את ישראל על כך באזהרות רבות ,כי השפעת החברה יכולה
לוותר על מילוי תאוות הגשמיות .וכפי מה שיפרוש אדם למשוך את האדם גם לעבודה זרה מוסרחת ומאוסה ,חסרת
מתאוות העולם ,כך יזכה לאור התורה ולדבקות בה'. כל כח.
)עץ החיים – רבי חיים מינץ( ואם זו הדרך וזו המדה שצריכים אנו להתרחק מאנשים
חוטאים ,כ"כ יכולה השפעתם להזיק ,על אחת כמה וכמה
שאנו צריכים להתרחק מהעבירות עצמם שלא יזיקו
והתר
לבב האת האלה
ברי מע את "והיה
לנפשנו! ודאי שהעבירה פוגמת את נפש האדם העושה
למע ספת
אל לי ררת יהיה י י
לאמר ל
אותה כמו קירבה לאדם רשע ,ואף יותר מכך .עלינו
הרוה את
המאה" )דברי כט ,יח(. להשריש בנפשנו שעבירה היא סם המות לנפש .וזו העצה
יש לתמוה ,כיצד יתכן שאדם ששמע "את דברי האלה היעוצה לאדם בשעת נסיון ,שיאמר לעצמו :אם אני עושה
הזאת" יאמר "שלום יהיה לי" ,תינח אם לא שמע את דברי עבירה זו -הרי אני פוגם את נפשי! אין ספק שמחשבה זאת
האלה ,יתכן הדבר ,אך אם שמע בעצמו את דברי התוכחה, )יראה ודעת – רבי יהודה זאב סגל( תמנעהו מללכת אחר עצת היצר.
כיצד יתכן שיתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי.
באלשיך הק' כתב :ושמא תאמרו עדיין מי פתי יטה לבו אחר
עץ ואבן אשר לא ייטיבו ולא ירעו .לזה אמר ,הן אמת כי והתר
לבב האת האלה
ברי מע את "והיה
ואת גּ ּל
ליהם" )דברים כט ,טז( ,שתראו כי ציהם
"ות רא ּו את ׁ ש ּק ּו
ּ למע ספת
אל לי ררת יהיה י י
לאמר ל
שקוץ וטומאה המה עץ ואבן ,אך יטעו אתכם כסף וזהב הרוה את
המאה" )דברי כט ,יח(.
אשר עמהם עם הגוים הנזכרים .ושמא יתעה אתכם יצריכם תיקון הנפש בחורבן הגוף
הרע כי שקוציהם הקנם להם .וחושבים לעצמם שג"כ שלום "והתברך בלבבו" ,יקבל האלה בפיו ויתברך בלבבו לבטל
יהיה לי אע"פ שאעבור עבירות ואלך בשרירות לבי. אותה" .למען ספות הרוה את הצמאה" ,והטעם שיקבל
והגאון רבי שלום שבדרון זצ"ל הביא בזה מה שכתב האבן האלה בפיו הוא ,כדי להוסיף את נפשו 'הרוה' ושבעה בכל
עזרא על הפסוק' ,והטעם "שלום יהיה לי" אף על פי שאלך תאוותיה ,עם עדת א-ל 'הצמאה' ונבדלת מן התאוות
בשרירות לבי ,כי בצדקת הצדיקים אחיה כי הם רבים ואני הגשמיות ,כדי לשמוח עמהם בברכותם )ספורנו(.
יחיד חוטא' .פירוש ,שאומר לעצמו דהולכים אחר הרוב, מבואר בדברי הספורנו יסוד גדול בעבודת ה' ,שאי אפשר
ואם הרוב יזכו בדין ,אף אני אעבור עמהם .אך על זה הכתוב לאדם לזכות למעלות הרוחניות אם הוא שקוע בתאוות
סח לוֹ " )פסוק יט( ,והטעם שרק על אדם יאבה ה'
אומר "א גשמיות .שהנה טעותו של האיש הזה היא ,שהוא חושב
המקושר לצדיקים והולך לאורם ,יכולה זכות הצדיקים שאע"פ שהוא שקוע במילוי כל תאוותיו עדיין יכול ליטול
להגן ,משא"כ אדם שאינו מקושר עמם ואינו הולך בדרכם, חלק עם כלל ישראל בברכות שהם מקבלים .אמנם על זה
אין זכותם מגנת עליו .כעין שכתב הספורנו )בראשית יח ,כב( העידה התורה שאינו כן ,שהרי סיבת קבלתם את הברכות
האנשים" -שהמלאכים מם ׁ "ו ּ י פנ ּו
לגבי אנשי סדום שכתוב היא ,מה שהם עובדים את ה' ומבדילים את עצמם מהתאוות
"על ּפ ני
סדם" "ו ּי ׁ ש קפ ּו" -השקפה לרעה . פנו מבית החסד , הגשמיות ,והרי הוא אינו מתנהג כמותם .ומכיון שאי אפשר
-שהיה היפך ביתו של אברהם ,פירוש דאף שאנשי סדום שתדבק הרוחניות באדם השקוע בתאוות גשמיות ,אינו ראוי
חיו בסמוך לאברהם ,לא נצלו בזכותו ,משום שהם חיו לקבל את הברכה עמהם.
להיפך מדרכו. וטעות זו מצויה מאוד ,שיש הרבה הרוצים להצליח
והגאון רבי מאיר שמחה מדווינסק זצ"ל בספרו "משך ברוחניות -לעלות בתורה וביראת שמים ,אבל אינם מוכנים
חכמה" כתב שבא הכתוב להוציא מלבו של אדם האומר מה לוותר על תאוותם .אולם הם אינם מבינים שהשאיפה
גדולה היא זו לברוח מן העבירה ולהיות שמור ממנה ,מוטב לעלייה רוחנית אינה יכולה להתקיים ביחד עם השאיפה
אביא את עצמי לידי ניסיון ואתגבר עליו ואברח מן העבירה, למילוי התאוות הגשמיות.
וזהו "למען ספות הרוה את הצמאה" כדי להוסיף תאוה וכבר כתב הרמב"ם )הקדמה לפירוש המשנה(' :אבל עם ציור
שיוכל לפרשו ממנה ,ועל זה נאמר "לא יאבה ה' סלוח לו" המושכלות יתחייב להרחיק רוב התענוגים הגופיים וכו',
על שגירה יצר הרע בעצמו. שחורבן הנפש בתיקון הגוף ,ותיקון הנפש בחורבן הגוף'.
ואפשר להתאים לדבריו מעשה המסופר ,שפעם אחת נפגשו וכן כתב ה"כד הקמח" )ערך שמחה(' ,אי אפשר לו לאדם
הגר"א מווילנא עם המגיד מדובנא וביקש הגר"א מהמגיד שישמח שמחת הנפש עד שיעציב את הגוף ,וכן נמצא
שיאמר לו דברי תוכחה ,אמר לו המגיד ,שאין זה חכמה בספרי המוסר כי הנפש והגוף בדמיון שתי נשים צרות
לישב בבית המדרש כל היום ולעבוד את ה' הרחק מעיני כשתכעיס האחת תשמח האחרת'.
ןוילג | ו"פשת -ךליו םיבצנ "הרות ירבד"בד"" []7
ממנו אף על השוגג ,דאמרינן אף אם לא היה שוגג היה עובר הבריות ,אלא יצא מר החוצה אל השוק ,ושם יעבוד את ה'
)משחת שמן( עובר עליו. -זוהי חכמה .והשיב לו הגאון ,אני איני עושה 'חכמות',
כלומר אין דרכי לחפש נסיונות .וכן מצינו גבי דוד המלך
ונס ני" )תהלים כו ,ב( ,וכשנסהו ה' בענין בת
חנני ה' ּ
"ב
שביקש ּ
על לבנינ עד
והגת לנ
אקינ
"הסרת לה'
שבע ,לא עמד בנסיון .וזהו שאנו אומרים בתפלה 'ואל
הרה
האת" )דברי כט ,כח(. ברי לעת את ל תביאני לידי נסיון' כמו אחד ההולך בדוקא על שפת הנהר,
כתב רבנו בחיי' :שמעתי בשם הרמב"ם ז"ל בפירוש פסוק שאם יפול במים ,יש לו רק להאשים את עצמו.
זה" ,הנסתרות לה' אלהינו" ,יאמר ,סודות התורה הנסתרים והגר"א בספר "אדרת אליהו" מפרש ,על פי הא דאיתא
וטעם המצות לשם יתעלה הם ,ואם יזכה אדם שיקח אזנו בגמרא )מגילה לא ,ב( 'אמר אביי קללות שבתורת כהנים אינו
רה בנסתר שבה ,אל ועקּ
שמץ מנהם בידיעת שרש המצוה ּ פוסק שבלשון רבים נאמרו ומשה מפי הגבורה אמרן,
יפטר בכך מן הנגלה שלא יעשה המצוה בענין גופני ,אין לו וקללות שבמשנה תורה פוסק ]פי' בעת קריאת התורה יכול
להמנע מזה ,שהרי "הנגלות לנו ולבנינו לעשות"' ,ע"כ. לחלקו לשני עולים[ ,דבלשון יחיד נאמרו ומשה מפי עצמו
והיינו שאף אם אחד יזכה וישיג קצת מטעמי המצוות אשר אמרן .וצריך להבין ,איזה מהן נאמרה לכלל ישראל ואיזו
הם מ"הנסתרות לה' אלהינו" מ"מ "הנגלות לנו ולבנינו ליחיד .ולפי פשוטו נאמר ,דזו שנאמרה בלשון רבים נאמרה
לעשות" ואל ימנע מעשיית המצוות בנגלה בפועל .וכתב על לכלל ,וזו שנאמרה בלשון יחיד נאמרה ליחיד ,ולכן הוא
זה' :והפירוש הזה בעצמו שוהם יקר וספיר ,אבל אינו בענין חמור פחות .אולם כותב הגר"א ,שתוכחת בחוקתי נאמרה
הפרשה'. בלשון רבים כיון שהיא נאמרת לכל אחד ואחד ,ותוכחת כי
והרבינו בחיי עצמו מפרש ,דקאי על הגאולה שזמנה מן תבא נאמרה בלשון יחיד כיון שנאמרה לכלל ישראל
"הנסתרות לה' אלקינו" וכאשר יהיה עת "הנגלות" היינו בכללות .ולפי זה פירש "והיה בשמעו את דברי האלה
בעת אשר יהיו אותן הנסתרות נגלות לנו ולבנינו דהיינו הזאת" היינו הקללות שבפרשת כי תבא ,שהיא נאמרה לכלל
שיתגלה קץ הגאולה ,מ"מ "עד עולם לעשות את כל דברי ולא ליחיד בעצמו ,והוא גם לא שמע את התוכחה שנאמרה
התורה הזאת" היינו כי תורתנו קיימת לעולם ,לא תבטל רק ליחיד בפרשת בחוקתי ,ועל זה "והתברך בלבבו לאמר"
בזמן מן הזמנים ,ואפילו בזמן המשיח ,וקיום תורת משה שיעלה בדעת האדם הלא אני יחיד ולא נאמרה התוכחה
שוה בכל זמן ,בין בזמן הנסתרות שהוא הגלות ובין בזמן הזאת לי ,והיינו שהוא לא יענש ביחד עם כלל ישראל ,על
הנגלות שהיא הגאולה ,תמיד זאת התורה לא תהא מוחלפת. זה אמרה תורה "והבדילו ה' לרעה מכל שבטי ישראל"
וכעין זה פירש ב"חתם סופר" ,דאף דזמן הקץ הוא נסתר שכיון שהוא ביקש להפריד עצמו מן הכלל ,כך יהיה ענשו
לה' אלוקינו ,מ"מ צריכים אנו לקיים המצות הנגלות
"ה ּיוֹ ם שהוא יענש יחידי אף בעת שלא יענשו את הכלל.
תש מע ּו" )תהלים צה ,ז(.
קלוֹ ׁ
אם ּב מן הדברים הללו יש לאדם ללמוד שלא לפרוש מן הציבור,
ואם רוצים הציבור לעשות מעשה טוב ,לא ימנע מלהצטרף
עמהם ,ואף אם יש לו טעם הגון שלא להשתתף עמהם,
פירש הרמב"ם ,אם יזכה האדם שידע מצות ה' בנסתר שבה, כדתנן )אבות פ"ב מ"ד( אל תפרוש מן הציבור ,וכדאיתא בזוהר
אל יפטור בכך מן הנגלה שלא יעשה המצוה בענין גופני; "היש ּ
לדבר הקדוש )פרשת נח סט (:שכשהציע אלישע לשונמית ׁ
אין לו להמנע מזה ,שהרי הנגלות לנו ולבנינו לעשות! המ ל) "מלכים ב' ד ,יג( ,כלומר אל הקב"ה ,השיבה ל אל ּ
)רבי יחיאל הלפרין בעל ה'סדר הדורות'(
יש בת" פירוש ,לא בעינא דידכרון לי אנכי ׁ
עמי "בתוֹ ּ
ּ
וישגחון בי אלא בתוך עמי -שלא רצתה להיות נידונת
)משחת שמן( בנפרד מכלל ישראל.
על לבנינ עד
והגת לנ
אהינ
"הסרת לה'
הרה
האת" )דברי כט ,כח(. ברי לעת את ל
ר"ל הקיצים הם "נסתרות" עם השם ית' שאין אדם יודע מתי הרוה את
המאה" )דברי כט ,יח(. "למע ספת
קץ הגאולה" ,והנגלות לנו" ,פי' מכל מקום הקיצים גלויים 'לפי שאוסיף לו פורענות על מה שעשה עד הנה בשוגג
לנו ,ר"ל שנהיה מתפללים בעדם ונעסוק בתורה ובמעשים והייתי מעביר עליהם וגורם עתה שאצרפם עם המזיד ואפרע
טובים למען ימהרם ברחמיו ,כמו שמסיים הקרא "לעשות ממנו הכל' וכו' )רש"י(.
)מנהגי מהרי"ל הלכות ר"ה( את כל דברי התורה הזאת". הקשה ב"שפת אמת" )תרל"ה( למה ׁ
יענש על השוגג.
ויש לתרץ עפ"י מה שפירש החפץ חיים המשנה באבות )ד,
י( 'אם בטלת מן התורה יש לך בטלים הרבה כנגדך' ,דאדם
)דברי לבנינ עד
על" והגת לנ
אהינ
"הסרת לה'
שהוא טרוד במזונו ופרנסתו יש לו תירוץ על הביטול תורה
כט ,כח(.
שלו ,אבל אם הוא מבטל תורה גם כשאינו טרוד נמצא
הפסוק הזה נקוד ,לרמז שגם על הנגלה שבנסתר ,יש לדבר שכבר אין לו תירוץ גם על הזמן שהיה טרוד ,שרואים שאין
רק ברמיזה) .רבי אברהם דובער כהנא שפירא ,רבה של קובנא ובעל ה'דבר אברהם',
שאין זה הסיבה שמבטל מתורה ,וממילא תובעים ממנו גם
'נאום על טהרת השפחה'(
על כל שאר הזמנים שביטל תורה .וכן יש לומר כאן ,דאם
הוא עובר במזיד סימן שהעבירה לא איכפת לו ועל כן נתבע
ןוילג | ו"פשת -ךליו םיבצנ "הרות ירבד"בד"" []8
קונך ,היא העולה ומתקבלת עד כסא הכבוד .ולזה הביא מן הרכה
והללה האה
הברי
עלי ל יבא "והיה כי
הפסוק בהושע שלא התנה כלום ואדרבא מסיים בה "כי והבת אל
לבב "וכו' )דברי ל ,א(. וגו'
כשלת בעוונך" ,דהיינו שגם זה אשר אינו שב אלא מיראת
הקשה ה"אור החיים" הק' ,למה הזכיר כאן ענין הברכה,
העונש גרידא ,מכל מקום תשובתו עולה למעלה למעלה,
הלא הכא מיירי במי שצריך לשוב אל ה' ומורא הקללה הוא
)משחת שמן( ובכוחה להגיע עד כסא הכבוד.
המסובב התשובה ולא היה לו לומר אלא 'כי יבוא עליך
הקללה'.
"וב עד ה'
אהי) "דברי ל ,ב(. ומבאר ,ונראה דבא להעיר דבר שכאשר רוצה לשוב
רבותינו הראשונים נחלקו גבי איש אשר שב בתשובה לעת בתשובה ישיב אל לבו ויתבונן ,אשר בהטיבו מעשיו לפני
זקנותו ,דהרמב"ם בהלכות תשובה )פ"ב ה"א( כתב' ,ואם לא ה' ברוך הוא יזכה לכל הברכות אשר תסובבנו ,ובעת אשר
שב אלא בימי זקנותו ובעת שאי אפשר לו לעשות מה שהיה יסור מני אורח החיים ויסור מדרך ה' יקבל הקללה אשר
עושה ,אין זו תשובה מעולה אבל מועלת היא לו ובעל )ועי' ב"כתב סופר" בזה(. תבואהו ,ומזה ישכיל להשיב אל לבו.
תשובה הוא' .אבל בדברי רבנו יונה ב"שערי תשובה" )שער ודבריו הם יסוד גדול בכל דרכי עליית האדם ובפרט בדרך
הראשון העיקר הי"ט( מבואר שגם אם לא שב בתשובה עד עת חינוך הנערים ,שאי אפשר תמיד רק להזהיר עצמו או אחרים
זקנותו כשכוחו כבר אינו במתניו ,אם יוסיף בנפשו יראת בענין חומר האיסור שאסור לבטל זמן ואסור לחלל שבת
השם דבר יום ביומו ,הלוא בוחן לבות הוא יבין ונוצר נפשו ואסור לדבר לשון הרע וכדו' ,כי הדיבורים על צד השלילי
הוא ידע ,כי אם יבוא לידי נסיון ויגיע לידו כענין הראשון לבדם לא מספיקים להרחיק את האדם מן העבירה ,אלא
יציל את נפשו מיד יצרו ,והנה הוא לפני ה' במדרגה צריך תמיד לעוררו גם אל הצד הטוב כמה הוא מתעלה ע"י
העליונה מן התשובה. התורה הק' וכמה עריבות ומתיקות יש בלימוד תוה"ק וכמה
וב"ראשית חכמה" )שער התשובה פ"א הערה רביעית( הביא מאמר עונג והתעלות וקדושה והתקרבות להשי"ת מרגישים
הגמרא )עבודה זרה יט ,א( שחילקו בפירוש הפסוק )תהלים קיח ,א( בקדושת השבת ,וכן בכל המצוות ,וכאשר יראה ויטעום
ירא את ה'"" ,אשרי איש" ולא אשרי אשה ,אמר איש
"אשרי ׁ
ׁ ויאמין בחשיבות בצד הטוב שבכל דבר יגיע אליו החשק
רב עמרם אמר רב אשרי מי שעושה תשובה כשהוא איש, להתקרב אל האמת.
ופירש רש"י כשהוא בחור בכוחו ,רבי יהושע בן לוי אמר
אשרי מי שמתגבר על יצרו כאיש ,וברש"י -גבור ,וביאר
החילוק שבין רבי יהושע בן לוי לרב ,דלרבי יהושע בן לוי אנכי
מצ אר
כל בקל
ומע
אהי
"וב עד ה'
אפילו זקן שעושה תשובה ומתגבר כאיש שהוא בחור בכל
נפ) "דברי ל ,ב(. לבב
כל בני
אה
ה
אשריו ,וזהו כשיטת הרבינו יונה ,ולרב דוקא כשהוא בחור במצות התשובה המפורשת כאן כתוב "ושבת עד ה' אלהיך"
)משחת שמן( תשובתו מושלמת וכשיטת הרמב"ם. וגו' ,ופירש הספורנו' :תהיה תשובתך כדי לעשות רצון קונך
בלבד ,וזו היא התשובה שאמרו ז"ל שמגעת עד כסא
הכבוד' .וכוונתו למאמר רבי לוי בגמרא )יומא פו ,א( :גדולה
אנכי
מצ אר כל בקל ומע
אהי
"וב עד ה'
"ש ּו בה
תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנאמר )הושע יד ,ב( ׁ
וב ה'
אהי נפ ,בכל
לבב כל בני
אה ה ראל עד ה'
אהי." יש
ׂ
אר
הפיצ העי מל וקצ
וב
ורחמ
בת
את ויש לדקדק בדרשתו של רבי לוי ,למה הוצרך להביא מדברי
ה" )דברי ל ,בג(. אהי
ה' קבלה ולדרוש מדברי הנביא בהושע ,הרי פסוק מפורש הוא
הבטחת הגאולה בתורה "ושבת עד ה' אלוקיך".
הנה לפנינו אחד מהרבה מקומות שהובטחה לנו הגאולה אכן במהרש"א על אתר העיר בזה ,ופירש שעל הפסוק
העתידה ,אלא שתנאי גדול נאמר בזה ,שישובו ויקיימו כל בתורה היה אפשר לומר שמדבר על איכות התשובה ,דהיינו
המצות. שהוא ציווי לישראל שיהיה מחשבתם לשוב בתשובה
ולפי זה לכאורה יש מקום גדול ליאוש בדורנו ,שכל כך יש שלימה המגעת עד כסא הכבוד ,אבל אין בה הבטחה שאכן
ירידה ברוב כלל ישראל ,וכיצד נחשוב שיבא משיח ,כשיש יתקבלו .לזה הביא מדברי הנביא האומר לישראל מפי
תנאי גדול כזה ,שלכאורה צריכים שלכל הפחות רוב כלל הקב"ה "שובה ישראל עד ה' אלקיך" וגו' ,דהיינו שאכן
ישראל ישובו ויקיימו את כל המצוות. יגיעו ויתקבלו עד כסא הכבוד.
והסבא קדישא מרן בעל החפץ חיים זצ"ל ,בקונטרס "צפית וכיסוד דבריו פירש הרה"ק רבי יהושע מבעלזא זצ"ל
לישועה" שחיבר לחזק ענין זה ,התעורר על זה ,והקשה ובתוספת ביאור ,שמלשון הפסוק בפרשה המסיים "בכל
קושיא גדולה ,שלכאורה מצינו מאמרים רבים בחז"ל לבבך ובבל נפשך' משמע שיש תנאי מוקדם לתשובה
שסותרים את התנאי הגדול המבואר כאן בפרשה. שתגיע עד כסא הכבוד ,דהיינו שתהיה "בכל לבבך ובכל
במשנה סוף סוטה )מט ,ב( :בעקבות משיחא ]פירש רש"י נפשך" ,וכלומר שרק התשובה שהיא בתכלית השלמות
בסוף הגלות לפני ביאת המשיח[ חוצפא יסגא וכו' ,ומלכות ובמסירות נפש ממש היא העולה למעלה ,אבל בלאו הכי
תהפך למינות ,ואין תוכחה וכו' ,וחכמת סופרים תסרח, לא .ובאמת שאכן זהו משמעות דברי הספורנו ,שרק
ויראי חטא ימאסו ,והאמת תהא נעדרת ,נערים פני זקנים התשובה שהיא מושלמת ונעשית רק בכדי לעשות רצון
ןוילג | ו"פשת -ךליו םיבצנ "הרות ירבד"בד"" []9
והיינו גדר "אחישנה" ,בלי שום קביעות זמן .ואם לא זכו ילבינו ,זקנים יעמדו מפני קטנים ,בן מנבל אב ,בת קמה
לזה ,להחיש ולהקדים הזמן ,אז יבא בזמן שנקבע לקץ באמה ,כלה בחמותה ,אויבי איש אנשי ביתו ,פני הדור כפני
הגלות. הכלב ,הבן אינו מתבייש מאביו ,ועל מה לנו להשען על
לפי זה מובן ,שהמאמרים על צורת הדור שבן דוד בא ,היינו אבינו שבשמים.
אם לא יזכו לפני זה ע"י תשובה ,וכמו שנאמר בפרשת ובסנהדרין )צז ,א( בברייתא מובאים הדברים בנוסח של דור
נצבים .ולא נאמר שם שבלי זה לא יבא ח"ו ,אלא יש שבן דוד בא ,והכל ברוח המשנה הנ"ל עם עוד הוספות,
הבטחה שע"י תשובה יבא ,אבל יש גם דרך ב'. והחפץ חיים כתב שהכל נתקיים בדורו ,והתפלא לכאורה
ועל דרך זה נאמר שם בגמ' ,רבי יוחנן אמר אין בן דוד בא כיצד כל הדברים אינם בסתירה גלויה למש"כ בתורה
אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב ,בדור שכולו זכאי שהגאולה תבא ע"י תשובה.
ארץ") ,ישעיהו ס ,כא( יירש ּו
יקים לעוֹ לם ׁ צדּ
"ועמּ כ ּלם
דכתיב ּ וכתב על זה החפץ חיים זצ"ל שביאור הענין הקרוב לפשוטו
איש ו ּ י ׁ ש ּתוֹ מם ּכי אין
"ו ּי רא ּכי אין ׁ
בדור שכולו חייב דכתיב הוא ,דשניהם אמת ,שבאחרית זמן הגאולה ימצאו שני סוגי
אעשה" )ישעיהו מח ,יא(. "למעני ׂ
יע" )ישעיהו נט ,טז( ,וכתיב מפגּ
אנשים ,ושניהם יעזרו בקירוב הגאולה .חלק יתחזקו מאד
והיינו שרבי יוחנן ביאר שלתשובה ,לאחישנה ,בעינן שכולו לעבוד את ה' בכל לבבם ובכל נפשם ,ובמסירות נפש יעמדו
זכאי .ונראה שהכוונה לרובו ככולו ,וכמש"כ הרמב"ם בהל' על חינוך בניהם בטהרת הקודש ,והרבה מקבלים עליהם
תשובה )פ"ג ה"א( שהאדם ,והמדינה ,והעולם ,נדונים לפי רוב לחיות בעוני ובדוחק ,למען יוכלו ללמוד תורה ולחנך בניהם
זכיות או עונות. במוסדות הקדושות של תשב"ר ובישיבות הקדושות,
ובתנא דבי אליהו זוטא )ספי"ד( נאמר ,תדע לך שכן הוא, ומתפללים ובוכים ומתודים לפני הי"ת ומצדיקים דינו,
שהרי אין ישראל נגאלין ,לא מתוך הצער ,ולא מתוך ובהם מתקיים מש"כ בתורה ,וזכותם רב להביא את הגאולה.
השיעבוד ,ולא מתוך הטלטול ,ולא מתוך הטירוף ,ולא מתוך וסוג השני הם האנשים שעזבו דרך ה' בעו"ה וירדו פלאים
הדוחק ,ולא מתוך שאין להם מזונות ,אלא מתוך עשרה בני להיות מושחתים במדותיהם והנהגותיהם ,עד כדי כך שאין
אדם הן יושבין זה אצל זה ,ויהיה כל אחד מהם קורא ושונה שום תועלת להאריך הגלות ,מאחר שגם בזה לא יחזרו
עם חבירו ,וקולם נשמע ,שנאמר ובהר ציון תהיה פליטה בתשובה ,ואדרבה ,כמה שיתאחר הגלות ,מתרבים
והיה קדש וכו' .עכ"ל. העבריינים ,ובזה גם הם גורמים שצריך כבר שיבא המשיח,
ונראה דכוונת המדרש בזה ,דמה שנאמר שזכו אחישנה ,אין איביהם אארץ "ואף גּ ם זאת ּב היוֹ תם ּב ולקיים מש"כ
הכוונה כר' יוחנן ,שדוקא כל הדור או רובו יהא זכאי ,אלא אני ה'אתם ּכי
ריתי ּ להפר ּב
לכתם
געלתים מאסתים וא ּ
ּ
שגם אם יש חבורה של עשרה אנשים ,שהם בחיזוק גדול אהיהם" )ויקרא כו ,מד(.
לומדים תורה בהתמדה ומקיימין אותה ,בידם להביא את ומזה מגיע להתעוררות גדולה ,שהרי כבר נתקיים כל זה ,בין
הגאולה. בצדיקים לומדי תורה ומקיימים מצותיה בדקדוק ובהידור,
לפי זה גם בדורנו יתכן מאד שנזכה להביא את הגאולה ע"י וחיים בתשובה ובעבודה ,ובין באותם הרשעים למיניהם
חיזוק בחבורות הרבות של הישיבות והכוללים ,שדורנו זכה שהתרחקו מאד מאד וירדו לכל המדות הרעות המתוארות
להם בהנהגה הנפלאה למעלה מדרך הטבע ,ואם יתחזקו במאמרי חז"ל ובפסוקי התוכחה ,והרי יש לצפות שכבר
כראוי בקבלת עול תורה ויראת שמים ודקדוק המצות קרוב מאד שנגאל בגאולה שלימה ,ועלינו להתחזק עוד ועוד
ועבודת המדות יוכלו להביא את הגאולה השלימה במהרה. להגביר הקדושה ולצפות לגאולה.
ואולי גם לר' יוחנן בידינו הוא ,כי הרי מבואר ברמב"ם והנה ,כבר רמז מרן החפץ חיים שיש כמה תשובות לבאר
דחשבון העונות והזכיות אינם לפי מספר ,אלא לפי איכות הענין ,ורמז בסוגריים ,ע"ש בסנהדרין צ"ז ע"ב וצ"ח ,ונראה
המעשים כפי משקלם בעיני ה' .ולפי זה יתכן שעבודתנו לבאר אופן אחר שנראה ג"כ קרוב לפשוטו ,וג"כ שניהם
ביגיעה ובהתגברות נגד היצר ,ועמל התורה לשמה ,יחשב אמת ,על פי מה שאמרו בסנהדרין )צח ,א( אמר רבי
זה כרוב זכויות לעומת העבירות של העולם שרובם כבר אלכסנדרי ,רבי יהושע בן לוי רמי ,כתיב )ישעיה סוף פרק ס'(
תינוקות שנשבו בין העכו"ם ,ומקצתם עושים הכל כמתעסק "אחישנּ ה" )שם( ,זכו ׁ עת ּה" )ישעיהו ס ,כב( ,וכתיב "ב ּ
ּ
ובלי מחשבה ,ולא ישקול רשעותם כמו מעלת הבחורים "אחישנה" ,לא זכו "בעתה" .מבואר בזה ,שיש שני אופנים
והאברכים הצדיקים ,ונזכה ברוב זכיות ע"י תשובה שלמה כיצד יבא משיח ,או עי"ז שזוכים למהר הגאולה ,או ע"י זמן
שלנו. של קץ שנקבע ע"י הקב"ה שאין לדחות יותר.
בסידורים מודפס סדר י"ג עיקרים באופן שביאת המשיח ושמעתי מרבותי ,שמרן הגרי"ז אמר שכל הצרות שנכתבו
בנוסח אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח ,ואעפ"י על עקבתא דמשיחא ,אינם אלא אם יבא בזמן שנקבע ,אבל
שיתמהמה ,עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבא .וביאר מרן אם יתקיים "אחישנה" ,דהיינו שיבא לפני הזמן ,על זה לא
הגרי"ז ז"ל ,שאין זה קושיא ותירוץ ,דנימא שלא תשאל נאמרו הדברים .ושלכן יש להתפלל שעכ"פ יבא לכל הפחות
שהרי מתמהמה כל כך ,כי עדיין יש לחכות ,דאם כן גם היה רגע לפני זמן הקץ ,שלא יצטרכו לעבור הצרות האלו.
ראוי לומר ,שאע"פ שצדיק ורע לו ורשע וטוב לו ,בכל זאת והנה כבר נאמר בגמ' )שם( שהמשיח אמר בתשובה על
גומל טוב לשומרי מצות ומעניש לעוברי מצותיו .אלא השאלה מתי יבא ,היום ,ונתבאר ע"י אליהו הנביא שהכוונה
הביאור עפ"י הרמב"ם ,שמלבד שחייבין להאמין ביאתו גם תש מע ּו" )תהלים צה ,ז( .והביאור שאם קלוֹ ׁ
"אם ּב היתה היום ,
חייבין לצפות ולחכות לו. כלל ישראל יחזרו בתשובה ,הוא מוכן ומזומן בכל עת,
ןוילג | ו"פשת -ךליו םיבצנ "הרות ירבד"בד"" []10
בכל תפלה ,שלשה פעמים ביום ,מזכירים ומביא גואל לבני למוֹ עד
ויפח "כי עוֹ ד חזוֹ ן ּ
ודבר זה מפורש במקרא )חבקוק ב ,ג( ּ
בניהם למען שמו באהבה ,ומבקשים וגאלנו מהרה ,למען יאחר".יבא א בא חכה לוֹ ּכי יתמהמה ּ
יכ ּ זב אם ּ
לקץ וא
ּ
שמך ,ותקע בשופר גדול לחרותנו ,וקבצנו יחד מארבע ומובא בסנהדרין )צז ,ב( שמקרא זה נוקב ויורד עד תהום.
כנפות הארץ ,והשיבה שופטינו כבראשונה ,ולירושלים והביאור שכשם שתהום אין רואים את הקץ שלו ,כי עמוק
עירך ברחמים תשוב ותשכון בתוכה כאשר דברת ובנה אותה הוא ,אבל ברור לכולם שיש לו קץ ,כן הדבר הזה.
בקרוב. לכאורה קשה ,למה מנה הרמב"ם את מי שאינו מחכה
גם אומרים כי לישועתך קוינו כל היום ,וכיצד נוכל לומר כן, לביאתו ככופר ,יותר ממי שאינו מקיים שום מצוה אחרת,
אם לא מחכים .בשחרית דשבת אנו אומרים ,ותמלוך עלינו בשלמא מי שאינו מאמין הרי הוא כופר בתורה ובנביאים,
כי מחכים אנחנו לך ,מתי תמלוך בציון בקרוב בימינו וכו'. שהרי התורה העידה עליו ,וכל הנביאים מלאים לתאר
וגם בעלנו לשבח אומרים על כן נקוה לך ה' אלקינו לראות ולהבטיח ימי הגאולה העתידה עם גודל האושר והשמחה
מהרה בתפארת עוזך וגו' ,וכיצד ח"ו נהיה דוברי שקרים שיהיה בימים ההם ,אבל למה הצפיה חסרון באמונה.
לפני ה' ,אם לא מחכים ומצפים ,כי טוב לנו גם בלי זה ,אם אבל נראה שהדבר מובן מאד על פי משל ,שמי שאביו עשיר
רק נזכה לפרנסה ובריאות ,הרי מוטל עלינו לאמת את גדול ונסע לחוץ לארץ לזמן ממושך ,והבטיח לו שכשיחזור
דברינו ולכוין בזה באמת ולחכות ,ובכל קדיש מתפללים על יתן לו מתנה גדולה מאד ,ומתמהמה הרבה זמן ,והוא מכיר
זה ,והכל צריך להיות בלב שלם .לכן ראוי לחזק מאד ענין אביו שמעולם לא שמע שום שקר ממנו ,והוא אדם ישר
זה ולהתעורר לתשוקה גדולה לקראת הגאולה. ונאמן ,וכי יתכן שאינו מחכה לו ולמתנתו שהבטיח לו.
שמעתי שמרן החפץ חיים זצ"ל ,לפני שאמר תקע בשופר כן הדבר הזה ,שהרי הטובה שהובטחה ,בין בגוף ובין
גדול לחרותינו ,היה מפסיק קצת ולהקשיב אם אינו שומע בנפש ,כמש"כ הרמב"ם )מלכים פי"ב ה"ה( ובאותו הזמן לא
קול השופר גדול .גם מספרים שהיה לו מוכן בגדים חשובים יהיה שם ,לא רעב ולא מלחמה ,ולא קנאה ותחרות,
שבהם ילך לקראת משיח צדקנו. שהטובה תהיה מושפעת הרבה ,וכל המעדנים מצויים
ואחד מגדולי ירושלים ,הגאון רבי דוד בהר"ן ,כשאחד קנה כעפר ,ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת ה' בלבד,
אתרוג במוצאי יום כיפור ,בשנה שיום טוב ראשון דסוכות ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ,ויודעים דברים סתומים,
היה בשבת ,ואמר לו שבשנה זו אין צורך להקפיד על חסר וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם ,שנאמר כי מלאה הארץ
כל שהוא ,גער בו ,כיצד מסוגל יהודי לדבר כן ,הרי יש עוד דעה את ה' כמים לים מכסים .עכ"ל .המאמין בכל זה הרי
ארבעה ימים עד יום טוב ,ומשיח יכול לבא בהם ואז הרי כל בטבע כל אדם שמצפה ומחכה ומשתוקק למצב הזה ,ואם
שבעת ימים יהיה דין דאורייתא של לקיחה תמה. הוא אינו מחכה סימן שחסר לו באמונה ,שהרי אז ימלא
שחוק פינו ולשוננו רנה ,ומי לא ישתוקק לזה.
ושמעתי ממו"ר הגרי"ד סאלאווייציק ז"ל ,שמרן הגרי"ז היה
דרכו שבאמצע הלימוד כשקם לקחת ספר מהארון ,היה החפץ חיים העיר )בפ"ב לקונטרס צפית לישועה( כי המתבונן בכל
אומר לעצמו לישועתך קויתי ה' ,ואמר שכוונתו בזה היתה קורות עם ישראל ,ורואה כי כל מה שמובטח ומוזהר בתורה
להזכיר לעצמו התקוה והצפיה למשיח ,כי היה רגיל לומר ובנביאים ,וכל הקללות נתקיימו בשלמות ,וכמו שיהושע
שמה שבשמו"ע אומרים לישועתך קוינו כל היום ,היינו עשה ה'
אהיכם אשר ׂ
ראיתם את ּכל ׁ
"ואתם אמר בזקנותו ּ
שמחכים למשיח ,ישועת ה'. לחם
לכם" אהיכם ה ּוא הנּ
ניכם ּכי ה'
מפ
האלה ּ לכל הגּ וֹ ים ּ
וכו' )יהושע כג ,ג( ,הרי רואים אנו בחוש שכל הנבואות נתקיימו
ה"מסילת ישרים" )פי"ט( כתב ,הכונה האמיתית המצויה
לעולם ,ובע"כ שגם נבואה זו ,שכל כך הרבה שמענו
בחסידים אשר טרחו והשתדלו להשיגה ,היא שיהיה האדם
והובטח לנו אין צל ספק שגם זה יתקיים כמו הכל ,לכן קל
עובד רק למען אשר כבודו של האדון ב"ה יגדל וירבה ,וזה
מאד להאמין באמונה שלמה .ולפי המבואר ממילא גם תהיה
יהיה אחרי שהתגבר באהבה אליו ,ויהיה חומד ומתאוה אל
צפיה גדולה לזה.
הגדלת כבודו ,ומצטער על כל שימעט ממנו ובו' .והביא
ובספר "מחנה ישראל" )שער האחרון פ"ב( הביא החפץ חיים
מש"כ בתנא דבי אליהו רבה )פ"ד( 'כל חכם וחכם מישראל
המדרש )סוף פרשת וישב פ"ח ו( מי היה מחכה לאברהם ושרה
שיש בו דבר תורה לאמיתו ,ומתאנח על כבודו של הקב"ה
זקנים שיולד להם בן ,מי היה מחכה ליעקב שעבר במקלו
ועל כבודן של ישראל כל ימיו ,ומתאוה ומצר לכבוד
את הירדן שיעשר ,מי מחכה ליוסף שעברו עליו כל הצרות
ירושלים ולכבוד ביהמ"ק וישועה שתצמח בקרוב ,ולכנוס
האלה שיהיה מלך ,מי מחכה למשה שהושלך ליאור שיהיה
גליות ,זוכה לרוה"ק' וכו' ,עכ"ל.
כמו שנהיה וכו' ,מי מחכה לישראל בימי המן שיצילם
וצורת שלמי הדעת בצפיה למשיח מצינו מבואר ברמב"ם הקב"ה ,מי מחכה לגליות שיהיה לשם ולתהלה ,מי מחכה
)מלכים פי"ב ה"ה( 'לא נתאוו הנביאים והחכמים לימות המשיח, לסוכת דוד הנופלת שיקימו הקב"ה ,שנאמר ביום ההוא
לא כדי שישלטו על כל העולם ,ולא כדי שירדו בגוים וכו', אקים את סוכת דוד הנופלת.
ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח ,אלא כדי שיהיו פנויים
ואחרי תיאור של רבוי מקרים בכלל ישראל ,שנגד כל
בתורה וחכמתה ,ולא יהיה להם נוגש ומבטל ,כדי שיזכו
המצופה באופן טבעי נתקיים כל זה לטובה ,הרי ממילא לא
)ברכת אברהם רבי אברהם ארלנגר( לחיי העולם הבא' ,עכ"ל.
קשה כלל להאמין ולצפות לביאת המשיח עם כל הברכה
שתבא בזה.
ןוילג | ו"פשת -ךליו םיבצנ "הרות ירבד"בד"" []11
בגמ' )עירובין נה ,א( דאיירי בתלמוד תורה ,וכן איתא בר"מ. יקצ ה'
אהי" מ
המי
קצה
נח
יהיה
"א
ב"יעזב ׁ
רשע והביאור הוא ,דאף דמצות התשובה מתקיימת )דברי ל ,ד(.
מחש
בתיו" )ישעיהו נה ,ז( ,מכל מקום חידשה און ׁ
ואיש
רכוֹ ׁ
דּ ּ לכאורה הוה ליה למימר 'בקצה הארץ' שהרי כאן בגלות הם
תורה פרט נוסף בחפצא דמצות התשובה ,והוא תלמוד נדחים ומפוזרים בד' כנפות הארץ.
תורה ,שהרי תכלית התשובה הוא התקרבות למקום ,ודבר
ופי' הגאון רבי מאיר שפירא זצ"ל ,שכוונת הכתוב הוא
זה נתקיים במלואו על ידי לימוד ,דעל ידי תלמוד תורה
לנידח ברוחניות שהוא לגמרי מרוחק מענייני שמים
נעשה קרוב ומודבק לשכינה ממש!
ורוחניות ותורה ומצוות ,דאם עדיין יש לו איזה שייכות
)שארית יוסף' בשם רבי אהרן קוטלר(
וניצוץ בקצה המטה בענייני שמים אז יש לו תקוה ד"משם
יקבצך ה' אלוקיך" ומשם יקחך אליו ויקרבך תחת כנפיו.
יעלה נלאמר מי
במי הוא האת וגו' א הצוה
"י
את
ונעה" )דברי ל ,יאיב(. וימענ
ויחה נ
המימה
לבב
זרע) "דברי ל ,ו(. ואת
לבב
אהי את
"מל ה'
היכולת והאפשרות תלויה בתורה
המפרשים הקשו ,מהו דכתיב "ומל ה' אלהיך" והלא אמרו
"לא בשמים היא" ,שאילו היתה בשמים היית צריך לעלות
ז"ל )ברכות לג ,ב( 'הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים'.
אחריה וללמדה )רש"י(.
הרמב"ן מפרש דכוונת הפסוק הוא 'דהבא ליטהר מסייעין
יש להבין מהי כוונת רש"י בזה ,איך יתכן שהקב"ה יחייב
אותו' ,והתכוון לומר אשר לאחר שתשוב אליו יעזור לך
את האדם לעלות לשמים כדי ללמוד תורה ,והלא זה דבר
למול את לבבך ולהתקרב אליו ביותר.
שאי אפשר במציאות.
)וכעין זה באבן עזרא וספורנו(.
ושמעתי ממו"ר רבי יעקב יצחק רודערמן זצ"ל ,שמבואר
ועוד מפרש ,דהפסוק מוסב על לעתיד לבוא לימות המשיח
כאן יסוד גדול ,והוא שכל מציאות הבריאה נקבעת על פי
שאז יתבטל היצר הרע לגמרי וישוב העולם להיות כמו קודם
מצוות התורה ,ואם יש מצוה לעשות איזה דבר ,בהכרח
חטאו של אדם הראשון ויהא בטבעו של כל אחד רק לעשות
שיהיה בטבע הבריאה את האפשרות לקיימו.
הטוב.
ולכן מה שאנו רואים בעולם שאי אפשר במציאות לעלות
לשמים ,זהו רק משום שהתורה אינה בשמים ,ולכן לא
נצטוינו לעלות לשמים .אבל אילו היה הקב"ה מצווה אותנו פרי
בטנ "וגו' יד
מעה
כל
אהי
"והתיר ה'
לעלות לשמים ללמוד תורה ,אזי המצוה עצמה היתה נותנת )דברי ל ,ט(.
לאדם את הכח ואת האפשרות לעלות לשמים. צריך ביאור אומרו "והותירך" -ממה יותירו ,ובתרגום יונתן
ובזה יש לפרש מה שמצינו שמשה רבינו אכן עלה לשמים תירגם 'וישירנכון' -וישאירכם ,וגם זה צ"ב ממה ישאירם.
לקבל את התורה ,וכמו שבאמת תמהו המלאכים על זה, ואפשר דכוונתם לפי מ"ש האבן עזרא דהפסוק מוסב על
וטענו מה לילוד אשה בינינו .והוא מפני שאין מקומו של האלוֹ ת ּ
האלה אהי את ּכל
"ונתן ה'
מש"כ למעלה )פסוק ז(
האדם הגשמי להיות בשמים שהוא מקום רוחני ,וכמו שכתב נאי ,"ומקללות האלו ישייר ה' אתכם מזה ש איבי
ועל ׂ על
בספר "דרך ה'" )חלק ד' פרק ו' אות י"ג( שגדר של 'עולם' הוא, שלא תקבלום ,רק אדרבה תקבל ברכה והצלחה.
שכל הנמצאים בו יש להם שייכות זה לזה.
ובספורנו מפרש תיבת "והותירך" ,לשון 'יותר' שיתן לך
אולם לפי דברי מו"ר זצ"ל מובן היטב ,שהרי נצטוה משה הקב"ה הצלחה יתירה בכל מעשה ידיך יותר מכל הצלחה
שם" ,דהיינווהיה ׁ
ההרה
אלי
"עלה
רבינו )פ' יתרו כד ,יב( הקודמת.
שנצטוה לעלות להר סיני ששם היה השמים ,וכמו שכתב
וב"חתם סופר" )"תורת משה" פרשת כי תבא( מפרש עפ"י מה
רש"י )שם כ ,יט( 'הרכין השמים ושמי השמים ,והציען על
שכתב הרמב"ם באגרת לבנו דאשרי מי שחתם ימיו במהרה,
ההר' .ומכיון שנצטוה משה רבינו לעלות אל מקום השכינה
דהיינו שתיקן בתורה ומצות מה שקצוב לו בחייו לתקן ואז
שהיה כולו רוחני ,ציווי זה קידש אותו ונתן בו את הכח
כבר השלים ימיו ,אבל מי שיש לו בנים או אחרים שמשפיע
הרוחני לעלות לשמים למקום המלאכים.
עליהם ,אין קצבה לחייו .וזהו כוונת הכתוב 'והותירך'
וכן הוא בכל מצוות התורה ,וממילא אין לאדם לחשוב על שיוסיף לך שנות חיים נותרות עבור 'פרי בטנך' לפעול
איזו מצוה מן המצוות ,שהיא אינה שייכת אליו מפני שאינו עליהם לטובה .ועד"ז מפרש האמור להלן )פסוק יט( " ּו ּ
בחרת
יכול לקיימה .אלא האמת היא שאם התורה ציותה לעשות וזרע "שאף אם לגבי האדם עצמו אתה
חיה ּ
למען ּת
ּב ח ּ יים
איזו מצוה ,בודאי שעם הציווי נבראו גם הכח והאפשרות יותר טוב שישלים ימיו במהרה וכמו שכתב הרמב"ם ,אבל
לקיימה. יבחר באריכות חיים למען יוכל להשפיע על זרעו אחריו.
ועל פי זה היה מתרץ מו"ר זצ"ל גם את קושיית העולם )משחת שמן(
בענין עקידת יצחק ,שמבואר בתורה שמכח הסכמתו של
אברהם אבינו לשחוט את בנו יחידו לה' ,עומדת זכות גדולה
לבניו לכל הדורות .ומקשים העולם מדוע נחשב זה הצוה
האת" )דברי ל ,יא(. "י
למדריגה גבוהה כ"כ ,הרי במשך הדורות היו אלפי יהודים שמעתי מהגאון האמיתי מוהר"א קוטלר :הנה הרמב"ן ועוד
שמסרו את נפשם ואף את נפש ילדיהם על קידוש השם. ראשונים כתבו דקאי אתשובה ,אך תמוה דבהדיא מבואר
ןוילג | ו"פשת -ךליו םיבצנ "הרות ירבד"בד"" []12
יצליח בו ,אפילו בדבר שהוא חושב שהוא למעלה מיכולתו, ולפי מה שנתבאר מובן ,כי מציאות זו שכולנו מוכנים
ויזכה לעלות אל הר ה' ולקיים כל מצוותיו. למסירות נפש ,נתהוותה רק לאחר מתן תורה שנצטוינו
)עץ החיים רבי חיים מינץ( למסור את נפשינו על קידוש ה' ,ועם המצוה ניתנה לנו ג"כ
הכח והאפשרות לקיימה .אבל אברהם אבינו לפי האמת לא
נצטוה על זה ,כמו שפירש רש"י )וירא כב ,יב ד"ה כי עתה ידעתי(:
נפלאת הוא מצ ה א אנכי
אר האת הצוה
"י
"לא אמרתי לך 'שחטהו' אלא 'העלהו' ,אסקתיה אחתיה
יעלה נלאמר מי
במי הוא רחקה הוא ,א מ וא ]העלית אותו ,ועכשיו הורד אותו[ .וממילא לא קיבל כוחות
את
ונעה" )דברי ל ,יאיב(. וימענ
ויחה נ
המימה
לקיים מצוה זו ,ומסירות נפש כזו בלי ציווי הקודם לה הנותן
"לא בשמים היא" -שאילו היתה בשמים היית צריך לעלות לאדם כח לקיימה ,היא באמת מדריגה גבוהה מאד.
אחריה וללמדה )רש"י(. וכן שמעתי ממרן רבי משה פיינשטיין זצ"ל ,שלפני שנבקעו
אילו התורה היתה בשמים -היינו צריכים לעלות עד השמים מי ים סוף אמר הקב"ה אל משה רבינו "דבר אל בני ישראל
כדי ללמוד תורה! ומובן מאליו שלא די בכך ,לאחר מיכן ויסעו" ,והוא פלא ,שהרי הים היה עדיין לפניהם ואיך יסעו.
עלינו לחזור לכאן ,אל העולם השפל ,ולקיים כאן את התורה אלא כשהקב"ה מצווה ללכת ,בהכרח שאין מה שימנע
שלמדנו. לקיים את מצוותו ,ובודאי עשה ה' שיוכלו לנסוע אל תוך
הים .ואמר מרן שמזה יש ללמוד ,שכאשר אדם רוצה
נתבונן נא מאי משמע "לעלות לשמים" .על משה רבינו לפני
להתחיל לעשות ענין מסויים לשם שמים ,אף אם לכאורה
שתש ׁ
הענן ׁ
"ויכסה ּו
שעלה על הר סיני כתוב )שמות כד ,טז( ּ
נראה הדבר כבלתי אפשרי ,יכול הוא לבטוח בהקב"ה
ימים" והגמ' ביומא )ד ,ב( מסבירה ,רבי נתן אומר ,לא בא
שיעלה בידו ויצליח.
הכתוב אלא למרק אכילה ושתיה שבמעיו ,לשומו כמלאכי
ויסוד זה הוא חיזוק גדול לכל אחד ,כי לפעמים האדם חושב
השרת.
שיש מצוות שהן למעלה מכוחותיו ,כמו שמירת הלשון
מדוע היה משה רבינו צריך למרק אכילה רשתיה שבמעיו?
וכדומה ,וכן לפעמים יש אדם שלפי טבעו קשה לו לקיים
הרי אכילתו היתה כולה קודש ,וכדברי ה"מסלת ישרים"
איזו מצוה .אבל האמת היא שאין שום מצוה שהיא למעלה
)בבאור מדת הקדושה( ,שאכילת הצדיק נחשבת כאילו הקריב
תל
רכיל מכוחות האדם ,כי אחר שכתוב בתורה "א
קרבן ,הרי שאכילת משה היתה ענין של הקרבת קרבנות.
עמי) "ויקרא יט ,טז( ,ממילא ניתן לאדם הכח לשמור את פיו ּב ּ
האם יש ענין למרק אכילה ושתיה כזו? ואנו רואים ,שאף על
ולשונו ,ובודאי יכול לקיימה .ואם ישתדל האדם לעשות מה
פי כן זקוק היה משה רבינו לששה ימים כדי 'למרק האכילה
שביכולתו ,הקב"ה יעזור לו .וכמו שאמרו חז"ל )יומא לט ,א(
והשתיה שבמעיו לשומו כמלאכי השרת' .כלומר ,כדי
קדשים" )ויקרא יא ,מד( -אדם מקדשוהייתם ׁ
"והתקדּ ׁ ש ּתם
לעלות לרקיע ,לא די אפילו בדרגתו של משה רבינו ,צריך
עצמו מעט מקדשין אותו הרבה ,ופירש רש"י שם 'הבא
להיות בדרגה של מלאכי השרת! משה רבינו התנהג כמלאכי
ליטהר מסייעין אותו' .וכן כתב ה"חובות הלבבות" )שער
השרת במשך כל הארבעים יום ,וכמו שכתוב )לעיל ט ,ט(
חשבון הנפש פרק ג' ,חשבון כ"א(' :אם ישתדל וימהר ויחרץ לעשות
לחם א ּ
אכלתי לילה
וארב עים
ארב עים יוֹ ם ּ
"ואשב ּב הר ּ
ׁ
מה שיש ביכולתו ,יעזרהו האלוקים לעשות מה שהוא
תיתי" -ממש כמלאכי השרת! כל זה מלבד מים א ׁש ּו
למעלה מיכולתו וכו' ,כמו שאמרו רבותינו ז"ל )אבות ד ,ט( כל
המרחק בין הארץ לרקיע ,שהוא מהלך חמש מאות שנה
המקיים את התורה מעוני סופו לקימה מעושר'.
)חגיגה יג ,א(.
ומצינו ענין זה גם בעולם הגשמי ,שלפעמים נוסעים בין
לפי הדברים האמורים יוצא ,שאם התורה היתה בשמים,
ההרים ,ורואים הר שנראה כאילו הוא גדול כ"כ עד שאי
היה מוטל על כל אחד ואחד מישראל -אנשים נשים וטף,
אפשר לעלות ולהגיע לראשו .אבל באמת אם ישתדל האדם
ללכת מהלך חמש מאות שנה ,להעפיל עד דרגתם של
ויתחיל לעלות ,בסופו של דבר הוא יגיע לראש ההר .וכן
מלאכי השרת -ולעלות לשמים .זאת אומרת שכל יהודי
הוא לענין עלייה ברוחניות שהיא דומה להר ,וכמו שכתוב
מסוגל להגיע למדרגתו של משה רבינו ,להתעלות כמלאכי
יעלה
בהר" ה'" )תהלים כד ,ג( .כשיתחיל האדם לעלות בהר "מי
השרת! יש באפשרותם של אנשים פשוטים ,חומריים,
ה' ויעבוד על ענין מסויים ,ויחפש וינסה עצות שונות
לעלות לשמים!
להצליח ,כיון שהוא בא ליטהר הקב"ה יעזרהו ,ולאחר זמן
ועכשיו ,שהתורה היא כאן ו"קרוב אליך הדבר מאד בפיך יראה שכבר הגיע לראש ההר ההוא -שהצליח לעלות
ובלבבך לעשותו" עד כמה גדולה החובה המוטלת על האדם למדריגה ההיא.
ללמוד תורה ומוסר! ]מוסר גם נכלל בתורה ,וכדברי הגמרא והנה פרשה זו נקראת בכל השנים לפני הימים הנוראים,
בברכות )יז ,א( 'תכלית חכמה ,תשובה ומעשים טובים'[ .אין שהם הזמן שכל אחד עושה חשבון נפש האם הוא מקיים את
לנו צורך לחפש דרכים לטפס לשמים ,ואין צריכים דוקא המצוות כראוי ,ולפעמים ימצא האדם שיש מצוות שנראות
מדרגות גבוהות כמו שהיו למשה רבינו .התורה נמצאת פה
בעיניו כאילו הן בשמים ,וקשה עליו ביותר לקיימן ,ואי
על הארץ! חובה עלינו להקדיש לתורה את כל כוחנו וכל אפשר לו לשוב עליהן כראוי .ולזה יש לו ללמוד מפרשה זו,
קד על דּ
לתתי יוֹ ם יוֹ ם" )משלי לש
מע לי ׁ
אדם ׁש
ו"אשרי
זמננו ׁ שגם על מצוות אלו הוא צריך לשוב בתשובה ולקיימן
)יראה ודעת רבי יהודה זאב סגל( ח ,לד(. כראוי .וכשיקבל אדם על עצמו לקיים איזה ענין ויחפש
עצות איך לקיימו ,וגם יתפלל לה' שיוכל לקיימו ,ודאי
ןוילג | ו"פשת -ךליו םיבצנ "הרות ירבד"בד"" []13
אקים מה
אמר "ולרשע
עצמו מבוראו וכו' ,ודאי שיאמר בו ׁ 'שאילו היתה בשמים היית צריך לעלות אחריה וללומדה'
לספר ּ
חקי" )תהלים נ ,טז( ,וכן אמרו ז"ל )חולין קלג ,א( 'כל ּלּ )רש"י(.
המלמד לתלמיד שאינו הגון כאילו זורק אבן למרקוליס'. מעולם לא יכולנו להבין ולחוש את החובה לעלות אחריה
וכן ידועים דברי החפץ חיים )שמירת הלשון שער הזכירה פרק ז(, לשמים ,כהיום ]שנת תשכ"ט[ ,כאשר אנו רואים עד כמה
שהתורה שנלמדת בפה שדיבר לשה"ר ,היא תורה פגומה. ניתן כוח להשיג השגות במהלך של 'הבא ליטמא פותחין
ועוד מצינו )ברכות כא ,ב( שעזרא תיקן שבעל קרי יהיה אסור לו' )יומא לח ,ב( .ראינו לאחרונה שאנשי מדע מקרב אומות
בדברי תורה עד שיטבול .הרי מכל הנ"ל מוכח שאין ראוי העולם השיגו לעלות לירח ברוח הטומאה ,בכוח היצר של
ללמוד תורה אלא מי שמוכן וראוי לכך. "ונעשה ּלנ ּו ׁ
שם" )בראשית יא ,ד( .עשרות אלפי אנשים חברו ׂ
הסברא השניה -לימוד התורה הוא קשה ביותר .יש חושבים יחד להתאחד ולהתרכז בדעה אחת -כיצד להגיע אל הירח.
שלימוד התורה קשה ביותר ,והטירחא בהבנתה היא למעלה מכאן ניתן ללמוד מכל שכן מה היה ניתן להשיג אילו היו
מיכלתם ,וכאילו התורה היא מעבר לים .וממילא אין להם מתמסרים באותם הכוחות להוריד את התורה מן השמים,
חשק לעמול בה ,כיון שלא ישיגו הבנה נכונה בתורה ,ולא מתוך רצון להשיג רוח של טהרה ,שעל זה יש הבטחה 'הבא
תהיה תכלית לעמלם. ליטהר מסייעין אותו'.
ומחמת שתי טענות אלו ,יכולים בני אדם לומר שלימוד הגע עצמך ,ל'הבא ליטמא פותחין לו' צריכים היו לעבור ד'
התורה מיוחד רק לצדיקים ,הנמצאים במדריגה הגבוהה אלפים שנה שיפתח הפתח של קביעת טבע להתגלות ,ע"י
בכדי לעסוק בה ־ לעלות לשמים ,ורק לבעלי כשרון - הרכבות שונות של חומרי הטבע ,ובאמת אין כל חדש תחת
היכולים להגיע אל עבר הים לעסוק בתורה. השמש ורק עתה נתגלה ,ואילו הדרך של 'הבא ליטהר'
ולפי דברינו ,פירוש הפסוק כך הוא" :לא בשמים היא לעלות לשמים נתגלתה כבר על ידי חז"ל שעלו לגן עדן
לאמר" -שלא תאמרו ,מי הוא הצדיק שלא טימא את עצמו בעודם בחיים ,כמו רבי יהושע בן לוי )כתובות עז ,ב(.
בחטאים ,אשר יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וישמיענו )המוסר והדעת ח"ב רבי אברהם יפהן(
אותה -והוא ילמד אותנו ,ונעשנה -ואנו נקיים במעשה את
מצוות התורה מבלי לעסוק בלימודה ,כיון שאין ביכלתנו
להשיג את התורה הקדושה .וכן" ,ולא מעבר לים היא
נפלאת הוא
צ ה א אנכי מ
אר
האת הצוה
"י
לאמור" מי הוא בעל הכשרונות אשר יעבר לנו אל עבר הים מאד
פי הבר
אלי רחקה הוא ,י קרב מ וא
-שיש לו גם את הרצון לעמול בתורה ולהבינה על בוריה, לעת) "דברי ל ,יאיד(.בלבב
ויקחה לנו וישמענו אותה ונעשנה -ואנו נקיים את מצוות לא בשמים ולא מעבר לים היא התורה שייכת לכל אדם
התורה מבלי לעסוק בלימודה ,כיון שאין ביכלתנו להשיג "כי קרוב אליך" ,התורה נתנה לכם בכתב ובעל פה )רש"י(.
את התורה העמוקה. הנה לפי רש"י ,פרשה זו נאמרה על התורה ,שהיא לא
ולזה אמר להם משה רבינו שטענות אלו בטעות יסודן. בשמים ולא מעבר לים ,אלא קרובה היא מאד אל האדם.
התשובה לטענה הראשונה היא" ,לא בשמים היא" ,שאין וכבר עמדו המפרשים על מה שנקט משה רבינו דוקא
התורה למעלה ממדריגתך ,וטענה זו אינה אלא דברי משלים אלו של שמים ועבר לים ,כדוגמא לדברים הרחוקים
היצה"ר ואין להימשך אחריה .כי באמת אדם אינו צריך מהאדם ,ואף אנכי אענה חלקי.
להיות דוקא במדריגה גבוהה כדי לעסוק בתורה ,ואפילו אם ונראה שכוונת התורה לסתור בזה שתי סברות שיכולות
הוא בארץ ,דהיינו שהוא מלוכלך בגשמיות ובעבירות, לעלות על לב האדם ,שמחמתן יכול לחשוב שהתורה רחוקה
אע"פ כן ראוי הוא לעסוק בתורה .ואף שקדושת התורה ממנו ,וממילא יפטור את עצמו מעמל התורה.
אינה באותה מדריגה כשפיו או שאר גופו פגומים מלכלוך הסברא האחת -קדושת ומעלת התורה .יש החושבים
החטא ,אבל עדיין היא קדושה וחשובה מאוד. שמכיון שהאדם הוא גשמי ,והתורה היא דבר רוחני ודברי
ואכן ב"דרך ה'" הנ"ל שהביא שאסור ללמד את הרשע אלקים חיים ,ממילא התורה היא גבוהה וקדושה כ"כ ,עד
תורה ,כתב לאחר זה שבאמת ראוי שגם הרשע ילמד תורה, שאין לבשר ודם האפשרות להגיע אליה ,וכאילו היא
וז"ל: בשמים .ובפרט כשהאדם עבר על איזה עבירה חמורה
רז גדול גילו לנו החכמים ז"ל ,שאילו לא היו הרשעים בעיניו ,או שכבר הוא בא בשנים ולא_למד תורה ,יכול
עוזבים את תלמוד התורה ,סוף שהיו חוזרים למוטב וכו', לחשוב שהוא מטומטם מחטאיו כ"כ ,עד שנעשה מרוחק
דברי התורה בעצמם מקודשים ועומדים מצד עצמם ,עד מהקב"ה ,ואינו ראוי לעסוק בתורה הקדושה.
שבהתמיד העסק בהם יגיע מהם פעם אחר פעם קצת ואמנם סברא זו נזכרת ברש"י )קדושים יט ,לג( ,שפירש במצות
התעוררות ,וכמו דמות הארה קטנה שבקטנות ,אל העוסק לא תונו כך" :לא תונו" -אונאת דברים ,לא תאמר לו אמש
בם ,שסוף סוף תגבר עליו ותחזירהו למוטב .והוא מה היית עובד עבודת כוכבים ,ועכשיו אתה בא ללמוד תורה
שכתבו ז"ל )ירושלמי חגיגה א ,ז(' ,הלואי אותי עזבו ותורתי שנתנה מפי הגבורה .הרי שאנשים טוענים שאין ראוי
שמרו ,שהמאור שבה מחזירן למוטב'. לעבריין ללמוד את התורה שניתנה מפי הגבורה.
ולענין מה שתיקן עזרא שבעל קרי אסור בתורה עד שיטבול, ובאמת אין זו טעות גמורה ,שהרי כתוב בדרך ה' )חלק ד' ב ,ו(:
הרי הלכה כרבי יהודה בן בתירה )ברכות כב" ,(.שאין דברי 'אכן אם הוא מטמא את עצמו באשמות ופשעים ,ומרחיק
ןוילג | ו"פשת -ךליו םיבצנ "הרות ירבד"בד"" []14
שהם יכולים לגדול להיות תלמידי חכמים ,ואולם לדאבוני אש
נאם דברי ּכ ׁ
כה "הלוֹ א
תורה מקבלין טומאה ,שנאמר
לא נעשו תלמידי חכמים .והם חזרו אלי וטענו שמכיון ה'" )ירמיהו כג ,כט( ,מה אש אינו מקבל טומאה אף דברי תורה
ששמעו ממני שביכלתם להיות ת"ח ,והם ניסו והשתדלו אינן מקבלין טומאה ,וגם מי שהוא טמא ראוי ללמוד תורה
ולא הצליחו ,הם עכשיו עצובים ומדוכאים שלא הצליחו ]וענין זה נרמז בקרבן התמיד שבא אף בטומאה ,והיינו
להגיע אל מה שחשבו שהיו ראויים להגיע ,והאשימו אותי לרמוז שאפילו כשנמצא האדם במצב של 'טומאה' -דהיינו
באמרם שאני גרמתי להם שירגישו כך .בשמעי את דבריהם שימשיך לעבוד את ה' בתמידות ,אפילו כשהוא בשפל
נצטערתי מאוד ,והלכתי למרן זצ"ל ,ושאלתי אותו אם הם המצב ומלוכלך בחטא ,וכמו שנתבאר בפרשת בחקתי מאמר
צודקים בזה .ואמר לי מרן ,שטענתם אינה נכונה ,ובודאי היו 'ואם תלכו עמי קרי' )עמוד רצב([.
יכולים לגדול להיות ת"ח ,אם היו רוצים את זה באמת .אלא והתשובה לטענה השניה היא" ,ולא מעבר לים היא" ,שאין
שמכיון שלא רצו זה באמת ,ולא השתדלו בזה כראוי ,לכן השגת התורה למעלה מיכולתך ,אלא עסק התורה הוא דבר
)עץ החיים – רבי חיים מינץ( לא הצליחו[. השייך לכל אדם ,והכל יכולים להבינה ולטעום ממתיקות
התורה.
ומה שמצינו שיש אנשים שאינם מצליחים לטעום את
ל וגו' י קרב
אלי מעבר
במי הוא וגו' וא
"א מתיקות התורה ,וממילא אין להם חשק בלימודם ,הרבה
בלבב
לעת) "דברי ל ,יביד(. פי
מאד
הבר
פעמים הוא מפני שאינם לומדים באופן מסודר וברור ,ולכן
יש לפרש בזה ,על פי מה ששמעתי מספרים שבהיות ה"פני אינם משיגים את עריבות התורה .וכן מובא בשם הגר"א
מנחם" מגור זצ"ל ילד קטן ׁ ,ש אלוֹ אביו ה"אמרי אמת" על שצריך האדם ללמוד כפי מה ששכלו משיג ,ולא ללמוד
חלום יעקב כשראה מלאכים עולים ויורדים בסולם למה לא בדרך שהוא למעלה משכלו .שכשם שהחיך נהנה ממאכלים
הלך אחריהם בחלומו לשמים .והשיב דהרי הקב"ה היה נצב טעימים ,כן השכל נהנה מדברים שכליים .וכמו שהחיך
עליו לשומרו והיה אצלו ,וא"כ לא היה צריך לעלות לשמים נהנה רק כשהמאכלים הוכנו כראוי ,כך השכל נהנה מדברים
לחפשו שם. מובנים ומסודרים וברורים ,ואם האדם לומד והדברים אינם
והלימוד מזה ,שהאדם חושב בדעתו לפעמים שצריך לעלות מסודרים וברורים לפניו ,לא יהנה שכלו מזה.
לשמים במדריגות גבוהות כדי להשיג קרבת אלוקים, והאדם תולה את החסרון בתורה ח"ו ,וחושב שקשה מאד
והאמת היא ש"לא בשמים היא" ,אלא ע"י עשיית רצונו ית' להצליח בה .אבל באמת מה שאינו מרגיש את מתיקות
ואפילו בדברים קטנים הנראים כפשוטים 'קרוב מאוד בפיך התורה הוא מפני שלא למד כראוי ,דהיינו שלמד כל הסוגיא
ובלבבך לעשותו' כמו שכתב בשו"ע )או"ח סי' קכב ס"ג( כל בלי לעמוד על כל חלק מהסוגיא להבינה על בוריה ,כגון מה
האומר עשה למען שמך למען קדושתך למען ימינך ולמען הקושיא ומה התירוץ ,ואיך כל לשון של הגמ' מתרץ את
תורתך הרי זה מקבל פני שכינה -והוא דבר פשוט מאוד הקושיא ,וכל כיוצא בזה ,עד שנעשית אצלו כל הסוגיא
שזוכה על ידו לקבלת פני שכינה ,וכן האומר קידוש לבנה ערבוביא.
הרי זה כקבלת פני שכינה ,ועוד הרבה דברים כיוצא בזה. אלא העצה לזה היא ללמוד בברירות כל סוגיא שהוא לומד,
וכן לפעמים חושב האדם שאין בכוחו לחיות במדרגות דהיינו שילמד את הגמרא עם רש"י פעם אחר פעם ,עד שכל
גבוהות שאין לו הכוחות והכשרונות לכך ,אבל אין הדבר כן מהלך הסוגיא יהיה ברור אצלו ,מהי קושית הגמרא ואיך
שצריך לדעת שגם המדריגות הגבוהות 'לא בשמים או מעבר התירוץ מתרץ אותה .ורק לאחר שכל הגמרא ברורה אצלו,
לים היא' וכל אחד יש לו בעצמו בתוך תוכו כוחות אדירים אז ילמד את התוספות ,וידייק היטב להבין דבריהם ,מה
ונשגבים והוא קרוב מאוד בפיך ובלבבך לעשותו ,להשיג קושייתם ומה תירוצם ,ובאיזה פרט הם חולקים על רש"י
קרבת אלוקים במדריגה גבוהה ונפלאה ,ורק צריך לפתוח וכדומה .וכך צריכים לעשות לפי כל פירוש בסוגיא ,באופן
)משחת שמן( לבו ולהשתמש באוצר הגדול המונח בו. שיתבאר ויתבהר לו כל פרט בסוגיא לפי כל אחד מן
הראשונים .וכן יש לברר את המסקנות העולות מן הסוגיא,
ולדעת מה נשאר לו קשה בסוגיא ועדיין צריך בירור .ואם
)דברי בלבב
לעת" פי
מאד
הבר
אלי
"י קרב
ילמד בדרך זו ,תהיה הסוגיא סדורה וברורה אצלו ,ומובנת
בכל היקפה .וכשהאדם מתרגל ללמוד כך ,וגם מתפלל
ל ,יד(.
בכוונה בכל יום "והערב נא ה' אלקינו את דברי תורתך
קרא ד"בפיך ובלבבך" ,עיין רש"י ,רצה לומר ד"בפיך" היינו
בפינו" ,בודאי יתחיל להרגיש עונג והנאה בלימודו ]וכן
אם אתה צריך לשאול מרבך תורה שבעל פה ועל שבכתב
כתבו הראשונים שאף שהמצוות לאו ליהנות ניתנו ,אבל
רמז בתיבת "לבבך" שאינך צריך לרב.
תורה ניתנה להנות ממנה[ .נמצינו למדים שהתורה קרובה
]ביאור :פירש רש"י "כי קרוב אלי "התורה נתנה לכ בכתב ובע"פ ,ע"כ. מאוד לכל אדם ,ועל כל אדם לעסוק בה ,ואין שום אדם
נראה דרצה לומר שמה שאמר הכתוב "בפי "הכוונה לתורה שבעל פה, שאינו במדריגה הראויה או שאין לו את הכשרון הנדרש,
שצרי לשאול מ הרב ,והתורה שבכתב נרמזה בתיבת "בלבב ,"שאי צרי וכל אחד יכול לזכות למתיקות ועריבות התורה ]וכן שמעתי
בה לרב[. ממרן רבי משה פיינשטיין זצ"ל שביד של כל אחד להיות
צוה ה ּזאת
המ
"כי ּ
ויתכן דפרשת "כי המצוה" ])לעיל ל ,יא( ּ תלמיד חכם ,אם יש לו רצון אמיתי לזה .ומעשה שהיה כך
רחקה הוא"[ממ וא
נפלאת הוא ּ
מצ ּ ו ה ּיוֹ ם א
אנכי
אשר
ׁ היה ,פעם היו לי תלמידים שהיו בעלי כשרון ,ואמרתי להם
ןוילג | ו"פשת -ךליו םיבצנ "הרות ירבד"בד"" []15
הרב הרי הוא משיב דברי שקר כמבואר במדרש .ואמר הכתוב "כי קרוב אלי קאי על תשובה ,ו"בפיך" רצה לומר וידוי דברים" ,ולבבך"
הדבר מאד בפי ובלבב לעשותו" ,באופ שהפה והלב יהיו שוי.[ רצה לומר החרטה העמוקה.
)חידושי הגאון רבי יהושע ליב דיסקין כ"י – מדרש רבי רפאל( ]עוד יתכ לפרש כוונת הכתוב ,שפרשה זו מדברת על מצות התשובה ,ועליה
אמר הכתוב "בפי ובלבב לעשותו"" .בפי "היינו וידוי בפה" ,ובלבב"
היינו החרטה העמוקה[.
ואת
הות ואת הב החי
לפני ה את
נתי
"ראה
הוספה לדלעיל למדרש רבה על פסוק "כי המצוה" .והדרך
ואת
הרע" )דברי ל ,טו(.
אחר פי' דקדימת "בפיך" ל"בלבבך" ,לפי שעל ]ידי[ שפתיו
'הנה אמרו חז"ל )ויקרא רבה ל"ה( 'הסייף והספר ירדו מן ]הם[
למצאיהם" )משלי ד, "ח ּ יים
יוסיפו לו הבנה ,וזהו שאמר
השמים אם אתם עוסקים בספר אתם נצולים מן הסייף' ,ואם כב( ,כעין מוצא מים חיים שמשם נובעים דברים חדשים .או
אתם חפצים לידע מה הסייף הלזו הממית ,הלא כבר פירשה פירוש ,לפי שחיוב גמר המצוה גדול יותר ,לכן כשעלה על
רבינו הרמב"ם היטב )בפרק ז' מהלכות שמירת הנפש הלכה א'( ' -חיי "לבבך" תמהר להוציא "בפיך" ,וד' יעזרך לגמור במעשה.
בעלי החכמה בלי תורה כמיתה חשובים' ,והוא הסייף של
]ובמדרש )דב"ר פ"ח ,ד( :זהו שאמר הכתוב "כי חיי ה למוצאיה "וגו' .דבר
עמי הארצות ,אשר נאמר בחז"ל שחייהם אינם חיים!
אחר" ,כי חיי ה למוצאיה "למי שמוציא מפיו וכו' .ע"כ .נראה לפרש
ומדברי הרמב"ם רואים ,שלא די בחכמה לחיות את בעליה, דברי המדרש ,שכוונת הפסוק היא שעל ידי הלימוד בפה ,היינו בהוצאת
להקרא איש חי ,גם עמל בחכמה וקולטורה גבוהה; כי בכל הדברי תורה בשפתיו ,יוסיפו לו הבנה בתורה ,ולכ הקדי הכתוב "בפי"
חשיבות החוכמה ,אם חסר בה אותו חיי הרוח של תורת ל"בלבב ."וזהו שאמר הכתוב "כי חיי ה למוצאיה ,"כמו מי שמוצא מי
חיים ,כבר הוא במדריגת 'כמיתה הם חשובים'. חיי שה נובעי מ המעיי ,כ הלומד תורה בפיו נובעי לו דברי חדשי.
וזוהי עומק כוונת מאמרם ז"ל )סנהדרין צד ,ב( בחזקיהו המלך ובהמש המדרש אמרו :ד"א" ,כי המצוה הזאת" .א"ר חייא בר אבא ,כל מי
שנעץ חרב בביהמ"ד ואמר כל מי שאינו עוסק בתורה ידקר שמתחיל במצוה ואינו גומרה גור שיקבור אשתו ובניו ,וממי את למד,
בחרב ,והלא נודע כי בעולם הזה אין מגיע עונש מות למי מיהודה שהתחיל במצוה ולא גמרה וכו' ע"כ .והיינו שכוונת הפסוק שמאחר
שלא עמל בתורה ,אבל חזקי' המלך ראה בעם ישראל כי שגמר המצוה הוא דבר חשוב ,שמשו כ המתחיל במצוה ואינו גומרה גור
נסתמו עיניהם ולבם מרוב צרות ,וחסר אור תורה הנה הנם, שיקבור אשתו ובניו ,לכ מיד שעולה בלב האד דבר מצוה ימהר להוציא
האיר עיניהם ולבם לראות באור העולם ולהכיר האמת ,כי בפיו את מחשבתו ,ואז יסייעוהו מ השמי לגמור המצוה .וזהו שאמר הכתוב
האדם בלא תורה כבר הוא מדוקר בחרב כמת ,ובזה התגברו "בפי ובלבב ,"שבא יוציא האד את מחשבת המצוה בפיו ,יזכה א
להתדבק באור תורה!' )'הפרדס' ,שנה י"א חוברת ח' רבי מנחם זעמבא "לעשותו"[.
מווארשא הי"ד בנעילת הכנסיה גדולה השלישית 'אגודת ישראל' ,חודש אלול
ואל תאמר שחסרו לך תחבולות ארציות ,על זה אמר גם זה
תרצ"ז במרינבאד(
תמצא בתורה ,ועל זה אמר במדרש רבה 'הוא ואומנותה
ניתנו' .ואל תאמר שחסר לך תבונה מן השמים ,או יראת
שמים ,גם זה הכל תמצא בה.
ואת
הות ואת הב החי
לפני ה את
נתי
"ראה
ואת
הרע" )דברי ל ,טו(. ]עוד אמרו במדרש ש :דבר אחר ,אמר רבי חנינא ,היא וכל כלי אומנותה
ניתנה ,ענוותנותה צדקה וישרותה ומת שכרה .ע"כ .נראה הכוונה ,שאי
"ובחרת בחיים"!
האד יכול לומר שהתורה רחוקה ממנו ,וחסר לו תחבולות ארציות כדי
הנה עצה זו קשה להבין ,הלא בודאי כל הפרשה "ראה נתתי
להשיגה ,על זה אמר שהיא ניתנה ע כל כלי אומנותה .וכ אל תאמר שחסר
לפניך היום את החיים והטוב" וכו' נאמרה למאמינים
ל תבונה מ השמי ,או יראת שמי כדי להשיג את התורה ,שכ את הכל
בקב"ה ובתורתו וא"כ למה העצה של "ובחרת בחיים" ,כי
יש למצוא בתורה[.
מי לא יבחר בחיים וכי בטפשים עסקינן שיודעים ומכירים
באמת ולא איכפת להם מעצמם? וכן י"ל קדימת "בפיך" ,שע"י לימוד התורה ינתן לך גם לב
וה"שערי תשובה" לרבינו יונה הולך עוד צעד יותר בזה טהור.
וסובר ד"ובחרת בחיים" מצות עשה היא ,ולמה זה? הלא גם ]עוד יש לפרש מה שהקדי הכתוב 'בפי ל'בלבב ,'שהכוונה שעל ידי
בלא הציווי עליו לבחר בחיים אם הוא לא חסר דעת? לימוד התורה בפה ,ינת לאד ג לב טהור[.
ונראה לומר לשיטת רבינו יונה על פי מה ששמעתי ובדרך אחר לגבי עצל פי' שאין פיו ולבו שוין כלל ,שמשיב
מאדמו"ר הגרי"ל זצוק"ל באחת משיחותיו שאמר בביאור דברים שקרים.
הגמ' )חגיגה ג ,א( 'מעשה בר' יוחנן בן ברוקה ור' אלעזר בן ]בהמש המדרש ש אמרו :דבר אחר" ,בפי ובלבב לעשותו" .רבנ אמרי,
חסמא שהלכו להקביל פני ר' יהושע בפקיעין ,אמר להם מה שבעה דברי אמר שלמה על העצל ,ומה שאמר משה היה גדול מכול.
חידוש היה בבית המדרש היום ,אמרו לו תלמידיך אנו כיצד ,אמרו לעצל רב בעיר ל ולמוד תורה ממנו .והוא משיב אות ואומר
ומימיך אנו שותין ,אמר להם אעפי"כ אי אפשר לבית עצל
חל "אמר
לה ,מתיירא אני מ הארי שבדר ,מניי ,שנאמר )משלי כו ,יג(
המדרש בלא חידוש ,שבת של מי היתה ,שבת של ר' אלעזר
ר ."אמרו לו ,הרי רב בתו המדינה ,עמוד ול אצלו .אמר לה מתיירא
בן עזריה היתה ,ובמה היתה הגדה היום ,אמרו לו בפרשת "ארי י
הרחבת" וכו' .ומה אני שלא יהיה ארי בתו הרחובות ,שנאמר )ש (
והנּ ׁ שים
האנשים
העם ׁ
"הקהל את
הקהל ,ומה דרש בה , פי
בלבב הבר
מאד אלי
"י קרב
שאמר משה היה גדול מכול ,מניי ,
והטף" )דברים לא ,יב( ,אם אנשים באים ללמוד נשים באות ּ
לעת ,"הוצא דבר מתו פי .לדר זו ,המדרש מפרש הפסוק באופ זה,
לשמוע טף למה באין ,כדי ליתן שכר למביאיהן ,אמר להם שהעצל אי פיו ולבו שוי כלל ,שהרי כשאומרי ללכת ללמוד תורה מפי
ןוילג | ו"פשת -ךליו םיבצנ "הרות ירבד"בד"" []16
נגה" )משלי ד ,יח( .ר' יהושע בן קרחה אומר משל למלך ּ מרגלית טובה היתה בידכם ובקשתם לאבדה ממני' .והדבר
שעשה סעודה והזמין את האורחים והיה אוהבו מיסב תמוה האם חסירי מצות אנחנו שזקוק הקב"ה להוסיף מצוה
ביניהם והיה אומר לו ליטול מנה יפה ולא היה בו דעה ,כיון זו רק כדי לקבל שכר? ואם נאמר שכל המצות כן .איזה
שראה שאין בו דעה אחז את ידו והניחה על מנה היפה חידוש יש בדבר? עכ"פ לא נוכל להבין את התפעלותו של
אתה ּתוֹ מי גּ וֹ
רלי" )תהלים טז ,ה(. חלקי וכוֹ סי ּ
מנת
וכה"א "ה' ר' יהושע ,ומה שקרא לזה מרגלית טובה? וביאר הוא ז"ל
הרי דהספרי מבאר כמו שאמרנו דהעצה "ובחרת בחיים" כי באמת מוכרחים היו בני ישראל בשעת הקהל להביא את
באה כדי להוציאה מידי טעות בשכל האדם לחשוב על הטף עמהם כי אם במצות ראייה הבטיחנו ה' יתברך
"וא
המות שהוא חיים ועל הרע שהוא טוב ,רק החילוק בשני עת
לראוֹ ת" וכו' )שמות לד ,כד( ,הנה ארצּ ב
איש את
יחמד ׁ
המשלים הוא במקום הטעות אם הוא בראייה או בדעה כי בשעת הקהל שמבן י"ג שנה שנה ויום אחד ומבת י"ב שנה
לפי המשל הראשון הטעות הוא בראייה ,שרואים תחילת ויום אחד חייבים להקהל הלא אי אפשר להשאיר את
הדרך שהוא במישור -רואים את הרשעים שהם מצליחים - ש ּ י ּמ צא מי שידאוג להם וא"כ משום זה הלא הפעוטות מבלי ׁ
אבל אחריתו -קוצים .ולפי המשל של ר' יהושע בן קרחה גם בלי הציווי היו מביאים את הטף עמהם ,אבל לא מחמת
הטעות של אלה הוא בדעה -ראה המלך שאין בו דעה תועלת לעצמם אלא בשביל הכרח חיצוני ,אמרה תורה:
)נתן דעת רבי נתן אורדמן( שאינם יודעים המנה יפה. אעפ"י שעל כרחכם תביאו את הטף לירושלים מ"מ תהא
בזה מצוה ותקבלו עבור זה שכר מצוה וממילא יהיה כבר
תוכן וחשיבות בהבאת הטף .וזה באמת חידוש ומרגלית
ואת
הות ואת הב החי
לפני ה את נתי
"ראה טובה ,כי מראה בזה על חסדי השם להטיב לעושי רצונו
האר
החי ואת
המי
בכ ה את העדתי
הרע , ואת
ולתת להם שכר על דבר הכרחי מצד הטבע שיקבלו על זה
חי
למע בחר
והללה
הרכה
לפני
נתי
והות
שכר כמצווה ועושה...
למע
קל אהי לאהבה את ה' וזרע ,
אה חיה ובזה נראה לדעתי שאפשר לבאר גם דברי הרבינו יונה
ימי "כו' )דברי ל ,טוכ(. ואר
חי
לדבקה ב י הא שסובר שמה שאמרה התורה ו"בחרת בחיים" היא מצות
לפניכם ה ּיוֹ ם
נתן
אנכי
"ראה הנה לעיל בסדרא ראה כתיב עשה ,אף שבלא הציווי ,על אדם שדעתו שלמה לבחור מצד
מצוֹ ת ה'
אהיכם אשר ּת ׁ ש מע ּו אל רכה ׁ
הב קללה ,את ּ
רכה ּו
ּב הטבע את החיים ולא המות .אבל לפי ביאור אדמו"ר הנ"ל
תש מע ּו אל
ללה אם א ׁ והק
אתכם ה ּיוֹ םּ ,
מצּוה
אנכי
אשר
ׁ יש לומר גם כאן ,דהקב"ה בחסדו הגדול רצה להוסיף שכר
הדּ ר וכו' )דברים יא ,כו-כח( ,וכתב וסרתם מן
אהיכם ּ
מצוֹ ת ה' לזה שבוחר בחיים ולכן עשה גם את הבחירה עצמה למצוה,
הספורנו שם וז"ל 'ראה הביטה וראה שלא יהיה ענינך על כדי ליתן שכר להבוחר כמצווה ועושה!
אופן בינוני כמו שהוא המנהג בשאר האומות ,כי אמנם אנכי ולאלה הראשונים שסוברים ש"ובחרת בחיים" היא רק
נותן לפניכם היום ברכה וקללה והם שני הקצוות כי הברכה ש
כל האדם בבחינת עצה על כרחך עלינו לומר משום ׁ
היא הצלחה יותר מן מספיק על צד היותר טוב והקללה היא עלול לטעות ולחשוב על הרע טוב ועל המות חיים על כן
מארה מחסרת שלא יושג המספיק ושניהם לפיכם להשיג באה העצה של הקב"ה לבחור בזה מה שהתורה קראה חיים
כפי מה שתבחרו'. וטוב ולא מה שנראה לעין האדם!
וביאור דבריו הוא ,דמה שנאמר "ראה" מורה על דבר חדש "ראהוכן יש לראות גם כן מהספרי )ריש פ' ראה( שכתב וז"ל
"ראה זה ׁ
חדש" )קהלת א ,י( ,והחידוש הוא כאן בזה כאמרו קללה" .לפי שנאמר )דברים ל( רכה ּו לפניכם ה ּיוֹ ם ּב נתן אנכי
שאין דרך ממוצעת בישראל אלא קיצוניות הברכה או קללה ללה" ,שמא יאמרו והק
רכה ּ הב
לפניּ נתתי והמות ּ "הח ּ יים ּ
וכאן מבואר עוד בלשון יותר ברור החיים והטוב מצד אחד ישראל הואיל ונתן הקב"ה לפנינו שני דרכים דרך החיים
והמות והרע מצד אחר -אין אופן ודרך ממוצעת ביניהם. ודרך המות נלך באיזה מהם שנרצה ,ת"ל )שם( " ּו ּ
בחרת
והדבר פשוט כי כמו שאין דרך ממוצעת בין אמת ושקר וזרע ."משל לאחד שהיה יושב אתה חיה ּ למען ּת
ּב ח ּ יים
דאחד סותר לגמרי את השני ,דאם שקר אפילו חלק מן בפרשת דרכים והיו לפניו שני שבילים אחד שתחילתו
האמת אינו כבר אמת וכן להיפך .כמו כן אי אפשר במציאות מישור וסופו קוצים ואחד שתחילתו קוצים וסופו מישור
ערבוב הטוב בהרע וחיים במות ,ואם אפשר גבי אומות והיה מודיע את העוברים ואת השבים ואומר להם שאתם
העולם ענין בינוני ,היינו דרך ממוצעת בחוקיהם ,נימוסיהם רואים שביל זה שתחילתו מישור כשתים ושלש פסיעות
והנהגותיהם ,זה משום שהם אומות העולם מונהגים אתה מהלך במישור וסופו לצאת בקוצים ואתם רואים שביל
ומודרכים עפ"י שכלם והבנתם הם ,וזה פשוט שאין בהשגת זה שתחילתו קוצים כשתים ושלש פסיעות אתה מהלך
השכל האנושי להגיע למדת הכרת טוב המוחלט ולמדת בקוצים וסופו לצאת במישור .כך אמר להם משה אתם
הכרת רע המוחלט ,ולכן אי אפשר להם לראות בעיני האדם רואים את הרשעים שהם מצליחים כשנים ושלשה ימים הם
הסתירה המוחלטת בין טוב ורע וקל להם למצא או ליצר מצליחים בעולם הזה וסופן לדחות באחרונה וכו' ואומר
דרך ממוצעת בין הטוב ובין הרע. אפלה" )משלי ד ,יט( ואתם רואים את הצדיקים רש עים ּכ "דּ רׁ
אבל ,אבל מי כן בכביכול ,ה' יתברך ,יוצר הבריאה וכל כשהם מצטערים בעולם הזה כשנים ושלשה ימים וסופן
המציאות שבה ,יוצר האדם וכל אשר בו ,הרי עיני השם בכל אחרית) "דברים ח ,טז(, "להיטבּ ב
לשמוח באחרונה שנאמר
מה שיש בהבריאה ,בכל דבר ,מראשיתו עד תכליתו -הכל מראשיתוֹ " וכו' )קהלת ז ,ח(, אחרית דּ בר ׁ ואומר )קהלת ג'( "טוֹ ב
בדרך מוחלטת ,ולכן באמת החיים והמות ,הטוב והרע יקים ּכאוֹ ר צדּ
"וארח
לצ דּ יק" )תהלים צז ,יא( זרע ּ ואומר "אוֹ ר
ןוילג | ו"פשת -ךליו םיבצנ "הרות ירבד"בד"" []17
בסוף הפרשה מזהיר משה רבנו ע"ה שהבחירה נתונה הברכה והקללה -אין דרך ממוצעת ביניהם! והבנה זו
לפניהם אבל מורה להם "ובחרת בחיים למען תחיה אתה והשגתה דרש וציווה הקב"ה לעם ישראל -לעמוד על
וזרעך" ומפרש להם "לאהבה את ה' אלהיך לשמע בקלו מדרגה זו בהשגתם ובראייתם ,שהכל -התורה והמצוות ־הם
ימי "וגו' ואר "כי ה ּוא ח ּיי ולדבקה בו" ומסיים להם ּ בדרך מוחלטת ניתנו לעם ישראל ,ואינם סובלים שום שיתוף
)בפסוק כ( ,והמפרשים עמדו לבאר על מה הוא אומר "כי הוא ופשרה ודרך אמצעית.
חייך ואורך ימיך". וזה "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת המות" ,כמו שאי
הרב אבן עזרא מפרש דקאי על הקב"ה. אפשר 'ענין בינוני' בין חיים ומות כן אי אפשר בין טוב ורע,
ובספורנו מפרש שחוזר אל מצות הדביקות האמורה בפסוק למען ס ּורלמש ּכיל
למעלה ׂ
"ארח ח ּ יים ברכה וקללה! -
"ולדבקה בו" ,דהיינו שהדביקות הוא סבת החיים הנצחיים. מטה" )משלי טו ,כד( .אין מצב אמצעי ,או "למעלה מאוֹ ל ּ
אבל בתרגום יונתן איתא דקאי על התורה תרגום
'למירחם למשכיל" ,או "שאול מטה".
יה ארוּ ם למקרב ּ
לדחלת ּ למימריה ּו
לקב לא ּ אלהכוֹ ן ּ ית ה' "לאהבה את ד' אלוקיך לשמע בקולו ולדבקה בו כי הוא
הדין ואוֹ גדוּ ת עלמא
חייכוֹ ן ּב
עסיקין ּב ּה היא דאתוּ ן רייתא ּ
אוֹ חייך ואורך ימיך".
ותיתב ּון עלגלוותא נש ּון ּבסוֹ ף ותתכ ׁ
דאתי ּ עלמא יוֹ מיכוֹ ן ּב כן" .כי הוא חייך" ולכן "ולדבקה בו" -זו היא דבקות עם
ליעקב ּ
למתן ליצחק ּו
לאברהם לאבהתכוֹ ן יי דקיים ארעא אהיכם ח ּ יים
בקים ּבה' הדּ
"ואתם
מקור החיים .כמו דכתיב ּ
להוֹ ן' -כי התורה אשר אתם עוסקים בה היא חייכם בעולם ּכ ּל כם ה ּיוֹ ם" )דברים ד ,ד( .ומהו "ולדבקה בו"? 'שתהיינה כל
הזה ,ואריכות ימיכם לעולם הבא .שבא הכתוב לפרש לנו )נתן דעת( פעולותיך לשמו' )ספורנו(.
את מעלת טיב התורה ,שהיא תמצית חיותו של האדם בשתי
העולמות ,כי בה תלויין חייו ואריכות ימיו .וכן תקנו חכמינו
ז"ל במטבע ברכת אהבת עולם שבברכות קריאת שמע של
"בחר
חי) "דברי ל ,יט(.
רצון ואהבה לחיים
ערבית 'כי הם חיינו ואורך ימינו'.
הגאון רבי יוסף שלום אלישיב הלך פעם לבקר את החולה,
ודבר זה מפורש בחז"ל ,כמאמר התנא בברייתא דקנין תורה
ואמר החולה קצתי בחיי ,כי הם קשים עלי .נטפל לו אותו
)אבות פ"ו מ"ז( 'גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה בעולם
זקן ואמר" :כתוב בתורה "ובחרת בחיים" והרבה פרושים
הזה ובעולם הבא' .וכן אמרו )פסחים מט ,ב( שאסור להתלוות
נאמרו בזה ,אבל אין מקרא יוצא מידי פשוטו ,שאדם חייב
לעם הארץ וללכת עמו בדרך ,כי הוא חשוד על רציחה
לבחור בחיים גם כאשר אינם נוחים לו ,ולכן מצוה עליך
ושפיכות דמים .שהרי על התורה נאמר "כי הוא חייך ואורך
לעורר בלבך רצון ואהבה לקיים רצון הבורא ולבחור
ימיך" ,ויש לנו ללמוד בקל וחומר ,שאם על חייו לא חס עם
בחיים'!
הארץ זה ,שאינו עוסק בתורה המארכת את חייו ,על חיי
חבירו לא כל שכן .והענין הוא ,כי אצל עמי הארץ נחשב
הגוף וצרכיו כעיקר מטרת החיים וייעודם ,והנשמה הרוחנית ולד את
ני האת הירה לכ את תב
"ועה
אינה אלא כטפלה בעלמא ,אשר על כן אינם יכולים להשיג האת
לעד הירה
היה י למע
פיה
ימ
יראל
את מעלת הנשמה ואינם עוסקים בתורה לזון אותה בני
יראל" )דברי לא ,יט(.
ולהחיותה ,וממילא אינם מחשיבים את ערך חיי האדם לימוד באופן של שירה בלילות
שהוא ענין רוחני ,וחשודים על שפיכות דמים. עמי" )תהלים מב ,ט( -אם ירה ּ
ילה ׁ ש
בל
חסדּ וֹ ּו ּ
יצּוה ה'
"יוֹ מם
ובספר התניא )ליקוטי אמרים פ"ה( מאריך לבאר יסוד הדבר ,וזה מצפים לחסד ה' מדי יום ,צריך להזהר שבלילה יהיה "שירה
לשונו' :לפי שבידיעת התורה התורה מלובשת בנפש האדם ימע בלילות רינה של תורה )ועי' ברמב"ם פ"ג עמי" ,שבבית
ושכלו ומוקפת בתוכם ,לכן נקראת בשם 'לחם ומזון הנפש', מהל' ת"ת הי"ג( .ובאופן של 'שירה' דייקא ,על דרך מאמר
כי כמו שהלחם הגשמי זן את הגוף כשמכניסו בתוכו וקרבו הכתוב "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני
ממש ,ונהפך שם להיות דם ובשר כבשרו ואזי יחיה ויתקיים. ישראל שימה בפיהם למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני
כך בידיעת התורה והשגתה בנפש האדם ,שלומדה היטב ישראל" ,כי רק לימוד שהוא בבחינת 'שירה' אפשר להנחילו
בעיון שכלו עד שנתפסת בשכלו ומתאחדת עמו והיו לדורות ,אבל כשהלימוד הוא תפל בלא טעם – בבחינת
לאחדים ,נעשה מזון לנפש וחיים בקרבה מחיי החיים אין מאמרם )מגילה לב ,א( כל הקורא בלא נעימה ושונה בלא זמרה
סוף ברוך הוא המלובש בחכמתו ותורתו שבקרבה' וכו' .הרי חקים א להם ּ נתתי
אני ּ "וגם
עליו הכתוב אומר )יחזקאל כ ,כה(
מבואר מדבריו ,אשר כמו שהלחם מקיים את הגוף להחזיקו טוֹ בים" וגו' -אי אפשר למוסרו לבנים .רק אם חשים
בחיים ,כך התורה מקיימת את הנפש להחזיקה בחיים במתיקות לימוד התוה"ק ,אזי מתקיים "שימה בפיהם וגו'
הנצחיים. זרעוֹ "מפי תכח ּ
לעד ּכי א לפניו
הירה ה ּזאת וענתה
ונפלא עד מאד לשונו של רבנו יונה בספרו "שערי תשובה" )שבט הלוי פורים – רבי שמואל הלוי ואזנר( )דברים שם ,כא(.
)שער ג( המפרש את כל המצוות והחוקים המוטלים על האדם
מישראל לעשותם 'ובעבור המעלות האלה נברא האדם
ראתיו" )ישעיה מג ,ז( ,ומה ולכבוֹ די ּב בש מי קרא ׁ "כל הנּ שנאמר ּ החי
והות האר
ואת המי
בכ ה את "העדתי
תקות הנברא ,אם לא ישים עמל נפשו ועיקר עסקו בדברים למע
חיה חי
בחר
והללה
הרכה
לפני
נתי
שנברא בעבורם' .וממילא הדברים ברורים לפנינו ,שהחובה אה
וזרע) "דברי ל ,יט(.
ןוילג | ו"פשת -ךליו םיבצנ "הרות ירבד"בד"" []18
באות לשמוע ,טף למה באין ,כדי ליתן שכר למביאיהן ,אמר מוטלת על כל בר ישראל להגות בתורה תמיד ללא הפסק,
להם רבי יהושע ,מרגלית טובה היתה בידכם ובקשתם שהרי זוהי מטרת חייו ובעבור כן נברא ,ומי פתי אשר לא
לאבדה ממני ,ע"כ. יעסוק בדברים שהם עיקר תקוותו בימי חייו.
הרי לנו מעשה רב באותו תנא רבי יהושע ,שעל אף השגותיו וצריך לדעת שהתורה הקדושה היא נחוצה והכרחית לחיי
בכל קנייני התורה התלהב והתלהט מדבר חידוש ששמע ,עד האדם עד שבלעדיה לא יוכל לחיות .ובספרי המוסר
שתמה על תלמידיו ולא הבין את הלך רוחם איך חשבו למדו יסוד זה מן האמור בפרשתנו שמשה רבנו מזהיר
למנוע ממנו תענוג נפלא כזה .והיינו כדברינו האמורים צוה ה ּזאתהמ
"כי ּ
את ישראל על שמירת התורה לאמור ּ
שכאשר יכיר האדם שהתורה היא מקור חיותו ומבלעדיה רחקה הוא ,א
במים ממ וא נפלאת הוא ּ וגו' א
אין חייו נקראים חיים ,מתוך כך יתלהב ויתלהט אחר כל הדּ בר
אלי
מעבר ל ּים הוא וגו'ּ ,כי קרוֹ ב
הוא וגו' ,וא
דבר חידוש וחידוש ,וישמח וישתעשע בכל רעיון והברקה לעשתוֹ " )דברים ל ,יא-יד( .והנה ידוע בלבבׂ
מאד ּב פיּ ו
לחידודה של תורה ,כצמא הלהוט אחר כל טיפת מים חיים. שטבע הטביע הקב"ה בעולמו ,שכל דבר נמצא כפי
וכאשר זוכה האדם להגיע לידי כך ,שמעריך את התורה שיעור הכרחו ,והדבר המוכרח לחיי האדם נקל להשיגו
באופן הראוי והנכון ,ומשיג ויודע שכל תיבה ותיבה בלא טורח ,אבל הדברים שאינם הכרחיים לחיי האדם
שבתורה יקרה עד מאוד וכל חפצי וענייני העולם לא ישוו אינם מצויים כל כך וצריך לעמול ולטרוח בכדי להשיגם,
בה ,וכל דיבור ודיבור בעסק התורה נותנת חיים ואושר ולזה תראה שהמים אשר בהעדרם אי אפשר לחיות,
לעושיה ,אזי משתכר הוא בזה שני רווחים גדולים ,האחת נמצאים כמעט בכל מקום שהוא ,וצריך רק להתכופף
שלימודו נעשה מתוך עיון מעמיק ומתוך רצון וחפץ להבין ולשאבם ,שלא כמזון שאינו נמצא בכל המקומות כשוה,
כל דבר ודבר על בוריו ומתכונתו ,ועוד זאת ,שלעולם אינו וצריך לטרוח ולהכינם ,אבל האויר שהוא מוכרח
מסתפק במה שיש לו ,ואינו אומר די לי במה שלמדתי כבר, לנשימה וזקוקים אליו בכל רגע ורגע ובכל נשימה
אלא משתדל תמיד להגדיל ולהרחיב את השגותיו וקניניו נשימה ,הרי נמצא בכל מקום ומקום ומושג בלא שום
בתורה בכמות ובאיכות. פעולה וטרחה כלל.
ומובא בספר "דברי שמואל" )סלונים( לפרש את לשון הפיוט הוי אומר ,שכאשר הכתוב מעיד בנו על התורה והמצוות ּ
"כי
בסליחות 'כדלים וכרשים דפקנו דלתיך' שנראה לכאורה בלבבׂ
לעשתוֹ " דהיינו שהם מאד ּב פיּ ו
הדּ בר
אלי
קרוֹ ב
ככפל לשון שהרי דל ורש משמעותם אחת והיינו הך .אמנם קרובים אל האדם ואינו צריך לחפש אחריהם או לטרוח
אף שבאמת הם כשני שמות הנרדפים אבל יש הבדל ביניהם, להשיגם ,הרי ידענו בזה שהם הכרחיים ביותר לחיי האדם
כי 'דל' הוא זה אשר לא ראה מאורות מעולם ,כי כל ימיו והם כאויר לנשימה שאי אפשר לחיות כלל מבלעדיהם ,ולכן
עברו עליו מתוך עניות ואביונות ובחוסר כל ולא טעם טעם מוכנים הם לאדם וקרובים לפיך וללבבך לעשותם.
שובע מימיו .אבל 'רש' הוא זה אשר מתחילתו היה עשיר והמשכיל בזה הרי ירדוף ויחזר אחר התורה בהשתוקקות
וקצין אלא שנתהפך עליו הגלגל ונתרושש ,שאבד את כל ובצימאון ,כאדם עייף וצמא הרץ לקראת מים לרוויה ,וכן
כספו ונשאר בעירום ובחוסר כל. אמרו חכמים )תענית ז ,א( למה נמשלו דברי תורה למים דכתיב
והנה הגם שלמראה עינים הרי כעת עתה אין עוד חילוק בין למ ים" ,הרי שצריך להשתוקק
צמא לכ ּו ּ
)ישעיה נה ,א( "הוֹ י ּכל
שני האנשים ,שהלא שניהם עניים ואביונים וחסרי כל ,אבל אל התורה כאדם צמא ההולך אל המים להרוות את צמאונו.
באמת הבדל גדול יש ביניהם ,כי זה הדל אשר כל ימיו הוא ואכן כך המשילו חז"ל את בני ישראל שהם משתוקקים אל
בדלותו ועניותו יש בו מעלה מצד אחד ,כי הוא שמח ונהנה התורה כדגים המשתוקקים למים חיים ,וכאומרם במדרש
מכל מתנה ורווח הבאה אליו ,והוא מעריך ומוקיר כל פיסת )ב"ר צז ,ג( 'מה דגים הללו הגדלין במים ,כיון שיורדת טפה
לחם וכל פרוטה שחוקה שנותנים לו ,אמנם לעומת זה יש אחת מלמעלה מקבלין אותה בצמאון כמי שלא טעמו טעם
לו חסרון גדול ,שאין לו חשק ושאיפה להתרומם משפל מים מימיהון ,כך הן ישראל גדלין במים ,בתורה ,כיון שהן
מצבו ולעלות מעמקי דלותו .אמנם זה הרש ,מצד אחד יש שומעין דבר חדש מן התורה הן מקבלין אותו בצמאון כמי
בו חסרון כי אינו שמח אלא במתנה ראויה ומכובדת וכל שלא שמעו דבר תורה מימיהון' .דהיינו שהגם שכבר מלאו
ימיו מכאובים ,אבל מאידך גיסא יש בו מעלה גדולה .שהוא כריסם בכל מכמני התורה והיו בקיאים בה ללא שיעור
עומד ומצפה להתעלות ולהתרומם ,ומשתוקק ומתאווה וגבול ,בכל זאת היו משתוקקים ומתלהטים אחר כל דין
לחזור לקדמותו ולימי תפארתו כבראשונה. מחודש ודבר חידוש בעסק התורה.
וזהו שיסד הפייטן לומר 'כדלים וכרשים דפקנו דלתך' וכן מסופר בגמרא )חגיגה ג ,א( מעשה ברבי יוחנן בן ברוקה
כלומר שאנו אוחזים בחבל התפילה משני צדדיו ,כי מצד ורבי אלעזר חסמא שהלכו להקביל פני רבי יהושע בפקיעין,
אחד אנו כ'דלים' השמחים ומודים על כל הטבה והטבה אמר להם מה חידוש היה בבית המדרש היום ,אמרו לו
המגיעה אלינו ,ומכירים בטובתו של מקום המשפיע עלינו תלמידיך אנו ומימיך אנו שותין ,וכלומר שאין ראוי לנו
בחסדו הגדול יותר מן הראוי לנו ,אבל לעומת זאת אנו גם לדבר לפניך ,אמר להם ,אף על פי כן ,אי אפשר לבית
כן כ'רשים' שאיננו מסתפקים רק במתנה מועטת אלא רצוננו המדרש בלא חידוש .במה היתה הגדה היום ,אמרו לו
לראות את מלכנו ולשוב לרום המעלות כמו שהיינו מקודם העם ׁ
האנשים "הקהל את
בפרשת הקהל ,ומה דרש בה
בהלו נרו על ראשינו. והנּ ׁ שים ּ
והטף" )להלן לא ,יב( ,אם אנשים באים ללמוד נשים
ןוילג | ו"פשת -ךליו םיבצנ "הרות ירבד"בד"" []19
על כל קוץ וקוץ וכל תג ותג להבינה על בוריה מתוך עמל ומעין רעיון זה איתא בכתבי הקודש על הפסוק בתהלים )פט,
)משחת שמן רבי חיים שאול קויפמאן( ויגיעה. דעי תר ּו עה ה' ּבאוֹ ר ּפ ניּ
יהלכ ּון" ,דהנה העם יוֹ
"אשרי
טז( ׁ
לשון "תרועה" מורה על שברון לב כאומרם ז"ל )ר"ה לג ,ב(
גנוחי גנח ילולי יליל ,אבל "אור פניך" מורה על מדרגה
אה
וזרע) "דברי ל ,יט(. חיה
למע
חי
"בחר
רוממה שהיא הארת פנים עליונה .וזהו כוונת המאמר ,כי עם
חיים אף לזרעך בני ישראל יש בהם שני מעלות ,כי מצד אחד הם "יודעי
ושתוֹ ּכי
"אכוֹ ל ׁ
הנה גם הרשעים חיים ,אך חיים שלהם היא תרועה" הנכנעים לפני בוראם בשברון לב ושפלות רוח .אבל
מחר נמ ּות" )ישעיהו כב ,יג( -אך לבניהם אחריהם לא נשאר מאידך גיסא הרי "באור פניך יהלכון" ,משתוקקים הם תמיד
מאומה מחיים כאלו .ואמר הכתוב "ובחרת בחיים" -חיים להתרומם ולהתעלות ולזכות להארת פני עליון ברום
כאלו 'למען תחיה אתה וזרעיך' ,שזרעך אחריך יקבלו ממך המעלה ,ואינם נותנים לשברון לבם שיפילם חס ושלום
)'ליקוטי הב"ח'( דרך החיים! ברשת היאוש וחדלון המעש.
ואפשר להעמיס עוד ברעיון האמור ,מה שכתב בעל הטורים
"לדבקה ב) "דברי ל ,כ(. למען ּת
חיה" בחרת ּב ח ּ יים
בסוף הפרשה )ל ,יט( על הפסוק " ּו ּ
מתלמוד יכולין להתקרב יותר מהכל
וגו' ,וז"ל" :בחיים" עולה שבעים ,לומר שבשבעים פנים
"כי טוֹ בים דּ די מ ּי ין" )שיר השירים א ,ב( ביאר
על הפסוק ּ התורה נדרשת בהם )במד"ר יג ,טו( .וכן "סוֹ ד ה'
ליראיו" )תהלים
הגה"ק מקוצק ,דאכן מגמ"ח או ממצוות או מתפילה יכולין כה ,יד( .וחיי האדם שבעים שנה .ע"כ .ונאמר בזה ,כי בודאי
על ידם להתקרב אל השי"ת ,אבל מתלמוד יכולין להתקרב לא התכוון רבינו בעל הטורים לרשום רמז נאה בעלמא ,אלא
ללמדנו בא יסוד גדול ,שהתורה הק' ושבעים הפנים שהיא
יותר מהכל .והיינו שיש להקב"ה הרבה דודים ורעים אלו
הצדיקים" ,דודיך" הוא מלשון ידידות ,יש שבאים מתפלה נדרשת בהם ,אלו הם עיקר החיים שצריך איש ישראל
או מצות ,אבל טובים הם ביותר הדודים שבאים על ידי יינה לבחור לו .ולהורות נתן עוד ,שלא יסתפק האדם בלימודו
של תורה! )רבי מאיר הלוי סאלאוויציק(
באופן אחד מאופני הלימוד ,אלא ישתדל בכל כוחו להשיג
את כל האופנים שהתורה נלמדת בהם ,דהיינו שגם כשראה
ברכה בתלמודו וזכה להשיג סוגיא אחת לאשורה ,לא יאמר
ואר
ימי) "דברי ל ,כ(. חי
"י הא
בלבו הן כבר הבנתי הדברים על בוריים ומה לי לבקש עוד
'ראיתי מהגאון רבי יצחק יעקב ריינעס שיחיה אב"ד דלידא: הבנות נוספות ודרכים אחרים ,אלא יחזור וישנן שוב ושוב
כל אחד מבני ישראל יודע שהתורה היא נשמת האומה את כל מהלך הסוגיא מתוך עמל ויגיעה בירידה לעומקם של
ורוחניותיה היא חיים ואורך חיים ,ומרגיש כי זהו דם דברים בכדי שיזכה להשיג עוד ועוד פנים בסוגיא הלזו
שנשמתו של ישראל תלויה בו ,ורק היא מצקת בו רוח חיים משבעים הפנים אשר התורה נדרשת בהם כפי אשר תשיג
ועליה ועל ידה הוא חי. ידו ביגיעתו ,שהרי כל אופן משבעים הפנים הוא חלק
ואיש מבני ישראל ,בעת שרואה כי התורה מתמעטת וכבודה מחיותו.
מתחללת ויקרתה וגאונה מושפלת עד לעפר ,יש לו לשוות וככה היו רבותינו הראשונים כמלאכים מתייגעים בדברי
לו כמו שרואה שדמו נשפך ונגר לארץ ,כי התורה היא חייו התורה לבארם בכמה וכמה אופנים ,כמו שאנו יכולים
וכבודה היא כבודו ועוזו דמי נפשו ,כי היא נבלעת בדמיו לראות במו עינינו כאשר נעיין בפירושי התוספות ,שמעלים
ובאיבריו -בכל אבר ואבר מאבריו ,ובכל עורקיו נוזלת דם קושיא אחת או שתים על סוגית הגמרא ומתרצים תירוץ
התורה. אחד ,ומוסיפים תירוץ נוסף ולפעמים אף כמה תירוצים על
ובגיטין )נו ,ב( מסופר על טיטוס הרשע שחירף וגידף כלפי קושיא אחת ,והגם שכבר בתירוץ הראשון נתיישבה
מעלה ,תפס זונה בידו ונכנס לבית קדשי הקדשים והציע התמיהא ,אמנם לא הסתפקו בכך אלא בקשו ליישב את
ספר תורה על הארץ ועבר עליה עבירה ונטל סייף וגידר את הסוגיא בעוד כמה אופנים.
הפרוכת ,ונעשה נס והיה דם מבצבץ ויצא ,וכסבור הרג את ושמעתי לאמר בשם הגאון רבי חיים מבריסק זצ"ל שהפליא
עצמו. דבר זה שהאריכו רבותינו בעלי התוספות בתירוצים רבים
כשהשפיל כל כך את כבוד התורה נעשה נס הפלא ופלא על קושיא אחת ,שהרי הפוסקים הבאים אחריהם העלו
ידע כי כבוד התורה וקדושתה שיצא דם ,שכל אחד מישראל הרבה הלכות פסוקות מתוך תירוצי התוספות ,ולפעמים אף
היא דמו וחייו ,וזלזול כבוד התורה והורדתה עד לעפר - נמצאים דינים מחולקים ומחודשים מתוך התירוצים .ואילו
נגירת דמו והזלתו לארץ ,כי התורה בפעולותיה הרוחניי היא היו בעלי התוספות מסתפקים בתירוץ אחד לדחות את
נשמת היהודי -ורוחו ,עולמו וחייו!' )ידי משה ,וארשא תרנ"ז רבי
הקושיא ותו לא ,הרי היה נמנע מאתנו הרבה חדושי הלכות
משה מאראן 'הפרוש מאראן' ]אבי אביו של הגרי"ש אלישיב[(
הנוגעות למעשה .אמנם מתוך יגיעתם למצוא כמה תירוצים
לכל הערה ותמיהה וליישבה בכמה אופנים ,זכינו אנו
השותים את מימיהם לחידושי דינים והלכות פסוקות.
לבת על
האדמה" )דברי ל ,כ(. ימי
ואר
חי
"י הא
ושורש הדברים תלוי בנ"ל ,שכאשר מכירים ברום סגולת
איתא בתנא דבי אליהו )זוטא יד ,א( ,שאליהו שאל לאדם אחד התורה וביוקר ערכה והכרחיותה לחיי האדם כאויר
על מה שאינו עוסק בתורה ,ואמר לו בינה ודעת לא נתנה לי לנשימה ,הרי מתלהטים אחריה בצמאון אין קץ ,ועומדים
ןוילג | ו"פשת -ךליו םיבצנ "הרות ירבד"בד"" []20
שמו שבכל עת אשר יכין האדם עצמו ללמוד ראוי לו מן השמים ,והוכיח לו ממה שבפרנסתו הוא כן מבין לעשות
להתישב קודם שיתחיל ,עכ"פ זמן מועט ,ביראת ה' טהורה כל מה שצריך ללחם ביתו ,לאמר לו ,שאם ידעת שחייך
בטהרת הלב ,להתודות על חטאו מעומקא דליבא ,כדי תלויים בהתורה ,היית כבר מוצא עצה איך להבין ולהשכיל
שתהא תורתו קדושה וטהורה ,עכ"ל .טהרת הלב פירושו באהבה.
ללמוד בכוונה טהורה ,לשמה ,כאשר ציוני ה' אלקי ולא ועפי"ז ביאר הגה"ק מקוצק באופן נפלא מ"ש כאן "כי הוא
מפני שום סיבה אחרת .ודאי שמי שיעשה כך יסייעוהו מן חייך ואורך ימיך לשבת על האדמה" ,האדם צריך להרגיש
השמים להגיע ללימוד תורה לשמה) .יראה ודעת רבי יהודה זאב סגל( שהתורה היא חיותינו ומבלעדיו אין עצה וישועה ,וממילא
)האדמו"ר בעל ה"בית ישראל" מגור( ימצא דרכים לעבדה ולשמרה!
וענתה
הירה וצרת את רעת רת תמצא
"והיה י
ידעי את
מי זרע י
תכח
לעד י א לפניו
האת לדבקה ב י האקל למע
אהי "לאהבה את ה'
האר
אר אביא אל טר עה ה אר הא יצר נע ה' אר
האדמה לבת על ימי ואר חי
נעי" )דברי לא ,כא(. לתת
לה) "דברי ל ,כ(. ליעקב
ליצחק
לאברה
לאבתי
איתא במס' חגיגה )ה ,א( :רבי יוחנן כי מטי להאי קרא בכי, בגמ' )נדרים סב ,א( :תניא" ,לאהבה את ה' אלהיך לשמוע
"והיה כי תימצאן אותו רעות רבות וצרות" ,עבד שרבו בקולו ולדבקה בו" ,שלא יאמר אדם אקרא שיקראוני חכם,
ממציא לו רעות וצרות ,תקנה יש לו )בתמיה( וכו' ,ע"כ. אשנה כדי שיקראוני רבי ,אשנן כדי שאהיה זקן ויושב
נראה להסביר את דברי רבי יוחנן אלו על פי מה שנאמר בישיבה ,אלא למד מאהבה וסוף הכבוד לבא.
אבשלוֹ ם ּבנוֹ " ,ופריך
מפ ני ׁ
ברחוֹ ּ
לדוד ּב
"מזמוֹ ר
)תהלים ג ,א(
מפסוק זה למדו חז"ל ,שעלינו ללמוד תורה לשמה ,מאהבה,
בגמרא במס' ברכות )ז ,ב( "מזמור לדוד" ,קינה לדוד מיבעי
ולא בשביל איזה רווח ,כבוד וכדומה ,שיבוא לנו מזה.
ליה ,ומשני ,משל למה"ד לאדם שיצא עליו שטר חוב ,קודם
כסבורים אנו ,שלימוד תורה לשמה הוא ענין גדול ,שאינו
שפרעו היה עצב ,לאחר שפרעו שמח ,אף כן דוד כיון שא"ל
שייך אלינו ,זה שייך רק לאנשים גדולים כהחפץ חיים זצ"ל.
ית ,"היהמב רעה ּ עלי מקים "הנני
הקב"ה )שמואל ב' יב ,יא(
אבל אין זה נכון ,קרוב אליך הדבר .הרי השולחן ערוך נכתב
עצב ,אמר שמא עבד או ממזר הוא דלא חייס עלי ,כיון דחזא
עבור כל יהודי ,כל יהודי צריך ויכול לקיים מה שנאמר
דאבשלום הוא ,שמח ,משום הכי אמר מזמור )אמר סתם ברא
בשולחן ערוך ,והנה ,יש סימן שלם בשולחן ערוך על
מרחם על אבא( ,ע"כ.
לשמה ,סימן רלא -שכל כוונותיו יהיו לשם שמים ,הרי לנו
והקשה ע"ז בספר "קשת יונתן" ,דאם גם סתם ברא חייס על
שבידנו הדבר.
אבא ,הלא ראה דבנו לא חייס עליו וא"כ היה לו לקונן
הלא אנו מתפללים בכל יום' ,ונהיה אנו וצאצאינו – כולנו -
ביותר .ותירץ דהעונש היותר מופלג הוא אם הקב"ה מסתיר
יודעי שמך ולומדי תורתך לשמה' ,הרי שכולנו מבקשים
פנים מאדם ועוזב אותו על מקרי ופגעי הזמן אבל כל זמן
לזכות למעלה זו ,אנחנו וצאצאינו .זאת אומרת שהדבר שייך
שנראה בהעונש דמעניש בהשגחה אז העונש לנו לטובה כי
אלינו ,אם נתאמץ ונתפלל אז נזכה לכך ,והלואי שהיינו
כרחם אב על בנים ירחם ה' את יראיו ,וז"ש כיון שאמר לו
שומעים באוזנינו מה שאנחנו מוציאים מפינו.
הקב"ה "הנני מקים עליך רעה מביתך" ,חשש שמא עזבו על
המקרים ויבא עבד או ממזר אשר בטבע לא יחוס ולא ירחם, והנה לימוד התורה לשמה היא מדרגה נעלה ביותר,
כיון דחזא דברי' הוא ,אמר :סתם ברא חייס על אבא וכיון וכשלומדים גמרא רש"י תוס' ומפלפלים בהן בקושיות
דזה לא חייס יצא מגדר הטבע וע"כ בא העונש בהשגחה ותירוצים וסברות ,מקיימים בזה תורה לשמה .אבל הרי יש
ואמר מזמור ,ע"כ מובא בספר "חכמה עם נחלה" על תהלים אפשרות שיתערב שם גם קצת לא לשמה אך כאשר יושבים
כח ,א. ולומדים מוסר או הלכות לשה"ר שם אין כל חשש לזה,
ולפי זה י"ל דזהו שאמרו בגמ' כאן 'ממציא' והיינו עוזב שהרי לשם מה לומדים מוסר? הלא מוסר לומדים רק כדי
אותו לפגעי הזמן והטבע ,ולא אמר 'נותן' או 'שולח' או להשיג יראת שמים .איזה מחשבות זרות יכולות להתערב
'מביא עליו' ,כי זה היה משמע בהשגחה ואז הרי הוא בטוח בזה? אפשר להגיד שלימוד כזה הוא ממש תורה לשמה.
)נפש ברכה רבי משה בלוי( שהטוב בא יבא ,ואתי שפיר. גם במקום שקשה להגיע ללימוד תורה לשמה ,אל לנו
להזניח מחמת זה את הלימוד ,עלינו ללמוד כפי יכולתנו
ואפילו שלא לשמה ,וכמו שאמרו חז"ל )נזיר כג ,ב( 'לעולם
האה אל ל
יראל" הברי
וידר את
מה
"ול
יעסוק אדם בתורה ובמצוות ואפילו שלא לשמה' ,לעולם
)דברי לא ,א(. תמיד ללמוד ,בין העומד בדרגת לשמה ובין מי שעדיין לא
ילכו מחיל אל חיל הגיע לכך ,יש על זה מעשה מה"ישמח משה" שהתבונן פעם
כבר עמדו המפרשים כולם מהו לשון "וילך" ,הליכה זו מה בענין לימודו ,שבעיניו לא היה מדרגה הראויה ,היה חסר
טיבה ,כי לא פירש כאן הכתוב לאיזה מקום הלך. בלשמה ,אך הוא חזר מיד ודן בינו ולבין עצמו ,האמנם
בתרגום יונתן כתב ,שהלך למשכן בית אולפנא. עדיף שלא אלמד כלל? בודאי שלא.
והרמב"ן ורבנו בחיי כתבו ,שהלך ממחנה לויה אל מחנה לימוד תורה לשמה צריך הכנה ללימוד ,וכמו שכתב ה"נפש
ישראל לכבדם ,כמי שירצה להפטר מחבירו ובא ליטול החיים" )שער ד' פ"ו( :הדרך האמיתי ,אשר בזה בחר יתברך
ןוילג | ו"פשת -ךליו םיבצנ "הרות ירבד"בד"" []21
מתרדמתכם' וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו רשות ממנו .או הלך כדי לנחם אותן על מיתתו ,ולהגיד להם
בוראכם .אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל גדולתו של יהושע שיהיה תחתיו וימלא מקומו.
שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל .הביטו ובמדרש תנחומא )סי' א( איתא ,אין "וילך" אלא לשון תוכחה
לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם .ויעזוב כל אחד "לכ ּו חז ּו
מפעלוֹ ת ה'" ,ע"כ. שנאמר )תהלים מו ,ט(
מכם 'דרכו הרעה' ומחשבתו אשר לא טובה .ע"כ.
ועדיין לא נתבאר בדבריהם ,היכן נרמז ענין התוכחה בפסוקי
ולאור הדברים האמורים ,יתפרש היטב לשון הכתוב 'וילך הפרשה.
משה' על דרך התוכחה ,שהתכוון להוכיח את בני ישראל
ובספר "באר משה" כתב ,כי התכוון הכתוב לאמר שהוכיחם
ולהורותם דרך ברורה בעבודת התשובה ותיקון המעשים,
משה רבנו ע"ה בדברי מוסר וחיזוק לעבודת ה' ,שכן מצינו
שכאשר חפץ האדם לתקן את מעשיו ,עליו לחפש לו דרך
רבות במקראות ובמדרשי רז"ל שנאמר לשון הליכה ויציאה
חדשה שלא צעד בה מקדם ובזה יהיה שמור ומוגן מפני
בנים ׁ ש מע ּו"לכ ּו
כלפי עבודת ה' כגון הא דכתיב )תהלים לד ,יב(
פיתויי היצר ותחבולותיו .וכן כאשר יבקש האדם לשמור על
יעקב לכ ּו "בית דכם" ,וכן נאמר )ישעיה ב ,ה( ּ
אלמ
יראת ה' ּ
לי
מעמדו שלא להכשל בעוונות חלילה ולהינצל מהרשת אשר
ונלכה ּבאוֹ ר ה'" וכעין זה בלשון המשנה )אבות פ"ב מ"ט( 'אמר
היצר פורש לרגליו ,עליו להתחדש תמידין כסדרן ולילך
להם צאו וראו איזוהי דרך ישרה' וכו'.
ממדרגה למדרגה ,ובזה יוכל לעמוד על עמדו ולהוסיף
להתעלות במעלות היראה והקדושה. וענין לשון זה הוא לרמז את הדרך ישרה בעבודת התשובה
)משחת שמן רבי חיים שאול קויפמאן(
ובתיקון המעשים לפני האלוקים ,שכאשר חפץ איש ישראל
לעשות תשובה ולהתחזק בעבודת השי"ת ,שומה עליו
'לצאת' מטבעו ומהרגליו הקודמים ו'לילך' להנהגות אחרות
האה אל ל
יראל" הברי
וידר את
מה
"ול
שלא היה מורגל בהן עד עכשיו .כי הלוא מה טעם נכשל
)דברי לא ,א(. האדם בחטאים ועוונות ,זהו מפני שההרגל נעשה טבע
בספר "נועם מגדים וכבוד התורה עה"ת כאן פירש את ומקהה את ההדגשים ,וממילא כשנכשל באיזה מכשול
"ת ּ
הלת ה' הפסוק הזה על פי מה שאמר דוד המלך ע"הּ : רח"ל פעם ופעמיים ושלש ,הרי הוא מתרגל למצבו הירוד
ועד" )תהלים קמה, קדשוֹ לעוֹ לם
שם ׁ
שר ׁ
ויברּ כל ּב ׂ
ידבר ּפי
ּ וממילא נעשה לו הדבר כהיתר ולא חלי ולא מרגיש את שפל
כא( ,והכוונה מובנת על פי מ"ש חז"ל שאם אומרים דבר מצבו .וזוהי אזהרת תוכחה גם לזה שהוא שמור ולא נכשל
הלכה מפי תלמיד חכם ,שפתותיו דובבות בקבר ,וידוע בחטאים בפועל ,אלא הולך תמים ופועל צדק ושומר עצמו
חשב לאומרם שביקש דוד המלך שאמירת תהילים שלוּ ,ת ׁ מכל דבר רע ,אמנם אף בו שייך רעת ההרגל ,כי אם לא
כאילו עסק בנגעים ואהלות ,בשעה שבני ישראל אומרים יתעורר לחדש תמיד כנשר נעוריו ,הריהו עוסק בעבודת ה'
שירים שלו ,וזה מ"ש" :תהלת ה' ידבר פי ויברך כל בשר וקיום המצוות כמצות אנשים מלומדה בלא לב ולב.
שם קדשו לעולם ועד" ,כלומר בשעה שכל אחד מישראל אי לכך ,החובה מוטלת על כל אחד ואחד מבני ישראל ללא
אומר שירי תהילים שלו ,נחשב לי זאת ,כאלו פי דובר יוצא מן הכלל ,להתעורר מתרדמת הזמן ולהשתדל תמידין
תהלות אלה ,וז"ש הכתוב כאן" :וילך משה" -אף בשעה כסדרן בבקשת עצות ותחבולות איך 'לצאת' מן ההרגלים
שהלך משה רבינו ע"ה מזה העולם" ,וידבר את הדברים שמורגל אליהם תמיד 'וללכת' לתוך התחדשות תמידית בכל
האלה אל כל ישראל" – נחשב לו כאילו דובר הוא גם כעת עת ובכל שעה ,וירגיל את עצמו בהרגלים חדשים לבקרים
את הדברים שלימד בחייו אל בני ישראל ,עכ"ד ,וכהאי מידי יום ביומו הן בחלק התשובה ותיקון המעשים הבלתי
נאמר גם בס' "תפארת שלמה" עה"ת כאן. טובים ,והן בחלק לימוד התורה ועשיית המצוות .וכענין
באהל עוֹ
למים", "אג ּורה
ונ"ל די"ל לזה מ"ש )תהלים סא ,ה( : חיל" כלומר ,שצריך מחיל אל
"ילכ ּו
שנאמר )תהלים פד ח(
וע"ז איתא במס' יבמות )צו ,ב( :וכי אפשר לו לאדם לגור לילך ולהתחזק תמיד ממצבו ומקום מעמדו עכשיו למצב
בשני עולמים ,אלא אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע יהי רצון גבוה יותר ,להוסיף בלימוד התורה ובסדר העבודה באיכות
שיאמרו דבר שמועה מפי בעוה"ז דאמר רבי יוחנן משום ובכמות ,איש איש כפי מעלתו ומדרגתו.
רשב"י כל תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם וכך היה הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל מדייק בלשון
הזה שפתותיו דובבות בקבר ,וכמו שכתבו התוס' ד"ה רשע דּ ּ
רכוֹ " וגו' ' -יעזוב רשע "יעזב ׁ
הכתוב )ישעיה נה ז(
אגורה וכו' :כשנשמתו בישיבה של מעלה ,שפתותיו נעות מעשיו' לא נאמר אלא 'יעזוב רשע דרכו' ,לומר שעל הרשע
בקבר כאילו מדברות ,נמצא שבשעה אחת דר בשני עולמים, לשנות את כל דרכו ולחפש לו דרך חדשה בחייו ,כי אם רק
ע"כ. יעזוב את מעשיו הרעים אבל ימשיך בתהלוכות חייו
ובס' "יבין שמועה" עה"ת )פ' בהעלותך סי' שמ"ב( כתב דאין כמקדם ,הרי עלול הוא בכל רגע ורגע לשוב וליפול במכשול
הכוונה בדברי חז"ל אלו שבאמת גם בקבר דובבות החטא ולחזור למעשיו המקולקלים ,אבל כאשר יברור לו
שפתותיו ,אלא ר"ל לפי הכלל דשליחו של אדם כמותו ,וכל דרך חדשה לילך כה ,הרי בזה יהיה שמור יותר שלא יחזור
שאומרים בשמו דבר הלכה ,נחשב כאילו הוא אמרה ,וזהו לכסלה עוד.
"שפתותיו דובבות בקבר" ,כלומר אף שהוא בקבר ,עכ"ז וכן יש לדייק בלשון הרמב"ם ז"ל בהלכות תשובה )פ"ג ה"ד(:
נחשב כאילו שפתותיו דובבות כי מה שאומרים משמו אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב ,רמז
נחשב כאילו מדבר הוא ,וע"כ נקראו התלמידי חכמים יש בו כלומר 'עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו
ןוילג | ו"פשת -ךליו םיבצנ "הרות ירבד"בד"" []22
לאחר השמחה הגדולה של כריתת הברית בו נהיו כלל בלשון התלמוד בשם משה ,כי תורתו של משה הם לומדים
ישראל לעם ,עלה בדעתו של משה רבינו ,שהסתלקותו )נפש ברכה( וכולם שליחיו המה ,ע"כ.
תפריע להם בשמחתם ,וחשב על עצה כיצד לנחם את כלל
ישראל שלא יצטערו על מיתתו .לכן אמר להם "בן מאה
ועשרים שנה אנכי" -וזה לנחם אותם על ענינו ,כלומר :אני האה אל ל
יראל" הברי
וידר את
מה
"ול
זקן ואין לכם עוד תועלת ממני .ועוד -כי השם צוני שלא )דברי לא ,א(.
אעבור שם ,ואל תפחדו ואל תראו כי ה' יעבור עמכם לא בפירוש "מאור ושמש" כאן הקשה על מה דכתיב "וילך
יסלק שכינתו מכם בעבורי ,ויהושע הוא העובר לפניכם משה" ,שלא נמצא בכל התורה כולה שהלך משה לישראל
במקומי .ואעפ"י שמשה רבינו היה בתקפו ובבריאותו כאשר כשרצה לדבר עמם במצות המקום ,אלא הם באים אצלו כמו
כהתה עינוֹ וא נס
לחה" ,אמר העיד הכתוב )דברים לד ,ז(" :א "ו ּי
קהל משה" וגו' )במדבר כא ,ז( ,או בא ה עם אל ׁ "וּי
שנאמר :
להם כן לנחמם. משה" )שמות יב ,כא ועוד( ,גם אינו קרא ׁ "ו ּ י
משה" )שמות לה ,א( ,או
ׁ
כאן רואים את גדלותו של משה רבינו ,אשר בשעה שהוא מובן מה שאמר "וילך משה וידבר" ,שבשעת הילוכו דיבר
עומד להסתלק מן העולם אין הוא חושב על עצמו כלל ,וכל וזה אינו מנהגו של עולם ,ע"כ ועיי"ש.
מחשבותיו הם על כלל ישראל כיצד לנחמם שלא יצטערו ונ"ל דבפירוש אברבנאל עה"ת כאן העיר על מה שנאמר:
על מיתתו. "וילך משה וידבר את כל הדברים האלה אל כל ישראל" ,כי
הסבא מקלם מדבר על גדלות מדת החסד של אברהם אבינו ראל ו ּי
אמר יש
משה אל ּכל ׂ
קרא ׁ
"ו ּ י
הנה קודם לזה כתוב :
חסד
לאברהם" )מיכה ז ,כ( ,ביום השלישי למלתו ע"ה " ּת ּתן ... ראיתם" וגו' ,והמשיך אחריו פרשת "אתם אתם
אלהם ּ
כשיסוריו חזקים אין הוא יכול לשכב מכיון שהוא רוצה נצבים" וכל דברי הברית ,והרי כולם היו לפניו באותו
אורחים ,יסוריו בגלל העדר אורחים גוברים על יסורי פומבי ,ואיך אם כן אמר כאן שהלך משה לדבר אלהם ,וכתב
מחלתו ,זהו חסד אמיתי במה שרצה להיטיב לזולת בלי רש"י ז"ל שהלך אצל כל שבט ושבט ,כי כיון שהיו כולם
להתחשב ברצונותיו העצמיים. מקובצים יחד לענין הברית ,היה לו לדבר אלהם שם ולא
יצטרך ללכת לכל שבט ושבט לדבר אלהם.
רבים עושים חסד כל זמן שאין מעשה החסד פוגע בהם
והסביר שם )בפי' האברבנאל( את החקירה הזאת בזה"ל :כבר
באופן אישי ,אבל כשהם נפגעים ממעשה חסד שם נשכח
כתבתי בהקדמת זה הספר ,שעד כאן ספרה התורה מה
השני.
שדיבר משה לישראל ,ומכאן ואילך יספר מה שעשה אחרי
התורה מלמדת אותנו כי חסד אמיתי הוא ביטול העצמיות שדיבר דבריו אלהם ואומר ,שאחרי שהשלים משה לקיים
ומחשבה רק על השני ,ואפילו אם ע"י מעשה החסד נפגע את דברי הברית עם כל ישראל ,הלכו איש לאהלו ,ואח"כ
העושה ,אין הוא חושב רק על עצמו אלא רק על השני .וכמו רצה משה להפטר מהם כי בא יומו ,וכדי לכבדם ,הלך
שאברהם אבינו ע"ה התעלם לגמרי מיסוריו ובקש אורחים, ממחנה לויה אשר היה יושב שמה -כדברי הרמב"ן -אל
וכן משה רבינו ע"ה ברגעיו האחרונים נתונים כל מחשבותיו מחנה ישראל כאדם הרוצה ללכת מן העיר אל מקום אחר
רק לכלל ישראל .זהו חסד אותו דורשת התורה מהאדם והולך לבית חבירו להיפטר ממנו ברשותו להיות חביב
שבכל מצב בו הוא ימצא יחשוב רק על השני. אצלו ,והלך בפרט אל כל שבט ושבט להודיעם שהוא מת
מסופר על ר' ישראל זצ"ל שפעם כשנסע ברכבת מקובנא )ימות( ולהיפטר מהם לאהבתו אותם ,וזה אמרו" :וילד משה
לוילנא ,כדרכו ,היה לבדו וללא מלוים והיה לבוש כאחד וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל" ,ולא יחזור אל כל
העם .לידו ישב אברך שחזותו העידה עליו שרק עכשיו ירד ישראל בלבד לענין הדברים כי אם שהלך אל כל ישראל
מעל שולחן חותנו ,והיה מתריס כנגד ר' ישראל בתלונות ממחנה למחנה ודיבר אליהם שם הדברים האלה ,ע"כ ,ולפי
ותערומות .כאשר הצית ר' ישראל סגריה ,התחיל האברך זה אתי שפיר לשון הכתוב כאן ,ומתורצת היטב מה שהקשה
להתרעם שאינו יכול לסבול את העשן למרות שהיה הקרון )נפש ברכה הרב משה בלוי( בפירוש "מאור ושמש".
מיוחד למעשנים .ר' ישראל ביקש את סליחתו וכבה את
הסיגריה .אחרי רגעים מועטים מצא האברך שוב מקום
להתלונן -החלון פתוח ורוח נכנסת דרכו .קם ר' ישראל האה אל ל
יראל, הברי
וידר את
מה "ול
וסגר למרות שהוא לא פתח אותו והקרון היה מלא עשן. אנכי
ה) "דברי לא, נה
וערי
מאה
אלה ואמר
כאשר הגיעה הרכבת לוילנא יצא קהל רב לקבל את פניו אב(.
בכבוד גדול .משנודע לאברך כי האיש שאותו העליב הוא בטול העצמיות כשמסייע לחבירו ,זו המעלה הגדולה שבמדת החסד
ר' ישראל מסלנט חשכו עיניו .כל הלילה נדדה שנתו מעיניו, וקשה ,איזה ענין יש לכלל ישראל בגילו של משה.
למחרת בבוקר הלך מיד לאכסניתו לבקש סליחתו .אך טרם "ו ּי לׁ
איש וביאר הספורנו "וילך משה" ,התעורר לזה ,כמו
הספיק לפצות פיו הקדימו ר' ישראל בסבר פנים יפותּ ,ב ּק ׁשוֹ לוי" )שמות ב ,א( .וזה שאחר שהשלים עניני כריתת מבית
ּ
לשבת ושאל לשלומו אם כבר הספיק לנוח מעמל הדרך, הברית ,התעורר לנחם את ישראל על מיתתו ,כדי שלא
קבלת הפנים הזאת הדהימה אותו עד כדי כך שפרץ בבכי, יערבבו שמחת הברית הראויה להם להורות על היותם
והתחיל להתחנן שימחל לו ,ר' ישראל נחמו ושדלו בדברים ראל ּב ׂ
עשיו" יש
"יש מח ׂ
מקבלים הברית בשמחה על דרך ׂ
שלא יצטער. )תהלים קמט ,ב(.
ןוילג | ו"פשת -ךליו םיבצנ "הרות ירבד"בד"" []23
הזאת" -פרשת המלך שצוה עתה שיקרא בהקהל ,וכמו כאשר נודע לר' ישראל שהאברך בא לוילנא כדי להשיג
התוֹ רה ה ּזאת",
קרא את ּ
"ת
שהכתוב אומר בסמוך )פסוק יא( ּ קבלה לשחיטה ,הציע מיד עצמו לפעול לטובתו .לקח תיכף
והיינו כדשנינן במשנה )סוטה מא ,א( וקורא מתחלת "אלה את חתנו ר' אליהו אליעזר שאצלו התאכסן וביקשו לעזור
הדברים" עד "שמע" ועוד כמה פרשיות ביניהם .וזהו מה נחם אותומצאוֹ ריק ,
לו .חתנו תהה על קנקנו של האברך ּו
שכתב כאן. ר' ישראל ותלה את הדבר בעמל הדרך .הציע לפניו כי יבוא
ומה שכתב רש"י )פסוק יא( שהמלך היה קורא מתחלת "אלה לאחר ימים אחדים ,אולם האברך לא חזר .ואז הלך אליו ר'
הדברים" ע"כ אין כוונתו שקרא כל ספר דברים אלא ישראל בעצמו ומצא לו שוחט מובהק שילמדהו הלכות
שהתחיל בזה וכדמבואר בסוטה שם ,וכן כתבו בספר שחיטה ובדיקה .סיפק לו למשך אותו הזמן את כל צרכו,
החינוך והרמב"ם. ולא עברו ימים מרובים עד שהאברך השתלם ונעשה שוחט
מומחה ומוסמך יותר מכמה רבנים גדולים .ר' ישראל לא
הרפה ממנו עד שהושיבו כשוחט בקהילה הגונה.
הרה
האת" )דברי לא ,ט(. מה את
"וכב
...אלו הם מעשי הגדולים ההולכים בדרך ה' .גדלות מעשי
איתא במדרש )דברים רבה ט ,ט( אותו היום שמת משה מה עשה החסד היא ,שאפילו אם יש לאדם נגיעה אישית אין הוא
בו .כתב י"ג תורות ,י"ב לי"ב שבטים ,ואחת הניח בארון מחשיבה כלל ,וחושב רק על השני ,ואדרבה כדי לסלק את
שאם יבקש לזייף דבר שיהיו מוצאים אותה שבארון. נגיעתו הוא מרבה בחסד עם השני.
ומכאן הקשה הרא"ש )פסחים ס"י סי' י"ג( למאן דאמר אותו היום )נתיבות חיים רבי חיים פינחס שיינברג(
יום שבת היה ומשום הכי אומרים צידוק הדין בתפלת מנחה
של שבת וא"כ איך כתב משה ספרי תורות בשבת .ומביא
מסדר עולם )פי"א( דבערב שבת נפטר )וע"ע תוס' מנחות ל ,א ד"ה
"ול
מה" )דברי לא ,א(.
מכאן ואילך(. כתב נכדו של המהרש"א דבר יקר בספרו ,ששמע מפה קדוש
זקינו ]ואינו במהרש"א לפנינו[:
ויש שתירצו שכתבו בשינוי ביד שמאל ופטור בשבת משום
שינוי ,אבל צ"ע דהא מבואר בשו"ע )יו"ד סי' רע"א ס"ז( שספר הנה התוס' )סנהדרין יט ,א( פירשו שתלמיד חכם יכול למחול
תורה שנכתב ביד שמאל פסול .ועי' בשו"ת "חתם סופר" על כבודו שהתורה דיליה היא ,משא"כ מלך כבודו בא לו
שם והשבעת ש ּכ תבוֹ ע"י ׁ
)ח"ו סכ"ט( שמביא בשם השל"ה הק' ׁ מחמת מצות המקום ,וזה אינו יכול להפקיע.
קולמוס ,ופטור בשבת כיון שאין זה דרך כתיבה ,וגם בזה ומשה רבנו ע"ה היה עניו מכל האדם ,ומצד עצמו היה רוצה
קשה דא"כ איך כשר לספר תורה דבודאי גרע משמאל, לילך אצל כל אחד ואחד בחדרו ללמד להם תורה במקומות
)משחת שמן( וצ"ע. מושבותיהם ,רק שהיה מלך ואינו יכול למחול ,אבל אותו
שבת ,שבת של דיוזגי היה ,דניטל רשות ממשה ונתנה
ליהושע )סוטה יג ,ב( ,ונשאר רק חכם ויכול למחול.
מעד
נת ני בע מ לאמר את מה "ויצו ולכך קם משה רבינו והלך ממקומו ,ללמד תורה לעמו
ני ה' לראת את יראל
הת .בא כל חג המה ישראל!
האת
נגד הרה קרא את יבחר אר ק אהי )'אור תורה' לרבי אורי קאלמייר אב"ד ור"מ דק"ק פאלני לובלין תל"ב ,בשם אבי אמו המהרש"א(
האני
והי הע הקהל את אזניה .
יראל ל
וירא ילמד למע
ימע למע
ערי
אר וגר וה
"ול
מה" )דברי לא ,א(.
ברי
הרה לעת את ל ומר אהיכ
את ה'
שהולך בכח ,כלומר ראו שאני בכוחי ובדעתי ,ואל תאמרו
ליראה את ה' ולמד ימע
אר א ידע בניה
האת .
מה שאני אומר לכם שהוא מפני טירוף דעת ,לכך כתב "וילך
אאר האדמה חי על א אר המי אהיכ ל
)'לקט יושר' הלכות יוהכ"פ( משה וידבר".
לר) "דברי לא ,ייג(. ה הר
עברי את
מצות הקהל
ראוי להתבונן בעיקרי מצוה זו ,שהחינוך )מצוה תרי"ב( כתב על לצאת
ולבא" )דברי לא ,ב(. אכל עד
"א
מי שמבטל אותה ,כי ענשו גדול מאד ,כי זאת המצוה עמוד 'לצאת ולבוא בדברי תורה ,מלמד שנסתמתמו ממנו מסורות
חזק ,וכבוד גדול בדת .מה עניינה ומעלתה הגדולה בקריאת ומעיינות החכמה' )רש"י(.
פרשיות מספר דברים על ידי המלך ,פעם בשבע שנים ,ולמה פירוש ,ששכח תלמודו .ויש לומר לפי שיתאוה למיתה ,כי
הקפידה התורה שיבאו כל ישראל ,אנשים ,נשים וטף, ראה הקב"ה שקשה לו למות ,אמר הקב"ה אקח תורתו
ותלמידי חכמים עם פשוטי העם ,כולם יחד ,ודוקא במוצאי )עטרת זקנים בעלי התוספות( ממנו ,ויתאוה למות.
שביעית ,ודוקא בחג הסוכות ,ועוד פרטי דברים כמו
שיתבאר בעהי"ת.
בספר החינוך כתב ,משרשי המצוה ,לפי שכל עיקרן של עם הרה
האת" )דברי לא ,ט(. מה את
"וכב
ישראל היא התורה ,ובה יפרדו מכל אומה ולשון ,להיות הרמב"ן מפרש" ,את התורה הזאת" -מ"בראשית" עד
זוכין לחיי עד ,תענוג נצחי שאין למעלה הימנו בנבראים ,על "לעיני כל ישראל" .אבל הספורנו מפרש" ,את התורה
ןוילג | ו"פשת -ךליו םיבצנ "הרות ירבד"בד"" []24
המתבאר מזה ,שתוכן קריאה זו מלאה בחיזוקים ,בין על ידי כן ,בהיות כל עיקרן זה ,ראוי שיקהלו הכל יחד ,בזמן אחד
התוכחות ,ועל ידי הקללות והברכות ,שאין לך מעורר גדול מן הזמנים ,לשמוע דבריה ,ולהיות הקול יוצא בתוך כל
להחדיר יראת חטא בלב העם ,וקבלת עול מלכות שמים העם ,אנשים נשים וטף לאמר ,מה הקיבוץ הרב הזה
ועול מצות ,יסוד כל התורה .וזירוז לתרומות ומעשרות, שנתקבצנו יחד כולנו ,ותהי התשובה ,לשמוע דברי התורה,
שלא להגרר אחרי חמדת הממון להמנע ח"ו מהמצות שהיא כל עיקרנו והודנו ותפארתנו ,ויבאו מתוך כך לספר
המחסרות את רכושו .הכל חיזוק גדול לכל התורה ,לאמונה בגודל שבחה והוד ערכה ,ויכניסו הכל בלבם חשקה ,ועם
ויראה ואהבה. החשק בה ,ילמדו לדעת את ה' ,ויזכו לטובה וישמח ה'
הזמן שקבעה התורה למצות הקהל הוא במוצאי שנת במעשיו ,וכענין שכתוב בפירוש בזאת המצוה ,ולמען ילמדו
השמיטה ,בחג הסוכות ,ומבואר ברמב"ם )חגיגה פ"ג ה"ג( ויראו את ה' ,עכ"ל.
במוצאי יו"ט הראשון ,שהוא תחילת ימי חול המועד של המתבאר מדברי החינוך ,שהכינוס הגדול ביותר של כל
שנה שמינית .ובביאור לזמן הזה כתב מרן החתם סופר זצ"ל שכבות העם ,באופן שלא נעשה שום דבר אחר חוץ מקריאת
בספר תורת משה בשם בעל העקדה ,לאחר שכבר שבתו כל פרשיות מספר דברים ,וברכה לפניה ולאחריה ,ומכניס בזה
השנה מחרישה וזריעה ,ומסתמא עסקו בשנה ההיא בתורה בלב כולם שאין לנו שום חשיבות אחרת מהתורה ולימודה
ובעבודה ,ואח"כ היו ימים הקדושים ראש השנה ויום והשפעתה ,והאדם המכובד ביותר קורא בתורה ,ולא שום
הכפורים ,ואח"כ בא חג הסוכות ,שהוא קדוש מאד ,שנכנס דרשות של שום כבוד ,לא למלך ,ולא לעם ,רשום הנאות
בצל הקדושה ,ואינו ראוי לקדושה זו אלא אחר יוה"כ גשמיות בחגיגה זו ,רק לשמוע דבר ה' ,כי זה תפארתנו.
שנתכפר עונו ,ואחר כל אלו הקדושות זכו לפרשת הקהל, וגודל הכבוד שמורגש בחוש ,בזמן השמחה ,משפיע חשק
שהמלך קורא לנגד כל ישראל עניני התורה ,ואז היה ביאת ללמוד תורה ולקיימה ,כמבואר ב"שערי תשובה" )ש"ג אות
ישראל ,לא לכפרה ולהקריב ,אלא ליראות את פני ה' .וזה קמ"ז( שהקפדת התורה על כבוד תלמידי חכמים ,והחומר
שמקדים הקרא מקץ שנת השמיטה וגו' בבוא כל ישראל הגדול שנקבע שהמבזה ת"ח אין לו חלק לעוה"ב ,הכל מצד
ליראות ,ואז כשיהיה במעלה זו ,אז הקהל אנשים וגו' גודל ההשפעה שיש לכבוד התורה ,שעל ידי זה שמורגש
ויפעלו עליהם הקריאה ,עכ"ל. בלב כולם הערך הגדול ,והחשיבות שיש לתורה ,זה גורם
חשקת התורה ,ולימודה וקיומה ,ע"ש היטב .ועוד שם )אות
המתבאר בדבריו שזמן זה אחרי הכנה גדולה של כמה
מעלות של קדושה שבהם נתקדשו כלל ישראל ,אחרי שנת קמ"ח( שזה כבוד שמים וקידוש השם.
השמיטה שכל בעלי הקרקעות שבתו ממלאכתם ,ועסקו הרמב"ם )חגיגה פ"ג ה"ה( כתב ,הקריאה והברכות בלשון
בתורה ועבודה ,הרי חלק גדול מכלל ישראל התעלה מאד הקודש וכו' ואע"פ שיש שם לעוזות וגרים שאינן מכירין,
מזה] .והנצי"ב בהעמק דבר כתב שבתחילת השמינית ניכר חייבין להכין לבם ולהקשיב אזנם לשמוע באימה ויראה
מאד שביתת הארץ ,בחג האסיף ,שלא היה לפניו כלל קציר וגילה ורעדה ,כיום שנתנה בסיני .אפילו חכמים גדולים
ואסיף[ .ואחרי שנה זו של חיזוק ,באו הימים הנוראים שיודעים כל התורה כולה ,חייבין לשמוע בכוונה גדולה
המקודשים ,ר"ה ויוה"כ ,ואחר כפרת העונות באה שמחת יתירה .ומי שאינו יכול לשמוע ,יכוין לבו לקריאה זו ,שלא
חג הסוכות בחיזוק הבטחון בצל הסוכה ,ובעליה לרגל, קבע הכתוב אלא לחזק דת האמת ,ויראה עצמו כאילו עתה
למקום המקודש ביותר ,בירושלים עיה"ק בבית המקדש, נצטווה בה ,ומפי הגבורה שומעה ,שהמלך שליח הוא
ואז המצב המרומם שבאים לחזק קבלת עול מלכות שמים להשמיע דברי הקל ,עכ"ל.
והמצות מכח מוסרי התורה. הנראה מהדברים האלה ,שהמעמד הנשגב הזה הוא כגדר
חיזוק קבלת מלכות שמים ,כל העם יחדיו כקבלת התורה
וה"כלי יקר" כתב שהשמיטה גורם אחדות ושלום בכלל
ישראל על ידי שלא יזרע ולא יצמח ואכלו אביוני עמך ,וכן מחודשת .ומעין זה אנו מוצאים שאחרי תפלת נעילה ,כשכל
ההקהל מאחד כל שכבות עם ישראל .ובלולב וארבע מינים היום עמדו בתשובה ותפלה ותענית ,לפני שנפרדים מיום
גם כן מבואר בחז"ל שהם נגד ד' מיני אנשים שיש תורה או הקדוש ביותר ,אנו מקבלים עול מלכות שמים ,בשמע
מצות ומעשים טובים או גם זה וגם זה ,או שחסר שניהם, ישראל וה' הוא האלקים ,להמשיך החיזוק לכל השנה ,כמו
כן בהקהל ,פי אלף באסיפת אלפי אלפים מכלל ישראל מכל
והמצוה מאחדת אלו עם אלו.
העם ,ושומעים קריאת התורה מיוחדת מחזקת ,בכוונה
גם כתב שיום ראשון של סוכות הרי הוא ראשון התשובה
גדולה ואימה ויראה ,הרי זה חיזוק אדיר לשבע שנים
ותיקון המעשים לקראת השנה הבאה.
הבאות.
בחגיגה )ג ,א( שהלכו להקביל פני ר ,יהושע ,ושאל אותם מה במתני' בסוטה )מא ,א( וקורא מתחילת אלה הדברים עד שמע,
חידוש היה בבית המדרש ,ואמרו לו מה שדרש ר"א בן ושמע ,והיה אם שמוע ,עשר תעשר ,וכי תכלה לעשר,
עזריה בפרשת הקהל ,ושאל ,אם אנשים באים ללמוד ,נשים ופרשת המלך ,וברכות וקללות עד שגומר כל הפרשה .ע"כ.
באות לשמוע ,טף למה באין ,כדי ליתן שכר למביאיהן. והנה פרשת דברים היא תוכחת משה רבנו קודם מותו .ועל
ואמר להם ,־מרגלית טובה היתה בידכם. שמע ווהיה אם שמוע פרש"י קבלת עול מלכות שמים,
ובפשטות נראה שאנשים ששומעים קריאת התורה ,הרי כל וקבלת עול מצות .וברכות וקללות ,פירש ,קבלת בריתות של
אחד כפי השגתה וכפי כל מה שלמד ,חוזר על כל אותן תורה .ועל עשר תעשר פירש רש"י ,מפני שהוא ומן האסיף
הפרשיות כמו למדן ,וכתלמיד חכם ,או כפי השגת ומתנות עניים והפרשת תרומות ומעשרות.
ןוילג | ו"פשת -ךליו םיבצנ "הרות ירבד"בד"" []25
מתפלל על הכהנים שירצה הקל עבודתם ,וחותם בה מקדש הפשוטים ,שעכ"פ למדו הפרשיות עם פירוש ,להם זה חזרה
הכהנים ,שביעית מתחנן ומתפלל בה כפי מה שהוא יכול, והתעוררות כמבין דבר מתוך דבר ,ומשיג יותר עומק
וחותם בה הושע ה' עמך ישראל ,שעמך צריכים להושע, הענינים .והנשים שבאות לשמוע ,גם אם לא למדו יותר
ברוך אתה ה' שומע תפלה ,עכ"ל. מפשוטן של דברים ,אבל באות לשמוע כל מה שמוטל
ובחדושי אגדות למהרש"א )סוטה מ ,ב( כתב ,אצל הכהן עליהן לקיים ,ומחזקים את אותן הידיעות של תוכחה
הגדול ,שגם הוא מברך שמונה ברכות אלו ]חוץ מהחלפת ואמונה וקבלת עול מלכות שמים.
נוסח אתה בחרתנו כפי נוסח יוה"כ וחתימת יוה"כ[ אחרי ועל הטף בפשטות בשביל שיכנס בלבם המעמד האדיר של
שקורא בתורה ,וז"ל ,וכן לקמן גבי פרשת המלך ח' ברכות, כבוד התורה ,והאימה ויראה שכולם הקשיבו והתעוררו .ועל
וכוונו בזה ע"פ דברי המפרשים במזמור תמניא אפי )תהלים דרך זה כתב הרמב"ן בפשטות ,אלא שכתב דבגמ' שנאמר
קי"ט( שיש בתורה במעלותיה שמונה חלוקות ,שעל כן ליתן שכר למביאיהם ,משמע שאפילו אותם שאינם בני
נקראת התורה באותו מזמור בשמונה שמות ,דהיינו פקודיך, השגת החינוך .והמהרש"א כתב ,שלאותם שהגיעו לחינוך
חקיך ,מצותיך ,דבריך ,אמרתיך ,תורתיך ,עדותיך ,יראתך, כתוב בתורה ולמדו ליראה את ה' והטף הם גם היותר
ע"ש ודו"ק ,עכ"ל. קטנים .ומ"מ נראה דשכר למביאיהם צריך להתייחס
ונראה לבאר ענין שמונה ברכות ,על פי דברי המהרש"א, לפעולה בעלת ערך ,אלא לא עיקר המצוה של לימוד ,ובזה
ששמונה נגד שמונה לשונות שבהם נקראת התורה בפרק י"ל שיש רושם גדול לעצם המעמד .והחת"ס כתב שהתורה
התורה שבתהלים ,וששם עצמו יש שמונה פסוקים לכל אות שלומדים מקטנות והבל פיהם שאין בהם חטא ,תגן על
ואות של א' ב' ,שבהם מתפללים על התורה וקיומה. אבותם המביאים אותם.
ובספר "דעת תורה" ,משיחותיו של הגה"צ רבי ירוחם ז"ל
דהנה כבר ביארנו מש"כ המהר"ל בכמה מקומות ,כי מספר
ביאר ענין התינוקות עפ"י הירושלמי )יבמות פ"א ה"ו( ,על מה
שביעי הוא קידוש עולם הזה ,כשבת ,ומספר שמיני שייך
שנאמר באבות )פ"ב מ"ח( על ר' יהושע בן חנניה אשרי
לתורה ולמילה ,שהם למעלה מעולם הזה ,למעלה מהטבע,
יולדתו ,שאמו היתה מולכת עריסתו לבית הכנסת ,בשביל
לכן נתנה תורה אחרי ספירת ז' שבועות ,וכן ענין שמונה
שיתדבקו אזניו בדברי תורה.
פסוקים בתמניא אפי ]וגם במזמור השמים מספרים מתחיל
)לשון הרע"ב ,ומיום שנולד לא הוציאה עריסתו מבית המדרש( .ופירש שכבר
תורת ה' תמימה בפסוק השמיני[.
במצב של יונקי שדים יש השפעה לדברי תורה הנכנסים
לפי זה מובן כיצד פעם אחת בשנה ביום הכיפורים ,שאז אנו
באזני התינוק.
למעלה מהטבע ,בלי אכילה ושתיה ,יום מקודש לה' ,והכהן
והביא בשם הסבא מקלם זצ"ל על מה שמצינו אצל מסית
הגדול ,אחרי שהוא עולה לתורה וקורא בה ,מברך שמונה
עליו" ,שאין מהפכין תכסה
תחמל וא ּ
"וא
)דברים יג ,ט(
ברכות .שכולל בזה ההצלחות השונות של כלל ישראל ,וזה
בזכותו ,ובזה הוא יותר חמור מעובד עבודה זרה בעצמו ,כי
בברכות שעל התורה ,שהיא מקור כל ההצלחות ,והיא
בקש להדיחך .ואע"פ שלא נתקבלו דבריו כלל ,עונש המסית
ההשפעה העליונה מכל ההשפעות לשון הרמח"ל בדרך ה',
)וע' בהל' ע"ז פ"ה ה"ג דאין צריך התראה( .והרי חמור במיתת סקילה.
וב"נפש החיים" )ש"ד פכ"ו( מבואר שהיא מקור הקדושות
מדה טובה מרובה ממדת פורעניות )יומא עו ,א( ,א"כ כמה
והברכות לכל העולמות ,בזה ראוי להתפלל בשמונה ברכות
גדול שכר המקרב בנים לאביהם שבשמים.
על כל אותם המעלות הנצרכים לכלל ישראל.
ובזה ביאר שכר הבאת הטף ,מצד עצם ההשתדלות להביאם
וכן בשנה השמינית אחרי שבת השמיטה ,במעמד הגדול של תחת כנפי השכינה ולקרבם לקדושה ,על הנהגה זו בא שכר
קידוש שם שמים על ידי קריאת התורה וקבלת עול מלכות התורה.
שמים ועול המצות ,וחיזוק הברכות והקללות והתוכחות,
וקרוב לדברים אלו כתב בספר "בן יהוידע" לבעל "בן איש
אחרי זה מברך המלך אותם שמונה ברכות ,שזכות התורה
חי" ,שהביא מהזוה"ק )פ' שלח( שגם אם לא מבינים דברי
תשפיע על קיום כל אותן הצלחות למען יקום עם ישראל
תורה ,אבל שומעים באזנים ,הנשמה קולטת ,וכשילכו לגן
בתפארתו עם בית המקדש.
עדן יוכלו להתעסק באותם הדברים ,והביא ג"כ הך דאשרי
ויהי רצון מאת אבינו שבשמים שיבנה בית המקדש במהרה יולדתו ,כי כל מה ששמע נכנס באזניו ,והנשמה קולטת.
בימינו ,ושוב נזכה כולנו למצות הקהל ,ולהתברך בכל וזאת היתה המרגלית שרבי יהושע מצא בדברים אלה,
הברכות וההשפעות של קיום התורה בשלמותה ובתפארתה, שהבין גודל התועלת מזה שאמו הכניסה אותו לבית המדרש
)ברכת אברהם – רבי אברהם ארלנגר( בגאולה שלמה במהרה בימינו. לשמוע דברי תורה בהיותו יונק שדים.
ברמב"ם )חגיגה פ"ג ה"ד( :וקורא הפרשיות שאמרנו עד שהוא
גומר ,וגולל ,ומברך לאחריה כדרך שמברכין בבתי כנסיות,
הת וגו' חג המה
נת מעד
ני
בע
"מ
ומוסיף שבע ברכות ,ואלו הן ,רצה ה' אלקינו בעמך ישראל
והי
וה "וגו' )לא ,ייב(. האני
הע
הקהל את
וכו' ,מודים אנחנו לך וכו' ,אתה בחרתנו מכל העמים וכו'
טעם קביעת מצוה זו במוצאי שנת השמיטה ,הביא הגאון עד מקדש ישראל והזמנים ,כדרך שמברכין בתפלה ,הרי
רבי מאיר אריק זצ"ל בספרו "טל תורה" ,משום שבשנת שלש ברכות כמטבען .רביעית מתפלל על המקדש שיעמוד,
השביעית לא קיימו בני ישראל מצות תרומות ומעשרות וחותם בה השוכן בציון ,חמישית מתפלל על ישראל
דהא פירות שביעית פטורים מן המעשר ,שהרי הם הפקר שתעמוד מלכותם ,וחותם בה הבוחר בישראל ,ששית
ןוילג | ו"פשת -ךליו םיבצנ "הרות ירבד"בד"" []26
הרמב"ן כתב כיון שאין ווידוי זה ווידוי גמור של תשובה הפטור ממעשר ,וכיון שחסרו ישראל בשנה הזו את זכות
שלימה. מצות הצדקה והחסד שמקיימים באמצעות הפרשת תרומות
ובספורנו כתב ,שבא הכתוב לרמז שלא יחשוב האדם ומעשרות ,לכן הוסיף להם השי"ת מצוה זו של 'הקהל' בכדי
שהקב"ה ח"ו מסלק שכינתו מתוכינו ויאמר שלכך "מצאוני לזכות את בני ישראל במצוה חלף מצות המעשרות.
הרעות האלה" ,ועל כן לא יפנו להתפלל ולא לשוב וב"משך חכמה" )פסוק י( כתב טעם נפלא על דרך המוסר ,כי
בתשובה ,אבל האמת היא אומר השי"ת "ואנכי הסתר בשנת השמיטה היו פנויים מטרדת המלאכה בשדה ,וכן מן
אסתיר פני מהם" -לא כמו שחשבו הם באמרם שאיני טרדת המסחר שהרי נשמט כל משה ידו ,והיו כל העם כקטן
בקרבם ,כי באמת אנכי בקרבם ובכל מקום שיהיו תהיה כגדול פנויים לעבודת השי"ת ,וממילא יהיו דברי תורה
שכינתי מצויה שם ,אבל הוא רק הסתר פנים שאסתיר פני הנשמעים באוזנם נכנסים ללבם בעומק ההבנה .ועוד טעם,
מהצילם על כל הרעות אשר עשה. שהרי כל התורה היא בכדי להבדיל את האדם מן החמדה
והרה"ק הרבי רבי בונם מפארשיסחא זצ"ל פירש ג"כ והתאוה והקנאה אשר החומר יכביד על הנפש ,ולכן מאחר
כדבריו ,רק את המשך הפסוק "ואנוכי הסתר אסתיר פני" שחרישה וקצירה נאסר להם שנה תמימה ,הלא בכיליון
ביאר באופן אחר ,שזהו עונשו של האיש דכיון שאינו עינים יביטו על זמן ההיתר שיוכלו לצאת איש איש אל כרמו
מאמין שהקב"ה נמצא עמו גם לאחר שחטא והמרה את פיו, ואל שדהו ,לכך צוה עליהם שיקהלו או לשמוע את דבר ה'
לכן עונשו שיוסיף ה' להסתיר פניו יותר בענין הסתר בתוך בירושלים ,למען ידעון דרך ה' בעשותם מלאכת שדה וכרם,
הסתר. ובהיטבעם במצולות החמדות החומריות ,ימתינו עוד מעט
ובאלשיך הק' איתא על דרך זה לבאר הפסוקים ,בפסוק )משחת שמן( לשמוע דבר ה'.
ש ּמה"
אהיׁ
יח ה' הדּ
אשר
לבבּ ב כל הגּ וֹ ים ׁ
בת אל "והש
ׁ
מעל
אדמתם וגו', שם ה' "ו ּ י ּת ׁ
)לעיל ל ,א( ,כי הנה כתוב
אחרת ּכ ּיוֹ ם הּ זה" )כט ,כז( ,דהיינו דעם ארץ לכם אל וּי ׁש
הע
הה וק אבתי
כב ע ה מה "ואמר ה' אל
ישראל אומרים דהגלות הוא בחינת השלכה שהשליכם ה' ה
קר אר הא בא האר נכר אהי
אחרי
וזנה
בגלות ואינו עוד עמהם ,וכנגד זה אמר עכשיו שצריך האיש רי א) "דברי לא ,טז(.
אר
ריתי והפר את
ועזבני
הישראלי להשיב אל לבו ולידע שאף דכתוב "וישליכם" סח רבי משה פיינשטיין :מעניין שכתב דווקא לשון
מ"מ לא השליכך ה' מעל פניו לגמרי ח"ו ,אלא רק כי אם עזב"עזב ּת
"ועזבני" ,שהוא גם מלשון 'עזרה' כמו שכתוב
ש ּמה" ,אף בעת היותו אהיׁ
יח ה' הדּ
אשר
"ב כל הגּ וֹ ים ׁ ּ עמוֹ " )שמות כג ,ה(' ,ודווקא כאן כתבה תורה לשון זו .ומודגש ּ
בין הגויים "ה' אלוקיך שמה" ,וכדאיתא )מגילה כט ,א( כי גלו בזה מושג חשוב; שבא חורבן מאנשים שחושבים שצריכים
לבבל שכינה עמהם כו' ,והכוונה באומרו "הדיחך" ,כלומר לעזור את ה' ,שמשום שרצונם לעזור לו עוזבים מצוה זו או
לא השליכך ונתרחק ממך כזורק חפץ מידו ומפרידו מצוה זו ,וטוענים שעל ידי זה תהיה התורה יותר מקובלת,
מעצמותו ,כי אם כמדיח ודוחף דבר בידו לאט לאט .אשר מר יותר .ואמר הכתוב שדבר זה הוא "והפר את והיא ּת
יש שני דברים שיד המדיח דבקה תמיד בנידח ,וגם הוא )'מסורת משה' מרשימות נכדו( בריתי" ,וזה גורם "וחרה אפי בו"!
בשצף קצף לאט ולא כזורק בחמת כחו ומרחיקו כמו רגע.
ובספר "נועם מגדים" מפרש דזהו גופא הוא אשר צריך
פני
מה והסרי
ועזבי
אי ב ב ההא "וחרה
האדם להשיב אל לבו "אשר הדיחך ה' אלהיך שמה" ,דהיינו
דאף בעת היותינו בין הגויים "אשר הדיחך" עכ"ז "ה' ואמר ההאוצרת מצאה רעת רת לאכל
והיה
אלהיך שמה". הרעת
האה" )דברי מצאני
קרי אהי
הא על י אי
אירא רע ּכיוזהו שאמר דוד המלך ע"ה )תהילים כג ,ד( "א לא ,יז(.
ינחמני" ,פירוש גם המה ענתּ מש ּ
בטּ ו ׁ
עמ די ׁ ש
אתה ּ ּ בתרגום יונתן בן עוזיאל כאן כתב 'ויימרון בעידנא ההיא
בשעות הקשות כאשר נראה כאילו הקב"ה כביכול מכה בשבועה' ,והדברים צ"ב.
ורודה אותי עם שבטו ומקלו" ,לא אירא" מפני ה"רע". ולומדים מזה ,שאדם השב בתשובה צריך להיות בטוח
ואתנחם בכך "כי אתה עמדי" ועומד על ידי ולא השלכתני באופן מוחלט לגמרי ,שסיבת הרעות שפוקדים אותו הוא
מעל פניך ית' שהרי כך דרך הרודה במקל חובלים שהוא סילוק השכינה ובטחונו בכך צריך להיות כל כך חזק ,עד
עומד על יד המוכה ואינו מדחהו רחוק מעמו. )רבי יחיאל מיכל פיינשטיין( שיכול לישבע שזה סיבת הרעות!
ומכאן שצריך כל איש יהודי להזהר מאד שלא לאבד תקוותו
מאת השי"ת ,אלא להאמין תמיד בכל עת שהקב"ה נמצא
עמנו והולך אתנו גם בעתות הגלויות .וכמו שאמר הנביא קרי
מצאני אהי
"ואמר ההא הא על י אי
אמר מוֹ אביען אמר ה' אלקים "כה יחזקאל )יחזקאל כה ח-ט( ּ ני ההא" וגו'
אסיר
הסר
ואנכי
האה ,
הרעת
פתח את ּכ תף
הנני
לכן
וש עיר הנּ ה ּכ כל הגּ וֹ ים ּבית יה ּודה ,
ׂ )דברי לא ,יזיח(.
מוֹ אב" וגו' ,ופירש רש"י ,מה אמרו מואב ושעיר ,בטלה המפרשים כולם תמהו בלשון הפסוקים ,דמשמע הכי
אהבת הקב"ה מהם ונמאסו לתת ביד נבוכדנצר כשאר שמדובר שהאדם יתבונן במצבו ויחשוב על מצבו ויהרהר
העכו"ם ,ועל אמירה זו מענישם הקב"ה ועושה בהם שפטים בתשובה ויתוודה על חטאיו ,וא''כ למה יסתיר פניו השי"ת
גדולים .וללמד בא ,שאם את גויי הארץ שאומרים את מה ביום ההוא.
ןוילג | ו"פשת -ךליו םיבצנ "הרות ירבד"בד"" []27
האלילים ,כי כל פניה קלה -גוררת את האדם לעבדם ח"ו. שעיניהם רואות ,יעניש ה' עונשים חמורים מאד על אמרם
ובאמת שכן מפרש ה"חתם סופר" ב"תורת משה" כאן. זאת ,הלוא קל וחומר ב"ב של קל וחומר ,שאנחנו עם בני
ומשום כן זוהי עיקר עבודת האדם .להעמיד לו גדרים ישראל אסור לנו אפילו להעלות מחשבות אלו על דל
וסייגים לשמור על כל פעולה ופעולה שלו -גם על הדברים מחשבתנו ,ומוטל עלינו להאמין באמונה שלימה שמעולם
הקטנים ביותר .ועל ידי כך יבנה לו חומה בצורה וחזקה לא סרה אהבת הקב"ה מעמנו ולא עזבנו אף בגלויותינו
שלא יפול ממעמדו הטוב וילך בתום לבטח בעבודת ה' הקשות.
ויראתו הוא וזרעו. לכם"ועתה ּכ תב ּו
ובזה מובן מה שאמר הכתוב להלן )פסוק יט( ּ
ובודאי מידה טובה מרובה ,וכאשר ישתדל לפנות פניות הירה ה ּזאת" ופירש רש"י ,שהכוונה לשירת האזינו. את
קטנות לצד הטוב ,יזכה על ידם לגדול ולצמוח בטובה יותר ולכאורה הרי שירת האזינו היא מלאה תוכחות לבני ישראל
ויותר .וכמו שפירש הרה"ק ה"בית ישראל" זצ"ל את הפסוק ואיך יקראנה הכתוב 'שירה' ,אלא דמבואר בספרים
וש ּמה
המים ׁ
והלג מן
שם ירד הגּׁ אשר
"כי ּכ ׁ )ישעיה נה י-יא( ּ אהלל דּ בר"
אהלל דּ בר ּבה' ּ
אהים ּ
הקדושים על הפסוק " ּב
והצמיחהּ ,כן
יהיה לידה ּ
הארץ והוֹ ּ הרוה את יש ּוב ּכי אם א ׁ )תהלים נו ,יא( שתמהו במפרשים מה שייך "אהלל" אצל
עשה את ׁ
אשר ריקם ּכי אם ׂ
אלי יש ּוב מפי א ׁ יצא ּ אשר
דברי ׁ
"אלוקים" הרומז על מידת הדין ,וביארו שהתכוון דוד המלך
חפצתי" וגו' ,דהיינו ,כמו שכאשר הגשם יורד על האדמה ּ ע"ה להגיד בזה שכאשר איש ישראל יודע ומכיר שבכל מצב
בעת ירידתו לא רואים מיד שפועל איזו פעולת צמיחה ,אלא שהוא נמצא השי"ת עמו אף בתוך ההסתר והדין ,אזי הוא
אדרבה המים מלכלכים את האדמה ומשאירים אחריהם בוץ מודה ומהלל להקב"ה תמיד ואומר שירה בכל הזמנים
ורפש ,אבל האמת היא שלאחר מכן מצמיחים גשמים אלו והאופנים .ולפי יסוד זה שפיר מובן שנקראת הפרשה
זרעים גדולים וצמחים לרוב .כן יהיה דבר ה' -כשאיש 'שירה' להורות שעם בני ישראל מודים ומהללים להשי"ת
ישראל מקיים המצוות והולך בדרך הישר ,אזי אף אם לא )משחת שמן( גם בתוך מצב של תוכחה והסתר פנים.
ניכרים התוצאות מיד ,ואדרבה ,לפעמים נערמים לו קשיים
ידע שלבסוף לא וניסיונות למונעו מקיום המצוות ,אבל
ישוב ריקם שום פעולה טובה שלו .וכל מצוה ומעשה טוב הרעה
אר ני ההא על ל אסיר
הסר "ואנכי
שעשה תצמיח ישועות ושכרו ישולם משלם לעולם הבא.
אהי
אחרי) "דברי לא ,יח(. פנה אל עה י
)משחת שמן(
ה"כתב סופר" מה שקשה כאן דהלוא שבו בתשובה ואיך
אמר הקב"ה שיסתיר פניו ,ומיישב הדברים ,דהנה הם
ולד את
ני האת הירה
לכ את
תב
"ועה
יפשפשו במעשיהם על עבירה החמורה שבידם שעבדו
ימ
פיה) "דברי לא ,יט(. יראל
עבודה זרה ,אבל לא יפשפשו במעשיהם לשוב על העבירות
פירש הגאון רבי שמעון שקאפ ,שמ"שימה בפיהם" אנו הקלות שיחשבו שלא יטלו ענשם עליהם ,אבל האמת
לומדים שבתורה יש דין וענין מיוחד שישימו אותה בפיהם שיענשו על כולם כעל עבודה זרה ממש ,דהם לא הגיעו לידי
כדי שיבינו הדבר היטב על בורים ,עם כל הרקע של עבודה זרה רק אם עשו תחילה שאר עבירות ונתנו מקום
)רבי ישראל זאב גוסטמאן ,ראש ישיבת נצח ישראל( הדברים. ליצר הרע ע"י זה ,ד'עבירה גוררת עבירה' עד שאומר לו לך
עבוד עבודה זרה .ובזה מבואר הכתוב "ואנכי הסתר אסתיר
על כל הרעה" ,פירוש על כל הרעה שעשו אסתיר פנים מהם
ולד את
ני האת הירה
לכ את
תב
"ועה
ולמה " -כי פנה אל אלהים אחרים" ,כיון דסופו שהגיעו
ימ
פיה) "דברי לא ,יט(. יראל
לעבודה זרה ,ואסתיר פנים עד שישובו על כל חטאם שעשו,
'וכל מחלוקת התנאים והאמוראים והגאונים והפוסקים ואז ושב ורפא להם בשובם מדרכם וחיו.
באמת למבין דבר לאשורו דברי אלוקים חיים המה ,ולכולם ויש להוסיף על יסוד גדול זה על פי דברי הגאון רבי אליהו
יש פנים בהלכה .ואדרבא ,זאת הוא תפארת תורתנו הקדושה לכם ּפן
"המר ּו
לאפיאן זצ"ל לפרש הפסוק )לעיל יא ,טז(
והטהורה ,וכל התורה נקראת 'שירה' ,ותפארת השיר היא אחרים" ,כי אומרו אהים
ועבדתם
וסרתם ּ
לבבכם ּ
יפתה
ּ
כשהקולות משונים זה מזה ,וזה עיקר הנעימות. "פן" הוא מלשון פניה .והזהיר בזאת שעל ידי פניה והסרה
)בעל "ערוך השולחן" בהקדמתו לחושן משפט( קטנה -שיפתה לבבו לסור קצת מדרך הישר ,מיד "ועבדתם
אלוהים אחרים" -מתפתה לעבוד עבודה זרה החמורה,
ואפילו אם בשעת מעשה כשהתחיל להתפתות היה רק פיתוי
וילד את
האת ההא הירה
מה את
"וכב
קטן ולא ניכר עליו כלל לאן יגיע בהסרתו זו.
ני
יראל" )דברי לא ,כב(. וכן יש לומר כאן ,שזהו אומרו "ופנה" -שעל ידי פניה קלה
כתב הט"ז )יורה דעה סימן רעד ס"ק ו'( :ספר המנוקד פסול -הטעם שיפנה קצת מדרך הישר מיד הגיע "אל אלהים אחרים" ,ועל
שקיימא לן יש אם למסורת וכיון שמנוקד אין כאן אלא דא מזהירו הקב"ה לשוב בתשובה על אותם עבירות שהיו
מקרא ... .שנראית כוונת הסופר שאינו חושש למסורת כלל, קלות בעיניו כי הם המה היו הגורם להביאו לידי עבירות
ובודאי לשם זה כתבו והוה כמזוייף מתוכו ופסול לגמרי. "אל ּת פנוּ
חמורות ביותר .ועל כך הזהירנו הכתוב )ויקרא יט ,ד(
האלילם" ,שאסור לפנות אפילו פניה קלה לצד אל
ןוילג | ו"פשת -ךליו םיבצנ "הרות ירבד"בד"" []28
-יבחין בכך תיכף וידע לתקן את העוול. מד אר
רית את ומ
הה
הרה
ספר
"לקח את
והנמשל הוא ,שכאשר נמצא איש יהודי בקרבת אנשים יראי והיה
לעד" )דברי לא ,כו(. אהיכ
ה'
ה' צדיקים וגדולי תורה ,יש לו ערבון ובטחון שלא יפול
כתב הספורנו :יעיד ]משה לבני ישראל[ שידעתי שתעזבו
ממצבו בקיום המצוות ועבודת ה' ,כי אם יפול אפילו רק
את תורת האל יתברך ,ושבשביל זה הוצרכתי לשים ספר
קצת יבחין בכך תיכף ומיד ,וכל רגע ורגע יוכל לבחון את
תורה אחד במקום שלא יכנס שם אדם זולתי כהן גדול אחת
עצמו היכן הוא עומד ,אבל אם נמצא לבדר במדבר שממה
בשנה ,ויעיד זה הספר שכל מה שימצא כתוב בספר התורה
רוחני בין אנשים פורקי עול תורה ומצוות ,אזי הוא נתון
שימצאו ביד צדיקי הדור -הן הן הדברים שנאמר לו למשה
בסכנה תמידית כי לא יכיר כלל את נפילותיו הקטנות ,ורק
מסיני בלי תוספת וחסרון ,ובזה לא יולד ספק לכם עליהם.
כשיהיה מאוחר ח"ו -כשהוא או מי מבניו ח "ו יעזוב לגמרי
את דרך התורה אז יתפוס את עצמו ,אבל לגודל אומללותו ואפשר לבאר הטעם שהוצרך לשים את ספר התורה דוקא
לא יוכל לתקן את המעוות. בקודש הקדשים -במקום שאין מדרך כף רגל אדם זולתי
וזהו שכתב הספורנו שצריכים לשים את ספר התורה במקום כהן גדול ,על פי משל לאיש אחד ההולך במדבר ועל ידו
קודש הקדשים -שאין שם מדרך כף רגל זולתי הכהן הגדול לבוש שעון המורה לו את שעות היום ,שאם יתקלקל השעון
ביום הכיפורים ,כדי לשמור ולהבטיח שלא ייגש שום אדם ויאיט את הליכתו ,לא יבחין בכך האדם ,ולא חלי ולא
לשנות את ספר התורה לפי רצונו ,אלא אדרבה ,רק הכהן מרגיש שאין עיתותיו בידו נכונים ,אך כשיפסיק לגמרי
הגדול יוכל להכנס משנה לשנה אל היכל הקודש ,ושם מלפעול אז יראה שהשעון לא עובד .אבל כאשר הוא בתוך
יסתכל בספר התורה השמור מאז שניתן לידי משה רבנו על העיר שיש שם שעונים לרוב בכל מקום מרכזי המורים את
הר סיני ,ויבדוק ויבחון האם הולכים בני ישראל בדרך הישר השעה הנוכחית הנכונה ,אזי יבחין מיד שהשעון שהוא
)משחת שמן( הכתובה בספר התורה הזה. לבוש בו מקולקל ,ואפילו אם רק יאיט השעון רק דקה אחת
רבינו עקיבא איגר בן רבי משה גינז מפוזנא זצוק"ל -נפטר י"ג תשרי תקס"ו
ואמר לו הכפרי שספריו תחת ידי בנו הלומד בעיר ,אך אחת יש אתו, ובתורתו יהגה
ונתנו לו ,והיה זה ספר הרשב"א ,פתח ומצא שחסר דף שלם מהספר, לא הלך ארבע אמות בלי עיון בתורה ,לימודו היה תמיד מתוך
ואמר לו זקיני רע"ק זצ"ל חלף טובו יעתיק לו להשלים החסרון, יסורים קשים ,כמעט הוכרח לפעמים לשום ראשו בין כרעיו לגודל
והעתיק מזכרונו גליון שלם מה שהיה חסר מהרשב"א הנ"ל ,ואח"כ מכאוביו והיה גונח ,בכל זאת לא רצה להפסיק ולבטל הלימוד רגע
למד מתוך הספר כל אותו הלילה בשקידה רבה ,אח"כ נשמע הדבר אחת .הרופאים הגדולים ומומחים חשבוהו תמיד לבן מות ומסוכן
בעיר הקרובה שרבי עקיבא איגר היה לן באותו כפר ,ובאו הנכבדים בכל עת ,והזהירו אותו מידי בואם אצלו לשמור עצמו מעיונים
והלומדים לבקרו ,ולא מצאו אותו כי אם את העתקתו ,ובדקו ומצאו תלמודיים ונידוד שינה ,אבל הוא אטם אזנו משמוע( .חוט המשולש)
שלא החסיר לא תיבה ולא אות אחת מלשון הרשב"א – .ודבר זה
סיפר קדוש דודי הגאון מהר"ש סופר ז"ל ,וסיים סיפורו ,אינני מספר גודל דביקות רעיונותיו בתורה
למען תתפלא על עוצם זכרונו של זקינינו ,כי אם על עוצם חיבתו על גודל דביקות רעינותיו בתורה יסופר שפעם אחת בא רבינו
ואהבתו וחשקו לשקוד על התורה ,שדבר שכבר היה חקוק בזכרונו לעיר קאליש אל בנו גר"ש ז"ל אב"ד דשם ,ונלותה אליו במסעו
וחדרי מוחו עד שאפילו הלשון היה רגיל על לשונו בכל זאת היה אחת מבנותיו ,ורבינו כשהגיע לקאליש הבחין בבתו ושאלה אימתי
בעיניו כפרוטגמא חדשה כאלו היום ניתנה מסיני ושקד על דברי באת לפה ,ותען ותאמר הלוא באתי יחד עם אבי ,הרכין רבינו ראשו
הרשב"א כל אותו הלילה ,על זה יש לתהקנאות קנאת סופרים ,ומי כמתמה על זה( .מס' עטרת פז לר"מ וייץ שכן שמע מזקני העיר קאליש)
שעוסק בתורה בחשק כזה איננו שוכח לעולם. בעל ה"החידושי הרי"מ" כאשר דיבר בשבחו של רבינו הפליג
לספר מעומק שכלו ,אמר כי היה מתפלא לראות עד כמה היה
שקוע בכל חושיו והרגשותיו בתוה"ק ,וסיפר לעת זקנתו כשהיה רבי עקיבא איגר ידע 2700דפים...
רבינו פעם האחרונה בווארשא היה כבר חוש השמיעה שלו כבד רבי אלחנן וסרמן הי״ד ,אמר לתלמידים שלו :׳אתם רוצים לדעת
מאוד ,כמעט כחרש גמור ,וכשהיו מדברים אליו היה הכרח לצעוק מה זה ר׳ עקיבא איגר ,אגיד לכם .בש״ס יש אלפיים שבע מאות
ממש לתוך אזנו ,בווראשא הכינו לו אכסניא באולם העשוי לצורך ושתים דפי גמרא .אני אומר לפניכם כל יום דף גמרא אחד .ואתם
חתונות ,והחדר שישב בו הגאון היה גדול מאוד ,והיה מלא המון רואים איך שאני לא יודע את הדף גמרא הזה שאני אומר - .יותר
אנשים הבאים לקבל פניו ,ואמר הרי"מ זצ"ל שראה בעצמו שכאשר אני לא יודע ממה שיודע ,ממש כמגשש באפילה .אבל ר׳ עקיבא
דיברו איזה אנשים בקצה החדר בדברי תורה התעורר תיכף רבינו איגר ידע אלפיים שבע מאות ושתים דפים׳...
("התקן עצמך ללמוד תורה" ,רבי משה מרדכי שולזינגר) להתערב ולפלפל בדבריהם ,אף כי אחרים לא שמעו כלל מה
* שמדברים ,והוא עם חרשות אזניו שמע כל הגה שיצא מפי איזה
בספר "אור אלחנן" מובא כך" :חשדתוני במה שאין בי" היתה תמיד
איש בד״ת ,וזה היה מפאת התדבקות אמתית שלו בהתורה .עכד״ק.
תגובת רבי אלחנן -בכל הכנות ,כאשר ניסה מאן דהו לקשור לו
(מס׳ מאיר עיני הגולה -תולדות הרי״ם).
כתרים של סיני או עוקר־הרים .פעם אחת היה משוחח בגדולת רבי
עקיבא איגר ,שהפליא להעריצו .לפתע התבטא" :אם היו אומרים גודל זכרונו
מעשה ברבי עקיבא ז"ל שפעם בדרך נסיעתו מחתונת אחד מבניו עלי שאני יודע דף גמרא ,הלא ...הלא ...אין זה נכון! והנה תארו
מפולין היה לן בכפר אחד ,וחפציו עדיין לא היו עמו באכסניה לעצמכם איך הוא אדם היודע באמת דף גמרא על בוריו ,איזה גאון
שנתאכסן שם ,ובקש מבעל האכסניה שישאיל לו איזה ספר ללמוד ,הוא ,ומי שיודע ככה עשרה דפים ,היש לנו בכלל מושג בגאונותו?
ןוילג | ו"פשת -ךליו םיבצנ "הרות ירבד"בד"" []29
(״חוט המשולש") מגישים לו את שמות החולים והיה מעתיר עבורם. ומי שיודע ככה חמשים דפים ...מאה דפים ...ומאתים ...ואלף....
עכשיו בואו ונתאר לעצמנו ילוד־אשה היודע את כל הש״ס כמו
קירוב קרובים שאני לא יודע אפילו דף אחד -היש בכח מושג אנושי להכילו? מי
כאשר שהה רבי עקיבא איגר בוורשה ,ראוהו יום אחד מסתובב הוא גאון זה ואיזהו? רבי עקיבא איגר!"
בסימטאות העיר הגדולה ,ומחפש את דירת קרוב משפחתו שהיה
אדם פשוט .שאלוהו :מה לרבינו גדול האומה ,להשפיל כבודו מעלת חידושי רבי עקיבא איגר
ולהטריח עצמו לבקר ולחפש אחר קרובו ,והרי דרשו חז״ל כי
מילת "והתעלמת" הנאמרת באבידה ,ניתנת גם לדורשה בלשון ומסופר על הגאון ר' אלחנן וסרמן זצ"ל" :במיוחד היו חביבים עליו
ציווי ,כי פעמים עליך להתעלם מאבידת אחיך ,כגון זקן ואינו לפי חידושי רבי עקיבא איגר -ושגור על לשונו שכל סוגיא עמומה אם
כבודו? הרי לנו שתלמיד חכם וזקן אסור להם להשפיל את כבודם. יש בה מחידושי הגרע״א אין ספק שעל־פי דבריו יזרח אור בהבנת
הענין -והיה מצביע לדוגמא על לשונותיו בקושיות ,שלפעמים
השיב רבי עקיבא איגר :מצינו שתי פעמים בתנ״ך מילת
כותב וצ״ע ,לפעמים וצע״ג ,פעם "צריך אני לרב בזה" ופעם "וה׳
"והתעלמת" .האחת ,בהשבת אבידה (דברים כב) ,והשניה" ,ומבשרך
יאיר עיני" ,וכל מלה מעויינת ושקולה .כל ביטוי בא להמחיש
אל תתעלם" (ישעיה נח) .דרשת זקן ואינו לפי כבודו דפטור -מצינו
את האיכות של הקושיא כפי שהיא" .וה׳ יאיר עיני" שכותב רבי
רק ביחס להשבת אבידה .ואילו בקירוב קרובים ,לא מצינו שזקן
עקיבא איגר ,אין זו תפלה סתם ,כי גם גילוי־מילתא שהקושיא מן
ואינו לפי כבודו פטור ,שהרי שם נאמר במפורש" :אל תתעלם".
(אור אלחנן) החמורות".
(״הזהרו בכבוד חבריכם״ -סידרת תיקון המידות)
ענווה ובריחה מכבוד רדיפת צדקה וחסד
כשביקר רבי עקיבא איגר בעיר וורשא ,יצאו לקראתו כל גדולי למרות טרדותיו הגדולות של רבי עקיבא איגר ,רבה של פוזנא,
העיר ותושביה וחלקו לו כבוד רב .הוא התכווץ במרכבה ובכה בכי בהנהגת קהילתו ,הרבצת תורה לתלמידים וכתיבת חידושים
רב .שאלו אותו מדוע הוא בוכה והוא השיב :נוכח אני לדעת ,כי ותשובות – מצא בכל יום פנאי לרדוף צדקה וחסד ,ושש להיטיב
הדור כל כך יתום מתלמידי חכמים ,עד שמחשיבים אותי לתלמיד־ לזולתו למעלה מיכולתו.
חכם וחולקים לי כבוד גדול כזה ,אך אם היו בדור תלמידי חכמים,
נפשו הטהורה של רבי עקיבא איגר דבקה במצות ביקור חולים.
הרי היו יודעים שאיני ראוי שיכבדוני...
כשאך שמע על יהודי שנפל למשכב ,בא לבקרו בביתו .כשנכנס
כשיצא מוורשא לחזור לביתו ,שלח מכתב לחתנו בעל ה״חתם
לחולה ,היה מעניק לו מיני מטעמים ומגדנות שיערבו לחיכו,
סופר" ובו כתב בין השאר" :לרוב הכבוד וההדר אשר עשו לי בני-
כדי להשיב את רוחו .התעניין בפרטי מחלתו ובמקום הצורך היה
וורשא ,יראתי פן ירע לי .אך הודות לה׳ נוסע אנכי לביתי ,ומשנה
משתדל להזמין רופאים .לאחר מכן היה שואל את החולה לשמו
("חוט המשולש") לא זזה ממקומה" :מאד מאד הוי שפל רוח"!
ושם אמו ,והיה מתפלל עבורו .כך נהג מדי יום ביומו ...במקרה
"חולקים כבוד זה לזה" שהיו צריכים אדם שיתנדב ללון עם החולה ,לא היסס רבי עקיבא
רבי עקיבא איגר וידידו רבי יעקב לוברבוים ,רבה של ליסא בעל איגר ובעצמו היה נשאר ללון בבית החולה...
"הנתיבות המשפט" ,באו לוורשה לכנס גדול של רבנים .יצאו יהודי בהזדמנו לעיר שהיה קיים בה בית חולים ,היה הולך בעצמו
וורשה אל שער העיר לקבל את פניהם של שני גדולי הדור .בכבוד לבקר את החולים השוכבים שם ,התעניין במצבם והתפלל
רב הובילם במרכבה הדורה רתומה לשני סוסים ,והכניסם לעיר עליהם .בהיותו שם היה מעיין בתקנות בית החולים ,ואם מצא
בקול תרועת המון חוגג .מרוב התלהבות לכבוד נושאי דגל התורה, איזו שהיא תקנה טובה שלא היתה קיימת בבית החולים שבעירו,
התירו אנשים את הסוסים מהמרכבה ,רתמו עצמם במקום הסוסים היה מעתיקה ומתקנה בעירו .וכן להיפך ,אם תקנות בית החולים
והסיעו את המרכבה. לא השביעו את רצונו ,השתדל להוסיף ולתקן שם ככל האפשר.
כשהרגיש רבי עקיבע איגר בדבר ,אמר :למי כל הכבוד הזה אם חביבותו לביקורים הללו לא אמרה די ,עד שהלך להנהלת בית
לא לר' יעקב מליסא? ירד מן המרכבה ונבלע בין ההמון .מרוב החולים וביקש שיצרפוהו להיות חבר המוסד ,ולעזור להם בעצה
צפיפות לא הכירו בו ,והוא כיתר ההמון הנלהב ,הצטרף להסיע ותושיה .כה נהג כשביקר בערים שונות ,כגון בבתי החולים אשר
את המרכבה .ר' יעקב מליסא אמר בלבו :למי כל הכבוד הזה אם בוורשא ,ברעסלא ועוד.
לא לר' עקיבא איגר גאון הדור? ירד גם הוא מן המרכבה והצטרף
במנהגים אלו נהג רבי עקיבא איגר שנים רבות .מדי יום ביומו
לאנשים המסיעים .כך הסיעו והסיעו עד שהרגישו שהיא ריקה
היתה מצות ביקור חולים כלחם חוקו ,וגם כשבא לכהן כרבה של
("חוט המשולש") מאדם.
העיר הגדולה פוזנא המשיך במנהגו .אולם לאחר זמן רב ,בשבתו
"חוששני אולי נענעתי בראשי כדרך הבטחה" בעיר וטרדותיו הרבות השתרגו על צווארו ,והוא גם התקרב לזקנה
רבי עקיבא איגר היה רבה של העיר פוזן אשר במדינת פרוסיה - וכוחותיו נחלשו ,הוא ראה שאין באפשרותו לקיים אישית מצוה
אשכנז ,באחד הימים נשלחה אליו שאלה מדייני קהילת בלוסטק יקרה זו .עם כל זאת לא אמר נואש ,שכר שני אנשים נאמנים בכסף
אשר בפולניה .בתשובתו כותב רבי עקיבא איגר ,שהוא אינו כדאי מלא ,מינה אותם שיהיו "שלוחיו של אדם כמותו" ושילם להם
שממרחקים יפנו אליו בשאלות ,וכי לא אלמן ישראל מגדולי מכיסו.
התורה היושבים בפולין ,אשר קטנם עבה ממותנו. היו השליחים הולכים מדי יום ביומו לבקר חולים בעיר ,שאלו
אך הוא ממשיך ומנמק להם ,כי הפעם הוא יוצא מגדרו ומשיב להם בשלום החולים בשם ר' עקיבא איגר ,התעניינו במצבם ומחלתם,
תשובה לשאלתם .היות והוא הזדמן בשמחה של מצוה עם מכיר הגישו לחולה את מנחתו המסורתית ,חבילת מעדנים ומגדנות,
אחד ,והלה ביקש ממנו שישיב תשובה לקהילת בלוסטק ,והוא - רשמו את שם החולה ושם אמו .לאחר מכן היו השליחים מתייצבים
רבי עקיבא איגר -שתק" .וחוששני אולי נענעתי ראשי קצת ,וכדרך לפני ר' עקיבא איגר ומדווחים לו על פרטי הביקורים" :פלוני
הבטחה ,לזה מוכרחני לצאת מגדרי ולהשיב אך הפעם""( .בגדי ישע") מחלתו מתגברת ,אלמוני הולך ומבריא" וכדו' .לאחר מכן היו
ןוילג | ו"פשת -ךליו םיבצנ "הרות ירבד"בד"" []30
