gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

דברי תורה - המכון התורני · Divrei Torah - Hamachon Hatorani — ניצבים וילך (2026-08-31)

מוציא לאור: דברי תורה - המכון התורני · Divrei Torah - Hamachon Hatorani

שבוע: ניצבים וילך (2026-08-31)

דברי תורה - המכון התורני · Divrei Torah - Hamachon Hatorani — ניצבים וילך (2026-08-31)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ניתן לקבל את העלון כל שבוע‬ ‫במייל‪0527615936b@gmail.com :‬‬ ‫להערות והארות‪yoelf@asiatec.co.il :‬‬ ‫דברי תורה‬ ‫שירותי הקלדה ועימוד ב'מכון התורני'‬ ‫רחוב האומן ‪ 27‬ירושלים‪0533194867 :‬‬ ‫יעקובי שליט"א וצוות המכון התורני‬ ‫המכון התורנינעם‬ ‫ירושלים‬ ‫נצבים וילך ‪ -‬תשפ"ו | גליון ‪ | 201‬שע"י‬ ‫הפקה ועריכה‪ :‬הרב‬ ‫והביאור דהנה אנו רואים בחז"ל בכל מקום דהדרך והאופן‬ ‫לפני ה' ‪  ‬‬ ‫א‪‬היכ‪) "‬דברי‪ ‬כט‪ ,‬ט(‪.‬‬ ‫‪‬כ‪   ‬‬ ‫נ‪‬בי‪ ‬ה‪   ‬‬ ‫"א‪   ‬‬ ‫‪‬‬ ‫להגיע למעלת אחדות בישראל‪ ,‬להיות נחשבים כגוף אחד‬ ‫קיום עם ישראל בזכות היסורין‬ ‫וכאיש אחד‪ ,‬באה רק על ידי אמונתם בה' ‪ -‬שהוא אחד ואין‬ ‫'הקללות והיסורין מקיימין אתכם ומציבין אתכם לפניו'‬ ‫עוד מלבדו‪ .‬ואין אמצעים ודרכים ומהלכים אחרים להביא‬ ‫)רש"י(‪.‬‬ ‫לאחדותם ולעשותם כאיש אחד‪.‬‬ ‫כתב רבי אלחנן וסרמן הי"ד במכתב לבנו רבי שמחה‪ :‬ביאור‬ ‫וכן אנו רואים גבי קבלת התורה בפרשת יתרו )פי"ט ב'( כתיב‬ ‫הדבר הוא‪ ,‬שבשעה שבני ישראל עושים הרע‪ ,‬הקב"ה‬ ‫שם‬‫דבר ‪‬ו ‪ּ ‬י ‪‬חן ׁ‪‬‬ ‫סיני ‪‬ו ּ‪‬י ‪‬חנ ּו ּ‪‬ב ּ‪‬מ ‪ּ ‬‬ ‫מדבר ‪ ‬‬ ‫בא ּו ‪ּ  ‬‬ ‫מרפידים ‪‬ו‪ּ‬י ‪‬‬ ‫"ו ‪ּ ‬י ‪‬סע ּו ‪   ‬‬‫‪‬‬ ‫כביכול אינו יכול להעלים עיניו מהם‪ ,‬שהרי הקטיגור‬ ‫ההר" )שמות יט‪ ,‬ב(‪ ,‬ואיתא במכילתא שם וז"ל‪:‬‬ ‫נגד ‪ ‬‬‫ראל ‪ ‬‬‫יש‪ ‬‬ ‫‪ׂ ‬‬ ‫מקטרג‪ ,‬ומה עושה הקב"ה באותה שעה‪ ,‬הוא מעמיד עליהם‬ ‫"ויחן שם ישראל"‪ ,‬כל מקום הוא אומר ויסעו ויחנו נוסעים‬ ‫'המן' כזה שמענה את ישראל‪ ,‬ואז כיון שהם כבר הנרדפים‪,‬‬ ‫במחלוקת וחונים במחלוקת אבל כאן הישוו לב אחד לכך‬ ‫יש לו להקב"ה תשובה הגונה להקטיגורים – 'אני צריך‬ ‫נאמר "ויחן"‪] .‬וכן איתא ברש"י כאן בההוספה "כאיש אחד‬ ‫יבק ׁש ‪‬את ‪  ‬‬ ‫נרדּ ף" )קהלת ג‪ ,‬טו([‪.‬‬ ‫]"והא‪‬הים ‪ּ  ‬‬ ‫לעמוד בעד הנרדף' ‪   ‬‬ ‫ובלב אחד"[‪ .‬והיינו‪ ,‬דע"י התקרבותם לסיני‪ ,‬למקום נתינת‬ ‫ונמצא שכל מה שיש יותר רדיפות על ישראל‪ ,‬זה גופא גורם‬ ‫התורה וגילוי השכינה וכבודו ית' עלו יותר במדרגתם‬ ‫)קובץ תפארת צבי(‬ ‫להצלת הקב"ה עלינו!‬ ‫באמונתם בה' אחד וע"י כך נעשו כולם כאיש אחד בלב‬ ‫‪‬‬ ‫אחד‪.‬‬ ‫וכן מצינו גבי יעקב אבינו ע"ה כשירד למצרים היו שבעים‬ ‫א‪‬היכ‪   ‬‬ ‫רא‪‬יכ‪‬‬ ‫לפני ה' ‪  ‬‬ ‫‪‬כ‪   ‬‬ ‫נ‪‬בי‪ ‬ה‪   ‬‬ ‫"א‪   ‬‬ ‫‪‬‬ ‫לעשו היו רק שש ‪-‬‬ ‫נפשות והתורה אמרה "שבעים נפש"‪ּ .‬ו ‪ׂ  ‬‬ ‫ו‪‬טריכ‪ ‬ל ‪‬אי‪    ‬‬ ‫י‪‬ראל" )דברי‪ ‬כט‪ ,‬ט(‪.‬‬ ‫זקניכ‪     ‬‬ ‫‪‬בטיכ‪    ‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫ונקראים בתורה "נפשות" ולמה? אבל כבר מובא ברש"י‬ ‫ואפשר שאמרו "אתם נצבים לפני ה'"‪ ,‬לפי שכל מי שהוא‬ ‫בויגש )מו‪ ,‬כו( בשם המדרש וז"ל 'מצאתי בויקרא רבה עשו‬ ‫פונה אל ה' ולבבו עמו‪ ,‬ודעתו וציורו לעבודתו שהוא אז‬ ‫שש נפשות היו לו והכתוב קורא אותן "נפשות ביתו" לשון‬ ‫נצב לפני ה'‪ .‬ומי שהוא בהפך זה ועוזב המושכל ופונה אל‬ ‫רבים לפי שהיו עובדין לאלוהות הרבה‪ ,‬יעקב "שבעים‬ ‫החמרי‪ ,‬איננו נצב לפי ה'‪ ,‬רק לאחריו‪ .‬ובזה ‪ -‬רצוני‪,‬‬ ‫נפש" היו לו והכתוב קורא אותן "נפש" לפי שהיו עובדין‬ ‫העמידה לפני ה' ‪ -‬גם כן הדרגה‪ ,‬יש קרוב ויש רחוק‪ ,‬כל‬ ‫לקל אחד'‪.‬‬ ‫אחד כפי מדרגת שכלו ומציאותו במושכל‪.‬‬ ‫הרי רואים שהאחדות הנפשית בין רבים אפשר להיות רק‬ ‫הראשים קרובים "לפני ה'"‪ ,‬ואחריהם הזקנים‪ ,‬ואחריהם‬ ‫כשבאה מאמונה בשם ה' שהוא אחד‪ ,‬וזהו המקור גם‬ ‫השוטרים‪ ,‬ואחריהם "כל איש ישראל" בהדרגה‪ ,‬כל אחד‬ ‫לבריות להיות נעשים כאחד‪ ,‬כמו שאומרים "אתה אחד‬ ‫כפי עוצם חלקו במציאות המושכלות‪ ,‬ואחריהם הטף ‪-‬‬ ‫ושמך אחד" ‪ -‬ולכן "מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ"‪ ,‬היינו‬ ‫רצוני‪ ,‬הזכרים בהם ‪ -‬ואחריהם הנשים‪ ,‬ואחריהם הגרים‪.‬‬ ‫גוי שיהא כולם "אחד" כאיש אחד בארץ‪.‬‬ ‫)מעשה ניסים ‪ ‬רבי ניסים ממרסי מחכמי פרובנס בזמן הראשונים(‬ ‫ובהאמור‪ ,‬נוכל לבאר הפסוק בואתחנן שמתחיל הפסוק‬ ‫‪‬‬ ‫בלשון רבים "ובקשתם" ומסיים בלשון יחיד "את ה' אלוקיך‬ ‫ומצאת" וזה‪ ,‬דכל זמן שיהיה ישראל במצב של ביקוש את‬ ‫א‪‬היכ‪   ‬‬ ‫רא‪‬יכ‪‬‬ ‫לפני ה' ‪  ‬‬ ‫‪‬כ‪   ‬‬ ‫נ‪‬בי‪ ‬ה‪   ‬‬ ‫"א‪   ‬‬ ‫‪‬‬ ‫ה' הם עוד בבחינת רבים‪ .‬כי לא הגיע עוד לאמונתם בה'‬ ‫ט‪‬כ‪   ‬‬ ‫נ‪‬יכ‪‬‬ ‫י‪‬ראל‪   ,‬‬ ‫ו‪‬טריכ‪ ‬ל ‪‬אי‪    ‬‬ ‫זקניכ‪     ‬‬ ‫‪‬בטיכ‪    ‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫אחד‪ .‬וכל אחד מבקש לפי דרכו‪ .‬אבל כשיגיע למצב של‬ ‫א‪‬ר ה' ‪ ‬‬ ‫א‪‬הי‪‬‬ ‫‪‬באלת‪  ‬‬‫א‪‬הי‪   ‬‬‫‪‬ברית ה' ‪ ‬‬ ‫לעבר‪   ‬‬‫וכו' ‪   ‬‬ ‫מציאה את ה' ‪ -‬אז נעשו כולם לאיש אחד ולכן "ומצאת"‬ ‫ע‪ ‬ה‪) "‬דברי‪ ‬כט‪ ,‬ט‪‬יא(‪.‬‬‫‪‬רת ‪ ‬‬‫‪‬‬ ‫בלשון יחיד‪.‬‬ ‫אחרות ישראל ‪ ‬אמונה בה'‬ ‫ובזה אפשר לבאר גם ההערה כאן במה שחזר משה רבינו‬ ‫הנה יש להעיר‪ ,‬אחר שכבר נאמר "אתם נצבים כלכם" ונתן‬ ‫לומר כל איש ישראל אחר שכבר אמר "אתם נצבים היום‬ ‫כבר את ההדגשה שכל כלל ישראל נמצאים כאן לפניו‪ ,‬א"כ‬ ‫כלכם"‪ ,‬ולמה זה?‬ ‫למה הוצרך לחזור ולומר "כל איש ישראל"?‬ ‫אבל בדברינו הנ"ל אפשר לומר שבא להגיד להם שאף על‬ ‫ויש לבאר דבר זה‪ ,‬דהנה מצינו בואתחנן )ד‪ ,‬כט( דכתיב שם‬ ‫פי שאתם כולכם היינו רבים אבל הגעתם כבר על ידי מדרגת‬ ‫תדרשנּ ּו ּ‪‬ב ‪‬כל ‪  ‬‬ ‫לבב‪‬‬ ‫מצאת ּ‪‬כי ‪ׁ   ‬‬ ‫א‪‬הי‪ּ ‬ו ‪  ‬‬ ‫מ‪‬ם ‪‬את ה' ‪ ‬‬ ‫בק ׁ ‪‬ש ּ‪‬תם ‪ ‬‬ ‫" ּו ‪ּ ‬‬ ‫אמונתכם בה' אחד לבחינת יחיד ‪" -‬כל איש ישראל"‪ ,‬וראוי‬ ‫נפש‪ ."‬ולכאורה לשון התורה פלא הוא דהקרא‬ ‫בכל ‪ׁ  ‬‬ ‫ּו ‪ ‬‬ ‫"לעברך בברית ה' אלוקיך ובאלתו אשר ה' אלוקיך כרת‬ ‫מתחיל "ובקשתם" בלשון רבים ותיכף עובר ללשון יחיד‬ ‫עמך היום"!‬ ‫"את ה' אלוקיך ומצאת"‪.‬‬ ‫ןוילג | ו"פשת ‪ -‬ךליו םיבצנ "הרות ירבד"בד"" [‪]1‬‬ ‫יד(‪ ,‬ופירש רש"י‪' :‬שלא היה משה פונה לעסקיו‪ ,‬אלא מן‬ ‫והנה אחר כותבי כל זה מצאתי ב"כתב סופר" שגם הוא‬ ‫ההר אל העם'‪ .‬והרי הדבר פשוט שבזמן שירד משה רבינו‬ ‫העיר על מה דחזר וכתב "כל איש ישראל" ומיישב בדרך‬ ‫מן השמים היה מלא אור וקדושה‪ ,‬והעסקים שלו לא היו‬ ‫שאמרנו וז"ל שם‪   :‬‬ ‫'ואמר על פי שפירשתי בכונת חז"ל כתיב‬ ‫עסקים גשמיים‪ .‬אלא ודאי עסקיו היו לעבוד על המדריגות‬ ‫ימד ‪‬ו‪‬א‬ ‫"אשר ‪‬א ‪ּ ‬‬ ‫מספר" וכו' )הושע ב‪ ,‬א( וכתיב ‪ׁ ‬‬ ‫"והיה ‪ּ  ‬‬‫‪ ‬‬ ‫הרוחניות שזכה להן‪ .‬ואע"פ כן לא פנה משה לעסקיו‬ ‫יס ‪‬פר" )שם(‪ ,‬כאן באין עושין רצונו של מקום יש מספר‪,‬‬ ‫‪ּ ‬‬ ‫הרוחניים‪ ,‬אלא הלך מיד לדבר עם כלל ישראל‪ ,‬כיון שכל‬ ‫ובעושים אין מספר‪ .‬ואמרתי‪ ,‬כי כל ישראל כגוף וכאיש‬ ‫שאיפתו היתה רק לטרוח על טובתם‪ ,‬באשר הם עם ה'‪.‬‬ ‫יחשב ּו כי תרי"ג מצוות נצטוו לנו אבל כמה מצוות‬ ‫אחד ‪ ׁ  ‬‬ ‫ויסוד ענין זה של התמסרות מנהיגי ישראל אל הכלל מבואר‬ ‫שבכהנים ואינן בישראלים וכן בישראלים ולא בכהנים‬ ‫גם בבעל הטורים שכתב‪ ,‬וז"ל‪" :‬כל איש ישראל"‪ ,‬וסמיך‬ ‫ובלוים‪ ,‬אלא ע"י שכל ישראל ערבים זה לזה מקיים כולם‬ ‫ליה "טפכם"‪ ,‬לומר שיהיו ישראל בעיני הראשים לנהלם‬ ‫יחד המצות כי כולם אחוזים ואגודים יחד ולכן נקראו "בית‬ ‫ולהדריכם כטפם‪ ,‬ע"כ‪ .‬והיינו כשם שכל אב מרגיש שהוא‬ ‫ישראל" כמו שבית שנעשה מכמה דברים צרופים יחד‪ ,‬חמר‪,‬‬ ‫אחראי לחנך את ילדיו‪ ,‬וממילא הוא מוכן להקדיש זמן‬ ‫לבנים עצים ואבנים חלונות דלתות וגגות ונקרא 'בית' ע"י‬ ‫וכוחות לחנכם‪ ,‬ולטפל בהם במסירות ובסבלנות‪ ,‬כך צריך‬ ‫הצטרפות אלה יחד שאי אפשר זה בלא זה‪ ,‬כן עם ה' כולם‬ ‫מנהיג בישראל להתנהג עם הכלל‪ ,‬להיות אחראי ומסור לכל‬ ‫יחד נקראו "בית ישראל" שאי אפשר זה בלא זה‪ ,‬וכל זה‬ ‫אחד ואחד‪ ,‬לעזרו ולהטיב לו כפי יכולתו‪ ,‬וההתעסקות‬ ‫בזמן שעושים רצונו של מקום‪ ,‬אבל כשאין עושין רצונו של‬ ‫בעניינם צריכה להיות קודמת בעיניו‪ ,‬להתעסקות‬ ‫מקום אז אין להם התאחדות וכל איש ואיש לעצמו יסופר‬ ‫בשאיפותיו הפרטיות לעלייה‪.‬‬ ‫ויוחשב בענין הארציים ואין שייכות זה לזה‪ ,‬ולכן כשעושין‬ ‫ומרן רבי משה פיינשטיין זצ"ל פסק )עיין מש"כ ב"אגרות משה"‬ ‫רצונו של מקום אין מספר לישראל למנות ולספור כי כולם‬ ‫אבן העזר ח"ד סימן כ"ו סעיף ד'(‪ ,‬ושמעתי שעל פי פסק זה ייסד מרן‬ ‫כאיש אחד נחשבים‪ ,‬משא"כ כשאין עושין רצונו של מקום‬ ‫הגרא"מ שך זצ"ל את הארגון "לב לאחים"‪ ,‬שצריך האדם‬ ‫אז אין להם שייכות זה לזה וכל אחד גוף קרוץ מחומר בפני‬ ‫לתת מעשר מזמנו ללמד ולהשפיע על אחרים‪ .‬שיש חיוב על‬ ‫עצמו ושייך עניו לספר‪ .‬וזהו שאמר משה רבינו "אתם נצבים‬ ‫האדם להפריש מעשר גם מזמנו‪ ,‬דהיינו ללמוד עם אדם‬ ‫היום כולכם לפני ה'"‪ ,‬פי' כשעושין רצון ה' "ראשיכם‬ ‫שאינו יודע ללמוד או עם מי שצריך חיזוק‪ ,‬או לעודד מי‬ ‫שבטיכם זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל" כולם יחד רק‬ ‫שהוא חלש בעבודת ה'‪] .‬ומרן זצ"ל אמר פעם לתלמידו הרב‬ ‫איש ישראל שכולם אחוזים משולבים יחד והם רק כאיש‬ ‫אלימלך בלוט‪' ,‬אני מורה לאחרים שיתנו עשירית מזמנם‪,‬‬ ‫אחד ישראל אחד'‪.‬‬ ‫ואני כשלעצמי נותן חמישים אחוז מזמני עבור הכלל'‪.‬‬ ‫ודבריו על דרך שביארנו אנו‪ ,‬רק לפי ביאורנו עיקר ההדגשה‬ ‫והוסיף הרב בלוט שבאמת מרן היה נותן יותר מחמשים‬ ‫היתה בהאמונה באלוקים אחד שמביאה ההתאחדות‬ ‫אחוז להכלל[‪.‬‬ ‫הנפשית בישראל‪ .‬והם נהפכים מהיותם רבים להיותם אחד‪,‬‬ ‫והטעם לזה נראה‪ ,‬כי כמו שאמרו חז"ל 'גדולה הכנסת‬ ‫מ"כולכם" – ל"כל איש ישראל"‪ .‬אבל גם דבריו בודאי‬ ‫אורחים מהקבלת פני השכינה'‪ ,‬וביארנו שזהו מטעם המצוה‬ ‫נכונים הם שאי אפשר להיות "עושין רצונו של מקום" מבלי‬ ‫ללכת בדרכיו‪ ,‬מה הוא נותן ואינו מקבל‪ ,‬אף אתה וכו'‪ ,‬וזו‬ ‫)נתן דעת ‪ ‬רבי נתן אורדמן(‬ ‫אמונה בהשם יתברך!‬ ‫עיקר העלייה בעבודת ה'‪ .‬כן הוא בענינינו‪ ,‬כשהוא מלמד‬ ‫‪‬‬ ‫לאחרים ומנהיגם‪ ,‬הרי הוא בבחינת 'נותן'‪.‬‬ ‫א‪‬היכ‪   ‬‬ ‫רא‪‬יכ‪‬‬ ‫לפני ה' ‪  ‬‬ ‫‪‬כ‪   ‬‬ ‫נ‪‬בי‪ ‬ה‪   ‬‬ ‫"א‪   ‬‬ ‫‪‬‬ ‫ואין זה ענין ששייך רק למנהיגי הדור אלא לכל אדם‪ ,‬כיון‬ ‫ט‪‬כ‪   ‬‬ ‫נ‪‬יכ‪‬‬ ‫י‪‬ראל‪   ,‬‬ ‫ו‪‬טריכ‪ ‬ל ‪‬אי‪    ‬‬ ‫זקניכ‪     ‬‬ ‫‪‬בטיכ‪    ‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫שבאמת כל אחד הוא מנהיג ומשפיע לאחרים‪ ,‬הרב משפיע‬ ‫על תלמידיו‪ ,‬והאב על בניו‪ ,‬ויש שמלמדים או משפיעים על‬ ‫‪‬אב ‪ ‬‬ ‫מימי‪"‬‬ ‫עצי‪ ‬עד ‪ ‬‬ ‫מחטב ‪ ‬‬ ‫מחני‪   ‬‬ ‫‪‬קרב ‪  ‬‬ ‫א‪‬ר ‪  ‬‬ ‫‪‬וגר‪  ‬‬ ‫‪‬‬ ‫)דברי‪ ‬כט‪ ,‬ט‪‬י(‬ ‫אחרים בדרכים שונות‪ ,‬וכן קירוב הרחוקים מן היהדות‬ ‫לתורה בכלל זה‪.‬‬ ‫"אתם נצבים"‪ ,‬מלמד שכינסם משה לפני הקב"ה ביום מותו‬ ‫וכן ראוי לכל אדם‪ ,‬אף אם אינו מנהיג‪ ,‬להיות מסייע‬ ‫להכניסם בברית )רש"י(‪.‬‬ ‫לאחרים‪ ,‬וכמו שכתב החפץ חיים )שם עולם פרק כא בהגה(‪ ,‬שאף‬ ‫מדברי רש"י אנו למדים את גודל מעלת מנהיגי ישראל‪ ,‬שכל‬ ‫אדם שיכול ללמוד יותר טוב כשהוא לבד‪ ,‬אעפ"כ יש לו‬ ‫מהותם אינה אלא בשביל כלל ישראל‪ ,‬ואין הם עסוקים‬ ‫ללמוד בבית המדרש‪ ,‬מפני ששם יוכל לעזור לאחרים‬ ‫בעניני עצמם כלל‪.‬‬ ‫בלימודם ]ועיי"ש בחפץ חיים שהוסיף שבודאי לא יפסיד‬ ‫הנה משה רבינו הגיע ליומו האחרון בעולם הזה‪ ,‬והיה מקום‬ ‫מזה‪ ,‬כי הקב"ה ישלח לו סייעתא דשמיא בלימודו‪ .‬והוא על‬ ‫לחשוב שיהיה עסוק ביום זה רק בעלייתו הרוחנית‪,‬‬ ‫דרך מה שמובא בגמרא )ברכות לב‪ ,‬ב( לענין חסידים‬ ‫בהתבודדות ויחודים‪ ,‬בדביקות ותשובה‪ .‬אבל הוא לא עסק‬ ‫הראשונים‪ ,‬דאף שהתפללו ט' שעות ביום‪ ,‬זכו לסייעתא‬ ‫בכל זה‪ ,‬אלא עסק בהכנסת כלל ישראל בברית נוספת עם‬ ‫דשמיא והיתה תורתם משתמרת‪ ,‬והיינו שלא היו צריכים‬ ‫הקב"ה‪ ,‬כדי לחזק את הקשר שלהם עם הקב"ה‪ .‬הרי שמשה‬ ‫לחזור על תלמודם כ"כ כדי לזכור מה שלמדו‪ .‬ומו"ר רבי‬ ‫רבינו היה מוכן לוותר על עלייתו הרוחנית בזמן חשוב כ"כ‬ ‫יעקב יצחק רודערמאן זצ"ל היה מציין לגירסא בירושלמי‬ ‫בשבילו‪ ,‬כדי לחזק את רוחניותם של כלל ישראל‪.‬‬ ‫שהיתה תורתם "מתברכת"‪ ,‬דהיינו שגם הבנתה היתה גדלה‬ ‫ומצינו ענין זה מפורש ברש"י‪ ,‬כשירד משה מהר סיני לפני‬ ‫אצלם מאליה[‪.‬‬ ‫ההר ‪‬אל ‪ ‬‬ ‫העם" )יתרו יט‪,‬‬ ‫משה ‪‬מן ‪ ‬‬ ‫"ו‪ּ‬י ‪‬רד ‪ׁ ‬‬ ‫מתן תורה‪ ,‬על הפסוק ‪‬‬ ‫ןוילג | ו"פשת ‪ -‬ךליו םיבצנ "הרות ירבד"בד"" [‪]2‬‬ ‫להתקשר ולהתדבק בשלימות של כלל ישראל‪ ,‬ונעשה קשר‬ ‫והנה קריאת פרשה זו חלה לעולם לפני ראש השנה‪ ,‬וכל‬ ‫מיוחד בין ה' ובינינו‪.‬‬ ‫אחד הרי מחפש זכויות לזכות בדין‪ .‬ובודאי שענין זה לעזור‬ ‫אמנם כל זה הוא בתנאי שכולם מתאחדים באגודה אחת‪,‬‬ ‫לזולתו הוא זכות גדולה‪ ,‬כי לפעמים יזכה האדם בדין מפני‬ ‫אבל כשהם נפרדים זה מזה‪ ,‬אין מקום בית קיבול להשראת‬ ‫שהרבים צריכים לו‪ ,‬אע"פ שהוא בעצמו אינו ראוי‪.‬‬ ‫השכינה‪ .‬וזה דומה למכונית שמונחים כל חלקיה נפרדים זה‬ ‫וכמו ששמעתי ממו"ר רבי יעקב יצחק רודערמאן זצ"ל‪,‬‬ ‫מזה‪ ,‬הרי ודאי שלא תוכל לנסוע בלי לחבר יחד כל חלקיה‪.‬‬ ‫שהיה אומר בשם רבי ישראל סלנטר זצ"ל שיש עצה לאדם‬ ‫וענין זה של איחוד כלל ישראל הנצרך להשראת השכינה‬ ‫לזכות בימי הדין‪ ,‬והיא שיהיה עוסק בצרכי הרבים‪ ,‬והיינו‬ ‫כולל שתי בחינות‪ .‬בחינה אחת היא הקדושה שיש לכל אחד‬ ‫שיראה לעשות איזה דבר שעוזר לציבור‪ .‬וכשהאדם משפיע‬ ‫"כי ‪‬עם ‪‬קדוֹ ׁש‬ ‫מישראל בעצמותו‪ ,‬וכמו שכתוב )ראה יד‪ ,‬כא( ּ‪‬‬ ‫על אחרים ומחזקם בעניני תורה ויראת שמים‪ ,‬אין לך עזרה‬ ‫א‪‬הי‪ ,"‬והיינו שלכל ילד שנולד בכלל ישראל יש‬ ‫אתה ‪‬לה' ‪ ‬‬ ‫‪ּ ‬‬ ‫גדולה מזה‪ ,‬ויש לו בזה זכות גדולה ליום הדין‪ .‬וכן כתב‬ ‫קדושה‪ ,‬שהוא יורש מן האבות והאמהות הקדושים בלי שום‬ ‫בספר חסידים )אות קפ"ז(‪' ,‬כי יש אדם שאינו חי אלא בשביל‬ ‫פעולה‪ ,‬וכן יש לכל אחד גם קדושה פרטית המיוחדת לו‪.‬‬ ‫אחרים שנהנים ממנו'‪ ,‬הרי שלפעמים יש אנשים שבזכות‬ ‫ורק על ידי איחוד קדושת כולם יחד‪ ,‬נוצרת הקדושה‬ ‫עצמם אינם ראויים לחיות‪ ,‬אבל מצד מה שהרבים צריכים‬ ‫השלימה של כלל ישראל הראויים להשראת השכינה‪.‬‬ ‫)עץ החיים – רבי חיים מינץ(‬ ‫לו ונהנים ממנו הם זוכים לחיים‪.‬‬ ‫וקדושה זו דומה לקדושת המשכן‪ ,‬שהיו בו הרבה כלים‬ ‫‪‬‬ ‫שונים זה מזה‪ ,‬שנתקדשו על ידי שמן המשחה‪ ,‬ורק על ידי‬ ‫א‪‬היכ‪   ‬‬ ‫רא‪‬יכ‪‬‬ ‫לפני ה' ‪  ‬‬ ‫‪‬כ‪   ‬‬‫נ‪‬בי‪ ‬ה‪   ‬‬ ‫"א‪   ‬‬ ‫‪‬‬ ‫צירוף כל חלקי המשכן ביחד נתקדש המשכן בקדושתו‪ ,‬ואם‬ ‫היה חסר חלק אחד מן המשכן היה כולו חסר‪ ,‬וממילא לא‬ ‫י‪‬ראל וגו' ‪  ‬‬ ‫מחטב‬ ‫ו‪‬טריכ‪ ‬ל ‪‬אי‪    ‬‬ ‫זקניכ‪     ‬‬ ‫‪‬בטיכ‪    ‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫היה מוכן להשראת השכינה‪.‬‬ ‫א‪‬קי‪   ‬‬ ‫‪‬באלת‪"‬‬ ‫‪‬ברית ה' ‪ ‬‬ ‫לעבר‪   ‬‬ ‫מימי‪    ,‬‬ ‫‪‬אב ‪ ‬‬‫עצי‪ ‬עד ‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫ויש עוד בחינה שנית שהיא העיקר‪ ,‬שכל יחיד העובד את ה'‪,‬‬ ‫וגו' )דברי‪ ‬כט‪ ,‬ט‪‬יא(‪.‬‬ ‫עם הכח והכשרון שניתנו לו מן השמים‪ ,‬מוריד קדושה‬ ‫חשיבותו של כל יחיד‬ ‫"והתקדּ ׁ ‪‬ש ּ‪‬תם‬ ‫לעצמו ולכל ישראל‪ ,‬וכמו שכתוב )שמיני יא‪ ,‬מד( ‪    ‬‬ ‫"אתם נצבים היום כולכם"‪ ,‬אימתי תהיה להם הצבה‬ ‫קדשים"‪ .‬ובהצטרף קדושת קיום המצוות של כל‬ ‫‪‬והייתם ‪ ׁ  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫והעמדה‪" ,‬היום כלכם"‪ ,‬כשתהיו אגודה אחת כולכם )דעת‬ ‫אחד ואחד‪ ,‬ועל ידי מילוי תפקידם של כל אחד ואחד‪,‬‬ ‫זקנים(‪.‬‬ ‫נשלמה הקדושה של כלל ישראל‪ ,‬ויזכו להשראת השכינה‬ ‫הנה בפסוקים אלו מבואר שכדי שיעברו בברית עם הקב"ה‪,‬‬ ‫בשלימות‪.‬‬ ‫היו צריכים להיות במצב של "נצבים כולכם"‪ ,‬דהיינו שכל‬ ‫וגם בזה הוא כמו קדושת המשכן‪ ,‬שרק בצירוף כל חלקי‬ ‫אחד ואחד מישראל יהיה במעמד הזה‪ ,‬מגדול ועד קטן‪,‬‬ ‫העבודה‪ ,‬היו יכולים הכהנים להוריד לעולם את השכינה‬ ‫וכולם יהיו מקבלים על עצמם את הברית‪ ,‬ובלי זה לא היו‬ ‫בשלימות‪ .‬ואם היתה חסרה עבודה אחת‪ ,‬היה חסר גם‬ ‫יכולים לקבל הברית‪.‬‬ ‫בהשראת השכינה בשלימותה‪.‬‬ ‫וב"דעת זקנים" הוסיף שמשה רבינו גם רמז בדבריו‪ ,‬שלא‬ ‫ולפי זה מובן היטב מה שהוצרכו שכל אחד מישראל יהיה‬ ‫היה די בזה שכולם יהיו נמצאים שם‪ ,‬אלא היה צורך שגם‬ ‫שם באגודה אחת‪ .‬שהרי באותו הזמן בא הקב"ה לכרות‬ ‫כולם יהיו באגודה אחת‪ .‬וצריך ביאור‪ ,‬מה היה הצורך שיהיו‬ ‫ברית עם כלל ישראל‪ ,‬ולהבטיחם "והוא יהיה לך לאלקים"‪,‬‬ ‫כולם נמצאים שם במעמד אחד ובאגודה אחת‪.‬‬ ‫שיהיה אלוקינו בכל התוקף ובכל השלימות ובכל‬ ‫והענין בזה‪ ,‬מפני שכלל ישראל הם כגוף אחד‪ ,‬וכמו שאם‬ ‫המדריגות‪ .‬אבל עדיין היה צורך שיהיו כלל ישראל עושים‬ ‫נחסר אפילו אבר קטן בגוף האדם‪ ,‬הרי זה חסרון בכל הגוף‪,‬‬ ‫את חלקם‪ ,‬ויכינו את עצמם להיות כלי קיבול שיוכלו לקבל‬ ‫ונקרא אותו אדם בעל מום‪ .‬כך הוא לענין כלל ישראל‪ ,‬שאם‬ ‫את כל האהבה הגדולה הזאת‪ .‬והיינו לקבל על עצמם לקיים‬ ‫חסר מהם אפילו אדם אחד פשוט השואב מים שלא בא‬ ‫את התורה‪ ,‬ולמלא את תפקידם להיות "לו לעם"‪ .‬וכדי‬ ‫בברית יחד אתם‪ ,‬הרי זה חסרון גם ב'ראשיכם'‪ .‬וזהו מפני‬ ‫שיזכו לדביקות זו‪ ,‬היו צריכים להיות בשלימות כולם ביחד‪.‬‬ ‫שכל אחד ואחד מישראל יש לו תפקיד מיוחד בתוך הכללא‪.‬‬ ‫כי אם יחסר אפילו אחד מהם‪ ,‬שוב לא יזכו להשראת‬ ‫ולכן כשיש חסרון של אדם אחד מישראל‪ ,‬יש בזה חסרון‬ ‫השכינה בשלימותה ‪ -‬הן מצד שיחסר בעצם קדושתם‪ ,‬והן‬ ‫בשלימות הכלל כולו‪ .‬וחסרון זה בשלימותם של כלל ישראל‬ ‫מצד שתחסר בקבלתם השלימה לקיים את התורה ]וכן‬ ‫עושה רושם נורא‪ ,‬וכמו שכתב המלבי"ם )ריש פרשת תרומה ברמזי‬ ‫משמע ממה שכתוב "אתם נצבים היום כולכם וגו' לעברך‬ ‫המשכן( שהיחיד בעצמו אינו יכול להיות מרכבה לאור‬ ‫בברית"‪ ,‬שפתח בלשון רבים וסיים בלשון יחיד‪ ,‬כי ענין‬ ‫השכינה בכללה‪ ,‬כי לזה צריך לכל הפחות שיתקבצו שני‬ ‫אסיפת כולם היה שכולם יתאחדו להיות כאיש אחד[‪.‬‬ ‫אלפים ושני רבבות מישראל‪ .‬וכשיתאחדו ששים ריבוא יחד‪,‬‬ ‫וענין זה שכל ישראל הם כגוף אחד אינו רק לענין כלל‬ ‫אז ימשיכו את האלקות השלימה בכל זיוה ותפארתה‪.‬‬ ‫ישראל שבדור אחד‪ ,‬אלא באמת כל נשמות ישראל של כל‬ ‫ולכן רק כשכל אחד מקיים את תפקידו בשלימות‪ ,‬וגם כולם‬ ‫הדורות הם כגוף אחד‪ .‬ומטעם זה הוסיף משה רבינו "ולא‬ ‫מתאחדים באגודה אחת‪ ,‬ואין אף אחד שנפרד מן הכלל‪ ,‬אז‬ ‫אתכם לבדכם וגו' כי את אשר ישנו פה וגו' ואת אשר איננו‬ ‫יכול הכלל לזכות להשראת השכינה בשלימות‪ .‬כי בזה‬ ‫פה"‪ ,‬ופירש רש"י שהברית היא "אף עם דורות העתידים‬ ‫מצאה השכינה שהיא שלימה מקום חלות ובית קיבול‬ ‫ןוילג | ו"פשת ‪ -‬ךליו םיבצנ "הרות ירבד"בד"" [‪]3‬‬ ‫נצבים שכאן הוא כדרך שנאמר בסיני‪" ,‬ויתיצבו"‪ ,‬שהביאור‬ ‫להיות"‪ .‬והענין בזה מבואר היטב על פי הנ"ל‪ ,‬כי הקב"ה‬ ‫לא על פעולת העמידה‪ ,‬רק על ענין העמידה והסיבה‬ ‫ברא את העולם על מנת שיבוא לתיקונו ולשלימותו‪ ,‬וזה‬ ‫]באידיש‪ ,‬גאשטעלט געווארן[ וזה מה שהיה במעמד הר‬ ‫נעשה רק ע"י צירוף כל מעשיהם של כל הדורות ביחד )כמו‬ ‫סיני "ויתיצבו תחתית ההר" ‪ -‬לקבל ההתראה‪' ,‬אם תקבלו‬ ‫שכתב באורך בספר "דעת תבונות"(‪ .‬ונמצא שהשלימות של כל‬ ‫את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם'‪ ,‬כן גם כאן‬ ‫ישראל באה רק מצירוף הכלל של כל הדורות‪ ,‬כי כולם יחד‬ ‫הכונה "אתם נצבים" ענין קבלת התראה – "לעברך בברית‬ ‫הם כגוף אחד‪ ,‬ולכן היה צורך שיבואו כולם בברית‪.‬‬ ‫את‪ ‬ה ּיוֹ ם‬ ‫הקים ‪ ‬‬‫"למען ‪ ‬‬ ‫ה' אלוקיך ובאלתו" אם תקבלו ‪ -‬אז ‪  ‬‬ ‫ומזה יש לימוד גדול‪ ,‬שכל איש ישראל‪ ,‬אפילו מי שאינו‬ ‫יש ּ‪‬ב ‪‬כם ׁש‪ׁ ‬‬ ‫רש‬ ‫"פן ‪ׁ ‬‬ ‫לא‪‬הים"‪ ,‬ואם לאו‪ּ ,‬‬ ‫יהיה ּ‪‬ל‪  ‬‬ ‫לעם ‪‬וה ּוא ‪  ‬‬ ‫לוֹ ‪ ‬‬ ‫ממשפחה מיוחסת‪ ,‬הוא חלק חשוב מכלל ישראל‪ ,‬עד שאי‬ ‫ארצה ‪‬א‬ ‫רפה ‪‬כל ‪ּ   ‬‬ ‫ש‪ ‬‬‫ומלח ‪ׂ ‬‬‫פרית ‪  ‬‬ ‫ולענה"‪ ...‬אז "גּ‪  ‬‬‫ראש ‪   ‬‬ ‫ּפ‪‬רה ‪ׁ ‬‬ ‫אפשר היה לכרות ברית בלעדיו‪ .‬ובזמן שאדם רואה יהודי‬ ‫"אשר ‪ ‬‬ ‫הפ‪‬‬ ‫ועמרה"‪ׁ  ...‬‬ ‫סדם ‪  ‬‬ ‫מהפ ‪‬כת ‪ ‬‬ ‫"כ ‪ּ  ‬‬ ‫תצמח"‪ּ ...‬‬ ‫‪‬ת‪ּ ‬ז ‪‬רע ‪‬ו‪‬א ‪   ‬‬ ‫שנראה לכאורה כאילו הוא אינו חשוב כ"כ‪ ,‬מחמת מראהו‬ ‫אפוֹ ּו ‪  ‬‬ ‫בחמתוֹ "‪.‬‬ ‫ה' ּ‪‬ב ‪ּ ‬‬ ‫החיצוני או מפני מעמדו בתוך הקהילה‪ ,‬אע"פ כן יש לכבדו‬ ‫ואפשר לומר שכוונת בעל הטורים היתה עפ"י רבינו בחיי‬ ‫מתוך הכרת חשיבותו של כל אחד מישראל‪ .‬דהיינו‪ ,‬שיש‬ ‫שכתב "אתם נצבים" ‪" ...‬כל איש ישראל"‪ ,‬נתקבצו עתה‬ ‫לזכור שכדי שיזכו כלל ישראל להשראת השכינה בשלימות‪,‬‬ ‫בכאן כל ישראל בברית השני כשם שנתקבצו בברית‬ ‫צריך שכל היחידים ימלאו את תפקידם ויתאחדו לכלל אחד‪.‬‬ ‫הראשון במעמד הר סיני ומפני שבטלו הברית הראשון‬ ‫ולכך כל יחיד הוא הכרחי בשביל הציבור‪ ,‬וחסרון היחיד‬ ‫ראל" )שמות לב‪ ,‬ד(‪ ,‬לפיכך‬ ‫יש‪ ‬‬ ‫א‪‬הי‪ׂ   ‬‬ ‫"אלה ‪ ‬‬ ‫שבסיני באמרם ‪ּ ‬‬ ‫הוא חסרון בכל הציבור‪ ,‬וממילא חסר בדביקות של הכלל‬ ‫חזר כאן בארץ מואב לכרות עמהם ברית אחר וקבלוהו‬ ‫בה'‪.‬‬ ‫עליהם באלה ובשבועה ומזה יאמר להם משה "אתם ניצבים‬ ‫ונראה דמטעם זה מצינו )נדפס בסידורים בשם האריז"ל( הענין לומר‬ ‫היום כלכם לפני ה' אלוקיכם"‪ ,‬כלומר המעמד הזה שאתה‬ ‫לפני התפילה‪' :‬הריני מקבל על עצמי מצות עשה של ואהבת‬ ‫בברית הזאת נצבים כלכם לפני ה' כמו שהיו אבותיכם בהר‬ ‫לרעך כמוך'‪ ,‬כיון שהתפילה היא התדבקות בהקב"ה‪ ,‬וזה‬ ‫סיני בברית הראשון הוא שתכנסו בברית השי"ת ושתקבלו‬ ‫אינו שייך אלא כשאנו באגודה אחת‪.‬‬ ‫אותו עליכם באלה ובשבועה מה שלא נעשה בראשון וכו'"‬ ‫והנה ענין זה להכיר בחשיבותו של כל אדם‪ ,‬מלבד מה‬ ‫]ועי' רמב"ן ריש נצבים[ ולכאורה לזה נתכוין גם הבעל‬ ‫שהוא אמור לגבי השקפת האדם על זולתו וכנ"ל‪ ,‬הוא שייך‬ ‫הטורים והוסיף לקשר ענין ברית מעמד הר סיני וענין ברית‬ ‫גם להשקפת האדם על עצמו‪ .‬והיינו כשהאדם מסתכל על‬ ‫)נתן דעת ‪ ‬רבי נתן אורדמן(‬ ‫שבכאן ע"י הלשון "נצבים"‪.‬‬ ‫עצמו‪ ,‬אין לו לחשוב "מי אני‪ ,‬הרי אין לי יחוס מיוחד או‬ ‫‪‬‬ ‫גדלות מיוחדת‪ ,‬ואין הקב"ה צריך אותי" וכדומה‪ ,‬כי באמת‬ ‫כל אחד חשוב לפניו ית' וכנ"ל‪ ,‬וגם הוא נצרך מאוד‬ ‫ע‪‬נ‪ ‬ה‪) "‬דברי‪ ‬כט‪ ,‬ט(‪.‬‬ ‫אינ‪ ‬ה ‪ ‬‬ ‫א‪‬ר ‪ ‬‬ ‫"ואת ‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫לשלימות של כלל ישראל‪.‬‬ ‫מה שהשוה התורה את כל הדורות לעונש אחד למין היום‬ ‫ובתפילת הימים נוראים‪ ,‬כשמתפללים "ויעשו כולם אגודה‬ ‫אשר ציוה ה' ולדורות עד עולם‪ ,‬איך אפשר שיהא עונש אדם‬ ‫אחת לעשות רצונך בלבב שלם"‪ ,‬אין די באמירה לבד‪ ,‬אלא‬ ‫שכלי דומה לעונש אדם הדומה לחמור‪ ,‬שהרי רז"ל אמרו‬ ‫צריכים להכיר נחיצות ענין האחדות‪ ,‬ולקבל על עצמנו‬ ‫)שבת קיב‪ ,‬ב( 'אם הראשונים כמלאכים אנו כחמורים'‪ ,‬והלא‬ ‫להיות באגודה אחת עם כל אחד מישראל‪.‬‬ ‫אפילו חרש ושוטה וקטן פטורים מכל המצות בשביל מיעוט‬ ‫וכן כשחותמים בברכת זכרונות בראש השנה ואומרים 'זוכר‬ ‫חכמתם‪ ,‬כל שכן דור הדומה לחמור‪.‬‬ ‫הברית' ]והכוונה שהקב"ה זוכר את כל הבריתות שכרת[‪,‬‬ ‫וצ"ל‪ ,‬דאע"ג דוודאי אנו כחמורים‪ ,‬ובינת אדם אין לנו כנגד‬ ‫צריכים גם אנו לזכור את הברית שקיבלנו על עצמינו לקיים‬ ‫חכמת הדורות הראשונים‪ ,‬מכל מקום אחר שנמצא עכשיו‬ ‫את כל המצוות‪ ,‬וגם את האחדות שעל ידה נכרתה הברית‬ ‫בידינו ספרי חכמות הראשונים וגם האחרונים שערכו לנו‬ ‫מתחילה עם כל ישראל‪ .‬כי רק כשכלל ישראל מאוחדים‬ ‫שולחן ערוך ועליו כל מיני מגדים של מעדני הנפש מה שלא‬ ‫ושלמים זוכים הם להשראת השכינה ביתר שאת‪ ,‬ובזה נזכה‬ ‫היה נמצא אצל הראשונים‪ ,‬זה עומד לנו במקום החכמה‬ ‫שהקב"ה יזכור לנו את הברית לטובה‪) .‬עץ החיים ‪ ‬רבי חיים מינץ(‬ ‫יתירה שהיה להם לראשונים באופן שכל הדורות ראויים‬ ‫שיהיו שוים לעונש אחת‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫חכמה ‪‬עם ‪  ‬‬ ‫נחלה" )קהלת ז‪ ,‬יא(‪.‬‬ ‫וזהו שאמר הכתוב "טוֹ ‪‬בה ‪  ‬‬ ‫א‪‬היכ‪   ‬‬ ‫רא‪‬יכ‪‬‬ ‫לפני ה' ‪  ‬‬ ‫‪ ‬כ‪   ‬‬ ‫נ‪‬בי‪ ‬ה‪  ‬‬‫"א‪   ‬‬ ‫‪‬‬ ‫כלומר‪ ,‬חכמת הדור מצטרפת עם נחלת חכמת הראשונים‪,‬‬ ‫י‪‬ראל וכו' ‪   ‬‬ ‫לעבר‪‬‬ ‫ו‪‬טריכ‪ ‬ל ‪‬אי‪    ‬‬‫זקניכ‪     ‬‬ ‫‪‬בטיכ‪    ‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫ושניהם כאחד טובים‪ .‬וזה דומה ליורש שוטה היורש ממון‬ ‫‪‬רת ‪ ‬‬ ‫ע‪‬‬ ‫א‪‬הי‪ ‬‬ ‫א‪‬ר ה' ‪ ‬‬ ‫‪‬באלת‪  ‬‬ ‫א‪‬הי‪   ‬‬ ‫‪‬ברית ה' ‪ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫הרבה מאדם אחד חכם בשעה קלה מה שטרח בו החכם‬ ‫‪‬ה‪) "‬דברי‪ ‬כט‪ ,‬ט‪‬יא(‪.‬‬ ‫שנים רבות‪.‬‬ ‫הנה איתא בבעל הטורים וז"ל‪" :‬נצבים"‪ ,‬כדרך שנאמר‬ ‫וזהו ג"כ מה שנאמר "מורשה קהילות יעקב"‪ .‬כלומר‪,‬‬ ‫תחתית ‪ ‬‬ ‫ההר" )שמות יט‪ ,‬יז( בו בלשון אמר‬ ‫תיצב ּו ּ‪‬ב ‪ּ  ‬‬ ‫"ו ‪ּ ‬י ‪ּ   ‬‬ ‫בסיני ‪‬‬ ‫התורה שוה לכל קהילת יעקב שבכל דור ודור‪ ,‬לפי שהוא‬ ‫כאן "אתם נצבים לפני ה' אלוקיכם"‪.‬‬ ‫)ספר החיים לרבי חיים ב"ר בצלאל אחי המהר"ל(‬ ‫להם למורשה!‬ ‫והביאור נראה‪ ,‬דנתקשה במה שכתבה תורה לשון "נצבים"‪,‬‬ ‫‪‬‬ ‫הלא פשוט יותר הלשון 'עומדים'‪ ,‬ולכן הוא אומר שענין‬ ‫ןוילג | ו"פשת ‪ -‬ךליו םיבצנ "הרות ירבד"בד"" [‪]4‬‬ ‫יהיה ‪  ‬‬ ‫לא‪‬הי‪) "‬דברי‪ ‬כט‪ ,‬יב(‪.‬‬ ‫‪"‬וה‪‬א ‪  ‬‬ ‫‪‬אב ‪ ‬‬ ‫מימי‪) "‬דברי‪ ‬כט‪ ,‬י(‪.‬‬ ‫'עד ‪ ‬‬ ‫עצי‪ ‬‬ ‫"מחטב ‪ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫'מדרש אגדה‪ ,‬למה נסמכה פרשת אתם נצבים לקללות‪ ,‬לפי‬ ‫מעלת ההשתוקקות לעבודת ה'‬ ‫ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים‪ ,‬חוץ ממ"ט‬ ‫'מלמד שבאו כנענים להתגייר בימי משה‪ ,‬כדרך שבאו‬ ‫שבתורת כהנים‪ ,‬הוריקו פניהם ואמרו מי יוכל לעמוד באלו‪,‬‬ ‫גבעונים בימי יהושע‪ .‬וזהו האמור בגבעונים )יהושע ט‪ ,‬ד(‬ ‫התחיל משה לפייסם אתם נצבים היום‪ ,‬הרבה הכעסתם‬ ‫ערמה"‪ ,‬ונתנם משה חוטבי עצים ושואבי‬ ‫המה ּ‪‬ב ‪  ‬‬ ‫עש ּו ‪‬גם ‪ּ ‬‬ ‫"ו ּ‪‬י ‪ׂ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫למקום ולא עשה אתכם כלייה והרי אתם קיימים לפניו'‬ ‫מים' )רש"י(‪.‬‬ ‫)רש"י(‪.‬‬ ‫וכתב הרמב"ן‪ ,‬שאין הכונה לומר שרימו את משה שהרי לא‬ ‫יתכן לרמות את אדון הנביאים‪ ,‬אבל באו אליו להשלים עמו‪,‬‬ ‫הקשה ה"כלי יקר"‪ ,‬אם נחמם משה שלא יבואו עליהם‬ ‫כי כן היה המשפט להשלים עם כל מקום שבא לכבוש‬ ‫הקללות המיועדים בקרא‪ ,‬הרי לא יפחדו ולא ירעדו ומורא‬ ‫כאשר ביארנו )לעיל כ‪ ,‬י‪-‬יא(‪ .‬וכך מצאתי במדרש תנחומא )נצבים‬ ‫לא יעלה על ראשם מן אותן קללות‪ ,‬כי יאמרו הרי האיש‬ ‫ב(‪' ,‬ללמדך שבאו אצל משה ולא קבלם' ]ז"ל התנחומא‪:‬‬ ‫משה הבטיחנו שגם אם יוספים אנחנו לחטוא לא יגע בנו‬ ‫"מחוטב עציך"‪ ,‬אמר רבי יצחק בן טבלי מלמד שבאו‬ ‫לרע‪.‬‬ ‫"ו ּ‪‬י ‪ׂ ‬‬ ‫עש ּו‬ ‫הגבעונים אצל יהושע בן נון וקבלן‪ ,‬שנאמר להושע ‪‬‬ ‫ונראה ביאור הענין כך הוא‪ ,‬כי הנה ידוע מהספרים‬ ‫ערמה" וגו'‪ ,‬מהו "גם המה" ללמדך שבאו אצל‬ ‫המה ּ‪‬ב ‪  ‬‬ ‫‪‬גם ‪ּ ‬‬ ‫הקדושים אשר הקללות והעונשים שמטיל הקב"ה על‬ ‫משה ולא קבלן[‪ ,‬כלומר שלא יכלו לרמותו לכרות להם‬ ‫החוטא חס ושלום לומר שהם פעולת נקמה שמן השמים‬ ‫ברית‪ ,‬אבל עשאם מיד חוטבי עצים ושואבי מים‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫מתנקמים מן החוטא על שהמרה פי ה'‪ ,‬אלא הם רק פעולת‬ ‫‪ ‬‬ ‫"חטבי‬ ‫והנה בפסוק ביהושע נאמר )ט‪ ,‬כז( שיהושע נתנם‬ ‫תרופה שתכליתה למנוע את החטא‪ ,‬וכאשר מקבל אדם על‬ ‫המקוֹ ם‬ ‫למזבח ה' ‪‬עד ‪‬ה ּיוֹ ם ‪‬ה ‪ּ ‬זה ‪‬אל ‪ּ ‬‬‫לעדה ּו ‪ּ   ‬‬‫מים ‪  ‬‬ ‫אבי ‪ ‬‬‫וש‪  ‬‬‫עצים ‪ׁ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫עצמו בלב שלם שלא יחטא עוד‪ ,‬שוב אין לו צורך בקללות‬ ‫יבחר"‪ ,‬ותמה בספר "תוספת ברכה" )להגאון בעל "תורה‬ ‫אשר ‪  ‬‬ ‫‪ׁ ‬‬ ‫ובענשם‪.‬‬ ‫תמימה"(‪ ,‬הרי מלאכות אלו חשובים מאד בבית המקדש‪ ,‬שכן‬ ‫וכמו שביאר הרה"ק הרבי רבי בונם מפארשיסחא ליישב‬ ‫מצינו גבי הוצאת הדשן שהוא עבודה חשובה ועשו פייס‬ ‫קושיית הגמרא )שבת פח‪ ,‬א( על הכתוב )תהלים עו‪ ,‬ט( ‪   ‬‬ ‫"מ‪‬מים‬ ‫לזכות רק אחד מהכהנים‪ ,‬בודאי ששאיבת המים וחטיבת‬ ‫קטה"‪ ,‬אם "יראה" למה "שקטה"‬ ‫וש ‪ ‬‬ ‫יראה ‪ׁ ‬‬ ‫ארץ ‪  ‬‬ ‫מעת ‪‬דּ ין ‪ ‬‬ ‫הש ‪ּ  ‬‬ ‫‪ׁ ‬‬ ‫העצים מלאכה חשובה היתה וכל מי ומי מבני ישראל חשקה‬ ‫ואם "שקטה" למה "יראה"‪ .‬וביאר הוא‪ ,‬דכיון שארץ יראה‬ ‫נפשו להתנדב בה‪ ,‬ואם כן מדוע עשאום יהושע חוטבי עצים‬ ‫ורעדה מפחד‪ ,‬וכבר שבו בתשובה מחמת הפחד‪ ,‬אם כן ארץ‬ ‫ושואבי מים למזבח ה'‪ ,‬הרי הם רימו אותו וציערוהו‪.‬‬ ‫שקטה ואין צורך עוד להוציא העונש בפועל‪ .‬וכן כאן מכיון‬ ‫והנה שם נשאר בצ"ע ומבקש מעל גבי ספרו שהיודע‬ ‫ששמעו מאה קללות חסר שתים והוריקו פניהם‪ ,‬שוב אין‬ ‫תשובה על שאלה זו יודיענו‪ ,‬ואילו היה עדיין בין החיים‪,‬‬ ‫להם צורך בקללות‪ ,‬שכן כל תכלית היסורים אינם אלא‬ ‫הייתי מודיעו שרבנו בעל הטורים משיב תשובה על שאלתו‪,‬‬ ‫להרחיק את האדם מן העבירה‪.‬‬ ‫איש ‪‬על‬ ‫יזד ‪ׁ ‬‬ ‫"וכי ‪ ‬‬ ‫שכן בבעל הטורים על הפסוק )שמות כא‪ ,‬יד( ‪ ‬‬ ‫ובענין זה יתפרשו בדברי רש"י בהמשך הפסוק )ד"ה היום(‬ ‫מזב ‪‬חי ּ‪‬ת ּ‪‬ק ‪‬חנּ ּו ‪‬למ ּות"‪ ,‬כתב בשם‬ ‫מעם ‪ּ  ‬‬ ‫בערמה ‪ ‬‬‫להרגוֹ ‪   ‬‬ ‫רעה ּו ‪  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫'כיום הזה שהוא קיים והוא מאפיל ומאיר‪ ,‬כך האיר לכם‬ ‫אביו הרא"ש וז"ל‪" :‬בערמה" ‪ -‬ב' במסורה‪ ,‬הכא "להרגו‬ ‫וכך עתיד להאיר לכם‪ ,‬והקללות והיסורין מקיימין אתכם‬ ‫בערמה" ואידך "ויעשו גם המה בערמה" )יהושע ט‪ ,‬ד(‬ ‫ומציבין אתכם לפניו'‪ .‬וביאור הדבר‪ ,‬שישראל מונים את‬ ‫בגבעונים‪ .‬זה שהזיד להרוג בערמה וריחק עצמו מעדת‬ ‫ויהי ‪ ‬‬ ‫בקר" )בראשית א‪,‬‬ ‫ערב ‪  ‬‬ ‫"ויהי ‪ ‬‬ ‫היום אחר הלילה‪ ,‬כדכתיב ‪  ‬‬ ‫ישראל על כן "מעם מזבחי תקחנו למות"‪ ,‬אבל בגבעונים‬ ‫ה(‪ ,‬שלא כאומות העולם שמונים את הלילה לאחר היום‪.‬‬ ‫שבערמה קרבו עצמם לעדת ישראל זכו להיות חוטבי עצים‬ ‫וטעמו של דבר‪ ,‬כיון שלהשקפת האומות העולם קודם יום‬ ‫ושואבי מים למזבח‪ .‬זה נתרחק מן המזבח ואלו נתקרבו‬ ‫דהיינו החיים הם תחילתם מישור וסופם קוצים היינו‬ ‫למזבח‪ .‬אדוני אבי הרא"ש זצ"ל‪ ,‬ע"כ לשונו‪.‬‬ ‫הלילה‪ ,‬מה שאין כן להשקפת בני ישראל‪ ,‬שהחיים תחילתם‬ ‫וחזינן מדבריו את גודל חשיבות מי שמגלה דעתו שרצונו‬ ‫קוצים וסופם מישור‪ .‬וזהו שכתב רש"י שהיום 'מאפיל‬ ‫וחפצו להתקרב אל ה' ואל עבודתו השלימה‪ ,‬שאפילו אם‬ ‫ומאיר'‪ ,‬כלומר שתכלית הקללות אינו שיבואו בפועל‪ ,‬אלא‬ ‫מה" )דברים‬ ‫נש ‪‬‬‫תח ּ‪‬יה ּ‪‬כל ‪ׁ ‬‬ ‫הוא מגויי הארץ ונכלל באזהרת "‪‬א ‪ ‬‬ ‫'מאפיל' שיפחד וישוב מחמת היראה‪ ,‬ועל ידי זה הוא‬ ‫כ‪ ,‬טז(‪ ,‬ואף גם זאת שעשה את פעולת גילוי הרצון שלו‬ ‫'מאיר' שמונע אותנו מן החטא‪.‬‬ ‫בערמה‪ ,‬עם כל זה חשובה השתוקקותו מאד‪ ,‬ומן השמים‬ ‫ובזה מיושב קושיית ה"כלי יקר"‪ ,‬שאמר להם משה שאם‬ ‫מזכים אותו למלאות רצונו‪.‬‬ ‫ישובו בתשובה שלימה‪ ,‬שוב לא יהיה צורך להענישם‬ ‫ולמדנו אם כן‪ ,‬שמזה הטעם נתנם יהושע לשרת במלאכת‬ ‫)משחת שמן(‬ ‫בפועל‪.‬‬ ‫הקודש ולא דחה אותם מפניו לגמרי‪ ,‬מפני שגילו רצונם‬ ‫‪‬‬ ‫להסתפח לנחלת אלוקים וחפצם לחסות בצל כנפי השכינה‪,‬‬ ‫וגילוי השתוקקות זו חשובה ויקרה כל כך‪ ,‬שזכו ע"י כך‬ ‫ואת ‪   ‬‬ ‫‪‬ליה‪) "‬דברי‪ ‬כט‪ ,‬טז(‪.‬‬ ‫‪‬ציה‪  ‬‬ ‫"ו‪‬רא‪ ‬את ‪  ‬‬ ‫‪‬‬ ‫ליקרב אל מלאכת הקודש‪ ,‬ופשיטא וק"ו שכל איש ישראל‬ ‫"שקוציהם" ‪ -‬על שם שהם מאוסים כשקצים‪" ,‬גלוליהם" ‪-‬‬ ‫אשר ישתוקק להתקרב אליו ית' בוודאי בסופו של דבר יזכה‬ ‫שמוסרחים ומאוסין כגלל )רש"י(‪.‬‬ ‫)משחת שמן(‬ ‫בכך‪.‬‬ ‫תמה הגאון מבריסק זצ"ל‪ ,‬אם כשרואה אותם האדם הוא‬ ‫‪‬‬ ‫ןוילג | ו"פשת ‪ -‬ךליו םיבצנ "הרות ירבד"בד"" [‪]5‬‬ ‫מתייחס אליה רק כ"עץ ואבן"‪ ,‬ולבסוף אף מתייחס אליה‬ ‫יודע ומכיר שמאוסין ומוסרחין הם‪ ,‬כיצד יעלה על הדעת‬ ‫)משחת שמן(‬ ‫כ"כסף וזהב" רחמנא ליצלן‪.‬‬ ‫שירצה 'ללכת לעבוד את אלהי הגויים ההם'‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫ותירץ‪ ,‬שבשעה שאדם רואה ‪‬דבר עבירה לנגד עיניו‪ ,‬גורמת‬ ‫ש‪ ‬אחר העבירה‪ ,‬ואף אם ידע האדם בבירור‬ ‫להמ ׁ‪‬‬ ‫לו הראיה ‪ּ  ‬‬ ‫‪‬ס‪   ‬‬ ‫וזהב‬ ‫ואב‪  ‬‬ ‫‪‬ליה‪ ‬ע‪   ‬‬ ‫ואת ‪   ‬‬ ‫‪‬ציה‪  ‬‬ ‫"ו‪‬רא‪ ‬את ‪  ‬‬ ‫‪‬‬ ‫שהדבר רע הוא‪ .‬משל למה הדבר דומה‪ ,‬לגנב הרגיל לפרוץ‬ ‫א‪‬ר ‪  ‬‬ ‫ע‪‬ה‪) "‬דברי‪ ‬כט‪ ,‬טז(‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫לבתים ולבנקים ומשרדים ולגנוב את תכולתם ואת הכסף‬ ‫פירש רש"י‪" ,‬את שיקוציהם" ‪ -‬על שם שהם מאוסים‬ ‫המונח שם‪ ,‬שאף והוא רגיל לפרוץ לבנקים רגילים אבל לא‬ ‫כשקצים‪" .‬גלוליהם" ‪ -‬שמוסרחים ומאוסים כגלל‪" .‬עץ‬ ‫תעלה על דעתו לפרוץ את הבנק המרכזי בעיר‪ ,‬שכן ברור לו‬ ‫ואבן" ‪ -‬אותן של עצים ושל אבנים ראיתם בגלוי‪ ,‬לפי שאין‬ ‫שהדבר בלתי אפשרי‪ .‬והנה נודע לו שגנב אחד עלה בידו‬ ‫העובדי כוכבים יראים שמא יגנבו‪ ,‬אבל של כסף וזהב עמהם‬ ‫לחתור חתירה מתחת לבנין הבנק הגדול ולהכנס שם‪ ,‬אלא‬ ‫בחדרי משכיתם הם‪ ,‬לפי שהם יראים שמא יגנבו‪.‬‬ ‫שדא עקא פלוני הגנב נתפס בשעת מעשה‪ ,‬ואפילו הכי‪,‬‬ ‫התורה גילתה לנו כאן‪ ,‬כמה מחשיבים העכו"ם בעצמם את‬ ‫מכאן ואילך‪ ,‬כבר חושב הגנב הראשון שזה דבר בר השגה‬ ‫העבודה זרה שהם עובדים‪ .‬הלא אם אתה מאמין שהעבודה‬ ‫לפרוץ את הבנק המרכזי‪ ,‬ואפילו שהגנב השני נתפס‪ ,‬אין‬ ‫זרה שלך יש בה ממש‪ ,‬שהיא אלהים‪ ,‬מה מקום יש לפחד‬ ‫הכרח שגם הוא ייתפס‪.‬‬ ‫שיבואו ויגנבו את הכסף והזהב? היתכן שיגנוב אדם‬ ‫ב‪‬דּ ‪‬ר‪) "‬דברים כה‪ ,‬יח(‬‫קר‪ּ ‬‬ ‫"אשר ‪ ‬‬ ‫וזה היה החטא של עמלק ‪ׁ ‬‬ ‫אלהים? איך הוא יוכל להושיע אותך אם על עצמו אינו יכול‬ ‫ופירש רש"י‪ :‬לשון קור וחום‪ ,‬צננך והפשירך מרתיחתך‪.‬‬ ‫לשמור? וכל זה מלבד ה"שיקוציהם" וה"גלוליהם"‪ ,‬שהם‬ ‫שהיו כל האומות יראים להלחם בכם ובא זה והתחיל והראה‬ ‫מוסרחים ומאוסים‪.‬‬ ‫מקום לאחרים‪ .‬משל לאמבטי רותחת שאין כל בריה יכולה‬ ‫ומאחר שאנו יודעים את חוסר כוחה ואת בזיונה ומאיסותה‬ ‫לירד בתוכה‪ ,‬בא בן בליעל אחד קפץ וירד לתוכה‪ .‬אף על‬ ‫של העבודה זרה‪ ,‬היעלה בדעתו של אדם נורמלי להתפתות‬ ‫פי שנכוה‪ ,‬הקרה אותה בפני אחרים‪.‬‬ ‫וללכת לעבוד אותה? להכנע ולהשתחוות לפני חפץ מאוס‪,‬‬ ‫וכן אמרו חז"ל )נזיר ב‪ ,‬א( 'הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו‬ ‫שאין בכוחו אף לשמור על עצמו? ובכל זאת רואים אנו‪,‬‬ ‫מן היין'‪ ,‬ותימה‪ ,‬דהרי אדם זה רואה אותה בשעת קלקולה‪,‬‬ ‫שהתורה טרחה להזהיר את ישראל שלא לעבוד עבודה זרה‪,‬‬ ‫כשהיא נתפסה בנבלותה ונענשת עונש נורא‪ ,‬ומדוע צריך‬ ‫ולא זו בלבד‪ ,‬אלא הזהירה וחזרה והזהירה כמה פעמים‪,‬‬ ‫הוא להזיר עצמו מן היין‪ .‬אלא התירוץ הוא‪ ,‬שאדם כשר זה‪,‬‬ ‫ומשה רבינו כורת על זה ברית עם בני ישראל‪ .‬למה?‬ ‫לא עלה על דעתו מעולם ששייך לעבור על איסור אשת‬ ‫מיהו השוטה שיתפתה אחריה?‬ ‫איש‪ ,‬והנה הוא רואה לפניו אשה שהעידה וחטאה בחטא‬ ‫לומדים אנו מכאן‪ ,‬התורה מודיעה לנו‪ ,‬שיש ויש ממה‬ ‫נורא זה‪ ,‬ואף שהיא נתפסה ונענשת לעיניו ‪ -‬אבל כבר נתקרר‬ ‫לפחד‪ ,‬כוחה של עבודה זרה למשוך אנשים ולפתותם‬ ‫אצלו הפחד מן העבירה‪ ,‬ולכן אמרו חז"ל שיש לו להזיר‬ ‫אחריה כח גדול ועצום הוא‪ ,‬סכנה גדולה יש כאן‪ ,‬ועלינו‬ ‫עצמו מן היין‪ .‬וזהו כלל גדול בהשקפת התורה‪ ,‬שאם רואים‬ ‫להזהר במשנה זהירות‪ ,‬בתכלית השמירה‪ ,‬שלא ליפול‬ ‫ח"ו יהודים מחללים שבת רח"ל‪ ,‬או שרואים דברים בלתי‬ ‫ברשתה‪.‬‬ ‫ראויים ברחוב‪ ,‬צריך לידע שהכל נרשם במוח ועושה רושם‬ ‫כיצד מצליחה העבודה זרה‪ ,‬ושאר טעויות ומרעין בישין‪,‬‬ ‫בלתי טוב ומקרר את הפחד והרעדה‪ ,‬ומחויבים לעשות‬ ‫למשוך אנשים שיאמינו בהם? התשובה היא‪ :‬השפעת‬ ‫מעשה כנגד זה כדי להשיב בלבו את הפחד מפני החטא‪.‬‬ ‫החברה‪ .‬האדם נמשך אחרי החברה שבה הוא נמצא‪ ,‬וכדברי‬ ‫וזהו שאמר הכתוב "ותראו את שקוציהם ואת גלוליהם" ‪-‬‬ ‫הרמב"ם )דעות ו‪ ,‬א(‪ :‬דרך ברייתו של אדם להיות נמשך‬ ‫אם תראו לפניכם בן אדם העובד שיקוצים וגילולים‪ ,‬אף אם‬ ‫בדעותיו ובמעשיו אחר רעיו וחבריו‪ ,‬ונוהג במנהג אנשי‬ ‫יודעים אתם את מיאוסם וסרחונם‪ ,‬עדיין יש חשש גדול‬ ‫מדינתו‪ .‬לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל‬ ‫שיתעורר בכם רצון "ללכת לעבוד את אלהי הגויים ההם"‪,‬‬ ‫החכמים תמיד כדי שילמד מעשיהם‪ ,‬ויתרחק מן הרשעים‬ ‫ועל כן צריך לכפול לכם אזהרה אחר אזהרה להרחיקכם מן‬ ‫ההולכים בחושך‪ ,‬כדי שלא ילמד מעשיהם‪ ,‬הוא ששלמה‬ ‫העבירה‪.‬‬ ‫כסילים ‪‬ירוֹ ‪‬‬ ‫ע" )משלי יג‪,‬‬ ‫ורעה ‪  ‬‬ ‫יחכם ‪  ‬‬ ‫חכמים ‪ּ  ‬‬ ‫אומר "הוֹ ‪‬ל‪ ‬את ‪  ‬‬ ‫וכן ראינו אצל צדיקי הדורות אשר אצלם חומר איסור מן‬ ‫רש ‪‬עים" וגו'‬ ‫עצת ‪ׁ ‬‬‫הל‪ּ ‬ב ‪ ‬‬ ‫אשר ‪‬א ‪ ‬‬ ‫האיש ‪ׁ ‬‬ ‫"אש‪‬רי ‪ׁ  ‬‬ ‫כ(‪ ,‬ואומר ‪ ׁ ‬‬ ‫התורה היה כחומת ברזל‪ ,‬וכפי שמספרים מהרבי מקוצק‬ ‫)תהלים א‪ ,‬א(‪ .‬וכן אם היה במדינה שמנהגותיה רעים ואין‬ ‫זצ"ל‪ ,‬שפעם אחת נעלם גביע כסף יקר ערך מביתו‪ ,‬ובני‬ ‫אנשיה הולכים בדרך ישרה‪ ,‬ילך למקום שאנשיו צדיקים‬ ‫הבית חשדו במשרתת היהודיה שידיה במעל‪ ,‬וכשסיפרו‬ ‫ונוהגים בדרך טובים‪ .‬ואם היו כל המדינות שהוא יודען‬ ‫לרבי נזעק‪ ,‬כיצד יתכן שיהודי יגזול‪ ,‬הרי כתיב "לא תגזול"!‬ ‫ושומע שמועתן נוהגים בדרך לא טובה‪ ,‬כמו זמננו‪ ...‬ואם‬ ‫דאצלו היה במוחש שאיסור תורה הוא כחומה ואיך שייך‬ ‫היו רעים וחטאים שאין מניחין אותו לישב במדינה אלא אם‬ ‫לעבור עליה‪ ,‬משא"כ הרואה מעשה גזילה‪ ,‬אצלו הדבר כבר‬ ‫כן נתערב עמהן ונהג במנהגן הרע‪ ,‬יצא למערות ולחוחים‬ ‫עולה על הדעת‪.‬‬ ‫ולמדברות‪ ,‬ואל ינהיג עצמו בדרך חטאים‪.‬‬ ‫ואיתא בספרים יסוד נפלא מה שרמוז בפסוק זה‪ ,‬סדר‬ ‫כשנתבונן בדברי הרמב"ם נראה עד היכן מגיעה התביעה‬ ‫הירידה שעלול איש ישראל לרדת עד לשאול תחתית‪,‬‬ ‫מהאדם להתרחק מסכנת השפעת החברה‪ ,‬אדם שנמצא‬ ‫שבתחילה מתייחס אל העבודה זרה בזלזול כאל "שקוציהם‬ ‫במקום של רעים וחטאים‪ ,‬עליו לעזוב הכל! לעזוב את ביתו‬ ‫וגלוליהם"‪ ,‬אולם לאחר זמן מתקרר אצלו המיאוס והוא‬ ‫ןוילג | ו"פשת ‪ -‬ךליו םיבצנ "הרות ירבד"בד"" [‪]6‬‬ ‫הרי מבואר מדברי רבותינו הראשונים‪ ,‬שאם לא יתברר‬ ‫ואת ממונו‪ ,‬לקום ולצאת אפילו למערות ולחוחים‬ ‫לאדם שהנאות הגוף הן הבל ושוא נתעה‪ ,‬הוא יימשך אחרי‬ ‫ולמדברות‪ ,‬שוה לאדם להפסיד את כל ממונו‪ ,‬מצבו‬ ‫תאוותיו ויתבטל מתיקון נפשו‪ .‬ולא יוכל להשיג עלייה‬ ‫ומעמדו‪ ,‬כדי להתרחק מאנשים רעים‪ ,‬שלא ישפיעו עליו‬ ‫רוחנית‪ ,‬אם לא שיוותר על תאוותיו‪.‬‬ ‫ח"ו‪.‬‬ ‫ולכן‪ ,‬כדי שיתעלה האדם ברוחניות‪ ,‬הוא מוכרח לוותר על‬ ‫התורה פחדה מהשפעתם של הגויים‪ ,‬ולכן כרתה התורה‬ ‫תאוותיו‪ ,‬ולהסתפק במועט לפי מדריגתו‪.‬‬ ‫ברית עם ישראל שלא יתפתו אחרי העבודה זרה‪ ,‬והזהירה‬ ‫העולה מדברינו שהרוצה לעלות בתורה וביראת שמים‪ ,‬עליו‬ ‫את ישראל על כך באזהרות רבות‪ ,‬כי השפעת החברה יכולה‬ ‫לוותר על מילוי תאוות הגשמיות‪ .‬וכפי מה שיפרוש אדם‬ ‫למשוך את האדם גם לעבודה זרה מוסרחת ומאוסה‪ ,‬חסרת‬ ‫מתאוות העולם‪ ,‬כך יזכה לאור התורה ולדבקות בה'‪.‬‬ ‫כל כח‪.‬‬ ‫)עץ החיים – רבי חיים מינץ(‬ ‫ואם זו הדרך וזו המדה שצריכים אנו להתרחק מאנשים‬ ‫‪‬‬ ‫חוטאים‪ ,‬כ"כ יכולה השפעתם להזיק‪ ,‬על אחת כמה וכמה‬ ‫שאנו צריכים להתרחק מהעבירות עצמם שלא יזיקו‬ ‫והת‪‬ר‪   ‬‬ ‫‪‬לבב‪‬‬ ‫ה‪‬את ‪    ‬‬ ‫האלה ‪ ‬‬ ‫‪‬ברי ‪  ‬‬‫‪‬מע‪ ‬את ‪  ‬‬‫"והיה ‪  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫לנפשנו! ודאי שהעבירה פוגמת את נפש האדם העושה‬ ‫למע‪ ‬ספ‪‬ת‬ ‫אל‪   ‬‬ ‫ל‪‬י ‪ ‬‬‫‪‬רר‪‬ת ‪ ‬‬‫יהיה ‪‬י ‪‬י ‪  ‬‬ ‫לאמר ‪‬ל‪   ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫אותה כמו קירבה לאדם רשע‪ ,‬ואף יותר מכך‪ .‬עלינו‬ ‫הרוה ‪‬את ‪   ‬‬ ‫ה‪‬מאה" )דברי‪ ‬כט‪ ,‬יח(‪.‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫להשריש בנפשנו שעבירה היא סם המות לנפש‪ .‬וזו העצה‬ ‫יש לתמוה‪ ,‬כיצד יתכן שאדם ששמע "את דברי האלה‬ ‫היעוצה לאדם בשעת נסיון‪ ,‬שיאמר לעצמו‪ :‬אם אני עושה‬ ‫הזאת" יאמר "שלום יהיה לי"‪ ,‬תינח אם לא שמע את דברי‬ ‫עבירה זו ‪ -‬הרי אני פוגם את נפשי! אין ספק שמחשבה זאת‬ ‫האלה‪ ,‬יתכן הדבר‪ ,‬אך אם שמע בעצמו את דברי התוכחה‪,‬‬ ‫)יראה ודעת – רבי יהודה זאב סגל(‬ ‫תמנעהו מללכת אחר עצת היצר‪.‬‬ ‫כיצד יתכן שיתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫באלשיך הק' כתב‪ :‬ושמא תאמרו עדיין מי פתי יטה לבו אחר‬ ‫עץ ואבן אשר לא ייטיבו ולא ירעו‪ .‬לזה אמר‪ ,‬הן אמת כי‬ ‫והת‪‬ר‪   ‬‬ ‫‪‬לבב‪‬‬ ‫ה‪‬את ‪    ‬‬ ‫האלה ‪ ‬‬ ‫‪‬ברי ‪  ‬‬‫‪‬מע‪ ‬את ‪  ‬‬‫"והיה ‪  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫ואת ‪‬גּ ּ‪‬ל ‪ ‬‬ ‫ליהם" )דברים כט‪ ,‬טז(‪ ,‬שתראו כי‬ ‫ציהם ‪ ‬‬ ‫"ות ‪‬רא ּו ‪‬את ׁ ‪‬ש ּק ּו ‪ ‬‬ ‫‪ּ ‬‬ ‫למע‪ ‬ספ‪‬ת‬ ‫אל‪   ‬‬ ‫ל‪‬י ‪ ‬‬‫‪‬רר‪‬ת ‪ ‬‬‫יהיה ‪‬י ‪‬י ‪  ‬‬ ‫לאמר ‪‬ל‪   ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫שקוץ וטומאה המה עץ ואבן‪ ,‬אך יטעו אתכם כסף וזהב‬ ‫הרוה ‪‬את ‪   ‬‬ ‫ה‪‬מאה" )דברי‪ ‬כט‪ ,‬יח(‪.‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫אשר עמהם עם הגוים הנזכרים‪ .‬ושמא יתעה אתכם יצריכם‬ ‫תיקון הנפש בחורבן הגוף‬ ‫הרע כי שקוציהם הקנם להם‪ .‬וחושבים לעצמם שג"כ שלום‬ ‫"והתברך בלבבו"‪ ,‬יקבל האלה בפיו ויתברך בלבבו לבטל‬ ‫יהיה לי אע"פ שאעבור עבירות ואלך בשרירות לבי‪.‬‬ ‫אותה‪" .‬למען ספות הרוה את הצמאה"‪ ,‬והטעם שיקבל‬ ‫והגאון רבי שלום שבדרון זצ"ל הביא בזה מה שכתב האבן‬ ‫האלה בפיו הוא‪ ,‬כדי להוסיף את נפשו 'הרוה' ושבעה בכל‬ ‫עזרא על הפסוק‪' ,‬והטעם "שלום יהיה לי" אף על פי שאלך‬ ‫תאוותיה‪ ,‬עם עדת א‪-‬ל 'הצמאה' ונבדלת מן התאוות‬ ‫בשרירות לבי‪ ,‬כי בצדקת הצדיקים אחיה כי הם רבים ואני‬ ‫הגשמיות‪ ,‬כדי לשמוח עמהם בברכותם )ספורנו(‪.‬‬ ‫יחיד חוטא'‪ .‬פירוש‪ ,‬שאומר לעצמו דהולכים אחר הרוב‪,‬‬ ‫מבואר בדברי הספורנו יסוד גדול בעבודת ה'‪ ,‬שאי אפשר‬ ‫ואם הרוב יזכו בדין‪ ,‬אף אני אעבור עמהם‪ .‬אך על זה הכתוב‬ ‫לאדם לזכות למעלות הרוחניות אם הוא שקוע בתאוות‬ ‫ס‪‬ח לוֹ " )פסוק יט(‪ ,‬והטעם שרק על אדם‬ ‫יאבה ה' ‪ ‬‬ ‫אומר "‪‬א ‪ ‬‬ ‫גשמיות‪ .‬שהנה טעותו של האיש הזה היא‪ ,‬שהוא חושב‬ ‫המקושר לצדיקים והולך לאורם‪ ,‬יכולה זכות הצדיקים‬ ‫שאע"פ שהוא שקוע במילוי כל תאוותיו עדיין יכול ליטול‬ ‫להגן‪ ,‬משא"כ אדם שאינו מקושר עמם ואינו הולך בדרכם‪,‬‬ ‫חלק עם כלל ישראל בברכות שהם מקבלים‪ .‬אמנם על זה‬ ‫אין זכותם מגנת עליו‪ .‬כעין שכתב הספורנו )בראשית יח‪ ,‬כב(‬ ‫העידה התורה שאינו כן‪ ,‬שהרי סיבת קבלתם את הברכות‬ ‫האנשים" ‪-‬שהמלאכים‬ ‫מ‪‬ם ‪ ׁ   ‬‬‫"ו ‪ּ ‬י ‪‬פנ ּו ‪ ‬‬ ‫לגבי אנשי סדום שכתוב ‪‬‬ ‫היא‪ ,‬מה שהם עובדים את ה' ומבדילים את עצמם מהתאוות‬ ‫"על ּ‪‬פ ‪‬ני ‪ ‬‬ ‫סדם"‬ ‫"ו ּ‪‬י ׁ ‪‬ש ‪‬קפ ּו" ‪ -‬השקפה לרעה‪ .‬‬ ‫פנו מבית החסד‪ ,‬‬ ‫הגשמיות‪ ,‬והרי הוא אינו מתנהג כמותם‪ .‬ומכיון שאי אפשר‬ ‫‪ -‬שהיה היפך ביתו של אברהם‪ ,‬פירוש דאף שאנשי סדום‬ ‫שתדבק הרוחניות באדם השקוע בתאוות גשמיות‪ ,‬אינו ראוי‬ ‫חיו בסמוך לאברהם‪ ,‬לא נצלו בזכותו‪ ,‬משום שהם חיו‬ ‫לקבל את הברכה עמהם‪.‬‬ ‫להיפך מדרכו‪.‬‬ ‫וטעות זו מצויה מאוד‪ ,‬שיש הרבה הרוצים להצליח‬ ‫והגאון רבי מאיר שמחה מדווינסק זצ"ל בספרו "משך‬ ‫ברוחניות ‪ -‬לעלות בתורה וביראת שמים‪ ,‬אבל אינם מוכנים‬ ‫חכמה" כתב שבא הכתוב להוציא מלבו של אדם האומר מה‬ ‫לוותר על תאוותם‪ .‬אולם הם אינם מבינים שהשאיפה‬ ‫גדולה היא זו לברוח מן העבירה ולהיות שמור ממנה‪ ,‬מוטב‬ ‫לעלייה רוחנית אינה יכולה להתקיים ביחד עם השאיפה‬ ‫אביא את עצמי לידי ניסיון ואתגבר עליו ואברח מן העבירה‪,‬‬ ‫למילוי התאוות הגשמיות‪.‬‬ ‫וזהו "למען ספות הרוה את הצמאה" כדי להוסיף תאוה‬ ‫וכבר כתב הרמב"ם )הקדמה לפירוש המשנה(‪' :‬אבל עם ציור‬ ‫שיוכל לפרשו ממנה‪ ,‬ועל זה נאמר "לא יאבה ה' סלוח לו"‬ ‫המושכלות יתחייב להרחיק רוב התענוגים הגופיים וכו'‪,‬‬ ‫על שגירה יצר הרע בעצמו‪.‬‬ ‫שחורבן הנפש בתיקון הגוף‪ ,‬ותיקון הנפש בחורבן הגוף'‪.‬‬ ‫ואפשר להתאים לדבריו מעשה המסופר‪ ,‬שפעם אחת נפגשו‬ ‫וכן כתב ה"כד הקמח" )ערך שמחה(‪' ,‬אי אפשר לו לאדם‬ ‫הגר"א מווילנא עם המגיד מדובנא וביקש הגר"א מהמגיד‬ ‫שישמח שמחת הנפש עד שיעציב את הגוף‪ ,‬וכן נמצא‬ ‫שיאמר לו דברי תוכחה‪ ,‬אמר לו המגיד‪ ,‬שאין זה חכמה‬ ‫בספרי המוסר כי הנפש והגוף בדמיון שתי נשים צרות‬ ‫לישב בבית המדרש כל היום ולעבוד את ה' הרחק מעיני‬ ‫כשתכעיס האחת תשמח האחרת'‪.‬‬ ‫ןוילג | ו"פשת ‪ -‬ךליו םיבצנ "הרות ירבד"בד"" [‪]7‬‬ ‫ממנו אף על השוגג‪ ,‬דאמרינן אף אם לא היה שוגג היה עובר‬ ‫הבריות‪ ,‬אלא יצא מר החוצה אל השוק‪ ,‬ושם יעבוד את ה'‬ ‫)משחת שמן(‬ ‫עובר עליו‪.‬‬ ‫‪ -‬זוהי חכמה‪ .‬והשיב לו הגאון‪ ,‬אני איני עושה 'חכמות'‪,‬‬ ‫‪‬‬ ‫כלומר אין דרכי לחפש נסיונות‪ .‬וכן מצינו גבי דוד המלך‬ ‫ונס ‪‬ני" )תהלים כו‪ ,‬ב(‪ ,‬וכשנסהו ה' בענין בת‬ ‫חנני ה' ‪ּ  ‬‬ ‫"ב ‪  ‬‬ ‫שביקש ּ‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫ע‪‬ל‪‬‬ ‫‪‬לבנינ‪ ‬עד‬ ‫וה‪‬ג‪‬ת ‪‬לנ‪   ‬‬ ‫א‪‬קינ‪    ‬‬ ‫"ה‪‬ס‪‬רת ‪‬לה' ‪ ‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫שבע‪ ,‬לא עמד בנסיון‪ .‬וזהו שאנו אומרים בתפלה 'ואל‬ ‫ה‪‬רה ‪ ‬‬ ‫ה‪‬את" )דברי‪ ‬כט‪ ,‬כח(‪.‬‬ ‫‪‬ברי ‪ ‬‬ ‫לע‪‬ת ‪‬את ‪‬ל ‪  ‬‬‫‪‬‬ ‫תביאני לידי נסיון' כמו אחד ההולך בדוקא על שפת הנהר‪,‬‬ ‫כתב רבנו בחיי‪' :‬שמעתי בשם הרמב"ם ז"ל בפירוש פסוק‬ ‫שאם יפול במים‪ ,‬יש לו רק להאשים את עצמו‪.‬‬ ‫זה‪" ,‬הנסתרות לה' אלהינו"‪ ,‬יאמר‪ ,‬סודות התורה הנסתרים‬ ‫והגר"א בספר "אדרת אליהו" מפרש‪ ,‬על פי הא דאיתא‬ ‫וטעם המצות לשם יתעלה הם‪ ,‬ואם יזכה אדם שיקח אזנו‬ ‫בגמרא )מגילה לא‪ ,‬ב( 'אמר אביי קללות שבתורת כהנים אינו‬ ‫רה בנסתר שבה‪ ,‬אל‬ ‫ועק‪ּ ‬‬ ‫שמץ מנהם בידיעת שרש המצוה ‪ּ  ‬‬ ‫פוסק שבלשון רבים נאמרו ומשה מפי הגבורה אמרן‪,‬‬ ‫יפטר בכך מן הנגלה שלא יעשה המצוה בענין גופני‪ ,‬אין לו‬ ‫וקללות שבמשנה תורה פוסק ]פי' בעת קריאת התורה יכול‬ ‫להמנע מזה‪ ,‬שהרי "הנגלות לנו ולבנינו לעשות"'‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫לחלקו לשני עולים[‪ ,‬דבלשון יחיד נאמרו ומשה מפי עצמו‬ ‫והיינו שאף אם אחד יזכה וישיג קצת מטעמי המצוות אשר‬ ‫אמרן‪ .‬וצריך להבין‪ ,‬איזה מהן נאמרה לכלל ישראל ואיזו‬ ‫הם מ"הנסתרות לה' אלהינו" מ"מ "הנגלות לנו ולבנינו‬ ‫ליחיד‪ .‬ולפי פשוטו נאמר‪ ,‬דזו שנאמרה בלשון רבים נאמרה‬ ‫לעשות" ואל ימנע מעשיית המצוות בנגלה בפועל‪ .‬וכתב על‬ ‫לכלל‪ ,‬וזו שנאמרה בלשון יחיד נאמרה ליחיד‪ ,‬ולכן הוא‬ ‫זה‪' :‬והפירוש הזה בעצמו שוהם יקר וספיר‪ ,‬אבל אינו בענין‬ ‫חמור פחות‪ .‬אולם כותב הגר"א‪ ,‬שתוכחת בחוקתי נאמרה‬ ‫הפרשה'‪.‬‬ ‫בלשון רבים כיון שהיא נאמרת לכל אחד ואחד‪ ,‬ותוכחת כי‬ ‫והרבינו בחיי עצמו מפרש‪ ,‬דקאי על הגאולה שזמנה מן‬ ‫תבא נאמרה בלשון יחיד כיון שנאמרה לכלל ישראל‬ ‫"הנסתרות לה' אלקינו" וכאשר יהיה עת "הנגלות" היינו‬ ‫בכללות‪ .‬ולפי זה פירש "והיה בשמעו את דברי האלה‬ ‫בעת אשר יהיו אותן הנסתרות נגלות לנו ולבנינו דהיינו‬ ‫הזאת" היינו הקללות שבפרשת כי תבא‪ ,‬שהיא נאמרה לכלל‬ ‫שיתגלה קץ הגאולה‪ ,‬מ"מ "עד עולם לעשות את כל דברי‬ ‫ולא ליחיד בעצמו‪ ,‬והוא גם לא שמע את התוכחה שנאמרה‬ ‫התורה הזאת" היינו כי תורתנו קיימת לעולם‪ ,‬לא תבטל‬ ‫רק ליחיד בפרשת בחוקתי‪ ,‬ועל זה "והתברך בלבבו לאמר"‬ ‫בזמן מן הזמנים‪ ,‬ואפילו בזמן המשיח‪ ,‬וקיום תורת משה‬ ‫שיעלה בדעת האדם הלא אני יחיד ולא נאמרה התוכחה‬ ‫שוה בכל זמן‪ ,‬בין בזמן הנסתרות שהוא הגלות ובין בזמן‬ ‫הזאת לי‪ ,‬והיינו שהוא לא יענש ביחד עם כלל ישראל‪ ,‬על‬ ‫הנגלות שהיא הגאולה‪ ,‬תמיד זאת התורה לא תהא מוחלפת‪.‬‬ ‫זה אמרה תורה "והבדילו ה' לרעה מכל שבטי ישראל"‬ ‫וכעין זה פירש ב"חתם סופר"‪ ,‬דאף דזמן הקץ הוא נסתר‬ ‫שכיון שהוא ביקש להפריד עצמו מן הכלל‪ ,‬כך יהיה ענשו‬ ‫לה' אלוקינו‪ ,‬מ"מ צריכים אנו לקיים המצות הנגלות ‪‬‬ ‫"ה ּיוֹ ם‬ ‫שהוא יענש יחידי אף בעת שלא יענשו את הכלל‪.‬‬ ‫תש ‪‬מע ּו" )תהלים צה‪ ,‬ז(‪.‬‬ ‫קלוֹ ‪ ׁ ‬‬ ‫‪‬אם ּ‪‬ב ‪‬‬ ‫מן הדברים הללו יש לאדם ללמוד שלא לפרוש מן הציבור‪,‬‬ ‫‪‬‬ ‫ואם רוצים הציבור לעשות מעשה טוב‪ ,‬לא ימנע מלהצטרף‬ ‫עמהם‪ ,‬ואף אם יש לו טעם הגון שלא להשתתף עמהם‪,‬‬ ‫פירש הרמב"ם‪ ,‬אם יזכה האדם שידע מצות ה' בנסתר שבה‪,‬‬ ‫כדתנן )אבות פ"ב מ"ד( אל תפרוש מן הציבור‪ ,‬וכדאיתא בזוהר‬ ‫אל יפטור בכך מן הנגלה שלא יעשה המצוה בענין גופני;‬ ‫"היש ‪ּ  ‬‬ ‫לדבר‬ ‫הקדוש )פרשת נח סט‪ (:‬שכשהציע אלישע לשונמית ‪ׁ  ‬‬ ‫אין לו להמנע מזה‪ ,‬שהרי הנגלות לנו ולבנינו לעשות!‬ ‫המ ‪‬ל‪) "‬מלכים ב' ד‪ ,‬יג(‪ ,‬כלומר אל הקב"ה‪ ,‬השיבה‬ ‫‪‬ל‪ ‬אל ‪ּ ‬‬ ‫)רבי יחיאל הלפרין בעל ה'סדר הדורות'(‬ ‫יש ‪‬בת" פירוש‪ ,‬לא בעינא דידכרון לי‬ ‫אנכי ‪ׁ ‬‬ ‫עמי ‪  ‬‬‫"בתוֹ ‪ּ  ‬‬ ‫ּ‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫וישגחון בי אלא בתוך עמי ‪ -‬שלא רצתה להיות נידונת‬ ‫)משחת שמן(‬ ‫בנפרד מכלל ישראל‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫ע‪‬ל‪‬‬ ‫‪‬לבנינ‪ ‬עד‬ ‫וה‪‬ג‪‬ת ‪‬לנ‪   ‬‬ ‫א‪‬הינ‪    ‬‬ ‫"ה‪‬ס‪‬רת ‪‬לה' ‪ ‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫ה‪‬רה ‪ ‬‬ ‫ה‪‬את" )דברי‪ ‬כט‪ ,‬כח(‪.‬‬ ‫‪‬ברי ‪ ‬‬ ‫לע‪‬ת ‪‬את ‪‬ל ‪  ‬‬‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫ר"ל הקיצים הם "נסתרות" עם השם ית' שאין אדם יודע מתי‬ ‫הרוה ‪‬את ‪   ‬‬ ‫ה‪‬מאה" )דברי‪ ‬כט‪ ,‬יח(‪.‬‬ ‫"למע‪ ‬ספ‪‬ת ‪  ‬‬ ‫‪‬‬ ‫קץ הגאולה‪" ,‬והנגלות לנו"‪ ,‬פי' מכל מקום הקיצים גלויים‬ ‫'לפי שאוסיף לו פורענות על מה שעשה עד הנה בשוגג‬ ‫לנו‪ ,‬ר"ל שנהיה מתפללים בעדם ונעסוק בתורה ובמעשים‬ ‫והייתי מעביר עליהם וגורם עתה שאצרפם עם המזיד ואפרע‬ ‫טובים למען ימהרם ברחמיו‪ ,‬כמו שמסיים הקרא "לעשות‬ ‫ממנו הכל' וכו' )רש"י(‪.‬‬ ‫)מנהגי מהרי"ל הלכות ר"ה(‬ ‫את כל דברי התורה הזאת"‪.‬‬ ‫הקשה ב"שפת אמת" )תרל"ה( למה ‪ׁ   ‬‬ ‫יענש על השוגג‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫ויש לתרץ עפ"י מה שפירש החפץ חיים המשנה באבות )ד‪,‬‬ ‫י( 'אם בטלת מן התורה יש לך בטלים הרבה כנגדך'‪ ,‬דאדם‬ ‫)דברי‪‬‬ ‫‪‬לבנינ‪ ‬עד ‪‬‬ ‫ע‪‬ל‪"‬‬ ‫וה‪‬ג‪‬ת ‪‬לנ‪   ‬‬ ‫א‪‬הינ‪    ‬‬ ‫"ה‪‬ס‪‬רת ‪‬לה' ‪ ‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫שהוא טרוד במזונו ופרנסתו יש לו תירוץ על הביטול תורה‬ ‫כט‪ ,‬כח(‪.‬‬ ‫שלו‪ ,‬אבל אם הוא מבטל תורה גם כשאינו טרוד נמצא‬ ‫הפסוק הזה נקוד‪ ,‬לרמז שגם על הנגלה שבנסתר‪ ,‬יש לדבר‬ ‫שכבר אין לו תירוץ גם על הזמן שהיה טרוד‪ ,‬שרואים שאין‬ ‫רק ברמיזה‪) .‬רבי אברהם דובער כהנא שפירא‪ ,‬רבה של קובנא ובעל ה'דבר אברהם'‪,‬‬ ‫שאין זה הסיבה שמבטל מתורה‪ ,‬וממילא תובעים ממנו גם‬ ‫'נאום על טהרת השפחה'(‬ ‫על כל שאר הזמנים שביטל תורה‪ .‬וכן יש לומר כאן‪ ,‬דאם‬ ‫‪‬‬ ‫הוא עובר במזיד סימן שהעבירה לא איכפת לו ועל כן נתבע‬ ‫ןוילג | ו"פשת ‪ -‬ךליו םיבצנ "הרות ירבד"בד"" [‪]8‬‬ ‫קונך‪ ,‬היא העולה ומתקבלת עד כסא הכבוד‪ .‬ולזה הביא מן‬ ‫ה‪‬רכה ‪    ‬‬ ‫וה‪‬ללה‬ ‫הא‪‬ה ‪   ‬‬ ‫ה‪‬ברי‪   ‬‬ ‫עלי‪ ‬ל ‪   ‬‬‫יבא‪  ‬‬‫"והיה ‪‬כי ‪ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫הפסוק בהושע שלא התנה כלום ואדרבא מסיים בה "כי‬ ‫וה‪‬בת ‪‬אל ‪  ‬‬ ‫לבב‪ "‬וכו' )דברי‪ ‬ל‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫וגו' ‪    ‬‬ ‫כשלת בעוונך"‪ ,‬דהיינו שגם זה אשר אינו שב אלא מיראת‬ ‫הקשה ה"אור החיים" הק'‪ ,‬למה הזכיר כאן ענין הברכה‪,‬‬ ‫העונש גרידא‪ ,‬מכל מקום תשובתו עולה למעלה למעלה‪,‬‬ ‫הלא הכא מיירי במי שצריך לשוב אל ה' ומורא הקללה הוא‬ ‫)משחת שמן(‬ ‫ובכוחה להגיע עד כסא הכבוד‪.‬‬ ‫המסובב התשובה ולא היה לו לומר אלא 'כי יבוא עליך‬ ‫‪‬‬ ‫הקללה'‪.‬‬ ‫"ו‪‬ב‪ ‬עד ה' ‪ ‬‬ ‫א‪‬הי‪) "‬דברי‪ ‬ל‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫ומבאר‪ ,‬ונראה דבא להעיר דבר שכאשר רוצה לשוב‬ ‫רבותינו הראשונים נחלקו גבי איש אשר שב בתשובה לעת‬ ‫בתשובה ישיב אל לבו ויתבונן‪ ,‬אשר בהטיבו מעשיו לפני‬ ‫זקנותו‪ ,‬דהרמב"ם בהלכות תשובה )פ"ב ה"א( כתב‪' ,‬ואם לא‬ ‫ה' ברוך הוא יזכה לכל הברכות אשר תסובבנו‪ ,‬ובעת אשר‬ ‫שב אלא בימי זקנותו ובעת שאי אפשר לו לעשות מה שהיה‬ ‫יסור מני אורח החיים ויסור מדרך ה' יקבל הקללה אשר‬ ‫עושה‪ ,‬אין זו תשובה מעולה אבל מועלת היא לו ובעל‬ ‫)ועי' ב"כתב סופר" בזה(‪.‬‬ ‫תבואהו‪ ,‬ומזה ישכיל להשיב אל לבו‪.‬‬ ‫תשובה הוא'‪ .‬אבל בדברי רבנו יונה ב"שערי תשובה" )שער‬ ‫ודבריו הם יסוד גדול בכל דרכי עליית האדם ובפרט בדרך‬ ‫הראשון העיקר הי"ט( מבואר שגם אם לא שב בתשובה עד עת‬ ‫חינוך הנערים‪ ,‬שאי אפשר תמיד רק להזהיר עצמו או אחרים‬ ‫זקנותו כשכוחו כבר אינו במתניו‪ ,‬אם יוסיף בנפשו יראת‬ ‫בענין חומר האיסור שאסור לבטל זמן ואסור לחלל שבת‬ ‫השם דבר יום ביומו‪ ,‬הלוא בוחן לבות הוא יבין ונוצר נפשו‬ ‫ואסור לדבר לשון הרע וכדו'‪ ,‬כי הדיבורים על צד השלילי‬ ‫הוא ידע‪ ,‬כי אם יבוא לידי נסיון ויגיע לידו כענין הראשון‬ ‫לבדם לא מספיקים להרחיק את האדם מן העבירה‪ ,‬אלא‬ ‫יציל את נפשו מיד יצרו‪ ,‬והנה הוא לפני ה' במדרגה‬ ‫צריך תמיד לעוררו גם אל הצד הטוב כמה הוא מתעלה ע"י‬ ‫העליונה מן התשובה‪.‬‬ ‫התורה הק' וכמה עריבות ומתיקות יש בלימוד תוה"ק וכמה‬ ‫וב"ראשית חכמה" )שער התשובה פ"א הערה רביעית( הביא מאמר‬ ‫עונג והתעלות וקדושה והתקרבות להשי"ת מרגישים‬ ‫הגמרא )עבודה זרה יט‪ ,‬א( שחילקו בפירוש הפסוק )תהלים קיח‪ ,‬א(‬ ‫בקדושת השבת‪ ,‬וכן בכל המצוות‪ ,‬וכאשר יראה ויטעום‬ ‫ירא ‪‬את ה'"‪" ,‬אשרי איש" ולא אשרי אשה‪ ,‬אמר‬ ‫איש ‪ ‬‬ ‫"אש‪‬רי ‪ׁ ‬‬ ‫‪ׁ ‬‬ ‫ויאמין בחשיבות בצד הטוב שבכל דבר יגיע אליו החשק‬ ‫רב עמרם אמר רב אשרי מי שעושה תשובה כשהוא איש‪,‬‬ ‫להתקרב אל האמת‪.‬‬ ‫ופירש רש"י כשהוא בחור בכוחו‪ ,‬רבי יהושע בן לוי אמר‬ ‫‪‬‬ ‫אשרי מי שמתגבר על יצרו כאיש‪ ,‬וברש"י ‪ -‬גבור‪ ,‬וביאר‬ ‫החילוק שבין רבי יהושע בן לוי לרב‪ ,‬דלרבי יהושע בן לוי‬ ‫אנכי ‪  ‬‬ ‫מצ‪‬‬ ‫א‪‬ר ‪  ‬‬ ‫‪‬כל ‪ ‬‬‫בקל‪  ‬‬ ‫ו‪‬מע‪  ‬‬ ‫א‪‬הי‪     ‬‬ ‫"ו‪‬ב‪ ‬עד ה' ‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫אפילו זקן שעושה תשובה ומתגבר כאיש שהוא בחור‬ ‫‪‬בכל ‪  ‬‬ ‫נפ‪) "‬דברי‪ ‬ל‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫לבב‪  ‬‬ ‫‪‬כל ‪  ‬‬‫‪‬בני‪  ‬‬ ‫א‪‬ה ‪ ‬‬ ‫‪‬ה‪  ‬‬ ‫אשריו‪ ,‬וזהו כשיטת הרבינו יונה‪ ,‬ולרב דוקא כשהוא בחור‬ ‫במצות התשובה המפורשת כאן כתוב "ושבת עד ה' אלהיך"‬ ‫)משחת שמן(‬ ‫תשובתו מושלמת וכשיטת הרמב"ם‪.‬‬ ‫וגו'‪ ,‬ופירש הספורנו‪' :‬תהיה תשובתך כדי לעשות רצון קונך‬ ‫‪‬‬ ‫בלבד‪ ,‬וזו היא התשובה שאמרו ז"ל שמגעת עד כסא‬ ‫הכבוד'‪ .‬וכוונתו למאמר רבי לוי בגמרא )יומא פו‪ ,‬א(‪ :‬גדולה‬ ‫אנכי ‪  ‬‬ ‫מצ‪‬‬ ‫א‪‬ר ‪  ‬‬‫‪‬כל ‪ ‬‬ ‫בקל‪  ‬‬‫ו‪‬מע‪  ‬‬ ‫א‪‬הי‪     ‬‬ ‫"ו‪‬ב‪ ‬עד ה' ‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫"ש ּו ‪‬בה‬ ‫תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנאמר )הושע יד‪ ,‬ב( ׁ‬ ‫ו‪‬ב ה' ‪ ‬‬ ‫א‪‬הי‪‬‬ ‫נפ‪  ,‬‬‫‪‬בכל ‪  ‬‬ ‫לבב‪  ‬‬‫‪‬כל ‪  ‬‬‫‪‬בני‪  ‬‬ ‫א‪‬ה ‪ ‬‬‫‪‬ה‪  ‬‬ ‫ראל ‪‬עד ה' ‪ ‬‬ ‫א‪‬הי‪."‬‬ ‫יש‪ ‬‬ ‫‪ׂ ‬‬ ‫א‪‬ר ‪  ‬‬ ‫הפיצ‪‬‬ ‫הע‪‬י‪  ‬‬‫מ‪‬ל ‪  ‬‬ ‫וק‪‬צ‪  ‬‬ ‫ו‪‬ב ‪   ‬‬ ‫ורחמ‪  ‬‬ ‫‪‬ב‪‬ת‪    ‬‬ ‫‪‬את ‪ ‬‬ ‫ויש לדקדק בדרשתו של רבי לוי‪ ,‬למה הוצרך להביא מדברי‬ ‫‪‬ה" )דברי‪ ‬ל‪ ,‬ב‪‬ג(‪.‬‬ ‫א‪‬הי‪  ‬‬ ‫ה' ‪ ‬‬ ‫קבלה ולדרוש מדברי הנביא בהושע‪ ,‬הרי פסוק מפורש הוא‬ ‫הבטחת הגאולה‬ ‫בתורה "ושבת עד ה' אלוקיך"‪.‬‬ ‫הנה לפנינו אחד מהרבה מקומות שהובטחה לנו הגאולה‬ ‫אכן במהרש"א על אתר העיר בזה‪ ,‬ופירש שעל הפסוק‬ ‫העתידה‪ ,‬אלא שתנאי גדול נאמר בזה‪ ,‬שישובו ויקיימו כל‬ ‫בתורה היה אפשר לומר שמדבר על איכות התשובה‪ ,‬דהיינו‬ ‫המצות‪.‬‬ ‫שהוא ציווי לישראל שיהיה מחשבתם לשוב בתשובה‬ ‫ולפי זה לכאורה יש מקום גדול ליאוש בדורנו‪ ,‬שכל כך יש‬ ‫שלימה המגעת עד כסא הכבוד‪ ,‬אבל אין בה הבטחה שאכן‬ ‫ירידה ברוב כלל ישראל‪ ,‬וכיצד נחשוב שיבא משיח‪ ,‬כשיש‬ ‫יתקבלו‪ .‬לזה הביא מדברי הנביא האומר לישראל מפי‬ ‫תנאי גדול כזה‪ ,‬שלכאורה צריכים שלכל הפחות רוב כלל‬ ‫הקב"ה "שובה ישראל עד ה' אלקיך" וגו'‪ ,‬דהיינו שאכן‬ ‫ישראל ישובו ויקיימו את כל המצוות‪.‬‬ ‫יגיעו ויתקבלו עד כסא הכבוד‪.‬‬ ‫והסבא קדישא מרן בעל החפץ חיים זצ"ל‪ ,‬בקונטרס "צפית‬ ‫וכיסוד דבריו פירש הרה"ק רבי יהושע מבעלזא זצ"ל‬ ‫לישועה" שחיבר לחזק ענין זה‪ ,‬התעורר על זה‪ ,‬והקשה‬ ‫ובתוספת ביאור‪ ,‬שמלשון הפסוק בפרשה המסיים "בכל‬ ‫קושיא גדולה‪ ,‬שלכאורה מצינו מאמרים רבים בחז"ל‬ ‫לבבך ובבל נפשך' משמע שיש תנאי מוקדם לתשובה‬ ‫שסותרים את התנאי הגדול המבואר כאן בפרשה‪.‬‬ ‫שתגיע עד כסא הכבוד‪ ,‬דהיינו שתהיה "בכל לבבך ובכל‬ ‫במשנה סוף סוטה )מט‪ ,‬ב(‪ :‬בעקבות משיחא ]פירש רש"י‬ ‫נפשך"‪ ,‬וכלומר שרק התשובה שהיא בתכלית השלמות‬ ‫בסוף הגלות לפני ביאת המשיח[ חוצפא יסגא וכו'‪ ,‬ומלכות‬ ‫ובמסירות נפש ממש היא העולה למעלה‪ ,‬אבל בלאו הכי‬ ‫תהפך למינות‪ ,‬ואין תוכחה וכו'‪ ,‬וחכמת סופרים תסרח‪,‬‬ ‫לא‪ .‬ובאמת שאכן זהו משמעות דברי הספורנו‪ ,‬שרק‬ ‫ויראי חטא ימאסו‪ ,‬והאמת תהא נעדרת‪ ,‬נערים פני זקנים‬ ‫התשובה שהיא מושלמת ונעשית רק בכדי לעשות רצון‬ ‫ןוילג | ו"פשת ‪ -‬ךליו םיבצנ "הרות ירבד"בד"" [‪]9‬‬ ‫והיינו גדר "אחישנה"‪ ,‬בלי שום קביעות זמן‪ .‬ואם לא זכו‬ ‫ילבינו‪ ,‬זקנים יעמדו מפני קטנים‪ ,‬בן מנבל אב‪ ,‬בת קמה‬ ‫לזה‪ ,‬להחיש ולהקדים הזמן‪ ,‬אז יבא בזמן שנקבע לקץ‬ ‫באמה‪ ,‬כלה בחמותה‪ ,‬אויבי איש אנשי ביתו‪ ,‬פני הדור כפני‬ ‫הגלות‪.‬‬ ‫הכלב‪ ,‬הבן אינו מתבייש מאביו‪ ,‬ועל מה לנו להשען על‬ ‫לפי זה מובן‪ ,‬שהמאמרים על צורת הדור שבן דוד בא‪ ,‬היינו‬ ‫אבינו שבשמים‪.‬‬ ‫אם לא יזכו לפני זה ע"י תשובה‪ ,‬וכמו שנאמר בפרשת‬ ‫ובסנהדרין )צז‪ ,‬א( בברייתא מובאים הדברים בנוסח של דור‬ ‫נצבים‪ .‬ולא נאמר שם שבלי זה לא יבא ח"ו‪ ,‬אלא יש‬ ‫שבן דוד בא‪ ,‬והכל ברוח המשנה הנ"ל עם עוד הוספות‪,‬‬ ‫הבטחה שע"י תשובה יבא‪ ,‬אבל יש גם דרך ב'‪.‬‬ ‫והחפץ חיים כתב שהכל נתקיים בדורו‪ ,‬והתפלא לכאורה‬ ‫ועל דרך זה נאמר שם בגמ'‪ ,‬רבי יוחנן אמר אין בן דוד בא‬ ‫כיצד כל הדברים אינם בסתירה גלויה למש"כ בתורה‬ ‫אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב‪ ,‬בדור שכולו זכאי‬ ‫שהגאולה תבא ע"י תשובה‪.‬‬ ‫ארץ"‪) ,‬ישעיהו ס‪ ,‬כא(‬ ‫יירש ּו ‪ ‬‬ ‫יקים ‪‬לעוֹ ‪‬לם ‪ׁ  ‬‬‫צדּ ‪‬‬ ‫"ועמ‪ּ ‬כ ּ‪‬לם ‪ ‬‬ ‫דכתיב ‪ּ  ‬‬ ‫וכתב על זה החפץ חיים זצ"ל שביאור הענין הקרוב לפשוטו‬ ‫איש ‪‬ו ‪ּ ‬י ׁ ‪‬ש ּתוֹ ‪‬מם ּ‪‬כי ‪‬אין‬ ‫"ו ּ‪‬י ‪‬רא ּ‪‬כי ‪‬אין ‪ׁ ‬‬ ‫בדור שכולו חייב דכתיב ‪‬‬ ‫הוא‪ ,‬דשניהם אמת‪ ,‬שבאחרית זמן הגאולה ימצאו שני סוגי‬ ‫אעשה" )ישעיהו מח‪ ,‬יא(‪.‬‬ ‫"למעני ‪ׂ  ‬‬ ‫יע" )ישעיהו נט‪ ,‬טז(‪ ,‬וכתיב ‪   ‬‬ ‫מפגּ ‪‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫אנשים‪ ,‬ושניהם יעזרו בקירוב הגאולה‪ .‬חלק יתחזקו מאד‬ ‫והיינו שרבי יוחנן ביאר שלתשובה‪ ,‬לאחישנה‪ ,‬בעינן שכולו‬ ‫לעבוד את ה' בכל לבבם ובכל נפשם‪ ,‬ובמסירות נפש יעמדו‬ ‫זכאי‪ .‬ונראה שהכוונה לרובו ככולו‪ ,‬וכמש"כ הרמב"ם בהל'‬ ‫על חינוך בניהם בטהרת הקודש‪ ,‬והרבה מקבלים עליהם‬ ‫תשובה )פ"ג ה"א( שהאדם‪ ,‬והמדינה‪ ,‬והעולם‪ ,‬נדונים לפי רוב‬ ‫לחיות בעוני ובדוחק‪ ,‬למען יוכלו ללמוד תורה ולחנך בניהם‬ ‫זכיות או עונות‪.‬‬ ‫במוסדות הקדושות של תשב"ר ובישיבות הקדושות‪,‬‬ ‫ובתנא דבי אליהו זוטא )ספי"ד( נאמר‪ ,‬תדע לך שכן הוא‪,‬‬ ‫ומתפללים ובוכים ומתודים לפני הי"ת ומצדיקים דינו‪,‬‬ ‫שהרי אין ישראל נגאלין‪ ,‬לא מתוך הצער‪ ,‬ולא מתוך‬ ‫ובהם מתקיים מש"כ בתורה‪ ,‬וזכותם רב להביא את הגאולה‪.‬‬ ‫השיעבוד‪ ,‬ולא מתוך הטלטול‪ ,‬ולא מתוך הטירוף‪ ,‬ולא מתוך‬ ‫וסוג השני הם האנשים שעזבו דרך ה' בעו"ה וירדו פלאים‬ ‫הדוחק‪ ,‬ולא מתוך שאין להם מזונות‪ ,‬אלא מתוך עשרה בני‬ ‫להיות מושחתים במדותיהם והנהגותיהם‪ ,‬עד כדי כך שאין‬ ‫אדם הן יושבין זה אצל זה‪ ,‬ויהיה כל אחד מהם קורא ושונה‬ ‫שום תועלת להאריך הגלות‪ ,‬מאחר שגם בזה לא יחזרו‬ ‫עם חבירו‪ ,‬וקולם נשמע‪ ,‬שנאמר ובהר ציון תהיה פליטה‬ ‫בתשובה‪ ,‬ואדרבה‪ ,‬כמה שיתאחר הגלות‪ ,‬מתרבים‬ ‫והיה קדש וכו'‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫העבריינים‪ ,‬ובזה גם הם גורמים שצריך כבר שיבא המשיח‪,‬‬ ‫ונראה דכוונת המדרש בזה‪ ,‬דמה שנאמר שזכו אחישנה‪ ,‬אין‬ ‫איביהם ‪‬א‬‫ארץ ‪  ‬‬ ‫"ואף גּ‪ ‬ם ‪‬זאת ּ‪‬ב ‪‬היוֹ ‪‬תם ּ‪‬ב ‪ ‬‬ ‫ולקיים מש"כ ‪ ‬‬ ‫הכוונה כר' יוחנן‪ ,‬שדוקא כל הדור או רובו יהא זכאי‪ ,‬אלא‬ ‫אני ה'‬‫אתם ּ‪‬כי ‪ ‬‬ ‫ריתי ‪ּ ‬‬‫להפר ּ‪‬ב ‪ ‬‬ ‫לכ‪‬תם ‪  ‬‬ ‫געלתים ‪  ‬‬ ‫מאסתים ‪‬ו‪‬א ‪ּ   ‬‬ ‫‪ּ   ‬‬ ‫שגם אם יש חבורה של עשרה אנשים‪ ,‬שהם בחיזוק גדול‬ ‫א‪‬היהם" )ויקרא כו‪ ,‬מד(‪.‬‬‫‪  ‬‬ ‫לומדים תורה בהתמדה ומקיימין אותה‪ ,‬בידם להביא את‬ ‫ומזה מגיע להתעוררות גדולה‪ ,‬שהרי כבר נתקיים כל זה‪ ,‬בין‬ ‫הגאולה‪.‬‬ ‫בצדיקים לומדי תורה ומקיימים מצותיה בדקדוק ובהידור‪,‬‬ ‫לפי זה גם בדורנו יתכן מאד שנזכה להביא את הגאולה ע"י‬ ‫וחיים בתשובה ובעבודה‪ ,‬ובין באותם הרשעים למיניהם‬ ‫חיזוק בחבורות הרבות של הישיבות והכוללים‪ ,‬שדורנו זכה‬ ‫שהתרחקו מאד מאד וירדו לכל המדות הרעות המתוארות‬ ‫להם בהנהגה הנפלאה למעלה מדרך הטבע‪ ,‬ואם יתחזקו‬ ‫במאמרי חז"ל ובפסוקי התוכחה‪ ,‬והרי יש לצפות שכבר‬ ‫כראוי בקבלת עול תורה ויראת שמים ודקדוק המצות‬ ‫קרוב מאד שנגאל בגאולה שלימה‪ ,‬ועלינו להתחזק עוד ועוד‬ ‫ועבודת המדות יוכלו להביא את הגאולה השלימה במהרה‪.‬‬ ‫להגביר הקדושה ולצפות לגאולה‪.‬‬ ‫ואולי גם לר' יוחנן בידינו הוא‪ ,‬כי הרי מבואר ברמב"ם‬ ‫והנה‪ ,‬כבר רמז מרן החפץ חיים שיש כמה תשובות לבאר‬ ‫דחשבון העונות והזכיות אינם לפי מספר‪ ,‬אלא לפי איכות‬ ‫הענין‪ ,‬ורמז בסוגריים‪ ,‬ע"ש בסנהדרין צ"ז ע"ב וצ"ח‪ ,‬ונראה‬ ‫המעשים כפי משקלם בעיני ה'‪ .‬ולפי זה יתכן שעבודתנו‬ ‫לבאר אופן אחר שנראה ג"כ קרוב לפשוטו‪ ,‬וג"כ שניהם‬ ‫ביגיעה ובהתגברות נגד היצר‪ ,‬ועמל התורה לשמה‪ ,‬יחשב‬ ‫אמת‪ ,‬על פי מה שאמרו בסנהדרין )צח‪ ,‬א( אמר רבי‬ ‫זה כרוב זכויות לעומת העבירות של העולם שרובם כבר‬ ‫אלכסנדרי‪ ,‬רבי יהושע בן לוי רמי‪ ,‬כתיב )ישעיה סוף פרק ס'(‬ ‫תינוקות שנשבו בין העכו"ם‪ ,‬ומקצתם עושים הכל כמתעסק‬ ‫"אחישנּ‪ ‬ה" )שם(‪ ,‬זכו‬ ‫‪ׁ  ‬‬ ‫עת ּה" )ישעיהו ס‪ ,‬כב(‪ ,‬וכתיב‬ ‫"ב ‪ּ ‬‬ ‫ּ‪‬‬ ‫ובלי מחשבה‪ ,‬ולא ישקול רשעותם כמו מעלת הבחורים‬ ‫"אחישנה"‪ ,‬לא זכו "בעתה"‪ .‬מבואר בזה‪ ,‬שיש שני אופנים‬ ‫והאברכים הצדיקים‪ ,‬ונזכה ברוב זכיות ע"י תשובה שלמה‬ ‫כיצד יבא משיח‪ ,‬או עי"ז שזוכים למהר הגאולה‪ ,‬או ע"י זמן‬ ‫שלנו‪.‬‬ ‫של קץ שנקבע ע"י הקב"ה שאין לדחות יותר‪.‬‬ ‫בסידורים מודפס סדר י"ג עיקרים באופן שביאת המשיח‬ ‫ושמעתי מרבותי‪ ,‬שמרן הגרי"ז אמר שכל הצרות שנכתבו‬ ‫בנוסח אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח‪ ,‬ואעפ"י‬ ‫על עקבתא דמשיחא‪ ,‬אינם אלא אם יבא בזמן שנקבע‪ ,‬אבל‬ ‫שיתמהמה‪ ,‬עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבא‪ .‬וביאר מרן‬ ‫אם יתקיים "אחישנה"‪ ,‬דהיינו שיבא לפני הזמן‪ ,‬על זה לא‬ ‫הגרי"ז ז"ל‪ ,‬שאין זה קושיא ותירוץ‪ ,‬דנימא שלא תשאל‬ ‫נאמרו הדברים‪ .‬ושלכן יש להתפלל שעכ"פ יבא לכל הפחות‬ ‫שהרי מתמהמה כל כך‪ ,‬כי עדיין יש לחכות‪ ,‬דאם כן גם היה‬ ‫רגע לפני זמן הקץ‪ ,‬שלא יצטרכו לעבור הצרות האלו‪.‬‬ ‫ראוי לומר‪ ,‬שאע"פ שצדיק ורע לו ורשע וטוב לו‪ ,‬בכל זאת‬ ‫והנה כבר נאמר בגמ' )שם( שהמשיח אמר בתשובה על‬ ‫גומל טוב לשומרי מצות ומעניש לעוברי מצותיו‪ .‬אלא‬ ‫השאלה מתי יבא‪ ,‬היום‪ ,‬ונתבאר ע"י אליהו הנביא שהכוונה‬ ‫הביאור עפ"י הרמב"ם‪ ,‬שמלבד שחייבין להאמין ביאתו גם‬ ‫תש ‪‬מע ּו" )תהלים צה‪ ,‬ז(‪ .‬והביאור שאם‬ ‫קלוֹ ‪ ׁ ‬‬ ‫"אם ּ‪‬ב ‪‬‬‫היתה היום‪ ,‬‬ ‫חייבין לצפות ולחכות לו‪.‬‬ ‫כלל ישראל יחזרו בתשובה‪ ,‬הוא מוכן ומזומן בכל עת‪,‬‬ ‫ןוילג | ו"פשת ‪ -‬ךליו םיבצנ "הרות ירבד"בד"" [‪]10‬‬ ‫בכל תפלה‪ ,‬שלשה פעמים ביום‪ ,‬מזכירים ומביא גואל לבני‬ ‫למוֹ ‪‬עד ‪   ‬‬ ‫ויפח‬ ‫"כי עוֹ ד ‪‬חזוֹ ן ‪ּ ‬‬ ‫ודבר זה מפורש במקרא )חבקוק ב‪ ,‬ג( ּ‪‬‬ ‫בניהם למען שמו באהבה‪ ,‬ומבקשים וגאלנו מהרה‪ ,‬למען‬ ‫יאחר"‪.‬‬‫יבא ‪‬א ‪  ‬‬ ‫בא ‪ ‬‬ ‫חכה לוֹ ּ‪‬כי ‪‬‬‫יתמהמה ‪ּ ‬‬ ‫יכ ‪ּ ‬זב ‪‬אם ‪ּ     ‬‬ ‫לקץ ‪‬ו‪‬א ‪ ‬‬ ‫‪ּ ‬‬ ‫שמך‪ ,‬ותקע בשופר גדול לחרותנו‪ ,‬וקבצנו יחד מארבע‬ ‫ומובא בסנהדרין )צז‪ ,‬ב( שמקרא זה נוקב ויורד עד תהום‪.‬‬ ‫כנפות הארץ‪ ,‬והשיבה שופטינו כבראשונה‪ ,‬ולירושלים‬ ‫והביאור שכשם שתהום אין רואים את הקץ שלו‪ ,‬כי עמוק‬ ‫עירך ברחמים תשוב ותשכון בתוכה כאשר דברת ובנה אותה‬ ‫הוא‪ ,‬אבל ברור לכולם שיש לו קץ‪ ,‬כן הדבר הזה‪.‬‬ ‫בקרוב‪.‬‬ ‫לכאורה קשה‪ ,‬למה מנה הרמב"ם את מי שאינו מחכה‬ ‫גם אומרים כי לישועתך קוינו כל היום‪ ,‬וכיצד נוכל לומר כן‪,‬‬ ‫לביאתו ככופר‪ ,‬יותר ממי שאינו מקיים שום מצוה אחרת‪,‬‬ ‫אם לא מחכים‪ .‬בשחרית דשבת אנו אומרים‪ ,‬ותמלוך עלינו‬ ‫בשלמא מי שאינו מאמין הרי הוא כופר בתורה ובנביאים‪,‬‬ ‫כי מחכים אנחנו לך‪ ,‬מתי תמלוך בציון בקרוב בימינו וכו'‪.‬‬ ‫שהרי התורה העידה עליו‪ ,‬וכל הנביאים מלאים לתאר‬ ‫וגם בעלנו לשבח אומרים על כן נקוה לך ה' אלקינו לראות‬ ‫ולהבטיח ימי הגאולה העתידה עם גודל האושר והשמחה‬ ‫מהרה בתפארת עוזך וגו'‪ ,‬וכיצד ח"ו נהיה דוברי שקרים‬ ‫שיהיה בימים ההם‪ ,‬אבל למה הצפיה חסרון באמונה‪.‬‬ ‫לפני ה'‪ ,‬אם לא מחכים ומצפים‪ ,‬כי טוב לנו גם בלי זה‪ ,‬אם‬ ‫אבל נראה שהדבר מובן מאד על פי משל‪ ,‬שמי שאביו עשיר‬ ‫רק נזכה לפרנסה ובריאות‪ ,‬הרי מוטל עלינו לאמת את‬ ‫גדול ונסע לחוץ לארץ לזמן ממושך‪ ,‬והבטיח לו שכשיחזור‬ ‫דברינו ולכוין בזה באמת ולחכות‪ ,‬ובכל קדיש מתפללים על‬ ‫יתן לו מתנה גדולה מאד‪ ,‬ומתמהמה הרבה זמן‪ ,‬והוא מכיר‬ ‫זה‪ ,‬והכל צריך להיות בלב שלם‪ .‬לכן ראוי לחזק מאד ענין‬ ‫אביו שמעולם לא שמע שום שקר ממנו‪ ,‬והוא אדם ישר‬ ‫זה ולהתעורר לתשוקה גדולה לקראת הגאולה‪.‬‬ ‫ונאמן‪ ,‬וכי יתכן שאינו מחכה לו ולמתנתו שהבטיח לו‪.‬‬ ‫שמעתי שמרן החפץ חיים זצ"ל‪ ,‬לפני שאמר תקע בשופר‬ ‫כן הדבר הזה‪ ,‬שהרי הטובה שהובטחה‪ ,‬בין בגוף ובין‬ ‫גדול לחרותינו‪ ,‬היה מפסיק קצת ולהקשיב אם אינו שומע‬ ‫בנפש‪ ,‬כמש"כ הרמב"ם )מלכים פי"ב ה"ה( ובאותו הזמן לא‬ ‫קול השופר גדול‪ .‬גם מספרים שהיה לו מוכן בגדים חשובים‬ ‫יהיה שם‪ ,‬לא רעב ולא מלחמה‪ ,‬ולא קנאה ותחרות‪,‬‬ ‫שבהם ילך לקראת משיח צדקנו‪.‬‬ ‫שהטובה תהיה מושפעת הרבה‪ ,‬וכל המעדנים מצויים‬ ‫ואחד מגדולי ירושלים‪ ,‬הגאון רבי דוד בהר"ן‪ ,‬כשאחד קנה‬ ‫כעפר‪ ,‬ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת ה' בלבד‪,‬‬ ‫אתרוג במוצאי יום כיפור‪ ,‬בשנה שיום טוב ראשון דסוכות‬ ‫ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים‪ ,‬ויודעים דברים סתומים‪,‬‬ ‫היה בשבת‪ ,‬ואמר לו שבשנה זו אין צורך להקפיד על חסר‬ ‫וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם‪ ,‬שנאמר כי מלאה הארץ‬ ‫כל שהוא‪ ,‬גער בו‪ ,‬כיצד מסוגל יהודי לדבר כן‪ ,‬הרי יש עוד‬ ‫דעה את ה' כמים לים מכסים‪ .‬עכ"ל‪ .‬המאמין בכל זה הרי‬ ‫ארבעה ימים עד יום טוב‪ ,‬ומשיח יכול לבא בהם ואז הרי כל‬ ‫בטבע כל אדם שמצפה ומחכה ומשתוקק למצב הזה‪ ,‬ואם‬ ‫שבעת ימים יהיה דין דאורייתא של לקיחה תמה‪.‬‬ ‫הוא אינו מחכה סימן שחסר לו באמונה‪ ,‬שהרי אז ימלא‬ ‫שחוק פינו ולשוננו רנה‪ ,‬ומי לא ישתוקק לזה‪.‬‬ ‫ושמעתי ממו"ר הגרי"ד סאלאווייציק ז"ל‪ ,‬שמרן הגרי"ז היה‬ ‫דרכו שבאמצע הלימוד כשקם לקחת ספר מהארון‪ ,‬היה‬ ‫החפץ חיים העיר )בפ"ב לקונטרס צפית לישועה( כי המתבונן בכל‬ ‫אומר לעצמו לישועתך קויתי ה'‪ ,‬ואמר שכוונתו בזה היתה‬ ‫קורות עם ישראל‪ ,‬ורואה כי כל מה שמובטח ומוזהר בתורה‬ ‫להזכיר לעצמו התקוה והצפיה למשיח‪ ,‬כי היה רגיל לומר‬ ‫ובנביאים‪ ,‬וכל הקללות נתקיימו בשלמות‪ ,‬וכמו שיהושע‬ ‫שמה שבשמו"ע אומרים לישועתך קוינו כל היום‪ ,‬היינו‬ ‫עשה ה' ‪  ‬‬ ‫א‪‬היכם‬ ‫אשר ‪ׂ ‬‬ ‫ראיתם ‪‬את ּ‪‬כל ‪ׁ ‬‬ ‫"ואתם ‪  ‬‬‫אמר בזקנותו ‪ּ  ‬‬ ‫שמחכים למשיח‪ ,‬ישועת ה'‪.‬‬ ‫לחם ‪ ‬‬ ‫לכם"‬ ‫א‪‬היכם ה ּוא ‪‬הנּ‪  ‬‬ ‫ניכם ּ‪‬כי ה' ‪  ‬‬ ‫מפ ‪ ‬‬ ‫האלה ‪ ּ ‬‬ ‫לכל ‪‬הגּ וֹ ‪‬ים ‪ּ  ‬‬ ‫‪‬‬ ‫וכו' )יהושע כג‪ ,‬ג(‪ ,‬הרי רואים אנו בחוש שכל הנבואות נתקיימו‬ ‫ה"מסילת ישרים" )פי"ט( כתב‪ ,‬הכונה האמיתית המצויה‬ ‫לעולם‪ ,‬ובע"כ שגם נבואה זו‪ ,‬שכל כך הרבה שמענו‬ ‫בחסידים אשר טרחו והשתדלו להשיגה‪ ,‬היא שיהיה האדם‬ ‫והובטח לנו אין צל ספק שגם זה יתקיים כמו הכל‪ ,‬לכן קל‬ ‫עובד רק למען אשר כבודו של האדון ב"ה יגדל וירבה‪ ,‬וזה‬ ‫מאד להאמין באמונה שלמה‪ .‬ולפי המבואר ממילא גם תהיה‬ ‫יהיה אחרי שהתגבר באהבה אליו‪ ,‬ויהיה חומד ומתאוה אל‬ ‫צפיה גדולה לזה‪.‬‬ ‫הגדלת כבודו‪ ,‬ומצטער על כל שימעט ממנו ובו'‪ .‬והביא‬ ‫ובספר "מחנה ישראל" )שער האחרון פ"ב( הביא החפץ חיים‬ ‫מש"כ בתנא דבי אליהו רבה )פ"ד( 'כל חכם וחכם מישראל‬ ‫המדרש )סוף פרשת וישב פ"ח ו( מי היה מחכה לאברהם ושרה‬ ‫שיש בו דבר תורה לאמיתו‪ ,‬ומתאנח על כבודו של הקב"ה‬ ‫זקנים שיולד להם בן‪ ,‬מי היה מחכה ליעקב שעבר במקלו‬ ‫ועל כבודן של ישראל כל ימיו‪ ,‬ומתאוה ומצר לכבוד‬ ‫את הירדן שיעשר‪ ,‬מי מחכה ליוסף שעברו עליו כל הצרות‬ ‫ירושלים ולכבוד ביהמ"ק וישועה שתצמח בקרוב‪ ,‬ולכנוס‬ ‫האלה שיהיה מלך‪ ,‬מי מחכה למשה שהושלך ליאור שיהיה‬ ‫גליות‪ ,‬זוכה לרוה"ק' וכו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫כמו שנהיה וכו'‪ ,‬מי מחכה לישראל בימי המן שיצילם‬ ‫וצורת שלמי הדעת בצפיה למשיח מצינו מבואר ברמב"ם‬ ‫הקב"ה‪ ,‬מי מחכה לגליות שיהיה לשם ולתהלה‪ ,‬מי מחכה‬ ‫)מלכים פי"ב ה"ה( 'לא נתאוו הנביאים והחכמים לימות המשיח‪,‬‬ ‫לסוכת דוד הנופלת שיקימו הקב"ה‪ ,‬שנאמר ביום ההוא‬ ‫לא כדי שישלטו על כל העולם‪ ,‬ולא כדי שירדו בגוים וכו'‪,‬‬ ‫אקים את סוכת דוד הנופלת‪.‬‬ ‫ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח‪ ,‬אלא כדי שיהיו פנויים‬ ‫ואחרי תיאור של רבוי מקרים בכלל ישראל‪ ,‬שנגד כל‬ ‫בתורה וחכמתה‪ ,‬ולא יהיה להם נוגש ומבטל‪ ,‬כדי שיזכו‬ ‫המצופה באופן טבעי נתקיים כל זה לטובה‪ ,‬הרי ממילא לא‬ ‫)ברכת אברהם ‪ ‬רבי אברהם ארלנגר(‬ ‫לחיי העולם הבא'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫קשה כלל להאמין ולצפות לביאת המשיח עם כל הברכה‬ ‫‪‬‬ ‫שתבא בזה‪.‬‬ ‫ןוילג | ו"פשת ‪ -‬ךליו םיבצנ "הרות ירבד"בד"" [‪]11‬‬ ‫בגמ' )עירובין נה‪ ,‬א( דאיירי בתלמוד תורה‪ ,‬וכן איתא בר"מ‪.‬‬ ‫יק‪‬צ‪ ‬ה' ‪ ‬‬ ‫א‪‬הי‪"‬‬ ‫מ‪    ‬‬ ‫ה‪‬מי‪  ‬‬ ‫‪‬קצה ‪   ‬‬ ‫נ‪‬ח‪   ‬‬ ‫יהיה ‪  ‬‬ ‫"א‪   ‬‬ ‫‪‬‬ ‫ב"יעזב ‪ׁ ‬‬ ‫רשע‬ ‫והביאור הוא‪ ,‬דאף דמצות התשובה מתקיימת ‪  ‬‬ ‫)דברי‪ ‬ל‪ ,‬ד(‪.‬‬ ‫מחש ‪ ‬‬ ‫בתיו" )ישעיהו נה‪ ,‬ז(‪ ,‬מכל מקום חידשה‬ ‫און ‪ׁ  ‬‬ ‫ואיש ‪ ‬‬ ‫רכוֹ ‪ׁ  ‬‬ ‫‪‬דּ ‪ּ ‬‬ ‫לכאורה הוה ליה למימר 'בקצה הארץ' שהרי כאן בגלות הם‬ ‫תורה פרט נוסף בחפצא דמצות התשובה‪ ,‬והוא תלמוד‬ ‫נדחים ומפוזרים בד' כנפות הארץ‪.‬‬ ‫תורה‪ ,‬שהרי תכלית התשובה הוא התקרבות למקום‪ ,‬ודבר‬ ‫ופי' הגאון רבי מאיר שפירא זצ"ל‪ ,‬שכוונת הכתוב הוא‬ ‫זה נתקיים במלואו על ידי לימוד‪ ,‬דעל ידי תלמוד תורה‬ ‫לנידח ברוחניות שהוא לגמרי מרוחק מענייני שמים‬ ‫נעשה קרוב ומודבק לשכינה ממש!‬ ‫ורוחניות ותורה ומצוות‪ ,‬דאם עדיין יש לו איזה שייכות‬ ‫)שארית יוסף' בשם רבי אהרן קוטלר(‬ ‫וניצוץ בקצה המטה בענייני שמים אז יש לו תקוה ד"משם‬ ‫‪‬‬ ‫יקבצך ה' אלוקיך" ומשם יקחך אליו ויקרבך תחת כנפיו‪.‬‬ ‫יעלה ‪‬נ‪‬‬‫לאמר ‪‬מי ‪ ‬‬ ‫ב‪‬מי‪ ‬הוא ‪ ‬‬ ‫ה‪‬את וגו' ‪‬א ‪   ‬‬ ‫ה‪‬צוה ‪ ‬‬ ‫"‪‬י ‪   ‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫את‪     ‬‬ ‫ונע‪‬ה" )דברי‪ ‬ל‪ ,‬יא‪‬יב(‪.‬‬ ‫וי‪‬מענ‪  ‬‬ ‫וי‪‬חה ‪‬נ‪     ‬‬ ‫ה‪‬מימה ‪    ‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫לבב ‪  ‬‬ ‫זרע‪) "‬דברי‪ ‬ל‪ ,‬ו(‪.‬‬ ‫ואת ‪ ‬‬ ‫לבב‪  ‬‬ ‫א‪‬הי‪ ‬את ‪  ‬‬ ‫"‪‬מל ה' ‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫היכולת והאפשרות תלויה בתורה‬ ‫המפרשים הקשו‪ ,‬מהו דכתיב "ומל ה' אלהיך" והלא אמרו‬ ‫"לא בשמים היא"‪ ,‬שאילו היתה בשמים היית צריך לעלות‬ ‫ז"ל )ברכות לג‪ ,‬ב( 'הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים'‪.‬‬ ‫אחריה וללמדה )רש"י(‪.‬‬ ‫הרמב"ן מפרש דכוונת הפסוק הוא 'דהבא ליטהר מסייעין‬ ‫יש להבין מהי כוונת רש"י בזה‪ ,‬איך יתכן שהקב"ה יחייב‬ ‫אותו'‪ ,‬והתכוון לומר אשר לאחר שתשוב אליו יעזור לך‬ ‫את האדם לעלות לשמים כדי ללמוד תורה‪ ,‬והלא זה דבר‬ ‫למול את לבבך ולהתקרב אליו ביותר‪.‬‬ ‫שאי אפשר במציאות‪.‬‬ ‫)וכעין זה באבן עזרא וספורנו(‪.‬‬ ‫ושמעתי ממו"ר רבי יעקב יצחק רודערמן זצ"ל‪ ,‬שמבואר‬ ‫ועוד מפרש‪ ,‬דהפסוק מוסב על לעתיד לבוא לימות המשיח‬ ‫כאן יסוד גדול‪ ,‬והוא שכל מציאות הבריאה נקבעת על פי‬ ‫שאז יתבטל היצר הרע לגמרי וישוב העולם להיות כמו קודם‬ ‫מצוות התורה‪ ,‬ואם יש מצוה לעשות איזה דבר‪ ,‬בהכרח‬ ‫חטאו של אדם הראשון ויהא בטבעו של כל אחד רק לעשות‬ ‫שיהיה בטבע הבריאה את האפשרות לקיימו‪.‬‬ ‫הטוב‪.‬‬ ‫ולכן מה שאנו רואים בעולם שאי אפשר במציאות לעלות‬ ‫לשמים‪ ,‬זהו רק משום שהתורה אינה בשמים‪ ,‬ולכן לא‬ ‫‪‬‬ ‫נצטוינו לעלות לשמים‪ .‬אבל אילו היה הקב"ה מצווה אותנו‬ ‫‪‬פרי ‪  ‬‬ ‫בטנ‪ "‬וגו'‬ ‫יד‪   ‬‬ ‫מע‪‬ה ‪ ‬‬ ‫‪‬כל ‪  ‬‬ ‫א‪‬הי‪  ‬‬ ‫"וה‪‬תיר‪ ‬ה' ‪ ‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫לעלות לשמים ללמוד תורה‪ ,‬אזי המצוה עצמה היתה נותנת‬ ‫)דברי‪ ‬ל‪ ,‬ט(‪.‬‬ ‫לאדם את הכח ואת האפשרות לעלות לשמים‪.‬‬ ‫צריך ביאור אומרו "והותירך" ‪ -‬ממה יותירו‪ ,‬ובתרגום יונתן‬ ‫ובזה יש לפרש מה שמצינו שמשה רבינו אכן עלה לשמים‬ ‫תירגם 'וישירנכון' ‪ -‬וישאירכם‪ ,‬וגם זה צ"ב ממה ישאירם‪.‬‬ ‫לקבל את התורה‪ ,‬וכמו שבאמת תמהו המלאכים על זה‪,‬‬ ‫ואפשר דכוונתם לפי מ"ש האבן עזרא דהפסוק מוסב על‬ ‫וטענו מה לילוד אשה בינינו‪ .‬והוא מפני שאין מקומו של‬ ‫האלוֹ ת ‪ּ  ‬‬ ‫האלה‬ ‫א‪‬הי‪ ‬את ּ‪‬כל ‪ ‬‬ ‫"ונתן ה' ‪ ‬‬ ‫מש"כ למעלה )פסוק ז( ‪  ‬‬ ‫האדם הגשמי להיות בשמים שהוא מקום רוחני‪ ,‬וכמו שכתב‬ ‫נאי‪ ,"‬ומקללות האלו ישייר ה' אתכם מזה‬ ‫ש‪  ‬‬ ‫איבי‪  ‬‬ ‫ועל ׂ‬ ‫‪‬על ‪  ‬‬ ‫בספר "דרך ה'" )חלק ד' פרק ו' אות י"ג( שגדר של 'עולם' הוא‪,‬‬ ‫שלא תקבלום‪ ,‬רק אדרבה תקבל ברכה והצלחה‪.‬‬ ‫שכל הנמצאים בו יש להם שייכות זה לזה‪.‬‬ ‫ובספורנו מפרש תיבת "והותירך"‪ ,‬לשון 'יותר' שיתן לך‬ ‫אולם לפי דברי מו"ר זצ"ל מובן היטב‪ ,‬שהרי נצטוה משה‬ ‫הקב"ה הצלחה יתירה בכל מעשה ידיך יותר מכל הצלחה‬ ‫שם"‪ ,‬דהיינו‬‫והיה ׁ‪‬‬ ‫ההרה ‪  ‬‬ ‫אלי ‪  ‬‬ ‫"עלה ‪ ‬‬ ‫רבינו )פ' יתרו כד‪ ,‬יב( ‪ ‬‬ ‫הקודמת‪.‬‬ ‫שנצטוה לעלות להר סיני ששם היה השמים‪ ,‬וכמו שכתב‬ ‫וב"חתם סופר" )"תורת משה" פרשת כי תבא( מפרש עפ"י מה‬ ‫רש"י )שם כ‪ ,‬יט( 'הרכין השמים ושמי השמים‪ ,‬והציען על‬ ‫שכתב הרמב"ם באגרת לבנו דאשרי מי שחתם ימיו במהרה‪,‬‬ ‫ההר'‪ .‬ומכיון שנצטוה משה רבינו לעלות אל מקום השכינה‬ ‫דהיינו שתיקן בתורה ומצות מה שקצוב לו בחייו לתקן ואז‬ ‫שהיה כולו רוחני‪ ,‬ציווי זה קידש אותו ונתן בו את הכח‬ ‫כבר השלים ימיו‪ ,‬אבל מי שיש לו בנים או אחרים שמשפיע‬ ‫הרוחני לעלות לשמים למקום המלאכים‪.‬‬ ‫עליהם‪ ,‬אין קצבה לחייו‪ .‬וזהו כוונת הכתוב 'והותירך'‬ ‫וכן הוא בכל מצוות התורה‪ ,‬וממילא אין לאדם לחשוב על‬ ‫שיוסיף לך שנות חיים נותרות עבור 'פרי בטנך' לפעול‬ ‫איזו מצוה מן המצוות‪ ,‬שהיא אינה שייכת אליו מפני שאינו‬ ‫עליהם לטובה‪ .‬ועד"ז מפרש האמור להלן )פסוק יט( " ּו ‪ּ   ‬‬ ‫בחרת‬ ‫יכול לקיימה‪ .‬אלא האמת היא שאם התורה ציותה לעשות‬ ‫וזרע‪ "‬שאף אם לגבי האדם עצמו‬ ‫אתה ‪   ‬‬ ‫חיה ‪ּ ‬‬ ‫למען ּ‪‬ת ‪ ‬‬ ‫ּ‪‬ב ‪‬ח ‪ּ ‬יים ‪  ‬‬ ‫איזו מצוה‪ ,‬בודאי שעם הציווי נבראו גם הכח והאפשרות‬ ‫יותר טוב שישלים ימיו במהרה וכמו שכתב הרמב"ם‪ ,‬אבל‬ ‫לקיימה‪.‬‬ ‫יבחר באריכות חיים למען יוכל להשפיע על זרעו אחריו‪.‬‬ ‫ועל פי זה היה מתרץ מו"ר זצ"ל גם את קושיית העולם‬ ‫)משחת שמן(‬ ‫‪‬‬ ‫בענין עקידת יצחק‪ ,‬שמבואר בתורה שמכח הסכמתו של‬ ‫אברהם אבינו לשחוט את בנו יחידו לה'‪ ,‬עומדת זכות גדולה‬ ‫לבניו לכל הדורות‪ .‬ומקשים העולם מדוע נחשב זה‬ ‫ה‪‬צוה ‪ ‬‬ ‫ה‪‬את" )דברי‪ ‬ל‪ ,‬יא(‪.‬‬ ‫"‪‬י ‪   ‬‬ ‫‪‬‬ ‫למדריגה גבוהה כ"כ‪ ,‬הרי במשך הדורות היו אלפי יהודים‬ ‫שמעתי מהגאון האמיתי מוהר"א קוטלר‪ :‬הנה הרמב"ן ועוד‬ ‫שמסרו את נפשם ואף את נפש ילדיהם על קידוש השם‪.‬‬ ‫ראשונים כתבו דקאי אתשובה‪ ,‬אך תמוה דבהדיא מבואר‬ ‫ןוילג | ו"פשת ‪ -‬ךליו םיבצנ "הרות ירבד"בד"" [‪]12‬‬ ‫יצליח בו‪ ,‬אפילו בדבר שהוא חושב שהוא למעלה מיכולתו‪,‬‬ ‫ולפי מה שנתבאר מובן‪ ,‬כי מציאות זו שכולנו מוכנים‬ ‫ויזכה לעלות אל הר ה' ולקיים כל מצוותיו‪.‬‬ ‫למסירות נפש‪ ,‬נתהוותה רק לאחר מתן תורה שנצטוינו‬ ‫)עץ החיים ‪ ‬רבי חיים מינץ(‬ ‫למסור את נפשינו על קידוש ה'‪ ,‬ועם המצוה ניתנה לנו ג"כ‬ ‫‪‬‬ ‫הכח והאפשרות לקיימה‪ .‬אבל אברהם אבינו לפי האמת לא‬ ‫נצטוה על זה‪ ,‬כמו שפירש רש"י )וירא כב‪ ,‬יב ד"ה כי עתה ידעתי(‪:‬‬ ‫נפלאת ‪‬הוא‬ ‫מצ‪ ‬ה‪ ‬א ‪  ‬‬‫אנכי ‪  ‬‬ ‫א‪‬ר ‪  ‬‬ ‫ה‪‬את ‪ ‬‬ ‫ה‪‬צוה ‪ ‬‬ ‫"‪‬י ‪   ‬‬ ‫‪‬‬ ‫"לא אמרתי לך 'שחטהו' אלא 'העלהו'‪ ,‬אסקתיה אחתיה‬ ‫יעלה ‪‬נ‪‬‬‫לאמר ‪‬מי ‪ ‬‬ ‫ב‪‬מי‪ ‬הוא ‪ ‬‬ ‫רחקה ‪‬הוא‪ ,‬א ‪   ‬‬ ‫מ‪ ‬ו‪‬א ‪  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫]העלית אותו‪ ,‬ועכשיו הורד אותו[‪ .‬וממילא לא קיבל כוחות‬ ‫את‪     ‬‬ ‫ונע‪‬ה" )דברי‪ ‬ל‪ ,‬יא‪‬יב(‪.‬‬ ‫וי‪‬מענ‪  ‬‬ ‫וי‪‬חה ‪‬נ‪     ‬‬ ‫ה‪‬מימה ‪    ‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫לקיים מצוה זו‪ ,‬ומסירות נפש כזו בלי ציווי הקודם לה הנותן‬ ‫"לא בשמים היא" ‪ -‬שאילו היתה בשמים היית צריך לעלות‬ ‫לאדם כח לקיימה‪ ,‬היא באמת מדריגה גבוהה מאד‪.‬‬ ‫אחריה וללמדה )רש"י(‪.‬‬ ‫וכן שמעתי ממרן רבי משה פיינשטיין זצ"ל‪ ,‬שלפני שנבקעו‬ ‫אילו התורה היתה בשמים ‪ -‬היינו צריכים לעלות עד השמים‬ ‫מי ים סוף אמר הקב"ה אל משה רבינו "דבר אל בני ישראל‬ ‫כדי ללמוד תורה! ומובן מאליו שלא די בכך‪ ,‬לאחר מיכן‬ ‫ויסעו"‪ ,‬והוא פלא‪ ,‬שהרי הים היה עדיין לפניהם ואיך יסעו‪.‬‬ ‫עלינו לחזור לכאן‪ ,‬אל העולם השפל‪ ,‬ולקיים כאן את התורה‬ ‫אלא כשהקב"ה מצווה ללכת‪ ,‬בהכרח שאין מה שימנע‬ ‫שלמדנו‪.‬‬ ‫לקיים את מצוותו‪ ,‬ובודאי עשה ה' שיוכלו לנסוע אל תוך‬ ‫הים‪ .‬ואמר מרן שמזה יש ללמוד‪ ,‬שכאשר אדם רוצה‬ ‫נתבונן נא מאי משמע "לעלות לשמים"‪ .‬על משה רבינו לפני‬ ‫להתחיל לעשות ענין מסויים לשם שמים‪ ,‬אף אם לכאורה‬ ‫שת‬‫ש ׁ‪‬‬ ‫הענן ׁ‪‬‬ ‫"ויכסה ּו ‪  ‬‬ ‫שעלה על הר סיני כתוב )שמות כד‪ ,‬טז( ‪ּ   ‬‬ ‫נראה הדבר כבלתי אפשרי‪ ,‬יכול הוא לבטוח בהקב"ה‬ ‫ימים" והגמ' ביומא )ד‪ ,‬ב( מסבירה‪ ,‬רבי נתן אומר‪ ,‬לא בא‬ ‫‪‬‬ ‫שיעלה בידו ויצליח‪.‬‬ ‫הכתוב אלא למרק אכילה ושתיה שבמעיו‪ ,‬לשומו כמלאכי‬ ‫ויסוד זה הוא חיזוק גדול לכל אחד‪ ,‬כי לפעמים האדם חושב‬ ‫השרת‪.‬‬ ‫שיש מצוות שהן למעלה מכוחותיו‪ ,‬כמו שמירת הלשון‬ ‫מדוע היה משה רבינו צריך למרק אכילה רשתיה שבמעיו?‬ ‫וכדומה‪ ,‬וכן לפעמים יש אדם שלפי טבעו קשה לו לקיים‬ ‫הרי אכילתו היתה כולה קודש‪ ,‬וכדברי ה"מסלת ישרים"‬ ‫איזו מצוה‪ .‬אבל האמת היא שאין שום מצוה שהיא למעלה‬ ‫)בבאור מדת הקדושה(‪ ,‬שאכילת הצדיק נחשבת כאילו הקריב‬ ‫תל‪  ‬‬ ‫רכיל‬ ‫מכוחות האדם‪ ,‬כי אחר שכתוב בתורה "‪‬א ‪ ‬‬ ‫קרבן‪ ,‬הרי שאכילת משה היתה ענין של הקרבת קרבנות‪.‬‬ ‫עמי‪) "‬ויקרא יט‪ ,‬טז(‪ ,‬ממילא ניתן לאדם הכח לשמור את פיו‬ ‫ּ‪‬ב ‪ּ ‬‬ ‫האם יש ענין למרק אכילה ושתיה כזו? ואנו רואים‪ ,‬שאף על‬ ‫ולשונו‪ ,‬ובודאי יכול לקיימה‪ .‬ואם ישתדל האדם לעשות מה‬ ‫פי כן זקוק היה משה רבינו לששה ימים כדי 'למרק האכילה‬ ‫שביכולתו‪ ,‬הקב"ה יעזור לו‪ .‬וכמו שאמרו חז"ל )יומא לט‪ ,‬א(‬ ‫והשתיה שבמעיו לשומו כמלאכי השרת'‪ .‬כלומר‪ ,‬כדי‬ ‫קדשים" )ויקרא יא‪ ,‬מד( ‪ -‬אדם מקדש‬‫והייתם ‪ ׁ  ‬‬ ‫"והתקדּ ׁ ‪‬ש ּ‪‬תם ‪   ‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫לעלות לרקיע‪ ,‬לא די אפילו בדרגתו של משה רבינו‪ ,‬צריך‬ ‫עצמו מעט מקדשין אותו הרבה‪ ,‬ופירש רש"י שם 'הבא‬ ‫להיות בדרגה של מלאכי השרת! משה רבינו התנהג כמלאכי‬ ‫ליטהר מסייעין אותו'‪ .‬וכן כתב ה"חובות הלבבות" )שער‬ ‫השרת במשך כל הארבעים יום‪ ,‬וכמו שכתוב )לעיל ט‪ ,‬ט(‬ ‫חשבון הנפש פרק ג'‪ ,‬חשבון כ"א(‪' :‬אם ישתדל וימהר ויחרץ לעשות‬ ‫לחם ‪‬א ‪ּ   ‬‬ ‫אכלתי‬ ‫לילה ‪ ‬‬ ‫וארב ‪‬עים ‪  ‬‬ ‫ארב ‪‬עים יוֹ ם ‪ּ   ‬‬ ‫"ואשב ּ‪‬ב ‪‬הר ‪ּ  ‬‬ ‫‪ׁ  ‬‬ ‫מה שיש ביכולתו‪ ,‬יעזרהו האלוקים לעשות מה שהוא‬ ‫תיתי" ‪ -‬ממש כמלאכי השרת! כל זה מלבד‬ ‫מים ‪‬א ׁ‪‬ש ‪ ‬‬ ‫ּו ‪ ‬‬ ‫למעלה מיכולתו וכו'‪ ,‬כמו שאמרו רבותינו ז"ל )אבות ד‪ ,‬ט( כל‬ ‫המרחק בין הארץ לרקיע‪ ,‬שהוא מהלך חמש מאות שנה‬ ‫המקיים את התורה מעוני סופו לקימה מעושר'‪.‬‬ ‫)חגיגה יג‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫ומצינו ענין זה גם בעולם הגשמי‪ ,‬שלפעמים נוסעים בין‬ ‫לפי הדברים האמורים יוצא‪ ,‬שאם התורה היתה בשמים‪,‬‬ ‫ההרים‪ ,‬ורואים הר שנראה כאילו הוא גדול כ"כ עד שאי‬ ‫היה מוטל על כל אחד ואחד מישראל ‪-‬אנשים נשים וטף‪,‬‬ ‫אפשר לעלות ולהגיע לראשו‪ .‬אבל באמת אם ישתדל האדם‬ ‫ללכת מהלך חמש מאות שנה‪ ,‬להעפיל עד דרגתם של‬ ‫ויתחיל לעלות‪ ,‬בסופו של דבר הוא יגיע לראש ההר‪ .‬וכן‬ ‫מלאכי השרת ‪ -‬ולעלות לשמים‪ .‬זאת אומרת שכל יהודי‬ ‫הוא לענין עלייה ברוחניות שהיא דומה להר‪ ,‬וכמו שכתוב‬ ‫מסוגל להגיע למדרגתו של משה רבינו‪ ,‬להתעלות כמלאכי‬ ‫יעלה ‪ ‬‬ ‫בהר" ה'" )תהלים כד‪ ,‬ג(‪ .‬כשיתחיל האדם לעלות בהר‬ ‫"מי ‪  ‬‬ ‫‪‬‬ ‫השרת! יש באפשרותם של אנשים פשוטים‪ ,‬חומריים‪,‬‬ ‫ה' ויעבוד על ענין מסויים‪ ,‬ויחפש וינסה עצות שונות‬ ‫לעלות לשמים!‬ ‫להצליח‪ ,‬כיון שהוא בא ליטהר הקב"ה יעזרהו‪ ,‬ולאחר זמן‬ ‫ועכשיו‪ ,‬שהתורה היא כאן ו"קרוב אליך הדבר מאד בפיך‬ ‫יראה שכבר הגיע לראש ההר ההוא ‪ -‬שהצליח לעלות‬ ‫ובלבבך לעשותו" עד כמה גדולה החובה המוטלת על האדם‬ ‫למדריגה ההיא‪.‬‬ ‫ללמוד תורה ומוסר! ]מוסר גם נכלל בתורה‪ ,‬וכדברי הגמרא‬ ‫והנה פרשה זו נקראת בכל השנים לפני הימים הנוראים‪,‬‬ ‫בברכות )יז‪ ,‬א( 'תכלית חכמה‪ ,‬תשובה ומעשים טובים'[‪ .‬אין‬ ‫שהם הזמן שכל אחד עושה חשבון נפש האם הוא מקיים את‬ ‫לנו צורך לחפש דרכים לטפס לשמים‪ ,‬ואין צריכים דוקא‬ ‫המצוות כראוי‪ ,‬ולפעמים ימצא האדם שיש מצוות שנראות‬ ‫מדרגות גבוהות כמו שהיו למשה רבינו‪ .‬התורה נמצאת פה‬ ‫בעיניו כאילו הן בשמים‪ ,‬וקשה עליו ביותר לקיימן‪ ,‬ואי‬ ‫על הארץ! חובה עלינו להקדיש לתורה את כל כוחנו וכל‬ ‫אפשר לו לשוב עליהן כראוי‪ .‬ולזה יש לו ללמוד מפרשה זו‪,‬‬ ‫קד ‪‬על ‪‬דּ ‪  ‬‬ ‫לתתי יוֹ ם יוֹ ם" )משלי‬ ‫לש ‪‬‬ ‫מע ‪‬לי ‪ ׁ ‬‬ ‫אדם ׁש‪  ‬‬ ‫ו"אש‪‬רי ‪ ‬‬ ‫זמננו ‪ ׁ ‬‬ ‫שגם על מצוות אלו הוא צריך לשוב בתשובה ולקיימן‬ ‫)יראה ודעת ‪ ‬רבי יהודה זאב סגל(‬ ‫ח‪ ,‬לד(‪.‬‬ ‫כראוי‪ .‬וכשיקבל אדם על עצמו לקיים איזה ענין ויחפש‬ ‫‪‬‬ ‫עצות איך לקיימו‪ ,‬וגם יתפלל לה' שיוכל לקיימו‪ ,‬ודאי‬ ‫ןוילג | ו"פשת ‪ -‬ךליו םיבצנ "הרות ירבד"בד"" [‪]13‬‬ ‫א‪‬קים ‪‬מה‬ ‫אמר ‪ ‬‬ ‫"ולרשע ‪ ‬‬ ‫עצמו מבוראו וכו'‪ ,‬ודאי שיאמר בו ‪ׁ   ‬‬ ‫'שאילו היתה בשמים היית צריך לעלות אחריה וללומדה'‬ ‫לספר ‪ּ ‬‬ ‫חקי" )תהלים נ‪ ,‬טז(‪ ,‬וכן אמרו ז"ל )חולין קלג‪ ,‬א( 'כל‬ ‫ּ‪‬ל‪ּ   ‬‬ ‫)רש"י(‪.‬‬ ‫המלמד לתלמיד שאינו הגון כאילו זורק אבן למרקוליס'‪.‬‬ ‫מעולם לא יכולנו להבין ולחוש את החובה לעלות אחריה‬ ‫וכן ידועים דברי החפץ חיים )שמירת הלשון שער הזכירה פרק ז(‪,‬‬ ‫לשמים‪ ,‬כהיום ]שנת תשכ"ט[‪ ,‬כאשר אנו רואים עד כמה‬ ‫שהתורה שנלמדת בפה שדיבר לשה"ר‪ ,‬היא תורה פגומה‪.‬‬ ‫ניתן כוח להשיג השגות במהלך של 'הבא ליטמא פותחין‬ ‫ועוד מצינו )ברכות כא‪ ,‬ב( שעזרא תיקן שבעל קרי יהיה אסור‬ ‫לו' )יומא לח‪ ,‬ב(‪ .‬ראינו לאחרונה שאנשי מדע מקרב אומות‬ ‫בדברי תורה עד שיטבול‪ .‬הרי מכל הנ"ל מוכח שאין ראוי‬ ‫העולם השיגו לעלות לירח ברוח הטומאה‪ ,‬בכוח היצר של‬ ‫ללמוד תורה אלא מי שמוכן וראוי לכך‪.‬‬ ‫"ונעשה ּ‪‬לנ ּו ׁ‪‬‬ ‫שם" )בראשית יא‪ ,‬ד(‪ .‬עשרות אלפי אנשים חברו‬ ‫‪ׂ   ‬‬ ‫הסברא השניה ‪ -‬לימוד התורה הוא קשה ביותר‪ .‬יש חושבים‬ ‫יחד להתאחד ולהתרכז בדעה אחת ‪ -‬כיצד להגיע אל הירח‪.‬‬ ‫שלימוד התורה קשה ביותר‪ ,‬והטירחא בהבנתה היא למעלה‬ ‫מכאן ניתן ללמוד מכל שכן מה היה ניתן להשיג אילו היו‬ ‫מיכלתם‪ ,‬וכאילו התורה היא מעבר לים‪ .‬וממילא אין להם‬ ‫מתמסרים באותם הכוחות להוריד את התורה מן השמים‪,‬‬ ‫חשק לעמול בה‪ ,‬כיון שלא ישיגו הבנה נכונה בתורה‪ ,‬ולא‬ ‫מתוך רצון להשיג רוח של טהרה‪ ,‬שעל זה יש הבטחה 'הבא‬ ‫תהיה תכלית לעמלם‪.‬‬ ‫ליטהר מסייעין אותו'‪.‬‬ ‫ומחמת שתי טענות אלו‪ ,‬יכולים בני אדם לומר שלימוד‬ ‫הגע עצמך‪ ,‬ל'הבא ליטמא פותחין לו' צריכים היו לעבור ד'‬ ‫התורה מיוחד רק לצדיקים‪ ,‬הנמצאים במדריגה הגבוהה‬ ‫אלפים שנה שיפתח הפתח של קביעת טבע להתגלות‪ ,‬ע"י‬ ‫בכדי לעסוק בה ־ לעלות לשמים‪ ,‬ורק לבעלי כשרון ‪-‬‬ ‫הרכבות שונות של חומרי הטבע‪ ,‬ובאמת אין כל חדש תחת‬ ‫היכולים להגיע אל עבר הים לעסוק בתורה‪.‬‬ ‫השמש ורק עתה נתגלה‪ ,‬ואילו הדרך של 'הבא ליטהר'‬ ‫ולפי דברינו‪ ,‬פירוש הפסוק כך הוא‪" :‬לא בשמים היא‬ ‫לעלות לשמים נתגלתה כבר על ידי חז"ל שעלו לגן עדן‬ ‫לאמר" ‪ -‬שלא תאמרו‪ ,‬מי הוא הצדיק שלא טימא את עצמו‬ ‫בעודם בחיים‪ ,‬כמו רבי יהושע בן לוי )כתובות עז‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫בחטאים‪ ,‬אשר יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וישמיענו‬ ‫)המוסר והדעת ח"ב ‪ ‬רבי אברהם יפהן(‬ ‫אותה ‪ -‬והוא ילמד אותנו‪ ,‬ונעשנה ‪ -‬ואנו נקיים במעשה את‬ ‫‪‬‬ ‫מצוות התורה מבלי לעסוק בלימודה‪ ,‬כיון שאין ביכלתנו‬ ‫להשיג את התורה הקדושה‪ .‬וכן‪" ,‬ולא מעבר לים היא‬ ‫נפלאת ‪‬הוא‬ ‫צ‪ ‬ה‪ ‬א ‪  ‬‬ ‫אנכי ‪‬מ ‪ ‬‬ ‫א‪‬ר ‪  ‬‬ ‫ה‪‬את ‪ ‬‬ ‫ה‪‬צוה ‪ ‬‬ ‫"‪‬י ‪   ‬‬ ‫‪‬‬ ‫לאמור" מי הוא בעל הכשרונות אשר יעבר לנו אל עבר הים‬ ‫מאד ‪ ‬‬ ‫‪‬פי‪‬‬ ‫ה‪‬בר ‪ ‬‬ ‫אלי‪   ‬‬ ‫רחקה ‪‬הוא‪ ,‬י ‪‬קר‪‬ב ‪ ‬‬ ‫מ‪ ‬ו‪‬א ‪  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫‪ -‬שיש לו גם את הרצון לעמול בתורה ולהבינה על בוריה‪,‬‬ ‫לע‪‬ת‪) "‬דברי‪ ‬ל‪ ,‬יא‪‬יד(‪.‬‬‫‪‬בלבב‪   ‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫ויקחה לנו וישמענו אותה ונעשנה ‪ -‬ואנו נקיים את מצוות‬ ‫לא בשמים ולא מעבר לים היא ‪ ‬התורה שייכת לכל אדם‬ ‫התורה מבלי לעסוק בלימודה‪ ,‬כיון שאין ביכלתנו להשיג‬ ‫"כי קרוב אליך"‪ ,‬התורה נתנה לכם בכתב ובעל פה )רש"י(‪.‬‬ ‫את התורה העמוקה‪.‬‬ ‫הנה לפי רש"י‪ ,‬פרשה זו נאמרה על התורה‪ ,‬שהיא לא‬ ‫ולזה אמר להם משה רבינו שטענות אלו בטעות יסודן‪.‬‬ ‫בשמים ולא מעבר לים‪ ,‬אלא קרובה היא מאד אל האדם‪.‬‬ ‫התשובה לטענה הראשונה היא‪" ,‬לא בשמים היא"‪ ,‬שאין‬ ‫וכבר עמדו המפרשים על מה שנקט משה רבינו דוקא‬ ‫התורה למעלה ממדריגתך‪ ,‬וטענה זו אינה אלא דברי‬ ‫משלים אלו של שמים ועבר לים‪ ,‬כדוגמא לדברים הרחוקים‬ ‫היצה"ר ואין להימשך אחריה‪ .‬כי באמת אדם אינו צריך‬ ‫מהאדם‪ ,‬ואף אנכי אענה חלקי‪.‬‬ ‫להיות דוקא במדריגה גבוהה כדי לעסוק בתורה‪ ,‬ואפילו אם‬ ‫ונראה שכוונת התורה לסתור בזה שתי סברות שיכולות‬ ‫הוא בארץ‪ ,‬דהיינו שהוא מלוכלך בגשמיות ובעבירות‪,‬‬ ‫לעלות על לב האדם‪ ,‬שמחמתן יכול לחשוב שהתורה רחוקה‬ ‫אע"פ כן ראוי הוא לעסוק בתורה‪ .‬ואף שקדושת התורה‬ ‫ממנו‪ ,‬וממילא יפטור את עצמו מעמל התורה‪.‬‬ ‫אינה באותה מדריגה כשפיו או שאר גופו פגומים מלכלוך‬ ‫הסברא האחת ‪ -‬קדושת ומעלת התורה‪ .‬יש החושבים‬ ‫החטא‪ ,‬אבל עדיין היא קדושה וחשובה מאוד‪.‬‬ ‫שמכיון שהאדם הוא גשמי‪ ,‬והתורה היא דבר רוחני ודברי‬ ‫ואכן ב"דרך ה'" הנ"ל שהביא שאסור ללמד את הרשע‬ ‫אלקים חיים‪ ,‬ממילא התורה היא גבוהה וקדושה כ"כ‪ ,‬עד‬ ‫תורה‪ ,‬כתב לאחר זה שבאמת ראוי שגם הרשע ילמד תורה‪,‬‬ ‫שאין לבשר ודם האפשרות להגיע אליה‪ ,‬וכאילו היא‬ ‫וז"ל‪:‬‬ ‫בשמים‪ .‬ובפרט כשהאדם עבר על איזה עבירה חמורה‬ ‫רז גדול גילו לנו החכמים ז"ל‪ ,‬שאילו לא היו הרשעים‬ ‫בעיניו‪ ,‬או שכבר הוא בא בשנים ולא_למד תורה‪ ,‬יכול‬ ‫עוזבים את תלמוד התורה‪ ,‬סוף שהיו חוזרים למוטב וכו'‪,‬‬ ‫לחשוב שהוא מטומטם מחטאיו כ"כ‪ ,‬עד שנעשה מרוחק‬ ‫דברי התורה בעצמם מקודשים ועומדים מצד עצמם‪ ,‬עד‬ ‫מהקב"ה‪ ,‬ואינו ראוי לעסוק בתורה הקדושה‪.‬‬ ‫שבהתמיד העסק בהם יגיע מהם פעם אחר פעם קצת‬ ‫ואמנם סברא זו נזכרת ברש"י )קדושים יט‪ ,‬לג(‪ ,‬שפירש במצות‬ ‫התעוררות‪ ,‬וכמו דמות הארה קטנה שבקטנות‪ ,‬אל העוסק‬ ‫לא תונו כך‪" :‬לא תונו" ‪ -‬אונאת דברים‪ ,‬לא תאמר לו אמש‬ ‫בם‪ ,‬שסוף סוף תגבר עליו ותחזירהו למוטב‪ .‬והוא מה‬ ‫היית עובד עבודת כוכבים‪ ,‬ועכשיו אתה בא ללמוד תורה‬ ‫שכתבו ז"ל )ירושלמי חגיגה א‪ ,‬ז(‪' ,‬הלואי אותי עזבו ותורתי‬ ‫שנתנה מפי הגבורה‪ .‬הרי שאנשים טוענים שאין ראוי‬ ‫שמרו‪ ,‬שהמאור שבה מחזירן למוטב'‪.‬‬ ‫לעבריין ללמוד את התורה שניתנה מפי הגבורה‪.‬‬ ‫ולענין מה שתיקן עזרא שבעל קרי אסור בתורה עד שיטבול‪,‬‬ ‫ובאמת אין זו טעות גמורה‪ ,‬שהרי כתוב בדרך ה' )חלק ד' ב‪ ,‬ו(‪:‬‬ ‫הרי הלכה כרבי יהודה בן בתירה )ברכות כב‪" ,(.‬שאין דברי‬ ‫'אכן אם הוא מטמא את עצמו באשמות ופשעים‪ ,‬ומרחיק‬ ‫ןוילג | ו"פשת ‪ -‬ךליו םיבצנ "הרות ירבד"בד"" [‪]14‬‬ ‫שהם יכולים לגדול להיות תלמידי חכמים‪ ,‬ואולם לדאבוני‬ ‫אש ‪ ‬‬ ‫נאם‬ ‫דברי ּ‪‬כ ‪ׁ ‬‬ ‫כה ‪  ‬‬‫"הלוֹ א ‪‬‬ ‫תורה מקבלין טומאה‪ ,‬שנאמר ‪‬‬ ‫לא נעשו תלמידי חכמים‪ .‬והם חזרו אלי וטענו שמכיון‬ ‫ה'" )ירמיהו כג‪ ,‬כט(‪ ,‬מה אש אינו מקבל טומאה אף דברי תורה‬ ‫ששמעו ממני שביכלתם להיות ת"ח‪ ,‬והם ניסו והשתדלו‬ ‫אינן מקבלין טומאה‪ ,‬וגם מי שהוא טמא ראוי ללמוד תורה‬ ‫ולא הצליחו‪ ,‬הם עכשיו עצובים ומדוכאים שלא הצליחו‬ ‫]וענין זה נרמז בקרבן התמיד שבא אף בטומאה‪ ,‬והיינו‬ ‫להגיע אל מה שחשבו שהיו ראויים להגיע‪ ,‬והאשימו אותי‬ ‫לרמוז שאפילו כשנמצא האדם במצב של 'טומאה' ‪ -‬דהיינו‬ ‫באמרם שאני גרמתי להם שירגישו כך‪ .‬בשמעי את דבריהם‬ ‫שימשיך לעבוד את ה' בתמידות‪ ,‬אפילו כשהוא בשפל‬ ‫נצטערתי מאוד‪ ,‬והלכתי למרן זצ"ל‪ ,‬ושאלתי אותו אם הם‬ ‫המצב ומלוכלך בחטא‪ ,‬וכמו שנתבאר בפרשת בחקתי מאמר‬ ‫צודקים בזה‪ .‬ואמר לי מרן‪ ,‬שטענתם אינה נכונה‪ ,‬ובודאי היו‬ ‫'ואם תלכו עמי קרי' )עמוד רצב([‪.‬‬ ‫יכולים לגדול להיות ת"ח‪ ,‬אם היו רוצים את זה באמת‪ .‬אלא‬ ‫והתשובה לטענה השניה היא‪" ,‬ולא מעבר לים היא"‪ ,‬שאין‬ ‫שמכיון שלא רצו זה באמת‪ ,‬ולא השתדלו בזה כראוי‪ ,‬לכן‬ ‫השגת התורה למעלה מיכולתך‪ ,‬אלא עסק התורה הוא דבר‬ ‫)עץ החיים – רבי חיים מינץ(‬ ‫לא הצליחו[‪.‬‬ ‫השייך לכל אדם‪ ,‬והכל יכולים להבינה ולטעום ממתיקות‬ ‫‪‬‬ ‫התורה‪.‬‬ ‫ומה שמצינו שיש אנשים שאינם מצליחים לטעום את‬ ‫ל‪ ‬וגו' ‪‬י ‪‬קר‪‬ב ‪ ‬‬ ‫אלי‪‬‬ ‫מעבר ‪ ‬‬ ‫ב‪‬מי‪ ‬הוא וגו' ‪‬ו‪‬א ‪  ‬‬ ‫"‪‬א ‪   ‬‬ ‫מתיקות התורה‪ ,‬וממילא אין להם חשק בלימודם‪ ,‬הרבה‬ ‫‪‬בלבב‪   ‬‬ ‫לע‪‬ת‪) "‬דברי‪ ‬ל‪ ,‬יב‪‬יד(‪.‬‬ ‫‪‬פי‪    ‬‬ ‫מאד ‪ ‬‬ ‫ה‪‬בר ‪ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫פעמים הוא מפני שאינם לומדים באופן מסודר וברור‪ ,‬ולכן‬ ‫יש לפרש בזה‪ ,‬על פי מה ששמעתי מספרים שבהיות ה"פני‬ ‫אינם משיגים את עריבות התורה‪ .‬וכן מובא בשם הגר"א‬ ‫מנחם" מגור זצ"ל ילד קטן‪ ׁ ,‬ש ‪‬אלוֹ אביו ה"אמרי אמת" על‬ ‫שצריך האדם ללמוד כפי מה ששכלו משיג‪ ,‬ולא ללמוד‬ ‫חלום יעקב כשראה מלאכים עולים ויורדים בסולם למה לא‬ ‫בדרך שהוא למעלה משכלו‪ .‬שכשם שהחיך נהנה ממאכלים‬ ‫הלך אחריהם בחלומו לשמים‪ .‬והשיב דהרי הקב"ה היה נצב‬ ‫טעימים‪ ,‬כן השכל נהנה מדברים שכליים‪ .‬וכמו שהחיך‬ ‫עליו לשומרו והיה אצלו‪ ,‬וא"כ לא היה צריך לעלות לשמים‬ ‫נהנה רק כשהמאכלים הוכנו כראוי‪ ,‬כך השכל נהנה מדברים‬ ‫לחפשו שם‪.‬‬ ‫מובנים ומסודרים וברורים‪ ,‬ואם האדם לומד והדברים אינם‬ ‫והלימוד מזה‪ ,‬שהאדם חושב בדעתו לפעמים שצריך לעלות‬ ‫מסודרים וברורים לפניו‪ ,‬לא יהנה שכלו מזה‪.‬‬ ‫לשמים במדריגות גבוהות כדי להשיג קרבת אלוקים‪,‬‬ ‫והאדם תולה את החסרון בתורה ח"ו‪ ,‬וחושב שקשה מאד‬ ‫והאמת היא ש"לא בשמים היא"‪ ,‬אלא ע"י עשיית רצונו ית'‬ ‫להצליח בה‪ .‬אבל באמת מה שאינו מרגיש את מתיקות‬ ‫ואפילו בדברים קטנים הנראים כפשוטים 'קרוב מאוד בפיך‬ ‫התורה הוא מפני שלא למד כראוי‪ ,‬דהיינו שלמד כל הסוגיא‬ ‫ובלבבך לעשותו' כמו שכתב בשו"ע )או"ח סי' קכב ס"ג( כל‬ ‫בלי לעמוד על כל חלק מהסוגיא להבינה על בוריה‪ ,‬כגון מה‬ ‫האומר עשה למען שמך למען קדושתך למען ימינך ולמען‬ ‫הקושיא ומה התירוץ‪ ,‬ואיך כל לשון של הגמ' מתרץ את‬ ‫תורתך הרי זה מקבל פני שכינה ‪ -‬והוא דבר פשוט מאוד‬ ‫הקושיא‪ ,‬וכל כיוצא בזה‪ ,‬עד שנעשית אצלו כל הסוגיא‬ ‫שזוכה על ידו לקבלת פני שכינה‪ ,‬וכן האומר קידוש לבנה‬ ‫ערבוביא‪.‬‬ ‫הרי זה כקבלת פני שכינה‪ ,‬ועוד הרבה דברים כיוצא בזה‪.‬‬ ‫אלא העצה לזה היא ללמוד בברירות כל סוגיא שהוא לומד‪,‬‬ ‫וכן לפעמים חושב האדם שאין בכוחו לחיות במדרגות‬ ‫דהיינו שילמד את הגמרא עם רש"י פעם אחר פעם‪ ,‬עד שכל‬ ‫גבוהות שאין לו הכוחות והכשרונות לכך‪ ,‬אבל אין הדבר כן‬ ‫מהלך הסוגיא יהיה ברור אצלו‪ ,‬מהי קושית הגמרא ואיך‬ ‫שצריך לדעת שגם המדריגות הגבוהות 'לא בשמים או מעבר‬ ‫התירוץ מתרץ אותה‪ .‬ורק לאחר שכל הגמרא ברורה אצלו‪,‬‬ ‫לים היא' וכל אחד יש לו בעצמו בתוך תוכו כוחות אדירים‬ ‫אז ילמד את התוספות‪ ,‬וידייק היטב להבין דבריהם‪ ,‬מה‬ ‫ונשגבים והוא קרוב מאוד בפיך ובלבבך לעשותו‪ ,‬להשיג‬ ‫קושייתם ומה תירוצם‪ ,‬ובאיזה פרט הם חולקים על רש"י‬ ‫קרבת אלוקים במדריגה גבוהה ונפלאה‪ ,‬ורק צריך לפתוח‬ ‫וכדומה‪ .‬וכך צריכים לעשות לפי כל פירוש בסוגיא‪ ,‬באופן‬ ‫)משחת שמן(‬ ‫לבו ולהשתמש באוצר הגדול המונח בו‪.‬‬ ‫שיתבאר ויתבהר לו כל פרט בסוגיא לפי כל אחד מן‬ ‫הראשונים‪ .‬וכן יש לברר את המסקנות העולות מן הסוגיא‪,‬‬ ‫‪‬‬ ‫ולדעת מה נשאר לו קשה בסוגיא ועדיין צריך בירור‪ .‬ואם‬ ‫)דברי‪‬‬ ‫‪‬בלבב‪   ‬‬ ‫לע‪‬ת‪"‬‬ ‫‪‬פי‪    ‬‬ ‫מאד ‪ ‬‬ ‫ה‪‬בר ‪ ‬‬ ‫אלי‪   ‬‬ ‫"‪‬י ‪‬קר‪‬ב ‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫ילמד בדרך זו‪ ,‬תהיה הסוגיא סדורה וברורה אצלו‪ ,‬ומובנת‬ ‫בכל היקפה‪ .‬וכשהאדם מתרגל ללמוד כך‪ ,‬וגם מתפלל‬ ‫ל‪ ,‬יד(‪.‬‬ ‫בכוונה בכל יום "והערב נא ה' אלקינו את דברי תורתך‬ ‫קרא ד"בפיך ובלבבך"‪ ,‬עיין רש"י‪ ,‬רצה לומר ד"בפיך" היינו‬ ‫בפינו"‪ ,‬בודאי יתחיל להרגיש עונג והנאה בלימודו ]וכן‬ ‫אם אתה צריך לשאול מרבך תורה שבעל פה ועל שבכתב‬ ‫כתבו הראשונים שאף שהמצוות לאו ליהנות ניתנו‪ ,‬אבל‬ ‫רמז בתיבת "לבבך" שאינך צריך לרב‪.‬‬ ‫תורה ניתנה להנות ממנה[‪ .‬נמצינו למדים שהתורה קרובה‬ ‫]ביאור‪ :‬פירש רש"י "כי קרוב אלי‪  "‬התורה נתנה לכ‪ ‬בכתב ובע"פ‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫מאוד לכל אדם‪ ,‬ועל כל אדם לעסוק בה‪ ,‬ואין שום אדם‬ ‫נראה דרצה לומר שמה שאמר הכתוב "בפי‪ "‬הכוונה לתורה שבעל פה‪,‬‬ ‫שאינו במדריגה הראויה או שאין לו את הכשרון הנדרש‪,‬‬ ‫שצרי‪ ‬לשאול מ‪ ‬הרב‪ ,‬והתורה שבכתב נרמזה בתיבת "בלבב‪ ,"‬שאי‪ ‬צרי‪‬‬ ‫וכל אחד יכול לזכות למתיקות ועריבות התורה ]וכן שמעתי‬ ‫בה לרב[‪.‬‬ ‫ממרן רבי משה פיינשטיין זצ"ל שביד של כל אחד להיות‬ ‫צוה ‪‬ה ּז‪‬את‬ ‫המ ‪ ‬‬ ‫"כי ‪ּ ‬‬ ‫ויתכן דפרשת "כי המצוה" ])לעיל ל‪ ,‬יא( ּ‪‬‬ ‫תלמיד חכם‪ ,‬אם יש לו רצון אמיתי לזה‪ .‬ומעשה שהיה כך‬ ‫רחקה ‪‬הוא"[‬‫ממ‪ ‬ו‪‬א ‪  ‬‬ ‫נפלאת ‪‬הוא ‪ּ ‬‬ ‫מצ ‪ּ ‬ו‪ ‬ה ּיוֹ ם ‪‬א ‪  ‬‬ ‫אנכי ‪ ‬‬ ‫אשר ‪  ‬‬ ‫‪ׁ ‬‬ ‫היה‪ ,‬פעם היו לי תלמידים שהיו בעלי כשרון‪ ,‬ואמרתי להם‬ ‫ןוילג | ו"פשת ‪ -‬ךליו םיבצנ "הרות ירבד"בד"" [‪]15‬‬ ‫הרב הרי הוא משיב דברי שקר כמבואר במדרש‪ .‬ואמר הכתוב "כי קרוב אלי‪‬‬ ‫קאי על תשובה‪ ,‬ו"בפיך" רצה לומר וידוי דברים‪" ,‬ולבבך"‬ ‫הדבר מאד בפי‪ ‬ובלבב‪ ‬לעשותו"‪ ,‬באופ‪ ‬שהפה והלב יהיו שוי‪.[‬‬ ‫רצה לומר החרטה העמוקה‪.‬‬ ‫)חידושי הגאון רבי יהושע ליב דיסקין כ"י – מדרש רבי רפאל(‬ ‫]עוד יתכ‪ ‬לפרש כוונת הכתוב‪ ,‬שפרשה זו מדברת על מצות התשובה‪ ,‬ועליה‬ ‫‪‬‬ ‫אמר הכתוב "בפי‪ ‬ובלבב‪ ‬לעשותו"‪" .‬בפי‪  "‬היינו וידוי בפה‪" ,‬ובלבב‪"‬‬ ‫‪ ‬היינו החרטה העמוקה[‪.‬‬ ‫ואת ‪  ‬‬ ‫ה‪‬ות‬ ‫ואת ‪‬ה‪‬ב ‪ ‬‬‫הח‪‬י‪  ‬‬ ‫לפני‪ ‬ה‪ ‬את ‪  ‬‬ ‫נת‪‬י ‪  ‬‬ ‫"ראה ‪  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫הוספה לדלעיל למדרש רבה על פסוק "כי המצוה"‪ .‬והדרך‬ ‫ואת ‪ ‬‬ ‫הרע" )דברי‪ ‬ל‪ ,‬טו(‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫אחר פי' דקדימת "בפיך" ל"בלבבך"‪ ,‬לפי שעל ]ידי[ שפתיו‬ ‫'הנה אמרו חז"ל )ויקרא רבה ל"ה( 'הסייף והספר ירדו מן‬ ‫]הם[ ‪    ‬‬ ‫למצאיהם" )משלי ד‪,‬‬ ‫"ח ‪ּ ‬יים ‪‬‬ ‫יוסיפו לו הבנה‪ ,‬וזהו שאמר ‪‬‬ ‫השמים אם אתם עוסקים בספר אתם נצולים מן הסייף'‪ ,‬ואם‬ ‫כב(‪ ,‬כעין מוצא מים חיים שמשם נובעים דברים חדשים‪ .‬או‬ ‫אתם חפצים לידע מה הסייף הלזו הממית‪ ,‬הלא כבר פירשה‬ ‫פירוש‪ ,‬לפי שחיוב גמר המצוה גדול יותר‪ ,‬לכן כשעלה על‬ ‫רבינו הרמב"ם היטב )בפרק ז' מהלכות שמירת הנפש הלכה א'( ‪' -‬חיי‬ ‫"לבבך" תמהר להוציא "בפיך"‪ ,‬וד' יעזרך לגמור במעשה‪.‬‬ ‫בעלי החכמה בלי תורה כמיתה חשובים'‪ ,‬והוא הסייף של‬ ‫]ובמדרש )דב"ר פ"ח‪ ,‬ד(‪ :‬זהו שאמר הכתוב "כי חיי‪ ‬ה‪ ‬למוצאיה‪ "‬וגו'‪ .‬דבר‬ ‫עמי הארצות‪ ,‬אשר נאמר בחז"ל שחייהם אינם חיים!‬ ‫אחר‪" ,‬כי חיי‪ ‬ה‪ ‬למוצאיה‪  "‬למי שמוציא‪ ‬מפיו וכו'‪ .‬ע"כ‪ .‬נראה לפרש‬ ‫ומדברי הרמב"ם רואים‪ ,‬שלא די בחכמה לחיות את בעליה‪,‬‬ ‫דברי המדרש‪ ,‬שכוונת הפסוק היא שעל ידי הלימוד בפה‪ ,‬היינו בהוצאת‬ ‫להקרא איש חי‪ ,‬גם עמל בחכמה וקולטורה גבוהה; כי בכל‬ ‫הדברי תורה בשפתיו‪ ,‬יוסיפו לו הבנה בתורה‪ ,‬ולכ‪ ‬הקדי‪ ‬הכתוב "בפי‪"‬‬ ‫חשיבות החוכמה‪ ,‬אם חסר בה אותו חיי הרוח של תורת‬ ‫ל"בלבב‪ ."‬וזהו שאמר הכתוב "כי חיי‪ ‬ה‪ ‬למוצאיה‪ ,"‬כמו מי שמוצא מי‪‬‬ ‫חיים‪ ,‬כבר הוא במדריגת 'כמיתה הם חשובים'‪.‬‬ ‫חיי‪ ‬שה‪ ‬נובעי‪ ‬מ‪ ‬המעיי‪ ,‬כ‪ ‬הלומד תורה בפיו נובעי‪ ‬לו דברי‪ ‬חדשי‪.‬‬ ‫וזוהי עומק כוונת מאמרם ז"ל )סנהדרין צד‪ ,‬ב( בחזקיהו המלך‬ ‫ובהמש‪ ‬המדרש אמרו‪ :‬ד"א‪" ,‬כי המצוה הזאת"‪ .‬א"ר חייא בר אבא‪ ,‬כל מי‬ ‫שנעץ חרב בביהמ"ד ואמר כל מי שאינו עוסק בתורה ידקר‬ ‫שמתחיל במצוה ואינו גומרה גור‪ ‬שיקבור אשתו ובניו‪ ,‬וממי את למד‪,‬‬ ‫בחרב‪ ,‬והלא נודע כי בעולם הזה אין מגיע עונש מות למי‬ ‫מיהודה שהתחיל במצוה ולא גמרה וכו' ע"כ‪ .‬והיינו שכוונת הפסוק שמאחר‬ ‫שלא עמל בתורה‪ ,‬אבל חזקי' המלך ראה בעם ישראל כי‬ ‫שגמר המצוה הוא דבר חשוב‪ ,‬שמשו‪ ‬כ‪ ‬המתחיל במצוה ואינו גומרה גור‪‬‬ ‫נסתמו עיניהם ולבם מרוב צרות‪ ,‬וחסר אור תורה הנה הנם‪,‬‬ ‫שיקבור אשתו ובניו‪ ,‬לכ‪ ‬מיד שעולה בלב האד‪ ‬דבר מצוה ימהר להוציא‬ ‫האיר עיניהם ולבם לראות באור העולם ולהכיר האמת‪ ,‬כי‬ ‫בפיו את מחשבתו‪ ,‬ואז יסייעוהו מ‪ ‬השמי‪ ‬לגמור המצוה‪ .‬וזהו שאמר הכתוב‬ ‫האדם בלא תורה כבר הוא מדוקר בחרב כמת‪ ,‬ובזה התגברו‬ ‫"בפי‪ ‬ובלבב‪ ,"‬שבא‪ ‬יוציא האד‪ ‬את מחשבת המצוה בפיו‪ ,‬יזכה א‪‬‬ ‫להתדבק באור תורה!' )'הפרדס'‪ ,‬שנה י"א חוברת ח' ‪ ‬רבי מנחם זעמבא‬ ‫"לעשותו"[‪.‬‬ ‫מווארשא הי"ד בנעילת הכנסיה גדולה השלישית 'אגודת ישראל'‪ ,‬חודש אלול‬ ‫ואל תאמר שחסרו לך תחבולות ארציות‪ ,‬על זה אמר גם זה‬ ‫תרצ"ז במרינבאד(‬ ‫תמצא בתורה‪ ,‬ועל זה אמר במדרש רבה 'הוא ואומנותה‬ ‫‪‬‬ ‫ניתנו'‪ .‬ואל תאמר שחסר לך תבונה מן השמים‪ ,‬או יראת‬ ‫שמים ‪ ,‬גם זה הכל תמצא בה‪.‬‬ ‫ואת ‪  ‬‬ ‫ה‪‬ות‬ ‫ואת ‪‬ה‪‬ב ‪ ‬‬‫הח‪‬י‪  ‬‬ ‫לפני‪ ‬ה‪ ‬את ‪  ‬‬ ‫נת‪‬י ‪  ‬‬ ‫"ראה ‪  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫ואת ‪ ‬‬ ‫הרע" )דברי‪ ‬ל‪ ,‬טו(‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫]עוד אמרו במדרש ש‪ :‬דבר אחר‪ ,‬אמר רבי חנינא‪ ,‬היא וכל כלי אומנותה‬ ‫ניתנה‪ ,‬ענוותנותה צדקה וישרותה ומת‪ ‬שכרה‪ .‬ע"כ‪ .‬נראה הכוונה‪ ,‬שאי‪‬‬ ‫"ובחרת בחיים"!‬ ‫האד‪ ‬יכול לומר שהתורה רחוקה ממנו‪ ,‬וחסר לו תחבולות ארציות כדי‬ ‫הנה עצה זו קשה להבין‪ ,‬הלא בודאי כל הפרשה "ראה נתתי‬ ‫להשיגה‪ ,‬על זה אמר שהיא ניתנה ע‪ ‬כל כלי אומנותה‪ .‬וכ‪ ‬אל תאמר שחסר‬ ‫לפניך היום את החיים והטוב" וכו' נאמרה למאמינים‬ ‫ל‪ ‬תבונה מ‪ ‬השמי‪ ,‬או יראת שמי‪ ‬כדי להשיג את התורה‪ ,‬שכ‪ ‬את הכל‬ ‫בקב"ה ובתורתו וא"כ למה העצה של "ובחרת בחיים"‪ ,‬כי‬ ‫יש למצוא בתורה[‪.‬‬ ‫מי לא יבחר בחיים וכי בטפשים עסקינן שיודעים ומכירים‬ ‫באמת ולא איכפת להם מעצמם?‬ ‫וכן י"ל קדימת "בפיך"‪ ,‬שע"י לימוד התורה ינתן לך גם לב‬ ‫וה"שערי תשובה" לרבינו יונה הולך עוד צעד יותר בזה‬ ‫טהור‪.‬‬ ‫וסובר ד"ובחרת בחיים" מצות עשה היא‪ ,‬ולמה זה? הלא גם‬ ‫]עוד יש לפרש מה שהקדי‪ ‬הכתוב 'בפי‪ ‬ל'בלבב‪ ,'‬שהכוונה שעל ידי‬ ‫בלא הציווי עליו לבחר בחיים אם הוא לא חסר דעת?‬ ‫לימוד התורה בפה‪ ,‬ינת‪ ‬לאד‪ ‬ג‪ ‬לב טהור[‪.‬‬ ‫ונראה לומר לשיטת רבינו יונה על פי מה ששמעתי‬ ‫ובדרך אחר לגבי עצל פי' שאין פיו ולבו שוין כלל‪ ,‬שמשיב‬ ‫מאדמו"ר הגרי"ל זצוק"ל באחת משיחותיו שאמר בביאור‬ ‫דברים שקרים‪.‬‬ ‫הגמ' )חגיגה ג‪ ,‬א( 'מעשה בר' יוחנן בן ברוקה ור' אלעזר בן‬ ‫]בהמש‪ ‬המדרש ש‪ ‬אמרו‪ :‬דבר אחר‪" ,‬בפי‪ ‬ובלבב‪ ‬לעשותו"‪ .‬רבנ‪ ‬אמרי‪,‬‬ ‫חסמא שהלכו להקביל פני ר' יהושע בפקיעין‪ ,‬אמר להם מה‬ ‫שבעה דברי‪ ‬אמר שלמה על העצל‪ ,‬ומה שאמר משה היה גדול מכול‪.‬‬ ‫חידוש היה בבית המדרש היום‪ ,‬אמרו לו תלמידיך אנו‬ ‫כיצד‪ ,‬אמרו לעצל רב‪ ‬בעיר ל‪ ‬ולמוד תורה ממנו‪ .‬והוא משיב אות‪ ‬ואומר‬ ‫ומימיך אנו שותין‪ ,‬אמר להם אעפי"כ אי אפשר לבית‬ ‫עצל ‪ ‬‬ ‫‪‬חל‬ ‫"אמר ‪ ‬‬ ‫לה‪ ,‬מתיירא אני מ‪ ‬הארי שבדר‪ ,‬מניי‪ ,‬שנאמר )משלי כו‪ ,‬יג( ‪ ‬‬ ‫המדרש בלא חידוש‪ ,‬שבת של מי היתה‪ ,‬שבת של ר' אלעזר‬ ‫‪ ‬‬ ‫‪‬ר‪ ."‬אמרו לו‪ ,‬הרי רב‪ ‬בתו‪ ‬המדינה‪ ,‬עמוד ול‪ ‬אצלו‪ .‬אמר לה‪ ‬מתיירא‬ ‫בן עזריה היתה‪ ,‬ובמה היתה הגדה היום‪ ,‬אמרו לו בפרשת‬ ‫"ארי ‪‬י‪   ‬‬ ‫הרחב‪‬ת" וכו'‪ .‬ומה‬ ‫אני שלא יהיה ארי בתו‪ ‬הרחובות‪ ,‬שנאמר )ש‪  (‬‬ ‫והנּ‪ ׁ ‬שים‬ ‫האנשים ‪ ‬‬ ‫העם ‪ ׁ   ‬‬ ‫"הקהל ‪‬את ‪ ‬‬ ‫הקהל‪ ,‬ומה דרש בה‪   ,‬‬ ‫‪‬פי‪    ‬‬ ‫‪‬בלבב‪‬‬ ‫ה‪‬בר ‪ ‬‬ ‫מאד ‪ ‬‬ ‫אלי‪   ‬‬ ‫"‪‬י ‪‬קר‪‬ב ‪ ‬‬ ‫שאמר משה היה גדול מכול‪ ,‬מניי‪ ,‬‬ ‫והטף" )דברים לא‪ ,‬יב(‪ ,‬אם אנשים באים ללמוד נשים באות‬ ‫‪ּ  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫לע‪‬ת‪ ,"‬הוצא דבר מתו‪ ‬פי‪ .‬לדר‪ ‬זו‪ ,‬המדרש מפרש הפסוק באופ‪ ‬זה‪,‬‬ ‫לשמוע טף למה באין‪ ,‬כדי ליתן שכר למביאיהן‪ ,‬אמר להם‬ ‫שהעצל‪ ‬אי‪ ‬פיו ולבו שוי‪ ‬כלל‪ ,‬שהרי כשאומרי‪ ‬ללכת ללמוד תורה מפי‬ ‫ןוילג | ו"פשת ‪ -‬ךליו םיבצנ "הרות ירבד"בד"" [‪]16‬‬ ‫נגה" )משלי ד‪ ,‬יח(‪ .‬ר' יהושע בן קרחה אומר משל למלך‬ ‫‪ּ ‬‬ ‫מרגלית טובה היתה בידכם ובקשתם לאבדה ממני'‪ .‬והדבר‬ ‫שעשה סעודה והזמין את האורחים והיה אוהבו מיסב‬ ‫תמוה האם חסירי מצות אנחנו שזקוק הקב"ה להוסיף מצוה‬ ‫ביניהם והיה אומר לו ליטול מנה יפה ולא היה בו דעה‪ ,‬כיון‬ ‫זו רק כדי לקבל שכר? ואם נאמר שכל המצות כן‪ .‬איזה‬ ‫שראה שאין בו דעה אחז את ידו והניחה על מנה היפה‬ ‫חידוש יש בדבר? עכ"פ לא נוכל להבין את התפעלותו של‬ ‫אתה ּתוֹ ‪‬מי‪ ‬גּ וֹ ‪ ‬‬ ‫רלי" )תהלים טז‪ ,‬ה(‪.‬‬ ‫חלקי ‪‬וכוֹ ‪‬סי ‪ּ ‬‬ ‫מנת ‪  ‬‬ ‫וכה"א "ה' ‪ ‬‬ ‫ר' יהושע‪ ,‬ומה שקרא לזה מרגלית טובה? וביאר הוא ז"ל‬ ‫הרי דהספרי מבאר כמו שאמרנו דהעצה "ובחרת בחיים"‬ ‫כי באמת מוכרחים היו בני ישראל בשעת הקהל להביא את‬ ‫באה כדי להוציאה מידי טעות בשכל האדם לחשוב על‬ ‫הטף עמהם כי אם במצות ראייה הבטיחנו ה' יתברך ‪‬‬ ‫"ו‪‬א‬ ‫המות שהוא חיים ועל הרע שהוא טוב‪ ,‬רק החילוק בשני‬ ‫ע‪‬ת‪  ‬‬ ‫לראוֹ ת" וכו' )שמות לד‪ ,‬כד(‪ ,‬הנה‬ ‫ארצ‪ּ ‬ב ‪ ‬‬ ‫איש ‪‬את ‪  ‬‬ ‫יחמד ‪ׁ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫המשלים הוא במקום הטעות אם הוא בראייה או בדעה כי‬ ‫בשעת הקהל שמבן י"ג שנה שנה ויום אחד ומבת י"ב שנה‬ ‫לפי המשל הראשון הטעות הוא בראייה‪ ,‬שרואים תחילת‬ ‫ויום אחד חייבים להקהל הלא אי אפשר להשאיר את‬ ‫הדרך שהוא במישור ‪ -‬רואים את הרשעים שהם מצליחים ‪-‬‬ ‫ש ‪ּ ‬י ּ‪‬מ ‪‬צא מי שידאוג להם וא"כ משום זה הלא‬ ‫הפעוטות מבלי ׁ‪‬‬ ‫אבל אחריתו ‪ -‬קוצים‪ .‬ולפי המשל של ר' יהושע בן קרחה‬ ‫גם בלי הציווי היו מביאים את הטף עמהם‪ ,‬אבל לא מחמת‬ ‫הטעות של אלה הוא בדעה ‪ -‬ראה המלך שאין בו דעה‬ ‫תועלת לעצמם אלא בשביל הכרח חיצוני‪ ,‬אמרה תורה‪:‬‬ ‫)נתן דעת ‪ ‬רבי נתן אורדמן(‬ ‫שאינם יודעים המנה יפה‪.‬‬ ‫אעפ"י שעל כרחכם תביאו את הטף לירושלים מ"מ תהא‬ ‫‪‬‬ ‫בזה מצוה ותקבלו עבור זה שכר מצוה וממילא יהיה כבר‬ ‫תוכן וחשיבות בהבאת הטף‪ .‬וזה באמת חידוש ומרגלית‬ ‫ואת ‪  ‬‬ ‫ה‪‬ות‬ ‫ואת ‪‬ה‪‬ב ‪ ‬‬ ‫הח‪‬י‪  ‬‬ ‫לפני‪ ‬ה‪ ‬את ‪  ‬‬ ‫נת‪‬י ‪  ‬‬ ‫"ראה ‪  ‬‬‫‪ ‬‬ ‫טובה‪ ,‬כי מראה בזה על חסדי השם להטיב לעושי רצונו‬ ‫האר‪   ‬‬ ‫הח‪‬י‪‬‬ ‫ואת ‪  ‬‬ ‫ה‪‬מי‪  ‬‬ ‫בכ‪ ‬ה‪ ‬את ‪   ‬‬ ‫העדתי ‪ ‬‬ ‫הרע‪    ,‬‬ ‫‪‬ואת ‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫ולתת להם שכר על דבר הכרחי מצד הטבע שיקבלו על זה‬ ‫‪‬ח‪‬י‪   ‬‬ ‫למע‪‬‬ ‫‪‬בחר‪   ‬‬ ‫וה‪‬ללה ‪   ‬‬ ‫ה‪‬רכה ‪    ‬‬ ‫לפני‪    ‬‬ ‫נת‪‬י ‪  ‬‬ ‫‪‬וה‪‬ות ‪  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫שכר כמצווה ועושה‪...‬‬ ‫ל‪‬מע ‪ ‬‬ ‫‪‬קל‪‬‬ ‫א‪‬הי‪    ‬‬ ‫לאהבה ‪‬את ה' ‪ ‬‬ ‫וזרע‪    ,‬‬ ‫א‪‬ה ‪   ‬‬‫‪‬חיה ‪ ‬‬‫‪ ‬‬ ‫ובזה נראה לדעתי שאפשר לבאר גם דברי הרבינו יונה‬ ‫ימי‪ "‬כו' )דברי‪ ‬ל‪ ,‬טו‪‬כ(‪.‬‬ ‫ואר‪  ‬‬ ‫ח‪‬י‪  ‬‬ ‫‪‬לדבקה ב‪ ‬י ה‪‬א ‪ ‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫שסובר שמה שאמרה התורה ו"בחרת בחיים" היא מצות‬ ‫לפניכם ‪‬ה ּיוֹ ם‬ ‫נתן ‪   ‬‬ ‫אנכי ‪ ‬‬ ‫"ראה ‪  ‬‬ ‫הנה לעיל בסדרא ראה כתיב ‪ ‬‬ ‫עשה‪ ,‬אף שבלא הציווי‪ ,‬על אדם שדעתו שלמה לבחור מצד‬ ‫מצוֹ ת ה' ‪  ‬‬ ‫א‪‬היכם‬ ‫אשר ּ‪‬ת ׁ ‪‬ש ‪‬מע ּו ‪‬אל ‪ ‬‬‫רכה ‪ׁ ‬‬ ‫הב‪ ‬‬‫קללה‪ ,‬את ‪ּ ‬‬ ‫רכה ּו ‪  ‬‬ ‫ּ‪‬ב‪ ‬‬ ‫הטבע את החיים ולא המות‪ .‬אבל לפי ביאור אדמו"ר הנ"ל‬ ‫תש ‪‬מע ּו ‪‬אל‬ ‫ללה ‪‬אם ‪‬א ‪ ׁ ‬‬ ‫והק ‪ ‬‬ ‫אתכם ‪‬ה ּיוֹ ם‪ּ   ,‬‬ ‫מצ‪ּ‬וה ‪  ‬‬ ‫אנכי ‪ ‬‬ ‫אשר ‪  ‬‬ ‫‪ׁ ‬‬ ‫יש לומר גם כאן‪ ,‬דהקב"ה בחסדו הגדול רצה להוסיף שכר‬ ‫הדּ ‪‬ר‪ ‬וכו' )דברים יא‪ ,‬כו‪-‬כח(‪ ,‬וכתב‬ ‫וסרתם ‪‬מן ‪ ‬‬ ‫א‪‬היכם ‪ּ   ‬‬ ‫מצוֹ ת ה' ‪  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫לזה שבוחר בחיים ולכן עשה גם את הבחירה עצמה למצוה‪,‬‬ ‫הספורנו שם וז"ל 'ראה הביטה וראה שלא יהיה ענינך על‬ ‫כדי ליתן שכר להבוחר כמצווה ועושה!‬ ‫אופן בינוני כמו שהוא המנהג בשאר האומות‪ ,‬כי אמנם אנכי‬ ‫ולאלה הראשונים שסוברים ש"ובחרת בחיים" היא רק‬ ‫נותן לפניכם היום ברכה וקללה והם שני הקצוות כי הברכה‬ ‫ש‪‬‬ ‫‪‬כל האדם‬ ‫בבחינת עצה על כרחך עלינו לומר משום ׁ‪‬‬ ‫היא הצלחה יותר מן מספיק על צד היותר טוב והקללה היא‬ ‫עלול לטעות ולחשוב על הרע טוב ועל המות חיים על כן‬ ‫מארה מחסרת שלא יושג המספיק ושניהם לפיכם להשיג‬ ‫באה העצה של הקב"ה לבחור בזה מה שהתורה קראה חיים‬ ‫כפי מה שתבחרו'‪.‬‬ ‫וטוב ולא מה שנראה לעין האדם!‬ ‫וביאור דבריו הוא‪ ,‬דמה שנאמר "ראה" מורה על דבר חדש‬ ‫"ראה‬‫וכן יש לראות גם כן מהספרי )ריש פ' ראה( שכתב וז"ל ‪ ‬‬ ‫"ראה ‪‬זה ‪ׁ  ‬‬ ‫חדש" )קהלת א‪ ,‬י(‪ ,‬והחידוש הוא כאן בזה‬ ‫כאמרו ‪ ‬‬ ‫קללה"‪ .‬לפי שנאמר )דברים ל(‬ ‫רכה ּו ‪  ‬‬‫לפניכם ‪‬ה ּיוֹ ם ּ‪‬ב‪ ‬‬‫נתן ‪   ‬‬ ‫אנכי ‪ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫שאין דרך ממוצעת בישראל אלא קיצוניות הברכה או קללה‬ ‫ללה"‪ ,‬שמא יאמרו‬ ‫והק ‪ ‬‬ ‫רכה ‪ּ  ‬‬‫הב‪ ‬‬ ‫לפני‪ּ  ‬‬‫נתתי ‪  ‬‬ ‫והמ‪‬ות ‪ּ  ‬‬‫"הח ‪ּ ‬יים ‪ּ  ‬‬ ‫‪‬‬ ‫וכאן מבואר עוד בלשון יותר ברור החיים והטוב מצד אחד‬ ‫ישראל הואיל ונתן הקב"ה לפנינו שני דרכים דרך החיים‬ ‫והמות והרע מצד אחר ‪ -‬אין אופן ודרך ממוצעת ביניהם‪.‬‬ ‫ודרך המות נלך באיזה מהם שנרצה‪ ,‬ת"ל )שם( " ּו ‪ּ   ‬‬ ‫בחרת‬ ‫והדבר פשוט כי כמו שאין דרך ממוצעת בין אמת ושקר‬ ‫וזרע‪ ."‬משל לאחד שהיה יושב‬ ‫אתה ‪   ‬‬ ‫חיה ‪ּ ‬‬ ‫למען ּ‪‬ת ‪ ‬‬ ‫ּ‪‬ב ‪‬ח ‪ּ ‬יים ‪  ‬‬ ‫דאחד סותר לגמרי את השני‪ ,‬דאם שקר אפילו חלק מן‬ ‫בפרשת דרכים והיו לפניו שני שבילים אחד שתחילתו‬ ‫האמת אינו כבר אמת וכן להיפך‪ .‬כמו כן אי אפשר במציאות‬ ‫מישור וסופו קוצים ואחד שתחילתו קוצים וסופו מישור‬ ‫ערבוב הטוב בהרע וחיים במות‪ ,‬ואם אפשר גבי אומות‬ ‫והיה מודיע את העוברים ואת השבים ואומר להם שאתם‬ ‫העולם ענין בינוני‪ ,‬היינו דרך ממוצעת בחוקיהם‪ ,‬נימוסיהם‬ ‫רואים שביל זה שתחילתו מישור כשתים ושלש פסיעות‬ ‫והנהגותיהם‪ ,‬זה משום שהם אומות העולם מונהגים‬ ‫אתה מהלך במישור וסופו לצאת בקוצים ואתם רואים שביל‬ ‫ומודרכים עפ"י שכלם והבנתם הם‪ ,‬וזה פשוט שאין בהשגת‬ ‫זה שתחילתו קוצים כשתים ושלש פסיעות אתה מהלך‬ ‫השכל האנושי להגיע למדת הכרת טוב המוחלט ולמדת‬ ‫בקוצים וסופו לצאת במישור‪ .‬כך אמר להם משה אתם‬ ‫הכרת רע המוחלט‪ ,‬ולכן אי אפשר להם לראות בעיני האדם‬ ‫רואים את הרשעים שהם מצליחים כשנים ושלשה ימים הם‬ ‫הסתירה המוחלטת בין טוב ורע וקל להם למצא או ליצר‬ ‫מצליחים בעולם הזה וסופן לדחות באחרונה וכו' ואומר‬ ‫דרך ממוצעת בין הטוב ובין הרע‪.‬‬ ‫אפלה" )משלי ד‪ ,‬יט( ואתם רואים את הצדיקים‬ ‫רש ‪‬עים ּ‪‬כ ‪  ‬‬‫"דּ ‪‬ר‪ׁ  ‬‬ ‫‪‬‬ ‫אבל‪ ,‬אבל מי כן בכביכול‪ ,‬ה' יתברך‪ ,‬יוצר הבריאה וכל‬ ‫כשהם מצטערים בעולם הזה כשנים ושלשה ימים וסופן‬ ‫המציאות שבה‪ ,‬יוצר האדם וכל אשר בו‪ ,‬הרי עיני השם בכל‬ ‫אחרית‪) "‬דברים ח‪ ,‬טז(‪,‬‬ ‫"להיטב‪ּ ‬ב ‪   ‬‬ ‫לשמוח באחרונה שנאמר ‪   ‬‬ ‫מה שיש בהבריאה‪ ,‬בכל דבר‪ ,‬מראשיתו עד תכליתו ‪ -‬הכל‬ ‫מראשיתוֹ " וכו' )קהלת ז‪ ,‬ח(‪,‬‬ ‫אחרית ‪‬דּ ‪‬בר ‪ׁ  ‬‬ ‫ואומר )קהלת ג'( "טוֹ ב ‪  ‬‬ ‫בדרך מוחלטת‪ ,‬ולכן באמת החיים והמות‪ ,‬הטוב והרע‬ ‫יקים ּ‪‬כאוֹ ר‬ ‫צדּ ‪‬‬ ‫"וארח ‪ ‬‬ ‫לצ ‪‬דּ יק" )תהלים צז‪ ,‬יא( ‪ ‬‬ ‫זרע ‪ּ ‬‬‫ואומר "אוֹ ר ‪  ‬‬ ‫ןוילג | ו"פשת ‪ -‬ךליו םיבצנ "הרות ירבד"בד"" [‪]17‬‬ ‫בסוף הפרשה מזהיר משה רבנו ע"ה שהבחירה נתונה‬ ‫הברכה והקללה ‪-‬אין דרך ממוצעת ביניהם! והבנה זו‬ ‫לפניהם אבל מורה להם "ובחרת בחיים למען תחיה אתה‬ ‫והשגתה דרש וציווה הקב"ה לעם ישראל ‪ -‬לעמוד על‬ ‫וזרעך" ומפרש להם "לאהבה את ה' אלהיך לשמע בקלו‬ ‫מדרגה זו בהשגתם ובראייתם‪ ,‬שהכל ‪ -‬התורה והמצוות ־הם‬ ‫ימי‪ "‬וגו'‬ ‫ואר‪  ‬‬ ‫"כי ה ּוא ‪‬ח ּ‪‬יי‪  ‬‬ ‫ולדבקה בו" ומסיים להם ּ‪‬‬ ‫בדרך מוחלטת ניתנו לעם ישראל‪ ,‬ואינם סובלים שום שיתוף‬ ‫)בפסוק כ(‪ ,‬והמפרשים עמדו לבאר על מה הוא אומר "כי הוא‬ ‫ופשרה ודרך אמצעית‪.‬‬ ‫חייך ואורך ימיך"‪.‬‬ ‫וזה "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת המות"‪ ,‬כמו שאי‬ ‫הרב אבן עזרא מפרש דקאי על הקב"ה‪.‬‬ ‫אפשר 'ענין בינוני' בין חיים ומות כן אי אפשר בין טוב ורע‪,‬‬ ‫ובספורנו מפרש שחוזר אל מצות הדביקות האמורה בפסוק‬ ‫למען ס ּור‬‫למש ּ‪‬כיל ‪  ‬‬ ‫למעלה ‪ׂ   ‬‬ ‫"ארח ‪‬ח ‪ּ ‬יים ‪   ‬‬‫‪‬‬ ‫ברכה וקללה! ‪-‬‬ ‫"ולדבקה בו"‪ ,‬דהיינו שהדביקות הוא סבת החיים הנצחיים‪.‬‬ ‫מטה" )משלי טו‪ ,‬כד(‪ .‬אין מצב אמצעי‪ ,‬או "למעלה‬ ‫מ‪‬אוֹ ל ‪ּ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫אבל בתרגום יונתן איתא דקאי על התורה תרגום ‪   ‬‬ ‫'למירחם‬ ‫למשכיל"‪ ,‬או "שאול מטה"‪.‬‬ ‫יה ‪‬ארוּ ם‬ ‫למקרב ‪ּ    ‬‬ ‫לדחלת ּ‬ ‫למימריה ּו ‪   ‬‬ ‫לקב ‪‬לא ‪ּ    ‬‬ ‫אלהכוֹ ן ‪ּ  ‬‬ ‫‪‬ית ה' ‪  ‬‬ ‫"לאהבה את ד' אלוקיך לשמע בקולו ולדבקה בו כי הוא‬ ‫הדין ‪‬ואוֹ ‪‬גדוּ ת‬ ‫עלמא ‪ ‬‬ ‫חייכוֹ ן ּ‪‬ב ‪  ‬‬ ‫עסיקין ּ‪‬ב ּה ‪‬היא ‪ ‬‬ ‫דאתוּ ן ‪  ‬‬ ‫רייתא ‪ּ  ‬‬ ‫אוֹ ‪  ‬‬ ‫חייך ואורך ימיך"‪.‬‬ ‫ותיתב ּון ‪‬על‬‫גלוותא ‪  ‬‬ ‫נש ּון ּ‪‬בסוֹ ף ‪   ‬‬ ‫ותתכ ‪ׁ ‬‬ ‫דאתי ‪ּ   ‬‬ ‫עלמא ‪  ‬‬ ‫יוֹ ‪‬מיכוֹ ן ּ‪‬ב ‪  ‬‬ ‫כן‪" .‬כי הוא חייך" ולכן "ולדבקה בו" ‪ -‬זו היא דבקות עם‬ ‫ליעקב ‪ּ  ‬‬ ‫למתן‬ ‫ליצחק ּו ‪   ‬‬ ‫לאברהם ‪   ‬‬‫לאבהתכוֹ ן ‪    ‬‬‫יי ‪    ‬‬ ‫דקיים ‪ ‬‬ ‫ארעא ‪  ‬‬‫‪ ‬‬ ‫א‪‬היכם ‪‬ח ‪ּ ‬יים‬ ‫בקים ּ‪‬בה' ‪  ‬‬ ‫הדּ ‪ ‬‬ ‫"ואתם ‪ ‬‬ ‫מקור החיים‪ .‬כמו דכתיב ‪ּ  ‬‬ ‫‪‬להוֹ ן' ‪ -‬כי התורה אשר אתם עוסקים בה היא חייכם בעולם‬ ‫ּ‪‬כ ּ‪‬ל ‪‬כם ‪‬ה ּיוֹ ם" )דברים ד‪ ,‬ד(‪ .‬ומהו "ולדבקה בו"? 'שתהיינה כל‬ ‫הזה‪ ,‬ואריכות ימיכם לעולם הבא‪ .‬שבא הכתוב לפרש לנו‬ ‫)נתן דעת(‬ ‫פעולותיך לשמו' )ספורנו(‪.‬‬ ‫את מעלת טיב התורה‪ ,‬שהיא תמצית חיותו של האדם בשתי‬ ‫‪‬‬ ‫העולמות‪ ,‬כי בה תלויין חייו ואריכות ימיו‪ .‬וכן תקנו חכמינו‬ ‫ז"ל במטבע ברכת אהבת עולם שבברכות קריאת שמע של‬ ‫"‪‬בחר‪   ‬‬ ‫‪‬ח‪‬י‪) "‬דברי‪ ‬ל‪ ,‬יט(‪.‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫רצון ואהבה לחיים‬ ‫ערבית 'כי הם חיינו ואורך ימינו'‪.‬‬ ‫הגאון רבי יוסף שלום אלישיב הלך פעם לבקר את החולה‪,‬‬ ‫ודבר זה מפורש בחז"ל‪ ,‬כמאמר התנא בברייתא דקנין תורה‬ ‫ואמר החולה קצתי בחיי‪ ,‬כי הם קשים עלי‪ .‬נטפל לו אותו‬ ‫)אבות פ"ו מ"ז( 'גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה בעולם‬ ‫זקן ואמר‪" :‬כתוב בתורה "ובחרת בחיים" והרבה פרושים‬ ‫הזה ובעולם הבא'‪ .‬וכן אמרו )פסחים מט‪ ,‬ב( שאסור להתלוות‬ ‫נאמרו בזה‪ ,‬אבל אין מקרא יוצא מידי פשוטו‪ ,‬שאדם חייב‬ ‫לעם הארץ וללכת עמו בדרך‪ ,‬כי הוא חשוד על רציחה‬ ‫לבחור בחיים גם כאשר אינם נוחים לו‪ ,‬ולכן מצוה עליך‬ ‫ושפיכות דמים‪ .‬שהרי על התורה נאמר "כי הוא חייך ואורך‬ ‫לעורר בלבך רצון ואהבה לקיים רצון הבורא ולבחור‬ ‫ימיך"‪ ,‬ויש לנו ללמוד בקל וחומר‪ ,‬שאם על חייו לא חס עם‬ ‫בחיים'!‬ ‫הארץ זה‪ ,‬שאינו עוסק בתורה המארכת את חייו‪ ,‬על חיי‬ ‫חבירו לא כל שכן‪ .‬והענין הוא‪ ,‬כי אצל עמי הארץ נחשב‬ ‫‪‬‬ ‫הגוף וצרכיו כעיקר מטרת החיים וייעודם‪ ,‬והנשמה הרוחנית‬ ‫ול‪‬ד‪ ‬את ‪ ‬‬ ‫‪‬ני‬ ‫ה‪‬את ‪   ‬‬ ‫ה‪‬ירה ‪ ‬‬‫לכ‪ ‬את ‪  ‬‬ ‫‪‬תב‪  ‬‬ ‫"וע‪‬ה ‪ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫אינה אלא כטפלה בעלמא‪ ,‬אשר על כן אינם יכולים להשיג‬ ‫ה‪‬את ‪ ‬‬ ‫לעד‬ ‫ה‪‬ירה ‪ ‬‬ ‫‪‬היה ‪‬י ‪  ‬‬‫למע‪   ‬‬ ‫‪‬פיה‪   ‬‬ ‫‪‬ימ‪   ‬‬ ‫י‪‬ראל ‪ ‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫את מעלת הנשמה ואינם עוסקים בתורה לזון אותה‬ ‫‪‬בני ‪   ‬‬ ‫י‪‬ראל" )דברי‪ ‬לא‪ ,‬יט(‪.‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫ולהחיותה‪ ,‬וממילא אינם מחשיבים את ערך חיי האדם‬ ‫לימוד באופן של שירה בלילות‬ ‫שהוא ענין רוחני‪ ,‬וחשודים על שפיכות דמים‪.‬‬ ‫עמי" )תהלים מב‪ ,‬ט( ‪ -‬אם‬ ‫ירה ‪ּ ‬‬ ‫ילה ׁ ‪‬ש ‪‬‬ ‫בל ‪ ‬‬ ‫חסדּ וֹ ּו ‪ּ ‬‬ ‫יצ‪ּ‬וה ה' ‪ ‬‬ ‫"יוֹ ‪‬מם ‪ ‬‬ ‫ובספר התניא )ליקוטי אמרים פ"ה( מאריך לבאר יסוד הדבר‪ ,‬וזה‬ ‫מצפים לחסד ה' מדי יום‪ ,‬צריך להזהר שבלילה יהיה "שירה‬ ‫לשונו‪' :‬לפי שבידיעת התורה התורה מלובשת בנפש האדם‬ ‫י‪‬מע בלילות רינה של תורה )ועי' ברמב"ם פ"ג‬ ‫עמי"‪ ,‬שבבית ‪  ‬‬ ‫ושכלו ומוקפת בתוכם‪ ,‬לכן נקראת בשם 'לחם ומזון הנפש'‪,‬‬ ‫מהל' ת"ת הי"ג(‪ .‬ובאופן של 'שירה' דייקא‪ ,‬על דרך מאמר‬ ‫כי כמו שהלחם הגשמי זן את הגוף כשמכניסו בתוכו וקרבו‬ ‫הכתוב "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני‬ ‫ממש‪ ,‬ונהפך שם להיות דם ובשר כבשרו ואזי יחיה ויתקיים‪.‬‬ ‫ישראל שימה בפיהם למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני‬ ‫כך בידיעת התורה והשגתה בנפש האדם‪ ,‬שלומדה היטב‬ ‫ישראל"‪ ,‬כי רק לימוד שהוא בבחינת 'שירה' אפשר להנחילו‬ ‫בעיון שכלו עד שנתפסת בשכלו ומתאחדת עמו והיו‬ ‫לדורות‪ ,‬אבל כשהלימוד הוא תפל בלא טעם – בבחינת‬ ‫לאחדים‪ ,‬נעשה מזון לנפש וחיים בקרבה מחיי החיים אין‬ ‫מאמרם )מגילה לב‪ ,‬א( כל הקורא בלא נעימה ושונה בלא זמרה‬ ‫סוף ברוך הוא המלובש בחכמתו ותורתו שבקרבה' וכו'‪ .‬הרי‬ ‫חקים ‪‬א‬ ‫להם ‪ּ ‬‬ ‫נתתי ‪ ‬‬ ‫אני ‪ּ  ‬‬‫"וגם ‪ ‬‬ ‫עליו הכתוב אומר )יחזקאל כ‪ ,‬כה( ‪ ‬‬ ‫מבואר מדבריו‪ ,‬אשר כמו שהלחם מקיים את הגוף להחזיקו‬ ‫טוֹ ‪‬בים" וגו' ‪ -‬אי אפשר למוסרו לבנים‪ .‬רק אם חשים‬ ‫בחיים‪ ,‬כך התורה מקיימת את הנפש להחזיקה בחיים‬ ‫במתיקות לימוד התוה"ק‪ ,‬אזי מתקיים "שימה בפיהם וגו'‬ ‫הנצחיים‪.‬‬ ‫זרעוֹ "‬‫מפי ‪ ‬‬ ‫ת‪‬כח ‪ּ ‬‬ ‫לעד ּ‪‬כי ‪‬א ‪  ‬‬ ‫לפניו ‪ ‬‬ ‫ה‪‬ירה ‪‬ה ּז‪‬את ‪  ‬‬ ‫‪‬וענתה ‪  ‬‬ ‫‪‬‬ ‫ונפלא עד מאד לשונו של רבנו יונה בספרו "שערי תשובה"‬ ‫)שבט הלוי פורים – רבי שמואל הלוי ואזנר(‬ ‫)דברים שם‪ ,‬כא(‪.‬‬ ‫)שער ג( המפרש את כל המצוות והחוקים המוטלים על האדם‬ ‫‪‬‬ ‫מישראל לעשותם 'ובעבור המעלות האלה נברא האדם‬ ‫ראתיו" )ישעיה מג‪ ,‬ז(‪ ,‬ומה‬ ‫ולכבוֹ ‪‬די ּ‪‬ב‪ ‬‬ ‫בש ‪‬מי ‪  ‬‬‫קרא ‪ ׁ ‬‬ ‫"כ‪‬ל ‪‬הנּ‪  ‬‬‫שנאמר ּ‬ ‫הח‪‬י‪    ‬‬ ‫וה‪‬ות‬ ‫האר‪   ‬‬ ‫ואת ‪  ‬‬ ‫ה‪‬מי‪  ‬‬ ‫בכ‪ ‬ה‪ ‬את ‪   ‬‬ ‫"העדתי ‪ ‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫תקות הנברא‪ ,‬אם לא ישים עמל נפשו ועיקר עסקו בדברים‬ ‫למע‪   ‬‬ ‫‪‬חיה‬ ‫‪‬ח‪‬י‪   ‬‬ ‫‪‬בחר‪   ‬‬ ‫וה‪‬ללה ‪   ‬‬ ‫ה‪‬רכה ‪    ‬‬ ‫לפני‪    ‬‬ ‫נת‪‬י ‪  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫שנברא בעבורם'‪ .‬וממילא הדברים ברורים לפנינו‪ ,‬שהחובה‬ ‫א‪‬ה ‪   ‬‬ ‫וזרע‪) "‬דברי‪ ‬ל‪ ,‬יט(‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫ןוילג | ו"פשת ‪ -‬ךליו םיבצנ "הרות ירבד"בד"" [‪]18‬‬ ‫באות לשמוע‪ ,‬טף למה באין‪ ,‬כדי ליתן שכר למביאיהן‪ ,‬אמר‬ ‫מוטלת על כל בר ישראל להגות בתורה תמיד ללא הפסק‪,‬‬ ‫להם רבי יהושע‪ ,‬מרגלית טובה היתה בידכם ובקשתם‬ ‫שהרי זוהי מטרת חייו ובעבור כן נברא‪ ,‬ומי פתי אשר לא‬ ‫לאבדה ממני‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫יעסוק בדברים שהם עיקר תקוותו בימי חייו‪.‬‬ ‫הרי לנו מעשה רב באותו תנא רבי יהושע‪ ,‬שעל אף השגותיו‬ ‫וצריך לדעת שהתורה הקדושה היא נחוצה והכרחית לחיי‬ ‫בכל קנייני התורה התלהב והתלהט מדבר חידוש ששמע‪ ,‬עד‬ ‫האדם עד שבלעדיה לא יוכל לחיות‪ .‬ובספרי המוסר‬ ‫שתמה על תלמידיו ולא הבין את הלך רוחם איך חשבו‬ ‫למדו יסוד זה מן האמור בפרשתנו שמשה רבנו מזהיר‬ ‫למנוע ממנו תענוג נפלא כזה‪ .‬והיינו כדברינו האמורים‬ ‫צוה ‪‬ה ּז‪‬את‬‫המ ‪ ‬‬ ‫"כי ‪ּ ‬‬ ‫את ישראל על שמירת התורה לאמור ּ‪‬‬ ‫שכאשר יכיר האדם שהתורה היא מקור חיותו ומבלעדיה‬ ‫רחקה ‪‬הוא‪ ,‬א ‪   ‬‬ ‫ב‪‬מים‬ ‫ממ‪ ‬ו‪‬א ‪  ‬‬‫נפלאת ‪‬הוא ‪ּ ‬‬ ‫וגו' ‪‬א ‪  ‬‬ ‫אין חייו נקראים חיים‪ ,‬מתוך כך יתלהב ויתלהט אחר כל‬ ‫הדּ ‪‬בר‬ ‫אלי‪  ‬‬ ‫מעבר ‪‬ל ּ‪‬ים ‪‬הוא וגו'‪ּ ,‬כי ‪‬קרוֹ ב ‪ ‬‬ ‫‪‬הוא וגו'‪ ,‬ו‪‬א ‪  ‬‬ ‫דבר חידוש וחידוש‪ ,‬וישמח וישתעשע בכל רעיון והברקה‬ ‫לעש‪‬תוֹ " )דברים ל‪ ,‬יא‪-‬יד(‪ .‬והנה ידוע‬ ‫בלבב‪ׂ   ‬‬ ‫מאד ּ‪‬ב ‪‬פי‪ּ ‬ו ‪   ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫לחידודה של תורה‪ ,‬כצמא הלהוט אחר כל טיפת מים חיים‪.‬‬ ‫שטבע הטביע הקב"ה בעולמו‪ ,‬שכל דבר נמצא כפי‬ ‫וכאשר זוכה האדם להגיע לידי כך‪ ,‬שמעריך את התורה‬ ‫שיעור הכרחו‪ ,‬והדבר המוכרח לחיי האדם נקל להשיגו‬ ‫באופן הראוי והנכון‪ ,‬ומשיג ויודע שכל תיבה ותיבה‬ ‫בלא טורח‪ ,‬אבל הדברים שאינם הכרחיים לחיי האדם‬ ‫שבתורה יקרה עד מאוד וכל חפצי וענייני העולם לא ישוו‬ ‫אינם מצויים כל כך וצריך לעמול ולטרוח בכדי להשיגם‪,‬‬ ‫בה‪ ,‬וכל דיבור ודיבור בעסק התורה נותנת חיים ואושר‬ ‫ולזה תראה שהמים אשר בהעדרם אי אפשר לחיות‪,‬‬ ‫לעושיה‪ ,‬אזי משתכר הוא בזה שני רווחים גדולים‪ ,‬האחת‬ ‫נמצאים כמעט בכל מקום שהוא‪ ,‬וצריך רק להתכופף‬ ‫שלימודו נעשה מתוך עיון מעמיק ומתוך רצון וחפץ להבין‬ ‫ולשאבם‪ ,‬שלא כמזון שאינו נמצא בכל המקומות כשוה‪,‬‬ ‫כל דבר ודבר על בוריו ומתכונתו‪ ,‬ועוד זאת‪ ,‬שלעולם אינו‬ ‫וצריך לטרוח ולהכינם‪ ,‬אבל האויר שהוא מוכרח‬ ‫מסתפק במה שיש לו‪ ,‬ואינו אומר די לי במה שלמדתי כבר‪,‬‬ ‫לנשימה וזקוקים אליו בכל רגע ורגע ובכל נשימה‬ ‫אלא משתדל תמיד להגדיל ולהרחיב את השגותיו וקניניו‬ ‫נשימה‪ ,‬הרי נמצא בכל מקום ומקום ומושג בלא שום‬ ‫בתורה בכמות ובאיכות‪.‬‬ ‫פעולה וטרחה כלל‪.‬‬ ‫ומובא בספר "דברי שמואל" )סלונים( לפרש את לשון הפיוט‬ ‫הוי אומר‪ ,‬שכאשר הכתוב מעיד בנו על התורה והמצוות ּ‪‬‬ ‫"כי‬ ‫בסליחות 'כדלים וכרשים דפקנו דלתיך' שנראה לכאורה‬ ‫בלבב‪ׂ   ‬‬ ‫לעש‪‬תוֹ " דהיינו שהם‬ ‫מאד ּ‪‬ב ‪‬פי‪ּ ‬ו ‪   ‬‬ ‫הדּ ‪‬בר ‪ ‬‬ ‫אלי‪  ‬‬ ‫‪‬קרוֹ ב ‪ ‬‬ ‫ככפל לשון שהרי דל ורש משמעותם אחת והיינו הך‪ .‬אמנם‬ ‫קרובים אל האדם ואינו צריך לחפש אחריהם או לטרוח‬ ‫אף שבאמת הם כשני שמות הנרדפים אבל יש הבדל ביניהם‪,‬‬ ‫להשיגם‪ ,‬הרי ידענו בזה שהם הכרחיים ביותר לחיי האדם‬ ‫כי 'דל' הוא זה אשר לא ראה מאורות מעולם‪ ,‬כי כל ימיו‬ ‫והם כאויר לנשימה שאי אפשר לחיות כלל מבלעדיהם‪ ,‬ולכן‬ ‫עברו עליו מתוך עניות ואביונות ובחוסר כל ולא טעם טעם‬ ‫מוכנים הם לאדם וקרובים לפיך וללבבך לעשותם‪.‬‬ ‫שובע מימיו‪ .‬אבל 'רש' הוא זה אשר מתחילתו היה עשיר‬ ‫והמשכיל בזה הרי ירדוף ויחזר אחר התורה בהשתוקקות‬ ‫וקצין אלא שנתהפך עליו הגלגל ונתרושש‪ ,‬שאבד את כל‬ ‫ובצימאון‪ ,‬כאדם עייף וצמא הרץ לקראת מים לרוויה‪ ,‬וכן‬ ‫כספו ונשאר בעירום ובחוסר כל‪.‬‬ ‫אמרו חכמים )תענית ז‪ ,‬א( למה נמשלו דברי תורה למים דכתיב‬ ‫והנה הגם שלמראה עינים הרי כעת עתה אין עוד חילוק בין‬ ‫למ ‪‬ים"‪ ,‬הרי שצריך להשתוקק‬ ‫צמא ‪‬לכ ּו ‪ּ ‬‬ ‫)ישעיה נה‪ ,‬א( "הוֹ י ּ‪‬כל ‪ ‬‬ ‫שני האנשים‪ ,‬שהלא שניהם עניים ואביונים וחסרי כל‪ ,‬אבל‬ ‫אל התורה כאדם צמא ההולך אל המים להרוות את צמאונו‪.‬‬ ‫באמת הבדל גדול יש ביניהם‪ ,‬כי זה הדל אשר כל ימיו הוא‬ ‫ואכן כך המשילו חז"ל את בני ישראל שהם משתוקקים אל‬ ‫בדלותו ועניותו יש בו מעלה מצד אחד‪ ,‬כי הוא שמח ונהנה‬ ‫התורה כדגים המשתוקקים למים חיים‪ ,‬וכאומרם במדרש‬ ‫מכל מתנה ורווח הבאה אליו‪ ,‬והוא מעריך ומוקיר כל פיסת‬ ‫)ב"ר צז‪ ,‬ג( 'מה דגים הללו הגדלין במים‪ ,‬כיון שיורדת טפה‬ ‫לחם וכל פרוטה שחוקה שנותנים לו‪ ,‬אמנם לעומת זה יש‬ ‫אחת מלמעלה מקבלין אותה בצמאון כמי שלא טעמו טעם‬ ‫לו חסרון גדול‪ ,‬שאין לו חשק ושאיפה להתרומם משפל‬ ‫מים מימיהון‪ ,‬כך הן ישראל גדלין במים‪ ,‬בתורה‪ ,‬כיון שהן‬ ‫מצבו ולעלות מעמקי דלותו‪ .‬אמנם זה הרש‪ ,‬מצד אחד יש‬ ‫שומעין דבר חדש מן התורה הן מקבלין אותו בצמאון כמי‬ ‫בו חסרון כי אינו שמח אלא במתנה ראויה ומכובדת וכל‬ ‫שלא שמעו דבר תורה מימיהון'‪ .‬דהיינו שהגם שכבר מלאו‬ ‫ימיו מכאובים‪ ,‬אבל מאידך גיסא יש בו מעלה גדולה‪ .‬שהוא‬ ‫כריסם בכל מכמני התורה והיו בקיאים בה ללא שיעור‬ ‫עומד ומצפה להתעלות ולהתרומם‪ ,‬ומשתוקק ומתאווה‬ ‫וגבול‪ ,‬בכל זאת היו משתוקקים ומתלהטים אחר כל דין‬ ‫לחזור לקדמותו ולימי תפארתו כבראשונה‪.‬‬ ‫מחודש ודבר חידוש בעסק התורה‪.‬‬ ‫וזהו שיסד הפייטן לומר 'כדלים וכרשים דפקנו דלתך'‬ ‫וכן מסופר בגמרא )חגיגה ג‪ ,‬א( מעשה ברבי יוחנן בן ברוקה‬ ‫כלומר שאנו אוחזים בחבל התפילה משני צדדיו‪ ,‬כי מצד‬ ‫ורבי אלעזר חסמא שהלכו להקביל פני רבי יהושע בפקיעין‪,‬‬ ‫אחד אנו כ'דלים' השמחים ומודים על כל הטבה והטבה‬ ‫אמר להם מה חידוש היה בבית המדרש היום‪ ,‬אמרו לו‬ ‫המגיעה אלינו‪ ,‬ומכירים בטובתו של מקום המשפיע עלינו‬ ‫תלמידיך אנו ומימיך אנו שותין‪ ,‬וכלומר שאין ראוי לנו‬ ‫בחסדו הגדול יותר מן הראוי לנו‪ ,‬אבל לעומת זאת אנו גם‬ ‫לדבר לפניך‪ ,‬אמר להם‪ ,‬אף על פי כן‪ ,‬אי אפשר לבית‬ ‫כן כ'רשים' שאיננו מסתפקים רק במתנה מועטת אלא רצוננו‬ ‫המדרש בלא חידוש‪ .‬במה היתה הגדה היום‪ ,‬אמרו לו‬ ‫לראות את מלכנו ולשוב לרום המעלות כמו שהיינו מקודם‬ ‫העם ‪ ׁ   ‬‬ ‫האנשים‬ ‫"הקהל ‪‬את ‪ ‬‬ ‫בפרשת הקהל‪ ,‬ומה דרש בה ‪  ‬‬ ‫בהלו נרו על ראשינו‪.‬‬ ‫והנּ‪ ׁ ‬שים ‪ּ  ‬‬ ‫והטף" )להלן לא‪ ,‬יב(‪ ,‬אם אנשים באים ללמוד נשים‬ ‫‪‬‬ ‫ןוילג | ו"פשת ‪ -‬ךליו םיבצנ "הרות ירבד"בד"" [‪]19‬‬ ‫על כל קוץ וקוץ וכל תג ותג להבינה על בוריה מתוך עמל‬ ‫ומעין רעיון זה איתא בכתבי הקודש על הפסוק בתהלים )פט‪,‬‬ ‫)משחת שמן ‪ ‬רבי חיים שאול קויפמאן(‬ ‫ויגיעה‪.‬‬ ‫דעי ‪‬תר ּו ‪‬עה ה' ּ‪‬באוֹ ר ּ‪‬פ ‪‬ני‪ּ   ‬‬ ‫יהלכ ּון"‪ ,‬דהנה‬ ‫העם יוֹ ‪ ‬‬ ‫"אש‪‬רי ‪ ‬‬ ‫טז( ‪ ׁ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫לשון "תרועה" מורה על שברון לב כאומרם ז"ל )ר"ה לג‪ ,‬ב(‬ ‫גנוחי גנח ילולי יליל‪ ,‬אבל "אור פניך" מורה על מדרגה‬ ‫א‪‬ה ‪   ‬‬ ‫וזרע‪) "‬דברי‪ ‬ל‪ ,‬יט(‪.‬‬ ‫‪‬חיה ‪ ‬‬ ‫למע‪   ‬‬ ‫‪‬ח‪‬י‪   ‬‬ ‫"‪‬בחר‪   ‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫רוממה שהיא הארת פנים עליונה‪ .‬וזהו כוונת המאמר‪ ,‬כי עם‬ ‫חיים אף לזרעך‬ ‫בני ישראל יש בהם שני מעלות‪ ,‬כי מצד אחד הם "יודעי‬ ‫ושתוֹ ּ‪‬כי‬ ‫"אכוֹ ל ‪ׁ ‬‬ ‫הנה גם הרשעים חיים‪ ,‬אך חיים שלהם היא ‪‬‬ ‫תרועה" הנכנעים לפני בוראם בשברון לב ושפלות רוח‪ .‬אבל‬ ‫מחר ‪‬נמ ּות" )ישעיהו כב‪ ,‬יג( ‪ -‬אך לבניהם אחריהם לא נשאר‬‫‪ ‬‬ ‫מאידך גיסא הרי "באור פניך יהלכון"‪ ,‬משתוקקים הם תמיד‬ ‫מאומה מחיים כאלו‪ .‬ואמר הכתוב "ובחרת בחיים" ‪ -‬חיים‬ ‫להתרומם ולהתעלות ולזכות להארת פני עליון ברום‬ ‫כאלו 'למען תחיה אתה וזרעיך'‪ ,‬שזרעך אחריך יקבלו ממך‬ ‫המעלה‪ ,‬ואינם נותנים לשברון לבם שיפילם חס ושלום‬ ‫)'ליקוטי הב"ח'(‬ ‫דרך החיים!‬ ‫ברשת היאוש וחדלון המעש‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫ואפשר להעמיס עוד ברעיון האמור‪ ,‬מה שכתב בעל הטורים‬ ‫‪  ‬‬ ‫"‪‬לדבקה ב‪) "‬דברי‪ ‬ל‪ ,‬כ(‪.‬‬ ‫למען ּ‪‬ת ‪ ‬‬ ‫חיה"‬ ‫בחרת ּ‪‬ב ‪‬ח ‪ּ ‬יים ‪  ‬‬ ‫בסוף הפרשה )ל‪ ,‬יט( על הפסוק " ּו ‪ּ   ‬‬ ‫מתלמוד יכולין להתקרב יותר מהכל‬ ‫וגו'‪ ,‬וז"ל‪" :‬בחיים" עולה שבעים‪ ,‬לומר שבשבעים פנים‬ ‫"כי טוֹ ‪‬בים דּ ‪‬די‪ ‬מ ּ‪‬י ‪‬ין" )שיר השירים א‪ ,‬ב( ביאר‬ ‫על הפסוק ּ‪‬‬ ‫התורה נדרשת בהם )במד"ר יג‪ ,‬טו(‪ .‬וכן "סוֹ ד ה' ‪  ‬‬ ‫ליראיו" )תהלים‬ ‫הגה"ק מקוצק‪ ,‬דאכן מגמ"ח או ממצוות או מתפילה יכולין‬ ‫כה‪ ,‬יד(‪ .‬וחיי האדם שבעים שנה‪ .‬ע"כ‪ .‬ונאמר בזה‪ ,‬כי בודאי‬ ‫על ידם להתקרב אל השי"ת‪ ,‬אבל מתלמוד יכולין להתקרב‬ ‫לא התכוון רבינו בעל הטורים לרשום רמז נאה בעלמא‪ ,‬אלא‬ ‫ללמדנו בא יסוד גדול‪ ,‬שהתורה הק' ושבעים הפנים שהיא‬ ‫יותר מהכל‪ .‬והיינו שיש להקב"ה הרבה דודים ורעים אלו‬ ‫הצדיקים‪" ,‬דודיך" הוא מלשון ידידות‪ ,‬יש שבאים מתפלה‬ ‫נדרשת בהם‪ ,‬אלו הם עיקר החיים שצריך איש ישראל‬ ‫או מצות‪ ,‬אבל טובים הם ביותר הדודים שבאים על ידי יינה‬ ‫לבחור לו‪ .‬ולהורות נתן עוד‪ ,‬שלא יסתפק האדם בלימודו‬ ‫של תורה! )רבי מאיר הלוי סאלאוויציק(‬ ‫באופן אחד מאופני הלימוד‪ ,‬אלא ישתדל בכל כוחו להשיג‬ ‫את כל האופנים שהתורה נלמדת בהם‪ ,‬דהיינו שגם כשראה‬ ‫‪‬‬ ‫ברכה בתלמודו וזכה להשיג סוגיא אחת לאשורה‪ ,‬לא יאמר‬ ‫ואר‪  ‬‬ ‫ימי‪) "‬דברי‪ ‬ל‪ ,‬כ(‪.‬‬ ‫ח‪‬י‪  ‬‬ ‫"‪‬י ה‪‬א ‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫בלבו הן כבר הבנתי הדברים על בוריים ומה לי לבקש עוד‬ ‫'ראיתי מהגאון רבי יצחק יעקב ריינעס שיחיה אב"ד דלידא‪:‬‬ ‫הבנות נוספות ודרכים אחרים‪ ,‬אלא יחזור וישנן שוב ושוב‬ ‫כל אחד מבני ישראל יודע שהתורה היא נשמת האומה‬ ‫את כל מהלך הסוגיא מתוך עמל ויגיעה בירידה לעומקם של‬ ‫ורוחניותיה היא חיים ואורך חיים‪ ,‬ומרגיש כי זהו דם‬ ‫דברים בכדי שיזכה להשיג עוד ועוד פנים בסוגיא הלזו‬ ‫שנשמתו של ישראל תלויה בו‪ ,‬ורק היא מצקת בו רוח חיים‬ ‫משבעים הפנים אשר התורה נדרשת בהם כפי אשר תשיג‬ ‫ועליה ועל ידה הוא חי‪.‬‬ ‫ידו ביגיעתו‪ ,‬שהרי כל אופן משבעים הפנים הוא חלק‬ ‫ואיש מבני ישראל‪ ,‬בעת שרואה כי התורה מתמעטת וכבודה‬ ‫מחיותו‪.‬‬ ‫מתחללת ויקרתה וגאונה מושפלת עד לעפר‪ ,‬יש לו לשוות‬ ‫וככה היו רבותינו הראשונים כמלאכים מתייגעים בדברי‬ ‫לו כמו שרואה שדמו נשפך ונגר לארץ‪ ,‬כי התורה היא חייו‬ ‫התורה לבארם בכמה וכמה אופנים‪ ,‬כמו שאנו יכולים‬ ‫וכבודה היא כבודו ועוזו דמי נפשו‪ ,‬כי היא נבלעת בדמיו‬ ‫לראות במו עינינו כאשר נעיין בפירושי התוספות‪ ,‬שמעלים‬ ‫ובאיבריו ‪ -‬בכל אבר ואבר מאבריו‪ ,‬ובכל עורקיו נוזלת דם‬ ‫קושיא אחת או שתים על סוגית הגמרא ומתרצים תירוץ‬ ‫התורה‪.‬‬ ‫אחד‪ ,‬ומוסיפים תירוץ נוסף ולפעמים אף כמה תירוצים על‬ ‫ובגיטין )נו‪ ,‬ב( מסופר על טיטוס הרשע שחירף וגידף כלפי‬ ‫קושיא אחת‪ ,‬והגם שכבר בתירוץ הראשון נתיישבה‬ ‫מעלה‪ ,‬תפס זונה בידו ונכנס לבית קדשי הקדשים והציע‬ ‫התמיהא‪ ,‬אמנם לא הסתפקו בכך אלא בקשו ליישב את‬ ‫ספר תורה על הארץ ועבר עליה עבירה ונטל סייף וגידר את‬ ‫הסוגיא בעוד כמה אופנים‪.‬‬ ‫הפרוכת‪ ,‬ונעשה נס והיה דם מבצבץ ויצא‪ ,‬וכסבור הרג את‬ ‫ושמעתי לאמר בשם הגאון רבי חיים מבריסק זצ"ל שהפליא‬ ‫עצמו‪.‬‬ ‫דבר זה שהאריכו רבותינו בעלי התוספות בתירוצים רבים‬ ‫כשהשפיל כל כך את כבוד התורה נעשה נס הפלא ופלא‬ ‫על קושיא אחת‪ ,‬שהרי הפוסקים הבאים אחריהם העלו‬ ‫ידע כי כבוד התורה וקדושתה‬ ‫שיצא דם‪ ,‬שכל אחד מישראל ‪ ‬‬ ‫הרבה הלכות פסוקות מתוך תירוצי התוספות‪ ,‬ולפעמים אף‬ ‫היא דמו וחייו‪ ,‬וזלזול כבוד התורה והורדתה עד לעפר ‪-‬‬ ‫נמצאים דינים מחולקים ומחודשים מתוך התירוצים‪ .‬ואילו‬ ‫נגירת דמו והזלתו לארץ‪ ,‬כי התורה בפעולותיה הרוחניי היא‬ ‫היו בעלי התוספות מסתפקים בתירוץ אחד לדחות את‬ ‫נשמת היהודי ‪ -‬ורוחו‪ ,‬עולמו וחייו!' )ידי משה‪ ,‬וארשא תרנ"ז ‪ ‬רבי‬ ‫הקושיא ותו לא‪ ,‬הרי היה נמנע מאתנו הרבה חדושי הלכות‬ ‫משה מאראן 'הפרוש מאראן' ]אבי אביו של הגרי"ש אלישיב[(‬ ‫הנוגעות למעשה‪ .‬אמנם מתוך יגיעתם למצוא כמה תירוצים‬ ‫לכל הערה ותמיהה וליישבה בכמה אופנים‪ ,‬זכינו אנו‬ ‫‪‬‬ ‫השותים את מימיהם לחידושי דינים והלכות פסוקות‪.‬‬ ‫ל‪‬בת ‪‬על ‪   ‬‬ ‫האדמה" )דברי‪ ‬ל‪ ,‬כ(‪.‬‬ ‫ימי‪   ‬‬ ‫ואר‪  ‬‬ ‫ח‪‬י‪  ‬‬ ‫"‪‬י ה‪‬א ‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫ושורש הדברים תלוי בנ"ל‪ ,‬שכאשר מכירים ברום סגולת‬ ‫איתא בתנא דבי אליהו )זוטא יד‪ ,‬א(‪ ,‬שאליהו שאל לאדם אחד‬ ‫התורה וביוקר ערכה והכרחיותה לחיי האדם כאויר‬ ‫על מה שאינו עוסק בתורה‪ ,‬ואמר לו בינה ודעת לא נתנה לי‬ ‫לנשימה‪ ,‬הרי מתלהטים אחריה בצמאון אין קץ‪ ,‬ועומדים‬ ‫ןוילג | ו"פשת ‪ -‬ךליו םיבצנ "הרות ירבד"בד"" [‪]20‬‬ ‫שמו שבכל עת אשר יכין האדם עצמו ללמוד ראוי לו‬ ‫מן השמים‪ ,‬והוכיח לו ממה שבפרנסתו הוא כן מבין לעשות‬ ‫להתישב קודם שיתחיל‪ ,‬עכ"פ זמן מועט‪ ,‬ביראת ה' טהורה‬ ‫כל מה שצריך ללחם ביתו‪ ,‬לאמר לו‪ ,‬שאם ידעת שחייך‬ ‫בטהרת הלב‪ ,‬להתודות על חטאו מעומקא דליבא‪ ,‬כדי‬ ‫תלויים בהתורה‪ ,‬היית כבר מוצא עצה איך להבין ולהשכיל‬ ‫שתהא תורתו קדושה וטהורה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬טהרת הלב פירושו‬ ‫באהבה‪.‬‬ ‫ללמוד בכוונה טהורה‪ ,‬לשמה‪ ,‬כאשר ציוני ה' אלקי ולא‬ ‫ועפי"ז ביאר הגה"ק מקוצק באופן נפלא מ"ש כאן "כי הוא‬ ‫מפני שום סיבה אחרת‪ .‬ודאי שמי שיעשה כך יסייעוהו מן‬ ‫חייך ואורך ימיך לשבת על האדמה"‪ ,‬האדם צריך להרגיש‬ ‫השמים להגיע ללימוד תורה לשמה‪) .‬יראה ודעת ‪ ‬רבי יהודה זאב סגל(‬ ‫שהתורה היא חיותינו ומבלעדיו אין עצה וישועה‪ ,‬וממילא‬ ‫‪‬‬ ‫)האדמו"ר בעל ה"בית ישראל" מגור(‬ ‫ימצא דרכים לעבדה ולשמרה!‬ ‫וענתה ‪  ‬‬ ‫ה‪‬ירה‬ ‫וצר‪‬ת ‪   ‬‬‫את‪ ‬רע‪‬ת ‪‬ר‪‬ת ‪ ‬‬ ‫תמצא‪ ‬‬ ‫"והיה ‪‬י ‪   ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫ידע‪‬י ‪‬את‬ ‫מ‪‬י ‪ ‬זרע‪ ‬י ‪   ‬‬ ‫ת‪‬כח ‪ ‬‬ ‫לעד ‪‬י ‪‬א ‪  ‬‬ ‫לפניו ‪ ‬‬ ‫ה‪‬את ‪  ‬‬‫‪ ‬‬ ‫‪‬לדבקה ב‪ ‬י ה‪‬א‬‫‪‬קל‪    ‬‬‫ל‪‬מע ‪ ‬‬ ‫א‪‬הי‪   ‬‬‫"לאהבה ‪‬את ה' ‪ ‬‬‫‪ ‬‬ ‫האר‪  ‬‬ ‫א‪‬ר‬ ‫אביא‪ ‬אל ‪  ‬‬‫‪‬טר‪   ‬‬‫ע‪‬ה ‪‬ה‪   ‬‬‫א‪‬ר ה‪‬א ‪ ‬‬ ‫יצר‪  ‬‬‫‪‬‬ ‫נ‪‬ע ה'‬ ‫א‪‬ר ‪  ‬‬ ‫האדמה ‪ ‬‬‫ל‪‬בת ‪‬על ‪   ‬‬ ‫ימי‪   ‬‬‫ואר‪  ‬‬‫ח‪‬י‪  ‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪   ‬‬ ‫נ‪‬ע‪‬י" )דברי‪ ‬לא‪ ,‬כא(‪.‬‬ ‫לתת ‪ ‬‬ ‫לה‪) "‬דברי‪ ‬ל‪ ,‬כ(‪.‬‬ ‫‪‬ליעקב ‪ ‬‬ ‫ליצחק ‪  ‬‬ ‫לאברה‪    ‬‬ ‫לאבתי‪     ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫איתא במס' חגיגה )ה‪ ,‬א(‪ :‬רבי יוחנן כי מטי להאי קרא בכי‪,‬‬ ‫בגמ' )נדרים סב‪ ,‬א(‪ :‬תניא‪" ,‬לאהבה את ה' אלהיך לשמוע‬ ‫"והיה כי תימצאן אותו רעות רבות וצרות"‪ ,‬עבד שרבו‬ ‫בקולו ולדבקה בו"‪ ,‬שלא יאמר אדם אקרא שיקראוני חכם‪,‬‬ ‫ממציא לו רעות וצרות‪ ,‬תקנה יש לו )בתמיה( וכו'‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫אשנה כדי שיקראוני רבי‪ ,‬אשנן כדי שאהיה זקן ויושב‬ ‫נראה להסביר את דברי רבי יוחנן אלו על פי מה שנאמר‬ ‫בישיבה‪ ,‬אלא למד מאהבה וסוף הכבוד לבא‪.‬‬ ‫אבשלוֹ ם ּ‪‬בנוֹ "‪ ,‬ופריך‬ ‫מפ ‪‬ני ‪ׁ  ‬‬ ‫ברחוֹ ‪ּ ‬‬ ‫לדוד ּ‪‬ב ‪ ‬‬ ‫"מזמוֹ ר ‪  ‬‬ ‫)תהלים ג‪ ,‬א( ‪ ‬‬ ‫מפסוק זה למדו חז"ל‪ ,‬שעלינו ללמוד תורה לשמה‪ ,‬מאהבה‪,‬‬ ‫בגמרא במס' ברכות )ז‪ ,‬ב( "מזמור לדוד"‪ ,‬קינה לדוד מיבעי‬ ‫ולא בשביל איזה רווח‪ ,‬כבוד וכדומה‪ ,‬שיבוא לנו מזה‪.‬‬ ‫ליה‪ ,‬ומשני‪ ,‬משל למה"ד לאדם שיצא עליו שטר חוב‪ ,‬קודם‬ ‫כסבורים אנו‪ ,‬שלימוד תורה לשמה הוא ענין גדול‪ ,‬שאינו‬ ‫שפרעו היה עצב‪ ,‬לאחר שפרעו שמח‪ ,‬אף כן דוד כיון שא"ל‬ ‫שייך אלינו‪ ,‬זה שייך רק לאנשים גדולים כהחפץ חיים זצ"ל‪.‬‬ ‫ית‪ ,"‬היה‬‫מב ‪‬‬‫רעה ‪ּ ‬‬‫עלי‪  ‬‬‫מקים ‪ ‬‬ ‫"הנני ‪ ‬‬ ‫הקב"ה )שמואל ב' יב‪ ,‬יא( ‪  ‬‬ ‫אבל אין זה נכון‪ ,‬קרוב אליך הדבר‪ .‬הרי השולחן ערוך נכתב‬ ‫עצב‪ ,‬אמר שמא עבד או ממזר הוא דלא חייס עלי‪ ,‬כיון דחזא‬ ‫עבור כל יהודי‪ ,‬כל יהודי צריך ויכול לקיים מה שנאמר‬ ‫דאבשלום הוא‪ ,‬שמח‪ ,‬משום הכי אמר מזמור )אמר סתם ברא‬ ‫בשולחן ערוך‪ ,‬והנה‪ ,‬יש סימן שלם בשולחן ערוך על‬ ‫מרחם על אבא(‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫לשמה‪ ,‬סימן רלא ‪ -‬שכל כוונותיו יהיו לשם שמים‪ ,‬הרי לנו‬ ‫והקשה ע"ז בספר "קשת יונתן"‪ ,‬דאם גם סתם ברא חייס על‬ ‫שבידנו הדבר‪.‬‬ ‫אבא‪ ,‬הלא ראה דבנו לא חייס עליו וא"כ היה לו לקונן‬ ‫הלא אנו מתפללים בכל יום‪' ,‬ונהיה אנו וצאצאינו – כולנו ‪-‬‬ ‫ביותר‪ .‬ותירץ דהעונש היותר מופלג הוא אם הקב"ה מסתיר‬ ‫יודעי שמך ולומדי תורתך לשמה'‪ ,‬הרי שכולנו מבקשים‬ ‫פנים מאדם ועוזב אותו על מקרי ופגעי הזמן אבל כל זמן‬ ‫לזכות למעלה זו‪ ,‬אנחנו וצאצאינו‪ .‬זאת אומרת שהדבר שייך‬ ‫שנראה בהעונש דמעניש בהשגחה אז העונש לנו לטובה כי‬ ‫אלינו‪ ,‬אם נתאמץ ונתפלל אז נזכה לכך‪ ,‬והלואי שהיינו‬ ‫כרחם אב על בנים ירחם ה' את יראיו‪ ,‬וז"ש כיון שאמר לו‬ ‫שומעים באוזנינו מה שאנחנו מוציאים מפינו‪.‬‬ ‫הקב"ה "הנני מקים עליך רעה מביתך"‪ ,‬חשש שמא עזבו על‬ ‫המקרים ויבא עבד או ממזר אשר בטבע לא יחוס ולא ירחם‪,‬‬ ‫והנה לימוד התורה לשמה היא מדרגה נעלה ביותר‪,‬‬ ‫כיון דחזא דברי' הוא‪ ,‬אמר‪ :‬סתם ברא חייס על אבא וכיון‬ ‫וכשלומדים גמרא רש"י תוס' ומפלפלים בהן בקושיות‬ ‫דזה לא חייס יצא מגדר הטבע וע"כ בא העונש בהשגחה‬ ‫ותירוצים וסברות‪ ,‬מקיימים בזה תורה לשמה‪ .‬אבל הרי יש‬ ‫ואמר מזמור‪ ,‬ע"כ מובא בספר "חכמה עם נחלה" על תהלים‬ ‫אפשרות שיתערב שם גם קצת לא לשמה אך כאשר יושבים‬ ‫כח‪ ,‬א‪.‬‬ ‫ולומדים מוסר או הלכות לשה"ר שם אין כל חשש לזה‪,‬‬ ‫ולפי זה י"ל דזהו שאמרו בגמ' כאן 'ממציא' והיינו עוזב‬ ‫שהרי לשם מה לומדים מוסר? הלא מוסר לומדים רק כדי‬ ‫אותו לפגעי הזמן והטבע‪ ,‬ולא אמר 'נותן' או 'שולח' או‬ ‫להשיג יראת שמים‪ .‬איזה מחשבות זרות יכולות להתערב‬ ‫'מביא עליו'‪ ,‬כי זה היה משמע בהשגחה ואז הרי הוא בטוח‬ ‫בזה? אפשר להגיד שלימוד כזה הוא ממש תורה לשמה‪.‬‬ ‫)נפש ברכה ‪ ‬רבי משה בלוי(‬ ‫שהטוב בא יבא‪ ,‬ואתי שפיר‪.‬‬ ‫גם במקום שקשה להגיע ללימוד תורה לשמה‪ ,‬אל לנו‬ ‫‪‬‬ ‫להזניח מחמת זה את הלימוד‪ ,‬עלינו ללמוד כפי יכולתנו‬ ‫ואפילו שלא לשמה‪ ,‬וכמו שאמרו חז"ל )נזיר כג‪ ,‬ב( 'לעולם‬ ‫הא‪‬ה ‪‬אל ‪‬ל ‪   ‬‬ ‫י‪‬ראל"‬ ‫ה‪‬ברי‪   ‬‬ ‫ויד‪‬ר ‪‬את ‪   ‬‬ ‫מ‪‬ה ‪   ‬‬ ‫"ו‪‬ל‪  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫יעסוק אדם בתורה ובמצוות ואפילו שלא לשמה'‪ ,‬לעולם‬ ‫)דברי‪ ‬לא‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫תמיד ללמוד‪ ,‬בין העומד בדרגת לשמה ובין מי שעדיין לא‬ ‫ילכו מחיל אל חיל‬ ‫הגיע לכך‪ ,‬יש על זה מעשה מה"ישמח משה" שהתבונן פעם‬ ‫כבר עמדו המפרשים כולם מהו לשון "וילך"‪ ,‬הליכה זו מה‬ ‫בענין לימודו‪ ,‬שבעיניו לא היה מדרגה הראויה‪ ,‬היה חסר‬ ‫טיבה‪ ,‬כי לא פירש כאן הכתוב לאיזה מקום הלך‪.‬‬ ‫בלשמה‪ ,‬אך הוא חזר מיד ודן בינו ולבין עצמו‪ ,‬האמנם‬ ‫בתרגום יונתן כתב‪ ,‬שהלך למשכן בית אולפנא‪.‬‬ ‫עדיף שלא אלמד כלל? בודאי שלא‪.‬‬ ‫והרמב"ן ורבנו בחיי כתבו‪ ,‬שהלך ממחנה לויה אל מחנה‬ ‫לימוד תורה לשמה צריך הכנה ללימוד‪ ,‬וכמו שכתב ה"נפש‬ ‫ישראל לכבדם‪ ,‬כמי שירצה להפטר מחבירו ובא ליטול‬ ‫החיים" )שער ד' פ"ו(‪ :‬הדרך האמיתי‪ ,‬אשר בזה בחר יתברך‬ ‫ןוילג | ו"פשת ‪ -‬ךליו םיבצנ "הרות ירבד"בד"" [‪]21‬‬ ‫מתרדמתכם' וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו‬ ‫רשות ממנו‪ .‬או הלך כדי לנחם אותן על מיתתו‪ ,‬ולהגיד להם‬ ‫בוראכם‪ .‬אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל‬ ‫גדולתו של יהושע שיהיה תחתיו וימלא מקומו‪.‬‬ ‫שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל‪ .‬הביטו‬ ‫ובמדרש תנחומא )סי' א( איתא‪ ,‬אין "וילך" אלא לשון תוכחה‬ ‫לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם‪ .‬ויעזוב כל אחד‬ ‫"לכ ּו ‪‬חז ּו ‪  ‬‬ ‫מפעלוֹ ת ה'"‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫שנאמר )תהלים מו‪ ,‬ט( ‪‬‬ ‫מכם 'דרכו הרעה' ומחשבתו אשר לא טובה‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫ועדיין לא נתבאר בדבריהם‪ ,‬היכן נרמז ענין התוכחה בפסוקי‬ ‫ולאור הדברים האמורים‪ ,‬יתפרש היטב לשון הכתוב 'וילך‬ ‫הפרשה‪.‬‬ ‫משה' על דרך התוכחה‪ ,‬שהתכוון להוכיח את בני ישראל‬ ‫ובספר "באר משה" כתב‪ ,‬כי התכוון הכתוב לאמר שהוכיחם‬ ‫ולהורותם דרך ברורה בעבודת התשובה ותיקון המעשים‪,‬‬ ‫משה רבנו ע"ה בדברי מוסר וחיזוק לעבודת ה'‪ ,‬שכן מצינו‬ ‫שכאשר חפץ האדם לתקן את מעשיו‪ ,‬עליו לחפש לו דרך‬ ‫רבות במקראות ובמדרשי רז"ל שנאמר לשון הליכה ויציאה‬ ‫חדשה שלא צעד בה מקדם ובזה יהיה שמור ומוגן מפני‬ ‫בנים ׁ ‪‬ש ‪‬מע ּו‬‫"לכ ּו ‪ ‬‬ ‫כלפי עבודת ה' כגון הא דכתיב )תהלים לד‪ ,‬יב( ‪‬‬ ‫פיתויי היצר ותחבולותיו‪ .‬וכן כאשר יבקש האדם לשמור על‬ ‫יעקב ‪‬לכ ּו‬ ‫"בית ‪  ‬‬ ‫דכם"‪ ,‬וכן נאמר )ישעיה ב‪ ,‬ה( ּ‪‬‬ ‫אלמ ‪ ‬‬ ‫יראת ה' ‪ּ  ‬‬ ‫‪‬לי ‪  ‬‬ ‫מעמדו שלא להכשל בעוונות חלילה ולהינצל מהרשת אשר‬ ‫ונלכה ּ‪‬באוֹ ר ה'" וכעין זה בלשון המשנה )אבות פ"ב מ"ט( 'אמר‬ ‫‪‬‬ ‫היצר פורש לרגליו‪ ,‬עליו להתחדש תמידין כסדרן ולילך‬ ‫להם צאו וראו איזוהי דרך ישרה' וכו'‪.‬‬ ‫ממדרגה למדרגה‪ ,‬ובזה יוכל לעמוד על עמדו ולהוסיף‬ ‫להתעלות במעלות היראה והקדושה‪.‬‬ ‫וענין לשון זה הוא לרמז את הדרך ישרה בעבודת התשובה‬ ‫)משחת שמן ‪ ‬רבי חיים שאול קויפמאן(‬ ‫ובתיקון המעשים לפני האלוקים‪ ,‬שכאשר חפץ איש ישראל‬ ‫לעשות תשובה ולהתחזק בעבודת השי"ת‪ ,‬שומה עליו‬ ‫‪‬‬ ‫'לצאת' מטבעו ומהרגליו הקודמים ו'לילך' להנהגות אחרות‬ ‫הא‪‬ה ‪‬אל ‪‬ל ‪   ‬‬ ‫י‪‬ראל"‬ ‫ה‪‬ברי‪   ‬‬ ‫ויד‪‬ר ‪‬את ‪   ‬‬ ‫מ‪‬ה ‪   ‬‬ ‫"ו‪‬ל‪  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫שלא היה מורגל בהן עד עכשיו‪ .‬כי הלוא מה טעם נכשל‬ ‫)דברי‪ ‬לא‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫האדם בחטאים ועוונות‪ ,‬זהו מפני שההרגל נעשה טבע‬ ‫בספר "נועם מגדים וכבוד התורה עה"ת כאן פירש את‬ ‫ומקהה את ההדגשים‪ ,‬וממילא כשנכשל באיזה מכשול‬ ‫"ת ‪ּ ‬‬ ‫הלת ה'‬ ‫הפסוק הזה על פי מה שאמר דוד המלך ע"ה‪ּ :‬‬ ‫רח"ל פעם ופעמיים ושלש‪ ,‬הרי הוא מתרגל למצבו הירוד‬ ‫ועד" )תהלים קמה‪,‬‬ ‫קדשוֹ ‪‬לעוֹ ‪‬לם ‪ ‬‬ ‫שם ‪ׁ  ‬‬ ‫שר ׁ‪‬‬ ‫ויבר‪ּ ‬כל ּ‪‬ב ‪ׂ‬‬ ‫ידבר ּ‪‬פי ‪  ‬‬ ‫‪ּ  ‬‬ ‫וממילא נעשה לו הדבר כהיתר ולא חלי ולא מרגיש את שפל‬ ‫כא(‪ ,‬והכוונה מובנת על פי מ"ש חז"ל שאם אומרים דבר‬ ‫מצבו‪ .‬וזוהי אזהרת תוכחה גם לזה שהוא שמור ולא נכשל‬ ‫הלכה מפי תלמיד חכם‪ ,‬שפתותיו דובבות בקבר‪ ,‬וידוע‬ ‫בחטאים בפועל‪ ,‬אלא הולך תמים ופועל צדק ושומר עצמו‬ ‫חשב לאומרם‬ ‫שביקש דוד המלך שאמירת תהילים שלו‪ּ ,‬ת ‪ׁ ‬‬ ‫מכל דבר רע‪ ,‬אמנם אף בו שייך רעת ההרגל‪ ,‬כי אם לא‬ ‫כאילו עסק בנגעים ואהלות‪ ,‬בשעה שבני ישראל אומרים‬ ‫יתעורר לחדש תמיד כנשר נעוריו‪ ,‬הריהו עוסק בעבודת ה'‬ ‫שירים שלו‪ ,‬וזה מ"ש‪" :‬תהלת ה' ידבר פי ויברך כל בשר‬ ‫וקיום המצוות כמצות אנשים מלומדה בלא לב ולב‪.‬‬ ‫שם קדשו לעולם ועד"‪ ,‬כלומר בשעה שכל אחד מישראל‬ ‫אי לכך‪ ,‬החובה מוטלת על כל אחד ואחד מבני ישראל ללא‬ ‫אומר שירי תהילים שלו‪ ,‬נחשב לי זאת‪ ,‬כאלו פי דובר‬ ‫יוצא מן הכלל‪ ,‬להתעורר מתרדמת הזמן ולהשתדל תמידין‬ ‫תהלות אלה‪ ,‬וז"ש הכתוב כאן‪" :‬וילך משה" ‪ -‬אף בשעה‬ ‫כסדרן בבקשת עצות ותחבולות איך 'לצאת' מן ההרגלים‬ ‫שהלך משה רבינו ע"ה מזה העולם‪" ,‬וידבר את הדברים‬ ‫שמורגל אליהם תמיד 'וללכת' לתוך התחדשות תמידית בכל‬ ‫האלה אל כל ישראל" – נחשב לו כאילו דובר הוא גם כעת‬ ‫עת ובכל שעה‪ ,‬וירגיל את עצמו בהרגלים חדשים לבקרים‬ ‫את הדברים שלימד בחייו אל בני ישראל‪ ,‬עכ"ד‪ ,‬וכהאי‬ ‫מידי יום ביומו הן בחלק התשובה ותיקון המעשים הבלתי‬ ‫נאמר גם בס' "תפארת שלמה" עה"ת כאן‪.‬‬ ‫טובים‪ ,‬והן בחלק לימוד התורה ועשיית המצוות‪ .‬וכענין‬ ‫באהל‪ ‬עוֹ ‪ ‬‬ ‫למים"‪,‬‬ ‫"אג ּו‪‬רה ‪   ‬‬ ‫ונ"ל די"ל לזה מ"ש )תהלים סא‪ ,‬ה(‪ :‬‬ ‫חיל" כלומר‪ ,‬שצריך‬ ‫מחיל ‪‬אל ‪ ‬‬ ‫"ילכ ּו ‪  ‬‬ ‫שנאמר )תהלים פד ח( ‪ ‬‬ ‫וע"ז איתא במס' יבמות )צו‪ ,‬ב(‪ :‬וכי אפשר לו לאדם לגור‬ ‫לילך ולהתחזק תמיד ממצבו ומקום מעמדו עכשיו למצב‬ ‫בשני עולמים‪ ,‬אלא אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע יהי רצון‬ ‫גבוה יותר‪ ,‬להוסיף בלימוד התורה ובסדר העבודה באיכות‬ ‫שיאמרו דבר שמועה מפי בעוה"ז דאמר רבי יוחנן משום‬ ‫ובכמות‪ ,‬איש איש כפי מעלתו ומדרגתו‪.‬‬ ‫רשב"י כל תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם‬ ‫וכך היה הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל מדייק בלשון‬ ‫הזה שפתותיו דובבות בקבר‪ ,‬וכמו שכתבו התוס' ד"ה‬ ‫רשע ‪‬דּ ‪ּ ‬‬ ‫רכוֹ " וגו' ‪' -‬יעזוב רשע‬ ‫"יעזב ‪ׁ ‬‬ ‫הכתוב )ישעיה נה ז( ‪  ‬‬ ‫אגורה וכו'‪ :‬כשנשמתו בישיבה של מעלה‪ ,‬שפתותיו נעות‬ ‫מעשיו' לא נאמר אלא 'יעזוב רשע דרכו'‪ ,‬לומר שעל הרשע‬ ‫בקבר כאילו מדברות‪ ,‬נמצא שבשעה אחת דר בשני עולמים‪,‬‬ ‫לשנות את כל דרכו ולחפש לו דרך חדשה בחייו‪ ,‬כי אם רק‬ ‫ע"כ‪.‬‬ ‫יעזוב את מעשיו הרעים אבל ימשיך בתהלוכות חייו‬ ‫ובס' "יבין שמועה" עה"ת )פ' בהעלותך סי' שמ"ב( כתב דאין‬ ‫כמקדם‪ ,‬הרי עלול הוא בכל רגע ורגע לשוב וליפול במכשול‬ ‫הכוונה בדברי חז"ל אלו שבאמת גם בקבר דובבות‬ ‫החטא ולחזור למעשיו המקולקלים‪ ,‬אבל כאשר יברור לו‬ ‫שפתותיו‪ ,‬אלא ר"ל לפי הכלל דשליחו של אדם כמותו‪ ,‬וכל‬ ‫דרך חדשה לילך כה‪ ,‬הרי בזה יהיה שמור יותר שלא יחזור‬ ‫שאומרים בשמו דבר הלכה‪ ,‬נחשב כאילו הוא אמרה‪ ,‬וזהו‬ ‫לכסלה עוד‪.‬‬ ‫"שפתותיו דובבות בקבר"‪ ,‬כלומר אף שהוא בקבר‪ ,‬עכ"ז‬ ‫וכן יש לדייק בלשון הרמב"ם ז"ל בהלכות תשובה )פ"ג ה"ד(‪:‬‬ ‫נחשב כאילו שפתותיו דובבות כי מה שאומרים משמו‬ ‫אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב‪ ,‬רמז‬ ‫נחשב כאילו מדבר הוא‪ ,‬וע"כ נקראו התלמידי חכמים‬ ‫יש בו כלומר 'עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו‬ ‫ןוילג | ו"פשת ‪ -‬ךליו םיבצנ "הרות ירבד"בד"" [‪]22‬‬ ‫לאחר השמחה הגדולה של כריתת הברית בו נהיו כלל‬ ‫בלשון התלמוד בשם משה‪ ,‬כי תורתו של משה הם לומדים‬ ‫ישראל לעם‪ ,‬עלה בדעתו של משה רבינו‪ ,‬שהסתלקותו‬ ‫)נפש ברכה(‬ ‫וכולם שליחיו המה‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫תפריע להם בשמחתם‪ ,‬וחשב על עצה כיצד לנחם את כלל‬ ‫‪‬‬ ‫ישראל שלא יצטערו על מיתתו‪ .‬לכן אמר להם "בן מאה‬ ‫ועשרים שנה אנכי" ‪ -‬וזה לנחם אותם על ענינו‪ ,‬כלומר‪ :‬אני‬ ‫הא‪‬ה ‪‬אל ‪‬ל ‪   ‬‬ ‫י‪‬ראל"‬ ‫ה‪‬ברי‪   ‬‬ ‫ויד‪‬ר ‪‬את ‪   ‬‬ ‫מ‪‬ה ‪   ‬‬ ‫"ו‪‬ל‪  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫זקן ואין לכם עוד תועלת ממני‪ .‬ועוד ‪ -‬כי השם צוני שלא‬ ‫)דברי‪ ‬לא‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫אעבור שם‪ ,‬ואל תפחדו ואל תראו כי ה' יעבור עמכם לא‬ ‫בפירוש "מאור ושמש" כאן הקשה על מה דכתיב "וילך‬ ‫יסלק שכינתו מכם בעבורי‪ ,‬ויהושע הוא העובר לפניכם‬ ‫משה"‪ ,‬שלא נמצא בכל התורה כולה שהלך משה לישראל‬ ‫במקומי‪ .‬ואעפ"י שמשה רבינו היה בתקפו ובבריאותו כאשר‬ ‫כשרצה לדבר עמם במצות המקום‪ ,‬אלא הם באים אצלו כמו‬ ‫כהתה ‪‬עינוֹ ‪‬ו‪‬א ‪‬נס ‪ ‬‬ ‫לחה"‪ ,‬אמר‬ ‫העיד הכתוב )דברים לד‪ ,‬ז(‪" :‬א ‪  ‬‬ ‫"ו ּ‪‬י ‪ ‬‬ ‫קהל‬ ‫משה" וגו' )במדבר כא‪ ,‬ז(‪ ,‬או ‪‬‬ ‫בא ‪‬ה ‪‬עם ‪‬אל ‪ׁ ‬‬ ‫"ו‪ּ‬י ‪‬‬ ‫שנאמר‪ :‬‬ ‫להם כן לנחמם‪.‬‬ ‫משה" )שמות יב‪ ,‬כא ועוד(‪ ,‬גם אינו‬ ‫קרא ‪ׁ ‬‬ ‫"ו ‪ּ ‬י ‪ ‬‬ ‫משה" )שמות לה‪ ,‬א(‪ ,‬או ‪‬‬ ‫‪ׁ ‬‬ ‫כאן רואים את גדלותו של משה רבינו‪ ,‬אשר בשעה שהוא‬ ‫מובן מה שאמר "וילך משה וידבר"‪ ,‬שבשעת הילוכו דיבר‬ ‫עומד להסתלק מן העולם אין הוא חושב על עצמו כלל‪ ,‬וכל‬ ‫וזה אינו מנהגו של עולם‪ ,‬ע"כ ועיי"ש‪.‬‬ ‫מחשבותיו הם על כלל ישראל כיצד לנחמם שלא יצטערו‬ ‫ונ"ל דבפירוש אברבנאל עה"ת כאן העיר על מה שנאמר‪:‬‬ ‫על מיתתו‪.‬‬ ‫"וילך משה וידבר את כל הדברים האלה אל כל ישראל"‪ ,‬כי‬ ‫הסבא מקלם מדבר על גדלות מדת החסד של אברהם אבינו‬ ‫ראל ‪‬ו ּי‪ ‬‬ ‫אמר‬ ‫יש‪ ‬‬ ‫משה ‪‬אל ּ‪‬כל ‪ׂ  ‬‬ ‫קרא ‪ׁ ‬‬ ‫"ו ‪ּ ‬י ‪ ‬‬ ‫הנה קודם לזה כתוב‪ :‬‬ ‫חסד ‪    ‬‬ ‫לאברהם" )מיכה ז‪ ,‬כ(‪ ,‬ביום השלישי למלתו‬ ‫ע"ה " ּ‪‬ת ּ‪‬תן‪  ...‬‬ ‫ראיתם" וגו'‪ ,‬והמשיך אחריו פרשת "אתם‬ ‫אתם ‪  ‬‬ ‫אלהם ‪ּ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫כשיסוריו חזקים אין הוא יכול לשכב מכיון שהוא רוצה‬ ‫נצבים" וכל דברי הברית‪ ,‬והרי כולם היו לפניו באותו‬ ‫אורחים‪ ,‬יסוריו בגלל העדר אורחים גוברים על יסורי‬ ‫פומבי‪ ,‬ואיך אם כן אמר כאן שהלך משה לדבר אלהם‪ ,‬וכתב‬ ‫מחלתו‪ ,‬זהו חסד אמיתי במה שרצה להיטיב לזולת בלי‬ ‫רש"י ז"ל שהלך אצל כל שבט ושבט‪ ,‬כי כיון שהיו כולם‬ ‫להתחשב ברצונותיו העצמיים‪.‬‬ ‫מקובצים יחד לענין הברית‪ ,‬היה לו לדבר אלהם שם ולא‬ ‫יצטרך ללכת לכל שבט ושבט לדבר אלהם‪.‬‬ ‫רבים עושים חסד כל זמן שאין מעשה החסד פוגע בהם‬ ‫והסביר שם )בפי' האברבנאל( את החקירה הזאת בזה"ל‪ :‬כבר‬ ‫באופן אישי‪ ,‬אבל כשהם נפגעים ממעשה חסד שם נשכח‬ ‫כתבתי בהקדמת זה הספר‪ ,‬שעד כאן ספרה התורה מה‬ ‫השני‪.‬‬ ‫שדיבר משה לישראל‪ ,‬ומכאן ואילך יספר מה שעשה אחרי‬ ‫התורה מלמדת אותנו כי חסד אמיתי הוא ביטול העצמיות‬ ‫שדיבר דבריו אלהם ואומר‪ ,‬שאחרי שהשלים משה לקיים‬ ‫ומחשבה רק על השני‪ ,‬ואפילו אם ע"י מעשה החסד נפגע‬ ‫את דברי הברית עם כל ישראל‪ ,‬הלכו איש לאהלו‪ ,‬ואח"כ‬ ‫העושה‪ ,‬אין הוא חושב רק על עצמו אלא רק על השני‪ .‬וכמו‬ ‫רצה משה להפטר מהם כי בא יומו‪ ,‬וכדי לכבדם‪ ,‬הלך‬ ‫שאברהם אבינו ע"ה התעלם לגמרי מיסוריו ובקש אורחים‪,‬‬ ‫ממחנה לויה אשר היה יושב שמה ‪ -‬כדברי הרמב"ן ‪ -‬אל‬ ‫וכן משה רבינו ע"ה ברגעיו האחרונים נתונים כל מחשבותיו‬ ‫מחנה ישראל כאדם הרוצה ללכת מן העיר אל מקום אחר‬ ‫רק לכלל ישראל‪ .‬זהו חסד אותו דורשת התורה מהאדם‬ ‫והולך לבית חבירו להיפטר ממנו ברשותו להיות חביב‬ ‫שבכל מצב בו הוא ימצא יחשוב רק על השני‪.‬‬ ‫אצלו‪ ,‬והלך בפרט אל כל שבט ושבט להודיעם שהוא מת‬ ‫מסופר על ר' ישראל זצ"ל שפעם כשנסע ברכבת מקובנא‬ ‫)ימות( ולהיפטר מהם לאהבתו אותם‪ ,‬וזה אמרו‪" :‬וילד משה‬ ‫לוילנא‪ ,‬כדרכו‪ ,‬היה לבדו וללא מלוים והיה לבוש כאחד‬ ‫וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל"‪ ,‬ולא יחזור אל כל‬ ‫העם‪ .‬לידו ישב אברך שחזותו העידה עליו שרק עכשיו ירד‬ ‫ישראל בלבד לענין הדברים כי אם שהלך אל כל ישראל‬ ‫מעל שולחן חותנו‪ ,‬והיה מתריס כנגד ר' ישראל בתלונות‬ ‫ממחנה למחנה ודיבר אליהם שם הדברים האלה‪ ,‬ע"כ‪ ,‬ולפי‬ ‫ותערומות‪ .‬כאשר הצית ר' ישראל סגריה‪ ,‬התחיל האברך‬ ‫זה אתי שפיר לשון הכתוב כאן‪ ,‬ומתורצת היטב מה שהקשה‬ ‫להתרעם שאינו יכול לסבול את העשן למרות שהיה הקרון‬ ‫)נפש ברכה ‪ ‬הרב משה בלוי(‬ ‫בפירוש "מאור ושמש"‪.‬‬ ‫מיוחד למעשנים‪ .‬ר' ישראל ביקש את סליחתו וכבה את‬ ‫‪‬‬ ‫הסיגריה‪ .‬אחרי רגעים מועטים מצא האברך שוב מקום‬ ‫להתלונן ‪ -‬החלון פתוח ורוח נכנסת דרכו‪ .‬קם ר' ישראל‬ ‫הא‪‬ה ‪‬אל ‪‬ל ‪   ‬‬ ‫י‪‬ראל‪,‬‬ ‫ה‪‬ברי‪   ‬‬ ‫ויד‪‬ר ‪‬את ‪   ‬‬ ‫מ‪‬ה ‪   ‬‬‫"ו‪‬ל‪  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫וסגר למרות שהוא לא פתח אותו והקרון היה מלא עשן‪.‬‬ ‫אנכי ‪‬‬ ‫ה‪) "‬דברי‪ ‬לא‪,‬‬ ‫‪‬נה ‪  ‬‬ ‫וע‪‬רי‪  ‬‬ ‫מאה ‪   ‬‬ ‫אלה‪   ‬‬‫ו‪‬אמר ‪  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫כאשר הגיעה הרכבת לוילנא יצא קהל רב לקבל את פניו‬ ‫א‪‬ב(‪.‬‬ ‫בכבוד גדול‪ .‬משנודע לאברך כי האיש שאותו העליב הוא‬ ‫בטול העצמיות כשמסייע לחבירו‪ ,‬זו המעלה הגדולה שבמדת החסד‬ ‫ר' ישראל מסלנט חשכו עיניו‪ .‬כל הלילה נדדה שנתו מעיניו‪,‬‬ ‫וקשה‪ ,‬איזה ענין יש לכלל ישראל בגילו של משה‪.‬‬ ‫למחרת בבוקר הלך מיד לאכסניתו לבקש סליחתו‪ .‬אך טרם‬ ‫"ו ּ‪‬י ‪‬ל‪ׁ  ‬‬ ‫איש‬ ‫וביאר הספורנו "וילך משה"‪ ,‬התעורר לזה‪ ,‬כמו ‪‬‬ ‫הספיק לפצות פיו הקדימו ר' ישראל בסבר פנים יפות‪ּ ,‬ב ּ‪‬ק ׁשוֹ‬ ‫לוי" )שמות ב‪ ,‬א(‪ .‬וזה שאחר שהשלים עניני כריתת‬ ‫מבית ‪ ‬‬ ‫‪ּ ‬‬ ‫לשבת ושאל לשלומו אם כבר הספיק לנוח מעמל הדרך‪,‬‬ ‫הברית‪ ,‬התעורר לנחם את ישראל על מיתתו‪ ,‬כדי שלא‬ ‫קבלת הפנים הזאת הדהימה אותו עד כדי כך שפרץ בבכי‪,‬‬ ‫יערבבו שמחת הברית הראויה להם להורות על היותם‬ ‫והתחיל להתחנן שימחל לו‪ ,‬ר' ישראל נחמו ושדלו בדברים‬ ‫ראל ּ‪‬ב ‪ׂ ‬‬ ‫עשיו"‬ ‫יש‪ ‬‬ ‫"יש ‪‬מח ‪ׂ  ‬‬ ‫מקבלים הברית בשמחה על דרך ‪ׂ  ‬‬ ‫שלא יצטער‪.‬‬ ‫)תהלים קמט‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫ןוילג | ו"פשת ‪ -‬ךליו םיבצנ "הרות ירבד"בד"" [‪]23‬‬ ‫הזאת" ‪ -‬פרשת המלך שצוה עתה שיקרא בהקהל‪ ,‬וכמו‬ ‫כאשר נודע לר' ישראל שהאברך בא לוילנא כדי להשיג‬ ‫התוֹ ‪‬רה ‪‬ה ּז‪‬את"‪,‬‬ ‫קרא ‪‬את ‪ּ ‬‬ ‫"ת ‪ ‬‬ ‫שהכתוב אומר בסמוך )פסוק יא( ּ‪‬‬ ‫קבלה לשחיטה‪ ,‬הציע מיד עצמו לפעול לטובתו‪ .‬לקח תיכף‬ ‫והיינו כדשנינן במשנה )סוטה מא‪ ,‬א( וקורא מתחלת "אלה‬ ‫את חתנו ר' אליהו אליעזר שאצלו התאכסן וביקשו לעזור‬ ‫הדברים" עד "שמע" ועוד כמה פרשיות ביניהם‪ .‬וזהו מה‬ ‫נחם אותו‬‫מצאוֹ ריק‪  ,‬‬ ‫לו‪ .‬חתנו תהה על קנקנו של האברך ּו ‪ ‬‬ ‫שכתב כאן‪.‬‬ ‫ר' ישראל ותלה את הדבר בעמל הדרך‪ .‬הציע לפניו כי יבוא‬ ‫ומה שכתב רש"י )פסוק יא( שהמלך היה קורא מתחלת "אלה‬ ‫לאחר ימים אחדים‪ ,‬אולם האברך לא חזר‪ .‬ואז הלך אליו ר'‬ ‫הדברים" ע"כ אין כוונתו שקרא כל ספר דברים אלא‬ ‫ישראל בעצמו ומצא לו שוחט מובהק שילמדהו הלכות‬ ‫שהתחיל בזה וכדמבואר בסוטה שם‪ ,‬וכן כתבו בספר‬ ‫שחיטה ובדיקה‪ .‬סיפק לו למשך אותו הזמן את כל צרכו‪,‬‬ ‫החינוך והרמב"ם‪.‬‬ ‫ולא עברו ימים מרובים עד שהאברך השתלם ונעשה שוחט‬ ‫מומחה ומוסמך יותר מכמה רבנים גדולים‪ .‬ר' ישראל לא‬ ‫‪‬‬ ‫הרפה ממנו עד שהושיבו כשוחט בקהילה הגונה‪.‬‬ ‫ה‪‬רה ‪ ‬‬ ‫ה‪‬את" )דברי‪ ‬לא‪ ,‬ט(‪.‬‬ ‫מ‪‬ה ‪‬את ‪ ‬‬ ‫"ו‪‬כ‪‬ב ‪ ‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫‪ ...‬אלו הם מעשי הגדולים ההולכים בדרך ה'‪ .‬גדלות מעשי‬ ‫איתא במדרש )דברים רבה ט‪ ,‬ט( אותו היום שמת משה מה עשה‬ ‫החסד היא‪ ,‬שאפילו אם יש לאדם נגיעה אישית אין הוא‬ ‫בו‪ .‬כתב י"ג תורות‪ ,‬י"ב לי"ב שבטים‪ ,‬ואחת הניח בארון‬ ‫מחשיבה כלל‪ ,‬וחושב רק על השני‪ ,‬ואדרבה כדי לסלק את‬ ‫שאם יבקש לזייף דבר שיהיו מוצאים אותה שבארון‪.‬‬ ‫נגיעתו הוא מרבה בחסד עם השני‪.‬‬ ‫ומכאן הקשה הרא"ש )פסחים ס"י סי' י"ג( למאן דאמר אותו היום‬ ‫)נתיבות חיים ‪ ‬רבי חיים פינחס שיינברג(‬ ‫יום שבת היה ומשום הכי אומרים צידוק הדין בתפלת מנחה‬ ‫‪‬‬ ‫של שבת וא"כ איך כתב משה ספרי תורות בשבת‪ .‬ומביא‬ ‫מסדר עולם )פי"א( דבערב שבת נפטר )וע"ע תוס' מנחות ל‪ ,‬א ד"ה‬ ‫"ו‪‬ל‪  ‬‬ ‫מ‪‬ה" )דברי‪ ‬לא‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫מכאן ואילך(‪.‬‬ ‫כתב נכדו של המהרש"א דבר יקר בספרו‪ ,‬ששמע מפה קדוש‬ ‫זקינו ]ואינו במהרש"א לפנינו[‪:‬‬ ‫ויש שתירצו שכתבו בשינוי ביד שמאל ופטור בשבת משום‬ ‫שינוי‪ ,‬אבל צ"ע דהא מבואר בשו"ע )יו"ד סי' רע"א ס"ז( שספר‬ ‫הנה התוס' )סנהדרין יט‪ ,‬א( פירשו שתלמיד חכם יכול למחול‬ ‫תורה שנכתב ביד שמאל פסול‪ .‬ועי' בשו"ת "חתם סופר"‬ ‫על כבודו שהתורה דיליה היא‪ ,‬משא"כ מלך כבודו בא לו‬ ‫שם והשבעת‬ ‫ש ּ‪‬כ ‪‬תבוֹ ע"י ׁ‪‬‬ ‫)ח"ו סכ"ט( שמביא בשם השל"ה הק' ׁ‪‬‬ ‫מחמת מצות המקום‪ ,‬וזה אינו יכול להפקיע‪.‬‬ ‫קולמוס‪ ,‬ופטור בשבת כיון שאין זה דרך כתיבה‪ ,‬וגם בזה‬ ‫ומשה רבנו ע"ה היה עניו מכל האדם‪ ,‬ומצד עצמו היה רוצה‬ ‫קשה דא"כ איך כשר לספר תורה דבודאי גרע משמאל‪,‬‬ ‫לילך אצל כל אחד ואחד בחדרו ללמד להם תורה במקומות‬ ‫)משחת שמן(‬ ‫וצ"ע‪.‬‬ ‫מושבותיהם‪ ,‬רק שהיה מלך ואינו יכול למחול‪ ,‬אבל אותו‬ ‫‪‬‬ ‫שבת‪ ,‬שבת של דיוזגי היה‪ ,‬דניטל רשות ממשה ונתנה‬ ‫ליהושע )סוטה יג‪ ,‬ב(‪ ,‬ונשאר רק חכם ויכול למחול‪.‬‬ ‫‪‬מעד ‪ ‬‬ ‫‪‬נת‬ ‫‪‬ני‪  ‬‬ ‫‪‬בע ‪ ‬‬ ‫מ‪  ‬‬ ‫לאמר ‪ ‬‬‫א‪‬ת‪  ‬‬ ‫מ‪‬ה ‪‬‬ ‫"ויצו ‪ ‬‬‫‪‬‬ ‫ולכך קם משה רבינו והלך ממקומו‪ ,‬ללמד תורה לעמו‬ ‫‪‬ני ה'‬ ‫לרא‪‬ת ‪‬את ‪ ‬‬ ‫י‪‬ראל ‪‬‬ ‫ה‪‬ת‪ .‬ב‪‬א ‪‬כל ‪   ‬‬ ‫‪‬חג ‪ ‬‬ ‫ה‪‬מ‪‬ה ‪ ‬‬‫‪  ‬‬ ‫ישראל!‬ ‫ה‪‬את ‪ ‬‬ ‫נגד‬ ‫ה‪‬רה ‪ ‬‬ ‫‪‬קרא ‪‬את ‪ ‬‬ ‫יבחר ‪  ‬‬‫א‪‬ר ‪  ‬‬ ‫‪‬ק‪  ‬‬ ‫א‪‬הי‪  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫)'אור תורה' לרבי אורי קאלמייר אב"ד ור"מ דק"ק פאלני לובלין תל"ב‪ ,‬בשם אבי אמו המהרש"א(‬ ‫האנ‪‬י‪    ‬‬ ‫וה‪‬י‪‬‬ ‫הע‪    ‬‬ ‫הקהל ‪‬את ‪ ‬‬ ‫‪‬אזניה‪   .‬‬ ‫י‪‬ראל ‪    ‬‬‫‪‬ל ‪   ‬‬ ‫‪‬‬ ‫וירא‪‬‬ ‫ילמד‪   ‬‬‫‪‬למע‪   ‬‬ ‫י‪‬מע‪   ‬‬ ‫למע‪   ‬‬ ‫‪‬ערי‪   ‬‬ ‫א‪‬ר ‪   ‬‬ ‫וגר‪  ‬‬ ‫‪‬וה‪   ‬‬ ‫‪‬‬ ‫"ו‪‬ל‪  ‬‬ ‫מ‪‬ה" )דברי‪ ‬לא‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫‪‬ברי ‪ ‬‬ ‫ה‪‬רה‬ ‫לע‪‬ת ‪‬את ‪‬ל ‪  ‬‬ ‫ו‪‬מר‪  ‬‬ ‫א‪‬היכ‪   ‬‬ ‫‪‬את ה' ‪  ‬‬ ‫שהולך בכח‪ ,‬כלומר ראו שאני בכוחי ובדעתי‪ ,‬ואל תאמרו‬ ‫ליראה ‪‬את ה'‬ ‫ולמד‪    ‬‬‫י‪‬מע‪   ‬‬ ‫א‪‬ר ‪‬א ‪ ‬ידע‪   ‬‬ ‫‪‬בניה‪  ‬‬ ‫ה‪‬את‪   .‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫מה שאני אומר לכם שהוא מפני טירוף דעת‪ ,‬לכך כתב "וילך‬ ‫א‪‬‬‫א‪‬ר ‪ ‬‬ ‫האדמה ‪ ‬‬ ‫ח‪‬י‪ ‬על ‪   ‬‬ ‫א‪  ‬‬‫א‪‬ר ‪ ‬‬ ‫ה‪‬מי‪  ‬‬ ‫א‪‬היכ‪ ‬ל ‪  ‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫)'לקט יושר' הלכות יוהכ"פ(‬ ‫משה וידבר"‪.‬‬ ‫לר‪) "‬דברי‪ ‬לא‪ ,‬י‪‬יג(‪.‬‬ ‫‪‬ה ‪   ‬‬ ‫ה‪‬ר‪  ‬‬ ‫עברי‪ ‬את ‪   ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫מצות הקהל‬ ‫ראוי להתבונן בעיקרי מצוה זו‪ ,‬שהחינוך )מצוה תרי"ב( כתב על‬ ‫לצאת ‪ ‬‬ ‫ולב‪‬א" )דברי‪ ‬לא‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫א‪‬כל ע‪‬ד ‪ ‬‬ ‫"‪‬א ‪‬‬ ‫מי שמבטל אותה‪ ,‬כי ענשו גדול מאד‪ ,‬כי זאת המצוה עמוד‬ ‫'לצאת ולבוא בדברי תורה‪ ,‬מלמד שנסתמתמו ממנו מסורות‬ ‫חזק‪ ,‬וכבוד גדול בדת‪ .‬מה עניינה ומעלתה הגדולה בקריאת‬ ‫ומעיינות החכמה' )רש"י(‪.‬‬ ‫פרשיות מספר דברים על ידי המלך‪ ,‬פעם בשבע שנים‪ ,‬ולמה‬ ‫פירוש‪ ,‬ששכח תלמודו‪ .‬ויש לומר לפי שיתאוה למיתה‪ ,‬כי‬ ‫הקפידה התורה שיבאו כל ישראל‪ ,‬אנשים‪ ,‬נשים וטף‪,‬‬ ‫ראה הקב"ה שקשה לו למות‪ ,‬אמר הקב"ה אקח תורתו‬ ‫ותלמידי חכמים עם פשוטי העם‪ ,‬כולם יחד‪ ,‬ודוקא במוצאי‬ ‫)עטרת זקנים בעלי התוספות(‬ ‫ממנו‪ ,‬ויתאוה למות‪.‬‬ ‫שביעית‪ ,‬ודוקא בחג הסוכות‪ ,‬ועוד פרטי דברים כמו‬ ‫‪‬‬ ‫שיתבאר בעהי"ת‪.‬‬ ‫בספר החינוך כתב‪ ,‬משרשי המצוה‪ ,‬לפי שכל עיקרן של עם‬ ‫ה‪‬רה ‪ ‬‬ ‫ה‪‬את" )דברי‪ ‬לא‪ ,‬ט(‪.‬‬ ‫מ‪‬ה ‪‬את ‪ ‬‬ ‫"ו‪‬כ‪‬ב ‪ ‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫ישראל היא התורה‪ ,‬ובה יפרדו מכל אומה ולשון‪ ,‬להיות‬ ‫הרמב"ן מפרש‪" ,‬את התורה הזאת" ‪ -‬מ"בראשית" עד‬ ‫זוכין לחיי עד‪ ,‬תענוג נצחי שאין למעלה הימנו בנבראים‪ ,‬על‬ ‫"לעיני כל ישראל"‪ .‬אבל הספורנו מפרש‪" ,‬את התורה‬ ‫ןוילג | ו"פשת ‪ -‬ךליו םיבצנ "הרות ירבד"בד"" [‪]24‬‬ ‫המתבאר מזה‪ ,‬שתוכן קריאה זו מלאה בחיזוקים‪ ,‬בין על ידי‬ ‫כן‪ ,‬בהיות כל עיקרן זה‪ ,‬ראוי שיקהלו הכל יחד‪ ,‬בזמן אחד‬ ‫התוכחות‪ ,‬ועל ידי הקללות והברכות‪ ,‬שאין לך מעורר גדול‬ ‫מן הזמנים‪ ,‬לשמוע דבריה‪ ,‬ולהיות הקול יוצא בתוך כל‬ ‫להחדיר יראת חטא בלב העם‪ ,‬וקבלת עול מלכות שמים‬ ‫העם‪ ,‬אנשים נשים וטף לאמר‪ ,‬מה הקיבוץ הרב הזה‬ ‫ועול מצות‪ ,‬יסוד כל התורה‪ .‬וזירוז לתרומות ומעשרות‪,‬‬ ‫שנתקבצנו יחד כולנו‪ ,‬ותהי התשובה‪ ,‬לשמוע דברי התורה‪,‬‬ ‫שלא להגרר אחרי חמדת הממון להמנע ח"ו מהמצות‬ ‫שהיא כל עיקרנו והודנו ותפארתנו‪ ,‬ויבאו מתוך כך לספר‬ ‫המחסרות את רכושו‪ .‬הכל חיזוק גדול לכל התורה‪ ,‬לאמונה‬ ‫בגודל שבחה והוד ערכה‪ ,‬ויכניסו הכל בלבם חשקה‪ ,‬ועם‬ ‫ויראה ואהבה‪.‬‬ ‫החשק בה‪ ,‬ילמדו לדעת את ה'‪ ,‬ויזכו לטובה וישמח ה'‬ ‫הזמן שקבעה התורה למצות הקהל הוא במוצאי שנת‬ ‫במעשיו‪ ,‬וכענין שכתוב בפירוש בזאת המצוה‪ ,‬ולמען ילמדו‬ ‫השמיטה‪ ,‬בחג הסוכות‪ ,‬ומבואר ברמב"ם )חגיגה פ"ג ה"ג(‬ ‫ויראו את ה'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫במוצאי יו"ט הראשון‪ ,‬שהוא תחילת ימי חול המועד של‬ ‫המתבאר מדברי החינוך‪ ,‬שהכינוס הגדול ביותר של כל‬ ‫שנה שמינית‪ .‬ובביאור לזמן הזה כתב מרן החתם סופר זצ"ל‬ ‫שכבות העם‪ ,‬באופן שלא נעשה שום דבר אחר חוץ מקריאת‬ ‫בספר תורת משה בשם בעל העקדה‪ ,‬לאחר שכבר שבתו כל‬ ‫פרשיות מספר דברים‪ ,‬וברכה לפניה ולאחריה‪ ,‬ומכניס בזה‬ ‫השנה מחרישה וזריעה‪ ,‬ומסתמא עסקו בשנה ההיא בתורה‬ ‫בלב כולם שאין לנו שום חשיבות אחרת מהתורה ולימודה‬ ‫ובעבודה‪ ,‬ואח"כ היו ימים הקדושים ראש השנה ויום‬ ‫והשפעתה‪ ,‬והאדם המכובד ביותר קורא בתורה‪ ,‬ולא שום‬ ‫הכפורים‪ ,‬ואח"כ בא חג הסוכות‪ ,‬שהוא קדוש מאד‪ ,‬שנכנס‬ ‫דרשות של שום כבוד‪ ,‬לא למלך‪ ,‬ולא לעם‪ ,‬רשום הנאות‬ ‫בצל הקדושה‪ ,‬ואינו ראוי לקדושה זו אלא אחר יוה"כ‬ ‫גשמיות בחגיגה זו‪ ,‬רק לשמוע דבר ה'‪ ,‬כי זה תפארתנו‪.‬‬ ‫שנתכפר עונו‪ ,‬ואחר כל אלו הקדושות זכו לפרשת הקהל‪,‬‬ ‫וגודל הכבוד שמורגש בחוש‪ ,‬בזמן השמחה‪ ,‬משפיע חשק‬ ‫שהמלך קורא לנגד כל ישראל עניני התורה‪ ,‬ואז היה ביאת‬ ‫ללמוד תורה ולקיימה‪ ,‬כמבואר ב"שערי תשובה" )ש"ג אות‬ ‫ישראל‪ ,‬לא לכפרה ולהקריב‪ ,‬אלא ליראות את פני ה'‪ .‬וזה‬ ‫קמ"ז( שהקפדת התורה על כבוד תלמידי חכמים‪ ,‬והחומר‬ ‫שמקדים הקרא מקץ שנת השמיטה וגו' בבוא כל ישראל‬ ‫הגדול שנקבע שהמבזה ת"ח אין לו חלק לעוה"ב‪ ,‬הכל מצד‬ ‫ליראות‪ ,‬ואז כשיהיה במעלה זו‪ ,‬אז הקהל אנשים וגו'‬ ‫גודל ההשפעה שיש לכבוד התורה‪ ,‬שעל ידי זה שמורגש‬ ‫ויפעלו עליהם הקריאה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫בלב כולם הערך הגדול‪ ,‬והחשיבות שיש לתורה‪ ,‬זה גורם‬ ‫חשקת התורה‪ ,‬ולימודה וקיומה‪ ,‬ע"ש היטב‪ .‬ועוד שם )אות‬ ‫המתבאר בדבריו שזמן זה אחרי הכנה גדולה של כמה‬ ‫מעלות של קדושה שבהם נתקדשו כלל ישראל‪ ,‬אחרי שנת‬ ‫קמ"ח( שזה כבוד שמים וקידוש השם‪.‬‬ ‫השמיטה שכל בעלי הקרקעות שבתו ממלאכתם‪ ,‬ועסקו‬ ‫הרמב"ם )חגיגה פ"ג ה"ה( כתב‪ ,‬הקריאה והברכות בלשון‬ ‫בתורה ועבודה‪ ,‬הרי חלק גדול מכלל ישראל התעלה מאד‬ ‫הקודש וכו' ואע"פ שיש שם לעוזות וגרים שאינן מכירין‪,‬‬ ‫מזה‪] .‬והנצי"ב בהעמק דבר כתב שבתחילת השמינית ניכר‬ ‫חייבין להכין לבם ולהקשיב אזנם לשמוע באימה ויראה‬ ‫מאד שביתת הארץ‪ ,‬בחג האסיף‪ ,‬שלא היה לפניו כלל קציר‬ ‫וגילה ורעדה‪ ,‬כיום שנתנה בסיני‪ .‬אפילו חכמים גדולים‬ ‫ואסיף[‪ .‬ואחרי שנה זו של חיזוק‪ ,‬באו הימים הנוראים‬ ‫שיודעים כל התורה כולה‪ ,‬חייבין לשמוע בכוונה גדולה‬ ‫המקודשים‪ ,‬ר"ה ויוה"כ‪ ,‬ואחר כפרת העונות באה שמחת‬ ‫יתירה‪ .‬ומי שאינו יכול לשמוע‪ ,‬יכוין לבו לקריאה זו‪ ,‬שלא‬ ‫חג הסוכות בחיזוק הבטחון בצל הסוכה‪ ,‬ובעליה לרגל‪,‬‬ ‫קבע הכתוב אלא לחזק דת האמת‪ ,‬ויראה עצמו כאילו עתה‬ ‫למקום המקודש ביותר‪ ,‬בירושלים עיה"ק בבית המקדש‪,‬‬ ‫נצטווה בה‪ ,‬ומפי הגבורה שומעה‪ ,‬שהמלך שליח הוא‬ ‫ואז המצב המרומם שבאים לחזק קבלת עול מלכות שמים‬ ‫להשמיע דברי הקל‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫והמצות מכח מוסרי התורה‪.‬‬ ‫הנראה מהדברים האלה‪ ,‬שהמעמד הנשגב הזה הוא כגדר‬ ‫חיזוק קבלת מלכות שמים‪ ,‬כל העם יחדיו כקבלת התורה‬ ‫וה"כלי יקר" כתב שהשמיטה גורם אחדות ושלום בכלל‬ ‫ישראל על ידי שלא יזרע ולא יצמח ואכלו אביוני עמך‪ ,‬וכן‬ ‫מחודשת‪ .‬ומעין זה אנו מוצאים שאחרי תפלת נעילה‪ ,‬כשכל‬ ‫ההקהל מאחד כל שכבות עם ישראל‪ .‬ובלולב וארבע מינים‬ ‫היום עמדו בתשובה ותפלה ותענית‪ ,‬לפני שנפרדים מיום‬ ‫גם כן מבואר בחז"ל שהם נגד ד' מיני אנשים שיש תורה או‬ ‫הקדוש ביותר‪ ,‬אנו מקבלים עול מלכות שמים‪ ,‬בשמע‬ ‫מצות ומעשים טובים או גם זה וגם זה‪ ,‬או שחסר שניהם‪,‬‬ ‫ישראל וה' הוא האלקים‪ ,‬להמשיך החיזוק לכל השנה‪ ,‬כמו‬ ‫כן בהקהל‪ ,‬פי אלף באסיפת אלפי אלפים מכלל ישראל מכל‬ ‫והמצוה מאחדת אלו עם אלו‪.‬‬ ‫העם‪ ,‬ושומעים קריאת התורה מיוחדת מחזקת‪ ,‬בכוונה‬ ‫גם כתב שיום ראשון של סוכות הרי הוא ראשון התשובה‬ ‫גדולה ואימה ויראה‪ ,‬הרי זה חיזוק אדיר לשבע שנים‬ ‫ותיקון המעשים לקראת השנה הבאה‪.‬‬ ‫הבאות‪.‬‬ ‫בחגיגה )ג‪ ,‬א( שהלכו להקביל פני ר‪ ,‬יהושע‪ ,‬ושאל אותם מה‬ ‫במתני' בסוטה )מא‪ ,‬א( וקורא מתחילת אלה הדברים עד שמע‪,‬‬ ‫חידוש היה בבית המדרש‪ ,‬ואמרו לו מה שדרש ר"א בן‬ ‫ושמע‪ ,‬והיה אם שמוע‪ ,‬עשר תעשר‪ ,‬וכי תכלה לעשר‪,‬‬ ‫עזריה בפרשת הקהל‪ ,‬ושאל‪ ,‬אם אנשים באים ללמוד‪ ,‬נשים‬ ‫ופרשת המלך‪ ,‬וברכות וקללות עד שגומר כל הפרשה‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫באות לשמוע‪ ,‬טף למה באין‪ ,‬כדי ליתן שכר למביאיהן‪.‬‬ ‫והנה פרשת דברים היא תוכחת משה רבנו קודם מותו‪ .‬ועל‬ ‫ואמר להם‪ ,‬־מרגלית טובה היתה בידכם‪.‬‬ ‫שמע ווהיה אם שמוע פרש"י קבלת עול מלכות שמים‪,‬‬ ‫ובפשטות נראה שאנשים ששומעים קריאת התורה‪ ,‬הרי כל‬ ‫וקבלת עול מצות‪ .‬וברכות וקללות‪ ,‬פירש‪ ,‬קבלת בריתות של‬ ‫אחד כפי השגתה וכפי כל מה שלמד‪ ,‬חוזר על כל אותן‬ ‫תורה‪ .‬ועל עשר תעשר פירש רש"י‪ ,‬מפני שהוא ומן האסיף‬ ‫הפרשיות כמו למדן‪ ,‬וכתלמיד חכם‪ ,‬או כפי השגת‬ ‫ומתנות עניים והפרשת תרומות ומעשרות‪.‬‬ ‫ןוילג | ו"פשת ‪ -‬ךליו םיבצנ "הרות ירבד"בד"" [‪]25‬‬ ‫מתפלל על הכהנים שירצה הקל עבודתם‪ ,‬וחותם בה מקדש‬ ‫הפשוטים‪ ,‬שעכ"פ למדו הפרשיות עם פירוש‪ ,‬להם זה חזרה‬ ‫הכהנים‪ ,‬שביעית מתחנן ומתפלל בה כפי מה שהוא יכול‪,‬‬ ‫והתעוררות כמבין דבר מתוך דבר‪ ,‬ומשיג יותר עומק‬ ‫וחותם בה הושע ה' עמך ישראל‪ ,‬שעמך צריכים להושע‪,‬‬ ‫הענינים‪ .‬והנשים שבאות לשמוע‪ ,‬גם אם לא למדו יותר‬ ‫ברוך אתה ה' שומע תפלה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫מפשוטן של דברים‪ ,‬אבל באות לשמוע כל מה שמוטל‬ ‫ובחדושי אגדות למהרש"א )סוטה מ‪ ,‬ב( כתב‪ ,‬אצל הכהן‬ ‫עליהן לקיים‪ ,‬ומחזקים את אותן הידיעות של תוכחה‬ ‫הגדול‪ ,‬שגם הוא מברך שמונה ברכות אלו ]חוץ מהחלפת‬ ‫ואמונה וקבלת עול מלכות שמים‪.‬‬ ‫נוסח אתה בחרתנו כפי נוסח יוה"כ וחתימת יוה"כ[ אחרי‬ ‫ועל הטף בפשטות בשביל שיכנס בלבם המעמד האדיר של‬ ‫שקורא בתורה‪ ,‬וז"ל‪ ,‬וכן לקמן גבי פרשת המלך ח' ברכות‪,‬‬ ‫כבוד התורה‪ ,‬והאימה ויראה שכולם הקשיבו והתעוררו‪ .‬ועל‬ ‫וכוונו בזה ע"פ דברי המפרשים במזמור תמניא אפי )תהלים‬ ‫דרך זה כתב הרמב"ן בפשטות‪ ,‬אלא שכתב דבגמ' שנאמר‬ ‫קי"ט( שיש בתורה במעלותיה שמונה חלוקות‪ ,‬שעל כן‬ ‫ליתן שכר למביאיהם‪ ,‬משמע שאפילו אותם שאינם בני‬ ‫נקראת התורה באותו מזמור בשמונה שמות‪ ,‬דהיינו פקודיך‪,‬‬ ‫השגת החינוך‪ .‬והמהרש"א כתב‪ ,‬שלאותם שהגיעו לחינוך‬ ‫חקיך‪ ,‬מצותיך‪ ,‬דבריך‪ ,‬אמרתיך‪ ,‬תורתיך‪ ,‬עדותיך‪ ,‬יראתך‪,‬‬ ‫כתוב בתורה ולמדו ליראה את ה' והטף הם גם היותר‬ ‫ע"ש ודו"ק‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫קטנים‪ .‬ומ"מ נראה דשכר למביאיהם צריך להתייחס‬ ‫ונראה לבאר ענין שמונה ברכות‪ ,‬על פי דברי המהרש"א‪,‬‬ ‫לפעולה בעלת ערך‪ ,‬אלא לא עיקר המצוה של לימוד‪ ,‬ובזה‬ ‫ששמונה נגד שמונה לשונות שבהם נקראת התורה בפרק‬ ‫י"ל שיש רושם גדול לעצם המעמד‪ .‬והחת"ס כתב שהתורה‬ ‫התורה שבתהלים‪ ,‬וששם עצמו יש שמונה פסוקים לכל אות‬ ‫שלומדים מקטנות והבל פיהם שאין בהם חטא‪ ,‬תגן על‬ ‫ואות של א' ב'‪ ,‬שבהם מתפללים על התורה וקיומה‪.‬‬ ‫אבותם המביאים אותם‪.‬‬ ‫ובספר "דעת תורה"‪ ,‬משיחותיו של הגה"צ רבי ירוחם ז"ל‬ ‫דהנה כבר ביארנו מש"כ המהר"ל בכמה מקומות‪ ,‬כי מספר‬ ‫ביאר ענין התינוקות עפ"י הירושלמי )יבמות פ"א ה"ו(‪ ,‬על מה‬ ‫שביעי הוא קידוש עולם הזה‪ ,‬כשבת‪ ,‬ומספר שמיני שייך‬ ‫שנאמר באבות )פ"ב מ"ח( על ר' יהושע בן חנניה אשרי‬ ‫לתורה ולמילה‪ ,‬שהם למעלה מעולם הזה‪ ,‬למעלה מהטבע‪,‬‬ ‫יולדתו‪ ,‬שאמו היתה מולכת עריסתו לבית הכנסת‪ ,‬בשביל‬ ‫לכן נתנה תורה אחרי ספירת ז' שבועות‪ ,‬וכן ענין שמונה‬ ‫שיתדבקו אזניו בדברי תורה‪.‬‬ ‫פסוקים בתמניא אפי ]וגם במזמור השמים מספרים מתחיל‬ ‫)לשון הרע"ב‪ ,‬ומיום שנולד לא הוציאה עריסתו מבית המדרש(‪ .‬ופירש שכבר‬ ‫תורת ה' תמימה בפסוק השמיני[‪.‬‬ ‫במצב של יונקי שדים יש השפעה לדברי תורה הנכנסים‬ ‫לפי זה מובן כיצד פעם אחת בשנה ביום הכיפורים‪ ,‬שאז אנו‬ ‫באזני התינוק‪.‬‬ ‫למעלה מהטבע‪ ,‬בלי אכילה ושתיה‪ ,‬יום מקודש לה'‪ ,‬והכהן‬ ‫והביא בשם הסבא מקלם זצ"ל על מה שמצינו אצל מסית‬ ‫הגדול‪ ,‬אחרי שהוא עולה לתורה וקורא בה‪ ,‬מברך שמונה‬ ‫עליו"‪ ,‬שאין מהפכין‬ ‫תכסה ‪ ‬‬ ‫תחמל ‪‬ו‪‬א ‪ּ  ‬‬ ‫"ו‪‬א ‪  ‬‬ ‫)דברים יג‪ ,‬ט( ‪‬‬ ‫ברכות‪ .‬שכולל בזה ההצלחות השונות של כלל ישראל‪ ,‬וזה‬ ‫בזכותו‪ ,‬ובזה הוא יותר חמור מעובד עבודה זרה בעצמו‪ ,‬כי‬ ‫בברכות שעל התורה‪ ,‬שהיא מקור כל ההצלחות‪ ,‬והיא‬ ‫בקש להדיחך‪ .‬ואע"פ שלא נתקבלו דבריו כלל‪ ,‬עונש המסית‬ ‫ההשפעה העליונה מכל ההשפעות לשון הרמח"ל בדרך ה'‪,‬‬ ‫)וע' בהל' ע"ז פ"ה ה"ג דאין צריך התראה(‪ .‬והרי‬ ‫חמור במיתת סקילה‪.‬‬ ‫וב"נפש החיים" )ש"ד פכ"ו( מבואר שהיא מקור הקדושות‬ ‫מדה טובה מרובה ממדת פורעניות )יומא עו‪ ,‬א(‪ ,‬א"כ כמה‬ ‫והברכות לכל העולמות‪ ,‬בזה ראוי להתפלל בשמונה ברכות‬ ‫גדול שכר המקרב בנים לאביהם שבשמים‪.‬‬ ‫על כל אותם המעלות הנצרכים לכלל ישראל‪.‬‬ ‫ובזה ביאר שכר הבאת הטף‪ ,‬מצד עצם ההשתדלות להביאם‬ ‫וכן בשנה השמינית אחרי שבת השמיטה‪ ,‬במעמד הגדול של‬ ‫תחת כנפי השכינה ולקרבם לקדושה‪ ,‬על הנהגה זו בא שכר‬ ‫קידוש שם שמים על ידי קריאת התורה וקבלת עול מלכות‬ ‫התורה‪.‬‬ ‫שמים ועול המצות‪ ,‬וחיזוק הברכות והקללות והתוכחות‪,‬‬ ‫וקרוב לדברים אלו כתב בספר "בן יהוידע" לבעל "בן איש‬ ‫אחרי זה מברך המלך אותם שמונה ברכות‪ ,‬שזכות התורה‬ ‫חי"‪ ,‬שהביא מהזוה"ק )פ' שלח( שגם אם לא מבינים דברי‬ ‫תשפיע על קיום כל אותן הצלחות למען יקום עם ישראל‬ ‫תורה‪ ,‬אבל שומעים באזנים‪ ,‬הנשמה קולטת‪ ,‬וכשילכו לגן‬ ‫בתפארתו עם בית המקדש‪.‬‬ ‫עדן יוכלו להתעסק באותם הדברים‪ ,‬והביא ג"כ הך דאשרי‬ ‫ויהי רצון מאת אבינו שבשמים שיבנה בית המקדש במהרה‬ ‫יולדתו‪ ,‬כי כל מה ששמע נכנס באזניו‪ ,‬והנשמה קולטת‪.‬‬ ‫בימינו‪ ,‬ושוב נזכה כולנו למצות הקהל‪ ,‬ולהתברך בכל‬ ‫וזאת היתה המרגלית שרבי יהושע מצא בדברים אלה‪,‬‬ ‫הברכות וההשפעות של קיום התורה בשלמותה ובתפארתה‪,‬‬ ‫שהבין גודל התועלת מזה שאמו הכניסה אותו לבית המדרש‬ ‫)ברכת אברהם – רבי אברהם ארלנגר(‬ ‫בגאולה שלמה במהרה בימינו‪.‬‬ ‫לשמוע דברי תורה בהיותו יונק שדים‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫ברמב"ם )חגיגה פ"ג ה"ד(‪ :‬וקורא הפרשיות שאמרנו עד שהוא‬ ‫גומר‪ ,‬וגולל‪ ,‬ומברך לאחריה כדרך שמברכין בבתי כנסיות‪,‬‬ ‫ה‪‬ת וגו'‬ ‫‪‬חג ‪ ‬‬‫ה‪‬מ‪‬ה ‪ ‬‬ ‫‪‬נת ‪   ‬‬ ‫‪‬מעד ‪ ‬‬ ‫‪‬ני‪   ‬‬ ‫‪‬בע ‪ ‬‬ ‫"מ‪  ‬‬ ‫‪‬‬ ‫ומוסיף שבע ברכות‪ ,‬ואלו הן‪ ,‬רצה ה' אלקינו בעמך ישראל‬ ‫וה‪‬י‪   ‬‬ ‫וה‪ "‬וגו' )לא‪ ,‬י‪‬יב(‪.‬‬ ‫האנ‪‬י‪    ‬‬ ‫הע‪    ‬‬ ‫הקהל ‪‬את ‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫וכו'‪ ,‬מודים אנחנו לך וכו'‪ ,‬אתה בחרתנו מכל העמים וכו'‬ ‫טעם קביעת מצוה זו במוצאי שנת השמיטה‪ ,‬הביא הגאון‬ ‫עד מקדש ישראל והזמנים‪ ,‬כדרך שמברכין בתפלה‪ ,‬הרי‬ ‫רבי מאיר אריק זצ"ל בספרו "טל תורה"‪ ,‬משום שבשנת‬ ‫שלש ברכות כמטבען‪ .‬רביעית מתפלל על המקדש שיעמוד‪,‬‬ ‫השביעית לא קיימו בני ישראל מצות תרומות ומעשרות‬ ‫וחותם בה השוכן בציון‪ ,‬חמישית מתפלל על ישראל‬ ‫דהא פירות שביעית פטורים מן המעשר‪ ,‬שהרי הם הפקר‬ ‫שתעמוד מלכותם‪ ,‬וחותם בה הבוחר בישראל‪ ,‬ששית‬ ‫ןוילג | ו"פשת ‪ -‬ךליו םיבצנ "הרות ירבד"בד"" [‪]26‬‬ ‫הרמב"ן כתב כיון שאין ווידוי זה ווידוי גמור של תשובה‬ ‫הפטור ממעשר‪ ,‬וכיון שחסרו ישראל בשנה הזו את זכות‬ ‫שלימה‪.‬‬ ‫מצות הצדקה והחסד שמקיימים באמצעות הפרשת תרומות‬ ‫ובספורנו כתב‪ ,‬שבא הכתוב לרמז שלא יחשוב האדם‬ ‫ומעשרות‪ ,‬לכן הוסיף להם השי"ת מצוה זו של 'הקהל' בכדי‬ ‫שהקב"ה ח"ו מסלק שכינתו מתוכינו ויאמר שלכך "מצאוני‬ ‫לזכות את בני ישראל במצוה חלף מצות המעשרות‪.‬‬ ‫הרעות האלה"‪ ,‬ועל כן לא יפנו להתפלל ולא לשוב‬ ‫וב"משך חכמה" )פסוק י( כתב טעם נפלא על דרך המוסר‪ ,‬כי‬ ‫בתשובה‪ ,‬אבל האמת היא אומר השי"ת "ואנכי הסתר‬ ‫בשנת השמיטה היו פנויים מטרדת המלאכה בשדה‪ ,‬וכן מן‬ ‫אסתיר פני מהם" ‪ -‬לא כמו שחשבו הם באמרם שאיני‬ ‫טרדת המסחר שהרי נשמט כל משה ידו‪ ,‬והיו כל העם כקטן‬ ‫בקרבם‪ ,‬כי באמת אנכי בקרבם ובכל מקום שיהיו תהיה‬ ‫כגדול פנויים לעבודת השי"ת‪ ,‬וממילא יהיו דברי תורה‬ ‫שכינתי מצויה שם‪ ,‬אבל הוא רק הסתר פנים שאסתיר פני‬ ‫הנשמעים באוזנם נכנסים ללבם בעומק ההבנה‪ .‬ועוד טעם‪,‬‬ ‫מהצילם על כל הרעות אשר עשה‪.‬‬ ‫שהרי כל התורה היא בכדי להבדיל את האדם מן החמדה‬ ‫והרה"ק הרבי רבי בונם מפארשיסחא זצ"ל פירש ג"כ‬ ‫והתאוה והקנאה אשר החומר יכביד על הנפש‪ ,‬ולכן מאחר‬ ‫כדבריו‪ ,‬רק את המשך הפסוק "ואנוכי הסתר אסתיר פני"‬ ‫שחרישה וקצירה נאסר להם שנה תמימה‪ ,‬הלא בכיליון‬ ‫ביאר באופן אחר‪ ,‬שזהו עונשו של האיש דכיון שאינו‬ ‫עינים יביטו על זמן ההיתר שיוכלו לצאת איש איש אל כרמו‬ ‫מאמין שהקב"ה נמצא עמו גם לאחר שחטא והמרה את פיו‪,‬‬ ‫ואל שדהו‪ ,‬לכך צוה עליהם שיקהלו או לשמוע את דבר ה'‬ ‫לכן עונשו שיוסיף ה' להסתיר פניו יותר בענין הסתר בתוך‬ ‫בירושלים‪ ,‬למען ידעון דרך ה' בעשותם מלאכת שדה וכרם‪,‬‬ ‫הסתר‪.‬‬ ‫ובהיטבעם במצולות החמדות החומריות‪ ,‬ימתינו עוד מעט‬ ‫ובאלשיך הק' איתא על דרך זה לבאר הפסוקים‪ ,‬בפסוק‬ ‫)משחת שמן(‬ ‫לשמוע דבר ה'‪.‬‬ ‫ש ּ‪‬מה"‬ ‫א‪‬הי‪ׁ ‬‬ ‫יח‪ ‬ה' ‪ ‬‬ ‫הדּ ‪‬‬ ‫אשר ‪ ‬‬ ‫לבב‪ּ ‬ב ‪‬כל ‪‬הגּ וֹ ‪‬ים ‪ׁ ‬‬ ‫בת ‪‬אל ‪  ‬‬ ‫"והש ‪ ‬‬ ‫‪ׁ  ‬‬ ‫‪‬‬ ‫מעל ‪   ‬‬ ‫אדמתם וגו'‪,‬‬ ‫שם ה' ‪ ‬‬ ‫"ו ‪ּ ‬י ּ‪‬ת ׁ‪‬‬ ‫)לעיל ל‪ ,‬א(‪ ,‬כי הנה כתוב ‪‬‬ ‫אחרת ּ‪‬כ ּיוֹ ם ‪‬ה‪ּ ‬זה" )כט‪ ,‬כז(‪ ,‬דהיינו דעם‬ ‫ארץ ‪  ‬‬ ‫לכם ‪‬אל ‪ ‬‬ ‫‪‬ו‪ּ‬י ׁ‪‬ש ‪ ‬‬ ‫הע‪  ‬‬ ‫ה‪‬ה‬ ‫וק‪  ‬‬‫אבתי‪  ‬‬ ‫‪‬כב ‪‬ע‪   ‬‬ ‫ה‪  ‬‬ ‫מ‪‬ה ‪ ‬‬‫"ו‪‬אמר ה' ‪‬אל ‪ ‬‬‫‪ ‬‬ ‫ישראל אומרים דהגלות הוא בחינת השלכה שהשליכם ה'‬ ‫‪‬ה ‪  ‬‬ ‫‪‬קר‪‬‬ ‫א‪‬ר ה‪‬א ‪‬בא ‪ ‬‬ ‫האר‪  ‬‬‫נכר ‪  ‬‬‫א‪‬הי ‪ ‬‬ ‫אחרי ‪ ‬‬ ‫‪‬וזנה ‪  ‬‬ ‫‪‬‬ ‫בגלות ואינו עוד עמהם‪ ,‬וכנגד זה אמר עכשיו שצריך האיש‬ ‫‪‬ר‪‬י ‪‬א‪) "‬דברי‪ ‬לא‪ ,‬טז(‪.‬‬ ‫א‪‬ר ‪  ‬‬ ‫‪‬ריתי ‪ ‬‬‫והפר ‪‬את ‪  ‬‬ ‫ועזבני ‪  ‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫הישראלי להשיב אל לבו ולידע שאף דכתוב "וישליכם"‬ ‫סח רבי משה פיינשטיין‪ :‬מעניין שכתב דווקא לשון‬ ‫מ"מ לא השליכך ה' מעל פניו לגמרי ח"ו‪ ,‬אלא רק כי אם‬ ‫עזב‬‫"עזב ּ‪‬ת ‪ ‬‬ ‫"ועזבני"‪ ,‬שהוא גם מלשון 'עזרה' כמו שכתוב ‪ ‬‬ ‫ש ּ‪‬מה"‪ ,‬אף בעת היותו‬ ‫א‪‬הי‪ׁ ‬‬ ‫יח‪ ‬ה' ‪ ‬‬ ‫הדּ ‪‬‬ ‫אשר ‪ ‬‬ ‫"ב ‪‬כל ‪‬הגּ וֹ ‪‬ים ‪ׁ ‬‬ ‫ּ‪‬‬ ‫עמוֹ " )שמות כג‪ ,‬ה('‪ ,‬ודווקא כאן כתבה תורה לשון זו‪ .‬ומודגש‬ ‫‪ּ ‬‬ ‫בין הגויים "ה' אלוקיך שמה"‪ ,‬וכדאיתא )מגילה כט‪ ,‬א( כי גלו‬ ‫בזה מושג חשוב; שבא חורבן מאנשים שחושבים שצריכים‬ ‫לבבל שכינה עמהם כו'‪ ,‬והכוונה באומרו "הדיחך"‪ ,‬כלומר‬ ‫לעזור את ה'‪ ,‬שמשום שרצונם לעזור לו עוזבים מצוה זו או‬ ‫לא השליכך ונתרחק ממך כזורק חפץ מידו ומפרידו‬ ‫מצוה זו‪ ,‬וטוענים שעל ידי זה תהיה התורה יותר מקובלת‪,‬‬ ‫מעצמותו‪ ,‬כי אם כמדיח ודוחף דבר בידו לאט לאט‪ .‬אשר‬ ‫‪‬מר יותר‪ .‬ואמר הכתוב שדבר זה הוא "והפר את‬ ‫והיא ּ‪‬ת ‪ ‬‬ ‫יש שני דברים שיד המדיח דבקה תמיד בנידח‪ ,‬וגם הוא‬ ‫)'מסורת משה' ‪ ‬מרשימות נכדו(‬ ‫בריתי"‪ ,‬וזה גורם "וחרה אפי בו"!‬ ‫בשצף קצף לאט ולא כזורק בחמת כחו ומרחיקו כמו רגע‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫ובספר "נועם מגדים" מפרש דזהו גופא הוא אשר צריך‬ ‫פני ‪ ‬‬ ‫מה‪‬‬ ‫והס‪‬ר‪‬י ‪ ‬‬ ‫ועזב‪‬י‪      ‬‬ ‫א‪‬י ב‪ ‬ב‪ ‬הה‪‬א ‪    ‬‬ ‫"וחרה ‪ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫האדם להשיב אל לבו "אשר הדיחך ה' אלהיך שמה"‪ ,‬דהיינו‬ ‫דאף בעת היותינו בין הגויים "אשר הדיחך" עכ"ז "ה'‬ ‫ואמר ‪ ‬הה‪‬א‬‫וצר‪‬ת ‪  ‬‬ ‫‪‬מצאה‪ ‬רע‪‬ת ‪‬ר‪‬ת ‪ ‬‬ ‫לאכל ‪  ‬‬ ‫‪‬והיה ‪  ‬‬ ‫‪‬‬ ‫אלהיך שמה"‪.‬‬ ‫הרע‪‬ת ‪  ‬‬ ‫הא‪‬ה" )דברי‪‬‬ ‫מצא‪‬ני ‪ ‬‬ ‫‪‬קר‪‬י ‪  ‬‬ ‫א‪‬הי ‪   ‬‬ ‫‪‬ה‪‬א ‪‬על ‪‬י ‪‬אי‪  ‬‬ ‫אירא ‪‬רע ּ‪‬כי‬‫וזהו שאמר דוד המלך ע"ה )תהילים כג‪ ,‬ד( "‪‬א ‪ ‬‬ ‫לא‪ ,‬יז(‪.‬‬ ‫ינחמני"‪ ,‬פירוש גם‬ ‫המה ‪    ‬‬‫ענת‪ּ  ‬‬ ‫מש ‪ּ  ‬‬ ‫בט‪ּ ‬ו ‪ׁ ‬‬ ‫עמ ‪‬די ׁ ‪‬ש ‪ ‬‬ ‫אתה ‪ּ ‬‬‫‪ּ ‬‬ ‫בתרגום יונתן בן עוזיאל כאן כתב 'ויימרון בעידנא ההיא‬ ‫בשעות הקשות כאשר נראה כאילו הקב"ה כביכול מכה‬ ‫בשבועה'‪ ,‬והדברים צ"ב‪.‬‬ ‫ורודה אותי עם שבטו ומקלו‪" ,‬לא אירא" מפני ה"רע"‪.‬‬ ‫ולומדים מזה‪ ,‬שאדם השב בתשובה צריך להיות בטוח‬ ‫ואתנחם בכך "כי אתה עמדי" ועומד על ידי ולא השלכתני‬ ‫באופן מוחלט לגמרי‪ ,‬שסיבת הרעות שפוקדים אותו הוא‬ ‫מעל פניך ית' שהרי כך דרך הרודה במקל חובלים שהוא‬ ‫סילוק השכינה ובטחונו בכך צריך להיות כל כך חזק‪ ,‬עד‬ ‫עומד על יד המוכה ואינו מדחהו רחוק מעמו‪.‬‬ ‫)רבי יחיאל מיכל פיינשטיין(‬ ‫שיכול לישבע שזה סיבת הרעות!‬ ‫ומכאן שצריך כל איש יהודי להזהר מאד שלא לאבד תקוותו‬ ‫‪‬‬ ‫מאת השי"ת‪ ,‬אלא להאמין תמיד בכל עת שהקב"ה נמצא‬ ‫עמנו והולך אתנו גם בעתות הגלויות‪ .‬וכמו שאמר הנביא‬ ‫‪‬קר‪‬י ‪  ‬‬ ‫מצא‪‬ני‬ ‫א‪‬הי ‪   ‬‬ ‫"ואמר ‪ ‬הה‪‬א ‪‬ה‪‬א ‪‬על ‪‬י ‪‬אי‪  ‬‬‫‪‬‬ ‫אמר מוֹ ‪‬אב‬‫יען ‪ ‬‬ ‫אמר ה' אלקים ‪ ‬‬ ‫"כ‪‬ה ‪ ‬‬ ‫יחזקאל )יחזקאל כה ח‪-‬ט( ּ‬ ‫‪‬ני ‪ ‬הה‪‬א" וגו'‬ ‫אס‪‬יר ‪ ‬‬ ‫הס‪‬ר ‪  ‬‬ ‫ואנכי ‪  ‬‬ ‫הא‪‬ה‪    ,‬‬ ‫הרע‪‬ת ‪  ‬‬ ‫‪‬‬ ‫פתח ‪‬את ּ‪‬כ ‪‬תף‬ ‫הנני ‪  ‬‬ ‫לכן ‪  ‬‬ ‫‪‬וש ‪‬עיר ‪‬הנּ‪ ‬ה ּ‪‬כ ‪‬כל ‪‬הגּ וֹ ‪‬ים ּ‪‬בית ‪‬יה ּו‪‬דה‪  ,‬‬ ‫ׂ‪‬‬ ‫)דברי‪ ‬לא‪ ,‬יז‪‬יח(‪.‬‬ ‫מוֹ ‪‬אב" וגו'‪ ,‬ופירש רש"י‪ ,‬מה אמרו מואב ושעיר‪ ,‬בטלה‬ ‫המפרשים כולם תמהו בלשון הפסוקים‪ ,‬דמשמע הכי‬ ‫אהבת הקב"ה מהם ונמאסו לתת ביד נבוכדנצר כשאר‬ ‫שמדובר שהאדם יתבונן במצבו ויחשוב על מצבו ויהרהר‬ ‫העכו"ם‪ ,‬ועל אמירה זו מענישם הקב"ה ועושה בהם שפטים‬ ‫בתשובה ויתוודה על חטאיו‪ ,‬וא''כ למה יסתיר פניו השי"ת‬ ‫גדולים‪ .‬וללמד בא‪ ,‬שאם את גויי הארץ שאומרים את מה‬ ‫ביום ההוא‪.‬‬ ‫ןוילג | ו"פשת ‪ -‬ךליו םיבצנ "הרות ירבד"בד"" [‪]27‬‬ ‫האלילים‪ ,‬כי כל פניה קלה ‪ -‬גוררת את האדם לעבדם ח"ו‪.‬‬ ‫שעיניהם רואות‪ ,‬יעניש ה' עונשים חמורים מאד על אמרם‬ ‫ובאמת שכן מפרש ה"חתם סופר" ב"תורת משה" כאן‪.‬‬ ‫זאת‪ ,‬הלוא קל וחומר ב"ב של קל וחומר‪ ,‬שאנחנו עם בני‬ ‫ומשום כן זוהי עיקר עבודת האדם‪ .‬להעמיד לו גדרים‬ ‫ישראל אסור לנו אפילו להעלות מחשבות אלו על דל‬ ‫וסייגים לשמור על כל פעולה ופעולה שלו ‪ -‬גם על הדברים‬ ‫מחשבתנו‪ ,‬ומוטל עלינו להאמין באמונה שלימה שמעולם‬ ‫הקטנים ביותר‪ .‬ועל ידי כך יבנה לו חומה בצורה וחזקה‬ ‫לא סרה אהבת הקב"ה מעמנו ולא עזבנו אף בגלויותינו‬ ‫שלא יפול ממעמדו הטוב וילך בתום לבטח בעבודת ה'‬ ‫הקשות‪.‬‬ ‫ויראתו הוא וזרעו‪.‬‬ ‫לכם‬‫"ועתה ּ‪‬כ ‪‬תב ּו ‪ ‬‬ ‫ובזה מובן מה שאמר הכתוב להלן )פסוק יט( ‪ּ  ‬‬ ‫ובודאי מידה טובה מרובה‪ ,‬וכאשר ישתדל לפנות פניות‬ ‫ה‪‬ירה ‪‬ה ּז‪‬את" ופירש רש"י‪ ,‬שהכוונה לשירת האזינו‪.‬‬ ‫‪‬את ‪  ‬‬ ‫קטנות לצד הטוב‪ ,‬יזכה על ידם לגדול ולצמוח בטובה יותר‬ ‫ולכאורה הרי שירת האזינו היא מלאה תוכחות לבני ישראל‬ ‫ויותר‪ .‬וכמו שפירש הרה"ק ה"בית ישראל" זצ"ל את הפסוק‬ ‫ואיך יקראנה הכתוב 'שירה'‪ ,‬אלא דמבואר בספרים‬ ‫וש ּ‪‬מה‬ ‫ה‪‬מים ‪ׁ ‬‬ ‫וה‪‬לג ‪‬מן ‪   ‬‬ ‫שם ‪   ‬‬ ‫ירד ‪‬הגּ‪ׁ ‬‬‫אשר ‪ ‬‬ ‫"כי ּ‪‬כ ‪ׁ ‬‬‫)ישעיה נה י‪-‬יא( ּ‪‬‬ ‫אהלל ‪‬דּ ‪‬בר"‬ ‫אהלל ‪‬דּ ‪‬בר ּ‪‬בה' ‪ּ  ‬‬ ‫א‪‬הים ‪ּ  ‬‬ ‫הקדושים על הפסוק " ּ‪‬ב ‪‬‬ ‫והצמיחה‪ּ ,‬כן ‪  ‬‬ ‫יהיה‬ ‫לידה ‪ּ     ‬‬ ‫הארץ ‪‬והוֹ ‪ּ  ‬‬ ‫הרוה ‪‬את ‪  ‬‬‫יש ּוב ּ‪‬כי ‪‬אם ‪  ‬‬ ‫‪‬א ‪ׁ ‬‬ ‫)תהלים נו‪ ,‬יא( שתמהו במפרשים מה שייך "אהלל" אצל‬ ‫עשה ‪‬את ‪ׁ ‬‬ ‫אשר‬ ‫ריקם ּ‪‬כי ‪‬אם ‪ׂ ‬‬ ‫אלי ‪ ‬‬ ‫יש ּוב ‪ ‬‬ ‫מפי ‪‬א ‪ׁ ‬‬ ‫יצא ‪ ּ ‬‬‫אשר ‪ ‬‬ ‫דברי ‪ׁ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫"אלוקים" הרומז על מידת הדין‪ ,‬וביארו שהתכוון דוד המלך‬ ‫חפצתי" וגו'‪ ,‬דהיינו‪ ,‬כמו שכאשר הגשם יורד על האדמה‬ ‫‪ּ   ‬‬ ‫ע"ה להגיד בזה שכאשר איש ישראל יודע ומכיר שבכל מצב‬ ‫בעת ירידתו לא רואים מיד שפועל איזו פעולת צמיחה‪ ,‬אלא‬ ‫שהוא נמצא השי"ת עמו אף בתוך ההסתר והדין‪ ,‬אזי הוא‬ ‫אדרבה המים מלכלכים את האדמה ומשאירים אחריהם בוץ‬ ‫מודה ומהלל להקב"ה תמיד ואומר שירה בכל הזמנים‬ ‫ורפש‪ ,‬אבל האמת היא שלאחר מכן מצמיחים גשמים אלו‬ ‫והאופנים‪ .‬ולפי יסוד זה שפיר מובן שנקראת הפרשה‬ ‫זרעים גדולים וצמחים לרוב‪ .‬כן יהיה דבר ה' ‪ -‬כשאיש‬ ‫'שירה' להורות שעם בני ישראל מודים ומהללים להשי"ת‬ ‫ישראל מקיים המצוות והולך בדרך הישר‪ ,‬אזי אף אם לא‬ ‫)משחת שמן(‬ ‫גם בתוך מצב של תוכחה והסתר פנים‪.‬‬ ‫ניכרים התוצאות מיד‪ ,‬ואדרבה‪ ,‬לפעמים נערמים לו קשיים‬ ‫‪‬‬ ‫ידע שלבסוף לא‬ ‫וניסיונות למונעו מקיום המצוות‪ ,‬אבל ‪ ‬‬ ‫ישוב ריקם שום פעולה טובה שלו‪ .‬וכל מצוה ומעשה טוב‬ ‫הרעה ‪ ‬‬ ‫א‪‬ר‬ ‫‪‬ני ‪ ‬הה‪‬א ‪‬על ‪‬ל ‪  ‬‬‫אס‪‬יר ‪ ‬‬ ‫הס‪‬ר ‪  ‬‬‫"ואנכי ‪  ‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫שעשה תצמיח ישועות ושכרו ישולם משלם לעולם הבא‪.‬‬ ‫א‪‬הי‪   ‬‬ ‫אחרי‪) "‬דברי‪ ‬לא‪ ,‬יח(‪.‬‬ ‫פנה ‪‬אל ‪ ‬‬‫ע‪‬ה ‪‬י ‪ ‬‬‫‪‬‬ ‫)משחת שמן(‬ ‫ה"כתב סופר" מה שקשה כאן דהלוא שבו בתשובה ואיך‬ ‫‪‬‬ ‫אמר הקב"ה שיסתיר פניו‪ ,‬ומיישב הדברים‪ ,‬דהנה הם‬ ‫ול‪‬ד‪ ‬את ‪ ‬‬ ‫‪‬ני‬ ‫ה‪‬את ‪   ‬‬ ‫ה‪‬ירה ‪ ‬‬ ‫לכ‪ ‬את ‪  ‬‬ ‫‪‬תב‪  ‬‬ ‫"וע‪‬ה ‪ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫יפשפשו במעשיהם על עבירה החמורה שבידם שעבדו‬ ‫‪‬ימ‪   ‬‬ ‫‪‬פיה‪) "‬דברי‪ ‬לא‪ ,‬יט(‪.‬‬ ‫י‪‬ראל ‪ ‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫עבודה זרה‪ ,‬אבל לא יפשפשו במעשיהם לשוב על העבירות‬ ‫פירש הגאון רבי שמעון שקאפ‪ ,‬שמ"שימה בפיהם" אנו‬ ‫הקלות שיחשבו שלא יטלו ענשם עליהם‪ ,‬אבל האמת‬ ‫לומדים שבתורה יש דין וענין מיוחד שישימו אותה בפיהם‬ ‫שיענשו על כולם כעל עבודה זרה ממש‪ ,‬דהם לא הגיעו לידי‬ ‫כדי שיבינו הדבר היטב על בורים‪ ,‬עם כל הרקע של‬ ‫עבודה זרה רק אם עשו תחילה שאר עבירות ונתנו מקום‬ ‫)רבי ישראל זאב גוסטמאן‪ ,‬ראש ישיבת נצח ישראל(‬ ‫הדברים‪.‬‬ ‫ליצר הרע ע"י זה‪ ,‬ד'עבירה גוררת עבירה' עד שאומר לו לך‬ ‫עבוד עבודה זרה‪ .‬ובזה מבואר הכתוב "ואנכי הסתר אסתיר‬ ‫‪‬‬ ‫על כל הרעה"‪ ,‬פירוש על כל הרעה שעשו אסתיר פנים מהם‬ ‫ול‪‬ד‪ ‬את ‪ ‬‬ ‫‪‬ני‬ ‫ה‪‬את ‪   ‬‬ ‫ה‪‬ירה ‪ ‬‬ ‫לכ‪ ‬את ‪  ‬‬ ‫‪‬תב‪  ‬‬ ‫"וע‪‬ה ‪ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫ולמה ‪" -‬כי פנה אל אלהים אחרים"‪ ,‬כיון דסופו שהגיעו‬ ‫‪‬ימ‪   ‬‬ ‫‪‬פיה‪) "‬דברי‪ ‬לא‪ ,‬יט(‪.‬‬ ‫י‪‬ראל ‪ ‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫לעבודה זרה‪ ,‬ואסתיר פנים עד שישובו על כל חטאם שעשו‪,‬‬ ‫'וכל מחלוקת התנאים והאמוראים והגאונים והפוסקים‬ ‫ואז ושב ורפא להם בשובם מדרכם וחיו‪.‬‬ ‫באמת למבין דבר לאשורו דברי אלוקים חיים המה‪ ,‬ולכולם‬ ‫ויש להוסיף על יסוד גדול זה על פי דברי הגאון רבי אליהו‬ ‫יש פנים בהלכה‪ .‬ואדרבא‪ ,‬זאת הוא תפארת תורתנו הקדושה‬ ‫לכם ּ‪‬פן‬ ‫"ה‪‬מר ּו ‪ ‬‬ ‫לאפיאן זצ"ל לפרש הפסוק )לעיל יא‪ ,‬טז( ‪  ‬‬ ‫והטהורה‪ ,‬וכל התורה נקראת 'שירה'‪ ,‬ותפארת השיר היא‬ ‫אחרים"‪ ,‬כי אומרו‬ ‫א‪‬הים ‪  ‬‬ ‫ועבדתם ‪ ‬‬ ‫וסרתם ‪ּ    ‬‬ ‫לבבכם ‪ּ   ‬‬ ‫יפתה ‪   ‬‬ ‫‪ּ  ‬‬ ‫כשהקולות משונים זה מזה‪ ,‬וזה עיקר הנעימות‪.‬‬ ‫"פן" הוא מלשון פניה‪ .‬והזהיר בזאת שעל ידי פניה והסרה‬ ‫)בעל "ערוך השולחן" בהקדמתו לחושן משפט(‬ ‫קטנה ‪ -‬שיפתה לבבו לסור קצת מדרך הישר‪ ,‬מיד "ועבדתם‬ ‫‪‬‬ ‫אלוהים אחרים" ‪ -‬מתפתה לעבוד עבודה זרה החמורה‪,‬‬ ‫ואפילו אם בשעת מעשה כשהתחיל להתפתות היה רק פיתוי‬ ‫ויל‪‬ד‪ ‬את‬ ‫ה‪‬את ‪ ‬הה‪‬א ‪    ‬‬ ‫ה‪‬ירה ‪ ‬‬ ‫מ‪‬ה ‪‬את ‪  ‬‬ ‫"ו‪‬כ‪‬ב ‪ ‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫קטן ולא ניכר עליו כלל לאן יגיע בהסרתו זו‪.‬‬ ‫‪‬ני ‪   ‬‬ ‫י‪‬ראל" )דברי‪ ‬לא‪ ,‬כב(‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫וכן יש לומר כאן‪ ,‬שזהו אומרו "ופנה" ‪ -‬שעל ידי פניה קלה‬ ‫כתב הט"ז )יורה דעה סימן רעד ס"ק ו'(‪ :‬ספר המנוקד פסול ‪ -‬הטעם‬ ‫שיפנה קצת מדרך הישר מיד הגיע "אל אלהים אחרים"‪ ,‬ועל‬ ‫שקיימא לן יש אם למסורת וכיון שמנוקד אין כאן אלא‬ ‫דא מזהירו הקב"ה לשוב בתשובה על אותם עבירות שהיו‬ ‫מקרא‪ ... .‬שנראית כוונת הסופר שאינו חושש למסורת כלל‪,‬‬ ‫קלות בעיניו כי הם המה היו הגורם להביאו לידי עבירות‬ ‫ובודאי לשם זה כתבו והוה כמזוייף מתוכו ופסול לגמרי‪.‬‬ ‫"אל ּ‪‬ת ‪‬פנוּ‬ ‫חמורות ביותר‪ .‬ועל כך הזהירנו הכתוב )ויקרא יט‪ ,‬ד( ‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫האלילם"‪ ,‬שאסור לפנות אפילו פניה קלה לצד‬ ‫‪‬אל ‪   ‬‬ ‫ןוילג | ו"פשת ‪ -‬ךליו םיבצנ "הרות ירבד"בד"" [‪]28‬‬ ‫‪ -‬יבחין בכך תיכף וידע לתקן את העוול‪.‬‬ ‫מ‪‬ד ‪‬אר‪  ‬‬ ‫‪‬רית‬ ‫את‪  ‬‬‫ו‪‬מ‪ ‬‬ ‫ה‪‬ה ‪   ‬‬ ‫ה‪‬רה ‪ ‬‬ ‫ספר ‪ ‬‬ ‫"לקח ‪‬את ‪ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫והנמשל הוא‪ ,‬שכאשר נמצא איש יהודי בקרבת אנשים יראי‬ ‫והיה ‪   ‬‬ ‫לעד" )דברי‪ ‬לא‪ ,‬כו(‪.‬‬ ‫א‪‬היכ‪   ‬‬ ‫ה' ‪  ‬‬ ‫ה' צדיקים וגדולי תורה‪ ,‬יש לו ערבון ובטחון שלא יפול‬ ‫כתב הספורנו‪ :‬יעיד ]משה לבני ישראל[ שידעתי שתעזבו‬ ‫ממצבו בקיום המצוות ועבודת ה'‪ ,‬כי אם יפול אפילו רק‬ ‫את תורת האל יתברך‪ ,‬ושבשביל זה הוצרכתי לשים ספר‬ ‫קצת יבחין בכך תיכף ומיד‪ ,‬וכל רגע ורגע יוכל לבחון את‬ ‫תורה אחד במקום שלא יכנס שם אדם זולתי כהן גדול אחת‬ ‫עצמו היכן הוא עומד‪ ,‬אבל אם נמצא לבדר במדבר שממה‬ ‫בשנה‪ ,‬ויעיד זה הספר שכל מה שימצא כתוב בספר התורה‬ ‫רוחני בין אנשים פורקי עול תורה ומצוות‪ ,‬אזי הוא נתון‬ ‫שימצאו ביד צדיקי הדור ‪ -‬הן הן הדברים שנאמר לו למשה‬ ‫בסכנה תמידית כי לא יכיר כלל את נפילותיו הקטנות‪ ,‬ורק‬ ‫מסיני בלי תוספת וחסרון‪ ,‬ובזה לא יולד ספק לכם עליהם‪.‬‬ ‫כשיהיה מאוחר ח"ו ‪ -‬כשהוא או מי מבניו ח "ו יעזוב לגמרי‬ ‫את דרך התורה אז יתפוס את עצמו‪ ,‬אבל לגודל אומללותו‬ ‫ואפשר לבאר הטעם שהוצרך לשים את ספר התורה דוקא‬ ‫לא יוכל לתקן את המעוות‪.‬‬ ‫בקודש הקדשים ‪ -‬במקום שאין מדרך כף רגל אדם זולתי‬ ‫וזהו שכתב הספורנו שצריכים לשים את ספר התורה במקום‬ ‫כהן גדול‪ ,‬על פי משל לאיש אחד ההולך במדבר ועל ידו‬ ‫קודש הקדשים ‪ -‬שאין שם מדרך כף רגל זולתי הכהן הגדול‬ ‫לבוש שעון המורה לו את שעות היום‪ ,‬שאם יתקלקל השעון‬ ‫ביום הכיפורים‪ ,‬כדי לשמור ולהבטיח שלא ייגש שום אדם‬ ‫ויאיט את הליכתו‪ ,‬לא יבחין בכך האדם‪ ,‬ולא חלי ולא‬ ‫לשנות את ספר התורה לפי רצונו‪ ,‬אלא אדרבה‪ ,‬רק הכהן‬ ‫מרגיש שאין עיתותיו בידו נכונים‪ ,‬אך כשיפסיק לגמרי‬ ‫הגדול יוכל להכנס משנה לשנה אל היכל הקודש‪ ,‬ושם‬ ‫מלפעול אז יראה שהשעון לא עובד‪ .‬אבל כאשר הוא בתוך‬ ‫יסתכל בספר התורה השמור מאז שניתן לידי משה רבנו על‬ ‫העיר שיש שם שעונים לרוב בכל מקום מרכזי המורים את‬ ‫הר סיני‪ ,‬ויבדוק ויבחון האם הולכים בני ישראל בדרך הישר‬ ‫השעה הנוכחית הנכונה‪ ,‬אזי יבחין מיד שהשעון שהוא‬ ‫)משחת שמן(‬ ‫הכתובה בספר התורה הזה‪.‬‬ ‫לבוש בו מקולקל‪ ,‬ואפילו אם רק יאיט השעון רק דקה אחת‬ ‫רבינו עקיבא איגר בן רבי משה גינז מפוזנא זצוק"ל ‪ -‬נפטר י"ג תשרי תקס"ו‬ ‫ואמר לו הכפרי שספריו תחת ידי בנו הלומד בעיר‪ ,‬אך אחת יש אתו‪,‬‬ ‫ובתורתו יהגה‬ ‫ונתנו לו‪ ,‬והיה זה ספר הרשב"א‪ ,‬פתח ומצא שחסר דף שלם מהספר‪,‬‬ ‫לא הלך ארבע אמות בלי עיון בתורה‪ ,‬לימודו היה תמיד מתוך‬ ‫ואמר לו זקיני רע"ק זצ"ל חלף טובו יעתיק לו להשלים החסרון‪,‬‬ ‫יסורים קשים‪ ,‬כמעט הוכרח לפעמים לשום ראשו בין כרעיו לגודל‬ ‫והעתיק מזכרונו גליון שלם מה שהיה חסר מהרשב"א הנ"ל‪ ,‬ואח"כ‬ ‫מכאוביו והיה גונח‪ ,‬בכל זאת לא רצה להפסיק ולבטל הלימוד רגע‬ ‫למד מתוך הספר כל אותו הלילה בשקידה רבה‪ ,‬אח"כ נשמע הדבר‬ ‫אחת‪ .‬הרופאים הגדולים ומומחים חשבוהו תמיד לבן מות ומסוכן‬ ‫בעיר הקרובה שרבי עקיבא איגר היה לן באותו כפר‪ ,‬ובאו הנכבדים‬ ‫בכל עת‪ ,‬והזהירו אותו מידי בואם אצלו לשמור עצמו מעיונים‬ ‫והלומדים לבקרו‪ ,‬ולא מצאו אותו כי אם את העתקתו‪ ,‬ובדקו ומצאו‬ ‫תלמודיים ונידוד שינה‪ ,‬אבל הוא אטם אזנו משמוע‪( .‬חוט המשולש)‬ ‫שלא החסיר לא תיבה ולא אות אחת מלשון הרשב"א‪ – .‬ודבר זה‬ ‫סיפר קדוש דודי הגאון מהר"ש סופר ז"ל‪ ,‬וסיים סיפורו‪ ,‬אינני מספר‬ ‫גודל דביקות רעיונותיו בתורה‬ ‫למען תתפלא על עוצם זכרונו של זקינינו‪ ,‬כי אם על עוצם חיבתו‬ ‫על גודל דביקות רעינותיו בתורה יסופר שפעם אחת בא רבינו‬ ‫ואהבתו וחשקו לשקוד על התורה‪ ,‬שדבר שכבר היה חקוק בזכרונו‬ ‫לעיר קאליש אל בנו גר"ש ז"ל אב"ד דשם‪ ,‬ונלותה אליו במסעו‬ ‫וחדרי מוחו עד שאפילו הלשון היה רגיל על לשונו בכל זאת היה‬ ‫אחת מבנותיו‪ ,‬ורבינו כשהגיע לקאליש הבחין בבתו ושאלה אימתי‬ ‫בעיניו כפרוטגמא חדשה כאלו היום ניתנה מסיני ושקד על דברי‬ ‫באת לפה‪ ,‬ותען ותאמר הלוא באתי יחד עם אבי‪ ,‬הרכין רבינו ראשו‬ ‫הרשב"א כל אותו הלילה‪ ,‬על זה יש לתהקנאות קנאת סופרים‪ ,‬ומי‬ ‫כמתמה על זה‪( .‬מס' עטרת פז לר"מ וייץ שכן שמע מזקני העיר קאליש)‬ ‫שעוסק בתורה בחשק כזה איננו שוכח לעולם‪.‬‬ ‫בעל ה"החידושי הרי"מ" כאשר דיבר בשבחו של רבינו הפליג‬ ‫לספר מעומק שכלו‪ ,‬אמר כי היה מתפלא לראות עד כמה היה‬ ‫שקוע בכל חושיו והרגשותיו בתוה"ק‪ ,‬וסיפר לעת זקנתו כשהיה רבי עקיבא איגר ידע ‪ 2700‬דפים‪...‬‬ ‫רבינו פעם האחרונה בווארשא היה כבר חוש השמיעה שלו כבד רבי אלחנן וסרמן הי״ד‪ ,‬אמר לתלמידים שלו‪ :‬׳אתם רוצים לדעת‬ ‫מאוד‪ ,‬כמעט כחרש גמור‪ ,‬וכשהיו מדברים אליו היה הכרח לצעוק מה זה ר׳ עקיבא איגר‪ ,‬אגיד לכם‪ .‬בש״ס יש אלפיים שבע מאות‬ ‫ממש לתוך אזנו‪ ,‬בווראשא הכינו לו אכסניא באולם העשוי לצורך ושתים דפי גמרא‪ .‬אני אומר לפניכם כל יום דף גמרא אחד‪ .‬ואתם‬ ‫חתונות‪ ,‬והחדר שישב בו הגאון היה גדול מאוד‪ ,‬והיה מלא המון רואים איך שאני לא יודע את הדף גמרא הזה שאני אומר‪ - .‬יותר‬ ‫אנשים הבאים לקבל פניו‪ ,‬ואמר הרי"מ זצ"ל שראה בעצמו שכאשר אני לא יודע ממה שיודע‪ ,‬ממש כמגשש באפילה‪ .‬אבל ר׳ עקיבא‬ ‫דיברו איזה אנשים בקצה החדר בדברי תורה התעורר תיכף רבינו איגר ידע אלפיים שבע מאות ושתים דפים׳‪...‬‬ ‫("התקן עצמך ללמוד תורה"‪ ,‬רבי משה מרדכי שולזינגר)‬ ‫להתערב ולפלפל בדבריהם‪ ,‬אף כי אחרים לא שמעו כלל מה ‬ ‫*‬ ‫שמדברים‪ ,‬והוא עם חרשות אזניו שמע כל הגה שיצא מפי איזה‬ ‫בספר "אור אלחנן" מובא כך‪" :‬חשדתוני במה שאין בי" היתה תמיד‬ ‫איש בד״ת‪ ,‬וזה היה מפאת התדבקות אמתית שלו בהתורה‪ .‬עכד״ק‪.‬‬ ‫תגובת רבי אלחנן ‪ -‬בכל הכנות‪ ,‬כאשר ניסה מאן דהו לקשור לו‬ ‫(מס׳ מאיר עיני הגולה ‪ -‬תולדות הרי״ם)‪.‬‬ ‫‬ ‫כתרים של סיני או עוקר־הרים‪ .‬פעם אחת היה משוחח בגדולת רבי‬ ‫עקיבא איגר‪ ,‬שהפליא להעריצו‪ .‬לפתע התבטא‪" :‬אם היו אומרים‬ ‫גודל זכרונו‬ ‫מעשה ברבי עקיבא ז"ל שפעם בדרך נסיעתו מחתונת אחד מבניו עלי שאני יודע דף גמרא‪ ,‬הלא‪ ...‬הלא‪ ...‬אין זה נכון! והנה תארו‬ ‫מפולין היה לן בכפר אחד‪ ,‬וחפציו עדיין לא היו עמו באכסניה לעצמכם איך הוא אדם היודע באמת דף גמרא על בוריו‪ ,‬איזה גאון‬ ‫שנתאכסן שם‪ ,‬ובקש מבעל האכסניה שישאיל לו איזה ספר ללמוד‪ ,‬הוא‪ ,‬ומי שיודע ככה עשרה דפים‪ ,‬היש לנו בכלל מושג בגאונותו?‬ ‫ןוילג | ו"פשת ‪ -‬ךליו םיבצנ "הרות ירבד"בד"" [‪]29‬‬ ‫(״חוט המשולש")‬ ‫מגישים לו את שמות החולים והיה מעתיר עבורם‪.‬‬ ‫ומי שיודע ככה חמשים דפים‪ ...‬מאה דפים‪ ...‬ומאתים‪ ...‬ואלף‪....‬‬ ‫עכשיו בואו ונתאר לעצמנו ילוד־אשה היודע את כל הש״ס כמו‬ ‫קירוב קרובים‬ ‫שאני לא יודע אפילו דף אחד ‪ -‬היש בכח מושג אנושי להכילו? מי‬ ‫כאשר שהה רבי עקיבא איגר בוורשה‪ ,‬ראוהו יום אחד מסתובב‬ ‫הוא גאון זה ואיזהו? רבי עקיבא איגר!"‬ ‫בסימטאות העיר הגדולה‪ ,‬ומחפש את דירת קרוב משפחתו שהיה‬ ‫אדם פשוט‪ .‬שאלוהו‪ :‬מה לרבינו גדול האומה‪ ,‬להשפיל כבודו‬ ‫מעלת חידושי רבי עקיבא איגר‬ ‫ולהטריח עצמו לבקר ולחפש אחר קרובו‪ ,‬והרי דרשו חז״ל כי‬ ‫מילת "והתעלמת" הנאמרת באבידה‪ ,‬ניתנת גם לדורשה בלשון‬ ‫ומסופר על הגאון ר' אלחנן וסרמן זצ"ל‪" :‬במיוחד היו חביבים עליו‬ ‫ציווי‪ ,‬כי פעמים עליך להתעלם מאבידת אחיך‪ ,‬כגון זקן ואינו לפי‬ ‫חידושי רבי עקיבא איגר ‪ -‬ושגור על לשונו שכל סוגיא עמומה אם‬ ‫כבודו? הרי לנו שתלמיד חכם וזקן אסור להם להשפיל את כבודם‪.‬‬ ‫יש בה מחידושי הגרע״א אין ספק שעל־פי דבריו יזרח אור בהבנת‬ ‫הענין ‪ -‬והיה מצביע לדוגמא על לשונותיו בקושיות‪ ,‬שלפעמים‬ ‫השיב רבי עקיבא איגר‪ :‬מצינו שתי פעמים בתנ״ך מילת‬ ‫כותב וצ״ע‪ ,‬לפעמים וצע״ג‪ ,‬פעם "צריך אני לרב בזה" ופעם "וה׳‬ ‫"והתעלמת"‪ .‬האחת‪ ,‬בהשבת אבידה (דברים כב)‪ ,‬והשניה‪" ,‬ומבשרך‬ ‫יאיר עיני"‪ ,‬וכל מלה מעויינת ושקולה‪ .‬כל ביטוי בא להמחיש‬ ‫אל תתעלם" (ישעיה נח)‪ .‬דרשת זקן ואינו לפי כבודו דפטור ‪ -‬מצינו‬ ‫את האיכות של הקושיא כפי שהיא‪" .‬וה׳ יאיר עיני" שכותב רבי‬ ‫רק ביחס להשבת אבידה‪ .‬ואילו בקירוב קרובים‪ ,‬לא מצינו שזקן‬ ‫עקיבא איגר‪ ,‬אין זו תפלה סתם‪ ,‬כי גם גילוי־מילתא שהקושיא מן‬ ‫ואינו לפי כבודו פטור‪ ,‬שהרי שם נאמר במפורש‪" :‬אל תתעלם"‪.‬‬ ‫(אור אלחנן)‬ ‫החמורות"‪.‬‬ ‫(״הזהרו בכבוד חבריכם״ ‪ -‬סידרת תיקון המידות)‬ ‫‬ ‫ענווה ובריחה מכבוד‬ ‫רדיפת צדקה וחסד‬ ‫כשביקר רבי עקיבא איגר בעיר וורשא‪ ,‬יצאו לקראתו כל גדולי‬ ‫למרות טרדותיו הגדולות של רבי עקיבא איגר‪ ,‬רבה של פוזנא‪,‬‬ ‫העיר ותושביה וחלקו לו כבוד רב‪ .‬הוא התכווץ במרכבה ובכה בכי‬ ‫בהנהגת קהילתו‪ ,‬הרבצת תורה לתלמידים וכתיבת חידושים‬ ‫רב‪ .‬שאלו אותו מדוע הוא בוכה והוא השיב‪ :‬נוכח אני לדעת‪ ,‬כי‬ ‫ותשובות – מצא בכל יום פנאי לרדוף צדקה וחסד‪ ,‬ושש להיטיב‬ ‫הדור כל כך יתום מתלמידי חכמים‪ ,‬עד שמחשיבים אותי לתלמיד־‬ ‫לזולתו למעלה מיכולתו‪.‬‬ ‫חכם וחולקים לי כבוד גדול כזה‪ ,‬אך אם היו בדור תלמידי חכמים‪,‬‬ ‫נפשו הטהורה של רבי עקיבא איגר דבקה במצות ביקור חולים‪.‬‬ ‫הרי היו יודעים שאיני ראוי שיכבדוני‪...‬‬ ‫כשאך שמע על יהודי שנפל למשכב‪ ,‬בא לבקרו בביתו‪ .‬כשנכנס‬ ‫כשיצא מוורשא לחזור לביתו‪ ,‬שלח מכתב לחתנו בעל ה״חתם‬ ‫לחולה‪ ,‬היה מעניק לו מיני מטעמים ומגדנות שיערבו לחיכו‪,‬‬ ‫סופר" ובו כתב בין השאר‪" :‬לרוב הכבוד וההדר אשר עשו לי בני‪-‬‬ ‫כדי להשיב את רוחו‪ .‬התעניין בפרטי מחלתו ובמקום הצורך היה‬ ‫וורשא‪ ,‬יראתי פן ירע לי‪ .‬אך הודות לה׳ נוסע אנכי לביתי‪ ,‬ומשנה‬ ‫משתדל להזמין רופאים‪ .‬לאחר מכן היה שואל את החולה לשמו‬ ‫("חוט המשולש")‬ ‫לא זזה ממקומה‪" :‬מאד מאד הוי שפל רוח"!‬ ‫ושם אמו‪ ,‬והיה מתפלל עבורו‪ .‬כך נהג מדי יום ביומו‪ ...‬במקרה‬ ‫"חולקים כבוד זה לזה"‬ ‫שהיו צריכים אדם שיתנדב ללון עם החולה‪ ,‬לא היסס רבי עקיבא‬ ‫רבי עקיבא איגר וידידו רבי יעקב לוברבוים‪ ,‬רבה של ליסא בעל‬ ‫איגר ובעצמו היה נשאר ללון בבית החולה‪...‬‬ ‫"הנתיבות המשפט"‪ ,‬באו לוורשה לכנס גדול של רבנים‪ .‬יצאו יהודי‬ ‫בהזדמנו לעיר שהיה קיים בה בית חולים‪ ,‬היה הולך בעצמו‬ ‫וורשה אל שער העיר לקבל את פניהם של שני גדולי הדור‪ .‬בכבוד‬ ‫לבקר את החולים השוכבים שם‪ ,‬התעניין במצבם והתפלל‬ ‫רב הובילם במרכבה הדורה רתומה לשני סוסים‪ ,‬והכניסם לעיר‬ ‫עליהם‪ .‬בהיותו שם היה מעיין בתקנות בית החולים‪ ,‬ואם מצא‬ ‫בקול תרועת המון חוגג‪ .‬מרוב התלהבות לכבוד נושאי דגל התורה‪,‬‬ ‫איזו שהיא תקנה טובה שלא היתה קיימת בבית החולים שבעירו‪,‬‬ ‫התירו אנשים את הסוסים מהמרכבה‪ ,‬רתמו עצמם במקום הסוסים‬ ‫היה מעתיקה ומתקנה בעירו‪ .‬וכן להיפך‪ ,‬אם תקנות בית החולים‬ ‫והסיעו את המרכבה‪.‬‬ ‫לא השביעו את רצונו‪ ,‬השתדל להוסיף ולתקן שם ככל האפשר‪.‬‬ ‫כשהרגיש רבי עקיבע איגר בדבר‪ ,‬אמר‪ :‬למי כל הכבוד הזה אם‬ ‫חביבותו לביקורים הללו לא אמרה די‪ ,‬עד שהלך להנהלת בית‬ ‫לא לר' יעקב מליסא? ירד מן המרכבה ונבלע בין ההמון‪ .‬מרוב‬ ‫החולים וביקש שיצרפוהו להיות חבר המוסד‪ ,‬ולעזור להם בעצה‬ ‫צפיפות לא הכירו בו‪ ,‬והוא כיתר ההמון הנלהב‪ ,‬הצטרף להסיע‬ ‫ותושיה‪ .‬כה נהג כשביקר בערים שונות‪ ,‬כגון בבתי החולים אשר‬ ‫את המרכבה‪ .‬ר' יעקב מליסא אמר בלבו‪ :‬למי כל הכבוד הזה אם‬ ‫בוורשא‪ ,‬ברעסלא ועוד‪.‬‬ ‫לא לר' עקיבא איגר גאון הדור? ירד גם הוא מן המרכבה והצטרף‬ ‫במנהגים אלו נהג רבי עקיבא איגר שנים רבות‪ .‬מדי יום ביומו‬ ‫לאנשים המסיעים‪ .‬כך הסיעו והסיעו עד שהרגישו שהיא ריקה‬ ‫היתה מצות ביקור חולים כלחם חוקו‪ ,‬וגם כשבא לכהן כרבה של‬ ‫("חוט המשולש")‬ ‫מאדם‪.‬‬ ‫העיר הגדולה פוזנא המשיך במנהגו‪ .‬אולם לאחר זמן רב‪ ,‬בשבתו‬ ‫"חוששני אולי נענעתי בראשי כדרך הבטחה"‬ ‫בעיר וטרדותיו הרבות השתרגו על צווארו‪ ,‬והוא גם התקרב לזקנה‬ ‫רבי עקיבא איגר היה רבה של העיר פוזן אשר במדינת פרוסיה ‪-‬‬ ‫וכוחותיו נחלשו‪ ,‬הוא ראה שאין באפשרותו לקיים אישית מצוה‬ ‫אשכנז‪ ,‬באחד הימים נשלחה אליו שאלה מדייני קהילת בלוסטק‬ ‫יקרה זו‪ .‬עם כל זאת לא אמר נואש‪ ,‬שכר שני אנשים נאמנים בכסף‬ ‫אשר בפולניה‪ .‬בתשובתו כותב רבי עקיבא איגר‪ ,‬שהוא אינו כדאי‬ ‫מלא‪ ,‬מינה אותם שיהיו "שלוחיו של אדם כמותו" ושילם להם‬ ‫שממרחקים יפנו אליו בשאלות‪ ,‬וכי לא אלמן ישראל מגדולי‬ ‫מכיסו‪.‬‬ ‫התורה היושבים בפולין‪ ,‬אשר קטנם עבה ממותנו‪.‬‬ ‫היו השליחים הולכים מדי יום ביומו לבקר חולים בעיר‪ ,‬שאלו‬ ‫אך הוא ממשיך ומנמק להם‪ ,‬כי הפעם הוא יוצא מגדרו ומשיב להם‬ ‫בשלום החולים בשם ר' עקיבא איגר‪ ,‬התעניינו במצבם ומחלתם‪,‬‬ ‫תשובה לשאלתם‪ .‬היות והוא הזדמן בשמחה של מצוה עם מכיר‬ ‫הגישו לחולה את מנחתו המסורתית‪ ,‬חבילת מעדנים ומגדנות‪,‬‬ ‫אחד‪ ,‬והלה ביקש ממנו שישיב תשובה לקהילת בלוסטק‪ ,‬והוא ‪-‬‬ ‫רשמו את שם החולה ושם אמו‪ .‬לאחר מכן היו השליחים מתייצבים‬ ‫רבי עקיבא איגר ‪ -‬שתק‪" .‬וחוששני אולי נענעתי ראשי קצת‪ ,‬וכדרך‬ ‫לפני ר' עקיבא איגר ומדווחים לו על פרטי הביקורים‪" :‬פלוני‬ ‫הבטחה‪ ,‬לזה מוכרחני לצאת מגדרי ולהשיב אך הפעם"‪"( .‬בגדי ישע")‬ ‫מחלתו מתגברת‪ ,‬אלמוני הולך ומבריא" וכדו'‪ .‬לאחר מכן היו‬ ‫ןוילג | ו"פשת ‪ -‬ךליו םיבצנ "הרות ירבד"בד"" [‪]30‬‬