משנת אברהם · Mishnas Avraham — ניצבים וילך (2026-08-31)

משנת אברהם
פרשת
נצבים-וילך
שנת תשפ"ו
שנה גליון
ב מט מתורתו של הגה"צ רבי אברהם יעקב הכהן פאם זצ"ל
ההכנה לקבלת אור הימים הנוראים
בכך ,והוא זקוק לזמן כדי להתרגל לאור לאט לאט .קדושתם ואורם של הימים היום אנו עומדים בעיצומו של יום כ"א באלול ,פחות מתשעה ימים לפני ראש
הנוראים הללו הם "מורא'דיג" [עצומים ונוראים] ,ואם אדם אינו מכין עצמו ולּו השנה ,ופחות משלשה ימים לפני תחילת אמירת הסליחות .הימים רצים במהירות,
במעט לקראתם ,אין ביכולתו להכיל ולקבל את האורות הגדולים של הימים האלו. ואט אט אנו קרבים ועומדים לפני הימים הנוראים – והם נוראים ומרוממים ממש.
אף על פי כן ,האור הגדול הזה הוא חסד עצום מאת הבורא יתברך ,שעל ידו ניתנה על הפסוק (תהלים כז ,א) "ה' אורי וישעי" דרשו חז"ל (ויקרא רבה פרשה כא סימן
לנו היכולת להבחין בבהירות בין טוב לרע ,בין מרגניתא טבא לחספא ,ובין דבר ד)" :אורי -זה ראש השנה" ,שכן ביום זה נפתח שפע עצום של אורה וקדושה
שאינו שוה כלום לדבר שערכו גדול ונצחי ,ומתוך הבחנה זו נזכה להשכיל ולכוון בעולם .הטבע האנושי הוא ,שכאשר אדם יושב בחדר חשוך ואפל ,ופתאום מכניסים
את דרכנו בחיים על הצד היותר טוב. לחדרו אור גדול וחזק ,קשה לו לקבל את האור בבת אחת .העיניים שלו אינן רגילות
דרכי התשובה האמיתית מול תחבולות היצר נצבים
נקבים ,הוא עלול להרים ידיים ולומר" :אין עבודה זו מתאימה לי ,ומה התכלית בכל קירבת מצות התשובה מול ריחוקה
עמלי?" .מחשבה כזו מרחיקה אותו מן הקדושה במקום לקרב אותו .בוודאי שרבינו כתוב בפרשתנו (ל ,יא)" :כי המצוה הזאת אשר אני מצוך היום לא נפלאת היא ממך
יונה כותב בשער הראשון (העיקר השלישי)" :ומדרגות התשובה ומעלותיה לפי גדל ולא רחוקה היא" .הרמב"ן מפרש שפסוק זה מדבר על מצות התשובה שהוזכרה
המרירות ועוצם היגון" ,ומכאן שמדרגת התשובה נקנית דוקא מתוך יגון ומרירות בפרשיות הקודמות .התורה אומרת שהתשובה אינה רחוקה מן האדם ואינה
הנפש .אולם דרך זו אינה מתאימה לכל אחד בדורנו ,ואין ביכולתנו לעמוד בה .אנו נסתרת ממנו ,אלא" :כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו" .פלאי
חלושי כח בדורות אלו ,וקרובים להישבר ולהתייאש בקלות .עבורנו ,דרך זו רחוקה פלאים! מבהיל על הרעיון! הרי כאשר נעיין בדברי רבינו יונה בשערי תשובה או
מן השכר וקרובה להפסד .מצבנו זה דומה לדין כלי חרס שנבלע בו איסור ,שלא בדברי הרמב"ם בהלכות תשובה ,ורואים את הגדרים והתנאים הנדרשים להשגת
מועיל להם ליבון באש כדי להכשירם ,משום שהבעלים "חייס עלייהו דילמא פקעי" התשובה ,אנו מרגישים רחוקים מאוד מן המדרגה הזו .ואף על פי כן התורה
(פסחים ל ,ב) ,כלומר ,שבעליהם חסים עליהם שמא יתפקעו ויישברו מרוב חום מעידה שהיא קרובה אלינו מאוד .ומכאן יש ללמוד שהתשובה מצד עצמה היא
האש ,ועל כן אינם מלבנים אותם כראוי .כן גם אנחנו עלולים להתפקע ולהישבר אכן קרובה ,אלא שאנו במעשינו מרחיקים את עצמנו ממנה.
לגמרי מתוך חום הביקורת העצמית .כלי מתכות הוא כלי חזק במהותו ,והאש רק
מצרפת אותו ומחזקת אותו ,אך כלי חרס – האש משברת אותו .אנחנו דומים היום במעשינו מרחיקים את עצמנו ממנה
לכלי חרס ,ואש הביקורת הקשה עלולה לשבור את רוחנו ולהפילנו ליאוש ח"ו ,ועל ישנן שתי דרכים שונות שבהן יכול האדם לצעוד בעת עשיית חשבון הנפש שלו.
כן עלינו למצוא דרך אחרת המתאימה לכוחותינו. הדרך הראשונה מוגדרת כ"סותר על מנת לבנות" .בדרך זו האדם נוקט בלשון
תוכחה כלפי עצמו ,ומביא את עצמו להכרה ברורה שהוא מלא עוונות כרימון.
הדרך השניה -הכרת הערך העצמי והאוצרות הגנוזים הוא מתבונן במעשיו ומגיע למסקנה מוחלטת שכל אורח חייו אינו כשורה:
לעומת הדרך הראשונה של שבירת הלב ,אותו רבינו יונה עצמו כותב בספרו שערי תפילתו אינה תפילה בכוונה ,לימוד התורה שלו אינו נעשה כראוי ,ומעשיו
העבודה (בתחילת הספר)" :הפתח הראשון הוא ,שידע האיש העובד ערך עצמו ,ויכיר הטובים אינם שווים דבר .וכעין דרך זו מצינו בנוסח 'תפילה זכה' הנאמרת בערב
מעלתו ומעלת אבותיו וגדולתם ,וחשיבותם וחיבתם אצל הבורא יתברך ,וישתדל יום הכיפורים ,שתיקן בעל החיי אדם ,ושם אומר המתפלל" :מששתי את כל איברי
ויתחזק תמיד להעמיד עצמו במעלה ההיא ,ולהתנהג בה תמיד" .הרי שכאן מלמדנו ומצאתי אותם בעלי מומין ,מכף רגלי ועד ראשי אין בי מתום" .וזהו סותר על
אותו רבינו יונה ,שיש עוד דרך אחרת בעבודת השם :במקום שהאדם יחשוב תמיד
מנת לבנות ,שהוא סותר לגמרי את כל המהות שלו כדי לבנותה מחדש ,ועל ידי
בחסרונותיו ,עליו להביט דוקא במעלותיו ,להכיר בחשיבותו העצמית ,ומתוך כך
כך מתחיל האדם להתנהג כבריה חדשה ממש .וכמובא בחז"ל (ירושלמי ראש
להתחזק ולהתעלות .רבינו יונה ממשיך ומבאר" :ואם היה ראשיתו מצער ,אחריתו
השנה פרק ד הלכה ח) לגבי קרבנות המועדים ,שבכולם נאמר בפרשת פינחס
ישגה מאוד וכו' ,ויבין וישכיל וידע כי יוכל להשיג מעלתם וחשיבותם וחיבתם וכו',
"והקרבתם עולה" ,ואילו בראש השנה נאמר הלשון (במדבר כט ,ב) "ועשיתם
כמו שנאמר "כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו" ,כי הקל יתברך אינו
עולה" ,אמר להם הקב"ה לישראל ,מכיון שנכנסתם לפני לדין בראש השנה
מבקש מבני אדם כי אם לפי כוחם" .והיינו ,שהקב"ה לא ברא את כל בני האדם עם
ויצאתם בשלום ,מעלה אני עליכם כאילו נבראתם בריה חדשה" .דרך זו של
כוחות שווים ואין הקב"ה תובע מן האדם מה שיותר מיכולתו ,אלא הוא דורש ממנו
תשובה מתאימה לאנשי מעשה ולנשמות גבוהות .היא היתה טובה ונכונה בעיקר
אך ורק את כוחות הנפש המיוחדים שניתנו לו .ברגע שהאדם מבין ויודע שטמונים
לדורות הראשונים ,אשר לפי רום מדרגתם הרוחנית ,שבירת הלב שלהם היתה
בתוכו אוצרות רוחניים גדולים ,הרי שהתשובה ועבודת השם הופכות מיד ל"קרוב
מביאה לטהרתם .מתוך התעוררות פנימית שהגיעה עד דכדוכה של נפש ,הם היו
אליך הדבר מאוד" .ומוסיף רבינו יונה שגם האבות הקדושים עבדו את ה' רק לפי
נבנים מחדש בכוחות רעננים וביתר עוז לעבודת השם.
כוחם והשגתם ,שכן להשגת הבורא אין קצבה וגבול ,וכל אדם צריך לעמול לפי כלי
הנפש המיוחדים לו. הסכנה בביקורת עצמית יתרה בדורנו
נגעי בתים והאוצרות שבכתלים אולם ,בדרך זו של "סותר על מנת לבנות" טמונה סכנה גדולה עבורנו .מלאכת
יסוד זה מבואר היטב מתוך הפסוק העוסק בנגעי בתים (ויקרא יד ,לד)" :כי תבואו סתירה מותרת ומסתברת רק אם יש אפשרות לבנות בנין חדש ומפואר מתוך
אל ארץ אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה ונתתי נגע צרעת בבית ארץ ההרס .אך אם האדם יאמר לעצמו שוב ושוב שאינו שוה כלום ,וישקע במחשבות
אחוזתכם" .ורש"י מביא שם את דברי חז"ל (ויקרא רבה פרשה יז סימן ו)" :בשורה על חומרת עבירותיו ,יש חשש גדול שהוא יפול לעצבות עמוקה .ועצבות זו היא
היא להם שנגעים באים עליהם .תני רבי שמעון בן יוחאי ,כיון ששמעו כנענים הפסד רוחני עצום ,שכן היא מביאה לידי יאוש מוחלט ,ואינה מביאה לתשובה.
שישראל באים עליהם ,עמדו והטמינו ממונם בבתים ובשדות ,אמר הקב"ה כאשר אדם מדמה בנפשו שכל בגדיו הרוחניים מלוכלכים ,מטושטשים ומלאים
נפילתו של קין בעצבות אני הבטחתי לאבותיהם שאני מכניס את בניהם לארץ מלאה כל טוב ,שנאמר
ומצינו במקרא דוגמה לסכנת היאוש והשברון אצל קין .בספר בראשית נאמר (ד ,ה): (דברים ו ,יא) 'ובתים מלאים כל טוב' ,מה הקב"ה עושה ,מגרה נגעים בביתו,
"ואל קין ואל מנחתו לא שעה ויחר לקין מאוד ויפלו פניו" .קין נשבר ברוחו מכיון והוא סותרו ומצא בו סימא" .הרי שיתכן מציאות שבה אדם גר בביתו כעני מרוד
שמנחתו ,שהביא מפרי האדמה הגרוע ,לא התקבלה ברצון ,ואילו מנחתו של הבל אחיו, בדוחק ובחוסר כל ,מבלי שהוא מודע כלל לאוצרות הטמונים בתוך קירות ביתו,
שהקריב מבכורות צאנו ומחלביהן ,התקבלה .ובהמשך שם נאמר (שם ו-ז)" :ויאמר ה' והנה ביום מן הימים מופיע נגע בקיר ביתו ,והכהן פוסק שיש לנתוץ את הבית,
אל קין למה חרה לך ולמה נפלו פניך .הלוא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח וכאשר שוברים את הקירות מתגלים פתאום המטמונים היקרים שהסתתרו שם
חטאת רובץ" .ופירש הספורנו" :ולמה נפלו פניך -כי כשיש לקלקול איזו תקנה ,אין מאז ומתמיד .והנמשל הוא ,שאדם עלול לחיות את חייו בהרגשת עניות רוחנית
ראוי להצטער על מה שעבר ,אבל ראוי להשתדל להשיג תיקון לעתיד" .והיינו ,שאם יש
ואביונות ,ולומר ביאוש" :מה לי ולעלייה רוחנית? איני שייך ל'לומדות' ,ואיני שייך
דרך לתקן את העבר ,אין שום תועלת להצטער ולהיות שבור ,אלא יש להפנות את כל
למדרגות של צדקות; אני הדיוט שבהדיוטות" .אדם כזה אינו מודע לאוצרות
הכוחות להשתדלות ולתיקון מכאן ולהבא .הקב"ה ראה שקין שקוע בעצבות וביאוש
מוחלט ,ואמר לו" :אין זו הדרך הנכונה" .הלא אם תיטיב שאת" – קום ועשה מעשה הנשגבים הגנוזים בתוך נשמתו .זהו החידוש שמלמדנו רבינו יונה :הצעד הראשון
כדי לתקן .דע כי יש בך מעלות ,יש בך חשיבות ,ואוצרות גדולות טמונים בתוכך [ועל בעבודת ה' הוא שהעובד ידע את ערך עצמו ויכיר במעלתו הייחודית ובמעלת
אחת כמה וכמה שדברים אלו נכונים עבור בחורים צעירים היושבים פה ,הנמצאים אבותיו .ואז ,מתוך הכרה זו ,המצוה נעשית "קרוב אליך הדבר מאוד" ,ובכוחה
בשנות הנוער שלהם ,ימי פריחה רוחנית שיש בהם כוחות עצומים ו"פרישקייט" הוא יכול לעלות מעלה מעלה בתורה ,בעבודה ,בקדושה ,בחסד ובמעשים טובים,
[רעננות ומרץ] ,ובפרט כאשר זוכים ללמוד במקום קדוש כזה. הרבה יותר ממה ששיער בתחילה.
מצות כתיבת ספר תורה בזמנינו וילך
שהוא סומך על נוסח מדויק וידוע שאפשר לסמוך עליו .וז"ל (פרק ח מהלכות מחלוקת המפרשים בכוונת הרא"ש
ספר תורה הלכה ד)" :ולפי שראיתי שיבוש גדול בכל הספרים שראיתי בדברים נאמר בפרשה (לא ,יט)" :ועתה כתבו לכם את השירה הזאת" .בסוגיית מצות
אלו ,וכן בעלי המסורת שכותבין ומחברין להודיע הפתוחות והסתומות נחלקים כתיבת ספר תורה בזמן הזה ,מצינו מחלוקת המפרשים בדעת הרא"ש ,שפסק
בדברים אלו במחלוקת הספרים שסומכין עליהם ,ראיתי לכתוב הנה כל פרשיות שמצוה לכתוב חומשי תורה ,משנה ,גמרא ופירושיהם ,וכן פסק השולחן ערוך
התורה הסתומות והפתוחות וצורת השירות כדי לתקן עליהם כל הספרים ולהגיה (יו"ד סימן רע סעיף ב) בשם הרא"ש .המפרשים דנים האם כוונתו לומר שאין עוד
מהם .וספר שסמכנו עליו בדברים אלו הוא הספר הידוע במצרים שהוא כולל מצוה כלל לכתוב ספר תורה בימינו ,או שמא כוונתו שיש מצוה נוספת להחזיק
ארבעה ועשרים ספרים שהיה בירושלים מכמה שנים ,להגיה ממנו הספרים, בבית ספרי לימוד .וסברת הרא"ש נשענת על השינוי בתכלית הכתיבה .בעבר היו
ועליו היו הכל סומכין ,לפי שהגיהו בן אשר ,ודקדק בו שנים הרבה ,והגיהו פעמים לומדים מתוך ספר התורה ממש ,ואילו כיום ספרי התורה מונחים בארון הקודש
רבות כמו שהעתיקו ,ועליו סמכתי בספר התורה שכתבתי כהלכתו". ויוצאים רק לקריאת התורה בציבור ,בעוד שהלימוד נעשה מתוך חומשים ,גמרות,
ראשונים ואחרונים .מתוך כך מפרש הדרישה בדעת הרא"ש ,שבימינו פקעה כליל
כתיבת ספר תורה וקניית ספרי לימוד לישיבה – איזה מהם עדיף מצות כתיבת ספר תורה ,והמצוה נתחלפה לכתיבת ספרי לימוד .לעומתו ,הבית
והנה כאשר אדם מבקש להתנדב ולתרום מכספו ,ומסתפק אם לקנות לישיבה ספר יוסף ,הב"ח והט"ז (סק"ד) מפרשים שיש שתי מצוות נפרדות ,האחת היא מצות
תורה או לקנות ספרי קודש [כמו ש"ס וחומשים] שילמדו בהם יום יום ,לבי אומר כתיבת ספר תורה ,והשנייה היא כתיבת שאר ספרי הקודש לצורך לימוד.
לי שעדיף לקנות את ספרי הלימוד ,שתרומה זו חשובה ומועילה יותר ,שכן הלימוד
בהם תדיר .עוד מובא בגמרא (מנחות ל ,א) שהלוקח ספר תורה מן השוק הרי הוא שיטת השאגת אריה ודין חסרות ויתרות
"כחוטף מצוה מן השוק" [כלומר ,אין זה קיום המצוה בשלמותה] .מכח זה פסק השאגת אריה (סימן לו) נוקט אף הוא שאין בזמן הזה מצוה לכתוב ספר תורה ,אך
הרמ"א (יו"ד סימן ער סעיף א) שמי שקונה ספר תורה מוכן אינו מקיים בכך את מטעם אחר לגמרי :משום שאין אנו בקיאים עוד בדקדוק חסרות ויתרות [כגון היכן
יש להוסיף אות ו' והיכן לא] ,והרי ספר תורה שחסר או יתר אפילו אות אחת פסולה,
המצוה ,מאחר שהתורה ציוותה לכתוב ספר תורה או להגיהו ,ולא לקנותו מן המוכן.
אם כן אין בידינו לקיים מצוה זו .ולכן קיימא לן (רמ"א או"ח סימן קמג סעיף ד)
אמנם ,בימינו נהגו רבים לקנות ספר תורה מן השוק ולא לכתוב בעצמם או על ידי
שאם באמצע הקריאה נמצאו בספר תורה תיבות חסרות או יתרות ,אין מוציאים
שליח .הפתחי תשובה (שם סק"ח) מביא בשם ספר משנת חכמים (קונטרס מעלות
ספר תורה אחר ,שהרי יתכן שספר זה הוא המדויק והנכון ,ואילו הספר האחר הוא
המדות דף קל"ו) חילוק בדבר :אם הסופר כתב את ספר התורה מלכתחילה על מנת
המוטעה .והנודע ביהודה (מהדורא תניינא ,יו"ד סימן קעח) פסק עוד ,שאפילו אם
למכור אותו ,ולא לעצמו ,הרי שהקונה ספר זה אינו נחשב כחוטף מצוה מן השוק,
לומדים הלכה מאותה האות ,ונתגלה שינוי בספר ,אין להוציא ספר אחר בשל כך.
כיון שהכתיבה כולה נעשתה על דעת שיבוא קונה ויזכה בה. למשל ,בפרשת אמור (פרק כג) בענין המועדים כתוב ג' פעמים (פסוק ב ,ד ,לז)
קיום המצוה בעצמו מול הידור על ידי שליח "אשר תקראו אתם" [חסר ו'] ,ודרשו חז"ל בגמרא (ראש השנה כה ,א)" :תניא ,הרי
החיי אדם (כלל סח סעיף ז) מסתפק באדם הרוצה לכתוב ספר תורה ,אך אינו הוא אומר אתם אתם אתם שלשה פעמים ,לומר ,אתם אפילו שוגגין ,אתם אפילו
מומחה כל כך ,האם עדיף שיכתוב את ספר התורה בעצמו משום הכלל "מצוה בו מזידין ,אתם אפילו מוטעין" .ללמד שקדושת החודש תלויה לגמרי בבית דין ,ואף
יותר מבשלוחו" ,או שמא עדיף שישכור סופר מומחה כדי שספר התורה יצא מהודר אם טעו ,המועדים נקבעים על פיהם .נמצא שאם יש ספר תורה שכתוב בו "אותם"
ויפה ,משום "זה קלי ואנוהו" .הישמח משה (פרשת עקב ,בדרוש על ההפטרה) [מלא באות ו'] באופן שאי אפשר לדרוש ממנו ההלכה ,אף על פי שיש בזה נפקא
מחדש יסוד בענין זה :כאשר אדם משלם מכספו עבור כתיבת ספר התורה [ובימינו מינה גדולה לדין ,מכל מקום אין מוציאין ספר תורה אחר ,מאחר שאין אנו בקיאים
משלמים ממון רב ועצום עבור מצוה זו] ,עצם התשלום המלא נחשב כקיום המצוה בחסרות ויתרות .ומכח חסרון זה פסק השאגת אריה שאין בימינו מצות כתיבת ספר
"בו" ולא רק על ידי שליח .והטעם בזה ,שכל ענין "מצוה בו יותר מבשלוחו" עניינו תורה ,אף על פי שמפרשי השו"ע שהזכרנו לעיל [הבית יוסף ,הב"ח והט"ז] סוברים
שהמצוה קיימת.
להראות את חביבות המצוה על האדם ,בכך שאינו מטיל אותה על אחרים כדי
להיפטר הימנה .ממילא ,כאשר האדם משלם כסף מלא ומפזר ממונו עבור המצוה, ראיית הרמב"ם מספר בן אשר
הוא מראה בכך חביבות גדולה ואין כאן חסרון של שליחות .על כן ,עדיף בהחלט לעומת שיטות אלו ,מדברי הרמב"ם משמע באופן ברור שמצות כתיבת ספר תורה
לשכור סופר מומחה שיכתוב ספר תורה מהודר ומדויק. קיימת גם בזמן הזה .הרמב"ם אף מעיד על עצמו שכתב ספר תורה בעצמו תוך
נערך משיעורים הדפסת הגליון מוקדשת לעילוי נשמת הר"ר בנימין בן הר"ר אברהם אבא ווילהעלם זצ"ל
שנמסרו בשנים מיסד מתיבתא תורה ודעת ומפעל תורה ודעת (נפטר כא אלול) מכון עלה זית
עריכת ספרים מרישא עד גמירא
תשמ"ב ,תשנ"ח (וילך) להקדשות ,הערות ,ולקבלת הגליוןFor dedications, comments and to receive the gilyon: ravpam1229@gmail.com 908.956.1540 :
publish@alehzayis.com 732.513.3466
FAX: 732.865.7002 732.387.7841
נא לא לקרוא בשעת חזרת הש"ץ וקריאת התורה
