gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מילתא חדתא · Milta Chadita — ניצבים וילך (2026-08-31)

מוציא לאור: מילתא חדתא · Milta Chadita

שבוע: ניצבים וילך (2026-08-31)

מילתא חדתא · Milta Chadita — ניצבים וילך (2026-08-31)

פתח את ה-PDF הורדה

‫סוד הקדמת הדיבור למחשבה בעבודת השם‬ ‫רעה אין הקב”ה מצרפה למעשה‪ ,‬מאחר‬ ‫תשובה בליבו‪ ,‬אבל פסולי עדות שלא אמרו‬ ‫ּובלְ ָב ְבָך לַ ֲעׂשֹתֹו‬ ‫ּכִ י ָקרֹוב ֵאלֶ יָך ַה ָּד ָבר ְמאֹד ְּב ִפיָך ִ‬ ‫שכמעט אין אדם ניצל מהרהורי עבירה בכל‬ ‫מאומה אין לנו לחשוש שמא עשו תשובה‪.‬‬ ‫(ל‪ ,‬יד)‪ .‬צריך להבין במה שנאמר ‘בפיך ובלבבך‬ ‫יום (ב”ב קסד‪ ,):‬ורק מחשבת עבודה זרה נענשים‬ ‫ויש להוסיף ביאור בדבריו‪ ,‬שמחשבה‬ ‫לעשותו’ מפני מה הקדים הכתוב את הפה לפני‬ ‫עליה כי זהו דבר שעיקרו במחשבת האדם‪ ,‬אבל‬ ‫שמוציא האדם בשפתיו יש לה תוספת כוח על‬ ‫הלב‪ ,‬והרי דרך האדם היא שקודם כל מעשה‬ ‫בשאר מצוות שעיקרן במעשה אין נענשים על‬ ‫פני מחשבה גרידא‪ ,‬וכיון שאמר בפיו שהוא‬ ‫באה המחשבה‪‘ ,‬סוף מעשה במחשבה תחילה’‪,‬‬ ‫המחשבה‪.‬‬ ‫צדיק לכן יש יותר תוקף למחשבתו וחוששים‬ ‫והמחשבה גוררת את הדיבור ובעקבותיהם בא‬ ‫וכיון שמחשבת האדם כמעט ואינה ברשותו‪,‬‬ ‫לקידושיו‪ .‬ובזה יובן שפיר לשון הכתוב בפיך‬ ‫המעשה‪ ,‬אבל חסד גדול עשה עמנו ה’ יתברך‬ ‫לפיכך תחילת העבודה היא בכח הדיבור‪ ,‬לדבר‬ ‫ובלבבך לעשותו‪ ,‬הקדים את הפה לפני הלב‪ ,‬כי‬ ‫שהקדים בתורה את הדיבור למחשבה‪ ,‬כמו‬ ‫בפיו דבורי מצוה ולקבל על עצמו קבלות‬ ‫מאחר שדיבר והוציא בפיו שהוא צדיק לכן יש‬ ‫שנאמר כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך‬ ‫טובות‪ ,‬ועל ידי שיתמיד לעורר כח הפה‬ ‫לחשוש ביותר למחשבתו ולהרהור ליבו‪ ,‬אבל‬ ‫לעשותו‪.‬‬ ‫לקדושה ימשיך גם דעתו וליבו מעט מעט אל‬ ‫בלי הקדמת דיבור פיו אין לחשוש למה שהוא‬ ‫נאמרו בזה כמה דרכים‪ .‬הדרך הראשונה היא‬ ‫הקדושה‪ ,‬וכמו שפעולות האדם ממשיכות‬ ‫מהרהר בליבו‪.‬‬ ‫שלפיכך הקדים הפה קודם ללב להדגיש כי‬ ‫אחריהם את הלבבות‪ ,‬כך יש גם בכוח הדיבור‬ ‫עיקר מעלת המחשבה כשמוציאה בפיו‪ ,‬שכן‬ ‫להמשיך לב האדם למוטב‪ ,‬ובכח הדיבור יבוא‬ ‫פעמים שהמחשבה אינה שלימה‬ ‫מחשבה שהאדם מוציאה בפיו יש לה יתרון‬ ‫לתיקון המחשבה‪ ,‬ועל ידי כן יהיו כל מעשיו‬ ‫והדיבור יטה את לבבו לחשוב טוב‬ ‫כוח על פני מחשבה שאינה אלא בהרהור הלב‪.‬‬ ‫רצוים למעלה ‘בפיך ובלבבך לעשותו’‪ .‬ומשום‬ ‫עוד טעם שעבודת הדיבור נזכרת קודם‬ ‫והטעם‪ ,‬כי פה האדם מקודש בקדושת כלי שרת‪.‬‬ ‫כך הקדימו הכתוב לפני מחשבת הלב‪ ,‬ועל ידי‬ ‫לעבודת המחשבה‪ ,‬כי באמצעות כח הדיבור‬ ‫וכן מה שאמרו בגמרא (קידושין מט‪ ):‬שהמקדש את‬ ‫שמקבל על עצמו בדיבור ואמירה מקבל תוספת‬ ‫נוכל לתקן מחשבות הלב‪ ,‬שכן מחשבת האדם‬ ‫האשה על מנת שהוא צדיק חוששים לקידושיו‬ ‫כוח לעמוד בקבלתו הטובה‪.‬‬ ‫אינה ברשותו וקשה מאוד להטות את המחשבה‬ ‫שמא הירהר תשובה בליבו‪ ,‬וצריך להבין מדוע‬ ‫והדברים מבוארים בשפת אמת (מטות תרל”ח‬ ‫לטובה‪ ,‬ועל זה נאמר (בראשית ח כא) ‘יצר לב האדם‬ ‫לא חוששים כך בכל פסולי עדות שמא הירהרו‬ ‫ד”ה וידבר)‪ :‬עיקר מצות נדר ושבועה הוא על‬ ‫רע מנעוריו’‪‘ ,‬עיר פרא אדם יולד’ (איוב יא יב)‪ ,‬כי‬ ‫תשובה בליבם‪ ,‬ופירש בלחם משנה (אישות פ”ח‬ ‫פי מאמרם ז”ל (נדרים ח‪ ).‬מנין שנשבעין לקיים‬ ‫הלב אין לו כיס לשומרו מפני מחשבות רעות‬ ‫ה”ה) שהמקדש אשה הרי אמר בפירוש שהוא‬ ‫המצוות שנאמר (תהלים קיט קו) ‘נשבעתי ואקיימה’‬ ‫ופסולות‪ ,‬ומטעם זה אמרו (קידושין מ‪ ).‬שמחשבה‬ ‫צדיק גמור‪ ,‬ולכן יש לחשוש ביותר שמא הירהר‬ ‫כו’‪ .‬פירוש שעל ידי השבועה והנדר שאדם‬ ‫מקבל עליו לעשות המצוה‪ ,‬קבלה זו נותנת לו‬ ‫כח לגמור המעשה וכו’‪ ,‬על ידי השבועה נאמר‬ ‫(במדבר ל ג) ‘ככל היוצא מפיו יעשה’‪ ,‬וזה כוחן של‬ ‫מילתא דפליאה‬ ‫ישראל בפה‪ ,‬ולכן אנו מקבלין עלינו עול מלכות‬ ‫שמים בכל יום‪.‬‬ ‫ועוד שם (תרל”ט ד”ה במדרש)‪ :‬ועל ידי הקבלת‬ ‫עיקר החיים כדי להידבק בעשיית הטוב‬ ‫מלכות שמים בכל יום בפה מלא‪ ,‬מסייעין אלה‬ ‫ְר ֵאה נָ ַת ִּתי לְ ָפנֶ יָך ַהּיֹום ֶאת ַה ַחּיִ ים וְ ֶאת ַהּטֹוב וְ ֶאת ַה ָּמוֶ ת וְ ֶאת ָה ָרע (ל‪ ,‬טו)‪.‬‬ ‫הדיבורים להיות נמשך המעשה כפי הקבלה‪,‬‬ ‫עיקר חיי האדם בעולם הזה כדי שיזכה לעבוד בהם יוצרו‪ ,‬וכל המבקש חיים ידבק‬ ‫כמו שכתוב ‘נשבעתי ואקיימה’‪ ,‬ונודרין לקיים‬ ‫עצמו בעשיית הטוב כדי שיזכה לחיים‪ ,‬כמו שנרמז בפסוק ראה נתתי לפניך את החיים‬ ‫את המצוות‪ ,‬והנדר מסייע כמו שכתוב ‘ככל‬ ‫ואת הטוב וגו’‪ ,‬ופירש בכלי יקר שבא ללמדך שהחיים והטוב קשורים זה בזה‪ ,‬ועל ידי‬ ‫היוצא מפיו יעשה’‪ ,‬והוא הבטחה גם כן כי יוכל‬ ‫עשיית הטוב יזכה בחיים‪ .‬ומכל מקום הקדים החיים קודם הטוב‪ ,‬כדי ללמדנו שלא‬ ‫האדם לקיים אחר כך במעשה כפי הקבלה בפה‪.‬‬ ‫תהיה תכלית עשיית הטוב כדי לזכות בחיים‪ ,‬אלא אדרבה יבקש לזכות בחיים כדי‬ ‫ועוד‪ ,‬כי לפעמים לב האדם אינו עמו ואין‬ ‫להרבות בהם בעשיית הטוב‪ ,‬ועל דרך שנאמר (תהלים לד יג) ‘מי האיש החפץ חיים אוהב‬ ‫בו רצון לעבודת ה’‪ ,‬והעצה היא להקדים את‬ ‫ימים לראות טוב’‪ ,‬שהחפץ חיים הוא אוהב ימים כדי שיוכל לראות בהם בטוב ה’ בתורה‬ ‫דיבור הפה אפילו כשאין ליבו חפץ בכך‪ ,‬ועל ידי‬ ‫ובמצוות [וראה מה שפירש במצודות דוד‪‘ :‬החפץ חיים’ חיי עולם הבא‪‘ ,‬אוהב ימים’‬ ‫הדיבור יתעורר גם הלב לרצות‪ ,‬ועל דרך שכתב‬ ‫ר”ל אוהב ימי העולם להרבות במעשים טובים לראות בטוב האמיתי בעולם הבא]‪ .‬וזהו‬ ‫בספר החינוך (מצוה טז) שאחר הפעולות נמשכים‬ ‫שנאמר עוד (להלן פסוק כ) ‘לאהבה את ה’ אלקיך ולדבקה בו כי הוא חייך’‪ ,‬שכל חיי האדם‬ ‫הלבבות‪ ,‬כך גם אחר הדיבורים נמשכים הלבבות‪,‬‬ ‫לבוא לאהבת ה’ ולדבקותו‪ ,‬כי אין הקב”ה נותן חיים לאדם אם לא לעבודתו יתברך‪.‬‬ ‫ואחר שיתעורר הלב ממילא יבוא גם לקיים את‬ ‫המצוה בפועל ובמעשה‪.‬‬ ‫ברזא דאח"ד‬ ‫התחזקות בידיעה שאחרי הירידה תבוא עליה‬ ‫להבין טובות ה’ בכל מעשיו עמנו‪ ,‬כמו‬ ‫לעיר וכולם בורחים מהמקום והוא בורח‬ ‫ַא ֶּתם נִ ָּצ ִבים ַהּיֹום (כט ט)‪ .‬כל אדם‬ ‫שאמר דוד המלך ע”ה (תהלים צב ו‪-‬ז) ‘מה‬ ‫על נפשו‪ ,‬נמצא שבכל זמן ועת יש תקוה‬ ‫עוברים עליו בחייו זמני עליה וזמני‬ ‫גדלו מעשיך ה’ מאד עמקו מחשבותיך‪,‬‬ ‫לישועת ה’ כהרף עין‪.‬‬ ‫ירידה‪ ,‬והעצה להתחזק בזמני הירידה‬ ‫איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את‬ ‫וידוע סיפור המעשה במו”ר רבי יעקב‬ ‫היא לדעת שהקב”ה הוא העומד מאחרי‬ ‫זאת’‪ ,‬וכשזוכים אפשר לראות איך הכל‬ ‫ז”ק ע”ה אביו של החכם צבי ע”ה‪ ,‬שנתפס‬ ‫כל הקשיים העוברים עליו‪ ,‬ואין שום‬ ‫היה למעננו ולטובתנו]‪ ,‬וכל קורות‬ ‫לבין הרשעים בגזירות ת”ח ות”ט‪ ,‬וכבר‬ ‫צרה הנמשכת לעולם אלא ישוב הגלגל‬ ‫האדם כולם מתוקנים למענו להיטיבו‬ ‫היה כורע על ברכיו לפני הרשע אשר‬ ‫ויתהפך עליו למוטב‪ .‬וכן מצינו בדוד‬ ‫באחריתו‪ ,‬וזהו שרמזו חז”ל בדבריהם‬ ‫החרב אחוזה בידו‪ ,‬ופתאום התהפך לב‬ ‫המלך ע”ה שעברו עליו זמנים קשים בימי‬ ‫(שבת נה‪ ).‬חותמו של הקדוש ברוך הוא‬ ‫הרשע לחמול עליו ושילח אותו לחיים‬ ‫חייו‪ ,‬והיה מחזק עצמו באמרו (תהלים כג ד)‬ ‫אמת‪ ,‬כמו החותם הנראה תחילה משובש‬ ‫ולשלום‪ ,‬אבל היו מן הנוכחים שם שטעו‬ ‫‘שבטך ומשענתך המה ינחמוני’‪ ,‬ופירש‬ ‫עד לאחר שחותמים בו‪ ,‬כך הנהגת ה’ אין‬ ‫לחשוב שכבר הומת הצדיק בחרבו של‬ ‫בספורנו שדוד נתן אל ליבו שכבר היה‬ ‫עומדים על טיבה עד לאחר זמן אשר אז‬ ‫הרשע‪ ,‬ובאו לפני חמיו בעל שער אפרים‬ ‫כן בעבר‪ ,‬שהכה אותו ה’ בשבט חובלים‪,‬‬ ‫מתברר איך הכל מתוקן ומסודר דבר‬ ‫והעידו בפניו כי נהרג חתנו רבי יעקב‬ ‫ואחר כך תמך אותו לעוזרו במשענתו‪,‬‬ ‫דבור על אופניו‪.‬‬ ‫ז”ק‪ ,‬וכמעט שלא נישאה אשתו ח”ו‬ ‫וכמו שהיה כן בעבר שאחר המכה באה‬ ‫וכן יתבאר הכתוב (שמות לג כג) ‘וראית‬ ‫אחר שיצא דינה להיתר מבית דינו של‬ ‫הסמיכה‪ ,‬זו היא נחמתו שגם להבא ישוב‬ ‫את אחורי ופני לא יראו’‪ ,‬רק אחר‬ ‫רבי העשיל ז”ל‪ ,‬עד שמן השמים ריחמו‬ ‫ה’ לסמכו במשענתו אחר שהכה אותו‬ ‫המעשה ניתן לראות איך שהוא מסודר‬ ‫עליהם ובא הרוג ברגליו‪ ,‬וזכתה להעמיד‬ ‫בשבטו‪ ,‬וזהו החיזוק לכל אדם בשעת‬ ‫ממנו זרע ישרים מבורך [ומאותו מעשה‬ ‫קושי וסבל‪ ,‬לדעת שכל קושי הוא זמני‬ ‫לטובה‪ ,‬וכפי שנראה ממעשה מגילת‬ ‫ואילך נמנע רבי העשיל מלהיות נמנה‬ ‫ואחריו תבוא הרווחה‪.‬‬ ‫אסתר‪ ,‬שכל דבר לקיחת אסתר לבית‬ ‫המלך היא עצמה הייתה הסיבה מעם‬ ‫על היתר עגונה]‪ .‬והובאו הדברים‬ ‫וזה שאמר הכתוב אתם נצבים היום‬ ‫ה’ להצלת כלל ישראל‪ ,‬אך ‘ופני’ לפני‬ ‫בארוכה במגילת ספר לרבי יעקב עמדין‬ ‫וכמו שפירש במדרש תנחומא (א)‪ :‬מה‬ ‫וקודם המעשה‪‘ ,‬לא יראו’ אין באפשרותו‬ ‫ע”ה בן החכם צבי‪.‬‬ ‫היום מאיר פעמים ומאפיל פעמים‪ ,‬אף‬ ‫של האדם לראות מה טוב ותועלת יש בו‬ ‫אתם כשאפלה לכם עתיד להאיר לכם‬ ‫(תורת משה לחתם סופר כי תשא ד”ה וראית הב’)‪.‬‬ ‫כשמתבוננים לאחר זמן רואים‬ ‫אור עולם‪ ,‬שנאמר (ישעיה ס יט) ‘והיה לך‬ ‫שהכל היה לטובה‬ ‫ה’ לאור עולם’‪.‬‬ ‫בסוף נגלה שהכל היה אמת‬ ‫בשעת התגברות היסורים על האדם‪,‬‬ ‫ישועת ה’ כהרף עין‬ ‫ונרמז ענין זה מיד בתחילת התורה‬ ‫יזכור כי אף שלמראה עין נראה שמן‬ ‫גם בשעת הסבל והצער צריך‬ ‫‘בראשית ברא אלקים’‪ ,‬והוא סופי תיבות‬ ‫השמים מביאים עליו רעה‪ ,‬אבל האמת‬ ‫להתחזק תמיד בישועת ה’ הקרובה‬ ‫‘אמת’‪ ,‬וכן נרמז בסיום פרשת הבריאה‬ ‫היא שהכל מכוון לטובתו השלימה‪,‬‬ ‫לבוא‪ ,‬כי בכל צרה וצוקה העוברת על‬ ‫‘ברא אלהים לעשות’ סופי תיבות ‘אמת’‪,‬‬ ‫ולאחר זמן יתברר לו בעזרת ה’ איך‬ ‫האדם יש תמיד פתח ותקוה לעתיד‪,‬‬ ‫כי האמת נעלמת ונסתרת בבריאה‪,‬‬ ‫תכלית כל קורותיו היה להיטיב לו‬ ‫ולדוגמא אם הוא עומד עתה למשפט‬ ‫ונראה לעיני המתבונן כאילו אין שום‬ ‫באחריתו‪ .‬רבינו החפץ חיים היה מבאר‬ ‫ודומה בעיניו שהוא עומד לצאת חייב‬ ‫סדר בכל המתרחש בעולם‪ ,‬והעולם הזה‬ ‫ענין זה בדרך משל‪ ,‬לחותמת שהאותיות‬ ‫בדינו‪ ,‬הרי ביכולתו לערער בפני ערכאה‬ ‫נקרא עלמא דשיקרא כי השקר שולט‬ ‫מסודרות בה בסדר הפוך‪ ,‬והמביט‬ ‫גבוהה יותר שתהפוך בדינו ותוציא אותו‬ ‫בו לכל מראה עין האדם‪ ,‬אבל בסופי‬ ‫בחותמת אינו יכול לקרוא הכתוב‬ ‫לחופשי‪ ,‬וגם אם יצא חייב לפני כל‬ ‫התיבות נרמז ‘אמת’ כי בסופו של דבר‬ ‫בה בקלות‪ ,‬ורק לאחר שנוטלים את‬ ‫ערכאות המשפט יש לו מוצא בבקשת‬ ‫אפשר לצרף את כל הפרטים ולראות‬ ‫החותמת ומטביעים אותה על גבי גליון‬ ‫חנינה מלפני המלך בעצמו‪ ,‬וכך יחזק‬ ‫איך הכל הוא אמת לאמיתה בלי שום‬ ‫נייר אזי מתגלה לעין כתב נאה ומתוקן‪.‬‬ ‫את עצמו בכל מצב שהוא שבודאי ירחם‬ ‫חיסרון ופגם‪.‬‬ ‫כן הוא גם בהנהגת הבורא בעולמו‪,‬‬ ‫עליו ה’ להושיע אותו מצרתו‪ ,‬ואפילו‬ ‫והנה צירוף ‘אמת’ שבתחילת הבריאה‬ ‫אשר הרבה פעמים נראה בשעת מעשה‬ ‫בדרכו אל הגרדום ח”ו יחזק עצמו בדברי‬ ‫אינו לפי הסדר‪ ,‬ואילו הצירוף שבסוף‬ ‫כאילו אין דרכי ה’ מסודרות אל נכון‪ ,‬כי‬ ‫חז”ל (ברכות י‪ ).‬אפילו חרב חדה מונחת‬ ‫ענין הבריאה הוא מסודר כהלכה‪ ,‬וגם‬ ‫פעמים רבות רואים אנו צדיק ורע לו‬ ‫על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן‬ ‫זה לרמז‪ ,‬שבתחילה נראה כאילו אין‬ ‫ורשע וטוב לו‪ ,‬והכל תמהים ושואלים‬ ‫הרחמים‪ ,‬וכידוע שדרך העולם שאם‬ ‫האמת מסודרת כראוי בכל עניני הנהגת‬ ‫מדוע דרך רשעים צלחה‪ ,‬אבל לאחר זמן‬ ‫נקרע החבל מעל גבי הנידון למות שוב‬ ‫העולם‪ ,‬אבל כשמגיעים לסוף הבריאה‬ ‫אפשר לזכות ולראות איך כל מעשי ה’‬ ‫אין קושרים חבל חדש אלא מוציאים‬ ‫ומסתכלים למפרע רואים שהכל מסודר‬ ‫מסודרים בסדר נאה ומתוקן [ולפעמים‬ ‫אותו לחופשי‪ ,‬וכן קורה לפעמים שעומד‬ ‫לפי האמת בלי שום פקפוק‪.‬‬ ‫צריכים להעמיק ולהתבונן כדי לזכות‬ ‫הנידון על הגרדום ולפתע נכנס האויב‬ ‫מילין יקירין‬ ‫מצוה בשמחה גוררת מצוה‬ ‫‘שכר מצוה’ הכוונה להנאה שבמצוה‬ ‫לאחר שאמר את הסיבה מדוע יש לרוץ למצוה‬ ‫ׁשׂכַ ר ִמ ְצוָ ה – ִמ ְצוָ ה‪.‬‬ ‫ּגֹור ֶרת ִמ ְצוָ ה וכו’ ֶש ְ ּ‬ ‫ֶש ִׁמ ְּצוָ ה ֶ‬ ‫ולברוח מהעבירה מטעם שמצוה גוררת מצוה‬ ‫(פ”ד‪ ,‬מ”ב)‪.‬‬ ‫ואף הוא ‘מצוה’ לקבל עליו שכר‬ ‫ועבירה גוררת עבירה‪ ,‬הוסיף ואמר ‘ששכר‬ ‫כבר מילתנו אמורה על מה שבספרים‬ ‫וזה דבר המשנה ‘שכר מצוה מצוה’‪‘ ,‬שכר‬ ‫מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה’‪ ,‬וקשה להבין‬ ‫הקדושים הרבו להאיר עינינו שכאשר אדם‬ ‫מצוה’ הכונה לשכר שמקבל האדם בעולם הזה‬ ‫מדוע הוסיף סיבה נוספת‪ ,‬ובכלל מה ביאור‬ ‫מקיים מצוה כראוי מתעורר בקרבו רצון‬ ‫דהיינו ההנאה שיש לו במצוה‪ ,‬ו’שכר מצוה’ זה‬ ‫הדברים ‘ששכר מצוה מצוה ושכר עבירה‬ ‫ותשוקה לקיים מצוה נוספת‪ ,‬כמאמר חז”ל‬ ‫הוא ‘מצוה’‪ ,‬שמחשב לו זאת הקדוש ברוך הוא‬ ‫עבירה’‪.‬‬ ‫‘מצוה גוררת מצוה’‪ ,‬כפי ששמעתי ממו”ר אבי‬ ‫למצוה ונותן לו עליה שכר בעולם הבא כשאר‬ ‫ע”ה לבאר את המילה ‘גוררת’ מלשון תיאבון‪,‬‬ ‫מצוות‪ .‬וזו התוספת שהוסיף התנא על האמור‬ ‫השמחה וההנאה שבעשיית המצוה‬ ‫כדברי הגמרא (ברכות לה‪‘ ):‬טובא גריר’‪ ,‬שמצוה‬ ‫קודם לזה במשנה ‘הוי רץ למצוה קלה’‪ ,‬שאם‬ ‫נחשבים למצוה‬ ‫יבוא אי מי ויקשה מדוע יש לרוץ למצוה קלה‪,‬‬ ‫אחת מעוררת באדם חשק לקיים מצוה נוספת‪,‬‬ ‫תשובתך תהיה‪ ,‬מכיון ‘ששכר מצוה מצוה’‬ ‫הבן איש חי ע”ה מבאר בפירושו חסדי אבות‬ ‫וכמו שהוסיף לומר ‘ששכר מצוה מצוה’‪ ,‬ואם‬ ‫ותענוג במצוה ישנו גם במצוה קלה‪ ,‬ולכן אל‬ ‫על מסכתנו‪ ,‬ידוע שאף על פי ששכר מצות‬ ‫אינו מרגיש חשק והתעוררות להוסיף ולקיים‬ ‫נא תחשוב שבגלל שהיא קלה לכן לא תזדרז‬ ‫בהאי עלמא ליכא (קידושין לט‪ ,):‬עם כל זה ישנו‬ ‫עוד מצוות יפשפש במעשיו שמא לא קיים את‬ ‫בעשייתה‪ ,‬אלא ‘הוי רץ’ ואל תקטן המצוה‬ ‫שכר מיוחד שהוא כן ניתן בעולם הזה‪ ,‬והוא‬ ‫המצוה הראשונה כדבעי‪.‬‬ ‫בעיניך‪ ,‬כי לכל מצוה יש עוד מצוה הקשורה‬ ‫השמחה שיש לאדם בעת שמקיים המצוה‪ ,‬כמו‬ ‫שאמר דוד המלך ע”ה (תהלים קיט קסב) ‘שש אנכי‬ ‫מדוע לא כל המקיים מצוה אחת‬ ‫בה שהיא השמחה והתענוג‪.‬‬ ‫על אמרתך כמוצא שלל רב’‪.‬‬ ‫מקיים בעקבותיה את כל תרי”ג‬ ‫במצוה קלה יש הנאה בעשייתה ולכן‬ ‫ובדבר זה זכו הקדמונים ז”ל הרבה מאד‪,‬‬ ‫המצוות‬ ‫שכרה מרובה‬ ‫שהיתה להם שמחה נפלאה במעשה המצוות‪.‬‬ ‫בדרך זו הקשה הרה”ק רבי בנימין מזאלוזיץ‬ ‫מוסיף הבן איש חי חידוש עצום‪ ,‬לא רק שגם‬ ‫וכמו שאמרו בפרק אין עומדין בברכות (ל‪ ):‬רב‬ ‫ע”ה בספרו תורי זהב (פר’ תצוה ד”ה פסוק מ’)‪ ,‬שלפי‬ ‫במצוה קלה זוכה לשכר‪ ,‬אלא על מצוה קלה‬ ‫ירמיה הוה יתיב קמיה דר’ זירא‪ ,‬חזייה דהוה‬ ‫המשנה ש’מצוה גוררת מצוה’ שלאחר שעושה‬ ‫זוכה לשכר גדול יותר ממצוה אחרת‪ ,‬כיצד‬ ‫בדח טובא‪ ,‬אמר ליה ‘וגילו ברעדה’ כתיב (תהלים‬ ‫אדם מצוה נגררת בעקבותיה מצוה נוספת‪,‬‬ ‫יתכן דבר שכזה‪ ,‬כי במצוה קלה על פי הטבע‬ ‫ב יא)‪ ,‬אמר ליה אנא תפילין קא מנחנא‪ .‬וביאר‬ ‫ואם כן היה צריך להיות שיקיים אדם כל תרי”ג‬ ‫יש בה שמחה והנאה גדולה יותר‪ ,‬כיון שהיא‬ ‫בזה מורינו הרב עבדאלא סומך ע”ה שכתוב‬ ‫המצוות‪ ,‬כי מהמצוה הראשונה נמשכת מיד‬ ‫קלה על הגוף ואינה כבדה עליו מוכרח שיש לו‬ ‫(שם פט יז) ‘כי בשמך יגילון כל היום’ זה תפילין‪,‬‬ ‫עוד מצוה ללא סוף‪ ,‬והרי עינינו הרואות הרבה‬ ‫בזה שמחה גדולה עשר ידות על שמחה שיהיה‬ ‫שהרי מהו ‘שמך’ שבו יגילו כל היום‪ ,‬הוי אומר‬ ‫פעמים שאדם עושה מצוה אחת או שתיים‬ ‫לו במצוה שהיא כבדה על הגוף‪.‬‬ ‫אלו התפילין שנקראים שם ה’ כנאמר (דברים כח‬ ‫ונפסק אחר כך מקיום המצוות‪ ,‬והלא צריך‬ ‫זהו חידוש מופלא המגלה לנו טפח מגדלות‬ ‫י) ‘כי שם ה’ נקרא עליך’ ודרשו בגמרא (מנחות‬ ‫להיות כמו שלשלת שאחת גוררת חברתה עד‬ ‫שמחת המצוה‪ ,‬וכפי שכבר אמור‪ ,‬אין לנו עסק‬ ‫לה‪ ):‬שהכונה לתפילין שבראש‪ .‬הרי לנו שעם‬ ‫שיקיים כל המצוות אשר בידו‪.‬‬ ‫בנסתרות להבין מדוע עשיית המצוה בשמחה‬ ‫התפילין שהם שמו יתברך מגיעה השמחה‪,‬‬ ‫כל כך גדולה ועצומה עד שתהיה מצוה קלה‬ ‫ולכן ענה רב ירמיה ‘אנא תפילין מנחנא’‪,‬‬ ‫רק מצוה הנעשית בשמחה גוררת את‬ ‫עולה במעלתה‪ ,‬אך זאת אנחנו יודעים כי‬ ‫שבמצוות יש לנו להרבות שמחה‪ ,‬כי ‘בשמך‬ ‫כל המצוות‬ ‫מפלאות תמים דעים הוא כך‪ ,‬שהקדוש ברוך‬ ‫יגילון כל היום’‪.‬‬ ‫ומבאר זאת על פי דברי האר”י הקדוש ע”ה‬ ‫הוא מחשיב למאד את השמחה וההנאה‬ ‫עוד מצינו את עניין השמחה שהייתה‬ ‫שעיקר קיום המצוות‪ ,‬שישמח האדם בקיום‬ ‫שבמצוה‪ ,‬ואפילו שהאדם נהנה מכך הקדוש‬ ‫ברבותינו הקדמונים‪ ,‬במה שאמרו (ברכות ט‪):‬‬ ‫המצוה כאילו מרויח כל חללו של עולם‪ ,‬וכן‬ ‫ברוך הוא נותן לו על זה שכר מרובה‪ ,‬כלשונו‪:‬‬ ‫שרב ברונא סמך גאולה לתפילה והיה שמח כל‬ ‫הוא אומר ‘תחת אשר לא עבדת את ה’ אלהיך‬ ‫ובאמת השמחה היא הנאה ועונג גדול לגוף‬ ‫אותו היום‪ .‬ועל דרך זה פירשו במאמר הגמרא‬ ‫בשמחה ובטוב לבב מרוב כל’‪ ,‬רוצה לומר שלא‬ ‫תהיה מה שתהיה‪ ,‬ועם כל זה הקדוש ברוך‬ ‫(שם יז‪ ).‬שכאשר היו רבנן נפרדים מרב אמי היו‬ ‫עבדת עבודת ה’ יתברך בשמחה וחשק כמו‬ ‫הוא חושב לאדם את השמחה שיש לו במצוות‬ ‫אומרים לו עולמך תראה בחייך‪ ,‬והכוונה‪ ,‬תזכה‬ ‫שהיית שמח אם היית מרוויח רוב כל‪ .‬אם כן‬ ‫למצוה גדולה‪ .‬לפיכך אל יביט בעצם המצוה‬ ‫לשמחה גדולה בעסק תורה ומעשים טובים‪,‬‬ ‫האדם המקיים מצוה בשמחה אכן גוררת מצוה‬ ‫שנראית קלה אלא יראה בהנאה שיש בה ועל‬ ‫שזה הוא שכר בעולם הזה מעין שכר עולם‬ ‫זו מצוות נוספות עד שמקיים את כל המצוות‬ ‫ידי זה ירדוף אחריה שמא במצוה קלה זו תזכה‬ ‫הבא‪.‬‬ ‫עד אין קץ וגבול‪ ,‬אך כשאינו מקיים באופן‬ ‫לשמחה גדולה‪.‬‬ ‫מכל אלו מוכיח הבן איש חי כי יש שכר‬ ‫זה אינה גוררת‪ .‬ואכן זה דבר הנראה לעינים‪,‬‬ ‫בעולם הזה‪ ,‬והוא השמחה שישמח האדם‬ ‫שלא כל אדם המקיים מצוה מקיים בעקבותיה‬ ‫על ההנאה והשמחה שבעבירה נענש‬ ‫עוד מצוות‪ .‬וללמד יצא‪ ,‬שנדע כמה חשובה‬ ‫במצוה‪ ,‬והתענוג שיהיה לו בשעת עשייתה‪.‬‬ ‫מלבד העונש על עצם העבירה‬ ‫ואמנם שמחה זו היא הנאה ועונג גדול לגוף‪,‬‬ ‫היא המצוה כשנעשית בשמחה‪ ,‬ואם חפצי‬ ‫והוא הדין להיפך בעבירה‪ ,‬שגם על השמחה‬ ‫אך עם כל זה מחשיב זאת הקדוש ברוך הוא‬ ‫חיים אנו ומשתוקקים לקיים את כל המצוות‬ ‫וההנאה שבעבירה נענש מלבד העונש שיש לו‬ ‫את עצם ההנאה למצוה‪ ,‬ונותן לו עליה שכר‬ ‫שבתורה ולחיות חיים שכל כולם מקשה אחת‬ ‫על עצם עשיית העבירה‪ ,‬ולכן ממשיך התנא‬ ‫של מצוות‪ ,‬נשכיל להכניס חיות ושמחה בקיום‬ ‫בעולם הבא כשאר מצוות‪.‬‬ ‫ואומר ‘ושכר עבירה עבירה’‪ ,‬כמו שאמרתי לך כי‬ ‫המצוה ואז ראו נראה כי ‘מצוה גוררת מצוה’‪.‬‬ ‫הקדוש ברוך הוא מחשיב את השמחה הנקראת‬ ‫שכר מצוה ונותן לאדם שכר בעבורה‪ ,‬כן נמי‬ ‫גודל השכר לעושה מצוה בשמחה‬ ‫בדרך הרע ‘שכר עבירה עבירה’ שהשמחה‬ ‫הנה בהמשך המשנה מבואר מהו השכר‬ ‫בעבירה שהיא ‘שכר עבירה’ אף היא לעבירה‬ ‫שמקבל האדם עבור שעושה מצוות ה’‬ ‫תיחשב להיענש עליה בנוסף לעבירה עצמה‪.‬‬ ‫יצא לאור ע"י מכון אור לישרים‬ ‫בשמחה‪ ,‬שכך נרמז בתוספת שהוסיף התנא‪,‬‬ ‫© כל הזכויות שמורות‬ ‫אין להעתיק או לצטט ללא אישור‬ ‫מפורש בכתב ממכון אור לישרים‬