משמיע ישועה · Mashmia Yeshua — ניצבים וילך (2026-08-31)

נצבים -וילך תשפ"ו -גיליון מ"ה
הגוף והנשמה
עוזבת את כור מחצבתה תחת כסא הכבוד ויורדת לעולם הזה ,היא רק כדי
לזכך ולעדן את הגוף שיתעלה ויתרומם יותר טפח וטפחיים מעל הקרקע
הגשמית.
)(,
בזה נוכל להסביר את כוונת אמרם ז”ל )ברכות סג“ (:מאי דכתיב ‘חרב )על(
ידועה קושיית המפרשים למה כתב תיבת ’כולכם‘ אחרי שבא ופירט תיכף
]אל[ הבדים ונואלו’? חרב על שונאיהם של תלמידי חכמים שיושבים בד בבד
בהמשך את כל מי שעמד וניצב שם‘ :ראשיכם ,שבטיכם ,זקניכם ושוטריכם,
ועוסקים בתורה ,ולא עוד אלא שמטפשים ,ולא עוד אלא שחוטאים”.
כל איש ישראל’?
ולכאורה יש לשאול :הלא ראינו וגם שמענו על צדיקים רבים במרוצת
הגה”ק בעל ’קרן לדוד‘ זי”ע מביא בספרו )פרשתן( בשם ספרי אגדה המפרשים
הדורות שלמדו לבד בלי חברותות? א”כ איך יתכן שעשו כזאת שלא כהלכה?
מאמר חז”ל )ברכות ה“ (:שניים שנכנסו להתפלל וקדם אחד מהם להתפלל ולא
ולדרכינו יובן שהכוונה לדברי חז”ל ’שיושבים בד בבד‘ היא שבאים ללמוד המתין את חבירו ויצא ,טורפין לו תפילתו בפניו” ,שהכוונה היא על הגוף ועל
רק עם הגוף ובלי הנשמה ,שאין כאן את המציאות ואת הבחינה של ”כולכם“, הנפש ,ששניהם כאחד נכנסים להתפלל ,אבל אם הקדים את הפה והלשון
לכן החמירו חז”ל כל-כך בדבריהם החריפים בגנות הדבר הזה ,כי הלומד כך לפני לבו ,שהתפלל בלי כוונה ורק אמר את המילים בפיו ,אז ח”ו טורפין לו
בלי הנשמה הרי תורתו מן השפה ולחוץ. תפילתו בפניו ,וכל שכן כשנכנס מעיקרא רק עם הגוף ולא עם הנפש ,ולבו
›‹
בל עמו.
על פי זה מפרש הפסוק )תהלים קכב ,א( “שמחתי באומרים לי בית ה’ נלך
א’ל נקמות הופיע עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים ,ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה
יחדיו” ,שהכוונה היא גם כאן לגוף ולנשמה ששניהם יחדיו הולכים בית ה’
.
ורק אז יש שמחה ,אבל אם עומדות היו רק רגלינו ואילו ראשו ולבו בל עמו
פירש”י :למה נסמכה פרשת אתם נצבים לקללות? לפי ששמעו ישראל מאה בעומדו בשערי ירושלים ,אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות ,זה לא נכון ,כי
קללות חסר שתים חוץ ממ”ט שבתורת כהנים ,הוריקו פניהם ואמרו מי יוכל באמת ירושלים הבנויה אינה אלא כעיר שחוברה לה יחדיו ,כלומר שהעיר
לעמוד באלו? התחיל משה לפייסם ”אתם נצבים היום“ ,הרבה הכעסתם צריכה את החיבור השלם בין הגוף לנשמה.
למקום ולא עשה אתכם כלייה והרי אתם קיימים לפניו.
לזה בא הכתוב לרמוז” :אתם נצבים היום כולכם לפני ד’ אלוקיכם“ ,לאפוקי
צריך להבין במה הצליח משה רבינו לפייסם ממה שפחדו וחששו מכל שלא יהיו עומדים רק ברגליהם ולא בראשיהם ,כי אם ”כולכם“ ,ולכן אמר
הקללות ,וכי בזה שאמר להם שלא עשה איתם כלייה והם קיימים לפניו ,די ”ראשיכם“ ,שגם המוח והשכל שבראשיכם גם כן יהיו עומדים כאן ,ושוב פורט
בזה שלא יחששו מפני הקללות החמורות שיש בפרשת כי תבוא? כולם ”שבטיכם זקניכם ושוטריכם“.
ידועה אמרתו הנפלאה של רבינו הבעש”ט הק’ זי”ע המופיעה בספר ‘תולדות
יעקב יוסף’ לתלמידו הק’:
יחדיו יהיו תמים
בשיר של יום רביעי אנו אומרים” :א’ל נקמות ה’ ,א’ל נקמות הופיע“ .מה פשר והנה בפשטות הלימוד היוצא לנו מדבריו הקדושים ,שבעבודת השי”ת לא
כפילות הלשון? מדוע לא נאמר בצורה פשוטה יותר” :א’ל נקמות הופיע“? מספיק רק הגוף כי אם חייבים גם את הנשמה ,כדי “לעברך בברית ד’ אלוקיך
וגם מהו הלשון א’ל וה’ דווקא ,שני שמות של מידת הרחמים ,שהם לכאורה ובאלתו אשר ד’ אלוקיך כורת עמך היום” .לזה צריכים גם את הנשמה ,כפי
סתירה למושג נקמה? לכאורה הווה ליה למימר ”אלוקי נקמות הופיע“? שאמרו חז”ל )תענית ב” (.איזהו עבודה שבלב זו תפילה“ ,כי העיקר התפילה
אומר הבעש”ט הק’ :הנקמה של הקב”ה זוהי מידת הרחמים .איך הקב”ה צריכה להיות עם הנשמה ועם הגוף ,כי אי אפשר לזה בלי זה.
נוקם? על ידי שהוא משפיע על האדם שפע גדול ברוחניות ובגשמיות .משל אמנם בעמקות ובהתבוננות נוכל לומר כהמשך לדברי ה’קרן לדוד’ ,שבבואנו
לעבד שחטא נגד המלך והיה צריך לקבל עונש חמור מאד ,אבל תחת זאת לעמוד לפני השי”ת צריך אכן להיות בחינת ”כולכם“ ,אבל להיפך ,לא רק
החליט המלך להעלותו בדרגה אחר דרגה ולקרבו אליו ביותר ,עד שנעשה הנשמה צריכה להיות נוכחת שם כי אם גם הגוף ,שהרי כשם שהגוף אינו
שר גדול והבין מעצמו כמה רם ונישא הוא המלך ,וכמובן שהתחרט על מה מתקיים בלי הנשמה ,כך גם הנשמה אינה יכולה לעמוד ולהתקיים בלי הגוף
שעשה כנגדו. אפילו שעה אחת.
לפי זה מסביר הבעש”ט הק’ כפל הלשון” :א’ל נקמות ה’“ ,הקב”ה הוא א’ל זהו מה שמבואר בספרי צדיקים ויראים שהנשמה היא האור האלוקי והגוף
של נקמות ,כלומר הנקמה שלו הוא משם א’ל ומשם הוי’ה ,מידת החסד .ואם הוא הכלי הגשמי שמחזיק את האור ,אבל בלי אותו כלי שמחזיק את האור אין
תשאל ,הרי נקמה היא היפך החסד? על זה מסביר דוד המלך“ :א’ל נקמות שום תועלת ותכלית באור עצמו המגיע מצד הנשמה ,וכל הסיבה שהנשמה
מהפך אותם הקב”ה לטובה” ,עכ”ד. הופיע” ,אצל הקב”ה מהי נקמה? שמופיע ומתגלה על האדם בשפע גדול.
והנה כלל ישראל שמעו את הקללות והוריקו פניהם מפני החשש הגדול
מי יוכל לעמוד באלו? בא משה רבינו וגילה להם שבעצם כל הקללות הם
ברכות במעטה קללות
רק ברכות גדולות ,שהקב”ה בא ואומר להם שאם חלילה לא יתנהגו כראוי
על כך נוכל להוסיף ולהזכיר את אמרת הצדיקים שכל הקללות המובאות
וכהלכה ,זו תהיה הדרך להחזירם למוטב ,על ידי השפעת רחמים וחסדים,
בבחינת ”א’ל נקמות ד’ ,א’ל נקמות הופיע“. בפסוקי התוכחה אינם אלא ברכות גדולות על ראשי עם קודש ,ולכן באמת
אומרים אותם בלחישה כי הכל כאן בבחינת סוד ,והרי סוד אומרים בלחישה.
זהו אפוא הקשר והשייכות לסמיכות שתי הפרשיות ,שתיכף אחרי פסוקי
התוכחה והקללות שהם בעצם ברכות כאמור ,בא משה רבינו ואומר לכלל כך כותב הגה”ק בעל ’לחם שלמה‘ זי”ע אב”ד שמלויא בספרו )פ’ ראה(“ :איתא
ישראל ”אתם נצבים היום כולכם לפני ד’ אלוקיכם“ ,גם אם חלילה וחלילה לא בזוהר חדש )פרשת כי תבוא( שגילה אליהו הנביא לרבי שמעון בר יוחאי ,שכל
תשמעו לקול ד’ ,מבקש הקב”ה את קרבתכם ויעלה אתכם מעלה אחר מעלה, הקללות הכתובות בתורה הן ברכות ,אך הן במעטה קללות ,ומזה יצא אשר
כי רק כך תבינו ותדעו כמה גדול ונישא הוא מלכו של עולם ,ותביעו חרטה על כל הצדיקים מעולם דרשו פסוקי התוכחה לטובה ,וכן הוא בכל בספרי
מעשיכם ותחזרו בתשובה. הצדיקים שדרכם לדרוש לטובה כל דברי הקללות ,ועל ידי שדורשים לטובה
פרפראות לחכמה
ִּב ְד ַבר ְי ׁשוּ ָעה בפרשת השבוע
ובעניינא דיומא
לאן אתה הולך
יום ואלך גם אני בדרך כל הארץ ,שם אצטרך לתת דין וחשבון לפני מלך מלכי
ׇ ,
המלכים הקב”ה ,לכן קח לך כלל גדול בתורה שלא להתגאות ולא לבעוט )(,
יש לדקדק שהרי בפסוק א’ כתיב שמשה רבינו הלך ודיבר “את הדברים חלילה בניסיון העושר והמלוכה ,עכת”ד הנחמדים.
האלה אל כל ישראל” ,א”כ למה נאמר שוב בפסוק ב’ ”ויאמר אליהם“ ,וכי
אינם אותם דברים שאמר להם לפני כן?
יזכיר לו יום המיתה
ויתבאר בהקדם פרפרת נאה מהרה”ק ה’ישמח ישראל’ מאלכסנדר זי”ע על
למעשה יש כאן הוראה ברורה ונחוצה לכל איש ישראל ,שיזכיר לעצמו את
הפסוק )מלכים-א ב ,א-ב( “ויקרבו ימי דוד למות ויצו את שלמה בנו לאמור ,אנכי
הולך בדרך כל הארץ וחזקת והיית לאיש” ,שבפשטות יש לדקדק מהי תיבת יום המיתה כדברי עקביא בן מהללאל )אבות ג ,א( “הסתכל בשלשה דברים ואין
”לאמור“? הרי כל פעם שנכתבה תיבת ”לאמור“ ,הכוונה שאומרים איזה דבר אתה בא לידי עבירה” ,שאחד מהם הוא “ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד
כדי שהשומע יאמר זאת לאחרים ויעביר הלאה ,אבל כאן שדיבר דוד עם ליתן דין וחשבון” ,והיינו שישנן ויאמר לעצמו ’אנכי הולך בדרך כל הארץ‘.
שלמה בנו מה שייך כאן תיבת ”לאמור“?
זוהי אפוא הכוונה הרמוזה בפסוקים אלו של פרשת השבוע:
אלא שדוד המלך בא ואומר לשלמה בנו ,הרי עכשיו עתיד אתה לעמוד
וילך משה וידבר -לאן משה רבינו הלך? ”בדרך כל הארץ“ ,שהרי באותו יום
ולמלוך על ישראל תחתי ,והמלך יכול לפעמים להתגאות ולחשוב בלבו שהוא
נפטר משה רבינו ,כפי שאמר בפסוק ב’ ”בן מאה ועשרים שנה אנכי“.
מושל יחיד בכל העולם כולו ,לכן הוא צריך לחשוב ולהזכיר לעצמו בכל פעם
וילך משה וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל -את הדיבורים האלו על שעוד עתיד לבוא יום אחד בו ימות ויעזוב את העולם ,שאז יעלה לעולם
האמת ויצטרך ליתן דין וחשבון על כל מעשה שעשה כאן בעולם הזה ,וזה יום מיתתו אמר משה רבינו לבני ישראל .ויאמר אליהם -הוא אמר להם לחזור
יביאו לידי שפלות והכנעה עוד בחיים בחיותו ,כשהוא יודע לאן הוא הולך.
ולשנן לעצמם .בן מאה ועשרים אנכי היום לא אוכל עוד לבוא ולצאת -שכשם
שהוא הולך עכשיו בדרך כל הארץ ,הרי עתיד כל אחד ואחד להגיע אל היום זהו שאמר דוד לשלמה בצוואתו האחרונה אליו:
”ויצו את שלמה בנו לאמור ,אנכי הולך בדרך כל הארץ“ ,תזכור ותשנן לעצמך הזה בבוא העת ,לכן צריך לחזור ולשנן את זכירת יום המיתה ,בכדי להתנהג
תמיד ’לאמור‘ ,להגיד לעצמך’ ,אנכי הולך בדרך כל הארץ‘ ,הרי עוד מעט יבוא כראוי על פי ההלכה ולעשות את רצון הבורא בלבב שלם.
ְי ׁשוּ עוֹת ַמ ְל ּכ ֹו +גיצי אש קודש משולחנם הגבוה של גדולי
הדור וצדיקי אמת לרגל יומי דהילולא רבה
למד לשונך איני יודע
אומר לו האב“ :אל תשאל שאלות! תעשה את מה לשמרך בכל דרכיך ,ד’ ישמור צאתך ובואך מעתה
שאתה צריך ותמשיך הלאה”... ועד עולם” ,שיש בכך שמירה עליונה מן השמים
להינצל מכל נזק ,כי באמת האדם אינו יודע לאן מלבד גדולתו העצומה בכל מכמני תורה והיותו
כך לאט-לאט הופך הילד להיות ‘שאינו יודע אחד מגדולי הפוסקים המפורסמים שעמדו
הוא יכול להגיע בעוד כמה שעות ,רק מן השמים
לשאול’ ,כי כשהוא רואה שהאב סותם לו את לישראל בדורות האחרונים ,היה הגה”ק הרבי ר’
יודעים לאן יוליכוהו רגליו והאם אכן יגיע למחוז
פיו שלא ישאל ומוציא לו את כל הטעם לשאול יהונתן אייבשיץ זי”ע )יא”צ כ”א אלול( גם בקי מומחה
חפצו לחיים ולשלום.
שאלות ,הוא אכן מבין שלא רוצים לשמוע את בידיעות מופלגות בחכמות חיצוניות ,וכך התחבב
שאלותיו ומפסיק לשאול. אביהם של יתומים על הרבה שרים ומלכים.
ממילא” ,שאינו יודע לשאול“ ,אם יש אצלך הרבי ר’ יהונתן זי”ע כתב ’איגרת תנחומין‘ לגיסתו ישנם סיפורים רבים על ויכוחים שונים שהיה
מציאות בבית של ילד שהוא ’אינו יודע לשאול‘, ולבניה היתומים במות בעלה ואביהם ,גיסו האברך מתווכח ומתנצח עם מלכים ואנשי כמורה נוצרים,
”את פתח לו“ ,מכיוון שאתה זה שסגרת לו את הפה רבי זלמן טארני ז”ל בחודש שבט שנת תק”ג. בהם הצטיין הרבי ר’ יהונתן בתשובות פקחיות
מלשאול שאלות ,לכן אתה צריך להיות זה שיפתח המכתב הזה הודפס בסוף ספרו ’יערות דבש‘ ומחודדות ,שהיו משאירות את הערלים נדהמים
לו את פיו בחזרה ,על ידי שתראה לו שבאמת ח”ב ,וכתב שם בכלל הדברים לנחם את האלמנה ומשתאים לנוכח חכמתו הנדירה ופקחותו שאין
אפשר לשאול ואפשר לדבר ולדון על כל מה שהוא והיתומים שאין להם לדאוג מפני מצבם שנותרו בדומה לה.
מבקש לדעת ,עכת”ד היקרים והנוקבים. עתה ללא אב ותומך.
כך מסופר עליו:
זה לשונו:
על פי דרכו יום אחד כשיצא הרבי ר’ יהונתן מביתו לרחוב,
מעתה נוכל לומר בזהירות וברגישות: “צריכים להתחזק ולקבל הכל באהבה ובחיבה פגש בו המלך ושאל אותו :לאן אתה הולך? והשיב:
מהשי”ת וכו’ ,איבדתם אב בשר ודם ,ולעומת זה ”אדוני המלך ,איני יודע“.
ילד שיש לו אב ,לפעמים בלי יודעים ובחוסר קיבלתם לאב את ה’ ברוך הוא שהוא נקרא )תהלים
תשומת לב יכול האב לסתום את פי הילד שלא סח ,ו( ”אבי יתומים ודיין אלמנות“ ,והנה אנו רואים כעס המלך וציווה לאוסרו .לאחר ששככה חמת
ישאל מאומה ,על ידי שהוא משתיק אותו בכל בבירור בעולם שרוב הנערים המצליחים בתורה המלך ,שלח להביא לפניו את הרבי ר’ יהונתן ותמה
פעם שהוא מעז לשאול איזה דבר. וחכמה ויראה ומשא ומתן הם יתומים ,כי הקב”ה בפניו :מפני מה לא החזרת לי תשובה כהלכה על
משגיח בהשגחה מיוחדת עליהם ,כי הוא מרחם שאלתי?
בפרט אמורים הדברים כשהילד גודל והולך
ללמוד בישיבה ,שהאב עשה לעצמו תכנית בראשו יתום ,אך איך מסונוורת ומכוסה היא החכמה של אמר לו הרבי ר’ יהונתן“ :אדוני המלך ,תשובה
שבנו יגדל ויצמח כך וכך ,אבל פעמים רבות הבן בני אדם ,איזה סיבה יש לנו לבכות על מעשה כהלכה החזרתי לך .אין אדם יודע ,להיכן רגליו
אינו מתאים לפי התכנית של האב והוא בוחר הקב”ה? האם יודעים אנו מהו טוב ומהו רע? מובילות אותו .עיניך רואות שכך ,כי הרי יצאתי
האם אנו חכמים כה’ ברוך הוא? האם אנו רחמנים מביתי על מנת לילך לבית המדרש ,ורגליי הובילו
לעצמו דרך אחרת ,שאז האב דוחק אותו ולוחץ
כמוהו? מיטיבים כמוהו? מרחמי יתומים כמוהו? אותי לבית האסורים”...
עליו בעונשים ובאיומים שילך רק על פי דרכו,
אוהבי חסד ורחמים כמוהו? רואים את הנולד
מה שגורם לו להידחק החוצה ולהתריס כנגדו,
כמוהו?”. לשמרך בכל דרכיך
ואילו היה האב משכיל וחכם ,היה מניחו לנפשו
זהו סיפור ידוע המופיע במקורות רבים ,אבל
ולא דוחק בו לעשות כרצונו ,אלא לתת לו לילך ובאמת זה שאמר הכתוב )תהלים קמו ,ט( “יתום
הבסיס העיקרי לדבריו המחכימים נעוצים בדברי
לפי דרכו. ואלמנה יעודד” ,כי הקב”ה בא לעזרתם ועל כן
חז”ל )ברכות ד” (.למד לשונך לומר איני יודע“,
הם יכולים להשיג ולהצליח מעל הטבע ,כי הקב”ה
יתכן מאד שאכן בגלל הדבר הזה אנו רואים כדברי שבפשטות הכוונה היא שאם שואלים אדם איזה
נמצא בקירבתם ועזרתם תמיד ,בפרט ליתומים
הרבי ר’ יהונתן שהנערים היתומים מצליחים ביותר, שאלה והוא אינו רוצה ליפול בה ,הדרך הקלה
שהוא נחשב כאביהם ממש ודואג לכל מחסורם.
כי אין להם מי שיפריע להם מלמעלה ,אין להם את והפשוטה להתחמק מזה היא לומר ’איני יודע‘,
האב שרוצה שיגדלו בדיוק כפי שהוא רוצה ,ולכן את פתח לו וכך לא אמר ולא כלום.
הם יכולים לגדול כאוות נפשם בהצלחה ובנחת. יתכן לומר על דרך זה ,אבל באופן אחר: אמנם בא הרבי ר’ יהונתן ולימד אותנו עמקות
מסופר על מרן ה’חתם סופר’ זי”ע שפעם היכהו יתירה בדברי חז”ל אלו ,שבאמת האדם אינו יודע
כ”ק מרן אדמו”ר רבי יוחנן מטאלנא זי”ע היה
המלמד על ששאל אותו שאלה אחת על דברי לאן הוא הולך ,כי מצד הטבע האדם יוצא מביתו
אומר על דברי ההגדה “שאינו יודע לשאול את
רש”י בפרשת בראשית שלא הצליח להבינם ,ואביו וחושב לעצמו שילך עתה לבית המדרש ללמוד
פתח לו” ,וכי איזה ילד אינו יודע לשאול? הלא אנו
רבי שמואל הורה לו לעזוב את המלמד והתחיל או לבית המסחר לעסוק בפרנסה ,אבל בסוף אינו
רואים אפילו תינוק בן כמה שבועות שיודע לבקש
ללמוד אתו בביתו באופן פרטי. מגיע לשם מכל מיני סיבות.
אוכל ולבכות כשרוצה דבר מה? בפרט אם הולכים
אחרי תקופה דרש החת”ס בבית המדרש באיזה עם הילדים לחנות ,שהוא מתחיל לדרוש ולבקש לא פעם שומעים אנו למרבה הצער על אדם
סוגיא ובתוך דבריו הקשה קושיא על דברי זקינו לקנות לו חפץ זה ודבר זה. שיצא מן הבית למחוז חפצו ,אבל לדאבון לב לא
הגה”ק רבי שמואל שאטון הכהן זי”ע בעל ‘כוס זכה להגיע לשם כי מת בתאונת דרכים ה”י או
אלא שלפעמים יש ילד שבאמת הוא יודע לשאול,
ישועות’ )נקרא בקצרה ’מהרשש”ך‘( .אביו רבי שמואל מחמת סיבה אחרת ל”ע.
אבל ברגע שהוא מתחיל לשאול איזה דבר ,אומר
שהיה תלמיד חכם ,הקפיד עליו שינוקא כמותו לו האב” :לא ,אין זה בשבילך“! וכששואל בשנית בשביל זה צריכים להניח את היד על המזוזה
מפריך את דברי זקינו הגדול וסטר לו על לחיו,. שאלה אחרת ,משיב לו האב בקוצר רוח“ :כשתגדל, הקבועה בפתח הבית ,ובכל פעם שיוצאים את
ואביו נתן לו סטירת לחי על שהעז להקשות קושיא תבין” .אחרי כמה ימים כשהוא שואל עוד שאלה, הבית לומר הפסוקים “כי מלאכיו יצווה לך
חרות על הלוחות
מקום מנוחתו כבוד של הרבי ר’ יהונתן הוא בבית החיים העתיק בעיר אלטונה ,שם נמצא ציון המצוינת ועליו חקוקות כמה שורות מיוחדות ונפלאות ,אותן
הורה הרבי ר’ יהונתן בעצמו לכתוב על מצבת קבורתו ,כדי לעורר את הציבור שיעברו שם בבית החיים ויבחינו בנוסח המיוחד שנרשם שם לדורות עולמים.
זהו הנוסח בחלקו השני של המצבה הגדולה על פי ראשי התיבות של שמו יהונת”ן ז”ל:
י’ראו כל עובר ֶה ָחרוּת על הלוחות.
ה’איש אשר עמד לנס והיה כשושן פורחת.
ו’שב אל עפר ומראהו מאיש נשחת.
נ’א שימו על לב ושובו בתשובה נוצחת.
ֹלקי הרוחות.
ת’פילה תרבו בעדו לֶ ֱא ֵ
נ’פשו אליו יאסוף ובל תהיה נדחת.
ז’כות מעשיכם יָ גֹנּוּ כי נפשות ישראל אחת.
ל’מדו מוסר לשנוא כבוד ומגדולה תהיה נפשכם בורחת.
מטרתו היתה בכך שכל מי שיעבור שם סמוך לחלקת מחוקק ספון ,יבחין בשורות אלו וילמד מוסר השכל לעצמו בעודו בחיים חיותו ,מה נהיה מהאדם באחרית
ימיו ,שגם אם בעולם הזה הוא כשושן פורחת ועומד לנס ,סופו לשוב לעפר ולהישחת תחת פני האדמה.
לא בכדי מובא שהרה”ק בעל ’תפארת שלמה‘ מראדומסק זי”ע העתיק לעצמו את השורות האלו מנוסח המצבה של הרבי ר’ יהונתן והניח את הלוח על שולחנו,
שיהא מונח נגד עיניו בכל עת ובכל שעה להתעוררות תשובה.
המכה... שאם ישיב לו עכשיו מנה אחת אפיים כראוי לו, על דברי זקינו הגדול.
אין מי שיעזור לו כנגדו והוא עוד מסוגל להזיק לו כששמע זאת רבו הגה”ק רבי נתן אדלר זי”ע ,אמר
כמובן שהשופטים והשוטרים מילאו פיהם שחוק
יותר ,לכן הוציא מטבע מכיסו והושיט לאותו נער לו שיעזוב את בית אביו ומכאן ואילך רק הוא ילמד
רב לנוכח איוולתו ,והשיתו עליו עונש לשבת בבית
משוקץ שהיכהו. אתו .ואכן ,החת”ס עזב את בית הוריו בפרנקפורט
האסורים ימים רבים על פשעו אשר לא ייעשה,
ולימים התברר שהיה זה הרבי ר’ יהונתן שהגה כמובן שהנער הערל עמד נדהם ומשתומם ,ושאל והלך ללמוד אצל רבו רבי נתן אדלר ,עד שגדל
אותו :היתכן שאתה נותן לי מטבע? הרי היכיתי וצמח להיות רבן של כל בני הגולה] .מעשה זה
ברעיונו הנפלא מזימה יפה זו.
אותך רק לפני רגע? השיב לו הרבי ר’ יהונתן פלא הוא וקשה להבינו ,אך כך מספרים העולם[.
לא געלתים לכלותם בערמה“ :היום יש אצלנו היהודים יום-טוב מיוחד, מזה אנו רואים שאפילו שהחת”ס מביא את אביו
על פי מעשה זה אמרתי להסביר את עומק שאם גוי בא ומכה אותנו ,אנו מוכרחים לתת לו את רבי שמואל בספריו בהערכה גדולה ,עם כל זה
מעשה הנס של מגילת אסתר ,שהמן הרשע כעס כל הממון שיש לנו בתוך הכיס ,ומכיוון שהיה לי הבין וראה שלתועלת עצמו כדי להצליח בתורה
על מרדכי היהודי שאינו כורע ומשתחווה לו ,ולכן רק מטבע אחד זה ,הייתי מוכרח להעניקו לך בלית עליו לעזוב את אביו ולדבוק בתורה הקדושה
ביקש להרגו ,אבל מן השמים הכניסו לו בראשו ברירה מחובת היום”... באופן פרטי ,כי רבי נתן אדלר הכיר בו שבאותה
את הרעיון להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים תקופה הצורך הטוב עבורו הוא שלא יהיה בקשר
עשה הערל חשבון לעצמו :מה לי להיטפל לנער עם אביו.
מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד. יהודי עני שאין לו רק מטבע אחד בכיסו ,מוטב
להתנפל על יהודי עשיר שיהיה מוכרח לתת לי הרי לנו דוגמה שמכיוון שלא היה להחת”ס את
אמנם באמת אם היה המן נטפל רק למרדכי,
אביו מעליו ,זה נתן לו את הכח ואת היכולת להצליח
אולי היה מצליח להרגו חלילה ,שהרי אנו רואים את כל הממונות שיש לו בכיסו וכך אתעשר ברגע
ולהוציא את כל שאיפותיו הגבוהות מן הכח אל
לצערינו במרוצת כל הדורות שהגויים הרשעים אחד...
הפועל ,כי גם כשהיה קשה לו איזה דבר בתלמודו,
הצליחו לרצוח ולהרוג יהודים רבים בכל דור מהרהור למעשה ,מיד נכנס אל רחוב היהודים לא היה צריך לחשוש לשאול כי אולי יקבל מכות
ודור ה”י ,אבל מכיוון שבא עם המזימה של הריגת וניגש לאחד העשירים הידועים שם ,התנפל עליו על זה ,ואולי לכך נתכוון הרבי ר’ יהונתן שהנערים
והשמדת כל היהודים ולכלותם ,שם כבר אומר והתחיל להכותו לעיני קהל ועדה .מיד תפסוהו היתומים מצליחים מאד בתלמודם כי הקב”ה פורש
הקב”ה “ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם כמה גיבורי חיל ואסרוהו בנחושתיים ,הביאוהו עליהם את כנפיו ואין מי שיעמוד בדרכם להפריעם
לא מאסתים ולא געלתים לכלותם” )ויקרא כו ,מד(, לפני השוטרים שהפליאו בו את מכותיהם וביקשו מלהגיע לפסגת ההצלחה.
ועצתו נשבתה.
כאשר זמם לעשות
לדעת למה זה ועל מה זה שהתנפל ככה על אנשים
זה היה בעצם רעיונו הנשגב של הרבי ר’ יהונתן, באמצע הרחוב בלי שום סיבה והיגיון?
ידוע המעשה שבילדותו הלך פעם הרבי ר’ יהונתן
שהגוי יעזוב אותו כי הוא נמצא עכשיו לבד בלי הצטדק הערל ואמר שמקודם אמר לו נער יהודי לבדו באיזה מקום ,נטפל אליו נער גוי רשע והיכהו
שום יכולת להתגונן מפניו ,וילך לשפוך חמתו על שאם מכים ביום זה את היהודים ,הם מוכרחים מכת לחי באכזריות .הרבי ר’ יהונתן שכבר בשחר
אחרים ושם יפול לבור אשר כרה לו. להוציא את כל הכסף שברשותם וליתנו לידי טל ילדותו היה חכם הרזים ,עשה חשבון לעצמו
יו"ל ע"י מכון 'משמיע ישועה' | להנצחות ולקבלת הגיליון ניתן לפנות לכתובת | mashmiayeshuah@gmail.com :כתיבה ועריכה :יוסף מאיר האס
