gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

משמיע ישועה · Mashmia Yeshua — ניצבים וילך (2026-08-31)

מוציא לאור: משמיע ישועה · Mashmia Yeshua

שבוע: ניצבים וילך (2026-08-31)

משמיע ישועה · Mashmia Yeshua — ניצבים וילך (2026-08-31)

פתח את ה-PDF הורדה

‫נצבים ‪ -‬וילך תשפ"ו ‪ -‬גיליון מ"ה‬ ‫הגוף והנשמה‬ ‫עוזבת את כור מחצבתה תחת כסא הכבוד ויורדת לעולם הזה‪ ,‬היא רק כדי‬ ‫לזכך ולעדן את הגוף שיתעלה ויתרומם יותר טפח וטפחיים מעל הקרקע‬ ‫הגשמית‪.‬‬ ‫     ‬ ‫  ‬ ‫  ‬ ‫‬ ‫   ‬ ‫       ‬ ‫     ‬ ‫      ‬ ‫     )‪(,‬‬ ‫בזה נוכל להסביר את כוונת אמרם ז”ל )ברכות סג‪“ (:‬מאי דכתיב ‘חרב )על(‬ ‫ידועה קושיית המפרשים למה כתב תיבת ’כולכם‘ אחרי שבא ופירט תיכף‬ ‫]אל[ הבדים ונואלו’? חרב על שונאיהם של תלמידי חכמים שיושבים בד בבד‬ ‫בהמשך את כל מי שעמד וניצב שם‪‘ :‬ראשיכם‪ ,‬שבטיכם‪ ,‬זקניכם ושוטריכם‪,‬‬ ‫ועוסקים בתורה‪ ,‬ולא עוד אלא שמטפשים‪ ,‬ולא עוד אלא שחוטאים”‪.‬‬ ‫כל איש ישראל’?‬ ‫ולכאורה יש לשאול‪ :‬הלא ראינו וגם שמענו על צדיקים רבים במרוצת‬ ‫הגה”ק בעל ’קרן לדוד‘ זי”ע מביא בספרו )פרשתן( בשם ספרי אגדה המפרשים‬ ‫הדורות שלמדו לבד בלי חברותות? א”כ איך יתכן שעשו כזאת שלא כהלכה?‬ ‫מאמר חז”ל )ברכות ה‪“ (:‬שניים שנכנסו להתפלל וקדם אחד מהם להתפלל ולא‬ ‫ולדרכינו יובן שהכוונה לדברי חז”ל ’שיושבים בד בבד‘ היא שבאים ללמוד‬ ‫המתין את חבירו ויצא‪ ,‬טורפין לו תפילתו בפניו”‪ ,‬שהכוונה היא על הגוף ועל‬ ‫רק עם הגוף ובלי הנשמה‪ ,‬שאין כאן את המציאות ואת הבחינה של ”כולכם“‪,‬‬ ‫הנפש‪ ,‬ששניהם כאחד נכנסים להתפלל‪ ,‬אבל אם הקדים את הפה והלשון‬ ‫לכן החמירו חז”ל כל‪-‬כך בדבריהם החריפים בגנות הדבר הזה‪ ,‬כי הלומד כך‬ ‫לפני לבו‪ ,‬שהתפלל בלי כוונה ורק אמר את המילים בפיו‪ ,‬אז ח”ו טורפין לו‬ ‫בלי הנשמה הרי תורתו מן השפה ולחוץ‪.‬‬ ‫תפילתו בפניו‪ ,‬וכל שכן כשנכנס מעיקרא רק עם הגוף ולא עם הנפש‪ ,‬ולבו‬ ‫›‹‬ ‫בל עמו‪.‬‬ ‫על פי זה מפרש הפסוק )תהלים קכב‪ ,‬א( “שמחתי באומרים לי בית ה’ נלך‬ ‫א’ל נקמות הופיע‬ ‫עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים‪ ,‬ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה‬ ‫יחדיו”‪ ,‬שהכוונה היא גם כאן לגוף ולנשמה ששניהם יחדיו הולכים בית ה’‬ ‫     ‪.‬‬ ‫ורק אז יש שמחה‪ ,‬אבל אם עומדות היו רק רגלינו ואילו ראשו ולבו בל עמו‬ ‫פירש”י‪ :‬למה נסמכה פרשת אתם נצבים לקללות? לפי ששמעו ישראל מאה‬ ‫בעומדו בשערי ירושלים‪ ,‬אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות‪ ,‬זה לא נכון‪ ,‬כי‬ ‫קללות חסר שתים חוץ ממ”ט שבתורת כהנים‪ ,‬הוריקו פניהם ואמרו מי יוכל‬ ‫באמת ירושלים הבנויה אינה אלא כעיר שחוברה לה יחדיו‪ ,‬כלומר שהעיר‬ ‫לעמוד באלו? התחיל משה לפייסם ”אתם נצבים היום“‪ ,‬הרבה הכעסתם‬ ‫צריכה את החיבור השלם בין הגוף לנשמה‪.‬‬ ‫למקום ולא עשה אתכם כלייה והרי אתם קיימים לפניו‪.‬‬ ‫לזה בא הכתוב לרמוז‪” :‬אתם נצבים היום כולכם לפני ד’ אלוקיכם“‪ ,‬לאפוקי‬ ‫צריך להבין במה הצליח משה רבינו לפייסם ממה שפחדו וחששו מכל‬ ‫שלא יהיו עומדים רק ברגליהם ולא בראשיהם‪ ,‬כי אם ”כולכם“‪ ,‬ולכן אמר‬ ‫הקללות‪ ,‬וכי בזה שאמר להם שלא עשה איתם כלייה והם קיימים לפניו‪ ,‬די‬ ‫”ראשיכם“‪ ,‬שגם המוח והשכל שבראשיכם גם כן יהיו עומדים כאן‪ ,‬ושוב פורט‬ ‫בזה שלא יחששו מפני הקללות החמורות שיש בפרשת כי תבוא?‬ ‫כולם ”שבטיכם זקניכם ושוטריכם“‪.‬‬ ‫ידועה אמרתו הנפלאה של רבינו הבעש”ט הק’ זי”ע המופיעה בספר ‘תולדות‬ ‫יעקב יוסף’ לתלמידו הק’‪:‬‬ ‫יחדיו יהיו תמים‬ ‫בשיר של יום רביעי אנו אומרים‪” :‬א’ל נקמות ה’‪ ,‬א’ל נקמות הופיע“‪ .‬מה פשר‬ ‫והנה בפשטות הלימוד היוצא לנו מדבריו הקדושים‪ ,‬שבעבודת השי”ת לא‬ ‫כפילות הלשון? מדוע לא נאמר בצורה פשוטה יותר‪” :‬א’ל נקמות הופיע“?‬ ‫מספיק רק הגוף כי אם חייבים גם את הנשמה‪ ,‬כדי “לעברך בברית ד’ אלוקיך‬ ‫וגם מהו הלשון א’ל וה’ דווקא‪ ,‬שני שמות של מידת הרחמים‪ ,‬שהם לכאורה‬ ‫ובאלתו אשר ד’ אלוקיך כורת עמך היום”‪ .‬לזה צריכים גם את הנשמה‪ ,‬כפי‬ ‫סתירה למושג נקמה? לכאורה הווה ליה למימר ”אלוקי נקמות הופיע“?‬ ‫שאמרו חז”ל )תענית ב‪” (.‬איזהו עבודה שבלב זו תפילה“‪ ,‬כי העיקר התפילה‬ ‫אומר הבעש”ט הק’‪ :‬הנקמה של הקב”ה זוהי מידת הרחמים‪ .‬איך הקב”ה‬ ‫צריכה להיות עם הנשמה ועם הגוף‪ ,‬כי אי אפשר לזה בלי זה‪.‬‬ ‫נוקם? על ידי שהוא משפיע על האדם שפע גדול ברוחניות ובגשמיות‪ .‬משל‬ ‫אמנם בעמקות ובהתבוננות נוכל לומר כהמשך לדברי ה’קרן לדוד’‪ ,‬שבבואנו‬ ‫לעבד שחטא נגד המלך והיה צריך לקבל עונש חמור מאד‪ ,‬אבל תחת זאת‬ ‫לעמוד לפני השי”ת צריך אכן להיות בחינת ”כולכם“‪ ,‬אבל להיפך‪ ,‬לא רק‬ ‫החליט המלך להעלותו בדרגה אחר דרגה ולקרבו אליו ביותר‪ ,‬עד שנעשה‬ ‫הנשמה צריכה להיות נוכחת שם כי אם גם הגוף‪ ,‬שהרי כשם שהגוף אינו‬ ‫שר גדול והבין מעצמו כמה רם ונישא הוא המלך‪ ,‬וכמובן שהתחרט על מה‬ ‫מתקיים בלי הנשמה‪ ,‬כך גם הנשמה אינה יכולה לעמוד ולהתקיים בלי הגוף‬ ‫שעשה כנגדו‪.‬‬ ‫אפילו שעה אחת‪.‬‬ ‫לפי זה מסביר הבעש”ט הק’ כפל הלשון‪” :‬א’ל נקמות ה’“‪ ,‬הקב”ה הוא א’ל‬ ‫זהו מה שמבואר בספרי צדיקים ויראים שהנשמה היא האור האלוקי והגוף‬ ‫של נקמות‪ ,‬כלומר הנקמה שלו הוא משם א’ל ומשם הוי’ה‪ ,‬מידת החסד‪ .‬ואם‬ ‫הוא הכלי הגשמי שמחזיק את האור‪ ,‬אבל בלי אותו כלי שמחזיק את האור אין‬ ‫תשאל‪ ,‬הרי נקמה היא היפך החסד? על זה מסביר דוד המלך‪“ :‬א’ל נקמות‬ ‫שום תועלת ותכלית באור עצמו המגיע מצד הנשמה‪ ,‬וכל הסיבה שהנשמה‬ ‫מהפך אותם הקב”ה לטובה”‪ ,‬עכ”ד‪.‬‬ ‫הופיע”‪ ,‬אצל הקב”ה מהי נקמה? שמופיע ומתגלה על האדם בשפע גדול‪.‬‬ ‫והנה כלל ישראל שמעו את הקללות והוריקו פניהם מפני החשש הגדול‬ ‫מי יוכל לעמוד באלו? בא משה רבינו וגילה להם שבעצם כל הקללות הם‬ ‫ברכות במעטה קללות‬ ‫רק ברכות גדולות‪ ,‬שהקב”ה בא ואומר להם שאם חלילה לא יתנהגו כראוי‬ ‫על כך נוכל להוסיף ולהזכיר את אמרת הצדיקים שכל הקללות המובאות‬ ‫וכהלכה‪ ,‬זו תהיה הדרך להחזירם למוטב‪ ,‬על ידי השפעת רחמים וחסדים‪,‬‬ ‫בבחינת ”א’ל נקמות ד’‪ ,‬א’ל נקמות הופיע“‪.‬‬ ‫בפסוקי התוכחה אינם אלא ברכות גדולות על ראשי עם קודש‪ ,‬ולכן באמת‬ ‫אומרים אותם בלחישה כי הכל כאן בבחינת סוד‪ ,‬והרי סוד אומרים בלחישה‪.‬‬ ‫זהו אפוא הקשר והשייכות לסמיכות שתי הפרשיות‪ ,‬שתיכף אחרי פסוקי‬ ‫התוכחה והקללות שהם בעצם ברכות כאמור‪ ,‬בא משה רבינו ואומר לכלל‬ ‫כך כותב הגה”ק בעל ’לחם שלמה‘ זי”ע אב”ד שמלויא בספרו )פ’ ראה(‪“ :‬איתא‬ ‫ישראל ”אתם נצבים היום כולכם לפני ד’ אלוקיכם“‪ ,‬גם אם חלילה וחלילה לא‬ ‫בזוהר חדש )פרשת כי תבוא( שגילה אליהו הנביא לרבי שמעון בר יוחאי‪ ,‬שכל‬ ‫תשמעו לקול ד’‪ ,‬מבקש הקב”ה את קרבתכם ויעלה אתכם מעלה אחר מעלה‪,‬‬ ‫הקללות הכתובות בתורה הן ברכות‪ ,‬אך הן במעטה קללות‪ ,‬ומזה יצא אשר‬ ‫כי רק כך תבינו ותדעו כמה גדול ונישא הוא מלכו של עולם‪ ,‬ותביעו חרטה על‬ ‫כל הצדיקים מעולם דרשו פסוקי התוכחה לטובה‪ ,‬וכן הוא בכל בספרי‬ ‫מעשיכם ותחזרו בתשובה‪.‬‬ ‫הצדיקים שדרכם לדרוש לטובה כל דברי הקללות‪ ,‬ועל ידי שדורשים לטובה‬ ‫פרפראות לחכמה‬ ‫ִּב ְד ַבר ְי ׁשוּ ָעה‬ ‫בפרשת השבוע‬ ‫ובעניינא דיומא‬ ‫לאן אתה הולך‬ ‫יום ואלך גם אני בדרך כל הארץ‪ ,‬שם אצטרך לתת דין וחשבון לפני מלך מלכי‬ ‫   ‬ ‫‬ ‫ׇ  ‪  ,‬‬ ‫ ‬ ‫    ‬ ‫   ﬽        ‬ ‫ ‬ ‫המלכים הקב”ה‪ ,‬לכן קח לך כלל גדול בתורה שלא להתגאות ולא לבעוט‬ ‫       )‪(,‬‬ ‫     ‬ ‫יש לדקדק שהרי בפסוק א’ כתיב שמשה רבינו הלך ודיבר “את הדברים חלילה בניסיון העושר והמלוכה‪ ,‬עכת”ד הנחמדים‪.‬‬ ‫האלה אל כל ישראל”‪ ,‬א”כ למה נאמר שוב בפסוק ב’ ”ויאמר אליהם“‪ ,‬וכי‬ ‫אינם אותם דברים שאמר להם לפני כן?‬ ‫יזכיר לו יום המיתה‬ ‫ויתבאר בהקדם פרפרת נאה מהרה”ק ה’ישמח ישראל’ מאלכסנדר זי”ע על‬ ‫למעשה יש כאן הוראה ברורה ונחוצה לכל איש ישראל‪ ,‬שיזכיר לעצמו את‬ ‫הפסוק )מלכים‪-‬א ב‪ ,‬א‪-‬ב( “ויקרבו ימי דוד למות ויצו את שלמה בנו לאמור‪ ,‬אנכי‬ ‫הולך בדרך כל הארץ וחזקת והיית לאיש”‪ ,‬שבפשטות יש לדקדק מהי תיבת יום המיתה כדברי עקביא בן מהללאל )אבות ג‪ ,‬א( “הסתכל בשלשה דברים ואין‬ ‫”לאמור“? הרי כל פעם שנכתבה תיבת ”לאמור“‪ ,‬הכוונה שאומרים איזה דבר אתה בא לידי עבירה”‪ ,‬שאחד מהם הוא “ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד‬ ‫כדי שהשומע יאמר זאת לאחרים ויעביר הלאה‪ ,‬אבל כאן שדיבר דוד עם ליתן דין וחשבון”‪ ,‬והיינו שישנן ויאמר לעצמו ’אנכי הולך בדרך כל הארץ‘‪.‬‬ ‫שלמה בנו מה שייך כאן תיבת ”לאמור“?‬ ‫זוהי אפוא הכוונה הרמוזה בפסוקים אלו של פרשת השבוע‪:‬‬ ‫אלא שדוד המלך בא ואומר לשלמה בנו‪ ,‬הרי עכשיו עתיד אתה לעמוד‬ ‫וילך משה וידבר ‪ -‬לאן משה רבינו הלך? ”בדרך כל הארץ“‪ ,‬שהרי באותו יום‬ ‫ולמלוך על ישראל תחתי‪ ,‬והמלך יכול לפעמים להתגאות ולחשוב בלבו שהוא‬ ‫נפטר משה רבינו‪ ,‬כפי שאמר בפסוק ב’ ”בן מאה ועשרים שנה אנכי“‪.‬‬ ‫מושל יחיד בכל העולם כולו‪ ,‬לכן הוא צריך לחשוב ולהזכיר לעצמו בכל פעם‬ ‫וילך משה וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל ‪ -‬את הדיבורים האלו על‬ ‫שעוד עתיד לבוא יום אחד בו ימות ויעזוב את העולם‪ ,‬שאז יעלה לעולם‬ ‫האמת ויצטרך ליתן דין וחשבון על כל מעשה שעשה כאן בעולם הזה‪ ,‬וזה יום מיתתו אמר משה רבינו לבני ישראל‪ .‬ויאמר אליהם ‪ -‬הוא אמר להם לחזור‬ ‫יביאו לידי שפלות והכנעה עוד בחיים בחיותו‪ ,‬כשהוא יודע לאן הוא הולך‪.‬‬ ‫ולשנן לעצמם‪ .‬בן מאה ועשרים אנכי היום לא אוכל עוד לבוא ולצאת ‪ -‬שכשם‬ ‫שהוא הולך עכשיו בדרך כל הארץ‪ ,‬הרי עתיד כל אחד ואחד להגיע אל היום‬ ‫זהו שאמר דוד לשלמה בצוואתו האחרונה אליו‪:‬‬ ‫”ויצו את שלמה בנו לאמור‪ ,‬אנכי הולך בדרך כל הארץ“‪ ,‬תזכור ותשנן לעצמך הזה בבוא העת‪ ,‬לכן צריך לחזור ולשנן את זכירת יום המיתה‪ ,‬בכדי להתנהג‬ ‫תמיד ’לאמור‘‪ ,‬להגיד לעצמך‪’ ,‬אנכי הולך בדרך כל הארץ‘‪ ,‬הרי עוד מעט יבוא כראוי על פי ההלכה ולעשות את רצון הבורא בלבב שלם‪.‬‬ ‫ְי ׁשוּ עוֹת ַמ ְל ּכ ֹו‬ ‫‪+‬גיצי אש קודש משולחנם הגבוה של גדולי‬ ‫הדור וצדיקי אמת לרגל יומי דהילולא רבה‬ ‫למד לשונך איני יודע‬ ‫אומר לו האב‪“ :‬אל תשאל שאלות! תעשה את מה‬ ‫לשמרך בכל דרכיך‪ ,‬ד’ ישמור צאתך ובואך מעתה‬ ‫שאתה צריך ותמשיך הלאה”‪...‬‬ ‫ועד עולם”‪ ,‬שיש בכך שמירה עליונה מן השמים‬ ‫להינצל מכל נזק‪ ,‬כי באמת האדם אינו יודע לאן‬ ‫מלבד גדולתו העצומה בכל מכמני תורה והיותו‬ ‫כך לאט‪-‬לאט הופך הילד להיות ‘שאינו יודע‬ ‫אחד מגדולי הפוסקים המפורסמים שעמדו‬ ‫הוא יכול להגיע בעוד כמה שעות‪ ,‬רק מן השמים‬ ‫לשאול’‪ ,‬כי כשהוא רואה שהאב סותם לו את‬ ‫לישראל בדורות האחרונים‪ ,‬היה הגה”ק הרבי ר’‬ ‫יודעים לאן יוליכוהו רגליו והאם אכן יגיע למחוז‬ ‫פיו שלא ישאל ומוציא לו את כל הטעם לשאול‬ ‫יהונתן אייבשיץ זי”ע )יא”צ כ”א אלול( גם בקי מומחה‬ ‫חפצו לחיים ולשלום‪.‬‬ ‫שאלות‪ ,‬הוא אכן מבין שלא רוצים לשמוע את‬ ‫בידיעות מופלגות בחכמות חיצוניות‪ ,‬וכך התחבב‬ ‫שאלותיו ומפסיק לשאול‪.‬‬ ‫אביהם של יתומים‬ ‫על הרבה שרים ומלכים‪.‬‬ ‫ממילא‪” ,‬שאינו יודע לשאול“‪ ,‬אם יש אצלך‬ ‫הרבי ר’ יהונתן זי”ע כתב ’איגרת תנחומין‘ לגיסתו‬ ‫ישנם סיפורים רבים על ויכוחים שונים שהיה‬ ‫מציאות בבית של ילד שהוא ’אינו יודע לשאול‘‪,‬‬ ‫ולבניה היתומים במות בעלה ואביהם‪ ,‬גיסו האברך‬ ‫מתווכח ומתנצח עם מלכים ואנשי כמורה נוצרים‪,‬‬ ‫”את פתח לו“‪ ,‬מכיוון שאתה זה שסגרת לו את הפה‬ ‫רבי זלמן טארני ז”ל בחודש שבט שנת תק”ג‪.‬‬ ‫בהם הצטיין הרבי ר’ יהונתן בתשובות פקחיות‬ ‫מלשאול שאלות‪ ,‬לכן אתה צריך להיות זה שיפתח‬ ‫המכתב הזה הודפס בסוף ספרו ’יערות דבש‘‬ ‫ומחודדות‪ ,‬שהיו משאירות את הערלים נדהמים‬ ‫לו את פיו בחזרה‪ ,‬על ידי שתראה לו שבאמת‬ ‫ח”ב‪ ,‬וכתב שם בכלל הדברים לנחם את האלמנה‬ ‫ומשתאים לנוכח חכמתו הנדירה ופקחותו שאין‬ ‫אפשר לשאול ואפשר לדבר ולדון על כל מה שהוא‬ ‫והיתומים שאין להם לדאוג מפני מצבם שנותרו‬ ‫בדומה לה‪.‬‬ ‫מבקש לדעת‪ ,‬עכת”ד היקרים והנוקבים‪.‬‬ ‫עתה ללא אב ותומך‪.‬‬ ‫כך מסופר עליו‪:‬‬ ‫זה לשונו‪:‬‬ ‫על פי דרכו‬ ‫יום אחד כשיצא הרבי ר’ יהונתן מביתו לרחוב‪,‬‬ ‫מעתה נוכל לומר בזהירות וברגישות‪:‬‬ ‫“צריכים להתחזק ולקבל הכל באהבה ובחיבה‬ ‫פגש בו המלך ושאל אותו‪ :‬לאן אתה הולך? והשיב‪:‬‬ ‫מהשי”ת וכו’‪ ,‬איבדתם אב בשר ודם‪ ,‬ולעומת זה‬ ‫”אדוני המלך‪ ,‬איני יודע“‪.‬‬ ‫ילד שיש לו אב‪ ,‬לפעמים בלי יודעים ובחוסר‬ ‫קיבלתם לאב את ה’ ברוך הוא שהוא נקרא )תהלים‬ ‫תשומת לב יכול האב לסתום את פי הילד שלא‬ ‫סח‪ ,‬ו( ”אבי יתומים ודיין אלמנות“‪ ,‬והנה אנו רואים‬ ‫כעס המלך וציווה לאוסרו‪ .‬לאחר ששככה חמת‬ ‫ישאל מאומה‪ ,‬על ידי שהוא משתיק אותו בכל‬ ‫בבירור בעולם שרוב הנערים המצליחים בתורה‬ ‫המלך‪ ,‬שלח להביא לפניו את הרבי ר’ יהונתן ותמה‬ ‫פעם שהוא מעז לשאול איזה דבר‪.‬‬ ‫וחכמה ויראה ומשא ומתן הם יתומים‪ ,‬כי הקב”ה‬ ‫בפניו‪ :‬מפני מה לא החזרת לי תשובה כהלכה על‬ ‫משגיח בהשגחה מיוחדת עליהם‪ ,‬כי הוא מרחם‬ ‫שאלתי?‬ ‫בפרט אמורים הדברים כשהילד גודל והולך‬ ‫ללמוד בישיבה‪ ,‬שהאב עשה לעצמו תכנית בראשו‬ ‫יתום‪ ,‬אך איך מסונוורת ומכוסה היא החכמה של‬ ‫אמר לו הרבי ר’ יהונתן‪“ :‬אדוני המלך‪ ,‬תשובה‬ ‫שבנו יגדל ויצמח כך וכך‪ ,‬אבל פעמים רבות הבן‬ ‫בני אדם‪ ,‬איזה סיבה יש לנו לבכות על מעשה‬ ‫כהלכה החזרתי לך‪ .‬אין אדם יודע‪ ,‬להיכן רגליו‬ ‫אינו מתאים לפי התכנית של האב והוא בוחר‬ ‫הקב”ה? האם יודעים אנו מהו טוב ומהו רע?‬ ‫מובילות אותו‪ .‬עיניך רואות שכך‪ ,‬כי הרי יצאתי‬ ‫האם אנו חכמים כה’ ברוך הוא? האם אנו רחמנים‬ ‫מביתי על מנת לילך לבית המדרש‪ ,‬ורגליי הובילו‬ ‫לעצמו דרך אחרת‪ ,‬שאז האב דוחק אותו ולוחץ‬ ‫כמוהו? מיטיבים כמוהו? מרחמי יתומים כמוהו?‬ ‫אותי לבית האסורים”‪...‬‬ ‫עליו בעונשים ובאיומים שילך רק על פי דרכו‪,‬‬ ‫אוהבי חסד ורחמים כמוהו? רואים את הנולד‬ ‫מה שגורם לו להידחק החוצה ולהתריס כנגדו‪,‬‬ ‫כמוהו?”‪.‬‬ ‫לשמרך בכל דרכיך‬ ‫ואילו היה האב משכיל וחכם‪ ,‬היה מניחו לנפשו‬ ‫זהו סיפור ידוע המופיע במקורות רבים‪ ,‬אבל‬ ‫ולא דוחק בו לעשות כרצונו‪ ,‬אלא לתת לו לילך‬ ‫ובאמת זה שאמר הכתוב )תהלים קמו‪ ,‬ט( “יתום‬ ‫הבסיס העיקרי לדבריו המחכימים נעוצים בדברי‬ ‫לפי דרכו‪.‬‬ ‫ואלמנה יעודד”‪ ,‬כי הקב”ה בא לעזרתם ועל כן‬ ‫חז”ל )ברכות ד‪” (.‬למד לשונך לומר איני יודע“‪,‬‬ ‫הם יכולים להשיג ולהצליח מעל הטבע‪ ,‬כי הקב”ה‬ ‫יתכן מאד שאכן בגלל הדבר הזה אנו רואים כדברי‬ ‫שבפשטות הכוונה היא שאם שואלים אדם איזה‬ ‫נמצא בקירבתם ועזרתם תמיד‪ ,‬בפרט ליתומים‬ ‫הרבי ר’ יהונתן שהנערים היתומים מצליחים ביותר‪,‬‬ ‫שאלה והוא אינו רוצה ליפול בה‪ ,‬הדרך הקלה‬ ‫שהוא נחשב כאביהם ממש ודואג לכל מחסורם‪.‬‬ ‫כי אין להם מי שיפריע להם מלמעלה‪ ,‬אין להם את‬ ‫והפשוטה להתחמק מזה היא לומר ’איני יודע‘‪,‬‬ ‫האב שרוצה שיגדלו בדיוק כפי שהוא רוצה‪ ,‬ולכן‬ ‫את פתח לו‬ ‫וכך לא אמר ולא כלום‪.‬‬ ‫הם יכולים לגדול כאוות נפשם בהצלחה ובנחת‪.‬‬ ‫יתכן לומר על דרך זה‪ ,‬אבל באופן אחר‪:‬‬ ‫אמנם בא הרבי ר’ יהונתן ולימד אותנו עמקות‬ ‫מסופר על מרן ה’חתם סופר’ זי”ע שפעם היכהו‬ ‫יתירה בדברי חז”ל אלו‪ ,‬שבאמת האדם אינו יודע‬ ‫כ”ק מרן אדמו”ר רבי יוחנן מטאלנא זי”ע היה‬ ‫המלמד על ששאל אותו שאלה אחת על דברי‬ ‫לאן הוא הולך‪ ,‬כי מצד הטבע האדם יוצא מביתו‬ ‫אומר על דברי ההגדה “שאינו יודע לשאול את‬ ‫רש”י בפרשת בראשית שלא הצליח להבינם‪ ,‬ואביו‬ ‫וחושב לעצמו שילך עתה לבית המדרש ללמוד‬ ‫פתח לו”‪ ,‬וכי איזה ילד אינו יודע לשאול? הלא אנו‬ ‫רבי שמואל הורה לו לעזוב את המלמד והתחיל‬ ‫או לבית המסחר לעסוק בפרנסה‪ ,‬אבל בסוף אינו‬ ‫רואים אפילו תינוק בן כמה שבועות שיודע לבקש‬ ‫ללמוד אתו בביתו באופן פרטי‪.‬‬ ‫מגיע לשם מכל מיני סיבות‪.‬‬ ‫אוכל ולבכות כשרוצה דבר מה? בפרט אם הולכים‬ ‫אחרי תקופה דרש החת”ס בבית המדרש באיזה‬ ‫עם הילדים לחנות‪ ,‬שהוא מתחיל לדרוש ולבקש‬ ‫לא פעם שומעים אנו למרבה הצער על אדם‬ ‫סוגיא ובתוך דבריו הקשה קושיא על דברי זקינו‬ ‫לקנות לו חפץ זה ודבר זה‪.‬‬ ‫שיצא מן הבית למחוז חפצו‪ ,‬אבל לדאבון לב לא‬ ‫הגה”ק רבי שמואל שאטון הכהן זי”ע בעל ‘כוס‬ ‫זכה להגיע לשם כי מת בתאונת דרכים ה”י או‬ ‫אלא שלפעמים יש ילד שבאמת הוא יודע לשאול‪,‬‬ ‫ישועות’ )נקרא בקצרה ’מהרשש”ך‘(‪ .‬אביו רבי שמואל‬ ‫מחמת סיבה אחרת ל”ע‪.‬‬ ‫אבל ברגע שהוא מתחיל לשאול איזה דבר‪ ,‬אומר‬ ‫שהיה תלמיד חכם‪ ,‬הקפיד עליו שינוקא כמותו‬ ‫לו האב‪” :‬לא‪ ,‬אין זה בשבילך“! וכששואל בשנית‬ ‫בשביל זה צריכים להניח את היד על המזוזה‬ ‫מפריך את דברי זקינו הגדול וסטר לו על לחיו‪,.‬‬ ‫שאלה אחרת‪ ,‬משיב לו האב בקוצר רוח‪“ :‬כשתגדל‪,‬‬ ‫הקבועה בפתח הבית‪ ,‬ובכל פעם שיוצאים את‬ ‫ואביו נתן לו סטירת לחי על שהעז להקשות קושיא‬ ‫תבין”‪ .‬אחרי כמה ימים כשהוא שואל עוד שאלה‪,‬‬ ‫הבית לומר הפסוקים “כי מלאכיו יצווה לך‬ ‫חרות על הלוחות‬ ‫מקום מנוחתו כבוד של הרבי ר’ יהונתן הוא בבית החיים העתיק בעיר אלטונה‪ ,‬שם נמצא ציון המצוינת ועליו חקוקות כמה שורות מיוחדות ונפלאות‪ ,‬אותן‬ ‫הורה הרבי ר’ יהונתן בעצמו לכתוב על מצבת קבורתו‪ ,‬כדי לעורר את הציבור שיעברו שם בבית החיים ויבחינו בנוסח המיוחד שנרשם שם לדורות עולמים‪.‬‬ ‫זהו הנוסח בחלקו השני של המצבה הגדולה על פי ראשי התיבות של שמו יהונת”ן ז”ל‪:‬‬ ‫י’ראו כל עובר ֶה ָחרוּת על הלוחות‪.‬‬ ‫ה’איש אשר עמד לנס והיה כשושן פורחת‪.‬‬ ‫ו’שב אל עפר ומראהו מאיש נשחת‪.‬‬ ‫נ’א שימו על לב ושובו בתשובה נוצחת‪.‬‬ ‫ֹלקי הרוחות‪.‬‬ ‫ת’פילה תרבו בעדו לֶ ֱא ֵ‬ ‫נ’פשו אליו יאסוף ובל תהיה נדחת‪.‬‬ ‫ז’כות מעשיכם יָ גֹנּוּ כי נפשות ישראל אחת‪.‬‬ ‫ל’מדו מוסר לשנוא כבוד ומגדולה תהיה נפשכם בורחת‪.‬‬ ‫מטרתו היתה בכך שכל מי שיעבור שם סמוך לחלקת מחוקק ספון‪ ,‬יבחין בשורות אלו וילמד מוסר השכל לעצמו בעודו בחיים חיותו‪ ,‬מה נהיה מהאדם באחרית‬ ‫ימיו‪ ,‬שגם אם בעולם הזה הוא כשושן פורחת ועומד לנס‪ ,‬סופו לשוב לעפר ולהישחת תחת פני האדמה‪.‬‬ ‫לא בכדי מובא שהרה”ק בעל ’תפארת שלמה‘ מראדומסק זי”ע העתיק לעצמו את השורות האלו מנוסח המצבה של הרבי ר’ יהונתן והניח את הלוח על שולחנו‪,‬‬ ‫שיהא מונח נגד עיניו בכל עת ובכל שעה להתעוררות תשובה‪.‬‬ ‫המכה‪...‬‬ ‫שאם ישיב לו עכשיו מנה אחת אפיים כראוי לו‪,‬‬ ‫על דברי זקינו הגדול‪.‬‬ ‫אין מי שיעזור לו כנגדו והוא עוד מסוגל להזיק לו‬ ‫כששמע זאת רבו הגה”ק רבי נתן אדלר זי”ע‪ ,‬אמר‬ ‫כמובן שהשופטים והשוטרים מילאו פיהם שחוק‬ ‫יותר‪ ,‬לכן הוציא מטבע מכיסו והושיט לאותו נער‬ ‫לו שיעזוב את בית אביו ומכאן ואילך רק הוא ילמד‬ ‫רב לנוכח איוולתו‪ ,‬והשיתו עליו עונש לשבת בבית‬ ‫משוקץ שהיכהו‪.‬‬ ‫אתו‪ .‬ואכן‪ ,‬החת”ס עזב את בית הוריו בפרנקפורט‬ ‫האסורים ימים רבים על פשעו אשר לא ייעשה‪,‬‬ ‫ולימים התברר שהיה זה הרבי ר’ יהונתן שהגה‬ ‫כמובן שהנער הערל עמד נדהם ומשתומם‪ ,‬ושאל‬ ‫והלך ללמוד אצל רבו רבי נתן אדלר‪ ,‬עד שגדל‬ ‫אותו‪ :‬היתכן שאתה נותן לי מטבע? הרי היכיתי‬ ‫וצמח להיות רבן של כל בני הגולה‪] .‬מעשה זה‬ ‫ברעיונו הנפלא מזימה יפה זו‪.‬‬ ‫אותך רק לפני רגע? השיב לו הרבי ר’ יהונתן‬ ‫פלא הוא וקשה להבינו‪ ,‬אך כך מספרים העולם[‪.‬‬ ‫לא געלתים לכלותם‬ ‫בערמה‪“ :‬היום יש אצלנו היהודים יום‪-‬טוב מיוחד‪,‬‬ ‫מזה אנו רואים שאפילו שהחת”ס מביא את אביו‬ ‫על פי מעשה זה אמרתי להסביר את עומק‬ ‫שאם גוי בא ומכה אותנו‪ ,‬אנו מוכרחים לתת לו את‬ ‫רבי שמואל בספריו בהערכה גדולה‪ ,‬עם כל זה‬ ‫מעשה הנס של מגילת אסתר‪ ,‬שהמן הרשע כעס‬ ‫כל הממון שיש לנו בתוך הכיס‪ ,‬ומכיוון שהיה לי‬ ‫הבין וראה שלתועלת עצמו כדי להצליח בתורה‬ ‫על מרדכי היהודי שאינו כורע ומשתחווה לו‪ ,‬ולכן‬ ‫רק מטבע אחד זה‪ ,‬הייתי מוכרח להעניקו לך בלית‬ ‫עליו לעזוב את אביו ולדבוק בתורה הקדושה‬ ‫ביקש להרגו‪ ,‬אבל מן השמים הכניסו לו בראשו‬ ‫ברירה מחובת היום”‪...‬‬ ‫באופן פרטי‪ ,‬כי רבי נתן אדלר הכיר בו שבאותה‬ ‫את הרעיון להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים‬ ‫תקופה הצורך הטוב עבורו הוא שלא יהיה בקשר‬ ‫עשה הערל חשבון לעצמו‪ :‬מה לי להיטפל לנער‬ ‫עם אביו‪.‬‬ ‫מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד‪.‬‬ ‫יהודי עני שאין לו רק מטבע אחד בכיסו‪ ,‬מוטב‬ ‫להתנפל על יהודי עשיר שיהיה מוכרח לתת לי‬ ‫הרי לנו דוגמה שמכיוון שלא היה להחת”ס את‬ ‫אמנם באמת אם היה המן נטפל רק למרדכי‪,‬‬ ‫אביו מעליו‪ ,‬זה נתן לו את הכח ואת היכולת להצליח‬ ‫אולי היה מצליח להרגו חלילה‪ ,‬שהרי אנו רואים‬ ‫את כל הממונות שיש לו בכיסו וכך אתעשר ברגע‬ ‫ולהוציא את כל שאיפותיו הגבוהות מן הכח אל‬ ‫לצערינו במרוצת כל הדורות שהגויים הרשעים‬ ‫אחד‪...‬‬ ‫הפועל‪ ,‬כי גם כשהיה קשה לו איזה דבר בתלמודו‪,‬‬ ‫הצליחו לרצוח ולהרוג יהודים רבים בכל דור‬ ‫מהרהור למעשה‪ ,‬מיד נכנס אל רחוב היהודים‬ ‫לא היה צריך לחשוש לשאול כי אולי יקבל מכות‬ ‫ודור ה”י‪ ,‬אבל מכיוון שבא עם המזימה של הריגת‬ ‫וניגש לאחד העשירים הידועים שם‪ ,‬התנפל עליו‬ ‫על זה‪ ,‬ואולי לכך נתכוון הרבי ר’ יהונתן שהנערים‬ ‫והשמדת כל היהודים ולכלותם‪ ,‬שם כבר אומר‬ ‫והתחיל להכותו לעיני קהל ועדה‪ .‬מיד תפסוהו‬ ‫היתומים מצליחים מאד בתלמודם כי הקב”ה פורש‬ ‫הקב”ה “ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם‬ ‫כמה גיבורי חיל ואסרוהו בנחושתיים‪ ,‬הביאוהו‬ ‫עליהם את כנפיו ואין מי שיעמוד בדרכם להפריעם‬ ‫לא מאסתים ולא געלתים לכלותם” )ויקרא כו‪ ,‬מד(‪,‬‬ ‫לפני השוטרים שהפליאו בו את מכותיהם וביקשו‬ ‫מלהגיע לפסגת ההצלחה‪.‬‬ ‫ועצתו נשבתה‪.‬‬ ‫כאשר זמם לעשות‬ ‫לדעת למה זה ועל מה זה שהתנפל ככה על אנשים‬ ‫זה היה בעצם רעיונו הנשגב של הרבי ר’ יהונתן‪,‬‬ ‫באמצע הרחוב בלי שום סיבה והיגיון?‬ ‫ידוע המעשה שבילדותו הלך פעם הרבי ר’ יהונתן‬ ‫שהגוי יעזוב אותו כי הוא נמצא עכשיו לבד בלי‬ ‫הצטדק הערל ואמר שמקודם אמר לו נער יהודי‬ ‫לבדו באיזה מקום‪ ,‬נטפל אליו נער גוי רשע והיכהו‬ ‫שום יכולת להתגונן מפניו‪ ,‬וילך לשפוך חמתו על‬ ‫שאם מכים ביום זה את היהודים‪ ,‬הם מוכרחים‬ ‫מכת לחי באכזריות‪ .‬הרבי ר’ יהונתן שכבר בשחר‬ ‫אחרים ושם יפול לבור אשר כרה לו‪.‬‬ ‫להוציא את כל הכסף שברשותם וליתנו לידי‬ ‫טל ילדותו היה חכם הרזים‪ ,‬עשה חשבון לעצמו‬ ‫יו"ל ע"י מכון 'משמיע ישועה' | להנצחות ולקבלת הגיליון ניתן לפנות לכתובת‪ | mashmiayeshuah@gmail.com :‬כתיבה ועריכה‪ :‬יוסף מאיר האס‬