gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

ספיר ויהלום · Sapeer V'yalom — ניצבים וילך (2026-08-31)

מוציא לאור: ספיר ויהלום · Sapeer V'yalom

שבוע: ניצבים וילך (2026-08-31)

ספיר ויהלום · Sapeer V'yalom — ניצבים וילך (2026-08-31)

פתח את ה-PDF הורדה

‫מרגליות יקרות ואבני חושן‪,‬‬ ‫פנינים נפלאים וסיפורי צדיקים‬ ‫דברי הגות ורעיון‬ ‫מאוצרות תורת החסידות‬ ‫משובצות זהב ומסודרות‬ ‫משיעוריו ושיחותיו של‬ ‫רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט”א‬ ‫פרשת נצבים וילך‬ ‫שבת קודש‬ ‫על התורה‬ ‫אכסוף נועם שבת‬ ‫שלהבות קודש והגיונות חכמה‬ ‫בקדושת השבת וסגולתה‬ ‫מפרשת השבוע‬ ‫ולבקש על השנה הבאה המתברכת‬ ‫כעת (‘ואמונתך בלילות’ פרק יד)‪.‬‬ ‫עבודת ימי השנה האחרונים‬ ‫ניגון זה כגון בשמחות נישואין של יוצאי‬ ‫חלציו טרם ניגש לעשות ריקודין של מצוה‬ ‫ושוב יום אחד לפני מיתתך‬ ‫שבת שקודם ראש השנה‬ ‫בתשובה לשאלת הרב הקדוש רבי משה‬ ‫תכלה שנה וקללותיה‬ ‫על השבת שלפני ראש השנה‪ ,‬אמרו‬ ‫טאנץ‪ ,‬ואין אתנו יודעים עד מה ומה עמקו‬ ‫מחשבותיו הקדושות‪ ,‬וידוע מאמר חז”ל שוב‬ ‫מסאמבור זיע”א‪ ,‬אם השאיר הרבי רבי‬ ‫וכתב הגאון הקדוש רבי צדוק הכהן‬ ‫צדיקים כי מעלתה גדולה מאוד‪ ,‬והיא‬ ‫אלימלך מליז’ענסק זיע”א אחריו צוואה‪,‬‬ ‫יום אחד לפני מיתתך‪‘( .‬זכור לאברהם’)‬ ‫מלובלין זיע”א (‘פרי צדיק’ כי תבוא אות‬ ‫כוללת בתוכה את הכוח של כל השנה‬ ‫השיב לו בנו הרב הקדוש רבי אלעזר זיע”א‪,‬‬ ‫יג)‪ ,‬שכיוון שהשבת היא מקור הברכה‪,‬‬ ‫‪‬‬ ‫כי יש לראות את כל הספר ‘נועם אלימלך’‬ ‫כולה‪ ,‬משום שהשבת היא מקור הברכה‬ ‫הרי שהקדושה הבאה בשבוע שאחריה‪,‬‬ ‫של ימי השבוע הבאים שבתוכם ראש‬ ‫כתב רבינו ה’אור החיים’ הקדוש זיע”א‬ ‫כצוואתו הקדושה של אביו לדורי דורות‪,‬‬ ‫כלולה בשבת הקודמת‪ ,‬וכן אומרים‬ ‫השנה‪.‬‬ ‫בפרשת בחוקותי (האופן המ”א)‪ :‬עוד ירמוז על‬ ‫שכן כל ימיו קיים את דברי חז”ל ‘ושוב יום‬ ‫אנו בתפילה ‘וקידשתו מכל הזמנים’‬ ‫דרך אומרם ז”ל (אבות פ”ב מ”י) ‘שוב יום אחד‬ ‫אחד לפני מיתתך’ וכל רגע ורגע מסר את‬ ‫ובספרו ‘דברי ישראל’ (פרשת מקץ) כתב‬ ‫לפני מיתתך’‪ ,‬שבזה יהיה כל ימיו בתשובה‪,‬‬ ‫– קדושת השבת נעלה מקדושת כל‬ ‫הרב הקדוש רבי ישראל ממודז’יץ‬ ‫נפשו לכבוד השי”ת ודין חיבורו זה כדין‬ ‫הזמנים‪.‬‬ ‫והוא מאמר ‘אם בחקתי’ שהיא גזירת המיתה‬ ‫צוואת יום האחרון‪.‬‬ ‫זי”ע‪ ,‬כי באחת השנים אמר זקנו‪ ,‬הרב‬ ‫שחקק ה’ שאין מידו מציל‪ ,‬אם ‘תלכו’ בהם‬ ‫ובדרך זו פרש בשם רבו הרב הקדוש‬ ‫הקדוש רבי יחזקאל מקוזמיר זיע”א‪,‬‬ ‫מסופר על אחד מחסידי הרב הקדוש רבי‬ ‫רבי מרדכי יוסף מאיז’ביצה זיע”א‪ ,‬את‬ ‫שכל יום יאמר למחר ימות‪ ,‬בזה ודאי ‘ואת‬ ‫חנוך העניך מאלכסנדר זיע”א‪ ,‬שכשהגיע‬ ‫למסובים על שולחנו בסעודת השבת‬ ‫מצותי תשמרו ועשיתם אותם’‪.‬‬ ‫הטעם לשמה של השבת שקודם חג‬ ‫שקודם ראש השנה‪ ,‬שיאכלו לשם‬ ‫לרבו‪ ,‬אחז לפתע הרבי באבנטו ויצא לטייל‬ ‫הפסח ‘שבת הגדול’‪ ,‬מפני שבשבוע‬ ‫שמיים‪ ,‬מפני שהמאכלים שעל שולחן‬ ‫‪‬‬ ‫עמו‪ ,‬כשהוא אומר לו‪“ :‬ידידי‪ ,‬מה יהיה אם‬ ‫שאחריה חל חג הפסח שהוא ראש לכל‬ ‫הצדיק מגרשים מן האדם ‘כל מיני‬ ‫על הפסוק (דברים כט ט)‪‘ :‬אתם ניצבים היום‬ ‫יקח אותנו עתה לבית דין של מעלה‪ ,‬מה‬ ‫המועדים‪ .‬וכיוון שהמועד שואב את‬ ‫חמריות וגשמיות וכל מיני אפיקורסות‪,‬‬ ‫כולכם לפני ה’ אלהיכם ראשיכם שבטיכם‬ ‫נאמר ומה נצטדק‪”...‬‬ ‫קדושתו מהשבת שלפניו‪ ,‬הרי שהשבת‬ ‫וכלולים בהם כל מיני קדושות’‪.‬‬ ‫זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל’‪ ,‬דקדק‬ ‫יצא החסיד ונתעלף מרוב פחד‪ .‬עד שהוכרחו‬ ‫גדולה היא ביותר‪.‬‬ ‫והפליג הסבא‪-‬קדישא מקוזמיר לומר‬ ‫רבינו ה’אביר יעקב’ זיע”א‪ ,‬למה אמר תיבת‬ ‫לעשות מעשה להחזירו לחיים‪.‬‬ ‫ועל פי יסוד זה ישב רבי צדוק הכהן את‬ ‫שבסעודת השבת שלפני ראש השנה‪,‬‬ ‫‘היום’‪ ,‬וגם תיבת ‘נצבים’ נראית כמיותרת‪,‬‬ ‫באחת מאגרותיו סיפר הרבי מתולדות אהרן‬ ‫מנהגנו עם דברי חכמינו שאמרו (מגילה‬ ‫כלולים כוחות הימים הנוראים כולם‪,‬‬ ‫שכן היה לו לומר רק ‘אתם כולכם לפני ה’‬ ‫זיע”א‪ :‬לפני הרבה שנים‪ ,‬כשהייתי מתגורר‬ ‫לא‪ ):‬כי עזרא הסופר תיקן לקרוא את‬ ‫הסליחות והתפילות של ראש השנה‪,‬‬ ‫אלהיכם’‪.‬‬ ‫בבית יתומים דיסקין‪ ,‬ושמעתי שם בשם‬ ‫פרשת התוכחה שבספר דברים לפני‬ ‫יום הכיפורים וחג הסוכות עד אסרו‬ ‫וכך תירץ בספרו ‘פתוחי חותם’‪ :‬ואפשר‬ ‫הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד‪ ,‬שאמר שמיום‬ ‫ראש השנה‪ ,‬על מנת ש’תכלה שנה‬ ‫חג!‬ ‫לרמוז דתיבת ‘נצבים’ גימטריא ‘קצב’‪ .‬ובא‬ ‫שהגיע לארבעים שנה לא שכח אף יום אחד‬ ‫וקללותיה’‪ ,‬ותחל השנה בברכות‪ .‬ואכן‪,‬‬ ‫כיוצא בזה סיפר החסיד הישיש ר’ משה‬ ‫משה רבינו עליו השלום לומר לישראל‪,‬‬ ‫לעשות חשבון מיום הפטירה‪ ,‬וזאת עשה גם‬ ‫פרשה זו שבפרשת כי תבוא‪ ,‬קוראים‬ ‫שיינפלד ז”ל‪ ,‬על אותה שבת שלפני‬ ‫שיקיימו מאמר התנא (אבות פ”ב מ”י) ‘ושוב‬ ‫עלי רושם לעשות זה החשבון‪.‬‬ ‫אנו בכל שנה בשבוע שלפני השבת‬ ‫ראש השנה שזכה לשהות בגור יחד עם‬ ‫יום אחד לפני מיתתך’‪ ,‬דהיינו‪ ,‬דבכל יום ויום‬ ‫תחת אחד השיחים סיפר על הגאון רבי יוסף‬ ‫האחרונה של השנה‪.‬‬ ‫סבו החסיד ר’ העניך לנדא‪.‬‬ ‫יחשוב שמא באותו יום הגיעה עת פקודתו‪,‬‬ ‫חיים זצ”ל‪ ,‬שלעת זקנתו היה שוהה בבנין‬ ‫והשאלה מתבקשת‪ :‬מפני מה לא‬ ‫ונמצא כל ימיו בתשובה ומונע עצמו‬ ‫בית היתומים דיסקין שליד שכונת גבעת‬ ‫את הסעודה השלישית ערך הסב‬ ‫נתקנה פרשה זו בשבת האחרונה של‬ ‫מלחטוא‪ .‬ומי שעושה כזה הוא המקיים‬ ‫שאול‪ ,‬והרגיש שכוחותיו נחלשים ודלים‬ ‫באכסניה יחד עם חסידים נוספים‪,‬‬ ‫השנה‪ ,‬על מנת שיקראו אותה סמוך‬ ‫‘שויתי ה’ לנגדי תמיד’ (תהלים טז ח)‪.‬‬ ‫וביקש לחזור לדירתו שבעיר העתיקה‪,‬‬ ‫כשאליהם הצטרפו בנו וחתנו של הרבי‬ ‫ככל האפשר לסיומה של השנה? מדוע‬ ‫בעל ה’אמרי אמת’ מגור זי”ע – רבי‬ ‫וזהו שנאמר ‘אתם נצבים היום כולכם לפני‬ ‫באומרו שהוא זקן ואינו יודע קיצו‪ ,‬ולכך הוא‬ ‫הקדימו את קריאתה לשבת שלפניה?‬ ‫מאיר אלטר הי”ד ורבי יצחק פישל‬ ‫ה’ אלהיכם’‪ ,‬הכוונה‪ ,‬אימתי תקראו שאתם‬ ‫לא רוצה להטריח את החברה קדישא שישאו‬ ‫והתשובה היא‪ ,‬שהשבת שלפני ראש‬ ‫היינה זצ”ל‪ ,‬ששוחחו בדברי תורה‬ ‫עומדים לפני ה’ ויראים ממנו‪ ,‬בזמן שאתם‬ ‫אותו מהלך רב כזה‪.‬‬ ‫השנה שייכת כבר לשנה הבאה‪ ,‬מפני‬ ‫והתפלפלו ביניהם בלהט‪.‬‬ ‫חושבים בכל יום להיפטר מן העולם‪ ,‬וכן‬ ‫אחד הנוכחים שאל מה כוונתו בסיפורו בזה‪.‬‬ ‫שכאמור‪ ,‬היא מקור הברכה של יום‬ ‫לפתע התנער רבי מאיר וקרא ברגש‪:‬‬ ‫יום אחר יום כל ימי חייכם‪ ,‬דבזה נמצאו כל‬ ‫והשיב‪ :‬מיום שנעשיתי בן ארבעים שנה‬ ‫ראש השנה וכל השנה שאחריו התלויה‬ ‫“הן ברגעים אלו נחרץ גורלנו בשנה‬ ‫ימיכם בתשובה ותקראו תמיד עומדים לפני‬ ‫אינו עובר יום שלא יחדתי זמן לחשוב או‬ ‫בו‪.‬‬ ‫הבאה!”‬ ‫ה’ אלהיכם‪.‬‬ ‫לדבר ולהתבונן לעצמו מיום המיתה ולעשות‬ ‫אם‪-‬כן‪ ,‬יש להקדים את ‘תכלה שנה‬ ‫לתמיהת המסובים הסביר‪:‬‬ ‫נגעי עצמו‬ ‫חשבון הנפש‪.‬‬ ‫וקללותיה’ לשבת שלפניה – היא השבת‬ ‫הן ידוע מאמר הזוהר הקדוש (ח”ב סג‪,:‬‬ ‫בשם מורי [רבינו אור שבעת הימים הבעל‬ ‫והוסיף‪ :‬איני יכול לומר ארבעים שנה ממש‪,‬‬ ‫האחרונה של השנה הקודמת‪ ,‬ולא‬ ‫שם פח‪ ,).‬כי מיום השבת מתברכים כל‬ ‫שם טוב הקדוש] זלה”ה ביאור משנה (אבות‬ ‫אבל מאז שאני מכיר עצמי לא עבר עלי‬ ‫לאחרה לשבת האחרונה שהיא מקור‬ ‫ששת ימי השבוע שאחריו‪ .‬ואם כן‪,‬‬ ‫פ”ד מ”א) ‘איזהו חכם הלומד מכל אדם’‪ ,‬על‬ ‫יום מבלי שאתבונן בזה‪ ,‬ואני מתאר לעצמי‬ ‫הברכה והקדושה של השנה הבאה‪.‬‬ ‫ראש השנה שיחול בשבוע הבא עלינו‬ ‫פי משל‪ ,‬המסתכל במראה יודע חסרונו וכו’‪,‬‬ ‫איך לוקחים אותי ומורידים אותי על הארץ‬ ‫וכאן המקום להביא את דברי הגאון‬ ‫לטובה‪ ,‬אף הוא מתברך משבת זו‬ ‫כך ברואה חסרון זולתו יודע שיש בו שמץ‬ ‫מכוסה בטלית ועושים ההלוויה ואחר כך‬ ‫הקדוש רבי יצחק מאיר מגור זי”ע‬ ‫שקודם לו‪ ,‬וכתוצאה מכך – כל השנה‬ ‫מנהו (‘תולדות יעקב יוסף’ פרשת פקודי)‪.‬‬ ‫מכסים אותי בעפר וכל הסדר‪.‬‬ ‫בעל ‘חידושי הרי”מ’‪ ,‬על מאמר חז”ל‬ ‫כולה התלויה בראש השנה מתברכת‬ ‫‪‬‬ ‫כמו כן מסר לשניים מתלמידיו המקורבים‬ ‫(שבת קיח‪“ ):‬אלמלי משמרין ישראל‬ ‫משבת זו‪.‬‬ ‫וכתב הגאון הקדוש בעל ‘בני יששכר’ מדינוב‬ ‫שבשעה שיהא מושכב על הארץ אחר‬ ‫שתי שבתות כהלכתן מייד נגאלים”‪,‬‬ ‫ועתה‪ ,‬בסעודה שלישית שהיא עת רצון‬ ‫זיע”א (מאמרי חודש תשרי מ”ד דרוש ב)‪ :‬מקובל‬ ‫הסתלקותו לגנזי מרומים‪ ,‬לפני יציאת‬ ‫כי הדברים נסבים על שתי השבתות‬ ‫המכונה בזוהר הקדוש (שם פח‪‘ ):‬רעווא‬ ‫בידינו מאת תלמידי הבעל שם טוב זללה”ה‪,‬‬ ‫הלוויה‪ ,‬יזמרו את הניגון שלו שחיבר על‬ ‫שלפני ראש השנה (‘שיח שרפי קודש’ ח”א‬ ‫דרעווין’ – עת רצון נבחרת מכל זמני‬ ‫אפילו הצדיק כשרואה איזה עבירה באיזה‬ ‫בראש השנה יכתבון‪.‬‬ ‫אות תסג)‪.‬‬ ‫הרצון‪ ,‬עלינו להתעורר ביתר שאת‬ ‫אדם הנה זה ודאי אינו במקרה‪ ,‬ולמה‬ ‫ולפלא שבעתותי רצון מיוחדים בחר לנגן‬ ‫המשך בעמוד ד’‬ ‫בכל יום ויום בש”י טבילות במי המקווה‬ ‫אך הדביקם מחדש והכניסם אל הכספת‪,‬‬ ‫תפילה‬ ‫הקפואים שבאפטא‪ ,‬עד שגופו נזדכך והפך‬ ‫כשהוא נותן תמורתם שטרות חדשים‪.‬‬ ‫לרוחני כמלאך‪ ,‬והשגתו היתה למעלה‬ ‫ליבו ההולם של הכפרי נרגע‪ .‬אם את‬ ‫מדורו”‪.‬‬ ‫קרעי השטרות הללו קיבל הפקיד‪ ,‬את‬ ‫וכך אמר בספרו ‘מאור ושמש’ (פ’ נצבים)‪,‬‬ ‫שלו יקבל בשמחה גלויה‪.‬‬ ‫פנינים ומרגליות בעניני‬ ‫כי מתנאי העבודה התמימה שלא יפסע‬ ‫האדם ויעבור אפילו כחוט השערה על‬ ‫לתדהמתו‪ ,‬כשניגש אל האשנב והושיט‬ ‫לפקיד את חפיסת השטרות המגוהצת‪,‬‬ ‫עבודה שבלב זו תפילה‬ ‫אזהרות חז”ל והפוסקים‪ ,‬שכל הפורש‬ ‫דחה אותם מלפניו‪.‬‬ ‫ראה בעבים‬ ‫מדבריהם כפורש מחייו‪.‬‬ ‫“מצטער‪ ,‬השטרות יצאו ממחזור‬ ‫משום שאין דעתם צלולה עליהם את‬ ‫ואותם האנשים שזמן תפילה נעשה להם‬ ‫הכספים”‪ ,‬הגיב צוננות‪.‬‬ ‫הכתוב (ירמיה ב ה) ‘כה אמר ה’ מה מצאו‬ ‫כהיתר‪ ,‬בחשבם שתפילתם תהיה מעלה‬ ‫ישנם הנכשלים באיחור זמן התפילה‪,‬‬ ‫הכפרי נדהם‪“ .‬כיצד זה ייתכן?! את כל‬ ‫אבותיכם בי עוול כי רחקו מעלי וילכו‬ ‫וטעמם עימם ‘לשם שמיים’ לכאורה‪ ,‬כי‬ ‫יותר‪ ,‬עבודתם שווא והבל‪ ,‬כי בזה יבחן‬ ‫השטרות הקרועים קבלת‪ ,‬ואת השטרות‬ ‫אחרי ההבל ויהבלו’‪.‬‬ ‫כל אדם הבא ללמוד דרכי עבודת ה’‪ ,‬אם‬ ‫אין דעתם צלולה עדיין להתפלל כראוי‪,‬‬ ‫שלי שנשמרו בקפידה במשך שנים אתה‬ ‫וכך גוער בהם הקדוש ברוך הוא כביכול‪:‬‬ ‫דבק הוא מההלכה הצרופה ואינו סר‬ ‫ועל כן מתעכבים הם בתפילתם עד‬ ‫דוחה?!?!”‬ ‫‘מה מצאו’ – מציאה מצאו להתרפות‬ ‫ממנה כמלוא נימה‪.‬‬ ‫שיוכלו לעמוד בתפילה כראוי‪.‬‬ ‫הפקיד הביט בו בפנים חתומות‪“ .‬זמנם‬ ‫מעבודת הבורא‪ ,‬ותולים החיסרון ‘בי‬ ‫הוא אשר אמרה תורה (דברים ל יג) ‘ולא‬ ‫המליץ על כך הרב הקדוש רבי אברהם‬ ‫של השטרות שהבאת חלף עבר לו מזמן‪,‬‬ ‫עוול’ ולא בעצמם‪‘ ,‬כי רחקו מעלי’‬ ‫מעבר לים הוא’ – באלו העוברים על‬ ‫מסלונים זי”ע בעל ‘יסוד העבודה’‪ ,‬את‬ ‫הם אינם עוד בתוקף‪ ,‬לעומת השטרות‬ ‫והרחיקו מעצמם את עבודת התפילה‪,‬‬ ‫דברי התורה שנמשלה לים ומורים היתר‬ ‫הפסוק (תהלים קיח כז) ‘א‪-‬ל ה’ ויאר לנו’‪,‬‬ ‫הקרועים שהביאו הללו‪ ,‬המשמשים‬ ‫‘וילכו אחרי ההבל ויהבלו’ – תירוץ זה‬ ‫לעצמם לעבור על זמן תפילה‪.‬‬ ‫כלומר‪ ,‬הממתין בתפילתו עד שיאר לו‬ ‫כהילך חוקי בארצנו‪”...‬‬ ‫אינו אלא הבל‪.‬‬ ‫ה’‪ ,‬ויוכל להתפלל בכוונה‪‘ ,‬אסרו חג‬ ‫לא ללמד יצא‬ ‫והדברים אמורים כלפי אדם שהתפלל‬ ‫כי אם יתחשב האדם בשינויי הזמנים‬ ‫בעבותים עד קרנות המזבח’‪ ,‬יהיה עליו‬ ‫מסופר כי באחד הלילות‪ ,‬עת ישב הרב‬ ‫שלא בכוונה‪ ,‬ותפילתו קרעים קרעים‪.‬‬ ‫ובמצבי רוחו – לעולם לא יעבוד את‬ ‫להמתין זמן רב ועבות‪ ,‬עד שימות לפני‬ ‫הקדוש רבי חיים מאיר יחיאל ממוגלניצא‬ ‫בשמיים אמנם אינם מרוצים מתפילתו‪,‬‬ ‫הבורא יתברך‪.‬‬ ‫שישלים עבודתו ליוצרו‪ ,‬אלא עליו לומר‬ ‫זי”ע בחדרו‪ ,‬שמע שני פרחי חסידים‬ ‫אך היא מתקבלת‪.‬‬ ‫לא זו בלבד‪ ,‬אלא שסיפר הגאון רבי‬ ‫תמיד בכל עת ובכל מקום ‘אלי אתה‬ ‫המשוחחים ביניהם על זמן התפילה‪,‬‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬המתפלל לאחר הזמן‪ ,‬אף‬ ‫ישראל אברהם אלטר לנדא זצ”ל (שו”ת‬ ‫ואודך אלהי ארוממך’‪ ,‬אף בלא כוונה‬ ‫ואומרים איש לרעהו כי מן הסתם מסכים‬ ‫אם מכוון הוא בכל כוחו‪ ,‬כבר עבר זמן‬ ‫שמע ישראל החדש סי’ מ”א)‪ ,‬מזכרונותיו בעת‬ ‫כראוי‪ ,‬כמו שהביא הרב הקדוש רבי‬ ‫עימם הרבי לאיחור זמנה‪ ,‬כיוון שאף הוא‬ ‫קבלת התפילה‪...‬‬ ‫ששהה הרב הקדוש רבי אברהם שלום‬ ‫ברוך מקוסוב זי”ע בספרו ‘יסוד האמונה’‬ ‫עצמו מתפלל לעיתים בשעה מאוחרת‪,‬‬ ‫לאכול מצה בליל שבועות‬ ‫מסטרופקוב זי”ע בבית חמיו‪ ,‬הצדיק‬ ‫הקדוש רבי ישעיל’ה מקרעסטיר זי”ע‪ ,‬גער‬ ‫(קונטרסים לחכמת האמת)‪ ,‬במאמר הכתוב‬ ‫וכן מנהגם של כמה מנכבדי החסידים‪.‬‬ ‫והרי אזהרתו הנוקבת של הגאון הקדוש‬ ‫(תהלים עח לו‪-‬לז) ‘ויפתוהו בפיהם ובלשונם‬ ‫למחרת בבוקר בא הרבי לבית המדרש‪,‬‬ ‫רבי צבי אלימלך מדינוב זי”ע בספרו‬ ‫בכל תוקף באלו שאיחרו את זמן התפילה‪,‬‬ ‫יכזבו לו‪ ,‬ולבם לא נכון עימו’ כי הקדוש‬ ‫וסיפר את ששמעו אזניו‪ ,‬כשהוא מבקש‬ ‫עד שאמר שברור לו שבעטיו של חטא זה‬ ‫ברוך הוא מתפתה בתפילתם של ישראל‬ ‫‘דרך פיקודיך’ (מל”ת טז)‪ ,‬אודות הצדיקים‬ ‫לדעת מי הם אלו שכך אמרו‪.‬‬ ‫נתעכבת ביאת משיח צדקנו‪.‬‬ ‫אפילו אם אין פיהם ולבם שווים‪ ,‬כי‬ ‫שפעמים ושינו מההלכה הפסוקה‬ ‫הודה אחד החסידים כי הוא היה האיש‬ ‫מטעמים שונים‪ ,‬ומי יבוא בסוד קדושים‪,‬‬ ‫פג תוקף‬ ‫המילים שתיקנו אנשי כנסת הגדולה‬ ‫שכה אמר‪ ,‬והרבי פנה אליו ואמר לו‬ ‫חלילה לתלמידים לנהוג בדבר זה כמותם‪.‬‬ ‫רעיון נוקב אמר הגאון הקדוש רבי אברהם‬ ‫מעוררות רחמים‪.‬‬ ‫בהקפדה‪:‬‬ ‫כדוגמא לדבר‪ ,‬הביא את מנהגם של‬ ‫מטשכנוב זי”ע‪ ,‬לחסידים שאיחרו מזמן‬ ‫בדומה לכך כתב הרב הקדוש רבי משה‬ ‫דעו כולכם‪ ,‬כי חלילה לי להסכים לאיחור‬ ‫צדיקים רבים לאחר את התפילה עד‬ ‫התפילה‪ ,‬ונימוקם עימם‪ ,‬שרוצים הם‬ ‫אליקים בריעה מקוז’ניץ זי”ע בספרו‬ ‫זמן התפילה!‬ ‫שיהיו מוכנים כראוי לתפילה‪ ,‬חלילה‬ ‫להתפלל במחשבה טהורה כראוי‪.‬‬ ‫‘ויחל משה’ (תהלים יט)‪ ,‬בשם אביו המגיד‬ ‫ואם תשאלו‪ :‬הלא עיניכם הרואות‬ ‫לתלמיד לנהוג כן‪ ,‬ולאחר את זמן‬ ‫הסביר להם רבי אברהם כי התפילה‬ ‫הקדוש מקוז’ניץ‪ ,‬על הפסוק (קהלת יא‬ ‫שפעמים רבות מתפלל אני בשעה‬ ‫התפילה לשם הכנות‪.‬‬ ‫משולה לקטורת‪ ,‬כמו שנאמר (תהלים קמא‬ ‫ד) ‘שומר רוח לא יזרע וראה בעבים לא‬ ‫מאוחרת! אענה לכם‪ ,‬כי אין להביא ראיה‬ ‫הרי זה כמי שחש בליל פסח שלא זכה‬ ‫ב) ‘תכון תפילתי קטורת’‪ ,‬והלא בעבודת‬ ‫יקצור’ כי השומר וממתין עד שייערה‬ ‫ממני‪ ,‬שכן‪ ,‬פטור אני מתפילה מחמת‬ ‫למוחין דגדלות כראוי וימתין באכילת‬ ‫הקטורת שנו חכמינו כי אילו היה נותן‬ ‫עליו רוח ממרום שיוכל להתפלל‪ ,‬לא‬ ‫מחושי‪.‬‬ ‫המצה עד לליל שבועות‪...‬‬ ‫בה הכהן קורטוב של דבש היה ריחה‬ ‫יוכל לזרע ולעבוד את ה’‪ ,‬ורק ‘הראה‬ ‫מבוסם ביותר עד שלא היה אדם יכול‬ ‫בעבים’ ואפילו כאשר עבים כבדים‬ ‫וכלל גדול זה יהא נקוט בידכם‪ ,‬כי כאשר‬ ‫ליישב מנהגם של צדיקים‪ ,‬כתב הגאון‬ ‫סוככים בעדו ומערפלים את מחו‪ ,‬הוא‬ ‫רואה אדם שרבו נוהג בענין כל שהוא‬ ‫רבי אריה צבי פרומר מקוז’יגלוב זי”ע‬ ‫לעמוד בפניו‪ ,‬ואף על פי כן‪ ,‬נמנעו‬ ‫מלתת בה דבש‪ ,‬שהלא הזהירה התורה‬ ‫האיש אשר לא יקצר בעבודת הבורא‪.‬‬ ‫בשונה מהדין וההלכה הפסוקה – אסור לו‬ ‫בספרו שו”ת ‘ארץ צבי’ (סי’ לו)‪ ,‬כי נראה‬ ‫ללמוד ממנו ולנהוג כן אחריו‪.‬‬ ‫בעליל שמתקיים בהם מה שכתב מרן‬ ‫לבל להקריב דבש לפני ה’ – ‘כי כל שאר‬ ‫וספרו חסידים כי פעם אחת הפליג‬ ‫בהלכות תפילה בשולחן ערוך (סי’ צח)‪:‬‬ ‫וכל דבש לא תקטירו ממנו אישה לה’’‬ ‫המגיד ביותר בגנותם של אלו המאחרים‬ ‫ואף אני‪ ,‬כאשר הייתי רואה את מורי ורבי‬ ‫את זמן התפילה מפני טעמים כאילו‪,‬‬ ‫“וכך היו עושים חסידים ואנשי מעשה‬ ‫(ויקרא ב יא)‪.‬‬ ‫נוהג בדבר זה או אחר שלא על פי ההלכה‬ ‫והסביר שעיקר עבודת התפילה היא‬ ‫הצרופה לא נהגתי כן אחריו‪.‬‬ ‫שהיו מתבודדין ומכוונין בתפילתן עד‬ ‫וכך גם עבודת התפילה‪ ,‬יש לעשותה כפי‬ ‫שהיו מגיעים להתפשטות הגשמיות קרוב‬ ‫שנצטווינו‪ ,‬בלא התחכמויות ושינויים‪,‬‬ ‫להתחזק בתפילה בשעה שאין האדם חש‬ ‫ואמנם‪ ,‬חלילה לי להרהר אחריו‪ ,‬כי מאמין‬ ‫אף אם נראה לנו שכך תהיה העבודה‬ ‫בחשק והתלהבות‪ ,‬ואף על פי כן מתאמץ‬ ‫הייתי שטעמו עמו‪ ,‬אך חלילה לאדם‬ ‫למדרגת הנבואה”‪.‬‬ ‫טובה ומעולה יותר‪.‬‬ ‫הוא להתפלל ולעבוד את הבורא‪.‬‬ ‫מללמוד מרבו בעניינים אלו‪.‬‬ ‫כי התפילה עצמה מתגדלת כאשר האדם‬ ‫השלם מתפלל כראוי‪ ,‬והמתפלל כך אין‬ ‫באופן חריף יותר התבטא מרן בעל‬ ‫כי אין זו גדלה להתפלל כאשר מעוררים‬ ‫כן סיפר הגאון החסיד רבי מרדכי אריה‬ ‫ה’חפץ חיים’ זי”ע‪ ,‬על המאחר זמן תפילה‬ ‫את האדם משמיים‪ ,‬והוא זוכה להארה‬ ‫הורוביץ מבאנילא זצ”ל‪ ,‬שהרב הקדוש‬ ‫לך חידוש גדול יותר מזה‪ ,‬והמחדש‬ ‫בתפילתו‪ ,‬אמרו חז”ל שהלוואי ויתפלל‬ ‫לצורך ההכנה לתפילה‪.‬‬ ‫של רצון וחשק‪.‬‬ ‫רבי דוד משה מטשורטקוב זי”ע נוהג היה‬ ‫וכך באר את הפסוק (קהלת שם פסוק ו)‬ ‫להתפלל בשעה מאוחרת עם מניין מיוחד‬ ‫כל היום כולו‪.‬‬ ‫הרי זה כאותו כפרי שבמשך שנים רבות‬ ‫ומסופר‪ ,‬כי פעם אחת שהה היהודי‬ ‫חסך פרוטה לפרוטה עבור נישואי בתו‪,‬‬ ‫‘בבוקר זרע את זרעך ולערב אל תנח‬ ‫מאנשי שלומו‪ ,‬ואחר היה יושב עטוף‬ ‫ידך’; בין אם זוכה אדם למוח בהיר‬ ‫הקדוש מפשיסחא זי”ע בצל המגיד‬ ‫בכל פעם שהגיע לידיו שטר מגוהץ ויפה‬ ‫בטלית ומוכתר בתפילין עד לפנות ערב‪.‬‬ ‫לעבודתו יתברך כבוקר בהיר וצח‪ ,‬ובין‬ ‫הקדוש מקוז’ניץ‪ ,‬וכדרכו איחר תפילתו‬ ‫היה טומנו במקום סתר‪ ,‬וכך צבר סכום‬ ‫לעומתו‪ ,‬היה בנו הרב הקדוש רבי ישראל‬ ‫נכבד‪.‬‬ ‫אם שרוי הוא בחשכות בבחינת ערב אל‬ ‫מטשורטקוב זי”ע מתפלל עם הציבור‬ ‫ביותר‪.‬‬ ‫לימים‪ ,‬משבגרה בתו והגיעה לפרקה‪,‬‬ ‫יימנע ויניח ידו מהתחזקות בתפילה לה’‪.‬‬ ‫בבית המדרש‪.‬‬ ‫בכל אותו הזמן המתין המגיד עבורו‪ ,‬אך‬ ‫לחסידים המליץ עליו את הכתוב (שיה”ש‬ ‫הוציא הכפרי את השטרות הנאים ויצא‬ ‫והן הן הדברים האמורים ב’זרע קודש’‬ ‫פעם איחרו כמה מנכבדי החסידים את‬ ‫עימם לחנויות‪ ,‬לחרדתו‪ ,‬איש מבעלי‬ ‫על ידי הגאון הקדוש רבי נפתלי מרופשיץ‬ ‫זמן התפילה‪ ,‬ונעמדו להתפלל בחוץ על‬ ‫ז ח) ‘זאת קומתך דמתה לתמר’‪ ,‬עמידתו‬ ‫לפני ה’‪ ,‬אף שאיננה כהלכה משום שכבר‬ ‫החנויות לא נאות לקבל את שטרותיו‪.‬‬ ‫זי”ע‪ ,‬על האמור ‘ואתחנן אל ה’ בעת ההוא‬ ‫מנת שרבי ישראל לא יחוש בהם‪.‬‬ ‫“שטרות אלו יצאו מזמן מהמחזור”‪,‬‬ ‫לאמור’‪ ,‬בעוד שלא נתפרש באיזו עת‬ ‫עבר זמן התפילה‪ ,‬מתקבלת במרום‪ ,‬אך‬ ‫לאחר התפילה ניגש אליהם רבי ישראל‪,‬‬ ‫רק מפני שלשם שמיים היא‪ ,‬וכמעשה‬ ‫הסבירו לו‪“ .‬הם אינם ראויים עוד‬ ‫מדובר‪ ,‬ללמדנו שלא יאמר האדם שכעת‬ ‫ושאלם‪“ :‬מדוע מאחרים אתם את זמן‬ ‫תמר אשת יהודה‪ ,‬שמפני שנתכוונה לשם‬ ‫לשימוש”‪.‬‬ ‫איננו מוכן לתפילה וימתין עד שיתחזק‬ ‫התפילה? אל לכם ללמוד מאבי הקדוש‬ ‫שמיים נרצה מעשה‪ ,‬אך לכל אדם אחר‬ ‫לא הצליח הכפרי להבין מה פגם מצאו‬ ‫מחו לעבודת התפילה‪ ,‬אלא יתפלל בכל‬ ‫עניין זה‪ ,‬כי כל מעשיו הם תפילה”‪.‬‬ ‫חלילה מלנהוג כן‪.‬‬ ‫בשטרות המגוהצים שנשמרו בקפידה על‬ ‫עת את התפילה השיכת לזמנה‪.‬‬ ‫הפסד צורב‬ ‫גם הרב הקדוש רבי קלונימוס קלמן‬ ‫ידו‪ ,‬והלך לבנק הממשלתי‪.‬‬ ‫תירוצים של הבל‪...‬‬ ‫עבודת התפילה בדרך השירה נשגבה‬ ‫מקראקא זי”ע היה מתרעם על אלו‬ ‫בעמדו בתור ראה אנשים רבים‬ ‫בחריפות יתרה ביטא זאת הרב הקדוש‬ ‫היא עד מאוד וחביבה לפני ריבון כל‬ ‫המחקים את היהודי הקדוש באיחור זמן‬ ‫המחליפים שטרות קרועים ובלויים‬ ‫רבי זאב וואלף מזיטומיר זי”ע שקרא‬ ‫העולמים‪ ,‬אך זאת בתנאי שהיא נעשית‬ ‫התפילה‪ ,‬ואומר‪“ :‬כיצד אפשר להדמות‬ ‫בשטרות חדשים‪ .‬הפקיד אמנם העווה‬ ‫בספרו ‘אור המאיר’ (דברים ד”ה כלל)‪ ,‬על‬ ‫כראוי‪ ,‬בכוונת הלב ועם הרצון הנכון‪.‬‬ ‫ליהודי הקדוש?! הלא הוא סיכן את גופו‬ ‫את פרצופו למראה השטרות הקרועים‪,‬‬ ‫אלו המעכבים תפילתם ומתאחרים בה‪,‬‬ ‫אותו‪ ,‬כנאמר (במדבר ז ט) ‘כי עבודת‬ ‫לסכנו‪.‬‬ ‫הוא להוריד את כל עמלי לטמיון”‪.‬‬ ‫להמחשת העניין וחשיבותו נביא את‬ ‫הקודש עליהם בכתף ישאו’‪.‬‬ ‫מפני מה ירצו המלאכים לעשות כן‬ ‫זהו המשל‪ ,‬ועל פי זה נבין את אשר‬ ‫משלו הנפלא של הרב הקדוש רבי דוד‬ ‫ותירץ בשם ה’זרע ברך’ (חלק שלישי‪ ,‬ברכות‬ ‫ליעקב אבינו‪ ,‬נזר הבריאה?‬ ‫לפנינו‪.‬‬ ‫שלמה אייבשיץ זי”ע‪ ,‬שהובא בספרו‬ ‫ב‪ ).‬על פי דברי הגמרא הידועים (שבת‬ ‫אך לפי הביאור שהובא מתוקים הדברים‬ ‫בכל העולמות כולם עומדים משרתי‬ ‫הקדוש ‘ערבי נחל’ (פר’ ויצא דרוש שני)‪.‬‬ ‫קלח‪ ):‬העוסקים במחלוקת בין החכמים‬ ‫כדבש ונופת צופים‪ .‬כי מאחר ובא יעקב‬ ‫ה’ ואומרים שירה לפניו יתברך‪ .‬ושירה‬ ‫מעשה באדם אחד שהיה עמל לפרנסתו‪,‬‬ ‫שאמרו כי עתידה תורה שתשתכח‬ ‫ותיקן תפילת ערבית‪ ,‬מלבד תפילות‬ ‫זו תמידית היא‪ ,‬ויש בה תענוג נפלא‬ ‫ובעמלו ויגיע כפיו היה מוסיף עוד ועוד‬ ‫מישראל‪ ,‬ובין רבי שמעון בן יוחאי שאמר‬ ‫שחרית ומנחה שכבר תיקנו אברהם‬ ‫בעליונים בכל רגע ורגע‪ .‬אולם התענוג‬ ‫רווחים מהעסק אשר לו‪ ,‬עד שהצטבר‬ ‫כי חס ושלום שתשתכח תורה מישראל‪,‬‬ ‫ויצחק לפניו – הרי מחמת כן כבר לא יכלו‬ ‫העולה לפני ה’ מתפילת בני ישראל‪ ,‬גדול‬ ‫הונו לרכוש גדול‪.‬‬ ‫שנאמר (דברים לא כא) ‘כי לא תישכח מפי‬ ‫המלאכים לומר שירה כלל‪ ,‬ומעתה יקבל‬ ‫הוא לאין שיעור מן התענוג שבשירת‬ ‫אולם‪ ,‬רוב כספו מונח היה אצלו כאבן‬ ‫זרעו’‪.‬‬ ‫ה’ רק את תפילותיהם של ישראל‪.‬‬ ‫השרפים והאופנים וחיות הקודש‪ ,‬כי‬ ‫שאין לה הופכין‪ ,‬שכן כאמור עיקר רווחיו‬ ‫מחלוקתם של חכמים ורבי שמעון בר‬ ‫ואמנם יהא הדבר טוב ויפה כאשר יתפללו‬ ‫גדול כוחם של בני ישראל לתקן תיקונים‬ ‫באו לו מעסקיו הקבועים‪ ,‬והוא לא היה‬ ‫יוחאי‪ ,‬נעוצה בתחילתו של הפסוק‪ ,‬שם‬ ‫בני ישראל כראוי‪ ,‬אולם אם יתפללו שלא‬ ‫נשגבים אשר לא יוכלו להעשות על ידי‬ ‫עוסק במסחר להרבות את ההון הציבור‬ ‫נאמר ‘וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי‬ ‫בכוונה יהא ההפסד כפול ומכופל – שהרי‬ ‫המלאכים‪.‬‬ ‫אצלו‪.‬‬ ‫לא תישכח מפי זרעו’‪.‬‬ ‫לא תהיה התפילה נחשבת לתפילה וגם‬ ‫וכאן בא אברהם אבינו – המכונה אצל‬ ‫ביום מן הימים בא אליו חברו ואמר לו‪ ,‬כי‬ ‫לדעת רבי שמעון בן יוחאי נקראת‬ ‫שירת המלאכים תתבטל בעבורה‪.‬‬ ‫הבורא יתברך ‘אברהם אוהבי’ – ותיקן‬ ‫לא טוב הדבר אשר הוא עושה‪.‬‬ ‫התורה כולה ‘שירה’‪ ,‬ואם כן מובטח להם‬ ‫זו היא אפוא התלונה שהתעוררה כלפי‬ ‫תפילת שחרית‪ ,‬כאותו הידיד המציע לפני‬ ‫אמנם מרוויח הוא יפה מעבודתו אשר‬ ‫לישראל שלא תישכח מפי זרעם‪ .‬אולם‬ ‫יעקב אבינו‪ ,‬ועל כן רצו המלאכים‬ ‫חברו רווח רב על ידי מסחר במדינת הים‪,‬‬ ‫הוא עמל בה‪ ,‬אולם אם היה מפקיד את‬ ‫חכמים סוברים כי שירה האמורה כאן‬ ‫להביאו לידי סכנה‪ .‬משום כך בא הקדוש‬ ‫תענוג אשר אין מלאכי השרת יכולים‬ ‫כספו הנותר ביד איש נאמן אשר היה‬ ‫היא שירת האזינו‪ ,‬וממילא אין כאן ראיה‬ ‫ברוך הוא וניצב על יעקב אבינו‪ ,‬כנאמר‬ ‫להגיש כדוגמתו‪ ,‬כי גדול היה כוחו של‬ ‫עושה בו מסחר – היה ממונו מתרבה‬ ‫שלא תישכח התורה‪ ,‬ואכן עתידה התורה‬ ‫(בראשית כח יג) ‘והנה ה’ ניצב עליו’‪,‬‬ ‫אברהם אבינו בתפילתו‪.‬‬ ‫בכפל כפליים‪ .‬הציע אותו ידיד נאמן‬ ‫שתשתכח‪.‬‬ ‫להורות למלאכים כי תפילתם של יעקב‬ ‫אמנם כן‪ ,‬על ידי זה התמעט כוח שירת‬ ‫לקחת את המעות אל היריד שבארץ‬ ‫ואם כן‪ ,‬דוד המלך שקרא לדברי התורה‬ ‫ובניו חשובה לפניו כל כך‪ ,‬יותר משירת‬ ‫המלאכים‪ ,‬כי מהנץ החמה ועד חצות‬ ‫רחוקה‪ ,‬יסחור בכספו‪ ,‬יקנה וימכור‪,‬‬ ‫‘זמירות’‪ ,‬סבר כרבי שמעון בר יוחאי שכל‬ ‫המלאכים‪.‬‬ ‫היום היו עסוקים בהעלאת תפילת השחר‪,‬‬ ‫וישוב משם ברכוש גדול‪.‬‬ ‫התורה נקראת ‘שירה’‪ ,‬ואם כן בטוח היה‬ ‫ועוד אמר להם‪ ,‬כי אין להם לחשוש לכך‬ ‫ולא היו פנויים לומר שירה משל עצמם‪,‬‬ ‫נכנסו הדברים באזני האיש והתיישבו‬ ‫שלא תשתכח התורה‪ .‬ורצה הקדוש ברוך‬ ‫שיצטרכו לעסוק בהעלאת התפילות‬ ‫אך בכל אופן לא היה בכך נזק כל כך‪ ,‬יען‬ ‫על ליבו‪ ,‬ואכן‪ ,‬הפקיד ביד ידידו שליש‬ ‫הוא להוכיח לו שאין הדבר כן‪.‬‬ ‫ובגלל זה יתבטלו מלומר שירה‪ ,‬שכן‬ ‫כי את שירתם היו יכולים להשלים בשאר‬ ‫מכספו הציבור בבית גנזיו‪.‬‬ ‫לפיכך הראה לו כי הנה הוא שוכח דבר‬ ‫כאשר ישראל מתפללים כראוי‪ ,‬הקדוש‬ ‫שעות היום והלילה‪ ,‬ומאידך בשעות‬ ‫כדבריו כן היה‪ ,‬לאחר שעסק הלה‬ ‫שתינוקות של בית רבן יודעין אותו‪ ,‬ובזה‬ ‫ברוך הוא בעצמו מקבל את תפילותיהם‪,‬‬ ‫הבוקר הביא אברהם לפני ה’ את התפילה‬ ‫במסחר ביריד עבורו‪ ,‬הוא הרוויח על ידו‬ ‫יוכח שעתידה תורה להשתכח מישראל‪,‬‬ ‫וממילא יכולים המלאכים להמשיך‬ ‫הגדולה משירת המלאכים‪.‬‬ ‫סכום כסף גדול‪.‬‬ ‫כי אין כולה קרויה שירה אלא רק שירת‬ ‫בשירתם כמקודם‪ ,‬כי אינם עוסקים כלל‬ ‫לאחר מכן בא יצחק אבינו ותיקן תפילת‬ ‫האזינו קרויה שירה‪ ,‬וממילא אין ראוי‬ ‫מנחה‪ ,‬אשר בה יש תיקונים נפלאים‬ ‫עבר זמן מה‪ ,‬ואל הגביר החדש בא אדם‬ ‫בתפילות ישראל‪.‬‬ ‫אחר מידידיו‪ ,‬ובפיו הצעה דומה‪:‬‬ ‫לקרא לתורה ‘זמירות’‪.‬‬ ‫אמנם‪ ,‬כל זה כאשר התפילה יוצאת מפי‬ ‫אחרים‪ ,‬וגם הם אינם יכולים להעשות‬ ‫זהו שאמר החכם מכל אדם ‘מסיר אזנו‬ ‫על ידי המלאכים‪ ,‬ובכל זאת עדיין היו‬ ‫עומד הוא לנסוע למדינה רחוקה‪ ,‬שם‬ ‫יעקב אבינו ושאר צדיקים כדוגמתו‪,‬‬ ‫יוכל לבנות בעבורו בית מלון גדול‬ ‫משמע תורה’ – מי שאינו חושש שתשתכח‬ ‫המתפללים בכוונה ותפילותיהם עולות‬ ‫המלאכים יכולים לומר שירה בלילה‬ ‫התורה מישראל מוכיח שאין התורה‬ ‫ולהעלות מיני תענוגים על השולחן‬ ‫ומפואר אשר ממנו ירוויח הרבה‪ ,‬במקום‬ ‫לשמי השמיים העליונים‪ ,‬בלא צורך‬ ‫שיעלה כספו אבק בביתו‪.‬‬ ‫קרויה אצלו ‘שירה’‪ ,‬אשר שם זה כאמור‬ ‫בהתערבות המלאכים‪ .‬אולם כאשר אין‬ ‫הרוחני אשר לפני ה’‪.‬‬ ‫מלמד על כך שלא תשתכח התורה‪.‬‬ ‫ישראל מתפללים בכוונה‪ ,‬גורמים בזה‬ ‫אולם כאשר בא יעקב אבינו לתקן‬ ‫שמע העשיר לדבריו והעניק לו סכום‬ ‫ואם כן‪ ,‬לדבריו דרשת הפסוק ‘ובלילה‬ ‫לביטול שירת המלאכים‪ ,‬ותפילה כגון זו‬ ‫תפילת ערבית‪ ,‬כבר היתה טמונה בכך‬ ‫כסף גדול להשקעה‪ .‬ההשקעה הצליחה‪,‬‬ ‫שירה עמי’ אינה על העוסק בתורה‬ ‫– אין לה’ יתברך חפץ בה חלילה‪.‬‬ ‫סכנה גדולה‪ .‬כי מעתה ואילך כבר לא‬ ‫ובכל חודש היה מקבל משני ידידיו את‬ ‫בלילה‪ ,‬כי אין התורה קרויה שירה‪ ,‬אלא‬ ‫יוכלו המלאכים לומר שירה כלל‪ ,‬כי‬ ‫סך ההכנסות מן הרווחים‪ ,‬עד אשר‬ ‫בזה מפרש רבנו ה’ערבי נחל’ דבר דבור‬ ‫הכפיל ושילש את הסכומים אשר נתן‬ ‫ודאי שהפסוק מדבר על שירת המלאכים‬ ‫על אפניו את דברי הנביא (ישעיה א יא‪-‬‬ ‫יהיו עסוקים בכל שעות היום והלילה‬ ‫בלילה‪ ,‬כפי הדרשה השנייה במסכת‬ ‫בהעלאת תפילותיהם של ישראל‬ ‫בידם‪.‬‬ ‫טו) ‘למה לי רוב זבחיכם יאמר ה’ וגו’‪,‬‬ ‫חגיגה‪.‬‬ ‫ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם גם‬ ‫לעולמות העליונים‪ .‬כאותו סכום כסף‬ ‫לאחר זמן בא אל הגביר ידיד שלישי‪,‬‬ ‫ובהמשך לכך‪ ,‬אם תפילת ערבית חובה‬ ‫כי תרבו תפילה אינני שמע ידיכם דמים‬ ‫אחרון של אותו גביר‪ ,‬שביקש ידידו‬ ‫אשר ראה את הצלחת הקודמים‪ ,‬ובפיו‬ ‫היא – מתבטלת שירת המלאכים גם‬ ‫מלאו’‪.‬‬ ‫השלישי לטלו ולסחור בו‪.‬‬ ‫הצעה נועזת ביותר‪“ .‬שמע נא”‪ ,‬אמר‬ ‫בלילה כיוון שהם עוסקים בהעלאת‬ ‫כל זמן שהיו האבות הקדושים עצמם‬ ‫אל חברו העשיר‪“ ,‬הלא יודע אתה כי כל‬ ‫לשון הפסוק ‘יאמר ה’’ היא לשון עתיד‪,‬‬ ‫מעשיך בעסקיך אין בהם רווח רב‪ ,‬ורק‬ ‫תפילת החובה‪ ,‬ולכן ‘גם תפילתו תועבה’‪,‬‬ ‫כי באמת בזמן שבית המקדש היה קיים‪,‬‬ ‫מתפללים‪ ,‬וכן בדורות שלאחריהם‬ ‫כי גורמת היא לביטול שירת המלאכים‬ ‫כאשר קמו צדיקים כדוגמתם להתפלל‬ ‫אחר זמן רב מצליח הנך לצבור מכך הון‪.‬‬ ‫עיקר העבודה היתה עבודת הקרבנות‪,‬‬ ‫מדוע אפוא לא תסגור לגמרי את עסקיך‬ ‫לגמרי‪ .‬אך אם תפילת ערבית הנה רשות‪,‬‬ ‫ולא היו התפילות עיקריות כל כך‪ .‬ממילא‬ ‫לפני ה’ – לא היה שום חסרון בזה‪ ,‬כי‬ ‫יכולים המלאכים לשורר את שירתם‬ ‫התענוג העולה מתפילות הצדיקים חשוב‬ ‫הקטנים כאן‪ ,‬ותיתן בידי את שארית‬ ‫יכולים היו המלאכים להמשיך בשירתם‬ ‫הממון אשר בידך‪ ,‬ואני בכשרון אשר‬ ‫בלילה כיוון שאינם טרודים בהעלאתה‪,‬‬ ‫היה ונעלה לאין ערך ממעלת שירת‬ ‫ולא נזקקו לעסוק בהעלאת התפילות‪.‬‬ ‫חנני אלקים אלך ואעסוק עבורך במסחר‬ ‫ואין תפילתו תועבה‪.‬‬ ‫המלאכים‪.‬‬ ‫אולם אמר הנביא כי עתיד לבוא זמן‬ ‫עד שתרוויח בכפל כפליים גם מהסכום‬ ‫על כך מביא ה’ערבי נחל’ את מאמר‬ ‫אולם כאשר עמדו בניהם אחריהם‪,‬‬ ‫שבו יימאס ה’ בזבחי ישראל‪ ,‬ויחרב בית‬ ‫הזה?”‬ ‫חכמינו ז”ל (ברכות ו‪ ):‬כי לדעת רבי חלבו‬ ‫התעוררה סכנה גדולה‪ .‬כי אם יהיו‬ ‫המקדש‪ ,‬ואז תהיה עיקר עבודת ישראל‬ ‫גם הפעם שמע האיש לקול דברי ידידו‪,‬‬ ‫אמר רב הונא לעולם יהא אדם זהיר‬ ‫מתפללים כראוי‪ ,‬בכוונה ומעומק הלב –‬ ‫בהעלאת התפילות‪.‬‬ ‫סגר את כל עסקיו והפקיד את כל הממון‬ ‫בתפילת המנחה‪ ,‬ולדעת רבי יוחנן יהא‬ ‫אזי גם מהם תהיה התועלת רבה‪ ,‬שהרי‬ ‫זהיר אף בתפילת ערבית‪ .‬דהיינו‪ ,‬היה‬ ‫אך מחמת שאינם מתפללים בכוונה‪,‬‬ ‫התענוג המתחדש טוב הוא מן התענוג‬ ‫הנותר ביד הידיד השלישי‪ ,‬ואכן שוב‬ ‫מקום לומר כי מאחר ותפילת ערבית‬ ‫אומר להם הקדוש ברוך הוא על זמן‬ ‫התמידי‪ ,‬כזכור‪ ,‬ותפילות בני ישראל‬ ‫ראה ברכה והצלחה‪ ,‬והרוויח על ידו רווח‬ ‫רשות‪ ,‬אין צריך לכוון בה כל כך‪ ,‬לכן בא‬ ‫החורבן ‘גם כי תרבו תפילה אינני שמע’‬ ‫המתחדשות בכל דור ודור עדיפות על‬ ‫גדול‪ .‬אולם לאחר תקופה לא הצליח‬ ‫רבי יוחנן לומר שגם בה יש לכוון על אף‬ ‫בעצמי את תפילותיכם‪ ,‬כי ‘ידיכם דמים‬ ‫שירת המלאכים הקבועה והתמידית‪.‬‬ ‫השלישי במעשיו‪ ,‬ותחת רווח בא הפסד‪.‬‬ ‫שהיא רשות‪.‬‬ ‫מלאו’ ואינכם מתפללים כראוי‪ ,‬וצריכים‬ ‫כעס העשיר ואמר‪“ :‬אמנם כבר הפקדתי‬ ‫המלאכים לעסוק בהעלאת התפילות‪,‬‬ ‫אולם אם חלילה לא יהיו מקפידים על‬ ‫לסיכומם של דברים‪:‬‬ ‫כוונה בתפילתם‪ ,‬אלא בפיהם ובשפתיהם‬ ‫חלק מרכושי ביד שני חברי הראשונים‪,‬‬ ‫וממילא מתבטלת שירתם‪ ,‬ובזה אין‬ ‫וייתכן כי גם הם היו באים עם כספי לידי‬ ‫אם תפילת ערבית חובה‪ ,‬אין שירת‬ ‫הקדוש ברוך הוא חפץ‪.‬‬ ‫יכבדו את ה’ ולבם ירחק מעימו – לא יהיה‬ ‫המלאכים גם בלילה‪ .‬וממילא‪ ,‬האמור‬ ‫הצר שווה בנזק המלך‪ ,‬כי תפילות אלו‬ ‫הפסד‪ .‬אולם הללו לא פיתו אותי לתת‬ ‫‘ובלילה שירה עימי’ אינו נדרש על שירת‬ ‫וענתה השירה הזאת‬ ‫לא יעלו לפניו יתברך‪ ,‬ושירת המלאכים‬ ‫בידם את עיקר פרנסתי‪ ,‬והיו סוחרים רק‬ ‫המלאכים אלא על הלומד תורה‪ ,‬הנקראת‬ ‫לפי הביאור האמור פרש ה’ערבי נחל’ גם‬ ‫גם היא תתבטל מחמת תקנת התפילות‪,‬‬ ‫בתוספת הכספים אשר נותרו לי‪ ,‬באופן‬ ‫כאן בפסוק שירה‪ .‬ממילא ‘וענתה‬ ‫את לשון הפסוק (משלי כח ט) ‘מסיר אזנו‬ ‫ונמצא ההפסד מכאן ומכאן‪.‬‬ ‫שאפלו אם היו מפסידים את כל הרכוש‬ ‫השירה הזאת לעד’ נסוב על התורה שלא‬ ‫משמע תורה גם תפילתו תועבה’‪.‬‬ ‫לאור האמור מפרש ה’ערבי נחל’ את‬ ‫אשר נתתי בידם‪ ,‬עדיין היתה פרנסתי‬ ‫תשתכח‪.‬‬ ‫תחילה נביא בקצרה את קושייתו‪ ,‬מדוע‬ ‫לשון הפסוק האמור ביעקב אבינו ‘ויפגע‬ ‫מצויה לי ברווח מן העסק שאני מנהל‬ ‫ולהפך‪ ,‬אם תפילת ערבית רשות‪ ,‬אזי‬ ‫הקפיד הקדוש ברוך הוא על דוד המלך‬ ‫במקום וילן שם כי בא השמש’ (בראשית‬ ‫במקום מגורי‪.‬‬ ‫שירת המלאכים עולה בלילה‪ ,‬והפסוק‬ ‫לאחר שקרא לדברי התורה ‘זמירות’‪,‬‬ ‫כח יא)‪ .‬המילה ‘וילן’ נדרשת מלשון‬ ‫אולם ידידי השלישי אשר לקח ממני את‬ ‫‘ובלילה שירה עימי’ עוסק בשירת‬ ‫והענישו בכך שנכשל בחטא של נשיאת‬ ‫תלונה‪ ,‬כביכול התעוררה תלונה עליו‬ ‫הכול‪ ,‬אמנם כאשר הרוויח היה בזה רווח‬ ‫המלאכים‪ ,‬ואילו התורה איננה נקראת‬ ‫ארון הברית בעגלה ולא בכתף‪ ,‬שזהו‬ ‫מן השמיים‪ .‬וכן אמרו בגמרא (חולין צא‪):‬‬ ‫גדול‪ ,‬אולם היתה טמונה בכך גם סכנה‬ ‫שירה‪ ,‬ויכולה היא להשתכח שכן הפסוק‬ ‫דבר שאפלו תינוקות של בית רבן יודעים‬ ‫שראוהו מלאכי השרת שוכב שם ובקשו‬ ‫גדולה‪ ,‬כי הנה עתה שהנו מפסיד – עלול‬ ‫המשך בעמוד ד’‬ ‫המשך מעמוד א’‬ ‫על התורה‬ ‫חטאנו ברפיון האמונה! חטאנו בחוסר‬ ‫ההרגה?!‬ ‫עדיין אין ליבו חושק בזה‪ ,‬ואחרי זה יבוא‬ ‫הזמין השם יתברך אשר הוא יראה אותה‬ ‫ביטחון! לא בטחנו די באלקינו!‬ ‫‘בגדנו’?!‬ ‫לו בחינת ‘ליסבר’‪ ,‬שיהא לו חשק ללימוד‬ ‫העבירה‪ ,‬על כרחך הוא שיש בידו גם כן‬ ‫עלינו להכות עכשיו באגרוף על ליבנו‬ ‫האם בגדנו? וכי לא שמרנו לך אמונים‬ ‫התורה‪.‬‬ ‫שמץ מה מדוגמת אותה העבירה והראוהו‬ ‫ולהתוודות ‘על חטא’!‬ ‫במחנות הריכוז ובצעדות המות?!‬ ‫ובחרת בחיים‬ ‫מן השמים בכדי שיפשפש במעשיו‪.‬‬ ‫עלינו לבקש מריבונו של עולם שיחזרו‬ ‫‘גזלנו?!’‬ ‫בשנת תר”ו בהיות הרב הקדוש רבי אברהם‬ ‫וסיפרו תלמידי הבעל שם טוב שאירע‬ ‫אלינו האמונה והביטחון בשלמות!”‬ ‫האם גזלנו?! ממי יכולנו לגזול באושוויץ‬ ‫מרדכי זיע”א‪ ,‬בן ה’חידושי הרי”ם’ מגור‬ ‫שראה אחד שחילל שבת בפרהסיא ועמד‬ ‫אלו היו דבריו המרעידים של הרבי‬ ‫ובמיהלדורף?!”‬ ‫זיע”א‪ ,‬כבן שלושים שנה‪ ,‬נחלה קשות‬ ‫משתומם למה הראוהו כזאת‪ ,‬ופשפש‬ ‫מקלויזנבורג‪ ,‬שאיבד בגיא‪-‬צלמות את‬ ‫ונמשכה מחלתו זמן רב‪ .‬לאחר הפסח של‬ ‫במעשיו שעל כרחך יש בידו עוון כזה‪,‬‬ ‫כאן עצר לפתע הרבי‪ ,‬ואמר‪“ :‬אכן‪ ,‬אני‬ ‫פשפש ומצא ששמע מקרוב זילותא‬ ‫אשתו הרבנית ואחד‪-‬עשר ילדיו‪ ,‬אך‬ ‫הגזלן אתוודה‪...‬‬ ‫השנה ההיא התגברה מחלתו והגיע לידי‬ ‫ראה את חטאו בכפיות טובה וברפיון‬ ‫סכנה גדולה‪ .‬אביו הקדוש הרבה עליו‬ ‫דתלמיד חכם נקרא שבת כאמור בזוהר‬ ‫יום אחד‪ ,‬בשובי מעבודת הפרך צנחתי על‬ ‫(ח”ג כט‪ ).‬ושתק‪ ,‬והמשכיל יתבונן כן בכל‬ ‫האמונה בטובו של הבורא‪.‬‬ ‫ריעים להעתיר בעדו‪ ,‬וכן שלח קוויטל עם‬ ‫דרגשי בצריף באפיסת כוחות‪ ,‬והנה נתפס‬ ‫הענינים כי הקדוש ברוך הוא מדקדק עם‬ ‫‪‬‬ ‫עורי הצפוד בין שני קרשים ולא יכולתי‬ ‫פדיון נפש אל הרב הקדוש רבי מנחם מנדל‬ ‫מקוצק זיע”א להזכירו לרפואה‪.‬‬ ‫חסידיו‪.‬‬ ‫כתב הרה”ק ה’שפת אמת’ זיע”א (ראש‬ ‫לזוז מן המקום‪.‬‬ ‫השנה תרס”א)‪ :‬מה שמבקשין על החיים‪,‬‬ ‫הרב הקדוש רבי יעקב אריה מראדזימין‬ ‫‪‬‬ ‫ניסיתי להשתחרר בשארית כוחי‬ ‫דכתיב ‘ובחרת בחיים’‪ .‬וכמו במעשה‬ ‫זיע”א שהגיע לבקרו‪ ,‬התקרב למיטת חוליו‬ ‫על הפסוקים (דברים כט טז‪-‬יז)‪‘ :‬ותראו את‬ ‫מהקרשים‪ ,‬ועורי נקרע מעל עצמותי‪.‬‬ ‫בראשית איתא (ר”ה יא‪‘ ).‬לדעתן נבראו’‬ ‫של רבי אברהם מרדכי ואמר לו‪‘ :‬יש עוד‬ ‫שיקוציהם ואת גילוליהם עץ ואבן כסף‬ ‫דמי התחיל שותת‪ ,‬ומפי נפלטה גניחה‬ ‫וזהב אשר עימהם‪ ...‬פן יש בכם שרש פורה‬ ‫שכל הברואים בחרו כל אחד ציור‬ ‫עצה עבורך‪ ,‬שתתפלל בעצמך לה’ יתברך‬ ‫חרישית‪.‬‬ ‫ראש ולענה’‪ ,‬פירש בעל ה’אמרי אמת’‬ ‫המיוחד לו‪ .‬והנה האדם עיקר נפש חיה‬ ‫ותבקש ממנו שיתן לך במתנה עוד שנות‬ ‫כמו שפירש רש”י בפרשת בראשית‪,‬‬ ‫מקול הגניחה החרישי התעורר משנתו‬ ‫חיים כדי שתוכל להוליד בן זכר אשר אין‬ ‫מגור זיע”א שעצם הראיה בשיקוציהם‬ ‫שהוא חי’ שבכולם‪ ,‬ע”ש‪ .‬ובוודאי האדם‬ ‫אסיר ששכן בדרגש סמוך‪...‬‬ ‫לך עדיין’‪.‬‬ ‫ובגילוליהם הוא סימן שיש בכם מאותו‬ ‫בחר לו זה החיות המיוחד אליו‪ ,‬כמ”ש‬ ‫ובכן – ‘גזלנו’!!!‬ ‫כדברים האלה אמר לו גם אביו הקדוש‬ ‫שורש פורה ראש ולענה‪ ,‬ונצרך לתקן‬ ‫ויפח באפיו‪ .‬וכמו כן בכל ראש השנה‬ ‫גזלתי שינה מאדם עיף!‬ ‫החידושי הרי”ם‪ ,‬שניגש אליו ואמר לו‪:‬‬ ‫זאת‪ .‬ואלו דבריו (פרשת אחרי תרע”ט)‪ :‬איתא‬ ‫צריכין לבחור בזה החיים שהוא החלק‬ ‫זוהי הגזילה היחידה שנכשלתי בה‪ ,‬ואני‬ ‫תדע שזהו מצוה על האדם שירצה לחיות‬ ‫בספרים‪ ,‬שאדם צריך לדעת שכל מה‬ ‫אלוקי ממעל‪ ,‬כי הגוף בחינת מיתה‬ ‫מתוודה לפניך על כך‪ :‬ריבונו של עולם‪,‬‬ ‫בעולם‪ ,‬ויש דיעה בין המחברים שזהו‬ ‫שרואה דברים מכוערים הוא בהשגחה‬ ‫והנפש החיים‪ .‬וכפי הבחירה בחיים‬ ‫חטאתי‪”---‬‬ ‫בכלל מצות עשה מפורשת בתורה (דברים ל‬ ‫כי יש לו שייכות לזה‪ ,‬והוא צריך להוציא‬ ‫נמשך לו כל ימות השנה‪.‬‬ ‫המשיך הרבי וקרא מתוך המחזור‪:‬‬ ‫יט) ‘ובחרת בחיים’‪.‬‬ ‫ניצוצות קדושה שיש בזה‪ ,‬ומשה רבינו‬ ‫וסיים‪‘ :‬הנני מקווה שתרצה לחיות‬ ‫ע”ה גם כן אמר לישראל ‘כי אתם ידעתם‬ ‫“‘דיברנו דפי’?!‬ ‫ותתרפא מחולייך ותוליד בן זכר טוב’‪.‬‬ ‫את אשר ישבנו בארץ מצרים ואת אשר‬ ‫הרי לא נותר בנו כוח לדיבורים‪ ,‬ואם שרדה‬ ‫עברנו בקרב הגויים אשר עברתם ותראו‬ ‫תפילה‬ ‫בנו טיפת כוח לדבר‪ ,‬שמרנו אותה עבור‬ ‫שמע רבי אברהם מרדכי לדברי אביו‬ ‫המשך מעמוד ג’‬ ‫הקדוש‪ ,‬התאמץ לשבת על מיטתו‪ ,‬ופתח‬ ‫את שיקוציהם ואת גילוליהם’ וגו’ ואחר כך‬ ‫הנוגשים האכזריים‪ ,‬שנוכל להשיב כראוי‬ ‫כתיב ‘פן יש בכם שורש’‪.‬‬ ‫לשאלותיהם‪...‬‬ ‫פיו בתפילה לפני ה’‪ ,‬ואמר‪ :‬ריבונו של‬ ‫‘וענתה השירה הזאת לעד’ אינו‬ ‫‘לצנו’?!‬ ‫עולם‪ ,‬תן לי במתנה עוד שנות חיים‪,‬‬ ‫השלהבת עולה מאליה‬ ‫מדבר על התורה‪.‬‬ ‫ותזכני להוליד בן זכר ואקרא שמו יהודה‪,‬‬ ‫אמר החסיד רבי דוד אהרן רוזנברג ז”ל‬ ‫מישהו יכול היה להתלוצץ שם?!‬ ‫ובקצרה נאמר כי אם תפילת‬ ‫כי אקיים מה שנאמר הפעם אודה את ה’‪.‬‬ ‫לרבי מגור בעל ‘בית ישראל’ זיע”א את‬ ‫ערבית חובה – לא תשתכח התורה‪.‬‬ ‫‘מרדנו’?!‬ ‫אשר שמע בעצמו מהרב הקדוש רבי משה‬ ‫תפילת הצדיקים ותפילת החולה על‬ ‫ואם תפילת ערבית רשות – עלולה‬ ‫במי מרדנו? בך‪ ,‬ריבונו של עולם?! הלא‬ ‫עצמו עשו פירות והוטב מצב בריאותו‬ ‫מרדכי מפילוב זיע”א‪.‬‬ ‫התורה להשתכח‪.‬‬ ‫קיבלנו וספגנו בהכנעה כל מכה מתוך‬ ‫של רבי אברהם מרדכי עד שכמעט ושב‬ ‫היה זה כאשר ישבו החסידים בשעת לילה‬ ‫והנה כאמור‪ ,‬אם תפילת ערבית‬ ‫ידיעה כי אתה צדיק על כל הבא עלינו!‬ ‫לגמרי לאיתנו‪ .‬לתקופת השנה‪ ,‬שנת תר”ז‪,‬‬ ‫בבית המדרש בפילוב ועסקו בתורה‪ .‬נכנס‬ ‫חובה‪ ,‬אי אפשר לפרש את הפסוק‬ ‫ושמא מרדנו ברשעים?! וכי יכולנו למרוד‬ ‫ביום ה’ כ”ט ניסן‪ ,‬נולד לו בן זכר‪ ,‬הוא‬ ‫פתאום רבינו ושאל את הנוכחים‪ :‬מה‬ ‫‘ובלילה שירה עימי’ על שירת‬ ‫אף אם רצינו?!?!”‬ ‫ניהו הרה”ק ה’שפת אמת’ זיע”א (‘ממעונות‬ ‫עושים כאשר מנסים ללמוד וללא הצלחה?‬ ‫המלאכים‪ ,‬כי אז גם בלילה אין‬ ‫כך קרא הרבי פסקה אחר פסקה בווידוי‪,‬‬ ‫אריות’)‪.‬‬ ‫שתקו כולם מרוב אימה והרבי המשיך‪:‬‬ ‫שירתם עולה‪ ,‬אלא רק תפילת‬ ‫כשהוא מסיר ומבטל אחד לאחד את כל‬ ‫‪‬‬ ‫מניחים מטפחת (‘פאטשיילע’) על גבי‬ ‫ערבית של ישראל‪.‬‬ ‫הפשעים והעונות שאינם נוגעים כלל‬ ‫בכל חייו עלי אדמות ראה הגאון רבי יוסף‬ ‫הגמרא‪ ,‬קמים מן הספסל ומתהלכים אנה‬ ‫וממילא מוכרחים אנו לומר כי‬ ‫לשרידי המחנות‪.‬‬ ‫חיים זוננפלד זיע”א‪ ,‬פרוזדור שעוברים‬ ‫ואנה בחשבון הנפש‪ ,‬מפשפשים במעשים‬ ‫הפסוק מדבר על העוסק בתורה‬ ‫“לא הרשענו ולא פשענו‪ ,‬הווידוי אינו נוגע‬ ‫אותו ביעף‪ ,‬עד שמתחיל להבין ולהתבונן‬ ‫עד שהלב נפתח לתורה‪.‬‬ ‫בלילה‪ ,‬והתורה היא הנקראת‬ ‫לנו ולא נכתב בעבורנו!” ובכך סגר את‬ ‫הרי כבר נמצא בסופו‪ ,‬והפרוזדור עצמו‬ ‫שמע זאת ה’בית ישראל’ ופניו היו ללהב‬ ‫שירה‪ .‬ומוכח אפוא שהצדק עם‬ ‫המחזור‪.‬‬ ‫אינו דורש כלום‪ ,‬כי כל כולו הוא ענין של‬ ‫אש‪ ,‬וכשהוא בוער בהתלהבות דקדושה‬ ‫דברי רבי שמעון בר יוחאי שלא‬ ‫הקהל הנדהם והמופתע מדברי הרבי‪,‬‬ ‫שעות קלות‪.‬‬ ‫זעק ואמר‪ :‬כאן אצלנו אין אומרים כך!‬ ‫תשתכח התורה מפי זרעו אלא‬ ‫נותר על מקומו בפה פעור‪ ,‬כאשר הרעים‬ ‫וכפי שהתבטא בעצמו בסוף ימיו‪ ,‬כשהיה‬ ‫אלא לומדים ולומדים עד שמאליו מגיע‬ ‫יתקיים בה ‘וענתה השירה הזאת‬ ‫הרבי בקולו מחדש‪“ :‬אבל חטאנו בחטאים‬ ‫מתפתל מייסוריו‪ :‬מוני המצוות מונין את‬ ‫החשק ללמוד והשלהבת עולה מאליה‪.‬‬ ‫לעד’ עד סוף כל הדורות‪ .‬ורק אם‬ ‫שאינם כתובים במחזור!‬ ‫הכתוב ‘ובחרת בחיים’ למצווה‪ ,‬וכי לחיים‬ ‫‪‬‬ ‫תפילת ערבית רשות‪ ,‬יוכל להיות‬ ‫באמונה וביטחון חטאנו!‬ ‫של נחת ושלווה אנו צריכים לציווי שנבחר‬ ‫שתשתכח התורה‪.‬‬ ‫וכה הגיד הרה”ק ה’בית ישראל’ זיע”א (יתרו‬ ‫האם לא הרהרנו לפעמים בלילות מרוב‬ ‫בחיים?! וכי מי פתי לא יבחר בהם?? אלא‬ ‫תשט”ז)‪‘ :‬ויתיצבו בתחתית ההר’ וכו’‪ ,‬שכפה‬ ‫מעתה מובנת היטב לשון הפסוק‬ ‫יאוש‪ ,‬כאשר קראנו קריאת שמע שעל‬ ‫גם לחיים אלה של צער וייסורים אנו‬ ‫‘יען כי ניגש העם הזה’‪ ,‬משמע‬ ‫עליהם הר כגיגית‪ ,‬איתא בשם הבעל שם‬ ‫המיטה‪ ,‬שהלוואי תהיה זו ברכת ‘המפיל’‬ ‫מצווים על ‘ובחרת בחיים’‪ ,‬ומתוך ייסוריו‬ ‫טוב‪ ,‬ענין הכפיה‪ ,‬שאף שאין לאדם חשק‬ ‫שניגש מאליו להתפלל תפילה‬ ‫האחרונה שלנו – שיבוא הקץ לסבלותינו?!‬ ‫והכריז‪ :‬ריבונו של עולם‪ ,‬רצוני לחיות חיים‬ ‫שאינו מחויב בה – וזוהי תפילת‬ ‫ללמוד אינו נפטר מלימוד רק ילמוד בלי‬ ‫כמה פעמים התפללו רבים מאיתנו –‬ ‫כאלה כפי שהנך מעניק לי!!‬ ‫חשק‪ ,‬אפילו שנראה לו ככפייה‪.‬‬ ‫ערבית שהיא רשות – ומשום כך‬ ‫‪‬‬ ‫‘בפיו ובשפתיו כבדוני וליבו ריחק‬ ‫ריבונו של עולם‪ ,‬אין לי כוח יותר! קח נא‬ ‫‪‬‬ ‫את נשמתי ולא אצטרך יותר להגיד בבוקר‬ ‫היה זה בליל יום הכיפורים שאחרי סיום‬ ‫על הפסוק (דברים ל יד)‪‘ :‬כי קרוב אליך‬ ‫ממני’‪ ,‬שהיו סבורים כי משום‬ ‫‘מודה אני לפניך’?!‬ ‫שאינה חובה אינם צריכים לכוון‬ ‫המלחמה‪ ,‬לאחר תפילת ‘כל‪-‬נדרי’ בבית‬ ‫הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו’‪ ,‬העיר‬ ‫בה‪ .‬אם כן‪ ,‬אם תפילת ערבית‬ ‫וכשעלה השחר והיינו כפויים‪ ,‬כביכול‪,‬‬ ‫הכנסת המאולתר שבאחד ממחנות‬ ‫הרב הקדוש בעל ‘בית ישראל’ מגור זיע”א‬ ‫רשות‪ ,‬עלולה התורה להשתכח‪.‬‬ ‫להודות שוב לבורא העולם על שהחזיר‬ ‫העקורים‪.‬‬ ‫שלכאורה היה ראוי להאמר להיפך‪ ,‬דהיינו‬ ‫בנו את נשמתנו בחמלה‪ ,‬נתמלאנו אכזבה‬ ‫הרב הקדוש רבי יקותיאל יהודה‬ ‫‘בלבבך ובפיך’‪ ,‬שהרי המחשבה בלב‬ ‫על כן נענשו במידה כנגד מידה‪,‬‬ ‫מרה‪...‬‬ ‫‘ואבדה חכמת חכמיו’‪ ,‬אין חכמה‬ ‫מקלויזנבורג זיע”א‪ ,‬שחווה בגופו את‬ ‫קודמת למעשה‪.‬‬ ‫אלא תורה‪ ,‬והיא תאבד ותשתכח‬ ‫וכשהוצאנו מהצריפים את גופות‬ ‫מוראות מלחמת העולם השנייה האיומה‬ ‫אלא‪ ,‬ביאר ה’בית ישראל’‪ :‬הכתוב כאן‬ ‫מהם‪ ,‬יען כי נגשו אל התפילה‬ ‫המאושרים שגוועו כבר ונפחו את‬ ‫והנוראה נעמד על יד ארון הקודש הפתוח‪,‬‬ ‫מרמז ומלמדנו שאם אין לאדם חשק ללמוד‬ ‫בלא כוונה‪ ,‬והטריחו את המלאכים‬ ‫נשמותיהם‪ ,‬האם לא הבטנו לעברם‬ ‫ונשא דברים חוצבי להבות אש בסערת‪-‬‬ ‫ולהתפלל‪ ,‬עליו לכוף ולהכריח את עצמו‪,‬‬ ‫לעסוק בהעלאתה ולהתבטל‬ ‫בקנאה?!‬ ‫רגשות נוראה‪ ,‬שלא הותירו עין יבשה‪.‬‬ ‫עליו להתחיל קודם כל בפה ואחר כך יבוא‬ ‫מעבודת השירה‪.‬‬ ‫חטאנו בכפיות טובה – שלא הודינו בכל לב‬ ‫וכך קרא הרבי מתוך המחזור הפתוח‪:‬‬ ‫מאליו גם החשק להמשיך‪ .‬וזהו מה שאמרו‬ ‫‘מודה אני לפניך שהחזרת בי נשמתי’!‬ ‫“‘אשמנו’?!‬ ‫חז”ל במסכת שבת (סג‪‘ :).‬דליגמר איניש‪,‬‬ ‫ובכן חטאנו!‬ ‫היכן אשמנו לך?! בגטאות ובבורות‬ ‫והדר ליסבר’‪ ,‬והיינו שמקודם ילמד גם אם‬ ‫לשמיעת השיעורים ‪ -‬קול הלשון‪:‬‬ ‫‪03-6171077‬‬