ספיר ויהלום · Sapeer V'yalom — ניצבים וילך (2026-08-31)

מרגליות יקרות ואבני חושן,
פנינים נפלאים וסיפורי צדיקים
דברי הגות ורעיון
מאוצרות תורת החסידות
משובצות זהב ומסודרות
משיעוריו ושיחותיו של
רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט”א
פרשת נצבים וילך
שבת קודש על התורה
אכסוף נועם שבת שלהבות קודש והגיונות חכמה
בקדושת השבת וסגולתה מפרשת השבוע
ולבקש על השנה הבאה המתברכת
כעת (‘ואמונתך בלילות’ פרק יד).
עבודת ימי השנה האחרונים ניגון זה כגון בשמחות נישואין של יוצאי
חלציו טרם ניגש לעשות ריקודין של מצוה
ושוב יום אחד לפני מיתתך
שבת שקודם ראש השנה בתשובה לשאלת הרב הקדוש רבי משה
תכלה שנה וקללותיה על השבת שלפני ראש השנה ,אמרו
טאנץ ,ואין אתנו יודעים עד מה ומה עמקו
מחשבותיו הקדושות ,וידוע מאמר חז”ל שוב
מסאמבור זיע”א ,אם השאיר הרבי רבי
וכתב הגאון הקדוש רבי צדוק הכהן צדיקים כי מעלתה גדולה מאוד ,והיא אלימלך מליז’ענסק זיע”א אחריו צוואה,
יום אחד לפני מיתתך‘( .זכור לאברהם’)
מלובלין זיע”א (‘פרי צדיק’ כי תבוא אות כוללת בתוכה את הכוח של כל השנה השיב לו בנו הרב הקדוש רבי אלעזר זיע”א,
יג) ,שכיוון שהשבת היא מקור הברכה, כי יש לראות את כל הספר ‘נועם אלימלך’
כולה ,משום שהשבת היא מקור הברכה
הרי שהקדושה הבאה בשבוע שאחריה, של ימי השבוע הבאים שבתוכם ראש כתב רבינו ה’אור החיים’ הקדוש זיע”א כצוואתו הקדושה של אביו לדורי דורות,
כלולה בשבת הקודמת ,וכן אומרים השנה. בפרשת בחוקותי (האופן המ”א) :עוד ירמוז על שכן כל ימיו קיים את דברי חז”ל ‘ושוב יום
אנו בתפילה ‘וקידשתו מכל הזמנים’ דרך אומרם ז”ל (אבות פ”ב מ”י) ‘שוב יום אחד אחד לפני מיתתך’ וכל רגע ורגע מסר את
ובספרו ‘דברי ישראל’ (פרשת מקץ) כתב לפני מיתתך’ ,שבזה יהיה כל ימיו בתשובה,
– קדושת השבת נעלה מקדושת כל הרב הקדוש רבי ישראל ממודז’יץ נפשו לכבוד השי”ת ודין חיבורו זה כדין
הזמנים. והוא מאמר ‘אם בחקתי’ שהיא גזירת המיתה צוואת יום האחרון.
זי”ע ,כי באחת השנים אמר זקנו ,הרב שחקק ה’ שאין מידו מציל ,אם ‘תלכו’ בהם
ובדרך זו פרש בשם רבו הרב הקדוש הקדוש רבי יחזקאל מקוזמיר זיע”א, מסופר על אחד מחסידי הרב הקדוש רבי
רבי מרדכי יוסף מאיז’ביצה זיע”א ,את שכל יום יאמר למחר ימות ,בזה ודאי ‘ואת חנוך העניך מאלכסנדר זיע”א ,שכשהגיע
למסובים על שולחנו בסעודת השבת מצותי תשמרו ועשיתם אותם’.
הטעם לשמה של השבת שקודם חג שקודם ראש השנה ,שיאכלו לשם לרבו ,אחז לפתע הרבי באבנטו ויצא לטייל
הפסח ‘שבת הגדול’ ,מפני שבשבוע שמיים ,מפני שהמאכלים שעל שולחן עמו ,כשהוא אומר לו“ :ידידי ,מה יהיה אם
שאחריה חל חג הפסח שהוא ראש לכל הצדיק מגרשים מן האדם ‘כל מיני על הפסוק (דברים כט ט)‘ :אתם ניצבים היום יקח אותנו עתה לבית דין של מעלה ,מה
המועדים .וכיוון שהמועד שואב את חמריות וגשמיות וכל מיני אפיקורסות, כולכם לפני ה’ אלהיכם ראשיכם שבטיכם נאמר ומה נצטדק”...
קדושתו מהשבת שלפניו ,הרי שהשבת וכלולים בהם כל מיני קדושות’. זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל’ ,דקדק יצא החסיד ונתעלף מרוב פחד .עד שהוכרחו
גדולה היא ביותר. והפליג הסבא-קדישא מקוזמיר לומר רבינו ה’אביר יעקב’ זיע”א ,למה אמר תיבת לעשות מעשה להחזירו לחיים.
ועל פי יסוד זה ישב רבי צדוק הכהן את שבסעודת השבת שלפני ראש השנה, ‘היום’ ,וגם תיבת ‘נצבים’ נראית כמיותרת, באחת מאגרותיו סיפר הרבי מתולדות אהרן
מנהגנו עם דברי חכמינו שאמרו (מגילה כלולים כוחות הימים הנוראים כולם, שכן היה לו לומר רק ‘אתם כולכם לפני ה’ זיע”א :לפני הרבה שנים ,כשהייתי מתגורר
לא ):כי עזרא הסופר תיקן לקרוא את הסליחות והתפילות של ראש השנה, אלהיכם’. בבית יתומים דיסקין ,ושמעתי שם בשם
פרשת התוכחה שבספר דברים לפני יום הכיפורים וחג הסוכות עד אסרו וכך תירץ בספרו ‘פתוחי חותם’ :ואפשר הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד ,שאמר שמיום
ראש השנה ,על מנת ש’תכלה שנה חג! לרמוז דתיבת ‘נצבים’ גימטריא ‘קצב’ .ובא שהגיע לארבעים שנה לא שכח אף יום אחד
וקללותיה’ ,ותחל השנה בברכות .ואכן, כיוצא בזה סיפר החסיד הישיש ר’ משה משה רבינו עליו השלום לומר לישראל, לעשות חשבון מיום הפטירה ,וזאת עשה גם
פרשה זו שבפרשת כי תבוא ,קוראים שיינפלד ז”ל ,על אותה שבת שלפני שיקיימו מאמר התנא (אבות פ”ב מ”י) ‘ושוב עלי רושם לעשות זה החשבון.
אנו בכל שנה בשבוע שלפני השבת ראש השנה שזכה לשהות בגור יחד עם יום אחד לפני מיתתך’ ,דהיינו ,דבכל יום ויום תחת אחד השיחים סיפר על הגאון רבי יוסף
האחרונה של השנה. סבו החסיד ר’ העניך לנדא. יחשוב שמא באותו יום הגיעה עת פקודתו, חיים זצ”ל ,שלעת זקנתו היה שוהה בבנין
והשאלה מתבקשת :מפני מה לא ונמצא כל ימיו בתשובה ומונע עצמו בית היתומים דיסקין שליד שכונת גבעת
את הסעודה השלישית ערך הסב
נתקנה פרשה זו בשבת האחרונה של מלחטוא .ומי שעושה כזה הוא המקיים שאול ,והרגיש שכוחותיו נחלשים ודלים
באכסניה יחד עם חסידים נוספים,
השנה ,על מנת שיקראו אותה סמוך ‘שויתי ה’ לנגדי תמיד’ (תהלים טז ח). וביקש לחזור לדירתו שבעיר העתיקה,
כשאליהם הצטרפו בנו וחתנו של הרבי
ככל האפשר לסיומה של השנה? מדוע בעל ה’אמרי אמת’ מגור זי”ע – רבי וזהו שנאמר ‘אתם נצבים היום כולכם לפני באומרו שהוא זקן ואינו יודע קיצו ,ולכך הוא
הקדימו את קריאתה לשבת שלפניה? מאיר אלטר הי”ד ורבי יצחק פישל ה’ אלהיכם’ ,הכוונה ,אימתי תקראו שאתם לא רוצה להטריח את החברה קדישא שישאו
והתשובה היא ,שהשבת שלפני ראש היינה זצ”ל ,ששוחחו בדברי תורה עומדים לפני ה’ ויראים ממנו ,בזמן שאתם אותו מהלך רב כזה.
השנה שייכת כבר לשנה הבאה ,מפני והתפלפלו ביניהם בלהט. חושבים בכל יום להיפטר מן העולם ,וכן אחד הנוכחים שאל מה כוונתו בסיפורו בזה.
שכאמור ,היא מקור הברכה של יום לפתע התנער רבי מאיר וקרא ברגש: יום אחר יום כל ימי חייכם ,דבזה נמצאו כל והשיב :מיום שנעשיתי בן ארבעים שנה
ראש השנה וכל השנה שאחריו התלויה “הן ברגעים אלו נחרץ גורלנו בשנה ימיכם בתשובה ותקראו תמיד עומדים לפני אינו עובר יום שלא יחדתי זמן לחשוב או
בו. הבאה!” ה’ אלהיכם. לדבר ולהתבונן לעצמו מיום המיתה ולעשות
אם-כן ,יש להקדים את ‘תכלה שנה לתמיהת המסובים הסביר: נגעי עצמו חשבון הנפש.
וקללותיה’ לשבת שלפניה – היא השבת הן ידוע מאמר הזוהר הקדוש (ח”ב סג,: בשם מורי [רבינו אור שבעת הימים הבעל והוסיף :איני יכול לומר ארבעים שנה ממש,
האחרונה של השנה הקודמת ,ולא שם פח ,).כי מיום השבת מתברכים כל שם טוב הקדוש] זלה”ה ביאור משנה (אבות אבל מאז שאני מכיר עצמי לא עבר עלי
לאחרה לשבת האחרונה שהיא מקור ששת ימי השבוע שאחריו .ואם כן, פ”ד מ”א) ‘איזהו חכם הלומד מכל אדם’ ,על יום מבלי שאתבונן בזה ,ואני מתאר לעצמי
הברכה והקדושה של השנה הבאה. ראש השנה שיחול בשבוע הבא עלינו פי משל ,המסתכל במראה יודע חסרונו וכו’, איך לוקחים אותי ומורידים אותי על הארץ
וכאן המקום להביא את דברי הגאון לטובה ,אף הוא מתברך משבת זו כך ברואה חסרון זולתו יודע שיש בו שמץ מכוסה בטלית ועושים ההלוויה ואחר כך
הקדוש רבי יצחק מאיר מגור זי”ע שקודם לו ,וכתוצאה מכך – כל השנה מנהו (‘תולדות יעקב יוסף’ פרשת פקודי). מכסים אותי בעפר וכל הסדר.
בעל ‘חידושי הרי”מ’ ,על מאמר חז”ל כולה התלויה בראש השנה מתברכת כמו כן מסר לשניים מתלמידיו המקורבים
(שבת קיח“ ):אלמלי משמרין ישראל משבת זו. וכתב הגאון הקדוש בעל ‘בני יששכר’ מדינוב שבשעה שיהא מושכב על הארץ אחר
שתי שבתות כהלכתן מייד נגאלים”, ועתה ,בסעודה שלישית שהיא עת רצון זיע”א (מאמרי חודש תשרי מ”ד דרוש ב) :מקובל הסתלקותו לגנזי מרומים ,לפני יציאת
כי הדברים נסבים על שתי השבתות המכונה בזוהר הקדוש (שם פח‘ ):רעווא בידינו מאת תלמידי הבעל שם טוב זללה”ה, הלוויה ,יזמרו את הניגון שלו שחיבר על
שלפני ראש השנה (‘שיח שרפי קודש’ ח”א דרעווין’ – עת רצון נבחרת מכל זמני אפילו הצדיק כשרואה איזה עבירה באיזה בראש השנה יכתבון.
אות תסג). הרצון ,עלינו להתעורר ביתר שאת אדם הנה זה ודאי אינו במקרה ,ולמה ולפלא שבעתותי רצון מיוחדים בחר לנגן
המשך בעמוד ד’
בכל יום ויום בש”י טבילות במי המקווה אך הדביקם מחדש והכניסם אל הכספת,
תפילה
הקפואים שבאפטא ,עד שגופו נזדכך והפך כשהוא נותן תמורתם שטרות חדשים.
לרוחני כמלאך ,והשגתו היתה למעלה ליבו ההולם של הכפרי נרגע .אם את
מדורו”. קרעי השטרות הללו קיבל הפקיד ,את
וכך אמר בספרו ‘מאור ושמש’ (פ’ נצבים), שלו יקבל בשמחה גלויה. פנינים ומרגליות בעניני
כי מתנאי העבודה התמימה שלא יפסע
האדם ויעבור אפילו כחוט השערה על
לתדהמתו ,כשניגש אל האשנב והושיט
לפקיד את חפיסת השטרות המגוהצת,
עבודה שבלב זו תפילה
אזהרות חז”ל והפוסקים ,שכל הפורש דחה אותם מלפניו.
ראה בעבים
מדבריהם כפורש מחייו. “מצטער ,השטרות יצאו ממחזור משום שאין דעתם צלולה עליהם את
ואותם האנשים שזמן תפילה נעשה להם הכספים” ,הגיב צוננות. הכתוב (ירמיה ב ה) ‘כה אמר ה’ מה מצאו
כהיתר ,בחשבם שתפילתם תהיה מעלה ישנם הנכשלים באיחור זמן התפילה,
הכפרי נדהם“ .כיצד זה ייתכן?! את כל אבותיכם בי עוול כי רחקו מעלי וילכו וטעמם עימם ‘לשם שמיים’ לכאורה ,כי
יותר ,עבודתם שווא והבל ,כי בזה יבחן השטרות הקרועים קבלת ,ואת השטרות אחרי ההבל ויהבלו’.
כל אדם הבא ללמוד דרכי עבודת ה’ ,אם אין דעתם צלולה עדיין להתפלל כראוי,
שלי שנשמרו בקפידה במשך שנים אתה וכך גוער בהם הקדוש ברוך הוא כביכול:
דבק הוא מההלכה הצרופה ואינו סר ועל כן מתעכבים הם בתפילתם עד
דוחה?!?!” ‘מה מצאו’ – מציאה מצאו להתרפות
ממנה כמלוא נימה. שיוכלו לעמוד בתפילה כראוי.
הפקיד הביט בו בפנים חתומות“ .זמנם מעבודת הבורא ,ותולים החיסרון ‘בי
הוא אשר אמרה תורה (דברים ל יג) ‘ולא המליץ על כך הרב הקדוש רבי אברהם
של השטרות שהבאת חלף עבר לו מזמן, עוול’ ולא בעצמם‘ ,כי רחקו מעלי’
מעבר לים הוא’ – באלו העוברים על מסלונים זי”ע בעל ‘יסוד העבודה’ ,את
הם אינם עוד בתוקף ,לעומת השטרות והרחיקו מעצמם את עבודת התפילה,
דברי התורה שנמשלה לים ומורים היתר הפסוק (תהלים קיח כז) ‘א-ל ה’ ויאר לנו’,
הקרועים שהביאו הללו ,המשמשים ‘וילכו אחרי ההבל ויהבלו’ – תירוץ זה
לעצמם לעבור על זמן תפילה. כלומר ,הממתין בתפילתו עד שיאר לו
כהילך חוקי בארצנו”... אינו אלא הבל. ה’ ,ויוכל להתפלל בכוונה‘ ,אסרו חג
לא ללמד יצא והדברים אמורים כלפי אדם שהתפלל כי אם יתחשב האדם בשינויי הזמנים בעבותים עד קרנות המזבח’ ,יהיה עליו
מסופר כי באחד הלילות ,עת ישב הרב שלא בכוונה ,ותפילתו קרעים קרעים. ובמצבי רוחו – לעולם לא יעבוד את להמתין זמן רב ועבות ,עד שימות לפני
הקדוש רבי חיים מאיר יחיאל ממוגלניצא בשמיים אמנם אינם מרוצים מתפילתו, הבורא יתברך. שישלים עבודתו ליוצרו ,אלא עליו לומר
זי”ע בחדרו ,שמע שני פרחי חסידים אך היא מתקבלת. לא זו בלבד ,אלא שסיפר הגאון רבי תמיד בכל עת ובכל מקום ‘אלי אתה
המשוחחים ביניהם על זמן התפילה, לעומת זאת ,המתפלל לאחר הזמן ,אף ישראל אברהם אלטר לנדא זצ”ל (שו”ת ואודך אלהי ארוממך’ ,אף בלא כוונה
ואומרים איש לרעהו כי מן הסתם מסכים אם מכוון הוא בכל כוחו ,כבר עבר זמן שמע ישראל החדש סי’ מ”א) ,מזכרונותיו בעת כראוי ,כמו שהביא הרב הקדוש רבי
עימם הרבי לאיחור זמנה ,כיוון שאף הוא קבלת התפילה... ששהה הרב הקדוש רבי אברהם שלום ברוך מקוסוב זי”ע בספרו ‘יסוד האמונה’
עצמו מתפלל לעיתים בשעה מאוחרת, לאכול מצה בליל שבועות מסטרופקוב זי”ע בבית חמיו ,הצדיק
הקדוש רבי ישעיל’ה מקרעסטיר זי”ע ,גער
(קונטרסים לחכמת האמת) ,במאמר הכתוב
וכן מנהגם של כמה מנכבדי החסידים. והרי אזהרתו הנוקבת של הגאון הקדוש (תהלים עח לו-לז) ‘ויפתוהו בפיהם ובלשונם
למחרת בבוקר בא הרבי לבית המדרש, רבי צבי אלימלך מדינוב זי”ע בספרו בכל תוקף באלו שאיחרו את זמן התפילה, יכזבו לו ,ולבם לא נכון עימו’ כי הקדוש
וסיפר את ששמעו אזניו ,כשהוא מבקש עד שאמר שברור לו שבעטיו של חטא זה ברוך הוא מתפתה בתפילתם של ישראל
‘דרך פיקודיך’ (מל”ת טז) ,אודות הצדיקים
לדעת מי הם אלו שכך אמרו. נתעכבת ביאת משיח צדקנו. אפילו אם אין פיהם ולבם שווים ,כי
שפעמים ושינו מההלכה הפסוקה
הודה אחד החסידים כי הוא היה האיש מטעמים שונים ,ומי יבוא בסוד קדושים, פג תוקף המילים שתיקנו אנשי כנסת הגדולה
שכה אמר ,והרבי פנה אליו ואמר לו חלילה לתלמידים לנהוג בדבר זה כמותם. רעיון נוקב אמר הגאון הקדוש רבי אברהם מעוררות רחמים.
בהקפדה: כדוגמא לדבר ,הביא את מנהגם של מטשכנוב זי”ע ,לחסידים שאיחרו מזמן בדומה לכך כתב הרב הקדוש רבי משה
דעו כולכם ,כי חלילה לי להסכים לאיחור צדיקים רבים לאחר את התפילה עד התפילה ,ונימוקם עימם ,שרוצים הם אליקים בריעה מקוז’ניץ זי”ע בספרו
זמן התפילה! שיהיו מוכנים כראוי לתפילה ,חלילה להתפלל במחשבה טהורה כראוי. ‘ויחל משה’ (תהלים יט) ,בשם אביו המגיד
ואם תשאלו :הלא עיניכם הרואות לתלמיד לנהוג כן ,ולאחר את זמן הסביר להם רבי אברהם כי התפילה הקדוש מקוז’ניץ ,על הפסוק (קהלת יא
שפעמים רבות מתפלל אני בשעה התפילה לשם הכנות. משולה לקטורת ,כמו שנאמר (תהלים קמא ד) ‘שומר רוח לא יזרע וראה בעבים לא
מאוחרת! אענה לכם ,כי אין להביא ראיה הרי זה כמי שחש בליל פסח שלא זכה ב) ‘תכון תפילתי קטורת’ ,והלא בעבודת יקצור’ כי השומר וממתין עד שייערה
ממני ,שכן ,פטור אני מתפילה מחמת למוחין דגדלות כראוי וימתין באכילת הקטורת שנו חכמינו כי אילו היה נותן עליו רוח ממרום שיוכל להתפלל ,לא
מחושי. המצה עד לליל שבועות... בה הכהן קורטוב של דבש היה ריחה יוכל לזרע ולעבוד את ה’ ,ורק ‘הראה
מבוסם ביותר עד שלא היה אדם יכול בעבים’ ואפילו כאשר עבים כבדים
וכלל גדול זה יהא נקוט בידכם ,כי כאשר ליישב מנהגם של צדיקים ,כתב הגאון סוככים בעדו ומערפלים את מחו ,הוא
רואה אדם שרבו נוהג בענין כל שהוא רבי אריה צבי פרומר מקוז’יגלוב זי”ע לעמוד בפניו ,ואף על פי כן ,נמנעו
מלתת בה דבש ,שהלא הזהירה התורה האיש אשר לא יקצר בעבודת הבורא.
בשונה מהדין וההלכה הפסוקה – אסור לו בספרו שו”ת ‘ארץ צבי’ (סי’ לו) ,כי נראה
ללמוד ממנו ולנהוג כן אחריו. בעליל שמתקיים בהם מה שכתב מרן לבל להקריב דבש לפני ה’ – ‘כי כל שאר וספרו חסידים כי פעם אחת הפליג
בהלכות תפילה בשולחן ערוך (סי’ צח): וכל דבש לא תקטירו ממנו אישה לה’’ המגיד ביותר בגנותם של אלו המאחרים
ואף אני ,כאשר הייתי רואה את מורי ורבי את זמן התפילה מפני טעמים כאילו,
“וכך היו עושים חסידים ואנשי מעשה (ויקרא ב יא).
נוהג בדבר זה או אחר שלא על פי ההלכה והסביר שעיקר עבודת התפילה היא
הצרופה לא נהגתי כן אחריו. שהיו מתבודדין ומכוונין בתפילתן עד וכך גם עבודת התפילה ,יש לעשותה כפי
שהיו מגיעים להתפשטות הגשמיות קרוב שנצטווינו ,בלא התחכמויות ושינויים, להתחזק בתפילה בשעה שאין האדם חש
ואמנם ,חלילה לי להרהר אחריו ,כי מאמין אף אם נראה לנו שכך תהיה העבודה בחשק והתלהבות ,ואף על פי כן מתאמץ
הייתי שטעמו עמו ,אך חלילה לאדם למדרגת הנבואה”.
טובה ומעולה יותר. הוא להתפלל ולעבוד את הבורא.
מללמוד מרבו בעניינים אלו. כי התפילה עצמה מתגדלת כאשר האדם
השלם מתפלל כראוי ,והמתפלל כך אין באופן חריף יותר התבטא מרן בעל כי אין זו גדלה להתפלל כאשר מעוררים
כן סיפר הגאון החסיד רבי מרדכי אריה ה’חפץ חיים’ זי”ע ,על המאחר זמן תפילה את האדם משמיים ,והוא זוכה להארה
הורוביץ מבאנילא זצ”ל ,שהרב הקדוש לך חידוש גדול יותר מזה ,והמחדש
בתפילתו ,אמרו חז”ל שהלוואי ויתפלל לצורך ההכנה לתפילה. של רצון וחשק.
רבי דוד משה מטשורטקוב זי”ע נוהג היה וכך באר את הפסוק (קהלת שם פסוק ו)
להתפלל בשעה מאוחרת עם מניין מיוחד כל היום כולו. הרי זה כאותו כפרי שבמשך שנים רבות
ומסופר ,כי פעם אחת שהה היהודי חסך פרוטה לפרוטה עבור נישואי בתו, ‘בבוקר זרע את זרעך ולערב אל תנח
מאנשי שלומו ,ואחר היה יושב עטוף ידך’; בין אם זוכה אדם למוח בהיר
הקדוש מפשיסחא זי”ע בצל המגיד בכל פעם שהגיע לידיו שטר מגוהץ ויפה
בטלית ומוכתר בתפילין עד לפנות ערב. לעבודתו יתברך כבוקר בהיר וצח ,ובין
הקדוש מקוז’ניץ ,וכדרכו איחר תפילתו היה טומנו במקום סתר ,וכך צבר סכום
לעומתו ,היה בנו הרב הקדוש רבי ישראל נכבד. אם שרוי הוא בחשכות בבחינת ערב אל
מטשורטקוב זי”ע מתפלל עם הציבור ביותר.
לימים ,משבגרה בתו והגיעה לפרקה, יימנע ויניח ידו מהתחזקות בתפילה לה’.
בבית המדרש. בכל אותו הזמן המתין המגיד עבורו ,אך
לחסידים המליץ עליו את הכתוב (שיה”ש הוציא הכפרי את השטרות הנאים ויצא והן הן הדברים האמורים ב’זרע קודש’
פעם איחרו כמה מנכבדי החסידים את עימם לחנויות ,לחרדתו ,איש מבעלי על ידי הגאון הקדוש רבי נפתלי מרופשיץ
זמן התפילה ,ונעמדו להתפלל בחוץ על ז ח) ‘זאת קומתך דמתה לתמר’ ,עמידתו
לפני ה’ ,אף שאיננה כהלכה משום שכבר החנויות לא נאות לקבל את שטרותיו. זי”ע ,על האמור ‘ואתחנן אל ה’ בעת ההוא
מנת שרבי ישראל לא יחוש בהם. “שטרות אלו יצאו מזמן מהמחזור”, לאמור’ ,בעוד שלא נתפרש באיזו עת
עבר זמן התפילה ,מתקבלת במרום ,אך
לאחר התפילה ניגש אליהם רבי ישראל, רק מפני שלשם שמיים היא ,וכמעשה הסבירו לו“ .הם אינם ראויים עוד מדובר ,ללמדנו שלא יאמר האדם שכעת
ושאלם“ :מדוע מאחרים אתם את זמן תמר אשת יהודה ,שמפני שנתכוונה לשם לשימוש”. איננו מוכן לתפילה וימתין עד שיתחזק
התפילה? אל לכם ללמוד מאבי הקדוש שמיים נרצה מעשה ,אך לכל אדם אחר לא הצליח הכפרי להבין מה פגם מצאו מחו לעבודת התפילה ,אלא יתפלל בכל
עניין זה ,כי כל מעשיו הם תפילה”. חלילה מלנהוג כן. בשטרות המגוהצים שנשמרו בקפידה על עת את התפילה השיכת לזמנה.
הפסד צורב גם הרב הקדוש רבי קלונימוס קלמן ידו ,והלך לבנק הממשלתי. תירוצים של הבל...
עבודת התפילה בדרך השירה נשגבה מקראקא זי”ע היה מתרעם על אלו בעמדו בתור ראה אנשים רבים בחריפות יתרה ביטא זאת הרב הקדוש
היא עד מאוד וחביבה לפני ריבון כל המחקים את היהודי הקדוש באיחור זמן המחליפים שטרות קרועים ובלויים רבי זאב וואלף מזיטומיר זי”ע שקרא
העולמים ,אך זאת בתנאי שהיא נעשית התפילה ,ואומר“ :כיצד אפשר להדמות בשטרות חדשים .הפקיד אמנם העווה בספרו ‘אור המאיר’ (דברים ד”ה כלל) ,על
כראוי ,בכוונת הלב ועם הרצון הנכון. ליהודי הקדוש?! הלא הוא סיכן את גופו את פרצופו למראה השטרות הקרועים, אלו המעכבים תפילתם ומתאחרים בה,
אותו ,כנאמר (במדבר ז ט) ‘כי עבודת לסכנו. הוא להוריד את כל עמלי לטמיון”. להמחשת העניין וחשיבותו נביא את
הקודש עליהם בכתף ישאו’. מפני מה ירצו המלאכים לעשות כן זהו המשל ,ועל פי זה נבין את אשר משלו הנפלא של הרב הקדוש רבי דוד
ותירץ בשם ה’זרע ברך’ (חלק שלישי ,ברכות ליעקב אבינו ,נזר הבריאה? לפנינו. שלמה אייבשיץ זי”ע ,שהובא בספרו
ב ).על פי דברי הגמרא הידועים (שבת אך לפי הביאור שהובא מתוקים הדברים בכל העולמות כולם עומדים משרתי הקדוש ‘ערבי נחל’ (פר’ ויצא דרוש שני).
קלח ):העוסקים במחלוקת בין החכמים כדבש ונופת צופים .כי מאחר ובא יעקב ה’ ואומרים שירה לפניו יתברך .ושירה מעשה באדם אחד שהיה עמל לפרנסתו,
שאמרו כי עתידה תורה שתשתכח ותיקן תפילת ערבית ,מלבד תפילות זו תמידית היא ,ויש בה תענוג נפלא ובעמלו ויגיע כפיו היה מוסיף עוד ועוד
מישראל ,ובין רבי שמעון בן יוחאי שאמר שחרית ומנחה שכבר תיקנו אברהם בעליונים בכל רגע ורגע .אולם התענוג רווחים מהעסק אשר לו ,עד שהצטבר
כי חס ושלום שתשתכח תורה מישראל, ויצחק לפניו – הרי מחמת כן כבר לא יכלו העולה לפני ה’ מתפילת בני ישראל ,גדול הונו לרכוש גדול.
שנאמר (דברים לא כא) ‘כי לא תישכח מפי המלאכים לומר שירה כלל ,ומעתה יקבל הוא לאין שיעור מן התענוג שבשירת אולם ,רוב כספו מונח היה אצלו כאבן
זרעו’. ה’ רק את תפילותיהם של ישראל. השרפים והאופנים וחיות הקודש ,כי שאין לה הופכין ,שכן כאמור עיקר רווחיו
מחלוקתם של חכמים ורבי שמעון בר ואמנם יהא הדבר טוב ויפה כאשר יתפללו גדול כוחם של בני ישראל לתקן תיקונים באו לו מעסקיו הקבועים ,והוא לא היה
יוחאי ,נעוצה בתחילתו של הפסוק ,שם בני ישראל כראוי ,אולם אם יתפללו שלא נשגבים אשר לא יוכלו להעשות על ידי עוסק במסחר להרבות את ההון הציבור
נאמר ‘וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי בכוונה יהא ההפסד כפול ומכופל – שהרי המלאכים. אצלו.
לא תישכח מפי זרעו’. לא תהיה התפילה נחשבת לתפילה וגם וכאן בא אברהם אבינו – המכונה אצל ביום מן הימים בא אליו חברו ואמר לו ,כי
לדעת רבי שמעון בן יוחאי נקראת שירת המלאכים תתבטל בעבורה. הבורא יתברך ‘אברהם אוהבי’ – ותיקן לא טוב הדבר אשר הוא עושה.
התורה כולה ‘שירה’ ,ואם כן מובטח להם זו היא אפוא התלונה שהתעוררה כלפי תפילת שחרית ,כאותו הידיד המציע לפני אמנם מרוויח הוא יפה מעבודתו אשר
לישראל שלא תישכח מפי זרעם .אולם יעקב אבינו ,ועל כן רצו המלאכים חברו רווח רב על ידי מסחר במדינת הים, הוא עמל בה ,אולם אם היה מפקיד את
חכמים סוברים כי שירה האמורה כאן להביאו לידי סכנה .משום כך בא הקדוש תענוג אשר אין מלאכי השרת יכולים כספו הנותר ביד איש נאמן אשר היה
היא שירת האזינו ,וממילא אין כאן ראיה ברוך הוא וניצב על יעקב אבינו ,כנאמר להגיש כדוגמתו ,כי גדול היה כוחו של עושה בו מסחר – היה ממונו מתרבה
שלא תישכח התורה ,ואכן עתידה התורה (בראשית כח יג) ‘והנה ה’ ניצב עליו’, אברהם אבינו בתפילתו. בכפל כפליים .הציע אותו ידיד נאמן
שתשתכח. להורות למלאכים כי תפילתם של יעקב אמנם כן ,על ידי זה התמעט כוח שירת לקחת את המעות אל היריד שבארץ
ואם כן ,דוד המלך שקרא לדברי התורה ובניו חשובה לפניו כל כך ,יותר משירת המלאכים ,כי מהנץ החמה ועד חצות רחוקה ,יסחור בכספו ,יקנה וימכור,
‘זמירות’ ,סבר כרבי שמעון בר יוחאי שכל המלאכים. היום היו עסוקים בהעלאת תפילת השחר, וישוב משם ברכוש גדול.
התורה נקראת ‘שירה’ ,ואם כן בטוח היה ועוד אמר להם ,כי אין להם לחשוש לכך ולא היו פנויים לומר שירה משל עצמם, נכנסו הדברים באזני האיש והתיישבו
שלא תשתכח התורה .ורצה הקדוש ברוך שיצטרכו לעסוק בהעלאת התפילות אך בכל אופן לא היה בכך נזק כל כך ,יען על ליבו ,ואכן ,הפקיד ביד ידידו שליש
הוא להוכיח לו שאין הדבר כן. ובגלל זה יתבטלו מלומר שירה ,שכן כי את שירתם היו יכולים להשלים בשאר מכספו הציבור בבית גנזיו.
לפיכך הראה לו כי הנה הוא שוכח דבר כאשר ישראל מתפללים כראוי ,הקדוש שעות היום והלילה ,ומאידך בשעות
כדבריו כן היה ,לאחר שעסק הלה
שתינוקות של בית רבן יודעין אותו ,ובזה ברוך הוא בעצמו מקבל את תפילותיהם, הבוקר הביא אברהם לפני ה’ את התפילה
במסחר ביריד עבורו ,הוא הרוויח על ידו
יוכח שעתידה תורה להשתכח מישראל, וממילא יכולים המלאכים להמשיך הגדולה משירת המלאכים.
סכום כסף גדול.
כי אין כולה קרויה שירה אלא רק שירת בשירתם כמקודם ,כי אינם עוסקים כלל לאחר מכן בא יצחק אבינו ותיקן תפילת
האזינו קרויה שירה ,וממילא אין ראוי מנחה ,אשר בה יש תיקונים נפלאים עבר זמן מה ,ואל הגביר החדש בא אדם
בתפילות ישראל. אחר מידידיו ,ובפיו הצעה דומה:
לקרא לתורה ‘זמירות’. אמנם ,כל זה כאשר התפילה יוצאת מפי אחרים ,וגם הם אינם יכולים להעשות
זהו שאמר החכם מכל אדם ‘מסיר אזנו על ידי המלאכים ,ובכל זאת עדיין היו עומד הוא לנסוע למדינה רחוקה ,שם
יעקב אבינו ושאר צדיקים כדוגמתו, יוכל לבנות בעבורו בית מלון גדול
משמע תורה’ – מי שאינו חושש שתשתכח המתפללים בכוונה ותפילותיהם עולות המלאכים יכולים לומר שירה בלילה
התורה מישראל מוכיח שאין התורה ולהעלות מיני תענוגים על השולחן ומפואר אשר ממנו ירוויח הרבה ,במקום
לשמי השמיים העליונים ,בלא צורך שיעלה כספו אבק בביתו.
קרויה אצלו ‘שירה’ ,אשר שם זה כאמור בהתערבות המלאכים .אולם כאשר אין הרוחני אשר לפני ה’.
מלמד על כך שלא תשתכח התורה. ישראל מתפללים בכוונה ,גורמים בזה אולם כאשר בא יעקב אבינו לתקן שמע העשיר לדבריו והעניק לו סכום
ואם כן ,לדבריו דרשת הפסוק ‘ובלילה לביטול שירת המלאכים ,ותפילה כגון זו תפילת ערבית ,כבר היתה טמונה בכך כסף גדול להשקעה .ההשקעה הצליחה,
שירה עמי’ אינה על העוסק בתורה – אין לה’ יתברך חפץ בה חלילה. סכנה גדולה .כי מעתה ואילך כבר לא ובכל חודש היה מקבל משני ידידיו את
בלילה ,כי אין התורה קרויה שירה ,אלא יוכלו המלאכים לומר שירה כלל ,כי סך ההכנסות מן הרווחים ,עד אשר
בזה מפרש רבנו ה’ערבי נחל’ דבר דבור הכפיל ושילש את הסכומים אשר נתן
ודאי שהפסוק מדבר על שירת המלאכים על אפניו את דברי הנביא (ישעיה א יא- יהיו עסוקים בכל שעות היום והלילה
בלילה ,כפי הדרשה השנייה במסכת בהעלאת תפילותיהם של ישראל בידם.
טו) ‘למה לי רוב זבחיכם יאמר ה’ וגו’,
חגיגה. ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם גם לעולמות העליונים .כאותו סכום כסף לאחר זמן בא אל הגביר ידיד שלישי,
ובהמשך לכך ,אם תפילת ערבית חובה כי תרבו תפילה אינני שמע ידיכם דמים אחרון של אותו גביר ,שביקש ידידו אשר ראה את הצלחת הקודמים ,ובפיו
היא – מתבטלת שירת המלאכים גם מלאו’. השלישי לטלו ולסחור בו. הצעה נועזת ביותר“ .שמע נא” ,אמר
בלילה כיוון שהם עוסקים בהעלאת כל זמן שהיו האבות הקדושים עצמם אל חברו העשיר“ ,הלא יודע אתה כי כל
לשון הפסוק ‘יאמר ה’’ היא לשון עתיד, מעשיך בעסקיך אין בהם רווח רב ,ורק
תפילת החובה ,ולכן ‘גם תפילתו תועבה’, כי באמת בזמן שבית המקדש היה קיים, מתפללים ,וכן בדורות שלאחריהם
כי גורמת היא לביטול שירת המלאכים כאשר קמו צדיקים כדוגמתם להתפלל אחר זמן רב מצליח הנך לצבור מכך הון.
עיקר העבודה היתה עבודת הקרבנות, מדוע אפוא לא תסגור לגמרי את עסקיך
לגמרי .אך אם תפילת ערבית הנה רשות, ולא היו התפילות עיקריות כל כך .ממילא לפני ה’ – לא היה שום חסרון בזה ,כי
יכולים המלאכים לשורר את שירתם התענוג העולה מתפילות הצדיקים חשוב הקטנים כאן ,ותיתן בידי את שארית
יכולים היו המלאכים להמשיך בשירתם הממון אשר בידך ,ואני בכשרון אשר
בלילה כיוון שאינם טרודים בהעלאתה, היה ונעלה לאין ערך ממעלת שירת
ולא נזקקו לעסוק בהעלאת התפילות. חנני אלקים אלך ואעסוק עבורך במסחר
ואין תפילתו תועבה. המלאכים.
אולם אמר הנביא כי עתיד לבוא זמן עד שתרוויח בכפל כפליים גם מהסכום
על כך מביא ה’ערבי נחל’ את מאמר אולם כאשר עמדו בניהם אחריהם,
שבו יימאס ה’ בזבחי ישראל ,ויחרב בית הזה?”
חכמינו ז”ל (ברכות ו ):כי לדעת רבי חלבו התעוררה סכנה גדולה .כי אם יהיו
המקדש ,ואז תהיה עיקר עבודת ישראל גם הפעם שמע האיש לקול דברי ידידו,
אמר רב הונא לעולם יהא אדם זהיר מתפללים כראוי ,בכוונה ומעומק הלב –
בהעלאת התפילות. סגר את כל עסקיו והפקיד את כל הממון
בתפילת המנחה ,ולדעת רבי יוחנן יהא אזי גם מהם תהיה התועלת רבה ,שהרי
זהיר אף בתפילת ערבית .דהיינו ,היה אך מחמת שאינם מתפללים בכוונה, התענוג המתחדש טוב הוא מן התענוג הנותר ביד הידיד השלישי ,ואכן שוב
מקום לומר כי מאחר ותפילת ערבית אומר להם הקדוש ברוך הוא על זמן התמידי ,כזכור ,ותפילות בני ישראל ראה ברכה והצלחה ,והרוויח על ידו רווח
רשות ,אין צריך לכוון בה כל כך ,לכן בא החורבן ‘גם כי תרבו תפילה אינני שמע’ המתחדשות בכל דור ודור עדיפות על גדול .אולם לאחר תקופה לא הצליח
רבי יוחנן לומר שגם בה יש לכוון על אף בעצמי את תפילותיכם ,כי ‘ידיכם דמים שירת המלאכים הקבועה והתמידית. השלישי במעשיו ,ותחת רווח בא הפסד.
שהיא רשות. מלאו’ ואינכם מתפללים כראוי ,וצריכים כעס העשיר ואמר“ :אמנם כבר הפקדתי
המלאכים לעסוק בהעלאת התפילות, אולם אם חלילה לא יהיו מקפידים על
לסיכומם של דברים: כוונה בתפילתם ,אלא בפיהם ובשפתיהם חלק מרכושי ביד שני חברי הראשונים,
וממילא מתבטלת שירתם ,ובזה אין וייתכן כי גם הם היו באים עם כספי לידי
אם תפילת ערבית חובה ,אין שירת הקדוש ברוך הוא חפץ. יכבדו את ה’ ולבם ירחק מעימו – לא יהיה
המלאכים גם בלילה .וממילא ,האמור הצר שווה בנזק המלך ,כי תפילות אלו הפסד .אולם הללו לא פיתו אותי לתת
‘ובלילה שירה עימי’ אינו נדרש על שירת וענתה השירה הזאת לא יעלו לפניו יתברך ,ושירת המלאכים בידם את עיקר פרנסתי ,והיו סוחרים רק
המלאכים אלא על הלומד תורה ,הנקראת לפי הביאור האמור פרש ה’ערבי נחל’ גם גם היא תתבטל מחמת תקנת התפילות, בתוספת הכספים אשר נותרו לי ,באופן
כאן בפסוק שירה .ממילא ‘וענתה את לשון הפסוק (משלי כח ט) ‘מסיר אזנו ונמצא ההפסד מכאן ומכאן. שאפלו אם היו מפסידים את כל הרכוש
השירה הזאת לעד’ נסוב על התורה שלא משמע תורה גם תפילתו תועבה’. לאור האמור מפרש ה’ערבי נחל’ את אשר נתתי בידם ,עדיין היתה פרנסתי
תשתכח. תחילה נביא בקצרה את קושייתו ,מדוע לשון הפסוק האמור ביעקב אבינו ‘ויפגע מצויה לי ברווח מן העסק שאני מנהל
ולהפך ,אם תפילת ערבית רשות ,אזי הקפיד הקדוש ברוך הוא על דוד המלך במקום וילן שם כי בא השמש’ (בראשית במקום מגורי.
שירת המלאכים עולה בלילה ,והפסוק לאחר שקרא לדברי התורה ‘זמירות’, כח יא) .המילה ‘וילן’ נדרשת מלשון אולם ידידי השלישי אשר לקח ממני את
‘ובלילה שירה עימי’ עוסק בשירת והענישו בכך שנכשל בחטא של נשיאת תלונה ,כביכול התעוררה תלונה עליו הכול ,אמנם כאשר הרוויח היה בזה רווח
המלאכים ,ואילו התורה איננה נקראת ארון הברית בעגלה ולא בכתף ,שזהו מן השמיים .וכן אמרו בגמרא (חולין צא): גדול ,אולם היתה טמונה בכך גם סכנה
שירה ,ויכולה היא להשתכח שכן הפסוק דבר שאפלו תינוקות של בית רבן יודעים שראוהו מלאכי השרת שוכב שם ובקשו גדולה ,כי הנה עתה שהנו מפסיד – עלול
המשך בעמוד ד’
המשך מעמוד א’ על התורה
חטאנו ברפיון האמונה! חטאנו בחוסר ההרגה?! עדיין אין ליבו חושק בזה ,ואחרי זה יבוא הזמין השם יתברך אשר הוא יראה אותה
ביטחון! לא בטחנו די באלקינו! ‘בגדנו’?! לו בחינת ‘ליסבר’ ,שיהא לו חשק ללימוד העבירה ,על כרחך הוא שיש בידו גם כן
עלינו להכות עכשיו באגרוף על ליבנו האם בגדנו? וכי לא שמרנו לך אמונים התורה. שמץ מה מדוגמת אותה העבירה והראוהו
ולהתוודות ‘על חטא’! במחנות הריכוז ובצעדות המות?! ובחרת בחיים מן השמים בכדי שיפשפש במעשיו.
עלינו לבקש מריבונו של עולם שיחזרו ‘גזלנו?!’ בשנת תר”ו בהיות הרב הקדוש רבי אברהם וסיפרו תלמידי הבעל שם טוב שאירע
אלינו האמונה והביטחון בשלמות!” האם גזלנו?! ממי יכולנו לגזול באושוויץ מרדכי זיע”א ,בן ה’חידושי הרי”ם’ מגור שראה אחד שחילל שבת בפרהסיא ועמד
אלו היו דבריו המרעידים של הרבי ובמיהלדורף?!” זיע”א ,כבן שלושים שנה ,נחלה קשות משתומם למה הראוהו כזאת ,ופשפש
מקלויזנבורג ,שאיבד בגיא-צלמות את ונמשכה מחלתו זמן רב .לאחר הפסח של במעשיו שעל כרחך יש בידו עוון כזה,
כאן עצר לפתע הרבי ,ואמר“ :אכן ,אני פשפש ומצא ששמע מקרוב זילותא
אשתו הרבנית ואחד-עשר ילדיו ,אך הגזלן אתוודה... השנה ההיא התגברה מחלתו והגיע לידי
ראה את חטאו בכפיות טובה וברפיון סכנה גדולה .אביו הקדוש הרבה עליו דתלמיד חכם נקרא שבת כאמור בזוהר
יום אחד ,בשובי מעבודת הפרך צנחתי על (ח”ג כט ).ושתק ,והמשכיל יתבונן כן בכל
האמונה בטובו של הבורא. ריעים להעתיר בעדו ,וכן שלח קוויטל עם
דרגשי בצריף באפיסת כוחות ,והנה נתפס הענינים כי הקדוש ברוך הוא מדקדק עם
עורי הצפוד בין שני קרשים ולא יכולתי פדיון נפש אל הרב הקדוש רבי מנחם מנדל
מקוצק זיע”א להזכירו לרפואה. חסידיו.
כתב הרה”ק ה’שפת אמת’ זיע”א (ראש לזוז מן המקום.
השנה תרס”א) :מה שמבקשין על החיים, הרב הקדוש רבי יעקב אריה מראדזימין
ניסיתי להשתחרר בשארית כוחי
דכתיב ‘ובחרת בחיים’ .וכמו במעשה זיע”א שהגיע לבקרו ,התקרב למיטת חוליו על הפסוקים (דברים כט טז-יז)‘ :ותראו את
מהקרשים ,ועורי נקרע מעל עצמותי.
בראשית איתא (ר”ה יא‘ ).לדעתן נבראו’ של רבי אברהם מרדכי ואמר לו‘ :יש עוד שיקוציהם ואת גילוליהם עץ ואבן כסף
דמי התחיל שותת ,ומפי נפלטה גניחה וזהב אשר עימהם ...פן יש בכם שרש פורה
שכל הברואים בחרו כל אחד ציור עצה עבורך ,שתתפלל בעצמך לה’ יתברך
חרישית. ראש ולענה’ ,פירש בעל ה’אמרי אמת’
המיוחד לו .והנה האדם עיקר נפש חיה ותבקש ממנו שיתן לך במתנה עוד שנות
כמו שפירש רש”י בפרשת בראשית, מקול הגניחה החרישי התעורר משנתו חיים כדי שתוכל להוליד בן זכר אשר אין מגור זיע”א שעצם הראיה בשיקוציהם
שהוא חי’ שבכולם ,ע”ש .ובוודאי האדם אסיר ששכן בדרגש סמוך... לך עדיין’. ובגילוליהם הוא סימן שיש בכם מאותו
בחר לו זה החיות המיוחד אליו ,כמ”ש ובכן – ‘גזלנו’!!! כדברים האלה אמר לו גם אביו הקדוש שורש פורה ראש ולענה ,ונצרך לתקן
ויפח באפיו .וכמו כן בכל ראש השנה גזלתי שינה מאדם עיף! החידושי הרי”ם ,שניגש אליו ואמר לו: זאת .ואלו דבריו (פרשת אחרי תרע”ט) :איתא
צריכין לבחור בזה החיים שהוא החלק זוהי הגזילה היחידה שנכשלתי בה ,ואני תדע שזהו מצוה על האדם שירצה לחיות בספרים ,שאדם צריך לדעת שכל מה
אלוקי ממעל ,כי הגוף בחינת מיתה מתוודה לפניך על כך :ריבונו של עולם, בעולם ,ויש דיעה בין המחברים שזהו שרואה דברים מכוערים הוא בהשגחה
והנפש החיים .וכפי הבחירה בחיים חטאתי”--- בכלל מצות עשה מפורשת בתורה (דברים ל כי יש לו שייכות לזה ,והוא צריך להוציא
נמשך לו כל ימות השנה. המשיך הרבי וקרא מתוך המחזור: יט) ‘ובחרת בחיים’. ניצוצות קדושה שיש בזה ,ומשה רבינו
וסיים‘ :הנני מקווה שתרצה לחיות ע”ה גם כן אמר לישראל ‘כי אתם ידעתם
“‘דיברנו דפי’?!
ותתרפא מחולייך ותוליד בן זכר טוב’. את אשר ישבנו בארץ מצרים ואת אשר
הרי לא נותר בנו כוח לדיבורים ,ואם שרדה עברנו בקרב הגויים אשר עברתם ותראו
תפילה בנו טיפת כוח לדבר ,שמרנו אותה עבור שמע רבי אברהם מרדכי לדברי אביו
המשך מעמוד ג’
הקדוש ,התאמץ לשבת על מיטתו ,ופתח את שיקוציהם ואת גילוליהם’ וגו’ ואחר כך
הנוגשים האכזריים ,שנוכל להשיב כראוי כתיב ‘פן יש בכם שורש’.
לשאלותיהם... פיו בתפילה לפני ה’ ,ואמר :ריבונו של
‘וענתה השירה הזאת לעד’ אינו ‘לצנו’?! עולם ,תן לי במתנה עוד שנות חיים, השלהבת עולה מאליה
מדבר על התורה. ותזכני להוליד בן זכר ואקרא שמו יהודה, אמר החסיד רבי דוד אהרן רוזנברג ז”ל
מישהו יכול היה להתלוצץ שם?!
ובקצרה נאמר כי אם תפילת כי אקיים מה שנאמר הפעם אודה את ה’. לרבי מגור בעל ‘בית ישראל’ זיע”א את
ערבית חובה – לא תשתכח התורה. ‘מרדנו’?! אשר שמע בעצמו מהרב הקדוש רבי משה
תפילת הצדיקים ותפילת החולה על
ואם תפילת ערבית רשות – עלולה במי מרדנו? בך ,ריבונו של עולם?! הלא עצמו עשו פירות והוטב מצב בריאותו מרדכי מפילוב זיע”א.
התורה להשתכח. קיבלנו וספגנו בהכנעה כל מכה מתוך של רבי אברהם מרדכי עד שכמעט ושב היה זה כאשר ישבו החסידים בשעת לילה
והנה כאמור ,אם תפילת ערבית ידיעה כי אתה צדיק על כל הבא עלינו! לגמרי לאיתנו .לתקופת השנה ,שנת תר”ז, בבית המדרש בפילוב ועסקו בתורה .נכנס
חובה ,אי אפשר לפרש את הפסוק ושמא מרדנו ברשעים?! וכי יכולנו למרוד ביום ה’ כ”ט ניסן ,נולד לו בן זכר ,הוא פתאום רבינו ושאל את הנוכחים :מה
‘ובלילה שירה עימי’ על שירת אף אם רצינו?!?!” ניהו הרה”ק ה’שפת אמת’ זיע”א (‘ממעונות עושים כאשר מנסים ללמוד וללא הצלחה?
המלאכים ,כי אז גם בלילה אין כך קרא הרבי פסקה אחר פסקה בווידוי, אריות’). שתקו כולם מרוב אימה והרבי המשיך:
שירתם עולה ,אלא רק תפילת כשהוא מסיר ומבטל אחד לאחד את כל מניחים מטפחת (‘פאטשיילע’) על גבי
ערבית של ישראל. הפשעים והעונות שאינם נוגעים כלל בכל חייו עלי אדמות ראה הגאון רבי יוסף הגמרא ,קמים מן הספסל ומתהלכים אנה
וממילא מוכרחים אנו לומר כי לשרידי המחנות. חיים זוננפלד זיע”א ,פרוזדור שעוברים ואנה בחשבון הנפש ,מפשפשים במעשים
הפסוק מדבר על העוסק בתורה “לא הרשענו ולא פשענו ,הווידוי אינו נוגע אותו ביעף ,עד שמתחיל להבין ולהתבונן עד שהלב נפתח לתורה.
בלילה ,והתורה היא הנקראת לנו ולא נכתב בעבורנו!” ובכך סגר את הרי כבר נמצא בסופו ,והפרוזדור עצמו שמע זאת ה’בית ישראל’ ופניו היו ללהב
שירה .ומוכח אפוא שהצדק עם המחזור. אינו דורש כלום ,כי כל כולו הוא ענין של אש ,וכשהוא בוער בהתלהבות דקדושה
דברי רבי שמעון בר יוחאי שלא הקהל הנדהם והמופתע מדברי הרבי, שעות קלות. זעק ואמר :כאן אצלנו אין אומרים כך!
תשתכח התורה מפי זרעו אלא נותר על מקומו בפה פעור ,כאשר הרעים וכפי שהתבטא בעצמו בסוף ימיו ,כשהיה אלא לומדים ולומדים עד שמאליו מגיע
יתקיים בה ‘וענתה השירה הזאת הרבי בקולו מחדש“ :אבל חטאנו בחטאים מתפתל מייסוריו :מוני המצוות מונין את החשק ללמוד והשלהבת עולה מאליה.
לעד’ עד סוף כל הדורות .ורק אם שאינם כתובים במחזור! הכתוב ‘ובחרת בחיים’ למצווה ,וכי לחיים
תפילת ערבית רשות ,יוכל להיות באמונה וביטחון חטאנו! של נחת ושלווה אנו צריכים לציווי שנבחר
שתשתכח התורה. וכה הגיד הרה”ק ה’בית ישראל’ זיע”א (יתרו
האם לא הרהרנו לפעמים בלילות מרוב בחיים?! וכי מי פתי לא יבחר בהם?? אלא תשט”ז)‘ :ויתיצבו בתחתית ההר’ וכו’ ,שכפה
מעתה מובנת היטב לשון הפסוק יאוש ,כאשר קראנו קריאת שמע שעל גם לחיים אלה של צער וייסורים אנו
‘יען כי ניגש העם הזה’ ,משמע עליהם הר כגיגית ,איתא בשם הבעל שם
המיטה ,שהלוואי תהיה זו ברכת ‘המפיל’ מצווים על ‘ובחרת בחיים’ ,ומתוך ייסוריו טוב ,ענין הכפיה ,שאף שאין לאדם חשק
שניגש מאליו להתפלל תפילה האחרונה שלנו – שיבוא הקץ לסבלותינו?! והכריז :ריבונו של עולם ,רצוני לחיות חיים
שאינו מחויב בה – וזוהי תפילת ללמוד אינו נפטר מלימוד רק ילמוד בלי
כמה פעמים התפללו רבים מאיתנו – כאלה כפי שהנך מעניק לי!! חשק ,אפילו שנראה לו ככפייה.
ערבית שהיא רשות – ומשום כך
‘בפיו ובשפתיו כבדוני וליבו ריחק
ריבונו של עולם ,אין לי כוח יותר! קח נא
את נשמתי ולא אצטרך יותר להגיד בבוקר היה זה בליל יום הכיפורים שאחרי סיום על הפסוק (דברים ל יד)‘ :כי קרוב אליך
ממני’ ,שהיו סבורים כי משום ‘מודה אני לפניך’?!
שאינה חובה אינם צריכים לכוון המלחמה ,לאחר תפילת ‘כל-נדרי’ בבית הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו’ ,העיר
בה .אם כן ,אם תפילת ערבית וכשעלה השחר והיינו כפויים ,כביכול, הכנסת המאולתר שבאחד ממחנות הרב הקדוש בעל ‘בית ישראל’ מגור זיע”א
רשות ,עלולה התורה להשתכח. להודות שוב לבורא העולם על שהחזיר העקורים. שלכאורה היה ראוי להאמר להיפך ,דהיינו
בנו את נשמתנו בחמלה ,נתמלאנו אכזבה הרב הקדוש רבי יקותיאל יהודה ‘בלבבך ובפיך’ ,שהרי המחשבה בלב
על כן נענשו במידה כנגד מידה, מרה...
‘ואבדה חכמת חכמיו’ ,אין חכמה מקלויזנבורג זיע”א ,שחווה בגופו את קודמת למעשה.
אלא תורה ,והיא תאבד ותשתכח וכשהוצאנו מהצריפים את גופות מוראות מלחמת העולם השנייה האיומה אלא ,ביאר ה’בית ישראל’ :הכתוב כאן
מהם ,יען כי נגשו אל התפילה המאושרים שגוועו כבר ונפחו את והנוראה נעמד על יד ארון הקודש הפתוח, מרמז ומלמדנו שאם אין לאדם חשק ללמוד
בלא כוונה ,והטריחו את המלאכים נשמותיהם ,האם לא הבטנו לעברם ונשא דברים חוצבי להבות אש בסערת- ולהתפלל ,עליו לכוף ולהכריח את עצמו,
לעסוק בהעלאתה ולהתבטל בקנאה?! רגשות נוראה ,שלא הותירו עין יבשה. עליו להתחיל קודם כל בפה ואחר כך יבוא
מעבודת השירה. חטאנו בכפיות טובה – שלא הודינו בכל לב וכך קרא הרבי מתוך המחזור הפתוח: מאליו גם החשק להמשיך .וזהו מה שאמרו
‘מודה אני לפניך שהחזרת בי נשמתי’! “‘אשמנו’?! חז”ל במסכת שבת (סג‘ :).דליגמר איניש,
ובכן חטאנו! היכן אשמנו לך?! בגטאות ובבורות והדר ליסבר’ ,והיינו שמקודם ילמד גם אם
לשמיעת השיעורים -קול הלשון:
03-6171077
