gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

עינים מאירות · Eniyim Meherot — ניצבים וילך (2026-08-31)

מוציא לאור: עינים מאירות · Eniyim Meherot

שבוע: ניצבים וילך (2026-08-31)

עינים מאירות · Eniyim Meherot — ניצבים וילך (2026-08-31)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד‬ ‫דברי תורה מאת‬ ‫רבי מנחם מנדל‬ ‫פומרנץ שליט"א‬ ‫גיליון מ"ו‬ ‫(רעוא דרעוין‬ ‫פר' נצבים וילך‬ ‫ע‪ ú‬התורה והמועדים‬ ‫פרשת נצבים וילך תשפ"ד‬ ‫ביהמ"ד באר ישראל)‬ ‫תשפ"ו‬ ‫לכתך אחרי במדבר‬ ‫אהבת כלולותיך • תחל שנה וברכותיה‬ ‫להפיג מעט את הפלא העצום העומד לנגד עינינו‪.‬‬ ‫ובספרנו אשר זה עתה יצא לאור עולם‪' ,‬ספיר‬ ‫כח התפילה‬ ‫הביאור הראשון מקורו בספר 'כוכבי אור' שחיבר‬ ‫ויהלום' על יום הכפורים‪ ,‬פירשנוהו בדרך הרמז‪.‬‬ ‫יראת ה' ואהבתו שלובות זו בזו בכל מקום‪.‬‬ ‫הגאון רבי יצחק בלאזר זצ"ל‪ ,‬הלומד מן הגמרא‬ ‫וזה תורף המעשה‪ .‬אחד הקצבים בעירו של רב‬ ‫היראה מביאה לידי אהבה‪ ,‬והאהבה מביאה לידי‬ ‫דברי מוסר מבהילים על דבר התשובה בעשרת ימי‬ ‫חטא כנגדו‪ ,‬ולא בא לפייסו‪ .‬בערב יום הכפורים‬ ‫יראה גדולה מן הראשונה‪ ,‬וחוזר חלילה‪ .‬על כן‬ ‫תשובה‪.‬‬ ‫החליט רב ללכת בעצמו ולהתפייס עם הקצב‪ .‬פגש‬ ‫מתפללים אנו בכל עת לפניו יתברך‪ ,‬כי ישם בליבנו‬ ‫הנה‪ ,‬בדברי רב הונא שאמר 'אזיל אבא למיקטל‬ ‫רב הונא את רב בדרכו ושאלו‪" ,‬להיכן הולך רבינו"‪- .‬‬ ‫אהבתו ויראתו‪ ,‬למען נוכל לעשות רצונו ולעבדו‬ ‫נפשא'‪ ,‬מבואר כי תלה את עונשו של הקצב בהליכת‬ ‫אמר לו רב‪" :‬לפייס את הקצב"‪ .‬אמר רב הונא לעצמו‪,‬‬ ‫בלבב שלם‪.‬‬ ‫רב אליו‪ ,‬ולא בעצם מעשיו הרעים‪ ,‬ואף שחטא‬ ‫הולך 'אבא' להרוג נפש‪' .‬אבא' הוא רב‪ ,‬שהיה שמו‬ ‫אבא‪ ,‬וגם נקרא כן בדרך כבוד‪ .‬והטעם‪ ,‬כי הליכתו אל‬ ‫עומדים אנו מספר ימים קודם יום הדין‪ ,‬בו מבקר‬ ‫כלפי רב ולא בא לפייסו ‪ -‬לא היה נענש עד כדי כך‪.‬‬ ‫הרועה את עדרו ומעביר צאנו תחת שבטו‪ ,‬וכותב‬ ‫וביאר שם‪ ,‬כי אינו דומה החוטא היושב בביתו שקט‬ ‫הקצב תגרום לו להיענש אם לא ינהג בו כראוי‪ .‬הלך‬ ‫רב ועמד מול הקצב‪ ,‬ובאותה שעה ישב הקצב ושבר‬ ‫וחותם וסופר ומונה‪ ,‬וזוכר כל הנשכחות‪ ,‬וכל באי‬ ‫ושאנן ואינו מתעורר לתשובה‪ ,‬לחוטא שבא אליו‬ ‫עולם עוברים לפניו כבני מרון‪ .‬ועתה היא העת‬ ‫גדול הדור לפתח ביתו ועומד שם בהכנעה וממתין‬ ‫עצמות ראש של בהמה‪ .‬הרים עיניו וראה את רב‬ ‫עומד לנגדו‪ ,‬קראו בדרך זלזול 'אבא אתה'‪ ,‬והפטיר‪,‬‬ ‫לשנס מתניים ולפעול‪ .‬הכל יודעים ומבינים עד‬ ‫לתשובתו‪ .‬ואם לא התעורר לתשובה‪ ,‬אלא הקשיח‬ ‫כמה זקוקים ישראל לגאולה תמיד‪ ,‬ועכשיו ‪ -‬יותר‬ ‫ליבו ומיאן להכיר ברעתו‪ ,‬ולא זו בלבד אלא שביקש‬ ‫'אין לי עסק עמך'‪ .‬מתוך כך שהיה שובר את עצמות‬ ‫ראש הבהמה‪ ,‬נשמטה אחת העצמות ממקומה ועפה‬ ‫מתמיד‪ .‬הבה נתפלל כולנו תפילה ראויה‪ ,‬תפילה‬ ‫לשלח את רב משם בבושת פנים‪ ,‬באומרו לו 'זיל‪,‬‬ ‫כהלכתה‪ ,‬בכובד ראש ובהרגשת הלב‪ ,‬ביודענו כי יש‬ ‫לית לי מילתא בהדך'‪ ,‬על זה כבר אין מידת הדין‬ ‫בכח‪ ,‬ושברה את גרוגרתו של אותו הקצב‪ ,‬ומת‪.‬‬ ‫בידינו שוב את הכח לפעול ולהציל את כלל ישראל‬ ‫עוברת בשתיקה‪.‬‬ ‫ענוותנותו של רב‬ ‫בתפילותינו‪ ,‬ולהחיש את הגאולה השלימה‪.‬‬ ‫מעתה‪ ,‬יתבונן כל אדם בדרכיו וישכיל לראות את‬ ‫מעשיו‪ ,‬האם איננו נוהג גם הוא בדיוק כאותו הקצב‬ ‫הנה‪ ,‬היטיב רב הונא לחזות את מהלך הדברים‪,‬‬ ‫וכאשר יצא מפיו ‪ -‬כן היה‪ ,‬ונגרם מותו של הקצב‬ ‫אתם נצבים היום‬ ‫השפל‪ .‬הלא בעשרת ימי תשובה מתנהג הקדוש‬ ‫מחצת הליכת רב אליו‪ .‬אמנם לפי פשוטו הרי זה‬ ‫בשבת זו קוראים בתורה את פרשיות 'נצבים‬ ‫ברוך עימנו במידה זו שנהג רב עם הקצב‪ ,‬וממציא‬ ‫פלא גדול‪ ,‬שהרי רב הלך אל האטליז כדי לעורר את‬ ‫‪ -‬וילך'‪ .‬עצם שמה של הפרשה והתיבות בהן היא‬ ‫עצמו אלינו בהיותו קרוב כדי שנשוב אליו בכל‬ ‫הקצב לתשובה‪ ,‬ואילו רב הונא מצידו בטוח כי ימות‬ ‫פותחת‪( ,‬דברים כט ט) "א ַּתֶם נ ִּצָב ִים הַ ּיוֹם"‪ ,‬מעורר את‬ ‫לב‪ .‬ובפרט ביום הכפורים שהוא יום שכולו רחמים‬ ‫הקצב מחמת כן‪ .‬הרי לנו עד כמה היה אותו קצב סורו‬ ‫הלב לבקש ולהבין היכן אנו ניצבים‪ ,‬ועל מה אנו‬ ‫ואהבה‪ ,‬וכל זאת כדי שישוב האדם אליו יתברך‬ ‫רע‪ ,‬עד שידוע היה לכל כי יחציף פניו כלפי רב‪ ,‬ואילו‬ ‫ניצבים‪...‬‬ ‫באהבה‪ .‬הרי זה מחייב גדול מאין כמותו לכל אדם‬ ‫רב מצידו שהיה רבן של כל בני הגולה לא חש לכבוד‬ ‫על תיבת 'היום' שבפסוק כבר נודעו דברי הזוהר‬ ‫לשוב אל ה' יתברך בלב שלם‪ .‬ואם בכל זאת מקשה‬ ‫עצמו והטריח עצמו בערב יום הכפורים לעורר את‬ ‫הקדוש (ראה ח"ג דף רלא‪ ).‬כי 'ויהי היום' הוא בראש‬ ‫האדם את לבבו ומאמץ את רוחו‪ ,‬ראוי לו לירא עד‬ ‫הקצב לשוב בתשובה ולבקש הימנו מחילה‪.‬‬ ‫השנה‪ ,‬אם כן גם כאן המכוון הוא ליום ראש השנה‪.‬‬ ‫מאוד‪ ,‬אחר שלא ניצל את ההזדמנות שניתנה לו‪,‬‬ ‫אולם יש להבין מהו העומק בתיבת 'נצבים'‪.‬‬ ‫נדמה בנפשנו‪ ,‬כיצד יוצא רבן של ישראל בדרכו‬ ‫כאשר המציא הקדוש ברוך הוא את עצמו אליו‪ ,‬ביום‬ ‫והנה כתב רש"י הקדוש (פסוק יב) וז"ל‪" :‬דבר אחר‪,‬‬ ‫אל השוק‪ ,‬מקום המוני אשר אנשים ריקים עומדים‬ ‫הכפורים שהוא קץ מחילה וסליחה לישראל‪.‬‬ ‫'אתם נצבים'‪ ,‬לפי שהיו ישראל יוצאין מפרנס‬ ‫בו‪ ,‬ובשוק עומד האטליז‪ ,‬שבו יושב קצב סורר‬ ‫חלילה וחלילה לנהוג כמנהג אותו הקצב שאמר‬ ‫הידוע ברשעתו‪ .‬ולא בסתם יום של חול המדובר‪,‬‬ ‫לפרנס ממשה ליהושע‪ ,‬לפיכך עשה אותם מצבה‬ ‫בעזות מצח 'לית לי מילתא בהדך' ‪ -‬אין לי עסק‬ ‫אלא ביום נעלה ומרומם‪ ,‬יום שמעלתו כמעלת יום‬ ‫כדי לזרזם‪ ,‬וכן עשה יהושע‪ ,‬וכן שמואל (שמואל א' יב‬ ‫עמך‪ .‬ורחמנא ליצלן מהאי דעתא ומתוצאותיה‬ ‫הכפורים עצמו‪ ,‬כפי שאמרו חז"ל (יומא פא‪" :):‬כל‬ ‫ז) 'התיצבו ואשפטה אתכם'‪ ,‬כשיצאו מידו ונכנסו‬ ‫הקשות‪.‬‬ ‫האוכל ושותה בתשיעי ‪ -‬מעלה עליו הכתוב כאילו‬ ‫לידו של שאול"‪' .‬מצבה' מלשון עמידה והתייצבות‪,‬‬ ‫ה' ילחם לכם‬ ‫התענה תשיעי ועשירי"‪ .‬יום מיוחד לישראל שהיה‬ ‫קדוש אצל גדולי ישראל בכל הדורות‪ .‬ובעצם היום‬ ‫ובשעת חילופי ההנהגה היא נדרשת‪ ,‬ויש להבין עד‬ ‫היכן הדברים מגיעים‪.‬‬ ‫אם כן‪ ,‬ביארנו כאן את דברי הגמרא בדרך המוסר‪,‬‬ ‫הזה מגיע רב לפתח האטליז‪ ,‬שמא יבין הקצב את‬ ‫כדי להיכנס אל הענין‪ ,‬ולבאר את ההכנה הגדולה‬ ‫אחר שכבר נתבאר במקום אחר מהלך על דרך‬ ‫אשר חטא ויבקש מחילה‪ .‬וכל הטורח הזה למה ‪-‬‬ ‫הנדרשת לימי הדין‪ ,‬בראש השנה ובימים הנוראים‪,‬‬ ‫הרמז‪ .‬אולם עתה ברצוננו לשוב ולפרש את דברי‬ ‫כדי שאפילו הפחות שבישראל לא יפסיד את טהרת‬ ‫נקדים דבר מענין יום הכפורים‪ ,‬אשר גם הוא תיכף‬ ‫הגמרא על דרך הפשט ‪ -‬על פי מה שלמדנו בתורת‬ ‫וכפרת יום הכפורים‪ .‬כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר‬ ‫עומד אחר כתלנו‪[ ,‬וכבר מילתנו אמורה בכמה‬ ‫החסידות‪ ,‬במהלך נפלא ועמוק‪.‬‬ ‫אתכם מכל חטאותיכם‪.‬‬ ‫מקומות לבאר מפני מה קדם לו ראש השנה‪ ,‬ולא‬ ‫באמת באמת ישנו קושי גדול במעשה זה‪ ,‬הוא‬ ‫אין אנו יכולים לשער בנפשנו את המראה הגדול‬ ‫קדמה המחילה קודם העמידה לדין‪ ,‬ואין כאן‬ ‫איך בכלל העז אותו קצב לעמוד מול גאון ישראל‬ ‫והנורא הזה‪ ,‬ועל כן‪ ,‬הרוצה ירווה את נפשו בספרנו‬ ‫מקומו]‪.‬‬ ‫ותפארתו‪ ,‬האמורא הקדוש רב‪ ,‬ולהעיז פניו כנגדו‪.‬‬ ‫'ספיר ויהלום'‪ ,‬שם כאמור באו בזה דברים נפלאים‬ ‫ועל דרך צחות נשאל‪ ,‬וכי היאך לא עמדו הגבאים‬ ‫בדרך הרמז‪ ,‬כי הקצב רומז אל היצר הרע‪ ,‬קחנו‬ ‫מעשה רב והקצב‬ ‫והמשמשים להשיב לו כגמולו וללמדו פרק בהלכות‬ ‫משם‪.‬‬ ‫ישנו מעשה המובא בגמרא במסכת יומא (פז‪,).‬‬ ‫דרך ארץ‪ .‬אלא‪ ,‬מכאן אתה למד כי 'רבי' אמיתי אינו‬ ‫על רבן של ישראל‪ ,‬מגדולי האמוראים ‪ -‬רב‪ ,‬אשר‬ ‫צריך לגבאים ולתלמידים שישמרו את כבודו‪ ,‬כי מן‬ ‫חומר עונשו של המפסיד את הזדמנות המחילה‬ ‫אמרו עליו בגמרא (עירובין נ‪ :‬ועוד) כי 'תנא הוא ופליג'‬ ‫השמים כבר ילחמו בעבורו‪.‬‬ ‫אך כאן נבקש להוסיף עוד שני ביאורים בזה‪,‬‬ ‫‪ -‬שרב גובריה לחלוק אפילו על התנאים הקדושים‪,‬‬ ‫א‬ ‫עינים מאירות‬ ‫כאבן אחת‪ ,‬ומצד היחיד לא יוכל להצטרף אל הכלל‬ ‫פרטי לקיים את כל המצוות לבדו‪ ,‬שהרי ישנן מצוות‬ ‫מלאכים עומדים וישראל נצבים‬ ‫אלא באחדות כנסת ישראל‪ ,‬לכן הועמדו כולם יחד‬ ‫למלך‪ ,‬ומצוות הכהנים והלויים‪ ,‬וכן מצוות שאפשר‬ ‫כאיש אחד‪.‬‬ ‫לקיימן רק בזמן הבית‪ ,‬ואלו השייכות רק במקרים‬ ‫אכן‪ ,‬אם מבקשים אנו אחר הפשט שבסיפור‪ ,‬נשים‬ ‫נדירים‪ ,‬ואם כן איך יוכל אדם להשלים עצמו בכל‬ ‫פעמינו לדברי פרשתנו פרשת נצבים וכמו שפתחנו‬ ‫זהו הטעם לקריאת פרשת נצבים בכל שנה ושנה‬ ‫בהם‪ ,‬ומשם נבוא אל העיון והפירוש בתולדותיהן‬ ‫קודם ראש השנה‪ ,‬כי זהו תוכן עבודת יום הדין‪,‬‬ ‫המצוות‪ .‬אכן‪ ,‬בהצטרפות כלל ישראל יחד נעשים‬ ‫כולם שייכים לקיום כל המצוות‪ ,‬ונשלם צלם אלקים‬ ‫של צדיקים‪.‬‬ ‫שיחבר האדם עצמו אל הכלל ולא יעמוד בפני‬ ‫שבהם בכח הכלל‪ ,‬וכל איש פרטי חשוב כאחד‬ ‫יסוד דברינו מדברי ה'שם משמואל' (דברים‪ ,‬נצבים‬ ‫עצמו‪ ,‬וכמו שדרשו בזוהר הקדוש (ח"ב דף מד‪ ):‬על‬ ‫ֹשב ֶת"‪ ,‬שבזמן‬ ‫הפסוק (מלכים ב' ד יג) ּ‬ ‫"ב ְתוֹך ְ ע ַּמִי אָנֹכ ִי יׁ ָ‬ ‫מאברי הכלל‪ ,‬ועל כולם יחד שורה צלם האלקים‪,‬‬ ‫תרע"א) בפרשתן‪ ,‬הדן בפירוש תיבת 'נצבים'‪ ,‬ובמהות‬ ‫שהדין שורר בעולם‪ ,‬אל יתפרד האדם לישב לבדו‪.‬‬ ‫ובזה הם מנצחין את אומות העולם‪.‬‬ ‫ענין ה'מצבה' שהעמיד משה רבינו את בני ישראל‬ ‫זהו שאמר הכתוב כאן עשרה כתות מישראל‬ ‫קודם שעברו מידו ליד יהושע תלמידו‪ ,‬וכדברי רש"י‬ ‫זהו גם שורש מה שאמרו חז"ל (ראש השנה טז‪).‬‬ ‫שבְטֵיכ ֶם זִקְנ ֵיכ ֶם‬ ‫ָאשֵיכ ֶם ׁ ִ‬ ‫הנכנסות בברית‪" ,‬ר ׁ‬ ‫הנזכרים‪.‬‬ ‫"אמר הקדוש ברוך הוא וכו'‪ ,‬ואמרו לפני בראש‬ ‫השנה מלכיות זכרונות ושופרות‪ .‬מלכיות ‪ -‬כדי‬ ‫שׂרָאֵל‪ :‬ט ַּפְכ ֶם נׁ ְשֵיכ ֶם ו ְגֵרְך ָ אֲׁשֶר‬ ‫וׁ ְשֹטְר ֵיכ ֶם ּכֹל א ִׁיש י ִ ְ‬ ‫כהקדמה לדבריו מביא רבינו את לשון המדרש‬ ‫שתמליכוני עליכם" וכו'‪ .‬כי ענין ראש השנה הוא‬ ‫ּבְקֶר ֶב מַחֲנ ֶיך ָ מֵחֹטֵב עֵצ ֶיך ָ עַד ׁשֹאֵב מֵימֶיך ָ"‪ .‬כי רק‬ ‫(שמות רבה טו ו) וז"ל‪" :‬לכך נאמר (שיר השירים ו י) 'איומה‬ ‫התאספות הכלל כולו‪ .‬וזהו פירוש הפסוק האמור‬ ‫בהצטרפות כולם יחד יוכלו להיחשב כאיש אחד‬ ‫כנדגלות'‪ ,‬שדימה הקדוש ברוך הוא את ישראל‬ ‫ב'מלכויות' (דברים לג ה) "ו ַיְה ִי ב ִׁישֻרוּ ן מֶלֶך ְ ּבְהִתְא ַּסֵף‬ ‫ולכבוש את הארץ‪ ,‬אשר היא המאחדת ביניהם‪.‬‬ ‫למלאכים‪ ,‬במלאכים נאמר (ישעיה ו ב) 'שרפים‬ ‫שׂרָאֵל"‪ ,‬שעליהם להיות כולם‬ ‫שבְטֵי י ִ ְ‬ ‫ָאשֵי עָם יַחַד ׁ ִ‬ ‫ר ׁ‬ ‫עומדים ממעל לו'‪ ,‬ובישראל נאמר (דברים כט ט) 'אתם‬ ‫יחד‪ ,‬והיאך ‪ -‬על ידי שיהיו תמיד מוכנים ומזומנים‬ ‫מזבח לרבים ומצבה ליחיד‬ ‫נצבים היום'"‪.‬‬ ‫לקיים דבר ה'‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬לאו כל אדם זוכה להיות ראוי לארץ ישראל‪,‬‬ ‫לפי פשוטו הכוונה לדמיון בענין העמידה‪ ,‬כי‬ ‫זהו גם ענין מה שתיקנו חז"ל (ראה ראש השנה שם)‬ ‫ולהיקלט על ידי כלל ישראל‪ .‬ועתה בא משה רבינו‬ ‫השרפים עומדים‪ ,‬וישראל נצבים ‪ -‬שגם זה הוא‬ ‫לתקוע בראש השנה תקיעות דמיושב ולאחר מכן‬ ‫והעמיד את בני ישראל כמצבה‪ ,‬ומהו ענין המצבה‪.‬‬ ‫לשון עמידה‪ .‬אולם עדיין הדברים צריכים למודעי‪,‬‬ ‫תקיעות דמעומד‪ .‬כי תקיעות דמיושב הן תקיעות‬ ‫אלא‪ ,‬עד עתה היו ישראל כמזבח של אבנים‪ ,‬כמו‬ ‫במה נתייחד ענין העמידה שבו הושוו ישראל‬ ‫יחיד שמחוייב בהן כל אחד ואחד‪ ,‬ותקיעות דמעומד‬ ‫שׂר ֵה‬ ‫שנאמר (מלכים א' יח לא) "ו ַּי ִּקַח אֵל ִ ּי ָהוּ ׁש ְּתֵים עֶ ְ‬ ‫למלאכים‪.‬‬ ‫אי אפשר לקיימן אלא כשמצטרפים מנין מישראל‬ ‫שבְטֵי ב ְנ ֵי י ַ ֲעקֹב אֲׁשֶר ה ָי ָה דְב ַר ה'‬ ‫שמֶך ָ"‪ .‬כי המזבח הוא כנגד‬ ‫ֲאב ָנ ִים ּכְמִס ְּפ ַר ׁ ִ‬ ‫שׂרָאֵל יִהְי ֶה ׁ ְ‬ ‫אֵל ָיו ל ֵאמֹר י ִ ְ‬ ‫כיבוש ארץ ישראל ‪ -‬רק בכח הכלל‬ ‫לתפילה‪ .‬ואין היחיד תוקע באמצע תפילת שמונה‬ ‫עשרה על סדר הברכות‪ .‬ומשום כך‪ ,‬ראשית כל חייב‬ ‫כלל ישראל‪ ,‬על כן מקריבים עליו קרבנות ציבור‪.‬‬ ‫על כך כותב רבינו הסבר נפלא‪ ,‬ובו יסוד נאמן‬ ‫כל יחיד ויחיד להכין עצמו לעבודת היום‪ ,‬אך לאחר‬ ‫אולם מצבה נועדה לקרבנות יחיד‪ ,‬על כן רק בימי‬ ‫אשר עליו נוכל לבנות בנין גדול לתפארת‪ ,‬ולהבין‬ ‫מכן מתחברים כולם יחד באגודה אחת ובאים לכלל‬ ‫האבות היתה אהובה לפני המקום‪ ,‬כי היה כל אחד‬ ‫את משמעות החיים וצורתם‪ ,‬את אופן ההכנה הראוי‬ ‫שלימות אחת‪.‬‬ ‫מהם חשוב ככלל ישראל‪ ,‬אך עתה שקם ישראל‬ ‫ליום הדין‪ ,‬ולא ליום הדין הפרטי בלבד שבכל שנה‬ ‫והיה לעם נעשתה המצבה שנואה לפניו יתברך (ראה‬ ‫ושנה‪ ,‬אלא גם ליום הדין הגדול שבגאולה השלימה‬ ‫זהו יסודו המופלא של ה'שם משמואל'‪ ,‬אשר‬ ‫אשר לה אנו מצפים‪.‬‬ ‫ביאר לנו את כח אחדות ישראל‪ ,‬אשר רק על ידה‬ ‫דברים טז כב וברש"י שם)‪.‬‬ ‫יתקיים כיבוש ארץ ישראל‪ ,‬ולשם כך נכנסת כנסת‬ ‫ושיעור הדברים כך הוא‪ :‬הנה‪ ,‬עומדים כאן בני‬ ‫ישראל לארץ ישראל‪ ,‬כי היא המאחדת בין בני‬ ‫ישראל להיכנס אל הארץ הקדושה‪ .‬עתה עומדת‬ ‫ישראל‪ .‬וזהו 'אתם נצבים' ‪ -‬שנמשלו למלאכים‬ ‫עיקר ההכנה לראש השנה היא בהשבה אל‬ ‫להסתיים שליחותו של משה רבינו אליהם‪ ,‬ועוד‬ ‫מעט יעביר את שבט ההנהגה אל יהושע בן נון‬ ‫הנקראים 'עומדים'‪ ,‬מלשון 'מצבה'‪ ,‬שהיא הביטוי‬ ‫לאחדות כלל ישראל‪ ,‬וזו היא הדרך לבוא אל יום‬ ‫הלב עד כמה גודל חשיבות התפילה‪ ,‬הפועלת‬ ‫שיעבור את הירדן בראש צבאות ישראל‪ ,‬ויחלו‬ ‫ראש השנה‪.‬‬ ‫בכל המצבים‪ .‬שהרי על קין נגזרה גזירה‬ ‫בכיבוש הארץ‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬הלכה היא כי "כיבוש יחיד לאו שמיה‬ ‫עיקר התיקון בדור המדבר‪ ,‬והשלמתו בארץ ישראל‬ ‫נוראה‪ ,‬ועל ידי תפילה המתיק את הדין‬ ‫כיבוש"‪ .‬ועומק הענין בזה‪ ,‬כי אין כיבושה של ארץ‬ ‫לאור הדברים האלה‪ ,‬נמשיך בדרך זו ונעמוד‬ ‫ישראל כשאר כיבושי מלחמה‪ ,‬שכובשים בני אדם‬ ‫על רעיון מופלא עוד יותר‪ .‬הנה‪ ,‬כבר בדברי ה'שם‬ ‫נחלת אדמה כדי שיהיה להם מקום לגור שם‪ ,‬אלא‬ ‫עבודת כלל ישראל היא‪ .‬שכן "ארץ ישראל בעצמה‬ ‫משמואל' עצמו מבואר החילוק בין עמידת בני‬ ‫ישראל אצל משה רבינו לעמידתם לאחר מכן בימי‬ ‫הרצון וההזמנה למעשה ‪ -‬כמוהו כמעשה‬ ‫היא כנסת ישראל‪ ,‬והיא המאחדת את כל כלל‬ ‫יהושע‪ .‬כי אמנם כבר בימי משה נזכרו כל עשרת‬ ‫ואם כן קשה‪ ,‬אחר שאין כח ביחיד לעשות מאומה‪,‬‬ ‫ישראל‪ ,‬ולא נתערבו ישראל זה לזה עד שעברו את‬ ‫הכתות שבישראל יחד ונעשו מצבה אחת‪ ,‬אולם‬ ‫אלא רק על ידי שיצטרף אל הכלל‪ ,‬והכלל הרי אינו‬ ‫הירדן‪ ,‬שארץ ישראל היא המאחדת אותם ועושה‬ ‫אחדותם בפועל היתה רק בימי יהושע‪ ,‬אחר שעברו‬ ‫קולט את מי שאינו ראוי‪ ,‬אם כן מה יעשה מי שלא‬ ‫אותם כאיש אחד‪ ,‬על כן צריך לכיבוש ארץ ישראל‬ ‫את הירדן וכבשו את הארץ כדין כיבוש רבים‪ .‬כי‬ ‫זכה‪ ,‬וכיצד יחבר עצמו אל הכלל‪.‬‬ ‫כח הכלל"‪ ,‬כלשונו שם‪.‬‬ ‫מקום החיבור של כנסת ישראל הוא בארץ ישראל‪.‬‬ ‫אלא‪ ,‬לכך מכוונים דברי המדרש שהובאו תחילה‪,‬‬ ‫נמצא‪ ,‬כי מאחר וארץ ישראל היא העושה את‬ ‫אולם פלא עצום יש בדבר‪ .‬דור המדבר‪ ,‬דור דעה‪,‬‬ ‫על הפסוק 'שרפים עומדים ממעל לו'‪ .‬כי שם פירש‬ ‫ישראל לחטיבה אחת‪ ,‬לא יועיל כיבושה על ידי‬ ‫הלא תיקנו כבר את רוב התיקון הנצרך‪ ,‬וכל הנותר‬ ‫רש"י כי 'ממעל לו' היינו מוכנים לשמשו‪ ,‬שעומדים‬ ‫הפרטים‪ ,‬אלא רק בכח הכלל‪.‬‬ ‫מוכנים ומצפים לשמוע את השליחות שאליה‬ ‫לתקן עד עת בוא הגאולה השלימה הוא חלק קטן‬ ‫לעומת מה שעשו דור הענקים הזה‪ ,‬אשר העניקו‬ ‫ישתלחו‪ .‬כי מלאך הוא שליח‪ ,‬ואין לו שם עצמי אלא‬ ‫ברית הערבות‬ ‫חמה בקומתן‪ .‬וכתב רבינו האריז"ל כי דור המדבר‬ ‫לפי שליחותו‪ ,‬וקודם שנשלח אין לו מהות ומציאות‬ ‫משום כך העמיד משה רבינו את ישראל קודם‬ ‫העלו ר"ב מתוך רפ"ח ניצוצות הקדושה שנפלו‬ ‫כלל‪ ,‬וכל מהותו היא ההמתנה והציפייה‪ ,‬וזהו 'עומד'‬ ‫כניסתם לארץ ועשאם מצבה‪ ,‬והעבירם בברית עם‬ ‫לבין הקליפות‪ ,‬וזהו המכוון בלשון הכתוב שאמר‬ ‫‪ -‬מוכן ומזומן לקבל שליחותו‪.‬‬ ‫ה' יתברך‪ ,‬ככתוב (דברים כט ט‪-‬יא)‪" :‬א ַּתֶם נ ִּצָב ִים הַ ּיוֹם‬ ‫הקדוש ברוך הוא למשה רבינו (דברים ג כו) "ר ַב לָך ְ"‪.‬‬ ‫בדומה לזה‪ ,‬גם בני ישראל נצבים מוכנים‬ ‫ּכ ֻּלְכ ֶם לִפ ְנ ֵי ה' אֱלֹקֵיכ ֶם וגו' לְעָבְרְך ָ ּבִבְר ִית ה' אֱלֹקֶיך ָ‬ ‫וכפי שמביא רבינו האור החיים הקדוש על הפסוק‬ ‫ומזומנים‪ ,‬וכל רצונם ‪ -‬לעשות רצון קונם‪ ,‬ואף‬ ‫וּ בְאָל ָתוֹ אֲׁשֶר ה' אֱלֹקֶיך ָ ּכֹר ֵת ע ִּמְך ָ הַ ּיוֹם"‪.‬‬ ‫(במדבר י לה) "ו ַיְה ִי ּב ִנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹׁשֶה קוּ מָה ה'‬ ‫כי מצד הציווי לא נאמרו כל המצוות לכל פרט‬ ‫וכבר עמד בזה רבינו האור החיים הקדוש‪ ,‬וכתב‬ ‫ו ְיָפ ֻצוּ אֹיְב ֶיך ָ ו ְי ָנ ֻסוּ מְשַׂנְאֶיך ָ מ ִּפ ָנ ֶיך ָ"‪ ,‬כי במדבר הגדול‬ ‫מישראל‪ ,‬אולם מצד הרצון וההכנה ‪ -‬עומדים כולם‬ ‫כי תוכן ברית זו הוא כדי להעמיד את כל ישראל‬ ‫והנורא היתה עבודת בני ישראל להוציא בלעו של‬ ‫ומוכנים לקיים ככל שיצטוו‪ .‬גם הישראלים מוכנים‬ ‫כערבים זה לזה‪ ,‬אשר לא נכנסו ישראל בברית זו עד‬ ‫הסטרא אחרא מפיו ולברר את ניצוצות הקדושה‬ ‫לקיים את מצוות הכהנים‪ ,‬וגם העם מבקשים לקיים‬ ‫אשר באו להיכנס לארץ ישראל‪ ,‬אשר היא המאחדת‬ ‫השוכנות במדבר ציה‪ .‬וכאשר נסע הארון נתדבקו‬ ‫את מצוות המלך‪ ,‬וכל אחד עומד כאבר מאברי כלל‬ ‫בין כל בני ישראל‪ ,‬ועושה את היחידים הרבים‬ ‫בו כל ניצוצי הקדושה‪ ,‬ונתפוצצו ונשתברו כל‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫ליחידות אחת כללית‪.‬‬ ‫הקליפות האוחזות בהם‪.‬‬ ‫בבחינה זו נשתוו ישראל והמלאכים‪ ,‬להיות‬ ‫אם כן‪ ,‬כיבושה של ארץ ישראל אינו נטילת הארץ‬ ‫שניהם עומדים ונצבים‪ .‬כי עיקר מעלתם ‪-‬‬ ‫בלבד‪ ,‬אלא איחוד וחיבור בני ישראל לכדי כלל‪.‬‬ ‫חטא העגל וחטא המרגלים‬ ‫בעמידתם מוכנים ומזומנים לשליחותם‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬עשרה נסיונות ניסו אבותינו את המקום‬ ‫בכח הכלל מתקיימת כל המצוות ונשלם צלם אלקים‬ ‫ברוך הוא במדבר (אבות פרק ה משנה ד)‪ ,‬אולם שנים‬ ‫בתוך עמי אנכי יושבת‬ ‫ומוסיף השם משמואל וכותב על פי מה שביאר‬ ‫מבין העשרה שינו את מהלך המציאות‪ .‬החטא‬ ‫מטעם זה העמיד משה רבינו את בני ישראל‬ ‫במקום אחר‪ ,‬שנצחונם של ישראל בא מצד צלם‬ ‫הראשון הוא חטא העגל‪ ,‬אשר לפניו היו ישראל‬ ‫ועשאם מצבה קודם שמסרם לידי יהושע‪ ,‬וכן עשה‬ ‫אלקים שעליהם‪ .‬והנה‪ ,‬צלם אלקים אינו שורה אלא‬ ‫כאדם הראשון קודם החטא‪ ,‬ובו נפלו מאיגרא רמה‬ ‫שמואל הנביא קודם שבא שאול ומלך עליהם‪ ,‬כי‬ ‫על מי שנשלמה צורת כל רמ"ח אברי הנפש שבו‬ ‫לבירא עמיקתא‪ .‬והחטא השני הוא חטא המרגלים‪,‬‬ ‫בהעברתם ממנהיג למנהיג עליהם להיות מאוחדים‬ ‫על ידי קיום רמ"ח מצוות עשה; והרי לא יוכל אדם‬ ‫ב‬ ‫עינים מאירות‬ ‫עלך [מה שבלבך על חברך‪ ,‬הוא מה שבלבו עליך]"‪.‬‬ ‫כט‪ .).‬היה זה ביום תשעה באב‪ ,‬ובמשך ארבעים שנה‬ ‫אשר מחמתו נגזר על בני ישראל שלא ייכנסו לארץ‪,‬‬ ‫ומקורו מדברי חז"ל (ילקוט שמעוני רמז תת"ה)‪ .‬כי כמים‬ ‫מתו בני דור המדבר ביום הזה‪ ,‬בכל שנה קבוצה‬ ‫ויעמדו במדבר ארבעים שנה‪.‬‬ ‫הפנים לפנים‪ ,‬ומי שסובר כי רעהו שונא לו ‪ -‬אות‬ ‫אחת‪ ,‬עד שמתו כולם‪ .‬בזה היום נחרב בית המקדש‬ ‫הוא כי בלבו שלו עצמו חבויה שנאה כבושה כלפיו‪.‬‬ ‫הראשון‪ ,‬ולאחר מאות שנים ‪ -‬גם בית המקדש השני‪.‬‬ ‫עלובה כלה‬ ‫אם כן‪ ,‬כאשר רגנו ישראל באהליהם ששונא ה' אותם‬ ‫וכפי ששנינו במשנה (שם כו‪ ).‬כי חמישה מאורעות‬ ‫על אודות חטא העגל שחו חז"ל בחריפות ואמרו‬ ‫חלילה‪ ,‬הרי זה מורה על מידת השנאה שפעפעה‬ ‫קשים אירעו לאבותינו ביום הזה‪.‬‬ ‫(שבת פח‪" :):‬אמר עולא‪ ,‬עלובה כלה מזנה בתוך חופתה‪.‬‬ ‫בליבם‪ .‬ומכאן ואילך החל פושה נגע רע זה בישראל‪,‬‬ ‫אם כן‪ ,‬אחר חטא המרגלים הפסידו ישראל את כל‬ ‫אמר רב מרי ברה דבת שמואל‪ ,‬מאי קרא‪( ,‬שיר השירים‬ ‫וכלשון רבינו "ותהר צרה זו ותלד מדה רעה זו אשר‬ ‫אשר ניתן בידם‪ .‬ומאחר שדיברו סרה על הארץ‪ ,‬ולא‬ ‫א יב) 'עד שהמלך במסבו נרדי' וגו' 'נתן ריחו'‪ .‬אמר‬ ‫החריבה בית ראשון ושני‪ ,‬כי בבית ראשון היה שנאת‬ ‫אבו להיכנס אליה‪ ,‬בכו בכייה לדורות‪.‬‬ ‫רב‪ ,‬ועדיין חביבותא היא גבן עדיין ניכרת חיבת ה'‬ ‫חנם בין נשיאי ישראל‪ ,‬ובבית שני פשתה הנגע בין‬ ‫לישראל גם בפסוק זה שדרשוהו לגנאי‪ ,‬כי בלשון‬ ‫כל ישראל"‪.‬‬ ‫חומרת חטא המרגלים יותר מחטא העגל‬ ‫עדינה דיבר הכתוב‪ ,‬דכתיב 'נתן' ולא כתב 'הסריח'"‪.‬‬ ‫בלשוננו אנו נבאר‪ ,‬כי חטא העגל הוא חטא שבין‬ ‫ויש להבין‪ ,‬כי לכאורה פלא גדול ועצום יש כאן‪.‬‬ ‫מה נורא היה חטא העגל‪ .‬הן במתן תורה זכו‬ ‫אדם למקום‪ ,‬וכמוהו כבגידה בקדוש ברוך הוא‬ ‫בחטא העגל‪ ,‬היה חטאם של ישראל נורא ואיום‪,‬‬ ‫ישראל לעלות למדרגה עצומה ונישאה‪ ,‬פסקה‬ ‫כביכול‪ .‬אולם חטא המרגלים הוא מעין חטא שבין‬ ‫חטא עבודה זרה‪ ,‬ולא עוד אלא שנעשה סמוך ונראה‬ ‫זוהמתן ונעשו נקיים זכים ומטוהרים‪ .‬כל חיסרון‬ ‫אדם לחבירו‪ ,‬ומקורו בשנאה‪ .‬ואף שעל הארץ דיברו‪,‬‬ ‫למתן תורה‪ ,‬מיד אחר שראו בעיניהם בהגלות ה'‬ ‫אנושי לא היה בהם‪ ,‬וכל הנגעים הבאים על בני אדם‪,‬‬ ‫אך מכאן נכנסה גם שנאת חינם המשלחת מדנים בין‬ ‫על הר סיני‪ ,‬והנה אומרים הם כלפי אליל זהב "א ֵּל ֶה‬ ‫אשר מקורם מזוהמת החטא ‪ -‬פסקו ועברו מהם‪.‬‬ ‫אחים‪ ,‬וכפי שיתבאר יותר להלן‪.‬‬ ‫שׂרָא ֵל אֲׁשֶר הֶע ֱלוּ ך ָ מֵאֶר ֶץ מִצְר ָי ִם" (שמות לב‬ ‫אֱלֹה ֶיך ָ י ִ ְ‬ ‫כך זכו להביא את העולם כולו למצבו שהיה בזמן‬ ‫תפילה עושה מחצה‬ ‫ד)‪ .‬עלובה כלה המקלקלת בתוך חופתה‪ .‬אך הנה‪,‬‬ ‫עומד משה רבינו ומחלה את פני ה'‪ ,‬מפציר ומתחנן‬ ‫בריאתו‪ ,‬והם עצמם היו כפי שהיה קודם חטא אדם‬ ‫הראשון‪.‬‬ ‫על פי יסוד מופלא זה של רבינו הכלי יקר‪ ,‬נוכל‬ ‫בתפילה ‪ -‬ותפילתו נענית‪ ,‬וזוכים ישראל לי"ג‬ ‫והנה ברגע אחד איבדו ישראל את כל זאת‪ ,‬כאשר‬ ‫לבאר ענין אחד מדברי המדרש בפרשתנו‪ .‬במדרש‬ ‫מידות הרחמים‪ ,‬ליום הכפורים ולמשכן‪ .‬מתנות‬ ‫עשו את חטא העגל‪ .‬קודם החטא זכו לחירות מן‬ ‫דברים רבה פותחת כל אחת מן הפרשיות בדבר הלכה‪,‬‬ ‫גדולות אשר עד היום הזה פועלים אנו על ידן כדי‬ ‫היצר הרע‪ ,‬ומכל הענינים המפריעים לאדם להיות‬ ‫וכך גם בפרשת נצבים (ח‪ ,‬א)‪ .‬תחילה עוסק המדרש‬ ‫לכפר על כל חטאותינו‪ .‬וכמו שאמרו חז"ל (ראה עבודה‬ ‫דבוק וקשור בו יתברך בעבודתו‪ .‬ועתה שוב מלאים‬ ‫ב"אדם מישראל שלא התפלל תפלת השחר או תפלת‬ ‫זרה ה‪ ,).‬כי לא היו ישראל ראויין לאותו החטא ‪ -‬אלא‬ ‫ימיהם בנסיונות וחטאים‪ ,‬בקשיים הבאים ממלחמת‬ ‫מוסף או תפלת המנחה‪ ...‬אי זו שעה מותר לו להתפלל‬ ‫כדי ללמד תשובה לרבים‪.‬‬ ‫היצר‪ ,‬ושוב אין להם חירות ממלאך המוות‪ ,‬והכל‬ ‫ויצא בה ידי חובתו‪ ,‬וכיצד הוא צריך לעשות"‪.‬‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬חטא המרגלים למראית עין אינו‬ ‫מחמת החטא‪.‬‬ ‫לאחר מכן עוסק המדרש בכוחה של תפילה‪ ,‬ובפרט‬ ‫נראה חמור כל כך‪ ,‬ואינו אלא פגם בקדושת ארץ‬ ‫בענין מה ש'עושה מחצה'‪ ,‬ומביא כמה דוגמאות לזה‪,‬‬ ‫ישראל‪ ,‬אשר דיברו עליה רעה‪ .‬ודווקא על זה החטא‬ ‫כמה מעלות טובות אחר חטא העגל‬ ‫וז"ל‪" :‬גדולה היא התפלה לפני הקדוש ברוך הוא‪ .‬אמר‬ ‫נענשו לדורות‪ ,‬כל החורבנות והגלויות יצאו ממנו‪,‬‬ ‫מאידך גיסא‪ ,‬אחר חטא העגל נתחדש חידוש‬ ‫רבי אלעזר‪ ,‬רצונך לידע כחה של תפלה‪ ,‬אם אינה‬ ‫ועד היום הזה אנו סובלים מחמתו ומצפים לגאולה‬ ‫עצום בכח התשובה‪ ,‬כי עלה משה רבינו למרום‬ ‫עושה כולה ‪ -‬חציה היא עושה‪ .‬קין עמד על הבל אחיו‬ ‫השלימה‪ .‬למתנה מיוחדת ‪ -‬לא זכינו אחר חטא‬ ‫וביקש מלפני ה' שיסלח לישראל‪ ,‬והקדוש ברוך‬ ‫והרגו‪ ,‬יצאה גזירה (בראשית ד יב) 'נע ונד תהיה בארץ'‪,‬‬ ‫המרגלים‪ ,‬שלא כבחטא העגל‪.‬‬ ‫הוא נתרצה לו ואמר לו 'סלחתי כדברך'‪ ,‬וכיון‬ ‫מיד עמד ונתודה לפני הקדוש ברוך הוא‪ ,‬שנאמר (שם‬ ‫שהיתה עלייתו בראש חודש אלול ועד יום הכפורים‪,‬‬ ‫פסוק יג) 'גדול עוני מנשוא'‪ .‬אמר לפניו‪ ,‬רבונו של עולם‪,‬‬ ‫כל העולם אתה סובל ולעוני אי אתה סובל‪ ,‬כתבת‬ ‫מהו 'חולת אהבה' ‪ -‬מחלה של אהבה‪,‬‬ ‫נעשו ימים אלו ימי רצון לדורות‪ ,‬וגם אנו תוקעים‬ ‫בשופר בחודש אלול זכר להעברת הקול במחנה‬ ‫(מיכה ז יח) 'נושא עון ועובר על פשע'‪ ,‬סלח לעוני שהוא‬ ‫אהבה המביאה את האוהב לידי מחלה‬ ‫שהיתה בימים אלו‪ ,‬וכפי שכתב הטור (אורח חיים סימן‬ ‫גדול‪ .‬מיד מצא חסד לפני הקדוש ברוך הוא ונמנע‬ ‫ממנו 'נע'‪ ,‬חצי הגזירה‪ ,‬שכן כתיב (בראשית שם פסוק טז)‬ ‫עד שלא ימלא רצונו הבא מתוך אהבתו‬ ‫תקפ"א)‪ .‬הנה כי כן‪ ,‬המתנה הגדולה והעצומה של יום‬ ‫הכפורים‪ ,‬שהיו יום כפרה וטהרה לישראל ‪ -‬זכו לה‬ ‫'וישב בארץ נוד'‪ .‬מכאן אתה למד שגדולה התפלה‬ ‫ישראל אחר חטא העגל‪.‬‬ ‫לפני הקדוש ברוך הוא"‪.‬‬ ‫ולא זו בלבד‪ ,‬אלא שדווקא לאחר חטא העגל גילה‬ ‫ידעני בין ערך תפילה‬ ‫שורש שנאת חינם ‪ -‬בחטא המרגלים‬ ‫לו הקדוש ברוך הוא למשה רבינו את סוד י"ג מידות‬ ‫כדי ליישב את כל הענין‪ ,‬נביא בזה את דברי הכלי‬ ‫הרחמים (ראה שמות לד ה‪-‬ז)‪ .‬ואכן‪ ,‬בחודשי הרחמים‬ ‫ויש להבין‪ ,‬אמנם כאמור בכל פרשה פותח המדרש‬ ‫בהלכה‪ ,‬אך בכל מקום ההלכה היא מענין הפרשה‪,‬‬ ‫יקר בתחילת פרשת דברים‪ ,‬אשר הזכרנום פעמים‬ ‫והסליחות יודעים ישראל לפעול כסדר הזה‪ ,‬ולזכות‬ ‫וכפי שמבואר בכל אחת מהן בדברי המדרש עצמו‪,‬‬ ‫הרבה‪ ,‬ויש בהם יסודות גדולים ונפלאים בענין חטאי‬ ‫למחילה וסליחה בימים הנוראים והקדושים‪.‬‬ ‫אולם מה ענין הלכות תפילה לפרשת נצבים דווקא‪.‬‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫זאת ועוד אחרת‪ ,‬שלאחר מכן זכו ישראל‬ ‫עמדו על כך מפרשי המדרש‪ ,‬וכתבו כי אין צורך‬ ‫הנה נודע מה שאמרו חז"ל (יומא ט‪ ):‬בסיבת חורבן‬ ‫שישרה הקדוש ברוך הוא שכינתו עליהם במשכן‪,‬‬ ‫לבקש קשר לפרשה עצמה‪ ,‬אלא משום שפרשה זו‬ ‫שני בתי המקדש‪ ,‬הראשון והשני‪ ,‬וכלשונם‪" :‬מקדש‬ ‫אשר מלאכתו החלה מיד לאחר שזכו לכפרה ביום‬ ‫נקראת בסמוך לראש השנה‪ ,‬אשר 'יומא דצלותא'‬ ‫ראשון מפני מה חרב‪ ,‬מפני שלשה דברים שהיו בו‪,‬‬ ‫הכפורים‪ ,‬והמשכן עצמו הוא המכפר על חטא העגל‪,‬‬ ‫הוא‪ ,‬ועיקר עבודת היום היא בתפילה ‪ -‬לכן הודיעונו‬ ‫עבודה זרה‪ ,‬וגלוי עריות‪ ,‬ושפיכות דמים וכו'‪ .‬אבל‬ ‫וכפי שדרשו חז"ל (ראה שמות רבה נא ד) על הפסוק (שמות‬ ‫חז"ל כאן בין ערך תפילה‪ ,‬לידע עד היכן הדברים‬ ‫מקדש שני‪ ,‬שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות‬ ‫לח כא וברש"י שם) "א ֵּל ֶה פ ְקוּ ד ֵי ה ַּמִׁש ְּכ ָן מִׁש ְּכ ַן הָעֵד ֻת" ‪-‬‬ ‫מגיעים‪ .‬כי עיקר ההכנה לראש השנה היא בהשבה‬ ‫חסדים מפני מה חרב‪ ,‬מפני שהיתה בו שנאת חנם‪.‬‬ ‫"עדות לישראל שויתר להם הקדוש ברוך הוא על‬ ‫אל הלב עד כמה גודל חשיבות התפילה‪ ,‬הפועלת‬ ‫ללמדך ששקולה שנאת חנם כנגד שלש עבירות‪,‬‬ ‫מעשה העגל‪ ,‬שהרי השרה שכינתו ביניהם"‪.‬‬ ‫בכל המצבים‪ .‬שהרי על קין נגזרה גזירה נוראה‪ ,‬ועל‬ ‫עבודה זרה‪ ,‬גלוי עריות‪ ,‬ושפיכות דמים"‪.‬‬ ‫עולה אם כן‪ ,‬כי אמנם מכשלה גדולה היתה‬ ‫ידי תפילה המתיק את הדין‪ .‬מכאן אתה למד‪ ,‬כי גם‬ ‫ומפרש רבינו‪ ,‬כי מידת שנאת חינם שישנה‬ ‫לישראל בחטא העגל‪ ,‬בסכנה גדולה עמדו‪ ,‬וגם‬ ‫כאשר עומדים כנגד האדם מקטרגים נוראים‪ ,‬ועשה‬ ‫בישראל‪ ,‬תולדה היא מבכיית החינם שבכו בתשעה‬ ‫לאחר הסליחה לא שבו למעלתם‪ .‬אך עם כל זאת‪,‬‬ ‫מעשים חמורים במשך השנה‪ ,‬באופן המביא לידי‬ ‫באב‪[ .‬במאמר המוסגר נאמר‪ ,‬כי ניתן היה לפרש דבר‬ ‫המשיך הקדוש ברוך הוא להרעיף עליהם מטובו‬ ‫קטרוג קשה ‪ -‬יוכל לקרוע גזר דינו בכח התפילה‪.‬‬ ‫זה על פי מה שנודע מדברי רבותינו המקובלים זיע"א‬ ‫הגדול‪ ,‬וכמה מעלות טובות ומתנות גדולות שזכו‬ ‫(ראה שער הגלגולים הקדמה ל"ו; מגלה עמוקות על התורה פרשת‬ ‫להן גם אחר החטא‪.‬‬ ‫עבירות שבין אדם לחבירו‬ ‫תזריע‪ ,‬ועל ואתחנן אופן מג)‪ ,‬כי חטא המרגלים שייך לחטא‬ ‫אמנם יש להבין‪ ,‬הלא חטאו של קין היה בכפליים‪,‬‬ ‫הראשון שבין אדם לחבירו שהיה בכלל ישראל ‪-‬‬ ‫בכייה לדורות‬ ‫הן בין אדם למקום‪ ,‬והן בין אדם לחבירו‪ ,‬שהרי רצח‬ ‫הוא חטא מכירת יוסף‪ ,‬שבו עשרה האחים נכשלו‬ ‫עוד כמה נסיונות ניסו ישראל את ה' במדבר‪ ,‬וכפי‬ ‫את אחיו את הבל‪ .‬והלא אפילו יום הכפורים אינו‬ ‫בשנאה כלפי יוסף אחיהם‪ ,‬ונתגלגלו נשמותיהם‬ ‫שרמז להם משה רבינו בתוכחתו (דברים א א)‪" :‬א ֵּל ֶה‬ ‫מכפר על עבירות שבין אדם לחבירו עד שירצה את‬ ‫בנשמות המרגלים‪ ,‬ולא עלתה בידם לתקן את‬ ‫שׂרָאֵל ּבְעֵב ֶר הַ ּיַר ְּד ֵן‬ ‫ה ַּדְבָר ִים אֲׁשֶר ּד ִּב ֶר מֹׁשֶה אֶל ּכ ָל י ִ ְ‬ ‫חבירו‪.‬‬ ‫החטא‪ ,‬אלא אדרבה‪ ,‬הוסיפו לחטוא והעמיקו סרה‪.‬‬ ‫ּב ַּמִד ְּב ָר ּב ָ ֲערָב ָה מוֹל סוּף ּב ֵין ּפ ָאר ָן וּ ב ֵין ּתֹפ ֶל וְלָב ָן‬ ‫אך נראה שורש הענין‪ ,‬במה שנתבאר למעלה כי‬ ‫אולם רבינו מפרשו על דרך אחרת לפי פשוטו]‪.‬‬ ‫ו ַ ֲחצֵרֹת וְד ִי זָה ָב"‪.‬‬ ‫שורש חטא המרגלים נעוץ בחטא מכירת יוסף‪ ,‬שהיה‬ ‫כי הנה‪ ,‬בענין המרגלים אמר משה לישראל (דברים‬ ‫אולם חטא אחד היה‪ ,‬אשר שינה את פני כל‬ ‫חטא שבין אדם לחבירו‪ .‬הנה כאשר ירדו השבטים‬ ‫א כז) "ו ַּתֵר ָג ְנוּ בְאָהֳל ֵיכ ֶם ו ַּתֹאמְרוּ ּבְשִׂנְאַת ה' אֹתָנוּ‬ ‫המציאות שעמדו בה ישראל במדבר‪ ,‬והוא חטא‬ ‫הקדושים למצרים‪ ,‬נראה היה שהחל כבר התיקון‬ ‫הוֹצ ִיאָנוּ מֵאֶר ֶץ מִצְר ָי ִם"‪ .‬והביא רש"י שם וז"ל‪" :‬והוא‬ ‫המרגלים‪ ,‬אשר לאחריו נגזרה עליהם הגזירה‬ ‫ובאו לכלל אחדות‪ ,‬אך הנה באו המרגלים ופגמו‬ ‫היה אוהב אתכם‪ ,‬אבל אתם שונאים אותו‪ .‬משל‬ ‫הנוראה‪ ,‬ואמר להם הקדוש ברוך הוא‪" :‬אתם בכיתם‬ ‫בשנית‪ ,‬ועוררו את החטא כמי שלא נתקן‪ ,‬ושוב‬ ‫הדיוט אומר‪ ,‬מה דבלבך על רחמך ‪ -‬מה דבלביה‬ ‫בכיה של חנם ‪ -‬ואני קובע לכם בכיה לדורות" (תענית‬ ‫ג‬ ‫עינים מאירות‬ ‫נצבים היום כולכם' איננה‪ ,‬וממילא יש חורבן‪.‬‬ ‫ב ‪ -‬יום הכסא‪ ,‬ג) לפרש לשון הכתוב (תהלים לד י) "י ְראוּ‬ ‫נתעורר בהם עוון שנאת חינם‪' ,‬בשנאת ה' אותנו'‪,‬‬ ‫מהי העצה היעוצה לעשות במצב זה ‪ -‬להגביר‬ ‫אֶת ה' קְדֹׁשָיו ּכ ִי אֵין מַחְסוֹר ל ִירֵאָיו"‪ .‬כי יש להבין‪,‬‬ ‫ועל ידי זה נמנעה כניסתם לארץ ישראל‪ ,‬ונגרמו כל‬ ‫את כח היראה‪ .‬לא די באהבה שאוהב הקדוש ברוך‬ ‫הלא יש לירא את ה' מפני גדולתו ורוממותו‪ ,‬אך מהו‬ ‫החורבנות מחמת שנאת חינם‪ .‬והנה‪ ,‬שנאת המרגלים‬ ‫הוא את עמו ישראל‪ ,‬ומוציאם ממצרים בחיפזון‬ ‫הטעם לירא משום שאין מחסור ליראיו‪ ,‬וכי רק כדי‬ ‫היתה כלפי מעלה כביכול‪ ,‬אולם שורש שנאתם היה‬ ‫ובשפע גדול‪ ,‬אלא יש לירא מפניו ולהיזהר בכבודו‪.‬‬ ‫לקבל פרס ירא זה את ה'‪.‬‬ ‫בשנאת האחים‪ ,‬עליהם נאמר (בראשית לז ד‪-‬ה) "ו ַּיִשְׂנ ְאוּ‬ ‫אלא‪ ,‬יראה היא צמצום‪ ,‬ואהבה היא התפשטות‬ ‫שׂנֹא אֹתוֹ"‪.‬‬ ‫אֹתוֹ וגו' ו ַּיוֹסִפוּ עוֹד ְ‬ ‫עיקר היראה בדבר המסור ללב‬ ‫והיאך יגביר האדם בלבו את כח היראה‪ .‬זאת‬ ‫בלא גבול‪ .‬והצמצום הוא שורש הדינים כולם‪ .‬כי‬ ‫באמת כבודו יתברך מלא עולם‪ ,‬אלא שכדי שיהיה‬ ‫אני לדודי ודודי לי‬ ‫למדנו מן התורה‪ ,‬כי היכן נכתב (ויקרא יט יד) "ו ְיָר ֵאתָ‬ ‫קיום לעולמות ‪ -‬לשון 'העלם'‪ ,‬גזרה חכמתו יתברך‬ ‫ומעתה נבוא אל פירוש הענין‪ ,‬ושבה והיתה לבאר‪.‬‬ ‫ּמֵאֱלֹקֶיך ָ" ‪ -‬בדבר המסור ללב‪ ,‬כתחילת הפסוק שם‬ ‫כי מצד העולמות תהיה הסתרה לשפעת אורו‬ ‫הנה חטא העגל היה חטא שבין אדם למקום‬ ‫"לֹא תְק ַּל ֵל חֵרֵׁש וְלִפ ְנ ֵי עִוּ ֵר לֹא ת ִּתֵן מִכְׁשֹל"‪ .‬והטעם‬ ‫הגדול‪ ,‬כדי שיהיה להם קיום ולא יתבטלו מאליהם‪.‬‬ ‫כאמור‪ .‬וכבר הבאנו את דברי הגמרא הדורשת על‬ ‫כפי שפירש רש"י שם [ומקורו בגמרא במסכת‬ ‫נמצא כי הצמצום צורך עבודה הוא‪ .‬כי הירא מכל‬ ‫חטא זה את הפסוק 'עד שהמלך במסיבו נרדי נתן‬ ‫קידושין (לב‪" ,]):‬לפי שהדבר הזה אינו מסור לבריות‬ ‫דבר שבעולם ‪ -‬הרי זה אות על חסרונו‪ ,‬שלא יוכל‬ ‫ריחו'‪ .‬וכדרשת רב‪ ,‬שעדיין לשון חביבות היא כלפי‬ ‫לידע אם דעתו של זה לטובה או לרעה‪ ,‬ויכול‬ ‫להתגבר על הדבר שירא מפניו‪ ,‬אולם הירא מפני ה'‬ ‫בני ישראל‪.‬‬ ‫להשמט ולומר לטובה נתכוונתי‪ ,‬לפיכך נאמר בו‬ ‫יתברך‪ ,‬נוגע הוא בשורש הצמצום הראשון שהוא‬ ‫פסוק זה מספר שיר השירים (א יב)‪ ,‬מקומו בתוך‬ ‫'ויראת מאלקיך' ‪ -‬המכיר מחשבותיך‪ .‬וכן כל דבר‬ ‫שורש היראה‪ ,‬ושם הרי נועד הצמצום לטובה‬ ‫כמה פסוקים העוסקים ביציאת מצרים ובאהבת‬ ‫המסור ללבו של אדם העושהו ואין שאר הבריות‬ ‫ולאהבה‪ ,‬כדי שיהיה קיום לעולם‪ ,‬אם כן גם יראתו‬ ‫ה' הגדולה שנתגלתה אז לישראל‪ .‬ובתוכם בא‬ ‫מכירות בו‪ ,‬נאמר בו 'ויראת מאלקיך'"‪.‬‬ ‫של זה אין בה שום חיסרון‪ ,‬אלא אדרבה ‪ -‬היא‬ ‫הכתוב הנזכר‪ ,‬כי חטאו ישראל בעגל ככלה זו אשר‬ ‫ואכן נכתבה אזהרה זו בכמה פרשיות בתורה‪.‬‬ ‫שורש קיומו‪ .‬וזהו 'יראו את ה' קדושיו'‪ ,‬ומפני מה‪,‬‬ ‫בעומדה תחת חופתה נושאת עיניה לאחר‪ .‬אולם גם‬ ‫וכגון במצות הידור פני זקן‪ ,‬איש אינו יודע באדם‬ ‫על שום שאין יראה זו נובעת מחיסרון ואינה מעידה‬ ‫אז לא הסיר הקדוש ברוך הוא אהבתו‪ ,‬ככתוב (שם‬ ‫זה שלא קם האם אכן לא ראה את הזקן‪ ,‬או שמא‬ ‫על חיסרון‪ ,‬אלא כדי שלא יבואו לזלזל במלך מתוך‬ ‫ב ד) "הֱב ִיאַנ ִי אֶל ּב ֵית הַ ּי ָי ִן וְד ִג ְלוֹ עָל ַי אַ ֲהב ָה"‪ ,‬ודרשו‬ ‫העצים עיניו כמי שלא ראהו‪ .‬אך הקדוש ברוך הוא‬ ‫אהבה ללא גבול‪ ,‬וכן לא תתבטל מציאותם מגודל‬ ‫חז"ל (במדבר רבה ב ג) "ודילוגו עלי אהבה"‪ ,‬כי גם בשעה‬ ‫בוחן כליות ולב ויודע נסתרות‪ ,‬ומפניו יש לירא‬ ‫האהבה כאשר לא יוכלו לעשות ככל רצון המלך‪ .‬אם‬ ‫שעוסקים ישראל בתורה בדרך דילוג ושלא כהוגן‪,‬‬ ‫ולקיים מצוותיו‪ .‬כמו כן באיסור אונאה‪ ,‬הלוואה‬ ‫הוא יתברך מראה להם פנים יפות ושמח בהם‪ .‬וגם‬ ‫ברבית‪ ,‬ושעבוד עבד עברי בפרך ‪ -‬אלו דברים‬ ‫לאחר שחטאו לא פגה האהבה‪.‬‬ ‫הנעשים בתוך ביתו של אדם‪ ,‬הרחק מעיני הבריות‪,‬‬ ‫כי אמנם נגזר עליהם ה'מוות'‪ ,‬אולם‬ ‫וכן ממשיכים שם הכתובים העוסקים באהבת ה'‬ ‫ועל כן נאמר בהם 'ויראת מאלקיך'‪.‬‬ ‫האהבה במקומה עומדת‪ .‬ואש אהבה‬ ‫לישראל ואהבת ישראל לה'‪" ,‬הִׁש ְּבַע ְּתִי אֶתְכ ֶם ּב ְנוֹת‬ ‫ואופן התיקון לזה ‪ -‬הוא במידת היראה‪' .‬עשה‬ ‫זו ‪ -‬בכח התורה מלבים אותה‪ ,‬וכפי‬ ‫ְרוּשל ִָם אִם ּתִמְצ ְאוּ אֶת ּדוֹד ִי מַה ּת ַּג ִידוּ לוֹ ׁשֶחוֹל ַת‬ ‫י ׁ ָ‬ ‫מאהבה'‪ ,‬אולם לא די באהבת ה' לבד‪ ,‬אלא 'עשה‬ ‫מיראה'‪ ,‬שאין הירא בועט‪ .‬וכיצד באים לידי יראה ‪-‬‬ ‫שמסיים הפסוק שם ִ"אם יִ ֵּתן ִא ׁיש ֶאת‬ ‫אַ ֲהב ָה אָנ ִי" (שם פסוק ח)‪.‬‬ ‫על ידי ההשבה אל הלב‪ ,‬כי ה' חוקר כליות ולב‪ ,‬ובזה‬ ‫ָּכל הוֹן ֵּבית ֹו ָּב ַאהֲ בָ ה בּ וֹז יָ בוּז ּו לוֹ"‬ ‫חולת אהבה אני‬ ‫ישלים האדם את תיקונו בכל חלקיו‪.‬‬ ‫מהו 'חולת אהבה' ‪ -‬מחלה של אהבה‪ ,‬אהבה‬ ‫המביאה את האוהב לידי מחלה עד שלא ימלא רצונו‬ ‫בקשת רב לתקן ביראה את שנאת הקצב‬ ‫כן אדרבה‪' ,‬אין מחסור ליראיו'‪ ,‬ויראי ה' לא יחסרו כל‬ ‫הבא מתוך אהבתו‪ .‬וכמו שדרשו חז"ל (מדרש תהלים ‪-‬‬ ‫ומעתה יתבאר באופן נפלא מעשה רב והקצב‬ ‫טוב‪ ,‬אלא היראה היא שורש הטוב‪.‬‬ ‫שוחר טוב מזמור ט‪ ,‬יז)‪" :‬ומה חולי יש כאן‪ ,‬לא מיחוש‬ ‫שבו פתחנו‪ .‬ידוע ידע רב כי זה הקצב עומד כעת‬ ‫בבחינת 'שונא'‪ ,‬ברוב כעסו עליו‪ ,‬אך ביודעו כי זה‬ ‫תיקון השנאה ‪ -‬בכח היראה‬ ‫ראש‪ ,‬ולא מיחוש מעיים‪ ,‬וממה אני חולה‪ ,‬מאהבתו‬ ‫של הקדוש ברוך הוא‪ ,‬שנאמר (שיר השירים ב ה) 'כי‬ ‫היום יום המסוגל הוא לאהבה‪ ,‬ביקש לאחד בו את‬ ‫ודאי אהבה גדולה היתה מאת הקדוש ברוך הוא‬ ‫חולת אהבה אני'"‪.‬‬ ‫כלל ישראל כולם‪ .‬שהרי ביום הכפורים זכו ישראל‬ ‫לעמו ישראל ביציאת מצרים‪ .‬הלא אז נעשו לו לעם‪,‬‬ ‫והרחיב בדבר רבינו האלשיך הקדוש בפירושו‬ ‫לכפרה על חטא העגל‪ ,‬מכח האהבה שעדיין שררה‬ ‫וענן כבודו חפף עליהם יומם‪ ,‬ועמוד האש לילה‪.‬‬ ‫על זה הפסוק‪" ,‬כי דרך כל הנחלה מחמת אהבת‬ ‫גם אחר החטא‪ ,‬וכאות לכפרתם זכו וקיבלו לדורות‬ ‫ואולם‪ ,‬עם כל זאת עדיין לא זכו להנהגת 'פנים‬ ‫חשוקתו‪ ,‬שלא על ידי המחלה יבעט בחשוקה‪ ,‬כי אם‬ ‫את כפרת יום הכפורים‪ .‬אולם כדי לזכות לשלימות‬ ‫בפנים'‪ ,‬אלא ל'לכתך אחרי במדבר'‪ ,‬וכל כך למה‪,‬‬ ‫אדרבא עוד הולך וחזק באהבתו עד בלי די‪ ,‬כן חולת‬ ‫צריכים ישראל גם למידת היראה‪ ,‬וזאת ביקש רב‬ ‫כדי שלא יבואו לידי נזק ופגם דווקא בעטיה של‬ ‫אהבה אני‪ ,‬אני חולה מאשר הכוני פצעוני למען‬ ‫להשיג על ידי שיעורר את הקצב לתשובה‪ ,‬כי גם‬ ‫האהבה‪ .‬ובכח הנהגה זו‪ ,‬יכלו ישראל להמשיך את‬ ‫אהבתו‪ ,‬ומתחזק יותר באהבתו יתברך"‪.‬‬ ‫בהיותו 'שונא' ‪ -‬עליו להיות ירא‪ ,‬ואין הירא בועט‪.‬‬ ‫בחינת האהבה אפילו לאחר החטא הנורא שחטאו‬ ‫והנה‪ ,‬אם האהבה מחלה היא ‪ -‬הרי צריכה היא‬ ‫ובזה יתאחדו שתי המידות; מצוות שבין אדם‬ ‫בעגל‪ ,‬אשר היה מעין פגמו של אדם הראשון‪ ,‬וחזר‬ ‫רפואה‪ ,‬ומהי רפואת אהבת ישראל ‪ -‬היא הגאולה‬ ‫למקום ‪ -‬התלויות בתשובה מאהבה‪ ,‬וגם המצוות‬ ‫היצר הרע להיות מושל בהם‪ ,‬וחזרה זוהמתן‪ ,‬ועדיין‬ ‫וקרבת ה'‪.‬‬ ‫שבין אדם לחבירו ‪ -‬התלויות בכך שירצה את חבירו‪.‬‬ ‫לא כבתה אש האהבה בכל המים הרבים‪ ,‬ככתוב‬ ‫ובזה יקיים 'אתם נצבים היום כולכם'‪.‬‬ ‫(שיר השירים ח ו‪-‬ז)‪" :‬שִׂימֵנ ִי כ ַחוֹתָם עַל ל ִּבֶך ָ ּכ ַחוֹתָם‬ ‫עשה מאהבה ועשה מיראה‬ ‫עַל ז ְרוֹעֶך ָ ּכ ִי עַזּ ָה כ ַּמָו ֶת אַ ֲהב ָה קָׁשָה כִׁשְאוֹל קִנְאָה‬ ‫ניסן באהבה‪ ,‬ותשרי ביראה‬ ‫שלְהֶבֶתְי ָה‪ :‬מַי ִם ר ַּב ִים לֹא יוּ כ ְלוּ‬ ‫ְשפ ֶיה ָ רִׁש ְּפ ֵי אֵׁש ׁ ַ‬ ‫רׁ ָ‬ ‫ונראה להוסיף בזה‪ ,‬שגדר זה של אהבה לא פסק‬ ‫מעולם‪ .‬ואפילו בזמן חטא העגל‪ ,‬כאשר חטאו בו‬ ‫אם כן‪ ,‬כאשר הימים הנוראים ממשמשים ובאים‪,‬‬ ‫לְכ ַּבוֹת אֶת הָאַ ֲהב ָה וּנְה ָרוֹת לֹא יׁ ְִשטְפוּ ה ָ"‪ .‬כי אמנם‬ ‫הערב רב בכוונה וברצון‪ ,‬וכן היו מישראל כאלו‬ ‫עבודת היראה היא העיקר‪ ,‬ועומדת בראש כל‪ .‬כי‬ ‫נגזר עליהם ה'מוות'‪ ,‬אולם האהבה במקומה עומדת‪.‬‬ ‫שסברו כי יהיה בו מן אמצעי שיסייע להם בעבודת‬ ‫עד יום הושענא רבה שולטת היראה‪ ,‬וההנהגה היא‬ ‫ואש אהבה זו ‪ -‬בכח התורה מלבים אותה‪ ,‬וכפי‬ ‫ה' ‪ -‬בכל מחשבה שהיתה‪ ,‬לא פסקה האהבה‪ .‬ולא זו‬ ‫בבחינת 'אחור'‪ ,‬ולא פנים בפנים‪ .‬אולם גדול הוא כח‬ ‫שמסיים הפסוק שם "אִם י ִּתֵן א ִׁיש אֶת ּכ ָל הוֹן ּב ֵיתוֹ‬ ‫בלבד‪ ,‬אלא 'חולת אהבה אני'‪ .‬עם היות בני ישראל‬ ‫היראה‪ ,‬כי על ידה ניתן לזכות לגאולה‪.‬‬ ‫ּבָאַ ֲהב ָה ּבוֹז י ָבוּזוּ לוֹ"‪ ,‬ודרשו חז"ל (ויקרא רבה ל א) "אם‬ ‫'עלובה כלה המזנה בתוך חופתה' ‪ -‬עדיין 'חולת‬ ‫בימי חודש האביב היתה גאולת מצרים‪ ,‬והם ימי‬ ‫יתן איש את כל הון ביתו באהבה שאהב ר' יוחנן את‬ ‫אהבה אני'‪.‬‬ ‫גאולה מתוך אהבה‪ .‬אך בימי חודש תשרי עובדים‬ ‫התורה בוז יבוזו לו"‪.‬‬ ‫כי הנה‪ ,‬אין אש האהבה האמיתית נכבית לעולם‪,‬‬ ‫אנו בכח היראה‪ ,‬כדי שנזכה לגאולה השלימה‪ ,‬ואז‬ ‫אולם כל זאת היה רק עד חטא המרגלים‪ .‬על אף‬ ‫אך פעמים שדווקא האהבה ‪-‬מקלקלת את השורה‪ .‬כי‬ ‫תהיה ההנהגה בבחינת פנים בפנים לנצח נצחים‪,‬‬ ‫שכלפי חוץ אין חטא זה נראה חמור כחטא העגל‪,‬‬ ‫האוהב בטוח באהבתו‪ ,‬ועל ידי זה יכול הוא לבוא לידי‬ ‫וכימי אהבת כלולות ‪ -‬נזכה לאהבת עולם‪.‬‬ ‫אולם בו הושרש בישראל כח השנאה‪ ,‬שנאה כלפי‬ ‫חוסר כבוד‪ .‬ומשום כך נצרכת גם מידת היראה‪ .‬וכמו‬ ‫עלינו להשתמש בכח הצמצום והדין ולעמוד‬ ‫מעלה כביכול‪ ,‬ושנאת הבריות ‪ -‬שורש החורבנות‪.‬‬ ‫שאמרו בירושלמי (סוטה פרק ה הלכה ה)‪“ :‬עשה מאהבה‬ ‫בתפילה‪ ,‬כפי שמשתמשים אנו בכח האהבה ללימוד‬ ‫ואם יש שנאה ‪ -‬אין חיבור‪ ,‬ואם אין חיבור ‪ -‬יש‬ ‫ועשה מיראה‪ .‬עשה מאהבה ‪ -‬שאם באת לשנוא דע‬ ‫התורה‪ ,‬ולעמול בזה בכל כוחנו‪ ,‬כי תפילה עושה‬ ‫פירוד‪ ,‬ופירוד הוא חורבן‪.‬‬ ‫שאת אוהב‪ ,‬ואין אוהב שונא‪ .‬עשה מיראה ‪ -‬שאם‬ ‫מחצה‪ ,‬ומשלימה את החלק שבין אדם למקום‪ .‬ויחד‬ ‫במקום שבו יש פירוד‪ ,‬לא ניתן לזכות למעלת ארץ‬ ‫באת לבעט אין ירא מבעט”‪ .‬נמצא כי היראה היא‬ ‫עם שלימות האהבה במצוות שבין אדם לחבירו‪,‬‬ ‫ישראל‪ ,‬אשר כפי שהובא מה'שם משמואל'‪ ,‬כל ענינה‬ ‫שמירת האהבה‪ ,‬ועל יד האהבה נשמרים מן השנאה‪.‬‬ ‫ובחיבור לבחינת ארץ ישראל העושה את בני ישראל‬ ‫הוא בחיבור כל ישראל לכלל אחד וחטיבה אחת‪,‬‬ ‫לחטיבה אחת‪ ,‬נעמוד נצבים כולנו מאוחדים כאחד‪,‬‬ ‫בבחינת 'כיבוש רבים'‪ ,‬אשר רק הוא שמו כיבוש‪ ,‬ולא‬ ‫יראת ה' מקיימת את העולם‬ ‫ועל ידי זה נזכה לביאת משיח צדקנו במהרה בימינו‪.‬‬ ‫כיבוש יחיד‪ .‬וכאשר השנאה שולטת‪ ,‬מעלת 'אתם‬ ‫וכתב בספה"ק בני יששכר (מאמרי חודש תשרי‪ ,‬מאמר‬ ‫לשמיעת השיעורים ‪ -‬קול הלשון‪ | 03-6171077 :‬לקבלת הגיליון בדוא"ל‪newsletter.mechubarim@gmail.com :‬‬ ‫ד‬