דרושים קדמונים · Drushim Kadmonim — ניצבים וילך (2026-08-31)

שנה א גליון מד שנת תשפ״ו ךליו-םיבצנ תשרפ בעזהשי״ת
דרושים נחמדים וקצרים מספרי קדמונים
לעולם אימא לך ד"לא אוכל" כרוב פשוטו ,אינו יכול; ואף "אנכי היום" "ֶּבן ֵֵמ ָָאה ְוְ ֶֶעְׂש ִִׂרים ָׁשָׁנָ ה ָָאֹנִֹכִ י ַַהּיֹוםֹ ,לא אּוַכַ ל עֹוד ָלָ ֵֵצאת ְוְ ָלָ בֹואַ ,וַ ה' ָָא ַַמר
ּ
אינו יוצא מידי פשוטו ,שמחמת הזקנה אינו יכול .ומה שכתוב "לא ֵֵאַלַ י ֹלא ַַת ֲֲעֹבֹר ֶֶאת ַַה ְַּיְּר ֵּּדן ַַהֶּזּ ה" (דברים לא ,ב).
כהתה עינו" – היינו בכח האנושי הצריך לגוף ,אבל בדברי תורה תש ופירש רש"י :לא אוכל עוד לצאת ולבא – יכול שתשש כחו ,תלמוד לומר
כחו. "ֹלא ָכָ ֲֲה ָָתה ֵֵעינֹו ְוְ ֹלא ָנָ ס ֵלֵ ֹחֹה" (דברים לד ,ז); אלא מהו לא אוכל ,איני רשאי,
ובזה מיושב הדקדוק השלישי .דדוקא אי "לא אוכל" קאי אשררות שנטלה ממני הרשות ונתנה ליהושע ,שה' אמר אלי .אנכי היום – היום
המלכות ,צריכין אנו לפרשו איני רשאי ,שאין מלכות נוגעת בחברתה, מלאו ימי ושנותי ,ביום זה נולדתי וביום זה אמות .דבר אחר ,לצאת ולבא
ואפילו רוצה למחול אין כבודו מחול (קידושין לב ע"ב) .אבל השתא דקאי בדברי תורה ,מלמד שנסתתמו ממנו מסורות ומעיינות החכמה[ .כן הוא
אדברי תורה ,אי אפשר לפרשו שאינו רשאי – דבעניני תורה יכול הרב סדר הדיבורים בדפוסים ישנים .ולקצת מן המפרשים שלפנינו היתה
למחול ,דרב שמחל על כבודו כבודו מחול (שם) ,ואף שהגיע זמנו של גירסא ממוצעת :סדר הדיבורים כאן ,אלא שיש בה עוד דיבור בפני
יהושע היה יכול להיות עוד מוציא ומביא .ועל כרחך שנסתתמו ממנו עצמו בסופו – "וה' אמר אלי ,זהו פירוש לא אוכל עוד לצאת ולבוא,
מעיינות החכמה ,ולא היה יכול לצאת ולבוא בדברי תורה; ואתי שפיר לפי שה' אמר אלי" – כגירסא שלפנינו].
הא דמסיים "מלמד שנסתתמו". ושני דקדוקים יש כאן .חדא ,שהקדים רש"י לפרש "לא אוכל" ,שהוא
אלא דמכל מקום מייתורא ד"היום" יליף בגמרא (סוטה יג ע"ב) שהקב"ה מאוחר בכתוב ,ואיחר "אנכי היום" ,שהוא מוקדם ממנו .ותו ,שהפסיק
משלים לצדיקים מיום ליום .דאף להאי לישנא בתרא ,הוה ליה לכתוב בדרשת "אנכי היום" באמצע ,בין שני הפירושים ד"לא אוכל" ,ולא
"בן מאה ועשרים שנה אנכי" ותו לא; ומאי תלמוד לומר "היום" – אלא הסמיכם זה לזה.
ללמד שמשלים להם ימיהם ושנותיהם .ודוק. ולהלן חמש דרכים ביישובם ,מדברי קדמונים.
פי צדיק – להג"ר אריה יהודה ליב בן מוח"ז הג"ר מנחם מנדל קראכמאהל ,בעל צמח צדק
שהק ד ים " איני ר שאי " מפני קי ש ור "וה ' א מר אל י " שאחר יו
הקדמון ,אב"ד ניקלשבורג והמדינה – המחבר נפטר תמ"ד .נדפס לראשונה שנת תרמ"ד,
ובדפוסים הראשונים נתייחס הספר על שם אביו ויש לדקדק עוד דקדוק שלישי :דכיון שכבר אמר "לא אוכל עוד
דרשת "א נכי הי ום" נצ רכה מ שנתפר ש " לא א וכ ל " כאיני ר ש אי לצאת ולבוא בדברי תורה" ,תו לא צריך לומר "מלמד שנסתתמו ממנו
מסורות ומעיינות החכמה" ,דהיא היא ,ותרתי למה לי.
ונראה לי נכון ,שרש"י ז"ל היתה כוונתו לפרש "בן ק"ך שנה אנכי היום", ונראה לומר ,דהנה לשון "לא אוכל" סובל שני פירושים .חדא ,איני
ולומר מהו "היום" יתירה – אלא היום נולדתי וכו' .ואין זו קושיא גמורה, יכול ,כמשמעות רוב פשוטו במקרא ,כדכתיב "ֹלא אּוַכַ ל ָָאֹנִֹכִ י ְלְ ַַב ִּּדי
שכן דרך הכתוב לומר "אנכי היום בן כך וכך"; ורש"י אינו מביא אלא ֵׂאת ֶֶא ְְתֶכֶ ם" (במדבר יא ,יד) .ותו ,איני רשאי ,כדכתיב "ֹלא תּוַכַ ל ֶלֶ ֱֱאֹכֹלְׂש ֵ
המדרש הקרוב לפשט. ָׁע ֶֶריָך" (דברים יב ,יז) .וזה הוא החילוק בין שני הלשונות שברש"י: ִּּבְׁש ָ
אלא שאחר שפירש "לא אוכל" – איני רשאי ,מכח "ֹלא ָכָ ֲֲה ָָתה ֵֵעינֹו ְוְ ֹלא הלשון הראשון מפרשו איני רשאי ,מפני שנטלה השררה ונתנה
ָנָ ס ֵלֵ ֹחֹה" – הוקשה לו :אם כן מאי "וה' אמר אלי" ,דמשמע מילתא ליהושע; והדבר אחר מפרשו כפשוטו ,אינו יכול.
אחריתי ,והיינו גופיה "לא אוכל" שאינו רשאי מגזירת הקב"ה .ותירץ והנה הקדים רש"י את הלשון הראשון ,אף שאינו רוב פשוטו – משום
שהוא כאילו אמר "שה' אמר אלי"[ .שהפך את סדר המקרא ,ועשה את קישור הכתובים .שלפי זה מתיישב שפיר מה שסמך לו הכתוב מיד
"וה' אמר אלי" נתינת טעם ל"לא אוכל" ,ולא ענין בפני עצמו]. "וה' אמר אלי לא תעבור את הירדן הזה" ,כלומר שנטלה השררה ממני
אחר כך הוקשה לו :דבשלמא אם נאמר "לא אוכל" כדסלקא דעתין ונתנה לו ,ולכך איני רשאי; אבל לפי הדבר אחר אין ל"וה' אמר אלי"
מעיקרא ,ניחא מה שהקדים "בן ק"ך שנה אנכי היום" – לומר שאני זקן קישור למעלה כלל.
בא בימים ,ולכן לא אוכל לצאת ולבוא .אבל כיון שאמרת שלא תשש אלא דקשיא ליה לרש"י לפי זה :מהו "בן מאה ועשרים שנה אנכי
כחו אלא שאינו רשאי מגזירתו יתברך – הודעה זו ד"בן ק"ך שנה" למה היום"? דבשלמא אילו היה פירושו אינו יכול מחמת תשות כח ,אתי
לי? שפיר כפשוטו .אבל השתא שאינו רשאי מפני נטילת השררה ,מה לי
לזה תירץ ,דרצונו לומר "היום נולדתי והיום אמות" .ואף על גב דאמר זקן ומה לי נער .לכך הוציא המקרא מידי פשוטו ופירשו מילתא באפי
שהיום נשלם זמנו ,הוצרך לתת טעם לפי ש"ה' אמר אלי" – לומר נפשיה :היום מלאו ימי ושנותי .ובזה נתיישב למה נכנסה דרשה זו כאן
שהיה יכול לחיות יותר ,שהרי אמרו זכה מוסיפין לו ,אלא שגזירה היא דוקא ,אחר הלשון הראשון.
ואחר כך הביא רש"י דבר אחר ,לצאת ולבוא בדברי תורה – כלומר,
המשך בעמוד ב
ענינים שונים בדיני קריאת התורה והמסתעף אוצר דרוש וחידוד משנות ש'-תקצ"ט
עמוד ג עמוד א
ךליו-םיבצנ תשרפ א דרושים קדמונים
המשך מעמוד א
בפרשת חוקת (במדבר כ ,כב) על "ָּכּ ל ָָה ֵֵע ָָדה" – כולם שלמים ועומדים מלפניו.
ליכנס לארץ ,שכבר כלו מתי מדבר .אם כן מצינו למימר דאף ר' עקיבא "ֵאין ִׁשְׁלְ טֹון
ואם כן ניחא ,דהכי קאמר :כיון שהיום אמות ,איני רשאי ,כי ֵ
אית ליה הך דרשא ד"היום מלאו ימי ושנותי" ,ואלולא חטא מי מריבה ְּבּ יֹום ַַהָּמֶּוֶ ת" (קהלת ח ,ח); ולא שבא להודיענו מנין שנותיו ,שהוא זקן
היה משה מכניס את ישראל לארץ ישראל קודם שימלאו ימיו. ושבע ימים .וק"ל.
וכל זה לענין שעת מי מריבה ,בשעה שנגזרה הגזירה .אבל ביום מיתתו, כנף רננים על התורה ופירוש רש"י – להג"ר משה בן הג"ר אברהם בירדוגו ,המשבי"ר ,אב"ד
שנאמר לו שהגזירה במקומה עומדת – קשה שפיר ,שהרי אף בלא מקנאס – נפטר תצ"א .נדפס ב'ירושלים' שנת תשי"א
הגזירה לא היה יכול לבוא .והדרא קושיא לדוכתא :כיון שנשלמו ימיו
ש יום ז' אדר י ום נ וסף ה וא ,ובו ל א תשש כחו
ושנותיו ,למה ליה למגזר עליו שלא יעבור את הירדן ,והלא ממילא
אינו עובר? ועל כרחך צריכין אנו לומר כתירוץ הנחלת יעקב ,שאילולי ונראה לי ,דהנה איתא בראש השנה (יא ע"א) :בתשרי נולדו אבות
הגזירה היו מוסיפין לו – כחכמים ודלא כר' עקיבא. ובתשרי מתו ,שנאמר "בן מאה ועשרים שנה אנכי היום" – היום מלאו
ובזה נכונים דברי רש"י על בוריין .דלפי דרשת "היום מלאו ימי ושנותי" ימי ושנותי ,ללמדך שהקדוש ברוך הוא יושב וממלא שנותיהם של
היה מקום לפרש ש"לא אוכל" ארישא דקרא קאי ,בשביל שמלאו ימיו. ִמְִס ַּּפר ָיָ ֶֶמיָך ֲֲא ַַמֵּלּ א"
"ֶאת ְ
צדיקים מיום ליום ומחודש לחודש ,שנאמר ֶ
אך אם כן תו לא היה צריך לומר "וה' אמר אלי לא תעבור את הירדן (שמות כג ,כו) .וכתבו התוספות שם (ד"ה שנולדו) ,שבסוף פרק החולץ
הזה" ,דמשמע שעכשיו ביום הזה נאמר לו ,ושהגזירה היא הגורמת (יבמות נ ע"א) דרשו אותו מקרא עצמו – "אלו שני דורות" .והוא תמוה,
שלא יעבור .ועל כרחך שבלא הגזירה היה יכול לבוא ,והיו מוסיפין לו; שדרשוהו בשני פנים.
ואם כן "לא אוכל" אסיפא דקרא קאי ,שאיני יכול מכח ש"ה' אמר אלי" ונראה ליישב ,על פי מה שהקשה (הרי"ף) [המהרש"א] בפרק קמא
וגזר עלי .וק"ל. דקידושין (לח ע"א) :אמאי לא כתיב "את מספר שנותיך אמלא"? דכיון
כתנות אור – להג"ר מאיר בן הג"ר יצחק ,בעל פנים מאירות ,אב"ד אייזנשטאט – נדפס דהמילוי מיום ליום הוא ,הרי באותו יום כבר מתחלת שנה אחרת –
ב'פיורדא' שנת תקכ"ו כמשה ,שנולד בז' אדר וכלו לו ק"ך שנה בו' אדר ,ומז' אדר מתחלת
שנת קכ"א .אלא שאין השנים מלאות אלא מיום ליום באותו חודש;
שה דב ר א חר ה וא ה נ ות ן קי ום ל דר שת "א נכי הי ום " ב"ֲא ַַמֵּלּ א" בלא האל"ף הראשונה שהיא לשימוש ,שמנינה ורמז לזה ֲ
בגמרא (סוטה יג ע"ב)" :בן מאה ועשרים שנה אנכי היום" – שאין תלמוד ע"א – שהרי שנות האדם שבעים ,וע"א הן שנותיו במילואן ,שמת ביום
לומר "היום" ,היום מלאו ימי ושנותי ,ללמדך שהקדוש ברוך הוא שנולד בו ובו ביום מתחלת שנת ע"א ,ויום אחד בשנה חשוב שנה.
"ֶאת
משלים שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחודש לחודש ,דכתיב ֶ ובזה יבוארו דברי התוספות .שאף להם הוקשה כן ,ולכך הביאו
ִמְִס ַּּפר ָיָ ֶֶמיָך ֲֲא ַַמֵּלּ א"" .לא אוכל עוד לצאת ולבא" – מאי לצאת ולבא?
ְ שבסוף פרק החולץ נדרש המקרא "אלו שני דורות" ,ואין גופו של
אילימא לצאת ולבא ממש ,והכתיב וכו'; אמר רבי שמואל בר נחמני מקרא בא לענין מילוי מיום ליום כלל .ומעתה חוזרת השאלה למה לא
אמר רבי יונתן ,לצאת ולבוא בדברי תורה ,מלמד שנסתתמו ממנו כתיב "שנותיך"; ומדכתיב "ימיך" מוכח דמיום ליום ממלא שנותיהם
שערי חכמה" .וילך משה ויהושע ויתיצבו באהל מועד" – תנא ,אותה של צדיקים ,שאף אם כלו לו שנותיו מוסיפין לו ימים כדי שימות ביום
שבת של דיו זוגי היתה ,ניטלה רשות מזה וניתנה לזה. שנולד בו.
ויש לדקדק ,מה ענין שני המאמרים האחרונים אצל הראשון. ובזה יתורץ מה שהוצרך רש"י לומר "יכול שתשש כחו ,תלמוד לומר
דמעיקרא יליף מייתורא ד"היום" שמשלים שנותיהם של צדיקים ,ותו לא כהתה עינו" – ושמא תאמר ,אמת שלא תשש כחו כל ימיו ,אבל בז'
לא צריך; והדר מייתי "מאי לצאת ולבא – בדברי תורה" ,והדר "אותה אדר ,לאחר שנתמלאו שנותיו ,אפשר דתש כחו כשאר בני אדם קודם
שבת של דיו זוגי היתה" .והיאך תליין הני בתרייתא במאי דקאמר מותם .לזה אמר "היום מלאו ימי ושנותי" – והיינו ז' אדר ,שהוא יום
מעיקרא. הנוסף לו במתנה כדי למלאות הימים שימות ביום שנולד בו; ואפילו
ונראה ליישב ,דהנה כתב הב"ח (או"ח סי' רצב) ליישב הא דמשמע שבערב הכי לא תש כחו.
שבת מת ,ובגמרא משמע שבשבת מת; והביא בשם ספר עשרה [ובזה מיושב היפוך הסדר .שדרשת "אנכי היום" באה להשלים
מאמרות ,דהתחלת מיתתו היתה בערב שבת – שנטלה הרשות ממנו את ראיית "לא כהתה עינו" ליום האחרון עצמו ,ולא היה יכול רש"י
ונתנה ליהושע ,מטעם שכבר הגיע ערכו של יהושע – אבל מיתתו להביאה עד שיברר תחלה על "לא אוכל" שאין הדבר מחמת תשות
ממש היתה בשבת. כח ].וק"ל.
ולפי זה לא מוכח דהקדוש ברוך הוא ממלא שנותיהם של צדיקים ראש יוסף – להג"ר יוסף בן הג"ר ירחמיאל – נדפס ב'פירדא' שנת תקכ"ד
מיום ליום ,כמו שכתב המהרש"א ,מדקאמר "היום" .ד"היום" קאי על
למ ה תלה רש "י את "לא אוכל " בגזירה ולא במי ל וי הימים
"לא אוכל עוד לצאת ולבוא" ,שאז היתה התחלת מיתתו ,וכמו שפירש
רש"י שנטלה ממנו הרשות ונתנה ליהושע; ואם כן היה זה בערב שבת, פירש רש"י :וה' אמר אלי – והוא פירוש "לא אוכל עוד לצאת ולבוא",
בו' אדר ,שהוא יום גמר שנותיו כפשוטו ,ואין ראיה כלל. לפי שה' אמר אלי .והלשון מגומגם ,ונדחקו המפרשים בפירושו .ויש
והשתא אתי שפיר .דמעיקרא הוכיחה הגמרא מייתורא ד"היום" לדקדק ,למה מפרש רש"י דבר זה על "וה' אמר אלי" שבסוף הפסוק,
שמשלים שנותיהם מיום ליום; וקשיא ,דלמא לעולם אינו משלים, ולא פירשו מיד ברישא.
ו"היום" קאי אערב שבת בו' אדר ,שהוא יום גמר שנותיו כפשוטו ,ואז ונראה לי ליישב כוונתו :דודאי על רישא דקרא לבדו היינו יכולים
נטלה ממנו הרשות והתחילה מיתתו כדעת הב"ח .לזה מייתי "מאי לפרש פירוש אחר לגמרי; אלא שעל אותו פירוש יקשה מסיפא
לצאת ולבא – בדברי תורה" ,דלפי זה לא נטילת רשות היא כלל אלא דקרא ,ומוכרחים אנו לומר ש"וה' אמר אלי" הוא הוא פירושו של "לא
סתימת שערי חכמה ,ותו ליכא למימר דקאי אערב שבת .והיא גופא אוכל עוד לצאת ולבוא".
קשיא ,דלמא לעולם קאי אנטילת הרשות כפירוש הראשון שברש"י "ֶה ְְרִאִ יִתִ יָך ְְב ֵֵעיֶנֶ יָך
ונקדים מה שכתב רש"י בפרשת וזאת הברכה על ֶ
– לזה מייתי "אותה שבת של דיו זוגי היתה ,ניטלה רשות מזה וניתנה ְוְ ָׁשׁ ָּּמה ֹלא ַַת ֲֲעֹבֹר" (לד ,ד) – שגזירה היא מלפני ששמה לא תעבור.
לזה" ,דמפורש בה שלא נטלה הרשות אלא בשבת עצמה .ושפיר והקשה הרא"ם ז"ל :והלא לולי הגזירה נמי לא היה אפשר לו לעבור,
מוכח. שכבר מלאו ימיו ושנותיו .ותירץ הנחלת יעקב ,שאילולי הגזירה היו
ומעתה דברי רש"י מכוונים .דכשהביא דרשת "אנכי היום" הוקשה לו מוסיפין לו על שנותיו ,והיה נכנס לארץ ישראל ,ולבסוף היה מת אף
מנא לן ,דלמא "היום" קאי א"לא אוכל" שנטלה ממנו הרשות ,והויא הוא בז' באדר.
התחלת מיתה בערב שבת כדעת הב"ח .לזה סמך לה מיד את הדבר
אחר – "לצאת ולבוא בדברי תורה" – שבזה לא ניטלה הרשות ,ושפיר ִמְִס ַּּפר ָיָ ֶֶמיָך ֲֲא ַַמֵּלּ א" :דלרבנן
ב"ֶאת ְ
וזה תלוי במחלוקת שביבמות (נ ע"א) ֶ
מוכח .ונמצא שאין הדבר אחר פירוש חלופי בעלמא ,אלא הוא הנותן זכה מוסיפין לו ולא זכה פוחתין לו ,ולר' עקיבא אין מוסיפין כלל אלא
קיום לדרשה שלפניו; ומשום כך הפסיק בה באמצע ,ולא הסמיך שני שהקדוש ברוך הוא משלים שנותיהם של צדיקים מיום ליום .ולר'
הפירושים זה לזה .ודו"ק. עקיבא אין לתרץ כדברי הנחלת יעקב.
פרדס דוד – להג"ר דוד בן הג"ר יואל דישבעק – נדפס ב'זולצבך' שנת תקמ"ו ,ושוב עם ולי נראה דאין כאן קושיא כלל .דהא בחטא מרגלים נגזר שיהיו רועים
הוספות משולבות ב'ווארשא' תר"ס במדבר ארבעים שנה ,וכבר כלו מתי מדבר בט"ו באב; וכן פירש רש"י
ךליו-םיבצנ תשרפ ב דרושים קדמונים
הרב צב"י הירש מייזליש ענינים שונים
מאמר יט חלק ו בדיני קריאת
התורה והמסתעף
תנועות חלוקות לגמרי ,ואין ביניהן שייכות אלא שצורת הסימן שוה. גדרי שינוי משמעות בקריאת התורה ,על פי
שהָקמץ הקטן אינו אלא תחליפו של החֹוֹ לם – וכבר הבאנו בחלק ה מלשונו של
ל־ֵח ָָמה "שנעשה במקום החֹוֹ לם תולדתו שהוא חטף
ְּג�ָּד ֵ
ָ
הגאון עצמו ,שכתב על ָ
פסקי האשל אברהם – חלק ו
הָקמץ הקטן החסידי].
ָָקמץ"[ .ויש לציין שהתימנים אומרים כל חֹוֹ לם ממש כמו ָ מ ה ש אין מד קד קים בי ן ָָק מץ גדול ל ָָק מץ קטן
לָקמץ קטן מחמת שום סיבה שבעולם, הָקמץ הגדול משתנה ָולפי זה ,לעולם אין ָ הפסק
ולא הקטן לגדול .אלא שבמקום שהכללים נותנים ָָקמץ גדול – גדול הוא; ובמקום וזה לשונו:
שהחֹוֹ לם נדחק ומתקצר – בא שם ָָקמץ קטן.
[ה]גם שמחזירים גם בדיעבד להקורא בטעות שיש עי"ז שנוי משמעות,
ובזה יובן כל מה שיבוא להלן .שאצל המון חסידים אין ידועים הכללים הנכונים, מכל מקום נראה שאין צריך להחזיר על ידי שנוי נקודת ָָקמץ גדול לנקודת
הָקמץ אינם יודעים איזו משתי התנועות עומדת לפניהםוממילא כשרואים צורת ָ ָָקמץ קטן שהוא כעין מפיק[ .ה]גם שיש בזה שנוי משמעות ,כיון שבלאו
– שהרי הסימן אחד. הכי אין העולם רגילים לדקדק כל כך בהברות אלו ,וקורים לפעמים ָָקמץ
בָקמץ לבדו
החילוק היוצא מביניהם אינו ָ קטן כגדול וגדול כקטן – מנהג הפשוט יש בו כח להכריע בכזה.
ואין כוונתנו כאן לברר הכללים אימתי בא ָָקמץ גדול ואימתי ָָקמץ קטן ,שהם כללי לָקמץ הקטן "כעין מפיק",
ושני דברים בדבריו טעונים ביאור .האחד ,מה שקורא ָ
לשון ארוכים ואינם ענין לנו כאן .אלא להראות שאין החילוק שביניהם בהגיית ולכאורה מה ענין המפיק לכאן .והשני ,מאיזה מנהג מדבר הגאון כאן.
הָקמץ לבדו ,אלא הוא משפיע אף על האות שאחריו ומכריע את חלוקת ההברות ָ ועוד פסק אחד באותו ענין
ואת פירוש התיבה.
ואין זה הפסק היחיד שנשען על טעם זה ,אלא כתב עוד ,וזה לשונו:
וכבר הבאנו במאמרים הקודמים מדברי המגן אברהם ,שתנועה גדולה אינה
מושכת אחריה אות אחרת אלא שלמה היא מצד עצמה ,ותנועה קטנה יש לה אתמול הייתי מסופק אולי קרא ְְל ׇׇע ְְב ָָדם בסגנון ָָקמץ גדול ,ויש בזה שנוי
והָקמץ הקטן,
הָקמץ הגדול ,שהוא תנועה גדולהָ ,
השלמה וסגירה .ובזה חלוקים ָ בָקמץ גדול משמע שהכוונה אל העובד אותם [לפי הצד שלו משמעות .כי ָ
שהוא תנועה קטנה .ומזה בא ההפרש באות שאחריו. שבָקמץ גדול משמעו אל העובד אותם ,היינו כמו שהיתה מתפרשת ְְל ָָע ַַבד ָ
אותם ,דהיינו להאיש שעבד אותם] ,והרי מכוון הפסוק לעבוד אותם .וגם
ודוגמא מובהקת לזה בָקמץ גדול ושיהיה המכוון בו כנ"ל ,מכל שלא מצינו להדיא תיבת ְְל ׇׇע ְְב ָָדם ָ
�ְׁמ ָָרה ַנַ ְְפ �ִׁׁשי ,ואין ההפרש שביניהם אלא
שתי פעמים נאמר בתהלים הצירוף ָׁש ְ מקום יש בזה צד שנוי משמעות באולי.
בָקמץ ובשוא – ופירושם הפוך זה מזה.
ָ אך כיון שהעולם אין מדקדקין כל כך בהברות אלו ,והיה גם כן ספק אם
�ְׁמ ָ־ָרה
הָקמץ קטן והמ"ם בשוא נח ,ונהגית ָׁש ְ יֵלִנִ י (תהלים כה ,כ) – ָ
�ְׁמ ָָרה ַנַ ְְפ �ִׁׁשי ְוְ ַַהִּצ�ּ ֵ
ָׁש ְ קרא כלל בשנוי מהנכון ,ונוטה שאילו לאזני רבים היה שינוי מהנכון היה מי
םָ-רה) .והוא לשון ציווי ובקשה אל הקדוש ברוך הוא :שמור את נפשי .ונפשי (כמו �ָָׁש ָ שמרגיש בזה ,וכבר קרא להלן במהירות ,והיה [דעתי] נוטה שלא יזכור עוד
היא הנשמרת. היאך קרא – לזה שתקתי.
־ְמ ָָרה.
הָקמץ גדול והמ"ם בשוא נע ,ונהגית �ָׁׁש ְ
יָך (תהלים קיט ,קסז) – ָ �ְׁמ ָָרה ַנַ ְְפ �ִׁׁשי ֵֵעֹד ֶֶֹת ָ ָׁש ְ והפסוק הוא ָָל ֶֶל ֶֶכת ַַא ֲֲח ֵֵרי ֱֱאֹל ִִֹהים ֲֲא ֵֵח ִִרים ְְל ׇׇע ְְב ָָדם (דברים כח ,יד) ,ותיבה זו אינה
והוא לשון עבר בנקבה :נפשי שמרה את עדותיך .ונפשי היא השומרת. בָקמץ קטן ,והבי"ת שאחריה בשוא נמצאת בתורה אלא פעם אחת .והעי"ן שם ָ
ובָקמץ קטן המ"ם
שהָקמץ מכריע גם את אופן ההגייה וגם את הפירושָ .
ָ הרי ובָקמץ גדול היתה מתפרשת העובד נח סוגרת אותה ,ופירושה לעבוד אותםָ .
ובָקמץ גדול המ"ם פותחת את ההברה שאחריה.
סוגרת את ההברה שלפניהָ , אותם – וזהו שינוי המשמעות.
והסייג שבכלל :הטעם וחזינן מכאן שהטעם שנקט בפסק הקודם – שאין העולם רגילים לדקדק בהברות
אלו – טעם קבוע הוא אצלו ,וחוזר ונשען עליו .אלא שכאן היו לו עוד סניפים
שבָקמץ יש לה טעם וניגון ,ואז
ָ ויש יוצאים מן הכלל הזה .שלפעמים האות להתיר :שספק אם קרא כלל שלא כהוגן ,ושאילו היה שינוי היה מי מן השומעים
נשארת התנועה גדולה אף שיש אחריה אות סוגרת. מרגיש בו ,ושכבר הפליג במהירות ולא יזכור עוד היאך קרא.
ַּב�ְּרָּת�ּ ָּב�ּ ם – שאף על פי שיש שם מ"ם סוגרת ,מכל מקום
כגון תיבת ָּב�ּ ם שבפסוק ְוְ ִִד ְ הָקמצין
הקדמה :שני ָ
בָקמץ גדול.
הבי"ת יש לה ניגון טעם ,ולפי הכללים היא ָ
הָקמץ ומנהג ההברה וכדי לבאר את הדברים צריכים אנו הקדמה ,ובה כללי ָ
וכן בתיבת ָֽא� ֽ ָּת�ּ ה שהנגינה הוא על האל"ף ,כגון בפסוק ֹל ֹא ֵֵאל ָָח ֵֵפץ ֶֶר �ַׁׁשע ָָאָּת�ּ ה של החסידים .ומודיע אני מראש שאין כוונתי לברר את הענין על בוריו ,שכבר
הָקמץ גדול[ .וזה דלא (תהלים ה ,ה) ,שהתי"ו בדגש חזק והאל"ף מוטעמת ,ולפיכך ָ נשתברו עליו קולמסין הרבה ,וספרים ומאמרים שלמים נכתבו בו .ואין כאן אלא
בַפתח ,שהנגינה הוא על התי"ו].
כבתיבת ַַאָּֽת�� ֽ ה ַ מה שנצרך לנו לבאר את לשונו.
מנהג ההברה של החסידים הָקמץ הוא שנשתנתה הגייתו יותר מכולן במשך
מכל התנועות שבלשון הקודשָ ,
והנה אצל החסידים אין שומרים את כללי הלשון האלו ,ואין אופן הדיבור של הדורות ,ובמשך שנות גלותינו מפוזרים בארבע כנפות הארץ.
החסידים מותאם להם כלל. ובדורנו נודעו בעיקר שלושה אופני הגייה – החסידי ,הליטאי ,והתימני .ובתימני
וניתן לשער שבמקורו היה הדבר על פי כללי הדקדוק ,אלא שבמשך הדורות לא נדון כאן ,שאינו נוגע לרובא דעלמא.
נשתרבב הענין ונשתכחו הכללים .שהרי עצם הדבר שיש בפי החסידים שני "ָקמץ ָָאה" .ואצל
הָקמצין ,ונקראנה כאן ָ
הליטאים אין להם אלא הגייה אחת לכל ָ
ָָקמצין ולא אחד – מגלה שהחילוק שביניהם קדום ואמיתי הוא ,ולא מדעתנו בא. "ָקמץ אּוּ" ,והוא כהגיית המלאפּוּם אצלהחסידים שני ָָקמצין – האחד נקרא ָ
אלא שהכללים אימתי בא זה ואימתי בא זה הם שנשתכחו[ .והאריך בענין זה כָקמץ הליטאים.
"ָקמץ ָָאה"ָ ,
הליטאים; והשני ָ
בספר הברת החסידים].
ויש לידע שאין זה חילוק שנתחדש בדורות האחרונים ,אלא בספרי המדקדקים
וכבר ראיתי מי שחיבר קונטרס ללמד לתלמידים אימתי מבטאים ָָקמץ א ּּו ואימתי הראשונים ובדברי רש"י והאבן עזרא מבואר שבאמת שני סוגי ָָקמצין הם .ורש"י
ָָקמץ ָָאה כמנהגנו .ויש לתמוה בזה קצת ,שהרי מלמדים להם כללים שאינם על לָקמץ הקטן בשם "חטף קמ"ץ" ,ועיין בפירושו בשירת הים על הפסוק ָָעִּז�ּ י קורא ָ
פי הדקדוק .אמנם טענתם בפיהם ,שיש צורך ללמדם לבטא את התיבות כפי מה ְוְ ִזִ ְְמ ָָרת[ .וראיתי מודעות שנתפרסמו לעורר את הציבור על תיבה זו ,ובהן נוקדה
שאבותם וקהילתם מבטאים ,ועיין להלן שיתכן שיש השלכה מעשית לאור זה. לָקמץ הקטן העי"ן בחטף ָָקמץֳֳ ,עִּז�ּ י .ואפשר שכיוונו ללשונו של רש"י ,שקורא ָ
הָקמץ הקטן בארבעה וכיון שאין הכללים ידועים אצל החסידים ,נהגו לתלות את ָ "חטף קמ"ץ" כדרך הראשונים .ומכל מקום הניקוד הנכון הוא ָָקמץ קטן ,ׇׇעִּז�ּ י].
דברים .ואין ארבעתם שוים – שבשנים הראשונים הכלל בשרשו נכון ,אלא שאין ויסוד גדול יש להקדים
מבחינים בפרט שבו הוא תלוי; ובשנים האחרונים אין לו שורש כלל.
והָקמץ הקטן שתי מדרגות בתנועה אחת ,אלא שתי
הָקמץ הגדול ָ
והוא ,שאין ָ
המשך בעמוד ד
ךליו-םיבצנ תשרפ ג דרושים קדמונים
המשך מעמוד ג
והשבתי לו ,שבאמת אין כאן שני ָָקמצין כלל ,ששניהם ָָקמץ גדול – אלא שמפני אָָ .קמץ שלפני שוא ,ולפני אות גרונית
כָקמץ קטן .ומכל מקום אין זה
שבשני יש דגש במ"ם ,מבטאים אותו הגאליצאנים ָ כָקמץ קטן .ובשרשו הכלל נכון ,שלפני
כל ָָקמץ שבא אחריו שוא ,מבטאים אותו ָ
אומר שאין הפרש ביניהם ,שבראשון הטעם על המ"ם והוא מלרע ,ובשני הטעם בָקמץ קטן והזי"ן שאחריה
יֶהם ,שהאל"ף ָ
ְּב�ָּאְזְ ֵנֵ ֶ
שוא נח באמת בא ָָקמץ קטן – וכגון ָ
על הלמ"ד והוא מלעיל .והמדקדקים אף מדקדקים לבטא את הדגש. בשוא נח סוגרת אותה .אלא שאין מבחינים בין שוא נח לשוא נע ,ורוב העולם
גָָ .קמץ שלפני יו"ד קורים כל שוא כאילו הוא נח – ולפיכך נעשה כל ָָקמץ שלפני שוא קטן בפיהם.
כָקמץ
ועוד טעות נפוצה בפי החסידים ,שכל ָָקמץ שלפני אות יו"ד מבטאים אותו ָ והגאון עצמו העיד על כך במפורש ,במה שכתב בענין תיבת ָָק ְְר ָָאה (בראשית כט,
קטן. בָקמץ גדול והרי"ש בשוא נע ,וזה לשונו:
לה) – שהקו"ף שם ָ
ולא עוד ,אלא שברוב המקומות נשמעת התיבה כחֹוֹ לם גמור .שהחֹוֹ לם שבפינו בָקמץ חטף אינו רק בתיבת ָָק ְְר ָָאה בה׳ כפי סגנון הברה הנהוגה, [ה]גם שהקו"ף ָ
אינו אלא הבלעת ָָקמץ קטן ויו"ד שאחריו כאחד ,כעין ָָקמץ קטן וחיריק שנבלעו מכל מקום אין זה מצד גוף דקדוק הלשון ,ובין ָָק ָָרא בין ָָק ְְר ָָאה ראוי להיות הקו"ף
בָקמץ ומבטאים את היו"ד בפני עצמה ,לא היה לצליל אחד .שאילו היו מאריכים ָ בָקמץ גדול ,ועל ידי זה אין בזה היכר.
ָ
נשמע חֹוֹ לם כלל; אלא שמבליעים את שניהם יחד ,ונשמע החֹוֹ לם שבפינו. בָקמץ קטן ,ושמצד גוף
הרי שהעיד בפירוש :שכפי ההברה הנהוגה נהגית הקו"ף ָ
הָקמץ הקטן כהוגן – אף שבאמת ויש מועטים המקפידים בזה ,שמבטאים את ָ דקדוק הלשון ראוי להיות בשתיהן ָָקמץ גדול .וכבר הארכנו באותו פסק בחלק ד.
הוא ָָקמץ גדול – והיו"ד נשמעת אצלם בפני עצמה ,ואין כאן חֹוֹ לם. בָקמץ שלפני אות גרונית .שכיון שאין החסידים מבטאים כלל אתויותר מזה ָ
והנה אם היו"ד בשוא נח – מסתברת הטעות ,שהרי היו"ד סוגרת את ההברה האות הגרונית – אף במקום שמנוקדת בשוא – ממילא אין מבחינים בין גרונית
שהָקמץ שבהן
ָ שלפניה .ואף שאין הדבר כן באמת ,שהרי ָּב�ְּיְ ָָתהָָ ,לְיְ ָָלה וִּד�ִ ְְב ָָלָֽת� ֽ ְיְ ָָמה, שיש תחתיה שוא לשאין תחתיה ,ונעשה הסימן "גרונית" במקום הסימן "שוא".
גדול ,ומה שיש לו השלמה אינו אלא מפני שהאות מוטעמת – וכמו שנתבאר ולפיכך מבטאים ָָקמץ קטן אף במקום שאין שם שוא כלל ,כל שיש אחריו אות
למעלה בתיבת ָּב�ּ ם. גרונית.
ומכל מקום נשתרבב הדבר הרבה יותר מזה .שאף לפני יו"ד בשוא נע אומרים כן, בָקמץ גדול והאל"ף שאחריה אינה וכגון תיבת ָנָ אָוָ ה ְְת ִִהָּל�ּ ה (תהלים לג ,א) ,שהנו"ן ָ
הָקמץ שלפניה.
כגון ָָהְיְ ָָתה – שביטויה הנכון ָָה־ְיְ ָָתה ,ואין היו"ד סוגרת את ָ בָקמץ קטן .וכן בפיוט בני היכלא
נשמעת – והרבה מן החסידים מבטאים את הנו"ן ָ
הָקמץ
ויתירה מזו :אף במקום שהיו"ד יש לה תנועה בפני עצמה ,מבטאים את ָ בָקמץ גדול והאל"ףאִלין ,שהעי"ן ָ
שמזמרים בסעודה שלישיתְְ ,ל ַַבר ַנַ ְְט ִִלין ְוְ ָָלא ָָע ִ
שלפניה כקטן – כגון ָיָ ָָדִיִ םִִ ,מ ְְצ ָָרִיִ םְ ,יְ רּו �ָָּׁש ָָלִיִ ם. בָקמץ קטן.
שאחריה אינה נשמעת ,ומבטאים את העי"ן ָ
דָָ .קמץ שלפני מפיק ה"א ָּד�ִּרי? או את הה"א שבתיבת
והאם שמעת מי שמבטא את האל"ף שבתיבת ֶנֶ ְְא ִ
ָּת�ְּענּוּ?
ִּת�ְּע ְ
ֶנֶ ְְהֶּג�ּ ה? או את שתי העיני"ן שבתיבת ְ
ובזה נבא לענייננו .שהנהוג אצל החסידים ,שכל ָָקמץ שלפני מפיק ה"א מבטאים
כָקמץ קטן .וכלל זה מלמדים אף לתלמידים צעירים.אותו ָ וכיוצא בזה שאלוני בפרשתן ,בתיבת ְוְ ָָק ָָראת ֶֶא ְְת ֶֶכם ָָה ָָר ָָעה (דברים לא ,כט) – שהאל"ף
הָקמץ גדול או קטן .והאמת אינה נשמעת והתי"ו סוגרת את ההברה ,ונסתפקו אם ָ
ובזה אין הכלל נכון כלל ,אף לא בשרשו .שהרי אף על פי שהה"א שבמפיק נהגית שהוא גדול ,מחמת הטעם שעליו ,וכמו שנתבאר למעלה .ואף על פי כן אצל
בפה וסוגרת את ההברה שלפניה ,מכל מקום ברוב התיבות הטעם הוא באות בָקמץ קטן .הרי ששני הסימנים מצטרפים כאן כאחד – החסידים אומרים אותה ָ
שלפניה ,והטעם מקיים את התנועה גדולה כמו שנתבאר למעלה. הגרונית שאינה נשמעת ,והתי"ו הסוגרת.
בָקמץ
ְׂש ֵֵׂר ָָפה ָָכל ַַא ְְר ָָצ ּּה (דברים כט ,כב) – הה"א במפיק ,והצד"י ָ
ולדוגמא בפרשה זוְ :וְ � בָָ .קמץ שלפני דגש
גדול .וכן בכל תיבה שמסתיימת במפיק ה"א בלשון נקבה.
כָקמץ
וכן כל ָָקמץ שבא לפני אות מודגשת ,מבטאים אותו אצל יוצאי גאליציא ָ
ומכל מקום הכלל הזה פשוט ורגיל בפי הכל .ויותר מזה – שרובא דרובא מן וָאָּת�ּ ה .ואף כלל זה בשרשו נכון ,אבל דוקא בדגש חזק – שהוא קטן ,כגון ָָאָּנ�ּ א ָ
החסידים אינם מלומדים לבטא כלל את הה"א שבמפיק ,ואף על פי כן יודעים הם כאילו האות כפולה ,והראשונה סוגרת את ההברה שלפניה ,וממילא התנועה
שהָקמץ שלפניה קטן .ונמצא שעושים מן הטפל עיקר ומן העיקר טפל :העיקר, ָ שהָקמץ שלפניה קטן .או
ָ שלפניה קטנה .וכגון הנו"ן של ָָרֵּנ�ּ י ַַפֵּל�ּ ט (תהלים לב ,ז),
שהיא הגיית הה"א ,אינו בפיהם; והסימן ,שאינו אלא תולדה ,מדקדקים בו .והפלא �ְּׁי�ָּחֵּנ�ּ נ ּּו (תהלים קכג ,ב).
החי"ת של ַַעד ֶׁש ָ
שאינם מרגישים בפירוש המושג "מפיק" ,שהוא מופק בהגייה ,וצריכים להוציאה
בדיבור. אבל בדגש קל אין הדבר כן כלל ,ואין מבחינים בין זה לזה .ומחמת חסרון ידיעת
הָקמץ שלפניו ָָקמץ קטן.
הכללים על בוריים נשתרבב שכל דגש עושה אצלם את ָ
גם אינם יודעים שיש מציאות של מפיק ה"א באמצע תיבה ,כגון בפרשתן באותו
ֵּפ�ַּכת .אלא שה"א הזה אין לה נקודה באמצעה ,כי די בנקודת ְּכ�ַּמ ְְה ַ
פסוק הנ"לַ : ומעשה שהיה ,ששאל אותי אחד אם נכון הדבר שיש שני אופני ביטוי בתיבת
ָּב�ְּהַׁש�ָּׁמ�ּ ה ֵֵמ ֶֶהם (ויקרא כו ,מג).
השוא להורות שצריכים להוציאה בפה .וכן ְ "ָל ָָמה" ,והוא בפסוקים שבפרשת כי תשא שקוראים בתענית ציבור – ָָל ָָמה ה׳ ֶיֶ ֱֱח ֶֶרה ָ
ֹאְמר ּּו ִִמ ְְצ ַַרִיִ ם (שם ,יב) – שהמדקדקים מבטאים את הלמ"ד
וָלָּמ�ּ ה ֹי ְ ַַא ָ
ְּפ�ָּך (שמות לב ,יא)ָ ,
ובזה נבא לבאר את לשונו במאמר הבא בס"ד. בָקמץ קטן.
בָקמץ גדול ושל השני ָ של הראשון ָ
זיקוקין דנפקא מפומי'
אך טעם זה קצת קשה ,משום שלדעת רוב הראשונים (ר"י שהובא בתוספות שם ,רא"ש ,מרדכי, ַַה ִּנ ּ ְְס ָּתֹּר ֹת – למה מג ביהים ב ו א ת הקול
ועוד) הקללות שבפרשת נצבים אינם נחשבים קללות .ואולי יש לומר ,שאף שלא נחשבים
קללות – נחשבים תוכחות (כמו שכתב בהגהות מנהגים אות קלו ,ובלבוש סימן תכח סעיף ד) ,ולכן מתוך דברי גליון תורת הקורא ,פרשת נצבים:
ראוי לקוראם בלחש ,כעין קריאת פרשת העגל ומתאוננים שקוראים בלחש .וצריך עיון בזה. ֹלֵקינּו (דברים כט ,כח) בקול רם .ובספר דברי
יש נוהגים לקרוא את הפסוק ַַהִּנּ ְְסָּתֹּרֹת ַלַ ה׳ ֱֱא ֵ
ועוד קשה על טעם זה :מדוע כאן השינוי הוא לקרוא את פסוק ַַהִּנּ ְְסָּתֹּרֹת בקול רם יותר משאר קהילות (עמוד )123העיד שכן נהגו בפרנקפורט .וכן כתב בספר הכתב והקבלה ,שהמנהג
הקריאה שנקראת בקול רגיל ,ואילו בקללות השינוי הוא שקוראים את הקללות בקול נמוך שהקורא מגביה קולו בפסוק ַַהִּנּ ְְסָּתֹּרֹת .וכן כתב בלקוטי מהרי"ח (השמטות לחלק ב ,והובאו
יותר משאר הקריאה שנקראת בקול רגיל. דבריו בשערי רחמים שער ג ס"ק ג).
וכבר הבאנו את הענין – היכן מסתיימות הקללות – בגליון מ לפרשת ראה ,במדור צמח זקינים, טעם הכתב והקבלה
בשם אא"ז הג"ר יעקב מלינסק. ֹלֵקינּו"
"ַהִּנּ ְְסָּתֹּרֹת ַלַ ה׳ ֱֱא ֵ
ובספר הכתב והקבלה כתב ,שנראה שטעם המנהג הוא משום שמאמר ַ
ובספר מאור החיים וגו׳ הוא תשובת ישראל למשה .שאחר שסיים משה לומר את דברי ברית התורה ,קיבלו כל
ובספר מאור החיים (דרשות ה׳אור החיים׳ ,שרשמן מפיו תלמידו ר׳ משה פראנקו) כתב (עמוד ישראל את דברי הברית ואמרו :שמי שיעבור בסתר – יהיה משפטו בידי ה׳ לבדו ,היודע
ֹלֵקינּו וגו׳ ,אמר החכם מורי ורבי חיים בן עטר ,וזה לשונו:
יד) ,פירוש על פסוק ַַהִּנּ ְְסָּתֹּרֹת ַלַ ה׳ ֱֱא ֵ תעלומות לב; אך אם יהיה בגלוי – יהיה חוב לנו ולבנינו לבער הרע מקרבנו.
ראיתי בבית הכנסת כשאומרים זה הפסוק אומרים אותו בגערה ובקול רינה .אבל אמרתי ואף כתב שיש ראיה לביאור זה ,ממה שנוהגים שהקורא מגביה קולו כשקורא פסוק זה.
בליבי ,אם כולם יודעים סוד הפסוק הזה לא היו אומרים אותו כל כך ברינה ,מפני כמה דברים. טעם לקוטי מהרי"ח
האחד ,מפני שפשטו הוא וכו׳ – אבל בעבירות שעושה אדם בפרהסיא אנו ערבים ,ולא די אלא ובלקוטי מהרי"ח כתב ,שלכאורה מנהג זה הוא על פי שיטת רב נסים גאון (הובאו דבריו
אף בנינו וכו׳. בתוספות מגילה לא ע"ב ד"ה קללות ,ובתוספות בבא בתרא פח ע"ב ד"ה וקללם) ,שסובר שהקללות
ומנהגי בזה ֹלַח לֹו ִּכּ י ָָאז ֶיֶ ְְעַׁשׁ ן ַַאף ה׳ ְוְ ִקְִנְ ָָאתֹו וגו׳ְ ,וְ ָָר ְְב ָָצה ּבֹו ָּכּ ל ָָה ָָאָלָ ה וגו׳,
ֹאֶבה ה׳ ְְס ַ
שבפרשת נצבים – ֹלא ֹי ֶ
ֹלַח לֹו עד
ֹאֶבה ה׳ ְְס ַ
ואני הצב"י נוהג כהצעת הלקוטי מהרי"ח – להנמיך את הקול מן ֹלא ֹי ֶ ִהְִב ִּּדילֹו ה׳ ְלְ ָָר ָָעה וגו׳ – נחשבים קללות. ּוָמ ָָחה ה׳ ֶֶאת ְׁׁשמֹו וגו׳ְ ,וְ ְ
ָ
ַַהִּנּ ְְסָּתֹּרֹת ,ומשם ואילך מגביה .ולפי זה אין ההגבהה שינוי מן הרגיל ,אלא חזרה אל הקול הרגיל, וממילא לשיטתו יש לקוראם בקול נמוך כשאר קללות .וכיון שפסוק ַַהִּנּ ְְסָּתֹּרֹת כבר אינו
ומיושבת בזה הקושיא הנזכרת. מהקללות ,לכן קוראים אותו בקול .עד כאן דבריו.
ומה שיש להעיר בזה
ךליו-םיבצנ תשרפ ד דרושים קדמונים
ךליו-םיבצנ תשרפ תשפ"ו
וכיון שהבת קול פוסקת הלכה כמותם בכל מקום ,אף בזו הלכה כמותם דאין
משגיחין בבת קול .לכך אני אומר הלכה כבית הלל ,ושפיר יש לומר ש"לא בשמים
פרשת נצבים
היא" באה להורות שלא תימצא התורה בגסי הרוח אלא בענווים ,אבל בבת קול
משגיחין ,והלכה כמותם .וק"ל.
מאא"ז הג"ר ארי' לייב פישלס זצ"ל אב"ד
קראקא – הנקרא "הויכער ר' לייב" ,זקינו של
פרשת וילך הברוך טעם
מאא"ז הגה"ק ר' שמחה כ"ץ רפאפורט זצ"ל גדר תש ובת המ שק ל ,ו למה אין מספי קין בי דו לעשו ת תשובה
אב"ד לובלין – זקינו של הדברי חיים ֹלֶקיָך (דברים ל ,ב)
ַׁשְׁב ָּּת ַַעד ה' ֱֱא ֶ
ְוְ ְ
שנינו במשנה (יומא פ"ח מ"ט) :האומר אחטא ואשוב ,אחטא ואשוב – אין מספיקין
למה הלך מ שה אל י שר אל ,ול א ה ם אל י ו בידו לעשות תשובה.
כתיב "ַוַ ֵּיֶּלֶ ְך ֹמֶֹׁשׁ ה" (דברים לא ,א) .וברש"י :לא אוכל עוד לצאת ולבוא – יכול שתשש ויש לומר טעם הגון למה אין מספיקין בידו .והוא ,כי רוב המחברים כתבו
כחו וכו'; מהו לא אוכל עוד לצאת ולבוא ,איני רשאי ,שנטלה ממני הרשות ונתנה שהסיגופים שבעלי תשובה נוהגים בהם הם תשובת המשקל – שיש לשקול צערו
ליהושע ,עכ"ל. כנגד ההנאה שהיתה לו מן העבירה ,עד שיהיו שוים זה לזה.
וקשה ,שרש"י ז"ל פירש מתחלה "לא אוכל עוד לצאת ולבוא" ,ואחר כך "אנכי ולפי זה ,האומר אחטא ואשוב – על כרחך שהנאת העבירה חשובה בעיניו עד
היום ,היום מלאו ימי ושנותי" – ובקרא כתיב "היום" קודם. מאד ,שהרי הוא אומר בדעתו :אף שאצטרך לסבול סיגופים בעבורה ,הרי הם
ויש לתרץ על פי מה שאיתא במדרש ,שגבי שמואל הנביא כתיב "ַוַ ָּיֹּבֹא ה' ַוַ ִּיּ ְְתַיַ ַּּצב כאין וכאפס כנגד ההנאה שאני נהנה ממנה.
מּוֵאל" (שמואל א ג ,י) ,וגבי משה רבינו כתיב "ַוַ ִּיּ ְְק ָָרא מּוֵאל ְׁׁש ֵ ְּבַּפ ַַעם ְׁׁש ֵ
ַוַ ִּיּ ְְק ָָרא ְכְ ַַפ ַַעם ַ ואם כן לא יוכל לעולם לקיים תשובת המשקל .שאפילו ירצה להרבות בסיגופים
ֶֶאל ֹמֶֹׁשׁ ה" (ויקרא א ,א) ולא כתיב "ויבא ה'" .מפני ששמואל היה הולך לכל מקומות הרבה מאד על עבירה זו ,אין מועיל לו כלום – שהרי לעולם תישאר הנאת
ישראל לשפוט אותם ,לכך חלק לו הקב"ה כבוד ובא אליו; אבל משה רבינו כתיב העבירה גדולה מהם בעיניו ,ואין המשקל מגיע לעולם לשיווי .ומשום כך אין
ָׁשַׁפ ְְט ִּּתי" (שמות יח ,טז) ,לכך לא חלק לו ה' כבוד ָּדָּבר ָּבּ א ֵֵאַלַ י ְוְ ַ
ִיְִהֶיֶ ה ָלָ ֶֶהם ָ
בו "ִּכּ י ְ מספיקין בידו לעשות תשובה ,ודברי פי חכם חן.
לבוא אליו.
מספר דברי חכמים ,להג"ר יהודה ליב בן הג"ר יוסף פוחאוויטשר – נדפס ב'האמבורג' שנת
ולכאורה הדבר תמוה ,הלא משה רבינו היה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני
האדמה ,ולמה לא אחז בענוה לילך אל ישראל כשמואל הנביא .וצריך לומר ,כי תנ"ב ,שער התשובה סוף פרק ז
משה רבינו ידע שכאשר ילך אצל ישראל ילך אצלו הקב"ה; ומחמת גודל ענוה
שלו לא רצה שילך הקב"ה אצלו ,לכך לא הלך לישראל כדי שלא ילך אצלו מאא"ז הג"ר יוסף תאומים זצ"ל – אבי אביו
הקב"ה.
של הברוך טעם
ועל פי זה ניחא דברי רש"י .דבכאן כתיב "וילך משה" ,והיה קשה לרש"י :הלא
משה רבינו לא היה דרכו לילך אל ישראל ,רק שיבואו אצלו ,ולמה עתה הלך? הכ רעת ההל כה תלויה בשני הפירושים ב "ל א בשמים הי א"
לכך פירש רש"י "לא אוכל עוד לצאת ולבוא" – שנטלה ממנו הרשות ונתנה
ליהושע ,ושנסתתמו ממנו מעיינות החכמה; וממילא לא היה צריך ה' לבוא אצלו, אמרו חז"ל (עירובין יג ע"א) :שלוש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל ,הללו אומרים
ולכך אחז עתה בענוה כשמואל הנביא לילך אצל ישראל. הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו .יצתה בת קול ואמרה :אלו ואלו דברי
אלקים חיים ,והלכה כבית הלל .וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלקים חיים ,מפני מה
זכו בית הלל שתיקבע הלכה כמותם? מפני שנוחין ועלובין היו ,ושונין דבריהם
מאא"ז הג"ר צבי הירש אשכנזי זצ"ל אב"ד ודברי בית שמאי ,ולא עוד אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהם .ללמדך
שכל המשפיל עצמו הקדוש ברוך הוא מגביהו ,וכל המגביה עצמו הקדוש ברוך
הלברשטאט – זקינו של הדברי חיים הוא משפילו.
למה לא נפטר מ שה רבינו בערב שב ת ויש לדקדק :וכי מפני שנוחין ועלובין הן תיקבע ההלכה כמותם? והלא אף בית
שמאי לאמיתה של תורה כיוונו ,שהרי הבת קול עצמה העידה "אלו ואלו דברי
כתיב "ֶּבּ ן ֵֵמ ָָאה ְוְ ֶֶעְׂשִׂרִ ים ָׁשָׁנָ ה ָָאֹנִֹכִ י ַַהּיֹוםֹ ,לא אּוַכַ ל עֹוד ָלָ ֵֵצאת ְוְ ָלָ בֹוא" (דברים לא, אלקים חיים".
ב) .וברש"י בחומש :לא אוכל עוד לצאת ולבא – יכול שתשש כחו ,תלמוד לומר
וכו'; אלא מהו לא אוכל ,איני רשאי ,שה' אמר אלי .אנכי היום – היום מלאו ימי ַׁמִיִ ם ִהִ וא" (דברים ל ,יב) שני פירושים :פירוש ראשון –
ונראה לי ,דהנה ב"ֹלא ַַבָּׁש ַ
ושנותי ,ביום זה נולדתי וביום זה אמות .דבר אחר ,לצאת ולבא בדברי תורה, שאין משגיחין בבת קול ,כדרך שאמר רבי יהושע כשיצתה בת קול ואמרה הלכה
מלמד שנסתתמו ממנו מסורות ומעיינות החכמה( .כן היא הגירסא וסדר דיבורי רש"י כרבי אליעזר (בבא מציעא ס ע"א) .פירוש שני – מה שאמרו (עירובין נה ע"א) ,לא
בדפוסים ישנים). תימצא במי שמגביה דעתו עליה כשמים ולא תימצא בגסי הרוח.
ולכאורה יש לדקדק ,למה פירש"י תחלה על "לא אוכל עוד לצאת" ,ואחר כך על ולכן יש לומר דהכי קאמרה הבת קול :אלו ואלו דברי אלקים חיים ,שלכל אחד יש
"אנכי היום" שמוקדם ממנו בפסוק ,ואחר זה חזר בדבר אחר ל"לא אוכל" – נמצא פנים בתורה ,אלא שצריך אני להכריע הלכה למעשה כיצד יעשו ,שלא תיעשה
שהפסיק בין שני הפירושים ד"לא אוכל" בדרשה ד"אנכי היום". התורה כשתי תורות – ואני אומר הלכה כבית הלל.
ונראה לעניות דעתי ,דלדבר אחר דוקא "אנכי היום" פירושו בו ביום שימות; אבל ופריך :למה זכו בית הלל שתיפסק ההלכה כמותם? ומשני :מפני שהם נוחין
לפירוש הראשון יתכן שאמרו יום אחד קודם מיתתו. ועלובין ,היינו ענווים ,מה שאין כן בית שמאי שלא היו ענווים .ולכן אמרה הבת
קול :אם אכריע כבית שמאי ,לא ישגיחו בי – שיהיו בית הלל משיבים שאין
דהנה איתא במהרש"א ספ"ק דקידושין (ח"א לח ע"א ד"ה ממלא) דלעולם נשלם משגיחין בבת קול ,מדכתיב "לא בשמים היא" כפירוש הראשון .ואם יבואו בית
השנה יום אחד קודם לידתו ,ופשוט הוא[ .והיוצא מדברי המהרש"א שם, שמאי לדחות ולומר שאין הכתוב מדבר בבת קול כלל ,אם כן צריך לומר ד"לא
דגמר מנין השנים אכן הוא ביום שלפני יום הלידה ,אך המילוי שהקב"ה ממלא בשמים היא" אתי לאורויי שלא תימצא בגסי הרוח ,ואם כן בפשיטות אין ראוי
שנותיהם של צדיקים – שהוא מיום ליום – אינו נשלם אלא באותו יום שנולד בו]. שתוכרע ההלכה כבית שמאי .אבל עכשיו שאני מכריע כבית הלל ,לא יוכלו בית
ואם כן ,מצד לשון הפסוק גרידא – שאמר "בן מאה ועשרים שנה אנכי היום" – שמאי להשיב "לא בשמים היא".
היה מקום לומר שאמרה יום אחד קודם יום לידתו ,שאז נשלמו שנותיו ,ומת [ועוד] ומה גם דבית שמאי גופייהו ,שלא היו ענווים ,על כרחך דלא סבירא להו
למחרתו .ולפי זה יש לתמוה על רש"י ,דמנא ליה לפרש "ביום זה נולדתי וביום זה הדרשה ד"לא בשמים" שלא תימצא במגביה עצמו ,אלא סוברים שאסור להורות
אמות" ,והלא יום זה אינו לא יום לידתו ולא יום מיתתו. שאין משגיחין בבת קול.
המשך בעמוד ו
ךליו-םיבצנ תשרפ ה דרושים קדמונים
שהקדוש ברוך הוא נקרא אלקי הארץ .אבל בחוץ לארץ ,בני חיי ומזוני לאו
המשך מעמוד ה
בזכותא תליא מילתא אלא במזלא (מועד קטן כח ע"א).
ולכן אמר ה' אל אברהם "ֶלֶ ְך ְלְ ָך ֵֵמ ַַא ְְר ְְצָך" (בראשית יב ,א) – וכפירוש רש"י שם ,כאן וידוע דמשה רבינו נפטר בשבת ,וכמו שהביא הטור (או"ח סי' רצב) בשם רב שר
אי אתה זוכה לבנים; ושם בארץ ישראל תזכה לבנים ,כי יצא מכח המזל. שלום גאון .ואיתא בשבת (ל ע"א) דדוד המלך ביקש שימות בערב שבת ולא
בשבת ,שלא ישכב בלא קבורה ויוכלו להתעסק בו ובהספדו ,כדפירש"י שם (ד"ה
וזה שאמר כאןֶּ" ,בּ ן ֵֵמ ָָאה ְוְ ֶֶעְׂשִׂרִ ים ָׁשָׁנָ ה ָָאֹנִֹכִ י ַַהּיֹום" – היום מלאו ימי ושנותי .רק ַּבֲּח ֵֵצ ֶֶריָך ֵֵמ ָָאֶלֶ ף (תהלים פד ,יא) – טוב לי יום אחד
אמות); ואמר לו הקב"ה ִּכּ י טֹוב יֹום ֲ
אם הייתי יכול לעבור לארץ ישראל ,היה אפשר דמוסיפין לי שנות חיים; אבל "ה' שאתה יושב ועוסק בתורה מאלף עולות .הרי שאין משהין את האדם ביום שאינו
ָָא ַַמר ֵֵאַלַ י ֹלא ַַת ֲֲעֹבֹר ֶֶאת ַַה ְַּיְּרֵּדּ ן" ,ובחוץ לארץ אין מוסיפין .וק"ל. ראוי לקבורה אלא בשביל עסק התורה שבו.
ומעתה ,אילו אמר משה "היום מלאו ימי ושנותי" יום אחד קודם מיתתו ,נמצא
מאא"ז הג"ר משה בן הג"ר אברהם מגזע צבי שאמרו בערב שבת – ובאותה שעה כבר נסתתמו ממנו מסורות ומעיינות
החכמה ,שהרי "לא אוכל עוד" על מצבו באותה שעה אמר .ואם כן קשה ,אמאי
זצ"ל – ובתוכו מדברי זקינו הרבי ר' העשיל לא מת בערב שבת? והלא שוב לא שייך בו טעמא ד"טוב לי יום אחד שאתה
זצ"ל עוסק בתורה" ,דמאותה שעה ואילך שוב לא היה יכול לצאת ולבוא בדברי תורה;
ומוטב היה לו שימות בערב שבת ויתעסקו בקבורתו ובהספדו.
י ד י עת העתי ד ות – והר איה לתחיי ת המ תים מא הר ן אלא ודאי דלא אמרו בערב שבת אלא בשבת עצמה ,ביום מיתתו; ובו ביום
בסוף ספרו 'תפארת למשה' כותב המוציא לאור :מצאתי בכתבי הגאון רבן של נסתתמו ממנו מסורות ומעיינות החכמה ,ולא קודם .ולפיכך לא מת בערב שבת,
בני הגולה מוהר"ר משה ז"ל מגזע צבי ,שהיה אב"ד בק"ק הוראדנא ,ולבסוף ימיו שעדיין היה יכול לצאת ולבוא בדברי תורה ,וטוב לפניו יתברך יום אחד שהוא
נתקבל לק"ק קראקא. עוסק בו בתורה .ומשהוכח שהדיבור היה ביום המיתה – שוב הוא גם יום הלידה,
כדאיתא בקידושין שם דבשבעה באדר מת ובשבעה באדר נולד.
במסכת סנהדרין (צ ע"ב) :שאלו רומיים את רבי יהושע בן חנניה ,מנין שהקדוש
ברוך הוא מחיה מתים ויודע מה שעתיד להיות .אמר להו ,תרווייהו מן המקרא וזהו שדקדק רש"י "היום מלאו ימי ושנותי" ,ולא קאמר "שנותי" לחוד :ד"שנותי"
הזה ,שנאמר "ְוְ ָָקם ָָה ָָעם ַַהֶּזּ ה ְוְ ָזָ ָנָ ה" וגו' (דברים לא ,טז) .אמרו לו ,ודלמא "וקם העם הוא גמר מנין השנים ,שהוא ביום שלפניו; אבל "ימי" הוא המילוי מיום ליום ,ואינו
הזה וזנה" הוא דקאמר .אמר להו ,נקוטו מיהא פלגא בידייכו ,דיודע מה שעתיד אלא ביום הלידה עצמו .ומשום הכי סיים "ביום זה נולדתי וביום זה אמות".
להיות .עד כאן ,עיין שם. וכל זה לפירוש הדבר אחר; אבל לפירוש הראשון ,דמפרש "לא אוכל" – איני
ושמעתי מאא"ז הגאון מוהר"ר העשיל ז"ל – וכי שייך לשאול אם הקדוש ברוך רשאי ,ולא נסתתם ממנו כלום ,כחו עמו במלואו והיה עוסק בתורה עד הרגע
הוא יודע עתידות ,הלא כל הנביאים אמרו עתידות ,ואין אף אדם יודע מה שֵיֵ עשה האחרון ,ובשבילו נשתהה עד השבת .ולפיכך אין בידינו הכרח שאמרו ביום
למחר .ולמה הביא ראיה דוקא מהדין קרא. מיתתו דוקא ,ויתכן שאמרו ביום גמר השנים ,שהוא ערב שבת; ולפי זה אין הדיוק
ד"מלאו ימי" נצרך כלל ,שכל עיקרו לא בא אלא לפי הדבר אחר.
ופירש :דהנה איתא (ברכות לג ע"ב) הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ,דצדיק
ורשע לא קאמר .ואם כן שאלתם היתה ,מנין שיודע עתידות – אם צדיק או רשע ובזה מיושב הדקדוק ,דרש"י הקדים דרשת "אנכי היום" קודם שהביא מקורה,
יהיה .שבזה היה סלקא דעתייהו דאינו יודע ,מכח קושיית הרמב"ם (הלכות תשובה מפני שכך הוא סדר הפסוק ואי אפשר היה לו לאחרה יותר; אבל דחאה עד לאחר
פ"ה ה"ה) וכל הראשונים דידיעה ובחירה סתרן אהדדי .אבל על מה שבידו לא גמר הפירוש הראשון והסמיכה לדבר אחר ,להורות שאין דרשה זו עולה אלא
שייך לשאול .עד כאן מדברי הרבי ר' העשיל זצ"ל. לדבר אחר ,והוא הנותן לה את מקורה .ודוק.
על כן נראה לי ,דהנה איתא שם בגמרא דתחיית המתים מוכח מדכתיב "ָלָ ֵֵתת
רּוַמת ה' ְלְ ַַא ֲֲהֹרֹן" (במדבר יח ,כח) – וכי אהרן לעולם קיים .ופירש רש"י ,והלא אהרן
ְּתּ ַ מאא"ז הג"ר יוסף תאומים זצ"ל – אבי אביו
לא לקח תרומה מעולם ,שלא בא לארץ ישראל .אלא על כרחך דמיירי לאחר
תחיית המתים ,שיקח אז. של הברוך טעם
והשתא לפי זה ,על כרחך צריך לומר שיודע עתידות .שאם אמרינן חס ושלום מ פני מ ה תלה מ שה רבינו את מ ית תו באיסור ל עבור את היר דן
שאינו יודע עתידות ,אם עתיד לעשות איזה חטא – אם כן אין מוכח כלל תחיית
המתים מאהרן ,דדלמא לא ידע חס ושלום שיחטא במי מריבה ,ואם כן סבר כתיב "ֶּבּ ן ֵֵמ ָָאה ְוְ ֶֶעְׂשִׂרִ ים ָׁשָׁנָ ה ָָאֹנִֹכִ י ַַהּיֹוםֹ ,לא אּוַכַ ל עֹוד ָלָ ֵֵצאת ְוְ ָלָ בֹואַ ,וַ ה' ָָא ַַמר ֵֵאַלַ י
שיבוא לארץ ישראל בחייו ויתנו לו תרומה. ֹלא ַַת ֲֲעֹבֹר ֶֶאת ַַה ְַּיְּרֵּדּ ן ַַהֶּזּ ה" (דברים לא ,ב) .ופירש רש"י" :היום מלאו ימי ושנותי".
ועל כן אמר "נקוטו מיהא פלגא" – שיודע עתידות ,דזה מוכח מן הקרא ד"וקם ויש לדקדק :כיון דאמר "היום מלאו ימי ושנותי" ,אם כן מה זה דאמר "וה' אמר
העם הזה וזנה" .ואם כן יודע שעתידים לחטוא ,וממילא מוכח תחיית המתים אלי" וגו' – דמשמע דאי לאו הכי היה עובר .והלא מלאו ימיו ושנותיו.
מאהרן כנזכר לעיל .וק"ל. ונראה לי ,דהנה איתא בברכות (ח ע"א) :אמרו לו לרבי יוחנן ,איכא סבי בבבל.
תמה ואמרְ" ,לְ ַַמ ַַען ְִיְִרּבּו ְיְ ֵֵמיֶכֶ םַַ ...על ָָה ֲֲא ָָד ָָמה" (דברים יא ,כא) כתיב .כיון דאמרו לו
תפארת למשה על יורה דעה (תקל"ו) ,בסופו – שיצא לאור על ידי נכדו ר' שלמה בן בנו
דמקדמי ומחשכי לבי כנישתא ,אמר ,היינו דאהני להו.
ר' חיים[ .ונדפס גם בספר 'חנוכת התורה' ,פרשת וילך אות קסג ,ושם נתייחס כל המאמר
לרבי ר' העשיל; ואינו כן ,שעיקר הענין מרבינו ,וכמפורש בלשונו "על כן נראה לי"]. "ַעל ָָה ֲֲא ָָד ָָמה" – היינו על פי מה דקיימא "ִיְִרּבּו ְיְ ֵֵמיֶכֶ ם" דוקא ַ ונראה לי ,דהא דכתיב ְ
ִמְִס ַּּפר ָיָ ֶֶמיָך ֲֲא ַַמֵּלּ א" (שמות כג ,כו) "ֶאת ְ לן כחכמים דסבירא להו ביבמות (מט ע"ב)ֶ ,
– אלו שני דורות; זכו ,מוסיפין לו; לא זכו ,פוחתין לו .והיינו דוקא בארץ ישראל,
מעלת וחובת לחדש חידושי תורה ולכתבם
מל וקט מספר ים וס ופר ים וממל קטים
בת המלך או לדבר אליה ,ותינתן לי נפשי בשאלתי או אמות עליה .והיה כשבת האיש ההוא באותו המשך מספר סדר היום (להג"ר משה בן מכיר ,נדפס ב'ויניציאה' שנת שנ"ט) .סדר הלימוד:
חשך נמרץ ימים ושנים ,הולך ובא סביבות המגדל ,עד שמצא כמין חלון אחד במגדל .התחיל [המשך המשל] עד שבאו מקצות הארץ אל המגדל ההוא רבים ,והיו משכימים ומעריבים סביבות
לחטט אחריו ,והיו עפר וצרורות נופלים ,עד שגילה חור אחד קטן. המגדל בכל מיני שירות ותושבחות וכל מיני ניגון ,לעורר את לב הנערה אולי תחפוץ באהבתו
התחיל לצעוק ולצווח יום יום ולקרוא לבת המלך בקול גדול ולהתחנן אליה :תיקר נא נפשי ותתגלה אליהם מן החורין והסדקים; ועינה בצום נפשו ,לחורב ביום ולקרח בלילה ,אולי תיקר
בעיניך .עד שנהמו רחמיה אליו ,בראותה שכבר התחיל למצוא מקום ,וטרח ועמל לבקש אהבתה; נפשו בעיניה .ועם כל זה לא הועיל לו ,משום שלא התמיד בענין ,וחשב שבמעט זמן שיבקש ימצא
והתחילה לספר עמו ולדבר על לבו שלא יחוש מכל הטורח אשר טרח ,כי סוף הכבוד לבוא ,וישמח מבוקשו — והוא לא כן ידמה ,כי לא בדבר נקל תושג בת מלך לישא אותה ,והיא אינה חוששת לו
ויגיל ,ומי שטרח בערב שבת יאכל בשבת; וכיון שהתחיל — הוא יגמור וימצא הפתח ,ומשם יכנס. וממקומה לא תמיש .וכיון שרואים אותם האנשים שהשתדלו הבא מידם ולא השיגו ,תוהים על כל
עד שהוא בעצמו טורח יום אחר יום ,עד שמצא צורת פתח בנויה בכותל .התחיל לחטט אחריה עד מה שעשו ,וחוזרים לדרכם בפחי נפש — יגעו לריק והולידו לבהלה.
שפתח ונכנס .ואחר שנכנס ,התחיל לקרוא ולצעוק אל בת המלך שתפתח לו החדרים הפנימיים וכן באים אנשים אחרים מאיי הים ומקצות הארץ ,לשמע בת המלך מיופיה ומתכונתה ,ומסבבים
להיכנס אליה ,עד שראתה בעיניו וגילתה לו מקום המפתחות היכן הן .והוא לקח מפתח אחד כמו כן אותו המגדל השכם והערב ,ומתעכבים שם יותר מן הראשונים ,ומתקנים כלי שיר וניגון
ופתח חדר אחד ,ומפתח אחר ופתח ,עד שמעט מעט ,ביישוב דעתו ובהשכלת שכלו ,פתח את ואמרות טהורות של פיוסים וריצויים ,לרצות את בת המלך ולבקש אהבתה ,ומתחננים אליה שלא
כולם אחת אחת. ישיבו ריקם — וסוף שהעלו חרס בידם וחוזרים בפחי נפש לדרכם .כן יום יום מתחדשים ובאים
ובראות בת המלך חפץ האיש ההוא בה ,וכל הטורח שטרח בשבילה ,שלחה להגיד לאביה כל ממזרח וממערב לראות אם יוכלו להשיג המציאה ההיא ,ולדבר על לב הנערה שתתגלה אליהם
המאורע .והמלך שמח לקראת האיש ההוא ,כי פרי מעלליו יאכל ,ורצה להשיאו עם בתו; וגילה ויהיו לרצון אמריהם; ועמדו כמו כן זמן מה ,וכיון שראו שלא השיגו חזרו לאחוריהם בפחי נפש
לו מסתרים אחרים ,ונתן מפתחות המגדל בידו לסגור ולפתוח כל זמן שירצה ,ונתן לו בתו לאשה. ונתייאשו מן המבוקש.
והגדיל האיש ההוא עד מאד ,עד שנעשה משנה למלך ,וכל אשר הוא גוזר הוא מצליח בידו. עד שבא פיקח אחד ערום ואמר :המגדל הזה אי אפשר שלא בנו לו פתח ליכנס ולצאת; אנכי אשב
ארבעים יום וארבעים לילה עד שאשיג את מבוקשי ,ואמצא איזה פתח או חלון שאוכל לראות את
ךליו-םיבצנ תשרפ ו דרושים קדמונים
ךליו-םיבצנ תשרפ
'אשר ע שו ' לש ון רבים – וה וא מפ ו ר ש ב גוף המדרש פרשת נצבים
ולפי דרכו של העיר דוד יש לבאר קישור דברי המדרש שם ,וזה לשונו:
ואת הנפש אשר עשו בחרן ,אמר רבי אלעזר בן זימרא ,אם מתכנסין כל ַַט ְּפֶּכֶם קו דם ל ְנ ְֵׁשׁ י ֶכֶם – ומכאן שמ תו ך של א לשמה בא לשמה
באי העולם לברוא אפילו יתוש אחד אינן יכולין לזרוק בו נשמה ,ואת אמר ִזְִקֵנֵ יֶכֶ ם
ִׁשְׁב ֵֵטיֶכֶ ם ְ
ֹלֵקיֶכֶ ם ָָראֵׁשׁ יֶכֶ ם ְ ִלְִפֵנֵ י ה' ֱֱא ֵ
ַַאֶּתּ ם ִנִָּצִּבִ ים ַַהּיֹום ֻּכּ ְּלֶּכֶ ם ְ
ואת הנפש אשר עשו ,אלא אלו הגרים שגיירו ...ויאמר אשר 'עשה' ,למה ֹׁשְׁט ֵֵריֶכֶ ם ֹּכּל ִאִ יׁש ִיִ ְׂש ָָׂר ֵֵאל (דברים כט ,ט).
ְוְ ְ
נאמר אשר 'עשו' ,אמר רב הונא ,אברהם היה מגייר את האנשים ושרה איתא במסכת סופרים (פרק יח ה"ח) :ביום שהושיבו את ר' אלעזר בן עזריה
מגיירת את הנשים. בישיבה ,פתח ואמרַַ ,אֶּתּ ם ִנִָּצִּבִ ים ַַהּיֹום ֻּכּ ְּלֶּכֶ םַַ ,טְּפֶּכֶ ם ְנְ ֵׁשׁ יֶכֶ ם (דברים כט ,ט–י).
ולדרך זו המדרש עצמו בא ליישב למה לא נאמר שבראום על ידי ספר וכתב בספר עיר דוד (בית המלך ,חדר ב ,סי' קמד–קמה):
יצירה ,ולזה אמר שנאמר 'אשר עשו' לשון רבים ,ואף שרה גיירה גרים ,ועל
כרחך שאין זו בריאה אלא גירות .ואולי לזה כיוון העיר דוד. איתא בגמרא (ברכות כח ע"א) ,בו ביום שנעשה ראב"ע נשיא ניטל
שומר הפתח ,לפי שרבן גמליאל לא היה מניח ליכנס לבית המדרש
מ שנתלבנ ו שע ר ותי ו – נת ברר שאף שלא ל שמ ה נכנס אלא תלמיד חכם שתוכו כברו .אבל ראב"ע סבר ,לעולם ילמוד אדם
תורה ומצוות אף שלא לשמה ,שמתוך שלא לשמה בא לשמה (ועיין
והוסיף על דברי העיר דוד בספר תולדות יעקב (להג"ר יעקב איילינבורג ,נדפס
תפ"ו): בגירסת עין יעקב שם ,שנתבארה בה דעת ראב"ע להדיא).
אכתי קשיא ,למה דרש ראב"ע דרשה זו דוקא ביום שמינוהו לנשיא. ואיתא בש"ך עה"ת (פרשת וילך ,דברים לא ,יב) ,שהטעם שהקדים
ַ'ַטְּפֶּכֶ ם' ל'ְנְ ֵׁשׁ יֶכֶ ם' ,לפי שהטף באים לכלל לימוד ,מה שאין כן הנשים,
וליישב נקדים גמרא דברכות (כז ע"ב) :אמרו ליה לרבי אלעזר בן שאסורות ללמוד לגמרי ואינן באות אלא לשמוע.
עזריה ,ניחא ליה למר למהוי ריש מתיבתא .אמר להם ,איזיל ואימלך
בדביתהו .אמרה ליה ,לית לך חיורתא .והדבר קשה להולמו ,למה ֶּנֶּפׁש ֲֲאֶׁשׁ ר ָָעׂשּו ְְב ָָח ָָרן
ואיתא במדרש (בראשית רבה פרשה לט ,יד)ְ ,וְ ֶֶאת ַַה ֶ
דחתה אותו מטעם זה שאין לו שיבה. (בראשית יב ,ה) ,מלמד שהיו אברהם ושרה מגיירים גרים .דליכא
למימר שעשו נפשות ממש ,שהרי היאך יכולים לברוא את האדם.
ונראה ליישב על פי מה דאיתא במסכת נדה (מה ע"ב)ַ ,וַ ִּיּ ֶֶבן ה' ֱֱאֹלִקִ ים והקשה היפה תואר ,והלא ספר יצירה היה בידו של אדם הראשון,
ֶֶאת ַַהֵּצָּלָ ע (בראשית ב ,כב) ,מלמד שנתן הקב"ה בינה יתירה באשה יותר ובספר יצירה יכול היה לברוא.
מבאיש ,אלו דברי רב חסדא .וריש לקיש אמר ,מלמד שקלעה הקב"ה
לחוה והביאה אצל אדם הראשון ,שכן בכרכי הים קורין לקלעיתא [ועיין בציוני שאכן מפרש כן ,שכן מסורת בידינו מאבותינו ,וכן פירש
הראב"ד בפירושו לספר יצירה .ועיין בספר אש תמיד (פרשת אמור)
בנייתא.
חשבון נפלא בזה בשנות אברהם אבינו .ועיין בספר יקהל שלמה
ומעתה ,אם נפרש 'ויבן' כרב חסדא ,שנתן הקב"ה בינה יתירה באשה (פרשת לך לך) מה שתירץ בזה].
יותר מבאיש ,צריך אדם ליטול עצה מאשתו ,שהבינה היתירה בה.
אבל אם נפרש שקלעה הקב"ה ,אין צריך ליטול עצה מאשה ,שאין ויש לתרץ ,שכתוב ָ'ָעׂשּו' לשון רבים ,ומשמע שאף שרה בראה ,וזה
לה בינה יתירה. אי אפשר; שבשלמא אברהם היה יכול ללמוד ספר יצירה ,אבל שרה
לא ,שהנשים אסורות ללמוד תורה.
ותלוי הדבר במחלוקת אם התורה בלשון הקודש ניתנה או בכל לשון.
אם בלשון הקודש ניתנה ,אי אפשר לפרש מלשון שבכרכי הים קורין ועוד איתא במדרש (שם פרשה מט ,ז)ִּ ,כּ י ְיְ ַַד ְְע ִּּתיו ְלְ ַַמ ַַען ֲֲאֶׁשׁ ר ְיְ ַַצֶּוּ ה ֶֶאת
לקלעיתא בנייתא ,שהרי אין זה לשון הקודש; ועל כרחך ויבן את ָּבָּנָ יו ְוְ ֶֶאת ֵּבּ יתֹו ַַא ֲֲח ָָריוַ ,לַ ֲֲעׂשֹות ְְצ ָָד ָָקה ּוִמִ ְׁשָּׁפּ ט (בראשית יח ,יט) ,בתחילה
הצלע פירושו שנתן בינה יתירה באשה ,וצריך ליטול ממנה עצה .ואם צדקה ולבסוף משפט .בתחילה היה מכניס כל עוברים ושבים,
בכל לשון ניתנה ,יש לפרש ויבן שקלעה הקב"ה לחוה ,ואין הטעם ולבסוף אמר להם ברכו; ברכו – מוטב ,ואם לאו אמר להם הבו מה
משום בינה יתירה ,ואין צריך ליטול עצה מאשה. דעלך ,מאן יהיב לך חמרא במדברא .אמרו לו ,למי נברך ,אמר להם,
לאל עולם ,מיד נתגיירו .והקשה היפה תואר ,והלא אנוסים היו ,ושלא
ֹלֶקיָך
וזה גופא תלוי במה דאיתא בילקוט (יתרו רמז רפ"ו)ָָ ,אֹנִֹכִ י ה' ֱֱא ֶ לשמה נתגיירו .ותירץ ,שהלכה כמאן דאמר (סוטה כב ע"ב) לעולם
(שמות כ ,ב) ,למה אמר הקב"ה בלשון 'אנכי' שהוא לשון מצרי ,כדי יעסוק אדם בתורה ובמצוות אפילו שלא לשמה ,שמתוך שלא לשמה
שיבינו אף האומות .ועוד טעם אחר ,לפי שעל הים נראה הקב"ה בא לשמה.
כבחור ,ועכשיו נראה כזקן היושב בישיבה ,לכך אמר 'אנכי' ,אני הוא
שהייתי בים [כעין זה ברש"י (שם) .ולשון 'זקן ויושב בישיבה' אמרו וזהו שאמרו ,בו ביום שנעשה ראב"ע נשיא ניטל שומר הפתח .וקשה,
חז"ל (יומא כח ע"ב) על אברהם אבינו .ועיין בספר ברכת יצחק (בהפטרה
מנין לו לראב"ע שמתוך שלא לשמה בא לשמה .ואם תאמר ממה
לפרשת בשלח)]. ֶּנֶּפׁש ֲֲאֶׁשׁ ר ָָעׂשּו ְְב ָָח ָָרן ,שמגיירים גרים והוי שלא לשמה, שכתוב ְוְ ֶֶאת ַַה ֶ
יש לדחות ,דילמא עשו נפשות ממש על ידי ספר יצירה.
ומעתה ,אם התורה בלשון הקודש ניתנה ,אף 'אנכי' לשון הקודש
הוא ,ועל כרחך טעמו כטעם השני ,שנראה כזקן היושב בישיבה; לפיכך דרש ַַאֶּתּ ם ִנִָּצִּבִ ים ַַהּיֹום ֻּכּ ְּלֶּכֶ ם ַַטְּפֶּכֶ ם ְנְ ֵׁשׁ יֶכֶ ם ,וקשה למה הקדים
ומזה מוכח שהיושב בישיבה צריך שיהא זקן דוקא ,שאם לא כן טף לנשים; אלא שהנשים אינן באות אלא לשמוע ,והאנשים באים
היה לו להיראות כבחור כמו על הים .ואם התורה בכל לשון ניתנה, ללמוד ,והטף באים לכלל לימוד כשיגדלו .ומעתה שוב אי אפשר
'אנכי' נאמר בלשון מצרי כדי שיבינו האומות ,ושוב אין ללמוד מכאן לומר שעשו נפשות ממש על ידי ספר יצירה ,שהרי הנשים אסורות
שהעוסק בישיבה צריך להיות זקן ,אלא אפילו יניק. ללמוד .אלא על כרחך שמגיירים גרים היו ,ואף על פי שאנוסים היו,
יש לומר מתוך שלא לשמה בא לשמה.
כללו של דבר ,אם התורה בלשון הקודש ניתנה' ,ויבן' היינו בינה
יתירה ,ו'אנכי' לשון הקודש ,וטעמו שנראה כזקן היושב בישיבה, ומשום כך יפה ניטל שומר הפתח בו ביום ,שיכנסו לבית המדרש
ומוכח שהיושב בישיבה זקן דוקא .ואם בכל לשון ניתנה' ,ויבן' היינו אף מי שאין תוכו כברו ,שלעולם ילמוד אדם תורה אף שלא לשמה,
שקלעה הקב"ה לחוה ,ו'אנכי' לשון מצרי כדי שיבינו האומות. שמתוך שלא לשמה בא לשמה ודו"ק .עכ"ד העיר דוד.
ובזה יובן שראב"ע הלך ליטול עצה מאשתו ,והשיבתו בחכמה ,אתה [דברי העיר דוד אלו מובאים בספר קרית ארבע (חורי ,פרשת ואתחנן),
בא ליטול עצה ממני ,אם כן על כרחך סבירא לך שויבן את הצלע הוכח אברהם (חאלימי ,פרשת כי תבוא) ,הגדה של פסח משמיע ישועה
היינו בינה יתירה באשה; ואם כן התורה בלשון הקודש ניתנה; ואם כן (חדד ,פיסקא אמר ראב"ע) ,ומשען המים (פרשת ברכה)].
מאי 'אנכי' ,ועל כרחך שנראה הקב"ה כזקן היושב בישיבה ועל הים
ךליו-םיבצנ תשרפ ז דרושים קדמונים
ךליו-םיבצנ תשרפ
פרשת וילך כבחור ,ולכך אמר 'אנכי' .וקשה ,היה לו להיראות אף כאן כבחור; ועל
כרחך שהיושב בישיבה צריך שיהא זקן דוקא .לזה אמרה לו ,אם כן
מ אה ו עשר י ם י ום כ נ גד מא ה ו עשר י ם שנ ה – ו הי ום הי תר ה ו א אי אפשר לך ,דלית לך חיורתא ,וק"ל.
ה ק ובל [דרוש זה כתב גם הג"ר יחיאל מיכל אופנהיים בכתב יד על הגדה של
פסח (בפיסקא אמר ראב"ע) .והחיד"א בפתח עינים (בברכות שם) מביא
איתא במדרש רבה (דברים פ"ט ס"ט) :דבר אחר ,מהו ֵֵהן ָָק ְְרבּו ָיָ ֶֶמיָך ָלָ מּות
דרוש זה בשם רבני אשכנז .ועיין עוד בספר דרושים ולקחי מוסר
(דברים לא ,יד) ,אמר רבי סימא ,היום קובל לפני הקב"ה ,אמר ,רבונו של
(מכתב יד הג"ר אברהם טרייביטיש מחכמי ורבני ניקלשבורג ,ח"ב עמ' קז)].
עולם ,איני זז ואיני שוקע ומשה קיים .ולכאורה תמוה ,מה ענינו של היום
לקבול על משה. אך עדיין היה מסופק איזה משני הטעמים אמת ,עד שעשה לו
הקב"ה נס ואהדרו ליה תמני סרי דרי חיורתא; ומזה הוכח שהפירוש
וכתב בספר זרע אהרן (להג"ר אהרן ייטלש ,נדפס תקנ"ז):
הזה אמת.
דהנה כתב רש"י (פרשת כי תשא)ִּ ,כּ י ֹבֵֹׁשׁׁש ֹמֶֹׁשׁ ה (שמות לב ,א) ,שכשעלה
ולפיכך דרש בו ביום ַַטְּפֶּכֶ ם ְנְ ֵׁשׁ יֶכֶ ם .דהנה בו ביום שמינוהו נשיא ניטל
משה להר אמר להם ,לסוף ארבעים יום אני בא בתוך שש שעות; והם
שומר הפתח ,לפי שרבן גמליאל לא היה מניח ליכנס לבית המדרש
היו סבורים שאותו יום שעלה מן המנין הוא ,והוא אמר להם ארבעים
אלא תלמיד חכם שתוכו כברו ,וראב"ע סבר שמתוך שלא לשמה בא
יום שלמים ,ולילו עמו ,ויום עלייתו אין לילו עמו.
לשמה .וקשה ,מנין לו לראב"ע סברה זו .ועל כרחך שלמדה ממה
אך אי אפשר לומר שאף יום העליה נמנה בכלל ימי עלייתו למרום, שנתברר שהיושב בישיבה צריך שיהא זקן .וקשה ,למה זקן דוקא.
שאם כן היה למשה קצת חטא וגרם במעשה העגל ,שהרי אמר להם אלא שאם יעמידו יניק לנשיא לא ישמעו לו תלמידיו .וקשה ,והלא
לסוף ארבעים יום אני בא ,ובא לסוף ארבעים ואחד. אין מכניסין אלא מי שתוכו כברו [ותלמידים כאלו שומעים לרבם אף
ואיתא במדרשים (רבינו בחיי בפרשתן) ,שחייו של משה היו מאה ועשרים שהוא יניק] .אלא על כרחך שמניחין כל אדם ללמוד בבית המדרש,
שנה כנגד ימי עלייתו בהר ,ששהה שם שלוש פעמים ארבעים יום, ואם כן על כרחך מתוך שלא לשמה בא לשמה.
שהם מאה ועשרים יום. ובזה יובן ,אותו היום שמינוהו נשיא ונעשה לו נס בדרי חיורתא ,על
אך לפי סברת משה ,שביקש לחיות יותר ממאה ועשרים שנה ,על כרחך שהיושב בישיבה צריך שיהא זקן; ואם כן על כרחך שמניחין
כרחך שלדעתו נמנה אף יום העליה מן המנין ,ואפשר לו לחיות עוד את הכל ליכנס לבית המדרש ,לפי שמתוך שלא לשמה בא לשמה.
שנה אחת .אלא שלפי זה גרם חטא במעשה העגל. ואם כן יפה אמר הכתוב ַַטְּפֶּכֶ ם ְנְ ֵׁשׁ יֶכֶ ם ,והקדים טף לנשים ,שמשם
וזהו שאמר 'היום' קובל עליך ,שלדעתך ,אם תחיה עוד יום אחד מוכח שמתוך שלא לשמה בא לשמה וק"ל .עכ"ד התולדות יעקב.
הנכנס לשנת הקכ"א ,על כרחך שיום העליה מן המנין ,ואם כן יש לך
הח שוב חשוב קו דם – מהי חשיבו תם של 'זקני כם'
חטא בזה ,וק"ל .עכ"ד הזרע אהרן.
ובזה יש לבאר את המשך הכתוב שלפניוַַ ,אֶּתּ ם ִנִָּצִּבִ ים ַַהּיֹום ֻּכּ ְּלֶּכֶ ם ָָראֵׁשׁ יֶכֶ ם
אם י שר אל פט ור י ם בעגל – ח ו זר ה חטא ל שבירת הל וח ו ת ֹׁשְׁט ֵֵריֶכֶ ם ,ופירש רש"י ,החשוב חשוב קודם ,ואחר כך כל ִזְִקֵנֵ יֶכֶ ם ְוְ ְ
ִׁשְׁב ֵֵטיֶכֶ ם ְ
ְ
ובאופן אחר יש לומר ,על פי מה שכתבו בעלי דרוש (עיין עיר דוד ,בית המלך, איש ישראל.
חדר ג ,בית הבחירה חדר ד) ,שמשה רבינו לא נכנס לארץ ישראל בשביל שחטא ומהי חשיבותם של 'זקניכם' ,לפי שהם לבדם ראויים לראשות הישיבה.
בשבירת הלוחות. וקשה ,למה זקן דוקא .אלא שאם יעמידו יניק לנשיא לא ישמעו לו
אמנם הרי שוברו בצדו ,שהוצרך לשבור את הלוחות משום שחטאו ישראל תלמידיו .וקשה ,והלא אין מכניסין אלא מי שתוכו כברו .אלא על כרחך
בעגל ,כמו שאמרו במסכת שבת (פז ע"א) .ונמצא שאם יש לישראל תירוץ שמניחין כל אדם ללמוד בבית המדרש ,ואם כן על כרחך מתוך שלא לשמה
על חטא העגל ,שוב חוזר החטא למשה על שבירת הלוחות. בא לשמה .ולפיכך המשיך הכתוב ַַטְּפֶּכֶ ם ְנְ ֵׁשׁ יֶכֶ ם ,ודו"ק.
והנה בדרשות חתם סופר (שבועות תקס"ג ועוד) כתב ,שאילולי הוסיף משה באג ו דה אח ת – ו לפי כך אף של א לשמה ח שוב
יום אחד מדעתו ,והיתה קבלת התורה ביום הקודם ,לא היו ישראל חוטאין
בעגל; שרק משום שנשלמו הארבעים יום בשבעה עשר בתמוז ,שהוא ועוד יש להוסיף על פי מה שכתב בתכלת מרדכי (פרשת וישב) ,שלכך מותר
זמן שליטת החיצונים ,היה כח לסמא"ל לערבב את העולם בדמות חושך ללמוד שלא לשמה ,לפי שכל ישראל חשובים כאחד ,ויש בהם העוסקים
ואפילה. לשמה ,וכדקיימא לן (קידושין ז ע"א) הקדיש אבר אחד פשטה קדושה בכולה.
וזהו שאמר הן קרבו ימיך :אם תבקש שלא תמות כדי ליכנס לארץ ישראל, ואיתא בילקוט (רמז תתקמ) ,אתם נצבים ,אימתי ,כשתהיו באגודה אחת.
ואם משום שבירת הלוחות ,תטעון שישראל חטאו בעגל; אך על זה יש וזהו שאמר הכתוב ַַאֶּתּ ם ִנִָּצִּבִ ים ַַהּיֹום ֻּכּ ְּלֶּכֶ ם ,באגודה אחת; ולפיכך אף
להם תירוץ ,שזמן שליטת החיצונים היה .וזהו 'היום' קובל לפני ,היינו היום הלומד שלא לשמה חשוב ,ומשום כך המשיך ַַטְּפֶּכֶ ם ְנְ ֵׁשׁ יֶכֶ ם ,ודו"ק.
שהוספת ,ואיחרת בו את זמן קבלת התורה ,ונמצא שיש למשה פגם ,שגרם
'נצ בים' לש ון הכנה – והכ נה למ צוה כמ צוה
לישראל לחטוא בעגל ,ודו"ק.
ויש להוסיף עוד על פי מה שכתב בטיול הפרדס (מערכת ב אות ט) ,שהא
דאמרינן מתוך שלא לשמה בא לשמה ,טעמו לפי שהכנה למצוה כמצוה;
ולפיכך אף שכוונתו שלא לשמה ,הרי זו הכנה לשעה שיבוא לעשות לשמה.
והנה ברמב"ן מבואר שתיבת 'נצבים' ענינה הכנה ,וזה לשונו :טעם אתם
נצבים היום לפני ה' אלקיכם ,שאתם עומדים ומזומנים לפני השם כדי
לעמוד בבריתו.
ובזה יבוארַַ ,אֶּתּ ם ִנִָּצִּבִ ים ,בהכנה ,והכנה למצוה כמצוה ,ולפיכך אף שלא
לשמה חשוב ,ומשום כך הקדים ַַטְּפֶּכֶ ם לְנְ ֵׁשׁ יֶכֶ ם ,ודו"ק.
לקבלת הגליון והארות והערותarichimishemirim@gmail.com : מכון לכתיבת דברי תורה ודרשות של הרבנים שליט"א יצא לאור ע"י מכון ערוכים ושמורים
ךליו-םיבצנ תשרפ ח דרושים קדמונים
