שלח לחמך · Shlaach Laachmecha — ניצבים וילך (2026-08-31)

ב"ה
УРОК ПО
НЕДЕЛЬНОЙ
ГЛАВЕ
שיעור
בפרשת השבוע
Урок Главного раввина России
р. Берла Лазара
в центральной синагоге
""Марьина Роща
מאת מורנו הרב הראשי לרוסיא
שליט״א הגאון רבי שלמה דובער פינחס לאזאר
שנאמר בהיכל בית הכנסת המרכזי
״מארינה רושצ'ה״
מוסקבה -רוסיא
НЕДЕЛЬНАЯ ГЛАВА
НИЦАВИМ
פרשת נצבים
תדפיס מתוך הספר
שח חמך
©
כל הזכויות שמורות
יוצא לאור
ע"י מחלקת 'הוצאה לאור'
בית הכנסת המרכזי
בית מנחם חב״ד -ליובאוויטש
'מארינה רושצ׳ה' ,מוסקבה רוסיא
HI
עימוד ועיצוב:
MTM
מחלקת הגרפיקה
של סוכנות החדשות היהודיות במוסקבה
מבשר טוב מוסקבה
ג לחמך פרשת נצבים שלח
ה'תשובה' – לא בשמים ולא מעבר לים
ית ֶאת ָּכל ִמ ְצו ָֹתיוִּ ..כי ִת ׁ ְש ַמע ְ ּבקוֹ ל ה' וְ ָע ִ ׂש ָ המצוה הזאת :כללות התורה
ה' ֱאל ֹ ֶק ָ
יך לִ ׁ ְשמֹר ִמ ְצו ָֹתיו וְ ֻח ּק ֹ ָתיו ַה ְּכתו ָּבה והמצוות
ְ ּב ֵס ֶפר ַה ּתוֹ ָרה ַהזֶ ּה". בסיומה של כל שנה שואבים אנו כוחות
ובלקוטי שיחות 2מוסיף לבאר מהות חדשים לעבודת ה' בקריאת
הענין ,שפרשה זו באה בהמשך "כי ַה ִּמ ְצוָ ההכתוב בפרשה זו (ל ,יא-יד)ִּ :
לפרשה שלפניה העוסקת בירידה לגלות ַה ּזֹאת ֲא ׁ ֶשר ָאנ ִֹכי ְמ ַצוְ ָּך ַה ּיוֹ ם לֹא נִ ְפלֵ את
והשיבה מן הגלות (כט ,כז ואילך): ִהוא ִמ ְּמ ָך וְ לֹא ְרח ָֹקה ִהוא :לֹא ַב ּ ׁ ָש ַמיִ ם
"וַ ִ ּי ְּת ׁ ֵשם ה' ֵמ ַעל ַא ְד ָמ ָתם ..וְ ָהיָ ה ִכי יָ בֹא ּו ִהוא לֵ אמֹר ִמי יַ ֲעלֶ ה ָּלנ ּו ַה ּ ׁ ָש ַמיְ ָמה וְ יִ ָּק ֶח ָה
יך ָּכל ַה ְ ּד ָב ִרים ָה ֵא ֶּלה ַה ְ ּב ָר ָכה וְ ַה ְּקלָ לָ ה.. ָעלֶ ָ ָּלנ ּו וְ יַ ׁ ְש ִמ ֵענ ּו א ָֹת ּה וְ נַ ֲע ֶ ׂש ָנּה :וְ לֹא ֵמ ֵע ֶבר
יך וְ ׁ ָש ַמ ְע ָּת ְבק ֹלוֹ ..וְ ׁ ָשב וְ ׁ ַש ְב ָּת ַעד ה' ֱאל ֹ ֶק ָ לַ ָ ּים ִהוא לֵ אמֹר ִמי יַ ֲע ָבר לָ נ ּו ֶאל ֵע ֶבר ַה ָ ּים
יך ֶאת ׁ ְשבו ְּת ָך וְ ִר ֲח ֶמ ָך וְ ׁ ָשב וְ ִק ֶ ּב ְצ ָך ה' ֱאל ֹ ֶק ָ וְ יִ ָּק ֶח ָה ָּלנ ּו וְ יַ ׁ ְש ִמ ֵענ ּו א ָֹת ּה וְ נַ ֲע ֶ ׂש ָנּהִּ :כי ָקרוֹ ב
יך ׁ ָש ָּמה: ִמ ָּכל ָה ַע ִּמים ֲא ׁ ֶשר ֱה ִפ ְיצ ָך ה' ֱאל ֹ ֶק ָ יך ו ִּבלְ ָב ְב ָך לַ ֲע ֹׂשתוֹ ". יך ַה ָ ּד ָבר ְמאֹד ְ ּב ִפ ָ ֵאלֶ ָ
ִאם יִ ְהיֶ ה נִ ַ ּד ֲח ָך ִ ּב ְק ֵצה ַה ּ ׁ ָש ָמיִ ם ִמ ּ ׁ ָשם כאשר מעיינים בכוונת הכתוב מהי
יך ו ִּמ ּ ׁ ָשם יִ ָּק ֶח ָך" .ולפי זה יְ ַק ֶ ּב ְצ ָך ה' ֱאל ֹ ֶק ָ "המצוה הזאת" ,מובן מפירוש
מובן שהביטוי "לא בשמים היא לאמור רש"י 1שהכוונה ללימוד התורה בפרט
מי יעלה לנו השמימה" ,אין כוונתו שהיה וקיום התורה והמצוות בכלל ,שכן פירש
צורך לעלות לשמים ממש כדי לקחתה, "לֹא ַב ּ ׁ ָש ַמיִ ם ִהוא – ׁ ֶש ִאלּ ּו ָהיְ ָתה ַב ּ ׁ ָש ַמיִ ם,
אלא שכאשר בני ישראל נמצאים במקום יה לְ לָ ְמ ָד ּהִּ ..כי ית ָצ ִר ְ
יך לַ ֲעלוֹ ת ַא ֲח ֶר ָ ָהיִ ָ
כה נידח "בקצה השמים" ,3שלא יאמרו יך – ַה ּתוֹ ָרה נִ ְּתנָ ה לָ ֶכם ִ ּב ְכ ָתב ָקרוֹ ב ֵאלֶ ָ
שבכדי לקיים תורה ומצוות עליהם לשבת ו ְּב ַעל ּ ֶפה" .ובפשטות מפרש כך משום
דוקא בארץ ישראל ,אלא קרוב הדבר שדבר זה בא בהמשך לפסוקים שבהם
אליהם גם בהיותם בגלות נידחת זו. נאמר (ח-י) "וְ ַא ָּתה ָת ׁשוּב וְ ׁ ָש ַמ ְע ָּת ְ ּבקוֹ ל
וכן פירש רבינו בחיי ועוד מפרשים ,ומצינו יסודם כבר במדרשי חז"ל ,כגון בדברים רבה פ"ח .מדרש תהלים קיט ,יח ,ועוד, 1
שהפליגו בחובת היגיעה בעמל התורה הנלמדת מכתובים אלו.
לקו"ש חלק לד שיחה א לפרשת נצבים. 2
וכינוי זה “בקצה שמים" רומז למקום רחוק במיוחד ,והוא כעין מ"ש במגדל בבל “הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים" 3
(בראשית יא ,ד וראה רש"י שם) ,וע"ע בדוגמאות שהביא בלקו"ש שם הערה .25
לחמך פרשת נצבים שלח ד
אף על פי שהתשובה היא מצוה ,וזאת כדי המצוה הזאת :מצות התשובה
"לרמוז בהבטחה כי עתיד הדבר להיות אמנם הרמב"ן 4מפרש ש"המצוה הזאת"
כן ,והטעם לאמר כי אם יהיה נדחך בקצה היינו מצות התשובה ,והפסוקים
השמים ואתה ביד העמים ,תוכל לשוב אל באים בהמשך למה שנאמר קודם לכן
ה' ולעשות ככל אשר אנכי מצוך היום, (א-ב)" :וַ ֲה ׁ ֵשב ָֹת ֶאל לְ ָב ֶב ָך ..וְ ׁ ַש ְב ָּת ַעד ה'
כי אין הדבר נפלא ורחוק ממך אבל קרוב יך וְ ׁ ָש ַמ ְע ָּת ְבק ֹלוֹ " .ופירוש זה נתקבל ֱאל ֹ ֶק ָ
אליך מאד לעשותו בכל עת ובכל מקום", בתורת החסידות ,כמו שכתב כ"ק רבינו
והיינו שנכתב בלשון סיפור דברים משום הזקן בלקוטי תורה (נצבים מה ,ב ואילך):
שעתיד הדבר להיות בוודאי ,כי הבטיחה "להבין מהו המצוה הזאת ,דלא קאי על
תורה שסוף ישראל לעשות תשובה .וצריך כל התורה כולה דהל"ל כי כל המצות..
להבין מפני מה דווקא בענין התשובה נאמר כי המצוה הזאת דקאי על התשובה
הבטיח הקב"ה הבטחה כה גדולה שסוף דלעיל מיניה".
ישראל לעשות תשובה ,מה שלא הבטיח וצריך להבין :לפי פירוש רש"י מובן מדוע
בשאר עניני תורה ומצוות? היה יכול להתעורר ספק ליהודים
בגלות האם עליהם ללמוד תורה ולקיים
אין צורך לחדש מצוות ,כפי שמוכח מכמה מקומות
ויש לומר הביאור בזה :כאשר מדובר שיש קשר מיוחד בין ישיבת ארץ ישראל
על עניני תורה ומצוות בכללות ,יש לתורה ומצוות ,כפי שפירש רש"י על
מקום למחשבת האדם שלעיתים הדבר הפסוק "ושמתם את דברי אלה" – "אף
אינו קרוב אליו אלא רחוק מהשגתו וקשה לאחר שתגלו היו מצוינים במצות ,הניחו
לקיימו ,כי הזמן והמקום גורמים ,וכאשר תפילין ,עשו מזוזות כדי שלא יהיו לכם
האדם נמצא ב'ארץ ישראל' הרי יכול הוא חדשים כשתחזרו ,וכן הוא אומר "הציבי
בנקל יותר ללמוד תורה ולקיים מצוות, לך ציונים"" (דברים יא ,יח) .אבל לפי
אך בהיותו ב'גלות' עליו 'לעלות לשמים' פירוש הרמב"ן שמדובר במצות התשובה
כביכול כדי לעסוק בעניני יהדות וקדושה בייחוד ,אינו מובן מהו הקס"ד שבזמן
ואין זה "קרוב מאוד" .ובזה מתבטאת הגלות אין סיבה לחזור בתשובה ,ומדוע
מעלת התשובה ,שדוקא עליה נאמר "לא צריכה התורה להדגיש ש"לא בשמים
נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא ..כי היא ..ולא מעבר לים היא"?
קרוב אליך הדבר מאוד" ,כמו שיתבאר עוד ביאר הרמב"ן שהפסוקים הללו לא
להלן. נאמרו בלשון ציווי אלא בלשון בינוני,
וכן פירש הספורנו .וראה הגהת כ"ק אדמו"ר הצ"צ בלקו"ת (שנסמן בפנים) שציין לראשית חכמה שער התשובה פ"א שנקט 4
פי' הרמב"ן.
ה לחמך פרשת נצבים שלח
ומבואר בדא"ח 5שענין התשובה הוא ובעצם יש לומר שהחילוק בין הפירושים
כמו שנאמר "שובה ישראל עד ב"מצוה הזאת" תלוי גם בפירוש
הוי' אלקיך" ,ושייכות התשובה לשם הוי' הבטחת הכתוב "לא נפלאת היא ממך",
דוקא היא משום שהוי' הוא היה הוה כי הנה רש"י ביאר "לֹא נִ ְפלֵ את ִהוא ִמ ְּמ ָך
ויהיה כאחד ,וכאשר יהודי שב בתשובה "כי– לֹא ְמ ֻכ ָּסה ִהיא ִמ ְּמ ָךְּ ,כמוֹ ׁ ֶש ֶ ּנ ֱא ַמר ִּ
הרי הוא מתעלה למעלה מן הזמן ועי"ז יִ ּ ָפלֵ א" [ובתרגוםֲ ]:א ֵרי יִ ְת ַּכ ֵּסי; "וַ ֵּת ֶרד
מתקן ומשנה גם מה שנעשה בעבר .אלא ּ ְפלָ ִאים" :וַ ֵּת ֶרד ְ ּב ַמ ְטמוֹ נִ ּיוֹ תְ ,מ ֻכ ָּסה,
שיש לחלק בין תשובה מיראה שבה רק ֲחבו ׁ ָּשה ְ ּב ָטמוּן" .ולפי זה כוונת הכתוב
"נעקר עוונו מתחילתו" ,לבין תשובה היא שעניינה של התורה אינו נסתר
מאהבה שבה "זדונות נעשו כזכויות", ומכוסה שאי אפשר לקיימה .אמנם
וזאת משום שבתשובה מאהבה נרגש במקום אחר פירש רש"י את הכתוב דידן
כיצד הנפילה שבחטא הובילה את האדם באופן אחר" :לֹא נִ ְפלֵ את ִהיא ִמ ְּמ ָך – לֹא
לידי צימאון להידבק באלקות ,ולכן בשעה ֻמ ְב ֶ ּד ֶלת ּו ֻמ ְפ ֶר ׁ ֶשת ִהיא ִמ ְּמ ָך" (עה"פ
שחוזר בתשובה הופך הזדון עצמו לזכות, שמות ח ,יח) .ויש לומר שהשמיט זאת
כדאיתא בתניא (פרק ז) "ועל תשובה כאן משום שפירוש זה מתאים דוקא
מאהבה רבה זו אמרו שזדונות נעשו לו לפירוש ש"המצוה הזאת" קאי על תשובה
כזכיות ,הואיל ועל ידי זה בא לאהבה כדלהלן ,ולפי' רש"י אין זה פשוטו של
רבה זו".6 מקרא.
אמנם עיקר כוח התיקון שבתשובה נובע בכדי לבאר הדברים היטב יש לעסוק
מכך שהיא אינה פועלת דבר חדש בביאורי החסידות על תוכנה
מחוץ לאדם ,אלא ענינה גילוי הפנימיות ומהותה של התשובה ,שכן תמיהה
ועצם הנשמה של האדם ,שכן החטא יסודית מרחפת מעל עצם ענין התשובה:
והעבירה על רצון ה' אינה מתייחסת ניתן להבין שגם אם האדם עבר עבירה
לעצם נשמת האדם אלא היא רק מחמת עדיין ביכולתו להמשיך ולעבוד את ה'
רוח שטות שנכנסה בו ופועלת על כוחות על ידי מצוות ומעשים טובים ולהיות
החיצוניים שלו ,אך הנשמה עצמה "גם מרוצה לפניו ית' מכאן ולהבא ,אבל כיצד
בשעת החטא היתה באמנה איתו ית'" יתכן שע"י תשובה יוכל לתקן את מה
(תניא פרק כד) .וע"י התשובה מתגלה שהתרחש במציאות בעבר ואת הפגם
מציאותו האמיתית והפנימית שהיא הרוחני שהתחולל בפועל?
בכל הבא להלן עיין מאמר ד"ה וכל אדם תשכ"ג (ספר המאמרים מלוקט תשרי-מרחשון ע' עד ואילך) ,ובמקומות שנסמנו שם 5
[מאמר זה מיוסד גם על המבואר בלקו"ת הנ"ל].
ראה בארוכה לקו"ש חי"ז שיחה ב' לפרשת אחרי ,ובכ"מ. 6
לחמך פרשת נצבים שלח ו
שכוונתו לדייק בלשון הכתוב המורה על חבוקה ודבוקה בה' ,ובדרך ממילא נפעל
שלושת חלקי התשובה 8במחשבה ,דיבור תיקון העבר משום שמתגלה שהחטא
ומעשה' :בפיך' הוא הוידוי בפה' ,בלבבך' הוא דבר זר ונפרד מן האדם עצמו.7
היא החרטה בלב' ,לעשותו' היא עזיבת
החטא בפועל בזה שמקבל על עצמו “קרוב מאוד" :גילוי עצם הנשמה
לשמור ולעשות .כל אלו קרובים מאוד ומעתה אפשר להבין כוונת הכתוב "כי
אל האדם משום שעצם מציאותו הוא המצוה הזאת" לתשובה דוקא,
טוב ורק צריך הוא לגלות זאת בעבודת ש"לא נפלאת היא ממך" – אינה מובדלת
התשובה שלו. מן האדם עצמו ,אלא להיפך היא המגלה
את פנימיות האדם ועצמותו אשר הוא
ואכן אילו היה האדם זקוק לדבר מלבדו
בכדי לעשות תשובה ,כגון אילו היה דבוק ומחובר תמיד בה' יתברך .ולפיכך
נזקק להתוודות בפני אדם אחר או לשנות "לא רחוקה היא" ,משום שהתשובה
דרכו ולהיות אדם אחר 9בטרם יוכל אינה עבודה חיצונית המוטלת על האדם,
לעשות תשובה – הרי בודאי שהיה זה דבר אלא היא גילוי מציאותו האמיתית" .לא
קשה ,בבחינת 'בשמים' ו'מעבר לים'; אך בשמים היא ולא מעבר לים היא" ,ואין
הואיל וכל ענין התשובה הוא לעזוב את צריך להתייגע ולחפש אחריה במקומות
החטא ולגלות את העצמיות והפנימיות רחוקים ,כי אינה תלויה במקום או בזמן
של האדם עצמו ,שנותר קשור עם הקב"ה שמחוץ לאדם ,אלא "קרוב אליך הדבר
בלי שינוי ,הרי אין זה "בשמים" – מדרגה מאוד" ,שהרי זו הפנימיות והעצמות שלך.
שמימית וגבוהה שלא ניתן להעפיל אליה, והכתוב ממשיך "בפיך ובלבבך לעשותו",
"ולא מעבר לים" – שאין צריך להרחיק וביאר הרמב"ן "וזה טעם בפיך
למקום וענין גשמי שמחוץ לאדם ,אלא ובלבבך לעשותו שיתודו את עונם ואת
שבאותו המקום ואותו המצב בו יהודי עון אבותם בפיהם וישובו בלבם אל ה'
נמצא הרי הוא טוב בתכלית ,וקרוב הדבר ויקבלו עליהם היום התורה לעשותה
מאוד שיבוא בהתגלות. לדורות" ,ופירשו בספרים הקדושים
וראה מאמר ד"ה וכל אדם הנ"ל בענין פעולת עיצומו של יום על עצם הנשמה .לקו"ש חלק ד ע' 1149ואילך ,ועוד. 7
כן כתב השל"ה מסכת יומא נר מצוה ב ,ענין מהות התשובה בתחילתו .חלוקת מחשבה דיבור ומעשה – בסה"מ תרפ"א ע' 8
שכג .לקו"ש חכ"ו ע' .321תורת מנחם חלק י ע' 247ואילך .ועוד.
אף שבעבודת התשובה נמנו פרטים רבים שראוי לו לאדם לעשות ,והרמב"ם אף פסק על יסוד דחז"ל“ :ומשנה שמו כלומר 9
אני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותן המעשים ומשנה מעשיו כולן לטובה ולדרך ישרה וגולה ממקומו" (הלכות תשובה פ"ב
ה"ד) – אך כל פרטים אלו אינם מהות התשובה עצמה אלא הסתעפות שלה להשלים התשובה בכוחות הגלויים של האדם,
אבל “מצות התשובה מן התורה היא עזיבת החטא בלבד" (תניא אגה"ת פ"א) ,היינו עצם השינוי בנפש האדם שמגלה את
הדביקות העצמית שלו בה' .ועיין לקוטי שיחות חלק לד שיחה ב לפ' עקב (ע' 59ואילך).
ז לחמך פרשת נצבים שלח
ומעתה יובן היטב מפני מה דוקא בענין וזה הטעם שתשובה פועלת בשעתא
התשובה הבטיחה התורה שסוף חדא וברגעא חדא ,ועל כן אפילו
ישראל לעשותה ,וזאת דוקא מפני שאין על ידי הרהור תשובה בלב נקרא "צדיק
מדובר בדבר רחוק ומופלג ,אלא שבזמן גמור" ,כמו שמצינו בגמרא (קידושין מט,
הזה ישנם מונעים ומעכבים המרחיקים
ב לגי' האור זרוע) שהמקדש את האשה
את האדם מלגלות כוחותיו הפנימיים.
על מנת שהוא צדיק גמור מקודשת מספק
אבל 'בסוף גלותן' הולכת ומתגלה עצם
אפילו היה רשע – שמא הרהר תשובה
הנשמה שבכלל ישראל ,וכאשר מתגלה
ההעלם "מיד נגאלים" ויוצאים מן הגלות בלבו ,וזאת משום שלא נדרש בזה חידוש
הפנימית בעבודת ה' ,ועי"ז מגיעה תיכף דבר אלא רק גילוי פנימיותו של יהודי ,וזה
ומיד הגאולה האמיתית והשלימה. יתכן אפילו בהרהור אחד.
Шлах Недельная глава Ницавим лахмеха ח
Тшува – не на небесах и не за морем
1. Всеобъемлющий характер заповеди
В конце каждого года евреи черпают силы из слов Торы об «этой заповеди».
По мнению Раши, данные слова указывают на изучение Торы и исполнение всех её законов в
целом.
2. Смысл пребывания в изгнании
Раши поясняет, что даже когда евреи находятся в самом отдалённом изгнании («на краю не-
бес»), Тора всегда остаётся близкой к ним.
Значит, еврейскому народу не нужно возвращаться в Землю Израиля исключительно ради ис-
полнения заповедей.
3. Заповедь тшувы как основа
А согласно Рамбану и учению хасидизма, под «этой заповедью» подразумевается конкретная
заповедь – тшувы, о которой шла речь в предыдущих стихах.
4. Гарантия будущего возвращения
Рамбан отмечает, что слова о доступности тшувы сформулированы не как приказ, а как обеща-
ние.
В конце времён еврейский народ обязательно вернётся к Всевышнему из любого места изгна-
ния.
5. Преодоление ограничений времени
Тшува обладает уникальной силой изменять и исправлять прошлое.
Искренняя тшува (особенно из любви к Б-гу) превращает прошлые проступки в заслуги, тем
самым вознося человека выше рамок времени.
6. Раскрытие внутренней сути души
Сила тшувы заключается в том, что она не создаёт ничего нового, а лишь раскрывает истинное,
глубинное еврейское «я».
Б-жественная душа остаётся верной Всевышнему даже в момент греха.
7. Естественность и простота исправления
Поскольку тшува является возвращением к собственной сущности, она «не на небесах и не за
морем».
Человеку не требуются ни внешние условия, ни посредники, чтобы пробудить свою внутрен-
нюю связь с Творцом.
ט Шлах Недельная глава Ницавим лахмеха
8. Три составляющие процесса тшувы
Выражение Торы «в устах твоих и в сердце твоем, чтобы исполнять это» указывает на три эле-
мента тшувы:
1. устное признание греха,
2. сожаление о содеянном,
3. практическое оставление греха в действиях.
9. Мгновенное духовное преображение
Поскольку тшува требует лишь проявления того, что уже заложено внутри, она может произой-
ти за одно мгновение.
Тшува способна сразу превратить грешника в совершенного праведника.
גיליון זה מוקדש
לחיזוק ההתקשרות
לרבי נשיא דורנו
HI
לזכות
מורנו הרב הראשי לרוסיא
הגאון רבי שלמה דובער פינחס לאזאר שליט״א
HI
לזכות
כלל שלוחי הרבי במדינות חבר העמים
HI
לעילוי נשמת
האיש היקר שהיה מסור ונאמן למלאכתו הקדושה
ר' צבי הירש ב"ר ישראל ע"ה גרז'וי
אשר שימש כעשרים שנה שמש בבית הכנסת המרכזי
ומסר שיעורי תורה במרכז החסד שערי צדק
