gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

א קוואל פון חיזוק · A Kvell Fin Chizuk — ניצבים וילך (2026-08-31)

מוציא לאור: א קוואל פון חיזוק · A Kvell Fin Chizuk

שבוע: ניצבים וילך (2026-08-31)

א קוואל פון חיזוק · A Kvell Fin Chizuk — ניצבים וילך (2026-08-31)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בים‬ ‫בסיעתא דשמיא‬ ‫הר‬ ‫כות‬ ‫גליון פרדס התורה‬ ‫ב לז‬ ‫תנד‬ ‫פרשת נצבים וילך‬ ‫נ‬ ‫תשפ"ו‬ ‫לשה"ק‬ ‫מעיין‬ ‫של חיזוק‬ ‫מאמר הפרשה • סליחות • ימי הרחמים והרצון • טבריא של מעלה‬ ‫י"ל ע"י מערכת‬ ‫'פרדס התורה' לכתיבת‬ ‫ועריכת שיעורי מורינו‬ ‫הרב שליט"א‬ ‫•••‬ ‫הגליון יצא לאור בהסכמת גדולי‬ ‫ישראל בארץ הקודש‪ ,‬דייני העדה‬ ‫החרדית‪ ,‬וגדולי רבני ארה"ב‬ ‫(ההסכמות במילואם נמצא‬ ‫בספר 'טבריא של מעלה'‬ ‫שיצא לאור ע"י מורינו הרב שליט"א)‬ ‫•••‬ ‫די גליונות קען מען באקומען‬ ‫ביי די פאלגענדיגע לאקאלן‪:‬‬ ‫קרית יואל‬ ‫בארא פארק‬ ‫כתר דזשודעיקא‬ ‫ביהמ״ד שומרי שבת‬ ‫‪97 Acres Rd.‬‬ ‫‪5302 13 Ave.‬‬ ‫ביהמ״ד עדת יראים וויען‬ ‫לעיקוואד‬ ‫‪1350 50 St.‬‬ ‫כתר דזשודעיקא‬ ‫ביהמ״ד הדרת קודש‬ ‫‪12 America Ave.‬‬ ‫סוואליווע‬ ‫ביהמ״ד סאטמאר‬ ‫‪4801 15 Ave.‬‬ ‫‪405 Forest Ave.‬‬ ‫וויליאמסבורג‬ ‫ביהמ״ד צאנז‬ ‫בנין בראך למטה‬ ‫קלויזענבורג‬ ‫לאקער ‪#405‬‬ ‫‪25 Havens Ave.‬‬ ‫‪Bedford Cor. Park‬‬ ‫ביהמ״ד בעלזא‬ ‫כתר דזשודעיקא‬ ‫‪44 Grove Springs‬‬ ‫‪801 Bedford Ave.‬‬ ‫‪Ct.‬‬ ‫מאורות‬ ‫טאמס ריווער‬ ‫‪218 Wallabout St.‬‬ ‫ביהמ״ד קהל בני יששכר‬ ‫מאנסי‬ ‫‪1767 Whitesville Rd.‬‬ ‫ביהמ״ד זוועהיל‬ ‫פלטבוש‬ ‫‪101 W Maple Ave.‬‬ ‫‪MB VINEYARD‬‬ ‫שיינער'ס שול‬ ‫‪3012 AVE J‬‬ ‫‪18 Forshay Rd.‬‬ ‫•••‬ ‫©‬ ‫להצטרפות קבלת שיעורי מורינו‬ ‫הרב שליט"א והגליונות באימייל‪,‬‬ ‫ניתן לפנות‪:‬‬ ‫‪shiurimlishmo@gmail.com‬‬ ‫להצטרפות קבלת הגליונות לבד‬ ‫באימייל‪ ,‬ניתן לפנות‪:‬‬ ‫‪pardesgilyones@gmail.com‬‬ ‫פ ‪+‬רדס‬ ‫פרשת נצבים וילך‬ ‫תשפ"ו‬ ‫שיעורי‬ ‫הרה''ג רבי יששכר יהודה‬ ‫ה ‪+‬ת ור‪+‬ה‬ ‫גליון ‪44‬‬ ‫בערקוי שליט''א‬ ‫אב''ד פרדס התורה‬ ‫מח"ס שו"ת יהודה מחוקקי‬ ‫זכות פטרון השנה נתנדב לעילוי נשמת‬ ‫אלטע פערל רויזא בת הרה"ח ר' חיים משה ע"ה‬ ‫נפטרה ו' ניסן האי שתא אחר קבלת יסורים באהבה ובאמונה ובטחון‪,‬‬ ‫לשה"ק‬ ‫והיתה למופת לזה לכל משפחתה ומכירי' • ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫מאמר הפרשה‬ ‫אינעם גליון‪:‬‬ ‫שבת סליחות‬ ‫‪ 3‬מאמר הפרשה‬ ‫בקרבו‪ ,‬כדאמרינן בפתח הסליחות‪:‬‬ ‫"שטייטס אויף צו סליחות! שטייטס‬ ‫"כדלים וכרשים דפקנו דלתיך"‪.‬‬ ‫אויף צו סליחות!"‬ ‫‪ 4‬סליחות‬ ‫ואנו אומרים‪ :‬רבונו של עולם‪" ,‬לך ה'‬ ‫זהו הפתגם השגור בפי כלל ישראל‬ ‫הצדקה ולנו בושת הפנים‪ ,‬מה נאמר‪,‬‬ ‫מדורי דורות‪ ,‬כשהיה השמש מקיש‬ ‫‪ 5‬ימי הרחמים והרצון‬ ‫מה נדבר‪ ,‬ומה נצטדק"‪ ,‬כי בושנו‬ ‫על חלוני הבתים לעורר הישנים‪:‬‬ ‫במעשינו‪.‬‬ ‫"בני ישראל‪ ,‬קומו לסליחות! קומו‬ ‫ואם כן‪ ,‬כיצד יכול אדם לעמוד על‬ ‫לסליחות!"‬ ‫‪ 8‬טבריא של מעלה‬ ‫רגליו? ומאין יקח החיזוק והאומץ‬ ‫החילוק שבין "התעוררות" לבין‬ ‫שיוכל להתעורר לסליחות במצב‬ ‫"תקומה"‬ ‫כזה?‬ ‫בשבת קודם ראש השנה קורין 'אתם‬ ‫התשובה היא‪ ,‬שאין אומרים לאדם‬ ‫הנה יש להתבונן בדבר זה‪ ,‬שלכאורה‬ ‫נצבים'‪ ,‬כיון שעומדים לקום לסליחות‬ ‫"התעורר"‪ ,‬אלא אומרים לו "קום‬ ‫היה לו לומר בלשון אחרת‪ ,‬והפתגם‬ ‫ולהתעורר בתשובה‪ ,‬וכל אחד מרגיש‬ ‫לסליחות" ‪ -‬שתהיה לך תקומה!‬ ‫הראוי בכל הדורות היה צריך להיות‪:‬‬ ‫עצמו שבור ונדכה ומלא בושה‪ ,‬על‬ ‫אומרים לכל נפש מישראל‪,‬‬ ‫"בני ישראל‪ ,‬התעוררו לסליחות!"‬ ‫כן קורין פרשת 'אתם נצבים' בשבת‬ ‫ומקישים על חלונה באשמורת הבוקר‪,‬‬ ‫שהרי מקיצים הם משנתם‪ .‬ואף שיש‬ ‫שלפניו בקריאת התורה‪ ,‬כדי לומר לכל‬ ‫ואומרים לה‪" :‬ויגבה לבו בדרכי ה'"!‬ ‫מקומות שאומרים סליחות במוצאי‬ ‫בן ישראל‪ :‬קום!!! ‪ -‬ולא חלילה גאוה‬ ‫בן להקב"ה אתה‪ ,‬וחפץ אתה לקום‬ ‫שבת באשמורת הראשונה או בחצות‬ ‫שפלה‪ ,‬אלא גאוה דקדושה באמת‪" ,‬בן‬ ‫לסליחות‪ ,‬ורוצה אתה להתעורר‬ ‫הלילה‪ ,‬מכל מקום בדרך כלל איתא‬ ‫להקב"ה אתה‪ ,‬ורבונו של עולם מצפה‬ ‫לתשובה‪.‬‬ ‫בשלחן ערוך שאומרים אותן באשמורת‬ ‫לשמוע תפלותיך!"‬ ‫הבוקר‪ .‬ואם כן‪ ,‬היה לו לומר "התעוררו"‬ ‫ואם ברצונך להתעורר באמת‪ ,‬עליך‬ ‫לסליחות‪ ,‬על שם היקיצה מן השינה‪.‬‬ ‫תקיפות הדעת של יהודי על פי‬ ‫לשמוע דברי השמש האומר "קום"‪.‬‬ ‫הרה"ק מראפשיץ זי"ע‬ ‫עליך לאחוז במדת "ויגבה לבו בדרכי‬ ‫אך ידענו שכל פתגם הרגיל בפי‬ ‫ה'"‪.‬‬ ‫כלל ישראל מדור דור‪ ,‬הרי הוא‬ ‫יסוד הדברים הללו מצינו בדברי‬ ‫יסודתו בהררי קודש‪ ,‬ובא להשמיענו‬ ‫"א ֶּתם "נִ ָ ּצ ִבים" ַה ּיוֹ ם ֻּכ ְּלכֶ ם לִ ְפנֵ י‬ ‫ַ‬ ‫הרה"ק מראפשיץ זי"ע‪ .‬בספר 'רביד‬ ‫דבר מוסר השכל‪ .‬ונראה מה נאמר‬ ‫אשיכֶ ם ׁ ִש ְב ֵטיכֶ ם זִ ְקנֵ יכֶ ם‬ ‫ה' ֱאל ֵֹקיכֶ ם ָר ׁ ֵ‬ ‫הזהב' על פרשת נצבים הביא מרבו‬ ‫בפתגם זה‪" :‬קומו לסליחות!" בלשון‬ ‫ש ָר ֵאל‪ַ .‬ט ּ ְפכֶ ם נְ ֵׁשיכֶ ם‬ ‫וְ ׁשֹ ְט ֵריכֶ ם ּכֹל ִא ׁיש יִ ְ ׂ‬ ‫הקדוש‪ ,‬ופתח מאמרו בזה הלשון‪:‬‬ ‫ָ‬ ‫ָ‬ ‫קימה ותקומה‪ ,‬ולא נאמר "התעוררו‬ ‫וְ גֵ ְר ָך ֲא ֶׁשר ְ ּב ֶק ֶרב ַמ ֲחנֶ יך ֵמח ֵֹטב ֵע ֶציך ַעד‬ ‫"צריך האדם להיות תקיף בדעתו"‪.‬‬ ‫ימ ָ‬ ‫לסליחות"‪.‬‬ ‫יך" (דברים כט‪ ,‬ט‪-‬י)‪.‬‬ ‫ׁשֹ ֵאב ֵמ ֶ‬ ‫ואמר שם‪ :‬כבר הזכרתי פעמים רבות‬ ‫עליך להרגיש את הנאמר בפרשה‬ ‫לעמוד בקומה זקופה לפני הבורא‬ ‫בשם מורי ורבי הרה"ק מראפשיץ‪ ,‬על‬ ‫שקורין בשבת קודם ראש השנה‪,‬‬ ‫יתברך‬ ‫"ס ּ ֵפר ַא ָּתה לְ ַמ ַען‬ ‫הכתוב בישעיה (מג‪ ,‬כו) ַ‬ ‫היא שבת סליחות‪" :‬אתם נצבים היום‬ ‫ִּת ְצ ָ ּדק"‪( .‬והנה פשט הכתוב שם‪ ,‬כפי שפירש‬ ‫כלכם"‪ .‬ופירש רש"י הקדוש (במדבר טז‪,‬‬ ‫והביאור בזה הוא‪ ,‬כי כשאדם בא‬ ‫ה'מצודת דוד' ועוד‪ ,‬שהנביא אומר שהקב"ה‬ ‫כז)‪'" :‬נצבים' ‪ -‬נצבים בקומה זקופה"‪.‬‬ ‫לומר סליחות הרי הוא שבור ורצוץ‬ ‫‪3‬‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫"שבת סליחות"‪ ,‬כדי ליתן חיזוק לכל‬ ‫עצמו‪ ,‬ויברך וישבח שהוא בר ישראל"‪.‬‬ ‫אומר לבני ישראל‪ :‬אדרבה‪ ,‬השמיעוני דבריכם‪,‬‬ ‫בן ישראל שילך בקומה זקופה‪ .‬ובמה?‬ ‫כיצד אתם רוצים להצדיק עצמכם‪ ,‬ויכולים אתם‬ ‫וזהו הביאור‪ :‬שיהודי אומר‪" ,‬רבונו‬ ‫אשיכֶ ם ׁ ִש ְב ֵטיכֶ ם‪,"...‬‬ ‫של עולם‪ ,‬בא אני בתוקף ועוז"‪ .‬ואף‬ ‫לדבר ראשונה‪ ,‬ונראה טענותיכם)‪.‬‬ ‫אמר הכתוב‪"ָ :‬ר ׁ ֵ‬ ‫ומונה שם כל עשר הדרגות שבכלל‬ ‫שלכאורה יודע אני היטב כיצד נראתה‬ ‫ופירש הרה"ק מראפשיץ בדרך‬ ‫ישראל‪ ,‬עד "ח ֵֹטב ֵע ֶצ ָ‬ ‫שנתי החולפת‪ ,‬ויודע אני מצב לימודי‪,‬‬ ‫"ס ּ ֵפר ַא ָּתה" ‪ -‬שיהא בן ישראל‬ ‫עבודה‪ַ :‬‬ ‫יך ַעד ׁשֹ ֵאב‬ ‫ימ ָ‬ ‫תפלתי ושמירת לשוני כפי שהיו?‬ ‫משיח תמיד לפני קונו ואומר "לְ ַמ ַען‬ ‫יך"‪ ,‬שהיא הדרגה הנמוכה ביותר‪.‬‬ ‫ֵמ ֶ‬ ‫ִּת ְצ ָ ּדק"‪ ,‬לומר לפני רבונו של עולם "צדק‬ ‫(ועיין ב'לקוטי תורה' פרשת נצבים‪ ,‬ואכמ"ל)‪.‬‬ ‫"אבל רבונו של עולם‪ ,‬יהודי אני!‬ ‫בדין"‪ ,‬שאני צודק! כי יהודי אני‪ ,‬ובן‬ ‫מזרע אברהם יצחק ויעקב אני ‪ -‬איני‬ ‫ואמר הכתוב‪ּ " :‬כֹל ִא ׁיש יִ ְ ׂ‬ ‫ש ָר ֵאל"‪.‬‬ ‫להקב"ה אני! ומתוך כך יתמלא האדם‬ ‫גוי חלילה‪ ,‬בנים אתם לה' אלקיכם!"‬ ‫וידענו ש'איש' הוא לשון חשיבות‪,‬‬ ‫חיזוק רב‪.‬‬ ‫‪ -‬וכשאדם בא בטענה זו ש"יהודי אני‪,‬‬ ‫ו'ישראל' אף הוא לשון חשיבות וגדולה‬ ‫ובן להקב"ה אני"‪ ,‬דבר זה צריך להוציאו‬ ‫ושאל בעל 'רביד הזהב'‪ :‬כיצד באמת‬ ‫ישרא"ל אותיות 'לי ראש'‪ .‬ואין חילוק‬ ‫יבוא האדם להשיח לפני קונו בתקיפות‬ ‫משאול תחתית ולהעמידו על המעלה‬ ‫בין הגדול שבכלל ישראל לבין הפחות‬ ‫כזו ולומר "למען תצדק" ‪ -‬רבונו של‬ ‫העליונה ביותר‪.‬‬ ‫עולם אני צודק?‬ ‫שבהם‪ ,‬כל אחד ואחד צריך לעמוד‬ ‫בקומה זקופה ולומר‪ :‬בן להקב"ה אני‪,‬‬ ‫פרשת נצבים‪ :‬כל יהודי הוא 'איש‬ ‫והשיב ה'רביד הזהב'‪ :‬לפי שכל‬ ‫ישראל'‬ ‫איש ישראל הוא בן למקום ברוך הוא‪,‬‬ ‫'איש ישראל' אני!‬ ‫וכיון שהוא בן למלך‪ ,‬אמר בזה הלשון‪:‬‬ ‫"שטייטס אויף צו סליחות! שטייטס‬ ‫על כן קורין פרשת אתם נצבים‬ ‫"אפילו מי שהוא שפל בעיני עצמו"‪,‬‬ ‫אויף צו סליחות!‪"...‬‬ ‫קודם ראש השנה‪ ,‬בשבת שקורין לה‬ ‫מכל מקום‪" ,‬יהיה תקיף וחזק בעיני‬ ‫סליחות‬ ‫הרבוש"ע מחכה לשמוע קולך ‪ -‬כי קולך ערב!‬ ‫שאלה זו אינה רק לימי אלול‪,‬‬ ‫כל אחד ואחד כפי מנהגו מוסיף פרקי‬ ‫מרבים בתפילה ותחנונים בימים‬ ‫אלא לכל ימות השנה כולה‪ ,‬ויש בזה‬ ‫תהלים אחר התפילה‪ ,‬ובפרט ככל‬ ‫אלו‬ ‫תירוצים רבים‪.‬‬ ‫שמתקרבים לימי הסליחות‪ ,‬שאז כלל‬ ‫הנה הרה"ק החתם סופר זי"ע‪,‬‬ ‫ישראל מרבים בתפילה ובתחנונים‬ ‫הנה עומדים אנו בימי חודש אלול‪,‬‬ ‫בדרשתו ליום ז' אדר (שנת תקס"ו)‪ ,‬מביא‬ ‫לפני המקום‪.‬‬ ‫ימי הסליחות‪ ,‬הנקראים "ימי רחמים‬ ‫בשם ספר חובת הלבבות שלפי דעת‬ ‫ורצון"‪ .‬והנה הטור בראש הלכות ראש‬ ‫ה'פילוסופים' באמת אין לבעל בטחון‬ ‫הקושיא על מהות התפילה‪ :‬מה‬ ‫השנה כתב לשון מופלא‪" :‬כל המרבה‬ ‫צורך להתפלל‪ .‬ומדוע? כי הוא בוטח‬ ‫יהיה על מידת הבטחון?‬ ‫בתפילה ותחנונים" ‪ -‬מי שמרבה עתה‬ ‫בהשם יתברך‪.‬‬ ‫בתפילה ותחנונים‪" ,‬זכות הוא לו" ‪ -‬הרי‬ ‫וכאן יש להתבונן בשאלה גדולה‪:‬‬ ‫ראשית‪ ,‬כל מה דעביד רחמנא לטב‬ ‫זה זכות גדולה עבורו‪.‬‬ ‫האדם מהרהר בקרבו‪ ,‬למה עלי להרבות‬ ‫עביד‪ .‬ושנית‪ ,‬הוא סומך על הבורא‬ ‫כל כך בתפילה?‬ ‫אחינו בני ישראל הספרדים כבר‬ ‫שמנהיג עולמו‪ ,‬ובוודאי יכין הכל על‬ ‫החלו באמירת סליחות מראש חודש‬ ‫ובפרט שבכל יום אחר התפילה‬ ‫הצד היותר טוב‪.‬‬ ‫אלול‪ ,‬שבהן אומרים י"ג מדות הרחמים‪.‬‬ ‫אומרים אנו "אני מאמין"‪ ,‬שבו אנו‬ ‫אולם‪ ,‬אומר החתם סופר‪ ,‬זוהי רק‬ ‫מצהירים שהבורא יתברך שמו הוא‬ ‫ומנהג האשכנזים לומר מראש חודש‬ ‫דעת הפילוסופים‪ .‬אבל אנו עם ה' אלקי‬ ‫"בורא ומנהיג לכל הברואים‪ ,‬והוא‬ ‫אלול מזמור "לדוד ה' אורי"‪ ,‬שבו נזכר‬ ‫אברהם‪ ,‬וקבלנו מאבותינו הקדושים‬ ‫עשה ועושה ויעשה לכל המעשים"‪.‬‬ ‫שם הוי"ה י"ג פעמים ‪ -‬וכפי שהביאו‬ ‫שצריך להתפלל‪.‬‬ ‫וכן בברכת המזון אומרים אנו "הוא‬ ‫החיד"א וסידור רבי שבתי ועוד‪ ,‬שעל‬ ‫לכן אנו פותחים תפלת שמונה‬ ‫הטיב‪ ,‬הוא מטיב‪ ,‬הוא יטיב לנו" ‪ -‬והרי‬ ‫ידי זה מעוררים י"ג מדות הרחמים‪.‬‬ ‫עשרה‪ ,‬שהיא עיקר חיוב התפילה‪,‬‬ ‫הרבוש"ע הוא טוב ומטיב‪ ,‬ואם כן למה‬ ‫אולם בכלליות‪ ,‬בכל תפוצות‬ ‫בהזכרת האבות הקדושים‪ ,‬להראות‬ ‫לי להתפלל כלל?‬ ‫ישראל מרבים בתפילה בימים אלו‪.‬‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫‪4‬‬ ‫התחזקות 'למעשה'‬ ‫ומחביאו תחת ידו‪ ,‬והילד רץ אחריו‬ ‫שאף שיש קושיא בדבר‪" :‬הרי יש‬ ‫ומפציר בו‪" :‬אבא‪ ,‬אבא‪ ,‬תן לי את‬ ‫לי בטחון‪ ,‬והכל לטובה‪ ,‬ורבוש"ע‬ ‫יש להוציא מזה התחזקות גדולה‪,‬‬ ‫הממתק"‪ .‬וכי האב לא רצה לתת לו‬ ‫מנהיג הבירה‪ ,‬ואם כן מה לי להתערב‬ ‫שכאשר מרבים בתפילה לא יחשוב‬ ‫הממתק? בוודאי שרצה! אלא למה‬ ‫במעשיו?"‬ ‫האדם‪" :‬מי אני שאתפלל? ולמה לי‬ ‫החביאו? כדי לשמוע את בנו רץ אחריו‬ ‫אף על פי כן אנו פותחים בברכה‬ ‫להתפלל?" אדרבה ואדרבה‪ ,‬מצד מדת‬ ‫ומבקש ממנו‪ ,‬ודבר זה מעורר אהבה‬ ‫הראשונה ומזכירים האבות הקדושים‬ ‫הבטחון באמת לא היה צורך להתפלל‪,‬‬ ‫חדשה‪.‬‬ ‫וזכותם שהתפללו והרבו בתפלה מה‬ ‫אלא שאנו מתפללים כי רבוש"ע חפץ‬ ‫נמצא שיש בתפילה שני חלקים‪:‬‬ ‫שאין לנן השגה ‪ -‬ויסדו ג' תפילות‬ ‫לשמוע קולנו‪" :‬השמיעני את קולך כי‬ ‫שחרית מנחה ומעריב ‪ -‬להורות‪:‬‬ ‫קולך ערב ומראך נאוה" (שה"ש ב‪ ,‬יד)‪.‬‬ ‫א‪ .‬שהאב חפץ בכך ונהנה מזה‪.‬‬ ‫"מראש צורים אראנו"‪ ,‬הבט אל האבות‬ ‫ב‪ .‬שעל ידי התפילה מעוררים‬ ‫השי"ת יעזור בימים אלו שנשאב‬ ‫הקדושים‪ ,‬שהיו מרבים בתפילה בכל‬ ‫אהבה חדשה‪ .‬ופירושו‪ ,‬שאפילו אם‬ ‫מזה התחזקות עצומה לדעת שרבוש"ע‬ ‫עת‪.‬‬ ‫נגזרה גזירה‪ ,‬כיוון שהוספת אהבה על‬ ‫מחפש תפלתנו‪:‬‬ ‫ידי תפלתך‪ ,‬הרי אתה מבטל הגזירה‪.‬‬ ‫ביאורו של ה'חתם סופר' זי"ע‪:‬‬ ‫א‪ .‬כי הרבוש"ע נהנה כשאנו‬ ‫אפשר שאין לאדם זכויות מרובות‪,‬‬ ‫הקדוש ברוך הוא מתאוה‬ ‫מתפללים אליו‪ ,‬כאב הנהנה כשבנו רץ‬ ‫אולם מכיון שעוררת אהבה והלכת‬ ‫לתפלתם של ישראל‬ ‫אחריו לבקש ממתק‪.‬‬ ‫לבקש מאביך‪ ,‬הולדת כביכול אהבה‬ ‫ב‪ .‬על ידי בקשתנו אנו מעוררים‬ ‫חדשה אצל הבורא‪ .‬לכן‪ ,‬אף אם יש‬ ‫ושואל החתם סופר‪ :‬מהו באמת‬ ‫כביכול אהבה חדשה‪ ,‬המביאה לביטול‬ ‫עבירות ח"ו ואינו ראוי מצד הדין‪ ,‬יתנו‬ ‫הטעם? הרי לכל יהודי יש אמונה‬ ‫גזירות וכל ענינים רעים‪ ,‬אף כשאין אנו‬ ‫לו מבוקשו‪.‬‬ ‫ובטחון שהכל לטובה והבורא מנהיג‬ ‫ראויים לכך‪.‬‬ ‫עולמו‪ ,‬ואם כן למה לנו להתערב?‬ ‫אך מה שנלמד עוד יותר מביאורו‬ ‫ג‪ .‬עצם ההמתנה של הרבוש"ע‬ ‫של החתם סופר הוא דבר מופלא‪.‬‬ ‫ומבאר החתם סופר בזה הלשון‪" :‬כי‬ ‫לשמוע קולנו‪ ,‬היא הבת‪-‬קול והנבואה‬ ‫הרבוש"ע אומר‪" :‬חפץ אני בתפלתך‪,‬‬ ‫רוצה בתפלת המתפללים כאב המתפתה‬ ‫הגדולה ביותר עבורנו ‪ -‬לדעת כמה‬ ‫היא חשובה ויקרה אצלי מאוד‪ ,‬אני‬ ‫בבקשת בנו כביכול"‪ .‬הרבוש"ע כביכול‬ ‫חשובים ויקרים אנו‪ ,‬שהבורא בעצמו‬ ‫מעוניין בתפלתך‪ ,‬וחשיבותך אצלי‬ ‫אוהב כשמתפללים אליו‪ ,‬כשם שאב‬ ‫ממתין לקולנו!‬ ‫גדולה היא!" בזה ש הקב"ה ממתין‬ ‫נהנה כשבנו מבקש ממנו‪.‬‬ ‫א כתיבה וחתימה טוב ‪ -‬א גוטע‬ ‫לתפלתנו‪ ,‬מראה לנו בזה אהבה וחיזוק‬ ‫והביאור בזה‪ ,‬שהאב חפץ בקשר‬ ‫סליחה ‪ -‬ונזכה לפעול כל טוב!‬ ‫גדול ביותר!!!‬ ‫עם בנו‪ ,‬ומה הוא עושה? נוטל ממתק‬ ‫ימי הרחמים והרצון‬ ‫חיל ורעדה יאחזון לחיצונים מפעולותינו!‬ ‫ונקבע יום הכפורים לדורות ליום‬ ‫בימי דור דיעה כשהתפלל משה רבינו‬ ‫"כל המוסיף לבקש רחמים זכות‬ ‫סליחה וכפרה‪.‬‬ ‫מ' יום אחרונות בימים הללו של ימי‬ ‫הוא לו"‬ ‫· הקב"ה בישר לישראל בשורה‬ ‫אלול‪ ,‬נתרצו ישראל לאביהם שבשמים‬ ‫בימים אלו ואז זכינו להרבה מתנות‬ ‫הנה אנחנו בימי אלול וימי סליחות‬ ‫טובה שיחזיר שכינתו בתוכנו ויבנו את‬ ‫נפלאות ‪:‬‬ ‫אשר בכל ספרי קודש נקראים בשם‬ ‫המשכן‪.‬‬ ‫'ימי הרחמים והרצון'‪ .‬וביאור השם 'ימי‬ ‫· וכן היתה אז הבשורה הטובה‬ ‫· משה רבנו בעלותו למרום בפעם‬ ‫הרחמים והרצון' הוא הן מצד עילא‬ ‫כי ענני הכבוד יחזרו להקיף את כלל‬ ‫השלישית לארבעים יום וארבעים‬ ‫כלפי שמיא ‪ -‬שהשי"ת כביכול משפיע‬ ‫ישראל‪ ,‬דבר שנתקיים ביו"ט של‬ ‫לילה פעל לקבל לוחות שניות‪.‬‬ ‫רחמים לעולם‪ ,‬הם י"ג מדות הרחמים‪,‬‬ ‫סוכות‪ ,‬כמבואר בדברי הגר"א והחתם‬ ‫· באותה שעה נתגלו י"ג מדות‬ ‫כדאיתא בכתבי אריז"ל (פרשת שופטים)‪,‬‬ ‫סופר זי"ע‪.‬‬ ‫הרחמים‪ ,‬והשי"ת נתרצה ומחל‬ ‫וידועים הדרושים של בעל התניא‬ ‫וזו היא הסיבה שנקראים ימים אלו‬ ‫לעוונותיהם של ישראל‪.‬‬ ‫זי"ע בספרו 'ליקוטי תורה' פרשת ראה‬ ‫'ימי הרחמים והרצון' כלפי שמיא‪.‬‬ ‫· אז אמר הקב"ה "סלחתי כדבריך"‪,‬‬ ‫ועוד‪ ,‬ונקראים "ימי הרצון" לפי שאז‬ ‫‪5‬‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫ואף לא היתה קשה כלל‪ ...‬אלא מחמת‬ ‫ונבוא לבאר מעט ענין זה‪.‬‬ ‫ימי הרחמים והרצון‬ ‫שעשו פעולה כל דהו לבל יטעו שוב‬ ‫הטור (שם) הביא דברי הפרקי דרבי‬ ‫כבפעם הראשונה ‪ -‬פעלה פעולה קטנה‬ ‫ומצד האי עלמא בעולם הזה‬ ‫אליעזר וזה לשונו‪ :‬בראש חודש אלול‬ ‫זו אותות ומופתים‪ .‬כי לפעולה קטנה‬ ‫התחתון‪ ,‬נקראים 'ימי הרחמים והרצון'‬ ‫אמר הקב"ה למשה "עלה אלי ההרה"‬ ‫שעושה בן ישראל יש כח כזה בעולמות‬ ‫יען כי הם ימים שמרבים בהם בתפלה‪,‬‬ ‫(שמות כב‪ ,‬יד)‪ ,‬ואז "העבירו שופר במחנה‪,‬‬ ‫עליונים‪ ,‬עד שהשי"ת כביכול נתעלה‬ ‫תשובה‪ ,‬ותיקון המעשים‪ ,‬וכדלהלן‪:‬‬ ‫משה עלה להר"‪ .‬שבני ישראל תקעו‬ ‫באותה תקיעה!‬ ‫בשופר בעת שעלה משה למרום‪.‬‬ ‫א‪ .‬נקראים ימי 'הרחמים' כדברי‬ ‫ועוד איתא בפרקי דרבי אליעזר‪,‬‬ ‫הטור (או"ח סימן תקפ"א) שבימים אלו "כל‬ ‫ובספר רוקח (סימן ר"ז) איתא שלא‬ ‫ובטור וברא"ש‪ ,‬וזה לשונם‪" :‬לכן‬ ‫המוסיף לבקש רחמים זכות הוא לו" ‪-‬‬ ‫רק באותה שעה תקעו‪ ,‬אלא בכל חודש‬ ‫התקינו חכמינו ז"ל שיתקעו בראש‬ ‫שכל המרבה בתפלה בימים אלו הרי זה‬ ‫אלול‪ ,‬וכתב שבני ישראל במדבר תקעו‬ ‫חודש אלול בכל שנה ושנה"‪.‬‬ ‫זכות עבורו‪ ,‬שהם ימים שמוסיפים בהם‬ ‫בשופר במשך כל ארבעים היום‪ ,‬מראש‬ ‫בתפלה‪.‬‬ ‫פחד ורעדה! בני ישראל עשו אז‬ ‫חודש אלול ועד יום הכיפורים‪.‬‬ ‫פעולה קטנה שלא היתה מצוה ולא‬ ‫ב‪ .‬טעם קריאתם 'ימי רצון' הוא לפי‬ ‫מכל מקום‪ ,‬עשו אז בני ישראל‬ ‫שבימים אלו אנו מרוצים לפני המקום‪.‬‬ ‫חובה ולא דבר קשה כלל‪ ,‬ועל ידי זה‬ ‫מעשה ופעולה‪ .‬ומה עשו? תקעו‬ ‫נתהווה עת רצון כזה במרום‪.‬‬ ‫וכל פעולה קטנה נתרצית במרום‪ ,‬כיון‬ ‫בשופר‪.‬‬ ‫שמושפעים י"ג מדות הרחמים למעלה‪,‬‬ ‫ועת רצון זה גרם לכל הדברים‬ ‫והנה קודם שנמשיך‪ ,‬עלינו להתבונן‬ ‫ממילא כל פעולה שאנו עושים נתרצית‬ ‫שמנינו לעיל‪ :‬לוחות שניות‪ ,‬י"ג מדות‬ ‫ולשאול‪:‬‬ ‫לרצון לפני אדון כל‪.‬‬ ‫הרחמים‪ ,‬וכו' וכו'‪ ...‬נורא נוראות!‬ ‫וכי היה חיוב כלשהו לתקוע בשופר‬ ‫ג‪ .‬אלו ימים אשר התשובה על‬ ‫בעת שעלה משה למרום? הרי לא היה‬ ‫החטאים מתקבלת בהם במרום באופן‬ ‫התעוררות רחמים לדורות עולם‬ ‫בזה שום חיוב‪.‬‬ ‫נפלא‪ .‬ואף שכל השנה כח התשובה‬ ‫יתירה מזו‪ .‬חז"ל מגלים לנו כי‬ ‫האם מצות עשה היא? לאו מצות‬ ‫גדול מאד‪ ,‬מכל מקום יתירה היא בימי‬ ‫כעת נתהווה עת רצון כזה‪ ,‬אשר נשאר‬ ‫עשה היא‪.‬‬ ‫ראש השנה‪ ,‬עשרת ימי תשובה ויום‬ ‫לדורות עולם‪.‬‬ ‫אלא מה? בני ישראל מרצונם הטוב‬ ‫הקדוש‪ ,‬וכמו שפסק הרמב"ם בהלכות‬ ‫ועל כן חפצים אנו לתקוע בשופר‬ ‫ובנדבת לבם תקעו בשופר כדי לעשות‬ ‫תשובה‪ ,‬בימים אלו התשובה מתקבלת‬ ‫בכל יום ‪ -‬ואף שאין תקיעת שופר כל‬ ‫סימן לבל יטעו שוב בחשבון הימים‪.‬‬ ‫ביותר‪ ,‬וכל יחיד יש לו דין ציבור ויכולים‬ ‫חודש אלול בגדר חיוב או מצוה מן‬ ‫לקרוע גז"ד בנקל יותר מבכל ימות‬ ‫ידעו הם כי בפעם הקודמת‪ ,‬מחמת‬ ‫השנה‪.‬‬ ‫התורה‪ ,‬והיא פעולה קטנה שאינה קשה‬ ‫שטעו בחשבון‪ ,‬באו לידי חטא העגל‬ ‫כלל לעשותה אחר התפלה‪.‬‬ ‫הנורא‪ ,‬על כן עשו הפעם סימן ותקעו‬ ‫ד‪ .‬עוד מבואר בליקוטי תורה‪,‬‬ ‫מכל מקום רצוני שתבין‪ ,‬תתבונן‬ ‫בשופר‪.‬‬ ‫בהפלאה ובחתם סופר‪ ,‬על פי הפרקי‬ ‫ותרגיש מה נעשה כאן בחודש אלול‪:‬‬ ‫דרבי אליעזר‪ ,‬שגם "לכל חודש אלול"‬ ‫ונשאל עוד‪ :‬תקיעת שופר זו‬ ‫יש כח זה‪ ,‬ובמדה מסוימת ימי אלול‬ ‫כי אותה פעולה קטנה של תקיעת‬ ‫שתקעו‪ ,‬האם פעולה קשה היא?‬ ‫שופר עוררה רחמים גדולים‪ ,‬עד כדי כך‬ ‫הם ימי הרחמים והרצון ביותר מעשרת‬ ‫שכל דור המדבר ניצולו‪ ,‬וזכינו על ידה‬ ‫הרי הכל יודעים שתקיעת שופר‬ ‫ימי תשובה! שכן בעשרת ימי תשובה‬ ‫אף תינוקות יכולים לתקוע! (וכמובן לא‬ ‫כבר מתחילים ימי 'דין' בצירוף ימי‬ ‫ללוחות שניות‪ ,‬ולא זו בלבד‪ ,‬אלא שעד‬ ‫היום הזה נשאר כל חודש אלול זמן של‬ ‫כהלכתה‪ ,‬שהרי היא צריכה חכמה מרובה וצריך‬ ‫'הרחמים'‪ ,‬אבל בימי אלול אינם אלא‬ ‫להיות תלמיד חכם כדברי חז"ל 'תקיעת שופר‬ ‫'ימי רצון' בלבד! ו'ימי רחמים' בלבד!‬ ‫ימי רחמים ורצון מחמת אותה פעולה‬ ‫ורדיית הפת חכמה ואינה מלאכה')‪.‬‬ ‫בלא שום צירוף של 'דין' כלל וכלל!‬ ‫קטנה‪.‬‬ ‫נמצא אם כן‪ ,‬שבני ישראל עשו אז‬ ‫ובעזהשי"ת נבוא עתה לבאר על מה‬ ‫חז"ל רוצים לגלות לנו בזה דבר‬ ‫פעולה קטנה שבקטנות‪ ,‬פעולה קלה‬ ‫מיוסדים ימי הרחמים והרצון‪ ,‬ונראה‬ ‫נורא‪:‬‬ ‫מאד שלא היה בה שום קושי‪.‬‬ ‫בזה דבר נפלא וחיזוק עצום‪.‬‬ ‫כאשר בן ישראל בחודש אלול‬ ‫ועתה נראה מה שכתב בפרקי דרבי‬ ‫ומחשב בדעתו לקבל על עצמו דבר‬ ‫כח הפעולה הקטנה‪ :‬תקיעת שופר‬ ‫אליעזר מה היו פירותיה של פעולה‬ ‫קטן‪ ,‬כגון להקדים לבוא לתפלה‪ ,‬או‬ ‫קטנה זו‪.‬‬ ‫במדבר‬ ‫לקבל על עצמו קבלה קטנה בשמירת‬ ‫הלשון‪ ,‬ללמוד יותר בהתמדה‪ ,‬או‬ ‫וזה לשון הפרקי דרבי אליעזר‪:‬‬ ‫הנה הבעל התניא זי"ע ב'ליקוטי‬ ‫להיזהר בשמירת עינים חמש דקות‬ ‫"והקדוש ברוך הוא נתעלה באותו‬ ‫תורה' הקשה‪ :‬לפי דברינו בגודל‬ ‫ראשונות בשוק וכדומה‪ ,‬דע לך כי כל‬ ‫שופר" ‪ -‬כביכול נתעלה השי"ת על ידי‬ ‫התעוררות ימי הרחמים והרצון בחודש‬ ‫דבר קטן שתעשה אינו דבר פשוט כלל‪.‬‬ ‫אותה תקיעה‪" ,‬שנאמר‪ :‬עלה אלקים‬ ‫אלול‪ ,‬וגודל המדרגות שזכינו להן‬ ‫שהרי י"ג מדות של רחמים נתעוררו‬ ‫בתרועה"‪ .‬הקב"ה נתעלה באותו שופר!‬ ‫בחודש זה‪ ,‬היה ראוי שיהיה כל חודש‬ ‫אז מכח תקיעת שופר קטנה ופשוטה‪,‬‬ ‫דבר נורא כתוב כאן‪ :‬פעולה קטנה‬ ‫אלול בבחינת יום טוב‪ ,‬מחמת מעלתם‬ ‫והדבר נמשך והולך עד סוף כל הדורות‪.‬‬ ‫זו‪ ,‬שלא היתה חובה ולא מצות עשה‬ ‫הרמה של ימים אלו?!‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫‪6‬‬ ‫חשיבות הקבלות בחודש אלול‬ ‫ותיוושעי!" אומר ועושה‪ ,‬בתמימות‬ ‫ועד כדי כך הפליגו בדבר‪ ,‬שבאו‬ ‫גמורה ובאמונת צדיקים‪ ,‬נסעה אל‬ ‫שאר ראשונים‪ ,‬כגון רבי האי גאון‪ ,‬וכן‬ ‫נבוא נא חשבון‪ :‬תקיעת השופר‬ ‫הרבי רבי אלימלך‪.‬‬ ‫פשט המנהג אצל אחינו בני ישראל‬ ‫במדבר לא היתה חובה או מצוה‪ ,‬אלא‬ ‫תיכף בבואה‪ ,‬נתן לה הרבי רבי‬ ‫הספרדים עד היום הזה‪ ,‬שמתחילים‬ ‫פעולה קטנה בלבד שלא היתה קשה‬ ‫אלימלך כתב ואמר לה‪" :‬לכי לאותו‬ ‫לומר סליחות מראש חודש‪ ,‬ואצלנו‬ ‫כלל‪ .‬ואף על פי כן עוררה רחמים רבים‬ ‫יער הסמוך לליזענסק‪ ,‬שם תראי בית‬ ‫האשכנזים תיקנו לתקוע בשופר כל‬ ‫כל כך עד שזכינו לי"ג מדות‪ ,‬ללוחות‬ ‫קטן‪ .‬כנסי פנימה‪ ,‬מסרי הכתב לאנשים‬ ‫חודש אלול‪ ,‬מפני שתקיעת השופר‬ ‫שניות‪ ,‬ולבשורה של 'סלחתי כדברך'‬ ‫הנמצאים שם‪ ,‬והם ישיבו לך את בעלך"‪.‬‬ ‫פועלת דברים נוראים‪.‬‬ ‫ביום הכפורים‪ .‬ולא זו בלבד‪ ,‬אלא‬ ‫והביאור בזה‪ ,‬כי באותם זמנים‬ ‫ואף שהאשכנזים אין אומרים‬ ‫שגרמה שעד היום הזה יש לנו ימי‬ ‫היתה ל'חיצונים' שליטה ביערות והיו‬ ‫סליחות בכל החודש‪ ,‬מכל מקום‬ ‫רחמים ורצון‪.‬‬ ‫חוטפים בני אדם שלא היו הגונים כל‬ ‫מוסיפים באמירת תהלים ואומרים‬ ‫ועתה רואים אנו כי הפעולה שאנו‬ ‫כך‪ ,‬ולא נראו עוד‪ .‬ובכח הצדיקים‪,‬‬ ‫מזמור 'לדוד ה' אורי'‪ ,‬שיש בה י"ג‬ ‫עושים היום‪ ,‬כשאנו באים לבית‬ ‫שהיו משביעים את החיצונים או על ידי‬ ‫פעמים שם הוי"ה לרמז י"ג מידות של‬ ‫המדרש ותוקעים בשופר אחר התפלה‬ ‫פעולות אחרות‪ ,‬היו החיצונים יראים‬ ‫רחמים הנמשכים בחודש זה‪ ,‬וכל זה בא‬ ‫‪ -‬דבר שאינו מצוה דאורייתא או חוב‪,‬‬ ‫ומשיבים את האנשים החטופים‪ .‬ועתה‬ ‫להראות לנו חשיבותה של פעולה קטנה‬ ‫אלא מנהג ופעולה קטנה האורכת‬ ‫שלח הרבי רבי אלימלך מכתב עם‬ ‫של איש יהודי‪.‬‬ ‫כחמש ועשרים שניות בלבד ‪ -‬יש‬ ‫האשה אל החיצונים שביער‪ ,‬שישחררו‬ ‫לה כח כזה במרומים עד שהחיצונים‬ ‫את בעלה‪ .‬הלכה האשה באמונה‬ ‫מעשה מהרבי רבי רבי אלימלך‬ ‫רועדים ממנה‪.‬‬ ‫פשוטה עד שהגיעה אל אותו הבית‪.‬‬ ‫זי"ע‪ :‬פחד החיצונים מקול השופר‬ ‫אם כן קל וחומר‪ ,‬בן בנו של קל‬ ‫בבואה לשם ראתה כי הבית ריק‪,‬‬ ‫והמתינה שם‪ .‬לפתע הגיעה כת אחת‪,‬‬ ‫ונספר מעשה נורא מענין המנהג‬ ‫וחומר‪:‬‬ ‫וניגשה אליהם בתמימותה ומסרה‬ ‫של תקיעת שופר לאחר התפלה‬ ‫‪ -‬כאשר בן ישראל בא בחודש אלול‬ ‫שאיננה חובה ורק מנהג ‪ -‬וממנה‬ ‫להם המכתב‪ .‬נכנסו הללו לחדר פנימי‬ ‫ומקבל קבלה‪ ,‬שמקדים לבוא כמה‬ ‫נלמוד גול החשיבות של פעולה קטנה‪,‬‬ ‫לקרוא את הכתב‪ ,‬ושמעה האשה‬ ‫דקות קודם התפלה‪,‬‬ ‫שמתנהל שם ויכוח גדול ביניהם‪ .‬יש‬ ‫הרה"ק רבי יענקאלע מפשעווארסק‬ ‫‪ -‬או שנותן יותר כוונה בתפלתו‪,‬‬ ‫שאמרו לציית לדברי הרבי ויש שאמרו‬ ‫זי"ע הביא בשם חותנו הגדול הרה"ק‬ ‫‪ -‬או שמקבל על עצמו שלא לשוחח‬ ‫לאו‪ .‬והתחילו לטעון‪" :‬מי שם את הרבי‬ ‫רבי איציקל זי"ע‪ ,‬אשר קיבל דברים אלו‬ ‫מתחילת התפלה עד אחר עלינו לשבח;‬ ‫רבי אלימלך לשופט עלינו?"‬ ‫איש מפי איש ממש מבעלי המעשה‪,‬‬ ‫‪ -‬או שמקבל על עצמו כי בחמש‬ ‫למעשה‪ ,‬אמר השר והמפקד‬ ‫על גודל מעלת תקיעת שופר בחודש‬ ‫עשרה או עשרים דקות הראשונות‬ ‫של אותם חיצונים כי "הוא ירא פחד‬ ‫אלול‪ .‬ומזה יש ללמוד קל וחומר בן בנו‬ ‫שיושב ללמוד עם החברותא שלו לא‬ ‫מות מהרבי רבי אלימלך‪ "...‬וציווה‬ ‫של קל וחומר‪ ,‬שכאשר יהודי מקבל על‬ ‫יפסיק לשום דבר בעולם;‬ ‫שמוכרחים להחזירו לה‪ .‬וסוף דבר‬ ‫עצמו קבלה בלימוד‪ ,‬בתפלה‪ ,‬בשמירת‬ ‫שהשיבו לה את בעלה‪.‬‬ ‫עינים או בשמירת הלשון‪ ,‬ניתן לשער‬ ‫‪ -‬או ששומר עיניו במסירות נפש‬ ‫כאשר קיבלה את בעלה‪ ,‬היה מגדל‬ ‫כמה הדבר מרעיש בכל העולמות‪.‬‬ ‫בצאתו לרחוב;‬ ‫שער ומראהו היה נורא ואיום‪ ,‬אך ברוך‬ ‫המעשה הי בימי הרה"ק הרבי רבי‬ ‫‪ -‬או שמקבל על עצמו חצי שעה‬ ‫ה' חזר לביתו‪ .‬לאחר זמן סיפר הבעל‬ ‫אלימלך זי"ע‪ .‬מעשה באשה אחת‬ ‫ביום שלא לדבר לשון הרע או רכילות‬ ‫בעצמו מה אירע עמו שם‪ ,‬ואמר‪:‬‬ ‫שהיתה עגונה רחמנא ליצלן זמן רב‪.‬‬ ‫בשום פנים ואופן ‪-‬‬ ‫"איני זוכר מאומה‪ ,‬אך דבר אחד‬ ‫פעם אחת התאכסנה אצל חברתה‪,‬‬ ‫בודאי שאז החיצונים רועדים‬ ‫זכורני היטב‪ :‬בחודש אלול‪ ,‬כאשר בני‬ ‫שהיתה משרתת בביתו של הרבי רבי‬ ‫ומתפחדים!‬ ‫ישראל נכנסים לבית המדרש לאחר‬ ‫אלימלך‪ .‬השיחה האשה את לבה המר‬ ‫ובעזרת ה' יתברך נזכה כולנו‬ ‫התפלה ותוקעים בשופר‪ ,‬אוחזת את‬ ‫לפני חברתה‪ ,‬אמרה לה החברה‪" :‬וכי‬ ‫לכתיבה וחתימה טובה‪ ,‬ולשנה טובה‬ ‫החיצונים חרדה ופחד שאין לתאר‬ ‫אינך יודעת שיש אור כזה בעולם? הרי‬ ‫ומבורכת!‬ ‫כלל!‪"...‬‬ ‫הרבי רבי אלימלך נמצא כאן! לכי אצלו‬ ‫‪7‬‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫תולדות העיה"ק 'טבריא של מעלה'‪ ,‬הצדיקים שהאירו את‬ ‫הישוב‪ ,‬וקדושי עליון הטמונים שם‬ ‫טבריא של מעלה‬ ‫שבת קודש בטבריא של מעלה בקרב החבריא קדישא של‬ ‫חסידי סלאנים‬ ‫רבים‪ ,‬בפי רבי יאשע בער קאסטעל‬ ‫שנסיעה זו היתה בבחינת 'מסירות‬ ‫ורבי שמעון קסטלניץ ועוד‪ .‬ישנן כמה‬ ‫נפש' כפשוטה ממש‪ .‬מכרו את תכשיטי‬ ‫הקדמה ‪-‬חלק ג'‬ ‫גרסאות בדקדוקי המעשה‪ ,‬אך השווה‬ ‫הרבנית עבור הוצאות הדרך‪ ,‬והדרך‬ ‫שבהן הוא עיקר המעשה‪.‬‬ ‫עצמה היתה קשה מנשוא‪ .‬לא היה‬ ‫הקדמה‬ ‫רבי נפתלי היה יושב והוגה בתורה‬ ‫בנמצא אוכל כשר לקנות בדרך‪ ,‬ועברו‬ ‫בעזרת ה' יתברך‪ ,‬הננו ממשיכים‬ ‫בבית המדרש כפרוש יומם ולילה‪,‬‬ ‫דרך מדבריות‪ ,‬ימים ויערות‪ ,‬במצבים‬ ‫בתיאור שבת קודש ב"טבריא של‬ ‫משבת לשבת‪ .‬זה היה מקומו הקבוע‪.‬‬ ‫של סכנת נפשות ממש עד שהגיעו אל‬ ‫מעלה" בצל חבורת חסידי סלאנים‬ ‫משכבו היה בעזרת נשים‪ ,‬שם היתה‬ ‫הרבי‪ .‬אך אלו היו חסידים של פעם‪,‬‬ ‫הקדושה‪ ,‬הקדמה ‪ -‬חלק ג'‪.‬‬ ‫לו מיטה קטנה‪ ,‬אם ניתן לכנותה בשם‬ ‫ותמיד היה כדאי לנסוע אל הרבי‪.‬‬ ‫בבואנו אל המקום הקדוש הזה‪,‬‬ ‫'מיטה'‪ ...‬שם אכל סעודותיו‪ ,‬ובבית‬ ‫"כולל רייסין"‪ ,‬הוא בית המדרש שבו‬ ‫המדרש ישב ועמל בתורה יומם ולילה‪.‬‬ ‫רבי נפתלי ‪' -‬מעין דשופרא' של‬ ‫הנהיגו חבריא קדישא של חסידי‬ ‫כך נהג משבת לשבת‪.‬‬ ‫זקני החבורה‬ ‫סלאנים את עבודתם הכבירה‪ ,‬ראוי לנו‬ ‫ואף שהיה פרוש ועובד ה' כזה‪ ,‬היו‬ ‫כאשר שהה רבי ישראל שמעון‬ ‫שנשיג מעט מושג ובינה במי המדובר‪.‬‬ ‫החסידים אומרים עליו "צהלתו בפניו"‪.‬‬ ‫אצל הבית אברהם‪ ,‬כבר נסתלקו זקני‬ ‫לשם כך יש להקדים כמה מעשיות‪,‬‬ ‫תמיד היה שרוי בשמחה ובחיוך‪ ,‬מעודד‬ ‫טבריא ‪ -‬זקנו רבי יהודה לייב כבר לא‬ ‫למען נוכל להבין מעט מרוממות ענקי‬ ‫ושמח‪ ,‬כדרכם של חסידים קדמונים ‪-‬‬ ‫היה בחיים חיותו‪ ,‬וכן רבי הערש מיכל‪,‬‬ ‫הרוח הללו‪.‬‬ ‫שמצד אחד היו מגדולי עובדי ה'‪ ,‬ומצד‬ ‫רבי לעזשאר‪ ,‬וכל אותם זקנים כבר היו‬ ‫רבי ישראל שמעון קסטלניץ‪ ,‬בעל‬ ‫שני שפעה מהם שמחה ואהבת חברים‪.‬‬ ‫בעולם האמת‪.‬‬ ‫'מזקנים אתבונן'‪ ,‬היה נכדו של רבי‬ ‫שאל רבי ישראל שמעון את הבית‬ ‫יהודה לייב‪ ,‬ארי שבחבורה‪ ,‬ושימשו‬ ‫סוד שלהבת האש באמירת 'הודו'‬ ‫בקודש‪ .‬הוא זכה לשמש את כל זקני‬ ‫אברהם‪ :‬האם נשאר בחוץ לארץ‬ ‫אחת מעבודותיו הגדולות של רבי‬ ‫איזה שמץ מזקני החסידים כפי שהיו‬ ‫החבורה ולראות פני האריות‪ :‬רבי‬ ‫נפתלי שהיתה בולטת בגלוי‪ ,‬היתה‬ ‫בטבריא?‬ ‫הערש מיכל‪ ,‬רבי לעזשאר‪ ,‬וזקנו רבי‬ ‫תפילתו בהתלהבות עצומה‪ .‬השתפכות‬ ‫יהודה לייב‪ .‬ומה נאמר על דודו‪ ,‬רבי‬ ‫השיב לו ה"בית אברהם"‪" :‬אה‪ ,‬את‬ ‫מאטל סלאנימער‪ ,‬שהיה רבו המובהק‬ ‫הנפש בתפילתו היתה למעלה מן‬ ‫רבי משה הכרת?" נתכוון לרבי משה‬ ‫המשוער‪ .‬ולא זו בלבד‪ ,‬אלא שהיתה‬ ‫וגדל בביתו‪ .‬הוא היה חבר לכל אותם‬ ‫מידנער‪ ,‬אך כבר היה זה לאחר פטירתו‪.‬‬ ‫ה'אריות'‪ ,‬עם רבי מתתיהו לוריא‪ ,‬רבי‬ ‫בבחינת "הבערה ללהב יצאת"‪ ,‬שאשו‬ ‫אמר הרבי‪" :‬אה‪ ,‬אין כבר יותר"‪.‬‬ ‫היתה מציתה את כל בית המדרש‪.‬‬ ‫אהרן יוסף‪ ,‬רבי מענדל וועג‪ ,‬ושאר‬ ‫לאחר מכן הוסיף ואמר‪" :‬נפתלי‬ ‫גדולי עובדי ה' שהיו שם‪.‬‬ ‫כשהתחיל רבי נפתלי להתפלל‪ ,‬נסחף‬ ‫מעט"‪ .‬כלומר‪ ,‬רבי נפתלי נותר כעין‬ ‫עמו כל הקהל‪.‬‬ ‫דוגמא‪' ,‬מעין דשופרא'‪ ,‬מאותם זקנים‬ ‫מסירות נפשם של חסידי קדמאי‬ ‫עד כדי כך‪ ,‬שבליל שבת קודש‬ ‫של טבריא של מעלה‪.‬‬ ‫בנסיעתם אל הרבי‬ ‫באמירת 'הודו'‪ ,‬כשהתחיל רבי נפתלי‬ ‫נבוא ונחזה באותו 'מעין דשופרא'‬ ‫לומר 'הודו'‪ ,‬היתה כזו שלהבת אש שכל‬ ‫היה זמן שבו נסע רבי ישראל‬ ‫של זקני טבריא‪ ,‬הלא הוא רבי נפתלי‬ ‫בית המדרש נתלהב עמו‪ ,‬ומשם ואילך‬ ‫שמעון לחוץ לארץ להסתופף בצילא‬ ‫ועבודת הקודש שלו‪ ,‬ואז נתחיל להבין‬ ‫התעלתה התפילה מעלה מעלה‪.‬‬ ‫דמהימנותא של לפיד האש‪ ,‬הבית‬ ‫שכל זה לא היה אלא 'מעין' ודוגמא‬ ‫פעם אחת ניגש אליו רבי יאשע בער‬ ‫אברהם זי"ע‪( .‬כידוע אמר עליו הרה"ק מהר"א‬ ‫ממה שהיה גנוז אצל זקני טבריא‪.‬‬ ‫ושאלו‪" :‬מנין לך האש הזו? כשמגיע‬ ‫מבעלזא זי"ע שהיה "שלהבת אש"‪ ,‬וכידוע לא‬ ‫'הודו' אתה מתחיל לבעור כל כך‪ ,‬עד‬ ‫היה הבעלזער רב מפזר תארים בחינם)‪.‬‬ ‫עבודתו ופרישותו המופלאה של‬ ‫שהאש מדלקת את כל בית המדרש‪...‬‬ ‫רבי נפתלי‬ ‫באותם ימים היה מנהג אצל‬ ‫זהו כח נעלה‪ ,‬כח שאינו מן העולם הזה‪.‬‬ ‫החסידים לנסוע מארץ ישראל לחוץ‬ ‫מנין בא לך כח כזה?"‬ ‫הסיפור הבא מובא במקומות‬ ‫לארץ אל הרבי‪ .‬הגם שיש לציין‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫‪8‬‬ ‫דביקותו של החסיד רבי דוד‬ ‫ושבע ימים ‪ -‬שהיתי במחיצתו‬ ‫וכפי שכבר ביארנו‪ ,‬היה רבי נפתלי‬ ‫מרדכי מהאראדאק‬ ‫שבועיים ימים‪ ,‬וקיבלתי ממנו סיפורים‬ ‫עניו מופלא ונעים הליכות‪ .‬השיב לו‬ ‫רבים ויסודות בדרכי החסידות‪.‬‬ ‫רבי נפתלי כך‪:‬‬ ‫באותם ימים הלך רבי ישראל‬ ‫שאלתיו אז‪" :‬כיצד זכית להתקרב אל‬ ‫הרי יודע אתה שאני מנקה את בית‬ ‫שמעון לראות חסיד נוסף‪ ,‬מאותם‬ ‫המדרש בכל ערב שבת‪ .‬בשעת הניקוי‬ ‫היסוד העבודה?"‬ ‫שגם עליהם נאמר כי אינם אלא‬ ‫מצטבר אבק רב‪ ,‬הוא נכנס לפי ואני‬ ‫'מעין' מטבריא של מעלה‪ .‬בישׂ רוהו‬ ‫סיפר לו עובדא פלאית‪ .‬בצעירותו‪,‬‬ ‫נעשה יבש וצמא מאד‪ .‬בטבע העולם‬ ‫כי עודנו בחיים החסיד רבי דוד מרדכי‬ ‫בהיותו אברך‪ ,‬התגורר בסלונים‪ ,‬אך לא‬ ‫הולכים לשתות מים‪ ,‬אך אני מתאפק‬ ‫מהאראדאק‪.‬‬ ‫נמנה על עדת החסידים‪ .‬אדרבה‪ ,‬מן‬ ‫משתייה ואומר‪' :‬רבונו של עולם‪ ,‬את‬ ‫שמח רבי ישראל שמעון שמחה‬ ‫המתנגדים שבעיר היה ונהג להתפלל‬ ‫תאוות שתיית המים אני רוצה להכניס‬ ‫גדולה‪ ,‬כי שמע פעמים רבות מדודו‬ ‫בבית מדרשם של האשכנזים‪.‬‬ ‫בתוך ה'הודו' הזה!'‬ ‫רבי מאטל הפלגות גדולות בשבחו‬ ‫פעם אחת ביום ראש השנה איחר‬ ‫והמשיך בדבריו‪ :‬לאחר מכן אני‬ ‫של רבי דוד מרדכי מהאראדאק‪ .‬אמר‬ ‫לקום ממשכבו‪ ,‬ובעת שהגיע לבית‬ ‫אוכל 'טועמיה'‪ .‬ומה אוכלים לטעימה?‬ ‫בלבו‪" :‬חייב אני להכירו‪ ,‬אם דודי‬ ‫המדרש של האשכנזים כבר היו‬ ‫חתיכת דג מלוח (הערינג)‪ .‬כמובן שאחר‬ ‫רבי מאטל מפליג בשבחו כל כך‪ ,‬עלי‬ ‫אוחזים בעומק התפילה‪ .‬אמר בלבו‪:‬‬ ‫כך אני צמא מאד‪ ,‬אך איני שותה מים‬ ‫לבקרו"‪ .‬ונסע להאראדאק‪.‬‬ ‫"שוב לא אוכל להצטרף לתפילתם‬ ‫ואומר‪ :‬רבונו של עולם‪ ,‬את הצמאון‬ ‫כשהגיע לשם היה זה ערב שבת‬ ‫בבית מדרשם‪ .‬אלכה נא אל החסידים‪,‬‬ ‫הזה אני רוצה להכניס ב'הודו'‪ .‬את‬ ‫קודש‪ ,‬וחפץ היה לעמוד על מהותו‬ ‫התענוג שהיה לי משתיית המים‪ ,‬אני‬ ‫אל הקודש פנימה להיכלו של היסוד‬ ‫ולהשיג מדרגתו האמיתית‪ ,‬על כן לא‬ ‫רוצה שיהיה לי ב'הודו'!'‬ ‫שאל איש היכן הוא רבי דוד מרדכי‪,‬‬ ‫העבודה‪ ,‬כי שם עדיין לא התחילו "‪.‬‬ ‫הלך לבית מדרשו של היסוד‬ ‫אחר כך אני הולך למקוה‪ .‬המקוה‬ ‫אלא החליט בדעתו למצאו בעצמו‪.‬‬ ‫העבודה להתפלל עם החבריא קדישא‪.‬‬ ‫היתה חמה מאד עם הבל רב‪ .‬בצאתי‬ ‫היה מסובב אנה ואנה בשעת‬ ‫מהמקוה אני צמא מאד ומשתוקק‬ ‫התפילה‪ ,‬עד אשר פתאום ראה יהודי‬ ‫והנה אירע מעשה נורא‪ ,‬בהגיע הציבור‬ ‫לשתות מים‪ .‬אני אומר‪' :‬רבונו של‬ ‫אחד עומד סמוך לחלון‪ ,‬נשען על‬ ‫ל'ברוך שאמר‪ ,‬שמע את קולו של הרבי‬ ‫עולם‪ ,‬צמאון זה של שתיית מים‬ ‫ידו‪ ,‬ומנגן בדבקות עצומה את הניגון‪:‬‬ ‫הקדוש‪ ,‬היסוד העבודה‪ ,‬כשהוא זועק‬ ‫יכנס לתוך ה'הודו'‪ ,‬והתענוג שהיה לי‬ ‫"מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה‬ ‫בנוסח קודשו‪:‬‬ ‫משתייה זו ילך לתוך ה'הודו'!'‬ ‫ונהרות לא ישטפוה‪ - "...‬ניגון שחיברו‬ ‫"ברוך שאמר והיה העולם!"‬ ‫רבי הערשילע האראדאקר‪ .‬ונהרות‬ ‫סיים רבי נפתלי ואמר‪" :‬יכול אתה‬ ‫של דמעות זלגו מעיניו‪ .‬אמר רבי‬ ‫הדיבורים הללו כבשו את לבו‬ ‫לשער בעצמך‪ ,‬כשמגיע 'הודו'‪ ,‬כל כח‬ ‫ישראל שמעון‪" :‬אה‪ ,‬זהו בודאי רבי דוד‬ ‫וחדרו לתוך פנימיותו‪ ,‬ונתעורר‬ ‫הצמאון שלי אני נותן בתוכו‪ ,‬ומשמים‬ ‫מרדכי!" ואכן כיוון אל האמת‪ ,‬כי היה‬ ‫בהתעוררות עצומה עד שגמר בדעתו‬ ‫משפיעים לי תענוגים כאלו‪ ,‬אש כזו‪,‬‬ ‫זה רבי דוד מרדכי‪.‬‬ ‫לאלתר‪" :‬כאן הוא מקומי!" ומאותה‬ ‫ואהבה דקדושה כזו! ומשם זה עובר‬ ‫שעה נהיה לחסיד דבוק ביסוד‬ ‫הלאה‪ ,‬עד שכל בית המדרש בוער יחד‬ ‫רבי נפתלי בלבת אש של הודו‬ ‫העבודה‪.‬‬ ‫עמי!‪"...‬‬ ‫‪ָ ּ -‬פרוש משבת לשבת ‪ -‬רבי מרדכי‬ ‫האראדאק שבוכה כמו תינוק "מים‬ ‫הוא הרבי נפתלי‪ ,‬אשר עליו‬ ‫ולא עוד‪ ,‬אלא שקיבל על עצמו אז‬ ‫רבים" הם הי' רק 'מעין' של "טבריא של‬ ‫התבטא הבית אברהם בפני רבי ישראל‬ ‫שלא להסתפק בלימודו בכולל במשך‬ ‫מעלה"‪.‬‬ ‫שמעון‪ ,‬כי אינו אלא 'מעין' זקני טבריא‬ ‫היום בלבד‪ ,‬אלא להיות פרוש בבית‬ ‫של מעלה‪ .‬ומזה נוכל לצייר בנפשנו‬ ‫המדרש משבת לשבת‪ ,‬והשליך אחרי‬ ‫מה היה גודל מעלת אותם הזקנים‬ ‫הספרים והכתבים הקדושים‬ ‫גוו כל הבלי עולם הזה‪.‬‬ ‫בעצמם‪...‬‬ ‫אשר הנציחו את עבודת הקודש‬ ‫יש להתבונן היטב במעשה זה‪ ,‬הלא‬ ‫נחזור להזקנים של 'טבריא של‬ ‫הוא חובק זרועות עולם! משמיעת‬ ‫סדר התקרבותו של רבי נפתלי‪:‬‬ ‫מעלה'‪ .‬זוהי הקדמת אותם צדיקים‬ ‫ארבע תיבות בלבד ‪" -‬ברוך שאמר והיה‬ ‫כיצד 'ברוך שאמרבי אחד שינה‬ ‫שרפי מעלה‪ ,‬אשר העיד הבית אברהם‬ ‫העולם" ‪ -‬עוזב אדם כל עניני עולם הזה‬ ‫חיים שלמים‬ ‫שאינם אלא 'מעין' ממנה‪.‬‬ ‫ונעשה פרוש משבת לשבת! אלו היו‬ ‫סיפר הרה"ק רבי מאטל לאחיינו‬ ‫ובהיותנו עוסקים בענין רבי נפתלי‪,‬‬ ‫חסידי קמאי!‬ ‫אשר כאמור לא היה אלא כ'מעין'‬ ‫רבי ישראל שמעון‪ ,‬כי אצל זקני טבריא‬ ‫‪ -‬אצל אביו רבי יודא לייב‪ ,‬אצל רבי‬ ‫וכל זה‪ ,‬כדברי הבית אברהם‪ ,‬לא‬ ‫הנובע מאותם זקני טבריא של מעלה‪,‬‬ ‫לעזשאר‪ ,‬ואצל רבי הערש מעכל ‪ -‬היו‬ ‫היה אלא 'מעין' מטבריא של מעלה‪.‬‬ ‫מן הראוי לספר סדר התקרבותו אל‬ ‫הלימוד והתפילה לדבר אחד‪ .‬היינו‪,‬‬ ‫ואם כן‪ ,‬מי יוכל לתאר איך נראתה‬ ‫היסוד העבודה זי"ע‪.‬‬ ‫שהיגיעה‪ ,‬האש והלהב היו בשניהם‬ ‫טבריא של מעלה בעצמה‪ ,‬בתפילת‬ ‫סיפר רבי ישראל שמעון‪ :‬בהיותי‬ ‫שווים בשווה‪.‬‬ ‫חול‪ ,‬ומה גם בשבת קודש‪...‬‬ ‫אצל רבי נפתלי ‪ -‬וכבר היה אז זקן‬ ‫‪9‬‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫"של נעליך מעל רגליך‪ ,‬כי המקום‬ ‫רבי ישראל שמעון קאסטילאניץ‬ ‫ועתה‪ ,‬בבואנו אל מקום קדוש כזה‪,‬‬ ‫אשר אתה עומד עליו אדמת קודש‬ ‫העלה על הכתב והשאיר לנו את‬ ‫עלינו להודות להשי"ת שהשאיר לנו‬ ‫הוא!"‬ ‫הספרים הידועים 'מזקנים אתבונן'‪.‬‬ ‫את הזקנים אשר סיפרו את המעשיות‬ ‫וישנם עוד חסידים שהעלו על הכתב‬ ‫הללו‪ :‬רבי מאטל סלאנימער‪ ,‬בעל‬ ‫הננו נכנסים עתה אל קדושת שבת‬ ‫סיפורים והנהגות‪ ,‬כבספרים 'ויהי אור'‬ ‫קודש בטבריא של מעלה‪' ,‬הדרא דלא‬ ‫ברכת אברהם‪ ,‬בעל נתיבות שלום‪ ,‬רבי‬ ‫'אשרי האיש'‪' ,‬רון שיר ושבח'‪' ,‬איש סחו‬ ‫אפשר למפרט בשפוותא' מכל הנעשה‬ ‫אחריו'‪ ,‬ועוד‪ .‬עלינו להודות להשי"ת‬ ‫מענדל וועג‪ ,‬רבי מתתיהו לוריא‪ ,‬ורבי‬ ‫שם‪.‬‬ ‫שכל דברי החסידים ואנשי מעלה הללו‬ ‫אהרן יוסף‪ .‬כל אלו אשר השאירו וכתבו‬ ‫אוי אוי קה אכסוף נועם שבת!‪...‬‬ ‫נשתמרו בכתב‪.‬‬ ‫את סיפורי הזקנים מהחבריא קדישא‪.‬‬ ‫‪Shiurim thru‬‬ ‫‪the week:‬‬ ‫‪Sunday‬‬ ‫‪Various Topics‬‬ ‫‪Monday‬‬ ‫‪Emuna Bitachon‬‬ ‫‪Tuesday‬‬ ‫‪Deep Insights‬‬ ‫‪Wednesday‬‬ ‫‪Chovos Halvovas‬‬ ‫‪Thursday‬‬ ‫‪Weekly Parsha‬‬ ‫‪Friday‬‬ ‫‪Shabbos Kodesh‬‬ ‫‪SQUARE‬‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫‪10‬‬ ‫זעטיגט אייער נשמה און באלייכט אייער טאג‬ ‫דורך שעפן חיזוק אמונה און ביטחון‪,‬‬ ‫השקפת החיים און ידיעת התורה פון די‬ ‫‪ZURECH 347.765.7824‬‬ ‫צו ספאנסערן‬ ‫אדער פאר‬ ‫פאזעטיווע‬ ‫קאמעטארן קען‬ ‫מען זיך ווענדן צו‬ ‫הרה"ח ר'‬ ‫חיים מנחם‬ ‫ראזינגער הי"ו‬ ‫‪347.570.0413‬‬ ‫מען קען אויך הערן די‬ ‫שיעורים פון רב אויף‪:‬‬ ‫קול פרדס התורה‬ ‫קול נשמותינו‬ ‫אידיש‪718.760.1111 #1 :‬‬ ‫‪718.506.9694‬‬ ‫ענגליש‪718.759.1111 #1 :‬‬ ‫עינים ליין‬ ‫‪718.977.5554‬‬ ‫במוצש''ק ‪#0‬‬ ‫במשך השבוע ‪1-2-7-4‬‬ ‫א פרישע וואך‬ ‫צו באקומען די גליון און שיעורים אויף אימעיל שיקט '‪ 'Subscribe‬צו‬ ‫פול מיט חיזוק‬ ‫‪shiurimlishmo@gmail.com‬‬ ‫‪11‬‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫שיעורים דורך‬ ‫אויס די וואך‪:‬‬ ‫זונטאג‬ ‫מאמר הפרשה‬ ‫מאנטאג‬ ‫חובת הלבבות‬ ‫דינסטאג‬ ‫טבריא של מעלה‬ ‫מיטוואך‬ ‫אוצר הידיעות‬ ‫דאנערשטאג‬ ‫יאהרצייטן‬ ‫פרייטאג‬ ‫אור של שב"ק‬ ‫מוצאי שבת‬ ‫מלוה מלכה‬ ‫‪SQUARE‬‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫‪12‬‬