gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

ללמוד ולקיים · Lilmod Ulekayem — ניצבים וילך (2026-08-31)

מוציא לאור: ללמוד ולקיים · Lilmod Ulekayem

שבוע: ניצבים וילך (2026-08-31)

ללמוד ולקיים · Lilmod Ulekayem — ניצבים וילך (2026-08-31)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ללמוד ‪ -‬ולקיים‬ ‫בס"ד‬ ‫הערות מעשיות להלכה ‪ -‬על סדר הדף היומי‬ ‫"וכאשר תקום מן הספר‪ :‬תחפש באשר למדת‪ ,‬אם יש בו דבר אשר תוכל לקיימו" ‪ -‬אגרת הרמב"ן‬ ‫חולין דף קכב ‪ -‬קכח‬ ‫נצבים ‪ -‬וילך ⚫ אלול תשפ"ו‬ ‫גליון שמד‬ ‫גליון זה מיועד לעורר לב המעיין ולא לסמוך עליו למעשה‬ ‫דף קכב‬ ‫שהיושב בביתו צריך לנסוע שבע עשרה דקות ברכב לתפילה‬ ‫בציבור‪ ,‬אע"פ שמקום התפילה‪ ,‬רחוק יותר ממיל מביתו‪.‬‬ ‫לתפילה ולנטילת ידים ארבעה מילין‬ ‫[והשיב לשואל האם חייב לנסוע עשר דקות ברכב לתפילה בציבור‬ ‫טירחא עבור תפילה בציבור‬ ‫אע"פ שהמרחק הוא יותר מיל "שיתפלל בציבור‪ ,‬כי הוא גם נוסע‬ ‫עשר דקות למכולת שם עמ' רסט]‪ .‬וביאר בס' יבקשו מפיהו‬ ‫הנמצא בביתו חייב ללכת עד מרחק מיל (והוא זמן הליכה של‬ ‫כוונתו‪ :‬שמכיון שהיה טורח לנסוע עשר דקות למכולת בלי לחשוב‬ ‫כשמונה עשרה דקות) כדי להתפלל במנין (שו"ע ס' צ סע' טז‪,‬‬ ‫על כך כלל‪ ,‬כנראה‪ ,‬שזו לא טירחא גדולה‪ ,‬ולכן גם המתפלל‬ ‫ומ"ב ס"ק נב‪ ,‬ומ"ב ס' קסג סוס"ק ג לגבי נטילת ידים‪ ,‬וע' בשו"ע‬ ‫בציבור צריך לטרוח לנסוע מרחק זה‪( .‬המראה מקומות דלהלן‬ ‫הרב (ס' צ סע' יז) דכתב דמביתו בעינן מיל‪ ,‬ובס' קסג סע' ב דכתב‬ ‫ע"פ ס' יבקשו מפיהו שם)‪.‬‬ ‫דמביתו צריך ד' מיל‪ .‬ע' בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ב ס' כז)‪,‬‬ ‫דמביתו לכאורה היה צריך לחייבו יותר ממיל‪ ,‬דדוקא בדרך הקלו‬ ‫שלא לחזור אבל מביתו אין טעם להקל וסיים שכיון שלא התפרש‬ ‫דין היושב בביתו לענין טירחא לתפילה בציבור‬ ‫השיעור אין להחמיר ביותר ממיל) ע"ע להלן מדברי האגרות‬ ‫בשו"ת בנין עולם (להגרי"א חבר ס' ג ודבריו מובאים בפתחי‬ ‫משה‪.‬‬ ‫תשובה ס' צ סע' טז) כתוב "מה שכתבת להביא ראיה מהא‬ ‫שיעור מיל‪ :‬לדעת החזון איש הוא ‪ 1,152‬מטר‪ ,‬ולדעת הגר"ח נאה‬ ‫דאיתא בפסחים פחות ממיל חוזר וכ' מעכ"ת דכ"ש אם הוא‬ ‫‪ 960‬מטר‪ ,‬דשיעור מיל כתב הרמב"ם (פ"ד מתפלה ה"ב) שהוא‬ ‫בביתו‪ ,‬לענ"ד אין משם הכרח אדרבה אם הוא בביתו עדיף טפי‪,‬‬ ‫אלפיים אמה‪ ,‬ולפי החזון איש (שעורין של תורה) שיעור אמה הוא‬ ‫דדוקא אם הוא כבר בדרך בלא"ה אף שהוא חוזר לאחוריו כיון‬ ‫‪ 57.6‬ס"מ‪ ,‬ולהגר"ח נאה (סדר שיעור מקוה‪ ,‬בתחילתו) שיעור‬ ‫שהוא פחו' ממיל חייבוהו חכמים‪ ,‬משא"כ לילך מביתו אפשר‬ ‫אמה הוא ‪ 48‬ס"מ‪.‬‬ ‫דלא החמירו בו"‪.‬‬ ‫כדי לענות קדיש וקדושה‪ :‬כתב בשו"ת שלמת חיים (ס' קלג)‬ ‫אך המשנה ברורה (ס' צ ס"ק נב) פסק בשם החיי אדם (כלל מ‬ ‫דאין חיוב ללכת מיל או ד' מילין‪.‬‬ ‫סע' יא) ש"היושב בביתו דינו כמלאחריו"‪.‬‬ ‫לשון שו"ע "ישתדל" להתפלל בבית הכנסת עם הציבור‪ :‬כתב‬ ‫גם הבנין עולם מסיק שהיושב בביתו צריך לצאת מביתו לתפילה‬ ‫בס' אשי ישראל (פי"ב סע' א) חייב כל אדם לעשות כל מה‬ ‫בציבור‪ ,‬אך לא מהטעם שנחשב כלאחריו‪ ,‬אלא נראה דבאמת‬ ‫שביכולתו ללכת ולהתפלל כל התפילות בציבור ועל התפילה‬ ‫פחות ממיל לא נקרא דרך כלל דכל אלפיים סמוך לעיר שייך לעיר‬ ‫בציבור נאמר "הן קל כביר ולא ימאס"‪ ,‬ואין מעיינין כל כך למעלה‬ ‫וכדו' ולענ"ד העיקר לחשוב שיעור מיל כמו בשבת מחוץ לעיר ולא‬ ‫בתפילה של ציבור כמו בתפילה של יחיד וזה תוכחה לאותם‬ ‫כמ"ש מעלתו דמודדים לכל אחד מפתח ביתו דזה לא מצאנו‬ ‫אנשים שמזלזלים בתפילת מנחה ומעריב ומרשים לעצמם‬ ‫בשום מקום ולפי דברי מעלתו אם הייתה עיר גדולה שמביתו עד‬ ‫להתפלל ביחידות בבית או בחנות (ע' מ"ב ס' צ ס"ק נב‪ ,‬וע' בס'‬ ‫בהכ"נ יש יותר ממיל פטור מלילך שם‪ ,‬וזה וודאי אינו דסתמא‬ ‫יסוד ושורש העבודה שער האשמורת פ' ז שמזהיר במיוחד את‬ ‫אמרו כל מי שיש לו בהכ"נ בעירו ואפילו היא גדולה כאנטוכיא‬ ‫בעלי החנויות להתפלל במנין)‪.‬‬ ‫משמע‪ ,‬ולפי דבר מעלתו היה להם לומר כל מי שיש לו בהכנ"ס‬ ‫ע' עמק ברכה ברכות קריאת שמע א‪ ,‬וע' בשו"ת אגרות משה‬ ‫תוך אלפיים אמה מביתו"‪.‬‬ ‫(או"ח ח"ב ס' כז ח"ג ס' ז)‪ ,‬דלהתפלל במנין הוא חיוב גמור‪ ,‬ואף‬ ‫ולפי הבנין עולם‪ ,‬כל שיש בית הכנסת בעירו‪ ,‬צריך לנסוע אפילו‬ ‫שלשון השו"ע "ישתדל"‪ ,‬וע' בשו"ת מנחת יצחק ח"ז ס' ו‪ ,‬דמה‬ ‫כמה מילין כדי להתפלל עם הציבור‪ .‬אך מדברי האחרונים‬ ‫שכתב בשו"ע לשון "ישתדל" היינו להתפלל דוקא בבית הכנסת‪.‬‬ ‫שסתמו דבריהם וכתב ש"היושב בביתו דינו כמלאחריו"‪ ,‬שצריך‬ ‫וע' אורח נאמן ס' צ ס"ק כה דתפילה בציבור חיובו מדרבנן‪ ,‬וע' גם‬ ‫ללכת עד מיל כדי להתפלל בציבור‪ ,‬ולא כתבו שמודדים המיל‬ ‫בערוך השולחן ס' צ סע' כא‪ ,‬וע' שו"ע הרב שם סע' יז דגם אם‬ ‫מחוץ לעיר‪ ,‬נראה שלא סוברים כדברי הבנין עולם‪ ,‬אלא כדברי‬ ‫הוא מדרבנן מ"מ עדיף ממצוה דאורייתא כיון שיש בזה קידוש‬ ‫השואל בבנין עולם‪ ,‬דמודדים לכל אחד מפתח ביתו‪.‬‬ ‫שמו יתברך ברבים‪.‬‬ ‫האם חייב היושב בביתו לנסוע ברכב ‪ 17‬דקות‬ ‫לתפילה בציבור‬ ‫דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל (יבקשו מפיהו תפילה ח"ד עמ' רסה)‬ ‫בדרך‪ ,‬כדי להתפלל בציבור‪ ,‬צריך ללכת רק עד ארבע מילין לפניו‪,‬‬ ‫‪ 72‬דקות (או ‪ 18‬דקות) ‪ -‬שיעור מרחק או שיעור זמן‬ ‫ולא יותר‪ ,‬ורק עד מיל לאחריו (והמ"ב ס"ק נב כתב שהחיוב‬ ‫בביתו דינו כמלאחריו)‪ ,‬הוא שיעור מרחק‪ ,‬ולכן גם כשנוסע ברכב‬ ‫נחלקו הפוסקים אם הדין המובא בשו"ע (ס' צ סע' טז) שההולך‬ ‫בסוסים ופרדים‪ .‬אך שאר דיני תורה הכל תלוי בשיעור זמן‪.‬‬ ‫לא צריך לנסוע יותר מארבע מילין לפניו ומיל לאחריו‪ ,‬או שיעור‬ ‫[נסיעה רגילה ‪ -‬אכן יש לומר שהמג"א סובר שניתן ללמוד שאר‬ ‫זמן של הליכת ארבע מילין‪ ,‬שהוא שבעים ושתים דקות‪ ,‬והליכת‬ ‫דיני התורה מקרבן פסח‪ ,‬והטעם שהנוסע בעגלה יכול לנוסע יותר‬ ‫מיל‪ ,‬שהיא שמונה עשרה דקות‪ ,‬אף על פי שבמציאות‪ ,‬המרחק‬ ‫מג' פרסאות בערב שבת מפני שנסיעה בעגלה נחשבת נסיעה באופן‬ ‫הוא יותר מארבע מילין לפניו ומיל לאחריו‪ .‬ודבריהם תלויים‬ ‫הרגיל וכסברת שו"ת ויען אברהם (מרבי אברהם פלאגי יו"ד ס'‬ ‫בדברי הגמרא במס' פסחים (דף צג – צד)‪" ,‬איזו היא דרך רחוקה‬ ‫לח) שהליכה בסוסים ופרדים אינו נסיעה רגילה]‪.‬‬ ‫(שפטור מעשיית קרבן פסח) מן המודיעים ולחוץ וכו' (מי שהיה‬ ‫וע' תפארת ישראל (פסחים הילכתא גבירתא פ"ט) שכתב כשנזכה‬ ‫מן המודיעים ולחוץ בערב פסח בחצות היום‪ ,‬מפני שהנמצא‬ ‫לעשות הפסח אי"ה בזמנו‪ ,‬שהמציאו התחבולה להלן במהירות‬ ‫במקום זה בתחילת זמן הקרבת הקרבן‪ ,‬לא יכול להגיע לעזרה‬ ‫על ידי שבילי ברזל‪ ,‬אז יהיה דין דרך רחוקה משונה מבזמן‬ ‫לעשות הקרבן לפני סוף זמן הקרבתו כשהולך ברגליו)‪.‬‬ ‫המשנה‪ ,‬ע"פ בית דין הגדול שיהיה אז בירושלים"‪ – .‬ועיקר מה‬ ‫תנו רבנן היה עומד חוץ למודיעים ויכול ליכנס לעזרה (על ידי רכיבה‬ ‫שדרך הרגילה זה שיעור הזמן (ולא שיעור מרחק) [אכן ע' בהג"ה‬ ‫מהירה) בסוסים ובפרדים תלמוד לומר (בהעלתך פרק ט פסוק יג) ובדרך‬ ‫שם שהתפארת ישראל כתב שהתחרט מדבריו אלו)‪.‬‬ ‫לא היה (שמשמע שרק איש שלא היה בדרך חייב כרת)‪ ,‬והלא (איש זה) היה‬ ‫גם בשו"ת מקור חיים (סאגלוביץ ס' כ) שמשיג על השו"ת שואל‬ ‫בדרך"‪ .‬מדברי הגמרא עולה שדרך רחוקה לענין קרבן פסח נמדדת‬ ‫ומשיב (קמא ח"ג ס' קג) מבואר כעין דברי הויען אברהם‪,‬‬ ‫לפי המרחק בהליכה ברגליו‪ ,‬ואפילו כשיש אפשרות להגיע למקום‬ ‫שמתחשבים בנסיעה מהירה כשהיא נסיעה באופן הרגיל‪.‬‬ ‫מהר יותר בסוסים ובפרדים‪ ,‬לא מתחשבים בזה כלל‪.‬‬ ‫השואל ומשיב בענין הל' אבלות שאף כהיום יש נתיבות ברזל‬ ‫האם ללמוד מקרבן פסח לשאר דיני התורה שהמרחק נמדד לפני‬ ‫ויכולים לנסוע הרבה פרסאות ביום מכל מקום לא מיקרי מהלך‬ ‫הליכה ברגל‪ :‬ובשו"ת בית יעקב (מרבי יעקב ב"ר שמואל‬ ‫יום אחד וכו' דאין משערים רק במה שהוא על פי דרכי הטבע לא‬ ‫מצויזמיר ס' לה) דן אם דין זה נאמר רק לענין קרבן פסח מדרשת‬ ‫ע"פ תחבולות (וציין לגמ' מכות דף ה מהו דתימא ניחוש לגמלא‬ ‫"ובדרך לא היה"‪ ,‬אבל לא לומדים שאר דיני התורה מקרבן פסח‪,‬‬ ‫פרחא)‪.‬‬ ‫או שלומדים מקרבן פסח לכל דיני התורה‪ ,‬ומסיק הבית יעקב‬ ‫והמקור חיים השיג עליו "למה זה לא נקרא דרך הטבע נתיבות‬ ‫שלומדים שאר דיני התורה מדיני קרבן פסח‪ ,‬ולכן פסק שגם דין‬ ‫הברזל האם הוא הולך על פי שמות או על פי דרך הנס"‬ ‫הולך בדרך (פסחים דף מו‪ ,‬וחולין דף קכב – קכג בסוגיין) שחייב‬ ‫וכדעה זו פסקו גם הר"מ פישלס והנודע ביהודה לענין אבל הבא‬ ‫ללכת לתפילה ולנטילת ידם ארבעת מילין הוא אפילו אם נוסע‬ ‫ממקום קרוב וכמבואר בשו"ת מהר"ם שיק (יו"ד ס' שסא)‪.‬‬ ‫בסוסים ובפרדים‪.‬‬ ‫ודלא כשו"ת האלף לך שלמה שבאבלות זה שיעור במרחק ולא‬ ‫ודברי הבית יעקב מובאים בפתחי תשובה (יו"ד ס' קיב ס"ק ו)‬ ‫בזמן‪.‬‬ ‫לענין פת ישראל (שבשו"ע יו"ד ס' קיב סע' טז) כתוב "שהנזהר‬ ‫ובשו"ת דברי מלכיאל (שו"ת ח"ב ס' צט) כתב שלא נתנו חכמים‬ ‫מפת עובד כוכבים‪ ,‬והוא בדרך‪ ,‬אם יש פת של ישראל עד ד' מילין‪,‬‬ ‫דבריהם לשיעורים ואף בזמננו שנתחדשו הטעלעגראפין ומסילת‬ ‫ימתין"‪ .‬ופ' הפתחי תשובה בשם הבית יעקב "דאין חילוק בין‬ ‫הברזל בכ"ז מיקרי מקום קרוב רק עשר פרסאות‪.‬‬ ‫רוכב על סוס או הולך ברגליו"‪ ,‬אלא בכל אופן השיעור הוא ד'‬ ‫לסיכום‪ :‬הפתחי תשובה הביא בית יעקב‪ ,‬וכן הגר"ש קלוגר‪,‬‬ ‫מילין‪.‬‬ ‫התוספות שבת‪ ,‬דברי מלכיאל שזה דין במרחק של ד' מילין‪.‬‬ ‫וכן פסק רבי שלמה קלוגר (שו"ת האלף לך שלמה (יו"ד ס' שט)‬ ‫מאידך מדברי המג"א‪ ,‬ישועות יעקב‪ ,‬תפארת ישראל (עכ"פ‬ ‫וכן פסק בספרו שו"ת טוב טעם ודעת תליתאה חלק ב ס' רטז)‬ ‫בהו"א)‪ ,‬הר"מ פישלס הנודע ביהודה (בענין אבלות) וכן משמע‬ ‫לענין אבילות‪ ,‬על הדין המבואר בשו"ע (ס' שעה סע' ח) בענין‬ ‫במשנה ברורה (ראה להלן) וכן דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל שזה‬ ‫אבילות‪( .‬בענין מי שמת לו קרוב‪ ,‬ולא ידע עד שבא למקום שמת‬ ‫שיעור זמן (וכעין זה שו"ת אגרות משה שהוא ענין של טירחא)‪.‬‬ ‫או למקום קבורה‪ ,‬אם היה במקום קרוב שהוא מהלך י' פרסאות‬ ‫שאפשר שיבא ביום אחד‪ ,‬אםילו בא ביום הז'‪ ,‬אם מצא מנחים‬ ‫דעת המשנה ברורה‬ ‫אצל גדול הבית‪ ,‬אפילו שננערו לעמוד‪ ,‬הואיל ומצא מנחים (דהיינו‬ ‫ויש לדון בשעת המשנה ברורה‪ ,‬כי לענין חיוב נטילת ידים לפני‬ ‫שנוהגים קצת דיני אבלות) עולה ומונה לו עמהם תשלום שלשים‬ ‫התפילה כתב המ"ב (ס' צב ס"ק יז) ש"רוכב דינו בכל זה כמהלך‬ ‫יום‪ .‬ואם לא מצא מנחמים‪ ,‬מונה לעצמו‪ .‬וכן אם היה במקום‬ ‫ברגליו"‪( .‬שיעור מרחק)‪ .‬אך לענין נטילת ידים לסעודה כתב‬ ‫רחוק‪ ,‬אפילו בא ביום שני‪ ,‬מונה לעצמו שבעה ושלשים מיום‬ ‫הבה"ל (ס' קסג סע א ד"ה ברחוק) "דכשהוא נוסע בגמלא פרחא‬ ‫שבא"‪.‬‬ ‫[כגון ע"י פאסט וכיו"ב) אין חושבים לפי אורך הדרך אלא לפי‬ ‫ובשו"ע לא מבואר אם מקום קרוב ומקום רחוק תלוי במרחק או‬ ‫חשבון הזמן של הילוך ד' מילין לאדם בינוני שהוא שיעור ע"ב‬ ‫בזמן‪ .‬אך רבי שלמה קלוגר פסק שמקום קרוב‪ ,‬שהוא עשר‬ ‫מינוטי"ן"‪.‬‬ ‫פרסאות‪ ,‬הוא מרחק ולא שיעור זמן‪ ,‬כי "זה ודאי דקרובה‬ ‫וכן ע' במ"ב בהל' ערב שבת שפסק כדברי המג"א שהנוסע בעגלה‬ ‫ורחוקה הנאמר באבלות רחמנא ליצלן תלוי רק ביכול לילך ברגליו‬ ‫יכול ליסוע יותר מג' פרסאות‪.‬‬ ‫לא בסוסים ופרדים‪ ,‬וש"ס מפורש הוא בפסחים דף צד‪.‬‬ ‫אגרות משה ביאר הטעם ד' מילין‬ ‫דברי המג"א בערב שבת שהוא שיעור זמן ולא‬ ‫ובשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ב ס' כז) דהא כשצריך להוציא‬ ‫שיעור מרחק‬ ‫הרבה ממון הוא אונס לפוטרו מהעשה לכן גם טירחא היה שייך‬ ‫להחשיב אונס‪ ,‬אך הוא אונס קטן לגבי מצות הרבה‪ ,‬אף באלו שהן‬ ‫אך נראה שהמג"א (ס' רמט ס"ק א) חולק וסובר שלא לומדים‬ ‫רק מדרבנן‪ ,‬ולכן במצוה זו דהצריכו להתפלל בצבור הקלו‬ ‫שאר דיני התורה מקרבן פסח‪ ,‬שהשו"ע (שם סע' א) פסק שאין‬ ‫להחשיב זה לאונס כשהוא הלוך יותר ממיל‪ ,‬והטעם אולי כיון‬ ‫הולכים בערב שבת יותר מג' פרסאות כדי שיגיע לביתו בעוד היום‬ ‫שעושה עכ"פ מעשה מצוה דתפלה באותה שעה‪ ,‬הקלו לפוטרו‬ ‫גדול ויוכל להכין צרכי סעודת שבת" ופ' המג"א ואם הוא ישוב‬ ‫ממצוה זו דבצבור אף באונס קטן זה דטירחא ול"ד לשאר מצוה‬ ‫בעגלה יכול ללכת יותר"‪.‬‬ ‫אף דרבנן שלא יעשה כלום בענין המצוה כשיתעצל‪ ,‬שלכן החמירו‬ ‫ולפי דבר המג"א לכאורה עולה שגם לענין תפילה בציבור‪ ,‬הנוסע‬ ‫שלא יתחשב לאונס אלא הוצאת ממון בסך גדול‪ ,‬ולא טירחא אף‬ ‫ברכב צריך לנסוע שיעור זמן של ארבעה מילין (שהוא ‪ 72‬דקות)‪.‬‬ ‫גדולה‪ ,‬אבל בתפלה שעושה עכ"פ מצוה דתפלה הקלו עליו‬ ‫אך התוספות שבת (שם ס"ק א) השיג על המג"א הסובר שג'‬ ‫במתעצל בשביל טירחא גדולה דהליכה יותר ממיל שלא יצטרך‬ ‫פרסאות הוא רק למי שהולך ברגל‪ ,‬אבל הנוסע בעגלה יכול לנסוע‬ ‫לילך לקיים גם תפלה בצבור‪.‬‬ ‫יותר כי "בשו"ת בית יעקב ס' לה הוכיח שאין חילוק בזה והביא‬ ‫וכתב שאין לדייק מלשון ‪,‬ישתדל" אדם להתפלל בביהכ"נ עם‬ ‫ראיה מהא דאיתא בפ' מי שהיה טמא לענין דרך רחוקה דאין‬ ‫הצבור שבסעיף ט' לומר שהוא רק מעלה בעלמא‪ ,‬דגם חיוב שייך‬ ‫חילוק אף אם יכול לבא על ידי סוסים ופרדים"‪.‬‬ ‫ללשון זה מכיון שטירחא מרובה כהליכה יותר ממיל פטור הרי יש‬ ‫מדברי התוספת שבת עולה שדעתו היא כדעת הבית יעקב‬ ‫לדמות גם שאר טירחות שמזדמן לאדם לומר שהוא כטירחא‬ ‫שלומדים שאר דיני התורה מקרבן פסח‪.‬‬ ‫דיותר ממיל‪ ,‬אבל כיון דיצטרך בעצמו לדון זה שיש דבר שהוא‬ ‫אך המג"א סובר כדברי הישועות יעקב (שם ס"ק א והוא צד אחד‬ ‫טירחא לזה ולא לזה לכן אמר לשון ישתדל אדם דהכוונה הוא‬ ‫שהובא בשו"ת בית יעקב) שפירש שאין לומדים שאר דיני התורה‬ ‫שלא יקל לדמות כל טירחא לטירחא דיותר ממיל אלא יחמיר‬ ‫מקרבן פסח‪ ,‬כי "שאני התם (לענין קרבן פסח) דגלי קרא"‪ .‬מדברי‬ ‫בהרבה פעמים שלא יהיה לו ברור שהוא טירחא גדולה דצריך‬ ‫הישועות יעקב עולה שלא לומדים שאר דיני התורה מקרבן פסח‪,‬‬ ‫ורק לענין קרבן פסח שיש דרשה מיוחדת שלא מתחשבים בנסיעה‬ ‫ובשו"ת תשובות והנהגות (ח"ב ס' ס"ג) כתב "ראיתי שלא כל הרוצה‬ ‫שידון בכובד ראש על זה‪.‬‬ ‫ליטול את השם יבוא ויטול‪ ,‬ורק חולה או מי שזקוק למנוחה מטעם‬ ‫רפואה‪ ,‬אבל שאר בני אדם יבחרו לילך דוקא למקום שיש שם‬ ‫נטילת ידים לתפילה‬ ‫מנין"‪.‬‬ ‫איתא בשו"ע ס' צב סע' ד צריך לרחוץ ידיו במים אם יש לו‪ ,‬ואם‬ ‫ובהליכות שלמה (תפילה פ"ה ס"ד) אין ראוי לנסוע ביודעין‬ ‫אין לו צריך לחזור אחריהם עד פרסה‪ .‬והני מלי כשהוא הולך‬ ‫למקום שאין שם עשרה אא"כ נוסע לצרכי בריאות פרנסה או‬ ‫בדרך והמים נמצאים לפניו‪ ,‬אבל אם צריך לחזור לאחוריו למקום‬ ‫מצוה‪ ,‬כדי שלא יתבטל מתפילה בציבור‪.‬‬ ‫מים‪ ,‬עד מיל חוזר‪ ,‬יותר ממיל אינו חוזר‪ .‬ואם מתירא שיעבור זמן‬ ‫אינו איסור גמור‪ :‬וע' בהליכות שלמה (שם עמ' עב) הערת חתן‬ ‫התפילה‪ ,‬ינקה ידיו בצרור או בעפר או בכל מילי דמנקי‪.‬‬ ‫הגרש"ז אויערבך זצ"ל הגרז"נ גולדברג זצ"ל שדן לומר שאינו‬ ‫איסור גמור‪ ,‬וכמו שמצינו שמותר ליכנס לספינה ג' ימים לפני‬ ‫אין להפסיד תפילה בציבור‬ ‫שבת אף שידוע שלכשתגיע שבת יצטרך לחללו מחמת סכנה‪ ,‬ע"ש‬ ‫דנטה להקל בדבר‪[ .‬ויש לעיין כמה זמן לפני תפילה של מחר חשיב‬ ‫כתב המ"ב (ס' צב ס"ק כ) אם הוא במקום שיש שם עשרה‬ ‫כמו ג' ימים לפני שבת שיהא מותר ליסוע בלי לחשבן על תפילה‬ ‫שמתפללים‪ ,‬ואם יחזור אחר מים יעבור זמן תפילת הציבור‪ ,‬כתב‬ ‫של מחר‪.]1‬‬ ‫הב"ח‪ ,‬דאף שיש לו שהות אין צריך לחזור‪ ,‬וינקה במידי דמנקי‪.‬‬ ‫לדבר מצוה‪ :‬ע' מ"ב (שם ס"ק נג) דכל זה נאמר שאין להשכים‬ ‫הליכה לטיול כשמפסיד תפילה בציבור‬ ‫לפני התפילה ולהפסיד תפילה בציבור לדבר רשות ולא במקום‬ ‫מצוה (וע' אשי ישראל פ"ח סע' ל)‪.‬‬ ‫שו"ע ‪ :‬יש מי שאומר שמכל שכן שלא ישכים אדם לילך מעיר‬ ‫במקום הפסד ממון‪ :‬ובמקום הפסד ממון (מהקרן ולא מניעת‬ ‫שמתפללים בה בעשרה (ס' צ סע' טז)‪.‬‬ ‫רווח) ע' במשנה ברורה (ס' צ ס"ק כט)‪ ,‬דיש מקום להקל בדבר‬ ‫וכתב השו"ע הרב (ס' י"ז) ואפילו אם משכים ויוצא מבעוד לילה‬ ‫כשעדיין לא הגיע זמן תפילה יש איסור בדבר כשיודע כשיגיע זמן‬ ‫(והכל לפי הענין)‪ .‬ע' בשו"ת תשובות והנהגות (ח"א ס' צח)‪ ,‬דאף‬ ‫תפילה לא יהיה לו מנין‪.‬‬ ‫אם יצטרך להוציא על תפילה בציבור קצת כסף‪ ,‬ואף שאין מחויב‬ ‫עי' בשו"ת שבט הלוי (ח"ו סי' כ"א ס"ק ג') ואשר שאל דיש‬ ‫להוציא עבור תפילה בציבור‪ ,‬אך ד' יראה ללבב אם מוציא לצרכיו‬ ‫אנשים שנוסעים למקום נופש (שלא לרפואה) או למקום עינוגים‬ ‫אף לדברים שאין בהם צורך ממש‪( .‬ע"ש שהמתפלל בדמעות‬ ‫מקום שאין שם מנין אם מותר לעשות כן‪ ,‬וטענתם בפיהם כי‬ ‫שהתפילה מתקבלת כתפילה בציבור‪ ,‬יש יותר מקום להקל בזה)‪.‬‬ ‫החיוב של תפילה בציבור הוא דוקא כשיש במקומו מנין‪ ,‬אבל‬ ‫חילול השם בזלזול בתפילה בציבור‪ :‬אפילו ת"ח שתורתו אומנתו‬ ‫לנסוע למקום שאין מנין אין איסור‪ .‬והביאו מצדיקים שעשו כן‪,‬‬ ‫ואינו מתבטל מלימוד רק לדברים הכרחיים‪ ,‬ואין בבית המדרש‬ ‫והשיב פשוט בעיני דאם נוסעים רק לתענוג בעלמא דאיסור‬ ‫שהוא לומד מנין לתפילה‪ ,‬ורשאי להתפלל ביחידות בבית המדרש‬ ‫קעבדי‪ ,‬דבין בעשה בין בלא תעשה דאורייתא או דרבנן אסור‬ ‫שהוא לומד‪ ,‬ומכל מקום לא יתרגל לעשות כן‪ ,‬אלא ישתדל‬ ‫להכניס עצמו למצב שאח"כ תבוא האיסור – או שיפטר ממצוה‬ ‫להתפלל עם הציבור‪ ,‬כדי שאחרים לא ילמדו ממנו ויתפללו‬ ‫וכו' דסוף סוף גורם לבטל קדושת ד' בעשרה קדיש וקדושה וברכו‬ ‫ביחידות (רמ"א ס' צ סע' יח) וע' מ"ב (שם ס"ק נז) שלא ידינהו‬ ‫ועניית אמנים ועוד‪ ,‬ולבטל זה שלא לצורך פשיטא דאיסורא עביד‪.‬‬ ‫לכף זכות ויאמרו שאינו חושש בתפילה‪ .‬וע' בשו"ת תשובות‬ ‫והצדיקים שכ' כב' אולי הי' להם איזה טעם הגון על פי הלכה‪ ,‬או‬ ‫והנהגות (שם) שהביא מדבר שו"ת הרא"ש שזהו חילול השם‬ ‫לרפואה וכה"ג‪ ,‬ואם באמת שלא לצורך כלל מצדיקים כאלה לא‬ ‫שגורם לאחרים לזלזל בחובת תפילה בציבור‪( ,‬וע' ברוח חיים‬ ‫שמענו‪ .‬ובשו"ת שבט הלוי (ח"ח סי' ס"ח) הביא 'מקרה איום'‬ ‫מהגר"ח מוולזין זצ"ל (באבות פ"ב משנה י"ח) שצריך לשכב‬ ‫שאירע ליהודי באוסטרליה שנסע להבראה למקום שאין בו מנין‬ ‫מוקדם שיקום ולא יבטל תפילה בציבור)) וחילול השם הלוא אין‬ ‫הוא ובני ביתו לעשרה ימים‪ ,‬וטעה בחשבון הימים וכשהיה שב"ק‬ ‫עון כמותו‪ ,‬ולרוב בית ישראל תפילה בציבור חמור ואין יודעין‬ ‫חשב שהוא ערב שבת ובמוצ"ש עשה קידוש על היין‪ ,‬וביום א'‬ ‫שנתאחר מפני תלמודו וגורם להם לזלזל במצוות ח"ו‪.‬‬ ‫בבוקר הזכירו הגוי שכבר הוא יום ראשון‪.‬‬ ‫דף קכה‬ ‫העצם ההוא אינו נימוח ולא נפחת‪ ,‬ואילו יכניסו אותו באש אינו‬ ‫נשרף‪ ,‬ברחיים אינו נטחן‪ ,‬בפטיש אינו מתפוצץ‪ .‬והוא העצם שיש‬ ‫מלא תרווד רקב‬ ‫בו קיום נצחי‪ ,‬וממנו יחיה האדם לעת התחייה‪ ,‬והוא המקבל עונג‬ ‫עצם אחד שאינו בלה‬ ‫ועונש אחר מיתת אדם‪ ,‬ועצם הזה שרשו ועקרו מעצם השמים‪.‬‬ ‫ומצאתי לחכם אחד מקובל‪ ,‬כי האדם מיסוד השמים מחצר הכבד‬ ‫כתב בס' מטה משה (עמוד העבודה שבת‪ ,‬ראש חודש‪ ,‬ברכת‬ ‫ולמעלה‪ ,‬ומשם ולמטה מיסוד הארץ‪ .‬ומיסוד השמים נשאר עצם‬ ‫הלבנה סימן תקיג) ובסידורים מפרש אבר אחד יש באדם ונסכוי‬ ‫אחד שאינו בלה‪ ,‬יש אומרים שהוא עצם התחתון שבשדרה‬ ‫שמו ואינו נהנה באכילה אלא במוצאי שבת ע"כ‪ .‬ונראה לי טעמא‬ ‫וקראוהו רז"ל (אהלות פ"ג מ"ב) מלא תרווד רקב‪ .‬עכ"ל‪ .‬וע'‬ ‫דמילתא‪ ,‬כי ידוע שאותו עצם לוז שמיה והוא עצומו ועיקרו‬ ‫בשו"ת חתם סופר (יו"ד חלק ב סימן שלז)‪.‬‬ ‫ושרשו וממנו נתהוה האדם בעצם הטפה‪ ,‬וכאשר ימות האדם‬ ‫דף קכז‬ ‫שמרוב השנים נתייבש ונתקשה הבשר מאוד כעצם ורום מעלתו‬ ‫מצא בס' יוסף דעת (סי' שס"ט) שהוכיח מרמב"ם (פ"ג מטו"מ ה"י)‬ ‫האבר מטמא משום אבר מן החי‬ ‫דדוקא בשנפרך כקמח טהור (וע"ש בכ"מ ומל"מ פ"ג מאבל ה"א)‬ ‫וצמיד פתיל אינו מציל על טומאה שבתוכו (כמ"ש ברמב"ם פ"כ‬ ‫שמר אצבעו לקוברה עמו כיצד יינצלו מטומאה‬ ‫מטו"מ) ואם יניחנו בתיבה שי"ב מ' סאה (כדאי' פ"ח דאהלות מ"א‬ ‫ע' בשו"ת מהרש"ם (חלק ג סימן מב) שכתב וז"ל וע"ד שאלתו‬ ‫ורמב"ם פי"ג מטו"מ ה"ג) ולא יהי' עלי' חשוקי ברזל (כמ"ש הט"ז‬ ‫באיש א' שנחתך אצבעו מחצי פרק ב' ולמטה ובתוכו פרק ג' שלם‬ ‫סי' שע"א) הרי מ"מ סוף הטומאה לצאת והבית טמא (כמ"ש‬ ‫וזה כמה שנים הוא מונח אצלו בבית כי בדעתו שיוקבר עמו במותו‬ ‫ברמב"ם פ"כ מטו"מ ה"א וראב"ד שם וע"ע רמב"ם פי"ח מטו"מ ה"ד)‪.‬‬ ‫בקברו וכהנים נכנסים ויוצאים שם בביתו ובבתים הסמוכים‬ ‫לכוון להוציאו דרך חלון או פתח א' יציל מן השאר של 'סוף‬ ‫אשר הטומאה נמשכת לשם דאבר מן החי שיש עלי' בשר כראוי‬ ‫טומאה לצאת'‪ :‬וכתב המהרש"ם (שם) אך י"ל דדוקא בבית‬ ‫מטמא באהל כדאי' בפ"ב דאהלות מ"א ורמב"ם פ"ג מטו"מ ה"א‬ ‫מחובר איכא משום סוף טומאה להוציאה דרך הבית אבל במגדל‬ ‫וב' ושיעור בשר להעלות ארוכה מבואר בפי' הר"מ פ"א דכלי' מ"ה‬ ‫הרי יוכלו להוציאה עם המגדל אבל ממתני' דמגדל הנ"ל לא נראה‬ ‫דבכל אבר כפי מזגו ותכונתו‪ ,‬ובנ"ד נשאר בשר על כל האבר רק‬ ‫‪ 1‬ולכאורה חמור יותר‪ ,‬כשהגיע זמן תפילה‪ ,‬ורוצה לעזוב את המקום‬ ‫למקום אחר שלא יהא לו מנין‪ ,‬שעובר על דברי השו"ע שצריך לטרוח‬ ‫שיעור מיל (או ד' מיל) כדי להתפלל במנין‪.‬‬ ‫תוס' שהובא בר"ש פ"ז דאהלות מ"ג דאמרי' סופה לצאת בדרך‬ ‫כן דכיון דנקט שיש בו מ' סאה בע"כ דאינו מחובר ואפ"ה איכא‬ ‫שנכנסה הטומאה ע"ש וה"נ בזה ‪ -‬וע' דג"מ סי' שע"א ובאשכול‬ ‫בי' משום סוף טומאה לצאת והא דפ"ו דאהלות מ"ג כותל‬ ‫ונח"א ה' טו"כ סוסי' נ"ג דגם בחישב להוציא דרך אויר דרך מעלה‬ ‫המשמש כו' מחציו ולחוץ הבית טהור ל"מ כלל משום דהגג ע"ג‬ ‫אף שאין דרך להוציאו כן מ"מ מציל על כל הפתחים ומכ"ש בזה‪.‬‬ ‫הכותל (כמ"ש ברמב"ם פכ"ד מטו"מ הל' ה' וכ"מ שם) ולכן המציא‬ ‫לא מהני לחלק האבר לשנים אא"כ מניחם בשני מקומות למעלה‬ ‫לחלק את האבר לשנים (כדאי' פ"ב דאהלות ורמב"ם פ"ד ה"ב) דאבר‬ ‫ממ' סאה‪ :‬אבל מ"ש רו"מ לחלק האבר לשנים נעלם ממנו הא‬ ‫מן החי שנחלק לשנים טהור עכת"ד‪.‬‬ ‫דרפ"ג דאהלות ורמב"ם פ"ד מטו"מ ה"ח דכל הנחלקים האהל‬ ‫והנה גוף דין בשר המת שיבש הוא משנה ערוכה (בנדה נ"ד ורמב"ם‬ ‫מצרפן זולת אם יחלקן ויניחם בשתי בתים שאינם נמשכין זע"ז‬ ‫פ"ב מטו"מ ה"א) דאפי' יבש כחרס טמא ואין חילוק בין אמ"ה‬ ‫גם י"ל דיניחן בב' תיבות שבכל א' מ"ס ואף דסוף טומאה לצאת‬ ‫לאבר מן המת בזה (וע"ש פ"ב ה"ו ממשנה פ"ו דעדיות) אך אם יניחנו‬ ‫מ"מ כיון דנחלקו זמ"ז שוב אין האהל מצרפן דכל א' יש לו אהל‬ ‫בתיבה שיש בו מ' סאה שחשש רום מעלתו משום סוף טומאה‬ ‫בפ"ע ואי משום דסוף טומאה לצאת י"ל דמה"ט אינם מצטרפין‬ ‫לצאת הנה י"ל דכיון דבחישב להוציאו דרך חלון או פתח א' מציל‬ ‫דבזה ודאי מהני מחשבתו ודיבורו להוציאן בזאח"ז ולא ביחד‬ ‫על השאר וע' תוי"ט פ"ז דאהלות מ"ג שהעלה דל"מ מחשבה לבד‬ ‫ובפרט דסוף טומאה לצאת הוא רק מדרבנן ע' תוי"ט (פ"ז מ"ג)‬ ‫אלא בעינן דיבור א"כ עכ"פ אם יאמר בדיבור ויזהיר לב"ב ולכל‬ ‫שהעלה דהוי הלמ"מ אבל יעוין בשעה"מ (פ"ח מעירובין ה"ז)‬ ‫יודעי' שלא יוציאו האבר רק עם התיבה דרך הפתח שוב יועיל‬ ‫שדחה דבריו והעלה דהוי רק מדרבנן וכן מצאתי ברש"י חולין‬ ‫להציל על הבית שלא יוטמא ומתני' ורמב"ם מיירי בסתם הוי‬ ‫(קכ"ה ב' ד"ה טומאה) והבו דלא לוסיף לומר שעי"ז יצטרפו‬ ‫שפיר דרך להוציאו בפ"ע בלא התיבה ובפרט דבנ"ד אין סופו‬ ‫הנחלקים‪ ,‬וא"צ לחלקו לשנים רק שיחסר כל שהו מהעצם של‬ ‫להוציאו עד שימות ולא חיישי' שמא ימלך ובפרט אם תהי' התיבה‬ ‫הפרק הג' דבכה"ג שוב אינו מטמא (כמ"ש בפ"ב דאהלות משנה ה'‬ ‫סגורה ויוכתב עלי' להוציאה עם התיבה דרך הפתח שוב אין חשש‬ ‫ורמב"ם פ"ב ה"ג ופ"ג הט"ו)‪.‬‬ ‫וע' יומא נ"ה ע"ב דלדידן דקיי"ל כרבנן דר"י סומכין על הכתיבה‬ ‫דמסתמא יעיינו בהכתב הנכתב וע"ש ברש"י ‪ -‬ובפרט אם יוציאו‬ ‫מהבית ויניחנו בתיבה ויכניסנו כך עם התיבה שוב י"ל כסברת‬ ‫החי כמשנתינו פ"א דכלים‪ ,‬ובפ"ב דאהלות‪ ,‬ובנזיר נ"ד ע"א‬ ‫וברמב"ם פ"ב מטומאת מת ועוד‪ .‬ואם נקרא זה אבר מן החי לענין‬ ‫טומאה‪ ,‬הנה אף על גב דכ' הרמב"ם פ"ה ממאכא"ס דלב נקרא‬ ‫חיוב קבורה בלב שהושתל מגוי – האם לב דינו‬ ‫אבר מן החי אעפ"י שאין בו עצם‪ ,‬הא לענין טומאה ידוע דפסקינן‬ ‫כאבר מן החי‬ ‫דרק אבר שיש בשר עצם ועצמות כמבואר במשנתינו וברמב"ם ה'‬ ‫טומאת מת‪ ,‬וכיון שכ' הפ"ת יו"ד סי' שס"ב דקבורת האברים רק‬ ‫כתב בשו"ת שבט הלוי (חלק י סימן רט) מכובד איש החסד ומעש כש"ת‬ ‫משום דאין אבר מן החי כנ"ל ע"ש בשם השבו"י ח"ב‪ ,‬א"כ גם‬ ‫מוה"ר חנני' צולק לאי"ט‪ .‬אחדשה"ט באהבה‪.‬‬ ‫בישראל אין זה שייך בלב‪ ,‬ונהי דהעולם נזהר בזה גם מטעם‬ ‫כבודו שאל בחכמה‪ ,‬במי שעבר השתלת לב לפני שמנה שנים‪ ,‬ועתה‬ ‫סגולה ועוד טעם מכ"מ אין זה מעיקר הדין‪ ,‬וכיון שכאן עצם הלב‬ ‫הוזקק להשתלה נוספת‪ ,‬אמנם הלב שהושתל בזמנו הי' לב של גוי‬ ‫הי' של גוי אף שהושתל תוך גוף הישראלי מכ"מ כיון שפלטו וגם‬ ‫האם יש צורך לקבור הלב‪ ,‬מאחר שהי' בגוף יהודי מספר שנים‬ ‫עכשיו אח"כ יהי' לו לב של ישראל‪ ,‬דעתי פשוט דאין כאן חיוב או‬ ‫יתכן התחברו לו רקמות‪.‬‬ ‫מנהג קבורה עכ"ד‪.2‬‬ ‫'לב' אין בו אברים ואין דינו כאבר מן החי‪ :‬בענ"ד הרני נוטה דאין‬ ‫כאן חיוב קבורה‪ ,‬דעצם קבורת אבר שלוקח מאדם שעדין חי‪ ,‬אינו‬ ‫מדין קבורה אלא מדין זהירות מפני טומאת כהנים שיש באבר מן‬ ‫דף קכח‬ ‫ע' מ"ב (שם) ס"ק ח אבל אם נראה להדיא שנתחבר יחד לא מקרי שלם‪.‬‬ ‫אם נחתך הלחם לכמה חלקים‪ ,‬כתב בשו"ת חתם סופר (או"ח ס' מו)‬ ‫אם אוחז בקטן וגדול עולה עמו‬ ‫שאין תקנו לחבירו על ידי קיסם‪ ,‬שאין לך בו אלא חידושו שמועיל‬ ‫כשנחלק לשני חלקים‪ ,‬וכן פסק הכף החיים (ס"ק טו) וראה דעת‬ ‫לחתוך פרוסה קודם הברכה‬ ‫תורה (ס' רעד סע' א)‪.‬‬ ‫כתב השו"ע (הל' בציעת הפת ס' קסז סע' א) בוצע הפת במקום‬ ‫לחם פרוס הנמצא בשלמותו בשקית‪ :‬דעת הגרש"ז אויערבך זצ"ל‬ ‫שנאפה היטב וכו' ויחתוך פרוסת הבציעה‪ ,‬וצריך לחתוך מעט‪ ,‬שאם‬ ‫(מ"ב ביצחק יקרא) שאינו נחשב כשלם‪ .‬וכן כתב בשש"כ (פנ"ה סע'‬ ‫יאחוז בפרוסה יעלה שאר הככר עמו‪ ,‬שאם לא כן חשוב כפרוסה‪,‬‬ ‫יא) שכיון שהשקית לא נועדה אלא לשמור על הטריות‪ ,‬ובעצם רצונו‬ ‫ויניחנה מחברת לפת ויתחיל לברך‪.‬‬ ‫בלחם פרוס ולא בשלם‪ ,‬אין ללחם זה מעלה של שלם‪ ,‬ולפי החתם‬ ‫וביאר המשנה ברורה (שם ס"ק ו) רוצה לומר‪ ,‬שאם יחתוך כל כך‬ ‫סופר הנ"ל בלאו הכי אינו כשלם‪ ,‬הואיל ויש בו יותר משתי פרוסות‪.‬‬ ‫בהככר עד כדי שיעור שאם יאחז בפרוסה לא יעלה הככר עמו וישבר‬ ‫עוד בנין גדר 'שלם'‬ ‫לחצאין‪ ,‬נחשב כפרוס ומובדל מהככר‪ ,‬ואע"ג שאם יאחז בהככר‬ ‫יעלה ממילא הפרוסה עמו‪ ,‬לא מקרי שלם על ידי זה‪.‬‬ ‫אם נחסר חלק קטן מאד מן הלחם [פחות מאחד חלקי ארבעים‬ ‫ושמונה ממנו]‪ ,‬כתב הכף החיים (ס"ק י) שנחלקו האחרונים האם‬ ‫עוד בדיני 'שלם'‬ ‫נחשב כשלם‪ ,‬וכן הביא בשערי תשובה (ס' רעד ס"ק א)‪.‬‬ ‫לחבר שתי חלקי לחם שיהא דינו כשלם‬ ‫ודעת הגר"נ קרליץ זצ"ל (חוט שני שבת ח"ד פפ"ה ס"ק כ אות ג)‬ ‫לענין לחם משנה שאם אין לו לחם אחר שלם לגמרי‪ ,‬יש להקל‬ ‫כתב השו"ע (ס' קסח סע' ב) אם יש לאדם שתי חצאי לחם ואין לו‬ ‫להחשיבו כשלם לכתחילה‪ .‬וכן דעת הגרש"ז אויערבך זצ"ל (שש"כ‬ ‫לחם שלם‪ ,‬יחברם יחד בעץ או בשום דבר שלא יהא נראה ודינו כדין‬ ‫פנ"ה הערה כד) שמנהג העולם להקל בזה בלחם שנחסר קצת‪.‬‬ ‫שלם‪ ,‬ואפילו בשבת יכול לחברם‪.‬‬ ‫ולכתחילה כתב בשש"כ (פ"א סע' ט בהגה"ה) שאין להסיר אף את‬ ‫והמ"ב (שם ס"ק ז) הביא שהמג"א מפקפק בזה ודעתו שבחול אין‬ ‫התוית הדבוקה על גבי הלחם או החלה קודם ברכת המוציא‪ ,‬כדי‬ ‫צריך להדר אחר זה‪ ,‬ורק דבשבת דבעינן לחם משנה שלם יעשה זה‪,‬‬ ‫שתהיה הפת שלימה בשעת הברכה‪.‬‬‫ורק שיזהר שלא יקח עץ שהוא מוקצה לזה‪ ,‬ובאליה רבה נוטה לדעת‬ ‫השולחן ערוך עכ"ד המ"ב‪.‬‬ ‫נ יתן לקבל הגיליון במייל ‪ g089285647@gmail.com‬לתרומות‪ ,‬הערות והארות ‪0533163916‬‬ ‫‪ 2‬ומש"כ במשנה סוף פ"א דאהלות שיש ששה איברים במפתח של לב‬ ‫כבר פירשו שם המפרשים שהכוונה להחזה שסוגר על הלב ולא על הלב‬ ‫עצמו שאין בו עצם‪.‬‬