gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אורות הפרשה · Oros Haparsha — ניצבים וילך (2026-08-31)

מוציא לאור: אורות הפרשה · Oros Haparsha

שבוע: ניצבים וילך (2026-08-31)

אורות הפרשה · Oros Haparsha — ניצבים וילך (2026-08-31)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בעזהשי"ת‬ ‫אורות‬ ‫הפרשה‬ ‫****‬ ‫שיחות ומאמרי חיזוק‬ ‫והתעוררות שנאמרו מפי‬ ‫פמ"מ המשפיע‬ ‫האדמו"ר מדינוב שליט"א‬ ‫****‬ ‫פרשת נצבים וילך תשפ"ו‬ ‫הפחד ואימת הדין לצד שמחת‬ ‫ההמלכה וההתקרבות לה'‬ ‫הכנה לימי הסליחות‬ ‫להזמנת שיחות ושיעורים‬ ‫ניתן ליצור קשר בטל‪054-842-4856 :‬‬ ‫****‬ ‫לשמיעת השיחות והשיעורים ניתן לשמוע‪:‬‬ ‫דרך 'קו הקהילה' ‪02-6205851‬‬ ‫או דרך מס' של 'קול הלשון' (מס' ישיר) ‪073-2951365‬‬ ‫****‬ ‫יו"ל ע"י‬ ‫מכון 'אורות הפרשה ‪ -‬דינוב'‬ ‫המגיד ממעזריטש ‪ 75‬ביתר‬ ‫****‬ ‫לתגובות והערות לתרומות ולהנצחות‬ ‫ולקבלת הגליון‬ ‫ניתן ליצור קשר בפלאפון‪054-8426821 :‬‬ ‫****‬ ‫עקב עלויות מרובות בהוצאות הגליון‪,‬‬ ‫הרוצה לעזור ולסייע בתרומה ונדבה להמשך‬ ‫הוצאת הגליונות‪ ,‬נא לפנות להנ"ל‬ ‫עיצוב ועימוד‪ :‬טוּרנאה ‪050.416.8317‬‬ ‫לקבלת הגליון באימייל‪:‬‬ ‫‪5803862@gmail.com‬‬ ‫אורות הפרשה‬ ‫הפחד ואימת הדין לצד שמחת ההמלכה וההתקרבות לה'‬ ‫רעווא דרעווין פרשת נצבים וילך תשפ"ד‬ ‫יש להתמלא פחד וחרדה מאימת הדין‪ ,‬אך גם לשמוח בהמלכת השי"ת ובהתקרבות אליו‬ ‫‪ /‬כפי מה שמפחד ומתגעגע לאביו יזכה לשמחה ולקשר של קיימא עמו ‪ /‬האב שדאג‬ ‫על גורל בנו מתקשר ושמח עמו אח"כ בשמחה עצומה ‪ /‬הקב"ה מפחד שלא ידח ממנו‬ ‫נדח ולא יצטרך להענישינו וגם שש ושמח בשובינו אליו ‪ /‬לא להישבר וליפול עם‬ ‫מחשבות עצבות‪ ,‬רק להתחזק בחשיבותינו ויקר תפארתינו אצל השי"ת ‪ /‬בכל זמן ומצב‬ ‫יוכל לשוב ולהתחדש כבריה חדשה אף למעלה מדרך הטבע ‪ /‬אף כשאינו שב בשלימות‬ ‫הקב"ה משלים בעדו ‪ /‬הקב"ה יודע תעלומות מעיד על תשובת האדם באשר הוא שם בעת‬ ‫התשובה ‪ /‬אימת הדין יש להביאו להתקרב אל ה' ולא להתרשל ולהתרחק ח"ו ‪ /‬החסיד‬ ‫השוטה שביזה את הטריסקער מגיד ‪ /‬ר' ייב"א פסק שיש ליתן לו פרנסה ואז יחזור למוטב‬ ‫‪ /‬דיין חכם יודע לשית עצות בנפשו ‪ /‬הקב"ה ישפיע לנו הרחבה ושפע ברו"ג ועי"ז נחזור‬ ‫למוטב ‪ /‬השי"ת יביט בפלאות של דורינו בתורה ועבודה במסירות נפש ‪ /‬בכל מקום וזמן‬ ‫אנו קרובים להשי"ת ואנו קשורים ככתר על ראשו ‪ /‬במוצאי מנוחה מקדימים לבקש רחמים‬ ‫ולשוב בכל לב ונפש‬ ‫וכמו שאומרים בסליחות 'זוחלים ורועדים‬ ‫עומדים אנו כבר ב'שבת סליחות'‪ ,‬השבת‬ ‫מיום בואך'‪ ,‬שהרי מלך במשפט יעמיד‬ ‫הקדושה והנעלה שמכין אותנו ליום 'ראש‬ ‫ארץ‪ ,‬וכמו כשאדם עומד לפני משפט קשה‬ ‫השנה'; כמ"ש ב'באר מים חיים' וידוע‬ ‫אצל מלך ושופט בשר ודם הרי יתמלא פחד‬ ‫מצדיקים זי"ע‪ ,‬שכל הכתיבה וחתימה‬ ‫וחרדה‪ ,‬וכ"ש כאשר עומדים לדין על כל‬ ‫של ראש השנה כבר מתחיל ונחקק בשבת‬ ‫מעשינו דיבורינו ומחשבותינו לפני מלך‬ ‫קודש זו שכולל בתוכו את כל ימי השבוע‬ ‫מלכי המלכים הקב"ה‪ ,‬אשר 'הן בקדושיו‬ ‫הבעל"ט‪ ,‬וכמ"ש בזוה"ק ש'מיניה מתברכין‬ ‫לא יאמין ובמלאכיו ישים תהלה' ו'השמים‬ ‫כל שיתא יומין'‪.‬‬ ‫לא זכו בעיניו'‪ ,‬וגם האבות הקדושים לא‬ ‫צדקו לפניו‪ ,‬ומה גם אנחנו עניים בדעת‬ ‫יש להתמלא פחד וחרדה מאימת‬ ‫ובמעש‪' ,‬כדלים וכרשים דפקנו דלתיך'‪.‬‬ ‫הדין‪ ,‬אך גם לשמוח בהמלכת השי"ת‬ ‫ובהתקרבות אליו‬ ‫ואכן אמר 'דוד המלך'‪' :‬סמר מפחדך‬ ‫בשרי וממשפטיך יראתי'‪ ,‬אך הוא עצמו‬ ‫והנה בימים האלו יש לנו לערוך ב'‬ ‫אמר גם כן 'ישמחו השמים ותגל הארץ‪,‬‬ ‫עבודות אשר טובים השניים‪ .‬כי מצד אחד‬ ‫ירעם הים ומלואו‪ ,‬יעלוז שדי וכל אשר‬ ‫הרי עומדים אנו לפני יום הדין הגדול‬ ‫בו‪ ,‬אז ירננו כל עצי יער – לפני ה' כי בא‬ ‫והנורא‪ ,‬ועלינו להתמלא בפחד ואימת הדין‬ ‫ג‬ ‫אורות הפרשה‬ ‫ב'רינה' יקצורו'; וכפי מה שמשרישים פחד‬ ‫לשפוט הארץ'; כי יש גם לשמוח ולעלוץ‬ ‫ה' בליבנו‪ ,‬ושבים בתשובה אליו בחודש‬ ‫בבוא ה' לשפוט הארץ‪ ,‬ביום ההמלכה‬ ‫אלול המרומז בפסוק 'ובכתה את אביה‬ ‫והגינוסיא שבו מתגלה ומתחדש מלכותו‬ ‫ואת אמה 'ירח ימים'‪ ,‬ומבקשים רחמים‬ ‫על כל העולם‪ ,‬ושבים ומתקרבים אנו אל‬ ‫וסליחות ובודקים ומבררים את מעשינו‬ ‫אבינו שבשמים באהבה וחיבה‪ ,‬בקבלת עול‬ ‫ב'ימי הסליחות' המרומזים ב'ד' ימי‬ ‫מלכותו יתברך עלינו ועל כל העולם!‬ ‫הביקור' של קרבן וכפי זה נזכה לשמחה‬ ‫וכן מצינו גם בפוסקים שמצד אחד יש‬ ‫הגדולה בהמלכת השי"ת ביום ראש השנה‪,‬‬ ‫הלכות מחמת אימת ופחד יום הדין‪ ,‬כגון‬ ‫ובהתקרבות והתדבקות אל אבינו בכל‬ ‫'שלא ילכו מלובש בבגדי רקמה' ועוד;‬ ‫לב ונפש!‬ ‫אך 'מצד שני' מביאים את דברי הנביא‬ ‫כמשל אב שהסתתר בשנות הזעם‬ ‫שאמר על יום זה‪' :‬אכלו משמנים ושתו‬ ‫במלחמת העולם עם שני בניו משה'לע‬ ‫ממתקים‪ ,‬ועתה אל תעצבו‪ ,‬כי חדוות ה'‬ ‫ויענקל'ע‪ ,‬והנה ביום מן הימים נעלם ממנו‬ ‫הוא מעוזכם'!‬ ‫בנו יענקלע‪ ,‬וכמה שחיפשו ובדקו אחריו‬ ‫כדי למצאו העלו חרס בידם; והנה דאגת‬ ‫וכן איתא בגמ' על הפסוק 'אשרי העם‬ ‫האב לבנו זה כמובן עצמה עד למאוד‪,‬‬ ‫יודעי תרועה'‪ ,‬וכי אומות העולם אינם‬ ‫וכל מעיניו היו נתונים בזה‪ ,‬וממש 'הפך‬ ‫יודעים להריע?! אלא אשרי העם שיודעים‬ ‫כל אבן' ודיבר עם כל מי שהיה יכול כדי‬ ‫ל'רצות את ריבונם' בתרועה‪ .‬ואיתא לפרש‬ ‫לנסות למצוא אותו ולהצילו מיד זדים –‬ ‫הכוונה שכלל ישראל יודעים לרצות את‬ ‫חיות הטרף שהסתובבו אז בחפשם קרבנות‬ ‫ריבונם ע"י ב' עבודות אלו המרומזים‬ ‫לגנוב ולחמוס‪ ,‬לרצוח ולהרוג במיתות‬ ‫ב'תרועה'‪ ,‬כי מצד אחד תרועה הוא מורה‬ ‫משונות ונוראות רח"ל‪.‬‬ ‫על 'גנוחי גניח' ב'שברון לב' ו'פחד הדין'‪,‬‬ ‫אך מצד שני הוא לשון 'שמחה' ו'שיר'‬ ‫האב שדאג על גורל בנו מתקשר ושמח עמו‬ ‫כמ"ש 'הללוהו בצלצלי 'תרועה''‪ ,‬והוא בא‬ ‫אח"כ בשמחה עצומה‬ ‫משמחת ההתקרבות וההמלכה להשי"ת‬ ‫וכמובן שהאב לא היה יכול לתת תנומה‬ ‫אבינו מלכינו‪ ,‬ועל מה שאנו זוכים עכשיו‬ ‫לעיניו מגדול הפחד והחרדה על מה שעובר‬ ‫ל'התאחד עמו' כביכול וכמ"ש ''ותרועת'‬ ‫על בנו מחמד נפשו‪ ,‬וכ"כ גברו אצלו‬ ‫מלך בו'!‬ ‫ה'געגועים' ו'רחמי האב על הבן' בזכרו‬ ‫ימים מקדם איך שהוליכו ללמוד ב'חדר'‬ ‫כפי מה שמפחד ומתגעגע לאביו יזכה‬ ‫בכזה תמימות ונקיות הלב‪ ,‬ומידותיו‬ ‫לשמחה ולקשר של קיימא עמו‬ ‫ומעלותיו המיוחדות צפו ועלו במוחו‪,‬‬ ‫כי אכן 'טובים השנים מן האחד'‪ ,‬וכפי‬ ‫ועמדו תמיד לנגד עיניו וקרעו את לבבו‬ ‫ה'פחד' וה'יראה' שיש לו באופן הראוי‪,‬‬ ‫הנשבר‪ ,‬כשמתגנב לתוכו מחשבות סוררות‬ ‫הרי"ז מביא וגורם לה'שמחה' הגדולה‬ ‫שכל זה 'נחלת העבר' ועתה מי יודע מה‬ ‫– על שזוכה להתנקות ולהתקרב לאביו‬ ‫עלה בגורלו רח"ל‪...‬‬ ‫שבשמים‪ ,‬וכמ"ש הזורעים ב'דמעה' –‬ ‫ד‬ ‫אורות הפרשה‬ ‫אויסגעבעטנע קינד'‪ ,‬שאחר כל היראה‬ ‫אך התחזק האב ב'אמונה' ו'ביטחון'‬ ‫והדאגה חזר אליו בניסי ניסים! כי אכן כפי‬ ‫ושפך את ליבו כמים בתפלות ותחנונים‬ ‫גודל הדאגה והיראה שקדמה – זה גורם‬ ‫מעומק הלב‪ ,‬והרטיב את התהילים בדמעות‬ ‫ומביא את עוצם האהבה והשמחה כששב‬ ‫רותחות מגודל פחדו ויראתו על גורל‬ ‫ומתקרב; ועי"ז הוא מתקשר עמו בקשר‬ ‫בנו אהובו‪.‬‬ ‫מיוחד של קיימא ובעבותות אהבה יותר‬ ‫והבן יענקל'ע גם הוא‪ ,‬שהיה נמצא שם‬ ‫משאר הבנים!‬ ‫ביד שוביו הרשעים האכזריים‪ ,‬הרי אין‬ ‫לשער עוצם פחדו ויראתו בחשבו שמי‬ ‫הקב"ה מפחד שלא ידח ממנו נדח‬ ‫יודע מה יעלה בגורלו‪ ,‬ומתי ואיך הם‬ ‫ולא יצטרך להענישינו וגם שש ושמח‬ ‫ישימו ח"ו קץ לחייו‪ ,‬ופחד לילה ויומם‬ ‫בשובינו אליו‬ ‫בכליון עינים ודאבון נפש‪ ,‬בזכרו את‬ ‫וכן הוא בעבודת התשובה‪ ,‬שבימים אלו‬ ‫הטוב שהיה לו כשחסה תחת כנפי אביו‬ ‫מתעוררים גודל הפחד והדאגה מעוצם‬ ‫הטוב והרחום‪ ,‬שדאג עבורו לכל טוב‬ ‫העוונות והריחוק‪ ,‬ו'מאימת הדין נפשי‬ ‫וכל הצטרכיותיו ברוחניות ובגשמיות‬ ‫תבחיל'‪ ,‬ומתעוררים אצלנו הגעגועים לימים‬ ‫בהרחבה ובנקל‪ ,‬כשאביו גם הוא מרעיף‬ ‫הראשונים אשר היו טובים מאלו – כשהיינו‬ ‫עליו טללי תחיה ועבותות אהבה; ועכשיו‬ ‫תחת כנפי אבינו שבשמים ולא נתלכלכנו‬ ‫הוא נתון כל רגע בסכנת חיים ויראה‬ ‫בחטא רח"ל‪ ,‬ועתה רח"ל נתרחקנו מ'אור‬ ‫ופחד גדול‪.‬‬ ‫פני מלך חיים' למקום החטאים והרע ח"ו‪,‬‬ ‫והנה אכן שמע אלוקים והקשיב לקול‬ ‫וזוחלים ורועדים אנו מיום הדין הגדול‬ ‫תפילתם‪ ,‬והבן יענקעל'ע זכה להנצל בדרך‬ ‫והנורא בידענו שהקב"ה יעמיד במשפט על‬ ‫נס ופלא מידי שוביו האכזריים‪ ,‬ורץ ובא‬ ‫כל נעלם ו'כל האומר הקב"ה וותרן הוא –‬ ‫והגיע להתנפל לפני אביו ולחזור לחיקו‪,‬‬ ‫יוותרו מעיהו' כדאיתא בגמ'‪.‬‬ ‫הרי אין לשער ואין לתאר השמחה הגדולה‬ ‫ואבינו שמשמים גם הוא כביכול 'דואג'‬ ‫והעצומה של האב ובנו‪ ,‬ותחי רוח יעקב‬ ‫עלינו – בניו אהוביו האובדים – ועל גורל‬ ‫ורוח אביו ועלז ותגל נפשם זה עם זה עד‬ ‫דיננו‪ ,‬ו'מתיירא' מיום הדין שלא נימָ צֵ א‬ ‫למאוד‪ ,‬והשמחה גדלה והרקיעה שחקים‪,‬‬ ‫חייבים ויצטרך להענישנו ולסלק השפע‬ ‫עד שנשארה האהבה והשמחה חקוק‬ ‫ח"ו‪ ,‬כמו האב שרוצה שבנו יתנהג טוב ולא‬ ‫בקרבם לעולמי עד ולנצח נצחים!‬ ‫יצטרך להתנהג עמו במדת הדין‪.‬‬ ‫והנה אף שהאב גם אוהב ומתענג מבנו‬ ‫וכביכול הקב"ה נכנס בימים אלו בבית‬ ‫השני 'משה'לע' שלא נשבה‪ ,‬אך הרי‬ ‫המדרש ומפחד מיום הדין‪ ,‬שלא ידח ממנו‬ ‫זה אינו דומה כלל להשמחה והאהבה‬ ‫נידח ובניו האהובים לא יאבדו ממנו רק‬ ‫והתענוג וה'קשר של קיימא' המיוחד שיש‬ ‫ישובו אליו; כביכול הוא זוחל ורועד שלא‬ ‫לו כבר לצמיתות – עם בנו האבוד שחזר‬ ‫יהיו ח"ו אלמנות ויתומים חדשים בשנה‬ ‫אליו – יענקעל'ע; שכל ימי חייו זוכר‬ ‫הבאה‪ ,‬שלא יהיה קשיים בפרנסה ובריאות‬ ‫לו חסד נעוריו – שהוא בנו אהובו 'דער‬ ‫ה‬ ‫אורות הפרשה‬ ‫ואבוד‪ ,‬רק יכול אדם להסתובב בינינו בבית‬ ‫לבני ישראל‪ ,‬שהרי מלך במשפט יעמיד‬ ‫המדרש‪ ,‬והוא נמצא בשאול תחתית בלי‬ ‫ארץ‪ ,‬ותשב על כסאו באמת‪.‬‬ ‫שיראו עליו מבחוץ]; והנה כשמגיע ימים‬ ‫כמ"ש ב'נועם אלימלך' וב'חתם סופר'‬ ‫קדושים אלו ורואה אדם את פגמי הנפש‬ ‫שהרי 'הקב"ה מקיים את כל התורה כולה'‪,‬‬ ‫אצלו או אצל חבירו – 'ראה את המציאה'‪,‬‬ ‫ואיך מקיים מצוה 'יראה'‪ ,‬אלא שהקב"ה‬ ‫אז יש מי ש'מתנפל עליו' שהוא 'חוטא‬ ‫מתיירא ומפחד שלא יעברו בני ישראל‬ ‫ופושע'‪ ,‬ו'אין קץ לענשו וריחוקו מאת‬ ‫עבירות‪ ,‬כדי שלא יצטרך להענישם‪ ,‬וכמ"ש‬ ‫השי"ת' – וזה מרומז ב'ונפל לו עליה'; אך‬ ‫'וכיראתך – עברתך' – שהקב"ה 'מתיירא'‬ ‫לאידך יש מי שבא אליו ו'מחזקו' ומעודדו‪,‬‬ ‫מן ה'עבירות' של בנ"י כנ"ל‪.‬‬ ‫שברגע אחד יכול לשוב לאבינו אוהבינו‬ ‫ואכן כפי הדאגה והצער‪ ,‬כך גדלה‬ ‫שבשמים שמצפה לתשובה ומחכה אליו‬ ‫השמחה והאהבה‪ ,‬וההתקרבות והקשר‬ ‫– ומרומז ב'ובא אחר והחזיק בה'‪ ,‬ומסיק‬ ‫העמוק – כאשר אכן שב ומתאחד הבן עם‬ ‫המשנה – 'זה שהחזיק בה – זכה בה';‬ ‫אביו שבשמים‪ ,‬ומתנקה ומתטהר מחטאיו‪,‬‬ ‫שאכן זו הוא הדרך – לחזק אחד את חבירו‪,‬‬ ‫ומריקים עליו שפע רב עד בלי די!‬ ‫ולדעת שבכל מצב אפשר לשוב ולהתקרב‬ ‫וכאשר הבן דואג ומפחד‪ ,‬ויודע שהוא‬ ‫להשי"ת ולהתנקות מכל חטאיו ופשעיו‪,‬‬ ‫בשבי ומרוחק מאביו‪ ,‬ומרגיש שקשה לו‬ ‫להיות 'בריה חדשה' וכ'קטן שנולד'!‬ ‫ואינו במקומו הראוי‪ ,‬אז אכן יש תקווה‬ ‫בכל זמן ומצב יוכל לשוב ולהתחדש כבריה‬ ‫שיעשה כל טצדקי לשוב אל אביו בכל לב‬ ‫ונפש ולהתקרב ולהתקשר אליו בעבותות‬ ‫חדשה אף למעלה מדרך הטבע‬ ‫אהבה שימשכו ויזכרו לעד!‬ ‫כמו שפירש הרה"ק רבי ר' אלימלך זי"ע‬ ‫(בפרשת במדבר) את הפסוק 'באחד לחודש‬ ‫***‬ ‫השני'‪ ,‬שלכל אחד יש התחדשות אחד –‬ ‫לא להישבר וליפול עם מחשבות עצבות‪,‬‬ ‫כאשר הוא נולד ונוצר‪ ,‬אכן כל אחד יכול‬ ‫רק להתחזק בחשיבותינו ויקר תפארתינו‬ ‫לעשות אצלו התחדשות נוספת – 'חודש‬ ‫אצל השי"ת‬ ‫השני'‪ ,‬והוא כאשר גומר בנפשו לעזוב את‬ ‫ויש לו לאדם לחזק את עצמו ואת חבריו‪,‬‬ ‫רוע מעלליו ולשוב אל השי"ת לעבדו בלבב‬ ‫ולא להניח להתרשל וליפול למלתעות‬ ‫שלם‪ ,‬הרי אז בכל מצב שהוא היה – הרי‬ ‫היצר ולזרועות היאוש ח"ו‪ ,‬כמ"ש הרה"ק‬ ‫הוא 'מתחדש' ומתנקה ומתקדש מאוד‪,‬‬ ‫רבי ר' אלימלך זי"ע (פרשת קרח) לפרש לשון‬ ‫ונהיה 'בריה חדשה' כקטן שנולד!‬ ‫המשנה 'ראה את המציאה ונפל לו עליה ובא‬ ‫וכמו שאיתא בגמ' ש'המקדש את האשה‬ ‫אחר והחזיק בה‪ ,‬זה שהחזיק בה זכה בה'‪,‬‬ ‫ע"מ שאני צדיק גמור – הרי"ז מקודשת‬ ‫שלפעמים בן ישראל הוא 'נאבד' בעולמו‬ ‫שמא הרהר תשובה בלבו'; משום שע"י‬ ‫'תעיתי כשה אובד'‪[ ,‬ואי"צ להיות תועה‬ ‫הרהור תשובה אחד אפשר להתנקות‬ ‫ונודד במזרח הרחוק ב'הודו' או ב'סין'‬ ‫ולהתקדש‪ ,‬ולהתעלות להיות צדיק גמור!‬ ‫עם שערות ארוכות כדי להרגיש תועה‬ ‫ו‬ ‫אורות הפרשה‬ ‫וכמו שהורה הנביא על יום זה – לאכול‬ ‫וענין התשובה הרי הוא 'חסד' מאת‬ ‫ולשתות ולשמוח!‬ ‫השי"ת 'למעלה מן הטבע' ו'למעלה מטעם‬ ‫ודעת'‪ ,‬כמ"ש בחז"ל ש'שאלו ל'חכמה' –‬ ‫אף כשאינו שב בשלימות הקב"ה משלים‬ ‫'נפש החוטאת מה דינה?' והשיבה ש'נפש‬ ‫בעדו‬ ‫החוטאת תמות'! וזה באמת המובן בחכמה‬ ‫ואף כאשר אינו מצליח לשוב בתשובה‬ ‫ובשכל הישר‪ ,‬כדוגמת 'פועל' שמקלקל‬ ‫בשלימות הראוי‪ ,‬וגם כאשר רואה שכבר‬ ‫את עסקי בעליו וגורם לו נזקים והפסדים‪,‬‬ ‫שב כמה פעמים ואח"כ חזר לשנות‬ ‫שבוודאי ישלחנו ויזרקנו משם בשן ועין כי‬ ‫באיוולתו‪ ,‬מ"מ אל יפול לבו בקרבו ואל‬ ‫'לתיקוני שדרתיך ולא לעוותי'; וכן שאלו‬ ‫יתרשל מלעשות מה שביכלתו‪ ,‬כי עליו‬ ‫ל'נבואה' – ואמרה 'חטאים תרדוף רעה';‬ ‫מוטל רק לעשות מה שבידו ובכוחו עכשיו‪,‬‬ ‫וה'תורה' השיבה – 'יביא קרבן ויתכפר';‬ ‫והקב"ה כבר ישלים בעדו! וכמו שפירשו‬ ‫אכן ה'קב"ה' השיב – 'יעשה תשובה‬ ‫צדיקים את הפסוק 'ארפא משובתם'‪,‬‬ ‫ויתכפר'! כי אכן התשובה 'קדמה לעולם'‬ ‫שאף אם 'תשובת' האדם לוקה בחסר וזה‬ ‫והוא למעלה מן החכמה והטבע‪ ,‬וכן‬ ‫בבחינת 'חולה'‪ ,‬מ"מ הקב"ה כבר 'ירפאהו'‬ ‫'ישראל קדמו לעולם' ו'עלו במחשבה' לפני‬ ‫וישלימהו!‬ ‫בריאת העולם!‬ ‫הקב"ה יודע תעלומות מעיד על תשובת‬ ‫ועל כן אל יעלה בלב האדם לחשוב כי‬ ‫האדם באשר הוא שם בעת התשובה‬ ‫כבר אבדה תקוותו ונסתרה דרכו מה'‪ ,‬כי‬ ‫וכהעובדא דהוי אצל הרה"ק מהר"ש‬ ‫בכל זמן ומצב לא ננעלו דלתי התשובה‪,‬‬ ‫מבעלזא זי"ע‪ ,‬שפעם שבת בצל קדשו‬ ‫ואף כשאינו מבין איך שיכול לשוב‪ ,‬מ"מ‬ ‫ב'ראש השנה' הגאון ר' עזריאל לעווין זי"ע‬ ‫הקב"ה חותר חתירה תחת כסא כבודו‬ ‫הרב דבראד‪ ,‬ולפני התקיעות הרגיש הגאון‬ ‫וימינו פשוטה תמיד לקבלו בתשובה‪,‬‬ ‫ברעה ורצה להזכיר א"ע אצל הרה"ק זי"ע‪,‬‬ ‫באהבה רבה ואהבת עולם‪ ,‬והקב"ה סולל‬ ‫והגבאים לא העיזו להכניסו בשעה נעלה‬ ‫ומורה דרך תשובה לכל אחד ואחד‪ ,‬ומבקש‬ ‫כזו כשהתכונן הרה"ק לתקיעת שופר‪ ,‬אך‬ ‫מאיתנו 'שובו אלי ואשובה אליכם'‪ ,‬ואנו גם‬ ‫כיוון שהוא היה בידידות רבה עם הרה"ק‬ ‫אנו מבקשים 'השיבנו ה' אליך ונשובה'!‬ ‫אזי הרהיב עוז בנפשו ונכנס בעצמו אל‬ ‫וכאמור לעיל שרק כלל ישראל יש להם‬ ‫הרה"ק זי"ע‪ ,‬והנה ראה אותו עוסק והוגה‬ ‫כח זה‪ ,‬שהם 'יודעים לרצות את ריבונם'‬ ‫בספר 'תבואות שור' על הלכות טריפות;‬ ‫בשתי העבודות של 'תרועה'‪ ,‬שמצד אחד‬ ‫וכאשר הבחין בו אזי שאל ממנו הרה"ק‪,‬‬ ‫שרוים ב'אימת הדין' גדול‪ ,‬אך מצד שני‬ ‫שהנה עומדים אנו לתקוע בשופר כשליח‬ ‫מתמלאים 'שמחה' ו'אהבה' כי 'בטוחים‬ ‫ציבור עבור שולחי – וכמו שמבקשים‬ ‫שהשי"ת יעשה להם נס'‪ ,‬ויזכו להפגש‬ ‫ש'אל יבושו שולחי' וכו' – וכדי לעורר‬ ‫ולהתקרב אל אביהם שבשמים; וכל כמה‬ ‫בתשובה לעדת בני ישראל‪ ,‬ומה עושים עם‬ ‫שלפניו נעבוד ביראה ופחד – הרי"ז מביא‬ ‫ה'רמב"ם' שפוסק שיש לשוב 'עד שיעיד‬ ‫גורם גם את ה'שמחה' ו'קירוב הלב' כנ"ל‪,‬‬ ‫ז‬ ‫אורות הפרשה‬ ‫רק את המוות הזה‪ ,‬ומרגיש תועה ואובד‬ ‫עליו יודע תעלומות שלא ישוב לכסלו עוד'‪,‬‬ ‫– 'תעיתי כשה אובד'‪ ,‬אזי ידע נאמנה כי‬ ‫וכי כולם הם בדרגא זו של תשובה?!‬ ‫מרא שחורה הוא‪ ,‬ויש לו להסיח דעתו מזה‬ ‫אך השיב הרה"ק בבכיות עצומות‪ ,‬שהרי‬ ‫ולהתחזק באמונה בכח התשובה ובתקוות‬ ‫כאשר אדם מעד ונכשל רח"ל בדבר חטא‬ ‫השי"ת‪ ,‬כשאיש את רעהו יעזורו ולאחיו‬ ‫ופשע‪ ,‬הרי אח"כ נפשו מרה לו מאוד ומר‬ ‫יאמר חזק‪ .‬כי יראת ה' ופחדו יש לעורר את‬ ‫לו העבירה יותר ממות‪ ,‬והוא מתבייש עם‬ ‫האדם ולהביאו ש'יתחזק' ויתעלה בתורה‬ ‫העבירה וממאס ונגעל ממנו מאוד‪ ,‬ובוודאי‬ ‫ובתפילה‪ ,‬באמירת תהילים ובשפיכת שיחו‬ ‫ב'מצב כזה' שהוא עומד אז הרי שלא ישוב‬ ‫להקב"ה ויקבל עליו קבלות טובות לשנות‬ ‫לעבור עליו עוד פעם‪ ,‬אך אח"כ כשיצרו‬ ‫את דרכיו ולהתקרב אל השי"ת!‬ ‫מתגבר ומתחדש עליו ומכשילו הרי"ז דבר‬ ‫ואף שאיתא בזוה"ק שלא להיות ככלבין‬ ‫ומצב חדש שבא‪ ,‬ואינו מעכב ומקלקל את‬ ‫הצווחים הב הב‪' ,‬הב לן חיי'‪' ,‬הב לן מזוני';‬ ‫התשובה שלפני זה! ובאמרו זאת וכאשר‬ ‫אכן כבר אמרו צדיקים שזה רק כשמבקש‬ ‫הסכים הגאון זי"ע לזה – מיד נכנס הרה"ק‬ ‫'לצורך עצמו' בלבד‪ ,‬אך כשבא להתפלל‬ ‫לתקיעת שופר‪.‬‬ ‫ולבקש 'לצורך עבודת השי"ת' ולכבוד שמו‬ ‫כי אכן כל יהודי בפנימיותו הוא כולו‬ ‫הגדול שיתקדש על ידו‪ ,‬שיוכל להתפלל‬ ‫טוב‪ ,‬וכאשר נכשל בעבירה – הרי"ז מפריע‬ ‫וללמוד ולגדל דורותיו בבריאות ופרנסה‬ ‫ו'מ ַענֶ ה' אותו‪ ,‬והוא ממאס בו מאוד;‬ ‫לו ְ‬ ‫בריווח ובישוב הדעת – הרי"ז מבקש‬ ‫כאשר אדם נכשל ב'לשון הרע' או כשמקלו‬ ‫'לצורך גבוה'‪ ,‬וזה עולה לנח"ר לפניו‬ ‫הגיד לו להקל במקום שאמרו להחמיר‪ ,‬הרי‬ ‫יתב"ש שממלא משאלותיו לטובה!‬ ‫אח"כ ליבו נוקפו ופורש מלעשותו עוד‪,‬‬ ‫ומתחרט בנפשו על זה‪ ,‬עד שבמצב זה לא‬ ‫החסיד השוטה שביזה את הטריסקער מגיד‬ ‫היה שונה באיוולתו‪ ,‬ורק שבמשך הזמן הרי‬ ‫כמו העובדא שסיפר הגאון מטשיבין‬ ‫יצרו של אדם מתחדש ומתגבר עליו בכל‬ ‫זי"ע‪ ,‬שכאשר הרה"ק ר' יוסף שלום בן‬ ‫יום‪ ,‬ולחשבון חדש יחשב!‬ ‫הרה"ק מהוסיאטין זי"ע נשא את בת הרה"ק‬ ‫***‬ ‫המגיד מטריסק זי"ע‪ ,‬ונערך 'חתונה גדולה'‬ ‫בצל קדשם של שני הצדיקים רועי ישראל;‬ ‫אימת הדין יש להביאו להתקרב אל ה' ולא‬ ‫והנה בשעת החתונה הוצרכו להמתין על‬ ‫להתרשל ולהתרחק ח"ו‬ ‫המגיד מטריסק זי"ע שהתמהמה‪ ,‬והיה‬ ‫ויש לו לאדם להיזהר ש'הפחד' ו'אימת‬ ‫שם 'חסיד שוטה' אחד שחרה לו על כבוד‬ ‫הדין' יביאו ל'התקרב' אל השי"ת ואל‬ ‫רבו הרה"ק מהוסיאטין שצריך לחכות על‬ ‫מצוותיו ועבודתו‪ ,‬כשיאמין וידע שבאמת‬ ‫המגיד‪ ,‬ועל כן כאשר המגיד הגיע‪ ,‬הלך‬ ‫טוב הוא ויודע תעלומות מעיד עליו זאת;‬ ‫אותו 'חכם' מאחורי המגיד‪ ,‬ודרך ברגליו‬ ‫אך אם רואה אדם שהפחד מצמיתו ומביאו‬ ‫על ה'ראשוואלקע' הארוכה של המגיד‪ ,‬וכך‬ ‫לידי 'התרשלות' ו'ריחוק'‪ ,‬ורק מחכה‬ ‫עיכבו מללכת‪.‬‬ ‫שהימים הקדושים כבר יעברו ויסור מעליו‬ ‫ח‬ ‫אורות הפרשה‬ ‫ולחם לאכול‪ ,‬ובגודל שברון לבו הטעתו‬ ‫והנה כמובן שמיד גערו בו וכו'‪ ,‬ונוסף‬ ‫עינו לשטות זה‪ .‬ופסק הרה"ק שינסהו‬ ‫לזה שהרה"ק מהוסיאטין קרא לאותו חסיד‬ ‫לראות האם כנים דבריו‪ ,‬ע"י שיכניסו הראש‬ ‫ל'דין תורה' על החוצפה הגדולה שעשה –‬ ‫הקהל לעבוד בעסקיו‪ ,‬ויזמין לו פרנסתו‬ ‫אצל הגאון ר' יעקעל'ע מהרמילוב זי"ע בעל‬ ‫בריווח ובכבוד‪ ,‬ואז יוודע ויווכח אם אכן‬ ‫'כוכב מיעקב' אבי הטשיבינ'ער רב‪.‬‬ ‫יחדול ממעשיו הרעים – הרי טוב‪ ,‬ואם לא‬ ‫והנה הרה"ק מהוסיאטין עמד שם‬ ‫– הרי שאז 'יקוב הדין את ההר' ויצטרכו‬ ‫כתובע‪ ,‬כשבצידו הגיע גם הטריסקער מגיד‬ ‫לילך עמו בכל חומר הדין‪.‬‬ ‫להשתתף‪ ,‬וכאשר שאל ר' יעקעל'ע את‬ ‫ואכן הראש הקהל הכניסו לעסקיו‬ ‫ה'חכם' הזה מדוע באמת עשה את הרעה‬ ‫ודאג לכל מחסורו במסירותו וטוב לבו‪,‬‬ ‫הגדולה הזאת‪ ,‬וכראות החסיד איך שכלתה‬ ‫ואכן היהודי חדל ממעשיו הרעים והכיר‬ ‫אליו הרעה מאת הצדיקים והדין תורה‪ ,‬ואף‬ ‫במעלת מטיבו‪ ,‬ונפל לפניו לפייסו ולבקש‬ ‫'רבו' בעצמו אינו עומד 'לצידו'‪ ,‬רק כ'צדיק‬ ‫את מחילתו‪.‬‬ ‫אמת' תובע את עלבון התורה והצדיקים;‬ ‫אזי פרץ היהודי בבכי גדול‪ ,‬ותינא את מר‬ ‫דיין חכם יודע לשית עצות בנפשו‬ ‫מצבו וגורלו‪ ,‬שהוא יהודי 'קשה יום' שאין‬ ‫וזה אשר פסק ר' יעקעל'ע גם כאן‪,‬‬ ‫לו פרוטה לפורטה‪ ,‬ואין לו להביא לחם‬ ‫שהטריסקער מגיד יברך את היהודי הזה‬ ‫לפי הטף‪ ,‬ואף גם יש לו כמה בנות מבוגרות‬ ‫בזכותו ובזכות אבותיו הקדושים‪ ,‬שיזכה‬ ‫בבית שאינו מוצא להם את זיווגם ואף‬ ‫לפרנסה בריווח ובניקל ושיזכה להשיא‬ ‫אין בידו כסף לנדוניתם‪ ,‬ובמרירות נפשו‬ ‫את בנותיו‪ ,‬ואם אכן ימשיך אח"כ אף‬ ‫ובטפשותו עשה את המעשה הזה‪ ,‬אך בוכה‬ ‫כאשר יוושע במעשי טפשות – הרי שאז‬ ‫ומתחרט הוא על זה מקרב הלב‪.‬‬ ‫יצטרכו לילך עמו בחומר הדין‪ .‬ואכן‬ ‫וענה ר' יעקעל'ע ואמר שהנה דינו של‬ ‫בירכו המגיד‪ ,‬וכמובן שנושע ב'שידוכים‬ ‫זה אינו מפורש בשו"ע והפוסקים‪ ,‬אך יש‬ ‫הגונים' ו'פרנסה טובה'; והיהודי אף החל‬ ‫להוציא פסקו ע"י ש'נדמה מילתא למילתא'‬ ‫לנסוע אל הטריסקער מגיד‪ ,‬והתבטל ונכנע‬ ‫לעובדא דומה‪.‬‬ ‫לפניו כעבדא קמי מרא‪ ,‬כשבוכה ומפייסו‬ ‫ומתחרט מקרב הלב‪.‬‬ ‫ר' ייב"א פסק שיש ליתן לו פרנסה ואז‬ ‫יחזור למוטב‬ ‫והטשיבינ'ער רב סיים לאמור שאביו‬ ‫שהנה אצל הרה"ק ר' ייב"א מאוסטראה‬ ‫היה 'חכם'‪ ,‬וכן כל 'דיין' עליו להיות‬ ‫'חכם'‪ ,‬ו'דיין חכם יודע תמיד לשית עצה‬ ‫זי"ע שהיה מהחדר של תלמידי הבעש"ט‬ ‫טובה בנפשו'‪.‬‬ ‫הק'‪ ,‬הגיע פעם לפתחו 'דין תורה' מיהודי‬ ‫שרדף תמיד את ה'ראש הקהל' – שהיה‬ ‫הקב"ה ישפיע לנו הרחבה ושפע ברו"ג‬ ‫צדיק וישר‪ ,‬וההוא 'ביזהו' תמיד ו'קלקל לו‬ ‫ועי"ז נחזור למוטב‬ ‫שידוכים' וכדו'; וכאשר דרש ר' ייב"א מאת‬ ‫וכביכול אנו מבקשים מאת השי"ת‬ ‫המבזה מדוע הוא עושה כך‪ ,‬בכה ואמר‬ ‫בימים אלו שהוא יושב על כסא דין 'לאל‬ ‫שאף הוא מר נפש הוא שאין לו פרנסה‬ ‫ט‬ ‫אורות הפרשה‬ ‫רצונך'‪ ,‬ואז וודאי ש'ירוץ עבדך כמו‬ ‫עורך דין'‪ ,‬ואתה הוא 'דיין' ומוכיח‪,‬‬ ‫איל ישתחווה אל מול הדרך!'‬ ‫הרי הקב"ה הוא 'מקור' ה'חכמה'‪ ,‬והוא‬ ‫ברא החכמה 'ויהיב חכמה לחכימין'‪,‬‬ ‫השי"ת יביט בפלאות של דורינו‬ ‫'אנת הוא חכים ולא בחכמה ידיע'; והרי‬ ‫בתורה ועבודה במסירות נפש‬ ‫'דיין חכם יודע לשית עצה' – שיגזור‬ ‫ואנו מבקשים מאת השי"ת‪' ,‬פנה‬ ‫עלינו גזירות טובות; שיהיה שפע רב‬ ‫נא לתלאות ואל לחטאות‪ ,‬צדק צועקיך‬ ‫של 'פרנסה בריווח' לכל בני ישראל‪,‬‬ ‫מפליא פלאות'‪ ,‬וכמ"ש בגמ' שלעתיד‬ ‫שיהיה לכל אחד ואחד 'הרחבת' ו'ישוב‬ ‫לבוא יביאו את היצר הרע וישחטוהו‪,‬‬ ‫הדעת' שיהיו 'רחובות נקיים' ו'אוויר‬ ‫ולהצדיקים יהיה נדמה להם כהר גדול‬ ‫נקי'‪ ,‬שלא יהיה 'חולי ישראל' בבתי‬ ‫ויבכו איך יכולנו לכבוש הר גדול‬ ‫רפואה‪ ,‬וח"ו לא יראו עוד בנ"י שנטלה‬ ‫כזה‪ ,‬ולהרשעים ידמה לחוט השערה‬ ‫תפארתם בנשירת שערותיהם רח"ל‪,‬‬ ‫ויבכו למה לא יכלו לעמוד נגדו; וגם‬ ‫שלא זו תפארתך אלא 'תפארתך עבור‬ ‫הקב"ה יענה כנגדם ויאמר 'גם בעיני‬ ‫על פשע' וכך נוכל לשמור חוקותיו‬ ‫יפלא לשארית העם הזה' איך החזיקו‬ ‫ומשפטיו כדבעי!‬ ‫מעמד והתגברו על היצר בנסיונות‬ ‫קשים כאלו‪.‬‬ ‫שהרי אנו נמצאים בכזה 'דור קשה'‪,‬‬ ‫ו'אוויר טמא'‪ ,‬ומסביבנו אויבים מבית‬ ‫על כן אנו מתפללים שיעלה לפני‬ ‫ומבחוץ‪' ,‬מחוץ תשכל חרב ומחדרים‬ ‫המפליא פלאות – הקב"ה את הפלאות‬ ‫אימה'‪ ,‬ואנשים הרי נתונים בקטנות‬ ‫האלו‪ ,‬ויראה ויביט בפלאי הדור הזה‬ ‫המוחין במצור ובמצוק ולפעמים הרי‬ ‫איך שמתעצמים לעבוד את השי"ת‬ ‫זה נסיונות קשים ומרים‪ ,‬ואעפ"כ‬ ‫בכל זמן ומצב‪ ,‬ומוסרים נפשם ללימוד‬ ‫מוסרים נפשם לשמור על העיניים‬ ‫התורה וקיום מצוותיה בזמן שיש‬ ‫בתוך תוקף הנסיונות‪ ,‬בין ברחוב ובין‬ ‫כאלו החפצים לקרוע מהתורה גם את‬ ‫ב'תחנה' וכדו'; ומבקשים ומתחננים‬ ‫מעט החרדים לדבר השם‪' ,‬הושענא‬ ‫אליו שיתן לנו הכוחות לעמוד בזה‪,‬‬ ‫מרוטת לחי'‪ ,‬שלוחמים בכל עוז עם‬ ‫וכמו שהמליצו הקדמונים 'מפניך –‬ ‫מפירי התורה‪ ,‬ועם הכלים המשחיתים‬ ‫אני בורח אליך'‪ ,‬שאין לנו לאן לברוח‪,‬‬ ‫המכלים כל חלקה טובה בכרם בית‬ ‫'ואם אסק שמים שם אתה‪ ,‬ואציעה‬ ‫ישראל‪ ,‬וזה מביא לשאול תחתית‬ ‫שאול הנך'‪ .‬ואין לנו אלא לשוב אליך‬ ‫נוראה‪ .‬והקב"ה ירא כבר בעניינו‬ ‫לדבר ולהתפייס עמך – המתרצה‬ ‫וירחם עלינו!‬ ‫ברחמים ומתפייס בתחנונים!‬ ‫בכל מקום וזמן אנו קרובים להשי"ת‬ ‫וכאשר יאיר את פניו הרי נוושע‬ ‫ואנו קשורים ככתר על ראשו‬ ‫ומקרב אליו בכל לב ונפש‪ ,‬כמו‬ ‫והרי בזמן זה שרוים בפחד‬ ‫שמבקשים 'הגלה נא ופרוס חביבי עלי‬ ‫מהמלחמה וקשה להגיע למקומות‬ ‫את סוכת שלומך' 'משוך עבדך אל‬ ‫י‬ ‫אורות הפרשה‬ ‫ודיבורינו ומחשבותינו‪ ,‬וע"י שהשי"ת‬ ‫הקודש לשפוך שיחנו לפני ה' מקרב‬ ‫הדיין החכם כביכול ירעיף עלינו טללי‬ ‫הלב במקומות המסוגלים‪ ,‬וגם זה‬ ‫תחיה ושפע רב ברוחניות ובגשמיות‬ ‫הוא מהתלאות שעוברים עלינו; אך‬ ‫לעבודתו ויראתו‪ ,‬הרי עין בעין יראו‬ ‫יש להתחזק במאמר הרה"ק רבי ר'‬ ‫איך שנתקרב אליו לעבדו בלבב שלם‪.‬‬ ‫שמעלקע מניקולשבורג זי"ע שפירש‬ ‫מאמר הפייטן 'והוא באחד ומי ישיבנו‪,‬‬ ‫במוצאי מנוחה מקדימים לבקש‬ ‫ונפשו איוותה ויעש‪ ,‬נורא וקדוש'‪,‬‬ ‫רחמים ולשוב בכל לב ונפש‬ ‫שכאשר יהודי נמצא אחד לבד ואין‬ ‫ובעמדינו לפני התחלת הסליחות‪,‬‬ ‫לו אפי' למי לפנות ולהשיח את לבו‬ ‫'במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה'‪ ,‬וכמו‬ ‫שישיבנו ויחזקו‪ ,‬אך נפשו איוותה‬ ‫שפירשו צדיקים שאף שבדרך כלל 'מי‬ ‫ומשתוקקת להשי"ת‪ ,‬הרי זה נורא‬ ‫הקדימני ואשלם'‪ ,‬ורק לאחר שהקב"ה‬ ‫וקדוש ועולה לריח ניחוח לפני השי"ת‪,‬‬ ‫נותן בן – אפשר להכניסו לבריתו של‬ ‫שמקבלו באהבה רבה!‬ ‫א"א‪ ,‬ורק כשנתן לו השי"ת בית‪ ,‬הרי‬ ‫והרה"ק ר' הערשעלע זידיטשוב'ער‬ ‫שיכול לעשות מעקה; אך כאן אנו באים‬ ‫זי"ע אמר להמליץ על בני ישראל את‬ ‫עוד לפני ראש השנה ומקדימים כביכול‬ ‫הפיוט 'יושב סתר – כתרו ישועה'‪,‬‬ ‫להתחנן ולבקש על נפשינו‪ ,‬להתנקות‬ ‫שאנו מבקשים מאת השי"ת שכאשר‬ ‫ולהתקרב אליו בכל לב ונפש!‬ ‫הוא 'יושב סתר' לבדו לדון אותנו‬ ‫ואף אם נכשל האדם לפעמים‪,‬‬ ‫כיחיד מומחה הדן יחידי לבאי עולם‪,‬‬ ‫הרי זה לו לצער וכאב וכמ"ש בגמ'‬ ‫הרי יזכור ויעלה לפניו שאנו כביכול‬ ‫ש'דם ניקף מכפר כדם עולה'‪ ,‬ויש לנו‬ ‫ה'כתר שלו' ועי"ז ישוב ירחמנו ויביא‬ ‫להתוודות ולהתרצות לפניו בדיבורי‬ ‫לנו 'ישועה'‪ ,‬שהרי אנו קשורים בכתרו‬ ‫אהבה ותשובה‪ ,‬כמ"ש 'קחו עמכם‬ ‫של הקב"ה ו'כתר יתנו לך מלאכים‬ ‫'דברים' ושובו אל ה'‪ ,‬וזה גורם לכפרה‬ ‫המוני מעלה עם עמך ישראל קבוצי‬ ‫כמו חוט השני שנהפך ללבן וכמ"ש‬ ‫מטה'‪ ,‬וכמו שפירשו את הפסוק 'ישא‬ ‫'כחוט השני – שפתותיך'‪ ,‬וזה לתענוג‬ ‫ה' פניו אליך'‪ ,‬שזה לשון של הגבהה‬ ‫גדול לפני כסא הכבוד!‬ ‫והסתכלות כלפי מעלה‪ ,‬כי כביכול אנו‬ ‫יעזור השי"ת שיהיה כבר סוף וקץ‬ ‫מתעלים להיות הכתר של הקב"ה מלך‬ ‫לכל צרותינו‪ ,‬תחילה וראש לפדיון‬ ‫מלכי המלכים!‬ ‫נפשינו‪ ,‬ויהיה כבר השנה הזאת 'שנה‬ ‫שהרי אין מלך בלי עם‪ ,‬ומכל המוני‬ ‫שבן דוד בא'‪ ,‬ונזכה בקרובה ל'תקע‬ ‫אוה"ע רק אנו ממליכים ומייחדים‬ ‫בשופר גדול לחירותינו ושא נס לקבץ‬ ‫אותו‪ ,‬ומוסרים את נפשינו ללמוד‬ ‫גליותינו'‪ ,‬בביאת גוא"צ במהרה בימינו‬ ‫ולקיים את התורה‪ ,‬ולגדל את בנינו‬ ‫ברחמים גדולים‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫לתורה‪ ,‬ולשמור על קדושת עינינו‬ ‫****‬ ‫אי‬