gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

א איחוד בחידוד · A Ichud B'chidud — ניצבים וילך (2026-08-31)

מוציא לאור: א איחוד בחידוד · A Ichud B'chidud

שבוע: ניצבים וילך (2026-08-31)

א איחוד בחידוד · A Ichud B'chidud — ניצבים וילך (2026-08-31)

פתח את ה-PDF הורדה

‫לעילוי נשמת‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫הרה״ג ר׳ שמעון יהודה זצ״ל‬ ‫המשגיח‬ ‫בן הגה״צ‬ ‫רבי אברהם יעקב )זיידל( זצוקלה״ה‬ ‫עפשטיין‬ ‫נלב״ע כ״ה אלול תשנ״ט‬ ‫תנצב״ה‬ ‫הגה״צ רבי אברהם יעקב )זיידל( זצוקלה״ה‬ ‫עפשטיין‬ ‫בן ר׳ יצחק אריה זצ״ל‬ ‫נלב״ע כ״א אלול תשס״ז‬ ‫תנצב״ה‬ ‫ַא איחוד בחידוד‬ ‫גליון‬ ‫לע"נ ה רב יוסף זצ"ל קולמן‬ ‫לע" נ ר ' שמעון י ה ודה זצ "ל עפשט י י ן‬ ‫שנה כ'‬ ‫תתי״ג‬ ‫‪‬‬ ‫בן החבר ה רב אה רן דוד זצ"ל‬ ‫ב ן הגה " צ ר ' אב רה ם י עקב )ז י י דל( זצ וקלה " ה‬ ‫כשם זקני שלעצמו רק אחת נזכר נקראתי‪,‬‬ ‫‪ -‬לראש השנה‬ ‫פלאות מתורתך‬ ‫לוֹהּ ִמבַּ לְ ﬠָ דֶ יָך‪ ,‬כַּ כָּ תוּב )ישעיה ה' ט"ז(‪ ,‬וַ יִּגְ בַּ הּ ה' צְ בָ אוֹת‬ ‫"קדוֹשׁ ַא ָתּה וְ נוֹרָ א ְשׁ ֶמָך‪ ,‬וְ ֵאין ֱא ַ‬ ‫ָ‬ ‫נ‬ ‫ואת שררתו אחר שנים רבות לקבל זכיתי‪.‬‬ ‫בַּ ִמּ ְשׁ ָפּט וְ ָה ֵאל ַה ָקּדוֹשׁ נִ ְקדָּ שׁ בִּ צְ דָ ָקה‪ .‬בָּ רוְּך ַא ָתּה ה'‪ַ ,‬ה ֶמּלֶ ְך ַה ָקּדוֹשׁ"‪ .‬חתימת ברכת הקדושה בימים הנוראים‪.‬‬ ‫״א ָתּה ָקדוֹשׁ‬ ‫הברכה השלישית שב׳שמונה‪-‬עשרה׳‪ ,‬מכונה ׳קדושת השם׳ )ר״ה ל״ב א׳(‪ ,‬מתחילה תמיד בלשון‪ַ :‬‬ ‫אחת ביחוסי לאבי בכתבי הקודש נכתבתי‪,‬‬ ‫ְה ְללוּ‪ֶ ‬סּ ָלה‪ִ .‬כּי ֵאל ֶמ ֶל‪ ‬גָּדוֹל וְ ָקדוֹשׁ ָא ָתּה״‪ ,‬והיינו שמשבחים את ה׳ כי עצמותו‬ ‫קדושה והנהגתו קדושה‪ ,‬וישראל הקדושים משבחים את ה׳ בכל יום ולעולם‪ ,‬ובחינתו היא כמלך גדול וקדוש‪.‬‬ ‫דוֹשׁים ְבּ ָכל יוֹם י ַ‬ ‫וּק ִ‬ ‫וְ ִשׁ ְמ‪ָ ‬קדוֹשׁ ְ‬ ‫מלבד רבות אודות מעשי והברית שכרתתי‪.‬‬ ‫ועל דברי פתיחה יסודיים אלו‪ ,‬ב׳ימים‪-‬הנוראים׳ מוסיפים בקשה גדולה מה׳ כי יתן את פחדו ואימתו על הבריות‬ ‫וכך כולם ייראו ממנו וישתחו לפניו‪ ,‬ומוסיפים תחינה שיתן כבוד לעמו ותהילה ליראיו‪ ,‬ובאותה עת הצדיקים‬ ‫יראו וישמחו‪ ,‬וה׳ ימלך לבדו על כל הבריאה‪ ,‬ולאחר כל זאת‪ ,‬וגם בכדי לסמוך בחתימה מעין פתיחה‪ ,‬באה‬ ‫נוֹרא ְשׁ ֶמ‪...‬׳‪.‬‬ ‫׳קדוֹשׁ ַא ָתּה וְ ָ‬ ‫תפילה נוראה זו הנזכרת‪ָ :‬‬ ‫הכסף הרב שנתרם בזכותי בעצמי מניתי‪,‬‬ ‫והנה חתימה זו של הברכה אותה כל אחד זוכה לברך זה עשרות שנים‪ ,‬יש בה רבדים רבים של הבנה‪ ,‬והגיע‬ ‫עת שנוסיף להתבונן בה ולהבין טוב יותר את משמעות הדברים אותם אנו אומרים‪ ,‬ובכך נזכה כי תפילותינו‬ ‫ובהנהגתי עמו את נאמנות הגבאים יסדתי‪.‬‬ ‫תתקבלנה עוד יותר לרצון לפני ה׳‪.‬‬ ‫השורש בהבנת ברכה הוא מתחיל בהתבוננות מה המשמעות של ׳קדוש׳ ו׳קדושה׳‪ ,‬שתיבה זו חוזרת על עצמה‬ ‫א נ י ?‬ ‫מ י‬ ‫פעמים רבות בברכה‪ ,‬ואכן ההבנה בה היא במשמעות של ׳הפרשה׳ ו׳הבדלה׳‪ ,‬הכוללת גם הוראה של ׳מיוחד׳‪,‬‬ ‫וכגון איש ה׳מקדש׳ אשה‪ ,‬שתהיה ׳מיוחדת׳ לו ותאסר ו׳תבדל׳ מכל האחרים‪ .‬וכגון ל׳הקדיש׳ בהמה‪ ,‬שבכך היא‬ ‫רמז‪ :‬דמות מבין ׳רועי ישראל ומנהיגיו׳!‬ ‫ב׳א ָתּה ָקדוֹשׁ׳‪,‬‬ ‫׳נאסרת׳ ו׳מובדלת׳ מכל אדם בכל שימוש והנאה‪ .‬ועל כן ברכה זו של ׳קדושת השם׳ פותחת ַ‬ ‫היינו שעצמותו של ה׳ מפורשת ומובדלת מהכל‪ ,‬׳וְ ִשׁ ְמ‪ָ ‬קדוֹשׁ׳‪ ,‬ואף מצב פעולותיו והנהגותיו בעולם זועקים‬ ‫את קדושתו‪ ,‬שהיא הנהגה מדוקדקת המובדלת מהשגתנו‪.‬‬ ‫ד ר ב נ ן‬ ‫ח י ל ו ק א‬ ‫ְה ְללוּ‪ֶ ‬סּ ָלה׳‪ ,‬והיינו ישראל שהם קדושים‪ ,‬כדכתיב )דברים‬ ‫ֲד ָמה״‪,‬‬ ‫ֲשׁר ַעל ְפּנֵי ָהא ָ‬‫ֻלּה ִמכֹּל ָה ַע ִמּים א ֶ‬‫‪‬הי‪ִ ‬ל ְהיוֹת לוֹ ְל ַעם ְסג ָ‬ ‫דוֹשׁים ְבּ ָכל יוֹם י ַ‬ ‫׳וּק ִ‬ ‫‪‬הי‪ְ ‬בּ‪ָ ‬בּ ַחר ה׳ ֱא ֶ‬ ‫ולפי זה מובן גם המשך הברכה‪ְ :‬‬ ‫״כּי ַעם ָקדוֹשׁ ַא ָתּה ַלה׳ ֱא ֶ‬ ‫ז׳ ו׳(‪ִ :‬‬ ‫ַשׁ ִמ ֵענוּ‬ ‫כתיב )דברים ל׳ י״ב(‪ :‬״‪‬א ַב ָשּׁ ַמ ִים ִהוא ֵלאמֹר ִמי ַי ֲע ֶלה ָלּנוּ ַה ָשּׁ ַמ ְי ָמה וְ ִי ָקּ ֶח ָה ָלּנוּ וְ י ְ‬ ‫וּל ִת ְתּ‪‬‬ ‫וֹתיו‪ְ .‬‬‫ֲשׁר ִדּ ֶבּר ָל‪ ‬וְ ִל ְשׁמֹר ָכּל ִמ ְצ ָ‬ ‫ֻלּה ַכּא ֶ‬ ‫יר‪ַ ‬היּוֹם ִל ְהיוֹת לוֹ ְל ַעם ְסג ָ‬ ‫ֱמ ְ‬ ‫וכתיב )שם כ״ו‪ ,‬י״ח‪-‬י״ט(‪ :‬״וַה׳ ֶהא ִ‬ ‫כל הזכויות שמורות ל"איחוד בחידוד" ולרבנים הכותבים – מודיעין עילית ‪ -‬ארץ ישראל‬ ‫א ָֹתהּ וְ ַנ ֲע ֶשׂנָּה״‪ .‬ופירש״י‪ :‬״‪‬א ַב ָשּׁ ַמ ִים ִהוא‪ .‬שאילו היתה בשמים‪ ,‬היית צריך לעלות אחריה‬ ‫ֲשׁר ִדּ ֵבּר״‪ ,‬וכהנה עוד‬ ‫‪‬הי‪ַ ‬כּא ֶ‬ ‫וּל ִת ְפ ָא ֶרת וְ ִל ְהי ְֹת‪ַ ‬עם ָקדֹשׁ ַלה׳ ֱא ֶ‬ ‫וּל ֵשׁם ְ‬ ‫ֲשׁר ָע ָשׂה ִל ְת ִה ָלּה ְ‬ ‫ֶע ְליוֹן ַעל ָכּל ַהגּוֹיִם א ֶ‬ ‫וללומדה״‪ .‬ומבואר‪ ,‬כי האדם היה יכול להגיע לשמים‪ ,‬אילו התורה היתה נמצאת שם‪.‬‬ ‫פסוקים לרוב המורים על היות עם ישראל קדושים ומופרשים מכל העמים‪ ,‬לכך עולה יפה כי ישראל שהם‬ ‫קדושים ומבודלים מכל העמים ומיוחדים רק להיות עם קדוש לה׳‪ ,‬הם אלו הראויים לשבח את ה׳ הקדוש‪.‬‬ ‫עיין בגמ׳ )גיטין פ״ד א׳(‪ :‬״תנו רבנן‪ ,‬הרי זה גיטך על מנת שתעלי לרקיע‪ ...‬אינו גט‪ .‬רבי יהודה‬ ‫*‬ ‫בן תימא אומר‪ ,‬כזה גט‪ .‬כלל אמר ר׳ יהודה בן תימא‪ ,‬כל תנאי שאי אפשר לו לקיימו בסופו‬ ‫אכן החתימה המיוחדת לימים הנוראים צריכה תוספת תלמוד‪ ,‬בה אנו אומרים כי ה׳ קדוש ושמו נורא ואין שום‬ ‫והתנה עליו מתחילתו‪ ,‬אינו אלא כמפליגה בדברים וכשר״‪ .‬ומבואר‪ ,‬כי אי אפשר לאדם לקיים‬ ‫אלוה מלבדו‪ ,‬ועל כך מביאים את הפסוק בישעיה לראיה והוכחה לדברים הללו‪ .‬וצריך להבין היכן מצאנו בפסוק‬ ‫תנאו שאמר כי יעלה לרקיע‪ .‬ומדוע פירש״י‪ ,‬כי אם היתה התורה נמצאת בשמים‪ ,‬היה צריך‬ ‫זה על כי אין אלוה מלבדו‪ ,‬כאשר לכאורה בפסוק רק נאמר כי ה׳ הוא ׳אל קדוש׳‪.‬‬ ‫אדם להגיע לשם וללומדה‪.‬‬ ‫זאת ועוד יש להבין‪ ,‬אם אכן פסוק זה נוסף מחמת גדלות ה׳ הנזכרת בו המורה על כי אין עוד אלוה מלבדו‪ ,‬מה‬ ‫וצריך ביאור!!!‬ ‫מיוחד מצאו אנשי כנסת הגדולה דוקא בפסוק זה‪ ,‬אשר מחמתו יסדוהו בתפילה נוראה זו‪ ,‬ומדוע בחרו בו מתוך‬ ‫מאות הפסוקים שנאמרו אודות מלכות ה׳ בעולמו ורוב גדולתו וקדושתו‪.‬‬ ‫מדור זה נתרם לע"נ איסר יעקב בן מנחם מנדל וחנה בּנֶה בת שמאי ז"ל‬ ‫*‬ ‫בכדי להבין זאת‪ ,‬יש צורך להתבונן מהו בכלל מושג של ׳מלכות ה׳ בעולמו׳‪ ,‬ובאיזה שלב בבריאה החלה‬ ‫מענינא דסדרא‬ ‫מלכות זו‪.‬‬ ‫והיה מקום לומר כי ׳מלכות ה׳ בעולמו׳ החלה עם תחילת הבריאה יש מאין‪ ,‬מאז שהחל לברוא את גרגיר החול‬ ‫ָכ ר״ )בראשית י״ז י׳(‪.‬‬ ‫ית י ֲא ֶשׁ ר ִתּ ְשׁ ְמ רוּ‪ִ ...‬ה מּוֹל ָל ֶכ ם ָכּ ל ז ָ‬ ‫״ זֹאת ְבּ ִר ִ‬ ‫הראשונה שעמו עשה את הארץ‪ ,‬או באותה עת בה השלים בריאה מושלמת עליה מלך‪ ,‬ולכל המאוחר כאשר ה׳‬ ‫היכן בפרשתינו‪ ,‬מצינו מעשה או הנהגה בענין ׳ברית מילה׳‪ ,‬או שניתן ללמוד על דבר מענייני‬ ‫ברא את האדם על הארץ‪ ,‬ובכך התבטאה מלכותו עליו‪.‬‬ ‫אך האמת היא כי ׳מלכות ה׳ בעולמו׳ הייתה עוד זמן רב קודם לבריאת העולם‪ ,‬ותמשך אף לאחריו‪ ,‬וכפי‬ ‫׳ברית מילה׳ מעלתה וכוחה והלכותיה‪ ,‬או על הדרכים והצורות הראויות אל עשייתה?‬ ‫שאומרים בפיוט הקדמון ׳אדון עולם׳ )עי׳ בספר ׳מטה משה׳ סי ל״א מה שמפליג בשבח ותועלת אמירת פיוט‬ ‫מדור זה נתרם לזכות חוה בת חיה שרה‬ ‫נוֹרא‪...‬״‪ ,‬והיינו‬ ‫ֲשׁר ָמ ַל‪ְ ,‬בּ ֶט ֶרם ָכּל י ְִציר נִ ְב ָרא‪ ...‬וְ ַא ֲח ֵרי ִכּ ְכלוֹת ַהכֹּל‪ְ ,‬ל ַבדּוֹ י ְִמ‪ָ ‬‬ ‫עוֹלם א ֶ‬ ‫זה בכוונה בכל יום(‪ :‬״אֲדוֹן ָ‬ ‫׳א ֲח ֵרי ִכּ ְכלוֹת ַהכֹּל׳‪ ,‬לאחר תום‬ ‫כי עוד בטרם שיָצר ה׳ שום יְציר כבר נחשב ה׳ כאדון העולם וכמלכו‪ .‬וכך גם ַ‬ ‫להוגי שעשועות ולקוראי עונג‬ ‫נוֹרא׳‪ ,‬הרי שתמשך מלכות ה׳ הנוראה‪.‬‬ ‫תקופת העולם כאשר כבר יפסיק קיומה של כל הבריאה‪ְ ,‬׳ל ַבדּוֹ י ְִמ‪ָ ‬‬ ‫״ל ֵעת ַנ ֲע ָשֹה ְב ֶח ְפצוֹ כֹּל‪ֲ ,‬אזַי ֶמ ֶל‪ְ ‬שׁמוֹ נִ ְק ָרא״‪ .‬ולכאורה היינו כי הן אמנם ׳מלכות ה׳‬ ‫ואמנם נאמר עוד בפיוט זה‪ְ :‬‬ ‫שלוחה בזה ברכת השנה‪ ,‬לכתיבה וחתימה טובה יחד עם כל בית ישראל‪.‬‬ ‫בעולמו׳ היתה והווה ועתידה להיות לעולם‪ ,‬בלא שום קשר לבריאת העולם‪ ,‬ואין לו שום צורך בבריאה בעבור‬ ‫מלכותו‪ ,‬אך כאשר ברא את העולם וברואיו‪ ,‬התחדש שיש מי שיוכל להכריז על מלכותו‪ ,‬ובאותו עת החל‬ ‫לעומת זאת אם התשובה לבקשת הרחמים תהיה‪ ,‬כי אם יבטיח שלעולם לא ישוב למעשיו עליהם‬ ‫להקרא ׳מלך׳‪ .‬וצריך להבין מה המשמעות בכך שהיה מי שיכריז על מלכותו ית״ש‪.‬‬ ‫המשך‪:‬‬ ‫נשפט‪ ,‬הרי שיסולח ויכופר לו וישוחרר לחפשי‪ ,‬ברור לכל כי הוא נידון בפני המלך‪ ,‬שהוא ׳מעל החוק׳‪,‬‬ ‫יתרה מזאת יש להבין‪ ,‬מה שאיתא בר״ה ל״ד ב׳‪ :‬״אמר רבה‪ ,‬אמר הקב״ה‪ ,‬אמרו לפני בראש השנה מלכיות‬ ‫אינו זקוק לחוק בכדי לקבל כח‪ ,‬ואף אין לו ממנו שום מוגבלות ומחויבויות כלפיו‪ ,‬וככל שיחליט כי נידון‬ ‫זכרונות ושופרות‪ .‬מלכיות‪ ,‬כדי שתמליכוני עליכם‪ .‬זכרונות‪ ,‬כדי שיבא לפני זכרוניכם לטובה‪ .‬ובמה‪ ,‬בשופר״‪.‬‬ ‫זה ראוי לחנינה ולשחרור‪ ,‬אין מי שיוכל לעצור בעדו‪.‬‬ ‫ולכאורה יש משמעות במימרא זו כי כביכול הקב״ה ״צריך״ שאנו נמליך אותו‪ ,‬והוא פלא עצום‪ ,‬שהרי כבר‬ ‫ועל פי החילוק הלזה בין שופט למלך‪ ,‬מבארים את הנהגת ה׳ עם ישראל בשעת קריעת‪-‬ים‪-‬סוף‪ ,‬כי באותה שעה‬ ‫נתבאר כי מלכותו בעולם היתה קודם בריאתה ותמשיך אף לאחר העולם‪ ,‬אם כן מה המשמעות של אמירת‬ ‫היה קטרוג גדול על ישראל‪ ,‬וכדאיתא בשמו״ר כ״א ז׳ )וראה בתוספת דברים בויק״ר כ״ג ב׳ ועוד(‪ :‬״בשעה שיצאו‬ ‫מלכויות ובכך נמליך את הקב״ה עלינו‪.‬‬ ‫ישראל ממצרים‪ ,‬עמד סמאל המלאך לקטרג אותן‪ .‬אמר לפני הקב״ה‪ ,‬רבש״ע עד עכשיו היו אלו עובדים עבודת‬ ‫*‬ ‫כוכבים ואתה קורע להם את הים‪...‬״‪ .‬ומצד הדין טענה זו של המקטרגים היתה צריכה להתקבל ובעקבותיה‬ ‫למנוע את הצלת ישראל‪ ,‬ועם כל זאת ה׳ בקע לישראל את הים‪ ,‬נמצא כי הן אמנם שורש פעולת קריעת‪-‬ים‪-‬סוף‬ ‫בכדי לנסות להבין מעט משורש הדברים בהבנה דלה המתאימה לדעתנו הקצרה‪ ,‬נוסיף לשאול‪ ,‬אם אחד יראה‬ ‫היתה גבורה עצומה של ה׳‪ ,‬אך עצם קיומה הוא ביטוי עצום למלכות ה׳‪ ,‬עד כדי כך שבאותה שעה ישראל ׳ראו׳‬ ‫אבן גדולה וענקית הנמצאת על שפת הנהר ומפריעה לציבור‪ ,‬והגיעו כמה בני אדם וניסו יחד להטותה מהדרך‪,‬‬ ‫משׁה‪...‬׳‪.‬‬ ‫בּוֹק ַע יָם ִל ְפנֵי ֶ‬ ‫כוּת‪ָ ‬ראוּ ָבנֶי‪ֵ ‬‬ ‫׳מ ְל ְ‬ ‫את מלכות ה׳‪ ,‬וזה שאמרו‪ַ :‬‬ ‫אך לא הצליחו אפילו להזיזה ממקומה‪ ,‬ולפתע בא אדם אחז באבן והרימה והשליכה אל תוך הנהר‪ ,‬לעיני כל‬ ‫*‬ ‫הרואים המופתעים ממראה עיניהם‪ .‬כיצד תהיה תגובתם על מעשהו זה‪ ,‬האם יאמרו עליו כי הוא ׳גיבור׳‪ ,‬או‬ ‫שיאמרו כי הוא ׳מלך׳‪ .‬הרי זה פשוט שמעשה ופעולה הנעשית בגבורה עצומה‪ ,‬מעידה על גבורת אותו אדם‪,‬‬ ‫בראש השנה הקב״ה דן את כל העולם‪ ,‬כאשר כל באי עולם עוברין לפני כבני מרון‪ ,‬כל אחד בפני עצמו‪ ,‬כדשנינן‬ ‫ואין בה שום קשר או שייכות להיותו מלך או לאו‪.‬‬ ‫בר״ה ט״ז א׳‪ ,‬וישנם שתי דרכים כיצד לשפוט את ישראל באותה שעה‪ .‬האפשרות הראשונה היא ׳שופט כל‬ ‫הארץ׳‪ ,‬בה ה׳ דן ושופט כל אחד בתורת ׳שופט׳ לפי הכללים והחוקים שהוא קבע בעולמו‪ .‬והאפשרות השניה‬ ‫ומעתה יש להבין‪ ,‬כאשר עם‪-‬ישראל עמדו על שפת ים‪-‬סוף‪ ,‬וה׳ קרע את הים והעביר את ישראל בתוכו בחרבה‪,‬‬ ‫היא בבחינת ׳שתמליכוני עליכם׳‪ ,‬בה ה׳ גוזר ופוסק כל אחד בתורת ׳מלך׳‪ .‬באפשרות הראשונה לדון ולשפוט‬ ‫הרי הנהגה זו מראה ומעידה על גבורה בלתי נתפסת של ה׳‪ ,‬וכלשון שיסדו לו אנשי כנסת הגדולה בתפילת‬ ‫״אל‬ ‫על פי דין כשופט‪ ,‬אין לאחד בעולם אפשרות לצאת ממנו בשלום‪ ,‬וכפי שאומרים בתפילת ימים נוראים‪ֵ :‬‬ ‫כוּת‪ָ ‬ראוּ ָבנֶי‪‬‬‫״מ ְל ְ‬ ‫בוּרתוֹ‪...‬״‪ .‬אך תיכף ומיד יסדו עוד לומר‪ַ :‬‬ ‫ֲביר ָבּנָיו ֵבּין גִּ זְ ֵרי יַם סוּף‪ ...‬וְ ָראוּ ָבנָיו גְּ ָ‬ ‫״ה ַמּע ִ‬ ‫ערבית‪ַ :‬‬ ‫״‪...‬א ֶמת ִכּי ‪‬א י ְִצ ַדּק ְל ָפנֶי‪ָ ‬כּל‬ ‫אֱמוּנָה ְבּ ָע ְר ְכּ‪ִ ‬דין‪ִ ,‬אם ְתּ ַמ ֶצּה ע ֶֹמק ַה ִדּין‪ִ ,‬מי י ְִצ ַדּק ְל ָפנֶי‪ַ ‬בּ ִדּין״‪ .‬וכפי שייסד הפייט‪ֶ :‬‬ ‫משׁה‪...‬״‪ .‬הרי שישראל ראו בגבורה הפלאית הזו של ה׳ בחינה של מלכות‪ ,‬והוא פלא‪ ,‬מדוע יש כאן‬ ‫בּוֹק ַע יָם ִל ְפנֵי ֶ‬ ‫ֵ‬ ‫ָחי״‪ .‬אבל אם אנו ממליכים את ה׳ ל׳מלך׳‪ ,‬הרי הנהגת המשפט היא של מלך‪ ,‬אשר באפשרותו לעקוף את הדין‬ ‫ראיית מלכות בזמן שהוא מחזה של גבורה‪.‬‬ ‫ולדלג מעליו ולדון על פי חסד ורחמים‪.‬‬ ‫*‬ ‫לאור הדברים הללו מתבאר שפיר טעם הדבר מדוע מזכירים בחתימת ברכת ׳קדושת השם׳ דוקא באופן הנזכר‬ ‫כידוע ישנה הנהגה של ׳שופט׳ הפוסק וחורץ דין‪ ,‬וישנה הנהגה של ׳מלך׳ אשר גם הוא גוזר וקובע דין‪ .‬כאשר‬ ‫ובהבאת הפסוק מדברי ישעיה הנביא‪ ,‬וכן יתיישב כל מה ששאלנו‪ ,‬דבאמת דבר פשוט הוא כי ה׳ אינו צריך שום‬ ‫עומד אסיר ושני שומרים מצידו ושומע את הקראת פסק דינו לעשר שנים בבית האסורים‪ .‬הוא נחרד מהפסק‬ ‫גילוי מלכות מצידנו‪ ,‬שכפי ש׳מלכות ה׳ בעולמו׳ היתה קיימת ומוחלטת לפני בריאת העולם ותהיה קיימת‬ ‫ופורץ בבכי מר ומתחנן על נפשו‪ ,‬שירחמו עליו ועל משפחתו‪ .‬ומשיבים לו כי הכרעת המשפט היתה מתוך‬ ‫ומוחלטת אף לאחריו‪ ,‬כך גם היא קיימת בין אם הבריות ימליכו את הקב״ה ובין אם חלילה לאו‪ ,‬ואמנם כאשר‬ ‫רחמים מרובים‪ ,‬לפי ה׳מינימום׳ שניתן לגזור עליו מבחינה חוקית‪ .‬ברור לכל מי ששומע את חילופי הדברים‪,‬‬ ‫נעשה בחפצו כל אזי נקרא שמו מלך‪ ,‬כל זה הוא ביחס אלינו‪ ,‬שפעמים הנהגתו עמנו היא בתורת מלך ברחמים‬ ‫כי מי שהכריע וגזר את דינו‪ ,‬הוא ׳שופט׳ שכל כוחו נשען על החוק ולכך הוא גם מוגבל ומחוייב לנאמר בהם‪.‬‬ ‫ובדין‪.‬‬ ‫ועל כן בסיום נוראה זו של ׳קדושת השם׳‪ ,‬אנו משבחים את ה׳ כי הוא קדוש ושמו והנהגתו נוראים ואין עוד‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫שום כח ומלכות בעולם בלעדו‪ ,‬והיינו שאנשי כנסת הגדולה יסדו בלשון התפילה כאילו כביכול יש כאן אמירה‬ ‫האשה הצדקנית שעמדה לימין בעלה הגדול בהרבצת תורה כיובל שנים‬ ‫כלפי שמיא‪ ,‬כי אם ההנהגה עמנו במשפט תהיה בתורת ׳שופט׳ ועל פי כל כללי הדין‪ ,‬הרי שלא ניכר בכך כי אין‬ ‫וזכתה להעמיד משפחת עמלי תורה לתפארת‪ ,‬ונזדככה ביסורים שקבלתם באהבה‬ ‫כח מבלעדיו‪ ,‬שהרי בהנהגתו זו מבחינה מסויימת כפף את עצמו לכללי הדין‪ .‬אך כאשר ה׳ דן את ישראל בתורה‬ ‫ֱלוֹהּ ִמ ַבּ ְל ָע ֶדי‪‬׳‪ ,‬נמצא כי‬ ‫׳אין א ַ‬‫מלך‪ ,‬וכלשון הפסוק כי גָבה במשפט ונקדש בצדקה‪ ,‬בהנהגתו זו נזעקת מלכותו כי ֵ‬ ‫מרת רותי בודא עדיקה ע״ה‬ ‫פסוק זה מורה על הנהגת ה׳ עם בניו אהוביו בתורת מלך שהוא גם אב הרחמן‪ ,‬ויה״ר שנזכה כולנו בדין‪ ,‬ונכתב‬ ‫אשת יבלחט״א רבי יעקב יורם שליט״א‪ ,‬ובת רבי משה תורג׳מן זצ״ל‬ ‫ונחתם בספר חיים ברכה ושלום ופרנסה טובה‪ ,‬לעשות רצונו בלבב שלם כל הימים‪ ,‬ולזכות לגאולה השלימה‬ ‫נלב״ע לאחר כניסת השבת‪ ,‬ט״ז אלול תשפ״ו‪ ,‬ביום פטירת אביה‪ ,‬תנצב״ה‬ ‫במהרה בימינו אכי״ר‪.‬‬ ‫בשם רבבות ׳קוראי עונג׳ משוגרת בזאת תנחומים לבעלה הגדול הרה״ג שליט״א ולכל משפחתה הברוכה‪,‬‬ ‫ובכללם משפחות עדיקה‪ ,‬ח ש א י ‪ ,‬יוחנן‪ ,‬ברום‪ ,‬פנירי‪ ,‬ממן ובן חמודהן‪ ,‬שהמקום ינחם אותם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים‬ ‫תשובות לשאלות שהתפרסמו בעלון זה בגליון קודם‬ ‫ָדע ֶבּן ִאישׁ ַחיִל‪...‬״‪ ,‬כדאיתא בברכות י״ח‬ ‫״וּב ָניָהוּ ֶבן יְהוֹי ָ‬ ‫ְ‬ ‫לוי‪ ,‬דכתיב יוֹרוּ ִמ ְשׁ ָפּ ֶטי‪ְ ‬ל ַי ֲעקֹב‪ ...‬אסוקי שמעתא‬ ‫א׳ בדברי רבי חייא לרבי יונתן‪ :‬״)קהלת ט׳ ה׳( ִכּי ַה ַחיִּים‬ ‫אליבא דהילכתא קאמינא״‪.‬‬ ‫תשובה ל״כתב חידה״‬ ‫אוּמה וְ ֵאין‬‫יוֹד ִעים ְמ ָ‬ ‫ָמתוּ ]וְ ַה ֵמּ ִתים ֵאינָם ְ‬ ‫יוֹד ִעים ֶשׁיּ ֻ‬ ‫ְ‬ ‫עוֹד ָל ֶהם ָשׂ ָכר ִכּי נִ ְשׁ ַכּח זִ ְכ ָרם[‪ .‬אלו צדיקים שבמיתתן‬ ‫אך את הפסגת שבשררתם לא ירשתי – שאת הפסגה‬ ‫״בּ ָנ יָהוּ ‪] 1‬בן ְי הוֹ ָי ָד ע ‪,2‬‬ ‫מי אני‪ְ :‬‬ ‫ָמתוּ‪ ,‬נותנים אל לבם‬ ‫יוֹד ִעים ֶשׁיּ ֻ‬ ‫נקראו חיים )ומאי ְ‬ ‫יום המיתה ומושכים ידיהם מן העבירה‪ .‬ורשעים ֵאינָם‬ ‫שבשררת בני אהרן‪ ,‬שהיא כהונה גדולה‪ ,‬בניהו לא ירשה‬ ‫שר צבא דוד ושלמה‪ ,‬ומגדולי ישראל[״‪.‬‬ ‫מאביו‪.‬‬ ‫אוּמה‪ ,‬שעושים עצמם כאינם יודעים וחוטאים‬ ‫יוֹד ִעים ְמ ָ‬ ‫ְ‬ ‫ָדע ֶבּן ִאישׁ חי )כתיב‪,‬‬ ‫וּב ָניָהוּ ֶבן יְהוֹי ָ‬ ‫– רש״י(‪ ,‬שנאמר‪ְ ,‬‬ ‫שיהוידע אבי בניהו היה כהן גדול‪ ,‬כדכתיב )דהי״א‬ ‫מזרע המיוחדים במורים לעמוד זכיתי – שבניהו זכה‬ ‫ֲר ֵאל‬‫קרי‪ַ :‬חיִל( ַרב ְפּ ָע ִלים ִמ ַקּ ְב ְצ ֵאל הוּא ִה ָכּה ֵאת ְשׁנֵי א ִ‬ ‫ֲל ִפים‬‫‪‬שׁת א ָ‬ ‫ָדע ַהנָּגִ יד ְל ַא ֲהרֹן וְ ִעמּוֹ ְשׁ ֶ‬ ‫י״ב כ״ח(‪ :‬״וִ יהוֹי ָ‬ ‫לעמוד מזרע הכהונה‪ ,‬שהם המיוחדים בבני שבט לוי‬ ‫ֲרי ְבּתוֹ‪ַ ‬הבֹּאר ְבּיוֹם ַה ָשּׁ ֶלג‪.‬‬ ‫ָרד וְ ִה ָכּה ֶאת ָהא ִ‬‫מוֹאב וְ הוּא י ַ‬ ‫ָ‬ ‫וּשׁ ַבע ֵמאוֹת״‪ .‬וכפי שנתבאר למעלה‪ ,‬יהוידע זה הוא‬ ‫ְ‬ ‫שתפקידם הוא להורות לישראל‪.‬‬ ‫ֶבּן ִאישׁ חי‪ ,‬אטו כולי עלמא בני מתי נינהו‪ .‬אלא‪ֶ ,‬בּן ִאישׁ‬ ‫אבי בניהו‪ ,‬וכפרש״י ועוד מפרשים רבים‪ .‬ו׳נגידותו׳ של‬ ‫שבניהו זכה להיות מזרע הכהונה ‪ ,‬דהנה יהוידע אביו‬ ‫‪3‬‬ ‫חי‪ ,‬שאפילו במיתתו קרוי חי״‪ .13‬וכתבו התוספות שם‪:‬‬ ‫יהוידע היתה במה שזכה לשמש בכהונה גדולה‪ ,‬וכפי‬ ‫ָדע ַהנָּגִ יד‬ ‫כהן היה‪ ,‬כדכתיב )דהי״א י״ב כ״ח(‪ :‬״וִ יהוֹי ָ‬ ‫״בספרים מדויקים כתיב חי וקרינן חיל‪ ,‬ומן הכתיב דייק‬ ‫שכתב הרלב״ג שם‪ :‬״ידמה שאז היה יהוידע‪ 6‬כהן גדול״‪.‬‬ ‫וּשׁ ַבע ֵמאוֹת״‪ ,‬והוא יהוידע‬ ‫ֲל ִפים ְ‬ ‫‪‬שׁת א ָ‬ ‫ְל ַא ֲהרֹן וְ ִעמּוֹ ְשׁ ֶ‬ ‫הכי‪ ,‬שלא כתיב חיל אלא חי״‪.‬‬ ‫וע״ע ברד״ק שם כ״ז ה׳‪ ,‬שלמד בדברי הפסוק שנגידותו‬ ‫ָדע ַהנָּגִ יד ְל ַא ֲהרֹן‪ .‬הוא‬ ‫אבי בניהו‪ ,‬כפרש״י שם‪ :‬״וִ יהוֹי ָ‬ ‫של יהוידע היתה בכהונתו הגדולה‪ ,7‬והיה זה בתחילת‬ ‫וראה עוד בתנחומא ברכה ז׳‪ ,‬שמפסוק זה האמור‬ ‫אביו של בניהו״‪ .‬ואף על בניהו עצמו התפרש‪ 4‬כי היה‬ ‫מלכות דוד ]ועוד בנגידותו של יהוידע‪ ,‬עיין בהערה‪.[8‬‬ ‫בבניהו למדו על כל הצדיקים‪ ,‬שאפילו במיתתן קרויין‬ ‫ישׁי ַלח ֶֹדשׁ‬ ‫״שׂר ַה ָצּ ָבא ַה ְשּׁ ִל ִ‬ ‫כהן‪ ,‬כדכתיב )שם כ״ז ה׳(‪ַ :‬‬ ‫חיים‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬ ‫ובניהו בנו‪ ,‬הגם שזכה לגדולה מרובה‪ ,‬לא ירש מאביו‬ ‫ֻקתּוֹ‬ ‫ָדע ַהכּ ֵֹהן רֹאשׁ וְ ַעל ַמ ֲחל ְ‬ ‫ישׁי ְבּ ָניָהוּ ֶבן יְהוֹי ָ‬ ‫ַה ְשּׁ ִל ִ‬ ‫את שררת ומעלת הכהונה הגדולה‪ ,9‬שכן אחרי יהוידע‬ ‫ֶע ְשׂ ִרים וְ ַא ְר ָבּ ָעה ָא ֶלף״‪.‬‬ ‫ָמת ֶתּ ַרח‬ ‫ועל דרך זו פרש״י בבראשית י״א ל״ב‪ :‬״ ַויּ ָ‬ ‫נתמנו אביתר וצדוק‪ ,‬ואילו בניהו בנו נתמנה להיות שר‬ ‫ְבּ ָח ָרן‪... .‬ולמה הקדים הכתוב מיתתו של תרח ליציאתו‬ ‫ִתּן ַה ֶמּ ֶל‪ֶ ‬את ְבּ ָניָהוּ ֶבן‬ ‫הצבא‪ ,‬כדכתיב )מ״א ב׳ ל״ה(‪ :‬״ ַויּ ֵ‬ ‫ואהרן וזרעו נבחרו‪ 5‬להיות המיוחדים שבבני שבט‬ ‫של אברם‪ ,‬שלא יהא הדבר מפורסם לכל‪ ,‬ויאמרו לא‬ ‫ָתן ַה ֶמּ ֶל‪ַ ‬תּ ַחת‬ ‫ָדע ַתּ ְח ָתּיו ַעל ַה ָצּ ָבא וְ ֶאת ָצדוֹק ַהכּ ֵֹהן נ ַ‬ ‫יְהוֹי ָ‬ ‫לוי‪ ,‬שזכו לשרת לפני ה׳‪ ,‬כדכתיב במקומות רבים‪ ,‬וכגון‬ ‫קיים אברם את כבוד אביו‪ ,‬שהניחו זקן והלך לו‪ ,‬לפיכך‬ ‫ָדע ַעל ַה ָצּ ָבא‬‫״וּב ָניָהוּ ֶבן יְהוֹי ָ‬‫ָתר״‪ .‬וכתיב )שם ד׳ ד׳(‪ְ :‬‬ ‫ֶא ְבי ָ‬ ‫)שמות כ״ח א׳(‪ :‬״וְ ַא ָתּה ַה ְק ֵרב ֵא ֶלי‪ֶ ‬את ַא ֲהרֹן ָא ִחי‪ ‬וְ ֶאת‬ ‫קראו הכתוב מת‪ ,‬שהרשעים אף בחייהם קרוים מתים‪,‬‬ ‫ָתר כֹּהֲנִ ים״‪.‬‬ ‫וְ ָצדוֹק וְ ֶא ְבי ָ‬ ‫ֲביהוּא‬ ‫ָדב ַוא ִ‬ ‫ִשׂ ָר ֵאל ְל ַכהֲנוֹ ִלי ַא ֲהרֹן נ ָ‬ ‫ָבּנָיו ִאתּוֹ ִמתּוֹ‪ְ ‬בּנֵי י ְ‬ ‫וּב ָניָהוּ ֶבן‬ ‫והצדיקים אף במיתתן קרוים חיים‪ ,‬שנאמר‪ְ ,‬‬ ‫ית ָמר ְבּנֵי ַא ֲהרֹן״‪ .‬וכגון )שם ל׳ ל׳(‪ :‬״וְ ֶאת ַא ֲהרֹן‬ ‫ֶא ְל ָעזָר וְ ִא ָ‬ ‫ָדע ֶבּן ִאישׁ חי ]כתיב‪ ,‬קרי‪ַ :‬חיִל[״‪.‬‬ ‫יְהוֹי ָ‬ ‫וְ ֶאת ָבּנָיו ִתּ ְמ ָשׁח וְ ִק ַדּ ְשׁ ָתּ א ָֹתם ְל ַכ ֵהן ִלי״‪.‬‬ ‫בעמל תורתי ובצדקותי לפסגות העפלתי – שבניהו‬ ‫אכן יש לציין כי מדברי התרגום שם נראה שהתקשה‬ ‫ואהרן הוא מבני שבט לוי‪ ,‬כמפורש בקרא יחוסו‬ ‫זכה להעפיל לפסגות מרוממות בעמל תורתו ובצדקותו‪.‬‬ ‫בקושית הגמרא מדוע נאמר עליו לשון ׳חי׳ ובמה היה‬ ‫ֵרשׁוֹן‬ ‫)שמות ו׳‪ ,‬ט״ז‪-‬כ׳(‪ :‬״וְ ֵא ֶלּה ְשׁמוֹת ְבּנֵי ֵלוִ י ְלת ְֹלד ָֹתם גּ ְ‬ ‫״וּב ָניָהוּ ַּבר‬ ‫יותר חי מאשר כל האחרים‪ ,‬ועל כן תרגם‪ְ :‬‬ ‫שבניהו עמל בתורה והיה צדיק בפסגות גבוהות ביותר‪,‬‬ ‫יאל‪...‬‬ ‫וּבנֵי ְק ָהת ַע ְמ ָרם וְ י ְִצ ָהר וְ ֶח ְברוֹן וְ ֻעזִּ ֵ‬ ‫וּמ ָר ִרי‪ְ ...‬‬‫וּק ָהת ְ‬ ‫ְ‬ ‫ָדע ַבּר גְּ ַבר ָדּ ֵחיל ֶח ְט ִאין‪...‬״‪ ,‬והיינו שהיה בנו של אדם‬ ‫יְהוֹי ָ‬ ‫כפי שדרשו עליו את הפסוק שנאמר אודותיו )ש״ב כ״ג‬ ‫ַתּ ֶלד לוֹ ֶאת ַא ֲהרֹן‬ ‫יוֹכ ֶבד דּ ָֹדתוֹ לוֹ ְל ִא ָשּׁה ו ֵ‬ ‫ִקּח ַע ְמ ָרם ֶאת ֶ‬ ‫ַויּ ַ‬ ‫ירא מחטאים‪.14‬‬ ‫ָדע ֶבּן ִאישׁ ַחיִל ַרב ְפּ ָע ִלים ִמ ַקּ ְב ְצ ֵאל‬ ‫״וּב ָניָהוּ ֶבן יְהוֹי ָ‬ ‫כ׳(‪ְ :‬‬ ‫וְ ֶאת מ ֶֹשׁה‪...‬״‪.‬‬ ‫ֲרי‬ ‫ָרד וְ ִה ָכּה ֶאת ָהא ִ‬ ‫מוֹאב וְ הוּא י ַ‬ ‫ֲר ֵאל ָ‬‫הוּא ִה ָכּה ֵאת ְשׁנֵי א ִ‬ ‫ְבּתוֹ‪ַ ‬הבֹּאר ְבּיוֹם ַה ָשּׁ ֶלג״‪ ,10‬וכדאיתא בברכות י״ח ב׳‪ :‬״‪...‬‬ ‫ושבט לוי נבחרו להיות מורי ההוראה לישראל‪,‬‬ ‫על חלק מהזקנים הממונים נתמניתי – שבניהו נתמנה‬ ‫ַרב ְפּ ָע ִלים ִמ ַקּ ְב ְצ ֵאל‪ ,‬שריבה וקבץ פועלים לתורה‪ .‬הוּא‬ ‫״וּל ֵלוִ י ָא ַמר‪ ...‬יוֹרוּ ִמ ְשׁ ָפּ ֶטי‪‬‬ ‫כדכתיב )דברים ל״ג‪ ,‬ח׳‪-‬י׳(‪ְ :‬‬ ‫לעמוד בראש חלק מהזקנים שנתמנו לסנהדרין‪ ,‬במה‬ ‫מוֹאב‪ ,‬שלא הניח כמותו לא במקדש‬ ‫ֲר ֵאל ָ‬ ‫ִה ָכּה ֵאת ְשׁנֵי א ִ‬ ‫ִשׂ ָר ֵאל‪...‬״‪ .‬וכתיב עוד )דברים י״ז‪ ,‬ח׳‪-‬‬ ‫תוֹר ְת‪ְ ‬לי ְ‬ ‫ְל ַי ֲעקֹב וְ ָ‬ ‫שמינוהו כראש סנהדרין‪.‬‬ ‫ראשון ולא במקדש שני )והיינו שהכה את השנים של‬ ‫ִפּ ֵלא ִמ ְמּ‪ָ ‬ד ָבר ַל ִמּ ְשׁ ָפּט ֵבּין ָדּם ְל ָדם ֵבּין ִדּין‬ ‫״כּי י ָ‬ ‫י״א(‪ִ :‬‬ ‫שבניהו התמנה להיות ראש סנהדרין‪ ,‬והיינו הממונה‬ ‫דורות משני המקדשים‪ ,‬ד׳אריאל׳ הוא בית המקדש‪,‬‬ ‫ית‬ ‫וּבין ֶנגַע ָל ֶנגַע ִדּ ְב ֵרי ִריבֹת ִבּ ְשׁ ָע ֶרי‪ ‬וְ ַק ְמ ָתּ וְ ָע ִל ָ‬ ‫ְל ִדין ֵ‬ ‫על‪ 15‬הזקנים שבישראל שנתמנו להיות בסנהדרין‪,‬‬ ‫ָרד וְ ִה ָכּה‬ ‫שלא היה בהם כמותו – ע״פ רש״י(‪ .‬וְ הוּא י ַ‬ ‫את ֶאל ַהכֹּהֲנִ ים‬ ‫וּב ָ‬ ‫‪‬הי‪ ‬בּוֹ‪ָ .‬‬ ‫ֲשׁר י ְִב ַחר ה׳ ֱא ֶ‬ ‫ֶאל ַה ָמּקוֹם א ֶ‬ ‫כדאיתא בברכות ד׳ א׳‪ :‬״‪...‬בניהו בן יהוידע‪ ,‬זה סנהדרין״‪.‬‬ ‫ֲרי ְבּתוֹ‪ַ ‬הבֹּאר ְבּיוֹם ַה ָשּׁ ֶלג‪ ,‬איכא דאמרי דתבר‬ ‫ֶאת ָהא ִ‬ ‫ָמים ָה ֵהם וְ ָד ַר ְשׁ ָתּ וְ ִהגִּ ידוּ‬ ‫ֲשׁר י ְִהיֶה ַבּיּ ִ‬ ‫ַה ְלוִ יִּם וְ ֶאל ַהשּׁ ֵֹפט א ֶ‬ ‫ופרש״י שם‪ :‬״בניהו בן יהוידע זה סנהדרין‪ .‬שהיה אב‬ ‫גזיזי דברדא )חתיכות של ברד והקרח שקורין גלאנצ״א‬ ‫ֲשׁר יַגִּ ידוּ ְל‪‬‬ ‫ית ַעל ִפּי ַה ָדּ ָבר א ֶ‬ ‫ְל‪ֵ ‬את ְדּ ַבר ַה ִמּ ְשׁ ָפּט‪ .‬וְ ָע ִשׂ ָ‬ ‫בית דין״‪.‬‬ ‫בלע״ז‪ ,‬והיינו ביום השלג – רש״י(‪.‬ונחת וטבל )לקריו‪,‬‬ ‫ֲשׁר י ְִב ַחר ה׳ וְ ָשׁ ַמ ְר ָתּ ַלעֲשׂוֹת ְכּכֹל‬ ‫ִמן ַה ָמּקוֹם ַההוּא א ֶ‬ ‫וכעין דרשה זו איתא בסנהדרין ט״ז ב׳‪ :‬״‪...‬ובניהו בן‬ ‫כדי לעסוק בתורה – רש״י(‪ ,‬איכא דאמרי דתנא סיפרא‬ ‫ֲשׁר‬‫ֲשׁר יוֹרוּ‪ ‬וְ ַעל ַה ִמּ ְשׁ ָפּט א ֶ‬ ‫תּוֹרה א ֶ‬ ‫ֲשׁר יוֹרוּ‪ַ .‬על ִפּי ַה ָ‬ ‫אֶ‬ ‫יהוידע‪ ,‬זו סנהדרין״‪ .‬ופרש״י שם‪ :‬״בניהו בן יהוידע זה‬ ‫דבי רב )תורת כהנים – רש״י‪ (11‬ביומא דסיתוא‪12‬״‪.‬‬ ‫ָמין‬‫ֲשׁר יַגִּ ידוּ ְל‪ ‬י ִ‬ ‫ֲשׂה ‪‬א ָתסוּר ִמן ַה ָדּ ָבר א ֶ‬ ‫ֹאמרוּ ְל‪ַ ‬תּע ֶ‬ ‫י ְ‬ ‫סנהדרין‪ .‬שהיה מופלא שבבית דין״‪.‬‬ ‫וּשׂמֹאל״‪ .‬וכן )שם כ״א ה׳(‪ :‬״וְ נִ גְּ שׁוּ ַהכֹּהֲנִ ים ְבּנֵי ֵלוִ י ִכּי ָבם‬ ‫ְ‬ ‫וראה בתוס׳ ברכות שם שאמר כי רש״י אמר זאת‬ ‫ומצב הצדיקים אף אחרי מיתתם לימדתי – שממעשי‬ ‫יהם י ְִהיֶה ָכּל‬ ‫וּל ָב ֵר‪ְ ‬בּ ֵשׁם ה׳ וְ ַעל ִפּ ֶ‬ ‫‪‬הי‪ְ ‬ל ָשׁ ְרתוֹ ְ‬ ‫ָבּ ַחר ה׳ ֱא ֶ‬ ‫׳מסברא׳‪ .‬והקשו לפירושו על הפסוק הנזכר‪ ,‬והביאו‬ ‫בניהו ומה שנכתב אודותם נלמד כי הצדיקים אף לאחר‬ ‫״כּי‬ ‫ִריב וְ ָכל ָנגַע״‪ .‬ובכתבי הקודש נאמר )מלאכי ב׳ ז׳(‪ִ :‬‬ ‫גירסת רבינו תם הלומד כי הדרש הוא בפסוק אחר‪,‬‬ ‫מיתתם נחשבים כחיים‪.‬‬ ‫תוֹרה י ְַב ְקשׁוּ ִמ ִפּיהוּ ִכּי ַמ ְל ַא‪ ‬ה׳‬ ‫ִשׁ ְמרוּ ַד ַעת וְ ָ‬ ‫ִשׂ ְפ ֵתי כ ֵֹהן י ְ‬ ‫עיי״ש‪.‬‬ ‫שממה שנכתב על מעשי בניהו‪ ,‬נלמד אודות כל‬ ‫ְצ ָבאוֹת הוּא״‪.‬‬ ‫עוד כתבו התוס׳ שם‪ ,‬כי אף יהוידע אבי בניהו היה‬ ‫הצדיקים כי אף לאחר מיתתם נחשבים המה כחיים‪,‬‬ ‫ואמרו ביומא כ״ו א׳‪ :‬״אמר רבא‪ ,‬לא משכחת צורבא‬ ‫ראש הסנהדרין‪ ,‬וכן כתב והרשב״א שם ועוד‪ ,‬ואמרו‬ ‫וכפי שדרשו עוד בתחילת הפסוק הנזכר )ש״ב כ״ג כ׳(‪:‬‬ ‫מרבנן דמורי‪ ,‬אלא דאתי משבט לוי או משבט יששכר‪.‬‬ ‫נמצא בו פסול‪ ,‬והוא כשר לשרת )מידות פ״ה מ״ד(‪ :‬״וכך היו‬ ‫והנה פנחס טמא עצמו למצוה כשהרג זמרי וכזבי‪ ,‬וכן הלך‬ ‫‪ .1‬עוד בענין ְבּ ָניָהוּ‪ ,‬עיין בתשובות לכתב חידה מגליון רס״ב‪,‬‬ ‫אומרים‪ ,‬ברוך המקום ברוך הוא שלא נמצא פסול בזרעו של‬ ‫למלחמת מדין עם ישראל״‪.‬‬ ‫פרשת נח תשע״ד‪.‬‬ ‫אהרן‪ ,‬וברוך הוא שבחר באהרן ובבניו לעמוד לשרת לפני ה׳‬ ‫‪ .4‬ואמנם מצאנו פסוק בנביא בו נאמר על בניהו כי היה כהן‪,‬‬ ‫ָדע ]הכהן הגדול‪ ,‬אבי ְבּ ָניָהוּ[‪ ,‬עיין בתשובות‬ ‫‪ .2‬ובענין ְיהוֹי ָ‬ ‫בבית קדשי קדשים״‪.‬‬ ‫ָדע וְ ַה ְכּ ֵר ִתי וְ ַה ְפּ ֵל ִתי‬ ‫״וּב ָניָהוּ ֶבּן ְיהוֹי ָ‬ ‫כדכתיב )ש״ב ח׳ י״ח(‪ְ :‬‬ ‫לכתב חידה מגליון שמ״ט‪ ,‬פרשת נח תשע״ו‪.‬‬ ‫‪ .6‬ופשוט הוא שאין זה יהוידע הכהן הגדול שהיה בזמן‬ ‫וּבנֵי ָדוִ ד כֹּ ֲהנִ ים ָהיוּ״‪ .‬אלא שמשמעות כהנים האמורה בפסוק‬ ‫ְ‬ ‫‪ .3‬ובעיקר הדבר שהיה בניהו כהן‪ ,‬הקשו המפרשים‪ ,‬הרי כהן‬ ‫עתליהו שהמיתה את כל זרע הממלכה‪ ,‬והוא הציל את יואש‬ ‫זה אינו ׳כהן מזרע אהרן׳‪ ,‬אלא תלמידי חכמים וחשובים‪,‬‬ ‫אסור לטמאות למתים‪ ,‬וכיצד שימש כ׳שר הצבא׳ שכל ענינו‬ ‫שהחביאוֹ בבית המקדש‪ ,‬ולאחר מכן העלהו למלוכה‪ ,‬ושבר‬ ‫דהרי אף בני דוד נזכרו בפסוק שהיו כהנים ]ובאמת ישנם‬ ‫מיתה והריגה וטומאה‪ .‬ובמיוחד שבפסוקים מפורש כי בניהו‬ ‫וניתץ את הבעל ומזבחותיו וצלמיו‪ ,‬כמפורש הכל במ״ב י״א‪.‬‬ ‫מהמפרשים הלומדים כי תיבות אלו ׳כֹּ ֲהנִ ים ָהיוּ׳ מדבר רק‬ ‫עצמו הרג שלשה בציווי שלמה המלך‪ ,‬את אדניה בן חגית‬ ‫שהרי יהוידע זה היה כמה מאות שנה לאחר דוד‪ ,‬ויהוידע‬ ‫על בני דוד‪ ,‬ולא על השלושה שנזכרו לפניהם[‪ ,‬הגם שכלל‬ ‫ָדע‬ ‫)מ״א ב׳ כ״ה(‪ :‬״ ַו ִיּ ְשׁ ַלח ַה ֶמּ ֶל‪ְ ‬שׁ‪‬מֹה ְבּיַד ְבּ ָניָהוּ ֶבן ְיהוֹי ָ‬ ‫אבי בניהו היה כהן גדול בתחילת שנות מלכות דוד‪ ,‬והסברה‬ ‫לא היו מזרע לוי אל מזרע יהודה‪ ,‬כמפורש יחוס דוד בסוף‬ ‫ָדע‬ ‫ַעל ְבּ ָניָהוּ ֶבּן ְיהוֹי ָ‬ ‫ַו ִיּ ְפגַּע בּוֹ ַו ָיּמֹת״‪ .‬את יואב )שם ל״ד(‪ :‬״ ַויּ ַ‬ ‫נותנת כי לאחר מיתתו מינה דוד את אביתר וצדוק‪.‬‬ ‫מגילת רות‪ ,‬וכפי שדרשו בנדרים ס״ב א׳‪ ,‬ובמכילתא יתרו‬ ‫ַו ִיּ ְפגַּע בּוֹ ַו ְי ִמ ֵתהוּ ַו ִיּ ָקּ ֵבר ְבּ ֵביתוֹ ַבּ ִמּ ְד ָבּר״‪ .‬ואת שמעי בן גרא‬ ‫דאינו מסתבר לומר כי אחרי שיהוידע עלה לגדולתו‪ ,‬הורידו‬ ‫מסכתא דעמלק א׳ אמרו כי לשון כהונה האמור בפסוק זה‪,‬‬ ‫ֵצא ַו ִיּ ְפגַּע בּוֹ‬ ‫ָדע ַויּ ֵ‬‫)שם מ״ו(‪ :‬״ ַו ְי ַצו ַה ֶמּ ֶל‪ֶ ‬את ְבּ ָניָהוּ ֶבּן ְיהוֹי ָ‬ ‫דוד ולאחר מכן מינה את אביתר וצדוק ושאר הכהנים‬ ‫״‪...‬וּבנֵי‬ ‫ְ‬ ‫היינו ׳שרים׳‪ ,‬וכן הוא בתרגום בפסוק שם שכתב‪:‬‬ ‫ַו ָיּמֹת וְ ַה ַמּ ְמ ָל ָכה נָכוֹנָה ְבּיַד ְשׁ‪‬מֹה״‪.‬‬ ‫הגדולים‪ ,‬ולאחר כמה מאות שנים בהם האריך יהוידע‪,‬‬ ‫ָדוִ ד ַר ְב ְר ִבין ֲהווֹ״‪ .‬וכפרש״י שם‪ :‬״כֹּ ֲהנִ ים ָהיוּ‪ .‬רברבין הוו״‪.‬‬ ‫יעויין ברד״ק שם כ״ה הכותב‪ :‬״אף על פי שהיה )‪-‬בניהו(‬ ‫כשהיה זקן מופלג ממש‪ ,‬השיבוהו לתפקידו‪ ,‬ואשתו יהושבע‬ ‫ובתוספת ביאור פרש״י בשמות י״ט ו׳‪ :‬״וְ ַא ֶתּם ִתּ ְהיוּ ִלי‬ ‫כהן ואסור להטמא למתים‪ ,‬כשפגע בו לא מת מיד וסלק ידו‬ ‫האריכה ימים אף היא עד אותה שעה ]שבפסוקים שם‬ ‫וּבנֵי ָדוִ ד כֹּ ֲהנִ ים ָהיוּ״‪.‬‬ ‫ַמ ְמ ֶל ֶכת כֹּ ֲהנִ ים‪ .‬שרים‪ ,‬כמה דאת אמר‪ְ ,‬‬ ‫ממנו טרם מותו‪ .‬או אף על פי שאסור לכהן להטמא למתים‪,‬‬ ‫נאמר כי היתה אשתו והיא זו שהצילה את יואש[‪ ,‬או אפילו‬ ‫וכן כתבו התוס׳ בעירובין ס״ג א׳ ד״ה כל‪ :‬״ופשטיה דקרא‬ ‫במקום מצוה מטמא‪ ,‬ולעשות מצות המלך מצוה היא‪ .‬וכן‬ ‫נשאה באותו הפרק‪ ,‬דהרי כהן גדול מוכרח שתהיה לו אשה‪,‬‬ ‫וּבנֵי ָדוִ ד‬‫׳כהן לדוד׳ לאו כהן ממש הוא‪ ,‬אלא שר‪ ,‬כמו דאמר‪ְ ,‬‬ ‫מותר לכהן להלחם במלחמות מצוה ולהטמא‪ ,‬לפיכך נתנו‬ ‫שכפרתה מעכבת כדכתיב ׳וכיפר בעדו ובעד ביתו׳‪ ,‬וכדשנינו‬ ‫כֹּ ֲהנִ ים ָהיוּ״‪.‬‬ ‫שלמה שר צבא‪ ,‬וכן פירשתי בספר שמואל‪ ,‬בפסוק )שם כ״ג‬ ‫בריש מסכתין יומא‪ ,‬כל זה רחוק מאוד מהסברה‪.‬‬ ‫‪ .5‬לשון ׳בחירה׳ בזרע אהרן לשמש לפני ה׳‪ ,‬מצאנו מפורש‬ ‫מוֹאב״‪ .‬ושם כתב‪ :‬״ואף על פי‬ ‫כ׳(‪ ,‬הוּא ִה ָכּה ֵאת ְשׁנֵי ֲא ִר ֵאל ָ‬ ‫שוב מצאתי במפרשים הכותבים להדיא כי יהוידע בימי‬ ‫בפסוק‪ ,‬כדכתיב )דברים י״ח‪ ,‬ג׳‪-‬ה׳(‪ :‬״וְ זֶה ִי ְהיֶה ִמ ְשׁ ַפּט‬ ‫שהיה בניהו כהן ואסור להטמא למתים‪ ,‬להלחם באויבי‬ ‫יואש אינו יהוידע זה‪ ,‬הגם ששניהם כהנים גדולים היו‪ ,‬וראה‬ ‫‪‬הי‪ִ ‬מ ָכּל ְשׁ ָב ֶטי‪ַ ‬ל ֲעמֹד ְל ָשׁ ֵרת ְבּ ֵשׁם‬ ‫ַהכֹּ ֲהנִ ים‪ִ ...‬כּי בוֹ ָבּ ַחר ה׳ ֱא ֶ‬ ‫ה׳ הוא מצוה‪ ,‬כשצוה הקב״ה להלחם בשבעה גוים ובשאר‬ ‫ברש״י דהי״א י״ב כ״ח‪ ,‬הלומד כי יהוידע השני היה נכדו של‬ ‫ָמים״‪ .‬ויתכן ועל פי לשון זה נקבעה נוסח‬ ‫וּבנָיו ָכּל ַהיּ ִ‬ ‫ה׳ הוּא ָ‬ ‫האומות המצרות לישראל‪ ,‬לא חלק בין כהנים לישראל‪ ,‬וכן‬ ‫יהוידע הראשון‪ ,‬בן בניהו בנו‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬ ‫ההודיה לכהן שיצא דינו לטובה בבית דין של כהנים שלא‬ ‫צוה להיות כהן משוח מלחמה ולהכנס עם ישראל למלחמה‪.‬‬ ‫כמו שנאמר לאברהם בפרשת המילה )בראשית י״ז ח׳(‪,‬‬ ‫שהקב״ה ציוה למשה שיאמר בשם הקב״ה בשליחותו‪,‬‬ ‫כי גדולתו זו באה לו מתורת אביו‪ ,‬עיי״ש‪ .‬ויעויין‬ ‫ֻרי‪ ‬וגומר״‪.‬‬ ‫וּלז ְַרעֲ‪ַ ‬א ֲח ֶרי‪ֵ ‬את ֶא ֶרץ ְמג ֶ‬‫ָת ִתּי ְל‪ְ ‬‬ ‫וְ נ ַ‬ ‫אינו דומה למה שציוה הקב״ה שיאמר משה מפי עצמו‬ ‫בתוספות רא״ש שם הלומד להיפך‪ ,‬כשם שבניהו היה‬ ‫ג‪ .‬דורות הראשונים קודם מעמד הר סיני‪ ,‬נצטוו במעט‬ ‫ולא יזכיר שהוא שליח הקב״ה‪ ,‬אף על פי שגם זה הוא‬ ‫ראש הסנהדרין‪ ,‬כך גם יש ללמוד כי יהוידע אביו שימש‬ ‫מצוות ובהם מצות המילה‪ ,‬עד שנתן הקב״ה לישראל את‬ ‫ממנו יתברך‪ ...‬ויש נפקא מינה בין הנך תרי דרכים; דבמה‬ ‫בתפקיד נעלה זה‪.‬‬ ‫מוֹע‬ ‫כל המצוות‪ ,‬וכמו שנאמר )שם כ״ח א׳(‪ :‬״וְ ָהיָה ִאם ָשׁ ַ‬ ‫שנאמר בשליחות השי״ת‪ ,‬הוא כאילו הקב״ה בעצמו‬ ‫וראה עוד במדרש תהלים ע״ח י״ב‪ :‬״‪...‬שדרי לבניהו בן‬ ‫ֲשׁר‬‫וֹתיו א ֶ‬ ‫‪‬קי‪ִ ‬ל ְשׁמֹר ַלעֲשׂוֹת ֶאת ָכּל ִמ ְצ ָ‬ ‫ִתּ ְשׁ ַמע ְבּקוֹל ה׳ ֱא ֶ‬ ‫מדבר עמנו‪ .‬ואמרינן‪ ,‬לא יצא מדה טובה מפי הקב״ה‬ ‫יהוידע רישא דסנהדרין‪...‬״‪.‬‬ ‫‪‬קי‪ֶ ‬ע ְליוֹן ַעל ָכּל גּוֹיֵי ָה ָא ֶרץ״‪,‬‬ ‫ָאנ ִֹכי ְמ ַצוְּ ‪ַ ‬היּוֹם וּנְ ָתנְ ‪ ‬ה׳ ֱא ֶ‬ ‫וחזרה ריקם‪ ,‬וממילא גם לרעה ח״ו היה לה תוקף טפי‬ ‫מוֹע ִתּ ְשׁ ַמע‪.‬‬ ‫ואיתא ב׳תנחומא׳‪ 17‬שם )ג׳(‪ :‬״ וְ ָהיָה ִאם ָשׁ ַ‬ ‫שלא ישתנה כלל ועיקר‪ .‬אבל מה שיוציא מן פי משה לא‬ ‫לשון שליחות‪ ,‬אפשר שיפול בו שינוי‪ .‬ויש לזה ראייה‪,‬‬ ‫ולהעמיד תלמידים בישיבה הופקדתי – שבניהו הופקד‬ ‫טוֹבים ֶשׁ ֶמן‬ ‫יח ְשׁ ָמנֶי‪ִ ‬‬ ‫זה שאמר הכתוב )שה״ש א׳ ג׳(‪ְ ,‬ל ֵר ַ‬ ‫לעמוד בראשות ישיבה ולהעמיד תלמידים‪.‬‬ ‫תּוּרק ְשׁ ֶמ‪ ;‬אמר ר׳ ינאי ברבי שמעון‪ ,‬הראשונים ריח‬ ‫ַ‬ ‫ממה שכתוב בריש פרשת נצבים במדרש )תנחומא‬ ‫מצוות נתת להם; לבני נח שבע‪ ,‬עמד אברהם נתת לו‬ ‫ריש נצבים‪ ,‬וכן הוא ברש״י שם כ״ט י״ב(‪ ,‬שהיו ישראל‬ ‫שבנוסף לכל תפקידיו מינהו דוד לבניהו לשמש‬ ‫מילה‪ ,‬ליעקב אבר מן החי‪ .‬כשעמדנו לפני הר סיני‪ ,‬נתת‬ ‫מוריקים פניהם‪ ,‬ששמעו )‪-‬כששמעו( ישראל צ״ח‬ ‫כראש ישיבה ולהעמיד תלמידים‪ ,‬וכפי שדרשו בפסוק‬ ‫לנו מצוות כאדם שמערה מפי חבית‪...‬״‪.‬‬ ‫קללות כו׳‪] ,‬אמר להם משה[ הרבה הכעסתם למקום‬ ‫ָדע‬‫״א ֶלּה ָע ָשׂה ְבּ ָניָהוּ ֶבּן יְהוֹי ָ‬ ‫)דהי״א י״א‪ ,‬כ״ד‪-‬כ״ה(‪ֵ :‬‬ ‫ולא עשה אתכם כליה כו׳‪ ,‬דקשה למה באמת יהיה כן‪,‬‬ ‫לוֹשׁים ִהנּוֹ נִ ְכ ָבּד הוּא‬ ‫לוֹשׁה ַהגִּ בּ ִֹרים‪ִ .‬מן ַה ְשּׁ ִ‬ ‫וְ לוֹ ֵשׁם ִבּ ְשׁ ָ‬ ‫ד‪ .‬הקב״ה הקים את ישראל להיות לו לעם קדוש בזכות‬ ‫ימהוּ ָדוִ יד ַעל ִמ ְשׁ ַמ ְעתּוֹ״‪ .‬מהו‬ ‫ְשׂ ֵ‬‫לוֹשׁה ‪‬א ָבא ַוי ִ‬ ‫וְ ֶאל ַה ְשּׁ ָ‬ ‫ימ‪ ‬ה׳ לוֹ ְל ַעם‬ ‫מצות המילה‪ ,‬וכמו שנאמר )שם ט׳(‪ :‬״י ְִק ְ‬ ‫ולפי מה שזכרנו ניחא‪ ,‬שהצ״ח קללות שמעו מפי משה‬ ‫ושייך בהם שינוי על פי רחמי השמים״‪ .‬והיינו‪ ,‬כי קללות‬ ‫ימהוּ ָדוִ יד ַעל ִמ ְשׁ ַמ ְעתּוֹ׳‪,‬‬ ‫ְשׂ ֵ‬ ‫אותה שימה שמינהו דוד‪ ,‬׳ ַוי ִ‬ ‫‪‬קי‪‬‬ ‫ֲשׁר נִ ְשׁ ַבּע ָל‪ִ ‬כּי ִת ְשׁמֹר ֶאת ִמ ְצוֹת ה׳ ֱא ֶ‬ ‫ָקדוֹשׁ ַכּא ֶ‬ ‫וכפרש״י שם שהוא לשון מינוי‪ ,‬ואיתא בתרגום רב יוסף‬ ‫ֲשׁר נִ ְשׁ ַבּע‬ ‫״כּא ֶ‬ ‫וְ ָה ַל ְכ ָתּ ִבּ ְד ָר ָכיו״‪ ,‬ואיתא ברמב״ן שם‪ַ :18‬‬ ‫שבפרשת כי‪-‬תבוא אמרן משה בהסכמת הקב״ה‪ ,‬והוא‬ ‫כשליחו של הקב״ה לענין זה‪ ,‬ולכן יכול להיות בהן שינוי‪.‬‬ ‫שם‪ :‬״ומני יתה דוד ריש מתיבתא על תלמידוי )‪-‬ומינה‬ ‫ָל‪ .‬יקרא שבועה‪ ,‬הברית אשר כרת עמהם בהר סיני על‬ ‫אותה דוד ראש ישיבה על התלמידים(״‪.‬‬ ‫כל הדברים האלו‪ .‬כי שם נאמר )שמות י״ט ו׳(‪ ,‬וְ ַא ֶתּם‬ ‫בחקתי‪ ,‬אמרן הקב״ה בעצמו לא‬ ‫אך קללות שבפרשת ֻ‬ ‫ִתּ ְהיוּ ִלי ַמ ְמ ֶל ֶכת כֹּהֲנִ ים וְ גוֹי ָקדוֹשׁ‪ .‬או שהברית אשר כרת‬ ‫על ידי שליח‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫וּלז ְַרעֲ‪‬‬ ‫א‪‬קים ְ‬ ‫עם אברהם )בראשית י״ז ז׳(‪ִ ,‬ל ְהיוֹת ְל‪ֵ ‬ל ִ‬ ‫ַא ֲח ֶרי‪ ,‬יכלול זה״‪.‬‬ ‫תשובה ל״חילוקא דרבנן״‬ ‫ה‪ .‬עונש הקללות מגיע בעקבות ביטול מצוות עשה‬ ‫תשובה ל״מענינא דסדרא״‬ ‫בתשובה לשאלה‪ ,‬בדברי רש״י )דברים כ״ח כ״ג(‪,‬‬ ‫״תּ ַחת‬ ‫ובתוכם מצות המילה‪ ,‬וכמו שנאמר )שם מ״ז(‪ַ :‬‬ ‫דקללות האמורות בפרשתינו‪ ,‬אמרן משה מפי עצמו‪,‬‬ ‫בתשובה לשאלה‪ ,‬היכן בפרשת כי‪-‬תבוא‪ ,‬מצינו מעשה‬ ‫וּבטוּב ֵל ָבב ֵמרֹב‬ ‫‪‬קי‪ְ ‬בּ ִשׂ ְמ ָחה ְ‬ ‫ֲשׁר ‪‬א ָע ַב ְד ָתּ ֶאת ה׳ ֱא ֶ‬ ‫אֶ‬ ‫בחקתי‪ ,‬שאמרן משה מפי‬ ‫ולא כדרך קללות שבפרשת ֻ‬ ‫או הנהגה בענין ׳ברית מילה׳‪ ,‬או שניתן ללמוד על דבר‬ ‫ֲשׁר ‪‬א ָע ַב ְד ָתּ‬ ‫״תּ ַחת א ֶ‬ ‫כֹּל״‪ ,‬וביאר ה׳אור החיים׳ שם‪ַ :‬‬ ‫הקב״ה‪ ,‬כיצד יש ליישב דבריו עם מה שפירש )במדבר‬ ‫מענייני ׳ברית מילה׳ מעלתה וכוחה והלכותיה‪ ,‬או על‬ ‫וגו׳‪ .‬עונש זה והבא אחריו עד אומרו )שם נ״ח(‪ִ ,‬אם ‪‬א‬ ‫י״ז י״ג(‪ ,‬כי אהרן הכהן אמר למלאך בשעת המגיפה‬ ‫הדרכים והצורות הראויות אל עשייתה‪.‬‬ ‫ִת ְשׁמֹר‪ ,‬הוא כנגד ביטול מצות עשה‪ ,‬שרשם בפסוק‪ִ ,‬אם‬ ‫שהיתה אחר מעשה קרח ועדתו‪ ,‬׳אין משה אומר כלום‬ ‫ֲשׁר ‪‬א ָע ַב ְד ָתּ ֶאת ה׳‪,‬‬ ‫‪‬א ִת ְשׁמֹר ַלעֲשׂוֹת וגו׳‪ .‬ואמר ַתּ ַחת א ֶ‬ ‫הנה מצינו כמה לימודים והנהגות בענייני ברית מילה‬ ‫הרמוזים בפרשתינו‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬ ‫מליבו אלא מפי הגבורה׳‪ ,‬ומבואר‪ ,‬כי כל מה שאמר‬ ‫פירוש לעשות מצות אשר צוך לעשות בשמחה‪ ,‬לזה )שם‬ ‫משה‪ ,‬היה זה מפי הקב״ה ולא מעצמו‪ .‬ומדוע פירש״י‪ ,‬כי‬ ‫וּב ָצ ָמא וגומר‪ .‬אתה פרקת‬ ‫מ״ח( וְ ָע ַב ְד ָתּ ֶאת אֹי ְֶבי‪ְ ‬בּ ָר ָעב ְ‬ ‫א‪ .‬האדם צריך ליתן את החלק הראשון מגופו לה׳‪ ,‬וזוהי‬ ‫קללות של פרשת כי‪-‬תבוא אמר משה רבינו מפי עצמו‪.‬‬ ‫עול המצוה מעליך‪ ,‬יתן )‪-‬ה׳ את( אויביך )‪-‬עליך( עֹל‬ ‫מצות המילה‪ ,‬וכמו שנאמר )דברים כ״ו ב׳(‪ :‬״וְ ָל ַק ְח ָתּ‬ ‫ָאר‪ ,‬ועונשים אלו הם מכוונים כנגד פריקת‬ ‫ַבּ ְרזֶל ַעל ַצוּ ֶ‬ ‫ֲשׁר ה׳‬ ‫ֲשׁר ָתּ ִביא ֵמ ַא ְר ְצ‪ ‬א ֶ‬ ‫ֲד ָמה א ֶ‬ ‫אשׁית ָכּל ְפּ ִרי ָהא ָ‬ ‫ֵמ ֵר ִ‬ ‫בשאלה זו עמדו כמה ממפרשי התורה‪ ,‬ונביא ממקצת‬ ‫עול מצות עשה‪ .‬אתה שלא רצית לטרוח להבין ולהשכיל‬ ‫ֲשׁר‬ ‫‪‬קי‪ ‬נ ֵֹתן ָל‪ ‬וְ ַשׂ ְמ ָתּ ַב ֶטּנֶא וְ ָה ַל ְכ ָתּ ֶאל ַה ָמּקוֹם א ֶ‬ ‫ֱא ֶ‬ ‫דבריהם וכדלהלן‪.‬‬ ‫ֲשׁר ‪‬א‬ ‫ִשּׂא ה׳ ָע ֶלי‪ ‬גּוֹי א ֶ‬ ‫סדר מעשה המצות‪) ,‬שם מ״ט( י ָ‬ ‫‪‬קי‪ְ ‬ל ַשׁ ֵכּן ְשׁמוֹ ָשׁם״‪ ,‬וביאר ה׳עוללות אפרים׳‬ ‫י ְִב ַחר ה׳ ֱא ֶ‬ ‫ה׳גור אריה׳ )דברים שם( ביאר‪ :‬״ואין הפירוש ׳משה‬ ‫ִת ְשׁ ַמע ְלשֹׁנוֹ וגו׳‪ ,‬וכן כולן‪...‬‬ ‫)מאמר תמ״ט(‪ :‬״לפי שנצטוה האדם להביא מן החלק‬ ‫מפי עצמו׳ בלא הקב״ה‪ ,‬שאף דבר אחד לא אמר משה‬ ‫נמצינו אומרים‪ ,‬שיעניש ה׳ על ביטול תלמוד תורה‪,‬‬ ‫אשׁית ָכּל ְפּ ִרי‪ ,‬ואין‬ ‫המובחר מנחה לה׳‪ ,‬על כן אמר‪ֵ ,‬מ ֵר ִ‬ ‫מפי עצמו‪ .‬אלא כי משה רבינו עליו השלום היה אומר‪,‬‬ ‫ועל העובר על מצות לא תעשה ועל המבטל מצות עשה‪.‬‬ ‫אשׁית‬ ‫אשׁית׳ אלא אלא המובחר‪ ,‬כמו )עמוס ו׳ ו׳(‪ ,‬וְ ֵר ִ‬ ‫ֵ׳ר ִ‬ ‫והקב״ה הסכים על ידו‪ .‬או היה אומר לו הקב״ה‪ ,‬׳אמור‬ ‫והגם שאמרו בגמרא )מנחות מ״א א׳(‪ ,‬שאין מענישים‬ ‫ְשׁ ָמנִ ים י ְִמ ָשׁחוּ‪ .‬וחייב האדם ליתן החלק הראשון לה׳‪,‬‬ ‫אתה כך וכך׳‪ .‬והנה‪ ,‬הקללות שבמשנה תורה היה‬ ‫על עשה אלא בעידן ריתחא‪ ,‬יש מצוות עשה שחייבין‬ ‫הן מגופו‪ ,‬הן ממונו )‪-‬מממונו(‪ ,‬וסימנך‪ ,‬׳צמ״ח׳ ראשי‬ ‫הקב״ה אומר למשה‪ ,‬׳אמור אתה כך וכך׳‪ ,‬וסוף סוף‬ ‫עליהם כגון מילה ופסח‪ .‬גם המסכים בדעתו לכפור‬ ‫תיבות צ׳ומח ח׳י ְמ׳דבר‪ .‬כי מכל שלשת מינים אלו חייב‬ ‫שבבחקותי‪ ,‬היה‬ ‫ֻ‬ ‫היה הקללה מפי עצמו‪ .‬אבל הקללות‬ ‫במצות עשה לבל עשות אותם‪ ,‬את זה יקלל ה׳ ויכינהו‬ ‫האדם להפריש החלק המובחר; מן הצמחים‪ ,‬כתרומה‬ ‫אומר הקב״ה בעצמו‪ ,‬ומברך בעצמו‪ ,‬אך משה היה מדבר‬ ‫לפורענות ככל הכתוב״‪.‬‬ ‫וביכורים ומעשרות וזולתם‪ .‬מן הבעלי חיים‪ ,‬כמעשר‬ ‫לישראל הדברים שדבר הקב״ה״‪ .‬והיינו‪ ,‬כי גם הקללות‬ ‫המדבר דהיינו האדם‪ ,‬חייב‬ ‫בקר וצאן ובכור וזולתם‪ .‬מן ְ‬ ‫שבפרשתינו לא אמרן משה מעצמו בלא הקב״ה‪ ,‬אלא‬ ‫ו‪ .‬התורה רמזה‪ ,‬כי בזכות מצות המילה ישראל עומדים‬ ‫הקב״ה אמר לו מה לומר‪ ,‬או שהקב״ה הסכים על ידו בכל‬ ‫הוא להפריש מראש הגויה‪ ,‬דהיינו המילה‪ .‬ורמז לדבר‪,‬‬ ‫ונצבים לפני השכינה‪ ,‬וכמו שנאמר )שם כ״ט ח׳(‪:‬‬ ‫בחקתי‪ ,‬אמרן הקב״ה‬ ‫מה שאמר‪ .‬אך הקללות שבפרשת ֻ‬ ‫ֲד ָמה׳‪ ,‬אותיות‬ ‫דכּל׳ ְפּ ִרי׳ ָהא ָ‬ ‫אשׁית׳ וסופי תיבות ָ‬ ‫ד׳מ ֵר ִ‬ ‫מ׳ ֵ‬ ‫יתם א ָֹתם ְל ַמ ַען‬ ‫ֲשׂ ֶ‬ ‫״וּשׁ ַמ ְר ֶתּם ֶאת ִדּ ְב ֵרי ַה ְבּ ִרית ַהזֹּאת ַוע ִ‬ ‫ְ‬ ‫בעצמו‪ ,‬ומשה רק דיבר לישראל מה ששמע מפי ה׳‪.16‬‬ ‫אשׁית׳״‪.‬‬ ‫ד׳מ ֵר ִ‬ ‫׳מילה׳‪ ,‬כי ראוי ליקח הראשית ֵ‬ ‫ֲשׁר ַתּעֲשׂוּן״‪ ,‬וביאר ה׳עוללות אפרים׳‬ ‫ַתּ ְשׂ ִכּילוּ ֵאת ָכּל א ֶ‬ ‫)סוף מאמר תמ״ט(‪ :‬״רמז לברית המילה שנקראת ׳זֹּאת׳‪,‬‬ ‫ב‪ .‬ישראל יורשים את ארץ ישראל בזכות מצות המילה‪,‬‬ ‫וכעי״ז ובתוספת דברים ביאר גם ה׳דברי דוד׳ )שם(‪:‬‬ ‫ֲשׁר ִתּ ְשׁ ְמרוּ וגו׳‪,‬‬ ‫יתי א ֶ‬ ‫שנאמר )בראשית י״ז י׳(‪ ,‬זֹאת ְבּ ִר ִ‬ ‫וכמו שביאר ה׳עוללות אפרים׳ )שם(‪ :‬״‪...‬זהו שנאמר‬ ‫״ונראה דהענין הוא כן‪ ,‬שהכל הוא מן הקב״ה‪ ,‬אלא‬ ‫והיא גורמת להשכיל‪ ...‬וסמיך ליה )דברים שם ט׳(‪,‬‬ ‫)שם א׳(‪ ,‬וְ ָהיָה ִכּי ָתבוֹא וגו׳‪ .‬רצונו לומר‪ ,‬אם אתה רוצה‬ ‫החילוק הוא כן‪ ,‬דאינו דומה פסק מפי המלך עצמו‬ ‫ַא ֶתּם נִ ָצּ ִבים‪ ,‬שמצד המילה תהיו נצבים ועומדים לפני‬ ‫אשׁית ָכּל ְפּ ִרי‬ ‫לבוא אל הארץ ולירש אותה‪ ,‬אז תיקח ֵמ ֵר ִ‬ ‫לפסק היוצא ע״י שליח המלך‪ .‬אף על גב דאין כאן‬ ‫השכינה‪...‬״‪.‬‬ ‫ֲד ָמה‪ ,‬ובזכות המצוות האלו תזכה לבוא אל הארץ‪.‬‬ ‫ָהא ָ‬ ‫חילוק זה‪ ,‬מכל מקום יש חילוק כדומה לזה‪ ,‬הכא נמי כל‬ ‫שמעלה זו היתה חלק ממנו כבן שהוא חלק מאביו‪ .‬והוא‬ ‫היה גיבור חיל עד מאוד‪ ,‬והכה בכמה מקומות בהם הראה‬ ‫‪ .7‬וכבר עמדנו בעבר על מה שכתב רש״י שם‪ :‬״וי״א שהיה‬ ‫כעין מה שכתב רש״י בדהי״א י״א כ״ב‪ :‬״כי כן מנהג בני אדם‬ ‫את כוחו הגדול‪ ,‬הגם שהיה זה ביום השלג שכוחו של אדם‬ ‫כהן גדול‪ ,‬ואינו כן״‪ ,‬כי בפשטות כוונתו היא רק על בניהו‬ ‫כשרואים אדם זריז‪ ,‬אומרים זה כולו חי״‪ ,‬והיינו ש׳בן איש‬ ‫מתחלש ואילו כח האריה מתחזק‪ ,‬ובכל זאת גבר על האויבים‪.‬‬ ‫ולא על יהוידע אביו‪.‬‬ ‫חי׳ הוא על הבן ולא על האב‪.‬‬ ‫‪ .11‬וע״ע בתוס׳ שם שהוסיפו לבאר‪ :‬״סיפרא דבי רב‪.‬‬ ‫ושם גם הבאנו את דברי הרלב״ג )ש״ב כ״ג כ׳(‪ ,‬הכותב‪ :‬״‪...‬עם‬ ‫‪ .15‬והנה בחלק מהמקומות שהזכרנו נאמר עליו כי היה‬ ‫מ׳הארי׳ דריש‪ ,‬שהוא חמור שבספרים״‪ .‬עוד כתבו שם‪ :‬״בתוך‬ ‫כל זה ירד בניהו בן יהוידע הכהן הגדול‪...‬״‪ ,‬וכתבנו אודותם‬ ‫׳אב בית דין׳‪ ,‬ולא נתפרש אם היה ׳ראש לכל הסנהדרין׳‬ ‫הבור‪ .‬שהוא באמצע הספרים )‪-‬ולכאורה הייינו שהוא ביאור‬ ‫כי כמדומה שתיבות ׳הכהן הגדול׳ חוזרות על יהוידע האב‪,‬‬ ‫או רק אב״ד בסנהדרין אחד‪ ,‬שכן היו סנהדרין רבים עד‬ ‫ודרשות על חומש ׳ויקרא׳ שהוא בין כל החומשים(״‪.‬‬ ‫ולא על בניהו הבן‪.‬‬ ‫מאוד‪ ,‬וכגון מה דאיתא בב״ר ע״ב ה׳ ועוד )וכן פרש״י‬ ‫‪ .12‬ובענין הזכרת אותו יום שהיה בחורף‪ ,‬כמדומה ראיתי‬ ‫ָדע‬ ‫‪ .8‬הנה בפסוק נאמר כי יהוידע היה ׳נגיד לאהרן׳‪ :‬״וִ יהוֹי ָ‬ ‫בראשית מ״ט ט״ו ובמדבר ג׳ ל״ח(‪ ,‬כי רק בשבט יששכר‬ ‫מבארים שלמרות הקור הגדול למד בו בלא הפסקה והספיק‬ ‫ַהנָּגִ יד ְל ַא ֲהרֹן‪...‬״‪ .‬והקשו במדרש מה כוונת הדברים‪ ,‬ואמרו‬ ‫היו ׳מאתים ראשי סנהדראות׳‪ ,‬וכן איתא בתנחומא קרח‬ ‫ללמוד את כל הספר ביום אחד‪ ,‬ויש מבארים כי למרות היות‬ ‫בקה״ר א׳ ]ד׳[ ד׳ )וכעי״ז במדרש שמואל ט״ו ב׳(‪ :‬״א״ר ברכיה‪,‬‬ ‫)וכפרש״י שם ט״ז א׳(‪ ,‬כי עמדו על משה ׳מאתים וחמשים‬ ‫ימי החורף קצרים‪ ,‬והספר הוא קשה כארי‪ ,‬בכל זאת‪ ,‬מחמת‬ ‫ָדע ַהנָּגִ יד ְל ַא ֲהרֹן‪ .‬וכי יהוידע היה נגיד לאהרן‪ .‬אלא‬ ‫כתיב וִ יהוֹי ָ‬ ‫ראשי סנהדראות׳‪ ,‬ועל כן נקטנו הלשון שנתמנה על ׳חלק‬ ‫גדולתו העצומה בתורה למד את כל הספר ביום קצר שכזה‪,‬‬ ‫אילו היה אהרן קיים בדורו של יהוידע‪ ,‬יהוידע היה גדול‬ ‫מהזקנים׳ ]וראה עוד במד״ר ד׳ כ׳‪ ,‬כי בשעת הבאת הארון‬ ‫והוא עדות לגדולתו העצומה בתורה ועמלה‪.‬‬ ‫ממנו בשעתו״‪ .‬ובמקומו שכתבנו אודות יהוידע ביארנו דברי‬ ‫לישראל מינה דוד ׳תשעים אלף זקנים׳‪ ,‬הרי שהיו אלפי‬ ‫‪ .13‬וראה עוד בעיני שמואל שם‪ ,‬המבאר כי שני הדרשות‬ ‫המדרש‪.‬‬ ‫סנהדראות בישראל‪ ,‬ולכאורה הוא פשוט‪ ,‬כי בכל עיר ופלך‬ ‫מתבארים יחד‪ :‬״כי הן האדם במותו הוא עומד מלדת ולסגל‬ ‫‪ .9‬ובטעם הדבר מדוע לא ירש בניהו גדולתו זו של אביו‪ ,‬לא‬ ‫ומקום מחוייבים להקים סנהדרין[‪.‬‬ ‫מעשים טובים ותורה יותר‪ ,‬אך מי שמרביץ תורה לתלמידים‪,‬‬ ‫מצאתי מי שעמד בזה‪.‬‬ ‫אכן מחלק מהמקורות הנזכרים בהם נאמר כי שימש כ׳ראש‬ ‫גם תורתם נחשב לרבו‪ ,‬כי מידו היתה זאת להם‪ ,‬לזאת תורתו‬ ‫והיודע ביאור בדבר מדוע לא זכה בניהו‬ ‫הסנהדרין׳‪ ,‬הרי שהיה ממונה על ׳כל הזקנים׳ ולא רק על‬ ‫אין לה הפסק‪ ,‬ואף אחרי מותו נקרא חי‪ ,‬כי הרבה תורה‬ ‫להתמנות לכהונה גדולה תחת יהוידע אביו‪ ,‬הגם‬ ‫חלקם‪.‬‬ ‫ומעשים טובים יתאסף לאוצרו הצפון לו גם אחרי מותו‪ .‬וזה‬ ‫שהיה צדיק ומופלג בתורה וכפי שנתבאר‪ ,‬נודה‬ ‫‪ .16‬ועיי״ש עוד בדבריו‪ ,‬מה שביאר כמה הבדלים שיש בין‬ ‫שאמרו שאפילו במיתתו נקרא חי‪ ,‬על ידי שהעמיד תלמידים‬ ‫לו אם יודיענו להגדיל תורה ולהאדירה‪.‬‬ ‫בחקתי‪ ,‬לקללות שבפרשת כי‪-‬תבוא‪.‬‬ ‫קללות שבפרשת ֻ‬ ‫הרבה‪ .‬וכעת מצאתי זה במעון הברכות ונהניתי״‪.‬‬ ‫ובדוחק ניתן לפרש שיתכן כי בניהו היה ראוי יותר לתפקידו‬ ‫‪ .17‬ותשו״ח להרב א‪ .‬י‪ .‬ויסברג שליט״א שציין לזה ולעוד‬ ‫‪ .14‬אכן יש לעיין בדברי התרגום אם בא לדבר בשבחו של‬ ‫כשר הצבא‪ ,‬על כן מינהו דוד לכך‪ .‬וגם זאת לא מצאתי‬ ‫׳מראי מקומות׳‪.‬‬ ‫יהוידע אבי בניהו‪ ,‬שבניהו היה בנו של אדם הירא מחטאים‪,‬‬ ‫במפרשים‪ ,‬ופלא‪.‬‬ ‫‪ .18‬ותשו״ח להרב ש‪ .‬כהן שליט״א שציין לדבריו‪.‬‬ ‫או שבניהו עצמו היה ירא חטא‪ ,‬שהיה בן ירא חטא‪ ,‬והיינו‬ ‫‪ .10‬ופשוטו של מקרא הוא‪ ,‬שבא לשבח את בניהו אשר‬ ‫באותם ימים אחרונים של השנה‪ ,‬כשראש השנה קרב ובא‪ ,‬נזכר‬ ‫הקשה‪ ,‬החל שוב לומר פרקי תהלים שלאחריהם החל להתייפח‬ ‫צורת בריאת האדם אשר בראו ה׳ בחכמתו הגדולה‪ ,‬היא בטבע‬ ‫ירחמיאל באחת היסודות שקיבל בביתו והתחנך בישיבה‪ ,‬כי אין‬ ‫בבכי‪ ,‬ומתוך בהלה הקשיבו הילדים לתפילתו‪ ,‬ונדהמו לשמוע כי‬ ‫בני אדם לאהוב את הסדר והשגרה‪ ,‬התוכנית הברורה ומהלך‬ ‫ראש השנה כשאר הימים טובים‪ ,‬כפי שחושבים רבים מעמי‬ ‫בוכה עליהם שימשיכו בתלמודם ויעלו ויצמחו בתורה ועמלה‬ ‫החיים על‪-‬פי מה שחשבו ותכננו בתחילת היום‪ ,‬השבוע‪ ,‬החודש‬ ‫הארץ‪ ,‬הכובשים בימים אלו את השווקים במהלך מסעות הקניות‬ ‫ויראת שמים טהורה‪ .‬המראה הלזה לא מש מהם מהרה‪ ,‬כשראו‬ ‫והשנה‪ .‬גם אלו האוהבים גיוונים והפתעות ושמחים בהם‪ ,‬זהו‬ ‫לכבוד החג‪ ,‬אלא הוא ׳יום‪-‬דין׳‪ ,‬בו הקב״ה יושב במשפט‪ ,‬וכל באי‬ ‫היאך נראית תפילת אביהם על עתיד ילדיו בתורה ויראה‪ ,‬שהיא‬ ‫רק כל עוד הם משתלבים בתוך סדר יומם‪ ,‬ואינם משבשים להם‬ ‫עולם עוברים לפניו כבני מרון‪ ,‬ומוכרע משפטו מי יחיה ומי ימות‪,‬‬ ‫בבכיות נוראות‪ ,‬מול תפילה רגילה על דבר בו יכול להפסיד ממון‬ ‫את מהלך החיים התקין‪ .‬מעטים הם האנשים המסוגלים לחיות‬ ‫מי בקיצו ומי שלא בקיצו‪ ,‬מי במים ומי באש‪ ...‬מחשבות מטרידות‬ ‫עצום‪ ,‬וזכרון הנהגתו זו של אביהם בכל עת הוסיף להחשיב‬ ‫בקביעות כשאין להם כל בסיס מסודר ומאורגן‪ ,‬והכל מבוסס על‬ ‫יפסק בדינו בימים קדושים אלו‪ ,‬לא הרפו‬ ‫אלו שאינו יודע מה ָּ‬ ‫בעיניהם את לימוד התורה ועמלה כאשר הבינו שזהו משוש לב‬ ‫שיקרה לפניהם באותה עת ושעה‪.‬‬ ‫מה ָ‬ ‫ממנו‪ ,‬ועל כן החליט בליבו להשקיט מעט את מצפונו בנתינת‬ ‫אביהם‪ ,‬ובכך ניתנה להם תוספת כוחות לעלות ולצמוח בתורה‬ ‫הרוצה להודות ולהלל את ה׳ מעומק ליבו על כל השגרה המבורכת‬ ‫סכום כסף לצדקה‪ ,‬באומרו שזהו אחד מהדברים המעבירין את‬ ‫ויראת שמים טהורה‪.‬‬ ‫שחננו‪ ,‬יתבונן מעט באותן הפעמים בהן אירע דבר מה ששיבש‬ ‫רוע הגזירה‪.‬‬ ‫ִשי ניסה לדבר על לב ירחמיאל בנו על החיים‬ ‫באחד הימים כשי ַ‬ ‫לו את סדר יומו‪ .‬כאשר די בבעיה רפואית קלה אצלו או לאחד‬ ‫יום הכיפורים חלף אף הוא מהרה‪ ,‬וימי הסוכות גם הם כבר היו‬ ‫שהוא עומד להפסיד‪ ,‬ועל היכולת הגדולה שעלול לפספס‪ ,‬גילה‬ ‫מבני ביתו‪ ,‬שהריצות לרופאים ואף האשפוזים‪ ,‬יכולים לשבש את‬ ‫מאחריו‪ ,‬ובעוד כשבוע היה עליו להתחיל את המבחנים האמורים‬ ‫את אוזנו אודות הבזיונות הגדולים אותם חווה כשישב ׳שבעה׳‬ ‫כל ישוב הדעת והרוגע הנפשי המצוי לו דבר יום ביומו‪ .‬אפילו‬ ‫להביא לו את הישגו הגדול‪ ,‬תעודת עורך הדין‪ .‬אותם ימים נוצלו‬ ‫על אביו‪ ,‬אותם לא סיפר לאיש עד עצם היום הזה‪ .‬ישי סיפר‬ ‫מאורע משמח של לידת ילד נוסף‪ ,‬כרוך פעמים רבות בשינויים‬ ‫על ידו לחזרות רבות על כל החומר הרב‪ ,‬ולמרות המאמץ בשינון‬ ‫לו כיצד הרגיש כשרבים מגדולי ישראל באו לבית האבל במטרה‬ ‫גדולים בסדר היום ובאי יכולת תכנון העתיד והימים הקרובים‪.‬‬ ‫וחזרת כל אותו חומר רב‪ ,‬לא ראה ירחמיאל בכך כל קושי‪ ,‬אלא‬ ‫לנחם את אחיו הצעיר‪ ,‬וזאת מלבד מאות רבות של אברכים‬ ‫ההתבוננות בפעמים הללו יכולה להביא כל אחד להוסיף שבח‬ ‫רק שמחה שתקוותו הרבה היא כי לימוד זה יגרום לו אושר ואף‬ ‫ובחורים יקרים הכרוכים אחר אחיו ושומעים את שיחותיו‬ ‫והודיה לה׳ על כל הטוב אשר גמלו בכל עת ושעה‪.‬‬ ‫עשירות לכל ימי חייו‪.‬‬ ‫והולכים לאור תורתו‪ ,‬שבכל עת ושעה באו לבית האבל לנחם‪,‬‬ ‫*‬ ‫בין גלי השמחה על הצלחתו בלימוד המקצוע הנכסף והעתיד‬ ‫וניכר עליהם כי אכן השתתפו בצערו ובאבלו‪ .‬ואילו אלו שבאו‬ ‫אחד מאלו שהיו חשובים לו מאוד העיתים והזמנים‪ ,‬וכל‬ ‫הטוב המצפה לו בעקבותיו‪ ,‬באותם ימים החלו לפתע לפקוד‬ ‫לנחמו‪ ,‬מלבד השכנים ותושבי השכונה ומתפללי בית הכנסת‪,‬‬ ‫שינוי וסטיה מהם הפריעו לו רבות‪ ,‬היה הבחור ירחמיאל‬ ‫את ירחמיאל כל מיני מחשבות והרהורים מפחידים‪ ,‬אודות חוסר‬ ‫היו אלו חבריו לעבודה‪ ,‬עורכי דין ידועים בעולם המשפט ואף‬ ‫פונאומגליקגוואקסענער*‪ .‬תכונת נפש זו ניכרה בו מאז שחר‬ ‫הוודאות מתוצאות גזר דינו בראש השנה האחרון אשר נחתם‬ ‫שופטים מפורסמים‪ ,‬רובם בעלי עבירה ועון‪ ,‬אנשי דמים ומרמה‪,‬‬ ‫נעוריו‪ ,‬באותם ימים בהם טרם גזזו את מחלפות שערות ראשו‪,‬‬ ‫ביום הכיפורים‪ .‬מחשבתו הטרידה אותו‪ ,‬מי יודע מה נכלל בגזר‬ ‫שאף אחד מהם לא השתתף באבלו ובצערו‪ .‬באותם רגעים‪,‬‬ ‫שאמו הבטיחה לו נאמנה‬ ‫שכבר אז התקשה לשכב לישון לפני ִ‬ ‫דין זה‪ .‬ואף יסרוהו הרהוריו‪ ,‬מה תהיינה השלכות הדין להמשך‬ ‫סיפר האב לבנו‪ ,‬העדפתי שהאדמה תפצה את פיה ותבלע אותי‪.‬‬ ‫כי תכין עבורו את בגדיו אותם ילבש בבוקר בצאתו לגן הילדים‪,‬‬ ‫ימי חייו‪ .‬ואף הציקוהו כליותיו מדוע רק כעת נזכר להתבונן‬ ‫הרגשתי בחוש את הנאמר בתפילת היוצא מבית המדרש )ברכות‬ ‫ואף תניח לו את הסנדוויץ בתיק הגן‪ ,‬כך שלמחרת עם בוקר יוכל‬ ‫בדבר‪ ,‬כאשר בזמן הראוי לכך‪ ,‬באותן ׳עשרת ימי תשובה׳‪ ,‬אולי‬ ‫כ״ח ב׳(‪ :‬״אני עמל והם עמלים‪ ,‬אני עמל ומקבל שכר והם עמלים‬ ‫להתלבש מהרה ולצאת ללא עיכובים לגן‪ .‬כשגדל מעט לא שככה‬ ‫בתוספת מועטה של תשובה ותפילה‪ ,‬יכול היה להסיר מעליו את‬ ‫ואינם מקבלים שכר‪ ,‬אני רץ והם רצים‪ ,‬אני רץ לחיי עולם הבא‪,‬‬ ‫מידה זו בקרבו‪ ,‬אלא אף התחזקה והתגלתה בדברים נוספים‪ .‬בכל‬ ‫רוע הגזירה‪.‬‬ ‫והם רצים לבאר שחת״‪ ,‬כשלצערי ויגוני הרב‪ ,‬ה׳הם׳ הוא אני‪.‬‬ ‫בוקר השכים באותה שעה‪ ,‬וגם השתדל לעלות על יצועו בשעה‬ ‫את הלילה שקדם למבחן הקשה‪ ,‬החליט ירחמיאל לנצל לטיול‬ ‫דברי האב שיצאו מלב אוהב‪ ,‬לא חדרו לתוך חדרי הלב של הבן‪.‬‬ ‫קבועה‪ ,‬וכל אורח חייו סבב דרך נקודות קבועות ויציבות‪ ,‬וכל‬ ‫קצר על שפת הים‪ ,‬וקיוה כי ההליכה שם תרגיע את רוחו הסוערה‬ ‫הבן שחיפש תוכנית מוגדרת אשר בסיומה יוכל לסמן ׳וי׳ על‬ ‫שינוי מהם ִהקשה עליו‪.‬‬ ‫וכך ישוב שליו ומיושב למחרת למבחן‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬למרות‬ ‫ביצועה‪ ,‬בחסרון דעתו לא הצליח למצוא זאת בתורה ובעמלה‪.‬‬ ‫מאז ימי ילדותו‪ ,‬כבן הצעיר במשפחה‪ ,‬היתה לו את הזכות לעזור‬ ‫הנעימות המיוחדת של הרוח שנשבה בים‪ ,‬בשילוב אוושת‬ ‫במקום לתכנן לדעת מסכת אחר מסכת‪ ,‬ולשמוח בכל דף וסוגיא‬ ‫רבות בערבי שבתות וימים טובים‪ ,‬ואהב לעשות זאת וביצע את‬ ‫הגלים‪ ,‬לא הגיע כלל לרוגע שלוה ומנוחה‪ .‬אותן המחשבות על‬ ‫שלמד והבין וירד אל עומקה‪ ,‬וקובץ על יד יַרבה‪ ,‬עד שיהיה‬ ‫תפקידו על הצד הטוב ביותר‪ ,‬אך הוצרך שתהיה מוכנה עבורו‬ ‫העלול לבוא עליו בעקבות הגזירה בראש השנה והחתימה ביום‬ ‫תלמיד חכם הבקי בכל חדרי התורה‪ ,‬הוא חיפש מטרה קלה‬ ‫רשימה מסודרת של כל המטלות שעליו לעשות ולבצע‪ ,‬שאותן‬ ‫הכיפורים‪ ,‬העכירו את רוחו‪ .‬באותה עת הרהר בליבו‪ ,‬כי חבל‬ ‫וסופית של שנה או שנתיים לימוד שלאחריהם יוכל להרגיש‬ ‫סידר לעצמו בתוככי סדריו ותוכניותיו‪ .‬הנהגתו זו היתה היסוד‬ ‫שאבא שלו עם כל הממון והקשרים אינו יכול לסדר לו תוכנית‬ ‫שהגיע אל הפסגה וכבר יודע את כל התורה כולה ואין לו עוד‬ ‫לסדרי יומו במיוחד בכל אותם זמנים מיוחדים בהם ישנן שעות‬ ‫ברורה של שנות חיים ומניעת מאורעות שלפתע משבשים את כל‬ ‫מה ללמוד‪ .‬גם כשאביו הציע בפניו הצעה מפתה‪ ,‬כי אם ימשיך‬ ‫רבות ללא תוכנית ברורה וקבועה‪ ,‬שאף בהם קבע לעצמו סדרים‬ ‫מהלך החיים ואף עוצרים אותם‪.‬‬ ‫בעמלה של תורה‪ ,‬מלבד מה שיתמוך בו ביד נדיבה לכל צרכיו‪,‬‬ ‫ברורים‪ ,‬כאשר הכין לעצמו רשימה ברורה של שעות צהרי ערבי‬ ‫באותה העת נזכר ירחמיאל בשיחה ששמע לפני שנים רבות‬ ‫עוד ידאג לו להיות מרביץ תורה‪ ,‬שיזכה להעמיד תלמידים הרבה‬ ‫שבתות ומועדים‪ ,‬כשכל שעה מחולקת לשישה חלקים‪ ,‬כל‬ ‫בישיבה בה למד‪ ,‬בה המשגיח לגלג על כל אותם אלו שלקראת‬ ‫בתורה‪ ,‬אם יהיה ראוי לכך‪ .‬ירחמיאל לא שינה את דעתו‪ ,‬וחפץ‬ ‫חלק כעשר דקות‪ ,‬וסידר לעצמו את התפקידים והמטלות לפי‬ ‫ראש השנה דואגים עבור השנה הקרובה לרכישת תוכנית ביטוח‬ ‫ללכת ללמוד את מקצוע עריכת דין‪.‬‬ ‫התוכנית הברורה והמסודרת‪ ,‬בכדי שהמטלות לא יהיו עליו‬ ‫נוספת‪ ,‬או מעדכנים ומשדרגים את הביטוח המשלים‪ ,‬במקום‬ ‫הפשרה בין רצון האב לדמיונות בנו היתה‪ ,‬שהבן ימשיך בישיבה‬ ‫לטורח ולמעמסה‪ .‬באופן זה של רשימה מסודרת הצליח לבצע‬ ‫לעשות את הביטוח האמיתי של תפילות וקבלות ראויות שהם‬ ‫עד נישואיו ושנתיים לאחר מכן בכולל‪ ,‬ולאחריהם האב ידאג‬ ‫את כל הנדרש ממנו על הצד היותר טוב וכמעט ללא תקלות‬ ‫אלו שיכריעו את הדין והמשפט‪ .‬כאשר כל צדקה וחסד שאדם‬ ‫עבורו ללימודי המקצוע באופן הטוב ביותר‪ ,‬ואף יפעל שיוכל‬ ‫וטעויות‪ .‬מסיבה זו אף התקשה להתמודד עם כל מטלה שהוטלה‬ ‫מוסיף לעצמו לפני ראש השנה ובעשרת ימי תשובה‪ ,‬הם אלו‬ ‫לעבוד במשרד עורכי דין מבוקשים‪ ,‬בו יוכל לעשות את הסטז׳‪,‬‬ ‫עליו שלא התאפשר לו לבצעה במהרה‪ ,‬כי כל עוד שלא מילא את‬ ‫שיקבעו היאך תראה השנה הבאה לטובה‪ .‬הוסיף המשגיח ואמר‪,‬‬ ‫ואף להתקבל כעורך דין מן המנין במשרד עורכי דין מצליח‪ ,‬או‬ ‫תפקידו זה‪ ,‬לא מצא מנוחה לנפשו‪.‬‬ ‫שעצם ידיעת האדם כי ההכרעה היא בראש השנה והחתימה‬ ‫לפתוח משרד פרטי‪.‬‬ ‫בהגיע ימי בין הזמנים‪ ,‬נהג ירחמיאל להכין לעצמו מחברת‬ ‫ביום הכיפורים‪ ,‬היא זו שתגרום לו להתכונן לימים קדושים אלו‬ ‫היות ודמיונותיו של ירחמיאל היו בכל עת אודות התקופה‬ ‫שבראש כל עמוד כתב את תוכניותיו לאותו יום‪ ,‬כשאת‬ ‫כראוי בתוספת זכויות‪ ,‬ועל ידי כך יזכה שאכן זכרונו יעלה לרצון‬ ‫שלאחר יציאתו מבין כותלי בית המדרש‪ ,‬הדבר השפיע עליו‬ ‫התוכניות חילק לשלוש‪ .‬הדחופים והקבועים לאותו יום שאין‬ ‫בימים קדושים אלו לחיים ולשלום‪ .‬דברי המשגיח הדהדו באוזניו‬ ‫שראשו ורובו כלל לא היה בלימוד התורה שלמדו בישיבה‪ ,‬ותוך‬ ‫להם תשלומים‪ ,‬השניים בחשיבותם לאותו יום‪ ,‬ואלו שכלל אין‬ ‫כצועקים אליו ועליו‪ ,‬מה עשית בימים הקדושים הללו שעברו‬ ‫זמן קצר מצא את עצמו מסולק מהישיבה‪ ,‬כשמנסה למצוא את‬ ‫חשיבות באיזה יום יתבצעו‪ ,‬כאשר כמובן כבר בימים הראשונים‬ ‫וחלפו לפני תקופה קצרה‪.‬‬ ‫מקומו בישיבה המיועדת לבחורים חלשים יותר‪ ,‬כשגם שם‬ ‫של בין הזמנים הספיק לבצע את כל המטלות הללו שלא נקבע‬ ‫כשרוחו סוערת חזר ירחמיאל לרכבו הגדול של אביו‪ ,‬והחל‬ ‫בקושי החזיק מעמד‪ .‬באותם ימים ניסה האב לדבר על לב בנו‬ ‫להם זמן‪ ,‬כאשר מיד כשיכל‪ ,‬סידרם על הצד הטוב ביותר‪.‬‬ ‫בנסיעה לכיוון בית הוריו בפתח תקוה‪ .‬היתה לו תחושה קשה‬ ‫שימצא לעצמו לימוד כלשהו בו ימצא נוחם לנפשו‪ ,‬ילמד מעט‬ ‫צורת חיים זו של חשבון קבוע מה מוטל על האדם לבצע ומה‬ ‫רעה שנגזרה עליו גזירה קשה‪ ,‬ומי יודע אם יִנצל ממנה‪ .‬באותה‬ ‫משניות‪ ,‬קיצור שולחן ערוך‪ ,‬חומש עם פירוש רש״י או אפילו‬ ‫הוא כבר ביצע‪ ,‬היא מתכון ברור לצמיחה ועלייה‪ ,‬ואם אכן פניו‬ ‫עת עלתה בו מחשבה טהורה‪ ,‬וקיבל על עצמו שאם אכן יִנצל‬ ‫ספרי מדרשי חז״ל המעוררים את הלבבות ליראת ה׳ טהורה‪,‬‬ ‫ומחשבתו של הנוהג בה הם לעלות בהר ה׳ ולקום במקום קודשו‪,‬‬ ‫ישנה את חוסר דרכו כסל למו‪ ,‬ומיד לאחר שיקבל‬ ‫מאותה צרה‪ָ ,‬‬ ‫שהרי כל אדם‪ ,‬גם העוסק לפרנסתו וטרוד במזונותיו כל היום‪,‬‬ ‫כוחות נפש אלו יכולים להיות בעזרתו ולסייע בעדו לעלות‬ ‫את התעודה‪ ,‬ישוב לעמלה של תורה בקביעות עתים לתורה‬ ‫מחוייב במצוות תלמוד תורה ובקביעות עתים לתורה‪ .‬אך אף‬ ‫ולהעפיל אל על‪ .‬אולם אצל ירחמיאל שימשו כלים אלו להגיע אל‬ ‫במשך מספר שעות ביום ככל אשר יוכל‪ .‬ירחמיאל לא הסתפק‬ ‫דברי האב הללו לא קנו שביתה בליבו‪ ,‬הלימוד היה ממנו והלאה‪,‬‬ ‫עבר מטרה אחרת‪ ,‬אותה הציב לעצמו כבר בימי בחרותו‪ ,‬כשרצה‬ ‫במחשבות של קבלה‪ ,‬אלא עצר את רכבו בשולי הדרך‪ ,‬נטל את‬ ‫מעשה שטן שמחשבות הבל אלו אודות לימוד המקצוע הם אלו‬ ‫ושאף להיות כאביו‪ ,‬׳עורך דין׳ מוצלח ומבוקש‪ ,‬ועל כן במקום‬ ‫ָ‬ ‫קולמוסו בידו והעלה בכתב את קבלתו זו‪ .‬תוך כדי כתיבת הקבלה‬ ‫אשר קנו שביתה בליבו ובקרבו‪ ,‬ולא נתנו לו מנוח והוציאו אותו‬ ‫להציב לעצמו מטרה של ידיעת התורה ולגדול בעמלה‪ ,‬הציב‬ ‫החל להרהר בליבו‪ ,‬האם לא מאוחר מידי בשביל לשוב בתשובה‬ ‫מהתורה‪.‬‬ ‫לעצמו מטרה זו להמשיך את מסורת אביו‪.‬‬ ‫שלימה‪ ,‬ומיד דחה את מחשבותיו אלו בדברי חז״ל שזכר מגירסת‬ ‫בהתייעצות עם רבותיו פנה ישי לבנו והציע בפניו כי אם ילמד‬ ‫*‬ ‫ינקותו‪ ,‬כי אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם‪ ,‬אל ימנע‬ ‫במחציתו הראשונה של היום באופן רציני‪ ,‬יוכל כבר כיום‬ ‫למרות עבודתו של ישי האב כעורך דין בכיר ומצליח‪ ,‬לא ראה‬ ‫עצמו מן הרחמים‪ ,‬ובמיוחד כשכעת אין לו כלל חרב סמוכה‬ ‫להתחיל בלימוד עריכת דין‪ ,‬אולם דברי האב התקבלו לחצאין‪,‬‬ ‫בה את פסגת חייו אלא את כשלונו‪ .‬די היה לו בהבטה על אחיו‬ ‫לצוארו‪.‬‬ ‫ירחמיאל החל ללמוד את המקצוע במחציתו השניה של היום‪,‬‬ ‫הצעיר אשר אינו מגיע למחצית כשרונו‪ ,‬שהמשיך לשקוד על‬ ‫מעודד ממחשבותיו וקבלתו זו‪ ,‬שבה אליו מנוחת הנפש‪ ,‬והמשיך‬ ‫בלא שלמד כמעט דבר במחציתו הראשונה של היום‪.‬‬ ‫התורה יומם ולילה וכיום נחשב לאחד ממרביצי התורה והמוסר‬ ‫בנסיעתו אל עבר בית הוריו‪ .‬בעברו בסמוך לבית החולים‬ ‫דבר פשוט הוא כי במצבו זה לא היתה כל ישיבה שחפצה בו‬ ‫הידועים‪ .‬ואילו הוא‪ ,‬אמנם ממון יש לו עשרת מונים יותר‬ ‫הגדול הממוקם על הדרך המובילה ליעדו‪ ,‬הרהר ירחמיאל‬ ‫כתלמיד מן המנין‪ ,‬אולם בשביל שאביו יממן וידאג עבורו‬ ‫מאחיו‪ ,‬ואף עושה בממונו דברים טובים כשתורם צדקה ומחזיק‬ ‫בדבר כל אותם מאות רבות של חולים ופצועים המאושפזים‬ ‫ללימודיו‪ ,‬היה לו קשר כלשהו למסגרת מסוימת של נערים‬ ‫תורה לרוב‪ ,‬אבל ה׳עולם הזה׳ ממנו והלאה‪ ,‬שאינו זוכה לחיים‬ ‫בבית החולים‪ ,‬כל אחד עם ייסוריו וכאביו‪ ,‬שכל זה נגזר בראש‬ ‫שבבוקר שמעו שיעורי תורה בבית כנסת בקצה העיר‪ ,‬וכך‬ ‫מאושרים כאחיו השוקד על התורה ועמל בה וזוכה לראות עולמו‬ ‫השנה האחרון ונחתם ביום הכיפורים‪ ,‬ויתכן ורבים מהם כלל לא‬ ‫שמרו מעט על יהדותם‪ .‬עצם קיום מסגרת זו‪ ,‬בה היו לירחמיאל‬ ‫בחייו‪ ,‬ואילו הוא נמצא במרדף מתמיד בעבודתו בלא כל מנוחה‪,‬‬ ‫הרגישו דבר בעיצומו של יום‪ ,‬ועברו אותו ככל ראש השנה אחר‪,‬‬ ‫חברים בני גילו שעוברים חיים משונים כמותו‪ ,‬כשבראשם עומד‬ ‫כאשר הצלחותיו המסחררות בעולם המשפטי‪ ,‬ואף סעודות‬ ‫בהרגשה שחייהם ימשיכו באותה מתכונת‪ ,‬ולבסוף מחשבותם‬ ‫ר׳ נפתלי‪ ,‬יהודי תלמיד חכם שמאוד הצליח בקירוב בני נוער‪,‬‬ ‫המלכים שסועד חדשים לבקרים‪ ,‬לא מצליחות לכסות על חוסר‬ ‫אלו התנפצו לרסיסים‪ ,‬שאת שבריהם הם עוברים כעת דבר יום‬ ‫ובעבודת הקודש הקשה בה השקיע כוחות רבים‪ ,‬הצליח לעכב‬ ‫האושר האמיתי והעדר הסיפוק הרוחני בהם חש בכל עת ושעה‪.‬‬ ‫ביומו‪.‬‬ ‫את התדרדרותו ואף להעלותו מעט מעט‪ ,‬כך שגם באותם ימים‬ ‫את בניו הגדולים הצליח ישי ללמד ולחנך על החשיבות הרבה‬ ‫*‬ ‫נשאר שומר התורה ומצוות ברובם‪ ,‬וכמעט ולא פרק מעליו עול‪.‬‬ ‫של חיי התורה‪ ,‬והם נוכחו לראות באמיתות הדברים‪ ,‬בפרט‬ ‫ירחמיאל המשיך בנסיעתו עוד מספר רגעים‪ ,‬לאחריהם הגיע‬ ‫השנתיים האחרונות עברו על ירחמיאל בהן הרגיש כי ממלא את‬ ‫כשראו ושמעו ממנו על קנאתו העזה באחיו הצעיר שזכה כל ימיו‬ ‫לצומת דרכים מרומזרת‪ ,‬כשהאור הירוק מאיר לו בדרכו‪ ,‬המשיך‬ ‫חברת המטרות והמטלות שהכין‪ ,‬התמלאה‬ ‫תפקידו ויעודו‪ַ .‬מ ֶ‬ ‫להיות בעסק התורה ועמלה‪ .‬אחד הדברים שחרט עלי לוח לב‬ ‫בנסיעתו והחל לחצות את הצומת‪ .‬באותו רגע בדיוק‪ ,‬נהג משאית‬ ‫כשבכשרונותיו הגדולים וכח‬ ‫ִ‬ ‫בסימני הצלחה בזה אחר זה‪,‬‬ ‫הילדים כי שאיפת אביהם שהם יזכו לגדול בתורה‪ ,‬היה באחד‬ ‫מופרע שהגיח מהכיוון השני של הצומת‪ ,‬לא שת ליבו לאור‬ ‫התמדתו אותם ניצל בלימודיו אלו‪ ,‬הצליח לכבוש מהרה שלב‬ ‫הימים שאביהם היה נתון בסערת משפט קשה בו היה נראה כי‬ ‫האדום שביקש לעצור בעדו‪ ,‬נכנס אל הצומת במהירות גבוהה‪,‬‬ ‫אחר שלב במהלך הלימודים‪ ,‬ובעוד זמן קצר היה עליו להתחיל‬ ‫עומד להפסיד הון עתק‪ ,‬ובאותה עת כשנודע לו על מצבו העגום‬ ‫כשהמשאית פוגעת בעוצמה אדירה ברכבו של ירחמיאל‪ ,‬מועכת‬ ‫את המבחנים הסופיים אשר בהצלחתו בהם עתיד לקבל את‬ ‫היה בנסיעה עם ילדיו לירושלים עיר הקודש‪ ,‬ושמו את פניהם‬ ‫אותו ועולה עליו וגוררת אותו למרחק מטרים רבים‪ ,‬כשבמהלכה‬ ‫התעודה המיוחלת‪.‬‬ ‫לשריד בית קדשנו ותפארתנו‪ ,‬ועמדו כולם בתפילה על אביהם‬ ‫פוגעת בעוד מספר רכבים‪ ,‬עד שבסופו של דבר המשאית נתקעה‬ ‫*‬ ‫ועליהם‪ ,‬ושמעו את אביהם בתפילתו‪ .‬בתום תפילתו על המשפט‬ ‫המשך בעמוד הבא‬ ‫שקדמו לתאונה‪ .‬את הנייר עליו כתב את קבלתו שהיה מוכתם‬ ‫חזרה על האלונקה‪ ,‬כמעט נפלה לארץ‪ ,‬ועל כן מיהר איש ההצלה‬ ‫המשך מעמוד הקודם ונבלמה בבנין מגורים סמוך‪ ,‬לא לפני‬ ‫בכתמי דמו ונאסף על ידי אנשי חסד של אמת בכדי להביאו‬ ‫הנוסף שהיה במקום להחזיר את המת למקומו‪ ,‬תוך כדי גערות‬ ‫שהיא שוברת את הקיר ופוגעת באנשים‬ ‫לקבורה‪ ,‬ביקש שימסגרו עבורו יחד עם תעודת הפטירה שלו‪,‬‬ ‫נמרצות ברעהו על ביזוי המת שגרם‪ ,‬שכן לא יעשה‪.‬‬ ‫נוספים שעד אותה עת לנו על מיטותיהם בשלוה והשקט ובטח‪.‬‬ ‫ויתלוּה לפניו בכדי שתהיה לו למזכרת ולחיזוק‪ .‬לצערו הרב‬ ‫ַ‬ ‫תוך כדי סידורו של המת מחדש על גבי האלונקה‪ ,‬טרם העברתו‬ ‫הצומת השקטה התעוררה ברגעים לטרגדיה האיומה‪ .‬הראשונים‬ ‫של ירחמיאל‪ ,‬מחמת פגיעת הראש שעבר‪ ,‬נחלש כח עיונו‬ ‫לחדר המתים בבית החולים הסמוך‪ ,‬הרגיש לפתע איש ההצלה‬ ‫שהוזעקו למקום‪ ,‬היו רופאי בית החולים הסמוך אשר רצו למקום‬ ‫והאפשרות לאמץ את מוחו‪ ,‬ולכך לא יכל ללמוד אלא רק דברים‬ ‫כי יש דופק חלש‪ .‬בתחילה חשב שדמיונו מטעה אותו‪ ,‬אך לאחר‬ ‫התאונה עם אלונקות וציוד רפואי במטרה להציל את הפצועים‪.‬‬ ‫קלים‪ ,‬וגם זאת רק למשך דקות בודדות‪ ,‬שלאחריהם נאלץ‬ ‫בדיקה נוספת גילה שאכן מכת החשמל אשר ניתנה לביזוי המת‪,‬‬ ‫דקות ספורות לאחר מכן כבר היו הצומת וסביבותיה מוארות‬ ‫להניח למוחו בכדי שיוכל להתחזק‪ .‬באותם ימים ביקש ירחמיאל‬ ‫גרמה להחזרתו לחיים‪ ,‬ויחד עם אנשי ההצלה הרבים שעדיין היו‬ ‫בבליל של אורות מרצדים ומהבהבים‪ ,‬אורות אדומים וכחולים‬ ‫במקום החלו בטיפול מאסיבי להצלתו‪ ,‬כאשר כולם מבינים שאף‬ ‫למיניהם‪ ,‬כשכולם מנסים לעזור ולסייע לפצועים הרבים‬ ‫שישאלו עבורו את אחד מגדולי ישראל‪ ,‬מהו הלימוד שכדאי לו‬ ‫אם יצליחו להצילו כעת‪ ,‬מדובר בלא יותר מאשר הצלה מועטת‬ ‫שהיו מפוזרים באזור‪ .‬נסיונם המר של אנשי ההצלה באירועים‬ ‫ללמוד באותן דקות ספורות‪ .‬התשובה בדבר לימוד הפרשה עם‬ ‫של מספר שעות ואולי כמה ימים‪ ,‬כאשר ברור הוא שדעת התורה‬ ‫דומים‪ ,‬סייע בעדם לחלק את כוחות ההצלה בין כל הפצועים‪,‬‬ ‫פרש״י התקבלה היטב על ליבו של ירחמיאל‪ ,‬ביודעו שלימודו זה‬ ‫הקדושה היא‪ ,‬כי אף על הצלה מועטה כזו אנו מחוייבים לעשות‬ ‫חילוצם מהרכבים הפגועים או תחת הקירות ההרוסים‪ ,‬ולטפל‬ ‫יוכל ללמוד בשטחיות כפי כחו‪ ,‬ואם יוכל‪ ,‬אין גבול לעומק ולעיון‬ ‫ככל יכלתנו‪ ,‬ואם הוא בשבת קודש‪ ,‬מצווים ואף מחוייבים אנו‬ ‫בהם מהרה‪ .‬מרכז התאונה היה הרכב הגדול שהיה תקוע תחת‬ ‫שניתן להגיע בו‪.‬‬ ‫לחלל עליו שבתות הרבה‪ ,‬בכדי להשיג חיי שעה אלו‪ ,‬הגם שכלל‬ ‫המשאית‪ ,‬כשכוחות החילוץ מנסים את יכולתם לחלצו מתחת‬ ‫באותם ימים נאזר ירחמיאל בגבורה כאיש מלחמה‪ ,‬ועסק‬ ‫לא ברור אם יתעורר מתרדמת עולמים בה שקוע‪.‬‬ ‫המשאית ולראות אם כלל ניתן להציל את נוסעיו‪.‬‬ ‫בתורה בכל עת שרק יכל‪ .‬כשלדעת הרופאים יכל ללמוד חמש‬ ‫אותו מלאך אחד מליץ שהיה לירחמיאל אשר נברא בזכות הקבלה‬ ‫לאחר הדקות הרבות שעברו‪ ,‬בהן הספיקו לפנות את רוב הפצועים‬ ‫דקות כל שעתיים‪ ,‬מהרגע בו הפסיק את לימודו מחמת ההכרח‪,‬‬ ‫אותה קיבל דקות ספורות לפני התאונה ואף העלה אותה על‬ ‫אל בית החולים הסמוך‪ ,‬הופנו כל הכוחות למטרה אחת‪ ,‬והיא‬ ‫המתין בקוצר רוח שיחלפו השעתיים ויוכל לשוב לתלמודו‬ ‫גבי הנייר‪ ,‬לא הפסיק להליץ ולבקש מה׳ רחמים על מי שבראו‪,‬‬ ‫חילוצם של נוסעי הרכב הגדול התקוע תחת המשאית‪ .‬מפאת‬ ‫לעוד חמש דקות‪ .‬באותם ימים הירבה לבכות על כך שביטל את‬ ‫ובזכותו יחד עם התפילות הרבות שבני משפחתו וידידיו העתירו‬ ‫גודלו של הרכב שיערו אנשי ההצלה שכפי הנראה שימש כרכב‬ ‫ימיו הבריאים ולא ניצל את השעות המרובות שהיו לו בהם יכל‬ ‫בעדו‪ ,‬אכן זכה ירחמיאל באותם ימים שה׳ ריחם עליו ברחמים‬ ‫הסעות ויתכן ולכודים בו יותר מעשרה נוסעים‪ ,‬אשר מי יודע‬ ‫גדולים ועצומים‪ ,‬ובשונה מהערכת הרופאים שאין לו סיכוי‬ ‫מה עלה בחלקם ומצבם‪ .‬אחד מהדיירים שהתעורר מהרעש‬ ‫ללמוד‪ ,‬ועל כך הוא נענש שכעת אינו יכול ללמוד גם כאשר הוא‬ ‫לחיים יותר מאשר ימים ספורים‪ ,‬הוא החזיק במצבו הנוראי הזה‬ ‫המחריד של התאונה‪ ,‬הזעיק את שכנו שהיה נהג מנוף‪ ,‬והביאו‬ ‫מאד רוצה וחפץ‪ ,‬והתפלל שה׳ יראה בעוניו ויוכל להוסיף וללמוד‬ ‫מספר שבועות שלאחריהם בכל עת חל שיפור נוסף‪ .‬תוך זמן קצר‬ ‫מהרה בכדי להרים את המשאית‪ .‬כשהמנוף הרים את המשאית‬ ‫בכל שעות היום‪.‬‬ ‫שונה מצבו מ׳קריטי׳ ל׳קריטי אך יציב׳‪ ,‬ולאחר עוד כמה שבועות‬ ‫וכוחות ההצלה פנו אל הרכב המעוך שתחתיו‪ ,‬הם לא האמינו כי‬ ‫במשך הזמן התחזק ירחמיאל עוד ועוד‪ ,‬וכשהרופאים התירו לו‬ ‫שונה שוב ל׳קשה מאוד אך יציב׳‪ ,‬ולאחר תקופה ארוכה נוספת‬ ‫יתכן ואחד מנוסעיו שרד את התופת ונשאר בחיים‪ .‬אנשי החילוץ‬ ‫ללמוד כעשר דקות בכל שעה‪ ,‬לא היה גבול לשמחתו‪ .‬הוא ניצל‬ ‫המשיך להתקדם ולהשתפר עד הגיעו להגדרה של ׳מצב קשה׳‪.‬‬ ‫שהחלו בניסור הרכב בכדי להגיע אל השוכבים בו‪ ,‬חשבו בדעתם‬ ‫את אותן עשר דקות ללימוד ככל אשר יכל‪ ,‬ובהתייעצות עם ר׳‬ ‫בזכות אותו מלאך מליץ ויחד עם תפילותיהם הרבות של בני‬ ‫כי הם עוסקים בחסד של אמת‪ ,‬שאותם הלכודים יוכלו להגיע‬ ‫נפתלי‪ ,‬אותו תלמיד חכם שאת שיעוריו שמע לפרקים קודם‬ ‫המשפחה וידידיהם וכל בית ישראל‪ ,‬ונתינות הגונות של צדקה‬ ‫לקבר ישראל‪ .‬כשהצליחו לנסר את גג הרכב‪ ,‬וראו את מצבו של‬ ‫התאונה‪ ,‬ושמר ִעמו על קשר כל אותה תקופה קשה‪ ,‬ואף ביקרו‬ ‫לרוב המצלת ממוות וגואלת משחת‪ ,‬ראו בכל עת התקדמות‬ ‫הנהג‪ ,‬הצטערו עליו‪ ,‬ויחד עם זאת שמחו על כך שמלבדו לא היו‬ ‫אחת לשבוע‪ ,‬הביאו לו אל חדרו ספרים שונים‪ ,‬אשר כפי הכח‬ ‫לטובה במצבו‪ ,‬כאשר כל אותה תקופה ארוכה שכב ירחמיאל‬ ‫נוסעים נוספים ברכב‪.‬‬ ‫שיהיה לו באותם זמנים בהם יכול ללמוד‪ ,‬יוכל ללמוד בהם‪.‬‬ ‫במיטת חוליו בבית החולים כשהוא מורדם ומונשם ואינו מודע‬ ‫כוחות ההצלה שהחלו לטפל בירחמיאל‪ ,‬כלל לא האמינו כי ישנו‬ ‫כל מי שהתבונן בירחמיאל‪ ,‬לא יכל לכלוא את התפעלותו ממנו‪.‬‬ ‫כלל למה שעבר עליו‪ .‬כמחצית השנה חלפה מאותו יום‪ ,‬ומצבו‬ ‫סיכוי אחד לאלף שהוא נותר בחיים אחרי מכת התאונה הנוראה‬ ‫השתפר עוד ועוד‪ ,‬עד שהרופאים החלו להוריד לו בהדרגה‬ ‫ובתוספת המעיכה הקשה ובצירוף הזמן הרב שחלף עד החילוץ‪,‬‬ ‫ירחמיאל היה שבר כלי שלא יכל לעמוד בכוחות עצמו‪ ,‬ובקושי‬ ‫את המינון של תרופות ההרדמה‪ ,‬ותוך כשבוע החל להראות‬ ‫בו איבד את רוב דמו‪ .‬בכוחות משותפים העבירוהו לאלונקה‬ ‫הסתדר בעזרתם של אחרים‪ ,‬ועם זאת‪ ,‬בכל עת מצוא כשהיו לו‬ ‫סימני התעוררות‪ .‬באותם ימים הכינו הרופאים את המשפחה‬ ‫והחלו לטפל בו לפי הנהלים‪ ,‬כאשר אין אחד מהם המאמין‬ ‫מספר דקות בהם יכל ללמוד דבר מה‪ ,‬היה מזדרז לנצלם וללמוד‬ ‫לאפשרות כי יתכן ומוחו נפגע והוא לא יכיר אדם ואף לא ידע‬ ‫שיש בכך תועלת‪ ,‬אלא רק התעללות בגופה‪ .‬מצבו של ירחמיאל‬ ‫בהם כפי שיכל‪ .‬בשעות הבוקר המוקדמות בהן מצבו היה יותר‬ ‫לדבר‪ ,‬כתינוק הנולד וגרוע מכך‪ ,‬שבדרך כלל אין לרפואה מה‬ ‫היה גרוע מ׳אנוש׳‪ ,‬גופו היה מרוסק ומרוטש ומפורק‪ ,‬ואף היה‬ ‫טוב‪ ,‬למד מעט משניות‪ ,‬ובשעות האחרות למד את הפרשה עם‬ ‫לעזור ולסייע במצב זה‪ ,‬מלבד העזרה הטכנית בסיעוד‪ .‬באותם‬ ‫ללא דופק וללא נשימה‪ ,‬שהגדרתו ההלכתית ואף הרפואית היא‬ ‫פרוש רש״י‪ ,‬ובשעות הערב למד בקיצור שולחן ערוך ובספרי‬ ‫ימים המתח אודות מצבו המוחי היה רב‪ ,‬וכולם הוסיפו והתפללו‬ ‫שכבר מת‪ .‬אחד מהרופאים הרבים שהיו במקום החל בבדיקות‬ ‫מדרשי חז״ל‪.‬‬ ‫לרפואתו‪.‬‬ ‫האחרונות ל׳קביעת המות׳‪ ,‬דבר שבמצב כזה לא צריך עבורו כלל‬ ‫לאחר השנתיים הללו של השיקום הארוך והקשה בבית החולים‬ ‫כעבור כחודש כשהשפעת סמי ההרדמה פגה והוא התעורר‬ ‫רופא‪ ,‬ולפי הנהלים אף נתנו לו כמה מכות חשמל שלא היה בהם‬ ‫השיקומי שהיו כרוכות באישפוז‪ ,‬מצבו השתפר יותר ויותר‪ ,‬וכבר‬ ‫לחלוטין‪ ,‬לשמחתם הרבה של כל בני משפחתו‪ ,‬התברר שמוחו‬ ‫אלא ביזוי המת‪ ,‬כשבסיומם כיסו אותו בסדין הירוק המיועד לזה‪,‬‬ ‫לא נזקק לאישפוז אלא רק לביקור סדיר פעמיים בשבוע בבית‬ ‫כמעט ולא נפגע‪ ,‬ורוב הדברים עדיין שמורים ואצורים בזכרונו‪,‬‬ ‫כשעליו הניחו את ׳תעודת הפטירה׳‪ ,‬ואנשי ׳חסד של אמת׳ החלו‬ ‫החולים‪ .‬באותם ימים דאג עבורו ר׳ נפתלי שיוכל לשבת בכולל‬ ‫אולם הזכרון עבד לאט יותר ודרש ממנו כוחות רבים‪ .‬בני‬ ‫באיסוף דמו בכדי שיוכלו להביאו לקבר ישראל‪.‬‬ ‫הסמוך לבית הוריו‪ ,‬כשאחד האברכים ילמד ִעמו שעה קלה בכל‬ ‫המשפחה הודו ושבחו לה׳ על כל החסדים אשר גמל עמהם וקיוו‬ ‫*‬ ‫כי כה יוסיף ה׳ להם טובה וברכה שיחזור מהרה לאיתנו‪.‬‬ ‫במצב זה‪ ,‬בו מתו מוטל לפניו‪ ,‬אין אחד בעולם שיעמוד ויתפלל‬ ‫יום‪ .‬כשחלפה תקופה נוספת בה התחזק עוד וחשב בדעתו כי‬ ‫ככל שעברו הימים התברר החסד הגדול אשר ה׳ הטיב להם‪,‬‬ ‫לרפואתו והצלתו‪ ,‬ומצבו קשה הרבה יותר מאשר אותו אחד‬ ‫מסוגל הוא אף ללמוד גמרא‪ ,‬סידר לו ר׳ נפתלי אפשרות להגיע‬ ‫שהוציאו ממוות לחיים כפשוטו ממש‪ ,‬והוסיפו וביקשו והתחננו‬ ‫שהעלוהו לגרדום לידון‪ ,‬ויש עליו תשע מאות תשעים ותשעה‬ ‫לאחת הישיבות כמחצית השעה דבר יום ביומו‪ ,‬ואחד האברכים‬ ‫שה׳ ימשיך עמהם את חסדו הגדול‪ ,‬ואכן נראה היה שהתפילות‬ ‫המלמדים עליו חובה‪ ,‬ורק אחד המלמד עליו זכות‪ ,‬ואף באותו‬ ‫ילמד ִאתו‪ ,‬כשהאוירה המיוחדת השוררת בישיבה תיטיב ִעמו‬ ‫התקבלו ברחמים וברצון‪ ,‬כאשר לאט לאט מצבו של ירחמיאל‬ ‫אחד המלמד עליו זכות‪ ,‬תשע מאות תשעים ותשעה ממנו‬ ‫רוחנית וגם נפשית‪.‬‬ ‫התקדם והשתפר‪ ,‬וכשנה לאחר התאונה הנוראה‪ ,‬הועבר‬ ‫מלמדים עליו חובה‪ ,‬ורק אחד מאלף מלמד זכות‪ ,‬אשר בחשבון‬ ‫זמן רב התמיד ירחמיאל בלימודו בישיבה‪ ,‬כאשר לאט לאט הבין‬ ‫למחלקת שיקום בבית החולים‪.‬‬ ‫פשוט מדובר באחד שאחוזי המיתה שיש לו המה תשעים ותשעה‬ ‫עוד ועוד‪ ,‬ולאחר כשנה בישיבה כבר יכל ללמוד שעה ויותר ברצף‪.‬‬ ‫*‬ ‫נקודה תשעים ותשעה פסיק תשעים ותשעה‪ ,‬ורק אחד חלקי‬ ‫ירחמיאל לא שקט על שמריו ולא הסתפק במועט‪ ,‬אלא המשיך‬ ‫באחד הימים בהם שכב ירחמיאל במיטת חוליו‪ ,‬לפתע פרץ בבכי‬ ‫עשרת אלפית האחוז לחיים‪ ,‬בכל זאת לימדונו חז״ל )שבת ל״ב‬ ‫בהתמדתו הגדולה‪ ,‬וניצל כל זמן שיכל ללמוד‪ ,‬ובמשך הזמן התחזק‬ ‫מר וסוער‪ .‬הוא נזכר במה שעבר עליו קודם התאונה‪ ,‬היאך עזב‬ ‫״אם יֵשׁ ָע ָליו ַמ ְל ָא‪ֵ ‬מ ִליץ ֶא ָחד‬ ‫א׳(‪ ,‬שעליו נאמר )איוב ל״ג כ״ג(‪ִ :‬‬ ‫עוד ועוד עד שכעבור שנים נוספות של עמל ויגיעה‪ ,‬בסופו של‬ ‫את באר המים החיים‪ ,‬את התורה הקדושה ועמלה‪ ,‬והחליפה‬ ‫ָשׁרוֹ״‪ ,‬שאם אותו אחד חלקי עשרת אלפית‬ ‫ִמנִּ י ָא ֶלף ְל ַהגִּ יד ְל ָא ָדם י ְ‬ ‫דבר‪ ,‬למרות גילו המבוגר‪ ,‬התקבל בישיבה כבחור מן המנין‪ ,‬והיה‬ ‫בהבל וריק‪ ,‬ואף חשב שעשה את הצעד הנכון בשבילו‪ .‬כעת‬ ‫האחוז בא מכח תשובה ומעשים טובים‪ ,‬דבריו מתקבלים לזכות‬ ‫כסמל ודוגמא לכל בחורי הישיבה להתמדה וניצול הזמן‪ ,‬במיוחד‬ ‫כשהיה במצבו זה‪ ,‬בו רוב גופו מוטל כאבן שאין לה הופכין‪ ,‬והוא‬ ‫והוא יכול להנצל‪.‬‬ ‫בכל אותם זמנים קצרים שקשה לנצלם‪ ,‬כשירחמיאל לימד את‬ ‫סיעודי לחלוטין‪ ,‬ראה ונוכח כיצד כל תוכניותיו בדבר החיים‬ ‫כידוע‪ ,‬מכשיר ה׳דיפיברלטר׳ המשמש לנתינת ׳מכות חשמל׳‪,‬‬ ‫תלמידי הישיבה פרק מיוחד בהתמדה בזמנים אלו‪.‬‬ ‫העתידיים התנפצו עלי סלע‪ .‬עד כמה מגוחך הדבר שדקות‬ ‫פועל על ידי אגירת זרם‪ ,‬שהמכשיר מייצר זרם ואוגר אותו‬ ‫ספורות קודם תאונתו עדיין חלם להיות עורך דין מוצלח‪ ,‬ושעה‬ ‫במקום מסוים‪ ,‬ולאחר שמחברים את האלקטרודות של המכשיר‬ ‫לימים כשירחמיאל זכה להקים את ביתו‪ ,‬שמחו ִעמו יחד רבני‬ ‫קלה קודם לכן עבר על מחברת תוכניותיו לחיים‪ ,‬ובכל ׳וי׳ שסימן‬ ‫לחולה‪ ,‬בלחיצה על ההפעלה המכשיר משחרר את הזרם במכה‬ ‫הישיבה וכל בחוריה ולומדיה‪ ,‬ובסעודת ה׳שבע ברכות׳ שערכו‬ ‫לעצמו‪ ,‬הוסיף להביט בבוז אל אלו המשקיעים את חייהם בתורה‬ ‫אחת ומזרים זרם עוצמתי לגוף‪ ,‬שמכת חשמל בעוצמה כזו‬ ‫לכבודו ולשמחתו בישיבה‪ ,‬נעמד אחד הבחורים וביקש ממנו‪,‬‬ ‫ועמלה‪ ,‬ש׳מה יצא להם׳‪ ,‬וכעת ממיטת חוליו רואה את העולם‬ ‫עלולה לגרום למוות לאדם בריא‪ ,‬ואילו אדם חולה שליבו הפסיק‬ ‫ילמדנו רבינו‪ ,‬מה החזיק אותך בכל תקופות החיים הסוערות‬ ‫בצורה מאוזנת יותר‪ ,‬ואינו יכול להתעלם מתחושתו העלובה‪,‬‬ ‫לפעום‪ ,‬פעמים רבות בחסד ה׳ ורחמיו המרובים‪ ,‬מכה זו בכֹחה‬ ‫והקשות שעברת‪ ,‬הכיצד יכֹלת להתמיד כה רבות בתורה הקדושה‬ ‫מה יצא להם ומה יצא לו‪ .‬שעה ארוכה האריך בבכייתו‪ ,‬כאשר‬ ‫הרב גורמת ללב לחזור לפעילותו‪ .‬ומיד עם נתינת מכת חשמל‪,‬‬ ‫בכל עת ומצב‪.‬‬ ‫אביו שהוזעק למיטתו לא הצליח להרגיעו‪ ,‬כשבין בכי לבכי סיפר‬ ‫ממשיך המכשיר לאגור זרם למכה הבאה‪ ,‬כי פעמים רבות ישנו‬ ‫כשירחמיאל נעמד לשאת את דברו‪ ,‬לאחר שהודה לרבני הישיבה‬ ‫לאביו את סיבת בכיו‪ ,‬ניחמו אביו כי עדיין לא אבדה התקוה‪,‬‬ ‫צורך במספר מכות חשמל בכדי להחזיר חולה לחיים‪ .‬על כן‬ ‫וכל לומדיה על העזרה והסיוע שעזרו לו כל הימים‪ ,‬עד הגיעו‬ ‫והוא יוכל לחזור לחיי תורה ועמלה‪.‬‬ ‫בסיום השימוש במכשיר יש לפרוק את המתח האחרון שנאגר‬ ‫לימים מיוחדים אלו של הקמת ביתו‪ ,‬השיב על השאלה שנשאל‪,‬‬ ‫לאחר תקופה ארוכה של שיקום הועבר ירחמיאל ל׳בית החולים‬ ‫בתוכו‪ ,‬וזאת נעשה על ידי הנחת האלקטרודות בגוף מתכתי‬ ‫כי באמת היו לו תקופות קשות מנשוא‪ ,‬בהם כמעט נשבר ונכשל‬ ‫השיקומי ברעננה על שם יצחק לוינשטיין׳‪ ,‬בו עבר תקופה קשה‬ ‫המחובר לאדמה‪ ,‬שהוא אורק את הזרם לאדמה‪ ,‬ובלעדי פריקת‬ ‫נוספת של שיקום‪ ,‬בתרגילי פיזיותרפיה קשים בהם לימדוהו‬ ‫מתח זו ישנו חשש כי אחד מעובדי ההצלה שיעסוק במכשיר ויגע‬ ‫ונפל אחור‪ ,‬ודבר אחד החזיק אותו כל הימים‪ ,‬והוא לימוד‬ ‫בטעות במקומות מסוימים‪ ,‬יקבל מכת חשמל שבכוחה להמית‪.‬‬ ‫להזיז מעט את האצבעות‪ ,‬ולאחר שהצליח בכך לא נואשו‪ ,‬אלא‬ ‫הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום עם פירוש רש״י‪ ,‬כפי שיעץ‬ ‫ניסו לעבור גם לידיים ולרגליים‪ ,‬וכך לאחר כשנתיים של שיקום‬ ‫איש ההצלה אשר בתפקידו היה לארוז את מכשיר הדיפיברלטר‪,‬‬ ‫לו אחד מגדולי ישראל‪ ,‬כי זהו הלימוד בו עליו להתחיל במצב בו‬ ‫קשה מנשוא‪ ,‬בחסד ה׳‪ ,‬לשמחתו ולשמחת כולם הצליח ירחמיאל‬ ‫לפתע נכנסה בו רוח שטות‪ ,‬ובמקום לבצע פירוק המתח‬ ‫היה באותם הימים‪ ,‬ובמיוחד חיזקו לימוד פרשיות נצבים וילך‪.‬‬ ‫להלך על רגליו בסיוע הליכון מתאים‪.‬‬ ‫על ידי חיבורו לגוף מתכתי המחובר לאדמה‪ ,‬הוא הניח את‬ ‫מה מצא ירחמיאל בלימוד פרשתינו עפרש״י?‬ ‫כל אותה תקופה ארוכה של שיקום קשה הכרוך ביסורים רבים‬ ‫וקשים‪ ,‬ביקש ירחמיאל לקיים את דבר קבלתו באותם רגעים‬ ‫האלקטרודות על רגליו של המת‪ ,‬ופירק עליו את המתח האגור‬ ‫במכשיר‪ .‬מכח מכת החשמל קפצה גופתו של המת‪ ,‬ועם נפילתה‬ ‫מהגליון הקודם‬ ‫תשובה ל"סיפור ושאלה בצידו"‬ ‫ב ת ש ו ב ה ל ש א ל ה ‪ ,‬מ ה מ צ א מ י ְכ ל ב פ ר ש ת י נ ו ע פ ר ש ״ י ‪ ,‬מ מ נ ו י ו כ ל ל ל מ ו ד ו ל ה ש כ י ל מ ה ו ה ע ס ק ה ט ו ב ב י ו ת ר א ש ר י ו כ ל ניתן לקבל כל שבוע את העלון באימייל )ללא תשלום(‪ ,‬גם את המהדורה המורחבת‬ ‫בתוספת ה'סיפור ושאלה בצידו' בגודל‪‬כפול‪ ,‬על שני עמודים‪.‬‬ ‫לעשות עם מעותיו שבדרכו של עולם על ידו יכולה להשתלשל פרנסה ברווח‪.‬‬ ‫״בּרוּ‪ְ ‬פּ ִרי ִב ְטנְ ‪ְ ‬וּפ ִרי ַא ְד ָמ ְת‪ְ ‬וּפ ִרי ְב ֶה ְמ ֶתּ‪ְ ‬שׁגַר ֲא ָל ֶפי‪ ‬וְ ַע ְשׁ ְתּרוֹת המעונינים לקבלו‪ ,‬ישלחו את שמם וכתובתם בכתב ברור‪ ,‬בתוספת מס' טלפון לבירורים‪,‬‬ ‫מיכל מצא שהעסק הטוב ביותר בו כדאי לו לעסוק‪ ,‬הוא לגדל בהמות דקות‪ ,‬וזאת מדברי רש״י כ״ח ד׳‪ ,‬עה״פ‪ָ :‬‬ ‫ְ‬ ‫לפקס המערכת או למייל‪] ichudbchidud@gmail.com :‬המיילים נשלחים ממשרדינו ב'ליקווד' שב'ניו ג'רסי[‬ ‫~ ~ ~ ~ ~ ~‬ ‫צֹאנֶ‪‬״‪ ,‬וביאר רש״י‪ :‬״וְ ַע ְשׁ ְתּרוֹת צֹאנֶ‪ .‬כתרגומו‪ .‬ורבותינו אמרו למה נקרא שמם עשתרות‪ ,‬שמעשירות את בעליהן ומחזיקות אותם כעשתרות הללו שהן סלעים חזקים״‪.‬‬ ‫תשובות לשאלות המתפרסמות בעלון זה‪ ,‬או הערות הארות ותגובות‪,‬‬ ‫מבואר בדברי רש״י‪ ,‬שהצאן מעשיר את בעליו ומחזיקות אותו‪ ,‬ולכאורה מכאן יוכל מיכל ללמוד ולהשכיל כי כדאי לו לעסוק בגידול בהמות דקות‪.‬‬ ‫ניתן לשלוח בכתב ברור וקריא‪ ,‬בצירוף שם‪ ,‬כתובת וטלפון‪,‬‬ ‫אכן יש לציין‪ ,‬שכל עצתו של הרב היתה רק לגבי מקום המעשה‪ ,‬בארץ טומאת העמים‪ ,‬אבל בארץ ישראל‪ ,‬הלכה פסוקה היא )שו״ע חו״מ סי׳ ת״ט ס״א(‪ ,‬שאין מגדלים‬ ‫לפקס' ‪] (08) - 9741115‬מחו"ל‪ :‬בקידומת ‪ 24) [+ 972 - 8‬שעות( או למייל ‪ichudbchidud@gmail.com‬‬ ‫בהמה דקה בארץ ישראל ]ומה שסיים השו״ע שבזמן הזה לא מצוי שדות לישראל בארץ ישראל‪ ,‬לגבי זמננו שמצויים‪ ,‬האריכו בפרשה זו בספרי הפוסקים‪ ,‬עיי״ש[‪.‬‬ ‫י ש ר א ל‬ ‫א ר ץ‬ ‫‪-‬‬ ‫ע י ל י ת‬ ‫מ ו ד י ע י ן‬ ‫–‬ ‫ה כ ו ת ב י ם‬ ‫ו ל ר ב נ י ם‬ ‫ב ח י ד ו ד "‬ ‫ל " א י ח ו ד‬ ‫ש מ ו ר ו ת‬ ‫ה ז כ ו י ו ת‬ ‫כ ל‬ ‫©‬