gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אוצרות המייש"ר · Oitzrois Hmysh"r — ניצבים וילך (2026-08-31)

מוציא לאור: אוצרות המייש"ר · Oitzrois Hmysh"r

שבוע: ניצבים וילך (2026-08-31)

אוצרות המייש"ר · Oitzrois Hmysh"r — ניצבים וילך (2026-08-31)

פתח את ה-PDF הורדה

‫כ"ג באלול תשפ״ו|שב‪+‬ת קודש| גליון ‪217‬‬ ‫בים‪-‬וי‪+‬לך‬ ‫פרש‪+‬ת נצ‬ ‫משולחן המלך‬ ‫עמוד ‪3‬‬ ‫זוהר על הפרשה‬ ‫עמוד ‪8‬‬ ‫שרפי קודש‬ ‫עמוד ‪10‬‬ ‫ההלכה היומית‬ ‫עמוד ‪12‬‬ ‫שאלות מבית הדין‬ ‫עמוד ‪12‬‬ ‫מדור הילדים‬ ‫עמוד ‪14‬‬ ‫דרכי הרשב״י‬ ‫עמוד ‪15‬‬ ‫העלון טעון גניזה | אין לקרוא במהלך התפילה‬ ‫לקבלת העלון – פרטים בעמוד ‪6‬‬ ‫‪2‬‬ ‫זמני ‪+‬השבת‬ ‫הזמני>ם ע"פ >לוח או>ר ה>חיים‬ ‫הילו‪+‬לא‬ ‫ר״ת‬ ‫יציאה‬ ‫שקיעה‬ ‫הדלקת נרות‬ ‫דצ‪+‬דיקיא‬ ‫‪20:20‬‬ ‫‪19:33‬‬ ‫‪19:02‬‬ ‫‪18:22‬‬ ‫ירושלים‬ ‫‪20:20‬‬ ‫‪19:33‬‬ ‫‪19:04‬‬ ‫‪18:44‬‬ ‫חיפה‬ ‫מצ‬ ‫‪20:19‬‬ ‫‪19:33‬‬ ‫‪19:03‬‬ ‫‪18:43‬‬ ‫באר שבע‬ ‫ול‬ ‫מר‬ ‫‪20:18‬‬ ‫‪19:32‬‬ ‫‪19:02‬‬ ‫‪18:42‬‬ ‫תל אביב‬ ‫הג‬ ‫חז‬ ‫*כמנהג ירושלים הדלקת נרות ‪ 40‬דקות לפני השקיעה‬ ‫(א‬ ‫'ת‬ ‫יום ראשון ‪ -‬כ"ד אלול‬ ‫שכ‬ ‫הז‬ ‫כד‪ .‬חבקוק הנביא | רבי יוסף באב״ד בעל מנחת חינוך‪ ,‬תרל״ד | רבי‬ ‫חו‬ ‫ישראל מאיר הכהן מראדין בעל החפץ חיים‪ ,‬תרצ״ג | רבי יחזקאל‬ ‫אברמסקי‪ ,‬מח״ס חזון יחזקאל לתוספתא‪ ,‬תשל״ו | רבי מנשה‬ ‫לא‬ ‫מטלוב סתהון‪ ,‬מח״ס פרחי שושנים‪ ,‬תרל״ו | רבי חיים מליקובסקי‬ ‫ראש ישיבת צפת‪ ,‬תשנ״ג | רבי דוד אמינוף‪ ,‬הרב הראשי לסמרקנד‪,‬‬ ‫ת״ש | רבי בן ציון מאיר חי עוזיאל‪ ,‬הראשל״צ‪ ,‬תשי״ג‬ ‫הת‬ ‫כה‬ ‫יום שני ‪ -‬כ"ה אלול‬ ‫הש‬ ‫כה‪ .‬התנא רבי אלעזר ברשב״י‪ ,‬ג' אלפים תתס״ג‪ ,‬קבור במירון | רבי‬ ‫בר‬ ‫מרדכי אליעזר סוזין | הרב המגיד | רבי אהרן אביחצירא בן אביר‬ ‫בד‬ ‫יעקב‪ ,‬מרוקו | רבי בנימין יהושע זילבר‪ ,‬תשס״ח‬ ‫וע‬ ‫עם‬ ‫וע‬ ‫יום שלישי ‪ -‬כ"ו אלול‬ ‫הש‬ ‫שב‬ ‫כו‪ .‬רבי חיים פינטו הראשון‪ ,‬קבור במרוקו | רבי יצחק אלפייה‪ ,‬מח״ס‬ ‫קונטרס היחיאלי‪ ,‬תשט״ו | רבי אליהו ב״ר יוסף צרפתי | רבי שלמה‬ ‫חזן‪ ,‬מח״ס שלחן הזהב | רבי פנחס סגלוב הי״ד‪ ,‬תשט״ז‬ ‫יום רביעי ‪ -‬כ"ז אלול‬ ‫הש‬ ‫וה‬ ‫כז‪ .‬רבי ששון ישראל מבבל | רבי שר שלום האדמו״ר מבעלז‪,‬‬ ‫תרט״ו | רבי נתן הכהן אדלר רבו של החתם סופר‪ ,‬תק״ס | רבי כמוס‬ ‫לד‬ ‫נחייאסי ראב״ד טריפולי | רבי יהודה ליבוביץ‪ ,‬בעל זיו יהודה‪ ,‬תש״ע‬ ‫כ"‬ ‫וב‬ ‫שה‬ ‫יום חמישי ‪ -‬כ"ח אלול‬ ‫כל‬ ‫קי‬ ‫כח‪ .‬רבי אליהו חבה מבבל | רבי חיים יהודה ליב אועירבאך ר"י שער‬ ‫בכ‬ ‫השמים‪ ,‬תשי"ד | רבי סעדיה חמיו של מהרח"ו | רבי יצחק עקריש‪,‬‬ ‫מח"ס קרית ארבע‬ ‫הש‬ ‫הז‬ ‫לנ‬ ‫יום שישי ‪ -‬כ"ט אלול‬ ‫כב‬ ‫נח‬ ‫כט‪ .‬רבי יששכר ב"ר שלמה זלמן‪ ,‬מח"ס צוף דבש | רבי שלמה‬ ‫שכ‬ ‫אמאריליו‪ ,‬מח"ס שו"ת כרם שלמה‪ ,‬תפ"א | רבי מנשה קליין אב"ד‬ ‫חו‬ ‫אונגוואר‪ ,‬משנה הלכות‪ ,‬תשע"א‬ ‫יום שבת ‪ -‬א' תשרי‬ ‫א‪ .‬שרה אמנו ע"ה‪ ,‬ב' אלפים ע"ה‪ ,‬מערת המכפלה | רבי מאיר‬ ‫לייבוש‪ ,‬המלבי"ם‪ ,‬תר"ם | הרבי יהודה עייאש‪ ,‬מח"ס בית יהודה‬ ‫| רבי אמנון ממגנצא‪ ,‬בעל ונתנה תוקף | הרידב"ז מצפת‪ ,‬מפרש‬ ‫הירושלמי‬ ‫‪3‬‬ ‫משול‪+‬חן‬ ‫המ‪+‬לך‬ ‫פנינים מוסרים ומעשיות השווים לכל נפש‬ ‫הנערכים משולחן המלך מתוך‬ ‫שיעור הדף היומי שנמסר ע"י מרן שליט"א‬ ‫עורך‪ :‬הרב מרדכי ג'נודי הי"ו‬ ‫אומר לה שמחר הוא צריך ללכת למסחר באיזה‬ ‫מקום‪ ,‬אבל הוא צריך לעבור דרך יער‪ ,‬וביער יש‬ ‫הכל הולך אחר החיתום‬ ‫כל מיני חיות טורפות‪ :‬יש דובים‪ ,‬יש אריות בר‬ ‫מינן‪ .‬אומר‪ ,‬שהוא לא יודע איך הוא יעבור את‬ ‫מצווה גדולה לחזק את השבת הזו בכל עוז‬ ‫היער‪.‬‬ ‫ולהרבות בה בלימוד התורה‪ .‬כפי שהיה אומר‬ ‫אשתו אומרת לו‪' :‬אל תדאג‪ ,‬תישן טוב‪ .‬יש לי‬ ‫מרן רבי עובדיה יוסף זצ"ל‪ ,‬עורך הדין והפרקליט‬ ‫אלף חודשים! לכן צריך לנצל את זה חזק חזק‪.‬‬ ‫הגדול ביותר של האדם הוא התורה‪ ,‬כמאמר‬ ‫איזה פטנט מיוחד שאתה לא תפחד מאף אחד‪,‬‬ ‫ותוכל לעבור את הכל בהצלחה‪ .‬תישן טוב‪ ,‬מחר‬ ‫השבת הזאת היא בעיקרון שבת 'מברכין' של‬ ‫חז"ל‪" :‬העושה מצווה אחת קונה לו פרקליט אחד"‬ ‫בבוקר תקום‪ ,‬תתפלל‪ ,‬ואני אגיד לך מה צריך‬ ‫חודש 'תשרי'‪ ,‬אבל אין מברכים אותה‪ .‬למה? כדי‬ ‫(אבות ד‪ ,‬יא)‪ .‬מלאך שנברא מלימוד התורה הוא‬ ‫לעשות'‪ .‬טוב‪ ,‬הוא קם והתפלל‪.‬‬ ‫לבלבל את השטן‪.‬‬ ‫'תותח על'‪ .‬על אחת כמה וכמה בחודש אלול‪,‬‬ ‫שכל שעה נחשבת כאלף שעות‪ .‬ואם לומד בספר‬ ‫כשהוא בא לצאת לדרך‪ ,‬אשתו אומרת לו‪:‬‬ ‫אבל רבותינו אומרים שבשמיים מקדשים אותה‪,‬‬ ‫הזוהר הקדוש‪ ,‬מעלתו גדולה פי כמה‪ .‬השבת הזו‬ ‫'בוא אני אברך אותך‪ ,‬אבל תדע לך שהכנתי לך‬ ‫והקדוש ברוך הוא בעצמו מקדש לנו את החודש‪.‬‬ ‫חותמת את השנה כולה‪ ,‬והכל הולך אחר החתום‪.‬‬ ‫את הפטנט'‪ .‬מה הפטנט? 'אתה רואה את הבד‬ ‫צריך לדעת שביום הדין הגדול והנורא שמתקרב‪,‬‬ ‫לאחר מכן תבוא 'שבת תשובה' שתפתח את‬ ‫השחור הזה? כשתבוא להיכנס ליער‪ ,‬תשים את‬ ‫בו נפקדים כל יצורי עולם‪ :‬לחיים ולמוות‪ ,‬לצער‬ ‫השנה החדשה לטובה ולברכה‪.‬‬ ‫הבד השחור על העיניים ותקשור‪ .‬ככה אתה לא‬ ‫ולרווחה‪ ,‬לצרה ולפרנסה‪ .‬זה היום הקובע‪ ,‬היום‬ ‫התרופה לכל הקטרוגים היא לשמור את השבת‬ ‫תראה לא את הדוב‪ ,‬לא את האריה ולא את הנמר‪,‬‬ ‫ולא תפחד‪'...‬‬ ‫כהלכתה‪ .‬השבת האחרונה של השנה היא הזדמנות‬ ‫פז לתקן ולסיים את השנה בבשורות טובות‪.‬‬ ‫אמר לה‪' :‬איזה שכל זה? אני לא אראה‪ ,‬אבל‬ ‫הם רואים אותי! מה יהיה איתי? הם רואים אותי‬ ‫השבת היתה פרשת 'כי תבוא'‪ ,‬שבת שכולה‬ ‫וצועקים‪ ,‬הם רואים אותי!'‪.‬‬ ‫ברכות‪ .‬כיון שרבנו האר"י אומר‪ :‬כשכולם הולכים‬ ‫אמר להם ה'חפץ חיים'‪ :‬זה בדיוק מה שאתם‬ ‫בדרך השם‪ ,‬כל הקללות נהפכות לברכות‪.‬‬ ‫עושים כשאתם בורחים מהקללות! כל מטרת‬ ‫ועכשיו זו שבת שלפני האחרונה של השנה‪' .‬אם‬ ‫עם ישראל שומרים שתי שבתות מיד נגאלים'‪.‬‬ ‫הקללות היא להראות לאדם את הדרך הנכונה‬ ‫ואת התוצאות‪ ,‬שאם אדם בוחר בדרך לא טובה‬ ‫עונג שב‪+‬ת‬ ‫ועכשיו השבת האחרונה של פרשת 'ניצבים'‪,‬‬ ‫השבת האחרונה של השנה שמעלה את כל‬ ‫– יש קללות‪ .‬לכן נאמר "ובחרת בחיים" (דברים‬ ‫ל‪ ,‬יט)‪ ,‬צריך לבחור בדרך הטובה‪ .‬אם לא כן‪ ,‬לאן‬ ‫שבתות השנה‪ .‬כמה צריך להשתדל בה ולהיזהר‬ ‫יברח האדם?‪ .‬זה אמת‪ ,‬וצריך לשים לב לזה‪.‬‬ ‫בה! כי היא מעלה את הכל‪.‬‬ ‫הסוד של אליהו הנביא‬ ‫שבת האחרונה של השנה‬ ‫לרשב"י‬ ‫השבת הזו היא השבת האחרונה של השנה‪,‬‬ ‫והיא מעלה את כל השבתות של השנה‪ .‬צריך‬ ‫אתם יודעים מה שרבי שמעון בר יוחאי עשה‬ ‫המכריע!‪ ,‬ועכשיו‪ ,‬השבת הזאת יכולה לשנות את‬ ‫לדקדק בה‪ ,‬להיזהר בה מכל איסור‪ ,‬לקרוא בה‬ ‫כשהוא ברח למערה‪ .‬כתוב על רבי שמעון "אזל‬ ‫כל 'ראש השנה'‪.‬‬ ‫ליה ועריק למדברא דלוד"– ראשי תיבות ‘אלול’‪.‬‬ ‫כ"ד פרקי משנה‪ .‬למה? כתוב "ואיבה אשית בינך‬ ‫אז שמה הוא התחבא במערה ב’פקיעין’‪ ,‬ושם‬ ‫ובין האשה" (בראשית ג‪ ,‬טו)‪ .‬יש ‪ 24‬מיני טומאה‬ ‫נגלו לו כל הסודות של שלוש עשרה מידות של‬ ‫פטנט לשמיעת הקללות‪...‬‬ ‫שהטיל הנחש בחווה‪ ,‬וכנגד זה יש ‪ 24‬קישוטי‬ ‫כלה‪ .‬וכשקוראים ‪ 24‬פרקי משנה שאלו הם ‪24‬‬ ‫רחמים‪ .‬על זה נאמר “והיה בעבר כבדי ושמתיך‬ ‫בנקרת הצור ושכתי כפי עליך עד עברי” (שמות‬ ‫פעם ה'חפץ חיים' הגיע בפרשת 'כי תבוא' לבית‬ ‫קישוטי כלה‪ ,‬ואז יוצאת כל הזוהמה ומקשטים‬ ‫לג‪ ,‬כב)‪ .‬היו שמה מראות אדירים‪ .‬אבל‪ ,‬גם‬ ‫הכנסת באיזה מקום‪ ,‬והוא רואה שבזמן קריאת‬ ‫בכך את השכינה‪ .‬השבת היא השורש של כל‬ ‫כשהיה שם‪ ,‬שלחו לו החברים את השאלה‪ :‬מה‬ ‫השבוע‪ ,‬והשורש של ראש השנה הוא כבר בשבת‬ ‫הקללות אנשים בורחים החוצה‪.‬‬ ‫עם הקללות שבפרשת ‘כי תבוא’?‪ .‬והיה רשב”י‬ ‫הזאת שיהיה לנו‪ .‬מי שמכבד את השבת זוכה‬ ‫בוכה‪ .‬בא אליהו הנביא ואמר לו‪‘ ,‬כל זה רק‬ ‫אמר ה'חפץ חיים' כדי להסביר להם למה הם‬ ‫לנחלה בלי מצרים ובלי גבולות‪ .‬כמו שהזכרנו‬ ‫הפחדות‪ .‬האמת היא‪ ,‬שזה לא יבוא‪ ,‬והקדוש ברוך‬ ‫דומים‪ :‬מעשה באחד שעלה לישון בלילה‪ ,‬ואשתו‬ ‫כבר‪ ,‬כל שעה של לימוד בשבת של חודש 'אלול'‬ ‫הוא יעלים אותם מעם ישראל‪ .‬כל זה רק כדי שעם‬ ‫רואה אותו מתהפך במיטה‪ ,‬שואלת אותו‪' :‬מה‬ ‫נחשבת כמו אלף חודשים‪ ,‬כי ה'בן איש חי' אומר‬ ‫תשובה’‪.‬‬ ‫ישראל ילכו בדרך השם ויעשו‬ ‫אתה כל רגע זז מפה לפה‪ ,‬מתהפך לכאן ולכאן‪,‬‬ ‫שכל שעה של לימוד תורה בחודש 'אלול' שווה‬ ‫מה קרה לך?'‪.‬‬ ‫חודש‪ ,‬ואם זה כפול ‪ 1,000‬כי זה לימוד בשבת‪ ,‬זה‬ ‫משול‪+‬חן‬ ‫‪4‬‬ ‫מב‬ ‫יום אחד בא שוטר סמוי ותפס אותו‪ .‬החוק‬ ‫בארה"ב על כאלה הוא מאד מחמיר‪ ,‬ואם מדובר‬ ‫המ‪+‬לך‬ ‫הג‬ ‫בישראלי‪ ,‬החוק שם קשה עוד יותר‪.‬‬ ‫כל‬ ‫הלך האיש לעורכי דין‪ ,‬אמרו לו‪' ,‬אם ישפטו אותך‬ ‫לפי החוק‪ ,‬אתה יכול לקבל אפילו ‪ 70‬שנה בכלא'‪.‬‬ ‫גם‬ ‫בסוף‪ ,‬לקח את אחד מעורכי הדין הגדולים‪ ,‬אמר‬ ‫'אדים' לא נעימים שמרפאים‬ ‫בצ‬ ‫לו‪' :‬הכי מעט שאני יכול להשיג לך בכלא זה ‪25‬‬ ‫את האדם‬ ‫לי‬ ‫שנה'‪.‬‬ ‫המגיד מדובנא אומר‪ :‬משל למה הדבר דומה?‬ ‫המ‬ ‫אמר הנאשם‪' :‬מה יהיה? ‪ 25‬שנה? עוד לא‬ ‫היה איזה בן של מלך שחלה במחלה קשה‪.‬‬ ‫סב‬ ‫התחתנתי‪ ,‬עוד לא עשיתי שום דבר בחיים!'‪ .‬יש‬ ‫הרופא הכין לו תרופות‪ ,‬אבל הנסיך מפונק‪ ,‬הוא‬ ‫הר‬ ‫כך כולכם לפני השם‪ .‬איך שאדם מתנהג ככה הוא‬ ‫לי כסף לשלם‪ ,‬הרבה כסף עבור עורכי דין שיצילו‬ ‫יהיה לפני השם‪ .‬כמו שנאמר‪' ,‬כמים הפנים לפנים‪,‬‬ ‫לא יכול לבלוע תרופות‪ .‬הוא רגיל לסטייקים‪...‬‬ ‫את המצב'‪.‬‬ ‫כן לב האדם לאדם'‪ ,‬כבבואה של אדם למים‪ .‬איך‬ ‫לצלעות טלה‪ ...‬למיץ תפוזים‪ ...‬הוא לא רגיל‬ ‫עכ‬ ‫מי שהכיר אותו ב'ניו יורק' היה רבי דוד בצלאל‬ ‫שאדם מתנהג‪ ,‬ככה מתנהגים איתו מלמעלה‪.‬‬ ‫לאנטיביוטיקה‪ .‬טוב‪ ,‬מה עושים? המצב שלו‬ ‫מה‬ ‫שנפטר לפני כמה שנים‪ .‬אמר לו רבי דוד ‪' -‬השם‬ ‫מסוכן והוא לא רוצה לשתות תרופות‪.‬‬ ‫צר‬ ‫"דע מה למעלה‪ -‬ממך" (אבות ב‪ ,‬א) איך אתה‬ ‫בא איזה רופא גדול ואומר‪' ,‬אני יכול לרפא‬ ‫יעזור לך!‪ ,‬תשמע‪ ,‬תעבוד את השם‪ ,‬תבכה‬ ‫יכול לדעת מה הולך למעלה? ִמ ְּמָך מעצמָך! איך‬ ‫על‬ ‫לקדוש ברוך הוא'‪ .‬ר' דוד בזמנו החזיר אלפים‬ ‫אותו'‪ .‬שואלים אותו‪' :‬מה תעשה?' אומר להם‪:‬‬ ‫אח‬ ‫שאתה מתנהג‪ ,‬כך זה למעלה‪.‬‬ ‫'אני ארשום מרשם ותצטרכו לעשות לפי מה‬ ‫בתשובה שם ב'מונסי'‪ .‬אמר לו 'אתה תעבוד את‬ ‫הד‬ ‫השם‪ ,‬והשם יעזור לך‪ ,‬מהשמיים יעזרו לך'‪ .‬פייס‬ ‫"ה' צלך על יד ימינך" (תהילים קכא‪ ,‬ה) – כמו צל‪,‬‬ ‫שכתוב במרשם'‪ .‬אומר‪' -‬אני צריך ‪ 200‬כדורי‬ ‫תיב‬ ‫אותו ודיבר על ליבו שיבכה לקדוש ברוך הוא כל‬ ‫איך שאתה עושה‪ ,‬ככה זה הולך מלמעלה‪.‬‬ ‫אנטיביוטיקה‪ 200 ,‬בקבוקי סירופ'‪ ,‬ונתן להם‬ ‫כא‬ ‫יום‪ .‬ובאמת‪ ,‬הבחור הזה נהפך להיות אדם אחר‪,‬‬ ‫רשימה של כל מיני כדורים והרבה תרופות‪.‬‬ ‫פוע‬ ‫והיה בוכה כל יום להשם יתברך‪ ,‬ורבי דוד עוזר לו‬ ‫'לא לעולם חוסן'‬ ‫שואלים אותו‪' :‬מה אתה תעשה עם כל זה?'‪.‬‬ ‫לקח את התרופות שקנו לו‪ׂ ,‬שם אותן בסיר‪,‬‬ ‫בעצות טובות ומדריך אותו‪.‬‬ ‫היה בחור אחד מ'בני ברק' שלא הלך לו בפרנסה‪.‬‬ ‫הרתיח את כל התרופות בפנים והכניסו את הילד‬ ‫לתוך החדר‪ ,‬ועכשיו הסיר הזה המלא במרקחת‬ ‫הקשר בין השופט לעורך‬ ‫אמרו לו‪' :‬תשמע‪ ,‬סע ל'אמריקה'‪ ,‬שמה אולי‬ ‫של התרופות‪ ,‬מוציא אדים‪ ,‬והילד‪ ,‬רוצה או לא‬ ‫חוד‬ ‫הדין‬ ‫יתקיים בך 'משנה מקום משנה מזל'‪ ,‬אולי שם‬ ‫תצליח'‪ .‬אמר 'טוב'‪ ,‬וכך הוא עשה‪ .‬נסע‪ ,‬ובאמת‬ ‫רוצה‪ ,‬נושם את האדים האלה‪ ,‬ולאט לאט הטיפול‬ ‫התחיל להשפיע והמחלה יצאה מהגוף החוצה‪.‬‬ ‫השם הצליח דרכו‪ ,‬פתח חנות פיצה והלך לו‬ ‫והנה הגיע יום המשפט‪ ,‬לקחו את העורך דין‬ ‫מצוין‪ ,‬פתח רשת פיצריות והיה מרוויח טוב‪.‬‬ ‫אומר לו הרופא למלך‪' :‬אל תדאג'!‬ ‫אומ‬ ‫הכי גדול וחזק שיש‪ .‬ביום המשפט הייתה סערה‬ ‫עם‬ ‫ראו את זה איזה חברים מופרעים שקשה היה‬ ‫המלך רואה כל זאת ושואל‪' :‬אבל מה עם כל‬ ‫במקום שבו עורך הדין גר‪ ,‬והוא היה צריך לבוא‬ ‫להם לראות בהצלחתו‪ ,‬אמרו לו ‪' -‬למה אתה‬ ‫האנטיביוטיקה והזריקות?'‪ .‬אומר לו‪' :‬כל זה הוא‬ ‫וכל‬ ‫במטוס למשפט‪ .‬בגלל הסערה התקשר עורך הדין‬ ‫עובד קשה? יש לנו דרך לעזור לך שתוכל להרוויח‬ ‫לא מקבל ישירות‪ ,‬זה רק בשביל האדים שהבן‬ ‫המ‬ ‫ואמר 'אין שום אפשרות להגיע'‪.‬‬ ‫שלך ינשום וע"י זה יתרפא'‪.‬‬ ‫וכל‬ ‫כסף מהר ובזמן קצר'‪ .‬שאל 'מה לעשות?'‪ .‬אמרו‬ ‫אמר לו הנאשם‪' :‬אבל קבעתי איתך‪ ,‬מה אני‬ ‫לו סוחרי הסמים האלה‪' :‬תמכור סמים ותרוויח‪.‬‬ ‫אותו דבר‪ ,‬אומר המגיד מדובנא‪ ,‬הקללות הן רק‬ ‫אעשה?'‪ .‬אמר לו 'אין מה לעשות‪ ,‬אני יכול‬ ‫בפעם אחת ‪ 50,000‬דולר! פה אתה כל החודש‬ ‫תרופות ואדים כדי לעורר את האדם‪ ,‬ולא כדי‬ ‫ח‬ ‫שיפגעו בבן אדם ממש‪.‬‬ ‫לשלוח לך את המתמחה שלי'‪ .‬והנאשם דואג איך‬ ‫מרוויח ‪ 50,000‬דולר‪ ,‬שם כל יום תרוויח‪ ,‬כל‬ ‫רוא‬ ‫יפה‬ ‫זה ילך עם עו"ד מתמחה‪.‬‬ ‫חבילה שאתה מוכר זה ‪ 50,000‬דולר רווח'‪.‬‬ ‫בב‬ ‫אמר לו הרב ‪' -‬אין דבר‪ ,‬מה שיש מהשמיים –‬ ‫שמע שכך‪ ,‬ועשה זאת יום אחד‪ ,‬ועוד יום‪ 50 ,‬אלף‪,‬‬ ‫אתה המראה של עצמך‬ ‫כי‬ ‫הכל לטובה‪ .‬אתה תמשיך לבכות להשם‪ ,‬העיקר‬ ‫ועוד ‪ 50‬אלף‪ .‬אמר 'זה כסף קל‪ ,‬לא צריך לעבוד‬ ‫–ה‬ ‫זה להתפלל לקדוש ברוך הוא'‪ .‬הגיעו למשפט‪,‬‬ ‫אומר הכתוב‪" :‬אתם נצבים היום כלכם לפני ה' כל כך קשה'‪ ,‬והחליט לעבוד בזה‪ .‬אבל 'לא לעולם‬ ‫בקיצור‪ ,‬המתמחה הזה בקושי יודע לדבר‪ ,‬לא‬ ‫חוסן'‪.‬‬ ‫אלהיכם" (דברים כט‪ ,‬ט)‪ .‬כמו שאתם ניצבים כאן‪,‬‬ ‫‪+‬תיקון הנפטרים‬ ‫_למסירת שמות _לתיקון הנפטרים‬ ‫הנערך בכ_ל ערב ראש חודש‬ ‫שלוחה‬ ‫‪7‬‬ ‫‪03.5520004‬‬ ‫‪5‬‬ ‫משול‪+‬חן‬ ‫המ‪+‬לך‬ ‫מבין מימינו ומשמאלו ולא מבין כלום‪ .‬והפלא‬ ‫הגדול‪ :‬השופט שמע‪ ,‬שמע ושמע‪ ,‬והחליט‬ ‫להוציא את הנאשם זכאי לגמרי!‪.‬‬ ‫כל 'אמריקה' סערה‪ ,‬ואמרו שלא היה משפט כזה‬ ‫לים ועשה ַשמות‪ ,‬אומר הכתוב‪" :‬לא מעבר לים‬ ‫מעולם‪ ,‬איך עורך דין זוטר כזה הצליח?‪.‬‬ ‫היא‪ ,‬כי בפיך ובלבבך לעשותו"‪ .‬אתה מדבר פה‪,‬‬ ‫גם היהודי התפלא‪ .‬פגש את המתמחה אחר כך‬ ‫עושה תשובה פה ואתה ממש מתקן!‬ ‫בצד‪ ,‬אמר לו 'קח כסף‪ ,‬קח הכל‪ ,‬אבל תסביר‬ ‫לי איך זה יכול להיות? איך הצלחת?'‪ .‬אמר לו‬ ‫המתמחה‪' :‬איפה הראש שלכם? השופט הזה הוא‬ ‫פטירת הצדיקים‬ ‫סבא שלי! הוא מאוד רצה שאני אצליח במשפט‬ ‫השבוע‪ ,‬בי"ח באלול‪ ,‬חל יום פטירתו של המהר"ל‬ ‫לכולם יש דרך תשובה‬ ‫הראשון שלי‪ ,‬אז הוא הוציא אותך זכאי!' אתם‬ ‫מבינים?‬ ‫מפראג‪ ,‬זכותו תגן עלינו‪ ,‬הגאון הקדוש‪ ,‬רבי‬ ‫אומר הזוהר על "אתם נצבים היום כלכם"‪ :‬איך‬ ‫עכשיו‪ ,‬זה לא סבא – אלא זה אבא שבשמיים! הכל‬ ‫יהודה ליווא‪ ,‬הידוע בראשי התיבות מהר"ל‪ .‬הוא‬ ‫תוכלו להיות ניצבים לפניי? כשיש "כולכם" – בלב‬ ‫מהשמים‪ ,‬זה פלא‪ .‬ועכשיו זה יום הדין‪ ,‬והאדם‬ ‫היה גאון גדול אשר אין כמותו בעולם‪ .‬מפורסם‬ ‫אחד‪ ,‬באחדות אחת‪.‬‬ ‫צריך שיהיו לו פרקליטים טובים‪ .‬אדם שמקבל‬ ‫מעשהו העצום שפעל בעולם‪ ,‬כאשר ברא את‬ ‫עליו איזו קבלה‪ ,‬הרש"ש אומר שאפילו קבלה‬ ‫ה'גולם' והציל את עם ישראל באותה תקופה‬ ‫הגמרא אומרת ש'ראש השנה' הוא שני ימים בכל‬ ‫העולם‪" ,‬יומא אריכתא" (יום אחד ארוך)‪.‬‬ ‫אחת שאדם מקבל על עצמו‪ ,‬מצילה אותו ביום‬ ‫שבה העלילו עליהם עלילות דם‪.‬‬ ‫"א ֶתּם נִ צָ ּבִ ים ַהּיֹום"‪' ,‬אתם' זה ראשי‬ ‫הדין‪ .‬לכן ַ‬ ‫כמו כן באותו תאריך י"ח אלול‪ ,‬חל יום פטירתו‬ ‫אומר רבי נתן‪ :‬למה נקרא יום אחד ארוך? בראש‬ ‫תיבות‪' -‬אבן מקיר תזעק'‪ ,‬אפילו שהלב אטּום‬ ‫של מורנו ורבנו רבי עבדאללה סומך‪ ,‬גדול רבני‬ ‫השנה מתחילים עשרת ימי תשובה‪ ,‬וכל יום‬ ‫כאבן‪ ,‬בכל זאת‪' -‬תזעק'‪ .‬תראו איך התפילות‬ ‫בבל‪ ,‬שהיה מצאצאי רבנו ניסים גאון‪ ,‬מחבר‬ ‫מעשרת ימי תשובה הוא כנגד אחד מעשרת‬ ‫פועלות‪ ,‬איזה פלא איך הוא יצא זכאי בדין הבעל‬ ‫הדיברות‪ .‬יוצא ש"אנכי ה' אלהיך" ו"לא יהיה לך‬ ‫הווידוי הגדול של יום הכיפורים‪.‬‬ ‫תשובה הזה‪.‬‬ ‫אלהים אחרים" נאמרו בדיבור אחד‪ ,‬ולכן שני‬ ‫ידוע שרבי עבדאללה סומך היה מן הבורחים‬ ‫הימים של ראש השנה נחשבים כיום אחד ארוך‪.‬‬ ‫מן הכבוד מאוד מאוד‪ ,‬וככל שרדפו אחריו‪ ,‬כך‬ ‫רבי אמנון ממגנצא חיבר את הפיוט "ונתנה‬ ‫הנקיון תלוי 'בך'‬ ‫התרחק מן השררה‪ .‬הוא היה זך וטהור‪ ,‬ונקרא בפי‬ ‫תוקף"‪ ,‬ואומר שם‪" :‬ותשובה ותפילה וצדקה‬ ‫כול ְ'ס ָט ִא'י' ('אדוני ומורי')‪ .‬רבי יוסף חיים‪ ,‬ה'בן‬ ‫מעבירין את רוע הגזרה"‪ .‬זה רמוז בפרשה‪ :‬אתם –‬ ‫חודש תשרי הוא 'יֵ רח האיתנים'‪ ,‬שכל איתני עולם‬ ‫איש חי' היה תלמידו‪.‬‬ ‫נולדו בו‪.‬‬ ‫אלול תשובה מקובלת‪ .‬נִ צבים – נותן צדקה בסתר‬ ‫רבי עבדאללה היה עוסק גם במסחר‪ ,‬אך כל‬ ‫ינצל ממוות‪' .‬אתם ניצבים'– לעמוד בסליחות‬ ‫אומר רבי חיים מוולוז'ין‪ :‬אפילו מי שסתם מדבר‬ ‫עתותיו היו לתורה‪ ,‬וחיבר את הספר 'זבחי צדק'‪.‬‬ ‫ובתפילה‪ .‬לכן בזמן הזה של חודש 'אלול' צריך‬ ‫עם המלך הוא מפחד‪ .‬כל שכן אם הוא חטא למלך‪,‬‬ ‫הוא היה מגיע לדרשותיו של תלמידו‪ -‬רבי יוסף‬ ‫לעשות את כל הפעולות לקראת יום הדין הגדול‬ ‫וכל שכן אם הוא גנב מאוצרות המלך‪ ,‬וכל שכן אם‬ ‫חיים‪ ,‬תראו איזה ענווה מופלאה הייתה לו‪ ,‬כאשר‬ ‫והנורא‪ .‬בפרט צריך להכין את השופר‪" -‬שפרו‬ ‫המלך מינה אותו לשר האוצר והוא גנב את המלך‪,‬‬ ‫נכנס הבן איש חי‪ ,‬היה רבי עבדאללה סומך עומד‬ ‫מעשיכם"‪" ,‬היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו"‬ ‫וכל שכן אם הוא התחבר לאחרים להזיק למלך!‪.‬‬ ‫לפניו מלא קומתו! הכול היו משתוממים בבית‬ ‫(עמוס ג‪ ,‬ו)‪.‬‬ ‫כמה צריך להיזהר!‬ ‫הכנסת הגדול 'צלאת אל‪-‬כבירה' לראות כיצד‬ ‫איך אנחנו אומרים בפרשה? "לא בשמים היא‪...‬‬ ‫חרדת הדין היא לא פשוטה‪ ,‬הקדוש ברוך הוא‬ ‫הרב רבי עבדאללה סומך קם לכבוד רבי יוסף‬ ‫ולא מעבר לים היא‪ ...‬כי קרוב אליך הדבר מאד‬ ‫רואה הכל‪ .‬לכן אדם צריך בעצמו לנקות את עצמו‬ ‫חיים ומכבד אותו‪.‬‬ ‫בפיך ובלבבך לעשותו" (דברים ל‪ ,‬יב‪-‬יד)‪ .‬אדם‬ ‫יפה יפה‪ .‬אתם יודעים‪ ,‬התרנגולת מתלכלכת‬ ‫כאשר הלך לעולמו רבי עבדאללה סומך‪ ,‬שרר‬ ‫יכול להגיד‪' :‬איך אני אעשה תשובה?'‪ ,‬נענה לו‪:‬‬ ‫בבוץ‪ ,‬ואם יבואו לנקות אותה מבחוץ– לא יצליחו‪,‬‬ ‫פחד גדול‪ .‬בספר 'קץ הימין' שחיבר רבי יהושע‬ ‫למה מה‪ ,‬אתה צריך לעלות לשמיים?‪ ..‬אפילו‬ ‫כי היא מלאה עפר‪ .‬אבל אם היא רוצה להתנקות‬ ‫משה מתואר‪ ,‬כיצד כשהלכו רבי יוסף חיים והוא‪,‬‬ ‫אם אדם חטא בעולמות העליונים‪ ,‬הוא לא צריך‬ ‫– היא מתנערת מעצמה‪" .‬התנערי מעפר קומי"‬ ‫היו הולכים בּשוק‪ ,‬פחד גדל נפל על כל הגויים‪.‬‬ ‫לעלות לשמה לתקן‪ .‬אפילו אם אדם הזיק מעבר‬ ‫(ישעיהו נב‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫באפשרותך להיות משותפיו של מו״ר הרב בניהו שליט״א‪ ,‬בתרומת ‪ ₪ 500‬חד פעמי‪ ,‬ואברכי‬ ‫המוסדות ילמדו להצלחתכם‪ ,‬שלט זה מודבק בפתחים של כל בתי המדרש של המוסדות הקדושים‬ ‫משול‪+‬חן‬ ‫‪6‬‬ ‫חמ‬ ‫והחומה שקעה תחתיה אל תוך האדמה (יהושע‬ ‫המ‪+‬לך‬ ‫לע‬ ‫ו‪ ,‬כ)‪ .‬היא לא נפלה על צדה‪ ,‬שהרי רוחבה היה‬ ‫הל‬ ‫כגובהה‪ ,‬ואילו הייתה נופלת הייתה נשארת חומה‪,‬‬ ‫ות‬ ‫על כן עשה עמהם הקדוש ברוך הוא נס והיא שקעה‬ ‫לב‬ ‫במקומה‪ .‬עד היום חומת יריחו שקועה באדמה‬ ‫צדיק באמונתו יחיה‬ ‫הג‬ ‫מכוח קול השופרות‪.‬‬ ‫דיבורים קדושים בענייני "אמונה"‬ ‫לב‬ ‫מאת הרב יוסף עבדלחק שליט"א‬ ‫לו‬ ‫כוחן של דמעות‬ ‫מאברכי המוסדות‬ ‫לו‪:‬‬ ‫לו‪:‬‬ ‫מעשה בעיר אחת שהייתה שוכנת על שפת הים‪,‬‬ ‫חמ‬ ‫וגלי הים היו שוטפים חצי עיר‪ .‬לא ידעו התושבים‬ ‫מחמת גזרות השלטונות לא ניתן היה לקוברו בבית‬ ‫ות‬ ‫מה לעשות‪ .‬אמר המלך‪" :‬אתן ממון רב‪ ,‬ונבנה ֶסכר‬ ‫העלמין הרגיל‪ ,‬וקברוהו בחצר קבר יהושע כהן גדול‪,‬‬ ‫חזק שמהמים לא יוכלו לעבור"‪ .‬בנו סכר מסיבי‬ ‫שהיה מקום קדוש גם למוסלמים‪ .‬הדבר עורר‬ ‫מעצים חזקים ביותר‪ ,‬אך לימים נפרץ הסכר‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫בעיות גדולות‪ ,‬ובסופו של דבר אילצו אותם להוציא‬ ‫פש‬ ‫את גופתו לאחר זמן‪ .‬הביאו כלים ובשמים‪ ,‬אך נוכחו‬ ‫קבלת עול מלכות שמים‬ ‫שאל המלך לפשר הדבר‪ ,‬והסבירו לו‪ :‬המים‬ ‫הנה אנו עכשיו כבר עומדים שלוש שבועות‬ ‫לראות כי כפי שהניחו אותו ביום הראשון‪ ,‬כך נשאר‬ ‫לאחר תחילת הסליחות ואנו מתקרבים‬ ‫כך‬ ‫מלוחים‪ ,‬והם מחלחלים בעץ ונכנסים בו לאט לאט‬ ‫בשלמותו‪ .‬פלא פלאים‪.‬‬ ‫בצעדי ענק לימים הנוראים‪ ,‬בימים אלו אנו‬ ‫ממ‬ ‫עד שהם ממיסים אותו ומפילים את החומה‪.‬‬ ‫משתדלים להרבות בסליחות ובתחנונים‬ ‫לפני השם יתברך להעביר את החטאים‬ ‫את‬ ‫כך הם פני הדברים‪ :‬דמעותיו של האדם מלוחות הן‪,‬‬ ‫וכשאדם בוכה ומוריד דמעות בתשובה‪ ,‬הוא מבקיע‬ ‫כוחו של השופר‬ ‫שלנו‪ ,‬אחד מהדברים העיקריים בתקופה‬ ‫זאת היא קבלת עולם מלכות שמיים‪ ,‬כמו‬ ‫את כל החומות החוצצות בינו לבין אבינו שבשמיים‪,‬‬ ‫שאנו אומרים בסליחות שמע ישראל וכו’‬ ‫עתה נמצאים אנחנו בהכנות הגדולות לקראת יום‬ ‫ה’ הוא האלוקים‪ ,‬החשבון הנפש הגדול‬ ‫וכמאמר חז"ל‪" :‬אף על פי שננעלו שערי תפילה‪,‬‬ ‫הדין הגדול והנורא‪ ,‬יום שבו "מלך במשפט יעמיד‬ ‫שאנו צריכים לעשות בימים הללו היא האם‬ ‫שערי דמעה לא ננעלו" (ברכות לב‪.).‬‬ ‫ארץ" (משלי כט‪ ,‬ד)‪ .‬שנזכה בעזרת השם לשמוע‬ ‫אנו באמת מקבלים עול מלכות שמים בכל‬ ‫מעשינו‪ ,‬כלומר אדם צועק בסליחות את‬ ‫א‬ ‫קול שופר‪ ,‬כדכתיב‪" :‬והיה ביום ההוא יתקע בשופר‬ ‫קבלת עול מלכות שמים‪ ,‬אבל הקבלת עול‬ ‫קו‬ ‫שלושת הליצנים והפתי‬ ‫גדול" (ישעיהו כז‪ ,‬יג)‪ .‬על ידי התקיעות נפתחים‬ ‫מלכות שמיים היא לא נמדדת לפי הצעקה‬ ‫שהוא צועק בתפילה‪ ,‬היא נמדדת לפי איך‬ ‫קט‬ ‫כל השערים‪ ,‬שכן 'שופר' הוא ראשי תיבות‪ :‬פותח‬ ‫שהאדם מתמודד כשמגיע לו ניסיון שעל פי‬ ‫לפ‬ ‫שערים ובוקע רקיעים‪ .‬כוחו של השופר עצום‪ ,‬והוא העיקר הוא שיברח האדם מן היצר הרע‪ .‬היצר הרע‬ ‫הטבע הוא ניסיון קשה‪ ,‬ובמקום להישבר‬ ‫ול‬ ‫כחוצב בהרים‪ ,‬לפי שעל ידי קול השופר מתעוררת אינו רוצה להניח לאדם לעשות תשובה‪ ,‬ומשתמש‬ ‫האדם מגביר בליבו אהבת השם וקבלת‬ ‫בכל עת בתכסיסים ובעורמה‪.‬‬ ‫תשובה בלבבות‪ ,‬ואנשים שבים בתשובה‪.‬‬ ‫דין שמיים באהבה ושמח כתוצאה מזה‪ ,‬זה‬ ‫עבודה אבל חייב לעשות אותה שלא נגיע‬ ‫פע‬ ‫משל למה הדבר דומה? לאחד עני מרוד‪ ,‬שאשתו‬ ‫לימים נוראים כשנגיד מלכויות כשפינו‬ ‫למ‬ ‫ביקשה ממנו כמה פעמים שיקנה עז נקבה כדי‬ ‫לשמוח בשמיעת קול השופר?‬ ‫וליבנו לא יהיה שווה ולא יעלה לרצון ח”ו‬ ‫התפילה שלנו‪,‬‬ ‫בח‬ ‫שיהיה להם חלב עבור התינוקות‪ .‬מחמת חסרון‬ ‫מספרים על רבי שלמה זלמן אויערבך‬ ‫הב‬ ‫כיס‪ ,‬אסף האיש פרוטה לפרוטה במשך זמן רב‬ ‫אחד מטעמי תקיעת השופר הוא שכאשר ממליכים‬ ‫זצ”ל את הסיפור הבא‪ :‬הרבנית שלו נפטרה‬ ‫עצ‬ ‫למען אשתו‪.‬‬ ‫מלך‪ ,‬תוקעים בחצוצרות ובקול שופר‪ .‬הגאון מוילנה‬ ‫“בשערי צדק”‪ ,‬ומיד אחרי הפטירה הוא‬ ‫כשהיה שומע את השופר היה שמח מאוד‪ ,‬לפי‬ ‫ירד במעלית של בית החולים כדי להתחיל‬ ‫מא‬ ‫כשהגיע יום הולדתה‪ ,‬אמר בליבו‪" :‬בעזרת השם‪ ,‬היום‬ ‫להתארגן להלוויה‪ .‬לאחר שהמעלית ירדה‬ ‫אביא לה ֵעז"‪ .‬קנה עז‪ ,‬שמח על שהיא מניבה חלב‪,‬‬ ‫שזהו עיקרו של יום שאנו ממליכים עלינו את מלך‬ ‫קומה אחת‪ ,‬היא נעצרה‪ ,‬ונכנס אברך שלמד‬ ‫מע‬ ‫מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא בכל העולמות‪.‬‬ ‫וקשר אותה לזנב חמורו‪ .‬כדי לוודא שלא תירקם‬ ‫בבחרותו בישיבת “קול תורה”‪.‬‬ ‫מזימה לגנבים‪ ,‬תלה פעמון על צווארה והלך לדרכו‪.‬‬ ‫המילה 'שופר' רומזת גם לפסוק‪" :‬אז ימלא שחוק‬ ‫האברך זרח מאשר‪ ,‬ושיתף את ראש הישיבה‬ ‫ב‬ ‫פינו ולשוננו רנה" (תהילים קכו‪ ,‬ב)‪ .‬לכן יש לשמוח‬ ‫בשמחתו‪“ :‬אני נשוי כבר כמה וכמה שנים‪,‬‬ ‫רב‬ ‫ראו אותו שלושה ליצנים‪ .‬אמר הראשון‪' :‬אני יכול‬ ‫ביום זה‪ ,‬וכמו שכתוב‪" :‬שמחנו כימות עניתנו"‬ ‫ולא זכיתי לילדים‪ ,‬ועכשיו אני ברוך השם‬ ‫לקחת לו את העז מבלי שירגיש'‪ .‬אמר השני‪' :‬אני‬ ‫יוצא מחדר לידה‪ .‬זכיתי לילד”!‬ ‫המ‬ ‫(תהילים צ‪ ,‬טו)‪' .‬עניתנו' בגימטריה 'שופר'‪.‬‬ ‫מיד בשמעו זו‪ ,‬אורו פניו של רבי שלמה‬ ‫ויפ‬ ‫יכול לקחת לו את החמור'‪ .‬אמר השלישי‪' :‬ואני יכול‬ ‫תקיעת השופר בוקעת ומפילה את כל החומות‬ ‫זלמן‪ .‬בהתרגשות ושמחה גדולה הוא חיבק‬ ‫הל‬ ‫ליטול ממנו אף את בגדיו'‪ .‬ניגש הראשון‪ ,‬התיר את‬ ‫החוצצות בינינו לבין אבינו שבשמיים‪ .‬כך היה בדיוק‬ ‫את אבי הרך הנולד‪ ,‬והרעיף עליו שפע של‬ ‫העז‪ ,‬קשר את הפעמון לזנב החמור והסתלק עם העז‪.‬‬ ‫ברכות חמות‪.‬‬ ‫הא‬ ‫בכיבוש יריחו כשנכנסו בני ישראל לארץ‪ ,‬לא יכלו‬ ‫הפעמון המשיך לקשקש והאיש לא הרגיש דבר‪.‬‬ ‫כאשר הגיעה המעלית לקומת קרקע‪ ,‬יצאו‬ ‫תמ‬ ‫להפיל את חומות יריחו בדרך הטבע‪ .‬מה עשו?‬ ‫רבי שלמה זלמן והאברך‪ ,‬מצאו את כל בני‬ ‫בא השני ואמר‪' :‬אדוני‪ ,‬מדוע תלוי פעמון בזנב‬ ‫סובבו את העיר שבעת ימים עם שופרות וחצוצרות‪,‬‬ ‫משפחת אויערבך בוכים בכי מר ונורא‪.‬‬ ‫שאל האברך בפליאה‪“ :‬מה קרה”?‬ ‫אמרו לו‪“ :‬הסבתא נפטרה לפני כמה דקות!‬ ‫סבא יורד עכשיו ממש מחדר הפטירה שלה”‪.‬‬ ‫לא יאמן כי יסופר‪ ,‬איך ניסיון כזה והרב‬ ‫עדיין נשאר בשמחה כאילו אין לו שום צער‪,‬‬ ‫זה קבלת עול מלכות שמיים אמיתית שידע‬ ‫בזמן של קושי לקבל עליו עול מלכות שמיים‬ ‫באהבה ובשמחה ‪,‬‬ ‫שנזכה להתעורר חזק על עצמינו ונתחיל‬ ‫להתחזק באמונה וחיבור להשם יתברך בכל‬ ‫המצבים וממילא יעלו תפילותינו לנחת רוח‬ ‫לפני השם יתברך‪,‬‬ ‫שבת שלום ומבורך‪,‬‬ ‫‪7‬‬ ‫משול‪+‬חן‬ ‫המ‪+‬לך‬ ‫חמורך'?‪ .‬תמה האיש‪' :‬מה פתאום? הפעמון קשור‬ ‫שע‬ ‫לעז'!‪ .‬הביט לאחוריו וראה כי העז נעלמה‪ .‬אמר לו‬ ‫היה‬ ‫הליצן השני‪" :‬ראיתי אדם רץ לְ ַשם עם עז‪ ,‬תמהר‬ ‫מה‪,‬‬ ‫ותרדוף אחריו"!‪ .‬הניח האיש את החמור בידיו‪ ,‬רץ‬ ‫קעה‬ ‫כל נתיבותיה שלום‬ ‫לבקש את העז‪ ,‬והליצן השני נטל את החמור ונעלם‪.‬‬ ‫מה‬ ‫לימוד מידות התנהגות ורחמים בדרכי‬ ‫התעלות "במידות טובות" והנהגות דרך‬ ‫הגיע הליצן השלישי וישב ליד באר מים והחל‬ ‫ארץ מאת הרב משה אהרון זוארץ‬ ‫לבכות במר נפשו‪ .‬שאל אותו האיש שכבר גנבו‬ ‫שליט"א‬ ‫לו את העז והחמור‪" :‬על מה אתה בוכה"?‪ .‬השיב‬ ‫מאברכי המוסדות‬ ‫לו‪" :‬נפל לי ארנק מלא כסף לתוך המים"!‪ .‬אמר‬ ‫לו‪" :‬אל תבכה‪ ,‬תראה אותי‪ ,‬לקחו לי עז ולקחו לי‬ ‫הים‪,‬‬ ‫"א ָחי היקרים‪ ,‬היום‬ ‫אמר ה'חפץ חיים' לבחורים‪ַ :‬‬ ‫חמור‪ ,‬ואיני נואש"‪ .‬אמר לו הליצן‪" :‬אם תרד למעיין‬ ‫בים‬ ‫ראש השנה‪ ,‬יום הדין הגדול והנורא‪ .‬כולנו לובשים‬ ‫ותעלה את ארנקי‪ ,‬אתן לך ממון מספיק לקנות‬ ‫סכר‬ ‫בגדים נאים‪ ,‬אוכלים מאכלים ערבים‪ ,‬בשר ודבש‪,‬‬ ‫חמור ועז חדשים"‪.‬‬ ‫סיבי‬ ‫מה אתה בוחר לעצמך?‬ ‫'אכלו משמנים ושתו ממתקים' (נחמיה ח‪ ,‬י)‪ .‬אך‬ ‫פשט המסכן את בגדיו וירד למים‪ .‬בינתיים נטל הליצן‬ ‫נהרות מטבעם מלאי זרימת מים חיים‪ .‬ישנם מקומות‬ ‫דעו לכם‪ ,‬ביום זה מכניסים לכל אחד ואחד ֶּפתק‬ ‫את בגדיו ונעלם‪ .‬כשעלה האיש‪ ,‬נותר ללא כול‪.‬‬ ‫מים‬ ‫בעולם שבתקופות מסוימות מחמת הקור העז השורר‬ ‫בהם קופאים נהרותיהם עד כדי שנהפכים הם ל’דרך’‬ ‫בכיסו‪ ,‬ואין אדם יודע מה נכתב בפתק זה ומה נגזר‬ ‫אט‬ ‫ו’כביש’ זמני לרכבים ולעוברי אורח‪.‬‬ ‫עליו בפסק הדין!‪ ,‬כיצד אפשר לאבד את הזמן‬ ‫כך בדיוק פועל היצר הרע‪ :‬הוא ְמצָ ֵחק על האדם‪ ,‬לוקח‬ ‫אדם חדש שעובר שם ולא מכיר את האזורים הללו טוב‬ ‫בהתלוצצות"?‪ .‬על כן חובה עלינו לעשות תשובה‬ ‫ממנו את מצוותיו‪ְ ,‬מ ָרמה אותו בכל פעם מחדש וגוזל‬ ‫וחפץ לעבור ולהתיישב בהם‪ ,‬עלול להקים לו בית על‬ ‫ולא להסיח דעת‪.‬‬ ‫את רוחניותו‪ .‬על כן צריך האדם להתעורר בחזקה‬ ‫הן‪,‬‬ ‫אחד מאותם הנהרות הקפואים‪ ,‬ללא ידיעה שהקרקע‬ ‫שחושב שמוצקה היא תחת רגליו הינה סך הכל מים‬ ‫בתשובה‪ ,‬ולא לדחות את הדבר למחר‪.‬‬ ‫קיע‬ ‫קפואים‪ ,‬אז שתעבור לה תקופת הקור והחורף הסואן‬ ‫יים‪,‬‬ ‫יחלוף‪ ,‬ישקע ביתו בעמקי הנהר ויישטף במים הסוערים‪.‬‬ ‫על מעשה זה הביא הגאון הרב יעקב ניימן זצ”ל בספרו‬ ‫ההגנה וההזדמנות‬ ‫מה מונח בחליפה שלי?‬ ‫לה‪,‬‬ ‫“דרכי מוסר” רעיון מופלא‪:‬‬ ‫האדם נמצא כאן בעולם הזה בעולם חולף כנודע‪ ,‬אולם‬ ‫כך היה אומר רבי שלמה הכהן מרודמסק זצ"ל‪:‬‬ ‫הרבה פעמים טורח הוא לצבור לו עוד הון ולבנות‬ ‫ראש השנה הוא יום מלחמה גדולה בשמיים‪ ,‬שכן‬ ‫אמר ה'חפץ חיים' זצ"ל כי יש להתבונן במעלת‬ ‫ולהשקיע ולטפח לעצמו עוד ועוד בתים והון בעולם הזה‪.‬‬ ‫קול השופר‪ .‬אצל בני אשכנז נהוג לעשות הפסקה‬ ‫דבר זה דומה בדיוק לאדם הבונה בית על נהר קפוא‬ ‫כל מחנות הסיטרא אחרא‪ ,‬השטן וחיילותיו‪ ,‬קמים‬ ‫שיבוא היום שהכל יקרוס וייפול‪ ,‬כך האדם טורח ועמל‬ ‫לקטרג על האדם‪ .‬הכוח לבטל מקטרגים אלו הוא‬ ‫קטנה לאחר קריאת התורה ולפני תקיעת שופר‪,‬‬ ‫ולבסוף לא לוקח עימו דבר‪.‬‬ ‫לפי שהתפילה ממושכת‪ ,‬כדי לטעום משהו קל‬ ‫הרע‬ ‫על ידי השופר‪ ,‬וההגנה המעולה ביותר היא להיות‬ ‫כל הפאר וההדר‪ ,‬הנכסים וההון נשארים בעולם הזה‬ ‫ולא להיות בצום‪ .‬לאחר מכן חוזרים לבית הכנסת‪,‬‬ ‫מש‬ ‫ושום דבר מהם לא ממשיך עם האדם לאחר ‪ 120‬שנות‬ ‫וברעות‪ .‬זהו שכתוב‪" :‬הריעו‬ ‫באחדות‪ ,‬בשמחה ֵ‬ ‫חייו‪.‬‬ ‫לה' כל הארץ" (תהילים ק‪ ,‬א) 'הריעו' מלשון רעות‬ ‫וכל אחד לומד מּוסר או תהילים‪.‬‬ ‫גם בפרשת השבוע שלנו ‪ -‬נצבים מובא היסוד החשוב –‬ ‫ואחווה‪ .‬כשאדם נזהר שלא לדבר רעה על שום‬ ‫פעם אחת נכנס ה'חפץ חיים' לבית הכנסת כדי‬ ‫שתו‬ ‫‘יסוד הבחירה’ שלאדם ישנה בחירה בחייו איך לחיות‬ ‫אותם ומה לצבור בהם‪ ,‬כך מבואר בפסוקים בפרשתנו‪:‬‬ ‫יהודי‪ ,‬אינו כועס‪ ,‬ומדבר בנעימות‪ ,‬אין השטן יכול‬ ‫למסור דברי כיבושין לפני התקיעות‪ ,‬וראה כמה‬ ‫כדי‬ ‫“ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות‬ ‫לקטרג עליו‪.‬‬ ‫בחורים שעמדו בחוץ ושוחחו שיחת חולין ודברי‬ ‫סרון‬ ‫ואת הרע‪ ...‬ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך” (ל’‪,‬‬ ‫פסוקים ט”ו‪ ,‬י”ט)‪.‬‬ ‫הבל על חזנים ושינויים בתפילה‪ ,‬במקום להכין‬ ‫רב‬ ‫הקב”ה נותן לאדם את הכלים ואת האפשרויות מה‬ ‫לעשות בעולם הזה‪ ,‬הבחירה בידי האדם לעשות כרצונו‪,‬‬ ‫מעלת פדיון נפש‬ ‫עצמם ליום הדין הגדול והנורא‪ .‬כאב לו הדבר‬ ‫מאוד‪ .‬עלה ה'חפץ חיים' ודרש לפני הציבור‪:‬‬ ‫יום‬ ‫על האדם לבחור בדרך הישרה ולנצל ימיו להרבות אור‬ ‫בעולם בקיום התורה והמצוות לטובה לו כל הימים‪.‬‬ ‫כמו כן‪ ,‬מעלה גדולה לעשות 'פדיון נפש'‪ .‬המהרח"ו‬ ‫מעשה שהיה בישיבה בתלמיד אחד שלמד חצי‬ ‫לב‪,‬‬ ‫באותו עניין מסופר‪:‬‬ ‫קם‬ ‫פעם אחת הגיע יהודי אחד לגאון ר’ יושע בער‬ ‫כותב כי מי שעושה פדיון נפש בערב ראש השנה‬ ‫שנה ברציפות ולא נסע לביתו‪.‬‬ ‫סולובייצ’יק זצ”ל ראש ישיבת בריסק וסיפר לו שהוא‬ ‫בינתיים‪ ,‬חלתה אימו ונפטרה‪ ,‬והוא לא ידע מכך‪.‬‬ ‫כו‪.‬‬ ‫היה חי תקופה קצרה בדרום אפריקה‪.‬‬ ‫כסדר כהלכתו‪ ,‬מובטח לו שישלים שנתו‪ .‬שאל אותי‬ ‫פלוני‪" :‬והרי יש אנשים שנפטרים אף על פי שעשו‬ ‫רבני הישיבה לא ידעו כיצד לבשר לו את הבשורה‬ ‫כול‬ ‫יהודי זה סיפר לרב בהרחבה ובהתלהבות על חייהם של‬ ‫העשירים שם שיכולים להנות ולחיות כ’מלכים’‪ ,‬ואף‬ ‫פדיון נפש"?‪ .‬הסברתי לו‪ :‬לכל אדם קצוב בשמיים‬ ‫המרה‪ .‬הסכימו ביניהם לקנות לו חליפה חדשה‬ ‫אני‬ ‫יכולים בפרוטות מועטות לרכוש לעצמם משרתים שיעשו‬ ‫קץ ימיו‪ ,‬ואין פרוטקציה ביום פקודה‪ .‬אך לעיתים‬ ‫ויפה‪ ,‬ובתוך הכיס הניחו פתק שבו נכתב כי אימו‬ ‫כול‬ ‫כל צרכיהם ובקיצור לא חסר להם כלום‪.‬‬ ‫דבר אחד בעייתי שם‪ ,‬פירט ואמר‪ :‬החוקה הדרום‬ ‫באים מקטרגים וביקשו ליטול את האדם קודם זמנו‪,‬‬ ‫הלכה לעולמה‪ .‬כשהגישו לו את המתנה‪ ,‬פתח‬ ‫את‬ ‫אפריקאית אומרת שאין להוציא כסף מהמדינה למדינות‬ ‫פדיון הנפש מציל את האדם מגזרות רעות וממתיק‬ ‫האיש את הכיס‪ ,‬קרא את הפתק והתפרץ בבכי‬ ‫העז‪.‬‬ ‫אחרות‪ ,‬וכאן עמד ושאל אותו יהודי את ראש הישיבה‬ ‫ר‪.‬‬ ‫מה התועלת של האנשים הללו לצבור לעצמם הון‬ ‫את הדינים‪ ,‬כך שישלים את השנים שנגזרו לו לטובה‪.‬‬ ‫תמרורים‪ .‬מה שווה לו החליפה ומה שווה לו הכול‪,‬‬ ‫בעוד שאינם יכולים להוציאו משם לעולם והם כבולים‬ ‫על כן ראוי לעשות זאת עבור כל בני המשפחה‪.‬‬ ‫כשאימו איננה?!‪.‬‬ ‫בזנב‬ ‫ואסורים לעד עם כספם רק בדרום אפריקה ללא הפשרות‬ ‫להשקיע ולהעביר מכספם למקומות אחרים בעולם?‬ ‫ראש הישיבה השיבו‪“ :‬ישמעו אוזניך את מה שפיך מדבר‬ ‫הלימוד שלך יהיה עוד יותר טוב ועוד יותר טוב‪.....‬‬ ‫– באפריקה אין תועלת להתעשר מאחר שאי אפשר‬ ‫שיעור הדף היומי‬ ‫להוציא משם כסף‪ ,‬ומה לגבי כל העולם הזה? האין הוא‬ ‫דומה לדרום אפריקה‪ ,‬וכי יכולים להוציא ממנו כסף”?!‬ ‫מפי הרה"ג דן גבאי שליט"א‬ ‫(ספר “חיים שיש בהם”)‪.‬‬ ‫אנו נמצאים ימים לפני יום הדין הגדול – יום ראש‬ ‫השנה‪ ,‬הבא נעצור ממרוץ החיים השוטף שלא נח לרגע‬ ‫ונתבונן במה אנחנו משקיעים? האם בדברים של תכלית‬ ‫המובילים לטוב האמיתי או בהבל ורוח בעוד כמה‬ ‫דף היומי במתיקות ובהירות‪ ,‬משניות‬ ‫גרושים ובמצבור של עוד הון‪.‬‬ ‫יומיות‪ ,‬נ"ך‪ ,‬מוסר‪ ,‬מעשיות והלכות‬ ‫הקב”ה מציע לכל אחד ואחת‪“ :‬ובחרת בחיים”‪ ,‬שנזכה‪.‬‬ ‫בימים‪ :‬א‪ ,‬ב‪ ,‬ד‪ ,‬ה‪ ,‬בישיבת המייש"ר רח' אורט ישראל ‪ ,4‬בת ים‬ ‫מעובד מהספר “נפלאותיך אשיחה” להרב אליהו נחום‬ ‫‪ 17:40‬תפילת ערבית > ‪ 18:00‬תחילת השיעור‬ ‫זצ”ל‬ ‫בוא ותגלה שגם אתה יכול לסיים מסכתות בהבנה ובהנאה‬ ‫שתיה קלה וחמה‬ ‫לרווחת הלומדים‬ ‫ממ‪+‬לכת ‪+‬הרשב״י‬ ‫‪8‬‬ ‫בגין דא יפקון מן גל‬ ‫ויש‬ ‫אש ַה ׁ ּ ָשנָ ה‪ ,‬דְּ ָקיְ ִימין ׁ ִשבְ עִ ין ַק ֶּת ְד ָר ִאין לְ ֵמ ַידן‬‫ׁ ֶשל רֹ ׁ‬ ‫דִּ ינָ א לְ עָ לְ ָמא ביום ההוא של ראש השנה‪ ,‬שעומדים‬ ‫שבעים כסאות לשבעים סנהדרין לדון דיני העולם‪ַּ ,‬כ ָּמה‬ ‫ימי לְ עֵ ילָ א אז‬ ‫ארי ְת ִר ִיסין‪ַ ,‬ק ּ ֵטיגוֹ ִרין‪ ,‬דְּ ָקיְ ֵ‬ ‫ִאנּ וּ ן ָמ ֵ‬ ‫כמה בעלי מגינים ומקטרגים העומדים למעלה‪ִ .‬א ֵּלין‬ ‫ויהי היום ‪ -‬זה ראש השנה‬ ‫ימינִ ין לִ זְ כוּ וְ ִא ֵּלין ַמשְׂ ְמ ִאלִ ין לְ חוֹ ָבה אלו בעלי‬ ‫ַמיְ ִ‬ ‫הגנה מיימינים לזכות‪ ,‬ואלו המקטרגים משמאילים לחוב‪,‬‬ ‫לְ ַא ְד ּ ָכ ָרא חוֹ ִבין דְּ עָ לְ ָמא‪ ,‬להזכיר את העונות של העולם‪,‬‬ ‫ְּתנָ‬ ‫ובתחילה דנים את כל העולם בכללות‪ ,‬ואח"כ מזכירים את‬ ‫ַא ֶּתם נִ ָ ּצבִ ים ַהיּוֹ ם ֻּכ ְּלכֶ ם לִ פְ נֵ י יְ הֹ וָ ה ֱאל ֵֹהיכֶ ם‬ ‫עב‬ ‫העונות של כל אחד ואחד חוֹ בִ ין דְּ כָ ל ַחד ְו ַחד‪ .‬וְ עַ ל דָּ א‬ ‫אשיכֶ ם ׁ ִש ְב ֵטיכֶ ם זִ ְקנֵ יכֶ ם וְ ׁ ֹש ְט ֵריכֶ ם ּ ֹכל ִא ׁיש‬ ‫ָר ׁ ֵ‬ ‫ְּבי‬ ‫ִא ְצ ְט ִר ְיך לְ בַ ר נָ ׁש לְ פָ ְר ׁ ָשא חוֹ בוֹ י‪ָּ ,‬כל ַחד וְ ַחד ְּכ ָמה‬ ‫יִ שְׂ ָר ֵאל‪( .‬ח"ג רל"א ע"א) ָא ַמר ִר ִּבי יְ הוּ ָדה‪ ,‬לֵ ָימא לַ ן‬ ‫יש‬ ‫ְד ִאיהוּ ועל כן צריך האדם לפרש חטאיו ולהתודות על כל‬ ‫אש ַה ׁ ּ ָשנָ ה אמר‬‫מֹ ר‪( ,‬ס"א ֵמ ִאּלֵ ין) ִמ ִּלין ְמעַ לְ יָ ָתא דְּ רֹ ׁ‬ ‫אל‬ ‫אחד ואחד כמו שהוא‪ְּ ,‬בגִ ין דְּ ַמאן דִּ ְמפָ ֵר ׁש ֶח ְטאוֹ י‪ ,‬לָ א‬ ‫רבי יהודה לרבי שמעון יאמר ויגלה לנו הרב מאלו דברים‬ ‫ְּבגִ‬ ‫ִא ְת ַמ ַּסר דִּ ינֵ ּיה‪ֵ ,‬א ָּלא ִּב ָידא ְד ַמלְ ָּכא‪ֻ ,‬ק ְד ׁ ָשא ְּב ִר ְיך‬ ‫היפים והסודות של עניני ראש השנה‪ָ ּ .‬פ ַתח ִר ִּבי ׁ ִש ְמעוֹ ן‬ ‫הוּ א ִּבלְ חוֹ דוֹ י לפי שכל מי שמפרש חטאיו לפני הקב"ה‬ ‫ְו ָא ַמר מה שכתוב אצל איוב (איוב א י) וַ יְ ִהי ַהיּוֹ ם זה נאמר‬ ‫הם בית דין הגדול‪ ,‬הנקראים בני אלהים ודאי‪ ,‬דהיינו שהם‬ ‫שנ‬ ‫בני המלך וקרובים אליו‪ ,‬דהיינו מלאכי המלכות‪ .‬וְ ִאנּ וּ ן‬ ‫על יום ראש השנה כדמפרש ואזיל‪ ,‬הנה ְּבכָ ל ֲא ַתר דִּ כְ ִּתיב‬ ‫ומתודה עליהם‪ ,‬לא נמסר דינו אלא בידו של המלך הקב"ה‬ ‫ׁ ִשבְ עִ ין ְמ ֻמ ַּנן‪ ,‬דְּ ָס ֲח ִרין ַּתדִּ ָירא לְ ַמלְ ּ ָכא והם שבעים‬ ‫לא‬ ‫בכ‬ ‫ממונים דהיינו שבעים סנהדרין של מעלה‪ ,‬המסבבים תמיד לבדו‪ .‬וּ ַמאן דְּ ָד ִאין לֵ ּיה ֻק ְד ׁ ָשא ְב ִר ְיך הוּ א‪ִ ,‬איהוּ לְ ָטב‬ ‫ַויְ ִהי‪ִ ,‬איהוּ ַצעַ ר בכל מקום שכתוב ויהי סתם הוא מורה‬ ‫כנג‬ ‫את המלך‪ ,‬כי הם יוצאים משבע ספירות התחתונות של ומי שדן אותו הקב"ה הוא ודאי לטוב‪ .‬וְ עַ ל דָּ א ָּבעָ א ָדוִ ד‬ ‫על צער מועט‪ַ ,‬ויְ ִהי ִּב ֵימי וכאשר כתוב ויהי בימי ַצעַ ר‬ ‫דִּ י‬ ‫המלכות‪ .‬וְ ִאנּ וּ ן ָח ְתכִ ין דִּ ינָ א עַ ל עָ לְ ָמא והם חותכים ַמלְ ָּכא‪( ,‬וְ ָא ַמר) (תהלים מג) ׁ ָשפְ ֵטנִ י ֱאל ִֹהים‪ַ ,‬אנְ ְּת‪ ,‬וְ לָ א‬ ‫וַ דַּ אי הוא צער גדול ודאי‪ ,‬אם כן מש"כ‪ ,‬וַ יְ ִהי ַהיּוֹ ם‪ ,‬יוֹ ָמא‬ ‫ַרפְ‬ ‫וגוזרים דין על העולם‪ ,‬כפי הראוי לבני העולם‪ .‬לְ ִה ְתיַ ֵ ּצב ָא ָח ָרא ועל כן בקש דוד המלך מהקב"ה‪ ,‬שפטני אלהי"ם‬ ‫אש ַה ׁ ּ ָשנָ ה‪ ,‬יוֹ ָמא ְד ִאית‬ ‫ְד ִאית ֵּב ּיה ַצעַ ר‪ְ ,‬ו ָדא הוּ א רֹ ׁ‬ ‫הד‬ ‫עַ ל יְ הֹ וָ ה ושואל‪ְ ,‬וכִ י עַ ל יְ הֹ וָ ה ָקיְ ֵימי וכי על ה' הם דהיינו אתה תשפוט אותי ולא אחר‪ְ .‬וכֵ ן ׁ ְשלֹמֹ ה ָא ַמר‪,‬‬ ‫יה דִּ ינָ א ַק ׁ ְשיָ א עַ ל עָ לְ ָמא הוא יום שיש בו צער גדול‪,‬‬ ‫ֵּב ּ‬ ‫של‬ ‫עומדים‪ ,‬דהיינו לדון את ה' ח"ו‪ֵ .‬א ָּלא‪ְּ ,‬ב ׁ ָשעֲ ָתא דְּ ִא ֵּלין (מלכים א ח) לַ עֲ שׂ וֹ ת ִמ ׁ ְש ּ ַפט עַ בְ דּ וֹ ‪ ,‬הוּ א‪ ,‬וְ לָ א ָא ָח ָרא‬ ‫והוא יום הדין שדנים בו את העולם‪ ,‬וזהו יום ראש השנה‬ ‫יה אלא וכן אמר שלמה המלך לעשות משפט עבדו דהיינו הקב''ה‬ ‫ָקיְ ֵימי עַ ל דִּ ינָ א‪ ,‬דִּ ינָ א ַק ְד ָמ ָאה ְדכֹ ָּלא בֵ ּ‬ ‫שיש בו דין קשה על העולם‪ ,‬כי בו נידון העולם‪ .‬וכן מש"כ‬ ‫בשעה שאלו הממונים עומדים על הדין‪ ,‬לדון את העולם‪ ,‬לבדו ולא אחר‪ְ ,‬וכָ ל ֵּבית דִּ ין ְּב ֵדילִ ין ִמ ֶּמנּ וּ וכל הבית דין‬ ‫ישע ֶאל‬‫באלישע (מלכים ב ד ח) וַ יְ ִהי ַהיּוֹ ם וַ ַ ּיעֲ בֹ ר ֱאלִ ׁ ָ‬ ‫דין הראשון שדנים בו לפני כל הדינים הוא בשביל שם של מעלה נבדלים ממנו‪ .‬וְ עַ ל דָּ א ִא ְצ ְט ִר ְיך לוֹ ן לְ פָ ְר ׁ ָשא‬ ‫אש ַה ׁ ּ ָשנָ ה ָהוָ ה היה ביום ראש השנה‪.‬‬ ‫ׁשוּ נֵ ם‪ ,‬יוֹ ָמא ְדרֹ ׁ‬ ‫הוי"ה‪ ,‬דהיינו ַמאן הוּ א דְּ לָ א יוֹ ִקיר לִ ׁ ְש ָמא דְּ קוּ ְד ׁ ָשא חוֹ ִבין דְּ כָ ל ׁ ַשיְ יפָ א וְ ׁ ַשיְ יפָ א ועל כן צריכים לפרש את‬ ‫אש ַה ׁ ּ ָשנָ ה ובכל מקום‬ ‫וּ ְבכָ ל ֲא ַתר ַויְ ִהי ַהיּוֹ ם‪ ,‬דָּ א רֹ ׁ‬ ‫יתא וּ לְ עַ ְבדּ וֹ י מי העונות של כל אבר ואבר‪ ,‬וְ כָ ל ַמה ְדעָ בִ יד ִּבפְ ָרט וכל מה‬ ‫ְּב ִר ְיך הוּ א‪ ,‬וּ ְדלָ א יוֹ ִקיר לְ אוֹ ָריְ ָ‬ ‫שכתוב "ויהי היום" הוא יום ראש השנה‪ ,‬לפיכך מה שכתוב‬ ‫שעשה בפרטות‪ ,‬וזהו שאנו אומרים על חטא שחטאנו לפניך‬ ‫הוא זה שאינו מכבד את שמו של הקב"ה‪ ,‬ואינו מכבד‬ ‫אש‬‫באיוב‪ַ .‬ויְ ִהי ַהיּוֹ ם ַו ָ ּיבֹ אוּ ְּבנֵ י ָה ֱאל ִֹהים‪ ,‬יוֹ ם רֹ ׁ‬ ‫באונס וברצון‪ָ .‬ה ָדא הוּ א דִּ כְ ִתיב זהו שכתוב‪( ,‬תהלים לב)‬ ‫את התורה ועבדיו‪ ,‬דהיינו את לומדיה‪ .‬אוּ ף ֲהכִ י‪ַ ,‬מאן‬ ‫ַה ׁ ּ ָשנָ ה ָה ָוה היה יום ראש השנה‪.‬‬ ‫וְ עַ‬ ‫אתי אוֹ ִדיעֲ ָך וְ גוֹ ' שאמר דוד המלך‪ ,‬חטאתי אודיעך‬ ‫ַח ּ ָט ִ‬ ‫ישא‪ ,‬דְּ לָ א‬‫הוּ א דְּ לָ א ָחיִ ׁיש עַ ל יְ ָק ָרא ִד ׁ ְש ָמא ַקדִּ ׁ ָ‬ ‫ועוני לא כסיתי‪ ,‬אמרתי אודה עלי פשעי לה'‪ .‬לְ בָ ָתר אחר כך‬ ‫יִ ְת ַח ֵּלל ְּב ַא ְרעָ א כמו כן דנים את מי שאינו חושש על‬ ‫ולפ‬ ‫אתי ֶסלָ ה‪ִ .‬מ ַּנ ָּלן‪ִ .‬מ ּ ֹמ ׁ ֶשה‬ ‫את עֲ וֹ ן ַח ּ ָט ִ‬ ‫אמר וְ ַא ָּתה נָ שָׂ ָ‬ ‫כבוד שמו הקדוש שלא יתחלל בארץ‪ַ .‬מאן הוּ א דְּ לָ א‬ ‫יוד‬ ‫יך הוּ א מי הוא שאינו‬ ‫ָחיִ ׁיש לִ ָיק ֵר ּיה דְּ קוּ ְד ׁ ָשא ְּב ִר ְ‬ ‫לעולם ראש השנה הוא ב' ימים‬ ‫דְּ ת‬ ‫מנין לנו דבר זה שצריך להתודות בפרטות‪ ,‬ואמר דִּ כְ ִּתיב‬ ‫חושש לכבודו של הקב"ה זה המרבה כבודו וממעט כבוד‬ ‫צר‬ ‫שכתוב אצל משה‪ ,‬שהתודה בשם כל ישראל‪ ,‬ואמר (שמות‬ ‫שמים‪ ,‬כי בזה מחזיק כח החיצונים‪ַ ,‬מאן הוּ א דְּ לָ א ׁ ַש ֵ ּוי‬ ‫ִדי‬ ‫לב) ָא ָּנא ָח ָטא ָהעָ ם ַה ֶּזה ְוגוֹ ' חטאה גדולה ויעשו להם‬ ‫יְ ָקר לִ ׁ ְש ָמא ָדא מי הוא שאינו נותן כבוד לזה השם זה‬ ‫לא‬ ‫אלהי זהב‪ .‬וכן ְּביִ שְׂ ָר ֵאל ּ ְכ ִתיב בישראל כתוב שהתודו‬ ‫ְּבכָ ל זִ ְמנָ א ְת ֵרין יוֹ ִמין ִאנּ וּ ן‪ַ ,‬מאי ַטעְ ָמא‪ְּ .‬בגִ ין‪,‬‬ ‫לפני הקב"ה ואמרו‪( ,‬שמואל א יב) ָח ָטאנוּ ִּכי עָ זַ בְ נוּ ֶאת‬ ‫שאינו מכוין בברכות או שמזכיר שם שמים לבטלה‪ ,‬כי‬ ‫דְּ לֶ ֱה ֵוי יִ ְצ ָחק ּ ָכלִ יל דִּ ינָ א וְ ַר ֲח ֵמי ראש השנה הוא שני‬ ‫שה‬ ‫בזה מלביש הבל דקדושה בהבל רע ורעות רוח‪ַ .‬ו ָ ּיבוֹ א‬ ‫ְ ּגנו‬ ‫ימא ַהאי ְּביָ ִחיד שאם תאמר מה שאמר‬ ‫יְ הֹ וָ ה‪ ,‬דְּ ִאי ֵת ָ‬ ‫גַ ם ַה ּ ָׂש ָטן ְּבתוֹ כָ ם הנה השטן הוא הס"מ‪ּ ַ ,‬גם‪ ,‬לְ ַר ּבוֹ ת‬ ‫ימים בכל זמן ובכל מקום‪ ,‬גם בארץ ישראל‪ ,‬מה הטעם‪ ,‬כדי‬ ‫אינ‬ ‫דוד חטאתי אודיעך הוא רק ביחיד‪ֲ ,‬אבָ ל ְּב ִצ ּבוּ ר לָ א אבל‬ ‫יה תיבת גם בא לרבות את הנוקבא‬ ‫ַה ִהיא נוּ ְק ָּבא ִדילֵ ּ‬ ‫שיהיה יצחק שהוא בחינת ראש השנה כלול דין ורחמים‪,‬‬ ‫מס‬ ‫בצבור אין צריך לפרט עונותם‪ ,‬כי אין זה כבוד של צבור‬ ‫שלו בת זוגו שהיא לילי"ת‪ ,‬ששניהם באים לקטרג‪ .‬אוּ ף‬ ‫ְּת ֵרין יוֹ ִמין ְולָ א ַחד‪ .‬דְּ ִאלְ ָמלֵ א יִ ׁ ְש ַּת ַּכח יְ ִח ָידאי‪,‬‬ ‫וְ עַ‬ ‫לגלות ברבים את עונות הצבור‪ָ .‬הא ּ ְכ ִתיב ְק ָרא ָדא הרי‬ ‫ֲהכִ י לְ ִה ְתיַ ֵ ּצב עַ ל יְ הֹ וָ ה‪ ,‬דְּ ִאיהוּ ָחיִ ׁיש נַ ֵּמי לִ ָיק ָרא‬ ‫יַ ֲח ִריב עָ לְ ָמא וזהו הטעם של שני ימים ולא היה די ביום‬ ‫ִאצְ‬ ‫כתוב מקרא זה‪ ,‬שכלל ישראל אמרו חטאנו כי עזבנו את ה'‪.‬‬ ‫ִד ׁ ְש ָמא ָדא כמו כן מש"כ להתיצב על יהוה היינו שהוא גם‬ ‫אחד‪ ,‬כי ביום ראשון הדין הוא קשה‪ ,‬וביום השני הדין הוא‬ ‫נָ פְ‬ ‫כן חושש לכבוד השם הזה‪ ,‬כמו שאמרו חז"ל (מגילה דף ג‬ ‫ברחמים‪ ,‬ואם היה ראש השנה רק יום אחד‪ ,‬דהיינו בחינת‬ ‫עוש‬ ‫ע"א) שאפילו שדים לא מוציאים שם שמים לבטלה‪ ,‬ולכן‬ ‫דין קשה‪ ,‬היה מחריב את העולם מחמת דין הקשה‪ .‬וְ עַ ל‬ ‫הוא מקטרג על שנתחלל שם שמים בעולם‪ ,‬וזהו "להתיצב‬ ‫דָּ א כְ ִתיב ְּת ֵרין זִ ְמנִ ין‪ ,‬וַ יְ ִהי ַהיּוֹ ם ַויְ ִהי ַהיּוֹ ם ועל זה‬ ‫על ה'"‪ ,‬שעומד לקטרג עבור כבוד שם הוי''ה‪ ,‬ומעין ענינים‬ ‫כתוב שתי פעמים ויהי היום‪ ,‬ויהי היום‪ ,‬פעם באלישע ופעם‬ ‫ביום ר"ה ישראל נכנסים תחילה לדין‬ ‫אלו קטרג על איוב באמרו החנם ירא איוב את ה'‪ ,‬כלומר‬ ‫באיוב‪ ,‬לרמז על שני ימים של ראש השנה‪.‬‬ ‫ה‬ ‫בעוד יש רחמים‬ ‫שהיה פונה להנאתו ולא לכבוד יוצרו‪.‬‬ ‫מי שמפרש חטאיו ומתודה עליהם לפני ה'‬ ‫הדין הראשון הוא שדנים את מי שאינו‬ ‫אש ַה ׁ ּ ָשנָ ה‪ְ ,‬מ ַת ְּקנִ ין ֵּבי ִדינָ א ּכוּ ְר ָס ָ ּייא‬ ‫ְּביוֹ ֵמי ְדרֹ ׁ‬ ‫לא נמסר דינו אלא בידי המלך ה'‬ ‫מכבד את שם ה' ואת לומדי התורה‬ ‫ּ ָפ ַת‬ ‫לְ ַמלְ ּ ָכא‪ ,‬לְ ֵמ ַידן ּ ָכל עָ לְ ָמא בימים של ראש השנה‬ ‫ִּתק‬ ‫מכינים הבית דין‪ ,‬כסא בשביל מלך המשפט לדון את כל‬ ‫ִּתק‬ ‫שלמדנו‪ ,‬כי ְּב ַההוּ א יוֹ ָמא העולם ברחמים‪ .‬וְ יִ שְׂ ָר ֵאל עָ אלִ ין ְּב ַק ְד ִמ ָיתא ְּב ִדינָ א‬ ‫ּ ְכ ָמה דְּ ִא ְת ַמר כמו‬ ‫ַו ָ ּיבֹ אוּ ְּבנֵ י ָה ֱאל ִֹהים‪ִ ,‬א ֵּלין ֵּבית דִּ ין ַרבְ ְרבָ א‪ְּ .‬בנֵ י‬ ‫דָּ א‬ ‫יה‪ ,‬דְּ לִ יפוּ ׁש ַר ֲח ֵמי‪( .‬ס"א ַק ֵּמי דְּ לִ יפוּ ׁש רוּ גְ זָ א)‬ ‫ַק ֵּמ ּ‬ ‫יה אלו‬ ‫ָה ֱאל ִֹהים ַודַּ אי‪ְּ ,‬בנוֹ י ְד ַמלְ ָּכא ְק ִר ִיבין לְ גַ ֵּב ּ‬ ‫‪9‬‬ ‫ממ‪+‬לכת ‪+‬הרשב״י‬ ‫ון מן גלותא ברחמי‬ ‫וישראל נכנסים תחילה לדין לפני האומות‪ ,‬לפני שיתרבה‬ ‫הרוגז וכעס על ידי מעשיהם הרעים של האומות‪.‬‬ ‫ַּתאנֵ י שנה ַר ִּבי יוֹ ֵסי‪ָ ׁ ,‬ש ׁלש ִּכ ּתוֹ ת נִ כְ נָ ִסין לְ יוֹ ם ַהדִּ ין‪.‬‬ ‫ַּכת ַצדִּ ִיקים ְ ּגמוּ ִרים‪ַּ .‬כת ְר ׁ ָשעִ ים ְ ּגמוּ ִרים‪ַּ .‬כת‬ ‫יום הראשון של ר"ה דינא קשיא ויום‬ ‫ֵּבינוֹ נִ ים‪ .‬וּ כְ נֶ גְ דָּ ן ׁ ָש ׁלש ּ ֹכחוֹ ת ָּב ָא ָדם‪ֹ ּ .‬כ ַח ַה ְּנ ׁ ָש ָמה‬ ‫השני דינא רפיא‬ ‫ַה ְּקדוֹ ׁ ָשה פי' יש מי שמגביר כח הנשמה על הגוף‬ ‫ותאוותיו‪ ,‬ואלו הצדיקים‪ .‬וְ כֹ ַח ַה ִּמ ְת ַא ֶ ּוה אלו הרשעים‬ ‫שהתאוה גוברת על כח הנשמה‪ְ .‬וכֹ ַח ַה ְּמנִ יעָ ה אלו‬ ‫ְּתנָ ן למדנו כי על מה שכתוב (מלכים א ח) "לעשות משפט‬ ‫הבינוניים‪ ,‬ושואל‪ַ .‬מאי ּ ֹכ ַח ַה ְּמנִ יעָ ה‪ָ ,‬א ַמר ִר ִּבי יְ הוּ ָדה‪,‬‬ ‫עבדו" וּ ִמ ׁ ְש ּ ַפט עַ ּמוֹ יִ שְׂ ָר ֵאל דְּ בַ ר יוֹ ם ְּביוֹ מוֹ ‪ ,‬יוֹ ם‬ ‫ּ ֹכ ַח ַה ְמגַ דֶּ לֶ ת וְ ַה ֵּמנִ יעַ ֶאת ַהגּ וּ ף לפי טבעם‪ ,‬ולא ממש‬ ‫ְּביוֹ מוֹ ַמאי הוּ א‪ֵ .‬א ָּלא ַה ֵּני ְּת ֵרי יוֹ ִמין דְּ רֹ ׁ‬ ‫אש ַה ׁ ּ ָשנָ ה‬ ‫בשביל תאותם ְּבכָ ל ְצ ָרכָ יו לפי מה שצריך לגופו ולא יותר‬ ‫יש לשאול‪ ,‬יום ביומו מהו הענין של אלו השני ימים‪ ,‬והשיב‬ ‫מדאי‪ ,‬אבל אינו נזהר ממותרות‪.‬‬ ‫אלא אלו הם שני ימים של ראש השנה‪ַ .‬א ַּמאי ְת ֵרי יוֹ ִמין‪.‬‬ ‫ְּבגִ ין דְּ ִאנּ וּ ן ְּת ֵרי ֵבי ִדינָ א‪ ,‬דְּ ִמ ְת ַח ְּב ָרן ּ ַכ ֲח ָדא ולמה הם‬ ‫חדש‪ ,‬והיינו סוד רחל שבה הוא ענין חידוש הירח‪ .‬ומש"כ‬ ‫שני ימים‪ ,‬ואמר לפי שהם שני בתי דין המתחברים יחד‪ ,‬והיינו‬ ‫ַּב ֵּכ ֶסה‪ּ( :‬כֶ ס ְד ַעלְ ָמא ִעּלָ ָאה‪ ,‬כ"ס ה' דָּ א פַ ַחד יִ ְצ ָחק‬ ‫לאה ורחל שמתחברות יחד‪ ,‬על ידי שעקבי לאה מתלבשים‬ ‫הקב"ה ברחמיו נתן לבניו עצה להנצל מן‬ ‫דְּ ִאיהוּ כֶ ס לְ ַמלְ ָּכא עִ ָּל ָאה‪ּ ,‬תוּ בַ ּכֶ ֶסה) דָּ א ִדינָ א‬ ‫בכתר רחל‪ ,‬והם סוד שני ימים של ראש השנה‪ ,‬יום ראשון‬ ‫הדין‬ ‫ַק ׁ ְשיָ א‪ַ ּ ,‬פ ַחד יִ ְצ ָחק זהו דין קשה הנקרא פחד יצחק‪ ,‬היינו‬ ‫כנגד לאה דינא קשיא‪ ,‬יום ב' כנגד רחל דינא רפיא‪ ,‬ומפרש‬ ‫סוד לאה שהיא דין קשה כעין הגבורה דז"א הנקראת פחד‬ ‫דִּ ינָ א עִ ָּל ָאה‪ ,‬דְּ ִאיהוּ ַק ׁ ְשיָ א‪ְּ ,‬ב ִדינָ א ַת ָּת ָאה‪ ,‬דְּ ִאיהוּ‬ ‫יצחק‪.‬‬ ‫ַרפְ יָ א‪ְ ,‬ו ַת ְר ַוויְ יהוּ ִמ ׁ ְש ַּת ּ ְכ ֵחי דין העליון שהוא קשה‪ ,‬היינו‬ ‫ַר ִּבי יוֹ ֵסי ֶּבן ּ ַפזִ י אוֹ ֵמר‪ֹ ּ ,‬בא וּ ְר ֵאה ַר ְח ָמנוּ תוֹ ׁ ֶשל‬ ‫ַא ׁ ְש ֵרי ָהעָ ם יֹ ְדעֵ י ְתרוּ עָ ה וְ גוֹ '‪( ,‬תהלים פט) לָ א כְ ִתיב‬ ‫הדין של לאה‪ ,‬מתחבר בדין התחתון שהוא רפה‪ ,‬היינו בדין‬ ‫ַה ָּקדוֹ ׁש ָּברוּ ְך הוּ א‪ ,‬אע"פ ׁשב"ד ׁ ֶשל ַמעְ לָ ה ָּב ִאין‬ ‫לא כתוב ׁ ֹש ְמעֵ י‪ ,‬אוֹ ּתוֹ ְקעֵ י ְתרוּ עָ ה‪ֵ ,‬א ָּלא יֹ ְדעֵ י‬ ‫של רחל‪ ,‬ושניהם נמצאים בראש השנה‪ ,‬וכנגדם הוא ראש‬ ‫לַ עֲ מֹ ד ַּבדִּ ין‪ ,‬וְ לָ דוּ ן ֶאת ַה ְּב ִריּוֹ ת‪ ,‬וּ לְ הוֹ רוֹ ת לִ פְ נֵ י‬ ‫ְתרוּ עָ ה הטעם הוא‪ְּ .‬בגִ ין (ס"א ּכְ גֹון) ַח ִּכ ִימין דְּ ָדיְ ִירין‬ ‫השנה שני ימים‪.‬‬ ‫ַה ָּקדוֹ ׁש ָּברוּ ְך הוּ א זְ כוּ ת ְוחוֹ בָ ה ׁ ֶשל ְּבנֵ י ָא ָדם‪.‬‬ ‫ישא‪ִ ,‬אנּ וּ ן יֹ ְדעֵ י ְתרוּ עָ ה לפי‬ ‫ַּב ֲאוִ ָירא דְּ ַא ְרעָ א ַקדִּ ׁ ָ‬ ‫דְּ ָתאנֵ י ששנה ר' יוֹ ֵסי ֶּבן ּ ַפזִ י‪ָ ׁ ,‬ש ׁלש ִּכ ּתוֹ ת ׁ ֶשל ַמלְ ֲאכֵ י‬ ‫שרק החכמים הדרים ויושבים באויר של ארץ הקדושה‬ ‫ַה ׁ ּ ָש ֵרת עוֹ ְמ ִדין עַ ל ַהדִּ ין ְּביוֹ ם ר"ה‪ .‬יֵ ׁש ֵמ ֶהם ׁ ֶש ֵהם‬ ‫הם יודעי תרועה‪ָ .‬רזָ א ִד ְתרוּ עָ ה סוד התרועה הוא‪ְּ ,‬כ ָמה‬ ‫הטעם שצריך לתקוע גם שברים וגם‬ ‫תרועה‬ ‫מוֹ ִרים מזכירים זְ כוּ ת לְ טוֹ בָ ה‪ .‬וְ יֵ ׁש ֵמ ֶהם שהם מורים‬ ‫ִדכְ ִּתיב כמו שכתוב‪( ,‬תהלים ב) ְּתרֹ עֵ ם ְּב ׁ ֵשבֶ ט ַּב ְרזֶ ל‬ ‫ומזכירים חוֹ ָבה לְ ָרעָ ה‪ .‬וְ ָתא ֲחזֵ י בא וראה‪ַ ,‬ר ְח ָמנוּ תוֹ‬ ‫שעל ידי התרועה שוברים את כתות המקטרגים האחוזים‬ ‫ׁ ֶשל ַה ָּקדוֹ ׁש ָּברוּ ְך הוּ א‪ֶ ׁ ,‬ש ָּנ ַתן עֵ ָצה לְ ִה ָּנ ֵצל ִמן ַהדִּ ין‪.‬‬ ‫בברזל‪ַ .‬מאן עַ ָּמא ְּכיִ שְׂ ָר ֵאל‪ ,‬דְּ יָ ְדעִ ין ָרזִ ין עִ ָּל ִאין‬ ‫ְועַ ל דָּ א לָ א יָ ְדעֵ י ַה ֵּני ַב ְבלָ ֵאי‪ָ ,‬רזָ א ִדיבָ בָ א וִ ילָ לוּ ָתא‬ ‫אריהוֹ ן ומסיק רבי שמעון את דבריו ואומר מי הוא‬ ‫דְּ ָמ ֵ‬ ‫ולפי שבני בבל אינם יודעים שיש ב' מיני דינים‪ ,‬לכן אינם‬ ‫עם כישראל שיודעים סודות העליונים של רבונם‪ ,‬לְ ֵמיעַ ל‬ ‫יודעים בני בבל הסוד של השברים והתרועה‪ ,‬וְ לָ א יָ ְדעֵ י‬ ‫יה שעל ידי זה הם יכולים לבוא‬ ‫ַק ֵּמ ּיה‪ ,‬וּ לְ ִא ְת ַּק ׁ ּ ְש ָרא ֵּב ּ‬ ‫דְּ ַת ְר ַויְ הוּ ִא ְצ ְט ִריכוּ ואינם יודעים שלפי האמת שניהם‬ ‫האויבים הם המזכירים חובותיהם של‬ ‫לפניו ולהתקשר בו‪ .‬וְ כָ ל ִאנּ וּ ן דְּ יָ ְדעֵ י ָרזָ א ִד ְתרוּ עָ ה וכל‬ ‫צריכים‪ ,‬כי הם כנגד תיקון רחל ולאה‪ ,‬והיינו יְ לָ לוּ ָתא ְד ִאיהוּ‬ ‫בני האדם‬ ‫אלו היודעים את סוד התרועה‪ ,‬יִ ְת ָק ְרבוּ ן לְ ֵמ ַיה ְך ְּבאוֹ ר‬ ‫ִדינָ א ַּת ִּקיפָ א התרועה שהיא דין חזק וקשה היא כנגד‬ ‫יך הוּ א יתקרבו ללכת באור פניו של‬ ‫ּ ָפנָ יו דְּ קוּ ְד ׁ ָשא ְּב ִר ְ‬ ‫לאה‪ְּ .‬תלָ ת ְּת ִב ִירין דְּ ִאיהוּ ִדינָ א ַרפְ יָ א והשלשה שברים‬ ‫ְ‬ ‫הקב"ה‪ .‬וְ ָדא אוֹ ר ַק ְד ָמ ָאה ְדגָ נִ יז ֻק ְד ׁ ָשא ְּב ִריך הוּ א‬ ‫שהם דין רפה הם כנגד רחל‪ ,‬ודין הרפה נרמז בשברים‪ ,‬כי‬ ‫ְ‬ ‫לְ ַצדִּ ַיק ָ ּייא‪ ,‬וְ עַ ל דָּ א ִא ְצ ְט ִריך לְ ִמנְ דַּ ע לַ ּה‪ .‬שזהו אור דְּ ַתנְ יָ א שלמדנו‪ַ ,‬מהוּ דִּ כְ ִּתיב מהו שכתוב זִ כְ רוֹ ן‬ ‫ְ ּגנוּ ֵחי גָ נַ ח ַרפְ יָ א דומה כמי שגונח מלבו ברפיון‪ ,‬בני בבל‬ ‫ְּתרוּ עָ ה‪ ,‬לָ א ַא ׁ ְש ּ ַכ ְחנָ א לא מצאנו זְ כִ ָירה איזה דרוש‬ ‫הראשון שגנז הקב"ה לצדיקים לעתיד לבא‪ ,‬ועל כן צריכים‬ ‫אינם יודעים איזה משניהם צריכים‪ ,‬לכן הם עושים שניהם‬ ‫לדעת את סוד התרועה‪ ,‬וזה שכתוב "ה' באור פניך יהלכון‪ .‬לזכירה לִ ְתרוּ עָ ה בענין זכירה‪ֶ ,‬א ָּלא ַהאי אלא זה ְד ָא ַמר‬ ‫מספק‪ִ .‬אנּ וּ ן לָ א יָ ְדעֵ י‪ְ ,‬ועָ ְב ִדין ַּת ְרוַ יְ הוּ ‪ .‬וַ ַא ַּנן יַ ְדעֵ ינַ ן‪,‬‬ ‫שאמר ִר ִּבי יוֹ ֵסי‪ְּ ,‬כ ִתיב ְוכִ י ָתבֹ אוּ ִמלְ ָח ָמה ְּב ַא ְר ְצכֶ ם‬ ‫וְ עַ בְ ִדינַ ן ַּת ְר ַויְ הוּ ‪( .‬ס"א וְ ַעל ָּדא ָרזָ א ִדיבָ בָ א וִ ילָ לָ ה וְ ַת ְרוַ יְ הּו‬ ‫עַ ל ַה ַ ּצר וגו' הצורר אתכם וַ ֲה ֵרעֹ ֶתם בחצוצרות ונזכרתם‬ ‫ִאצְ ְט ִריכּו‪ֲ ,‬הנֵ י ּבַ בְ לָ ֵאי‪ִ ,‬אּנּון לָ א יָ ְד ֵעי‪ ,‬וְ ַעבְ ִּדין ַּת ְרוַ יְ הּו‪ ).‬וְ כֹ ָּלא‬ ‫נָ פְ ִקין לְ אֹ ַרח ְק ׁשוֹ ט ואנו יודעים ששניהם צריכים לכן אנו‬ ‫לפני ה' אלהיכם וגו'‪ ,‬וְ זֵ כֶ ר לִ ְתרוּ עָ ה זוֹ ‪ָ ,‬א ַמר ַה ָּקדוֹ ׁש‬ ‫אפי' צעדיו של אדם באים בדין בר"ה‬ ‫ָּברוּ ְך הוּ א‪ָ ,‬ה ִריעוּ לְ פָ נַ י ִּב ְתרוּ עָ ה זוֹ עתה בר"ה‪ֶ ׁ ,‬ש ִהיא‬ ‫עושים את שניהם‪ ,‬והכל יוצאים לדרך האמת‪ ,‬כי למעשה‬ ‫שניהם עושים כפי שצריך באמת‪.‬‬ ‫זִ כְ רוֹ ן אוֹ ָת ּה ַה ְּתרוּ עָ ה‪ִ ,‬מ ָ ּיד‪ ,‬וְ נוֹ ׁ ַשעְ ֶּתם ֵמאֹ יְ ֵביכֶ ם‪.‬‬ ‫ַמאן ִאנּ וּ ן מי אלו האויבים‪ֵ ,‬אלּ וּ ֵהם ַה ּמוֹ ִרים המזכירים‬ ‫אש ַה ׁ ּ ָשנָ ה דָּ ן הקב"ה את ָּכל חוֹ בָ ָתם ׁ ֶשל ְּבנֵ י ָא ָדם‪ .‬דְּ ַתנְ יָ א ששנינו ָא ַמר ִר ִּבי יוֹ ָחנָ ן‪,‬‬ ‫(זהר חדש י"ח ע"ב) ְּברֹ ׁ‬ ‫היודעים את סוד התרועה יתקרבו ללכת‬ ‫ַמלְ ָאכִ ים יֵ ׁש‪ַ ,‬ה ּמוֹ ִרים המזכירים חוֹ ָב ָתן ׁ ֶשל ְּבנֵ י ָא ָדם‪.‬‬ ‫על‬ ‫היא‬ ‫והכוונה‬ ‫לשבע‪,‬‬ ‫זו‬ ‫ואי‬ ‫לחרב‬ ‫ָהעוֹ לָ ם ּ ֻכלּ וֹ כמ"ש אי זו‬ ‫באור פניו של הקב"ה‬ ‫וּ ַמלְ ָאכִ ים יֵ ׁש‪ַ ,‬ה ּמוֹ ִרים המזכירים זְ כוּ ָתן‪ .‬וַ ֲאפִ ילּ וּ‬ ‫בפרטות‪,‬‬ ‫אדם‬ ‫כל‬ ‫על‬ ‫מפרש‬ ‫וגם‬ ‫בכללות‬ ‫אנשי אותה העיר‬ ‫ֶא ָחד ִמ ִּני מתוך ֶאלֶ ף מוֹ ֶרה מזכיר זְ כוּ תוֹ ‪ָ ׁ ,‬שבְ ִקין לוֹ‬ ‫וכו'‬ ‫בבריאות‬ ‫יהיו‬ ‫והנפש‬ ‫הגוף‬ ‫אם‬ ‫פי'‬ ‫ם‬ ‫גּ וּ פוֹ ת ְּבנֵ י ָא ָד‬ ‫עוזבים אותו‪ָ .‬ה ָדא וזה הוּ א ִדכְ ִתיב שכתוב ִאם יֵ ׁש עָ לָ יו‬ ‫ה‬ ‫מ‬‫ַ‬ ‫ל‬ ‫כ‬ ‫ָ‬ ‫ּ‬ ‫ל‬ ‫עַ‬ ‫ם‬ ‫ת‬ ‫ָ‬ ‫אוֹ‬ ‫ן‬ ‫ד‬ ‫ָ‬ ‫וְ‬ ‫ם‪,‬‬ ‫ת‬‫ָ‬ ‫אוֹ‬ ‫ד‬ ‫ק‬ ‫ֵ‬ ‫פוֹ‬ ‫וְ ַה ְּנ ׁ ָשמוֹ ת‪ ,‬וּ‬ ‫יו‬ ‫ד‬ ‫ָ‬ ‫עָ‬‫צ‬‫ְ‬ ‫וּ‬ ‫ילּ‬ ‫פִ‬ ‫א‬‫ֲ‬ ‫ׁ ּ ֶשעָ שׂ וּ ּ ָכל ַה ׁ ּ ָשנָ ה ּ ֻכ ָּל ּה‪ .‬וְ ַתאנָ א ושנינו‪,‬‬ ‫ּ ָפ ַתח ְו ָא ַמר‪ ,‬פתח רבי שמעון לפרש מש"כ (תהלים פא)‬ ‫ְ‬ ‫ַמלְ ָאך ֵמלִ יץ ֶא ָחד ִמ ִּני ָאלֶ ף‪ .‬וּ כְ ִתיב ַּב ְת ֵר ּיה‪ ,‬וִ ֻיח ֶּננּ וּ‬ ‫ׁ ֶשל ָא ָדם נִ ְמנִ ין וּ בָ ִאין ַּבדִּ ין ְּבאוֹ תוֹ ַהיּוֹ ם‪ֲ ,‬ה ָדא הוּ א‬ ‫ִּת ְקעוּ ַבחֹ ֶד ׁש ׁשוֹ פָ ר ַּב ּ ֵכ ֶסה לְ יוֹ ם ַח ֵ ּגנוּ ‪ .‬הנה מש"כ‬ ‫אמר ּ ְפ ָדעֵ הוּ ֵמ ֶר ֶדת ׁ ַש ַחת וגו' ויאמר מצאתי כופר‪.‬‬ ‫וַ ֹ ּי ֶ‬ ‫וְ כָ ל ְצעָ ַדי יִ ְס ּפוֹ ר‪.‬‬ ‫ִדכְ ִתיב זהו שכתוב‬ ‫ִּת ְקעוּ ַבחֹ ֶד ׁש ׁשוֹ פָ ר‪ַ ,‬מאי ַּבחֹ ֶד ׁש מהו בחודש‪ .‬ואמר‬ ‫דָּ א ֵבי דִּ ינָ א ַרפְ יָ א‪ ,‬דְּ ִא ְּק ֵרי חֹ ֶד ׁש זהו דין הרפה הנקרא‬ ‫‪10‬‬ ‫מעשיות והנהגות מכלי ראשון שנשמעו מפי קודשו‬ ‫את בית המדרש‪ .‬ואף כאשר ביקשו לעשות זאת‬ ‫של מרן הגאון המקובל‬ ‫במקומו‪ ,‬לא ויתר רבינו‪ ,‬באומרו כי לא ייתן לאחרים‬ ‫את הזכות לנקות את בית ה'‪.‬‬ ‫חכם בני‪+‬הו שמוא‪+‬לי שליט"א‬ ‫על רבותיו חכמי ישראל 'שרפי הקודש'‬ ‫כשעתיים לפני התפילה‪ ,‬היה מגיע לבית הכנסת‬ ‫ומה ששמע מפי קודשם על רבותיהם זיע"א‬ ‫ומקיף את התיבה שבע הקפות עם כוונות הרש"ש‬ ‫כמופיע בסידור‪ ,‬והיה מייחד ומכין את עצמו‬ ‫לתפילה‪.‬‬ ‫רבינו לא היה מתעייף כלל‪ ,‬ואף בימי זקנותו היה‬ ‫לומד ברציפות שעות רבות ללא הרף‪ .‬מחצות‬ ‫זקן המקובלים ראש ישיבת "נהר שלום"‬ ‫רבינו שלום אהרן שמואלי זצוק"ל‬ ‫שיתקן להם את נעליהם‪ ,‬ובכך היו מהנים אותו‬ ‫מנכסיהם‪ .‬האדמו"ר מבעלזא היה שולח גם את‬ ‫חסידיו כדי שילכו לתקן אצל מורנו ורבנו‪.‬‬ ‫כאשר היה לו די צורכו לאכול בבית‪ ,‬לא היה‬ ‫שוהה בסנדלריה אף לא רגע נוסף‪ .‬וסיפר בנו‬ ‫ארץ ישראל נקנית‬ ‫מו"ר ראש הישיבה‪ ,‬כי בתקופה מסוימת‪,‬‬ ‫בשנת ה'תרע"ח‪ ,‬עלה רבינו‬ ‫כאשר ראו הוא ואחיו רבי שמואל‬ ‫ומשפחתו לארץ הקודש‬ ‫את העוני והדחק‪ ,‬וכי יש רבים‬ ‫במסע מפרך על גמלים‪,‬‬ ‫הרוצים שיתקנו את נעליהם‪,‬‬ ‫בעוברם דרך דמשק‪.‬‬ ‫היו מבקשים מרבינו שייקח‬ ‫כמה פעמים התבטא‪ ,‬כי‬ ‫עוד כמה זוגות נעליים‪ ,‬אותם‬ ‫זוכר הוא את הימים הקשים‬ ‫הם יתקנו בעצמם‪ ,‬וכך יהיה‬ ‫של מאורעות תרפ"ט‪ ,‬כאשר‬ ‫בתפילה בכותל המערבי‬ ‫עוד מעט ממון בכדי לקיים‬ ‫היה נער צעיר בירושלים‬ ‫את המשפחה‪ .‬רבינו נעתר‬ ‫עיר הקודש‪ ,‬וכיצד‬ ‫הלילה ובכל שעות היום היו לימודו ושיעוריו‬ ‫להם‪ ,‬אך כאשר כבר נכנסו‬ ‫ראה בעיניו יהודים‬ ‫רצופים‪.‬‬ ‫ללמוד בישיבה‪ ,‬אמר להם‬ ‫רבים קורעים את‬ ‫כי הם צריכים לשקוע אך ורק‬ ‫בגדיהם על האבל‬ ‫לאחר פטירת רבי מרדכי זיע"א‪ ,‬היה הוא זה שמוסר‬ ‫בלימודם בישיבה‪.‬‬ ‫הכבד שפקד את‬ ‫אחר הצהרים במשך ג' שעות רצופות את השיעור‬ ‫עם ישראל‪ .‬רבינו היה‬ ‫המרכזי בתורת האריז"ל והרש"ש‪ .‬גם בשבתות‪,‬‬ ‫לבד מהעסק של הסנדלריה‪,‬‬ ‫בימי חג הסוכות היה מורנו ורבנו‬ ‫מספר בערגה ובצער‪ ,‬על‬ ‫עוד טרם החלו להנהיג בארץ הקודש את שעון‬ ‫שאר בשרו רבי ישמעאל הכהן‪,‬‬ ‫מוכר בחנותו אתרוגים‪ ,‬הדסים‪ ,‬ולולבים‪,‬‬ ‫הקיץ – כאשר זמן נץ החמה היה בשעה ארבע וחצי‪,‬‬ ‫ורבים מגדולי ישראל היו באים לקנות אצלו‪ ,‬כי ראו‬ ‫רבה הנערץ של צפת בימים ההם (שהיה מתכתב‬ ‫והתפילה על פי הכוונות היתה מתחילה בשבת‬ ‫את הנאמנות והצדקות שלו‪ .‬ביניהם היו רבי עובדיה‬ ‫עם רבותינו הגאונים ה'ישא ברכה' וה'שדי חמד')‪,‬‬ ‫בשעה שלוש לפנות בוקר‪ ,‬כשעה וחצי קודם הנץ‬ ‫יוסף ע"ה‪ ,‬רבי שלום הכהן ראש ישיבת פורת יוסף‪,‬‬ ‫שנרצח על ידי בני עוולה בפרעות אלו‪ ,‬שהיו גם‬ ‫– היה רבינו לומד לאחר התפילה עם תלמידיו‬ ‫ועוד גדולים‪.‬‬ ‫בעיה"ק צפת‪.‬‬ ‫ברציפות עד השעה עשר בבוקר‪ .‬זאת אומרת‪ ,‬שהיו‬ ‫לומדים ארבע שעות רצופות לאחר תפילת שחרית‬ ‫שקדן בתורה‬ ‫נהנה מיגיע כפיו‬ ‫סדר יומו של רבינו‪ ,‬היה בלתי נתפס בדורנו‪ .‬רבינו של שבת! וזאת על אף שהיה קם בחצות הלילה‬ ‫כל ימיו חי בעוני ודחקות בכדי לזכות‬ ‫וטובל לפני תפילתו וכו'‪.‬‬ ‫היה שוהה בישיבה הקדושה עד לאחר צאתו של‬ ‫לכתרה של תורה‪ .‬על אף שרבינו‬ ‫אחרון הלומדים מהישיבה‪,‬‬ ‫מרדכי שרעבי זיע"א היה מחלק ממון‬ ‫וכבר בחצות הלילה היה‬ ‫ותגמולים ללומדים בישיבה הקדושה‪,‬‬ ‫מתייצב שוב ללימודו‬ ‫רבינו סירב ליהנות שלא מיגיע כפיו‪ ,‬ולא‬ ‫בישיבה‪ .‬כך‪ ,‬ששעות‬ ‫הסכים לקבל אף פרוטה מרבי מרדכי‪.‬‬ ‫שינתו היו מועטות ביותר‪,‬‬ ‫יעיד על כך מה שפעם סיפר בנו ראש הישיבה‬ ‫ולא פסיק פומיה מגירסא‪.‬‬ ‫שליט"א‪ ,‬כי בנערותו הרבה פעמים לא היה אוכל‬ ‫בבית‪ ,‬והיה מתחמק ואומר כי הוא אוכל‬ ‫בישיבה‪ ,‬והכל בכדי שלא יחסר לאחיותיו‪.‬‬ ‫סח הדיין הגאון רבי דן‬ ‫עד כדי כך היה מצבם דחוק מאוד‪.‬‬ ‫גבאי‪ ,‬שבבחרותו היה ישן‬ ‫בישיבה‪ ,‬וראה כי לאחר‬ ‫רבנו נהנה מיגיע כפיו‪ ,‬ולפרנסתו היה‬ ‫שכל הציבור פנה לביתו‬ ‫עובד כסנדלר‪ .‬גדולי ישראל שידעו על‬ ‫היה רבינו נשאר ללמוד‪,‬‬ ‫מעלתו של רבנו‪ ,‬כדוגמת האדמו"ר‬ ‫ולאחר מכן פעמים רבות‬ ‫מבעלזא‪ ,‬הגאון רבי אליעזר ולדנברג‪,‬‬ ‫היה בעצמו מנקה ושוטף‬ ‫ועוד רבים‪ ,‬היו באים דווקא אליו בכדי‬ ‫עם זקן המקובלים רבינו יצחק כדורי זיע"א‬ ‫‪11‬‬ ‫היה מתענה‪ ,‬היה פורש מתענוגות העולם הזה מכל‬ ‫רבינו לא חש כל חפץ ורצון ליהנות ממאכלי העולם‬ ‫וכל‪.‬‬ ‫הזה‪ ,‬רק ִמּלַ ְח ָמּה של תורה‪ .‬לאחר סעודת שחרית‪,‬‬ ‫הייתה הרבנית הצדקנית מגיעה לישיבה למסור את‬ ‫עמוד התפילה של עם ישראל‬ ‫השיעור השבועי לנשים צדקניות‪ .‬שיעור זה התייסד‬ ‫תפילותיו של רבינו נודעו בשער בת‬ ‫על ידי הרבנית שרעבי ובעידודו של רבינו מרדכי‬ ‫רבים‪ ,‬כאשר היה מתפלל כמונה מעות‪,‬‬ ‫שרעבי‪ ,‬והיה כמים קרים על נפש עייפה לכל נשות‬ ‫ומתוך דביקות בה' וע"פ סדר כוונות‬ ‫האזור‪ ,‬כאשר בזמן ההוא עוד לא היתה מודעות‬ ‫הרש"ש זיע"א‪ .‬ומלבד התפילות‬ ‫לצורך הגדול לשלוח את בנות ישראל לסמינרים‬ ‫הקבועות‪ ,‬עוד היה מרבה בתפילות‬ ‫הטהורים וכו'‪ ,‬והיה צורך גדול לחיזוק במוסר‪,‬‬ ‫מיוחדות על עם ישראל‪ ,‬על הכלל ועל‬ ‫בחינוך הילדים וטהרת המשפחה בדרכי התורה‪.‬‬ ‫הפרט‪.‬‬ ‫בזמן שיעורה של הרבנית בצהרי יום השבת‪ ,‬היה‬ ‫בתפילותיו על הכלל‪ ,‬יחד עם עמיתו המקובל‬ ‫רבינו פורש למנוחה קצרה‪ ,‬ולא היה נח יותר משעה‬ ‫רבי אליהו חמד‪ ,‬היה אוסף מדי יום בשעה חמש‬ ‫זו‪ .‬בשעה אחת בצהריים כבר היה רבינו בדרכו‬ ‫כאשר עשתה זאת‪ ,‬אמר לה רבי שלום‪" :‬הינך יודעת אחרי הצהריים את ילדי ישראל הטהורים‪ ,‬והיה‬ ‫לשיעורו בתורת הקבלה בישיבה‪ .‬בעשור האחרון‬ ‫שאני כפוף לדעת התורה‪ ,‬וכל אשר יאמר קורא עמם ברגש רב את קטעי הסליחות‬ ‫לחייו‪ ,‬היה נעזר בשיעור זה בנכדו הגאון הצדיק רבי‬ ‫אלי רבי איני זז ימין ושמאל‪ .‬אולם תדעי ופרקי תהילים עם תקיעות שופר ופתיחת‬ ‫שיגיעו ימים‪ ,‬שתתחרטי על כך שאת ההיכל‪ ,‬ולאחר מכן היה מחלק להם‬ ‫פרס כספי‪.‬‬ ‫מונעת ממני להתעלות ולהתקרב להשי"ת‬ ‫על ידי תוספת צומות אלו‪ ".‬והוסיפה בתפילותיו על הפרט‪ ,‬על הסטנדר‬ ‫הרבנית ואמרה‪ ,‬כי אכן לאחר שהבינה העשוי שיש שניצב במקומו הקבוע‬ ‫ל ת פ י ל ת‬ ‫את גודל מעלתו של‬ ‫היו‬ ‫העמידה‪,‬‬ ‫בעלה הגדול אשר‬ ‫מונחים באופן קבע‬ ‫רבים מגדולי הדור‬ ‫דפים‪ ,‬אשר עליהם היו באים‬ ‫הגיעו לביתו להסתודד‬ ‫אנשים שונים ורושמים את‬ ‫עימו בסוד שיח שרפי‬ ‫בקשותיהם לתפילה‪ ,‬אם‬ ‫קודש‪ ,‬וכן ראתה‬ ‫על זיווג או רפואה‬ ‫את הישועות הרבים‬ ‫וכו'‪ .‬והרב היה‬ ‫שפעל מברכותיו‪ ,‬היא‬ ‫בחביבות עם מרן חכם עובדיה זיע"א‬ ‫מתפלל עליהם‪.‬‬ ‫התחרטה על כך שמנעה ממנו‬ ‫לעשות את רצונו הקדוש‪.‬‬ ‫שר שלום שמואלי שליט"א‪ ,‬שהיה מקריא לפניו‬ ‫פעמים שהיו‬ ‫ולפני הציבור את החומר הנלמד‪ ,‬ורבינו היה מעיר‬ ‫רוצים שהרב‬ ‫גם בזמנים שגזר עליו רבו שלא‬ ‫את הערותיו על כך‪.‬‬ ‫יעשה 'תיקון'‪,‬‬ ‫לעשות תעניות מחמת המעשה‬ ‫ואכן הרב היה‬ ‫הנ"ל‪ ,‬קיים רבינו את תענית‬ ‫מעולם לא שב ריקם‬ ‫עושה תיקון על ידי‬ ‫הראב"ד במלוא הדרה‪ .‬וידוע מה‬ ‫סח הגאון רבי נתן בן סניור שליט"א‪ ,‬כי הפדיון נפש‬ ‫עשרה אברכים שהיו צמים‬ ‫שכתב רבינו אברהם בן הרמב"ם‬ ‫שהיה עורך רבינו מעולם לא שב ריקם‪ .‬והוסיף‪ ,‬כי‬ ‫ומתפללים‪ ,‬וכן היו עושים‬ ‫בספרו "המספיק לעובדי ה''‪,‬‬ ‫רבינו מרדכי שרעבי היה מכבד את רבינו כראש‬ ‫תיקון לנפטרים‪ .‬מלבד‬ ‫כי ישנם כאלו שבתעניתם לא‬ ‫רבני הישיבה עוד בימי קדם‪.‬‬ ‫זאת‪ ,‬בכל בוקר היה‬ ‫מתקנים את תאוותם להבלי‬ ‫עושה פדיון נפש‪,‬‬ ‫בחתונה לאחת מנכדותיו‬ ‫העולם‪ ,‬ובסוף יום הצום נעשים‬ ‫עוד סיפר‪ ,‬כי חמיו הגה"צ רבי יעקב יגן סיפר כי‬ ‫ולאחר מכן היה‬ ‫תאבים לאכילה‪ ,‬ומתגברת תאוות‬ ‫רבינו היה אומר לו בכל שנה מה יקרה באותה‬ ‫אכילתם עליהם‪ ,‬ויצא שכרו בהפסדו כי מגביר הוא מזכיר את כל השמות של החולים וכל‬ ‫השנה‪ ,‬ומכל אשר אמר לו לא נפל דבר ארצה!‬ ‫מי שצריך ישועה‪,‬‬ ‫את תוקף תאוותו‪ .‬אולם אצל רבינו‪ ,‬גם בימים שלא‬ ‫צומות וסיגופים‬ ‫לפעמים‬ ‫בנו‪ ,‬מרן הגאון המקובל רבינו בניהו שמואלי‬ ‫היו מזכירים‬ ‫שליט"א סיפר‪ ,‬כי מרת אימו הצדקנית הלכה‬ ‫שמות‪,‬‬ ‫לפניו‬ ‫פעם למורינו רבי מרדכי שרעבי להתלונן‬ ‫אך הוא היה מתחמק‬ ‫על מור אביו העושה צומות וסיגופים רבים‪,‬‬ ‫בשתיקה‪ ,‬וכך היו מבינים‬ ‫וכי היא חוששת ויראה שלא ימות מחמת‬ ‫כי ככל הנראה קצרה ידו‬ ‫הצומות‪ .‬היא ביקשה מרבינו מרדכי שיאסור‬ ‫מהושיע‪ ,‬כשהוא‬ ‫עליו לצום‪ ,‬ורבי מרדכי אכן קרא לרבינו‪ ,‬וציווה‬ ‫לא‬ ‫נזהר‬ ‫עליו להפחית מצומותיו בכדי שאשתו תהיה‬ ‫להוציא מפיו‬ ‫רגועה ולא תחשוש‪ .‬לאחר כמה שנים‪ ,‬סיפר‬ ‫הקדוש‬ ‫אחד מבניו של ראש הישיבה שליט"א‪ ,‬שהיה‬ ‫דיבורים‬ ‫אצל סבתו‪ ,‬הרבנית שולמית‪ ,‬וראה כי עת‬ ‫ש א י נ ם‬ ‫רצון הוא לשאול אותה אודות מעשה זה‪ .‬הוא‬ ‫טובים‪.‬‬ ‫פנה אליה בשאלה‪ ,‬מדוע התלוננה על הסבא‬ ‫בפני רבי מרדכי שרעבי? ענתה לו הסבתא‪ ,‬כי‬ ‫עם האדמו"ר מתולדות אהרן‬ ‫‪12‬‬ ‫“כ‬ ‫מעש‪+‬ה בי‪+‬הודי‬ ‫ממ‬ ‫לנו‬ ‫הלכות תקיעת שופר‬ ‫שאלות אקטואליות מבית הדין‬ ‫מע‬ ‫בענייני חושן משפט‬ ‫שלוש כוחות שהם קצת יותר ארוכים מהשלוש קולות‬ ‫מבואר בשו״ע (סי' תקצ סעי' א ‪ -‬ב) וז״ל‪ :‬״כמה תקיעות‬ ‫לנו‬ ‫בעריכת הרה"ג רבי יעקב כהן‬ ‫בפ‬ ‫של תרועה‪ ,‬כלומר כל שבר עשוי משני כוחות‪ ,‬ושיעור‬ ‫חייב אדם לשמוע בר״ה תשע‪ ,‬לפי שנאמר‪ :‬תרועה ביובל‬ ‫שליט"א‬ ‫“ל‬ ‫התקיעה היא באורך של שלוש כוחות הכי קצרים‪ ,‬נמצא‬ ‫ובר״ה ג' פעמים‪ ,‬וכל תרועה פשוטה לפניה ופשוטה‬ ‫מאברכי מוסדותינו‬ ‫לע‬ ‫לאחריה‪[ ,‬שהם] תר״ת [תקיעה‪ ,‬תרועה‪ ,‬תקיעה]‪ ,‬תר״ת‪,‬‬ ‫שאם יעשה בשברים כל שבר שיעור של ג' כוחות הרי זה‬ ‫לל‬ ‫על‬ ‫בכלל תקיעה ופסול‪ ,‬ואם יעשה רק כח אחד הרי זה בכלל‬ ‫תר״ת‪ .‬תרועה זו האמורה בתורה‪ ,‬נסתפק לנו אם היא‬ ‫וא‬ ‫תרועה ופסול‪.‬‬ ‫היללה שאנו קורים תרועה‪ ,‬או אם היא מה שאנו קורים‬ ‫יד)‬ ‫שברים‪ ,‬או אם הם שניהם יחד‪ ,‬לפיכך‪ ,‬כדי לצאת ידי ספק‬ ‫שאלה‪ :‬ראובן פנה לחברו הטוב שמעון בבקשה‬ ‫ולכן כתב בשו״ע (שם) על שיטת רש״י שאסור להאריך‬ ‫תו‬ ‫צריך לתקוע תשר״ת ג' פעמים‪ ,‬ותש״ת ג' פעמים‪ ,‬ותר״ת‬ ‫הואיל והוא עומד כעת לפני יציאה לתקופת‬ ‫בשברים יותר מבתקיעה כיון שנמצא שעושה ג' תקיעות‪,‬‬ ‫החגים להיות חזן בחו"ל‪ ,‬ויש לו סכום של‬ ‫כד‬ ‫ג' פעמים״‪.‬‬ ‫כי‬ ‫[אבל בתקיעה יכול להאריך כמה שירצה]‪ ,‬כגון שבחצי‬ ‫עשרים אלף שקלים שאינו רוצה להפקידם בבנק‬ ‫גד‬ ‫שניה אפשר לעשות ג' קולות קצרים שהם התרועה‪,‬‬ ‫כלומר מדאורייתא היינו צריכים לשמוע בר״ה רק תשע‬ ‫מסיבות השמורות עימו‪ ,‬הוא מעוניין להפקידם‬ ‫תקיעות‪ ,‬כיון שנאמר בתורה ג' פעמים תרועה‪ ,‬וכל תרועה‬ ‫אצלו למשמרת עד שיחזור‪ ,‬שמעון ניאות‬ ‫יצא‬ ‫[והוא השיעור של תקיעה כיון שתקיעה כתרועה]‪ ,‬אם‬ ‫לעשות זאת‪ ,‬לאחר יומיים המקרר של שמעון‬ ‫מפ‬ ‫יש תקיעה פשוטה לפניה ולאחריה‪ ,‬אלא שחז״ל הסתפקו‬ ‫יעשה את בשברים כל שבר באורך של חצי שניה נמצא‬ ‫התקלקל ושמעון הוכרח לקנות חדש‪ ,‬אשתו של‬ ‫בע‬ ‫מהי תרועה של התורה‪ ,‬האם מה שאנחנו קוראים תרועה‪,‬‬ ‫שמעון אמרה לו הואיל ויש לנו כעת עשרים אלף‬ ‫את‬ ‫שעשה ג' תקיעות‪[ ,‬כיון ששיעור תקיעה הוא בשיעור של‬ ‫שקלים בפקדון בא נשתמש בהם לקנות מקרר‬ ‫ודו‬ ‫או מה שאנחנו קוראים שברים‪ ,‬או שניהם יחד‪ ,‬לכן תקנו‬ ‫ג' תרועות]‬ ‫ומקפיא אכותיים ועד שיחזור ראובן נשיג כסף‬ ‫חז״ל שצריכים לשמוע ג' פעמים תשר״ת‪ ,‬שהם תקיעה‬ ‫כך שיהיה לנו לפרוע לו מיד כאשר יבא לתבוע‬ ‫אי‬ ‫[ולדעת האורל״צ (שם)‪ ,‬ובהליכות מועד (פ״ד אות ז)‪ ,‬ג'‬ ‫את כספו‪ .‬פנה שמעון לרב לשאול האם מותר לו‬ ‫פשוטה‪ ,‬תרועה וגם שברים מספק‪ ,‬ועוד תקיעה פשוטה‬ ‫הת‬ ‫להשתמש בכסף זה המופקד אצלו‪.‬‬ ‫כוחות הם פחות מחצי שניה כיון שבשני יש שיעור של ט'‬ ‫לאחריהם‪ ,‬וכן לשמוע ג' פעמים תש״ת‪ ,‬וכן ג' פעמים‬ ‫מי‬ ‫תשובה‪ :‬שמירתו של שמעון היא כדין שומר שכר‪,‬‬ ‫מן‬ ‫כוחות [ויש מחלוקת גדולה בענין]‬ ‫תר״ת‪.‬‬ ‫ומותר לשמעון להשתמש במעות וכשישתמש‬ ‫ומ‬ ‫בהם דינו כלווה מעות שחייב באחריותן עד‬ ‫לנו‬ ‫אבל שיטת תוס' היא‪ :‬ששיעור התרועה היא ט' קולות‬ ‫כמה הם שיעור התקיעות ?‬ ‫שיחזירם לראובן‪.‬‬ ‫קטנים‪ ,‬ושיעור התקיעה היא גם באורך של ט' קולות‬ ‫ועוד מבואר בשו״ע (סעי' ג) מחלוקת כמה השיעור של‬ ‫הנימוק‪ :‬פסק השו”ע (סימן רצב ס”ז) שחנווני‬ ‫ויש‬ ‫קטנים‪ ,‬ושיעור השברים הוא כל שבר הוא ג' כוחות‪.‬‬ ‫או שולחני [כעין צ’יינג’ בימינו] שהפקידו אצלו‬ ‫בש‬ ‫התקיעות‪ ,‬י״א (רש״י) ששיעור תקיעה כתרועה ושיעור‬ ‫מעות ואינם חתומים [סגורים בכיס שאינו נפתח‬ ‫ובתשר״ת התקיעה יותר ארוכה מתש״ת כיון שהתקיעה‬ ‫תרועה הוא ג' כוחות וי״א (תוס') ששיעור תרועה ט'‬ ‫כמו מעטפה סגורה] ולא קשורים בקשר משונה‪,‬‬ ‫ובב‬ ‫היא באורך התרועה ובתשר״ת שעושים גם תרועה וגם‬ ‫כוחות‪ ,‬והכלל בשו״ע שכל פעם שהשו״ע מביא י״א וי״א‬ ‫אע”פ שהמפקיד נתן לו אותם צרורים [כעין‬ ‫שא‬ ‫שברים כיון שיש ספק מהי התרועה האם שברים או‬ ‫שני‪ ,‬הלכה כהי״א השני‪ ,‬וא״כ כאן הלכה כתוס' וכן המנהג‬ ‫שבימינו שנותנים עם גומיה או מעטפה פתוחה]‬ ‫תו‬ ‫מותר לו להשתמש בהם‪ .‬אבל אם הפקידם אצל‬ ‫כש‬ ‫תרועה‪ ,‬ממילא גם התקיעה היא באורך של שניהם מספק‪,‬‬ ‫לעשות כתוס'‪.‬‬ ‫בעל הבית היינו שהפקיד אצל אדם שאין דרכו‬ ‫במ‬ ‫והיא שיעור של שמונה עשרה כוחות‪.‬‬ ‫להתעסק במעות להוציאם כל הזמן‪ ,‬אסור לבעל‬ ‫ונהגו בהרבה קהילות להחמיר לתקוע גם כשיטת רש״י‪,‬‬ ‫בש‬ ‫הבית להשתמש בהם‪ .‬ומיהו בעל הבית שרוב‬ ‫ורק‬ ‫עוד כתבו הרמב״ן והרשב״א שאין להאריך בתרועה יותר‬ ‫אמנם פשוט שמי שתקע רק כמו שיטת התוס' יצא ידי‬ ‫עסקיו בריבית דינו כשולחני וכתב הסמ”ע דאנו‬ ‫פת‬ ‫מדי‪ ,‬כיון שאם הוא יאריך הוא יצטרך להאריך יותר גם‬ ‫חובה‪ ,‬ודעת האורל״צ (ח״ד פ״ה אות כ) שמספיק להחמיר‬ ‫שרוב עסקנו הוא במעות לכן לכולנו הדין כמו‬ ‫מ‬ ‫שלחני‪ .‬ולפי זה נמצא שכיון שהפקיד אצלו את‬ ‫בתקיעה‪ ,‬כגון את התרועה הוא עושה עשרים כוחות צריך‬ ‫את שיטת רש״י רק ביום הראשון שהוא דאורייתא‪ ,‬ויש‬ ‫המעות במעטפה פתוחה ולא קשרם בקשר‬ ‫מצ‬ ‫וא‬ ‫לעשות עשרים ותשעה כוחות בתקיעה של תשר״ת‪ ,‬וכן‬ ‫שנהגו גם ביום השני לתקוע לשיטת רש״י ותע״ב‪.‬‬ ‫משונה או בתיבה חתומה מותר לו להשתמש‬ ‫אפ‬ ‫בהם‪.‬‬ ‫אין לקצר מט' קולות שאם חיסר אפילו כוח אחד לא יצא‬ ‫שיטת רש״י היא‪ :‬ששיעור התרועה היא ג' קולות כל שהם‪,‬‬ ‫אכן כיון שהדין הוא שמותר לו להשתמש בהם‬ ‫ידי חובת שיטת התוס'‪.‬‬ ‫כלומר ג' קולות הכי קצרים שאפשר‪ ,‬ושיעור השברים הם‪,‬‬ ‫על כן מיד כשקיבלם בהפקדה אצלו אע”פ‬ ‫וס‬ ‫שהמפקיד לא שילם לו כלום עבור השמירה‬ ‫לזכרון עולם בהיכל ה'‬ ‫דינו כשומר שכר ושכרו איתו שיכול להשתמש‬ ‫במעות אם ירצה וחייב בגניבה ואבידה‪ .‬ואחר‬ ‫שישתמש בהם דינו כשואל שחייב באונסים עד‬ ‫שיחזירם לבעליהם‪   .‬‬ ‫רות‬ ‫מרדכי‬ ‫גבריאל‬ ‫ר' שלום אהרון‬ ‫בת שרה‬ ‫בן חביבה‬ ‫בן מסעודה‬ ‫בן רחל‬ ‫להנצחת יקירך ‪03-5520004 -‬‬ ‫‪13‬‬ ‫בדברים שהחיים תלויים בו‪ .‬ודו”ק‪.‬‬ ‫איגרת‬ ‫לבני הנעורים‬ ‫תורה והמצוות בכל מצב‬ ‫והוא שמצינו בעבודה זרה (ג‪“ ):‬למה נמשלו בני אדם‬ ‫כדגי הים‪ ,‬לומר לך מה דגים שבים כיון שעולים ליבשה‬ ‫מיד מתים‪ ,‬אף בני אדם כיוון שפורשים מדברי תורה‬ ‫ומן המצוות מיד מתים”(עיין עוד במעשה דרבי עקיבא‬ ‫ובכל מחיר‬ ‫ופפוס והמשל של השועל‪ ,‬בברכות סא‪ .):‬התורה היא‬ ‫חיינו בבחינה של אויר לנשימה ולכן יש ללמוד בכל מצב‬ ‫“כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא‬ ‫ובכל אופן ללא כל אפשרות להקל בה ואפילו תהיה‬ ‫ממך ולא רחוקה היא לא בשמים היא לאמר מי יעלה‬ ‫בשמים‪ ,‬יש לעלות אחריה כדי להשיגה‪.‬‬ ‫לנו השמימה ויקחנה לנו‪ ,‬וישמענו אותה ונעשנה‪ ,‬ולא‬ ‫בפירוש רש”י הנ”ל יש נקודה לעיון (ומקורו בגמ’‬ ‫מעבר לים היא לאמר מי יעבר לנו אל מעבר לים ויקחה‬ ‫עירובין נה‪“ ).‬לא בשמים היא‪ ,‬ולא מעבר לים היא”‬ ‫לנו וישמענה אותה ונעשנה‪ .‬כי קרוב אליך הדבר מאד‬ ‫‪ -‬שאם בשמים היא‪ ,‬אתה צריך לעלות אחריה‪ .‬ואם‬ ‫בפיך ובלבבך לעשותו” (דברים ל יא ‪ -‬יד)‪ .‬פירש”י ‪-‬‬ ‫מעבר לים היא‪ ,‬אתה צריך לעבור אחריה”‪.‬‬ ‫“לא בשמים היא שאילו היתה בשמים היית צריך‬ ‫אין מגלחים בחול המועד כדי שלא יכנסו לרגל כשהם‬ ‫לעלות אחריה וללמדה”‪ .‬מפירושו נלמד שתורה צריך‬ ‫והרי לא בשמים היא‪ ,‬אם כן לא יהיה מצב שתהיה‬ ‫מנוולים‪ .‬ופירש”י שאם היו מותרים לגלח בחול המועד‬ ‫ללמוד ולדעת בכל מצב ‪ -‬ואפילו תהיה בשמים יש‬ ‫שם‪ ,‬אם כן בשביל מה לומר לנו‪ ,‬שאילו היתה בשמים‬ ‫לא היו מזרזים עצמם לגלח קודם החג ונכנסים לחג‬ ‫עלינו לעלות אחריה וללומדה‪ ,‬ולא מעכב בה כל סיבה‬ ‫צריכים היינו לעלות אחריה וללמדה‪ ,‬והרי לא תיתכן‬ ‫כשהם מנוולים‪ ,‬ועכשיו שהחמירו עליהם דהיינו שאין‬ ‫ואופן‪ ,‬כעין ששנו “הוי גולה למקום תורה” (אבות פד‪,‬‬ ‫מציאות שכזאת‪.‬‬ ‫להם פתח‪ ,‬בודאי שיגלחו ויסתפרו קודם לכן‪( .‬ע”ש)‬ ‫יד) כלומר שצריכים ללמוד ולקנות תורה אפילו אם‬ ‫אלא הם יסוד הדברים שאמרנו‪ ,‬דווקא אדם שיקבל‬ ‫זהו החסרון כשיש לדבר פתח‪ ,‬שמאפשר לאדם להקל‬ ‫יצטרך לחיות בנכר בתנאי הגלות הקשים‪.‬‬ ‫על עצמו שאפילו אם תהיה בשמים ‪ -‬בכל מצב‪,‬‬ ‫בחומרתו‪ ,‬שנוטה הוא לסמוך על פתח זה לכתחילה‪,‬‬ ‫תורה יש ללמוד בכל מצב‪ ,‬ואפילו בשעת מיתתו‬ ‫יתגבר כארי ויחזר אחריה וילמדה‪ ,‬למרות כל הקשיים‪,‬‬ ‫מה שאין כן אם לא היתה כל אפשרות אחרת שהיה‬ ‫כדאיתא בשבת (פג‪ ):‬על הפסוק “זאת התורה אדם‬ ‫“כמטמונים יבקשנה”‪ .‬לאדם זה בלבד‪ ,‬לגביו “לא‬ ‫מקיימה למרות קושייה‪ .‬ודו”ק‪.‬‬ ‫כי ימות באוהל” (במדבר יט‪ ,‬יד) וכן ידוע על כמה‬ ‫בשמים היא” ‪ -‬כלומר אדם שיהא מוכן ללמוד תורה‬ ‫מצינו בגמרא עבודה זרה (לה‪“ ).‬אמר עולא כי גזרי גזירה‬ ‫גדולים שלמדו תורה ממש עד הרגע האחרון ונשמתם‬ ‫בכל מצב ואופן‪ ,‬להמית עצמו על תלמוד תורה‪ ,‬רק‬ ‫במערבא‪ ,‬לא מגלו טעמא עד תריסר ירחי שתא‪ ,‬דלמא‬ ‫יצאה מתוך תורה‪( .‬מסביר המהר”ל כיון שאין המיתה‬ ‫אצלו התורה קרובה מאד‪ ,‬אצלו בלבד מקויים (המשך‬ ‫איכא איניש דלא סבירא ליה ואתי לזלזולי בה”‪ .‬ידעו‬ ‫מפסקת‪ ,‬והתורה ממשיכה בעולם הבא ממש כמו‬ ‫הפסוק) “בפיך ובלבבך לעשותו”‪ .‬וזולת זה‪ ,‬מי שלא‬ ‫חכמים שאם לא מגלים את הטעם‪ ,‬ממילא אין פתח‪,‬‬ ‫בעולם הזה)‪ .‬בשעת כיבוש הארץ רצה מלאך ה’ להרוג‬ ‫יהיה מוכן בשכלו ובהכרתו לקיימה בכל מצב ואופן‬ ‫ולא יבואו לזלזל בה ולהיכשל‪.‬‬ ‫את יהושע בן נון על שביטל תורה אפילו בתנאי מצור‬ ‫(שאינו מוכן לטרוח בעבורה ולעלות עד השמים או‬ ‫ודוחק‪ ,‬במצב של מלחמה יש לעסוק בה‪ ,‬והמונע עצמו‬ ‫לעבור את הים כדי להשיגה) להמית עצמו על דברי‬ ‫כעין שאמרו (סנהדרין כא‪“ ).‬מפני מה לא נתגלו טעמי‬ ‫מצוות? שהרי שני מקראות נתגלו טעמם‪ ,‬ונכשל בהם‬ ‫ממנה מתחייב על כך (עיין מגילה ג‪.):‬‬ ‫תורה‪ ,‬לגביו התורה רחוקה‪ ,‬ובשמים ומעבר לים היא‪,‬‬ ‫ולא מקויים בו “כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך‬ ‫גדול העולם (שלמה המלך)‪ ,‬כתיב “לא ירבה לו נשים‪,‬‬ ‫איתא בעירובין (ק‪“ ).‬אמר רבי יוחנן אלמלא לא ניתנה‬ ‫לעשותו”‪.‬‬ ‫ולא יסור לבבו” (דברים יז‪ ,‬יז) אמר שלמה‪ :‬אני ארבה‬ ‫התורה היינו למדים צניעות מחתול‪ ,‬גזל מנמלה‪ ,‬עריות‬ ‫ולא אסור‪ ,‬וכתיב “ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את‬ ‫מיונה‪ ,‬ודרך ארץ מתרנגול”‪ .‬תימה‪ ,‬משמע שתובעים‬ ‫במסכת אבות (ו’‪ ,‬ד’) כתוב “כך דרכה של תורה‪ ,‬פת‬ ‫לבבו” (מלכים א’ יא‪ ,‬ד)‪ .‬וכתיב “לא ירבה לו סוסים‪ ,‬ולא‬ ‫מן האדם ללמוד תורה מבעלי חיים‪ ,‬ואפילו מהטמאים‬ ‫במלח תאכל‪ ,‬ומים במשורה תשתה‪ ,‬ועל הארץ תישן‪,‬‬ ‫ומהפחותים שבבריאה (כגון חתול ונמלה) אלא לומר‬ ‫ישיב את העם מצרימה למען הרבות סוס” (דברים יז‪,‬‬ ‫וחיי צער תחיה‪ ,‬ובתורה אתה עמל‪ .‬אם אתה עושה כן‬ ‫לנו גדרה של תורה‪ ,‬שיש ללמודה מכל דבר‪ ,‬בכל מצב‪,‬‬ ‫טז) אמר שלמה‪ :‬אני ארבה ולא אשיב‪ ,‬וכתיב “ותצא‬ ‫אשריך וטוב לך‪ ,‬אשריך בעולם הזה‪ ,‬וטוב לך לעולם‬ ‫ואפילו היתה בשמים יש לעלות אחריה וללמדה‪.‬‬ ‫מרכבת מצרים בשש” וגו’ (מלכים א’ י‪ ,‬כט)‪ .‬כשיש‬ ‫הבא”‪ .‬ואין לומר שנכריח את האדם לעסוק בתורה‬ ‫טעם לדבר והדבר תלוי בסיבה‪ ,‬אם כן אפשר למצוא‬ ‫ויש לשאול על הכרח זה ללמוד תורה אפילו היתה‬ ‫בתנאי חרום אלו של פת במלח וחיי צער כדי לזכות‬ ‫פתח שבה הסיבה לא שייכת ‪ -‬כשיש פתח יש נטיה‬ ‫בשמים? והרי לכאורה מצב של “אי אפשר” הוא‪ ,‬ואיך‬ ‫בכתרה של תורה‪ ,‬זאת אומרת שאם יש לו מיטה לישון‪,‬‬ ‫לא מסתבר שנצריך אותו לזורקה ושישן על הארץ‪ ,‬עד‬ ‫להקל‪ ,‬ולהתקרב יותר לחטא‪.‬‬ ‫מצווים על זה?‬ ‫שבלעדי זה אינו נכלל “בכך דרכה של תורה” ‪ -‬דהיינו‬ ‫כשם שמצינו בגמ’ ביצה ב‪ ,:‬ונפסק בשו”ע ס’ תצ”ה‪,‬‬ ‫ובביאור הדברים נראה לומר‪ ,‬כדי שידע האדם בהכרתו‬ ‫בהגדרה של “תלמיד חכם”‪ .‬אלא ודאי ומסתבר אף אם‬ ‫סעיף ד’ שהוסיפו איסורי מוקצה ביום טוב כגון פירות‬ ‫שאין שום פתח דהיינו מצב ואופן שבו אין לומדים‬ ‫ישן הוא על מיטה‪ ,‬ואינו מתענה בחיי צער יכול לזכות‬ ‫לאוצר ולסחורה‪ ,‬ועוד‪ ,‬משום דקיל ולא אתי לזלזולי‬ ‫תורה‪ .‬כשיש פתח נוטה האדם להקל‪ ,‬שכיח הדבר‬ ‫הוא בכתרה של תורה‪.‬‬ ‫ביה‪ ,‬ופירש ר”ח שיו”ט קל לבני אדם מפני שאופים‬ ‫כשאדם עייף כגון שהלך לישון מאוחר ולא קם להתפלל‬ ‫אלא הדברים מתבארים ‪ -‬אדם שיקבל על עצמו‬ ‫ומבשלים בו‪ ,‬ועושים בו כל צרכי אוכל נפש‪ ,‬ואם נתיר‬ ‫במניינו הקבוע‪ ,‬אך ורק מפני שיודע שיש מנין נוסף‬ ‫שאפילו אם יעני ח”ו עד פת לחם ושינה על הארץ וכו’‪,‬‬ ‫מוקצה יבוא לזלזל ביום טוב‪.‬‬ ‫בשעה מאוחרת יותר‪ .‬אם לא היה מנין אחר אלא אך‬ ‫ולמרות הכל יחליט ויקבע בלבו שילמד ויעסוק בה‬ ‫התורה מעדיפה לא לגלות את טעמי המצוות כדי‬ ‫ורק זה‪ ,‬היה מתגבר כארי וקם למרות עייפותו מפני שאין‬ ‫בכל מצב‪ ,‬ואז יראה שהתורה באמת קרובה לו מאד‪,‬‬ ‫לשמור את האדם מכל מכשול וזלזול‪ .‬התורה היא חיים‬ ‫פתרון אחר ואם לא יתגבר יפסיד תפילה במנין‪ ,‬ולכן‬ ‫כי כך היא דרכה‪ ,‬שאינה בשמים ללא כל קושי וטרחה‪,‬‬ ‫‪ -‬לא שייך בה מושג של “מכשול”‪“ ,‬כי הוא חייך ואורך‬ ‫מזרז עצמו ביתר שאת‪ ,‬וקם לפי שאין ברירה אחרת‪.‬‬ ‫פתאום הכל קל ‪“ -‬טוב לו אף בעולם הזה”‪.‬‬ ‫ימיך”(דברים ל‪ ,‬כ)‪.‬‬ ‫מצוי שאנשים דוחים את מצוות קריאת שניים מקרא‬ ‫וזהו הרעיון הטמון בדברי רש”י ‪ -‬התורה הקדושה‬ ‫ואמרו חז”ל “שגגת תלמוד עולה זדון” (אבות ד‪ ,‬יג‪).‬‬ ‫ואחד תרגום בערב שבת‪ ,‬אך ורק מפני שמצוי להם‬ ‫אפילו אם היתה בשמים היית צריך לעלות אחריה‬ ‫כלומר אין “שגגה” בתורה‪ ,‬אין בה מכשול‪ ,‬בדבר‬ ‫אפשרות ופתח אחר לקיים מצוה זו כגון בשבת או‬ ‫וללמדה‪ ,‬ורק אז תבין ש”לא בשמים היא‪ ,‬אלא קרוב‬ ‫שהחיים תלויים בו לא שייך שוגג‪ .‬כגון אם יכניס אדם‬ ‫בשבוע שלאחר מכן ואפילו עד שמחת תורה‪.‬‬ ‫אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו”‪.‬‬ ‫ידו לזרם החשמל ויאמר טעיתי‪ ,‬שוגג הייתי ‪ -‬אין טעות‬ ‫וסברא מפורשת היא בחז”ל כדאיתא במועד קטן (יד‪).‬‬ ‫ואלה יעמדו על הברכה‬ ‫שילה בן נטלי חיה‬ ‫איל בן יסמין‬ ‫ורד בת יסמין‬ ‫אליהו בן סאלמה‬ ‫טל בן מדי‬ ‫גיל בן אסנת‬ ‫עידו בן רחל‬ ‫יניב בן משה‬ ‫מרדכי בן נטלי חיה‬ ‫‪03-5520004‬‬ ‫לתרומות והנצחות‬ ‫חנניה בן שרה‬ ‫מאיר בן מדי‬ ‫ירמיהו בן ויקטוריה‬ ‫‪14‬‬ ‫תא חז‬ ‫חזי‬ ‫‪he na‬‬ ‫‪mes‬‬ ‫‪of the‬‬ ‫‪Seph‬‬ ‫פריטים טמונים ‪ -‬פרשת נצבים וילך‬ ‫‪iroth‬‬ ‫ותתאי‬ ‫‪and pa‬‬ ‫מאשרין‬ ‫‪ths in‬‬ ‫‪He‬‬‫‪brew‬‬ ‫לחם‪ ,‬כאי‬ ‫אלא‬ ‫בתמונה שלפניכם‪,‬‬ ‫לחם מדא‬ ‫ביה‬ ‫לח״ם ו‬ ‫הוטמנו ‪ 15‬פריטים מפרשתינו‬ ‫הננ‬ ‫ד)‬ ‫מניהדאא‬ ‫ועל‬ ‫מי ימצא אותם ראשון?‬ ‫נקיט‪ ,‬גו‬ ‫(שיר‬ ‫דא כנס‬ ‫הפריטים שעליכם לחפש‪:‬‬ ‫‪ . 1‬שופר תשובה – התעוררות לתשובה‪.‬‬ ‫‪ .2‬דרך חזרה – ”ושבת עד ה‘ אלוקיך“ ‪.‬‬ ‫‪ .3‬שערי שמים – ”לא בשמים היא“ ‪.‬‬ ‫‪ .4‬ים רחוק – ”ולא מעבר לים היא“ ‪.‬‬ ‫‪ .5‬פה – ”בפיך“ ‪.‬‬ ‫‪ .6‬לב – ”ובלבבך לעשותו“ ‪.‬‬ ‫‪ .7‬חוטב עצים – ”מחוטב עציך“ ‪.‬‬ ‫‪ .8‬כד מים – ”עד שואב מימיך“ ‪.‬‬ ‫‪ . 9‬חרב מלחמה – כיבוש הארץ‪.‬‬ ‫‪ . 10‬סוכה – זמן מצוות הקהל‪.‬‬ ‫‪1/1‬‬ ‫‪ . 11‬שדה בשמיטה – מקץ שבע שנים‪.‬‬ ‫‪ . 12‬חצוצרה – כינוס העם‪.‬‬ ‫‪ .13‬אוזן קשבת – ”למען ישמעו“ ‪.‬‬ ‫‪ .14‬ילד לומד – ”ולמדו ליראה“ ‪.‬‬ ‫‪ .15‬שירה כתובה – שירת האזינו‪.‬‬ ‫האם תצליחו לגלות את כולם?‬ ‫מצא את ההבדלים‬ ‫בהצלחה!‬ ‫חפשו ‪ 15‬הבדלים בין החזן התוקע והסומך‪...‬‬ ‫יש לכם פתרון? הזדמנות לזכות בפרסים מפתיעים! ‪ -‬שלחו את התשובות הנכונות למייל ‪Office@mrbs.co.il‬‬ ‫או לפקס ‪ 077-4701119‬והיכנסו להגרלה‪-‬בהצלחה!‬ ‫ר‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫כ‬ ‫‪15‬‬ ‫ר‬ ‫‪17:40‬‬ ‫‪,28.1.‬‬ ‫‪2025‬‬ ‫ש‬ ‫ד‬ ‫דאתי‪ ,‬דעלאי‬ ‫ותתאי‬ ‫עלמא עלמא‬ ‫דאתי‪ ,‬דעלאי‬ ‫איהו‪ ,‬איהו‪,‬‬ ‫ומאי ומאי‬ ‫מאשרין ליה‪,‬‬ ‫לחמו‪,‬דאדאהואהואאתראתרדכלאדכלא‬ ‫מאשרין ליה‪,‬‬ ‫שמנהלחמו‪,‬‬ ‫מאשרשמנה‬ ‫תא חזי‪ ,‬מאשר‬ ‫ב‬ ‫‪Kabb‬‬ ‫‪alistic‬‬ ‫ב‬ ‫‪Tree‬‬ ‫‪of Lif‬‬ ‫‪e with‬‬ ‫‪the na‬‬ ‫י״‬ ‫‪mes‬‬ ‫‪of the‬‬ ‫‪Seph‬‬ ‫‪iroth‬‬ ‫פריש אלאמאןאיתהואלחםאתר‪,‬‬ ‫כאןהואלא אתר‪,‬‬‫עד מאן‬ ‫מאן‪,‬פריש‬ ‫לחמו‪,‬כאן לא‬ ‫לחמו‪,‬שמנה‬‫שמנה ליה‪.‬‬ ‫ומכספין‬‫ומכספליהין ליה‪.‬‬ ‫מאשרין‬ ‫ותתאי‬ ‫‪and pa‬‬ ‫ואית‬ ‫מאן‪ ,‬עד‬ ‫מאשרין ליה‬ ‫‪th‬‬ ‫לחםדתלייא‬ ‫ואית‬ ‫תורה‬ ‫אילנא‬ ‫דברי‬‫ואית אית‬ ‫אילנאביהדחיי‪,‬מותא ‪,‬‬ ‫אילנא ‪,‬אילנאאיתדתלייא‬ ‫אית אילנא ואית‬ ‫דחיי‪ ,‬ואית‬ ‫אילנא ‪,‬דאית‬ ‫ואיתכמה‬ ‫דאיתואיתאילנאלחם‪,‬‬ ‫כמהלחם‬‫לחם‪ ,‬אית‬ ‫אלא‬ ‫לחמ״והרשב״י‬ ‫שלטז‬‫(שמות‬‫הוא‬ ‫(לחם)ועלדאדאו'‪,‬דרךודא‬ ‫כתיבאורו‬ ‫לחמ״ואיהולח״ם ו'‪,‬‬ ‫פנג‪,‬הואומאן‬ ‫לחם ודא‬ ‫דאקרידא ו'‪,‬‬ ‫ואיתאיהולחם(לחם)‬ ‫דאקרי ‪,‬לחםאיתפנג‪,‬לחםומאן‬ ‫לחם מותא‬ ‫ביה‬ ‫השמיםו'‪,‬ודאי‪.‬‬ ‫דהא‬ ‫הקדוש‬ ‫השמים‪ ,‬מן‬ ‫לחמו‪ ,‬לחם‬ ‫בזוהר‬ ‫מאשר שמנה‬‫לחם מן‬ ‫ועל דא‬‫ודאי‪.‬לכם‬ ‫ממטיר‬‫השמים‬ ‫השמים‪,‬ד)מןהנני‬ ‫(שמות טז‬‫כתיבלחם מן‬ ‫ממטירדא לכם‬ ‫לח״םהנניו'‪ ,‬ועל‬ ‫ד)‬ ‫כדכתיב‬ ‫איהו‬ ‫מעטרא ליה‪,‬‬ ‫אמו‪ ,‬וכד‬ ‫בעטרהוהואשעטרה לו‬‫(שיר גהאייא)אילנא ‪,‬‬ ‫כדכתיבאתזן‬ ‫מעטראו'‪,‬ליה‪,‬דהא מניה‬ ‫לחמו‪ ,‬לחם‬ ‫שמנה‪ ,‬והוא‬ ‫מניהדאאתזןמאשר‬ ‫האי אילנא‬ ‫ועל‬ ‫מלך‬ ‫ומאן לה על‬ ‫אתזנת‪,‬מלך‪,‬‬ ‫והוא יהיב‬ ‫מניהמעדני‬ ‫דהא יתן‬ ‫ודאי הוא‬ ‫נקיט‪,‬ישראל‪,‬‬ ‫וכד דאאיהוכנסת‬‫אמו‪ ,‬מלך‬ ‫מלך‪,‬לו ומאן‬ ‫שעטרה‬ ‫בעטרהמעדני‬‫נקיט‪ ,‬גודאייא)הוא יתן‬ ‫(שיר‬ ‫נצבים וילך‬ ‫פרש>תאת קיימא ‪,‬‬‫דצדיק‪ ,‬דרגא קדישא‬ ‫קדישאעלאתידאקיימא ‪,‬‬‫דצדיק‪,‬והואדרגאיהיב לה‬ ‫אתזנת‪,‬‬ ‫דא כנסת ישראל‪ ,‬דהא מניה ידא‬ ‫השופר ובתוך דבריו שם הביא הרש"ש יסוד‬ ‫וכל מצווה‪ ,‬ורחמים‪ ,‬ועשיית טוב‪ ,‬ורצון לטוב‪,‬‬ ‫נמצאים אנחנו לפני עשרת ימי תשובה הקדושים‪,‬‬ ‫ולימוד גדול כיצד יש ביכולת האדם להשפיע על‬ ‫שמתקיים בעולם הזה‪ ,‬הרי הוא פועל בעולמות‬ ‫שבראשיתם נתן לנו הי”ת את יום הדין הגדול‬ ‫העולמות העליונים וז”ל‪ :‬כי כל עיקר השופר תלוי‬ ‫העליונים כנגד אותם בחינות שמשתייך אליהם‪,‬‬ ‫“ראש השנה” ובאחריתם זיכנו הי”ת ליום הקדוש‬ ‫בתשובה‪ ,‬כמו שאמרו בזוהר כנודע‪ .‬ואז תשוב ה’‬ ‫והמתבונן במצוות‪ ,‬יראה כמה רחמים וחסדים‬ ‫“יום הכיפורים” אשר מכפר על כל הדין‪ ,‬בכח‬ ‫שהיא אימא להתפשט [דהיינו להפשיט ולהמשיך]‬ ‫הי”ת דורש ורוצה שנתנהג בהם‪ ,‬וכמו שדרשו‬ ‫התשובה שנזכה לעורר את ליבנו ולשוב אל הי”ת‪.‬‬ ‫המוחין בז”א‪ .‬והוא הכרח גדול התעוררות הלב‬ ‫על מה שאמרו חז”ל “עשו לפני כסדר הזה של יג‬ ‫כידוע‪ ,‬שאין סוף למדרגות של התשובה שיש‬ ‫בתשובה כהיום הזה‪ ,‬כי אין קול השופר פועל‬ ‫מידות של רחמים” דהיינו להתנהג במידות אלו‪,‬‬ ‫לאדם לעשות לפני בוראו‪ ,‬וכל אדם ואדם יש עליו‬ ‫באימא הנקראת אוזן והנקראת תשובה‪ ,‬להמשיך‬ ‫מה הוא רחום אף אתה רחום‪ ,‬ולב טוב עולה על‬ ‫תביעה וחיוב לעשות את מצוות התשובה לפי‬ ‫המוחין בז”א‪ ,‬אם לא שעולה הקול [של השופר]‬ ‫גביהם‪.‬‬ ‫מדרגתו שלו‪ ,‬והיינו שדורשים מן האדם לעשות‬ ‫‪file:///C‬‬ ‫‪:/Use‬‬ ‫התורה הקדושה מצווה לנקות את הלבבות‪ ,‬וגם‬ ‫טדגי‪rs/‬‬ ‫בהתעוררות הלב בתשובה‪ ,‬ואז דברים היוצאים‬ ‫את מיטב וריכוז כל הכוחות שיש באפשרותו‪,‬‬ ‫‪/Dow‬‬ ‫‪nload‬‬ ‫‪s/Tre‬‬ ‫‪e_of‬‬‫‪_life_b‬‬ ‫_‪ahir‬‬ ‫אם רואים את חמורו של השונא נופל בדרך‪ ,‬יש‬ ‫‪Hebr‬‬ ‫ובזה יוכח כניעתו להי”ת‪ ,‬ורצונו לראות את מלכו‪.‬‬ ‫‪ew (1‬‬ ‫מן הלב‪ ,‬נכנסים באוזן‪[ ,‬שהוא כנגד אימא‪ ,‬בסוד‬ ‫‪).svg‬‬ ‫עליית המ”ן שהוא ענין התעוררות התשובה מן‬ ‫לבא מייד לעזרתו‪ ,‬ולבטל חשבונות רעים‪ ,‬התורה‬ ‫דרגות דרגות יש בבחינה של התשובה‪ ,‬עד כדי‬ ‫הלב‪ ,‬שהוא בחינת הז”א‪ ,‬עד אימא]‪ .‬והוא כי נודע‬ ‫מצווה במצוות לא תיקום ולא תיטור‪ ,‬לא רק‬ ‫שעל ידי תשובה מאהבה זוכים שהעבירות נהפכות‬ ‫‪1/1‬‬ ‫כי בצלם אלהים עשה את האדם‪ ,‬בצלם דמות‬ ‫לא ליקום בפועל את העושה עמך רעה‪ ,‬אלא גם‬ ‫הם לזכויות!! ולכאורה הדברים מופלאים כיצד‬ ‫תחשוב עליו טוב‪ ,‬דהיינו לא תיטור בלבך את‬ ‫שייך שעבירה תיהפך למצווה ולזכות?! אולם לפי‬ ‫כללות כל העולמות‪ .‬והאוזן כנגד אימא דכללות‪,‬‬ ‫הרעה אשר עשה עמך‪ .‬וכן הלאה בכל המצוות‪,‬‬ ‫והלב כנגד ז”א דכללות‪ ,‬שבו תלוי השינה‪,‬‬ ‫פשוטם של דברים‪ ,‬כאשר זוכה האדם להבין את‬ ‫לדוגמא לא תחסום שור בדישו‪ ,‬ופסק הרמב”ם‬ ‫[הדורמיטא דז”א בסוד סילוק המוחין והשפע‬ ‫גדלות מלכו של עולם‪ ,‬ולהבין את גודל שיפלותו‬ ‫שאפילו אם השור או כל חיה אחרת טמאה דשים‬ ‫שגורמים החטאים של בני אדם]‪ .‬כי כפי ביטול‬ ‫שלו‪ ,‬עלי אדמות‪ ,‬ומרגיש את עוצם חטאתו‪ ,‬במה‬ ‫את התבואה הכי יקרה‪ ,‬אסור אפילו להרים את‬ ‫מצות עשה שהאדם מבטל‪ ,‬כך מחליש כח איברי‬ ‫שהמרה את פי מלך מלכי המלכים הקב”ה‪ .‬והרי‬ ‫הקול ולהבהילם בכדי שלא יאכלו את התבואה‬ ‫נרנח”י שבו‪ ,‬ואינם פועלים בו‪ ,‬ונקראים מתים‪.‬‬ ‫הוא מוכן לסבול עבור חטאו‪ ,‬כל סבל אשר ישית‬ ‫היקרה‪ ,‬לפי שדבר זה מצער מאוד את החיה‬ ‫ולפעמים מסתלקים לגמרי‪ ,‬והיא היא השינה‪.‬‬ ‫עליו מלכו‪ ,‬ואף לוקח על עצמו תעניות לענות‬ ‫והבהמה‪ ,‬וגם אם זה על חשבון הממון שלנו‪,‬‬ ‫(בתחתונים שיושב בטל כישן דמי וכנגדה עניין‬ ‫ובוודאי שאין רצון ה’ להפריע לחתולים או יונים‬ ‫את נפשו‪ ,‬ועמל הוא בתורה מתוך מסירות נפש‪,‬‬ ‫הדורמיטא)‪ .‬וכפי מה שעובר על מצות לא תעשה‪,‬‬ ‫בעת אכילתם‪ ,‬וכיוצא‪ ,‬ואף שאין בזה ממש איסור‬ ‫ומרגיש שיפלות ליד הי”ת על חטאיו‪ ,‬וכמאמר‬ ‫כך הוא מייבש ומעוות איברי נרנח”י‪ ,‬ומשליט‬ ‫דאורייתא‪ ,‬לפי שאינם בשעת דישת התבואה‪,‬‬ ‫דוד המלך ע”ה “וחטאתי נגדי תמיד”‪ ,‬הרי זה‬ ‫עליהם הסטרא אחרא ח”ו‪ .‬ועתה בהתעוררות לבו‬ ‫מ”מ צריך ללמוד את עצם רצונו יתברך‪ ,‬ולהתנהג‬ ‫מראה בעולם את כבודו וגודלו של מלך מלכי‬ ‫אל התשובה‪ ,‬מתעוררים איברי הנרנח”י ההם‪ ,‬כי‬ ‫ברחמיו‪ ,‬וכמו שהתורה חסה על החמור‪ ,‬וציוותה‬ ‫המלכים‪ ,‬ובעבור חטא אשר חטא‪ ,‬עתה משתדל‬ ‫התורה “לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו” וביאר‬ ‫להכפיל את מצוותיו‪ ,‬והרי הוא כנוע בכל כנעה‬ ‫החפץ והתשוקה אל התשובה שהיא נשמה [סוד‬ ‫החינוך את הטעם משום שהשור מעלה גרה בעת‬ ‫לפניו יתברך‪ ,‬ואף כנוע לפני בני אדם‪ ,‬אחר שסבור‬ ‫הבינה]‪ ,‬הוא גורם להמשיך חיות הנרנח”י אל‬ ‫שחורש‪ ,‬ואילו החמור אינו מעלה גרה ואם יחרוש‬ ‫שהם צדיקים הימנו‪ ,‬לפי שלא חטאו כמותו לפני‬ ‫האיברים‪ ,‬ומחיה אותם‪ .‬וכמו כן גורם כי בעלות‬ ‫בשניהם יתחמץ לבו של החמור‪ ,‬בראותו את‬ ‫בוראם‪ ,‬ואף אם חטאו‪ ,‬שמא אין עליהם אשמה‬ ‫קול השופר בהתעוררות הלב בתשובה‪ ,‬גורם‬ ‫כפי אשר יש כלפיו‪.‬‬ ‫שהז”א שהוא הלב דכללות‪ ,‬יתעורר להעלות מ”ן‬ ‫השור אוכל להנאתו והוא אין לו‪ ,‬וכן הלאה בשאר‬ ‫מניצוצי אחוריים דאימא‪ ,‬ובזה מתפעלת אימא‬ ‫מצוות של התורה הקדושה‪.‬‬ ‫על ידי מחשבות טהורות וזכות אלו‪ ,‬זוכה האדם‬ ‫להתייחד עם אבא‪ ,‬ולהמשיך המוחין בז”א‪ ,‬שכבר‬ ‫ונכון שלכל מצווה בעולם הזה‪ ,‬יש לה את הטעמים‬ ‫להיות נבחר ורצוי ואהוב לפני הי”ת‪ ,‬ועצם‬ ‫הפשטיים‪ ,‬שצריך כל אדם להתחבר אליהם‪,‬‬ ‫העבירות שעבר הרי הם זכויות בשבילו‪ ,‬שזכה‬ ‫הוא מוכן לקבלם‪ ,‬עכ”ל‪.‬‬ ‫ולהבין את הטוב שבהם‪ ,‬ועי”ז לעשות רצונו‬ ‫להגיע עתה‪ ,‬לדרגה אמיתית וטובה בעבודת‬ ‫נמצא שבכדי לעורר את בפרצופים העליונים‬ ‫הבורא‪ ,‬על ידי עוצם שיפלותו לפני בוראו‪...‬‬ ‫יתברך כרצון שלנו‪ ,‬ואפילו באיסורי עריות ישנם‬ ‫בעולם האצילות‪ ,‬שישפיע פרצוף ז"א לעורר‬ ‫את הטעמים הפשטיים כמבואר ברמב”ם במורה‬ ‫ומה נעימה היא מידת השיפלות‪ ,‬שהיא מביאה‬ ‫העולמות העליונים שמעליו‪ ,‬ולהשפיע לכל‬ ‫נבוכים וכו’ (ואע”פ דלא דרשינן טעמא דקרא‬ ‫את האדם לכל המידות הטובות‪ ,‬וכמו שאמרו‬ ‫העולמות כולם שפע של חיות ואור רב‪ ,‬יש לאדם‬ ‫לקולא אולם לחומרא דרשינן כמבואר בתשובת‬ ‫רבותינו‪ ,‬שלפני קבלת התורה‪ ,‬היו עם ישראל‬ ‫לעורר את לבו‪ ,‬ולהרגיש את רעידת הלב בתשובה‬ ‫חוות יאיר ועוד) מכל מקום יש לדעת שלכל מצווה‬ ‫צריכים להיות עבדים שפלים בארץ מצרים‪ ,‬לפי‬ ‫שלימה עם קול השופר‪ ,‬ועל ידי רעידת לבו של‬ ‫יש כנגד טעמיה הפשטיים‪ ,‬גם טעמים וסודות‬ ‫שע”י קניית מידת השיפולות היקרה‪ ,‬ניתן לזכות‬ ‫היהודי בעולם הזה יתעורר גם הלב העליון מין‬ ‫רוחניים‪ ,‬של תיקון העולמות העליונים‪ ,‬שמכוונים‬ ‫להרבה מידות שהתורה נקנית וניתנת בהם‪.‬‬ ‫הדורמיטא‪ ,‬לפי שהאדם הוא חלק אלוה ממעל‪,‬‬ ‫כנגד העולמות התחתונים‪ ,‬ואפילו לחרישה‬ ‫ויש לשים על ליבנו מה שאמרו חז”ל “עשה רצונך‬ ‫וקודשא בריך הוא ואורייתא וישראל חד הוא‪ ,‬וכל‬ ‫בקרקע בעולם הזה‪ ,‬יש כנגדה תיקון בעולמות‬ ‫כרצונו” שאדם צריך לרצות את רצון ה’‪ .‬וכל דברי‬ ‫מחשבה דיבור ומעשה בעולם הזה‪ ,‬כנגדם בעולם‬ ‫העליונים‪ ,‬ואפילו מצוות של מחשבה יש כנגדן‬ ‫התורה‪ ,‬והרחמים והחסדים והשלום שהתורה‬ ‫העליון מתעוררים עולמות עולמות‪ .‬וכמה חובה‬ ‫תיקון בעולמות שמכוונים כנגד עניין המחשבה‪,‬‬ ‫מנחה אותנו‪ ,‬יהיו חלק מאיתנו ממש‪ .‬והרצון‬ ‫מוטלת עלינו לא להתפשר בעניינים של עבודת ה'‪,‬‬ ‫וכמו שמצינו בדברי רבינו הרש”ש בביאורו את‬ ‫שלנו‪ ,‬יוביל אותנו לרצון‪ ,‬והטוב‪ ,‬והרחמים‪ ,‬של‬ ‫ולעשות משמרת למשמרת‪ ,‬בכדי שנזכה לעשות‬ ‫מצוות השופר ביום הקדוש ראש השנה‪.‬‬ ‫התורה הקדושה‪ .‬שכפי שכותב הרמב”ם שכל‬ ‫רצונו כרצונו‪ ,‬ונכתב ונחתם לחיים טובים ולשלום‬ ‫ובספר הקדוש פלא יועץ (ערך ר"ה) הביא את‬ ‫התורה ניתנה בכדי לעשות שלום בעולם ולחבר‬ ‫אמן‪.‬‬ ‫המוסר אשר היה דורש רבינו הרש"ש לפני תקיעת‬ ‫את האדם אל יוצרו באמונה שלימה‪.‬‬