gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אסיפת אמרי"ם · Asifas Amri"m — ניצבים וילך (2026-08-31)

מוציא לאור: אסיפת אמרי"ם · Asifas Amri"m

שבוע: ניצבים וילך (2026-08-31)

אסיפת אמרי"ם · Asifas Amri"m — ניצבים וילך (2026-08-31)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פרשתנצבים וילך –סליחות‬ ‫תשפ"ו‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת נצבים וילך תשפ"ו‬ ‫בה"י‬ ‫‪2‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת נצבים וילך תשפ"ו‬ ‫בה"י‬ ‫קונטרס זה‬ ‫נערך ונאסף ע"י‬ ‫אחד מבני החבורה‬ ‫למען זיכוי הרבים‬ ‫בכל עניני קונטרס זה‬ ‫להערות והארות‬ ‫ניתן לפנות למייל‬ ‫‪R5708580@gmail‬‬ ‫‪kolmenachem12@gmail.com‬‬ ‫‪3‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת נצבים וילך תשפ"ו‬ ‫בה"י‬ ‫ר"ה שאומרים בו 'המלך' חל ביום ב' וג'‪ ,‬אזי 'פת'‬ ‫פרשת נצבים וילך‬ ‫מלשון 'פתות אותה פתים' שמחלקים נצבים וילך‬ ‫לשתים [עי' בעה"ט ר"פ וילך‪ ,‬ועי' או"ח סי' תכח סעיף‬ ‫אלול ‪ -‬שבת סליחות‬ ‫ד' ומג"א סק"ה שם]‪ .‬והרי הפסוק שם איירי מנסיונות‬ ‫שהיו ליודישע קינדער‪ ,‬דניאל וחבריו שהיו ילדים והיו‬ ‫כתב ב"מטה משה" [לתלמיד המהרש"ל אות‬ ‫בהיכל המלך ולא היה להם מה לאכול‪ ,‬וויתרו על‬ ‫תשע"ט]‪' :‬אתם נצבים היום' – בגימטריה 'לעמוד‬ ‫מאכלם כדי שיוכלו לאכול רק מאכלות כשרות‪ ,‬ומסרו‬ ‫לסליחות' (‪ .)694‬כי פרשה זו נקראת תמיד לפני ר"ה‬ ‫נפשם למען ה'‪ .‬וזה היסוד של פרשיות אלו – יודישע‬ ‫ומתחילים לומר סליחות‪.‬‬ ‫קינדער שעומדים בנסיונות‪.‬‬ ‫ב"שארית מנחם" מביא בשם הרה"ק ה"ישמח‬ ‫הרבי ה"בית ישראל" זי"ע מביא בשם זקינו החידושי‬ ‫ישראל" זי"ע‪ :‬בענין השבת האחרונה של השנה‪:‬‬ ‫הרי"ם זי"ע‪ :‬השבת האחרונה מהשנה כולל כל שבתות‬ ‫מובא בשם צדיקים קדמונים‪ ,‬כאשר ירים איש את קצה‬ ‫השנה שמתאספין כל הארות מכל שבתות השנה‪.‬‬ ‫המטה יתרומם כל המטה‪ ,‬כן כאשר יתקן איש ביום‬ ‫האחרון יתוקן כל הזמן‪ .‬וזה מה שמובא [תנדב"א פ"א]‬ ‫שבת האחרונה של אלול‪ ,‬שבשאר החדשים היא‬ ‫ימים יוצרו ולא אחד בהם – זה יום השבת‪ .‬אחד – כמו‬ ‫"שבת מברכין"‪ ,‬באלול היא שבת רגילה‪ ,‬אין מברכין‬ ‫המיוחד שבימים‪ .‬וזה שאמרו יום אחד בשנה חשוב‬ ‫בה את חודש תשרי‪.‬‬ ‫שנה‪ ,‬היינו יום אחד בכוחו להחשיב את כל השנה‪ ,‬וכל‬ ‫והטעם – כתב בספר המנהגים‪ :‬לערבב את השטן‬ ‫שכן השבת האחרונה‪.‬‬ ‫שלא ידע מתי ראש השנה‪ .‬ורמז לדבר בכתוב "תקעו‬ ‫בחודש שופר בכסה ליום חגנו"‪ ,‬שיהא החג מכוסה ולא‬ ‫ה"שפת אמת" זי"ע מביא‪ :‬שמעתי מפי מו"ז [החידושי‬ ‫יפרסמוהו‪.‬‬ ‫הרי"ם] ז"ל שנקבעה פר' נצבים בסוף השנה כמ"ש‬ ‫ז"ל כשיצאו מפרנס לפרנס עשה אותם מצבה‪ ,‬כמו כן‬ ‫בלוח "היום יום" של חב"ד נכתב‪ :‬האדמו"ר הזקן‬ ‫בכל שנה יש הנהגה מיוחדת‪ ,‬וצריכין בסוף השנה‬ ‫סיפר‪ :‬בהיותי במזריטש שמעתי ממורי ורבי הרב המגיד‬ ‫לקבוע מה נתחדש בזו השנה‪ ,‬כדי לצאת מסדר לסדר‬ ‫בשם מורו ורבו הבעש"ט נ"ע‪ :‬החודש השביעי‪ ,‬שהוא‬ ‫השנה הבאה‪ .‬עכ"ד ז"ל‪.‬‬ ‫החודש הראשון לשנה החדשה‪ ,‬הקב"ה בעצמו מברכו‬ ‫בשבת מברכין‪ ,‬ובכוח זה ישראל מברכין את החדשים‬ ‫אומר ה"תפארת ישראל"‪ :‬הקדמונים נתנו לנו כללים‬ ‫י"א פעמים בשנה‪.‬‬ ‫ידועים בקריאת הפרשיות ואחד מהם הוא‪" :‬קומו‬ ‫ותקעו"‪ .‬היינו‪ ,‬לעולם תקראו נצבים קודם ראש השנה‪,‬‬ ‫אומר הרה"ק ה"שם משמואל" זי"ע‪ :‬למה אין מברכין‬ ‫כיוון שיש שם עניני תשובה‪ .‬ועוד כדי להפסיק בקריאת‬ ‫חודש תשרי בשבת שלפני ראש השנה? – כי זה‬ ‫פרשת אחת בין התוכחה שבפרשת תבוא לראש‬ ‫שמברכין החודש הוא להמשיך מקדושת השבת על‬ ‫השנה‪ .‬ולכן כשראש השנה חל ביום ב' וג' ואז תהיינה‬ ‫החודש‪ .‬והנה בראש השנה אנו אומרים‪ :‬זה היום‬ ‫שתי שבתות בין ר"ה לסוכות‪ ,‬מחלקים נצבים וילך‬ ‫תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון‪ ,‬היינו‪ :‬כמו תחילת‬ ‫וקוראים וילך בין ראש השנה ליום כיפור ופרשת האזינו‬ ‫בריאת העולם שלא באה על ידי שום התעוררות‪ ,‬שהרי‬ ‫בין יוהכ"פ לסוכות‪.‬‬ ‫לא היה מי שיעורר ולא היה לה כל המשך מהשבת‬ ‫ונתנו לזה סימן‪" :‬בג המלך פת וילך"‪ ,‬היינו אם ר"ה‬ ‫הקודמת‪ ,‬שהרי לא היתה שבת קודמת לה‪ .‬וזה לימוד‬ ‫שבו מלך הקב"ה על העולם יחול ביום ב' או ג'‪ ,‬אז‬ ‫לאדם שיתחיל לגמרי מחדש‪ ,‬כאילו היום נולד ולא‬ ‫פותתין – מפררים ומחלקים פרשת וילך מפרשת‬ ‫תזכרנה הראשונות ולא תעלינה על לב‪.‬‬ ‫נצבים‪.‬‬ ‫מו' רה"י שליט"א אמר‪ :‬מצינו שהקדמונים נתנו סימן‬ ‫הרמז בסדר הפרשיות של "נצבים וילך"‪ ,‬אומר הרה"ק‬ ‫לקביעת פרשיות נצבים וילך – אם הן מחוברות או‬ ‫ה"בית אברהם" זי"ע מסלונים‪ :‬דהנה‪ ,‬לפעמים אנשים‬ ‫פרודות‪ ,‬מהפסוק [דניאל א ה] 'מפת בג המלך'‪ ,‬שאם‬ ‫‪4‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת נצבים וילך תשפ"ו‬ ‫בה"י‬ ‫אפשר להסביר לפי מה שקיבלתי ממורי חסיד‬ ‫חושבים שעומדים 'נצבים' – אולם באמת הולכים‬ ‫שבכהונה הגאון מו"ה נתן אדלר זצ"ל‪ ,‬שכל ימי חיי‬ ‫ועולים‪ .‬ולפעמים מדמים שנמצאים בחינת 'וילך' –‬ ‫הרב אין התלמיד זוכה למרום התעלותו‪ ,‬כמו שלא זכה‬ ‫אולם אח"כ מגלים שבאמת היו רק נצבים‪.‬‬ ‫יהושע להתגלות אורו עד אחר הסתלקותו של משה‪.‬‬ ‫ולא נזכרה השראת שכינה על יצחק עד "ויהי אחרי‬ ‫אתם נצבים היום כולכם לפני ה"א ראשיכם שבטיכם‬ ‫מות אברהם ויברך אלקים את יצחק"‪ .‬וכל זמן שיעקב‬ ‫זקניכם ושטריכם וגו'‪( :‬כט ט)‬ ‫היה בבית אביו לא נודע ממנו דבר ה'‪' :‬ויצא יעקב‬ ‫הרה"ק ה"דגל מחנה אפרים" זי"ע אומר‪ :‬רמז הכתוב‬ ‫מבאר שבע' – אז – 'ויחלום והנה ה' נצב עליו'‪.‬‬ ‫'אתם נצבים היום'‪ ,‬על דרך דאיתא בזוה"ק וכן הוא‬ ‫וזהו גם כאן‪ :‬משה אמר להם לישראל‪ :‬אז‪ ,‬בהר סיני‪,‬‬ ‫בגמרא [שבת קד‪ ,].‬קושטא קאי‪ ,‬כלומר מדת האמת‬ ‫אני הייתי מעכב שלא זכיתם להתקרב אל ה'‪" ,‬אנכי‬ ‫קיימת תמיד לעולם‪ ,‬זהו שאמר 'אתם' – אותיות‬ ‫עומד בין ה' וביניכם"‪ ,‬כמחיצה המבדלת‪" ,‬ולא עליתם‬ ‫אמ"ת‪ ,‬היינו ע"י שתאחזו במדת האמת‪ ,‬תהיו 'נצבים'‪,‬‬ ‫בהר" – לא הייתם במדרגה שתעלו על ההר‪ ,‬לפני ה'‪.‬‬ ‫כלומר יהיה להם יציבה וקיום לעולם‪.‬‬ ‫אבל היום שנמלאו שנותי וימי‪ ,‬וקרוב יום הסתלקותי‬ ‫ואין שלטון ביום המוות‪ ,‬עכשיו 'אתם נצבים היום כלכם‬ ‫"אתם" אותיות "אמת"‪ ,‬אומר הרבי ר' אהרן מקרלין‬ ‫לפני ה' אלקיכם'‪ ,‬בלי כל מחיצה‪.‬‬ ‫זי"ע‪ :‬האמת בוקעת לה דרך עד לכסא הכבוד‪ ,‬ובזכותה‬ ‫תתייצבו לפני שופט הארץ בימים הנוראים‪.‬‬ ‫עו"א‪' :‬כל איש ישראל' – פירוש‪ :‬כל איש ואיש בכם‬ ‫הוא ישראל חשוב‪ ,‬אין אחד מכם שאינו חשוב‪.‬‬ ‫הרה"ק ר' יעקב צבי מפוריסוב זי"ע אמר‪" :‬אתם" ר"ת‬ ‫א בן מ קיר ת זעק‪ .‬ואמר‪ :‬שלכן לעולם קורין פרשת‬ ‫הרה"ק ה"תולדות יעקב יוסף" זי"ע מביא בשם‬ ‫נצבים לפני ראש השנה כדי לרמז שאף מי שיש לו לב‬ ‫הבעש"ט הק' זי"ע שאמר לפרש את הכתוב בתהלים‪:‬‬ ‫אבן צריך לזעוק "היום" – דא ראש השנה – אל ה'‪.‬‬ ‫'תפילה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו'‪ ,‬עפ"י‬ ‫משל למלך שהודיע ביום שמחתו שכל מי שיבקש‬ ‫בספה"ק "מגן דוד" להרה"ק מטאלנא זי"ע כותב‪ :‬כי‬ ‫ממנו מה ביום זה יעשה בקשתו‪ ,‬ובאו כל אנשי‬ ‫הנה בשעת התפילה צריך כל אחד לכלול עצמו‬ ‫המדינה בבקשות שונות‪ ,‬וכל אחד לפי בקשתו נענה לו‬ ‫בכללות ישראל‪ ,‬להתפלל בשם כל ישראל‪ ,‬ובכלל זה‬ ‫המלך‪ .‬היה שם חכם אחד שלא ביקש מאומה רק זאת‬ ‫צריך לכלול עצמו אפילו עם פושעי ישראל [עי' כריתות‬ ‫ביקש שיתן לו המלך רשות להכנס אליו ולדבר עמו‬ ‫ו‪ ,]:‬ועי"ז עולה התפילה למעלה‪.‬‬ ‫שלש פעמים ביום‪ ,‬והוטב הדבר בעיני המלך‪ ,‬ובזה‬ ‫וזשאה"כ 'אתם נצבים היום'‪ ,‬נצבים הוא לשון עמידה‪,‬‬ ‫יתמלאו ממילא כל בקשותיו‪ ,‬אחרי שיוכל תמיד לבקש‬ ‫ואין עמידה אלא תפילה [ברכות ו‪ ,]:‬היינו כאשר תעמדו‬ ‫מאת המלך כל מה שירצה‪ ,‬וכלום חסר מבית המלך‪,‬‬ ‫בתפילה‪ ,‬תעמדו 'כולכם'‪ ,‬כלומר תכללו בתפילתכם‬ ‫וזהו 'תפילה לעני כי יעטוף'‪ ,‬ר"ל כיצד יוכל העני לבקש‬ ‫את כל איש ישראל‪ ,‬אף העבריינים‪ ,‬ועי"ז תעלה‬ ‫תפילה אחת העוטפת וכוללת בתוכה את כל הבקשות‪,‬‬ ‫תפילתכם למעלה‪.‬‬ ‫'לפני ה' ישפוך שיחו'‪ ,‬היינו שתהיה זאת בקשתו שיוכל‬ ‫לעמוד ולהתפלל תמיד לפני השי"ת‪ ,‬בזה נכלל הכל‬ ‫הרה"ק ה"ישמח משה" זי"ע מבאר עפ"י דברי חז"ל‪:‬‬ ‫ויתמלאו ממילא כל בקשותיו‪ ,‬כי כלום חסר מבית‬ ‫איבריו של אדם מעידים בו שנאמר 'אתם עדי'‪ .‬והנה‬ ‫המלך‪.‬‬ ‫בעדים כתוב‪' :‬ועמדו שני האנשים' לכן אמר "אתם‬ ‫וזהו שאמר הכתוב 'אתם נצבים היום כלכם'‪ ,‬היינו‬ ‫נצבים"‪ ,‬שאתם בעצמכם העדים‪.‬‬ ‫בשעה שהנכם נצבים להתפלל להשי"ת‪ ,‬יש לכם‬ ‫להתפלל על זה עצמו שתזכו להיות תמיד 'לפני ה'‬ ‫שואל ה"חתם סופר" זצ"ל‪ :‬מדוע בשעת מתן תורה‬ ‫אלקיכם'‪ ,‬שאז תוכלו לבקש ממנו כל הבקשות‪ ,‬ובזה‬ ‫נאמר‪' :‬אנכי עומד בין ה' וביניכם' – וכאן 'אתם‬ ‫יהיה לכם ממילא תקומה והתייצבות‪.‬‬ ‫נצבים'?‬ ‫‪5‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת נצבים וילך תשפ"ו‬ ‫בה"י‬ ‫ביאר הרב בעל ה"תניא" זי"ע‪ :‬שלשם 'ערבים' יש‬ ‫בספה"ק "עטרת ישראל" [מנכד המגיד הק' מצ'רנוביל‬ ‫שלושה פירושים והם‪ :‬לשון תערובת‪ ,‬לשון ערבות לצד‬ ‫זי"ע] איתא‪ :‬שלא יחשוב אדם לעצמו מי אנכי לגשת‬ ‫שני‪ ,‬ולשון מתיקות‪ ,‬ואת שלושתם צריך כל יהודי‬ ‫ולהתפלל לפני השי"ת בראש השנה‪ ,‬הלא יודע אנכי‬ ‫לקיים‪ ,‬עליו לחוש כי יהודי אחר הוא בגדר מתיקות‪,‬‬ ‫כמה הנני רחוק מהשי"ת‪ ,‬ולא יאות לאיש שפל כמוני‬ ‫עליו להיות מעורב עם האחרים‪ ,‬ולדעת שהוא ערב לכל‬ ‫לעבוד את השי"ת כלל‪ ,‬רק אנשים גדולים תלמידי‬ ‫יהודי אחר‪.‬‬ ‫חכמים וחסידים ובעלי מדריגה המה ראויים לעמוד‬ ‫ולהתפלל לפניו ולפעול כל טוב בתפילתם‪ ,‬אבל אנכי‬ ‫ברש"י‪ :‬מלמד שכנסם משה לפני הקב"ה ביום מותו‬ ‫בשפלותי כיצד אוכל להתייצב ולהתפלל לפניו ית'‬ ‫להכניסם בברית‪.‬‬ ‫בראש השנה‪ ,‬אל יחשוב כן‪ ,‬כי האמת היא שאין זה‬ ‫אומר המהר"ל‪ :‬כי לא יכלו ישראל להכנס בברית‬ ‫נכון אלא כל איש ישראל באשר הוא יכול להתקרב אל‬ ‫הערבות רק אחרי שהגיעו לשערי ארץ ישראל‪ ,‬כי זאת‬ ‫השי"ת‪.‬‬ ‫היא מסגולת הארץ לחבר את ישראל‪ ,‬כמו שנאמר‪:‬‬ ‫וזהו שאמר הכתוב‪' :‬אתם נצבים היום'‪ ,‬היום דא ראש‬ ‫'כעיר שחוברה לה יחדיו' – עיר שמחברת ישראל זה‬ ‫השנה‪' ,‬כולכם לפני ה' אלקיכם ראשיכם שבטיכם‬ ‫לזה‪.‬‬ ‫זקניכם ושטריכם כל איש ישראל'‪ ,‬היינו כל אחד‬ ‫מישראל‪ ,‬יהיה מי שיהיה‪ ,‬יכול וראוי לגשת ולהתקרב‬ ‫הרה"ק ה"שם משמואל" זי"ע אומר‪ :‬ונראה לומר‪ ,‬כי‬ ‫לפני השי"ת להתפלל לפניו‪ ,‬אף אם נכשל בעבירות‬ ‫כיבוש ארץ ישראל אינו אלא מכח כלל ישראל‪ ,‬וכיבוש‬ ‫רח"ל‪ ,‬אל יחשוב לעצמו הרי אני מלא חטאים ואינני‬ ‫יחיד לאו שמיה כיבוש‪ .‬והטעם‪ ,‬כי ארץ ישראל היא‬ ‫ראוי להתקרב לפני השי"ת‪ ,‬אלא יאמין שעדיין יש בו‬ ‫המאחדת את כלל ישראל כולו‪ .‬ולא נעשו ערבים זה‬ ‫חלק אלקי ממעל והוא ראוי להתפלל וצריך להתפלל‬ ‫לזה עד שעברו את הירדן‪ ,‬כי ארץ ישראל היא המאחדת‬ ‫לפני השי"ת‪.‬‬ ‫אותם כאיש אחד‪ .‬לכך צריך לכיבוש ארץ ישראל כוח‬ ‫הכלל‪.‬‬ ‫אומר ההפלא"ה‪ :‬אי' בילקוט שמעוני אע"פ שמיניתי‬ ‫וזהו הטעם שקוראים תמיד פ' נצבים לפני ראש השנה‪.‬‬ ‫ראשים ושופטים ושוטרים‪ ,‬כולכם שוים לפני‪ ,‬שנאמר‬ ‫כי ר"ה היא התרכזות הכלל‪" ,‬אמרו לפני מלכיות כדי‬ ‫'כל איש ישראל'‪.‬‬ ‫שתמליכוני עליכם"‪ ,‬ונאמר "ויהי בישורון מלך‬ ‫הפירוש הוא‪ :‬שאצלכם הם ראשים לשבטיכם‪ ,‬אבל‬ ‫בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל"‪ .‬וזהו זירוז לכל‬ ‫אצל הבורא ית"ש כולם שוין‪ ,‬מול גדלות הבורא שאין‬ ‫אדם מישראל שיכוון לבו להיות משולב בכלל ישראל‪.‬‬ ‫קץ ואין גבול לה‪ ,‬אין הבדל בין קטן לגדול‪ ,‬כי כולם כאין‬ ‫וזה‪' ,‬אתם נצבים היום כולכם'‪.‬‬ ‫וכאפס נגדו‪.‬‬ ‫ברש"י בשם מד' תנחומא‪ :‬למה נסמכה פרשת אתם‬ ‫אומר הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע‪ :‬איך אתם יכולים‬ ‫נצבים לקללות? לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר‬ ‫להגיע לזה המעלה שיהיה לכם יציבות ותקומה‬ ‫שתים חוץ ממ"ט שבתורת כהנים‪ ,‬הוריקו פניהם‬ ‫בעולם? כשתהיו 'לפני ה' אלקיכם'‪ ,‬כשתקיימו תמיד‬ ‫ואמרו מי יוכל לעמוד באלה‪ .‬התחיל משה לפייסם‪,‬‬ ‫את ה"שויתי ה' לנגדי תמיד" ותהיו דבוקים בו ית'‪,‬‬ ‫אתם נצבים היום – הרבה הכעסתם למקום ולא עשה‬ ‫דכשמקיימים רישא דקרא 'ואתם הדבקים בה'‬ ‫אתכם כליה‪ ,‬והרי אתם קיימים לפניו‪.‬‬ ‫אלקיכם' – אז זוכים לסיפא דקרא‪' :‬חיים כולכם היום'‪,‬‬ ‫נשאלת השאלה‪ ,‬למה רק עכשיו "הוריקו פניהם" ולא‬ ‫ויהיה להם החיות האמיתית‪.‬‬ ‫קודם מתי ששמעו הקללות שבתורת כהנים בפרשת‬ ‫בחקותי?‬ ‫במדרש‪ :‬שכל אחד מישראל ערב זה לזה‪ ,‬ואפילו צדיק‬ ‫אלא הקללות בפרשת בחקותי נאמרו בלשון רבים‪,‬‬ ‫אחד ביניהם כולכם עומדים בזכותו‪ .‬ולא אתם בלבד‬ ‫ו"צרת רבים חצי נחמה"‪ ,‬כל אחד חושב בלבו‪ ,‬לא אלי‬ ‫אלא אפילו אחד ביניכם‪ ,‬כל העולם כולו בזכותו עומד‪.‬‬ ‫הדברים מכוונים‪ ,‬אלא לרבים‪ ,‬לכלל‪ .‬אבל כאן נאמרו‬ ‫וכשאחד מכם חוטא‪ ,‬כל הדור לוקה‪ ,‬ולכן נאמר 'כל‬ ‫הקללות בלשון יחיד‪ ,‬לכל אחד ולכן "הוריקו פניהם"‪...‬‬ ‫איש ישראל'‪.‬‬ ‫‪6‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת נצבים וילך תשפ"ו‬ ‫בה"י‬ ‫לפני ראש השנה‪ ,‬מתייחסת ליום הדין‪' .‬אתם נצבים‬ ‫הקשה הגאה"צ רבי אליהו לופיאן זצ"ל‪ :‬מהו הפיוס‬ ‫היום כולכם לפני ה' – היינו‪ ,‬ליום הדין‪ ,‬וכל באי עולם‬ ‫שאמר להם משה 'הרבה הכעסתם למקום ולא עשה‬ ‫יעברו לפניו‪ .‬והנה הפסוק מתחיל בכלל – "אתם נצבים‬ ‫אתכם כליה והרי אתם קיימים לפניו'‪ ,‬וכי הקללות‬ ‫היום כלכם"‪ ,‬ואחר כך פרט – "ראשיכם שבטיכם‬ ‫לחינם נאמרו? והלא אמרו חז"ל [ב"ק נ‪ ].‬כל האומר‬ ‫זקניכם"‪ ,‬ואחר כך "כל איש ישראל"‪ ,‬שוב כלל‪ .‬ובצירוף‬ ‫הקב"ה וותרן יוותרו חייו‪ .‬ומה התשובה יש בזה על‬ ‫זה כלל ופרט וכלל שדנים אותו כעין הפרט‪ .‬והנה‬ ‫שאמרו מי יכול לעמוד באלו?‬ ‫הפרט כאן "ראשיכם"‪ ,‬שהם בוודאי צדיקים גמורים‪,‬‬ ‫וביאר‪ :‬העונשים והייסורים שהקב"ה מביא על האדם‬ ‫וצדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים‬ ‫אינם בתורת נקמה ח"ו‪ ,‬אלא הכל לטובת האדם‪.‬‬ ‫טובים‪ ,‬ולפי זה גם הכלל שהוא "כל איש ישראל" נידון‬ ‫ייסורים מלשון מוסר‪ .‬כי ע"י הייסורים מתייסר האדם‬ ‫כצדיקים גמורים לאלתר לחיים טובים‪.‬‬ ‫ולבו נשבר בקרבו ואז מוכן הוא לתשובה‪ .‬כשבנ"י‬ ‫הוריקו פניהם לשמע הקללות ונשבר לבם בקרבם‪ ,‬הרי‬ ‫האלשיך הק' מביא את דברי רש"י בפרשת מטות‪ :‬חלק‬ ‫הושגה התכלית עוד בטרם נתקיימו הקללות‪ ,‬ושוב אין‬ ‫הכבוד לנשיאים ללמדם תחילה ואחר כך לכל ישראל‪,‬‬ ‫צורך להביא עליהם ייסורים‪ .‬זהו תוכן פיוסו של‬ ‫ומנין שאף שאר הדברות כן‪ ,‬ת"ל 'וישובו אליו אהרן וכל‬ ‫משרע"ה‪.‬‬ ‫הנשיאים בעדה וידבר משה אליהם'‪ ,‬ואחרי כן נגשו כל‬ ‫בני ישראל‪ .‬ומדוע כאן נאמרו הדברים לכל ישראל יחד‪,‬‬ ‫ה"כלי יקר" שואל‪ :‬מה הלשון מאה קללות חסר שתים‪,‬‬ ‫כמו שנאמר קודם "ויקרא משה אל כל ישראל ויאמר‬ ‫ולא אמר צ"ח קללות? ושמעתי‪ ,‬שכוונת המדרש לומר‪,‬‬ ‫אליהם"?‬ ‫שעיקר הורקת פניהם של ישראל היתה בגלל שתי‬ ‫אלא ההסבר הוא בדברי הפסוק עצמו‪' .‬אתם נצבים‬ ‫הקללות שלא נתפרשו בתוכחה‪ ,‬היינו‪' :‬כל חלי וכל‬ ‫היום כלכם'‪ ,‬זה שאתם נצבים היום כלכם בלי הבדל‬ ‫מכה אשר לא כתוב בספר' – 'כל חלי' אחת‪' ,‬וכל מכה'‬ ‫מעמד ודרגה‪ ,‬הנשיאים יחד עם שואבי המים‪ ,‬כי‬ ‫– שתים‪ .‬אמנם יראו מאד מן הצ"ח קללות הכתובות‬ ‫המעמד הוא – 'לפני ה' אלקיכם' – ואי אפשר לנו לבחון‬ ‫בפירוש‪ ,‬אבל לא הוריקו פניהם‪ ,‬מאחר שיודעים את‬ ‫מי חשוב יותר בעיניו יתברך‪ ,‬יתכן כי מי שחשוב‬ ‫המכות ואת טיבן יוכלו לדרוש ברפואתן‪ ,‬או לקדם פני‬ ‫בעינינו‪ ,‬שאנו חושבים אותו לראש ונשיא‪ ,‬הוא בעיניו‬ ‫הרעה‪ ,‬אבל משתי הקללות שלא נתפרשו נבהלו‬ ‫יתברך פחות מיהודי פשוט‪ ,‬כי שם במרום יש חשבונות‬ ‫והוריקו פניהם‪ ,‬כי מי יודע מה הן הקללות הללו‪ ,‬אולי‬ ‫אחרים‪" ,‬עליונים למטה ותחתונים למעלה"‪" ,‬ראשיכם‬ ‫הן גרועות יותר מכל הצ"ח קללות‪ ,‬והראיה שהתורה‬ ‫שבטיכם זקניכם ושטריכם" בעמדם לפני ה' – המה‬ ‫חששה לגלותן‪ ,‬גם לא יוכלו לבקש רפואות להן מאחר‬ ‫"כל איש ישראל"‪ .‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫שאינם ידועים מה הן‪.‬‬ ‫וזו כוונת המדרש‪ :‬לפי ששמעו ישראל מאה קללות‬ ‫ב"ראשי בשמים" מבאר הענין בזה‪ ,‬עפ"י מה דאי'‬ ‫חסר שתים‪ ,‬היינו בגלל אותן שתים שלא נתפרשו‪,‬‬ ‫ב"מגלה עמוקות" [פר' תולדות ופר' האזינו] כי‬ ‫הוריקו פניהם‪.‬‬ ‫בתוכחה בפרשת כי תבוא ישנם כ"ו שמות הוי"ה‪ ,‬כ"ו‬ ‫פעמים כ"ו עולה תרע"ו כמנין רעו"ת‪[ ,‬עיין מש"כ‬ ‫ה"דברי שאול" מסביר‪ :‬שאם מזהירים אדם שילקה‬ ‫ב"אסיפת אמרים" בפרשת כי תבוא בענין זה]‪ ,‬וז"ש‬ ‫מלקות ולא מכנים את המספר‪ ,‬או שנוקטים מספר‬ ‫דוהמע"ה [תהלים לד כ] 'רבות רעו"ת צדיק ומכולם‬ ‫עגול‪ ,‬חמשים או מאה‪ ,‬אז יש להניח שהמספר אינו‬ ‫יצילנו הוי"ה'‪ ,‬היינו שם הוי"ה ב"ה שהוא שם הרחמים‬ ‫אלא לשון הבאי וגוזמא‪ ,‬ואין קץ וגבול להורדה ולוויתור‪.‬‬ ‫[זוה"ק ח"ג יא‪ ].‬על ידו נמחקים כל הרעות שבתוכחה‪,‬‬ ‫אבל אם מזכירים מספר לא עגול‪ ,‬ניכר שזה מדוקדק‬ ‫ע"כ‪.‬‬ ‫וקצוב‪ .‬ולכן כיוון ששמעו מאה חסר שתים ומ"ט‬ ‫וזהו שפייסם משרע"ה ואמר להם 'אתם נצבים היום‬ ‫קללות‪ ,‬ראו שהמספרים מדוייקים והוריקו פניהם‪.‬‬ ‫כולכם' – ר"ל אף לאחר כל התוכחות אתם קיימים‪,‬‬ ‫'לפני הוי"ה'‪ ,‬כלומר בכח שם הוי"ה שהוא שם‬ ‫בספר "ליקוטי יהושע" מביא‪ :‬שמעתי בשם הרה"ק רבי‬ ‫הרחמים‪ ,‬הוא מציל אתכם מכל הרעות והפורעניות‬ ‫לוי יצחק מבארדיטשוב זי"ע‪ :‬שפרשה זו‪ ,‬שקורין אותה‬ ‫‪7‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת נצבים וילך תשפ"ו‬ ‫בה"י‬ ‫ישראל כדי ליעצם עצות טובות; ו'שואב מימך' – היינו‬ ‫שבתוכחה‪ ,‬ועי"ז אתם נצבים וקיימים‪.‬‬ ‫שמשפיע תורה לישראל‪ ,‬דאחז"ל אין מים אלא תורה‪,‬‬ ‫וקמ"ל קרא דהנותן עצות לישראל קודם להמלמד להם‬ ‫טפכם נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך מחטב עציך עד‬ ‫תורה – ודפח"ח‪.‬‬ ‫שואב מימיך‪( :‬כט י)‬ ‫ברש"י‪ :‬מלמד שבאו כנעניים להתגייר בימי משה כדרך‬ ‫רה"י שליט"א אמר בשם אאז"ל הרבי ה"פני מנחם"‬ ‫שבאו גבעונים בימי יהושע וכו'‪ ,‬ונתנם משה חוטבי‬ ‫זי"ע שאמר בשם אביו הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע‪:‬‬ ‫עצים ושואבי מים‪.‬‬ ‫ד'חוטב עציך' קאי על אאע"ה 'ויבקע עצי עולה'‪,‬‬ ‫הקשה הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע‪ :‬הא קיי"ל [יבמות‬ ‫ו'שואב מימיך' על אליהו הנביא ששפך מים בהר‬ ‫מו‪ ]:‬לעולם איננו גר עד שימול ויטבול‪ .‬ובמדבר לא מלו‬ ‫הכרמל‪ .‬ואם כן ניחא שהחוטב קודם לשואב‪ ,‬ושניהם‬ ‫עצמם משום שלא נשיב להו רוח צפונית‪ ,‬והאיך היו‬ ‫שייכים לברי"מ‪ ,‬בריתו של אברהם אבינו‪ ,‬ואליהו מלאך‬ ‫מקבלין גרים במדבר?‬ ‫הברית‪.‬‬ ‫ותירץ‪ ,‬שיכול להיות שכמו דשבט לוי מלו עצמן ונשבה‬ ‫להם רוח צפונית‪ ,‬משום שלא היו בחטא העגל‪ ,‬כמו כן‬ ‫לעברך בברית ה' אלקיך ובאלתו אשר אנכי כרת עמך‬ ‫הגרים שלא חטאו בחטא העגל נשבה להם רוח‬ ‫היום‪( :‬כט יא)‬ ‫צפונית‪ ,‬ושפיר יכול להיות שמלו עצמן‪.‬‬ ‫שואל ה"שם משמואל" זי"ע‪ :‬למה היה צריך לכרות‬ ‫ברית לפני כניסתם לארץ ולא היה די בברית שנכרתה‬ ‫שואל ה"נחלת יצחק"‪ :‬ויש לדקדק‪ ,‬הנה בכל מקום‬ ‫אתם בחורב?‬ ‫שכתוב בלשון הזה‪ ,‬הכוונה מגדול שבגדולים עד קטן‬ ‫ותירץ בשם הרב בעל התניא זי"ע‪ :‬כריתת ברית בין שני‬ ‫שבקטנים‪ ,‬כמו 'מבכור פרעה ועד בכור השפחה'‪ .‬ועוד‬ ‫אוהבים איננה בשביל ההווה‪ ,‬בזמן שידידותם ואהבתם‬ ‫שם 'ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו למאיש ועד‬ ‫בתוקפה‪ ,‬אלא יש צורך בברית לעתיד‪ ,‬כי ברבות הימים‬ ‫בהמה'‪ ,‬ומה איפוא כאן המרחק מחוטב עצים לשואב‬ ‫נחלשת האהבה‪ ,‬ולכן כורתים ברית‪ ,‬שתתמיד הידידות‬ ‫מים‪ ,‬הרי שניהם הם במעמד שווה?‬ ‫אפילו כשיתבטלו הגורמים שהביאו לידי האהבה‪.‬‬ ‫ושמעתי‪ ,‬כי הכוונה היא‪ ,‬לפי הספרים‪ ,‬שחודש אלול‬ ‫והנה בימי משה היו הנסים קבועים‪ ,‬וכל ההנהגה‬ ‫הוא עת רצון לתשובה יותר מכל השנה‪ ,‬ונתנו סימן‬ ‫היתה למעלה מן הטבע‪ ,‬והיה חשש‪ ,‬שמא כשייכנסו‬ ‫לזה‪ :‬אחורי ארי ולא אחורי אשה‪ ,‬היינו שטוב לשוב אחר‬ ‫לארץ ותהיה ההתנהגות בדרך הטבע על ידי חרישה‪,‬‬ ‫חודש אב‪ ,‬שהוא מזל ארי‪ ,‬ולא אחר אלול שהוא מזל‬ ‫זריעה וקצירה‪ ,‬תחלש אהבתם לה'‪ ,‬לזה באה כריתת‬ ‫בתולה‪ .‬ומרומז כאן שלא ימתין מלשוב עד אלול ממש‪,‬‬ ‫הברית‪ ,‬שתישאר האהבה כיתד תקועה שלא תמוט‬ ‫אלא ישתדל להקדים מחצי אב‪ ,‬שאז הזמן להוסיף‬ ‫לעולם ועד‪ .‬אפילו כשיהיו טרודים במחיה ובכלכלה‬ ‫בתורה בלילות‪ ,‬כמובא מכאן ואילך דמוסיף יוסיף –‬ ‫וההנהגה תהיה במסתרי הטבע‪ ,‬או בשעה שהחושך‬ ‫המוסיף בלימוד התורה יוסיף אומץ גם בתשובה‬ ‫יכסה ארץ ויהיו דוויים וסחופים‪ ,‬גם אז יוכל אדם‬ ‫ומעשים טובים‪.‬‬ ‫מישראל לעורר האהבה בקרבו‪ ,‬ולא יהיה נפרד ח"ו‪.‬‬ ‫וזה 'מחוטב עציך' – מזמן שפוסקים מלחטוב עצים‬ ‫‪.‬‬ ‫למערכה‪ ,‬שהוא חמישה עשר באב‪' ,‬עד שואב מימיך'‬ ‫הגה"צ המהר"ש ענגיל זצ"ל שמע פעם מאת הרה"ק‬ ‫– עד הושענא רבה שהוא גמר שאיבת וניסוך המים‪,‬‬ ‫ה"דברי חיים" מצאנז זי"ע‪ :‬שסופי ג' תיבות אלו הם‬ ‫ואז הוא גמר חתימה טובה לכל ישראל‪.‬‬ ‫"כתם" – לרמז שאפילו אם ח"ו יש כתם בישראל‪ ,‬אף‬ ‫על פי כן כרת ה"א עמנו ברית‪.‬‬ ‫ברש"י‪ :‬החשוב חשוב קודם‪.‬‬ ‫והוסיף המהר"ש לפרש עפי"ז מ"ש דוהמע"ה‬ ‫ה"ארץ צבי" כותב בשם הרה"ק מוורקא זי"ע [וכן איתא‬ ‫בתהלים‪ :‬שפטני ה' כצדקי וכתמי עלי‪ ,‬כאלו אות כ'‬ ‫שאמר זאת לה"חידושי הרי"ם" זי"ע] שהקשה למה‬ ‫הוא משורש המלה 'כתם'‪ ,‬ר"ל שבין בצדקי ובין בכתמי‬ ‫יוקדם חוטב עציך לשואב מימך‪ ,‬במה עדיף זה מזה?‬ ‫– תשפטני ה' לטובה‪ .‬אכי"ר‪.‬‬ ‫וביאר‪ :‬ד'חוטב עציך' – היינו שחוטב עצות עבור בני‬ ‫‪8‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת נצבים וילך תשפ"ו‬ ‫בה"י‬ ‫היום'‪ ,‬היום דא ראש השנה‪ ,‬היינו התורה הק' מבטיחה‬ ‫ברש"י‪ :‬להיותך עובר בברית‪ ,‬ולא יתכן לפרשו כמו‬ ‫לנו שכאשר נעמוד להתפלל בראש השנה יצאו האבות‬ ‫'להעבירך'‪ ,‬אלא כמו לעשותכם אותם‪.‬‬ ‫והצדיקים הקודמים מגן עדן ויעמדו להתפלל עמנו‪,‬‬ ‫ב"פרדס יוסף" כתב לבאר‪ :‬דתיבת 'לעברך' היינו‬ ‫ויסייעו לנו שיתקבלו תפלותינו לפני ה' להשפיע חסדים‬ ‫שהאדם צריך לכוון ולסדר את עצמו לבד "אליין זיך א‬ ‫לכל ישראל‪.‬‬ ‫דורך צו פירן"‪ ,‬וכמ"ש [מ"ת משפטים פרשה ה] אם יש‬ ‫דין למטה אין דין למעלה‪ ,‬כי כשהאדם שופט את עצמו‪,‬‬ ‫וכן איתא בדרשות "חתם סופר" [ח"ב דרוש לפר'‬ ‫ועובר על כל מעשיו לדעת מה צריך לתקן‪ ,‬אז נפטר‬ ‫נצבים תקצ"ג] 'את אשר איננו פה' הם הנשמות‬ ‫מדין‪ ,‬ולכן כתוב 'לעברך' – כלומר שאתה בעצמך‬ ‫העתידים להוולד‪ ,‬והמה רוחות קדושות אין להם חלק‬ ‫תעבור את הדין‪ ,‬ולא 'להעבירך' – כלומר שלא תצטרך‬ ‫ואחיזה בגשמיות‪ ,‬המה עמנו היום‪ ,‬מצורפים עמנו‬ ‫שיעבירו אותך בדין‪ ,‬והתורה באה ללמד את האדם‬ ‫הגשמיים‪ ,‬על דרך שקיבלנו שבר"ה ויוה"כ הנשמות‬ ‫שצריך להנהיג את עצמו ולעשות בעצמו משפט לראות‬ ‫הקדושות שכבר מתו ונשמות האבות מצטרפים עמנו‬ ‫מה נכון ומה אינו נכון‪ ,‬ומה צריך לתקן‪.‬‬ ‫בבית הכנסת בתפילתנו‪.‬‬ ‫ולא אתכם לבדכם אנכי כורת את הברית הזאת וגו'‬ ‫כתב בספר "נפלאות חדשות"‪" :‬א ת אש ר ישנ ו פ‬ ‫את אשר ישנו פה עמנו עומד היום לפני ה' אלקינו‪,‬‬ ‫ה"‪" ,‬וא ת אש ר איננ ו פ ה" שניהם סופי תיבות‬ ‫ואת אשר איננו פה עמנו היום‪( :‬כט יד)‬ ‫"תורה" – כולם עמדו על הר סיני‪.‬‬ ‫אומר הרה"ק ה"אמרי חיים" מויז'ניץ זי"ע‪ :‬בזמן שאתם‬ ‫לבד‪ ,‬לא מאוחדים‪ ,‬איני כורת עמכם ברית‪ ,‬רק כשאתם‬ ‫כי אתם ידעתם את אשר ישבנו בארץ מצרים וגו'‬ ‫באחוה ובריעות‪ ,‬מאוחדים ומלוכדים‪.‬‬ ‫בקרב הגוים אשר עברתם‪( :‬כט טו)‬ ‫ותראו את שקוציהם ואת גילוליהם עץ ואבן כסף וזהב‬ ‫פעם ביומא דהילולא של ה"שר שלום" מבעלזא זי"ע‪,‬‬ ‫אשר עמהם‪( :‬כט טז)‬ ‫אמר בנו המוהר"י זי"ע‪ :‬ויש לדקדק‪ ,‬מפני מה כתוב‬ ‫שואל האלשיך הק'‪ :‬אם הם בעצמם רואים את‬ ‫"עומד" אצל "אשר ישנו פה עמנו"‪ ,‬ולא כתיב "עומד"‬ ‫שקוציהם ואת גלוליהם עץ ואבן‪ ,‬איך יעלה על הדעת‪,‬‬ ‫אצל "אשר איננו פה עמנו"‪.‬‬ ‫שלבם יפנה מעם ה'‪ ,‬ולעבוד את האלילים האלה?‬ ‫אלא ידוע מהזוה"ק שבכל מקום שנאמר "היום"‬ ‫מסביר האלשיך‪" :‬כסף וזהב" מוסב על ה"עובדי‬ ‫הכוונה לראש השנה‪ ,‬לפני ר"ה באים הרבה אנשים אל‬ ‫אלילים" ולא על האלילים עצמם‪ .‬וכך הפירוש‪ :‬אמנם‬ ‫הצדיק שיתפלל בעדם שהמוחל עונות יסלח להם‪.‬‬ ‫בני ישראל יראו שהאלילים בעצמם הם עץ ואבן – אבל‬ ‫היות ואין צדיק אשר יעשה טוב ולא יחטא‪ ,‬צריך גם‬ ‫"הכסף וזהב אשר עמהם" – כלומר‪ :‬יראו שלעובדים‬ ‫הצדיק להתפלל על עונותיו‪ .‬לא כך הצדיק אשר בעולם‬ ‫אותם יש להם הרבה כסף וזהב וכל טוב‪ ,‬ולעובדי ה'‬ ‫העליון‪ ,‬היושב בג"ע‪ ,‬הוא יכול להתפלל עבור כלל‬ ‫חסר כל זה‪ ,‬ואם כן יש לחוש שהיצה"ר יפתה להם‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫שכדאי לעבוד את אלה השקוצים ולשכוח את ברית ה'‬ ‫וזה שאמרה התורה "כי אשר ישנו פה עמנו עומד‬ ‫אלקיך אשר הוא כורת עמם היום – 'לא יאבה ה' סלוח‬ ‫היום" – הצדיק שנמצא בעוה"ז יחד עמנו – הוא בעצמו‬ ‫לו' – על מחשבות יצה"ר לתאוות כאלה‪ ,‬לא יסולח לו‪.‬‬ ‫"עומד היום" להתפלל לפני ה' שימחול לו‪ ,‬אך לא כן‬ ‫"את אשר איננו פה"‪ ,‬כי אם בעולם העליון – הוא יכול‬ ‫אומר כ"ק אד"ש‪ :‬זהו שאומרים העולם בשם הרבי‬ ‫להתפלל בעדנו‪ ,‬לכן אבי ! הנני מבקשך‪ :‬התפלל בעדנו‬ ‫מקאצק ז"ל‪ ,‬ואולי עוד מהקודמים‪ ,‬שיצה"ר של ע"ז‬ ‫!‬ ‫עבר מן העולם והכניסוהו בכסף וזהב‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי משה מקוז'ניץ זי"ע ב"דעת משה" כותב‪:‬‬ ‫הגר"ש שבדרון זצ"ל אמר בשם הגאב"ד מבריסק זצ"ל‬ ‫שאפשר לפרש אמרו 'ואת אשר איננו פה' על הדורות‬ ‫שפירש כך‪ :‬בפעם הראשונה כשאדם רואה ע"ז‪,‬‬ ‫שעברו‪ ,‬היינו האבות הקדושים והצדיקים הקודמים‬ ‫נחשבת היא אצלו כשיקוץ וגילול‪ ,‬אבל כיון שסו"ס ראה‬ ‫שאינם נמצאים עוד בעולם הזה‪ ,‬המה נמצאים 'עמנו‬ ‫‪9‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת נצבים וילך תשפ"ו‬ ‫בה"י‬ ‫גם עכשיו כמו מקודם‪ .‬וזה פי' המסורה‪ :‬א' 'אשר לבבו‬ ‫והביט בע"ז‪ ,‬מתקרר הדבר אצלו‪ ,‬ובפעם השניה נהיה‬ ‫פונה היום'‪ ,‬ב' – 'פונה דרך הקדים' [יחזקאל מג א] ר"ל‬ ‫מהשיקוץ והגלול "עץ ואבן"‪ ,‬כבר לא כ"כ נורא‪ ,‬ובפעם‬ ‫שלבו פונה למה שפנה קודם בגלגול הראשון‪.‬‬ ‫השלישית כבר מתהפך הכל‪ ,‬ונראית הע"ז בעיניו יותר‬ ‫וזה לדעתי פירוש הפסוק; 'הולך אל דרום וסובב אל‬ ‫נחמד‪ ...‬ממש "כסף וזהב אשר עמהם"‪.‬‬ ‫צפון'‪ ,‬ר"ל 'הולך אל דרום' – דהרוצה להחכים ידרים‪,‬‬ ‫והדברים מכוונים גם במה שאמרו חז"ל‪ :‬כך דרכו של‬ ‫ועוסק תמיד בעבודת בוראו ולא יעשה עבירה ולא טועם‬ ‫יצר הרע היום אומר לו עשה כך‪ ,‬ומחר אומר לו עשה‬ ‫טעם חטא‪ ,‬ואעפ"כ 'סובב אל צפון' דהיינו תאות היצר‪,‬‬ ‫כך‪ ,‬עד שאומר לו לך עבוד ע"ז והולך ועובד‪ .‬והיינו‬ ‫כדכתיב 'והצפוני ארחיק מעליך‪ ,‬סובב סובב והולך' –‬ ‫שנהיה עליו היצר אדון‪ ,‬לומר לו לך עבוד ע"ז‪...‬‬ ‫ומחשבתו קשורה בתאות‪ ,‬וקאמר טעם 'ועל סביבותיו'‬ ‫– בשביל תאוה זו לתקנה – 'שב הרוח' ונתגלגל‪.‬‬ ‫פן יש בכם איש או אשה או משפחה או שבט אשר‬ ‫לבבו פונה היום מעם ה' אלקינו ללכת לעבד את אלהי‬ ‫שואל רה"י שליט"א‪ :‬הול"ל הגדול תחילה‪ ,‬שבט ואם‬ ‫הגוים ההם פן יש בכם שרש פרה ראש ולענה‪( :‬כט‬ ‫לא אולי משפחה‪ ,‬ואם לא אולי וכו'‪ .‬וי"ל דהכל מיירי על‬ ‫יז)‬ ‫היחיד‪ ,‬אך יש שהוא פונה מעם ה' בגלל עצמו‪ ,‬ויש‬ ‫היהודי הקדוש זי"ע אמר‪ :‬אדם הרוצה לעבוד את ה'‬ ‫מחמת אשה רעה שנתחתן עמה‪ ,‬ויש מחמת‬ ‫בחכמות‪ ,‬בא על ידי כך לספיקות‪" .‬פן יש בכם" – אם‬ ‫המשפחה שלא נתחנך כראוי‪ ,‬ויש מחמת השבט כדאי'‬ ‫יש בכם התחכמות שמביאה לידי ספיקות – 'פן' – הרי‬ ‫'פחותים שבשבטים' שהיה להם יותר שייכות‬ ‫הוא "שרש פרה ראש ולענה"‪.‬‬ ‫לפחיתות‪ .‬ומדה טובה מרובה שכשיש אבות טובים‬ ‫אפשר להתעלות‪.‬‬ ‫חז"ל אומרים‪ :‬כך אומנתו של יצר הרע‪ ,‬היום אומר לו‬ ‫עשה כך‪ ,‬ומחר אומר לו עשה כך‪ ,‬עד שלבסוף אומר לו‬ ‫עו"א‪ :‬אפשר לומר שהכוונה היא‪ ,‬כי אינו דומה הפניה‬ ‫לך עבוד עבודה זרה‪ .‬הרי אף על פי שהיצר הרע מסיתו‬ ‫של יחיד לפניותם של רבים‪ ,‬ואיש או אשה הפונים הרי‬ ‫לדבר קל – בסופו של דבר מביאו לידי ע"ז‪ .‬אומר‬ ‫הם עובדי ע"ז ממש‪ ,‬ומוסיף הקרא 'או משפחה' –‬ ‫ה"ערבי נחל"‪ :‬זהו שאמר הכתוב 'פן יש בכם וגו' אשר‬ ‫שהם פונים הגם שאינם עובדים ע"ז ממש רק פונים‬ ‫לבבו פונה היום מעם ה'' – קודם הוא רק פונה פניה‬ ‫מחומרת הדין ואין מקפידים בקלה כבחמורה‪ ,‬וכמ"ש‬ ‫קלה מעם ה'‪ ,‬אבל לבסוף יסתיים ב'ללכת לעבוד את‬ ‫אין לך משפחה שאחד מהם מוכס שאין כולם מוכסין‬ ‫אלהי הגויים'‪.‬‬ ‫[שבועות לט‪' ,].‬או שבט' – שאצלם הפניה היא בקלות‬ ‫וזהו שכתוב בתהלים‪' :‬ותחסרהו מעט מאלקים וכבוד‬ ‫רק שנעשו מודרניים וקלים‪ ,‬הכל הוא פניה מאת ה'‬ ‫והדר תעטרהו' – כאשר רק מסיח אדם את דעתו אפילו‬ ‫אלוקיך ויכול מזה ח"ו לומר 'שלום יהיה לי' וגו'‪ ,‬אין מיט‬ ‫'מעט מאלקים' ‪ -‬תיכף 'כבוד והדר יעטרהו' ויתעטף‬ ‫א ווערמקייט צריך להתרומם ולהתקרב להשי"ת‪.‬‬ ‫בגאוה‪ ,‬וכל המתגאה כאילו עובד ע"ז‪...‬‬ ‫והיה בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו‬ ‫בשם ה"חידושי הרי"ם" זי"ע‪ :‬ש ורש פ ורה ר אש ו‬ ‫לאמר שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך וגו'‪( :‬כט יח)‬ ‫לענה – ר"ת שופר‪ .‬שע"י השופר של ר"ה נעקרים כל‬ ‫לא יאבה ה' סלח לו כי אז יעשן אף ה' וקנאתו באיש‬ ‫השרשים הרעים שבישראל‪ ,‬לרמז כל איש ישראל צריך‬ ‫ההוא וגו'‪( :‬כט יט)‬ ‫להשליך הפסולת‪ .‬כתיב [עמוס ג' ו] 'אם יתקע שופר‬ ‫אומר הרה"ק רבי יחזקאל מקוזמיר זי"ע‪ :‬מאז שהתחילו‬ ‫בעיר ועם לא יחרדו'‪ ,‬שופר של ר"ה צריך לעקור את‬ ‫לאהוב את ה' בלב בלבד‪ ,‬ונימוקם עמם שהעיקר הוא‬ ‫שרשי הכיעור‪ ,‬וזהו 'עם לא יחרדו' – כדאיתא שהחרדה‬ ‫הלב‪" ,‬רחמנא לבא בעי"‪ ,‬ואין צורך להראות את‬ ‫מסלקת דמים הטמאים‪.‬‬ ‫האהבה במעשים‪ ,‬במצוות מעשיות – וכיון ש"ה' צלך"‪,‬‬ ‫ה' הוא כמו הצל שלך [כדברי הבעש"ט הק']‪ ,‬מה‬ ‫בספר "קול יהודה" [פיטרקוב תרס"ו] לרבי יהודה לייב‬ ‫שאתה עושה גם הוא עושה‪ ,‬הרי גם הוא אוהב אותנו‬ ‫סגל מיאנוב זצ"ל כותב‪ :‬איתא בכתבים שהמתגלגל‬ ‫בסתר‪ ,‬ואינו מראה חיבתו במעשים‪...‬‬ ‫בשביל איזה עבירה לתקנה‪ ,‬לבו תואב לעבירה ההיא‬ ‫‪10‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת נצבים וילך תשפ"ו‬ ‫בה"י‬ ‫לידע שאין יוצאין באסיפה בלבד‪ ,‬וצריך גם כן תשובה‬ ‫פירש הרבי מקאצק זי"ע‪' :‬והתברך בלבבו' – יחשוב‬ ‫כל איש אשר ידע נגעי לבבו‪ ,‬וע"ז אמר הכתוב‪:‬‬ ‫שינצל בזכות לבבו הטוב‪ ,‬או שיתנצל כי רק מעשיו‬ ‫'והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי' – הרשע חושב‬ ‫רעים אולם לבבו משובח הוא‪...‬‬ ‫שמספיק שהוא בשלום ובאחדות ובזכות זה לא יענש‪,‬‬ ‫ע"ז אמר 'לא יאבה ה' סלוח לו' – כי עליו ג"כ לעשות‬ ‫מסביר ה"כתב סופר" זצ"ל‪ :‬יש הרבה אנשים העוברים‬ ‫תשובה‪.‬‬ ‫על כל עבירות שבתורה ומצדיקים את עצמם כי העיקר‬ ‫הוא "לב טוב"‪ ,‬כאילו מי שיש לו לב טוב כבר מותר לו‬ ‫שואל ה"תכלת מרדכי"‪ :‬איך אפשר להבין שאדם עומד‬ ‫הכל – על האנשים האלה נאמר 'והיה בשמעו את דברי‬ ‫ושומע 'את כל דברי האלה הזאת'‪ ,‬הכוללים צ"ח‬ ‫האלה והתברך בלבבו' – יתברך ויתפאר בלבבו‪ ,‬הטוב‪,‬‬ ‫קללות מפי משרע"ה‪ ,‬ועדיין עומד הוא במריו‪,‬‬ ‫"שלום יהיה לי" – אפילו 'אם בשרירות לבי אלך' – אבל‬ ‫ובשרירות ליבו טוען שלא יקרה לו מאומה ושלום יהיה‬ ‫'לא יאבה ה' סלוח לו'‪.‬‬ ‫לו?‬ ‫ומתרץ‪ :‬שאדם כזה אינו מכחיש שהוא באמת אינו‬ ‫שואל הט"ז‪ :‬לכאורה הלשון 'לא יאבה' נראה מיותר‪,‬‬ ‫מתנהג כשורה‪ ,‬אבל הוא טוען שיש לו דרך לפטור את‬ ‫דהיל"ל 'לא יסלח ה' לו' ?‬ ‫עצמו מעונש‪ ,‬וזאת ע"י נתינת צדקה‪ ,‬שתכפר לו על‬ ‫ונראה לבאר‪ ,‬דהנה בני ישראל כרתו אז ברית של‬ ‫עוונותיו‪ ,‬וזשה"כ 'והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי'‬ ‫ערבות‪ ,‬שיהיו ערבים זה לזה‪ ,‬וכל אחד ישא באחריות‬ ‫– על אף שבשרירות לבי אלך‪ ,‬וזאת באמצעות 'ספות‬ ‫על חטאי זולתו‪ .‬והנה המלוה את חבירו בערב קבלן‪,‬‬ ‫הרוה את הצמאה' – אתן לעניים המשולים לצמאים‬ ‫רצה מזה גובה רצה מזה גובה‪ ,‬שיכול לגבות או מן‬ ‫כסף‪ ,‬ועי"כ ארווה את צמאונם‪ ,‬וכך אצליח לשחד‬ ‫הלוה או מן הערב‪ .‬אם כן יהיה מי שיאמר 'שלום יהיה‬ ‫כביכול את הבורא ית'‪ ,‬עליו נאמר 'לא יאבה ה' סלוח‬ ‫לי כי בשרירות לבי אלך'‪ ,‬ואסמוך שהערב יענש‬ ‫לו'‪.‬‬ ‫בשבילי‪ ,‬דהיינו שאר ישראל שהם ערבים עליו‪ ,‬לזה‬ ‫אמר הכתוב 'לא יאבה ה' סלוח לו' – כלומר היות‬ ‫הרה"ק ה"שפע חיים" זי"ע דרש לאחר המלחמה‬ ‫שהדין הוא שגביית החוב תלוי ברצון המלוה‪ ,‬לכן אמר‬ ‫במחנה בעיר פערנוולד בפרשת נצבים‪ :‬עה"פ 'והיה‬ ‫שלא ירצה ה' לסלוח לו ולגבות חובו מן האחרים‪ ,‬אלא‬ ‫בשמעו את דברי האלה הזאת וגו' לא יאבה ה'' וגו'‪:‬‬ ‫'יעשן אף ה' וקנאתו באיש ההוא' – דייקא – 'ורבצה בו‬ ‫וקשה‪ ,‬שלכאורה הלא התורה דיברה כאן מרשע‬ ‫כל האלה' וגו'‪ ,‬דהלא רצה מזה גובה רצה מזה גובה‪.‬‬ ‫המתברך בלבו לזלזל בדברי האלה הזאת‪ ,‬וא"כ מה‬ ‫אמר 'לא יאבה ה' סלוח לו' אם אינו מאמין בה'?‬ ‫שואל החיד"א זצ"ל בספרו "פני דוד"‪ :‬לכאורה תמוה‪,‬‬ ‫אך – השיב רבינו זי"ע – נראה שדברה תורה לא על‬ ‫דאדרבה בשומעו את כל הקללות ירעש ויפחד‪ ,‬ומדוע‬ ‫רשע אלא על צדיק דווקא‪ ,‬השומע את דברי האלה‬ ‫יחשוב ששלום יהיה לו ?‬ ‫הזאת‪' ,‬והתברך בלבבו לומר שלום יהיה לי'‪ ,‬כלומר אני‬ ‫ומפרש‪ :‬עפ"י המשנה בגיטין [מט‪ :]:‬הניזקין גובין מן‬ ‫רוצה לעשות למען שלום נפשי שלי‪ ,‬וע"כ 'בשרירות‬ ‫העידית‪ ,‬ובעל חוב מן הבינונית‪ .‬והנה החוטא יחשוב‬ ‫לבי אלך'‪ ,‬היינו אדאג לצורכי הרוחניים בלבד בלא‬ ‫שדינו של הקב"ה כלפיו הוא כבעל חוב הגובה‬ ‫דאגה לצרכי אחרים‪ ,‬ולא איכפת לי אם ח"ו אחרים‬ ‫מבינונית‪ ,‬וע"כ יחשוב הרשע 'שלום יהיה לי' – שלא‬ ‫יסורו מן הדרך הישרה‪ ,‬עליו אמר "לא יאבה ה' סלוח‬ ‫יענש בגופו כי זהו עידית‪ ,‬אלא ייענש בממונו וכדו'‬ ‫לו"‪ ,‬כי חייב אדם לדאוג על עצמו וגם על חבירו‪.‬‬ ‫שהם כבינונית‪ ,‬אמנם באמת 'לא יאבה ה' סלוח לו' –‬ ‫ובאותו מעמד זעק הרבי זי"ע‪ :‬מליוני אנשים נשרפו‬ ‫ויענישנו בגופו‪' ,‬כי אז יעשן אף ה'' – ונחשב כמזיק‬ ‫במשרפות‪ ,‬אלו מסרו גופם על קידוש השם‪ ,‬ועלינו‬ ‫שגורם דינים‪ ,‬והניזקין גובין מן העידית‪.‬‬ ‫מוטל מסירות נפש‪ ,‬שהכוונה למסור את הנפש שלנו‬ ‫למען ה'‪ ,‬שגם השני יוכל ללמוד ושעוד יהודי ישוב‬ ‫הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע מתרץ‪ :‬דיש מעלה גדולה‬ ‫למקור מחצבתו‪.‬‬ ‫בהתאספות בני ישראל באגודה אחת‪ ,‬אולם צריכין‬ ‫‪11‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת נצבים וילך תשפ"ו‬ ‫בה"י‬ ‫הנכרי אשר בא מארץ רחוקה‪.‬‬ ‫הגאון רבי יוסף שאול נאטאנזון זצ"ל מביא ששמע‬ ‫מאביו זצ"ל‪ ,‬דלכך לא נכתב מיתת צדיקים‪ ,‬משום‬ ‫והרבי ה"בית ישראל" זי"ע אמר שאפשר ללמוד פשט‬ ‫דאדרבא הרשעים יחשבו זאת לטובה‪ ,‬שהצדיק יכפר‬ ‫בפסוק‪ ,‬ד"והנכרי" אשר יבא מארץ רחוקה‪ ,‬קאי על‬ ‫עליהם‪ ,‬שלא יאונה עליהם רעה‪ .‬וזה שאמר הכתוב‪:‬‬ ‫אותם יהודים שיבואו מכאלה מקומות ששם‬ ‫'והיה בשמעו את דברי האלה הזאת'‪ ,‬דהיינו מיתת‬ ‫היודישקייט מאד חלש‪.‬‬ ‫צדיקים‪' ,‬והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי'‪ ,‬אמנם‬ ‫על זה אמר הכתוב ש'לא יאבה ה' סלוח לו'‪' ,‬כי אז יעשן‬ ‫וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה‪( :‬כט כז)‬ ‫וגו' ורבצה בו כל האלה הכתובה' וגו'‪ ,‬דהיינו כל האלות‬ ‫שואל המלבי"ם זצ"ל [יו"ד א' תשרי]‪ :‬מה הפירוש‬ ‫הכתובים‪.‬‬ ‫'כיום הזה'‪ ,‬והלא ביום שמשרע"ה דבר אל בני ישראל‬ ‫הם לא היו בגלות ומהו 'כיום הזה' ?‬ ‫בספה"ק "צמח ה' לצבי" כתב שיש לדקדק‪ :‬שלא אמר‬ ‫אלא פירוש הפסוק הוא‪ :‬שאפילו כשיתקיים 'וישליכם‬ ‫לא יסלח לו ה'? אך הענין כמ"ש חז"ל אין לך דבר‬ ‫אל ארץ אחרת' – שהיהודים יהיו הרבה זמן בגלות –‬ ‫שעומד בפני התשובה‪ ,‬וכמ"ש בספרי יראים‪ ,‬כל מה‬ ‫הם יישארו עם אותה חשיבות‪ ,‬כמו 'כיום הזה'‪ ,‬כאילו‬ ‫שאומר לך בעה"ב עשה‪ ,‬חוץ מצא‪ .‬וזה שאמר "לא‬ ‫רק 'היום' התחילה הגלות‪.‬‬ ‫יאבה ה'"‪ ,‬ר"ל לא ירצה לסלוח‪ .‬וכמ"ש בחגיגה שובו‬ ‫בנים חוץ מאחר‪ ,‬אבל אם היה מפציר כביכול היה‬ ‫הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם‬ ‫מוכרח לסלוח‪ ,‬כי אין שום דבר שעומד בפני התשובה‪.‬‬ ‫לעשות את כל וגו'‪( :‬כט כח)‬ ‫עכ"ל‪.‬‬ ‫האברבנאל מפרש בשם הרמב"ם‪" :‬הנסתרות לה'‬ ‫אלקינו" – טעמי המצוות הן נסתרות והן רק לה'‬ ‫הרה"ק ה"דברי שמואל" מסלונים זי"ע אמר‪ :‬איך יתכן‬ ‫אלקינו; "והנגלות לנו ולבנינו עד עולם" – אבל פעולתם‬ ‫שה' יסרב לסלוח לו‪ ,‬הלא א‪-‬ל רחום וחנון הוא? אלא‪,‬‬ ‫וקיומם הם נגלים לנו ולבנינו עד עולם‪ ,‬כי אין קיום‬ ‫החוטא לא ירצה שה' יסלח לו‪ ,‬וכל כך למה? מפני‬ ‫המצוות תלוי בטעמה‪ ,‬ועל כן עלינו "לעשות את כל‬ ‫שהוא מרמה את עצמו‪ ,‬מדמה בנפשו שכבר נסלח לו‪,‬‬ ‫דברי התורה הזאת" – בכל מקום ובכל זמן‪ ,‬ואם‬ ‫כי כמעט ולא חטא ‪...‬‬ ‫לדעתנו נתבטל טעם המצוה‪ ,‬מ"מ הואיל וטעמן‬ ‫האמיתי של המצוה נסתר מאתנו‪ ,‬אין אנו רשאים‬ ‫ואמר הדור האחרון בניכם אשר יקומו מאחריכם‬ ‫לבטל שום מצוה‪.‬‬ ‫והנכרי אשר יבא מארץ וגו'‪( :‬כט כא)‬ ‫הרה"ק ה"תפארת שלמה" זי"ע [סוף פרשת מסעי]‬ ‫בשם הרה"ק השרף ממוגלניצא זי"ע‪ :‬כל דבר טוב הוא‬ ‫תמה‪ :‬למה תלה הכתוב דוקא בדור האחרון‪ ,‬וכי הדורות‬ ‫במידה הנכונה והמתאימה‪ ,‬כי תפסת מרובה לא‬ ‫שקודם לכן לא ישאלו זאת ?‬ ‫תפסת‪ .‬צדיקים נסתרים זה דבר טוב‪ ,‬ולכן חלק לנו‬ ‫אלא‪ ,‬אומר ה"תפארת שלמה"‪ ,‬כל איש ישראל צריך‬ ‫מספר מסוים‪ ,‬ל"ו צדיקים‪ ,‬בכל דור‪ ,‬וכל המוסיף גורע‪.‬‬ ‫להשתוקק לגאולת א"י‪ ,‬ולקרוע את לבבו לצעוק אל‬ ‫כי אם נהיה כולנו צדיקים נסתרים‪ ,‬מנין ידעו בנינו‬ ‫הקב"ה לעורר רחמים על הארץ הקדושה שנמצאת‬ ‫והקהל ללמוד דרכי הצדקות? וזו כוונת הפסוק‪:‬‬ ‫תחת יד הישמעאלים‪ ,‬ואם ישתוקק כראוי מעומק הלב‪,‬‬ ‫"הנסתרות" – כשנסתיר את צדקותינו – ל"ה" – רק‬ ‫מעורר למעלה רחמים ורצון על הגאולה השלימה‪ .‬ואם‬ ‫לפניו יתברך יהיה זה גלוי וידוע – "והנגלות" כשנעשה‬ ‫כן דור זה שיצטער על חורבן הארץ‪ ,‬וישאלו 'על מה‬ ‫את המצוות והמעשים טובים בגלוי ובפרהסיא – "לנו‬ ‫עשה ה' ככה לארץ הזאת'‪ ,‬ע"י תשוקתם ימהרו‬ ‫ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת" –‬ ‫הגאולה "והם יהיו הדור האחרון" !‬ ‫גם בנינו ובני בנינו ילמדו ללכת בדרך הטוב‪.‬‬ ‫הגאון רבי חיים מבריסק זצ"ל אמר‪ :‬זו היא נבואה מרה‬ ‫החיד"א בספרו "פני דוד" מבאר בדרך רמז‪ ,‬עפי"מ‬ ‫ואיומה והשוואה נוראה‪ ,‬שהדור האחרון‪ ,‬הדור של‬ ‫דאיתא בחז"ל [קידושין לט‪ ]:‬דלא נכתב בתורה שכר‬ ‫אחרית הימים‪ ,‬בתקופת הגאולה‪ ,‬ידע על היהדות כמו‬ ‫‪12‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת נצבים וילך תשפ"ו‬ ‫בה"י‬ ‫ערבית אומרים "המעריב ערבים" – והיינו שהקב"ה‬ ‫המצוות כי אם בב' מצוות‪ ,‬אחת חמורה שזה כבוד אב‬ ‫ערב הוא לכל הערבים הלא ישראל ערבים זה לזה ‪...‬‬ ‫ואם‪ ,‬ואחת קלה שהיא שילוח הקן‪ .‬ובשניהם נאמר‬ ‫אותו שכר 'למען ייטב לך והארכת ימים'‪.‬‬ ‫עוד פירשו בספרים‪ :‬היינו ערבים ומתוקים זה לזה‪...‬‬ ‫ונראה לפרש זאת בפסוק‪' :‬הנסתרות לה' אלקינו' –‬ ‫ר"ל שהוא יודע שכר המצוות ומאתנו זה נסתר‪,‬‬ ‫מפרש ה"כתב סופר" זצ"ל‪ :‬דהנה ידוע שיש ב' זמני‬ ‫'והנגלות' – ר"ל שיש ב' מצוות שבהם השכר נגלה‪,‬‬ ‫הגאולה‪ ,‬זמן נסתר שאין ידוע כי אם להשי"ת מתי קץ‬ ‫והן‪' :‬לנו' – דהיינו מצות שילוח הקן‪ ,‬והשניה 'לבנינו' –‬ ‫הפלאות‪ ,‬וזמן גלוי לכל‪ ,‬וכמ"ש 'היום אם בקולו‬ ‫דהיינו מצות כיבוד אב ואם‪ ,‬ואלו ב' מצוות אחת חמורה‬ ‫תשמעו'‪.‬‬ ‫ואחת קלה‪ ,‬והטעם שנכתבו בהם השכר הוא 'לעשות‬ ‫וז"ש 'הנסתרות' – זמן הנסתר זה גלוי רק 'לה' אלקינו'‬ ‫את כל דברי התורה הזאת' – דהיינו מאחר ששכר‬ ‫– לבדו‪ ,‬אבל 'והנגלות' – הזמן הגלוי הוא 'לנו ולבנינו' –‬ ‫המצוות נסתר ואפ"ה נתגלה ששכר מצוה קלה שווה‬ ‫הוא 'לעשות ככל דברי התורה הזאת'‪.‬‬ ‫לשכר מצוה חמורה‪ ,‬הרי שנקיים 'את כל דברי התורה‬ ‫הזאת' – שאין אנו יודעים מתן שכרן של מצוות‪.‬‬ ‫והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה‬ ‫אשר נתתי לפניך והשבת אל לבבך בכל הגוים אשר‬ ‫בספר "חמדת דוד" מבאר‪' :‬הנסתרות' – עניני מחשבה‬ ‫הדיחך ה' אלקיך שמה‪( :‬ל א)‬ ‫ביראת ה' ואהבתו‪' ,‬לה' אלקינו' – זה צריך להיות‬ ‫שואל הרה"ק ה"תולדות יעקב יוסף" זי"ע‪ :‬הרי רק‬ ‫מיוחד לה'‪ ,‬ולא יראה מבחוץ את עבודתו‪ ,‬בלתי לה'‬ ‫הקללה והתוכחות מביאות לידי תשובה‪ ,‬ולמה נאמר‬ ‫לבדו‪ .‬אמנם 'והנגלות' – מצוות מעשיות כגון לימוד‬ ‫"הברכה" והקללה?‬ ‫תורה ותפילה‪' ,‬לנו ולבנינו' – יש לעשותם בגלוי ולא‬ ‫יש להסביר הדבר על פי דרכו של הבעש"ט הק' זי"ע‬ ‫יסתיר מעשיו‪ ,‬כדי שבניו יראו וידעו איך להתנהג‪ .‬וזהו‬ ‫שפירש את הכתוב‪' :‬קל נקמות ה' קל נקמות הופיע'‪,‬‬ ‫'לעשות את כל דברי התורה הזאת' – כדי שהבנים ידעו‬ ‫במשל‪ :‬משל לכפרי שמרד במלך וחירף וגידף אותו‪,‬‬ ‫לקיים את כל דברי התורה הזאת‪.‬‬ ‫ורגם את האיקונין שלו באבנים‪ ,‬אמר המלך אל לבו‪:‬‬ ‫אם אעשה כמעשה מלכים אחרים‪ ,‬שאתנהג באכזריות‬ ‫שמעתי מהרה"ק ממודז'יץ ה"נחלת דן" זי"ע שאמר‪:‬‬ ‫ואמית את המורד – מה אעלה בידי‪ ,‬אמלא את לב‬ ‫יש אנשים האומרים‪ ,‬בתוך הלב אני בסדר‪ ,‬אבל בחוץ‬ ‫המורד צער לשעה‪ ,‬עד שימות‪ .‬אני אלך בדרך אחרת‪:‬‬ ‫אני נראה כמו כל העולם‪ ,‬וע"ז אמר‪' :‬הנסתרות – לה'‬ ‫לא אגזור עליו מיתה‪ ,‬להיפך‪ ,‬אעשה אותו ראש‬ ‫אלקינו'‪ ,‬את הנסתרות תשאיר להקב"ה‪ ,‬ואתה – 'לנו‬ ‫השרים‪ ,‬וכן עשה‪ .‬העלהו מדרגה לדרגה עד שהכניסהו‬ ‫ולבנינו'‪ ,‬אתה צריך להתלבש כמו יהודי עם זקן ופיאות‬ ‫לשררה חשובה מאד‪ ,‬ראה הכפרי את כבוד המלך ורוב‬ ‫וציצית כדי שבניך יראו וידעו איך לחיות‪.‬‬ ‫חסדו ונשבר לבו בקרבו‪ ,‬שמרד במלך מיטיב ורחום‪.‬‬ ‫וככל אשר היטיב המלך עמו והעלהו מעלה מעלה‪ ,‬כן‬ ‫הגאון מוילנא זצ"ל היה אומר‪ :‬מי שאינו מאמין בנגלה‬ ‫גדל דכדוך נפשו בזוכרו אשר עשה למלך הגדול‬ ‫בנסתר‪ ,‬סימן שבנסתר אינו מאמין אפילו בנגלה‪...‬‬ ‫והרחמן הזה‪ .‬וזהו "קל נקמות ה' – קל נקמות הופיע"‪,‬‬ ‫בזמן שקל נקמות מתגלה במידת הרחמים‪ ,‬זו היא‬ ‫פירש"י ז"ל ונעשו ערבים זה לזה עי"ש‪.‬‬ ‫הנקמה הגדולה‪ ,‬ואין עונש גדול מזה למורד‪.‬‬ ‫הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע אמר בשם אביו ה"שפת‬ ‫אמת" זי"ע‪ ,‬מה שכולם שמחים כשאחד נעשה בר‬ ‫אומר האלשיך הק'‪ :‬יש הבדל גדול בין אדם הזורק חפץ‪,‬‬ ‫מצוה‪ ,‬כי מקבלים עוד ערב‪.‬‬ ‫לאדם הדוחף חפץ‪ .‬הזורק חפץ‪ ,‬הרי מיד בעת הזריקה‬ ‫יצא החפץ והתנתק מידו‪ ,‬לא כן הדוחף חפץ ממקום‬ ‫הרה"ק רבי אליעזר וואלף מקרעטשניף זי"ע אמר בדרך‬ ‫למקום‪ ,‬לא זזה ידו מהחפץ עד אשר הגיע למקומו‪ .‬וזה‬ ‫צחות‪ :‬כל ישראל ערבים זה לזה – ומי ערב בעד כל‬ ‫מה שנאמר כאן בפסוק‪' :‬והשבות אל לבבך בכל הגוים‬ ‫הערבים והלא ערבא ערבא צריך‪ ,‬ותירץ‪ ,‬שבתפלת‬ ‫‪13‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת נצבים וילך תשפ"ו‬ ‫בה"י‬ ‫ה"חוות יאיר" מסביר‪ :‬מובא במפרשים שלכן מועילה‬ ‫אשר הדיחך ה' אלקיך שמה'‪ ,‬הגוים טועים לחשוב‬ ‫תשובה‪ ,‬כי האדם שיצר לבו רע מנעוריו‪ ,‬עלול לחטוא‬ ‫שהקב"ה "השליך" את בני ישראל מידו‪ ,‬אבל אליבא‬ ‫והעונש הוא קנס‪ ,‬ולכן כשהאדם מתחרט ומתוודה‬ ‫דאמת לא כן הוא אלא "אשר הדיחך"‪ ,‬הקב"ה לא‬ ‫לפני הקב"ה‪ ,‬הרי זה מודה בקנס ופטור‪.‬‬ ‫הוציא את בני ישראל מידו כלל אלא רק "דחפם" אל בין‬ ‫אבל יש להקשות‪ ,‬הרי הקב"ה עד בדבר‪ ,‬ואין זה מודה‬ ‫הגוים‪ ,‬וכאשר ישובו בתשובה שלימה ישיב אותם ה'‬ ‫בקנס אם קודם באו עדים? וצריך לומר‪ ,‬שהקב"ה‬ ‫לארצם בשמחה‪.‬‬ ‫כובש עדותו עד שיחזור בתשובה ויתוודה‪.‬‬ ‫וזו כוונת הגמרא‪ :‬עבד שרבו ממהר להעידו‪ ,‬היינו קודם‬ ‫המגיד מדובנא זצ"ל בספרו "אהל יעקב" מתרץ‪:‬‬ ‫ששב בתשובה‪ ,‬כלום תקנה יש לו‪ ,‬שהרי שוב לא הוי‬ ‫כשבאה קללה כללית לעולם‪ ,‬שכולם סובלים ממנה‪,‬‬ ‫מודה בקנס ולא מועילה תשובה‪ .‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫כגון דבר‪ ,‬רעש וכדומה‪ ,‬אין זה עדיין גורם לתשובה‪ ,‬כי‬ ‫אומרים מקרה היא‪ .‬אבל אם באות ברכה וקללה יחד‪,‬‬ ‫הרה"ק ה"דגל מחנה אפרים" זי"ע כותב‪ :‬שמעתי‬ ‫שברכה והצלחה מצויות אצל עמים אחרים‪ ,‬והקללה‬ ‫מאא"ז [הבעש"ט הק'] זלל"ה‪ :‬כמו שמכניסים נר דולק‬ ‫רובצת עלינו‪ ,‬ואנו סובלים מנגישות ויסורים‪ ,‬אז רואים‬ ‫למקום חושך‪ ,‬החושך סר ואינו ניכר‪ ,‬כאילו לא היה‬ ‫יד ה' בכל זה ותביעת ההשגחה‪ ,‬וזה מביא אל‬ ‫כלל‪ ,‬כך כשהאדם חוזר בתשובה‪ ,‬אף שחטא מקודם‬ ‫"והשבות אל לבבך"‪.‬‬ ‫והשחית את דרכו וקלקל את נפשו – על ידי התשובה‬ ‫הוא נעשה לבריה חדשה‪' .‬ושבת' – אז תגיע – 'עד ה'‬ ‫הגאון הרב ישראל יצחק פיקרסקי זצ"ל מנ‪.‬י‪ .‬שאל‬ ‫אלקיך'‪.‬‬ ‫בשם רבו הגה"ק מקוז'יגלוב זצ"ל‪ :‬וקשה‪ ,‬שלקמן‬ ‫בפסוק ח' כתיב "ואתה תשוב ושמעת בקול ה' ועשית‬ ‫הרה"ק ה"עבודת ישראל" מקוז'ניץ זי"ע אומר‪ :‬אדם‬ ‫את כל מצוותיו" וגו'‪ ,‬והרי כבר עשו תשובה כנאמר‬ ‫הרוצה לשוב בתשובה שלימה‪ ,‬אל ישים לב לתקן את‬ ‫בפסוק א'? ותירץ‪ ,‬שבגלות צריכים ישראל לעשות‬ ‫פגמיו‪ ,‬אלא ישתדל להרחיק את עוונותיו מנגד עיניו‪,‬‬ ‫תשובה ב' פעמים‪ ,‬אחד בחוץ לארץ – כדי שיוכלו לשוב‬ ‫קודם כל יברח מן היצר הרע הרודף אחריו‪ ,‬ויתאמץ‬ ‫לארץ ישראל‪ ,‬ובארץ ישראל פעם נוספת דבעינן שיעשו‬ ‫לעבוד את ה' במידות האהבה והיראה‪ .‬משל לאיש‬ ‫תשובה באותו מקום שחטאו לפני שגלו‪ ,‬הפסוק‬ ‫מלחמה שהאויב רודף אחריו לאחר שהיכהו מכות‬ ‫הראשון מדבר לענין תשובה בחוץ לארץ‪ ,‬ואח"כ כתיב‬ ‫נאמנות‪ .‬ודאי אם יתעכב לרפא את פצעיו‪ ,‬ישיגו האויב‬ ‫"והביאך ה' אל הארץ" וגו' שצריכים לעשות תשובה‬ ‫ויכהו נפש‪ .‬על כן צריך הוא להימלט על נפשו ולברוח‬ ‫פעם אחרת‪ ,‬ולכן כתיב "ואתה תשוב" וגו'‪.‬‬ ‫עד שיהא לבו סמוך ובטוח כי אין לו להתיירא מפני‬ ‫מבקשי נפשו‪ ,‬ורק אז יבקש תרופה למכותיו ופצעיו‪ .‬כן‬ ‫ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקלו וגו' בכל לבבך ובכל‬ ‫צריך בעל תשובה לברוח קודם כל מן החטאים ומן‬ ‫נפשך‪( :‬ל ב)‬ ‫הדברים הגורמים לחטאים‪ .‬רק לאחר זמן‪ ,‬לאחר‬ ‫כתב ה"חתם סופר" זצ"ל‪ :‬רוצה לומר‪ ,‬כי אם תשוב אזי‬ ‫שירגיש שתיקן את מידותיו ישתדל לתקן את פגם‬ ‫ה' ישלח עזרך מקודש‪ ,‬וישים דבריו בפיך להתפלל‬ ‫החטאים‪.‬‬ ‫לפניו‪ ,‬נמצא שהדברים היוצאים שאתה שומע יוצאים‬ ‫מתוך פיך‪ ,‬איננו אלא קול ה'‪ ,‬ולא קולך‪ ,‬וזהו 'ושמעת‬ ‫בקולו'‪ ,‬ומוסיף ואומר‪' :‬ככל אשר אנכי מצוך' – היינו‬ ‫הרב החיד"א זצ"ל כותב ב"נחל קדומים"‪' :‬ושב"ת'‬ ‫כמו שציווה משרע"ה מצוות‪ ,‬שראוהו מדבר‪ ,‬ומ"מ היה‬ ‫אותיות ושבת [רמז לשבת ק']‪ ,‬להורות שאי אפשר‬ ‫שכינה מדברת מתוך גרונו‪ ,‬והכי נמי‪ ,‬כן אתה תדבר‬ ‫להגיע לתשובה שלימה זולת בכח השבת‪ ,‬כי שמירת‬ ‫והקול הוא דברי ה'‪ ,‬ע"ד 'ה' שפתי תפתח' וכו' עיי"ש‪.‬‬ ‫שבת שקולה כנגד כל התורה והרי זה כאילו קיים‬ ‫מצוות הרבה בזמן קצר‪ ,‬ממילא ממשיך בכח זה קדושה‬ ‫בגמ' [חגיגה ה‪ ]:‬ר' יוחנן כי הוי מטי להאי קרא בכי‪:‬‬ ‫עליונה על כל האיברים‪ ,‬ועל ידי כן בנקל תעלה‬ ‫'וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר' – עבד שרבו‬ ‫תשובתו לפני ה'‪.‬‬ ‫מקרבו לדונו וממהר להעידו כלום תקנה יש לו‪.‬‬ ‫‪14‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת נצבים וילך תשפ"ו‬ ‫בה"י‬ ‫גדולה עבירה לשמה‪ ,‬דהיינו שעושה עבירה אחת כדי‬ ‫בספה"ק "זרע קודש" איתא לבאר הכתוב‪ :‬כי ידוע שכל‬ ‫לשוב‪ .‬אמנם זה שייך רק פעם אחת‪ ,‬אבל האומר‬ ‫מה שעושה האדם בעולם הזה גורם בזה שיעשה כן‬ ‫אחטא ואשוב ב' פעמים‪ ,‬אין מספיקין בידו לעשות‬ ‫הקב"ה למעלה בעולמות העליונים‪ ,‬על כן כאשר‬ ‫תשובה‪ ,‬כיון דבפ"א היה יכול לקיים מצות תשובה‪ ,‬ועל‬ ‫האדם עושה תשובה ומתחרט על מה שעשה שלא‬ ‫חטא השני שוב אין לו תירוץ שעושה העבירה כדי‬ ‫כראוי‪ ,‬הנה הוא פועל בזה שגם הקב"ה כביכול‬ ‫לעשות תשובה עכת"ד‪.‬‬ ‫מתחרט על מה שברא את היצר הרע‪ ,‬כמו שדרשו‬ ‫חז"ל על הכתוב 'ואשר הרעותי'‪ ,‬שהקב"ה מתחרט על‬ ‫מדוע לא נאמר 'בכל מאדך'? כי כוונת הכתוב לאחרית‬ ‫בריאת היצה"ר‪.‬‬ ‫הימים‪ ,‬ועל אותה שעה אמרו חז"ל אין בן דוד בא עד‬ ‫וזהו שאמר הכתוב‪' ,‬ושבת'‪ ,‬שתשוב בתשובה‪' ,‬עד ה'‬ ‫שתכלה פרוטה מן הכיס ‪...‬‬ ‫אלקיך'‪ ,‬כלומר עד שתעורר בזה חרטה גם למעלה‬ ‫כביכול‪ ,‬שהקב"ה יתחרט על מה שברא היצה"ר‬ ‫הרה"ח ר' אלכסנדר זושא פרידמן ז"ל הי"ד מביא‬ ‫שמפריע את האדם מעבודתו ית'‪ ,‬וזהו שאמר אחר כך‬ ‫ב"מעינה של תורה" את דברי הרמב"ם בהלכות‬ ‫'ושב ה' אלקיך את שבותך'‪ ,‬כלומר שגם הקב"ה יעשה‬ ‫תשובה‪ :‬ומה היא התשובה‪ ,‬שיעזוב החוטא את חטאו‬ ‫תשובה כביכול‪.‬‬ ‫ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו לא יעשהו עוד וכו' ויעיד‬ ‫עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם‪ .‬וזה‬ ‫בשם הרה"ק המוהרי"ד מבעלזא זי"ע‪ :‬מהו 'אתה‬ ‫מרומז כאן‪' :‬ושבת' – תקבל עליך בלב שלם וברצון עז‬ ‫ובניך'? אלא הכוונה דצריך לשוב גם על מה שבניו‬ ‫ובהחלטיות שלא תחטא עוד – 'עד' [עי"ן בצירי‪ ,‬מלשון‬ ‫אינם כהוגן ח"ו‪ ,‬דהוא גרם זאת‪ ,‬והיינו "אתה ובניך"‬ ‫עדות] 'ה' אלקיך'‪ ,‬שה' יעיד שלא תשוב לכסלה עוד‪.‬‬ ‫והבן‪.‬‬ ‫הגאון הגדול ה"שואל ומשיב" בספרו "דברי שאול"‬ ‫ה"אגרא דכלה" שואל‪ :‬מהו 'עד ה' אלקיך'‪ ,‬וכי יש עוד‬ ‫עה"ת מביא את מחז"ל במסכת שבת‪ :‬עד ארבעין שנין‬ ‫מין תשובה שהיא אינה מגעת עד ה' אלקיך?‬ ‫מיכלא מעלי‪ ,‬מכאן ואילך מישתא מעלי‪ .‬ואת המאמר‬ ‫ומפרש‪ :‬הכוונה בזה‪ ,‬שתשובה יש לעשות באופן‬ ‫הזה מסביר בדרך מוסר‪ :‬כשהיצר בא לאדם בשנות‬ ‫שתביא להמתקת הדינים‪ ,‬והוא 'עד ה' אלקיך' –‬ ‫נעוריו ומשיאו לעבירה‪ ,‬חטוף וחטא כל זמן שאתה‬ ‫המורה על מדת הדין‪ ,‬שיתהפך להוי"ה המורה על‬ ‫צעיר ורענן‪ ,‬וכשתגיע לימי הזקנה תשוב בתשובה‪ ,‬אז‬ ‫מידת הרחמים‪.‬‬ ‫תגיד לו "מיכלא מעלי"‪ ,‬ואוכל הוא יותר טוב כשהוא‬ ‫טרי‪ ,‬תשובה טובה ומועילה כשנעשית בגיל הנוער‪,‬‬ ‫החיד"א כותב‪ :‬חקרו המפרשים‪ ,‬איך יועילו החרטה‬ ‫ככל שבאה קודם כן יפה היא יותר לנשמה‪ .‬אבל "מכאן‬ ‫והוידוי לבעל תשובה‪ ,‬והלא קיי"ל לא אתי דיבור ומבטל‬ ‫ואילך"‪ ,‬כשהיצר בא לאדם זקן ואינו נותנו לעשות‬ ‫מעשה‪ ,‬והחטא ‪ -‬שעשה מעשים רעים ואין הוידוי‬ ‫תשובה‪ ,‬ואומר לו כי הוא אבוד ושקוע בחטא‪ ,‬ומה טעם‬ ‫שהוא דיבור מועיל לבטלם?‬ ‫יש לתשובה עכשיו‪ ,‬אז תגיד לו "מישתא מעלי"‬ ‫ותירצו‪ ,‬עפ"י מה שאחז"ל [ויק"ר פ' אמור]‪ :‬שהקב"ה‬ ‫ובשתייה‪ ,‬ביין טוב‪ ,‬ככל שישן יותר הוא טוב יותר‪.‬‬ ‫עושה את השב כבריה חדשה‪ ,‬ונמצא א"כ שדיבורו‬ ‫ודפח"ח‪.‬‬ ‫בוידוי גרם למעשה גדול ועצום‪ ,‬הפיכתו לבריה חדשה‪,‬‬ ‫וממילא יתבטלו המעשים הרעים‪.‬‬ ‫ושב ה"א את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים‬ ‫בספר "עטרת צבי" [לבוב תקס"ד] לרבי צבי הירש‬ ‫אשר הפיצך ה"א שמה‪( :‬ל ג)‬ ‫האלברשטאט זצ"ל‪ :‬איתא בגמרא יומא [פה‪ ]:‬האומר‬ ‫כתוב בדרשות הר"ן‪ :‬למה נאמר פעמיים "ושב"? כי‬ ‫אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות‬ ‫מתחילה יתן ה' את עמו לחן ולחסד בעיני העמים אשר‬ ‫תשובה‪ .‬ופירש חותני הגאון הגדול ר' שמחה הכהן‬ ‫הם שרויים בתוכם ויקלו מעליהם עול הגלות‪ ,‬ואחר כך‬ ‫רפאפורט זצ"ל‪ :‬דהנה כל אחד צריך לקיים תרי"ג‬ ‫תהיה הגאולה השלימה‪.‬‬ ‫מצוות‪ ,‬ואחת מהן היא מצות תשובה‪ ,‬וזהו שאז"ל‬ ‫‪15‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת נצבים וילך תשפ"ו‬ ‫בה"י‬ ‫גלות השכינה כדי שעי"ז יכול כל אחד להתעלות‬ ‫כתב ב"תולדות יצחק" מרבי יוסף קארו זצ"ל [דודו של‬ ‫מגלותו‪ .‬וזהו 'ואתם תלקטו אחד לאחד' שאוחז בידיו‬ ‫מרן ה"בית יוסף" זצ"ל]‪ :‬הנה אחר כך אמר שוב‪' ,‬אם‬ ‫ממש‪ ,‬היינו כדאיתא 'אתה נותן יד לפושעים וימינך‬ ‫יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלקיך ומשם‬ ‫פשוטה לקבל שבים'‪.‬‬ ‫יקחך'‪ ,‬ויש להבין מהו שני מיני קיבוץ אלו? אמנם הענין‬ ‫הוא‪ ,‬כי אנחנו מבני יהודה ובנימין‪ ,‬אנו נפוצים בכל‬ ‫ואומר ה"עברא דדשא"‪ :‬אין הכוונה רק לגלות הגשמית‬ ‫קצווי ארץ ופזורים בכל פינה‪ .‬אבל אחינו עשרת‬ ‫בין האומות‪ ,‬שזה אין רבותא כל כך כלפי שמיא‪ ,‬אלא‬ ‫השבטים הם קבוצים יחד‪[ ,‬ויש להם שרים ונשיאים‪,‬‬ ‫בעיקר לגלות הנפש השקועה בחומריות‪ ,‬הקב"ה‬ ‫רק הם נדחים בקצה הארץ‪ ,‬רחוק מאד מארץ ישראל‪,‬‬ ‫כביכול יורד לתוך מצבו כדי לסייעו לצאת ולהיחלץ‬ ‫ואין יוצא ובא אליהם‪ ,‬רק הם נדחים אחורי הרי‬ ‫מטביעה בים הגשמיות ועולם הזה‪ ,‬ואוחז בידיו ממש‬ ‫החושך]‪.‬‬ ‫איש איש ממקומו‪ ,‬ועולה יחד עמו ועי"ז מחדש בקרבו‬ ‫לכן אמר נגד גלות יהודה ובנימין – 'ושב וקבצך מכל‬ ‫רוח טהרה‪ ,‬ואז יהיה בידו לשוב אל ה' ולקבל עול‬ ‫העמים'‪ ,‬אבל אשר רק 'הפיצך' ה' אלקיך שמה‪ ,‬כי אנו‬ ‫מלכותו ית' על כל מעשיו‪.‬‬ ‫לא נדחים רק נפוצים‪ ,‬וזהו יהודה ובנימין‪ .‬ונגד קיבוץ‬ ‫עשרת השבטים אמר – אם יהיה 'נדחך' בקצה‬ ‫הרה"ק מספינקא "התולדות צבי" זי"ע אמר בשם סבו‬ ‫השמים‪ ,‬שהעשרת השבטים הם נדחים רחוק מארץ‬ ‫ה"חקל יצחק" זי"ע‪' :‬ושב ה' אלקיך' – וש"ב ר"ת ו וי‬ ‫ישראל‪ ,‬ואפילו משם יקבצך ה' אלקיך ומשם יקחך‪.‬‬ ‫ש כינתא ב גלותא‪.‬‬ ‫סימן לתשובה של אדם‪ ,‬אומר הרבי ר' שמעלקא‬ ‫אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלקיך‬ ‫מניקלשבורג זי"ע‪ :‬אם מתנהג הוא במדת הרחמים‪ ,‬כי‬ ‫ומשם יקחך‪( :‬ל ד)‬ ‫העבירות מולידות אכזריות בלב האדם‪ ,‬שכן כתוב‪:‬‬ ‫הגה"ק ה"זרע שמשון" זי"ע שואל‪ :‬מהו כפל הלשון‬ ‫'ושב ה' אלקיך את שבותך – ורחמך'‪.‬‬ ‫בפסוק‪ ,‬שנאמר 'משם יקבצך ומשם יקחך'‪ ,‬י"ל לפי‬ ‫שישראל גלו משום שנאת חינם‪ ,‬ואי אפשר שיגאלו‬ ‫על השאלה למה נאמר פעמיים "ושב"? אומר ה"משך‬ ‫אלא כשיהיה שלום ביניהם‪ ,‬לכך אמר הכתוב בתחילה‬ ‫חכמה" זצ"ל‪ :‬לפי שיש שני סוגי גלויות‪ ,‬ושני מיני בני‬ ‫'משם יקבצך' – היינו שיברך את ישראל בשלום‪ ,‬ויהיו‬ ‫גולה‪" .‬ושב ה"א את שבותך" נאמר על יושבי הגולה‬ ‫ישראל מקובצים יחדיו כאיש אחד‪ ,‬ורק לאחר מכן‬ ‫המרגישים בצער הגלות ומשתוקקים לארץ ישראל‪,‬‬ ‫'משם יקחך' – היינו שיקח ויוציא אותם מן הגלות‪.‬‬ ‫אותם ישיב ה' בראשונה‪ .‬ואילו "ורחמך ושב וקבצך‬ ‫מכל העמים" מכוון לאותם מבני ישראל שנשתקעו‬ ‫שואל ה"נועם מגדים"‪ :‬כלום נדחים לשמים? הלא‬ ‫בשעבוד מלכיות בגלות ונוח להם ובטלה מהם‬ ‫"בקצה הארץ" היה צריך לומר?‬ ‫התשוקה לארץ הצבי – גם אותם יקבצם ה' וישיבם‬ ‫וידוע שהבעש"ט הק' זי"ע היה ממליץ על ישראל‪,‬‬ ‫לארצנו‪.‬‬ ‫שאפילו בשעה שאדם מישראל עושה איזה מרמה‬ ‫בעסקיו‪ ,‬סוף סוף גם בזה יש כוונה טובה‪ ,‬כי רוצה‬ ‫ברש"י מחז"ל‪ :‬היה לו לכתוב והשיב את שבותך‪ ,‬אלא‬ ‫להרוויח כסף כדי שיוכל לתת צדקה‪ ,‬לשלם שכר לימוד‬ ‫מכאן שכביכול השכינה שרויה עם ישראל בצרת‬ ‫עבור ילדיו‪ ,‬לצורכי שבת וכדומה‪.‬‬ ‫גלותם וכשנגאלין הכתיב גאולה לעצמו שהוא ישוב‬ ‫וזה הפירוש בפסוק‪" :‬אם בקצה השמים יהיה נדחך"‪,‬‬ ‫עמהם‪ .‬ועוד י"ל שגדול יום קיבוץ גלויות ובקושי‪ ,‬כאילו‬ ‫אם בדחייתך‪ ,‬בעבירותיך‪ ,‬בקצה המחשבה ישנה איזו‬ ‫הוא עצמו צריך להיות אוחז בידיו ממש איש איש‬ ‫כוונה לשם שמים – 'משם יקבצך ה'' – מהניצוץ הקטן‬ ‫ממקומו‪.‬‬ ‫הזה של לשם שמים הנמצא בתוך העבירה‪ ,‬משם‬ ‫הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע אומר‪ :‬וי"ל ששני הפירושים‬ ‫יקחך ה'‪ .‬המחשבה הנעלה הזאת מצילה אותו שלא‬ ‫הם אחד‪ ,‬דזה שהקב"ה הוא בכל מקום היכן שיהודי‬ ‫יפול בנופלים ומביאה אותו לתשובה שלימה‪.‬‬ ‫נמצא – הוא בכדי שיהודי יוכל לעלות‪ ,‬ולצורך זה היא‬ ‫‪16‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת נצבים וילך תשפ"ו‬ ‫בה"י‬ ‫מאד מזה‪ ,‬ועי"ז גם חיי העולם הזה שלו אינם חיים‪,‬‬ ‫והרה"ק רבי וואלף סטריקוב'ער זי"ע בספרו "זר זהב"‬ ‫ולכן מן השמים נותנים לו יראת שמים בשביל שלא‬ ‫אומר באופן אחר‪ :‬נראה שיש כאן רמז‪ ,‬אפשר שיהיה‬ ‫יחסר לו עוה"ז‪.‬‬ ‫אדם בעל תורה ובעל מעשים טובים ועוסק בעניני‬ ‫וזהו שכתוב 'למען חייך' – פירוש כדי שיהיו ערבים‬ ‫שמים – ושם יהיה נדח‪ ,‬שדרכי ה' נעלמו ממנו ולא ידע‬ ‫עליך חיי העוה"ז שזה כן בידי שמים‪.‬‬ ‫איזה דרך ישכון אור‪ ,‬ודווקא לאיש כזה קשה מאד לשוב‬ ‫מדרכו ולהיות שפל ונכנע ועניו מכל‪ ,‬ולהתחיל מחדש‬ ‫בספר "דברי יחזקאל" כתב‪ :‬דלכאורה הרי התורה‬ ‫ללכת בדרכי ה' כקטן שנולד‪ ,‬כי איש כזה מעריך את‬ ‫דברה לכל אחד ואחד גם לאבות וגם לבנים‪ ,‬ומה צורך‬ ‫עצמו כאחד הגדולים בארץ‪ ,‬והוא זקוק מאד לסייעתא‬ ‫לכתוב 'ואת לבב זרעך'‪ .‬אך הכוונה בזה היא‪ ,‬שחטאי‬ ‫דשמיא‪ ,‬לכן נאמר‪' :‬אם יהיה נדחך בקצה השמים‬ ‫האב גורמים פגם גם אצל זרעו‪ ,‬ועל זה ידוו כל הדווים‪,‬‬ ‫משם יקבצך ה' אלקיך ומשם יקחך'‪.‬‬ ‫שבעטין של האבות מתקשים הבנים להלחם עם יצרם‪,‬‬ ‫כי גרמו להם חומר גס ועכור רח"ל‪ .‬ועל זה אמר הכתוב‬ ‫במדרש [קה"ר ד ה]‪ :‬לא הניח משה זוית בקרקע ההר‬ ‫שע"י שישוב האב בתשובה וימול ערלת לבבו‪ ,‬יסיר גם‬ ‫שלא נתחבט עליה‪.‬‬ ‫הפגם מזרעו ויהיה נימול גם ערלת לבבם‪.‬‬ ‫שאל הרבי ה"בית ישראל" זי"ע‪ :‬לכאורה לשם מה זה?‬ ‫ונרמז בר"ת של א ת ל בבך ו את ל בב אותיות אלול‪,‬‬ ‫ואפשר לומר עפי"מ דכתיב‪' :‬אם יהיה נדחך בקצה‬ ‫[כמ"ש בבעה"ט]‪ ,‬כי חודש אלול העת המוכשר לזה‪.‬‬ ‫השמים משם יקבצך ה' אלקיך ומשם יקחך'‪ ,‬שהענין‬ ‫של קיבוץ גלויות שיהיה בקרוב הוא‪ ,‬שבכל מקום שרק‬ ‫ונתן ה' אלקיך את כל האלות האלה על אויביך ועל‬ ‫יהיה יהודי‪ ,‬בכל מקום ובכל מצב שיהודי רק לא יהיה‪,‬‬ ‫שונאיך אשר רדפוך‪( :‬ל ז)‬ ‫תמיד יהיה 'משם יקבצך'‪ .‬וזה הפירוש‪ :‬לא הניח משה‬ ‫שואל המהרי"ל דיסקין זצ"ל‪ :‬יש לתת טעם מדוע יבואו‬ ‫וכו'‪ ,‬שמשה רבינו ע"ה פעל שכל יהודי שבור בכל מצב‬ ‫הקללות על האויבים ולא שיתבטלו לגמרי? דהנה‬ ‫שרק יהיה שיוכל להיגאל‪.‬‬ ‫הכתוב אומר מקודם‪' :‬ומל ה' אלקיך את לבבך וגו'‬ ‫לאהבה את ה' אלקיך'‪ ,‬דהיינו שיעשו תשובה מאהבה‪,‬‬ ‫הרה"ק מ"תולדות אהרן" זי"ע אמר‪ :‬מבואר במסכת‬ ‫ואיתא השב מאהבה זדונות נעשות לו כזכיות‪ .‬נמצא‬ ‫סנהדרין ש"שמים" מרומז על הנשמה‪ ,‬דהיינו רוחניות‪.‬‬ ‫למפרע דכל הרדיפות והצרות מן הגוים שהיו מחמת‬ ‫וזהו כוונת התורה‪ ,‬שאפילו 'אם יהיה נדחך' בקצה‬ ‫העונות היו על חנם‪ ,‬כי העונות נתהפכו עכשיו למצוות‬ ‫הרוחניות‪ ,‬שתהיה ריק מרוחניות‪ ,‬מכל מקום 'משם‬ ‫למפרע‪ ,‬נמצא שרדפו אותם על מצוות שעשו‪ ,‬לכך‬ ‫יקבצך ה' אלקיך'‪ .‬יאוש הוא הדבר הגרוע מכל‪ ,‬וצריכים‬ ‫"ונתן ה' אלקיך את כל האלות האלה על אויביך ועל‬ ‫לידע שבכל מצב שהוא‪ ,‬אפילו בקצה הרוחניות‪ ,‬מכל‬ ‫שונאיך אשר רדפוך" להודיע כי רדפוך על חינם‪.‬‬ ‫מקום 'משם יקבצך ה' אלקיך'‪.‬‬ ‫ואתה תשוב ושמעת בקול ה' וגו'‪( :‬ל ח)‬ ‫ומל ה' אלקיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את ה'‬ ‫אומרים בשם ה"תפארת שלמה" זי"ע‪ :‬שדייק‪ ,‬הרי כבר‬ ‫אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך‪( :‬ל ו)‬ ‫נאמר קודם 'ושבת עד ה' אלוקיך'‪ ,‬משמע שעשה‬ ‫אומר הרה"ק ה"מי השילוח" זי"ע‪ :‬היינו‪ :‬התאוה‬ ‫תשובה‪ ,‬אם כן‪ ,‬למה נאמר פעם שניה "ואתה תשוב"?‬ ‫והחשק שהיו לך לעניינים גשמיים‪ ,‬לחטא ולתענוג‪,‬‬ ‫ואמר‪ :‬שקודם שאדם עושה תשובה אינו יודע אפילו‬ ‫יתקן אותם ה' אחרי שובך בלב שלם‪ ,‬ויעביר אותם‬ ‫את חטאיו‪ ,‬בחינת‪ :‬אינו יודע שאינו יודע‪ ,‬ורק לאחר‬ ‫לעניינים נעלים‪ ,‬לדברי תורה ומצוות‪.‬‬ ‫הצעדים הראשונים של תשובה הוא מתחיל להשיג את‬ ‫גודל הפגם של חטאיו‪ ,‬במה חטא ולמי חטא וכו'‪ ,‬וכו'‪,‬‬ ‫שואל הרה"ק המהרי"ד מבעלזא זי"ע‪ :‬והרי הכל בידי‬ ‫וכך הוא עולה ממדרגה למדרגה‪ ,‬ובכל מדרגה הוא‬ ‫שמים חוץ מיראת שמים‪ ,‬א"כ האיך כתיב כאן 'ומל ה'‬ ‫מרבה בתשובה‪.‬‬ ‫אלקיך' וגו'‪.‬‬ ‫ולכן קודם נאמר‪' :‬ושבת עד ה' אלקיך'‪ ,‬אבל לאחר‬ ‫ויש לתרץ‪ ,‬כי האדם הכשר בישראל‪ ,‬כשיודע שאינו‬ ‫שעשה את ההתחלה ונתקרב אל ה' בא השלב השני‪,‬‬ ‫עובד את השי"ת כראוי ואין לו יראת שמים‪ ,‬אז מצטער‬ ‫‪17‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת נצבים וילך תשפ"ו‬ ‫בה"י‬ ‫בספה"ק "תולדות יצחק" להרה"ק מנעשכיז זי"ע‪,‬‬ ‫"ואתה תשוב"‪ ,‬כל פעם יותר‪ ,‬בלי הפסק‪ ,‬תלך‬ ‫מבאר הכתוב עפי"מ דאיתא בתיקוני זוהר [כה‪ ]:‬אשר‬ ‫ממדרגה למדרגה במעלות התשובה‪.‬‬ ‫תורה ותפילה בלא דחילו ורחימו לא פרחת לעילא‪,‬‬ ‫נמצא שתורה ותפילה כאלה הם בבחינת 'נותר'‪,‬‬ ‫ה"שפת אמת" זי"ע אומר‪ :‬זה סדר פרשת התשובה‪,‬‬ ‫שנשארים למטה בעולם הזה‪.‬‬ ‫אחר כל התיקון "והשבות אל לבבך" "ומל ה' אלקיך‬ ‫אכן באמת לכל אדם מזדמן לפעמים שלומד ומתפלל‬ ‫את לבבך" וכו'‪ ,‬נאמר "ואתה תשוב"‪ ,‬כי בוודאי כל בעל‬ ‫בהתלהבות באהבה ויראה שאז ראויה תורתו ותפילתו‬ ‫תשובה הוא נכנע מחמת חטאיו‪ ,‬אבל בתחילה שרואה‬ ‫להעלות למעלה‪ ,‬והקב"ה שהוא בעל הרחמים מצרף‬ ‫עד היכן נפל בגלל החטא‪ ,‬אין זו הכנעה אמיתית‪ ,‬ורק‬ ‫אז לתורה ותפילה זו את כל התורה והתפילה שלו שהיו‬ ‫כאשר זכה להתקרב ולעלות מעלה מעלה על ידי‬ ‫בבחינת נותר‪ ,‬שנשארו בעוה"ז‪ ,‬להיות נכללים גם הם‬ ‫התשובה‪ ,‬ואף על פי כן הוא עומד בתשובה ובהכנעה‪,‬‬ ‫בתורה ותפילה זו‪ ,‬ויחדיו עולים כולם למעלה‪.‬‬ ‫זו התשובה האמיתית‪ ,‬וזה 'ואתה תשוב'‪ .‬ועל זה אמרו‬ ‫וזשה"כ‪' :‬והותירך'‪ ,‬היינו התורה והתפילה שהיו‬ ‫חז"ל‪ :‬מקום שבעלי תשובה עומדים‪ ,‬צדיקים גמורים‬ ‫בבחינת נותר מחמת שלא היו באהבה ויראה‪ ,‬יצרף‬ ‫אינם עומדים‪.‬‬ ‫אותם 'ה' אלקיך'‪ ,‬בעל הרחמים 'בכל מעשה ידיך'‪,‬‬ ‫אהבה ויראה נקראים שתי ידים [עי' תקו"ז יז‪ ,].‬ר"ל‬ ‫דייק הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל בפרשת נצבים‬ ‫יצרף אותם לאותה תורה ותפילה שעשית בדחילו‬ ‫– ומצא שלשה ענינים נפרדים שבאו לרמוז על ג' סוגי‬ ‫ורחימו כראוי‪ ,‬עי"ז יתעלו גם הם להיות פורחין עמהם‬ ‫אנשים ‪ -‬איש איש ואופי ה"תשובה" שלו‪.‬‬ ‫לעילא‪.‬‬ ‫הדרגה הנמוכה של תשובה‪ ,‬אמר‪ ,‬היא בשוב אדם על‬ ‫חטאיו עקב הצרות שבאו עליו‪' :‬והיה כי יבואו עליך כל‬ ‫לא בשמים הוא לאמר מי יעלה לנו השמימה ויקחה‬ ‫הדברים האלה‪ ,‬הברכה והקללה‪ ...‬ושבת עד ה'‬ ‫לנו וישמיענו אותה ונעשנה‪( :‬ל יב)‬ ‫אלקיך'‪.‬‬ ‫אומר הרבי מקאצק זי"ע‪ :‬התורה היא לא אצל היהודים‬ ‫הדרגה השניה היא‪ :‬כשרואה אדם צרות באות על‬ ‫השמימיים‪ ,‬אלה שחושבים שהגיעו עד שמי השמים‪...‬‬ ‫זולתו‪ ,‬ומפחד שלא יהיה גורלו כגורלם‪ ,‬וכמפורש שם‪:‬‬ ‫'ונתן ד' אלקיך את כל האלות האלה על אויבך ועל‬ ‫ברש"י‪ :‬שאלו היתה בשמים היית צריך לעלות אחריה‬ ‫שונאיך אשר רדפוך – ואתה תשוב'‪...‬‬ ‫וללמדה‪.‬‬ ‫הדרגה השלישית‪ ,‬העליונה‪ ,‬היא תשובה מאהבה‪,‬‬ ‫שואל הרה"ק ה"שם משמואל" זי"ע‪ :‬ואינו מובן‪ ,‬הרי‬ ‫ככתוב‪" :‬כי תשמע בקול ד' אלקיך לשמור מצותיו‬ ‫אין ביד אדם לעלות לשמים? – ההסבר הוא לפי דברי‬ ‫וחוקותיו הכתובה בספר התורה הזה‪ ,‬כי תשוב אל ד'‬ ‫כ"ק אבי זצלל"ה‪ ,‬שלכאורה יש לתמוה‪ ,‬איך מעשה‬ ‫אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך"‪.‬‬ ‫בשר ודם קרוץ מחומר יפעל בעולמות העליונים‪.‬‬ ‫התירוץ הוא‪ ,‬שהאדם הוא שליח מהשי"ת לקיים‬ ‫מצוותיו‪ .‬ויש בשליח כח המשלח ומעשה השליח‬ ‫מתייחס למשלח‪ .‬לכך המצוות שהאדם עושה‬ ‫והותירך ה' אלקיך בכל מעשה ידיך וגו' כאשר שש על‬ ‫בשליחות ה' נחשב שהקב"ה בעצמו הוא העושה‪ ,‬ולכן‬ ‫אבותיך‪( :‬ל ט)‬ ‫אין תימה שהמצוות פועלות ומשפיעות בעולמות‬ ‫הרה"ק ה"קדושת לוי" זי"ע אומר‪ :‬שלא יחשוש האדם‬ ‫העליונים‪ .‬וזה המובן כאן – שאם היה הציווי לעלות‬ ‫אחרי שזכה להשפעות טובות בעולם הזה שעל ידי זה‬ ‫לשמים‪ ,‬היינו באמת יכולים לעלות‪ ,‬באשר היה לנו כוח‬ ‫ינוכה משכרו לעולם הבא‪ ,‬כי באמת טובות העוה"ז‬ ‫של הכל יכול‪.‬‬ ‫אינם מחמת שכר‪ ,‬שהרי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא‪,‬‬ ‫אלא מצד שיש להשי"ת תענוג ונחת להשפיע טובות‬ ‫אומר ה"שארית מנחם"‪ :‬אמרו רבותינו הפירוש בזה‪,‬‬ ‫לישראל‪ ,‬א"כ אין זה ענין לשכר המצוות שנשאר‬ ‫שלא נשאר כלום בשמים ממנה‪' .‬לא בשמים היא' –‬ ‫בשלימות לעולם הבא‪ ,‬וזהו שנאמר 'והותירך'‪ ,‬כלומר‬ ‫הכל נמסר למשה וישראל‪.‬‬ ‫ישאיר לך כל שכרך משלם לעוה"ב‪.‬‬ ‫‪18‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת נצבים וילך תשפ"ו‬ ‫בה"י‬ ‫במדרש‪ :‬אמר משה לא רחוקה היא ממך‪ ,‬קרובה היא‬ ‫ולא מעבר לים היא‪( :‬ל יג)‬ ‫אליך‪.‬‬ ‫ב"ניצוץ אחד" מביא בשם צדיקים שאמרו‪ :‬שאין יהודי‬ ‫שואל ה"חתם סופר" זצ"ל‪ :‬הלא מפורש בקרא "לא‬ ‫שעבר את שער החמישים [ש'ים' עולה מספר‬ ‫רחוקה היא כי קרוב אליך"‪ ,‬ומה כוונת המדרש? אלא‬ ‫חמישים]‪ ,‬וממילא יש לכל אחד ואחד תקומה‪ ,‬אבל גם‬ ‫יבואר עפ"י מה שכתבו המפרשים כי עיקר התשובה‬ ‫מי שכבר אכן שקע עד מאד בשער העמוק ביותר‪ ,‬גם‬ ‫שמקובלת בקל‪ ,‬כשעשה תשובה מיד אחר שעבר‬ ‫עבורו לא ננעלו שערי תשובה‪ ,‬ואף זה רמוז בכתוב 'אם‬ ‫עבירה ולא יאחר‪ ,‬וקלה היא על האדם קודם שמושרש‬ ‫יהיה נדחך – בקצה השמים'‪ ,‬לומר‪ ,‬שגם מי שיהיה‬ ‫בעבירה‪ .‬וזוהי כוונת המדרש‪' :‬לא רחוקה היא ממך' –‬ ‫נידח בקצה תיבת 'שמים' והן אותיות 'ים' [הקצה של‬ ‫שאם אין אדם מרחק התשובה למחר‪ ,‬אז – 'קרובה‬ ‫תיבת שמים']‪ ,‬מספר חמישים‪ ,‬כלומר‪ ,‬שגם אם הגיע‬ ‫היא אליך בפיך ובלבבך לעשותו'‪.‬‬ ‫לשער החמישים‪ ,‬מ"מ 'משם יקבצך ה' אלוקיך'‪,‬‬ ‫ומעתה נסתמה טענת היצר‪ ,‬כי גם חוטא רב מרי‪ ,‬יש לו‬ ‫בתרגום יונתן‪ :‬ארום קריב לכון פתגמא בבית מדרשיכון‬ ‫תקנה ודרך תשובה 'לבלתי ידח ממנו נדח' [שמואל ב'‬ ‫פתחו פומכון למהוי הגין בהון ברירו לבכון למעבד יתהון‬ ‫יד יד]‪.‬‬ ‫ע"כ‪.‬‬ ‫כ"ק המוהרי"ד מבעלזא זי"א אמר לפרש את כוונת‬ ‫כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא‬ ‫התרגו"י‪ :‬שלתרגום היה קשה שהסדר היא מחשבה‬ ‫ממך וגו' כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך‬ ‫דיבור ומעשה‪ ,‬וכאן בכתוב מזכיר קודם 'בפיך' ואח"כ‬ ‫לעשותו‪( :‬ל יא – יד)‬ ‫'בלבבך'‪ ,‬והרמב"ן ז"ל פירש עה"פ 'כי המצוה הזאת'‪,‬‬ ‫הרמב"ן אומר ש"המצוה הזאת" היא – "מצות‬ ‫שקאי על מצות תשובה‪ ,‬והנה תשובה בודאי לא קל‬ ‫התשובה"‪ ,‬ולא מדבר פסוק זה על התורה‪.‬‬ ‫לעשות תשובה‪ ,‬כי כשהאדם מחשב עם עצמו לפני‬ ‫החיד"א ב"מדבר קדמות" [אות ח' סקי"ז] הביא‬ ‫השי"ת קשה לו לעשות תשובה‪.‬‬ ‫מה"נחלת בנימין" שהקשה איך לוקים על כל לא‬ ‫וזו כוונת התרגום‪" :‬ארום קריב וכו' פתחו פומיכון"‪:‬‬ ‫תעשה הרי הוא ניתק לעשה של תשובה‪ ,‬וכל לאו‬ ‫היינו בעת שרוצה להתקרב לעבודת השי"ת ולקיים‬ ‫הניתק לעשה אין לוקין עליו? ותירץ‪ :‬דוקא כשניתק‬ ‫מצוותיו – העצה לזה היא שקודם כל יפתח פיו‪ ,‬כדאי'‬ ‫לעשה פרטי‪ ,‬הוא דדנין ביה הדין של לאו הניתק‬ ‫במד' פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם‬ ‫לעשה‪ ,‬אבל עשה דתשובה שהוא כללי לכל הלאוין לא‬ ‫כפתחו של אולם‪ ,‬ועי"ז תזכו אח"כ "ברירו לבכון‬ ‫אלים לנתוקי‪.‬‬ ‫למעבד יתהון"‪ ,‬ע"כ שפיר כתוב קודם בפיך ואח"כ‬ ‫בלבבך‪.‬‬ ‫וה"שדי חמד" מביא מס' "ילקוט הגרשוני" שכתב‬ ‫לתרץ‪ :‬עפ"מ שכתב ה"נודע ביהודה" [או"ח קמא סי'‬ ‫אומר הרה"ק מלכוביץ זי"ע‪ :‬היה הכתוב צריך לומר‬ ‫לה] דתשובה אינה מצילה את האדם מידי עונש בי"ד‬ ‫תחילה 'בלבבך' ואחר כך 'בפיך'‪ ,‬שהרי המחשבה‬ ‫של מטה‪ ,‬שעיקרה היא החרטה ואין בי"ד יודעין מה‬ ‫קודמת לדיבור‪.‬‬ ‫בלב האדם‪ .‬וא"כ לא קשיא מידי‪ ,‬דעשה של תשובה‬ ‫אך הפירוש הוא כך‪' :‬בפיך'‪ ,‬אם רוצה אתה להגיד מוסר‬ ‫אינה מצילתו מן המלקות דגזה"כ שתשובה לא תציל‬ ‫לחברך – בדוק עצמך תחילה‪ ,‬אם הדבר יוצא מלבך‬ ‫בעונש ב"ד של מטה‪.‬‬ ‫ואם אתה מוכן ומזומן בלבך לעשותו בעצמך‪ .‬קשוט‬ ‫עצמך ואחר כך קשוט אחרים‪.‬‬ ‫אומר הרה"ק רבי נחמן מברסלב זי"ע‪ :‬רק הדרך‬ ‫לגיהנום קשה כל כך‪ ,‬אני רואה בעלי עבירה מכלים‬ ‫והרה"ק ה"שפתי צדיק" זי"ע כותב‪ :‬שרצה לרמז‪ ,‬אף‬ ‫ימים ללא מנוחה ולילות של נדודי שינה כדי להשיג את‬ ‫מי שמחשבתו עדיין לא זכה יעסוק קודם כל בתורה‬ ‫העבירה‪ ,‬ואחר כך מתחיל הסבל והעוני‪ ,‬שנמשכים‬ ‫ובתפילה‪ ,‬שע"י דיבורי קודש ישיג התעוררות בנקודת‬ ‫לפעמים כל ימי חייהם‪ .‬אולם הדרך לגן עדן קלה היא‬ ‫לבו להתמלא חשק ודבקות בבורא ית"ש‪.‬‬ ‫וקצרה ונעימה להולכים בה‪.‬‬ ‫‪19‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת נצבים וילך תשפ"ו‬ ‫בה"י‬ ‫יבוא מאליו גם החשק בלב‪ .‬ואמנם הגיד הרבי מקאצק‬ ‫הרבי ה"בית ישראל" זי"ע אמר בשם ה"חידושי‬ ‫זצ"ל בשעתו‪' :‬בפיך' וכן 'בלבבך' – אינו שווה מאומה‪,‬‬ ‫הרי"ם" זי"ע שאמר‪ :‬בדורות החלשים של היום‪ ,‬אפילו‬ ‫העיקר הוא 'לעשותו' לקיים בפועל‪ .‬אולם אבי ז"ל‬ ‫אם זה רק בפיך‪ ,‬או אפילו אם זה רק בלבבך היינו‪,‬‬ ‫[הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע] מצא לנו תקנה באומרו‪:‬‬ ‫שאפילו אם רק אומרים‪ ,‬ואפילו אם רק חושבים‪ ,‬תמיד‬ ‫האידנא‪ ,‬שנתמעטו הלבבות הרי בהחלט זו הדרך‬ ‫זה טוב‪ ,‬משום שתמיד זה יכול להביא לידי לעשותו‪,‬‬ ‫להתחיל קודם כל 'בפיך'‪ ,‬הוא הדיבור בפה מעשיית‬ ‫לידי מעשה‪.‬‬ ‫הטוב‪ ,‬וממנו יבוא למדרגת 'ובלבבך' – הרצון והחשק‬ ‫בלב‪ ,‬וסופו של דבר יהיה ג"כ 'לעשותו'‪.‬‬ ‫בשם הרבי מקאצק זי"ע‪' :‬בפיך ובלבבך לעשותו' – אל‬ ‫ואמנם נפוצה מימרא בשם רבי ישראל סלנטר זצ"ל‪ ,‬כי‬ ‫תצא ידי חובך בדיבור ובמחשבה גרידא‪ ,‬אלא מה‬ ‫המרחק מן הפה עד הלב גדול כמו מן השמים ועד‬ ‫שבלבך ובפיך – עשה‪' ,‬בפיך ובלבבך' – 'לעשותו'‪.‬‬ ‫הארץ‪ ,‬אבל הלא רואים אנו שיורד גשם מן השמים‬ ‫ומגיע עד לארץ – כן יכולים הפה והלב גם כן להתאחד‪.‬‬ ‫הרבי ה"בית ישראל" זי"ע אמר משמו של הרבי‬ ‫מקאצק זי"ע שפירש‪ :‬אפילו שהדברים קרובים אליך‬ ‫כותב הרבי ה"לב שמחה" זי"ע‪ :‬הקדים 'בפיך'‬ ‫מאד‪ ,‬אתה לומד ומתפלל‪ ,‬ובלבבך‪ ,‬גם הנך מכוון בהם‬ ‫ל'בלבבך'‪ ,‬כענין דאי' מתוך שלא לשמה בא לשמה‪,‬‬ ‫כראוי‪ ,‬עדיין אין די בזה‪ ,‬אלא העיקר הוא 'לעשותו' –‬ ‫דע"י בפיך יבוא לבלבבך‪ ,‬וי"ל כאן דכתיב 'כי קרוב אליך‬ ‫שלא יהא חכמתו מרובה ממעשיו‪.‬‬ ‫הדבר מאד'‪' ,‬ובלבבך' אינו כל כך קל‪ ,‬לכך כתיב מקודם‬ ‫'בפיך'‪ ,‬כי הדרך להתקרב גם כשעדיין לא לגמרי בסדר‪,‬‬ ‫בספר "נפלאות הסבא קדישא" כותב‪ :‬שה"חידושי‬ ‫הוא שיהיה קודם בפיך ועי"ז יגיע לבלבבך‪ ,‬שיקבל על‬ ‫הרי"ם" זי"ע אמר‪ :‬בקאצק רוצים לקרב את ישראל‬ ‫עצמו‪ ,‬ובאופן כזה קרוב אליך הדבר מאד‪ ,‬ואולי הרמז‬ ‫לאבינו שבשמים‪ .‬ואילו ברופשיץ רוצים לקרב את אבינו‬ ‫'בפיך' – על וידוי דברים להקדים בתשובה‪ ,‬ובשפ"א אי'‬ ‫שבשמים לישראל‪.‬‬ ‫בפיך ר"ה ובלבבך יוכ"פ‪ ,‬ואתי שפיר קודם בפיך ואחר‬ ‫כך בלבבך‪.‬‬ ‫הרבי ה"בית ישראל" זי"ע אמר בשם ספרים לתרץ‪,‬‬ ‫עפ"י מה דאי' לעולם ליגרס אינש ואע"ג דלא ידע מאי‬ ‫הגריד"א שליט"א אמר לתרץ‪ :‬שרמז לתקיעת שופר‪,‬‬ ‫קאמר‪ ,‬היינו שמקודם צריך לראות ללמוד – קודם‬ ‫שכתב הרמב"ם [פ"ג מהל' תשובה ה"ד] שבא לעורר‬ ‫שיהיה 'בפיך'‪ ,‬ואח"כ כבר יבא לבד ה'בלבבך'‪ ,‬שלבסוף‬ ‫את הלב לתשובה‪ ,‬וזהו 'בפיך' ואחר כך 'בלבבך'‪ .‬ורמז‬ ‫הוא יבין ג"כ‪.‬‬ ‫לדבר‪ :‬כי "קרוב אליך הדבר" [עם האותיות] עולה‬ ‫בגימטריא כמנין "השופר"‪.‬‬ ‫ואמר שלו נראה לפרש‪ :‬דהנה אי' בתנא דבי אליהו‬ ‫ומובא גם בתוס' בכתובות [קד‪ ].‬עד שיתפלל אדם על‬ ‫בבעל הטורים‪' :‬בפיך' קאי על הוצאת ד"ת בפה‪,‬‬ ‫ד"ת שיכנסו לתוך מעיו‪ ,‬מוטב שיתפלל על ריבוי אכילה‬ ‫'ובלבבך' קאי על סברת הלב בתורה‪.‬‬ ‫ושתיה שלא יכנסו לתוך גופו‪ .‬היינו‪ :‬שלפני שאדם הולך‬ ‫הרבי ה"פני מנחם" זי"ע אמר‪' :‬בפיך' בגימטריא בקי‪.‬‬ ‫לאכול‪ ,‬שימתין רגע‪ ,‬ולא שיאכל עם כל ההתלהבות‬ ‫'ובלבבך' בגי' הבנה‪ ,‬עכ"ד‪ .‬וזה כדברי הבעה"ט הנ"ל‪.‬‬ ‫ישר אל תוך האוכל‪.‬‬ ‫וזה גם הפשט בפסוק הנ"ל‪' .‬בפיך'‪ :‬מקודם צריך‬ ‫'כי קרוב אליך הדבר וגו' בפיך ובלבבך' – הרבי ה"פני‬ ‫האדם לדאוג על פיו – לראות שריבוי אכילה ושתיה לא‬ ‫מנחם" זי"ע מביא את דברי הרמב"ן שפירש דקאי‬ ‫יכנסו לתוך מעיו‪ ,‬ורק אח"כ הוא יכול לדאוג שד"ת כן‬ ‫אתשובה‪ ,‬ואומר‪' :‬בפיך' – בגימ'‪ :‬יום יום‪ ,‬היינו כדכתיב‬ ‫יכנסו לתוך מעיו‪ ,‬היינו 'בלבבך'‪.‬‬ ‫'ואותי יום יום ידרושון ודעת דרכי יחפצון' וגו'‪.‬‬ ‫ובירושלמי [ר"ה ב] יום יום – זו תקיעה [ר"ה] וערבה‬ ‫עו"א‪ :‬שהכתוב בא לרמז‪ ,‬אם אין לאדם חשק ללמוד או‬ ‫[הושענא רבה]‪.‬‬ ‫להתפלל‪ ,‬יכוף את עצמו ויתחיל קודם כל בפה‪ ,‬אחר כך‬ ‫‪20‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת נצבים וילך תשפ"ו‬ ‫בה"י‬ ‫אלא‪ ,‬דכתיב גבי יתרו 'עתה ידעתי כי גדול ה' מכל‬ ‫ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב את המות‬ ‫האלקים'‪ ,‬ואיתא מלמד שלא הניח יתרו ע"ז שבעולם‬ ‫ואת הרע‪( :‬ל טו)‬ ‫שלא עבדה‪ ,‬ואחר כך רק הגיע לעבודת הברוא‪ ,‬וזה מה‬ ‫ותמה השל"ה הק'‪ :‬אם יודע אדם ששני דרכים לפניו‬ ‫שרצה יתרו שגם בנו הראשון של משה רבינו יגיע‬ ‫אחד דרך החיים ואחד דרך המוות רח"ל‪ ,‬מה הצורך‬ ‫להכרת הבורא מתוך הכרה עצמית ורק אחר כך ע"י‬ ‫לציווי והזירוז ובחרת בחיים‪ ,‬הלא מעצמו יברח מדרך‬ ‫אמונה‪ ,‬אבל זו הדרך היא לא טובה‪ ,‬ורואים באמת שבנו‬ ‫המוות לדרך החיים?‬ ‫של גרשום כבר היה כומר לע"ז‪.‬‬ ‫והסביר הגאון מטשעבין זצוק"ל‪ ,‬בעת חנוכת הבית של‬ ‫וזה"פ גם כאן‪ ,‬יכול יבחר ברע‪ ,‬היינו שקודם יעבוד ע"ז‬ ‫ישיבת טשעבין בירושלים עיה"ק‪ :‬די"ל ששני הדרכים‬ ‫ויגיע לאמונה בהשי"ת ע"י הכרה עצמית‪ ,‬על זה ת"ל‬ ‫הם שני אפשרויות איך להתגבר על היצר הרע‪,‬‬ ‫'ובחרת בחיים'‪ ,‬שתיכף יכיר את השי"ת ע"י אמונה –‬ ‫"החיים" זה הדרך של יעסוק בתורה‪" ,‬והמוות" זה‬ ‫בדרך ישרה‪.‬‬ ‫הדרך של יזכיר לו יום המיתה‪.‬‬ ‫ומייעצת התורה "ובחרת בחיים" לבחור בדרך הזה‬ ‫העדתי בכם היום את השמים ואת הארץ החיים‬ ‫"למען תחיה אתה וזרעך"‪ ,‬כי הזכרת יום המיתה באה‬ ‫והמות נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים‬ ‫כרגיל לעת זקנה ואז אין להאדם כבר האפשרות לחנך‬ ‫למען תחיה אתה וזרעך‪( :‬ל יט)‬ ‫בניו כי יצאו כבר מרשותו‪ ,‬אבל אם יבחר בדרך של‬ ‫אברך אחד עילוי מאוסטרובצה כתב מן החזית מתוך‬ ‫יעסוק בתורה יזכה גם לגדל ולחנך בניו כדרכו‪.‬‬ ‫החפירות במלחמת רוסיה יפן‪ ,‬מכתב לרבו ה"שפת‬ ‫אמת" זי"ע ובו פלפול ארוך על רבינו יונה‪ ,‬והשיב לו‬ ‫מספרים‪ ,‬שהרה"ק ה"שפע חיים" מצאנז זי"ע‪ ,‬לאחר‬ ‫ה"שפת אמת" במכתב שפתח במלים אלו‪' :‬העידותי‬ ‫השחרור ממחנות ההשמדה כשהתפלל ביום כיפור‬ ‫בכם היום את השמים ואת הארץ'‪' ,‬העידותי' – מלשון‬ ‫לפני הציבור פנה ליהודים "העצמות היבשות"‪ ,‬ושאל‬ ‫עדי‪ ,‬קשוט‪ ,‬היינו קשטתי בכם‪ ,‬ביהודים כאלה‪' ,‬את‬ ‫אותם‪ :‬איך נוכל לומר‪ :‬אשמנו‪ ,‬בגדנו‪ ,‬גזלנו? וכי היינו‬ ‫השמים ואת הארץ'‪.‬‬ ‫ברשות עצמנו? האם יכולנו לעשות מה שלבנו חפץ?‬ ‫הרי היינו אנוסים‪ ,‬ואם כן על מה נתודה?‬ ‫הרה"ק ה"באר מים חיים" זי"ע [בפרשת תולדות]‬ ‫ומיד השיב בעצמו‪ :‬היו דקות שמאסנו בחיים‪ ,‬וע"ז‬ ‫מביא בשם הרה"ק רבי יחיאל מיכל מזלאטשוב זי"ע‬ ‫עלינו להתודות!!!‬ ‫שהקשה‪ :‬איך תצוה התורה לקיים מצוה על מנת לקבל‬ ‫פרס גשמי‪' ,‬ובחרת בחיים – למען תחיה אתה וזרעך'‪,‬‬ ‫'ראה נתתי לפניך' – אומר הגר"א דברה תורה בלשון‬ ‫הלא עיקר העבודה שנעשה הכל לשם שמים ולא‬ ‫יחיד‪ ,‬להורות שאפילו בשעת אנדרלמוסיא ובלבול‬ ‫לטובתינו?‬ ‫המוחות וריבוי העוונות‪ ,‬מוטלת החובה על היחיד‬ ‫ואמר לבאר כי כאשר האדם מקיים מצוה לשם שמים‬ ‫להתחזק ולידע שהקב"ה כורת עמו ברית ומדבר אליו‪.‬‬ ‫ומתוך חיות כראוי‪ ,‬אזי יש למצוה ההיא חיות רוחני‪ ,‬ויש‬ ‫לה כח להשפיע חיות ושפע טוב על כל באי עולם –‬ ‫במדרש‪ :‬יכול יבחר ברע ת"ל ובחרת בחיים‪.‬‬ ‫ובפרט על יוצאי חלציו – שיוכלו גם הם לקיים מצוות‬ ‫שאל הרבי ה"בית ישראל" זי"ע‪ :‬מה הפירוש יכול יבחר‬ ‫מתוך חיות‪ .‬וזהו שאמר הכתוב‪' ,‬ובחרת בחיים'‪ ,‬היינו‬ ‫ברע? וכי איזה הוא אמינא יש שיבחר ברע וילך לעבוד‬ ‫שתעשה המצוות מתוך חיות‪ ,‬אשר עי"ז תפעל 'למען‬ ‫ע"ז?! ותירץ‪ ,‬לפי מה שאיתא בשם ה"חידושי הרי"ם"‬ ‫תחיה אתה וזרעך'‪ ,‬היינו שיושפע חיות מהמצוה לזרעך‬ ‫זי"ע‪ ,‬שאמר פעם בשולחנו הטהור את המדרש עה"פ‬ ‫אחריך ולכל באי עולם‪.‬‬ ‫'ויואל משה לשבת את האיש' – 'ויואל' לשון שבועה‪,‬‬ ‫מלמד שמשרע"ה נשבע ליתרו שיתן את הבן הראשון‬ ‫ה"פנים יפות" הביא דברי הגמרא‪ :‬לעולם ירגיז אדם‬ ‫לע"ז‪ .‬ואמר על זה ה"חידושי הרי"ם"‪ :‬שאינו נושא‬ ‫יצר טוב על יצר הרע וכו' נצחו מוטב ואם לאו יעסוק‬ ‫פנים להמדרש בשום אופן [אם לפרש כפשוטו]‪ ,‬דאיך‬ ‫בתורה‪ ,‬ואם לאו יקרא ק"ש‪ ,‬ואם לאו יזכיר לו יום‬ ‫יתכן שמשרע"ה יתן את בנו לע"ז?!‬ ‫‪21‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת נצבים וילך תשפ"ו‬ ‫בה"י‬ ‫הרה"ק רבי יעקב אריה מראדזמין זי"ע פירש את‬ ‫המיתה‪ .‬והקשה‪ ,‬לכאורה מאחר שהעצה של יזכיר לו‬ ‫הכתוב‪ :‬כשאדם תועה בדרך‪ ,‬ונודע לו שהוא תועה‪ ,‬אזי‬ ‫יום המיתה מועלת בודאי‪ ,‬א"כ מדוע יש להתחיל‬ ‫צריך לשוב על עקבותיו ולילך שוב בדרך שתעה‪ ,‬לילך‬ ‫בעצות האחרות תחילה ורק אם אינן מועילות יש‬ ‫אחורנית עד שחוזר לדרך הישרה‪ .‬אבל אם תעה אדם‬ ‫להשתמש בעצה זו‪ ,‬טוב יותר היה להשתמש תיכף‬ ‫מדרך החיים‪ ,‬אינו צריך לחזור אפילו פסיעה אחת‪ ,‬אלא‬ ‫בעצה זו המועלת יותר? ותירץ‪ ,‬כי העצה של יזכיר לו‬ ‫באשר הוא שם ביכלתו לבחור בדרך החיים והטוב‪ ,‬כי‬ ‫יום המיתה מביאה את האדם לידי עצבות‪ ,‬ועצבות הוא‬ ‫באותה תשוקה עצמה שחושק להבלי העולם הזה יוכל‬ ‫דבר גרוע מאד‪ ,‬על כן אין להשתמש בה אלא לבסוף‪,‬‬ ‫להשתוקק אל האלקים ולעשות רצונו ולעובדו בלבב‬ ‫כאשר אין ברירה אחרת‪.‬‬ ‫שלם‪.‬‬ ‫ובזה מבאר הכתוב‪' :‬ראה נתתי לפניך את החיים ואת‬ ‫הטוב ואת המות ואת הרע'‪ ,‬היינו שיש שני מיני עצות‬ ‫כשיהודי רוצה לתת צדקה בא אליו היצר הרע‪ ,‬ועל פניו‬ ‫איך להכניע היצה"ר‪ ,‬מצד אחד יש 'את החיים ואת‬ ‫מסווה של יראת שמים ואומר לו‪ :‬צדקה אתה רוצה‬ ‫הטוב'‪ ,‬היינו התורה שהיא תורת חיים ונקראת טוב‬ ‫לעשות‪ ,‬מדוע לא‪ ,‬מי יכול להתנגד לקיום מצוה‪ ,‬אולם‬ ‫כדאיתא אין טוב אלא תורה‪ ,‬וקריאת שמע שענינה‬ ‫למה אינך זוכר את מאמר הגמ' "גדולה גמילות חסדים‬ ‫קבלת עול מלכות שמים במסירות נפש‪ ,‬ומאידך גיסא‬ ‫יותר מן הצדקה"‪ ,‬ובאופן זה לא יעלה לך כסף‪ ,‬האדם‬ ‫יש עצה אחרת 'את המות ואת הרע'‪ ,‬היינו זכירת יום‬ ‫מתפתה לו‪ ,‬והעני שבא לבקש צדקה מסתלק בפחי‬ ‫המיתה‪ ,‬ועל זה אמרה התורה "ובחרת בחיים"‪,‬‬ ‫נפש‪ .‬לא עובר זמן רב‪ ,‬ועל דלתו מתדפק שכנו הרוכל‬ ‫שתבחר בעצה הראשונה של תורה וקריאת שמע‪ ,‬כי‬ ‫ונכנס בעצירת נשימה‪ :‬אתה יכול לרכוש לך עולם‬ ‫העצה של יזכיר לו יום המיתה תביא לידי עצבות‪,‬‬ ‫הבא‪ ,‬נזדמן לי לקנות מציאה להרוויח למחיית ביתי‪ ,‬כך‬ ‫ותמנע מעבודת השי"ת‪.‬‬ ‫וכך נחוץ לי‪ ,‬אני מבקש ממך גמ"ח לזמן קצר‪ .‬ניגש‬ ‫היהודי בצעדים איטיים לקופה‪ ,‬והנה כמו מתחת‬ ‫אומר המגיד מדובנא זצ"ל‪ :‬כוונתנו בבקשת החיים‬ ‫האדמה מופיע ה"בעל דבר" ומחייך חיוך של חנופה‬ ‫אינה בגלל הגוף והמוח שלנו‪ ,‬אלא כדי לאהוב את ה'‬ ‫ואומר לו‪ :‬הזכרתיך את המאמר במסכת סוכה‪ ,‬מדוע‬ ‫ולעבוד אותו‪ ,‬כי 'לא המתים יהללו קה'‪ ,‬וזה שאנו‬ ‫אינך זוכר את הנאמר בשורה אחריו‪ ,‬ש"גמילות חסדים‬ ‫מבקשים‪ :‬זכרנו לחיים – למענך אלקים חיים‪.‬‬ ‫בין לעניים ובין לעשירים"‪ ,‬מצוה – מהיכי תיתי‪ ,‬גם אני‬ ‫בעד עשיית מצוות‪ ,‬אולם הרי אתה יכול להלוות‬ ‫עוד מסביר המגיד מדובנא במשל‪ :‬פועל שעבד אצל‬ ‫לעשיר‪ ,‬אותה מצוה ובלי חשש‪ .‬אומר היהודי‪ :‬גם‬ ‫בעל הבית כל היום‪ ,‬ובערב כשהוא נותן לו את שכרו‪,‬‬ ‫הפעם צדק‪ ,‬הרי גמרא מפורשת‪ .‬ושכינו העני עוזב את‬ ‫הריהו מזהירו ואומר‪ :‬אבל ראה נא להביא את הכסף‬ ‫ביתו בפחי נפש‪ .‬כהרף עין מצלצל הטלפון‪ ,‬ידידו‬ ‫הביתה לפרנס את אשתך ובניך הרעבים‪ ,‬אל תבזבז‬ ‫משכבר הימים‪ ,‬שהוא בעל בית חרושת עשיר מבקש‬ ‫את כספך בדרך רעה‪ .‬כן גם אומר הקב"ה‪" :‬ראה נתתי‬ ‫גמ"ח לזמן קצר‪ ,‬שמחר הראשון בחודש‪ ,‬והוא צריך‬ ‫לפניך היום את החיים ואת הטוב" ואתה בן אדם ראה‬ ‫לשלם שכר לפועליו‪ .‬רואה היהודי חבילות של מצוות‬ ‫נא שתבחר בחיים "למען תחיה אתה וזרעך" –‬ ‫שנזדמנו לו‪ ,‬והולך בלב שלם לקופה בצעדים בטוחים‪,‬‬ ‫להשאיר ברכה אחריך‪.‬‬ ‫ושוב ה"בעל דבר" בא ולוחש לו באזניו‪ :‬תמיהני עליך‪,‬‬ ‫וכי אין אתה יודע שגמ"ח נוהגת בין לחיים ובין למתים‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי אהרן מקוידנוב זי"ע שאל‪ :‬האם כשנותנים‬ ‫בזמנים הללו מי יודע מי עשיר ומי עני‪ ,‬מחר הגלגל‬ ‫למי שהוא דבש ורעל צריך להגיד לו שיבחר בדבש ולא‬ ‫מתהפך‪ ,‬האם לא כדאי לאחוז באחרון אחרון חביב‪,‬‬ ‫ברעל? אלא שבאמת הכתוב מדבר על שני דרכים‬ ‫לקיים את ה"בין למתים"‪ :‬הלווית המת‪ ,‬ניחום אבלים‬ ‫בעבודת השי"ת‪ ,‬האחד – השמחה ונועם השי"ת‪,‬‬ ‫וכדומה‪...‬‬ ‫והשני – בסיגופים ועינויים‪ ,‬ועל זה מייעץ הכתוב‬ ‫לכן אומרת התורה‪" :‬ובחרת בחיים"‪ ,‬כשאתה בא‬ ‫'ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך'‪ ,‬כי באופן זה‬ ‫לעשות צדקה‪ ,‬בחר לך צדקה עם החיים‪ ,‬עם אנשים‬ ‫תוכל להשפיע גם על זרעך שילכו בדרך הטוב והרצוי‬ ‫חיים‪ .‬כי שכרו של זה הגומל חסדים למתים הוא‪:‬‬ ‫בעיני אלוקים ואדם‪.‬‬ ‫‪22‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת נצבים וילך תשפ"ו‬ ‫בה"י‬ ‫כי הוא חייך ואורך ימיך וגו'‪( :‬ל כ)‬ ‫"דספיד – אחרים – יספדוניה‪ ,‬דקבר – יקברוניה‪ ,‬מי‬ ‫שואל הרבי ר' בונם זי"ע בספרו "קול שמחה"‪ :‬לכאורה‬ ‫שמטפל בהלווית מתים יסדרו גם לו לויה יפה‪ ,‬אולם‬ ‫הרי זה כפל דברים‪.‬‬ ‫השכר של זה שגומל חסדים עם החיים הוא "למען‬ ‫אלא הסבר הענין הוא על דרך משל‪ .‬פעמים הרופא‬ ‫תחיה אתה וזרעך"‪...‬‬ ‫נותן לחולה תרופה מרה‪ ,‬כשהחולה טועם אותה מר לו‬ ‫מאד‪ ,‬אלא שלבסוף היא מביאה לו אורך ימים‪.‬‬ ‫סיפר הגאון רבי חיים לייב אויערבך זצ"ל [אביו של‬ ‫ולפעמים ההיפך‪ ,‬אדם אוכל הרבה מעדנים‪ ,‬ומתוק לו‬ ‫הגרש"ז זצ"ל] מירושלים תובב"א‪ :‬ששמע מזקן מופלג‬ ‫בפה‪ ,‬אבל התוצאה היא מחלה וקיצור ימים‪.‬‬ ‫אחד מהעיר העתיקה שבירושלים שהיה כבן תשעים‬ ‫אבל בתורה נאמר‪' :‬כי הוא חייך' – חיות ותענוג –‬ ‫שנה‪ ,‬שאביו היה מחסידיו של רבינו הקדוש רבי‬ ‫'ואורך ימיך'‪ ,‬כי נפש המשכלת חיה לעולם‪ .‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫אלימלך מליז'ענסק זי"ע‪ ,‬ועוד זכה לשמוע ממנו דברי‬ ‫תורה שנאמרו על שולחנו הטהור‪ .‬ומנהגו של הרבי ר'‬ ‫אלימלך זי"ע היה לחלק את דבריו בסעודה שלישית‬ ‫אלול ‪ -‬ימי הסליחות‬ ‫לשנים‪ ,‬בתחילה דרש בפרשת השבוע‪ ,‬ואחר כך דיבר‬ ‫על ימות המשיח‪.‬‬ ‫עה"פ 'ויאמר לבן ליעקב וגו'‪ ,‬יש לאל ידי לעשות עמכם‬ ‫ובאחד השבתות ברעוא דרעוין‪ ,‬גילה הרבי ר' אלימלך‬ ‫רע ואלוקי אביכם אמש אמר אלי לאמר השמר לך‬ ‫זי"ע דברים נוראים מכבשונו של עולם ואמר‪ ,‬בדורו של‬ ‫מדבר עם יעקב מטוב ועד רע' [בראשית לא] – אומר‬ ‫משיח ימתח הקב"ה חבל ארוך מסוף העולם ועד סופו‪,‬‬ ‫הרה"ק המוהר"י במעלזא זי"ע‪ :‬אמ"ש הוא ראשי‬ ‫וכל בני ישראל יאחזו בחבל זה‪ ,‬ואז יאחז השי"ת כביכול‬ ‫תיבות ש בת מ ברכין א לול‪ .‬והרמז בזה‪ :‬ש'לבן'‬ ‫בקצהו‪ ,‬וינער ויטלטל את החבל עד שיטולטלו כולם‬ ‫המורה על יצר הרע‪ ,‬אשר 'יש לאל ידו לעשות רעה'‬ ‫באויר‪ ,‬ולא כולם יוכלו להחזיק מעמד בטלטול כזה‬ ‫ליהודי‪ ,‬מכל מקום מעת שמברכין חודש אלול – אמ"ש‪,‬‬ ‫ורבים יפלו ארצה‪ .‬והשוטים יאמרו‪ ,‬אם הקב"ה מנער‬ ‫אזי מוזהר הוא 'מדבר עם יעקב מטוב ועד רע'‪.‬‬ ‫אותנו בודאי רצונו שנרפה את החבל‪ ,‬וצריך לעשות‬ ‫רצון השי"ת‪ ,‬וע"כ ירפו מן החבל ויפלו גם הם ארצה‪,‬‬ ‫בספה"ק "אהבת שלום" כותב‪ :‬שהבעש"ט הק' זי"ע‬ ‫והחכמים המעטים יחזיקו בחבל נחלתו‪ ,‬ובכל כוחם‬ ‫היה אומר דברי מוסר לתוקעים והבעלי תפילות‪ ,‬משל‬ ‫ומאודם לא ירפו ממנו‪ ,‬וזהו "חבלו" של משיח‪ ,‬ע"כ‬ ‫לאריה מלך החיות שקצף על כל החיות‪ ,‬ונתייראו מאד‪,‬‬ ‫לשון קדשו‪.‬‬ ‫ולא ידעו להשית עצות בנפשם כיצד לפייס את המלך‪.‬‬ ‫הלכו לשועל הפיקח שבחיות וביקשו ממנו עצה הוגנת‬ ‫הרה"ק ה"אמרי חיים" מויז'ניץ זי"ע פירש‪ :‬כי עבודת ה'‬ ‫איך לפייסו‪ .‬אמר להם אל תדאגו כלל‪ ,‬כי מוכנים אצלי‬ ‫בשמחה ובהתלהבות נקראים 'חיים'‪ ,‬מפני שממשיך‬ ‫שלש מאות משלים לפייסו בהן‪ ,‬בואו עמי ונלך‬ ‫חיות לאדם‪ ,‬ועבודה בלא שמחה והתלהבות הרי היא‬ ‫ונפייסנו‪ .‬ויצאו כולם ללכת אל המלך‪ ,‬באמצע הדרך‬ ‫ההיפך ח"ו‪ .‬ומהו החילוק בין שתי עבודות אלו? כי‬ ‫פנה אליהם השועל ואמר ששכח מחצית מן המשלים‪,‬‬ ‫עבודה בשמחה נמשכת יותר לדורות הבאים‪ ,‬ומשפיע‬ ‫אמרו לו אעפי"כ נלך שמא יתפייס במחצית הנשארים‪,‬‬ ‫גם על בניו וצאצאיו אחריו לטובה‪ ,‬לילך ולהמשיך‬ ‫לאחר שהלכו עוד אמר להם שוב ששכח עוד חצי מן‬ ‫בדרכו‪ ,‬אבל עבודה ללא שמחה שאין בה טעם וחיות‪,‬‬ ‫המשלים הנותרים‪ ,‬וכך היה הולך ושוכח‪ ,‬עד שכאשר‬ ‫ממאיס את העבודה בפני בניו וצאצאיו‪ ,‬הם זוכרים‬ ‫הגיעו סמוך לחצר המלך אמר להם ששכח את כל‬ ‫תמיד 'די ביטערע טעם פון די מצוות ביי זייער טאט'ן'‬ ‫המשלים‪ ,‬ולא נותר בידו אף אחד‪ .‬והוסיף כי מעתה אין‬ ‫[זוכרים תמיד את הטעם המר של קיום המצוות אצל‬ ‫עוד עצה אחרת רק לבוא ולצעוק כולם ביחד אל המלך‬ ‫אביהם]‪ .‬וזהו שרמז הכתוב ובחרת 'בחיים'‪ ,‬היינו‬ ‫אולי ירחם‪ ,‬וכך עשו ונתרצה להם המלך ומחל להם‪.‬‬ ‫שתבחר לעבוד את ה' מתוך חיות ושמחה למען 'תחיה'‬ ‫ב"בן פורת יוסף" [ מהרה"ק ה"תולדות יעקב יוסף"‬ ‫אתה וזרעך‪ ,‬כדי שהעבודה שלך לא תפסק אצלך‪ ,‬אלא‬ ‫זי"ע] בפרשת תולדות מביא משל זה בשם המדרש‬ ‫תהא נמשכת לזרעך אחריך‪.‬‬ ‫‪23‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת נצבים וילך תשפ"ו‬ ‫בה"י‬ ‫שתנאי יש בדבר‪ ,‬והוא מה שמפורש בסיפא דקרא‬ ‫[ב"ר עח ז]‪ ,‬וכתב אשר באמת לא ידע השועל שום‬ ‫'ואתה תשוב ושמעת בקול ה' ועשית את כל מצותיו'‪,‬‬ ‫משל כלל‪ ,‬אלא שכל זה היה מתחבולת השועל לפעול‬ ‫שהאדם יעשה את שלו לשוב בכל כוחו‪ ,‬ורק כאשר‬ ‫שיתרצו החיות ללכת עמו עד בית המלך‪ ,‬כי אילו אמר‬ ‫יתעורר בעצמו לשוב לשמוע בקול ה' ולעשות את כל‬ ‫מתחילה שהעצה היחידה היא לבוא ולצעוק אל המלך‪,‬‬ ‫מצוותיו‪ ,‬אזי יקבל סיוע מלמעלה וימול ה' את ערלת‬ ‫אולי לא היו מתרצים ללכת עמו כלל‪ ,‬לכן אמר תחילה‬ ‫לבבו‪.‬‬ ‫שיש לו במה לפייס את המלך‪ ,‬ורק אחר כך אמר‬ ‫ששכח הכל‪ ,‬אחרי שאז כאשר יהיו סמוך למלך כבר לא‬ ‫ה"שפת אמת" זי"ע כותב [תר"מ]‪ :‬בימים אלו צריכין‬ ‫תהיה להם ברירה אחרת זולת לצעוק בעצמם אל‬ ‫להפריש ולהרחיק מכל עניני עוה"ז כפי היכולת‪ ,‬לקיים‬ ‫המלך ועל ידי כן ינצלו‪.‬‬ ‫'אני לדודי'‪ ,‬ולזכור כי האדם נברא רק לעבודת הבורא‬ ‫ואמר הבעש"ט הק' זי"ע‪ :‬כמו כן על הבעלי תפילה‬ ‫יתברך‪ .‬ובחודש אלול מתקיים 'אני לדודי'‪ ,‬ועל ידי כן‬ ‫והתוקעים‪ ,‬שלא יסמכו העולם עליהם בתפילתם‬ ‫מתקיים בחודש תשרי 'ודודי לי'‪ ,‬שהוא השפעת חיים‬ ‫ובתקיעתם‪ ,‬אלא כולם יחד יעמדו בתפילה ובתחנונים‬ ‫וקדושה לכל השנה‪.‬‬ ‫לצעוק אל המלך הקב"ה שימחול לנו ויחננו‪ ,‬ובכך יוכלו‬ ‫לפייס את המלך הקב"ה‪.‬‬ ‫לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים‪:‬‬ ‫וזהו שאמר הכתוב 'אתם נצבים היום כולכם לפני ה'‬ ‫בשם הרה"ק רבי דוד מטאלנא זי"ע שאמר בשבת לפני‬ ‫אלקיכם' – כלומר הנכם נצבים כבר עתה ממש לפני‬ ‫סליחות‪' :‬לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים'‪ :‬עשה עמנו‬ ‫ה' אלקיכם בראש השנה‪ ,‬ויש לכם לדעת שאין עוד‬ ‫צדקה ויהיה בזה לנו בושת פנים‪.‬‬ ‫עצה אחרת זולת זה שתעמדו כולכם 'ראשיכם‬ ‫שבטיכם זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל' לצעוק אל‬ ‫בספר "סדר היום" [עמ' נז] כתב‪" :‬אל יאמר החכם או‬ ‫המלך ה'‪ ,‬ולהתחנן לפניו שיתרצה ויתפייס לכם‪ ,‬על ידי‬ ‫הדיין למה אבטל מלימודי כדי להשתתף עם הציבור‬ ‫זה ישמע ה' בקשותיכם ותפעלו שנה טובה‪ .‬אכי"ר‪.‬‬ ‫בסליחות ותחנונים‪ ,‬יתפללו המה ואני על משמרתי‬ ‫אעמודה עוסק בלימודי"‪ ,‬כי תלמוד תורה כנגד כולם‪.‬‬ ‫'לולא האמנתי לראות בטוב' [תהלים כז יג] – אומר‬ ‫"חלילה לבעל נפש לומר כן‪ ,‬כי אע"פ שת"ת אין ערוך‬ ‫הרבי מקאצק זי"ע – 'לולא' אותיות אלול'‪ .‬הנה קרב‬ ‫אליו‪ ,‬אבל יש עתים וזמנים שצריך להתעצם מאד‬ ‫ובא ר"ח אלול‪' ,‬האמנתי' – מאמין אנכי‪' ,‬לראות בטוב'‬ ‫בתפילה ובתחנונים‪ ,‬וזמן תורה לחוד וזמן תפילה לחוד‪,‬‬ ‫– שבכוחו של כל יהודי לראות שיהיה טוב‪.‬‬ ‫ואדרבה מוטל על הת"ח והזקנים שבדור להעתיר‬ ‫ולבקש רחמים מלפני השי"ת על עם ה' ונחלתו‪ ,‬כי הם‬ ‫הרה"ק המוהרי"ד מבעלזא זי"ע היה אומר‪ :‬נקרא‬ ‫המגינים על הדור ותפילתם מתקבלת לרצון"‪.‬‬ ‫החודש "אלול" – מלשון "ריגול"‪ .‬כמו שתרגם אונקלוס‪:‬‬ ‫'שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען' [במדבר יג ב] –‬ ‫בספר "תפארת עוזיאל" לאחד מתלמידי הבעש"ט הק'‬ ‫שלח לך גברין ויאללון ית ארעא – בחודש זה על האדם‬ ‫זי"ע כתב‪ :‬אלול מזל בתולה‪ ,‬ושנינו [כתובות נז‪].‬‬ ‫"לרגל" אחרי כל מעשיו ולתקנם‪.‬‬ ‫נותנים לבתולה י"ב חודש‪ ,‬היינו שבחודש אלול אפשר‬ ‫לתקן כל השנה כולה‪ ,‬וכן ימים אלו חשובים יותר‪ ,‬והם‬ ‫הגה"ק מבענדין זי"ע כותב‪" :‬אלול" בגימטריא "כל‬ ‫נחשבים כמו שאר כל השנה כולה‪.‬‬ ‫טוב"‪ ,‬דהמה ימי רצון ומתהפך הכל לטוב‪ ,‬וגם עושים‬ ‫תשובה ועושים מהכל טוב‪.‬‬ ‫פעם היה האדמו"ר הזקן מקרלין זי"ע בעיר אניפולי‬ ‫בחודש אלול‪ ,‬והתפלל באכסניא שהתאכסן שם‪ ,‬ואחר‬ ‫אומר מו' רה"י שליט"א [ס"ג תשפ"ג מ"ב]‪ :‬נודע הרמז‬ ‫התפילה קודם שהניח תפילין דרבינו תם‪ ,‬אמר‪ :‬תרתמו‬ ‫'א ת ל בבך ו את ל בב זרעך – ר"ת אלול‪ .‬ואמנם אלו‬ ‫לי מיד את הסוסים למרכבה‪ ,‬מכיון ששערות ראשי‬ ‫הימים מסוגלים להתעורר בתשובה שלימה עד שה'‬ ‫בוערים מהיראה והפחד מראש השנה‪.‬‬ ‫ימול את ערלת לבבנו ולבב זרעינו‪ ,‬אך בל לנו לשכוח‬ ‫‪24‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת נצבים וילך תשפ"ו‬ ‫בה"י‬ ‫לבקש 'ולבקר' בהיכלו? [ורוב המפרשים פי' ע"פ‬ ‫חזן אחד שהה זמן מה אצל הרה"ק רבי מרדכי‬ ‫פשוטו ש'לבקר' אינו מלשון ביקור כלשוננו‪ ,‬רק לבדוק‬ ‫מנדבורנא זי"ע‪ ,‬בסמוך לראש השנה בא אל רבו‬ ‫ולחפש]‪ ,‬ומפרשים שהבקשה היא שיהיה תמיד‬ ‫להיפרד‪.‬‬ ‫בהתפעלות כמו מבקר‪ ,‬אך יש להבין דהלא טבע‬ ‫שאל אותו רבי מרדכי‪ :‬מדוע אתה ממהר לשוב?‬ ‫האנושי דרק בפעם הראשונה יש לו התפעלות‪ ,‬אבל‬ ‫השיב לו החסיד החזן‪ :‬היות שאני משמש כשליח‬ ‫דבר קבוע שנוהג בו כל ימי חייו מתיישן ואין לו‬ ‫ציבור‪ ,‬עלי לעיין במחזור של ראש השנה ולסדר את‬ ‫התפעלות‪ ,‬ואיך באמת שייך להיות כמבקר בהיכל ה'‬ ‫תפילתי‪.‬‬ ‫אחר שהוא תושב בו כל ימי חייו?‬ ‫אמר לו הרבי‪ :‬המחזור עומד בעינו כמו אשתקד‪ ,‬אלא‬ ‫אלא התשובה לזה מבואר במה שהקדים לומר 'לחזות‬ ‫טוב יותר שתעיין במעשיך ותסדר את עצמך‪...‬‬ ‫בנועם ה''‪ ,‬כשיושבים בהיכל ה' ומרגישים את העונג‬ ‫והנועם שיש בעבודת ה'‪ ,‬אז יש התפעלות בכל יום‬ ‫הרה"ק ה"שפע חיים" זי"ע סיפר‪ :‬ישנו מכתב מזקיני‬ ‫מחדש כאילו זהו היום הראשון‪ .‬וכדאיתא מצדיקים זי"ע‬ ‫הקדוש בעל ה"בני יששכר" זי"ע מעצם כתב ידו אשר‬ ‫שאמרו שאין שיעור לשמחה שצריך האדם לקבל בכל‬ ‫כתבו בחודש אלול‪ :‬בהם נראים האותיות כתובות שלא‬ ‫יום מברכת 'שלא עשני גוי' מעצם הדבר שאינו גוי‪ ,‬הרי‬ ‫כסדר‪ ,‬מעלה‪ ...‬מטה‪ ...‬במכתב כותב הרבי בין היתר‬ ‫יש לו בורא ומנהיג המשגיח על כל מעשיו‪ ,‬והוא בן א‪-‬ל‬ ‫"ולא אוכל להאריך מחמת שידי מרתתין כשאני כותב‬ ‫חי‪ ,‬עבודת ה' עצמה צריכה למלאת את לב האדם‬ ‫מפחד ה' וממורא יום הדין"‪ .‬מפחד יום הדין לא יכול‬ ‫שמחה על שזכה לעבוד את ה' ולקיים מצוותיו‪ ,‬וגם‬ ‫היה אפילו להחזיק את קנה הכתיבה‪ ,‬ומה נעני‬ ‫מצוה שעושים אותה בכל יום או אפילו ג"פ ביום או‬ ‫אבתריה???‬ ‫יותר‪ ,‬צריך לשמוח בכל פעם מחדש ולהתענג‬ ‫בעשייתה‪ .‬עיי"ש בהמשך דבריו באריכות‪.‬‬ ‫בספה"ק "ערבי נחל" וז"ל‪ :‬אכן השטן שיודע מזה‬ ‫מתחכם והולך בחודש אלול לפתות לבות בני אדם‬ ‫הרה"ק השרף מסטרליסק זי"ע היה אומר שהכתיבה‬ ‫בחודש אלול יותר מכל השנה‪ .‬כי כל מה שהאדם מכין‬ ‫וחתימה של ר"ה ויוה"כ מתחיל כבר מיום א' דסליחות‪.‬‬ ‫יותר את לבבו מתחזק יצרו יותר וכמאמר חז"ל כל‬ ‫הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו‪ ,‬ונדמה לאוהב להם‬ ‫מרגלא בפומיה דהרה"ק ה"בית אהרן" זי"ע‪ :‬שאין‬ ‫ומושך ביין את בשרם‪ ,‬בהבלי העולם הזה‪ ,‬ותאוותם‬ ‫לאדם לומר "לומר סליחות" אלא עליו "לבקש‬ ‫יביא להם ואיזה רווח במו"מ בכל חודש אלול‪ ,‬והוא עת‬ ‫סליחות"‪ ,‬היינו שלא יאמר הסליחות באמירה בעלמא‪,‬‬ ‫האסיף זבת חלב ודבש ועת מסחר הרוכלים‪ ,‬בכדי שלא‬ ‫אלא יבקש מפנימיות לבו לאב הרחמן שימחול ויסלח לו‬ ‫יעשו כלום בכל חודש אלול‪ ,‬וזה רעה חולה ח"ו‪ ,‬וגורם‬ ‫על כל העבר‪.‬‬ ‫קצף גדול מאת השי"ת בבוא יום הדין והשטן מבקש‬ ‫משפט והשכינה לא נתקנה עדיין על ידי מעשינו‪ ,‬ולא‬ ‫עובדה הווה אצל הרה"ק מרוז'ין זי"ע‪ ,‬שכל הציבור‬ ‫הקדמנו צרי התשובה למכתנו ח"ו‪.‬‬ ‫המתינו לו‪ ,‬ועדיין לא נכנס לביהכ"נ לסליחות‪ ,‬ואף אחד‬ ‫לא העז להיכנס לראות מה קרה אצל הצדיק‪ ,‬רק בנו‬ ‫איתא מהרה"ק רבי פינחס מקוריץ זי"ע‪ :‬שאם נתבונן‬ ‫קפץ על החלון של חדר קודשו של הצדיק‪ ,‬וראה איך‬ ‫נראה כי בכל קטע חדש מהסליחות מתחילים בפסוק‬ ‫שהצדיק שוכב על הרצפה ובוכה‪ ,‬וכיון שראה את בנו –‬ ‫או פסוקים מן התורה‪ ,‬ולפעמים גם מסיים בזה‪ .‬וזה בא‬ ‫עמד על רגליו הק' ואמר "כשאני הולך לומר לך ה'‬ ‫ללמדנו כי יחד עם התפילות והסליחות חייב להיות‬ ‫הצדקה ולנו בושת הפנים אני חושב מי ה"לך" ומי‬ ‫"תורה" שהתועלת תבוא עם עסק התורה‪.‬‬ ‫ה"לנו" ואיך אני יכול להתפלל לפניו ית"ש "ווי אזוי קען‬ ‫איך זיך שטעלען דאווענען"‪.‬‬ ‫בימים אלו מבקשים 'שבתי בבית ה' כל ימי חיי‪ ,‬לחזות‬ ‫בנועם ה' ולבקר בהיכלו'‪ ,‬שואל ה"עברא דדשא"‪:‬‬ ‫כתוב בספה"ק "לב שמחה"‪ :‬אתה חונן לאדם דעת‬ ‫דידוע הדקדוק דאחר שכבר ביקשו 'שבתי בבית ה' כל‬ ‫ומלמד לאנוש בינה וכו'‪ ,‬באלול שייך תפילה זו ביותר‪,‬‬ ‫ימי חיי'‪ ,‬דהיינו ישיבה בתמידית דרך קבע‪ ,‬מה שייך‬ ‫‪25‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת נצבים וילך תשפ"ו‬ ‫בה"י‬ ‫מרגלא בפומיה דה"פני מנחם" זי"ע‪ :‬את מה שנאמר‬ ‫אלול בגימ' בינה כדאי'‪ ,‬ולבבו יבין וגו'‪ ,‬זמן של דעת‬ ‫בספר "יכהן פאר" מהגה"ק אב"ד בנדין זצוק"ל‪,‬‬ ‫ובינה‪ ,‬ויכולים ביותר להשיג את המבוקש‪.‬‬ ‫שמביא מעשה באחד שהיה מגמגם בלשונו‪ ,‬וכשעברו‬ ‫אצל הרבי לומר גיט שבת לא היה מספיק לומר עד‬ ‫הרבי ה"פני מנחם" זי"ע כותב‪ :‬אלול זמן תשובה קודם‬ ‫שכבר עבר‪ ,‬ויעץ לו חבירו שיתחיל לומר קודם עוברו‬ ‫ראש השנה‪ ,‬תוקעים כל החודש וביום האחרון המנהג‬ ‫אצל הרבי‪ ,‬וממילא כשיגיע אל מול פניו יוכל לומר גוט‬ ‫שלא לתקוע‪ ,‬ריוח להתבונן לאסוף את כל הקולות של‬ ‫שבת‪.‬‬ ‫השופרות שיכנסו בלבבות‪ ,‬יום אחד קודם ראש השנה‬ ‫ומשל הוא לימי אלול‪ ,‬שצריך להתחיל ההכנה כעת‪,‬‬ ‫יום אחד של ישוב הדעת‪ ,‬ובפוסקים כתבו שאין תוקעין‬ ‫ארבעים יום קודם יום הכיפורים‪ ,‬ולא לדחותה עד לבוא‬ ‫בו כדי לערבב את השטן‪ ,‬והיינו כנ"ל ע"י ישוב הדעת‪.‬‬ ‫הימים הנוראים‪ ,‬כי הרי כולנו חשובין כמגמגמים‪ ,‬ואם‬ ‫נתחיל כעת לעבוד כראוי אולי נזכה להגיע מוכנים‬ ‫בשם ה"חידושי הרי"ם" זי"ע‪ :‬חודש אלול הוא מתנה‬ ‫לראש השנה ויום הכיפורים‪ ,‬אך אם נתרשל בזה‬ ‫טובה חודש ההכנה‪ ,‬משל למה הדבר דומה‪ ,‬לאיש‬ ‫נישאר עם כבדות הפה והלשון‪.‬‬ ‫היוצא למלחמה שאז אין לו זמן להכנות ולמפגנים‪ ,‬עליו‬ ‫לקחת את הנשק ביד ולירות‪ ,‬כי ההכנות צריכות להיות‬ ‫כשהרבי ה"אמרי אמת" זי"ע נסע לכנסיה הגדולה‬ ‫לפני המלחמה‪ ,‬כן הוא בראש השנה‪ ,‬יום הדין‪ ,‬אז אין‬ ‫בחודש אלול לעסוק בעניני כלל ישראל‪ ,‬התאונן ואמר‪,‬‬ ‫זמן להכנות ולכן ניתנה מתנה של חודש אלול להכנות‪.‬‬ ‫אצל אבי ה"שפת אמת" ז"ל "רעדו הכתלים בימי אלול‪,‬‬ ‫ואני טרוד בנסיעות"‪ .‬ואמר על זה בנו הרבי ה"פני‬ ‫אמר הרה"ק רבי נחום מטשרנוביל זי"ע‪ :‬העולם‬ ‫מנחם" זי"ע‪ :‬אולם אני זכיתי עוד בימי נעורי בגור‬ ‫אומרים שבאלול הדגים בים רועדים מגודל פחד יום‬ ‫לראות אצלו איך שהיו הכתלים רועדים‪...‬‬ ‫הדין‪ ,‬אבל זה אינו אמת‪ ,‬כי לא רק הדגים רועדים כי‬ ‫הים ג"כ רועד מאימת הדין‪...‬‬ ‫סיפר הרה"ק ה"אמונת משה" מאלכסנדר זי"ע‪:‬‬ ‫הרה"ק הרמ"מ מוורקא זי"ע [הצדיק השותק]‪ ,‬אירע‬ ‫בספר "דברי מאיר" מביא בשם חותנו הרה"ק רבי‬ ‫פעם שלא הגיע לסליחות עוד בימי אביו הרבי הזקן‪,‬‬ ‫מאיר'ל מפרמישלאן זי"ע‪' :‬הללוהו בת"ף ומחול'‪ ,‬כי יש‬ ‫ונשאל מאביו על כך‪ ,‬והשיב לו‪ ,‬כי באמת בא לסליחות‬ ‫ב"פ ת"פ שעות מר"ח אלול עד יום כיפור שאז זמן‬ ‫אך כששמע מהחזן שהתחיל 'לך ה ' הצדקה ולנו בושת‬ ‫מחילת עונות‪ ,‬וזהו הללוהו ב' ת"ף‪ ,‬היינו ב"פ ת"פ שאז‬ ‫הפנים'‪ ,‬מחמת גודל הבושה שהיה לו‪ ,‬הוכרח לצאת‬ ‫'ומחול' ע"כ‪.‬‬ ‫החוצה מביהמ"ד‪...‬‬ ‫כתב הרה"ק ה"בני יששכר" זי"ע‪' :‬אז תשמח בתולה‬ ‫הגר"ל חסמן זצ"ל בספרו "אור יהל" מספר‪ :‬שמספרים‬ ‫במחול' – שמעתי מאת ש"ב הרב החסיד הקדוש‬ ‫על הגר"ח מוואלוז'ין זצ"ל‪ ,‬כשהגיע פעם ל'עזרא‬ ‫מהר"א זצ"ל מ"כ בליזענסק‪ :‬דהיינו רמז לחודש אלול‬ ‫הסופר אמר לפניך‪ ,‬אלוקי בושתי ונכלמתי להרים פני‬ ‫אשר מזלו בתולה‪ ,‬הנה תשמח במחול‪ ,‬כשימחול‬ ‫אליך'‪ ,‬התעלף מפחד ובושה‪ ,‬אם עזרא הסופר התבייש‬ ‫השי"ת עוונתיהם של ישראל‪.‬‬ ‫ונכלם להרים פניו‪ ,‬אנו מה נאמר‪...‬‬ ‫כ"ק אדמו"ר שליט"א מבעלזא אמר בשם זקינו הרה"ק‬ ‫על עבודתו בקודש של הרה"ק המהרי"ד מבעלזא זי"ע‬ ‫המוהר"י זי"ע‪ :‬כל מצוה צריכה הכנה דרבה לפני‬ ‫מסופר‪:‬‬ ‫קיומה‪ ,‬כדי שהמצוה תיעשה בשלימות הראויה‪ .‬ואם‬ ‫פעם במוצ"ש סליחות‪ ,‬זמן רב לפני אמירת הסליחות‪,‬‬ ‫לפני קיום מצוה אחת כך‪ ,‬על אחת כמה וכמה לפני‬ ‫נכנס יהודי אחד שהוצרך לשוב לביתו תיכף אחרי‬ ‫הימים הנוראים הבאים לקראתנו לשלום‪ ,‬שכן חודש‬ ‫סליחות‪ ,‬ורצה להיפרד מהרה"ק זי"ע‪ .‬הלה עמד נבהל‬ ‫תשרי הוא תקיף במצוות‪ ,‬וכדברי רש"י בר"ה יא‪:.‬‬ ‫ומשתומם מנחלי הדמעות הנוטפות מעיניו הק' של‬ ‫שופר‪ ,‬יום הכפורים‪ ,‬סוכה‪ ,‬לולב‪ ,‬ערבה‪ ,‬וניסוך המים‪,‬‬ ‫הרבי זי"ע כשהוא מתאנח ואומר‪" :‬אומרים אנו‬ ‫בודאי שצריך הכנה גדולה‪.‬‬ ‫‪26‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת נצבים וילך תשפ"ו‬ ‫בה"י‬ ‫אחרי הסעודה הראה סוחר היהלומים לרבו את יהלומיו‬ ‫בסליחות 'כדלים וכרשים דפקנו דלתיך' ‪ -‬יא יא אובער‬ ‫לבקשתו‪ ,‬והראה באצבעו על אבן אחת ואמר שאבן זו‬ ‫א ארימאן בדארף אויך צוא וויסן ווי אזוי צי בעטען [גם‬ ‫היא פלאי פלאים‪ ,‬ענה לו הרבי הצ"צ שאינו רואה את‬ ‫עני צריך לדעת איך לבקש]‪ ,‬וכאשר יפרוץ דלתו של‬ ‫גדולתה ופנימיותה של אבן זו‪ .‬ענה הסוחר‪" :‬צריך‬ ‫העשיר ויתבע ממנו את נדבתו בעזות מצח לא זו בלבד‬ ‫לנקות ולצחצח את האבן היטב ואז תבריק ויראו את‬ ‫שלא יקבל ממנו מאומה אלא יגורש מהבית בבושת‬ ‫יופיה‪ .‬ואמר לו הרבי הצ"צ‪" :‬כעת יש לך תשובה על‬ ‫פנים"‪.‬‬ ‫שאלתך‪ .‬כל יהודי הוא כמו יהלום רק צריך לצחצח‬ ‫ולהבריקו ואז תראה ותוודע ליופיו"‪.‬‬ ‫וסלחת לעוני כי רב הוא [תהלים כה יא]‪:‬‬ ‫אמר הרבי ר' בונם מפשיסחא זי"ע‪ :‬הנה לכאורה אין מן‬ ‫ובזה פירש הרבי הב"י את הפסוק בפרשתנו 'מחוטב‬ ‫הדין שתועיל לאדם תשובה כלל‪ ,‬דכמו בקדשים‪ ,‬מצינו‬ ‫עציך עד שואב מימיך' – שמשרע"ה עירב את כל‬ ‫בהם פסול 'דיחוי'‪ ,‬שכל הנראה ונדחה שוב אינו חוזר‬ ‫ישראל מהחשובים שבהם עד הפחותים שבהם‪,‬‬ ‫ונראה [פסחים עג‪ ,]:‬כלומר‪ :‬בהמה שהיתה ראויה‬ ‫להראות שאין אנו יודעים להבדיל בין איש לאיש‬ ‫להקרבה ונפסלה‪ ,‬חל בה פסול לעולם‪ ,‬אפילו אם‬ ‫ולפעמים האיש שנראה פשוט הוא הצדיק גרידא‪...‬‬ ‫בטלה סיבת הפסול‪ ,‬שכיון שכבר נדחתה‪ ,‬נדחתה‬ ‫לעולם‪ .‬כן באדם החוטא‪ ,‬לכאורה צריך להיות נוהג בו‬ ‫דין פסול 'דיחוי'‪ ,‬שכיון שמתחילה היה נראה ראוי‪,‬‬ ‫***‬ ‫ואחר כך על ידי חטאיו נדחה ממחיצת ה'‪ ,‬ממילא‬ ‫בשם הרה"ק רבי דוד מטאלנא זי"ע‪:‬‬ ‫שורת הדין היא ששוב אינו חוזר ונראה‪ ,‬להיות שנית‬ ‫במחיצת ה'‪ ,‬הגם כי ירבה בתשובה‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי דוד נכנס פעם לבית המדרש בימים שבין‬ ‫ברם‪ ,‬רב סבירא ליה‪ ,‬דבעלי חיים אינם נדחים [שם]‪,‬‬ ‫כסה לעשור‪ ,‬ומצא שם חסידים יושבים ומשוחחים‬ ‫היינו‪ :‬שאין פסול 'דיחוי' נוהג אלא לאחר שחיטת‬ ‫ביניהם‪ .‬הוא ניגש אליהם ושאלם אודות מה הם‬ ‫הקרבן‪ ,‬כגון שנפסל הדם או שהיה פסול בבעלים‪ ,‬אבל‬ ‫שחים? מחמת מורא רבם לא העיזו החסידים להוציא‬ ‫קרבן חי – כל זמן שהבהמה מחיים‪ ,‬אין חל בו פסול‬ ‫הגה מפיהם‪ ,‬ואף כששב ושאלם בשנית את אותה‬ ‫'דיחוי'‪ .‬וכמו כן באדם‪ ,‬הגם שהרבה לחטוא‪ ,‬מ"מ כיון‬ ‫השאלה הוסיפו לשתוק‪ .‬אז פנה הרה"ק אל אחד מהם‬ ‫שהוא חי אין פסול 'דיחוי' נוהג בו‪ ,‬ולזה מועיל לו ענין‬ ‫במיוחד ושאלו על מה הם שוחחו‪ ,‬ובלית ברירה השיב‬ ‫תשובה להיות חוזר ונראה‪.‬‬ ‫אותו חסיד שהם שוחחו על כך שהנה יום הקדוש עומד‬ ‫וזשה"כ‪' :‬וסלחת לעוני כי רב הוא' – דהלכה היא‬ ‫בשער וכו'‪.‬‬ ‫כ"רב" שבעלי חיים אינם נדחים‪ ,‬וא"ש דמהני באדם‬ ‫ענין תשובה וסליחה‪.‬‬ ‫נענה הרה"ק ואמר‪:‬‬ ‫הנה מגיע יום הקדוש‪ ,‬ועומדים עם בני ישראל ודופקים‬ ‫על חטא‪ ,‬אך אחר כך חוזרים הם לסורם‪ ,‬ואם כן אפוא‬ ‫אמרות טהורות שנאמרו ע"י צדיקים זי"ע‬ ‫מה פועלים הם ביום הקדוש‪ ,‬אך איתא בגמרא [ב"ב‬ ‫בענינים שונים‪:‬‬ ‫לח‪ ]:‬בענין מחאה על קרקע הנגזלת‪ ,‬היכי דמי מחאה‬ ‫וכו' פלניא גזלנא הוא דקא אכיל לה וכו'‪ ,‬ובהכרזה זו‬ ‫הרבי ה"בית ישראל" זי"ע סיפר בשם הרה"ק ה"צמח‬ ‫יוצא בעל הקרקע ידי חובת מחאה‪ .‬כן הדבר גם בענין‬ ‫צדק" זי"ע‪:‬‬ ‫הזה‪ ,‬ניתן לנו מאת הבורא ית' בחסדו יום אחד בשנה‬ ‫בו יכולים אנו לכל הפחות לעשות מחאה כנגד היצה"ר‬ ‫הרבי ה"צמח צדק" ישב פעם בסעודה שהיו מסובים‬ ‫השוכן בקרבנו ולהכריז עליו 'גזלנא הוא'‪ ,‬ומחאה זו‬ ‫הרבה אנשים והפליג מאד בשבח איש אחד‪ ,‬והיה שם‬ ‫מועילה עכ"פ שחלילה לא יהיה היצר הרע‬ ‫איש אחד סוחר יהלומים ונענה ואמר שהוא אינו רואה‬ ‫"איינגעזינקט ביי אונז" [שקוע אצלינו]‪ ,‬שלא תהיה לו‬ ‫את גדולתו של איש זה‪.‬‬ ‫‪27‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת נצבים וילך תשפ"ו‬ ‫בה"י‬ ‫'אני ראשון ואני אחרון' – אני ראשון שאין לי אב‪ ,‬ואני‬ ‫קביעות אצלינו‪ .‬אלו הם מעשינו ביום זה!‬ ‫אחרון שאין לי בן‪ .‬והדבר תמוה‪ ,‬מפני מה צריך לומר‬ ‫זאת‪ ,‬הלא הדבר גלוי וידוע? אלא תירץ הגר"א‪ :‬הפירוש‬ ‫הוא‪' ,‬אני ראשון' – למי שאין לו אב בישראל‪ ,‬ובא‬ ‫***‬ ‫לחסות בצילי‪' .‬ואני אחרון' – למי שאין לו בן‪ ,‬אנכי טוב‬ ‫אל ה"נודע ביהודה" זצ"ל הגיע פעם אדם אחד שהציג‬ ‫לו מעשרה בנים‪.‬‬ ‫את עצמו כבקי בקבלה וביקש הסכמה על חיבורו‬ ‫בתורת הסוד‪ .‬ביקש הרב ממנו להתארח אצלו בשבת‪,‬‬ ‫***‬ ‫וכשבא לבית הכנסת רמז בחשאי להגבאי לכבד את‬ ‫סיפר גאב"ד סנטוב שליט"א‪:‬‬ ‫האורח לשמש כשליח ציבור‪ .‬ירד הלה לתיבה‪ ,‬ונכשל‬ ‫בלשונו כמה פעמים בנוסח התפילה‪ ,‬ויהי לקלס‪ .‬אחר‬ ‫שמעתי שסיפר כ"ק האדמו"ר מסקולען – מונסי‬ ‫התפילה אמר לו ה"נודע ביהודה"‪" :‬הלא נאמר‬ ‫שליט"א‪ :‬שפעם ביקש איש אחד מזקנו הרה"ק‬ ‫'הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו'‪ ,‬ומכיון‬ ‫ה"נועם אליעזר" מסקולען זי"ע סגולה לפרנסה‪ .‬נתן בו‬ ‫שאני אין לי עסק בנסתרות‪ ,‬בדקתי אותך בדברי רבי‬ ‫הרבי את עיניו וראה שהוא צריך "חיזוק" גדול בעניין‬ ‫חנינא בן דוסא‪' ,‬אם שגורה תפלתו בפיו יודע אני שהוא‬ ‫יראת שמים‪ .‬ואמר לו שיאמר בכל יום את "פרשת‬ ‫מקובל‪ ,‬ואם לאו – יודע אני שהוא מטורף"‪...‬‬ ‫היראה"‪ .‬סבר אותו אדם שמא לא הבין את הרבי היטב‬ ‫מה שאמר לו‪ ,‬או שמא נתחלף לו פרשת היראה‬ ‫בפרשת המן‪ ...‬על כן חזר ואמר‪ :‬רבי‪ ,‬ביקשתי סגולה‬ ‫***‬ ‫על הפרנסה‪ ,‬לא על היראה‪.‬‬ ‫פעם אחת במוצאי שבת נכנס הרה"ק רי"מ‬ ‫מאוסטרובצה זי"ע לבית מדרשו‪ ,‬וראה שהחסידים‬ ‫אמר לו הרבי‪ :‬הנה בפסוק נאמר 'טרף נתן ליראיו'‪,‬‬ ‫אוכלים סעודת מלוה מלכה מאכלי חלב‪ .‬מיד כיסו זאת‪,‬‬ ‫מעתה מצינו "סגולה" פשוטה לפרנסה – לא עצה או‬ ‫כי התביישו שאוכלים מאכלי חלב [כנראה לא היה‬ ‫ברכה‪ ,‬אלא "סגולה"‪ ,‬האומר פרשת היראה‪ ,‬ויקנה את‬ ‫להם משהו אחר‪ ,]...‬פתח ואמר להם‪" :‬אל לכם‬ ‫היראה כקנין נצח‪ ,‬אזי מכיוון ש'טרף נתן ליראיו' – הרי‬ ‫להתבייש‪ ,‬כי גם בני ישראל במדבר‪ ,‬היו אוכלים מאכלי‬ ‫הקונה יראת שמים במידה גדושה‪ ,‬ממילא ימלא‬ ‫חלב במוצאי שבת במלוה מלכה! מכיוון שהרי נאסר‬ ‫הקב"ה את ידו מידו הפתוחה והרחבה‪...‬‬ ‫עליהם בשר תאווה והיו אוכלים שלמים הנאכלים לשני‬ ‫ימים ולילה אחד‪ .‬ושלמים אין קרבים אלא בימות החול‪,‬‬ ‫ואם כן אם הקריבו שלמים ביום שישי‪ ,‬לא היו יכולים‬ ‫סיפורי השבוע‬ ‫לאכול בסעודת מלוה מלכה אלא מאכלי חלב"‪.‬‬ ‫שנה אחת בפרשת נצבים הסמוכה לראש השנה‪,‬‬ ‫הגיעו רבים אל השרף רבי חיים מאיר ממאגלניצא זי"ע‪,‬‬ ‫***‬ ‫למרות שבאותה תקופה שררה מגיפה קשה ומדבקת‪.‬‬ ‫סח הגאון רבי ברוך דב ליבוביץ ר"י קמניץ זצ"ל‪ :‬באחד‬ ‫רבים עברו את נהר הויסלה על גבי ספינה‪ ,‬אולם מפני‬ ‫הימים ביקר הגר"א זצ"ל אצל גר הצדק הצדיק רבי‬ ‫העומס הרב טבעה הספינה עם כל הנוסעים‪ .‬בחסדי‬ ‫אברהם פוטצקי זצ"ל – הי"ד בבית הסוהר‪ ,‬ומצאו‬ ‫שמים ניצלו כולם בדרך נס‪ ,‬וכשהגיעו למאגלניצא היו‬ ‫כשהוא בוכה‪ .‬תמה הגר"א לפשר בכיו‪ :‬הרי אתה הולך‬ ‫בגדיהם רטובים ממי הנהר‪ ,‬קיבלם הרבי בשמחה‪,‬‬ ‫למסור נפשך על קידוש השם ומדוע תבכה? עליך‬ ‫ובסעודת ליל שבת קודש‪ ,‬הדגיש את הפסוק‪' :‬אתם‬ ‫ללכת בשמחה! השיב הגר צדק‪ :‬שאינו בוכה על זה‪,‬‬ ‫נצבים היום כולכם'‪ ,‬כלומר שכולכם תהיו נצבים בלי‬ ‫אלא מפני שלא נשרש בישראל‪ ,‬כי אין לו אב‪ ,‬בנים‪,‬‬ ‫שיעדר איש‪ ...‬לאחר ראש השנה ציוה להכריז בשמו‪,‬‬ ‫ואחים מישראל‪.‬‬ ‫כי כולם ישובו לבתיהם ולא יחששו מפני המגיפה‪,‬‬ ‫והבטיח שלא יאונה כל רע להם בדרכם חזרה לביתם‪.‬‬ ‫פתח הגר"א ואמר‪" :‬מצינו במדרש עה"פ [ישעיה מד ו]‬ ‫‪28‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת נצבים וילך תשפ"ו‬ ‫בה"י‬ ‫לעולמו בהיותו בן מאה ואחת!‬ ‫בבחרותו היה משמש בקודש אצל הרה"ק ה"מנחת‬ ‫***‬ ‫אלעזר" ממונקאטש זי"ע‪ ,‬וסיפר‪ ,‬שפעם במוצש"ק‬ ‫סיפר הרה"ח ר' יהושע קליינלרר הי"ו ממקורבי הרבי‬ ‫כאשר התעסק בהחזרת הספרים השונים שהשתמשו‬ ‫ה"בית ישראל" זי"ע‪:‬‬ ‫בהם במשך השבת‪ ,‬המנחת אלעזר דיבר בלימוד עם‬ ‫מישהו‪ ,‬ואז נכנסו אליו רב וראש הקהל מקהילה‬ ‫איש צדיק היה הגאון רבי אהרן כהן זצ"ל ראש ישיבת‬ ‫מסויימת ועוף ביד ראש הקהל להראות שאלה‬ ‫חברון‪ .‬רגיל היה לשלוח אל רבינו הב"י זי"ע תלמידים‬ ‫להמנח"א‪.‬‬ ‫שהיו צריכים חיזוק ושמירה‪ ,‬אירע‪ ,‬ששלח לבקש‬ ‫מרבינו זי"ע שישים עין על תלמיד שסרח להשיבו אל‬ ‫ראש הקהל פתח ואמר בזלזול גדול איך שהרב שלו אינו‬ ‫דרך הישר‪ .‬ביקש הרבי מאחד משלוחיו באותה ישיבה‪,‬‬ ‫עושה עבודתו בנאמנות‪ ,‬ואינו בר סמכא כלל וכלל‪ ,‬עד‬ ‫לראות שהלה יבוא אליו‪ .‬ניסה למושכו אל ביהמ"ד‪ ,‬אף‬ ‫כדי כך שאמר לאשתו שלא להראות שום שאלות‬ ‫גילה את אוזנו כי הרבי מבקש לראותו‪ ,‬נענה בסירוב‬ ‫להמרא דאתרא כי לא יכולים לסמוך עליו‪.‬‬ ‫מוחלט‪" ,‬פוחד וחושש אני מפני הרבי‪ ,‬שמא יראה עלי‬ ‫את מצבי האמיתי" – התעקש‪ .‬לאחר מספר ימים‬ ‫אולם בעש"ק שעבר כאשר אשתו הכינה את העוף‬ ‫מתעניין הרבי‪ ,‬מה עם פלוני‪ .‬מדוע לא בא? כששמע כי‬ ‫לש"ק התעוררה שאלה בכשרותו‪ ,‬ומתוך הדחק זו‬ ‫סירב‪ ,‬ציווה הרבי לאותו שליח "לך כעת אליו‪ ,‬אמור לו‬ ‫הלחץ‪ ,‬הלכה לבית הרב בלי ידיעת בעלה להראות את‬ ‫כי אני מבקש ממנו שיבוא"‪ ,‬התפלא הלה‪ ,‬הן כבר‬ ‫השאלה‪ ,‬והכשיר הרב את העוף‪ ,‬ובישלה אותו‪.‬‬ ‫קראתי וביקשתי והפצרתי‪" ,‬לך‪ ,‬לך"‪ ,‬אומר הרבי‪.‬‬ ‫למרבה הפלא‪ ,‬תיכף בשומעו את בקשת הרבי נתרצה‬ ‫כאשר נודע הדבר לבעלה‪ ,‬שאשתו הלכה לרב והכשיר‬ ‫הלה‪ ,‬כאילו לא סירב מעולם‪.‬‬ ‫את העוף לאכילה‪ ,‬לא נחה דעתו‪ ,‬וחשב לעצמו‪ ,‬כי‬ ‫עתה שעת הכושר ללכת עם הרב לבית המנח"א‪ ,‬וסוף‬ ‫בבואם‪ ,‬עמד לפני הדלת רועד כעלה נידף‪ ,‬נכנס‪ ,‬שהה‬ ‫סוף תהיה לו טענה חזקה לסלק את הרב ממקומו‪,‬‬ ‫בפנים כארבעים שניות‪ ,‬ובצאתו מחייך כולו ליווהו‬ ‫ולמנות מישהו שיכולים לסמוך עליו כראוי‪.‬‬ ‫הרבי גם הוא בחיוך גדול‪ .‬לא יכולתי להתאפק‪ ,‬מספר‬ ‫השליח‪ ,‬וניסיתי לגשש בעדינות אצל אותו בחור‪ ,‬מה‬ ‫כמובן‪ ,‬אין לשער ואין לתאר בושתו וכלימתו של הרב‪,‬‬ ‫היה כאן? נכנסתי‪ ,‬משיב הלה‪ ,‬מוכן ומזומן לספוג את‬ ‫אבל ראש הקהל ברוב "פיקחותו" הגיע בכוונתו "לשם‬ ‫התוכחה המגיעה לי ביושר‪ ,‬ובמקומה אני רואה מאור‬ ‫שמים" וטען למנחת אלעזר‪ ,‬כי המרא דאתרא שלו‬ ‫פנים חודר – שריון – לב‪ ,‬הרבי לוחץ את ידי‪ ,‬ואומר‪:‬‬ ‫מכשיר טריפות והגיעה השעה לסלק אותו ממקומו‪.‬‬ ‫"כל מה שהיה לא משנה יותר‪ ,‬מאי דהוה הוה‪ .‬אם‬ ‫תשיב דרכך מכאן ולהבא‪ ,‬אהיה ידידך‪ .‬ולא יחסר לך‬ ‫המנח"א לוקח את העוף ומסתכל עליו בעיון אנה ואנה‬ ‫מאומה"‪ .‬הושטתי את ידי‪ ,‬בכל לבי הסכמתי‪ ,‬וזכיתי‬ ‫ומתבונן בשאלה אשר לפניו‪ .‬עד שאמר להמשמש‬ ‫ביתד קדוש‪.‬‬ ‫בקודש ר' משה קרויס‪ ,‬שיביא עבורו צלחת עם מזלג‪.‬‬ ‫מניח הוא את העוף על הצלחת‪ ,‬לוקח חתיכה ממנה‬ ‫המהפך שהתרחש באותם שניות ספורות‪ ,‬נושא פירות‬ ‫ואומר בכוונה ובהתעוררות רבה‪" :‬ברוך אתה ה'‬ ‫עד עצם היום הזה‪ ,‬נתעלה ונעשה מרביץ תורה שנים‬ ‫אלוקינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו!" ואוכל חלק‬ ‫רבות‪ ,‬וצאצאיו מפארים את עולם התורה‪.‬‬ ‫מהעוף! כמובן‪ ,‬טענותיו של ראש הקהל פרחו באויר‪,‬‬ ‫שהרי ראו מול עיניהם איך שהמנח"א פוסק ההלכה עד‬ ‫למעשה ועד בכלל‪ ,‬שהכל בסדר לכתחילה‪ ,‬שהיה מוכן‬ ‫***‬ ‫לאכול ממנו‪ ,‬והלכו לדרכם‪.‬‬ ‫סיפר המגיד מישרים הנודע הרה"ח ר' יוסף יצחק‬ ‫יעקבזון שליט"א ממונסי‪ ,‬אודות יהודי מבוגר מקנדה‪,‬‬ ‫אז פנה הבחור משה להמנח"א ושאל לרבו‪" :‬ילמדנו‬ ‫החזן הר"ר משה קרויס ז"ל‪ ,‬שזכה לאריכות ימים והלך‬ ‫‪29‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת נצבים וילך תשפ"ו‬ ‫בה"י‬ ‫בשניה‪ ,‬הוא שותה את הכוס בגמיעה רבתי ומושיט ידו‬ ‫רבינו‪ ,‬הנה הדברים ברורים כשמש כי היה כאן סרך‬ ‫לאויר החדר בברכת לחיים‪ .‬משנגמר המראה המופלא‬ ‫שאלה‪ ,‬הרי הגיעו לדון לפני הרב מכיון שלא היה העוף‬ ‫הזה הסתובב הרה"ק מבעלזא לאחוריו ובלא אומר‬ ‫"למהדרין מן המהדרין"‪ ,‬אכן מדינא יכולים להקל לצורך‬ ‫ודברים פנה לחזור אל בית הכנסת לאמירת סליחות‪.‬‬ ‫שבת וכדומה‪ ,‬ואם כן אפילו אם הצליח רבינו בדעתו‬ ‫הקדושה וכח דהיתרא עדיפא להכשיר את העוף‪ ,‬מ"מ‬ ‫כל אותו היום לא הצליח המשמש להסיח דעת ממה‬ ‫בשביל מה היה צריך לאכול ממנו‪ ,‬להכניס את העוף‬ ‫שראו עיניו‪ .‬הוא לא הצליח להבין בשום אופן מה פשרו‬ ‫בפה קדשו‪ ,‬הרי סוף סוף לא היה גלאט כשר"?‬ ‫של הדבר הזה‪ ,‬אין הכי נמי שהחייט אינו מפורסם‬ ‫לצדיק גדול אך עדיין אינו ידוע כמשוגע‪ ,‬אם כי אין כל‬ ‫המנח"א קמץ את אגרופו ודפק בחוזקה על השולחן‪,‬‬ ‫הסבר אחר לפשר מעשיו המוזרים שעשה בבית‪ ,‬אולם‬ ‫וענה בקול מלא התעוררות בקנאו קנאתו מתוך אהבת‬ ‫עוד יותר תמוה מה חיפש הרה"ק בביתו באותה שעה‬ ‫ישראל הבוערת בקרבו‪" :‬לאכול בשר אדם במשך‬ ‫ומדוע דקדק כל כך במעשיו של החייט‪.‬‬ ‫שלושים שנה‪ ,‬זה כן "גלאט כשר"‪ ,‬ורק על אכילת בשר‬ ‫עוף שאינה גלאט כשר שואלים שאלות???!!! היתה‬ ‫את הצדיק בעצמו לא העז המשמש לשאול‪ ,‬לכך‬ ‫כאן מציאות של זלזול במרא דאתרא‪ ,‬ועבר שנים רבות‬ ‫החליט שכאשר יפגוש את החייט ישאל אותו לפשר‬ ‫של רדיפות וצרות! אין להם בעיה "לאכול את בשרו"‪,‬‬ ‫הענין‪ ,‬ואולי יוכל להבין גם מה עומד מאחורי הטיול של‬ ‫ורק כאשר נודע להם משאלות של יורה דעה רוצים הם‬ ‫הרה"ק‪ .‬ואכן בהזדמנות הקרובה כאשר ראה את‬ ‫להחמיר ולהיזהר?!‬ ‫החייט‪ ,‬פנה אליו המשמש וגילה לו שהוא והרה"ק‬ ‫מבעלזא היו עדים למעשיו באותו הלילה וביקש ממנו‬ ‫לבאר לו מה פשר הענין‪.‬‬ ‫***‬ ‫מסופר על הרה"ק ה"שר שלום" מבעלזא זי"ע‪:‬‬ ‫אמר לו החייט‪ ,‬הבה ואספר לך דברים כהווייתו‪:‬‬ ‫פעם אחת באשמורת הבוקר של א' סליחות‪ ,‬בעוד כל‬ ‫כידוע לך אני משמש חייט מומחה התופר בגדי פאר‬ ‫הקהל רצים לבית המדרש ומתכוננים לקדם בוראם‬ ‫לפריצים ועשירים‪ ,‬תמיד היו ידי מלאות עבודה‪,‬‬ ‫בסליחות ובתחנונים‪ ,‬לקח הרה"ק מבעלזא את‬ ‫ההזמנות באו מכל עבר וגם כסף היה לי בשפע‪ .‬לפני‬ ‫משמשו ויצא עמו לטייל ברחובה של עיר‪ .‬המשמש‬ ‫כמה חדשים ארע מהפך בעסקי‪ ,‬אחד מהקונים הכי‬ ‫תמה מאד מה פשרו של טיול זה‪ ,‬בעוד הכל ממתינים‬ ‫טובים שלי הפסיק את קשרי המסחר בינינו‪ ,‬ואני‬ ‫בבית המדרש‪ ,‬אך הוא לא העז להרהר אחרי רבו‪ ,‬הם‬ ‫הפסדתי מזה הרבה כסף‪ ,‬כעסתי מאד ואמרתי לרבונו‬ ‫צעדו בשתיקה במשך שעה ארוכה‪ ,‬עד שהגיעו לקצה‬ ‫של עולם‪" :‬אם אתה פגע בפרנסה שלי – גם אני‬ ‫העיר‪ .‬הרה"ק הלך בטח ונעמד תחת החלון של אחד‬ ‫אפסיק להתפלל במנין"‪ .‬ואכן מני אז הפסקתי להגיע‬ ‫הבתים‪ ,‬שם דר "החייט"‪ ,‬איש פשוט ביותר שכמעט‬ ‫לבית הכנסת‪ .‬אולם תקופה קצרה אחר כך ביטל עוד‬ ‫ולא נראה בבית הכנסת וכל עסקו היה עם הפריצים‬ ‫פריץ את הזמנותיו‪ ,‬הבנתי שזה עונש מאת הקב"ה‬ ‫והגויים העשירים‪ ,‬שהיו מזמינים אצלו חליפות בגדים‬ ‫וכנגד זה הפסקתי לברך ברכת המזון‪ .‬אחר כך ראיתי‬ ‫חדשים לבקרים‪ .‬עתה ראה המשמש שהחייט עסוק‬ ‫עוד הפסדים וביטלתי את סדר התהלים שלי‪ ,‬כך‬ ‫ביותר‪ ,‬הוא היה לבוש בגדים חגיגיים וכל כולו נראה‬ ‫התגלגל הדבר הלאה‪ ,‬כשפרנסתי מתמעטת מיום ליום‬ ‫מרוגש‪ ,‬על השלחן הנקי היתה פרוסה מפה ועליה היו‬ ‫ואני יורד מדחי אל דחי‪ .‬לאחרונה עשיתי לעצמי חשבון‬ ‫ערוכים קנקן יי"ש משובח ושני כוסות‪ ,‬החייט מילא את‬ ‫הנפש וראיתי שנשארתי קרח מכאן ומכאן‪ ,‬גם פרנסה‬ ‫הכוסות משקה‪ ,‬מילמל כמה מילים והוריק את הכוס‬ ‫אין לי וגם מצוות כמעט שאינני שומר‪ .‬החלטתי‬ ‫על קרבו‪ ,‬ואח"כ הושיט את ידו לפניו בשמחה כאילו‬ ‫להתפייס עם בורא עולם‪ ,‬אמרתי לו‪" :‬ראה נא‪ ,‬גם לי‬ ‫הוא נותן לחיים למאן דהוא‪ ,‬אלא שהמאן דהוא הזה לא‬ ‫אין פרנסה וגם לך אין מצוות ואיזה ריווח יצא לנו מזה?!‬ ‫נראה ולא נודע מי הוא‪ .‬לאחר מכן פנה החייט אל צידו‬ ‫הבה נתפייס לקראת השנה החדשה‪ ,‬אני אחזור‬ ‫השני של השולחן וכמעשהו בראשונה כך מעשהו‬ ‫‪30‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת נצבים וילך תשפ"ו‬ ‫בה"י‬ ‫להתפלל במנין ולשמור את כל המצוות כמו שצריך‪,‬‬ ‫ואילו אתה תספק לי פרנסה בריווח כמו פעם‪ ,‬אני‬ ‫מוחל לך ואתה תמחל לי והכל על מקומו יבוא בשלום"‪.‬‬ ‫כנהוג כאשר שני יריבים מתפייסים הרי שותים לחיים‪,‬‬ ‫ערכתי אפוא שולחן עם יי"ש ושתי כוסות‪ ,‬אחד לי ואחד‬ ‫להקב"ה‪ ,‬תחילה שתיתי את הכוס שלי ונתתי לו‬ ‫לחיים‪ ,‬והבטחתי לו שאהיה טוב כמו שהייתי פעם‪,‬‬ ‫אחר כך אמרתי לו‪" :‬היות ואתה אינך שותה‪ ,‬אשתה‬ ‫אני את הכוס בשבילך"‪ ,‬ואז גמעתי את הכוס בשבילו‬ ‫ועשיתי שוב לחיים במקומו"‪" .‬זה מה שראית מן‬ ‫ידידי חביבי‬ ‫החלון" סיים החייט את הסברו‪" ,‬כיצד אני ובוראי‬ ‫מתפייסים ביחד"‪.‬‬ ‫בסוף השנה אנו "נצבים"‬ ‫וסליחה אנו מבקשים מכל הקוראים‬ ‫בקושי רב הצליח המשמש להתאפק מלצחוק על‬ ‫תמימותו של החייט‪ ,‬הוא נכנס אל הרה"ק מבעלזא‬ ‫שנזכה לשוב בתשובה ולהיות נקיים‬ ‫וסיפר לו את הדברים‪ .‬נענה השר שלום ואמר לו‪:‬‬ ‫ולהיות נסמכים ב"סומך נופלים ורופא חולים"‬ ‫"עתה תדע מדוע הלכנו לשם לפנות בוקר? דע לך שכל‬ ‫הפמליא של מעלה ירדו לראות כיצד יהודי מתפייס עם‬ ‫ואז נזכה לשנה טובה בכל הנושאים‬ ‫קונו‪ ,‬רציתי אפוא גם אני לראות את המחזה הנפלא‬ ‫ונשמע בשורות טובת ולחיים טובים וארוכים‬ ‫יחד על כל צבא מעלה"‪...‬‬ ‫ולכל צאצאינו ולקוראים הנאמנים‬ ‫לשנה טובה תכתבו ותחתמו לאלתר לחיים‬ ‫זכותם תגן עלינו‬ ‫טובים‬ ‫ונזכה לגאולה בדבר ישועה ורחמים‬ ‫ונכתב ונחתם בספרן של צדיקים גמורים‬ ‫המעתיר בעדכם‬ ‫ידידכם אוהבכם‬ ‫‪31‬‬