הואיל משה · Hoil Moshe — ניצבים וילך (2026-08-31)

פרשת נצבים-וילך
שנת תשפ"ו
הרב יצחק מאטצען
הואיל משה
מח"ס הואיל משה ושא"ס
אברהם אבינו ע"ה עדיין לא חל החיוב על זרעו אחריו ,וי"ל אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלקיכם ראשיכם
דלא שייך חיובא מחמת שקיימו האבות ,ולפי"ז י"ל דלא הוי שבטיכם זקניכם ושטריכם כל איש ישראל :טפכם
חיוב תפלה מה"ת אלא דחכמים הם שחייבו להתפלל אותן נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך מחטב עציך עד שאב
התפילות שיסדו האבות. מימך :לעברך בברית ה' אלקיך ובאלתו אשר ה'
אלקיך כרת עמך היום :ואיתא במד"ר ,הלכה ,אדם
אבל למ"ד תפלות כנגד תמידין תקנום ,י"ל דס"ל דילפינן מישראל שלא התפלל תפלת השחר ,או תפלת מוסף,
מקרא ולעבדו בכל לבבכם כדאיתא בספרי דברים (פרשת עקב פיסקא או תפלת המנחה ,הרבה פעמים שלא פנה להתפלל,
מ"א) ולעבדו בכל לבבכם זו תפלה ,או אינו אלא עבודה ממש או מקוצר שהיה עושה צרכיו ,או שהיה מהלך בדרך
וכו' וכן בדוד הוא אומר תכון תפלתי קטורת לפניך וכו' עיי"ש, ושכח להתפלל ,איזו שעה מותר לו להתפלל וכו' ,כך
וכ"ה בריש מסכת תענית (דף ב ).ולעבדו בכל לבבכם איזהו שנו חכמים ,תפלת השחר עד חצות ,תפלת המנחה עד
עבודה שבלב זו תפלה עיי"ש ,ונראה דמקרא אתינן לה דתפלה הערב ,תפלת הערב אין לה קבע וכו' עיי"ש ,וצ"ב שייכות
במקום קרבן ,ומשו"ה כנגד תמידין תקנום ותפלה הוה מה"ת, הלכה זו לפרשתן.
ולפי"ז בהא קמיפלגי דמ"ד תפלות אבות תקנום ס"ל דחיוב
תפלה רק מדרבנן ,משא"כ למ"ד דכנגד תמידין תקנום ס"ל והנבס"ד ,עפימש"כ בספר שפע חיים ירח האיתנים
(ח"א דף ס"ג)
דחיוב תפלה מה"ת. לפרש ,דשאלת המדרש הוא במי שלא התפלל אי יש תשלומין
לתפלתו ,דבטור או"ח (סי' ק"ח) כתב ,טעה ולא התפלל שחרית
ולפי"ז י"ל דכל ענין תשלומין בתפלה לא שייך אלא למ"ד מתפלל מנחה שתים וכו' ,כתב בה"ג טעה ולא התפלל ערבית
דתפלה אבות תקנום ,דלדידיה תפלה הוה מדרבנן ושפיר י"ל יתפלל שחרית שתים ,שכח ולא התפלל ערבית ושחרית יתפלל
דחכמים תיקנו גם דין השלמה ,משא"כ למ"ד דכנגד תמידין במנחה שלוש וכו' ,רצונו לומר כל זמן שלא עבר היום יש
תקנום ותפלה הוא מה"ת ,מסתברא דכמו לגבי קרבן אמרינן תשלומין לתפלותיו ,אבל הרשב"ם כתב שאין תשלומין אלא
אם עבר זמנו בטל קרבנו ואין בקרבנות דין תשלומין ,כמו"כ כשנזכר בזמן תפלה ראשונה שאחריה ,אבל לא נזכר עד שעבר
י"ל לענין תפלה עכ"ד. זמן ב' תפלות אין לו תשלומין וכ"כ הרמב"ם וכו' ,ובשו"ע
(סעיף ד') פסק המחבר כהרשב"ם.
והיוצא לנו מזה דאי ס"ל תפלה מה"ת ותפלות כנגד תמידין
תקנום אז י"ל דלא מהני תשלומין ,משא"כ אי ס"ל דתפלה וע"ז שאל המדרש ונסתפק היאך הדין בחיסר כמה תפלות אם
מדרבנן ותפלות אבות תקנום ,י"ל דתשלומין מהני לתפלה. גם אז מהני תשלומין ,וז"ש הרבה פעמים שלא פנה להתפלל
וכו' ,ושאל עוד או שהיה מקוצר שהיה עושה צרכיו ,היינו דגם
ואיתא במסכת קידושין (דף כ"ג ,):אמר רב הונא בריה דרב את"ל דבב' תפלות לא שייך תשלומין שמא בגווני דהוה אונס
יהושע ,הני כהני (לענין הקרבת קרבנות) שלוחי דרחמנא נינהו ,דאי וכו' אפילו לכמה תפלות איכא תשלומין ,והשיב כך שנו
סלקא דעתך שלוחי דידן נינהו מי איכא מידי דאנן לא מצי חכמים ,תפלת השחר עד חצות דוקא וכו' דס"ל להמדרש שאין
עבדינן ואינהו מצי עבדי עיי"ש ,והקשו התוס' (ד"ה דאמר) דין תשלומין בתפלה כל עיקר ואף בנאנס ,ולא כגמ' דידן.
דבמסכת נדרים (דף ל"ה ):מיבעיא ליה להגמ' אי כהני שלוחי דידן
נינהו או שלוחי דרחמנא ,ולא איפשטא האיבעיא ,ולמה לא ולכאורה יש לומר דזה אי שייך תשלומין לתפלה תליא
פשטוה מהא דר"ה בריה דרב יהושע עכ"ק. בפלוגתת ר' יהושע בן לוי ור' יוסי ברבי חנינא במסכת ברכות
(דף כ"ו ):אי תפלות אבות תקנום או כנגד תמידין תקנום עיי"ש,
ובספר בנין שלמה על הרמב"ם הל' תפלה (פ"א-ה"א) כתב לתרץ דלכאורה יש לעיין אי ס"ל דאבות תקנום ,וכי מחמת כן
קושית התוס' הנ"ל ,דבמסכת קידושין (שם) פריך הגמרא על נתחייבו בניהם אחריהם בחיוב גמור ,והרי מצינו דקיים
ר"ה בריה דרב יהושע ,ולא ,הא עבדא דאיהו לא מצי מקבל אברהם אבינו ע"ה כל התורה עד שלא ניתנה ,ואפי"ה חזר
גיטיה ושליח מצי משוי ,ומשני ,ולא היא ,ישראל לא שייכי הקב"ה ונתן התורה לישראל בסיני ,ומשמע דבשביל קבלת
א
מבואר מזה דלענין מידי דמצי משוי שליח סגי בכך שהוא בתורת קרבנות כלל (שיהיו הן עובדים את העבודה) ,עבד שייך בגיטין,
במקצת אותו מעשה ,ולפי"ז י"ל דשפיר ישראל מצי משוי דתניא ,נראין הדברים שהעבד מקבל גיטו של חבירו מיד רבו
כהנים שליח ,דהרי איתנייהו בתורת קרבנות במקצת ,דהא כל של חבירו (אם אינו מקבל גיטו משום דלא יצא הגט מרשות רבו מקבל הוא גט לחברו שאינו
העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה כדאיתא במסכת מנחות עבדו של רבו אלא של איש אחר דהא יצא הגט לרשות שאינו שלו) ,אבל לא מיד רבו
(דף ק"י ,).ולעולם הוי שלוחי דידן ,וזה הוי כוונת הכתוב ,דהנה שלו (אם היו שניהם של איש אחד) עיי"ש.
קיי"ל במסכת ב"מ (דף כ"ב ).דשליחות בעי דעת דמה אתם
לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם עיי"ש ,א"כ צריך הכהן לדעת הרי מזה דאם שייך במקצת אותו דבר הו"ל בגדר מצי עבד דמצי
של מי הוי שליח ,לכך אמר הקב"ה צו את אהרן ואת בניו משוי שליח ,ולפי"ז למ"ד דתפלות כנגד תמידין תקנום ,א"כ
לאמר זאת תורת העולה ,דכל העוסק בפרשת עולה כאלו ישראל נמי איתנייהו בתורת קרבנות דהרי רמיא עליה חובת
הקריב עולה ,וז"ש הפסיקתא דלכך חזר והזהיר כאן דהם תפלה ,וא"כ י"ל דמשו"ה כהני הוי שלוחי דידן כיון דכל ישראל
צריכין לימוד ,דבלא"ה לא מצי משוי שליח עכ"ד. נחשבו בגדר איתנייהו במקצת תורת קרבנות משום דתפלות כנגד
תמידין תקנום והו"ל התפלה כעין עבודה ,ועיין בטו"ז או"ח (סי'
היוצא לנו מזה ,די"ל כהנים הוי שלוחי דידן ,ולא תקשי מי ק"כ סק"א) דלחד פירושא ואשי ישראל הכוונה על התפילות ,דתפילה
איכא מידי דאנן לא מצי עבדינן ואינהו מצי עבדי ,דאי ס"ל דהוא נגד הקרבנות נקרא אשי ישראל ,הרי שהתפלה בגדר עבודת
תפלות כנגד תמידין תקנום ,וכיון דתפלות הוא בגדר עבודת קרבנות ,ומשו"ה שפיר י"ל דכהנים הוי שלוחי דידן.
הקרבנות ,הו"ל בכלל מצי עביד ,ואי ס"ל תפלות כנגד אבות
תקנום ,י"ל דכיון דכל העוסק בתורה עולה כאילו הקריב עולה, ובזה מתורץ קו' התוס' ,די"ל דר"ה בריה דרב יהושע ס"ל
הו"ל בתורת קרבנות מחמת הלימוד. דתפלות כנגד אבות תקנום ,ולכן לדידיה העבודה הו"ל בכלל
מידי דלא מצי עביד ,וע"כ ס"ל דכהנים הוי שלוחי דרחמנא,
ובספר מתת יה (פרשת בהעלותך) כתב ,דזה שאמרו חז"ל במסכת אבל הגמ' בנדרים קאי להמ"ד דתפלות כנגד תמידין תקנום,
מנחות (דף ק"י ,).כל העוסק בתורה עולה כאלו הקריב עולה והו"ל בכלל מצי עביד ,ולכן שפיר איבעיא ליה אי הוה שלוחי
עיי"ש ,זה תלוי אי ס"ל מעשה גדול מתלמוד או תלמוד גדול דידן או שלוחי דרחמנא עיי"ש ,וכ"כ בספרו חכמת התורה פ'
ממעשה ,דאי ס"ל תלמוד גדול ממעשה שפיר דע"י לימוד לך (דף שכ"ז ).עיי"ש ,והיוצא לנו מזה דאי ס"ל דתפלות כנגד
נחשב כאילו הקריב קרבן ,משא"כ אי ס"ל מעשה גדול תמידין תקנום ,אז י"ל דכהנים הוה שלוחי דידן ,משא"כ אי
מתלמוד אז צריך לקיים המצוות בפועל ממש עיי"ש. ס"ל דתפלות אבות תקנום ,אז י"ל דכהנים הוה שלוחי
דרחמנא.
ובש"ך על התורה פרשת בראשית (פרשה י"ז-א) כתב ,דלכן אין
הולד יוצא מהול ממעי אמו ,דהנה בילקוט שמעוני פרשת ובספר חכמת התורה (פרשת צו דף ו) כתב לבאר מה דאיתא בילקוט
משפטים (אות שמ"ט) איתא ,וגר לא תונה ולא תלחצנו וגו' ,חביבין ראובני (בפרשת צו אות י"ז) בשם הפסיקתא וז"ל ,כבר הזהיר הקב"ה
הגרים ,שלא מל אברהם אבינו אלא בן צ"ט שנה ,שאלו מל בן לישראל על עסק הקרבנות בפרשת ויקרא (פרשה א-ג) אם עולה
שלשים או בן עשרים לא היה גר יכול להתגייר מבן שלשים קרבנו ושאר כל הזבחים העולות והשלמים והמנחות ,אבל הם
ומעלה ,לפיכך גלגל הקב"ה עמו עד שהגיעו לצ"ט שנה שלא צריכים לימוד ,לכך נאמר פרשת צו ללמד תורת עולה תורת
לנעול דלת בפני הגרים הבאים וכו' עיי"ש. החטאת תורת המנחה תורת השלמים עכ"ל.
ולפי"ז כתב בספר דברי שמואל (סו"פ לך לך) לפרש הפסוקים, והנה כוונתו מש"כ דהם צריכין לימוד ,ואטו כל המצוות לא
ואברהם בן תשעים ותשע שנה בהמלו בשר ערלתו וגו' בעצם צריכין לימוד היאך הציצית והתפילין וכו' ,ולמה אמר בזה
היום הזה נימול אברהם ר"ל דוקא בעצם היום הזה שהוא בן שצריכין לימוד ,אך נראה דהנה חז"ל אמרו במסכת יומא (דף
צ"ט שנה הובחר אברהם לימול עצמו ולא קודם לזמן זה ,ומפרש י"ט ,).אמר רב הונא בריה דרב יהושע ,הני כהני שלוחי דרחמנא
הכתוב מילתא בטעמא ולמה באמת נימול בן צ"ט שנה ולא בן כ' נינהו ,דאי ס"ד שלוחי דידן נינהו מי איכא מידי דאנן לא מצינן
או ל' שנה ,ומפרש הכתוב מאת בן נכר נמלו אתו ר"ל כדי שגם עבדינן ואינהו מצי עבדי עיי"ש ,אך לולי דבריהם הקדושים
בני נכר יכולים להתגייר ג"כ ולימול ג"כ אף בן צ"ט שנה ,דאם י"ל ,לפי"מ דאיתא במסכת קידושין (דף כ"ג) ,ולא ,והא עבדא
היה אברהם נימול כשהיה בן כ' או ל' שנה ,אז לא היה יכול בן דאיהו לא מצי מקבל גיטיה ושליח מצי משוי ,ולא היא ,ישראל
נכר לימול אלא דוקא לכ' או לל' שנה כמו אברהם ,ולא לבן יותר לא שייכי בתורת קרבנות כלל (שיהיו הן עובדים את העבודה) ,עבד שייך
מכ' או ל' ,כי סבר שמא לא יועיל לגרים מזו והלאה ,אבל עכשיו בגיטין (אם אינו מקבל גיטו משום דלא יצא הגט מרשות רבו מקבל הוא גט לחברו שאינו עבדו
באשר נימול בעצם היום הזה שהוא צ"ט שנה ע"כ גם בני נכר של רבו אלא של איש אחר דהא יצא הגט לרשות שאינו שלו) ,דתניא ,נראין הדברים
יכול לימול עצמו אף אם יהיה בן מאה שנה כמו שנימול אברהם שהעבד מקבל גיטו של חבירו מיד רבו של חבירו ,אבל לא
עכ"ד ,ומעתה אם היתה המילה שבה תלויה היהדות נקבעת מיד רבו שלו (אם היו שניהם של איש אחד) עיי"ש.
הואיל משה פרשת נצו"י תשפ"ו דף ב
ל אהבה את ה' אלקיך לשמע בקלו ולדבקה בו כי הוא מבטן ומלידה לא היה שייך ענין גירות ,וכדי ליתן מקום לאומות
חייך וארך ימיך לשבת על האדמה אשר נשבע ה' העולם להתגייר ,לכן הולד אינו יוצא מהול ממעי אמו.
לאבתיך לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם :ואיתא
במסכת שבת (דף י"ג ,).תני דבי אליהו ,מעשה בתלמיד אחד, (פרקובספר דרך אלשיך (דף מ"א .מדפה"ס) כתב לפרש הקרא בישעיה
שקרא הרבה ושנה הרבה ושימש תלמידי חכמים הרבה ,ומת כ"ח -י) כי צו לצו צו לצו וגו' ,דהמפ' הקשו אם אברהם קיים
בחצי ימיו ,והיתה אשתו נוטלת תפיליו ,ומחזרתם בבתי ולמד אפילו ע"ת למה לא קיים מצות מילה ,ותירצו להיות
כנסיות ובבתי מדרשות ,ואמרה להם ,כתיב בתורה ,כי הוא מצווה ועושה שמצווה ועושה עדיף משאינו מצווה ועושה,
חייך ואורך ימיך ,בעלי ששנה הרבה וקרא הרבה ושימש וכל המצות עוד יוכל לקיים משא"כ מצות מילה ,וראיה
תלמידי חכמים הרבה מפני מה מת בחצי ימיו וכו' עיי"ש, שמצווה עדיף ,שהרי ב"נ הקריבו עולות וכתיב צו את אהרן
ודקדקו המפ' למה הביא האשה התפילין שלו בבית הכנסת, ואת בניו לאמר זאת תורת העולה וגו' ,אף שידעו דינין העולה
ומה היתה כוונתה בזה ,עיין בספר שם משמואל (פרשת ויחי), כדי שיהיו מצווים ועושים ,וזה ביאור הכתוב ,דקשה אם
ובספר זרע שמשון (פרשת אחרי) ,ובספר כסף נבחר (פרשת בשלח), אברהם ידע כל התורה למה לא קיים מצות מילה ,לז"א כי צו
ובספר משיב צדק להגה"ק ר' צדוק הכהן זי"ע בדרוש לבר לצו שרצה להיות מצווה ועושה ,וראיה שמצווה ועושה עדיף,
מצוה (דף כ"ט ,).ובספר חוט המשולש בפרשתן (שער הקטן). שהרי צו בעולה שהיה כבר צו בב"נ שידעו דינין של עולה
אלא צו לצו להיות מצווה ועושה עיי"ש.
והנבס"ד ,דהנה בספר משיב צדק העיר ,דלכאורה אין מקום
לשאלתה ,דהרי איתא במסכת קידושין (דף ל"ט ).שכר מצוה בהאי הרי דיש לנו שני טעמים על מה שאברהם אבינו לא מל את
עלמא ליכא ,ור' יעקב אמר שם מאי אריכות ימים לעולם עצמו עד שהגיע לשנת צ"ט ,א) כדי ליתן מקום לאומות
שכולו טוב ,ואיתא בירושלמי מסכת ברכות (פ"ב-ה"ח) ,דר' בון העולם להתגייר ,ב) כי רצה לקיים המצוה בגדר מצווה ועושה
מת בן כ"ח שנה ,ואמרו עליו ,יגע ר' בון בתורה לכ"ח שנה מה ובספר זכרון יצחק (פרשת לך אות ד') כתב ,דלכן אמרו ישראל נעשה
שאין תלמיד ותיק יכול ללמוד למאה שנה ,ואמרו עליו ,משל ונשמע והקדימו נעשה לנשמע ,דאיתא במסכת קידושין (דף מ,):
למלך ,ששכר פועלים הרבה ,והיה שם פועל אחד והיה וכבר היה ר' טרפון וזקנים מסובין בעלית בית נתזה (שם האיש)
משתכר במלאכתו יותר מדאי ,מה עשה המלך נטלו והיה בלוד ,נשאלה שאילה זו בפניהם ,תלמוד גדול או מעשה גדול,
מטייל עמו ארוכות וקצרות ,לעיתותי ערב באו אותם פועלים נענה ר' טרפון ואמר מעשה גדול וכו' עיי"ש ,ולכן אמרו
ליטול שכרן ונתן לו שכרו עמהן משלם ,והיו הפועלים בתחילה נעשה שרומז למעשה ואח"כ ונשמע שהוא בחינת
מתרעמין ואומרים אנו יגענו כל היום וזה לא יגע אלא שתי תלמוד התלוי בשמיעת האוזן ,להורות דמעשה גדול מתלמוד
שעות ונתן לו שכרו עמנו משלם ,אמר להן המלך ,יגע זה עיי"ש ,וכתב שם עוד טעם דלכן הקדימו בני ישראל נעשה
לשתי שעות יותר ממה שלא יגעתם אתם כל היום כולו עיי"ש, לנשמע ,להורות דגדול שאינו מצווה ועושה ,דהעדיפו לעשות
והרי ר' בון בודאי אדם כשר היה ואעפי"כ מת בחצי ימיו והיכן בטרם יהיו מצווים מפי הגבורה עכ"ד.
אריכות ימיו של זה ,אלא לעולם שכולו ארוך ,וא"כ מה שאלה
על אותו תלמיד שמת בחצי ימיו ,אריכות ימיו לעולם שכולו ולפי"ז אי ס"ל גדול המצווה ועושה ,א"כ מה שאמרו נעשה
ארוך עיי"ש. קודם לנשמע ,להורות דמעשה הוא העיקר ולא התלמוד,
משא"כ אי ס"ל גדול שאינו מצווה ועושה ,וזהו הטעם
ולכאורה יש להביא ראיה דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא, שהקדימו נעשה לנשמע ,ומעתה י"ל דתלמוד גדול מן
דאיתא במדרש רבה פרשת כי תצא (פרשה ו-א) ,ולמה התינוק המעשה.
נימול לשמונה ימים ,שנתן הקב"ה רחמים עליו להמתין לו עד
שיהא בו כחו וכו' עיי"ש ,וכתב בספר מאיר עיני חכמים (ח"א סי' ובזה יבואר שייכות שאלת המדרש ,דכיון שאמר הכתוב אתם
ס"ז אות ה') ,דלכאורה קשה אמאי לא אמרינן דהמצוה יהא מגין נצבים היום כלכם וגו' וגרך אשר בקרב מחניך וגו' ,ורמז להם
על התינוק ,וע"כ הטעם הוא משום דשכר מצוה בהאי עלמא דחביבין הם הגרים דנמנו יחדיו זה לצד כל ישראל ,ולפי"ז י"ל
ליכא עיי"ש. דלכן לא מל אברהם אבינו אלא בן צ"ט שנה ,ומעתה י"ל
דאינו מצווה גדול ממצווה ועושה ,וזהו הטעם שהקדימו
ובספר קול יעקב (פרשת שמיני) כתב לפרש המדרש וידום אהרן מה נעשה לנשמע ,ומעתה י"ל דתלמוד גדול מן המעשה ,ולפי"ז
הול"ל וביום השמיני ימול בשר ערלתו ,דהנה חטאו של נדב י"ל דשפיר ישראל מצי משוי כהנים שליח ,דהרי איתנייהו
ואביהוא היתה על שהציצו בשכינה ,כמש"כ רשיז"ל עה"פ בתורת קרבנות במקצת ,דהא כל העוסק בתורת עולה כאלו
(שמות כ"ד-י"א) ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו ויחזו את הקריב עולה ,ולפי"ז י"ל דתפלות אבות תקנום ,ולכן נתעורר
האלוקים וגו' עיי"ש ,אך יש להוכיח ממצות מילה דמותר המדרש כאן אי יש תשלומין לתפלה ,ומשני דבאמת ליכא
להסתכל בשכינה ,שהרי אמרו חז"ל במדרש תנחומא פרשת תשלומין ודו"ק.
הואיל משה פרשת נצו"י תשפ"ו דף ג
(דף י"ב ).אחור וקדם צרתני לענין מזרח ומערב ,והיינו משום אמור (סי' י"ז) ,דלכן אמרה תורה מילה לשמונה ,כדי שיעבור
דשכינה במערב ופני השכינה למזרח ,ולכן קרוי מערב אחור עליו שבת ויראה את פני השכינה ,וז"ש המדרש במעלת אהרן
ומזרח קדם ,ובהמשך התוס' איתא הגה"ה מרבינו יצחק בר דשתק כשנעשו נדב ואביהוא על שהציצו בשכינה ,דהיה יכול
יהודה דפירש ,דכשנברא אדם הראשון היה פניו למזרח ואחוריו להתרעם ולומר דמהא דכתיב וביום השמיני ימול בשר ערלתו,
למערב וזהו דכתיב אחור וקדם צרתני ,אך הקשו ,דהיאך אפשר מטעם כדי שיראה את פני השכינה ,מוכח דמותר להסתכל
לומר דלכן כתיב אחור וקדם צרתני לפי שאדם נוצר ממערב בשכינה ,וא"כ למה נענשו ,ועכ"ז שתק עכ"ד ,הרי דמוכח
ופניו היה למזרח ,כי לא יתכן כי זה האדם פניו היה למזרח ממצות מילה דמותר להסתכל בשכינה.
ואחוריו למערב למאן דס"ל דשכינה הוא במערב ע"כ הגה"ה.
ובספר גור אריה פרשת בשלח (דף ט ).מביא בשם אמ"ז הגאון
וכתב בספר עיר בנימין למסכת סוכה (אות ב') ,שמעתי אומרים בעל תורת חיים טעם על מצות תפילין ,שבהם שם של ש-די
לתרץ קושית התוס' ,כי בדייקא נברא אדה"ר כן שיהיו פניו שמשדד הקב"ה כל מערכת השמים ,שכל האומות תחת
למזרח ואחוריו לגבי שכינה ,להורות כי אסור להסתכל המזלות ,וישראל תחת הקב"ה להורות שאין מזל לישראל ,ולכן
בשכינה ,ולכך מיד בתחילת יצירת האדם היה פניו למזרח כדי דרשו חז"ל בברכות (ו ,).וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך
שלא יסתכל בשכינה ,אך כ"ז הוא אי ס"ל שכינה במערב ,אבל ויראו ממך ,ותניא ר' אליעזר הגדול אומר אלו תפילין שבראש
אי ס"ל שכינה בכל מקום ,ליכא ראיה דאסור להסתכל בשכינה עיי"ש ,ופירש"י במנחות (ל"ה ):ד"ה שם ה' ,שכתוב בהם רוב
מן אדם שפניו למזרח ,כיון דשכינה בכל מקום עכ"ד. השם שי"ן ודל"ת עכ"ל ,הפירוש דמכח תפילין ניכר שה'
בעצמו נקרא עליך לשדד כל המערכות לכך ויראו ממך עכ"ד.
ומעתה מבואר דלכן נטלה התפילין ,דבאמת ליכא טענה אמאי
מת בחצי ימיו ,דהלא שכר מצוה בהאי עלמא ליכא ,כדמצינו ולכאורה יש להביא ראיה דאין מזל לישראל ,דאיתא במד"ר
גבי מילה דמלין לשמונה כדי שיתחזק כחו וכנ"ל ,ולכן (ויקרא ד-ו) ,א"ר אלעשא ,גוי אחד שאל את ר' יהושע בן קרחה,
הבאתה התפילין בידה להוכיח דשכר מצוה איכא בהאי עלמא, כתוב בתורתכם אחרי רבים להטות ,אנו מרובים מכם מפני מה
דהלא הטעם על מצות תפילין הוא להורות דאין מזל לישראל, אין אתם משוין עמנו בע"ז עיי"ש ,וכתבו המפ' לתרץ ,משום
ומהאי טעמא אינם בטלים ברוב ,ולפי"ז י"ל דס"ל שכינה בכל דאיתא במסכת כתובות (דף ט"ו ,).דכל קבוע כמחצה על מחצה
מקום ,ומותר להסתכל בשכינה ,ומהאי טעמא מלין לשמונה, דמי ולא אזלינן בתר רוב ,וכל זמן שישראל יושבים וקבועים
ולא כדי שיתחזק כחו ,ולפי"ז י"ל דאיכא שכר בהאי עלמא, במקומם ,הו"ל דין קבוע דקיי"ל כל קבוע כמחצה על מחצה
וא"כ למה מת בעלי בחצי ימיו ודו"ק. דמי ,ולא צריכין לחוש לטענת המינים דהם רובא דעלמא ,עיין
בספר ישמח משה (ר"פ שמות) ,אך כ"ז א"ש בעת שישראל יושבים
ב) עוי"ל ,דבספר נחלת יעקב (פרשת ברכה אות ה') כתב ,דגבי משה וקבועים במקומם ,אבל בשעת שישראל ניידי ממקום קביעותם
רבינו שפיר אמרינן דאפשר להיות מלך וכהן ,לפי"ד אז יש מקום שיתעורר טענתם דניזול בתר רובא עכ"ק.
המהרש"א במסכת קידושין (דף ס"ו ).דלכן א"א לכהן להיות
מלך ,דהא מקום יש בראש להניח שני תפילין ,ומלך צריך ובספר ייטב לב פרשת שמות (דף ב ):כתב לתרץ ,דהא דאמרינן
להלביש כתר מלך בראשו ,ויש לו עוד מקום להניח תפילין, דנידון אחר הרוב היינו ישראל בפני עצמן אחר רובן ,וכמן כן
וכמו כן הכהן צריך להלביש את הציץ נזר הקודש בראשו ,ויש אומות העולם אחר רובן ,אבל ישראל ואומות העולם אינם
לו ג"כ עוד מקום להניח תפילין בראשו ,לא כן אם יהיה מלך נכנסין יחד לדין כדאיתא במסכת ר"ה (דף ח ,):ישראל ואומות
וכהן וישא על ראשו הכתר והציץ ,לא יהיה לו מקום העולם ישראל נכנסין לדין תחלה עיי"ש ,כי אינן בסוג אחד
להתפילין ,ולכן אין מושחין כהונה למלכים עיי"ש. כלל ,כי העכו"ם יושבים תחת המזלות ,משא"כ בבני ישראל
אמרינן אין מזל לישראל עיי"ש.
וכ"ז יונח בכל האנשים ,אבל משרע"ה שבשבילו נברא העולם
כמבואר במדרש בראשית ברא וגו' בשביל משה שנקרא ובספר נפתלי שבע רצון (פרשת ואתחנן) כתב ,כיון דהשכינה לא זזה
ראשית ,והיינו טעמא דכל הנבראים שנתהוו מאדם הראשון מכותל המערבי והוי קבוע ,וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי,
נהנו מאכילת עץ הדעת שאכל אדה"ר ,אבל משרע"ה היה אך זהו רק אי ס"ל שכינה במערב אז י"ל דלא זזה השכינה
מהקנה של אדה"ר ,ולא נהנה מאכילת עץ הדעת שאכל מכותל המערבי ,אבל אי שכינה בכל מקום אז ח"ו טענתם
אדה"ר ,ולא חטא בעץ הדעת ,ע"כ בשבילו נברא העולם, טענה עכ"ד.
ונודע מש"כ הקדמונים דתפילין הוא כדי לתקן חטא אדה"ר,
וכיון דמשרע"ה לא חטא ,ע"כ לא היה צריך להניח תפילין, ובמסכת ב"ב (כ"ה ):פליגי אי השכינה הוא בכל מקום או השכינה
ושפיר היה יכול להיות כהן ומלך ביחד עכ"ד ,מבואר מזה הוא במערב עיי"ש ,וכתבו התוס' (ד"ה רוח מערבית) ,דבזה יובן הא
דהטעם דמניחין תפילין ,הוא כדי לתקן חטאו של אדה"ר. דקרי קרא למערב אחור ולמזרח קדם כדדרשינן במסכת חגיגה
הואיל משה פרשת נצו"י תשפ"ו דף ד
הרי מבואר שתפילין מכפר על דם נקי ,וקין שפך דם נקי כפים, ובהואיל משה [שנת תשע"ו אות י"א] הבאנו מידידי הרה"ח
דם אחיו הבל ,לכך נתן לו הקב"ה מצות תפילין ,וזה פירוש מוהר"ר שלמה יעקב געלבמאן ע"ה שאמר לי בשם הרה"ק ר'
הפסוק ,וישם ה' לקין אות ,זו תפילין ,לכפר על דם נקי ששפך, שמעון מלעלוב זי"ע ,דאיתא במסכת שבת (דף פ"ח ,):דכשעלה
ועל כענין שאמרו ,שופכת דם נקי ,וקשרתם לאות על ידיך. משה למרום ,אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה מה לילוד אשה
בינינו ,אמר להן לקבל תורה בא ,אמרו לפניו וכו' מה אנוש כי
ובזה תבין בינה יתירה פירוש על הזוהר (ח"א דף כ"ח ):שכתב ,ויעש תזכרנו וגו' תנה הודך על השמים וכו' ,אך משה אמר להם
(פ'ה' אלקים לאדם כתנות עור ,דא תפילין ,ועיין בילקוט ראובני כלום יצה"ר יש לכם וכו' עיי"ש ,וכתבו המפרשים דטענתם
בראשית) ,כי נודע שעל ידי חטא אדם נגזר מיתה על כל הנבראים, היתה שהתורה תנתן להם מכח דינא דבר מצרא ,דכיון
והוה ליה דין רוצח ,כדאיתא בבראשית רבה כ"א-ט) ויגרש את דהשראת השכינה הוא בגבהי מרומים ,ע"כ יש להם דין
האדם ,שהרוח מזרחית קולטת כמו ערי מקלט ,לפי שהיה לאדם מצרנים וזוכים בהתורה עפ"י שורת הדין[ ,עיין בספר בנ"י
הראשן דין רוצח ,ולכך נצטוה חוה על דם נדה ,לפי ששפכה דם, במאמרים לחג השבועות (מ"ב אות י"ט)].
דמו של עולם ,אם כן הוה ליה לאדם ואשתו דין רוצחים שופכי
דמים ,ולקלקלתם תקנתן מצות תפילין ,שופכת דם נקי ,וקשרתם והטעם דלא קבלו המלאכים את התורה ,משום שאין להמלאכים
לאות על ידיך ,לכך נתן להם הקב"ה מצוה זו עכ"ל. יצר הרע ,והיצה"ר בא לו לאדה"ר כשאכל מעץ הדעת כמש"כ
רשיז"ל (פרשה ב-כ"ה) עה"פ ולא יתבששו וז"ל ,שלא היו יודעים דרך
אך כ"ז לא יצדק אלא אי אמרינן דלולי החטא היה האדם חי צניעות להבחין בין טוב לרע ,ואעפ"י שנתנה בו דעה לקרות
לעולם וכל מציאת המיתה נתהוה על ידי חטא עץ הדעת ,אך שמות ,לא נתן בו יצר הרע עד אכלו מן העץ ונכנס בו יצר הרע
מצינו מדרשים חלוקים בזה ,דמכמה מדרשים מוכח שתיכף וידע מה בין טוב לרע עכ"ל ,ולכן אכל מעץ הדעת כדי שעי"ז
מתחלת יצירת האדם נגזר עליו שלא יחיה לעולם ,עיין במדרש יקבלו ישראל את התורה ולא המלאכים עכ"ד .ובספר ראש דוד
תנחומא פרשת וישב (סימן ד) ,נורא עלילה על בני אדם ,אמר ר' (פרשת בשלח) כתב לבטל טענת המלאכים דהתורה שייכת להם מכח
יהושע בן קרחה ,אף הנוראות שאתה מביא עלינו ,בעלילה את דינא דבר מיצרא ,דהלא בני ישראל בנים הם למקום ,ולגבי בן
מביאן ,בא וראה כשברא הקב"ה את העולם ,מיום הראשון ברא ליכא דינא דבר מיצרא כדקיי"ל בחו"מ (סי' קע"ה) עיי"ש.
מלאך המות ,מנין ,אמר ר' ברכיה ,משום שנאמר ,וחשך על פני
תהום ,זה מלאך המות המחשיך פניהם של בריות ,ואדם נברא וכתב בספר זרע ברך ראשון פרשת עקב (ד"ה תירץ ט') ,דאם בני
בששי ועלילה נתלה בו שהוא הביא את המיתה לעולם עיי"ש, ישראל נקראים עבדים ,אז אין לנו לבוא עליו מצד שכר
וכן איתא במדרש תנחומא פ' שמות (סימן י"ז) ,הרבה נתיחדו עד עבודתינו שכר המצות דקיי"ל דאין שכירות משתלמת אלא
שלא באו לעולם ,המות מתוקן היה שיבא לעולם ,שנאמר וחשך לבסוף ועל כן אמרו שכר מצוה בהאי עלמא ליכא ,אבל אם בני
על פני תהום ,זה מלאך המות שמחשיך פני הבריות וכו' עיי"ש. ישראל נקראים בנים ,אז אנו באים שיפרנסנו מצד הרחמים
כרחם אב על בנים שמפרנס מכח רחמנות ,ואז איכא שכר
ואיתא בבראשית רבה (פרשה ט -ה) עה"פ וירא אלקים את כל אשר בהאי עלמא עיי"ש.
עשה והנה טוב מאד ויהי ערב ויהי בקר יום הששי ,בתורתו של
ר' מאיר מצאו כתוב ,והנה טוב מאד ,הנה טוב מות עיי"ש, ומעתה מבואר הגמ' ,דלכן נטלה התפילין בידה ,דמתפילין יש
ולהלן (אות ו') איתא ,אמר ר' שמעון בן אלעזר ,הנה טוב מאוד, להכריח דשכר מצוה בהאי עלמא איכא ,דהטעם דמניחין
זה שינה עיי"ש ,וצ"ב במאי פליגי. תפילין כדי לתקן חטאו של אדה"ר ,ולכאורה למה צריכין
לתקן הרי יש לו אמתלא דאכל כדי שבני ישראל יקבלו את
והנבס"ד ,דלכאורה צריך ביאור מה טוב מאוד זה המות ,וכתב התורה ולא המלאכים ,וע"כ דאין לו אמתלא ,דהמלאכים
בספר בתי נפש (פרשת בראשית) ,לפי"מ דאיתא במסכת קידושין (דף בלא"ה לא יקבלו את התורה דאין להם טענת בר מיצרא כיון
ל"ט ):דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא עיי"ש ,וא"כ משו"ה שפיר דיש לנו דין בנים למקום ,ומעתה ס"ל שכר מצוה בהאי עלמא
והנה טוב מאוד זה המות ,כדי לקבל שכר עין לא ראתה ,וכתב איכא ,וא"כ למה מת בעלי בחצי ימיו ודו"ק.
דאחר כתב זאת מצא בספר צפנת פענח חדש ערך צדיקים (אופן
ז') על הקרא יקר בעיני ה' המותה לחסידיו ,שהמיתה היא טובה ג) עוי"ל ,דבספר יד דוד (פרשת בראשית עה"פ וישם ה' לקין אות) כתב וז"ל,
להצדיק ,משום דכל ימי חייו הוא עמל בתורה ובמצות ,ושכרו וישם ה' לקין אות זהו תפילין כדאיתא בספר ,ויתורץ עפי"מ
לא משתלם לו מיד ,כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא וכו' דאיתא במדרש ילקוט (משלי פרק כ-י"ב רמז תתקנ"ט) בשם מדרש רבה
עכ"ד ,ולפי"ז י"ל דר"מ ס"ל דשכר מצוה באי עלמא ליכא, (ויקרא פרשה כ"א-ב) עה"פ ובתחבולות עשה מלחמה ,ר' נתן ור' אחא
ולכן ס"ל דטוב מאוד היינו מיתה ,דעי"ז יקבל שכרו ,ור' בשם ר' סימון ,אם עשית חבילות חבילות של עבירות ,עשה
שמעון בן אלעזר ס"ל דשכר מצוה בהאי עלמא איכא ,ולכן כנגדן חבילות חבילות של מצות ,עינים רמות ,והיו לטוטפות
ס"ל דטוב מאוד קאי על שינה. בין עיניך ,ידים שופכות דם נקי ,וקשרתם לאות על ידיך עכ"ל.
הואיל משה פרשת נצו"י תשפ"ו דף ה
מתגברים ,כחוט השני שפתותיך ,במה שאמרו עבדיך נשאו ובזה יבואר מה שנטלה התפילין בידה ,דהלא הטעם דמניחין
ראש ,היינו שהרימו ראש כלפי מעלה ,לשעבד הכוונה והנשמה תפילין הוא כדי לתקן חטאו של אדה"ר שגרם מיתה לעולם,
שבמוח ,וזהו על מה שהקדימו של יד לשל ראש עכ"ד. ולא נגזר מיתה מיד בעת יצירת האדם ,ומעתה הא דכתיב והנה
טוב מאוד קאי על שינה ,ומינה דס"ל שכר מצוה בהאי עלמא
ובספר שבתא דריגלא (דף נ"ד ):כתב הטעם דשכר מצוה ליכא איכא ,ולכן באתה בטענה למה מת בעלי בחצי ימיו ודו"ק.
בהאי עלמא וז"ל ,טילטל הקב"ה שכרן של עושי מצוה מן
העולם הזה ,כדי שיעשו באמונה ,דאם יתן להם שכרן בעולם ד) עוי"ל ,דבספר עצי חיים (פרשת מטות) כתב לבאר למה מניח
הזה יעשו שלא לשמה ,ולאפוקי ממאן דאמר במסכת פסחים קודם תפילין של יד ואח"כ של ראש ,דאיתא במדרש שיר
(דף נ ,):לעולם יעסוק אדם בתורה אע"ג שאינה לשמה ,שמתוך השרים (פ"ד-ו) שערך כעדר העזים ,עדרים שהלכו למלחמת
שלא לשמה בא לשמה עכ"ל. מדין ,שעלו מן הרחצה ,שלא הקדים אחד מהן תפילין של
ראש לתפילין של יד ,כחוט השני שפתותיך ,שאמרו למשה
ומעתה מבואר טענת האשה במה שהבאתה התפילין בידה, עבדיך נשאו את ראש וגו' עיי"ש.
דהלא הטעם דהקדימו תפילין של יד לשל ראש ,כדי שיזכו
לעשות הכל לשמו יתברך ,ומתוך שלא לשמה באו לשמה, וביאר הענין ,דאיתא במנחות (דף ל"ו ,).כשהוא מניח תפילין,
ומינה דשכר מצוה בהאי עלמא איכא ,ומעתה צודקת בטענתה מניח של יד ואחר כך של ראש ,דכתיב וקשרתם לאות על ידיך,
למה מת בעלי בחצי ימיו ודו"ק. והדר והיו לטוטפות בין עיניך ,ויש ליתן טעם לזה ,על פי
מש"כ בבית יוסף חאו"ח (סי' כ"ה) ,דבתפילין של יד משעבד אדם
ה) עוי"ל ,דבספר שם דוד פרשת מטות (דף שס"ג ).כתב וז"ל ,כי את גופו לה' ,ובתפילין של ראש משעבד הנשמה שבמוחו לה',
הנה נודע לכל מי שיש לו מוח בקדקדו ,שעיקר כוונת תפילין ואיתא במסכת פסחים (דף נ ):לעולם יעסוק אדם בתורה אע"ג
הוא להניח שם שד"י על ראשו וזרועו ,כדאיתא בשבת (כ"ח,): שאינה לשמה ,שמתוך שלא לשמה בא לשמה ,ולפי"ז י"ל,
אמר אביי ,שי"ן של תפילין הלכה למשה מסיני וכו' ,ופירש"י דלכן מניח של יד תחילה לשעבד גופו לעבודת הבורא ב"ה,
שין של תפילין שיהא העור נקמט מבחוץ ג' קמטין ודומה דהרי גם בעבודה שלא לשמה הרי גופו משועבד לעבודת
לשי"ן ,והרצועה נקשרת כמין דל"ת ,ויש רצועה כפופה כמין הש"י ,רק שהוא אינה זכה וברורה במחשבות לבו ,ואח"כ יניח
יו"ד ,דהיינו שד"י עיי"ש ,אכן לפי"ז היה ראוי להקדים תפילין של ראש לשעבד בזה גם הנשמה שבמוח ,היינו שיעשה גם
של ראש תחלה שהוא השי"ן והדל"ת ,ואחר כך להניח של יד בכל כוונתו ומחשבתו לשמה ,והיינו שמתוך שלא לשמה בא
שהוא היו"ד ,כסדר כתיבתו שד"י ,אבל כמו שאנחנו מניחין של לשמה ,ולכן צריך להניח קודם של יד דמשמע גם שלא לשמה,
יד תחלה ,א"כ השם שד"י בא בהיפך ,היו"ד קודם לשי"ן דל"ת. ואח"כ של ראש שהוא מורה על העבודה של לשמה.
אמנם הנפקא מינה בזה בסברא זו הוא ,אי צריך להניח ומבאר בזה מה דאיתא במסכת ר"ה (דף כ"ט ,):והיה כאשר ירים
התפילין כסדר כתיב שם שד"י בתורה הכתוב לפנינו למטה, משה ידו וגבר ישראל וגו' ,וכי ידיו של משה עושות מלחמה
ואז צריך להניח של ראש קודם של יד ,שי"ן דל"ת קודם או שוברות מלחמה ,אלא לומר לך כל זמן שהיו ישראל
ליו"ד ,או להיפך שצריך להקדים להניח של יד שהוא היו"ד מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים
קודם של ראש שהוא השי"ן דל"ת ,כסדר כתיבת התורה היו מתגברים ואם לאו היו נופלים עיי"ש ,ולהנ"ל י"ל,
למעלה ,כי הנה מצינו שדרשו חז"ל במסכת שבת (דף ק"ה,). דהמשנה מתמה וכי ידיו עושות מלחמה ,ר"ל וכי בשביל ידיו
אנכ"י נוטריקון אנא נפשי כתיבה יהיבה ,רבנן אמרי אמירה לחוד היינו במה שמשעבדין גופו לחוד ,ר"ל היינו עבודה
נעימה כתיבה יהיבה ,איכא דאמרי אנכי למפרע יהיבה כתיבה אפילו שלא לשמה ,בזה לבד גם כן היו מנצחין המלחמה ,הרי
נאמנין אמריה ,ועל דרך זה איתא במדרש בראשית רבה (פרשה עיקר ותכלית העבודה הוא שיהא הכל לשמו יתברך ,וע"ז
צ"ח -ד) שדרשו פחז כמים ,חד אמר פחזת חטאת וכו' ,וחד אמר מתרץ ,כל זמן שהיו מסתכלין כלפי מעלה ,היינו גם לשעבד
להיפך זעת חרדת וכו' ,וכן רבים כהנה ,וצריך להבין מאי הנשמה שהיא למעלה במוח שבראש ומשעבדין גם את לבם
בינייהו ובמאי פליגי אי דרשינן כסדר הכתוב או להיפך. לאביהם שבשמים ,וכאשר ירים את ידו למעלה לשעבד את
הגוף לעשות הכל לשמה ,בזה היו מתגברין.
ונראה לי דפליגי בהא ,דאיתא בילקוט ראובני (פרשת תרומה) ד"ה
ככל אשר אני מראה ,תתהפך כחומר חותם ,למעלה התורה וז"ש המדרש ,שערך כעדר העזים שעלו מן הרחצה ,עדרים
כתובה דרך תשר"ק ,וא"כ יש לנו ג"כ לדרוש התורה בהיפך שהלכו למלחמת מדין ,שלא הקדימו תפילין של ראש לשל יד,
אתוון כמו שכתבוה למעלה ,וא"כ פליגי בזה ,מאן דדרש אנכי שעל זה הטעם הקדימו תפילין של יד לשל ראש ,כדי שיזכו
וכל הפסוקים כסדר ,ס"ל דדרשינן כמו שהתורה כתובה לעשות הכל לשמו יתברך ,ומתוך שלא לשמה באו לשמה,
לפנינו ,ומאן דדרש להיפך דורש כמו שהתורה כתובה למעלה. ומזה כי עבודתם היה לשמה ומסתכלין כלפי מעלה ,ולכן היו
הואיל משה פרשת נצו"י תשפ"ו דף ו
והנה אי טיגון אסור בבשר בחלב כתב בפליתי (סי' פ"ז סק"ב) נמצא ,דאי דרשינן התורה דרך תשר"ק כמו שהיא כתובה
ובספר משען המים (שם) ,דתליא בפלוגתא אי יש אם למסורת למעלה ,א"כ יש להניח תפילין של יד קודם לתפילין של ראש,
או למקרא ,דבמסכת סנהדרין (דף ד ).איתא ,לא תבשל גדי בחלב כי זהו דרך תשר"ק ,תתהפך כחומר חותם ,להיפך מכתיבה שם
אמו יכול בחלב היינו מנ"ל דהתורה אסרה בשר בחלב דילמא שד"י למטה ,ועל כן יש להקדים תחלה יו"ד של יד ואחר כך
אסור לבשל בחלב ,ואמרינן שם דלמ"ד יש אם למקרא לק"מ שי"ן דל"ת של ראש עיי"ש מה שהאריך בזה ,וכ"כ בספר
דהרי המקרא הוא בחלב ,וקושית הגמ' הוא רק למאן דס"ל יש ברכה משולשת (מאמר פ"ו).
אם למסורת ,ומסיק הגמ' אלא אמר רב אחא בריה דרב איקא
לא תבשל גדי דרך בישול אסרה תורה ,פי' מדאפקיה קרא ואיתא במסכת שבת (דף ק"ד ,).אמרי ליה רבנן לר יהושע בן
בלשון בישול עכ"ח דהתורה אסרה בחלב דאיכא בישול ולא לוי ,אתו דרדקי האידנא לבי מדרשא ואמרו מילי דאפילו
בחלב דלאו בישול הוא אלא טיגון. בימי יהושע בן נו"ן לא איתמר כוותייהו ,אל"ף בי"ת אלף
בינה (למוד תורה) ,גימ"ל דל"ת גמול דלים וכו' עיי"ש ,ובספר בני
והנה למ"ד יש אם למקרא ופשטיה דקרא מוכח דהתורה אסרה שמואל (דף ל ).כתב ,דאי בסדר אבג"ד ניתנה תורה ,א"כ כתיב
בחלב ,אפשר לומר דלא תבשל דאסרה תורה גם טיגון הוא קודם לימוד ואח"כ המעשה צדקה ,ולפי"ז ס"ל תלמוד גדול
בכלל ,משא"כ למ"ד יש אם למסורת ,דהא דידעינן איסור בשר ממעשה ,משא"כ אי נימא דבסדר תשר"ק ניתנה ,א"כ כתיב
בחלב הוא משום דאפקיה קרא בלשון בישול ,לאפוקי חלב קודם מעשה צדקה ואח"כ לימוד ,וממילא ס"ל מעשה גדול
שאינו בישול אלא טיגון מוכח דדוקא בישול אסרה תורה ולא מתלמוד עיי"ש.
טיגון ,ולפי"ז למ"ד יש אם למקרא וגם טיגון אסור עברו
המלאכים על איסור בשר בחלב ,משא"כ למ"ד יש אם למסורת וכתב בספר פני יצחק (ח"ו דף נ') לסתור טענת המלאכים דהתורה
שפיר אכלו בהיתר ,ולפי"ז כשנדחו המלאכים מלקבל התורה שייכת להם משום דינא דבר מיצרא ,דנקטינן מעשה גדול
מטעם שאכלו בשר בחלב עכ"ח דגם טיגון אסור ויש אם מתלמוד ,והמלאכים אי אפשר להם לקיים התורה אלא ע"י
למקרא עיי"ש. תלמוד ולא על ידי מעשה ,וכבר פסק הרמ"א בחו"מ (סי' קע"ה
סכ"ג) דכל היכא דאיכא פסידא למוכר ליכא טענת בר מיצרא,
ואיתא במסכת שבת (דף קי"ט ,).בעא מיניה רבי מר' ישמעאל וכיון שאי אפשר להמלאכים לקיים התורה במעשה איכא
ברבי יוסי ,עשירים שבארץ ישראל במה הן זוכין (לעושר גדול כזה), פסידא למוכר עכ"ד.
א"ל בשביל שמעשרין שנאמר עשר תעשר עשר בשביל
שתתעשר עיי"ש ,וכן איתא במסכת תענית (דף ח ,):ואמר ר' יוחנן אך איתא במד"ר שמות (פרשה כ"ח -א) ,באותה שעה בקשו מלאכי
מאי דכתיב עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר וכו' עיי"ש. השרת לפגוע במשה ,עשה בו הקב"ה קלסטירין של פניו של
משה דומה לאברהם ,אמר להם הקב"ה אי אתם מתביישין
ובספר לחמי תודה (דף ק"ג) ,כתב לפרש מאמר חז"ל בפרקי אבות הימנו ,לא זהו שירדתם אצלו ואכלתם בתוך ביתו וכו' עיי"ש,
(פרק ג' משנה י"ג) ,מסורת סייג לתורה מעשרות סייג לעושר ,דדרשא ובדעת זקנים (פרשת וירא) כתב בשם המדרש דהמלאכים אכלו
הנ"ל עשר בשביל שתתעשר א"ש רק למ"ד יש אם למסורת, בשר בחלב אצל אברהם ,וזהו שאמר להם הקב"ה ,והלא אתם
דכיון דבגוף התורה לא הזכיר נקודות ,שפיר י"ל דדרשינן אכלתם בשר בחלב אצל אברהם וכתיב בתורה לא תבשל גדי
תעשר בשי"ן ימנית ,מש א"כ למ"ד יש אם למקרא ואזלינן בתר בחלב אמו עיי"ש.,
הקרי ,וכיון דהקרי הוא בשי"ן שמאלית לא שייך לדרוש מכאן
דזוכין לעושר ,דבשי"ן שמאלית אין פירושו עשירות ,וזה וכתב בספר משען המים (פרשת מטות) ,ובספר דברי יואל לסוכות
כוונת המשנה מסורת סייג לתורה היינו דיש אם למסורת ,ולכן (דף קמ"ה) ,דהבשר בחלב שהמלאכים אכלו היתה על ידי טיגון
מעשרות סייג לעושר ,דשפיר דרשינן עשר בשביל שתתעשר ולא על ידי בישול ,ומביא דברי המד"ר בראשית (פרשה מ"ח -ט"ו),
דזוכין לעשירות בשביל מצות צדקה עכ"ד. א"ר חנינא ,המעולה אחד מששים בחלב ,והבינוני אחד
מארבעים ,והקיבר אחד מעשרים ,ומבאר כוונת המדרש,
ובזה יבואר אמאי הביאה התפילין בידה ,דכוונתה היתה עפימש"כ היפה תואר דבאמת לא הביא אברהם את החלב כדי
להוכיח דשכר מצוה בהאי עלמא איכא ,דכיון דתפילין צריכין לאכול ,רק להראות לפניהם חלב השמן שממנו הוציא
להניח של יד קודם של ראש ,משום דהולכין בסדר תשר"ק, החמאה ,וזהו כוונת המדרש ,שהביא אברהם חמאה המעולה
וההוכחה לזה דלכן לא ניתנה תורה להמלאכים ,דאי"ל דלכן שהוא אחד מששים בחלב עיי"ש.
לא ניתנה התורה משום שאכלו בשר בחלב ,דכיון דהיה על ידי
טיגון ליכא איסור בשר בחלב ,וא"כ ס"ל יש אם למסורת, ולפי"ז נמצא דאכלו הבשר ע"י טיגון בחמאה ולא ע"י בישול
ודרשינן עשר בשביל שתתעשר ,ומינה דשכר מצוה בהאי בחלב ,ומה שכתוב ויקח חמאה וחלב ,לא היה כדי לאכול
עלמא איכא ,וא"כ למה מת בעלי בחצי ימיו ודו"ק. שניהם דרק החמאה היה לאכילה והחלב הביא רק להראות.
הואיל משה פרשת נצו"י תשפ"ו דף ז
על עצמינו עול מלכותו באהבה על זה עצמו שקבלנו עלינו ו) עוי"ל ,דבספר ארץ החיים (תהלים מזמור ח') כתב לפרש מה
להתחייב להיות עדים על מלכותו ית"ש בכך שנקיים את דכתי ב ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ וגו' ,כי המלאכים
מצוותיו ,ע"ז שפיר מגיע לנו שכר בעוה"ז ,ולכן על מה טענו שהקב"ה יתן התורה בשמים ,ואם לפרסם שמו בארץ,
שהאמינו בה' ואמרו נעשה ונשמע וקיבלו עליהם ועל זרעם כבר מפורסם ביציאת מצרים ,אך התירוץ הוא כדאיתא בגמ'
עול המצות להעיד על הבורא ית"ש ,על קבלה זו שהכניסו כלום מיתה יש ביניכם וכו' ,אך קשה יתן להם מה שאפשר
עצמם שלא מן החיוב ראוי לשלם שכרם רב על פי פעלם. לקבל והשאר יקבלו בני ישראל ,ואם התורה חתומה ניתנה
צריך אומה אחת לקבל כל התורה וכו' עיי"ש.
ולפי"ז י"ל דאי ס"ל כר"ע דכללות ופרטות ניתנו בסיני ,א"כ
בדין הוא שיקבלו שכר על כל המצוות ,שהרי מיד בהר סיני ובספר בית האוצר (כלל א' אות ד) כתב ,דאי ס"ל תורה חתומה
באנו מרצון להכניס עצמינו לעול כל התרי"ג מצוות ,ועל דב"ז ניתנה ,ע"כ שהתורה צריכה להינתן כולו בפעם אחד ,אז
שבאו מעצמם איכא שכר מצוה בהאי עלמא וכנ"ל ,משא"כ אי מסתבר נמי דכללות ופרטות נאמרו בסיני ,משא"כ אי ס"ל
ס"ל כר' ישמעאל דכללות ניתנו בסיני ופרטות באוהל מועד, תורה מגילה ניתנה ,א"כ אפשר להתורה להתחלק לפרקים ,אז
וא"כ אין להחשיב את המצוות אלא לאחר שנתפרשו בפרטות י"ל דכללות נאמרו בסיני ולא פרטות עכ"ד.
באוהל מועד ,ואז כבר היו כמחוייבים בעדות מעת מעמד הר
סיני ,ועל הכללות לחוד שקבלו ברצון בסיני לא שייך קבלת ובהקדמה לספר ים התלמוד עמ"ס בבא קמא (אות י"ג) ,הביא מה
שכר ,כי הכללות ללא הפרטות לאו מצות הן ,ואילו על שפירש אביו דברי המדרש (רות פרשה ה-ד) עה"פ ישלם ה' פעלך
הפרטות שנאמרו אח"כ הרי היו מצווים ועומדים מכבר ,ונמצא ותהי משכרתך שלימה תחת אשר באת לחסות ,אמר רב חסא
מזה דאי ס"ל כללות נאמרו בסיני ופרטות באוהל מועד נקטינן תחת אשר באת עיי"ש ,והוא פלאי דמה מוסיף רב חסא על
דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא ,משא"כ אי ס"ל כללות ופרטות המקרא ,ויל"פ עפי"ד הרשב"א ז"ל דלכן אמרינן שכר מצוה
ניתנו בסיני אז שפיר י"ל דשכר מצוה איכא בהאי עלמא עכ"ד. בהאי עלמא ליכא ,כיון שהמצות הן אות על אחדותו ית"ש,
והיינו שבקיום המצות מעידין על מלכות שמים ,ואם היו
ומעתה מבואר הגמ' ,דלכן נטלה התפילין בידה ,דמתפילין יש נותנין לו תיכף שכר היה כנוטל שכר להעיד דעדותו בטלה
להכריח דשכר מצוה בהאי עלמא איכא ,דהטעם דמניחין כמבואר במסכת קידושין (דף נ"ח.):
תפילין כדי לתקן חטאו של אדה"ר ,ולכאורה למה צריכין
לתקן הרי יש לו אמתלא דאכל כדי שבני ישראל יקבלו את ואמנם בשו"ע חו"מ (סי' ל"ד סעיף י"ח וברמ"א) איתא ,דהא דנוטל שכר
התורה ולא המלאכים ,וע"כ דאין לו אמתלא ,דהמלאכים להעיד פסול ,הוא דווקא כשכבר ראה את העדות ומחוייב
בלא"ה לא יקבלו את התורה משום דתורה חתומה ניתנה, להעיד על הדבר ואם נמנע מלהעיד מוזהר הוא באם לא יגיד
ומעתה ס"ל דכללות ופרטות נאמרו בסיני ,ומינה דס"ל שכר ונשא עוונו ,על כן אינו רשאי ליטול שכר על כך ,אבל מי
מצוה בהאי עלמא איכא ,ולכן באתה בטענה למה מת בעלי שאינו מחוייב להעיד ונוטל שכר כדי לילך ולראות הדבר כדי
בחצי ימיו ודו"ק. שיהיה עד בדבר מותר ליקח שכר עיי"ש.
ולפי"ז י"ל דאע"ג דישראל המקיים מצות אין ראוי לו לקבל
ז) עוי"ל ,ד איתא במסכת קידושין (דף ל"ו ).בנים אתם לה' שכר כדי שלא יהא כנוטל שכר להעיד ,מ"מ גוי שבא ומכניס
אלקיכם ,בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים אתם קרוין בנים ,אין עצמו לחסות בצל כנפי השכינה ,ולקיים מצוות השם שפיר
אתם נוהגין מנהג בנים אין אתם קרוין בנים דברי ר' יהודה ,ר' בדין שיקבל שכר גם בהאי עלמא ,והיינו כיון שבא מעצמו
מאיר אומר בין כך ובין כך אתם קרוים בנים שנאמר בנים להתגייר ולקבל על עצמו את העדות הו"ל כמי שהולך לראות
סכלים המה ,ואומר בנים לא אמון בם ,ואומר זרע מרעים בנים ולהעיד דרשאי לקבל שכר ,וז"ש המדרש ,דאמר הכתוב ישלם
משחיתים ,ואומר והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם ה' פעליך שתקבל שכר בעוה"ז ,והוקשה לרב חסא הלא קיי"ל
יאמר להם בני א-ל חי ,מאי ואומר וכו' ,וכי תימא כי לית בהו שכר מצוה בהאי עלמא ליכא ,ע"ז מתרץ תחת אשר באת,
הימנותא הוא דמיקרו בנים ,כי פלחו לעבודת כוכבים לא רצ"ל דמהאי טעמא תקבל שכר גם בעוה"ז על שבאת מעצמך
מיקרו בנים ,ת"ש ואומר זרע מרעים בנים משחיתים (דהיינו עבודה ליכנס תחת כנפי השכינה במה שלא נתחייבה כלל עכ"ד.
זרה כדכתיב פן תשחיתון ועשיתם פסל) ,וכי תימא בנים משחיתים הוא
דמיקרו בני מעלייא לא מיקרו (עוד לעולם) ,ת"ש ואומר והיה ובספר שער בנימין (דרוש י' דף ע"ר מדפה"ס) ד"ה ובזה ,כתב לפרש
במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני א-ל חי (הרי בזה מה דאיתא במדרש אין ישראל ניזונין אלא בזכות אמונה,
דהדרי מקרו בני א-ל חי ע"י תשובה) עיי"ש ,ולפי"ז דלר"מ דס"ל דאף והיינו משום דנהי שאחר שקבלנו את התורה כבר מחוייבים
בעובד ע"ז קרויין בנים מעלייא ,ולדידיה שפיר מהני תשובה לקיימה ,וממילא אין בדין ליטול שכר בעד קיום המצוות ,כי
אף על חטא דע"ז. אין לקבל שכר על עדות ה' ,אבל על תחילת הקבלה שקבלנו
הואיל משה פרשת נצו"י תשפ"ו דף ח
תלמוד גדול ממעשה ,מעתה אין לומר דלכן מת משום שלא קיים וכתב השפע חיים זצ"ל דפלוגתת ר"מ ור"י תליא בפירוש
המצות ,דהלא כיון דתלמוד גדול ממעשה ,והוא קרא ושנה הרבה הכתוב דעו כי ה' הוא האלקים הוא עשנו ולא אנחנו עמו וצאן
וזה חשיבא טפי מקיום המצות ,משא"כ אי ס"ל מעשה גדול מרעיתו (תהלים (ק-ג) ,דהכתיב הוא ול"א אנחנו עמו באלף ,והקרי
מתלמוד ,אז י"ל דלכן מת משום שלא דקדק לקיים המצות. הוא ולו אנחנו עמו בוי"ו ,ולפי הקרי יש לפרש דדייקא כאשר
דעו כי ה' הוא האלקים שמאמינים בקודשא בריך הוא אז ולו
ובספר מאמר מרדכי (דף ס ):הביא מה שהובא בפירוש סידור במוסף אנחנו עמו ,משא"כ אי פלחו לצלמא אינם בכלל עמו דאין
של שבת וז"ל ,ומזה תבין למה אין מניחין תפילין בשבתות וימים קרוין בנים ,משא"כ אי אזלינן בתר המסורת ,יש לפרש דעו כי
טובים ,כי בימי החול הקב"ה מניח ארבע פרשיות של ראש והם ה' הוא האלקים ,ולא ,כלומר אפילו אם ח"ו לא ידעו את השם
עטרת לראשו יתברך ,אבל בשבת ויו"ט מקבלין מן הכתר העליון ויטעו אחרי אלהי נכר הארץ מ"מ אנחנו עמו וצאן מרעיתו
שהוא למעלה מן הפרשיות ,ולזה אין אנו מניחין תפילין בשבתות דבין כך ובין כך נחשבים בנים למקום ,ועז"א במקום אשר
וימים טובים ,כי אין חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב עכ"ל. יאמר להם לא עמי אתם דרמז על מה דכתיב ולא אנחנו עמו,
והיינו דגם כאשר ייאמר להם לא באלף אפי"ה יאמר להם בני
ובספר מגדול דוד (פרשת נח) הביא מש"כ בספר שתי לוחות א-ל חי ,ומינה מוכיח דגם כאשר יחטאו בע"ז ויהיו בבחינת
הברית דלכן אמר אשר הוצאתיך ולא אשר בראתיך ,דאשר לא עמי אתם אפי"ה יועיל להם תשובה ויאמר להם בני א-ל
הוצאתיך היינו שהוציאם מבית עבדים מלאכי מעלה וכוכבים חי ,ולכן ר"מ לשיטתו דס"ל במסכת כריתות (דף י"ט) יש אם
ומזלות ושאר צבא השמים ולכן לא יהיה לך אלהים אחרים למסורת ,ס"ל דאפילו כשאין עושין רצונו של מקום ופלחי
דאין חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב ,וכדי להורות הדין לצלמא נקראים בנים עכ"ד השפע חיים זצ"ל ,מבואר מזה
דאין חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב אמר אשר הוצאתיך דלמ"ד יש אם למסורת מהני תשובה אף על חטא דע"ז.
עכ"ד ,וכתב המגדול דוד ,דנמצא לפי"ז ,דאי ס"ל טוב שנברא
אז ע"כ לכן כתיב אשר הוצאתיך להורות דאין חולקין כבוד והבאנו מש"כ בספר לחמי תודה (דף ק"ג) ,לפרש מאמר חז"ל
לתלמיד במקום הרב ,ואי ס"ל טוב שלא נברא אז אפשר לומר בפרקי אבות (פרק ג' משנה י"ג) ,מסורת סייג לתורה מעשרות סייג
דחולקין כבוד לתלמיד במקום הרב עכ"ד. לעושר ,דדרשא הנ"ל עשר בשביל שתתעשר א"ש רק למ"ד יש
אם למסורת ,דכיון דבגוף התורה לא הזכיר נקודות ,שפיר י"ל
ואיתא בעירובין (י"ג , ):תנו רבנן ,שתי שנים ומחצה נחלקו ב"ש דדרשינן תעשר בשי"ן ימנית ,משא"כ למ"ד יש אם למקרא
וב"ה ,הללו אומרים נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, ואזלינן בתר הקרי ,וכיון דהקרי הוא בשי"ן שמאלית לא שייך
והללו אומרים נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא ,נמנו לדרוש מכאן דזוכין לעושר ,דבשי"ן שמאלית אין פירושו
וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא וכו' עיי"ש ,וביאר עשירות ,וזה כוונת המשנה מסורת סייג לתורה היינו דיש אם
המהרש"א במכות (כ"ג ,):דנמנו שיש בתורה רמ"ח מ"ע ושס"ה למסורת ,ולכן מעשרות סייג לעושר ,דשפיר דרשינן עשר
ל"ת ,ונמצא דבבריאת האדם יש צד שכר וצד הפסד ,דהלאוין בשביל שתתעשר דזוכין לעשירות בשביל מצות צדקה עכ"ד.
ודאי היו מתקיימים לולא נברא ,רק העשין אפשר של"ה
מתקיימים ,ולכן אמרו נמנו וגמרו ר"ל שבאו למנין שהלאוין הם ומעתה מבואר הגמ' ,דלכן נטלה התפילין בידה ,דהטעם
יותר מהעשין ,וע"כ גמרו והסכימו דנוח לו שלא נברא ,כי הוא דמניחין תפילין כדי לתקן חטאו של אדה"ר ,דאין לו אמתלא
רחוק לשכר וקרוב להפסד כיון דהמ"ע מועטין מהל"ת עיי"ש. שאכל מעץ הדעת כדי שהמלאכים לא יקבלו את התורה,
דהמלאכים בלא"ה לא יקבלו את התורה דאין להם טענת בר
ובספר פנינים יקרים (ליקוטים דף ק"א ).כתב ,דאי ס"ל תלמוד גדול מיצרא כיון דיש לנו דין בנים למקום ,וע"כ דבין כך ובין כך
ממעשה ,ואז יכול לקיים כל המצות על ידי לימוד תורה ,אז אנו בנים למקום ,ומשום דס"ל יש אם למסורת ,ודרשינן עשר
הוי קרוב לשכר יותר מן ההפסד ,ויש לומר טוב שנברא עיי"ש. בשביל שתתעשר ,ושכר מצוה בהאי עלמא איכא ,ומעתה
צודקת בטענתה למה מת בעלי בחצי ימיו ודו"ק.
ומעתה מבואר דלכן נטלה התפילין ,דבאמת ליכא טענה אמאי
מת בחצי ימיו ,דהלא י"ל דאף שקרא ושנה הרבה עכ"ז כיון ח) עוי"ל,דבספר זרע שמשון העיר ,דהלא י"ל דלכן מת משום
דלא קיים המצות ודילמא מעשה גדול מתלמוד ,ולכן הבאתה שלא דקדק לקיים המצות רק שנה וקרא באורייתא ,אבל בחלק
התפילין בידה להוכיח דתלמוד גדול ממעשה ,דהלא אין קיום המצות לא דקדק כל כך לקיימם עיי"ש.
מניחין תפילין בשבת ,והטעם דאין חולקין כבוד לתלמיד
במקום הרב ,ולפי"ז ס"ל טוב לאדם שנברא ,והטעם דטוב לו ובפשיטות י"ל ,דאיתא בקידושין (מ ,):וכבר היה ר' טרפון וזקנים
שנברא משום דתלמוד גדול ממעשה ,ושפיר עשה בעלי במה מסובין בעלית בית נתזה (שם האיש) בלוד ,נשאלה שאילה זו
שעסק בלימוד התורה ,ולא דקדק בקיום המצות ,ולכן שאלה בפניהם ,תלמוד גדול או מעשה גדול ,נענה ר' טרפון ואמר מעשה
למה מת בחצי ימיו ודו"ק. גדול ,נענה ר' עקיבא ואמר תלמוד גדול עיי"ש ,ולפי"ז אי ס"ל
הואיל משה פרשת נצו"י תשפ"ו דף ט
עיי"ש ,ובספר בגדי אהרן פ' בשלח (דף קנ"ג ).הביא מש"כ ט) עוי"ל ,דאיתא במסכת שבת (דף פ"ח ,):דבשעה שעלה משה
בזוה"ק ובילקוט חדש ערך מלאכים ,דמחלוקת יוסף והשבטים למרום ,אמרו מלאה"ש לפני הקב"ה מה לילוד אשה בינינו,
היתה ,דקודם בריאת העולם יוסף אמר ליברוא האדם ,דס"ל אמר להם לקבל תורה בא ,אמרו לפניו תנה הודך על השמים
טוב שנברא ,והשבטים אמרו אל יברא עכ"ד. וכו' ,ומשה השיב להם ,כתיב בתורה אנכי ה' אלקיך אשר
הוצאתיך מארץ מצרים ,כלום למצרים ירדתם וכו' עיי"ש ,הרי
ובספר בא ישועה ונחמה פרשת נח (דף ט ).ופרשת לך
(דף ט"ז). לן דלכן זכו בני ישראל לקבל התורה ולא המלאכים ,מחמת
כתב ,דלכאורה דכיון דנוח לו לאדם שלא נברא א"כ באמת שהמלאכים לא היו במצרים.
למה נברא ,ותי' בשם המגיד שהקשה קו' יתירא מאחר
דבעוה"ב אין שום אכילה ושתיה כי אם שיהנה מזיו השכינה, ולכאורה יש להעיר ,דהנה המפ' הקשו דהיאך יצאו ישראל
א"כ אחר שהנשמה היה מתחילה במקום גבוה למה נברא ממצרים קודם הזמן ,דהגזירה היתה ועבדום וענו אותם ארבע
בעוה"ז ,דאף שיקיים כל התורה לא יזכה כ"א לאותו המקום מאות שנה ,והם לא היו במצרים כ"א רד"ו שנים ,ובספר ילקוט
שהיה מתחילה ,וא"כ מה עדיפא ליה בהבראו אדרבה יש ראובני השלם פרשת בא (אות ק"ד) הביא מספר ציוני (פרשת לך לך)
לחוש אם יחטא דאפילו להאי מקום לא יגיע ,ומתרץ ,דהנפש עה"פ והכנעני אז בארץ וז"ל ,בברית בין הבתרים כשנגזר גלות
בעולם העליון נהנה מזיו השכינה ,אבל זהו נהמא דכסופא על אבותינו ,ירדו מלאכי השרת למצרים ,ושהו שם עד שבאו
בחנם ,וכיון שיורדת לעולם ומסגל מצות ומע"ט קונה לו שכרו ישראל לשם ויצאו משם ,כל אותו זמן היו המלאכים שם,
בדין ,ושוב ל"ה נהמא דכסופא דבדין הוא שיטול שכרו אחר וכשנגאלו ישראל יצאו המלאכים אתם ,ולכן התחיל חשבון
שהשלים עבודתו בעוה"ז. הגאולה מברית בין הבתרים שהרי המלאכים נשתעבדו מאותה
שעה ,והיינו דכתיב יצאו כל צבאות ה' אלו המלאכים עכ"ל,
וכתב דכ"ז ניחא אי ס"ל דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא ,וא"כ ועיין בבגדי אהרן פ' מסעי (דף קי"ד מדהפ"ס) בשם הזוה"ק ביום
כיון דאינו מקבל שום שכר מצוה בעוה"ז ,אז שפיר י"ל דע"י ההוא יצאו צבאות ה' שהמלאכים השלימו הזמן עיי"ש ,וכיון
ביאתו לעוה"ז יאכל נהמא בלי כיסופא ,כי בדין הוא שיטול דהמלאכים היו במצרים שוב נופל טענת משה כלום למצרים
שכרו לעוה"ב כיון שלא היה ניתן לו שכר בעוה"ז ,אבל אי ס"ל ירדתם ,דהא לפי"ז היו במצרים ,והדרא טענת המלאכים
דשכר מצוה בהאי עלמא איכא הדקל"ד ,דמה ירויח ומה נפקותא דהתורה שייכת להם.
בבריאת האדם ,ואי משום שיאכל נהמא בלא כיסופא ובדין יטול
שכרו לעוה"ב ,הא כבר קיבל שכר בעוה"ז ,ומאן יימר שיש בדין אך איתא במד"ר פרשת בא (פרשה ט"ו-א) ,אמרו ישראל לפני
ג"כ ליתן לו עוד שכר בעוה"ב ,אם לא מרוב חסדו וטובו יתברך, הקב"ה רבון העולמים ,ארבע מאות שנה אמרת לנו להשתעבד
וא"כ שוב הוה נהמא דכיסופא ,וא"כ למה נברא האדם ,ונוח לו ועדיין לא שלמו ,אמר להם כבר שלמו שנאמר (שה"ש ב-יא) הנה
שלא נברא עכ"ד ,היוצא לנו מזה דאי ס"ל שכר מצוה בהאי הסתיו עבר ,ופי' ביפה תואר (שם) דקושי השעבוד הדומה לסתיו
עלמא איכא אז י"ל דנוח לו לאדם שלא נברא ,משא"כ אי ס"ל השלים הגלות עיי"ש ,ולפי"ז י"ל דהמלאכים לא היו במצרים.
שכר מצוה בהאי עלמא ליכא אז י"ל דנוח לאדם שנברא.
אך איתא במסכת שבת (דף י ,):אמר רבא בר מחסיא אמר רב
ומעתה מבואר הגמ' ,דלכן נטלה התפילין בידה ,דהטעם חמא בר גוריא אמר רב ,לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים,
דמניחין תפילין כדי לתקן חטאו של אדה"ר ,דאין לו אמתלא שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר
שאכל מעץ הדעת כדי שהמלאכים לא יקבלו את התורה, משאר בניו ,נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו
דהמלאכים בלא"ה לא יקבלו את התורה כיון שלא היו למצרים עיי"ש ,וכתבו התוס' (ד"ה ה"ג) ,ואע"ג דבלא"ה נגזר
במצרים ,ומעתה עכצ"ל דיצאו ממצרים קודם הזמן דקושי דכתיב ועבדום וענו אותם ,שמא לא היה נגזר עליהם עינוי כ"כ
השעבוד השלים ,דהצדק הוא עם השבטים ,דטוב לו שלא אלא ע"י זה עכ"ד ,הרי דקושי השעבוד הוא בשביל חטא
נברא ,ומעתה ס"ל שכר מצוה בהאי עלמא איכא ,וא"כ למה דמכירת יוסף ,וא"כ לא היה יכול להשלים הזמן דד' מאות
מת בעלי בחצי ימיו ודו"ק. שנה ,וכתבו המפ' דתליא בהא ,דאי נימא דמכירת יוסף נחשב
לחטא אז קושי השעבוד בא לכפר על חטא דמכירת יוסף ולא
י) עוי"ל ,דבספר נאות יעקב (דף נ"ב ):כתב ,דיש להוכיח מתפילין השלים הזמן ,משא"כ אי נימא דמכירת יוסף לא הוי חטא אז
דגורעין ומוסיפין ודורשין ,דאיתא במסכת סנהדרין (דף ד): שפיר י"ל דקושי השעבוד השלים הזמן.
דצריכין ד' בתים בתפילין ,דכתיב לטוטפת לטטפת לטטפת
הרי ד' פרשיות ,והקשו התוס' דלא מצינו ד' דהרי לא כתיב ואיתא במסכת עירובין (דף י"ג ,):תנו רבנן ,שתי שנים ומחצה
אלא ג' פעמים לטטפת ,דלא מצינו גבי ולטוטפת וי"ו בין פ"א נחלקו ב"ש וב"ה ,הללו אומרים נוח לו לאדם שלא נברא יותר
לתי"ו ,ותירצו דגורעין ומוסיפין ,וגורעין וי"ו מן ולטוטפת משנברא ,והללו אומרים נוח לו לאדם שנברא יותר משלא
ושדינן בין פ"א לתי"ו והוי לשון רבים עיי"ש. נברא ,נמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא וכו'
הואיל משה פרשת נצו"י תשפ"ו דף י
ובספר המדרש והמעשה (פרשת יתרו) בעמק הלכה (אות ב') כתב ,דר' ונודע קו' המפרשים דהיאך לקח יעקב שתי אחיות ,כיון
יעקב ורבנן פליגי אי דברה תורה כלשון בני אדם או לא ,דרבנן דהאבות שמרו כל התורה עד שלא ניתנה ,וכתב בס' שערי שמים
ס"ל לא דברה תורה כלשון בני אדם ,וא"כ ליכא לפרש שניהם (שער י"ז) ,דאיתא בסנהדרין (נ"ז ,):כל ערוה שבית דין של ישראל
על עוה"ב ,דתרי קראי על עוה"ב למה לי ,וע"כ דלמען ייטב ממיתין עליה ,בן נח מוזהר עליה ,אין בית דין של ישראל
לך בעוה"ז ולמען יאריכון ימיך לעוה"ב ,וא"כ ע"כ דיש שכר ממיתין עליה (כגון חייבי כריתות אחותו ואחות אביו ואחות אמו ואשת אחיו ואשת אחי אביו
מצוה בהאי עלמא ,ור' יעקב ס"ל דדברה תורה כלשון בני ואחות אשתו) ,אין ב"נ מוזהר עליה דברי ר' מאיר (ר' מאיר אליבא דר' עקיבא
אדם ,וא"כ י"ל דשניהם קאי על עוה"ב ,ושכר מצוה בהאי אמרה דנפקי ליה עריות בבני נח מעל כן יעזב איש וגו' והתם חייבי מיתות הוא דכתיבי) ,וחכ"א
עלמא ליכא עכ"ד עיי"ש. הרבה עריות יש (כגון כל חייבי כריתות) שאין בית דין של ישראל
ממיתין עליהן ,ובן נח מוזהר עליהן (דלרבנן אתרבו בני נח מאיש איש לכל
ומעתה מבואר הגמ' ,דלכן נטלה התפילין בידה ,דמתפילין האמור בפרשה ור"מ לא דריש איש איש לרבויי) עיי"ש ,ולפי"ז י"ל דיעקב ס"ל
מוכח דס"ל גורעין ומוסיפין ודורשין ,ולפי"ז י"ל דיעקב לא כר' מאיר דאין ב"נ מוזהר על זה ,וכיון שהיה להאבות דין ב"נ
מת ,משום דנקרא אל ,ומהאי טעמא נשא השתי אחיות ,ולפי"ז כמש"כ בפרשת דרכים ,הותר ליעקב לישא שתי אחיות עכ"ד.
י"ל דס"ל לא דברה תורה כלשון בני אדם ,ושכר מצוה בהאי
עלמא איכא ,וא"כ למה מת בעלי בחצי ימיו ודו"ק. אמנם כתב שם (שער ט"ז) ד"ה ולבאר ,דפלוגתת ר"מ וחכמים תליא
אי ס"ל דברה תורה כלשון בני אדם ,דר"מ ס"ל דברה תורה
כלשון בני אדם ולא דרשינן איש איש ,ולא איתרבי ב"נ לחייבי
י"א) עוי"ל ,דבספר זרע שמשון העיר ,דהלא י"ל דלכן מת כריתות ,וחכמים ס"ל לא דברה תורה כלשון בני אדם ומרבינן
משום שלא דקדק לקיים המצות רק שנה וקרא באורייתא ,אבל מאיש איש דב"נ הוזהרו אף בעריות שיש בו כרת עיי"ש.
בחלק קיום המצות לא דקדק כל כך לקיימם עיי"ש.
אך הרדב"ז בשו"ת (סי' תרצ"ו) כתב לתרץ ,דליעקב היה מותר ב'
והבאנו מש"כ בספר עצי חיים הטעם דהקדימו תפילין של יד אחיות שהיה מהמרכבה משכינה הקדושה וצורתו חקוקה בכסא
לשל ראש ,כדי שיזכו לעשות הכל לשמו יתברך ,ומתוך שלא הכבוד ונקרא אל ,כדאיתא במגילה (י"ח ,).א"ר אחא א"ר אלעזר,
לשמה באו לשמה עיי"ש. מנין שקראו הקב"ה ליעקב אל ,שנאמר ויצב שם מזבח ויקרא לו
אל אלקי ישראל ,דאי ס"ד למזבח קרא ליה יעקב אל ,ויקרא לו
ובספר בן פורת יוסף (דף פ ):כתב ,דנעשה ונשמע בא להורות יעקב מיבעי ליה ,אלא ויקרא לו ליעקב אל ,ומי קראו אל ,אלקי
דמתוך שלא לשמה יבוא לשמה ,דאיתא במסכת אבות
(פ"ג משנה ישראל ע"כ הגמ' ,וכיון דאיסור עריות הוא משום דבפמליא של
י"ז) ,כל שמעשיו מרובה מחכמתו חכמתו מתקיימת עיי"ש ,כי מעלה הוי זיווגי המדות בבחינת עריות כביכול ,ואסור להשתמש
מכח מעשיו ניכר שלמד לשמה כדי לשמור ולעשות ,ולכן בשרביטו של מלך ,וכיון שיעקב היה בבחינת אל הותר לו
הקדימו נעשה לנשמע שיהא מעשיהם מרובה מחכמתם עכ"ד. להשתמש בשרביטו של מלך ,ושפיר נשא שתי אחיות עכ"ד.
ובספר זכרון יצחק (פרשת לך אות ד') כתב ,דלכן אמרו ישראל נעשה ובספר חידושי הגרשוני (פרשת ויצא) כתב ,דלכן אמרינן דיעקב
ונשמע והקדימו נעשה לנשמע ,דאיתא בקידושין (דף מ,): אבינו לא מת ונשאר בחיים יותר מן אברהם ויצחק משום
וכבר היה ר' טרפון וזקנים מסובין בעלית בית נתזה (שם האיש) שהוא נקרא אל עיי"ש .ובספר נחלת יעקב (פרשת ויחי אות ט') כתב,
בלוד ,נשאלה שאילה זו בפניהם ,תלמוד גדול או מעשה דחז"ל למדו הא דיעקב אבינו לא מת מדכתיב תתן אמת
גדול ,נענה ר' טרפון ואמר מעשה גדול וכו' עיי"ש ,ולכן ליעקב ,וגורעין ומוסיפין ודורשין ,גורעין הלמ"ד מן ליעקב
אמרו בתחילה נעשה שרומז למעשה ואח"כ ונשמע שהוא ומוסיפין לתיבת אמת והוא לא מת יעקב עיי"ש.
בחינת תלמוד התלוי בשמיעת האוזן ,להורות דמעשה גדול
מתלמוד עיי"ש. ואיתא בקידושין (ל"ט ,):ר' יעקב אומר ,אין לך כל מצוה ומצוה
שכתובה בתורה שמתן שכרה בצדה שאין תחיית המתים
ומעתה מבואר דלכן נטלה התפילין ,דבאמת ליכא טענה אמאי תלויה בה (באותו מתן שכר להודיעך שאין מתן שכר אלא לעולם הבא) ,בכיבוד אב
מת בחצי ימיו ,דהלא י"ל דאף שקרא ושנה הרבה עכ"ז כיון ואם כתיב למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך ,בשילוח הקן
דלא קיים המצות ודילמא מעשה גדול מתלמוד ,ולכן הבאתה כתיב למען ייטב לך והארכת ימים ,הרי שאמר לו אביו עלה
התפילין בידה להוכיח דתלמוד גדול ממעשה ,דהלא הטעם לבירה והבא לי גוזלות ,ועלה לבירה ושלח את האם ונטל את
דהקדימו תפילין של יד לשל ראש ,כדי שיזכו לעשות הכל הבנים ,ובחזירתו נפל ומת ,היכן טובת ימיו של זה והיכן
לשמו יתברך ,ומתוך שלא לשמה באו לשמה ,ומנא לן דס"ל אריכות ימיו של זה ,אלא למען ייטב לך לעולם שכולו טוב,
מתוך שלא לשמה בא לשמה ,דלכן אמרו נעשה ונשמע ,ומינה ולמען יאריכון ימיך לעולם שכולו ארוך ,ורבנן ס"ל (דף מ ).למען
דתלמוד גדול ממעשה ודו"ק. ייטב לך בעוה"ז ,ולמען יאריכון ימיך לעוה"ב עיי"ש.
הואיל משה פרשת נצו"י תשפ"ו דף יא
ומעתה מבואר דלמה נטלה התפילין להוכיח דתלמוד גדול י"ב) עוי"ל ,עפימש"כ בספר שם דוד (פרשת מטות דף שס"ז) הטעם
ממעשה ,דהלא הטעם דמקדימין תפילין של יד לתפילין של להקדים תפילין של יד לתפילין של ראש ,דאיתא במסכת יומא
ראש ,משום דעולם מן הצדדין נבראו ,ולפי"ז שמים נברא (דף נ"ד ,):תנא כמאן דאמר מציון נברא העולם ,דתניא ,ר' אליעזר
תחילה ,וס"ל תלמוד גדול ממעשה ודו"ק. אומר עולם מאמצעיתו נברא ,ר' יהושע אומר עולם מן
הצדדים נברא עיי"ש.
י"ג) עוי"ל ,עפימש"כ בספר קדושת יו"ט (סו"פ מטות) בשם הגה"ק
מוהר"ם מלינסק זצ"ל לפרש הפסוק שוא לכם משכימי קום וכתב המהרש"א (בחידושי אגדות) ,דאמצעיתו דקאמר ר' אליעזר
מאחרי שבת וגו' ,דידוע דהאדם צריך לתקן קודם את מעשיו היינו אבן שתיה שבציון עיי"ש ,ואיתא במסכת סנהדרין (דף
בהעבירות שעבר על הל"ת ,ואח"כ יוכל להתחיל לקיים את ל"ח ,).אמר רב אושעיא משמיה דרב ,אדם הראשון גופו מבבל,
המצות בקום ועשה ,כי אם יקיים את המצות עשין קודם שעזב וראשו מארץ ישראל ,ואבריו (ידיו ורגליו) משאר ארצות עיי"ש.
ותיקן את מעשיו הרעים בעשיית הל"ת ,אז גם המ"ע שהוא
מקיים ,נחשבים לאפס ואין ,וגם הוא בסכנה גדולה שלא אמור מעתה לר' אליעזר דס"ל מאמצעיתו נברא ,דהיינו אבן
יחטפנו הס"מ ר"ל ,ולכן צריך עכ"פ לקבל עליו ליזהר מהיום שתיה שבציון ,מן הראוי להקדים תפילין של ראש לתפילין של
והלאה שלא לעבור על הל"ת ואח"כ יקיים העשין. יד ,שהרי מקום הראש שהוא בארץ ישראל נברא תחילה לשאר
איברים ,ועל כן ראוי להקדים תפילין שבראש קודם ,ולדעת ר'
וזהו פי' הפסוק שוא לכם משכימי קו"ם היינו שמקדימין יהושע דס"ל דמן הצדדין נברא העולם דהיינו משאר ארצות,
המצות של קום ועשה ,מאחרי שבת שמאחרים המצות ל"ת לפי זה מקום איברים דהיינו ידיו נבראו תחילה קודם הראש,
שהם שב ואל תעשה ,וזה דרך שוא ומהופך עכ"ד ,והנה ולכן לדידיה יש להקדים תפילין של יד קודם לתפילין של ראש
תפילין של ראש הוא באתגליא שהכל רואים עבודתה דוגמת עכ"ד.
המ"ע ונאמר ע"ז וראו כל עמי הארץ וגו' ,אך תפילין של יד
היא רק באתכסיא כטעם והיה לך לאות על ידך ולא לאחרים, ובגליון ישראל סבא (גליון ס"ה) כתב השפע חיים זצ"ל ,דזה אי
ולכן מקדימין תפילין של יד לתפילין של ראש ,דתפילין של יד עולם מאמצעיתו נברא או מן הצדדין נבראו תליא אי ס"ל
רומז לסור מרע ,ושל ראש לועשה טוב ,להורות להקדים סור שמים נבראו תחלה או הארץ נברא ,דאיתא במסכת חגיגה (דף
מרע לועשה טוב עיי"ש. י"ב ,).בשעה שברא הקב"ה את העולם ,היה מרחיב והולך כשתי
פקעיות של שתי ,עד שגער בו הקב"ה והעמידו ,שנאמר עמודי
ובספר אור תורה (פתיחה אות מ"ד) כתב ,דבחינת סור מרע ועשה שמים ירופפו ויתמהו מגערתו עיי"ש.
טוב נרמז בפסוק בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ,
דאיתא בילקוט השמים אלו המלאכים ,והארץ אלו ישראל ואיתא במד"ר בראשית (פרשה א-ט"ו) ארשב"י שמים וארץ
(המילוי מן השמים כזה הא שן מם יוד מם בגימטריא קמ"א כגימטריא מלאכים ,והמילוי מן הארץ נבראו כאלפס וכסויה וכו' וכ"א במד"ר ויקרא (פרשה ל"ו-א),
כזה הא אלוף ריש צדיק בגימטריא תקמ"א כגימטריא ישראל) ,וידוע דמלאך בחינת ולפי"ז למ"ד דהארץ נברא תחלה שפיר י"ל דתחלת
עומד ואדם בחינת הולך כדכתיב (זכריה ג') ונתתי לך מהלכים בין הבריאה היה באמצע העולם והיה מרחיב והולך עד שהעמידו
העומדים האלה ,ולסור מרע בחינת עומד בשב ואל תעשה הקב"ה ,משא"כ למ"ד דשמים נברא תחלה וא"כ מיד
שלא יקלקל ,ולעשה טוב צריך בחינת הולך בקום ועשה בתחלה הוקף הארץ כמין כיסוי א"כ לא שייך לומר דהארץ
לעלות מדרגא לדרגא וכו' עיי"ש ,הרי ממה שהשמים נברא היה מרחיב והולך ,וע"כ לדידיה צ"ל דמן הצדדין נברא העולם
תחילה ,מוכח דקודם סור מרע ואח"כ עשה טוב. עכ"ד.
ובזה יבואר אמאי הביאה התפילין בידה ,דכוונתה היתה ואיתא במסכת חגיגה (דף י"ב ,).בית שמאי אומרים השמים נבראו
להוכיח דתלמוד גדול ממעשה ,דכיון דתפילין צריכין להניח תחילה ואח"כ הארץ ,שנאמר בראשית ברא אלקים את השמים
של יד קודם של ראש ,משום דמקדימין סור מרע לועשה טוב, ואת הארץ ,ובית הלל אומרים ארץ נבראת תחילה ,שנאמר
וילפינן לה ממה שהקדים בריאת שמים קודם לבריאת הארץ, ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים עיי"ש ,ובספר מעשה רוקח
ומינה דתלמוד גדול ממעשה ודו"ק. (פרשת בראשית) כתב ,דפלוגתת ב"ש וב"ה תליא אי ס"ל דתלמוד
גדול ממעשה או מעשה גדול מתלמוד ,דשמים וארץ לא נבראו
בברכת כתיבה וחתימה טובה! אלא בשביל התורה ובעליונים לא שייכי מצות מעשיות ,אך
עיקר הלימוד הוא בישיבה של מעלה ,ולפי"ז ב"ש סברי
תלמוד גדול ממעשה ולכן השמים נבראו תחלה ,וב"ה סברי
להערותhoilmoshe@gmail.com: דמעשה גדול מתלמוד ולכן הארץ נברא תחלה עיי"ש.
הואיל משה פרשת נצו"י תשפ"ו דף יב
