gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

הואיל משה · Hoil Moshe — ניצבים וילך (2026-08-31)

מוציא לאור: הואיל משה · Hoil Moshe

שבוע: ניצבים וילך (2026-08-31)

הואיל משה · Hoil Moshe — ניצבים וילך (2026-08-31)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פרשת נצבים‪-‬וילך‬ ‫שנת תשפ"ו‬ ‫הרב יצחק מאטצען‬ ‫הואיל משה‬ ‫מח"ס הואיל משה ושא"ס‬ ‫אברהם אבינו ע"ה עדיין לא חל החיוב על זרעו אחריו‪ ,‬וי"ל‬ ‫אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלקיכם ראשיכם‬ ‫דלא שייך חיובא מחמת שקיימו האבות‪ ,‬ולפי"ז י"ל דלא הוי‬ ‫שבטיכם זקניכם ושטריכם כל איש ישראל‪ :‬טפכם‬ ‫חיוב תפלה מה"ת אלא דחכמים הם שחייבו להתפלל אותן‬ ‫נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך מחטב עציך עד שאב‬ ‫התפילות שיסדו האבות‪.‬‬ ‫מימך‪ :‬לעברך בברית ה' אלקיך ובאלתו אשר ה'‬ ‫אלקיך כרת עמך היום‪ :‬ואיתא במד"ר‪ ,‬הלכה‪ ,‬אדם‬ ‫אבל למ"ד תפלות כנגד תמידין תקנום‪ ,‬י"ל דס"ל דילפינן‬ ‫מישראל שלא התפלל תפלת השחר‪ ,‬או תפלת מוסף‪,‬‬ ‫מקרא ולעבדו בכל לבבכם כדאיתא בספרי דברים (פרשת עקב פיסקא‬ ‫או תפלת המנחה‪ ,‬הרבה פעמים שלא פנה להתפלל‪,‬‬ ‫מ"א) ולעבדו בכל לבבכם זו תפלה‪ ,‬או אינו אלא עבודה ממש‬ ‫או מקוצר שהיה עושה צרכיו‪ ,‬או שהיה מהלך בדרך‬ ‫וכו' וכן בדוד הוא אומר תכון תפלתי קטורת לפניך וכו' עיי"ש‪,‬‬ ‫ושכח להתפלל‪ ,‬איזו שעה מותר לו להתפלל וכו'‪ ,‬כך‬ ‫וכ"ה בריש מסכת תענית (דף ב‪ ).‬ולעבדו בכל לבבכם איזהו‬ ‫שנו חכמים‪ ,‬תפלת השחר עד חצות‪ ,‬תפלת המנחה עד‬ ‫עבודה שבלב זו תפלה עיי"ש‪ ,‬ונראה דמקרא אתינן לה דתפלה‬ ‫הערב‪ ,‬תפלת הערב אין לה קבע וכו' עיי"ש‪ ,‬וצ"ב שייכות‬ ‫במקום קרבן‪ ,‬ומשו"ה כנגד תמידין תקנום ותפלה הוה מה"ת‪,‬‬ ‫הלכה זו לפרשתן‪.‬‬ ‫ולפי"ז בהא קמיפלגי דמ"ד תפלות אבות תקנום ס"ל דחיוב‬ ‫תפלה רק מדרבנן‪ ,‬משא"כ למ"ד דכנגד תמידין תקנום ס"ל‬ ‫והנבס"ד‪ ,‬עפימש"כ בספר שפע חיים ירח האיתנים‬ ‫(ח"א דף ס"ג)‬ ‫דחיוב תפלה מה"ת‪.‬‬ ‫לפרש‪ ,‬דשאלת המדרש הוא במי שלא התפלל אי יש תשלומין‬ ‫לתפלתו‪ ,‬דבטור או"ח (סי' ק"ח) כתב‪ ,‬טעה ולא התפלל שחרית‬ ‫ולפי"ז י"ל דכל ענין תשלומין בתפלה לא שייך אלא למ"ד‬ ‫מתפלל מנחה שתים וכו'‪ ,‬כתב בה"ג טעה ולא התפלל ערבית‬ ‫דתפלה אבות תקנום‪ ,‬דלדידיה תפלה הוה מדרבנן ושפיר י"ל‬ ‫יתפלל שחרית שתים‪ ,‬שכח ולא התפלל ערבית ושחרית יתפלל‬ ‫דחכמים תיקנו גם דין השלמה‪ ,‬משא"כ למ"ד דכנגד תמידין‬ ‫במנחה שלוש וכו'‪ ,‬רצונו לומר כל זמן שלא עבר היום יש‬ ‫תקנום ותפלה הוא מה"ת‪ ,‬מסתברא דכמו לגבי קרבן אמרינן‬ ‫תשלומין לתפלותיו‪ ,‬אבל הרשב"ם כתב שאין תשלומין אלא‬ ‫אם עבר זמנו בטל קרבנו ואין בקרבנות דין תשלומין‪ ,‬כמו"כ‬ ‫כשנזכר בזמן תפלה ראשונה שאחריה‪ ,‬אבל לא נזכר עד שעבר‬ ‫י"ל לענין תפלה עכ"ד‪.‬‬ ‫זמן ב' תפלות אין לו תשלומין וכ"כ הרמב"ם וכו'‪ ,‬ובשו"ע‬ ‫(סעיף ד') פסק המחבר כהרשב"ם‪.‬‬ ‫והיוצא לנו מזה דאי ס"ל תפלה מה"ת ותפלות כנגד תמידין‬ ‫תקנום אז י"ל דלא מהני תשלומין‪ ,‬משא"כ אי ס"ל דתפלה‬ ‫וע"ז שאל המדרש ונסתפק היאך הדין בחיסר כמה תפלות אם‬ ‫מדרבנן ותפלות אבות תקנום‪ ,‬י"ל דתשלומין מהני לתפלה‪.‬‬ ‫גם אז מהני תשלומין‪ ,‬וז"ש הרבה פעמים שלא פנה להתפלל‬ ‫וכו'‪ ,‬ושאל עוד או שהיה מקוצר שהיה עושה צרכיו‪ ,‬היינו דגם‬ ‫ואיתא במסכת קידושין (דף כ"ג‪ ,):‬אמר רב הונא בריה דרב‬ ‫את"ל דבב' תפלות לא שייך תשלומין שמא בגווני דהוה אונס‬ ‫יהושע‪ ,‬הני כהני (לענין הקרבת קרבנות) שלוחי דרחמנא נינהו‪ ,‬דאי‬ ‫וכו' אפילו לכמה תפלות איכא תשלומין‪ ,‬והשיב כך שנו‬ ‫סלקא דעתך שלוחי דידן נינהו מי איכא מידי דאנן לא מצי‬ ‫חכמים‪ ,‬תפלת השחר עד חצות דוקא וכו' דס"ל להמדרש שאין‬ ‫עבדינן ואינהו מצי עבדי עיי"ש‪ ,‬והקשו התוס' (ד"ה דאמר)‬ ‫דין תשלומין בתפלה כל עיקר ואף בנאנס‪ ,‬ולא כגמ' דידן‪.‬‬ ‫דבמסכת נדרים (דף ל"ה‪ ):‬מיבעיא ליה להגמ' אי כהני שלוחי דידן‬ ‫נינהו או שלוחי דרחמנא‪ ,‬ולא איפשטא האיבעיא‪ ,‬ולמה לא‬ ‫ולכאורה יש לומר דזה אי שייך תשלומין לתפלה תליא‬ ‫פשטוה מהא דר"ה בריה דרב יהושע עכ"ק‪.‬‬ ‫בפלוגתת ר' יהושע בן לוי ור' יוסי ברבי חנינא במסכת ברכות‬ ‫(דף כ"ו‪ ):‬אי תפלות אבות תקנום או כנגד תמידין תקנום עיי"ש‪,‬‬ ‫ובספר בנין שלמה על הרמב"ם הל' תפלה (פ"א‪-‬ה"א) כתב לתרץ‬ ‫דלכאורה יש לעיין אי ס"ל דאבות תקנום‪ ,‬וכי מחמת כן‬ ‫קושית התוס' הנ"ל‪ ,‬דבמסכת קידושין (שם) פריך הגמרא על‬ ‫נתחייבו בניהם אחריהם בחיוב גמור‪ ,‬והרי מצינו דקיים‬ ‫ר"ה בריה דרב יהושע‪ ,‬ולא‪ ,‬הא עבדא דאיהו לא מצי מקבל‬ ‫אברהם אבינו ע"ה כל התורה עד שלא ניתנה‪ ,‬ואפי"ה חזר‬ ‫גיטיה ושליח מצי משוי‪ ,‬ומשני‪ ,‬ולא היא‪ ,‬ישראל לא שייכי‬ ‫הקב"ה ונתן התורה לישראל בסיני‪ ,‬ומשמע דבשביל קבלת‬ ‫א‬ ‫מבואר מזה דלענין מידי דמצי משוי שליח סגי בכך שהוא‬ ‫בתורת קרבנות כלל (שיהיו הן עובדים את העבודה)‪ ,‬עבד שייך בגיטין‪,‬‬ ‫במקצת אותו מעשה‪ ,‬ולפי"ז י"ל דשפיר ישראל מצי משוי‬ ‫דתניא‪ ,‬נראין הדברים שהעבד מקבל גיטו של חבירו מיד רבו‬ ‫כהנים שליח‪ ,‬דהרי איתנייהו בתורת קרבנות במקצת‪ ,‬דהא כל‬ ‫של חבירו (אם אינו מקבל גיטו משום דלא יצא הגט מרשות רבו מקבל הוא גט לחברו שאינו‬ ‫העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה כדאיתא במסכת מנחות‬ ‫עבדו של רבו אלא של איש אחר דהא יצא הגט לרשות שאינו שלו)‪ ,‬אבל לא מיד רבו‬ ‫(דף ק"י‪ ,).‬ולעולם הוי שלוחי דידן‪ ,‬וזה הוי כוונת הכתוב‪ ,‬דהנה‬ ‫שלו (אם היו שניהם של איש אחד) עיי"ש‪.‬‬ ‫קיי"ל במסכת ב"מ (דף כ"ב‪ ).‬דשליחות בעי דעת דמה אתם‬ ‫לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם עיי"ש‪ ,‬א"כ צריך הכהן לדעת‬ ‫הרי מזה דאם שייך במקצת אותו דבר הו"ל בגדר מצי עבד דמצי‬ ‫של מי הוי שליח‪ ,‬לכך אמר הקב"ה צו את אהרן ואת בניו‬ ‫משוי שליח‪ ,‬ולפי"ז למ"ד דתפלות כנגד תמידין תקנום‪ ,‬א"כ‬ ‫לאמר זאת תורת העולה‪ ,‬דכל העוסק בפרשת עולה כאלו‬ ‫ישראל נמי איתנייהו בתורת קרבנות דהרי רמיא עליה חובת‬ ‫הקריב עולה‪ ,‬וז"ש הפסיקתא דלכך חזר והזהיר כאן דהם‬ ‫תפלה‪ ,‬וא"כ י"ל דמשו"ה כהני הוי שלוחי דידן כיון דכל ישראל‬ ‫צריכין לימוד‪ ,‬דבלא"ה לא מצי משוי שליח עכ"ד‪.‬‬ ‫נחשבו בגדר איתנייהו במקצת תורת קרבנות משום דתפלות כנגד‬ ‫תמידין תקנום והו"ל התפלה כעין עבודה‪ ,‬ועיין בטו"ז או"ח (סי'‬ ‫היוצא לנו מזה‪ ,‬די"ל כהנים הוי שלוחי דידן‪ ,‬ולא תקשי מי‬ ‫ק"כ סק"א) דלחד פירושא ואשי ישראל הכוונה על התפילות‪ ,‬דתפילה‬ ‫איכא מידי דאנן לא מצי עבדינן ואינהו מצי עבדי‪ ,‬דאי ס"ל‬ ‫דהוא נגד הקרבנות נקרא אשי ישראל‪ ,‬הרי שהתפלה בגדר עבודת‬ ‫תפלות כנגד תמידין תקנום‪ ,‬וכיון דתפלות הוא בגדר עבודת‬ ‫קרבנות‪ ,‬ומשו"ה שפיר י"ל דכהנים הוי שלוחי דידן‪.‬‬ ‫הקרבנות‪ ,‬הו"ל בכלל מצי עביד‪ ,‬ואי ס"ל תפלות כנגד אבות‬ ‫תקנום‪ ,‬י"ל דכיון דכל העוסק בתורה עולה כאילו הקריב עולה‪,‬‬ ‫ובזה מתורץ קו' התוס'‪ ,‬די"ל דר"ה בריה דרב יהושע ס"ל‬ ‫הו"ל בתורת קרבנות מחמת הלימוד‪.‬‬ ‫דתפלות כנגד אבות תקנום‪ ,‬ולכן לדידיה העבודה הו"ל בכלל‬ ‫מידי דלא מצי עביד‪ ,‬וע"כ ס"ל דכהנים הוי שלוחי דרחמנא‪,‬‬ ‫ובספר מתת יה (פרשת בהעלותך) כתב‪ ,‬דזה שאמרו חז"ל במסכת‬ ‫אבל הגמ' בנדרים קאי להמ"ד דתפלות כנגד תמידין תקנום‪,‬‬ ‫מנחות (דף ק"י‪ ,).‬כל העוסק בתורה עולה כאלו הקריב עולה‬ ‫והו"ל בכלל מצי עביד‪ ,‬ולכן שפיר איבעיא ליה אי הוה שלוחי‬ ‫עיי"ש‪ ,‬זה תלוי אי ס"ל מעשה גדול מתלמוד או תלמוד גדול‬ ‫דידן או שלוחי דרחמנא עיי"ש‪ ,‬וכ"כ בספרו חכמת התורה פ'‬ ‫ממעשה‪ ,‬דאי ס"ל תלמוד גדול ממעשה שפיר דע"י לימוד‬ ‫לך (דף שכ"ז‪ ).‬עיי"ש‪ ,‬והיוצא לנו מזה דאי ס"ל דתפלות כנגד‬ ‫נחשב כאילו הקריב קרבן‪ ,‬משא"כ אי ס"ל מעשה גדול‬ ‫תמידין תקנום‪ ,‬אז י"ל דכהנים הוה שלוחי דידן‪ ,‬משא"כ אי‬ ‫מתלמוד אז צריך לקיים המצוות בפועל ממש עיי"ש‪.‬‬ ‫ס"ל דתפלות אבות תקנום‪ ,‬אז י"ל דכהנים הוה שלוחי‬ ‫דרחמנא‪.‬‬ ‫ובש"ך על התורה פרשת בראשית (פרשה י"ז‪-‬א) כתב‪ ,‬דלכן אין‬ ‫הולד יוצא מהול ממעי אמו‪ ,‬דהנה בילקוט שמעוני פרשת‬ ‫ובספר חכמת התורה (פרשת צו דף ו) כתב לבאר מה דאיתא בילקוט‬ ‫משפטים (אות שמ"ט) איתא‪ ,‬וגר לא תונה ולא תלחצנו וגו'‪ ,‬חביבין‬ ‫ראובני (בפרשת צו אות י"ז) בשם הפסיקתא וז"ל‪ ,‬כבר הזהיר הקב"ה‬ ‫הגרים‪ ,‬שלא מל אברהם אבינו אלא בן צ"ט שנה‪ ,‬שאלו מל בן‬ ‫לישראל על עסק הקרבנות בפרשת ויקרא (פרשה א‪-‬ג) אם עולה‬ ‫שלשים או בן עשרים לא היה גר יכול להתגייר מבן שלשים‬ ‫קרבנו ושאר כל הזבחים העולות והשלמים והמנחות‪ ,‬אבל הם‬ ‫ומעלה‪ ,‬לפיכך גלגל הקב"ה עמו עד שהגיעו לצ"ט שנה שלא‬ ‫צריכים לימוד‪ ,‬לכך נאמר פרשת צו ללמד תורת עולה תורת‬ ‫לנעול דלת בפני הגרים הבאים וכו' עיי"ש‪.‬‬ ‫החטאת תורת המנחה תורת השלמים עכ"ל‪.‬‬ ‫ולפי"ז כתב בספר דברי שמואל (סו"פ לך לך) לפרש הפסוקים‪,‬‬ ‫והנה כוונתו מש"כ דהם צריכין לימוד‪ ,‬ואטו כל המצוות לא‬ ‫ואברהם בן תשעים ותשע שנה בהמלו בשר ערלתו וגו' בעצם‬ ‫צריכין לימוד היאך הציצית והתפילין וכו'‪ ,‬ולמה אמר בזה‬ ‫היום הזה נימול אברהם ר"ל דוקא בעצם היום הזה שהוא בן‬ ‫שצריכין לימוד‪ ,‬אך נראה דהנה חז"ל אמרו במסכת יומא (דף‬ ‫צ"ט שנה הובחר אברהם לימול עצמו ולא קודם לזמן זה‪ ,‬ומפרש‬ ‫י"ט‪ ,).‬אמר רב הונא בריה דרב יהושע‪ ,‬הני כהני שלוחי דרחמנא‬ ‫הכתוב מילתא בטעמא ולמה באמת נימול בן צ"ט שנה ולא בן כ'‬ ‫נינהו‪ ,‬דאי ס"ד שלוחי דידן נינהו מי איכא מידי דאנן לא מצינן‬ ‫או ל' שנה‪ ,‬ומפרש הכתוב מאת בן נכר נמלו אתו ר"ל כדי שגם‬ ‫עבדינן ואינהו מצי עבדי עיי"ש‪ ,‬אך לולי דבריהם הקדושים‬ ‫בני נכר יכולים להתגייר ג"כ ולימול ג"כ אף בן צ"ט שנה‪ ,‬דאם‬ ‫י"ל‪ ,‬לפי"מ דאיתא במסכת קידושין (דף כ"ג)‪ ,‬ולא‪ ,‬והא עבדא‬ ‫היה אברהם נימול כשהיה בן כ' או ל' שנה‪ ,‬אז לא היה יכול בן‬ ‫דאיהו לא מצי מקבל גיטיה ושליח מצי משוי‪ ,‬ולא היא‪ ,‬ישראל‬ ‫נכר לימול אלא דוקא לכ' או לל' שנה כמו אברהם‪ ,‬ולא לבן יותר‬ ‫לא שייכי בתורת קרבנות כלל (שיהיו הן עובדים את העבודה)‪ ,‬עבד שייך‬ ‫מכ' או ל'‪ ,‬כי סבר שמא לא יועיל לגרים מזו והלאה‪ ,‬אבל עכשיו‬ ‫בגיטין (אם אינו מקבל גיטו משום דלא יצא הגט מרשות רבו מקבל הוא גט לחברו שאינו עבדו‬ ‫באשר נימול בעצם היום הזה שהוא צ"ט שנה ע"כ גם בני נכר‬ ‫של רבו אלא של איש אחר דהא יצא הגט לרשות שאינו שלו)‪ ,‬דתניא‪ ,‬נראין הדברים‬ ‫יכול לימול עצמו אף אם יהיה בן מאה שנה כמו שנימול אברהם‬ ‫שהעבד מקבל גיטו של חבירו מיד רבו של חבירו‪ ,‬אבל לא‬ ‫עכ"ד‪ ,‬ומעתה אם היתה המילה שבה תלויה היהדות נקבעת‬ ‫מיד רבו שלו (אם היו שניהם של איש אחד) עיי"ש‪.‬‬ ‫הואיל משה פרשת נצו"י תשפ"ו דף ב‬ ‫ל אהבה את ה' אלקיך לשמע בקלו ולדבקה בו כי הוא‬ ‫מבטן ומלידה לא היה שייך ענין גירות‪ ,‬וכדי ליתן מקום לאומות‬ ‫חייך וארך ימיך לשבת על האדמה אשר נשבע ה'‬ ‫העולם להתגייר‪ ,‬לכן הולד אינו יוצא מהול ממעי אמו‪.‬‬ ‫לאבתיך לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם‪ :‬ואיתא‬ ‫במסכת שבת (דף י"ג‪ ,).‬תני דבי אליהו‪ ,‬מעשה בתלמיד אחד‪,‬‬ ‫(פרק‬‫ובספר דרך אלשיך (דף מ"א‪ .‬מדפה"ס) כתב לפרש הקרא בישעיה‬ ‫שקרא הרבה ושנה הרבה ושימש תלמידי חכמים הרבה‪ ,‬ומת‬ ‫כ"ח ‪-‬י) כי צו לצו צו לצו וגו'‪ ,‬דהמפ' הקשו אם אברהם קיים‬ ‫בחצי ימיו‪ ,‬והיתה אשתו נוטלת תפיליו‪ ,‬ומחזרתם בבתי‬ ‫ולמד אפילו ע"ת למה לא קיים מצות מילה‪ ,‬ותירצו להיות‬ ‫כנסיות ובבתי מדרשות‪ ,‬ואמרה להם‪ ,‬כתיב בתורה‪ ,‬כי הוא‬ ‫מצווה ועושה שמצווה ועושה עדיף משאינו מצווה ועושה‪,‬‬ ‫חייך ואורך ימיך‪ ,‬בעלי ששנה הרבה וקרא הרבה ושימש‬ ‫וכל המצות עוד יוכל לקיים משא"כ מצות מילה‪ ,‬וראיה‬ ‫תלמידי חכמים הרבה מפני מה מת בחצי ימיו וכו' עיי"ש‪,‬‬ ‫שמצווה עדיף‪ ,‬שהרי ב"נ הקריבו עולות וכתיב צו את אהרן‬ ‫ודקדקו המפ' למה הביא האשה התפילין שלו בבית הכנסת‪,‬‬ ‫ואת בניו לאמר זאת תורת העולה וגו'‪ ,‬אף שידעו דינין העולה‬ ‫ומה היתה כוונתה בזה‪ ,‬עיין בספר שם משמואל (פרשת ויחי)‪,‬‬ ‫כדי שיהיו מצווים ועושים‪ ,‬וזה ביאור הכתוב‪ ,‬דקשה אם‬ ‫ובספר זרע שמשון (פרשת אחרי)‪ ,‬ובספר כסף נבחר (פרשת בשלח)‪,‬‬ ‫אברהם ידע כל התורה למה לא קיים מצות מילה‪ ,‬לז"א כי צו‬ ‫ובספר משיב צדק להגה"ק ר' צדוק הכהן זי"ע בדרוש לבר‬ ‫לצו שרצה להיות מצווה ועושה‪ ,‬וראיה שמצווה ועושה עדיף‪,‬‬ ‫מצוה (דף כ"ט‪ ,).‬ובספר חוט המשולש בפרשתן (שער הקטן)‪.‬‬ ‫שהרי צו בעולה שהיה כבר צו בב"נ שידעו דינין של עולה‬ ‫אלא צו לצו להיות מצווה ועושה עיי"ש‪.‬‬ ‫והנבס"ד‪ ,‬דהנה בספר משיב צדק העיר‪ ,‬דלכאורה אין מקום‬ ‫לשאלתה‪ ,‬דהרי איתא במסכת קידושין (דף ל"ט‪ ).‬שכר מצוה בהאי‬ ‫הרי דיש לנו שני טעמים על מה שאברהם אבינו לא מל את‬ ‫עלמא ליכא‪ ,‬ור' יעקב אמר שם מאי אריכות ימים לעולם‬ ‫עצמו עד שהגיע לשנת צ"ט‪ ,‬א) כדי ליתן מקום לאומות‬ ‫שכולו טוב‪ ,‬ואיתא בירושלמי מסכת ברכות (פ"ב‪-‬ה"ח)‪ ,‬דר' בון‬ ‫העולם להתגייר‪ ,‬ב) כי רצה לקיים המצוה בגדר מצווה ועושה‬ ‫מת בן כ"ח שנה‪ ,‬ואמרו עליו‪ ,‬יגע ר' בון בתורה לכ"ח שנה מה‬ ‫ובספר זכרון יצחק (פרשת לך אות ד') כתב‪ ,‬דלכן אמרו ישראל נעשה‬ ‫שאין תלמיד ותיק יכול ללמוד למאה שנה‪ ,‬ואמרו עליו‪ ,‬משל‬ ‫ונשמע והקדימו נעשה לנשמע‪ ,‬דאיתא במסכת קידושין (דף מ‪,):‬‬ ‫למלך‪ ,‬ששכר פועלים הרבה‪ ,‬והיה שם פועל אחד והיה‬ ‫וכבר היה ר' טרפון וזקנים מסובין בעלית בית נתזה (שם האיש)‬ ‫משתכר במלאכתו יותר מדאי‪ ,‬מה עשה המלך נטלו והיה‬ ‫בלוד‪ ,‬נשאלה שאילה זו בפניהם‪ ,‬תלמוד גדול או מעשה גדול‪,‬‬ ‫מטייל עמו ארוכות וקצרות‪ ,‬לעיתותי ערב באו אותם פועלים‬ ‫נענה ר' טרפון ואמר מעשה גדול וכו' עיי"ש‪ ,‬ולכן אמרו‬ ‫ליטול שכרן ונתן לו שכרו עמהן משלם‪ ,‬והיו הפועלים‬ ‫בתחילה נעשה שרומז למעשה ואח"כ ונשמע שהוא בחינת‬ ‫מתרעמין ואומרים אנו יגענו כל היום וזה לא יגע אלא שתי‬ ‫תלמוד התלוי בשמיעת האוזן‪ ,‬להורות דמעשה גדול מתלמוד‬ ‫שעות ונתן לו שכרו עמנו משלם‪ ,‬אמר להן המלך‪ ,‬יגע זה‬ ‫עיי"ש‪ ,‬וכתב שם עוד טעם דלכן הקדימו בני ישראל נעשה‬ ‫לשתי שעות יותר ממה שלא יגעתם אתם כל היום כולו עיי"ש‪,‬‬ ‫לנשמע‪ ,‬להורות דגדול שאינו מצווה ועושה‪ ,‬דהעדיפו לעשות‬ ‫והרי ר' בון בודאי אדם כשר היה ואעפי"כ מת בחצי ימיו והיכן‬ ‫בטרם יהיו מצווים מפי הגבורה עכ"ד‪.‬‬ ‫אריכות ימיו של זה‪ ,‬אלא לעולם שכולו ארוך‪ ,‬וא"כ מה שאלה‬ ‫על אותו תלמיד שמת בחצי ימיו‪ ,‬אריכות ימיו לעולם שכולו‬ ‫ולפי"ז אי ס"ל גדול המצווה ועושה‪ ,‬א"כ מה שאמרו נעשה‬ ‫ארוך עיי"ש‪.‬‬ ‫קודם לנשמע‪ ,‬להורות דמעשה הוא העיקר ולא התלמוד‪,‬‬ ‫משא"כ אי ס"ל גדול שאינו מצווה ועושה‪ ,‬וזהו הטעם‬ ‫ולכאורה יש להביא ראיה דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא‪,‬‬ ‫שהקדימו נעשה לנשמע‪ ,‬ומעתה י"ל דתלמוד גדול מן‬ ‫דאיתא במדרש רבה פרשת כי תצא (פרשה ו‪-‬א)‪ ,‬ולמה התינוק‬ ‫המעשה‪.‬‬ ‫נימול לשמונה ימים‪ ,‬שנתן הקב"ה רחמים עליו להמתין לו עד‬ ‫שיהא בו כחו וכו' עיי"ש‪ ,‬וכתב בספר מאיר עיני חכמים (ח"א סי'‬ ‫ובזה יבואר שייכות שאלת המדרש‪ ,‬דכיון שאמר הכתוב אתם‬ ‫ס"ז אות ה')‪ ,‬דלכאורה קשה אמאי לא אמרינן דהמצוה יהא מגין‬ ‫נצבים היום כלכם וגו' וגרך אשר בקרב מחניך וגו'‪ ,‬ורמז להם‬ ‫על התינוק‪ ,‬וע"כ הטעם הוא משום דשכר מצוה בהאי עלמא‬ ‫דחביבין הם הגרים דנמנו יחדיו זה לצד כל ישראל‪ ,‬ולפי"ז י"ל‬ ‫ליכא עיי"ש‪.‬‬ ‫דלכן לא מל אברהם אבינו אלא בן צ"ט שנה‪ ,‬ומעתה י"ל‬ ‫דאינו מצווה גדול ממצווה ועושה‪ ,‬וזהו הטעם שהקדימו‬ ‫ובספר קול יעקב (פרשת שמיני) כתב לפרש המדרש וידום אהרן מה‬ ‫נעשה לנשמע‪ ,‬ומעתה י"ל דתלמוד גדול מן המעשה‪ ,‬ולפי"ז‬ ‫הול"ל וביום השמיני ימול בשר ערלתו‪ ,‬דהנה חטאו של נדב‬ ‫י"ל דשפיר ישראל מצי משוי כהנים שליח‪ ,‬דהרי איתנייהו‬ ‫ואביהוא היתה על שהציצו בשכינה‪ ,‬כמש"כ רשיז"ל עה"פ‬ ‫בתורת קרבנות במקצת‪ ,‬דהא כל העוסק בתורת עולה כאלו‬ ‫(שמות כ"ד‪-‬י"א) ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו ויחזו את‬ ‫הקריב עולה‪ ,‬ולפי"ז י"ל דתפלות אבות תקנום‪ ,‬ולכן נתעורר‬ ‫האלוקים וגו' עיי"ש‪ ,‬אך יש להוכיח ממצות מילה דמותר‬ ‫המדרש כאן אי יש תשלומין לתפלה‪ ,‬ומשני דבאמת ליכא‬ ‫להסתכל בשכינה‪ ,‬שהרי אמרו חז"ל במדרש תנחומא פרשת‬ ‫תשלומין ודו"ק‪.‬‬ ‫הואיל משה פרשת נצו"י תשפ"ו דף ג‬ ‫(דף י"ב‪ ).‬אחור וקדם צרתני לענין מזרח ומערב‪ ,‬והיינו משום‬ ‫אמור (סי' י"ז)‪ ,‬דלכן אמרה תורה מילה לשמונה‪ ,‬כדי שיעבור‬ ‫דשכינה במערב ופני השכינה למזרח‪ ,‬ולכן קרוי מערב אחור‬ ‫עליו שבת ויראה את פני השכינה‪ ,‬וז"ש המדרש במעלת אהרן‬ ‫ומזרח קדם‪ ,‬ובהמשך התוס' איתא הגה"ה מרבינו יצחק בר‬ ‫דשתק כשנעשו נדב ואביהוא על שהציצו בשכינה‪ ,‬דהיה יכול‬ ‫יהודה דפירש‪ ,‬דכשנברא אדם הראשון היה פניו למזרח ואחוריו‬ ‫להתרעם ולומר דמהא דכתיב וביום השמיני ימול בשר ערלתו‪,‬‬ ‫למערב וזהו דכתיב אחור וקדם צרתני‪ ,‬אך הקשו‪ ,‬דהיאך אפשר‬ ‫מטעם כדי שיראה את פני השכינה‪ ,‬מוכח דמותר להסתכל‬ ‫לומר דלכן כתיב אחור וקדם צרתני לפי שאדם נוצר ממערב‬ ‫בשכינה‪ ,‬וא"כ למה נענשו‪ ,‬ועכ"ז שתק עכ"ד‪ ,‬הרי דמוכח‬ ‫ופניו היה למזרח‪ ,‬כי לא יתכן כי זה האדם פניו היה למזרח‬ ‫ממצות מילה דמותר להסתכל בשכינה‪.‬‬ ‫ואחוריו למערב למאן דס"ל דשכינה הוא במערב ע"כ הגה"ה‪.‬‬ ‫ובספר גור אריה פרשת בשלח (דף ט‪ ).‬מביא בשם אמ"ז הגאון‬ ‫וכתב בספר עיר בנימין למסכת סוכה (אות ב')‪ ,‬שמעתי אומרים‬ ‫בעל תורת חיים טעם על מצות תפילין‪ ,‬שבהם שם של ש‪-‬די‬ ‫לתרץ קושית התוס'‪ ,‬כי בדייקא נברא אדה"ר כן שיהיו פניו‬ ‫שמשדד הקב"ה כל מערכת השמים‪ ,‬שכל האומות תחת‬ ‫למזרח ואחוריו לגבי שכינה‪ ,‬להורות כי אסור להסתכל‬ ‫המזלות‪ ,‬וישראל תחת הקב"ה להורות שאין מזל לישראל‪ ,‬ולכן‬ ‫בשכינה‪ ,‬ולכך מיד בתחילת יצירת האדם היה פניו למזרח כדי‬ ‫דרשו חז"ל בברכות (ו‪ ,).‬וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך‬ ‫שלא יסתכל בשכינה‪ ,‬אך כ"ז הוא אי ס"ל שכינה במערב‪ ,‬אבל‬ ‫ויראו ממך‪ ,‬ותניא ר' אליעזר הגדול אומר אלו תפילין שבראש‬ ‫אי ס"ל שכינה בכל מקום‪ ,‬ליכא ראיה דאסור להסתכל בשכינה‬ ‫עיי"ש‪ ,‬ופירש"י במנחות (ל"ה‪ ):‬ד"ה שם ה'‪ ,‬שכתוב בהם רוב‬ ‫מן אדם שפניו למזרח‪ ,‬כיון דשכינה בכל מקום עכ"ד‪.‬‬ ‫השם שי"ן ודל"ת עכ"ל‪ ,‬הפירוש דמכח תפילין ניכר שה'‬ ‫בעצמו נקרא עליך לשדד כל המערכות לכך ויראו ממך עכ"ד‪.‬‬ ‫ומעתה מבואר דלכן נטלה התפילין‪ ,‬דבאמת ליכא טענה אמאי‬ ‫מת בחצי ימיו‪ ,‬דהלא שכר מצוה בהאי עלמא ליכא‪ ,‬כדמצינו‬ ‫ולכאורה יש להביא ראיה דאין מזל לישראל‪ ,‬דאיתא במד"ר‬ ‫גבי מילה דמלין לשמונה כדי שיתחזק כחו וכנ"ל‪ ,‬ולכן‬ ‫(ויקרא ד‪-‬ו)‪ ,‬א"ר אלעשא‪ ,‬גוי אחד שאל את ר' יהושע בן קרחה‪,‬‬ ‫הבאתה התפילין בידה להוכיח דשכר מצוה איכא בהאי עלמא‪,‬‬ ‫כתוב בתורתכם אחרי רבים להטות‪ ,‬אנו מרובים מכם מפני מה‬ ‫דהלא הטעם על מצות תפילין הוא להורות דאין מזל לישראל‪,‬‬ ‫אין אתם משוין עמנו בע"ז עיי"ש‪ ,‬וכתבו המפ' לתרץ‪ ,‬משום‬ ‫ומהאי טעמא אינם בטלים ברוב‪ ,‬ולפי"ז י"ל דס"ל שכינה בכל‬ ‫דאיתא במסכת כתובות (דף ט"ו‪ ,).‬דכל קבוע כמחצה על מחצה‬ ‫מקום‪ ,‬ומותר להסתכל בשכינה‪ ,‬ומהאי טעמא מלין לשמונה‪,‬‬ ‫דמי ולא אזלינן בתר רוב‪ ,‬וכל זמן שישראל יושבים וקבועים‬ ‫ולא כדי שיתחזק כחו‪ ,‬ולפי"ז י"ל דאיכא שכר בהאי עלמא‪,‬‬ ‫במקומם‪ ,‬הו"ל דין קבוע דקיי"ל כל קבוע כמחצה על מחצה‬ ‫וא"כ למה מת בעלי בחצי ימיו ודו"ק‪.‬‬ ‫דמי‪ ,‬ולא צריכין לחוש לטענת המינים דהם רובא דעלמא‪ ,‬עיין‬ ‫בספר ישמח משה (ר"פ שמות)‪ ,‬אך כ"ז א"ש בעת שישראל יושבים‬ ‫ב) עוי"ל‪ ,‬דבספר נחלת יעקב (פרשת ברכה אות ה') כתב‪ ,‬דגבי משה‬ ‫וקבועים במקומם‪ ,‬אבל בשעת שישראל ניידי ממקום קביעותם‬ ‫רבינו שפיר אמרינן דאפשר להיות מלך וכהן‪ ,‬לפי"ד‬ ‫אז יש מקום שיתעורר טענתם דניזול בתר רובא עכ"ק‪.‬‬ ‫המהרש"א במסכת קידושין (דף ס"ו‪ ).‬דלכן א"א לכהן להיות‬ ‫מלך‪ ,‬דהא מקום יש בראש להניח שני תפילין‪ ,‬ומלך צריך‬ ‫ובספר ייטב לב פרשת שמות (דף ב‪ ):‬כתב לתרץ‪ ,‬דהא דאמרינן‬ ‫להלביש כתר מלך בראשו‪ ,‬ויש לו עוד מקום להניח תפילין‪,‬‬ ‫דנידון אחר הרוב היינו ישראל בפני עצמן אחר רובן‪ ,‬וכמן כן‬ ‫וכמו כן הכהן צריך להלביש את הציץ נזר הקודש בראשו‪ ,‬ויש‬ ‫אומות העולם אחר רובן‪ ,‬אבל ישראל ואומות העולם אינם‬ ‫לו ג"כ עוד מקום להניח תפילין בראשו‪ ,‬לא כן אם יהיה מלך‬ ‫נכנסין יחד לדין כדאיתא במסכת ר"ה (דף ח‪ ,):‬ישראל ואומות‬ ‫וכהן וישא על ראשו הכתר והציץ‪ ,‬לא יהיה לו מקום‬ ‫העולם ישראל נכנסין לדין תחלה עיי"ש‪ ,‬כי אינן בסוג אחד‬ ‫להתפילין‪ ,‬ולכן אין מושחין כהונה למלכים עיי"ש‪.‬‬ ‫כלל‪ ,‬כי העכו"ם יושבים תחת המזלות‪ ,‬משא"כ בבני ישראל‬ ‫אמרינן אין מזל לישראל עיי"ש‪.‬‬ ‫וכ"ז יונח בכל האנשים‪ ,‬אבל משרע"ה שבשבילו נברא העולם‬ ‫כמבואר במדרש בראשית ברא וגו' בשביל משה שנקרא‬ ‫ובספר נפתלי שבע רצון (פרשת ואתחנן) כתב‪ ,‬כיון דהשכינה לא זזה‬ ‫ראשית‪ ,‬והיינו טעמא דכל הנבראים שנתהוו מאדם הראשון‬ ‫מכותל המערבי והוי קבוע‪ ,‬וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי‪,‬‬ ‫נהנו מאכילת עץ הדעת שאכל אדה"ר‪ ,‬אבל משרע"ה היה‬ ‫אך זהו רק אי ס"ל שכינה במערב אז י"ל דלא זזה השכינה‬ ‫מהקנה של אדה"ר‪ ,‬ולא נהנה מאכילת עץ הדעת שאכל‬ ‫מכותל המערבי‪ ,‬אבל אי שכינה בכל מקום אז ח"ו טענתם‬ ‫אדה"ר‪ ,‬ולא חטא בעץ הדעת‪ ,‬ע"כ בשבילו נברא העולם‪,‬‬ ‫טענה עכ"ד‪.‬‬ ‫ונודע מש"כ הקדמונים דתפילין הוא כדי לתקן חטא אדה"ר‪,‬‬ ‫וכיון דמשרע"ה לא חטא‪ ,‬ע"כ לא היה צריך להניח תפילין‪,‬‬ ‫ובמסכת ב"ב (כ"ה‪ ):‬פליגי אי השכינה הוא בכל מקום או השכינה‬ ‫ושפיר היה יכול להיות כהן ומלך ביחד עכ"ד‪ ,‬מבואר מזה‬ ‫הוא במערב עיי"ש‪ ,‬וכתבו התוס' (ד"ה רוח מערבית)‪ ,‬דבזה יובן הא‬ ‫דהטעם דמניחין תפילין‪ ,‬הוא כדי לתקן חטאו של אדה"ר‪.‬‬ ‫דקרי קרא למערב אחור ולמזרח קדם כדדרשינן במסכת חגיגה‬ ‫הואיל משה פרשת נצו"י תשפ"ו דף ד‬ ‫הרי מבואר שתפילין מכפר על דם נקי‪ ,‬וקין שפך דם נקי כפים‪,‬‬ ‫ובהואיל משה [שנת תשע"ו אות י"א] הבאנו מידידי הרה"ח‬ ‫דם אחיו הבל‪ ,‬לכך נתן לו הקב"ה מצות תפילין‪ ,‬וזה פירוש‬ ‫מוהר"ר שלמה יעקב געלבמאן ע"ה שאמר לי בשם הרה"ק ר'‬ ‫הפסוק‪ ,‬וישם ה' לקין אות‪ ,‬זו תפילין‪ ,‬לכפר על דם נקי ששפך‪,‬‬ ‫שמעון מלעלוב זי"ע‪ ,‬דאיתא במסכת שבת (דף פ"ח‪ ,):‬דכשעלה‬ ‫ועל כענין שאמרו‪ ,‬שופכת דם נקי‪ ,‬וקשרתם לאות על ידיך‪.‬‬ ‫משה למרום‪ ,‬אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה מה לילוד אשה‬ ‫בינינו‪ ,‬אמר להן לקבל תורה בא‪ ,‬אמרו לפניו וכו' מה אנוש כי‬ ‫ובזה תבין בינה יתירה פירוש על הזוהר (ח"א דף כ"ח‪ ):‬שכתב‪ ,‬ויעש‬ ‫תזכרנו וגו' תנה הודך על השמים וכו'‪ ,‬אך משה אמר להם‬ ‫(פ'‬‫ה' אלקים לאדם כתנות עור‪ ,‬דא תפילין‪ ,‬ועיין בילקוט ראובני‬ ‫כלום יצה"ר יש לכם וכו' עיי"ש‪ ,‬וכתבו המפרשים דטענתם‬ ‫בראשית) ‪ ,‬כי נודע שעל ידי חטא אדם נגזר מיתה על כל הנבראים‪,‬‬ ‫היתה שהתורה תנתן להם מכח דינא דבר מצרא‪ ,‬דכיון‬ ‫והוה ליה דין רוצח‪ ,‬כדאיתא בבראשית רבה כ"א‪-‬ט) ויגרש את‬ ‫דהשראת השכינה הוא בגבהי מרומים‪ ,‬ע"כ יש להם דין‬ ‫האדם‪ ,‬שהרוח מזרחית קולטת כמו ערי מקלט‪ ,‬לפי שהיה לאדם‬ ‫מצרנים וזוכים בהתורה עפ"י שורת הדין‪[ ,‬עיין בספר בנ"י‬ ‫הראשן דין רוצח‪ ,‬ולכך נצטוה חוה על דם נדה‪ ,‬לפי ששפכה דם‪,‬‬ ‫במאמרים לחג השבועות (מ"ב אות י"ט)]‪.‬‬ ‫דמו של עולם‪ ,‬אם כן הוה ליה לאדם ואשתו דין רוצחים שופכי‬ ‫דמים‪ ,‬ולקלקלתם תקנתן מצות תפילין‪ ,‬שופכת דם נקי‪ ,‬וקשרתם‬ ‫והטעם דלא קבלו המלאכים את התורה‪ ,‬משום שאין להמלאכים‬ ‫לאות על ידיך‪ ,‬לכך נתן להם הקב"ה מצוה זו עכ"ל‪.‬‬ ‫יצר הרע‪ ,‬והיצה"ר בא לו לאדה"ר כשאכל מעץ הדעת כמש"כ‬ ‫רשיז"ל (פרשה ב‪-‬כ"ה) עה"פ ולא יתבששו וז"ל‪ ,‬שלא היו יודעים דרך‬ ‫אך כ"ז לא יצדק אלא אי אמרינן דלולי החטא היה האדם חי‬ ‫צניעות להבחין בין טוב לרע‪ ,‬ואעפ"י שנתנה בו דעה לקרות‬ ‫לעולם וכל מציאת המיתה נתהוה על ידי חטא עץ הדעת‪ ,‬אך‬ ‫שמות‪ ,‬לא נתן בו יצר הרע עד אכלו מן העץ ונכנס בו יצר הרע‬ ‫מצינו מדרשים חלוקים בזה‪ ,‬דמכמה מדרשים מוכח שתיכף‬ ‫וידע מה בין טוב לרע עכ"ל‪ ,‬ולכן אכל מעץ הדעת כדי שעי"ז‬ ‫מתחלת יצירת האדם נגזר עליו שלא יחיה לעולם‪ ,‬עיין במדרש‬ ‫יקבלו ישראל את התורה ולא המלאכים עכ"ד‪ .‬ובספר ראש דוד‬ ‫תנחומא פרשת וישב (סימן ד)‪ ,‬נורא עלילה על בני אדם‪ ,‬אמר ר'‬ ‫(פרשת בשלח) כתב לבטל טענת המלאכים דהתורה שייכת להם מכח‬ ‫יהושע בן קרחה‪ ,‬אף הנוראות שאתה מביא עלינו‪ ,‬בעלילה את‬ ‫דינא דבר מיצרא‪ ,‬דהלא בני ישראל בנים הם למקום‪ ,‬ולגבי בן‬ ‫מביאן‪ ,‬בא וראה כשברא הקב"ה את העולם‪ ,‬מיום הראשון ברא‬ ‫ליכא דינא דבר מיצרא כדקיי"ל בחו"מ (סי' קע"ה) עיי"ש‪.‬‬ ‫מלאך המות‪ ,‬מנין‪ ,‬אמר ר' ברכיה‪ ,‬משום שנאמר‪ ,‬וחשך על פני‬ ‫תהום‪ ,‬זה מלאך המות המחשיך פניהם של בריות‪ ,‬ואדם נברא‬ ‫וכתב בספר זרע ברך ראשון פרשת עקב (ד"ה תירץ ט')‪ ,‬דאם בני‬ ‫בששי ועלילה נתלה בו שהוא הביא את המיתה לעולם עיי"ש‪,‬‬ ‫ישראל נקראים עבדים‪ ,‬אז אין לנו לבוא עליו מצד שכר‬ ‫וכן איתא במדרש תנחומא פ' שמות (סימן י"ז)‪ ,‬הרבה נתיחדו עד‬ ‫עבודתינו שכר המצות דקיי"ל דאין שכירות משתלמת אלא‬ ‫שלא באו לעולם‪ ,‬המות מתוקן היה שיבא לעולם‪ ,‬שנאמר וחשך‬ ‫לבסוף ועל כן אמרו שכר מצוה בהאי עלמא ליכא‪ ,‬אבל אם בני‬ ‫על פני תהום‪ ,‬זה מלאך המות שמחשיך פני הבריות וכו' עיי"ש‪.‬‬ ‫ישראל נקראים בנים‪ ,‬אז אנו באים שיפרנסנו מצד הרחמים‬ ‫כרחם אב על בנים שמפרנס מכח רחמנות‪ ,‬ואז איכא שכר‬ ‫ואיתא בבראשית רבה (פרשה ט ‪-‬ה) עה"פ וירא אלקים את כל אשר‬ ‫בהאי עלמא עיי"ש‪.‬‬ ‫עשה והנה טוב מאד ויהי ערב ויהי בקר יום הששי‪ ,‬בתורתו של‬ ‫ר' מאיר מצאו כתוב‪ ,‬והנה טוב מאד‪ ,‬הנה טוב מות עיי"ש‪,‬‬ ‫ומעתה מבואר הגמ'‪ ,‬דלכן נטלה התפילין בידה‪ ,‬דמתפילין יש‬ ‫ולהלן (אות ו') איתא‪ ,‬אמר ר' שמעון בן אלעזר‪ ,‬הנה טוב מאוד‪,‬‬ ‫להכריח דשכר מצוה בהאי עלמא איכא‪ ,‬דהטעם דמניחין‬ ‫זה שינה עיי"ש‪ ,‬וצ"ב במאי פליגי‪.‬‬ ‫תפילין כדי לתקן חטאו של אדה"ר‪ ,‬ולכאורה למה צריכין‬ ‫לתקן הרי יש לו אמתלא דאכל כדי שבני ישראל יקבלו את‬ ‫והנבס"ד‪ ,‬דלכאורה צריך ביאור מה טוב מאוד זה המות‪ ,‬וכתב‬ ‫התורה ולא המלאכים‪ ,‬וע"כ דאין לו אמתלא‪ ,‬דהמלאכים‬ ‫בספר בתי נפש (פרשת בראשית)‪ ,‬לפי"מ דאיתא במסכת קידושין (דף‬ ‫בלא"ה לא יקבלו את התורה דאין להם טענת בר מיצרא כיון‬ ‫ל"ט‪ ):‬דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא עיי"ש‪ ,‬וא"כ משו"ה שפיר‬ ‫דיש לנו דין בנים למקום‪ ,‬ומעתה ס"ל שכר מצוה בהאי עלמא‬ ‫והנה טוב מאוד זה המות‪ ,‬כדי לקבל שכר עין לא ראתה‪ ,‬וכתב‬ ‫איכא‪ ,‬וא"כ למה מת בעלי בחצי ימיו ודו"ק‪.‬‬ ‫דאחר כתב זאת מצא בספר צפנת פענח חדש ערך צדיקים (אופן‬ ‫ז') על הקרא יקר בעיני ה' המותה לחסידיו‪ ,‬שהמיתה היא טובה‬ ‫ג) עוי"ל‪ ,‬דבספר יד דוד (פרשת בראשית עה"פ וישם ה' לקין אות) כתב וז"ל‪,‬‬ ‫להצדיק‪ ,‬משום דכל ימי חייו הוא עמל בתורה ובמצות‪ ,‬ושכרו‬ ‫וישם ה' לקין אות זהו תפילין כדאיתא בספר‪ ,‬ויתורץ עפי"מ‬ ‫לא משתלם לו מיד‪ ,‬כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא וכו'‬ ‫דאיתא במדרש ילקוט (משלי פרק כ‪-‬י"ב רמז תתקנ"ט) בשם מדרש רבה‬ ‫עכ"ד‪ ,‬ולפי"ז י"ל דר"מ ס"ל דשכר מצוה באי עלמא ליכא‪,‬‬ ‫(ויקרא פרשה כ"א‪-‬ב) עה"פ ובתחבולות עשה מלחמה‪ ,‬ר' נתן ור' אחא‬ ‫ולכן ס"ל דטוב מאוד היינו מיתה‪ ,‬דעי"ז יקבל שכרו‪ ,‬ור'‬ ‫בשם ר' סימון‪ ,‬אם עשית חבילות חבילות של עבירות‪ ,‬עשה‬ ‫שמעון בן אלעזר ס"ל דשכר מצוה בהאי עלמא איכא‪ ,‬ולכן‬ ‫כנגדן חבילות חבילות של מצות‪ ,‬עינים רמות‪ ,‬והיו לטוטפות‬ ‫ס"ל דטוב מאוד קאי על שינה‪.‬‬ ‫בין עיניך‪ ,‬ידים שופכות דם נקי‪ ,‬וקשרתם לאות על ידיך עכ"ל‪.‬‬ ‫הואיל משה פרשת נצו"י תשפ"ו דף ה‬ ‫מתגברים‪ ,‬כחוט השני שפתותיך‪ ,‬במה שאמרו עבדיך נשאו‬ ‫ובזה יבואר מה שנטלה התפילין בידה‪ ,‬דהלא הטעם דמניחין‬ ‫ראש‪ ,‬היינו שהרימו ראש כלפי מעלה‪ ,‬לשעבד הכוונה והנשמה‬ ‫תפילין הוא כדי לתקן חטאו של אדה"ר שגרם מיתה לעולם‪,‬‬ ‫שבמוח‪ ,‬וזהו על מה שהקדימו של יד לשל ראש עכ"ד‪.‬‬ ‫ולא נגזר מיתה מיד בעת יצירת האדם‪ ,‬ומעתה הא דכתיב והנה‬ ‫טוב מאוד קאי על שינה‪ ,‬ומינה דס"ל שכר מצוה בהאי עלמא‬ ‫ובספר שבתא דריגלא (דף נ"ד‪ ):‬כתב הטעם דשכר מצוה ליכא‬ ‫איכא‪ ,‬ולכן באתה בטענה למה מת בעלי בחצי ימיו ודו"ק‪.‬‬ ‫בהאי עלמא וז"ל‪ ,‬טילטל הקב"ה שכרן של עושי מצוה מן‬ ‫העולם הזה‪ ,‬כדי שיעשו באמונה‪ ,‬דאם יתן להם שכרן בעולם‬ ‫ד) עוי"ל‪ ,‬דבספר עצי חיים (פרשת מטות) כתב לבאר למה מניח‬ ‫הזה יעשו שלא לשמה‪ ,‬ולאפוקי ממאן דאמר במסכת פסחים‬ ‫קודם תפילין של יד ואח"כ של ראש‪ ,‬דאיתא במדרש שיר‬ ‫(דף נ‪ ,):‬לעולם יעסוק אדם בתורה אע"ג שאינה לשמה‪ ,‬שמתוך‬ ‫השרים (פ"ד‪-‬ו) שערך כעדר העזים‪ ,‬עדרים שהלכו למלחמת‬ ‫שלא לשמה בא לשמה עכ"ל‪.‬‬ ‫מדין‪ ,‬שעלו מן הרחצה‪ ,‬שלא הקדים אחד מהן תפילין של‬ ‫ראש לתפילין של יד‪ ,‬כחוט השני שפתותיך‪ ,‬שאמרו למשה‬ ‫ומעתה מבואר טענת האשה במה שהבאתה התפילין בידה‪,‬‬ ‫עבדיך נשאו את ראש וגו' עיי"ש‪.‬‬ ‫דהלא הטעם דהקדימו תפילין של יד לשל ראש‪ ,‬כדי שיזכו‬ ‫לעשות הכל לשמו יתברך‪ ,‬ומתוך שלא לשמה באו לשמה‪,‬‬ ‫וביאר הענין‪ ,‬דאיתא במנחות (דף ל"ו‪ ,).‬כשהוא מניח תפילין‪,‬‬ ‫ומינה דשכר מצוה בהאי עלמא איכא‪ ,‬ומעתה צודקת בטענתה‬ ‫מניח של יד ואחר כך של ראש‪ ,‬דכתיב וקשרתם לאות על ידיך‪,‬‬ ‫למה מת בעלי בחצי ימיו ודו"ק‪.‬‬ ‫והדר והיו לטוטפות בין עיניך‪ ,‬ויש ליתן טעם לזה‪ ,‬על פי‬ ‫מש"כ בבית יוסף חאו"ח (סי' כ"ה)‪ ,‬דבתפילין של יד משעבד אדם‬ ‫ה) עוי"ל‪ ,‬דבספר שם דוד פרשת מטות (דף שס"ג‪ ).‬כתב וז"ל‪ ,‬כי‬ ‫את גופו לה'‪ ,‬ובתפילין של ראש משעבד הנשמה שבמוחו לה'‪,‬‬ ‫הנה נודע לכל מי שיש לו מוח בקדקדו‪ ,‬שעיקר כוונת תפילין‬ ‫ואיתא במסכת פסחים (דף נ‪ ):‬לעולם יעסוק אדם בתורה אע"ג‬ ‫הוא להניח שם שד"י על ראשו וזרועו‪ ,‬כדאיתא בשבת (כ"ח‪,):‬‬ ‫שאינה לשמה‪ ,‬שמתוך שלא לשמה בא לשמה‪ ,‬ולפי"ז י"ל‪,‬‬ ‫אמר אביי‪ ,‬שי"ן של תפילין הלכה למשה מסיני וכו'‪ ,‬ופירש"י‬ ‫דלכן מניח של יד תחילה לשעבד גופו לעבודת הבורא ב"ה‪,‬‬ ‫שין של תפילין שיהא העור נקמט מבחוץ ג' קמטין ודומה‬ ‫דהרי גם בעבודה שלא לשמה הרי גופו משועבד לעבודת‬ ‫לשי"ן‪ ,‬והרצועה נקשרת כמין דל"ת‪ ,‬ויש רצועה כפופה כמין‬ ‫הש"י‪ ,‬רק שהוא אינה זכה וברורה במחשבות לבו‪ ,‬ואח"כ יניח‬ ‫יו"ד‪ ,‬דהיינו שד"י עיי"ש‪ ,‬אכן לפי"ז היה ראוי להקדים תפילין‬ ‫של ראש לשעבד בזה גם הנשמה שבמוח‪ ,‬היינו שיעשה גם‬ ‫של ראש תחלה שהוא השי"ן והדל"ת‪ ,‬ואחר כך להניח של יד‬ ‫בכל כוונתו ומחשבתו לשמה‪ ,‬והיינו שמתוך שלא לשמה בא‬ ‫שהוא היו"ד‪ ,‬כסדר כתיבתו שד"י‪ ,‬אבל כמו שאנחנו מניחין של‬ ‫לשמה‪ ,‬ולכן צריך להניח קודם של יד דמשמע גם שלא לשמה‪,‬‬ ‫יד תחלה‪ ,‬א"כ השם שד"י בא בהיפך‪ ,‬היו"ד קודם לשי"ן דל"ת‪.‬‬ ‫ואח"כ של ראש שהוא מורה על העבודה של לשמה‪.‬‬ ‫אמנם הנפקא מינה בזה בסברא זו הוא‪ ,‬אי צריך להניח‬ ‫ומבאר בזה מה דאיתא במסכת ר"ה (דף כ"ט‪ ,):‬והיה כאשר ירים‬ ‫התפילין כסדר כתיב שם שד"י בתורה הכתוב לפנינו למטה‪,‬‬ ‫משה ידו וגבר ישראל וגו'‪ ,‬וכי ידיו של משה עושות מלחמה‬ ‫ואז צריך להניח של ראש קודם של יד‪ ,‬שי"ן דל"ת קודם‬ ‫או שוברות מלחמה‪ ,‬אלא לומר לך כל זמן שהיו ישראל‬ ‫ליו"ד‪ ,‬או להיפך שצריך להקדים להניח של יד שהוא היו"ד‬ ‫מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים‬ ‫קודם של ראש שהוא השי"ן דל"ת‪ ,‬כסדר כתיבת התורה‬ ‫היו מתגברים ואם לאו היו נופלים עיי"ש‪ ,‬ולהנ"ל י"ל‪,‬‬ ‫למעלה‪ ,‬כי הנה מצינו שדרשו חז"ל במסכת שבת (דף ק"ה‪,).‬‬ ‫דהמשנה מתמה וכי ידיו עושות מלחמה‪ ,‬ר"ל וכי בשביל ידיו‬ ‫אנכ"י נוטריקון אנא נפשי כתיבה יהיבה‪ ,‬רבנן אמרי אמירה‬ ‫לחוד היינו במה שמשעבדין גופו לחוד‪ ,‬ר"ל היינו עבודה‬ ‫נעימה כתיבה יהיבה‪ ,‬איכא דאמרי אנכי למפרע יהיבה כתיבה‬ ‫אפילו שלא לשמה‪ ,‬בזה לבד גם כן היו מנצחין המלחמה‪ ,‬הרי‬ ‫נאמנין אמריה‪ ,‬ועל דרך זה איתא במדרש בראשית רבה (פרשה‬ ‫עיקר ותכלית העבודה הוא שיהא הכל לשמו יתברך‪ ,‬וע"ז‬ ‫צ"ח ‪-‬ד) שדרשו פחז כמים‪ ,‬חד אמר פחזת חטאת וכו'‪ ,‬וחד אמר‬ ‫מתרץ‪ ,‬כל זמן שהיו מסתכלין כלפי מעלה‪ ,‬היינו גם לשעבד‬ ‫להיפך זעת חרדת וכו'‪ ,‬וכן רבים כהנה‪ ,‬וצריך להבין מאי‬ ‫הנשמה שהיא למעלה במוח שבראש ומשעבדין גם את לבם‬ ‫בינייהו ובמאי פליגי אי דרשינן כסדר הכתוב או להיפך‪.‬‬ ‫לאביהם שבשמים‪ ,‬וכאשר ירים את ידו למעלה לשעבד את‬ ‫הגוף לעשות הכל לשמה‪ ,‬בזה היו מתגברין‪.‬‬ ‫ונראה לי דפליגי בהא‪ ,‬דאיתא בילקוט ראובני (פרשת תרומה) ד"ה‬ ‫ככל אשר אני מראה‪ ,‬תתהפך כחומר חותם‪ ,‬למעלה התורה‬ ‫וז"ש המדרש‪ ,‬שערך כעדר העזים שעלו מן הרחצה‪ ,‬עדרים‬ ‫כתובה דרך תשר"ק‪ ,‬וא"כ יש לנו ג"כ לדרוש התורה בהיפך‬ ‫שהלכו למלחמת מדין‪ ,‬שלא הקדימו תפילין של ראש לשל יד‪,‬‬ ‫אתוון כמו שכתבוה למעלה‪ ,‬וא"כ פליגי בזה‪ ,‬מאן דדרש אנכי‬ ‫שעל זה הטעם הקדימו תפילין של יד לשל ראש‪ ,‬כדי שיזכו‬ ‫וכל הפסוקים כסדר‪ ,‬ס"ל דדרשינן כמו שהתורה כתובה‬ ‫לעשות הכל לשמו יתברך‪ ,‬ומתוך שלא לשמה באו לשמה‪,‬‬ ‫לפנינו‪ ,‬ומאן דדרש להיפך דורש כמו שהתורה כתובה למעלה‪.‬‬ ‫ומזה כי עבודתם היה לשמה ומסתכלין כלפי מעלה‪ ,‬ולכן היו‬ ‫הואיל משה פרשת נצו"י תשפ"ו דף ו‬ ‫והנה אי טיגון אסור בבשר בחלב כתב בפליתי (סי' פ"ז סק"ב)‬ ‫נמצא‪ ,‬דאי דרשינן התורה דרך תשר"ק כמו שהיא כתובה‬ ‫ובספר משען המים (שם)‪ ,‬דתליא בפלוגתא אי יש אם למסורת‬ ‫למעלה‪ ,‬א"כ יש להניח תפילין של יד קודם לתפילין של ראש‪,‬‬ ‫או למקרא‪ ,‬דבמסכת סנהדרין (דף ד‪ ).‬איתא‪ ,‬לא תבשל גדי בחלב‬ ‫כי זהו דרך תשר"ק‪ ,‬תתהפך כחומר חותם‪ ,‬להיפך מכתיבה שם‬ ‫אמו יכול בחלב היינו מנ"ל דהתורה אסרה בשר בחלב דילמא‬ ‫שד"י למטה‪ ,‬ועל כן יש להקדים תחלה יו"ד של יד ואחר כך‬ ‫אסור לבשל בחלב‪ ,‬ואמרינן שם דלמ"ד יש אם למקרא לק"מ‬ ‫שי"ן דל"ת של ראש עיי"ש מה שהאריך בזה‪ ,‬וכ"כ בספר‬ ‫דהרי המקרא הוא בחלב‪ ,‬וקושית הגמ' הוא רק למאן דס"ל יש‬ ‫ברכה משולשת (מאמר פ"ו)‪.‬‬ ‫אם למסורת‪ ,‬ומסיק הגמ' אלא אמר רב אחא בריה דרב איקא‬ ‫לא תבשל גדי דרך בישול אסרה תורה‪ ,‬פי' מדאפקיה קרא‬ ‫ואיתא במסכת שבת (דף ק"ד‪ ,).‬אמרי ליה רבנן לר יהושע בן‬ ‫בלשון בישול עכ"ח דהתורה אסרה בחלב דאיכא בישול ולא‬ ‫לוי‪ ,‬אתו דרדקי האידנא לבי מדרשא ואמרו מילי דאפילו‬ ‫בחלב דלאו בישול הוא אלא טיגון‪.‬‬ ‫בימי יהושע בן נו"ן לא איתמר כוותייהו‪ ,‬אל"ף בי"ת אלף‬ ‫בינה (למוד תורה)‪ ,‬גימ"ל דל"ת גמול דלים וכו' עיי"ש‪ ,‬ובספר בני‬ ‫והנה למ"ד יש אם למקרא ופשטיה דקרא מוכח דהתורה אסרה‬ ‫שמואל (דף ל‪ ).‬כתב‪ ,‬דאי בסדר אבג"ד ניתנה תורה‪ ,‬א"כ כתיב‬ ‫בחלב‪ ,‬אפשר לומר דלא תבשל דאסרה תורה גם טיגון הוא‬ ‫קודם לימוד ואח"כ המעשה צדקה‪ ,‬ולפי"ז ס"ל תלמוד גדול‬ ‫בכלל‪ ,‬משא"כ למ"ד יש אם למסורת‪ ,‬דהא דידעינן איסור בשר‬ ‫ממעשה‪ ,‬משא"כ אי נימא דבסדר תשר"ק ניתנה‪ ,‬א"כ כתיב‬ ‫בחלב הוא משום דאפקיה קרא בלשון בישול‪ ,‬לאפוקי חלב‬ ‫קודם מעשה צדקה ואח"כ לימוד‪ ,‬וממילא ס"ל מעשה גדול‬ ‫שאינו בישול אלא טיגון מוכח דדוקא בישול אסרה תורה ולא‬ ‫מתלמוד עיי"ש‪.‬‬ ‫טיגון‪ ,‬ולפי"ז למ"ד יש אם למקרא וגם טיגון אסור עברו‬ ‫המלאכים על איסור בשר בחלב‪ ,‬משא"כ למ"ד יש אם למסורת‬ ‫וכתב בספר פני יצחק (ח"ו דף נ') לסתור טענת המלאכים דהתורה‬ ‫שפיר אכלו בהיתר‪ ,‬ולפי"ז כשנדחו המלאכים מלקבל התורה‬ ‫שייכת להם משום דינא דבר מיצרא‪ ,‬דנקטינן מעשה גדול‬ ‫מטעם שאכלו בשר בחלב עכ"ח דגם טיגון אסור ויש אם‬ ‫מתלמוד‪ ,‬והמלאכים אי אפשר להם לקיים התורה אלא ע"י‬ ‫למקרא עיי"ש‪.‬‬ ‫תלמוד ולא על ידי מעשה‪ ,‬וכבר פסק הרמ"א בחו"מ (סי' קע"ה‬ ‫סכ"ג) דכל היכא דאיכא פסידא למוכר ליכא טענת בר מיצרא‪,‬‬ ‫ואיתא במסכת שבת (דף קי"ט‪ ,).‬בעא מיניה רבי מר' ישמעאל‬ ‫וכיון שאי אפשר להמלאכים לקיים התורה במעשה איכא‬ ‫ברבי יוסי‪ ,‬עשירים שבארץ ישראל במה הן זוכין (לעושר גדול כזה)‪,‬‬ ‫פסידא למוכר עכ"ד‪.‬‬ ‫א"ל בשביל שמעשרין שנאמר עשר תעשר עשר בשביל‬ ‫שתתעשר עיי"ש‪ ,‬וכן איתא במסכת תענית (דף ח‪ ,):‬ואמר ר' יוחנן‬ ‫אך איתא במד"ר שמות (פרשה כ"ח ‪-‬א)‪ ,‬באותה שעה בקשו מלאכי‬ ‫מאי דכתיב עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר וכו' עיי"ש‪.‬‬ ‫השרת לפגוע במשה‪ ,‬עשה בו הקב"ה קלסטירין של פניו של‬ ‫משה דומה לאברהם‪ ,‬אמר להם הקב"ה אי אתם מתביישין‬ ‫ובספר לחמי תודה (דף ק"ג)‪ ,‬כתב לפרש מאמר חז"ל בפרקי אבות‬ ‫הימנו‪ ,‬לא זהו שירדתם אצלו ואכלתם בתוך ביתו וכו' עיי"ש‪,‬‬ ‫(פרק ג' משנה י"ג)‪ ,‬מסורת סייג לתורה מעשרות סייג לעושר‪ ,‬דדרשא‬ ‫ובדעת זקנים (פרשת וירא) כתב בשם המדרש דהמלאכים אכלו‬ ‫הנ"ל עשר בשביל שתתעשר א"ש רק למ"ד יש אם למסורת‪,‬‬ ‫בשר בחלב אצל אברהם‪ ,‬וזהו שאמר להם הקב"ה‪ ,‬והלא אתם‬ ‫דכיון דבגוף התורה לא הזכיר נקודות‪ ,‬שפיר י"ל דדרשינן‬ ‫אכלתם בשר בחלב אצל אברהם וכתיב בתורה לא תבשל גדי‬ ‫תעשר בשי"ן ימנית‪ ,‬מש א"כ למ"ד יש אם למקרא ואזלינן בתר‬ ‫בחלב אמו עיי"ש‪.,‬‬ ‫הקרי‪ ,‬וכיון דהקרי הוא בשי"ן שמאלית לא שייך לדרוש מכאן‬ ‫דזוכין לעושר‪ ,‬דבשי"ן שמאלית אין פירושו עשירות‪ ,‬וזה‬ ‫וכתב בספר משען המים (פרשת מטות)‪ ,‬ובספר דברי יואל לסוכות‬ ‫כוונת המשנה מסורת סייג לתורה היינו דיש אם למסורת‪ ,‬ולכן‬ ‫(דף קמ"ה)‪ ,‬דהבשר בחלב שהמלאכים אכלו היתה על ידי טיגון‬ ‫מעשרות סייג לעושר‪ ,‬דשפיר דרשינן עשר בשביל שתתעשר‬ ‫ולא על ידי בישול‪ ,‬ומביא דברי המד"ר בראשית (פרשה מ"ח ‪-‬ט"ו)‪,‬‬ ‫דזוכין לעשירות בשביל מצות צדקה עכ"ד‪.‬‬ ‫א"ר חנינא‪ ,‬המעולה אחד מששים בחלב‪ ,‬והבינוני אחד‬ ‫מארבעים‪ ,‬והקיבר אחד מעשרים‪ ,‬ומבאר כוונת המדרש‪,‬‬ ‫ובזה יבואר אמאי הביאה התפילין בידה‪ ,‬דכוונתה היתה‬ ‫עפימש"כ היפה תואר דבאמת לא הביא אברהם את החלב כדי‬ ‫להוכיח דשכר מצוה בהאי עלמא איכא‪ ,‬דכיון דתפילין צריכין‬ ‫לאכול‪ ,‬רק להראות לפניהם חלב השמן שממנו הוציא‬ ‫להניח של יד קודם של ראש‪ ,‬משום דהולכין בסדר תשר"ק‪,‬‬ ‫החמאה‪ ,‬וזהו כוונת המדרש‪ ,‬שהביא אברהם חמאה המעולה‬ ‫וההוכחה לזה דלכן לא ניתנה תורה להמלאכים‪ ,‬דאי"ל דלכן‬ ‫שהוא אחד מששים בחלב עיי"ש‪.‬‬ ‫לא ניתנה התורה משום שאכלו בשר בחלב‪ ,‬דכיון דהיה על ידי‬ ‫טיגון ליכא איסור בשר בחלב‪ ,‬וא"כ ס"ל יש אם למסורת‪,‬‬ ‫ולפי"ז נמצא דאכלו הבשר ע"י טיגון בחמאה ולא ע"י בישול‬ ‫ודרשינן עשר בשביל שתתעשר‪ ,‬ומינה דשכר מצוה בהאי‬ ‫בחלב‪ ,‬ומה שכתוב ויקח חמאה וחלב‪ ,‬לא היה כדי לאכול‬ ‫עלמא איכא‪ ,‬וא"כ למה מת בעלי בחצי ימיו ודו"ק‪.‬‬ ‫שניהם דרק החמאה היה לאכילה והחלב הביא רק להראות‪.‬‬ ‫הואיל משה פרשת נצו"י תשפ"ו דף ז‬ ‫על עצמינו עול מלכותו באהבה על זה עצמו שקבלנו עלינו‬ ‫ו) עוי"ל‪ ,‬דבספר ארץ החיים (תהלים מזמור ח') כתב לפרש מה‬ ‫להתחייב להיות עדים על מלכותו ית"ש בכך שנקיים את‬ ‫דכתי ב ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ וגו'‪ ,‬כי המלאכים‬ ‫מצוותיו‪ ,‬ע"ז שפיר מגיע לנו שכר בעוה"ז‪ ,‬ולכן על מה‬ ‫טענו שהקב"ה יתן התורה בשמים‪ ,‬ואם לפרסם שמו בארץ‪,‬‬ ‫שהאמינו בה' ואמרו נעשה ונשמע וקיבלו עליהם ועל זרעם‬ ‫כבר מפורסם ביציאת מצרים‪ ,‬אך התירוץ הוא כדאיתא בגמ'‬ ‫עול המצות להעיד על הבורא ית"ש‪ ,‬על קבלה זו שהכניסו‬ ‫כלום מיתה יש ביניכם וכו'‪ ,‬אך קשה יתן להם מה שאפשר‬ ‫עצמם שלא מן החיוב ראוי לשלם שכרם רב על פי פעלם‪.‬‬ ‫לקבל והשאר יקבלו בני ישראל‪ ,‬ואם התורה חתומה ניתנה‬ ‫צריך אומה אחת לקבל כל התורה וכו' עיי"ש‪.‬‬ ‫ולפי"ז י"ל דאי ס"ל כר"ע דכללות ופרטות ניתנו בסיני‪ ,‬א"כ‬ ‫בדין הוא שיקבלו שכר על כל המצוות‪ ,‬שהרי מיד בהר סיני‬ ‫ובספר בית האוצר (כלל א' אות ד) כתב‪ ,‬דאי ס"ל תורה חתומה‬ ‫באנו מרצון להכניס עצמינו לעול כל התרי"ג מצוות‪ ,‬ועל דב"ז‬ ‫ניתנה‪ ,‬ע"כ שהתורה צריכה להינתן כולו בפעם אחד‪ ,‬אז‬ ‫שבאו מעצמם איכא שכר מצוה בהאי עלמא וכנ"ל‪ ,‬משא"כ אי‬ ‫מסתבר נמי דכללות ופרטות נאמרו בסיני‪ ,‬משא"כ אי ס"ל‬ ‫ס"ל כר' ישמעאל דכללות ניתנו בסיני ופרטות באוהל מועד‪,‬‬ ‫תורה מגילה ניתנה‪ ,‬א"כ אפשר להתורה להתחלק לפרקים‪ ,‬אז‬ ‫וא"כ אין להחשיב את המצוות אלא לאחר שנתפרשו בפרטות‬ ‫י"ל דכללות נאמרו בסיני ולא פרטות עכ"ד‪.‬‬ ‫באוהל מועד‪ ,‬ואז כבר היו כמחוייבים בעדות מעת מעמד הר‬ ‫סיני‪ ,‬ועל הכללות לחוד שקבלו ברצון בסיני לא שייך קבלת‬ ‫ובהקדמה לספר ים התלמוד עמ"ס בבא קמא (אות י"ג)‪ ,‬הביא מה‬ ‫שכר‪ ,‬כי הכללות ללא הפרטות לאו מצות הן‪ ,‬ואילו על‬ ‫שפירש אביו דברי המדרש (רות פרשה ה‪-‬ד) עה"פ ישלם ה' פעלך‬ ‫הפרטות שנאמרו אח"כ הרי היו מצווים ועומדים מכבר‪ ,‬ונמצא‬ ‫ותהי משכרתך שלימה תחת אשר באת לחסות‪ ,‬אמר רב חסא‬ ‫מזה דאי ס"ל כללות נאמרו בסיני ופרטות באוהל מועד נקטינן‬ ‫תחת אשר באת עיי"ש‪ ,‬והוא פלאי דמה מוסיף רב חסא על‬ ‫דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא‪ ,‬משא"כ אי ס"ל כללות ופרטות‬ ‫המקרא‪ ,‬ויל"פ עפי"ד הרשב"א ז"ל דלכן אמרינן שכר מצוה‬ ‫ניתנו בסיני אז שפיר י"ל דשכר מצוה איכא בהאי עלמא עכ"ד‪.‬‬ ‫בהאי עלמא ליכא‪ ,‬כיון שהמצות הן אות על אחדותו ית"ש‪,‬‬ ‫והיינו שבקיום המצות מעידין על מלכות שמים‪ ,‬ואם היו‬ ‫ומעתה מבואר הגמ'‪ ,‬דלכן נטלה התפילין בידה‪ ,‬דמתפילין יש‬ ‫נותנין לו תיכף שכר היה כנוטל שכר להעיד דעדותו בטלה‬ ‫להכריח דשכר מצוה בהאי עלמא איכא‪ ,‬דהטעם דמניחין‬ ‫כמבואר במסכת קידושין (דף נ"ח‪.):‬‬ ‫תפילין כדי לתקן חטאו של אדה"ר‪ ,‬ולכאורה למה צריכין‬ ‫לתקן הרי יש לו אמתלא דאכל כדי שבני ישראל יקבלו את‬ ‫ואמנם בשו"ע חו"מ (סי' ל"ד סעיף י"ח וברמ"א) איתא‪ ,‬דהא דנוטל שכר‬ ‫התורה ולא המלאכים‪ ,‬וע"כ דאין לו אמתלא‪ ,‬דהמלאכים‬ ‫להעיד פסול‪ ,‬הוא דווקא כשכבר ראה את העדות ומחוייב‬ ‫בלא"ה לא יקבלו את התורה משום דתורה חתומה ניתנה‪,‬‬ ‫להעיד על הדבר ואם נמנע מלהעיד מוזהר הוא באם לא יגיד‬ ‫ומעתה ס"ל דכללות ופרטות נאמרו בסיני‪ ,‬ומינה דס"ל שכר‬ ‫ונשא עוונו‪ ,‬על כן אינו רשאי ליטול שכר על כך‪ ,‬אבל מי‬ ‫מצוה בהאי עלמא איכא‪ ,‬ולכן באתה בטענה למה מת בעלי‬ ‫שאינו מחוייב להעיד ונוטל שכר כדי לילך ולראות הדבר כדי‬ ‫בחצי ימיו ודו"ק‪.‬‬ ‫שיהיה עד בדבר מותר ליקח שכר עיי"ש‪.‬‬ ‫ולפי"ז י"ל דאע"ג דישראל המקיים מצות אין ראוי לו לקבל‬ ‫ז) עוי"ל‪ ,‬ד איתא במסכת קידושין (דף ל"ו‪ ).‬בנים אתם לה'‬ ‫שכר כדי שלא יהא כנוטל שכר להעיד‪ ,‬מ"מ גוי שבא ומכניס‬ ‫אלקיכם‪ ,‬בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים אתם קרוין בנים‪ ,‬אין‬ ‫עצמו לחסות בצל כנפי השכינה‪ ,‬ולקיים מצוות השם שפיר‬ ‫אתם נוהגין מנהג בנים אין אתם קרוין בנים דברי ר' יהודה‪ ,‬ר'‬ ‫בדין שיקבל שכר גם בהאי עלמא‪ ,‬והיינו כיון שבא מעצמו‬ ‫מאיר אומר בין כך ובין כך אתם קרוים בנים שנאמר בנים‬ ‫להתגייר ולקבל על עצמו את העדות הו"ל כמי שהולך לראות‬ ‫סכלים המה‪ ,‬ואומר בנים לא אמון בם‪ ,‬ואומר זרע מרעים בנים‬ ‫ולהעיד דרשאי לקבל שכר‪ ,‬וז"ש המדרש‪ ,‬דאמר הכתוב ישלם‬ ‫משחיתים‪ ,‬ואומר והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם‬ ‫ה' פעליך שתקבל שכר בעוה"ז‪ ,‬והוקשה לרב חסא הלא קיי"ל‬ ‫יאמר להם בני א‪-‬ל חי‪ ,‬מאי ואומר וכו'‪ ,‬וכי תימא כי לית בהו‬ ‫שכר מצוה בהאי עלמא ליכא‪ ,‬ע"ז מתרץ תחת אשר באת‪,‬‬ ‫הימנותא הוא דמיקרו בנים‪ ,‬כי פלחו לעבודת כוכבים לא‬ ‫רצ"ל דמהאי טעמא תקבל שכר גם בעוה"ז על שבאת מעצמך‬ ‫מיקרו בנים‪ ,‬ת"ש ואומר זרע מרעים בנים משחיתים (דהיינו עבודה‬ ‫ליכנס תחת כנפי השכינה במה שלא נתחייבה כלל עכ"ד‪.‬‬ ‫זרה כדכתיב פן תשחיתון ועשיתם פסל)‪ ,‬וכי תימא בנים משחיתים הוא‬ ‫דמיקרו בני מעלייא לא מיקרו (עוד לעולם)‪ ,‬ת"ש ואומר והיה‬ ‫ובספר שער בנימין (דרוש י' דף ע"ר מדפה"ס) ד"ה ובזה‪ ,‬כתב לפרש‬ ‫במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני א‪-‬ל חי (הרי‬ ‫בזה מה דאיתא במדרש אין ישראל ניזונין אלא בזכות אמונה‪,‬‬ ‫דהדרי מקרו בני א‪-‬ל חי ע"י תשובה) עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז דלר"מ דס"ל דאף‬ ‫והיינו משום דנהי שאחר שקבלנו את התורה כבר מחוייבים‬ ‫בעובד ע"ז קרויין בנים מעלייא‪ ,‬ולדידיה שפיר מהני תשובה‬ ‫לקיימה‪ ,‬וממילא אין בדין ליטול שכר בעד קיום המצוות‪ ,‬כי‬ ‫אף על חטא דע"ז‪.‬‬ ‫אין לקבל שכר על עדות ה'‪ ,‬אבל על תחילת הקבלה שקבלנו‬ ‫הואיל משה פרשת נצו"י תשפ"ו דף ח‬ ‫תלמוד גדול ממעשה‪ ,‬מעתה אין לומר דלכן מת משום שלא קיים‬ ‫וכתב השפע חיים זצ"ל דפלוגתת ר"מ ור"י תליא בפירוש‬ ‫המצות‪ ,‬דהלא כיון דתלמוד גדול ממעשה‪ ,‬והוא קרא ושנה הרבה‬ ‫הכתוב דעו כי ה' הוא האלקים הוא עשנו ולא אנחנו עמו וצאן‬ ‫וזה חשיבא טפי מקיום המצות‪ ,‬משא"כ אי ס"ל מעשה גדול‬ ‫מרעיתו (תהלים (ק‪-‬ג)‪ ,‬דהכתיב הוא ול"א אנחנו עמו באלף‪ ,‬והקרי‬ ‫מתלמוד‪ ,‬אז י"ל דלכן מת משום שלא דקדק לקיים המצות‪.‬‬ ‫הוא ולו אנחנו עמו בוי"ו‪ ,‬ולפי הקרי יש לפרש דדייקא כאשר‬ ‫דעו כי ה' הוא האלקים שמאמינים בקודשא בריך הוא אז ולו‬ ‫ובספר מאמר מרדכי (דף ס‪ ):‬הביא מה שהובא בפירוש סידור במוסף‬ ‫אנחנו עמו‪ ,‬משא"כ אי פלחו לצלמא אינם בכלל עמו דאין‬ ‫של שבת וז"ל‪ ,‬ומזה תבין למה אין מניחין תפילין בשבתות וימים‬ ‫קרוין בנים‪ ,‬משא"כ אי אזלינן בתר המסורת‪ ,‬יש לפרש דעו כי‬ ‫טובים‪ ,‬כי בימי החול הקב"ה מניח ארבע פרשיות של ראש והם‬ ‫ה' הוא האלקים‪ ,‬ולא‪ ,‬כלומר אפילו אם ח"ו לא ידעו את השם‬ ‫עטרת לראשו יתברך‪ ,‬אבל בשבת ויו"ט מקבלין מן הכתר העליון‬ ‫ויטעו אחרי אלהי נכר הארץ מ"מ אנחנו עמו וצאן מרעיתו‬ ‫שהוא למעלה מן הפרשיות‪ ,‬ולזה אין אנו מניחין תפילין בשבתות‬ ‫דבין כך ובין כך נחשבים בנים למקום‪ ,‬ועז"א במקום אשר‬ ‫וימים טובים‪ ,‬כי אין חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב עכ"ל‪.‬‬ ‫יאמר להם לא עמי אתם דרמז על מה דכתיב ולא אנחנו עמו‪,‬‬ ‫והיינו דגם כאשר ייאמר להם לא באלף אפי"ה יאמר להם בני‬ ‫ובספר מגדול דוד (פרשת נח) הביא מש"כ בספר שתי לוחות‬ ‫א‪-‬ל חי‪ ,‬ומינה מוכיח דגם כאשר יחטאו בע"ז ויהיו בבחינת‬ ‫הברית דלכן אמר אשר הוצאתיך ולא אשר בראתיך‪ ,‬דאשר‬ ‫לא עמי אתם אפי"ה יועיל להם תשובה ויאמר להם בני א‪-‬ל‬ ‫הוצאתיך היינו שהוציאם מבית עבדים מלאכי מעלה וכוכבים‬ ‫חי‪ ,‬ולכן ר"מ לשיטתו דס"ל במסכת כריתות (דף י"ט) יש אם‬ ‫ומזלות ושאר צבא השמים ולכן לא יהיה לך אלהים אחרים‬ ‫למסורת‪ ,‬ס"ל דאפילו כשאין עושין רצונו של מקום ופלחי‬ ‫דאין חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב‪ ,‬וכדי להורות הדין‬ ‫לצלמא נקראים בנים עכ"ד השפע חיים זצ"ל‪ ,‬מבואר מזה‬ ‫דאין חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב אמר אשר הוצאתיך‬ ‫דלמ"ד יש אם למסורת מהני תשובה אף על חטא דע"ז‪.‬‬ ‫עכ"ד‪ ,‬וכתב המגדול דוד‪ ,‬דנמצא לפי"ז‪ ,‬דאי ס"ל טוב שנברא‬ ‫אז ע"כ לכן כתיב אשר הוצאתיך להורות דאין חולקין כבוד‬ ‫והבאנו מש"כ בספר לחמי תודה (דף ק"ג)‪ ,‬לפרש מאמר חז"ל‬ ‫לתלמיד במקום הרב‪ ,‬ואי ס"ל טוב שלא נברא אז אפשר לומר‬ ‫בפרקי אבות (פרק ג' משנה י"ג)‪ ,‬מסורת סייג לתורה מעשרות סייג‬ ‫דחולקין כבוד לתלמיד במקום הרב עכ"ד‪.‬‬ ‫לעושר‪ ,‬דדרשא הנ"ל עשר בשביל שתתעשר א"ש רק למ"ד יש‬ ‫אם למסורת‪ ,‬דכיון דבגוף התורה לא הזכיר נקודות‪ ,‬שפיר י"ל‬ ‫ואיתא בעירובין (י"ג‪ , ):‬תנו רבנן‪ ,‬שתי שנים ומחצה נחלקו ב"ש‬ ‫דדרשינן תעשר בשי"ן ימנית‪ ,‬משא"כ למ"ד יש אם למקרא‬ ‫וב"ה‪ ,‬הללו אומרים נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא‪,‬‬ ‫ואזלינן בתר הקרי‪ ,‬וכיון דהקרי הוא בשי"ן שמאלית לא שייך‬ ‫והללו אומרים נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא‪ ,‬נמנו‬ ‫לדרוש מכאן דזוכין לעושר‪ ,‬דבשי"ן שמאלית אין פירושו‬ ‫וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא וכו' עיי"ש‪ ,‬וביאר‬ ‫עשירות‪ ,‬וזה כוונת המשנה מסורת סייג לתורה היינו דיש אם‬ ‫המהרש"א במכות (כ"ג‪ ,):‬דנמנו שיש בתורה רמ"ח מ"ע ושס"ה‬ ‫למסורת‪ ,‬ולכן מעשרות סייג לעושר‪ ,‬דשפיר דרשינן עשר‬ ‫ל"ת‪ ,‬ונמצא דבבריאת האדם יש צד שכר וצד הפסד‪ ,‬דהלאוין‬ ‫בשביל שתתעשר דזוכין לעשירות בשביל מצות צדקה עכ"ד‪.‬‬ ‫ודאי היו מתקיימים לולא נברא‪ ,‬רק העשין אפשר של"ה‬ ‫מתקיימים‪ ,‬ולכן אמרו נמנו וגמרו ר"ל שבאו למנין שהלאוין הם‬ ‫ומעתה מבואר הגמ'‪ ,‬דלכן נטלה התפילין בידה‪ ,‬דהטעם‬ ‫יותר מהעשין‪ ,‬וע"כ גמרו והסכימו דנוח לו שלא נברא‪ ,‬כי הוא‬ ‫דמניחין תפילין כדי לתקן חטאו של אדה"ר‪ ,‬דאין לו אמתלא‬ ‫רחוק לשכר וקרוב להפסד כיון דהמ"ע מועטין מהל"ת עיי"ש‪.‬‬ ‫שאכל מעץ הדעת כדי שהמלאכים לא יקבלו את התורה‪,‬‬ ‫דהמלאכים בלא"ה לא יקבלו את התורה דאין להם טענת בר‬ ‫ובספר פנינים יקרים (ליקוטים דף ק"א‪ ).‬כתב‪ ,‬דאי ס"ל תלמוד גדול‬ ‫מיצרא כיון דיש לנו דין בנים למקום‪ ,‬וע"כ דבין כך ובין כך‬ ‫ממעשה‪ ,‬ואז יכול לקיים כל המצות על ידי לימוד תורה‪ ,‬אז‬ ‫אנו בנים למקום‪ ,‬ומשום דס"ל יש אם למסורת‪ ,‬ודרשינן עשר‬ ‫הוי קרוב לשכר יותר מן ההפסד‪ ,‬ויש לומר טוב שנברא עיי"ש‪.‬‬ ‫בשביל שתתעשר‪ ,‬ושכר מצוה בהאי עלמא איכא‪ ,‬ומעתה‬ ‫צודקת בטענתה למה מת בעלי בחצי ימיו ודו"ק‪.‬‬ ‫ומעתה מבואר דלכן נטלה התפילין‪ ,‬דבאמת ליכא טענה אמאי‬ ‫מת בחצי ימיו‪ ,‬דהלא י"ל דאף שקרא ושנה הרבה עכ"ז כיון‬ ‫ח) עוי"ל‪,‬דבספר זרע שמשון העיר‪ ,‬דהלא י"ל דלכן מת משום‬ ‫דלא קיים המצות ודילמא מעשה גדול מתלמוד‪ ,‬ולכן הבאתה‬ ‫שלא דקדק לקיים המצות רק שנה וקרא באורייתא‪ ,‬אבל בחלק‬ ‫התפילין בידה להוכיח דתלמוד גדול ממעשה‪ ,‬דהלא אין‬ ‫קיום המצות לא דקדק כל כך לקיימם עיי"ש‪.‬‬ ‫מניחין תפילין בשבת‪ ,‬והטעם דאין חולקין כבוד לתלמיד‬ ‫במקום הרב‪ ,‬ולפי"ז ס"ל טוב לאדם שנברא‪ ,‬והטעם דטוב לו‬ ‫ובפשיטות י"ל‪ ,‬דאיתא בקידושין (מ‪ ,):‬וכבר היה ר' טרפון וזקנים‬ ‫שנברא משום דתלמוד גדול ממעשה‪ ,‬ושפיר עשה בעלי במה‬ ‫מסובין בעלית בית נתזה (שם האיש) בלוד‪ ,‬נשאלה שאילה זו‬ ‫שעסק בלימוד התורה‪ ,‬ולא דקדק בקיום המצות‪ ,‬ולכן שאלה‬ ‫בפניהם‪ ,‬תלמוד גדול או מעשה גדול‪ ,‬נענה ר' טרפון ואמר מעשה‬ ‫למה מת בחצי ימיו ודו"ק‪.‬‬ ‫גדול‪ ,‬נענה ר' עקיבא ואמר תלמוד גדול עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז אי ס"ל‬ ‫הואיל משה פרשת נצו"י תשפ"ו דף ט‬ ‫עיי"ש‪ ,‬ובספר בגדי אהרן פ' בשלח (דף קנ"ג‪ ).‬הביא מש"כ‬ ‫ט) עוי"ל‪ ,‬דאיתא במסכת שבת (דף פ"ח‪ ,):‬דבשעה שעלה משה‬ ‫בזוה"ק ובילקוט חדש ערך מלאכים‪ ,‬דמחלוקת יוסף והשבטים‬ ‫למרום‪ ,‬אמרו מלאה"ש לפני הקב"ה מה לילוד אשה בינינו‪,‬‬ ‫היתה‪ ,‬דקודם בריאת העולם יוסף אמר ליברוא האדם‪ ,‬דס"ל‬ ‫אמר להם לקבל תורה בא‪ ,‬אמרו לפניו תנה הודך על השמים‬ ‫טוב שנברא‪ ,‬והשבטים אמרו אל יברא עכ"ד‪.‬‬ ‫וכו'‪ ,‬ומשה השיב להם‪ ,‬כתיב בתורה אנכי ה' אלקיך אשר‬ ‫הוצאתיך מארץ מצרים‪ ,‬כלום למצרים ירדתם וכו' עיי"ש‪ ,‬הרי‬ ‫ובספר בא ישועה ונחמה פרשת נח (דף ט‪ ).‬ופרשת לך‬ ‫(דף ט"ז‪).‬‬ ‫לן דלכן זכו בני ישראל לקבל התורה ולא המלאכים‪ ,‬מחמת‬ ‫כתב‪ ,‬דלכאורה דכיון דנוח לו לאדם שלא נברא א"כ באמת‬ ‫שהמלאכים לא היו במצרים‪.‬‬ ‫למה נברא‪ ,‬ותי' בשם המגיד שהקשה קו' יתירא מאחר‬ ‫דבעוה"ב אין שום אכילה ושתיה כי אם שיהנה מזיו השכינה‪,‬‬ ‫ולכאורה יש להעיר‪ ,‬דהנה המפ' הקשו דהיאך יצאו ישראל‬ ‫א"כ אחר שהנשמה היה מתחילה במקום גבוה למה נברא‬ ‫ממצרים קודם הזמן‪ ,‬דהגזירה היתה ועבדום וענו אותם ארבע‬ ‫בעוה"ז‪ ,‬דאף שיקיים כל התורה לא יזכה כ"א לאותו המקום‬ ‫מאות שנה‪ ,‬והם לא היו במצרים כ"א רד"ו שנים‪ ,‬ובספר ילקוט‬ ‫שהיה מתחילה‪ ,‬וא"כ מה עדיפא ליה בהבראו אדרבה יש‬ ‫ראובני השלם פרשת בא (אות ק"ד) הביא מספר ציוני (פרשת לך לך)‬ ‫לחוש אם יחטא דאפילו להאי מקום לא יגיע‪ ,‬ומתרץ‪ ,‬דהנפש‬ ‫עה"פ והכנעני אז בארץ וז"ל‪ ,‬בברית בין הבתרים כשנגזר גלות‬ ‫בעולם העליון נהנה מזיו השכינה‪ ,‬אבל זהו נהמא דכסופא‬ ‫על אבותינו‪ ,‬ירדו מלאכי השרת למצרים‪ ,‬ושהו שם עד שבאו‬ ‫בחנם‪ ,‬וכיון שיורדת לעולם ומסגל מצות ומע"ט קונה לו שכרו‬ ‫ישראל לשם ויצאו משם‪ ,‬כל אותו זמן היו המלאכים שם‪,‬‬ ‫בדין‪ ,‬ושוב ל"ה נהמא דכסופא דבדין הוא שיטול שכרו אחר‬ ‫וכשנגאלו ישראל יצאו המלאכים אתם‪ ,‬ולכן התחיל חשבון‬ ‫שהשלים עבודתו בעוה"ז‪.‬‬ ‫הגאולה מברית בין הבתרים שהרי המלאכים נשתעבדו מאותה‬ ‫שעה‪ ,‬והיינו דכתיב יצאו כל צבאות ה' אלו המלאכים עכ"ל‪,‬‬ ‫וכתב דכ"ז ניחא אי ס"ל דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא‪ ,‬וא"כ‬ ‫ועיין בבגדי אהרן פ' מסעי (דף קי"ד מדהפ"ס) בשם הזוה"ק ביום‬ ‫כיון דאינו מקבל שום שכר מצוה בעוה"ז‪ ,‬אז שפיר י"ל דע"י‬ ‫ההוא יצאו צבאות ה' שהמלאכים השלימו הזמן עיי"ש‪ ,‬וכיון‬ ‫ביאתו לעוה"ז יאכל נהמא בלי כיסופא‪ ,‬כי בדין הוא שיטול‬ ‫דהמלאכים היו במצרים שוב נופל טענת משה כלום למצרים‬ ‫שכרו לעוה"ב כיון שלא היה ניתן לו שכר בעוה"ז‪ ,‬אבל אי ס"ל‬ ‫ירדתם‪ ,‬דהא לפי"ז היו במצרים‪ ,‬והדרא טענת המלאכים‬ ‫דשכר מצוה בהאי עלמא איכא הדקל"ד‪ ,‬דמה ירויח ומה נפקותא‬ ‫דהתורה שייכת להם‪.‬‬ ‫בבריאת האדם‪ ,‬ואי משום שיאכל נהמא בלא כיסופא ובדין יטול‬ ‫שכרו לעוה"ב‪ ,‬הא כבר קיבל שכר בעוה"ז‪ ,‬ומאן יימר שיש בדין‬ ‫אך איתא במד"ר פרשת בא (פרשה ט"ו‪-‬א)‪ ,‬אמרו ישראל לפני‬ ‫ג"כ ליתן לו עוד שכר בעוה"ב‪ ,‬אם לא מרוב חסדו וטובו יתברך‪,‬‬ ‫הקב"ה רבון העולמים‪ ,‬ארבע מאות שנה אמרת לנו להשתעבד‬ ‫וא"כ שוב הוה נהמא דכיסופא‪ ,‬וא"כ למה נברא האדם‪ ,‬ונוח לו‬ ‫ועדיין לא שלמו‪ ,‬אמר להם כבר שלמו שנאמר (שה"ש ב‪-‬יא) הנה‬ ‫שלא נברא עכ"ד‪ ,‬היוצא לנו מזה דאי ס"ל שכר מצוה בהאי‬ ‫הסתיו עבר‪ ,‬ופי' ביפה תואר (שם) דקושי השעבוד הדומה לסתיו‬ ‫עלמא איכא אז י"ל דנוח לו לאדם שלא נברא‪ ,‬משא"כ אי ס"ל‬ ‫השלים הגלות עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז י"ל דהמלאכים לא היו במצרים‪.‬‬ ‫שכר מצוה בהאי עלמא ליכא אז י"ל דנוח לאדם שנברא‪.‬‬ ‫אך איתא במסכת שבת (דף י‪ ,):‬אמר רבא בר מחסיא אמר רב‬ ‫ומעתה מבואר הגמ'‪ ,‬דלכן נטלה התפילין בידה‪ ,‬דהטעם‬ ‫חמא בר גוריא אמר רב‪ ,‬לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים‪,‬‬ ‫דמניחין תפילין כדי לתקן חטאו של אדה"ר‪ ,‬דאין לו אמתלא‬ ‫שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר‬ ‫שאכל מעץ הדעת כדי שהמלאכים לא יקבלו את התורה‪,‬‬ ‫משאר בניו‪ ,‬נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו‬ ‫דהמלאכים בלא"ה לא יקבלו את התורה כיון שלא היו‬ ‫למצרים עיי"ש‪ ,‬וכתבו התוס' (ד"ה ה"ג)‪ ,‬ואע"ג דבלא"ה נגזר‬ ‫במצרים‪ ,‬ומעתה עכצ"ל דיצאו ממצרים קודם הזמן דקושי‬ ‫דכתיב ועבדום וענו אותם‪ ,‬שמא לא היה נגזר עליהם עינוי כ"כ‬ ‫השעבוד השלים‪ ,‬דהצדק הוא עם השבטים‪ ,‬דטוב לו שלא‬ ‫אלא ע"י זה עכ"ד‪ ,‬הרי דקושי השעבוד הוא בשביל חטא‬ ‫נברא‪ ,‬ומעתה ס"ל שכר מצוה בהאי עלמא איכא‪ ,‬וא"כ למה‬ ‫דמכירת יוסף‪ ,‬וא"כ לא היה יכול להשלים הזמן דד' מאות‬ ‫מת בעלי בחצי ימיו ודו"ק‪.‬‬ ‫שנה‪ ,‬וכתבו המפ' דתליא בהא‪ ,‬דאי נימא דמכירת יוסף נחשב‬ ‫לחטא אז קושי השעבוד בא לכפר על חטא דמכירת יוסף ולא‬ ‫י) עוי"ל‪ ,‬דבספר נאות יעקב (דף נ"ב‪ ):‬כתב‪ ,‬דיש להוכיח מתפילין‬ ‫השלים הזמן‪ ,‬משא"כ אי נימא דמכירת יוסף לא הוי חטא אז‬ ‫דגורעין ומוסיפין ודורשין‪ ,‬דאיתא במסכת סנהדרין (דף ד‪):‬‬ ‫שפיר י"ל דקושי השעבוד השלים הזמן‪.‬‬ ‫דצריכין ד' בתים בתפילין‪ ,‬דכתיב לטוטפת לטטפת לטטפת‬ ‫הרי ד' פרשיות‪ ,‬והקשו התוס' דלא מצינו ד' דהרי לא כתיב‬ ‫ואיתא במסכת עירובין (דף י"ג‪ ,):‬תנו רבנן‪ ,‬שתי שנים ומחצה‬ ‫אלא ג' פעמים לטטפת‪ ,‬דלא מצינו גבי ולטוטפת וי"ו בין פ"א‬ ‫נחלקו ב"ש וב"ה‪ ,‬הללו אומרים נוח לו לאדם שלא נברא יותר‬ ‫לתי"ו‪ ,‬ותירצו דגורעין ומוסיפין‪ ,‬וגורעין וי"ו מן ולטוטפת‬ ‫משנברא‪ ,‬והללו אומרים נוח לו לאדם שנברא יותר משלא‬ ‫ושדינן בין פ"א לתי"ו והוי לשון רבים עיי"ש‪.‬‬ ‫נברא‪ ,‬נמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא וכו'‬ ‫הואיל משה פרשת נצו"י תשפ"ו דף י‬ ‫ובספר המדרש והמעשה (פרשת יתרו) בעמק הלכה (אות ב') כתב‪ ,‬דר'‬ ‫ונודע קו' המפרשים דהיאך לקח יעקב שתי אחיות‪ ,‬כיון‬ ‫יעקב ורבנן פליגי אי דברה תורה כלשון בני אדם או לא‪ ,‬דרבנן‬ ‫דהאבות שמרו כל התורה עד שלא ניתנה‪ ,‬וכתב בס' שערי שמים‬ ‫ס"ל לא דברה תורה כלשון בני אדם‪ ,‬וא"כ ליכא לפרש שניהם‬ ‫(שער י"ז)‪ ,‬דאיתא בסנהדרין (נ"ז‪ ,):‬כל ערוה שבית דין של ישראל‬ ‫על עוה"ב‪ ,‬דתרי קראי על עוה"ב למה לי‪ ,‬וע"כ דלמען ייטב‬ ‫ממיתין עליה‪ ,‬בן נח מוזהר עליה‪ ,‬אין בית דין של ישראל‬ ‫לך בעוה"ז ולמען יאריכון ימיך לעוה"ב‪ ,‬וא"כ ע"כ דיש שכר‬ ‫ממיתין עליה (כגון חייבי כריתות אחותו ואחות אביו ואחות אמו ואשת אחיו ואשת אחי אביו‬ ‫מצוה בהאי עלמא‪ ,‬ור' יעקב ס"ל דדברה תורה כלשון בני‬ ‫ואחות אשתו)‪ ,‬אין ב"נ מוזהר עליה דברי ר' מאיר (ר' מאיר אליבא דר' עקיבא‬ ‫אדם‪ ,‬וא"כ י"ל דשניהם קאי על עוה"ב‪ ,‬ושכר מצוה בהאי‬ ‫אמרה דנפקי ליה עריות בבני נח מעל כן יעזב איש וגו' והתם חייבי מיתות הוא דכתיבי)‪ ,‬וחכ"א‬ ‫עלמא ליכא עכ"ד עיי"ש‪.‬‬ ‫הרבה עריות יש (כגון כל חייבי כריתות) שאין בית דין של ישראל‬ ‫ממיתין עליהן‪ ,‬ובן נח מוזהר עליהן (דלרבנן אתרבו בני נח מאיש איש לכל‬ ‫ומעתה מבואר הגמ'‪ ,‬דלכן נטלה התפילין בידה‪ ,‬דמתפילין‬ ‫האמור בפרשה ור"מ לא דריש איש איש לרבויי) עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז י"ל דיעקב ס"ל‬ ‫מוכח דס"ל גורעין ומוסיפין ודורשין‪ ,‬ולפי"ז י"ל דיעקב לא‬ ‫כר' מאיר דאין ב"נ מוזהר על זה‪ ,‬וכיון שהיה להאבות דין ב"נ‬ ‫מת‪ ,‬משום דנקרא אל‪ ,‬ומהאי טעמא נשא השתי אחיות‪ ,‬ולפי"ז‬ ‫כמש"כ בפרשת דרכים‪ ,‬הותר ליעקב לישא שתי אחיות עכ"ד‪.‬‬ ‫י"ל דס"ל לא דברה תורה כלשון בני אדם‪ ,‬ושכר מצוה בהאי‬ ‫עלמא איכא‪ ,‬וא"כ למה מת בעלי בחצי ימיו ודו"ק‪.‬‬ ‫אמנם כתב שם (שער ט"ז) ד"ה ולבאר‪ ,‬דפלוגתת ר"מ וחכמים תליא‬ ‫אי ס"ל דברה תורה כלשון בני אדם‪ ,‬דר"מ ס"ל דברה תורה‬ ‫כלשון בני אדם ולא דרשינן איש איש‪ ,‬ולא איתרבי ב"נ לחייבי‬ ‫י"א) עוי"ל‪ ,‬דבספר זרע שמשון העיר‪ ,‬דהלא י"ל דלכן מת‬ ‫כריתות‪ ,‬וחכמים ס"ל לא דברה תורה כלשון בני אדם ומרבינן‬ ‫משום שלא דקדק לקיים המצות רק שנה וקרא באורייתא‪ ,‬אבל‬ ‫מאיש איש דב"נ הוזהרו אף בעריות שיש בו כרת עיי"ש‪.‬‬ ‫בחלק קיום המצות לא דקדק כל כך לקיימם עיי"ש‪.‬‬ ‫אך הרדב"ז בשו"ת (סי' תרצ"ו) כתב לתרץ‪ ,‬דליעקב היה מותר ב'‬ ‫והבאנו מש"כ בספר עצי חיים הטעם דהקדימו תפילין של יד‬ ‫אחיות שהיה מהמרכבה משכינה הקדושה וצורתו חקוקה בכסא‬ ‫לשל ראש‪ ,‬כדי שיזכו לעשות הכל לשמו יתברך‪ ,‬ומתוך שלא‬ ‫הכבוד ונקרא אל‪ ,‬כדאיתא במגילה (י"ח‪ ,).‬א"ר אחא א"ר אלעזר‪,‬‬ ‫לשמה באו לשמה עיי"ש‪.‬‬ ‫מנין שקראו הקב"ה ליעקב אל‪ ,‬שנאמר ויצב שם מזבח ויקרא לו‬ ‫אל אלקי ישראל‪ ,‬דאי ס"ד למזבח קרא ליה יעקב אל‪ ,‬ויקרא לו‬ ‫ובספר בן פורת יוסף (דף פ‪ ):‬כתב‪ ,‬דנעשה ונשמע בא להורות‬ ‫יעקב מיבעי ליה‪ ,‬אלא ויקרא לו ליעקב אל‪ ,‬ומי קראו אל‪ ,‬אלקי‬ ‫דמתוך שלא לשמה יבוא לשמה‪ ,‬דאיתא במסכת אבות‬ ‫(פ"ג משנה‬ ‫ישראל ע"כ הגמ'‪ ,‬וכיון דאיסור עריות הוא משום דבפמליא של‬ ‫י"ז)‪ ,‬כל שמעשיו מרובה מחכמתו חכמתו מתקיימת עיי"ש‪ ,‬כי‬ ‫מעלה הוי זיווגי המדות בבחינת עריות כביכול‪ ,‬ואסור להשתמש‬ ‫מכח מעשיו ניכר שלמד לשמה כדי לשמור ולעשות‪ ,‬ולכן‬ ‫בשרביטו של מלך‪ ,‬וכיון שיעקב היה בבחינת אל הותר לו‬ ‫הקדימו נעשה לנשמע שיהא מעשיהם מרובה מחכמתם עכ"ד‪.‬‬ ‫להשתמש בשרביטו של מלך‪ ,‬ושפיר נשא שתי אחיות עכ"ד‪.‬‬ ‫ובספר זכרון יצחק (פרשת לך אות ד') כתב‪ ,‬דלכן אמרו ישראל נעשה‬ ‫ובספר חידושי הגרשוני (פרשת ויצא) כתב‪ ,‬דלכן אמרינן דיעקב‬ ‫ונשמע והקדימו נעשה לנשמע‪ ,‬דאיתא בקידושין (דף מ‪,):‬‬ ‫אבינו לא מת ונשאר בחיים יותר מן אברהם ויצחק משום‬ ‫וכבר היה ר' טרפון וזקנים מסובין בעלית בית נתזה (שם האיש)‬ ‫שהוא נקרא אל עיי"ש‪ .‬ובספר נחלת יעקב (פרשת ויחי אות ט') כתב‪,‬‬ ‫בלוד‪ ,‬נשאלה שאילה זו בפניהם‪ ,‬תלמוד גדול או מעשה‬ ‫דחז"ל למדו הא דיעקב אבינו לא מת מדכתיב תתן אמת‬ ‫גדול‪ ,‬נענה ר' טרפון ואמר מעשה גדול וכו' עיי"ש‪ ,‬ולכן‬ ‫ליעקב‪ ,‬וגורעין ומוסיפין ודורשין‪ ,‬גורעין הלמ"ד מן ליעקב‬ ‫אמרו בתחילה נעשה שרומז למעשה ואח"כ ונשמע שהוא‬ ‫ומוסיפין לתיבת אמת והוא לא מת יעקב עיי"ש‪.‬‬ ‫בחינת תלמוד התלוי בשמיעת האוזן‪ ,‬להורות דמעשה גדול‬ ‫מתלמוד עיי"ש‪.‬‬ ‫ואיתא בקידושין (ל"ט‪ ,):‬ר' יעקב אומר‪ ,‬אין לך כל מצוה ומצוה‬ ‫שכתובה בתורה שמתן שכרה בצדה שאין תחיית המתים‬ ‫ומעתה מבואר דלכן נטלה התפילין‪ ,‬דבאמת ליכא טענה אמאי‬ ‫תלויה בה (באותו מתן שכר להודיעך שאין מתן שכר אלא לעולם הבא)‪ ,‬בכיבוד אב‬ ‫מת בחצי ימיו‪ ,‬דהלא י"ל דאף שקרא ושנה הרבה עכ"ז כיון‬ ‫ואם כתיב למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך‪ ,‬בשילוח הקן‬ ‫דלא קיים המצות ודילמא מעשה גדול מתלמוד‪ ,‬ולכן הבאתה‬ ‫כתיב למען ייטב לך והארכת ימים‪ ,‬הרי שאמר לו אביו עלה‬ ‫התפילין בידה להוכיח דתלמוד גדול ממעשה‪ ,‬דהלא הטעם‬ ‫לבירה והבא לי גוזלות‪ ,‬ועלה לבירה ושלח את האם ונטל את‬ ‫דהקדימו תפילין של יד לשל ראש‪ ,‬כדי שיזכו לעשות הכל‬ ‫הבנים‪ ,‬ובחזירתו נפל ומת‪ ,‬היכן טובת ימיו של זה והיכן‬ ‫לשמו יתברך‪ ,‬ומתוך שלא לשמה באו לשמה‪ ,‬ומנא לן דס"ל‬ ‫אריכות ימיו של זה‪ ,‬אלא למען ייטב לך לעולם שכולו טוב‪,‬‬ ‫מתוך שלא לשמה בא לשמה‪ ,‬דלכן אמרו נעשה ונשמע‪ ,‬ומינה‬ ‫ולמען יאריכון ימיך לעולם שכולו ארוך‪ ,‬ורבנן ס"ל (דף מ‪ ).‬למען‬ ‫דתלמוד גדול ממעשה ודו"ק‪.‬‬ ‫ייטב לך בעוה"ז‪ ,‬ולמען יאריכון ימיך לעוה"ב עיי"ש‪.‬‬ ‫הואיל משה פרשת נצו"י תשפ"ו דף יא‬ ‫ומעתה מבואר דלמה נטלה התפילין להוכיח דתלמוד גדול‬ ‫י"ב) עוי"ל‪ ,‬עפימש"כ בספר שם דוד (פרשת מטות דף שס"ז) הטעם‬ ‫ממעשה‪ ,‬דהלא הטעם דמקדימין תפילין של יד לתפילין של‬ ‫להקדים תפילין של יד לתפילין של ראש‪ ,‬דאיתא במסכת יומא‬ ‫ראש‪ ,‬משום דעולם מן הצדדין נבראו‪ ,‬ולפי"ז שמים נברא‬ ‫(דף נ"ד‪ ,):‬תנא כמאן דאמר מציון נברא העולם‪ ,‬דתניא‪ ,‬ר' אליעזר‬ ‫תחילה‪ ,‬וס"ל תלמוד גדול ממעשה ודו"ק‪.‬‬ ‫אומר עולם מאמצעיתו נברא‪ ,‬ר' יהושע אומר עולם מן‬ ‫הצדדים נברא עיי"ש‪.‬‬ ‫י"ג) עוי"ל‪ ,‬עפימש"כ בספר קדושת יו"ט (סו"פ מטות) בשם הגה"ק‬ ‫מוהר"ם מלינסק זצ"ל לפרש הפסוק שוא לכם משכימי קום‬ ‫וכתב המהרש"א (בחידושי אגדות)‪ ,‬דאמצעיתו דקאמר ר' אליעזר‬ ‫מאחרי שבת וגו'‪ ,‬דידוע דהאדם צריך לתקן קודם את מעשיו‬ ‫היינו אבן שתיה שבציון עיי"ש‪ ,‬ואיתא במסכת סנהדרין (דף‬ ‫בהעבירות שעבר על הל"ת‪ ,‬ואח"כ יוכל להתחיל לקיים את‬ ‫ל"ח‪ ,).‬אמר רב אושעיא משמיה דרב‪ ,‬אדם הראשון גופו מבבל‪,‬‬ ‫המצות בקום ועשה‪ ,‬כי אם יקיים את המצות עשין קודם שעזב‬ ‫וראשו מארץ ישראל‪ ,‬ואבריו (ידיו ורגליו) משאר ארצות עיי"ש‪.‬‬ ‫ותיקן את מעשיו הרעים בעשיית הל"ת‪ ,‬אז גם המ"ע שהוא‬ ‫מקיים‪ ,‬נחשבים לאפס ואין‪ ,‬וגם הוא בסכנה גדולה שלא‬ ‫אמור מעתה לר' אליעזר דס"ל מאמצעיתו נברא‪ ,‬דהיינו אבן‬ ‫יחטפנו הס"מ ר"ל‪ ,‬ולכן צריך עכ"פ לקבל עליו ליזהר מהיום‬ ‫שתיה שבציון‪ ,‬מן הראוי להקדים תפילין של ראש לתפילין של‬ ‫והלאה שלא לעבור על הל"ת ואח"כ יקיים העשין‪.‬‬ ‫יד‪ ,‬שהרי מקום הראש שהוא בארץ ישראל נברא תחילה לשאר‬ ‫איברים‪ ,‬ועל כן ראוי להקדים תפילין שבראש קודם‪ ,‬ולדעת ר'‬ ‫וזהו פי' הפסוק שוא לכם משכימי קו"ם היינו שמקדימין‬ ‫יהושע דס"ל דמן הצדדין נברא העולם דהיינו משאר ארצות‪,‬‬ ‫המצות של קום ועשה‪ ,‬מאחרי שבת שמאחרים המצות ל"ת‬ ‫לפי זה מקום איברים דהיינו ידיו נבראו תחילה קודם הראש‪,‬‬ ‫שהם שב ואל תעשה‪ ,‬וזה דרך שוא ומהופך עכ"ד‪ ,‬והנה‬ ‫ולכן לדידיה יש להקדים תפילין של יד קודם לתפילין של ראש‬ ‫תפילין של ראש הוא באתגליא שהכל רואים עבודתה דוגמת‬ ‫עכ"ד‪.‬‬ ‫המ"ע ונאמר ע"ז וראו כל עמי הארץ וגו'‪ ,‬אך תפילין של יד‬ ‫היא רק באתכסיא כטעם והיה לך לאות על ידך ולא לאחרים‪,‬‬ ‫ובגליון ישראל סבא (גליון ס"ה) כתב השפע חיים זצ"ל‪ ,‬דזה אי‬ ‫ולכן מקדימין תפילין של יד לתפילין של ראש‪ ,‬דתפילין של יד‬ ‫עולם מאמצעיתו נברא או מן הצדדין נבראו תליא אי ס"ל‬ ‫רומז לסור מרע‪ ,‬ושל ראש לועשה טוב‪ ,‬להורות להקדים סור‬ ‫שמים נבראו תחלה או הארץ נברא‪ ,‬דאיתא במסכת חגיגה (דף‬ ‫מרע לועשה טוב עיי"ש‪.‬‬ ‫י"ב‪ ,).‬בשעה שברא הקב"ה את העולם‪ ,‬היה מרחיב והולך כשתי‬ ‫פקעיות של שתי‪ ,‬עד שגער בו הקב"ה והעמידו‪ ,‬שנאמר עמודי‬ ‫ובספר אור תורה (פתיחה אות מ"ד) כתב‪ ,‬דבחינת סור מרע ועשה‬ ‫שמים ירופפו ויתמהו מגערתו עיי"ש‪.‬‬ ‫טוב נרמז בפסוק בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ‪,‬‬ ‫דאיתא בילקוט השמים אלו המלאכים‪ ,‬והארץ אלו ישראל‬ ‫ואיתא במד"ר בראשית (פרשה א‪-‬ט"ו) ארשב"י שמים וארץ‬ ‫(המילוי מן השמים כזה הא שן מם יוד מם בגימטריא קמ"א כגימטריא מלאכים‪ ,‬והמילוי מן הארץ‬ ‫נבראו כאלפס וכסויה וכו' וכ"א במד"ר ויקרא (פרשה ל"ו‪-‬א)‪,‬‬ ‫כזה הא אלוף ריש צדיק בגימטריא תקמ"א כגימטריא ישראל)‪ ,‬וידוע דמלאך בחינת‬ ‫ולפי"ז למ"ד דהארץ נברא תחלה שפיר י"ל דתחלת‬ ‫עומד ואדם בחינת הולך כדכתיב (זכריה ג') ונתתי לך מהלכים בין‬ ‫הבריאה היה באמצע העולם והיה מרחיב והולך עד שהעמידו‬ ‫העומדים האלה‪ ,‬ולסור מרע בחינת עומד בשב ואל תעשה‬ ‫הקב"ה‪ ,‬משא"כ למ"ד דשמים נברא תחלה וא"כ מיד‬ ‫שלא יקלקל‪ ,‬ולעשה טוב צריך בחינת הולך בקום ועשה‬ ‫בתחלה הוקף הארץ כמין כיסוי א"כ לא שייך לומר דהארץ‬ ‫לעלות מדרגא לדרגא וכו' עיי"ש‪ ,‬הרי ממה שהשמים נברא‬ ‫היה מרחיב והולך‪ ,‬וע"כ לדידיה צ"ל דמן הצדדין נברא העולם‬ ‫תחילה‪ ,‬מוכח דקודם סור מרע ואח"כ עשה טוב‪.‬‬ ‫עכ"ד‪.‬‬ ‫ובזה יבואר אמאי הביאה התפילין בידה‪ ,‬דכוונתה היתה‬ ‫ואיתא במסכת חגיגה (דף י"ב‪ ,).‬בית שמאי אומרים השמים נבראו‬ ‫להוכיח דתלמוד גדול ממעשה‪ ,‬דכיון דתפילין צריכין להניח‬ ‫תחילה ואח"כ הארץ‪ ,‬שנאמר בראשית ברא אלקים את השמים‬ ‫של יד קודם של ראש‪ ,‬משום דמקדימין סור מרע לועשה טוב‪,‬‬ ‫ואת הארץ‪ ,‬ובית הלל אומרים ארץ נבראת תחילה‪ ,‬שנאמר‬ ‫וילפינן לה ממה שהקדים בריאת שמים קודם לבריאת הארץ‪,‬‬ ‫ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים עיי"ש‪ ,‬ובספר מעשה רוקח‬ ‫ומינה דתלמוד גדול ממעשה ודו"ק‪.‬‬ ‫(פרשת בראשית) כתב‪ ,‬דפלוגתת ב"ש וב"ה תליא אי ס"ל דתלמוד‬ ‫גדול ממעשה או מעשה גדול מתלמוד‪ ,‬דשמים וארץ לא נבראו‬ ‫בברכת כתיבה וחתימה טובה!‬ ‫אלא בשביל התורה ובעליונים לא שייכי מצות מעשיות‪ ,‬אך‬ ‫עיקר הלימוד הוא בישיבה של מעלה‪ ,‬ולפי"ז ב"ש סברי‬ ‫תלמוד גדול ממעשה ולכן השמים נבראו תחלה‪ ,‬וב"ה סברי‬ ‫להערות‪hoilmoshe@gmail.com:‬‬ ‫דמעשה גדול מתלמוד ולכן הארץ נברא תחלה עיי"ש‪.‬‬ ‫הואיל משה פרשת נצו"י תשפ"ו דף יב‬