מכתלי בית ההוראה · Mikaslei Beis Hahora'a — ניצבים וילך (2026-08-31)

בס"ד ,גליון קכ"ב | פרשת נצבים וילך תשפ"ו
נוסעים שנחתו בליל שבת מכתלי בית ההוראה
תשובה ממורינו הרב שליט”א
ב .המטוס הוא 'רשות היחיד' ,ושדה התעופה דינו כ'כרמלית' ,ומשום כך ,יש כאן חשש עקב מצב רפואי חמור של אחד מבני המשפחה ,התייעצנו עם מומחי רפואה שהורו
איסור הוצאה מרשות לרשות בשבת ,הן בהוצאת תיקי היד מן המטוס ,שהיא הוצאה מרשות לנו לצאת במהירות האפשרית לניתוח בבית חולים בחוץ לארץ .לאחר בדיקת אפשרויות
היחיד לכרמלית ,והן בהכנסתם לאחר מכן משטח נמל התעופה לבית המלון ,שהיא הכנסה היציאה ,התברר לנו כי אם לא נצא מיד בבוקר יום שישי ,הנסיעה הבאה תהיה רק לקראת סוף
מכרמלית לרשות היחיד .חשוב לציין כי איסור הוצאה מרשות לרשות נוהג דווקא בשבת ולא השבוע הבא ,על כן הוחלט להזדרז ולרכוש כרטיסים לחולה ולבני משפחתו לטיסה של יום
ביום טוב (שו"ע או"ח סי' תקיח ס"א ,ובלבד שהוא צריך קצת להוצאה אבל לא הוצאת אבנים) .לפי זה ,אם שישי בבוקר .בנסיבות רגילות ,הנחיתה הייתה אמורה להיות כשעה או שעתיים לפני שבת,
היו נוחתים ביום טוב במקום שההוצאה מותרת מצד דיני יום טוב ,לא היה חשש מצד עצם ולפי התוכנית המקורית ,החולה ובני משפחתו התכוונו לשהות בבית המלון שבנמל התעופה,
ההוצאה מרשות לרשות ,אולם עדיין הייתה קיימת בעיה מצד 'איסור תחומין' ,שכן כשם אולם עיכוב לא צפוי בטיסה גרם לכך שהנחיתה הייתה רק כשעה לאחר השקיעה .כעת עלתה
שאסור לאדם לצאת מתחום מושבו ,כך אסור גם להוציא חפץ מתחום בעליו. השאלה האם מותר לבני המשפחה שאינם נחוצים ממש לצורך הסיוע לחולה ,לרדת גם הם
מן המטוס ולהתקדם לעבר בית הנתיבות ובית המלון ,וכן ,אף אם מותר להם עצמם לרדת,
תחום שבת למי גשמים שנדו בעננים בזמן בין השמשות האם מותר להם גם להוריד את תיקי היד שעלו עמם למטוס?
בברייתא (עירובין מה ):נאמר שמי גשמים שירדו בשבת עצמה 'הרי הם כרגלי כל אדם', תשובה:
והיינו שמי הגשמים לא קנו שביתה בעננים בערב שבת ,ולכן הנוטל אותם יכול לקחת אותם
בשאלה זו ,העוסקת במקרה שבו מחמת אונס הגיעה הטיסה ליעדה רק לאחר שקיעת
לכל מקום שמותר לו עצמו ללכת ,והגמרא (שם מו ).מבארת שהטעם הוא משום שהמים החמה וכניסת השבת ,עומדים לפנינו כמה נידונים:
שבעננים נדים ממקום למקום ואינם קובעים את מקומם בשום מקום .וכן מבואר בגמרא
א .בבין השמשות נקבע לכל אדם מקומו לגבי 'איסור תחומין' .נוסעי המטוס היו רחוקים
שהוא הדין למי הים או הנהרות ,שנעים ממקום למקום ,ולא קבעו את מקומם בשום מקום.
מאוד ממקום הנחיתה ,כך שהם הרחיקו הרבה מחוץ לתחום שבת ,ומעתה לכאורה אין להם
תחומין למעלה מעשרה טפחים אלא היתר הליכה של ארבע אמות לכל רוח ,או להישאר במטוס שנחשב כולו למקום אחד,
הגמרא (שם מג ).דנה האם איסור תחומין הוא דווקא למטה מעשרה טפחים או גם למעלה אולם אפשרויות אלו לא היו קיימות ,מפני שהדיילים לא אפשרו להם להישאר במטוס או
מעשרה טפחים ,ומביאה הגמרא ראיה מהחכמים שבאו בספינה בשבת ונהגו בעצמם איסור להתעכב בשטח נמל התעופה ,והם נאלצו לצאת מן המטוס לכיוון בית הנתיבות.
המשך בעמ' ג'
השנה בעבודת ה' .זכינו בשנים האחרונות
ת .לכתחילה יש לקיים את מנהג התקיעות ביום,
לאחר תפילת שחרית ,ואם לא תקעו בשחרית יש להתקרב לתורתו של רבנו הננמ"ח זיע"א, הלכה למעשה
ומדי שנה לקראת ראש השנה משתדלים אנו תשובות ממורינו הרב שליט”א
לתקוע לאחר תפילת מנחה .3אך בלילה לא יתקעו
לנסוע לציונו הקדוש באומן .בשנה זו ,בשל
אלא לאחר חצות.4 לתקוע בשופר באמצע ברכות קריאת
מצב המלחמה והקשיים בדרכים ,אנו נאלצים
לנסוע בדרך עקיפה ,באמצעות כמה טיסות שמע
להפסיק באמצע תפילת שמונה עשרה זולות וטיסות המשך .תנאי הנסיעה אינם באחד מימי חודש אלול לאחר תפילת שחרית
כדי לשמוע תקיעות מאפשרים לנו לקחת כמעט מאומה ,גם לא לא נמצא בבית הכנסת מי שיתקע בשופר,
באחד מימי חודש אלול התפללתי במניין שופר לתקיעות חודש אלול .רק לאחר שנגיע
מלבד מתפלל במניין אחר שעמד באמצע
האחרון בבית הכנסת .התחלתי שמונה עשרה לאומן נצטייד בכל הדרוש לנו .לפי מסלול
הנסיעה ,באחד הימים האחרונים בחודש אלול ברכות קריאת שמע .האם מותר לו לתקוע?
מאוחר ,וכשהציבור סיים את התפילה ורצו
לתקוע בשופר הייתי עדיין באמצע שמונה
לא יהיה ברשותנו שופר במשך כל שעות היום. ת .אם אין מי שיכול לתקוע ,מותר לאדם העומד
האפשרות היחידה העומדת בפנינו היא לתקוע בפסוקי דזמרה או בברכות קריאת שמע לתקוע
עשרה .ידעתי שלא תהיה לי אפשרות לשמוע
בלילה שלפני כן ,לאחר תפילת ערבית ,קודם לציבור שהתפללו .1אבל אם עומד באמצע תפילת
אחר כך תקיעות ,האם מותר לי לעצור באמצע צאתנו לשדה התעופה .בני החבורה מצטערים
התפילה ולשמוע אותן ,או שזהו הפסק שמונה עשרה לא יפסיק כדי לתקוע לציבור.2
מאוד על האפשרות שיפסידו יום אחד
בתפילה? ממנהג התקיעות ,שיש לו חשיבות מיוחדת
ת .יכול להפסיק באמצע שמונה עשרה כדי כהתעוררות לתשובה וכהכנה לראש השנה. שמיעת תקיעת שופר בלילה
המשך בעמ' ב' לשמוע את התקיעות.5 האם מותר לתקוע בשופר בלילה? אנו קבוצת חברים העוסקים יחד במשך
בשופר בשעות הלילה המאוחרות. המדות העליונות' .וראה בשו"ת אגרות משה (שם) תפילת מנחה .וראה בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ד 1באשל אברהם (בוטשאטש ,סי' נא ד"ה צריך) כתב
5לגבי תקיעות בראש השנה כתב הטור (או"ח סי' שאין לפרש את דברי הרמ"א כפשוטם ,שהיו סי' כא אות ה) שכתב שציבור ששכחו לתקוע לאחר שהתקיעה בשופר אינה הפסק ,שאינו אלא מנשים
תקצב) שהמתפלל ביחיד לא יתקע באמצע תפילתו, תוקעים לאחר ערבית בלילה .אלא המקומות שתקעו שחרית ,יתקעו לאחר מנחה ,כיון שעיקר התקנה הוא נשימות בלא הברה ואות כלל ,והקול נעשה רק על
ובשו"ע (ס"ב) הוסיף שאף לא ישמע מאחר שתוקע. 'בערבית' הכוונה שתקעו לאחר תפילת מנחה ,או לתקוע פעם אחת ביום ,ורק קבעוה לאחר שחרית ידי השופר ,ולכן מותר לעומד בפסוקי דזמרה או
ובבאר הגולה (אות ד) ציין לדברי הבית יוסף (סי' תקצא שהתפללו ערבית מבעוד יום ותקעו קודם הלילה, משום שבשעה זו הכל מצויים בבית הכנסת ,וכן כדי בקריאת שמע לתקוע בשופר.
ס"ח) שהביא מהאורחות חיים (הל' תקיעת שופר סי' טו) כיון שאין מסתבר שיתקעו בלילה בזמן שאינו עת שיתעוררו לתשובה קודם יציאתם לעסקיהם .ולכך 2בשו"ת מהר"ם בריסק (ח"ג סי' כו) כתב להוכיח
שיחיד אף על פי שיש לו מי שיתקע לו אינו צריך רצון[ .אמנם יש להעיר על דבריו ממה שכתב האלף כאשר לא תקעו בשחרית ,התקיעה במנחה היא קיום מכמה מקומות שלתקוע בשופר באמצע התפילה
לשמען על סדר הברכות ,ומבואר שאין בזה חשש למטה (שם סק"ח) שבמקומות שנהגו לתקוע בתפילת של עיקר מנהג התקיעה באותו יום ,ולא רק מעשה הוא הפסק בתפילה ,ומטעם זה אסור למתפלל
הפסק אלא שאינו צריך .ובמאירי (ר"ה לד ):כתב גם ערבית תוקעים גם בתפילת ערבית של מוצאי שבת, זיכרון בעלמא .אמנם בשם הגרי"ש אלישיב (הליכות ביחידות בראש השנה לתקוע על סדר הברכות
כן שיחיד אף לכתחילה אינו צריך לשמען על סדר וזה הרי אינו קודם הלילה] .ומכל מקום נראה שאחר והנהגות תשרי עמ' ג ,אשרי האיש ח"ג פי"ג אות ב) מובא שאם בתפילת מוסף בלחש .אלא שאם עומד בברכות
הברכות ,ואם רוצה לתקוע כך עושה ,וכתב שיש חצות יכולים לתקוע ,שכיון שעיקר טעמו של הערוך לא תקעו בשחרית אין ענין להשלים את התקיעות, קריאת שמע בין הפרקים מותר לו להפסיק ולתקוע,
שמוחין בדבר מפני הפסק בתפילה ,ומכל מקום אם השולחן שלא לתקוע בלילה הוא כדי שלא לעורר כיון שהם נקבעו בסדר התפילה. שכיון שיש בזה צורך הציבור אין זה גרוע משאילת
רוצה לשמוע על ידי אחר שתוקע מודים שרשאי. את המידות העליונות ,זה דוקא קודם חצות הלילה, 4הרמ"א (או"ח סי' תקפא ס"א) כתב 'ויש מקומות שלום מפני הכבוד ,שכתב הרמ"א (או"ח סי' סו ס"א)
וראה בערוך השולחן (ס"א) שכתב הטעם מדוע שהרי אחר חצות לילה כתב האר"י (שער רוח הקודש שתוקעין גם כן ערבית' .וכן כתבו הלבוש (ס"א) שמותרת בבין הפרקים .וראה קובץ הלכות (קמניצקי,
היחיד אינו צריך לשמוע על סדר הברכות וז"ל: הקדמה ב ,שער היחודים פ"ה) שהוא עת רצון ,וכן כתב והמטה אפרים (ס"ז) שכך נהגו בקצת מקומות .וראה ימים נוראים פ"א סי"ט) שכתב שאם הדבר מפריע לו
דכיון שגזרה התורה לתקוע ג' פעמים תקיעה תרועה הרמח"ל (קיצור כוונות חודש אלול) שאחר חצות הלילה במגן אברהם (שם ס"ק יד) שדקדק מדברי הלבוש שאין לתפילתו שהציבור מחפש מי שיתקע וטורד אותו
תקיעה ,מסתמא כיוונה שבסדר הראשון יקבלו עול כבר נמתקים הדינים .וראה בכף החיים (סימן תקפא לתקוע בלילה שלפני ראש השנה ,ומשמע מדבריו ומפריע כוונתו מותר לו להפסיק ולתקוע ,שזה צורך
מלכותו כמו שתוקעין לפני המלך ,והשני שיעלה ס"ק יג) שיש שנהגו לתקוע בעת אמירת י"ג מידות שבשאר הלילות של חודש אלול אין מניעה מלתקוע התפילה עצמה.
זכרוננו לפניו יתברך כדכתיב (במדבר י ט) 'והריעותם שבסליחות וכן קודם קדיש תתקבל .וכיון שעיקר זמן בשופר .אמנם בערוך השולחן (שם סי"ב) כתב 'ובלילה 3החיי אדם (כלל קלח סעיף א) כתב שיש מקומות
בחצוצרות ונזכרתם לפני ה' אלהיכם' וכו' ,והשלישי הסליחות לפי המנהג הקדום הוא באשמורת הבוקר, לא יתקעו בכל חודש אלול ,אפילו להתלמד ,דאין התוקעים גם במנחה ,ולכן באופן זה שאין
להשמיע קול שופר כמו שהיה במתן תורה וכן יהיה קודם עלות השחר ,הרי נמצא שקהילות אלו תקעו לעשות התעוררות בלילה ,והתקיעות מעוררים באפשרותם לתקוע בשחרית יכולים לתקוע אחר
לתגובות: לשאלות בהלכה:
א 9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8
הלכה למעשה
תשובות ממורינו הרב שליט”א המשך מעמ' א'
מותר לו כבר לקדש ולאכול ,שהרי למעשה יותר טוב שאתפלל כעת ואת הסליחות אומר אמירת 'שחר קמתי' בשעה מאוחרת
כבר התפלל מוסף ,אף שעדיין לא התפלל אחר כך? באחד מימי הסליחות קמתי סמוך לסוף
שחרית? ת .יתפלל בהנץ החמה ,ולאחר מכן יאמר את זמן תפילה ,ולכן התפללתי שחרית טרם
ת .יצא ידי תפילת מוסף .10אך אינו יכול הסליחות.8 שאמרתי סליחות .לאחר התפילה התארגן
לעשות קידוש ,מפני שעדיין לא התפלל תפילת מניין לאמירות סליחות .כשהגענו לפיוט
שחרית.11 נטילת ידיים לסעודה במים שנטפו 'שחר קמתי' אמר לי חברי שאולי עדיף
שאדלג על מילים אלו .האם יש בכך בעיה,
ממזגן שלא אהיה כדובר שקרים ח"ו?
לאחר שקיבל שבת נזכר שלא אמר היינו בחצר אחד הבניינים ,ובני ביקש לאכול
יעלה ויבא במנחה לחם והיה צריך ליטול את ידיו לסעודה. ת .אם קם מוקדם מהרגלו יש אומרים שאינו
ראש חודש שחל ביום שישי ,התפלל אחד לא היו בידינו מים זמינים ,אך ראינו בצד צריך לשנות את הנוסח .אבל אם קם בשעתו
מנחה ושכח לומר 'יעלה ויבוא' .רק לאחר קערה שבה הצטברו מים שנטפו מצינור הרגילה ,וכן אם נתקל במשפטים אחרים בסדר
שסיים את תפילתו ,בשעה שהשליח ציבור המזגן .האם מים אלו כשרים לנטילת ידיים הסליחות שאינם נכונים כלפיו ,ישמיט אותם.6
אמר יעלה ויבוא בחזרת הש"ץ ,נזכר בטעותו. לסעודה? וכן בלשונות הפיוט שנזכר דמעות ,יש שחששו
כעת הסתפק כיצד עליו לנהוג ,האם יכול לאומרם כשאינו בוכה ,ויש שכתבו שיכול לכוון
לחזור ולהתפלל מנחה אפילו לאחר שכבר ת .המים היוצאים ממזגן כשרים לנטילת ידיים, על דמעותיו בזמנים אחרים או לדמעות הציבור
שבת ,או שהוא יכול להשלים מעריב פעמיים ואין בהם פסול של מים שנעשתה בהם מלאכה.9 וכלל ישראל.7
בליל שבת?
ת .אם נזכר לאחר שהציבור כבר קיבלו עליהם התפלל מוסף במקום שחרית תפילה כותיקין או אמירת סליחות
קבלת שבת ,שוב אינו יכול להתפלל מנחה. עמד להתפלל בשבת קודש ,ולאחר שסיים קודם התפילה?
ואם נזכר רק לאחר שהוא קיבל על עצמו שבת תפילת שמונה עשרה שם לב שהתפלל אני רגיל להתפלל שחרית כותיקין מידי יום.
ביחידות ,נחלקו הפוסקים אם יתפלל שוב בטעות תפילת מוסף במקום תפילת שחרית, היום קמתי באיחור והגעתי לאחר שכבר
מנחה ,12ויש שהורו שיכול להישאל על מה האם עלתה לו תפילת מוסף וכעת עליו סיימו את אמירת הסליחות .כעת עומדים
שקיבל שבת .13אבל אינו יכול להשלים תפילת להתפלל שחרית בלבד ,או שמא מאחר להתחיל תפילת שחרית ,ומניין נוסף מתחיל
מנחה בליל שבת ,מאחר שלא יזכיר יעלה ויבא שהתפלל מוסף קודם שחרית לא יצא ידי באמירת סליחות .האם עדיף שאומר כעת
המשך בעמ' ד' בליל שבת.14 חובתו? ואם יצא ידי חובת מוסף ,האם סליחות אף שאפסיד את התפילה בהנץ ,או
דיחיד .ובשו"ת זרע אמת (ח"ג סי' כז) ובתורת שבת (סי' הרמב"ם אף אם הם צלולים פסולים .אכן ,לענין או שבוכים הקהל ,כדי שלא יהא בבחינת מה לעתיד ,ולכן תקנו סדר התקיעות על הברכות האלו,
רסג סק"ל) כתבו שדוקא לאחר עניית 'ברכו' אי אפשר מים שנפשרו מקרח שהשתמשו לקרר מאכלים, שכתוב (תהלים קא ז) 'דובר שקרים לא יכון לנגד אמנם עניין כזה הוא רק לרבים דזכות הרבים גדול
להתפלל מנחה ,דזה נחשב לקבלה גמורה ,אך אם כתבו הפוסקים שהם כשרים ליטול בהם ידיים, עיני' .אולם ראה בספר טהרת המים (מערכה ב אות מאד ולא ביחיד ,ולכן היחיד אינו תוקע על סדר
קיבל שבת באמירת 'מזמור שיר ליום השבת' ,יכול וביארו הטעם שכיוון שהמים שנפשרו מהקרח הם לט) שכתב שזה רק בפיוטים שמוזכר בהם דמעה הברכות .ע"כ .ומכל זה נראה שאין חשש הפסק
להתפלל אח"כ מנחה .וביאר בתורת שבת כי רק בגדר 'פנים חדשות באו לכאן'( ,ראה שו"ת קרן לדוד או"ח וזה לא יתכן אם אינו בוכה בפועל ,אך כאשר מוזכר אם עוצר בתפילת שמונה עשרה כדי לשמוע
לאחר עניית 'ברכו' שיש בו תרתי ,גם קבלת שבת סי' מו ,שו"ת מהרש"ג ח"ב ,סי' רלו ,שו"ת דברי מלכיאל ח"ה סי' בתפילה או בפיוטים בכיה יכול לומר כן אף אם אינו תקיעת שופר ,ורק שאין בזה עניין .וכן כתב להדיא
וגם שעושהו לילה בכך שאומר 'אשר בדברו מעריב רנד) ,ולכן לפי שני הטעמים מים אלו שנוצרו על ידי בוכה בפועל ,אלא שיעשה קול בכי ,והעתיק מספר בדעת תורה (סק"ב) שכל מה שמבואר בטור ושו"ע
ערבים' .אינו יכול להתפלל אח"כ .גם בספר תהלה המזגן הם כשרים לנטילה ,מצד שינוי מראה הרי לא קיצור של"ה (מסכת חולין ,הנהגת התפילה) שכתב שמי שהיחיד לא יפסיק כדי לתקוע ,היינו שאינו חייב
לדוד (סי' רסג ס"ק ח) כתב שיתכן שדוקא לאחר עניית נשתנה מראה של המים ,וכן יש לומר 'פנים חדשות שאינו יכול לבכות בתפילתו יעשה קול בכי ,והוסיף אבל אין בזה חשש הפסק ,וכעין זה כתב בשו"ת
'ברכו'[ ,או שמקבל שבת ע"י שעושה מעשה של באו לכאן' שמקודם היו אדים ועתה נעשו מים ,וגם שדוד המלך רמז לזה בפסוק (תהלים ו ט) 'כי שמע ה' מהר"ם בריסק (ח"א סי' צו) .ובשערי תשובה (סק"א)
הדלקת נרות] ,אינו יכול להתפלל תפילת חול, לטעם שהפסול הוא משום שדינם כשופכין משום קול בכיי' ולא כתוב שמע ה' בכיי ,וכן כתב החיד"א הביא שהרדב"ז (ח"א סי' שמז) כתב שמותר להמתפלל
אך בשאר קבלת שבת שקיבל רק במחשבה ,יכול שנמאסו ,מים אלו לא נמאסו על ידי מלאכה ,שהרי (שיורי ברכה יו"ד סי' שצד ס"ג) .וראה בשדי חמד (מערכת ביחיד לשמוע את התקיעות באמצע תפילת שמו"ע
להתפלל אח"כ תפילת חול ,עיי"ש .ואמנם מדברי מקודם לא היו כלל מים ,ונעשו רק על ידי קירור ר"ה סי' א אות ה ,וסי' ב אות כו) שהעתיק דבריו .אמנם ואפילו לתקוע בעצמו ,אך הברכי יוסף (סק"א)
התהלה לדוד שם משמע שהחילוק הוא בין קבלת האויר שהפך את החום למים. החוות יאיר בספרו מקור חיים (סי' תקפא ס"א) כתב הקשה עליו מכמה מקומות ,וחשש להפסק אפילו
שבת בדיבור לבין קבלת שבת במחשבה ,ולא בין 10בשו"ע (או"ח סי' רסח ס"ו) כתב :הטועה בתפלת על דברי ספר חסידים הנ"ל שאין דבריו מוכרחים, כאשר שומע התקיעות מאחר באמצע שמו"ע.
אמירת 'ברכו' לאמירת 'מזמור שיר ליום השבת'. שבת והחליף של זו בזו אינו חוזר ,וי"א שאם החליף וכן בהליכות שלמה (שם) כתב שנהגו לומר הפיוט [ובשו"ת קול אליהו (או"ח סי' לה) ושואל ומשיב (תנינא
ומזה כתב ה'אמרי דוד' (או"ח סימן רסג סעיף טו) ללמד של מוסף באחרת ,או אחרת בשל מוסף ,חוזר. של י"ג מידות אף אם אינו בוכה ויכווין לדמעות כלל ח"ד סי' קעג) הקשו גם כן על הרדב"ז ,אמנם מדבריהם
זכות על המקילים להתפלל מנחה אחר זמן קבלת וביאר במשנה ברורה (סקי"ז) דהיינו שאמר הנוסח ישראל. נראה שחששו להפסק רק כאשר היחיד עצמו
שבת ,אף שנזהרים אז ממלאכה משום קבלתו 'תכנת שבת' וכונתו היתה לשם שחרית ,ואף שהזכיר 8עיקר זמן הסליחות כתבו הטור והשו"ע (סי' תוקע] .וראה בספר בני יששכר (תשרי מאמר ב אות
ומחשש בין השמשות .וראה עוד במועדים וזמנים בהברכה מענין שבת אעפ"כ חוזר כיון שאמר מוסף תקפא ס"א) שהוא באשמורת הבוקר ,והיינו בשלש לה) שהסכים להלכה עם הרדב"ז ,וכן כתב בשו"ת
(ח"ז סימן רנג ובהערה שם) בנדון זה דתפילת מנחה תוך תפלתו ושקר לפני המקום ,אבל של מוסף שעות שקודם עלות השחר .והטעם לזה כתב המגן אגרות משה (או"ח ח"א סי' קעג) שאין בזה חשש הפסק,
לאחר קבלת שבת במחשבה. לא יתפלל עוד כי כבר יצא בתפלה הראשונה ידי אברהם (סק"א) שהוא לפי שאמרו (ע"ז ג ):שהקב"ה שהרי כל מה שנחלקו הראשונים (הו"ד בטור או"ח סי'
13לענין מי ששכח וקיבל שבת לפני שהתפלל מוסף אף שכוונתו היתה לשל שחרית ,וכמו שכתב שט בלילה בי"ח עולמות ,ובג' שעות אחרונות הוא קד ס"ו) האם מותר לשתוק באמצע שמונה עשרה
מנחה ,כתב בספר שמירת שבת כהלכתה (פמ"ו הערה הרמ"א (סי' רפו ס"א) שסדר התפילות אינו מעכב. שט בעולם הזה והוא עת רצון ,ובלבוש (ס"א) הוסיף כדי לשמוע קדיש וקדושה הוא רק משום ששומע
יא) בשם הגרש"ז אויערבאך ,שאם לאחר שקיבל אבל בכף החיים (סי' תכג יד) כתב :ואם במקום תפלת שהוא קרוב לנו בכל קראנו אליו באותו זמן .וכיון כעונה ,אבל בתקיעת שופר שאין שייך שומע
'תוספת שבת' נזכר שלא התפלל מנחה ,באופן שאי שחרית התפלל תפלת מוסף מפני שחשב שכבר שכבר עבר זמן זה של אשמורת הבוקר אין חילוק כעונה שעיקר המצוה היא בשמיעה אין חשש
אפשר להשלים בתפילה הבאה ,יכול להישאל על התפלל שחרית ונזכר אח"כ שלא התפלל שחרית, אם יאמר הסליחות קודם נץ החמה או אחר הנץ. הפסק .ולפי זה נראה שגם בתקיעות חודש אלול
הקבלה ,שלצורך תפילת מנחה יש לסמוך שמועיל יתפלל תפלת שחרית לבד ותפלת מוסף יצא י"ח, מאידך התפילה בזמן נץ החמה עניינה גדול מאוד אין חשש הפסק ,ובפרט שהוא מנהג קדמון שהוזכר
התרה ,אך לא לגבי איסורים ,ויש לו 'פתח' מעליא, אבל אם כשהתפלל מוסף היתה כוונתו להתפלל וכמו שאמרו על זה בגמרא (ברכות ט ):אמר רבי יוחנן בראשונים ,ומקורו כבר בפרקי דר"א (פמ"ו) שכתב
שאם היה זוכר שלא התפלל או שאסור לו להתפלל שחרית אלא שטעה ונזרקה מפיו תפלת מוסף צריך ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה וכו' אמר שהוא תקנת חכמים לתקוע בראש חודש אלול
אחר שיקבל שבת ,ודאי לא היה מקבל שבת .וכתב להתפלל שחרית ומוסף .ובמשנה ברורה כתב ,שאם רבי זירא :מאי קראה (תהלים עב ה) 'ייראוך עם שמש [ויש שגרסו 'בחודש אלול'] ,ולכן כאשר יודע שלא
לדון שאפשר להישאל על כך שקיבל שבת כדי נזכר קודם שעקר רגליו בכל מקום שהוא עומד ולפני ירח דור דורים' .וראה ברש"י (ד"ה מאי) שביאר יהיה לו היכן לשמוע תקיעות אחר התפילה ,יכול
להתפלל מנחה ,וכתב שיש מקום להתיר להישאל אפילו באמצע ברכה מג' אחרונות פוסק באמצע שמפסוק זה למדים שיש מצוה להתפלל עם הנץ להפסיק באמצע תפילת שמו"ע ולשמוע התקיעות.
משום דאיכא ספק ספיקא ,שהרי לשיטת הלבוש ומתחיל 'ישמח משה' .אולם בקצות השולחן (שם) החמה .ולכן עדיף שיתפלל עם הנץ החמה ואחר כך וכן כתבו בקובץ הלכות (קמניצקי ,ימים נוראים פ"א סכ"ב)
שקבלת שבת היא משום נדר ,אמרינן בה דאי בעי תמה עליו מדוע לא נחשוש לברכה לבטלה לומר יאמר סליחות .וכן מובא בשם הגר"ח קניבסקי (שונה ובשבט הקהתי (או"ח ח"ג סי' קפג).
מיתשל על נדרו .ומלבד זה יש ספק בדין תפילת שוב מקדש השבת וכו' ,והלא בדיעבד יצא אם הלכות סי' תקפא תורת המועדים סק"ה). 6המטה אפרים (סי' תקפא סי"א) כתב שאף שבשאר
מנחה אחרי קבלת שבת ,שיש סוברים שגם לאחר התפלל מוסף קודש שחרית ,וכן כתב בתהלה לדוד 9כתב הרמב"ם (ברכות פ"ו ה"ח) :כל מים שנעשה ימי הסליחות מתאחרים באמירתם עד אחר עלות
קבלת שבת אפשר עדיין להתפלל מנחה ,אך כתב (סקי"א). בהן מלאכה נעשו שופכין ,ופסולין לנטילת ידים. השחר ,מכל מקום ביום הראשון ישכימו יותר
מאידך יש לומר שאין להתיר להישאל מחמת 'ספק 11לענין לשתות ,לפי המשנה ברורה (סי' רפו סק"ז) וכן פסק בשו"ע (סי' קס ס"ב) עשה במים מלאכה או ויאמרו הסליחות קודם עלות השחר ,ומשום
ספיקא' ,משום שאין זה אלא ספק אחד ,אם ע"י ששחרית מחייב בקידוש ,א"כ מאחר שעדיין לא ששרה בהם פתו ,אפילו נתכוין לשרות בכלי זה שאומרים בפזמון (במוצאי מנוחה) 'גנון נא גזעו בזעקם
קבלת שבת נחשב כשבת ממש ,או שאינו אלא נדר, נתחייב בקידוש ,יכול לשתות מה שנוהג לשתות ונפל לשני ,פסולים וכו' .ונחלקו הראשונים בטעם בעוד ליל' וכן אומרים בו 'רצה עתירתם בעמדם
וכן הביאו בשם הגרי"ש אלישיב (ספר שבות יצחק פסח, קודם התפילה .וגם לפי הדעות שחובת קידוש חל הפסול :הר"ש (ידים פ"א משנה ג-ה) פירש הטעם משום בלילות' ,ואם לא יאמרו הסליחות קודם עלות
פרק טו עמ' קנח) .וכן הביא בהליכות שלמה (פסח פרק א רק לאחר מוסף (עטרת זקנים סי' פט ס"ג מהמהרש"ל הגהות שע"י המלאכה נתבטלו מתורת מים ,וכ"מ מדברי השחר הרי זה מיחזי כשיקרא .ובאלף המגן (ס"ק יג)
סעיף ח) שאפשר להישאל על קבלת שבת ,באופן זה הטור הפרישה שם סק"ו ,נחלת צבי סי' רפט עטרת צבי סק"ג רש"י (חולין קה ,):והרמב"ם (שם ובפיהמ"ש שם) כתב הוסיף שאם התחילו את אמירת הסליחות קודם
שנזכר ששכח לומר 'יעלה ויבוא' במנחה ,כדי שיוכל ועוד) ,זהו כאשר התפלל את שתי התפילות ,אך כאן הטעם שעל ידי המלאכה נעשו שופכין ופסולים עלות השחר אף שהאריכו באמירתם ,ואת הפזמון
לחזור ולהתפלל מנחה של חול כתיקונה .וכן כתב שלא התפלל שחרית לא חל עליו חובת קידוש ,ולכן לנטילת ידים .וביאר רבינו מנוח' :הרי הן כמים כבר אומרים אחר עלות השחר לית לן בה ,כיון
בשו"ת ציץ אליעזר (חי"ג סי' מב) שאם לאחר שקיבל אלו הנוהגים לשתות יכולים להקל. סרוחים ומלוכלכים' .והיינו שאף שהמים עדיין שהעתירו בעוד לילה .וכן בערוך השולחן (סי' תקפא
שבת נזכר ששכח להזכיר 'יעלה ויבוא' בתפילת 12כתב באליה רבה (סי' רסג סקל"ה ,הביאו בפמ"ג א"א שם נקיים ,מכל מקום כיוון שנעשתה בהם מלאכה, ס"ד) כתב להיזהר בסליחות שנזכר בהם שמתפללים
מנחה של ערב שבת ,מה שקיבל שבת הרי"ז כעין סקכ"ח ,ובסי קח משבצ"ז סק"ח בשם שו"ת באר עשק סימן לט) נעשו שופכין ופסולים .וכ"כ הרשב"א בתורת הבית בלילה או באשמורת הבוקר שאם אומרם בעוד היו
קבלת שבת בטעות. שאם קיבלו הציבור שבת באמירת מזמור שיר ליום (בית ששי שער שני) שנעשו כשופכין .בשולחן ערוך גדול הרי הוא דובר שקרים ,אלא ידלג תיבות אלו.
וכתבו הפוסקים (שו"ת שואל ומשיב מהדו"ת ח"ב סימן כג, השבת' ,אי אפשר להתפלל אח"כ מנחה של חול, הרב (סי' קס ס"ה) נקט כדברי הר"ש שכשנעשה בהם אולם בהליכות שלמה (תשרי פ"א דבר הלכה סק"ה) כתב
שו"ת תורה לשמה סוף סי' קיז) ,שהנשאל על מה שקיבל כמו לאחר עניית 'ברכו' עם הציבור ,שאי אפשר מלאכה נשתנו מתורת מים לענין נטילת ידים .וכ"כ שאם קם האדם מוקדם מהרגלו כדי לומר סליחות
שבת ,צריך להישאל אצל שלשה אנשים שעדיין לא להתפלל מנחה לאחר מכן .אמנם האליה רבה במגן אברהם (סי' קס סק"ג) .אולם המשנה ברורה אינו צריך לדלג אלו התיבות ,כיון שדרך בני אדם
קיבלו שבת ,אך אינו יכול להישאל אצל מי שכבר עצמו שם כתב לדון בדין זה ,כיון שכל הפוסקים (שם סק"ו) נקט כטעם הרמב"ם שכשאדם עושה שהקם מוקדם מן הרגיל אומר על עצמו שחר קמתי,
קיבל שבת ,מפני שמי שקיבל שבת אינו רשאי הזכירו רק אמירת 'ברכו' ולא אמירת 'מזמור שיר במים דבר שיש לו צורך נעשו כשופכין העומדים אבל אם הקיץ משנתו ככל ימות השנה ידלג את
להתיר כיון שאין מתירים נדרים בשבת. ליום השבת' ,עיי"ש .אמנם דבריהם אמורים רק לשפיכה ופסולים לנטילה .ובשער הציון (סק"י) כתב: התיבות הללו.
14בשערי תשובה (סי' קח ס"ק יז) הביא בשם המחזיק באמירת 'מזמור שיר ליום השבת' של הציבור, מכל האחרונים משמע דטעם זה עיקר וכ"כ הרש"ל 7האליה רבה (סי' תקפא סק"ט) הביא מספר
ברכה בשם שו"ת זרע אמת ,שאם שכח להזכיר ראש ואין ראיה מזה לענין יחיד .אך הפרי מגדים (סי' קח ורלב"ח .ובכף החיים (סי' קס סק"ט) הביא משיירי חסידים (סי' רנ) שלא יאמרו את הפיוט של י"ג
חודש במנחה של יום שישי ,וראש חודש היה יום משבצ"ז ס"ק ח) והמשנה ברורה (שם סקכ"ה) הביאו דין כנה"ג שהנפקא מינה בין הטעמים היא שלדעת מידות שאומרים בו 'יהי רצון מלפניך וכו' שתשים
אחד בלבד ,ונזכר לאחר שחשכה ,לא יתפלל תפילת זה בסתמא ,ומשמע שדבריהם אמורים גם בקבלה הר"ש צריכים שינוי מראה כלשהו ,ואילו לדעת דמעותינו בנאדך להיות' אלא אם כן בכה המתפלל
לתגובות: לשאלות בהלכה:
9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8 ב
הקרקע ,אבל לשיטת הסוברים שאדם הנע במטוס קנה תחומין ,ומבואר שקנו שביתה בספינה עצמה שהיא עשרה
מכתלי בית ההוראה שביתה באוויר ,אם כן כיוון שהמטוס נע מכוח אדם הרי טפחים מעל הקרקע ,אולם הגמרא דוחה שמדובר שהספינה
תשובה ממורינו הרב שליט”א נוסעי המטוס כבר קנו שביתה בבין השמשות במקום שכבר נעה במים נמוכים ביותר שאין בהם עשרה טפחים מהקרקע.
המשך מעמ' א' התרחקו ממנו הרבה. ספק זה ,האם יש איסור תחומין למעלה מעשרה לא הוכרע,
עוד יש לדון שהרי המטוס נע למעלה מעשרה טפחים, ולעניין תחום אלפיים אמה שהוא מדרבנן ,נוהגים בספק זה
וכבר נתבאר לעיל ספק הגמרא האם יש דין תחומין למעלה לקולא (שו"ע סי' תד ס"א).
מכוח האדם ,אבל לדעת הראב"ד אפילו אדם אינו קונה
שביתה אם הוא מהלך ,ולהרשב"א מאחר והמטוס לא קנה מעשרה טפחים ,ואם אין דין תחומין הרי שלא קנה שביתה ספינה שנעה בין השמשות
שביתה כי נע כל בין השמשות גם האדם שבתוכו לא קנה עד לנחיתה על הקרקע. בראשונים (רמב"ן שם ,ועוד) הקשו על הראיה מספינה,
שביתה ,גם לביאור הלכה כיוון שהמטוס עצמו נע ואינו דומה אלא שנתבאר שספק זה נידון לקולא משום שדין תחום שבלאו הכי יש להקשות שהרי הספינה נעה כל הזמן ולא
לספינה שהיא עצמה נחה ורק המים מוליכים אותה ,לא קנה אלפיים אמה הוא מדרבנן ,אבל נחלקו הראשונים האם יש גם קנתה שביתה וכמו מי הגשם היורדים מהעננים או מי הים
שביתה באוויר .ומכוח צירופים אלו יש מקום לומר שאין דין תחומין מדאורייתא בשיעור של י"ב מיל ,שכל מיל הוא והנהרות שלא קנו שביתה בשום מקום ,ויישבו (רשב"א ,מאירי,
לחוש שהנוסע קנה שביתה בעודו באוויר .וראה מה שכתב אלפיים אמה ,והרי מטוס טס הרבה מעבר לשיעור זה ,ונמצא ר"ן שם ,ועוד) ,שמדובר שהספינה נחה כל בין השמשות ,ולא
הגר"י בלויא בספרו נתיבות שבת (פרק מה סט"ו ובהערה נ). שיש להחמיר בספק איסור דאורייתא .וכדי לעמוד על הנידון נעה כלל ממקומה.
יש להרחיב מעט בנידון איסור תחומין דאורייתא. בביאור הלכה (סי' תד ד"ה ממקום שפגע) עמד על מה
קניית תחום שבת אחרי בין השמשות
יש לברר אם מי שלא קנה שביתה בבין השמשות יכול מחלוקת הראשונים אם שיעור י"ב מיל אסור שהפוסקים לא הזכירו תנאי זה שכדי לקנות שביתה הספינה
לקנותה בשבת עצמה .בגמרא (עירובין מג ).מבואר שאילו מדאורייתא צריכה לעמוד כל בין השמשות במקום אחד ,וסבר ללמוד
היו החכמים נעים בספינה למעלה מעשרה טפחים ,היה הרי"ף (עירובין ה ):הביא את דברי הירושלמי (עירובין מסתימת דבריהם שאפילו כשהספינה נעה היא קונה שביתה,
להם בירידה מהספינה אלפים אמה לכל רוח ,וכתבו התוס' פ"ג ה"ד ,פ"ה ה"ד) שלמעלה מי"ב מיל שהם שלוש פרסאות וכתב שיש לחלק ,שהמים בעננים הם עצמם נעים כל הזמן
(עירובין מה :ד"ה ולקני) בטעם הדבר לפי שכיוון שלא קנו בבין כשיעור מחנה ישראל ,איסור תחומין בזה הוא מן התורה ,וכן ואין מקומם קבוע ,אבל הספינה היא עצמה נחה ,ורק המים
השמשות שביתה בשום מקום ,קונים שביתה מיד עם הירידה פסק הרמב"ם (שבת "פכ"ז ה"א) ,וכתב המגיד משנה (שם) שכן הם שמוליכים אותה ממקום למקום ,ולכן קנתה שביתה ,אך
לתוך עשרה טפחים ,וכן כתבו תוס' (עירובין ד"ה אלא) חידושי היא הסכמת הגאונים. לדינא הביא גם את דברי הרשב"א שכתב להתנות דווקא
הר"ן (שם ד"ה בעי) ומאירי עירובין (שם מא :ד"ה ונתגלגל) .ועיין כאשר הספינה נחה בבין השמשות ,וכתב דכיוון שמסתימת
אבל הרא"ש (עירובין פ"א סי' כד) והמרדכי (עירובין סי' תפד)
עוד במה שהרחיב הרמב"ן (עירובין מג ).בנידון .וברבינו פרץ הפוסקים אין נראה כן ,ולעניין מעשה צ"ע.
כתבו דלגמרא דידן אפילו חוץ לי"ב מיל האיסור רק מדרבנן,
(שם ד"ה אין) כתב דבר חידוש דכיוון שלא שבת בערב שבת וכתב המגיד משנה שלדעה זו הסכימו גם הרמב"ן (עירובין יז: אדם שמהלך בין השמשות
בשום מקום רשאי ללכת לכל מקום ,אולם לא נמצא עוד מי מלחמות ה' שם ה ).והרשב"א (עירובין יז :ד"ה אמר רב אשי ,ובעבודת הרמב"ן (שם מג ).כתב בשם הראב"ד שאדם המהלך בבין
שכתב כן מהראשונים שלפנינו .נמצא שהיורד מהמטוס שלא הקודש ריש שער ה) ,והשו"ע (סי' תד) הכריע שיש לחוש לשיטת השמשות אינו קונה שביתה ,משום שבהליכתו הוא דומה
קנה שביתה בבין השמשות ,קונה אלפיים אמה תחום שבת הירושלמי ,אולם דעת הגר"א הובאה במשנה ברורה (שם למי נהרות שאינם קונים שביתה ,וכ"כ הרשב"א (שם מה):
בשבת עצמה. סק"ז) שהעיקר שגם למעלה מי"ב מיל איסור תחומין דרבנן. והריטב"א (שם מו ).משמו .אבל הרמב"ן נחלק על דבריו וכתב
שביתה למטה מי' טפחים או בעצירה י"ב מיל בים ובכרמלית שאינו נכון.
מעתה צריכים לברר מתי קנה את השביתה ,האם מיד המגיד משנה (שבת פכ"ז ה"ג) הביא מה שכתב הרמב"ם רבינו יהונתן מלוניל (רי"ף עירובין יב ):כתב לחלק שהמים
לאחר שהמטוס ירד למטה מעשרה טפחים ,או דווקא לאחר בתשובה (בלאו סי' שח ,שי) שאין תחומין דאורייתא בימים לא קנו שביתה במקומם ,ש'כל מידי דאינו יכול להיות קבוע
שהמטוס נעצר לגמרי .כי לדעת רבינו יהונתן שכל הטעם ובנהרות ,ולא בכרמלית ,ואף תחום י"ב מיל בהם הוא במקום אחד אלא שהוא נע ונד ,אינו קונה שביתה' .ולפי זה,
שלא קנה שביתה משום שהיה למעלה מעשרה טפחים ,מיד מדברי סופרים בלבד ,והובאו דבריו בבית יוסף (סי' תד), אדם שיכול שלא לנוע ורק מרצונו הוא מהלך קונה שביתה
כשירד הוא קונה שביתה ,ואפילו המטוס לא עצר לגמרי, שכתב שלפי זה אף שאנו מחמירים באיסור תחומין למעלה במקומו ,וכן ביאר בקהילות יעקב (שבת סימן ו ענף א אות ז)
אבל לדעת שאר הראשונים והביאור הלכה שלא קנה שביתה מעשרה טפחים בשיעור של למעלה מי"ב מיל ,היינו כי בביאור דעת הרמב"ן.
משום התנועה של המטוס ,עד לעצירה הגמורה של המטוס אנו חוששים לשיטות שי"ב מיל הוא איסור דאורייתא ,אבל אדם קונה שביתה אפילו כשהוא מהלך
אינו קונה שביתה. בימים ובנהרות שגם י"ב מיל רק מדברי סופרים אין חוששים אמנם הרשב"א (עבודת הקודש בית נתיבות שער ה סי' כא אות
הספינה למטה מי' והאדם למעלה מי' למעלה מעשרה טפחים ,וכן פסק בשו"ע (שם). קעג) כתב על דברי הראב"ד 'לא יראה לי כן ,שאין דנין לאדם
במשנה ברורה (סימן רמח ס"ק יד) הביא את דעת היראים וכתב בביאור הלכה (שם ד"ה והואיל) בשם רעק"א והגר"ז מן הנכסים ,ובין עומד ובין מהלך קונה גופו שביתה' .ומשמע
שאין די במה שהספינה עצמה למטה מעשרה טפחים, בשם המגיד משנה ,שימים ונהרות אינם דווקא והוא הדין שסבר לחלק בין אדם לנכסים ,שלאדם יש חשיבות ולכן
ורק אם האדם היושב בתוכה נמצא גם הוא למטה מעשרה בכל כרמלית שאין בה איסור דאורייתא של למעלה מי"ב הוא קונה מקום אפילו הוא מהלך ,ורק בחפצים הנעים אין
טפחים קונה האדם שביתה ,וכתב שניתן לסמוך על דבריו מיל ,וכתב להקשות על כך מסתימת השו"ע שכתב הדין להם שביתה .אמנם אדם בספינה הנעה בבין השמשות אינו
בשעת הדחק ,ואם כן גם לדעת רבינו יהונתן מאחר שרק דווקא לגבי ימים ונהרות ,ועוד הביא את דברי הרמב"ן קונה שביתה ,דכשם שהנכסים אינם קונים שביתה כך גם
(עירובין מג ).שהבא בספינה לא נחשב שהגיע ממרחק של האדם שנע על גביו אינו קונה שביתה ,ולכן כתב (עירובין מג).
המטוס נמצא למטה מעשרה טפחים אבל האדם שבתוכו
נמצא למעלה מעשרה טפחים לא קנה שביתה[ .וראו בשו"ת למעלה מי"ב מיל ,שהרי הוא כל הזמן בתוך רשות היחיד שמוכרחים לומר שהספינה של החכמים נחה בבין השמשות.
חתם סופר (ליקוטים סי' צח; חו"מ סי' קצד) שלמד מזה לדין קרון של הספינה ,אבל השוחה בים מרחק י"ב מיל עובר לשיטת וכבר נתבאר לעיל כי בביאור הלכה (שם) כתב לחלק
שהנוסע למעלה מעשרה טפחים ,וכ"כ בשו"ת שם אריה הירושלמי גם בים על איסור דאורייתא של תחומין ,ונראה לדעת הראשונים שלא התנו שהספינה נחה כל בין השמשות,
(אבה"ע סי' ג) ,אמנם בשו"ע הרב (קונטרס אחרון סי' רמח סק"ב)
שסבר כי יש להחמיר בכרמלית כסתימת השו"ע ביותר מי"ב שספינה שונה ממים בעננים ,שכן היא עצמה נחה במקום
חילק בין קרון לספינה ,שקרון מהלך על הארץ והוא כארעא מיל גם למעלה מעשרה טפחים. אחד ,ורק המים הם שמוליכים אותה.
סמיכתא ,אמנם יש לדון במטוס כשנוסע באוויר שבוודאי י"ב מיל באוויר רכב שנוסע בין השמשות
אינו ארעא סמיכתא ,ואפילו כאשר מגיע לארץ כיוון שעיקרו מכאן יש לדון על הנוסע במטוס למעלה מעשרה טפחים, ונראה שיש נפקא מינה ממחלוקת זו ברכב הנוסע בבין
לטיסה שמא שוב אינו כארעא סמיכתא ,ועכ"פ בעניין דידן ולמרחק של יותר מי"ב מיל ,האם ניתן לומר שעבר באיסור השמשות .שלפי הראב"ד ,מאחר שהוא בתנועה אינו קונה
שכבר יש כמה טעמים להתיר ,יש לסמוך על החתם סופר תחומין דאורייתא ,והנה אם נסע לאחר השקיעה מעל הים שביתה .אבל לפי רבינו יהונתן ,מאחר שהרכב יכול לעמוד
ושם אריה שלא לחלק בדבר]. והנהרות ,יש מקום רב לומר שלא עבר ,דמה שנא ממי שנסע ואינו נע בטבעו אלא מכוח האדם המפעיל אותו ,יש לדמותו
נמצא שיש שני צירופים להקל ולומר שקניית השביתה בספינה שאין תחומין דאורייתא בימים ובנהרות. לאדם המהלך ולומר שהוא קונה שביתה .ולטעם הרשב"א,
אינה עם נגיעת הגלגלים בקרקע ,אלא דווקא בעצירה אלא שיש לדון בנוסע במטוס מעל היבשה ,והנה לשיטות כשם שאדם בספינה הנעה בבין השמשות אינו קונה שביתה,
המוחלטת .א .דעת הראשונים שאדם שנע במטוס אינו קונה שגם בכל כרמלית אין תחומין דאורייתא ,הרי פשיטא כך גם אדם ברכב אינו קונה שביתה .ואף לפי הביאור הלכה
שביתה .ב .שאף כאשר המטוס נוגע בקרקע ,האדם שבתוכו שבנסיעה למרחק י"ב מיל מעל כרמלית אין איסור תחומין יש מקום לחלק בין רכב לבין ספינה ,שהספינה עצמה נחה
עדיין נמצא למעלה מעשרה טפחים .ובאיסור תחומין דרבנן דאורייתא ,רק שיש לדון שאפילו בנסיעה מעל רשות הרבים, ורק המים מוליכים אותה ,ואילו הרכב עצמו נע ממקום
אפשר להקל ,נמצא שיש לו מכאן אלפיים אמה לכל רוח. כיוון שהוא למעלה מעשרה טפחים והוא מקום פטור ,אין למקום.
יוצא לדרך באונס או לצורך מצווה בו דין רשות הרבים להיאסר מדאורייתא למעלה מי"ב מיל. מטוס שנוסע בבין השמשות
ואף אם נחמיר ונאמר שמעת שהמטוס ירד למטה ועוד ,שגם לפי הדיוק בדעת השו"ע שכתב להתיר דווקא ומכאן יש לדון על מי שטס בבין השמשות האם קנה
מעשרה טפחים הנוסעים קנו שביתה ,הרי אם הנוסע עצמו בימים ובנהרות ,מפני שאינם דומים למחנה ישראל במדבר, שביתה ,או שהוא דומה למים בעננים שלא קונים שביתה,
יצא לצורך מצווה גמורה ,ויצא בזמן הראוי להגיע לפני שבת, יש לומר שדין נסיעה באוויר שווה לדין ימים ונהרות שהרי והנה לטעם רבינו יהונתן שהמים נעים בכח טבעי ,הרי
אף אם המטוס נסע על המסלול קילומטר שלם בשטח שאינו אינו דומה למחנה ישראל ,ויש מקום לומר שאין בכך איסור הטיסה אינה בכח טבעי ,אבל לטעם הרשב"א יש לדון שמא
מוקף ,מותר לו ללכת אלפיים אמות ממקום עצירת המטוס, תחומין דאורייתא. כשם שהמטוס עצמו אינו קונה שביתה כדין נכסים שאינם
כמבואר בשו"ע הלכות שבת (סי' רמח סעיף ד): קניית שביתה בזמן הטיסה קונים שביתה בתנועה ,כך גם האדם הנמצא בו אינו קונה
'היוצאים בשיירא במדבר ,והכל יודעים שהם צריכים אם כן נמצא עוד טעם לומר שהנוסע במטוס בין השמשות שביתה ,וכדין אדם בספינה שאינו קונה שביתה.
לחלל שבת כי מפני הסכנה לא יוכלו להתעכב במדבר בשבת לא קנה שביתה ,שאף שבדרך כלל חוששים לשביתה גם רק מה שיש לדון על החלק בו המטוס שלא מכח פעולת
לבדם ,ג' ימים קודם שבת אסורים לצאת ,וביום ראשון ובשני למעלה מעשרה טפחים באופן שעובר שיעור של י"ב מיל, אדם ,דכיון שהמטוס כבר בתנופה באוויר הרי אינו יכול
ובשלישי מותר לצאת ,ואם אחר כך יארע לו סכנה ויצטרך היינו דווקא לנוסע ברשות הרבים ,או אפילו בכרמלית ,אבל לעצור בבת אחת ,אך יש לומר ,כי מאחר שבני אדם הם
לחלל שבת מפני פיקוח נפש ,מותר ,ואין כאן חילול .והעולה לא לנוסע בים ובנהרות ,ולכאורה הוא הדין לטס באוויר שלא שהביאו את המטוס למצב זה ,גם זה בכלל תנועה שמכח
לארץ ישראל ,אם נזדמנה לו שיירא אפילו בערב שבת, קנה שביתה בעודו באוויר ורק בנחיתה על הקרקע למטה האדם ,שאינה סותרת את קביעות המקום שיש לחפץ מצד
כיון דדבר מצוה הוא ,יכול לפרוש ,ופוסק עמהם לשבות, מעשרה טפחים. עצמו.
ואם אחר שיהיו במדבר לא ירצו לשבות עמו ,יכול ללכת וכבר נתבאר שצריכים לתוספת היתר זה לטעם רבינו ומכאן לנידון דידן בטיסה שנחתה בליל שבת ,שלדעת
עמהם חוץ לתחום ,מפני פיקוח נפש .ואם נכנס לעיר אחת יהונתן שכתב שאדם קונה שביתה אפילו הוא מהלך משום הסוברים שאדם שנע במטוס כלל לא קנה שביתה ,קניית
בשבת ,מהלך את כולה ,ואפילו הניחוהו מחוץ לעיר ורוצה שההילוך הוא מכוח האדם ,ואם כן הוא הדין במטוס שנע השביתה של האדם תחול רק כאשר המטוס ינחת על
המשך בעמ' ד'
לתגובות: לשאלות בהלכה:
ג 9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8
מכתלי בית ההוראה ליכנס לעיר ,מותר ,דכיון דלדבר מצוה נפק יש לו אלפים הלכה למעשה
אמה לכל רוח .הגה :יש אומרים שכל מקום שאדם הולך תשובות ממורינו הרב שליט”א המשך מעמ' ב'
תשובה ממורינו הרב שליט”א
לסחורה או לראות פני חבירו חשוב הכל דבר מצוה ואינו
המשך מעמ' ג' חשוב דבר הרשות ,רק כשהולך לטייל ,ועל כן נהגו בקצת הוציא בטעות את תקע המקפיא
מקומות להקל בענין הפלגת הספינות והליכת שיירא תוך והמאכלים התקלקלו
העלולים להיות כרוכים במקרה שכזה ,שהרי נהוג שלשה ימים ,כי חשובים הכל לדבר מצוה ,ואין למחות
שבכניסת תייר למדינה זרה מחתימים בנמל התעופה את בידן ,הואיל ויש להם על מי שיסמוכו'. שכרתי דירה לימי בין הזמנים .בחדר הרחצה
דרכונו ,ויש בזה איסור כתיבה ,ובעניין זה יש להבדיל בין ובמשנה ברורה (ס"ק לב) כתב' :דכיון דבאונס יצא חוץ היה מחובר לשקע כבל חשמל ,והיה נראה
שדה התעופה בחו"ל לבין ארץ ישראל ,כי בנמל תעופה לתחום מפני פיקוח נפש ,וגם מתחלתו ברשות נפק ,על לי שהוא שייך למייבש הכביסה .הוצאתי את
המופעל בידי גויים הם מחתימים לצורכיהם ,והישראל כן לא הוי כשאר יצא חוץ לתחום דאין לו אלא ד' אמות, התקע מן השקע כדי להשתמש בו לצורכי,
אינו מבקש את עצם הכתיבה אלא נדרש שלא לעכב את וכתב המגן אברהם דדוקא כשהלך לדבר מצוה גמורה ולא
פעולתם ,והגוי אדעתא דנפשיה קעביד ,אלא שיש לדון
מבלי לדעת שהכבל הוא למעשה כבל מאריך
כשהלך לסחורה ,דאף דדעת ההג"ה שגם זה מקרי צורך
מצד מוקצה בטלטול הדרכון. מצוה ,מכל מקום לענין שיהיה יכול להלוך בתוך כל העיר, המגיע עד הסלון ומחובר שם למקפיא .רק
אמנם בנמל תעופה שבארץ ישראל ,אפילו אם גוי וכן במה שכתב המחבר ואפילו וכו' יש לו אלפים לכל רוח, לאחר זמן התברר שהמקפיא נותק מן החשמל,
מחתים הוא עושה זאת על דעת מעסיקו היהודי ,ויש בזה אין לסמוך על זה כיון שהרבה פוסקים חולקין על זה'. וכל תכולתו הפשירה והתקלקלה .האם אני
חשש איסור אמירה לנכרי ,וכל שכן כאשר החותם הוא ומעתה לפי זה ,נוסע שטיסתו התעכבה ונחת בנמל חייב לשלם לבעל הדירה את שווי המאכלים
ישראל שעובר באיסור כתיבה בשבת ,וגם בזה צריכים תעופה לאחר כניסת השבת ,תחום השבת שלו נקבע ברגע שניזוקו?
להוראת חכם. העצירה ,ואסור לו לצאת מתחומו ,כלומר ,ללכת יותר
מאלפיים אמות לכל כיוון. ת .בגדר קלקול המאכלים שנשארו המקפיא יש
איסור מוקצה להסתפק אם הוא מזיק בידיים או בגדר 'גרמא',15
יש בעיה נוספת ,שפעמים שהתיקים מכילים דברי והגם שאם שדה התעופה מוקף בגדר ויש בו מקום
מוקצה ,כגון במקרה שהתיקים כבר היו עם הנוסעים המיועד לשינה ,הוא נחשב כולו כארבע אמות ,ומותר אך באופן זה שלא היה במקום כלל מקפיא ולא
לפני שקיעת החמה ,אך בזה אפשר למצוא פתרון לדאוג ללכת את כל שדה התעופה וחוצה לו אלפיים אמות לכל היה עליו להעלות בדעתו שהוא מחובר למקפיא,
שיהיו דברים הנצרכים מאוד לשבת בכל תיק ותיק ,ובזה רוח .בדרך כלל כביש הגישה לשדה התעופה פתוח ואין פטור מלשלם.16
אפילו שהערך הכספי של המוקצה גדול מהערך הכספי בו צורת הפתח ,וכמו כן בדרך כלל שדה התעופה אינו
של הדברים של שבת ,כיוון שהם נצרכים לשבת ,הדברים מקום המיועד לשינה ,ומה שיש בתוכו רשויות אחרות
המותרים עשויים להיחשב חשובים יותר בעיני הבעלים שעומדות לשינה הרי הם רשויות נפרדות ,אבל הגדר של מתווך הציע דירה שפורסמה בעיתון
מן המוקצה .באופן כזה התיק עשוי להיות 'בסיס לדבר שדה התעופה אינה מקפת לשינה ,נמצא שממקום קניית אדם חיפש לרכוש דירה ברחוב מסוים .מתווך
האסור ולדבר המותר' ,ואם הדבר המותר חשוב יותר ,אין שביתתו לאחר עצירת המטוס יש לו רק אלפיים אמה
לכל רוח. הציע לו דירה באותו רחוב ומסר לו את פרטיה.
התיק נאסר בטלטול מצד דין בסיס. לאחר מכן גילה הקונה שהדירה מפורסמת
להלכה: ופעמים שדי בזה כי המרחק שבין המטוס לבית
הנתיבות אינו עולה על אלפיים אמה ,וממילא אין בעיה בעיתון ,אלא שבמודעה הופיעו רק שם הרחוב
א .נוסעי מטוס שאירעה להם תקלה ונחתו בנמל
של תחומין בכניסה לתוך בית הנתיבות ,אבל בנמלי ומספר הטלפון ,ללא פרטים מזהים נוספים
תעופה לאחר כניסת שבת ,נתבאר כי מצד 'איסור
תחומין' ,אפשר לצדד להקל שהתחום שבת שלהם תעופה רבים עצירת המטוסים רחוקה מבית הנתיבות על הדירה .הקונה טוען שמאחר שחיפש דירה
יותר מאלפיים אמה ,אלא שאם אנשי נמל התעופה דווקא ברחוב זה ,קיימת סבירות גבוהה שהיה
נקבע במקום בו נעצר המטוס ,ומותר להם לצאת
אינם מאפשרים להישאר בשום פנים ואופן בשטחי שדה מגיע בעצמו לאותה מודעה ומוצא את הדירה
בגפם מהמטוס וללכת משם אלפיים אמה לכל רוח.
התעופה ,יש לדון להתיר על פי המבואר ברמ"א (סימן
וזאת מפני שני צירופים שאפשר להקל באיסור גם ללא המתווך .האם הוא חייב לשלם דמי
תד) שאם הספינה הייתה למטה מעשרה טפחים וקנתה
תחומין דרבנן :גם מצד כמה שיטות בראשונים תיווך?
שביתה רחוק מן העיר ביבשה ,אסור לנוסעים בה ללכת
שלפיהן אין קונים שביתה כאשר האדם נמצא
יותר מארבע אמות ,אמנם אם יורדים עליהם גשמים ת .אם הקונה היה מגיע לדירה אף ללא המתווך,
בתנועה ,ולכן כל זמן שהמטוס היה בנסיעה לא קנו
או מפני שחמה זורחת עליהם או שנצרכים לנקביהם,
שביתה .וכן מצד הדין שקניית שביתה שייכת למטה
מותרים להיכנס לעיר ,וכיוון שנכנסו לעיר בהיתר כל אינו חייב לשלם תיווך ,כיון שהמידע לא הועיל
מעשרה טפחים ,וכאן אף כאשר המטוס נוגע בקרקע לו.17
העיר לגביהם כארבע אמות ,והם מותרים ללכת בכולה,
האדם שבתוכו עדיין עשוי להיות למעלה מעשרה
והוא הדין אם מחייבים אותו להיכנס לבית הנתיבות שהוא המקרר והאוכל שבתוכו ,וסיים תשלומין' ,כיון דאותה תפילה
טפחים ,נמצא שממקום קניית שביתתו לאחר עצירת רשאי לעשות כן ,אלא שאין לו אלפיים אמה לכל רוח, ויש לחלק ,וצ"ע .ובקונטרס שים אין להתפלל רק בנדבה ,ואין
המטוס יש להם אלפיים אמה לכל רוח. אלא שכל בית הנתיבות נחשב לגביו כארבע אמות ,והוא שלום מפסקי הגרי"ש אלישיב תפילת נדבה בשבת' .וכן פסק
ב .אם שדה התעופה מוקף בגדר ויש בו מקום רשאי ללכת בכולו. (סי' שג ,בספר משפט כהלכה) הביא המשנה ברורה (סי' קח סקל"ו)' :אם
המיועד לשינה ,הוא נחשב כולו כארבע אמות, בשמו שהמנתק את החשמל חל ר"ח בע"ש והיה ר"ח רק יום
ומותר ללכת את כל שדה התעופה וחוצה לו אלפיים איסור הוצאת החפצים מרשות לרשות מהמקרר ונתקלקלו המאכלים אחד ושכח במנחה להזכיר של
נחשב גרמא ופטור ,אבל אם היה ר"ח ונזכר אחר שחשכה ,אין
אמות לכל רוח .אולם בדרך כלל כביש הגישה לשדה והנה מלבד נידון 'תחומין' שנגענו בו ונתבאר כי אפשר להשלים כלל בליל שבת ,כיון
שומר חייב עי"ש.
התעופה פתוח ואין בו צורת הפתח .כמו כן בדרך להקל לצאת בעצמו מהמטוס ,יש לדון גם בהוצאת 16הן מצד 'מזיק' הוא פטור דאינו מועיל כלום ורק שיכול
כלל שדה התעופה אינו מקום המיועד לשינה ,ומה התיקים מהמטוס לשדה ולבית המלון ,שהרי מטוס הוא כמו שכתב בשו"ע (חו"מ סי' שפח להתפלל בנדבה ,ואין מתפללין
רשות היחיד ,ועל פי רוב דיני שדה התעופה כדין כרמלית ס"א) בזורק חמת או סל מלאים תפילת נדבה בשבת' .ואינו
שיש בתוכו רשויות אחרות שעומדות לשינה הרי הם דומה למי שחיסר תפילת מנחה
(ראה ארחות שבת ח"ב פרק לב הערה לא) כי אינו גדור ממש ומחופים והשליכם לים או
רשויות נפרדות ,אבל הגדר של שדה התעופה אינה שרפם ,וטען הניזק שמרגליות בערב שבת בשוגג ,שתקנו שיוכל
מקפת לשינה ,ולכן יש להם רק אלפיים אמה לכל מכל צד ,שהרי הכניסה לשטח שדה התעופה אין בה בדרך היו בתוכם ,אינו נאמן .ודעת להשלימה בתפילה הסמוכה,
רוח ממקום עצירת המטוס. כלל צורת הפתח ,ועוד שדה התעופה גדול מבית סאתים, הרמ"א שאפילו היו עדים שהיו ומתפלל ערבית שתיים ושתיהן
והרי צריכים בזה שיהיה מוקף לדירה ,ושדה התעופה שם ,פטור מפני שזהו אונס גמור בנוסח של שבת ,וכפי שכתב
ג .בנמלי תעופה בהם עצירת המטוסים רחוקה שלא היה עליו להעלות בדעתו המשנה ברורה (סי' קח ס"ק כה),
מבית הנתיבות יותר מאלפיים אמה ,אולם רשויות אינו מקום המוקף לדירה ,ואם כן הגם שהאדם עצמו שאף על פי שהתפילה השנייה
שיש בתוכו דבר כזה .ומטעם
נמל התעופה אינן מאפשרות להישאר בשום פנים יכול להלך אלפיים אמה לכל רוח ,אבל אינו יכול להוציא זה גם מצד שומרים אינו חייב, באה לתשלומין של תפילת חול,
ואופן בשטחי שדה התעופה ,יש לדון להקל להיכנס דבר מהמטוס החוצה ,שהרי זו הוצאה מרשות היחיד שדינו כשומר שכר על הדברים כיון שעתה שבת היא מתפלל אף
לכרמלית ,ובזה אין מקום להקל. שהיו שם שהרי שכר את הבית, את תפילת התשלומין בנוסח
לבית הנתיבות כדין המבואר ברמ"א (סימן תד) שאם מכל מקום פטור שהרי זה
של שבת .לפי שבאופן זה מה
יורדים גשמים או מפני שחמה זורחת על נוסעי מלבד זאת ,יש איסור נוסף בטלטול החפצים יותר שמתפלל תפילת תשלומין הוא
כאונס שלא היה עליו להעלות
הספינה או שנצרכים לנקביהם ,מותרים להיכנס מארבע אמות בתוך הכרמלית של שדה התעופה ,אמנם על דעתו.
על תפילה שכלל לא התפלל,
מצאנו כמה היתרים ,של חז"ל ,משום שחששו שאדם משא"כ כשצריך לחזור ולהתפלל
לעיר ,וכיוון שנכנסו לעיר בהיתר כל העיר לגביהם 17באגרות משה (חו"מ ח"א סי' מט)
בגחח שחסר בתפילתו דבר
כארבע אמות ומותרים ללכת בכולה .והוא הדין כאן בהול על ממונו התירו במקרים מסוימים את הטלטול על כתב שאין צריך לשלם דמי תיווך המעכב כגון ששכח 'יעלה ויבוא'
ידי גוי או על ידי שוטה או על ידי קטן (ולא על ידי בנו אם ראה את הדירה מפורסמת בראש חודש ,בכה"ג אם בשעת
שלא מאפשרים בשום אופן להישאר שם ומחייבים אחר כך בעיתון ,ואף אם בשעה
שהוא חייב בחינוכו) ,ובסדר הזה :לכתחילה עדיף על ידי גוי ההשלמה לא יהיה ניתן לתקן
להיכנס לבית הנתיבות ,הם רשאים לעשות כן ,וכל שראה את הדירה על ידי המתווך אותו חיסרון ,אין לו להתפלל
בית הנתיבות כארבע אמות ויכולים ללכת בכולו. ששבכך יש רק איסור אמירה .אם אין גוי ,יטלטל על ידי עדיין לא התפרסמה הדירה בשבת תפילת תשלומין.
שוטה ,ואם אין שוטה יעשה על ידי קטן (אבל לא על ידי בנו העיתון ,מ"מ כיון שבסמוך לו 15בפתחי חושן (ח"ו פרק ג סוף
ד .כל זה הוא לעניין ההיתר לצאת בעצמם מהמטוס, יצא העיתון ונמצא שהיה מגיע
שהוא חייב בחינוכו). הערה א) דן במי שניתק זרם
אולם אין להוציא מהמטוס את התיקים והחפצים למידע זה בחינם ,נמצא שלא החשמל במקרר ומתוך כך
האישיים ,מפני שהמטוס הוא 'רשות היחיד' ,ושדה עוד התירו חז"ל בשעת הדחק גם לקחת את הממון הועיל לו .בנידון זה אם היה מגיע נתקלקל מה שהיה בתוכו ,שיתכן
התעופה דינו כ'כרמלית' ,ומשום כך יש כאן איסור בטלטול של פחות פחות מארבע אמות ,וכמבואר בכל למידע ע"י הפרסום בעצמו, שלמעשה מצוי כבר הבל במקרר
הוצאה מרשות לרשות בשבת .איסור זה של הוצאה ההיתרים הללו בשו"ע (סי' רסו דין מי שהחשיך עליו הדרך), נמצא שלא הועיל לו .אמנם אם סגור ,אלא שהקירור מונע ריבוי
ובדינים אלו זקוקים להוראת חכם ולא ברור שהתרים אלו אינו בטוח שהיה מגיע לזה ,חייב ההבל ,וממילא כשניתק הזרם
מרשות לרשות נוהג דווקא בשבת ולא ביום טוב ,ואם לשלם למתווך ,כיון שהביאו הרי זה כמסלק תריס או כרים,
אירע שנחתו ביום טוב ,ובמקרה שההוצאה מותרת נכונים לכל תיקי היד והמזוודות ,ובמסגרת זו אין מקום למידע שלא בטוח שהיה מגיע ואפשר שאף לדעת הרמ"א (סי'
מצד דיני יום טוב ,אין חשש מצד עצם ההוצאה להרחיב בפרטי הדינים .אך כאמור ,בנידון זה אין בכך אליו בענין אחר .כמו כן אם שפו ס"ב) שסילוק כרים אינו גרמי,
מרשות לרשות ,אולם איסור תחומין יש גם ביום נפקא מינה מפני שאסור להוציא את החפצים מהמטוס, המתווך היה גורם יעיל בעניינים יתכן שכאן שעושה מעשה בגוף
אלא אם כן יש צורך מפני פיקוח נפש. אחרים ,כמו גישור בין הקונה הדבר ,יש כאן צד מזיק בידיים,
טוב ,ולכן גם את החפצים מותר להוציא רק לתחום והמוכר וניהל את המשא ומתן, כשם שהסותם פיו או חוטמו של
בעליהם ,שכשם שאסור לאדם לצאת מתחום מושבו, החתמת דרכונים ובלעדיו העיסקה לא הייתה אדם עד שמת הרי זה כאילו חנקו
כך אסור גם להוציא חפץ מתחום בעליו. מלבד כל האמור יש לתת את הדעת לעוד איסורי שבת יוצא אל הפועל ,יש לשלם לו בידיים וחייב מיתה ,גם כאן הזרם
דמי תיווך. והמנוע הם כלי הנשימה של
לתגובות: לשאלות בהלכה:
9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8 ד
תגובות והערות ליבון דהלכתא
תגובות והערות שהתקבלו במערכת הרה"ג ישראל מאיר לב
דין חינוך במצוות תפילין
השותה משקין לאחר קידוש
האם יברך ברכה אחרונה אם יש בבית הכנסת עוד כהנים ישא את כפיו ,מדין חינוך, הגמרא בסוכה (דף מב ):.מביאה ברייתא' ,תנו רבנן ,קטן
וכפשטות הברייתא בסוכה שמדברת בילדים קטנים ממש היודע לנענע חייב בלולב ,להתעטף חייב בציצית ,לשמור
מע”כ הרה”ג רפ”מ גביוף שליט”א. פחות מי"ג - .וממילא אף בתפילין וציצית אף קטן ממש כבר תפילין אביו לוקח לו תפילין ,יודע לדבר אביו לומדו תורה
הנני להעיר על דברי מע”כ בענין השותה שאר משיודע חייב בחינוך. וקריאת שמע וכו' היודע לשמור גופו אוכלין על גופו טהרות
משקין לאחר קידוש ,האם יברך ברכה אחרונה. והנה ,בדעת הרמ"א צריך בירור ,דהנה ,המחבר בהלכות לשמור את ידיו אוכלין על ידיו טהרות היודע לישאל ברשות
נשיאות כפים (סימן קכח סעיף לד) פסק כהתוס' ,וז"ל' :קטן שלא היחיד ספיקו טמא ברשות הרבים ספיקו טהור היודע לפרוס
בראשית דבריו דן לגבי ברכה ראשונה האם יין של כפיו חולקין לו תרומה בבית הגרנות'.
מצוה פוטר שאר משקין ,וכ’ דלפי האמור דקי”ל דכל הביא שתי שערות ,אינו נושא את כפיו בפני עצמו כלל ,אבל
יין פוטר ממילא א”צ ברכה ראשונה על שאר משקין. עם כהנים שהם גדולים ,נושא ללמוד ולהתחנך' .ושם הרמ"א משמע בבירור שילד ,עוד כשהוא קטן ,חייב בחינוך לתפילין
וצ”ב כיון דהשאלה שדן בה הוא לגבי קידוש ,ובנוגע לא חלק עליו כבהל' תפילין. ממתי שיודע לשמור עליהם .וכך אכן נקטו רוב הפוסקים .וכן
קידוש הרי הביא דמודה הגרע”א דפוטר ,א”כ בזה וביותר שבהלכות ציצית (סימן יז סעיף ג) שגם שם פסק פסק המחבר בשולחן ערוך (סימן לז סעיף ג) ,וז"ל' :קטן היודע
לית מאן דפליג דפוטר( .אלא דבמיץ ענבים מספק”ל המחבר כדרכו ,וז"ל' :קטן היודע להתעטף ,אביו צריך ליקח לו לשמור תפילין בטהרה שלא יישן ושלא יפיח בהם ,הגה :ושלא
להגרי”ש אלישיב זצ”ל האם פוטר שאר משקין ,וכן מי שיצא ציצית לחנכו' ,והרמ"א לא רק שלא חלק עליו כשיטתו בהלכות ליכנס בהן לבית הכסא ,חייב אביו לקנות לו תפילין לחנכו'.
י”ח קידוש ע”י אחר ושתה פחות ממלא לוגמיו מספק”ל להבה”ל תפילין לפסוק כהעיטור ,אלא אף הוסיף לבאר את שיטתו, אולם הרמ"א כותב על המחבר' :הגה :ויש אומרים דהאי
האם נפטר). וז"ל' :הגה :ודוקא כשיודע לעטוף שני ציציות לפניו ושנים קטן דוקא שהוא בן י"ג שנים ויום אחד (בעל העיטור) ,וכן נהגו
לענין ברכה אחרונה על יין הקידוש כתב מע”כ לאחריו ,ויודע לאחוז הציצית בידו בשעת ק"ש' ,מוכח שס"ל ואין לשנות (דברי עצמו)' .ומפרשו המגן אברהם בחיבורו (בס"ק
בשם הבה”ל “שטוב שיכון בברכת המזון לפטור את כוותיה דהמחבר בהל' ציצית ונשיאת כפיים. ד)' :דווקא[ ,אבל (הגהת מהר"ם בנעט)] מקודם לכן אין מניחין'.
יין הקידוש או שישתה רק כמלוא לוגמיו שאז בודאי וא"כ קשה עליו מאוד ,שהרי פסק בהל' תפילין כבעל וכן ביארו הפרי מגדים וז"ל' :אפילו אם ירצו' .והיינו שלא זו
אינו מתחייב בברכה” .יש להעיר שהבה”ל ממשיך העיטור ,וכל שיטתו דבעל העיטור זה מכח מה שאינו נושא שהרמ"א חולק שאין 'קטן היודע לשמור תפילין אביו לוקח לו
שם לפקפק בהעצה של שתיה כמלא לוגמיו כיון שיש את כפיו כלל כשהוא קטן ,וא"כ אי ס"ל להרמ"א כשיטתו בהל' תפילין' ואין חיוב לקטן להניחם ,אלא אף אסור לו להניחם,
פוסקים שמחייבים ברכה אחרונה בכזית של שתיה, תפילין הוי ליה לחלוק על המחבר גם בהלכות ציצית ובהל' עד שיגדיל.
ע”כ מסיק דהנכון שיכוין לפוטרו בבהמ”ז .ולרוב נשיאות כפיים .והוא לכאו' תרתי דסתרי. ולפום ריהטא נראה ששיטת הרמ"א הוא דעת בעל העיטור
פוסקים יש עוד עצה של שתיית יין תוך הסעודה, ומלבד זאת צריך לדעת מה זה ועל מה זה שפסק כבעל שהזכירו הבית יוסף ,וז"ל' :כתב העיטור (הל' תפילין ח"ז ,דף סא
(ובלא”ה יש לעשות כן בשבת ויו”ט כמבואר בשו”ע סי’ תקכ”ט העיטור ,ולא חש למה שכתב הבית יוסף עליו ,דז"ל הבית ע"ג) מסתברא לן דהאי קטן גדול בן י"ג שנה ויום אחד הוא
ובמ”ב שם) שע”י שפטר יין הקידוש את היין תוך יוסף' :כתב העיטור וכו' והביא ראיה לדבריו ,ואינה כדאי והביא ראיה לדבריו' ,ושם הבית יוסף מסיים' ,ואינה כדאי
הסעודה ,משתייך גם הוא לסעודה ,כמבואר בשו”ע להוציא הברייתא מפשוטה דמשמע דקטן ממש קאמר .וכן להוציא הברייתא מפשוטה דמשמע דקטן ממש קאמר וכן
סי’ רצ”ט ס”ח דכשפוטר ההבדלה את היין שבתוך נראה דעת כל הפוסקים שכתבו קטן סתם ,דמשמע דבקטן נראה דעת כל הפוסקים שכתבו קטן סתם דמשמע דבקטן
המזון ,גם א”צ לברך ב”א על כוס של הבדלה[ .ועי’ ממש מיירי' .עכ"ל .וכן הקשה עליו הב"ח למה פסק כדעתו ממש מיירי' ,אולם הרמ"א כתב בספרו דרכי משה ,וז"ל:
בבה”ל סי’ ר”ח סי”ד שכ’ דהמחלוקת האם נפטר יין שהיא דעה יחידאה. 'והמנהג כדברי בעל העיטור שאין הקטנים מניחין תפילין עד
הקידוש בבהמ”ז הוא בששתה קודם הסעודה לבד]. ואולי יש לומר לבאר את דעת הרמ"א .שאה"נ הרמ"א נמי שיהיו בר מצוה ,דהיינו בן שלש עשרה שנים ויום אחד'.
לענין ברכה אחרונה על המשקין ששתה לאחר ס"ל בפי' הברייתא בסוכה כפשטותה שמדברת בקטן ממש וטעם שיטתו דבעל העיטור לא נתבאר בדברי הבית יוסף
קידוש קודם הסעודה ,שיש להסתפק האם יש לברך פחות מבן י"ג ,וכהתוס' ורוב הפוסקים - ,ודלא כבעל העיטור ,- והדרכי משה ,אולם הוא מבואר בספרו בהל' תפילין (שער
בנ”ר כיון שלולא הסעודה היו נפטרין גם בברכה ולכן הסכים למחבר בהל' ציצית ובהל' נשיאות כפים שקטנים ראשון חלק ז) ,שם מביא את דברי המכילתא (דרבי ישמעאל,
אחרונה של היין ,מביא מע”כ דברי השו”ע הרב מתחנכים למצוות אלו .וטעם מה שבהל' תפילין פסק שלא פרשת בא ,מסכתא דפסחא פר' יז) ,וז"ל'' :ושמרת את החוקה
שמצריך ברכה אחרונה ,דבהמ”ז פוטר רק יין הקידוש מחנכים קטן במצווה זו ,אין זה דס"ל כשיטת העיטור ,אלא הזאת למועדה' למה נאמר ,לפי שנאמר 'והיה לך לאות על
ולא את שאר המשקין ,הגם שלולא בהמ”ז היו נפטרין מטעמים אחרים ,וכדנפרש. ידך' שומע אני אף הקטנים במשמע ,והדין נותן הואיל ומזוזה
במעין ג’ שעל היין. דהנה ,בסימן לז סעיף ב איתא' :מצוותן להיותם עליו כל מצות עשה ותפילין מצות עשה אם למדת על מזוזה שהיא
וכן כתב הפמ”ג (קע”ד א”א סק”ט) וז”ל“ ,ויראה אף היום אבל מפני שצריכים גוף נקי שלא יפיח בהם ושלא יסיח נוהגת בקטנים כבגדולים אף תפילין ינהגו בקטנים כגדולים,
קבע על היין ושתה גם שאר משקין דמברך ברכת דעתו מהם ואין כל אדם יכול ליזהר בהם נהגו שלא להניחם ת"ל 'ושמרת את החוקה הזאת' -לא אמרתי אלא במי שיודע
בנ”ר אשאר משקין ,אע”ג דברכה אחרונה של יין כל היום ,ומ"מ צריך כל אדם ליזהר בהם להיותם עליו בשעת לשמור תפילין ,מכאן אמרו קטן היודע לשמור תפילין הרי
פוטר שאר משקין מחמת חשיבות ,אבל כאן בהמ”ז ק"ש ותפלה' .חזינן שאפי' ש'מצוותן להיותם עליו כל היום' הוא עושה לו תפילין .ומסתבר לן דהאי 'קטן' -גדול בן י"ג
לא נתקן על יין אלא דפוטר דחמרא סעיד כו’ משא”כ ואף כתב בפרי מגדים (סימן לז בא"א ס"ק ב) ,וז"ל' :והנה מסופק שנה ,מדגרסינן התם' ,קטן היודע לנענע חייב בלולב ,והיודע
שאר משקין”. אני אם מן התורה חייב כל היום בתפילין ,או מן התורה די לפרוש ידיו חולקין לו תרומה בבית הגרנות' - .והוא דגדול
ברגע אחד שמניח ומדרבנן כל היום ,ובטלוה עכשיו שאין לנו הוא ,מדקתני 'חולקין' ,ואי קטן ממש הוא ,הא אמרינן במגילה
והנה כתב מע”כ דבאופן שישתה מהמים גם תוך (כד' ,).קטן לא ישא את כפיו' ,וגרסינן ביבמות (צט' ):חרש שוטה
הסעודה יש מחלוקת בין דברי השו”ע הרב הנז’ גוף נקי כל היום וכו' ,ועיקרן של דברים דאם לא הניח יום אחד
כלל לתפילין ביטל מצות עשה ,ובהניח רגע עליו קיים המצוה, וקטן אין חולקין להם תרומה בבית הגרנות וכו'' .וכיון שיודע
והביאור הלכה (סי’ קע”ד ס”ז) ,והוא מכח מה שכתב לשמור ,מדאורייתא מיחייב .ומתניתין (ברכות כ ):.דקתני 'קטנים
הביאור הלכה שהמ”א נסתפק במי ששותה שאר אבל מצוה מן המובחר מן התורה להיותן עליו כל היום[ ,ויש
כמה דברים מן התורה כן]' ,מ"מ מחמת חשש גוף נקי הורידו פטורים מן התפילין' - ,גדולים שאין יודעים לשמור קאמר.
משקין לפני הסעודה וישתה גם תוך הסעודה האם ואית דמפרשי שהגיע לחינוך הוא ,וחייב מדרבנן' ,ושמרת את
יברך ברכה אחרונה על מה ששתה לפני הסעודה. בהמשך הדורות אפילו מחלק ה'מצוה דאורייתא' [כלשון הפרי
מגדים] עד למינימום. החוקה' אסמכתא בעלמא' .עכ"ל העיטור.
ויש להעיר ע”ז בתרתי ,א’ לא ביאר מספיק מנ”ל
שהשו”ע הרב ס”ל דבכה”ג יברך ,הא שאלה זו לא וע"כ ס"ל להרמ"א ,שאם הורידו מגדולים שהם 'בר חיובא' והנה שפתיו דהעיטור ברור מללו ,שבין בציצית ובין תפילין
שייך כלל להשאלה הראשונה האם לברך בנ”ר כיון -חלק מהמצווה דאורייתא (וביותר ,דאפי' מי שיודע בעצמו שיש לו כל קטן פטור בהם ,אף היודע להתעטף ולשמור את תפיליו,
שדינו היה ליפטר בברכת היין ,אלא הוא שאלה גם גוף נקי לא יניחן כל היום .מגן אברהם ס"ק ב) ,מחשש פגיעה בכבוד והוכחתו מהסמיכות של ציצית ותפילין בברייתא לנשיאת
בלי שום קשר ליין ,מי שבירך שהכל ושתה משקין התפילין ,ק"ו שאת מצוות החינוך לקטנים שאף כשיודעים כפיים ולנטילת תרומה ,שלשיטתו בהם אין נושאים כפיים ולא
לפני הסעודה וישתה גם תוך הסעודה האם יברך לשמור גופם מצוותן היא רק 'חינוך מדרבנן' – הורידו מחמת נוטלים תרומה בגורן אלא גדולים ,ולא קטנים בני כל גיל.
ברכה אחרונה .וע”ז לא דיבר השו”ע הרב בסי’ ער”ב. הזהירות הגדולה שיש לנו בתפילין. ובתפילין אף מביא ממכילתא פסוק 'ושמרת את החוקה הזאת'
ובזה אולי יש ליישב את קושיית רבי עקיבא אייגר (בגליון) שמדאורייתא אין שווה לקטן להניחם ,כיון שאינו יודע לשמרם.
אמנם באמת דבריו נכונים מצד אחר ,שכ”כ השו”ע
הרב בסי’ קע”ד ס”ו דהשותה משקין לפני הסעודה על שיטת הרמ"א שרק בגיל י"ג חייב רק כשיודע לשמור ואכן גם בהלכות ציצית פסק בעל העיטור (שער ג חלק א),
צריך לברך בורא נפשות קודם הסעודה אפי’ אם תפיליו ,ומקשה וז"ל 'תמוה לי הא זה מדינא חייב בתפלין וז"ל' :בריש גמרא דערכין'' ,הכל' לאתויי קטן היודע להתעטף
דעתו לשתות עוד תוך הסעודה .ודלא כספיקת המ”א דלגבי דאורייתא חיישי' שמא נשרו כדאיתא בנדה מ"ו ע"א'. חייב בציצית' ,ומסתברא לן דהא קטן וגדול הוא ,מדגרסינן
הנ”ל. ועיי"ש שמיישב בדוחק .ולדברינו אתי שפיר ,דהרמ"א כתב התם בסוכה קטן היודע לשמור תפיליו ,כדפרישית בשער
'ויש אומרים דהאי קטן דוקא שהוא בן י"ג שנים ויום אחד', תפילין ,ואפי' גדול -שיודע להתעטף חייב ,שאינו יודע
אולם העיקר מה שבאתי להעיר עליו הוא ,דמש”כ להתעטף פטור'.
דלספיקת המ”א שהביא הביאור הלכה האם השותה והיינו שמביא תחילה את דברי העיטור שהוא כותב במפורש
שאין דין הברייתא 'תנו רבנן ,קטן היודע וכו' לשמור תפילין והנה לעומתו מפרשים ואומרים התוס' בסוכה (מב :ד"ה
משקין לפני הסעודה וישתה גם תוך הסעודה צריך
לברך בנ”ר לפני הסעודה א”כ גם בציור של מע”כ אביו לוקח לו תפילין ,מדין חינוך אלא להיפך שאף גדול כל היודע) -שזהו פסק המחבר -בדיוק להיפך .שמהסמיכות
ששתה משקין אחר קידוש וישתה תוך הסעודה י”ל שאינו יודע לשמור תפיליו לא יניחם ,וכפי שהביא העיטור של 'קטן היודע לדבר אביו מלמדו תורה' ל'נשיאות כפיים',
שלא יברך - ,אינו נכון .דעי’ בשעה”צ סי’ קע”ד מהמכילתא (שהובאה לעיל) 'ת"ל [בתפילין] 'ושמרת את החוקה מוכיחים שאף קטן ממש נושא את כפיו ונוטל תרומה .ומה
סקל”ח דספיקת המ”א הוא רק מצד דלהפוסקים הזאת' לא אמרתי אלא במי שיודע לשמור תפילין' .אמנם מה שהקשה העיטור מהא דאיתא ביבמות שקטן לא נוטל תרומה
שהביא השו”ע שם דצריך לברך על שאר משקין תוך שמסיים 'וכן נהגו ,ואין לשנות' .אכן אין כוונתו אלאחר גיל י"ג בגורן ,מבארים שזה רק כשהוא בגיל שאינו יודע לישא כפיו.
הסעודה ,נמצא שהברכה שבירך על שאר משקין לפני שיהיה המשמעות שיהיה זה מדין חינוך (כדהבין ר' עקיבא אייגר), ומה שהקשה בעל העיטור ממגילה שקטן אין נושא את כפיו,
הסעודה פטר גם את המשקין שישתה תוך הסעודה, אלא ר"ל שלא לחנך בתפילין קודם גיל י"ג אלא להעמידם על מבארים שזהו כשהקטן רוצה לישא כפיו כשהוא בפני עצמו,
ועי”ש מישך שייכי להסעודה גם המשקין שלפני דין דאורייתא ,ולא כתב 'כן נהגו' משום דס"ל כהעיטור אלא אבל אם הוא עם עוד גדולים נושא כפיו ,וטעם החילוק הוא
הסעודה .אולם כ”ז שייך רק היכא שבירך שהכל על כדפירשנו לעיל ,ולאחר גיל י"ג אה"נ לשיטתו חייבים כולם שאין זה כבוד הציבור שקטן כשהוא לבדו ישא את כפיו ,אולם
המשקין ,אבל בציור של מע”כ שלא בירך כלל על המשך בעמ' ו'
המשך בעמ' ו'
לתגובות: לשאלות בהלכה:
ה 9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8
תגובות והערות ליבון דהלכתא
תגובות והערות שהתקבלו במערכת הרה"ג ישראל מאיר לב
המשך מעמ' ה' המשך מעמ' ה'
שיש יין קודם המשקין הרי הם כבר פטרו את המשקין המים ,אלא נפטרו בהיין ששתה לפני זה ,וברכת היין הוא
שבתוך הסעודה והמשקין ששתה קודם הסעודה לא מעלין שפטר את המשקין שבתוך הסעודה (אם צריכין ברכה) ,נמצא מדאורייתא ,וא"צ בדיקה אי יודע לשמור תפיליו כל שהוא
ולא מורידין ,ולפי המג"א יהיה מחויב ברכה אחרונה. שמה שהוסיף לשתות מים לפני הסעודה לא הועיל לפטור גדול.
אבל עדיין יש לברר כמה נקודות: להמים שבתוך הסעודה ואינו שייך כלל לסעודה ,ובודאי ואולי יש להעמיס זה בכוונת המציין (שכידוע ציונים אלו אינם
א .בסימן ר"ח בשער הציון (אות ע) כתב השותה יין פחות יורה המ”א בפשיטות שצריכין לברך בכה”ג בנ”ר. מהרמ"א ,שהרי במהדורה שהדפיס בחייו בקראקא שנת ש"ל אינם ,וכן
ומה שכן שייך בנד”ז הוא סברא אחרת ,וכנראה זהו נראה מדברי המשנ"ב בשער הציון ,סי' רסד אות ג ,שכתב 'ומה שנרשם
מרביעית ,ושתה משקין לאחריו יותר מרביעית[ ,שבעצם
ברכה ראשונה על המשקין אינו מברך מכיון שנפטרו מהיין, סברתו של מע”כ ,דעצם מה שישתה מזה תוך הסעודה בפנים הגהות מרדכי אינו מהרמ"א) ,שציין 'הגה :וי"א דהאי קטן
וברכה אחרונה על היין נמי אינו מברך כיון שהשיעור מקשר גם מה ששתה לפני זה להסעודה .אמנם המ”א לא דוקא שהוא בן י"ג שנים ויום אחד {בעל העיטור} וכן נהגו,
שמברכין עליו ברכה אחרונה הוא רביעית] ,יש לעיין האיך ס”ל סברא זו ,ובמשנה ברורה מצינו סברא זו בסי’ קע”ו ואין לשנות {דברי עצמו} ,שעל הרישא כתב בעל העיטור ועל
סק”ב בשם הח”א (כלל מ”א) רק לענין מיני מזונות ,ועיי”ש הסיפא כתב 'דברי עצמו'.
יעשה לענין ברכה אחרונה על המשקין דהלא יש דעות
שסוברין דאפילו על רוב רביעית [ואפשר דאפילו על כזית] בח”א שגם הוא לא פסק כסברא זו אלא גבי מיני מזונות ובזה יואר באור יקרות מה שכותב המג"א על דבריו ,וז"ל:
צריך לברך באחרונה ברכת מעין שלש וממילא לא יוכל דבכל אופן נפטרין בדיעבד בבהמ”ז ,ע”כ היכא שיאכל מהם 'דווקא מקודם לכן אין מניחים' .היינו שדברי הרמ"א הם רק
לברך בורא נפשות רבות על המשקין דכי משום שאין אנו גם תוך הסעודה סומך ע”ז לפוטרם בבהמ”ז לכתחלה .אבל לומר שקודם לכן לא יניחו ,אולם על אחר גיל י"ג לא דיבר
יודעין לברר ההלכה יחויב על ידי זה לברך בורא נפשות דבר שברכתו בורא נפשות מספקא ליה להח”א האם י”ל הרמ"א ,והיינו שלא ס"ל כהעיטור בזה ,שהרי לא ס"ל כהעיטור
רבות וצ"ע. סברא זו ,והמשנה ברורה לא הביא את ספיקו בזה ,וגם בכל המקומות.
במזונות משמע שלא פסק כהח”א ,וכן כתב באג”מ באג”מ ואולי יש ליישב בדברינו אף את קושיית הפרי מגדים (א"א
היוצא מדבריו דברגע שמברך בפה''ג על היין והתחייב
בברכה אחרונה על היין מיד נפטרו המשקין מברכה אחרונה ח”ג סל”ג דלדינא יש לנהוג כהמ”א לברך ב”א לפני הסעודה ס"ק ד) על הרמ"א ,וז"ל' :ואיני יודע אם הוא י"ג שנים איזה
היכא שלא היה צורך במה שאכל לפני הסעודה לפטור מה חיוב יש על אביו [לקנות לו תפילין] ,דאיש בפני עצמו הוא,
על אף שלבסוף משום מה לא בירך ברכה אחרונה על היין
שיוסיף לאכול תוך הסעודה. ואם הוא עני ,כל ישראל מצווין להחיותו' .ולדרכינו אפשר
והמשקין נותרו ללא ברכה אחרונה.
נמצא שלהלכה בין להשועה”ר בין להמ”ב יברך בנ”ר גם ליישב ,דס"ל להרמ"א שתקנת חז"ל המקורית היא' ,קטן היודע
ואם כן לשיטתו הכא נמי ברגע שאדם מקדש על היין מיד לשמור תפילין אביו לוקח לו תפילין' ,כשהוא קטן ממש,
אם ישתה ממשקין אלו תוך הסעודה.
נפטרו המים ששותה אחריו ,שהרי אם רוצה יכול לאכול וכתוס' ודלא כהעיטור ,ואף אמנם שבמשך הדורות ביטלו
מיני מזונות ולברך אח"כ מעין שלש על היין ובאמת פוטר בכבוד רב,
את הנחת התפילין של הקטן מחשש לכבוד התפילין ,אולם
את המשקין ,וא"כ אין יכול לברך ברכה אחרונה על המים דוב בער שמידט
את חיוב אביו להיות 'לוקח לו תפילין' אין טעם לבטל .ויש
שכבר נפטרו כשבירך על היין ,על אף שברכת המזון אין לציין שהתוספות בערכין (ב :ד"ה אביו) דקדקו את לשון התקנה
פוטר את המשקים ,ונותרים המשקין ללא ברכה אחרונה. תגובת הכותב הרה’’ג פנחס מנחם גביוף אביו לוקח לו תפלין ,וז"ל' :וגבי ציצית לא נקט לישנא דלוקח
ב .יש מח' יסודית בין השולחן ערוך הרב והמשנה לכבוד הרה"ג דב בער שמידט שליט"א דמסתמא טלית יש לו וגבי לולב נמי יכול לצאת בלולבו של
ברורה מה הטעם שיין פוטר כל מיני משקין לדעת המשנ"ב ראשית אודה לך על הארת העיניים במכתבך המחכים. אביו אי נמי משום דתפלין דמיהן יקרים שייך בהו לקיחה'.
לפי שהמשקין טפלים ליין ,ולדעת השועה"ר לפי שברכת היטבת להאיר את הסוגיא באופן עמוק ומקיף. חזינן שהיה תקנת חז"ל מיוחדת שיהיה האב לוקח תפילין.
המשקין טפלים לברכת היין ,ויש בזה כמה וכמה נפק"מ. בנוגע למה שביארתי את המח' לגבי יין פוטר כל מיני ונראה שבדברינו יש גם כדאי להבין את דברי המגן אברהם
כגון בנידון הנ"ל השותה יין בשיעור שספק אם מחויב משקים האם גם יין של מצוה או רק יין רשות ,התכוונתי (ס"ק ד) שכתב' ,ועכשיו נהגו להניח ב' או ג' חדשים קודם הזמן',
ברכה אחרונה וכן שתה משקין כשיעור המחייב ברכה רק להציג את המח' באופן מפורט ולא שישתמע מכך שיש והנה לדעת העיטור הרי מדאורייתא אסור להניח עד שיגדיל
אחרונה ,דהמשנ"ב לשיטתו שהמשקין טפלים ליין א"כ כמו מח' לגבי יין של קידוש. ממש .ולדברינו אתי שפיר לכאו' ,דאף דביטלו את החינוך
שעל היין אין מברך ,גם על המשקין אין מברך ,משא"כ ומה שהערתם במי ששותה יין גם בתוך הסעודה נפטרים בגיל שיודע לשמור תפיליו ,אולם השאירו זאת מעט לפני הבר
לפי השועה"ר שרק ברכת המשקין טפלים לברכת היין א"כ גם המשקים מברכה אחרונה ,ודאי שהדברים נכונים וגם מצוה .ואולי אכן הוי זה בכדי שאף שכהיום אנו מחמירים
באופן שלא בירך על היין משום מה ,מחויב ברכה אחרונה לפי שיטת השולחן ערוך הרב אינו מברך ברכה אחרונה על שהקטן לא יניח תפילין מ"מ ע"י שהקטן יניחם מעט קודם
על המשקין. המשקים ,ושגיאות מי יבין. הבר מצוה ישאר ואף יהיה ברור חוב האב להיות 'לוקח לו
ובנידו"ד יהיה נפק"מ נוספת בין שיטתם ,דהשותה תפילין'.
בדרך אגב יש לציין שהשו"ע (סימן תקכ"ט ס"א) כותב וחייב
משקים כשיעור המחייב ברכה אחרונה לאחר קידוש קודם לבצוע על שתי ככרות ,ולקבוע כל סעודה על היין .וכתב ועוד יותר יש לומר כמין חומר ,דהנה בדין חינוך קטנים
נטילת ידים ,דלפי המשנ"ב הרי הוא פטור מברכה אחרונה המשנ"ב (סקי"א) היינו גם באמצע סעודה מלבד מה שקידש לקריאת שמע ,ידוע דדעת רש"י דהאב אין צריך לחנך את
שהרי המים טפלים ליין בעצם ,וכמו ששותה כעת יין, על היין מתחילה וכמו לענין שבת ,וכנ"ל בסוף סימן ר"נ. בנו לקרוא ק"ש ,וכפשטות המשנה בברכות (כ' ).נשים ועבדים
משא"כ לפי השועה"ר שטפל רק לגבי הברכה וא"כ הכא וקטנים פטורים מקריאת שמע' ,ופירש רש"י' :קטנים .אפילו
והנה בסוף סימן ר"נ כתב השו"ע (ס''ג) ירבה בבשר ויין קטן שהגיע לחינוך לא הטילו על אביו לחנכו בקריאת שמע,
שלא בירך ברכה אחרונה על היין אלא רק ברהמ''ז א"כ ומגדנות כפי יכלתו .ובסימן רצ"א כתב המשנ"ב (ס"ק כ"א)
מחויב בברכה אחרונה. לפי שאינו מצוי תמיד כשמגיע זמן קריאת שמע' .וכן נפסק
וטוב להדר לברך על היין תוך הסעודה (תיקוני שבת) וכתב בשו"ע (סי' ע סעיף ב) 'קטנים פטורים ,לרבינו תם כשלא הגיעו
וא"כ עדיין יש מח' אחרונים כששתה משקין לאחר השעה"צ (סקי"א) לצאת בזה דעת הרמב"ם שסובר כן ,והנה
קידוש גם כששותה משקין בתוך הסעודה. לחינוך ,ולרש"י אפילו הגיעו לחינוך ,מפני שאינו מצוי אצלו
הרמב"ם כתב בהלכות שבת (פרק ו' הלכה ט') וצריך לקבוע בזמן ק"ש בערב וישן הוא בבוקר ,וראוי לנהוג כר"ת' .והיינו
אבל יש לציין שבספר וזאת הברכה (דיבור לג') בעניין יין כל סעודה משלשתן על היין ,וכתב הכסף משנה שאין שעיקר ההלכה היא כרש"י ורק 'ראוי' לנהוג כר"ת.
פוטר כל מיני משקין הביא שהביאור הלכה (בסימן קע"ד בד"ה הכוונה שיקדש גם בסעודה שלישית אלא שישתה יין בתוך
וא"כ כהיום הזה שמניחים תפילין רק בקריאת שמע [וכפי
וכן) כתב שיש מח' ראשונים האם על יין של קידוש צריך הסעודה.
לברך ברכה אחרונה ,וכתב דמספק או שלא ישתה כמלוא שהבאנו לעיל מהמחבר] ,והאב אינו חייב בחינוך בנו לקריאת
וצ"ע אמאי כתב המשנ"ב בסימן תקכ"ט :כנ"ל בסוף שמע' ,שאינו מצוי תמיד' ,א"כ אין לו איך ומתי לחנך את
לוגמיו או שיכוון בברכת המזון בפירוש לפטור את היין סימן ר"נ ושם לא מוזכר ענין יין תוך הסעודה ,והיה לו בנו להניח תפילין ,שהרי אינו נמצא עם בנו בשעת ק"ש,
שהרי בהמ"ז פוטר את היין בדיעבד. לומר כנ"ל בסימן רצ"א ששם מבואר שטוב להדר לצאת ובנו מעיקר דין חינוך אף אינו קורא ק"ש .וע"כ היום אין דין
וכתב הגרח"פ שיינברג זצ"ל שבאופן זה אפי' לפי דעת הרמב"ם לשתות יין בתוך הסעודה. חינוך לתפילין[ .ואע"ג דהאב כן חייב בחינוך בנו לתפילה ,יתכן
השועה"ר נפטר המשקין מכיון שכל הטעם שאין המשקין ועוד יש לציין שבסימן קע''ד כתב המשנה ברורה (סק"ח) לומר שהעיקר של התפילין היום זה הקריאת שמע ,שע"ז 'אמר עולא
נפטרין ,לפי שהברכת המזון אין יכול לפטור את המשקין ונראה לי פשוט דבמדינתינו שאין אנו רגילין לשתות יין כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו'
שאינם קשורים לסעודה ורק היין קשור מדין שאין קידוש בתוך הסעודה אפילו בשבת אינו פוטר אלא א"כ היה דעתו (ברכות יד ,):והתפילה היא רק טפילה לגבה .והא ראיה ,שלא מניחים
אלא במקום סעודה ,אבל אם כיוון בפירוש לפטור ,הרי זה לזה מתחילה עכ"ל. תפילין במנחה].
כמו שבירך ברכת על הגפן על היין הפוטר את המשקין, והטעם הוא כידוע שבזמן החפץ חיים היה יין דבר נדיר
שהרי בהמ"ז פוטר את המשקין בדיעבד. מאוד ,וכמו שיש הטוענים שהחפץ חיים היה רגיל
ונמצא לפי זה שהעושה כעצת הביאור הלכה לפטור את לקדש על הפת ,אבל ודאי היכן שהיין מצוי
היין בברכת המזון גם אם לא שתה יין בתוך הסעודה נפטר ראוי להדר לשתות בתוך הסעודה.
מברכה אחרונה על המשקין. ולגבי מה שכתבתי שאם
העולה לדינא: לא שתה יין בתוך הסעודה
א .המקדש על היין ואח"כ רוצה לשתות שאר ושתה משקים בתוך
משקין קודם הסעודה :אם שותה יין בתוך הסעודה הסעודה שלפי המג"א
כהמהדרין יכול לשתות ואין צריך ברכה אחרונה. יש ספק האם מחויב
ב .אם אין לו יין לשתות בתוך הסעודה ,אם מכוון ברכה אחרונה מכיון
בברכת המזון לפטור את יין הקידוש כמו שמייעץ שהמשקים פוטרים
הביאור הלכה אין צריך ברכה אחרונה. את המשקין שבתוך
ודאי הסעודה,
ג .ואם אינו מכוון בבהמ"ז לפטור את יין הקידוש הרי
טעות הוא ,כמו
זה מח' וספק ברכות להקל ,ולכתחילה לא יכנס לספק
שהערתם שמכיון
זה.
לשליחת מאמרים ובירורים הלכתיים ,ניתן לשלוח למייל9917936@gmail.com : להצטרפות לקבלת העלון במיילnewsletter.mechubarim@gmail.com :
לתגובות: לשאלות בהלכה:
9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8 ו
