gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מכתלי בית ההוראה · Mikaslei Beis Hahora'a — ניצבים וילך (2026-08-31)

מוציא לאור: מכתלי בית ההוראה · Mikaslei Beis Hahora'a

שבוע: ניצבים וילך (2026-08-31)

מכתלי בית ההוראה · Mikaslei Beis Hahora'a — ניצבים וילך (2026-08-31)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד‪ ,‬גליון קכ"ב | פרשת נצבים וילך תשפ"ו‬ ‫נוסעים שנחתו בליל שבת‬ ‫מכתלי בית ההוראה‬ ‫תשובה ממורינו הרב שליט”א‬ ‫ב‪ .‬המטוס הוא 'רשות היחיד'‪ ,‬ושדה התעופה דינו כ'כרמלית'‪ ,‬ומשום כך‪ ,‬יש כאן חשש‬ ‫עקב מצב רפואי חמור של אחד מבני המשפחה‪ ,‬התייעצנו עם מומחי רפואה שהורו‬ ‫איסור הוצאה מרשות לרשות בשבת‪ ,‬הן בהוצאת תיקי היד מן המטוס‪ ,‬שהיא הוצאה מרשות‬ ‫לנו לצאת במהירות האפשרית לניתוח בבית חולים בחוץ לארץ‪ .‬לאחר בדיקת אפשרויות‬ ‫היחיד לכרמלית‪ ,‬והן בהכנסתם לאחר מכן משטח נמל התעופה לבית המלון‪ ,‬שהיא הכנסה‬ ‫היציאה‪ ,‬התברר לנו כי אם לא נצא מיד בבוקר יום שישי‪ ,‬הנסיעה הבאה תהיה רק לקראת סוף‬ ‫מכרמלית לרשות היחיד‪ .‬חשוב לציין כי איסור הוצאה מרשות לרשות נוהג דווקא בשבת ולא‬ ‫השבוע הבא‪ ,‬על כן הוחלט להזדרז ולרכוש כרטיסים לחולה ולבני משפחתו לטיסה של יום‬ ‫ביום טוב (שו"ע או"ח סי' תקיח ס"א‪ ,‬ובלבד שהוא צריך קצת להוצאה אבל לא הוצאת אבנים)‪ .‬לפי זה‪ ,‬אם‬ ‫שישי בבוקר‪ .‬בנסיבות רגילות‪ ,‬הנחיתה הייתה אמורה להיות כשעה או שעתיים לפני שבת‪,‬‬ ‫היו נוחתים ביום טוב במקום שההוצאה מותרת מצד דיני יום טוב‪ ,‬לא היה חשש מצד עצם‬ ‫ולפי התוכנית המקורית‪ ,‬החולה ובני משפחתו התכוונו לשהות בבית המלון שבנמל התעופה‪,‬‬ ‫ההוצאה מרשות לרשות‪ ,‬אולם עדיין הייתה קיימת בעיה מצד 'איסור תחומין'‪ ,‬שכן כשם‬ ‫אולם עיכוב לא צפוי בטיסה גרם לכך שהנחיתה הייתה רק כשעה לאחר השקיעה‪ .‬כעת עלתה‬ ‫שאסור לאדם לצאת מתחום מושבו‪ ,‬כך אסור גם להוציא חפץ מתחום בעליו‪.‬‬ ‫השאלה האם מותר לבני המשפחה שאינם נחוצים ממש לצורך הסיוע לחולה‪ ,‬לרדת גם הם‬ ‫מן המטוס ולהתקדם לעבר בית הנתיבות ובית המלון‪ ,‬וכן‪ ,‬אף אם מותר להם עצמם לרדת‪,‬‬ ‫תחום שבת למי גשמים שנדו בעננים בזמן בין השמשות‬ ‫האם מותר להם גם להוריד את תיקי היד שעלו עמם למטוס?‬ ‫בברייתא (עירובין מה‪ ):‬נאמר שמי גשמים שירדו בשבת עצמה 'הרי הם כרגלי כל אדם'‪,‬‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫והיינו שמי הגשמים לא קנו שביתה בעננים בערב שבת‪ ,‬ולכן הנוטל אותם יכול לקחת אותם‬ ‫בשאלה זו‪ ,‬העוסקת במקרה שבו מחמת אונס הגיעה הטיסה ליעדה רק לאחר שקיעת‬ ‫לכל מקום שמותר לו עצמו ללכת‪ ,‬והגמרא (שם מו‪ ).‬מבארת שהטעם הוא משום שהמים‬ ‫החמה וכניסת השבת‪ ,‬עומדים לפנינו כמה נידונים‪:‬‬ ‫שבעננים נדים ממקום למקום ואינם קובעים את מקומם בשום מקום‪ .‬וכן מבואר בגמרא‬ ‫א‪ .‬בבין השמשות נקבע לכל אדם מקומו לגבי 'איסור תחומין'‪ .‬נוסעי המטוס היו רחוקים‬ ‫שהוא הדין למי הים או הנהרות‪ ,‬שנעים ממקום למקום‪ ,‬ולא קבעו את מקומם בשום מקום‪.‬‬ ‫מאוד ממקום הנחיתה‪ ,‬כך שהם הרחיקו הרבה מחוץ לתחום שבת‪ ,‬ומעתה לכאורה אין להם‬ ‫תחומין למעלה מעשרה טפחים‬ ‫אלא היתר הליכה של ארבע אמות לכל רוח‪ ,‬או להישאר במטוס שנחשב כולו למקום אחד‪,‬‬ ‫הגמרא (שם מג‪ ).‬דנה האם איסור תחומין הוא דווקא למטה מעשרה טפחים או גם למעלה‬ ‫אולם אפשרויות אלו לא היו קיימות‪ ,‬מפני שהדיילים לא אפשרו להם להישאר במטוס או‬ ‫מעשרה טפחים‪ ,‬ומביאה הגמרא ראיה מהחכמים שבאו בספינה בשבת ונהגו בעצמם איסור‬ ‫להתעכב בשטח נמל התעופה‪ ,‬והם נאלצו לצאת מן המטוס לכיוון בית הנתיבות‪.‬‬ ‫המשך בעמ' ג'‬ ‫השנה בעבודת ה'‪ .‬זכינו בשנים האחרונות‬ ‫ת‪ .‬לכתחילה יש לקיים את מנהג התקיעות ביום‪,‬‬ ‫לאחר תפילת שחרית‪ ,‬ואם לא תקעו בשחרית יש‬ ‫להתקרב לתורתו של רבנו הננמ"ח זיע"א‪,‬‬ ‫הלכה למעשה‬ ‫ומדי שנה לקראת ראש השנה משתדלים אנו‬ ‫תשובות ממורינו הרב שליט”א‬ ‫לתקוע לאחר תפילת מנחה‪ .3‬אך בלילה לא יתקעו‬ ‫לנסוע לציונו הקדוש באומן‪ .‬בשנה זו‪ ,‬בשל‬ ‫אלא לאחר חצות‪.4‬‬ ‫לתקוע בשופר באמצע ברכות קריאת‬ ‫מצב המלחמה והקשיים בדרכים‪ ,‬אנו נאלצים‬ ‫לנסוע בדרך עקיפה‪ ,‬באמצעות כמה טיסות‬ ‫שמע‬ ‫להפסיק באמצע תפילת שמונה עשרה‬ ‫זולות וטיסות המשך‪ .‬תנאי הנסיעה אינם‬ ‫באחד מימי חודש אלול לאחר תפילת שחרית‬ ‫כדי לשמוע תקיעות‬ ‫מאפשרים לנו לקחת כמעט מאומה‪ ,‬גם לא‬ ‫לא נמצא בבית הכנסת מי שיתקע בשופר‪,‬‬ ‫באחד מימי חודש אלול התפללתי במניין‬ ‫שופר לתקיעות חודש אלול‪ .‬רק לאחר שנגיע‬ ‫מלבד מתפלל במניין אחר שעמד באמצע‬ ‫האחרון בבית הכנסת‪ .‬התחלתי שמונה עשרה‬ ‫לאומן נצטייד בכל הדרוש לנו‪ .‬לפי מסלול‬ ‫הנסיעה‪ ,‬באחד הימים האחרונים בחודש אלול‬ ‫ברכות קריאת שמע‪ .‬האם מותר לו לתקוע?‬ ‫מאוחר‪ ,‬וכשהציבור סיים את התפילה ורצו‬ ‫לתקוע בשופר הייתי עדיין באמצע שמונה‬ ‫לא יהיה ברשותנו שופר במשך כל שעות היום‪.‬‬ ‫ת‪ .‬אם אין מי שיכול לתקוע‪ ,‬מותר לאדם העומד‬ ‫האפשרות היחידה העומדת בפנינו היא לתקוע‬ ‫בפסוקי דזמרה או בברכות קריאת שמע לתקוע‬ ‫עשרה‪ .‬ידעתי שלא תהיה לי אפשרות לשמוע‬ ‫בלילה שלפני כן‪ ,‬לאחר תפילת ערבית‪ ,‬קודם‬ ‫לציבור שהתפללו‪ .1‬אבל אם עומד באמצע תפילת‬ ‫אחר כך תקיעות‪ ,‬האם מותר לי לעצור באמצע‬ ‫צאתנו לשדה התעופה‪ .‬בני החבורה מצטערים‬ ‫התפילה ולשמוע אותן‪ ,‬או שזהו הפסק‬ ‫שמונה עשרה לא יפסיק כדי לתקוע לציבור‪.2‬‬ ‫מאוד על האפשרות שיפסידו יום אחד‬ ‫בתפילה?‬ ‫ממנהג התקיעות‪ ,‬שיש לו חשיבות מיוחדת‬ ‫ת‪ .‬יכול להפסיק באמצע שמונה עשרה כדי‬ ‫כהתעוררות לתשובה וכהכנה לראש השנה‪.‬‬ ‫שמיעת תקיעת שופר בלילה‬ ‫המשך בעמ' ב'‬ ‫לשמוע את התקיעות‪.5‬‬ ‫האם מותר לתקוע בשופר בלילה?‬ ‫אנו קבוצת חברים העוסקים יחד במשך‬ ‫בשופר בשעות הלילה המאוחרות‪.‬‬ ‫המדות העליונות'‪ .‬וראה בשו"ת אגרות משה (שם)‬ ‫תפילת מנחה‪ .‬וראה בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ד‬ ‫‪ 1‬באשל אברהם (בוטשאטש‪ ,‬סי' נא ד"ה צריך) כתב‬ ‫‪ 5‬לגבי תקיעות בראש השנה כתב הטור (או"ח סי'‬ ‫שאין לפרש את דברי הרמ"א כפשוטם‪ ,‬שהיו‬ ‫סי' כא אות ה) שכתב שציבור ששכחו לתקוע לאחר‬ ‫שהתקיעה בשופר אינה הפסק‪ ,‬שאינו אלא מנשים‬ ‫תקצב) שהמתפלל ביחיד לא יתקע באמצע תפילתו‪,‬‬ ‫תוקעים לאחר ערבית בלילה‪ .‬אלא המקומות שתקעו‬ ‫שחרית‪ ,‬יתקעו לאחר מנחה‪ ,‬כיון שעיקר התקנה הוא‬ ‫נשימות בלא הברה ואות כלל‪ ,‬והקול נעשה רק על‬ ‫ובשו"ע (ס"ב) הוסיף שאף לא ישמע מאחר שתוקע‪.‬‬ ‫'בערבית' הכוונה שתקעו לאחר תפילת מנחה‪ ,‬או‬ ‫לתקוע פעם אחת ביום‪ ,‬ורק קבעוה לאחר שחרית‬ ‫ידי השופר‪ ,‬ולכן מותר לעומד בפסוקי דזמרה או‬ ‫ובבאר הגולה (אות ד) ציין לדברי הבית יוסף (סי' תקצא‬ ‫שהתפללו ערבית מבעוד יום ותקעו קודם הלילה‪,‬‬ ‫משום שבשעה זו הכל מצויים בבית הכנסת‪ ,‬וכן כדי‬ ‫בקריאת שמע לתקוע בשופר‪.‬‬ ‫ס"ח) שהביא מהאורחות חיים (הל' תקיעת שופר סי' טו)‬ ‫כיון שאין מסתבר שיתקעו בלילה בזמן שאינו עת‬ ‫שיתעוררו לתשובה קודם יציאתם לעסקיהם‪ .‬ולכך‬ ‫‪ 2‬בשו"ת מהר"ם בריסק (ח"ג סי' כו) כתב להוכיח‬ ‫שיחיד אף על פי שיש לו מי שיתקע לו אינו צריך‬ ‫רצון‪[ .‬אמנם יש להעיר על דבריו ממה שכתב האלף‬ ‫כאשר לא תקעו בשחרית‪ ,‬התקיעה במנחה היא קיום‬ ‫מכמה מקומות שלתקוע בשופר באמצע התפילה‬ ‫לשמען על סדר הברכות‪ ,‬ומבואר שאין בזה חשש‬ ‫למטה (שם סק"ח) שבמקומות שנהגו לתקוע בתפילת‬ ‫של עיקר מנהג התקיעה באותו יום‪ ,‬ולא רק מעשה‬ ‫הוא הפסק בתפילה‪ ,‬ומטעם זה אסור למתפלל‬ ‫הפסק אלא שאינו צריך‪ .‬ובמאירי (ר"ה לד‪ ):‬כתב גם‬ ‫ערבית תוקעים גם בתפילת ערבית של מוצאי שבת‪,‬‬ ‫זיכרון בעלמא‪ .‬אמנם בשם הגרי"ש אלישיב (הליכות‬ ‫ביחידות בראש השנה לתקוע על סדר הברכות‬ ‫כן שיחיד אף לכתחילה אינו צריך לשמען על סדר‬ ‫וזה הרי אינו קודם הלילה]‪ .‬ומכל מקום נראה שאחר‬ ‫והנהגות תשרי עמ' ג‪ ,‬אשרי האיש ח"ג פי"ג אות ב) מובא שאם‬ ‫בתפילת מוסף בלחש‪ .‬אלא שאם עומד בברכות‬ ‫הברכות‪ ,‬ואם רוצה לתקוע כך עושה‪ ,‬וכתב שיש‬ ‫חצות יכולים לתקוע‪ ,‬שכיון שעיקר טעמו של הערוך‬ ‫לא תקעו בשחרית אין ענין להשלים את התקיעות‪,‬‬ ‫קריאת שמע בין הפרקים מותר לו להפסיק ולתקוע‪,‬‬ ‫שמוחין בדבר מפני הפסק בתפילה‪ ,‬ומכל מקום אם‬ ‫השולחן שלא לתקוע בלילה הוא כדי שלא לעורר‬ ‫כיון שהם נקבעו בסדר התפילה‪.‬‬ ‫שכיון שיש בזה צורך הציבור אין זה גרוע משאילת‬ ‫רוצה לשמוע על ידי אחר שתוקע מודים שרשאי‪.‬‬ ‫את המידות העליונות‪ ,‬זה דוקא קודם חצות הלילה‪,‬‬ ‫‪ 4‬הרמ"א (או"ח סי' תקפא ס"א) כתב 'ויש מקומות‬ ‫שלום מפני הכבוד‪ ,‬שכתב הרמ"א (או"ח סי' סו ס"א)‬ ‫וראה בערוך השולחן (ס"א) שכתב הטעם מדוע‬ ‫שהרי אחר חצות לילה כתב האר"י (שער רוח הקודש‬ ‫שתוקעין גם כן ערבית'‪ .‬וכן כתבו הלבוש (ס"א)‬ ‫שמותרת בבין הפרקים‪ .‬וראה קובץ הלכות (קמניצקי‪,‬‬ ‫היחיד אינו צריך לשמוע על סדר הברכות וז"ל‪:‬‬ ‫הקדמה ב‪ ,‬שער היחודים פ"ה) שהוא עת רצון‪ ,‬וכן כתב‬ ‫והמטה אפרים (ס"ז) שכך נהגו בקצת מקומות‪ .‬וראה‬ ‫ימים נוראים פ"א סי"ט) שכתב שאם הדבר מפריע לו‬ ‫דכיון שגזרה התורה לתקוע ג' פעמים תקיעה תרועה‬ ‫הרמח"ל (קיצור כוונות חודש אלול) שאחר חצות הלילה‬ ‫במגן אברהם (שם ס"ק יד) שדקדק מדברי הלבוש שאין‬ ‫לתפילתו שהציבור מחפש מי שיתקע וטורד אותו‬ ‫תקיעה‪ ,‬מסתמא כיוונה שבסדר הראשון יקבלו עול‬ ‫כבר נמתקים הדינים‪ .‬וראה בכף החיים (סימן תקפא‬ ‫לתקוע בלילה שלפני ראש השנה‪ ,‬ומשמע מדבריו‬ ‫ומפריע כוונתו מותר לו להפסיק ולתקוע‪ ,‬שזה צורך‬ ‫מלכותו כמו שתוקעין לפני המלך‪ ,‬והשני שיעלה‬ ‫ס"ק יג) שיש שנהגו לתקוע בעת אמירת י"ג מידות‬ ‫שבשאר הלילות של חודש אלול אין מניעה מלתקוע‬ ‫התפילה עצמה‪.‬‬ ‫זכרוננו לפניו יתברך כדכתיב (במדבר י ט) 'והריעותם‬ ‫שבסליחות וכן קודם קדיש תתקבל‪ .‬וכיון שעיקר זמן‬ ‫בשופר‪ .‬אמנם בערוך השולחן (שם סי"ב) כתב 'ובלילה‬ ‫‪ 3‬החיי אדם (כלל קלח סעיף א) כתב שיש מקומות‬ ‫בחצוצרות ונזכרתם לפני ה' אלהיכם' וכו'‪ ,‬והשלישי‬ ‫הסליחות לפי המנהג הקדום הוא באשמורת הבוקר‪,‬‬ ‫לא יתקעו בכל חודש אלול‪ ,‬אפילו להתלמד‪ ,‬דאין‬ ‫התוקעים גם במנחה‪ ,‬ולכן באופן זה שאין‬ ‫להשמיע קול שופר כמו שהיה במתן תורה וכן יהיה‬ ‫קודם עלות השחר‪ ,‬הרי נמצא שקהילות אלו תקעו‬ ‫לעשות התעוררות בלילה‪ ,‬והתקיעות מעוררים‬ ‫באפשרותם לתקוע בשחרית יכולים לתקוע אחר‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫א‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫הלכה למעשה‬ ‫תשובות ממורינו הרב שליט”א המשך מעמ' א'‬ ‫מותר לו כבר לקדש ולאכול‪ ,‬שהרי למעשה‬ ‫יותר טוב שאתפלל כעת ואת הסליחות אומר‬ ‫אמירת 'שחר קמתי' בשעה מאוחרת‬ ‫כבר התפלל מוסף‪ ,‬אף שעדיין לא התפלל‬ ‫אחר כך?‬ ‫באחד מימי הסליחות קמתי סמוך לסוף‬ ‫שחרית?‬ ‫ת‪ .‬יתפלל בהנץ החמה‪ ,‬ולאחר מכן יאמר את‬ ‫זמן תפילה‪ ,‬ולכן התפללתי שחרית טרם‬ ‫ת‪ .‬יצא ידי תפילת מוסף‪ .10‬אך אינו יכול‬ ‫הסליחות‪.8‬‬ ‫שאמרתי סליחות‪ .‬לאחר התפילה התארגן‬ ‫לעשות קידוש‪ ,‬מפני שעדיין לא התפלל תפילת‬ ‫מניין לאמירות סליחות‪ .‬כשהגענו לפיוט‬ ‫שחרית‪.11‬‬ ‫נטילת ידיים לסעודה במים שנטפו‬ ‫'שחר קמתי' אמר לי חברי שאולי עדיף‬ ‫שאדלג על מילים אלו‪ .‬האם יש בכך בעיה‪,‬‬ ‫ממזגן‬ ‫שלא אהיה כדובר שקרים ח"ו?‬ ‫לאחר שקיבל שבת נזכר שלא אמר‬ ‫היינו בחצר אחד הבניינים‪ ,‬ובני ביקש לאכול‬ ‫יעלה ויבא במנחה‬ ‫לחם והיה צריך ליטול את ידיו לסעודה‪.‬‬ ‫ת‪ .‬אם קם מוקדם מהרגלו יש אומרים שאינו‬ ‫ראש חודש שחל ביום שישי‪ ,‬התפלל אחד‬ ‫לא היו בידינו מים זמינים‪ ,‬אך ראינו בצד‬ ‫צריך לשנות את הנוסח‪ .‬אבל אם קם בשעתו‬ ‫מנחה ושכח לומר 'יעלה ויבוא'‪ .‬רק לאחר‬ ‫קערה שבה הצטברו מים שנטפו מצינור‬ ‫הרגילה‪ ,‬וכן אם נתקל במשפטים אחרים בסדר‬ ‫שסיים את תפילתו‪ ,‬בשעה שהשליח ציבור‬ ‫המזגן‪ .‬האם מים אלו כשרים לנטילת ידיים‬ ‫הסליחות שאינם נכונים כלפיו‪ ,‬ישמיט אותם‪.6‬‬ ‫אמר יעלה ויבוא בחזרת הש"ץ‪ ,‬נזכר בטעותו‪.‬‬ ‫לסעודה?‬ ‫וכן בלשונות הפיוט שנזכר דמעות‪ ,‬יש שחששו‬ ‫כעת הסתפק כיצד עליו לנהוג‪ ,‬האם יכול‬ ‫לאומרם כשאינו בוכה‪ ,‬ויש שכתבו שיכול לכוון‬ ‫לחזור ולהתפלל מנחה אפילו לאחר שכבר‬ ‫ת‪ .‬המים היוצאים ממזגן כשרים לנטילת ידיים‪,‬‬ ‫על דמעותיו בזמנים אחרים או לדמעות הציבור‬ ‫שבת‪ ,‬או שהוא יכול להשלים מעריב פעמיים‬ ‫ואין בהם פסול של מים שנעשתה בהם מלאכה‪.9‬‬ ‫וכלל ישראל‪.7‬‬ ‫בליל שבת?‬ ‫ת‪ .‬אם נזכר לאחר שהציבור כבר קיבלו עליהם‬ ‫התפלל מוסף במקום שחרית‬ ‫תפילה כותיקין או אמירת סליחות‬ ‫קבלת שבת‪ ,‬שוב אינו יכול להתפלל מנחה‪.‬‬ ‫עמד להתפלל בשבת קודש‪ ,‬ולאחר שסיים‬ ‫קודם התפילה?‬ ‫ואם נזכר רק לאחר שהוא קיבל על עצמו שבת‬ ‫תפילת שמונה עשרה שם לב שהתפלל‬ ‫אני רגיל להתפלל שחרית כותיקין מידי יום‪.‬‬ ‫ביחידות‪ ,‬נחלקו הפוסקים אם יתפלל שוב‬ ‫בטעות תפילת מוסף במקום תפילת שחרית‪,‬‬ ‫היום קמתי באיחור והגעתי לאחר שכבר‬ ‫מנחה‪ ,12‬ויש שהורו שיכול להישאל על מה‬ ‫האם עלתה לו תפילת מוסף וכעת עליו‬ ‫סיימו את אמירת הסליחות‪ .‬כעת עומדים‬ ‫שקיבל שבת‪ .13‬אבל אינו יכול להשלים תפילת‬ ‫להתפלל שחרית בלבד‪ ,‬או שמא מאחר‬ ‫להתחיל תפילת שחרית‪ ,‬ומניין נוסף מתחיל‬ ‫מנחה בליל שבת‪ ,‬מאחר שלא יזכיר יעלה ויבא‬ ‫שהתפלל מוסף קודם שחרית לא יצא ידי‬ ‫באמירת סליחות‪ .‬האם עדיף שאומר כעת‬ ‫המשך בעמ' ד'‬ ‫בליל שבת‪.14‬‬ ‫חובתו? ואם יצא ידי חובת מוסף‪ ,‬האם‬ ‫סליחות אף שאפסיד את התפילה בהנץ‪ ,‬או‬ ‫דיחיד‪ .‬ובשו"ת זרע אמת (ח"ג סי' כז) ובתורת שבת (סי'‬ ‫הרמב"ם אף אם הם צלולים פסולים‪ .‬אכן‪ ,‬לענין‬ ‫או שבוכים הקהל‪ ,‬כדי שלא יהא בבחינת מה‬ ‫לעתיד‪ ,‬ולכן תקנו סדר התקיעות על הברכות האלו‪,‬‬ ‫רסג סק"ל) כתבו שדוקא לאחר עניית 'ברכו' אי אפשר‬ ‫מים שנפשרו מקרח שהשתמשו לקרר מאכלים‪,‬‬ ‫שכתוב (תהלים קא ז) 'דובר שקרים לא יכון לנגד‬ ‫אמנם עניין כזה הוא רק לרבים דזכות הרבים גדול‬ ‫להתפלל מנחה‪ ,‬דזה נחשב לקבלה גמורה‪ ,‬אך אם‬ ‫כתבו הפוסקים שהם כשרים ליטול בהם ידיים‪,‬‬ ‫עיני'‪ .‬אולם ראה בספר טהרת המים (מערכה ב אות‬ ‫מאד ולא ביחיד‪ ,‬ולכן היחיד אינו תוקע על סדר‬ ‫קיבל שבת באמירת 'מזמור שיר ליום השבת'‪ ,‬יכול‬ ‫וביארו הטעם שכיוון שהמים שנפשרו מהקרח הם‬ ‫לט) שכתב שזה רק בפיוטים שמוזכר בהם דמעה‬ ‫הברכות‪ .‬ע"כ‪ .‬ומכל זה נראה שאין חשש הפסק‬ ‫להתפלל אח"כ מנחה‪ .‬וביאר בתורת שבת כי רק‬ ‫בגדר 'פנים חדשות באו לכאן'‪( ,‬ראה שו"ת קרן לדוד או"ח‬ ‫וזה לא יתכן אם אינו בוכה בפועל‪ ,‬אך כאשר מוזכר‬ ‫אם עוצר בתפילת שמונה עשרה כדי לשמוע‬ ‫לאחר עניית 'ברכו' שיש בו תרתי‪ ,‬גם קבלת שבת‬ ‫סי' מו‪ ,‬שו"ת מהרש"ג ח"ב‪ ,‬סי' רלו‪ ,‬שו"ת דברי מלכיאל ח"ה סי'‬ ‫בתפילה או בפיוטים בכיה יכול לומר כן אף אם אינו‬ ‫תקיעת שופר‪ ,‬ורק שאין בזה עניין‪ .‬וכן כתב להדיא‬ ‫וגם שעושהו לילה בכך שאומר 'אשר בדברו מעריב‬ ‫רנד)‪ ,‬ולכן לפי שני הטעמים מים אלו שנוצרו על ידי‬ ‫בוכה בפועל‪ ,‬אלא שיעשה קול בכי‪ ,‬והעתיק מספר‬ ‫בדעת תורה (סק"ב) שכל מה שמבואר בטור ושו"ע‬ ‫ערבים'‪ .‬אינו יכול להתפלל אח"כ‪ .‬גם בספר תהלה‬ ‫המזגן הם כשרים לנטילה‪ ,‬מצד שינוי מראה הרי לא‬ ‫קיצור של"ה (מסכת חולין‪ ,‬הנהגת התפילה) שכתב שמי‬ ‫שהיחיד לא יפסיק כדי לתקוע‪ ,‬היינו שאינו חייב‬ ‫לדוד (סי' רסג ס"ק ח) כתב שיתכן שדוקא לאחר עניית‬ ‫נשתנה מראה של המים‪ ,‬וכן יש לומר 'פנים חדשות‬ ‫שאינו יכול לבכות בתפילתו יעשה קול בכי‪ ,‬והוסיף‬ ‫אבל אין בזה חשש הפסק‪ ,‬וכעין זה כתב בשו"ת‬ ‫'ברכו'‪[ ,‬או שמקבל שבת ע"י שעושה מעשה של‬ ‫באו לכאן' שמקודם היו אדים ועתה נעשו מים‪ ,‬וגם‬ ‫שדוד המלך רמז לזה בפסוק (תהלים ו ט) 'כי שמע ה'‬ ‫מהר"ם בריסק (ח"א סי' צו)‪ .‬ובשערי תשובה (סק"א)‬ ‫הדלקת נרות]‪ ,‬אינו יכול להתפלל תפילת חול‪,‬‬ ‫לטעם שהפסול הוא משום שדינם כשופכין משום‬ ‫קול בכיי' ולא כתוב שמע ה' בכיי‪ ,‬וכן כתב החיד"א‬ ‫הביא שהרדב"ז (ח"א סי' שמז) כתב שמותר להמתפלל‬ ‫אך בשאר קבלת שבת שקיבל רק במחשבה‪ ,‬יכול‬ ‫שנמאסו‪ ,‬מים אלו לא נמאסו על ידי מלאכה‪ ,‬שהרי‬ ‫(שיורי ברכה יו"ד סי' שצד ס"ג)‪ .‬וראה בשדי חמד (מערכת‬ ‫ביחיד לשמוע את התקיעות באמצע תפילת שמו"ע‬ ‫להתפלל אח"כ תפילת חול‪ ,‬עיי"ש‪ .‬ואמנם מדברי‬ ‫מקודם לא היו כלל מים‪ ,‬ונעשו רק על ידי קירור‬ ‫ר"ה סי' א אות ה‪ ,‬וסי' ב אות כו) שהעתיק דבריו‪ .‬אמנם‬ ‫ואפילו לתקוע בעצמו‪ ,‬אך הברכי יוסף (סק"א)‬ ‫התהלה לדוד שם משמע שהחילוק הוא בין קבלת‬ ‫האויר שהפך את החום למים‪.‬‬ ‫החוות יאיר בספרו מקור חיים (סי' תקפא ס"א) כתב‬ ‫הקשה עליו מכמה מקומות‪ ,‬וחשש להפסק אפילו‬ ‫שבת בדיבור לבין קבלת שבת במחשבה‪ ,‬ולא בין‬ ‫‪ 10‬בשו"ע (או"ח סי' רסח ס"ו) כתב‪ :‬הטועה בתפלת‬ ‫על דברי ספר חסידים הנ"ל שאין דבריו מוכרחים‪,‬‬ ‫כאשר שומע התקיעות מאחר באמצע שמו"ע‪.‬‬ ‫אמירת 'ברכו' לאמירת 'מזמור שיר ליום השבת'‪.‬‬ ‫שבת והחליף של זו בזו אינו חוזר‪ ,‬וי"א שאם החליף‬ ‫וכן בהליכות שלמה (שם) כתב שנהגו לומר הפיוט‬ ‫[ובשו"ת קול אליהו (או"ח סי' לה) ושואל ומשיב (תנינא‬ ‫ומזה כתב ה'אמרי דוד' (או"ח סימן רסג סעיף טו) ללמד‬ ‫של מוסף באחרת‪ ,‬או אחרת בשל מוסף‪ ,‬חוזר‪.‬‬ ‫של י"ג מידות אף אם אינו בוכה ויכווין לדמעות כלל‬ ‫ח"ד סי' קעג) הקשו גם כן על הרדב"ז‪ ,‬אמנם מדבריהם‬ ‫זכות על המקילים להתפלל מנחה אחר זמן קבלת‬ ‫וביאר במשנה ברורה (סקי"ז) דהיינו שאמר הנוסח‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫נראה שחששו להפסק רק כאשר היחיד עצמו‬ ‫שבת‪ ,‬אף שנזהרים אז ממלאכה משום קבלתו‬ ‫'תכנת שבת' וכונתו היתה לשם שחרית‪ ,‬ואף שהזכיר‬ ‫‪ 8‬עיקר זמן הסליחות כתבו הטור והשו"ע (סי'‬ ‫תוקע]‪ .‬וראה בספר בני יששכר (תשרי מאמר ב אות‬ ‫ומחשש בין השמשות‪ .‬וראה עוד במועדים וזמנים‬ ‫בהברכה מענין שבת אעפ"כ חוזר כיון שאמר מוסף‬ ‫תקפא ס"א) שהוא באשמורת הבוקר‪ ,‬והיינו בשלש‬ ‫לה) שהסכים להלכה עם הרדב"ז‪ ,‬וכן כתב בשו"ת‬ ‫(ח"ז סימן רנג ובהערה שם) בנדון זה דתפילת מנחה‬ ‫תוך תפלתו ושקר לפני המקום‪ ,‬אבל של מוסף‬ ‫שעות שקודם עלות השחר‪ .‬והטעם לזה כתב המגן‬ ‫אגרות משה (או"ח ח"א סי' קעג) שאין בזה חשש הפסק‪,‬‬ ‫לאחר קבלת שבת במחשבה‪.‬‬ ‫לא יתפלל עוד כי כבר יצא בתפלה הראשונה ידי‬ ‫אברהם (סק"א) שהוא לפי שאמרו (ע"ז ג‪ ):‬שהקב"ה‬ ‫שהרי כל מה שנחלקו הראשונים (הו"ד בטור או"ח סי'‬ ‫‪ 13‬לענין מי ששכח וקיבל שבת לפני שהתפלל‬ ‫מוסף אף שכוונתו היתה לשל שחרית‪ ,‬וכמו שכתב‬ ‫שט בלילה בי"ח עולמות‪ ,‬ובג' שעות אחרונות הוא‬ ‫קד ס"ו) האם מותר לשתוק באמצע שמונה עשרה‬ ‫מנחה‪ ,‬כתב בספר שמירת שבת כהלכתה (פמ"ו הערה‬ ‫הרמ"א (סי' רפו ס"א) שסדר התפילות אינו מעכב‪.‬‬ ‫שט בעולם הזה והוא עת רצון‪ ,‬ובלבוש (ס"א) הוסיף‬ ‫כדי לשמוע קדיש וקדושה הוא רק משום ששומע‬ ‫יא) בשם הגרש"ז אויערבאך‪ ,‬שאם לאחר שקיבל‬ ‫אבל בכף החיים (סי' תכג יד) כתב‪ :‬ואם במקום תפלת‬ ‫שהוא קרוב לנו בכל קראנו אליו באותו זמן‪ .‬וכיון‬ ‫כעונה‪ ,‬אבל בתקיעת שופר שאין שייך שומע‬ ‫'תוספת שבת' נזכר שלא התפלל מנחה‪ ,‬באופן שאי‬ ‫שחרית התפלל תפלת מוסף מפני שחשב שכבר‬ ‫שכבר עבר זמן זה של אשמורת הבוקר אין חילוק‬ ‫כעונה שעיקר המצוה היא בשמיעה אין חשש‬ ‫אפשר להשלים בתפילה הבאה‪ ,‬יכול להישאל על‬ ‫התפלל שחרית ונזכר אח"כ שלא התפלל שחרית‪,‬‬ ‫אם יאמר הסליחות קודם נץ החמה או אחר הנץ‪.‬‬ ‫הפסק‪ .‬ולפי זה נראה שגם בתקיעות חודש אלול‬ ‫הקבלה‪ ,‬שלצורך תפילת מנחה יש לסמוך שמועיל‬ ‫יתפלל תפלת שחרית לבד ותפלת מוסף יצא י"ח‪,‬‬ ‫מאידך התפילה בזמן נץ החמה עניינה גדול מאוד‬ ‫אין חשש הפסק‪ ,‬ובפרט שהוא מנהג קדמון שהוזכר‬ ‫התרה‪ ,‬אך לא לגבי איסורים‪ ,‬ויש לו 'פתח' מעליא‪,‬‬ ‫אבל אם כשהתפלל מוסף היתה כוונתו להתפלל‬ ‫וכמו שאמרו על זה בגמרא (ברכות ט‪ ):‬אמר רבי יוחנן‬ ‫בראשונים‪ ,‬ומקורו כבר בפרקי דר"א (פמ"ו) שכתב‬ ‫שאם היה זוכר שלא התפלל או שאסור לו להתפלל‬ ‫שחרית אלא שטעה ונזרקה מפיו תפלת מוסף צריך‬ ‫ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה וכו' אמר‬ ‫שהוא תקנת חכמים לתקוע בראש חודש אלול‬ ‫אחר שיקבל שבת‪ ,‬ודאי לא היה מקבל שבת‪ .‬וכתב‬ ‫להתפלל שחרית ומוסף‪ .‬ובמשנה ברורה כתב‪ ,‬שאם‬ ‫רבי זירא‪ :‬מאי קראה (תהלים עב ה) 'ייראוך עם שמש‬ ‫[ויש שגרסו 'בחודש אלול']‪ ,‬ולכן כאשר יודע שלא‬ ‫לדון שאפשר להישאל על כך שקיבל שבת כדי‬ ‫נזכר קודם שעקר רגליו בכל מקום שהוא עומד‬ ‫ולפני ירח דור דורים'‪ .‬וראה ברש"י (ד"ה מאי) שביאר‬ ‫יהיה לו היכן לשמוע תקיעות אחר התפילה‪ ,‬יכול‬ ‫להתפלל מנחה‪ ,‬וכתב שיש מקום להתיר להישאל‬ ‫אפילו באמצע ברכה מג' אחרונות פוסק באמצע‬ ‫שמפסוק זה למדים שיש מצוה להתפלל עם הנץ‬ ‫להפסיק באמצע תפילת שמו"ע ולשמוע התקיעות‪.‬‬ ‫משום דאיכא ספק ספיקא‪ ,‬שהרי לשיטת הלבוש‬ ‫ומתחיל 'ישמח משה'‪ .‬אולם בקצות השולחן (שם)‬ ‫החמה‪ .‬ולכן עדיף שיתפלל עם הנץ החמה ואחר כך‬ ‫וכן כתבו בקובץ הלכות (קמניצקי‪ ,‬ימים נוראים פ"א סכ"ב)‬ ‫שקבלת שבת היא משום נדר‪ ,‬אמרינן בה דאי בעי‬ ‫תמה עליו מדוע לא נחשוש לברכה לבטלה לומר‬ ‫יאמר סליחות‪ .‬וכן מובא בשם הגר"ח קניבסקי (שונה‬ ‫ובשבט הקהתי (או"ח ח"ג סי' קפג)‪.‬‬ ‫מיתשל על נדרו‪ .‬ומלבד זה יש ספק בדין תפילת‬ ‫שוב מקדש השבת וכו'‪ ,‬והלא בדיעבד יצא אם‬ ‫הלכות סי' תקפא תורת המועדים סק"ה)‪.‬‬ ‫‪ 6‬המטה אפרים (סי' תקפא סי"א) כתב שאף שבשאר‬ ‫מנחה אחרי קבלת שבת‪ ,‬שיש סוברים שגם לאחר‬ ‫התפלל מוסף קודש שחרית‪ ,‬וכן כתב בתהלה לדוד‬ ‫‪ 9‬כתב הרמב"ם (ברכות פ"ו ה"ח)‪ :‬כל מים שנעשה‬ ‫ימי הסליחות מתאחרים באמירתם עד אחר עלות‬ ‫קבלת שבת אפשר עדיין להתפלל מנחה‪ ,‬אך כתב‬ ‫(סקי"א)‪.‬‬ ‫בהן מלאכה נעשו שופכין‪ ,‬ופסולין לנטילת ידים‪.‬‬ ‫השחר‪ ,‬מכל מקום ביום הראשון ישכימו יותר‬ ‫מאידך יש לומר שאין להתיר להישאל מחמת 'ספק‬ ‫‪ 11‬לענין לשתות‪ ,‬לפי המשנה ברורה (סי' רפו סק"ז)‬ ‫וכן פסק בשו"ע (סי' קס ס"ב) עשה במים מלאכה או‬ ‫ויאמרו הסליחות קודם עלות השחר‪ ,‬ומשום‬ ‫ספיקא'‪ ,‬משום שאין זה אלא ספק אחד‪ ,‬אם ע"י‬ ‫ששחרית מחייב בקידוש‪ ,‬א"כ מאחר שעדיין לא‬ ‫ששרה בהם פתו‪ ,‬אפילו נתכוין לשרות בכלי זה‬ ‫שאומרים בפזמון (במוצאי מנוחה) 'גנון נא גזעו בזעקם‬ ‫קבלת שבת נחשב כשבת ממש‪ ,‬או שאינו אלא נדר‪,‬‬ ‫נתחייב בקידוש‪ ,‬יכול לשתות מה שנוהג לשתות‬ ‫ונפל לשני‪ ,‬פסולים וכו'‪ .‬ונחלקו הראשונים בטעם‬ ‫בעוד ליל' וכן אומרים בו 'רצה עתירתם בעמדם‬ ‫וכן הביאו בשם הגרי"ש אלישיב (ספר שבות יצחק פסח‪,‬‬ ‫קודם התפילה‪ .‬וגם לפי הדעות שחובת קידוש חל‬ ‫הפסול‪ :‬הר"ש (ידים פ"א משנה ג‪-‬ה) פירש הטעם משום‬ ‫בלילות'‪ ,‬ואם לא יאמרו הסליחות קודם עלות‬ ‫פרק טו עמ' קנח)‪ .‬וכן הביא בהליכות שלמה (פסח פרק א‬ ‫רק לאחר מוסף (עטרת זקנים סי' פט ס"ג מהמהרש"ל הגהות‬ ‫שע"י המלאכה נתבטלו מתורת מים‪ ,‬וכ"מ מדברי‬ ‫השחר הרי זה מיחזי כשיקרא‪ .‬ובאלף המגן (ס"ק יג)‬ ‫סעיף ח) שאפשר להישאל על קבלת שבת‪ ,‬באופן זה‬ ‫הטור הפרישה שם סק"ו‪ ,‬נחלת צבי סי' רפט עטרת צבי סק"ג‬ ‫רש"י (חולין קה‪ ,):‬והרמב"ם (שם ובפיהמ"ש שם) כתב‬ ‫הוסיף שאם התחילו את אמירת הסליחות קודם‬ ‫שנזכר ששכח לומר 'יעלה ויבוא' במנחה‪ ,‬כדי שיוכל‬ ‫ועוד)‪ ,‬זהו כאשר התפלל את שתי התפילות‪ ,‬אך כאן‬ ‫הטעם שעל ידי המלאכה נעשו שופכין ופסולים‬ ‫עלות השחר אף שהאריכו באמירתם‪ ,‬ואת הפזמון‬ ‫לחזור ולהתפלל מנחה של חול כתיקונה‪ .‬וכן כתב‬ ‫שלא התפלל שחרית לא חל עליו חובת קידוש‪ ,‬ולכן‬ ‫לנטילת ידים‪ .‬וביאר רבינו מנוח‪' :‬הרי הן כמים‬ ‫כבר אומרים אחר עלות השחר לית לן בה‪ ,‬כיון‬ ‫בשו"ת ציץ אליעזר (חי"ג סי' מב) שאם לאחר שקיבל‬ ‫אלו הנוהגים לשתות יכולים להקל‪.‬‬ ‫סרוחים ומלוכלכים'‪ .‬והיינו שאף שהמים עדיין‬ ‫שהעתירו בעוד לילה‪ .‬וכן בערוך השולחן (סי' תקפא‬ ‫שבת נזכר ששכח להזכיר 'יעלה ויבוא' בתפילת‬ ‫‪ 12‬כתב באליה רבה (סי' רסג סקל"ה‪ ,‬הביאו בפמ"ג א"א שם‬ ‫נקיים‪ ,‬מכל מקום כיוון שנעשתה בהם מלאכה‪,‬‬ ‫ס"ד) כתב להיזהר בסליחות שנזכר בהם שמתפללים‬ ‫מנחה של ערב שבת‪ ,‬מה שקיבל שבת הרי"ז כעין‬ ‫סקכ"ח‪ ,‬ובסי קח משבצ"ז סק"ח בשם שו"ת באר עשק סימן לט)‬ ‫נעשו שופכין ופסולים‪ .‬וכ"כ הרשב"א בתורת הבית‬ ‫בלילה או באשמורת הבוקר שאם אומרם בעוד היו‬ ‫קבלת שבת בטעות‪.‬‬ ‫שאם קיבלו הציבור שבת באמירת מזמור שיר ליום‬ ‫(בית ששי שער שני) שנעשו כשופכין‪ .‬בשולחן ערוך‬ ‫גדול הרי הוא דובר שקרים‪ ,‬אלא ידלג תיבות אלו‪.‬‬ ‫וכתבו הפוסקים (שו"ת שואל ומשיב מהדו"ת ח"ב סימן כג‪,‬‬ ‫השבת'‪ ,‬אי אפשר להתפלל אח"כ מנחה של חול‪,‬‬ ‫הרב (סי' קס ס"ה) נקט כדברי הר"ש שכשנעשה בהם‬ ‫אולם בהליכות שלמה (תשרי פ"א דבר הלכה סק"ה) כתב‬ ‫שו"ת תורה לשמה סוף סי' קיז)‪ ,‬שהנשאל על מה שקיבל‬ ‫כמו לאחר עניית 'ברכו' עם הציבור‪ ,‬שאי אפשר‬ ‫מלאכה נשתנו מתורת מים לענין נטילת ידים‪ .‬וכ"כ‬ ‫שאם קם האדם מוקדם מהרגלו כדי לומר סליחות‬ ‫שבת‪ ,‬צריך להישאל אצל שלשה אנשים שעדיין לא‬ ‫להתפלל מנחה לאחר מכן‪ .‬אמנם האליה רבה‬ ‫במגן אברהם (סי' קס סק"ג)‪ .‬אולם המשנה ברורה‬ ‫אינו צריך לדלג אלו התיבות‪ ,‬כיון שדרך בני אדם‬ ‫קיבלו שבת‪ ,‬אך אינו יכול להישאל אצל מי שכבר‬ ‫עצמו שם כתב לדון בדין זה‪ ,‬כיון שכל הפוסקים‬ ‫(שם סק"ו) נקט כטעם הרמב"ם שכשאדם עושה‬ ‫שהקם מוקדם מן הרגיל אומר על עצמו שחר קמתי‪,‬‬ ‫קיבל שבת‪ ,‬מפני שמי שקיבל שבת אינו רשאי‬ ‫הזכירו רק אמירת 'ברכו' ולא אמירת 'מזמור שיר‬ ‫במים דבר שיש לו צורך נעשו כשופכין העומדים‬ ‫אבל אם הקיץ משנתו ככל ימות השנה ידלג את‬ ‫להתיר כיון שאין מתירים נדרים בשבת‪.‬‬ ‫ליום השבת'‪ ,‬עיי"ש‪ .‬אמנם דבריהם אמורים רק‬ ‫לשפיכה ופסולים לנטילה‪ .‬ובשער הציון (סק"י) כתב‪:‬‬ ‫התיבות הללו‪.‬‬ ‫‪ 14‬בשערי תשובה (סי' קח ס"ק יז) הביא בשם המחזיק‬ ‫באמירת 'מזמור שיר ליום השבת' של הציבור‪,‬‬ ‫מכל האחרונים משמע דטעם זה עיקר וכ"כ הרש"ל‬ ‫‪ 7‬האליה רבה (סי' תקפא סק"ט) הביא מספר‬ ‫ברכה בשם שו"ת זרע אמת‪ ,‬שאם שכח להזכיר ראש‬ ‫ואין ראיה מזה לענין יחיד‪ .‬אך הפרי מגדים (סי' קח‬ ‫ורלב"ח‪ .‬ובכף החיים (סי' קס סק"ט) הביא משיירי‬ ‫חסידים (סי' רנ) שלא יאמרו את הפיוט של י"ג‬ ‫חודש במנחה של יום שישי‪ ,‬וראש חודש היה יום‬ ‫משבצ"ז ס"ק ח) והמשנה ברורה (שם סקכ"ה) הביאו דין‬ ‫כנה"ג שהנפקא מינה בין הטעמים היא שלדעת‬ ‫מידות שאומרים בו 'יהי רצון מלפניך וכו' שתשים‬ ‫אחד בלבד‪ ,‬ונזכר לאחר שחשכה‪ ,‬לא יתפלל תפילת‬ ‫זה בסתמא‪ ,‬ומשמע שדבריהם אמורים גם בקבלה‬ ‫הר"ש צריכים שינוי מראה כלשהו‪ ,‬ואילו לדעת‬ ‫דמעותינו בנאדך להיות' אלא אם כן בכה המתפלל‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫ב‬ ‫הקרקע‪ ,‬אבל לשיטת הסוברים שאדם הנע במטוס קנה‬ ‫תחומין‪ ,‬ומבואר שקנו שביתה בספינה עצמה שהיא עשרה‬ ‫מכתלי בית ההוראה‬ ‫שביתה באוויר‪ ,‬אם כן כיוון שהמטוס נע מכוח אדם הרי‬ ‫טפחים מעל הקרקע‪ ,‬אולם הגמרא דוחה שמדובר שהספינה‬ ‫תשובה ממורינו הרב שליט”א‬ ‫נוסעי המטוס כבר קנו שביתה בבין השמשות במקום שכבר‬ ‫נעה במים נמוכים ביותר שאין בהם עשרה טפחים מהקרקע‪.‬‬ ‫המשך מעמ' א'‬ ‫התרחקו ממנו הרבה‪.‬‬ ‫ספק זה‪ ,‬האם יש איסור תחומין למעלה מעשרה לא הוכרע‪,‬‬ ‫עוד יש לדון שהרי המטוס נע למעלה מעשרה טפחים‪,‬‬ ‫ולעניין תחום אלפיים אמה שהוא מדרבנן‪ ,‬נוהגים בספק זה‬ ‫וכבר נתבאר לעיל ספק הגמרא האם יש דין תחומין למעלה‬ ‫לקולא (שו"ע סי' תד ס"א)‪.‬‬ ‫מכוח האדם‪ ,‬אבל לדעת הראב"ד אפילו אדם אינו קונה‬ ‫שביתה אם הוא מהלך‪ ,‬ולהרשב"א מאחר והמטוס לא קנה‬ ‫מעשרה טפחים‪ ,‬ואם אין דין תחומין הרי שלא קנה שביתה‬ ‫ספינה שנעה בין השמשות‬ ‫שביתה כי נע כל בין השמשות גם האדם שבתוכו לא קנה‬ ‫עד לנחיתה על הקרקע‪.‬‬ ‫בראשונים (רמב"ן שם‪ ,‬ועוד) הקשו על הראיה מספינה‪,‬‬ ‫שביתה‪ ,‬גם לביאור הלכה כיוון שהמטוס עצמו נע ואינו דומה‬ ‫אלא שנתבאר שספק זה נידון לקולא משום שדין תחום‬ ‫שבלאו הכי יש להקשות שהרי הספינה נעה כל הזמן ולא‬ ‫לספינה שהיא עצמה נחה ורק המים מוליכים אותה‪ ,‬לא קנה‬ ‫אלפיים אמה הוא מדרבנן‪ ,‬אבל נחלקו הראשונים האם יש גם‬ ‫קנתה שביתה וכמו מי הגשם היורדים מהעננים או מי הים‬ ‫שביתה באוויר‪ .‬ומכוח צירופים אלו יש מקום לומר שאין‬ ‫דין תחומין מדאורייתא בשיעור של י"ב מיל‪ ,‬שכל מיל הוא‬ ‫והנהרות שלא קנו שביתה בשום מקום‪ ,‬ויישבו (רשב"א‪ ,‬מאירי‪,‬‬ ‫לחוש שהנוסע קנה שביתה בעודו באוויר‪ .‬וראה מה שכתב‬ ‫אלפיים אמה‪ ,‬והרי מטוס טס הרבה מעבר לשיעור זה‪ ,‬ונמצא‬ ‫ר"ן שם‪ ,‬ועוד)‪ ,‬שמדובר שהספינה נחה כל בין השמשות‪ ,‬ולא‬ ‫הגר"י בלויא בספרו נתיבות שבת (פרק מה סט"ו ובהערה נ)‪.‬‬ ‫שיש להחמיר בספק איסור דאורייתא‪ .‬וכדי לעמוד על הנידון‬ ‫נעה כלל ממקומה‪.‬‬ ‫יש להרחיב מעט בנידון איסור תחומין דאורייתא‪.‬‬ ‫בביאור הלכה (סי' תד ד"ה ממקום שפגע) עמד על מה‬ ‫קניית תחום שבת אחרי בין השמשות‬ ‫יש לברר אם מי שלא קנה שביתה בבין השמשות יכול‬ ‫מחלוקת הראשונים אם שיעור י"ב מיל אסור‬ ‫שהפוסקים לא הזכירו תנאי זה שכדי לקנות שביתה הספינה‬ ‫לקנותה בשבת עצמה‪ .‬בגמרא (עירובין מג‪ ).‬מבואר שאילו‬ ‫מדאורייתא‬ ‫צריכה לעמוד כל בין השמשות במקום אחד‪ ,‬וסבר ללמוד‬ ‫היו החכמים נעים בספינה למעלה מעשרה טפחים‪ ,‬היה‬ ‫הרי"ף (עירובין ה‪ ):‬הביא את דברי הירושלמי (עירובין‬ ‫מסתימת דבריהם שאפילו כשהספינה נעה היא קונה שביתה‪,‬‬ ‫להם בירידה מהספינה אלפים אמה לכל רוח‪ ,‬וכתבו התוס'‬ ‫פ"ג ה"ד‪ ,‬פ"ה ה"ד) שלמעלה מי"ב מיל שהם שלוש פרסאות‬ ‫וכתב שיש לחלק‪ ,‬שהמים בעננים הם עצמם נעים כל הזמן‬ ‫(עירובין מה‪ :‬ד"ה ולקני) בטעם הדבר לפי שכיוון שלא קנו בבין‬ ‫כשיעור מחנה ישראל‪ ,‬איסור תחומין בזה הוא מן התורה‪ ,‬וכן‬ ‫ואין מקומם קבוע‪ ,‬אבל הספינה היא עצמה נחה‪ ,‬ורק המים‬ ‫השמשות שביתה בשום מקום‪ ,‬קונים שביתה מיד עם הירידה‬ ‫פסק הרמב"ם (שבת "פכ"ז ה"א)‪ ,‬וכתב המגיד משנה (שם) שכן‬ ‫הם שמוליכים אותה ממקום למקום‪ ,‬ולכן קנתה שביתה‪ ,‬אך‬ ‫לתוך עשרה טפחים‪ ,‬וכן כתבו תוס' (עירובין ד"ה אלא) חידושי‬ ‫היא הסכמת הגאונים‪.‬‬ ‫לדינא הביא גם את דברי הרשב"א שכתב להתנות דווקא‬ ‫הר"ן (שם ד"ה בעי) ומאירי עירובין (שם מא‪ :‬ד"ה ונתגלגל)‪ .‬ועיין‬ ‫כאשר הספינה נחה בבין השמשות‪ ,‬וכתב דכיוון שמסתימת‬ ‫אבל הרא"ש (עירובין פ"א סי' כד) והמרדכי (עירובין סי' תפד)‬ ‫עוד במה שהרחיב הרמב"ן (עירובין מג‪ ).‬בנידון‪ .‬וברבינו פרץ‬ ‫הפוסקים אין נראה כן‪ ,‬ולעניין מעשה צ"ע‪.‬‬ ‫כתבו דלגמרא דידן אפילו חוץ לי"ב מיל האיסור רק מדרבנן‪,‬‬ ‫(שם ד"ה אין) כתב דבר חידוש דכיוון שלא שבת בערב שבת‬ ‫וכתב המגיד משנה שלדעה זו הסכימו גם הרמב"ן (עירובין יז‪:‬‬ ‫אדם שמהלך בין השמשות‬ ‫בשום מקום רשאי ללכת לכל מקום‪ ,‬אולם לא נמצא עוד מי‬ ‫מלחמות ה' שם ה‪ ).‬והרשב"א (עירובין יז‪ :‬ד"ה אמר רב אשי‪ ,‬ובעבודת‬ ‫הרמב"ן (שם מג‪ ).‬כתב בשם הראב"ד שאדם המהלך בבין‬ ‫שכתב כן מהראשונים שלפנינו‪ .‬נמצא שהיורד מהמטוס שלא‬ ‫הקודש ריש שער ה)‪ ,‬והשו"ע (סי' תד) הכריע שיש לחוש לשיטת‬ ‫השמשות אינו קונה שביתה‪ ,‬משום שבהליכתו הוא דומה‬ ‫קנה שביתה בבין השמשות‪ ,‬קונה אלפיים אמה תחום שבת‬ ‫הירושלמי‪ ,‬אולם דעת הגר"א הובאה במשנה ברורה (שם‬ ‫למי נהרות שאינם קונים שביתה‪ ,‬וכ"כ הרשב"א (שם מה‪):‬‬ ‫בשבת עצמה‪.‬‬ ‫סק"ז) שהעיקר שגם למעלה מי"ב מיל איסור תחומין דרבנן‪.‬‬ ‫והריטב"א (שם מו‪ ).‬משמו‪ .‬אבל הרמב"ן נחלק על דבריו וכתב‬ ‫שביתה למטה מי' טפחים או בעצירה‬ ‫י"ב מיל בים ובכרמלית‬ ‫שאינו נכון‪.‬‬ ‫מעתה צריכים לברר מתי קנה את השביתה‪ ,‬האם מיד‬ ‫המגיד משנה (שבת פכ"ז ה"ג) הביא מה שכתב הרמב"ם‬ ‫רבינו יהונתן מלוניל (רי"ף עירובין יב‪ ):‬כתב לחלק שהמים‬ ‫לאחר שהמטוס ירד למטה מעשרה טפחים‪ ,‬או דווקא לאחר‬ ‫בתשובה (בלאו סי' שח‪ ,‬שי) שאין תחומין דאורייתא בימים‬ ‫לא קנו שביתה במקומם‪ ,‬ש'כל מידי דאינו יכול להיות קבוע‬ ‫שהמטוס נעצר לגמרי‪ .‬כי לדעת רבינו יהונתן שכל הטעם‬ ‫ובנהרות‪ ,‬ולא בכרמלית‪ ,‬ואף תחום י"ב מיל בהם הוא‬ ‫במקום אחד אלא שהוא נע ונד‪ ,‬אינו קונה שביתה'‪ .‬ולפי זה‪,‬‬ ‫שלא קנה שביתה משום שהיה למעלה מעשרה טפחים‪ ,‬מיד‬ ‫מדברי סופרים בלבד‪ ,‬והובאו דבריו בבית יוסף (סי' תד)‪,‬‬ ‫אדם שיכול שלא לנוע ורק מרצונו הוא מהלך קונה שביתה‬ ‫כשירד הוא קונה שביתה‪ ,‬ואפילו המטוס לא עצר לגמרי‪,‬‬ ‫שכתב שלפי זה אף שאנו מחמירים באיסור תחומין למעלה‬ ‫במקומו‪ ,‬וכן ביאר בקהילות יעקב (שבת סימן ו ענף א אות ז)‬ ‫אבל לדעת שאר הראשונים והביאור הלכה שלא קנה שביתה‬ ‫מעשרה טפחים בשיעור של למעלה מי"ב מיל‪ ,‬היינו כי‬ ‫בביאור דעת הרמב"ן‪.‬‬ ‫משום התנועה של המטוס‪ ,‬עד לעצירה הגמורה של המטוס‬ ‫אנו חוששים לשיטות שי"ב מיל הוא איסור דאורייתא‪ ,‬אבל‬ ‫אדם קונה שביתה אפילו כשהוא מהלך‬ ‫אינו קונה שביתה‪.‬‬ ‫בימים ובנהרות שגם י"ב מיל רק מדברי סופרים אין חוששים‬ ‫אמנם הרשב"א (עבודת הקודש בית נתיבות שער ה סי' כא אות‬ ‫הספינה למטה מי' והאדם למעלה מי'‬ ‫למעלה מעשרה טפחים‪ ,‬וכן פסק בשו"ע (שם)‪.‬‬ ‫קעג) כתב על דברי הראב"ד 'לא יראה לי כן‪ ,‬שאין דנין לאדם‬ ‫במשנה ברורה (סימן רמח ס"ק יד) הביא את דעת היראים‬ ‫וכתב בביאור הלכה (שם ד"ה והואיל) בשם רעק"א והגר"ז‬ ‫מן הנכסים‪ ,‬ובין עומד ובין מהלך קונה גופו שביתה'‪ .‬ומשמע‬ ‫שאין די במה שהספינה עצמה למטה מעשרה טפחים‪,‬‬ ‫בשם המגיד משנה‪ ,‬שימים ונהרות אינם דווקא והוא הדין‬ ‫שסבר לחלק בין אדם לנכסים‪ ,‬שלאדם יש חשיבות ולכן‬ ‫ורק אם האדם היושב בתוכה נמצא גם הוא למטה מעשרה‬ ‫בכל כרמלית שאין בה איסור דאורייתא של למעלה מי"ב‬ ‫הוא קונה מקום אפילו הוא מהלך‪ ,‬ורק בחפצים הנעים אין‬ ‫טפחים קונה האדם שביתה‪ ,‬וכתב שניתן לסמוך על דבריו‬ ‫מיל‪ ,‬וכתב להקשות על כך מסתימת השו"ע שכתב הדין‬ ‫להם שביתה‪ .‬אמנם אדם בספינה הנעה בבין השמשות אינו‬ ‫בשעת הדחק‪ ,‬ואם כן גם לדעת רבינו יהונתן מאחר שרק‬ ‫דווקא לגבי ימים ונהרות‪ ,‬ועוד הביא את דברי הרמב"ן‬ ‫קונה שביתה‪ ,‬דכשם שהנכסים אינם קונים שביתה כך גם‬ ‫(עירובין מג‪ ).‬שהבא בספינה לא נחשב שהגיע ממרחק של‬ ‫האדם שנע על גביו אינו קונה שביתה‪ ,‬ולכן כתב (עירובין מג‪).‬‬ ‫המטוס נמצא למטה מעשרה טפחים אבל האדם שבתוכו‬ ‫נמצא למעלה מעשרה טפחים לא קנה שביתה‪[ .‬וראו בשו"ת‬ ‫למעלה מי"ב מיל‪ ,‬שהרי הוא כל הזמן בתוך רשות היחיד‬ ‫שמוכרחים לומר שהספינה של החכמים נחה בבין השמשות‪.‬‬ ‫חתם סופר (ליקוטים סי' צח; חו"מ סי' קצד) שלמד מזה לדין קרון‬ ‫של הספינה‪ ,‬אבל השוחה בים מרחק י"ב מיל עובר לשיטת‬ ‫וכבר נתבאר לעיל כי בביאור הלכה (שם) כתב לחלק‬ ‫שהנוסע למעלה מעשרה טפחים‪ ,‬וכ"כ בשו"ת שם אריה‬ ‫הירושלמי גם בים על איסור דאורייתא של תחומין‪ ,‬ונראה‬ ‫לדעת הראשונים שלא התנו שהספינה נחה כל בין השמשות‪,‬‬ ‫(אבה"ע סי' ג)‪ ,‬אמנם בשו"ע הרב (קונטרס אחרון סי' רמח סק"ב)‬ ‫שסבר כי יש להחמיר בכרמלית כסתימת השו"ע ביותר מי"ב‬ ‫שספינה שונה ממים בעננים‪ ,‬שכן היא עצמה נחה במקום‬ ‫חילק בין קרון לספינה‪ ,‬שקרון מהלך על הארץ והוא כארעא‬ ‫מיל גם למעלה מעשרה טפחים‪.‬‬ ‫אחד‪ ,‬ורק המים הם שמוליכים אותה‪.‬‬ ‫סמיכתא‪ ,‬אמנם יש לדון במטוס כשנוסע באוויר שבוודאי‬ ‫י"ב מיל באוויר‬ ‫רכב שנוסע בין השמשות‬ ‫אינו ארעא סמיכתא‪ ,‬ואפילו כאשר מגיע לארץ כיוון שעיקרו‬ ‫מכאן יש לדון על הנוסע במטוס למעלה מעשרה טפחים‪,‬‬ ‫ונראה שיש נפקא מינה ממחלוקת זו ברכב הנוסע בבין‬ ‫לטיסה שמא שוב אינו כארעא סמיכתא‪ ,‬ועכ"פ בעניין דידן‬ ‫ולמרחק של יותר מי"ב מיל‪ ,‬האם ניתן לומר שעבר באיסור‬ ‫השמשות‪ .‬שלפי הראב"ד‪ ,‬מאחר שהוא בתנועה אינו קונה‬ ‫שכבר יש כמה טעמים להתיר‪ ,‬יש לסמוך על החתם סופר‬ ‫תחומין דאורייתא‪ ,‬והנה אם נסע לאחר השקיעה מעל הים‬ ‫שביתה‪ .‬אבל לפי רבינו יהונתן‪ ,‬מאחר שהרכב יכול לעמוד‬ ‫ושם אריה שלא לחלק בדבר]‪.‬‬ ‫והנהרות‪ ,‬יש מקום רב לומר שלא עבר‪ ,‬דמה שנא ממי שנסע‬ ‫ואינו נע בטבעו אלא מכוח האדם המפעיל אותו‪ ,‬יש לדמותו‬ ‫נמצא שיש שני צירופים להקל ולומר שקניית השביתה‬ ‫בספינה שאין תחומין דאורייתא בימים ובנהרות‪.‬‬ ‫לאדם המהלך ולומר שהוא קונה שביתה‪ .‬ולטעם הרשב"א‪,‬‬ ‫אינה עם נגיעת הגלגלים בקרקע‪ ,‬אלא דווקא בעצירה‬ ‫אלא שיש לדון בנוסע במטוס מעל היבשה‪ ,‬והנה לשיטות‬ ‫כשם שאדם בספינה הנעה בבין השמשות אינו קונה שביתה‪,‬‬ ‫המוחלטת‪ .‬א‪ .‬דעת הראשונים שאדם שנע במטוס אינו קונה‬ ‫שגם בכל כרמלית אין תחומין דאורייתא‪ ,‬הרי פשיטא‬ ‫כך גם אדם ברכב אינו קונה שביתה‪ .‬ואף לפי הביאור הלכה‬ ‫שביתה‪ .‬ב‪ .‬שאף כאשר המטוס נוגע בקרקע‪ ,‬האדם שבתוכו‬ ‫שבנסיעה למרחק י"ב מיל מעל כרמלית אין איסור תחומין‬ ‫יש מקום לחלק בין רכב לבין ספינה‪ ,‬שהספינה עצמה נחה‬ ‫עדיין נמצא למעלה מעשרה טפחים‪ .‬ובאיסור תחומין דרבנן‬ ‫דאורייתא‪ ,‬רק שיש לדון שאפילו בנסיעה מעל רשות הרבים‪,‬‬ ‫ורק המים מוליכים אותה‪ ,‬ואילו הרכב עצמו נע ממקום‬ ‫אפשר להקל‪ ,‬נמצא שיש לו מכאן אלפיים אמה לכל רוח‪.‬‬ ‫כיוון שהוא למעלה מעשרה טפחים והוא מקום פטור‪ ,‬אין‬ ‫למקום‪.‬‬ ‫יוצא לדרך באונס או לצורך מצווה‬ ‫בו דין רשות הרבים להיאסר מדאורייתא למעלה מי"ב מיל‪.‬‬ ‫מטוס שנוסע בבין השמשות‬ ‫ואף אם נחמיר ונאמר שמעת שהמטוס ירד למטה‬ ‫ועוד‪ ,‬שגם לפי הדיוק בדעת השו"ע שכתב להתיר דווקא‬ ‫ומכאן יש לדון על מי שטס בבין השמשות האם קנה‬ ‫מעשרה טפחים הנוסעים קנו שביתה‪ ,‬הרי אם הנוסע עצמו‬ ‫בימים ובנהרות‪ ,‬מפני שאינם דומים למחנה ישראל במדבר‪,‬‬ ‫שביתה‪ ,‬או שהוא דומה למים בעננים שלא קונים שביתה‪,‬‬ ‫יצא לצורך מצווה גמורה‪ ,‬ויצא בזמן הראוי להגיע לפני שבת‪,‬‬ ‫יש לומר שדין נסיעה באוויר שווה לדין ימים ונהרות שהרי‬ ‫והנה לטעם רבינו יהונתן שהמים נעים בכח טבעי‪ ,‬הרי‬ ‫אף אם המטוס נסע על המסלול קילומטר שלם בשטח שאינו‬ ‫אינו דומה למחנה ישראל‪ ,‬ויש מקום לומר שאין בכך איסור‬ ‫הטיסה אינה בכח טבעי‪ ,‬אבל לטעם הרשב"א יש לדון שמא‬ ‫מוקף‪ ,‬מותר לו ללכת אלפיים אמות ממקום עצירת המטוס‪,‬‬ ‫תחומין דאורייתא‪.‬‬ ‫כשם שהמטוס עצמו אינו קונה שביתה כדין נכסים שאינם‬ ‫כמבואר בשו"ע הלכות שבת (סי' רמח סעיף ד)‪:‬‬ ‫קניית שביתה בזמן הטיסה‬ ‫קונים שביתה בתנועה‪ ,‬כך גם האדם הנמצא בו אינו קונה‬ ‫'היוצאים בשיירא במדבר‪ ,‬והכל יודעים שהם צריכים‬ ‫אם כן נמצא עוד טעם לומר שהנוסע במטוס בין השמשות‬ ‫שביתה‪ ,‬וכדין אדם בספינה שאינו קונה שביתה‪.‬‬ ‫לחלל שבת כי מפני הסכנה לא יוכלו להתעכב במדבר בשבת‬ ‫לא קנה שביתה‪ ,‬שאף שבדרך כלל חוששים לשביתה גם‬ ‫רק מה שיש לדון על החלק בו המטוס שלא מכח פעולת‬ ‫לבדם‪ ,‬ג' ימים קודם שבת אסורים לצאת‪ ,‬וביום ראשון ובשני‬ ‫למעלה מעשרה טפחים באופן שעובר שיעור של י"ב מיל‪,‬‬ ‫אדם‪ ,‬דכיון שהמטוס כבר בתנופה באוויר הרי אינו יכול‬ ‫ובשלישי מותר לצאת‪ ,‬ואם אחר כך יארע לו סכנה ויצטרך‬ ‫היינו דווקא לנוסע ברשות הרבים‪ ,‬או אפילו בכרמלית‪ ,‬אבל‬ ‫לעצור בבת אחת‪ ,‬אך יש לומר‪ ,‬כי מאחר שבני אדם הם‬ ‫לחלל שבת מפני פיקוח נפש‪ ,‬מותר‪ ,‬ואין כאן חילול‪ .‬והעולה‬ ‫לא לנוסע בים ובנהרות‪ ,‬ולכאורה הוא הדין לטס באוויר שלא‬ ‫שהביאו את המטוס למצב זה‪ ,‬גם זה בכלל תנועה שמכח‬ ‫לארץ ישראל‪ ,‬אם נזדמנה לו שיירא אפילו בערב שבת‪,‬‬ ‫קנה שביתה בעודו באוויר ורק בנחיתה על הקרקע למטה‬ ‫האדם‪ ,‬שאינה סותרת את קביעות המקום שיש לחפץ מצד‬ ‫כיון דדבר מצוה הוא‪ ,‬יכול לפרוש‪ ,‬ופוסק עמהם לשבות‪,‬‬ ‫מעשרה טפחים‪.‬‬ ‫עצמו‪.‬‬ ‫ואם אחר שיהיו במדבר לא ירצו לשבות עמו‪ ,‬יכול ללכת‬ ‫וכבר נתבאר שצריכים לתוספת היתר זה לטעם רבינו‬ ‫ומכאן לנידון דידן בטיסה שנחתה בליל שבת‪ ,‬שלדעת‬ ‫עמהם חוץ לתחום‪ ,‬מפני פיקוח נפש‪ .‬ואם נכנס לעיר אחת‬ ‫יהונתן שכתב שאדם קונה שביתה אפילו הוא מהלך משום‬ ‫הסוברים שאדם שנע במטוס כלל לא קנה שביתה‪ ,‬קניית‬ ‫בשבת‪ ,‬מהלך את כולה‪ ,‬ואפילו הניחוהו מחוץ לעיר ורוצה‬ ‫שההילוך הוא מכוח האדם‪ ,‬ואם כן הוא הדין במטוס שנע‬ ‫השביתה של האדם תחול רק כאשר המטוס ינחת על‬ ‫המשך בעמ' ד'‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫ג‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫מכתלי בית ההוראה‬ ‫ליכנס לעיר‪ ,‬מותר‪ ,‬דכיון דלדבר מצוה נפק יש לו אלפים‬ ‫הלכה למעשה‬ ‫אמה לכל רוח‪ .‬הגה‪ :‬יש אומרים שכל מקום שאדם הולך‬ ‫תשובות ממורינו הרב שליט”א המשך מעמ' ב'‬ ‫תשובה ממורינו הרב שליט”א‬ ‫לסחורה או לראות פני חבירו חשוב הכל דבר מצוה ואינו‬ ‫המשך מעמ' ג'‬ ‫חשוב דבר הרשות‪ ,‬רק כשהולך לטייל‪ ,‬ועל כן נהגו בקצת‬ ‫הוציא בטעות את תקע המקפיא‬ ‫מקומות להקל בענין הפלגת הספינות והליכת שיירא תוך‬ ‫והמאכלים התקלקלו‬ ‫העלולים להיות כרוכים במקרה שכזה‪ ,‬שהרי נהוג‬ ‫שלשה ימים‪ ,‬כי חשובים הכל לדבר מצוה‪ ,‬ואין למחות‬ ‫שבכניסת תייר למדינה זרה מחתימים בנמל התעופה את‬ ‫בידן‪ ,‬הואיל ויש להם על מי שיסמוכו'‪.‬‬ ‫שכרתי דירה לימי בין הזמנים‪ .‬בחדר הרחצה‬ ‫דרכונו‪ ,‬ויש בזה איסור כתיבה‪ ,‬ובעניין זה יש להבדיל בין‬ ‫ובמשנה ברורה (ס"ק לב) כתב‪' :‬דכיון דבאונס יצא חוץ‬ ‫היה מחובר לשקע כבל חשמל‪ ,‬והיה נראה‬ ‫שדה התעופה בחו"ל לבין ארץ ישראל‪ ,‬כי בנמל תעופה‬ ‫לתחום מפני פיקוח נפש‪ ,‬וגם מתחלתו ברשות נפק‪ ,‬על‬ ‫לי שהוא שייך למייבש הכביסה‪ .‬הוצאתי את‬ ‫המופעל בידי גויים הם מחתימים לצורכיהם‪ ,‬והישראל‬ ‫כן לא הוי כשאר יצא חוץ לתחום דאין לו אלא ד' אמות‪,‬‬ ‫התקע מן השקע כדי להשתמש בו לצורכי‪,‬‬ ‫אינו מבקש את עצם הכתיבה אלא נדרש שלא לעכב את‬ ‫וכתב המגן אברהם דדוקא כשהלך לדבר מצוה גמורה ולא‬ ‫פעולתם‪ ,‬והגוי אדעתא דנפשיה קעביד‪ ,‬אלא שיש לדון‬ ‫מבלי לדעת שהכבל הוא למעשה כבל מאריך‬ ‫כשהלך לסחורה‪ ,‬דאף דדעת ההג"ה שגם זה מקרי צורך‬ ‫מצד מוקצה בטלטול הדרכון‪.‬‬ ‫מצוה‪ ,‬מכל מקום לענין שיהיה יכול להלוך בתוך כל העיר‪,‬‬ ‫המגיע עד הסלון ומחובר שם למקפיא‪ .‬רק‬ ‫אמנם בנמל תעופה שבארץ ישראל‪ ,‬אפילו אם גוי‬ ‫וכן במה שכתב המחבר ואפילו וכו' יש לו אלפים לכל רוח‪,‬‬ ‫לאחר זמן התברר שהמקפיא נותק מן החשמל‪,‬‬ ‫מחתים הוא עושה זאת על דעת מעסיקו היהודי‪ ,‬ויש בזה‬ ‫אין לסמוך על זה כיון שהרבה פוסקים חולקין על זה'‪.‬‬ ‫וכל תכולתו הפשירה והתקלקלה‪ .‬האם אני‬ ‫חשש איסור אמירה לנכרי‪ ,‬וכל שכן כאשר החותם הוא‬ ‫ומעתה לפי זה‪ ,‬נוסע שטיסתו התעכבה ונחת בנמל‬ ‫חייב לשלם לבעל הדירה את שווי המאכלים‬ ‫ישראל שעובר באיסור כתיבה בשבת‪ ,‬וגם בזה צריכים‬ ‫תעופה לאחר כניסת השבת‪ ,‬תחום השבת שלו נקבע ברגע‬ ‫שניזוקו?‬ ‫להוראת חכם‪.‬‬ ‫העצירה‪ ,‬ואסור לו לצאת מתחומו‪ ,‬כלומר‪ ,‬ללכת יותר‬ ‫מאלפיים אמות לכל כיוון‪.‬‬ ‫ת‪ .‬בגדר קלקול המאכלים שנשארו המקפיא יש‬ ‫איסור מוקצה‬ ‫להסתפק אם הוא מזיק בידיים או בגדר 'גרמא'‪,15‬‬ ‫יש בעיה נוספת‪ ,‬שפעמים שהתיקים מכילים דברי‬ ‫והגם שאם שדה התעופה מוקף בגדר ויש בו מקום‬ ‫מוקצה‪ ,‬כגון במקרה שהתיקים כבר היו עם הנוסעים‬ ‫המיועד לשינה‪ ,‬הוא נחשב כולו כארבע אמות‪ ,‬ומותר‬ ‫אך באופן זה שלא היה במקום כלל מקפיא ולא‬ ‫לפני שקיעת החמה‪ ,‬אך בזה אפשר למצוא פתרון לדאוג‬ ‫ללכת את כל שדה התעופה וחוצה לו אלפיים אמות לכל‬ ‫היה עליו להעלות בדעתו שהוא מחובר למקפיא‪,‬‬ ‫שיהיו דברים הנצרכים מאוד לשבת בכל תיק ותיק‪ ,‬ובזה‬ ‫רוח‪ .‬בדרך כלל כביש הגישה לשדה התעופה פתוח ואין‬ ‫פטור מלשלם‪.16‬‬ ‫אפילו שהערך הכספי של המוקצה גדול מהערך הכספי‬ ‫בו צורת הפתח‪ ,‬וכמו כן בדרך כלל שדה התעופה אינו‬ ‫של הדברים של שבת‪ ,‬כיוון שהם נצרכים לשבת‪ ,‬הדברים‬ ‫מקום המיועד לשינה‪ ,‬ומה שיש בתוכו רשויות אחרות‬ ‫המותרים עשויים להיחשב חשובים יותר בעיני הבעלים‬ ‫שעומדות לשינה הרי הם רשויות נפרדות‪ ,‬אבל הגדר של‬ ‫מתווך הציע דירה שפורסמה בעיתון‬ ‫מן המוקצה‪ .‬באופן כזה התיק עשוי להיות 'בסיס לדבר‬ ‫שדה התעופה אינה מקפת לשינה‪ ,‬נמצא שממקום קניית‬ ‫אדם חיפש לרכוש דירה ברחוב מסוים‪ .‬מתווך‬ ‫האסור ולדבר המותר'‪ ,‬ואם הדבר המותר חשוב יותר‪ ,‬אין‬ ‫שביתתו לאחר עצירת המטוס יש לו רק אלפיים אמה‬ ‫לכל רוח‪.‬‬ ‫הציע לו דירה באותו רחוב ומסר לו את פרטיה‪.‬‬ ‫התיק נאסר בטלטול מצד דין בסיס‪.‬‬ ‫לאחר מכן גילה הקונה שהדירה מפורסמת‬ ‫להלכה‪:‬‬ ‫ופעמים שדי בזה כי המרחק שבין המטוס לבית‬ ‫הנתיבות אינו עולה על אלפיים אמה‪ ,‬וממילא אין בעיה‬ ‫בעיתון‪ ,‬אלא שבמודעה הופיעו רק שם הרחוב‬ ‫א‪ .‬נוסעי מטוס שאירעה להם תקלה ונחתו בנמל‬ ‫של תחומין בכניסה לתוך בית הנתיבות‪ ,‬אבל בנמלי‬ ‫ומספר הטלפון‪ ,‬ללא פרטים מזהים נוספים‬ ‫תעופה לאחר כניסת שבת‪ ,‬נתבאר כי מצד 'איסור‬ ‫תחומין'‪ ,‬אפשר לצדד להקל שהתחום שבת שלהם‬ ‫תעופה רבים עצירת המטוסים רחוקה מבית הנתיבות‬ ‫על הדירה‪ .‬הקונה טוען שמאחר שחיפש דירה‬ ‫יותר מאלפיים אמה‪ ,‬אלא שאם אנשי נמל התעופה‬ ‫דווקא ברחוב זה‪ ,‬קיימת סבירות גבוהה שהיה‬ ‫נקבע במקום בו נעצר המטוס‪ ,‬ומותר להם לצאת‬ ‫אינם מאפשרים להישאר בשום פנים ואופן בשטחי שדה‬ ‫מגיע בעצמו לאותה מודעה ומוצא את הדירה‬ ‫בגפם מהמטוס וללכת משם אלפיים אמה לכל רוח‪.‬‬ ‫התעופה‪ ,‬יש לדון להתיר על פי המבואר ברמ"א (סימן‬ ‫וזאת מפני שני צירופים שאפשר להקל באיסור‬ ‫גם ללא המתווך‪ .‬האם הוא חייב לשלם דמי‬ ‫תד) שאם הספינה הייתה למטה מעשרה טפחים וקנתה‬ ‫תחומין דרבנן‪ :‬גם מצד כמה שיטות בראשונים‬ ‫תיווך?‬ ‫שביתה רחוק מן העיר ביבשה‪ ,‬אסור לנוסעים בה ללכת‬ ‫שלפיהן אין קונים שביתה כאשר האדם נמצא‬ ‫יותר מארבע אמות‪ ,‬אמנם אם יורדים עליהם גשמים‬ ‫ת‪ .‬אם הקונה היה מגיע לדירה אף ללא המתווך‪,‬‬ ‫בתנועה‪ ,‬ולכן כל זמן שהמטוס היה בנסיעה לא קנו‬ ‫או מפני שחמה זורחת עליהם או שנצרכים לנקביהם‪,‬‬ ‫שביתה‪ .‬וכן מצד הדין שקניית שביתה שייכת למטה‬ ‫מותרים להיכנס לעיר‪ ,‬וכיוון שנכנסו לעיר בהיתר כל‬ ‫אינו חייב לשלם תיווך‪ ,‬כיון שהמידע לא הועיל‬ ‫מעשרה טפחים‪ ,‬וכאן אף כאשר המטוס נוגע בקרקע‬ ‫לו‪.17‬‬ ‫העיר לגביהם כארבע אמות‪ ,‬והם מותרים ללכת בכולה‪,‬‬ ‫האדם שבתוכו עדיין עשוי להיות למעלה מעשרה‬ ‫והוא הדין אם מחייבים אותו להיכנס לבית הנתיבות שהוא‬ ‫המקרר והאוכל שבתוכו‪ ,‬וסיים‬ ‫תשלומין‪' ,‬כיון דאותה תפילה‬ ‫טפחים‪ ,‬נמצא שממקום קניית שביתתו לאחר עצירת‬ ‫רשאי לעשות כן‪ ,‬אלא שאין לו אלפיים אמה לכל רוח‪,‬‬ ‫ויש לחלק‪ ,‬וצ"ע‪ .‬ובקונטרס שים‬ ‫אין להתפלל רק בנדבה‪ ,‬ואין‬ ‫המטוס יש להם אלפיים אמה לכל רוח‪.‬‬ ‫אלא שכל בית הנתיבות נחשב לגביו כארבע אמות‪ ,‬והוא‬ ‫שלום מפסקי הגרי"ש אלישיב‬ ‫תפילת נדבה בשבת'‪ .‬וכן פסק‬ ‫ב‪ .‬אם שדה התעופה מוקף בגדר ויש בו מקום‬ ‫רשאי ללכת בכולו‪.‬‬ ‫(סי' שג‪ ,‬בספר משפט כהלכה) הביא‬ ‫המשנה ברורה (סי' קח סקל"ו)‪' :‬אם‬ ‫המיועד לשינה‪ ,‬הוא נחשב כולו כארבע אמות‪,‬‬ ‫בשמו שהמנתק את החשמל‬ ‫חל ר"ח בע"ש והיה ר"ח רק יום‬ ‫ומותר ללכת את כל שדה התעופה וחוצה לו אלפיים‬ ‫איסור הוצאת החפצים מרשות לרשות‬ ‫מהמקרר ונתקלקלו המאכלים‬ ‫אחד ושכח במנחה להזכיר של‬ ‫נחשב גרמא ופטור‪ ,‬אבל אם היה‬ ‫ר"ח ונזכר אחר שחשכה‪ ,‬אין‬ ‫אמות לכל רוח‪ .‬אולם בדרך כלל כביש הגישה לשדה‬ ‫והנה מלבד נידון 'תחומין' שנגענו בו ונתבאר כי אפשר‬ ‫להשלים כלל בליל שבת‪ ,‬כיון‬ ‫שומר חייב עי"ש‪.‬‬ ‫התעופה פתוח ואין בו צורת הפתח‪ .‬כמו כן בדרך‬ ‫להקל לצאת בעצמו מהמטוס‪ ,‬יש לדון גם בהוצאת‬ ‫‪ 16‬הן מצד 'מזיק' הוא פטור‬ ‫דאינו מועיל כלום ורק שיכול‬ ‫כלל שדה התעופה אינו מקום המיועד לשינה‪ ,‬ומה‬ ‫התיקים מהמטוס לשדה ולבית המלון‪ ,‬שהרי מטוס הוא‬ ‫כמו שכתב בשו"ע (חו"מ סי' שפח‬ ‫להתפלל בנדבה‪ ,‬ואין מתפללין‬ ‫רשות היחיד‪ ,‬ועל פי רוב דיני שדה התעופה כדין כרמלית‬ ‫ס"א) בזורק חמת או סל מלאים‬ ‫תפילת נדבה בשבת'‪ .‬ואינו‬ ‫שיש בתוכו רשויות אחרות שעומדות לשינה הרי הם‬ ‫דומה למי שחיסר תפילת מנחה‬ ‫(ראה ארחות שבת ח"ב פרק לב הערה לא) כי אינו גדור ממש‬ ‫ומחופים והשליכם לים או‬ ‫רשויות נפרדות‪ ,‬אבל הגדר של שדה התעופה אינה‬ ‫שרפם‪ ,‬וטען הניזק שמרגליות‬ ‫בערב שבת בשוגג‪ ,‬שתקנו שיוכל‬ ‫מקפת לשינה‪ ,‬ולכן יש להם רק אלפיים אמה לכל‬ ‫מכל צד‪ ,‬שהרי הכניסה לשטח שדה התעופה אין בה בדרך‬ ‫היו בתוכם‪ ,‬אינו נאמן‪ .‬ודעת‬ ‫להשלימה בתפילה הסמוכה‪,‬‬ ‫רוח ממקום עצירת המטוס‪.‬‬ ‫כלל צורת הפתח‪ ,‬ועוד שדה התעופה גדול מבית סאתים‪,‬‬ ‫הרמ"א שאפילו היו עדים שהיו‬ ‫ומתפלל ערבית שתיים ושתיהן‬ ‫והרי צריכים בזה שיהיה מוקף לדירה‪ ,‬ושדה התעופה‬ ‫שם‪ ,‬פטור מפני שזהו אונס גמור‬ ‫בנוסח של שבת‪ ,‬וכפי שכתב‬ ‫ג‪ .‬בנמלי תעופה בהם עצירת המטוסים רחוקה‬ ‫שלא היה עליו להעלות בדעתו‬ ‫המשנה ברורה (סי' קח ס"ק כה)‪,‬‬ ‫מבית הנתיבות יותר מאלפיים אמה‪ ,‬אולם רשויות‬ ‫אינו מקום המוקף לדירה‪ ,‬ואם כן הגם שהאדם עצמו‬ ‫שאף על פי שהתפילה השנייה‬ ‫שיש בתוכו דבר כזה‪ .‬ומטעם‬ ‫נמל התעופה אינן מאפשרות להישאר בשום פנים‬ ‫יכול להלך אלפיים אמה לכל רוח‪ ,‬אבל אינו יכול להוציא‬ ‫זה גם מצד שומרים אינו חייב‪,‬‬ ‫באה לתשלומין של תפילת חול‪,‬‬ ‫ואופן בשטחי שדה התעופה‪ ,‬יש לדון להקל להיכנס‬ ‫דבר מהמטוס החוצה‪ ,‬שהרי זו הוצאה מרשות היחיד‬ ‫שדינו כשומר שכר על הדברים‬ ‫כיון שעתה שבת היא מתפלל אף‬ ‫לכרמלית‪ ,‬ובזה אין מקום להקל‪.‬‬ ‫שהיו שם שהרי שכר את הבית‪,‬‬ ‫את תפילת התשלומין בנוסח‬ ‫לבית הנתיבות כדין המבואר ברמ"א (סימן תד) שאם‬ ‫מכל מקום פטור שהרי זה‬ ‫של שבת‪ .‬לפי שבאופן זה מה‬ ‫יורדים גשמים או מפני שחמה זורחת על נוסעי‬ ‫מלבד זאת‪ ,‬יש איסור נוסף בטלטול החפצים יותר‬ ‫שמתפלל תפילת תשלומין הוא‬ ‫כאונס שלא היה עליו להעלות‬ ‫הספינה או שנצרכים לנקביהם‪ ,‬מותרים להיכנס‬ ‫מארבע אמות בתוך הכרמלית של שדה התעופה‪ ,‬אמנם‬ ‫על דעתו‪.‬‬ ‫על תפילה שכלל לא התפלל‪,‬‬ ‫מצאנו כמה היתרים‪ ,‬של חז"ל‪ ,‬משום שחששו שאדם‬ ‫משא"כ כשצריך לחזור ולהתפלל‬ ‫לעיר‪ ,‬וכיוון שנכנסו לעיר בהיתר כל העיר לגביהם‬ ‫‪ 17‬באגרות משה (חו"מ ח"א סי' מט)‬ ‫בגחח שחסר בתפילתו דבר‬ ‫כארבע אמות ומותרים ללכת בכולה‪ .‬והוא הדין כאן‬ ‫בהול על ממונו התירו במקרים מסוימים את הטלטול על‬ ‫כתב שאין צריך לשלם דמי תיווך‬ ‫המעכב כגון ששכח 'יעלה ויבוא'‬ ‫ידי גוי או על ידי שוטה או על ידי קטן (ולא על ידי בנו‬ ‫אם ראה את הדירה מפורסמת‬ ‫בראש חודש‪ ,‬בכה"ג אם בשעת‬ ‫שלא מאפשרים בשום אופן להישאר שם ומחייבים‬ ‫אחר כך בעיתון‪ ,‬ואף אם בשעה‬ ‫שהוא חייב בחינוכו)‪ ,‬ובסדר הזה‪ :‬לכתחילה עדיף על ידי גוי‬ ‫ההשלמה לא יהיה ניתן לתקן‬ ‫להיכנס לבית הנתיבות‪ ,‬הם רשאים לעשות כן‪ ,‬וכל‬ ‫שראה את הדירה על ידי המתווך‬ ‫אותו חיסרון‪ ,‬אין לו להתפלל‬ ‫בית הנתיבות כארבע אמות ויכולים ללכת בכולו‪.‬‬ ‫ששבכך יש רק איסור אמירה‪ .‬אם אין גוי‪ ,‬יטלטל על ידי‬ ‫עדיין לא התפרסמה הדירה‬ ‫בשבת תפילת תשלומין‪.‬‬ ‫שוטה‪ ,‬ואם אין שוטה יעשה על ידי קטן (אבל לא על ידי בנו‬ ‫העיתון‪ ,‬מ"מ כיון שבסמוך לו‬ ‫‪ 15‬בפתחי חושן (ח"ו פרק ג סוף‬ ‫ד‪ .‬כל זה הוא לעניין ההיתר לצאת בעצמם מהמטוס‪,‬‬ ‫יצא העיתון ונמצא שהיה מגיע‬ ‫שהוא חייב בחינוכו)‪.‬‬ ‫הערה א) דן במי שניתק זרם‬ ‫אולם אין להוציא מהמטוס את התיקים והחפצים‬ ‫למידע זה בחינם‪ ,‬נמצא שלא‬ ‫החשמל במקרר ומתוך כך‬ ‫האישיים‪ ,‬מפני שהמטוס הוא 'רשות היחיד'‪ ,‬ושדה‬ ‫עוד התירו חז"ל בשעת הדחק גם לקחת את הממון‬ ‫הועיל לו‪ .‬בנידון זה אם היה מגיע‬ ‫נתקלקל מה שהיה בתוכו‪ ,‬שיתכן‬ ‫התעופה דינו כ'כרמלית'‪ ,‬ומשום כך יש כאן איסור‬ ‫בטלטול של פחות פחות מארבע אמות‪ ,‬וכמבואר בכל‬ ‫למידע ע"י הפרסום בעצמו‪,‬‬ ‫שלמעשה מצוי כבר הבל במקרר‬ ‫הוצאה מרשות לרשות בשבת‪ .‬איסור זה של הוצאה‬ ‫ההיתרים הללו בשו"ע (סי' רסו דין מי שהחשיך עליו הדרך)‪,‬‬ ‫נמצא שלא הועיל לו‪ .‬אמנם אם‬ ‫סגור‪ ,‬אלא שהקירור מונע ריבוי‬ ‫ובדינים אלו זקוקים להוראת חכם ולא ברור שהתרים אלו‬ ‫אינו בטוח שהיה מגיע לזה‪ ,‬חייב‬ ‫ההבל‪ ,‬וממילא כשניתק הזרם‬ ‫מרשות לרשות נוהג דווקא בשבת ולא ביום טוב‪ ,‬ואם‬ ‫לשלם למתווך‪ ,‬כיון שהביאו‬ ‫הרי זה כמסלק תריס או כרים‪,‬‬ ‫אירע שנחתו ביום טוב‪ ,‬ובמקרה שההוצאה מותרת‬ ‫נכונים לכל תיקי היד והמזוודות‪ ,‬ובמסגרת זו אין מקום‬ ‫למידע שלא בטוח שהיה מגיע‬ ‫ואפשר שאף לדעת הרמ"א (סי'‬ ‫מצד דיני יום טוב‪ ,‬אין חשש מצד עצם ההוצאה‬ ‫להרחיב בפרטי הדינים‪ .‬אך כאמור‪ ,‬בנידון זה אין בכך‬ ‫אליו בענין אחר‪ .‬כמו כן אם‬ ‫שפו ס"ב) שסילוק כרים אינו גרמי‪,‬‬ ‫מרשות לרשות‪ ,‬אולם איסור תחומין יש גם ביום‬ ‫נפקא מינה מפני שאסור להוציא את החפצים מהמטוס‪,‬‬ ‫המתווך היה גורם יעיל בעניינים‬ ‫יתכן שכאן שעושה מעשה בגוף‬ ‫אלא אם כן יש צורך מפני פיקוח נפש‪.‬‬ ‫אחרים‪ ,‬כמו גישור בין הקונה‬ ‫הדבר‪ ,‬יש כאן צד מזיק בידיים‪,‬‬ ‫טוב‪ ,‬ולכן גם את החפצים מותר להוציא רק לתחום‬ ‫והמוכר וניהל את המשא ומתן‪,‬‬ ‫כשם שהסותם פיו או חוטמו של‬ ‫בעליהם‪ ,‬שכשם שאסור לאדם לצאת מתחום מושבו‪,‬‬ ‫החתמת דרכונים‬ ‫ובלעדיו העיסקה לא הייתה‬ ‫אדם עד שמת הרי זה כאילו חנקו‬ ‫כך אסור גם להוציא חפץ מתחום בעליו‪.‬‬ ‫מלבד כל האמור יש לתת את הדעת לעוד איסורי שבת‬ ‫יוצא אל הפועל‪ ,‬יש לשלם לו‬ ‫בידיים וחייב מיתה‪ ,‬גם כאן הזרם‬ ‫דמי תיווך‪.‬‬ ‫והמנוע הם כלי הנשימה של‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫ד‬ ‫תגובות והערות‬ ‫ליבון דהלכתא‬ ‫תגובות והערות שהתקבלו במערכת‬ ‫הרה"ג ישראל מאיר לב‬ ‫דין חינוך במצוות תפילין‬ ‫השותה משקין לאחר קידוש‬ ‫האם יברך ברכה אחרונה‬ ‫אם יש בבית הכנסת עוד כהנים ישא את כפיו‪ ,‬מדין חינוך‪,‬‬ ‫הגמרא בסוכה (דף מב‪ ):.‬מביאה ברייתא‪' ,‬תנו רבנן‪ ,‬קטן‬ ‫וכפשטות הברייתא בסוכה שמדברת בילדים קטנים ממש‬ ‫היודע לנענע חייב בלולב‪ ,‬להתעטף חייב בציצית‪ ,‬לשמור‬ ‫מע”כ הרה”ג רפ”מ גביוף שליט”א‪.‬‬ ‫פחות מי"ג‪ - .‬וממילא אף בתפילין וציצית אף קטן ממש כבר‬ ‫תפילין אביו לוקח לו תפילין‪ ,‬יודע לדבר אביו לומדו תורה‬ ‫הנני להעיר על דברי מע”כ בענין השותה שאר‬ ‫משיודע חייב בחינוך‪.‬‬ ‫וקריאת שמע וכו' היודע לשמור גופו אוכלין על גופו טהרות‬ ‫משקין לאחר קידוש‪ ,‬האם יברך ברכה אחרונה‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬בדעת הרמ"א צריך בירור‪ ,‬דהנה‪ ,‬המחבר בהלכות‬ ‫לשמור את ידיו אוכלין על ידיו טהרות היודע לישאל ברשות‬ ‫נשיאות כפים (סימן קכח סעיף לד) פסק כהתוס'‪ ,‬וז"ל‪' :‬קטן שלא‬ ‫היחיד ספיקו טמא ברשות הרבים ספיקו טהור היודע לפרוס‬ ‫בראשית דבריו דן לגבי ברכה ראשונה האם יין של‬ ‫כפיו חולקין לו תרומה בבית הגרנות'‪.‬‬ ‫מצוה פוטר שאר משקין‪ ,‬וכ’ דלפי האמור דקי”ל דכל‬ ‫הביא שתי שערות‪ ,‬אינו נושא את כפיו בפני עצמו כלל‪ ,‬אבל‬ ‫יין פוטר ממילא א”צ ברכה ראשונה על שאר משקין‪.‬‬ ‫עם כהנים שהם גדולים‪ ,‬נושא ללמוד ולהתחנך'‪ .‬ושם הרמ"א‬ ‫משמע בבירור שילד‪ ,‬עוד כשהוא קטן‪ ,‬חייב בחינוך לתפילין‬ ‫וצ”ב כיון דהשאלה שדן בה הוא לגבי קידוש‪ ,‬ובנוגע‬ ‫לא חלק עליו כבהל' תפילין‪.‬‬ ‫ממתי שיודע לשמור עליהם‪ .‬וכך אכן נקטו רוב הפוסקים‪ .‬וכן‬ ‫קידוש הרי הביא דמודה הגרע”א דפוטר‪ ,‬א”כ בזה‬ ‫וביותר שבהלכות ציצית (סימן יז סעיף ג) שגם שם פסק‬ ‫פסק המחבר בשולחן ערוך (סימן לז סעיף ג)‪ ,‬וז"ל‪' :‬קטן היודע‬ ‫לית מאן דפליג דפוטר‪( .‬אלא דבמיץ ענבים מספק”ל‬ ‫המחבר כדרכו‪ ,‬וז"ל‪' :‬קטן היודע להתעטף‪ ,‬אביו צריך ליקח לו‬ ‫לשמור תפילין בטהרה שלא יישן ושלא יפיח בהם‪ ,‬הגה‪ :‬ושלא‬ ‫להגרי”ש אלישיב זצ”ל האם פוטר שאר משקין‪ ,‬וכן מי שיצא‬ ‫ציצית לחנכו'‪ ,‬והרמ"א לא רק שלא חלק עליו כשיטתו בהלכות‬ ‫ליכנס בהן לבית הכסא‪ ,‬חייב אביו לקנות לו תפילין לחנכו'‪.‬‬ ‫י”ח קידוש ע”י אחר ושתה פחות ממלא לוגמיו מספק”ל להבה”ל‬ ‫תפילין לפסוק כהעיטור‪ ,‬אלא אף הוסיף לבאר את שיטתו‪,‬‬ ‫אולם הרמ"א כותב על המחבר‪' :‬הגה‪ :‬ויש אומרים דהאי‬ ‫האם נפטר)‪.‬‬ ‫וז"ל‪' :‬הגה‪ :‬ודוקא כשיודע לעטוף שני ציציות לפניו ושנים‬ ‫קטן דוקא שהוא בן י"ג שנים ויום אחד (בעל העיטור)‪ ,‬וכן נהגו‬ ‫לענין ברכה אחרונה על יין הקידוש כתב מע”כ‬ ‫לאחריו‪ ,‬ויודע לאחוז הציצית בידו בשעת ק"ש'‪ ,‬מוכח שס"ל‬ ‫ואין לשנות (דברי עצמו)'‪ .‬ומפרשו המגן אברהם בחיבורו (בס"ק‬ ‫בשם הבה”ל “שטוב שיכון בברכת המזון לפטור את‬ ‫כוותיה דהמחבר בהל' ציצית ונשיאת כפיים‪.‬‬ ‫ד)‪' :‬דווקא‪[ ,‬אבל (הגהת מהר"ם בנעט)] מקודם לכן אין מניחין'‪.‬‬ ‫יין הקידוש או שישתה רק כמלוא לוגמיו שאז בודאי‬ ‫וא"כ קשה עליו מאוד‪ ,‬שהרי פסק בהל' תפילין כבעל‬ ‫וכן ביארו הפרי מגדים וז"ל‪' :‬אפילו אם ירצו'‪ .‬והיינו שלא זו‬ ‫אינו מתחייב בברכה”‪ .‬יש להעיר שהבה”ל ממשיך‬ ‫העיטור‪ ,‬וכל שיטתו דבעל העיטור זה מכח מה שאינו נושא‬ ‫שהרמ"א חולק שאין 'קטן היודע לשמור תפילין אביו לוקח לו‬ ‫שם לפקפק בהעצה של שתיה כמלא לוגמיו כיון שיש‬ ‫את כפיו כלל כשהוא קטן‪ ,‬וא"כ אי ס"ל להרמ"א כשיטתו בהל'‬ ‫תפילין' ואין חיוב לקטן להניחם‪ ,‬אלא אף אסור לו להניחם‪,‬‬ ‫פוסקים שמחייבים ברכה אחרונה בכזית של שתיה‪,‬‬ ‫תפילין הוי ליה לחלוק על המחבר גם בהלכות ציצית ובהל'‬ ‫עד שיגדיל‪.‬‬ ‫ע”כ מסיק דהנכון שיכוין לפוטרו בבהמ”ז‪ .‬ולרוב‬ ‫נשיאות כפיים‪ .‬והוא לכאו' תרתי דסתרי‪.‬‬ ‫ולפום ריהטא נראה ששיטת הרמ"א הוא דעת בעל העיטור‬ ‫פוסקים יש עוד עצה של שתיית יין תוך הסעודה‪,‬‬ ‫ומלבד זאת צריך לדעת מה זה ועל מה זה שפסק כבעל‬ ‫שהזכירו הבית יוסף‪ ,‬וז"ל‪' :‬כתב העיטור (הל' תפילין ח"ז‪ ,‬דף סא‬ ‫(ובלא”ה יש לעשות כן בשבת ויו”ט כמבואר בשו”ע סי’ תקכ”ט‬ ‫העיטור‪ ,‬ולא חש למה שכתב הבית יוסף עליו‪ ,‬דז"ל הבית‬ ‫ע"ג) מסתברא לן דהאי קטן גדול בן י"ג שנה ויום אחד הוא‬ ‫ובמ”ב שם) שע”י שפטר יין הקידוש את היין תוך‬ ‫יוסף‪' :‬כתב העיטור וכו' והביא ראיה לדבריו‪ ,‬ואינה כדאי‬ ‫והביא ראיה לדבריו'‪ ,‬ושם הבית יוסף מסיים‪' ,‬ואינה כדאי‬ ‫הסעודה‪ ,‬משתייך גם הוא לסעודה‪ ,‬כמבואר בשו”ע‬ ‫להוציא הברייתא מפשוטה דמשמע דקטן ממש קאמר‪ .‬וכן‬ ‫להוציא הברייתא מפשוטה דמשמע דקטן ממש קאמר וכן‬ ‫סי’ רצ”ט ס”ח דכשפוטר ההבדלה את היין שבתוך‬ ‫נראה דעת כל הפוסקים שכתבו קטן סתם‪ ,‬דמשמע דבקטן‬ ‫נראה דעת כל הפוסקים שכתבו קטן סתם דמשמע דבקטן‬ ‫המזון‪ ,‬גם א”צ לברך ב”א על כוס של הבדלה‪[ .‬ועי’‬ ‫ממש מיירי'‪ .‬עכ"ל‪ .‬וכן הקשה עליו הב"ח למה פסק כדעתו‬ ‫ממש מיירי'‪ ,‬אולם הרמ"א כתב בספרו דרכי משה‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫בבה”ל סי’ ר”ח סי”ד שכ’ דהמחלוקת האם נפטר יין‬ ‫שהיא דעה יחידאה‪.‬‬ ‫'והמנהג כדברי בעל העיטור שאין הקטנים מניחין תפילין עד‬ ‫הקידוש בבהמ”ז הוא בששתה קודם הסעודה לבד]‪.‬‬ ‫ואולי יש לומר לבאר את דעת הרמ"א‪ .‬שאה"נ הרמ"א נמי‬ ‫שיהיו בר מצוה‪ ,‬דהיינו בן שלש עשרה שנים ויום אחד'‪.‬‬ ‫לענין ברכה אחרונה על המשקין ששתה לאחר‬ ‫ס"ל בפי' הברייתא בסוכה כפשטותה שמדברת בקטן ממש‬ ‫וטעם שיטתו דבעל העיטור לא נתבאר בדברי הבית יוסף‬ ‫קידוש קודם הסעודה‪ ,‬שיש להסתפק האם יש לברך‬ ‫פחות מבן י"ג‪ ,‬וכהתוס' ורוב הפוסקים‪ - ,‬ודלא כבעל העיטור ‪,-‬‬ ‫והדרכי משה‪ ,‬אולם הוא מבואר בספרו בהל' תפילין (שער‬ ‫בנ”ר כיון שלולא הסעודה היו נפטרין גם בברכה‬ ‫ולכן הסכים למחבר בהל' ציצית ובהל' נשיאות כפים שקטנים‬ ‫ראשון חלק ז)‪ ,‬שם מביא את דברי המכילתא (דרבי ישמעאל‪,‬‬ ‫אחרונה של היין‪ ,‬מביא מע”כ דברי השו”ע הרב‬ ‫מתחנכים למצוות אלו‪ .‬וטעם מה שבהל' תפילין פסק שלא‬ ‫פרשת בא‪ ,‬מסכתא דפסחא פר' יז)‪ ,‬וז"ל‪'' :‬ושמרת את החוקה‬ ‫שמצריך ברכה אחרונה‪ ,‬דבהמ”ז פוטר רק יין הקידוש‬ ‫מחנכים קטן במצווה זו‪ ,‬אין זה דס"ל כשיטת העיטור‪ ,‬אלא‬ ‫הזאת למועדה' למה נאמר‪ ,‬לפי שנאמר 'והיה לך לאות על‬ ‫ולא את שאר המשקין‪ ,‬הגם שלולא בהמ”ז היו נפטרין‬ ‫מטעמים אחרים‪ ,‬וכדנפרש‪.‬‬ ‫ידך' שומע אני אף הקטנים במשמע‪ ,‬והדין נותן הואיל ומזוזה‬ ‫במעין ג’ שעל היין‪.‬‬ ‫דהנה‪ ,‬בסימן לז סעיף ב איתא‪' :‬מצוותן להיותם עליו כל‬ ‫מצות עשה ותפילין מצות עשה אם למדת על מזוזה שהיא‬ ‫וכן כתב הפמ”ג (קע”ד א”א סק”ט) וז”ל‪“ ,‬ויראה אף‬ ‫היום אבל מפני שצריכים גוף נקי שלא יפיח בהם ושלא יסיח‬ ‫נוהגת בקטנים כבגדולים אף תפילין ינהגו בקטנים כגדולים‪,‬‬ ‫קבע על היין ושתה גם שאר משקין דמברך ברכת‬ ‫דעתו מהם ואין כל אדם יכול ליזהר בהם נהגו שלא להניחם‬ ‫ת"ל 'ושמרת את החוקה הזאת' ‪ -‬לא אמרתי אלא במי שיודע‬ ‫בנ”ר אשאר משקין‪ ,‬אע”ג דברכה אחרונה של יין‬ ‫כל היום‪ ,‬ומ"מ צריך כל אדם ליזהר בהם להיותם עליו בשעת‬ ‫לשמור תפילין‪ ,‬מכאן אמרו קטן היודע לשמור תפילין הרי‬ ‫פוטר שאר משקין מחמת חשיבות‪ ,‬אבל כאן בהמ”ז‬ ‫ק"ש ותפלה'‪ .‬חזינן שאפי' ש'מצוותן להיותם עליו כל היום'‬ ‫הוא עושה לו תפילין‪ .‬ומסתבר לן דהאי 'קטן' ‪ -‬גדול בן י"ג‬ ‫לא נתקן על יין אלא דפוטר דחמרא סעיד כו’ משא”כ‬ ‫ואף כתב בפרי מגדים (סימן לז בא"א ס"ק ב)‪ ,‬וז"ל‪' :‬והנה מסופק‬ ‫שנה‪ ,‬מדגרסינן התם‪' ,‬קטן היודע לנענע חייב בלולב‪ ,‬והיודע‬ ‫שאר משקין”‪.‬‬ ‫אני אם מן התורה חייב כל היום בתפילין‪ ,‬או מן התורה די‬ ‫לפרוש ידיו חולקין לו תרומה בבית הגרנות'‪ - .‬והוא דגדול‬ ‫ברגע אחד שמניח ומדרבנן כל היום‪ ,‬ובטלוה עכשיו שאין לנו‬ ‫הוא‪ ,‬מדקתני 'חולקין'‪ ,‬ואי קטן ממש הוא‪ ,‬הא אמרינן במגילה‬ ‫והנה כתב מע”כ דבאופן שישתה מהמים גם תוך‬ ‫(כד‪' ,).‬קטן לא ישא את כפיו'‪ ,‬וגרסינן ביבמות (צט‪' ):‬חרש שוטה‬ ‫הסעודה יש מחלוקת בין דברי השו”ע הרב הנז’‬ ‫גוף נקי כל היום וכו'‪ ,‬ועיקרן של דברים דאם לא הניח יום אחד‬ ‫כלל לתפילין ביטל מצות עשה‪ ,‬ובהניח רגע עליו קיים המצוה‪,‬‬ ‫וקטן אין חולקין להם תרומה בבית הגרנות וכו''‪ .‬וכיון שיודע‬ ‫והביאור הלכה (סי’ קע”ד ס”ז)‪ ,‬והוא מכח מה שכתב‬ ‫לשמור‪ ,‬מדאורייתא מיחייב‪ .‬ומתניתין (ברכות כ‪ ):.‬דקתני 'קטנים‬ ‫הביאור הלכה שהמ”א נסתפק במי ששותה שאר‬ ‫אבל מצוה מן המובחר מן התורה להיותן עליו כל היום‪[ ,‬ויש‬ ‫כמה דברים מן התורה כן]'‪ ,‬מ"מ מחמת חשש גוף נקי הורידו‬ ‫פטורים מן התפילין'‪ - ,‬גדולים שאין יודעים לשמור קאמר‪.‬‬ ‫משקין לפני הסעודה וישתה גם תוך הסעודה האם‬ ‫ואית דמפרשי שהגיע לחינוך הוא‪ ,‬וחייב מדרבנן‪' ,‬ושמרת את‬ ‫יברך ברכה אחרונה על מה ששתה לפני הסעודה‪.‬‬ ‫בהמשך הדורות אפילו מחלק ה'מצוה דאורייתא' [כלשון הפרי‬ ‫מגדים] עד למינימום‪.‬‬ ‫החוקה' אסמכתא בעלמא'‪ .‬עכ"ל העיטור‪.‬‬ ‫ויש להעיר ע”ז בתרתי‪ ,‬א’ לא ביאר מספיק מנ”ל‬ ‫שהשו”ע הרב ס”ל דבכה”ג יברך‪ ,‬הא שאלה זו לא‬ ‫וע"כ ס"ל להרמ"א‪ ,‬שאם הורידו מגדולים שהם 'בר חיובא'‬ ‫והנה שפתיו דהעיטור ברור מללו‪ ,‬שבין בציצית ובין תפילין‬ ‫שייך כלל להשאלה הראשונה האם לברך בנ”ר כיון‬ ‫‪ -‬חלק מהמצווה דאורייתא (וביותר‪ ,‬דאפי' מי שיודע בעצמו שיש לו‬ ‫כל קטן פטור בהם‪ ,‬אף היודע להתעטף ולשמור את תפיליו‪,‬‬ ‫שדינו היה ליפטר בברכת היין‪ ,‬אלא הוא שאלה גם‬ ‫גוף נקי לא יניחן כל היום‪ .‬מגן אברהם ס"ק ב)‪ ,‬מחשש פגיעה בכבוד‬ ‫והוכחתו מהסמיכות של ציצית ותפילין בברייתא לנשיאת‬ ‫בלי שום קשר ליין‪ ,‬מי שבירך שהכל ושתה משקין‬ ‫התפילין‪ ,‬ק"ו שאת מצוות החינוך לקטנים שאף כשיודעים‬ ‫כפיים ולנטילת תרומה‪ ,‬שלשיטתו בהם אין נושאים כפיים ולא‬ ‫לפני הסעודה וישתה גם תוך הסעודה האם יברך‬ ‫לשמור גופם מצוותן היא רק 'חינוך מדרבנן' – הורידו מחמת‬ ‫נוטלים תרומה בגורן אלא גדולים‪ ,‬ולא קטנים בני כל גיל‪.‬‬ ‫ברכה אחרונה‪ .‬וע”ז לא דיבר השו”ע הרב בסי’ ער”ב‪.‬‬ ‫הזהירות הגדולה שיש לנו בתפילין‪.‬‬ ‫ובתפילין אף מביא ממכילתא פסוק 'ושמרת את החוקה הזאת'‬ ‫ובזה אולי יש ליישב את קושיית רבי עקיבא אייגר (בגליון)‬ ‫שמדאורייתא אין שווה לקטן להניחם‪ ,‬כיון שאינו יודע לשמרם‪.‬‬ ‫אמנם באמת דבריו נכונים מצד אחר‪ ,‬שכ”כ השו”ע‬ ‫הרב בסי’ קע”ד ס”ו דהשותה משקין לפני הסעודה‬ ‫על שיטת הרמ"א שרק בגיל י"ג חייב רק כשיודע לשמור‬ ‫ואכן גם בהלכות ציצית פסק בעל העיטור (שער ג חלק א)‪,‬‬ ‫צריך לברך בורא נפשות קודם הסעודה אפי’ אם‬ ‫תפיליו‪ ,‬ומקשה וז"ל 'תמוה לי הא זה מדינא חייב בתפלין‬ ‫וז"ל‪' :‬בריש גמרא דערכין‪'' ,‬הכל' לאתויי קטן היודע להתעטף‬ ‫דעתו לשתות עוד תוך הסעודה‪ .‬ודלא כספיקת המ”א‬ ‫דלגבי דאורייתא חיישי' שמא נשרו כדאיתא בנדה מ"ו ע"א'‪.‬‬ ‫חייב בציצית'‪ ,‬ומסתברא לן דהא קטן וגדול הוא‪ ,‬מדגרסינן‬ ‫הנ”ל‪.‬‬ ‫ועיי"ש שמיישב בדוחק‪ .‬ולדברינו אתי שפיר‪ ,‬דהרמ"א כתב‬ ‫התם בסוכה קטן היודע לשמור תפיליו‪ ,‬כדפרישית בשער‬ ‫'ויש אומרים דהאי קטן דוקא שהוא בן י"ג שנים ויום אחד'‪,‬‬ ‫תפילין‪ ,‬ואפי' גדול ‪ -‬שיודע להתעטף חייב‪ ,‬שאינו יודע‬ ‫אולם העיקר מה שבאתי להעיר עליו הוא‪ ,‬דמש”כ‬ ‫להתעטף פטור'‪.‬‬ ‫דלספיקת המ”א שהביא הביאור הלכה האם השותה‬ ‫והיינו שמביא תחילה את דברי העיטור שהוא כותב במפורש‬ ‫שאין דין הברייתא 'תנו רבנן‪ ,‬קטן היודע וכו' לשמור תפילין‬ ‫והנה לעומתו מפרשים ואומרים התוס' בסוכה (מב‪ :‬ד"ה‬ ‫משקין לפני הסעודה וישתה גם תוך הסעודה צריך‬ ‫לברך בנ”ר לפני הסעודה א”כ גם בציור של מע”כ‬ ‫אביו לוקח לו תפילין‪ ,‬מדין חינוך אלא להיפך שאף גדול כל‬ ‫היודע) ‪ -‬שזהו פסק המחבר ‪ -‬בדיוק להיפך‪ .‬שמהסמיכות‬ ‫ששתה משקין אחר קידוש וישתה תוך הסעודה י”ל‬ ‫שאינו יודע לשמור תפיליו לא יניחם‪ ,‬וכפי שהביא העיטור‬ ‫של 'קטן היודע לדבר אביו מלמדו תורה' ל'נשיאות כפיים'‪,‬‬ ‫שלא יברך‪ - ,‬אינו נכון‪ .‬דעי’ בשעה”צ סי’ קע”ד‬ ‫מהמכילתא (שהובאה לעיל) 'ת"ל [בתפילין] 'ושמרת את החוקה‬ ‫מוכיחים שאף קטן ממש נושא את כפיו ונוטל תרומה‪ .‬ומה‬ ‫סקל”ח דספיקת המ”א הוא רק מצד דלהפוסקים‬ ‫הזאת' לא אמרתי אלא במי שיודע לשמור תפילין'‪ .‬אמנם מה‬ ‫שהקשה העיטור מהא דאיתא ביבמות שקטן לא נוטל תרומה‬ ‫שהביא השו”ע שם דצריך לברך על שאר משקין תוך‬ ‫שמסיים 'וכן נהגו‪ ,‬ואין לשנות'‪ .‬אכן אין כוונתו אלאחר גיל י"ג‬ ‫בגורן‪ ,‬מבארים שזה רק כשהוא בגיל שאינו יודע לישא כפיו‪.‬‬ ‫הסעודה‪ ,‬נמצא שהברכה שבירך על שאר משקין לפני‬ ‫שיהיה המשמעות שיהיה זה מדין חינוך (כדהבין ר' עקיבא אייגר)‪,‬‬ ‫ומה שהקשה בעל העיטור ממגילה שקטן אין נושא את כפיו‪,‬‬ ‫הסעודה פטר גם את המשקין שישתה תוך הסעודה‪,‬‬ ‫אלא ר"ל שלא לחנך בתפילין קודם גיל י"ג אלא להעמידם על‬ ‫מבארים שזהו כשהקטן רוצה לישא כפיו כשהוא בפני עצמו‪,‬‬ ‫ועי”ש מישך שייכי להסעודה גם המשקין שלפני‬ ‫דין דאורייתא‪ ,‬ולא כתב 'כן נהגו' משום דס"ל כהעיטור אלא‬ ‫אבל אם הוא עם עוד גדולים נושא כפיו‪ ,‬וטעם החילוק הוא‬ ‫הסעודה‪ .‬אולם כ”ז שייך רק היכא שבירך שהכל על‬ ‫כדפירשנו לעיל‪ ,‬ולאחר גיל י"ג אה"נ לשיטתו חייבים כולם‬ ‫שאין זה כבוד הציבור שקטן כשהוא לבדו ישא את כפיו‪ ,‬אולם‬ ‫המשקין‪ ,‬אבל בציור של מע”כ שלא בירך כלל על‬ ‫המשך בעמ' ו'‬ ‫המשך בעמ' ו'‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫ה‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫תגובות והערות‬ ‫ליבון דהלכתא‬ ‫תגובות והערות שהתקבלו במערכת‬ ‫הרה"ג ישראל מאיר לב‬ ‫המשך מעמ' ה'‬ ‫המשך מעמ' ה'‬ ‫שיש יין קודם המשקין הרי הם כבר פטרו את המשקין‬ ‫המים‪ ,‬אלא נפטרו בהיין ששתה לפני זה‪ ,‬וברכת היין הוא‬ ‫שבתוך הסעודה והמשקין ששתה קודם הסעודה לא מעלין‬ ‫שפטר את המשקין שבתוך הסעודה (אם צריכין ברכה)‪ ,‬נמצא‬ ‫מדאורייתא‪ ,‬וא"צ בדיקה אי יודע לשמור תפיליו כל שהוא‬ ‫ולא מורידין‪ ,‬ולפי המג"א יהיה מחויב ברכה אחרונה‪.‬‬ ‫שמה שהוסיף לשתות מים לפני הסעודה לא הועיל לפטור‬ ‫גדול‪.‬‬ ‫אבל עדיין יש לברר כמה נקודות‪:‬‬ ‫להמים שבתוך הסעודה ואינו שייך כלל לסעודה‪ ,‬ובודאי‬ ‫ואולי יש להעמיס זה בכוונת המציין (שכידוע ציונים אלו אינם‬ ‫א‪ .‬בסימן ר"ח בשער הציון (אות ע) כתב השותה יין פחות‬ ‫יורה המ”א בפשיטות שצריכין לברך בכה”ג בנ”ר‪.‬‬ ‫מהרמ"א‪ ,‬שהרי במהדורה שהדפיס בחייו בקראקא שנת ש"ל אינם‪ ,‬וכן‬ ‫ומה שכן שייך בנד”ז הוא סברא אחרת‪ ,‬וכנראה זהו‬ ‫נראה מדברי המשנ"ב בשער הציון‪ ,‬סי' רסד אות ג‪ ,‬שכתב 'ומה שנרשם‬ ‫מרביעית‪ ,‬ושתה משקין לאחריו יותר מרביעית‪[ ,‬שבעצם‬ ‫ברכה ראשונה על המשקין אינו מברך מכיון שנפטרו מהיין‪,‬‬ ‫סברתו של מע”כ‪ ,‬דעצם מה שישתה מזה תוך הסעודה‬ ‫בפנים הגהות מרדכי אינו מהרמ"א)‪ ,‬שציין 'הגה‪ :‬וי"א דהאי קטן‬ ‫וברכה אחרונה על היין נמי אינו מברך כיון שהשיעור‬ ‫מקשר גם מה ששתה לפני זה להסעודה‪ .‬אמנם המ”א לא‬ ‫דוקא שהוא בן י"ג שנים ויום אחד {בעל העיטור} וכן נהגו‪,‬‬ ‫שמברכין עליו ברכה אחרונה הוא רביעית]‪ ,‬יש לעיין האיך‬ ‫ס”ל סברא זו‪ ,‬ובמשנה ברורה מצינו סברא זו בסי’ קע”ו‬ ‫ואין לשנות {דברי עצמו}‪ ,‬שעל הרישא כתב בעל העיטור ועל‬ ‫סק”ב בשם הח”א (כלל מ”א) רק לענין מיני מזונות‪ ,‬ועיי”ש‬ ‫הסיפא כתב 'דברי עצמו'‪.‬‬ ‫יעשה לענין ברכה אחרונה על המשקין דהלא יש דעות‬ ‫שסוברין דאפילו על רוב רביעית [ואפשר דאפילו על כזית]‬ ‫בח”א שגם הוא לא פסק כסברא זו אלא גבי מיני מזונות‬ ‫ובזה יואר באור יקרות מה שכותב המג"א על דבריו‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫צריך לברך באחרונה ברכת מעין שלש וממילא לא יוכל‬ ‫דבכל אופן נפטרין בדיעבד בבהמ”ז‪ ,‬ע”כ היכא שיאכל מהם‬ ‫'דווקא מקודם לכן אין מניחים'‪ .‬היינו שדברי הרמ"א הם רק‬ ‫לברך בורא נפשות רבות על המשקין דכי משום שאין אנו‬ ‫גם תוך הסעודה סומך ע”ז לפוטרם בבהמ”ז לכתחלה‪ .‬אבל‬ ‫לומר שקודם לכן לא יניחו‪ ,‬אולם על אחר גיל י"ג לא דיבר‬ ‫יודעין לברר ההלכה יחויב על ידי זה לברך בורא נפשות‬ ‫דבר שברכתו בורא נפשות מספקא ליה להח”א האם י”ל‬ ‫הרמ"א‪ ,‬והיינו שלא ס"ל כהעיטור בזה‪ ,‬שהרי לא ס"ל כהעיטור‬ ‫רבות וצ"ע‪.‬‬ ‫סברא זו‪ ,‬והמשנה ברורה לא הביא את ספיקו בזה‪ ,‬וגם‬ ‫בכל המקומות‪.‬‬ ‫במזונות משמע שלא פסק כהח”א‪ ,‬וכן כתב באג”מ באג”מ‬ ‫ואולי יש ליישב בדברינו אף את קושיית הפרי מגדים (א"א‬ ‫היוצא מדבריו דברגע שמברך בפה''ג על היין והתחייב‬ ‫בברכה אחרונה על היין מיד נפטרו המשקין מברכה אחרונה‬ ‫ח”ג סל”ג דלדינא יש לנהוג כהמ”א לברך ב”א לפני הסעודה‬ ‫ס"ק ד) על הרמ"א‪ ,‬וז"ל‪' :‬ואיני יודע אם הוא י"ג שנים איזה‬ ‫היכא שלא היה צורך במה שאכל לפני הסעודה לפטור מה‬ ‫חיוב יש על אביו [לקנות לו תפילין]‪ ,‬דאיש בפני עצמו הוא‪,‬‬ ‫על אף שלבסוף משום מה לא בירך ברכה אחרונה על היין‬ ‫שיוסיף לאכול תוך הסעודה‪.‬‬ ‫ואם הוא עני‪ ,‬כל ישראל מצווין להחיותו'‪ .‬ולדרכינו אפשר‬ ‫והמשקין נותרו ללא ברכה אחרונה‪.‬‬ ‫נמצא שלהלכה בין להשועה”ר בין להמ”ב יברך בנ”ר גם‬ ‫ליישב‪ ,‬דס"ל להרמ"א שתקנת חז"ל המקורית היא‪' ,‬קטן היודע‬ ‫ואם כן לשיטתו הכא נמי ברגע שאדם מקדש על היין מיד‬ ‫לשמור תפילין אביו לוקח לו תפילין'‪ ,‬כשהוא קטן ממש‪,‬‬ ‫אם ישתה ממשקין אלו תוך הסעודה‪.‬‬ ‫נפטרו המים ששותה אחריו‪ ,‬שהרי אם רוצה יכול לאכול‬ ‫וכתוס' ודלא כהעיטור‪ ,‬ואף אמנם שבמשך הדורות ביטלו‬ ‫מיני מזונות ולברך אח"כ מעין שלש על היין ובאמת פוטר‬ ‫בכבוד רב‪,‬‬ ‫את הנחת התפילין של הקטן מחשש לכבוד התפילין‪ ,‬אולם‬ ‫את המשקין‪ ,‬וא"כ אין יכול לברך ברכה אחרונה על המים‬ ‫דוב בער שמידט‬ ‫את חיוב אביו להיות 'לוקח לו תפילין' אין טעם לבטל‪ .‬ויש‬ ‫שכבר נפטרו כשבירך על היין‪ ,‬על אף שברכת המזון אין‬ ‫לציין שהתוספות בערכין (ב‪ :‬ד"ה אביו) דקדקו את לשון התקנה‬ ‫פוטר את המשקים‪ ,‬ונותרים המשקין ללא ברכה אחרונה‪.‬‬ ‫תגובת הכותב הרה’’ג פנחס מנחם גביוף‬ ‫אביו לוקח לו תפלין‪ ,‬וז"ל‪' :‬וגבי ציצית לא נקט לישנא דלוקח‬ ‫ב‪ .‬יש מח' יסודית בין השולחן ערוך הרב והמשנה‬ ‫לכבוד הרה"ג דב בער שמידט שליט"א‬ ‫דמסתמא טלית יש לו וגבי לולב נמי יכול לצאת בלולבו של‬ ‫ברורה מה הטעם שיין פוטר כל מיני משקין לדעת המשנ"ב‬ ‫ראשית אודה לך על הארת העיניים במכתבך המחכים‪.‬‬ ‫אביו אי נמי משום דתפלין דמיהן יקרים שייך בהו לקיחה'‪.‬‬ ‫לפי שהמשקין טפלים ליין‪ ,‬ולדעת השועה"ר לפי שברכת‬ ‫היטבת להאיר את הסוגיא באופן עמוק ומקיף‪.‬‬ ‫חזינן שהיה תקנת חז"ל מיוחדת שיהיה האב לוקח תפילין‪.‬‬ ‫המשקין טפלים לברכת היין‪ ,‬ויש בזה כמה וכמה נפק"מ‪.‬‬ ‫בנוגע למה שביארתי את המח' לגבי יין פוטר כל מיני‬ ‫ונראה שבדברינו יש גם כדאי להבין את דברי המגן אברהם‬ ‫כגון בנידון הנ"ל השותה יין בשיעור שספק אם מחויב‬ ‫משקים האם גם יין של מצוה או רק יין רשות‪ ,‬התכוונתי‬ ‫(ס"ק ד) שכתב‪' ,‬ועכשיו נהגו להניח ב' או ג' חדשים קודם הזמן'‪,‬‬ ‫ברכה אחרונה וכן שתה משקין כשיעור המחייב ברכה‬ ‫רק להציג את המח' באופן מפורט ולא שישתמע מכך שיש‬ ‫והנה לדעת העיטור הרי מדאורייתא אסור להניח עד שיגדיל‬ ‫אחרונה‪ ,‬דהמשנ"ב לשיטתו שהמשקין טפלים ליין א"כ כמו‬ ‫מח' לגבי יין של קידוש‪.‬‬ ‫ממש‪ .‬ולדברינו אתי שפיר לכאו'‪ ,‬דאף דביטלו את החינוך‬ ‫שעל היין אין מברך‪ ,‬גם על המשקין אין מברך‪ ,‬משא"כ‬ ‫ומה שהערתם במי ששותה יין גם בתוך הסעודה נפטרים‬ ‫בגיל שיודע לשמור תפיליו‪ ,‬אולם השאירו זאת מעט לפני הבר‬ ‫לפי השועה"ר שרק ברכת המשקין טפלים לברכת היין א"כ‬ ‫גם המשקים מברכה אחרונה‪ ,‬ודאי שהדברים נכונים וגם‬ ‫מצוה‪ .‬ואולי אכן הוי זה בכדי שאף שכהיום אנו מחמירים‬ ‫באופן שלא בירך על היין משום מה‪ ,‬מחויב ברכה אחרונה‬ ‫לפי שיטת השולחן ערוך הרב אינו מברך ברכה אחרונה על‬ ‫שהקטן לא יניח תפילין מ"מ ע"י שהקטן יניחם מעט קודם‬ ‫על המשקין‪.‬‬ ‫המשקים‪ ,‬ושגיאות מי יבין‪.‬‬ ‫הבר מצוה ישאר ואף יהיה ברור חוב האב להיות 'לוקח לו‬ ‫ובנידו"ד יהיה נפק"מ נוספת בין שיטתם‪ ,‬דהשותה‬ ‫תפילין'‪.‬‬ ‫בדרך אגב יש לציין שהשו"ע (סימן תקכ"ט ס"א) כותב וחייב‬ ‫משקים כשיעור המחייב ברכה אחרונה לאחר קידוש קודם‬ ‫לבצוע על שתי ככרות‪ ,‬ולקבוע כל סעודה על היין‪ .‬וכתב‬ ‫ועוד יותר יש לומר כמין חומר‪ ,‬דהנה בדין חינוך קטנים‬ ‫נטילת ידים‪ ,‬דלפי המשנ"ב הרי הוא פטור מברכה אחרונה‬ ‫המשנ"ב (סקי"א) היינו גם באמצע סעודה מלבד מה שקידש‬ ‫לקריאת שמע‪ ,‬ידוע דדעת רש"י דהאב אין צריך לחנך את‬ ‫שהרי המים טפלים ליין בעצם‪ ,‬וכמו ששותה כעת יין‪,‬‬ ‫על היין מתחילה וכמו לענין שבת‪ ,‬וכנ"ל בסוף סימן ר"נ‪.‬‬ ‫בנו לקרוא ק"ש‪ ,‬וכפשטות המשנה בברכות (כ‪' ).‬נשים ועבדים‬ ‫משא"כ לפי השועה"ר שטפל רק לגבי הברכה וא"כ הכא‬ ‫וקטנים פטורים מקריאת שמע'‪ ,‬ופירש רש"י‪' :‬קטנים‪ .‬אפילו‬ ‫והנה בסוף סימן ר"נ כתב השו"ע (ס''ג) ירבה בבשר ויין‬ ‫קטן שהגיע לחינוך לא הטילו על אביו לחנכו בקריאת שמע‪,‬‬ ‫שלא בירך ברכה אחרונה על היין אלא רק ברהמ''ז א"כ‬ ‫ומגדנות כפי יכלתו‪ .‬ובסימן רצ"א כתב המשנ"ב (ס"ק כ"א)‬ ‫מחויב בברכה אחרונה‪.‬‬ ‫לפי שאינו מצוי תמיד כשמגיע זמן קריאת שמע'‪ .‬וכן נפסק‬ ‫וטוב להדר לברך על היין תוך הסעודה (תיקוני שבת) וכתב‬ ‫בשו"ע (סי' ע סעיף ב) 'קטנים פטורים‪ ,‬לרבינו תם כשלא הגיעו‬ ‫וא"כ עדיין יש מח' אחרונים כששתה משקין לאחר‬ ‫השעה"צ (סקי"א) לצאת בזה דעת הרמב"ם שסובר כן‪ ,‬והנה‬ ‫קידוש גם כששותה משקין בתוך הסעודה‪.‬‬ ‫לחינוך‪ ,‬ולרש"י אפילו הגיעו לחינוך‪ ,‬מפני שאינו מצוי אצלו‬ ‫הרמב"ם כתב בהלכות שבת (פרק ו' הלכה ט') וצריך לקבוע‬ ‫בזמן ק"ש בערב וישן הוא בבוקר‪ ,‬וראוי לנהוג כר"ת'‪ .‬והיינו‬ ‫אבל יש לציין שבספר וזאת הברכה (דיבור לג') בעניין יין‬ ‫כל סעודה משלשתן על היין‪ ,‬וכתב הכסף משנה שאין‬ ‫שעיקר ההלכה היא כרש"י ורק 'ראוי' לנהוג כר"ת‪.‬‬ ‫פוטר כל מיני משקין הביא שהביאור הלכה (בסימן קע"ד בד"ה‬ ‫הכוונה שיקדש גם בסעודה שלישית אלא שישתה יין בתוך‬ ‫וא"כ כהיום הזה שמניחים תפילין רק בקריאת שמע [וכפי‬ ‫וכן) כתב שיש מח' ראשונים האם על יין של קידוש צריך‬ ‫הסעודה‪.‬‬ ‫לברך ברכה אחרונה‪ ,‬וכתב דמספק או שלא ישתה כמלוא‬ ‫שהבאנו לעיל מהמחבר]‪ ,‬והאב אינו חייב בחינוך בנו לקריאת‬ ‫וצ"ע אמאי כתב המשנ"ב בסימן תקכ"ט‪ :‬כנ"ל בסוף‬ ‫שמע‪' ,‬שאינו מצוי תמיד'‪ ,‬א"כ אין לו איך ומתי לחנך את‬ ‫לוגמיו או שיכוון בברכת המזון בפירוש לפטור את היין‬ ‫סימן ר"נ ושם לא מוזכר ענין יין תוך הסעודה‪ ,‬והיה לו‬ ‫בנו להניח תפילין‪ ,‬שהרי אינו נמצא עם בנו בשעת ק"ש‪,‬‬ ‫שהרי בהמ"ז פוטר את היין בדיעבד‪.‬‬ ‫לומר כנ"ל בסימן רצ"א ששם מבואר שטוב להדר לצאת‬ ‫ובנו מעיקר דין חינוך אף אינו קורא ק"ש‪ .‬וע"כ היום אין דין‬ ‫וכתב הגרח"פ שיינברג זצ"ל שבאופן זה אפי' לפי‬ ‫דעת הרמב"ם לשתות יין בתוך הסעודה‪.‬‬ ‫חינוך לתפילין‪[ .‬ואע"ג דהאב כן חייב בחינוך בנו לתפילה‪ ,‬יתכן‬ ‫השועה"ר נפטר המשקין מכיון שכל הטעם שאין המשקין‬ ‫ועוד יש לציין שבסימן קע''ד כתב המשנה ברורה (סק"ח)‬ ‫לומר שהעיקר של התפילין היום זה הקריאת שמע‪ ,‬שע"ז 'אמר עולא‬ ‫נפטרין‪ ,‬לפי שהברכת המזון אין יכול לפטור את המשקין‬ ‫ונראה לי פשוט דבמדינתינו שאין אנו רגילין לשתות יין‬ ‫כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו'‬ ‫שאינם קשורים לסעודה ורק היין קשור מדין שאין קידוש‬ ‫בתוך הסעודה אפילו בשבת אינו פוטר אלא א"כ היה דעתו‬ ‫(ברכות יד‪ ,):‬והתפילה היא רק טפילה לגבה‪ .‬והא ראיה‪ ,‬שלא מניחים‬ ‫אלא במקום סעודה‪ ,‬אבל אם כיוון בפירוש לפטור‪ ,‬הרי זה‬ ‫לזה מתחילה עכ"ל‪.‬‬ ‫תפילין במנחה‪].‬‬ ‫כמו שבירך ברכת על הגפן על היין הפוטר את המשקין‪,‬‬ ‫והטעם הוא כידוע שבזמן החפץ חיים היה יין דבר נדיר‬ ‫שהרי בהמ"ז פוטר את המשקין בדיעבד‪.‬‬ ‫מאוד‪ ,‬וכמו שיש הטוענים שהחפץ חיים היה רגיל‬ ‫ונמצא לפי זה שהעושה כעצת הביאור הלכה לפטור את‬ ‫לקדש על הפת‪ ,‬אבל ודאי היכן שהיין מצוי‬ ‫היין בברכת המזון גם אם לא שתה יין בתוך הסעודה נפטר‬ ‫ראוי להדר לשתות בתוך הסעודה‪.‬‬ ‫מברכה אחרונה על המשקין‪.‬‬ ‫ולגבי מה שכתבתי שאם‬ ‫העולה לדינא‪:‬‬ ‫לא שתה יין בתוך הסעודה‬ ‫א‪ .‬המקדש על היין ואח"כ רוצה לשתות שאר‬ ‫ושתה משקים בתוך‬ ‫משקין קודם הסעודה‪ :‬אם שותה יין בתוך הסעודה‬ ‫הסעודה שלפי המג"א‬ ‫כהמהדרין יכול לשתות ואין צריך ברכה אחרונה‪.‬‬ ‫יש ספק האם מחויב‬ ‫ב‪ .‬אם אין לו יין לשתות בתוך הסעודה‪ ,‬אם מכוון‬ ‫ברכה אחרונה מכיון‬ ‫בברכת המזון לפטור את יין הקידוש כמו שמייעץ‬ ‫שהמשקים פוטרים‬ ‫הביאור הלכה אין צריך ברכה אחרונה‪.‬‬ ‫את המשקין שבתוך‬ ‫ודאי‬ ‫הסעודה‪,‬‬ ‫ג‪ .‬ואם אינו מכוון בבהמ"ז לפטור את יין הקידוש הרי‬ ‫טעות הוא‪ ,‬כמו‬ ‫זה מח' וספק ברכות להקל‪ ,‬ולכתחילה לא יכנס לספק‬ ‫שהערתם שמכיון‬ ‫זה‪.‬‬ ‫לשליחת מאמרים ובירורים הלכתיים‪ ,‬ניתן לשלוח למייל‪9917936@gmail.com :‬‬ ‫להצטרפות לקבלת העלון במייל‪newsletter.mechubarim@gmail.com :‬‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫ו‬