מחוברים - עוז והדר · Mechiburim - Oiz Vehudar — ניצבים וילך (2026-08-31)

מצורפים העלונים:
בס"ד
חמ„ו˙ ‚נוזו˙ ופנינים י˜רים מע˘י „ˆ‰י˜ים
ופעול˙ם ‰ליכו˙י‰ם ב˜ו„˘ ורום מעל˙ם ˘ל
מרנן ˙למי„י ‰בע˘"ט זי"ע וממ˘יכי „רכם
אורות של אמונה
‡וˆר בלום וכלי מל‡ ברכ ‰מסו„ר וערוך מ˙וך
˘יחו˙ ‡‚‰ון רבי מנחם מנ„ל פומרנ˘ ıליט"‡
לדרך החיים
מלוקט מדברות
קדשו ותורתו של
האדמו"ר רבי דוד חי
אביחצירא שליט"א
עמ' י"א עמ' ט'
בס"ד
ובחר˙ בחיים
בס"ד ,גיליון רצ"ח | פרשת יתרו | תשפ"ה
משיעורי
רבי מנחם מנדל ‚ליון ˘בועי במ˘נ˙ מרן ה‡ור החיים ה˜' זיע"‡
גליון ד"ש
גיליון א'
בראשית תשפ"ו
ע úה˙ורה והמוע„ים
עמ'החייםי"ט
פומרנץ שליט"א
הפרדת רשויות – האדם ובעלי
)בראשית תשפ"ג(
˙ור˙ חיים
נו˘‡ ˙ורני מר˙˜
עמ' ט"ו
פר' נצבים וילך
תשפ”ו
ל‡ור „ברי ה‡ור החיים ˘ולחן ˘ב˙ עם ה‡ור החיים
האכילה קודם החטא ולאחריה ולאחר דור המבול
טרם מתן תורה נצטוו ישראל מפי
אותו ליל הסדר לא יישכח במהרה מבני המשפחה ,קטנים
וגדולים גם יחד.
איך שרק תסתכלו על זה ,היה יחיאל מיכל חביב הקהל.
ממרום גילו המופלג וזקנו שופע ההדר ,מקומו הקבוע אי
מוֹע
הגבורה )יט ,ה(” :וְ ַע ָתּה ִאם ָשׁ ַ
ולאשתו נתן הבורא יתברך את כל עשב זורע זרע
וכל פרי עץ .אולם לחית הארץ ולעוף השמים נתן
מובן ,כי לכאורה כאן במעשה בראשית מדברת
התורה על דרך פעולת גוף האדם והבהמה ,וכי
ויהי האדם לנפש חיה יתיוּשׁ ַמ ְר ֶתּם ֶאת ְבּ ִר ִ ִתּ ְשׁ ְמעוּ ְבּקֹלִ י ְ
יתם לִ י ְסגֻ לָּ ה ִמכָּ ל ָה ַע ִמּים כִּ י לִ י כָּ לוִ ְהיִ ֶ
עד סמוך לעלות השחר ישב סבא וסיפר ,בכה וקונן .על
הצרת צעדיהם ועל האקציות ההמוניות ,על השאגות
שם בכותל המזרח בבית הכנסת השכונתי וקורות חייו
שהותירו את חותמם בפניו משופעות הקמטים והתלמים,
רק את כל ירק עשב ,ולא את פרי העץ והזרעים. שניהם מקרה אחד להם עד שיאכלו מאכל אחד בריאת האדם ושלטונו בברואים ָה ָא ֶרץ“.
מקפיאות הדם והכלבים האימתניים ,על המגלבים שהכו
בבשר החי ועל הנסיעות הממושכות בתת-תנאים בקרונות
ירד מיכל‘ה אל העם והואיל בטובו להעניק להם עצה
ותושייה ,חיוך חם וגם כוס תה מפעם לפעם ,חלוט ביד
ואין מאכלם יחד כולם בשווה. ויהיו ניזונים בשווה? ’בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ‘. האור החיים מבאר את פשר הציווי הבקר. אוהבת וגדוש קוביות סוכר.
ברם ,לענין מה שכתב רש“י בדבר איסור אכילת אם כן ,לשון רש“י ’השוה להם הכתוב בהמות הזה ,וכותב” :וְ כַ ֲא ֶשׁר ָר ָצה ֵא-ל ֶעלְאיןיוֹןלך יפה מן ההתחלה -בריאת מעשה בראשית הוא נזכר ,בקול ,בפניו של השטן שחרץ את גורלם בהינף הגדרתו המדויקת שנויה היתה במחלוקתַ .זקן הקהל ,ניצול
בשר לאדם הראשון ,מודה הרמב“ן ,וכותב כי כך וחיות‘ צריך ביאור. דוּשּׁה וּב ָרה ,יְ סוֹד ַה ְקּ ָ
תּוֹרה זַ כָּ ה ָ
לָ ֵתת ַה ָ המשך בעמוד הבא בס“ד
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים
בששה ימים ,ולבסוף שבת קודש ,בה כלו מעשה יד וקבע מי לחיים ומי למוות .ביכּה מרות ,לראשונה מזה שואה ,סבא חביב או שכן אדיב ,כל אלה הינם רק חלק
היא דעת רבותינו ז“ל ,והוא פשוטו של מקרא. ובפרט יש להבין מה שכתב לאחר מכן ’ולא הרשה השמים והארץ וכל צבאם ,וישבות אלקים ביום רוּחנִ יּוֹתִ ,צוָּ ה לָ ֶהם
רוּחנִ יּוּת ָה ָוְ ַה ָטּ ֳה ָרה וְ ָ עשורים ,את גורלה של משפחתו הענפה וקהילתו הפורחת מאותו רצף ארוך של תארים שהוצמדו לו והפכו לחלק
עולה אם כן ,כי לדברי הרמב“ן לא קשה הקושיא לאדם ולאשתו להמית בריה ולאכול בשר‘ .לשון שׁוּבה ֲא ִפלּוּ ֵמ ֵח ְטא ַקל.
השביעי. ֶשׁיַּ ְחזְ רוּ ִבּ ְת ָ שעלו על המוקד ,חלקם מול עיניו .צירל וחווהל‘ה ,משה- מתדמיתו ,חלק ממסכת חייו.
וּכְ ָבר ָק ַדם לָ נוּ ַמ ֲא ָמ ָרם זַ “ל )קידושין
מרגליות יקרות ואבני מט,
הראשונה שהקשינו על דברי רש“י ,בדבר זו אינה מצויה ,כי מן התורה יודעים אנו על מרדכי ויידל ,אבא ואמא .החברים לשטיבל והשכנים ,הרבי
חושן,
ביום השישי לבריאה ,ברא הקדוש ברוך הוא את שרוליק נכדו ,אשר חש קרוב מספיק לסבא הגדול ,החליט
ב( ְבּ ִדין ַה ְמ ַק ֵדּשׁ ֶאת ָה ִא ָשּׁה ַעל וגבאי ,המלמד והבלן.
השוואת האדם והבהמה .אך עדיין שומה עלינו האסור והמותר ,ומדברי חז“ל למדנו על הכשר האדם .האדם הוא נזר הבריאה ,ונברא אחרון לעשות שימוש מועיל בכובע אותו חבש מיכל‘ה בחיק
נפלאיםעליהם פניו הוצפו דם כשנזכר במפקדפנינים
ְמנָ ת ֶשׁהוּא ַצ ִדּיק גָּ מוּר ,וְ נִ ְמ ָצא ָר ָשׁע,
צדיקיםיו ִק ִוסיפורי ֶשׁ ִקּ ָ
להבין את הלשון שנקט רש“י ,ש‘לא הרשה‘ לאדם והפסול ,אולם מהו ’לא הרשה‘? האם איסור גמור למעשה בראשית ,אחר כל בעלי החיים ,כדי הסדיסט שכפה המשפחה -כובע הסבא החביב.
ישׁינַ ן ֶשׁ ָמּא ידּוּשׁין ,כִּ י ַחיְ ִ ידּוּשׁ לרוץ ריצה חסרת תכלית על השלג ,ועטו ארשת סלידה
ולאשתו להמית בריה ולאכול בשר .מדוע נוקט באותו ליל הסדר עליו נסוב סיפורנו ,החליט שרוליק כי
הגות ורעיון ָע ָשׂה ְתּ ָ דברי
הוא? הלא על עץ הדעת הזהיר הקדוש ברוך הוא שישלוט בכולם. שׁוּבתוֹ וּב ֶא ְמ ָצעוּת ְתּ ָשׁוּבהְ ,
רש“י בביטוי זה ,החורג מלשון התורה בכל מקום. את אדם הראשון בפירוש ,ואמר לו )בראשית ב יז( במשורה. כשתיאר את מרק-הפיגולים שחולק להם די לו להחשות .הוא מוכרח להתחקות אחר סיפור חייו
בסיום מעשה בראשית אמר אלקים לאדם יִ ָקּ ֵרא ַצ ִדּיק“.
מדוע נאסר הבשר לאדם והותר לנח?
”וּ מֵעֵץ ה ַּדַעַת טוֹב וָר ָע לֹא תֹאכ ַל מ ִּמ ֶּנוּ“ ,אך מה ולאשתו )פסוקים כט-ל(” :ה ִּנ ֵה נָת ַּתִי לָכ ֶם אֶת ּכ ָל אכן נפסק בשלחן ערוך )אה“ע לח, החסידות
כך תורת
לא
מאוצרות
ההתרגשות לפתה אותו כששיתף בסיפורי הגבורה
האמיתית ,היהודית .השופר שהושג מאי-שם בדרך
של סבא ,להעשיר בפרטים שעוד לא ראו אור עולם וטרם
שמעתם אוזן ולמלא את נרתיקו בסיפורים נוטפי נוסטלגיה
ביאור הנוסח ’לא הרשה‘? מנתֶב זֹרֵעַ זֶר ַע אֲׁשֶר עַל ּפ ְנ ֵי כ ָל הָאָר ֶץ וְאֶת ּכ ָל לא(]” :המקדש את האשה[ על עֵשׂ משובצות מיד
זהבליד
המחנה.ומסודרות דרך ,התפילין שהוחבאו במסירות נפש והועברו מעברו הנסתר של סבא.
קודם שנבוא לביאור הדברים ,נציגה נא בזה את הריעזוֵץ אֲׁשֶר ּבוֹ פְר ִי עֵץ זֹרֵעַ זָר ַע לָכ ֶם יִהְי ֶה לְאָכְל ָה: שאני צדיק ,אפילו רשע גמור ,ה ָ
המשך דברי הרמב“ן ,העוסק בביאור החילוק בין כבהמות נדמו ַשמַי ִם וּ לְכֹל רוֹמֵשׂ עַל
תשובהָל חַ ּי ַת הָאָר ֶץ וּ לְכ ָל עוֹף הׁ ּ ָ
מקודשת מספק ,שמא הרהר וּ לְכ ושיחותיו של
בהתרגשות ,ספר תהלים בלוי אותו חלקו בני
משיעוריו
תכנית מורכבת נטוותה מבעוד מועד ,וכך מצא את עצמו
הריקודים תפילות הימים הנוראים והבכיות המזעזעות, שרוליק בוהה בסבו משך כל הסדר ,עוקב בדריכות אחר
דורו של אדם הראשון וזרעו אחריו ,ובין נח ובניו על מנת לשנות פרק זה ,שומה עלינו לחקור
רבי מנחם מנדל פומרנץ ’הרי זו
לדגש:ר ֶץ אֲׁשֶר ּבוֹ נֶפֶׁש חַ ּי ָה אֶת ּכ ָל יֶר ֶק עֵשֶׂב לְאָכְל ָה, בלבו“ .עם זאת יש לשים לב הָאָ
-להם הותרה אכילת בשר. ולפרש את פשר היחס בין אדם לבהמה. הרהר כ ֵן“ .ובזה מסתיימת מלאכת היום השישי מקודשת מספק ,שמא ו ַיְה ִי שליט“א בשמחת תורה ,שיעורי התורה המחתרתיים והחיזוק
ההדדי באמונה.
מעשיו ומצפה לרגע הגורלי בו תשתנה המשוואה .הרגע בו
הוא יוכל לדרוש ,ולעמוד על שלו.
וכתב ,כי בעלי החיים יש בהם נפש התנועה, הנה ,כל אדם יש בו נפש בהמית מלבד הנפש עם כל מלאכת השמים והארץ )פסוק לא(” ,ו ַּיַר ְא תשובה בלבו‘. קולו התאושש מעט ,התייצב ,כשהגיע לשלב בו הופיע ’נו? אז מי גנב את האפיקומן? ‘...הפנה סבא מבט חמים
אשר יש בה קצת מעלה בדומה לנפש המשכלת, המשכלת ,וכדברי הכתוב )קהלת ג יט( ּ
”כ ִי מִקְר ֶה האםקִים אֶת ּכ ָל אֲׁשֶר עָשָׂה וְה ִּנ ֵה טוֹב מְאֹד ו ַיְה ִי עֶר ֶב נידון מעניין כשלעצמו הוא -אֱלֹ הצבא האדום בשערי המחנה וכבש אותו ,שחרר את שלדי לנכדים ,בקולו נשמעת היטב שמחת החג אך לצד זאת
ואף כח הבחירה ניתן בהם במידה ידועה ,לבחור ב ְנ ֵי הָאָד ָם וּ מִקְר ֶה ה ַּבְהֵמָה וּ מִקְר ֶה אֶחָד לָה ֶם תשובה ,בֹקֶר יוֹם הׁ ַּשׁ ִּשִי“.
ו ַיְה ִי ניתן להניח שהעבריין עשה האדם שבו ואפשר להם לשוב לארץ החיים. מעיד רעד קל כי השנים לא פסחו עליו.
עמ' כ"ג
בחיים על פני המוות ולבחור את הראוי להם ּכ ְמוֹת ז ֶה ּכ ֵן מוֹת ז ֶה ו ְרוּ חַ אֶחָד ל ַּכֹל וּמוֹתַר הָאָד ָם ובכך להחזיק את הקידושין כתקפים
עמ' כ"ז
’ואז נמלטתי לארץ הקודש ,השתקעתי בבני ברק והנה אני נדמה לו שהוא שמע משהו .מי?
מאכל האדם ,ואיסור הבשר
שבת קודש על התורה
למזונם ,ובכח זה בורחים הם מן הצער והמיתה מִן ה ַּבְהֵמָה אָי ִן ּכ ִי ה ַּכֹל הָב ֶל“ .כי אכן מאכל האדם מספק ,גם בשעה שאנו עודנו רואים - ’אני‘ נשמע שוב הקול ,צלול וצעיר ,מפיו של שרוליק’ ,אני כאן‘ סיים באחת ,נותן סביבו מבט אוהב ,חם.
ומבקשים את מזונם וטובתם .וכמו שאמר הכתוב והבהמה שווה ,ויכול אדם לאבד ולהפקיר את והואנתינת עשב הארץ למאכל לאדם ולכל הבהמה לדוגמה -את החפץ הגנוב בידו ,על זהו? הנכדים היו המומים. גנבתי את האפיקומן!‘
)קהלת ג כא( ”מִי יוֹדֵעַ רוּ חַ ּב ְנ ֵי הָאָד ָם הָעֹל ָה ה ִיא שליחותו בעולם ,עד שיהא נמשל כבהמות נדמה. כתב רש“י דבר אשר יש בו ענין לענות בו ,וז“ל: טרם החזירו לבעליו.
בענין זה נחלקו הראשונים והאחרונים
לאחרשבתנועם לפתע אכסוף חכמההחיפזון הפתאומי של סבא לסיים ,לקצר קודש והגיונות מה זמן.שלהבות
’ומה תרצה בתמורה?‘ סבא לא בזבז
לְמָעְל ָה ו ְרוּ חַ ה ַּבְהֵמָה הַיֹּרֶד ֶת ה ִיא לְמ ַּטָה לָאָר ֶץ“. ואמרו חז“ל כי האדם הוא ממוצע בין מלאכי ”לכם יהיה לאכלה .ולכל חית הארץ -השוה להם ’אבקש את אשר חפצתי‘ הבהיר שרוליק בטון עסקי שאינו האריכות הרבה ולוותר על פירוט העלייה לארץ ,חבלי
ומשום כך ראוי גם לבני האדם לנהוג ברחמים השרת לבהמת הארץ ,וכלשונם )חגיגה טז” :(.ששה וסגולתה)עיי‘ נו“כ שם( ,יש הסבורים כי אכן
הכתוב בהמות וחיות למאכל“. בוער השבת ועוד? מה בקדושת השבועלי הקליטה והקמת המשפחה ,שיקומו האישי מפרשת
משתמע לשתי פנים’ ,אך ורק אם יואיל הסבא להבטיח
בבעלי החיים ולא לגרום להם צער. דברים נאמרו בבני אדם ,שלשה כמלאכי השרת, ניתן להאמין בכך ,אך זאת כמובן רק לו? נאמנה כי יגשים את משאלתי‘.
מבואר ,כי על אף היות האדם נזר הבריאה
מטעם זה ,מדרכי המוסר ראוי היה תחילה שלא שלשה כבהמה“ .בחלק הרוחני שבו נוהג האדם ותכליתה ,מכל מקום לענין מאכלו הושווה לחית
הרבילהשיב
וסבורים
עצמו בתנאי שהוא קיבל על
עצמו את על ההנהגה ,ובטרם לקח
החולקים ה‡הבה מ˜ל˜ל˙ ‡˙ ה˘ורהכוס ישועות אשא -גביע את השמש ושאלו על מאן-דהוא שפגש כבשן האש
’במה כבר יכול להיות מדובר? ‘...סבא הפך משועשע,
תמיהה מתבקשת תמה רבינו בעל ’אור החיים’ היעדרותו ,סיפר שהלה גמגם על עיסוק חשוב
ויש בכדי הגזילה, את את
הקדוש
לאכול מבשר בעלי החיים .אולם כאשר השחית כמלאכי מרומים ,אולם בצרכיו הגופניים אינו ובהמת הארץ ,ומאכל כולם מעשב הארץ. לקדש בו, הגביע לידו מקוצק ’אוסף הבולים היקר שלי? הכרך העתיק של סלאוויטא?‘
קידושיו אינם
אלאסטוטשינר די ,נתן אין רבי אחדאף בכך
מהחסידים, קם כי שנקלע אליו שלא בטובתו .התורה הקדושה מספרת לנו אודות המעמד נורא ההוד - הקדוש בפרשת ויגש (בראשית מה)
שרוליק:
כל אדם את דרכו על הארץ ,וגם הארץ הנה שונה מן הבהמה .ומשום כך ,אם לא ישגיח על ועוד הוסיף רש“י וכתב” :ולא הרשה לאדם ולאשתו בראשו.יוסף ביום השלישי ,הם כבר ממשמעמד ’לא ולא‘ הניד
נשחתה ,ובעלי החיים השחיתו דרכם ברעת קיום תפקידו בזה העולם ,ידמה לבהמה ,כי האדם
והעמידו השיב
כל עוד לא הגביע מספק אף את ולקח קידושיןמוורשה, פותחת בפסוקים סוד הגביע כעסו.הר סיני וקבלת התורה ,והפרשה
השמש שלנצפה
כיצד ייתכן שכל אותן שנים שהיה
הגזילה.יצחק מאיר באמרו לו :להמית בריה ולאכול בשר ,אך כל ירק עשב יאכלו את של רבי הרב על ידו שלר ֵאללפטירתויִ ְשׂ ָ
השבעהאת ְבּנֵ י ישׁי לְ ֵצ ימי ִ
כלותה ְשּׁלִעם ֶֹדשׁ ַ ”בּחכהרגלו ,ב(ַ : בעיר )יט ,א - סבא .משוטט הבאים נרמזה בקולו רוחחי? קוצרהוא להודיע של
לאביו כי נימה קלה ’נו?‘שלחבמצרים ,לא
והמתפללים של
האדם ,נגזרה כליה על תבל וכל יושבי בה ,והיו אשר אינו מקיים את התכלית אשר בעבורה בא בראשונים כלם ,וכשבאו בני נח התיר להם בשר ,שנאמר
לכן יקדש יחד לשמוע קדוש,
מוקדשת רוצהנרחבת
זי”ע “העולם
יריעה ידים בונםְסעוּ ֵמ ְר ִפ ִ
מפשיסחא שמחהי :וַ יִּ רבי ַבּר ִסינָ סיפרויּוֹם ַהזֶּ ה ָבּאוּ
הקדוש ִמ ְד המנינים ֵמ ֶא ֶרץ ִמ ְצ ָ
המאוחריםריִ ם ַבּ ובשנות כליאתו בבית לי ,סבא‘. ’תבטיח
עבדותו, אם בשנות
לעולם הזה ,עליו אמרו חז“ל )עירובין יג” (:נוח חלק נא רבנו”. הסוהר ,ייתכן שלא היה באפשרותו ,אך לאחר שלקראת השעה שמונה; הוא נראה מגיח סוף
ראויים כולם למות במבול .אלא שנח איש צדיק )להלן ט ג( ’כל רמש אשר הוא חי וגו‘ ,כירק עשב‘ -
נוספתאלא -האם לנקודה ובאחרונים וגמרור“.
נמנו ד ָה ָה תקפ”זֵ ,אל נֶ גֶשׁם יִ ְשׂ ָר י”בוַ יִּ ַחן ָ
באלול ביוםד ָבּר
ותפליור ִסינַ י וַ יַּ ֲחנוּ ַבּ ִמּ ְ
תחת
כשטליתוֹאוּ ִמ ְד ַבּשריר וַ יָּ ב מביתו’והכל
בנינוחות והתפייט, נו ,אני מתחייב בזאת‘ נעתר סבא סוף ’נו
ענה כלום, הרי”מ’ לא בעל ‘חדושי שעלה לגדולה,
תמים היה ,ואותו ראה ה‘ צדיק לפניו בדור הזה, לו לאדם שלא נברא יותר משנברא“ .אך לעולם שהתרתי לאדם הראשון ’ -נתתי לכם את כל‘“.
בתשובה, הגביע הרהר שהוא בשתיקה את העובדהכי לקחאמירתו בצל הקדש הסתופפוועל הפסוקים סדראשר מהחסידיםהאור החיים הקדוש על וקיים‘.הלא חלפו תשע שנים תמימות בית שחיו ,והוא צועד לביתעומד
הכנסת.
והעמידו על הנוראים בימים אביו?נעץ עבור מה עד שבאו אחיו ,וכיצד לא חש לצערו של
ובזכותו הציל הקדוש ברוך הוא שנים שנים מכל בוודאי שם אדם עליו ,ויוכל לחזור אל מעלתו. יש מבואר ,כי לא הותר לאדם הראשון לשחוט בתשובה.הרי ודאי שב מקוצק .ואף הרביכי אכן קובעת ידו של
תקפ”ח
המציין כי תחלת שנת לאחרשלהפסוק נאמר שהפסוק ’וַ יִּ ְסעוּ ֵמ ְר ִפ ִידים‘ הסיכה תשלום? מקבל השמש שרוליק את אושוויץ ,סבא!‘ ַ’ס ֵפּר לנו על
הרבי מקוצק יפל דבר בהנהגת חסידי והתאבל האם הרי כל אותן שנים ישב יעקב אבינו
מין ,ושבעה שבעה מן הטהורים .ומעתה ואילך ולאכול בשר בהמה ,ואף על ידי שחיטה -כשאינו אדם נאמן שמואל( כי הסוברים מעריב ,הביט על פשיסחא.לָ ָמּה
”ק ֶשׁה, מ ְד ַבּר ִסינָ י‘ ,וקושייתו איתנהָ : בתנאיזֶּ ה ָבּאוּ ִ
המשרה במפורש ַ’בּיּוֹם ַה נכלל סביב,ששררה המשועשעת לא שפוצצה באחת את הבועה
שיטת הרמב"ן בהבדל שבין מאכל אדם ובהמה ואמר לו: )ביתרבי נתקי החסיד בליל ראש השנה ,לאחר תפילת על בנו אהובו.
הקדושסוּקקוֹדם ָפּ הרב ֶ אלק ִדּים החסידים לְ ַה ְ
נגשוה ָהיָ ה לוֹ הכנסתכִּ י ָפּסוּק זֶ מּוּק ָדּם, בית ְ אתר ַה יח ולהכיןא ֵ
ִ להשכים קום
הניסים והאתגרים,והתשובה ’ספר לנו על החוויה .על הקשייםשעליו
נתן ה‘ רשות לבני האדם לשחוט ולאכול ,כי כל בתשובה,
נבלה וטריפה ,אלא רק לנח ובניו הותר הדבר ,ואז שהרהרבכדי בפוזמקאות עצמותבוא אלי להעיד על רבי “נתקי ,עוד מרעידה:
פנינים ואמרות
סינַ י‘“. ֶשׁלְּ ָפנָ יו ֶשׁ ָא ַמר ָ’בּאוּ ִמ ְד ַבּר ִ נמנע יוסףוהישועות ,הגבורה וההצלה ,אנא!‘ למתפללים?
קיום המין -בעבור נח וזרעו. והנה ,הרמב“ן על אתר הביא את דברי רש“י, לדעות אחרות )טיב קידושין ועוד(
נאסר להם בשר מן החי ואבר מן החי ודם. נזיפה”... מוורקא זי”ע ואחלו לו ‘גוט יום לקבלאכן יצחק
השמש הקהילהכךבפני כשהטיח אחד מנכבדי רצה שלא מפני לאביו, מלהודיע
שקדושי עליון ואף ממעשים אלו למדנו לרבם,שכל לוהטות חסידים במילים הקדוש אצל טוב’ ,כנהוג האור החיים משיב על חטאם .האפירו. באחת ,פניו אחיוהרצין
ולפרסם את לבייש אתסבא
ועם כל זאת ,גם אחר היתר אכילת הבשר ,לא נתן וכתב שכן פירש גם בסנהדרין )נט :ד“ה ’לא הותר‘( בעדות של נתונה לו רק הנאמנות האחים הרי סיפרו ליעקב שחיה רעה אכלתהו ,את האשמה ,שתק הלה במבוכה ופניו הסמיקו.
מהי ההשוואה בין אדם ובהמה? השלחן קיבלו על עצמם את עול הנהגת
חדש בהיכל ›››
צדיקים כי התבטאויערך את אודותם ממנו כי הוסיפו ובקשו אש יוקדת, שלהבת
ה‘ יתברך לאדם רשות בנפש הבהמה ,ואסר להם בזה הלשון” :לא הותר בשר באכילה ,דכתיב ’הנה עדים.הגביע ,ויש שניהחזקת שלידי ממש,על החסידים טוב. לכבוד יום הטהור לאיש כולןהבטיח כשורה” יהיה לא
מדברים,לא הכל “ממחר זהו טאבו ,ידעו הכל .על הנושא הזה
שיוסף
ולא חי, יעקב וכאשר ישמע
ל ע ַ הוּא שׁ ֶ י אוּלַ ”וְ קדשו: לשון וזו באש‘, בוערות ’התיבות ולא הנושא על שאלות
הזועם. בו .הוא
אין עלולדשים אותו מזכירים
אבר מן החי ,והוסיף להם לישראל איסור אכילת נתתי לכם את כל עשב‘ וגו‘ -לכם ולחיות נתתי והנה השוואה זו בין אדם ובהמה צריכה תלמוד. שראויהשלכה לנידון זה שלישהגביע הראשונה,
לדעהמהו סודו נענה להם הרבי מוורקא ואכן נכנס להתבונן אירע. שאכן לחשוד באחים שידם במעל – כפי
שּׁוּרה“, ”א ֲה ָבה ְמ ַקלְ ֶקלֶ ת ַה ָ )סנהדרין קה ,ב(ַ : לחלונות בית אוֹמ ָרם מבעדְ נראו ֶדּ ֶר מקטנותו ,וזהו.
אבלנכדלמחרת ,לא ידע כל ’משם‘, הגיע רמזים ,כלום .סבא
דם ,כי הדם הוא הנפש .ורק את גוף בעלי החיים העשבים והאילנות ואת כל ירק עשב לאכלה ,אבל הביתגם אם נקבל את עצם הדבר שהאדם והבהמה לכך? הנידון הקודם שהוזכר .כי לעריכת השלחן ,עמד בראש השלחן הוא על וכך אמרו חכמינו (ב”מ נט“ ).נוח לו לאדם
זרחר. אוּח
ור’מּ ָ ים ַה ְ משתף .הכנסת קרני אורן של לְ ַה ְק ִדּ
פנינים חכמים ואמרות
את -האם להשיגהנ“ל בשאלה יכולים מסתפק שמואלאנחנו והתכונן לקדש .על ימינו עמד בנו של אמנם אין העששיות, הוא לא מדבר על כך ולא
התיר הבורא ,ולא את נפשו .וציוה ה‘ על השחיטה לא חית הארץ נתונה לכם“. ניזונים מדבר אחד ,יש להבין מהו שהושווה האופה שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו
להחזיק אתישהגביע עודנהענינו
בידושל דברים ,אולם כשהגזילה אברהם סודם של רבי עוֹלָ ם, תּוֹרה ,לָ הרבא ,לַ ָ
הקדוש בּוֹר
הקודם,לַ ֵה ְמּ ֻקוֶּ וה הוּא זֶ ה יוֹם ַ
הרבי במילוי זמנו כִּ י את ְהיוֹת ”שׁלִּ לכלות ֶ נאלץנאנחשובוסבאחושש, ברבים”’ .הבטחה זו הבטחה‘ הזכיר שרוליק בטון
למעט צער הבעל חי .וזהו אשר אנו מברכים אמנם הרמב“ן עצמו כתב כי אכן חילק הכתוב האדם להם ,כאילו תורה אחת להם .וגם עצם מגדולי בתורה מצאנו בענין גביע וּמ ַצ ִפּים עודִבים ְ יוֹשׁ
עמו ְ ואתווְ ֵהםיאה, זי”ע,ר ָ
יּוֹם ַה ְבּ ִ וּמ
תּוֹנִ יםִ , שהואיוֹנִ ים וְ לַ ַ
משפשףתּ ְחאת תוך לָ ֶעלְ ההסקהאת
התנור בעצי
”אשר קדשנו במצוותיו וציונו על השחיטה“. בין האדם ואשתו לחיה והבהמה ,ופירש כי לאדם הדבר שהאדם וחמורו יאכלו מאבוס אחד אינו של מכריע הכסףוהוא הקידושין כחלים מספק, רבים משה והחליט לקיים בפי על כסאו ,לקח נשימה ארוכה
הבריות כדוגמא עד היכן ידיו מחמת הקור,
והתרווח
מאמר זה שגור
החסידים,ינַ י.הרב הקדוש רבי יעקב אריה יוסף הצדיק ,המלמד אותנו כי הצדיק פרקישׂ ָר ֵאל ִמ ְד ַבּר ִס את ְבּנֵ י יִ ְ לומרבוֹאוּ במקום ָמ ַתי יָ לא לנבור בפצעים הישנים ומעולםנאלץ חברו ,בחייו
לראשונה יש להזהרהבטחתו.
מהלבנת פני
במקרה בו הוא טוען שהרהר מרדזימין זי”ע ,רבי אלכסנדר זושא משולכילגביע. התהלים הקבועים שהיה רגיל לומר לפני
הקדוש כך.יש להניח בתשובה -שלודאי ועוד לעשות זאת ”לָ זֶ ה כְּ ֶשׁ ִהגִּ יעוּ ָשׁ ָמּה א ָע ְצרוּ כּ ַֹח לְ ַס ֵפּר ֵס ֶדר ַה ָדּ ָבר ,וְ ֵתכֶ ף התפלה.לדוש בהם הפוגה,עצמולהפיל את דעתוללא שיעלה על
המדממים מצאנו אדםההם,
א רבי המגיד מפלוצק זי”ע ,רבי שרגא פייבל מגריצא וכדברי קדשו לכבשן האש ובלבד
נפלאות על פרשת השבוע
יע ָחשׁוּק אוֹמרוֹ ַ’בּיּוֹם ַהזֶּ ה ָבּאוּ‘ וגו‘ִ ,הגִּ ַ רגיל ְבּ ְ הוֹד ָעה המהבילה ַה ָ
שהיה בפומבי .שלא ילבין פני חברו ,מלבד שלא לדבר על כוס התה ָק ְד ָמ
ישראל מקוזניץ זי”ע ,בספרו ’נזר ישראל’ זי”ע ועוד.
קם רבי אברהם משה ומזג מלא היין שכתב שהצדיק משול הוא כגביע של תמר שבעקבותיה דרש רבי יוחנן משמו של לשתות.
הב‡ ◄ רבי שמעון בר יוחאי מאמר הזה,
מווארקא יוסף ,כי הצדיק אינו אלא כגביע שמקבל המ˘ך בעמו„
בתוך הגביע שעמד לפני הרבי אבל אצל אחד המתפללים קרא לפטר את השמש
הגאון הצדיק רבי ישראל יעקב
ואף הרימו ונתנו על ידו .ברב שרעפיו בתוכו להשפיע לכל ישראל כל טוב. ליובצ’אנסקי – ממשרתו ,ואחרים תבעו לקצץ במשכורתו.
אנו מה “עבור מושג היה לא דמו המשגיח מברנוביץ’ ה’ יקום
בקרבו התעכב הרבי מוורקא מלהתחיל ובודאי ענין הגביע אשר נתן על ידי משלמים לו? על שנת החורף
בסדר הקדוש ,עיניו זלגו דמעות רותחות הצדיקים הוא לאות ולסימן שעל ידי כך שכזה ,מאמר חז”ל בעלמא ,ואם כך אמרו המתוקה שלו?!”
חכמינו – כך יש לנהוג!
וכלו היה אש להבה .ואז ,לפתע פתאום ,יהיה בידם הצנורות להשפיע שפע ברכה ואחרי תפלת המנחה התגודדו כמה מותיקי חורף כבד היה
בזעם: השמש סביב המנין זה.
התנער ממחשבותיו ,הושיט את ידו בה והצלחה על כל המסתופפים בצלם. השלג נערם
לילות ארוכים ,וקור עז שרר “כיצד אינך מתבייש לישון על מיטתך?!”
גביע האבות היה נתון גביע הקדוש ,והניחו על ידו
השמש השפיל עיניו ושתק. ברחובות.
של רבי אברהם משה ,ואמר לו בחרדת בספרו ’מגלה עמקות’ (פר’ ויגש) כתב באפשרותו העדיף להתכרבל אזניו בערו מבושה ,והוא ייחל שהאדמה תבלע
כל מי שהיה
המקובל הקדוש רבינו נתן נטע שפירא קדש:
תחת לשמיכות המחממות ,ולא לצאת אל אותו.
“עשו אתם קדוש ,שכן אתם זכיתם בנזר זי”ע כי תבת ‘גביע’ בנויה מהאותיות: “אתם צודקים ,אמצא לכך פתרון” אמר ,ונמלט
הרחוב הסוער.
ג-י-ב-ע ,הרומזות ל-ג’ אבות ,י”ב שבטים, הנהגת הצבור”.
וכך נהג גם השמש העירוני ,שבמקום להתייצב מהמקום.
לא סרב רבי אברהם משה ומיד קדש וע’ נפש ,וכל אלו הם היסודות האיתנים משמרתו בבית הכנסת הגדול עם שחר ,אלא שכאשר קרא התרנגול בעלות השחר הבא,
על
על היין ,ובכך היה למנהיג החסידים עליהם עם ישראל נשען ועומד.
ולהעלות את האש בתנור הגדול ,נותר מחופר התהפך השמש על מיטתו והמשיך לישון.
שנותרו בפשיסחא ,כשהרבי מווארקא ,ויש להשלים זאת עם המבאר בספרים, על יעלה לא שכזה בקור במיטתו.
הדעת להוציא אף
שהיה מבגר ממנו ,מתבטל אליו כתלמיד שהאות ע’ רומזת לשבעים הזקנים ,על
ליקוטי הלכות המבואר
לפני רבו. בתחילה ,כשהגיעו ראשוני מנין ‘ותיקין’ לא את האצבע הקטנה אל מחוץ לשמיכה,
ידם נמסרה התורה אשר קבל משה
שהתגברו כארי לעמוד ממיטתם ,ומצאו את הרהר מוחו המנומנם ,שלא אבה לחשוב על
כך היה גם אצל חלק הארי של חסידי מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים, ההשלכות. השמש שנאנס בית הכנסת קר וחשוך ,חשבו
תמיהה איך אין הבריות חרדים מיום הדין
כמו ששנינו בתחלת מסכת אבות (פ”א פשיסחא אשר קבלו על עצמם את ולא יכול היה לבוא.
את העלבונות שספג אמש ,העדיף לשכוח.
כי בשרירות לבי אלך למען ספות הרוה את
מרותו של הרב הקדוש רבי מנחם מנדל מ”א). שמא חלה והצטנן.
מקוצק זי”ע ,כפי שמספר בספר ’מאיר הרי לנו מן האמור ,כי בבחינת הגביע “ממחר” החליט בלבו ב’החלטה נחושה’ תוך
עיני הגולה’ (אות קפח): כדי ששמורות עיניו נעצמות שוב. אך למחרת ,שוב היה ההיכל קפוא וריק.
נרמזים שרשי בני ישראל ,שעל ידם קיום
בליל שבת קדש ,כאשר עמד הרבי אומתינו ומהם יצאו הענפים להנחיל דת בחוץ שאגה הרוח ,פתותי השלג כיסו את כעבור שעתיים ,כשהזדחל מהמטה ,וראה את
מקוצק לערך את שלחנו ,עמד בסמוך מורשה לדורות הבאים. החלונות ,ואך בקושי הצליחו לתחוב את השעון ,כמעט ופרח לבו בקרבו.
וכעת עלול השינה, תאות עליו גברה פעם שוב המנעול. בחור המפתח
אליו הגאון הקדוש רבי יצחק מאיר כעין דברים אלו יש בדברי הרב הקדוש
שלא לדבר על הזמן הרב שבוזבז בהכנסת הוא להיות מפוטר ממשרתו...
מגור זי”ע ,בעל ’חדושי הרי”מ’ ,ובכבודו רבי יהודה אריה לייב מגור זי”ע בספרו
העצים ועל הנסיונות להצית את האש בתנור מאין יביא לחם לעולליו?
ובעצמו פתח את בקבוק היין ומזג את ’שפת אמת’ (במדבר תרל”ד) ,שביאר את
הגביע של הקדוש עבור הרבי מקוצק ,הכתוב וְ ָהיָ ה ִמ ְס ּ ַפר ְ ּבנֵ י יִ ְ ׂ
ש ָר ֵאל ְּכחוֹל
המגושם ,על מנת שיוכלו הבאים לפשוט את וכיצד יישא את פניו בבית הכנסת?
ֹלקיכֶ ם ,הצמאה’ כנ”ל ,ובאמת זה אינו ,כי ‘ורבצה בו’
מעשה חסיד לרבו. הגערות שספג אמש יהיו כאין וכאפס לעומת מעיליהם.
ַה ָיּם ֲא ֶׁשר ל ֹא יִ ּ ַמד וְ ל ֹא יִ ָּס ֵפר (הושע ב א)
בין הנוכחים היו כאלה שלא השלימו בדרך הראויה לעבודת הבורא ,שעיקר ומים חמים עבור הבאים להשיב את הנפש מה שעלול הוא לספוג היום...
חלק י – הלכות תפלת המנחה
עם כך שרבי יצחק מאיר אינו מקבל על הרצון אצל יהודי הוא להיות דבק ונמשך מהקור כמו בימים הטובים ,מאן דכר שמייהו? כמעט והחליט להישאר בבית ,אלא שזמן
המשך בעמוד ב’ המשך בעמוד ב’
ַא ֶּתם נִ ָּצ ִבים ַהּיֹום ּכֻ ּלְ כֶ ם לִ ְפנֵ י ה’ ֱא ֵ
אׁשיכֶ ם ִׁש ְב ֵטיכֶ ם זִ ְקנֵ יכֶ ם וְ ׁש ְֹט ֵריכֶ ם ּכֹל ִאיׁש וגו’ .ובאמת כי יש אחר דין הכללי דין פרטי,
ָר ֵ
חלק יא – הלכות תפלת ערבית וק"ש שעל המטה אז רשע בעוונו נתפש וכו’. יִ ְׂש ָר ֵאל (כט ט)
ליקוטי הלכות להרה"ק רבי (תולדות יעקב יוסף ,פר’ פנחס ד”ה ונחזור לביאור)
שלושה ספרים נפתחים בראש השנה,
נתן מברסלב זיע"א ,במהדורה רמז לימי התשובה מט”ו באב עד הושענא צדיקים גמורים ורשעים גמורים ובינונים וכו’
משולב בביאור מבוארת רבה (ר”ה טז ):וכו’ .הצדיק גמור אשר בכל יום הוא
בתוך דבריו ,ובתוספת הערות ֹלקיכֶ ם, ַא ֶּתם נִ ָּצ ִבים ַהּיֹום ּכֻ ּלְ כֶ ם לִ ְפנֵ י ה’ ֱא ֵ יתא בש”ס (ברכות יט). שב בתשובהּ ,וכְ מֹו ֶׁש ִא ָ
וציונים ,הטקסט כולו הוגה אׁשיכֶ ם ִׁש ְב ֵטיכֶ ם זִ ְקנֵ יכֶ ם וְ ׁש ְֹט ֵריכֶ ם ּכֹל ִאיׁש ָר ֵ אם ראית ַּתלְ ִמיד ָחכָ ם שעבר עבירה ביום וכו’,
ע"פ דפו"י ונערך מחדש ונוקד יִ ְׂש ָר ֵאלַ .ט ְּפכֶ ם נְ ֵׁשיכֶ ם וְ גֵ ְרָך ֲא ֶׁשר ְּב ֶק ֶרב ַמ ֲחנֶ יָך, ודאי עשה תשובה -אם כן אינן עצבים מיום
בניקוד מלא ,נוספו כותרות ימיָך (כט ט-י) ֵמח ֵֹטב ֵע ֶציָך ַעד ׁש ֵֹאב ֵמ ֶ הדין ,וכמו שכתב האלשיך על פסוק ‘וצדיקים
משנה לכל קטע ,מפתחות רמז לשוב בתשובה מט”ו באב ,ובספרי ישמחו ויעלזו לפני אלהים’ (תהלים סח ד) שהוא
יראים מצאו סמך מקרא ‘וזכור את בוראיך יום הדין .וכן רשע גמור‘ ,אין אלהים כל
המקורות ומפתחות עניינים. מזמותיו’ (שם י ד) ,לבם בריא אולם -שאינם
וגו’ עד אשר לא תחשך השמש’ (קהלת יב א-ב),
מבואות ופתיחות לכל תורה. תחש”ך ת”ש כ”ח ,דאיתא בגמרא (תענית לא). חרדין מיום הדין.
קובץ מפרשים המפואר בבא קמא - מט”ו באב ואילך תשש כחה של חמה ,עד כאן.
והנה זמן התשובה עד הושענא רבה,
אך התמיה על הצדיק שאינו גמור ורשע
שאינו גמור ,ומכל שכן בינונים ,שהוא סתם
פרקים ארבעה אבות וכיצד הרגל וביום הושענא רבה היה נגמר שמחת בית רוב העולם ,כמו שאמר אביי בינונים אנן (ראה
מפרשי התלמוד רבותינו הראשונים והאחרונים השואבה ,ובגמרא סוף תענית (שם) תניא רבי ברכות סא ,):אם כן ודאי יש לתמוה עליהם -איך
לדורותיהם מסודרים מחדש מוגהים ומזוקקים אליעזר הגדול אומר וכו’ ולא היו כורתין עצים אינם חרדים מיום הדין הגדול והנורא.
והוספת קטעים חדשים ע"פ כת"י ודפו"י ומקורות למערכה ,אמר רב מנשיא וקרו ליה יום תבר הסתמכות הבריות שלא לירא מיום הדין על פי
שונים ,הוספת אלפי מראי מקומות ,עם הערות מגל ,פירש רש”י :נשבר הגרזן ,שפסקו עוד משל
מלכרות עצים. אפס התשובה לזה ,שיש התנצלות ‘אדם
נחוצות ,מסודרים בעימוד נח ומאיר עינים .ספר
והיינו רמוזא דקראי אתם נצבי”ם בקיומא ובהמה תושיע ה’’ (תהלים לו ז) .והוא על פי משל
זה התחלק ל 4מדורים שונים .אוצר הראשונים: טבא הוא התשובה ,מחוטב עציך ט”ו באב ששמעתי ,אורח נטה ללין בעיר גדולה אצל
חידושי הראשונים על סדר המסכת בנוסח מבורר שפסקו מלחטוב עצים ,עד שוא”ב מימיך אחד מחשובי העיר ,וכאשר רבו אנשי העיר
ומזוקק ע"פ דפו"י וכת"י עם הוספות רבות ונכבדות. שמחת בית השואב”ה ,והבן. לשלוח דבש ויין לאורח נכבד ,נמצא איש אחד
ילקוט ראשונים :אוסף נכבד של חידושים על סדר (צמח דוד ,רבי דוד מדינאב זצ”ל) חכם בעיניו ,וסבר שיהיה רוב משלחי משקה
המסכת מספרי השו"ת והפסק התחזקות בידיעה שאחרי הירידה תבוא טוב ,ושלח הוא מים על סמך שיתערב ברוב
של רבותינו הראשונים ז"ל, עלייה טוב ,וכן המציא המצאה זו ב’ וג’ והרבה בזה,
כולל מחידושיהם במקומות ַא ֶּתם נִ ָּצ ִבים ַהּיֹום (כט ט). ונמצא שהוא כולו או רובו מים ,ודברי פי חכם
אחרים בש"ס .אוצר האחרונים: חן.
כל אדם עוברים עליו בחייו זמני עלייה
חידושי רבותינו האחרונים על וכעין זה פירש בספר עוללות אפרים (מאמר
וזמני ירידה ,והעצה להתחזק בזמני הירידה
סדר המסכת בנוסח מזוקק ע"פ היא לדעת שהקדוש ברוך הוא הוא העומד קעט) ,כי הצדיק נקרא ‘צמאה’ לשמוע תורה
דפוסים ראשונים וכת"י .ילקוט מאחורי כל הקשיים העוברים עליו ,ואין ומוסר ולקיים המצות ,מה שאין כן הרשע
שום צרה הנמשכת לעולם אלא ישוב הגלגל נקרא ‘הרוה’ ,שהוא שבע מלקיים תורה ומצות.
אחרונים :ילקוט נכבד בו שולבו
ויתהפך עליו למוטב .וכן מצינו בדוד המלך ו’פן יתברך לומר שלום יהיה לי’ ,מאחר שהרוב
חיבוריהם של רבותינו גדולי צדיקים אם כן נידון העולם אחר רובו ,וגם
המפרשים. ע”ה שעברו עליו זמנים קשים בימי חייו,
והיה מחזק עצמו באמרו (תהלים כג ד) ‘שבטך מיעט הרשעים נידונין לחיים ,וזהו שנאמר
ומשענתך המה ינחמני’ ,ופירש בספורנו שדוד ‘למען ספות הרוה את הצמאה’ וכו’ (כט יח),
להזמנות ספרים עד הבית1800-22-55-66 : נתן אל לבו שכבר היה כן בעבר ,שהכה אותו
ה’ בשבט חובלים ,ואחר כך תמך אותו לעזרו
יעין שם ,ודברי פי חכם חן.
ביאור ‘אתם נצבים’ על דרך הנ”ל
אקטואלי: השבוע בגליון: חשיפה:
במשענתו ,וכמו שהיה כן בעבר שאחר המכה
באה הסמיכה ,זו היא נחמתו שגם להבא
ובזה יובן דברי תוכחת משה אתם נצבים
היום כולכם ,רצה לומר שתמה עליהם ,איך
ישוב ה’ לסמכו במשענתו אחר שהכה אותו היום בראש השנה יום הדין הגדול והנורא,
פחודי האור החיים הק’: יבבה בשבטו ,וזהו החיזוק לכל אדם בשעת קושי איך אתם נצבים בקומה זקופה ואינם חרדין
פלאך מזעזעת וסבל ,לדעת שכל קושי הוא זמני ואחריו תבוא מיום הדין ,בשלמא צדיקים גמורים ,או רשעים
ירננו בקול: מדוע מקבל הרעה צריך פרצה מפיו הרווחה. גמורים שהם תואר דתן ואבירם ,שפיר יצאו
ה’ מלך! לברך ולהודות של השופר וזה שאמר הכתוב אתם נצבים היום וכמו נצבים וכנ”ל ,מה שאין כן אתם כולכם מהו
| עמ’ ט' | | עמ’ ב' | | עמ’ ג' | שפירש במדרש תנחומא (א) :מה היום מאיר הבטחון שלכם.
פעמים ומאפיל פעמים ,אף אתם כשאפלה אלא ודאי שאתם סוברים ‘שלום יהיה לי
עמ' ה' פניני אביר יעקב
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים א מחוברים
פנינים חכמים ואמרות
נפלאות על פרשת השבוע פנינים ואמרות
ישראל בתפילת נעילה ,בחתימת יום הכיפורים לכם עתיד להאיר לכם אור עולם ,שנאמר
דבר האמונה “חי ָאנִ י נְ ֻאם ה’הקדוש והנורא (יחזקאל לג יא) ַ
ֹלקים ִאם ֶא ְחּפֹץ ְּבמֹות ָה ָר ָׁשע ּכִ י ִאם ְּבׁשּוב
ֱא ִ
(ישעיה ס יט) ‘והיה לך ה’ לאור עולם’.
(האדמו”ר רבי דוד חי אביחצירא שליט”א -מילתא
ה’ ברא את הארץ כנגד השמים כדי שיקשרו אותם יחד ָר ָׁשע ִמ ַּד ְרּכֹו וְ ָחיָ ה” .אין הקדוש ברוך הוא חדתא -תורה)
האמונה עבודה גדולה היא ,ותכלית כל הבריאה לברר חפץ במיתת הרשעים ,אלא בתשובתם אליו. אור יום התשובה
ולגלות בה את אור ה’ המחייה אותה בכל רגע ,וזהו דבר על כן ,כל עניני ָה ֶר ַׁשע נכתבים למיתה ,ואילו פרשתנו פרשת נצבים ,נקראת תמיד ברבים
הכתוב (תהלים קטו טז) ‘השמים שמים לה’ והארץ נתן לבני האדם שחטא במשך השנה ,נעשה בראש “א ֶּתם
בסמיכות לראש השנה ,ובה נאמר (כט ט) ַ
אדם’ ,וכפי שביארוהו צדיקים ע”ה ,שכיון ה’ את השמים השנה כברייה חדשה“ ,אני היום ילדתיך”“ ,זה נִ ָּצ ִבים ַהּיֹום ּכֻ ּלְ כֶ ם”.
והארץ זה כנגד זה כדי שיבואו בני ישראל ויקשרו ארץ היום תחילת מעשיך” .ובנקודת ההתחלה יוכל
וידועים דברי הזוהר הקדוש (ראה ח”ג דף רלא).
לשמים ,על ידי שיבררו ויגלו כבוד ה’ בארץ ,וכך כותב האדם לחבר עצמו מתחילה אל הצדיקים,
כי ‘היום’ הוא בראש השנה.
מו”ר זקיני אביר יעקב ע”ה בבגדי השרד (הגדה של פסח, וכמאמר הכתוב (תהלים פט טז) ַ
“א ְׁש ֵרי ָה ָעם
הלל) :חזר עוד ואמר (תהלים שם פסוק טו) ‘ברוכים אתם רּועה” ,אשר ידוע כי בכל מקום כינוי יֹוד ֵעי ְת ָ
ְ וביאור הדבר ,כי ‘יום’ רומז בכל מקום על
לה’ עושה שמים וארץ ,השמים שמים’ וגו’ .בא להודיע ‘העם’ רומז אל ישראל בדרגתו הפחותה ,ואילו בחינת האור ,וכפי שדרשו חז”ל (סנהדרין קי ):על
שהקדוש ברוך הוא עשה ותיקן זה עולם התחתון כנגד ‘תרועה’ כבר נתבאר שרומזת היא אל מעלת הפסוק (דברים כט כז) “וַ ּיַ ְׁשלִ כֵ ם ֶאל ֶא ֶרץ ַא ֶח ֶרת
עולם העליון ממש ,וזה על ידי ישראל שמסגלים מצוות הצדיקים ,ואם כן ,אשרי ‘העם’ אלו הפחותים ּכַ ּיֹום ַהּזֶ ה”“ :מה יום מאפיל ומאיר -אף עשרת
ומעשים טובים ,דזולת זה לא שיך שיהיה בעולם הזה שבישראל ,היודעים לחבר עצמם בימים השבטים שאפילה להן ,כך עתידה להאיר
תבנית עולם העליון .והקדוש ברוך הוא יתברך שמו הקדושים אל הצדיקים יודעי התרועה ,ויחד להם” .נמצא ,כי בראש השנה נצבים כלל
עימם ‘באור פניך יהלכון’ -לזכות להכתב ישראל יחד ,והרשעים מבקשים להתחבר אל
פעל בחכמתו עולם העליון רוחני ,וזה העולם גשמי,
כולם יחד לחיים טובים ומבורכים. הצדיקים ולהתדמות להם ,ועל ידי כך מאיר
ועשה שישראל על ידי מעשיהם הטובים יתאחז עולם זה
(עינים מאירות -להגאון רבי מנחם מנדל פומרנץ להם הקדוש ברוך הוא באור קבלת התשובה.
התחתון בעולם העליון בקשר אמיץ.
(האדמו”ר רבי דוד חי אביחצירא שליט”א -מילתא חדתא -אמונה
שליט”א) דברים אלו מפורשים בכתוב אשר מזכירים
וביטחון)
הוספה נפלאה הביא על כך הגה”צ רבי אלימלך אסון צריך לברך ולהודות לה’.
ווארט מהאור החיים הק'
בידרמן שליט”א בשם גדול אחד ,דלכאורה יש ענהו הרה”ק ,כי בנוהג שבעולם כשאדם
לתמוה על הנהגת העשיר למה לו להוציא שטר מתדפק על שערי בית ה’נדיב’ ,והלה פותח דלתיו מדוע דווקא מקבל הרעה צריך לברך
של מאה ולבקש עודף ,וכי חסרים לו שטרות ומבקש ושואל ממנו שטר של עשר דאלער (דולר), ולהודות
של ‘חמישים’ ,מדוע אינו נותן לו מיד חמישים הרי זה סימן שברצון בעה”ב למסור לו מידי ליד וְ ָהיָ ה כִ י יָ בֹאּו ָעלֶ יָך ּכָ ל ַה ְד ָּב ִרים ָה ֵאּלֶ ה ַה ְּב ָרכָ ה
ותו לא מידי ...אלא י”ל ,כי בבואו להעניק לעני שטר של עשרים דאלער ,אלא שאין ברצונו לתת וְ ַה ְקּלָ לָ ה ֲא ֶׁשר נָ ַת ִתּי לְ ָפנֶ יָך ,וַ ֲה ֵׁשב ָֹת ֶאל לְ ָב ֶבָך ְּבכָ ל
חמישים ,הוא רוצה תחילה לבחון את העני עד יותר מעשר דאלער לכן הוא מבקש ממנו שישיב ּיחָך וגו’ (ל א). ַהּגֹויִ ם ֲא ֶׁשר ִה ִד ֲ
כמה הוא נאמן וסומך עליו ורק לאחר מכן הענק לו עשר מתוך אלו העשרים .ואם יבקש חמישים
כתב רבינו ה’אור החיים’“ :ואולי שיכוין על
יעניקנו כל הטוב ,על כן יעמידנו בנסיון -יבקש הרי הדבר מורה שהוא עומד למסור לו שטר של
דרך אומרם ז’’ל במסכת ברכות (נד ).חייב אדם
מממנו תחילה חמישים כעודף ,ונראה אם יחזיר מאה דאלער וברצונו לתת לו חמישים ,לכן הוא
לי את אשר אבקשנו בטרם נתינתי לו את חלקו לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה,
מבקש מעמו חמישים בעד שטר המאה .המשיך
הבא לו ...על כן ,התחזקו נא אימצו נא ,לעמוד ר’ שלומ’קה שכן הדבר בענייננו ,אם הקב”ה לקח והעמידוהו בגמרא (שם ס ):לקבל הרעה בשמחה
מâאי . . . . . .ו יõתר ִ ַ
àרוח . . . . . . . . . . . .ו
àפרנסה ֵ נפָ ָ ְ ַ ְ õŁ
לפרנסה ְ ֶ ַ
זõכה ְ ַ ְ ָ ָ
ëטריד ַ ְ
מäסר אõדõת ַה ַ ְ ִ
האכילה ֶàתאוõת ָ ֲ ִ ָ
âברי ָ
המצמצם ְ ַ ֲ
הëאיר | ִ ְ ֵ
נעם | ַ ְ ַ ְ ֵ
אõר ַ ֵ ִ
אמרי ֹ ַ ִ ְֵ Łעלהבטחה ֶ ַ הŁáמäçת | ַ ְ ָ ָ טרדõת ַ ַ ְ ִ õתיה' – ִ ְ וקלל ֶ ָ Łנה ְ ִ ְ 'ôכלה ָ ָ
אוצר פניני החסידות
יłראל | ִ ְ ֶ ֵàית ִ ְ ָ ֵ
מŁיכõת ָ ŁçŁלִ ְ ã éŁן ֶ ֵ מéל ֶ ֵ ôאוõת ִ ָ מŁיכõת ַל ַ ֲ ìפִ ְ Ł ַ ŁçŁלֶ ֶ Łéם ֶ ֵ אמת | ְ ֵ łפת ֱ ֶ ְ ַ ïרנסה . . . . . . . . . . . . . . . . . .א טר ַâת ַה ַ ְ ָ ָ מהאדם ִ ְäôסר ֵ ָ ָ ָ õôרה ַ על ָ קàלת ֹ ידי ַ ָ ַ ְֵ
במשמר האמונה בעת החשיכה להאמין בהשי”ת מעמו את קרובו היקר כל כך ,הרי זה מורה כי כדרך ששמח על הטובה .והוא אומרו והיה שהוא
לקרבת ה' . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ו
àרכõת ְáדõלõת . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ו
לעםéברכõת ִויäŁעõת ְ ַ הõôכחה ִ ְ ָ
âברי ַ ֵ ָ äמפר ִŁים ֶאת ִ ְ ֵ
מרëזים ְ ָõôàכחõת ְ ֻ ָ ִ
ïכים ְ ָ ְ מה ְ ִ
ïנחס | ַ ֵ
âיקים ְ ַ
äדרכים ְ ִ ְ ַ
àינה | ַצ ִ ִ
אמרי ִ ְ ָ
âברי ִ ָ
ְָ ִ
ִ ְֵ
ִ ְֵ
Łאין
áŁם
מïני ֶ ֵ
àאפן ֶ ַ
àהס ֵôר ִ ְ ֵ
àאדם ְ ֹ ֶ
ìŁאמרְ ֶ ְ ä
טבäע ָ ָ ָ
àרכõת ֶא ָêא ֶ ֶ ֶ ְ
להיõת ָ ַ צריכה ִ ְ
הõôכחה ֵהם ְ ָ
יתàרָ ִ ְ ü
עניני ַ ֵ ָ
àגäêי . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .א
ה⁄ם ִ ְ ָ ַ מציאäת ַ ֵ
לäñטי ִłיחõת | ָéל ִ ְ ְ ֵ
אõריתא | ְ ִ
àיכל ָôן ָלבõא ְ ִ
ïתáמי ַ ְ ָ
ִ ֵ
ִ ְָ
ִ ְֵָ
łראל . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ו ִי ְ ָ ֵ יתàר . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . üב מאַ ָ ְ ִ õô יéŁח ֵ ִ àהלה ֹלא ִ ְ ַ àמðב ֶŁל ֶ ָ ָ ְַָ
כי עוד מעט רגע ויפציע האור כי טוב לאורך טובה רבה וגדולה עתידה לבוא עליו .על כן לשון שמחה (ב’’ד מב ג) ,כי יבואו עליך כל הדברים
äברכõת . . . . . . . . . . . . . . .ו
וזõכים
מע ָłיו ְ ִ להיטיב ַ ֲעצמִ ֵ ְ õ
ôרים טõבõת ְ ָ
מקàל ַעל ַ ְ אחד ְ ַ ֵ
äמס ָ ִ
õכáְ ãנ ִäזים ֻ ְ
õôכחה ָéל ֶ ָ
õôרה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ו
àקריאת ַה ֵ ָ
àמôן ָ
יäŁעה | ְàת ָ
אמת | ִ ְ ִ ַ
Łàלמäת ְ ַ ַ
עטרת ְ ָ
õôרת ֱ ֶ
להתקֵ ְ ִ Łâ
ֲ ֶֶ
ְִ ְֵַ
ַ
éתיבה' . . . . . . . . . . . .ב
ההïŁעõת . . . . . . . .ג
ההתח ְäŁâתàחינת ַ ִ ְ ַ
ו'אõתõçת ַה ְ ִ ָ
לכל ַ ַ ְ ָ
äלגõêת ֶאת ְ ִ ַ
זõכים ְ ָ
החקיקה' ְ ִ
הàרית ִ
להאמין ְ ַ
õתõçת ַ ֲ ִ ָ
Łàמירת ַ ְ ִ
õôציאִ ֲ ַ ְ – 'ä
àחינת 'א ִ
הåהירäת ִ ְ ִ ַ
חדִ Ł מïני ָ ָ
õôרה | ְ ִ ַ
éפי ַ ְ ִ מŁה | ְ ִ
'ויŁן ִ ְ ֵ
לäñטי ָ
àאר ֹ ֶ
עין | ְ ָ ָ
ִ ֵ
ַàת ַ ִ
ֵֵ
äפõסקים . .וְִ áמרא ללäëד ְ ָ ָ וחסידäת ְ ִ מäסר ַ ֲ ִ ספרי ָ החäêק ֵàין ִלäëד ִ ְ ֵ âוד | ַ ִ חמâת ָ ִ ֶ ְַ àŁכל יõם . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ג ֶ ְָ
ימים ושנות חיים. דייקא עליו להודות ולא חברו ,כי רק הוא עומד תקבלם בשמחה ,בהשואה יחד הברכה והקללה
נŁמתõהאדם ֶאת ִ ְ ָ מעלה ָ ָ ָ
מצוה נ ֶ ֶ
לאט ַ ֲ ֶ
לקçם ִ ְ ָ
לאט ְ ַ àכל יõם ְויõם ִéי ְ ַ
äמõôŁקק ְ ַ ֵ
àŁàת . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ו
àמצוה ִ ְ ֵ õסק ְ ִ ְ ָ
Łáמים ְ ַ ָ
הôפêה ְ ָ
טעם ַ ְ ִ ָ
לŁר ָ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ãŁו
õספת . . . . . .ו łכרŁֶ õל ָהע ֵ
ירידת ְ ָ ִ הôר ְ ִ ַ
מŁה | ַ ַ
יõסף | ְ ָ
ìŁי | ֶ ֵ הáר ֻ ִ
àאר ֹ ֶ
âברי ֵ
ילקäט ַ ֵ ְ
ְְָ
ֵֵ
ִ ְֵ
ְַ
האדםהנהגת ָ ָ ָôהיה ַ ְ ָ ַ
êŁא ִ ְ ֶ
יŁרäת . . . . . . . . . . .ד
⁄כינה . . . . . . . . . . . . .ד
זקäפה' – ֶ ֹ
ëŁהäתְ ַ õ
'àקõמה ְ ָ
Łàביל ַה ְ ִ ָ
קõממäçת ְ ָ
אבינַ ֶ ä מçעקב ָ ִ
łראל ִ ְ ִ
אתכם ֲ ִ
àהמה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ד
עמלק ָהפֹ ֲ ַ ִ üä
יגאל ֶאת ִי ְ ָ ֵ
ואõלֶ ְ ֶ ü õôרת ָאבõת | ָ ֵ
מ⁄מäאל | ֲ ָ ֵ
הêבן | הקב"ה ִ ְ ַ
àבחינת ְ ֵ ָ
ֵŁם ִ ְ ֵ
מחłף ַ ָ ָ ְַ ֹ
ַ
ְִִ ַ
ומשלו משל נפלא על כך :למי שמתדפק על לקבל בזו העת שפע רב מן השמים ,ואילו מרעהו
łביעה . . . . . .ז éדי ְ ִ ָ
אלçה . . . . . . . . . . . . . . äז
ìביא ז אלָçהַ äהָ ִ
ידי ֵ ִ
Łאõכלים ְ ֵ
ה⁄לõם . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ז
ידי ֵ ִ ָ
àכל יõם ַעל ְ ֵ
עכ”ל.
ליłראל ַאף ַעל ִïי ֶ ְ ִ
מביאה ֶאת ַ ָ
àכל יõם ַעל ְ ֵ
ôמידים ְ ָ להקרבת ְ ִ ִ
ïנים ְ ִ ְ ָ ֵ
ôמידים ְ ָ
õôרה ְ ִ ָ
łיאת ָ ִ
הקרבת ְ ִ ִ
הéתäב ְ ַ ְ ָ ַ
נבחר | ְנ ִ ַ
מלכים | ַה ָ
קדäמים | ַ ְ ָ ַ
רמז ַ ָ וçאמר ָŁאäל | ֶ ֶ
éסף ִ ְ ָ
מäסר ְ ָ ִ
נחל ְ ִ
ַ
ַֹ ֶ
ֶֶ
ַַ
łראל . . . . . . . . . . . . .ה
הõàרא . . . . . . . . . . . .ה
äמתäקים ֵהם õתם ְ ִ ëקçמים א ָ
נŁמõת ִי ְ ָ ֵ
לעבõדת ַ ֵ
הנאה ַל ְ ַ ְ ִ
לערְ ִ ü
õàערה ַ ֲ ַ
טעם יֵָ ָ ֲ Ł
קצבה ְ ֵ ֶ
éאָ ֵ Ł
ואין ִ ְ ָ
להם ַ ַ
ערֵ ְ ü
התלהבäת ְ ֵ
ֶ ָ ŁçŁ
הêבן | ֵאין ֵ ֶ
מים ַח ִçים | ִ ְ ַ ֲ
ëצõת ֶ ֵ
מאד . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ה
מחłף ַ ָ ָ
קדַ | Łה ִ ְ
ְַ ֹ
àאר ַ ִ
ֶַזרע ֶֹ
ְֵ
ְ ֹ
לה ָàא ֵאינְ õכלäם . . . . . .ח וקàלה ְ ַäŁôבה ְ ַ ָ ָàלא ְ ָ הõôרה | ִוäâי ְ ֹ חפץ ַח ִçים ַעל ַ ָ ֵָ äלדàר ִäàâר õôàרה ְ ַ ֵ לעסק ַ ָ çŁכõל ַ ֲ ֹ אהבה ֶ ָ מרב ַ ֲ ָ àעפר ֵ ֹ להתáלáל ֶ ָ ָ אביב | ֵיֵ ְ ַ ְ ִ ְ Ł ִֵäéàרי ָ ִ
דלת בית רעהו ,כל זמן שהאור נראה לדופק דרך לא דיברו כלל בשמים. במה שאמרו חז”ל (ברכות נד ).חייב אדם לברך על
äŁôבה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ח
ëôה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ח
àעõלם
להõריו ָ ָ רäח ְ ָ נחת ַ õáרם ַ ַ àŁàת ֵ
ידי ְ ָ
õôרה ְ ַ ָ
äíçרים ַעל ְ ֵ
לא ַ ָ
המחִ Łâחָ Łäâ
ïéרת ַה ִ ִ
àרית ָאבõת ֹ
ִŁיר ָמעõן | ַ ָ ַ
יהõנתן | ְ ִ
קדäמים | ַ ְ ַ ֵ
מדרָ ָ ְ Ł
נחל ְ ִ
ִ ְַ
ַַ
יתàר . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . üה
łמחהיתמêא ִ ְ ָ לא ִ ְ ַ ֵ ïתי ֹ õôרה ִמי ֶ ִ טעמי ָ לטעם ַ ֲ ֵ õåŁכין ִ ְ ֹ אחר ֶ ִ
וחדוה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ה
לפני ַה ֵ⁄ם ִ ְ ָ ַ
אמת | ַ ַ
אחד ִ ְ ֵ
łפת ֱ ֶ
ֶָ
ְ ַ
ְ ְֶָ
ַה ָàא . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ח למעלה
האלקי ֶŁהäא ְ ַ ְ ָ הäàâק ָ ֱ ֹ ִ האדם ֶאת ַ ִ מפסיד ָ ָ ָ העברה ַ ְ ִ ידי ָ ֲ ֵ ָ מ⁄מäאל | ַעל ְ ֵ ֵŁם ִ ְ ֵ
הרעה כשם שמברך על הטובה’ ואמרו בגמרא (שם
הà⁄ת . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ח הõôרה ְàיõם ַ ַ ָ הארץ | ִע ַñר ִלäëד ַ ָ מåמרת ָ ָ ֶ ִ ִ ְַ àŁעõלם . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ה וłמחה ֶ ָ ָ וענג ְ ִ ְ ָ äŁע ְ ֶֹŁע ַ מéל ַ ֲ ִָ
ניקבה ‘קוקער’ ,יודע הוא שאין איש שם על לב הוסיף ר’ שלומ’קה שזה המקבץ נדבות õלם ַהֶåה . . . .ח לłכר ַאף ָàע ָ זõכה ְ ָ ָ äבמצõת ֶ àŁàת ְàת ָõרה ְ ִ ְ העõסק ְ ַ ָ
מעשי צדיקים . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ט
ספיר ויהלום | הארה חסידית מן הפרשה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .יב
âוד | ָ ֵ àנין ָ ִִ ְַ לאחר
האדם ַאף ְ ַ ַ ä⁄מַ ãעל ָ ָ ָ ⁄çŁאר ִר ָ àאפן ֶ ִ ָ ֵ ëצוה ְ ֹ ֶ לקçם ַה ִ ְ ָ אדם | ֵיֵ ַ ְ Ł
קäçמ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ãה
ìŁדמה לŁֶ õהäא ָרחõק ֵמהשי"ת הäא ָקרõב . . . . . . . . .ה אלימלִ | üמי ֶ ִ ְ ֶ
õôלדõת ָ ָ
נעם ֱ ִ ֶ ֶ
ְ
ִ ָ
ַֹ
לנקישותיו ,אמנם כאשר יבחין כי נחשך ה’קוקער’, כשמבקשים ממנו ‘חמישים’ מיד הוא מתמלא ס“ ):ולקבלינהו בשמחה” .ביאור נפלא אמר בזה
זוהר הקדוש | עם פרוש הכתר והכבוד . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .יד êŁא
רחמים ֶ ֹ יבִ ֲ ַ Łñ ïרנסתֵ ַ ְ õàצרכי ַ ְ ָ ָלהתע ֵíק ְ ָ ְ ֵ קדם ֵצאתַ ְ ִ ְ õ
יŁéל . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ה
הרמ"ל | ֶֹ מŁנת ָ ַ ַ ִ ְַ
ִָ ֵ
בס"ד
ידע בבירור שעתה עומד אי מי מבני הבית וצופה שמחה והנאה (אף שעדיין לא קיבל מאומה לידו) ,כי יודע הרה”ק רבי שלמה מזוועהיל זי”ע ,בעת שיהודי
על העומד מחוץ לדלת ובמעשיו ,כמו”כ כאשר הוא שעתה עומד לקבל שטר של מאה .כך על אחד ששאלו במר נפשו ,דנראים לו דברי חכמינו
‘יחשיך’ לאדם ,ידע נאמנה שעתה כביכול עומד האדם ‘לברך בשמחה’ כי כבר רואה הוא בעין ז”ל אלו כדברי תימה ,דהרי החי ‘בטוב ובנעימים’
אביו שבשמים וצופה ומשגיח עליו. האמונה שעתיד לקבל רוב טובה. ולא קרהו אסון אינו צריך לברך ,ורק הוא שאירעו
לשאלות הלכתיות בבית ההוראה הקש 8
מחוברים ניתן להשיג את הגיליון
מתחילים
את היום!
עיצוב ועימוד :שוקי קנר
מדי שבוע בכל סניפי
להצטרפותnewsletter.mechubarim@gmail.com : ישירות למייל האישי
קו מענה הלכה
עיצוב ועימוד עלונים :שוקי קנר
העלון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים "ספרי אור החיים"
ירושלים :ירמיהו | 13שאולזון | 49הפסגה | 45בר אילן | 4חבקוק • 2בית שמש :שדרות
האמוראים | 63נחל ניצנים | 3יהודה הנשיא • 6בני ברק :רבי עקיבא | 152רבי עקיבא 68
| הרב שך | 8אהרנוביץ | 12נחמיה | 28כהנמן • 64מודיעין עילית :שד' יחזקאל | 2חפץ
02-803-9999
חיים 7אלעד :יהודה הנשיא • 94אשדוד :יהודה הנשיא | 8אליעזר בן הורקנוס 8ביתר
או במיילrav@abiryaakov.com :
עילית :הרן • 9חיפה :מיכאל 27נתיבות :הרמב"ם 1נתניה :הס 18פתח תקוה :רוטשילד 75
קו השיעורים – קול הלשון03-6171077 :
לתגובות ולהצטרפות לקבלת הגליון במיילnewsletter.mechubarim@gmail.com :
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים ב מחוברים
מעשיות ולקחים מאלפים
מצדיקי הדורות סיפורי צדיקים
הוא התכוון להמשיך אל התרועה ,אלא שכאן קרה דבר מדהים .התרועה לא הסכימה לצאת בשום אופן מהשופר .הוא ניסה שוב ושוב
לתקוע אך-לא הועיל .פניו האדימו והזיעו ,אך במקום התרועה יצאו שברי קולות מוזרים ומשונים...
כל המתפללים נאחזו הפתעה ,הרימו את עיניהם ממחזוריהם ותלו בו את בית הכנסת הגדול במרכז העיר קושטא הלך והתרוקן.
עיניהם בסקרנות .״לפני שנים רבות״ פתח רבי ניסים ,״חי כאן באחת מערי אחרוני המתפללים שסיימו תפילת ערבית יצאו מהשער הגדול ופנו
טורקיה ,יהודי ששימש כבעל תוקע באחד מבתי הכנסיות הגדולים .שנים לבתיהם .איש מהם לא הבחין באיש עטוף הבלאים שישב מכונס בעצמו על
רבות מילא את התפקיד כראוי. אחד מהספסלים ,ממלמל חרישית מתוך ספר התהלים שבידו.
התקיעות יצאו תחת ידיו צלולות וחדות בקלות וללא קושי. רק כשביקש שלום ברסימנטו ,הגבאי ,לנעול את בית הכנסת ,רק אז נחו
ללא כל סיבה הנראית לעין ,החל אותו יהודי להידרדר מדחי אל דחי. עיניו על האיש הזר שנותר לשבת נטוע במקומו .הוא פנה אליו וביקשו
התרחק מיהדותו ועמו ,תחילה בסתר ובהמשך בגלוי .אחיו היהודים שהבחינו לצאת .דבריו של הגבאי לא הרשימו את הזר יתר על המידה.
במצבו הקלוקל החלו להתרחק ממנו ונזהרו לא לבוא עמו בשיחה .כשחש הוא לא השיב לו מאומה .משך בכתפיו והמהם כמה המהומים .די היה
בכך גמלה בלבו ההחלטה להתאסלם רח”ל ולהתנתק כליל מבני עמו. בהם כדי להבהיר לגבאי כי האדם שלפניו אינו מתנגד כלל להישאר במקום
המוסלמים קיבלו אותו לדתם בתרועות שמחה .הוא הפך למפורסם .שמו כל הלילה ,אדרבה ,נראה שהוא דווקא מעוניין בכך .יצא הגבאי את בית
הלך והגיע עד הסולטן שביקש לראות את פניו .כיון שהיה בעל חוש מוסיקלי הכנסת בלב תמה ,נעל אותו וחזר לביתו.
מפותח התקבל בקלות למקהלת הנגנים המלכותית .הודות לכישוריו העפיל למחרת בבוקר השכים שלום הגבאי קום .הגיע מוקדם בבוקר לבית
והתקדם מעלה עד שהיה לאחד מחוג ידידיו של הסולטן. הכנסת ,פתח את הדלת בסקרנות ,ונדהם ...האיש נותר לשבת על מקומו
ערב אחד נערך בארמונו של הסולטן באותה תנוחה ,רכון על ספר תהלים וממלמל ,כאילו לא חלפו כמה שעות
טובות מאז ליל אמש.
״אין שום בעיה״ השיב נשף גדול לכל בכירי הממלכה ,שרים
אט-אט הוא הפך לחלק בלתי נפרד מהנוף .ימים שלמים היה האיש יושב
ואישים נכבדים .חברי הלהקה המלכותית
ניסים וניצוץ של אור התאמנו ממושכות על היצירות וממלמל פרקי תהלים ללא הפסקה .אף מילה של חולין לא נשמעה מפיו.
הבליח בעיניו הכבויות, המוסיקליות שאמורות להנעים את תפילותיו נמשכו שעות ארוכות כשעיניו זולגות נהרות של דמעות ,ואפילו
הערב .במוחו של היהודי המומר נצנץ ״הביאו לכאן את השופר בקושי אכל .הוא לא היה עוד סתם קבצן.
ותשפטו בעצמכם״. רעיון עוועים .הוא החליט להפוך את את שמו המדויק לא ידע איש .שמועות שונות ומשונות התהלכו על עברו
אחד הגבאים מיהר אל הערב לחוויה בלתי נשכחת... הלוט בערפל .איכשהו דבק בו השם ׳ניסים’ .הוא זכה להערכה לא מעטה.
יום לפני האירוע כשחזר לביתו חיפש הבימה נטל את השופר באחד הימים נפל דבר בקהילת יהודי קושטא .רבי נתן אנקרי ,בעל התוקע
הקשיש שמילא את תפקידו נאמנה במשך שנות דור ,התבקש לעולם שכולו
המסתלסל ונתן אותו בארון את השופר הישן שנותר לו מימים
טוב .הימים היו ימי חודש אלול .ראש השנה הקרוב בפתח .נוצר כורח מיידי
את בידיו של ניסים .רטט של עברו .אחרי חיפוש ממושך מצא
השופר בין כמה פריטים בודדים שנותרו לאתר בעל תוקע חדש שימלא את מקומו של המנוח ,אלא שזו לא הייתה
לו מתקופת היותו יהודי .הרעיון שנצנץ התרגשות חלף על פניו משימה קלה.
במוחו לא היה מורכב במיוחד .הוא יתקע של ניסים .הוא עצם את בית הכנסת הגדול בקושטא היה היכל גבוה ורחב ידיים .לא כל תוקע
בפני הסולטן ואורחיו הנכבדים בשופר ,עיניו בכוונה קרב את פי ממוצע מסוגל היה למלא את התפקיד .דרוש היה בעל תוקע שתקיעותיו
יהדהדו ויישמעו היטב ברחבי בית הכנסת הגדול .באחד הימים ,התכנסו גבאי
ימחיש להם את תקיעותיהם של היהודים .השופר אל פיו ו ...יבבה וראשי הקהילה לדון בנושא שעל הפרק .שמות עלו הוצעו ונדחו בזה אחר
מזעזעת פולחת לבבות אח ,איזה בידור זה יהיה...
זה .השעה הלכה והתאחרה ואף הצעה לא התקבלה על דעת כל הנוכחים.
על הבמה והשופר פרצה מפיו של השופר,
של בעיצומה הגיע הלילה הגדול.
״אולי אני יכול למלא את התפקיד״ ,נשמע פתאום קול מוזר ולא מוכר .כל
המומר דברי הסבר קצרים בית הכנסת הגדול כולו השמחה עלה
בידו .הוא נשא כמה הנוכחים הביטו סביבם וחיפשו את מקור הקול .רק אחרי כמה רגעים הבחינו
נאחז רעד מעוצמתה בפני הנוכחים ״אתם רואים את הקרן בדמותו של ניסים פוסעת לעברם ונאחזו בתדהמה מוחלטת.
הכפופה הזו״ פנה בגיחוך אל השומעים ,של התקיעה .והתקיעה זו הייתה לכולם הפעם הראשונה שהם שומעים את קולו של ניסים .מאז
״זוהי הקרן בה תוקעים היהודים בשיאו הארוכה נמשכה ונמשכה, בואו לכאן עד לרגע הזה טרם פצה ניסים את פיו .הוא התקרב אל השולחן
ופנה אל הנוכחים בקולו הרועד ״אם אין לכם בעל תוקע ,מוכן אני למלא את
מהדהדת באוזניים, של היום הקדוש שלהם ,ראש השנה״.
התפקיד בשמחה״ .כשוך התדהמה הראשונית התעשת אחד הגבאים והציג
עד שנאלצו הגבאים אחרי עוד כמה דברי להג ולעג ,הושיט
את השאלה המתבקשת ״ומניין לנו שאתה אכן יודע לתקוע?״.
המומר את הפיה לפיו והחל לתקוע.
לעצור בו בטרם יעיר ״אין שום בעיה״ השיב ניסים וניצוץ של אור הבליח בעיניו הכבויות,
פניהם את התושבים הסמוכים אותות של זלזול ולעג נמתחו על
של השרים המשופמים .תקיעה ארוכה, ״הביאו לכאן את השופר ותשפטו בעצמכם״ .אחד הגבאים מיהר אל הבימה
משנתם באישון ליל אחריה שברים ,הוא התכוון כמובן
נטל את השופר המסתלסל ונתן אותו בידיו של ניסים .רטט של התרגשות
חלף על פניו של ניסים .הוא עצם את עיניו בכוונה קרב את פי השופר אל פיו
להמשיך אל התרועה ,אלא שכאן קרה
ו ...יבבה מזעזעת פולחת לבבות פרצה מפיו של השופר ,בית הכנסת הגדול
דבר מדהים .התרועה לא הסכימה לצאת בשום אופן מהשופר .הוא ניסה
כולו נאחז רעד מעוצמתה של התקיעה .והתקיעה הארוכה נמשכה ונמשכה,
שוב ושוב לתקוע אך-לא הועיל .פניו האדימו והזיעו ,אך התרועה מיאנה
מהדהדת באוזניים ,עד שנאלצו הגבאים לעצור בו בטרם יעיר את התושבים
לצאת בעקשנות בלתי מוסברת .במקומה יצאו שברי קולות מוזרים ומשונים. הסמוכים משנתם באישון ליל .ניסים נאנח ומחה את הזיעה ממצחו .הגבאים
הלעג והגיחוך התחלפו באחת בפרצי צחוק .כל החוגגים צחקו למשבתו של היו המומים עד עמקי נפשם .תקיעה כזו לא שמעה אוזנם מעולם .מעולם לא
התוקע ופניו חפו מבושה. הבינו טוב יותר את הפסוק ״היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו״.
הוא עזב את האירוע במהירות ואץ רץ לביתו כל עוד נשמתו בו. לתקיעותיו של ניסים לא היו מתחרים רבים .מה גם שהוא ענה על כל
נכנם לביתו והגיף אחריו את הדלת ,נטל שוב את השופר לפיו והחל לתקוע. התכונות הנדרשות מבעל תוקע בימים הנוראים ,יהודי ירא שמים בעל לב
מה שקרה על הבמה חזר ונשנה בביתו בדיוק רב .התקיעה והשברים יצאו שבור ומלא הכנעה לפני בוראו ,והוא נבחר לתפקיד פה אחד.
מפיו היטב ללא קושי .כשהגיע לתרועה ,כאן נעלמו יכולותיו המרשימות. קריאת התורה של ראש השנה הסתיימה .שעת תקיעת שופר הגיעה .בית
״מה קורה לי״ לא הצליח המומר להבין ״איך נמחקות להן בבת אחת כל הכנסת הגדול של קושטא היה מלא יהודים לבושי לבן .כולם עמדו ופניהם
השנים בהם שימשתי כבעל תוקע מומחה?...״. אל הבימה הגבוהה שבמרכזו של בית הכנסת הגדול .על הבימה ניצב בעל
הוא היה מספיק חכם בכדי להבין שיש דברים בגו ,אך ההסבר נשגב התוקע ,רבי ניסים ,לצדו המקריא .השופר הגדול בידו האחת והמחזור פתוח
מבינתו .כמה ימים התהלך סהרורי שקוע במחשבות .משלא מצא תשובה מולו .לפתע ,מבלי שאיש יצפה את מעשיו ,הסתובב בעל התוקע הטרי לעבר
מניחה את הדעת קם ועלה באישון ליל אל הגאון רבי אברהם אפומאדו זצ”ל, הקהל .הפשיל קמעא את טליתו מעל פניו ,פנה אל המתפללים הרבים ואמר
רבה של קושטא בעת ההיא. בקול :״ברצוני להשמיע באוזניכם סיפור קצר״.
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים ג מחוברים
מעשיות ולקחים מאלפים
מצדיקי הדורות סיפורי צדיקים
הבניין נדמה עליו כסובב על צירו ,ועוד רגע קט היה כושל ומועד, הרב התמלא פליאה למראה פניו של המומר בביתו .״כבוד הרב״ פתח
המומר מיד ,״אינני מבין מדוע את התקיעה והשברים עולה בידי לתקוע
אלמלא אחזו בו שני פועלים חסונים על נקלה ,ואילו את התרועה אינני מצליח בשום אופן .מה הסוד כאן?״
הבוקר כבר חלף ,אך הצהרים עוד לא הגיעו ,מעין שעת אחר הצהרים שלפני אף שמץ של תמיהה לא הופיע על פניו של הרב .״אין בכך כל פלא״ השיב
הצהרים .לאחר שבירך בכוונה שח בעל המקצוע בתמימות :כבודו גם בודק הרב ,״שב ואסביר לך את העניין״.
עצמו? ״התקיעות בראש השנה״ פתח הרב ,״נועדו כידוע כדי לבלבל את
-סליחה? המקטרגים והמשטינים עלינו .בשופר ישנם שלושה מיני קולות ,תקיעה
-כבודו .אני ,בעניי ,בודק עצמי בערב יום ראש השנה אם השתפרתי מעט שברים ותרועה,
במהלך השנה החולפת ,האם עליתי קמעא ,לא הרבה ,אבל משהו .אינני כול בזכותם מבקשים אנו לעורר את זכות שלושת האבות ,אברהם יצחק
לבוא לפני בורא העולם ולבקש כל כך הרבה אם לא עשיתי אפילו קצת. ויעקב .התקיעה החלקה הפשוטה היא כנגד אברהם אבינו.
הוא סיים את כוס הקפה והפטיר :כבודו .שמעתי סיפור נאה מאבי המנוח, ״ואולם כידוע לאברהם אבינו היה בן נוסף ,ישמעאל ,ואף הוא תובע
שתמיד היה מעודדנו לקבוע עיתים לתורה. את זכותו ,לפיכך יש לאומות העולם אחיזה מסוימת בכוחה של תקיעה זו.
-בבקשה. השברים הן כנגד יצחק אבינו ,אך גם כאן יש לגויים אחיזה כלשהי ,שהרי
-מעשה באדם שחלף ברחוב ועיניו צדו מודעה תמימה“ ,דרושים פועלים ליצחק היה בן נוסף ושמו עשו ואף הוא תובע את שלו בזכות אבותיו.
לעבודה על פיגומים”. ״התרועה ,לעומת זאת ,מכוונת כנגד יעקב אבינו שכל בניו היו שבטי
מיד החיש את פעמיו אל אתר העבודה ,ומרחוק כבר ראה שלד גבוה ,עצום י-ה .בתרועה זו אין לגויים אף שמץ של אחיזה .זו כולה של ישראל היא.
ממדים ,עטור בפיגומים מכל עבריו ,ופועלים מטפסים ,עולים ויורדים בו. לגויים אין כל שייכות אליה .ועל כך אנו אומרים בראש השנה ״אשרי העם
מנהל העבודה הושיט לעברו יד מאובקת וסיבר את אזניו ,כי על שעת יודעי תרועה״ ,תרועה דווקא ולא תקיעה או שברים ,כי התרועה שייכת
עבודה בפיגום התחתון משתכרים 18גרוש ,ותמורת שעת עבודה בפיגום אך ורק לעם ישראל.
העליון השכר הוא 200גרוש. ״אם כך״ סיים הרב ,״אין כל פלא שלא עלה בידך לתקוע דווקא את
אני על העליון ,השיב נחרצות .אץ לביתו ,לבש את מחצלות בגדי העבודה התרועה ,מאז המרת את דתך שוב אינך נמנה על ׳יודעי תרועה׳ ״...
וטיפס במרץ פיגום אחר פיגום ,כשבראשו חולפים חישובים שונים ומגוונים, צמרמורת עזה פילחה את לבו של המומר שקלט פתאום את משמעות
מה יעשה בשלהי היום עם אלפיים הגרושים שיפלו בחלקו ,לאחר עשר שעות התנתקותו מעמו וצור מחצבתו .דמעות עלו בעיניו .לראשונה מאז המיר
עבודה. את דתו הוא חש בכמיהה עמוקה מאין כמוה לשוב חזרה אל יהדותו...
הוא הגיע למעלה. הדמעות הבודדות הפכו מהרה לבכי תמרורים סוער .הוא נפל לרגליו
של הרב וביקש ממנו דרך תשובה מיידית .הרב הורה לו לעזוב את כל
הביט למטה.
עסקיו ,לעבור לעיר מרוחקת ולהקדיש את שארית חייו לתורה ועבודת ה׳,
ו ...צעקותיו הגיעו עדי אזניו חבושות האטמים של מנהל העבודה .ממרום לתפילות ולאמירת תהלים .כך יכופר לו על מעשיו וחטאיו.
נראו בתי העיר כקוביות קטנות ,ביניהם זוחלות נמלים בצבעים שונים .עננים
״אותו יהודי״ סיים ניסים התוקע את סיפורו המופלא ״חזר לעמו
לבנים נראו כמתנגשים בו עוד רגע קט ,וציפורים טסו סמוך אליו וכמעט ניקרו
ולמולדתו ,לימים לאחר ששב בתשובה שלמה התמנה שוב לבעל תוקע
את עיניו.
בראש השנה״ .דממה שררה בבית הכנסת .כולם הקשיבו כמרותקים
סחרחורת תקפה אותו ,הבניין נדמה עליו כסובב על צירו ,ועוד רגע קט לסיפורו של התוקע .והוא? הוא לא המתין לתגובותיהם של השומעים,
היה כושל ומועד ,אלמלא אחזו בו שני פועלים חסונים ,ייצבוהו על כתפם הפך את פניו לעבר ארון הקודש ופתח בזעקה בברכות תקיעת שופר.
והורידוהו אחר כבוד מטה מטה.
מאז אותה שנה שימש ניסים בקביעות כבעל תוקע בקהילת קושטא.
מנהל העבודה המנוסה הצליח להרגיעו ,וכעבור עשרים דקות לא רטטו אלא התקיעות הפכו למסורת קבועה בידו וגם ...הסיפור .מדי שנה לפני שהחל
רגליו .מים ,דבש וסוכר ,כהמלצת הפועלים ,הוערו אל גרונו ברצף ,עדי חלפה בתקיעות היה מקדים ומספר את המעשה הזה בפני הקהל בהתרגשות
סחרחורת הגבהים. רבה .המתפללים התקשו להבין מדוע הוא בוחר לספר דוקא את המעשה
הגיד נא לי ,הוא פנה אל מנהל העבודה במר ייאושו ,איך הם מסוגלים הזה ,אך איש לא אזר עוז לשאול אותו לסיבת הדבר.
למשהו שאני איני מסוגל שנה אחת לפני התקיעות עמד ניסים וסיפר את המעשה בהתרגשות
לעשותו? כלום הם מוכשרים ממני? אמיצים יותר? תבונתי פחותה משלהם? יוצאת מן הכלל .השומעים כולם ,אף שכבר הכירו את המעשה על בוריו,
רגלי כושלות ושלהם חסונות? מה זה ועל מה זה! התרגשו אף הם והתעוררו לשוב בתשובה על כל מעשיהם .הפעם ,לקראת
לאט לך ידידי ,השיבו מנהל העבודה .כולם כמוך ,ואתה כמו כולם .רק סוף הסיפור הוסיף ניסים פרט אחד קצר לסיפורו .פרט אחד ששינה את
הקצב .מי ביקש ממך לעלות למעלה? אה?! תתחיל למטה ,בקומה הראשונה. כל התמונה כולה.
תתרגל .תמשיך הלאה .בסוף תמצא את עצמך מטייל על הפיגום העליון, ״שמו של אותו יהודי היה ניסים ...אני הוא בעל המעשה״ גילה ניסים
כמו ליד ערוגת פרחים בטיילת .זה הסוד. לראשונה לכל המתפללים ההמומים .כמה ימים לאחר אותו ראש השנה
כך היה אבי המנוח חוזר ושונה לנו .אל תפחדו לקבוע עיתים לתורה. השיב ניסים ,בעל התוקע ,את נשמתו הממורקת -ליוצרה.
מפחיד?! קביעות! כל החיים! ומצאתי ,שאת הסיפור בקצרה כבר כתב הגאון רבי אליהו הכהן
תתחילו עם יום אחד .שבוע אחד .תתרגלו .תיהנו .תטעמו מצוף התורה. מאיזמיר זצ”ל בעל ה’שבט מוסר’ ,בספרו ‘עיני העדה’ (פרשת נצבים ,דף מט,:
תמשיכו ותעלו .תעלו ותעלו .ולמעלה כבר תגיעו לבד. רק ללא הסברו המפורט של הרב) ,ע”ש בהמשך דבריו הנפלאים.
(מאורות הדף היומי) (גל’ קבלת שבת)
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים ד מחוברים
מעשיות ולקחים
מאלפים מצדיקי
הדורות סיפורי צדיקים
פנינים על הפרשה:
רוֹ ֵמז לְ ֶד ֶרְך ָה ֱא ֶמת ׁ ֶשהוּ א ַה ּסוֹ ד ׁ ֶשהוּ א ֲא ִמ ּתוּ ת ַה ּתוֹ ָרה.
עצות וסגולות:
ְוזֶ הוּ ַא ֶּתם אוֹ ִת ּיוֹ ת ֱ‘א ֶמת’ֶ ׁ ,שהוּ א ֶּד ֶרְך ָה ֱא ֶמת ָּכ ָראוּ י,
יחשוב בכל יום אולי הגיע זמן פטירתו
ְּד ֵכיוָ ן ׁ ֶש ֵּת ְדעוּ ֶּד ֶרְך ָה ֱא ֶמתּ ָ ,בזֶ ה ַא ֶּתם נֶ ְח ׁ ָש ִבים ְּכ ִאלּ וּ ַא ֶּתם נִ ָ ּצ ִבים ַה ּיוֹ ם ֻּכ ְּל ֶכם לִ ְפנֵ י ה’ ֱאל ֵֹה ֶיכם (כט ט). תשלום תיקון המלכות הוא בשבת
ַא ֶּתם נִ ָ ּצ ִבים לִ ְפנֵ י ה’ ֱאל ֵֹה ֶיכם ְוּמ ׁ ַש ְּמ ׁ ִשים לְ ָפנָ יוָ ,ל ֵכן ְויֵ ׁש לְ ַד ְק ֵּדק ָל ָּמה ָא ַמר ֵּת ַבת ַה ּיוֹ םְ ,וגַ ם ֵּת ַבת נִ ָ ּצ ִבים וּ גְ בוּ ל יָ ם ְו ָהיָ ה ָל ֶכם ַה ָ ּים ַה ָ ּגדוֹ ל וּ גְ בוּ ל זֶ ה יִ ְהיֶ ה ָל ֶכם ְ ּגבוּ ל
ִה ָּז ֲהרוּ ִּב ׁ ְש ִמ ַירת ַה ְּב ִרית ָּכ ָראוּ י: נִ ְר ֵאית ִּכ ְמיֻ ֶּת ֶרת ,ל ֹא ָהיָ ה לוֹ לוֹ ַמר ִּכי ִאם ַא ֶּתם ֻּכ ְּל ֶכם יָ ם (במדבר לד ו)ַ .ה ַּכ ָ ּונָ ה ִמ ּׁשוּ ם ְּד ִע ַ ּקר ַה ֵ ּברוּ ִרים ֵהם לְ תוֹ ֶע ֶלת
(פיתוחי חותם) לִ ְפנֵ י ה’ ֱאל ֵֹה ֶיכםְ .ו ֶא ְפ ׁ ָשר לִ ְרמֹזְּ ,ד ֵת ַבת נִ ָ ּצ ִבים ִ ּג ַימ ְט ִר ָ ּיא ַהנּ וּ ְק ָבא ׁ ֶש ּׁ ָש ְר ׁ ָש ּה ב”ן ַּכ ָ ּידוּ ַעְ ,ו ָכל ַמה ּׁ ֶש ִּמ ְת ָ ּב ֵרר ְּב ׁ ֵש ׁ ֶשת
ֶ‘ק ֶצב’ָ ,וּבא לוֹ ַמר מ ׁ ֶֹשה ַר ֵ ּבנוּ ָע ָליו ַה ּׁ ָשלוֹ ם לְ יִ שְׂ ָר ֵאל יְ ֵמי ַהחֹל ֵאינוֹ נִ גְ ָמר ְּב ִת ּקוּנוֹ ַעד יוֹ ם ַה ּׁ ַש ָ ּבתֶ ׁ ,ש ִּמ ְת ַ ּג ִּלים ַא ָ ּבא
ְּד ַק ְ ּימוּ ַמה ּׁ ֶש ָא ַמר ַה ַּת ָ ּנא (אבות פ”ב מ”י) ְו ׁשוּב יוֹ ם ֶא ָחד ְו ִא ָּמא ִ ּגלּ וּ י ָ ּגמוּ רְ ,ו ָאז זְ ֵעיר ְונוּ ְק ָבא יִ ְהיוּ ׁ ָש ִוים לְ ַא ָ ּבא ְו ִא ָּמא
שמירת ברית הלשון וברית המעור לִ ְפנֵ י ִמ ָית ְתָךְּ ,ד ַהיְ נוּּ ִ ,ד ְב ָכל יוֹ ם וָ יוֹ ם יַ ְח ׁשֹב ׁ ֶש ָּמא ְּבאוֹ תוֹ (שער הכונות דרוש מוסף שבת)ְ ,ו ָאז נִ ׁ ְש ָלם ַמה ּׁ ֶש ִ ּנ ְת ָ ּב ֵרר ְונִ ׁ ְש ֶל ֶמת
ַא ֶּתם נִ ָ ּצ ִבים ַה ּיוֹ ם ֻּכ ְּל ֶכם לִ ְפנֵ י ה’ ֱאל ֵֹה ֶיכם (כט ט). יוֹ ם ִה ִ ּג ָיעה ֵעת ּ ְפ ֻק ָּדתוֹ ְ ,ונִ ְמ ָצא ָּכל יָ ָמיו ִּב ְת ׁש ָוּבה וּמוֹ נֵ ַע ְונִ ְת ֶקנֶ ת ַהנּ וּ ְק ָבא ִּת ּקוּ ן ָ ּגמוּ רְ ,ונִ ְק ֵראת ׁ ַש ָ ּבת:
ַט ַעם ְס ִמ ַיכת ַא ֶּתם נִ ָ ּצ ִבים לַ ְּב ִריתִ ,מ ּׁשוּ ם ְּד ַא ֶּתם ַע ְצמוֹ ִמ ַּל ֲחטֹאִ .וּמי ׁ ֶשעוֹ שֶׂ ה ָּכזֶ ה הוּ א ַה ְמ ַק ֵ ּים ׁ ִ‘ש ִ ּו ִיתי ה’ ְוזֶ ה ׁ ֶש ָא ַמר וּ גְ בוּ ל יָ ם ,יָ ם ִהיא ַהנּ וּ ְק ָבא ַה ִ ּנ ְק ֵראת ‘יָ ם
אוֹ ִת ּיוֹ ת ֱ‘א ֶמת’ ָּכ ָאמוּ ר ,וּ ׁ ְש ֵּתי ְּב ִריתוֹ ת ֵהםְּ ,ב ִרית ַה ָּל ׁשוֹ ן לְ נֶ גְ ִ ּדי ָת ִמיד’ (תהלים טז ח)ְ .וזֶ הוּ ׁ ֶש ָא ַמר ַא ֶּתם נִ ָ ּצ ִבים ַה ּיוֹ ם ָה ַא ֲחרוֹ ן’ְ ,ואוֹ ֵמר ֵּת ַדע לְ ָך ֵא ָימ ַתי נִ ׁ ְש ָלם ְ ּגבוּ ל יָ ם ׁ ֶש ִהיא
ְוּב ִרית ַה ָּמעוֹ ר ,וּ ׁ ְשנֵ ֶיהם ְצ ִריכִ ים זֶ ה ָלזֶ הְ ,ו ִאם ּ ָפגַ ם ָה ֶא ָחד ֻּכ ְּל ֶכם לִ ְפנֵ י ה’ ֱאל ֵֹה ֶיכםַ ,ה ַּכ ָ ּונָ הֵ ,א ָימ ַתי ִּת ָ ּק ְראוּ ׁ ֶש ַא ֶּתם ַהנּ וּ ְק ָבא ִמ ַּמה ּׁ ֶש ִ ּנ ְת ָ ּב ֵרר ִּב ֵימי ַהחֹלֵּ ,ת ַדע ֵא ָימ ַתי נִ ׁ ְש ָלם,
ֵמ ֶהם נִ ְפ ָ ּגם ַ ּגם ַה ּׁ ֵשנִ י .וּ לְ ִפ ָיכְך ְּת ִח ַּלת אוֹ ִת ּיוֹ ת ַה ּתוֹ ָרה עוֹ ְמ ִדים לִ ְפנֵ י ה’ ִו ֵיר ִאים ִמ ֶּמנּ וִּּ ,בזְ ַמן ׁ ֶש ַא ֶּתם חוֹ ׁ ְש ִבים ְּכ ׁ ֶש ִ ּי ְהיֶ ה ַה ָ ּים ַה ָ ּגדוֹ ל וּ גְ בוּ לַ ,ה ָ ּים ַה ָ ּגדוֹ ל זֶ ה ִא ָּמא ִע ָּל ָאה,
אשי ֵּתבוֹ ת ֱא ֶמת ְּב ִריתְּ ,ד ַהיְ נוּ ְּד ִע ַ ּקר ָא ֶל”ף ֵ ּבי”תָ ,ר ׁ ֵ ְּב ָכל יוֹ ם לְ ִה ּ ָפ ֵטר ִמן ָהעוֹ ָלםְ ,ו ֵכן יוֹ ם ַא ַחר יוֹ ם ָּכל יְ ֵמי וּ גְ בוּ ל זֶ ה ַא ָ ּבאִ ,מ ַּלת וּ גְ בוּ ל ִ ּג ַימ ְט ִר ָ ּיא מ”ו ִעם ַה ּכוֹ ֵללֶ ׁ ,שהוּ א
ׁ ְש ִמ ַירת ַה ּתוֹ ָרה ָּתלוּ י ִּב ׁ ְש ִמ ַירת ׁ ְש ֵּתי ְּב ִריתוֹ תְּ ,ב ִרית ַח ֵ ּי ֶיכםְּ ,ד ָבזֶ ה נִ ְמ ְצאוּ ָּכל יְ ֵמ ֶיכם ִּב ְת ׁש ָוּבה ְו ִת ָ ּק ְראוּ ָּת ִמיד ִמלּ וּ י ע”ב ׁ ֶש ְּב ַא ָ ּבא ,וּ ְד ַהיְ נוּ ְּביוֹ ם ַה ּׁ ַש ָ ּבת ׁ ֶש ִּמ ְת ַ ּג ִּלים ַא ָ ּבא
ַה ָּל ׁשוֹ ן ְוּב ִרית ַה ָּמעוֹ ר‘ֱ ,א ֶמת’ רוֹ ֶמזֶ ת לִ ְב ִרית ַה ָּל ׁשוֹ ן, עוֹ ְמ ִדים לִ ְפנֵ י ה’ ֱאל ֵֹה ֶיכםְ .וזֶ הוּ נִ ָ ּצ ִבים ַה ּיוֹ ם ,נִ ָ ּצ ִבים ְו ִא ָּמא ִ ּגלּ וּ י ָ ּגמוּ רְ .וזֶ הוּ ְו ָהיָ ה ָל ֶכם ַה ָ ּים ַה ָ ּגדוֹ ל וּ גְ בוּ לֶ ׁ ,ש ֵהם
ׁ ֶש ָ ּצ ִריְך לְ ַד ֵ ּבר ֱא ֶמתְ ,ו ָצ ִריְך לִ ׁ ְשמֹר ְּב ִרית ַה ָּמעוֹ רְ .וזֶ ה ִ ּג ַימ ְט ִר ָ ּיא ֶ‘ק ֶצב’ְ ,ו ָהכִ י ָק ָא ַמר ֶ‘ק ֶצב ַה ּיוֹ ם’ְּ ,ד ַהיְ נוָּּ ,כל יוֹ ם ַא ָ ּבא ְו ִא ָּמא ָּכ ָאמוּ רְּ ,באוֹ ָת ּה ׁ ָש ָעה ָאז נִ ׁ ְש ָלם ִּת ּקוּ ן ַהנּ וּ ְק ָבא
ׁ ֶש ָר ַמז ָּכאן ‘וּ ׁ ְש ַמ ְר ֶּתם ֶאת ִ ּד ְב ֵרי ַה ְּב ִרית’ ,הוּ א ְּב ִרית ׁ ֶש ַא ָּתה ַחי ֱאמֹר ַה ּיוֹ ם ִה ִ ּג ָיעה ַה ִ ּק ְצ ָבה ׁ ֶש ִּליָ ,וּבזֶ ה ִּת ְהיֶ ה ָּכ ָראוּ יְ .וזֶ ה ׁ ֶש ָא ַמר זֶ ה י ְִהיֶ ה ָל ֶכם ְ ּגבוּ ל יָ םֶ ׁ ,ש ִהיא ַמלְ כוּ ת
ַה ָּמעוֹ רַ ,אְך ל ֹא ַּדי ָל ֶכם ָ ּבזֶ הְּ ,ד ָצ ִריְך לְ ָצ ֵרף לוֹ ַ ּגם ֵּכן ִּב ׁ ְש ֵלמוּ ת ָּכל יָ ֶמיָך( :פיתוחי חותם) יָ ם ָה ַא ֲחרוֹ ןְּ ,ביוֹ ם ַה ּׁ ַש ָ ּבת ָאז נִ ׁ ְש ָלם ִּת ּקוּנָ ּה ְונִ ְק ֵראת ׁ ַש ַ ּבת
ְּב ִרית ַה ָּל ׁשוֹ ןְ ,וזֶ הוּ ַא ֶּתם נִ ָ ּצ ִבים ,אוֹ ִת ּיוֹ ת ֱ‘א ֶמת’ְּ ,ד ָצ ִריְך שמירת הברית היא תנאי לעסוק בסודות התורה ק ֶֹד ׁש לַ ה’:
לִ ׁ ְשמֹר לְ ׁשוֹ נוֹ ׁ ֶשלּ ֹא יְ ַד ֵ ּבר ִּכי ִאם ֱא ֶמתָ ,וּבזֶ ה ִּת ְהיוּ ֶא ְפ ׁ ָשר לִ ְסמְֹך ַה ּ ָפסוּ ק ַה ֶּזה ְּד ַא ֶּתם נִ ָ ּצ ִבים ׁ ֶשהוּ א (מחשוף הלבן פר’ מסעי)
ְראוּ יִ ים לִ ְהיוֹ ת נִ ָ ּצ ִבים לִ ְפנֵ י ה’ ֱאל ֵֹה ֶיכם וּ ְת ׁ ַש ְּמ ׁשוּ לְ ָפנָ יו, ְּת ִח ַּלת ַה ּ ָפ ָר ׁ ָשה ,לַ ּ ָפסוּ ק ׁ ֶשהוּ א סוֹ ף ַה ּ ָפ ָר ׁ ָשה ׁ ֶש ְּל ַמ ְע ָלה
ָל ֵכן ִה ָּז ֲהרוּ לִ ׁ ְשמֹר ׁ ְש ֵ ּתי ְ ּב ִריתוֹ ת ֵא ֶּלה( :פיתוחי חותם) ִמ ֶּזהֶ ׁ ,שהוּ א ‘וּ ׁ ְש ַמ ְר ֶּתם ֶאת ִ ּד ְב ֵרי ַה ְּב ִרית ַה ּזֹאת וַ ֲעשִׂ ֶיתם בגדי חול נקראים ‘בגד’ ובגדי שבת
גזירת הגלות היה על אלף שנים א ָֹתם לְ ַמ ַען ַּתשְׂ ִּכילוּ ֵאת ָּכל ֲא ׁ ֶשר ַּת ֲעשׂ וּ ן’ (לעיל פסוק ח), ‘מלבוש’
ַא ֶּתם נִ ָ ּצ ִביםֶ ,א ְפ ׁ ָשר לִ ְרמֹז ִ ּד ְבאוֹ ָת ּה ׁ ָש ָעה ָהיוּ ָּכל וּ ְס ִמיְך ֵל ּה ַא ֶּתם נִ ָ ּצ ִביםְ .ו ֶא ְפ ׁ ָשר לִ ְרמֹזְּ ,ד ִה ֵ ּנה ָהרוֹ ֶצה ְו ִה ֵ ּנה ְּכסוּ ת ִּת ָ ּק ֵרא ְב ָג ַדי ִמ ְּל ׁשוֹ ן ְּבגִ ָידהֶ ׁ ,ש ַה ִּס ְט ָרא ַא ֲח ָרא
נִ ׁ ְשמוֹ ת יִ שְׂ ָר ֵאל ְּד ָכל ַה ּדוֹ רוֹ ת ַה ָ ּב ִאים ֻּכ ָּלם עוֹ ְמ ִדים ׁ ָשם, לְ ִה ָּכנֵ ס לְ ִה ְתלַ ֵּמד סוֹ דוֹ ת ַה ּתוֹ ָרהָ ,צ ִריְך ׁ ֶש ִ ּי ְהיֶ ה ְמ ֻת ָ ּקן ִמ ְת ַּד ֶ ּב ֶקת ָ ּב ֶהם ,וּכְ סוּ ת ַה ּׁ ַש ָ ּבת ִּת ָ ּק ֵרא ַ‘מלְ בּ וּ ׁש’ ִמ ְּל ׁשוֹ ן
ּ ְכמוֹ ׁ ֶשהוֹ כִ יחוּ ַרבּ וֹ ֵתינוּ זִ כְ רוֹ נָ ם לִ ְב ָר ָכה (תנחומא נצבים ג) אוֹ ת ְּב ִרית ק ֶֹד ׁש ׁ ֶשלּ וֹ ָּכ ָראוּ י ְּכ ֵדי ׁ ֶש ִ ּי ְהיֶ ה ָקדוֹ ׁשְ ,ו ָאז ְק ֻד ּׁ ָשהְ ,ו ֵכן נַ ִמי ְּדיָ ִמים טוֹ ִבים .זֶ ה הוּ א ׁ ֶש ָא ְמ ָרה ‘יְ ַח ְּלקוּ
ִמ ּ ָפסוּ ק (להלן פסוק יד) ִּ‘כי ֶאת ֲא ׁ ֶשר יֶ ׁ ְשנוֹ ּפֹה ִע ָּמנוּ ע ֵֹמד יוּכל לִ לְ מֹד סוֹ דוֹ ת ַה ּתוֹ ָרה ָ ּבזֶ ה ָח ָלה ַה ְ ּק ֻד ּׁ ָשה ָע ָליו ְו ַ ְב ָג ַדי ָל ֶהם’ֶ ׁ ,ש ֵהם ִּבגְ ֵדי חֹל ׁ ֶשרוֹ ִאים ְּב ֵעינֵ ֶיהםָ ,עשׂ וּ ָ ּב ֶהם
ַה ּיוֹ ם לִ ְפנֵ י ה’ ֱאל ֵֹהינוּ ְו ֵאת ֲא ׁ ֶשר ֵאינֶ נּ וּ ּפֹה ִע ָּמנוּ ַה ּיוֹ ם’. ְויָ ִאירוּ בּ וֹ ְ .וזֶ הוּ ׁ ֶש ָא ַמר ָּד ִוד ַה ֶּמ ֶלְך ָע ָליו ַה ּׁ ָשלוֹ ם (תהלים ֲחלֻ ָ ּקה ,טֹל ַא ָּתה ׁ ֶשל ּ ְפלוֹ נִ י וַ ֲאנִ י ֶא ּטֹל ׁ ֶשל ּ ְפלוֹ נִ יְ .ו ַעל
וּ מ ׁ ֶֹשה ַר ֵ ּבנוּ ָע ָליו ַה ּׁ ָשלוֹ ם ָר ָאה א ֶֹרְך ַה ָ ּגלוּ ת ַה ּזֹאת כה יד) ‘סוֹ ד ה’ לִ ֵיר ָאיו ְוּב ִריתוֹ לְ הוֹ ִד ָיעם’ַ ,ה ַּכ ָ ּונָ הֵ ,א ָימ ַתי ַ(מלְ בּ וּ ׁשִי) [לְ בוּ ׁשִי] ׁ ֶשהוּ א ַמלְ בּ וּ ׁש ׁ ַש ָ ּבת ְויָ ִמים טוֹ ִבים ׁ ֶש ֵאינָ ם
ָה ַא ֲחרוֹ נָ ה ׁ ֶש ִהיא ִמ ְת ָא ֶר ֶכת ְּביוֹ ֵתרָ ,וּבא לוֹ ַצ ַער ָ ּגדוֹ ל ָראוּ י ‘סוֹ ד ה’ לִ ֵיר ָאיו’ִּ ,בזְ ַמן ׁ ֶש ְּ’ב ִריתוֹ לְ הוֹ ִד ָיעם’ְּ ,ד ַהיְ נוּ רוֹ ִאים ְּב ֵעינֵ ֶיהם ,יַ ּ ִפילוּ גוֹ ָרל:
ַעל ַה ּׁ ְשכִ ינָ ה ׁ ֶש ַה ַ ּצ ַער ׁ ֶש ָּל ּה ַ ּב ָ ּגלוּ ת ֵאין לוֹ ֵקץ ,וּ מ ׁ ֶֹשה וּב ֵס ֶפר ז ַֹהר ַה ָ ּקדוֹ ׁש (ח”א יֵ ְדעוּ לַ ֲעשׂ וֹ ת ִּת ּקוּ ן ַה ְּב ִריתְ . (דורש טוב דרוש לשבת זכור)
ַר ֵ ּבנוּ ָע ָליו ַה ּׁ ָשלוֹ ם יָ ַדע ְּב ַצ ֲע ָר ּה יוֹ ֵתר ִמ ָּכל ָהעוֹ ָלם, רלו ):קוֹ ֵרא ָ‘רזָ א’ לַ יְ סוֹ ד ָה ָרמוּ ז ַ ּב ְּב ִריתְ ,וגַ ם ֵּכן ‘יְ סוֹ ד’
ְּדהוּ א ַ ּב ְע ָל ּה ְּד ַמ ְטרוֹ נִ ָיתאְ ,ו ָח ָרה לוֹ ַעד ְמאֹד ַעל אוֹ דוֹ ת יֵ ׁש בּ וֹ אוֹ ִת ּיוֹ ת ‘סוֹ ד’ ,לִ ְרמֹז ִּכי ֵאינוֹ ָראוּ י ַה ּסוֹ ד ִּכי ִאם סוד מנין ששת ימי החול
א ֶֹרְך ַצ ֲע ָר ּה ַ ּבגּ ָלוּ תְ .ו ָא ַמר ׁ ֶשא ֶֹרְך ַה ָ ּגלוּ ת ָּתלוּ י ְּביַ ד לְ ׁשוֹ ְמ ֵרי ַהיְ סוֹ ד: ׁ ֵש ׁש ׁ ָשנִ ים ִּתזְ ַרע שָׂ ֶדָך ְו ׁ ֵש ׁש ׁ ָשנִ ים ִּתזְ מֹר ַּכ ְר ֶמָך ְו ָא ַס ְפ ָּת
ְּבנֵ י יִ שְׂ ָר ֵאלֵ ,הם ׁ ֶשגּ וֹ ְר ִמים ַ ּב ֲעוֹ נוֹ ֵת ֶיהם ֲא ִריכוּ ת ַה ָ ּגלוּ ת, ביאור הפסוק ‘ושמרתם את דברי הברית’ ֶאת ְּתבוּ ָא ָת ּהַ .וּב ּׁ ָשנָ ה ַה ּׁ ְש ִב ִיעת ׁ ַש ַ ּבת ׁ ַש ָ ּבתוֹ ן יִ ְהיֶ ה ָל ָא ֶרץ
ׁ ֶש ַה ָ ּקדוֹ ׁש ָ ּברוּ ְך הוּ א ל ֹא ָ ּגזַ ר ַ ּב ָ ּגלוּ ת ִּכי ִאם ֶא ֶלף ׁ ָשנָ ה, ְוזֶ ה ׁ ֶש ָא ַמר ‘וּ ׁ ְש ַמ ְר ֶּתם ֶאת ִ ּד ְב ֵרי ַה ְּב ִרית ַה ּזֹאת’, ׁ ַש ָ ּבת לַ ה’ שָׂ ְדָך ל ֹא ִתזְ ָרע ְו ַכ ְר ְמָך ל ֹא ִתזְ מֹר (דברים כה ג-ז).
ׁ ֶש ֶ ּנ ֱא ַמר (איכה א יג) ‘נְ ָתנַ נִ י ׁש ֵֹמ ָמה ָּכל ַה ּיוֹ ם ָּדוָ ה’ְ ,ויוֹ מוֹ ַ‘ה ְּב ִרית’ ְּכ ַמ ׁ ְש ָמעוֹ ,אוֹ ת ְּב ִרית ק ֶֹד ׁשְּ ,ד ַהיְ נוּ ִה ָּז ֲהרוּ ֶא ְפ ׁ ָשר לִ ְרמֹז ַה ּ ְפסוּ ִקים ָה ֵא ֶּלה ַ ּגם ַעל ׁ ֵש ׁ ֶשת יְ ֵמי ַהחֹל ְוגַ ם
ׁ ֶשל ַה ָ ּקדוֹ ׁש ָ ּברוּ ְך הוּ א ֶא ֶלף ׁ ָשנָ הְ ,ו ָכל ַמה ּׁ ֶש ִ ּנ ּתוֹ ֵסף ַעל לִ ׁ ְשמֹר אוֹ ת ְּב ִרית ק ֶֹד ׁש ְּב ָכל ֳא ָפנָ יו‘ .וַ ֲעשִׂ ֶיתם א ָֹתם’ַ ,מה ַעל ׁ ֵש ׁ ֶשת ֲא ָל ִפים ְּדעוֹ ָלםְּ ,ד ַה ּכֹל ִענְ יָ ן ֶא ָחדּ ֵ ,בין ׁ ֵש ׁ ֶשת יְ ֵמי
ֶא ֶלף ׁ ָשנָ ה ִּב ׁ ְש ִביל ֲעוֹ נוֹ ֵת ֶיהם ׁ ֶשל יִ שְׂ ָר ֵאל ָ ּב ֲעוֹ נוֹ ת: ּׁ ֶש ָּכ ַפל ,לְ ִפי ׁ ֶש ַּדי ְּב ָא ְמרוֹ ‘וּ ׁ ְש ַמ ְר ֶּתם ֶאת ִ ּד ְב ֵרי ַה ְּב ִרית’, ַהחֹל ֵ ּבין ׁ ֵש ׁש ׁ ָשנִ ים ִ ּד ׁ ְש ִמ ּ ָטה ֵ ּבין ׁ ֵש ׁ ֶשת ַאלְ ֵפי עוֹ ָלםְּ .ד ִמ ַ ּצד
ֶא ָּלא ָ ּבא לִ ְרמֹז ְּכ ִב ׁ ְש ָאר ּדוּכְ ֵּתיְּ ,ד ַה ּׁ ְש ִמ ָירה ִהיא ַה ִּל ּמוּ ד ַה ֵ ּברוּ ר ַט ַעם ֶא ָחד ָל ֶהםּ ִ ,ד ְב ׁ ִש ּׁ ָשה ִמ ְת ָ ּב ְר ִרין ַה ֵ ּברוּ ִרים,
מצפים לגאולה ואינם שבים בתשובה ַוּב ּׁ ְש ִב ִיעי ֵ ּבין ְּד ׁ ַש ָ ּבת ֵ ּבין ִ ּד ׁ ְש ִמ ּ ָטה ֵ ּבין ֶא ֶלף ַה ּׁ ְש ִב ִיעי נִ ְת ָקן
ְו ִה ֵ ּנה ָ ּב ֲעוֹ נוֹ ת ָּכל יְ ֵמי א ֶֹרְך ַה ָ ּגלוּ ת ְּב ָכל ֲחצוֹ ת לַ יְ ָלה ְו ָה ֲעשִׂ ָ ּיה ִהיא ַה ִ ּק ּיוּ םְ ,ו ָהכִ י נַ ִמי ָה ָכאְּ ,ד ָצ ִריְך לִ לְ מֹד ִ ּדינֵ י
ִּת ּקוּנֵ י ַה ְּב ִרית וּ לְ ַק ֵ ּים ַמה ּׁ ֶש ָּל ַמדִ .אי נַ ִמי‘ ,וּ ׁ ְש ַמ ְר ֶּתם’ ָ ּבא ַה ּכֹל ְּבעוֹ לַ ם ָה ֲא ִצילוּ תְ ,ו ָקנָ ה ׁ ְש ִב ָיתה ָּכ ָראוּ י ְו ָאז נִ ְק ָרא
ׁ ֶש ַה ּׁ ְשכִ ינָ ה צוֹ ֶע ֶקת ִוּמ ְת ַר ֶע ֶמת ַעל ַצ ֲע ָר ּה ַ ּב ָ ּגלוּ תָּ ,כל ׁ ַ‘ש ָ ּבת לַ ה’’:
ָהעוֹ ָלמוֹ ת ִמזְ ַּד ְעזְ ִעים וּבוֹ כִ ים ְוצוֹ ֲע ִקים ִע ָּמ ּהְ ,ו ָה ָאבוֹ ת לְ ַהזְ ִהיר לְ ִמי ׁ ֶשלּ ֹא ּ ָפגַ ם ַ ּב ְּב ִרית ׁ ֶש ִ ּי ָּז ֵהר ְויוֹ ִסיף ִמ ׁ ְש ֶמ ֶרת
ְו ָה ִא ָּמהוֹ ת ְו ַה ּׁ ְש ָב ִטים וּ מ ׁ ֶֹשה ַר ֵ ּבנוּ ָע ָליו ַה ּׁ ָשלוֹ ם ְו ָכל לְ ִמ ׁ ְש ַמ ְר ּתוֹ ְּכ ֵדי ׁ ֶשלּ ֹא יְ נַ ְ ּצ ֶחנּ וּ יֵ ֶצר ָה ָרע‘ ,וַ ֲעשִׂ ֶיתם אין בירורי ניצוצות בשבת
א ָֹתם’ ָ ּבא לְ ַהזְ ִהיר ַ ּגם לְ ִמי ׁ ֶש ּ ָפגַ ם ַ ּב ְּב ִרית ׁ ֶש ַ ּי ֲעשֶׂ ה ִּת ּקוּ ן ְו ִה ֵ ּנה ְּב ׁ ֵש ׁ ֶשת יְ ֵמי ַהחֹל ְמ ָב ְר ִרים ִמן ַה ְּמ ָלכִ ים ׁ ֶש ֵּמתוַּ ,וּמה
ּדוֹ רוֹ ְו ָכל ְּבנֵ י יִ שְׂ ָר ֵאל ׁ ֶש ְּבאוֹ תוֹ עוֹ ָלםֻּ ,כ ָּלם ִמ ְת ַח ְ ּננִ ים
ַה ּמוֹ ִעיל לוֹ ָּכ ָראוּ יְ ,וזֶ הוּ ‘וַ ֲעשִׂ ֶיתם’ ,לְ ׁשוֹ ן ִּת ּקוּ ןְּ ,כמוֹ ּׁ ֶש ִּמ ְת ָ ּב ֵרר ִּב ֵימי ַהחֹל ַה ּכֹל נִ ְת ָקן ִוּמ ְתיַ ּׁ ֵשב ָּכ ָראוּ י ִּב ְמקוֹ מוֹ
וּבוֹ כִ ים לִ ְפנֵ י ַה ָ ּקדוֹ ׁש ָ ּברוּ ְך הוּ א ְּבאוֹ ָת ּה ׁ ָש ָעה ַעל ַצ ֲע ָר ּה
‘וַ ַ ּי ַעשׂ ֱאל ִֹהים ֶאת ָה ָר ִק ַיע’ (בראשית א ז)ְ .ו ֵת ְדעוּ ׁ ֶש ַּמה ְּבעוֹ לַ ם ָה ֲא ִצילוּ תְ ,ו ֵאין ׁשוּ ם ֵ ּברוּ ר ְּב ׁ ַש ָ ּבתִּ ,כי ַה ֵ ּברוּ ר הוּ א
ׁ ֶשל ׁ ְשכִ ינָ ה ַעד ָמ ַתי הוֹ ֶל ֶכת ִוּמ ְצ ַט ֶע ֶרתְ .וזֶ ה ַה ָּד ָבר ָ ּבא
ּׁ ֶש ֲאנִ י ַמזְ ִהיר ֶא ְת ֶכם ַעל ּ ְפגַ ם ַה ְּב ִרית ִמ ָּכל ׁ ְש ָאר ֵא ָב ִרים, ִּב ׁ ְשל ֹ ׁ ָשה עוֹ לְ מוֹ ת ְּב ִר ָיאה יְ ִצ ָירה ֲעשִׂ ָ ּיה ַּד ְו ָקא ַמה ּׁ ֶש ָ ּנ ַפל
לְ הוֹ ִד ַיע מ ׁ ֶֹשה ַר ֵ ּבנוּ ָע ָליו ַה ּׁ ָשלוֹ ם לַ ְ ּנ ׁ ָשמוֹ ת ָה ֲע ִתידוֹ ת
ְּכ ֵדי ‘לְ ַמ ַען ַּתשְׂ ִּכילוּ ֵאת ָּכל ֲא ׁ ֶשר ַּת ֲעשׂ וּ ן’ְּ ,ד ַהיְ נוּ ְּד ַעל ׁ ָשם ְּב ֵעת ִמ ַיתת ַה ְּמ ָלכִ יםְ ,ו ָאנוּ ְמ ָב ְר ִרים אוֹ ָתם ְּכ ֵדי ׁ ֶש ַ ּי ְחזְ רוּ
לִ ְהיוֹ ת ְּבאוֹ תוֹ ַה ּדוֹ ר ָה ַא ֲחרוֹ ן ָהרוֹ ִאים ְּבא ֶֹרְך ַה ָ ּגלוּ ת
יְ ֵדי ׁ ְש ִמ ַירת ַה ְּב ִרית ִּת ְקנוּ ַהשְׂ ָּכ ָלה ִו ִיד ָיעה ַ ּב ּתוֹ ָרה לִ ְמקוֹ ָמם ָ ּב ֲא ִצילוּ תְ ,ו ֵכיוָ ן ׁ ֶש ַ ּי ֲעלוּ ׁ ָשם ֵאין עוֹ ד ֵ ּברוּ ר לְ ֵח ֶלק
יוֹ ֵתר ִמ ַּדאי ְו ֵאינָ ם שָׂ ִמים ָל ֵתת ַעל ֵלב ַמ ּדוּ ַע א ֶֹרְך
ַה ְר ֵ ּבהְ ,ו ַה ַהשְׂ ָּכ ָלה ׁ ֶש ֲאנִ י אוֹ ֵמר ָל ֶכם ׁ ֶש ַעל יְ ֵדי ׁ ְש ִמ ַירת אוֹ תוֹ ׁ ָשבוּ ַעַ ,רק ַמה ּׁ ֶש ִ ּנ ְת ָ ּב ֵרר ְּב ׁ ֵש ׁ ֶשת יְ ֵמי ַה ַּמ ֲעשֶׂ ה נִ ְת ַקן
ַה ָ ּגלוּ ת ַה ֶּזהְ ,ו ֵהם ֶ ּב ֱא ֶמת ַמ ֲא ִמינִ ים ׁ ֶש ָ ּיבוֹ א ֶמ ֶלְך ַה ָּמ ׁ ִש ַיח ְונִ ְתיַ ּׁ ֵשב ִּב ְמקוֹ מוֹ ָ ּב ֲא ִצילוּ תְ ,ו ֵאין ׁשוּ ם ֵ ּברוּ ר ְּכ ָלל ְּב ׁ ַש ָ ּבת ַרק
ְוּמ ַק ִ ּוים ְּת ׁשוּ ָעתוֹ ְּב ָכל יוֹ םֲ ,א ָבל ֵאינָ ם ִמ ְתעוֹ ְר ִרים ַה ְּב ִרית ַּתשְׂ ִּכילוּ ַ ּב ּתוֹ ָרהִ ,היא ׁ ֶש ֵּת ְדעוּ ִע ַ ּקר ַה ּתוֹ ָרה
וַ ֲא ִמ ָּת ָת ּה ׁ ֶש ֵהם סוֹ דוֹ ת ַה ּתוֹ ָרהֶ ׁ ,ש ָ ּבזֶ ה ֵּת ְדעוּ ֱא ָלהוּ תוֹ ׁ ְש ִב ָיתה ְוּמנוּ ָחה לְ ַה ֵ ּברוּ ִרים ׁ ֶש ָעלוּ ׁ ָשםֶ ׁ ,ש ָ ּנחוּ ְו ׁ ָש ְקטוּ ִמ ַ ּצ ַער
לַ ֲעשׂ וֹ ת ְּת ׁש ָוּבה ׁ ְש ֵל ָמה ׁ ֶש ַעל יָ ָד ּה יָ בוֹ אַ ,רק אוֹ ְמ ִרים ַה ְ ּקלִ ּפוֹ ת ׁ ֶש ָהיוּ ְטמוּ ִעים ְּבתוֹ ָכם ְּבעוֹ לְ מוֹ ת ְּב ִר ָיאה יְ ִצ ָירה
ְּב ִפ ֶיהם ִּ‘כי לִ ׁישוּ ָע ְתָך ִק ִ ּוינוּ ָּכל ַה ּיוֹ ם’ְ ,ו ָה ִע ָ ּקר ָח ֵסר ֵמ ֶהם יִ ְת ָ ּב ַרְך ְו ֵת ְדעוּ ֲעבוֹ ָדתוֹ ֶ ּב ֱא ֶמת:
ֲעשִׂ ָ ּיהְ ,ו ַעכְ ׁ ָשיו ׁ ֶש ָעלוּ ָל ֲא ִצילוּ ת נָ חוּ ְו ׁ ָש ְקטוּ.
ׁ ֶש ִהיא ַה ְּת ׁש ָוּבה: הרמז בסמיכות הפסוקים (מחשוף הלבן פר’ בהר)
(מחשוף הלבן) ְוזֶ הוּ ׁ ֶש ָּס ַמְך ָלזֶ ה ַא ֶּתם נִ ָ ּצ ִביםַ ,א ֶּתם אוֹ ִת ּיוֹ ת ֱ‘א ֶמת’,
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים ה מחוברים
אוצרות הפרשה
הגאון הצדיק רבי יעקב מאיר שכטר שליט”א
ומשום כן אמר שהענין שלו הוא נעוריו ,כשבן שלש שנים הכיר את בוראו, סגולת הימים
ראש השנה ,לפי שכל כולו היה היה מתחדש בעבודה כמה פעמים ביום. בתיקוני זוהר (תיקון כ”א) דרש
ראש השנה ,שתמיד היתה אצלו כי הלא בעולם שוררת תמיד העלמה, רשב”י על ה’תיבת נח’ שמרמז
התחדשות ,כל תיבה וכל תנועה וכל אימת שהרגיש שחל קלקול בבחינת על הגאולה הנצחית .אצל תיבת
היתה אצלו בהתחדשות גמורה. הראשית ,מיד התחדש בהתחדשות נח כתיב“ :שנים שנים” “ -שבעה
וי”ל שיש בזה ענין גם ע”פ חדשה .ורביה”ק הלך בדרך זו באמונה שבעה”“ ,שנים” מרמז על ראש
סוד ,כמבואר בפרד”ס מהרמ”ק שישנם תתר”פ בתכלית התמימות ,והיה מתבודד הרבה השנה ויום הכיפורים ,שאם
צירופי שמות בכל שעה ,לפי שבכל נשימה ונשימה ושח אל השי”ת על זה .כמה וכמה דבוקים בראש השנה וביום
מאיר הארה אחת וגוון אחד בהתגלות האלוקות. ארכיון 'עוז והדר' פעמים ביום היה מתחדש .וכל כך הכיפורים וקונים אותם בטוב,
ועל זה איתא בזוהר הק’ (בסוף ספרא דצניעותא) זכאה האט מען איינגעקויפט ‘גאולה’ [ממי המבול] .התרגל רבינו בדרכו בהתחדשות ,עד שהעיד על
מי שיודע את סוד הנשימות. ה”שנים” השני מרמז על שמיני עצרת ,וחג עצמו שאין הוא נושם נשימה בלא התחדשות .כל
וכשהאדם זוכה לבחינת התחדשות ,הרי הוא נשימה ונשימה הרי היא בהתחדשות חדשה למען
השבועות שנקרא גם כן ‘עצרת’ .ו”שבעה שבעה”
מתעלה בכל עת ובכל שעה יותר ויותר .ובחינה שמו ית’.
זה החגים פסח וסוכות שהם של שבעה שבעה
זו נקראת “פסיעותיו של אברהם אבינו” ,כפי צא ולמד מהו כל נשימה ונשימה ,וכמה נשימות ימים ,שאם אדם מדבק ומתחבר עמהם ,קונה
שמבאר רביה”ק בתורה ס”א בענין “ואברהם זקן לעצמו הגאולה הנצחית ,וניצול משאול תחתיות ,נושם האדם בשעה אחת .הנה כיום רגילים לחלק
בא בימים” -שהוא בחינת זקנה דקדושה ,היינו, השעה לשישים דקות ,אך ע”פ מה שקבלנו מסיני ויש לו גאולה עולמית.
שהיה מתעלה והולך עליה אחר עליה גבוה מעל הרי שכל שעה מתחלקת לתתר”פ חלקים ,ולפ”ז
על כן על האדם להזדרז לנצל הימים הללו,
גבוה .ויש בזה מאמר ארוך מהאר”י הקדוש בשער מחשבים מולד הלבנה .ובראשית חכמה (שער היראה
להתחבר ולקנותם עד שידו מגעת ,כי זה תקוותו
מאמרי חז”ל ,בענין פסיעותיו של אברהם אבינו, פ”י) מבואר הענין בזה ,שהאדם נושם בכל שעה
וגאולתו הנצחית.
(שמחשב שם הפסיעות שהיה אברהם אבינו ע”ה פוסע בעת שבא תתר”פ נשימות (ועל כל נשימה יש אות משם הוי’ הנותן
(דורשי יחודך -פסח ח”א מאמר ד’)
להילחם עם ד’ המלכים) ,ואומרים בשם הגר”א מווילנא לו חיות) .נמצא שיש תתר”פ נשימות בשעה אחת,
זי”ע שכאשר ראה את המאמר הזה אז השיג את וע”ז העיד רביה”ק שאין הוא נושם נשימה בלא ראש השנה -בכל נשימה
גודל מעלתו של מוהר”ח וויטאל זי”ע. אנו רואים כי מציאותו של רביה”ק היה כל כולו התחדשות חדשה .היינו ,שהוא מתחדש תתר”פ
(אוסף אמרים -אלול תשרי סוכות ,ר”ה מאמר עבודת הראש) ראשית והתחלה .תיכף בתחילת עבודתו בימי פעמים בשעה ,והדברים מופלאים ונשגבים.
הגאון הצדיק רבי אלימלך בידרמן שליט”א
מפריע ,ואוכלים את רק את ראש בצפון העולם הנקראת ‘אלסקה’ אתם נצבים -להישאר ניצב ועומד
ה’סלמון’ (כי בקרבי הדג ישנם דברים והיא שוכנת לחוף ימים ,ואחד
המזיקים את הזאבים) ,ומשאירים את מעיקרי מקורות הפרנסה שם באמונתו גם בשעת ההסתר
כל גופו שם ,והוא הולך ונרקב, הוא מצידת דגי ‘סלמון’ (סאמען
יבואו בפרשתנו (נצבים ל א)‘ ,והיה כי
עד ששארית גוויתו נעשית פיש) ,ומוכרים אותם בכסף מלא והקללה עליך כל הדברים האלה הברכה
כמין ‘דשן’ משובח הנספג בתוך לכל העולם כולו .והנה מעולם מה צ”ב, אשר נתתי לפניך’ וגו’ ,לכאורה
האדמה ומשביח אותה וגורם לה להרבות את היתה קצבת הדגים כמאה ועשרים הוצרך הכתוב להאריך בלשונו לומר
הצמחים כהנה וכהנה ,וכתוצאה מכך משמשים מיליון דגי סלמון שונים לשנה, ‘והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה
הצמחים כמין ‘חומה’ שלא תיסחף אדמה לתוך ארכיון 'עוז והדר' אבל בשנים האחרונות נתמעטו הברכה והקללה’ ,ולא היה די באמרו
הים ותפריע לזרם המים ולתנועת הדגים ,זאת הדגים באופן נורא ,עד כדי בלשון קצרה ‘והיה כי יבואו עליך הברכה
ועוד ,דגי הסלמון בתחילת חייהם שוהים הם שבמקום מסוים בדרום מערב והקללה’ וגו’.
בינות הצמחים עד שיגדלו .וכאשר הניסו וסלקו ומבאר ‘אור החיים’ הק’ זי”ע ,בהקדמת דברי המדינה בו היו בדרך כלל כחמש מיליון דגים
את הזאבים משם ,ולא אכלו את ראש הדגים נשארו שם בסך הכל כשש מאות אלף בלבד (כמעט חז”ל (ברכות ס‘ :):חייב אדם לברך על הרעה כשם
באותו מקום ,ממילא לא היה ‘זבל ודשן’ לאדמה שהוא מברך על הטובה’ ,והיינו ,לקבלם בשמחה ,כשיעור ‘מעשר’) ,ונבהלו הדייגים ותושבי הארץ על
ונחלש כוחה מלהצמיח קנים וענפים לרוב, שצריך לקבל הרעה בשמחה כדרך שהוא שמח מקור פרנסתם שעומד ומתמוטט ,ולא ידעו על
וממילא נעלם כח המעצור לסחף האדמה וגם לא על הטובה ,ועתה יש לבאר כוונת הכתוב ,כי הנה מה אבדה הארץ ...מה אירע לדגים שנעלמו...
היה ‘בית גידול’ לדגים הקטנים בראשית חייהם, כלל אין בידינו שאין ‘והיה’ אלא לשון שמחה (בר”ר ושכרו חוקרים מומחים לברר סיבת הדבר ,ובעיקר
ושוב אין פלא בהתמעטות הדגים .וציוו המומחים מב ג) ,וזהו שאמרו והיה ,לומר שיקבל באהבה להציע פתרונות מה ניתן לעשות להחזיר עטרה
על הדייגים להימנע ממחלוקת ...ולהפסיק לרדוף ובשמחה את כל הקורות עמו וכל אשר יבואו ליושנה...
את הזאבים ,ואכן חזרו הזאבים למקומם ,ואף שבו ישבו החוקרים על המדוכה וערכו בדיקות עליו ,בין אם יבוא עליו הברכה והן אם ח”ו תגיע
הדגים לאחר כשנתיים למניינם הראשון. עליו הקללה ,והוסיף לומר כל הדברים האלה שונות ולאחר דרישות וחקירות גילו את הסוד
ומלבד ההתפעלות מ’מה רבו מעשיך ה’ כולם ללמד שצריך לקבל את הברכה ואת הקללה באופן ואת התעלומה ,שהנה מלבד בני האדם הדייגים
בחכמה עשית’ ,הרי ניתן ללמוד מכאן לקח גדול שווה ,שישמח ב’קללה’ כמו שהוא שמח ומברך הרוצים לצוד את הדגים -היו עוד ‘דייגים’ הלא
לתהלוכות החיים ,הנה הדייגים חשבו שאין לך על ה’ברכה’ .והטעם הוא ,לפי שאנו מאמינים המה ה’זאבים’ ,שהיו מתאספים ללכוד את הדגים
רעה גדולה יותר מאותה ‘משלחת זאבים’ אשר בני מאמינים שכל דעביד רחמנא לטב עביד ,וגם ולאכלם ,ולפני כחמש שנים קצה נפש הדייגים
הינם ‘גונבים’ להם את פרנסתם ,ו’מצווה’ גדולה ה’קללה’ אינה אלא ‘ברכה’ ,אלא שהיא מכוסה ב’השגת הגבול’ של הזאבים והחליטו להבריח
להשמידם מתחת פני האדמה ,אכן למעשה וטמונה ,ונדמית כ’קללה’ ,אך לאמיתו של דבר אותם משפת הים .אך הם לא ידעו ולא התבוננו
התברר שדווקא ה’רעה’ היא שמביאה להם את היא הטובה הגמורה להדם ,ודווקא ממנה תבוא בסדר עבודת האכילה של הזאבים ,אשר אחר
שפע הברכה והטובה ,ומבלי ה’קללה’ שבזאבים שהמה תופסים את הדג נוטלים אותו לצידי לו הברכה והישועה.
-יתמוטט כל מקור פרנסתם ,ומכאן ילמד כל חד דרכים ,ומסתתרים בינות העשבים הגבוהים (צמחיה שמעו נא למה שהתפרסם בימים האחרונים
וחד בדיליה ,לא להיבהל ולהתעצב בבוא עליו מ’נפלאות הבורא’ שיש ללמוד ממנו הרבה מוסר עבותה) הגדלים שם ,בכדי שאותם צמחים ואילנות
הרעה ח”ו שהרי אינו יודע כמה זקוק הוא לאותה השכל ,ישמע חכם ויוסף לקח .הנה יש מדינה יסתירו אותם ובכך יוכלו לסעוד את ליבם באין
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים ו מחוברים
אוצרות הפרשה
ובטוב לבב ,אם כן איך שייך מן השמים יגזרו התורה הזאת’ ,כי הם מאמינים ובני מאמינים ,הם רעה שהיא שההכנה וה’מעמיד’ לכל הטובה ,ואף
עליו עצבון מאחר שצריך להיות מקבל גם ייסוריו צריכים להבין זאת כי הגלות הוא עניין נסתר, אם קמים עליו ‘זאבים בצורת בני אדם’ שנדמה
בשמחה ,והוא ניסיון שעושים לאדם תמיד לראות ולעתיד ידעו הכל כי היה לטובה ,כמו שנאמר לו שהינם גוזלים אותו וחפצים ברעתו -יתאזר
אם מקבל את כל הייסורים הבאים עליו בשמחה (תהילים צו יא) ‘ישמחו השמים ותגל הארץ’ וגו’ ותגל באמונה בבורא כל העולמים כי עמו מקור חיים,
או לאו ,ואם כן לא אפשר שהם יגזרו עליו עצבון. אותיות גלות ,עכ”ל. ועוד יראו עיניו וישמח ליבו בישועת ה’ ,ומתוך
ועוד דעיקרא דעצבון יבוא על פי הרוב לאדם וכבר איתא בזוה”ק (ח”ג קנא ).לבאר הא דכתיב צרה ימציאו פדות ורווחה.
מחסרון אמונה ,שאם היה לו אמונה והבטחה בפרשתנו (כט כח) ‘הנסתרות לה’ אלוקינו’ ,שאין עוד יש להתבונן כיצד ריבוי ההשתדלות
בהשי”ת כראוי וכמצטרך ודאי לא יבוא לידי לנו לחקור אחר ‘הנסתרות’ ,כי מי הוא שיכול מרחיק את הפרנסה ,שאותם דייגים לא הסתפקו
עצבון ,אם כן איך שייך תהיה מידת העצבון גזירה להשיג ולהבין עומק דעתו ית’ הנסתרת מעיני כל בהשתדלות הרגילה בצידת הדגים ,אלא הוסיפו
מן השמים .ואם כן מוכרח לומר שזו המכה הקשה חי. בהשתדלות מטורפת בעריכת מלחמה עם זאבים,
היא מעשה ידי אדם ,כלומר הוא עצמו הפועל ואנו אין לנו אלא להתחזק באמונה פשוטה והא קא גרים להו להפסדים עצומים .אלא זו
ומביא על עצמו מכה זו .ונפקא מינה שלזה צריך באבינו הרחמן המנהיג עולמו בחסד וברותיו חובת האדם ,לעשות את ה’השתדלות’ ותו לא,
התעוררות ממנו להשים מבטחו בהשי”ת ויתעורר ברחמים. ויסמוך על הקב”ה הנותן לחם לכל בשר כי לעולם
בלבו בשמחה ובגילה .עכ”ל. ועוד יסוד נאמן והלכתא רבתא בהאי עניינא חסדו שהוא יפרנס אותו וידאג לכל צרכיו.
ויעשו כולם אגודה אחת -מידת האחדות של החיזוק והשמחה גם בשעת ה’רעה’ -יש הן הן הדברים אשר אמר הרה”ק ‘שפת אמת’
ללמוד מהכתוב בפרשתנו (וילך לא יז) ‘ומצאוהו זי”ע (תרנ”א) על הכתוב בפרשתן (וילך לא יט-כא)
והצדקה היא מקור הברכה רעות רבות וצרות ואמר ביום ההוא הלא על כי ‘ועתה כתבו לכם
בפרשתנו (נצבים כט ט)‘ ,אתם נצבים היום כולכם את השירה הזאת’
אין אלוקי בקרבי מצאוני הרעות האלה’ ,וצריך
לפני ה’ אלוקיכם’ וגו’ ,בספה”ק האריכו הרבה
לפרש דברי הכתוב בדרך הרמז על פי הנודע
ביאור בשינוי לשון הפסוק ,שבתחילה נאמר וגו’‘ ,והיה כי ישבו החוקרים
תמצאן אותו רעות
ש’היום’ רומז לראש השנה (עי’ זוה”ק ח”ב לב ,):ובא
‘רעות רבות וצרות’ ,ואילו בסוף כתיב ‘מצאוני
הרעות האלה’ ,ולא נאמר הרעות והצרות .ומבאר רבות וצרות וענתה על המדוכה
הכתוב לומר ,דעו כי אתם נצבים היום בראש
השנה לפני ה’ אלוקיכם ‘ -היום בו כל באי עולם
הגרא”מ שכנז”ל (הקדמה ל’אבי עזרי’ ח”ב) הנה רעות השירה הזאת לפניו וערכו בדיקות
יעברון לפניו כבני מרון ,ומי לא נפקד כהיום הזה,
וצרות יש לכל תיבה משמעות ופירוש שונה, ולכאורה לעד’, שונות ולאחר
קשה ,הרי ב’שירה’
והכתוב נתן עצה ודרך כיצד נזכה בדין לשנה
‘רעות’ פירושה הרעה עצמה ,ואילו ‘צרות’ הוא
מלשון ‘צר’ (דחוק) כפי שתרגום אונקלוס ‘ועקן’ זו נאמרו תוכחות דרישות וחקירות
טובה ומתוקה בכל העניינים ,לזה אמר הכתוב
אתם נצבים היום ‘כולכם’ ,על ידי שניהיה ‘כולכם’
והיינו דהרגשת האדם בעת הרעה ,שהוא נתון וכוחות ופורענויות גילו את הסוד
באגודה אחת באחדות הלבבות נזכה לכל הטובות
במייצר ובמעוקה ורוחו נשברת לרסיסים ,וזאת הרבה ,ואם כן מה ואת התעלומה,
והישועות שבעולם ,ברחניות ובגשמיות.
בנוסף לעצם הייסורים מחמת הרעה .ובאמת
הרגשה זו אינה באה מעצם ה’רעה’ והייסורים ,אם
ל’שירה’,
וביאר ,שהוא על
מקום
שהנה מלבד בני
וכן איתא במדרש (תנחומא א א) על פסוק (כאשר לא מחסרון האמונה והבטחון ,על כן הוא עשוק דרך שנאמר (תהילים האדם הדייגים
כשלפול) ‘אף אתם כשהאפלה וכו’ עתיד להאיר לכם
אור עולם וכו’ ,אימתי כשתהיו כולכם כאגודה
ורצוץ כל הימים ,אבל אילו היה תקיף באמונתו קא א) ‘חסד ומשפט הרוצים לצוד
אחת ,שנאמר (לעיל ד ד) ‘חיים כולכם היום’.
בה’ ובהשגחתו הפרטית אזי אף בשעת הרעה ח”ו
לא היה מרגיש שהוא במייצר ,ולא היה לו ‘צרות’
ודרשו אשירה’,
חז”ל (ברכות ס‘ ,):אם
את הדגים -היו
וכבר אמרו חז”ל (מדרש משלי יד) על הפסוק (משלי אלא רק ‘רעות’ ,כי בכל רעה שתבוא עליו היה חסד אשירה אם עוד ‘דייגים’ הלא
כא כא) ‘רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד’
-רודף צדקה וחסד בעולם הזה ימצא חיים צדקה
מוצא מזור ותנחומים כמו שאמר דוד (תהילים כג משפט אשירה’ ,וכן המה ה’זאבים’,
ד) ‘גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה
וכבוד ליום הדין’ [ואף על פי כפשוטו ‘יום הדין’ עמדי’.
דרשו כיו”ב בכתוב
(שם נו יא) ‘באלקים
שהיו מתאספים
הכוונה לעתיד לבוא ,אך מ”מ גם ראש השנה לא ובזה יתבאר היטב לשון הפסוק ,שבתחילה אהלל דבר בה’ ללכוד את הדגים
יצא מכלל ‘יום הדין’.]... אמר ‘ומצאוהו רעות רבות וצרות’ ,היינו שפקדו אהלל דבר’‘ ,אהלל ולאכלם ,ולפני
ונודע מה שאמרו (עיי’ ר”ה טז‘ ):תשובה ותפילה
וצדקה מעבירין את רוע הגזירה’ ,נוראות כתב
אותו ייסורים ורעות ,אך נוסף שבר על שבר
שהוא מדוכא בשרה ובמעוקה ,אך לאחר שמכיר
דבר’ זו מידת
‘באלקים טובה,
כחמש שנים קצה
ה’לקט יושר’ (הל’ ימי הסליחות יב) ,בשם ‘החבר משה שכל זאת באה לו על כי אין אלוקי בקרבי ,וכבר אהלל דבר’ זו נפש הדייגים
מינץ’ ,מפרש היאך אפשר לקרוע ולבטל גזירת התחזק להשים אל לבו שאכן ‘אלוקי בקרבי’ ,הרי פורענות, מידת ב’השגת הגבול’
רעות וקשות על ידי מצוות גמילות חסדים ,דהא
כתיב (משלי יט יז) ‘מלוה ה’ חונן דל’ ,ובגמרא (ב”ב
ה’צרה’ פורחת ונעלמת כלא היתה ואומר ‘מצאוני
הרעות האלה’ ותו לא.
והיינו טעמא ,כי
כל ה’משפט’ והדין
של הזאבים
י ).אמר רבי יוחנן‘ ,אלמלא מקרא כתוב אי אפשר בהאי עניינא נביא להביא דברים יקרים ונפלאים הם לטובה ,לגודל והחליטו להבריח
לאומרו ,כביכול עבד לוה לאיש מלוה’ שהקב”ה שכתב ההג”ק ‘אדרת אליהו’ (פר’ ויקהל) וז”ל, רחמיו של הקב”ה אותם משפת הים
נעשה כלווה מן האדם ,והאדם הוא ‘המלוה’ ,והנה דע לך ידידי ,כי מידת העצבון מלבד שהיא צער על בני ישראל,
בכל מקום קיימא לן (חו”מ סיד א) שהתובע הולך אחר הנפש הנה היא גם צער הגוף ,ומזקת לגוף הרבה, ולכן שפיר נאמר
הנתבע (שהדין יתקיים בב”ד שביקש הנתבע לילך אליו) ,מכל וכמה חולים נמשכו ממנה בר מינן .והנה מכה זו ‘את השירה הזאת’.
מקום בהלוואה מחויב הלווה -הנתבע -ללכת של מידת העצבון היא מעשה ידי אדם ,והכוונה ביסוד הדברים ביאר הרה”ק ‘תפארת שלמה’
אחר המלוה -התובע .מעתה ,אם אמרנו שהקב”ה שהיא מכה שכל מכה שתבוא על האדם ודאי היא זי”ע (לר”ה ד”ה ויאמר) בהא דכתיב בפרשתן (נצבים
הוא כביכול לוה ממי שגומל חסד לחברו ,נמצא גזירה מן השמים שאין אדם נוקף אצבעו מלמטה כט כג-כד) ‘ואמרו כל הגוים על מה עשה ה’ ככה
שביד האדם -המלוה -להחליט לפני איזה ב”ד אלא אם כן מכריזים עליו מלמעלה (חולין ז ,):אם לארץ הזאת’ וגו’ ,ולכאורה צ”ב ,מדוע הזכיר
הוא רוצה לעמוד בדין ,וממילא אפשר לו לטעון כן הכל נגזר מן השמים .אבל העצבון שיהיה הכתוב ש’הגוים’ ישאלו על מה עשה ה’ ככה ,וכי
שרוצה לעמוד לפני מידת הרחמים והחסד ולא לאדם מזה האדם הוא שהביאו בידו על עצמו, בני ישראל לא יתמהו על כובד הגלות .אך הביאור
לפני מידת הדין. וממן השמים לא גזרו עליו שיהיה לו מכה זו .יען בזה ,כי דוקא הגוים יהיו תולים כי כובד הגלות
ובזה ביארו מה שאנו אומרים בתפילה (פיוט כי העצבון הוא דבר מגונה ושנואי לפני הקב”ה, הוא מחמת שחטאו בני ישראל ,ושלחם ביד
ונתנה תוקף) ‘ויכון בחסד כסאך ,ותשב עליו באמת’, והאדם אפילו על עוונותיו אין ראוי להיות עצב פשעם ,אולם בני ישראל המאמינים בני מאמינים
שעי”י גמילות חסד יהא בידינו להחליט באיזה הרבה ,ואם מן השמים יגזרו עליו ייסורים הנה כפי שמשלים הכתוב (פסוק כח) ‘הנסתרות לה’
כסא ישב כביכול לדון אותנו. הקב”ה רוצה שהאדם יקבל את הייסורים בשמחה אלוקינו והנגלות לנו ולבנינו לעשות את כל דברי
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים ז מחוברים
אקטואליות תשובות
מבית הוראה אביר יעקב
הגאון הגדול רבי מאיר סירוטה שליט"א
לקנח ולהוריד לכלוך מעל
הבגד ,דזה לא מיקרי כיבוס,
זה להלן בעז”ה .ג .שפשוף העור
צדו זה על זה ,שזה מבואר להדיא
לשפוך מים על נעליו שהתכלכלו
ורק להוציא הבלוע תוך בשו”ע (סעי’ ט ,והוא עפ”י המבואר במסכת ולשפשפם
הבגד זה מה שמבואר בגמ’
ובפוסקים שהוא בכלל כיבוס
זבחים צד ):לאיסור. נתלכלכו מנעליו מבוץ ,האם מותר שאלה.
והנה מהו דרגת כיבוס סתם, לשפוך עליהם מים כדי שיתרכך הלכלוך ,וכך
ואסור ,וא”כ אי אפשר להבין שכתב המשנ”ב (בסקמ”א) שגם כן יוכל לנקותו.
ולומר דכאן בעורות יהיה הדין אסור ,הנה בפשטות כשלומדים את
יותר חמור ונאסר אף קינוח דברי המשנ”ב והביאוה”ל (בד”ה אבל מותר ,אך דוקא באופן שאינו תשובה.
לכלוך מלמעלה ,כשמהסברא לכבסו ,ובד”ה זה על זה) נמצא מבואר משפשף את הנעליים בידיו [או ברגליו ,או על
הפשוטה היינו יותר מקילים, דאסור לקנח העור בידיו אחרי ידי שפשוף נעל על גבי נעל ג”כ אסור] ,רק ישפוך
ארכיון 'עוז והדר' דהרי מבואר בגמ’ דבעורות ששפך על מקום הלכלוך מים ,וכמו עליהם מים ויקנחם אפי’ בידו בלא שפשוף [ועי’
לא אמרינן שרייתן זהו כיבוסן, שכתב בביאור הלכה ד”ה אבל ,בזה באריכות בהערה כאן מה שנבתאר בזה חידוש דין
וביותר דלא מצינו חידוש זה של מרן המשנ”ב הלשון :דהא חזינן דרב לא התיר כי אם שכשוך למעשה].
שכתב לאסור כיבוס סתם בעורות בשום פוסק בעלמא שאינו נוגע ידיו כלל לכבס ,עכ”ל .וכן הרחבת הדברים .מבואר בשו”ע (סעי’ ט) דעורות
קדמון ,לא בבית יוסף וברמ”א וגם לא בט”ז בהמשך הדיבור (שם) כתב :אבל כיבוס בידים, אין בהם משום שרייתן זהו כיבוסן ,ולפיכך מותר
ובמג”א ובשו”ע הרב ,וכולם פה אחד הסכימו משמע דאסור ,ע”כ .הרי מבואר דאסור לנגוע לשפוך עליהן מים .אמנם מבואר במשנ”ב (סקמ”א)
שאסור בעורות רק שפשוף היטב בידיו שפשוף בידיו על העור לקנחו .וכן מוכרח לכאורה לומר ובביאור הלכה (שם ד”ה זה על זה) דאסור לשפשפן
צדו על צדו ,ומיאנו מלחדש כנ”ל .וע”כ אמר מהא דכתב בביאור הלכה ד”ה זע”ז דגם כשאינו בידיו אחר ששפך עליהן מים ,מדין כיבוס עורות.
מו”ר דההכרח הוא לצמצם חידושו של המשנ”ב משפשף זה על זה רק חופף היטב במים את מקום ולכן בנידו”ד יזהר שלא ינקה את הנעליים ע”י
ולהעמיס בדבריו שלא אסר בסתם כיבוס רק הלכלוך ומדיחו שיהיה נקי ,הוא בכלל מה שכתב שפשוף בידיו על המנעל ,אלא רק ע”י שיקנח
כשמשפשף ומוציא הבלוע ג”כ .ומה שביאר המחבר שפשוף צד זה על זה ,הרי לכאורה ע”כ אותם בלא שפשוף ,וזה מותר ,וכנ”ל בהע’ מ”ב
בביאור הלכה (ד”ה זע”ז) דשפשוף היטב הוא בכלל מה שאסר הביאור הלכה בדיבור קודם כיבוס באריכות.
מה שאסר המחבר שפשוף צד על צד ,זה מיירי סתם היינו שמקנח בידיו ,קינוח ללא שפשוף ,וגם והנה כאן המקום לבאר ביאור דברי המשנ”ב
בשפשוף יותר חזק מכיבוס סתם ,אמנם גם כיבוס זה אסור ,ואינו מותר רק לשפוך מים על מקום (סקמ”א) במה שכתב דגם סתם כיבוס אסור בעורות,
סתם שאסור זהו רק באם משפשף בידיו על הלכלוך ולא יותר .כל זה נראה לכאורה ממרוצת ולא רק שפשוף צדו זה על זה ,דהנה מבואר כאן
העור להוריד הלכלוך הבלוע בעור ,אמנם אם אין דברי המשנ”ב והביאור הלכה וכנ”ל. בסעי’ ט’ ובמשנ”ב ,דכיבוס בעורות יש ג’ דרגות:
משפשף רק מקנח ומוריד בידו הלכלוך מהעור אמנם אמר לי מו”ר ,דקשה מאוד להולמו דהרי א .שכשוך ,דהיינו לשפוך מים על העור במקום
(הנעל בנידו”ד) היתר גמור הוא ,וכמו שנתבאר מפשטות הגמ’ והפוסקים בסעי’ א’ ובסעי’ ט’ המלוכלך שזה מותר לכו”ע .ב .כיבוס סתם שבזה
באריכות ,ודו”ק היטב בזה כי נכון הוא בסייעתא ובמתני’ דשבת קמב :היתה על הבגד לשלשת חידש המשנ”ב (בסקמ”א ובביאור הלכה) דאסור על אף
דשמיא. [לכלוך] מקנחו וכו’ ,מבואר להדיא דאין איסור שמפשטות הגמ’ והשו”ע משמע להיתר ,ויתבאר
הגאון רבי אהרן מרדכי גרין שליט”א
מעונה ליום טוב ,וכל היום יעסוק בתורה ובמצות
ובתשובה ,ומכל שכן בעבירות שבין אדם לחבירו,
זו באמצע אמירת הסליחות ,אלא
יטול אחר כך ,וכן מותר לילך אז
מנהגי ערב ראש השנה
ולא ימתין עד ערב יום הכיפורים אלא יקדים את יותר מארבע אמות ,וגם אין צריך א .מוצאי שבת דערב ראש
עצמו היום לבקש מחבירו מחילה[ .קיצור שו”ע לדקדק שלא ליגע בעיניו[ .הליכות השנה.
סימן קכח סי”ד] .וכתב במחצית השקל [שם שלמה ע”ה]. במוצאי שבת דערב ראש השנה,
סק”י] ,דעכשיו רבים נוהגים שלא להתענות כי
אם עד זמן מנחה גדולה ,ומתפללים תחילה מנחה
ג .תענית ערב ראש השנה. אין אומרים ‘ויהי נועם’[ .דכיון
א .כתב השו”ע [סימן תקפא שאומרים ומעשה ידינו כוננה
גדולה ,ובארחות חיים [שם סק”ט] כתב ,שבהגיע
ס”ב] נוהגים להתענות בערב עלינו צריך שיהיו כל הששת ימים
חצות היום אין צריך להתענות יותר.
ארכיון 'עוז והדר' ראש השנה[ .והוא על פי המדרש ראוים למלאכה ,וכיון שאין אומרים
ד .יש מי שהביא סמך להנוהגים להקל בתענית
תנחומא שהובא בטור ,בערב ויהי נועם אין אומרים גם כן ואתה
ערב ראש השנה ,דכמו בתענית יארצייט שנפסק
ראש השנה גדולים מתענים והקב”ה מוחל שליש סימן אפרים מטה קדוש ,אולם “ויתן לך” אומרים,
להלכה שמתענים ,ואפילו הכי יש שהורו שלא
להתענות בו ,כדי שלא יתבטלו מתורה ותפלה, עונותיהם ,בעשרת ימי תשובה בינונים מתענים תקפא סמ”ז ,ואלף המגן שם].
והקב”ה מוחל להם ב’ שלישים ,ביום הכיפורים
דבדורות החלושים התענית קשה יותר[ .כדהובא ב .התחיל לומר סליחות קודם עלות השחר
בחוט המשולש שכן ציותה אשת בעל החתם סופר מתענים כולם והקב”ה מוחל להם הכל].
ליוצאי חלציה ,והורה החתם סופר לקיים דבריה, ב .כתב הרמ”א [שם] ורבים נוהגים לאכול האם מפסיק בעלות השחר ליטול ידיו.
וכן כתב במשמרת שלום אות י’ סק”א ,ושו”ת בערב ראש השנה קודם עלות השחר ,משום קודם בהשכים בשו”ע [סימן ד סי”ד] מסתפק
דודאי השדה סמ”ה] .כמו כן בתענית דערב ראש חוקות העמים שהיו נוהגים להתענות בערב כשמגיע שנית ידיו עלות השחר ,אם צריך ליטול
השנה שאינו רק מנהג ,דאפשר להקל .וכן הורה חגיהם ,מאידך על פי הזוהר הקדוש יש איסור חוזר השחר דבעלות עלות השחר ,דיש אומרים
הגרי”י ניימאן [רב דקהילת בעלז במונטריאל], גדול לאכול קודם אור היום [הו”ד בכף החיים הרמ”א כתב ולמעשה הרוח רעה על ידיו שנית,
דבקהילות קדושות שמאריכים בתפלות דימי שם ,ובמ”ב ספ”ט סקכ”ח] ,ועל כן לא יאכל כלום [שם] ,שיש ליטול ידיו שנית בלא ברכה.
ראש השנה וכמעט שעובר עליהם כל היום בצום, כשהתחיל לומר סליחות קודם עלות השחר ,אלא ישתה קפה או תה וכיוצא בזה.
יש מקום להקל בתענית דערב ראש השנה[ .הו”ד ג .בערב ראש השנה נהגו כולם להתענות עד הגם שצריך לחזור ליטול ידיו בעלות השחר,
בנט”ג ר”ה ע’ קכז]. הורה הגרש”ז אויערבאך ,שלא להפסיק לנטילה אחר מנחה ,שאז טועמים איזה דבר כדי שלא יכנסו
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים ח מחוברים
אקטואליות תשובות
מבית הוראה אביר יעקב
הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט”א
רבה של שכונת רמת אלחנן בבני ברק ובעמח"ס 'חשוקי חמד'
ואמר רבי פנחס ,פעם הייתי
מהלך בדרך ופגשתי באליהו,
ישתדל לעשותם באופן הקל
יותר ,כגון שיכתוב ביד שמאל,
לבקש מרופא אינו יהודי שיאריך
אמרתי לו ,יאמר לי דבר שיועיל ידליק חשמל במרפק ,וירים במשמרת שלו ,כדי שיספיק
לבריות ,אמר לי :ברית כרת את הטלפון מאחורי ידיו ,לכן
עדיף שהוא ישאר כונן בשבת,
להתפלל בר”ה בציבור
הקדוש ברוך הוא ,ובאו לפניו כל
אותם מלאכים הממונים להזכיר כי השבת תישמר יותר על ידו, מתמחה שומר תורה ומצוות אמור שאלה.
חטאי האדם ,שבזמן שיזכירו מאשר על ידי אחד שאינו שומר לבצע תורנות בבית החולים ביום השני של
האנשים קורבנות שמנה שמה תורה ומצוות. ראש השנה ,התורנות מתחילה בשעה 8וצריכה
ושם ליבו וכוונתו בהם ,שכולם ואמנם אם קשה לו ,או שהוא להסתיים בשעה 10ביום למחרת ,בצום גדליה.
יזכירוהו לטובה .ביום הדין וגם חושש שמא יכשל בחלול החג והמתמחה אינו רוצה להפסיד את תפילות ראש
ארכיון 'עוז והדר' כשצריך סיעתא דשמיא בלימוד שלא לצורך ,מותר לו להחליף השנה ותקיעת השופר בציבור ביום נשגב זה.
התורה. את התורנות שלו עם אחר שאינו המצב הוא כי אם יגיע לתורנות כמתוכנן ,לא ברור
כותב ע”כ החפץ חיים -כל אחד הרי יודע נגעי שומר (עדיין) על השבת ,ואין בזה איסור של “לפני האם ,מתי ובאיזה אופן יוכל להתפלל במהלך
התורנות .מה שברור הוא כי תפילה סדירה במניין
עור” ,מאחר והוא מצדו לא גורם לחילול שבת של לבבו ועוונותיו הרבים ,ומכל עוון נברא מקטרג
ובניחותא לא יוכל להתפלל ,אם כי סביר להניח
הרופא השני ,וגם הוא יכול לשמור על השבת ,אם הרוצה לבלוע חייו ונפשו של אדם .הנה כאן
שיוכל לשמוע תקיעות ,אם לא במועדן אז במהלך
ירצה בכך ,אך כל זה כאשר הוא מחליף את כל נמצאת לו תחבולה כזו שלא זו בלבד שלא יהיו
היום בו מסתובב בעל תוקע במחלקות השונות
התורנות ,שאז הוא לא יגיע לבית החולים בכלל ,עליו מקטרגים ,אלא גם המקטרגים עצמם יהפכו
לתקוע בשופר .קיימת אפשרות כי יוכל לבקש
אלא רק השני יגיע במקומו ,אך בעניננו ששניהם לו למליצים טובים - .מי לא יחטוף כזו עצה? מי
ממתמחה יהודי אחר (שאינו יכול לבצע תורנות מלאה
יגיעו ,אין היתר לבקש מהשני לבוא לחלק מהזמן .לא ירצה לבוא ליום הדין עם ברית כרותה כזו של
מסיבה כלשהי) שאינו שומר תורה ומצוות ,להחליף
ובנידון השאלה ,לבקש מהאינו יהודי שימשיך הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו? סגולה זו כוחה
אותו למשך מספר שעות בתורנות ,כך שיוכל
את המשמרת שלו לעוד קצת זמן ,אין לנהוג כך ,יפה גם לרוצה להתעלות בתורה.
להתפלל ותיקין ולערוך קידוש ,ולבוא עם הסעה
וראוי לציין את דבריו במשנה ברורה (ריש סי’ מח) מפני שמתמחה בסוף המשמרת הוא עייף מאוד, עם נהג נכרי ,כך שיוכל להתפלל תפילה שלימה
ואם הוא ימשיך לעבוד גם במשמרת השניה ,הוא מש”כ כי סגולת אמירת הקורבנות אינה אמירת במניין ולשמוע שופר כראוי ,החיסרון בהצעה זו
לא יוכל לעבוד כראוי מחמת עייפותו ,נמצא התיבות בלבד ,אלא שהוא מתעסק להבין ענייניה, היא ,שאותו מתמחה ,כנראה שיבוא לבית החולים
שמלבד חשש של פיקוח נפש ,שלא יטפל כראוי יעו”ש. ברכב ,וכן לאחר שיגיע להחליף אותו ,הוא יחזור
בחולים ,יש כאן חשש של גזל מהחולים ,שמגיע לביתו ברכבו .ולכן שואל המתמחה האם דבר זה
להם הטיפול הטוב ביותר ,ואין היתר לעבור על
פחודי פלאך ירננו בקול :ה’ מלך! איסור גזל בשביל המצוות הנ”ל.
מותר בדרך זו או אחרת?
נאמר בפיוט ה’ מלך ,ליום ראש השנה‘ :כל אפשרות נוספת היא ,שיתכן ויוכל לבקש
והדרך הטובה ביותר היא ,למצוא מתחמה ממתמחה שאינו יהודי ,המסיים את התורנות שלו
שאינו יהודי שאינו עייף ,שיעבוד במקומו פחודי פלאך ירננו בקול :ה’ מלך’!
באותו היום (הוא בתורנות ביום הראשון של ראש השנה)
מה הכוונה “פחודי פלאך” ,והיכן ריננו בקול: בתחילת היום.
ה’ מלך? וכתב גיסי מרן הגר”ח קניבסקי שליט”א להמשיך בתורנות מספר שעות ,ובכך להרוויח את
דקאי על עם ישראל בשעת קבלת התורה ,דאיתא אותו הדבר .האם יש בעיה עם צעד זה?
במדרש (שמות רבה פרשה ה סי’ ט’)“ :ירעם א’ בקולו סגולה ליום הדין וגם להצלחה מכמה טעמים ,אין לבקש מהמתמחה תשובה.
נפלאות .מהו ירעם? כשנתן הקדוש ברוך הוא בלימוד התורה היהודי שיבוא במיוחד לבית החולים לחלק מהזמן
בימים ,בהם מחפש כל אחד להשקיט הקטיגור את התורה בסיני ,הראה בקולו לישראל פלאי של המשמרת שלו ,כדי שיוכל להתפלל ולקיים
מעליו ביום הדין ,יש לפרסם דברי הכהן הגדול פלאים”[ .ועיי”ש במדרש שמאריך שלא ידעו את מצוות היום כראוי.
ישראל איך הקול יוצא“ ,בא עליהם מן הדרום והיו מרן החפץ חיים זצוק”ל ב”תורה אור” פרק ג’. א .המתמחה השני יבוא עם רכבו והוא יעבור
“וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים רצים לדרום ,ומדרום נהפך להם לצפון והיו רצים על איסורי תורה [אילו היה יום טוב שני של ר”ה
עליו” (בראשית יח ,ב’) נאמר במדרש הנעלם (זהר) לצפון ,ומצפון נהפך למזרח ]“ ...ובמעמד הר סיני בשבת] על ידי נסיעה ברכב ,וזה ודאי שאסור
דרש רבי כרוספדאי “והנה שלשה אנשים ניצבים נפל פחד וחרדה על עם ישראל כדכתיב “וירא לגרום לחילול שבת ,כדי להתפלל כראוי .וגם אם
עליו” ,לעיין בדינו .כיון שראה כן “וימהר אברהם העם וינועו ויעמדו מרחוק” ,וזהו “פחודי פלאך”! המתמחה היה נוסע עם נהג אינו יהודי ,גם נראה
והיכן ריננו אלו :ה’ מלך?! האהלה” לבית המדרש“ .ויאמר” לנשמה“ ,מהרי שהדבר היה אסור ,מכיון שהוא עובר על איסור
איתא בדברים רבה (פרשה ב’ סימן לא) שבשעת שלש סאין” למנחה“ ,ואל הבקר רץ אברהם” של אמירה לגוי ואיסור תחומין ,ואין היתר לעבור
מתן תורה קיבלו עול מלכותו ית’ ואמרו :ה’ אחד! לקרבן. על איסורי דרבנן כדי להתפלל במניין ולשמוע
פירוש הדבר -שהמזכיר בפיו בבתי כנסיות פסוק שנכלל “במלכויות” דר”ה! [וכן בזמירות תקיעות שופר על הסדר.
ובבתי מדרשות עניני הקרבנות והמנחות וכוון ליום השבת“ :ופתחו וענו ה’ אחד”!] [שמעתי ב .עדיף שרופא שומר מצוות יהיה תורן בשבת,
בהם ,ברית כרותה היא שאותם המלאכים מהרב צבי יברוב שליט”א]. מאחר והוא ישתדל למנוע את חילול השבת במדת
וכל זה בא לחקוק בלב ישראל שהתורה הוא המזכירים חובותיו של אדם הרע לו ,לא יוכלו האפשר :ולא יעשה מלאכות שאינו נחוצות ,כמו
פלא. לעשות לו אלא טובות. כן ,גם במלאכות הנחוצות שאינם דחופות ,הוא
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים ט מחוברים
בס"ד
תמונות כלי הכסף באדיבות הצורפים
בס"ד
אורות של אמונה
לדרך החיים
מלוקט מדברות
קדשו ותורתו של
האדמו"ר רבי דוד חי
אביחצירא שליט"א
גיליון כד
פרשת נצבים וילך תשפ"ו
פניני דעת
לנתיבות חיי היום נְ ִﬣ ִירין ְ ּב ֵצל ָה ֱאמוּנָ ה
פרקי חיזוק לחיים של רוגע ושלווה
הניצוץ שלא יכבה – נקודת הקדושה אור האמונה – הטוב השלם
שבכל יהודי שטמון בחושך
מן הקדושה ,ויש בו ניצוץ קדושה הנותן בו כוחה של נקודה אחת למשוך
חיות וקיום .תיקון כל הדברים הרעים הוא להם רק המאור לעיניים כדי לראות את החסד מבט של אמונה לקראת השנה
על ידי שמוציאים מהם את ניצוץ הקדושה את האדם למעלה הגדול.
פרשיות נצבים וילך ,הנקראות סמוך החדשה
ומשיבים אותו לשורשו ,וממילא כל
הרשעה כעשן תכלה והיא בטילה מאליה. ונראה לימי הדין והרחמים ,מעוררות את
לעתיד יראו כי כל הקורה אינו בימי סוף השנה ,עת אנו מביטים לאחור
וכמו שנרמז בכתוב )תהלים ז ,י( וְ עוֹ ד הלבבות לתשובה שלמה .לעיתים אדם מקרה כלל והכל עצה עמוקה על כל קורותינו ,לעיתים מתגנבת ללב
תחושה של קושי או חוסר הבנה על מאורעות
ְמ ַעט וְ ֵאין ָ ׁר ָשע וְ ִה ְת ּבוֹ נַ נְ ָּת ַעל ְמקוֹ מוֹ וְ ֵאינֶ ּנוּ. מתבונן במעשיו וחש כי התרחק מאוד מדרך להטיבנו שונים שחווינו .אולם יסוד האמונה היהודית,
והנה תיבת רשע כוללת תיבת רע ואות שי"ן. הישר ,ורוח של ייאוש מנסה להשתלט עליו.
כדבר הזה הוא בכל יהודי .לקוצר דעתו של המתעצם לקראת הימים הנוראים ,הוא ההכרה
ותיבת רע היא הרע הגמור בלי שום טוב, אך תורת החסידות מאירה לנו סוד עצום
אדם נדמה שהדברים שקרו אינם במקומם וכי הברורה שכל מה שעושה הקדוש ברוך הוא
וכיוון שהוא רע גמור אין לו שום מציאות ומרנין לב ,שגם בתהום העמוקה ביותר
חלילה רוצים להרע לו ,אך יש לו לחזק לבבו, הכל לטובה .גם כאשר עיני הבשר שלנו רואות
של קיום ,אלא שיש בו גם אות שי"ן אשר חבוי ניצוץ של קדושה שאינו כבה לעולם,
שהנה יום יבוא ותאיר השמש ויבין ויראה בעין חושך וערפל ,עלינו לדעת כי במקום זה עצמו
היא רומזת על הקדושה ,והיא הנותנת קיום והוא המפתח לשובו של כל יהודי אל כור
בשר כי כך הוא הטוב ביותר עבורו .כל העובר מסתתר אור גדול ורחמים עצומים שעתידים
לרשע .אכן כאשר יסתלק אות שי"ן מן מחצבתו.
עליו מסודר על מקומו בהשגחה פרטית ,וכל להתגלות לעיני כל.
הרשע ולא יהיה בו עוד שום קדושה ,אזי הכתוב אומר )דברים ל ,ד( ִאם יִ ְהיֶ ה נִ ַ ּד ֲח ָך תכלית הייסורים מוכנים שרק באותם האופנים
יתבטל הרע במציאות ,וממילא וְ ִה ְת ּבוֹ נַ נְ ָּת ּמ ּ ָשםמ ּ ָשם יְ ַק ֶ ּב ְצ ָך ה' ֱאל ֶֹק ָיך ו ִ ׁ ִ ּב ְק ֵצה ַ ׁה ּ ָש ָמיִ ם ִ ׁ שבאו עליו הם הטובים ביותר עבורו .וכך גם אור האמונה מאיר כל חושך
ַעל ְמקוֹ מוֹ וְ ֵאינֶ ּנוּ. יִ ָ ּק ֶח ָך .כל יהודי ,גם כשהוא נכשל בחטא,
נותרת נקודה טובה בקרבו ,ונקודה זו עתידה
בכלל ישראל ,לעתיד לבוא יראו עין בעין כי והסתר
ניצוץ הקדושה משיב גם את להחזירו למוטב .כמו שמבואר בשם הבעל
כל העובר על עם ישראל בגלות היה אך ורק בתהלים נאמר )תהלים פב ,ה( ל ֹא יָ ְדע ּו וְ ל ֹא
לטובה ,ולא רק שייסורי הגלות יביאו טובה יָ ִבינ ּו ַ ּב ֲ ׁח ֵש ָכה יִ ְת ַה ָּלכוּ .פעמים עומד האדם
הרשע בתשובה שם טוב ע"ה על הפסוקִ ,אם יִ ְהיֶ ה נִ ַ ּד ֲח ָך בעקבותיהם ,אלא יתברר שעצם הצרות ומביט סביבו ורואה אך חושך ואפלה ,ושואל
ולפי דרכנו למדנו שבכל רשע ,אפילו אם ּמ ּ ָשם יִ ָ ּק ֶח ָך. מ ּ ָשם יְ ַק ֶ ּב ְצ ָך ו ִ ׁ
ִ ּב ְק ֵצה ַ ׁה ּ ָש ָמיִ ם ִ ׁ ההסתרות והייסורים הן הן טובות וחסדים
כלומר ,גם אם יהיה יהודי נידח ממקומו את עצמו כיצד ייתכן שגם המצב הזה הוא חסד
הוא מלא ברשעות ,מכל מקום יש בו מעט מאיתו יתברך .על זה אמר הכתוב ל ֹא יָ ְדע ּו וְ ל ֹא ורחמים ולטובה ,הרי הכול חשוך ואינו רואה
קדושה הנרמז באות שי"ן .כעין מה שהיה וממדרגתו בסיבת חטאיו ,מכל מקום בקצה יָ ִבינ ּו וזאת כי ַ ּב ֲ ׁח ֵש ָכה יִ ְת ַה ָּלכוּ ,אך משייאיר
ועומק פנימיותו יש כוונה עמוקה לשם עצה ותבונה בתוך הים הסוער של ההסתר
הבעל שם טוב הקדוש ע"ה רגיל ללמד זכות היום יראו וידעו כי הכול לטובה עצומה עבורם והייסורים.
על ישראל ,שגם כשהם חוטאים בוודאי יש שמים .משם הקדוש ברוך הוא מקבץ ואוסף ועבור זרעם ועבור כלל ישראל.
בליבם איזו כוונה טובה .כגון הגוזל ועושק את אותה כוונה טובה ,ומסייע שתתפשט אומר על כך ה'שם שלמה' ע"ה ,משל לאדם
אותה המחשבה ותעורר בקרבו הרהורי אמור מעתה ,אמנם אין לנו עיניים לראות שזכה וקיבל אפשרות כניסה לחדר אוצרותיו
את חברו ,שרצונו הוא לפרנס את בניו הטובה אך בקרוב נזכה לראות בהתגלות אורו
ולגדלם לתורה ולמצוות .מעט קדושה זה חרטה. ומשכיות החמדה של מלך רם ונישא .הכסיל
יתברך ,כנאמר )ישעיה ס ,ב( וְ ָע ַליִ ְך יִ זְ ַרח ה' בחושך הולך ובאישון לילה בחר להיכנס
בכוחו להשיבו למוטב .וגם זה נרמז בפסוק על ידי שמתודה האדם וממשיך לקבל ו ְּכבוֹ דוֹ ָע ַליִ ְך יֵ ָר ֶאה ,ובאורו נראה אור להכיר
וְ עוֹ ד ְמ ַעט וְ ֵאין ָ ׁר ָשע ,בכוח מעט הקדושה על עצמו תשובה שלמה ,הרי הוא זוכה בכוח להיכלי המלך הפנימיים .משנכנס ומביט סביבו
בבירור עד כמה טובה הייתה הגלות עד שלא והנה אין הוא רואה דבר והכול חשוך סביבו.
אשר שם וְ ֵאין ָ ׁר ָשע ,יזכה לבוא לתיקונו התורה והתשובה שקדמו לעולם לשוב נבין הכיצד חשבנוה לרעה .וכאשר היה הרה"ק
השלם ,וְ ִה ְת ּבוֹ נַ נְ ָּת ַעל ְמקוֹ מוֹ וְ ֵאינֶ ּנוּ ,וישוב לשורש בריאתו כמו קודם שחטא ונתקלקל. בעודו מהלך נתקל בחפצים שונים וכמעט
רבי נפתלי מרופשיץ ע"ה אומר שלעתיד יתגלה ומעדה רגלו ,מיד פרץ בבכי וזעקה גדולה
בתשובה שלמה. על זה נאמר )להלן פסוק יא( ִּכי ַה ִּמ ְצוָ ה ַה ֹּזאת
שכל הצרות והרע שעברו על ישראל בכל ומרה ,הלזה ארמון ייקרא שמונחים בו חפצים
וכיוצא בזה יתבאר הכתוב ִאם יִ ְהיֶ ה נִ ַ ּד ֲח ָך ֲ ׁא ֶשר ָאנ ִֹכי ְמ ַצ ְו ָּך ַהיּוֹ ם ל ֹא נִ ְפ ֵלאת ִהוא ִמ ְּמ ָך
הגלויות היו חסד גמור .וכפי שמבואר בספר בלי סדר ונראה שכל תכליתם להכשיל את
ִ ּב ְק ֵצה ַ ׁה ּ ָש ָמיִ ם ,שכבר חטא האדם מאוד וְ ל ֹא ְרח ָֹקה ִהוא ,עד שחוזר לגמרי לדרך
זרע קודש )תולדות ד"ה ויתרוצצו( ,שבאמת הנכנס לארמון.
ונדחה בחטאיו עד קצה שורש הקדושה, הישר באופן המועיל להתקדש ולהיטהר,
לעתיד יתוקן הכול ,וענף הרע שנתפשט לצד אך האמת היא שאין לו אלא להדליק נר
מ ּ ָשם יְ ַק ֶ ּב ְצ ָך ה' ֱאל ֶֹק ָיך .מאותה בכל זאת ִ ׁ בבחינת מחשבה דיבור ומעשה .ואלו הם
הרע יחזור לצד שורשו שהוא טוב ,שכן ענף
הנרמזים בפסוק )שם פסוק יד( ִּכי ָקרוֹ ב ולהעלות את האור או להמתין לזריחת השמש,
נקודה קדושה שנותרה בקרבו ,משם הרע בשורשו מושרש באחדות עם הטוב,
תתעורר הקדושה להשיבו בתשובה שלמה. ֵא ֶל ָיך ַה ָ ּד ָבר ְמאֹד ְ ּב ִפ ָיך ו ִּב ְל ָב ְב ָך ַל ֲע ׂשֹתוֹ . אז יתגלה לעיניו יקר כליל תפארת המלוכה
ויהיה רק טוב בעולם כי יתגלה שורש הטוב. ויופי והדר נדירים שלא שזפתם העין ,ואז בין
ויטהר את המוח על ידי מחשבות ודעות
הוראה למעשה: זכות וטהורות ,ומתוך כך יבוא לטהרת הלב ומובא בספר היכלי שן )משפטים ד"ה ואלה
המשפטים הב'( שרבי שלום מקאמינקא ע"ה
יבין שכל אוצרות הארמון מונחים כל אחד
לעולם אל לנו להתייאש משום יהודי, על ידי רצונות ותשוקת הלב ,וכך ימשיך גם מהם על מכונו בסדר מופלא .משל זה הובא
לטהרת האיברים שיהיו כל מעשיו טהורים אמר משמו של הרה"ק מרופשיץ ,שלעתיד בדברי תורה לנכדו המנחת אלעזר ממונקאטש
ואף לא מעצמנו .גם בימים שבהם נדמה
ורצויים. יתגלה שלא זו בלבד שבתוך הרע והדין טמון ע"ה )מהדו' ט' אות ל"ב( .ומעין משל זה הובא
לנו שהתרחקנו או שמישהו מיקירינו איבד
הטוב ,אלא יתגלה שאפילו לא היה בכך כבר בחובות הלבבות )שער הבחינה פתיחה( על
את הדרך ,נזכור תמיד שיש בקרבנו נקודה חיות כל דבר נובעת מכוח הסתרת פנים .ועל כך הצדיקים שבכל הדורות קבוצת עיוורים שהוכנסו אל בית המוכן להם
פנימית קדושה שאינה נכבית לעולם.
העבודה שלנו היא לחפש את אותו מעט הקדושה היו אומרים תמיד בכל העובר על עם ישראל בכל תועלותיהם ונכשלו בדברים המוכנים
הן בכלל והן בפרט ,גם זו לטובה וכל דעביד לתועלתם ,וכך נפצעו והיו מתרעמים על בעל
של טוב ,ללמד זכות ,ועל ידי כך לעורר את ביאורו של דבר הוא ,שכל דבר בעולם
רחמנא לטב עביד. הבית וגינו את מעשהו ,מבלי להבין שחסר
ניצוץ הקדושה שיאיר מחדש וישיב אותנו מקבל את חיותו בכוח ניצוץ קדושה המחיה
אל המקור באהבה ובשמחה. אותו .ואפילו דבר חטא ועוון ,חיותו היא המשך בעמוד הבא
בות
מו ָּסר ָא ֹ
הדרכה מעשית בפרשת השבוע
מ ּ ֻש ְל ָחן ַה ְּמ ָל ִכים
ִׁ
עובדות והנהגות מגדולי הדורות
השלמות המשולשת – מחשבה ,דיבור כלות הנפש – תשוקתם של קדושי עליון להידבק בבורא
ומעשה בעבודת השם
החיבור המלא למצווה
נפשו כדי שיוכל להמשיך בעבודתו בקודש .מסיבה זו, הנשמה הצמאה אל מקורה
לאחר כל תפילה היה נחלש עד מאוד והוצרך לטעום הנשמה היהודית עורגת ומשתוקקת תמיד לשוב
התורה דורשת מאיתנו לא רק את עשיית המעשה הטוב ,אלא התמסרות מוחלטת דבר מאכל או משקה לאלתר ,וכן הקפידו שלא להניחו אל מקורה הקדוש .בימים אלו של סוף השנה ,עת
של כל כוחות הנפש .השלמות האמיתית בקיום המצוות מושגת רק כאשר האדם לבדו .בימיו האחרונים נזהרו מקורביו לשמור עליו
רותם את שכלו ,את פיו ואת איבריו לעבודת הבורא ,ובכך הוא הופך לכלי קיבול אנו קוראים את פרשיות נצבים וילך ,תחושת הדבקות
משמרת קודש ,ועמדו לצידו הכן עם טעימה קלה כדי והכיסופים לבורא עולם מתעצמת בקרב כל ישראל.
טהור להשראת השכינה. להשיב את נפשו מיד עם סיום התפילה .אולם בפעם אצל צדיקי הדורות קדושי עליון ,השתוקקות זו לא
ִּכי ַה ִּמ ְצוָ ה ַה ֹּזאת ֲ ׁא ֶשר ָאנ ִֹכי ְמ ַצ ְו ָּך ַהיּוֹ ם וגו'ִּ ,כי ָקרוֹ ב ֵא ֶל ָיך ַה ָ ּד ָבר ְמאֹד ְ ּב ִפ ָיך ו ִּב ְל ָב ְב ָך האחרונה התעכב הדבר מעט והוא נפל ארצה ,ומתוך הייתה רק רגש חולף ,אלא עבודה תמידית של מסירות
ַל ֲע ׂשֹתוֹ )דברים ל ,יא-יד( .בפסוקים אלו נמצאים יסודות עמוקים לכל תהלוכות האדם דיבורים קדושים ודבקות עצומה שנמשכה ל"ו שעות, נפש ממש ,עד כדי סכנת התפשטות הגשמיות .עובדות
בקיום המצוות ,שכן ִּכי ַה ִּמ ְצוָ ה ַה ֹּזאת מדבר בכל מצוות התורה כדברי רש"י .האדם נפרד מן העולם הזה ונסתלק לעולם העליון.
מחויב לעבוד את בוראו במחשבה ובדיבור ובמעשה ,ואם חסר בתורת האדם אלו מאירות לנו טפח מאותה אהבה בוערת להשם
ומצוותיו אחד מהדברים הללו עדיין לא השלים עבודתו .שזהו עיקר כוונת המצווה, אין הצדיקים נמנעים מלהתקרב לאור יתברך שאין לה גבול.
שעל ידי ייחוד מחשבה דיבור ומעשה מייחד האורות העליונים בשעת עשיית המצווה, העליון אף בידיעה שיגיעו עד כלות פטירת המגיד מזלאטשוב בעת רעוא
ולכן כל מגמת היצר הרע שרוצה להחטיא את האדם היא שלא יעשה שום מצווה
במחשבה דיבור ומעשה יחד ,ומכניס בו מחשבות זרות רחמנא ליצלן )צמח צדיק פרשת הנפש דרעוין מתוך דביקות עד כלות הנפש
כי תבוא ד"ה א"י והיה הב'(. סיפורים אלו הם מקצת דמקצת משבחם של קדושי על פטירת המגיד מזלאטשוב זלה"ה מסופר ,כי
בשלושה אלו תלוי עיקר דבקות האדם בבוראו ,שכאשר מקיים האדם תרי"ג עליון צדיקי הדורות אשר כל ימי חייהם מקיימים כל לערך שנתיים קודם פטירתו הוצרכו לשמור עליו שלא
מצוות ,שידוע שמצווה היא מלשון צוותא וחיבור לבורא יתברך ,ועושה אותן מצווה ומצווה בדביקות עצומה וקרבת אלוקים עד תצא נשמתו מרוב דביקות בבוראו ,וייחוד בשבת
בשלמות ,הרי שמקשר עצמו ברצון הלב במחשבתו ,ובדיבור כשמוציא בשפתיו כלות נפשם ממש בבחינת ִּכי ָע ֶל ָיך ה ַֹרגְ נ ּו ָכל ַהיּוֹ ם קודש בעת רעוא דרעוין .ואירע מעשה בכ"ה באלול
את תיבות הברכה ,ובמעשה שמקיימן באמצעות מעשה המצווה כשעושה זאת כפי )תהלים מד ,כג( .וכך גילה האור החיים הקדוש )ריש שנת תקמ"א בעת רעוא דרעוין בשבת קודש פרשת
שנצטווה .מכך מתעורר משמיים כנגדו הרצון להידבק באדם העושה רצון בוראו שזו פרשת אחרי( טפח ממדרגותיהם הקדושים והנשגבים נצבים וילך ,היה כל כולו אחוז שרעפים ודבוק בבורא
שלמות העבודה להגיע לדבקות ,כאומרו )לעיל ד ,ד( וְ ַא ֶּתם ַה ְ ּד ֵב ִקים ַ ּבה' ֱאל ֵֹק ֶיכם ַח ִיּים בפירושו על מיתת נדב ואביהוא ,ורבות התייגעו גדולי עולם עד כלות הנפש מרוב חיבה ותשוקה לבורא ברוך
ֻּכ ְּל ֶכם ַהיּוֹ ם .והם שלמות פעולות האדם שיש בו נפש רוח ונשמה שהם כנגד מחשבה הדורות והמקובלים לבאר דבריו הטמירים והנעלמים הוא .ובאמצע אמירת מאמר תא חזי מזוהר הקדוש
דיבור ומעשה ,הנשמה כנגד המחשבה ,הרוח כנגד הדיבור ,הנפש כנגד המעשה. בפירושו שם ,ותוכן דבריו שמתו נדב ואביהוא בזה )יתרו פח ,ב( הנדפס בסידורים ,בשעה שאמר ובהאי
שנתקרבו לפני אור עליון בחיבת הקודש .והוא סוד רצון אסתלק משה נביא מהימנא קדישא מעלמא הגיע
רמז התורה להתחלה ,אמצע וסוף הנשיקה שבה מתים הצדיקים ,ורמז הכתוב בתיבת להתפשטות הגשמיות ,וכשראתה זאת בתו הצדקת
וכך נאמר מפורש בתורה הקדושהִּ ,כי ָקרוֹ ב ֵא ֶל ָיך ַה ָ ּד ָבר ְמאֹד ְ ּב ִפ ָיך ו ִּב ְל ָב ְב ָך הזעיקה את אחיה הצדיק ר' יצחק ,אך כשהגיע איחר
וימותו הפלאת חיבת הצדיקים ,שהגם שהיו מרגישים
ַל ֲע ׂשֹתוֹ .וכך גם נרמז בראשי התיבות ְ ּב'פיך וּ'בלבבך ַל'עשותו אותיות בו"ל .והם את המועד וכבר נסתלק לבית עולמו.
אשית ,ואמצע אותיות מרמזים על כל התורה כולה ,כי התורה מתחילה באות בי"ת ְ ּב ֵר ׁ ִ במיתתם לא נמנעו מלהתקרב לדביקות נעימות
התורה היא אות ו"ו של ָגּחוֹ ן )ויקרא יא ,מב( ,ומסתיימת באות למ"ד ְל ֵעינֵ י ָּכל יִ ְׂש ָר ֵאל, עריבות ידידות חביבות חשיקות מתיקות ,עד כלות עבודת התפילה של היהודי הקדוש
והוא רמז שמחשבה ודיבור ומעשה הם התחלה ואמצע וסיום התורה כולה .בהם נפשותם מהם.
מפרשיסחא במסירות נפש ממש
תלויה שלמות קיום תרי"ג מצוות התורה מתחילה ועד סוף ,בשלושת הבחינות מחשבה
ודיבור ומעשה בשלמות .וראה מה שכתב בשל"ה )מסכת שבת דרך חיים( ,ואין לך דבר
נקודה לחיים: בדומה לזה מובא בספרים הקדושים על היהודי
מצווה שלא יתדבק במעשה בדיבור ובמחשבה ,דהיינו בעת עשיית המצווה ידבר אמנם איננו נמצאים במדרגות העצומות של הקדוש מפרשיסחא זלה"ה ,אשר הסתלקותו אירעה
ויאמר הנני אעשה המצווה הזאת אשר דינה כך וכך אעשנה בהתעוררות ובשמחה הצדיקים המגיעים עד כלות הנפש ממש ,אך מתוך בעיצומה של עבודת התפילה .כידוע ,דרכו בקודש
לשם ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה על ידי ההוא טמיר ונעלם וכו' ,ואז בעשותה סיפוריהם אנו יכולים ללמוד על עוצמת האהבה הייתה להתפלל תדיר במסירות נפש ממש ,ואכן כך
יחשוב בכוונת המצווה ובסודה לפי כוחו ,ואז נשלם דיבור ומחשבה ומעשה ,ונתקיים שהנשמה שלנו מסוגלת אליה .כאשר אנו מתפללים עלתה נשמתו השמיימה מתוך תפילתו .הוא עצמו
ְ ּב ִפ ָיך ו ִּב ְל ָב ְב ָך ַל ֲע ׂשֹתוֹ . או מקיימים מצווה ,ובמיוחד כעת בימים נוראים אלו, העיד על נשמתו כי היא משורש אותם קדושים אשר
נשתדל להכניס מעט יותר לב ורגש .נתנתק לרגע מסרו נפשם על קדושת השם ,ועל כן פטירתו תהיה
שלוש מתנות טובות כנגד מחשבה דיבור ומעשה מטרדות העולם ,נזכור שאנו עומדים לפני מלך מלכי בהכרח מתוך דבקות עצומה .בכל עת תפילה הייתה
על ידי שמקיים את המצוות בשלמות במחשבה דיבור ומעשה זוכה לשלוש המלכים ,וניתן לנשמה שלנו לחוש את הצימאון הטבעי נפשו צמאה ודבקה בהשם יתברך עד כדי יציאת
המתנות הטובות שנתן הקדוש ברוך הוא לישראל כפי שאמרו בגמרא )ברכות ה ,א(, שלה לדבקות ואהבת הבורא. הנשמה ,אלא שמן השמיים חננו אותו והשיבו אליו את
רבי שמעון בן יוחאי אומר ,שלוש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל ,וכולן
לא נתנן אלא על ידי ייסורין ,אלו הן ,תורה וארץ ישראל והעולם הבא.
ְ ּב ֵצל ָה ֱאמוּנָ ה
שלוש מתנות טובות הללו מכוונות כנגד שלושת חלקי עבודת האדם מחשבה
דיבור ומעשה .כי ארץ ישראל ובית המקדש עיקר מעלתם היא עבודת הקורבנות המשך מעמוד קודם
במעשה ,והתורה היא עבודת השם בדיבור ,והעולם הבא הוא התענוג על השם בבחינת
המחשבה .כמו שפירש בשפת אמת )פרשת פנחס תרנ"א ד"ה הנני( שהעולם הבא נברא
באות יו"ד )מנחות כט ,ב( ,ויו"ד רומזת על המחשבה כמו שכתב רש"י )שמות טו ,א( היו"ד לעתיד תיראה לעין הטובה שבעצם הנראה כרעה
על שם המחשבה נאמרה ,וראה גם בתיקוני זוהר )מא ,ב( יו"ד מחשבה .העולם הבא על כך אמרו בגמרא )פסחים נ ,א( אמר רבי אחא בר חנינא לא כעולם הזה העולם הבא ,העולם הזה על
הוא בא לבסוף וזהו שנרמז סוף מעשה במחשבה תחילה .בהיות בני ישראל במצרים בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב ועל בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת ,לעולם הבא כולו הטוב
היו מחשבה ודיבור ומעשה שלהם בגלות ובהסתר ,ובכוח ייסורי הגלות זכו להיגאל והמטיב.
ולהשיג שלושת המתנות הטובות בשלמות. והקשו בפירוש דברי הגמרא ,הרי הסיבה שלעולם הבא לא יברכו דיין האמת אינו מחמת שיהיו רעות
שלוש מתנות אלו ראשי תיבותיהן ַא ַחתֶ ,א'רץ ישראלַ ,ח'יי עולם הבאּ ,ת'ורה, ועליהם יברכו הטוב והמטיב ,אלא מחמת שלעולם הבא לא יהיו כלל בשורות רעות ולכן יברכו הטוב
וזהו הרמז בבקשתו של דוד המלך )תהלים כז ,ד( ַא ַחת ׁ ָש ַא ְל ִּתי ֵמ ֵאת ה'ַ ,א ַחת ראשי והמטיב ,ואם כן לא השתנה דבר בעצם פרטי אמירת הברכה ,שכן דבר זה קיים גם בעולם הזה שעל הדברים
תיבות של שלוש מתנות הללו .בזה יובן שפתח דוד באומרו ַא ַחת ׁ ָש ַא ְל ִּתי ,ובהמשך הטובים מברכים הטוב והמטיב .היה לו לומר לא כעולם הזה עולם הבא ,העולם הזה יש בו רעות וטובות
דבריו מנה שלוש בקשותִ ׁ ,ש ְב ִּתי ְ ּב ֵבית ה'ַ ,ל ֲחזוֹ ת ְ ּבנ ַֹעם ה' ,ו ְּל ַב ֵ ּקר ְ ּב ֵה ָיכלוֹ ,כי שלוש העולם הבא אין בו כי אם טובות ולכן הברכה תהיה תמיד הטוב והמטיב ,ומה לו לדבר על שינוי הברכות
בקשות אלו מכוונות כנגד שלוש המתנות הטובות הנרמזות בראשי תיבות ַא ַחתִ ׁ .ש ְב ִּתי שלכאורה אין בעצם הברכות הבדל.
ְ ּב ֵבית ה' ָּכל יְ ֵמי ַח ַיּי היינו תורה שלא ניתנה אלא לממית עצמו עליה וסוגר עצמו בבית פירש זאת הצל"ח )שם( בשם מוהר"ר אפרים ריישר ע"ה מגיד דק"ק בראד ,שבאמת גם הבשורות
המדרשַ ,ל ֲחזוֹ ת ְ ּבנ ַֹעם ה' עולה בגימטריא מ"ב רמז לעולם הבא שהוא בסוד שם של הרעות טובות הן ,כי אין דבר רע יורד כלל מהשמים ,שהכול הוא לטובה ,ואפילו הפורענות טובה היא לזככו
מ"ב ,ו ְּל ַב ֵ ּקר ְ ּב ֵה ָיכלוֹ היינו יישוב ארץ ישראל בקביעות וגם לבקר לעיתים מזומנות ולהכניעו ולטהר נשמתו .אלא שהאדם בעולם הזה אינו מבין הדבר לאשורו ונדמה בעיניו כרעה ,ועל אותן
בבית המקדש שהוא היכל ומרכבה לשכינה )כנפי יונה רמ"ע מפאנו חלק ד סימן יב(. הבשורות יש מי שמברך דיין האמת כי רעה היא לו ,ויש מי מברך על אותה הבשורה הטוב והמטיב כי הוא
זוכה לראות שהכול לטובתו .אכן לעולם הבא יתגלה שכל הקורות עמנו לטובה גמורה ,וכולם יברכו רק
זהירות מן הרגילות בעבודת השם הטוב והמטיב ,ויזכו להשיג איך כל מאורעותינו הם לטובה גמורה.
ומכל מקום גם כשיזכה לכל המתנות הטובות הללו ,להיות קבוע בבית השם וזו כוונת מאמרם ,כי בעולם הזה אומר דיין האמת ,שסובר שזהו מצד מידת הדין ,אך לעולם הבא אומר
ובהיכלו כל ימי חייו ,אל יאמר די לנפשו ,וייזהר מאוד מן הרגילות ,אלא ירגיש תמיד הטוב והמטיב ,כי רואה למפרע שכולו היה טוב והיה לו לברך הטוב והמטיב .ויש האומרים להעמיס זאת
בעצמו כמי שבא רק עכשיו ְל ַב ֵ ּקר ְ ּב ֵה ָיכלוֹ .כאורח שבא לראשונה לבקר בהיכל במשמעות לשון הגמרא שם ,שלגבי הטוב נאמר בשורות טובות ,ולגבי הדברים הרעים נאמר שמועות רעות
המלך ,ויתחדש בכל עת ובכל שעה להוסיף חיל ועוז בעבודתו .וזהו הרמז בפסוק )כך על פי גירסת הגר"א( .ללמד כי אין דבר הנקרא בשורה רעה שכן בעומק הדין נמצאים הרחמים והכול
ַא ַחת ׁ ָש ַא ְל ִּתי ֵמ ֵאת ה' ,כך הייתי שואל תמיד מאת השם ,אוֹ ָת ּה ֲא ַב ֵ ּ ׁקש ,שתמיד אהיה לטובה ,וכל שיש לומר על כך הוא שמועה רעה שכך ייתכן שנשמע לאוזניים ,אך האמת שזה טוב עבורו
כמבקש מאת השם ַל ֲחזוֹ ת ְ ּבנ ַֹעם ה' ו ְּל ַב ֵ ּקר ְ ּב ֵה ָיכלוֹ . אלא שאינו רואה ומרגיש זאת.
הוראה למעשה:
בשעה שאנו ניגשים לקיים מצווה ,נשתדל לעצור לרגע אחד של התבוננות .לא כאשר אנו נתקלים בקושי או בעיכוב במהלך היום ,בין אם בענייני פרנסה ,בבית או בכל תחום אחר ,נעצור
נסתפק רק בעשייה הטכנית של המעשה ,אלא נכוון את מחשבתנו למטרה שלשמה לרגע ונזכיר לעצמנו את משל הארמון בחושך .נאמר בפה מלא כי אנו מאמינים שגם ההסתר הזה הוא חלק
אנו מקיימים אותה ,ונוציא בשפתינו מילים של הכנה ושמחה .השילוב הזה של מאהבתו של הקדוש ברוך הוא אלינו .עצם הדיבור וההכרה הזו מאירים את החושך ,מקרבים את הישועה,
המחשבה והדיבור יחד עם המעשה ,ירומם את המצווה למדרגה אחרת וימשיך עלינו ומושכים עלינו שפע של רחמים וטוב נראה ונגלה לשנה טובה ומתוקה.
אור וחיות חדשה לכל השנה.
חמ„ו˙ ‚נוזו˙ ופנינים י˜רים מע˘י „ˆ‰י˜ים
ופעול˙ם ‰ליכו˙י‰ם ב˜ו„˘ ורום מעל˙ם ˘ל
מרנן ˙למי„י ‰בע˘"ט זי"ע וממ˘יכי „רכם
‡וˆר בלום וכלי מל‡ ברכ ‰מסו„ר וערוך מ˙וך
˘יחו˙ ‡‚‰ון רבי מנחם מנ„ל פומרנ˘ ıליט"‡
‰ר ˜"‰רבי ˘לום רו˜ח זי"ע,
˘"‰ר ˘לום״ מבעלז‡
יומ‡ „‰ילול‡ -כ"ז ‡לול ˙רט"ו
כפר קטן ושקט ,בתים מטים לנפול,
הרה“ק רבי שלום רוקח זי“ע ,המכונה ה‘שר שלום‘ )דער ערשטער
חושך מוחלט שרר ,רק בבית קטן בקצה
בעלזער רב -הרבי הראשון( נולד בעיר ברודי בשנת תקמ“ג 1בריש חודש
העיירה נראה אור קטן דולק” .הבה
שבט לרבי אלעזר רוקח ,ולאמו הרבנית רבקה הענא בתו של ר‘ יהודה זונדל
נלך“ אמר הרבי” ,אולם אתם שמרו על
רמר“ז .הרבי הינו נכדם של רבי אלעזר רוקח בעל ’מעשה רוקח‘ ורבי צבי
השקט ופקחו את עיניכם למחזה הגדול
הירש אשכנזי ה‘חכם צבי‘.
אשר תזכו לראות“.
בצעירותו התקרב הרבי ל‘חוזה מלובלין‘ עד שהפך והיה לאחד מגדולי
מאחורי בית קטן ופשוט נעמדו הרבי
תלמידיו .כבר בצעירותו כיבד ה‘חוזה‘ את תלמידו הגדול ,ועל אף גילו
ותלמידיו ,מציצים מבעד החלון אל
הצעיר -כבן שמונה עשרה שנים בלבד כיבד אותו בעליית ’שישי‘ ,באומרו:
תוך הבית .על כיסא קטן במרכז הבית
”עתיד הוא להפוך לרבם של אלפים ורבבות“ .בנוסף דבק הרבי ה‘שר שלום‘
ישב החייט של העיירה ,יהודי פשוט,
ברבי אורי -השרף מסטרליסק ,ובמגיד מקוזניץ.
תמים ועם הארץ גדול .עניות גדולה
בכ“ז אלול שנת תרט“ו נסתלק הרבי לבית עולמו ,שעות ספורות קודם
בבית ,השולחן הכיסאות מטים לנפול,
הסתלקותו התבטא הרבי ואמר ”קודם שירדה נשמתי לעולם הראו לה את
ניכר בהם היטב השנים הרבות שעברו
מתן שכרן של מצוות ,אולם נשמתי סירבה לרדת לעולם ,ולמרות שהוסיפו
עליהם ,ארון עץ ישן ,וארוחה דלה על
להראות לה שאלפי נשמות ממתינות לה כאן בעולם השפל ,מצפות שידריך
השולחן.
אותן בדרך העולה בית השם היא המשיכה בסירובה .עד שבא הקב“ה בכבודו
לפתע קם החייט מקומו ניגש אל הארון ובעצמו וערב לה שלא תחטא כלל בעולם השפל אליו היא יורדת ,ותחזור
הישן ומוציא בקבוק קטן של יי“ש לעולם העליון צחה ונקייה כפי שיצאה מתחת כיסא הכבוד“” .עתה“ סיים
ושתי כוסיות קטנות .בהתרגשות רבה הרבי” ,מבקש אני ממך ריבון כל העולמים ,אתה היית הערב שאצא בשלום
נטל החייט את בקבוק ומזג ממנו אל ואבוא בשלום ,לכך מבקש אני ממך שתקיים את ערבותך“.
שתי הכוסיות ,מניח את האחת סמוך
אליו ואת השנייה הניח בצידו השני דקות ספורות לאחר מכן עמדה בי˜ור מס˙ורי ב‡י˘ון ליל
של השולחן כאילו יושב שם מישהו. עגלה בפתח בית המדרש ,הרבי יצא
”לחיים לחיים“ קרא החייט והריק את היה זה ליל ראשון של סליחות ,רחובות
בזריזות מחדרו ,חוצה את בית המדרש
המשקה אל גרונו ,תוך שהוא נוטל גם העיר בעלזא מלאו באלפי אנשים ,מכל
עולה במהירות לעגלה וחיש מהר העיירות באזור התאספו יהודים הנה,
את הכוסית השנייה ושותה גם אותה.
נעלם בחשכת הליל .רחש עבר בין חפצו לומר סליחות אצל הרבי הקדוש
מלמולים חרישיים נשמעו מתוך המתפללים הרבים אשר גדשו את בית
הבית ,ניכר שבעל הבית נמצא בסערת השר שלום מבעלזא .באו לשמוע כיצד
המדרש” ,לאן יוצא הרבי בשעה זו ,הן הרבי מתחנן ומבקש על בני ישראל ומלמד
רגשות .ושוב נוטל הוא את הבקבוק
עוד זמן מה מתחילה התפילה?!“ עליהם זכות לקראת השנה החדשה.
ומוזג שתי כוסיות ,וכך פעם אחר פעם,
החייט העני מוזג את הכוסיות ממלמל אווירה מסתורית שררה בעגלה ,מלוויו תכונה רבה בבית המדרש ,דריכות
משהו ושותה את שניהם. של הרבי הרגישו בגודל השעה ,הבינו באויר ,האלפים נכנסים מתיישבים
שלא בכדי יצא הרבי למסע בהול במקומותיהם ,עוד שעה קלה יגש הרבי
”נו“ אומר הרבי לפתע ”ראינו מספיק“,
הבה נשוב אל בית המדרש ,המוני בזמן כה נשגב ומיוחד .אולם הסוסים, אל העמוד יתחנן ויבקש על עם ישראל.
בני ישראל ממתינים לנו“ .תלמידיו סוסים ...הם אינם מרגישים במאומה אולם לפתע יוצא הרבי מחדרו
של הרבי לא העזו לשאול ,מה ביקש דוהרים אל תוך הלילה האפל ,מושכים וקורא למשמשו המסור רבי אלימלך,
הרבי להראות להם? ולשם מה נסע כה אחריהם את העגלה. ”נוסעים“ אמר הרבי ,המשמש חשב
בדחיפות לעיירה קטנה באישון ליל. זמן רב נסעו הרבי ותלמידיו” .עצור שלא שמע נכון” ,האם הרבי אמר
בדרכם חזרה נזכר המשמש לפתע, נא“ נשמע לפתע קולו של הרבי. שנוסעים?“ שאל המשמש” ,אכן“ ענה
נזכר שהוא מכיר את אותו החייט. העגלון עצר את עגלתו באחת והרבי הרבי” ,הכן בזריזות עגלה וסוסים,
יהודי זה ירא שמיים היה ומדקדק ותלמידיו מצאו את עצמם בטבורו של ממהר אני לדרכי“.
ניתן להתפייס עם בורא עולם?“ לפתע ”שמע נא“ אמר החייט” ,שנים רבות במצוות ,ללמוד הרבה לא ידע אולם
נזכרתי ...נזכרתי בסכסוך ישן שהיה לי נוהג הייתי לבוא אל בית המדרש היה מגיע בכל יום בשעה מוקדמת אל
עם השכן מהבית ממול .יום אחד ישבנו בבוקר השכם כאשר טלית ותפילין בית המדרש ,ואף היה נשאר זמן רב
והתפייסנו ,שתינו לחיים נתנו יד אחד תחת בית שחיי כמו כל יהודי כשר .ואף לאחר התפילה ,אומר ’מעמדות‘ וגומר
לשני וסיכמנו שיותר מהיום לא נעשה לאחר התפילה נוהג הייתי להישאר זמן את כל ספר התהילים.
דברים רעים אחד לשני“. רב ,תמיד יצאתי אחרון מבית המדרש“. אולם משהו השתנה בו לפני תקופה,
”כך אעשה עם הקב“ה!“ החלטתי, ”לפרנסתי עוסק אני בחייטות“ המשיך לפני תקופה נעלם אותו יהודי הפסיק
”קמתי מקומי פתחתי את הארון היהודי” ,וברוך השם הפרנסה הייתה לפקוד את בית המדרש ,ואף שמועות
והוצאתי מעט משקה שעוד נשאר בשפע ,אנשים רבים דפקו על דלתי התרוצצו שיהודי זה החל להתרועע
בביתי ,הנחתי על השולחן שתי כוסיות הזמינו חליפות ובגדים .אף בין הגויים עם אנשים שיהודי ירא שמים מתרחק
כוסית אחת בשבילי ,וכוסית אחת התפרסם שמי .כל פריצי האזור נמנו מהם.
בשביל הריבונו של העולם“. בין לקוחותיי ,מזמינים ומשלמים ביד מדוע נסענו אל ביתו של יהודי זה ,מה
”לחיים“ קראתי בקול” ,כעת אנו רחבה. חפץ הרבי להראות לנו?
מתפייסים“ אמרתי לקב“ה” ,אני מוחל יום אחד השתנה משהו ,התהפך עלי בית המדרש מלא מפה אל פה ,אלפי
לך אבי שבשמים ,ואתה תמחל לי. הגלגל ,סכסוך פרץ ביני לבין אחד אנשים עומדים וממתינים שהרבי ייגש
מהיום והלאה אגיע שוב לבית המדרש מהפריצים שהיה מבין לקוחותיי אל העמוד ויחל באמירת הסליחות.
אתחיל להתפלל כמו בעבר .וגם אתה הגדולים ,ומצבי החל להתדרדר .אולם בלא שהיות נכנס הרבי אל בית
אבא שבשמים תמחל לי גם כן ,תן לי אני בטיפשותי הרבה במקום לבקש המדרש ,ניגש אל העמוד ופתח באמירת
פרנסה ובריאות ,תן לי את כל מה שאני מהקב“ה שירחם עלי ולהרבות בתפילה הסליחות בתחינה נרגשת ”אשרי יושבי
צריך“. שתהיה לי פרנסה ברווח ,החלטתי ביתך“.
ושוב מזגתי משקה אל הכוסות ,ושוב לעשות ’ברוגז‘ עם הקב“ה! הפחתתי רגע לפני שהחל הרבי באמירת
קראתי לחיים עד שסיימתי את כל מעט מתפילתי ,אמרתי פחות תהילים! הסליחות הרים המשמש את עיניו
הבקבוק .לפתע נזכרתי ”הן ליל ראשון כמובן שהדבר לא עזר ופרנסתי והסתכל אל הדלת ,לפתע את מי הוא
של סליחות הלילה ,בבית המדרש המשיכה להתדרדר ,ולכך החלטתי רואה ...אותו ולא אחר ,החייט! ”האם
הגדול בעיר בעלזא הסמוכה מתאספים לצמצם עוד יותר את תפילתי הפסקתי הוזה אני“ שאל המשמש את עצמו,
אלפים ,מיד נטלתי את רגלי ורצתי אל לומר מעמדות ,ולאט לאט צמצמתי ”כיצד הגיע לכאן אותו החייט“ .אולם
בית המדרש לבקש סליחה ולהתקרב וצמצמתי ,וככל שמצבי המשיך החייט כמובן שלא הבחין בו ,ניגש
לבורא העולם“. להתדרדר המשכתי לצמצם את תפילתי אל פינה נסתרת ובפנים בוערות החל
”אלו היו מעשי הלילה“ ,סיים החייט עד שהפסקתי לבוא אל בית המדרש. באמירת הסליחות.
את סיפורו” ,אולם לא אדע מדוע עמד אולם גם כעת לא שפר עלי מזלי, באותו הלילה לא אמר משמשו של
הרבי הקדוש מתחת חלוני ,מדוע בא התחלתי לסבול ייסורים קשים עם בני הרבי סליחות ,עיניו התמגנטו אל
הוא ותלמידיו לראות את מעשי“. ביתי ,חולי ומכאוב החל ללפף את גופי, החייט העומד בפינה שקוע בתפילתו
בלב נפעם רץ המשמש אל הקודש אולם אני לא למדתי לקח .המשכתי ומתמוגג בדמעותיו ,הוגה את המילים
פנימה” ,רבי“ קרא” ,אנא הסבר לי מה להתדרדר מדחי אל דחי .עזבתי את הקדושות בלב נשבר ובכוונה עצומה.
ראו עיני בזה הלילה?“ היהדות כולה“. ”אני אברר זאת“ החליט המשמש,
”דע לך“ אמר לו הרבי” ,כל הפמליא של ”לא אתן לו לצאת מבית המדרש בלא
”לפני שלושה ימים אכלתי את פרוסת
מעלה עמדה שם תחת חלונו של אותו שיספר לי את סיפורו“.
לחמי האחרונה“ ,המשיך החייט
יהודי ,כל המלאכים שרפים ואופנים בסיפורו ”שלושה ימים לא בא אוכל ”ר‘ ייד מה שלומך“ פנה המשמש אל
ירדו היום לראות כיצד יהודי פשוט זה לפי! וכאשר אני מסובב בייסורים החייט מיד בסיום התפילה” ,זמן רב לא
מתפייס עם בוראו! אם כל פמליא של וברעב נזכרתי בימים הטובים כשהייתי זכינו לראות אותך“.
מעלה הייתה שם ,אני לא אהיה שם?“ הולך לבית המדרש ,אומר תהילים ”יודע אתה שהרבי הקדוש הלך הלילה
”אף אני חפצתי לראות מחזה כה נהדר ופסוקי דזימרה .געגוע הציף את לראות את מעשיך!“
ונפלא!“ ליבי ,משהו התחיל להתעורר ,הבנתי ”מה? הרבי הגיע לביתי?!“ ”אכן“ ענה
’רחמנא ליבא בעי!‘ הקב“ה מחפש שנהגתי שלא כשורה ,הן היאך ניתן המשמש” ,הרבי הקדוש עמד יחד
את התמימות של היהודים הפשוטים לעשות ’ברוגז‘ עם הקב“ה אשר מלא עם תלמידיו הקדושים מתחת לחלון
הללו ,הם אלו שממליצים עלינו זכות. כל הארץ כבודו?“ ביתך“.
ותפילתם הזכה והתמימה בוקעת את ”לכך החלטתי להתפייס עם הקב“ה“ ”אנא הסבר נא לי את מעשיך ,מדוע
כל השערים ,מעלה את תפילות כל בני סיפר החייט בתמימותו” ,אולם כיצד שתית יי“ש באמצע הלילה ,ולמי מזגת
ישראל כולם! אדע איך מתפייסים עם הקב“ה ,כיצד כוס נוספת“.
קו השיעורים -קול הלשון03-6171077 :
ובחר˙ בחיים
בס"ד ,גיליון שע"ט | פרשת נצבים וילך | תשפ"ו
‚ליון ˘בועי במ˘נ˙ מרן ה‡ור החיים ה˜' זיע"‡
ב‡ור החיים פניני ‡ור החיים
˙ול„ו˙ רבנו ה˜'
מה נעמה חיבת הקודש חובת האחריות
פר˜ ˘ביעי :רבינו בס‡לי וְ ָהיָ ה ִכי יָ בֹא ּו ָע ֶל ָיך ָּכל ַה ְּד ָב ִרים ָה ֵא ֶּלה ַא ֶּתם נִ צָּ ִבים ַה ּיוֹ ם ֻּכ ְּל ֶכם ִל ְפנֵ י ה' ֱאל ֵֹה ֶיכם
מ"ב פירו˘ים ל"בחו˜ו˙י" א ֶשר נָ ַת ִּתי ְל ָפנֶ ָיך וַ ֲ ׁה ֵשב ָֹת ַה ְ ּב ָר ָכה וְ ַה ְ ּק ָל ָלה ֲ ׁ אש ֶיכם ׁ ִש ְב ֵט ֶיכם זִ ְקנֵ ֶיכם וְ ׁש ְֹט ֵר ֶיכם כּ ֹלָר ׁ ֵ
ָ
א ֶשר ִה ִּד ֲיחך ה' ֶאל ְל ָב ֶב ָך ְ ּב ָכל ַה ּגוֹ יִ ם ֲ ׁ ִא ׁיש יִ ְׂש ָר ֵאל) :דברים כט ט(
למחרת ,בסעודת צפרא דשבתא ,עתיקא קדישא ,חזר
יך ׁ ָש ָּמה) :דברים ל א( ֱאל ֶֹה ָ עם ישראל חי בערבות הדדית ,כל אחד אחראי על
המחזה כולו על עצמו .הציבור התכנס לבית הרב וזימר
בצוותא זמירות שבת .הרב שקע בשרעפיו ,ומששב הליכה בדרך הטובה מביאה ברכה .ולהיפך ,הליכה עצמו ,אבל לצד זאת הוא ערב גם על האחרים.
לעצמו חזר בהתלהבות על ארבעה עשר פירושים בדרך הרעה ממיטה אסון וקללה. ומה יעשה אדם פשוט ,מן השורה ,שאין לו השפעה
נוספים ,וגם הפעם סיים בהתפעלות כי את הפירושים יחד עם זאת ,מתוך הנוסח והסגנון ,רואים את חיבת ה' ולא אמצעים ,האם כל אחד יכול להיות אחראי על
הללו אמרו כעת בפמליא של מעלה ,וכי נאמרו מפי אלינו ,עם קרובו. כולם?
הצדיק הנשגב רבי חיים בן עטר. 'הצצתי ואראה' אומר האור החיים הקדוש' ,מה נעמה אומר האור החיים הקדוש :כל אחד מתחייב כפי
ושוב קם האורח הבלתי מוכר ו“תיקן“ את הרב על חיבת הקודש אשר חיבב אלוקינו אותנו'. ההשפעה שיש בידו על האחרים .זאת למדים אנו
”טעותו“ בהוסיפו לתוארו של הצדיק את התואר ”הרב“, שימו לב ,אומר האור החיים הקדוש ,כשהפסוק מזכיר מחלוקת ההגדרות המפורטת.
”חיים בן עטר!“ קרא בקול. את הברכה הוא אומר 'כי יבואו עליך הברכה' לעומת ראשיכם – הם הגדולים שבכולם ,שיכולים למחות
את התסיסה שהתרחשה בקהל קשה לתאר .בני זאת בקללה כתוב 'אשר נתתי לפניך' ,לא כתוב 'עליך', בכל ישראל.
הקהילה לא אבו לחשות וביקשו לעשות שפטים רק לפניך'.
באלמוני המבזה כך את אותו קדוש עליון בלתי מוכר, שבטיכם – כל שבט אחראי על שבטו.
ה' רוצה לתת עלינו את הברכה.
שדברי תורתו נאמרים במרומים .הם חירפוהו וביזוהו, זקניכם – כל זקן יתחייב על משפחות צאצאיו.
רק תלכו בדרך הטוב ,כי שם ציוה ה' את הברכה.
ורק תחנוניו החוזרים ונשנים של מארחו הצילוהו כל איש ישראל – כל אחד על בני ביתו.
מתגרת ידם .גם רבה של הקהילה בקושי עצר בעצמו עשה מה שביכולתך.
מלענוש את האורח כדת וכדין.
בסעודה השלישית הגיעה התלהבותו של הרב לשיאה.
ליישר את הלב ואת המעשים
מה גם שהיו בידו ארבעה עשר פירושים חדשים,
וְ ָהיָ ה ִכי יָ בֹא ּו ָע ֶל ָיך ָּכל ַה ְּד ָב ִרים ָה ֵא ֶּלה וכשאני לעצמי מה אני
א ֶשר נָ ַת ִּתי ְל ָפנֶ ָיך וַ ֲ ׁה ֵשב ָֹת
נוספים ,ל“בחוקותי“; והכל מפרי מעיינו של הצדיק
ַה ְ ּב ָר ָכה וְ ַה ְ ּק ָל ָלה ֲ ׁ
הנשגב ,רבינו חיים בן עטר .אבל כעת ,כאשר בפעם
א ֶשר ִה ִּד ֲיח ָך ה' ֶאל ְל ָב ֶב ָך ְ ּב ָכל ַה ּגוֹ יִ ם ֲ ׁ ְל ַמ ַען ָה ִקים א ְֹת ָך ַה ּיוֹ ם לוֹ ְל ָעם וְ הוּא יִ ְהיֶ ה
השלישית קרא האורח ”חיים בן עטר“ ,בלי ”רב“ ובלי
יך ׁ ָש ָּמה) :דברים ל א( ֱאל ֶֹה ָ א ֶשר ִּד ֶ ּבר ָל ְך וְ ַכ ֲ ׁ
א ֶשר נִ ׁ ְש ַ ּבע ְּל ָך ֵלאל ִֹהים ַּכ ֲ ׁ
”רבי“ ,לא עצר עוד הרב בעצמו ונזף בו חמורות .לא יך ְל ַא ְב ָר ָהם ְליִ ְצ ָחק ו ְּליַ ֲעקֹב) :דברים ַל ֲאב ֶֹת ָ
נתקררה דעתו עד שהורה להושיבו בבית המעצר של בפרק ל ,פסוק א' כתוב 'והשבות אל לבבך' ,ובפסוק ג'
כתוב שוב 'ושבת עד ה' אלוקיך'. כט יב(
הקהילה .ואכן ,לא חלף רגע קט ,עד ששתי זוגות ידיים
חסונות לפתו את רבינו בזרועותיו ,והובילו אותו אל אומר האור החיים הקדוש ,שתי משמעויות יש כאן. 'למען הקים אותך לו לעם'.
חדר סגור ומסוגר עד שיחליטו הרב וטובי העיירה כדת יש ליישר את הלב מהדעות הפסולות .כשאדם הולך אומר האור החיים הקדוש :הפסוק הזה נותן לנו טעם
מה לעשות בו. בדרך הרעה -לבו טועה ,ומזה צריך לשוב .להכיר למה יש את הערבות ההדדית.
השבת יצאה .ופתאום ללא כל הודעה מוקדמת החלה ולדעת שלא טוב עשה' .והשבות אל לבבך'. שלא יאמר אדם אם אני מתנהג טוב ,מה אכפת לי
להשתולל בעיירה סופה נוראית ואיומה .הרקיע התקדר וכמובן להיטיב את הדרכים ולשוב בפועל לדרך מה השני עושה?! למה יעשה ה' כך לעבדיו ,להכביד
בעבים ,ומטרות עוז איימו להציף את הרחובות .הסערה הטובה' .ושבת עד ה' אלוקיך'. עליהם את העול ולחייבם במעשה הזולת.
עקרה עצים ושיברה גגות ,חלונות ודלתות .בני העיירה אך האמת שזה לטובתנו!
המפוחדים ניגשו באימה אל הרב שהיה איש קדוש ,כדי להכיר בדרך הטובה ,וללכת בה.
לשאול מפיו בשל מי הסער הזה. היכולת שלנו להתקיים כעם ,היא רק בזכות הערבות
ההדדית.
עשה הרב מה שעשה ,התעלה ב“עליית נשמה“ למרום.
שאל מה זה ועל מה זה ונענה” :מדי שבת קודש שובת
בזרועו יקבץ אם זה היה תלוי במצב רוח של כל אחד ,היום היה
פלוני עושה עבירה קלה ,ולמחרת חמורה ,והיה
הגיהנם מפעולתו והרשעים נחים .כאשר מבדיל רבינו וְ ׁ ָשב ה' ֱאל ֶֹה ָיך ֶאת ׁ ְשבו ְּת ָך וְ ִר ֲח ֶמ ָך וְ ׁ ָשב הציבור מתדרדר עד שחלילה היה הכל מתפרק,
חיים בן עטר על היין ,אות היא לכל באי עולם כי יצאה א ֶשר ֱה ִפ ְיצ ָך ה' ֱאל ֶֹהיךָ וְ ִק ֶ ּב ְצ ָך ִמ ָּכל ָה ַע ִּמים ֲ ׁ ישמרנו ה'.
השבת ,ורק אז חוזרים העולמות לסדר של מוצאי שבת
וימות החול ,והגיהנם שב לפעול .אבל כעת ,כאשר ׁ ָש ָּמה) :דברים ל ג( רק הערבות שומרת על המסגרת ומעניקה לנו את
הוא כלוא בבית מעצרכם ואינו יכול להבדיל ,שוררת לו היינו יודעים מה מעשינו עושים וגורמים. היכולת להיות עמו של ה' .עם-סגולה.
אנדרלמוסיה בכל העולמות וזה פשר הסערה הזאת!“ חושב אדם לעצמו ,נכשלתי בעבירה ,מה כבר קרה. לטובתו הדבר .למען הקים אותך לו לעם!
באותה הזדמנות ,הודיעו לרב מן השמים כי ילך ויבשר
לרבינו ,כי בזכות הבזיונות שהיו מנת חלקו ובפרט
במעצר אליו הושלך ,סר עוונו וחטאתו התכפרה ,ושוב המ˘ך בעמו„ ‚' ◄
אינו צריך להמשיך בגלותו!
הרב נחפז לשחרר את רבינו ולבקש את מחילתו ,ובישר
לו כי תמה גלותו .רבינו נפרד הימנו לשלום ושב לסאלי,
המ˘ך ב˘בוע הב‡ לביתו.
ספיר ויהלום
פניני מוסר ויר‡˙ ˘מים בפר˘ה
חלוקת הטוב בפני עצמה ,כאומרו’ :החיים ואת
הנורא מכל היה כאשר קיבל הרבי מכתבים
מהחזית ,מאת אנשי שלומו וחסידיו אשר תינו הטוב את המות ואת הרע‘ ,וכאן אמר ’החיים כי הו‡ חייך
פניו את כאבם ,סיפרו על האתגרים הרוחניים והמות וגו‘ הברכה והקללה‘ .עוד צריך לדעת סיפר הרה“ק רבי משה מקוברין זיע“א :מעשה
והגשמיים גם יחד והעתירו בפניו כי יפעל למה לא אמר אלא ’ובחרת בחיים‘ ולא אמר בהרה“ק רבי יצחק מדראהביטש זיע“א ,אביו
בעבורם שייחלצו מהתופת ,ולכל הפחות יזכו ’ואת הטוב‘“. של הרה“ק רבי יחיאל מיכל מזלאטשוב זיע“א
להגיע לקבר ישראל. כבדרכו מיישב רבינו הקדוש את התמיהות שהיה מהלך בדרכו ביום חורף ובקור גדול.
בעת קריאת מכתבים אלה ,ניכר היה כי קריאת אחת לאחת ומבאר את הפסוק כמין חומר, באמצע הדרך פגשו בו יהודים שנסעו אף
כל מילה עולה לו בדם ,כל שורה מטלטלת אולם דומה שניתן ליישב זאת באופן נוסף, הם למחוז חפצו וריחמו עליו והעלו אותו על
ומזעזעת אותו עד היסוד ואינה נותנת לו מנוח. מזווית שונה ומיוחדת. עגלתם .בהמשך הדרך עברה העגלה על פני
אך פה ושם הגיעו גם מכתבים מסוג שונה. גשר אחד שחצה נהר גדול וקפוא .לפתע
כאלה שמצאו נתיב ללבו של הרבי והרחיבו את פתאום קפץ הרה“ק מדראהביטש אל מתחת
’מי שבא אליי בשביל בני ,חיי ומזוני ושאר
לבבו בשמחה וקורת רוח שאין כדוגמתן. לגשר וישהה שם על פני הנהר .נחרדו יושבי
ענייני גשמיות -שייסע לצדיקים אחרים!‘
מכתבים אלה חשפו את היופי האצילי של עם העגלה מאוד והמתינו לו שיעלה חזרה מהנהר
התבטא בחריפות הרה“ק ה‘חידושי הרי“ם‘
ישראל ,את ההתמודדות הנעלית שלהם עם לעגלה.
מגור זיע“א ,בנוסח התואם היטב את דרך רבו
גזירת שמים .הם סיפרו על סוכה שנבנתה ה‘שרף מקאצק‘ זיע“א ,אולם תיכף סייג את כשחזר הרה“ק מדראהביטש ועלה על העגלה,
במסירות נפש ,על שופר שהושג בדי-עמל ,על דבריו’ ,אולם מי שמרגיש כי קשיים בגשמיות שאלוהו :מה היה לך שקפצת מהעגלה אל
תפילין שהונחו בחפזה ותחת אש צולבת ועל מפריעים לו להתעלות כראוי ברוחניות -אדם הנהר .נענה הרה“ק מדראהביטש ואמר:
שיעורי תורה חשאיים שהתקיימו במחתרת. שכזה יכול להיוושע אצלי בשניהם!‘ מנהגי תמיד ששם הוי“ה ב“ה עומד נגדי תמיד
היו גם מכתבים שכל כולם תורה .מכתבי פלפול באש שחורה על גבי אש לבנה ,והנה ראיתי
דור הולך ודור בא ,ועם ירידת הדורות חלה
ועמקות ,עיון ובקיאות ,והכל -כמה לא יאומן, שבנסיעתי עמכם הפסקתי לראות את שם
תמורה של ממש אף במישור זה .מיום ליום הוי“ה ב“ה ,ושמא היה זה מחמת אותם אינשי
מעומק החזית ,הרחק מבית המדרש ומאוצר נתמעטו הלבבות ,עד שנכדו וממשיך דרכו
הספרים ,מתוך ניתוק מוחלט מהשטיבל וההווי דלא מעלי שישבו יחד עימו בתוך העגלה ,ועל
הרה“ק ה‘שפת אמת‘ זיע“א התבטא’ :אכן, כן ירדתי אל הנהר ואמרתי שם לקב“ה :רבונו
הרוחני. בקאצק לא היה מקום לחסידים אשר על דל של עולם ,אם תחזיר לי מדרגה זו שיהיה שם
השפת אמת קרא את המכתבים הללו ,ונפעם. שפתותיהם היתה עולה שאלה של גשמיות. שמים לנגדי מוטב ,ואם לאו ,למה לי חיים .ואכן
”ה ִעד ִֹתי
על כך המליץ הרבי את לשון הפסוקַ : אולם ראיתי בני עליה והם מועטים ,ומה נעשה נענו מהשמים לבקשתי זו והחזירו לי מדרגה זו
ָבכֶ ם ַהיּוֹם ֶאת ַה ָשּׁ ַמיִ ם וְ ֶאת ָה ָא ֶרץ“ ,מלשון ֲ’ע ִדי‘ עם שאר העולם? האם נפקיר אותם לגורלם, )’תורת המגיד מזלאטשוב‘(.
-תכשיט’ .אברכים ובחורים שכאלה‘ התבטא ביד מסיתים ומדיחים חלילה?!‘
בהתרגשות אין קץ’ ,ממש מקשטים את השמים במילים אלו הביע השפת אמת ,למעשה ,את
ואת הארץ!‘ דרכו בקודש לקבל את כל הבא לפניו ,אם לשם כתב רבינו יונה ב‘שערי תשובה‘ )שער א( :הנה
הבורא נפח באפי נשמת חיים חכמת לב וטובת
רווחה גשמית ואם בשביל להיוושע מצרה
כזו או אחרת .הוא הסכית למצוקת בני עמו, שכל להכירו וליראה מלפניו ולמשול בגוף וכל
בדרך זו אפשר לפרש את הפסוק ,וליישב את תולדותיו כאשר המשילה על שאר בעלי חיים
תמיהות רבינו האור החיים הקדוש. השתתף בצערם והשפיע עליהם את ישועת ה‘.
שאינם מדברים מאשר יקרה בעיניו נכבדה,
במצבים שונים ניכר היהודי במלוא תפארתו ואם בעניני הפרט כך ,על אחת כמה וכמה ואחרי אשר בעבור זאת נבראתי ,ויהי בי הפך
כעבד ה‘ העושה רצון קונו ,מייחד ומקדש כשמדובר היה בצרת כלל ישראל. מזה ,למה לי חיים?
במעשיו את שמו יתברך בעולם .אולם ביתר בשנת תרס“ג ,השנה האחרונה לחיי הרבי,
שאת ניכר הדבר דווקא במצבי קיצון אלה, פרצה במלוא עוצמתה מלחמת רוסיה-יפן ,מה
את סמיכות שני הפסוק )דברים ל יט-כ(’ַ :ה ִעד ִֹתי
תחת האש הצולבת ובשפל המדרגה מבחינה שהביא לגיוס נרחב של אנשי צבא בכל דרג
ָבכֶ ם ַהיּוֹם ֶאת ַה ָשּׁ ַמיִ ם וְ ֶאת ָה ָא ֶרץ ַה ַחיִּ ים וְ ַה ָמּוֶ ת
גשמית -כשהוא מתגבר על כל האתגרים ותפקיד ,בעלי הכשרה וניסיון ושאינם כאלה,
וּב ַח ְר ָתּ ַבּ ַחיִּ ים נָ ַת ִתּי לְ ָפנֶ יַ ה ְבּ ָרכָ ה וְ ַה ְקּלָ לָ ה ָ
והקשיים ונחוש בכל מאודו לעשות רצון שמים ואף בקרב עמך בית ישראל נגררו בעל כרחם
היךָ לְ ַמ ַען ִתּ ְחיֶ ה ַא ָתּה וְ זַ ְר ֶע .לְ ַא ֲה ָבה ֶאת ה‘ ֱא ֶ
באהבה. אלפים רבים להילחם למען הצאר.
לִ ְשׁמ ַֹע ְבּקֹלוֹ וּלְ ָד ְב ָקה בוֹ כִּ י הוּא ַחיֶּ י וְ א ֶֹר
ַ’ה ִעד ִֹתי ָבכֶ ם ַהיּוֹם ֶאת ַה ָשּׁ ַמיִ ם וְ ֶאת ָה ָא ֶרץ‘ הללו נאלצו להתחפר בשוחות וללחום כתף יָ ֶמי לָ ֶשׁ ֶבת ַעל ָה ֲא ָד ָמה ֲא ֶשׁר נִ ְשׁ ַבּע ה‘ לַ ֲאב ֶֹתיךָ
מעידה התורה הקדושה ,הרי אתם כמו אותו לצד כתף יחד עם אויביהם הגרועים ביותר ,בני לְ ַא ְב ָר ָהם לְ יִ ְצ ָחק וּלְ יַ ֲעקֹב לָ ֵתת לָ ֶהם‘ ,פירש רבינו
תכשיט המייפה ומקשט את הבריאה כולה. העם הרוסי שוטם ישראל .הם ספגו עלבונות ה‘אור החיים‘ הקדוש זיע“א ,שהטעם שחפצים
אימתי? כאשר ֶ’את ָה ָא ֶרץ ַה ַחיִּ ים וְ ַה ָמּוֶ ת נָ ַת ִתּי ומהלומות ,אפליות וקיפוח סדרתי ומתמשך בחיים הוא רק בשל כך שרצוננו לעשות רצון
לְ ָפנֶ י - ‘כשהכדורים שורקים והסביבה כולה בצל מפקדי הצבא האנטישמיים ,ולמותר לציין ה‘ ,לאהבה את ה‘ ולשמוע בקולו ,וזהו שנתן
רועמת באש התותחים ,כשהכל נראה בלתי כי במישור הרוחני היה הנסיון גדול שבעתיים. הפסוק את הטעם ’כי הוא חייך‘’ ,כי מה לאדם
אפשרי .כשדווקא במצב זה הנכם מקיימים השפת אמת ,בבחינת ’בכל צרתם לא צר‘ ,נשא חיים ,אם לא רצונו יתברך‘.
’וּב ַח ְר ָתּ ַבּ ַחיִּ ים‘ ,ואין חיים אלא תורה! ָ בעול בני עמו וחש את עוניו של כלל ישראל
בכל רמ“ח איבריו ושס“ה גידיו .למעונו נהרו העי„ו˙י בכם – ע„י ו˙כ˘יט
לא אחת ביטא הרה“ק ה‘לב שמחה‘ זיע“א המונים ,צעירים בני עלייה וגם פשוטי עם התורה הקדושה בפרשת השבוע מציב לפנינו
בהתרגשות את המיית לבו אודות מעלתם של אשר נגזר עליהם להצטרף ללגיון הלוחם ובאו ”ה ִעד ִֹתי ָבכֶ ם ַהיּוֹם ֶאת את הברירה הבאה )ל יט(ַ :
האברכים והבחורים המתעדנים בתורה וביראת להתברך מפיו טרם צאתם לחזית לא-להם. ַה ָשּׁ ַמיִ ם וְ ֶאת ָה ָא ֶרץ ַה ַחיִּ ים וְ ַה ָמּוֶ ת נָ ַת ִתּי לְ ָפנֶ י
שמים .היה זה במוצאי שבת קודש פרשת צערו לנוכח הגזירה היה נורא ובלתי נתפס. וּב ַח ְר ָתּ ַבּ ַחיִּ ים לְ ַמ ַען ִתּ ְחיֶ ה ַה ְבּ ָרכָ ה וְ ַה ְקּלָ לָ ה ָ
’שובה‘ כאשר אלפי בחורים ואברכים גדשו את תכופות שמעו אותו נאנח ונאנק ,מפיו נשמעה ַא ָתּה וְ זַ ְר ֶע.“
בית המדרש ,ניצבים צפופים ונדחקים ,פתח שוב ושוב האמירה המזעזעת כי ’איני יכול עוד על לשון הכתוב תמה רבינו ה‘אור החיים‘
והשמיע דברי תורה שכולם כתר שבח לאותם לשאת זאת‘ ,ועד כדי כך שבמשך כל אותה הקדוש זיע“א כמה תמיהות ,וזו לשונו:
בני נעורים מופלאים’ :העדותי בכם היום את שנה בחר הרבי שלא לישון על גבי מיטה ,כי ”פסוק זה מיותר ,שהרי אמר בסמוך’ :ראה נתתי
השמים ואת הארץ‘’ .העדותי‘ מלשון תכשיט. אם שטח סדין דק על רצפת החדר ועליו הניח לפניך היום את החיים ואת הטוב‘ וגו‘ .עוד צריך
’עדי‘ של נוי והדר .בחורים כאלה הם תכשיט, את גופו. לדעת למה שינה מסדר שאמר למעלה ,שעושה
◄◄◄
◄◄◄
על הנגלות לא ענש את הרבים ,עד שעברו את המקדשים את השמים ואת הארץ .חסידים נזכרו
פניני ‡ור החיים הירדן ,משקבלו עליהם את השבועה בהר גרזים אז כי בימי מלחמת העולם הראשונה אמר זקנו
ובהר עיבל ונעשו ערבים זה לזה. הרה“ק ה‘שפת אמת‘ זיע“א דברים דומים אודות
רבינו ה‘אור החיים‘ הקדוש זיע“א מרחיב ומבאר כי חסידיו בעלי המדרגות .באותם ימים בהם
המאמר ’אתם נצבים היום כולכם‘ )שם פסוק ט( נועד אברכים גוייסו אל החזית המסוכנת שכל באיה
◄ המ˘ך מעמו„ ‡' להכניסם בברית הערבות ,וכלשונו הקדוש :ונראה לא ישובון .מבין החפירות ,תחת אש צולבת,
כי כוונת משה בברית זה הוא להכניסם בערבות כתבו אליו החסידים פלפולי תורה .בערגתו אל
הוא לא מרגיש שקרה כאן משהו בפועל. זה על זה ,כדי שישתדל כל אחד בעד חברו לבל החסידים הקדושים האלה ,אמר אודותם השפת
נשבר או התקלקל משהו .מקסימום לא יעבור פי ה‘ ,ויהיו נתפסים זה בעד זה .והעד הנאמן אמת’ :העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ‘,
עשיתי מה שאמרו לי. מה שגמר אומר ’הנסתרות לה‘ אלהינו והנגלות עם אברכים כאלה אפשר לקשט את השמים ואת
לנו‘ וגו‘ ,הרי שעל הערבות מדבר הכתוב .וביאר הארץ.
חס וחלילה לחשוב כך .האור החיים הקדוש
שם בהמשך את הפסוק )שם פסוק יב(’ :לְ ַמ ַען ָה ִקים ופעם ביושבו בסעודת מצוה בסוכה נראו אברכים
מבאר בכמה מקומות ,כי כאשר נכשל אדם
אהים כַּ ֲא ֶשׁר א ְֹתַ היּוֹם לוֹ לְ ָעם וְ הוּא יִ ְהיֶ ה לְּ לֵ ִ אשר נתלו על הסוכה ממעל לסכך על מנת לחזות
בעבירה ,נופלים חלקי קדושה בשבי הקליפות
ִדּ ֶבּר לָ וְ כַ ֲא ֶשׁר נִ ְשׁ ַבּע לַ ֲאב ֶֹתיךָ לְ ַא ְב ָר ָהם לְ יִ ְצ ָחק בשולחן הטהור אשר ערך .הציץ בהם והעיר
רחמנא ליצלן. בחיבה ,כי אברכים אלה הם קישוטים לסוכה )’נר
וּלְ יַ ֲעקֹב‘ שבא ליתן טעם להכנסת כלל ישראל
כעת הוא שב בתשובה .מה יהא על אותם בברית הערבות ההדדית ,וכלשונו :עוד ירצה לתת זכרון עמוד .(19
חלקי קדושה שנפלו בשבי?! טעם לברית הערבות ,שלא יאמר אדם למה יעשה
ה‘ כה לעבדיו להכביד עולם לחייבם במעשה כל י˘ר‡ל ערבים זה לזה
אומר האור החיים הקדוש ,זה מדויק בפסוק:
הזולת ,לזה אמר כי אלהים חשבה לטובה ’למען כשהתחיל להאיר אור קדושתו של הצדיק רבי
'ושב ה' אלוקיך את שבותך ,ורחמך ,ושב מאיר הגדול זיע“א ,זקנו של הצדיק רבי מאיר
הקים אותך לו לעם‘ ,פירוש ,שזולת זה יהיו ישראל
וקבצך'. חוזרים לאחוריהם ,היום יפשע אחד בקלה ולמחר מפרמישלאן זיע“א ,נזדמן לו פעם להיות בעיר
בהפרש של מספר מילים כתוב כאן פעמיים בחמורה ,והיו נשמטים מעדת הקדושה מעט מעט אחת והזמינוהו שם לסעודת ברית מילה .הרב
את המילה 'ושב'. עד שיפשע ישראל מהיות עם ה‘ ,ובמה שעשאם של העיר שהיה מהמתנגדים לדרך החסידות ישב
ערבים יתנו לב לעובר עבירה אחת קלה כבחמורה בראש השולחן ,ורבי מאיר ישב מן הצד בסוף
ה'ושב' הראשון פירושו שה' ישיב מהשבי את השולחן .וחסידיו סבבו אותו לשמוע בקול דברו.
חלקי הקדושה שנשבו מצד המעשים הרעים. ויתקיימו לעם סגולה ,הא למדת שכל מעשה ה‘
אינו אלא לטובתינו להקימנו. הדבר היה בראש חודש ,ורבי מאיר אמר לחסידיו
וכנגד החלק הנגלה ,היציאה מהגלות בה אנו שיזמרו את מזמור היום ’ברכי נפשי‘ )תהלים
יסוד הדברים ושורשם ביאר רבינו משה קורדובירו
נמצאים' ,ושב וקבצך'. קד( .חרה אפו של הרב על רבי מאיר שמתנהג
זיע“א בספרו ’תומר דבורה‘ )פ“א( :דהנה כל
בחסידות בדרך ה‘בעל שם טוב‘ זיע“א ,והתחיל
ישראל הם שארי בשר אלו עם אלו ,וזאת מפני
לומר דברי תורה שהיה בהם קנטור על רבי מאיר.
המשמעות האמיתית לחיים שהנשמות כלולות יחד ,ובשל כך יש בזה חלק
מזה ובזה חלק מזה ,ומהאי טעמא אינם דומים
אחר ברכת המזון נמלך הרב בדעתו שלא טוב
עשה לקנטר את רבי מאיר ורצה לפייסו .הלך
מרובים העושים את המצוה למועטים העושים
ַה ִעד ִֹתי ָב ֶכם ַה ּיוֹ ם ֶאת ַ ׁה ּ ָש ַמיִ ם וְ ֶאת את המצוה )תו“כ ויקרא כו ח( ,ולכן אמרו ’כל ישראל
וישב אצלו .ואמר לו רבי מאיר :העולם אומרים
ָה ָא ֶרץ ַה ַח ִ ּיים וְ ַה ָּמוֶ ת נָ ַת ִּתי ְל ָפנֶ ָיך
שיודע ללמוד ,ובכן יגיד נא דבר תורה ,ובזה רצה
ערבים זה לזה‘ ,מפני שבכל אחד ואחד יש חלק
לפייס את דעתו.
ַה ְ ּב ָר ָכה וְ ַה ְ ּק ָל ָלה ו ָּב ַח ְר ָּת ַ ּב ַח ִ ּיים ְל ַמ ַען אחד מחבירו ,וכשחוטא האחד פוגם עצמו ופוגם
נענה רבי מאיר ואמר :אנחנו נגיד מעניני דיומא,
ִּת ְחיֶ ה ַא ָּתה וְ זַ ְר ֶע ָךְ :ל ַא ֲה ָבה ֶאת ה' חלק אשר לחבירו בו ,נמצא מצד החלק ההוא
מהמזמור ’ברכי נפשי‘ שאמרנו עכשיו לכבוד
ֱאל ֶֹה ָיך ִ ׁל ְשמ ַֹע ְ ּבקֹלוֹ ו ְּל ָד ְב ָקה בוֹ
חבירו ערב עליו .ולפיכך ראוי לאדם להיות חפץ
בטובתו של חבירו ועינו טובה על טובת חבירו ראש חודש’ :יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב‘.
ִּכי הוּא ַח ֶ ּי ָיך וְ א ֶֹר ְך יָ ֶמ ָיך ָ ׁל ֶש ֶבת ַעל וכבודו יהיה חביב עליו כשלו ,שהרי חבירו הלא אדם צריך קודם כל לתקן את פעולתו ועבודתו
א ֶשר נִ ׁ ְש ַ ּבע ה' ַל ֲאב ֶֹת ָיך ָה ֲא ָד ָמה ֲ ׁ הוא ממש ’הוא‘ .והוא ציווי התורה ’ואהבת לרעך של עצמו ,ואחר כך ’עדי ערב‘ ,יוכל לתקן גם את
הערבות ,שכל ישראל ערבים זה לזה ,אבל כל
ְל ַא ְב ָר ָהם ְליִ ְצ ָחק ו ְּליַ ֲעקֹב ָל ֵתת ָל ֶהם: כמוך‘ .ומסיים שם דבריו :וראוי שירצה בכשרות
זמן שלא תיקן האדם את עצמו אינו יכול לתקן
)דברים ל יט-כ( חבירו ולא ידבר בגנותו כלל ולא ירצה בו ,כדרך
שאין הקב“ה רוצה בגנותנו ולא בצערנו מטעם אחרים ולהדריכם בתורת ה‘ .נכנסו הדברים ללב
כל מי שמתבונן מעט על עצמו ועל חייו ,אמור הקורבה ,אף הוא לא ירצה בגנות חבירו ולא הרב והפציר ברבי מאיר לסדר לו דרכי התשובה
לשאול את עצמו 'מה המשמעות האמיתית בצערו ולא בקלקולו וירע לו ממנו ,כאילו הוא ולהדריכו בעבודת ה‘ בדרך הבעש“ט .ורבי
לחיים שלי' .מה התכלית בחיי. ממש היה שרוי באותו צער או באותה טובה. מאיר אמר לו ,שאין לו עצה אחרת אלא לנסוע
להבעש“ט .מיד נסעו שניהם להבעש“ט .והרב
התשובה הבהירה והברורה ,אומר רבינו האור בזה יבואר גם השייכות בין הפרשה לשבת זו נשאר דבוק להבעש“ט ונעשה חסיד מובהק שלו
החיים הקדוש ,נמצאת בתוך דברי הפסוק: הנקראת ’שבת סליחות‘ ,שלפי מנהג בני אשכנז )’סיפורי חסידים‘ מועדים(.
'למען תחיה אתה וזרעך .לאהבה את ה' יתחילו במוצאי יום מנוחה באמירת סליחות ווידוי
ברוב עם ,כי כן ביאר רבינו האר“י ז“ל )שער הכוונות
אלוקיך ,לשמוע בקולו ולדבקה בו ,כי הוא בדרך צחות אמר פעם הרה“ק רבי אליעזר זאב
חייך ואורך ימיך וגו'. דרושי חזרת העמידה דרוש ה ענין כוונת אמן( את סוד
העריבות ,בהנוגע לאמירת הוידוי :גם צריך האדם מקרעטשניף זיע“א על מאמר חז“ל’ :כל ישראל
'למען תחיה אתה וזרעך' .ומדוע עליך לרצות לומר כל פרטי הוידוי כולם אשמנו בגדנו וכו‘ ,אף ערבים זה לזה‘ .ולכאורה ,ערבא ערבא צריך ,ומי
ולחפוץ בחיים – 'לאהבה את ה' אלוקיך, על פי שיודע האדם בעצמו שאין בו כל הדברים ערב בעד כל ערבים האלו .ותירץ ,שבתפילת
לשמוע בקולו ולדבקה בו'. ההם ,ונראה כמדבר שקר ,אין חשש בזה ,ואדרבה ערבית אומרים ’המעריב ערבים‘ ,והיינו ,שהקב“ה
זה עיקר החיים 'כי הוא חייך'. הוא מוכרח לומר כך .ובזה תבין טעם נכון למה ערב הוא לכל הערבים האלו שישראל ערבים זה
נתקן הוידוי בלשון רבים ,כי היה צריך לומר לזה )’רזא דעובדא‘ עמוד קיז אות י(.
מה לו לאדם לחפוץ בחיים אם לא עשיית רצון
אשמתי בגדתי כו‘ .אך הענין הוא שמלבד מה
ה' שעל ידה דבק האדם בקונו.
שנענש האדם על חטאיו ,גם הוא נענש על חבירו רש“י הקדוש בפרשתנו פרשת נצבים על הפסוק
זכרנו לחיים ,מלך חפץ בחיים .את החיים מטעם הערבות ,כי כל ישראל הם גוף אחד כלול הינוּ וְ ַהנִּ גְ ת לָ נוּ
)דברים כט כח(’ַ :הנִּ ְס ָתּרֹת לַ ה‘ ֱא ֵ
האמיתיים חפצים אנו ,חיים של עשיית רצון מאיברים רבים .אם כן ,לזה ראוי לאדם שיתודה תּוֹרה וּלְ ָבנֵ ינוּ ַעד עוֹלָ ם לַ ֲעשׂוֹת ֶאת כָּ ל ִדּ ְב ֵרי ַה ָ
ה'. בלשון רבים ,כדי שיתודה גם על חבירו ,ולכן ַהזֹּאת‘ ,מבאר לנו אודות הערבות שיש לבני
אף אם יש עבירות שלא חטא בהם הנה אפשר ישראל זה לזה ,וזה לשונו’ :הנגלות‘ ,לנו ולבנינו
שחבירו חטא בהם וצריך להתודות בלשון רבים לבער הרע מקרבנו ,ואם לא נעשה דין בהם יענשו
אף על פי שהוא לא עשה אותה העבירה. את הרבים .נקוד על ’לנו ולבנינו‘ ,לדרוש ,שאף
)מאוצרותיו ושיחותיו של הגאון רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט"א(
מ˙יב˙‡ ‡ור החיים
בסוף פרשת תבא )לעיל כח סג( ובמאוה"ח שם .וכעי"ז בדעת הרא"ש מיהא תפשוט מהא דינאי מלכא ומלכתא כריכו כתב רבינו )דברים כט ט( :והוא מה שפרט הכתוב כאן ואמר
כתב מהרש"א אלפנדרי )ח"ג או"ח סי' ד( בשם הדברי אמת ריפתא בהדי הדדי )ברכות מח ,(:דאנשים ערבים בעד הנשים, ראשיכם וגו' שכל אחד יתחייב כפי מה שיש בידו ,ראשיכם
שנענשה בשביל שלא מיחתה בבעלה ,דאע"ג דליתנהו עיי"ש .וכ"כ הגרעק"א עוד בתשובותיו )מהדו"ק סי' ז( דאין הם הגדולים שבכולן שיכולין למחות בכל ישראל אלו יתחייבו
בערבות ,מ"מ בידי שמים נענשות כל שיש בידן למחות. חילוק כלל בין איש לאשה לענין ערבות ,ולא מצינו בשום על הכל ,שבטיכם כל שבט ושבט יתחייב על שבטו ,זקניכם
וכעי"ז כתב בשו"ת הלכות קטנות למהר"י חאגיז ז"ל )ח"א סי' דוכתא דבאשה לא יהיה הדין דאם יצא מוציא ,אלא דערבות ושוטריכם כל זקן יתחייב על משפחתו ,כל איש ישראל הם
קלב( לגבי גרים ,דנהי דישראל לא קיבלו עליהם ערבות על היא רק במי שמחוייב ג"כ במצוה זו ,משו"ה אף שהוא כבר ההמון כל אחד יתחייב על בני ביתו ,לזה הפסיק הכתוב כאן
הגרים ,מ"מ אם יעשו שלא כדין יענשו עליהם אם לא יוכיחום יצא לעצמו מוציא לאחרים ,אבל במצוה שאינו בר חיובא כלל, וסדר טפכם וגו' בפני עצמם כי אלו אחרים נתפסים עליהם
כשבידם למחות. דהיינו לפי הצד דנשים אינן חייבות בבהמ"ז מדאורייתא ,לכן שהם הרשומים בפסוק שלפניו כל אחד כפי מה שהוא ,ואין
עוד כתב מהרש"א אלפנדרי )שם( בשם ספר כלי יקר דהגם אינם ערבים על מצוה דבהמ"ז ,אבל במצוה דנשים חייבות הם נתפסים על אחרים ,שהטף אינם בני דעה ,והנשים כמו
שאין דין ערבות בנשים ,מ"מ אשה על בעלה יש לה דין בהן גם המה בכלל ערבות ,ושייך בהו ג"כ דינא דיצא מוציא. כן ,הגרים גם כן אין להם להשתרר על ישראל ,וכמו שדרשו
ערבות .ובשו"ת סמא דחיי )סי' יג( כתב דכיון דנפרעין ממנו וכן בעץ החיים לרבי חיים אבולעפיה הביא שזקינו הקשה על ז"ל )יבמות מה (:בפסוק )לעיל יז טו( שום תשים עליך וגו'
וממשפחתו ,ודאי בענין כזה היא ערבנית בשבילו ,והיה לה הרא"ש מהא דכתיב כאן 'טפכם נשיכם וגרך' .והקשה עוד כל משימות שאתה שם עליך לא יהיה אלא מקרב אחיך ולא
למחות בידו להצילו מן העון ולהציל את נפשה .וכתב עוד מהא דאיתא בע"ז )יח (:דגזרו על אשתו דרבי חנינא בן תרדיון גרים ,אבל ישראל חיבין עליהם כאומרם ז"ל )נדה יג (:קשים
שיותר י"ל דאשה על בעלה אף בלא"ה ,כיון דלבה גס בו, הריגה על שלא מיחתה בו על שהיה הוגה ה' באותיותיו ,והרי גרים לישראל כספחת ופירשוהו לפי שאינם מלמדים אותם
יש סיפק בידה למחות ,ולפיכך נענשה אשתו דרחב"ת ,אבל דין ערבות הוא כשיש בידו למחות כדאיתא בשבועות )לט,(: ככל הצורך ,הא למדת שנתפסים עליהם:
בעלמא אינה בכלל ערבות .וכ"כ בברכת שמעון כאן דעל עיי"ש .וכתב שם ששמע ממהר"מ גלאנטי דהנשים ערבות רבינו כתב בפשיטות שהאנשים ערבים בעד נשים טף וגרים,
בעלה היה סיפק בידה למחות. במצוות לא תעשה שהן חייבות ,משא"כ במצוות שהן פטורות ואילו הנשים הטף והגרים אינם ערבים בעד האנשים .ולא
והמהרי"ט בקידושין )עא (.הביא כל הדעות הנ"ל ,והקשה אינן ערבות .נמצא דדעת מהר"ח אבולעפיה בשם מהר"מ חילק בזה בין מצוות שהנשים מחוייבות בהן לבין מצוות
דהא בשבועות )לט (.בענין שבועה שמשביעין אותו על דעת שאין הנשים מחוייבות בהן.
גלאנטי וכן דעת הגרעק"א דדוקא במצוות שאין להן חיוב,
המקום ועל דעת ב"ד ,איתא :אין לי אלא אותן העומדין על הר והנה הרא"ש בברכות )פ"ג סי' יג( כתב על הדין דכל ישראל
בכה"ג אין להן דין ערבות .אבל במצוות שהן מחוייבות הרי
סיני ,דורות הבאים וגרים העתידין להתגייר מנין ,ת"ל 'ואת ערבים זה בזה :לפיכך כשאכל כזית אע"פ שאינו נתחייב אלא
הן ערבות .וכן בזרע אברהם )או"ח סי' יד( חלק על מהר"י
אשר איננו' וכו' .וכיון דגרים הוו בכלל שבועה ,א"כ הוו נמי מדרבנן ,מוציא את אחרים שאכלו כדי שביעה ,שערב הוא
בכלל ערבות ,וכן מוכח גם בקראי כאן 'אתם נצבים וגו' וגרך אלפאנדרי וכתב כמהר"מ גלאנטי דבמצוות שהנשים חייבות, בעבורם ועליו הוא להצילן מן העון ולפטור אותן מן המצות,
אשר בקרב מחניך' ,וכתיב 'לעברך בברית' .וכתב שם בסו"ד הרי הן ג"כ ערבות. אבל האשה אינה בכלל הערבות ,לכך אינה מוציאה אלא מי
כדברי רבינו וז"ל :ועוד י"ל דגרים אינם ערבים עלינו ,אלא והנה לדברי הצל"ח והמוצל מאש קשיא מהא דע"ז שנענשה שחיובו מדרבנן .ובדגול מרבבה )או"ח סי' רעא( כתב על
הוו דומיא דטף ונשים שאנו חייבים עליהם והם אינם חייבים אשתו של רבי חנינא בן תרדיון על מה שלא מיחתה ,וכתב דברי הרא"ש :ואני מסתפק ,אם האשה אינה בכלל ערבות
עלינו ,דאין בידם סיפק למחות .וא"ש דלא הכניס טף ונשים בחקרי לב ליישב דההיא בעידן ריתחא ובשעת השמד, דהיינו שהיא אינה ערבה בעד אחרים ,אבל האנשים שקיבלו
וגרים בכלל 'כל איש ישראל'. והיינו משום דביטלה מצות עשה דתוכחה ,ומעין הא דאיתא ערבות בהר גריזים והר עיבל נתערבו גם בעד הנשים ,וא"כ
וראה מש"כ בהגהות בשפת אמת )פסחים קא (.דלשיטת בפרק התכלת )מנחות מא (.דבעידנא דריתחא נענשין על שפיר מוציא האיש את האשה אף שכבר יצא .או דלמא כשם
הגרעק"א וכן לשיטת רבינו מיושב הא דשמואל קידש בביתו ביטול מצות עשה ,אבל אי"ז מדין ערבות .וראה דברי רבינו שהנשים לא נכנסו בכלל ערבות ,כך לא קיבלו האנשים
אע"פ שכבר יצא בקידוש בית הכנסת. ערבות בשביל נשים ,ועיין ביבמות )מז (:בתוספות )ד"ה
נמצא שיש ג' שיטות בדבר :א( דעת מהרי"ט ורבינו דהנשים קשים( וצ"ע .עכ"ל.
אינן ערבות על האנשים ,אבל האנשים ערבים על הנשים, והנה הגם שבדגול מרבבה נסתפק ,בצל"ח בברכות )כ(:
וכן הוא לענין טף וגרים .ב( דעת מהר"מ גלאנטי והגרעק"א פשיטא ליה דאין האנשים ערבים לנשים ,עיי"ש .וכן מצינו
דהנשים ערבות במצוות שהן מחוייבות .ג( דעת המוצל בשו"ת מוצל מאש לרבי יעקב אלפאנדרי )סי' יב( שכתב דאין
מאש דהנשים אינן ערבות כלל ,וכן האנשים אינם ערבים על חילוק בין מצוות שהנשים חייבות לבין מצוות שאין הנשים
האנשים] .וע"ע בדרך פקודיך )מ"ע לא חלק הדיבור( שכתב חייבות ,בכולהו אין בהו דין ערבות ,דכך גזרה חכמתו יתברך
לדייק מדברי הגמרא בר"ה )ו (.דהא דאמרינן דאשה אינה דנשים אינן ערבות לאנשים ,וכן להיפך אנשים אינם ערבים
בכלל ערבות ,היינו דאנשים לא נכנסו בערבות על הנשים, לנשים .ולדבריו צ"ל דמה שנאמר כאן 'טפכם נשיכם וגרך',
אבל הנשים נכנסו בערבות על האנשים .וצ"ע[. לא מיירי מדין ערבות ,אלא לענין הברית שכרת ה' עמם ,וכ"כ
והנה בזרע אברהם )או"ח סי' יד( כתב דבמידי דרבנן ליכא בחקרי לב )או"ח סי' מח(.
דין ערבות ,עיי"ש מה שהוכיח דבריו ,והשיג על מהר"ם בן אמנם הגרעק"א שם )על המג"א סק"ב( חלק על הדגול
חביב שכתב דטעמא דאמרו דבהלל ומגילה דמוציא ,הוי מכח מרבבה ,וכתב דגם כוונת הרא"ש אינה אלא לומר דמי שאינו
ערבות .והביאו בברכי יוסף )או"ח סימן קכד סק"ג( ,והביא בר חיוב במצוה זו מדאורייתא ,אינו יכול להוציא מי שהוא
הוכחות רבות דאדרבה גם במילי דרבנן איכא דין ערבות, בר חיוב ,אבל אינו בא לומר דנשים אינן ערבות במצוות שהן
עיי"ש. מחוייבות בהן .וכתב עוד דעכ"פ אף לשיטתו של הדגמ"ר
‚ם ‡˙ם זכי˙ם לי˘ועה
בזכו˙ רבנו ה‡ור החיים ה˜„ו˘? ‡ור הי˘ועו˙
כ˙בו לנו מכ˙בי הלומ„ים
למייל המערכ˙ m028039999@gmail.com
‡ו לפ˜ס 02-5385689
‡ו ב'נ„רים פלוס' -ב‡ר י˘ר‡ל
המהלך הכלכלי הˆליח וס‚רנו עס˜ה ‚„ולה מ‡ו„...
לכבוד מערכת ובחרת בחיים שלום וברכה
בקשתי לשלוח לכם את הסיפור הנ״ל ע״י בעל המעשה
לפני כמה חודשים התעורר בליבי התלהבות ללימוד אור החיים הקדוש משבת לשבת.
בהתחלה למדתי בחברותא עם בן משפחה בערב שבת ,ולאט לאט אש ההתלהבות אחזה בי גם ביום חול.
מצאתי סט ישן שמחולק ללימוד היומי שהיה בבית במשך שנים ללא שימוש ,ומשם התחלתי ללמוד יום יום דף דף בלי הפסקה.
באותם חודשים ראשונים הייתי באמצע מהלך כלכלי לרווחת הבית שנמשך והתעכב כמה חודשים מו״מ ארוך.
וראו זה פלא אחרי כמה חודשים בלבד שקבלתי על עצמי את תחילת הלימוד היומי ,המהלך הכלכלי הצליח וסגרנו עסקה גדולה מאוד ב״ה בזכות עזיזא קדישא רבי
חיים בן עטר זיע״א
מאז קבלתי על עצמי להקים שיעור אור החיים הקדוש בעירי וב״ה השיעור הולך וגודל משבוע לשבוע בחסד ה׳.
בברכה
א.ח חיפה
לחיים מחוברים
ל˘מיע˙ ˘יעורים ו„ר˘ו˙
חיי‚ו03-617-1077 :
בס"ד
דברי תורה מאת
רבי מנחם מנדל
פומרנץ שליט"א
גיליון מ"ו )רעוא דרעוין
פר' נצבים וילך ע úה˙ורה והמוע„ים פרשת נצבים וילך תשפ"ד
ביהמ"ד באר ישראל(
תשפ"ו
לכתך אחרי במדבר
אהבת כלולותיך • תחל שנה וברכותיה
להפיג מעט את הפלא העצום העומד לנגד עינינו. ובספרנו אשר זה עתה יצא לאור עולם' ,ספיר כח התפילה
הביאור הראשון מקורו בספר 'כוכבי אור' שחיבר ויהלום' על יום הכפורים ,פירשנוהו בדרך הרמז.
יראת ה' ואהבתו שלובות זו בזו בכל מקום.
הגאון רבי יצחק בלאזר זצ"ל ,הלומד מן הגמרא וזה תורף המעשה .אחד הקצבים בעירו של רב היראה מביאה לידי אהבה ,והאהבה מביאה לידי
דברי מוסר מבהילים על דבר התשובה בעשרת ימי חטא כנגדו ,ולא בא לפייסו .בערב יום הכפורים יראה גדולה מן הראשונה ,וחוזר חלילה .על כן
תשובה. החליט רב ללכת בעצמו ולהתפייס עם הקצב .פגש מתפללים אנו בכל עת לפניו יתברך ,כי ישם בליבנו
הנה ,בדברי רב הונא שאמר 'אזיל אבא למיקטל רב הונא את רב בדרכו ושאלו" ,להיכן הולך רבינו"- . אהבתו ויראתו ,למען נוכל לעשות רצונו ולעבדו
נפשא' ,מבואר כי תלה את עונשו של הקצב בהליכת אמר לו רב" :לפייס את הקצב" .אמר רב הונא לעצמו, בלבב שלם.
רב אליו ,ולא בעצם מעשיו הרעים ,ואף שחטא הולך 'אבא' להרוג נפש' .אבא' הוא רב ,שהיה שמו
אבא ,וגם נקרא כן בדרך כבוד .והטעם ,כי הליכתו אל עומדים אנו מספר ימים קודם יום הדין ,בו מבקר
כלפי רב ולא בא לפייסו -לא היה נענש עד כדי כך. הרועה את עדרו ומעביר צאנו תחת שבטו ,וכותב
וביאר שם ,כי אינו דומה החוטא היושב בביתו שקט הקצב תגרום לו להיענש אם לא ינהג בו כראוי .הלך
רב ועמד מול הקצב ,ובאותה שעה ישב הקצב ושבר וחותם וסופר ומונה ,וזוכר כל הנשכחות ,וכל באי
ושאנן ואינו מתעורר לתשובה ,לחוטא שבא אליו עולם עוברים לפניו כבני מרון .ועתה היא העת
גדול הדור לפתח ביתו ועומד שם בהכנעה וממתין עצמות ראש של בהמה .הרים עיניו וראה את רב
עומד לנגדו ,קראו בדרך זלזול 'אבא אתה' ,והפטיר, לשנס מתניים ולפעול .הכל יודעים ומבינים עד
לתשובתו .ואם לא התעורר לתשובה ,אלא הקשיח כמה זקוקים ישראל לגאולה תמיד ,ועכשיו -יותר
ליבו ומיאן להכיר ברעתו ,ולא זו בלבד אלא שביקש 'אין לי עסק עמך' .מתוך כך שהיה שובר את עצמות
ראש הבהמה ,נשמטה אחת העצמות ממקומה ועפה מתמיד .הבה נתפלל כולנו תפילה ראויה ,תפילה
לשלח את רב משם בבושת פנים ,באומרו לו 'זיל, כהלכתה ,בכובד ראש ובהרגשת הלב ,ביודענו כי יש
לית לי מילתא בהדך' ,על זה כבר אין מידת הדין בכח ,ושברה את גרוגרתו של אותו הקצב ,ומת.
בידינו שוב את הכח לפעול ולהציל את כלל ישראל
עוברת בשתיקה. ענוותנותו של רב בתפילותינו ,ולהחיש את הגאולה השלימה.
מעתה ,יתבונן כל אדם בדרכיו וישכיל לראות את
מעשיו ,האם איננו נוהג גם הוא בדיוק כאותו הקצב
הנה ,היטיב רב הונא לחזות את מהלך הדברים,
וכאשר יצא מפיו -כן היה ,ונגרם מותו של הקצב
אתם נצבים היום
השפל .הלא בעשרת ימי תשובה מתנהג הקדוש מחצת הליכת רב אליו .אמנם לפי פשוטו הרי זה בשבת זו קוראים בתורה את פרשיות 'נצבים
ברוך עימנו במידה זו שנהג רב עם הקצב ,וממציא פלא גדול ,שהרי רב הלך אל האטליז כדי לעורר את -וילך' .עצם שמה של הפרשה והתיבות בהן היא
עצמו אלינו בהיותו קרוב כדי שנשוב אליו בכל הקצב לתשובה ,ואילו רב הונא מצידו בטוח כי ימות פותחת) ,דברים כט ט( "א ַּתֶם נ ִּצָב ִים הַ ּיוֹם" ,מעורר את
לב .ובפרט ביום הכפורים שהוא יום שכולו רחמים הקצב מחמת כן .הרי לנו עד כמה היה אותו קצב סורו הלב לבקש ולהבין היכן אנו ניצבים ,ועל מה אנו
ואהבה ,וכל זאת כדי שישוב האדם אליו יתברך רע ,עד שידוע היה לכל כי יחציף פניו כלפי רב ,ואילו ניצבים...
באהבה .הרי זה מחייב גדול מאין כמותו לכל אדם רב מצידו שהיה רבן של כל בני הגולה לא חש לכבוד על תיבת 'היום' שבפסוק כבר נודעו דברי הזוהר
לשוב אל ה' יתברך בלב שלם .ואם בכל זאת מקשה עצמו והטריח עצמו בערב יום הכפורים לעורר את הקדוש )ראה ח"ג דף רלא (.כי 'ויהי היום' הוא בראש
האדם את לבבו ומאמץ את רוחו ,ראוי לו לירא עד הקצב לשוב בתשובה ולבקש הימנו מחילה. השנה ,אם כן גם כאן המכוון הוא ליום ראש השנה.
מאוד ,אחר שלא ניצל את ההזדמנות שניתנה לו, אולם יש להבין מהו העומק בתיבת 'נצבים'.
נדמה בנפשנו ,כיצד יוצא רבן של ישראל בדרכו
כאשר המציא הקדוש ברוך הוא את עצמו אליו ,ביום והנה כתב רש"י הקדוש )פסוק יב( וז"ל" :דבר אחר,
אל השוק ,מקום המוני אשר אנשים ריקים עומדים
הכפורים שהוא קץ מחילה וסליחה לישראל. 'אתם נצבים' ,לפי שהיו ישראל יוצאין מפרנס
בו ,ובשוק עומד האטליז ,שבו יושב קצב סורר
חלילה וחלילה לנהוג כמנהג אותו הקצב שאמר הידוע ברשעתו .ולא בסתם יום של חול המדובר, לפרנס ממשה ליהושע ,לפיכך עשה אותם מצבה
בעזות מצח 'לית לי מילתא בהדך' -אין לי עסק אלא ביום נעלה ומרומם ,יום שמעלתו כמעלת יום כדי לזרזם ,וכן עשה יהושע ,וכן שמואל )שמואל א' יב
עמך .ורחמנא ליצלן מהאי דעתא ומתוצאותיה הכפורים עצמו ,כפי שאמרו חז"ל )יומא פא" :(:כל ז( 'התיצבו ואשפטה אתכם' ,כשיצאו מידו ונכנסו
הקשות. האוכל ושותה בתשיעי -מעלה עליו הכתוב כאילו לידו של שאול"' .מצבה' מלשון עמידה והתייצבות,
ה' ילחם לכם התענה תשיעי ועשירי" .יום מיוחד לישראל שהיה
קדוש אצל גדולי ישראל בכל הדורות .ובעצם היום
ובשעת חילופי ההנהגה היא נדרשת ,ויש להבין עד
היכן הדברים מגיעים.
אם כן ,ביארנו כאן את דברי הגמרא בדרך המוסר, הזה מגיע רב לפתח האטליז ,שמא יבין הקצב את כדי להיכנס אל הענין ,ולבאר את ההכנה הגדולה
אחר שכבר נתבאר במקום אחר מהלך על דרך אשר חטא ויבקש מחילה .וכל הטורח הזה למה - הנדרשת לימי הדין ,בראש השנה ובימים הנוראים,
הרמז .אולם עתה ברצוננו לשוב ולפרש את דברי כדי שאפילו הפחות שבישראל לא יפסיד את טהרת נקדים דבר מענין יום הכפורים ,אשר גם הוא תיכף
הגמרא על דרך הפשט -על פי מה שלמדנו בתורת וכפרת יום הכפורים .כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר עומד אחר כתלנו] ,וכבר מילתנו אמורה בכמה
החסידות ,במהלך נפלא ועמוק. אתכם מכל חטאותיכם. מקומות לבאר מפני מה קדם לו ראש השנה ,ולא
באמת באמת ישנו קושי גדול במעשה זה ,הוא אין אנו יכולים לשער בנפשנו את המראה הגדול קדמה המחילה קודם העמידה לדין ,ואין כאן
איך בכלל העז אותו קצב לעמוד מול גאון ישראל והנורא הזה ,ועל כן ,הרוצה ירווה את נפשו בספרנו מקומו[.
ותפארתו ,האמורא הקדוש רב ,ולהעיז פניו כנגדו. 'ספיר ויהלום' ,שם כאמור באו בזה דברים נפלאים
ועל דרך צחות נשאל ,וכי היאך לא עמדו הגבאים בדרך הרמז ,כי הקצב רומז אל היצר הרע ,קחנו מעשה רב והקצב
והמשמשים להשיב לו כגמולו וללמדו פרק בהלכות משם. ישנו מעשה המובא בגמרא במסכת יומא )פז,(.
דרך ארץ .אלא ,מכאן אתה למד כי 'רבי' אמיתי אינו על רבן של ישראל ,מגדולי האמוראים -רב ,אשר
צריך לגבאים ולתלמידים שישמרו את כבודו ,כי מן חומר עונשו של המפסיד את הזדמנות המחילה אמרו עליו בגמרא )עירובין נ :ועוד( כי 'תנא הוא ופליג'
השמים כבר ילחמו בעבורו. אך כאן נבקש להוסיף עוד שני ביאורים בזה, -שרב גובריה לחלוק אפילו על התנאים הקדושים,
א
עינים מאירות
כאבן אחת ,ומצד היחיד לא יוכל להצטרף אל הכלל פרטי לקיים את כל המצוות לבדו ,שהרי ישנן מצוות מלאכים עומדים וישראל נצבים
אלא באחדות כנסת ישראל ,לכן הועמדו כולם יחד למלך ,ומצוות הכהנים והלויים ,וכן מצוות שאפשר
כאיש אחד. לקיימן רק בזמן הבית ,ואלו השייכות רק במקרים אכן ,אם מבקשים אנו אחר הפשט שבסיפור ,נשים
נדירים ,ואם כן איך יוכל אדם להשלים עצמו בכל פעמינו לדברי פרשתנו פרשת נצבים וכמו שפתחנו
זהו הטעם לקריאת פרשת נצבים בכל שנה ושנה בהם ,ומשם נבוא אל העיון והפירוש בתולדותיהן
קודם ראש השנה ,כי זהו תוכן עבודת יום הדין, המצוות .אכן ,בהצטרפות כלל ישראל יחד נעשים
כולם שייכים לקיום כל המצוות ,ונשלם צלם אלקים של צדיקים.
שיחבר האדם עצמו אל הכלל ולא יעמוד בפני
שבהם בכח הכלל ,וכל איש פרטי חשוב כאחד יסוד דברינו מדברי ה'שם משמואל' )דברים ,נצבים
עצמו ,וכמו שדרשו בזוהר הקדוש )ח"ב דף מד (:על
ֹשב ֶת" ,שבזמן "ב ְתוֹך ְ ע ַּמִי אָנֹכ ִי יׁ ָ
הפסוק )מלכים ב' ד יג( ּ מאברי הכלל ,ועל כולם יחד שורה צלם האלקים, תרע"א( בפרשתן ,הדן בפירוש תיבת 'נצבים' ,ובמהות
שהדין שורר בעולם ,אל יתפרד האדם לישב לבדו. ובזה הם מנצחין את אומות העולם. ענין ה'מצבה' שהעמיד משה רבינו את בני ישראל
זהו שאמר הכתוב כאן עשרה כתות מישראל קודם שעברו מידו ליד יהושע תלמידו ,וכדברי רש"י
זהו גם שורש מה שאמרו חז"ל )ראש השנה טז(.
שבְטֵיכ ֶם זִקְנ ֵיכ ֶם ָאשֵיכ ֶם ׁ ִ הנכנסות בברית" ,ר ׁ הנזכרים.
"אמר הקדוש ברוך הוא וכו' ,ואמרו לפני בראש
השנה מלכיות זכרונות ושופרות .מלכיות -כדי שׂרָאֵל :ט ַּפְכ ֶם נׁ ְשֵיכ ֶם ו ְגֵרְך ָ אֲׁשֶר
וׁ ְשֹטְר ֵיכ ֶם ּכֹל א ִׁיש י ִ ְ כהקדמה לדבריו מביא רבינו את לשון המדרש
שתמליכוני עליכם" וכו' .כי ענין ראש השנה הוא ּבְקֶר ֶב מַחֲנ ֶיך ָ מֵחֹטֵב עֵצ ֶיך ָ עַד ׁשֹאֵב מֵימֶיך ָ" .כי רק )שמות רבה טו ו( וז"ל" :לכך נאמר )שיר השירים ו י( 'איומה
התאספות הכלל כולו .וזהו פירוש הפסוק האמור בהצטרפות כולם יחד יוכלו להיחשב כאיש אחד כנדגלות' ,שדימה הקדוש ברוך הוא את ישראל
ב'מלכויות' )דברים לג ה( "ו ַיְה ִי ב ִׁישֻרוּ ן מֶלֶך ְ ּבְהִתְא ַּסֵף ולכבוש את הארץ ,אשר היא המאחדת ביניהם. למלאכים ,במלאכים נאמר )ישעיה ו ב( 'שרפים
שׂרָאֵל" ,שעליהם להיות כולם שבְטֵי י ִ ְ
ָאשֵי עָם יַחַד ׁ ִ
ר ׁ עומדים ממעל לו' ,ובישראל נאמר )דברים כט ט( 'אתם
יחד ,והיאך -על ידי שיהיו תמיד מוכנים ומזומנים מזבח לרבים ומצבה ליחיד נצבים היום'".
לקיים דבר ה'. והנה ,לאו כל אדם זוכה להיות ראוי לארץ ישראל, לפי פשוטו הכוונה לדמיון בענין העמידה ,כי
זהו גם ענין מה שתיקנו חז"ל )ראה ראש השנה שם( ולהיקלט על ידי כלל ישראל .ועתה בא משה רבינו השרפים עומדים ,וישראל נצבים -שגם זה הוא
לתקוע בראש השנה תקיעות דמיושב ולאחר מכן והעמיד את בני ישראל כמצבה ,ומהו ענין המצבה. לשון עמידה .אולם עדיין הדברים צריכים למודעי,
תקיעות דמעומד .כי תקיעות דמיושב הן תקיעות אלא ,עד עתה היו ישראל כמזבח של אבנים ,כמו במה נתייחד ענין העמידה שבו הושוו ישראל
יחיד שמחוייב בהן כל אחד ואחד ,ותקיעות דמעומד שׂר ֵה
שנאמר )מלכים א' יח לא( "ו ַּי ִּקַח אֵל ִ ּי ָהוּ ׁש ְּתֵים עֶ ְ למלאכים.
אי אפשר לקיימן אלא כשמצטרפים מנין מישראל שבְטֵי ב ְנ ֵי י ַ ֲעקֹב אֲׁשֶר ה ָי ָה דְב ַר ה'
שמֶך ָ" .כי המזבח הוא כנגד
ֲאב ָנ ִים ּכְמִס ְּפ ַר ׁ ִ
שׂרָאֵל יִהְי ֶה ׁ ְ
אֵל ָיו ל ֵאמֹר י ִ ְ
כיבוש ארץ ישראל -רק בכח הכלל
לתפילה .ואין היחיד תוקע באמצע תפילת שמונה
עשרה על סדר הברכות .ומשום כך ,ראשית כל חייב כלל ישראל ,על כן מקריבים עליו קרבנות ציבור. על כך כותב רבינו הסבר נפלא ,ובו יסוד נאמן
כל יחיד ויחיד להכין עצמו לעבודת היום ,אך לאחר אולם מצבה נועדה לקרבנות יחיד ,על כן רק בימי אשר עליו נוכל לבנות בנין גדול לתפארת ,ולהבין
מכן מתחברים כולם יחד באגודה אחת ובאים לכלל האבות היתה אהובה לפני המקום ,כי היה כל אחד את משמעות החיים וצורתם ,את אופן ההכנה הראוי
שלימות אחת. מהם חשוב ככלל ישראל ,אך עתה שקם ישראל ליום הדין ,ולא ליום הדין הפרטי בלבד שבכל שנה
והיה לעם נעשתה המצבה שנואה לפניו יתברך )ראה ושנה ,אלא גם ליום הדין הגדול שבגאולה השלימה
זהו יסודו המופלא של ה'שם משמואל' ,אשר אשר לה אנו מצפים.
ביאר לנו את כח אחדות ישראל ,אשר רק על ידה דברים טז כב וברש"י שם(.
יתקיים כיבוש ארץ ישראל ,ולשם כך נכנסת כנסת ושיעור הדברים כך הוא :הנה ,עומדים כאן בני
ישראל לארץ ישראל ,כי היא המאחדת בין בני ישראל להיכנס אל הארץ הקדושה .עתה עומדת
ישראל .וזהו 'אתם נצבים' -שנמשלו למלאכים עיקר ההכנה לראש השנה היא בהשבה אל להסתיים שליחותו של משה רבינו אליהם ,ועוד
מעט יעביר את שבט ההנהגה אל יהושע בן נון
הנקראים 'עומדים' ,מלשון 'מצבה' ,שהיא הביטוי
לאחדות כלל ישראל ,וזו היא הדרך לבוא אל יום הלב עד כמה גודל חשיבות התפילה ,הפועלת שיעבור את הירדן בראש צבאות ישראל ,ויחלו
ראש השנה. בכל המצבים .שהרי על קין נגזרה גזירה בכיבוש הארץ.
והנה ,הלכה היא כי "כיבוש יחיד לאו שמיה
עיקר התיקון בדור המדבר ,והשלמתו בארץ ישראל נוראה ,ועל ידי תפילה המתיק את הדין כיבוש" .ועומק הענין בזה ,כי אין כיבושה של ארץ
לאור הדברים האלה ,נמשיך בדרך זו ונעמוד ישראל כשאר כיבושי מלחמה ,שכובשים בני אדם
על רעיון מופלא עוד יותר .הנה ,כבר בדברי ה'שם נחלת אדמה כדי שיהיה להם מקום לגור שם ,אלא
עבודת כלל ישראל היא .שכן "ארץ ישראל בעצמה
משמואל' עצמו מבואר החילוק בין עמידת בני
ישראל אצל משה רבינו לעמידתם לאחר מכן בימי
הרצון וההזמנה למעשה -כמוהו כמעשה היא כנסת ישראל ,והיא המאחדת את כל כלל
יהושע .כי אמנם כבר בימי משה נזכרו כל עשרת ואם כן קשה ,אחר שאין כח ביחיד לעשות מאומה, ישראל ,ולא נתערבו ישראל זה לזה עד שעברו את
הכתות שבישראל יחד ונעשו מצבה אחת ,אולם אלא רק על ידי שיצטרף אל הכלל ,והכלל הרי אינו הירדן ,שארץ ישראל היא המאחדת אותם ועושה
אחדותם בפועל היתה רק בימי יהושע ,אחר שעברו קולט את מי שאינו ראוי ,אם כן מה יעשה מי שלא אותם כאיש אחד ,על כן צריך לכיבוש ארץ ישראל
את הירדן וכבשו את הארץ כדין כיבוש רבים .כי זכה ,וכיצד יחבר עצמו אל הכלל. כח הכלל" ,כלשונו שם.
מקום החיבור של כנסת ישראל הוא בארץ ישראל. אלא ,לכך מכוונים דברי המדרש שהובאו תחילה, נמצא ,כי מאחר וארץ ישראל היא העושה את
אולם פלא עצום יש בדבר .דור המדבר ,דור דעה, על הפסוק 'שרפים עומדים ממעל לו' .כי שם פירש ישראל לחטיבה אחת ,לא יועיל כיבושה על ידי
הלא תיקנו כבר את רוב התיקון הנצרך ,וכל הנותר רש"י כי 'ממעל לו' היינו מוכנים לשמשו ,שעומדים הפרטים ,אלא רק בכח הכלל.
מוכנים ומצפים לשמוע את השליחות שאליה
לתקן עד עת בוא הגאולה השלימה הוא חלק קטן
לעומת מה שעשו דור הענקים הזה ,אשר העניקו ישתלחו .כי מלאך הוא שליח ,ואין לו שם עצמי אלא ברית הערבות
חמה בקומתן .וכתב רבינו האריז"ל כי דור המדבר לפי שליחותו ,וקודם שנשלח אין לו מהות ומציאות משום כך העמיד משה רבינו את ישראל קודם
העלו ר"ב מתוך רפ"ח ניצוצות הקדושה שנפלו כלל ,וכל מהותו היא ההמתנה והציפייה ,וזהו 'עומד' כניסתם לארץ ועשאם מצבה ,והעבירם בברית עם
לבין הקליפות ,וזהו המכוון בלשון הכתוב שאמר -מוכן ומזומן לקבל שליחותו. ה' יתברך ,ככתוב )דברים כט ט-יא(" :א ַּתֶם נ ִּצָב ִים הַ ּיוֹם
הקדוש ברוך הוא למשה רבינו )דברים ג כו( "ר ַב לָך ְ". בדומה לזה ,גם בני ישראל נצבים מוכנים ּכ ֻּלְכ ֶם לִפ ְנ ֵי ה' אֱלֹקֵיכ ֶם וגו' לְעָבְרְך ָ ּבִבְר ִית ה' אֱלֹקֶיך ָ
וכפי שמביא רבינו האור החיים הקדוש על הפסוק ומזומנים ,וכל רצונם -לעשות רצון קונם ,ואף וּ בְאָל ָתוֹ אֲׁשֶר ה' אֱלֹקֶיך ָ ּכֹר ֵת ע ִּמְך ָ הַ ּיוֹם".
)במדבר י לה( "ו ַיְה ִי ּב ִנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹׁשֶה קוּ מָה ה' כי מצד הציווי לא נאמרו כל המצוות לכל פרט וכבר עמד בזה רבינו האור החיים הקדוש ,וכתב
ו ְיָפ ֻצוּ אֹיְב ֶיך ָ ו ְי ָנ ֻסוּ מְשַׂנְאֶיך ָ מ ִּפ ָנ ֶיך ָ" ,כי במדבר הגדול מישראל ,אולם מצד הרצון וההכנה -עומדים כולם כי תוכן ברית זו הוא כדי להעמיד את כל ישראל
והנורא היתה עבודת בני ישראל להוציא בלעו של ומוכנים לקיים ככל שיצטוו .גם הישראלים מוכנים כערבים זה לזה ,אשר לא נכנסו ישראל בברית זו עד
הסטרא אחרא מפיו ולברר את ניצוצות הקדושה לקיים את מצוות הכהנים ,וגם העם מבקשים לקיים אשר באו להיכנס לארץ ישראל ,אשר היא המאחדת
השוכנות במדבר ציה .וכאשר נסע הארון נתדבקו את מצוות המלך ,וכל אחד עומד כאבר מאברי כלל בין כל בני ישראל ,ועושה את היחידים הרבים
בו כל ניצוצי הקדושה ,ונתפוצצו ונשתברו כל ישראל. ליחידות אחת כללית.
הקליפות האוחזות בהם. בבחינה זו נשתוו ישראל והמלאכים ,להיות אם כן ,כיבושה של ארץ ישראל אינו נטילת הארץ
שניהם עומדים ונצבים .כי עיקר מעלתם - בלבד ,אלא איחוד וחיבור בני ישראל לכדי כלל.
חטא העגל וחטא המרגלים בעמידתם מוכנים ומזומנים לשליחותם.
והנה ,עשרה נסיונות ניסו אבותינו את המקום בכח הכלל מתקיימת כל המצוות ונשלם צלם אלקים
ברוך הוא במדבר )אבות פרק ה משנה ד( ,אולם שנים בתוך עמי אנכי יושבת ומוסיף השם משמואל וכותב על פי מה שביאר
מבין העשרה שינו את מהלך המציאות .החטא מטעם זה העמיד משה רבינו את בני ישראל במקום אחר ,שנצחונם של ישראל בא מצד צלם
הראשון הוא חטא העגל ,אשר לפניו היו ישראל ועשאם מצבה קודם שמסרם לידי יהושע ,וכן עשה אלקים שעליהם .והנה ,צלם אלקים אינו שורה אלא
כאדם הראשון קודם החטא ,ובו נפלו מאיגרא רמה שמואל הנביא קודם שבא שאול ומלך עליהם ,כי על מי שנשלמה צורת כל רמ"ח אברי הנפש שבו
לבירא עמיקתא .והחטא השני הוא חטא המרגלים, בהעברתם ממנהיג למנהיג עליהם להיות מאוחדים על ידי קיום רמ"ח מצוות עשה; והרי לא יוכל אדם
ב
עינים מאירות
עלך ]מה שבלבך על חברך ,הוא מה שבלבו עליך[". כט .(.היה זה ביום תשעה באב ,ובמשך ארבעים שנה אשר מחמתו נגזר על בני ישראל שלא ייכנסו לארץ,
ומקורו מדברי חז"ל )ילקוט שמעוני רמז תת"ה( .כי כמים מתו בני דור המדבר ביום הזה ,בכל שנה קבוצה ויעמדו במדבר ארבעים שנה.
הפנים לפנים ,ומי שסובר כי רעהו שונא לו -אות אחת ,עד שמתו כולם .בזה היום נחרב בית המקדש
הוא כי בלבו שלו עצמו חבויה שנאה כבושה כלפיו. הראשון ,ולאחר מאות שנים -גם בית המקדש השני. עלובה כלה
אם כן ,כאשר רגנו ישראל באהליהם ששונא ה' אותם וכפי ששנינו במשנה )שם כו (.כי חמישה מאורעות על אודות חטא העגל שחו חז"ל בחריפות ואמרו
חלילה ,הרי זה מורה על מידת השנאה שפעפעה קשים אירעו לאבותינו ביום הזה. )שבת פח" :(:אמר עולא ,עלובה כלה מזנה בתוך חופתה.
בליבם .ומכאן ואילך החל פושה נגע רע זה בישראל, אם כן ,אחר חטא המרגלים הפסידו ישראל את כל אמר רב מרי ברה דבת שמואל ,מאי קרא) ,שיר השירים
וכלשון רבינו "ותהר צרה זו ותלד מדה רעה זו אשר אשר ניתן בידם .ומאחר שדיברו סרה על הארץ ,ולא א יב( 'עד שהמלך במסבו נרדי' וגו' 'נתן ריחו' .אמר
החריבה בית ראשון ושני ,כי בבית ראשון היה שנאת אבו להיכנס אליה ,בכו בכייה לדורות. רב ,ועדיין חביבותא היא גבן עדיין ניכרת חיבת ה'
חנם בין נשיאי ישראל ,ובבית שני פשתה הנגע בין לישראל גם בפסוק זה שדרשוהו לגנאי ,כי בלשון
כל ישראל". חומרת חטא המרגלים יותר מחטא העגל עדינה דיבר הכתוב ,דכתיב 'נתן' ולא כתב 'הסריח'".
בלשוננו אנו נבאר ,כי חטא העגל הוא חטא שבין ויש להבין ,כי לכאורה פלא גדול ועצום יש כאן. מה נורא היה חטא העגל .הן במתן תורה זכו
אדם למקום ,וכמוהו כבגידה בקדוש ברוך הוא בחטא העגל ,היה חטאם של ישראל נורא ואיום, ישראל לעלות למדרגה עצומה ונישאה ,פסקה
כביכול .אולם חטא המרגלים הוא מעין חטא שבין חטא עבודה זרה ,ולא עוד אלא שנעשה סמוך ונראה זוהמתן ונעשו נקיים זכים ומטוהרים .כל חיסרון
אדם לחבירו ,ומקורו בשנאה .ואף שעל הארץ דיברו, למתן תורה ,מיד אחר שראו בעיניהם בהגלות ה' אנושי לא היה בהם ,וכל הנגעים הבאים על בני אדם,
אך מכאן נכנסה גם שנאת חינם המשלחת מדנים בין על הר סיני ,והנה אומרים הם כלפי אליל זהב "א ֵּל ֶה אשר מקורם מזוהמת החטא -פסקו ועברו מהם.
אחים ,וכפי שיתבאר יותר להלן. שׂרָא ֵל אֲׁשֶר הֶע ֱלוּ ך ָ מֵאֶר ֶץ מִצְר ָי ִם" )שמות לב
אֱלֹה ֶיך ָ י ִ ְ כך זכו להביא את העולם כולו למצבו שהיה בזמן
תפילה עושה מחצה ד( .עלובה כלה המקלקלת בתוך חופתה .אך הנה,
עומד משה רבינו ומחלה את פני ה' ,מפציר ומתחנן
בריאתו ,והם עצמם היו כפי שהיה קודם חטא אדם
הראשון.
על פי יסוד מופלא זה של רבינו הכלי יקר ,נוכל בתפילה -ותפילתו נענית ,וזוכים ישראל לי"ג והנה ברגע אחד איבדו ישראל את כל זאת ,כאשר
לבאר ענין אחד מדברי המדרש בפרשתנו .במדרש מידות הרחמים ,ליום הכפורים ולמשכן .מתנות עשו את חטא העגל .קודם החטא זכו לחירות מן
דברים רבה פותחת כל אחת מן הפרשיות בדבר הלכה, גדולות אשר עד היום הזה פועלים אנו על ידן כדי היצר הרע ,ומכל הענינים המפריעים לאדם להיות
וכך גם בפרשת נצבים )ח ,א( .תחילה עוסק המדרש לכפר על כל חטאותינו .וכמו שאמרו חז"ל )ראה עבודה דבוק וקשור בו יתברך בעבודתו .ועתה שוב מלאים
ב"אדם מישראל שלא התפלל תפלת השחר או תפלת זרה ה ,(.כי לא היו ישראל ראויין לאותו החטא -אלא ימיהם בנסיונות וחטאים ,בקשיים הבאים ממלחמת
מוסף או תפלת המנחה ...אי זו שעה מותר לו להתפלל כדי ללמד תשובה לרבים. היצר ,ושוב אין להם חירות ממלאך המוות ,והכל
ויצא בה ידי חובתו ,וכיצד הוא צריך לעשות". לעומת זאת ,חטא המרגלים למראית עין אינו מחמת החטא.
לאחר מכן עוסק המדרש בכוחה של תפילה ,ובפרט נראה חמור כל כך ,ואינו אלא פגם בקדושת ארץ
בענין מה ש'עושה מחצה' ,ומביא כמה דוגמאות לזה, ישראל ,אשר דיברו עליה רעה .ודווקא על זה החטא כמה מעלות טובות אחר חטא העגל
וז"ל" :גדולה היא התפלה לפני הקדוש ברוך הוא .אמר נענשו לדורות ,כל החורבנות והגלויות יצאו ממנו, מאידך גיסא ,אחר חטא העגל נתחדש חידוש
רבי אלעזר ,רצונך לידע כחה של תפלה ,אם אינה ועד היום הזה אנו סובלים מחמתו ומצפים לגאולה עצום בכח התשובה ,כי עלה משה רבינו למרום
עושה כולה -חציה היא עושה .קין עמד על הבל אחיו השלימה .למתנה מיוחדת -לא זכינו אחר חטא וביקש מלפני ה' שיסלח לישראל ,והקדוש ברוך
והרגו ,יצאה גזירה )בראשית ד יב( 'נע ונד תהיה בארץ', המרגלים ,שלא כבחטא העגל. הוא נתרצה לו ואמר לו 'סלחתי כדברך' ,וכיון
מיד עמד ונתודה לפני הקדוש ברוך הוא ,שנאמר )שם שהיתה עלייתו בראש חודש אלול ועד יום הכפורים,
פסוק יג( 'גדול עוני מנשוא' .אמר לפניו ,רבונו של עולם,
כל העולם אתה סובל ולעוני אי אתה סובל ,כתבת מהו 'חולת אהבה' -מחלה של אהבה, נעשו ימים אלו ימי רצון לדורות ,וגם אנו תוקעים
בשופר בחודש אלול זכר להעברת הקול במחנה
)מיכה ז יח( 'נושא עון ועובר על פשע' ,סלח לעוני שהוא אהבה המביאה את האוהב לידי מחלה שהיתה בימים אלו ,וכפי שכתב הטור )אורח חיים סימן
גדול .מיד מצא חסד לפני הקדוש ברוך הוא ונמנע
ממנו 'נע' ,חצי הגזירה ,שכן כתיב )בראשית שם פסוק טז(
עד שלא ימלא רצונו הבא מתוך אהבתו תקפ"א( .הנה כי כן ,המתנה הגדולה והעצומה של יום
הכפורים ,שהיו יום כפרה וטהרה לישראל -זכו לה
'וישב בארץ נוד' .מכאן אתה למד שגדולה התפלה ישראל אחר חטא העגל.
לפני הקדוש ברוך הוא".
ולא זו בלבד ,אלא שדווקא לאחר חטא העגל גילה
ידעני בין ערך תפילה שורש שנאת חינם -בחטא המרגלים לו הקדוש ברוך הוא למשה רבינו את סוד י"ג מידות
כדי ליישב את כל הענין ,נביא בזה את דברי הכלי הרחמים )ראה שמות לד ה-ז( .ואכן ,בחודשי הרחמים
ויש להבין ,אמנם כאמור בכל פרשה פותח המדרש
בהלכה ,אך בכל מקום ההלכה היא מענין הפרשה, יקר בתחילת פרשת דברים ,אשר הזכרנום פעמים והסליחות יודעים ישראל לפעול כסדר הזה ,ולזכות
וכפי שמבואר בכל אחת מהן בדברי המדרש עצמו, הרבה ,ויש בהם יסודות גדולים ונפלאים בענין חטאי למחילה וסליחה בימים הנוראים והקדושים.
אולם מה ענין הלכות תפילה לפרשת נצבים דווקא. ישראל. זאת ועוד אחרת ,שלאחר מכן זכו ישראל
עמדו על כך מפרשי המדרש ,וכתבו כי אין צורך הנה נודע מה שאמרו חז"ל )יומא ט (:בסיבת חורבן שישרה הקדוש ברוך הוא שכינתו עליהם במשכן,
לבקש קשר לפרשה עצמה ,אלא משום שפרשה זו שני בתי המקדש ,הראשון והשני ,וכלשונם" :מקדש אשר מלאכתו החלה מיד לאחר שזכו לכפרה ביום
נקראת בסמוך לראש השנה ,אשר 'יומא דצלותא' ראשון מפני מה חרב ,מפני שלשה דברים שהיו בו, הכפורים ,והמשכן עצמו הוא המכפר על חטא העגל,
הוא ,ועיקר עבודת היום היא בתפילה -לכן הודיעונו עבודה זרה ,וגלוי עריות ,ושפיכות דמים וכו' .אבל וכפי שדרשו חז"ל )ראה שמות רבה נא ד( על הפסוק )שמות
חז"ל כאן בין ערך תפילה ,לידע עד היכן הדברים מקדש שני ,שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות לח כא וברש"י שם( "א ֵּל ֶה פ ְקוּ ד ֵי ה ַּמִׁש ְּכ ָן מִׁש ְּכ ַן הָעֵד ֻת" -
מגיעים .כי עיקר ההכנה לראש השנה היא בהשבה חסדים מפני מה חרב ,מפני שהיתה בו שנאת חנם. "עדות לישראל שויתר להם הקדוש ברוך הוא על
אל הלב עד כמה גודל חשיבות התפילה ,הפועלת ללמדך ששקולה שנאת חנם כנגד שלש עבירות, מעשה העגל ,שהרי השרה שכינתו ביניהם".
בכל המצבים .שהרי על קין נגזרה גזירה נוראה ,ועל עבודה זרה ,גלוי עריות ,ושפיכות דמים". עולה אם כן ,כי אמנם מכשלה גדולה היתה
ידי תפילה המתיק את הדין .מכאן אתה למד ,כי גם ומפרש רבינו ,כי מידת שנאת חינם שישנה לישראל בחטא העגל ,בסכנה גדולה עמדו ,וגם
כאשר עומדים כנגד האדם מקטרגים נוראים ,ועשה בישראל ,תולדה היא מבכיית החינם שבכו בתשעה לאחר הסליחה לא שבו למעלתם .אך עם כל זאת,
מעשים חמורים במשך השנה ,באופן המביא לידי באב] .במאמר המוסגר נאמר ,כי ניתן היה לפרש דבר המשיך הקדוש ברוך הוא להרעיף עליהם מטובו
קטרוג קשה -יוכל לקרוע גזר דינו בכח התפילה. זה על פי מה שנודע מדברי רבותינו המקובלים זיע"א הגדול ,וכמה מעלות טובות ומתנות גדולות שזכו
)ראה שער הגלגולים הקדמה ל"ו; מגלה עמוקות על התורה פרשת להן גם אחר החטא.
עבירות שבין אדם לחבירו תזריע ,ועל ואתחנן אופן מג( ,כי חטא המרגלים שייך לחטא
אמנם יש להבין ,הלא חטאו של קין היה בכפליים, הראשון שבין אדם לחבירו שהיה בכלל ישראל - בכייה לדורות
הן בין אדם למקום ,והן בין אדם לחבירו ,שהרי רצח הוא חטא מכירת יוסף ,שבו עשרה האחים נכשלו עוד כמה נסיונות ניסו ישראל את ה' במדבר ,וכפי
את אחיו את הבל .והלא אפילו יום הכפורים אינו בשנאה כלפי יוסף אחיהם ,ונתגלגלו נשמותיהם שרמז להם משה רבינו בתוכחתו )דברים א א(" :א ֵּל ֶה
מכפר על עבירות שבין אדם לחבירו עד שירצה את בנשמות המרגלים ,ולא עלתה בידם לתקן את שׂרָאֵל ּבְעֵב ֶר הַ ּיַר ְּד ֵן
ה ַּדְבָר ִים אֲׁשֶר ּד ִּב ֶר מֹׁשֶה אֶל ּכ ָל י ִ ְ
חבירו. החטא ,אלא אדרבה ,הוסיפו לחטוא והעמיקו סרה. ּב ַּמִד ְּב ָר ּב ָ ֲערָב ָה מוֹל סוּף ּב ֵין ּפ ָאר ָן וּ ב ֵין ּתֹפ ֶל וְלָב ָן
אך נראה שורש הענין ,במה שנתבאר למעלה כי אולם רבינו מפרשו על דרך אחרת לפי פשוטו[. ו ַ ֲחצֵרֹת וְד ִי זָה ָב".
שורש חטא המרגלים נעוץ בחטא מכירת יוסף ,שהיה כי הנה ,בענין המרגלים אמר משה לישראל )דברים אולם חטא אחד היה ,אשר שינה את פני כל
חטא שבין אדם לחבירו .הנה כאשר ירדו השבטים א כז( "ו ַּתֵר ָג ְנוּ בְאָהֳל ֵיכ ֶם ו ַּתֹאמְרוּ ּבְשִׂנְאַת ה' אֹתָנוּ המציאות שעמדו בה ישראל במדבר ,והוא חטא
הקדושים למצרים ,נראה היה שהחל כבר התיקון הוֹצ ִיאָנוּ מֵאֶר ֶץ מִצְר ָי ִם" .והביא רש"י שם וז"ל" :והוא המרגלים ,אשר לאחריו נגזרה עליהם הגזירה
ובאו לכלל אחדות ,אך הנה באו המרגלים ופגמו היה אוהב אתכם ,אבל אתם שונאים אותו .משל הנוראה ,ואמר להם הקדוש ברוך הוא" :אתם בכיתם
בשנית ,ועוררו את החטא כמי שלא נתקן ,ושוב הדיוט אומר ,מה דבלבך על רחמך -מה דבלביה בכיה של חנם -ואני קובע לכם בכיה לדורות" )תענית
ג
עינים מאירות
נצבים היום כולכם' איננה ,וממילא יש חורבן. ב -יום הכסא ,ג( לפרש לשון הכתוב )תהלים לד י( "י ְראוּ נתעורר בהם עוון שנאת חינם' ,בשנאת ה' אותנו',
מהי העצה היעוצה לעשות במצב זה -להגביר אֶת ה' קְדֹׁשָיו ּכ ִי אֵין מַחְסוֹר ל ִירֵאָיו" .כי יש להבין, ועל ידי זה נמנעה כניסתם לארץ ישראל ,ונגרמו כל
את כח היראה .לא די באהבה שאוהב הקדוש ברוך הלא יש לירא את ה' מפני גדולתו ורוממותו ,אך מהו החורבנות מחמת שנאת חינם .והנה ,שנאת המרגלים
הוא את עמו ישראל ,ומוציאם ממצרים בחיפזון הטעם לירא משום שאין מחסור ליראיו ,וכי רק כדי היתה כלפי מעלה כביכול ,אולם שורש שנאתם היה
ובשפע גדול ,אלא יש לירא מפניו ולהיזהר בכבודו. לקבל פרס ירא זה את ה'. בשנאת האחים ,עליהם נאמר )בראשית לז ד-ה( "ו ַּיִשְׂנ ְאוּ
אלא ,יראה היא צמצום ,ואהבה היא התפשטות שׂנֹא אֹתוֹ".
אֹתוֹ וגו' ו ַּיוֹסִפוּ עוֹד ְ
עיקר היראה בדבר המסור ללב
והיאך יגביר האדם בלבו את כח היראה .זאת
בלא גבול .והצמצום הוא שורש הדינים כולם .כי
באמת כבודו יתברך מלא עולם ,אלא שכדי שיהיה
אני לדודי ודודי לי
למדנו מן התורה ,כי היכן נכתב )ויקרא יט יד( "ו ְיָר ֵאתָ קיום לעולמות -לשון 'העלם' ,גזרה חכמתו יתברך ומעתה נבוא אל פירוש הענין ,ושבה והיתה לבאר.
ּמֵאֱלֹקֶיך ָ" -בדבר המסור ללב ,כתחילת הפסוק שם כי מצד העולמות תהיה הסתרה לשפעת אורו הנה חטא העגל היה חטא שבין אדם למקום
"לֹא תְק ַּל ֵל חֵרֵׁש וְלִפ ְנ ֵי עִוּ ֵר לֹא ת ִּתֵן מִכְׁשֹל" .והטעם הגדול ,כדי שיהיה להם קיום ולא יתבטלו מאליהם. כאמור .וכבר הבאנו את דברי הגמרא הדורשת על
כפי שפירש רש"י שם ]ומקורו בגמרא במסכת נמצא כי הצמצום צורך עבודה הוא .כי הירא מכל חטא זה את הפסוק 'עד שהמלך במסיבו נרדי נתן
קידושין )לב" ,[(:לפי שהדבר הזה אינו מסור לבריות דבר שבעולם -הרי זה אות על חסרונו ,שלא יוכל ריחו' .וכדרשת רב ,שעדיין לשון חביבות היא כלפי
לידע אם דעתו של זה לטובה או לרעה ,ויכול להתגבר על הדבר שירא מפניו ,אולם הירא מפני ה' בני ישראל.
להשמט ולומר לטובה נתכוונתי ,לפיכך נאמר בו יתברך ,נוגע הוא בשורש הצמצום הראשון שהוא פסוק זה מספר שיר השירים )א יב( ,מקומו בתוך
'ויראת מאלקיך' -המכיר מחשבותיך .וכן כל דבר שורש היראה ,ושם הרי נועד הצמצום לטובה כמה פסוקים העוסקים ביציאת מצרים ובאהבת
המסור ללבו של אדם העושהו ואין שאר הבריות ולאהבה ,כדי שיהיה קיום לעולם ,אם כן גם יראתו ה' הגדולה שנתגלתה אז לישראל .ובתוכם בא
מכירות בו ,נאמר בו 'ויראת מאלקיך'". של זה אין בה שום חיסרון ,אלא אדרבה -היא הכתוב הנזכר ,כי חטאו ישראל בעגל ככלה זו אשר
ואכן נכתבה אזהרה זו בכמה פרשיות בתורה. שורש קיומו .וזהו 'יראו את ה' קדושיו' ,ומפני מה, בעומדה תחת חופתה נושאת עיניה לאחר .אולם גם
וכגון במצות הידור פני זקן ,איש אינו יודע באדם על שום שאין יראה זו נובעת מחיסרון ואינה מעידה אז לא הסיר הקדוש ברוך הוא אהבתו ,ככתוב )שם
זה שלא קם האם אכן לא ראה את הזקן ,או שמא על חיסרון ,אלא כדי שלא יבואו לזלזל במלך מתוך ב ד( "הֱב ִיאַנ ִי אֶל ּב ֵית הַ ּי ָי ִן וְד ִג ְלוֹ עָל ַי אַ ֲהב ָה" ,ודרשו
העצים עיניו כמי שלא ראהו .אך הקדוש ברוך הוא אהבה ללא גבול ,וכן לא תתבטל מציאותם מגודל חז"ל )במדבר רבה ב ג( "ודילוגו עלי אהבה" ,כי גם בשעה
בוחן כליות ולב ויודע נסתרות ,ומפניו יש לירא האהבה כאשר לא יוכלו לעשות ככל רצון המלך .אם שעוסקים ישראל בתורה בדרך דילוג ושלא כהוגן,
ולקיים מצוותיו .כמו כן באיסור אונאה ,הלוואה הוא יתברך מראה להם פנים יפות ושמח בהם .וגם
ברבית ,ושעבוד עבד עברי בפרך -אלו דברים לאחר שחטאו לא פגה האהבה.
הנעשים בתוך ביתו של אדם ,הרחק מעיני הבריות, כי אמנם נגזר עליהם ה'מוות' ,אולם וכן ממשיכים שם הכתובים העוסקים באהבת ה'
ועל כן נאמר בהם 'ויראת מאלקיך'. האהבה במקומה עומדת .ואש אהבה לישראל ואהבת ישראל לה'" ,הִׁש ְּבַע ְּתִי אֶתְכ ֶם ּב ְנוֹת
ואופן התיקון לזה -הוא במידת היראה' .עשה זו -בכח התורה מלבים אותה ,וכפי ְרוּשל ִָם אִם ּתִמְצ ְאוּ אֶת ּדוֹד ִי מַה ּת ַּג ִידוּ לוֹ ׁשֶחוֹל ַת י ׁ ָ
מאהבה' ,אולם לא די באהבת ה' לבד ,אלא 'עשה
מיראה' ,שאין הירא בועט .וכיצד באים לידי יראה -
שמסיים הפסוק שם ִ"אם יִ ֵּתן ִא ׁיש ֶאת אַ ֲהב ָה אָנ ִי" )שם פסוק ח(.
על ידי ההשבה אל הלב ,כי ה' חוקר כליות ולב ,ובזה ָּכל הוֹן ֵּבית ֹו ָּב ַאהֲ בָ ה בּ וֹז יָ בוּז ּו לוֹ" חולת אהבה אני
ישלים האדם את תיקונו בכל חלקיו. מהו 'חולת אהבה' -מחלה של אהבה ,אהבה
המביאה את האוהב לידי מחלה עד שלא ימלא רצונו
בקשת רב לתקן ביראה את שנאת הקצב כן אדרבה' ,אין מחסור ליראיו' ,ויראי ה' לא יחסרו כל הבא מתוך אהבתו .וכמו שדרשו חז"ל )מדרש תהלים -
ומעתה יתבאר באופן נפלא מעשה רב והקצב טוב ,אלא היראה היא שורש הטוב. שוחר טוב מזמור ט ,יז(" :ומה חולי יש כאן ,לא מיחוש
שבו פתחנו .ידוע ידע רב כי זה הקצב עומד כעת
בבחינת 'שונא' ,ברוב כעסו עליו ,אך ביודעו כי זה
תיקון השנאה -בכח היראה ראש ,ולא מיחוש מעיים ,וממה אני חולה ,מאהבתו
של הקדוש ברוך הוא ,שנאמר )שיר השירים ב ה( 'כי
היום יום המסוגל הוא לאהבה ,ביקש לאחד בו את ודאי אהבה גדולה היתה מאת הקדוש ברוך הוא חולת אהבה אני'".
כלל ישראל כולם .שהרי ביום הכפורים זכו ישראל לעמו ישראל ביציאת מצרים .הלא אז נעשו לו לעם, והרחיב בדבר רבינו האלשיך הקדוש בפירושו
לכפרה על חטא העגל ,מכח האהבה שעדיין שררה וענן כבודו חפף עליהם יומם ,ועמוד האש לילה. על זה הפסוק" ,כי דרך כל הנחלה מחמת אהבת
גם אחר החטא ,וכאות לכפרתם זכו וקיבלו לדורות ואולם ,עם כל זאת עדיין לא זכו להנהגת 'פנים חשוקתו ,שלא על ידי המחלה יבעט בחשוקה ,כי אם
את כפרת יום הכפורים .אולם כדי לזכות לשלימות בפנים' ,אלא ל'לכתך אחרי במדבר' ,וכל כך למה, אדרבא עוד הולך וחזק באהבתו עד בלי די ,כן חולת
צריכים ישראל גם למידת היראה ,וזאת ביקש רב כדי שלא יבואו לידי נזק ופגם דווקא בעטיה של אהבה אני ,אני חולה מאשר הכוני פצעוני למען
להשיג על ידי שיעורר את הקצב לתשובה ,כי גם האהבה .ובכח הנהגה זו ,יכלו ישראל להמשיך את אהבתו ,ומתחזק יותר באהבתו יתברך".
בהיותו 'שונא' -עליו להיות ירא ,ואין הירא בועט. בחינת האהבה אפילו לאחר החטא הנורא שחטאו והנה ,אם האהבה מחלה היא -הרי צריכה היא
ובזה יתאחדו שתי המידות; מצוות שבין אדם בעגל ,אשר היה מעין פגמו של אדם הראשון ,וחזר רפואה ,ומהי רפואת אהבת ישראל -היא הגאולה
למקום -התלויות בתשובה מאהבה ,וגם המצוות היצר הרע להיות מושל בהם ,וחזרה זוהמתן ,ועדיין וקרבת ה'.
שבין אדם לחבירו -התלויות בכך שירצה את חבירו. לא כבתה אש האהבה בכל המים הרבים ,ככתוב
ובזה יקיים 'אתם נצבים היום כולכם'. )שיר השירים ח ו-ז(" :שִׂימֵנ ִי כ ַחוֹתָם עַל ל ִּבֶך ָ ּכ ַחוֹתָם עשה מאהבה ועשה מיראה
עַל ז ְרוֹעֶך ָ ּכ ִי עַזּ ָה כ ַּמָו ֶת אַ ֲהב ָה קָׁשָה כִׁשְאוֹל קִנְאָה
ניסן באהבה ,ותשרי ביראה שלְהֶבֶתְי ָה :מַי ִם ר ַּב ִים לֹא יוּ כ ְלוּ
ְשפ ֶיה ָ רִׁש ְּפ ֵי אֵׁש ׁ ַ
רׁ ָ
ונראה להוסיף בזה ,שגדר זה של אהבה לא פסק
מעולם .ואפילו בזמן חטא העגל ,כאשר חטאו בו
אם כן ,כאשר הימים הנוראים ממשמשים ובאים, לְכ ַּבוֹת אֶת הָאַ ֲהב ָה וּנְה ָרוֹת לֹא יׁ ְִשטְפוּ ה ָ" .כי אמנם הערב רב בכוונה וברצון ,וכן היו מישראל כאלו
עבודת היראה היא העיקר ,ועומדת בראש כל .כי נגזר עליהם ה'מוות' ,אולם האהבה במקומה עומדת. שסברו כי יהיה בו מן אמצעי שיסייע להם בעבודת
עד יום הושענא רבה שולטת היראה ,וההנהגה היא ואש אהבה זו -בכח התורה מלבים אותה ,וכפי ה' -בכל מחשבה שהיתה ,לא פסקה האהבה .ולא זו
בבחינת 'אחור' ,ולא פנים בפנים .אולם גדול הוא כח שמסיים הפסוק שם "אִם י ִּתֵן א ִׁיש אֶת ּכ ָל הוֹן ּב ֵיתוֹ בלבד ,אלא 'חולת אהבה אני' .עם היות בני ישראל
היראה ,כי על ידה ניתן לזכות לגאולה. ּבָאַ ֲהב ָה ּבוֹז י ָבוּזוּ לוֹ" ,ודרשו חז"ל )ויקרא רבה ל א( "אם 'עלובה כלה המזנה בתוך חופתה' -עדיין 'חולת
בימי חודש האביב היתה גאולת מצרים ,והם ימי יתן איש את כל הון ביתו באהבה שאהב ר' יוחנן את אהבה אני'.
גאולה מתוך אהבה .אך בימי חודש תשרי עובדים התורה בוז יבוזו לו". כי הנה ,אין אש האהבה האמיתית נכבית לעולם,
אנו בכח היראה ,כדי שנזכה לגאולה השלימה ,ואז אולם כל זאת היה רק עד חטא המרגלים .על אף אך פעמים שדווקא האהבה -מקלקלת את השורה .כי
תהיה ההנהגה בבחינת פנים בפנים לנצח נצחים, שכלפי חוץ אין חטא זה נראה חמור כחטא העגל, האוהב בטוח באהבתו ,ועל ידי זה יכול הוא לבוא לידי
וכימי אהבת כלולות -נזכה לאהבת עולם. אולם בו הושרש בישראל כח השנאה ,שנאה כלפי חוסר כבוד .ומשום כך נצרכת גם מידת היראה .וכמו
עלינו להשתמש בכח הצמצום והדין ולעמוד מעלה כביכול ,ושנאת הבריות -שורש החורבנות. שאמרו בירושלמי )סוטה פרק ה הלכה ה(” :עשה מאהבה
בתפילה ,כפי שמשתמשים אנו בכח האהבה ללימוד ואם יש שנאה -אין חיבור ,ואם אין חיבור -יש ועשה מיראה .עשה מאהבה -שאם באת לשנוא דע
התורה ,ולעמול בזה בכל כוחנו ,כי תפילה עושה פירוד ,ופירוד הוא חורבן. שאת אוהב ,ואין אוהב שונא .עשה מיראה -שאם
מחצה ,ומשלימה את החלק שבין אדם למקום .ויחד במקום שבו יש פירוד ,לא ניתן לזכות למעלת ארץ באת לבעט אין ירא מבעט“ .נמצא כי היראה היא
עם שלימות האהבה במצוות שבין אדם לחבירו, ישראל ,אשר כפי שהובא מה'שם משמואל' ,כל ענינה שמירת האהבה ,ועל יד האהבה נשמרים מן השנאה.
ובחיבור לבחינת ארץ ישראל העושה את בני ישראל הוא בחיבור כל ישראל לכלל אחד וחטיבה אחת,
לחטיבה אחת ,נעמוד נצבים כולנו מאוחדים כאחד, בבחינת 'כיבוש רבים' ,אשר רק הוא שמו כיבוש ,ולא יראת ה' מקיימת את העולם
ועל ידי זה נזכה לביאת משיח צדקנו במהרה בימינו. כיבוש יחיד .וכאשר השנאה שולטת ,מעלת 'אתם וכתב בספה"ק בני יששכר )מאמרי חודש תשרי ,מאמר
לשמיעת השיעורים -קול הלשון | 03-6171077 :לקבלת הגיליון בדוא"לnewsletter.mechubarim@gmail.com :
ד
מרגליות יקרות ואבני חושן,
פנינים נפלאים וסיפורי צדיקים
דברי הגות ורעיון
מאוצרות תורת החסידות
משובצות זהב ומסודרות
משיעוריו ושיחותיו של
רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט“א
פרשת נצבים וילך
שבת קודש על התורה
אכסוף נועם שבת שלהבות קודש והגיונות חכמה
בקדושת השבת וסגולתה מפרשת השבוע
ולבקש על השנה הבאה המתברכת
כעת (‘ואמונתך בלילות’ פרק יד).
עבודת ימי השנה האחרונים ניגון זה כגון בשמחות נישואין של יוצאי
חלציו טרם ניגש לעשות ריקודין של מצוה
ושוב יום אחד לפני מיתתך
שבת שקודם ראש השנה בתשובה לשאלת הרב הקדוש רבי משה
תכלה שנה וקללותיה על השבת שלפני ראש השנה ,אמרו
טאנץ ,ואין אתנו יודעים עד מה ומה עמקו
מחשבותיו הקדושות ,וידוע מאמר חז”ל שוב
מסאמבור זיע”א ,אם השאיר הרבי רבי
וכתב הגאון הקדוש רבי צדוק הכהן צדיקים כי מעלתה גדולה מאוד ,והיא אלימלך מליז’ענסק זיע”א אחריו צוואה,
יום אחד לפני מיתתך‘( .זכור לאברהם’)
מלובלין זיע”א (‘פרי צדיק’ כי תבוא אות כוללת בתוכה את הכוח של כל השנה השיב לו בנו הרב הקדוש רבי אלעזר זיע”א,
יג) ,שכיוון שהשבת היא מקור הברכה, כי יש לראות את כל הספר ‘נועם אלימלך’
כולה ,משום שהשבת היא מקור הברכה
הרי שהקדושה הבאה בשבוע שאחריה, של ימי השבוע הבאים שבתוכם ראש כתב רבינו ה’אור החיים’ הקדוש זיע”א כצוואתו הקדושה של אביו לדורי דורות,
כלולה בשבת הקודמת ,וכן אומרים השנה. בפרשת בחוקותי (האופן המ”א) :עוד ירמוז על שכן כל ימיו קיים את דברי חז”ל ‘ושוב יום
אנו בתפילה ‘וקידשתו מכל הזמנים’ דרך אומרם ז”ל (אבות פ”ב מ”י) ‘שוב יום אחד אחד לפני מיתתך’ וכל רגע ורגע מסר את
ובספרו ’דברי ישראל’ (פרשת מקץ) כתב לפני מיתתך’ ,שבזה יהיה כל ימיו בתשובה,
– קדושת השבת נעלה מקדושת כל הרב הקדוש רבי ישראל ממודז’יץ נפשו לכבוד השי”ת ודין חיבורו זה כדין
הזמנים. והוא מאמר ‘אם בחקתי’ שהיא גזירת המיתה צוואת יום האחרון.
זי”ע ,כי באחת השנים אמר זקנו ,הרב שחקק ה’ שאין מידו מציל ,אם ‘תלכו’ בהם
ובדרך זו פרש בשם רבו הרב הקדוש הקדוש רבי יחזקאל מקוזמיר זיע”א, מסופר על אחד מחסידי הרב הקדוש רבי
רבי מרדכי יוסף מאיז’ביצה זיע”א ,את שכל יום יאמר למחר ימות ,בזה ודאי ‘ואת חנוך העניך מאלכסנדר זיע”א ,שכשהגיע
למסובים על שולחנו בסעודת השבת מצותי תשמרו ועשיתם אותם’.
הטעם לשמה של השבת שקודם חג שקודם ראש השנה ,שיאכלו לשם לרבו ,אחז לפתע הרבי באבנטו ויצא לטייל
הפסח ‘שבת הגדול’ ,מפני שבשבוע שמיים ,מפני שהמאכלים שעל שולחן עמו ,כשהוא אומר לו“ :ידידי ,מה יהיה אם
שאחריה חל חג הפסח שהוא ראש לכל הצדיק מגרשים מן האדם ‘כל מיני על הפסוק (דברים כט ט)‘ :אתם ניצבים היום יקח אותנו עתה לבית דין של מעלה ,מה
המועדים .וכיוון שהמועד שואב את חמריות וגשמיות וכל מיני אפיקורסות, כולכם לפני ה’ אלהיכם ראשיכם שבטיכם נאמר ומה נצטדק”...
קדושתו מהשבת שלפניו ,הרי שהשבת וכלולים בהם כל מיני קדושות’. זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל’ ,דקדק יצא החסיד ונתעלף מרוב פחד .עד שהוכרחו
גדולה היא ביותר. והפליג הסבא-קדישא מקוזמיר לומר רבינו ה’אביר יעקב’ זיע”א ,למה אמר תיבת לעשות מעשה להחזירו לחיים.
ועל פי יסוד זה ישב רבי צדוק הכהן את שבסעודת השבת שלפני ראש השנה, ‘היום’ ,וגם תיבת ‘נצבים’ נראית כמיותרת, באחת מאגרותיו סיפר הרבי מתולדות אהרן
מנהגנו עם דברי חכמינו שאמרו (מגילה כלולים כוחות הימים הנוראים כולם, שכן היה לו לומר רק ‘אתם כולכם לפני ה’ זיע”א :לפני הרבה שנים ,כשהייתי מתגורר
לא ):כי עזרא הסופר תיקן לקרוא את הסליחות והתפילות של ראש השנה, אלהיכם’. בבית יתומים דיסקין ,ושמעתי שם בשם
פרשת התוכחה שבספר דברים לפני יום הכיפורים וחג הסוכות עד אסרו וכך תירץ בספרו ’פתוחי חותם’ :ואפשר הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד ,שאמר שמיום
ראש השנה ,על מנת ש’תכלה שנה חג! לרמוז דתיבת ‘נצבים’ גימטריא ‘קצב’ .ובא שהגיע לארבעים שנה לא שכח אף יום אחד
וקללותיה’ ,ותחל השנה בברכות .ואכן, כיוצא בזה סיפר החסיד הישיש ר’ משה משה רבינו עליו השלום לומר לישראל, לעשות חשבון מיום הפטירה ,וזאת עשה גם
פרשה זו שבפרשת כי תבוא ,קוראים שיינפלד ז”ל ,על אותה שבת שלפני שיקיימו מאמר התנא (אבות פ”ב מ”י) ‘ושוב עלי רושם לעשות זה החשבון.
אנו בכל שנה בשבוע שלפני השבת ראש השנה שזכה לשהות בגור יחד עם יום אחד לפני מיתתך’ ,דהיינו ,דבכל יום ויום תחת אחד השיחים סיפר על הגאון רבי יוסף
האחרונה של השנה. סבו החסיד ר’ העניך לנדא. יחשוב שמא באותו יום הגיעה עת פקודתו, חיים זצ”ל ,שלעת זקנתו היה שוהה בבנין
והשאלה מתבקשת :מפני מה לא ונמצא כל ימיו בתשובה ומונע עצמו בית היתומים דיסקין שליד שכונת גבעת
את הסעודה השלישית ערך הסב
נתקנה פרשה זו בשבת האחרונה של מלחטוא .ומי שעושה כזה הוא המקיים שאול ,והרגיש שכוחותיו נחלשים ודלים
באכסניה יחד עם חסידים נוספים,
השנה ,על מנת שיקראו אותה סמוך ‘שויתי ה’ לנגדי תמיד’ (תהלים טז ח). וביקש לחזור לדירתו שבעיר העתיקה,
כשאליהם הצטרפו בנו וחתנו של הרבי
ככל האפשר לסיומה של השנה? מדוע בעל ה’אמרי אמת’ מגור זי”ע – רבי וזהו שנאמר ‘אתם נצבים היום כולכם לפני באומרו שהוא זקן ואינו יודע קיצו ,ולכך הוא
הקדימו את קריאתה לשבת שלפניה? מאיר אלטר הי”ד ורבי יצחק פישל ה’ אלהיכם’ ,הכוונה ,אימתי תקראו שאתם לא רוצה להטריח את החברה קדישא שישאו
והתשובה היא ,שהשבת שלפני ראש היינה זצ”ל ,ששוחחו בדברי תורה עומדים לפני ה’ ויראים ממנו ,בזמן שאתם אותו מהלך רב כזה.
השנה שייכת כבר לשנה הבאה ,מפני והתפלפלו ביניהם בלהט. חושבים בכל יום להיפטר מן העולם ,וכן אחד הנוכחים שאל מה כוונתו בסיפורו בזה.
שכאמור ,היא מקור הברכה של יום לפתע התנער רבי מאיר וקרא ברגש: יום אחר יום כל ימי חייכם ,דבזה נמצאו כל והשיב :מיום שנעשיתי בן ארבעים שנה
ראש השנה וכל השנה שאחריו התלויה “הן ברגעים אלו נחרץ גורלנו בשנה ימיכם בתשובה ותקראו תמיד עומדים לפני אינו עובר יום שלא יחדתי זמן לחשוב או
בו. הבאה!” ה’ אלהיכם. לדבר ולהתבונן לעצמו מיום המיתה ולעשות
אם-כן ,יש להקדים את ‘תכלה שנה לתמיהת המסובים הסביר: נגעי עצמו חשבון הנפש.
וקללותיה’ לשבת שלפניה – היא השבת הן ידוע מאמר הזוהר הקדוש (ח”ב סג,: בשם מורי [רבינו אור שבעת הימים הבעל והוסיף :איני יכול לומר ארבעים שנה ממש,
האחרונה של השנה הקודמת ,ולא שם פח ,).כי מיום השבת מתברכים כל שם טוב הקדוש] זלה”ה ביאור משנה (אבות אבל מאז שאני מכיר עצמי לא עבר עלי
לאחרה לשבת האחרונה שהיא מקור ששת ימי השבוע שאחריו .ואם כן, פ”ד מ”א) ‘איזהו חכם הלומד מכל אדם’ ,על יום מבלי שאתבונן בזה ,ואני מתאר לעצמי
הברכה והקדושה של השנה הבאה. ראש השנה שיחול בשבוע הבא עלינו פי משל ,המסתכל במראה יודע חסרונו וכו’, איך לוקחים אותי ומורידים אותי על הארץ
וכאן המקום להביא את דברי הגאון לטובה ,אף הוא מתברך משבת זו כך ברואה חסרון זולתו יודע שיש בו שמץ מכוסה בטלית ועושים ההלוויה ואחר כך
הקדוש רבי יצחק מאיר מגור זי”ע שקודם לו ,וכתוצאה מכך – כל השנה מנהו (‘תולדות יעקב יוסף’ פרשת פקודי). מכסים אותי בעפר וכל הסדר.
בעל ’חידושי הרי”מ’ ,על מאמר חז”ל כולה התלויה בראש השנה מתברכת כמו כן מסר לשניים מתלמידיו המקורבים
(שבת קיח“ ):אלמלי משמרין ישראל משבת זו. וכתב הגאון הקדוש בעל ’בני יששכר’ מדינוב שבשעה שיהא מושכב על הארץ אחר
שתי שבתות כהלכתן מייד נגאלים”, ועתה ,בסעודה שלישית שהיא עת רצון זיע”א (מאמרי חודש תשרי מ”ד דרוש ב) :מקובל הסתלקותו לגנזי מרומים ,לפני יציאת
כי הדברים נסבים על שתי השבתות המכונה בזוהר הקדוש (שם פח‘ ):רעווא בידינו מאת תלמידי הבעל שם טוב זללה”ה, הלוויה ,יזמרו את הניגון שלו שחיבר על
שלפני ראש השנה (‘שיח שרפי קודש’ ח”א דרעווין’ – עת רצון נבחרת מכל זמני אפילו הצדיק כשרואה איזה עבירה באיזה בראש השנה יכתבון.
אות תסג). הרצון ,עלינו להתעורר ביתר שאת אדם הנה זה ודאי אינו במקרה ,ולמה ולפלא שבעתותי רצון מיוחדים בחר לנגן
המשך בעמוד ד’
בכל יום ויום בש”י טבילות במי המקווה אך הדביקם מחדש והכניסם אל הכספת,
תפילה
הקפואים שבאפטא ,עד שגופו נזדכך והפך כשהוא נותן תמורתם שטרות חדשים.
לרוחני כמלאך ,והשגתו היתה למעלה ליבו ההולם של הכפרי נרגע .אם את
מדורו”. קרעי השטרות הללו קיבל הפקיד ,את
וכך אמר בספרו ’מאור ושמש’ (פ’ נצבים), שלו יקבל בשמחה גלויה. פנינים ומרגליות בעניני
כי מתנאי העבודה התמימה שלא יפסע
האדם ויעבור אפילו כחוט השערה על
לתדהמתו ,כשניגש אל האשנב והושיט
לפקיד את חפיסת השטרות המגוהצת,
עבודה שבלב זו תפילה
אזהרות חז”ל והפוסקים ,שכל הפורש דחה אותם מלפניו.
ראה בעבים
מדבריהם כפורש מחייו. “מצטער ,השטרות יצאו ממחזור משום שאין דעתם צלולה עליהם את
ואותם האנשים שזמן תפילה נעשה להם הכספים” ,הגיב צוננות. הכתוב (ירמיה ב ה) ‘כה אמר ה’ מה מצאו
כהיתר ,בחשבם שתפילתם תהיה מעלה ישנם הנכשלים באיחור זמן התפילה,
הכפרי נדהם“ .כיצד זה ייתכן?! את כל אבותיכם בי עוול כי רחקו מעלי וילכו וטעמם עימם ’לשם שמיים’ לכאורה ,כי
יותר ,עבודתם שווא והבל ,כי בזה יבחן השטרות הקרועים קבלת ,ואת השטרות אחרי ההבל ויהבלו’.
כל אדם הבא ללמוד דרכי עבודת ה’ ,אם אין דעתם צלולה עדיין להתפלל כראוי,
שלי שנשמרו בקפידה במשך שנים אתה וכך גוער בהם הקדוש ברוך הוא כביכול:
דבק הוא מההלכה הצרופה ואינו סר ועל כן מתעכבים הם בתפילתם עד
דוחה?!?!” ‘מה מצאו’ – מציאה מצאו להתרפות
ממנה כמלוא נימה. שיוכלו לעמוד בתפילה כראוי.
הפקיד הביט בו בפנים חתומות“ .זמנם מעבודת הבורא ,ותולים החיסרון ‘בי
הוא אשר אמרה תורה (דברים ל יג) ‘ולא המליץ על כך הרב הקדוש רבי אברהם
של השטרות שהבאת חלף עבר לו מזמן, עוול’ ולא בעצמם‘ ,כי רחקו מעלי’
מעבר לים הוא’ – באלו העוברים על מסלונים זי”ע בעל ’יסוד העבודה’ ,את
הם אינם עוד בתוקף ,לעומת השטרות והרחיקו מעצמם את עבודת התפילה,
דברי התורה שנמשלה לים ומורים היתר הפסוק (תהלים קיח כז) ‘א-ל ה’ ויאר לנו’,
הקרועים שהביאו הללו ,המשמשים ‘וילכו אחרי ההבל ויהבלו’ – תירוץ זה
לעצמם לעבור על זמן תפילה. כלומר ,הממתין בתפילתו עד שיאר לו
כהילך חוקי בארצנו”... אינו אלא הבל. ה’ ,ויוכל להתפלל בכוונה‘ ,אסרו חג
לא ללמד יצא והדברים אמורים כלפי אדם שהתפלל כי אם יתחשב האדם בשינויי הזמנים בעבותים עד קרנות המזבח’ ,יהיה עליו
מסופר כי באחד הלילות ,עת ישב הרב שלא בכוונה ,ותפילתו קרעים קרעים. ובמצבי רוחו – לעולם לא יעבוד את להמתין זמן רב ועבות ,עד שימות לפני
הקדוש רבי חיים מאיר יחיאל ממוגלניצא בשמיים אמנם אינם מרוצים מתפילתו, הבורא יתברך. שישלים עבודתו ליוצרו ,אלא עליו לומר
זי”ע בחדרו ,שמע שני פרחי חסידים אך היא מתקבלת. לא זו בלבד ,אלא שסיפר הגאון רבי תמיד בכל עת ובכל מקום ‘אלי אתה
המשוחחים ביניהם על זמן התפילה, לעומת זאת ,המתפלל לאחר הזמן ,אף ישראל אברהם אלטר לנדא זצ”ל (שו”ת ואודך אלהי ארוממך’ ,אף בלא כוונה
ואומרים איש לרעהו כי מן הסתם מסכים אם מכוון הוא בכל כוחו ,כבר עבר זמן שמע ישראל החדש סי’ מ”א) ,מזכרונותיו בעת כראוי ,כמו שהביא הרב הקדוש רבי
עימם הרבי לאיחור זמנה ,כיוון שאף הוא קבלת התפילה... ששהה הרב הקדוש רבי אברהם שלום ברוך מקוסוב זי”ע בספרו ’יסוד האמונה’
עצמו מתפלל לעיתים בשעה מאוחרת, לאכול מצה בליל שבועות מסטרופקוב זי”ע בבית חמיו ,הצדיק
הקדוש רבי ישעיל’ה מקרעסטיר זי”ע ,גער
(קונטרסים לחכמת האמת) ,במאמר הכתוב
וכן מנהגם של כמה מנכבדי החסידים. והרי אזהרתו הנוקבת של הגאון הקדוש (תהלים עח לו-לז) ‘ויפתוהו בפיהם ובלשונם
למחרת בבוקר בא הרבי לבית המדרש, רבי צבי אלימלך מדינוב זי”ע בספרו בכל תוקף באלו שאיחרו את זמן התפילה, יכזבו לו ,ולבם לא נכון עימו’ כי הקדוש
וסיפר את ששמעו אזניו ,כשהוא מבקש עד שאמר שברור לו שבעטיו של חטא זה ברוך הוא מתפתה בתפילתם של ישראל
’דרך פיקודיך’ (מל”ת טז) ,אודות הצדיקים
לדעת מי הם אלו שכך אמרו. נתעכבת ביאת משיח צדקנו. אפילו אם אין פיהם ולבם שווים ,כי
שפעמים ושינו מההלכה הפסוקה
הודה אחד החסידים כי הוא היה האיש מטעמים שונים ,ומי יבוא בסוד קדושים, פג תוקף המילים שתיקנו אנשי כנסת הגדולה
שכה אמר ,והרבי פנה אליו ואמר לו חלילה לתלמידים לנהוג בדבר זה כמותם. רעיון נוקב אמר הגאון הקדוש רבי אברהם מעוררות רחמים.
בהקפדה: כדוגמא לדבר ,הביא את מנהגם של מטשכנוב זי”ע ,לחסידים שאיחרו מזמן בדומה לכך כתב הרב הקדוש רבי משה
דעו כולכם ,כי חלילה לי להסכים לאיחור צדיקים רבים לאחר את התפילה עד התפילה ,ונימוקם עימם ,שרוצים הם אליקים בריעה מקוז’ניץ זי”ע בספרו
זמן התפילה! שיהיו מוכנים כראוי לתפילה ,חלילה להתפלל במחשבה טהורה כראוי. ’ויחל משה’ (תהלים יט) ,בשם אביו המגיד
ואם תשאלו :הלא עיניכם הרואות לתלמיד לנהוג כן ,ולאחר את זמן הסביר להם רבי אברהם כי התפילה הקדוש מקוז’ניץ ,על הפסוק (קהלת יא
שפעמים רבות מתפלל אני בשעה התפילה לשם הכנות. משולה לקטורת ,כמו שנאמר (תהלים קמא ד) ‘שומר רוח לא יזרע וראה בעבים לא
מאוחרת! אענה לכם ,כי אין להביא ראיה הרי זה כמי שחש בליל פסח שלא זכה ב) ‘תכון תפילתי קטורת’ ,והלא בעבודת יקצור’ כי השומר וממתין עד שייערה
ממני ,שכן ,פטור אני מתפילה מחמת למוחין דגדלות כראוי וימתין באכילת הקטורת שנו חכמינו כי אילו היה נותן עליו רוח ממרום שיוכל להתפלל ,לא
מחושי. המצה עד לליל שבועות... בה הכהן קורטוב של דבש היה ריחה יוכל לזרע ולעבוד את ה’ ,ורק ‘הראה
מבוסם ביותר עד שלא היה אדם יכול בעבים’ ואפילו כאשר עבים כבדים
וכלל גדול זה יהא נקוט בידכם ,כי כאשר ליישב מנהגם של צדיקים ,כתב הגאון סוככים בעדו ומערפלים את מחו ,הוא
רואה אדם שרבו נוהג בענין כל שהוא רבי אריה צבי פרומר מקוז’יגלוב זי”ע לעמוד בפניו ,ואף על פי כן ,נמנעו
מלתת בה דבש ,שהלא הזהירה התורה האיש אשר לא יקצר בעבודת הבורא.
בשונה מהדין וההלכה הפסוקה – אסור לו בספרו שו”ת ’ארץ צבי’ (סי’ לו) ,כי נראה
ללמוד ממנו ולנהוג כן אחריו. בעליל שמתקיים בהם מה שכתב מרן לבל להקריב דבש לפני ה’ – ‘כי כל שאר וספרו חסידים כי פעם אחת הפליג
בהלכות תפילה בשולחן ערוך (סי’ צח): וכל דבש לא תקטירו ממנו אישה לה’’ המגיד ביותר בגנותם של אלו המאחרים
ואף אני ,כאשר הייתי רואה את מורי ורבי את זמן התפילה מפני טעמים כאילו,
“וכך היו עושים חסידים ואנשי מעשה (ויקרא ב יא).
נוהג בדבר זה או אחר שלא על פי ההלכה והסביר שעיקר עבודת התפילה היא
הצרופה לא נהגתי כן אחריו. שהיו מתבודדין ומכוונין בתפילתן עד וכך גם עבודת התפילה ,יש לעשותה כפי
שהיו מגיעים להתפשטות הגשמיות קרוב שנצטווינו ,בלא התחכמויות ושינויים, להתחזק בתפילה בשעה שאין האדם חש
ואמנם ,חלילה לי להרהר אחריו ,כי מאמין אף אם נראה לנו שכך תהיה העבודה בחשק והתלהבות ,ואף על פי כן מתאמץ
הייתי שטעמו עמו ,אך חלילה לאדם למדרגת הנבואה”.
טובה ומעולה יותר. הוא להתפלל ולעבוד את הבורא.
מללמוד מרבו בעניינים אלו. כי התפילה עצמה מתגדלת כאשר האדם
השלם מתפלל כראוי ,והמתפלל כך אין באופן חריף יותר התבטא מרן בעל כי אין זו גדלה להתפלל כאשר מעוררים
כן סיפר הגאון החסיד רבי מרדכי אריה ה’חפץ חיים’ זי”ע ,על המאחר זמן תפילה את האדם משמיים ,והוא זוכה להארה
הורוביץ מבאנילא זצ”ל ,שהרב הקדוש לך חידוש גדול יותר מזה ,והמחדש
בתפילתו ,אמרו חז”ל שהלוואי ויתפלל לצורך ההכנה לתפילה. של רצון וחשק.
רבי דוד משה מטשורטקוב זי”ע נוהג היה וכך באר את הפסוק (קהלת שם פסוק ו)
להתפלל בשעה מאוחרת עם מניין מיוחד כל היום כולו. הרי זה כאותו כפרי שבמשך שנים רבות
ומסופר ,כי פעם אחת שהה היהודי חסך פרוטה לפרוטה עבור נישואי בתו, ‘בבוקר זרע את זרעך ולערב אל תנח
מאנשי שלומו ,ואחר היה יושב עטוף ידך’; בין אם זוכה אדם למוח בהיר
הקדוש מפשיסחא זי”ע בצל המגיד בכל פעם שהגיע לידיו שטר מגוהץ ויפה
בטלית ומוכתר בתפילין עד לפנות ערב. לעבודתו יתברך כבוקר בהיר וצח ,ובין
הקדוש מקוז’ניץ ,וכדרכו איחר תפילתו היה טומנו במקום סתר ,וכך צבר סכום
לעומתו ,היה בנו הרב הקדוש רבי ישראל נכבד. אם שרוי הוא בחשכות בבחינת ערב אל
מטשורטקוב זי”ע מתפלל עם הציבור ביותר.
לימים ,משבגרה בתו והגיעה לפרקה, יימנע ויניח ידו מהתחזקות בתפילה לה’.
בבית המדרש. בכל אותו הזמן המתין המגיד עבורו ,אך
לחסידים המליץ עליו את הכתוב (שיה”ש הוציא הכפרי את השטרות הנאים ויצא והן הן הדברים האמורים ב’זרע קודש’
פעם איחרו כמה מנכבדי החסידים את עימם לחנויות ,לחרדתו ,איש מבעלי על ידי הגאון הקדוש רבי נפתלי מרופשיץ
זמן התפילה ,ונעמדו להתפלל בחוץ על ז ח) ‘זאת קומתך דמתה לתמר’ ,עמידתו
לפני ה’ ,אף שאיננה כהלכה משום שכבר החנויות לא נאות לקבל את שטרותיו. זי”ע ,על האמור ‘ואתחנן אל ה’ בעת ההוא
מנת שרבי ישראל לא יחוש בהם. “שטרות אלו יצאו מזמן מהמחזור”, לאמור’ ,בעוד שלא נתפרש באיזו עת
עבר זמן התפילה ,מתקבלת במרום ,אך
לאחר התפילה ניגש אליהם רבי ישראל, רק מפני שלשם שמיים היא ,וכמעשה הסבירו לו“ .הם אינם ראויים עוד מדובר ,ללמדנו שלא יאמר האדם שכעת
ושאלם“ :מדוע מאחרים אתם את זמן תמר אשת יהודה ,שמפני שנתכוונה לשם לשימוש”. איננו מוכן לתפילה וימתין עד שיתחזק
התפילה? אל לכם ללמוד מאבי הקדוש שמיים נרצה מעשה ,אך לכל אדם אחר לא הצליח הכפרי להבין מה פגם מצאו מחו לעבודת התפילה ,אלא יתפלל בכל
עניין זה ,כי כל מעשיו הם תפילה”. חלילה מלנהוג כן. בשטרות המגוהצים שנשמרו בקפידה על עת את התפילה השיכת לזמנה.
הפסד צורב גם הרב הקדוש רבי קלונימוס קלמן ידו ,והלך לבנק הממשלתי. תירוצים של הבל...
עבודת התפילה בדרך השירה נשגבה מקראקא זי”ע היה מתרעם על אלו בעמדו בתור ראה אנשים רבים בחריפות יתרה ביטא זאת הרב הקדוש
היא עד מאוד וחביבה לפני ריבון כל המחקים את היהודי הקדוש באיחור זמן המחליפים שטרות קרועים ובלויים רבי זאב וואלף מזיטומיר זי”ע שקרא
העולמים ,אך זאת בתנאי שהיא נעשית התפילה ,ואומר“ :כיצד אפשר להדמות בשטרות חדשים .הפקיד אמנם העווה בספרו ’אור המאיר’ (דברים ד”ה כלל) ,על
כראוי ,בכוונת הלב ועם הרצון הנכון. ליהודי הקדוש?! הלא הוא סיכן את גופו את פרצופו למראה השטרות הקרועים, אלו המעכבים תפילתם ומתאחרים בה,
אותו ,כנאמר (במדבר ז ט) ‘כי עבודת לסכנו. הוא להוריד את כל עמלי לטמיון”. להמחשת העניין וחשיבותו נביא את
הקודש עליהם בכתף ישאו’. מפני מה ירצו המלאכים לעשות כן זהו המשל ,ועל פי זה נבין את אשר משלו הנפלא של הרב הקדוש רבי דוד
ותירץ בשם ה’זרע ברך’ (חלק שלישי ,ברכות ליעקב אבינו ,נזר הבריאה? לפנינו. שלמה אייבשיץ זי”ע ,שהובא בספרו
ב ).על פי דברי הגמרא הידועים (שבת אך לפי הביאור שהובא מתוקים הדברים בכל העולמות כולם עומדים משרתי הקדוש ’ערבי נחל’ (פר’ ויצא דרוש שני).
קלח ):העוסקים במחלוקת בין החכמים כדבש ונופת צופים .כי מאחר ובא יעקב ה’ ואומרים שירה לפניו יתברך .ושירה מעשה באדם אחד שהיה עמל לפרנסתו,
שאמרו כי עתידה תורה שתשתכח ותיקן תפילת ערבית ,מלבד תפילות זו תמידית היא ,ויש בה תענוג נפלא ובעמלו ויגיע כפיו היה מוסיף עוד ועוד
מישראל ,ובין רבי שמעון בן יוחאי שאמר שחרית ומנחה שכבר תיקנו אברהם בעליונים בכל רגע ורגע .אולם התענוג רווחים מהעסק אשר לו ,עד שהצטבר
כי חס ושלום שתשתכח תורה מישראל, ויצחק לפניו – הרי מחמת כן כבר לא יכלו העולה לפני ה’ מתפילת בני ישראל ,גדול הונו לרכוש גדול.
שנאמר (דברים לא כא) ‘כי לא תישכח מפי המלאכים לומר שירה כלל ,ומעתה יקבל הוא לאין שיעור מן התענוג שבשירת אולם ,רוב כספו מונח היה אצלו כאבן
זרעו’. ה’ רק את תפילותיהם של ישראל. השרפים והאופנים וחיות הקודש ,כי שאין לה הופכין ,שכן כאמור עיקר רווחיו
מחלוקתם של חכמים ורבי שמעון בר ואמנם יהא הדבר טוב ויפה כאשר יתפללו גדול כוחם של בני ישראל לתקן תיקונים באו לו מעסקיו הקבועים ,והוא לא היה
יוחאי ,נעוצה בתחילתו של הפסוק ,שם בני ישראל כראוי ,אולם אם יתפללו שלא נשגבים אשר לא יוכלו להעשות על ידי עוסק במסחר להרבות את ההון הציבור
נאמר ‘וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי בכוונה יהא ההפסד כפול ומכופל – שהרי המלאכים. אצלו.
לא תישכח מפי זרעו’. לא תהיה התפילה נחשבת לתפילה וגם וכאן בא אברהם אבינו – המכונה אצל ביום מן הימים בא אליו חברו ואמר לו ,כי
לדעת רבי שמעון בן יוחאי נקראת שירת המלאכים תתבטל בעבורה. הבורא יתברך ‘אברהם אוהבי’ – ותיקן לא טוב הדבר אשר הוא עושה.
התורה כולה ‘שירה’ ,ואם כן מובטח להם זו היא אפוא התלונה שהתעוררה כלפי תפילת שחרית ,כאותו הידיד המציע לפני אמנם מרוויח הוא יפה מעבודתו אשר
לישראל שלא תישכח מפי זרעם .אולם יעקב אבינו ,ועל כן רצו המלאכים חברו רווח רב על ידי מסחר במדינת הים, הוא עמל בה ,אולם אם היה מפקיד את
חכמים סוברים כי שירה האמורה כאן להביאו לידי סכנה .משום כך בא הקדוש תענוג אשר אין מלאכי השרת יכולים כספו הנותר ביד איש נאמן אשר היה
היא שירת האזינו ,וממילא אין כאן ראיה ברוך הוא וניצב על יעקב אבינו ,כנאמר להגיש כדוגמתו ,כי גדול היה כוחו של עושה בו מסחר – היה ממונו מתרבה
שלא תישכח התורה ,ואכן עתידה התורה (בראשית כח יג) ‘והנה ה’ ניצב עליו’, אברהם אבינו בתפילתו. בכפל כפליים .הציע אותו ידיד נאמן
שתשתכח. להורות למלאכים כי תפילתם של יעקב אמנם כן ,על ידי זה התמעט כוח שירת לקחת את המעות אל היריד שבארץ
ואם כן ,דוד המלך שקרא לדברי התורה ובניו חשובה לפניו כל כך ,יותר משירת המלאכים ,כי מהנץ החמה ועד חצות רחוקה ,יסחור בכספו ,יקנה וימכור,
‘זמירות’ ,סבר כרבי שמעון בר יוחאי שכל המלאכים. היום היו עסוקים בהעלאת תפילת השחר, וישוב משם ברכוש גדול.
התורה נקראת ‘שירה’ ,ואם כן בטוח היה ועוד אמר להם ,כי אין להם לחשוש לכך ולא היו פנויים לומר שירה משל עצמם, נכנסו הדברים באזני האיש והתיישבו
שלא תשתכח התורה .ורצה הקדוש ברוך שיצטרכו לעסוק בהעלאת התפילות אך בכל אופן לא היה בכך נזק כל כך ,יען על ליבו ,ואכן ,הפקיד ביד ידידו שליש
הוא להוכיח לו שאין הדבר כן. ובגלל זה יתבטלו מלומר שירה ,שכן כי את שירתם היו יכולים להשלים בשאר מכספו הציבור בבית גנזיו.
לפיכך הראה לו כי הנה הוא שוכח דבר כאשר ישראל מתפללים כראוי ,הקדוש שעות היום והלילה ,ומאידך בשעות
כדבריו כן היה ,לאחר שעסק הלה
שתינוקות של בית רבן יודעין אותו ,ובזה ברוך הוא בעצמו מקבל את תפילותיהם, הבוקר הביא אברהם לפני ה’ את התפילה
במסחר ביריד עבורו ,הוא הרוויח על ידו
יוכח שעתידה תורה להשתכח מישראל, וממילא יכולים המלאכים להמשיך הגדולה משירת המלאכים.
סכום כסף גדול.
כי אין כולה קרויה שירה אלא רק שירת בשירתם כמקודם ,כי אינם עוסקים כלל לאחר מכן בא יצחק אבינו ותיקן תפילת
האזינו קרויה שירה ,וממילא אין ראוי מנחה ,אשר בה יש תיקונים נפלאים עבר זמן מה ,ואל הגביר החדש בא אדם
בתפילות ישראל. אחר מידידיו ,ובפיו הצעה דומה:
לקרא לתורה ‘זמירות’. אמנם ,כל זה כאשר התפילה יוצאת מפי אחרים ,וגם הם אינם יכולים להעשות
זהו שאמר החכם מכל אדם ‘מסיר אזנו על ידי המלאכים ,ובכל זאת עדיין היו עומד הוא לנסוע למדינה רחוקה ,שם
יעקב אבינו ושאר צדיקים כדוגמתו, יוכל לבנות בעבורו בית מלון גדול
משמע תורה’ – מי שאינו חושש שתשתכח המתפללים בכוונה ותפילותיהם עולות המלאכים יכולים לומר שירה בלילה
התורה מישראל מוכיח שאין התורה ולהעלות מיני תענוגים על השולחן ומפואר אשר ממנו ירוויח הרבה ,במקום
לשמי השמיים העליונים ,בלא צורך שיעלה כספו אבק בביתו.
קרויה אצלו ‘שירה’ ,אשר שם זה כאמור בהתערבות המלאכים .אולם כאשר אין הרוחני אשר לפני ה’.
מלמד על כך שלא תשתכח התורה. ישראל מתפללים בכוונה ,גורמים בזה אולם כאשר בא יעקב אבינו לתקן שמע העשיר לדבריו והעניק לו סכום
ואם כן ,לדבריו דרשת הפסוק ‘ובלילה לביטול שירת המלאכים ,ותפילה כגון זו תפילת ערבית ,כבר היתה טמונה בכך כסף גדול להשקעה .ההשקעה הצליחה,
שירה עמי’ אינה על העוסק בתורה – אין לה’ יתברך חפץ בה חלילה. סכנה גדולה .כי מעתה ואילך כבר לא ובכל חודש היה מקבל משני ידידיו את
בלילה ,כי אין התורה קרויה שירה ,אלא יוכלו המלאכים לומר שירה כלל ,כי סך ההכנסות מן הרווחים ,עד אשר
בזה מפרש רבנו ה’ערבי נחל’ דבר דבור הכפיל ושילש את הסכומים אשר נתן
ודאי שהפסוק מדבר על שירת המלאכים על אפניו את דברי הנביא (ישעיה א יא- יהיו עסוקים בכל שעות היום והלילה
בלילה ,כפי הדרשה השנייה במסכת בהעלאת תפילותיהם של ישראל בידם.
טו) ‘למה לי רוב זבחיכם יאמר ה’ וגו’,
חגיגה. ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם גם לעולמות העליונים .כאותו סכום כסף לאחר זמן בא אל הגביר ידיד שלישי,
ובהמשך לכך ,אם תפילת ערבית חובה כי תרבו תפילה אינני שמע ידיכם דמים אחרון של אותו גביר ,שביקש ידידו אשר ראה את הצלחת הקודמים ,ובפיו
היא – מתבטלת שירת המלאכים גם מלאו’. השלישי לטלו ולסחור בו. הצעה נועזת ביותר“ .שמע נא” ,אמר
בלילה כיוון שהם עוסקים בהעלאת כל זמן שהיו האבות הקדושים עצמם אל חברו העשיר“ ,הלא יודע אתה כי כל
לשון הפסוק ‘יאמר ה’’ היא לשון עתיד, מעשיך בעסקיך אין בהם רווח רב ,ורק
תפילת החובה ,ולכן ‘גם תפילתו תועבה’, כי באמת בזמן שבית המקדש היה קיים, מתפללים ,וכן בדורות שלאחריהם
כי גורמת היא לביטול שירת המלאכים כאשר קמו צדיקים כדוגמתם להתפלל אחר זמן רב מצליח הנך לצבור מכך הון.
עיקר העבודה היתה עבודת הקרבנות, מדוע אפוא לא תסגור לגמרי את עסקיך
לגמרי .אך אם תפילת ערבית הנה רשות, ולא היו התפילות עיקריות כל כך .ממילא לפני ה’ – לא היה שום חסרון בזה ,כי
יכולים המלאכים לשורר את שירתם התענוג העולה מתפילות הצדיקים חשוב הקטנים כאן ,ותיתן בידי את שארית
יכולים היו המלאכים להמשיך בשירתם הממון אשר בידך ,ואני בכשרון אשר
בלילה כיוון שאינם טרודים בהעלאתה, היה ונעלה לאין ערך ממעלת שירת
ולא נזקקו לעסוק בהעלאת התפילות. חנני אלקים אלך ואעסוק עבורך במסחר
ואין תפילתו תועבה. המלאכים.
אולם אמר הנביא כי עתיד לבוא זמן עד שתרוויח בכפל כפליים גם מהסכום
על כך מביא ה’ערבי נחל’ את מאמר אולם כאשר עמדו בניהם אחריהם,
שבו יימאס ה’ בזבחי ישראל ,ויחרב בית הזה?”
חכמינו ז”ל (ברכות ו ):כי לדעת רבי חלבו התעוררה סכנה גדולה .כי אם יהיו
המקדש ,ואז תהיה עיקר עבודת ישראל גם הפעם שמע האיש לקול דברי ידידו,
אמר רב הונא לעולם יהא אדם זהיר מתפללים כראוי ,בכוונה ומעומק הלב –
בהעלאת התפילות. סגר את כל עסקיו והפקיד את כל הממון
בתפילת המנחה ,ולדעת רבי יוחנן יהא אזי גם מהם תהיה התועלת רבה ,שהרי
זהיר אף בתפילת ערבית .דהיינו ,היה אך מחמת שאינם מתפללים בכוונה, התענוג המתחדש טוב הוא מן התענוג הנותר ביד הידיד השלישי ,ואכן שוב
מקום לומר כי מאחר ותפילת ערבית אומר להם הקדוש ברוך הוא על זמן התמידי ,כזכור ,ותפילות בני ישראל ראה ברכה והצלחה ,והרוויח על ידו רווח
רשות ,אין צריך לכוון בה כל כך ,לכן בא החורבן ‘גם כי תרבו תפילה אינני שמע’ המתחדשות בכל דור ודור עדיפות על גדול .אולם לאחר תקופה לא הצליח
רבי יוחנן לומר שגם בה יש לכוון על אף בעצמי את תפילותיכם ,כי ‘ידיכם דמים שירת המלאכים הקבועה והתמידית. השלישי במעשיו ,ותחת רווח בא הפסד.
שהיא רשות. מלאו’ ואינכם מתפללים כראוי ,וצריכים כעס העשיר ואמר“ :אמנם כבר הפקדתי
המלאכים לעסוק בהעלאת התפילות, אולם אם חלילה לא יהיו מקפידים על
לסיכומם של דברים: כוונה בתפילתם ,אלא בפיהם ובשפתיהם חלק מרכושי ביד שני חברי הראשונים,
וממילא מתבטלת שירתם ,ובזה אין וייתכן כי גם הם היו באים עם כספי לידי
אם תפילת ערבית חובה ,אין שירת הקדוש ברוך הוא חפץ. יכבדו את ה’ ולבם ירחק מעימו – לא יהיה
המלאכים גם בלילה .וממילא ,האמור הצר שווה בנזק המלך ,כי תפילות אלו הפסד .אולם הללו לא פיתו אותי לתת
‘ובלילה שירה עימי’ אינו נדרש על שירת וענתה השירה הזאת לא יעלו לפניו יתברך ,ושירת המלאכים בידם את עיקר פרנסתי ,והיו סוחרים רק
המלאכים אלא על הלומד תורה ,הנקראת לפי הביאור האמור פרש ה’ערבי נחל’ גם גם היא תתבטל מחמת תקנת התפילות, בתוספת הכספים אשר נותרו לי ,באופן
כאן בפסוק שירה .ממילא ‘וענתה את לשון הפסוק (משלי כח ט) ‘מסיר אזנו ונמצא ההפסד מכאן ומכאן. שאפלו אם היו מפסידים את כל הרכוש
השירה הזאת לעד’ נסוב על התורה שלא משמע תורה גם תפילתו תועבה’. לאור האמור מפרש ה’ערבי נחל’ את אשר נתתי בידם ,עדיין היתה פרנסתי
תשתכח. תחילה נביא בקצרה את קושייתו ,מדוע לשון הפסוק האמור ביעקב אבינו ‘ויפגע מצויה לי ברווח מן העסק שאני מנהל
ולהפך ,אם תפילת ערבית רשות ,אזי הקפיד הקדוש ברוך הוא על דוד המלך במקום וילן שם כי בא השמש’ (בראשית במקום מגורי.
שירת המלאכים עולה בלילה ,והפסוק לאחר שקרא לדברי התורה ‘זמירות’, כח יא) .המילה ‘וילן’ נדרשת מלשון אולם ידידי השלישי אשר לקח ממני את
‘ובלילה שירה עימי’ עוסק בשירת והענישו בכך שנכשל בחטא של נשיאת תלונה ,כביכול התעוררה תלונה עליו הכול ,אמנם כאשר הרוויח היה בזה רווח
המלאכים ,ואילו התורה איננה נקראת ארון הברית בעגלה ולא בכתף ,שזהו מן השמיים .וכן אמרו בגמרא (חולין צא): גדול ,אולם היתה טמונה בכך גם סכנה
שירה ,ויכולה היא להשתכח שכן הפסוק דבר שאפלו תינוקות של בית רבן יודעים שראוהו מלאכי השרת שוכב שם ובקשו גדולה ,כי הנה עתה שהנו מפסיד – עלול
המשך בעמוד ד’
המשך מעמוד א’ על התורה
חטאנו ברפיון האמונה! חטאנו בחוסר ההרגה?! עדיין אין ליבו חושק בזה ,ואחרי זה יבוא הזמין השם יתברך אשר הוא יראה אותה
ביטחון! לא בטחנו די באלקינו! ’בגדנו’?! לו בחינת ‘ליסבר’ ,שיהא לו חשק ללימוד העבירה ,על כרחך הוא שיש בידו גם כן
עלינו להכות עכשיו באגרוף על ליבנו האם בגדנו? וכי לא שמרנו לך אמונים התורה. שמץ מה מדוגמת אותה העבירה והראוהו
ולהתוודות ’על חטא’! במחנות הריכוז ובצעדות המות?! ובחרת בחיים מן השמים בכדי שיפשפש במעשיו.
עלינו לבקש מריבונו של עולם שיחזרו ’גזלנו?!’ בשנת תר”ו בהיות הרב הקדוש רבי אברהם וסיפרו תלמידי הבעל שם טוב שאירע
אלינו האמונה והביטחון בשלמות!” האם גזלנו?! ממי יכולנו לגזול באושוויץ מרדכי זיע”א ,בן ה’חידושי הרי”ם’ מגור שראה אחד שחילל שבת בפרהסיא ועמד
אלו היו דבריו המרעידים של הרבי ובמיהלדורף?!” זיע”א ,כבן שלושים שנה ,נחלה קשות משתומם למה הראוהו כזאת ,ופשפש
מקלויזנבורג ,שאיבד בגיא-צלמות את ונמשכה מחלתו זמן רב .לאחר הפסח של במעשיו שעל כרחך יש בידו עוון כזה,
כאן עצר לפתע הרבי ,ואמר“ :אכן ,אני פשפש ומצא ששמע מקרוב זילותא
אשתו הרבנית ואחד-עשר ילדיו ,אך הגזלן אתוודה... השנה ההיא התגברה מחלתו והגיע לידי
ראה את חטאו בכפיות טובה וברפיון סכנה גדולה .אביו הקדוש הרבה עליו דתלמיד חכם נקרא שבת כאמור בזוהר
יום אחד ,בשובי מעבודת הפרך צנחתי על (ח”ג כט ).ושתק ,והמשכיל יתבונן כן בכל
האמונה בטובו של הבורא. ריעים להעתיר בעדו ,וכן שלח קוויטל עם
דרגשי בצריף באפיסת כוחות ,והנה נתפס הענינים כי הקדוש ברוך הוא מדקדק עם
עורי הצפוד בין שני קרשים ולא יכולתי פדיון נפש אל הרב הקדוש רבי מנחם מנדל
מקוצק זיע”א להזכירו לרפואה. חסידיו.
כתב הרה”ק ה’שפת אמת’ זיע”א (ראש לזוז מן המקום.
השנה תרס”א) :מה שמבקשין על החיים, הרב הקדוש רבי יעקב אריה מראדזימין
ניסיתי להשתחרר בשארית כוחי
דכתיב ‘ובחרת בחיים’ .וכמו במעשה זיע”א שהגיע לבקרו ,התקרב למיטת חוליו על הפסוקים (דברים כט טז-יז)’ :ותראו את
מהקרשים ,ועורי נקרע מעל עצמותי.
בראשית איתא (ר”ה יא‘ ).לדעתן נבראו’ של רבי אברהם מרדכי ואמר לו‘ :יש עוד שיקוציהם ואת גילוליהם עץ ואבן כסף
דמי התחיל שותת ,ומפי נפלטה גניחה וזהב אשר עימהם ...פן יש בכם שרש פורה
שכל הברואים בחרו כל אחד ציור עצה עבורך ,שתתפלל בעצמך לה’ יתברך
חרישית. ראש ולענה’ ,פירש בעל ה’אמרי אמת’
המיוחד לו .והנה האדם עיקר נפש חיה ותבקש ממנו שיתן לך במתנה עוד שנות
כמו שפירש רש”י בפרשת בראשית, מקול הגניחה החרישי התעורר משנתו חיים כדי שתוכל להוליד בן זכר אשר אין מגור זיע”א שעצם הראיה בשיקוציהם
שהוא חי’ שבכולם ,ע”ש .ובוודאי האדם אסיר ששכן בדרגש סמוך... לך עדיין’. ובגילוליהם הוא סימן שיש בכם מאותו
בחר לו זה החיות המיוחד אליו ,כמ”ש ובכן – ’גזלנו’!!! כדברים האלה אמר לו גם אביו הקדוש שורש פורה ראש ולענה ,ונצרך לתקן
ויפח באפיו .וכמו כן בכל ראש השנה גזלתי שינה מאדם עיף! החידושי הרי”ם ,שניגש אליו ואמר לו: זאת .ואלו דבריו (פרשת אחרי תרע”ט) :איתא
צריכין לבחור בזה החיים שהוא החלק זוהי הגזילה היחידה שנכשלתי בה ,ואני תדע שזהו מצוה על האדם שירצה לחיות בספרים ,שאדם צריך לדעת שכל מה
אלוקי ממעל ,כי הגוף בחינת מיתה מתוודה לפניך על כך :ריבונו של עולם, בעולם ,ויש דיעה בין המחברים שזהו שרואה דברים מכוערים הוא בהשגחה
והנפש החיים .וכפי הבחירה בחיים חטאתי”--- בכלל מצות עשה מפורשת בתורה (דברים ל כי יש לו שייכות לזה ,והוא צריך להוציא
נמשך לו כל ימות השנה. המשיך הרבי וקרא מתוך המחזור: יט) ‘ובחרת בחיים’. ניצוצות קדושה שיש בזה ,ומשה רבינו
וסיים‘ :הנני מקווה שתרצה לחיות ע”ה גם כן אמר לישראל ‘כי אתם ידעתם
“’דיברנו דפי’?!
ותתרפא מחולייך ותוליד בן זכר טוב’. את אשר ישבנו בארץ מצרים ואת אשר
הרי לא נותר בנו כוח לדיבורים ,ואם שרדה עברנו בקרב הגויים אשר עברתם ותראו
תפילה בנו טיפת כוח לדבר ,שמרנו אותה עבור שמע רבי אברהם מרדכי לדברי אביו
המשך מעמוד ג’
הקדוש ,התאמץ לשבת על מיטתו ,ופתח את שיקוציהם ואת גילוליהם’ וגו’ ואחר כך
הנוגשים האכזריים ,שנוכל להשיב כראוי כתיב ‘פן יש בכם שורש’.
לשאלותיהם... פיו בתפילה לפני ה’ ,ואמר :ריבונו של
‘וענתה השירה הזאת לעד’ אינו ’לצנו’?! עולם ,תן לי במתנה עוד שנות חיים, השלהבת עולה מאליה
מדבר על התורה. ותזכני להוליד בן זכר ואקרא שמו יהודה, אמר החסיד רבי דוד אהרן רוזנברג ז”ל
מישהו יכול היה להתלוצץ שם?!
ובקצרה נאמר כי אם תפילת כי אקיים מה שנאמר הפעם אודה את ה’. לרבי מגור בעל ’בית ישראל’ זיע”א את
ערבית חובה – לא תשתכח התורה. ’מרדנו’?! אשר שמע בעצמו מהרב הקדוש רבי משה
תפילת הצדיקים ותפילת החולה על
ואם תפילת ערבית רשות – עלולה במי מרדנו? בך ,ריבונו של עולם?! הלא עצמו עשו פירות והוטב מצב בריאותו מרדכי מפילוב זיע”א.
התורה להשתכח. קיבלנו וספגנו בהכנעה כל מכה מתוך של רבי אברהם מרדכי עד שכמעט ושב היה זה כאשר ישבו החסידים בשעת לילה
והנה כאמור ,אם תפילת ערבית ידיעה כי אתה צדיק על כל הבא עלינו! לגמרי לאיתנו .לתקופת השנה ,שנת תר”ז, בבית המדרש בפילוב ועסקו בתורה .נכנס
חובה ,אי אפשר לפרש את הפסוק ושמא מרדנו ברשעים?! וכי יכולנו למרוד ביום ה’ כ”ט ניסן ,נולד לו בן זכר ,הוא פתאום רבינו ושאל את הנוכחים :מה
‘ובלילה שירה עימי’ על שירת אף אם רצינו?!?!” ניהו הרה”ק ה’שפת אמת’ זיע”א (‘ממעונות עושים כאשר מנסים ללמוד וללא הצלחה?
המלאכים ,כי אז גם בלילה אין כך קרא הרבי פסקה אחר פסקה בווידוי, אריות’). שתקו כולם מרוב אימה והרבי המשיך:
שירתם עולה ,אלא רק תפילת כשהוא מסיר ומבטל אחד לאחד את כל מניחים מטפחת (‘פאטשיילע’) על גבי
ערבית של ישראל. הפשעים והעונות שאינם נוגעים כלל בכל חייו עלי אדמות ראה הגאון רבי יוסף הגמרא ,קמים מן הספסל ומתהלכים אנה
וממילא מוכרחים אנו לומר כי לשרידי המחנות. חיים זוננפלד זיע”א ,פרוזדור שעוברים ואנה בחשבון הנפש ,מפשפשים במעשים
הפסוק מדבר על העוסק בתורה “לא הרשענו ולא פשענו ,הווידוי אינו נוגע אותו ביעף ,עד שמתחיל להבין ולהתבונן עד שהלב נפתח לתורה.
בלילה ,והתורה היא הנקראת לנו ולא נכתב בעבורנו!” ובכך סגר את הרי כבר נמצא בסופו ,והפרוזדור עצמו שמע זאת ה’בית ישראל’ ופניו היו ללהב
שירה .ומוכח אפוא שהצדק עם המחזור. אינו דורש כלום ,כי כל כולו הוא ענין של אש ,וכשהוא בוער בהתלהבות דקדושה
דברי רבי שמעון בר יוחאי שלא הקהל הנדהם והמופתע מדברי הרבי, שעות קלות. זעק ואמר :כאן אצלנו אין אומרים כך!
תשתכח התורה מפי זרעו אלא נותר על מקומו בפה פעור ,כאשר הרעים וכפי שהתבטא בעצמו בסוף ימיו ,כשהיה אלא לומדים ולומדים עד שמאליו מגיע
יתקיים בה ‘וענתה השירה הזאת הרבי בקולו מחדש“ :אבל חטאנו בחטאים מתפתל מייסוריו :מוני המצוות מונין את החשק ללמוד והשלהבת עולה מאליה.
לעד’ עד סוף כל הדורות .ורק אם שאינם כתובים במחזור! הכתוב ‘ובחרת בחיים’ למצווה ,וכי לחיים
תפילת ערבית רשות ,יוכל להיות באמונה וביטחון חטאנו! של נחת ושלווה אנו צריכים לציווי שנבחר
שתשתכח התורה. וכה הגיד הרה”ק ה’בית ישראל’ זיע”א (יתרו
האם לא הרהרנו לפעמים בלילות מרוב בחיים?! וכי מי פתי לא יבחר בהם?? אלא תשט”ז)‘ :ויתיצבו בתחתית ההר’ וכו’ ,שכפה
מעתה מובנת היטב לשון הפסוק יאוש ,כאשר קראנו קריאת שמע שעל גם לחיים אלה של צער וייסורים אנו
‘יען כי ניגש העם הזה’ ,משמע עליהם הר כגיגית ,איתא בשם הבעל שם
המיטה ,שהלוואי תהיה זו ברכת ’המפיל’ מצווים על ‘ובחרת בחיים’ ,ומתוך ייסוריו טוב ,ענין הכפיה ,שאף שאין לאדם חשק
שניגש מאליו להתפלל תפילה האחרונה שלנו – שיבוא הקץ לסבלותינו?! והכריז :ריבונו של עולם ,רצוני לחיות חיים
שאינו מחויב בה – וזוהי תפילת ללמוד אינו נפטר מלימוד רק ילמוד בלי
כמה פעמים התפללו רבים מאיתנו – כאלה כפי שהנך מעניק לי!! חשק ,אפילו שנראה לו ככפייה.
ערבית שהיא רשות – ומשום כך
‘בפיו ובשפתיו כבדוני וליבו ריחק
ריבונו של עולם ,אין לי כוח יותר! קח נא
את נשמתי ולא אצטרך יותר להגיד בבוקר היה זה בליל יום הכיפורים שאחרי סיום על הפסוק (דברים ל יד)’ :כי קרוב אליך
ממני’ ,שהיו סבורים כי משום ’מודה אני לפניך’?!
שאינה חובה אינם צריכים לכוון המלחמה ,לאחר תפילת ‘כל-נדרי’ בבית הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו’ ,העיר
בה .אם כן ,אם תפילת ערבית וכשעלה השחר והיינו כפויים ,כביכול, הכנסת המאולתר שבאחד ממחנות הרב הקדוש בעל ’בית ישראל’ מגור זיע”א
רשות ,עלולה התורה להשתכח. להודות שוב לבורא העולם על שהחזיר העקורים. שלכאורה היה ראוי להאמר להיפך ,דהיינו
בנו את נשמתנו בחמלה ,נתמלאנו אכזבה הרב הקדוש רבי יקותיאל יהודה ‘בלבבך ובפיך’ ,שהרי המחשבה בלב
על כן נענשו במידה כנגד מידה, מרה...
‘ואבדה חכמת חכמיו’ ,אין חכמה מקלויזנבורג זיע”א ,שחווה בגופו את קודמת למעשה.
אלא תורה ,והיא תאבד ותשתכח וכשהוצאנו מהצריפים את גופות מוראות מלחמת העולם השנייה האיומה אלא ,ביאר ה’בית ישראל’ :הכתוב כאן
מהם ,יען כי נגשו אל התפילה המאושרים שגוועו כבר ונפחו את והנוראה נעמד על יד ארון הקודש הפתוח, מרמז ומלמדנו שאם אין לאדם חשק ללמוד
בלא כוונה ,והטריחו את המלאכים נשמותיהם ,האם לא הבטנו לעברם ונשא דברים חוצבי להבות אש בסערת- ולהתפלל ,עליו לכוף ולהכריח את עצמו,
לעסוק בהעלאתה ולהתבטל בקנאה?! רגשות נוראה ,שלא הותירו עין יבשה. עליו להתחיל קודם כל בפה ואחר כך יבוא
מעבודת השירה. חטאנו בכפיות טובה – שלא הודינו בכל לב וכך קרא הרבי מתוך המחזור הפתוח: מאליו גם החשק להמשיך .וזהו מה שאמרו
’מודה אני לפניך שהחזרת בי נשמתי’! “’אשמנו’?! חז”ל במסכת שבת (סג‘ :).דליגמר איניש,
ובכן חטאנו! היכן אשמנו לך?! בגטאות ובבורות והדר ליסבר’ ,והיינו שמקודם ילמד גם אם
לשמיעת השיעורים -קול הלשון:
03-6171077
בס"ד ,גליון קכ"ב | פרשת נצבים וילך תשפ"ו
נוסעים שנחתו בליל שבת מכתלי בית ההוראה
תשובה ממורינו הרב שליט“א
ב .המטוס הוא 'רשות היחיד' ,ושדה התעופה דינו כ'כרמלית' ,ומשום כך ,יש כאן חשש עקב מצב רפואי חמור של אחד מבני המשפחה ,התייעצנו עם מומחי רפואה שהורו
איסור הוצאה מרשות לרשות בשבת ,הן בהוצאת תיקי היד מן המטוס ,שהיא הוצאה מרשות לנו לצאת במהירות האפשרית לניתוח בבית חולים בחוץ לארץ .לאחר בדיקת אפשרויות
היחיד לכרמלית ,והן בהכנסתם לאחר מכן משטח נמל התעופה לבית המלון ,שהיא הכנסה היציאה ,התברר לנו כי אם לא נצא מיד בבוקר יום שישי ,הנסיעה הבאה תהיה רק לקראת סוף
מכרמלית לרשות היחיד .חשוב לציין כי איסור הוצאה מרשות לרשות נוהג דווקא בשבת ולא השבוע הבא ,על כן הוחלט להזדרז ולרכוש כרטיסים לחולה ולבני משפחתו לטיסה של יום
ביום טוב (שו"ע או"ח סי' תקיח ס"א ,ובלבד שהוא צריך קצת להוצאה אבל לא הוצאת אבנים) .לפי זה ,אם שישי בבוקר .בנסיבות רגילות ,הנחיתה הייתה אמורה להיות כשעה או שעתיים לפני שבת,
היו נוחתים ביום טוב במקום שההוצאה מותרת מצד דיני יום טוב ,לא היה חשש מצד עצם ולפי התוכנית המקורית ,החולה ובני משפחתו התכוונו לשהות בבית המלון שבנמל התעופה,
ההוצאה מרשות לרשות ,אולם עדיין הייתה קיימת בעיה מצד 'איסור תחומין' ,שכן כשם אולם עיכוב לא צפוי בטיסה גרם לכך שהנחיתה הייתה רק כשעה לאחר השקיעה .כעת עלתה
שאסור לאדם לצאת מתחום מושבו ,כך אסור גם להוציא חפץ מתחום בעליו. השאלה האם מותר לבני המשפחה שאינם נחוצים ממש לצורך הסיוע לחולה ,לרדת גם הם
מן המטוס ולהתקדם לעבר בית הנתיבות ובית המלון ,וכן ,אף אם מותר להם עצמם לרדת,
תחום שבת למי גשמים שנדו בעננים בזמן בין השמשות האם מותר להם גם להוריד את תיקי היד שעלו עמם למטוס?
בברייתא (עירובין מה ):נאמר שמי גשמים שירדו בשבת עצמה 'הרי הם כרגלי כל אדם', תשובה:
והיינו שמי הגשמים לא קנו שביתה בעננים בערב שבת ,ולכן הנוטל אותם יכול לקחת אותם
בשאלה זו ,העוסקת במקרה שבו מחמת אונס הגיעה הטיסה ליעדה רק לאחר שקיעת
לכל מקום שמותר לו עצמו ללכת ,והגמרא (שם מו ).מבארת שהטעם הוא משום שהמים החמה וכניסת השבת ,עומדים לפנינו כמה נידונים:
שבעננים נדים ממקום למקום ואינם קובעים את מקומם בשום מקום .וכן מבואר בגמרא
א .בבין השמשות נקבע לכל אדם מקומו לגבי 'איסור תחומין' .נוסעי המטוס היו רחוקים
שהוא הדין למי הים או הנהרות ,שנעים ממקום למקום ,ולא קבעו את מקומם בשום מקום.
מאוד ממקום הנחיתה ,כך שהם הרחיקו הרבה מחוץ לתחום שבת ,ומעתה לכאורה אין להם
תחומין למעלה מעשרה טפחים אלא היתר הליכה של ארבע אמות לכל רוח ,או להישאר במטוס שנחשב כולו למקום אחד,
הגמרא (שם מג ).דנה האם איסור תחומין הוא דווקא למטה מעשרה טפחים או גם למעלה אולם אפשרויות אלו לא היו קיימות ,מפני שהדיילים לא אפשרו להם להישאר במטוס או
מעשרה טפחים ,ומביאה הגמרא ראיה מהחכמים שבאו בספינה בשבת ונהגו בעצמם איסור להתעכב בשטח נמל התעופה ,והם נאלצו לצאת מן המטוס לכיוון בית הנתיבות.
המשך בעמ' ג'
השנה בעבודת ה' .זכינו בשנים האחרונות
ת .לכתחילה יש לקיים את מנהג התקיעות ביום,
לאחר תפילת שחרית ,ואם לא תקעו בשחרית יש להתקרב לתורתו של רבנו הננמ"ח זיע"א, הלכה למעשה
ומדי שנה לקראת ראש השנה משתדלים אנו תשובות ממורינו הרב שליט“א
לתקוע לאחר תפילת מנחה .3אך בלילה לא יתקעו
לנסוע לציונו הקדוש באומן .בשנה זו ,בשל
אלא לאחר חצות.4 לתקוע בשופר באמצע ברכות קריאת
מצב המלחמה והקשיים בדרכים ,אנו נאלצים
לנסוע בדרך עקיפה ,באמצעות כמה טיסות שמע
להפסיק באמצע תפילת שמונה עשרה זולות וטיסות המשך .תנאי הנסיעה אינם באחד מימי חודש אלול לאחר תפילת שחרית
כדי לשמוע תקיעות מאפשרים לנו לקחת כמעט מאומה ,גם לא לא נמצא בבית הכנסת מי שיתקע בשופר,
באחד מימי חודש אלול התפללתי במניין שופר לתקיעות חודש אלול .רק לאחר שנגיע
מלבד מתפלל במניין אחר שעמד באמצע
האחרון בבית הכנסת .התחלתי שמונה עשרה לאומן נצטייד בכל הדרוש לנו .לפי מסלול
הנסיעה ,באחד הימים האחרונים בחודש אלול ברכות קריאת שמע .האם מותר לו לתקוע?
מאוחר ,וכשהציבור סיים את התפילה ורצו
לתקוע בשופר הייתי עדיין באמצע שמונה
לא יהיה ברשותנו שופר במשך כל שעות היום. ת .אם אין מי שיכול לתקוע ,מותר לאדם העומד
האפשרות היחידה העומדת בפנינו היא לתקוע בפסוקי דזמרה או בברכות קריאת שמע לתקוע
עשרה .ידעתי שלא תהיה לי אפשרות לשמוע
בלילה שלפני כן ,לאחר תפילת ערבית ,קודם לציבור שהתפללו .1אבל אם עומד באמצע תפילת
אחר כך תקיעות ,האם מותר לי לעצור באמצע צאתנו לשדה התעופה .בני החבורה מצטערים
התפילה ולשמוע אותן ,או שזהו הפסק שמונה עשרה לא יפסיק כדי לתקוע לציבור.2
מאוד על האפשרות שיפסידו יום אחד
בתפילה? ממנהג התקיעות ,שיש לו חשיבות מיוחדת
ת .יכול להפסיק באמצע שמונה עשרה כדי כהתעוררות לתשובה וכהכנה לראש השנה. שמיעת תקיעת שופר בלילה
המשך בעמ' ב' לשמוע את התקיעות.5 האם מותר לתקוע בשופר בלילה? אנו קבוצת חברים העוסקים יחד במשך
בשופר בשעות הלילה המאוחרות. המדות העליונות' .וראה בשו"ת אגרות משה )שם( תפילת מנחה .וראה בשו"ת אגרות משה )או"ח ח"ד 1באשל אברהם )בוטשאטש ,סי' נא ד"ה צריך( כתב
5לגבי תקיעות בראש השנה כתב הטור )או"ח סי' שאין לפרש את דברי הרמ"א כפשוטם ,שהיו סי' כא אות ה( שכתב שציבור ששכחו לתקוע לאחר שהתקיעה בשופר אינה הפסק ,שאינו אלא מנשים
תקצב( שהמתפלל ביחיד לא יתקע באמצע תפילתו, תוקעים לאחר ערבית בלילה .אלא המקומות שתקעו שחרית ,יתקעו לאחר מנחה ,כיון שעיקר התקנה הוא נשימות בלא הברה ואות כלל ,והקול נעשה רק על
ובשו"ע )ס"ב( הוסיף שאף לא ישמע מאחר שתוקע. 'בערבית' הכוונה שתקעו לאחר תפילת מנחה ,או לתקוע פעם אחת ביום ,ורק קבעוה לאחר שחרית ידי השופר ,ולכן מותר לעומד בפסוקי דזמרה או
ובבאר הגולה )אות ד( ציין לדברי הבית יוסף )סי' תקצא שהתפללו ערבית מבעוד יום ותקעו קודם הלילה, משום שבשעה זו הכל מצויים בבית הכנסת ,וכן כדי בקריאת שמע לתקוע בשופר.
ס"ח( שהביא מהאורחות חיים )הל' תקיעת שופר סי' טו( כיון שאין מסתבר שיתקעו בלילה בזמן שאינו עת שיתעוררו לתשובה קודם יציאתם לעסקיהם .ולכך 2בשו"ת מהר"ם בריסק )ח"ג סי' כו( כתב להוכיח
שיחיד אף על פי שיש לו מי שיתקע לו אינו צריך רצון] .אמנם יש להעיר על דבריו ממה שכתב האלף כאשר לא תקעו בשחרית ,התקיעה במנחה היא קיום מכמה מקומות שלתקוע בשופר באמצע התפילה
לשמען על סדר הברכות ,ומבואר שאין בזה חשש למטה )שם סק"ח( שבמקומות שנהגו לתקוע בתפילת של עיקר מנהג התקיעה באותו יום ,ולא רק מעשה הוא הפסק בתפילה ,ומטעם זה אסור למתפלל
הפסק אלא שאינו צריך .ובמאירי )ר"ה לד (:כתב גם ערבית תוקעים גם בתפילת ערבית של מוצאי שבת, זיכרון בעלמא .אמנם בשם הגרי"ש אלישיב )הליכות ביחידות בראש השנה לתקוע על סדר הברכות
כן שיחיד אף לכתחילה אינו צריך לשמען על סדר וזה הרי אינו קודם הלילה[ .ומכל מקום נראה שאחר והנהגות תשרי עמ' ג ,אשרי האיש ח"ג פי"ג אות ב( מובא שאם בתפילת מוסף בלחש .אלא שאם עומד בברכות
הברכות ,ואם רוצה לתקוע כך עושה ,וכתב שיש חצות יכולים לתקוע ,שכיון שעיקר טעמו של הערוך לא תקעו בשחרית אין ענין להשלים את התקיעות, קריאת שמע בין הפרקים מותר לו להפסיק ולתקוע,
שמוחין בדבר מפני הפסק בתפילה ,ומכל מקום אם השולחן שלא לתקוע בלילה הוא כדי שלא לעורר כיון שהם נקבעו בסדר התפילה. שכיון שיש בזה צורך הציבור אין זה גרוע משאילת
רוצה לשמוע על ידי אחר שתוקע מודים שרשאי. את המידות העליונות ,זה דוקא קודם חצות הלילה, 4הרמ"א )או"ח סי' תקפא ס"א( כתב 'ויש מקומות שלום מפני הכבוד ,שכתב הרמ"א )או"ח סי' סו ס"א(
וראה בערוך השולחן )ס"א( שכתב הטעם מדוע שהרי אחר חצות לילה כתב האר"י )שער רוח הקודש שתוקעין גם כן ערבית' .וכן כתבו הלבוש )ס"א( שמותרת בבין הפרקים .וראה קובץ הלכות )קמניצקי,
היחיד אינו צריך לשמוע על סדר הברכות וז"ל: הקדמה ב ,שער היחודים פ"ה( שהוא עת רצון ,וכן כתב והמטה אפרים )ס"ז( שכך נהגו בקצת מקומות .וראה ימים נוראים פ"א סי"ט( שכתב שאם הדבר מפריע לו
דכיון שגזרה התורה לתקוע ג' פעמים תקיעה תרועה הרמח"ל )קיצור כוונות חודש אלול( שאחר חצות הלילה במגן אברהם )שם ס"ק יד( שדקדק מדברי הלבוש שאין לתפילתו שהציבור מחפש מי שיתקע וטורד אותו
תקיעה ,מסתמא כיוונה שבסדר הראשון יקבלו עול כבר נמתקים הדינים .וראה בכף החיים )סימן תקפא לתקוע בלילה שלפני ראש השנה ,ומשמע מדבריו ומפריע כוונתו מותר לו להפסיק ולתקוע ,שזה צורך
מלכותו כמו שתוקעין לפני המלך ,והשני שיעלה ס"ק יג( שיש שנהגו לתקוע בעת אמירת י"ג מידות שבשאר הלילות של חודש אלול אין מניעה מלתקוע התפילה עצמה.
זכרוננו לפניו יתברך כדכתיב )במדבר י ט( 'והריעותם שבסליחות וכן קודם קדיש תתקבל .וכיון שעיקר זמן בשופר .אמנם בערוך השולחן )שם סי"ב( כתב 'ובלילה 3החיי אדם )כלל קלח סעיף א( כתב שיש מקומות
בחצוצרות ונזכרתם לפני ה' אלהיכם' וכו' ,והשלישי הסליחות לפי המנהג הקדום הוא באשמורת הבוקר, לא יתקעו בכל חודש אלול ,אפילו להתלמד ,דאין התוקעים גם במנחה ,ולכן באופן זה שאין
להשמיע קול שופר כמו שהיה במתן תורה וכן יהיה קודם עלות השחר ,הרי נמצא שקהילות אלו תקעו לעשות התעוררות בלילה ,והתקיעות מעוררים באפשרותם לתקוע בשחרית יכולים לתקוע אחר
לתגובות: לשאלות בהלכה:
א 9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8
הלכה למעשה
תשובות ממורינו הרב שליט“א המשך מעמ' א'
מותר לו כבר לקדש ולאכול ,שהרי למעשה יותר טוב שאתפלל כעת ואת הסליחות אומר אמירת 'שחר קמתי' בשעה מאוחרת
כבר התפלל מוסף ,אף שעדיין לא התפלל אחר כך? באחד מימי הסליחות קמתי סמוך לסוף
שחרית? ת .יתפלל בהנץ החמה ,ולאחר מכן יאמר את זמן תפילה ,ולכן התפללתי שחרית טרם
ת .יצא ידי תפילת מוסף .10אך אינו יכול הסליחות.8 שאמרתי סליחות .לאחר התפילה התארגן
לעשות קידוש ,מפני שעדיין לא התפלל תפילת מניין לאמירות סליחות .כשהגענו לפיוט
שחרית.11 נטילת ידיים לסעודה במים שנטפו 'שחר קמתי' אמר לי חברי שאולי עדיף
שאדלג על מילים אלו .האם יש בכך בעיה,
ממזגן שלא אהיה כדובר שקרים ח"ו?
לאחר שקיבל שבת נזכר שלא אמר היינו בחצר אחד הבניינים ,ובני ביקש לאכול
יעלה ויבא במנחה לחם והיה צריך ליטול את ידיו לסעודה. ת .אם קם מוקדם מהרגלו יש אומרים שאינו
ראש חודש שחל ביום שישי ,התפלל אחד לא היו בידינו מים זמינים ,אך ראינו בצד צריך לשנות את הנוסח .אבל אם קם בשעתו
מנחה ושכח לומר 'יעלה ויבוא' .רק לאחר קערה שבה הצטברו מים שנטפו מצינור הרגילה ,וכן אם נתקל במשפטים אחרים בסדר
שסיים את תפילתו ,בשעה שהשליח ציבור המזגן .האם מים אלו כשרים לנטילת ידיים הסליחות שאינם נכונים כלפיו ,ישמיט אותם.6
אמר יעלה ויבוא בחזרת הש"ץ ,נזכר בטעותו. לסעודה? וכן בלשונות הפיוט שנזכר דמעות ,יש שחששו
כעת הסתפק כיצד עליו לנהוג ,האם יכול לאומרם כשאינו בוכה ,ויש שכתבו שיכול לכוון
לחזור ולהתפלל מנחה אפילו לאחר שכבר ת .המים היוצאים ממזגן כשרים לנטילת ידיים, על דמעותיו בזמנים אחרים או לדמעות הציבור
שבת ,או שהוא יכול להשלים מעריב פעמיים ואין בהם פסול של מים שנעשתה בהם מלאכה. 9 וכלל ישראל.7
בליל שבת?
ת .אם נזכר לאחר שהציבור כבר קיבלו עליהם התפלל מוסף במקום שחרית תפילה כותיקין או אמירת סליחות
קבלת שבת ,שוב אינו יכול להתפלל מנחה. עמד להתפלל בשבת קודש ,ולאחר שסיים קודם התפילה?
ואם נזכר רק לאחר שהוא קיבל על עצמו שבת תפילת שמונה עשרה שם לב שהתפלל אני רגיל להתפלל שחרית כותיקין מידי יום.
ביחידות ,נחלקו הפוסקים אם יתפלל שוב בטעות תפילת מוסף במקום תפילת שחרית, היום קמתי באיחור והגעתי לאחר שכבר
מנחה ,12ויש שהורו שיכול להישאל על מה האם עלתה לו תפילת מוסף וכעת עליו סיימו את אמירת הסליחות .כעת עומדים
שקיבל שבת .13אבל אינו יכול להשלים תפילת להתפלל שחרית בלבד ,או שמא מאחר להתחיל תפילת שחרית ,ומניין נוסף מתחיל
מנחה בליל שבת ,מאחר שלא יזכיר יעלה ויבא שהתפלל מוסף קודם שחרית לא יצא ידי באמירת סליחות .האם עדיף שאומר כעת
המשך בעמ' ד' בליל שבת.14 חובתו? ואם יצא ידי חובת מוסף ,האם סליחות אף שאפסיד את התפילה בהנץ ,או
דיחיד .ובשו"ת זרע אמת )ח"ג סי' כז( ובתורת שבת )סי' הרמב"ם אף אם הם צלולים פסולים .אכן ,לענין או שבוכים הקהל ,כדי שלא יהא בבחינת מה לעתיד ,ולכן תקנו סדר התקיעות על הברכות האלו,
רסג סק"ל( כתבו שדוקא לאחר עניית 'ברכו' אי אפשר מים שנפשרו מקרח שהשתמשו לקרר מאכלים, שכתוב )תהלים קא ז( 'דובר שקרים לא יכון לנגד אמנם עניין כזה הוא רק לרבים דזכות הרבים גדול
להתפלל מנחה ,דזה נחשב לקבלה גמורה ,אך אם כתבו הפוסקים שהם כשרים ליטול בהם ידיים, עיני' .אולם ראה בספר טהרת המים )מערכה ב אות מאד ולא ביחיד ,ולכן היחיד אינו תוקע על סדר
קיבל שבת באמירת 'מזמור שיר ליום השבת' ,יכול וביארו הטעם שכיוון שהמים שנפשרו מהקרח הם לט( שכתב שזה רק בפיוטים שמוזכר בהם דמעה הברכות .ע"כ .ומכל זה נראה שאין חשש הפסק
להתפלל אח"כ מנחה .וביאר בתורת שבת כי רק בגדר 'פנים חדשות באו לכאן') ,ראה שו"ת קרן לדוד או"ח וזה לא יתכן אם אינו בוכה בפועל ,אך כאשר מוזכר אם עוצר בתפילת שמונה עשרה כדי לשמוע
לאחר עניית 'ברכו' שיש בו תרתי ,גם קבלת שבת סי' מו ,שו"ת מהרש"ג ח"ב ,סי' רלו ,שו"ת דברי מלכיאל ח"ה סי' בתפילה או בפיוטים בכיה יכול לומר כן אף אם אינו תקיעת שופר ,ורק שאין בזה עניין .וכן כתב להדיא
וגם שעושהו לילה בכך שאומר 'אשר בדברו מעריב רנד( ,ולכן לפי שני הטעמים מים אלו שנוצרו על ידי בוכה בפועל ,אלא שיעשה קול בכי ,והעתיק מספר בדעת תורה )סק"ב( שכל מה שמבואר בטור ושו"ע
ערבים' .אינו יכול להתפלל אח"כ .גם בספר תהלה המזגן הם כשרים לנטילה ,מצד שינוי מראה הרי לא קיצור של"ה )מסכת חולין ,הנהגת התפילה( שכתב שמי שהיחיד לא יפסיק כדי לתקוע ,היינו שאינו חייב
לדוד )סי' רסג ס"ק ח( כתב שיתכן שדוקא לאחר עניית נשתנה מראה של המים ,וכן יש לומר 'פנים חדשות שאינו יכול לבכות בתפילתו יעשה קול בכי ,והוסיף אבל אין בזה חשש הפסק ,וכעין זה כתב בשו"ת
'ברכו'] ,או שמקבל שבת ע"י שעושה מעשה של באו לכאן' שמקודם היו אדים ועתה נעשו מים ,וגם שדוד המלך רמז לזה בפסוק )תהלים ו ט( 'כי שמע ה' מהר"ם בריסק )ח"א סי' צו( .ובשערי תשובה )סק"א(
הדלקת נרות[ ,אינו יכול להתפלל תפילת חול, לטעם שהפסול הוא משום שדינם כשופכין משום קול בכיי' ולא כתוב שמע ה' בכיי ,וכן כתב החיד"א הביא שהרדב"ז )ח"א סי' שמז( כתב שמותר להמתפלל
אך בשאר קבלת שבת שקיבל רק במחשבה ,יכול שנמאסו ,מים אלו לא נמאסו על ידי מלאכה ,שהרי )שיורי ברכה יו"ד סי' שצד ס"ג( .וראה בשדי חמד )מערכת ביחיד לשמוע את התקיעות באמצע תפילת שמו"ע
להתפלל אח"כ תפילת חול ,עיי"ש .ואמנם מדברי מקודם לא היו כלל מים ,ונעשו רק על ידי קירור ר"ה סי' א אות ה ,וסי' ב אות כו( שהעתיק דבריו .אמנם ואפילו לתקוע בעצמו ,אך הברכי יוסף )סק"א(
התהלה לדוד שם משמע שהחילוק הוא בין קבלת האויר שהפך את החום למים. החוות יאיר בספרו מקור חיים )סי' תקפא ס"א( כתב הקשה עליו מכמה מקומות ,וחשש להפסק אפילו
שבת בדיבור לבין קבלת שבת במחשבה ,ולא בין 10בשו"ע )או"ח סי' רסח ס"ו( כתב :הטועה בתפלת על דברי ספר חסידים הנ"ל שאין דבריו מוכרחים, כאשר שומע התקיעות מאחר באמצע שמו"ע.
אמירת 'ברכו' לאמירת 'מזמור שיר ליום השבת'. שבת והחליף של זו בזו אינו חוזר ,וי"א שאם החליף וכן בהליכות שלמה )שם( כתב שנהגו לומר הפיוט ]ובשו"ת קול אליהו )או"ח סי' לה( ושואל ומשיב )תנינא
ומזה כתב ה'אמרי דוד' )או"ח סימן רסג סעיף טו( ללמד של מוסף באחרת ,או אחרת בשל מוסף ,חוזר. של י"ג מידות אף אם אינו בוכה ויכווין לדמעות כלל ח"ד סי' קעג( הקשו גם כן על הרדב"ז ,אמנם מדבריהם
זכות על המקילים להתפלל מנחה אחר זמן קבלת וביאר במשנה ברורה )סקי"ז( דהיינו שאמר הנוסח ישראל. נראה שחששו להפסק רק כאשר היחיד עצמו
שבת ,אף שנזהרים אז ממלאכה משום קבלתו 'תכנת שבת' וכונתו היתה לשם שחרית ,ואף שהזכיר 8עיקר זמן הסליחות כתבו הטור והשו"ע )סי' תוקע[ .וראה בספר בני יששכר )תשרי מאמר ב אות
ומחשש בין השמשות .וראה עוד במועדים וזמנים בהברכה מענין שבת אעפ"כ חוזר כיון שאמר מוסף תקפא ס"א( שהוא באשמורת הבוקר ,והיינו בשלש לה( שהסכים להלכה עם הרדב"ז ,וכן כתב בשו"ת
)ח"ז סימן רנג ובהערה שם( בנדון זה דתפילת מנחה תוך תפלתו ושקר לפני המקום ,אבל של מוסף שעות שקודם עלות השחר .והטעם לזה כתב המגן אגרות משה )או"ח ח"א סי' קעג( שאין בזה חשש הפסק,
לאחר קבלת שבת במחשבה. לא יתפלל עוד כי כבר יצא בתפלה הראשונה ידי אברהם )סק"א( שהוא לפי שאמרו )ע"ז ג (:שהקב"ה שהרי כל מה שנחלקו הראשונים )הו"ד בטור או"ח סי'
13לענין מי ששכח וקיבל שבת לפני שהתפלל מוסף אף שכוונתו היתה לשל שחרית ,וכמו שכתב שט בלילה בי"ח עולמות ,ובג' שעות אחרונות הוא קד ס"ו( האם מותר לשתוק באמצע שמונה עשרה
מנחה ,כתב בספר שמירת שבת כהלכתה )פמ"ו הערה הרמ"א )סי' רפו ס"א( שסדר התפילות אינו מעכב. שט בעולם הזה והוא עת רצון ,ובלבוש )ס"א( הוסיף כדי לשמוע קדיש וקדושה הוא רק משום ששומע
יא( בשם הגרש"ז אויערבאך ,שאם לאחר שקיבל אבל בכף החיים )סי' תכג יד( כתב :ואם במקום תפלת שהוא קרוב לנו בכל קראנו אליו באותו זמן .וכיון כעונה ,אבל בתקיעת שופר שאין שייך שומע
'תוספת שבת' נזכר שלא התפלל מנחה ,באופן שאי שחרית התפלל תפלת מוסף מפני שחשב שכבר שכבר עבר זמן זה של אשמורת הבוקר אין חילוק כעונה שעיקר המצוה היא בשמיעה אין חשש
אפשר להשלים בתפילה הבאה ,יכול להישאל על התפלל שחרית ונזכר אח"כ שלא התפלל שחרית, אם יאמר הסליחות קודם נץ החמה או אחר הנץ. הפסק .ולפי זה נראה שגם בתקיעות חודש אלול
הקבלה ,שלצורך תפילת מנחה יש לסמוך שמועיל יתפלל תפלת שחרית לבד ותפלת מוסף יצא י"ח, מאידך התפילה בזמן נץ החמה עניינה גדול מאוד אין חשש הפסק ,ובפרט שהוא מנהג קדמון שהוזכר
התרה ,אך לא לגבי איסורים ,ויש לו 'פתח' מעליא, אבל אם כשהתפלל מוסף היתה כוונתו להתפלל וכמו שאמרו על זה בגמרא )ברכות ט (:אמר רבי יוחנן בראשונים ,ומקורו כבר בפרקי דר"א )פמ"ו( שכתב
שאם היה זוכר שלא התפלל או שאסור לו להתפלל שחרית אלא שטעה ונזרקה מפיו תפלת מוסף צריך ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה וכו' אמר שהוא תקנת חכמים לתקוע בראש חודש אלול
אחר שיקבל שבת ,ודאי לא היה מקבל שבת .וכתב להתפלל שחרית ומוסף .ובמשנה ברורה כתב ,שאם רבי זירא :מאי קראה )תהלים עב ה( 'ייראוך עם שמש ]ויש שגרסו 'בחודש אלול'[ ,ולכן כאשר יודע שלא
לדון שאפשר להישאל על כך שקיבל שבת כדי נזכר קודם שעקר רגליו בכל מקום שהוא עומד ולפני ירח דור דורים' .וראה ברש"י )ד"ה מאי( שביאר יהיה לו היכן לשמוע תקיעות אחר התפילה ,יכול
להתפלל מנחה ,וכתב שיש מקום להתיר להישאל אפילו באמצע ברכה מג' אחרונות פוסק באמצע שמפסוק זה למדים שיש מצוה להתפלל עם הנץ להפסיק באמצע תפילת שמו"ע ולשמוע התקיעות.
משום דאיכא ספק ספיקא ,שהרי לשיטת הלבוש ומתחיל 'ישמח משה' .אולם בקצות השולחן )שם( החמה .ולכן עדיף שיתפלל עם הנץ החמה ואחר כך וכן כתבו בקובץ הלכות )קמניצקי ,ימים נוראים פ"א סכ"ב(
שקבלת שבת היא משום נדר ,אמרינן בה דאי בעי תמה עליו מדוע לא נחשוש לברכה לבטלה לומר יאמר סליחות .וכן מובא בשם הגר"ח קניבסקי )שונה ובשבט הקהתי )או"ח ח"ג סי' קפג(.
מיתשל על נדרו .ומלבד זה יש ספק בדין תפילת שוב מקדש השבת וכו' ,והלא בדיעבד יצא אם הלכות סי' תקפא תורת המועדים סק"ה(. 6המטה אפרים )סי' תקפא סי"א( כתב שאף שבשאר
מנחה אחרי קבלת שבת ,שיש סוברים שגם לאחר התפלל מוסף קודש שחרית ,וכן כתב בתהלה לדוד 9כתב הרמב"ם )ברכות פ"ו ה"ח( :כל מים שנעשה ימי הסליחות מתאחרים באמירתם עד אחר עלות
קבלת שבת אפשר עדיין להתפלל מנחה ,אך כתב )סקי"א(. בהן מלאכה נעשו שופכין ,ופסולין לנטילת ידים. השחר ,מכל מקום ביום הראשון ישכימו יותר
מאידך יש לומר שאין להתיר להישאל מחמת 'ספק 11לענין לשתות ,לפי המשנה ברורה )סי' רפו סק"ז( וכן פסק בשו"ע )סי' קס ס"ב( עשה במים מלאכה או ויאמרו הסליחות קודם עלות השחר ,ומשום
ספיקא' ,משום שאין זה אלא ספק אחד ,אם ע"י ששחרית מחייב בקידוש ,א"כ מאחר שעדיין לא ששרה בהם פתו ,אפילו נתכוין לשרות בכלי זה שאומרים בפזמון )במוצאי מנוחה( 'גנון נא גזעו בזעקם
קבלת שבת נחשב כשבת ממש ,או שאינו אלא נדר, נתחייב בקידוש ,יכול לשתות מה שנוהג לשתות ונפל לשני ,פסולים וכו' .ונחלקו הראשונים בטעם בעוד ליל' וכן אומרים בו 'רצה עתירתם בעמדם
וכן הביאו בשם הגרי"ש אלישיב )ספר שבות יצחק פסח, קודם התפילה .וגם לפי הדעות שחובת קידוש חל הפסול :הר"ש )ידים פ"א משנה ג-ה( פירש הטעם משום בלילות' ,ואם לא יאמרו הסליחות קודם עלות
פרק טו עמ' קנח( .וכן הביא בהליכות שלמה )פסח פרק א רק לאחר מוסף )עטרת זקנים סי' פט ס"ג מהמהרש"ל הגהות שע"י המלאכה נתבטלו מתורת מים ,וכ"מ מדברי השחר הרי זה מיחזי כשיקרא .ובאלף המגן )ס"ק יג(
סעיף ח( שאפשר להישאל על קבלת שבת ,באופן זה הטור הפרישה שם סק"ו ,נחלת צבי סי' רפט עטרת צבי סק"ג רש"י )חולין קה ,(:והרמב"ם )שם ובפיהמ"ש שם( כתב הוסיף שאם התחילו את אמירת הסליחות קודם
שנזכר ששכח לומר 'יעלה ויבוא' במנחה ,כדי שיוכל ועוד( ,זהו כאשר התפלל את שתי התפילות ,אך כאן הטעם שעל ידי המלאכה נעשו שופכין ופסולים עלות השחר אף שהאריכו באמירתם ,ואת הפזמון
לחזור ולהתפלל מנחה של חול כתיקונה .וכן כתב שלא התפלל שחרית לא חל עליו חובת קידוש ,ולכן לנטילת ידים .וביאר רבינו מנוח' :הרי הן כמים כבר אומרים אחר עלות השחר לית לן בה ,כיון
בשו"ת ציץ אליעזר )חי"ג סי' מב( שאם לאחר שקיבל אלו הנוהגים לשתות יכולים להקל. סרוחים ומלוכלכים' .והיינו שאף שהמים עדיין שהעתירו בעוד לילה .וכן בערוך השולחן )סי' תקפא
שבת נזכר ששכח להזכיר 'יעלה ויבוא' בתפילת 12כתב באליה רבה )סי' רסג סקל"ה ,הביאו בפמ"ג א"א שם נקיים ,מכל מקום כיוון שנעשתה בהם מלאכה, ס"ד( כתב להיזהר בסליחות שנזכר בהם שמתפללים
מנחה של ערב שבת ,מה שקיבל שבת הרי"ז כעין סקכ"ח ,ובסי קח משבצ"ז סק"ח בשם שו"ת באר עשק סימן לט( נעשו שופכין ופסולים .וכ"כ הרשב"א בתורת הבית בלילה או באשמורת הבוקר שאם אומרם בעוד היו
קבלת שבת בטעות. שאם קיבלו הציבור שבת באמירת מזמור שיר ליום )בית ששי שער שני( שנעשו כשופכין .בשולחן ערוך גדול הרי הוא דובר שקרים ,אלא ידלג תיבות אלו.
וכתבו הפוסקים )שו"ת שואל ומשיב מהדו"ת ח"ב סימן כג, השבת' ,אי אפשר להתפלל אח"כ מנחה של חול, הרב )סי' קס ס"ה( נקט כדברי הר"ש שכשנעשה בהם אולם בהליכות שלמה )תשרי פ"א דבר הלכה סק"ה( כתב
שו"ת תורה לשמה סוף סי' קיז( ,שהנשאל על מה שקיבל כמו לאחר עניית 'ברכו' עם הציבור ,שאי אפשר מלאכה נשתנו מתורת מים לענין נטילת ידים .וכ"כ שאם קם האדם מוקדם מהרגלו כדי לומר סליחות
שבת ,צריך להישאל אצל שלשה אנשים שעדיין לא להתפלל מנחה לאחר מכן .אמנם האליה רבה במגן אברהם )סי' קס סק"ג( .אולם המשנה ברורה אינו צריך לדלג אלו התיבות ,כיון שדרך בני אדם
קיבלו שבת ,אך אינו יכול להישאל אצל מי שכבר עצמו שם כתב לדון בדין זה ,כיון שכל הפוסקים )שם סק"ו( נקט כטעם הרמב"ם שכשאדם עושה שהקם מוקדם מן הרגיל אומר על עצמו שחר קמתי,
קיבל שבת ,מפני שמי שקיבל שבת אינו רשאי הזכירו רק אמירת 'ברכו' ולא אמירת 'מזמור שיר במים דבר שיש לו צורך נעשו כשופכין העומדים אבל אם הקיץ משנתו ככל ימות השנה ידלג את
להתיר כיון שאין מתירים נדרים בשבת. ליום השבת' ,עיי"ש .אמנם דבריהם אמורים רק לשפיכה ופסולים לנטילה .ובשער הציון )סק"י( כתב: התיבות הללו.
14בשערי תשובה )סי' קח ס"ק יז( הביא בשם המחזיק באמירת 'מזמור שיר ליום השבת' של הציבור, מכל האחרונים משמע דטעם זה עיקר וכ"כ הרש"ל 7האליה רבה )סי' תקפא סק"ט( הביא מספר
ברכה בשם שו"ת זרע אמת ,שאם שכח להזכיר ראש ואין ראיה מזה לענין יחיד .אך הפרי מגדים )סי' קח ורלב"ח .ובכף החיים )סי' קס סק"ט( הביא משיירי חסידים )סי' רנ( שלא יאמרו את הפיוט של י"ג
חודש במנחה של יום שישי ,וראש חודש היה יום משבצ"ז ס"ק ח( והמשנה ברורה )שם סקכ"ה( הביאו דין כנה"ג שהנפקא מינה בין הטעמים היא שלדעת מידות שאומרים בו 'יהי רצון מלפניך וכו' שתשים
אחד בלבד ,ונזכר לאחר שחשכה ,לא יתפלל תפילת זה בסתמא ,ומשמע שדבריהם אמורים גם בקבלה הר"ש צריכים שינוי מראה כלשהו ,ואילו לדעת דמעותינו בנאדך להיות' אלא אם כן בכה המתפלל
לתגובות: לשאלות בהלכה:
9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8 ב
הקרקע ,אבל לשיטת הסוברים שאדם הנע במטוס קנה תחומין ,ומבואר שקנו שביתה בספינה עצמה שהיא עשרה
מכתלי בית ההוראה שביתה באוויר ,אם כן כיוון שהמטוס נע מכוח אדם הרי טפחים מעל הקרקע ,אולם הגמרא דוחה שמדובר שהספינה
תשובה ממורינו הרב שליט“א נוסעי המטוס כבר קנו שביתה בבין השמשות במקום שכבר נעה במים נמוכים ביותר שאין בהם עשרה טפחים מהקרקע.
המשך מעמ' א' התרחקו ממנו הרבה. ספק זה ,האם יש איסור תחומין למעלה מעשרה לא הוכרע,
עוד יש לדון שהרי המטוס נע למעלה מעשרה טפחים, ולעניין תחום אלפיים אמה שהוא מדרבנן ,נוהגים בספק זה
וכבר נתבאר לעיל ספק הגמרא האם יש דין תחומין למעלה לקולא (שו"ע סי' תד ס"א).
מכוח האדם ,אבל לדעת הראב"ד אפילו אדם אינו קונה
שביתה אם הוא מהלך ,ולהרשב"א מאחר והמטוס לא קנה מעשרה טפחים ,ואם אין דין תחומין הרי שלא קנה שביתה ספינה שנעה בין השמשות
שביתה כי נע כל בין השמשות גם האדם שבתוכו לא קנה עד לנחיתה על הקרקע. בראשונים (רמב"ן שם ,ועוד) הקשו על הראיה מספינה,
שביתה ,גם לביאור הלכה כיוון שהמטוס עצמו נע ואינו דומה אלא שנתבאר שספק זה נידון לקולא משום שדין תחום שבלאו הכי יש להקשות שהרי הספינה נעה כל הזמן ולא
לספינה שהיא עצמה נחה ורק המים מוליכים אותה ,לא קנה אלפיים אמה הוא מדרבנן ,אבל נחלקו הראשונים האם יש גם קנתה שביתה וכמו מי הגשם היורדים מהעננים או מי הים
שביתה באוויר .ומכוח צירופים אלו יש מקום לומר שאין דין תחומין מדאורייתא בשיעור של י"ב מיל ,שכל מיל הוא והנהרות שלא קנו שביתה בשום מקום ,ויישבו (רשב"א ,מאירי,
לחוש שהנוסע קנה שביתה בעודו באוויר .וראה מה שכתב אלפיים אמה ,והרי מטוס טס הרבה מעבר לשיעור זה ,ונמצא ר"ן שם ,ועוד) ,שמדובר שהספינה נחה כל בין השמשות ,ולא
הגר"י בלויא בספרו נתיבות שבת (פרק מה סט"ו ובהערה נ). שיש להחמיר בספק איסור דאורייתא .וכדי לעמוד על הנידון נעה כלל ממקומה.
יש להרחיב מעט בנידון איסור תחומין דאורייתא. בביאור הלכה (סי' תד ד"ה ממקום שפגע) עמד על מה
קניית תחום שבת אחרי בין השמשות
יש לברר אם מי שלא קנה שביתה בבין השמשות יכול מחלוקת הראשונים אם שיעור י"ב מיל אסור שהפוסקים לא הזכירו תנאי זה שכדי לקנות שביתה הספינה
לקנותה בשבת עצמה .בגמרא (עירובין מג ).מבואר שאילו מדאורייתא צריכה לעמוד כל בין השמשות במקום אחד ,וסבר ללמוד
היו החכמים נעים בספינה למעלה מעשרה טפחים ,היה הרי"ף (עירובין ה ):הביא את דברי הירושלמי (עירובין מסתימת דבריהם שאפילו כשהספינה נעה היא קונה שביתה,
להם בירידה מהספינה אלפים אמה לכל רוח ,וכתבו התוס' פ"ג ה"ד ,פ"ה ה"ד) שלמעלה מי"ב מיל שהם שלוש פרסאות וכתב שיש לחלק ,שהמים בעננים הם עצמם נעים כל הזמן
(עירובין מה :ד"ה ולקני) בטעם הדבר לפי שכיוון שלא קנו בבין כשיעור מחנה ישראל ,איסור תחומין בזה הוא מן התורה ,וכן ואין מקומם קבוע ,אבל הספינה היא עצמה נחה ,ורק המים
השמשות שביתה בשום מקום ,קונים שביתה מיד עם הירידה פסק הרמב"ם (שבת "פכ"ז ה"א) ,וכתב המגיד משנה (שם) שכן הם שמוליכים אותה ממקום למקום ,ולכן קנתה שביתה ,אך
לתוך עשרה טפחים ,וכן כתבו תוס' (עירובין ד"ה אלא) חידושי היא הסכמת הגאונים. לדינא הביא גם את דברי הרשב"א שכתב להתנות דווקא
הר"ן (שם ד"ה בעי) ומאירי עירובין (שם מא :ד"ה ונתגלגל) .ועיין כאשר הספינה נחה בבין השמשות ,וכתב דכיוון שמסתימת
אבל הרא"ש (עירובין פ"א סי' כד) והמרדכי (עירובין סי' תפד)
עוד במה שהרחיב הרמב"ן (עירובין מג ).בנידון .וברבינו פרץ הפוסקים אין נראה כן ,ולעניין מעשה צ"ע.
כתבו דלגמרא דידן אפילו חוץ לי"ב מיל האיסור רק מדרבנן,
(שם ד"ה אין) כתב דבר חידוש דכיוון שלא שבת בערב שבת וכתב המגיד משנה שלדעה זו הסכימו גם הרמב"ן (עירובין יז: אדם שמהלך בין השמשות
בשום מקום רשאי ללכת לכל מקום ,אולם לא נמצא עוד מי מלחמות ה' שם ה ).והרשב"א (עירובין יז :ד"ה אמר רב אשי ,ובעבודת הרמב"ן (שם מג ).כתב בשם הראב"ד שאדם המהלך בבין
שכתב כן מהראשונים שלפנינו .נמצא שהיורד מהמטוס שלא הקודש ריש שער ה) ,והשו"ע (סי' תד) הכריע שיש לחוש לשיטת השמשות אינו קונה שביתה ,משום שבהליכתו הוא דומה
קנה שביתה בבין השמשות ,קונה אלפיים אמה תחום שבת הירושלמי ,אולם דעת הגר"א הובאה במשנה ברורה (שם למי נהרות שאינם קונים שביתה ,וכ"כ הרשב"א (שם מה):
בשבת עצמה. סק"ז) שהעיקר שגם למעלה מי"ב מיל איסור תחומין דרבנן. והריטב"א (שם מו ).משמו .אבל הרמב"ן נחלק על דבריו וכתב
שביתה למטה מי' טפחים או בעצירה י"ב מיל בים ובכרמלית שאינו נכון.
מעתה צריכים לברר מתי קנה את השביתה ,האם מיד המגיד משנה (שבת פכ"ז ה"ג) הביא מה שכתב הרמב"ם רבינו יהונתן מלוניל (רי"ף עירובין יב ):כתב לחלק שהמים
לאחר שהמטוס ירד למטה מעשרה טפחים ,או דווקא לאחר בתשובה (בלאו סי' שח ,שי) שאין תחומין דאורייתא בימים לא קנו שביתה במקומם ,ש'כל מידי דאינו יכול להיות קבוע
שהמטוס נעצר לגמרי .כי לדעת רבינו יהונתן שכל הטעם ובנהרות ,ולא בכרמלית ,ואף תחום י"ב מיל בהם הוא במקום אחד אלא שהוא נע ונד ,אינו קונה שביתה' .ולפי זה,
שלא קנה שביתה משום שהיה למעלה מעשרה טפחים ,מיד מדברי סופרים בלבד ,והובאו דבריו בבית יוסף (סי' תד), אדם שיכול שלא לנוע ורק מרצונו הוא מהלך קונה שביתה
כשירד הוא קונה שביתה ,ואפילו המטוס לא עצר לגמרי, שכתב שלפי זה אף שאנו מחמירים באיסור תחומין למעלה במקומו ,וכן ביאר בקהילות יעקב (שבת סימן ו ענף א אות ז)
אבל לדעת שאר הראשונים והביאור הלכה שלא קנה שביתה מעשרה טפחים בשיעור של למעלה מי"ב מיל ,היינו כי בביאור דעת הרמב"ן.
משום התנועה של המטוס ,עד לעצירה הגמורה של המטוס אנו חוששים לשיטות שי"ב מיל הוא איסור דאורייתא ,אבל אדם קונה שביתה אפילו כשהוא מהלך
אינו קונה שביתה. בימים ובנהרות שגם י"ב מיל רק מדברי סופרים אין חוששים אמנם הרשב"א (עבודת הקודש בית נתיבות שער ה סי' כא אות
הספינה למטה מי' והאדם למעלה מי' למעלה מעשרה טפחים ,וכן פסק בשו"ע (שם). קעג) כתב על דברי הראב"ד 'לא יראה לי כן ,שאין דנין לאדם
במשנה ברורה (סימן רמח ס"ק יד) הביא את דעת היראים וכתב בביאור הלכה (שם ד"ה והואיל) בשם רעק"א והגר"ז מן הנכסים ,ובין עומד ובין מהלך קונה גופו שביתה' .ומשמע
שאין די במה שהספינה עצמה למטה מעשרה טפחים, בשם המגיד משנה ,שימים ונהרות אינם דווקא והוא הדין שסבר לחלק בין אדם לנכסים ,שלאדם יש חשיבות ולכן
ורק אם האדם היושב בתוכה נמצא גם הוא למטה מעשרה בכל כרמלית שאין בה איסור דאורייתא של למעלה מי"ב הוא קונה מקום אפילו הוא מהלך ,ורק בחפצים הנעים אין
טפחים קונה האדם שביתה ,וכתב שניתן לסמוך על דבריו מיל ,וכתב להקשות על כך מסתימת השו"ע שכתב הדין להם שביתה .אמנם אדם בספינה הנעה בבין השמשות אינו
בשעת הדחק ,ואם כן גם לדעת רבינו יהונתן מאחר שרק דווקא לגבי ימים ונהרות ,ועוד הביא את דברי הרמב"ן קונה שביתה ,דכשם שהנכסים אינם קונים שביתה כך גם
(עירובין מג ).שהבא בספינה לא נחשב שהגיע ממרחק של האדם שנע על גביו אינו קונה שביתה ,ולכן כתב (עירובין מג).
המטוס נמצא למטה מעשרה טפחים אבל האדם שבתוכו
נמצא למעלה מעשרה טפחים לא קנה שביתה[ .וראו בשו"ת למעלה מי"ב מיל ,שהרי הוא כל הזמן בתוך רשות היחיד שמוכרחים לומר שהספינה של החכמים נחה בבין השמשות.
חתם סופר (ליקוטים סי' צח; חו"מ סי' קצד) שלמד מזה לדין קרון של הספינה ,אבל השוחה בים מרחק י"ב מיל עובר לשיטת וכבר נתבאר לעיל כי בביאור הלכה (שם) כתב לחלק
שהנוסע למעלה מעשרה טפחים ,וכ"כ בשו"ת שם אריה הירושלמי גם בים על איסור דאורייתא של תחומין ,ונראה לדעת הראשונים שלא התנו שהספינה נחה כל בין השמשות,
(אבה"ע סי' ג) ,אמנם בשו"ע הרב (קונטרס אחרון סי' רמח סק"ב)
שסבר כי יש להחמיר בכרמלית כסתימת השו"ע ביותר מי"ב שספינה שונה ממים בעננים ,שכן היא עצמה נחה במקום
חילק בין קרון לספינה ,שקרון מהלך על הארץ והוא כארעא מיל גם למעלה מעשרה טפחים. אחד ,ורק המים הם שמוליכים אותה.
סמיכתא ,אמנם יש לדון במטוס כשנוסע באוויר שבוודאי י"ב מיל באוויר רכב שנוסע בין השמשות
אינו ארעא סמיכתא ,ואפילו כאשר מגיע לארץ כיוון שעיקרו מכאן יש לדון על הנוסע במטוס למעלה מעשרה טפחים, ונראה שיש נפקא מינה ממחלוקת זו ברכב הנוסע בבין
לטיסה שמא שוב אינו כארעא סמיכתא ,ועכ"פ בעניין דידן ולמרחק של יותר מי"ב מיל ,האם ניתן לומר שעבר באיסור השמשות .שלפי הראב"ד ,מאחר שהוא בתנועה אינו קונה
שכבר יש כמה טעמים להתיר ,יש לסמוך על החתם סופר תחומין דאורייתא ,והנה אם נסע לאחר השקיעה מעל הים שביתה .אבל לפי רבינו יהונתן ,מאחר שהרכב יכול לעמוד
ושם אריה שלא לחלק בדבר]. והנהרות ,יש מקום רב לומר שלא עבר ,דמה שנא ממי שנסע ואינו נע בטבעו אלא מכוח האדם המפעיל אותו ,יש לדמותו
נמצא שיש שני צירופים להקל ולומר שקניית השביתה בספינה שאין תחומין דאורייתא בימים ובנהרות. לאדם המהלך ולומר שהוא קונה שביתה .ולטעם הרשב"א,
אינה עם נגיעת הגלגלים בקרקע ,אלא דווקא בעצירה אלא שיש לדון בנוסע במטוס מעל היבשה ,והנה לשיטות כשם שאדם בספינה הנעה בבין השמשות אינו קונה שביתה,
המוחלטת .א .דעת הראשונים שאדם שנע במטוס אינו קונה שגם בכל כרמלית אין תחומין דאורייתא ,הרי פשיטא כך גם אדם ברכב אינו קונה שביתה .ואף לפי הביאור הלכה
שביתה .ב .שאף כאשר המטוס נוגע בקרקע ,האדם שבתוכו שבנסיעה למרחק י"ב מיל מעל כרמלית אין איסור תחומין יש מקום לחלק בין רכב לבין ספינה ,שהספינה עצמה נחה
עדיין נמצא למעלה מעשרה טפחים .ובאיסור תחומין דרבנן דאורייתא ,רק שיש לדון שאפילו בנסיעה מעל רשות הרבים, ורק המים מוליכים אותה ,ואילו הרכב עצמו נע ממקום
אפשר להקל ,נמצא שיש לו מכאן אלפיים אמה לכל רוח. כיוון שהוא למעלה מעשרה טפחים והוא מקום פטור ,אין למקום.
יוצא לדרך באונס או לצורך מצווה בו דין רשות הרבים להיאסר מדאורייתא למעלה מי"ב מיל. מטוס שנוסע בבין השמשות
ואף אם נחמיר ונאמר שמעת שהמטוס ירד למטה ועוד ,שגם לפי הדיוק בדעת השו"ע שכתב להתיר דווקא ומכאן יש לדון על מי שטס בבין השמשות האם קנה
מעשרה טפחים הנוסעים קנו שביתה ,הרי אם הנוסע עצמו בימים ובנהרות ,מפני שאינם דומים למחנה ישראל במדבר, שביתה ,או שהוא דומה למים בעננים שלא קונים שביתה,
יצא לצורך מצווה גמורה ,ויצא בזמן הראוי להגיע לפני שבת, יש לומר שדין נסיעה באוויר שווה לדין ימים ונהרות שהרי והנה לטעם רבינו יהונתן שהמים נעים בכח טבעי ,הרי
אף אם המטוס נסע על המסלול קילומטר שלם בשטח שאינו אינו דומה למחנה ישראל ,ויש מקום לומר שאין בכך איסור הטיסה אינה בכח טבעי ,אבל לטעם הרשב"א יש לדון שמא
מוקף ,מותר לו ללכת אלפיים אמות ממקום עצירת המטוס, תחומין דאורייתא. כשם שהמטוס עצמו אינו קונה שביתה כדין נכסים שאינם
כמבואר בשו"ע הלכות שבת (סי' רמח סעיף ד): קניית שביתה בזמן הטיסה קונים שביתה בתנועה ,כך גם האדם הנמצא בו אינו קונה
'היוצאים בשיירא במדבר ,והכל יודעים שהם צריכים אם כן נמצא עוד טעם לומר שהנוסע במטוס בין השמשות שביתה ,וכדין אדם בספינה שאינו קונה שביתה.
לחלל שבת כי מפני הסכנה לא יוכלו להתעכב במדבר בשבת לא קנה שביתה ,שאף שבדרך כלל חוששים לשביתה גם רק מה שיש לדון על החלק בו המטוס שלא מכח פעולת
לבדם ,ג' ימים קודם שבת אסורים לצאת ,וביום ראשון ובשני למעלה מעשרה טפחים באופן שעובר שיעור של י"ב מיל, אדם ,דכיון שהמטוס כבר בתנופה באוויר הרי אינו יכול
ובשלישי מותר לצאת ,ואם אחר כך יארע לו סכנה ויצטרך היינו דווקא לנוסע ברשות הרבים ,או אפילו בכרמלית ,אבל לעצור בבת אחת ,אך יש לומר ,כי מאחר שבני אדם הם
לחלל שבת מפני פיקוח נפש ,מותר ,ואין כאן חילול .והעולה לא לנוסע בים ובנהרות ,ולכאורה הוא הדין לטס באוויר שלא שהביאו את המטוס למצב זה ,גם זה בכלל תנועה שמכח
לארץ ישראל ,אם נזדמנה לו שיירא אפילו בערב שבת, קנה שביתה בעודו באוויר ורק בנחיתה על הקרקע למטה האדם ,שאינה סותרת את קביעות המקום שיש לחפץ מצד
כיון דדבר מצוה הוא ,יכול לפרוש ,ופוסק עמהם לשבות, מעשרה טפחים. עצמו.
ואם אחר שיהיו במדבר לא ירצו לשבות עמו ,יכול ללכת וכבר נתבאר שצריכים לתוספת היתר זה לטעם רבינו ומכאן לנידון דידן בטיסה שנחתה בליל שבת ,שלדעת
עמהם חוץ לתחום ,מפני פיקוח נפש .ואם נכנס לעיר אחת יהונתן שכתב שאדם קונה שביתה אפילו הוא מהלך משום הסוברים שאדם שנע במטוס כלל לא קנה שביתה ,קניית
בשבת ,מהלך את כולה ,ואפילו הניחוהו מחוץ לעיר ורוצה שההילוך הוא מכוח האדם ,ואם כן הוא הדין במטוס שנע השביתה של האדם תחול רק כאשר המטוס ינחת על
המשך בעמ' ד'
לתגובות: לשאלות בהלכה:
ג 9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8
מכתלי בית ההוראה ליכנס לעיר ,מותר ,דכיון דלדבר מצוה נפק יש לו אלפים הלכה למעשה
אמה לכל רוח .הגה :יש אומרים שכל מקום שאדם הולך תשובות ממורינו הרב שליט“א המשך מעמ' ב'
תשובה ממורינו הרב שליט“א
לסחורה או לראות פני חבירו חשוב הכל דבר מצוה ואינו
המשך מעמ' ג' חשוב דבר הרשות ,רק כשהולך לטייל ,ועל כן נהגו בקצת הוציא בטעות את תקע המקפיא
מקומות להקל בענין הפלגת הספינות והליכת שיירא תוך והמאכלים התקלקלו
העלולים להיות כרוכים במקרה שכזה ,שהרי נהוג שלשה ימים ,כי חשובים הכל לדבר מצוה ,ואין למחות
שבכניסת תייר למדינה זרה מחתימים בנמל התעופה את בידן ,הואיל ויש להם על מי שיסמוכו'. שכרתי דירה לימי בין הזמנים .בחדר הרחצה
דרכונו ,ויש בזה איסור כתיבה ,ובעניין זה יש להבדיל בין ובמשנה ברורה (ס"ק לב) כתב' :דכיון דבאונס יצא חוץ היה מחובר לשקע כבל חשמל ,והיה נראה
שדה התעופה בחו"ל לבין ארץ ישראל ,כי בנמל תעופה לתחום מפני פיקוח נפש ,וגם מתחלתו ברשות נפק ,על לי שהוא שייך למייבש הכביסה .הוצאתי את
המופעל בידי גויים הם מחתימים לצורכיהם ,והישראל כן לא הוי כשאר יצא חוץ לתחום דאין לו אלא ד' אמות, התקע מן השקע כדי להשתמש בו לצורכי,
אינו מבקש את עצם הכתיבה אלא נדרש שלא לעכב את וכתב המגן אברהם דדוקא כשהלך לדבר מצוה גמורה ולא
פעולתם ,והגוי אדעתא דנפשיה קעביד ,אלא שיש לדון
מבלי לדעת שהכבל הוא למעשה כבל מאריך
כשהלך לסחורה ,דאף דדעת ההג"ה שגם זה מקרי צורך
מצד מוקצה בטלטול הדרכון. מצוה ,מכל מקום לענין שיהיה יכול להלוך בתוך כל העיר, המגיע עד הסלון ומחובר שם למקפיא .רק
אמנם בנמל תעופה שבארץ ישראל ,אפילו אם גוי וכן במה שכתב המחבר ואפילו וכו' יש לו אלפים לכל רוח, לאחר זמן התברר שהמקפיא נותק מן החשמל,
מחתים הוא עושה זאת על דעת מעסיקו היהודי ,ויש בזה אין לסמוך על זה כיון שהרבה פוסקים חולקין על זה'. וכל תכולתו הפשירה והתקלקלה .האם אני
חשש איסור אמירה לנכרי ,וכל שכן כאשר החותם הוא ומעתה לפי זה ,נוסע שטיסתו התעכבה ונחת בנמל חייב לשלם לבעל הדירה את שווי המאכלים
ישראל שעובר באיסור כתיבה בשבת ,וגם בזה צריכים תעופה לאחר כניסת השבת ,תחום השבת שלו נקבע ברגע שניזוקו?
להוראת חכם. העצירה ,ואסור לו לצאת מתחומו ,כלומר ,ללכת יותר
מאלפיים אמות לכל כיוון. ת .בגדר קלקול המאכלים שנשארו המקפיא יש
איסור מוקצה להסתפק אם הוא מזיק בידיים או בגדר 'גרמא',15
יש בעיה נוספת ,שפעמים שהתיקים מכילים דברי והגם שאם שדה התעופה מוקף בגדר ויש בו מקום
מוקצה ,כגון במקרה שהתיקים כבר היו עם הנוסעים המיועד לשינה ,הוא נחשב כולו כארבע אמות ,ומותר אך באופן זה שלא היה במקום כלל מקפיא ולא
לפני שקיעת החמה ,אך בזה אפשר למצוא פתרון לדאוג ללכת את כל שדה התעופה וחוצה לו אלפיים אמות לכל היה עליו להעלות בדעתו שהוא מחובר למקפיא,
שיהיו דברים הנצרכים מאוד לשבת בכל תיק ותיק ,ובזה רוח .בדרך כלל כביש הגישה לשדה התעופה פתוח ואין פטור מלשלם.16
אפילו שהערך הכספי של המוקצה גדול מהערך הכספי בו צורת הפתח ,וכמו כן בדרך כלל שדה התעופה אינו
של הדברים של שבת ,כיוון שהם נצרכים לשבת ,הדברים מקום המיועד לשינה ,ומה שיש בתוכו רשויות אחרות
המותרים עשויים להיחשב חשובים יותר בעיני הבעלים שעומדות לשינה הרי הם רשויות נפרדות ,אבל הגדר של מתווך הציע דירה שפורסמה בעיתון
מן המוקצה .באופן כזה התיק עשוי להיות 'בסיס לדבר שדה התעופה אינה מקפת לשינה ,נמצא שממקום קניית אדם חיפש לרכוש דירה ברחוב מסוים .מתווך
האסור ולדבר המותר' ,ואם הדבר המותר חשוב יותר ,אין שביתתו לאחר עצירת המטוס יש לו רק אלפיים אמה
לכל רוח. הציע לו דירה באותו רחוב ומסר לו את פרטיה.
התיק נאסר בטלטול מצד דין בסיס. לאחר מכן גילה הקונה שהדירה מפורסמת
להלכה: ופעמים שדי בזה כי המרחק שבין המטוס לבית
הנתיבות אינו עולה על אלפיים אמה ,וממילא אין בעיה בעיתון ,אלא שבמודעה הופיעו רק שם הרחוב
א .נוסעי מטוס שאירעה להם תקלה ונחתו בנמל
של תחומין בכניסה לתוך בית הנתיבות ,אבל בנמלי ומספר הטלפון ,ללא פרטים מזהים נוספים
תעופה לאחר כניסת שבת ,נתבאר כי מצד 'איסור
תחומין' ,אפשר לצדד להקל שהתחום שבת שלהם תעופה רבים עצירת המטוסים רחוקה מבית הנתיבות על הדירה .הקונה טוען שמאחר שחיפש דירה
יותר מאלפיים אמה ,אלא שאם אנשי נמל התעופה דווקא ברחוב זה ,קיימת סבירות גבוהה שהיה
נקבע במקום בו נעצר המטוס ,ומותר להם לצאת
אינם מאפשרים להישאר בשום פנים ואופן בשטחי שדה מגיע בעצמו לאותה מודעה ומוצא את הדירה
בגפם מהמטוס וללכת משם אלפיים אמה לכל רוח.
התעופה ,יש לדון להתיר על פי המבואר ברמ"א (סימן
וזאת מפני שני צירופים שאפשר להקל באיסור גם ללא המתווך .האם הוא חייב לשלם דמי
תד) שאם הספינה הייתה למטה מעשרה טפחים וקנתה
תחומין דרבנן :גם מצד כמה שיטות בראשונים תיווך?
שביתה רחוק מן העיר ביבשה ,אסור לנוסעים בה ללכת
שלפיהן אין קונים שביתה כאשר האדם נמצא
יותר מארבע אמות ,אמנם אם יורדים עליהם גשמים ת .אם הקונה היה מגיע לדירה אף ללא המתווך,
בתנועה ,ולכן כל זמן שהמטוס היה בנסיעה לא קנו
או מפני שחמה זורחת עליהם או שנצרכים לנקביהם,
שביתה .וכן מצד הדין שקניית שביתה שייכת למטה
מותרים להיכנס לעיר ,וכיוון שנכנסו לעיר בהיתר כל אינו חייב לשלם תיווך ,כיון שהמידע לא הועיל
מעשרה טפחים ,וכאן אף כאשר המטוס נוגע בקרקע לו.17
העיר לגביהם כארבע אמות ,והם מותרים ללכת בכולה,
האדם שבתוכו עדיין עשוי להיות למעלה מעשרה
והוא הדין אם מחייבים אותו להיכנס לבית הנתיבות שהוא המקרר והאוכל שבתוכו ,וסיים תשלומין' ,כיון דאותה תפילה
טפחים ,נמצא שממקום קניית שביתתו לאחר עצירת רשאי לעשות כן ,אלא שאין לו אלפיים אמה לכל רוח, ויש לחלק ,וצ"ע .ובקונטרס שים אין להתפלל רק בנדבה ,ואין
המטוס יש להם אלפיים אמה לכל רוח. אלא שכל בית הנתיבות נחשב לגביו כארבע אמות ,והוא שלום מפסקי הגרי"ש אלישיב תפילת נדבה בשבת' .וכן פסק
ב .אם שדה התעופה מוקף בגדר ויש בו מקום רשאי ללכת בכולו. )סי' שג ,בספר משפט כהלכה( הביא המשנה ברורה )סי' קח סקל"ו(' :אם
המיועד לשינה ,הוא נחשב כולו כארבע אמות, בשמו שהמנתק את החשמל חל ר"ח בע"ש והיה ר"ח רק יום
ומותר ללכת את כל שדה התעופה וחוצה לו אלפיים איסור הוצאת החפצים מרשות לרשות מהמקרר ונתקלקלו המאכלים אחד ושכח במנחה להזכיר של
נחשב גרמא ופטור ,אבל אם היה ר"ח ונזכר אחר שחשכה ,אין
אמות לכל רוח .אולם בדרך כלל כביש הגישה לשדה והנה מלבד נידון 'תחומין' שנגענו בו ונתבאר כי אפשר להשלים כלל בליל שבת ,כיון
שומר חייב עי"ש.
התעופה פתוח ואין בו צורת הפתח .כמו כן בדרך להקל לצאת בעצמו מהמטוס ,יש לדון גם בהוצאת 16הן מצד 'מזיק' הוא פטור דאינו מועיל כלום ורק שיכול
כלל שדה התעופה אינו מקום המיועד לשינה ,ומה התיקים מהמטוס לשדה ולבית המלון ,שהרי מטוס הוא כמו שכתב בשו"ע )חו"מ סי' שפח להתפלל בנדבה ,ואין מתפללין
רשות היחיד ,ועל פי רוב דיני שדה התעופה כדין כרמלית ס"א( בזורק חמת או סל מלאים תפילת נדבה בשבת' .ואינו
שיש בתוכו רשויות אחרות שעומדות לשינה הרי הם דומה למי שחיסר תפילת מנחה
(ראה ארחות שבת ח"ב פרק לב הערה לא) כי אינו גדור ממש ומחופים והשליכם לים או
רשויות נפרדות ,אבל הגדר של שדה התעופה אינה שרפם ,וטען הניזק שמרגליות בערב שבת בשוגג ,שתקנו שיוכל
מקפת לשינה ,ולכן יש להם רק אלפיים אמה לכל מכל צד ,שהרי הכניסה לשטח שדה התעופה אין בה בדרך היו בתוכם ,אינו נאמן .ודעת להשלימה בתפילה הסמוכה,
רוח ממקום עצירת המטוס. כלל צורת הפתח ,ועוד שדה התעופה גדול מבית סאתים, הרמ"א שאפילו היו עדים שהיו ומתפלל ערבית שתיים ושתיהן
והרי צריכים בזה שיהיה מוקף לדירה ,ושדה התעופה שם ,פטור מפני שזהו אונס גמור בנוסח של שבת ,וכפי שכתב
ג .בנמלי תעופה בהם עצירת המטוסים רחוקה שלא היה עליו להעלות בדעתו המשנה ברורה )סי' קח ס"ק כה(,
מבית הנתיבות יותר מאלפיים אמה ,אולם רשויות אינו מקום המוקף לדירה ,ואם כן הגם שהאדם עצמו שאף על פי שהתפילה השנייה
שיש בתוכו דבר כזה .ומטעם
נמל התעופה אינן מאפשרות להישאר בשום פנים יכול להלך אלפיים אמה לכל רוח ,אבל אינו יכול להוציא זה גם מצד שומרים אינו חייב, באה לתשלומין של תפילת חול,
ואופן בשטחי שדה התעופה ,יש לדון להקל להיכנס דבר מהמטוס החוצה ,שהרי זו הוצאה מרשות היחיד שדינו כשומר שכר על הדברים כיון שעתה שבת היא מתפלל אף
לכרמלית ,ובזה אין מקום להקל. שהיו שם שהרי שכר את הבית, את תפילת התשלומין בנוסח
לבית הנתיבות כדין המבואר ברמ"א (סימן תד) שאם מכל מקום פטור שהרי זה
של שבת .לפי שבאופן זה מה
יורדים גשמים או מפני שחמה זורחת על נוסעי מלבד זאת ,יש איסור נוסף בטלטול החפצים יותר שמתפלל תפילת תשלומין הוא
כאונס שלא היה עליו להעלות
הספינה או שנצרכים לנקביהם ,מותרים להיכנס מארבע אמות בתוך הכרמלית של שדה התעופה ,אמנם על דעתו.
על תפילה שכלל לא התפלל,
מצאנו כמה היתרים ,של חז"ל ,משום שחששו שאדם משא"כ כשצריך לחזור ולהתפלל
לעיר ,וכיוון שנכנסו לעיר בהיתר כל העיר לגביהם 17באגרות משה )חו"מ ח"א סי' מט(
בגחח שחסר בתפילתו דבר
כארבע אמות ומותרים ללכת בכולה .והוא הדין כאן בהול על ממונו התירו במקרים מסוימים את הטלטול על כתב שאין צריך לשלם דמי תיווך המעכב כגון ששכח 'יעלה ויבוא'
ידי גוי או על ידי שוטה או על ידי קטן (ולא על ידי בנו אם ראה את הדירה מפורסמת בראש חודש ,בכה"ג אם בשעת
שלא מאפשרים בשום אופן להישאר שם ומחייבים אחר כך בעיתון ,ואף אם בשעה
שהוא חייב בחינוכו) ,ובסדר הזה :לכתחילה עדיף על ידי גוי ההשלמה לא יהיה ניתן לתקן
להיכנס לבית הנתיבות ,הם רשאים לעשות כן ,וכל שראה את הדירה על ידי המתווך אותו חיסרון ,אין לו להתפלל
בית הנתיבות כארבע אמות ויכולים ללכת בכולו. ששבכך יש רק איסור אמירה .אם אין גוי ,יטלטל על ידי עדיין לא התפרסמה הדירה בשבת תפילת תשלומין.
שוטה ,ואם אין שוטה יעשה על ידי קטן (אבל לא על ידי בנו העיתון ,מ"מ כיון שבסמוך לו 15בפתחי חושן )ח"ו פרק ג סוף
ד .כל זה הוא לעניין ההיתר לצאת בעצמם מהמטוס, יצא העיתון ונמצא שהיה מגיע
שהוא חייב בחינוכו). הערה א( דן במי שניתק זרם
אולם אין להוציא מהמטוס את התיקים והחפצים למידע זה בחינם ,נמצא שלא החשמל במקרר ומתוך כך
האישיים ,מפני שהמטוס הוא 'רשות היחיד' ,ושדה עוד התירו חז"ל בשעת הדחק גם לקחת את הממון הועיל לו .בנידון זה אם היה מגיע נתקלקל מה שהיה בתוכו ,שיתכן
התעופה דינו כ'כרמלית' ,ומשום כך יש כאן איסור בטלטול של פחות פחות מארבע אמות ,וכמבואר בכל למידע ע"י הפרסום בעצמו, שלמעשה מצוי כבר הבל במקרר
הוצאה מרשות לרשות בשבת .איסור זה של הוצאה ההיתרים הללו בשו"ע (סי' רסו דין מי שהחשיך עליו הדרך), נמצא שלא הועיל לו .אמנם אם סגור ,אלא שהקירור מונע ריבוי
ובדינים אלו זקוקים להוראת חכם ולא ברור שהתרים אלו אינו בטוח שהיה מגיע לזה ,חייב ההבל ,וממילא כשניתק הזרם
מרשות לרשות נוהג דווקא בשבת ולא ביום טוב ,ואם לשלם למתווך ,כיון שהביאו הרי זה כמסלק תריס או כרים,
אירע שנחתו ביום טוב ,ובמקרה שההוצאה מותרת נכונים לכל תיקי היד והמזוודות ,ובמסגרת זו אין מקום למידע שלא בטוח שהיה מגיע ואפשר שאף לדעת הרמ"א )סי'
מצד דיני יום טוב ,אין חשש מצד עצם ההוצאה להרחיב בפרטי הדינים .אך כאמור ,בנידון זה אין בכך אליו בענין אחר .כמו כן אם שפו ס"ב( שסילוק כרים אינו גרמי,
מרשות לרשות ,אולם איסור תחומין יש גם ביום נפקא מינה מפני שאסור להוציא את החפצים מהמטוס, המתווך היה גורם יעיל בעניינים יתכן שכאן שעושה מעשה בגוף
אלא אם כן יש צורך מפני פיקוח נפש. אחרים ,כמו גישור בין הקונה הדבר ,יש כאן צד מזיק בידיים,
טוב ,ולכן גם את החפצים מותר להוציא רק לתחום והמוכר וניהל את המשא ומתן, כשם שהסותם פיו או חוטמו של
בעליהם ,שכשם שאסור לאדם לצאת מתחום מושבו, החתמת דרכונים ובלעדיו העיסקה לא הייתה אדם עד שמת הרי זה כאילו חנקו
כך אסור גם להוציא חפץ מתחום בעליו. מלבד כל האמור יש לתת את הדעת לעוד איסורי שבת יוצא אל הפועל ,יש לשלם לו בידיים וחייב מיתה ,גם כאן הזרם
דמי תיווך. והמנוע הם כלי הנשימה של
לתגובות: לשאלות בהלכה:
9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8 ד
תגובות והערות ליבון דהלכתא
תגובות והערות שהתקבלו במערכת הרה"ג ישראל מאיר לב
דין חינוך במצוות תפילין
השותה משקין לאחר קידוש
האם יברך ברכה אחרונה אם יש בבית הכנסת עוד כהנים ישא את כפיו ,מדין חינוך, הגמרא בסוכה (דף מב ):.מביאה ברייתא' ,תנו רבנן ,קטן
וכפשטות הברייתא בסוכה שמדברת בילדים קטנים ממש היודע לנענע חייב בלולב ,להתעטף חייב בציצית ,לשמור
מע”כ הרה”ג רפ”מ גביוף שליט”א. פחות מי"ג - .וממילא אף בתפילין וציצית אף קטן ממש כבר תפילין אביו לוקח לו תפילין ,יודע לדבר אביו לומדו תורה
הנני להעיר על דברי מע”כ בענין השותה שאר משיודע חייב בחינוך. וקריאת שמע וכו' היודע לשמור גופו אוכלין על גופו טהרות
משקין לאחר קידוש ,האם יברך ברכה אחרונה. והנה ,בדעת הרמ"א צריך בירור ,דהנה ,המחבר בהלכות לשמור את ידיו אוכלין על ידיו טהרות היודע לישאל ברשות
נשיאות כפים (סימן קכח סעיף לד) פסק כהתוס' ,וז"ל' :קטן שלא היחיד ספיקו טמא ברשות הרבים ספיקו טהור היודע לפרוס
בראשית דבריו דן לגבי ברכה ראשונה האם יין של כפיו חולקין לו תרומה בבית הגרנות'.
מצוה פוטר שאר משקין ,וכ’ דלפי האמור דקי”ל דכל הביא שתי שערות ,אינו נושא את כפיו בפני עצמו כלל ,אבל
יין פוטר ממילא א”צ ברכה ראשונה על שאר משקין. עם כהנים שהם גדולים ,נושא ללמוד ולהתחנך' .ושם הרמ"א משמע בבירור שילד ,עוד כשהוא קטן ,חייב בחינוך לתפילין
וצ”ב כיון דהשאלה שדן בה הוא לגבי קידוש ,ובנוגע לא חלק עליו כבהל' תפילין. ממתי שיודע לשמור עליהם .וכך אכן נקטו רוב הפוסקים .וכן
קידוש הרי הביא דמודה הגרע”א דפוטר ,א”כ בזה וביותר שבהלכות ציצית (סימן יז סעיף ג) שגם שם פסק פסק המחבר בשולחן ערוך (סימן לז סעיף ג) ,וז"ל' :קטן היודע
לית מאן דפליג דפוטר( .אלא דבמיץ ענבים מספק”ל המחבר כדרכו ,וז"ל' :קטן היודע להתעטף ,אביו צריך ליקח לו לשמור תפילין בטהרה שלא יישן ושלא יפיח בהם ,הגה :ושלא
להגרי”ש אלישיב זצ”ל האם פוטר שאר משקין ,וכן מי שיצא ציצית לחנכו' ,והרמ"א לא רק שלא חלק עליו כשיטתו בהלכות ליכנס בהן לבית הכסא ,חייב אביו לקנות לו תפילין לחנכו'.
י”ח קידוש ע”י אחר ושתה פחות ממלא לוגמיו מספק”ל להבה”ל תפילין לפסוק כהעיטור ,אלא אף הוסיף לבאר את שיטתו, אולם הרמ"א כותב על המחבר' :הגה :ויש אומרים דהאי
האם נפטר). וז"ל' :הגה :ודוקא כשיודע לעטוף שני ציציות לפניו ושנים קטן דוקא שהוא בן י"ג שנים ויום אחד (בעל העיטור) ,וכן נהגו
לענין ברכה אחרונה על יין הקידוש כתב מע”כ לאחריו ,ויודע לאחוז הציצית בידו בשעת ק"ש' ,מוכח שס"ל ואין לשנות (דברי עצמו)' .ומפרשו המגן אברהם בחיבורו (בס"ק
בשם הבה”ל “שטוב שיכון בברכת המזון לפטור את כוותיה דהמחבר בהל' ציצית ונשיאת כפיים. ד)' :דווקא[ ,אבל (הגהת מהר"ם בנעט)[ מקודם לכן אין מניחין'.
יין הקידוש או שישתה רק כמלוא לוגמיו שאז בודאי וא"כ קשה עליו מאוד ,שהרי פסק בהל' תפילין כבעל וכן ביארו הפרי מגדים וז"ל' :אפילו אם ירצו' .והיינו שלא זו
אינו מתחייב בברכה” .יש להעיר שהבה”ל ממשיך העיטור ,וכל שיטתו דבעל העיטור זה מכח מה שאינו נושא שהרמ"א חולק שאין 'קטן היודע לשמור תפילין אביו לוקח לו
שם לפקפק בהעצה של שתיה כמלא לוגמיו כיון שיש את כפיו כלל כשהוא קטן ,וא"כ אי ס"ל להרמ"א כשיטתו בהל' תפילין' ואין חיוב לקטן להניחם ,אלא אף אסור לו להניחם,
פוסקים שמחייבים ברכה אחרונה בכזית של שתיה, תפילין הוי ליה לחלוק על המחבר גם בהלכות ציצית ובהל' עד שיגדיל.
ע”כ מסיק דהנכון שיכוין לפוטרו בבהמ”ז .ולרוב נשיאות כפיים .והוא לכאו' תרתי דסתרי. ולפום ריהטא נראה ששיטת הרמ"א הוא דעת בעל העיטור
פוסקים יש עוד עצה של שתיית יין תוך הסעודה, ומלבד זאת צריך לדעת מה זה ועל מה זה שפסק כבעל שהזכירו הבית יוסף ,וז"ל' :כתב העיטור (הל' תפילין ח"ז ,דף סא
(ובלא”ה יש לעשות כן בשבת ויו”ט כמבואר בשו”ע סי’ תקכ”ט העיטור ,ולא חש למה שכתב הבית יוסף עליו ,דז"ל הבית ע"ג) מסתברא לן דהאי קטן גדול בן י"ג שנה ויום אחד הוא
ובמ”ב שם) שע”י שפטר יין הקידוש את היין תוך יוסף' :כתב העיטור וכו' והביא ראיה לדבריו ,ואינה כדאי והביא ראיה לדבריו' ,ושם הבית יוסף מסיים' ,ואינה כדאי
הסעודה ,משתייך גם הוא לסעודה ,כמבואר בשו”ע להוציא הברייתא מפשוטה דמשמע דקטן ממש קאמר .וכן להוציא הברייתא מפשוטה דמשמע דקטן ממש קאמר וכן
סי’ רצ”ט ס”ח דכשפוטר ההבדלה את היין שבתוך נראה דעת כל הפוסקים שכתבו קטן סתם ,דמשמע דבקטן נראה דעת כל הפוסקים שכתבו קטן סתם דמשמע דבקטן
המזון ,גם א”צ לברך ב”א על כוס של הבדלה[ .ועי’ ממש מיירי' .עכ"ל .וכן הקשה עליו הב"ח למה פסק כדעתו ממש מיירי' ,אולם הרמ"א כתב בספרו דרכי משה ,וז"ל:
בבה”ל סי’ ר”ח סי”ד שכ’ דהמחלוקת האם נפטר יין שהיא דעה יחידאה. 'והמנהג כדברי בעל העיטור שאין הקטנים מניחין תפילין עד
הקידוש בבהמ”ז הוא בששתה קודם הסעודה לבד]. ואולי יש לומר לבאר את דעת הרמ"א .שאה"נ הרמ"א נמי שיהיו בר מצוה ,דהיינו בן שלש עשרה שנים ויום אחד'.
לענין ברכה אחרונה על המשקין ששתה לאחר ס"ל בפי' הברייתא בסוכה כפשטותה שמדברת בקטן ממש וטעם שיטתו דבעל העיטור לא נתבאר בדברי הבית יוסף
קידוש קודם הסעודה ,שיש להסתפק האם יש לברך פחות מבן י"ג ,וכהתוס' ורוב הפוסקים - ,ודלא כבעל העיטור ,- והדרכי משה ,אולם הוא מבואר בספרו בהל' תפילין (שער
בנ”ר כיון שלולא הסעודה היו נפטרין גם בברכה ולכן הסכים למחבר בהל' ציצית ובהל' נשיאות כפים שקטנים ראשון חלק ז) ,שם מביא את דברי המכילתא (דרבי ישמעאל,
אחרונה של היין ,מביא מע”כ דברי השו”ע הרב מתחנכים למצוות אלו .וטעם מה שבהל' תפילין פסק שלא פרשת בא ,מסכתא דפסחא פר' יז) ,וז"ל'' :ושמרת את החוקה
שמצריך ברכה אחרונה ,דבהמ”ז פוטר רק יין הקידוש מחנכים קטן במצווה זו ,אין זה דס"ל כשיטת העיטור ,אלא הזאת למועדה' למה נאמר ,לפי שנאמר 'והיה לך לאות על
ולא את שאר המשקין ,הגם שלולא בהמ”ז היו נפטרין מטעמים אחרים ,וכדנפרש. ידך' שומע אני אף הקטנים במשמע ,והדין נותן הואיל ומזוזה
במעין ג’ שעל היין. דהנה ,בסימן לז סעיף ב איתא' :מצוותן להיותם עליו כל מצות עשה ותפילין מצות עשה אם למדת על מזוזה שהיא
וכן כתב הפמ”ג (קע”ד א”א סק”ט) וז”ל“ ,ויראה אף היום אבל מפני שצריכים גוף נקי שלא יפיח בהם ושלא יסיח נוהגת בקטנים כבגדולים אף תפילין ינהגו בקטנים כגדולים,
קבע על היין ושתה גם שאר משקין דמברך ברכת דעתו מהם ואין כל אדם יכול ליזהר בהם נהגו שלא להניחם ת"ל 'ושמרת את החוקה הזאת' -לא אמרתי אלא במי שיודע
בנ”ר אשאר משקין ,אע”ג דברכה אחרונה של יין כל היום ,ומ"מ צריך כל אדם ליזהר בהם להיותם עליו בשעת לשמור תפילין ,מכאן אמרו קטן היודע לשמור תפילין הרי
פוטר שאר משקין מחמת חשיבות ,אבל כאן בהמ”ז ק"ש ותפלה' .חזינן שאפי' ש'מצוותן להיותם עליו כל היום' הוא עושה לו תפילין .ומסתבר לן דהאי 'קטן' -גדול בן י"ג
לא נתקן על יין אלא דפוטר דחמרא סעיד כו’ משא”כ ואף כתב בפרי מגדים (סימן לז בא"א ס"ק ב) ,וז"ל' :והנה מסופק שנה ,מדגרסינן התם' ,קטן היודע לנענע חייב בלולב ,והיודע
שאר משקין”. אני אם מן התורה חייב כל היום בתפילין ,או מן התורה די לפרוש ידיו חולקין לו תרומה בבית הגרנות' - .והוא דגדול
ברגע אחד שמניח ומדרבנן כל היום ,ובטלוה עכשיו שאין לנו הוא ,מדקתני 'חולקין' ,ואי קטן ממש הוא ,הא אמרינן במגילה
והנה כתב מע”כ דבאופן שישתה מהמים גם תוך (כד' ,).קטן לא ישא את כפיו' ,וגרסינן ביבמות (צט' ):חרש שוטה
הסעודה יש מחלוקת בין דברי השו”ע הרב הנז’ גוף נקי כל היום וכו' ,ועיקרן של דברים דאם לא הניח יום אחד
כלל לתפילין ביטל מצות עשה ,ובהניח רגע עליו קיים המצוה, וקטן אין חולקין להם תרומה בבית הגרנות וכו'' .וכיון שיודע
והביאור הלכה (סי’ קע”ד ס”ז) ,והוא מכח מה שכתב לשמור ,מדאורייתא מיחייב .ומתניתין (ברכות כ ):.דקתני 'קטנים
הביאור הלכה שהמ”א נסתפק במי ששותה שאר אבל מצוה מן המובחר מן התורה להיותן עליו כל היום[ ,ויש
כמה דברים מן התורה כן]' ,מ"מ מחמת חשש גוף נקי הורידו פטורים מן התפילין' - ,גדולים שאין יודעים לשמור קאמר.
משקין לפני הסעודה וישתה גם תוך הסעודה האם ואית דמפרשי שהגיע לחינוך הוא ,וחייב מדרבנן' ,ושמרת את
יברך ברכה אחרונה על מה ששתה לפני הסעודה. בהמשך הדורות אפילו מחלק ה'מצוה דאורייתא' [כלשון הפרי
מגדים] עד למינימום. החוקה' אסמכתא בעלמא' .עכ"ל העיטור.
ויש להעיר ע”ז בתרתי ,א’ לא ביאר מספיק מנ”ל
שהשו”ע הרב ס”ל דבכה”ג יברך ,הא שאלה זו לא וע"כ ס"ל להרמ"א ,שאם הורידו מגדולים שהם 'בר חיובא' והנה שפתיו דהעיטור ברור מללו ,שבין בציצית ובין תפילין
שייך כלל להשאלה הראשונה האם לברך בנ”ר כיון -חלק מהמצווה דאורייתא (וביותר ,דאפי' מי שיודע בעצמו שיש לו כל קטן פטור בהם ,אף היודע להתעטף ולשמור את תפיליו,
שדינו היה ליפטר בברכת היין ,אלא הוא שאלה גם גוף נקי לא יניחן כל היום .מגן אברהם ס"ק ב) ,מחשש פגיעה בכבוד והוכחתו מהסמיכות של ציצית ותפילין בברייתא לנשיאת
בלי שום קשר ליין ,מי שבירך שהכל ושתה משקין התפילין ,ק"ו שאת מצוות החינוך לקטנים שאף כשיודעים כפיים ולנטילת תרומה ,שלשיטתו בהם אין נושאים כפיים ולא
לפני הסעודה וישתה גם תוך הסעודה האם יברך לשמור גופם מצוותן היא רק 'חינוך מדרבנן' – הורידו מחמת נוטלים תרומה בגורן אלא גדולים ,ולא קטנים בני כל גיל.
ברכה אחרונה .וע”ז לא דיבר השו”ע הרב בסי’ ער”ב. הזהירות הגדולה שיש לנו בתפילין. ובתפילין אף מביא ממכילתא פסוק 'ושמרת את החוקה הזאת'
ובזה אולי יש ליישב את קושיית רבי עקיבא אייגר (בגליון) שמדאורייתא אין שווה לקטן להניחם ,כיון שאינו יודע לשמרם.
אמנם באמת דבריו נכונים מצד אחר ,שכ”כ השו”ע
הרב בסי’ קע”ד ס”ו דהשותה משקין לפני הסעודה על שיטת הרמ"א שרק בגיל י"ג חייב רק כשיודע לשמור ואכן גם בהלכות ציצית פסק בעל העיטור (שער ג חלק א),
צריך לברך בורא נפשות קודם הסעודה אפי’ אם תפיליו ,ומקשה וז"ל 'תמוה לי הא זה מדינא חייב בתפלין וז"ל' :בריש גמרא דערכין'' ,הכל' לאתויי קטן היודע להתעטף
דעתו לשתות עוד תוך הסעודה .ודלא כספיקת המ”א דלגבי דאורייתא חיישי' שמא נשרו כדאיתא בנדה מ"ו ע"א'. חייב בציצית' ,ומסתברא לן דהא קטן וגדול הוא ,מדגרסינן
הנ”ל. ועיי"ש שמיישב בדוחק .ולדברינו אתי שפיר ,דהרמ"א כתב התם בסוכה קטן היודע לשמור תפיליו ,כדפרישית בשער
'ויש אומרים דהאי קטן דוקא שהוא בן י"ג שנים ויום אחד', תפילין ,ואפי' גדול -שיודע להתעטף חייב ,שאינו יודע
אולם העיקר מה שבאתי להעיר עליו הוא ,דמש”כ להתעטף פטור'.
דלספיקת המ”א שהביא הביאור הלכה האם השותה והיינו שמביא תחילה את דברי העיטור שהוא כותב במפורש
שאין דין הברייתא 'תנו רבנן ,קטן היודע וכו' לשמור תפילין והנה לעומתו מפרשים ואומרים התוס' בסוכה (מב :ד"ה
משקין לפני הסעודה וישתה גם תוך הסעודה צריך
לברך בנ”ר לפני הסעודה א”כ גם בציור של מע”כ אביו לוקח לו תפילין ,מדין חינוך אלא להיפך שאף גדול כל היודע) -שזהו פסק המחבר -בדיוק להיפך .שמהסמיכות
ששתה משקין אחר קידוש וישתה תוך הסעודה י”ל שאינו יודע לשמור תפיליו לא יניחם ,וכפי שהביא העיטור של 'קטן היודע לדבר אביו מלמדו תורה' ל'נשיאות כפיים',
שלא יברך - ,אינו נכון .דעי’ בשעה”צ סי’ קע”ד מהמכילתא (שהובאה לעיל) 'ת"ל [בתפילין] 'ושמרת את החוקה מוכיחים שאף קטן ממש נושא את כפיו ונוטל תרומה .ומה
סקל”ח דספיקת המ”א הוא רק מצד דלהפוסקים הזאת' לא אמרתי אלא במי שיודע לשמור תפילין' .אמנם מה שהקשה העיטור מהא דאיתא ביבמות שקטן לא נוטל תרומה
שהביא השו”ע שם דצריך לברך על שאר משקין תוך שמסיים 'וכן נהגו ,ואין לשנות' .אכן אין כוונתו אלאחר גיל י"ג בגורן ,מבארים שזה רק כשהוא בגיל שאינו יודע לישא כפיו.
הסעודה ,נמצא שהברכה שבירך על שאר משקין לפני שיהיה המשמעות שיהיה זה מדין חינוך (כדהבין ר' עקיבא אייגר), ומה שהקשה בעל העיטור ממגילה שקטן אין נושא את כפיו,
הסעודה פטר גם את המשקין שישתה תוך הסעודה, אלא ר"ל שלא לחנך בתפילין קודם גיל י"ג אלא להעמידם על מבארים שזהו כשהקטן רוצה לישא כפיו כשהוא בפני עצמו,
ועי”ש מישך שייכי להסעודה גם המשקין שלפני דין דאורייתא ,ולא כתב 'כן נהגו' משום דס"ל כהעיטור אלא אבל אם הוא עם עוד גדולים נושא כפיו ,וטעם החילוק הוא
הסעודה .אולם כ”ז שייך רק היכא שבירך שהכל על כדפירשנו לעיל ,ולאחר גיל י"ג אה"נ לשיטתו חייבים כולם שאין זה כבוד הציבור שקטן כשהוא לבדו ישא את כפיו ,אולם
המשקין ,אבל בציור של מע”כ שלא בירך כלל על המשך בעמ' ו'
המשך בעמ' ו'
לתגובות: לשאלות בהלכה:
ה 9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8
תגובות והערות ליבון דהלכתא
תגובות והערות שהתקבלו במערכת הרה"ג ישראל מאיר לב
המשך מעמ' ה' המשך מעמ' ה'
שיש יין קודם המשקין הרי הם כבר פטרו את המשקין המים ,אלא נפטרו בהיין ששתה לפני זה ,וברכת היין הוא
שבתוך הסעודה והמשקין ששתה קודם הסעודה לא מעלין שפטר את המשקין שבתוך הסעודה (אם צריכין ברכה) ,נמצא מדאורייתא ,וא"צ בדיקה אי יודע לשמור תפיליו כל שהוא
ולא מורידין ,ולפי המג"א יהיה מחויב ברכה אחרונה. שמה שהוסיף לשתות מים לפני הסעודה לא הועיל לפטור גדול.
אבל עדיין יש לברר כמה נקודות: להמים שבתוך הסעודה ואינו שייך כלל לסעודה ,ובודאי ואולי יש להעמיס זה בכוונת המציין (שכידוע ציונים אלו אינם
א .בסימן ר"ח בשער הציון (אות ע) כתב השותה יין פחות יורה המ”א בפשיטות שצריכין לברך בכה”ג בנ”ר. מהרמ"א ,שהרי במהדורה שהדפיס בחייו בקראקא שנת ש"ל אינם ,וכן
ומה שכן שייך בנד”ז הוא סברא אחרת ,וכנראה זהו נראה מדברי המשנ"ב בשער הציון ,סי' רסד אות ג ,שכתב 'ומה שנרשם
מרביעית ,ושתה משקין לאחריו יותר מרביעית[ ,שבעצם
ברכה ראשונה על המשקין אינו מברך מכיון שנפטרו מהיין, סברתו של מע”כ ,דעצם מה שישתה מזה תוך הסעודה בפנים הגהות מרדכי אינו מהרמ"א) ,שציין 'הגה :וי"א דהאי קטן
וברכה אחרונה על היין נמי אינו מברך כיון שהשיעור מקשר גם מה ששתה לפני זה להסעודה .אמנם המ”א לא דוקא שהוא בן י"ג שנים ויום אחד }בעל העיטור{ וכן נהגו,
שמברכין עליו ברכה אחרונה הוא רביעית] ,יש לעיין האיך ס”ל סברא זו ,ובמשנה ברורה מצינו סברא זו בסי’ קע”ו ואין לשנות }דברי עצמו{ ,שעל הרישא כתב בעל העיטור ועל
סק”ב בשם הח”א (כלל מ”א) רק לענין מיני מזונות ,ועיי”ש הסיפא כתב 'דברי עצמו'.
יעשה לענין ברכה אחרונה על המשקין דהלא יש דעות
שסוברין דאפילו על רוב רביעית [ואפשר דאפילו על כזית] בח”א שגם הוא לא פסק כסברא זו אלא גבי מיני מזונות ובזה יואר באור יקרות מה שכותב המג"א על דבריו ,וז"ל:
צריך לברך באחרונה ברכת מעין שלש וממילא לא יוכל דבכל אופן נפטרין בדיעבד בבהמ”ז ,ע”כ היכא שיאכל מהם 'דווקא מקודם לכן אין מניחים' .היינו שדברי הרמ"א הם רק
לברך בורא נפשות רבות על המשקין דכי משום שאין אנו גם תוך הסעודה סומך ע”ז לפוטרם בבהמ”ז לכתחלה .אבל לומר שקודם לכן לא יניחו ,אולם על אחר גיל י"ג לא דיבר
יודעין לברר ההלכה יחויב על ידי זה לברך בורא נפשות דבר שברכתו בורא נפשות מספקא ליה להח”א האם י”ל הרמ"א ,והיינו שלא ס"ל כהעיטור בזה ,שהרי לא ס"ל כהעיטור
רבות וצ"ע. סברא זו ,והמשנה ברורה לא הביא את ספיקו בזה ,וגם בכל המקומות.
במזונות משמע שלא פסק כהח”א ,וכן כתב באג”מ באג”מ ואולי יש ליישב בדברינו אף את קושיית הפרי מגדים (א"א
היוצא מדבריו דברגע שמברך בפה''ג על היין והתחייב
בברכה אחרונה על היין מיד נפטרו המשקין מברכה אחרונה ח”ג סל”ג דלדינא יש לנהוג כהמ”א לברך ב”א לפני הסעודה ס"ק ד) על הרמ"א ,וז"ל' :ואיני יודע אם הוא י"ג שנים איזה
היכא שלא היה צורך במה שאכל לפני הסעודה לפטור מה חיוב יש על אביו [לקנות לו תפילין] ,דאיש בפני עצמו הוא,
על אף שלבסוף משום מה לא בירך ברכה אחרונה על היין
שיוסיף לאכול תוך הסעודה. ואם הוא עני ,כל ישראל מצווין להחיותו' .ולדרכינו אפשר
והמשקין נותרו ללא ברכה אחרונה.
נמצא שלהלכה בין להשועה”ר בין להמ”ב יברך בנ”ר גם ליישב ,דס"ל להרמ"א שתקנת חז"ל המקורית היא' ,קטן היודע
ואם כן לשיטתו הכא נמי ברגע שאדם מקדש על היין מיד לשמור תפילין אביו לוקח לו תפילין' ,כשהוא קטן ממש,
אם ישתה ממשקין אלו תוך הסעודה.
נפטרו המים ששותה אחריו ,שהרי אם רוצה יכול לאכול וכתוס' ודלא כהעיטור ,ואף אמנם שבמשך הדורות ביטלו
מיני מזונות ולברך אח"כ מעין שלש על היין ובאמת פוטר בכבוד רב,
את הנחת התפילין של הקטן מחשש לכבוד התפילין ,אולם
את המשקין ,וא"כ אין יכול לברך ברכה אחרונה על המים דוב בער שמידט
את חיוב אביו להיות 'לוקח לו תפילין' אין טעם לבטל .ויש
שכבר נפטרו כשבירך על היין ,על אף שברכת המזון אין לציין שהתוספות בערכין (ב :ד"ה אביו) דקדקו את לשון התקנה
פוטר את המשקים ,ונותרים המשקין ללא ברכה אחרונה. תגובת הכותב הרה’’ג פנחס מנחם גביוף אביו לוקח לו תפלין ,וז"ל' :וגבי ציצית לא נקט לישנא דלוקח
ב .יש מח' יסודית בין השולחן ערוך הרב והמשנה לכבוד הרה"ג דב בער שמידט שליט"א דמסתמא טלית יש לו וגבי לולב נמי יכול לצאת בלולבו של
ברורה מה הטעם שיין פוטר כל מיני משקין לדעת המשנ"ב ראשית אודה לך על הארת העיניים במכתבך המחכים. אביו אי נמי משום דתפלין דמיהן יקרים שייך בהו לקיחה'.
לפי שהמשקין טפלים ליין ,ולדעת השועה"ר לפי שברכת היטבת להאיר את הסוגיא באופן עמוק ומקיף. חזינן שהיה תקנת חז"ל מיוחדת שיהיה האב לוקח תפילין.
המשקין טפלים לברכת היין ,ויש בזה כמה וכמה נפק"מ. בנוגע למה שביארתי את המח' לגבי יין פוטר כל מיני ונראה שבדברינו יש גם כדאי להבין את דברי המגן אברהם
כגון בנידון הנ"ל השותה יין בשיעור שספק אם מחויב משקים האם גם יין של מצוה או רק יין רשות ,התכוונתי (ס"ק ד) שכתב' ,ועכשיו נהגו להניח ב' או ג' חדשים קודם הזמן',
ברכה אחרונה וכן שתה משקין כשיעור המחייב ברכה רק להציג את המח' באופן מפורט ולא שישתמע מכך שיש והנה לדעת העיטור הרי מדאורייתא אסור להניח עד שיגדיל
אחרונה ,דהמשנ"ב לשיטתו שהמשקין טפלים ליין א"כ כמו מח' לגבי יין של קידוש. ממש .ולדברינו אתי שפיר לכאו' ,דאף דביטלו את החינוך
שעל היין אין מברך ,גם על המשקין אין מברך ,משא"כ ומה שהערתם במי ששותה יין גם בתוך הסעודה נפטרים בגיל שיודע לשמור תפיליו ,אולם השאירו זאת מעט לפני הבר
לפי השועה"ר שרק ברכת המשקין טפלים לברכת היין א"כ גם המשקים מברכה אחרונה ,ודאי שהדברים נכונים וגם מצוה .ואולי אכן הוי זה בכדי שאף שכהיום אנו מחמירים
באופן שלא בירך על היין משום מה ,מחויב ברכה אחרונה לפי שיטת השולחן ערוך הרב אינו מברך ברכה אחרונה על שהקטן לא יניח תפילין מ"מ ע"י שהקטן יניחם מעט קודם
על המשקין. המשקים ,ושגיאות מי יבין. הבר מצוה ישאר ואף יהיה ברור חוב האב להיות 'לוקח לו
ובנידו"ד יהיה נפק"מ נוספת בין שיטתם ,דהשותה תפילין'.
בדרך אגב יש לציין שהשו"ע (סימן תקכ"ט ס"א) כותב וחייב
משקים כשיעור המחייב ברכה אחרונה לאחר קידוש קודם לבצוע על שתי ככרות ,ולקבוע כל סעודה על היין .וכתב ועוד יותר יש לומר כמין חומר ,דהנה בדין חינוך קטנים
נטילת ידים ,דלפי המשנ"ב הרי הוא פטור מברכה אחרונה המשנ"ב (סקי"א) היינו גם באמצע סעודה מלבד מה שקידש לקריאת שמע ,ידוע דדעת רש"י דהאב אין צריך לחנך את
שהרי המים טפלים ליין בעצם ,וכמו ששותה כעת יין, על היין מתחילה וכמו לענין שבת ,וכנ"ל בסוף סימן ר"נ. בנו לקרוא ק"ש ,וכפשטות המשנה בברכות (כ' ).נשים ועבדים
משא"כ לפי השועה"ר שטפל רק לגבי הברכה וא"כ הכא וקטנים פטורים מקריאת שמע' ,ופירש רש"י' :קטנים .אפילו
והנה בסוף סימן ר"נ כתב השו"ע (ס''ג) ירבה בבשר ויין קטן שהגיע לחינוך לא הטילו על אביו לחנכו בקריאת שמע,
שלא בירך ברכה אחרונה על היין אלא רק ברהמ''ז א"כ ומגדנות כפי יכלתו .ובסימן רצ"א כתב המשנ"ב (ס"ק כ"א)
מחויב בברכה אחרונה. לפי שאינו מצוי תמיד כשמגיע זמן קריאת שמע' .וכן נפסק
וטוב להדר לברך על היין תוך הסעודה (תיקוני שבת) וכתב בשו"ע (סי' ע סעיף ב) 'קטנים פטורים ,לרבינו תם כשלא הגיעו
וא"כ עדיין יש מח' אחרונים כששתה משקין לאחר השעה"צ (סקי"א) לצאת בזה דעת הרמב"ם שסובר כן ,והנה
קידוש גם כששותה משקין בתוך הסעודה. לחינוך ,ולרש"י אפילו הגיעו לחינוך ,מפני שאינו מצוי אצלו
הרמב"ם כתב בהלכות שבת (פרק ו' הלכה ט') וצריך לקבוע בזמן ק"ש בערב וישן הוא בבוקר ,וראוי לנהוג כר"ת' .והיינו
אבל יש לציין שבספר וזאת הברכה (דיבור לג') בעניין יין כל סעודה משלשתן על היין ,וכתב הכסף משנה שאין שעיקר ההלכה היא כרש"י ורק 'ראוי' לנהוג כר"ת.
פוטר כל מיני משקין הביא שהביאור הלכה (בסימן קע"ד בד"ה הכוונה שיקדש גם בסעודה שלישית אלא שישתה יין בתוך
וא"כ כהיום הזה שמניחים תפילין רק בקריאת שמע [וכפי
וכן) כתב שיש מח' ראשונים האם על יין של קידוש צריך הסעודה.
לברך ברכה אחרונה ,וכתב דמספק או שלא ישתה כמלוא שהבאנו לעיל מהמחבר] ,והאב אינו חייב בחינוך בנו לקריאת
וצ"ע אמאי כתב המשנ"ב בסימן תקכ"ט :כנ"ל בסוף שמע' ,שאינו מצוי תמיד' ,א"כ אין לו איך ומתי לחנך את
לוגמיו או שיכוון בברכת המזון בפירוש לפטור את היין סימן ר"נ ושם לא מוזכר ענין יין תוך הסעודה ,והיה לו בנו להניח תפילין ,שהרי אינו נמצא עם בנו בשעת ק"ש,
שהרי בהמ"ז פוטר את היין בדיעבד. לומר כנ"ל בסימן רצ"א ששם מבואר שטוב להדר לצאת ובנו מעיקר דין חינוך אף אינו קורא ק"ש .וע"כ היום אין דין
וכתב הגרח"פ שיינברג זצ"ל שבאופן זה אפי' לפי דעת הרמב"ם לשתות יין בתוך הסעודה. חינוך לתפילין[ .ואע"ג דהאב כן חייב בחינוך בנו לתפילה ,יתכן
השועה"ר נפטר המשקין מכיון שכל הטעם שאין המשקין ועוד יש לציין שבסימן קע''ד כתב המשנה ברורה (סק"ח) לומר שהעיקר של התפילין היום זה הקריאת שמע ,שע"ז 'אמר עולא
נפטרין ,לפי שהברכת המזון אין יכול לפטור את המשקין ונראה לי פשוט דבמדינתינו שאין אנו רגילין לשתות יין כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו'
שאינם קשורים לסעודה ורק היין קשור מדין שאין קידוש בתוך הסעודה אפילו בשבת אינו פוטר אלא א"כ היה דעתו (ברכות יד ,):והתפילה היא רק טפילה לגבה .והא ראיה ,שלא מניחים
אלא במקום סעודה ,אבל אם כיוון בפירוש לפטור ,הרי זה לזה מתחילה עכ"ל. תפילין במנחה].
כמו שבירך ברכת על הגפן על היין הפוטר את המשקין, והטעם הוא כידוע שבזמן החפץ חיים היה יין דבר נדיר
שהרי בהמ"ז פוטר את המשקין בדיעבד. מאוד ,וכמו שיש הטוענים שהחפץ חיים היה רגיל
ונמצא לפי זה שהעושה כעצת הביאור הלכה לפטור את לקדש על הפת ,אבל ודאי היכן שהיין מצוי
היין בברכת המזון גם אם לא שתה יין בתוך הסעודה נפטר ראוי להדר לשתות בתוך הסעודה.
מברכה אחרונה על המשקין. ולגבי מה שכתבתי שאם
העולה לדינא: לא שתה יין בתוך הסעודה
א .המקדש על היין ואח"כ רוצה לשתות שאר ושתה משקים בתוך
משקין קודם הסעודה :אם שותה יין בתוך הסעודה הסעודה שלפי המג"א
כהמהדרין יכול לשתות ואין צריך ברכה אחרונה. יש ספק האם מחויב
ב .אם אין לו יין לשתות בתוך הסעודה ,אם מכוון ברכה אחרונה מכיון
בברכת המזון לפטור את יין הקידוש כמו שמייעץ שהמשקים פוטרים
הביאור הלכה אין צריך ברכה אחרונה. את המשקין שבתוך
ודאי הסעודה,
ג .ואם אינו מכוון בבהמ"ז לפטור את יין הקידוש הרי
טעות הוא ,כמו
זה מח' וספק ברכות להקל ,ולכתחילה לא יכנס לספק
שהערתם שמכיון
זה.
לשליחת מאמרים ובירורים הלכתיים ,ניתן לשלוח למייל9917936@gmail.com : להצטרפות לקבלת העלון במיילnewsletter.mechubarim@gmail.com :
לתגובות: לשאלות בהלכה:
9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8 ו
