gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מחוברים - עוז והדר · Mechiburim - Oiz Vehudar — ניצבים וילך (2026-08-31)

מוציא לאור: מחוברים - עוז והדר · Mechiburim - Oiz Vehudar

שבוע: ניצבים וילך (2026-08-31)

מחוברים - עוז והדר · Mechiburim - Oiz Vehudar — ניצבים וילך (2026-08-31)

פתח את ה-PDF הורדה

‫מצורפים העלונים‪:‬‬ ‫‬ ‫בס"ד‬ ‫חמ„ו˙ ‚נוזו˙ ופנינים י˜רים מע˘י ‪„ˆ‰‬י˜ים‬ ‫ופעול˙ם ‪‰‬ליכו˙י‪‰‬ם ב˜ו„˘ ורום מעל˙ם ˘ל‬ ‫מרנן ˙למי„י ‪‰‬בע˘"ט זי"ע וממ˘יכי „רכם‬ ‫‬ ‫אורות של אמונה‬ ‫‡וˆר בלום וכלי מל‡ ברכ‪ ‰‬מסו„ר וערוך מ˙וך‬ ‫˘יחו˙ ‪‡‚‰‬ון רבי מנחם מנ„ל פומרנ‪˘ ı‬ליט"‡‬ ‫לדרך החיים‬ ‫מלוקט מדברות‬ ‫קדשו ותורתו של‬ ‫האדמו"ר רבי דוד חי‬ ‫אביחצירא שליט"א‬ ‫עמ' י"א‬ ‫עמ' ט'‬ ‫בס"ד‬ ‫ובחר˙ בחיים‬ ‫בס"ד‪ ,‬גיליון רצ"ח | פרשת יתרו | תשפ"ה‬ ‫משיעורי‬ ‫רבי מנחם מנדל‬ ‫‚ליון ˘בועי במ˘נ˙ מרן ה‡ור החיים ה˜' זיע"‡‬ ‫גליון ד"ש‬ ‫גיליון א'‬ ‫בראשית תשפ"ו‬ ‫ע‪ ú‬ה˙ורה והמוע„ים‬ ‫עמ'החייםי"ט‬ ‫פומרנץ שליט"א‬ ‫הפרדת רשויות – האדם ובעלי‬ ‫)בראשית תשפ"ג(‬ ‫˙ור˙ חיים‬ ‫נו˘‡ ˙ורני מר˙˜‬ ‫עמ' ט"ו‬ ‫פר' נצבים וילך‬ ‫תשפ”ו‬ ‫ל‡ור „ברי ה‡ור החיים‬ ‫˘ולחן ˘ב˙ עם ה‡ור החיים‬ ‫האכילה קודם החטא ולאחריה ולאחר דור המבול‬ ‫טרם מתן תורה נצטוו ישראל מפי‬ ‫אותו ליל הסדר לא יישכח במהרה מבני המשפחה‪ ,‬קטנים‬ ‫וגדולים גם יחד‪.‬‬ ‫איך שרק תסתכלו על זה‪ ,‬היה יחיאל מיכל חביב הקהל‪.‬‬ ‫ממרום גילו המופלג וזקנו שופע ההדר‪ ,‬מקומו הקבוע אי‬ ‫מוֹע‬ ‫הגבורה )יט‪ ,‬ה(‪” :‬וְ ַע ָתּה ִאם ָשׁ ַ‬ ‫ולאשתו נתן הבורא יתברך את כל עשב זורע זרע‬ ‫וכל פרי עץ‪ .‬אולם לחית הארץ ולעוף השמים נתן‬ ‫מובן‪ ,‬כי לכאורה כאן במעשה בראשית מדברת‬ ‫התורה על דרך פעולת גוף האדם והבהמה‪ ,‬וכי‬ ‫ויהי האדם לנפש חיה‬ ‫יתי‬‫וּשׁ ַמ ְר ֶתּם ֶאת ְבּ ִר ִ‬ ‫ִתּ ְשׁ ְמעוּ ְבּקֹלִ י ְ‬ ‫יתם לִ י ְסגֻ לָּ ה ִמכָּ ל ָה ַע ִמּים כִּ י לִ י כָּ ל‬‫וִ ְהיִ ֶ‬ ‫עד סמוך לעלות השחר ישב סבא וסיפר‪ ,‬בכה וקונן‪ .‬על‬ ‫הצרת צעדיהם ועל האקציות ההמוניות‪ ,‬על השאגות‬ ‫שם בכותל המזרח בבית הכנסת השכונתי וקורות חייו‬ ‫שהותירו את חותמם בפניו משופעות הקמטים והתלמים‪,‬‬ ‫רק את כל ירק עשב‪ ,‬ולא את פרי העץ והזרעים‪.‬‬ ‫שניהם מקרה אחד להם עד שיאכלו מאכל אחד‬ ‫בריאת האדם ושלטונו בברואים‬ ‫ָה ָא ֶרץ“‪.‬‬ ‫מקפיאות הדם והכלבים האימתניים‪ ,‬על המגלבים שהכו‬ ‫בבשר החי ועל הנסיעות הממושכות בתת‪-‬תנאים בקרונות‬ ‫ירד מיכל‘ה אל העם והואיל בטובו להעניק להם עצה‬ ‫ותושייה‪ ,‬חיוך חם וגם כוס תה מפעם לפעם‪ ,‬חלוט ביד‬ ‫ואין מאכלם יחד כולם בשווה‪.‬‬ ‫ויהיו ניזונים בשווה?‬ ‫’בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ‘‪.‬‬ ‫האור החיים מבאר את פשר הציווי‬ ‫הבקר‪.‬‬ ‫אוהבת וגדוש קוביות סוכר‪.‬‬ ‫ברם‪ ,‬לענין מה שכתב רש“י בדבר איסור אכילת‬ ‫אם כן‪ ,‬לשון רש“י ’השוה להם הכתוב בהמות‬ ‫הזה‪ ,‬וכותב‪” :‬וְ כַ ֲא ֶשׁר ָר ָצה ֵא‪-‬ל ֶעלְאיןיוֹןלך יפה מן ההתחלה ‪ -‬בריאת מעשה בראשית‬ ‫הוא נזכר‪ ,‬בקול‪ ,‬בפניו של השטן שחרץ את גורלם בהינף‬ ‫הגדרתו המדויקת שנויה היתה במחלוקת‪ַ .‬זקן הקהל‪ ,‬ניצול‬ ‫בשר לאדם הראשון‪ ,‬מודה הרמב“ן‪ ,‬וכותב כי כך‬ ‫וחיות‘ צריך ביאור‪.‬‬ ‫דוּשּׁה‬ ‫וּב ָרה‪ ,‬יְ סוֹד ַה ְקּ ָ‬ ‫תּוֹרה זַ כָּ ה ָ‬ ‫לָ ֵתת ַה ָ‬ ‫המשך בעמוד הבא‬ ‫בס“ד‬ ‫הגליון השבועי מבית עוז והדר ‪ -‬אור לישרים‬ ‫בששה ימים‪ ,‬ולבסוף שבת קודש‪ ,‬בה כלו מעשה‬ ‫יד וקבע מי לחיים ומי למוות‪ .‬ביכּה מרות‪ ,‬לראשונה מזה‬ ‫שואה‪ ,‬סבא חביב או שכן אדיב‪ ,‬כל אלה הינם רק חלק‬ ‫היא דעת רבותינו ז“ל‪ ,‬והוא פשוטו של מקרא‪.‬‬ ‫ובפרט יש להבין מה שכתב לאחר מכן ’ולא הרשה‬ ‫השמים והארץ וכל צבאם‪ ,‬וישבות אלקים ביום‬ ‫רוּחנִ יּוֹת‪ִ ,‬צוָּ ה לָ ֶהם‬ ‫רוּחנִ יּוּת ָה ָ‬‫וְ ַה ָטּ ֳה ָרה וְ ָ‬ ‫עשורים‪ ,‬את גורלה של משפחתו הענפה וקהילתו הפורחת‬ ‫מאותו רצף ארוך של תארים שהוצמדו לו והפכו לחלק‬ ‫עולה אם כן‪ ,‬כי לדברי הרמב“ן לא קשה הקושיא‬ ‫לאדם ולאשתו להמית בריה ולאכול בשר‘‪ .‬לשון‬ ‫שׁוּבה ֲא ִפלּוּ ֵמ ֵח ְטא ַקל‪.‬‬ ‫השביעי‪.‬‬ ‫ֶשׁיַּ ְחזְ רוּ ִבּ ְת ָ‬ ‫שעלו על המוקד‪ ,‬חלקם מול עיניו‪ .‬צירל וחווהל‘ה‪ ,‬משה‪-‬‬ ‫מתדמיתו‪ ,‬חלק ממסכת חייו‪.‬‬ ‫וּכְ ָבר ָק ַדם לָ נוּ ַמ ֲא ָמ ָרם זַ “ל )קידושין‬ ‫מרגליות יקרות ואבני מט‪,‬‬ ‫הראשונה שהקשינו על דברי רש“י‪ ,‬בדבר‬ ‫זו אינה מצויה‪ ,‬כי מן התורה יודעים אנו על‬ ‫מרדכי ויידל‪ ,‬אבא ואמא‪ .‬החברים לשטיבל והשכנים‪ ,‬הרבי‬ ‫חושן‪,‬‬ ‫ביום השישי לבריאה‪ ,‬ברא הקדוש ברוך הוא את‬ ‫שרוליק נכדו‪ ,‬אשר חש קרוב מספיק לסבא הגדול‪ ,‬החליט‬ ‫ב( ְבּ ִדין ַה ְמ ַק ֵדּשׁ ֶאת ָה ִא ָשּׁה ַעל‬ ‫וגבאי‪ ,‬המלמד והבלן‪.‬‬ ‫השוואת האדם והבהמה‪ .‬אך עדיין שומה עלינו‬ ‫האסור והמותר‪ ,‬ומדברי חז“ל למדנו על הכשר‬ ‫האדם‪ .‬האדם הוא נזר הבריאה‪ ,‬ונברא אחרון‬ ‫לעשות שימוש מועיל בכובע אותו חבש מיכל‘ה בחיק‬ ‫נפלאיםעליהם‬ ‫פניו הוצפו דם כשנזכר במפקדפנינים‬ ‫ְמנָ ת ֶשׁהוּא ַצ ִדּיק גָּ מוּר‪ ,‬וְ נִ ְמ ָצא ָר ָשׁע‪,‬‬ ‫צדיקיםיו ִק ִ‬‫וסיפורי ֶשׁ ִקּ ָ‬ ‫להבין את הלשון שנקט רש“י‪ ,‬ש‘לא הרשה‘ לאדם‬ ‫והפסול‪ ,‬אולם מהו ’לא הרשה‘? האם איסור גמור‬ ‫למעשה בראשית‪ ,‬אחר כל בעלי החיים‪ ,‬כדי‬ ‫הסדיסט שכפה‬ ‫המשפחה ‪ -‬כובע הסבא החביב‪.‬‬ ‫ישׁינַ ן ֶשׁ ָמּא‬ ‫ידּוּשׁין‪ ,‬כִּ י ַחיְ ִ‬ ‫ידּוּשׁ‬ ‫לרוץ ריצה חסרת תכלית על השלג‪ ,‬ועטו ארשת סלידה‬ ‫ולאשתו להמית בריה ולאכול בשר‪ .‬מדוע נוקט‬ ‫באותו ליל הסדר עליו נסוב סיפורנו‪ ,‬החליט שרוליק כי‬ ‫הגות ורעיון ָע ָשׂה ְתּ ָ‬ ‫דברי‬ ‫הוא? הלא על עץ הדעת הזהיר הקדוש ברוך הוא‬ ‫שישלוט בכולם‪.‬‬ ‫שׁוּבתוֹ‬ ‫וּב ֶא ְמ ָצעוּת ְתּ ָ‬‫שׁוּבה‪ְ ,‬‬ ‫רש“י בביטוי זה‪ ,‬החורג מלשון התורה בכל מקום‪.‬‬ ‫את אדם הראשון בפירוש‪ ,‬ואמר לו )בראשית ב יז(‬ ‫במשורה‪.‬‬ ‫כשתיאר את מרק‪-‬הפיגולים שחולק להם‬ ‫די לו להחשות‪ .‬הוא מוכרח להתחקות אחר סיפור חייו‬ ‫בסיום מעשה בראשית אמר אלקים לאדם‬ ‫יִ ָקּ ֵרא ַצ ִדּיק“‪.‬‬ ‫מדוע נאסר הבשר לאדם והותר לנח?‬ ‫”וּ מֵעֵץ ה ַּדַעַת טוֹב וָר ָע לֹא תֹאכ ַל מ ִּמ ֶּנוּ“‪ ,‬אך מה‬ ‫ולאשתו )פסוקים כט‪-‬ל(‪” :‬ה ִּנ ֵה נָת ַּתִי לָכ ֶם אֶת ּכ ָל‬ ‫אכן נפסק בשלחן ערוך )אה“ע לח‪,‬‬ ‫החסידות‬ ‫כך‬ ‫תורת‬ ‫לא‬ ‫מאוצרות‬ ‫ההתרגשות לפתה אותו כששיתף בסיפורי הגבורה‬ ‫האמיתית‪ ,‬היהודית‪ .‬השופר שהושג מאי‪-‬שם בדרך‬ ‫של סבא‪ ,‬להעשיר בפרטים שעוד לא ראו אור עולם וטרם‬ ‫שמעתם אוזן ולמלא את נרתיקו בסיפורים נוטפי נוסטלגיה‬ ‫ביאור הנוסח ’לא הרשה‘?‬ ‫מנתֶב זֹרֵעַ זֶר ַע אֲׁשֶר עַל ּפ ְנ ֵי כ ָל הָאָר ֶץ וְאֶת ּכ ָל‬ ‫לא(‪]” :‬המקדש את האשה[ על עֵשׂ‬ ‫משובצות מיד‬ ‫זהבליד‬ ‫המחנה‪.‬ומסודרות‬ ‫דרך‪ ,‬התפילין שהוחבאו במסירות נפש והועברו‬ ‫מעברו הנסתר של סבא‪.‬‬ ‫קודם שנבוא לביאור הדברים‪ ,‬נציגה נא בזה את‬ ‫הריעזוֵץ אֲׁשֶר ּבוֹ פְר ִי עֵץ זֹרֵעַ זָר ַע לָכ ֶם יִהְי ֶה לְאָכְל ָה‪:‬‬ ‫שאני צדיק‪ ,‬אפילו רשע גמור‪ ,‬ה ָ‬ ‫המשך דברי הרמב“ן‪ ,‬העוסק בביאור החילוק בין‬ ‫כבהמות נדמו‬ ‫ַשמַי ִם וּ לְכֹל רוֹמֵשׂ עַל‬ ‫תשובהָל חַ ּי ַת הָאָר ֶץ וּ לְכ ָל עוֹף הׁ ּ ָ‬ ‫מקודשת מספק‪ ,‬שמא הרהר וּ לְכ‬ ‫ושיחותיו של‬ ‫בהתרגשות‪ ,‬ספר תהלים בלוי אותו חלקו בני‬ ‫משיעוריו‬ ‫תכנית מורכבת נטוותה מבעוד מועד‪ ,‬וכך מצא את עצמו‬ ‫הריקודים‬ ‫תפילות הימים הנוראים והבכיות המזעזעות‪,‬‬ ‫שרוליק בוהה בסבו משך כל הסדר‪ ,‬עוקב בדריכות אחר‬ ‫דורו של אדם הראשון וזרעו אחריו‪ ,‬ובין נח ובניו‬ ‫על מנת לשנות פרק זה‪ ,‬שומה עלינו לחקור‬ ‫רבי מנחם מנדל פומרנץ ’הרי זו‬ ‫לדגש‪:‬ר ֶץ אֲׁשֶר ּבוֹ נֶפֶׁש חַ ּי ָה אֶת ּכ ָל יֶר ֶק עֵשֶׂב לְאָכְל ָה‪,‬‬ ‫בלבו“‪ .‬עם זאת יש לשים לב הָאָ‬ ‫‪ -‬להם הותרה אכילת בשר‪.‬‬ ‫ולפרש את פשר היחס בין אדם לבהמה‪.‬‬ ‫הרהר כ ֵן“‪ .‬ובזה מסתיימת מלאכת היום השישי‬ ‫מקודשת מספק‪ ,‬שמא ו ַיְה ִי‬ ‫שליט“א‬ ‫בשמחת תורה‪ ,‬שיעורי התורה המחתרתיים והחיזוק‬ ‫ההדדי באמונה‪.‬‬ ‫מעשיו ומצפה לרגע הגורלי בו תשתנה המשוואה‪ .‬הרגע בו‬ ‫הוא יוכל לדרוש‪ ,‬ולעמוד על שלו‪.‬‬ ‫וכתב‪ ,‬כי בעלי החיים יש בהם נפש התנועה‪,‬‬ ‫הנה‪ ,‬כל אדם יש בו נפש בהמית מלבד הנפש‬ ‫עם כל מלאכת השמים והארץ )פסוק לא(‪” ,‬ו ַּיַר ְא‬ ‫תשובה בלבו‘‪.‬‬ ‫קולו התאושש מעט‪ ,‬התייצב‪ ,‬כשהגיע לשלב בו הופיע‬ ‫’נו? אז מי גנב את האפיקומן?‪ ‘...‬הפנה סבא מבט חמים‬ ‫אשר יש בה קצת מעלה בדומה לנפש המשכלת‪,‬‬ ‫המשכלת‪ ,‬וכדברי הכתוב )קהלת ג יט( ּ‬ ‫”כ ִי מִקְר ֶה‬ ‫האםקִים אֶת ּכ ָל אֲׁשֶר עָשָׂה וְה ִּנ ֵה טוֹב מְאֹד ו ַיְה ִי עֶר ֶב‬ ‫נידון מעניין כשלעצמו הוא ‪ -‬אֱלֹ‬ ‫הצבא האדום בשערי המחנה וכבש אותו‪ ,‬שחרר את שלדי‬ ‫לנכדים‪ ,‬בקולו נשמעת היטב שמחת החג אך לצד זאת‬ ‫ואף כח הבחירה ניתן בהם במידה ידועה‪ ,‬לבחור‬ ‫ב ְנ ֵי הָאָד ָם וּ מִקְר ֶה ה ַּבְהֵמָה וּ מִקְר ֶה אֶחָד לָה ֶם‬ ‫תשובה‪ ,‬בֹקֶר יוֹם הׁ ַּשׁ ִּשִי“‪.‬‬ ‫ו ַיְה ִי‬ ‫ניתן להניח שהעבריין עשה‬ ‫האדם שבו ואפשר להם לשוב לארץ החיים‪.‬‬ ‫מעיד רעד קל כי השנים לא פסחו עליו‪.‬‬ ‫עמ' כ"ג‬ ‫בחיים על פני המוות ולבחור את הראוי להם‬ ‫ּכ ְמוֹת ז ֶה ּכ ֵן מוֹת ז ֶה ו ְרוּ חַ אֶחָד ל ַּכֹל וּמוֹתַר הָאָד ָם‬ ‫ובכך להחזיק את הקידושין כתקפים‬ ‫עמ' כ"ז‬ ‫’ואז נמלטתי לארץ הקודש‪ ,‬השתקעתי בבני ברק והנה אני‬ ‫נדמה לו שהוא שמע משהו‪ .‬מי?‬ ‫מאכל האדם‪ ,‬ואיסור הבשר‬ ‫שבת קודש‬ ‫על התורה‬ ‫למזונם‪ ,‬ובכח זה בורחים הם מן הצער והמיתה‬ ‫מִן ה ַּבְהֵמָה אָי ִן ּכ ִי ה ַּכֹל הָב ֶל“‪ .‬כי אכן מאכל האדם‬ ‫מספק‪ ,‬גם בשעה שאנו עודנו רואים ‪-‬‬ ‫’אני‘ נשמע שוב הקול‪ ,‬צלול וצעיר‪ ,‬מפיו של שרוליק‪’ ,‬אני כאן‘ סיים באחת‪ ,‬נותן סביבו מבט אוהב‪ ,‬חם‪.‬‬ ‫ומבקשים את מזונם וטובתם‪ .‬וכמו שאמר הכתוב‬ ‫והבהמה שווה‪ ,‬ויכול אדם לאבד ולהפקיר את‬ ‫והואנתינת עשב הארץ למאכל לאדם ולכל הבהמה‬ ‫לדוגמה ‪ -‬את החפץ הגנוב בידו‪ ,‬על‬ ‫זהו? הנכדים היו המומים‪.‬‬ ‫גנבתי את האפיקומן!‘‬ ‫)קהלת ג כא( ”מִי יוֹדֵעַ רוּ חַ ּב ְנ ֵי הָאָד ָם הָעֹל ָה ה ִיא‬ ‫שליחותו בעולם‪ ,‬עד שיהא נמשל כבהמות נדמה‪.‬‬ ‫כתב רש“י דבר אשר יש בו ענין לענות בו‪ ,‬וז“ל‪:‬‬ ‫טרם החזירו לבעליו‪.‬‬ ‫בענין זה נחלקו הראשונים והאחרונים‬ ‫לאחרשבת‬‫נועם‬ ‫לפתע‬ ‫אכסוף‬ ‫חכמההחיפזון הפתאומי של סבא לסיים‪ ,‬לקצר‬ ‫קודש והגיונות מה‬ ‫זמן‪.‬‬‫שלהבות‬ ‫’ומה תרצה בתמורה?‘ סבא לא בזבז‬ ‫לְמָעְל ָה ו ְרוּ חַ ה ַּבְהֵמָה הַיֹּרֶד ֶת ה ִיא לְמ ַּטָה לָאָר ֶץ“‪.‬‬ ‫ואמרו חז“ל כי האדם הוא ממוצע בין מלאכי‬ ‫”לכם יהיה לאכלה‪ .‬ולכל חית הארץ ‪ -‬השוה להם‬ ‫’אבקש את אשר חפצתי‘ הבהיר שרוליק בטון עסקי שאינו האריכות הרבה ולוותר על פירוט העלייה לארץ‪ ,‬חבלי‬ ‫ומשום כך ראוי גם לבני האדם לנהוג ברחמים‬ ‫השרת לבהמת הארץ‪ ,‬וכלשונם )חגיגה טז‪” :(.‬ששה‬ ‫וסגולתה)עיי‘ נו“כ שם(‪ ,‬יש הסבורים כי אכן‬ ‫הכתוב בהמות וחיות למאכל“‪.‬‬ ‫בוער‬ ‫השבת‬ ‫ועוד? מה‬ ‫בקדושת‬ ‫השבועלי הקליטה והקמת המשפחה‪ ,‬שיקומו האישי‬ ‫מפרשת‬ ‫משתמע לשתי פנים‪’ ,‬אך ורק אם יואיל הסבא להבטיח‬ ‫בבעלי החיים ולא לגרום להם צער‪.‬‬ ‫דברים נאמרו בבני אדם‪ ,‬שלשה כמלאכי השרת‪,‬‬ ‫ניתן להאמין בכך‪ ,‬אך זאת כמובן רק‬ ‫לו?‬ ‫נאמנה כי יגשים את משאלתי‘‪.‬‬ ‫מבואר‪ ,‬כי על אף היות האדם נזר הבריאה‬ ‫מטעם זה‪ ,‬מדרכי המוסר ראוי היה תחילה שלא‬ ‫שלשה כבהמה“‪ .‬בחלק הרוחני שבו נוהג האדם‬ ‫ותכליתה‪ ,‬מכל מקום לענין מאכלו הושווה לחית‬ ‫הרבילהשיב‬ ‫וסבורים‬ ‫עצמו‬ ‫בתנאי שהוא קיבל על‬ ‫עצמו את על ההנהגה‪ ,‬ובטרם לקח‬ ‫החולקים‬ ‫ה‡הבה מ˜ל˜ל˙ ‡˙ ה˘ורה‬‫כוס ישועות אשא ‪ -‬גביע‬ ‫את השמש ושאלו על‬ ‫מאן‪-‬דהוא שפגש‬ ‫כבשן האש‬ ‫’במה כבר יכול להיות מדובר?‪ ‘...‬סבא הפך משועשע‪,‬‬ ‫תמיהה מתבקשת תמה רבינו בעל ’אור החיים’ היעדרותו‪ ,‬סיפר שהלה גמגם על עיסוק חשוב‬ ‫ויש בכדי‬ ‫הגזילה‪,‬‬ ‫את את‬ ‫הקדוש‬ ‫לאכול מבשר בעלי החיים‪ .‬אולם כאשר השחית‬ ‫כמלאכי מרומים‪ ,‬אולם בצרכיו הגופניים אינו‬ ‫ובהמת הארץ‪ ,‬ומאכל כולם מעשב הארץ‪.‬‬ ‫לקדש בו‪,‬‬ ‫הגביע לידו‬ ‫מקוצק‬ ‫’אוסף הבולים היקר שלי? הכרך העתיק של סלאוויטא?‘‬ ‫קידושיו אינם‬ ‫אלאסטוטשינר‬ ‫די‪ ,‬נתן‬ ‫אין רבי‬ ‫אחדאף בכך‬ ‫מהחסידים‪,‬‬ ‫קם כי‬ ‫שנקלע אליו שלא בטובתו‪ .‬התורה הקדושה מספרת לנו אודות המעמד נורא ההוד ‪-‬‬ ‫הקדוש בפרשת ויגש (בראשית מה)‬ ‫שרוליק‪:‬‬ ‫כל אדם את דרכו על הארץ‪ ,‬וגם הארץ הנה‬ ‫שונה מן הבהמה‪ .‬ומשום כך‪ ,‬אם לא ישגיח על‬ ‫ועוד הוסיף רש“י וכתב‪” :‬ולא הרשה לאדם ולאשתו‬ ‫בראשו‪.‬יוסף ביום השלישי‪ ,‬הם כבר ממשמעמד‬ ‫’לא ולא‘ הניד‬ ‫נשחתה‪ ,‬ובעלי החיים השחיתו דרכם ברעת‬ ‫קיום תפקידו בזה העולם‪ ,‬ידמה לבהמה‪ ,‬כי האדם‬ ‫והעמידו השיב‬ ‫כל עוד לא‬ ‫הגביע‬ ‫מספק‬ ‫אף את‬ ‫ולקח‬ ‫קידושין‬‫מוורשה‪,‬‬ ‫פותחת בפסוקים‬ ‫סוד הגביע‬ ‫כעסו‪.‬הר סיני וקבלת התורה‪ ,‬והפרשה‬ ‫השמש שלנצפה‬ ‫כיצד ייתכן שכל אותן שנים שהיה‬ ‫הגזילה‪.‬יצחק מאיר באמרו לו‪ :‬להמית בריה ולאכול בשר‪ ,‬אך כל ירק עשב יאכלו‬ ‫את של רבי‬ ‫הרב על ידו‬ ‫שלר ֵאל‬‫לפטירתויִ ְשׂ ָ‬ ‫השבעהאת ְבּנֵ י‬ ‫ישׁי לְ ֵצ‬ ‫ימי ִ‬ ‫כלותה ְשּׁלִ‬‫עם ֶֹדשׁ ַ‬ ‫”בּח‬‫כהרגלו‪ ,‬ב(‪ַ :‬‬ ‫בעיר )יט‪ ,‬א ‪-‬‬ ‫סבא‪ .‬משוטט הבאים‬ ‫נרמזה בקולו‬ ‫רוחחי?‬ ‫קוצרהוא‬ ‫להודיע של‬ ‫לאביו כי‬ ‫נימה קלה‬ ‫’נו?‘שלח‬‫במצרים‪ ,‬לא‬ ‫והמתפללים של‬ ‫האדם‪ ,‬נגזרה כליה על תבל וכל יושבי בה‪ ,‬והיו‬ ‫אשר אינו מקיים את התכלית אשר בעבורה בא‬ ‫בראשונים כלם‪ ,‬וכשבאו בני נח התיר להם בשר‪ ,‬שנאמר‬ ‫לכן יקדש יחד‬ ‫לשמוע קדוש‪,‬‬ ‫מוקדשת‬ ‫רוצהנרחבת‬ ‫זי”ע “העולם‬ ‫יריעה‬ ‫ידים‬ ‫בונםְסעוּ ֵמ ְר ִפ ִ‬ ‫מפשיסחא‬ ‫שמחהי‪ :‬וַ יִּ‬ ‫רבי ַבּר ִסינָ‬ ‫סיפרויּוֹם ַהזֶּ ה ָבּאוּ‬ ‫הקדוש ִמ ְד‬ ‫המנינים ֵמ ֶא ֶרץ ִמ ְצ ָ‬ ‫המאוחריםריִ ם ַבּ‬ ‫ובשנות כליאתו בבית‬ ‫לי‪ ,‬סבא‘‪.‬‬ ‫’תבטיח‬ ‫עבדותו‪,‬‬ ‫אם בשנות‬ ‫לעולם הזה‪ ,‬עליו אמרו חז“ל )עירובין יג‪” (:‬נוח‬ ‫חלק נא רבנו”‪.‬‬ ‫הסוהר‪ ,‬ייתכן שלא היה באפשרותו‪ ,‬אך לאחר שלקראת השעה שמונה; הוא נראה מגיח סוף‬ ‫ראויים כולם למות במבול‪ .‬אלא שנח איש צדיק‬ ‫)להלן ט ג( ’כל רמש אשר הוא חי וגו‘‪ ,‬כירק עשב‘ ‪-‬‬ ‫נוספתאלא‪ -‬האם‬ ‫לנקודה‬ ‫ובאחרונים‬ ‫וגמרור“‪.‬‬ ‫נמנו ד ָה ָה‬ ‫תקפ”ז‪ֵ ,‬אל נֶ גֶ‬‫שׁם יִ ְשׂ ָר‬ ‫י”בוַ יִּ ַחן ָ‬ ‫באלול‬ ‫ביוםד ָבּר‬ ‫ותפליור ִסינַ י וַ יַּ ֲחנוּ ַבּ ִמּ ְ‬ ‫תחת‬ ‫כשטליתוֹאוּ ִמ ְד ַבּ‬‫שריר וַ יָּ ב‬ ‫מביתו’והכל‬ ‫בנינוחות‬ ‫והתפייט‪,‬‬ ‫נו‪ ,‬אני מתחייב בזאת‘ נעתר סבא סוף‬ ‫’נו‬ ‫ענה כלום‪,‬‬ ‫הרי”מ’ לא‬ ‫בעל ‘חדושי‬ ‫שעלה לגדולה‪,‬‬ ‫תמים היה‪ ,‬ואותו ראה ה‘ צדיק לפניו בדור הזה‪,‬‬ ‫לו לאדם שלא נברא יותר משנברא“‪ .‬אך לעולם‬ ‫שהתרתי לאדם הראשון ‪’ -‬נתתי לכם את כל‘“‪.‬‬ ‫בתשובה‪,‬‬ ‫הגביע הרהר‬ ‫שהוא‬ ‫בשתיקה את‬ ‫העובדהכי לקחאמירתו‬ ‫בצל הקדש‬ ‫הסתופפוועל‬ ‫הפסוקים‬ ‫סדראשר‬ ‫מהחסידים‬‫האור החיים הקדוש על‬ ‫וקיים‘‪.‬הלא חלפו תשע שנים תמימות בית שחיו‪ ,‬והוא צועד לביתעומד‬ ‫הכנסת‪.‬‬ ‫והעמידו על‬ ‫הנוראים‬ ‫בימים‬ ‫אביו?נעץ עבור מה‬ ‫עד שבאו אחיו‪ ,‬וכיצד לא חש לצערו של‬ ‫ובזכותו הציל הקדוש ברוך הוא שנים שנים מכל‬ ‫בוודאי שם אדם עליו‪ ,‬ויוכל לחזור אל מעלתו‪.‬‬ ‫יש מבואר‪ ,‬כי לא הותר לאדם הראשון לשחוט‬ ‫בתשובה‪.‬הרי‬ ‫ודאי שב‬ ‫מקוצק‪ .‬ואף‬ ‫הרביכי אכן‬ ‫קובעת‬ ‫ידו של‬ ‫תקפ”ח‬ ‫המציין כי‬ ‫תחלת שנת‬ ‫לאחרשלהפסוק‬ ‫נאמר‬ ‫שהפסוק ’וַ יִּ ְסעוּ ֵמ ְר ִפ ִידים‘‬ ‫הסיכה תשלום?‬ ‫מקבל השמש‬ ‫שרוליק את‬ ‫אושוויץ‪ ,‬סבא!‘‬ ‫ַ’ס ֵפּר לנו על‬ ‫הרבי מקוצק‬ ‫יפל דבר בהנהגת חסידי‬ ‫והתאבל האם‬ ‫הרי כל אותן שנים ישב יעקב אבינו‬ ‫מין‪ ,‬ושבעה שבעה מן הטהורים‪ .‬ומעתה ואילך‬ ‫ולאכול בשר בהמה‪ ,‬ואף על ידי שחיטה ‪ -‬כשאינו‬ ‫אדם נאמן‬ ‫שמואל( כי‬ ‫הסוברים‬ ‫מעריב‪ ,‬הביט על‬ ‫פשיסחא‪.‬לָ ָמּה‬ ‫”ק ֶשׁה‪,‬‬ ‫מ ְד ַבּר ִסינָ י‘‪ ,‬וקושייתו איתנה‪ָ :‬‬ ‫בתנאיזֶּ ה ָבּאוּ ִ‬ ‫המשרה‬ ‫במפורש ַ’בּיּוֹם ַה‬ ‫נכלל סביב‪,‬‬‫ששררה‬ ‫המשועשעת לא‬ ‫שפוצצה באחת את הבועה‬ ‫שיטת הרמב"ן בהבדל שבין מאכל אדם ובהמה‬ ‫ואמר לו‪:‬‬ ‫)ביתרבי נתקי‬ ‫החסיד‬ ‫בליל ראש השנה‪ ,‬לאחר תפילת‬ ‫על בנו אהובו‪.‬‬ ‫הקדושסוּק‬‫קוֹדם ָפּ‬ ‫הרב ֶ‬ ‫אלק ִדּים‬ ‫החסידים לְ ַה ְ‬ ‫נגשוה ָהיָ ה לוֹ‬ ‫הכנסתכִּ י ָפּסוּק זֶ‬ ‫מּוּק ָדּם‪,‬‬ ‫בית ְ‬ ‫אתר ַה‬ ‫יח‬ ‫ולהכיןא ֵ‬ ‫ִ‬ ‫להשכים קום‬ ‫הניסים‬ ‫והאתגרים‪,‬‬‫והתשובה ’ספר לנו על החוויה‪ .‬על הקשייםשעליו‬ ‫נתן ה‘ רשות לבני האדם לשחוט ולאכול‪ ,‬כי כל‬ ‫בתשובה‪,‬‬ ‫נבלה וטריפה‪ ,‬אלא רק לנח ובניו הותר הדבר‪ ,‬ואז‬ ‫שהרהרבכדי‬ ‫בפוזמקאות‬ ‫עצמו‬‫תבוא אלי‬ ‫להעיד על‬ ‫רבי “נתקי‪ ,‬עוד‬ ‫מרעידה‪:‬‬ ‫פנינים ואמרות‬ ‫סינַ י‘“‪.‬‬ ‫ֶשׁלְּ ָפנָ יו ֶשׁ ָא ַמר ָ’בּאוּ ִמ ְד ַבּר ִ‬ ‫נמנע יוסףוהישועות‪ ,‬הגבורה וההצלה‪ ,‬אנא!‘ למתפללים?‬ ‫קיום המין ‪ -‬בעבור נח וזרעו‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬הרמב“ן על אתר הביא את דברי רש“י‪,‬‬ ‫לדעות אחרות )טיב קידושין ועוד(‬ ‫נאסר להם בשר מן החי ואבר מן החי ודם‪.‬‬ ‫נזיפה”‪...‬‬ ‫מוורקא זי”ע ואחלו לו ‘גוט יום לקבלאכן‬ ‫יצחק‬ ‫השמש‬ ‫הקהילהכךבפני‬ ‫כשהטיח אחד מנכבדי‬ ‫רצה‬ ‫שלא‬ ‫מפני‬ ‫לאביו‪,‬‬ ‫מלהודיע‬ ‫שקדושי עליון‬ ‫ואף ממעשים אלו למדנו‬ ‫לרבם‪,‬שכל‬ ‫לוהטות‬ ‫חסידים‬ ‫במילים‬ ‫הקדוש אצל‬ ‫טוב’‪ ,‬כנהוג‬ ‫האור החיים‬ ‫משיב‬ ‫על‬ ‫חטאם‪ .‬האפירו‪.‬‬ ‫באחת‪ ,‬פניו‬ ‫אחיוהרצין‬ ‫ולפרסם את‬ ‫לבייש אתסבא‬ ‫ועם כל זאת‪ ,‬גם אחר היתר אכילת הבשר‪ ,‬לא נתן‬ ‫וכתב שכן פירש גם בסנהדרין )נט‪ :‬ד“ה ’לא הותר‘(‬ ‫בעדות של‬ ‫נתונה לו רק‬ ‫הנאמנות‬ ‫האחים הרי סיפרו ליעקב שחיה רעה אכלתהו‪ ,‬את האשמה‪ ,‬שתק הלה במבוכה ופניו הסמיקו‪.‬‬ ‫מהי ההשוואה בין אדם ובהמה?‬ ‫השלחן קיבלו על עצמם את עול הנהגת‬ ‫חדש בהיכל ›››‬ ‫צדיקים כי‬ ‫התבטאויערך את‬ ‫אודותם ממנו כי‬ ‫הוסיפו ובקשו‬ ‫אש יוקדת‪,‬‬ ‫שלהבת‬ ‫ה‘ יתברך לאדם רשות בנפש הבהמה‪ ,‬ואסר להם‬ ‫בזה הלשון‪” :‬לא הותר בשר באכילה‪ ,‬דכתיב ’הנה‬ ‫עדים‪.‬הגביע‪ ,‬ויש‬ ‫שניהחזקת‬ ‫שלידי‬ ‫ממש‪,‬על‬ ‫החסידים‬ ‫טוב‪.‬‬ ‫לכבוד יום‬ ‫הטהור‬ ‫לאיש‬ ‫כולןהבטיח‬ ‫כשורה”‬ ‫יהיה לא‬ ‫מדברים‪,‬‬‫לא הכל‬ ‫“ממחר‬ ‫זהו טאבו‪ ,‬ידעו הכל‪ .‬על הנושא הזה‬ ‫שיוסף‬ ‫ולא חי‪,‬‬ ‫יעקב‬ ‫וכאשר ישמע‬ ‫ל‬ ‫ע‬ ‫ַ‬ ‫הוּא‬ ‫שׁ‬ ‫ֶ‬ ‫י‬ ‫אוּלַ‬ ‫”וְ‬ ‫קדשו‪:‬‬ ‫לשון‬ ‫וזו‬ ‫באש‘‪,‬‬ ‫בוערות‬ ‫’התיבות‬ ‫ולא‬ ‫הנושא‬ ‫על‬ ‫שאלות‬ ‫הזועם‪.‬‬ ‫בו‪ .‬הוא‬ ‫אין‬ ‫עלול‬‫דשים‬ ‫אותו‬ ‫מזכירים‬ ‫אבר מן החי‪ ,‬והוסיף להם לישראל איסור אכילת‬ ‫נתתי לכם את כל עשב‘ וגו‘ ‪ -‬לכם ולחיות נתתי‬ ‫והנה השוואה זו בין אדם ובהמה צריכה תלמוד‪.‬‬ ‫שראויהשלכה‬ ‫לנידון זה‬ ‫שלישהגביע‬ ‫הראשונה‪,‬‬ ‫לדעהמהו סודו‬ ‫נענה להם הרבי מוורקא ואכן נכנס להתבונן‬ ‫אירע‪.‬‬ ‫שאכן‬ ‫לחשוד באחים שידם במעל – כפי‬ ‫שּׁוּרה“‪,‬‬ ‫”א ֲה ָבה ְמ ַקלְ ֶקלֶ ת ַה ָ‬ ‫)סנהדרין קה‪ ,‬ב(‪ַ :‬‬ ‫לחלונות בית‬ ‫אוֹמ ָרם‬ ‫מבעד‪ְ ‬‬ ‫נראו ֶדּ ֶר‬ ‫מקטנותו‪ ,‬וזהו‪.‬‬ ‫אבלנכדלמחרת‪ ,‬לא‬ ‫ידע כל‬ ‫’משם‘‪,‬‬ ‫הגיע‬ ‫רמזים‪ ,‬כלום‪ .‬סבא‬ ‫דם‪ ,‬כי הדם הוא הנפש‪ .‬ורק את גוף בעלי החיים‬ ‫העשבים והאילנות ואת כל ירק עשב לאכלה‪ ,‬אבל‬ ‫הביתגם אם נקבל את עצם הדבר שהאדם והבהמה‬ ‫לכך? הנידון הקודם שהוזכר‪ .‬כי‬ ‫לעריכת השלחן‪ ,‬עמד בראש השלחן הוא על‬ ‫וכך אמרו חכמינו (ב”מ נט‪“ ).‬נוח לו לאדם‬ ‫זרחר‪.‬‬ ‫אוּח‬ ‫ור’מּ ָ‬ ‫ים ַה ְ‬ ‫משתף‪ .‬הכנסת קרני אורן של לְ ַה ְק ִדּ‬ ‫פנינים חכמים ואמרות‬ ‫את ‪ -‬האם‬ ‫להשיגהנ“ל‬ ‫בשאלה‬ ‫יכולים‬ ‫מסתפק‬ ‫שמואלאנחנו‬ ‫והתכונן לקדש‪ .‬על ימינו עמד בנו של אמנם אין‬ ‫העששיות‪,‬‬ ‫הוא לא מדבר על כך ולא‬ ‫התיר הבורא‪ ,‬ולא את נפשו‪ .‬וציוה ה‘ על השחיטה‬ ‫לא חית הארץ נתונה לכם“‪.‬‬ ‫ניזונים מדבר אחד‪ ,‬יש להבין מהו שהושווה‬ ‫האופה‬ ‫שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו‬ ‫להחזיק את‬‫ישהגביע‬ ‫עודנהענינו‬ ‫בידושל‬ ‫דברים‪ ,‬אולם‬ ‫כשהגזילה‬ ‫אברהם סודם של‬ ‫רבי עוֹלָ ם‪,‬‬ ‫תּוֹרה‪ ,‬לָ‬ ‫הרבא‪ ,‬לַ ָ‬ ‫הקדוש‬ ‫בּוֹר‬ ‫הקודם‪,‬לַ ֵ‬‫ה ְמּ ֻקוֶּ וה‬ ‫הוּא זֶ ה יוֹם ַ‬ ‫הרבי‬ ‫במילוי‬ ‫זמנו כִּ י‬ ‫את ְהיוֹת‬ ‫”שׁלִּ‬ ‫לכלות ֶ‬ ‫נאלץנאנח‬‫שובוסבא‬‫חושש‪,‬‬ ‫ברבים”‪’ .‬הבטחה זו הבטחה‘ הזכיר שרוליק בטון‬ ‫למעט צער הבעל חי‪ .‬וזהו אשר אנו מברכים‬ ‫אמנם הרמב“ן עצמו כתב כי אכן חילק הכתוב‬ ‫האדם להם‪ ,‬כאילו תורה אחת להם‪ .‬וגם עצם‬ ‫מגדולי בתורה מצאנו בענין גביע‬ ‫וּמ ַצ ִפּים‬ ‫עודִבים ְ‬ ‫יוֹשׁ‬ ‫עמו ְ‬ ‫ואתווְ ֵהם‬‫יאה‪,‬‬ ‫זי”ע‪,‬ר ָ‬ ‫יּוֹם ַה ְבּ ִ‬ ‫וּמ‬ ‫תּוֹנִ ים‪ִ ,‬‬ ‫שהואיוֹנִ ים וְ לַ ַ‬ ‫משפשףתּ ְחאת‬ ‫תוך לָ ֶעלְ‬ ‫ההסקהאת‬ ‫התנור בעצי‬ ‫”אשר קדשנו במצוותיו וציונו על השחיטה“‪.‬‬ ‫בין האדם ואשתו לחיה והבהמה‪ ,‬ופירש כי לאדם‬ ‫הדבר שהאדם וחמורו יאכלו מאבוס אחד אינו‬ ‫של מכריע‬ ‫הכסףוהוא‬ ‫הקידושין כחלים מספק‪,‬‬ ‫רבים‬ ‫משה‬ ‫והחליט לקיים‬ ‫בפי על כסאו‪ ,‬לקח נשימה ארוכה‬ ‫הבריות כדוגמא עד היכן ידיו מחמת הקור‪,‬‬ ‫והתרווח‬ ‫מאמר זה שגור‬ ‫החסידים‪,‬ינַ י‪.‬הרב הקדוש רבי יעקב אריה יוסף הצדיק‪ ,‬המלמד אותנו כי הצדיק‬ ‫פרקישׂ ָר ֵאל ִמ ְד ַבּר ִס‬ ‫את ְבּנֵ י יִ ְ‬ ‫לומרבוֹאוּ‬ ‫במקום ָמ ַתי יָ‬ ‫לא לנבור בפצעים הישנים‬ ‫ומעולםנאלץ‬ ‫חברו‪ ,‬בחייו‬ ‫לראשונה‬ ‫יש להזהרהבטחתו‪.‬‬ ‫מהלבנת פני‬ ‫במקרה בו הוא טוען שהרהר‬ ‫מרדזימין זי”ע‪ ,‬רבי אלכסנדר זושא משולכילגביע‪.‬‬ ‫התהלים הקבועים שהיה רגיל לומר לפני‬ ‫הקדוש כך‪.‬‬‫יש להניח‬ ‫בתשובה ‪-‬שלודאי‬ ‫ועוד לעשות זאת ”לָ זֶ ה כְּ ֶשׁ ִהגִּ יעוּ ָשׁ ָמּה ‪‬א ָע ְצרוּ כּ ַֹח לְ ַס ֵפּר ֵס ֶדר ַה ָדּ ָבר‪ ,‬וְ ֵתכֶ ף‬ ‫התפלה‪.‬‬‫לדוש בהם‬ ‫הפוגה‪,‬עצמו‬‫להפיל את‬ ‫דעתוללא‬ ‫שיעלה על‬ ‫המדממים‬ ‫מצאנו אדםההם‪,‬‬ ‫א‬ ‫רבי‬ ‫המגיד‬ ‫מפלוצק זי”ע‪ ,‬רבי שרגא פייבל מגריצא וכדברי קדשו‬ ‫לכבשן האש ובלבד‬ ‫נפלאות על פרשת השבוע‬ ‫יע ָחשׁוּק‬ ‫אוֹמרוֹ ַ’בּיּוֹם ַהזֶּ ה ָבּאוּ‘ וגו‘‪ִ ,‬הגִּ ַ‬ ‫רגיל ְבּ ְ‬ ‫הוֹד ָעה‬ ‫המהבילה ַה ָ‬ ‫שהיה‬ ‫בפומבי‪ .‬שלא ילבין פני חברו‪ ,‬מלבד שלא לדבר על כוס התה ָק ְד ָמ‬ ‫ישראל מקוזניץ זי”ע‪ ,‬בספרו ’נזר ישראל’‬ ‫זי”ע ועוד‪.‬‬ ‫קם רבי אברהם משה ומזג מלא היין שכתב שהצדיק משול הוא כגביע של‬ ‫תמר שבעקבותיה דרש רבי יוחנן משמו של לשתות‪.‬‬ ‫הב‡ ◄‬ ‫רבי שמעון בר יוחאי מאמר הזה‪,‬‬ ‫מווארקא יוסף‪ ,‬כי הצדיק אינו אלא כגביע שמקבל‬ ‫המ˘ך בעמו„‬ ‫בתוך הגביע שעמד לפני הרבי‬ ‫אבל אצל אחד המתפללים קרא לפטר את השמש‬ ‫הגאון הצדיק רבי ישראל יעקב‬ ‫ואף הרימו ונתנו על ידו‪ .‬ברב שרעפיו בתוכו להשפיע לכל ישראל כל טוב‪.‬‬ ‫ליובצ’אנסקי – ממשרתו‪ ,‬ואחרים תבעו לקצץ במשכורתו‪.‬‬ ‫אנו‬ ‫מה‬ ‫“עבור‬ ‫מושג‬ ‫היה‬ ‫לא‬ ‫דמו‬ ‫המשגיח מברנוביץ’ ה’ יקום‬ ‫בקרבו התעכב הרבי מוורקא מלהתחיל ובודאי ענין הגביע אשר נתן על ידי‬ ‫משלמים לו? על שנת החורף‬ ‫בסדר הקדוש‪ ,‬עיניו זלגו דמעות רותחות הצדיקים הוא לאות ולסימן שעל ידי כך‬ ‫שכזה‪ ,‬מאמר חז”ל בעלמא‪ ,‬ואם כך אמרו המתוקה שלו?!”‬ ‫חכמינו – כך יש לנהוג!‬ ‫וכלו היה אש להבה‪ .‬ואז‪ ,‬לפתע פתאום‪ ,‬יהיה בידם הצנורות להשפיע שפע ברכה‬ ‫ואחרי תפלת המנחה התגודדו כמה מותיקי‬ ‫חורף כבד היה‬ ‫בזעם‪:‬‬ ‫השמש‬ ‫סביב‬ ‫המנין‬ ‫זה‪.‬‬ ‫התנער ממחשבותיו‪ ,‬הושיט את ידו בה והצלחה על כל המסתופפים בצלם‪.‬‬ ‫השלג נערם‬ ‫לילות ארוכים‪ ,‬וקור עז שרר “כיצד אינך מתבייש לישון על מיטתך?!”‬ ‫גביע האבות‬ ‫היה נתון גביע הקדוש‪ ,‬והניחו על ידו‬ ‫השמש השפיל עיניו ושתק‪.‬‬ ‫ברחובות‪.‬‬ ‫של רבי אברהם משה‪ ,‬ואמר לו בחרדת בספרו ’מגלה עמקות’ (פר’ ויגש) כתב‬ ‫באפשרותו העדיף להתכרבל אזניו בערו מבושה‪ ,‬והוא ייחל שהאדמה תבלע‬ ‫כל מי שהיה‬ ‫המקובל הקדוש רבינו נתן נטע שפירא‬ ‫קדש‪:‬‬ ‫תחת לשמיכות המחממות‪ ,‬ולא לצאת אל אותו‪.‬‬ ‫“עשו אתם קדוש‪ ,‬שכן אתם זכיתם בנזר זי”ע כי תבת ‘גביע’ בנויה מהאותיות‪:‬‬ ‫“אתם צודקים‪ ,‬אמצא לכך פתרון” אמר‪ ,‬ונמלט‬ ‫הרחוב הסוער‪.‬‬ ‫ג‪-‬י‪-‬ב‪-‬ע‪ ,‬הרומזות ל‪-‬ג’ אבות‪ ,‬י”ב שבטים‪,‬‬ ‫הנהגת הצבור”‪.‬‬ ‫וכך נהג גם השמש העירוני‪ ,‬שבמקום להתייצב מהמקום‪.‬‬ ‫לא סרב רבי אברהם משה ומיד קדש וע’ נפש‪ ,‬וכל אלו הם היסודות האיתנים‬ ‫משמרתו בבית הכנסת הגדול עם שחר‪ ,‬אלא שכאשר קרא התרנגול בעלות השחר הבא‪,‬‬ ‫על‬ ‫על היין‪ ,‬ובכך היה למנהיג החסידים עליהם עם ישראל נשען ועומד‪.‬‬ ‫ולהעלות את האש בתנור הגדול‪ ,‬נותר מחופר התהפך השמש על מיטתו והמשיך לישון‪.‬‬ ‫שנותרו בפשיסחא‪ ,‬כשהרבי מווארקא‪ ,‬ויש להשלים זאת עם המבאר בספרים‪,‬‬ ‫על‬ ‫יעלה‬ ‫לא‬ ‫שכזה‬ ‫בקור‬ ‫במיטתו‪.‬‬ ‫הדעת להוציא אף‬ ‫שהיה מבגר ממנו‪ ,‬מתבטל אליו כתלמיד שהאות ע’ רומזת לשבעים הזקנים‪ ,‬על‬ ‫ליקוטי הלכות המבואר‬ ‫לפני רבו‪.‬‬ ‫בתחילה‪ ,‬כשהגיעו ראשוני מנין ‘ותיקין’ לא את האצבע הקטנה אל מחוץ לשמיכה‪,‬‬ ‫ידם נמסרה התורה אשר קבל משה‬ ‫שהתגברו כארי לעמוד ממיטתם‪ ,‬ומצאו את הרהר מוחו המנומנם‪ ,‬שלא אבה לחשוב על‬ ‫כך היה גם אצל חלק הארי של חסידי מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים‪,‬‬ ‫ההשלכות‪.‬‬ ‫השמש‬ ‫שנאנס‬ ‫בית הכנסת קר וחשוך‪ ,‬חשבו‬ ‫תמיהה איך אין הבריות חרדים מיום הדין‬ ‫כמו ששנינו בתחלת מסכת אבות (פ”א‬ ‫פשיסחא אשר קבלו על עצמם את‬ ‫ולא יכול היה לבוא‪.‬‬ ‫את העלבונות שספג אמש‪ ,‬העדיף לשכוח‪.‬‬ ‫כי בשרירות לבי אלך למען ספות הרוה את‬ ‫מרותו של הרב הקדוש רבי מנחם מנדל מ”א)‪.‬‬ ‫שמא חלה והצטנן‪.‬‬ ‫מקוצק זי”ע‪ ,‬כפי שמספר בספר ’מאיר הרי לנו מן האמור‪ ,‬כי בבחינת הגביע‬ ‫“ממחר” החליט בלבו ב’החלטה נחושה’ תוך‬ ‫עיני הגולה’ (אות קפח)‪:‬‬ ‫כדי ששמורות עיניו נעצמות שוב‪.‬‬ ‫אך למחרת‪ ,‬שוב היה ההיכל קפוא וריק‪.‬‬ ‫נרמזים שרשי בני ישראל‪ ,‬שעל ידם קיום‬ ‫בליל שבת קדש‪ ,‬כאשר עמד הרבי אומתינו ומהם יצאו הענפים להנחיל דת‬ ‫בחוץ שאגה הרוח‪ ,‬פתותי השלג כיסו את כעבור שעתיים‪ ,‬כשהזדחל מהמטה‪ ,‬וראה את‬ ‫מקוצק לערך את שלחנו‪ ,‬עמד בסמוך מורשה לדורות הבאים‪.‬‬ ‫החלונות‪ ,‬ואך בקושי הצליחו לתחוב את השעון‪ ,‬כמעט ופרח לבו בקרבו‪.‬‬ ‫וכעת עלול‬ ‫השינה‪,‬‬ ‫תאות‬ ‫עליו‬ ‫גברה‬ ‫פעם‬ ‫שוב‬ ‫המנעול‪.‬‬ ‫בחור‬ ‫המפתח‬ ‫אליו הגאון הקדוש רבי יצחק מאיר כעין דברים אלו יש בדברי הרב הקדוש‬ ‫שלא לדבר על הזמן הרב שבוזבז בהכנסת הוא להיות מפוטר ממשרתו‪...‬‬ ‫מגור זי”ע‪ ,‬בעל ’חדושי הרי”מ’‪ ,‬ובכבודו רבי יהודה אריה לייב מגור זי”ע בספרו‬ ‫העצים ועל הנסיונות להצית את האש בתנור מאין יביא לחם לעולליו?‬ ‫ובעצמו פתח את בקבוק היין ומזג את ’שפת אמת’ (במדבר תרל”ד)‪ ,‬שביאר את‬ ‫הגביע של הקדוש עבור הרבי מקוצק‪ ,‬הכתוב וְ ָהיָ ה ִמ ְס ּ ַפר ְ ּבנֵ י יִ ְ ׂ‬ ‫ש ָר ֵאל ְּכחוֹל‬ ‫המגושם‪ ,‬על מנת שיוכלו הבאים לפשוט את וכיצד יישא את פניו בבית הכנסת?‬ ‫ֹלקיכֶ ם‪ ,‬הצמאה’ כנ”ל‪ ,‬ובאמת זה אינו‪ ,‬כי ‘ורבצה בו’‬ ‫מעשה חסיד לרבו‪.‬‬ ‫הגערות שספג אמש יהיו כאין וכאפס לעומת‬ ‫מעיליהם‪.‬‬ ‫ַה ָיּם ֲא ֶׁשר ל ֹא יִ ּ ַמד וְ ל ֹא יִ ָּס ֵפר (הושע ב א)‬ ‫בין הנוכחים היו כאלה שלא השלימו בדרך הראויה לעבודת הבורא‪ ,‬שעיקר‬ ‫ומים חמים עבור הבאים להשיב את הנפש מה שעלול הוא לספוג היום‪...‬‬ ‫חלק י – הלכות תפלת המנחה‬ ‫עם כך שרבי יצחק מאיר אינו מקבל על הרצון אצל יהודי הוא להיות דבק ונמשך‬ ‫מהקור כמו בימים הטובים‪ ,‬מאן דכר שמייהו? כמעט והחליט להישאר בבית‪ ,‬אלא שזמן‬ ‫המשך בעמוד ב’‬ ‫המשך בעמוד ב’‬ ‫ַא ֶּתם נִ ָּצ ִבים ַהּיֹום ּכֻ ּלְ כֶ ם לִ ְפנֵ י ה’ ֱא ֵ‬ ‫אׁשיכֶ ם ִׁש ְב ֵטיכֶ ם זִ ְקנֵ יכֶ ם וְ ׁש ְֹט ֵריכֶ ם ּכֹל ִאיׁש וגו’‪ .‬ובאמת כי יש אחר דין הכללי דין פרטי‪,‬‬ ‫ָר ֵ‬ ‫חלק יא – הלכות תפלת ערבית וק"ש שעל המטה‬ ‫אז רשע בעוונו נתפש וכו’‪.‬‬ ‫יִ ְׂש ָר ֵאל (כט ט)‬ ‫ליקוטי הלכות להרה"ק רבי‬ ‫(תולדות יעקב יוסף‪ ,‬פר’ פנחס ד”ה ונחזור לביאור)‬ ‫שלושה ספרים נפתחים בראש השנה‪,‬‬ ‫נתן מברסלב זיע"א‪ ,‬במהדורה‬ ‫רמז לימי התשובה מט”ו באב עד הושענא‬ ‫צדיקים גמורים ורשעים גמורים ובינונים וכו’‬ ‫משולב‬ ‫בביאור‬ ‫מבוארת‬ ‫רבה‬ ‫(ר”ה טז‪ ):‬וכו’‪ .‬הצדיק גמור אשר בכל יום הוא‬ ‫בתוך דבריו‪ ,‬ובתוספת הערות‬ ‫ֹלקיכֶ ם‪,‬‬ ‫ַא ֶּתם נִ ָּצ ִבים ַהּיֹום ּכֻ ּלְ כֶ ם לִ ְפנֵ י ה’ ֱא ֵ‬ ‫יתא בש”ס (ברכות יט‪).‬‬ ‫שב בתשובה‪ּ ,‬וכְ מֹו ֶׁש ִא ָ‬ ‫וציונים‪ ,‬הטקסט כולו הוגה‬ ‫אׁשיכֶ ם ִׁש ְב ֵטיכֶ ם זִ ְקנֵ יכֶ ם וְ ׁש ְֹט ֵריכֶ ם ּכֹל ִאיׁש‬ ‫ָר ֵ‬ ‫אם ראית ַּתלְ ִמיד ָחכָ ם שעבר עבירה ביום וכו’‪,‬‬ ‫ע"פ דפו"י ונערך מחדש ונוקד‬ ‫יִ ְׂש ָר ֵאל‪ַ .‬ט ְּפכֶ ם נְ ֵׁשיכֶ ם וְ גֵ ְרָך ֲא ֶׁשר ְּב ֶק ֶרב ַמ ֲחנֶ יָך‪,‬‬ ‫ודאי עשה תשובה ‪ -‬אם כן אינן עצבים מיום‬ ‫בניקוד מלא‪ ,‬נוספו כותרות‬ ‫ימיָך (כט ט‪-‬י)‬ ‫ֵמח ֵֹטב ֵע ֶציָך ַעד ׁש ֵֹאב ֵמ ֶ‬ ‫הדין‪ ,‬וכמו שכתב האלשיך על פסוק ‘וצדיקים‬ ‫משנה לכל קטע‪ ,‬מפתחות‬ ‫רמז לשוב בתשובה מט”ו באב‪ ,‬ובספרי‬ ‫ישמחו ויעלזו לפני אלהים’ (תהלים סח ד) שהוא‬ ‫יראים מצאו סמך מקרא ‘וזכור את בוראיך‬ ‫יום הדין‪ .‬וכן רשע גמור‪‘ ,‬אין אלהים כל‬ ‫המקורות ומפתחות עניינים‪.‬‬ ‫מזמותיו’ (שם י ד)‪ ,‬לבם בריא אולם ‪ -‬שאינם‬ ‫וגו’ עד אשר לא תחשך השמש’ (קהלת יב א‪-‬ב)‪,‬‬ ‫מבואות ופתיחות לכל תורה‪.‬‬ ‫תחש”ך ת”ש כ”ח‪ ,‬דאיתא בגמרא (תענית לא‪).‬‬ ‫חרדין מיום הדין‪.‬‬ ‫קובץ מפרשים המפואר בבא קמא ‪-‬‬ ‫מט”ו באב ואילך תשש כחה של חמה‪ ,‬עד כאן‪.‬‬ ‫והנה זמן התשובה עד הושענא רבה‪,‬‬ ‫אך התמיה על הצדיק שאינו גמור ורשע‬ ‫שאינו גמור‪ ,‬ומכל שכן בינונים‪ ,‬שהוא סתם‬ ‫פרקים ארבעה אבות וכיצד הרגל‬ ‫וביום הושענא רבה היה נגמר שמחת בית‬ ‫רוב העולם‪ ,‬כמו שאמר אביי בינונים אנן (ראה‬ ‫מפרשי התלמוד רבותינו הראשונים והאחרונים‬ ‫השואבה‪ ,‬ובגמרא סוף תענית (שם) תניא רבי‬ ‫ברכות סא‪ ,):‬אם כן ודאי יש לתמוה עליהם ‪ -‬איך‬ ‫לדורותיהם מסודרים מחדש מוגהים ומזוקקים‬ ‫אליעזר הגדול אומר וכו’ ולא היו כורתין עצים‬ ‫אינם חרדים מיום הדין הגדול והנורא‪.‬‬ ‫והוספת קטעים חדשים ע"פ כת"י ודפו"י ומקורות‬ ‫למערכה‪ ,‬אמר רב מנשיא וקרו ליה יום תבר‬ ‫הסתמכות הבריות שלא לירא מיום הדין על פי‬ ‫שונים‪ ,‬הוספת אלפי מראי מקומות‪ ,‬עם הערות‬ ‫מגל‪ ,‬פירש רש”י‪ :‬נשבר הגרזן‪ ,‬שפסקו עוד‬ ‫משל‬ ‫מלכרות עצים‪.‬‬ ‫אפס התשובה לזה‪ ,‬שיש התנצלות ‘אדם‬ ‫נחוצות‪ ,‬מסודרים בעימוד נח ומאיר עינים‪ .‬ספר‬ ‫והיינו רמוזא דקראי אתם נצבי”ם בקיומא‬ ‫ובהמה תושיע ה’’ (תהלים לו ז)‪ .‬והוא על פי משל‬ ‫זה התחלק ל ‪ 4‬מדורים שונים‪ .‬אוצר הראשונים‪:‬‬ ‫טבא הוא התשובה‪ ,‬מחוטב עציך ט”ו באב‬ ‫ששמעתי‪ ,‬אורח נטה ללין בעיר גדולה אצל‬ ‫חידושי הראשונים על סדר המסכת בנוסח מבורר‬ ‫שפסקו מלחטוב עצים‪ ,‬עד שוא”ב מימיך‬ ‫אחד מחשובי העיר‪ ,‬וכאשר רבו אנשי העיר‬ ‫ומזוקק ע"פ דפו"י וכת"י עם הוספות רבות ונכבדות‪.‬‬ ‫שמחת בית השואב”ה‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫לשלוח דבש ויין לאורח נכבד‪ ,‬נמצא איש אחד‬ ‫ילקוט ראשונים‪ :‬אוסף נכבד של חידושים על סדר‬ ‫(צמח דוד‪ ,‬רבי דוד מדינאב זצ”ל)‬ ‫חכם בעיניו‪ ,‬וסבר שיהיה רוב משלחי משקה‬ ‫המסכת מספרי השו"ת והפסק‬ ‫התחזקות בידיעה שאחרי הירידה תבוא‬ ‫טוב‪ ,‬ושלח הוא מים על סמך שיתערב ברוב‬ ‫של רבותינו הראשונים ז"ל‪,‬‬ ‫עלייה‬ ‫טוב‪ ,‬וכן המציא המצאה זו ב’ וג’ והרבה בזה‪,‬‬ ‫כולל מחידושיהם במקומות‬ ‫ַא ֶּתם נִ ָּצ ִבים ַהּיֹום (כט ט)‪.‬‬ ‫ונמצא שהוא כולו או רובו מים‪ ,‬ודברי פי חכם‬ ‫אחרים בש"ס‪ .‬אוצר האחרונים‪:‬‬ ‫חן‪.‬‬ ‫כל אדם עוברים עליו בחייו זמני עלייה‬ ‫חידושי רבותינו האחרונים על‬ ‫וכעין זה פירש בספר עוללות אפרים (מאמר‬ ‫וזמני ירידה‪ ,‬והעצה להתחזק בזמני הירידה‬ ‫סדר המסכת בנוסח מזוקק ע"פ‬ ‫היא לדעת שהקדוש ברוך הוא הוא העומד‬ ‫קעט)‪ ,‬כי הצדיק נקרא ‘צמאה’ לשמוע תורה‬ ‫דפוסים ראשונים וכת"י‪ .‬ילקוט‬ ‫מאחורי כל הקשיים העוברים עליו‪ ,‬ואין‬ ‫ומוסר ולקיים המצות‪ ,‬מה שאין כן הרשע‬ ‫שום צרה הנמשכת לעולם אלא ישוב הגלגל‬ ‫נקרא ‘הרוה’‪ ,‬שהוא שבע מלקיים תורה ומצות‪.‬‬ ‫אחרונים‪ :‬ילקוט נכבד בו שולבו‬ ‫ויתהפך עליו למוטב‪ .‬וכן מצינו בדוד המלך‬ ‫ו’פן יתברך לומר שלום יהיה לי’‪ ,‬מאחר שהרוב‬ ‫חיבוריהם של רבותינו גדולי‬ ‫צדיקים אם כן נידון העולם אחר רובו‪ ,‬וגם‬ ‫המפרשים‪.‬‬ ‫ע”ה שעברו עליו זמנים קשים בימי חייו‪,‬‬ ‫והיה מחזק עצמו באמרו (תהלים כג ד) ‘שבטך‬ ‫מיעט הרשעים נידונין לחיים‪ ,‬וזהו שנאמר‬ ‫ומשענתך המה ינחמני’‪ ,‬ופירש בספורנו שדוד‬ ‫‘למען ספות הרוה את הצמאה’ וכו’ (כט יח)‪,‬‬ ‫להזמנות ספרים עד הבית‪1800-22-55-66 :‬‬ ‫נתן אל לבו שכבר היה כן בעבר‪ ,‬שהכה אותו‬ ‫ה’ בשבט חובלים‪ ,‬ואחר כך תמך אותו לעזרו‬ ‫יעין שם‪ ,‬ודברי פי חכם חן‪.‬‬ ‫ביאור ‘אתם נצבים’ על דרך הנ”ל‬ ‫אקטואלי‪:‬‬ ‫השבוע בגליון‪:‬‬ ‫חשיפה‪:‬‬ ‫במשענתו‪ ,‬וכמו שהיה כן בעבר שאחר המכה‬ ‫באה הסמיכה‪ ,‬זו היא נחמתו שגם להבא‬ ‫ובזה יובן דברי תוכחת משה אתם נצבים‬ ‫היום כולכם‪ ,‬רצה לומר שתמה עליהם‪ ,‬איך‬ ‫ישוב ה’ לסמכו במשענתו אחר שהכה אותו‬ ‫היום בראש השנה יום הדין הגדול והנורא‪,‬‬ ‫פחודי‬ ‫האור החיים הק’‪:‬‬ ‫יבבה‬ ‫בשבטו‪ ,‬וזהו החיזוק לכל אדם בשעת קושי‬ ‫איך אתם נצבים בקומה זקופה ואינם חרדין‬ ‫פלאך‬ ‫מזעזעת‬ ‫וסבל‪ ,‬לדעת שכל קושי הוא זמני ואחריו תבוא‬ ‫מיום הדין‪ ,‬בשלמא צדיקים גמורים‪ ,‬או רשעים‬ ‫ירננו בקול‪:‬‬ ‫מדוע מקבל הרעה צריך‬ ‫פרצה מפיו‬ ‫הרווחה‪.‬‬ ‫גמורים שהם תואר דתן ואבירם‪ ,‬שפיר יצאו‬ ‫ה’ מלך!‬ ‫לברך ולהודות‬ ‫של השופר‬ ‫וזה שאמר הכתוב אתם נצבים היום וכמו‬ ‫נצבים וכנ”ל‪ ,‬מה שאין כן אתם כולכם מהו‬ ‫| עמ’ ט' |‬ ‫| עמ’ ב' |‬ ‫| עמ’ ג' |‬ ‫שפירש במדרש תנחומא (א)‪ :‬מה היום מאיר‬ ‫הבטחון שלכם‪.‬‬ ‫פעמים ומאפיל פעמים‪ ,‬אף אתם כשאפלה‬ ‫אלא ודאי שאתם סוברים ‘שלום יהיה לי‬ ‫עמ' ה'‬ ‫פניני אביר יעקב‬ ‫הגליון השבועי מבית עוז והדר ‪ -‬אור לישרים‬ ‫א‬ ‫מחוברים‬ ‫פנינים חכמים ואמרות‬ ‫נפלאות על פרשת השבוע‬ ‫פנינים ואמרות‬ ‫ישראל בתפילת נעילה‪ ,‬בחתימת יום הכיפורים‬ ‫לכם עתיד להאיר לכם אור עולם‪ ,‬שנאמר‬ ‫דבר האמונה‬ ‫“חי ָאנִ י נְ ֻאם ה’‬‫הקדוש והנורא (יחזקאל לג יא) ַ‬ ‫ֹלקים ִאם ֶא ְחּפֹץ ְּבמֹות ָה ָר ָׁשע ּכִ י ִאם ְּבׁשּוב‬ ‫ֱא ִ‬ ‫(ישעיה ס יט) ‘והיה לך ה’ לאור עולם’‪.‬‬ ‫(האדמו”ר רבי דוד חי אביחצירא שליט”א ‪ -‬מילתא‬ ‫ה’ ברא את הארץ כנגד השמים כדי שיקשרו אותם יחד‬ ‫ָר ָׁשע ִמ ַּד ְרּכֹו וְ ָחיָ ה”‪ .‬אין הקדוש ברוך הוא‬ ‫חדתא ‪ -‬תורה)‬ ‫האמונה עבודה גדולה היא‪ ,‬ותכלית כל הבריאה לברר‬ ‫חפץ במיתת הרשעים‪ ,‬אלא בתשובתם אליו‪.‬‬ ‫אור יום התשובה‬ ‫ולגלות בה את אור ה’ המחייה אותה בכל רגע‪ ,‬וזהו דבר‬ ‫על כן‪ ,‬כל עניני ָה ֶר ַׁשע נכתבים למיתה‪ ,‬ואילו‬ ‫פרשתנו פרשת נצבים‪ ,‬נקראת תמיד ברבים‬ ‫הכתוב (תהלים קטו טז) ‘השמים שמים לה’ והארץ נתן לבני‬ ‫האדם שחטא במשך השנה‪ ,‬נעשה בראש‬ ‫“א ֶּתם‬ ‫בסמיכות לראש השנה‪ ,‬ובה נאמר (כט ט) ַ‬ ‫אדם’‪ ,‬וכפי שביארוהו צדיקים ע”ה‪ ,‬שכיון ה’ את השמים‬ ‫השנה כברייה חדשה‪“ ,‬אני היום ילדתיך”‪“ ,‬זה‬ ‫נִ ָּצ ִבים ַהּיֹום ּכֻ ּלְ כֶ ם”‪.‬‬ ‫והארץ זה כנגד זה כדי שיבואו בני ישראל ויקשרו ארץ‬ ‫היום תחילת מעשיך”‪ .‬ובנקודת ההתחלה יוכל‬ ‫וידועים דברי הזוהר הקדוש (ראה ח”ג דף רלא‪).‬‬ ‫לשמים‪ ,‬על ידי שיבררו ויגלו כבוד ה’ בארץ‪ ,‬וכך כותב‬ ‫האדם לחבר עצמו מתחילה אל הצדיקים‪,‬‬ ‫כי ‘היום’ הוא בראש השנה‪.‬‬ ‫מו”ר זקיני אביר יעקב ע”ה בבגדי השרד (הגדה של פסח‪,‬‬ ‫וכמאמר הכתוב (תהלים פט טז) ַ‬ ‫“א ְׁש ֵרי ָה ָעם‬ ‫הלל)‪ :‬חזר עוד ואמר (תהלים שם פסוק טו) ‘ברוכים אתם‬ ‫רּועה”‪ ,‬אשר ידוע כי בכל מקום כינוי‬ ‫יֹוד ֵעי ְת ָ‬ ‫ְ‬ ‫וביאור הדבר‪ ,‬כי ‘יום’ רומז בכל מקום על‬ ‫לה’ עושה שמים וארץ‪ ,‬השמים שמים’ וגו’‪ .‬בא להודיע‬ ‫‘העם’ רומז אל ישראל בדרגתו הפחותה‪ ,‬ואילו‬ ‫בחינת האור‪ ,‬וכפי שדרשו חז”ל (סנהדרין קי‪ ):‬על‬ ‫שהקדוש ברוך הוא עשה ותיקן זה עולם התחתון כנגד‬ ‫‘תרועה’ כבר נתבאר שרומזת היא אל מעלת‬ ‫הפסוק (דברים כט כז) “וַ ּיַ ְׁשלִ כֵ ם ֶאל ֶא ֶרץ ַא ֶח ֶרת‬ ‫עולם העליון ממש‪ ,‬וזה על ידי ישראל שמסגלים מצוות‬ ‫הצדיקים‪ ,‬ואם כן‪ ,‬אשרי ‘העם’ אלו הפחותים‬ ‫ּכַ ּיֹום ַהּזֶ ה”‪“ :‬מה יום מאפיל ומאיר ‪ -‬אף עשרת‬ ‫ומעשים טובים‪ ,‬דזולת זה לא שיך שיהיה בעולם הזה‬ ‫שבישראל‪ ,‬היודעים לחבר עצמם בימים‬ ‫השבטים שאפילה להן‪ ,‬כך עתידה להאיר‬ ‫תבנית עולם העליון‪ .‬והקדוש ברוך הוא יתברך שמו‬ ‫הקדושים אל הצדיקים יודעי התרועה‪ ,‬ויחד‬ ‫להם”‪ .‬נמצא‪ ,‬כי בראש השנה נצבים כלל‬ ‫עימם ‘באור פניך יהלכון’ ‪ -‬לזכות להכתב‬ ‫ישראל יחד‪ ,‬והרשעים מבקשים להתחבר אל‬ ‫פעל בחכמתו עולם העליון רוחני‪ ,‬וזה העולם גשמי‪,‬‬ ‫כולם יחד לחיים טובים ומבורכים‪.‬‬ ‫הצדיקים ולהתדמות להם‪ ,‬ועל ידי כך מאיר‬ ‫ועשה שישראל על ידי מעשיהם הטובים יתאחז עולם זה‬ ‫(עינים מאירות ‪ -‬להגאון רבי מנחם מנדל פומרנץ‬ ‫להם הקדוש ברוך הוא באור קבלת התשובה‪.‬‬ ‫התחתון בעולם העליון בקשר אמיץ‪.‬‏‬ ‫(האדמו”ר רבי דוד חי אביחצירא שליט”א ‪ -‬מילתא חדתא ‪ -‬אמונה‬ ‫שליט”א)‬ ‫דברים אלו מפורשים בכתוב אשר מזכירים‬ ‫וביטחון)‬ ‫הוספה נפלאה הביא על כך הגה”צ רבי אלימלך‬ ‫אסון צריך לברך ולהודות לה’‪.‬‬ ‫ווארט מהאור החיים הק'‬ ‫בידרמן שליט”א בשם גדול אחד‪ ,‬דלכאורה יש‬ ‫ענהו הרה”ק‪ ,‬כי בנוהג שבעולם כשאדם‬ ‫לתמוה על הנהגת העשיר למה לו להוציא שטר‬ ‫מתדפק על שערי בית ה’נדיב’‪ ,‬והלה פותח דלתיו‬ ‫מדוע דווקא מקבל הרעה צריך לברך‬ ‫של מאה ולבקש עודף‪ ,‬וכי חסרים לו שטרות‬ ‫ומבקש ושואל ממנו שטר של עשר דאלער (דולר)‪,‬‬ ‫ולהודות‬ ‫של ‘חמישים’‪ ,‬מדוע אינו נותן לו מיד חמישים‬ ‫הרי זה סימן שברצון בעה”ב למסור לו מידי ליד‬ ‫וְ ָהיָ ה כִ י יָ בֹאּו ָעלֶ יָך ּכָ ל ַה ְד ָּב ִרים ָה ֵאּלֶ ה ַה ְּב ָרכָ ה‬ ‫ותו לא מידי‪ ...‬אלא י”ל‪ ,‬כי בבואו להעניק לעני‬ ‫שטר של עשרים דאלער‪ ,‬אלא שאין ברצונו לתת‬ ‫וְ ַה ְקּלָ לָ ה ֲא ֶׁשר נָ ַת ִתּי לְ ָפנֶ יָך‪ ,‬וַ ֲה ֵׁשב ָֹת ֶאל לְ ָב ֶבָך ְּבכָ ל‬ ‫חמישים‪ ,‬הוא רוצה תחילה לבחון את העני עד‬ ‫יותר מעשר דאלער לכן הוא מבקש ממנו שישיב‬ ‫ּיחָך וגו’ (ל א)‪.‬‬ ‫ַהּגֹויִ ם ֲא ֶׁשר ִה ִד ֲ‬ ‫כמה הוא נאמן וסומך עליו ורק לאחר מכן הענק‬ ‫לו עשר מתוך אלו העשרים‪ .‬ואם יבקש חמישים‬ ‫כתב רבינו ה’אור החיים’‪“ :‬ואולי שיכוין על‬ ‫יעניקנו כל הטוב ‪ ,‬על כן יעמידנו בנסיון ‪ -‬יבקש‬ ‫הרי הדבר מורה שהוא עומד למסור לו שטר של‬ ‫דרך אומרם ז’’ל במסכת ברכות (נד‪ ).‬חייב אדם‬ ‫מממנו תחילה חמישים כעודף‪ ,‬ונראה אם יחזיר‬ ‫מאה דאלער וברצונו לתת לו חמישים‪ ,‬לכן הוא‬ ‫לי את אשר אבקשנו בטרם נתינתי לו את חלקו‬ ‫לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה‪,‬‬ ‫מבקש מעמו חמישים בעד שטר המאה‪ .‬המשיך‬ ‫הבא לו‪ ...‬על כן‪ ,‬התחזקו נא אימצו נא‪ ,‬לעמוד‬ ‫ר’ שלומ’קה שכן הדבר בענייננו‪ ,‬אם הקב”ה לקח‬ ‫והעמידוהו בגמרא (שם ס‪ ):‬לקבל הרעה בשמחה‬ ‫מ‪â‬אי ‪ . . . . . .‬ו‬ ‫י‪õ‬תר ִ ַ‬ ‫‪à‬רוח ‪ . . . . . . . . . . . .‬ו‬ ‫‪à‬פרנסה ֵ‬ ‫נפ‪ָ ָ ְ ַ ְ õŁ‬‬ ‫לפרנסה ְ ֶ ַ‬ ‫ז‪õ‬כה ְ ַ ְ ָ ָ‬ ‫‪ë‬טריד ַ ְ‬ ‫מ‪ä‬סר א‪õ‬ד‪õ‬ת ַה ַ ְ ִ‬ ‫האכילה ֶ‬‫‪à‬תאו‪õ‬ת ָ ֲ ִ ָ‬ ‫‪â‬ברי ָ‬ ‫המצמצם ְ ַ ֲ‬ ‫ה‪ë‬איר | ִ ְ ֵ‬ ‫נעם | ַ ְ ַ ְ ֵ‬ ‫א‪õ‬ר ַ ֵ ִ‬ ‫אמרי ֹ ַ‬ ‫ִ ְֵ‬ ‫‪Ł‬על‬‫הבטחה ֶ ַ‬ ‫ה‪Łá‬מ‪äç‬ת | ַ ְ ָ ָ‬ ‫טרד‪õ‬ת ַ ַ ְ ִ‬ ‫‪õ‬תיה' – ִ ְ‬ ‫וקלל ֶ ָ‬ ‫‪Ł‬נה ְ ִ ְ‬ ‫'‪ô‬כלה ָ ָ‬ ‫אוצר פניני החסידות‬ ‫י‪ł‬ראל | ִ ְ ֶ‬ ‫ֵ‪à‬ית ִ ְ ָ ֵ‬ ‫מ‪Ł‬יכ‪õ‬ת‬ ‫‪ָ ŁçŁ‬ל‪ִ ְ ã‬‬ ‫‪éŁ‬ן ֶ ֵ‬ ‫מ‪é‬ל ֶ ֵ‬ ‫‪ô‬או‪õ‬ת ִ ָ‬ ‫מ‪Ł‬יכ‪õ‬ת ַל ַ ֲ‬ ‫‪ì‬פ‪ִ ְ Ł‬‬ ‫‪ַ ŁçŁ‬לֶ ֶ‬ ‫‪Łé‬ם ֶ ֵ‬ ‫אמת | ְ ֵ‬ ‫‪ł‬פת ֱ ֶ‬ ‫ְ ַ‬ ‫‪ï‬רנסה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬א‬ ‫טר ַ‪â‬ת ַה ַ ְ ָ ָ‬ ‫מהאדם ִ ְ‬‫‪äô‬סר ֵ ָ ָ ָ‬ ‫‪õô‬רה ַ‬ ‫על ָ‬ ‫ק‪à‬לת ֹ‬ ‫ידי ַ ָ ַ‬ ‫ְֵ‬ ‫במשמר האמונה בעת החשיכה להאמין בהשי”ת‬ ‫מעמו את קרובו היקר כל כך‪ ,‬הרי זה מורה כי‬ ‫כדרך ששמח על הטובה‪ .‬והוא אומרו והיה שהוא‬ ‫לקרבת ה' ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ו‬ ‫‪à‬רכ‪õ‬ת ְ‪á‬ד‪õ‬ל‪õ‬ת ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ו‬ ‫לעם‬‫‪é‬ברכ‪õ‬ת ִוי‪äŁ‬ע‪õ‬ת ְ ַ‬ ‫ה‪õô‬כחה ִ ְ ָ‬ ‫‪â‬ברי ַ ֵ ָ‬ ‫‪ä‬מפר ִ‪Ł‬ים ֶאת ִ ְ ֵ‬ ‫מר‪ë‬זים ְ ָ‬‫‪õôà‬כח‪õ‬ת ְ ֻ ָ ִ‬ ‫‪ï‬כים ְ ָ ְ‬ ‫מה ְ ִ‬ ‫‪ï‬נחס | ַ ֵ‬ ‫‪â‬יקים ְ ַ‬ ‫‪ä‬דרכים ְ ִ ְ ַ‬ ‫‪à‬ינה | ַצ ִ ִ‬ ‫אמרי ִ ְ ָ‬ ‫‪â‬ברי ִ ָ‬ ‫ְָ ִ‬ ‫ִ ְֵ‬ ‫ִ ְֵ‬ ‫‪Ł‬אין‬ ‫‪áŁ‬ם‬ ‫מ‪ï‬ני ֶ ֵ‬ ‫‪à‬אפן ֶ ַ‬ ‫‪à‬הס ֵ‪ô‬ר ִ ְ ֵ‬ ‫‪à‬אדם ְ ֹ ֶ‬ ‫‪ìŁ‬אמר‪ְ ֶ ְ ä‬‬ ‫טב‪ä‬ע ָ ָ ָ‬ ‫‪à‬רכ‪õ‬ת ֶא ָ‪ê‬א ֶ ֶ ֶ ְ‬ ‫להי‪õ‬ת ָ ַ‬ ‫צריכה ִ ְ‬ ‫ה‪õô‬כחה ֵהם ְ ָ‬ ‫ית‪à‬ר‪ָ ִ ְ ü‬‬ ‫עניני ַ ֵ ָ‬ ‫‪à‬ג‪äê‬י ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬א‬ ‫ה‪⁄‬ם ִ ְ ָ ַ‬ ‫מציא‪ä‬ת ַ ֵ‬ ‫ל‪äñ‬טי ִ‪ł‬יח‪õ‬ת | ָ‪é‬ל ִ ְ ְ ֵ‬ ‫א‪õ‬ריתא | ְ ִ‬ ‫‪à‬יכל ָ‪ô‬ן ָלב‪õ‬א ְ ִ‬ ‫‪ï‬ת‪á‬מי ַ ְ ָ‬ ‫ִ ֵ‬ ‫ִ ְָ‬ ‫ִ ְֵָ‬ ‫‪ł‬ראל ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ו‬ ‫ִי ְ ָ ֵ‬ ‫ית‪à‬ר‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ü‬ב‬ ‫מא‪ַ ָ ְ ִ õô‬‬ ‫י‪éŁ‬ח ֵ ִ‬ ‫‪à‬הלה ֹלא ִ ְ ַ‬ ‫‪à‬מ‪ð‬ב ֶ‪Ł‬ל ֶ ָ ָ‬ ‫ְַָ‬ ‫כי עוד מעט רגע ויפציע האור כי טוב לאורך‬ ‫טובה רבה וגדולה עתידה לבוא עליו‪ .‬על כן‬ ‫לשון שמחה (ב’’ד מב ג)‪ ,‬כי יבואו עליך כל הדברים‬ ‫‪ä‬ברכ‪õ‬ת ‪ . . . . . . . . . . . . . . .‬ו‬ ‫וז‪õ‬כים‬ ‫מע ָ‪ł‬יו ְ ִ‬ ‫להיטיב ַ ֲ‬‫עצמ‪ִ ֵ ְ õ‬‬ ‫‪ô‬רים ט‪õ‬ב‪õ‬ת ְ ָ‬ ‫מק‪à‬ל ַעל ַ ְ‬ ‫אחד ְ ַ ֵ‬ ‫‪ä‬מס ָ ִ‬ ‫‪õ‬כ‪áְ ã‬נ ִ‪ä‬זים ֻ ְ‬ ‫‪õô‬כחה ָ‪é‬ל ֶ ָ‬ ‫‪õô‬רה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ו‬ ‫‪à‬קריאת ַה ֵ ָ‬ ‫‪à‬מ‪ô‬ן ָ‬ ‫י‪äŁ‬עה | ְ‪à‬ת ָ‬ ‫אמת | ִ ְ ִ ַ‬ ‫‪Łà‬למ‪ä‬ת ְ ַ ַ‬ ‫עטרת ְ ָ‬ ‫‪õô‬רת ֱ ֶ‬ ‫להתק‪ֵ ְ ִ Łâ‬‬ ‫ֲ ֶֶ‬ ‫ְִ ְֵַ‬ ‫ַ‬ ‫‪é‬תיבה' ‪ . . . . . . . . . . . .‬ב‬ ‫הה‪ïŁ‬ע‪õ‬ת ‪ . . . . . . . .‬ג‬ ‫ההתח ְ‪äŁâ‬ת‬‫‪à‬חינת ַ ִ ְ ַ‬ ‫ו'א‪õ‬ת‪õç‬ת ַה ְ ִ ָ‬ ‫לכל ַ ַ ְ ָ‬ ‫‪ä‬לג‪õê‬ת ֶאת ְ ִ ַ‬ ‫ז‪õ‬כים ְ ָ‬ ‫החקיקה' ְ ִ‬ ‫ה‪à‬רית ִ‬ ‫להאמין ְ ַ‬ ‫‪õ‬ת‪õç‬ת ַ ֲ ִ ָ‬ ‫‪Łà‬מירת ַ ְ ִ‬ ‫‪õô‬ציא‪ִ ֲ ַ ְ – 'ä‬‬ ‫‪à‬חינת 'א ִ‬ ‫ה‪å‬היר‪ä‬ת ִ ְ ִ ַ‬ ‫חד‪ִ Ł‬‬ ‫מ‪ï‬ני ָ ָ‬ ‫‪õô‬רה | ְ ִ ַ‬ ‫‪é‬פי ַ ְ ִ‬ ‫מ‪Ł‬ה | ְ ִ‬ ‫'וי‪Ł‬ן ִ ְ ֵ‬ ‫ל‪äñ‬טי ָ‬ ‫‪à‬אר ֹ ֶ‬ ‫עין | ְ ָ ָ‬ ‫ִ ֵ‬ ‫ַ‪à‬ת ַ ִ‬ ‫ֵֵ‬ ‫‪ä‬פ‪õ‬סקים ‪ . .‬ו‬‫ְִ‬ ‫‪á‬מרא‬ ‫לל‪äë‬ד ְ ָ ָ‬ ‫וחסיד‪ä‬ת ְ ִ‬ ‫מ‪ä‬סר ַ ֲ ִ‬ ‫ספרי ָ‬ ‫הח‪äê‬ק ֵ‪à‬ין ִל‪äë‬ד ִ ְ ֵ‬ ‫‪â‬וד | ַ ִ‬ ‫חמ‪â‬ת ָ ִ‬ ‫ֶ ְַ‬ ‫‪àŁ‬כל י‪õ‬ם ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ג‬ ‫ֶ ְָ‬ ‫ימים ושנות חיים‪.‬‬ ‫דייקא עליו להודות ולא חברו‪ ,‬כי רק הוא עומד‬ ‫תקבלם בשמחה‪ ,‬בהשואה יחד הברכה והקללה‬ ‫נ‪Ł‬מת‪õ‬‬‫האדם ֶאת ִ ְ ָ‬ ‫מעלה ָ ָ ָ‬ ‫מצוה נ ֶ ֶ‬ ‫לאט ַ ֲ ֶ‬ ‫לק‪ç‬ם ִ ְ ָ‬ ‫לאט ְ ַ‬ ‫‪à‬כל י‪õ‬ם ְוי‪õ‬ם ִ‪é‬י ְ ַ‬ ‫‪ä‬מ‪õôŁ‬קק ְ ַ ֵ‬ ‫‪àŁà‬ת ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ו‬ ‫‪à‬מצוה ִ ְ ֵ‬ ‫‪õ‬סק ְ ִ ְ ָ‬ ‫‪Łá‬מים ְ ַ ָ‬ ‫ה‪ô‬פ‪ê‬ה ְ ָ‬ ‫טעם ַ ְ ִ ָ‬ ‫ל‪Ł‬ר ָ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ãŁ‬ו‬ ‫‪õ‬ספת ‪ . . . . . .‬ו‬ ‫‪ł‬כר‪Łֶ õ‬ל ָהע ֵ‬ ‫ירידת ְ ָ ִ‬ ‫ה‪ô‬ר ְ ִ ַ‬ ‫מ‪Ł‬ה | ַ ַ‬ ‫י‪õ‬סף | ְ ָ‬ ‫‪ìŁ‬י | ֶ ֵ‬ ‫ה‪á‬ר ֻ ִ‬ ‫‪à‬אר ֹ ֶ‬ ‫‪â‬ברי ֵ‬ ‫ילק‪ä‬ט ַ ֵ ְ‬ ‫ְְָ‬ ‫ֵֵ‬ ‫ִ ְֵ‬ ‫ְַ‬ ‫האדם‬‫הנהגת ָ ָ ָ‬‫‪ô‬היה ַ ְ ָ ַ‬ ‫‪êŁ‬א ִ ְ ֶ‬ ‫י‪Ł‬ר‪ä‬ת ‪ . . . . . . . . . . .‬ד‬ ‫‪⁄‬כינה ‪ . . . . . . . . . . . . .‬ד‬ ‫זק‪ä‬פה' – ֶ ֹ‬ ‫‪ëŁ‬ה‪ä‬ת‪ְ ַ õ‬‬ ‫'‪à‬ק‪õ‬מה ְ ָ‬ ‫‪Łà‬ביל ַה ְ ִ ָ‬ ‫ק‪õ‬ממ‪äç‬ת ְ ָ‬ ‫אבינ‪ַ ֶ ä‬‬ ‫מ‪ç‬עקב ָ ִ‬ ‫‪ł‬ראל ִ ְ ִ‬ ‫אתכם ֲ ִ‬ ‫‪à‬המה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ד‬ ‫עמלק ָהפ‪ֹ ֲ ַ ִ üä‬‬ ‫יגאל ֶאת ִי ְ ָ ֵ‬ ‫וא‪õ‬ל‪ֶ ְ ֶ ü‬‬ ‫‪õô‬רת ָאב‪õ‬ת | ָ ֵ‬ ‫מ‪⁄‬מ‪ä‬אל | ֲ ָ ֵ‬ ‫ה‪ê‬בן | הקב"ה ִ ְ ַ‬ ‫‪à‬בחינת ְ ֵ ָ‬ ‫ֵ‪Ł‬ם ִ ְ ֵ‬ ‫מח‪ł‬ף ַ ָ ָ‬ ‫ְַ ֹ‬ ‫ַ‬ ‫ְִִ ַ‬ ‫ומשלו משל נפלא על כך‪ :‬למי שמתדפק על‬ ‫לקבל בזו העת שפע רב מן השמים‪ ,‬ואילו מרעהו‬ ‫‪ł‬ביעה ‪ . . . . . .‬ז‬ ‫‪é‬די ְ ִ ָ‬ ‫אל‪ç‬ה‪ . . . . . . . . . . . . . . ä‬ז‬ ‫‪ì‬ביא ז‬ ‫אלָ‪ç‬ה‪ַ ä‬הָ ִ‬ ‫ידי ֵ ִ‬ ‫‪Ł‬א‪õ‬כלים ְ ֵ‬ ‫ה‪⁄‬ל‪õ‬ם ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ז‬ ‫ידי ֵ ִ ָ‬ ‫‪à‬כל י‪õ‬ם ַעל ְ ֵ‬ ‫עכ”ל‪.‬‬ ‫לי‪ł‬ראל ַאף ַעל ִ‪ï‬י ֶ ְ ִ‬ ‫מביאה ֶאת ַ ָ‬ ‫‪à‬כל י‪õ‬ם ַעל ְ ֵ‬ ‫‪ô‬מידים ְ ָ‬ ‫להקרבת ְ ִ ִ‬ ‫‪ï‬נים ְ ִ ְ ָ ֵ‬ ‫‪ô‬מידים ְ ָ‬ ‫‪õô‬רה ְ ִ ָ‬ ‫‪ł‬יאת ָ ִ‬ ‫הקרבת ְ ִ ִ‬ ‫ה‪é‬ת‪ä‬ב ְ ַ ְ ָ ַ‬ ‫נבחר | ְנ ִ ַ‬ ‫מלכים | ַה ָ‬ ‫קד‪ä‬מים | ַ ְ ָ ַ‬ ‫רמז ַ ָ‬ ‫ו‪ç‬אמר ָ‪Ł‬א‪ä‬ל | ֶ ֶ‬ ‫‪é‬סף ִ ְ ָ‬ ‫מ‪ä‬סר ְ ָ ִ‬ ‫נחל ְ ִ‬ ‫ַ‬ ‫ַֹ ֶ‬ ‫ֶֶ‬ ‫ַַ‬ ‫‪ł‬ראל ‪ . . . . . . . . . . . . .‬ה‬ ‫ה‪õà‬רא ‪ . . . . . . . . . . . .‬ה‬ ‫‪ä‬מת‪ä‬קים ֵהם‬ ‫‪õ‬תם ְ ִ‬ ‫‪ë‬ק‪ç‬מים א ָ‬ ‫נ‪Ł‬מ‪õ‬ת ִי ְ ָ ֵ‬ ‫לעב‪õ‬דת ַ ֵ‬ ‫הנאה ַל ְ ַ ְ ִ‬ ‫לער‪ְ ִ ü‬‬ ‫‪õà‬ערה ַ ֲ ַ‬ ‫טעם יֵ‪ָ ָ ֲ Ł‬‬ ‫קצבה ְ ֵ ֶ‬ ‫‪é‬א‪ָ ֵ Ł‬‬ ‫ואין ִ ְ ָ‬ ‫להם ַ ַ‬ ‫ער‪ֵ ְ ü‬‬ ‫התלהב‪ä‬ת ְ ֵ‬ ‫‪ֶ ָ ŁçŁ‬‬ ‫ה‪ê‬בן | ֵאין ֵ ֶ‬ ‫מים ַח ִ‪ç‬ים | ִ ְ ַ ֲ‬ ‫‪ë‬צ‪õ‬ת ֶ ֵ‬ ‫מאד ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ה‬ ‫מח‪ł‬ף ַ ָ ָ‬ ‫קד‪ַ | Ł‬ה ִ ְ‬ ‫ְַ ֹ‬ ‫‪à‬אר ַ ִ‬ ‫ֶַזרע ֶֹ‬ ‫ְֵ‬ ‫ְ ֹ‬ ‫לה ָ‪à‬א ֵאינ‪ְ õ‬כל‪ä‬ם ‪ . . . . . .‬ח‬ ‫וק‪à‬לה ְ ַ‬‫‪äŁô‬בה ְ ַ ָ ָ‬‫‪à‬לא ְ ָ‬ ‫ה‪õô‬רה | ִו‪äâ‬י ְ ֹ‬ ‫חפץ ַח ִ‪ç‬ים ַעל ַ ָ‬ ‫ֵָ‬ ‫‪ä‬לד‪à‬ר ִ‪äàâ‬ר‬ ‫‪õôà‬רה ְ ַ ֵ‬ ‫לעסק ַ ָ‬ ‫‪çŁ‬כ‪õ‬ל ַ ֲ ֹ‬ ‫אהבה ֶ ָ‬ ‫מרב ַ ֲ ָ‬ ‫‪à‬עפר ֵ ֹ‬ ‫להת‪á‬ל‪á‬ל ֶ ָ ָ‬ ‫אביב | ֵי‪ֵ ְ ַ ְ ִ ְ Ł‬‬ ‫ִ‪ֵäéà‬רי ָ ִ‬ ‫דלת בית רעהו‪ ,‬כל זמן שהאור נראה לדופק דרך‬ ‫לא דיברו כלל בשמים‪.‬‬ ‫במה שאמרו חז”ל (ברכות נד‪ ).‬חייב אדם לברך על‬ ‫‪äŁô‬בה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ח‬ ‫‪ëô‬ה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ח‬ ‫‪à‬ע‪õ‬לם‬ ‫לה‪õ‬ריו ָ ָ‬ ‫ר‪ä‬ח ְ ָ‬ ‫נחת ַ‬ ‫‪õá‬רם ַ ַ‬ ‫‪àŁà‬ת ֵ‬ ‫ידי ְ ָ‬ ‫‪õô‬רה ְ ַ ָ‬ ‫‪äíç‬רים ַעל ְ ֵ‬ ‫לא ַ ָ‬ ‫המח‪ִ Łâ‬ח‪ָ Łäâ‬‬ ‫‪ïé‬רת ַה ִ ִ‬ ‫‪à‬רית ָאב‪õ‬ת ֹ‬ ‫ִ‪Ł‬יר ָמע‪õ‬ן | ַ ָ ַ‬ ‫יה‪õ‬נתן | ְ ִ‬ ‫קד‪ä‬מים | ַ ְ ַ ֵ‬ ‫מדר‪ָ ָ ְ Ł‬‬ ‫נחל ְ ִ‬ ‫ִ ְַ‬ ‫ַַ‬ ‫ית‪à‬ר‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ü‬ה‬ ‫‪ł‬מחה‬‫יתמ‪ê‬א ִ ְ ָ‬ ‫לא ִ ְ ַ ֵ‬ ‫‪ï‬תי ֹ‬ ‫‪õô‬רה ִמי ֶ ִ‬ ‫טעמי ָ‬ ‫לטעם ַ ֲ ֵ‬ ‫‪õåŁ‬כין ִ ְ ֹ‬ ‫אחר ֶ ִ‬ ‫וחדוה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ה‬ ‫לפני ַה ֵ‪⁄‬ם ִ ְ ָ ַ‬ ‫אמת | ַ ַ‬ ‫אחד ִ ְ ֵ‬ ‫‪ł‬פת ֱ ֶ‬ ‫ֶָ‬ ‫ְ ַ‬ ‫ְ ְֶָ‬ ‫ַה ָ‪à‬א ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ח‬ ‫למעלה‬ ‫האלקי ֶ‪Ł‬ה‪ä‬א ְ ַ ְ ָ‬ ‫ה‪äàâ‬ק ָ ֱ ֹ ִ‬ ‫האדם ֶאת ַ ִ‬ ‫מפסיד ָ ָ ָ‬ ‫העברה ַ ְ ִ‬ ‫ידי ָ ֲ ֵ ָ‬ ‫מ‪⁄‬מ‪ä‬אל | ַעל ְ ֵ‬ ‫ֵ‪Ł‬ם ִ ְ ֵ‬ ‫הרעה כשם שמברך על הטובה’ ואמרו בגמרא (שם‬ ‫ה‪à⁄‬ת ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ח‬ ‫ה‪õô‬רה ְ‪à‬י‪õ‬ם ַ ַ ָ‬ ‫הארץ | ִע ַ‪ñ‬ר ִל‪äë‬ד ַ ָ‬ ‫מ‪å‬מרת ָ ָ ֶ‬ ‫ִ ִ ְַ‬ ‫‪àŁ‬ע‪õ‬לם ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ה‬ ‫ו‪ł‬מחה ֶ ָ ָ‬ ‫וענג ְ ִ ְ ָ‬ ‫‪äŁ‬ע ְ ֶֹ‬‫‪Ł‬ע ַ‬ ‫מ‪é‬ל ַ ֲ‬ ‫ִָ‬ ‫ניקבה ‘קוקער’‪ ,‬יודע הוא שאין איש שם על לב‬ ‫הוסיף ר’ שלומ’קה שזה המקבץ נדבות‬ ‫‪õ‬לם ַהֶ‪å‬ה ‪ . . . .‬ח‬ ‫ל‪ł‬כר ַאף ָ‪à‬ע ָ‬ ‫ז‪õ‬כה ְ ָ ָ‬ ‫‪ä‬במצ‪õ‬ת ֶ‬ ‫‪àŁà‬ת ְ‪à‬ת ָ‪õ‬רה ְ ִ ְ‬ ‫הע‪õ‬סק ְ ַ ָ‬ ‫מעשי צדיקים ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ט‬ ‫ספיר ויהלום | הארה חסידית מן הפרשה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬יב‬ ‫‪â‬וד | ָ ֵ‬ ‫‪à‬נין ָ ִ‬‫ִ ְַ‬ ‫לאחר‬ ‫האדם ַאף ְ ַ ַ‬ ‫‪ä⁄‬מ‪ַ ã‬על ָ ָ ָ‬ ‫‪⁄çŁ‬אר ִר ָ‬ ‫‪à‬אפן ֶ ִ ָ ֵ‬ ‫‪ë‬צוה ְ ֹ ֶ‬ ‫לק‪ç‬ם ַה ִ ְ ָ‬ ‫אדם | ֵי‪ֵ ַ ְ Ł‬‬ ‫ק‪äç‬מ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ã‬ה‬ ‫‪ìŁ‬דמה ל‪Łֶ õ‬ה‪ä‬א ָרח‪õ‬ק ֵמהשי"ת ה‪ä‬א ָקר‪õ‬ב ‪ . . . . . . . . .‬ה‬ ‫אלימל‪ִ | ü‬מי ֶ ִ ְ ֶ‬ ‫‪õô‬לד‪õ‬ת ָ ָ‬ ‫נעם ֱ ִ ֶ ֶ‬ ‫ְ‬ ‫ִ ָ‬ ‫ַֹ‬ ‫לנקישותיו‪ ,‬אמנם כאשר יבחין כי נחשך ה’קוקער’‪,‬‬ ‫כשמבקשים ממנו ‘חמישים’ מיד הוא מתמלא‬ ‫ס‪“ ):‬ולקבלינהו בשמחה”‪ .‬ביאור נפלא אמר בזה‬ ‫זוהר הקדוש | עם פרוש הכתר והכבוד ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬יד‬ ‫‪êŁ‬א‬ ‫רחמים ֶ ֹ‬ ‫יב‪ִ ֲ ַ Łñ‬‬ ‫‪ï‬רנסת‪ֵ ַ ְ õ‬‬‫‪à‬צרכי ַ ְ ָ ָ‬‫להתע ֵ‪í‬ק ְ ָ ְ ֵ‬ ‫קדם ֵצאת‪ַ ְ ִ ְ õ‬‬ ‫י‪Łé‬ל ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ה‬ ‫הרמ"ל | ֶֹ‬ ‫מ‪Ł‬נת ָ ַ ַ‬ ‫ִ ְַ‬ ‫ִָ ֵ‬ ‫בס"ד‬ ‫ידע בבירור שעתה עומד אי מי מבני הבית וצופה‬ ‫שמחה והנאה (אף שעדיין לא קיבל מאומה לידו)‪ ,‬כי יודע‬ ‫הרה”ק רבי שלמה מזוועהיל זי”ע‪ ,‬בעת שיהודי‬ ‫על העומד מחוץ לדלת ובמעשיו‪ ,‬כמו”כ כאשר‬ ‫הוא שעתה עומד לקבל שטר של מאה‪ .‬כך על‬ ‫אחד ששאלו במר נפשו‪ ,‬דנראים לו דברי חכמינו‬ ‫‘יחשיך’ לאדם ‪ ,‬ידע נאמנה שעתה כביכול עומד‬ ‫האדם ‘לברך בשמחה’ כי כבר רואה הוא בעין‬ ‫ז”ל אלו כדברי תימה‪ ,‬דהרי החי ‘בטוב ובנעימים’‬ ‫אביו שבשמים וצופה ומשגיח עליו‪.‬‬ ‫האמונה שעתיד לקבל רוב טובה‪.‬‬ ‫ולא קרהו אסון אינו צריך לברך‪ ,‬ורק הוא שאירעו‬ ‫לשאלות הלכתיות בבית ההוראה הקש ‪8‬‬ ‫מחוברים‬ ‫ניתן להשיג את הגיליון‬ ‫מתחילים‬ ‫את היום!‬ ‫עיצוב ועימוד‪ :‬שוקי קנר‬ ‫מדי שבוע בכל סניפי‬ ‫להצטרפות‪newsletter.mechubarim@gmail.com :‬‬ ‫ישירות למייל האישי‬ ‫קו מענה הלכה‬ ‫עיצוב ועימוד עלונים‪ :‬שוקי קנר‬ ‫העלון השבועי מבית עוז והדר ‪ -‬אור לישרים‬ ‫"ספרי אור החיים"‬ ‫ירושלים‪ :‬ירמיהו ‪ | 13‬שאולזון ‪ | 49‬הפסגה ‪ | 45‬בר אילן ‪ | 4‬חבקוק ‪ • 2‬בית שמש‪ :‬שדרות‬ ‫האמוראים ‪ | 63‬נחל ניצנים ‪ | 3‬יהודה הנשיא ‪ • 6‬בני ברק‪ :‬רבי עקיבא ‪ | 152‬רבי עקיבא ‪68‬‬ ‫| הרב שך ‪ | 8‬אהרנוביץ ‪ | 12‬נחמיה ‪ | 28‬כהנמן ‪ • 64‬מודיעין עילית‪ :‬שד' יחזקאל ‪ | 2‬חפץ‬ ‫‪02-803-9999‬‬ ‫חיים ‪ 7‬אלעד‪ :‬יהודה הנשיא ‪ • 94‬אשדוד‪ :‬יהודה הנשיא ‪ | 8‬אליעזר בן הורקנוס ‪ 8‬ביתר‬ ‫או במייל‪rav@abiryaakov.com :‬‬ ‫עילית‪ :‬הרן ‪ • 9‬חיפה‪ :‬מיכאל ‪ 27‬נתיבות‪ :‬הרמב"ם ‪ 1‬נתניה‪ :‬הס ‪ 18‬פתח תקוה‪ :‬רוטשילד ‪75‬‬ ‫קו השיעורים – קול הלשון‪03-6171077 :‬‬ ‫לתגובות ולהצטרפות לקבלת הגליון במייל‪newsletter.mechubarim@gmail.com :‬‬ ‫הגליון השבועי מבית עוז והדר ‪ -‬אור לישרים‬ ‫ב‬ ‫מחוברים‬ ‫מעשיות ולקחים מאלפים‬ ‫מצדיקי הדורות‬ ‫סיפורי צדיקים‬ ‫הוא התכוון להמשיך אל התרועה‪ ,‬אלא שכאן קרה דבר מדהים‪ .‬התרועה לא הסכימה לצאת בשום אופן מהשופר‪ .‬הוא ניסה שוב ושוב‬ ‫לתקוע אך‪-‬לא הועיל‪ .‬פניו האדימו והזיעו‪ ,‬אך במקום התרועה יצאו שברי קולות מוזרים ומשונים‪...‬‬ ‫כל המתפללים נאחזו הפתעה‪ ,‬הרימו את עיניהם ממחזוריהם ותלו בו את‬ ‫בית הכנסת הגדול במרכז העיר קושטא הלך והתרוקן‪.‬‬ ‫עיניהם בסקרנות‪ .‬״לפני שנים רבות״ פתח רבי ניסים‪ ,‬״חי כאן באחת מערי‬ ‫אחרוני המתפללים שסיימו תפילת ערבית יצאו מהשער הגדול ופנו‬ ‫טורקיה‪ ,‬יהודי ששימש כבעל תוקע באחד מבתי הכנסיות הגדולים‪ .‬שנים‬ ‫לבתיהם‪ .‬איש מהם לא הבחין באיש עטוף הבלאים שישב מכונס בעצמו על‬ ‫רבות מילא את התפקיד כראוי‪.‬‬ ‫אחד מהספסלים‪ ,‬ממלמל חרישית מתוך ספר התהלים שבידו‪.‬‬ ‫התקיעות יצאו תחת ידיו צלולות וחדות בקלות וללא קושי‪.‬‬ ‫רק כשביקש שלום ברסימנטו‪ ,‬הגבאי‪ ,‬לנעול את בית הכנסת‪ ,‬רק אז נחו‬ ‫ללא כל סיבה הנראית לעין‪ ,‬החל אותו יהודי להידרדר מדחי אל דחי‪.‬‬ ‫עיניו על האיש הזר שנותר לשבת נטוע במקומו‪ .‬הוא פנה אליו וביקשו‬ ‫התרחק מיהדותו ועמו‪ ,‬תחילה בסתר ובהמשך בגלוי‪ .‬אחיו היהודים שהבחינו‬ ‫לצאת‪ .‬דבריו של הגבאי לא הרשימו את הזר יתר על המידה‪.‬‬ ‫במצבו הקלוקל החלו להתרחק ממנו ונזהרו לא לבוא עמו בשיחה‪ .‬כשחש‬ ‫הוא לא השיב לו מאומה‪ .‬משך בכתפיו והמהם כמה המהומים‪ .‬די היה‬ ‫בכך גמלה בלבו ההחלטה להתאסלם רח”ל ולהתנתק כליל מבני עמו‪.‬‬ ‫בהם כדי להבהיר לגבאי כי האדם שלפניו אינו מתנגד כלל להישאר במקום‬ ‫המוסלמים קיבלו אותו לדתם בתרועות שמחה‪ .‬הוא הפך למפורסם‪ .‬שמו‬ ‫כל הלילה‪ ,‬אדרבה‪ ,‬נראה שהוא דווקא מעוניין בכך‪ .‬יצא הגבאי את בית‬ ‫הלך והגיע עד הסולטן שביקש לראות את פניו‪ .‬כיון שהיה בעל חוש מוסיקלי‬ ‫הכנסת בלב תמה‪ ,‬נעל אותו וחזר לביתו‪.‬‬ ‫מפותח התקבל בקלות למקהלת הנגנים המלכותית‪ .‬הודות לכישוריו העפיל‬ ‫למחרת בבוקר השכים שלום הגבאי קום‪ .‬הגיע מוקדם בבוקר לבית‬ ‫והתקדם מעלה עד שהיה לאחד מחוג ידידיו של הסולטן‪.‬‬ ‫הכנסת‪ ,‬פתח את הדלת בסקרנות‪ ,‬ונדהם‪ ...‬האיש נותר לשבת על מקומו‬ ‫ערב אחד נערך בארמונו של הסולטן‬ ‫באותה תנוחה‪ ,‬רכון על ספר תהלים וממלמל‪ ,‬כאילו לא חלפו כמה שעות‬ ‫טובות מאז ליל אמש‪.‬‬ ‫״אין שום בעיה״ השיב‬ ‫נשף גדול לכל בכירי הממלכה‪ ,‬שרים‬ ‫אט‪-‬אט הוא הפך לחלק בלתי נפרד מהנוף‪ .‬ימים שלמים היה האיש יושב‬ ‫ואישים נכבדים‪ .‬חברי הלהקה המלכותית‬ ‫ניסים וניצוץ של אור‬ ‫התאמנו ממושכות על היצירות‬ ‫וממלמל פרקי תהלים ללא הפסקה‪ .‬אף מילה של חולין לא נשמעה מפיו‪.‬‬ ‫הבליח בעיניו הכבויות‪,‬‬ ‫המוסיקליות שאמורות להנעים את‬ ‫תפילותיו נמשכו שעות ארוכות כשעיניו זולגות נהרות של דמעות‪ ,‬ואפילו‬ ‫הערב‪ .‬במוחו של היהודי המומר נצנץ ״הביאו לכאן את השופר‬ ‫בקושי אכל‪ .‬הוא לא היה עוד סתם קבצן‪.‬‬ ‫ותשפטו בעצמכם״‪.‬‬ ‫רעיון עוועים‪ .‬הוא החליט להפוך את‬ ‫את שמו המדויק לא ידע איש‪ .‬שמועות שונות ומשונות התהלכו על עברו‬ ‫אחד הגבאים מיהר אל‬ ‫הערב לחוויה בלתי נשכחת‪...‬‬ ‫הלוט בערפל‪ .‬איכשהו דבק בו השם ׳ניסים’‪ .‬הוא זכה להערכה לא מעטה‪.‬‬ ‫יום לפני האירוע כשחזר לביתו חיפש הבימה נטל את השופר‬ ‫באחד הימים נפל דבר בקהילת יהודי קושטא‪ .‬רבי נתן אנקרי‪ ,‬בעל התוקע‬ ‫הקשיש שמילא את תפקידו נאמנה במשך שנות דור‪ ,‬התבקש לעולם שכולו‬ ‫המסתלסל ונתן אותו‬ ‫בארון את השופר הישן שנותר לו מימים‬ ‫טוב‪ .‬הימים היו ימי חודש אלול‪ .‬ראש השנה הקרוב בפתח‪ .‬נוצר כורח מיידי‬ ‫את בידיו של ניסים‪ .‬רטט של‬ ‫עברו‪ .‬אחרי חיפוש ממושך מצא‬ ‫השופר בין כמה פריטים בודדים שנותרו‬ ‫לאתר בעל תוקע חדש שימלא את מקומו של המנוח‪ ,‬אלא שזו לא הייתה‬ ‫לו מתקופת היותו יהודי‪ .‬הרעיון שנצנץ התרגשות חלף על פניו‬ ‫משימה קלה‪.‬‬ ‫במוחו לא היה מורכב במיוחד‪ .‬הוא יתקע של ניסים‪ .‬הוא עצם את‬ ‫בית הכנסת הגדול בקושטא היה היכל גבוה ורחב ידיים‪ .‬לא כל תוקע‬ ‫בפני הסולטן ואורחיו הנכבדים בשופר‪ ,‬עיניו בכוונה קרב את פי‬ ‫ממוצע מסוגל היה למלא את התפקיד‪ .‬דרוש היה בעל תוקע שתקיעותיו‬ ‫יהדהדו ויישמעו היטב ברחבי בית הכנסת הגדול‪ .‬באחד הימים‪ ,‬התכנסו גבאי‬ ‫ימחיש להם את תקיעותיהם של היהודים‪ .‬השופר אל פיו ו‪ ...‬יבבה‬ ‫וראשי הקהילה לדון בנושא שעל הפרק‪ .‬שמות עלו הוצעו ונדחו בזה אחר‬ ‫מזעזעת פולחת לבבות‬ ‫אח‪ ,‬איזה בידור זה יהיה‪...‬‬ ‫זה‪ .‬השעה הלכה והתאחרה ואף הצעה לא התקבלה על דעת כל הנוכחים‪.‬‬ ‫על הבמה והשופר פרצה מפיו של השופר‪,‬‬ ‫של‬ ‫בעיצומה‬ ‫הגיע הלילה הגדול‪.‬‬ ‫״אולי אני יכול למלא את התפקיד״‪ ,‬נשמע פתאום קול מוזר ולא מוכר‪ .‬כל‬ ‫המומר דברי הסבר קצרים בית הכנסת הגדול כולו‬ ‫השמחה עלה‬ ‫בידו‪ .‬הוא נשא כמה‬ ‫הנוכחים הביטו סביבם וחיפשו את מקור הקול‪ .‬רק אחרי כמה רגעים הבחינו‬ ‫נאחז רעד מעוצמתה‬ ‫בפני הנוכחים ״אתם רואים את הקרן‬ ‫בדמותו של ניסים פוסעת לעברם ונאחזו בתדהמה מוחלטת‪.‬‬ ‫הכפופה הזו״ פנה בגיחוך אל השומעים‪ ,‬של התקיעה‪ .‬והתקיעה‬ ‫זו הייתה לכולם הפעם הראשונה שהם שומעים את קולו של ניסים‪ .‬מאז‬ ‫״זוהי הקרן בה תוקעים היהודים בשיאו הארוכה נמשכה ונמשכה‪,‬‬ ‫בואו לכאן עד לרגע הזה טרם פצה ניסים את פיו‪ .‬הוא התקרב אל השולחן‬ ‫ופנה אל הנוכחים בקולו הרועד ״אם אין לכם בעל תוקע‪ ,‬מוכן אני למלא את‬ ‫מהדהדת באוזניים‪,‬‬ ‫של היום הקדוש שלהם‪ ,‬ראש השנה״‪.‬‬ ‫התפקיד בשמחה״‪ .‬כשוך התדהמה הראשונית התעשת אחד הגבאים והציג‬ ‫עד שנאלצו הגבאים‬ ‫אחרי עוד כמה דברי להג ולעג‪ ,‬הושיט‬ ‫את השאלה המתבקשת ״ומניין לנו שאתה אכן יודע לתקוע?״‪.‬‬ ‫המומר את הפיה לפיו והחל לתקוע‪.‬‬ ‫לעצור בו בטרם יעיר‬ ‫״אין שום בעיה״ השיב ניסים וניצוץ של אור הבליח בעיניו הכבויות‪,‬‬ ‫פניהם את התושבים הסמוכים‬ ‫אותות של זלזול ולעג נמתחו על‬ ‫של השרים המשופמים‪ .‬תקיעה ארוכה‪,‬‬ ‫״הביאו לכאן את השופר ותשפטו בעצמכם״‪ .‬אחד הגבאים מיהר אל הבימה‬ ‫משנתם באישון ליל‬ ‫אחריה שברים‪ ,‬הוא התכוון כמובן‬ ‫נטל את השופר המסתלסל ונתן אותו בידיו של ניסים‪ .‬רטט של התרגשות‬ ‫חלף על פניו של ניסים‪ .‬הוא עצם את עיניו בכוונה קרב את פי השופר אל פיו‬ ‫להמשיך אל התרועה‪ ,‬אלא שכאן קרה‬ ‫ו‪ ...‬יבבה מזעזעת פולחת לבבות פרצה מפיו של השופר‪ ,‬בית הכנסת הגדול‬ ‫דבר מדהים‪ .‬התרועה לא הסכימה לצאת בשום אופן מהשופר‪ .‬הוא ניסה‬ ‫כולו נאחז רעד מעוצמתה של התקיעה‪ .‬והתקיעה הארוכה נמשכה ונמשכה‪,‬‬ ‫שוב ושוב לתקוע אך‪-‬לא הועיל‪ .‬פניו האדימו והזיעו‪ ,‬אך התרועה מיאנה‬ ‫מהדהדת באוזניים‪ ,‬עד שנאלצו הגבאים לעצור בו בטרם יעיר את התושבים‬ ‫לצאת בעקשנות בלתי מוסברת‪ .‬במקומה יצאו שברי קולות מוזרים ומשונים‪.‬‬ ‫הסמוכים משנתם באישון ליל‪ .‬ניסים נאנח ומחה את הזיעה ממצחו‪ .‬הגבאים‬ ‫הלעג והגיחוך התחלפו באחת בפרצי צחוק‪ .‬כל החוגגים צחקו למשבתו של‬ ‫היו המומים עד עמקי נפשם‪ .‬תקיעה כזו לא שמעה אוזנם מעולם‪ .‬מעולם לא‬ ‫התוקע ופניו חפו מבושה‪.‬‬ ‫הבינו טוב יותר את הפסוק ״היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו״‪.‬‬ ‫הוא עזב את האירוע במהירות ואץ רץ לביתו כל עוד נשמתו בו‪.‬‬ ‫לתקיעותיו של ניסים לא היו מתחרים רבים‪ .‬מה גם שהוא ענה על כל‬ ‫נכנם לביתו והגיף אחריו את הדלת‪ ,‬נטל שוב את השופר לפיו והחל לתקוע‪.‬‬ ‫התכונות הנדרשות מבעל תוקע בימים הנוראים‪ ,‬יהודי ירא שמים בעל לב‬ ‫מה שקרה על הבמה חזר ונשנה בביתו בדיוק רב‪ .‬התקיעה והשברים יצאו‬ ‫שבור ומלא הכנעה לפני בוראו‪ ,‬והוא נבחר לתפקיד פה אחד‪.‬‬ ‫מפיו היטב ללא קושי‪ .‬כשהגיע לתרועה‪ ,‬כאן נעלמו יכולותיו המרשימות‪.‬‬ ‫קריאת התורה של ראש השנה הסתיימה‪ .‬שעת תקיעת שופר הגיעה‪ .‬בית‬ ‫״מה קורה לי״ לא הצליח המומר להבין ״איך נמחקות להן בבת אחת כל‬ ‫הכנסת הגדול של קושטא היה מלא יהודים לבושי לבן‪ .‬כולם עמדו ופניהם‬ ‫השנים בהם שימשתי כבעל תוקע מומחה?‪...‬״‪.‬‬ ‫אל הבימה הגבוהה שבמרכזו של בית הכנסת הגדול‪ .‬על הבימה ניצב בעל‬ ‫הוא היה מספיק חכם בכדי להבין שיש דברים בגו‪ ,‬אך ההסבר נשגב‬ ‫התוקע‪ ,‬רבי ניסים‪ ,‬לצדו המקריא‪ .‬השופר הגדול בידו האחת והמחזור פתוח‬ ‫מבינתו‪ .‬כמה ימים התהלך סהרורי שקוע במחשבות‪ .‬משלא מצא תשובה‬ ‫מולו‪ .‬לפתע‪ ,‬מבלי שאיש יצפה את מעשיו‪ ,‬הסתובב בעל התוקע הטרי לעבר‬ ‫מניחה את הדעת קם ועלה באישון ליל אל הגאון רבי אברהם אפומאדו זצ”ל‪,‬‬ ‫הקהל‪ .‬הפשיל קמעא את טליתו מעל פניו‪ ,‬פנה אל המתפללים הרבים ואמר‬ ‫רבה של קושטא בעת ההיא‪.‬‬ ‫בקול‪ :‬״ברצוני להשמיע באוזניכם סיפור קצר״‪.‬‬ ‫הגליון השבועי מבית עוז והדר ‪ -‬אור לישרים‬ ‫ג‬ ‫מחוברים‬ ‫מעשיות ולקחים מאלפים‬ ‫מצדיקי הדורות‬ ‫סיפורי צדיקים‬ ‫הבניין נדמה עליו כסובב על צירו‪ ,‬ועוד רגע קט היה כושל ומועד‪,‬‬ ‫הרב התמלא פליאה למראה פניו של המומר בביתו‪ .‬״כבוד הרב״ פתח‬ ‫המומר מיד‪ ,‬״אינני מבין מדוע את התקיעה והשברים עולה בידי לתקוע‬ ‫אלמלא אחזו בו שני פועלים חסונים‬ ‫על נקלה‪ ,‬ואילו את התרועה אינני מצליח בשום אופן‪ .‬מה הסוד כאן?״‬ ‫הבוקר כבר חלף‪ ,‬אך הצהרים עוד לא הגיעו‪ ,‬מעין שעת אחר הצהרים שלפני‬ ‫אף שמץ של תמיהה לא הופיע על פניו של הרב‪ .‬״אין בכך כל פלא״ השיב‬ ‫הצהרים‪ .‬לאחר שבירך בכוונה שח בעל המקצוע בתמימות‪ :‬כבודו גם בודק‬ ‫הרב‪ ,‬״שב ואסביר לך את העניין״‪.‬‬ ‫עצמו?‬ ‫״התקיעות בראש השנה״ פתח הרב‪ ,‬״נועדו כידוע כדי לבלבל את‬ ‫‪ -‬סליחה?‬ ‫המקטרגים והמשטינים עלינו‪ .‬בשופר ישנם שלושה מיני קולות‪ ,‬תקיעה‬ ‫‪ -‬כבודו‪ .‬אני‪ ,‬בעניי‪ ,‬בודק עצמי בערב יום ראש השנה אם השתפרתי מעט‬ ‫שברים ותרועה‪,‬‬ ‫במהלך השנה החולפת‪ ,‬האם עליתי קמעא‪ ,‬לא הרבה‪ ,‬אבל משהו‪ .‬אינני כול‬ ‫בזכותם מבקשים אנו לעורר את זכות שלושת האבות‪ ,‬אברהם יצחק‬ ‫לבוא לפני בורא העולם ולבקש כל כך הרבה אם לא עשיתי אפילו קצת‪.‬‬ ‫ויעקב‪ .‬התקיעה החלקה הפשוטה היא כנגד אברהם אבינו‪.‬‬ ‫הוא סיים את כוס הקפה והפטיר‪ :‬כבודו‪ .‬שמעתי סיפור נאה מאבי המנוח‪,‬‬ ‫״ואולם כידוע לאברהם אבינו היה בן נוסף‪ ,‬ישמעאל‪ ,‬ואף הוא תובע‬ ‫שתמיד היה מעודדנו לקבוע עיתים לתורה‪.‬‬ ‫את זכותו‪ ,‬לפיכך יש לאומות העולם אחיזה מסוימת בכוחה של תקיעה זו‪.‬‬ ‫‪ -‬בבקשה‪.‬‬ ‫השברים הן כנגד יצחק אבינו‪ ,‬אך גם כאן יש לגויים אחיזה כלשהי‪ ,‬שהרי‬ ‫‪ -‬מעשה באדם שחלף ברחוב ועיניו צדו מודעה תמימה‪“ ,‬דרושים פועלים‬ ‫ליצחק היה בן נוסף ושמו עשו ואף הוא תובע את שלו בזכות אבותיו‪.‬‬ ‫לעבודה על פיגומים”‪.‬‬ ‫״התרועה‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬מכוונת כנגד יעקב אבינו שכל בניו היו שבטי‬ ‫מיד החיש את פעמיו אל אתר העבודה‪ ,‬ומרחוק כבר ראה שלד גבוה‪ ,‬עצום‬ ‫י‪-‬ה‪ .‬בתרועה זו אין לגויים אף שמץ של אחיזה‪ .‬זו כולה של ישראל היא‪.‬‬ ‫ממדים‪ ,‬עטור בפיגומים מכל עבריו‪ ,‬ופועלים מטפסים‪ ,‬עולים ויורדים בו‪.‬‬ ‫לגויים אין כל שייכות אליה‪ .‬ועל כך אנו אומרים בראש השנה ״אשרי העם‬ ‫מנהל העבודה הושיט לעברו יד מאובקת וסיבר את אזניו‪ ,‬כי על שעת‬ ‫יודעי תרועה״‪ ,‬תרועה דווקא ולא תקיעה או שברים‪ ,‬כי התרועה שייכת‬ ‫עבודה בפיגום התחתון משתכרים ‪ 18‬גרוש‪ ,‬ותמורת שעת עבודה בפיגום‬ ‫אך ורק לעם ישראל‪.‬‬ ‫העליון השכר הוא ‪ 200‬גרוש‪.‬‬ ‫״אם כך״ סיים הרב‪ ,‬״אין כל פלא שלא עלה בידך לתקוע דווקא את‬ ‫אני על העליון‪ ,‬השיב נחרצות‪ .‬אץ לביתו‪ ,‬לבש את מחצלות בגדי העבודה‬ ‫התרועה‪ ,‬מאז המרת את דתך שוב אינך נמנה על ׳יודעי תרועה׳ ״‪...‬‬ ‫וטיפס במרץ פיגום אחר פיגום‪ ,‬כשבראשו חולפים חישובים שונים ומגוונים‪,‬‬ ‫צמרמורת עזה פילחה את לבו של המומר שקלט פתאום את משמעות‬ ‫מה יעשה בשלהי היום עם אלפיים הגרושים שיפלו בחלקו‪ ,‬לאחר עשר שעות‬ ‫התנתקותו מעמו וצור מחצבתו‪ .‬דמעות עלו בעיניו‪ .‬לראשונה מאז המיר‬ ‫עבודה‪.‬‬ ‫את דתו הוא חש בכמיהה עמוקה מאין כמוה לשוב חזרה אל יהדותו‪...‬‬ ‫הוא הגיע למעלה‪.‬‬ ‫הדמעות הבודדות הפכו מהרה לבכי תמרורים סוער‪ .‬הוא נפל לרגליו‬ ‫של הרב וביקש ממנו דרך תשובה מיידית‪ .‬הרב הורה לו לעזוב את כל‬ ‫הביט למטה‪.‬‬ ‫עסקיו‪ ,‬לעבור לעיר מרוחקת ולהקדיש את שארית חייו לתורה ועבודת ה׳‪,‬‬ ‫ו‪ ...‬צעקותיו הגיעו עדי אזניו חבושות האטמים של מנהל העבודה‪ .‬ממרום‬ ‫לתפילות ולאמירת תהלים‪ .‬כך יכופר לו על מעשיו וחטאיו‪.‬‬ ‫נראו בתי העיר כקוביות קטנות‪ ,‬ביניהם זוחלות נמלים בצבעים שונים‪ .‬עננים‬ ‫״אותו יהודי״ סיים ניסים התוקע את סיפורו המופלא ״חזר לעמו‬ ‫לבנים נראו כמתנגשים בו עוד רגע קט‪ ,‬וציפורים טסו סמוך אליו וכמעט ניקרו‬ ‫ולמולדתו‪ ,‬לימים לאחר ששב בתשובה שלמה התמנה שוב לבעל תוקע‬ ‫את עיניו‪.‬‬ ‫בראש השנה״‪ .‬דממה שררה בבית הכנסת‪ .‬כולם הקשיבו כמרותקים‬ ‫סחרחורת תקפה אותו‪ ,‬הבניין נדמה עליו כסובב על צירו‪ ,‬ועוד רגע קט‬ ‫לסיפורו של התוקע‪ .‬והוא? הוא לא המתין לתגובותיהם של השומעים‪,‬‬ ‫היה כושל ומועד‪ ,‬אלמלא אחזו בו שני פועלים חסונים‪ ,‬ייצבוהו על כתפם‬ ‫הפך את פניו לעבר ארון הקודש ופתח בזעקה בברכות תקיעת שופר‪.‬‬ ‫והורידוהו אחר כבוד מטה מטה‪.‬‬ ‫מאז אותה שנה שימש ניסים בקביעות כבעל תוקע בקהילת קושטא‪.‬‬ ‫מנהל העבודה המנוסה הצליח להרגיעו‪ ,‬וכעבור עשרים דקות לא רטטו אלא‬ ‫התקיעות הפכו למסורת קבועה בידו וגם‪ ...‬הסיפור‪ .‬מדי שנה לפני שהחל‬ ‫רגליו‪ .‬מים‪ ,‬דבש וסוכר‪ ,‬כהמלצת הפועלים‪ ,‬הוערו אל גרונו ברצף‪ ,‬עדי חלפה‬ ‫בתקיעות היה מקדים ומספר את המעשה הזה בפני הקהל בהתרגשות‬ ‫סחרחורת הגבהים‪.‬‬ ‫רבה‪ .‬המתפללים התקשו להבין מדוע הוא בוחר לספר דוקא את המעשה‬ ‫הגיד נא לי‪ ,‬הוא פנה אל מנהל העבודה במר ייאושו‪ ,‬איך הם מסוגלים‬ ‫הזה‪ ,‬אך איש לא אזר עוז לשאול אותו לסיבת הדבר‪.‬‬ ‫למשהו שאני איני מסוגל‬ ‫שנה אחת לפני התקיעות עמד ניסים וסיפר את המעשה בהתרגשות‬ ‫לעשותו? כלום הם מוכשרים ממני? אמיצים יותר? תבונתי פחותה משלהם?‬ ‫יוצאת מן הכלל‪ .‬השומעים כולם‪ ,‬אף שכבר הכירו את המעשה על בוריו‪,‬‬ ‫רגלי כושלות ושלהם חסונות? מה זה ועל מה זה!‬ ‫התרגשו אף הם והתעוררו לשוב בתשובה על כל מעשיהם‪ .‬הפעם‪ ,‬לקראת‬ ‫לאט לך ידידי‪ ,‬השיבו מנהל העבודה‪ .‬כולם כמוך‪ ,‬ואתה כמו כולם‪ .‬רק‬ ‫סוף הסיפור הוסיף ניסים פרט אחד קצר לסיפורו‪ .‬פרט אחד ששינה את‬ ‫הקצב‪ .‬מי ביקש ממך לעלות למעלה? אה?! תתחיל למטה‪ ,‬בקומה הראשונה‪.‬‬ ‫כל התמונה כולה‪.‬‬ ‫תתרגל‪ .‬תמשיך הלאה‪ .‬בסוף תמצא את עצמך מטייל על הפיגום העליון‪,‬‬ ‫״שמו של אותו יהודי היה ניסים‪ ...‬אני הוא בעל המעשה״ גילה ניסים‬ ‫כמו ליד ערוגת פרחים בטיילת‪ .‬זה הסוד‪.‬‬ ‫לראשונה לכל המתפללים ההמומים‪ .‬כמה ימים לאחר אותו ראש השנה‬ ‫כך היה אבי המנוח חוזר ושונה לנו‪ .‬אל תפחדו לקבוע עיתים לתורה‪.‬‬ ‫השיב ניסים‪ ,‬בעל התוקע‪ ,‬את נשמתו הממורקת ‪ -‬ליוצרה‪.‬‬ ‫מפחיד?! קביעות! כל החיים!‬ ‫ומצאתי‪ ,‬שאת הסיפור בקצרה כבר כתב הגאון רבי אליהו הכהן‬ ‫תתחילו עם יום אחד‪ .‬שבוע אחד‪ .‬תתרגלו‪ .‬תיהנו‪ .‬תטעמו מצוף התורה‪.‬‬ ‫מאיזמיר זצ”ל בעל ה’שבט מוסר’‪ ,‬בספרו ‘עיני העדה’ (פרשת נצבים‪ ,‬דף מט‪,:‬‬ ‫תמשיכו ותעלו‪ .‬תעלו ותעלו‪ .‬ולמעלה כבר תגיעו לבד‪.‬‬ ‫רק ללא הסברו המפורט של הרב)‪ ,‬ע”ש בהמשך דבריו הנפלאים‪.‬‬ ‫(מאורות הדף היומי)‬ ‫(גל’ קבלת שבת)‬ ‫הגליון השבועי מבית עוז והדר ‪ -‬אור לישרים‬ ‫ד‬ ‫מחוברים‬ ‫מעשיות ולקחים‬ ‫מאלפים מצדיקי‬ ‫הדורות‬ ‫סיפורי צדיקים‬ ‫פנינים על הפרשה‪:‬‬ ‫רוֹ ֵמז לְ ֶד ֶרְך ָה ֱא ֶמת ׁ ֶשהוּ א ַה ּסוֹ ד ׁ ֶשהוּ א ֲא ִמ ּתוּ ת ַה ּתוֹ ָרה‪.‬‬ ‫עצות וסגולות‪:‬‬ ‫ְוזֶ הוּ ַא ֶּתם אוֹ ִת ּיוֹ ת ֱ‘א ֶמת’‪ֶ ׁ ,‬שהוּ א ֶּד ֶרְך ָה ֱא ֶמת ָּכ ָראוּ י‪,‬‬ ‫יחשוב בכל יום אולי הגיע זמן פטירתו‬ ‫ְּד ֵכיוָ ן ׁ ֶש ֵּת ְדעוּ ֶּד ֶרְך ָה ֱא ֶמת‪ּ ָ ,‬בזֶ ה ַא ֶּתם נֶ ְח ׁ ָש ִבים ְּכ ִאלּ וּ‬ ‫ַא ֶּתם נִ ָ ּצ ִבים ַה ּיוֹ ם ֻּכ ְּל ֶכם לִ ְפנֵ י ה’ ֱאל ֵֹה ֶיכם (כט ט)‪.‬‬ ‫תשלום תיקון המלכות הוא בשבת‬ ‫ַא ֶּתם נִ ָ ּצ ִבים לִ ְפנֵ י ה’ ֱאל ֵֹה ֶיכם ְוּמ ׁ ַש ְּמ ׁ ִשים לְ ָפנָ יו‪ָ ,‬ל ֵכן‬ ‫ְויֵ ׁש לְ ַד ְק ֵּדק ָל ָּמה ָא ַמר ֵּת ַבת ַה ּיוֹ ם‪ְ ,‬וגַ ם ֵּת ַבת נִ ָ ּצ ִבים‬ ‫וּ גְ בוּ ל יָ ם ְו ָהיָ ה ָל ֶכם ַה ָ ּים ַה ָ ּגדוֹ ל וּ גְ בוּ ל זֶ ה יִ ְהיֶ ה ָל ֶכם ְ ּגבוּ ל‬ ‫ִה ָּז ֲהרוּ ִּב ׁ ְש ִמ ַירת ַה ְּב ִרית ָּכ ָראוּ י‪:‬‬ ‫נִ ְר ֵאית ִּכ ְמיֻ ֶּת ֶרת‪ ,‬ל ֹא ָהיָ ה לוֹ לוֹ ַמר ִּכי ִאם ַא ֶּתם ֻּכ ְּל ֶכם‬ ‫יָ ם (במדבר לד ו)‪ַ .‬ה ַּכ ָ ּונָ ה ִמ ּׁשוּ ם ְּד ִע ַ ּקר ַה ֵ ּברוּ ִרים ֵהם לְ תוֹ ֶע ֶלת‬ ‫(פיתוחי חותם)‬ ‫לִ ְפנֵ י ה’ ֱאל ֵֹה ֶיכם‪ְ .‬ו ֶא ְפ ׁ ָשר לִ ְרמֹז‪ְּ ,‬ד ֵת ַבת נִ ָ ּצ ִבים ִ ּג ַימ ְט ִר ָ ּיא‬ ‫ַהנּ וּ ְק ָבא ׁ ֶש ּׁ ָש ְר ׁ ָש ּה ב”ן ַּכ ָ ּידוּ ַע‪ְ ,‬ו ָכל ַמה ּׁ ֶש ִּמ ְת ָ ּב ֵרר ְּב ׁ ֵש ׁ ֶשת‬ ‫ֶ‘ק ֶצב’‪ָ ,‬וּבא לוֹ ַמר מ ׁ ֶֹשה ַר ֵ ּבנוּ ָע ָליו ַה ּׁ ָשלוֹ ם לְ יִ שְׂ ָר ֵאל‬ ‫יְ ֵמי ַהחֹל ֵאינוֹ נִ גְ ָמר ְּב ִת ּקוּנוֹ ַעד יוֹ ם ַה ּׁ ַש ָ ּבת‪ֶ ׁ ,‬ש ִּמ ְת ַ ּג ִּלים ַא ָ ּבא‬ ‫ְּד ַק ְ ּימוּ ַמה ּׁ ֶש ָא ַמר ַה ַּת ָ ּנא (אבות פ”ב מ”י) ְו ׁשוּב יוֹ ם ֶא ָחד‬ ‫ְו ִא ָּמא ִ ּגלּ וּ י ָ ּגמוּ ר‪ְ ,‬ו ָאז זְ ֵעיר ְונוּ ְק ָבא יִ ְהיוּ ׁ ָש ִוים לְ ַא ָ ּבא ְו ִא ָּמא‬ ‫שמירת ברית הלשון וברית המעור‬ ‫לִ ְפנֵ י ִמ ָית ְתָך‪ְּ ,‬ד ַהיְ נוּ‪ּ ִ ,‬ד ְב ָכל יוֹ ם וָ יוֹ ם יַ ְח ׁשֹב ׁ ֶש ָּמא ְּבאוֹ תוֹ‬ ‫(שער הכונות דרוש מוסף שבת)‪ְ ,‬ו ָאז נִ ׁ ְש ָלם ַמה ּׁ ֶש ִ ּנ ְת ָ ּב ֵרר ְונִ ׁ ְש ֶל ֶמת‬ ‫ַא ֶּתם נִ ָ ּצ ִבים ַה ּיוֹ ם ֻּכ ְּל ֶכם לִ ְפנֵ י ה’ ֱאל ֵֹה ֶיכם (כט ט)‪.‬‬ ‫יוֹ ם ִה ִ ּג ָיעה ֵעת ּ ְפ ֻק ָּדתוֹ ‪ְ ,‬ונִ ְמ ָצא ָּכל יָ ָמיו ִּב ְת ׁש ָוּבה וּמוֹ נֵ ַע‬ ‫ְונִ ְת ֶקנֶ ת ַהנּ וּ ְק ָבא ִּת ּקוּ ן ָ ּגמוּ ר‪ְ ,‬ונִ ְק ֵראת ׁ ַש ָ ּבת‪:‬‬ ‫ַט ַעם ְס ִמ ַיכת ַא ֶּתם נִ ָ ּצ ִבים לַ ְּב ִרית‪ִ ,‬מ ּׁשוּ ם ְּד ַא ֶּתם‬ ‫ַע ְצמוֹ ִמ ַּל ֲחטֹא‪ִ .‬וּמי ׁ ֶשעוֹ שֶׂ ה ָּכזֶ ה הוּ א ַה ְמ ַק ֵ ּים ׁ ִ‘ש ִ ּו ִיתי ה’‬ ‫ְוזֶ ה ׁ ֶש ָא ַמר וּ גְ בוּ ל יָ ם‪ ,‬יָ ם ִהיא ַהנּ וּ ְק ָבא ַה ִ ּנ ְק ֵראת ‘יָ ם‬ ‫אוֹ ִת ּיוֹ ת ֱ‘א ֶמת’ ָּכ ָאמוּ ר‪ ,‬וּ ׁ ְש ֵּתי ְּב ִריתוֹ ת ֵהם‪ְּ ,‬ב ִרית ַה ָּל ׁשוֹ ן‬ ‫לְ נֶ גְ ִ ּדי ָת ִמיד’ (תהלים טז ח)‪ְ .‬וזֶ הוּ ׁ ֶש ָא ַמר ַא ֶּתם נִ ָ ּצ ִבים ַה ּיוֹ ם‬ ‫ָה ַא ֲחרוֹ ן’‪ְ ,‬ואוֹ ֵמר ֵּת ַדע לְ ָך ֵא ָימ ַתי נִ ׁ ְש ָלם ְ ּגבוּ ל יָ ם ׁ ֶש ִהיא‬ ‫ְוּב ִרית ַה ָּמעוֹ ר‪ ,‬וּ ׁ ְשנֵ ֶיהם ְצ ִריכִ ים זֶ ה ָלזֶ ה‪ְ ,‬ו ִאם ּ ָפגַ ם ָה ֶא ָחד‬ ‫ֻּכ ְּל ֶכם לִ ְפנֵ י ה’ ֱאל ֵֹה ֶיכם‪ַ ,‬ה ַּכ ָ ּונָ ה‪ֵ ,‬א ָימ ַתי ִּת ָ ּק ְראוּ ׁ ֶש ַא ֶּתם‬ ‫ַהנּ וּ ְק ָבא ִמ ַּמה ּׁ ֶש ִ ּנ ְת ָ ּב ֵרר ִּב ֵימי ַהחֹל‪ֵּ ,‬ת ַדע ֵא ָימ ַתי נִ ׁ ְש ָלם‪,‬‬ ‫ֵמ ֶהם נִ ְפ ָ ּגם ַ ּגם ַה ּׁ ֵשנִ י‪ .‬וּ לְ ִפ ָיכְך ְּת ִח ַּלת אוֹ ִת ּיוֹ ת ַה ּתוֹ ָרה‬ ‫עוֹ ְמ ִדים לִ ְפנֵ י ה’ ִו ֵיר ִאים ִמ ֶּמנּ וּ‪ִּ ,‬בזְ ַמן ׁ ֶש ַא ֶּתם חוֹ ׁ ְש ִבים‬ ‫ְּכ ׁ ֶש ִ ּי ְהיֶ ה ַה ָ ּים ַה ָ ּגדוֹ ל וּ גְ בוּ ל‪ַ ,‬ה ָ ּים ַה ָ ּגדוֹ ל זֶ ה ִא ָּמא ִע ָּל ָאה‪,‬‬ ‫אשי ֵּתבוֹ ת ֱא ֶמת ְּב ִרית‪ְּ ,‬ד ַהיְ נוּ ְּד ִע ַ ּקר‬ ‫ָא ֶל”ף ֵ ּבי”ת‪ָ ,‬ר ׁ ֵ‬ ‫ְּב ָכל יוֹ ם לְ ִה ּ ָפ ֵטר ִמן ָהעוֹ ָלם‪ְ ,‬ו ֵכן יוֹ ם ַא ַחר יוֹ ם ָּכל יְ ֵמי‬ ‫וּ גְ בוּ ל זֶ ה ַא ָ ּבא‪ִ ,‬מ ַּלת וּ גְ בוּ ל ִ ּג ַימ ְט ִר ָ ּיא מ”ו ִעם ַה ּכוֹ ֵלל‪ֶ ׁ ,‬שהוּ א‬ ‫ׁ ְש ִמ ַירת ַה ּתוֹ ָרה ָּתלוּ י ִּב ׁ ְש ִמ ַירת ׁ ְש ֵּתי ְּב ִריתוֹ ת‪ְּ ,‬ב ִרית‬ ‫ַח ֵ ּי ֶיכם‪ְּ ,‬ד ָבזֶ ה נִ ְמ ְצאוּ ָּכל יְ ֵמ ֶיכם ִּב ְת ׁש ָוּבה ְו ִת ָ ּק ְראוּ ָּת ִמיד‬ ‫ִמלּ וּ י ע”ב ׁ ֶש ְּב ַא ָ ּבא‪ ,‬וּ ְד ַהיְ נוּ ְּביוֹ ם ַה ּׁ ַש ָ ּבת ׁ ֶש ִּמ ְת ַ ּג ִּלים ַא ָ ּבא‬ ‫ַה ָּל ׁשוֹ ן ְוּב ִרית ַה ָּמעוֹ ר‪‘ֱ ,‬א ֶמת’ רוֹ ֶמזֶ ת לִ ְב ִרית ַה ָּל ׁשוֹ ן‪,‬‬ ‫עוֹ ְמ ִדים לִ ְפנֵ י ה’ ֱאל ֵֹה ֶיכם‪ְ .‬וזֶ הוּ נִ ָ ּצ ִבים ַה ּיוֹ ם‪ ,‬נִ ָ ּצ ִבים‬ ‫ְו ִא ָּמא ִ ּגלּ וּ י ָ ּגמוּ ר‪ְ .‬וזֶ הוּ ְו ָהיָ ה ָל ֶכם ַה ָ ּים ַה ָ ּגדוֹ ל וּ גְ בוּ ל‪ֶ ׁ ,‬ש ֵהם‬ ‫ׁ ֶש ָ ּצ ִריְך לְ ַד ֵ ּבר ֱא ֶמת‪ְ ,‬ו ָצ ִריְך לִ ׁ ְשמֹר ְּב ִרית ַה ָּמעוֹ ר‪ְ .‬וזֶ ה‬ ‫ִ ּג ַימ ְט ִר ָ ּיא ֶ‘ק ֶצב’‪ְ ,‬ו ָהכִ י ָק ָא ַמר ֶ‘ק ֶצב ַה ּיוֹ ם’‪ְּ ,‬ד ַהיְ נוּ‪ָּ ,‬כל יוֹ ם‬ ‫ַא ָ ּבא ְו ִא ָּמא ָּכ ָאמוּ ר‪ְּ ,‬באוֹ ָת ּה ׁ ָש ָעה ָאז נִ ׁ ְש ָלם ִּת ּקוּ ן ַהנּ וּ ְק ָבא‬ ‫ׁ ֶש ָר ַמז ָּכאן ‘וּ ׁ ְש ַמ ְר ֶּתם ֶאת ִ ּד ְב ֵרי ַה ְּב ִרית’‪ ,‬הוּ א ְּב ִרית‬ ‫ׁ ֶש ַא ָּתה ַחי ֱאמֹר ַה ּיוֹ ם ִה ִ ּג ָיעה ַה ִ ּק ְצ ָבה ׁ ֶש ִּלי‪ָ ,‬וּבזֶ ה ִּת ְהיֶ ה‬ ‫ָּכ ָראוּ י‪ְ .‬וזֶ ה ׁ ֶש ָא ַמר זֶ ה י ְִהיֶ ה ָל ֶכם ְ ּגבוּ ל יָ ם‪ֶ ׁ ,‬ש ִהיא ַמלְ כוּ ת‬ ‫ַה ָּמעוֹ ר‪ַ ,‬אְך ל ֹא ַּדי ָל ֶכם ָ ּבזֶ ה‪ְּ ,‬ד ָצ ִריְך לְ ָצ ֵרף לוֹ ַ ּגם ֵּכן‬ ‫ִּב ׁ ְש ֵלמוּ ת ָּכל יָ ֶמיָך‪( :‬פיתוחי חותם)‬ ‫יָ ם ָה ַא ֲחרוֹ ן‪ְּ ,‬ביוֹ ם ַה ּׁ ַש ָ ּבת ָאז נִ ׁ ְש ָלם ִּת ּקוּנָ ּה ְונִ ְק ֵראת ׁ ַש ַ ּבת‬ ‫ְּב ִרית ַה ָּל ׁשוֹ ן‪ְ ,‬וזֶ הוּ ַא ֶּתם נִ ָ ּצ ִבים‪ ,‬אוֹ ִת ּיוֹ ת ֱ‘א ֶמת’‪ְּ ,‬ד ָצ ִריְך‬ ‫שמירת הברית היא תנאי לעסוק בסודות התורה‬ ‫ק ֶֹד ׁש לַ ה’‪:‬‬ ‫לִ ׁ ְשמֹר לְ ׁשוֹ נוֹ ׁ ֶשלּ ֹא יְ ַד ֵ ּבר ִּכי ִאם ֱא ֶמת‪ָ ,‬וּבזֶ ה ִּת ְהיוּ‬ ‫ֶא ְפ ׁ ָשר לִ ְסמְֹך ַה ּ ָפסוּ ק ַה ֶּזה ְּד ַא ֶּתם נִ ָ ּצ ִבים ׁ ֶשהוּ א‬ ‫(מחשוף הלבן פר’ מסעי)‬ ‫ְראוּ יִ ים לִ ְהיוֹ ת נִ ָ ּצ ִבים לִ ְפנֵ י ה’ ֱאל ֵֹה ֶיכם וּ ְת ׁ ַש ְּמ ׁשוּ לְ ָפנָ יו‪,‬‬ ‫ְּת ִח ַּלת ַה ּ ָפ ָר ׁ ָשה‪ ,‬לַ ּ ָפסוּ ק ׁ ֶשהוּ א סוֹ ף ַה ּ ָפ ָר ׁ ָשה ׁ ֶש ְּל ַמ ְע ָלה‬ ‫ָל ֵכן ִה ָּז ֲהרוּ לִ ׁ ְשמֹר ׁ ְש ֵ ּתי ְ ּב ִריתוֹ ת ֵא ֶּלה‪( :‬פיתוחי חותם)‬ ‫ִמ ֶּזה‪ֶ ׁ ,‬שהוּ א ‘וּ ׁ ְש ַמ ְר ֶּתם ֶאת ִ ּד ְב ֵרי ַה ְּב ִרית ַה ּזֹאת וַ ֲעשִׂ ֶיתם‬ ‫בגדי חול נקראים ‘בגד’ ובגדי שבת‬ ‫גזירת הגלות היה על אלף שנים‬ ‫א ָֹתם לְ ַמ ַען ַּתשְׂ ִּכילוּ ֵאת ָּכל ֲא ׁ ֶשר ַּת ֲעשׂ וּ ן’ (לעיל פסוק ח)‪,‬‬ ‫‘מלבוש’‬ ‫ַא ֶּתם נִ ָ ּצ ִבים‪ֶ ,‬א ְפ ׁ ָשר לִ ְרמֹז ִ ּד ְבאוֹ ָת ּה ׁ ָש ָעה ָהיוּ ָּכל‬ ‫וּ ְס ִמיְך ֵל ּה ַא ֶּתם נִ ָ ּצ ִבים‪ְ .‬ו ֶא ְפ ׁ ָשר לִ ְרמֹז‪ְּ ,‬ד ִה ֵ ּנה ָהרוֹ ֶצה‬ ‫ְו ִה ֵ ּנה ְּכסוּ ת ִּת ָ ּק ֵרא ְב ָג ַדי ִמ ְּל ׁשוֹ ן ְּבגִ ָידה‪ֶ ׁ ,‬ש ַה ִּס ְט ָרא ַא ֲח ָרא‬ ‫נִ ׁ ְשמוֹ ת יִ שְׂ ָר ֵאל ְּד ָכל ַה ּדוֹ רוֹ ת ַה ָ ּב ִאים ֻּכ ָּלם עוֹ ְמ ִדים ׁ ָשם‪,‬‬ ‫לְ ִה ָּכנֵ ס לְ ִה ְתלַ ֵּמד סוֹ דוֹ ת ַה ּתוֹ ָרה‪ָ ,‬צ ִריְך ׁ ֶש ִ ּי ְהיֶ ה ְמ ֻת ָ ּקן‬ ‫ִמ ְת ַּד ֶ ּב ֶקת ָ ּב ֶהם‪ ,‬וּכְ סוּ ת ַה ּׁ ַש ָ ּבת ִּת ָ ּק ֵרא ַ‘מלְ בּ וּ ׁש’ ִמ ְּל ׁשוֹ ן‬ ‫ּ ְכמוֹ ׁ ֶשהוֹ כִ יחוּ ַרבּ וֹ ֵתינוּ זִ כְ רוֹ נָ ם לִ ְב ָר ָכה (תנחומא נצבים ג)‬ ‫אוֹ ת ְּב ִרית ק ֶֹד ׁש ׁ ֶשלּ וֹ ָּכ ָראוּ י ְּכ ֵדי ׁ ֶש ִ ּי ְהיֶ ה ָקדוֹ ׁש‪ְ ,‬ו ָאז‬ ‫ְק ֻד ּׁ ָשה‪ְ ,‬ו ֵכן נַ ִמי ְּדיָ ִמים טוֹ ִבים‪ .‬זֶ ה הוּ א ׁ ֶש ָא ְמ ָרה ‘יְ ַח ְּלקוּ‬ ‫ִמ ּ ָפסוּ ק (להלן פסוק יד) ִּ‘כי ֶאת ֲא ׁ ֶשר יֶ ׁ ְשנוֹ ּפֹה ִע ָּמנוּ ע ֵֹמד‬ ‫יוּכל לִ לְ מֹד סוֹ דוֹ ת ַה ּתוֹ ָרה‬ ‫ָ ּבזֶ ה ָח ָלה ַה ְ ּק ֻד ּׁ ָשה ָע ָליו ְו ַ‬ ‫ְב ָג ַדי ָל ֶהם’‪ֶ ׁ ,‬ש ֵהם ִּבגְ ֵדי חֹל ׁ ֶשרוֹ ִאים ְּב ֵעינֵ ֶיהם‪ָ ,‬עשׂ וּ ָ ּב ֶהם‬ ‫ַה ּיוֹ ם לִ ְפנֵ י ה’ ֱאל ֵֹהינוּ ְו ֵאת ֲא ׁ ֶשר ֵאינֶ נּ וּ ּפֹה ִע ָּמנוּ ַה ּיוֹ ם’‪.‬‬ ‫ְויָ ִאירוּ בּ וֹ ‪ְ .‬וזֶ הוּ ׁ ֶש ָא ַמר ָּד ִוד ַה ֶּמ ֶלְך ָע ָליו ַה ּׁ ָשלוֹ ם (תהלים‬ ‫ֲחלֻ ָ ּקה‪ ,‬טֹל ַא ָּתה ׁ ֶשל ּ ְפלוֹ נִ י וַ ֲאנִ י ֶא ּטֹל ׁ ֶשל ּ ְפלוֹ נִ י‪ְ .‬ו ַעל‬ ‫וּ מ ׁ ֶֹשה ַר ֵ ּבנוּ ָע ָליו ַה ּׁ ָשלוֹ ם ָר ָאה א ֶֹרְך ַה ָ ּגלוּ ת ַה ּזֹאת‬ ‫כה יד) ‘סוֹ ד ה’ לִ ֵיר ָאיו ְוּב ִריתוֹ לְ הוֹ ִד ָיעם’‪ַ ,‬ה ַּכ ָ ּונָ ה‪ֵ ,‬א ָימ ַתי‬ ‫ַ(מלְ בּ וּ ׁשִי) [לְ בוּ ׁשִי] ׁ ֶשהוּ א ַמלְ בּ וּ ׁש ׁ ַש ָ ּבת ְויָ ִמים טוֹ ִבים ׁ ֶש ֵאינָ ם‬ ‫ָה ַא ֲחרוֹ נָ ה ׁ ֶש ִהיא ִמ ְת ָא ֶר ֶכת ְּביוֹ ֵתר‪ָ ,‬וּבא לוֹ ַצ ַער ָ ּגדוֹ ל‬ ‫ָראוּ י ‘סוֹ ד ה’ לִ ֵיר ָאיו’‪ִּ ,‬בזְ ַמן ׁ ֶש ְּ’ב ִריתוֹ לְ הוֹ ִד ָיעם’‪ְּ ,‬ד ַהיְ נוּ‬ ‫רוֹ ִאים ְּב ֵעינֵ ֶיהם‪ ,‬יַ ּ ִפילוּ גוֹ ָרל‪:‬‬ ‫ַעל ַה ּׁ ְשכִ ינָ ה ׁ ֶש ַה ַ ּצ ַער ׁ ֶש ָּל ּה ַ ּב ָ ּגלוּ ת ֵאין לוֹ ֵקץ‪ ,‬וּ מ ׁ ֶֹשה‬ ‫וּב ֵס ֶפר ז ַֹהר ַה ָ ּקדוֹ ׁש (ח”א‬ ‫יֵ ְדעוּ לַ ֲעשׂ וֹ ת ִּת ּקוּ ן ַה ְּב ִרית‪ְ .‬‬ ‫(דורש טוב דרוש לשבת זכור)‬ ‫ַר ֵ ּבנוּ ָע ָליו ַה ּׁ ָשלוֹ ם יָ ַדע ְּב ַצ ֲע ָר ּה יוֹ ֵתר ִמ ָּכל ָהעוֹ ָלם‪,‬‬ ‫רלו‪ ):‬קוֹ ֵרא ָ‘רזָ א’ לַ יְ סוֹ ד ָה ָרמוּ ז ַ ּב ְּב ִרית‪ְ ,‬וגַ ם ֵּכן ‘יְ סוֹ ד’‬ ‫ְּדהוּ א ַ ּב ְע ָל ּה ְּד ַמ ְטרוֹ נִ ָיתא‪ְ ,‬ו ָח ָרה לוֹ ַעד ְמאֹד ַעל אוֹ דוֹ ת‬ ‫יֵ ׁש בּ וֹ אוֹ ִת ּיוֹ ת ‘סוֹ ד’‪ ,‬לִ ְרמֹז ִּכי ֵאינוֹ ָראוּ י ַה ּסוֹ ד ִּכי ִאם‬ ‫סוד מנין ששת ימי החול‬ ‫א ֶֹרְך ַצ ֲע ָר ּה ַ ּבגּ ָלוּ ת‪ְ .‬ו ָא ַמר ׁ ֶשא ֶֹרְך ַה ָ ּגלוּ ת ָּתלוּ י ְּביַ ד‬ ‫לְ ׁשוֹ ְמ ֵרי ַהיְ סוֹ ד‪:‬‬ ‫ׁ ֵש ׁש ׁ ָשנִ ים ִּתזְ ַרע שָׂ ֶדָך ְו ׁ ֵש ׁש ׁ ָשנִ ים ִּתזְ מֹר ַּכ ְר ֶמָך ְו ָא ַס ְפ ָּת‬ ‫ְּבנֵ י יִ שְׂ ָר ֵאל‪ֵ ,‬הם ׁ ֶשגּ וֹ ְר ִמים ַ ּב ֲעוֹ נוֹ ֵת ֶיהם ֲא ִריכוּ ת ַה ָ ּגלוּ ת‪,‬‬ ‫ביאור הפסוק ‘ושמרתם את דברי הברית’‬ ‫ֶאת ְּתבוּ ָא ָת ּה‪ַ .‬וּב ּׁ ָשנָ ה ַה ּׁ ְש ִב ִיעת ׁ ַש ַ ּבת ׁ ַש ָ ּבתוֹ ן יִ ְהיֶ ה ָל ָא ֶרץ‬ ‫ׁ ֶש ַה ָ ּקדוֹ ׁש ָ ּברוּ ְך הוּ א ל ֹא ָ ּגזַ ר ַ ּב ָ ּגלוּ ת ִּכי ִאם ֶא ֶלף ׁ ָשנָ ה‪,‬‬ ‫ְוזֶ ה ׁ ֶש ָא ַמר ‘וּ ׁ ְש ַמ ְר ֶּתם ֶאת ִ ּד ְב ֵרי ַה ְּב ִרית ַה ּזֹאת’‪,‬‬ ‫ׁ ַש ָ ּבת לַ ה’ שָׂ ְדָך ל ֹא ִתזְ ָרע ְו ַכ ְר ְמָך ל ֹא ִתזְ מֹר (דברים כה ג‪-‬ז)‪.‬‬ ‫ׁ ֶש ֶ ּנ ֱא ַמר (איכה א יג) ‘נְ ָתנַ נִ י ׁש ֵֹמ ָמה ָּכל ַה ּיוֹ ם ָּדוָ ה’‪ְ ,‬ויוֹ מוֹ‬ ‫ַ‘ה ְּב ִרית’ ְּכ ַמ ׁ ְש ָמעוֹ ‪ ,‬אוֹ ת ְּב ִרית ק ֶֹד ׁש‪ְּ ,‬ד ַהיְ נוּ ִה ָּז ֲהרוּ‬ ‫ֶא ְפ ׁ ָשר לִ ְרמֹז ַה ּ ְפסוּ ִקים ָה ֵא ֶּלה ַ ּגם ַעל ׁ ֵש ׁ ֶשת יְ ֵמי ַהחֹל ְוגַ ם‬ ‫ׁ ֶשל ַה ָ ּקדוֹ ׁש ָ ּברוּ ְך הוּ א ֶא ֶלף ׁ ָשנָ ה‪ְ ,‬ו ָכל ַמה ּׁ ֶש ִ ּנ ּתוֹ ֵסף ַעל‬ ‫לִ ׁ ְשמֹר אוֹ ת ְּב ִרית ק ֶֹד ׁש ְּב ָכל ֳא ָפנָ יו‪‘ .‬וַ ֲעשִׂ ֶיתם א ָֹתם’‪ַ ,‬מה‬ ‫ַעל ׁ ֵש ׁ ֶשת ֲא ָל ִפים ְּדעוֹ ָלם‪ְּ ,‬ד ַה ּכֹל ִענְ יָ ן ֶא ָחד‪ּ ֵ ,‬בין ׁ ֵש ׁ ֶשת יְ ֵמי‬ ‫ֶא ֶלף ׁ ָשנָ ה ִּב ׁ ְש ִביל ֲעוֹ נוֹ ֵת ֶיהם ׁ ֶשל יִ שְׂ ָר ֵאל ָ ּב ֲעוֹ נוֹ ת‪:‬‬ ‫ּׁ ֶש ָּכ ַפל‪ ,‬לְ ִפי ׁ ֶש ַּדי ְּב ָא ְמרוֹ ‘וּ ׁ ְש ַמ ְר ֶּתם ֶאת ִ ּד ְב ֵרי ַה ְּב ִרית’‪,‬‬ ‫ַהחֹל ֵ ּבין ׁ ֵש ׁש ׁ ָשנִ ים ִ ּד ׁ ְש ִמ ּ ָטה ֵ ּבין ׁ ֵש ׁ ֶשת ַאלְ ֵפי עוֹ ָלם‪ְּ .‬ד ִמ ַ ּצד‬ ‫ֶא ָּלא ָ ּבא לִ ְרמֹז ְּכ ִב ׁ ְש ָאר ּדוּכְ ֵּתי‪ְּ ,‬ד ַה ּׁ ְש ִמ ָירה ִהיא ַה ִּל ּמוּ ד‬ ‫ַה ֵ ּברוּ ר ַט ַעם ֶא ָחד ָל ֶהם‪ּ ִ ,‬ד ְב ׁ ִש ּׁ ָשה ִמ ְת ָ ּב ְר ִרין ַה ֵ ּברוּ ִרים‪,‬‬ ‫מצפים לגאולה ואינם שבים בתשובה‬ ‫ַוּב ּׁ ְש ִב ִיעי ֵ ּבין ְּד ׁ ַש ָ ּבת ֵ ּבין ִ ּד ׁ ְש ִמ ּ ָטה ֵ ּבין ֶא ֶלף ַה ּׁ ְש ִב ִיעי נִ ְת ָקן‬ ‫ְו ִה ֵ ּנה ָ ּב ֲעוֹ נוֹ ת ָּכל יְ ֵמי א ֶֹרְך ַה ָ ּגלוּ ת ְּב ָכל ֲחצוֹ ת לַ יְ ָלה‬ ‫ְו ָה ֲעשִׂ ָ ּיה ִהיא ַה ִ ּק ּיוּ ם‪ְ ,‬ו ָהכִ י נַ ִמי ָה ָכא‪ְּ ,‬ד ָצ ִריְך לִ לְ מֹד ִ ּדינֵ י‬ ‫ִּת ּקוּנֵ י ַה ְּב ִרית וּ לְ ַק ֵ ּים ַמה ּׁ ֶש ָּל ַמד‪ִ .‬אי נַ ִמי‪‘ ,‬וּ ׁ ְש ַמ ְר ֶּתם’ ָ ּבא‬ ‫ַה ּכֹל ְּבעוֹ לַ ם ָה ֲא ִצילוּ ת‪ְ ,‬ו ָקנָ ה ׁ ְש ִב ָיתה ָּכ ָראוּ י ְו ָאז נִ ְק ָרא‬ ‫ׁ ֶש ַה ּׁ ְשכִ ינָ ה צוֹ ֶע ֶקת ִוּמ ְת ַר ֶע ֶמת ַעל ַצ ֲע ָר ּה ַ ּב ָ ּגלוּ ת‪ָּ ,‬כל‬ ‫ׁ ַ‘ש ָ ּבת לַ ה’’‪:‬‬ ‫ָהעוֹ ָלמוֹ ת ִמזְ ַּד ְעזְ ִעים וּבוֹ כִ ים ְוצוֹ ֲע ִקים ִע ָּמ ּה‪ְ ,‬ו ָה ָאבוֹ ת‬ ‫לְ ַהזְ ִהיר לְ ִמי ׁ ֶשלּ ֹא ּ ָפגַ ם ַ ּב ְּב ִרית ׁ ֶש ִ ּי ָּז ֵהר ְויוֹ ִסיף ִמ ׁ ְש ֶמ ֶרת‬ ‫ְו ָה ִא ָּמהוֹ ת ְו ַה ּׁ ְש ָב ִטים וּ מ ׁ ֶֹשה ַר ֵ ּבנוּ ָע ָליו ַה ּׁ ָשלוֹ ם ְו ָכל‬ ‫לְ ִמ ׁ ְש ַמ ְר ּתוֹ ְּכ ֵדי ׁ ֶשלּ ֹא יְ נַ ְ ּצ ֶחנּ וּ יֵ ֶצר ָה ָרע‪‘ ,‬וַ ֲעשִׂ ֶיתם‬ ‫אין בירורי ניצוצות בשבת‬ ‫א ָֹתם’ ָ ּבא לְ ַהזְ ִהיר ַ ּגם לְ ִמי ׁ ֶש ּ ָפגַ ם ַ ּב ְּב ִרית ׁ ֶש ַ ּי ֲעשֶׂ ה ִּת ּקוּ ן‬ ‫ְו ִה ֵ ּנה ְּב ׁ ֵש ׁ ֶשת יְ ֵמי ַהחֹל ְמ ָב ְר ִרים ִמן ַה ְּמ ָלכִ ים ׁ ֶש ֵּמתוּ‪ַ ,‬וּמה‬ ‫ּדוֹ רוֹ ְו ָכל ְּבנֵ י יִ שְׂ ָר ֵאל ׁ ֶש ְּבאוֹ תוֹ עוֹ ָלם‪ֻּ ,‬כ ָּלם ִמ ְת ַח ְ ּננִ ים‬ ‫ַה ּמוֹ ִעיל לוֹ ָּכ ָראוּ י‪ְ ,‬וזֶ הוּ ‘וַ ֲעשִׂ ֶיתם’‪ ,‬לְ ׁשוֹ ן ִּת ּקוּ ן‪ְּ ,‬כמוֹ‬ ‫ּׁ ֶש ִּמ ְת ָ ּב ֵרר ִּב ֵימי ַהחֹל ַה ּכֹל נִ ְת ָקן ִוּמ ְתיַ ּׁ ֵשב ָּכ ָראוּ י ִּב ְמקוֹ מוֹ‬ ‫וּבוֹ כִ ים לִ ְפנֵ י ַה ָ ּקדוֹ ׁש ָ ּברוּ ְך הוּ א ְּבאוֹ ָת ּה ׁ ָש ָעה ַעל ַצ ֲע ָר ּה‬ ‫‘וַ ַ ּי ַעשׂ ֱאל ִֹהים ֶאת ָה ָר ִק ַיע’ (בראשית א ז)‪ְ .‬ו ֵת ְדעוּ ׁ ֶש ַּמה‬ ‫ְּבעוֹ לַ ם ָה ֲא ִצילוּ ת‪ְ ,‬ו ֵאין ׁשוּ ם ֵ ּברוּ ר ְּב ׁ ַש ָ ּבת‪ִּ ,‬כי ַה ֵ ּברוּ ר הוּ א‬ ‫ׁ ֶשל ׁ ְשכִ ינָ ה ַעד ָמ ַתי הוֹ ֶל ֶכת ִוּמ ְצ ַט ֶע ֶרת‪ְ .‬וזֶ ה ַה ָּד ָבר ָ ּבא‬ ‫ּׁ ֶש ֲאנִ י ַמזְ ִהיר ֶא ְת ֶכם ַעל ּ ְפגַ ם ַה ְּב ִרית ִמ ָּכל ׁ ְש ָאר ֵא ָב ִרים‪,‬‬ ‫ִּב ׁ ְשל ֹ ׁ ָשה עוֹ לְ מוֹ ת ְּב ִר ָיאה יְ ִצ ָירה ֲעשִׂ ָ ּיה ַּד ְו ָקא ַמה ּׁ ֶש ָ ּנ ַפל‬ ‫לְ הוֹ ִד ַיע מ ׁ ֶֹשה ַר ֵ ּבנוּ ָע ָליו ַה ּׁ ָשלוֹ ם לַ ְ ּנ ׁ ָשמוֹ ת ָה ֲע ִתידוֹ ת‬ ‫ְּכ ֵדי ‘לְ ַמ ַען ַּתשְׂ ִּכילוּ ֵאת ָּכל ֲא ׁ ֶשר ַּת ֲעשׂ וּ ן’‪ְּ ,‬ד ַהיְ נוּ ְּד ַעל‬ ‫ׁ ָשם ְּב ֵעת ִמ ַיתת ַה ְּמ ָלכִ ים‪ְ ,‬ו ָאנוּ ְמ ָב ְר ִרים אוֹ ָתם ְּכ ֵדי ׁ ֶש ַ ּי ְחזְ רוּ‬ ‫לִ ְהיוֹ ת ְּבאוֹ תוֹ ַה ּדוֹ ר ָה ַא ֲחרוֹ ן ָהרוֹ ִאים ְּבא ֶֹרְך ַה ָ ּגלוּ ת‬ ‫יְ ֵדי ׁ ְש ִמ ַירת ַה ְּב ִרית ִּת ְקנוּ ַהשְׂ ָּכ ָלה ִו ִיד ָיעה ַ ּב ּתוֹ ָרה‬ ‫לִ ְמקוֹ ָמם ָ ּב ֲא ִצילוּ ת‪ְ ,‬ו ֵכיוָ ן ׁ ֶש ַ ּי ֲעלוּ ׁ ָשם ֵאין עוֹ ד ֵ ּברוּ ר לְ ֵח ֶלק‬ ‫יוֹ ֵתר ִמ ַּדאי ְו ֵאינָ ם שָׂ ִמים ָל ֵתת ַעל ֵלב ַמ ּדוּ ַע א ֶֹרְך‬ ‫ַה ְר ֵ ּבה‪ְ ,‬ו ַה ַהשְׂ ָּכ ָלה ׁ ֶש ֲאנִ י אוֹ ֵמר ָל ֶכם ׁ ֶש ַעל יְ ֵדי ׁ ְש ִמ ַירת‬ ‫אוֹ תוֹ ׁ ָשבוּ ַע‪ַ ,‬רק ַמה ּׁ ֶש ִ ּנ ְת ָ ּב ֵרר ְּב ׁ ֵש ׁ ֶשת יְ ֵמי ַה ַּמ ֲעשֶׂ ה נִ ְת ַקן‬ ‫ַה ָ ּגלוּ ת ַה ֶּזה‪ְ ,‬ו ֵהם ֶ ּב ֱא ֶמת ַמ ֲא ִמינִ ים ׁ ֶש ָ ּיבוֹ א ֶמ ֶלְך ַה ָּמ ׁ ִש ַיח‬ ‫ְונִ ְתיַ ּׁ ֵשב ִּב ְמקוֹ מוֹ ָ ּב ֲא ִצילוּ ת‪ְ ,‬ו ֵאין ׁשוּ ם ֵ ּברוּ ר ְּכ ָלל ְּב ׁ ַש ָ ּבת ַרק‬ ‫ְוּמ ַק ִ ּוים ְּת ׁשוּ ָעתוֹ ְּב ָכל יוֹ ם‪ֲ ,‬א ָבל ֵאינָ ם ִמ ְתעוֹ ְר ִרים‬ ‫ַה ְּב ִרית ַּתשְׂ ִּכילוּ ַ ּב ּתוֹ ָרה‪ִ ,‬היא ׁ ֶש ֵּת ְדעוּ ִע ַ ּקר ַה ּתוֹ ָרה‬ ‫וַ ֲא ִמ ָּת ָת ּה ׁ ֶש ֵהם סוֹ דוֹ ת ַה ּתוֹ ָרה‪ֶ ׁ ,‬ש ָ ּבזֶ ה ֵּת ְדעוּ ֱא ָלהוּ תוֹ‬ ‫ׁ ְש ִב ָיתה ְוּמנוּ ָחה לְ ַה ֵ ּברוּ ִרים ׁ ֶש ָעלוּ ׁ ָשם‪ֶ ׁ ,‬ש ָ ּנחוּ ְו ׁ ָש ְקטוּ ִמ ַ ּצ ַער‬ ‫לַ ֲעשׂ וֹ ת ְּת ׁש ָוּבה ׁ ְש ֵל ָמה ׁ ֶש ַעל יָ ָד ּה יָ בוֹ א‪ַ ,‬רק אוֹ ְמ ִרים‬ ‫ַה ְ ּקלִ ּפוֹ ת ׁ ֶש ָהיוּ ְטמוּ ִעים ְּבתוֹ ָכם ְּבעוֹ לְ מוֹ ת ְּב ִר ָיאה יְ ִצ ָירה‬ ‫ְּב ִפ ֶיהם ִּ‘כי לִ ׁישוּ ָע ְתָך ִק ִ ּוינוּ ָּכל ַה ּיוֹ ם’‪ְ ,‬ו ָה ִע ָ ּקר ָח ֵסר ֵמ ֶהם‬ ‫יִ ְת ָ ּב ַרְך ְו ֵת ְדעוּ ֲעבוֹ ָדתוֹ ֶ ּב ֱא ֶמת‪:‬‬ ‫ֲעשִׂ ָ ּיה‪ְ ,‬ו ַעכְ ׁ ָשיו ׁ ֶש ָעלוּ ָל ֲא ִצילוּ ת נָ חוּ ְו ׁ ָש ְקטוּ‪.‬‬ ‫ׁ ֶש ִהיא ַה ְּת ׁש ָוּבה‪:‬‬ ‫הרמז בסמיכות הפסוקים‬ ‫(מחשוף הלבן פר’ בהר)‬ ‫(מחשוף הלבן)‬ ‫ְוזֶ הוּ ׁ ֶש ָּס ַמְך ָלזֶ ה ַא ֶּתם נִ ָ ּצ ִבים‪ַ ,‬א ֶּתם אוֹ ִת ּיוֹ ת ֱ‘א ֶמת’‪,‬‬ ‫הגליון השבועי מבית עוז והדר ‪ -‬אור לישרים‬ ‫ה‬ ‫מחוברים‬ ‫אוצרות הפרשה‬ ‫הגאון הצדיק רבי יעקב מאיר שכטר שליט”א‬ ‫ומשום כן אמר שהענין שלו הוא‬ ‫נעוריו‪ ,‬כשבן שלש שנים הכיר את בוראו‪,‬‬ ‫סגולת הימים‬ ‫ראש השנה‪ ,‬לפי שכל כולו היה‬ ‫היה מתחדש בעבודה כמה פעמים ביום‪.‬‬ ‫בתיקוני זוהר (תיקון כ”א) דרש‬ ‫ראש השנה‪ ,‬שתמיד היתה אצלו‬ ‫כי הלא בעולם שוררת תמיד העלמה‪,‬‬ ‫רשב”י על ה’תיבת נח’ שמרמז‬ ‫התחדשות‪ ,‬כל תיבה וכל תנועה‬ ‫וכל אימת שהרגיש שחל קלקול בבחינת‬ ‫על הגאולה הנצחית‪ .‬אצל תיבת‬ ‫היתה אצלו בהתחדשות גמורה‪.‬‬ ‫הראשית‪ ,‬מיד התחדש בהתחדשות‬ ‫נח כתיב‪“ :‬שנים שנים” ‪“ -‬שבעה‬ ‫וי”ל שיש בזה ענין גם ע”פ‬ ‫חדשה‪ .‬ורביה”ק הלך בדרך זו באמונה‬ ‫שבעה”‪“ ,‬שנים” מרמז על ראש‬ ‫סוד‪ ,‬כמבואר בפרד”ס מהרמ”ק שישנם תתר”פ‬ ‫בתכלית התמימות‪ ,‬והיה מתבודד הרבה‬ ‫השנה ויום הכיפורים‪ ,‬שאם‬ ‫צירופי שמות בכל שעה‪ ,‬לפי שבכל נשימה ונשימה‬ ‫ושח אל השי”ת על זה‪ .‬כמה וכמה‬ ‫דבוקים בראש השנה וביום‬ ‫מאיר הארה אחת וגוון אחד בהתגלות האלוקות‪.‬‬ ‫ארכיון 'עוז והדר' פעמים ביום היה מתחדש‪ .‬וכל כך‬ ‫הכיפורים וקונים אותם בטוב‪,‬‬ ‫ועל זה איתא בזוהר הק’ (בסוף ספרא דצניעותא) זכאה‬ ‫האט מען איינגעקויפט ‘גאולה’ [ממי המבול]‪ .‬התרגל רבינו בדרכו בהתחדשות‪ ,‬עד שהעיד על‬ ‫מי שיודע את סוד הנשימות‪.‬‬ ‫ה”שנים” השני מרמז על שמיני עצרת‪ ,‬וחג עצמו שאין הוא נושם נשימה בלא התחדשות‪ .‬כל‬ ‫וכשהאדם זוכה לבחינת התחדשות‪ ,‬הרי הוא‬ ‫נשימה ונשימה הרי היא בהתחדשות חדשה למען‬ ‫השבועות שנקרא גם כן ‘עצרת’‪ .‬ו”שבעה שבעה”‬ ‫מתעלה בכל עת ובכל שעה יותר ויותר‪ .‬ובחינה‬ ‫שמו ית’‪.‬‬ ‫זה החגים פסח וסוכות שהם של שבעה שבעה‬ ‫זו נקראת “פסיעותיו של אברהם אבינו”‪ ,‬כפי‬ ‫צא ולמד מהו כל נשימה ונשימה‪ ,‬וכמה נשימות‬ ‫ימים‪ ,‬שאם אדם מדבק ומתחבר עמהם‪ ,‬קונה‬ ‫שמבאר רביה”ק בתורה ס”א בענין “ואברהם זקן‬ ‫לעצמו הגאולה הנצחית‪ ,‬וניצול משאול תחתיות‪ ,‬נושם האדם בשעה אחת‪ .‬הנה כיום רגילים לחלק‬ ‫בא בימים” ‪ -‬שהוא בחינת זקנה דקדושה‪ ,‬היינו‪,‬‬ ‫השעה לשישים דקות‪ ,‬אך ע”פ מה שקבלנו מסיני‬ ‫ויש לו גאולה עולמית‪.‬‬ ‫שהיה מתעלה והולך עליה אחר עליה גבוה מעל‬ ‫הרי שכל שעה מתחלקת לתתר”פ חלקים‪ ,‬ולפ”ז‬ ‫על כן על האדם להזדרז לנצל הימים הללו‪,‬‬ ‫גבוה‪ .‬ויש בזה מאמר ארוך מהאר”י הקדוש בשער‬ ‫מחשבים מולד הלבנה‪ .‬ובראשית חכמה (שער היראה‬ ‫להתחבר ולקנותם עד שידו מגעת‪ ,‬כי זה תקוותו‬ ‫מאמרי חז”ל‪ ,‬בענין פסיעותיו של אברהם אבינו‪,‬‬ ‫פ”י) מבואר הענין בזה‪ ,‬שהאדם נושם בכל שעה‬ ‫וגאולתו הנצחית‪.‬‬ ‫(שמחשב שם הפסיעות שהיה אברהם אבינו ע”ה פוסע בעת שבא‬ ‫תתר”פ נשימות (ועל כל נשימה יש אות משם הוי’ הנותן‬ ‫(דורשי יחודך ‪ -‬פסח ח”א מאמר ד’)‬ ‫להילחם עם ד’ המלכים)‪ ,‬ואומרים בשם הגר”א מווילנא‬ ‫לו חיות)‪ .‬נמצא שיש תתר”פ נשימות בשעה אחת‪,‬‬ ‫זי”ע שכאשר ראה את המאמר הזה אז השיג את‬ ‫וע”ז העיד רביה”ק שאין הוא נושם נשימה בלא‬ ‫ראש השנה ‪ -‬בכל נשימה‬ ‫גודל מעלתו של מוהר”ח וויטאל זי”ע‪.‬‬ ‫אנו רואים כי מציאותו של רביה”ק היה כל כולו התחדשות חדשה‪ .‬היינו‪ ,‬שהוא מתחדש תתר”פ‬ ‫(אוסף אמרים ‪ -‬אלול תשרי סוכות‪ ,‬ר”ה מאמר עבודת הראש)‬ ‫ראשית והתחלה‪ .‬תיכף בתחילת עבודתו בימי פעמים בשעה‪ ,‬והדברים מופלאים ונשגבים‪.‬‬ ‫הגאון הצדיק רבי אלימלך בידרמן שליט”א‬ ‫מפריע‪ ,‬ואוכלים את רק את ראש‬ ‫בצפון העולם הנקראת ‘אלסקה’‬ ‫אתם נצבים ‪ -‬להישאר ניצב ועומד‬ ‫ה’סלמון’ (כי בקרבי הדג ישנם דברים‬ ‫והיא שוכנת לחוף ימים‪ ,‬ואחד‬ ‫המזיקים את הזאבים)‪ ,‬ומשאירים את‬ ‫מעיקרי מקורות הפרנסה שם‬ ‫באמונתו גם בשעת ההסתר‬ ‫כל גופו שם‪ ,‬והוא הולך ונרקב‪,‬‬ ‫הוא מצידת דגי ‘סלמון’ (סאמען‬ ‫יבואו‬ ‫בפרשתנו (נצבים ל א)‪‘ ,‬והיה כי‬ ‫עד ששארית גוויתו נעשית‬ ‫פיש)‪ ,‬ומוכרים אותם בכסף מלא‬ ‫והקללה‬ ‫עליך כל הדברים האלה הברכה‬ ‫כמין ‘דשן’ משובח הנספג בתוך‬ ‫לכל העולם כולו‪ .‬והנה מעולם‬ ‫מה‬ ‫צ”ב‪,‬‬ ‫אשר נתתי לפניך’ וגו’‪ ,‬לכאורה‬ ‫האדמה ומשביח אותה וגורם לה להרבות את‬ ‫היתה קצבת הדגים כמאה ועשרים‬ ‫הוצרך הכתוב להאריך בלשונו לומר‬ ‫הצמחים כהנה וכהנה‪ ,‬וכתוצאה מכך משמשים‬ ‫מיליון דגי סלמון שונים לשנה‪,‬‬ ‫‘והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה‬ ‫הצמחים כמין ‘חומה’ שלא תיסחף אדמה לתוך‬ ‫ארכיון 'עוז והדר' אבל בשנים האחרונות נתמעטו‬ ‫הברכה והקללה’‪ ,‬ולא היה די באמרו‬ ‫הים ותפריע לזרם המים ולתנועת הדגים‪ ,‬זאת‬ ‫הדגים באופן נורא‪ ,‬עד כדי‬ ‫בלשון קצרה ‘והיה כי יבואו עליך הברכה‬ ‫ועוד‪ ,‬דגי הסלמון בתחילת חייהם שוהים הם‬ ‫שבמקום מסוים בדרום מערב‬ ‫והקללה’ וגו’‪.‬‬ ‫בינות הצמחים עד שיגדלו‪ .‬וכאשר הניסו וסלקו‬ ‫ומבאר ‘אור החיים’ הק’ זי”ע‪ ,‬בהקדמת דברי המדינה בו היו בדרך כלל כחמש מיליון דגים‬ ‫את הזאבים משם‪ ,‬ולא אכלו את ראש הדגים‬ ‫נשארו שם בסך הכל כשש מאות אלף בלבד (כמעט‬ ‫חז”ל (ברכות ס‪‘ :):‬חייב אדם לברך על הרעה כשם‬ ‫באותו מקום‪ ,‬ממילא לא היה ‘זבל ודשן’ לאדמה‬ ‫שהוא מברך על הטובה’‪ ,‬והיינו‪ ,‬לקבלם בשמחה‪ ,‬כשיעור ‘מעשר’)‪ ,‬ונבהלו הדייגים ותושבי הארץ על‬ ‫ונחלש כוחה מלהצמיח קנים וענפים לרוב‪,‬‬ ‫שצריך לקבל הרעה בשמחה כדרך שהוא שמח מקור פרנסתם שעומד ומתמוטט‪ ,‬ולא ידעו על‬ ‫וממילא נעלם כח המעצור לסחף האדמה וגם לא‬ ‫על הטובה‪ ,‬ועתה יש לבאר כוונת הכתוב‪ ,‬כי הנה מה אבדה הארץ‪ ...‬מה אירע לדגים שנעלמו‪...‬‬ ‫היה ‘בית גידול’ לדגים הקטנים בראשית חייהם‪,‬‬ ‫כלל אין בידינו שאין ‘והיה’ אלא לשון שמחה (בר”ר ושכרו חוקרים מומחים לברר סיבת הדבר‪ ,‬ובעיקר‬ ‫ושוב אין פלא בהתמעטות הדגים‪ .‬וציוו המומחים‬ ‫מב ג)‪ ,‬וזהו שאמרו והיה‪ ,‬לומר שיקבל באהבה להציע פתרונות מה ניתן לעשות להחזיר עטרה‬ ‫על הדייגים להימנע ממחלוקת‪ ...‬ולהפסיק לרדוף‬ ‫ובשמחה את כל הקורות עמו וכל אשר יבואו ליושנה‪...‬‬ ‫את הזאבים‪ ,‬ואכן חזרו הזאבים למקומם‪ ,‬ואף שבו‬ ‫ישבו החוקרים על המדוכה וערכו בדיקות‬ ‫עליו‪ ,‬בין אם יבוא עליו הברכה והן אם ח”ו תגיע‬ ‫הדגים לאחר כשנתיים למניינם הראשון‪.‬‬ ‫עליו הקללה‪ ,‬והוסיף לומר כל הדברים האלה שונות ולאחר דרישות וחקירות גילו את הסוד‬ ‫ומלבד ההתפעלות מ’מה רבו מעשיך ה’ כולם‬ ‫ללמד שצריך לקבל את הברכה ואת הקללה באופן ואת התעלומה‪ ,‬שהנה מלבד בני האדם הדייגים‬ ‫בחכמה עשית’‪ ,‬הרי ניתן ללמוד מכאן לקח גדול‬ ‫שווה‪ ,‬שישמח ב’קללה’ כמו שהוא שמח ומברך הרוצים לצוד את הדגים ‪ -‬היו עוד ‘דייגים’ הלא‬ ‫לתהלוכות החיים‪ ,‬הנה הדייגים חשבו שאין לך‬ ‫על ה’ברכה’‪ .‬והטעם הוא‪ ,‬לפי שאנו מאמינים המה ה’זאבים’‪ ,‬שהיו מתאספים ללכוד את הדגים‬ ‫רעה גדולה יותר מאותה ‘משלחת זאבים’ אשר‬ ‫בני מאמינים שכל דעביד רחמנא לטב עביד‪ ,‬וגם ולאכלם‪ ,‬ולפני כחמש שנים קצה נפש הדייגים‬ ‫הינם ‘גונבים’ להם את פרנסתם‪ ,‬ו’מצווה’ גדולה‬ ‫ה’קללה’ אינה אלא ‘ברכה’‪ ,‬אלא שהיא מכוסה ב’השגת הגבול’ של הזאבים והחליטו להבריח‬ ‫להשמידם מתחת פני האדמה‪ ,‬אכן למעשה‬ ‫וטמונה‪ ,‬ונדמית כ’קללה’‪ ,‬אך לאמיתו של דבר אותם משפת הים‪ .‬אך הם לא ידעו ולא התבוננו‬ ‫התברר שדווקא ה’רעה’ היא שמביאה להם את‬ ‫היא הטובה הגמורה להדם‪ ,‬ודווקא ממנה תבוא בסדר עבודת האכילה של הזאבים‪ ,‬אשר אחר‬ ‫שפע הברכה והטובה‪ ,‬ומבלי ה’קללה’ שבזאבים‬ ‫שהמה תופסים את הדג נוטלים אותו לצידי‬ ‫לו הברכה והישועה‪.‬‬ ‫‪ -‬יתמוטט כל מקור פרנסתם‪ ,‬ומכאן ילמד כל חד‬ ‫דרכים‪ ,‬ומסתתרים בינות העשבים הגבוהים (צמחיה‬ ‫שמעו נא למה שהתפרסם בימים האחרונים‬ ‫וחד בדיליה‪ ,‬לא להיבהל ולהתעצב בבוא עליו‬ ‫מ’נפלאות הבורא’ שיש ללמוד ממנו הרבה מוסר עבותה) הגדלים שם‪ ,‬בכדי שאותם צמחים ואילנות‬ ‫הרעה ח”ו שהרי אינו יודע כמה זקוק הוא לאותה‬ ‫השכל‪ ,‬ישמע חכם ויוסף לקח‪ .‬הנה יש מדינה יסתירו אותם ובכך יוכלו לסעוד את ליבם באין‬ ‫הגליון השבועי מבית עוז והדר ‪ -‬אור לישרים‬ ‫ו‬ ‫מחוברים‬ ‫אוצרות הפרשה‬ ‫ובטוב לבב‪ ,‬אם כן איך שייך מן השמים יגזרו‬ ‫התורה הזאת’‪ ,‬כי הם מאמינים ובני מאמינים‪ ,‬הם‬ ‫רעה שהיא שההכנה וה’מעמיד’ לכל הטובה‪ ,‬ואף‬ ‫עליו עצבון מאחר שצריך להיות מקבל גם ייסוריו‬ ‫צריכים להבין זאת כי הגלות הוא עניין נסתר‪,‬‬ ‫אם קמים עליו ‘זאבים בצורת בני אדם’ שנדמה‬ ‫בשמחה‪ ,‬והוא ניסיון שעושים לאדם תמיד לראות‬ ‫ולעתיד ידעו הכל כי היה לטובה‪ ,‬כמו שנאמר‬ ‫לו שהינם גוזלים אותו וחפצים ברעתו ‪ -‬יתאזר‬ ‫אם מקבל את כל הייסורים הבאים עליו בשמחה‬ ‫(תהילים צו יא) ‘ישמחו השמים ותגל הארץ’ וגו’ ותגל‬ ‫באמונה בבורא כל העולמים כי עמו מקור חיים‪,‬‬ ‫או לאו‪ ,‬ואם כן לא אפשר שהם יגזרו עליו עצבון‪.‬‬ ‫אותיות גלות‪ ,‬עכ”ל‪.‬‬ ‫ועוד יראו עיניו וישמח ליבו בישועת ה’‪ ,‬ומתוך‬ ‫ועוד דעיקרא דעצבון יבוא על פי הרוב לאדם‬ ‫וכבר איתא בזוה”ק (ח”ג קנא‪ ).‬לבאר הא דכתיב‬ ‫צרה ימציאו פדות ורווחה‪.‬‬ ‫מחסרון אמונה‪ ,‬שאם היה לו אמונה והבטחה‬ ‫בפרשתנו (כט כח) ‘הנסתרות לה’ אלוקינו’‪ ,‬שאין‬ ‫עוד יש להתבונן כיצד ריבוי ההשתדלות‬ ‫בהשי”ת כראוי וכמצטרך ודאי לא יבוא לידי‬ ‫לנו לחקור אחר ‘הנסתרות’‪ ,‬כי מי הוא שיכול‬ ‫מרחיק את הפרנסה‪ ,‬שאותם דייגים לא הסתפקו‬ ‫עצבון‪ ,‬אם כן איך שייך תהיה מידת העצבון גזירה‬ ‫להשיג ולהבין עומק דעתו ית’ הנסתרת מעיני כל‬ ‫בהשתדלות הרגילה בצידת הדגים‪ ,‬אלא הוסיפו‬ ‫מן השמים‪ .‬ואם כן מוכרח לומר שזו המכה הקשה‬ ‫חי‪.‬‬ ‫בהשתדלות מטורפת בעריכת מלחמה עם זאבים‪,‬‬ ‫היא מעשה ידי אדם‪ ,‬כלומר הוא עצמו הפועל‬ ‫ואנו אין לנו אלא להתחזק באמונה פשוטה‬ ‫והא קא גרים להו להפסדים עצומים‪ .‬אלא זו‬ ‫ומביא על עצמו מכה זו‪ .‬ונפקא מינה שלזה צריך‬ ‫באבינו הרחמן המנהיג עולמו בחסד וברותיו‬ ‫חובת האדם‪ ,‬לעשות את ה’השתדלות’ ותו לא‪,‬‬ ‫התעוררות ממנו להשים מבטחו בהשי”ת ויתעורר‬ ‫ברחמים‪.‬‬ ‫ויסמוך על הקב”ה הנותן לחם לכל בשר כי לעולם‬ ‫בלבו בשמחה ובגילה‪ .‬עכ”ל‪.‬‬ ‫ועוד יסוד נאמן והלכתא רבתא בהאי עניינא‬ ‫חסדו שהוא יפרנס אותו וידאג לכל צרכיו‪.‬‬ ‫ויעשו כולם אגודה אחת ‪ -‬מידת האחדות‬ ‫של החיזוק והשמחה גם בשעת ה’רעה’ ‪ -‬יש‬ ‫הן הן הדברים אשר אמר הרה”ק ‘שפת אמת’‬ ‫ללמוד מהכתוב בפרשתנו (וילך לא יז) ‘ומצאוהו‬ ‫זי”ע (תרנ”א) על הכתוב בפרשתן (וילך לא יט‪-‬כא)‬ ‫והצדקה היא מקור הברכה‬ ‫רעות רבות וצרות ואמר ביום ההוא הלא על כי‬ ‫‘ועתה כתבו לכם‬ ‫בפרשתנו (נצבים כט ט)‪‘ ,‬אתם נצבים היום כולכם‬ ‫את השירה הזאת’‬ ‫אין אלוקי בקרבי מצאוני הרעות האלה’‪ ,‬וצריך‬ ‫לפני ה’ אלוקיכם’ וגו’‪ ,‬בספה”ק האריכו הרבה‬ ‫לפרש דברי הכתוב בדרך הרמז על פי הנודע‬ ‫ביאור בשינוי לשון הפסוק‪ ,‬שבתחילה נאמר‬ ‫וגו’‪‘ ,‬והיה כי‬ ‫ישבו החוקרים‬ ‫תמצאן אותו רעות‬ ‫ש’היום’ רומז לראש השנה (עי’ זוה”ק ח”ב לב‪ ,):‬ובא‬ ‫‘רעות רבות וצרות’‪ ,‬ואילו בסוף כתיב ‘מצאוני‬ ‫הרעות האלה’‪ ,‬ולא נאמר הרעות והצרות‪ .‬ומבאר‬ ‫רבות וצרות וענתה‬ ‫על המדוכה‬ ‫הכתוב לומר‪ ,‬דעו כי אתם נצבים היום בראש‬ ‫השנה לפני ה’ אלוקיכם ‪‘ -‬היום בו כל באי עולם‬ ‫הגרא”מ שכנז”ל (הקדמה ל’אבי עזרי’ ח”ב) הנה רעות‬ ‫השירה הזאת לפניו‬ ‫וערכו בדיקות‬ ‫יעברון לפניו כבני מרון‪ ,‬ומי לא נפקד כהיום הזה‪,‬‬ ‫וצרות יש לכל תיבה משמעות ופירוש שונה‪,‬‬ ‫ולכאורה‬ ‫לעד’‪,‬‬ ‫שונות ולאחר‬ ‫קשה‪ ,‬הרי ב’שירה’‬ ‫והכתוב נתן עצה ודרך כיצד נזכה בדין לשנה‬ ‫‘רעות’ פירושה הרעה עצמה‪ ,‬ואילו ‘צרות’ הוא‬ ‫מלשון ‘צר’ (דחוק) כפי שתרגום אונקלוס ‘ועקן’‬ ‫זו נאמרו תוכחות‬ ‫דרישות וחקירות‬ ‫טובה ומתוקה בכל העניינים‪ ,‬לזה אמר הכתוב‬ ‫אתם נצבים היום ‘כולכם’‪ ,‬על ידי שניהיה ‘כולכם’‬ ‫והיינו דהרגשת האדם בעת הרעה‪ ,‬שהוא נתון‬ ‫וכוחות ופורענויות‬ ‫גילו את הסוד‬ ‫באגודה אחת באחדות הלבבות נזכה לכל הטובות‬ ‫במייצר ובמעוקה ורוחו נשברת לרסיסים‪ ,‬וזאת‬ ‫הרבה‪ ,‬ואם כן מה‬ ‫ואת התעלומה‪,‬‬ ‫והישועות שבעולם‪ ,‬ברחניות ובגשמיות‪.‬‬ ‫בנוסף לעצם הייסורים מחמת הרעה‪ .‬ובאמת‬ ‫הרגשה זו אינה באה מעצם ה’רעה’ והייסורים‪ ,‬אם‬ ‫ל’שירה’‪,‬‬ ‫וביאר‪ ,‬שהוא על‬ ‫מקום‬ ‫שהנה מלבד בני‬ ‫וכן איתא במדרש (תנחומא א א) על פסוק (כאשר‬ ‫לא מחסרון האמונה והבטחון‪ ,‬על כן הוא עשוק‬ ‫דרך שנאמר (תהילים‬ ‫האדם הדייגים‬ ‫כשלפול) ‘אף אתם כשהאפלה וכו’ עתיד להאיר לכם‬ ‫אור עולם וכו’‪ ,‬אימתי כשתהיו כולכם כאגודה‬ ‫ורצוץ כל הימים‪ ,‬אבל אילו היה תקיף באמונתו‬ ‫קא א) ‘חסד ומשפט‬ ‫הרוצים לצוד‬ ‫אחת‪ ,‬שנאמר (לעיל ד ד) ‘חיים כולכם היום’‪.‬‬ ‫בה’ ובהשגחתו הפרטית אזי אף בשעת הרעה ח”ו‬ ‫לא היה מרגיש שהוא במייצר‪ ,‬ולא היה לו ‘צרות’‬ ‫ודרשו‬ ‫אשירה’‪,‬‬ ‫חז”ל (ברכות ס‪‘ ,):‬אם‬ ‫את הדגים ‪ -‬היו‬ ‫וכבר אמרו חז”ל (מדרש משלי יד) על הפסוק (משלי‬ ‫אלא רק ‘רעות’‪ ,‬כי בכל רעה שתבוא עליו היה‬ ‫חסד אשירה אם‬ ‫עוד ‘דייגים’ הלא‬ ‫כא כא) ‘רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד’‬ ‫‪ -‬רודף צדקה וחסד בעולם הזה ימצא חיים צדקה‬ ‫מוצא מזור ותנחומים כמו שאמר דוד (תהילים כג‬ ‫משפט אשירה’‪ ,‬וכן‬ ‫המה ה’זאבים’‪,‬‬ ‫ד) ‘גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה‬ ‫וכבוד ליום הדין’ [ואף על פי כפשוטו ‘יום הדין’‬ ‫עמדי’‪.‬‬ ‫דרשו כיו”ב בכתוב‬ ‫(שם נו יא) ‘באלקים‬ ‫שהיו מתאספים‬ ‫הכוונה לעתיד לבוא‪ ,‬אך מ”מ גם ראש השנה לא‬ ‫ובזה יתבאר היטב לשון הפסוק‪ ,‬שבתחילה‬ ‫אהלל דבר בה’‬ ‫ללכוד את הדגים‬ ‫יצא מכלל ‘יום הדין’‪.]...‬‬ ‫אמר ‘ומצאוהו רעות רבות וצרות’‪ ,‬היינו שפקדו‬ ‫אהלל דבר’‪‘ ,‬אהלל‬ ‫ולאכלם‪ ,‬ולפני‬ ‫ונודע מה שאמרו (עיי’ ר”ה טז‪‘ ):‬תשובה ותפילה‬ ‫וצדקה מעבירין את רוע הגזירה’‪ ,‬נוראות כתב‬ ‫אותו ייסורים ורעות‪ ,‬אך נוסף שבר על שבר‬ ‫שהוא מדוכא בשרה ובמעוקה‪ ,‬אך לאחר שמכיר‬ ‫דבר’ זו מידת‬ ‫‘באלקים‬ ‫טובה‪,‬‬ ‫כחמש שנים קצה‬ ‫ה’לקט יושר’ (הל’ ימי הסליחות יב)‪ ,‬בשם ‘החבר משה‬ ‫שכל זאת באה לו על כי אין אלוקי בקרבי‪ ,‬וכבר‬ ‫אהלל דבר’ זו‬ ‫נפש הדייגים‬ ‫מינץ’‪ ,‬מפרש היאך אפשר לקרוע ולבטל גזירת‬ ‫התחזק להשים אל לבו שאכן ‘אלוקי בקרבי’‪ ,‬הרי‬ ‫פורענות‪,‬‬ ‫מידת‬ ‫ב’השגת הגבול’‬ ‫רעות וקשות על ידי מצוות גמילות חסדים‪ ,‬דהא‬ ‫כתיב (משלי יט יז) ‘מלוה ה’ חונן דל’‪ ,‬ובגמרא (ב”ב‬ ‫ה’צרה’ פורחת ונעלמת כלא היתה ואומר ‘מצאוני‬ ‫הרעות האלה’ ותו לא‪.‬‬ ‫והיינו טעמא‪ ,‬כי‬ ‫כל ה’משפט’ והדין‬ ‫של הזאבים‬ ‫י‪ ).‬אמר רבי יוחנן‪‘ ,‬אלמלא מקרא כתוב אי אפשר‬ ‫בהאי עניינא נביא להביא דברים יקרים ונפלאים‬ ‫הם לטובה‪ ,‬לגודל‬ ‫והחליטו להבריח‬ ‫לאומרו‪ ,‬כביכול עבד לוה לאיש מלוה’ שהקב”ה‬ ‫שכתב ההג”ק ‘אדרת אליהו’ (פר’ ויקהל) וז”ל‪,‬‬ ‫רחמיו של הקב”ה‬ ‫אותם משפת הים‬ ‫נעשה כלווה מן האדם‪ ,‬והאדם הוא ‘המלוה’‪ ,‬והנה‬ ‫דע לך ידידי‪ ,‬כי מידת העצבון מלבד שהיא צער‬ ‫על בני ישראל‪,‬‬ ‫בכל מקום קיימא לן (חו”מ סיד א) שהתובע הולך אחר‬ ‫הנפש הנה היא גם צער הגוף‪ ,‬ומזקת לגוף הרבה‪,‬‬ ‫ולכן שפיר נאמר‬ ‫הנתבע (שהדין יתקיים בב”ד שביקש הנתבע לילך אליו)‪ ,‬מכל‬ ‫וכמה חולים נמשכו ממנה בר מינן‪ .‬והנה מכה זו‬ ‫‘את השירה הזאת’‪.‬‬ ‫מקום בהלוואה מחויב הלווה ‪ -‬הנתבע ‪ -‬ללכת‬ ‫של מידת העצבון היא מעשה ידי אדם‪ ,‬והכוונה‬ ‫ביסוד הדברים ביאר הרה”ק ‘תפארת שלמה’‬ ‫אחר המלוה ‪ -‬התובע‪ .‬מעתה‪ ,‬אם אמרנו שהקב”ה‬ ‫שהיא מכה שכל מכה שתבוא על האדם ודאי היא‬ ‫זי”ע (לר”ה ד”ה ויאמר) בהא דכתיב בפרשתן (נצבים‬ ‫הוא כביכול לוה ממי שגומל חסד לחברו‪ ,‬נמצא‬ ‫גזירה מן השמים שאין אדם נוקף אצבעו מלמטה‬ ‫כט כג‪-‬כד) ‘ואמרו כל הגוים על מה עשה ה’ ככה‬ ‫שביד האדם ‪ -‬המלוה ‪ -‬להחליט לפני איזה ב”ד‬ ‫אלא אם כן מכריזים עליו מלמעלה (חולין ז‪ ,):‬אם‬ ‫לארץ הזאת’ וגו’‪ ,‬ולכאורה צ”ב‪ ,‬מדוע הזכיר‬ ‫הוא רוצה לעמוד בדין‪ ,‬וממילא אפשר לו לטעון‬ ‫כן הכל נגזר מן השמים‪ .‬אבל העצבון שיהיה‬ ‫הכתוב ש’הגוים’ ישאלו על מה עשה ה’ ככה‪ ,‬וכי‬ ‫שרוצה לעמוד לפני מידת הרחמים והחסד ולא‬ ‫לאדם מזה האדם הוא שהביאו בידו על עצמו‪,‬‬ ‫בני ישראל לא יתמהו על כובד הגלות‪ .‬אך הביאור‬ ‫לפני מידת הדין‪.‬‬ ‫וממן השמים לא גזרו עליו שיהיה לו מכה זו‪ .‬יען‬ ‫בזה‪ ,‬כי דוקא הגוים יהיו תולים כי כובד הגלות‬ ‫ובזה ביארו מה שאנו אומרים בתפילה (פיוט‬ ‫כי העצבון הוא דבר מגונה ושנואי לפני הקב”ה‪,‬‬ ‫הוא מחמת שחטאו בני ישראל‪ ,‬ושלחם ביד‬ ‫ונתנה תוקף) ‘ויכון בחסד כסאך‪ ,‬ותשב עליו באמת’‪,‬‬ ‫והאדם אפילו על עוונותיו אין ראוי להיות עצב‬ ‫פשעם‪ ,‬אולם בני ישראל המאמינים בני מאמינים‬ ‫שעי”י גמילות חסד יהא בידינו להחליט באיזה‬ ‫הרבה‪ ,‬ואם מן השמים יגזרו עליו ייסורים הנה‬ ‫כפי שמשלים הכתוב (פסוק כח) ‘הנסתרות לה’‬ ‫כסא ישב כביכול לדון אותנו‪.‬‬ ‫הקב”ה רוצה שהאדם יקבל את הייסורים בשמחה‬ ‫אלוקינו והנגלות לנו ולבנינו לעשות את כל דברי‬ ‫הגליון השבועי מבית עוז והדר ‪ -‬אור לישרים‬ ‫ז‬ ‫מחוברים‬ ‫אקטואליות‬ ‫תשובות‬ ‫מבית הוראה אביר יעקב‬ ‫הגאון הגדול רבי מאיר סירוטה שליט"א‬ ‫לקנח ולהוריד לכלוך מעל‬ ‫הבגד‪ ,‬דזה לא מיקרי כיבוס‪,‬‬ ‫זה להלן בעז”ה‪ .‬ג‪ .‬שפשוף העור‬ ‫צדו זה על זה‪ ,‬שזה מבואר להדיא‬ ‫לשפוך מים על נעליו שהתכלכלו‬ ‫ורק להוציא הבלוע תוך‬ ‫בשו”ע (סעי’ ט‪ ,‬והוא עפ”י המבואר במסכת‬ ‫ולשפשפם‬ ‫הבגד זה מה שמבואר בגמ’‬ ‫ובפוסקים שהוא בכלל כיבוס‬ ‫זבחים צד‪ ):‬לאיסור‪.‬‬ ‫נתלכלכו מנעליו מבוץ‪ ,‬האם מותר‬ ‫שאלה‪.‬‬ ‫והנה מהו דרגת כיבוס סתם‪,‬‬ ‫לשפוך עליהם מים כדי שיתרכך הלכלוך‪ ,‬וכך‬ ‫ואסור‪ ,‬וא”כ אי אפשר להבין‬ ‫שכתב המשנ”ב (בסקמ”א) שגם כן‬ ‫יוכל לנקותו‪.‬‬ ‫ולומר דכאן בעורות יהיה הדין‬ ‫אסור‪ ,‬הנה בפשטות כשלומדים את‬ ‫יותר חמור ונאסר אף קינוח‬ ‫דברי המשנ”ב והביאוה”ל (בד”ה אבל‬ ‫מותר‪ ,‬אך דוקא באופן שאינו‬ ‫תשובה‪.‬‬ ‫לכלוך מלמעלה‪ ,‬כשמהסברא‬ ‫לכבסו‪ ,‬ובד”ה זה על זה) נמצא מבואר‬ ‫משפשף את הנעליים בידיו [או ברגליו‪ ,‬או על‬ ‫הפשוטה היינו יותר מקילים‪,‬‬ ‫דאסור לקנח העור בידיו אחרי‬ ‫ידי שפשוף נעל על גבי נעל ג”כ אסור]‪ ,‬רק ישפוך‬ ‫ארכיון 'עוז והדר' דהרי מבואר בגמ’ דבעורות‬ ‫ששפך על מקום הלכלוך מים‪ ,‬וכמו‬ ‫עליהם מים ויקנחם אפי’ בידו בלא שפשוף [ועי’‬ ‫לא אמרינן שרייתן זהו כיבוסן‪,‬‬ ‫שכתב בביאור הלכה ד”ה אבל‪ ,‬בזה‬ ‫באריכות בהערה כאן מה שנבתאר בזה חידוש דין‬ ‫וביותר דלא מצינו חידוש זה של מרן המשנ”ב‬ ‫הלשון‪ :‬דהא חזינן דרב לא התיר כי אם שכשוך‬ ‫למעשה]‪.‬‬ ‫שכתב לאסור כיבוס סתם בעורות בשום פוסק‬ ‫בעלמא שאינו נוגע ידיו כלל לכבס‪ ,‬עכ”ל‪ .‬וכן‬ ‫הרחבת הדברים‪ .‬מבואר בשו”ע (סעי’ ט) דעורות‬ ‫קדמון‪ ,‬לא בבית יוסף וברמ”א וגם לא בט”ז‬ ‫בהמשך הדיבור (שם) כתב‪ :‬אבל כיבוס בידים‪,‬‬ ‫אין בהם משום שרייתן זהו כיבוסן‪ ,‬ולפיכך מותר‬ ‫ובמג”א ובשו”ע הרב‪ ,‬וכולם פה אחד הסכימו‬ ‫משמע דאסור‪ ,‬ע”כ‪ .‬הרי מבואר דאסור לנגוע‬ ‫לשפוך עליהן מים‪ .‬אמנם מבואר במשנ”ב (סקמ”א)‬ ‫שאסור בעורות רק שפשוף היטב בידיו שפשוף‬ ‫בידיו על העור לקנחו‪ .‬וכן מוכרח לכאורה לומר‬ ‫ובביאור הלכה (שם ד”ה זה על זה) דאסור לשפשפן‬ ‫צדו על צדו‪ ,‬ומיאנו מלחדש כנ”ל‪ .‬וע”כ אמר‬ ‫מהא דכתב בביאור הלכה ד”ה זע”ז דגם כשאינו‬ ‫בידיו אחר ששפך עליהן מים‪ ,‬מדין כיבוס עורות‪.‬‬ ‫מו”ר דההכרח הוא לצמצם חידושו של המשנ”ב‬ ‫משפשף זה על זה רק חופף היטב במים את מקום‬ ‫ולכן בנידו”ד יזהר שלא ינקה את הנעליים ע”י‬ ‫ולהעמיס בדבריו שלא אסר בסתם כיבוס רק‬ ‫הלכלוך ומדיחו שיהיה נקי‪ ,‬הוא בכלל מה שכתב‬ ‫שפשוף בידיו על המנעל‪ ,‬אלא רק ע”י שיקנח‬ ‫כשמשפשף ומוציא הבלוע ג”כ‪ .‬ומה שביאר‬ ‫המחבר שפשוף צד זה על זה‪ ,‬הרי לכאורה ע”כ‬ ‫אותם בלא שפשוף‪ ,‬וזה מותר‪ ,‬וכנ”ל בהע’ מ”ב‬ ‫בביאור הלכה (ד”ה זע”ז) דשפשוף היטב הוא בכלל‬ ‫מה שאסר הביאור הלכה בדיבור קודם כיבוס‬ ‫באריכות‪.‬‬ ‫מה שאסר המחבר שפשוף צד על צד‪ ,‬זה מיירי‬ ‫סתם היינו שמקנח בידיו‪ ,‬קינוח ללא שפשוף‪ ,‬וגם‬ ‫והנה כאן המקום לבאר ביאור דברי המשנ”ב‬ ‫בשפשוף יותר חזק מכיבוס סתם‪ ,‬אמנם גם כיבוס‬ ‫זה אסור‪ ,‬ואינו מותר רק לשפוך מים על מקום‬ ‫(סקמ”א) במה שכתב דגם סתם כיבוס אסור בעורות‪,‬‬ ‫סתם שאסור זהו רק באם משפשף בידיו על‬ ‫הלכלוך ולא יותר‪ .‬כל זה נראה לכאורה ממרוצת‬ ‫ולא רק שפשוף צדו זה על זה‪ ,‬דהנה מבואר כאן‬ ‫העור להוריד הלכלוך הבלוע בעור‪ ,‬אמנם אם אין‬ ‫דברי המשנ”ב והביאור הלכה וכנ”ל‪.‬‬ ‫בסעי’ ט’ ובמשנ”ב‪ ,‬דכיבוס בעורות יש ג’ דרגות‪:‬‬ ‫משפשף רק מקנח ומוריד בידו הלכלוך מהעור‬ ‫אמנם אמר לי מו”ר‪ ,‬דקשה מאוד להולמו דהרי‬ ‫א‪ .‬שכשוך‪ ,‬דהיינו לשפוך מים על העור במקום‬ ‫(הנעל בנידו”ד) היתר גמור הוא‪ ,‬וכמו שנתבאר‬ ‫מפשטות הגמ’ והפוסקים בסעי’ א’ ובסעי’ ט’‬ ‫המלוכלך שזה מותר לכו”ע‪ .‬ב‪ .‬כיבוס סתם שבזה‬ ‫באריכות‪ ,‬ודו”ק היטב בזה כי נכון הוא בסייעתא‬ ‫ובמתני’ דשבת קמב‪ :‬היתה על הבגד לשלשת‬ ‫חידש המשנ”ב (בסקמ”א ובביאור הלכה) דאסור על אף‬ ‫דשמיא‪.‬‬ ‫[לכלוך] מקנחו וכו’‪ ,‬מבואר להדיא דאין איסור‬ ‫שמפשטות הגמ’ והשו”ע משמע להיתר‪ ,‬ויתבאר‬ ‫הגאון רבי אהרן מרדכי גרין שליט”א‬ ‫מעונה ליום טוב‪ ,‬וכל היום יעסוק בתורה ובמצות‬ ‫ובתשובה‪ ,‬ומכל שכן בעבירות שבין אדם לחבירו‪,‬‬ ‫זו באמצע אמירת הסליחות‪ ,‬אלא‬ ‫יטול אחר כך‪ ,‬וכן מותר לילך אז‬ ‫מנהגי ערב ראש השנה‬ ‫ולא ימתין עד ערב יום הכיפורים אלא יקדים את‬ ‫יותר מארבע אמות‪ ,‬וגם אין צריך‬ ‫א‪ .‬מוצאי שבת דערב ראש‬ ‫עצמו היום לבקש מחבירו מחילה‪[ .‬קיצור שו”ע‬ ‫לדקדק שלא ליגע בעיניו‪[ .‬הליכות‬ ‫השנה‪.‬‬ ‫סימן קכח סי”ד]‪ .‬וכתב במחצית השקל [שם‬ ‫שלמה ע”ה]‪.‬‬ ‫במוצאי שבת דערב ראש השנה‪,‬‬ ‫סק”י]‪ ,‬דעכשיו רבים נוהגים שלא להתענות כי‬ ‫אם עד זמן מנחה גדולה‪ ,‬ומתפללים תחילה מנחה‬ ‫ג‪ .‬תענית ערב ראש השנה‪.‬‬ ‫אין אומרים ‘ויהי נועם’‪[ .‬דכיון‬ ‫א‪ .‬כתב השו”ע [סימן תקפא‬ ‫שאומרים ומעשה ידינו כוננה‬ ‫גדולה‪ ,‬ובארחות חיים [שם סק”ט] כתב‪ ,‬שבהגיע‬ ‫ס”ב] נוהגים להתענות בערב‬ ‫עלינו צריך שיהיו כל הששת ימים‬ ‫חצות היום אין צריך להתענות יותר‪.‬‬ ‫ארכיון 'עוז והדר' ראש השנה‪[ .‬והוא על פי המדרש‬ ‫ראוים למלאכה‪ ,‬וכיון שאין אומרים‬ ‫ד‪ .‬יש מי שהביא סמך להנוהגים להקל בתענית‬ ‫תנחומא שהובא בטור‪ ,‬בערב‬ ‫ויהי נועם אין אומרים גם כן ואתה‬ ‫ערב ראש השנה‪ ,‬דכמו בתענית יארצייט שנפסק‬ ‫ראש השנה גדולים מתענים והקב”ה מוחל שליש‬ ‫סימן‬ ‫אפרים‬ ‫מטה‬ ‫קדוש‪ ,‬אולם “ויתן לך” אומרים‪,‬‬ ‫להלכה שמתענים‪ ,‬ואפילו הכי יש שהורו שלא‬ ‫להתענות בו‪ ,‬כדי שלא יתבטלו מתורה ותפלה‪,‬‬ ‫עונותיהם‪ ,‬בעשרת ימי תשובה בינונים מתענים‬ ‫תקפא סמ”ז‪ ,‬ואלף המגן שם]‪.‬‬ ‫והקב”ה מוחל להם ב’ שלישים‪ ,‬ביום הכיפורים‬ ‫דבדורות החלושים התענית קשה יותר‪[ .‬כדהובא‬ ‫ב‪ .‬התחיל לומר סליחות קודם עלות השחר‬ ‫בחוט המשולש שכן ציותה אשת בעל החתם סופר‬ ‫מתענים כולם והקב”ה מוחל להם הכל]‪.‬‬ ‫ליוצאי חלציה‪ ,‬והורה החתם סופר לקיים דבריה‪,‬‬ ‫ב‪ .‬כתב הרמ”א [שם] ורבים נוהגים לאכול‬ ‫האם מפסיק בעלות השחר ליטול ידיו‪.‬‬ ‫וכן כתב במשמרת שלום אות י’ סק”א‪ ,‬ושו”ת‬ ‫בערב ראש השנה קודם עלות השחר‪ ,‬משום‬ ‫קודם‬ ‫בהשכים‬ ‫בשו”ע [סימן ד סי”ד] מסתפק‬ ‫דודאי השדה סמ”ה]‪ .‬כמו כן בתענית דערב ראש‬ ‫חוקות העמים שהיו נוהגים להתענות בערב‬ ‫כשמגיע‬ ‫שנית‬ ‫ידיו‬ ‫עלות השחר‪ ,‬אם צריך ליטול‬ ‫השנה שאינו רק מנהג‪ ,‬דאפשר להקל‪ .‬וכן הורה‬ ‫חגיהם‪ ,‬מאידך על פי הזוהר הקדוש יש איסור‬ ‫חוזר‬ ‫השחר‬ ‫דבעלות‬ ‫עלות השחר‪ ,‬דיש אומרים‬ ‫הגרי”י ניימאן [רב דקהילת בעלז במונטריאל]‪,‬‬ ‫גדול לאכול קודם אור היום [הו”ד בכף החיים‬ ‫הרמ”א‬ ‫כתב‬ ‫ולמעשה‬ ‫הרוח רעה על ידיו שנית‪,‬‬ ‫דבקהילות קדושות שמאריכים בתפלות דימי‬ ‫שם‪ ,‬ובמ”ב ספ”ט סקכ”ח]‪ ,‬ועל כן לא יאכל כלום‬ ‫[שם]‪ ,‬שיש ליטול ידיו שנית בלא ברכה‪.‬‬ ‫ראש השנה וכמעט שעובר עליהם כל היום בצום‪,‬‬ ‫כשהתחיל לומר סליחות קודם עלות השחר‪ ,‬אלא ישתה קפה או תה וכיוצא בזה‪.‬‬ ‫יש מקום להקל בתענית דערב ראש השנה‪[ .‬הו”ד‬ ‫ג‪ .‬בערב ראש השנה נהגו כולם להתענות עד‬ ‫הגם שצריך לחזור ליטול ידיו בעלות השחר‪,‬‬ ‫בנט”ג ר”ה ע’ קכז]‪.‬‬ ‫הורה הגרש”ז אויערבאך‪ ,‬שלא להפסיק לנטילה אחר מנחה‪ ,‬שאז טועמים איזה דבר כדי שלא יכנסו‬ ‫הגליון השבועי מבית עוז והדר ‪ -‬אור לישרים‬ ‫ח‬ ‫מחוברים‬ ‫אקטואליות‬ ‫תשובות‬ ‫מבית הוראה אביר יעקב‬ ‫הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט”א‬ ‫רבה של שכונת רמת אלחנן בבני ברק ובעמח"ס 'חשוקי חמד'‬ ‫ואמר רבי פנחס‪ ,‬פעם הייתי‬ ‫מהלך בדרך ופגשתי באליהו‪,‬‬ ‫ישתדל לעשותם באופן הקל‬ ‫יותר‪ ,‬כגון שיכתוב ביד שמאל‪,‬‬ ‫לבקש מרופא אינו יהודי שיאריך‬ ‫אמרתי לו‪ ,‬יאמר לי דבר שיועיל‬ ‫ידליק חשמל במרפק‪ ,‬וירים‬ ‫במשמרת שלו‪ ,‬כדי שיספיק‬ ‫לבריות‪ ,‬אמר לי‪ :‬ברית כרת‬ ‫את הטלפון מאחורי ידיו‪ ,‬לכן‬ ‫עדיף שהוא ישאר כונן בשבת‪,‬‬ ‫להתפלל בר”ה בציבור‬ ‫הקדוש ברוך הוא‪ ,‬ובאו לפניו כל‬ ‫אותם מלאכים הממונים להזכיר‬ ‫כי השבת תישמר יותר על ידו‪,‬‬ ‫מתמחה שומר תורה ומצוות אמור‬ ‫שאלה‪.‬‬ ‫חטאי האדם‪ ,‬שבזמן שיזכירו‬ ‫מאשר על ידי אחד שאינו שומר‬ ‫לבצע תורנות בבית החולים ביום השני של‬ ‫האנשים קורבנות שמנה שמה‬ ‫תורה ומצוות‪.‬‬ ‫ראש השנה‪ ,‬התורנות מתחילה בשעה ‪ 8‬וצריכה‬ ‫ושם ליבו וכוונתו בהם‪ ,‬שכולם‬ ‫ואמנם אם קשה לו‪ ,‬או שהוא‬ ‫להסתיים בשעה ‪ 10‬ביום למחרת‪ ,‬בצום גדליה‪.‬‬ ‫יזכירוהו לטובה‪ .‬ביום הדין וגם‬ ‫חושש שמא יכשל בחלול החג‬ ‫והמתמחה אינו רוצה להפסיד את תפילות ראש‬ ‫ארכיון 'עוז והדר' כשצריך סיעתא דשמיא בלימוד‬ ‫שלא לצורך‪ ,‬מותר לו להחליף‬ ‫השנה ותקיעת השופר בציבור ביום נשגב זה‪.‬‬ ‫התורה‪.‬‬ ‫את התורנות שלו עם אחר שאינו‬ ‫המצב הוא כי אם יגיע לתורנות כמתוכנן‪ ,‬לא ברור‬ ‫כותב ע”כ החפץ חיים ‪ -‬כל אחד הרי יודע נגעי‬ ‫שומר (עדיין) על השבת‪ ,‬ואין בזה איסור של “לפני‬ ‫האם‪ ,‬מתי ובאיזה אופן יוכל להתפלל במהלך‬ ‫התורנות‪ .‬מה שברור הוא כי תפילה סדירה במניין‬ ‫עור”‪ ,‬מאחר והוא מצדו לא גורם לחילול שבת של לבבו ועוונותיו הרבים‪ ,‬ומכל עוון נברא מקטרג‬ ‫ובניחותא לא יוכל להתפלל‪ ,‬אם כי סביר להניח‬ ‫הרופא השני‪ ,‬וגם הוא יכול לשמור על השבת‪ ,‬אם הרוצה לבלוע חייו ונפשו של אדם‪ .‬הנה כאן‬ ‫שיוכל לשמוע תקיעות‪ ,‬אם לא במועדן אז במהלך‬ ‫ירצה בכך‪ ,‬אך כל זה כאשר הוא מחליף את כל נמצאת לו תחבולה כזו שלא זו בלבד שלא יהיו‬ ‫היום בו מסתובב בעל תוקע במחלקות השונות‬ ‫התורנות‪ ,‬שאז הוא לא יגיע לבית החולים בכלל‪ ,‬עליו מקטרגים‪ ,‬אלא גם המקטרגים עצמם יהפכו‬ ‫לתקוע בשופר‪ .‬קיימת אפשרות כי יוכל לבקש‬ ‫אלא רק השני יגיע במקומו‪ ,‬אך בעניננו ששניהם לו למליצים טובים‪ - .‬מי לא יחטוף כזו עצה? מי‬ ‫ממתמחה יהודי אחר (שאינו יכול לבצע תורנות מלאה‬ ‫יגיעו‪ ,‬אין היתר לבקש מהשני לבוא לחלק מהזמן‪ .‬לא ירצה לבוא ליום הדין עם ברית כרותה כזו של‬ ‫מסיבה כלשהי) שאינו שומר תורה ומצוות‪ ,‬להחליף‬ ‫ובנידון השאלה‪ ,‬לבקש מהאינו יהודי שימשיך הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו? סגולה זו כוחה‬ ‫אותו למשך מספר שעות בתורנות‪ ,‬כך שיוכל‬ ‫את המשמרת שלו לעוד קצת זמן‪ ,‬אין לנהוג כך‪ ,‬יפה גם לרוצה להתעלות בתורה‪.‬‬ ‫להתפלל ותיקין ולערוך קידוש‪ ,‬ולבוא עם הסעה‬ ‫וראוי לציין את דבריו במשנה ברורה (ריש סי’ מח)‬ ‫מפני שמתמחה בסוף המשמרת הוא עייף מאוד‪,‬‬ ‫עם נהג נכרי‪ ,‬כך שיוכל להתפלל תפילה שלימה‬ ‫ואם הוא ימשיך לעבוד גם במשמרת השניה‪ ,‬הוא מש”כ כי סגולת אמירת הקורבנות אינה אמירת‬ ‫במניין ולשמוע שופר כראוי‪ ,‬החיסרון בהצעה זו‬ ‫לא יוכל לעבוד כראוי מחמת עייפותו‪ ,‬נמצא התיבות בלבד‪ ,‬אלא שהוא מתעסק להבין ענייניה‪,‬‬ ‫היא‪ ,‬שאותו מתמחה‪ ,‬כנראה שיבוא לבית החולים‬ ‫שמלבד חשש של פיקוח נפש‪ ,‬שלא יטפל כראוי יעו”ש‪.‬‬ ‫ברכב‪ ,‬וכן לאחר שיגיע להחליף אותו‪ ,‬הוא יחזור‬ ‫בחולים‪ ,‬יש כאן חשש של גזל מהחולים‪ ,‬שמגיע‬ ‫לביתו ברכבו‪ .‬ולכן שואל המתמחה האם דבר זה‬ ‫להם הטיפול הטוב ביותר‪ ,‬ואין היתר לעבור על‬ ‫פחודי פלאך ירננו בקול‪ :‬ה’ מלך!‬ ‫איסור גזל בשביל המצוות הנ”ל‪.‬‬ ‫מותר בדרך זו או אחרת?‬ ‫נאמר בפיוט ה’ מלך‪ ,‬ליום ראש השנה‪‘ :‬כל‬ ‫אפשרות נוספת היא‪ ,‬שיתכן ויוכל לבקש‬ ‫והדרך הטובה ביותר היא‪ ,‬למצוא מתחמה‬ ‫ממתמחה שאינו יהודי‪ ,‬המסיים את התורנות שלו‬ ‫שאינו יהודי שאינו עייף‪ ,‬שיעבוד במקומו פחודי פלאך ירננו בקול‪ :‬ה’ מלך’!‬ ‫באותו היום (הוא בתורנות ביום הראשון של ראש השנה)‬ ‫מה הכוונה “פחודי פלאך”‪ ,‬והיכן ריננו בקול‪:‬‬ ‫בתחילת היום‪.‬‬ ‫ה’ מלך? וכתב גיסי מרן הגר”ח קניבסקי שליט”א‬ ‫להמשיך בתורנות מספר שעות‪ ,‬ובכך להרוויח את‬ ‫דקאי על עם ישראל בשעת קבלת התורה‪ ,‬דאיתא‬ ‫אותו הדבר‪ .‬האם יש בעיה עם צעד זה?‬ ‫במדרש (שמות רבה פרשה ה סי’ ט’)‪“ :‬ירעם א’ בקולו‬ ‫סגולה ליום הדין וגם להצלחה‬ ‫מכמה טעמים‪ ,‬אין לבקש מהמתמחה‬ ‫תשובה‪.‬‬ ‫נפלאות‪ .‬מהו ירעם? כשנתן הקדוש ברוך הוא‬ ‫בלימוד התורה‬ ‫היהודי שיבוא במיוחד לבית החולים לחלק מהזמן‬ ‫בימים‪ ,‬בהם מחפש כל אחד להשקיט הקטיגור את התורה בסיני‪ ,‬הראה בקולו לישראל פלאי‬ ‫של המשמרת שלו‪ ,‬כדי שיוכל להתפלל ולקיים‬ ‫מעליו ביום הדין‪ ,‬יש לפרסם דברי הכהן הגדול פלאים”‪[ .‬ועיי”ש במדרש שמאריך שלא ידעו‬ ‫את מצוות היום כראוי‪.‬‬ ‫ישראל איך הקול יוצא‪“ ,‬בא עליהם מן הדרום והיו‬ ‫מרן החפץ חיים זצוק”ל ב”תורה אור” פרק ג’‪.‬‬ ‫א‪ .‬המתמחה השני יבוא עם רכבו והוא יעבור‬ ‫“וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים רצים לדרום‪ ,‬ומדרום נהפך להם לצפון והיו רצים‬ ‫על איסורי תורה [אילו היה יום טוב שני של ר”ה‬ ‫עליו” (בראשית יח‪ ,‬ב’) נאמר במדרש הנעלם (זהר) לצפון‪ ,‬ומצפון נהפך למזרח‪ ]“ ...‬ובמעמד הר סיני‬ ‫בשבת] על ידי נסיעה ברכב‪ ,‬וזה ודאי שאסור‬ ‫דרש רבי כרוספדאי “והנה שלשה אנשים ניצבים נפל פחד וחרדה על עם ישראל כדכתיב “וירא‬ ‫לגרום לחילול שבת‪ ,‬כדי להתפלל כראוי‪ .‬וגם אם‬ ‫עליו”‪ ,‬לעיין בדינו‪ .‬כיון שראה כן “וימהר אברהם העם וינועו ויעמדו מרחוק”‪ ,‬וזהו “פחודי פלאך”!‬ ‫המתמחה היה נוסע עם נהג אינו יהודי‪ ,‬גם נראה‬ ‫והיכן ריננו אלו‪ :‬ה’ מלך?!‬ ‫האהלה” לבית המדרש‪“ .‬ויאמר” לנשמה‪“ ,‬מהרי‬ ‫שהדבר היה אסור‪ ,‬מכיון שהוא עובר על איסור‬ ‫איתא בדברים רבה (פרשה ב’ סימן לא) שבשעת‬ ‫שלש סאין” למנחה‪“ ,‬ואל הבקר רץ אברהם”‬ ‫של אמירה לגוי ואיסור תחומין‪ ,‬ואין היתר לעבור‬ ‫מתן תורה קיבלו עול מלכותו ית’ ואמרו‪ :‬ה’ אחד!‬ ‫לקרבן‪.‬‬ ‫על איסורי דרבנן כדי להתפלל במניין ולשמוע‬ ‫פירוש הדבר ‪ -‬שהמזכיר בפיו בבתי כנסיות פסוק שנכלל “במלכויות” דר”ה! [וכן בזמירות‬ ‫תקיעות שופר על הסדר‪.‬‬ ‫ובבתי מדרשות עניני הקרבנות והמנחות וכוון ליום השבת‪“ :‬ופתחו וענו ה’ אחד”!] [שמעתי‬ ‫ב‪ .‬עדיף שרופא שומר מצוות יהיה תורן בשבת‪,‬‬ ‫בהם‪ ,‬ברית כרותה היא שאותם המלאכים מהרב צבי יברוב שליט”א]‪.‬‬ ‫מאחר והוא ישתדל למנוע את חילול השבת במדת‬ ‫וכל זה בא לחקוק בלב ישראל שהתורה הוא‬ ‫המזכירים חובותיו של אדם הרע לו‪ ,‬לא יוכלו‬ ‫האפשר‪ :‬ולא יעשה מלאכות שאינו נחוצות‪ ,‬כמו‬ ‫פלא‪.‬‬ ‫לעשות לו אלא טובות‪.‬‬ ‫כן‪ ,‬גם במלאכות הנחוצות שאינם דחופות‪ ,‬הוא‬ ‫הגליון השבועי מבית עוז והדר ‪ -‬אור לישרים‬ ‫ט‬ ‫מחוברים‬ ‫בס"ד‬ ‫תמונות כלי הכסף באדיבות הצורפים‬ ‫בס"ד‬ ‫אורות של אמונה‬ ‫לדרך החיים‬ ‫מלוקט מדברות‬ ‫קדשו ותורתו של‬ ‫האדמו"ר רבי דוד חי‬ ‫אביחצירא שליט"א‬ ‫גיליון כד‬ ‫פרשת נצבים וילך תשפ"ו‬ ‫פניני דעת‬ ‫לנתיבות חיי היום‬ ‫נְ ִﬣ ִירין‬ ‫ְ ּב ֵצל ָה ֱאמוּנָ ה‬ ‫פרקי חיזוק לחיים של רוגע ושלווה‬ ‫הניצוץ שלא יכבה – נקודת הקדושה‬ ‫אור האמונה – הטוב השלם‬ ‫שבכל יהודי‬ ‫שטמון בחושך‬ ‫מן הקדושה‪ ,‬ויש בו ניצוץ קדושה הנותן בו‬ ‫כוחה של נקודה אחת למשוך‬ ‫חיות וקיום‪ .‬תיקון כל הדברים הרעים הוא‬ ‫להם רק המאור לעיניים כדי לראות את החסד‬ ‫מבט של אמונה לקראת השנה‬ ‫על ידי שמוציאים מהם את ניצוץ הקדושה‬ ‫את האדם למעלה‬ ‫הגדול‪.‬‬ ‫פרשיות נצבים וילך‪ ,‬הנקראות סמוך‬ ‫החדשה‬ ‫ומשיבים אותו לשורשו‪ ,‬וממילא כל‬ ‫הרשעה כעשן תכלה והיא בטילה מאליה‪.‬‬ ‫ונראה לימי הדין והרחמים‪ ,‬מעוררות את‬ ‫לעתיד יראו כי כל הקורה אינו‬ ‫בימי סוף השנה‪ ,‬עת אנו מביטים לאחור‬ ‫וכמו שנרמז בכתוב )תהלים ז‪ ,‬י( וְ עוֹ ד‬ ‫הלבבות לתשובה שלמה‪ .‬לעיתים אדם‬ ‫מקרה כלל והכל עצה עמוקה‬ ‫על כל קורותינו‪ ,‬לעיתים מתגנבת ללב‬ ‫תחושה של קושי או חוסר הבנה על מאורעות‬ ‫ְמ ַעט וְ ֵאין ָ ׁר ָשע וְ ִה ְת ּבוֹ נַ נְ ָּת ַעל ְמקוֹ מוֹ וְ ֵאינֶ ּנוּ‪.‬‬ ‫מתבונן במעשיו וחש כי התרחק מאוד מדרך‬ ‫להטיבנו‬ ‫שונים שחווינו‪ .‬אולם יסוד האמונה היהודית‪,‬‬ ‫והנה תיבת רשע כוללת תיבת רע ואות שי"ן‪.‬‬ ‫הישר‪ ,‬ורוח של ייאוש מנסה להשתלט עליו‪.‬‬ ‫כדבר הזה הוא בכל יהודי‪ .‬לקוצר דעתו של‬ ‫המתעצם לקראת הימים הנוראים‪ ,‬הוא ההכרה‬ ‫ותיבת רע היא הרע הגמור בלי שום טוב‪,‬‬ ‫אך תורת החסידות מאירה לנו סוד עצום‬ ‫אדם נדמה שהדברים שקרו אינם במקומם וכי‬ ‫הברורה שכל מה שעושה הקדוש ברוך הוא‬ ‫וכיוון שהוא רע גמור אין לו שום מציאות‬ ‫ומרנין לב‪ ,‬שגם בתהום העמוקה ביותר‬ ‫חלילה רוצים להרע לו‪ ,‬אך יש לו לחזק לבבו‪,‬‬ ‫הכל לטובה‪ .‬גם כאשר עיני הבשר שלנו רואות‬ ‫של קיום‪ ,‬אלא שיש בו גם אות שי"ן אשר‬ ‫חבוי ניצוץ של קדושה שאינו כבה לעולם‪,‬‬ ‫שהנה יום יבוא ותאיר השמש ויבין ויראה בעין‬ ‫חושך וערפל‪ ,‬עלינו לדעת כי במקום זה עצמו‬ ‫היא רומזת על הקדושה‪ ,‬והיא הנותנת קיום‬ ‫והוא המפתח לשובו של כל יהודי אל כור‬ ‫בשר כי כך הוא הטוב ביותר עבורו‪ .‬כל העובר‬ ‫מסתתר אור גדול ורחמים עצומים שעתידים‬ ‫לרשע‪ .‬אכן כאשר יסתלק אות שי"ן מן‬ ‫מחצבתו‪.‬‬ ‫עליו מסודר על מקומו בהשגחה פרטית‪ ,‬וכל‬ ‫להתגלות לעיני כל‪.‬‬ ‫הרשע ולא יהיה בו עוד שום קדושה‪ ,‬אזי‬ ‫הכתוב אומר )דברים ל‪ ,‬ד( ִאם יִ ְהיֶ ה נִ ַ ּד ֲח ָך‬ ‫תכלית הייסורים מוכנים שרק באותם האופנים‬ ‫יתבטל הרע במציאות‪ ,‬וממילא וְ ִה ְת ּבוֹ נַ נְ ָּת‬ ‫ּמ ּ ָשם‬‫מ ּ ָשם יְ ַק ֶ ּב ְצ ָך ה' ֱאל ֶֹק ָיך ו ִ ׁ‬ ‫ִ ּב ְק ֵצה ַ ׁה ּ ָש ָמיִ ם ִ ׁ‬ ‫שבאו עליו הם הטובים ביותר עבורו‪ .‬וכך גם‬ ‫אור האמונה מאיר כל חושך‬ ‫ַעל ְמקוֹ מוֹ וְ ֵאינֶ ּנוּ‪.‬‬ ‫יִ ָ ּק ֶח ָך‪ .‬כל יהודי‪ ,‬גם כשהוא נכשל בחטא‪,‬‬ ‫נותרת נקודה טובה בקרבו‪ ,‬ונקודה זו עתידה‬ ‫בכלל ישראל‪ ,‬לעתיד לבוא יראו עין בעין כי‬ ‫והסתר‬ ‫ניצוץ הקדושה משיב גם את‬ ‫להחזירו למוטב‪ .‬כמו שמבואר בשם הבעל‬ ‫כל העובר על עם ישראל בגלות היה אך ורק‬ ‫בתהלים נאמר )תהלים פב‪ ,‬ה( ל ֹא יָ ְדע ּו וְ ל ֹא‬ ‫לטובה‪ ,‬ולא רק שייסורי הגלות יביאו טובה‬ ‫יָ ִבינ ּו ַ ּב ֲ ׁח ֵש ָכה יִ ְת ַה ָּלכוּ‪ .‬פעמים עומד האדם‬ ‫הרשע בתשובה‬ ‫שם טוב ע"ה על הפסוק‪ִ ,‬אם יִ ְהיֶ ה נִ ַ ּד ֲח ָך‬ ‫בעקבותיהם‪ ,‬אלא יתברר שעצם הצרות‬ ‫ומביט סביבו ורואה אך חושך ואפלה‪ ,‬ושואל‬ ‫ולפי דרכנו למדנו שבכל רשע‪ ,‬אפילו אם‬ ‫ּמ ּ ָשם יִ ָ ּק ֶח ָך‪.‬‬ ‫מ ּ ָשם יְ ַק ֶ ּב ְצ ָך ו ִ ׁ‬ ‫ִ ּב ְק ֵצה ַ ׁה ּ ָש ָמיִ ם ִ ׁ‬ ‫ההסתרות והייסורים הן הן טובות וחסדים‬ ‫כלומר‪ ,‬גם אם יהיה יהודי נידח ממקומו‬ ‫את עצמו כיצד ייתכן שגם המצב הזה הוא חסד‬ ‫הוא מלא ברשעות‪ ,‬מכל מקום יש בו מעט‬ ‫מאיתו יתברך‪ .‬על זה אמר הכתוב ל ֹא יָ ְדע ּו וְ ל ֹא‬ ‫ורחמים ולטובה‪ ,‬הרי הכול חשוך ואינו רואה‬ ‫קדושה הנרמז באות שי"ן‪ .‬כעין מה שהיה‬ ‫וממדרגתו בסיבת חטאיו‪ ,‬מכל מקום בקצה‬ ‫יָ ִבינ ּו וזאת כי ַ ּב ֲ ׁח ֵש ָכה יִ ְת ַה ָּלכוּ‪ ,‬אך משייאיר‬ ‫ועומק פנימיותו יש כוונה עמוקה לשם‬ ‫עצה ותבונה בתוך הים הסוער של ההסתר‬ ‫הבעל שם טוב הקדוש ע"ה רגיל ללמד זכות‬ ‫היום יראו וידעו כי הכול לטובה עצומה עבורם‬ ‫והייסורים‪.‬‬ ‫על ישראל‪ ,‬שגם כשהם חוטאים בוודאי יש‬ ‫שמים‪ .‬משם הקדוש ברוך הוא מקבץ ואוסף‬ ‫ועבור זרעם ועבור כלל ישראל‪.‬‬ ‫בליבם איזו כוונה טובה‪ .‬כגון הגוזל ועושק‬ ‫את אותה כוונה טובה‪ ,‬ומסייע שתתפשט‬ ‫אומר על כך ה'שם שלמה' ע"ה‪ ,‬משל לאדם‬ ‫אותה המחשבה ותעורר בקרבו הרהורי‬ ‫אמור מעתה‪ ,‬אמנם אין לנו עיניים לראות‬ ‫שזכה וקיבל אפשרות כניסה לחדר אוצרותיו‬ ‫את חברו‪ ,‬שרצונו הוא לפרנס את בניו‬ ‫הטובה אך בקרוב נזכה לראות בהתגלות אורו‬ ‫ולגדלם לתורה ולמצוות‪ .‬מעט קדושה זה‬ ‫חרטה‪.‬‬ ‫ומשכיות החמדה של מלך רם ונישא‪ .‬הכסיל‬ ‫יתברך‪ ,‬כנאמר )ישעיה ס‪ ,‬ב( וְ ָע ַליִ ְך יִ זְ ַרח ה'‬ ‫בחושך הולך ובאישון לילה בחר להיכנס‬ ‫בכוחו להשיבו למוטב‪ .‬וגם זה נרמז בפסוק‬ ‫על ידי שמתודה האדם וממשיך לקבל‬ ‫ו ְּכבוֹ דוֹ ָע ַליִ ְך יֵ ָר ֶאה‪ ,‬ובאורו נראה אור להכיר‬ ‫וְ עוֹ ד ְמ ַעט וְ ֵאין ָ ׁר ָשע‪ ,‬בכוח מעט הקדושה‬ ‫על עצמו תשובה שלמה‪ ,‬הרי הוא זוכה בכוח‬ ‫להיכלי המלך הפנימיים‪ .‬משנכנס ומביט סביבו‬ ‫בבירור עד כמה טובה הייתה הגלות עד שלא‬ ‫והנה אין הוא רואה דבר והכול חשוך סביבו‪.‬‬ ‫אשר שם וְ ֵאין ָ ׁר ָשע‪ ,‬יזכה לבוא לתיקונו‬ ‫התורה והתשובה שקדמו לעולם לשוב‬ ‫נבין הכיצד חשבנוה לרעה‪ .‬וכאשר היה הרה"ק‬ ‫השלם‪ ,‬וְ ִה ְת ּבוֹ נַ נְ ָּת ַעל ְמקוֹ מוֹ וְ ֵאינֶ ּנוּ‪ ,‬וישוב‬ ‫לשורש בריאתו כמו קודם שחטא ונתקלקל‪.‬‬ ‫בעודו מהלך נתקל בחפצים שונים וכמעט‬ ‫רבי נפתלי מרופשיץ ע"ה אומר שלעתיד יתגלה‬ ‫ומעדה רגלו‪ ,‬מיד פרץ בבכי וזעקה גדולה‬ ‫בתשובה שלמה‪.‬‬ ‫על זה נאמר )להלן פסוק יא( ִּכי ַה ִּמ ְצוָ ה ַה ֹּזאת‬ ‫שכל הצרות והרע שעברו על ישראל בכל‬ ‫ומרה‪ ,‬הלזה ארמון ייקרא שמונחים בו חפצים‬ ‫וכיוצא בזה יתבאר הכתוב ִאם יִ ְהיֶ ה נִ ַ ּד ֲח ָך‬ ‫ֲ ׁא ֶשר ָאנ ִֹכי ְמ ַצ ְו ָּך ַהיּוֹ ם ל ֹא נִ ְפ ֵלאת ִהוא ִמ ְּמ ָך‬ ‫הגלויות היו חסד גמור‪ .‬וכפי שמבואר בספר‬ ‫בלי סדר ונראה שכל תכליתם להכשיל את‬ ‫ִ ּב ְק ֵצה ַ ׁה ּ ָש ָמיִ ם‪ ,‬שכבר חטא האדם מאוד‬ ‫וְ ל ֹא ְרח ָֹקה ִהוא‪ ,‬עד שחוזר לגמרי לדרך‬ ‫זרע קודש )תולדות ד"ה ויתרוצצו(‪ ,‬שבאמת‬ ‫הנכנס לארמון‪.‬‬ ‫ונדחה בחטאיו עד קצה שורש הקדושה‪,‬‬ ‫הישר באופן המועיל להתקדש ולהיטהר‪,‬‬ ‫לעתיד יתוקן הכול‪ ,‬וענף הרע שנתפשט לצד‬ ‫אך האמת היא שאין לו אלא להדליק נר‬ ‫מ ּ ָשם יְ ַק ֶ ּב ְצ ָך ה' ֱאל ֶֹק ָיך‪ .‬מאותה‬ ‫בכל זאת ִ ׁ‬ ‫בבחינת מחשבה דיבור ומעשה‪ .‬ואלו הם‬ ‫הרע יחזור לצד שורשו שהוא טוב‪ ,‬שכן ענף‬ ‫הנרמזים בפסוק )שם פסוק יד( ִּכי ָקרוֹ ב‬ ‫ולהעלות את האור או להמתין לזריחת השמש‪,‬‬ ‫נקודה קדושה שנותרה בקרבו‪ ,‬משם‬ ‫הרע בשורשו מושרש באחדות עם הטוב‪,‬‬ ‫תתעורר הקדושה להשיבו בתשובה שלמה‪.‬‬ ‫ֵא ֶל ָיך ַה ָ ּד ָבר ְמאֹד ְ ּב ִפ ָיך ו ִּב ְל ָב ְב ָך ַל ֲע ׂשֹתוֹ ‪.‬‬ ‫אז יתגלה לעיניו יקר כליל תפארת המלוכה‬ ‫ויהיה רק טוב בעולם כי יתגלה שורש הטוב‪.‬‬ ‫ויופי והדר נדירים שלא שזפתם העין‪ ,‬ואז בין‬ ‫ויטהר את המוח על ידי מחשבות ודעות‬ ‫הוראה למעשה‪:‬‬ ‫זכות וטהורות‪ ,‬ומתוך כך יבוא לטהרת הלב‬ ‫ומובא בספר היכלי שן )משפטים ד"ה ואלה‬ ‫המשפטים הב'( שרבי שלום מקאמינקא ע"ה‬ ‫יבין שכל אוצרות הארמון מונחים כל אחד‬ ‫לעולם אל לנו להתייאש משום יהודי‪,‬‬ ‫על ידי רצונות ותשוקת הלב‪ ,‬וכך ימשיך גם‬ ‫מהם על מכונו בסדר מופלא‪ .‬משל זה הובא‬ ‫לטהרת האיברים שיהיו כל מעשיו טהורים‬ ‫אמר משמו של הרה"ק מרופשיץ‪ ,‬שלעתיד‬ ‫בדברי תורה לנכדו המנחת אלעזר ממונקאטש‬ ‫ואף לא מעצמנו‪ .‬גם בימים שבהם נדמה‬ ‫ורצויים‪.‬‬ ‫יתגלה שלא זו בלבד שבתוך הרע והדין טמון‬ ‫ע"ה )מהדו' ט' אות ל"ב(‪ .‬ומעין משל זה הובא‬ ‫לנו שהתרחקנו או שמישהו מיקירינו איבד‬ ‫הטוב‪ ,‬אלא יתגלה שאפילו לא היה בכך‬ ‫כבר בחובות הלבבות )שער הבחינה פתיחה( על‬ ‫את הדרך‪ ,‬נזכור תמיד שיש בקרבנו נקודה‬ ‫חיות כל דבר נובעת מכוח‬ ‫הסתרת פנים‪ .‬ועל כך הצדיקים שבכל הדורות‬ ‫קבוצת עיוורים שהוכנסו אל בית המוכן להם‬ ‫פנימית קדושה שאינה נכבית לעולם‪.‬‬ ‫העבודה שלנו היא לחפש את אותו מעט‬ ‫הקדושה‬ ‫היו אומרים תמיד בכל העובר על עם ישראל‬ ‫בכל תועלותיהם ונכשלו בדברים המוכנים‬ ‫הן בכלל והן בפרט‪ ,‬גם זו לטובה וכל דעביד‬ ‫לתועלתם‪ ,‬וכך נפצעו והיו מתרעמים על בעל‬ ‫של טוב‪ ,‬ללמד זכות‪ ,‬ועל ידי כך לעורר את‬ ‫ביאורו של דבר הוא‪ ,‬שכל דבר בעולם‬ ‫רחמנא לטב עביד‪.‬‬ ‫הבית וגינו את מעשהו‪ ,‬מבלי להבין שחסר‬ ‫ניצוץ הקדושה שיאיר מחדש וישיב אותנו‬ ‫מקבל את חיותו בכוח ניצוץ קדושה המחיה‬ ‫אל המקור באהבה ובשמחה‪.‬‬ ‫אותו‪ .‬ואפילו דבר חטא ועוון‪ ,‬חיותו היא‬ ‫המשך בעמוד הבא‬ ‫בות‬ ‫מו ָּסר ָא ֹ‬ ‫הדרכה מעשית בפרשת השבוע‬ ‫מ ּ ֻש ְל ָחן ַה ְּמ ָל ִכים‬ ‫ִׁ‬ ‫עובדות והנהגות מגדולי הדורות‬ ‫השלמות המשולשת – מחשבה‪ ,‬דיבור‬ ‫כלות הנפש – תשוקתם של קדושי עליון להידבק בבורא‬ ‫ומעשה בעבודת השם‬ ‫החיבור המלא למצווה‬ ‫נפשו כדי שיוכל להמשיך בעבודתו בקודש‪ .‬מסיבה זו‪,‬‬ ‫הנשמה הצמאה אל מקורה‬ ‫לאחר כל תפילה היה נחלש עד מאוד והוצרך לטעום‬ ‫הנשמה היהודית עורגת ומשתוקקת תמיד לשוב‬ ‫התורה דורשת מאיתנו לא רק את עשיית המעשה הטוב‪ ,‬אלא התמסרות מוחלטת‬ ‫דבר מאכל או משקה לאלתר‪ ,‬וכן הקפידו שלא להניחו‬ ‫אל מקורה הקדוש‪ .‬בימים אלו של סוף השנה‪ ,‬עת‬ ‫של כל כוחות הנפש‪ .‬השלמות האמיתית בקיום המצוות מושגת רק כאשר האדם‬ ‫לבדו‪ .‬בימיו האחרונים נזהרו מקורביו לשמור עליו‬ ‫רותם את שכלו‪ ,‬את פיו ואת איבריו לעבודת הבורא‪ ,‬ובכך הוא הופך לכלי קיבול‬ ‫אנו קוראים את פרשיות נצבים וילך‪ ,‬תחושת הדבקות‬ ‫משמרת קודש‪ ,‬ועמדו לצידו הכן עם טעימה קלה כדי‬ ‫והכיסופים לבורא עולם מתעצמת בקרב כל ישראל‪.‬‬ ‫טהור להשראת השכינה‪.‬‬ ‫להשיב את נפשו מיד עם סיום התפילה‪ .‬אולם בפעם‬ ‫אצל צדיקי הדורות קדושי עליון‪ ,‬השתוקקות זו לא‬ ‫ִּכי ַה ִּמ ְצוָ ה ַה ֹּזאת ֲ ׁא ֶשר ָאנ ִֹכי ְמ ַצ ְו ָּך ַהיּוֹ ם וגו'‪ִּ ,‬כי ָקרוֹ ב ֵא ֶל ָיך ַה ָ ּד ָבר ְמאֹד ְ ּב ִפ ָיך ו ִּב ְל ָב ְב ָך‬ ‫האחרונה התעכב הדבר מעט והוא נפל ארצה‪ ,‬ומתוך‬ ‫הייתה רק רגש חולף‪ ,‬אלא עבודה תמידית של מסירות‬ ‫ַל ֲע ׂשֹתוֹ )דברים ל‪ ,‬יא‪-‬יד(‪ .‬בפסוקים אלו נמצאים יסודות עמוקים לכל תהלוכות האדם‬ ‫דיבורים קדושים ודבקות עצומה שנמשכה ל"ו שעות‪,‬‬ ‫נפש ממש‪ ,‬עד כדי סכנת התפשטות הגשמיות‪ .‬עובדות‬ ‫בקיום המצוות‪ ,‬שכן ִּכי ַה ִּמ ְצוָ ה ַה ֹּזאת מדבר בכל מצוות התורה כדברי רש"י‪ .‬האדם‬ ‫נפרד מן העולם הזה ונסתלק לעולם העליון‪.‬‬ ‫מחויב לעבוד את בוראו במחשבה ובדיבור ובמעשה‪ ,‬ואם חסר בתורת האדם‬ ‫אלו מאירות לנו טפח מאותה אהבה בוערת להשם‬ ‫ומצוותיו אחד מהדברים הללו עדיין לא השלים עבודתו‪ .‬שזהו עיקר כוונת המצווה‪,‬‬ ‫אין הצדיקים נמנעים מלהתקרב לאור‬ ‫יתברך שאין לה גבול‪.‬‬ ‫שעל ידי ייחוד מחשבה דיבור ומעשה מייחד האורות העליונים בשעת עשיית המצווה‪,‬‬ ‫העליון אף בידיעה שיגיעו עד כלות‬ ‫פטירת המגיד מזלאטשוב בעת רעוא‬ ‫ולכן כל מגמת היצר הרע שרוצה להחטיא את האדם היא שלא יעשה שום מצווה‬ ‫במחשבה דיבור ומעשה יחד‪ ,‬ומכניס בו מחשבות זרות רחמנא ליצלן )צמח צדיק פרשת‬ ‫הנפש‬ ‫דרעוין מתוך דביקות עד כלות הנפש‬ ‫כי תבוא ד"ה א"י והיה הב'(‪.‬‬ ‫סיפורים אלו הם מקצת דמקצת משבחם של קדושי‬ ‫על פטירת המגיד מזלאטשוב זלה"ה מסופר‪ ,‬כי‬ ‫בשלושה אלו תלוי עיקר דבקות האדם בבוראו‪ ,‬שכאשר מקיים האדם תרי"ג‬ ‫עליון צדיקי הדורות אשר כל ימי חייהם מקיימים כל‬ ‫לערך שנתיים קודם פטירתו הוצרכו לשמור עליו שלא‬ ‫מצוות‪ ,‬שידוע שמצווה היא מלשון צוותא וחיבור לבורא יתברך‪ ,‬ועושה אותן‬ ‫מצווה ומצווה בדביקות עצומה וקרבת אלוקים עד‬ ‫תצא נשמתו מרוב דביקות בבוראו‪ ,‬וייחוד בשבת‬ ‫בשלמות‪ ,‬הרי שמקשר עצמו ברצון הלב במחשבתו‪ ,‬ובדיבור כשמוציא בשפתיו‬ ‫כלות נפשם ממש בבחינת ִּכי ָע ֶל ָיך ה ַֹרגְ נ ּו ָכל ַהיּוֹ ם‬ ‫קודש בעת רעוא דרעוין‪ .‬ואירע מעשה בכ"ה באלול‬ ‫את תיבות הברכה‪ ,‬ובמעשה שמקיימן באמצעות מעשה המצווה כשעושה זאת כפי‬ ‫)תהלים מד‪ ,‬כג(‪ .‬וכך גילה האור החיים הקדוש )ריש‬ ‫שנת תקמ"א בעת רעוא דרעוין בשבת קודש פרשת‬ ‫שנצטווה‪ .‬מכך מתעורר משמיים כנגדו הרצון להידבק באדם העושה רצון בוראו שזו‬ ‫פרשת אחרי( טפח ממדרגותיהם הקדושים והנשגבים‬ ‫נצבים וילך‪ ,‬היה כל כולו אחוז שרעפים ודבוק בבורא‬ ‫שלמות העבודה להגיע לדבקות‪ ,‬כאומרו )לעיל ד‪ ,‬ד( וְ ַא ֶּתם ַה ְ ּד ֵב ִקים ַ ּבה' ֱאל ֵֹק ֶיכם ַח ִיּים‬ ‫בפירושו על מיתת נדב ואביהוא‪ ,‬ורבות התייגעו גדולי‬ ‫עולם עד כלות הנפש מרוב חיבה ותשוקה לבורא ברוך‬ ‫ֻּכ ְּל ֶכם ַהיּוֹ ם‪ .‬והם שלמות פעולות האדם שיש בו נפש רוח ונשמה שהם כנגד מחשבה‬ ‫הדורות והמקובלים לבאר דבריו הטמירים והנעלמים‬ ‫הוא‪ .‬ובאמצע אמירת מאמר תא חזי מזוהר הקדוש‬ ‫דיבור ומעשה‪ ,‬הנשמה כנגד המחשבה‪ ,‬הרוח כנגד הדיבור‪ ,‬הנפש כנגד המעשה‪.‬‬ ‫בפירושו שם‪ ,‬ותוכן דבריו שמתו נדב ואביהוא בזה‬ ‫)יתרו פח‪ ,‬ב( הנדפס בסידורים‪ ,‬בשעה שאמר ובהאי‬ ‫שנתקרבו לפני אור עליון בחיבת הקודש‪ .‬והוא סוד‬ ‫רצון אסתלק משה נביא מהימנא קדישא מעלמא הגיע‬ ‫רמז התורה להתחלה‪ ,‬אמצע וסוף‬ ‫הנשיקה שבה מתים הצדיקים‪ ,‬ורמז הכתוב בתיבת‬ ‫להתפשטות הגשמיות‪ ,‬וכשראתה זאת בתו הצדקת‬ ‫וכך נאמר מפורש בתורה הקדושה‪ִּ ,‬כי ָקרוֹ ב ֵא ֶל ָיך ַה ָ ּד ָבר ְמאֹד ְ ּב ִפ ָיך ו ִּב ְל ָב ְב ָך‬ ‫הזעיקה את אחיה הצדיק ר' יצחק‪ ,‬אך כשהגיע איחר‬ ‫וימותו הפלאת חיבת הצדיקים‪ ,‬שהגם שהיו מרגישים‬ ‫ַל ֲע ׂשֹתוֹ ‪ .‬וכך גם נרמז בראשי התיבות ְ ּב'פיך וּ'בלבבך ַל'עשותו אותיות בו"ל‪ .‬והם‬ ‫את המועד וכבר נסתלק לבית עולמו‪.‬‬ ‫אשית‪ ,‬ואמצע אותיות‬ ‫מרמזים על כל התורה כולה‪ ,‬כי התורה מתחילה באות בי"ת ְ ּב ֵר ׁ ִ‬ ‫במיתתם לא נמנעו מלהתקרב לדביקות נעימות‬ ‫התורה היא אות ו"ו של ָגּחוֹ ן )ויקרא יא‪ ,‬מב(‪ ,‬ומסתיימת באות למ"ד ְל ֵעינֵ י ָּכל יִ ְׂש ָר ֵאל‪,‬‬ ‫עריבות ידידות חביבות חשיקות מתיקות‪ ,‬עד כלות‬ ‫עבודת התפילה של היהודי הקדוש‬ ‫והוא רמז שמחשבה ודיבור ומעשה הם התחלה ואמצע וסיום התורה כולה‪ .‬בהם‬ ‫נפשותם מהם‪.‬‬ ‫מפרשיסחא במסירות נפש ממש‬ ‫תלויה שלמות קיום תרי"ג מצוות התורה מתחילה ועד סוף‪ ,‬בשלושת הבחינות מחשבה‬ ‫ודיבור ומעשה בשלמות‪ .‬וראה מה שכתב בשל"ה )מסכת שבת דרך חיים(‪ ,‬ואין לך דבר‬ ‫נקודה לחיים‪:‬‬ ‫בדומה לזה מובא בספרים הקדושים על היהודי‬ ‫מצווה שלא יתדבק במעשה בדיבור ובמחשבה‪ ,‬דהיינו בעת עשיית המצווה ידבר‬ ‫אמנם איננו נמצאים במדרגות העצומות של‬ ‫הקדוש מפרשיסחא זלה"ה‪ ,‬אשר הסתלקותו אירעה‬ ‫ויאמר הנני אעשה המצווה הזאת אשר דינה כך וכך אעשנה בהתעוררות ובשמחה‬ ‫הצדיקים המגיעים עד כלות הנפש ממש‪ ,‬אך מתוך‬ ‫בעיצומה של עבודת התפילה‪ .‬כידוע‪ ,‬דרכו בקודש‬ ‫לשם ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה על ידי ההוא טמיר ונעלם וכו'‪ ,‬ואז בעשותה‬ ‫סיפוריהם אנו יכולים ללמוד על עוצמת האהבה‬ ‫הייתה להתפלל תדיר במסירות נפש ממש‪ ,‬ואכן כך‬ ‫יחשוב בכוונת המצווה ובסודה לפי כוחו‪ ,‬ואז נשלם דיבור ומחשבה ומעשה‪ ,‬ונתקיים‬ ‫שהנשמה שלנו מסוגלת אליה‪ .‬כאשר אנו מתפללים‬ ‫עלתה נשמתו השמיימה מתוך תפילתו‪ .‬הוא עצמו‬ ‫ְ ּב ִפ ָיך ו ִּב ְל ָב ְב ָך ַל ֲע ׂשֹתוֹ ‪.‬‬ ‫או מקיימים מצווה‪ ,‬ובמיוחד כעת בימים נוראים אלו‪,‬‬ ‫העיד על נשמתו כי היא משורש אותם קדושים אשר‬ ‫נשתדל להכניס מעט יותר לב ורגש‪ .‬נתנתק לרגע‬ ‫מסרו נפשם על קדושת השם‪ ,‬ועל כן פטירתו תהיה‬ ‫שלוש מתנות טובות כנגד מחשבה דיבור ומעשה‬ ‫מטרדות העולם‪ ,‬נזכור שאנו עומדים לפני מלך מלכי‬ ‫בהכרח מתוך דבקות עצומה‪ .‬בכל עת תפילה הייתה‬ ‫על ידי שמקיים את המצוות בשלמות במחשבה דיבור ומעשה זוכה לשלוש‬ ‫המלכים‪ ,‬וניתן לנשמה שלנו לחוש את הצימאון הטבעי‬ ‫נפשו צמאה ודבקה בהשם יתברך עד כדי יציאת‬ ‫המתנות הטובות שנתן הקדוש ברוך הוא לישראל כפי שאמרו בגמרא )ברכות ה‪ ,‬א(‪,‬‬ ‫שלה לדבקות ואהבת הבורא‪.‬‬ ‫הנשמה‪ ,‬אלא שמן השמיים חננו אותו והשיבו אליו את‬ ‫רבי שמעון בן יוחאי אומר‪ ,‬שלוש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל‪ ,‬וכולן‬ ‫לא נתנן אלא על ידי ייסורין‪ ,‬אלו הן‪ ,‬תורה וארץ ישראל והעולם הבא‪.‬‬ ‫ְ ּב ֵצל ָה ֱאמוּנָ ה‬ ‫שלוש מתנות טובות הללו מכוונות כנגד שלושת חלקי עבודת האדם מחשבה‬ ‫דיבור ומעשה‪ .‬כי ארץ ישראל ובית המקדש עיקר מעלתם היא עבודת הקורבנות‬ ‫המשך מעמוד קודם‬ ‫במעשה‪ ,‬והתורה היא עבודת השם בדיבור‪ ,‬והעולם הבא הוא התענוג על השם בבחינת‬ ‫המחשבה‪ .‬כמו שפירש בשפת אמת )פרשת פנחס תרנ"א ד"ה הנני( שהעולם הבא נברא‬ ‫באות יו"ד )מנחות כט‪ ,‬ב(‪ ,‬ויו"ד רומזת על המחשבה כמו שכתב רש"י )שמות טו‪ ,‬א( היו"ד‬ ‫לעתיד תיראה לעין הטובה שבעצם הנראה כרעה‬ ‫על שם המחשבה נאמרה‪ ,‬וראה גם בתיקוני זוהר )מא‪ ,‬ב( יו"ד מחשבה‪ .‬העולם הבא‬ ‫על כך אמרו בגמרא )פסחים נ‪ ,‬א( אמר רבי אחא בר חנינא לא כעולם הזה העולם הבא‪ ,‬העולם הזה על‬ ‫הוא בא לבסוף וזהו שנרמז סוף מעשה במחשבה תחילה‪ .‬בהיות בני ישראל במצרים‬ ‫בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב ועל בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת‪ ,‬לעולם הבא כולו הטוב‬ ‫היו מחשבה ודיבור ומעשה שלהם בגלות ובהסתר‪ ,‬ובכוח ייסורי הגלות זכו להיגאל‬ ‫והמטיב‪.‬‬ ‫ולהשיג שלושת המתנות הטובות בשלמות‪.‬‬ ‫והקשו בפירוש דברי הגמרא‪ ,‬הרי הסיבה שלעולם הבא לא יברכו דיין האמת אינו מחמת שיהיו רעות‬ ‫שלוש מתנות אלו ראשי תיבותיהן ַא ַחת‪ֶ ,‬א'רץ ישראל‪ַ ,‬ח'יי עולם הבא‪ּ ,‬ת'ורה‪,‬‬ ‫ועליהם יברכו הטוב והמטיב‪ ,‬אלא מחמת שלעולם הבא לא יהיו כלל בשורות רעות ולכן יברכו הטוב‬ ‫וזהו הרמז בבקשתו של דוד המלך )תהלים כז‪ ,‬ד( ַא ַחת ׁ ָש ַא ְל ִּתי ֵמ ֵאת ה'‪ַ ,‬א ַחת ראשי‬ ‫והמטיב‪ ,‬ואם כן לא השתנה דבר בעצם פרטי אמירת הברכה‪ ,‬שכן דבר זה קיים גם בעולם הזה שעל הדברים‬ ‫תיבות של שלוש מתנות הללו‪ .‬בזה יובן שפתח דוד באומרו ַא ַחת ׁ ָש ַא ְל ִּתי‪ ,‬ובהמשך‬ ‫הטובים מברכים הטוב והמטיב‪ .‬היה לו לומר לא כעולם הזה עולם הבא‪ ,‬העולם הזה יש בו רעות וטובות‬ ‫דבריו מנה שלוש בקשות‪ִ ׁ ,‬ש ְב ִּתי ְ ּב ֵבית ה'‪ַ ,‬ל ֲחזוֹ ת ְ ּבנ ַֹעם ה'‪ ,‬ו ְּל ַב ֵ ּקר ְ ּב ֵה ָיכלוֹ ‪ ,‬כי שלוש‬ ‫העולם הבא אין בו כי אם טובות ולכן הברכה תהיה תמיד הטוב והמטיב‪ ,‬ומה לו לדבר על שינוי הברכות‬ ‫בקשות אלו מכוונות כנגד שלוש המתנות הטובות הנרמזות בראשי תיבות ַא ַחת‪ִ ׁ .‬ש ְב ִּתי‬ ‫שלכאורה אין בעצם הברכות הבדל‪.‬‬ ‫ְ ּב ֵבית ה' ָּכל יְ ֵמי ַח ַיּי היינו תורה שלא ניתנה אלא לממית עצמו עליה וסוגר עצמו בבית‬ ‫פירש זאת הצל"ח )שם( בשם מוהר"ר אפרים ריישר ע"ה מגיד דק"ק בראד‪ ,‬שבאמת גם הבשורות‬ ‫המדרש‪ַ ,‬ל ֲחזוֹ ת ְ ּבנ ַֹעם ה' עולה בגימטריא מ"ב רמז לעולם הבא שהוא בסוד שם של‬ ‫הרעות טובות הן‪ ,‬כי אין דבר רע יורד כלל מהשמים‪ ,‬שהכול הוא לטובה‪ ,‬ואפילו הפורענות טובה היא לזככו‬ ‫מ"ב‪ ,‬ו ְּל ַב ֵ ּקר ְ ּב ֵה ָיכלוֹ היינו יישוב ארץ ישראל בקביעות וגם לבקר לעיתים מזומנות‬ ‫ולהכניעו ולטהר נשמתו‪ .‬אלא שהאדם בעולם הזה אינו מבין הדבר לאשורו ונדמה בעיניו כרעה‪ ,‬ועל אותן‬ ‫בבית המקדש שהוא היכל ומרכבה לשכינה )כנפי יונה רמ"ע מפאנו חלק ד סימן יב(‪.‬‬ ‫הבשורות יש מי שמברך דיין האמת כי רעה היא לו‪ ,‬ויש מי מברך על אותה הבשורה הטוב והמטיב כי הוא‬ ‫זוכה לראות שהכול לטובתו‪ .‬אכן לעולם הבא יתגלה שכל הקורות עמנו לטובה גמורה‪ ,‬וכולם יברכו רק‬ ‫זהירות מן הרגילות בעבודת השם‬ ‫הטוב והמטיב‪ ,‬ויזכו להשיג איך כל מאורעותינו הם לטובה גמורה‪.‬‬ ‫ומכל מקום גם כשיזכה לכל המתנות הטובות הללו‪ ,‬להיות קבוע בבית השם‬ ‫וזו כוונת מאמרם‪ ,‬כי בעולם הזה אומר דיין האמת‪ ,‬שסובר שזהו מצד מידת הדין‪ ,‬אך לעולם הבא אומר‬ ‫ובהיכלו כל ימי חייו‪ ,‬אל יאמר די לנפשו‪ ,‬וייזהר מאוד מן הרגילות‪ ,‬אלא ירגיש תמיד‬ ‫הטוב והמטיב‪ ,‬כי רואה למפרע שכולו היה טוב והיה לו לברך הטוב והמטיב‪ .‬ויש האומרים להעמיס זאת‬ ‫בעצמו כמי שבא רק עכשיו ְל ַב ֵ ּקר ְ ּב ֵה ָיכלוֹ ‪ .‬כאורח שבא לראשונה לבקר בהיכל‬ ‫במשמעות לשון הגמרא שם‪ ,‬שלגבי הטוב נאמר בשורות טובות‪ ,‬ולגבי הדברים הרעים נאמר שמועות רעות‬ ‫המלך‪ ,‬ויתחדש בכל עת ובכל שעה להוסיף חיל ועוז בעבודתו‪ .‬וזהו הרמז בפסוק‬ ‫)כך על פי גירסת הגר"א(‪ .‬ללמד כי אין דבר הנקרא בשורה רעה שכן בעומק הדין נמצאים הרחמים והכול‬ ‫ַא ַחת ׁ ָש ַא ְל ִּתי ֵמ ֵאת ה'‪ ,‬כך הייתי שואל תמיד מאת השם‪ ,‬אוֹ ָת ּה ֲא ַב ֵ ּ ׁקש‪ ,‬שתמיד אהיה‬ ‫לטובה‪ ,‬וכל שיש לומר על כך הוא שמועה רעה שכך ייתכן שנשמע לאוזניים‪ ,‬אך האמת שזה טוב עבורו‬ ‫כמבקש מאת השם ַל ֲחזוֹ ת ְ ּבנ ַֹעם ה' ו ְּל ַב ֵ ּקר ְ ּב ֵה ָיכלוֹ ‪.‬‬ ‫אלא שאינו רואה ומרגיש זאת‪.‬‬ ‫הוראה למעשה‪:‬‬ ‫‪‬‬ ‫בשעה שאנו ניגשים לקיים מצווה‪ ,‬נשתדל לעצור לרגע אחד של התבוננות‪ .‬לא‬ ‫כאשר אנו נתקלים בקושי או בעיכוב במהלך היום‪ ,‬בין אם בענייני פרנסה‪ ,‬בבית או בכל תחום אחר‪ ,‬נעצור‬ ‫נסתפק רק בעשייה הטכנית של המעשה‪ ,‬אלא נכוון את מחשבתנו למטרה שלשמה‬ ‫לרגע ונזכיר לעצמנו את משל הארמון בחושך‪ .‬נאמר בפה מלא כי אנו מאמינים שגם ההסתר הזה הוא חלק‬ ‫אנו מקיימים אותה‪ ,‬ונוציא בשפתינו מילים של הכנה ושמחה‪ .‬השילוב הזה של‬ ‫מאהבתו של הקדוש ברוך הוא אלינו‪ .‬עצם הדיבור וההכרה הזו מאירים את החושך‪ ,‬מקרבים את הישועה‪,‬‬ ‫המחשבה והדיבור יחד עם המעשה‪ ,‬ירומם את המצווה למדרגה אחרת וימשיך עלינו‬ ‫ומושכים עלינו שפע של רחמים וטוב נראה ונגלה לשנה טובה ומתוקה‪.‬‬ ‫אור וחיות חדשה לכל השנה‪.‬‬ ‫‬ ‫חמ„ו˙ ‚נוזו˙ ופנינים י˜רים מע˘י ‪„ˆ‰‬י˜ים‬ ‫ופעול˙ם ‪‰‬ליכו˙י‪‰‬ם ב˜ו„˘ ורום מעל˙ם ˘ל‬ ‫מרנן ˙למי„י ‪‰‬בע˘"ט זי"ע וממ˘יכי „רכם‬ ‫‬ ‫‡וˆר בלום וכלי מל‡ ברכ‪ ‰‬מסו„ר וערוך מ˙וך‬ ‫˘יחו˙ ‪‡‚‰‬ון רבי מנחם מנ„ל פומרנ‪˘ ı‬ליט"‡‬ ‫‪‰‬ר‪ ˜"‰‬רבי ˘לום רו˜ח זי"ע‪,‬‬ ‫‪˘"‰‬ר ˘לום״ מבעלז‡‬ ‫יומ‡ „‪‰‬ילול‡ ‪ -‬כ"ז ‡לול ˙רט"ו‬ ‫כפר קטן ושקט‪ ,‬בתים מטים לנפול‪,‬‬ ‫הרה“ק רבי שלום רוקח זי“ע‪ ,‬המכונה ה‘שר שלום‘ )דער ערשטער‬ ‫חושך מוחלט שרר‪ ,‬רק בבית קטן בקצה‬ ‫בעלזער רב ‪ -‬הרבי הראשון( נולד בעיר ברודי בשנת תקמ“ג‪ 1‬בריש חודש‬ ‫העיירה נראה אור קטן דולק‪” .‬הבה‬ ‫שבט לרבי אלעזר רוקח‪ ,‬ולאמו הרבנית רבקה הענא בתו של ר‘ יהודה זונדל‬ ‫נלך“ אמר הרבי‪” ,‬אולם אתם שמרו על‬ ‫רמר“ז‪ .‬הרבי הינו נכדם של רבי אלעזר רוקח בעל ’מעשה רוקח‘ ורבי צבי‬ ‫השקט ופקחו את עיניכם למחזה הגדול‬ ‫הירש אשכנזי ה‘חכם צבי‘‪.‬‬ ‫אשר תזכו לראות“‪.‬‬ ‫בצעירותו התקרב הרבי ל‘חוזה מלובלין‘ עד שהפך והיה לאחד מגדולי‬ ‫מאחורי בית קטן ופשוט נעמדו הרבי‬ ‫תלמידיו‪ .‬כבר בצעירותו כיבד ה‘חוזה‘ את תלמידו הגדול‪ ,‬ועל אף גילו‬ ‫ותלמידיו‪ ,‬מציצים מבעד החלון אל‬ ‫הצעיר ‪ -‬כבן שמונה עשרה שנים בלבד כיבד אותו בעליית ’שישי‘‪ ,‬באומרו‪:‬‬ ‫תוך הבית‪ .‬על כיסא קטן במרכז הבית‬ ‫”עתיד הוא להפוך לרבם של אלפים ורבבות“‪ .‬בנוסף דבק הרבי ה‘שר שלום‘‬ ‫ישב החייט של העיירה‪ ,‬יהודי פשוט‪,‬‬ ‫ברבי אורי ‪ -‬השרף מסטרליסק‪ ,‬ובמגיד מקוזניץ‪.‬‬ ‫תמים ועם הארץ גדול‪ .‬עניות גדולה‬ ‫בכ“ז אלול שנת תרט“ו נסתלק הרבי לבית עולמו‪ ,‬שעות ספורות קודם‬ ‫בבית‪ ,‬השולחן הכיסאות מטים לנפול‪,‬‬ ‫הסתלקותו התבטא הרבי ואמר ”קודם שירדה נשמתי לעולם הראו לה את‬ ‫ניכר בהם היטב השנים הרבות שעברו‬ ‫מתן שכרן של מצוות‪ ,‬אולם נשמתי סירבה לרדת לעולם‪ ,‬ולמרות שהוסיפו‬ ‫עליהם‪ ,‬ארון עץ ישן‪ ,‬וארוחה דלה על‬ ‫להראות לה שאלפי נשמות ממתינות לה כאן בעולם השפל‪ ,‬מצפות שידריך‬ ‫השולחן‪.‬‬ ‫אותן בדרך העולה בית השם היא המשיכה בסירובה‪ .‬עד שבא הקב“ה בכבודו‬ ‫לפתע קם החייט מקומו ניגש אל הארון‬ ‫ובעצמו וערב לה שלא תחטא כלל בעולם השפל אליו היא יורדת‪ ,‬ותחזור‬ ‫הישן ומוציא בקבוק קטן של יי“ש‬ ‫לעולם העליון צחה ונקייה כפי שיצאה מתחת כיסא הכבוד“‪” .‬עתה“ סיים‬ ‫ושתי כוסיות קטנות‪ .‬בהתרגשות רבה‬ ‫הרבי‪” ,‬מבקש אני ממך ריבון כל העולמים‪ ,‬אתה היית הערב שאצא בשלום‬ ‫נטל החייט את בקבוק ומזג ממנו אל‬ ‫ואבוא בשלום‪ ,‬לכך מבקש אני ממך שתקיים את ערבותך“‪.‬‬ ‫שתי הכוסיות‪ ,‬מניח את האחת סמוך‬ ‫אליו ואת השנייה הניח בצידו השני‬ ‫דקות ספורות לאחר מכן עמדה‬ ‫בי˜ור מס˙ורי ב‡י˘ון ליל‬ ‫של השולחן כאילו יושב שם מישהו‪.‬‬ ‫עגלה בפתח בית המדרש‪ ,‬הרבי יצא‬ ‫”לחיים לחיים“ קרא החייט והריק את‬ ‫היה זה ליל ראשון של סליחות‪ ,‬רחובות‬ ‫בזריזות מחדרו‪ ,‬חוצה את בית המדרש‬ ‫המשקה אל גרונו‪ ,‬תוך שהוא נוטל גם‬ ‫העיר בעלזא מלאו באלפי אנשים‪ ,‬מכל‬ ‫עולה במהירות לעגלה וחיש מהר‬ ‫העיירות באזור התאספו יהודים הנה‪,‬‬ ‫את הכוסית השנייה ושותה גם אותה‪.‬‬ ‫נעלם בחשכת הליל‪ .‬רחש עבר בין‬ ‫חפצו לומר סליחות אצל הרבי הקדוש‬ ‫מלמולים חרישיים נשמעו מתוך‬ ‫המתפללים הרבים אשר גדשו את בית‬ ‫הבית‪ ,‬ניכר שבעל הבית נמצא בסערת‬ ‫השר שלום מבעלזא‪ .‬באו לשמוע כיצד‬ ‫המדרש‪” ,‬לאן יוצא הרבי בשעה זו‪ ,‬הן‬ ‫הרבי מתחנן ומבקש על בני ישראל ומלמד‬ ‫רגשות‪ .‬ושוב נוטל הוא את הבקבוק‬ ‫עוד זמן מה מתחילה התפילה?!“‬ ‫עליהם זכות לקראת השנה החדשה‪.‬‬ ‫ומוזג שתי כוסיות‪ ,‬וכך פעם אחר פעם‪,‬‬ ‫החייט העני מוזג את הכוסיות ממלמל‬ ‫אווירה מסתורית שררה בעגלה‪ ,‬מלוויו‬ ‫תכונה רבה בבית המדרש‪ ,‬דריכות‬ ‫משהו ושותה את שניהם‪.‬‬ ‫של הרבי הרגישו בגודל השעה‪ ,‬הבינו‬ ‫באויר‪ ,‬האלפים נכנסים מתיישבים‬ ‫שלא בכדי יצא הרבי למסע בהול‬ ‫במקומותיהם‪ ,‬עוד שעה קלה יגש הרבי‬ ‫”נו“ אומר הרבי לפתע ”ראינו מספיק“‪,‬‬ ‫הבה נשוב אל בית המדרש‪ ,‬המוני‬ ‫בזמן כה נשגב ומיוחד‪ .‬אולם הסוסים‪,‬‬ ‫אל העמוד יתחנן ויבקש על עם ישראל‪.‬‬ ‫בני ישראל ממתינים לנו“‪ .‬תלמידיו‬ ‫סוסים‪ ...‬הם אינם מרגישים במאומה‬ ‫אולם לפתע יוצא הרבי מחדרו‬ ‫של הרבי לא העזו לשאול‪ ,‬מה ביקש‬ ‫דוהרים אל תוך הלילה האפל‪ ,‬מושכים‬ ‫וקורא למשמשו המסור רבי אלימלך‪,‬‬ ‫הרבי להראות להם? ולשם מה נסע כה‬ ‫אחריהם את העגלה‪.‬‬ ‫”נוסעים“ אמר הרבי‪ ,‬המשמש חשב‬ ‫בדחיפות לעיירה קטנה באישון ליל‪.‬‬ ‫זמן רב נסעו הרבי ותלמידיו‪” .‬עצור‬ ‫שלא שמע נכון‪” ,‬האם הרבי אמר‬ ‫בדרכם חזרה נזכר המשמש לפתע‪,‬‬ ‫נא“ נשמע לפתע קולו של הרבי‪.‬‬ ‫שנוסעים?“ שאל המשמש‪” ,‬אכן“ ענה‬ ‫נזכר שהוא מכיר את אותו החייט‪.‬‬ ‫העגלון עצר את עגלתו באחת והרבי‬ ‫הרבי‪” ,‬הכן בזריזות עגלה וסוסים‪,‬‬ ‫יהודי זה ירא שמיים היה ומדקדק‬ ‫ותלמידיו מצאו את עצמם בטבורו של‬ ‫ממהר אני לדרכי“‪.‬‬ ‫ניתן להתפייס עם בורא עולם?“ לפתע‬ ‫”שמע נא“ אמר החייט‪” ,‬שנים רבות‬ ‫במצוות‪ ,‬ללמוד הרבה לא ידע אולם‬ ‫נזכרתי‪ ...‬נזכרתי בסכסוך ישן שהיה לי‬ ‫נוהג הייתי לבוא אל בית המדרש‬ ‫היה מגיע בכל יום בשעה מוקדמת אל‬ ‫עם השכן מהבית ממול‪ .‬יום אחד ישבנו‬ ‫בבוקר השכם כאשר טלית ותפילין‬ ‫בית המדרש‪ ,‬ואף היה נשאר זמן רב‬ ‫והתפייסנו‪ ,‬שתינו לחיים נתנו יד אחד‬ ‫תחת בית שחיי כמו כל יהודי כשר‪ .‬ואף‬ ‫לאחר התפילה‪ ,‬אומר ’מעמדות‘ וגומר‬ ‫לשני וסיכמנו שיותר מהיום לא נעשה‬ ‫לאחר התפילה נוהג הייתי להישאר זמן‬ ‫את כל ספר התהילים‪.‬‬ ‫דברים רעים אחד לשני“‪.‬‬ ‫רב‪ ,‬תמיד יצאתי אחרון מבית המדרש“‪.‬‬ ‫אולם משהו השתנה בו לפני תקופה‪,‬‬ ‫”כך אעשה עם הקב“ה!“ החלטתי‪,‬‬ ‫”לפרנסתי עוסק אני בחייטות“ המשיך‬ ‫לפני תקופה נעלם אותו יהודי הפסיק‬ ‫”קמתי מקומי פתחתי את הארון‬ ‫היהודי‪” ,‬וברוך השם הפרנסה הייתה‬ ‫לפקוד את בית המדרש‪ ,‬ואף שמועות‬ ‫והוצאתי מעט משקה שעוד נשאר‬ ‫בשפע‪ ,‬אנשים רבים דפקו על דלתי‬ ‫התרוצצו שיהודי זה החל להתרועע‬ ‫בביתי‪ ,‬הנחתי על השולחן שתי כוסיות‬ ‫הזמינו חליפות ובגדים‪ .‬אף בין הגויים‬ ‫עם אנשים שיהודי ירא שמים מתרחק‬ ‫כוסית אחת בשבילי‪ ,‬וכוסית אחת‬ ‫התפרסם שמי‪ .‬כל פריצי האזור נמנו‬ ‫מהם‪.‬‬ ‫בשביל הריבונו של העולם“‪.‬‬ ‫בין לקוחותיי‪ ,‬מזמינים ומשלמים ביד‬ ‫מדוע נסענו אל ביתו של יהודי זה‪ ,‬מה‬ ‫”לחיים“ קראתי בקול‪” ,‬כעת אנו‬ ‫רחבה‪.‬‬ ‫חפץ הרבי להראות לנו?‬ ‫מתפייסים“ אמרתי לקב“ה‪” ,‬אני מוחל‬ ‫יום אחד השתנה משהו‪ ,‬התהפך עלי‬ ‫בית המדרש מלא מפה אל פה‪ ,‬אלפי‬ ‫לך אבי שבשמים‪ ,‬ואתה תמחל לי‪.‬‬ ‫הגלגל‪ ,‬סכסוך פרץ ביני לבין אחד‬ ‫אנשים עומדים וממתינים שהרבי ייגש‬ ‫מהיום והלאה אגיע שוב לבית המדרש‬ ‫מהפריצים שהיה מבין לקוחותיי‬ ‫אל העמוד ויחל באמירת הסליחות‪.‬‬ ‫אתחיל להתפלל כמו בעבר‪ .‬וגם אתה‬ ‫הגדולים‪ ,‬ומצבי החל להתדרדר‪ .‬אולם‬ ‫בלא שהיות נכנס הרבי אל בית‬ ‫אבא שבשמים תמחל לי גם כן‪ ,‬תן לי‬ ‫אני בטיפשותי הרבה במקום לבקש‬ ‫המדרש‪ ,‬ניגש אל העמוד ופתח באמירת‬ ‫פרנסה ובריאות‪ ,‬תן לי את כל מה שאני‬ ‫מהקב“ה שירחם עלי ולהרבות בתפילה‬ ‫הסליחות בתחינה נרגשת ”אשרי יושבי‬ ‫צריך“‪.‬‬ ‫שתהיה לי פרנסה ברווח‪ ,‬החלטתי‬ ‫ביתך“‪.‬‬ ‫ושוב מזגתי משקה אל הכוסות‪ ,‬ושוב‬ ‫לעשות ’ברוגז‘ עם הקב“ה! הפחתתי‬ ‫רגע לפני שהחל הרבי באמירת‬ ‫קראתי לחיים עד שסיימתי את כל‬ ‫מעט מתפילתי‪ ,‬אמרתי פחות תהילים!‬ ‫הסליחות הרים המשמש את עיניו‬ ‫הבקבוק‪ .‬לפתע נזכרתי ”הן ליל ראשון‬ ‫כמובן שהדבר לא עזר ופרנסתי‬ ‫והסתכל אל הדלת‪ ,‬לפתע את מי הוא‬ ‫של סליחות הלילה‪ ,‬בבית המדרש‬ ‫המשיכה להתדרדר‪ ,‬ולכך החלטתי‬ ‫רואה‪ ...‬אותו ולא אחר‪ ,‬החייט! ”האם‬ ‫הגדול בעיר בעלזא הסמוכה מתאספים‬ ‫לצמצם עוד יותר את תפילתי הפסקתי‬ ‫הוזה אני“ שאל המשמש את עצמו‪,‬‬ ‫אלפים‪ ,‬מיד נטלתי את רגלי ורצתי אל‬ ‫לומר מעמדות‪ ,‬ולאט לאט צמצמתי‬ ‫”כיצד הגיע לכאן אותו החייט“‪ .‬אולם‬ ‫בית המדרש לבקש סליחה ולהתקרב‬ ‫וצמצמתי‪ ,‬וככל שמצבי המשיך‬ ‫החייט כמובן שלא הבחין בו‪ ,‬ניגש‬ ‫לבורא העולם“‪.‬‬ ‫להתדרדר המשכתי לצמצם את תפילתי‬ ‫אל פינה נסתרת ובפנים בוערות החל‬ ‫”אלו היו מעשי הלילה“‪ ,‬סיים החייט‬ ‫עד שהפסקתי לבוא אל בית המדרש‪.‬‬ ‫באמירת הסליחות‪.‬‬ ‫את סיפורו‪” ,‬אולם לא אדע מדוע עמד‬ ‫אולם גם כעת לא שפר עלי מזלי‪,‬‬ ‫באותו הלילה לא אמר משמשו של‬ ‫הרבי הקדוש מתחת חלוני‪ ,‬מדוע בא‬ ‫התחלתי לסבול ייסורים קשים עם בני‬ ‫הרבי סליחות‪ ,‬עיניו התמגנטו אל‬ ‫הוא ותלמידיו לראות את מעשי“‪.‬‬ ‫ביתי‪ ,‬חולי ומכאוב החל ללפף את גופי‪,‬‬ ‫החייט העומד בפינה שקוע בתפילתו‬ ‫בלב נפעם רץ המשמש אל הקודש‬ ‫אולם אני לא למדתי לקח‪ .‬המשכתי‬ ‫ומתמוגג בדמעותיו‪ ,‬הוגה את המילים‬ ‫פנימה‪” ,‬רבי“ קרא‪” ,‬אנא הסבר לי מה‬ ‫להתדרדר מדחי אל דחי‪ .‬עזבתי את‬ ‫הקדושות בלב נשבר ובכוונה עצומה‪.‬‬ ‫ראו עיני בזה הלילה?“‬ ‫היהדות כולה“‪.‬‬ ‫”אני אברר זאת“ החליט המשמש‪,‬‬ ‫”דע לך“ אמר לו הרבי‪” ,‬כל הפמליא של‬ ‫”לא אתן לו לצאת מבית המדרש בלא‬ ‫”לפני שלושה ימים אכלתי את פרוסת‬ ‫מעלה עמדה שם תחת חלונו של אותו‬ ‫שיספר לי את סיפורו“‪.‬‬ ‫לחמי האחרונה“‪ ,‬המשיך החייט‬ ‫יהודי‪ ,‬כל המלאכים שרפים ואופנים‬ ‫בסיפורו ”שלושה ימים לא בא אוכל‬ ‫”ר‘ ייד מה שלומך“ פנה המשמש אל‬ ‫ירדו היום לראות כיצד יהודי פשוט זה‬ ‫לפי! וכאשר אני מסובב בייסורים‬ ‫החייט מיד בסיום התפילה‪” ,‬זמן רב לא‬ ‫מתפייס עם בוראו! אם כל פמליא של‬ ‫וברעב נזכרתי בימים הטובים כשהייתי‬ ‫זכינו לראות אותך“‪.‬‬ ‫מעלה הייתה שם‪ ,‬אני לא אהיה שם?“‬ ‫הולך לבית המדרש‪ ,‬אומר תהילים‬ ‫”יודע אתה שהרבי הקדוש הלך הלילה‬ ‫”אף אני חפצתי לראות מחזה כה נהדר‬ ‫ופסוקי דזימרה‪ .‬געגוע הציף את‬ ‫לראות את מעשיך!“‬ ‫ונפלא!“‬ ‫ליבי‪ ,‬משהו התחיל להתעורר‪ ,‬הבנתי‬ ‫”מה? הרבי הגיע לביתי?!“ ”אכן“ ענה‬ ‫’רחמנא ליבא בעי!‘ הקב“ה מחפש‬ ‫שנהגתי שלא כשורה‪ ,‬הן היאך ניתן‬ ‫המשמש‪” ,‬הרבי הקדוש עמד יחד‬ ‫את התמימות של היהודים הפשוטים‬ ‫לעשות ’ברוגז‘ עם הקב“ה אשר מלא‬ ‫עם תלמידיו הקדושים מתחת לחלון‬ ‫הללו‪ ,‬הם אלו שממליצים עלינו זכות‪.‬‬ ‫כל הארץ כבודו?“‬ ‫ביתך“‪.‬‬ ‫ותפילתם הזכה והתמימה בוקעת את‬ ‫”לכך החלטתי להתפייס עם הקב“ה“‬ ‫”אנא הסבר נא לי את מעשיך‪ ,‬מדוע‬ ‫כל השערים‪ ,‬מעלה את תפילות כל בני‬ ‫סיפר החייט בתמימותו‪” ,‬אולם כיצד‬ ‫שתית יי“ש באמצע הלילה‪ ,‬ולמי מזגת‬ ‫ישראל כולם!‬ ‫אדע איך מתפייסים עם הקב“ה‪ ,‬כיצד‬ ‫כוס נוספת“‪.‬‬ ‫קו השיעורים ‪ -‬קול הלשון‪03-6171077 :‬‬ ‫ובחר˙ בחיים‬ ‫בס"ד‪ ,‬גיליון שע"ט | פרשת נצבים וילך | תשפ"ו‬ ‫‚ליון ˘בועי במ˘נ˙ מרן ה‡ור החיים ה˜' זיע"‡‬ ‫ב‡ור החיים‬ ‫פניני ‡ור החיים‬ ‫˙ול„ו˙ רבנו ה˜'‬ ‫מה נעמה חיבת הקודש‬ ‫חובת האחריות‬ ‫פר˜ ˘ביעי‪ :‬רבינו בס‡לי‬ ‫וְ ָהיָ ה ִכי יָ בֹא ּו ָע ֶל ָיך ָּכל ַה ְּד ָב ִרים ָה ֵא ֶּלה‬ ‫ַא ֶּתם נִ צָּ ִבים ַה ּיוֹ ם ֻּכ ְּל ֶכם ִל ְפנֵ י ה' ֱאל ֵֹה ֶיכם‬ ‫מ"ב פירו˘ים ל"בחו˜ו˙י"‬ ‫א ֶשר נָ ַת ִּתי ְל ָפנֶ ָיך וַ ֲ ׁה ֵשב ָֹת‬ ‫ַה ְ ּב ָר ָכה וְ ַה ְ ּק ָל ָלה ֲ ׁ‬ ‫אש ֶיכם ׁ ִש ְב ֵט ֶיכם זִ ְקנֵ ֶיכם וְ ׁש ְֹט ֵר ֶיכם כּ ֹל‬‫ָר ׁ ֵ‬ ‫ָ‬ ‫א ֶשר ִה ִּד ֲיחך ה'‬ ‫ֶאל ְל ָב ֶב ָך ְ ּב ָכל ַה ּגוֹ יִ ם ֲ ׁ‬ ‫ִא ׁיש יִ ְׂש ָר ֵאל‪) :‬דברים כט ט(‬ ‫למחרת‪ ,‬בסעודת צפרא דשבתא‪ ,‬עתיקא קדישא‪ ,‬חזר‬ ‫יך ׁ ָש ָּמה‪) :‬דברים ל א(‬ ‫ֱאל ֶֹה ָ‬ ‫עם ישראל חי בערבות הדדית‪ ,‬כל אחד אחראי על‬ ‫המחזה כולו על עצמו‪ .‬הציבור התכנס לבית הרב וזימר‬ ‫בצוותא זמירות שבת‪ .‬הרב שקע בשרעפיו‪ ,‬ומששב‬ ‫הליכה בדרך הטובה מביאה ברכה‪ .‬ולהיפך‪ ,‬הליכה‬ ‫עצמו‪ ,‬אבל לצד זאת הוא ערב גם על האחרים‪.‬‬ ‫לעצמו חזר בהתלהבות על ארבעה עשר פירושים‬ ‫בדרך הרעה ממיטה אסון וקללה‪.‬‬ ‫ומה יעשה אדם פשוט‪ ,‬מן השורה‪ ,‬שאין לו השפעה‬ ‫נוספים‪ ,‬וגם הפעם סיים בהתפעלות כי את הפירושים‬ ‫יחד עם זאת‪ ,‬מתוך הנוסח והסגנון‪ ,‬רואים את חיבת ה'‬ ‫ולא אמצעים‪ ,‬האם כל אחד יכול להיות אחראי על‬ ‫הללו אמרו כעת בפמליא של מעלה‪ ,‬וכי נאמרו מפי‬ ‫אלינו‪ ,‬עם קרובו‪.‬‬ ‫כולם?‬ ‫הצדיק הנשגב רבי חיים בן עטר‪.‬‬ ‫'הצצתי ואראה' אומר האור החיים הקדוש‪' ,‬מה נעמה‬ ‫אומר האור החיים הקדוש‪ :‬כל אחד מתחייב כפי‬ ‫ושוב קם האורח הבלתי מוכר ו“תיקן“ את הרב על‬ ‫חיבת הקודש אשר חיבב אלוקינו אותנו'‪.‬‬ ‫ההשפעה שיש בידו על האחרים‪ .‬זאת למדים אנו‬ ‫”טעותו“ בהוסיפו לתוארו של הצדיק את התואר ”הרב“‪,‬‬ ‫שימו לב‪ ,‬אומר האור החיים הקדוש‪ ,‬כשהפסוק מזכיר‬ ‫מחלוקת ההגדרות המפורטת‪.‬‬ ‫”חיים בן עטר!“ קרא בקול‪.‬‬ ‫את הברכה הוא אומר 'כי יבואו עליך הברכה' לעומת‬ ‫ראשיכם – הם הגדולים שבכולם‪ ,‬שיכולים למחות‬ ‫את התסיסה שהתרחשה בקהל קשה לתאר‪ .‬בני‬ ‫זאת בקללה כתוב 'אשר נתתי לפניך'‪ ,‬לא כתוב 'עליך'‪,‬‬ ‫בכל ישראל‪.‬‬ ‫הקהילה לא אבו לחשות וביקשו לעשות שפטים‬ ‫רק לפניך'‪.‬‬ ‫באלמוני המבזה כך את אותו קדוש עליון בלתי מוכר‪,‬‬ ‫שבטיכם – כל שבט אחראי על שבטו‪.‬‬ ‫ה' רוצה לתת עלינו את הברכה‪.‬‬ ‫שדברי תורתו נאמרים במרומים‪ .‬הם חירפוהו וביזוהו‪,‬‬ ‫זקניכם – כל זקן יתחייב על משפחות צאצאיו‪.‬‬ ‫רק תלכו בדרך הטוב‪ ,‬כי שם ציוה ה' את הברכה‪.‬‬ ‫ורק תחנוניו החוזרים ונשנים של מארחו הצילוהו‬ ‫כל איש ישראל – כל אחד על בני ביתו‪.‬‬ ‫מתגרת ידם‪ .‬גם רבה של הקהילה בקושי עצר בעצמו‬ ‫עשה מה שביכולתך‪.‬‬ ‫מלענוש את האורח כדת וכדין‪.‬‬ ‫בסעודה השלישית הגיעה התלהבותו של הרב לשיאה‪.‬‬ ‫ליישר את הלב ואת המעשים‬ ‫מה גם שהיו בידו ארבעה עשר פירושים חדשים‪,‬‬ ‫וְ ָהיָ ה ִכי יָ בֹא ּו ָע ֶל ָיך ָּכל ַה ְּד ָב ִרים ָה ֵא ֶּלה‬ ‫וכשאני לעצמי מה אני‬ ‫א ֶשר נָ ַת ִּתי ְל ָפנֶ ָיך וַ ֲ ׁה ֵשב ָֹת‬ ‫נוספים‪ ,‬ל“בחוקותי“; והכל מפרי מעיינו של הצדיק‬ ‫ַה ְ ּב ָר ָכה וְ ַה ְ ּק ָל ָלה ֲ ׁ‬ ‫הנשגב‪ ,‬רבינו חיים בן עטר‪ .‬אבל כעת‪ ,‬כאשר בפעם‬ ‫א ֶשר ִה ִּד ֲיח ָך ה'‬ ‫ֶאל ְל ָב ֶב ָך ְ ּב ָכל ַה ּגוֹ יִ ם ֲ ׁ‬ ‫ְל ַמ ַען ָה ִקים א ְֹת ָך ַה ּיוֹ ם לוֹ ְל ָעם וְ הוּא יִ ְהיֶ ה‬ ‫השלישית קרא האורח ”חיים בן עטר“‪ ,‬בלי ”רב“ ובלי‬ ‫יך ׁ ָש ָּמה‪) :‬דברים ל א(‬ ‫ֱאל ֶֹה ָ‬ ‫א ֶשר ִּד ֶ ּבר ָל ְך וְ ַכ ֲ ׁ‬ ‫א ֶשר נִ ׁ ְש ַ ּבע‬ ‫ְּל ָך ֵלאל ִֹהים ַּכ ֲ ׁ‬ ‫”רבי“‪ ,‬לא עצר עוד הרב בעצמו ונזף בו חמורות‪ .‬לא‬ ‫יך ְל ַא ְב ָר ָהם ְליִ ְצ ָחק ו ְּליַ ֲעקֹב‪) :‬דברים‬ ‫ַל ֲאב ֶֹת ָ‬ ‫נתקררה דעתו עד שהורה להושיבו בבית המעצר של‬ ‫בפרק ל‪ ,‬פסוק א' כתוב 'והשבות אל לבבך'‪ ,‬ובפסוק ג'‬ ‫כתוב שוב 'ושבת עד ה' אלוקיך'‪.‬‬ ‫כט יב(‬ ‫הקהילה‪ .‬ואכן‪ ,‬לא חלף רגע קט‪ ,‬עד ששתי זוגות ידיים‬ ‫חסונות לפתו את רבינו בזרועותיו‪ ,‬והובילו אותו אל‬ ‫אומר האור החיים הקדוש‪ ,‬שתי משמעויות יש כאן‪.‬‬ ‫'למען הקים אותך לו לעם'‪.‬‬ ‫חדר סגור ומסוגר עד שיחליטו הרב וטובי העיירה כדת‬ ‫יש ליישר את הלב מהדעות הפסולות‪ .‬כשאדם הולך‬ ‫אומר האור החיים הקדוש‪ :‬הפסוק הזה נותן לנו טעם‬ ‫מה לעשות בו‪.‬‬ ‫בדרך הרעה ‪ -‬לבו טועה‪ ,‬ומזה צריך לשוב‪ .‬להכיר‬ ‫למה יש את הערבות ההדדית‪.‬‬ ‫השבת יצאה‪ .‬ופתאום ללא כל הודעה מוקדמת החלה‬ ‫ולדעת שלא טוב עשה‪' .‬והשבות אל לבבך'‪.‬‬ ‫שלא יאמר אדם אם אני מתנהג טוב‪ ,‬מה אכפת לי‬ ‫להשתולל בעיירה סופה נוראית ואיומה‪ .‬הרקיע התקדר‬ ‫וכמובן להיטיב את הדרכים ולשוב בפועל לדרך‬ ‫מה השני עושה?! למה יעשה ה' כך לעבדיו‪ ,‬להכביד‬ ‫בעבים‪ ,‬ומטרות עוז איימו להציף את הרחובות‪ .‬הסערה‬ ‫הטובה‪' .‬ושבת עד ה' אלוקיך'‪.‬‬ ‫עליהם את העול ולחייבם במעשה הזולת‪.‬‬ ‫עקרה עצים ושיברה גגות‪ ,‬חלונות ודלתות‪ .‬בני העיירה‬ ‫אך האמת שזה לטובתנו!‬ ‫המפוחדים ניגשו באימה אל הרב שהיה איש קדוש‪ ,‬כדי‬ ‫להכיר בדרך הטובה‪ ,‬וללכת בה‪.‬‬ ‫לשאול מפיו בשל מי הסער הזה‪.‬‬ ‫היכולת שלנו להתקיים כעם‪ ,‬היא רק בזכות הערבות‬ ‫ההדדית‪.‬‬ ‫עשה הרב מה שעשה‪ ,‬התעלה ב“עליית נשמה“ למרום‪.‬‬ ‫שאל מה זה ועל מה זה ונענה‪” :‬מדי שבת קודש שובת‬ ‫בזרועו יקבץ‬ ‫אם זה היה תלוי במצב רוח של כל אחד‪ ,‬היום היה‬ ‫פלוני עושה עבירה קלה‪ ,‬ולמחרת חמורה‪ ,‬והיה‬ ‫הגיהנם מפעולתו והרשעים נחים‪ .‬כאשר מבדיל רבינו‬ ‫וְ ׁ ָשב ה' ֱאל ֶֹה ָיך ֶאת ׁ ְשבו ְּת ָך וְ ִר ֲח ֶמ ָך וְ ׁ ָשב‬ ‫הציבור מתדרדר עד שחלילה היה הכל מתפרק‪,‬‬ ‫חיים בן עטר על היין‪ ,‬אות היא לכל באי עולם כי יצאה‬ ‫א ֶשר ֱה ִפ ְיצ ָך ה' ֱאל ֶֹהיךָ‬ ‫וְ ִק ֶ ּב ְצ ָך ִמ ָּכל ָה ַע ִּמים ֲ ׁ‬ ‫ישמרנו ה'‪.‬‬ ‫השבת‪ ,‬ורק אז חוזרים העולמות לסדר של מוצאי שבת‬ ‫וימות החול‪ ,‬והגיהנם שב לפעול‪ .‬אבל כעת‪ ,‬כאשר‬ ‫ׁ ָש ָּמה‪) :‬דברים ל ג(‬ ‫רק הערבות שומרת על המסגרת ומעניקה לנו את‬ ‫הוא כלוא בבית מעצרכם ואינו יכול להבדיל‪ ,‬שוררת‬ ‫לו היינו יודעים מה מעשינו עושים וגורמים‪.‬‬ ‫היכולת להיות עמו של ה'‪ .‬עם‪-‬סגולה‪.‬‬ ‫אנדרלמוסיה בכל העולמות וזה פשר הסערה הזאת!“‬ ‫חושב אדם לעצמו‪ ,‬נכשלתי בעבירה‪ ,‬מה כבר קרה‪.‬‬ ‫לטובתו הדבר‪ .‬למען הקים אותך לו לעם!‬ ‫באותה הזדמנות‪ ,‬הודיעו לרב מן השמים כי ילך ויבשר‬ ‫לרבינו‪ ,‬כי בזכות הבזיונות שהיו מנת חלקו ובפרט‬ ‫במעצר אליו הושלך‪ ,‬סר עוונו וחטאתו התכפרה‪ ,‬ושוב‬ ‫המ˘ך בעמו„ ‚' ◄‬ ‫אינו צריך להמשיך בגלותו!‬ ‫הרב נחפז לשחרר את רבינו ולבקש את מחילתו‪ ,‬ובישר‬ ‫לו כי תמה גלותו‪ .‬רבינו נפרד הימנו לשלום ושב לסאלי‪,‬‬ ‫המ˘ך ב˘בוע הב‡‬ ‫לביתו‪.‬‬ ‫ספיר ויהלום‬ ‫פניני מוסר ויר‡˙ ˘מים בפר˘ה‬ ‫חלוקת הטוב בפני עצמה‪ ,‬כאומרו‪’ :‬החיים ואת‬ ‫הנורא מכל היה כאשר קיבל הרבי מכתבים‬ ‫מהחזית‪ ,‬מאת אנשי שלומו וחסידיו אשר תינו‬ ‫הטוב את המות ואת הרע‘‪ ,‬וכאן אמר ’החיים‬ ‫כי הו‡ חייך‬ ‫פניו את כאבם‪ ,‬סיפרו על האתגרים הרוחניים‬ ‫והמות וגו‘ הברכה והקללה‘‪ .‬עוד צריך לדעת‬ ‫סיפר הרה“ק רבי משה מקוברין זיע“א‪ :‬מעשה‬ ‫והגשמיים גם יחד והעתירו בפניו כי יפעל‬ ‫למה לא אמר אלא ’ובחרת בחיים‘ ולא אמר‬ ‫בהרה“ק רבי יצחק מדראהביטש זיע“א‪ ,‬אביו‬ ‫בעבורם שייחלצו מהתופת‪ ,‬ולכל הפחות יזכו‬ ‫’ואת הטוב‘“‪.‬‬ ‫של הרה“ק רבי יחיאל מיכל מזלאטשוב זיע“א‬ ‫להגיע לקבר ישראל‪.‬‬ ‫כבדרכו מיישב רבינו הקדוש את התמיהות‬ ‫שהיה מהלך בדרכו ביום חורף ובקור גדול‪.‬‬ ‫בעת קריאת מכתבים אלה‪ ,‬ניכר היה כי קריאת‬ ‫אחת לאחת ומבאר את הפסוק כמין חומר‪,‬‬ ‫באמצע הדרך פגשו בו יהודים שנסעו אף‬ ‫כל מילה עולה לו בדם‪ ,‬כל שורה מטלטלת‬ ‫אולם דומה שניתן ליישב זאת באופן נוסף‪,‬‬ ‫הם למחוז חפצו וריחמו עליו והעלו אותו על‬ ‫ומזעזעת אותו עד היסוד ואינה נותנת לו מנוח‪.‬‬ ‫מזווית שונה ומיוחדת‪.‬‬ ‫עגלתם‪ .‬בהמשך הדרך עברה העגלה על פני‬ ‫אך פה ושם הגיעו גם מכתבים מסוג שונה‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫גשר אחד שחצה נהר גדול וקפוא‪ .‬לפתע‬ ‫כאלה שמצאו נתיב ללבו של הרבי והרחיבו את‬ ‫פתאום קפץ הרה“ק מדראהביטש אל מתחת‬ ‫’מי שבא אליי בשביל בני‪ ,‬חיי ומזוני ושאר‬ ‫לבבו בשמחה וקורת רוח שאין כדוגמתן‪.‬‬ ‫לגשר וישהה שם על פני הנהר‪ .‬נחרדו יושבי‬ ‫ענייני גשמיות ‪ -‬שייסע לצדיקים אחרים!‘‬ ‫מכתבים אלה חשפו את היופי האצילי של עם‬ ‫העגלה מאוד והמתינו לו שיעלה חזרה מהנהר‬ ‫התבטא בחריפות הרה“ק ה‘חידושי הרי“ם‘‬ ‫ישראל‪ ,‬את ההתמודדות הנעלית שלהם עם‬ ‫לעגלה‪.‬‬ ‫מגור זיע“א‪ ,‬בנוסח התואם היטב את דרך רבו‬ ‫גזירת שמים‪ .‬הם סיפרו על סוכה שנבנתה‬ ‫ה‘שרף מקאצק‘ זיע“א‪ ,‬אולם תיכף סייג את‬ ‫כשחזר הרה“ק מדראהביטש ועלה על העגלה‪,‬‬ ‫במסירות נפש‪ ,‬על שופר שהושג בדי‪-‬עמל‪ ,‬על‬ ‫דבריו‪’ ,‬אולם מי שמרגיש כי קשיים בגשמיות‬ ‫שאלוהו‪ :‬מה היה לך שקפצת מהעגלה אל‬ ‫תפילין שהונחו בחפזה ותחת אש צולבת ועל‬ ‫מפריעים לו להתעלות כראוי ברוחניות ‪ -‬אדם‬ ‫הנהר‪ .‬נענה הרה“ק מדראהביטש ואמר‪:‬‬ ‫שיעורי תורה חשאיים שהתקיימו במחתרת‪.‬‬ ‫שכזה יכול להיוושע אצלי בשניהם!‘‬ ‫מנהגי תמיד ששם הוי“ה ב“ה עומד נגדי תמיד‬ ‫היו גם מכתבים שכל כולם תורה‪ .‬מכתבי פלפול‬ ‫באש שחורה על גבי אש לבנה‪ ,‬והנה ראיתי‬ ‫דור הולך ודור בא‪ ,‬ועם ירידת הדורות חלה‬ ‫ועמקות‪ ,‬עיון ובקיאות‪ ,‬והכל ‪ -‬כמה לא יאומן‪,‬‬ ‫שבנסיעתי עמכם הפסקתי לראות את שם‬ ‫תמורה של ממש אף במישור זה‪ .‬מיום ליום‬ ‫הוי“ה ב“ה‪ ,‬ושמא היה זה מחמת אותם אינשי‬ ‫מעומק החזית‪ ,‬הרחק מבית המדרש ומאוצר‬ ‫נתמעטו הלבבות‪ ,‬עד שנכדו וממשיך דרכו‬ ‫הספרים‪ ,‬מתוך ניתוק מוחלט מהשטיבל וההווי‬ ‫דלא מעלי שישבו יחד עימו בתוך העגלה‪ ,‬ועל‬ ‫הרה“ק ה‘שפת אמת‘ זיע“א התבטא‪’ :‬אכן‪,‬‬ ‫כן ירדתי אל הנהר ואמרתי שם לקב“ה‪ :‬רבונו‬ ‫הרוחני‪.‬‬ ‫בקאצק לא היה מקום לחסידים אשר על דל‬ ‫של עולם‪ ,‬אם תחזיר לי מדרגה זו שיהיה שם‬ ‫השפת אמת קרא את המכתבים הללו‪ ,‬ונפעם‪.‬‬ ‫שפתותיהם היתה עולה שאלה של גשמיות‪.‬‬ ‫שמים לנגדי מוטב‪ ,‬ואם לאו‪ ,‬למה לי חיים‪ .‬ואכן‬ ‫”ה ִעד ִֹתי‬ ‫על כך המליץ הרבי את לשון הפסוק‪ַ :‬‬ ‫אולם ראיתי בני עליה והם מועטים‪ ,‬ומה נעשה‬ ‫נענו מהשמים לבקשתי זו והחזירו לי מדרגה זו‬ ‫ָבכֶ ם ַהיּוֹם ֶאת ַה ָשּׁ ַמיִ ם וְ ֶאת ָה ָא ֶרץ“‪ ,‬מלשון ֲ’ע ִדי‘‬ ‫עם שאר העולם? האם נפקיר אותם לגורלם‪,‬‬ ‫)’תורת המגיד מזלאטשוב‘(‪.‬‬ ‫‪ -‬תכשיט‪’ .‬אברכים ובחורים שכאלה‘ התבטא‬ ‫ביד מסיתים ומדיחים חלילה?!‘‬ ‫‪‬‬ ‫בהתרגשות אין קץ‪’ ,‬ממש מקשטים את השמים‬ ‫במילים אלו הביע השפת אמת‪ ,‬למעשה‪ ,‬את‬ ‫ואת הארץ!‘‬ ‫דרכו בקודש לקבל את כל הבא לפניו‪ ,‬אם לשם‬ ‫כתב רבינו יונה ב‘שערי תשובה‘ )שער א(‪ :‬הנה‬ ‫הבורא נפח באפי נשמת חיים חכמת לב וטובת‬ ‫‪‬‬ ‫רווחה גשמית ואם בשביל להיוושע מצרה‬ ‫כזו או אחרת‪ .‬הוא הסכית למצוקת בני עמו‪,‬‬ ‫שכל להכירו וליראה מלפניו ולמשול בגוף וכל‬ ‫בדרך זו אפשר לפרש את הפסוק‪ ,‬וליישב את‬ ‫תולדותיו כאשר המשילה על שאר בעלי חיים‬ ‫תמיהות רבינו האור החיים הקדוש‪.‬‬ ‫השתתף בצערם והשפיע עליהם את ישועת ה‘‪.‬‬ ‫שאינם מדברים מאשר יקרה בעיניו נכבדה‪,‬‬ ‫במצבים שונים ניכר היהודי במלוא תפארתו‬ ‫ואם בעניני הפרט כך‪ ,‬על אחת כמה וכמה‬ ‫ואחרי אשר בעבור זאת נבראתי‪ ,‬ויהי בי הפך‬ ‫כעבד ה‘ העושה רצון קונו‪ ,‬מייחד ומקדש‬ ‫כשמדובר היה בצרת כלל ישראל‪.‬‬ ‫מזה‪ ,‬למה לי חיים?‬ ‫במעשיו את שמו יתברך בעולם‪ .‬אולם ביתר‬ ‫בשנת תרס“ג‪ ,‬השנה האחרונה לחיי הרבי‪,‬‬ ‫‪‬‬ ‫שאת ניכר הדבר דווקא במצבי קיצון אלה‪,‬‬ ‫פרצה במלוא עוצמתה מלחמת רוסיה‪-‬יפן‪ ,‬מה‬ ‫את סמיכות שני הפסוק )דברים ל יט‪-‬כ(‪’ַ :‬ה ִעד ִֹתי‬ ‫תחת האש הצולבת ובשפל המדרגה מבחינה‬ ‫שהביא לגיוס נרחב של אנשי צבא בכל דרג‬ ‫ָבכֶ ם ַהיּוֹם ֶאת ַה ָשּׁ ַמיִ ם וְ ֶאת ָה ָא ֶרץ ַה ַחיִּ ים וְ ַה ָמּוֶ ת‬ ‫גשמית ‪ -‬כשהוא מתגבר על כל האתגרים‬ ‫ותפקיד‪ ,‬בעלי הכשרה וניסיון ושאינם כאלה‪,‬‬ ‫וּב ַח ְר ָתּ ַבּ ַחיִּ ים‬ ‫נָ ַת ִתּי לְ ָפנֶ י‪ַ ‬ה ְבּ ָרכָ ה וְ ַה ְקּלָ לָ ה ָ‬ ‫והקשיים ונחוש בכל מאודו לעשות רצון שמים‬ ‫ואף בקרב עמך בית ישראל נגררו בעל כרחם‬ ‫‪‬היךָ‬ ‫לְ ַמ ַען ִתּ ְחיֶ ה ַא ָתּה וְ זַ ְר ֶע‪ .‬לְ ַא ֲה ָבה ֶאת ה‘ ֱא ֶ‬ ‫באהבה‪.‬‬ ‫אלפים רבים להילחם למען הצאר‪.‬‬ ‫לִ ְשׁמ ַֹע ְבּקֹלוֹ וּלְ ָד ְב ָקה בוֹ כִּ י הוּא ַחיֶּ י‪ ‬וְ א ֶֹר‪‬‬ ‫ַ’ה ִעד ִֹתי ָבכֶ ם ַהיּוֹם ֶאת ַה ָשּׁ ַמיִ ם וְ ֶאת ָה ָא ֶרץ‘‬ ‫הללו נאלצו להתחפר בשוחות וללחום כתף‬ ‫יָ ֶמי‪ ‬לָ ֶשׁ ֶבת ַעל ָה ֲא ָד ָמה ֲא ֶשׁר נִ ְשׁ ַבּע ה‘ לַ ֲאב ֶֹתיךָ‬ ‫מעידה התורה הקדושה‪ ,‬הרי אתם כמו אותו‬ ‫לצד כתף יחד עם אויביהם הגרועים ביותר‪ ,‬בני‬ ‫לְ ַא ְב ָר ָהם לְ יִ ְצ ָחק וּלְ יַ ֲעקֹב לָ ֵתת לָ ֶהם‘‪ ,‬פירש רבינו‬ ‫תכשיט המייפה ומקשט את הבריאה כולה‪.‬‬ ‫העם הרוסי שוטם ישראל‪ .‬הם ספגו עלבונות‬ ‫ה‘אור החיים‘ הקדוש זיע“א‪ ,‬שהטעם שחפצים‬ ‫אימתי? כאשר ֶ’את ָה ָא ֶרץ ַה ַחיִּ ים וְ ַה ָמּוֶ ת נָ ַת ִתּי‬ ‫ומהלומות‪ ,‬אפליות וקיפוח סדרתי ומתמשך‬ ‫בחיים הוא רק בשל כך שרצוננו לעשות רצון‬ ‫לְ ָפנֶ י‪ - ‘‬כשהכדורים שורקים והסביבה כולה‬ ‫בצל מפקדי הצבא האנטישמיים‪ ,‬ולמותר לציין‬ ‫ה‘‪ ,‬לאהבה את ה‘ ולשמוע בקולו‪ ,‬וזהו שנתן‬ ‫רועמת באש התותחים‪ ,‬כשהכל נראה בלתי‬ ‫כי במישור הרוחני היה הנסיון גדול שבעתיים‪.‬‬ ‫הפסוק את הטעם ’כי הוא חייך‘‪’ ,‬כי מה לאדם‬ ‫אפשרי‪ .‬כשדווקא במצב זה הנכם מקיימים‬ ‫השפת אמת‪ ,‬בבחינת ’בכל צרתם לא צר‘‪ ,‬נשא‬ ‫חיים‪ ,‬אם לא רצונו יתברך‘‪.‬‬ ‫’וּב ַח ְר ָתּ ַבּ ַחיִּ ים‘‪ ,‬ואין חיים אלא תורה!‬ ‫ָ‬ ‫בעול בני עמו וחש את עוניו של כלל ישראל‬ ‫‪‬‬ ‫בכל רמ“ח איבריו ושס“ה גידיו‪ .‬למעונו נהרו‬ ‫העי„ו˙י בכם – ע„י ו˙כ˘יט‬ ‫לא אחת ביטא הרה“ק ה‘לב שמחה‘ זיע“א‬ ‫המונים‪ ,‬צעירים בני עלייה וגם פשוטי עם‬ ‫התורה הקדושה בפרשת השבוע מציב לפנינו‬ ‫בהתרגשות את המיית לבו אודות מעלתם של‬ ‫אשר נגזר עליהם להצטרף ללגיון הלוחם ובאו‬ ‫”ה ִעד ִֹתי ָבכֶ ם ַהיּוֹם ֶאת‬ ‫את הברירה הבאה )ל יט(‪ַ :‬‬ ‫האברכים והבחורים המתעדנים בתורה וביראת‬ ‫להתברך מפיו טרם צאתם לחזית לא‪-‬להם‪.‬‬ ‫ַה ָשּׁ ַמיִ ם וְ ֶאת ָה ָא ֶרץ ַה ַחיִּ ים וְ ַה ָמּוֶ ת נָ ַת ִתּי לְ ָפנֶ י‪‬‬ ‫שמים‪ .‬היה זה במוצאי שבת קודש פרשת‬ ‫צערו לנוכח הגזירה היה נורא ובלתי נתפס‪.‬‬ ‫וּב ַח ְר ָתּ ַבּ ַחיִּ ים לְ ַמ ַען ִתּ ְחיֶ ה‬ ‫ַה ְבּ ָרכָ ה וְ ַה ְקּלָ לָ ה ָ‬ ‫’שובה‘ כאשר אלפי בחורים ואברכים גדשו את‬ ‫תכופות שמעו אותו נאנח ונאנק‪ ,‬מפיו נשמעה‬ ‫ַא ָתּה וְ זַ ְר ֶע‪.“‬‬ ‫בית המדרש‪ ,‬ניצבים צפופים ונדחקים‪ ,‬פתח‬ ‫שוב ושוב האמירה המזעזעת כי ’איני יכול עוד‬ ‫על לשון הכתוב תמה רבינו ה‘אור החיים‘‬ ‫והשמיע דברי תורה שכולם כתר שבח לאותם‬ ‫לשאת זאת‘‪ ,‬ועד כדי כך שבמשך כל אותה‬ ‫הקדוש זיע“א כמה תמיהות‪ ,‬וזו לשונו‪:‬‬ ‫בני נעורים מופלאים‪’ :‬העדותי בכם היום את‬ ‫שנה בחר הרבי שלא לישון על גבי מיטה‪ ,‬כי‬ ‫”פסוק זה מיותר‪ ,‬שהרי אמר בסמוך‪’ :‬ראה נתתי‬ ‫השמים ואת הארץ‘‪’ .‬העדותי‘ מלשון תכשיט‪.‬‬ ‫אם שטח סדין דק על רצפת החדר ועליו הניח‬ ‫לפניך היום את החיים ואת הטוב‘ וגו‘‪ .‬עוד צריך‬ ‫’עדי‘ של נוי והדר‪ .‬בחורים כאלה הם תכשיט‪,‬‬ ‫את גופו‪.‬‬ ‫לדעת למה שינה מסדר שאמר למעלה‪ ,‬שעושה‬ ‫◄◄◄‬ ‫◄◄◄‬ ‫על הנגלות לא ענש את הרבים‪ ,‬עד שעברו את‬ ‫המקדשים את השמים ואת הארץ‪ .‬חסידים נזכרו‬ ‫פניני ‡ור החיים‬ ‫הירדן‪ ,‬משקבלו עליהם את השבועה בהר גרזים‬ ‫אז כי בימי מלחמת העולם הראשונה אמר זקנו‬ ‫ובהר עיבל ונעשו ערבים זה לזה‪.‬‬ ‫הרה“ק ה‘שפת אמת‘ זיע“א דברים דומים אודות‬ ‫רבינו ה‘אור החיים‘ הקדוש זיע“א מרחיב ומבאר כי‬ ‫חסידיו בעלי המדרגות‪ .‬באותם ימים בהם‬ ‫המאמר ’אתם נצבים היום כולכם‘ )שם פסוק ט( נועד‬ ‫אברכים גוייסו אל החזית המסוכנת שכל באיה‬ ‫◄ המ˘ך מעמו„ ‡'‬ ‫להכניסם בברית הערבות‪ ,‬וכלשונו הקדוש‪ :‬ונראה‬ ‫לא ישובון‪ .‬מבין החפירות‪ ,‬תחת אש צולבת‪,‬‬ ‫כי כוונת משה בברית זה הוא להכניסם בערבות‬ ‫כתבו אליו החסידים פלפולי תורה‪ .‬בערגתו אל‬ ‫הוא לא מרגיש שקרה כאן משהו בפועל‪.‬‬ ‫זה על זה‪ ,‬כדי שישתדל כל אחד בעד חברו לבל‬ ‫החסידים הקדושים האלה‪ ,‬אמר אודותם השפת‬ ‫נשבר או התקלקל משהו‪ .‬מקסימום לא‬ ‫יעבור פי ה‘‪ ,‬ויהיו נתפסים זה בעד זה‪ .‬והעד הנאמן‬ ‫אמת‪’ :‬העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ‘‪,‬‬ ‫עשיתי מה שאמרו לי‪.‬‬ ‫מה שגמר אומר ’הנסתרות לה‘ אלהינו והנגלות‬ ‫עם אברכים כאלה אפשר לקשט את השמים ואת‬ ‫לנו‘ וגו‘‪ ,‬הרי שעל הערבות מדבר הכתוב‪ .‬וביאר‬ ‫הארץ‪.‬‬ ‫חס וחלילה לחשוב כך‪ .‬האור החיים הקדוש‬ ‫שם בהמשך את הפסוק )שם פסוק יב(‪’ :‬לְ ַמ ַען ָה ִקים‬ ‫ופעם ביושבו בסעודת מצוה בסוכה נראו אברכים‬ ‫מבאר בכמה מקומות‪ ,‬כי כאשר נכשל אדם‬ ‫א‪‬הים כַּ ֲא ֶשׁר‬ ‫א ְֹת‪ַ ‬היּוֹם לוֹ לְ ָעם וְ הוּא יִ ְהיֶ ה לְּ ‪ ‬לֵ ִ‬ ‫אשר נתלו על הסוכה ממעל לסכך על מנת לחזות‬ ‫בעבירה‪ ,‬נופלים חלקי קדושה בשבי הקליפות‬ ‫ִדּ ֶבּר לָ ‪ ‬וְ כַ ֲא ֶשׁר נִ ְשׁ ַבּע לַ ֲאב ֶֹתיךָ לְ ַא ְב ָר ָהם לְ יִ ְצ ָחק‬ ‫בשולחן הטהור אשר ערך‪ .‬הציץ בהם והעיר‬ ‫רחמנא ליצלן‪.‬‬ ‫בחיבה‪ ,‬כי אברכים אלה הם קישוטים לסוכה )’נר‬ ‫וּלְ יַ ֲעקֹב‘ שבא ליתן טעם להכנסת כלל ישראל‬ ‫כעת הוא שב בתשובה‪ .‬מה יהא על אותם‬ ‫בברית הערבות ההדדית‪ ,‬וכלשונו‪ :‬עוד ירצה לתת‬ ‫זכרון עמוד ‪.(19‬‬ ‫חלקי קדושה שנפלו בשבי?!‬ ‫טעם לברית הערבות‪ ,‬שלא יאמר אדם למה יעשה‬ ‫ה‘ כה לעבדיו להכביד עולם לחייבם במעשה‬ ‫כל י˘ר‡ל ערבים זה לזה‬ ‫אומר האור החיים הקדוש‪ ,‬זה מדויק בפסוק‪:‬‬ ‫הזולת‪ ,‬לזה אמר כי אלהים חשבה לטובה ’למען‬ ‫כשהתחיל להאיר אור קדושתו של הצדיק רבי‬ ‫'ושב ה' אלוקיך את שבותך‪ ,‬ורחמך‪ ,‬ושב‬ ‫מאיר הגדול זיע“א‪ ,‬זקנו של הצדיק רבי מאיר‬ ‫הקים אותך לו לעם‘‪ ,‬פירוש‪ ,‬שזולת זה יהיו ישראל‬ ‫וקבצך'‪.‬‬ ‫חוזרים לאחוריהם‪ ,‬היום יפשע אחד בקלה ולמחר‬ ‫מפרמישלאן זיע“א‪ ,‬נזדמן לו פעם להיות בעיר‬ ‫בהפרש של מספר מילים כתוב כאן פעמיים‬ ‫בחמורה‪ ,‬והיו נשמטים מעדת הקדושה מעט מעט‬ ‫אחת והזמינוהו שם לסעודת ברית מילה‪ .‬הרב‬ ‫את המילה 'ושב'‪.‬‬ ‫עד שיפשע ישראל מהיות עם ה‘‪ ,‬ובמה שעשאם‬ ‫של העיר שהיה מהמתנגדים לדרך החסידות ישב‬ ‫ערבים יתנו לב לעובר עבירה אחת קלה כבחמורה‬ ‫בראש השולחן‪ ,‬ורבי מאיר ישב מן הצד בסוף‬ ‫ה'ושב' הראשון פירושו שה' ישיב מהשבי את‬ ‫השולחן‪ .‬וחסידיו סבבו אותו לשמוע בקול דברו‪.‬‬ ‫חלקי הקדושה שנשבו מצד המעשים הרעים‪.‬‬ ‫ויתקיימו לעם סגולה‪ ,‬הא למדת שכל מעשה ה‘‬ ‫אינו אלא לטובתינו להקימנו‪.‬‬ ‫הדבר היה בראש חודש‪ ,‬ורבי מאיר אמר לחסידיו‬ ‫וכנגד החלק הנגלה‪ ,‬היציאה מהגלות בה אנו‬ ‫שיזמרו את מזמור היום ’ברכי נפשי‘ )תהלים‬ ‫יסוד הדברים ושורשם ביאר רבינו משה קורדובירו‬ ‫נמצאים‪' ,‬ושב וקבצך'‪.‬‬ ‫קד(‪ .‬חרה אפו של הרב על רבי מאיר שמתנהג‬ ‫זיע“א בספרו ’תומר דבורה‘ )פ“א(‪ :‬דהנה כל‬ ‫בחסידות בדרך ה‘בעל שם טוב‘ זיע“א‪ ,‬והתחיל‬ ‫ישראל הם שארי בשר אלו עם אלו‪ ,‬וזאת מפני‬ ‫לומר דברי תורה שהיה בהם קנטור על רבי מאיר‪.‬‬ ‫המשמעות האמיתית לחיים‬ ‫שהנשמות כלולות יחד‪ ,‬ובשל כך יש בזה חלק‬ ‫מזה ובזה חלק מזה‪ ,‬ומהאי טעמא אינם דומים‬ ‫אחר ברכת המזון נמלך הרב בדעתו שלא טוב‬ ‫עשה לקנטר את רבי מאיר ורצה לפייסו‪ .‬הלך‬ ‫מרובים העושים את המצוה למועטים העושים‬ ‫ַה ִעד ִֹתי ָב ֶכם ַה ּיוֹ ם ֶאת ַ ׁה ּ ָש ַמיִ ם וְ ֶאת‬ ‫את המצוה )תו“כ ויקרא כו ח(‪ ,‬ולכן אמרו ’כל ישראל‬ ‫וישב אצלו‪ .‬ואמר לו רבי מאיר‪ :‬העולם אומרים‬ ‫ָה ָא ֶרץ ַה ַח ִ ּיים וְ ַה ָּמוֶ ת נָ ַת ִּתי ְל ָפנֶ ָיך‬ ‫שיודע ללמוד‪ ,‬ובכן יגיד נא דבר תורה‪ ,‬ובזה רצה‬ ‫ערבים זה לזה‘‪ ,‬מפני שבכל אחד ואחד יש חלק‬ ‫לפייס את דעתו‪.‬‬ ‫ַה ְ ּב ָר ָכה וְ ַה ְ ּק ָל ָלה ו ָּב ַח ְר ָּת ַ ּב ַח ִ ּיים ְל ַמ ַען‬ ‫אחד מחבירו‪ ,‬וכשחוטא האחד פוגם עצמו ופוגם‬ ‫נענה רבי מאיר ואמר‪ :‬אנחנו נגיד מעניני דיומא‪,‬‬ ‫ִּת ְחיֶ ה ַא ָּתה וְ זַ ְר ֶע ָך‪ְ :‬ל ַא ֲה ָבה ֶאת ה'‬ ‫חלק אשר לחבירו בו‪ ,‬נמצא מצד החלק ההוא‬ ‫מהמזמור ’ברכי נפשי‘ שאמרנו עכשיו לכבוד‬ ‫ֱאל ֶֹה ָיך ִ ׁל ְשמ ַֹע ְ ּבקֹלוֹ ו ְּל ָד ְב ָקה בוֹ‬ ‫חבירו ערב עליו‪ .‬ולפיכך ראוי לאדם להיות חפץ‬ ‫בטובתו של חבירו ועינו טובה על טובת חבירו‬ ‫ראש חודש‪’ :‬יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב‘‪.‬‬ ‫ִּכי הוּא ַח ֶ ּי ָיך וְ א ֶֹר ְך יָ ֶמ ָיך ָ ׁל ֶש ֶבת ַעל‬ ‫וכבודו יהיה חביב עליו כשלו‪ ,‬שהרי חבירו הלא‬ ‫אדם צריך קודם כל לתקן את פעולתו ועבודתו‬ ‫א ֶשר נִ ׁ ְש ַ ּבע ה' ַל ֲאב ֶֹת ָיך‬ ‫ָה ֲא ָד ָמה ֲ ׁ‬ ‫הוא ממש ’הוא‘‪ .‬והוא ציווי התורה ’ואהבת לרעך‬ ‫של עצמו‪ ,‬ואחר כך ’עדי ערב‘‪ ,‬יוכל לתקן גם את‬ ‫הערבות‪ ,‬שכל ישראל ערבים זה לזה‪ ,‬אבל כל‬ ‫ְל ַא ְב ָר ָהם ְליִ ְצ ָחק ו ְּליַ ֲעקֹב ָל ֵתת ָל ֶהם‪:‬‬ ‫כמוך‘‪ .‬ומסיים שם דבריו‪ :‬וראוי שירצה בכשרות‬ ‫זמן שלא תיקן האדם את עצמו אינו יכול לתקן‬ ‫)דברים ל יט‪-‬כ(‬ ‫חבירו ולא ידבר בגנותו כלל ולא ירצה בו‪ ,‬כדרך‬ ‫שאין הקב“ה רוצה בגנותנו ולא בצערנו מטעם‬ ‫אחרים ולהדריכם בתורת ה‘‪ .‬נכנסו הדברים ללב‬ ‫כל מי שמתבונן מעט על עצמו ועל חייו‪ ,‬אמור‬ ‫הקורבה‪ ,‬אף הוא לא ירצה בגנות חבירו ולא‬ ‫הרב והפציר ברבי מאיר לסדר לו דרכי התשובה‬ ‫לשאול את עצמו 'מה המשמעות האמיתית‬ ‫בצערו ולא בקלקולו וירע לו ממנו‪ ,‬כאילו הוא‬ ‫ולהדריכו בעבודת ה‘ בדרך הבעש“ט‪ .‬ורבי‬ ‫לחיים שלי'‪ .‬מה התכלית בחיי‪.‬‬ ‫ממש היה שרוי באותו צער או באותה טובה‪.‬‬ ‫מאיר אמר לו‪ ,‬שאין לו עצה אחרת אלא לנסוע‬ ‫להבעש“ט‪ .‬מיד נסעו שניהם להבעש“ט‪ .‬והרב‬ ‫התשובה הבהירה והברורה‪ ,‬אומר רבינו האור‬ ‫בזה יבואר גם השייכות בין הפרשה לשבת זו‬ ‫נשאר דבוק להבעש“ט ונעשה חסיד מובהק שלו‬ ‫החיים הקדוש‪ ,‬נמצאת בתוך דברי הפסוק‪:‬‬ ‫הנקראת ’שבת סליחות‘‪ ,‬שלפי מנהג בני אשכנז‬ ‫)’סיפורי חסידים‘ מועדים(‪.‬‬ ‫'למען תחיה אתה וזרעך‪ .‬לאהבה את ה'‬ ‫יתחילו במוצאי יום מנוחה באמירת סליחות ווידוי‬ ‫ברוב עם‪ ,‬כי כן ביאר רבינו האר“י ז“ל )שער הכוונות‬ ‫‪‬‬ ‫אלוקיך‪ ,‬לשמוע בקולו ולדבקה בו‪ ,‬כי הוא‬ ‫בדרך צחות אמר פעם הרה“ק רבי אליעזר זאב‬ ‫חייך ואורך ימיך וגו'‪.‬‬ ‫דרושי חזרת העמידה דרוש ה ענין כוונת אמן( את סוד‬ ‫העריבות‪ ,‬בהנוגע לאמירת הוידוי‪ :‬גם צריך האדם‬ ‫מקרעטשניף זיע“א על מאמר חז“ל‪’ :‬כל ישראל‬ ‫'למען תחיה אתה וזרעך'‪ .‬ומדוע עליך לרצות‬ ‫לומר כל פרטי הוידוי כולם אשמנו בגדנו וכו‘‪ ,‬אף‬ ‫ערבים זה לזה‘‪ .‬ולכאורה‪ ,‬ערבא ערבא צריך‪ ,‬ומי‬ ‫ולחפוץ בחיים – 'לאהבה את ה' אלוקיך‪,‬‬ ‫על פי שיודע האדם בעצמו שאין בו כל הדברים‬ ‫ערב בעד כל ערבים האלו‪ .‬ותירץ‪ ,‬שבתפילת‬ ‫לשמוע בקולו ולדבקה בו'‪.‬‬ ‫ההם‪ ,‬ונראה כמדבר שקר‪ ,‬אין חשש בזה‪ ,‬ואדרבה‬ ‫ערבית אומרים ’המעריב ערבים‘‪ ,‬והיינו‪ ,‬שהקב“ה‬ ‫זה עיקר החיים 'כי הוא חייך'‪.‬‬ ‫הוא מוכרח לומר כך‪ .‬ובזה תבין טעם נכון למה‬ ‫ערב הוא לכל הערבים האלו שישראל ערבים זה‬ ‫נתקן הוידוי בלשון רבים‪ ,‬כי היה צריך לומר‬ ‫לזה )’רזא דעובדא‘ עמוד קיז אות י(‪.‬‬ ‫מה לו לאדם לחפוץ בחיים אם לא עשיית רצון‬ ‫‪‬‬ ‫אשמתי בגדתי כו‘‪ .‬אך הענין הוא שמלבד מה‬ ‫ה' שעל ידה דבק האדם בקונו‪.‬‬ ‫שנענש האדם על חטאיו‪ ,‬גם הוא נענש על חבירו‬ ‫רש“י הקדוש בפרשתנו פרשת נצבים על הפסוק‬ ‫זכרנו לחיים‪ ,‬מלך חפץ בחיים‪ .‬את החיים‬ ‫מטעם הערבות‪ ,‬כי כל ישראל הם גוף אחד כלול‬ ‫‪‬הינוּ וְ ַהנִּ גְ ‪‬ת לָ נוּ‬ ‫)דברים כט כח(‪’ַ :‬הנִּ ְס ָתּרֹת לַ ה‘ ֱא ֵ‬ ‫האמיתיים חפצים אנו‪ ,‬חיים של עשיית רצון‬ ‫מאיברים רבים‪ .‬אם כן‪ ,‬לזה ראוי לאדם שיתודה‬ ‫תּוֹרה‬ ‫וּלְ ָבנֵ ינוּ ַעד עוֹלָ ם לַ ֲעשׂוֹת ֶאת כָּ ל ִדּ ְב ֵרי ַה ָ‬ ‫ה'‪.‬‬ ‫בלשון רבים‪ ,‬כדי שיתודה גם על חבירו‪ ,‬ולכן‬ ‫ַהזֹּאת‘‪ ,‬מבאר לנו אודות הערבות שיש לבני‬ ‫אף אם יש עבירות שלא חטא בהם הנה אפשר‬ ‫ישראל זה לזה‪ ,‬וזה לשונו‪’ :‬הנגלות‘‪ ,‬לנו ולבנינו‬ ‫שחבירו חטא בהם וצריך להתודות בלשון רבים‬ ‫לבער הרע מקרבנו‪ ,‬ואם לא נעשה דין בהם יענשו‬ ‫אף על פי שהוא לא עשה אותה העבירה‪.‬‬ ‫את הרבים‪ .‬נקוד על ’לנו ולבנינו‘‪ ,‬לדרוש‪ ,‬שאף‬ ‫)מאוצרותיו ושיחותיו של הגאון רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט"א(‬ ‫מ˙יב˙‡ ‡ור החיים‬ ‫בסוף פרשת תבא )לעיל כח סג( ובמאוה"ח שם‪ .‬וכעי"ז‬ ‫בדעת הרא"ש מיהא תפשוט מהא דינאי מלכא ומלכתא כריכו‬ ‫כתב רבינו )דברים כט ט(‪ :‬והוא מה שפרט הכתוב כאן ואמר‬ ‫כתב מהרש"א אלפנדרי )ח"ג או"ח סי' ד( בשם הדברי אמת‬ ‫ריפתא בהדי הדדי )ברכות מח‪ ,(:‬דאנשים ערבים בעד הנשים‪,‬‬ ‫ראשיכם וגו' שכל אחד יתחייב כפי מה שיש בידו‪ ,‬ראשיכם‬ ‫שנענשה בשביל שלא מיחתה בבעלה‪ ,‬דאע"ג דליתנהו‬ ‫עיי"ש‪ .‬וכ"כ הגרעק"א עוד בתשובותיו )מהדו"ק סי' ז( דאין‬ ‫הם הגדולים שבכולן שיכולין למחות בכל ישראל אלו יתחייבו‬ ‫בערבות‪ ,‬מ"מ בידי שמים נענשות כל שיש בידן למחות‪.‬‬ ‫חילוק כלל בין איש לאשה לענין ערבות‪ ,‬ולא מצינו בשום‬ ‫על הכל‪ ,‬שבטיכם כל שבט ושבט יתחייב על שבטו‪ ,‬זקניכם‬ ‫וכעי"ז כתב בשו"ת הלכות קטנות למהר"י חאגיז ז"ל )ח"א סי'‬ ‫דוכתא דבאשה לא יהיה הדין דאם יצא מוציא‪ ,‬אלא דערבות‬ ‫ושוטריכם כל זקן יתחייב על משפחתו‪ ,‬כל איש ישראל הם‬ ‫קלב( לגבי גרים‪ ,‬דנהי דישראל לא קיבלו עליהם ערבות על‬ ‫היא רק במי שמחוייב ג"כ במצוה זו‪ ,‬משו"ה אף שהוא כבר‬ ‫ההמון כל אחד יתחייב על בני ביתו‪ ,‬לזה הפסיק הכתוב כאן‬ ‫הגרים‪ ,‬מ"מ אם יעשו שלא כדין יענשו עליהם אם לא יוכיחום‬ ‫יצא לעצמו מוציא לאחרים‪ ,‬אבל במצוה שאינו בר חיובא כלל‪,‬‬ ‫וסדר טפכם וגו' בפני עצמם כי אלו אחרים נתפסים עליהם‬ ‫כשבידם למחות‪.‬‬ ‫דהיינו לפי הצד דנשים אינן חייבות בבהמ"ז מדאורייתא‪ ,‬לכן‬ ‫שהם הרשומים בפסוק שלפניו כל אחד כפי מה שהוא‪ ,‬ואין‬ ‫עוד כתב מהרש"א אלפנדרי )שם( בשם ספר כלי יקר דהגם‬ ‫אינם ערבים על מצוה דבהמ"ז‪ ,‬אבל במצוה דנשים חייבות‬ ‫הם נתפסים על אחרים‪ ,‬שהטף אינם בני דעה‪ ,‬והנשים כמו‬ ‫שאין דין ערבות בנשים‪ ,‬מ"מ אשה על בעלה יש לה דין‬ ‫בהן גם המה בכלל ערבות‪ ,‬ושייך בהו ג"כ דינא דיצא מוציא‪.‬‬ ‫כן‪ ,‬הגרים גם כן אין להם להשתרר על ישראל‪ ,‬וכמו שדרשו‬ ‫ערבות‪ .‬ובשו"ת סמא דחיי )סי' יג( כתב דכיון דנפרעין ממנו‬ ‫וכן בעץ החיים לרבי חיים אבולעפיה הביא שזקינו הקשה על‬ ‫ז"ל )יבמות מה‪ (:‬בפסוק )לעיל יז טו( שום תשים עליך וגו'‬ ‫וממשפחתו‪ ,‬ודאי בענין כזה היא ערבנית בשבילו‪ ,‬והיה לה‬ ‫הרא"ש מהא דכתיב כאן 'טפכם נשיכם וגרך'‪ .‬והקשה עוד‬ ‫כל משימות שאתה שם עליך לא יהיה אלא מקרב אחיך ולא‬ ‫למחות בידו להצילו מן העון ולהציל את נפשה‪ .‬וכתב עוד‬ ‫מהא דאיתא בע"ז )יח‪ (:‬דגזרו על אשתו דרבי חנינא בן תרדיון‬ ‫גרים‪ ,‬אבל ישראל חיבין עליהם כאומרם ז"ל )נדה יג‪ (:‬קשים‬ ‫שיותר י"ל דאשה על בעלה אף בלא"ה‪ ,‬כיון דלבה גס בו‪,‬‬ ‫הריגה על שלא מיחתה בו על שהיה הוגה ה' באותיותיו‪ ,‬והרי‬ ‫גרים לישראל כספחת ופירשוהו לפי שאינם מלמדים אותם‬ ‫יש סיפק בידה למחות‪ ,‬ולפיכך נענשה אשתו דרחב"ת‪ ,‬אבל‬ ‫דין ערבות הוא כשיש בידו למחות כדאיתא בשבועות )לט‪,(:‬‬ ‫ככל הצורך‪ ,‬הא למדת שנתפסים עליהם‪:‬‬ ‫בעלמא אינה בכלל ערבות‪ .‬וכ"כ בברכת שמעון כאן דעל‬ ‫עיי"ש‪ .‬וכתב שם ששמע ממהר"מ גלאנטי דהנשים ערבות‬ ‫רבינו כתב בפשיטות שהאנשים ערבים בעד נשים טף וגרים‪,‬‬ ‫בעלה היה סיפק בידה למחות‪.‬‬ ‫במצוות לא תעשה שהן חייבות‪ ,‬משא"כ במצוות שהן פטורות‬ ‫ואילו הנשים הטף והגרים אינם ערבים בעד האנשים‪ .‬ולא‬ ‫והמהרי"ט בקידושין )עא‪ (.‬הביא כל הדעות הנ"ל‪ ,‬והקשה‬ ‫אינן ערבות‪ .‬נמצא דדעת מהר"ח אבולעפיה בשם מהר"מ‬ ‫חילק בזה בין מצוות שהנשים מחוייבות בהן לבין מצוות‬ ‫דהא בשבועות )לט‪ (.‬בענין שבועה שמשביעין אותו על דעת‬ ‫שאין הנשים מחוייבות בהן‪.‬‬ ‫גלאנטי וכן דעת הגרעק"א דדוקא במצוות שאין להן חיוב‪,‬‬ ‫המקום ועל דעת ב"ד‪ ,‬איתא‪ :‬אין לי אלא אותן העומדין על הר‬ ‫והנה הרא"ש בברכות )פ"ג סי' יג( כתב על הדין דכל ישראל‬ ‫בכה"ג אין להן דין ערבות‪ .‬אבל במצוות שהן מחוייבות הרי‬ ‫סיני‪ ,‬דורות הבאים וגרים העתידין להתגייר מנין‪ ,‬ת"ל 'ואת‬ ‫ערבים זה בזה‪ :‬לפיכך כשאכל כזית אע"פ שאינו נתחייב אלא‬ ‫הן ערבות‪ .‬וכן בזרע אברהם )או"ח סי' יד( חלק על מהר"י‬ ‫אשר איננו' וכו'‪ .‬וכיון דגרים הוו בכלל שבועה‪ ,‬א"כ הוו נמי‬ ‫מדרבנן‪ ,‬מוציא את אחרים שאכלו כדי שביעה‪ ,‬שערב הוא‬ ‫בכלל ערבות‪ ,‬וכן מוכח גם בקראי כאן 'אתם נצבים וגו' וגרך‬ ‫אלפאנדרי וכתב כמהר"מ גלאנטי דבמצוות שהנשים חייבות‪,‬‬ ‫בעבורם ועליו הוא להצילן מן העון ולפטור אותן מן המצות‪,‬‬ ‫אשר בקרב מחניך'‪ ,‬וכתיב 'לעברך בברית'‪ .‬וכתב שם בסו"ד‬ ‫הרי הן ג"כ ערבות‪.‬‬ ‫אבל האשה אינה בכלל הערבות‪ ,‬לכך אינה מוציאה אלא מי‬ ‫כדברי רבינו וז"ל‪ :‬ועוד י"ל דגרים אינם ערבים עלינו‪ ,‬אלא‬ ‫והנה לדברי הצל"ח והמוצל מאש קשיא מהא דע"ז שנענשה‬ ‫שחיובו מדרבנן‪ .‬ובדגול מרבבה )או"ח סי' רעא( כתב על‬ ‫הוו דומיא דטף ונשים שאנו חייבים עליהם והם אינם חייבים‬ ‫אשתו של רבי חנינא בן תרדיון על מה שלא מיחתה‪ ,‬וכתב‬ ‫דברי הרא"ש‪ :‬ואני מסתפק‪ ,‬אם האשה אינה בכלל ערבות‬ ‫עלינו‪ ,‬דאין בידם סיפק למחות‪ .‬וא"ש דלא הכניס טף ונשים‬ ‫בחקרי לב ליישב דההיא בעידן ריתחא ובשעת השמד‪,‬‬ ‫דהיינו שהיא אינה ערבה בעד אחרים‪ ,‬אבל האנשים שקיבלו‬ ‫וגרים בכלל 'כל איש ישראל'‪.‬‬ ‫והיינו משום דביטלה מצות עשה דתוכחה‪ ,‬ומעין הא דאיתא‬ ‫ערבות בהר גריזים והר עיבל נתערבו גם בעד הנשים‪ ,‬וא"כ‬ ‫וראה מש"כ בהגהות בשפת אמת )פסחים קא‪ (.‬דלשיטת‬ ‫בפרק התכלת )מנחות מא‪ (.‬דבעידנא דריתחא נענשין על‬ ‫שפיר מוציא האיש את האשה אף שכבר יצא‪ .‬או דלמא כשם‬ ‫הגרעק"א וכן לשיטת רבינו מיושב הא דשמואל קידש בביתו‬ ‫ביטול מצות עשה‪ ,‬אבל אי"ז מדין ערבות‪ .‬וראה דברי רבינו‬ ‫שהנשים לא נכנסו בכלל ערבות‪ ,‬כך לא קיבלו האנשים‬ ‫אע"פ שכבר יצא בקידוש בית הכנסת‪.‬‬ ‫ערבות בשביל נשים‪ ,‬ועיין ביבמות )מז‪ (:‬בתוספות )ד"ה‬ ‫נמצא שיש ג' שיטות בדבר‪ :‬א( דעת מהרי"ט ורבינו דהנשים‬ ‫קשים( וצ"ע‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫אינן ערבות על האנשים‪ ,‬אבל האנשים ערבים על הנשים‪,‬‬ ‫והנה הגם שבדגול מרבבה נסתפק‪ ,‬בצל"ח בברכות )כ‪(:‬‬ ‫וכן הוא לענין טף וגרים‪ .‬ב( דעת מהר"מ גלאנטי והגרעק"א‬ ‫פשיטא ליה דאין האנשים ערבים לנשים‪ ,‬עיי"ש‪ .‬וכן מצינו‬ ‫דהנשים ערבות במצוות שהן מחוייבות‪ .‬ג( דעת המוצל‬ ‫בשו"ת מוצל מאש לרבי יעקב אלפאנדרי )סי' יב( שכתב דאין‬ ‫מאש דהנשים אינן ערבות כלל‪ ,‬וכן האנשים אינם ערבים על‬ ‫חילוק בין מצוות שהנשים חייבות לבין מצוות שאין הנשים‬ ‫האנשים‪] .‬וע"ע בדרך פקודיך )מ"ע לא חלק הדיבור( שכתב‬ ‫חייבות‪ ,‬בכולהו אין בהו דין ערבות‪ ,‬דכך גזרה חכמתו יתברך‬ ‫לדייק מדברי הגמרא בר"ה )ו‪ (.‬דהא דאמרינן דאשה אינה‬ ‫דנשים אינן ערבות לאנשים‪ ,‬וכן להיפך אנשים אינם ערבים‬ ‫בכלל ערבות‪ ,‬היינו דאנשים לא נכנסו בערבות על הנשים‪,‬‬ ‫לנשים‪ .‬ולדבריו צ"ל דמה שנאמר כאן 'טפכם נשיכם וגרך'‪,‬‬ ‫אבל הנשים נכנסו בערבות על האנשים‪ .‬וצ"ע[‪.‬‬ ‫לא מיירי מדין ערבות‪ ,‬אלא לענין הברית שכרת ה' עמם‪ ,‬וכ"כ‬ ‫והנה בזרע אברהם )או"ח סי' יד( כתב דבמידי דרבנן ליכא‬ ‫בחקרי לב )או"ח סי' מח(‪.‬‬ ‫דין ערבות‪ ,‬עיי"ש מה שהוכיח דבריו‪ ,‬והשיג על מהר"ם בן‬ ‫אמנם הגרעק"א שם )על המג"א סק"ב( חלק על הדגול‬ ‫חביב שכתב דטעמא דאמרו דבהלל ומגילה דמוציא‪ ,‬הוי מכח‬ ‫מרבבה‪ ,‬וכתב דגם כוונת הרא"ש אינה אלא לומר דמי שאינו‬ ‫ערבות‪ .‬והביאו בברכי יוסף )או"ח סימן קכד סק"ג(‪ ,‬והביא‬ ‫בר חיוב במצוה זו מדאורייתא‪ ,‬אינו יכול להוציא מי שהוא‬ ‫הוכחות רבות דאדרבה גם במילי דרבנן איכא דין ערבות‪,‬‬ ‫בר חיוב‪ ,‬אבל אינו בא לומר דנשים אינן ערבות במצוות שהן‬ ‫עיי"ש‪.‬‬ ‫מחוייבות בהן‪ .‬וכתב עוד דעכ"פ אף לשיטתו של הדגמ"ר‬ ‫‚ם ‡˙ם זכי˙ם לי˘ועה‬ ‫בזכו˙ רבנו ה‡ור החיים ה˜„ו˘?‬ ‫‡ור הי˘ועו˙‬ ‫כ˙בו לנו‬ ‫מכ˙בי הלומ„ים‬ ‫למייל המערכ˙ ‪m028039999@gmail.com‬‬ ‫‡ו לפ˜ס ‪02-5385689‬‬ ‫‡ו ב'נ„רים פלוס' ‪ -‬ב‡ר י˘ר‡ל‬ ‫המהלך הכלכלי הˆליח וס‚רנו עס˜ה ‚„ולה מ‡ו„‪...‬‬ ‫לכבוד מערכת ובחרת בחיים שלום וברכה‬ ‫בקשתי לשלוח לכם את הסיפור הנ״ל ע״י בעל המעשה‬ ‫לפני כמה חודשים התעורר בליבי התלהבות ללימוד אור החיים הקדוש משבת לשבת‪.‬‬ ‫בהתחלה למדתי בחברותא עם בן משפחה בערב שבת‪ ,‬ולאט לאט אש ההתלהבות אחזה בי גם ביום חול‪.‬‬ ‫מצאתי סט ישן שמחולק ללימוד היומי שהיה בבית במשך שנים ללא שימוש‪ ,‬ומשם התחלתי ללמוד יום יום דף דף בלי הפסקה‪.‬‬ ‫באותם חודשים ראשונים הייתי באמצע מהלך כלכלי לרווחת הבית שנמשך והתעכב כמה חודשים מו״מ ארוך‪.‬‬ ‫וראו זה פלא אחרי כמה חודשים בלבד שקבלתי על עצמי את תחילת הלימוד היומי‪ ,‬המהלך הכלכלי הצליח וסגרנו עסקה גדולה מאוד ב״ה בזכות עזיזא קדישא רבי‬ ‫חיים בן עטר זיע״א‬ ‫מאז קבלתי על עצמי להקים שיעור אור החיים הקדוש בעירי וב״ה השיעור הולך וגודל משבוע לשבוע בחסד ה׳‪.‬‬ ‫בברכה‬ ‫א‪.‬ח חיפה‬ ‫לחיים‬ ‫מחוברים‬ ‫ל˘מיע˙ ˘יעורים ו„ר˘ו˙‬ ‫חיי‚ו‪03-617-1077 :‬‬ ‫בס"ד‬ ‫דברי תורה מאת‬ ‫רבי מנחם מנדל‬ ‫פומרנץ שליט"א‬ ‫גיליון מ"ו‬ ‫)רעוא דרעוין‬ ‫פר' נצבים וילך‬ ‫ע‪ ú‬ה˙ורה והמוע„ים‬ ‫פרשת נצבים וילך תשפ"ד‬ ‫ביהמ"ד באר ישראל(‬ ‫תשפ"ו‬ ‫לכתך אחרי במדבר‬ ‫אהבת כלולותיך • תחל שנה וברכותיה‬ ‫להפיג מעט את הפלא העצום העומד לנגד עינינו‪.‬‬ ‫ובספרנו אשר זה עתה יצא לאור עולם‪' ,‬ספיר‬ ‫כח התפילה‬ ‫הביאור הראשון מקורו בספר 'כוכבי אור' שחיבר‬ ‫ויהלום' על יום הכפורים‪ ,‬פירשנוהו בדרך הרמז‪.‬‬ ‫יראת ה' ואהבתו שלובות זו בזו בכל מקום‪.‬‬ ‫הגאון רבי יצחק בלאזר זצ"ל‪ ,‬הלומד מן הגמרא‬ ‫וזה תורף המעשה‪ .‬אחד הקצבים בעירו של רב‬ ‫היראה מביאה לידי אהבה‪ ,‬והאהבה מביאה לידי‬ ‫דברי מוסר מבהילים על דבר התשובה בעשרת ימי‬ ‫חטא כנגדו‪ ,‬ולא בא לפייסו‪ .‬בערב יום הכפורים‬ ‫יראה גדולה מן הראשונה‪ ,‬וחוזר חלילה‪ .‬על כן‬ ‫תשובה‪.‬‬ ‫החליט רב ללכת בעצמו ולהתפייס עם הקצב‪ .‬פגש‬ ‫מתפללים אנו בכל עת לפניו יתברך‪ ,‬כי ישם בליבנו‬ ‫הנה‪ ,‬בדברי רב הונא שאמר 'אזיל אבא למיקטל‬ ‫רב הונא את רב בדרכו ושאלו‪" ,‬להיכן הולך רבינו"‪- .‬‬ ‫אהבתו ויראתו‪ ,‬למען נוכל לעשות רצונו ולעבדו‬ ‫נפשא'‪ ,‬מבואר כי תלה את עונשו של הקצב בהליכת‬ ‫אמר לו רב‪" :‬לפייס את הקצב"‪ .‬אמר רב הונא לעצמו‪,‬‬ ‫בלבב שלם‪.‬‬ ‫רב אליו‪ ,‬ולא בעצם מעשיו הרעים‪ ,‬ואף שחטא‬ ‫הולך 'אבא' להרוג נפש‪' .‬אבא' הוא רב‪ ,‬שהיה שמו‬ ‫אבא‪ ,‬וגם נקרא כן בדרך כבוד‪ .‬והטעם‪ ,‬כי הליכתו אל‬ ‫עומדים אנו מספר ימים קודם יום הדין‪ ,‬בו מבקר‬ ‫כלפי רב ולא בא לפייסו ‪ -‬לא היה נענש עד כדי כך‪.‬‬ ‫הרועה את עדרו ומעביר צאנו תחת שבטו‪ ,‬וכותב‬ ‫וביאר שם‪ ,‬כי אינו דומה החוטא היושב בביתו שקט‬ ‫הקצב תגרום לו להיענש אם לא ינהג בו כראוי‪ .‬הלך‬ ‫רב ועמד מול הקצב‪ ,‬ובאותה שעה ישב הקצב ושבר‬ ‫וחותם וסופר ומונה‪ ,‬וזוכר כל הנשכחות‪ ,‬וכל באי‬ ‫ושאנן ואינו מתעורר לתשובה‪ ,‬לחוטא שבא אליו‬ ‫עולם עוברים לפניו כבני מרון‪ .‬ועתה היא העת‬ ‫גדול הדור לפתח ביתו ועומד שם בהכנעה וממתין‬ ‫עצמות ראש של בהמה‪ .‬הרים עיניו וראה את רב‬ ‫עומד לנגדו‪ ,‬קראו בדרך זלזול 'אבא אתה'‪ ,‬והפטיר‪,‬‬ ‫לשנס מתניים ולפעול‪ .‬הכל יודעים ומבינים עד‬ ‫לתשובתו‪ .‬ואם לא התעורר לתשובה‪ ,‬אלא הקשיח‬ ‫כמה זקוקים ישראל לגאולה תמיד‪ ,‬ועכשיו ‪ -‬יותר‬ ‫ליבו ומיאן להכיר ברעתו‪ ,‬ולא זו בלבד אלא שביקש‬ ‫'אין לי עסק עמך'‪ .‬מתוך כך שהיה שובר את עצמות‬ ‫ראש הבהמה‪ ,‬נשמטה אחת העצמות ממקומה ועפה‬ ‫מתמיד‪ .‬הבה נתפלל כולנו תפילה ראויה‪ ,‬תפילה‬ ‫לשלח את רב משם בבושת פנים‪ ,‬באומרו לו 'זיל‪,‬‬ ‫כהלכתה‪ ,‬בכובד ראש ובהרגשת הלב‪ ,‬ביודענו כי יש‬ ‫לית לי מילתא בהדך'‪ ,‬על זה כבר אין מידת הדין‬ ‫בכח‪ ,‬ושברה את גרוגרתו של אותו הקצב‪ ,‬ומת‪.‬‬ ‫בידינו שוב את הכח לפעול ולהציל את כלל ישראל‬ ‫עוברת בשתיקה‪.‬‬ ‫ענוותנותו של רב‬ ‫בתפילותינו‪ ,‬ולהחיש את הגאולה השלימה‪.‬‬ ‫מעתה‪ ,‬יתבונן כל אדם בדרכיו וישכיל לראות את‬ ‫מעשיו‪ ,‬האם איננו נוהג גם הוא בדיוק כאותו הקצב‬ ‫הנה‪ ,‬היטיב רב הונא לחזות את מהלך הדברים‪,‬‬ ‫וכאשר יצא מפיו ‪ -‬כן היה‪ ,‬ונגרם מותו של הקצב‬ ‫אתם נצבים היום‬ ‫השפל‪ .‬הלא בעשרת ימי תשובה מתנהג הקדוש‬ ‫מחצת הליכת רב אליו‪ .‬אמנם לפי פשוטו הרי זה‬ ‫בשבת זו קוראים בתורה את פרשיות 'נצבים‬ ‫ברוך עימנו במידה זו שנהג רב עם הקצב‪ ,‬וממציא‬ ‫פלא גדול‪ ,‬שהרי רב הלך אל האטליז כדי לעורר את‬ ‫‪ -‬וילך'‪ .‬עצם שמה של הפרשה והתיבות בהן היא‬ ‫עצמו אלינו בהיותו קרוב כדי שנשוב אליו בכל‬ ‫הקצב לתשובה‪ ,‬ואילו רב הונא מצידו בטוח כי ימות‬ ‫פותחת‪) ,‬דברים כט ט( "א ַּתֶם נ ִּצָב ִים הַ ּיוֹם"‪ ,‬מעורר את‬ ‫לב‪ .‬ובפרט ביום הכפורים שהוא יום שכולו רחמים‬ ‫הקצב מחמת כן‪ .‬הרי לנו עד כמה היה אותו קצב סורו‬ ‫הלב לבקש ולהבין היכן אנו ניצבים‪ ,‬ועל מה אנו‬ ‫ואהבה‪ ,‬וכל זאת כדי שישוב האדם אליו יתברך‬ ‫רע‪ ,‬עד שידוע היה לכל כי יחציף פניו כלפי רב‪ ,‬ואילו‬ ‫ניצבים‪...‬‬ ‫באהבה‪ .‬הרי זה מחייב גדול מאין כמותו לכל אדם‬ ‫רב מצידו שהיה רבן של כל בני הגולה לא חש לכבוד‬ ‫על תיבת 'היום' שבפסוק כבר נודעו דברי הזוהר‬ ‫לשוב אל ה' יתברך בלב שלם‪ .‬ואם בכל זאת מקשה‬ ‫עצמו והטריח עצמו בערב יום הכפורים לעורר את‬ ‫הקדוש )ראה ח"ג דף רלא‪ (.‬כי 'ויהי היום' הוא בראש‬ ‫האדם את לבבו ומאמץ את רוחו‪ ,‬ראוי לו לירא עד‬ ‫הקצב לשוב בתשובה ולבקש הימנו מחילה‪.‬‬ ‫השנה‪ ,‬אם כן גם כאן המכוון הוא ליום ראש השנה‪.‬‬ ‫מאוד‪ ,‬אחר שלא ניצל את ההזדמנות שניתנה לו‪,‬‬ ‫אולם יש להבין מהו העומק בתיבת 'נצבים'‪.‬‬ ‫נדמה בנפשנו‪ ,‬כיצד יוצא רבן של ישראל בדרכו‬ ‫כאשר המציא הקדוש ברוך הוא את עצמו אליו‪ ,‬ביום‬ ‫והנה כתב רש"י הקדוש )פסוק יב( וז"ל‪" :‬דבר אחר‪,‬‬ ‫אל השוק‪ ,‬מקום המוני אשר אנשים ריקים עומדים‬ ‫הכפורים שהוא קץ מחילה וסליחה לישראל‪.‬‬ ‫'אתם נצבים'‪ ,‬לפי שהיו ישראל יוצאין מפרנס‬ ‫בו‪ ,‬ובשוק עומד האטליז‪ ,‬שבו יושב קצב סורר‬ ‫חלילה וחלילה לנהוג כמנהג אותו הקצב שאמר‬ ‫הידוע ברשעתו‪ .‬ולא בסתם יום של חול המדובר‪,‬‬ ‫לפרנס ממשה ליהושע‪ ,‬לפיכך עשה אותם מצבה‬ ‫בעזות מצח 'לית לי מילתא בהדך' ‪ -‬אין לי עסק‬ ‫אלא ביום נעלה ומרומם‪ ,‬יום שמעלתו כמעלת יום‬ ‫כדי לזרזם‪ ,‬וכן עשה יהושע‪ ,‬וכן שמואל )שמואל א' יב‬ ‫עמך‪ .‬ורחמנא ליצלן מהאי דעתא ומתוצאותיה‬ ‫הכפורים עצמו‪ ,‬כפי שאמרו חז"ל )יומא פא‪" :(:‬כל‬ ‫ז( 'התיצבו ואשפטה אתכם'‪ ,‬כשיצאו מידו ונכנסו‬ ‫הקשות‪.‬‬ ‫האוכל ושותה בתשיעי ‪ -‬מעלה עליו הכתוב כאילו‬ ‫לידו של שאול"‪' .‬מצבה' מלשון עמידה והתייצבות‪,‬‬ ‫ה' ילחם לכם‬ ‫התענה תשיעי ועשירי"‪ .‬יום מיוחד לישראל שהיה‬ ‫קדוש אצל גדולי ישראל בכל הדורות‪ .‬ובעצם היום‬ ‫ובשעת חילופי ההנהגה היא נדרשת‪ ,‬ויש להבין עד‬ ‫היכן הדברים מגיעים‪.‬‬ ‫אם כן‪ ,‬ביארנו כאן את דברי הגמרא בדרך המוסר‪,‬‬ ‫הזה מגיע רב לפתח האטליז‪ ,‬שמא יבין הקצב את‬ ‫כדי להיכנס אל הענין‪ ,‬ולבאר את ההכנה הגדולה‬ ‫אחר שכבר נתבאר במקום אחר מהלך על דרך‬ ‫אשר חטא ויבקש מחילה‪ .‬וכל הטורח הזה למה ‪-‬‬ ‫הנדרשת לימי הדין‪ ,‬בראש השנה ובימים הנוראים‪,‬‬ ‫הרמז‪ .‬אולם עתה ברצוננו לשוב ולפרש את דברי‬ ‫כדי שאפילו הפחות שבישראל לא יפסיד את טהרת‬ ‫נקדים דבר מענין יום הכפורים‪ ,‬אשר גם הוא תיכף‬ ‫הגמרא על דרך הפשט ‪ -‬על פי מה שלמדנו בתורת‬ ‫וכפרת יום הכפורים‪ .‬כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר‬ ‫עומד אחר כתלנו‪] ,‬וכבר מילתנו אמורה בכמה‬ ‫החסידות‪ ,‬במהלך נפלא ועמוק‪.‬‬ ‫אתכם מכל חטאותיכם‪.‬‬ ‫מקומות לבאר מפני מה קדם לו ראש השנה‪ ,‬ולא‬ ‫באמת באמת ישנו קושי גדול במעשה זה‪ ,‬הוא‬ ‫אין אנו יכולים לשער בנפשנו את המראה הגדול‬ ‫קדמה המחילה קודם העמידה לדין‪ ,‬ואין כאן‬ ‫איך בכלל העז אותו קצב לעמוד מול גאון ישראל‬ ‫והנורא הזה‪ ,‬ועל כן‪ ,‬הרוצה ירווה את נפשו בספרנו‬ ‫מקומו[‪.‬‬ ‫ותפארתו‪ ,‬האמורא הקדוש רב‪ ,‬ולהעיז פניו כנגדו‪.‬‬ ‫'ספיר ויהלום'‪ ,‬שם כאמור באו בזה דברים נפלאים‬ ‫ועל דרך צחות נשאל‪ ,‬וכי היאך לא עמדו הגבאים‬ ‫בדרך הרמז‪ ,‬כי הקצב רומז אל היצר הרע‪ ,‬קחנו‬ ‫מעשה רב והקצב‬ ‫והמשמשים להשיב לו כגמולו וללמדו פרק בהלכות‬ ‫משם‪.‬‬ ‫ישנו מעשה המובא בגמרא במסכת יומא )פז‪,(.‬‬ ‫דרך ארץ‪ .‬אלא‪ ,‬מכאן אתה למד כי 'רבי' אמיתי אינו‬ ‫על רבן של ישראל‪ ,‬מגדולי האמוראים ‪ -‬רב‪ ,‬אשר‬ ‫צריך לגבאים ולתלמידים שישמרו את כבודו‪ ,‬כי מן‬ ‫חומר עונשו של המפסיד את הזדמנות המחילה‬ ‫אמרו עליו בגמרא )עירובין נ‪ :‬ועוד( כי 'תנא הוא ופליג'‬ ‫השמים כבר ילחמו בעבורו‪.‬‬ ‫אך כאן נבקש להוסיף עוד שני ביאורים בזה‪,‬‬ ‫‪ -‬שרב גובריה לחלוק אפילו על התנאים הקדושים‪,‬‬ ‫א‬ ‫עינים מאירות‬ ‫כאבן אחת‪ ,‬ומצד היחיד לא יוכל להצטרף אל הכלל‬ ‫פרטי לקיים את כל המצוות לבדו‪ ,‬שהרי ישנן מצוות‬ ‫מלאכים עומדים וישראל נצבים‬ ‫אלא באחדות כנסת ישראל‪ ,‬לכן הועמדו כולם יחד‬ ‫למלך‪ ,‬ומצוות הכהנים והלויים‪ ,‬וכן מצוות שאפשר‬ ‫כאיש אחד‪.‬‬ ‫לקיימן רק בזמן הבית‪ ,‬ואלו השייכות רק במקרים‬ ‫אכן‪ ,‬אם מבקשים אנו אחר הפשט שבסיפור‪ ,‬נשים‬ ‫נדירים‪ ,‬ואם כן איך יוכל אדם להשלים עצמו בכל‬ ‫פעמינו לדברי פרשתנו פרשת נצבים וכמו שפתחנו‬ ‫זהו הטעם לקריאת פרשת נצבים בכל שנה ושנה‬ ‫בהם‪ ,‬ומשם נבוא אל העיון והפירוש בתולדותיהן‬ ‫קודם ראש השנה‪ ,‬כי זהו תוכן עבודת יום הדין‪,‬‬ ‫המצוות‪ .‬אכן‪ ,‬בהצטרפות כלל ישראל יחד נעשים‬ ‫כולם שייכים לקיום כל המצוות‪ ,‬ונשלם צלם אלקים‬ ‫של צדיקים‪.‬‬ ‫שיחבר האדם עצמו אל הכלל ולא יעמוד בפני‬ ‫שבהם בכח הכלל‪ ,‬וכל איש פרטי חשוב כאחד‬ ‫יסוד דברינו מדברי ה'שם משמואל' )דברים‪ ,‬נצבים‬ ‫עצמו‪ ,‬וכמו שדרשו בזוהר הקדוש )ח"ב דף מד‪ (:‬על‬ ‫ֹשב ֶת"‪ ,‬שבזמן‬ ‫"ב ְתוֹך ְ ע ַּמִי אָנֹכ ִי יׁ ָ‬ ‫הפסוק )מלכים ב' ד יג( ּ‬ ‫מאברי הכלל‪ ,‬ועל כולם יחד שורה צלם האלקים‪,‬‬ ‫תרע"א( בפרשתן‪ ,‬הדן בפירוש תיבת 'נצבים'‪ ,‬ובמהות‬ ‫שהדין שורר בעולם‪ ,‬אל יתפרד האדם לישב לבדו‪.‬‬ ‫ובזה הם מנצחין את אומות העולם‪.‬‬ ‫ענין ה'מצבה' שהעמיד משה רבינו את בני ישראל‬ ‫זהו שאמר הכתוב כאן עשרה כתות מישראל‬ ‫קודם שעברו מידו ליד יהושע תלמידו‪ ,‬וכדברי רש"י‬ ‫זהו גם שורש מה שאמרו חז"ל )ראש השנה טז‪(.‬‬ ‫שבְטֵיכ ֶם זִקְנ ֵיכ ֶם‬ ‫ָאשֵיכ ֶם ׁ ִ‬ ‫הנכנסות בברית‪" ,‬ר ׁ‬ ‫הנזכרים‪.‬‬ ‫"אמר הקדוש ברוך הוא וכו'‪ ,‬ואמרו לפני בראש‬ ‫השנה מלכיות זכרונות ושופרות‪ .‬מלכיות ‪ -‬כדי‬ ‫שׂרָאֵל‪ :‬ט ַּפְכ ֶם נׁ ְשֵיכ ֶם ו ְגֵרְך ָ אֲׁשֶר‬ ‫וׁ ְשֹטְר ֵיכ ֶם ּכֹל א ִׁיש י ִ ְ‬ ‫כהקדמה לדבריו מביא רבינו את לשון המדרש‬ ‫שתמליכוני עליכם" וכו'‪ .‬כי ענין ראש השנה הוא‬ ‫ּבְקֶר ֶב מַחֲנ ֶיך ָ מֵחֹטֵב עֵצ ֶיך ָ עַד ׁשֹאֵב מֵימֶיך ָ"‪ .‬כי רק‬ ‫)שמות רבה טו ו( וז"ל‪" :‬לכך נאמר )שיר השירים ו י( 'איומה‬ ‫התאספות הכלל כולו‪ .‬וזהו פירוש הפסוק האמור‬ ‫בהצטרפות כולם יחד יוכלו להיחשב כאיש אחד‬ ‫כנדגלות'‪ ,‬שדימה הקדוש ברוך הוא את ישראל‬ ‫ב'מלכויות' )דברים לג ה( "ו ַיְה ִי ב ִׁישֻרוּ ן מֶלֶך ְ ּבְהִתְא ַּסֵף‬ ‫ולכבוש את הארץ‪ ,‬אשר היא המאחדת ביניהם‪.‬‬ ‫למלאכים‪ ,‬במלאכים נאמר )ישעיה ו ב( 'שרפים‬ ‫שׂרָאֵל"‪ ,‬שעליהם להיות כולם‬ ‫שבְטֵי י ִ ְ‬ ‫ָאשֵי עָם יַחַד ׁ ִ‬ ‫ר ׁ‬ ‫עומדים ממעל לו'‪ ,‬ובישראל נאמר )דברים כט ט( 'אתם‬ ‫יחד‪ ,‬והיאך ‪ -‬על ידי שיהיו תמיד מוכנים ומזומנים‬ ‫מזבח לרבים ומצבה ליחיד‬ ‫נצבים היום'"‪.‬‬ ‫לקיים דבר ה'‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬לאו כל אדם זוכה להיות ראוי לארץ ישראל‪,‬‬ ‫לפי פשוטו הכוונה לדמיון בענין העמידה‪ ,‬כי‬ ‫זהו גם ענין מה שתיקנו חז"ל )ראה ראש השנה שם(‬ ‫ולהיקלט על ידי כלל ישראל‪ .‬ועתה בא משה רבינו‬ ‫השרפים עומדים‪ ,‬וישראל נצבים ‪ -‬שגם זה הוא‬ ‫לתקוע בראש השנה תקיעות דמיושב ולאחר מכן‬ ‫והעמיד את בני ישראל כמצבה‪ ,‬ומהו ענין המצבה‪.‬‬ ‫לשון עמידה‪ .‬אולם עדיין הדברים צריכים למודעי‪,‬‬ ‫תקיעות דמעומד‪ .‬כי תקיעות דמיושב הן תקיעות‬ ‫אלא‪ ,‬עד עתה היו ישראל כמזבח של אבנים‪ ,‬כמו‬ ‫במה נתייחד ענין העמידה שבו הושוו ישראל‬ ‫יחיד שמחוייב בהן כל אחד ואחד‪ ,‬ותקיעות דמעומד‬ ‫שׂר ֵה‬ ‫שנאמר )מלכים א' יח לא( "ו ַּי ִּקַח אֵל ִ ּי ָהוּ ׁש ְּתֵים עֶ ְ‬ ‫למלאכים‪.‬‬ ‫אי אפשר לקיימן אלא כשמצטרפים מנין מישראל‬ ‫שבְטֵי ב ְנ ֵי י ַ ֲעקֹב אֲׁשֶר ה ָי ָה דְב ַר ה'‬ ‫שמֶך ָ"‪ .‬כי המזבח הוא כנגד‬ ‫ֲאב ָנ ִים ּכְמִס ְּפ ַר ׁ ִ‬ ‫שׂרָאֵל יִהְי ֶה ׁ ְ‬ ‫אֵל ָיו ל ֵאמֹר י ִ ְ‬ ‫כיבוש ארץ ישראל ‪ -‬רק בכח הכלל‬ ‫לתפילה‪ .‬ואין היחיד תוקע באמצע תפילת שמונה‬ ‫עשרה על סדר הברכות‪ .‬ומשום כך‪ ,‬ראשית כל חייב‬ ‫כלל ישראל‪ ,‬על כן מקריבים עליו קרבנות ציבור‪.‬‬ ‫על כך כותב רבינו הסבר נפלא‪ ,‬ובו יסוד נאמן‬ ‫כל יחיד ויחיד להכין עצמו לעבודת היום‪ ,‬אך לאחר‬ ‫אולם מצבה נועדה לקרבנות יחיד‪ ,‬על כן רק בימי‬ ‫אשר עליו נוכל לבנות בנין גדול לתפארת‪ ,‬ולהבין‬ ‫מכן מתחברים כולם יחד באגודה אחת ובאים לכלל‬ ‫האבות היתה אהובה לפני המקום‪ ,‬כי היה כל אחד‬ ‫את משמעות החיים וצורתם‪ ,‬את אופן ההכנה הראוי‬ ‫שלימות אחת‪.‬‬ ‫מהם חשוב ככלל ישראל‪ ,‬אך עתה שקם ישראל‬ ‫ליום הדין‪ ,‬ולא ליום הדין הפרטי בלבד שבכל שנה‬ ‫והיה לעם נעשתה המצבה שנואה לפניו יתברך )ראה‬ ‫ושנה‪ ,‬אלא גם ליום הדין הגדול שבגאולה השלימה‬ ‫זהו יסודו המופלא של ה'שם משמואל'‪ ,‬אשר‬ ‫אשר לה אנו מצפים‪.‬‬ ‫ביאר לנו את כח אחדות ישראל‪ ,‬אשר רק על ידה‬ ‫דברים טז כב וברש"י שם(‪.‬‬ ‫יתקיים כיבוש ארץ ישראל‪ ,‬ולשם כך נכנסת כנסת‬ ‫ושיעור הדברים כך הוא‪ :‬הנה‪ ,‬עומדים כאן בני‬ ‫ישראל לארץ ישראל‪ ,‬כי היא המאחדת בין בני‬ ‫ישראל להיכנס אל הארץ הקדושה‪ .‬עתה עומדת‬ ‫ישראל‪ .‬וזהו 'אתם נצבים' ‪ -‬שנמשלו למלאכים‬ ‫עיקר ההכנה לראש השנה היא בהשבה אל‬ ‫להסתיים שליחותו של משה רבינו אליהם‪ ,‬ועוד‬ ‫מעט יעביר את שבט ההנהגה אל יהושע בן נון‬ ‫הנקראים 'עומדים'‪ ,‬מלשון 'מצבה'‪ ,‬שהיא הביטוי‬ ‫לאחדות כלל ישראל‪ ,‬וזו היא הדרך לבוא אל יום‬ ‫הלב עד כמה גודל חשיבות התפילה‪ ,‬הפועלת‬ ‫שיעבור את הירדן בראש צבאות ישראל‪ ,‬ויחלו‬ ‫ראש השנה‪.‬‬ ‫בכל המצבים‪ .‬שהרי על קין נגזרה גזירה‬ ‫בכיבוש הארץ‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬הלכה היא כי "כיבוש יחיד לאו שמיה‬ ‫עיקר התיקון בדור המדבר‪ ,‬והשלמתו בארץ ישראל‬ ‫נוראה‪ ,‬ועל ידי תפילה המתיק את הדין‬ ‫כיבוש"‪ .‬ועומק הענין בזה‪ ,‬כי אין כיבושה של ארץ‬ ‫לאור הדברים האלה‪ ,‬נמשיך בדרך זו ונעמוד‬ ‫ישראל כשאר כיבושי מלחמה‪ ,‬שכובשים בני אדם‬ ‫על רעיון מופלא עוד יותר‪ .‬הנה‪ ,‬כבר בדברי ה'שם‬ ‫נחלת אדמה כדי שיהיה להם מקום לגור שם‪ ,‬אלא‬ ‫עבודת כלל ישראל היא‪ .‬שכן "ארץ ישראל בעצמה‬ ‫משמואל' עצמו מבואר החילוק בין עמידת בני‬ ‫ישראל אצל משה רבינו לעמידתם לאחר מכן בימי‬ ‫הרצון וההזמנה למעשה ‪ -‬כמוהו כמעשה‬ ‫היא כנסת ישראל‪ ,‬והיא המאחדת את כל כלל‬ ‫יהושע‪ .‬כי אמנם כבר בימי משה נזכרו כל עשרת‬ ‫ואם כן קשה‪ ,‬אחר שאין כח ביחיד לעשות מאומה‪,‬‬ ‫ישראל‪ ,‬ולא נתערבו ישראל זה לזה עד שעברו את‬ ‫הכתות שבישראל יחד ונעשו מצבה אחת‪ ,‬אולם‬ ‫אלא רק על ידי שיצטרף אל הכלל‪ ,‬והכלל הרי אינו‬ ‫הירדן‪ ,‬שארץ ישראל היא המאחדת אותם ועושה‬ ‫אחדותם בפועל היתה רק בימי יהושע‪ ,‬אחר שעברו‬ ‫קולט את מי שאינו ראוי‪ ,‬אם כן מה יעשה מי שלא‬ ‫אותם כאיש אחד‪ ,‬על כן צריך לכיבוש ארץ ישראל‬ ‫את הירדן וכבשו את הארץ כדין כיבוש רבים‪ .‬כי‬ ‫זכה‪ ,‬וכיצד יחבר עצמו אל הכלל‪.‬‬ ‫כח הכלל"‪ ,‬כלשונו שם‪.‬‬ ‫מקום החיבור של כנסת ישראל הוא בארץ ישראל‪.‬‬ ‫אלא‪ ,‬לכך מכוונים דברי המדרש שהובאו תחילה‪,‬‬ ‫נמצא‪ ,‬כי מאחר וארץ ישראל היא העושה את‬ ‫אולם פלא עצום יש בדבר‪ .‬דור המדבר‪ ,‬דור דעה‪,‬‬ ‫על הפסוק 'שרפים עומדים ממעל לו'‪ .‬כי שם פירש‬ ‫ישראל לחטיבה אחת‪ ,‬לא יועיל כיבושה על ידי‬ ‫הלא תיקנו כבר את רוב התיקון הנצרך‪ ,‬וכל הנותר‬ ‫רש"י כי 'ממעל לו' היינו מוכנים לשמשו‪ ,‬שעומדים‬ ‫הפרטים‪ ,‬אלא רק בכח הכלל‪.‬‬ ‫מוכנים ומצפים לשמוע את השליחות שאליה‬ ‫לתקן עד עת בוא הגאולה השלימה הוא חלק קטן‬ ‫לעומת מה שעשו דור הענקים הזה‪ ,‬אשר העניקו‬ ‫ישתלחו‪ .‬כי מלאך הוא שליח‪ ,‬ואין לו שם עצמי אלא‬ ‫ברית הערבות‬ ‫חמה בקומתן‪ .‬וכתב רבינו האריז"ל כי דור המדבר‬ ‫לפי שליחותו‪ ,‬וקודם שנשלח אין לו מהות ומציאות‬ ‫משום כך העמיד משה רבינו את ישראל קודם‬ ‫העלו ר"ב מתוך רפ"ח ניצוצות הקדושה שנפלו‬ ‫כלל‪ ,‬וכל מהותו היא ההמתנה והציפייה‪ ,‬וזהו 'עומד'‬ ‫כניסתם לארץ ועשאם מצבה‪ ,‬והעבירם בברית עם‬ ‫לבין הקליפות‪ ,‬וזהו המכוון בלשון הכתוב שאמר‬ ‫‪ -‬מוכן ומזומן לקבל שליחותו‪.‬‬ ‫ה' יתברך‪ ,‬ככתוב )דברים כט ט‪-‬יא(‪" :‬א ַּתֶם נ ִּצָב ִים הַ ּיוֹם‬ ‫הקדוש ברוך הוא למשה רבינו )דברים ג כו( "ר ַב לָך ְ"‪.‬‬ ‫בדומה לזה‪ ,‬גם בני ישראל נצבים מוכנים‬ ‫ּכ ֻּלְכ ֶם לִפ ְנ ֵי ה' אֱלֹקֵיכ ֶם וגו' לְעָבְרְך ָ ּבִבְר ִית ה' אֱלֹקֶיך ָ‬ ‫וכפי שמביא רבינו האור החיים הקדוש על הפסוק‬ ‫ומזומנים‪ ,‬וכל רצונם ‪ -‬לעשות רצון קונם‪ ,‬ואף‬ ‫וּ בְאָל ָתוֹ אֲׁשֶר ה' אֱלֹקֶיך ָ ּכֹר ֵת ע ִּמְך ָ הַ ּיוֹם"‪.‬‬ ‫)במדבר י לה( "ו ַיְה ִי ּב ִנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹׁשֶה קוּ מָה ה'‬ ‫כי מצד הציווי לא נאמרו כל המצוות לכל פרט‬ ‫וכבר עמד בזה רבינו האור החיים הקדוש‪ ,‬וכתב‬ ‫ו ְיָפ ֻצוּ אֹיְב ֶיך ָ ו ְי ָנ ֻסוּ מְשַׂנְאֶיך ָ מ ִּפ ָנ ֶיך ָ"‪ ,‬כי במדבר הגדול‬ ‫מישראל‪ ,‬אולם מצד הרצון וההכנה ‪ -‬עומדים כולם‬ ‫כי תוכן ברית זו הוא כדי להעמיד את כל ישראל‬ ‫והנורא היתה עבודת בני ישראל להוציא בלעו של‬ ‫ומוכנים לקיים ככל שיצטוו‪ .‬גם הישראלים מוכנים‬ ‫כערבים זה לזה‪ ,‬אשר לא נכנסו ישראל בברית זו עד‬ ‫הסטרא אחרא מפיו ולברר את ניצוצות הקדושה‬ ‫לקיים את מצוות הכהנים‪ ,‬וגם העם מבקשים לקיים‬ ‫אשר באו להיכנס לארץ ישראל‪ ,‬אשר היא המאחדת‬ ‫השוכנות במדבר ציה‪ .‬וכאשר נסע הארון נתדבקו‬ ‫את מצוות המלך‪ ,‬וכל אחד עומד כאבר מאברי כלל‬ ‫בין כל בני ישראל‪ ,‬ועושה את היחידים הרבים‬ ‫בו כל ניצוצי הקדושה‪ ,‬ונתפוצצו ונשתברו כל‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫ליחידות אחת כללית‪.‬‬ ‫הקליפות האוחזות בהם‪.‬‬ ‫בבחינה זו נשתוו ישראל והמלאכים‪ ,‬להיות‬ ‫אם כן‪ ,‬כיבושה של ארץ ישראל אינו נטילת הארץ‬ ‫שניהם עומדים ונצבים‪ .‬כי עיקר מעלתם ‪-‬‬ ‫בלבד‪ ,‬אלא איחוד וחיבור בני ישראל לכדי כלל‪.‬‬ ‫חטא העגל וחטא המרגלים‬ ‫בעמידתם מוכנים ומזומנים לשליחותם‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬עשרה נסיונות ניסו אבותינו את המקום‬ ‫בכח הכלל מתקיימת כל המצוות ונשלם צלם אלקים‬ ‫ברוך הוא במדבר )אבות פרק ה משנה ד(‪ ,‬אולם שנים‬ ‫בתוך עמי אנכי יושבת‬ ‫ומוסיף השם משמואל וכותב על פי מה שביאר‬ ‫מבין העשרה שינו את מהלך המציאות‪ .‬החטא‬ ‫מטעם זה העמיד משה רבינו את בני ישראל‬ ‫במקום אחר‪ ,‬שנצחונם של ישראל בא מצד צלם‬ ‫הראשון הוא חטא העגל‪ ,‬אשר לפניו היו ישראל‬ ‫ועשאם מצבה קודם שמסרם לידי יהושע‪ ,‬וכן עשה‬ ‫אלקים שעליהם‪ .‬והנה‪ ,‬צלם אלקים אינו שורה אלא‬ ‫כאדם הראשון קודם החטא‪ ,‬ובו נפלו מאיגרא רמה‬ ‫שמואל הנביא קודם שבא שאול ומלך עליהם‪ ,‬כי‬ ‫על מי שנשלמה צורת כל רמ"ח אברי הנפש שבו‬ ‫לבירא עמיקתא‪ .‬והחטא השני הוא חטא המרגלים‪,‬‬ ‫בהעברתם ממנהיג למנהיג עליהם להיות מאוחדים‬ ‫על ידי קיום רמ"ח מצוות עשה; והרי לא יוכל אדם‬ ‫ב‬ ‫עינים מאירות‬ ‫עלך ]מה שבלבך על חברך‪ ,‬הוא מה שבלבו עליך["‪.‬‬ ‫כט‪ .(.‬היה זה ביום תשעה באב‪ ,‬ובמשך ארבעים שנה‬ ‫אשר מחמתו נגזר על בני ישראל שלא ייכנסו לארץ‪,‬‬ ‫ומקורו מדברי חז"ל )ילקוט שמעוני רמז תת"ה(‪ .‬כי כמים‬ ‫מתו בני דור המדבר ביום הזה‪ ,‬בכל שנה קבוצה‬ ‫ויעמדו במדבר ארבעים שנה‪.‬‬ ‫הפנים לפנים‪ ,‬ומי שסובר כי רעהו שונא לו ‪ -‬אות‬ ‫אחת‪ ,‬עד שמתו כולם‪ .‬בזה היום נחרב בית המקדש‬ ‫הוא כי בלבו שלו עצמו חבויה שנאה כבושה כלפיו‪.‬‬ ‫הראשון‪ ,‬ולאחר מאות שנים ‪ -‬גם בית המקדש השני‪.‬‬ ‫עלובה כלה‬ ‫אם כן‪ ,‬כאשר רגנו ישראל באהליהם ששונא ה' אותם‬ ‫וכפי ששנינו במשנה )שם כו‪ (.‬כי חמישה מאורעות‬ ‫על אודות חטא העגל שחו חז"ל בחריפות ואמרו‬ ‫חלילה‪ ,‬הרי זה מורה על מידת השנאה שפעפעה‬ ‫קשים אירעו לאבותינו ביום הזה‪.‬‬ ‫)שבת פח‪" :(:‬אמר עולא‪ ,‬עלובה כלה מזנה בתוך חופתה‪.‬‬ ‫בליבם‪ .‬ומכאן ואילך החל פושה נגע רע זה בישראל‪,‬‬ ‫אם כן‪ ,‬אחר חטא המרגלים הפסידו ישראל את כל‬ ‫אמר רב מרי ברה דבת שמואל‪ ,‬מאי קרא‪) ,‬שיר השירים‬ ‫וכלשון רבינו "ותהר צרה זו ותלד מדה רעה זו אשר‬ ‫אשר ניתן בידם‪ .‬ומאחר שדיברו סרה על הארץ‪ ,‬ולא‬ ‫א יב( 'עד שהמלך במסבו נרדי' וגו' 'נתן ריחו'‪ .‬אמר‬ ‫החריבה בית ראשון ושני‪ ,‬כי בבית ראשון היה שנאת‬ ‫אבו להיכנס אליה‪ ,‬בכו בכייה לדורות‪.‬‬ ‫רב‪ ,‬ועדיין חביבותא היא גבן עדיין ניכרת חיבת ה'‬ ‫חנם בין נשיאי ישראל‪ ,‬ובבית שני פשתה הנגע בין‬ ‫לישראל גם בפסוק זה שדרשוהו לגנאי‪ ,‬כי בלשון‬ ‫כל ישראל"‪.‬‬ ‫חומרת חטא המרגלים יותר מחטא העגל‬ ‫עדינה דיבר הכתוב‪ ,‬דכתיב 'נתן' ולא כתב 'הסריח'"‪.‬‬ ‫בלשוננו אנו נבאר‪ ,‬כי חטא העגל הוא חטא שבין‬ ‫ויש להבין‪ ,‬כי לכאורה פלא גדול ועצום יש כאן‪.‬‬ ‫מה נורא היה חטא העגל‪ .‬הן במתן תורה זכו‬ ‫אדם למקום‪ ,‬וכמוהו כבגידה בקדוש ברוך הוא‬ ‫בחטא העגל‪ ,‬היה חטאם של ישראל נורא ואיום‪,‬‬ ‫ישראל לעלות למדרגה עצומה ונישאה‪ ,‬פסקה‬ ‫כביכול‪ .‬אולם חטא המרגלים הוא מעין חטא שבין‬ ‫חטא עבודה זרה‪ ,‬ולא עוד אלא שנעשה סמוך ונראה‬ ‫זוהמתן ונעשו נקיים זכים ומטוהרים‪ .‬כל חיסרון‬ ‫אדם לחבירו‪ ,‬ומקורו בשנאה‪ .‬ואף שעל הארץ דיברו‪,‬‬ ‫למתן תורה‪ ,‬מיד אחר שראו בעיניהם בהגלות ה'‬ ‫אנושי לא היה בהם‪ ,‬וכל הנגעים הבאים על בני אדם‪,‬‬ ‫אך מכאן נכנסה גם שנאת חינם המשלחת מדנים בין‬ ‫על הר סיני‪ ,‬והנה אומרים הם כלפי אליל זהב "א ֵּל ֶה‬ ‫אשר מקורם מזוהמת החטא ‪ -‬פסקו ועברו מהם‪.‬‬ ‫אחים‪ ,‬וכפי שיתבאר יותר להלן‪.‬‬ ‫שׂרָא ֵל אֲׁשֶר הֶע ֱלוּ ך ָ מֵאֶר ֶץ מִצְר ָי ִם" )שמות לב‬ ‫אֱלֹה ֶיך ָ י ִ ְ‬ ‫כך זכו להביא את העולם כולו למצבו שהיה בזמן‬ ‫תפילה עושה מחצה‬ ‫ד(‪ .‬עלובה כלה המקלקלת בתוך חופתה‪ .‬אך הנה‪,‬‬ ‫עומד משה רבינו ומחלה את פני ה'‪ ,‬מפציר ומתחנן‬ ‫בריאתו‪ ,‬והם עצמם היו כפי שהיה קודם חטא אדם‬ ‫הראשון‪.‬‬ ‫על פי יסוד מופלא זה של רבינו הכלי יקר‪ ,‬נוכל‬ ‫בתפילה ‪ -‬ותפילתו נענית‪ ,‬וזוכים ישראל לי"ג‬ ‫והנה ברגע אחד איבדו ישראל את כל זאת‪ ,‬כאשר‬ ‫לבאר ענין אחד מדברי המדרש בפרשתנו‪ .‬במדרש‬ ‫מידות הרחמים‪ ,‬ליום הכפורים ולמשכן‪ .‬מתנות‬ ‫עשו את חטא העגל‪ .‬קודם החטא זכו לחירות מן‬ ‫דברים רבה פותחת כל אחת מן הפרשיות בדבר הלכה‪,‬‬ ‫גדולות אשר עד היום הזה פועלים אנו על ידן כדי‬ ‫היצר הרע‪ ,‬ומכל הענינים המפריעים לאדם להיות‬ ‫וכך גם בפרשת נצבים )ח‪ ,‬א(‪ .‬תחילה עוסק המדרש‬ ‫לכפר על כל חטאותינו‪ .‬וכמו שאמרו חז"ל )ראה עבודה‬ ‫דבוק וקשור בו יתברך בעבודתו‪ .‬ועתה שוב מלאים‬ ‫ב"אדם מישראל שלא התפלל תפלת השחר או תפלת‬ ‫זרה ה‪ ,(.‬כי לא היו ישראל ראויין לאותו החטא ‪ -‬אלא‬ ‫ימיהם בנסיונות וחטאים‪ ,‬בקשיים הבאים ממלחמת‬ ‫מוסף או תפלת המנחה‪ ...‬אי זו שעה מותר לו להתפלל‬ ‫כדי ללמד תשובה לרבים‪.‬‬ ‫היצר‪ ,‬ושוב אין להם חירות ממלאך המוות‪ ,‬והכל‬ ‫ויצא בה ידי חובתו‪ ,‬וכיצד הוא צריך לעשות"‪.‬‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬חטא המרגלים למראית עין אינו‬ ‫מחמת החטא‪.‬‬ ‫לאחר מכן עוסק המדרש בכוחה של תפילה‪ ,‬ובפרט‬ ‫נראה חמור כל כך‪ ,‬ואינו אלא פגם בקדושת ארץ‬ ‫בענין מה ש'עושה מחצה'‪ ,‬ומביא כמה דוגמאות לזה‪,‬‬ ‫ישראל‪ ,‬אשר דיברו עליה רעה‪ .‬ודווקא על זה החטא‬ ‫כמה מעלות טובות אחר חטא העגל‬ ‫וז"ל‪" :‬גדולה היא התפלה לפני הקדוש ברוך הוא‪ .‬אמר‬ ‫נענשו לדורות‪ ,‬כל החורבנות והגלויות יצאו ממנו‪,‬‬ ‫מאידך גיסא‪ ,‬אחר חטא העגל נתחדש חידוש‬ ‫רבי אלעזר‪ ,‬רצונך לידע כחה של תפלה‪ ,‬אם אינה‬ ‫ועד היום הזה אנו סובלים מחמתו ומצפים לגאולה‬ ‫עצום בכח התשובה‪ ,‬כי עלה משה רבינו למרום‬ ‫עושה כולה ‪ -‬חציה היא עושה‪ .‬קין עמד על הבל אחיו‬ ‫השלימה‪ .‬למתנה מיוחדת ‪ -‬לא זכינו אחר חטא‬ ‫וביקש מלפני ה' שיסלח לישראל‪ ,‬והקדוש ברוך‬ ‫והרגו‪ ,‬יצאה גזירה )בראשית ד יב( 'נע ונד תהיה בארץ'‪,‬‬ ‫המרגלים‪ ,‬שלא כבחטא העגל‪.‬‬ ‫הוא נתרצה לו ואמר לו 'סלחתי כדברך'‪ ,‬וכיון‬ ‫מיד עמד ונתודה לפני הקדוש ברוך הוא‪ ,‬שנאמר )שם‬ ‫שהיתה עלייתו בראש חודש אלול ועד יום הכפורים‪,‬‬ ‫פסוק יג( 'גדול עוני מנשוא'‪ .‬אמר לפניו‪ ,‬רבונו של עולם‪,‬‬ ‫כל העולם אתה סובל ולעוני אי אתה סובל‪ ,‬כתבת‬ ‫מהו 'חולת אהבה' ‪ -‬מחלה של אהבה‪,‬‬ ‫נעשו ימים אלו ימי רצון לדורות‪ ,‬וגם אנו תוקעים‬ ‫בשופר בחודש אלול זכר להעברת הקול במחנה‬ ‫)מיכה ז יח( 'נושא עון ועובר על פשע'‪ ,‬סלח לעוני שהוא‬ ‫אהבה המביאה את האוהב לידי מחלה‬ ‫שהיתה בימים אלו‪ ,‬וכפי שכתב הטור )אורח חיים סימן‬ ‫גדול‪ .‬מיד מצא חסד לפני הקדוש ברוך הוא ונמנע‬ ‫ממנו 'נע'‪ ,‬חצי הגזירה‪ ,‬שכן כתיב )בראשית שם פסוק טז(‬ ‫עד שלא ימלא רצונו הבא מתוך אהבתו‬ ‫תקפ"א(‪ .‬הנה כי כן‪ ,‬המתנה הגדולה והעצומה של יום‬ ‫הכפורים‪ ,‬שהיו יום כפרה וטהרה לישראל ‪ -‬זכו לה‬ ‫'וישב בארץ נוד'‪ .‬מכאן אתה למד שגדולה התפלה‬ ‫ישראל אחר חטא העגל‪.‬‬ ‫לפני הקדוש ברוך הוא"‪.‬‬ ‫ולא זו בלבד‪ ,‬אלא שדווקא לאחר חטא העגל גילה‬ ‫ידעני בין ערך תפילה‬ ‫שורש שנאת חינם ‪ -‬בחטא המרגלים‬ ‫לו הקדוש ברוך הוא למשה רבינו את סוד י"ג מידות‬ ‫כדי ליישב את כל הענין‪ ,‬נביא בזה את דברי הכלי‬ ‫הרחמים )ראה שמות לד ה‪-‬ז(‪ .‬ואכן‪ ,‬בחודשי הרחמים‬ ‫ויש להבין‪ ,‬אמנם כאמור בכל פרשה פותח המדרש‬ ‫בהלכה‪ ,‬אך בכל מקום ההלכה היא מענין הפרשה‪,‬‬ ‫יקר בתחילת פרשת דברים‪ ,‬אשר הזכרנום פעמים‬ ‫והסליחות יודעים ישראל לפעול כסדר הזה‪ ,‬ולזכות‬ ‫וכפי שמבואר בכל אחת מהן בדברי המדרש עצמו‪,‬‬ ‫הרבה‪ ,‬ויש בהם יסודות גדולים ונפלאים בענין חטאי‬ ‫למחילה וסליחה בימים הנוראים והקדושים‪.‬‬ ‫אולם מה ענין הלכות תפילה לפרשת נצבים דווקא‪.‬‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫זאת ועוד אחרת‪ ,‬שלאחר מכן זכו ישראל‬ ‫עמדו על כך מפרשי המדרש‪ ,‬וכתבו כי אין צורך‬ ‫הנה נודע מה שאמרו חז"ל )יומא ט‪ (:‬בסיבת חורבן‬ ‫שישרה הקדוש ברוך הוא שכינתו עליהם במשכן‪,‬‬ ‫לבקש קשר לפרשה עצמה‪ ,‬אלא משום שפרשה זו‬ ‫שני בתי המקדש‪ ,‬הראשון והשני‪ ,‬וכלשונם‪" :‬מקדש‬ ‫אשר מלאכתו החלה מיד לאחר שזכו לכפרה ביום‬ ‫נקראת בסמוך לראש השנה‪ ,‬אשר 'יומא דצלותא'‬ ‫ראשון מפני מה חרב‪ ,‬מפני שלשה דברים שהיו בו‪,‬‬ ‫הכפורים‪ ,‬והמשכן עצמו הוא המכפר על חטא העגל‪,‬‬ ‫הוא‪ ,‬ועיקר עבודת היום היא בתפילה ‪ -‬לכן הודיעונו‬ ‫עבודה זרה‪ ,‬וגלוי עריות‪ ,‬ושפיכות דמים וכו'‪ .‬אבל‬ ‫וכפי שדרשו חז"ל )ראה שמות רבה נא ד( על הפסוק )שמות‬ ‫חז"ל כאן בין ערך תפילה‪ ,‬לידע עד היכן הדברים‬ ‫מקדש שני‪ ,‬שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות‬ ‫לח כא וברש"י שם( "א ֵּל ֶה פ ְקוּ ד ֵי ה ַּמִׁש ְּכ ָן מִׁש ְּכ ַן הָעֵד ֻת" ‪-‬‬ ‫מגיעים‪ .‬כי עיקר ההכנה לראש השנה היא בהשבה‬ ‫חסדים מפני מה חרב‪ ,‬מפני שהיתה בו שנאת חנם‪.‬‬ ‫"עדות לישראל שויתר להם הקדוש ברוך הוא על‬ ‫אל הלב עד כמה גודל חשיבות התפילה‪ ,‬הפועלת‬ ‫ללמדך ששקולה שנאת חנם כנגד שלש עבירות‪,‬‬ ‫מעשה העגל‪ ,‬שהרי השרה שכינתו ביניהם"‪.‬‬ ‫בכל המצבים‪ .‬שהרי על קין נגזרה גזירה נוראה‪ ,‬ועל‬ ‫עבודה זרה‪ ,‬גלוי עריות‪ ,‬ושפיכות דמים"‪.‬‬ ‫עולה אם כן‪ ,‬כי אמנם מכשלה גדולה היתה‬ ‫ידי תפילה המתיק את הדין‪ .‬מכאן אתה למד‪ ,‬כי גם‬ ‫ומפרש רבינו‪ ,‬כי מידת שנאת חינם שישנה‬ ‫לישראל בחטא העגל‪ ,‬בסכנה גדולה עמדו‪ ,‬וגם‬ ‫כאשר עומדים כנגד האדם מקטרגים נוראים‪ ,‬ועשה‬ ‫בישראל‪ ,‬תולדה היא מבכיית החינם שבכו בתשעה‬ ‫לאחר הסליחה לא שבו למעלתם‪ .‬אך עם כל זאת‪,‬‬ ‫מעשים חמורים במשך השנה‪ ,‬באופן המביא לידי‬ ‫באב‪] .‬במאמר המוסגר נאמר‪ ,‬כי ניתן היה לפרש דבר‬ ‫המשיך הקדוש ברוך הוא להרעיף עליהם מטובו‬ ‫קטרוג קשה ‪ -‬יוכל לקרוע גזר דינו בכח התפילה‪.‬‬ ‫זה על פי מה שנודע מדברי רבותינו המקובלים זיע"א‬ ‫הגדול‪ ,‬וכמה מעלות טובות ומתנות גדולות שזכו‬ ‫)ראה שער הגלגולים הקדמה ל"ו; מגלה עמוקות על התורה פרשת‬ ‫להן גם אחר החטא‪.‬‬ ‫עבירות שבין אדם לחבירו‬ ‫תזריע‪ ,‬ועל ואתחנן אופן מג(‪ ,‬כי חטא המרגלים שייך לחטא‬ ‫אמנם יש להבין‪ ,‬הלא חטאו של קין היה בכפליים‪,‬‬ ‫הראשון שבין אדם לחבירו שהיה בכלל ישראל ‪-‬‬ ‫בכייה לדורות‬ ‫הן בין אדם למקום‪ ,‬והן בין אדם לחבירו‪ ,‬שהרי רצח‬ ‫הוא חטא מכירת יוסף‪ ,‬שבו עשרה האחים נכשלו‬ ‫עוד כמה נסיונות ניסו ישראל את ה' במדבר‪ ,‬וכפי‬ ‫את אחיו את הבל‪ .‬והלא אפילו יום הכפורים אינו‬ ‫בשנאה כלפי יוסף אחיהם‪ ,‬ונתגלגלו נשמותיהם‬ ‫שרמז להם משה רבינו בתוכחתו )דברים א א(‪" :‬א ֵּל ֶה‬ ‫מכפר על עבירות שבין אדם לחבירו עד שירצה את‬ ‫בנשמות המרגלים‪ ,‬ולא עלתה בידם לתקן את‬ ‫שׂרָאֵל ּבְעֵב ֶר הַ ּיַר ְּד ֵן‬ ‫ה ַּדְבָר ִים אֲׁשֶר ּד ִּב ֶר מֹׁשֶה אֶל ּכ ָל י ִ ְ‬ ‫חבירו‪.‬‬ ‫החטא‪ ,‬אלא אדרבה‪ ,‬הוסיפו לחטוא והעמיקו סרה‪.‬‬ ‫ּב ַּמִד ְּב ָר ּב ָ ֲערָב ָה מוֹל סוּף ּב ֵין ּפ ָאר ָן וּ ב ֵין ּתֹפ ֶל וְלָב ָן‬ ‫אך נראה שורש הענין‪ ,‬במה שנתבאר למעלה כי‬ ‫אולם רבינו מפרשו על דרך אחרת לפי פשוטו[‪.‬‬ ‫ו ַ ֲחצֵרֹת וְד ִי זָה ָב"‪.‬‬ ‫שורש חטא המרגלים נעוץ בחטא מכירת יוסף‪ ,‬שהיה‬ ‫כי הנה‪ ,‬בענין המרגלים אמר משה לישראל )דברים‬ ‫אולם חטא אחד היה‪ ,‬אשר שינה את פני כל‬ ‫חטא שבין אדם לחבירו‪ .‬הנה כאשר ירדו השבטים‬ ‫א כז( "ו ַּתֵר ָג ְנוּ בְאָהֳל ֵיכ ֶם ו ַּתֹאמְרוּ ּבְשִׂנְאַת ה' אֹתָנוּ‬ ‫המציאות שעמדו בה ישראל במדבר‪ ,‬והוא חטא‬ ‫הקדושים למצרים‪ ,‬נראה היה שהחל כבר התיקון‬ ‫הוֹצ ִיאָנוּ מֵאֶר ֶץ מִצְר ָי ִם"‪ .‬והביא רש"י שם וז"ל‪" :‬והוא‬ ‫המרגלים‪ ,‬אשר לאחריו נגזרה עליהם הגזירה‬ ‫ובאו לכלל אחדות‪ ,‬אך הנה באו המרגלים ופגמו‬ ‫היה אוהב אתכם‪ ,‬אבל אתם שונאים אותו‪ .‬משל‬ ‫הנוראה‪ ,‬ואמר להם הקדוש ברוך הוא‪" :‬אתם בכיתם‬ ‫בשנית‪ ,‬ועוררו את החטא כמי שלא נתקן‪ ,‬ושוב‬ ‫הדיוט אומר‪ ,‬מה דבלבך על רחמך ‪ -‬מה דבלביה‬ ‫בכיה של חנם ‪ -‬ואני קובע לכם בכיה לדורות" )תענית‬ ‫ג‬ ‫עינים מאירות‬ ‫נצבים היום כולכם' איננה‪ ,‬וממילא יש חורבן‪.‬‬ ‫ב ‪ -‬יום הכסא‪ ,‬ג( לפרש לשון הכתוב )תהלים לד י( "י ְראוּ‬ ‫נתעורר בהם עוון שנאת חינם‪' ,‬בשנאת ה' אותנו'‪,‬‬ ‫מהי העצה היעוצה לעשות במצב זה ‪ -‬להגביר‬ ‫אֶת ה' קְדֹׁשָיו ּכ ִי אֵין מַחְסוֹר ל ִירֵאָיו"‪ .‬כי יש להבין‪,‬‬ ‫ועל ידי זה נמנעה כניסתם לארץ ישראל‪ ,‬ונגרמו כל‬ ‫את כח היראה‪ .‬לא די באהבה שאוהב הקדוש ברוך‬ ‫הלא יש לירא את ה' מפני גדולתו ורוממותו‪ ,‬אך מהו‬ ‫החורבנות מחמת שנאת חינם‪ .‬והנה‪ ,‬שנאת המרגלים‬ ‫הוא את עמו ישראל‪ ,‬ומוציאם ממצרים בחיפזון‬ ‫הטעם לירא משום שאין מחסור ליראיו‪ ,‬וכי רק כדי‬ ‫היתה כלפי מעלה כביכול‪ ,‬אולם שורש שנאתם היה‬ ‫ובשפע גדול‪ ,‬אלא יש לירא מפניו ולהיזהר בכבודו‪.‬‬ ‫לקבל פרס ירא זה את ה'‪.‬‬ ‫בשנאת האחים‪ ,‬עליהם נאמר )בראשית לז ד‪-‬ה( "ו ַּיִשְׂנ ְאוּ‬ ‫אלא‪ ,‬יראה היא צמצום‪ ,‬ואהבה היא התפשטות‬ ‫שׂנֹא אֹתוֹ"‪.‬‬ ‫אֹתוֹ וגו' ו ַּיוֹסִפוּ עוֹד ְ‬ ‫עיקר היראה בדבר המסור ללב‬ ‫והיאך יגביר האדם בלבו את כח היראה‪ .‬זאת‬ ‫בלא גבול‪ .‬והצמצום הוא שורש הדינים כולם‪ .‬כי‬ ‫באמת כבודו יתברך מלא עולם‪ ,‬אלא שכדי שיהיה‬ ‫אני לדודי ודודי לי‬ ‫למדנו מן התורה‪ ,‬כי היכן נכתב )ויקרא יט יד( "ו ְיָר ֵאתָ‬ ‫קיום לעולמות ‪ -‬לשון 'העלם'‪ ,‬גזרה חכמתו יתברך‬ ‫ומעתה נבוא אל פירוש הענין‪ ,‬ושבה והיתה לבאר‪.‬‬ ‫ּמֵאֱלֹקֶיך ָ" ‪ -‬בדבר המסור ללב‪ ,‬כתחילת הפסוק שם‬ ‫כי מצד העולמות תהיה הסתרה לשפעת אורו‬ ‫הנה חטא העגל היה חטא שבין אדם למקום‬ ‫"לֹא תְק ַּל ֵל חֵרֵׁש וְלִפ ְנ ֵי עִוּ ֵר לֹא ת ִּתֵן מִכְׁשֹל"‪ .‬והטעם‬ ‫הגדול‪ ,‬כדי שיהיה להם קיום ולא יתבטלו מאליהם‪.‬‬ ‫כאמור‪ .‬וכבר הבאנו את דברי הגמרא הדורשת על‬ ‫כפי שפירש רש"י שם ]ומקורו בגמרא במסכת‬ ‫נמצא כי הצמצום צורך עבודה הוא‪ .‬כי הירא מכל‬ ‫חטא זה את הפסוק 'עד שהמלך במסיבו נרדי נתן‬ ‫קידושין )לב‪" ,[(:‬לפי שהדבר הזה אינו מסור לבריות‬ ‫דבר שבעולם ‪ -‬הרי זה אות על חסרונו‪ ,‬שלא יוכל‬ ‫ריחו'‪ .‬וכדרשת רב‪ ,‬שעדיין לשון חביבות היא כלפי‬ ‫לידע אם דעתו של זה לטובה או לרעה‪ ,‬ויכול‬ ‫להתגבר על הדבר שירא מפניו‪ ,‬אולם הירא מפני ה'‬ ‫בני ישראל‪.‬‬ ‫להשמט ולומר לטובה נתכוונתי‪ ,‬לפיכך נאמר בו‬ ‫יתברך‪ ,‬נוגע הוא בשורש הצמצום הראשון שהוא‬ ‫פסוק זה מספר שיר השירים )א יב(‪ ,‬מקומו בתוך‬ ‫'ויראת מאלקיך' ‪ -‬המכיר מחשבותיך‪ .‬וכן כל דבר‬ ‫שורש היראה‪ ,‬ושם הרי נועד הצמצום לטובה‬ ‫כמה פסוקים העוסקים ביציאת מצרים ובאהבת‬ ‫המסור ללבו של אדם העושהו ואין שאר הבריות‬ ‫ולאהבה‪ ,‬כדי שיהיה קיום לעולם‪ ,‬אם כן גם יראתו‬ ‫ה' הגדולה שנתגלתה אז לישראל‪ .‬ובתוכם בא‬ ‫מכירות בו‪ ,‬נאמר בו 'ויראת מאלקיך'"‪.‬‬ ‫של זה אין בה שום חיסרון‪ ,‬אלא אדרבה ‪ -‬היא‬ ‫הכתוב הנזכר‪ ,‬כי חטאו ישראל בעגל ככלה זו אשר‬ ‫ואכן נכתבה אזהרה זו בכמה פרשיות בתורה‪.‬‬ ‫שורש קיומו‪ .‬וזהו 'יראו את ה' קדושיו'‪ ,‬ומפני מה‪,‬‬ ‫בעומדה תחת חופתה נושאת עיניה לאחר‪ .‬אולם גם‬ ‫וכגון במצות הידור פני זקן‪ ,‬איש אינו יודע באדם‬ ‫על שום שאין יראה זו נובעת מחיסרון ואינה מעידה‬ ‫אז לא הסיר הקדוש ברוך הוא אהבתו‪ ,‬ככתוב )שם‬ ‫זה שלא קם האם אכן לא ראה את הזקן‪ ,‬או שמא‬ ‫על חיסרון‪ ,‬אלא כדי שלא יבואו לזלזל במלך מתוך‬ ‫ב ד( "הֱב ִיאַנ ִי אֶל ּב ֵית הַ ּי ָי ִן וְד ִג ְלוֹ עָל ַי אַ ֲהב ָה"‪ ,‬ודרשו‬ ‫העצים עיניו כמי שלא ראהו‪ .‬אך הקדוש ברוך הוא‬ ‫אהבה ללא גבול‪ ,‬וכן לא תתבטל מציאותם מגודל‬ ‫חז"ל )במדבר רבה ב ג( "ודילוגו עלי אהבה"‪ ,‬כי גם בשעה‬ ‫בוחן כליות ולב ויודע נסתרות‪ ,‬ומפניו יש לירא‬ ‫האהבה כאשר לא יוכלו לעשות ככל רצון המלך‪ .‬אם‬ ‫שעוסקים ישראל בתורה בדרך דילוג ושלא כהוגן‪,‬‬ ‫ולקיים מצוותיו‪ .‬כמו כן באיסור אונאה‪ ,‬הלוואה‬ ‫הוא יתברך מראה להם פנים יפות ושמח בהם‪ .‬וגם‬ ‫ברבית‪ ,‬ושעבוד עבד עברי בפרך ‪ -‬אלו דברים‬ ‫לאחר שחטאו לא פגה האהבה‪.‬‬ ‫הנעשים בתוך ביתו של אדם‪ ,‬הרחק מעיני הבריות‪,‬‬ ‫כי אמנם נגזר עליהם ה'מוות'‪ ,‬אולם‬ ‫וכן ממשיכים שם הכתובים העוסקים באהבת ה'‬ ‫ועל כן נאמר בהם 'ויראת מאלקיך'‪.‬‬ ‫האהבה במקומה עומדת‪ .‬ואש אהבה‬ ‫לישראל ואהבת ישראל לה'‪" ,‬הִׁש ְּבַע ְּתִי אֶתְכ ֶם ּב ְנוֹת‬ ‫ואופן התיקון לזה ‪ -‬הוא במידת היראה‪' .‬עשה‬ ‫זו ‪ -‬בכח התורה מלבים אותה‪ ,‬וכפי‬ ‫ְרוּשל ִָם אִם ּתִמְצ ְאוּ אֶת ּדוֹד ִי מַה ּת ַּג ִידוּ לוֹ ׁשֶחוֹל ַת‬ ‫י ׁ ָ‬ ‫מאהבה'‪ ,‬אולם לא די באהבת ה' לבד‪ ,‬אלא 'עשה‬ ‫מיראה'‪ ,‬שאין הירא בועט‪ .‬וכיצד באים לידי יראה ‪-‬‬ ‫שמסיים הפסוק שם ִ"אם יִ ֵּתן ִא ׁיש ֶאת‬ ‫אַ ֲהב ָה אָנ ִי" )שם פסוק ח(‪.‬‬ ‫על ידי ההשבה אל הלב‪ ,‬כי ה' חוקר כליות ולב‪ ,‬ובזה‬ ‫ָּכל הוֹן ֵּבית ֹו ָּב ַאהֲ בָ ה בּ וֹז יָ בוּז ּו לוֹ"‬ ‫חולת אהבה אני‬ ‫ישלים האדם את תיקונו בכל חלקיו‪.‬‬ ‫מהו 'חולת אהבה' ‪ -‬מחלה של אהבה‪ ,‬אהבה‬ ‫המביאה את האוהב לידי מחלה עד שלא ימלא רצונו‬ ‫בקשת רב לתקן ביראה את שנאת הקצב‬ ‫כן אדרבה‪' ,‬אין מחסור ליראיו'‪ ,‬ויראי ה' לא יחסרו כל‬ ‫הבא מתוך אהבתו‪ .‬וכמו שדרשו חז"ל )מדרש תהלים ‪-‬‬ ‫ומעתה יתבאר באופן נפלא מעשה רב והקצב‬ ‫טוב‪ ,‬אלא היראה היא שורש הטוב‪.‬‬ ‫שוחר טוב מזמור ט‪ ,‬יז(‪" :‬ומה חולי יש כאן‪ ,‬לא מיחוש‬ ‫שבו פתחנו‪ .‬ידוע ידע רב כי זה הקצב עומד כעת‬ ‫בבחינת 'שונא'‪ ,‬ברוב כעסו עליו‪ ,‬אך ביודעו כי זה‬ ‫תיקון השנאה ‪ -‬בכח היראה‬ ‫ראש‪ ,‬ולא מיחוש מעיים‪ ,‬וממה אני חולה‪ ,‬מאהבתו‬ ‫של הקדוש ברוך הוא‪ ,‬שנאמר )שיר השירים ב ה( 'כי‬ ‫היום יום המסוגל הוא לאהבה‪ ,‬ביקש לאחד בו את‬ ‫ודאי אהבה גדולה היתה מאת הקדוש ברוך הוא‬ ‫חולת אהבה אני'"‪.‬‬ ‫כלל ישראל כולם‪ .‬שהרי ביום הכפורים זכו ישראל‬ ‫לעמו ישראל ביציאת מצרים‪ .‬הלא אז נעשו לו לעם‪,‬‬ ‫והרחיב בדבר רבינו האלשיך הקדוש בפירושו‬ ‫לכפרה על חטא העגל‪ ,‬מכח האהבה שעדיין שררה‬ ‫וענן כבודו חפף עליהם יומם‪ ,‬ועמוד האש לילה‪.‬‬ ‫על זה הפסוק‪" ,‬כי דרך כל הנחלה מחמת אהבת‬ ‫גם אחר החטא‪ ,‬וכאות לכפרתם זכו וקיבלו לדורות‬ ‫ואולם‪ ,‬עם כל זאת עדיין לא זכו להנהגת 'פנים‬ ‫חשוקתו‪ ,‬שלא על ידי המחלה יבעט בחשוקה‪ ,‬כי אם‬ ‫את כפרת יום הכפורים‪ .‬אולם כדי לזכות לשלימות‬ ‫בפנים'‪ ,‬אלא ל'לכתך אחרי במדבר'‪ ,‬וכל כך למה‪,‬‬ ‫אדרבא עוד הולך וחזק באהבתו עד בלי די‪ ,‬כן חולת‬ ‫צריכים ישראל גם למידת היראה‪ ,‬וזאת ביקש רב‬ ‫כדי שלא יבואו לידי נזק ופגם דווקא בעטיה של‬ ‫אהבה אני‪ ,‬אני חולה מאשר הכוני פצעוני למען‬ ‫להשיג על ידי שיעורר את הקצב לתשובה‪ ,‬כי גם‬ ‫האהבה‪ .‬ובכח הנהגה זו‪ ,‬יכלו ישראל להמשיך את‬ ‫אהבתו‪ ,‬ומתחזק יותר באהבתו יתברך"‪.‬‬ ‫בהיותו 'שונא' ‪ -‬עליו להיות ירא‪ ,‬ואין הירא בועט‪.‬‬ ‫בחינת האהבה אפילו לאחר החטא הנורא שחטאו‬ ‫והנה‪ ,‬אם האהבה מחלה היא ‪ -‬הרי צריכה היא‬ ‫ובזה יתאחדו שתי המידות; מצוות שבין אדם‬ ‫בעגל‪ ,‬אשר היה מעין פגמו של אדם הראשון‪ ,‬וחזר‬ ‫רפואה‪ ,‬ומהי רפואת אהבת ישראל ‪ -‬היא הגאולה‬ ‫למקום ‪ -‬התלויות בתשובה מאהבה‪ ,‬וגם המצוות‬ ‫היצר הרע להיות מושל בהם‪ ,‬וחזרה זוהמתן‪ ,‬ועדיין‬ ‫וקרבת ה'‪.‬‬ ‫שבין אדם לחבירו ‪ -‬התלויות בכך שירצה את חבירו‪.‬‬ ‫לא כבתה אש האהבה בכל המים הרבים‪ ,‬ככתוב‬ ‫ובזה יקיים 'אתם נצבים היום כולכם'‪.‬‬ ‫)שיר השירים ח ו‪-‬ז(‪" :‬שִׂימֵנ ִי כ ַחוֹתָם עַל ל ִּבֶך ָ ּכ ַחוֹתָם‬ ‫עשה מאהבה ועשה מיראה‬ ‫עַל ז ְרוֹעֶך ָ ּכ ִי עַזּ ָה כ ַּמָו ֶת אַ ֲהב ָה קָׁשָה כִׁשְאוֹל קִנְאָה‬ ‫ניסן באהבה‪ ,‬ותשרי ביראה‬ ‫שלְהֶבֶתְי ָה‪ :‬מַי ִם ר ַּב ִים לֹא יוּ כ ְלוּ‬ ‫ְשפ ֶיה ָ רִׁש ְּפ ֵי אֵׁש ׁ ַ‬ ‫רׁ ָ‬ ‫ונראה להוסיף בזה‪ ,‬שגדר זה של אהבה לא פסק‬ ‫מעולם‪ .‬ואפילו בזמן חטא העגל‪ ,‬כאשר חטאו בו‬ ‫אם כן‪ ,‬כאשר הימים הנוראים ממשמשים ובאים‪,‬‬ ‫לְכ ַּבוֹת אֶת הָאַ ֲהב ָה וּנְה ָרוֹת לֹא יׁ ְִשטְפוּ ה ָ"‪ .‬כי אמנם‬ ‫הערב רב בכוונה וברצון‪ ,‬וכן היו מישראל כאלו‬ ‫עבודת היראה היא העיקר‪ ,‬ועומדת בראש כל‪ .‬כי‬ ‫נגזר עליהם ה'מוות'‪ ,‬אולם האהבה במקומה עומדת‪.‬‬ ‫שסברו כי יהיה בו מן אמצעי שיסייע להם בעבודת‬ ‫עד יום הושענא רבה שולטת היראה‪ ,‬וההנהגה היא‬ ‫ואש אהבה זו ‪ -‬בכח התורה מלבים אותה‪ ,‬וכפי‬ ‫ה' ‪ -‬בכל מחשבה שהיתה‪ ,‬לא פסקה האהבה‪ .‬ולא זו‬ ‫בבחינת 'אחור'‪ ,‬ולא פנים בפנים‪ .‬אולם גדול הוא כח‬ ‫שמסיים הפסוק שם "אִם י ִּתֵן א ִׁיש אֶת ּכ ָל הוֹן ּב ֵיתוֹ‬ ‫בלבד‪ ,‬אלא 'חולת אהבה אני'‪ .‬עם היות בני ישראל‬ ‫היראה‪ ,‬כי על ידה ניתן לזכות לגאולה‪.‬‬ ‫ּבָאַ ֲהב ָה ּבוֹז י ָבוּזוּ לוֹ"‪ ,‬ודרשו חז"ל )ויקרא רבה ל א( "אם‬ ‫'עלובה כלה המזנה בתוך חופתה' ‪ -‬עדיין 'חולת‬ ‫בימי חודש האביב היתה גאולת מצרים‪ ,‬והם ימי‬ ‫יתן איש את כל הון ביתו באהבה שאהב ר' יוחנן את‬ ‫אהבה אני'‪.‬‬ ‫גאולה מתוך אהבה‪ .‬אך בימי חודש תשרי עובדים‬ ‫התורה בוז יבוזו לו"‪.‬‬ ‫כי הנה‪ ,‬אין אש האהבה האמיתית נכבית לעולם‪,‬‬ ‫אנו בכח היראה‪ ,‬כדי שנזכה לגאולה השלימה‪ ,‬ואז‬ ‫אולם כל זאת היה רק עד חטא המרגלים‪ .‬על אף‬ ‫אך פעמים שדווקא האהבה ‪-‬מקלקלת את השורה‪ .‬כי‬ ‫תהיה ההנהגה בבחינת פנים בפנים לנצח נצחים‪,‬‬ ‫שכלפי חוץ אין חטא זה נראה חמור כחטא העגל‪,‬‬ ‫האוהב בטוח באהבתו‪ ,‬ועל ידי זה יכול הוא לבוא לידי‬ ‫וכימי אהבת כלולות ‪ -‬נזכה לאהבת עולם‪.‬‬ ‫אולם בו הושרש בישראל כח השנאה‪ ,‬שנאה כלפי‬ ‫חוסר כבוד‪ .‬ומשום כך נצרכת גם מידת היראה‪ .‬וכמו‬ ‫עלינו להשתמש בכח הצמצום והדין ולעמוד‬ ‫מעלה כביכול‪ ,‬ושנאת הבריות ‪ -‬שורש החורבנות‪.‬‬ ‫שאמרו בירושלמי )סוטה פרק ה הלכה ה(‪” :‬עשה מאהבה‬ ‫בתפילה‪ ,‬כפי שמשתמשים אנו בכח האהבה ללימוד‬ ‫ואם יש שנאה ‪ -‬אין חיבור‪ ,‬ואם אין חיבור ‪ -‬יש‬ ‫ועשה מיראה‪ .‬עשה מאהבה ‪ -‬שאם באת לשנוא דע‬ ‫התורה‪ ,‬ולעמול בזה בכל כוחנו‪ ,‬כי תפילה עושה‬ ‫פירוד‪ ,‬ופירוד הוא חורבן‪.‬‬ ‫שאת אוהב‪ ,‬ואין אוהב שונא‪ .‬עשה מיראה ‪ -‬שאם‬ ‫מחצה‪ ,‬ומשלימה את החלק שבין אדם למקום‪ .‬ויחד‬ ‫במקום שבו יש פירוד‪ ,‬לא ניתן לזכות למעלת ארץ‬ ‫באת לבעט אין ירא מבעט“‪ .‬נמצא כי היראה היא‬ ‫עם שלימות האהבה במצוות שבין אדם לחבירו‪,‬‬ ‫ישראל‪ ,‬אשר כפי שהובא מה'שם משמואל'‪ ,‬כל ענינה‬ ‫שמירת האהבה‪ ,‬ועל יד האהבה נשמרים מן השנאה‪.‬‬ ‫ובחיבור לבחינת ארץ ישראל העושה את בני ישראל‬ ‫הוא בחיבור כל ישראל לכלל אחד וחטיבה אחת‪,‬‬ ‫לחטיבה אחת‪ ,‬נעמוד נצבים כולנו מאוחדים כאחד‪,‬‬ ‫בבחינת 'כיבוש רבים'‪ ,‬אשר רק הוא שמו כיבוש‪ ,‬ולא‬ ‫יראת ה' מקיימת את העולם‬ ‫ועל ידי זה נזכה לביאת משיח צדקנו במהרה בימינו‪.‬‬ ‫כיבוש יחיד‪ .‬וכאשר השנאה שולטת‪ ,‬מעלת 'אתם‬ ‫וכתב בספה"ק בני יששכר )מאמרי חודש תשרי‪ ,‬מאמר‬ ‫לשמיעת השיעורים ‪ -‬קול הלשון‪ | 03-6171077 :‬לקבלת הגיליון בדוא"ל‪newsletter.mechubarim@gmail.com :‬‬ ‫ד‬ ‫מרגליות יקרות ואבני חושן‪,‬‬ ‫פנינים נפלאים וסיפורי צדיקים‬ ‫דברי הגות ורעיון‬ ‫מאוצרות תורת החסידות‬ ‫משובצות זהב ומסודרות‬ ‫משיעוריו ושיחותיו של‬ ‫רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט“א‬ ‫פרשת נצבים וילך‬ ‫שבת קודש‬ ‫על התורה‬ ‫אכסוף נועם שבת‬ ‫שלהבות קודש והגיונות חכמה‬ ‫בקדושת השבת וסגולתה‬ ‫מפרשת השבוע‬ ‫ולבקש על השנה הבאה המתברכת‬ ‫כעת (‘ואמונתך בלילות’ פרק יד)‪.‬‬ ‫עבודת ימי השנה האחרונים‬ ‫ניגון זה כגון בשמחות נישואין של יוצאי‬ ‫חלציו טרם ניגש לעשות ריקודין של מצוה‬ ‫ושוב יום אחד לפני מיתתך‬ ‫שבת שקודם ראש השנה‬ ‫בתשובה לשאלת הרב הקדוש רבי משה‬ ‫תכלה שנה וקללותיה‬ ‫על השבת שלפני ראש השנה‪ ,‬אמרו‬ ‫טאנץ‪ ,‬ואין אתנו יודעים עד מה ומה עמקו‬ ‫מחשבותיו הקדושות‪ ,‬וידוע מאמר חז”ל שוב‬ ‫מסאמבור זיע”א‪ ,‬אם השאיר הרבי רבי‬ ‫וכתב הגאון הקדוש רבי צדוק הכהן‬ ‫צדיקים כי מעלתה גדולה מאוד‪ ,‬והיא‬ ‫אלימלך מליז’ענסק זיע”א אחריו צוואה‪,‬‬ ‫יום אחד לפני מיתתך‪‘( .‬זכור לאברהם’)‬ ‫מלובלין זיע”א (‘פרי צדיק’ כי תבוא אות‬ ‫כוללת בתוכה את הכוח של כל השנה‬ ‫השיב לו בנו הרב הקדוש רבי אלעזר זיע”א‪,‬‬ ‫יג)‪ ,‬שכיוון שהשבת היא מקור הברכה‪,‬‬ ‫‪‬‬ ‫כי יש לראות את כל הספר ‘נועם אלימלך’‬ ‫כולה‪ ,‬משום שהשבת היא מקור הברכה‬ ‫הרי שהקדושה הבאה בשבוע שאחריה‪,‬‬ ‫של ימי השבוע הבאים שבתוכם ראש‬ ‫כתב רבינו ה’אור החיים’ הקדוש זיע”א‬ ‫כצוואתו הקדושה של אביו לדורי דורות‪,‬‬ ‫כלולה בשבת הקודמת‪ ,‬וכן אומרים‬ ‫השנה‪.‬‬ ‫בפרשת בחוקותי (האופן המ”א)‪ :‬עוד ירמוז על‬ ‫שכן כל ימיו קיים את דברי חז”ל ‘ושוב יום‬ ‫אנו בתפילה ‘וקידשתו מכל הזמנים’‬ ‫דרך אומרם ז”ל (אבות פ”ב מ”י) ‘שוב יום אחד‬ ‫אחד לפני מיתתך’ וכל רגע ורגע מסר את‬ ‫ובספרו ’דברי ישראל’ (פרשת מקץ) כתב‬ ‫לפני מיתתך’‪ ,‬שבזה יהיה כל ימיו בתשובה‪,‬‬ ‫– קדושת השבת נעלה מקדושת כל‬ ‫הרב הקדוש רבי ישראל ממודז’יץ‬ ‫נפשו לכבוד השי”ת ודין חיבורו זה כדין‬ ‫הזמנים‪.‬‬ ‫והוא מאמר ‘אם בחקתי’ שהיא גזירת המיתה‬ ‫צוואת יום האחרון‪.‬‬ ‫זי”ע‪ ,‬כי באחת השנים אמר זקנו‪ ,‬הרב‬ ‫שחקק ה’ שאין מידו מציל‪ ,‬אם ‘תלכו’ בהם‬ ‫ובדרך זו פרש בשם רבו הרב הקדוש‬ ‫הקדוש רבי יחזקאל מקוזמיר זיע”א‪,‬‬ ‫מסופר על אחד מחסידי הרב הקדוש רבי‬ ‫רבי מרדכי יוסף מאיז’ביצה זיע”א‪ ,‬את‬ ‫שכל יום יאמר למחר ימות‪ ,‬בזה ודאי ‘ואת‬ ‫חנוך העניך מאלכסנדר זיע”א‪ ,‬שכשהגיע‬ ‫למסובים על שולחנו בסעודת השבת‬ ‫מצותי תשמרו ועשיתם אותם’‪.‬‬ ‫הטעם לשמה של השבת שקודם חג‬ ‫שקודם ראש השנה‪ ,‬שיאכלו לשם‬ ‫לרבו‪ ,‬אחז לפתע הרבי באבנטו ויצא לטייל‬ ‫הפסח ‘שבת הגדול’‪ ,‬מפני שבשבוע‬ ‫שמיים‪ ,‬מפני שהמאכלים שעל שולחן‬ ‫‪‬‬ ‫עמו‪ ,‬כשהוא אומר לו‪“ :‬ידידי‪ ,‬מה יהיה אם‬ ‫שאחריה חל חג הפסח שהוא ראש לכל‬ ‫הצדיק מגרשים מן האדם ‘כל מיני‬ ‫על הפסוק (דברים כט ט)‪‘ :‬אתם ניצבים היום‬ ‫יקח אותנו עתה לבית דין של מעלה‪ ,‬מה‬ ‫המועדים‪ .‬וכיוון שהמועד שואב את‬ ‫חמריות וגשמיות וכל מיני אפיקורסות‪,‬‬ ‫כולכם לפני ה’ אלהיכם ראשיכם שבטיכם‬ ‫נאמר ומה נצטדק‪”...‬‬ ‫קדושתו מהשבת שלפניו‪ ,‬הרי שהשבת‬ ‫וכלולים בהם כל מיני קדושות’‪.‬‬ ‫זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל’‪ ,‬דקדק‬ ‫יצא החסיד ונתעלף מרוב פחד‪ .‬עד שהוכרחו‬ ‫גדולה היא ביותר‪.‬‬ ‫והפליג הסבא‪-‬קדישא מקוזמיר לומר‬ ‫רבינו ה’אביר יעקב’ זיע”א‪ ,‬למה אמר תיבת‬ ‫לעשות מעשה להחזירו לחיים‪.‬‬ ‫ועל פי יסוד זה ישב רבי צדוק הכהן את‬ ‫שבסעודת השבת שלפני ראש השנה‪,‬‬ ‫‘היום’‪ ,‬וגם תיבת ‘נצבים’ נראית כמיותרת‪,‬‬ ‫באחת מאגרותיו סיפר הרבי מתולדות אהרן‬ ‫מנהגנו עם דברי חכמינו שאמרו (מגילה‬ ‫כלולים כוחות הימים הנוראים כולם‪,‬‬ ‫שכן היה לו לומר רק ‘אתם כולכם לפני ה’‬ ‫זיע”א‪ :‬לפני הרבה שנים‪ ,‬כשהייתי מתגורר‬ ‫לא‪ ):‬כי עזרא הסופר תיקן לקרוא את‬ ‫הסליחות והתפילות של ראש השנה‪,‬‬ ‫אלהיכם’‪.‬‬ ‫בבית יתומים דיסקין‪ ,‬ושמעתי שם בשם‬ ‫פרשת התוכחה שבספר דברים לפני‬ ‫יום הכיפורים וחג הסוכות עד אסרו‬ ‫וכך תירץ בספרו ’פתוחי חותם’‪ :‬ואפשר‬ ‫הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד‪ ,‬שאמר שמיום‬ ‫ראש השנה‪ ,‬על מנת ש’תכלה שנה‬ ‫חג!‬ ‫לרמוז דתיבת ‘נצבים’ גימטריא ‘קצב’‪ .‬ובא‬ ‫שהגיע לארבעים שנה לא שכח אף יום אחד‬ ‫וקללותיה’‪ ,‬ותחל השנה בברכות‪ .‬ואכן‪,‬‬ ‫כיוצא בזה סיפר החסיד הישיש ר’ משה‬ ‫משה רבינו עליו השלום לומר לישראל‪,‬‬ ‫לעשות חשבון מיום הפטירה‪ ,‬וזאת עשה גם‬ ‫פרשה זו שבפרשת כי תבוא‪ ,‬קוראים‬ ‫שיינפלד ז”ל‪ ,‬על אותה שבת שלפני‬ ‫שיקיימו מאמר התנא (אבות פ”ב מ”י) ‘ושוב‬ ‫עלי רושם לעשות זה החשבון‪.‬‬ ‫אנו בכל שנה בשבוע שלפני השבת‬ ‫ראש השנה שזכה לשהות בגור יחד עם‬ ‫יום אחד לפני מיתתך’‪ ,‬דהיינו‪ ,‬דבכל יום ויום‬ ‫תחת אחד השיחים סיפר על הגאון רבי יוסף‬ ‫האחרונה של השנה‪.‬‬ ‫סבו החסיד ר’ העניך לנדא‪.‬‬ ‫יחשוב שמא באותו יום הגיעה עת פקודתו‪,‬‬ ‫חיים זצ”ל‪ ,‬שלעת זקנתו היה שוהה בבנין‬ ‫והשאלה מתבקשת‪ :‬מפני מה לא‬ ‫ונמצא כל ימיו בתשובה ומונע עצמו‬ ‫בית היתומים דיסקין שליד שכונת גבעת‬ ‫את הסעודה השלישית ערך הסב‬ ‫נתקנה פרשה זו בשבת האחרונה של‬ ‫מלחטוא‪ .‬ומי שעושה כזה הוא המקיים‬ ‫שאול‪ ,‬והרגיש שכוחותיו נחלשים ודלים‬ ‫באכסניה יחד עם חסידים נוספים‪,‬‬ ‫השנה‪ ,‬על מנת שיקראו אותה סמוך‬ ‫‘שויתי ה’ לנגדי תמיד’ (תהלים טז ח)‪.‬‬ ‫וביקש לחזור לדירתו שבעיר העתיקה‪,‬‬ ‫כשאליהם הצטרפו בנו וחתנו של הרבי‬ ‫ככל האפשר לסיומה של השנה? מדוע‬ ‫בעל ה’אמרי אמת’ מגור זי”ע – רבי‬ ‫וזהו שנאמר ‘אתם נצבים היום כולכם לפני‬ ‫באומרו שהוא זקן ואינו יודע קיצו‪ ,‬ולכך הוא‬ ‫הקדימו את קריאתה לשבת שלפניה?‬ ‫מאיר אלטר הי”ד ורבי יצחק פישל‬ ‫ה’ אלהיכם’‪ ,‬הכוונה‪ ,‬אימתי תקראו שאתם‬ ‫לא רוצה להטריח את החברה קדישא שישאו‬ ‫והתשובה היא‪ ,‬שהשבת שלפני ראש‬ ‫היינה זצ”ל‪ ,‬ששוחחו בדברי תורה‬ ‫עומדים לפני ה’ ויראים ממנו‪ ,‬בזמן שאתם‬ ‫אותו מהלך רב כזה‪.‬‬ ‫השנה שייכת כבר לשנה הבאה‪ ,‬מפני‬ ‫והתפלפלו ביניהם בלהט‪.‬‬ ‫חושבים בכל יום להיפטר מן העולם‪ ,‬וכן‬ ‫אחד הנוכחים שאל מה כוונתו בסיפורו בזה‪.‬‬ ‫שכאמור‪ ,‬היא מקור הברכה של יום‬ ‫לפתע התנער רבי מאיר וקרא ברגש‪:‬‬ ‫יום אחר יום כל ימי חייכם‪ ,‬דבזה נמצאו כל‬ ‫והשיב‪ :‬מיום שנעשיתי בן ארבעים שנה‬ ‫ראש השנה וכל השנה שאחריו התלויה‬ ‫“הן ברגעים אלו נחרץ גורלנו בשנה‬ ‫ימיכם בתשובה ותקראו תמיד עומדים לפני‬ ‫אינו עובר יום שלא יחדתי זמן לחשוב או‬ ‫בו‪.‬‬ ‫הבאה!”‬ ‫ה’ אלהיכם‪.‬‬ ‫לדבר ולהתבונן לעצמו מיום המיתה ולעשות‬ ‫אם‪-‬כן‪ ,‬יש להקדים את ‘תכלה שנה‬ ‫לתמיהת המסובים הסביר‪:‬‬ ‫נגעי עצמו‬ ‫חשבון הנפש‪.‬‬ ‫וקללותיה’ לשבת שלפניה – היא השבת‬ ‫הן ידוע מאמר הזוהר הקדוש (ח”ב סג‪,:‬‬ ‫בשם מורי [רבינו אור שבעת הימים הבעל‬ ‫והוסיף‪ :‬איני יכול לומר ארבעים שנה ממש‪,‬‬ ‫האחרונה של השנה הקודמת‪ ,‬ולא‬ ‫שם פח‪ ,).‬כי מיום השבת מתברכים כל‬ ‫שם טוב הקדוש] זלה”ה ביאור משנה (אבות‬ ‫אבל מאז שאני מכיר עצמי לא עבר עלי‬ ‫לאחרה לשבת האחרונה שהיא מקור‬ ‫ששת ימי השבוע שאחריו‪ .‬ואם כן‪,‬‬ ‫פ”ד מ”א) ‘איזהו חכם הלומד מכל אדם’‪ ,‬על‬ ‫יום מבלי שאתבונן בזה‪ ,‬ואני מתאר לעצמי‬ ‫הברכה והקדושה של השנה הבאה‪.‬‬ ‫ראש השנה שיחול בשבוע הבא עלינו‬ ‫פי משל‪ ,‬המסתכל במראה יודע חסרונו וכו’‪,‬‬ ‫איך לוקחים אותי ומורידים אותי על הארץ‬ ‫וכאן המקום להביא את דברי הגאון‬ ‫לטובה‪ ,‬אף הוא מתברך משבת זו‬ ‫כך ברואה חסרון זולתו יודע שיש בו שמץ‬ ‫מכוסה בטלית ועושים ההלוויה ואחר כך‬ ‫הקדוש רבי יצחק מאיר מגור זי”ע‬ ‫שקודם לו‪ ,‬וכתוצאה מכך – כל השנה‬ ‫מנהו (‘תולדות יעקב יוסף’ פרשת פקודי)‪.‬‬ ‫מכסים אותי בעפר וכל הסדר‪.‬‬ ‫בעל ’חידושי הרי”מ’‪ ,‬על מאמר חז”ל‬ ‫כולה התלויה בראש השנה מתברכת‬ ‫‪‬‬ ‫כמו כן מסר לשניים מתלמידיו המקורבים‬ ‫(שבת קיח‪“ ):‬אלמלי משמרין ישראל‬ ‫משבת זו‪.‬‬ ‫וכתב הגאון הקדוש בעל ’בני יששכר’ מדינוב‬ ‫שבשעה שיהא מושכב על הארץ אחר‬ ‫שתי שבתות כהלכתן מייד נגאלים”‪,‬‬ ‫ועתה‪ ,‬בסעודה שלישית שהיא עת רצון‬ ‫זיע”א (מאמרי חודש תשרי מ”ד דרוש ב)‪ :‬מקובל‬ ‫הסתלקותו לגנזי מרומים‪ ,‬לפני יציאת‬ ‫כי הדברים נסבים על שתי השבתות‬ ‫המכונה בזוהר הקדוש (שם פח‪‘ ):‬רעווא‬ ‫בידינו מאת תלמידי הבעל שם טוב זללה”ה‪,‬‬ ‫הלוויה‪ ,‬יזמרו את הניגון שלו שחיבר על‬ ‫שלפני ראש השנה (‘שיח שרפי קודש’ ח”א‬ ‫דרעווין’ – עת רצון נבחרת מכל זמני‬ ‫אפילו הצדיק כשרואה איזה עבירה באיזה‬ ‫בראש השנה יכתבון‪.‬‬ ‫אות תסג)‪.‬‬ ‫הרצון‪ ,‬עלינו להתעורר ביתר שאת‬ ‫אדם הנה זה ודאי אינו במקרה‪ ,‬ולמה‬ ‫ולפלא שבעתותי רצון מיוחדים בחר לנגן‬ ‫המשך בעמוד ד’‬ ‫בכל יום ויום בש”י טבילות במי המקווה‬ ‫אך הדביקם מחדש והכניסם אל הכספת‪,‬‬ ‫תפילה‬ ‫הקפואים שבאפטא‪ ,‬עד שגופו נזדכך והפך‬ ‫כשהוא נותן תמורתם שטרות חדשים‪.‬‬ ‫לרוחני כמלאך‪ ,‬והשגתו היתה למעלה‬ ‫ליבו ההולם של הכפרי נרגע‪ .‬אם את‬ ‫מדורו”‪.‬‬ ‫קרעי השטרות הללו קיבל הפקיד‪ ,‬את‬ ‫וכך אמר בספרו ’מאור ושמש’ (פ’ נצבים)‪,‬‬ ‫שלו יקבל בשמחה גלויה‪.‬‬ ‫פנינים ומרגליות בעניני‬ ‫כי מתנאי העבודה התמימה שלא יפסע‬ ‫האדם ויעבור אפילו כחוט השערה על‬ ‫לתדהמתו‪ ,‬כשניגש אל האשנב והושיט‬ ‫לפקיד את חפיסת השטרות המגוהצת‪,‬‬ ‫עבודה שבלב זו תפילה‬ ‫אזהרות חז”ל והפוסקים‪ ,‬שכל הפורש‬ ‫דחה אותם מלפניו‪.‬‬ ‫ראה בעבים‬ ‫מדבריהם כפורש מחייו‪.‬‬ ‫“מצטער‪ ,‬השטרות יצאו ממחזור‬ ‫משום שאין דעתם צלולה עליהם את‬ ‫ואותם האנשים שזמן תפילה נעשה להם‬ ‫הכספים”‪ ,‬הגיב צוננות‪.‬‬ ‫הכתוב (ירמיה ב ה) ‘כה אמר ה’ מה מצאו‬ ‫כהיתר‪ ,‬בחשבם שתפילתם תהיה מעלה‬ ‫ישנם הנכשלים באיחור זמן התפילה‪,‬‬ ‫הכפרי נדהם‪“ .‬כיצד זה ייתכן?! את כל‬ ‫אבותיכם בי עוול כי רחקו מעלי וילכו‬ ‫וטעמם עימם ’לשם שמיים’ לכאורה‪ ,‬כי‬ ‫יותר‪ ,‬עבודתם שווא והבל‪ ,‬כי בזה יבחן‬ ‫השטרות הקרועים קבלת‪ ,‬ואת השטרות‬ ‫אחרי ההבל ויהבלו’‪.‬‬ ‫כל אדם הבא ללמוד דרכי עבודת ה’‪ ,‬אם‬ ‫אין דעתם צלולה עדיין להתפלל כראוי‪,‬‬ ‫שלי שנשמרו בקפידה במשך שנים אתה‬ ‫וכך גוער בהם הקדוש ברוך הוא כביכול‪:‬‬ ‫דבק הוא מההלכה הצרופה ואינו סר‬ ‫ועל כן מתעכבים הם בתפילתם עד‬ ‫דוחה?!?!”‬ ‫‘מה מצאו’ – מציאה מצאו להתרפות‬ ‫ממנה כמלוא נימה‪.‬‬ ‫שיוכלו לעמוד בתפילה כראוי‪.‬‬ ‫הפקיד הביט בו בפנים חתומות‪“ .‬זמנם‬ ‫מעבודת הבורא‪ ,‬ותולים החיסרון ‘בי‬ ‫הוא אשר אמרה תורה (דברים ל יג) ‘ולא‬ ‫המליץ על כך הרב הקדוש רבי אברהם‬ ‫של השטרות שהבאת חלף עבר לו מזמן‪,‬‬ ‫עוול’ ולא בעצמם‪‘ ,‬כי רחקו מעלי’‬ ‫מעבר לים הוא’ – באלו העוברים על‬ ‫מסלונים זי”ע בעל ’יסוד העבודה’‪ ,‬את‬ ‫הם אינם עוד בתוקף‪ ,‬לעומת השטרות‬ ‫והרחיקו מעצמם את עבודת התפילה‪,‬‬ ‫דברי התורה שנמשלה לים ומורים היתר‬ ‫הפסוק (תהלים קיח כז) ‘א‪-‬ל ה’ ויאר לנו’‪,‬‬ ‫הקרועים שהביאו הללו‪ ,‬המשמשים‬ ‫‘וילכו אחרי ההבל ויהבלו’ – תירוץ זה‬ ‫לעצמם לעבור על זמן תפילה‪.‬‬ ‫כלומר‪ ,‬הממתין בתפילתו עד שיאר לו‬ ‫כהילך חוקי בארצנו‪”...‬‬ ‫אינו אלא הבל‪.‬‬ ‫ה’‪ ,‬ויוכל להתפלל בכוונה‪‘ ,‬אסרו חג‬ ‫לא ללמד יצא‬ ‫והדברים אמורים כלפי אדם שהתפלל‬ ‫כי אם יתחשב האדם בשינויי הזמנים‬ ‫בעבותים עד קרנות המזבח’‪ ,‬יהיה עליו‬ ‫מסופר כי באחד הלילות‪ ,‬עת ישב הרב‬ ‫שלא בכוונה‪ ,‬ותפילתו קרעים קרעים‪.‬‬ ‫ובמצבי רוחו – לעולם לא יעבוד את‬ ‫להמתין זמן רב ועבות‪ ,‬עד שימות לפני‬ ‫הקדוש רבי חיים מאיר יחיאל ממוגלניצא‬ ‫בשמיים אמנם אינם מרוצים מתפילתו‪,‬‬ ‫הבורא יתברך‪.‬‬ ‫שישלים עבודתו ליוצרו‪ ,‬אלא עליו לומר‬ ‫זי”ע בחדרו‪ ,‬שמע שני פרחי חסידים‬ ‫אך היא מתקבלת‪.‬‬ ‫לא זו בלבד‪ ,‬אלא שסיפר הגאון רבי‬ ‫תמיד בכל עת ובכל מקום ‘אלי אתה‬ ‫המשוחחים ביניהם על זמן התפילה‪,‬‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬המתפלל לאחר הזמן‪ ,‬אף‬ ‫ישראל אברהם אלטר לנדא זצ”ל (שו”ת‬ ‫ואודך אלהי ארוממך’‪ ,‬אף בלא כוונה‬ ‫ואומרים איש לרעהו כי מן הסתם מסכים‬ ‫אם מכוון הוא בכל כוחו‪ ,‬כבר עבר זמן‬ ‫שמע ישראל החדש סי’ מ”א)‪ ,‬מזכרונותיו בעת‬ ‫כראוי‪ ,‬כמו שהביא הרב הקדוש רבי‬ ‫עימם הרבי לאיחור זמנה‪ ,‬כיוון שאף הוא‬ ‫קבלת התפילה‪...‬‬ ‫ששהה הרב הקדוש רבי אברהם שלום‬ ‫ברוך מקוסוב זי”ע בספרו ’יסוד האמונה’‬ ‫עצמו מתפלל לעיתים בשעה מאוחרת‪,‬‬ ‫לאכול מצה בליל שבועות‬ ‫מסטרופקוב זי”ע בבית חמיו‪ ,‬הצדיק‬ ‫הקדוש רבי ישעיל’ה מקרעסטיר זי”ע‪ ,‬גער‬ ‫(קונטרסים לחכמת האמת)‪ ,‬במאמר הכתוב‬ ‫וכן מנהגם של כמה מנכבדי החסידים‪.‬‬ ‫והרי אזהרתו הנוקבת של הגאון הקדוש‬ ‫(תהלים עח לו‪-‬לז) ‘ויפתוהו בפיהם ובלשונם‬ ‫למחרת בבוקר בא הרבי לבית המדרש‪,‬‬ ‫רבי צבי אלימלך מדינוב זי”ע בספרו‬ ‫בכל תוקף באלו שאיחרו את זמן התפילה‪,‬‬ ‫יכזבו לו‪ ,‬ולבם לא נכון עימו’ כי הקדוש‬ ‫וסיפר את ששמעו אזניו‪ ,‬כשהוא מבקש‬ ‫עד שאמר שברור לו שבעטיו של חטא זה‬ ‫ברוך הוא מתפתה בתפילתם של ישראל‬ ‫’דרך פיקודיך’ (מל”ת טז)‪ ,‬אודות הצדיקים‬ ‫לדעת מי הם אלו שכך אמרו‪.‬‬ ‫נתעכבת ביאת משיח צדקנו‪.‬‬ ‫אפילו אם אין פיהם ולבם שווים‪ ,‬כי‬ ‫שפעמים ושינו מההלכה הפסוקה‬ ‫הודה אחד החסידים כי הוא היה האיש‬ ‫מטעמים שונים‪ ,‬ומי יבוא בסוד קדושים‪,‬‬ ‫פג תוקף‬ ‫המילים שתיקנו אנשי כנסת הגדולה‬ ‫שכה אמר‪ ,‬והרבי פנה אליו ואמר לו‬ ‫חלילה לתלמידים לנהוג בדבר זה כמותם‪.‬‬ ‫רעיון נוקב אמר הגאון הקדוש רבי אברהם‬ ‫מעוררות רחמים‪.‬‬ ‫בהקפדה‪:‬‬ ‫כדוגמא לדבר‪ ,‬הביא את מנהגם של‬ ‫מטשכנוב זי”ע‪ ,‬לחסידים שאיחרו מזמן‬ ‫בדומה לכך כתב הרב הקדוש רבי משה‬ ‫דעו כולכם‪ ,‬כי חלילה לי להסכים לאיחור‬ ‫צדיקים רבים לאחר את התפילה עד‬ ‫התפילה‪ ,‬ונימוקם עימם‪ ,‬שרוצים הם‬ ‫אליקים בריעה מקוז’ניץ זי”ע בספרו‬ ‫זמן התפילה!‬ ‫שיהיו מוכנים כראוי לתפילה‪ ,‬חלילה‬ ‫להתפלל במחשבה טהורה כראוי‪.‬‬ ‫’ויחל משה’ (תהלים יט)‪ ,‬בשם אביו המגיד‬ ‫ואם תשאלו‪ :‬הלא עיניכם הרואות‬ ‫לתלמיד לנהוג כן‪ ,‬ולאחר את זמן‬ ‫הסביר להם רבי אברהם כי התפילה‬ ‫הקדוש מקוז’ניץ‪ ,‬על הפסוק (קהלת יא‬ ‫שפעמים רבות מתפלל אני בשעה‬ ‫התפילה לשם הכנות‪.‬‬ ‫משולה לקטורת‪ ,‬כמו שנאמר (תהלים קמא‬ ‫ד) ‘שומר רוח לא יזרע וראה בעבים לא‬ ‫מאוחרת! אענה לכם‪ ,‬כי אין להביא ראיה‬ ‫הרי זה כמי שחש בליל פסח שלא זכה‬ ‫ב) ‘תכון תפילתי קטורת’‪ ,‬והלא בעבודת‬ ‫יקצור’ כי השומר וממתין עד שייערה‬ ‫ממני‪ ,‬שכן‪ ,‬פטור אני מתפילה מחמת‬ ‫למוחין דגדלות כראוי וימתין באכילת‬ ‫הקטורת שנו חכמינו כי אילו היה נותן‬ ‫עליו רוח ממרום שיוכל להתפלל‪ ,‬לא‬ ‫מחושי‪.‬‬ ‫המצה עד לליל שבועות‪...‬‬ ‫בה הכהן קורטוב של דבש היה ריחה‬ ‫יוכל לזרע ולעבוד את ה’‪ ,‬ורק ‘הראה‬ ‫מבוסם ביותר עד שלא היה אדם יכול‬ ‫בעבים’ ואפילו כאשר עבים כבדים‬ ‫וכלל גדול זה יהא נקוט בידכם‪ ,‬כי כאשר‬ ‫ליישב מנהגם של צדיקים‪ ,‬כתב הגאון‬ ‫סוככים בעדו ומערפלים את מחו‪ ,‬הוא‬ ‫רואה אדם שרבו נוהג בענין כל שהוא‬ ‫רבי אריה צבי פרומר מקוז’יגלוב זי”ע‬ ‫לעמוד בפניו‪ ,‬ואף על פי כן‪ ,‬נמנעו‬ ‫מלתת בה דבש‪ ,‬שהלא הזהירה התורה‬ ‫האיש אשר לא יקצר בעבודת הבורא‪.‬‬ ‫בשונה מהדין וההלכה הפסוקה – אסור לו‬ ‫בספרו שו”ת ’ארץ צבי’ (סי’ לו)‪ ,‬כי נראה‬ ‫ללמוד ממנו ולנהוג כן אחריו‪.‬‬ ‫בעליל שמתקיים בהם מה שכתב מרן‬ ‫לבל להקריב דבש לפני ה’ – ‘כי כל שאר‬ ‫וספרו חסידים כי פעם אחת הפליג‬ ‫בהלכות תפילה בשולחן ערוך (סי’ צח)‪:‬‬ ‫וכל דבש לא תקטירו ממנו אישה לה’’‬ ‫המגיד ביותר בגנותם של אלו המאחרים‬ ‫ואף אני‪ ,‬כאשר הייתי רואה את מורי ורבי‬ ‫את זמן התפילה מפני טעמים כאילו‪,‬‬ ‫“וכך היו עושים חסידים ואנשי מעשה‬ ‫(ויקרא ב יא)‪.‬‬ ‫נוהג בדבר זה או אחר שלא על פי ההלכה‬ ‫והסביר שעיקר עבודת התפילה היא‬ ‫הצרופה לא נהגתי כן אחריו‪.‬‬ ‫שהיו מתבודדין ומכוונין בתפילתן עד‬ ‫וכך גם עבודת התפילה‪ ,‬יש לעשותה כפי‬ ‫שהיו מגיעים להתפשטות הגשמיות קרוב‬ ‫שנצטווינו‪ ,‬בלא התחכמויות ושינויים‪,‬‬ ‫להתחזק בתפילה בשעה שאין האדם חש‬ ‫ואמנם‪ ,‬חלילה לי להרהר אחריו‪ ,‬כי מאמין‬ ‫אף אם נראה לנו שכך תהיה העבודה‬ ‫בחשק והתלהבות‪ ,‬ואף על פי כן מתאמץ‬ ‫הייתי שטעמו עמו‪ ,‬אך חלילה לאדם‬ ‫למדרגת הנבואה”‪.‬‬ ‫טובה ומעולה יותר‪.‬‬ ‫הוא להתפלל ולעבוד את הבורא‪.‬‬ ‫מללמוד מרבו בעניינים אלו‪.‬‬ ‫כי התפילה עצמה מתגדלת כאשר האדם‬ ‫השלם מתפלל כראוי‪ ,‬והמתפלל כך אין‬ ‫באופן חריף יותר התבטא מרן בעל‬ ‫כי אין זו גדלה להתפלל כאשר מעוררים‬ ‫כן סיפר הגאון החסיד רבי מרדכי אריה‬ ‫ה’חפץ חיים’ זי”ע‪ ,‬על המאחר זמן תפילה‬ ‫את האדם משמיים‪ ,‬והוא זוכה להארה‬ ‫הורוביץ מבאנילא זצ”ל‪ ,‬שהרב הקדוש‬ ‫לך חידוש גדול יותר מזה‪ ,‬והמחדש‬ ‫בתפילתו‪ ,‬אמרו חז”ל שהלוואי ויתפלל‬ ‫לצורך ההכנה לתפילה‪.‬‬ ‫של רצון וחשק‪.‬‬ ‫רבי דוד משה מטשורטקוב זי”ע נוהג היה‬ ‫וכך באר את הפסוק (קהלת שם פסוק ו)‬ ‫להתפלל בשעה מאוחרת עם מניין מיוחד‬ ‫כל היום כולו‪.‬‬ ‫הרי זה כאותו כפרי שבמשך שנים רבות‬ ‫ומסופר‪ ,‬כי פעם אחת שהה היהודי‬ ‫חסך פרוטה לפרוטה עבור נישואי בתו‪,‬‬ ‫‘בבוקר זרע את זרעך ולערב אל תנח‬ ‫מאנשי שלומו‪ ,‬ואחר היה יושב עטוף‬ ‫ידך’; בין אם זוכה אדם למוח בהיר‬ ‫הקדוש מפשיסחא זי”ע בצל המגיד‬ ‫בכל פעם שהגיע לידיו שטר מגוהץ ויפה‬ ‫בטלית ומוכתר בתפילין עד לפנות ערב‪.‬‬ ‫לעבודתו יתברך כבוקר בהיר וצח‪ ,‬ובין‬ ‫הקדוש מקוז’ניץ‪ ,‬וכדרכו איחר תפילתו‬ ‫היה טומנו במקום סתר‪ ,‬וכך צבר סכום‬ ‫לעומתו‪ ,‬היה בנו הרב הקדוש רבי ישראל‬ ‫נכבד‪.‬‬ ‫אם שרוי הוא בחשכות בבחינת ערב אל‬ ‫מטשורטקוב זי”ע מתפלל עם הציבור‬ ‫ביותר‪.‬‬ ‫לימים‪ ,‬משבגרה בתו והגיעה לפרקה‪,‬‬ ‫יימנע ויניח ידו מהתחזקות בתפילה לה’‪.‬‬ ‫בבית המדרש‪.‬‬ ‫בכל אותו הזמן המתין המגיד עבורו‪ ,‬אך‬ ‫לחסידים המליץ עליו את הכתוב (שיה”ש‬ ‫הוציא הכפרי את השטרות הנאים ויצא‬ ‫והן הן הדברים האמורים ב’זרע קודש’‬ ‫פעם איחרו כמה מנכבדי החסידים את‬ ‫עימם לחנויות‪ ,‬לחרדתו‪ ,‬איש מבעלי‬ ‫על ידי הגאון הקדוש רבי נפתלי מרופשיץ‬ ‫זמן התפילה‪ ,‬ונעמדו להתפלל בחוץ על‬ ‫ז ח) ‘זאת קומתך דמתה לתמר’‪ ,‬עמידתו‬ ‫לפני ה’‪ ,‬אף שאיננה כהלכה משום שכבר‬ ‫החנויות לא נאות לקבל את שטרותיו‪.‬‬ ‫זי”ע‪ ,‬על האמור ‘ואתחנן אל ה’ בעת ההוא‬ ‫מנת שרבי ישראל לא יחוש בהם‪.‬‬ ‫“שטרות אלו יצאו מזמן מהמחזור”‪,‬‬ ‫לאמור’‪ ,‬בעוד שלא נתפרש באיזו עת‬ ‫עבר זמן התפילה‪ ,‬מתקבלת במרום‪ ,‬אך‬ ‫לאחר התפילה ניגש אליהם רבי ישראל‪,‬‬ ‫רק מפני שלשם שמיים היא‪ ,‬וכמעשה‬ ‫הסבירו לו‪“ .‬הם אינם ראויים עוד‬ ‫מדובר‪ ,‬ללמדנו שלא יאמר האדם שכעת‬ ‫ושאלם‪“ :‬מדוע מאחרים אתם את זמן‬ ‫תמר אשת יהודה‪ ,‬שמפני שנתכוונה לשם‬ ‫לשימוש”‪.‬‬ ‫איננו מוכן לתפילה וימתין עד שיתחזק‬ ‫התפילה? אל לכם ללמוד מאבי הקדוש‬ ‫שמיים נרצה מעשה‪ ,‬אך לכל אדם אחר‬ ‫לא הצליח הכפרי להבין מה פגם מצאו‬ ‫מחו לעבודת התפילה‪ ,‬אלא יתפלל בכל‬ ‫עניין זה‪ ,‬כי כל מעשיו הם תפילה”‪.‬‬ ‫חלילה מלנהוג כן‪.‬‬ ‫בשטרות המגוהצים שנשמרו בקפידה על‬ ‫עת את התפילה השיכת לזמנה‪.‬‬ ‫הפסד צורב‬ ‫גם הרב הקדוש רבי קלונימוס קלמן‬ ‫ידו‪ ,‬והלך לבנק הממשלתי‪.‬‬ ‫תירוצים של הבל‪...‬‬ ‫עבודת התפילה בדרך השירה נשגבה‬ ‫מקראקא זי”ע היה מתרעם על אלו‬ ‫בעמדו בתור ראה אנשים רבים‬ ‫בחריפות יתרה ביטא זאת הרב הקדוש‬ ‫היא עד מאוד וחביבה לפני ריבון כל‬ ‫המחקים את היהודי הקדוש באיחור זמן‬ ‫המחליפים שטרות קרועים ובלויים‬ ‫רבי זאב וואלף מזיטומיר זי”ע שקרא‬ ‫העולמים‪ ,‬אך זאת בתנאי שהיא נעשית‬ ‫התפילה‪ ,‬ואומר‪“ :‬כיצד אפשר להדמות‬ ‫בשטרות חדשים‪ .‬הפקיד אמנם העווה‬ ‫בספרו ’אור המאיר’ (דברים ד”ה כלל)‪ ,‬על‬ ‫כראוי‪ ,‬בכוונת הלב ועם הרצון הנכון‪.‬‬ ‫ליהודי הקדוש?! הלא הוא סיכן את גופו‬ ‫את פרצופו למראה השטרות הקרועים‪,‬‬ ‫אלו המעכבים תפילתם ומתאחרים בה‪,‬‬ ‫אותו‪ ,‬כנאמר (במדבר ז ט) ‘כי עבודת‬ ‫לסכנו‪.‬‬ ‫הוא להוריד את כל עמלי לטמיון”‪.‬‬ ‫להמחשת העניין וחשיבותו נביא את‬ ‫הקודש עליהם בכתף ישאו’‪.‬‬ ‫מפני מה ירצו המלאכים לעשות כן‬ ‫זהו המשל‪ ,‬ועל פי זה נבין את אשר‬ ‫משלו הנפלא של הרב הקדוש רבי דוד‬ ‫ותירץ בשם ה’זרע ברך’ (חלק שלישי‪ ,‬ברכות‬ ‫ליעקב אבינו‪ ,‬נזר הבריאה?‬ ‫לפנינו‪.‬‬ ‫שלמה אייבשיץ זי”ע‪ ,‬שהובא בספרו‬ ‫ב‪ ).‬על פי דברי הגמרא הידועים (שבת‬ ‫אך לפי הביאור שהובא מתוקים הדברים‬ ‫בכל העולמות כולם עומדים משרתי‬ ‫הקדוש ’ערבי נחל’ (פר’ ויצא דרוש שני)‪.‬‬ ‫קלח‪ ):‬העוסקים במחלוקת בין החכמים‬ ‫כדבש ונופת צופים‪ .‬כי מאחר ובא יעקב‬ ‫ה’ ואומרים שירה לפניו יתברך‪ .‬ושירה‬ ‫מעשה באדם אחד שהיה עמל לפרנסתו‪,‬‬ ‫שאמרו כי עתידה תורה שתשתכח‬ ‫ותיקן תפילת ערבית‪ ,‬מלבד תפילות‬ ‫זו תמידית היא‪ ,‬ויש בה תענוג נפלא‬ ‫ובעמלו ויגיע כפיו היה מוסיף עוד ועוד‬ ‫מישראל‪ ,‬ובין רבי שמעון בן יוחאי שאמר‬ ‫שחרית ומנחה שכבר תיקנו אברהם‬ ‫בעליונים בכל רגע ורגע‪ .‬אולם התענוג‬ ‫רווחים מהעסק אשר לו‪ ,‬עד שהצטבר‬ ‫כי חס ושלום שתשתכח תורה מישראל‪,‬‬ ‫ויצחק לפניו – הרי מחמת כן כבר לא יכלו‬ ‫העולה לפני ה’ מתפילת בני ישראל‪ ,‬גדול‬ ‫הונו לרכוש גדול‪.‬‬ ‫שנאמר (דברים לא כא) ‘כי לא תישכח מפי‬ ‫המלאכים לומר שירה כלל‪ ,‬ומעתה יקבל‬ ‫הוא לאין שיעור מן התענוג שבשירת‬ ‫אולם‪ ,‬רוב כספו מונח היה אצלו כאבן‬ ‫זרעו’‪.‬‬ ‫ה’ רק את תפילותיהם של ישראל‪.‬‬ ‫השרפים והאופנים וחיות הקודש‪ ,‬כי‬ ‫שאין לה הופכין‪ ,‬שכן כאמור עיקר רווחיו‬ ‫מחלוקתם של חכמים ורבי שמעון בר‬ ‫ואמנם יהא הדבר טוב ויפה כאשר יתפללו‬ ‫גדול כוחם של בני ישראל לתקן תיקונים‬ ‫באו לו מעסקיו הקבועים‪ ,‬והוא לא היה‬ ‫יוחאי‪ ,‬נעוצה בתחילתו של הפסוק‪ ,‬שם‬ ‫בני ישראל כראוי‪ ,‬אולם אם יתפללו שלא‬ ‫נשגבים אשר לא יוכלו להעשות על ידי‬ ‫עוסק במסחר להרבות את ההון הציבור‬ ‫נאמר ‘וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי‬ ‫בכוונה יהא ההפסד כפול ומכופל – שהרי‬ ‫המלאכים‪.‬‬ ‫אצלו‪.‬‬ ‫לא תישכח מפי זרעו’‪.‬‬ ‫לא תהיה התפילה נחשבת לתפילה וגם‬ ‫וכאן בא אברהם אבינו – המכונה אצל‬ ‫ביום מן הימים בא אליו חברו ואמר לו‪ ,‬כי‬ ‫לדעת רבי שמעון בן יוחאי נקראת‬ ‫שירת המלאכים תתבטל בעבורה‪.‬‬ ‫הבורא יתברך ‘אברהם אוהבי’ – ותיקן‬ ‫לא טוב הדבר אשר הוא עושה‪.‬‬ ‫התורה כולה ‘שירה’‪ ,‬ואם כן מובטח להם‬ ‫זו היא אפוא התלונה שהתעוררה כלפי‬ ‫תפילת שחרית‪ ,‬כאותו הידיד המציע לפני‬ ‫אמנם מרוויח הוא יפה מעבודתו אשר‬ ‫לישראל שלא תישכח מפי זרעם‪ .‬אולם‬ ‫יעקב אבינו‪ ,‬ועל כן רצו המלאכים‬ ‫חברו רווח רב על ידי מסחר במדינת הים‪,‬‬ ‫הוא עמל בה‪ ,‬אולם אם היה מפקיד את‬ ‫חכמים סוברים כי שירה האמורה כאן‬ ‫להביאו לידי סכנה‪ .‬משום כך בא הקדוש‬ ‫תענוג אשר אין מלאכי השרת יכולים‬ ‫כספו הנותר ביד איש נאמן אשר היה‬ ‫היא שירת האזינו‪ ,‬וממילא אין כאן ראיה‬ ‫ברוך הוא וניצב על יעקב אבינו‪ ,‬כנאמר‬ ‫להגיש כדוגמתו‪ ,‬כי גדול היה כוחו של‬ ‫עושה בו מסחר – היה ממונו מתרבה‬ ‫שלא תישכח התורה‪ ,‬ואכן עתידה התורה‬ ‫(בראשית כח יג) ‘והנה ה’ ניצב עליו’‪,‬‬ ‫אברהם אבינו בתפילתו‪.‬‬ ‫בכפל כפליים‪ .‬הציע אותו ידיד נאמן‬ ‫שתשתכח‪.‬‬ ‫להורות למלאכים כי תפילתם של יעקב‬ ‫אמנם כן‪ ,‬על ידי זה התמעט כוח שירת‬ ‫לקחת את המעות אל היריד שבארץ‬ ‫ואם כן‪ ,‬דוד המלך שקרא לדברי התורה‬ ‫ובניו חשובה לפניו כל כך‪ ,‬יותר משירת‬ ‫המלאכים‪ ,‬כי מהנץ החמה ועד חצות‬ ‫רחוקה‪ ,‬יסחור בכספו‪ ,‬יקנה וימכור‪,‬‬ ‫‘זמירות’‪ ,‬סבר כרבי שמעון בר יוחאי שכל‬ ‫המלאכים‪.‬‬ ‫היום היו עסוקים בהעלאת תפילת השחר‪,‬‬ ‫וישוב משם ברכוש גדול‪.‬‬ ‫התורה נקראת ‘שירה’‪ ,‬ואם כן בטוח היה‬ ‫ועוד אמר להם‪ ,‬כי אין להם לחשוש לכך‬ ‫ולא היו פנויים לומר שירה משל עצמם‪,‬‬ ‫נכנסו הדברים באזני האיש והתיישבו‬ ‫שלא תשתכח התורה‪ .‬ורצה הקדוש ברוך‬ ‫שיצטרכו לעסוק בהעלאת התפילות‬ ‫אך בכל אופן לא היה בכך נזק כל כך‪ ,‬יען‬ ‫על ליבו‪ ,‬ואכן‪ ,‬הפקיד ביד ידידו שליש‬ ‫הוא להוכיח לו שאין הדבר כן‪.‬‬ ‫ובגלל זה יתבטלו מלומר שירה‪ ,‬שכן‬ ‫כי את שירתם היו יכולים להשלים בשאר‬ ‫מכספו הציבור בבית גנזיו‪.‬‬ ‫לפיכך הראה לו כי הנה הוא שוכח דבר‬ ‫כאשר ישראל מתפללים כראוי‪ ,‬הקדוש‬ ‫שעות היום והלילה‪ ,‬ומאידך בשעות‬ ‫כדבריו כן היה‪ ,‬לאחר שעסק הלה‬ ‫שתינוקות של בית רבן יודעין אותו‪ ,‬ובזה‬ ‫ברוך הוא בעצמו מקבל את תפילותיהם‪,‬‬ ‫הבוקר הביא אברהם לפני ה’ את התפילה‬ ‫במסחר ביריד עבורו‪ ,‬הוא הרוויח על ידו‬ ‫יוכח שעתידה תורה להשתכח מישראל‪,‬‬ ‫וממילא יכולים המלאכים להמשיך‬ ‫הגדולה משירת המלאכים‪.‬‬ ‫סכום כסף גדול‪.‬‬ ‫כי אין כולה קרויה שירה אלא רק שירת‬ ‫בשירתם כמקודם‪ ,‬כי אינם עוסקים כלל‬ ‫לאחר מכן בא יצחק אבינו ותיקן תפילת‬ ‫האזינו קרויה שירה‪ ,‬וממילא אין ראוי‬ ‫מנחה‪ ,‬אשר בה יש תיקונים נפלאים‬ ‫עבר זמן מה‪ ,‬ואל הגביר החדש בא אדם‬ ‫בתפילות ישראל‪.‬‬ ‫אחר מידידיו‪ ,‬ובפיו הצעה דומה‪:‬‬ ‫לקרא לתורה ‘זמירות’‪.‬‬ ‫אמנם‪ ,‬כל זה כאשר התפילה יוצאת מפי‬ ‫אחרים‪ ,‬וגם הם אינם יכולים להעשות‬ ‫זהו שאמר החכם מכל אדם ‘מסיר אזנו‬ ‫על ידי המלאכים‪ ,‬ובכל זאת עדיין היו‬ ‫עומד הוא לנסוע למדינה רחוקה‪ ,‬שם‬ ‫יעקב אבינו ושאר צדיקים כדוגמתו‪,‬‬ ‫יוכל לבנות בעבורו בית מלון גדול‬ ‫משמע תורה’ – מי שאינו חושש שתשתכח‬ ‫המתפללים בכוונה ותפילותיהם עולות‬ ‫המלאכים יכולים לומר שירה בלילה‬ ‫התורה מישראל מוכיח שאין התורה‬ ‫ולהעלות מיני תענוגים על השולחן‬ ‫ומפואר אשר ממנו ירוויח הרבה‪ ,‬במקום‬ ‫לשמי השמיים העליונים‪ ,‬בלא צורך‬ ‫שיעלה כספו אבק בביתו‪.‬‬ ‫קרויה אצלו ‘שירה’‪ ,‬אשר שם זה כאמור‬ ‫בהתערבות המלאכים‪ .‬אולם כאשר אין‬ ‫הרוחני אשר לפני ה’‪.‬‬ ‫מלמד על כך שלא תשתכח התורה‪.‬‬ ‫ישראל מתפללים בכוונה‪ ,‬גורמים בזה‬ ‫אולם כאשר בא יעקב אבינו לתקן‬ ‫שמע העשיר לדבריו והעניק לו סכום‬ ‫ואם כן‪ ,‬לדבריו דרשת הפסוק ‘ובלילה‬ ‫לביטול שירת המלאכים‪ ,‬ותפילה כגון זו‬ ‫תפילת ערבית‪ ,‬כבר היתה טמונה בכך‬ ‫כסף גדול להשקעה‪ .‬ההשקעה הצליחה‪,‬‬ ‫שירה עמי’ אינה על העוסק בתורה‬ ‫– אין לה’ יתברך חפץ בה חלילה‪.‬‬ ‫סכנה גדולה‪ .‬כי מעתה ואילך כבר לא‬ ‫ובכל חודש היה מקבל משני ידידיו את‬ ‫בלילה‪ ,‬כי אין התורה קרויה שירה‪ ,‬אלא‬ ‫יוכלו המלאכים לומר שירה כלל‪ ,‬כי‬ ‫סך ההכנסות מן הרווחים‪ ,‬עד אשר‬ ‫בזה מפרש רבנו ה’ערבי נחל’ דבר דבור‬ ‫הכפיל ושילש את הסכומים אשר נתן‬ ‫ודאי שהפסוק מדבר על שירת המלאכים‬ ‫על אפניו את דברי הנביא (ישעיה א יא‪-‬‬ ‫יהיו עסוקים בכל שעות היום והלילה‬ ‫בלילה‪ ,‬כפי הדרשה השנייה במסכת‬ ‫בהעלאת תפילותיהם של ישראל‬ ‫בידם‪.‬‬ ‫טו) ‘למה לי רוב זבחיכם יאמר ה’ וגו’‪,‬‬ ‫חגיגה‪.‬‬ ‫ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם גם‬ ‫לעולמות העליונים‪ .‬כאותו סכום כסף‬ ‫לאחר זמן בא אל הגביר ידיד שלישי‪,‬‬ ‫ובהמשך לכך‪ ,‬אם תפילת ערבית חובה‬ ‫כי תרבו תפילה אינני שמע ידיכם דמים‬ ‫אחרון של אותו גביר‪ ,‬שביקש ידידו‬ ‫אשר ראה את הצלחת הקודמים‪ ,‬ובפיו‬ ‫היא – מתבטלת שירת המלאכים גם‬ ‫מלאו’‪.‬‬ ‫השלישי לטלו ולסחור בו‪.‬‬ ‫הצעה נועזת ביותר‪“ .‬שמע נא”‪ ,‬אמר‬ ‫בלילה כיוון שהם עוסקים בהעלאת‬ ‫כל זמן שהיו האבות הקדושים עצמם‬ ‫אל חברו העשיר‪“ ,‬הלא יודע אתה כי כל‬ ‫לשון הפסוק ‘יאמר ה’’ היא לשון עתיד‪,‬‬ ‫מעשיך בעסקיך אין בהם רווח רב‪ ,‬ורק‬ ‫תפילת החובה‪ ,‬ולכן ‘גם תפילתו תועבה’‪,‬‬ ‫כי באמת בזמן שבית המקדש היה קיים‪,‬‬ ‫מתפללים‪ ,‬וכן בדורות שלאחריהם‬ ‫כי גורמת היא לביטול שירת המלאכים‬ ‫כאשר קמו צדיקים כדוגמתם להתפלל‬ ‫אחר זמן רב מצליח הנך לצבור מכך הון‪.‬‬ ‫עיקר העבודה היתה עבודת הקרבנות‪,‬‬ ‫מדוע אפוא לא תסגור לגמרי את עסקיך‬ ‫לגמרי‪ .‬אך אם תפילת ערבית הנה רשות‪,‬‬ ‫ולא היו התפילות עיקריות כל כך‪ .‬ממילא‬ ‫לפני ה’ – לא היה שום חסרון בזה‪ ,‬כי‬ ‫יכולים המלאכים לשורר את שירתם‬ ‫התענוג העולה מתפילות הצדיקים חשוב‬ ‫הקטנים כאן‪ ,‬ותיתן בידי את שארית‬ ‫יכולים היו המלאכים להמשיך בשירתם‬ ‫הממון אשר בידך‪ ,‬ואני בכשרון אשר‬ ‫בלילה כיוון שאינם טרודים בהעלאתה‪,‬‬ ‫היה ונעלה לאין ערך ממעלת שירת‬ ‫ולא נזקקו לעסוק בהעלאת התפילות‪.‬‬ ‫חנני אלקים אלך ואעסוק עבורך במסחר‬ ‫ואין תפילתו תועבה‪.‬‬ ‫המלאכים‪.‬‬ ‫אולם אמר הנביא כי עתיד לבוא זמן‬ ‫עד שתרוויח בכפל כפליים גם מהסכום‬ ‫על כך מביא ה’ערבי נחל’ את מאמר‬ ‫אולם כאשר עמדו בניהם אחריהם‪,‬‬ ‫שבו יימאס ה’ בזבחי ישראל‪ ,‬ויחרב בית‬ ‫הזה?”‬ ‫חכמינו ז”ל (ברכות ו‪ ):‬כי לדעת רבי חלבו‬ ‫התעוררה סכנה גדולה‪ .‬כי אם יהיו‬ ‫המקדש‪ ,‬ואז תהיה עיקר עבודת ישראל‬ ‫גם הפעם שמע האיש לקול דברי ידידו‪,‬‬ ‫אמר רב הונא לעולם יהא אדם זהיר‬ ‫מתפללים כראוי‪ ,‬בכוונה ומעומק הלב –‬ ‫בהעלאת התפילות‪.‬‬ ‫סגר את כל עסקיו והפקיד את כל הממון‬ ‫בתפילת המנחה‪ ,‬ולדעת רבי יוחנן יהא‬ ‫אזי גם מהם תהיה התועלת רבה‪ ,‬שהרי‬ ‫זהיר אף בתפילת ערבית‪ .‬דהיינו‪ ,‬היה‬ ‫אך מחמת שאינם מתפללים בכוונה‪,‬‬ ‫התענוג המתחדש טוב הוא מן התענוג‬ ‫הנותר ביד הידיד השלישי‪ ,‬ואכן שוב‬ ‫מקום לומר כי מאחר ותפילת ערבית‬ ‫אומר להם הקדוש ברוך הוא על זמן‬ ‫התמידי‪ ,‬כזכור‪ ,‬ותפילות בני ישראל‬ ‫ראה ברכה והצלחה‪ ,‬והרוויח על ידו רווח‬ ‫רשות‪ ,‬אין צריך לכוון בה כל כך‪ ,‬לכן בא‬ ‫החורבן ‘גם כי תרבו תפילה אינני שמע’‬ ‫המתחדשות בכל דור ודור עדיפות על‬ ‫גדול‪ .‬אולם לאחר תקופה לא הצליח‬ ‫רבי יוחנן לומר שגם בה יש לכוון על אף‬ ‫בעצמי את תפילותיכם‪ ,‬כי ‘ידיכם דמים‬ ‫שירת המלאכים הקבועה והתמידית‪.‬‬ ‫השלישי במעשיו‪ ,‬ותחת רווח בא הפסד‪.‬‬ ‫שהיא רשות‪.‬‬ ‫מלאו’ ואינכם מתפללים כראוי‪ ,‬וצריכים‬ ‫כעס העשיר ואמר‪“ :‬אמנם כבר הפקדתי‬ ‫המלאכים לעסוק בהעלאת התפילות‪,‬‬ ‫אולם אם חלילה לא יהיו מקפידים על‬ ‫לסיכומם של דברים‪:‬‬ ‫כוונה בתפילתם‪ ,‬אלא בפיהם ובשפתיהם‬ ‫חלק מרכושי ביד שני חברי הראשונים‪,‬‬ ‫וממילא מתבטלת שירתם‪ ,‬ובזה אין‬ ‫וייתכן כי גם הם היו באים עם כספי לידי‬ ‫אם תפילת ערבית חובה‪ ,‬אין שירת‬ ‫הקדוש ברוך הוא חפץ‪.‬‬ ‫יכבדו את ה’ ולבם ירחק מעימו – לא יהיה‬ ‫המלאכים גם בלילה‪ .‬וממילא‪ ,‬האמור‬ ‫הצר שווה בנזק המלך‪ ,‬כי תפילות אלו‬ ‫הפסד‪ .‬אולם הללו לא פיתו אותי לתת‬ ‫‘ובלילה שירה עימי’ אינו נדרש על שירת‬ ‫וענתה השירה הזאת‬ ‫לא יעלו לפניו יתברך‪ ,‬ושירת המלאכים‬ ‫בידם את עיקר פרנסתי‪ ,‬והיו סוחרים רק‬ ‫המלאכים אלא על הלומד תורה‪ ,‬הנקראת‬ ‫לפי הביאור האמור פרש ה’ערבי נחל’ גם‬ ‫גם היא תתבטל מחמת תקנת התפילות‪,‬‬ ‫בתוספת הכספים אשר נותרו לי‪ ,‬באופן‬ ‫כאן בפסוק שירה‪ .‬ממילא ‘וענתה‬ ‫את לשון הפסוק (משלי כח ט) ‘מסיר אזנו‬ ‫ונמצא ההפסד מכאן ומכאן‪.‬‬ ‫שאפלו אם היו מפסידים את כל הרכוש‬ ‫השירה הזאת לעד’ נסוב על התורה שלא‬ ‫משמע תורה גם תפילתו תועבה’‪.‬‬ ‫לאור האמור מפרש ה’ערבי נחל’ את‬ ‫אשר נתתי בידם‪ ,‬עדיין היתה פרנסתי‬ ‫תשתכח‪.‬‬ ‫תחילה נביא בקצרה את קושייתו‪ ,‬מדוע‬ ‫לשון הפסוק האמור ביעקב אבינו ‘ויפגע‬ ‫מצויה לי ברווח מן העסק שאני מנהל‬ ‫ולהפך‪ ,‬אם תפילת ערבית רשות‪ ,‬אזי‬ ‫הקפיד הקדוש ברוך הוא על דוד המלך‬ ‫במקום וילן שם כי בא השמש’ (בראשית‬ ‫במקום מגורי‪.‬‬ ‫שירת המלאכים עולה בלילה‪ ,‬והפסוק‬ ‫לאחר שקרא לדברי התורה ‘זמירות’‪,‬‬ ‫כח יא)‪ .‬המילה ‘וילן’ נדרשת מלשון‬ ‫אולם ידידי השלישי אשר לקח ממני את‬ ‫‘ובלילה שירה עימי’ עוסק בשירת‬ ‫והענישו בכך שנכשל בחטא של נשיאת‬ ‫תלונה‪ ,‬כביכול התעוררה תלונה עליו‬ ‫הכול‪ ,‬אמנם כאשר הרוויח היה בזה רווח‬ ‫המלאכים‪ ,‬ואילו התורה איננה נקראת‬ ‫ארון הברית בעגלה ולא בכתף‪ ,‬שזהו‬ ‫מן השמיים‪ .‬וכן אמרו בגמרא (חולין צא‪):‬‬ ‫גדול‪ ,‬אולם היתה טמונה בכך גם סכנה‬ ‫שירה‪ ,‬ויכולה היא להשתכח שכן הפסוק‬ ‫דבר שאפלו תינוקות של בית רבן יודעים‬ ‫שראוהו מלאכי השרת שוכב שם ובקשו‬ ‫גדולה‪ ,‬כי הנה עתה שהנו מפסיד – עלול‬ ‫המשך בעמוד ד’‬ ‫המשך מעמוד א’‬ ‫על התורה‬ ‫חטאנו ברפיון האמונה! חטאנו בחוסר‬ ‫ההרגה?!‬ ‫עדיין אין ליבו חושק בזה‪ ,‬ואחרי זה יבוא‬ ‫הזמין השם יתברך אשר הוא יראה אותה‬ ‫ביטחון! לא בטחנו די באלקינו!‬ ‫’בגדנו’?!‬ ‫לו בחינת ‘ליסבר’‪ ,‬שיהא לו חשק ללימוד‬ ‫העבירה‪ ,‬על כרחך הוא שיש בידו גם כן‬ ‫עלינו להכות עכשיו באגרוף על ליבנו‬ ‫האם בגדנו? וכי לא שמרנו לך אמונים‬ ‫התורה‪.‬‬ ‫שמץ מה מדוגמת אותה העבירה והראוהו‬ ‫ולהתוודות ’על חטא’!‬ ‫במחנות הריכוז ובצעדות המות?!‬ ‫ובחרת בחיים‬ ‫מן השמים בכדי שיפשפש במעשיו‪.‬‬ ‫עלינו לבקש מריבונו של עולם שיחזרו‬ ‫’גזלנו?!’‬ ‫בשנת תר”ו בהיות הרב הקדוש רבי אברהם‬ ‫וסיפרו תלמידי הבעל שם טוב שאירע‬ ‫אלינו האמונה והביטחון בשלמות!”‬ ‫האם גזלנו?! ממי יכולנו לגזול באושוויץ‬ ‫מרדכי זיע”א‪ ,‬בן ה’חידושי הרי”ם’ מגור‬ ‫שראה אחד שחילל שבת בפרהסיא ועמד‬ ‫אלו היו דבריו המרעידים של הרבי‬ ‫ובמיהלדורף?!”‬ ‫זיע”א‪ ,‬כבן שלושים שנה‪ ,‬נחלה קשות‬ ‫משתומם למה הראוהו כזאת‪ ,‬ופשפש‬ ‫מקלויזנבורג‪ ,‬שאיבד בגיא‪-‬צלמות את‬ ‫ונמשכה מחלתו זמן רב‪ .‬לאחר הפסח של‬ ‫במעשיו שעל כרחך יש בידו עוון כזה‪,‬‬ ‫כאן עצר לפתע הרבי‪ ,‬ואמר‪“ :‬אכן‪ ,‬אני‬ ‫פשפש ומצא ששמע מקרוב זילותא‬ ‫אשתו הרבנית ואחד‪-‬עשר ילדיו‪ ,‬אך‬ ‫הגזלן אתוודה‪...‬‬ ‫השנה ההיא התגברה מחלתו והגיע לידי‬ ‫ראה את חטאו בכפיות טובה וברפיון‬ ‫סכנה גדולה‪ .‬אביו הקדוש הרבה עליו‬ ‫דתלמיד חכם נקרא שבת כאמור בזוהר‬ ‫יום אחד‪ ,‬בשובי מעבודת הפרך צנחתי על‬ ‫(ח”ג כט‪ ).‬ושתק‪ ,‬והמשכיל יתבונן כן בכל‬ ‫האמונה בטובו של הבורא‪.‬‬ ‫ריעים להעתיר בעדו‪ ,‬וכן שלח קוויטל עם‬ ‫דרגשי בצריף באפיסת כוחות‪ ,‬והנה נתפס‬ ‫הענינים כי הקדוש ברוך הוא מדקדק עם‬ ‫‪‬‬ ‫עורי הצפוד בין שני קרשים ולא יכולתי‬ ‫פדיון נפש אל הרב הקדוש רבי מנחם מנדל‬ ‫מקוצק זיע”א להזכירו לרפואה‪.‬‬ ‫חסידיו‪.‬‬ ‫כתב הרה”ק ה’שפת אמת’ זיע”א (ראש‬ ‫לזוז מן המקום‪.‬‬ ‫השנה תרס”א)‪ :‬מה שמבקשין על החיים‪,‬‬ ‫הרב הקדוש רבי יעקב אריה מראדזימין‬ ‫‪‬‬ ‫ניסיתי להשתחרר בשארית כוחי‬ ‫דכתיב ‘ובחרת בחיים’‪ .‬וכמו במעשה‬ ‫זיע”א שהגיע לבקרו‪ ,‬התקרב למיטת חוליו‬ ‫על הפסוקים (דברים כט טז‪-‬יז)‪’ :‬ותראו את‬ ‫מהקרשים‪ ,‬ועורי נקרע מעל עצמותי‪.‬‬ ‫בראשית איתא (ר”ה יא‪‘ ).‬לדעתן נבראו’‬ ‫של רבי אברהם מרדכי ואמר לו‪‘ :‬יש עוד‬ ‫שיקוציהם ואת גילוליהם עץ ואבן כסף‬ ‫דמי התחיל שותת‪ ,‬ומפי נפלטה גניחה‬ ‫וזהב אשר עימהם‪ ...‬פן יש בכם שרש פורה‬ ‫שכל הברואים בחרו כל אחד ציור‬ ‫עצה עבורך‪ ,‬שתתפלל בעצמך לה’ יתברך‬ ‫חרישית‪.‬‬ ‫ראש ולענה’‪ ,‬פירש בעל ה’אמרי אמת’‬ ‫המיוחד לו‪ .‬והנה האדם עיקר נפש חיה‬ ‫ותבקש ממנו שיתן לך במתנה עוד שנות‬ ‫כמו שפירש רש”י בפרשת בראשית‪,‬‬ ‫מקול הגניחה החרישי התעורר משנתו‬ ‫חיים כדי שתוכל להוליד בן זכר אשר אין‬ ‫מגור זיע”א שעצם הראיה בשיקוציהם‬ ‫שהוא חי’ שבכולם‪ ,‬ע”ש‪ .‬ובוודאי האדם‬ ‫אסיר ששכן בדרגש סמוך‪...‬‬ ‫לך עדיין’‪.‬‬ ‫ובגילוליהם הוא סימן שיש בכם מאותו‬ ‫בחר לו זה החיות המיוחד אליו‪ ,‬כמ”ש‬ ‫ובכן – ’גזלנו’!!!‬ ‫כדברים האלה אמר לו גם אביו הקדוש‬ ‫שורש פורה ראש ולענה‪ ,‬ונצרך לתקן‬ ‫ויפח באפיו‪ .‬וכמו כן בכל ראש השנה‬ ‫גזלתי שינה מאדם עיף!‬ ‫החידושי הרי”ם‪ ,‬שניגש אליו ואמר לו‪:‬‬ ‫זאת‪ .‬ואלו דבריו (פרשת אחרי תרע”ט)‪ :‬איתא‬ ‫צריכין לבחור בזה החיים שהוא החלק‬ ‫זוהי הגזילה היחידה שנכשלתי בה‪ ,‬ואני‬ ‫תדע שזהו מצוה על האדם שירצה לחיות‬ ‫בספרים‪ ,‬שאדם צריך לדעת שכל מה‬ ‫אלוקי ממעל‪ ,‬כי הגוף בחינת מיתה‬ ‫מתוודה לפניך על כך‪ :‬ריבונו של עולם‪,‬‬ ‫בעולם‪ ,‬ויש דיעה בין המחברים שזהו‬ ‫שרואה דברים מכוערים הוא בהשגחה‬ ‫והנפש החיים‪ .‬וכפי הבחירה בחיים‬ ‫חטאתי‪”---‬‬ ‫בכלל מצות עשה מפורשת בתורה (דברים ל‬ ‫כי יש לו שייכות לזה‪ ,‬והוא צריך להוציא‬ ‫נמשך לו כל ימות השנה‪.‬‬ ‫המשיך הרבי וקרא מתוך המחזור‪:‬‬ ‫יט) ‘ובחרת בחיים’‪.‬‬ ‫ניצוצות קדושה שיש בזה‪ ,‬ומשה רבינו‬ ‫וסיים‪‘ :‬הנני מקווה שתרצה לחיות‬ ‫ע”ה גם כן אמר לישראל ‘כי אתם ידעתם‬ ‫“’דיברנו דפי’?!‬ ‫ותתרפא מחולייך ותוליד בן זכר טוב’‪.‬‬ ‫את אשר ישבנו בארץ מצרים ואת אשר‬ ‫הרי לא נותר בנו כוח לדיבורים‪ ,‬ואם שרדה‬ ‫עברנו בקרב הגויים אשר עברתם ותראו‬ ‫תפילה‬ ‫בנו טיפת כוח לדבר‪ ,‬שמרנו אותה עבור‬ ‫שמע רבי אברהם מרדכי לדברי אביו‬ ‫המשך מעמוד ג’‬ ‫הקדוש‪ ,‬התאמץ לשבת על מיטתו‪ ,‬ופתח‬ ‫את שיקוציהם ואת גילוליהם’ וגו’ ואחר כך‬ ‫הנוגשים האכזריים‪ ,‬שנוכל להשיב כראוי‬ ‫כתיב ‘פן יש בכם שורש’‪.‬‬ ‫לשאלותיהם‪...‬‬ ‫פיו בתפילה לפני ה’‪ ,‬ואמר‪ :‬ריבונו של‬ ‫‘וענתה השירה הזאת לעד’ אינו‬ ‫’לצנו’?!‬ ‫עולם‪ ,‬תן לי במתנה עוד שנות חיים‪,‬‬ ‫השלהבת עולה מאליה‬ ‫מדבר על התורה‪.‬‬ ‫ותזכני להוליד בן זכר ואקרא שמו יהודה‪,‬‬ ‫אמר החסיד רבי דוד אהרן רוזנברג ז”ל‬ ‫מישהו יכול היה להתלוצץ שם?!‬ ‫ובקצרה נאמר כי אם תפילת‬ ‫כי אקיים מה שנאמר הפעם אודה את ה’‪.‬‬ ‫לרבי מגור בעל ’בית ישראל’ זיע”א את‬ ‫ערבית חובה – לא תשתכח התורה‪.‬‬ ‫’מרדנו’?!‬ ‫אשר שמע בעצמו מהרב הקדוש רבי משה‬ ‫תפילת הצדיקים ותפילת החולה על‬ ‫ואם תפילת ערבית רשות – עלולה‬ ‫במי מרדנו? בך‪ ,‬ריבונו של עולם?! הלא‬ ‫עצמו עשו פירות והוטב מצב בריאותו‬ ‫מרדכי מפילוב זיע”א‪.‬‬ ‫התורה להשתכח‪.‬‬ ‫קיבלנו וספגנו בהכנעה כל מכה מתוך‬ ‫של רבי אברהם מרדכי עד שכמעט ושב‬ ‫היה זה כאשר ישבו החסידים בשעת לילה‬ ‫והנה כאמור‪ ,‬אם תפילת ערבית‬ ‫ידיעה כי אתה צדיק על כל הבא עלינו!‬ ‫לגמרי לאיתנו‪ .‬לתקופת השנה‪ ,‬שנת תר”ז‪,‬‬ ‫בבית המדרש בפילוב ועסקו בתורה‪ .‬נכנס‬ ‫חובה‪ ,‬אי אפשר לפרש את הפסוק‬ ‫ושמא מרדנו ברשעים?! וכי יכולנו למרוד‬ ‫ביום ה’ כ”ט ניסן‪ ,‬נולד לו בן זכר‪ ,‬הוא‬ ‫פתאום רבינו ושאל את הנוכחים‪ :‬מה‬ ‫‘ובלילה שירה עימי’ על שירת‬ ‫אף אם רצינו?!?!”‬ ‫ניהו הרה”ק ה’שפת אמת’ זיע”א (‘ממעונות‬ ‫עושים כאשר מנסים ללמוד וללא הצלחה?‬ ‫המלאכים‪ ,‬כי אז גם בלילה אין‬ ‫כך קרא הרבי פסקה אחר פסקה בווידוי‪,‬‬ ‫אריות’)‪.‬‬ ‫שתקו כולם מרוב אימה והרבי המשיך‪:‬‬ ‫שירתם עולה‪ ,‬אלא רק תפילת‬ ‫כשהוא מסיר ומבטל אחד לאחד את כל‬ ‫‪‬‬ ‫מניחים מטפחת (‘פאטשיילע’) על גבי‬ ‫ערבית של ישראל‪.‬‬ ‫הפשעים והעונות שאינם נוגעים כלל‬ ‫בכל חייו עלי אדמות ראה הגאון רבי יוסף‬ ‫הגמרא‪ ,‬קמים מן הספסל ומתהלכים אנה‬ ‫וממילא מוכרחים אנו לומר כי‬ ‫לשרידי המחנות‪.‬‬ ‫חיים זוננפלד זיע”א‪ ,‬פרוזדור שעוברים‬ ‫ואנה בחשבון הנפש‪ ,‬מפשפשים במעשים‬ ‫הפסוק מדבר על העוסק בתורה‬ ‫“לא הרשענו ולא פשענו‪ ,‬הווידוי אינו נוגע‬ ‫אותו ביעף‪ ,‬עד שמתחיל להבין ולהתבונן‬ ‫עד שהלב נפתח לתורה‪.‬‬ ‫בלילה‪ ,‬והתורה היא הנקראת‬ ‫לנו ולא נכתב בעבורנו!” ובכך סגר את‬ ‫הרי כבר נמצא בסופו‪ ,‬והפרוזדור עצמו‬ ‫שמע זאת ה’בית ישראל’ ופניו היו ללהב‬ ‫שירה‪ .‬ומוכח אפוא שהצדק עם‬ ‫המחזור‪.‬‬ ‫אינו דורש כלום‪ ,‬כי כל כולו הוא ענין של‬ ‫אש‪ ,‬וכשהוא בוער בהתלהבות דקדושה‬ ‫דברי רבי שמעון בר יוחאי שלא‬ ‫הקהל הנדהם והמופתע מדברי הרבי‪,‬‬ ‫שעות קלות‪.‬‬ ‫זעק ואמר‪ :‬כאן אצלנו אין אומרים כך!‬ ‫תשתכח התורה מפי זרעו אלא‬ ‫נותר על מקומו בפה פעור‪ ,‬כאשר הרעים‬ ‫וכפי שהתבטא בעצמו בסוף ימיו‪ ,‬כשהיה‬ ‫אלא לומדים ולומדים עד שמאליו מגיע‬ ‫יתקיים בה ‘וענתה השירה הזאת‬ ‫הרבי בקולו מחדש‪“ :‬אבל חטאנו בחטאים‬ ‫מתפתל מייסוריו‪ :‬מוני המצוות מונין את‬ ‫החשק ללמוד והשלהבת עולה מאליה‪.‬‬ ‫לעד’ עד סוף כל הדורות‪ .‬ורק אם‬ ‫שאינם כתובים במחזור!‬ ‫הכתוב ‘ובחרת בחיים’ למצווה‪ ,‬וכי לחיים‬ ‫‪‬‬ ‫תפילת ערבית רשות‪ ,‬יוכל להיות‬ ‫באמונה וביטחון חטאנו!‬ ‫של נחת ושלווה אנו צריכים לציווי שנבחר‬ ‫שתשתכח התורה‪.‬‬ ‫וכה הגיד הרה”ק ה’בית ישראל’ זיע”א (יתרו‬ ‫האם לא הרהרנו לפעמים בלילות מרוב‬ ‫בחיים?! וכי מי פתי לא יבחר בהם?? אלא‬ ‫תשט”ז)‪‘ :‬ויתיצבו בתחתית ההר’ וכו’‪ ,‬שכפה‬ ‫מעתה מובנת היטב לשון הפסוק‬ ‫יאוש‪ ,‬כאשר קראנו קריאת שמע שעל‬ ‫גם לחיים אלה של צער וייסורים אנו‬ ‫‘יען כי ניגש העם הזה’‪ ,‬משמע‬ ‫עליהם הר כגיגית‪ ,‬איתא בשם הבעל שם‬ ‫המיטה‪ ,‬שהלוואי תהיה זו ברכת ’המפיל’‬ ‫מצווים על ‘ובחרת בחיים’‪ ,‬ומתוך ייסוריו‬ ‫טוב‪ ,‬ענין הכפיה‪ ,‬שאף שאין לאדם חשק‬ ‫שניגש מאליו להתפלל תפילה‬ ‫האחרונה שלנו – שיבוא הקץ לסבלותינו?!‬ ‫והכריז‪ :‬ריבונו של עולם‪ ,‬רצוני לחיות חיים‬ ‫שאינו מחויב בה – וזוהי תפילת‬ ‫ללמוד אינו נפטר מלימוד רק ילמוד בלי‬ ‫כמה פעמים התפללו רבים מאיתנו –‬ ‫כאלה כפי שהנך מעניק לי!!‬ ‫חשק‪ ,‬אפילו שנראה לו ככפייה‪.‬‬ ‫ערבית שהיא רשות – ומשום כך‬ ‫‪‬‬ ‫‘בפיו ובשפתיו כבדוני וליבו ריחק‬ ‫ריבונו של עולם‪ ,‬אין לי כוח יותר! קח נא‬ ‫‪‬‬ ‫את נשמתי ולא אצטרך יותר להגיד בבוקר‬ ‫היה זה בליל יום הכיפורים שאחרי סיום‬ ‫על הפסוק (דברים ל יד)‪’ :‬כי קרוב אליך‬ ‫ממני’‪ ,‬שהיו סבורים כי משום‬ ‫’מודה אני לפניך’?!‬ ‫שאינה חובה אינם צריכים לכוון‬ ‫המלחמה‪ ,‬לאחר תפילת ‘כל‪-‬נדרי’ בבית‬ ‫הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו’‪ ,‬העיר‬ ‫בה‪ .‬אם כן‪ ,‬אם תפילת ערבית‬ ‫וכשעלה השחר והיינו כפויים‪ ,‬כביכול‪,‬‬ ‫הכנסת המאולתר שבאחד ממחנות‬ ‫הרב הקדוש בעל ’בית ישראל’ מגור זיע”א‬ ‫רשות‪ ,‬עלולה התורה להשתכח‪.‬‬ ‫להודות שוב לבורא העולם על שהחזיר‬ ‫העקורים‪.‬‬ ‫שלכאורה היה ראוי להאמר להיפך‪ ,‬דהיינו‬ ‫בנו את נשמתנו בחמלה‪ ,‬נתמלאנו אכזבה‬ ‫הרב הקדוש רבי יקותיאל יהודה‬ ‫‘בלבבך ובפיך’‪ ,‬שהרי המחשבה בלב‬ ‫על כן נענשו במידה כנגד מידה‪,‬‬ ‫מרה‪...‬‬ ‫‘ואבדה חכמת חכמיו’‪ ,‬אין חכמה‬ ‫מקלויזנבורג זיע”א‪ ,‬שחווה בגופו את‬ ‫קודמת למעשה‪.‬‬ ‫אלא תורה‪ ,‬והיא תאבד ותשתכח‬ ‫וכשהוצאנו מהצריפים את גופות‬ ‫מוראות מלחמת העולם השנייה האיומה‬ ‫אלא‪ ,‬ביאר ה’בית ישראל’‪ :‬הכתוב כאן‬ ‫מהם‪ ,‬יען כי נגשו אל התפילה‬ ‫המאושרים שגוועו כבר ונפחו את‬ ‫והנוראה נעמד על יד ארון הקודש הפתוח‪,‬‬ ‫מרמז ומלמדנו שאם אין לאדם חשק ללמוד‬ ‫בלא כוונה‪ ,‬והטריחו את המלאכים‬ ‫נשמותיהם‪ ,‬האם לא הבטנו לעברם‬ ‫ונשא דברים חוצבי להבות אש בסערת‪-‬‬ ‫ולהתפלל‪ ,‬עליו לכוף ולהכריח את עצמו‪,‬‬ ‫לעסוק בהעלאתה ולהתבטל‬ ‫בקנאה?!‬ ‫רגשות נוראה‪ ,‬שלא הותירו עין יבשה‪.‬‬ ‫עליו להתחיל קודם כל בפה ואחר כך יבוא‬ ‫מעבודת השירה‪.‬‬ ‫חטאנו בכפיות טובה – שלא הודינו בכל לב‬ ‫וכך קרא הרבי מתוך המחזור הפתוח‪:‬‬ ‫מאליו גם החשק להמשיך‪ .‬וזהו מה שאמרו‬ ‫’מודה אני לפניך שהחזרת בי נשמתי’!‬ ‫“’אשמנו’?!‬ ‫חז”ל במסכת שבת (סג‪‘ :).‬דליגמר איניש‪,‬‬ ‫ובכן חטאנו!‬ ‫היכן אשמנו לך?! בגטאות ובבורות‬ ‫והדר ליסבר’‪ ,‬והיינו שמקודם ילמד גם אם‬ ‫לשמיעת השיעורים ‪ -‬קול הלשון‪:‬‬ ‫‪03-6171077‬‬ ‫בס"ד‪ ,‬גליון קכ"ב | פרשת נצבים וילך תשפ"ו‬ ‫נוסעים שנחתו בליל שבת‬ ‫מכתלי בית ההוראה‬ ‫תשובה ממורינו הרב שליט“א‬ ‫ב‪ .‬המטוס הוא 'רשות היחיד'‪ ,‬ושדה התעופה דינו כ'כרמלית'‪ ,‬ומשום כך‪ ,‬יש כאן חשש‬ ‫עקב מצב רפואי חמור של אחד מבני המשפחה‪ ,‬התייעצנו עם מומחי רפואה שהורו‬ ‫איסור הוצאה מרשות לרשות בשבת‪ ,‬הן בהוצאת תיקי היד מן המטוס‪ ,‬שהיא הוצאה מרשות‬ ‫לנו לצאת במהירות האפשרית לניתוח בבית חולים בחוץ לארץ‪ .‬לאחר בדיקת אפשרויות‬ ‫היחיד לכרמלית‪ ,‬והן בהכנסתם לאחר מכן משטח נמל התעופה לבית המלון‪ ,‬שהיא הכנסה‬ ‫היציאה‪ ,‬התברר לנו כי אם לא נצא מיד בבוקר יום שישי‪ ,‬הנסיעה הבאה תהיה רק לקראת סוף‬ ‫מכרמלית לרשות היחיד‪ .‬חשוב לציין כי איסור הוצאה מרשות לרשות נוהג דווקא בשבת ולא‬ ‫השבוע הבא‪ ,‬על כן הוחלט להזדרז ולרכוש כרטיסים לחולה ולבני משפחתו לטיסה של יום‬ ‫ביום טוב (שו"ע או"ח סי' תקיח ס"א‪ ,‬ובלבד שהוא צריך קצת להוצאה אבל לא הוצאת אבנים)‪ .‬לפי זה‪ ,‬אם‬ ‫שישי בבוקר‪ .‬בנסיבות רגילות‪ ,‬הנחיתה הייתה אמורה להיות כשעה או שעתיים לפני שבת‪,‬‬ ‫היו נוחתים ביום טוב במקום שההוצאה מותרת מצד דיני יום טוב‪ ,‬לא היה חשש מצד עצם‬ ‫ולפי התוכנית המקורית‪ ,‬החולה ובני משפחתו התכוונו לשהות בבית המלון שבנמל התעופה‪,‬‬ ‫ההוצאה מרשות לרשות‪ ,‬אולם עדיין הייתה קיימת בעיה מצד 'איסור תחומין'‪ ,‬שכן כשם‬ ‫אולם עיכוב לא צפוי בטיסה גרם לכך שהנחיתה הייתה רק כשעה לאחר השקיעה‪ .‬כעת עלתה‬ ‫שאסור לאדם לצאת מתחום מושבו‪ ,‬כך אסור גם להוציא חפץ מתחום בעליו‪.‬‬ ‫השאלה האם מותר לבני המשפחה שאינם נחוצים ממש לצורך הסיוע לחולה‪ ,‬לרדת גם הם‬ ‫מן המטוס ולהתקדם לעבר בית הנתיבות ובית המלון‪ ,‬וכן‪ ,‬אף אם מותר להם עצמם לרדת‪,‬‬ ‫תחום שבת למי גשמים שנדו בעננים בזמן בין השמשות‬ ‫האם מותר להם גם להוריד את תיקי היד שעלו עמם למטוס?‬ ‫בברייתא (עירובין מה‪ ):‬נאמר שמי גשמים שירדו בשבת עצמה 'הרי הם כרגלי כל אדם'‪,‬‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫והיינו שמי הגשמים לא קנו שביתה בעננים בערב שבת‪ ,‬ולכן הנוטל אותם יכול לקחת אותם‬ ‫בשאלה זו‪ ,‬העוסקת במקרה שבו מחמת אונס הגיעה הטיסה ליעדה רק לאחר שקיעת‬ ‫לכל מקום שמותר לו עצמו ללכת‪ ,‬והגמרא (שם מו‪ ).‬מבארת שהטעם הוא משום שהמים‬ ‫החמה וכניסת השבת‪ ,‬עומדים לפנינו כמה נידונים‪:‬‬ ‫שבעננים נדים ממקום למקום ואינם קובעים את מקומם בשום מקום‪ .‬וכן מבואר בגמרא‬ ‫א‪ .‬בבין השמשות נקבע לכל אדם מקומו לגבי 'איסור תחומין'‪ .‬נוסעי המטוס היו רחוקים‬ ‫שהוא הדין למי הים או הנהרות‪ ,‬שנעים ממקום למקום‪ ,‬ולא קבעו את מקומם בשום מקום‪.‬‬ ‫מאוד ממקום הנחיתה‪ ,‬כך שהם הרחיקו הרבה מחוץ לתחום שבת‪ ,‬ומעתה לכאורה אין להם‬ ‫תחומין למעלה מעשרה טפחים‬ ‫אלא היתר הליכה של ארבע אמות לכל רוח‪ ,‬או להישאר במטוס שנחשב כולו למקום אחד‪,‬‬ ‫הגמרא (שם מג‪ ).‬דנה האם איסור תחומין הוא דווקא למטה מעשרה טפחים או גם למעלה‬ ‫אולם אפשרויות אלו לא היו קיימות‪ ,‬מפני שהדיילים לא אפשרו להם להישאר במטוס או‬ ‫מעשרה טפחים‪ ,‬ומביאה הגמרא ראיה מהחכמים שבאו בספינה בשבת ונהגו בעצמם איסור‬ ‫להתעכב בשטח נמל התעופה‪ ,‬והם נאלצו לצאת מן המטוס לכיוון בית הנתיבות‪.‬‬ ‫המשך בעמ' ג'‬ ‫השנה בעבודת ה'‪ .‬זכינו בשנים האחרונות‬ ‫ת‪ .‬לכתחילה יש לקיים את מנהג התקיעות ביום‪,‬‬ ‫לאחר תפילת שחרית‪ ,‬ואם לא תקעו בשחרית יש‬ ‫להתקרב לתורתו של רבנו הננמ"ח זיע"א‪,‬‬ ‫הלכה למעשה‬ ‫ומדי שנה לקראת ראש השנה משתדלים אנו‬ ‫תשובות ממורינו הרב שליט“א‬ ‫לתקוע לאחר תפילת מנחה‪ .3‬אך בלילה לא יתקעו‬ ‫לנסוע לציונו הקדוש באומן‪ .‬בשנה זו‪ ,‬בשל‬ ‫אלא לאחר חצות‪.4‬‬ ‫לתקוע בשופר באמצע ברכות קריאת‬ ‫מצב המלחמה והקשיים בדרכים‪ ,‬אנו נאלצים‬ ‫לנסוע בדרך עקיפה‪ ,‬באמצעות כמה טיסות‬ ‫שמע‬ ‫להפסיק באמצע תפילת שמונה עשרה‬ ‫זולות וטיסות המשך‪ .‬תנאי הנסיעה אינם‬ ‫באחד מימי חודש אלול לאחר תפילת שחרית‬ ‫כדי לשמוע תקיעות‬ ‫מאפשרים לנו לקחת כמעט מאומה‪ ,‬גם לא‬ ‫לא נמצא בבית הכנסת מי שיתקע בשופר‪,‬‬ ‫באחד מימי חודש אלול התפללתי במניין‬ ‫שופר לתקיעות חודש אלול‪ .‬רק לאחר שנגיע‬ ‫מלבד מתפלל במניין אחר שעמד באמצע‬ ‫האחרון בבית הכנסת‪ .‬התחלתי שמונה עשרה‬ ‫לאומן נצטייד בכל הדרוש לנו‪ .‬לפי מסלול‬ ‫הנסיעה‪ ,‬באחד הימים האחרונים בחודש אלול‬ ‫ברכות קריאת שמע‪ .‬האם מותר לו לתקוע?‬ ‫מאוחר‪ ,‬וכשהציבור סיים את התפילה ורצו‬ ‫לתקוע בשופר הייתי עדיין באמצע שמונה‬ ‫לא יהיה ברשותנו שופר במשך כל שעות היום‪.‬‬ ‫ת‪ .‬אם אין מי שיכול לתקוע‪ ,‬מותר לאדם העומד‬ ‫האפשרות היחידה העומדת בפנינו היא לתקוע‬ ‫בפסוקי דזמרה או בברכות קריאת שמע לתקוע‬ ‫עשרה‪ .‬ידעתי שלא תהיה לי אפשרות לשמוע‬ ‫בלילה שלפני כן‪ ,‬לאחר תפילת ערבית‪ ,‬קודם‬ ‫לציבור שהתפללו‪ .1‬אבל אם עומד באמצע תפילת‬ ‫אחר כך תקיעות‪ ,‬האם מותר לי לעצור באמצע‬ ‫צאתנו לשדה התעופה‪ .‬בני החבורה מצטערים‬ ‫התפילה ולשמוע אותן‪ ,‬או שזהו הפסק‬ ‫שמונה עשרה לא יפסיק כדי לתקוע לציבור‪.2‬‬ ‫מאוד על האפשרות שיפסידו יום אחד‬ ‫בתפילה?‬ ‫ממנהג התקיעות‪ ,‬שיש לו חשיבות מיוחדת‬ ‫ת‪ .‬יכול להפסיק באמצע שמונה עשרה כדי‬ ‫כהתעוררות לתשובה וכהכנה לראש השנה‪.‬‬ ‫שמיעת תקיעת שופר בלילה‬ ‫המשך בעמ' ב'‬ ‫לשמוע את התקיעות‪.5‬‬ ‫האם מותר לתקוע בשופר בלילה?‬ ‫אנו קבוצת חברים העוסקים יחד במשך‬ ‫בשופר בשעות הלילה המאוחרות‪.‬‬ ‫המדות העליונות'‪ .‬וראה בשו"ת אגרות משה )שם(‬ ‫תפילת מנחה‪ .‬וראה בשו"ת אגרות משה )או"ח ח"ד‬ ‫‪ 1‬באשל אברהם )בוטשאטש‪ ,‬סי' נא ד"ה צריך( כתב‬ ‫‪ 5‬לגבי תקיעות בראש השנה כתב הטור )או"ח סי'‬ ‫שאין לפרש את דברי הרמ"א כפשוטם‪ ,‬שהיו‬ ‫סי' כא אות ה( שכתב שציבור ששכחו לתקוע לאחר‬ ‫שהתקיעה בשופר אינה הפסק‪ ,‬שאינו אלא מנשים‬ ‫תקצב( שהמתפלל ביחיד לא יתקע באמצע תפילתו‪,‬‬ ‫תוקעים לאחר ערבית בלילה‪ .‬אלא המקומות שתקעו‬ ‫שחרית‪ ,‬יתקעו לאחר מנחה‪ ,‬כיון שעיקר התקנה הוא‬ ‫נשימות בלא הברה ואות כלל‪ ,‬והקול נעשה רק על‬ ‫ובשו"ע )ס"ב( הוסיף שאף לא ישמע מאחר שתוקע‪.‬‬ ‫'בערבית' הכוונה שתקעו לאחר תפילת מנחה‪ ,‬או‬ ‫לתקוע פעם אחת ביום‪ ,‬ורק קבעוה לאחר שחרית‬ ‫ידי השופר‪ ,‬ולכן מותר לעומד בפסוקי דזמרה או‬ ‫ובבאר הגולה )אות ד( ציין לדברי הבית יוסף )סי' תקצא‬ ‫שהתפללו ערבית מבעוד יום ותקעו קודם הלילה‪,‬‬ ‫משום שבשעה זו הכל מצויים בבית הכנסת‪ ,‬וכן כדי‬ ‫בקריאת שמע לתקוע בשופר‪.‬‬ ‫ס"ח( שהביא מהאורחות חיים )הל' תקיעת שופר סי' טו(‬ ‫כיון שאין מסתבר שיתקעו בלילה בזמן שאינו עת‬ ‫שיתעוררו לתשובה קודם יציאתם לעסקיהם‪ .‬ולכך‬ ‫‪ 2‬בשו"ת מהר"ם בריסק )ח"ג סי' כו( כתב להוכיח‬ ‫שיחיד אף על פי שיש לו מי שיתקע לו אינו צריך‬ ‫רצון‪] .‬אמנם יש להעיר על דבריו ממה שכתב האלף‬ ‫כאשר לא תקעו בשחרית‪ ,‬התקיעה במנחה היא קיום‬ ‫מכמה מקומות שלתקוע בשופר באמצע התפילה‬ ‫לשמען על סדר הברכות‪ ,‬ומבואר שאין בזה חשש‬ ‫למטה )שם סק"ח( שבמקומות שנהגו לתקוע בתפילת‬ ‫של עיקר מנהג התקיעה באותו יום‪ ,‬ולא רק מעשה‬ ‫הוא הפסק בתפילה‪ ,‬ומטעם זה אסור למתפלל‬ ‫הפסק אלא שאינו צריך‪ .‬ובמאירי )ר"ה לד‪ (:‬כתב גם‬ ‫ערבית תוקעים גם בתפילת ערבית של מוצאי שבת‪,‬‬ ‫זיכרון בעלמא‪ .‬אמנם בשם הגרי"ש אלישיב )הליכות‬ ‫ביחידות בראש השנה לתקוע על סדר הברכות‬ ‫כן שיחיד אף לכתחילה אינו צריך לשמען על סדר‬ ‫וזה הרי אינו קודם הלילה[‪ .‬ומכל מקום נראה שאחר‬ ‫והנהגות תשרי עמ' ג‪ ,‬אשרי האיש ח"ג פי"ג אות ב( מובא שאם‬ ‫בתפילת מוסף בלחש‪ .‬אלא שאם עומד בברכות‬ ‫הברכות‪ ,‬ואם רוצה לתקוע כך עושה‪ ,‬וכתב שיש‬ ‫חצות יכולים לתקוע‪ ,‬שכיון שעיקר טעמו של הערוך‬ ‫לא תקעו בשחרית אין ענין להשלים את התקיעות‪,‬‬ ‫קריאת שמע בין הפרקים מותר לו להפסיק ולתקוע‪,‬‬ ‫שמוחין בדבר מפני הפסק בתפילה‪ ,‬ומכל מקום אם‬ ‫השולחן שלא לתקוע בלילה הוא כדי שלא לעורר‬ ‫כיון שהם נקבעו בסדר התפילה‪.‬‬ ‫שכיון שיש בזה צורך הציבור אין זה גרוע משאילת‬ ‫רוצה לשמוע על ידי אחר שתוקע מודים שרשאי‪.‬‬ ‫את המידות העליונות‪ ,‬זה דוקא קודם חצות הלילה‪,‬‬ ‫‪ 4‬הרמ"א )או"ח סי' תקפא ס"א( כתב 'ויש מקומות‬ ‫שלום מפני הכבוד‪ ,‬שכתב הרמ"א )או"ח סי' סו ס"א(‬ ‫וראה בערוך השולחן )ס"א( שכתב הטעם מדוע‬ ‫שהרי אחר חצות לילה כתב האר"י )שער רוח הקודש‬ ‫שתוקעין גם כן ערבית'‪ .‬וכן כתבו הלבוש )ס"א(‬ ‫שמותרת בבין הפרקים‪ .‬וראה קובץ הלכות )קמניצקי‪,‬‬ ‫היחיד אינו צריך לשמוע על סדר הברכות וז"ל‪:‬‬ ‫הקדמה ב‪ ,‬שער היחודים פ"ה( שהוא עת רצון‪ ,‬וכן כתב‬ ‫והמטה אפרים )ס"ז( שכך נהגו בקצת מקומות‪ .‬וראה‬ ‫ימים נוראים פ"א סי"ט( שכתב שאם הדבר מפריע לו‬ ‫דכיון שגזרה התורה לתקוע ג' פעמים תקיעה תרועה‬ ‫הרמח"ל )קיצור כוונות חודש אלול( שאחר חצות הלילה‬ ‫במגן אברהם )שם ס"ק יד( שדקדק מדברי הלבוש שאין‬ ‫לתפילתו שהציבור מחפש מי שיתקע וטורד אותו‬ ‫תקיעה‪ ,‬מסתמא כיוונה שבסדר הראשון יקבלו עול‬ ‫כבר נמתקים הדינים‪ .‬וראה בכף החיים )סימן תקפא‬ ‫לתקוע בלילה שלפני ראש השנה‪ ,‬ומשמע מדבריו‬ ‫ומפריע כוונתו מותר לו להפסיק ולתקוע‪ ,‬שזה צורך‬ ‫מלכותו כמו שתוקעין לפני המלך‪ ,‬והשני שיעלה‬ ‫ס"ק יג( שיש שנהגו לתקוע בעת אמירת י"ג מידות‬ ‫שבשאר הלילות של חודש אלול אין מניעה מלתקוע‬ ‫התפילה עצמה‪.‬‬ ‫זכרוננו לפניו יתברך כדכתיב )במדבר י ט( 'והריעותם‬ ‫שבסליחות וכן קודם קדיש תתקבל‪ .‬וכיון שעיקר זמן‬ ‫בשופר‪ .‬אמנם בערוך השולחן )שם סי"ב( כתב 'ובלילה‬ ‫‪ 3‬החיי אדם )כלל קלח סעיף א( כתב שיש מקומות‬ ‫בחצוצרות ונזכרתם לפני ה' אלהיכם' וכו'‪ ,‬והשלישי‬ ‫הסליחות לפי המנהג הקדום הוא באשמורת הבוקר‪,‬‬ ‫לא יתקעו בכל חודש אלול‪ ,‬אפילו להתלמד‪ ,‬דאין‬ ‫התוקעים גם במנחה‪ ,‬ולכן באופן זה שאין‬ ‫להשמיע קול שופר כמו שהיה במתן תורה וכן יהיה‬ ‫קודם עלות השחר‪ ,‬הרי נמצא שקהילות אלו תקעו‬ ‫לעשות התעוררות בלילה‪ ,‬והתקיעות מעוררים‬ ‫באפשרותם לתקוע בשחרית יכולים לתקוע אחר‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫א‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫הלכה למעשה‬ ‫תשובות ממורינו הרב שליט“א המשך מעמ' א'‬ ‫מותר לו כבר לקדש ולאכול‪ ,‬שהרי למעשה‬ ‫יותר טוב שאתפלל כעת ואת הסליחות אומר‬ ‫אמירת 'שחר קמתי' בשעה מאוחרת‬ ‫כבר התפלל מוסף‪ ,‬אף שעדיין לא התפלל‬ ‫אחר כך?‬ ‫באחד מימי הסליחות קמתי סמוך לסוף‬ ‫שחרית?‬ ‫ת‪ .‬יתפלל בהנץ החמה‪ ,‬ולאחר מכן יאמר את‬ ‫זמן תפילה‪ ,‬ולכן התפללתי שחרית טרם‬ ‫ת‪ .‬יצא ידי תפילת מוסף‪ .10‬אך אינו יכול‬ ‫הסליחות‪.8‬‬ ‫שאמרתי סליחות‪ .‬לאחר התפילה התארגן‬ ‫לעשות קידוש‪ ,‬מפני שעדיין לא התפלל תפילת‬ ‫מניין לאמירות סליחות‪ .‬כשהגענו לפיוט‬ ‫שחרית‪.11‬‬ ‫נטילת ידיים לסעודה במים שנטפו‬ ‫'שחר קמתי' אמר לי חברי שאולי עדיף‬ ‫שאדלג על מילים אלו‪ .‬האם יש בכך בעיה‪,‬‬ ‫ממזגן‬ ‫שלא אהיה כדובר שקרים ח"ו?‬ ‫לאחר שקיבל שבת נזכר שלא אמר‬ ‫היינו בחצר אחד הבניינים‪ ,‬ובני ביקש לאכול‬ ‫יעלה ויבא במנחה‬ ‫לחם והיה צריך ליטול את ידיו לסעודה‪.‬‬ ‫ת‪ .‬אם קם מוקדם מהרגלו יש אומרים שאינו‬ ‫ראש חודש שחל ביום שישי‪ ,‬התפלל אחד‬ ‫לא היו בידינו מים זמינים‪ ,‬אך ראינו בצד‬ ‫צריך לשנות את הנוסח‪ .‬אבל אם קם בשעתו‬ ‫מנחה ושכח לומר 'יעלה ויבוא'‪ .‬רק לאחר‬ ‫קערה שבה הצטברו מים שנטפו מצינור‬ ‫הרגילה‪ ,‬וכן אם נתקל במשפטים אחרים בסדר‬ ‫שסיים את תפילתו‪ ,‬בשעה שהשליח ציבור‬ ‫המזגן‪ .‬האם מים אלו כשרים לנטילת ידיים‬ ‫הסליחות שאינם נכונים כלפיו‪ ,‬ישמיט אותם‪.6‬‬ ‫אמר יעלה ויבוא בחזרת הש"ץ‪ ,‬נזכר בטעותו‪.‬‬ ‫לסעודה?‬ ‫וכן בלשונות הפיוט שנזכר דמעות‪ ,‬יש שחששו‬ ‫כעת הסתפק כיצד עליו לנהוג‪ ,‬האם יכול‬ ‫לאומרם כשאינו בוכה‪ ,‬ויש שכתבו שיכול לכוון‬ ‫לחזור ולהתפלל מנחה אפילו לאחר שכבר‬ ‫ת‪ .‬המים היוצאים ממזגן כשרים לנטילת ידיים‪,‬‬ ‫על דמעותיו בזמנים אחרים או לדמעות הציבור‬ ‫שבת‪ ,‬או שהוא יכול להשלים מעריב פעמיים‬ ‫ואין בהם פסול של מים שנעשתה בהם מלאכה‪. 9‬‬ ‫וכלל ישראל‪.7‬‬ ‫בליל שבת?‬ ‫ת‪ .‬אם נזכר לאחר שהציבור כבר קיבלו עליהם‬ ‫התפלל מוסף במקום שחרית‬ ‫תפילה כותיקין או אמירת סליחות‬ ‫קבלת שבת‪ ,‬שוב אינו יכול להתפלל מנחה‪.‬‬ ‫עמד להתפלל בשבת קודש‪ ,‬ולאחר שסיים‬ ‫קודם התפילה?‬ ‫ואם נזכר רק לאחר שהוא קיבל על עצמו שבת‬ ‫תפילת שמונה עשרה שם לב שהתפלל‬ ‫אני רגיל להתפלל שחרית כותיקין מידי יום‪.‬‬ ‫ביחידות‪ ,‬נחלקו הפוסקים אם יתפלל שוב‬ ‫בטעות תפילת מוסף במקום תפילת שחרית‪,‬‬ ‫היום קמתי באיחור והגעתי לאחר שכבר‬ ‫מנחה‪ ,12‬ויש שהורו שיכול להישאל על מה‬ ‫האם עלתה לו תפילת מוסף וכעת עליו‬ ‫סיימו את אמירת הסליחות‪ .‬כעת עומדים‬ ‫שקיבל שבת‪ .13‬אבל אינו יכול להשלים תפילת‬ ‫להתפלל שחרית בלבד‪ ,‬או שמא מאחר‬ ‫להתחיל תפילת שחרית‪ ,‬ומניין נוסף מתחיל‬ ‫מנחה בליל שבת‪ ,‬מאחר שלא יזכיר יעלה ויבא‬ ‫שהתפלל מוסף קודם שחרית לא יצא ידי‬ ‫באמירת סליחות‪ .‬האם עדיף שאומר כעת‬ ‫המשך בעמ' ד'‬ ‫בליל שבת‪.14‬‬ ‫חובתו? ואם יצא ידי חובת מוסף‪ ,‬האם‬ ‫סליחות אף שאפסיד את התפילה בהנץ‪ ,‬או‬ ‫דיחיד‪ .‬ובשו"ת זרע אמת )ח"ג סי' כז( ובתורת שבת )סי'‬ ‫הרמב"ם אף אם הם צלולים פסולים‪ .‬אכן‪ ,‬לענין‬ ‫או שבוכים הקהל‪ ,‬כדי שלא יהא בבחינת מה‬ ‫לעתיד‪ ,‬ולכן תקנו סדר התקיעות על הברכות האלו‪,‬‬ ‫רסג סק"ל( כתבו שדוקא לאחר עניית 'ברכו' אי אפשר‬ ‫מים שנפשרו מקרח שהשתמשו לקרר מאכלים‪,‬‬ ‫שכתוב )תהלים קא ז( 'דובר שקרים לא יכון לנגד‬ ‫אמנם עניין כזה הוא רק לרבים דזכות הרבים גדול‬ ‫להתפלל מנחה‪ ,‬דזה נחשב לקבלה גמורה‪ ,‬אך אם‬ ‫כתבו הפוסקים שהם כשרים ליטול בהם ידיים‪,‬‬ ‫עיני'‪ .‬אולם ראה בספר טהרת המים )מערכה ב אות‬ ‫מאד ולא ביחיד‪ ,‬ולכן היחיד אינו תוקע על סדר‬ ‫קיבל שבת באמירת 'מזמור שיר ליום השבת'‪ ,‬יכול‬ ‫וביארו הטעם שכיוון שהמים שנפשרו מהקרח הם‬ ‫לט( שכתב שזה רק בפיוטים שמוזכר בהם דמעה‬ ‫הברכות‪ .‬ע"כ‪ .‬ומכל זה נראה שאין חשש הפסק‬ ‫להתפלל אח"כ מנחה‪ .‬וביאר בתורת שבת כי רק‬ ‫בגדר 'פנים חדשות באו לכאן'‪) ,‬ראה שו"ת קרן לדוד או"ח‬ ‫וזה לא יתכן אם אינו בוכה בפועל‪ ,‬אך כאשר מוזכר‬ ‫אם עוצר בתפילת שמונה עשרה כדי לשמוע‬ ‫לאחר עניית 'ברכו' שיש בו תרתי‪ ,‬גם קבלת שבת‬ ‫סי' מו‪ ,‬שו"ת מהרש"ג ח"ב‪ ,‬סי' רלו‪ ,‬שו"ת דברי מלכיאל ח"ה סי'‬ ‫בתפילה או בפיוטים בכיה יכול לומר כן אף אם אינו‬ ‫תקיעת שופר‪ ,‬ורק שאין בזה עניין‪ .‬וכן כתב להדיא‬ ‫וגם שעושהו לילה בכך שאומר 'אשר בדברו מעריב‬ ‫רנד(‪ ,‬ולכן לפי שני הטעמים מים אלו שנוצרו על ידי‬ ‫בוכה בפועל‪ ,‬אלא שיעשה קול בכי‪ ,‬והעתיק מספר‬ ‫בדעת תורה )סק"ב( שכל מה שמבואר בטור ושו"ע‬ ‫ערבים'‪ .‬אינו יכול להתפלל אח"כ‪ .‬גם בספר תהלה‬ ‫המזגן הם כשרים לנטילה‪ ,‬מצד שינוי מראה הרי לא‬ ‫קיצור של"ה )מסכת חולין‪ ,‬הנהגת התפילה( שכתב שמי‬ ‫שהיחיד לא יפסיק כדי לתקוע‪ ,‬היינו שאינו חייב‬ ‫לדוד )סי' רסג ס"ק ח( כתב שיתכן שדוקא לאחר עניית‬ ‫נשתנה מראה של המים‪ ,‬וכן יש לומר 'פנים חדשות‬ ‫שאינו יכול לבכות בתפילתו יעשה קול בכי‪ ,‬והוסיף‬ ‫אבל אין בזה חשש הפסק‪ ,‬וכעין זה כתב בשו"ת‬ ‫'ברכו'‪] ,‬או שמקבל שבת ע"י שעושה מעשה של‬ ‫באו לכאן' שמקודם היו אדים ועתה נעשו מים‪ ,‬וגם‬ ‫שדוד המלך רמז לזה בפסוק )תהלים ו ט( 'כי שמע ה'‬ ‫מהר"ם בריסק )ח"א סי' צו(‪ .‬ובשערי תשובה )סק"א(‬ ‫הדלקת נרות[‪ ,‬אינו יכול להתפלל תפילת חול‪,‬‬ ‫לטעם שהפסול הוא משום שדינם כשופכין משום‬ ‫קול בכיי' ולא כתוב שמע ה' בכיי‪ ,‬וכן כתב החיד"א‬ ‫הביא שהרדב"ז )ח"א סי' שמז( כתב שמותר להמתפלל‬ ‫אך בשאר קבלת שבת שקיבל רק במחשבה‪ ,‬יכול‬ ‫שנמאסו‪ ,‬מים אלו לא נמאסו על ידי מלאכה‪ ,‬שהרי‬ ‫)שיורי ברכה יו"ד סי' שצד ס"ג(‪ .‬וראה בשדי חמד )מערכת‬ ‫ביחיד לשמוע את התקיעות באמצע תפילת שמו"ע‬ ‫להתפלל אח"כ תפילת חול‪ ,‬עיי"ש‪ .‬ואמנם מדברי‬ ‫מקודם לא היו כלל מים‪ ,‬ונעשו רק על ידי קירור‬ ‫ר"ה סי' א אות ה‪ ,‬וסי' ב אות כו( שהעתיק דבריו‪ .‬אמנם‬ ‫ואפילו לתקוע בעצמו‪ ,‬אך הברכי יוסף )סק"א(‬ ‫התהלה לדוד שם משמע שהחילוק הוא בין קבלת‬ ‫האויר שהפך את החום למים‪.‬‬ ‫החוות יאיר בספרו מקור חיים )סי' תקפא ס"א( כתב‬ ‫הקשה עליו מכמה מקומות‪ ,‬וחשש להפסק אפילו‬ ‫שבת בדיבור לבין קבלת שבת במחשבה‪ ,‬ולא בין‬ ‫‪ 10‬בשו"ע )או"ח סי' רסח ס"ו( כתב‪ :‬הטועה בתפלת‬ ‫על דברי ספר חסידים הנ"ל שאין דבריו מוכרחים‪,‬‬ ‫כאשר שומע התקיעות מאחר באמצע שמו"ע‪.‬‬ ‫אמירת 'ברכו' לאמירת 'מזמור שיר ליום השבת'‪.‬‬ ‫שבת והחליף של זו בזו אינו חוזר‪ ,‬וי"א שאם החליף‬ ‫וכן בהליכות שלמה )שם( כתב שנהגו לומר הפיוט‬ ‫]ובשו"ת קול אליהו )או"ח סי' לה( ושואל ומשיב )תנינא‬ ‫ומזה כתב ה'אמרי דוד' )או"ח סימן רסג סעיף טו( ללמד‬ ‫של מוסף באחרת‪ ,‬או אחרת בשל מוסף‪ ,‬חוזר‪.‬‬ ‫של י"ג מידות אף אם אינו בוכה ויכווין לדמעות כלל‬ ‫ח"ד סי' קעג( הקשו גם כן על הרדב"ז‪ ,‬אמנם מדבריהם‬ ‫זכות על המקילים להתפלל מנחה אחר זמן קבלת‬ ‫וביאר במשנה ברורה )סקי"ז( דהיינו שאמר הנוסח‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫נראה שחששו להפסק רק כאשר היחיד עצמו‬ ‫שבת‪ ,‬אף שנזהרים אז ממלאכה משום קבלתו‬ ‫'תכנת שבת' וכונתו היתה לשם שחרית‪ ,‬ואף שהזכיר‬ ‫‪ 8‬עיקר זמן הסליחות כתבו הטור והשו"ע )סי'‬ ‫תוקע[‪ .‬וראה בספר בני יששכר )תשרי מאמר ב אות‬ ‫ומחשש בין השמשות‪ .‬וראה עוד במועדים וזמנים‬ ‫בהברכה מענין שבת אעפ"כ חוזר כיון שאמר מוסף‬ ‫תקפא ס"א( שהוא באשמורת הבוקר‪ ,‬והיינו בשלש‬ ‫לה( שהסכים להלכה עם הרדב"ז‪ ,‬וכן כתב בשו"ת‬ ‫)ח"ז סימן רנג ובהערה שם( בנדון זה דתפילת מנחה‬ ‫תוך תפלתו ושקר לפני המקום‪ ,‬אבל של מוסף‬ ‫שעות שקודם עלות השחר‪ .‬והטעם לזה כתב המגן‬ ‫אגרות משה )או"ח ח"א סי' קעג( שאין בזה חשש הפסק‪,‬‬ ‫לאחר קבלת שבת במחשבה‪.‬‬ ‫לא יתפלל עוד כי כבר יצא בתפלה הראשונה ידי‬ ‫אברהם )סק"א( שהוא לפי שאמרו )ע"ז ג‪ (:‬שהקב"ה‬ ‫שהרי כל מה שנחלקו הראשונים )הו"ד בטור או"ח סי'‬ ‫‪ 13‬לענין מי ששכח וקיבל שבת לפני שהתפלל‬ ‫מוסף אף שכוונתו היתה לשל שחרית‪ ,‬וכמו שכתב‬ ‫שט בלילה בי"ח עולמות‪ ,‬ובג' שעות אחרונות הוא‬ ‫קד ס"ו( האם מותר לשתוק באמצע שמונה עשרה‬ ‫מנחה‪ ,‬כתב בספר שמירת שבת כהלכתה )פמ"ו הערה‬ ‫הרמ"א )סי' רפו ס"א( שסדר התפילות אינו מעכב‪.‬‬ ‫שט בעולם הזה והוא עת רצון‪ ,‬ובלבוש )ס"א( הוסיף‬ ‫כדי לשמוע קדיש וקדושה הוא רק משום ששומע‬ ‫יא( בשם הגרש"ז אויערבאך‪ ,‬שאם לאחר שקיבל‬ ‫אבל בכף החיים )סי' תכג יד( כתב‪ :‬ואם במקום תפלת‬ ‫שהוא קרוב לנו בכל קראנו אליו באותו זמן‪ .‬וכיון‬ ‫כעונה‪ ,‬אבל בתקיעת שופר שאין שייך שומע‬ ‫'תוספת שבת' נזכר שלא התפלל מנחה‪ ,‬באופן שאי‬ ‫שחרית התפלל תפלת מוסף מפני שחשב שכבר‬ ‫שכבר עבר זמן זה של אשמורת הבוקר אין חילוק‬ ‫כעונה שעיקר המצוה היא בשמיעה אין חשש‬ ‫אפשר להשלים בתפילה הבאה‪ ,‬יכול להישאל על‬ ‫התפלל שחרית ונזכר אח"כ שלא התפלל שחרית‪,‬‬ ‫אם יאמר הסליחות קודם נץ החמה או אחר הנץ‪.‬‬ ‫הפסק‪ .‬ולפי זה נראה שגם בתקיעות חודש אלול‬ ‫הקבלה‪ ,‬שלצורך תפילת מנחה יש לסמוך שמועיל‬ ‫יתפלל תפלת שחרית לבד ותפלת מוסף יצא י"ח‪,‬‬ ‫מאידך התפילה בזמן נץ החמה עניינה גדול מאוד‬ ‫אין חשש הפסק‪ ,‬ובפרט שהוא מנהג קדמון שהוזכר‬ ‫התרה‪ ,‬אך לא לגבי איסורים‪ ,‬ויש לו 'פתח' מעליא‪,‬‬ ‫אבל אם כשהתפלל מוסף היתה כוונתו להתפלל‬ ‫וכמו שאמרו על זה בגמרא )ברכות ט‪ (:‬אמר רבי יוחנן‬ ‫בראשונים‪ ,‬ומקורו כבר בפרקי דר"א )פמ"ו( שכתב‬ ‫שאם היה זוכר שלא התפלל או שאסור לו להתפלל‬ ‫שחרית אלא שטעה ונזרקה מפיו תפלת מוסף צריך‬ ‫ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה וכו' אמר‬ ‫שהוא תקנת חכמים לתקוע בראש חודש אלול‬ ‫אחר שיקבל שבת‪ ,‬ודאי לא היה מקבל שבת‪ .‬וכתב‬ ‫להתפלל שחרית ומוסף‪ .‬ובמשנה ברורה כתב‪ ,‬שאם‬ ‫רבי זירא‪ :‬מאי קראה )תהלים עב ה( 'ייראוך עם שמש‬ ‫]ויש שגרסו 'בחודש אלול'[‪ ,‬ולכן כאשר יודע שלא‬ ‫לדון שאפשר להישאל על כך שקיבל שבת כדי‬ ‫נזכר קודם שעקר רגליו בכל מקום שהוא עומד‬ ‫ולפני ירח דור דורים'‪ .‬וראה ברש"י )ד"ה מאי( שביאר‬ ‫יהיה לו היכן לשמוע תקיעות אחר התפילה‪ ,‬יכול‬ ‫להתפלל מנחה‪ ,‬וכתב שיש מקום להתיר להישאל‬ ‫אפילו באמצע ברכה מג' אחרונות פוסק באמצע‬ ‫שמפסוק זה למדים שיש מצוה להתפלל עם הנץ‬ ‫להפסיק באמצע תפילת שמו"ע ולשמוע התקיעות‪.‬‬ ‫משום דאיכא ספק ספיקא‪ ,‬שהרי לשיטת הלבוש‬ ‫ומתחיל 'ישמח משה'‪ .‬אולם בקצות השולחן )שם(‬ ‫החמה‪ .‬ולכן עדיף שיתפלל עם הנץ החמה ואחר כך‬ ‫וכן כתבו בקובץ הלכות )קמניצקי‪ ,‬ימים נוראים פ"א סכ"ב(‬ ‫שקבלת שבת היא משום נדר‪ ,‬אמרינן בה דאי בעי‬ ‫תמה עליו מדוע לא נחשוש לברכה לבטלה לומר‬ ‫יאמר סליחות‪ .‬וכן מובא בשם הגר"ח קניבסקי )שונה‬ ‫ובשבט הקהתי )או"ח ח"ג סי' קפג(‪.‬‬ ‫מיתשל על נדרו‪ .‬ומלבד זה יש ספק בדין תפילת‬ ‫שוב מקדש השבת וכו'‪ ,‬והלא בדיעבד יצא אם‬ ‫הלכות סי' תקפא תורת המועדים סק"ה(‪.‬‬ ‫‪ 6‬המטה אפרים )סי' תקפא סי"א( כתב שאף שבשאר‬ ‫מנחה אחרי קבלת שבת‪ ,‬שיש סוברים שגם לאחר‬ ‫התפלל מוסף קודש שחרית‪ ,‬וכן כתב בתהלה לדוד‬ ‫‪ 9‬כתב הרמב"ם )ברכות פ"ו ה"ח(‪ :‬כל מים שנעשה‬ ‫ימי הסליחות מתאחרים באמירתם עד אחר עלות‬ ‫קבלת שבת אפשר עדיין להתפלל מנחה‪ ,‬אך כתב‬ ‫)סקי"א(‪.‬‬ ‫בהן מלאכה נעשו שופכין‪ ,‬ופסולין לנטילת ידים‪.‬‬ ‫השחר‪ ,‬מכל מקום ביום הראשון ישכימו יותר‬ ‫מאידך יש לומר שאין להתיר להישאל מחמת 'ספק‬ ‫‪ 11‬לענין לשתות‪ ,‬לפי המשנה ברורה )סי' רפו סק"ז(‬ ‫וכן פסק בשו"ע )סי' קס ס"ב( עשה במים מלאכה או‬ ‫ויאמרו הסליחות קודם עלות השחר‪ ,‬ומשום‬ ‫ספיקא'‪ ,‬משום שאין זה אלא ספק אחד‪ ,‬אם ע"י‬ ‫ששחרית מחייב בקידוש‪ ,‬א"כ מאחר שעדיין לא‬ ‫ששרה בהם פתו‪ ,‬אפילו נתכוין לשרות בכלי זה‬ ‫שאומרים בפזמון )במוצאי מנוחה( 'גנון נא גזעו בזעקם‬ ‫קבלת שבת נחשב כשבת ממש‪ ,‬או שאינו אלא נדר‪,‬‬ ‫נתחייב בקידוש‪ ,‬יכול לשתות מה שנוהג לשתות‬ ‫ונפל לשני‪ ,‬פסולים וכו'‪ .‬ונחלקו הראשונים בטעם‬ ‫בעוד ליל' וכן אומרים בו 'רצה עתירתם בעמדם‬ ‫וכן הביאו בשם הגרי"ש אלישיב )ספר שבות יצחק פסח‪,‬‬ ‫קודם התפילה‪ .‬וגם לפי הדעות שחובת קידוש חל‬ ‫הפסול‪ :‬הר"ש )ידים פ"א משנה ג‪-‬ה( פירש הטעם משום‬ ‫בלילות'‪ ,‬ואם לא יאמרו הסליחות קודם עלות‬ ‫פרק טו עמ' קנח(‪ .‬וכן הביא בהליכות שלמה )פסח פרק א‬ ‫רק לאחר מוסף )עטרת זקנים סי' פט ס"ג מהמהרש"ל הגהות‬ ‫שע"י המלאכה נתבטלו מתורת מים‪ ,‬וכ"מ מדברי‬ ‫השחר הרי זה מיחזי כשיקרא‪ .‬ובאלף המגן )ס"ק יג(‬ ‫סעיף ח( שאפשר להישאל על קבלת שבת‪ ,‬באופן זה‬ ‫הטור הפרישה שם סק"ו‪ ,‬נחלת צבי סי' רפט עטרת צבי סק"ג‬ ‫רש"י )חולין קה‪ ,(:‬והרמב"ם )שם ובפיהמ"ש שם( כתב‬ ‫הוסיף שאם התחילו את אמירת הסליחות קודם‬ ‫שנזכר ששכח לומר 'יעלה ויבוא' במנחה‪ ,‬כדי שיוכל‬ ‫ועוד(‪ ,‬זהו כאשר התפלל את שתי התפילות‪ ,‬אך כאן‬ ‫הטעם שעל ידי המלאכה נעשו שופכין ופסולים‬ ‫עלות השחר אף שהאריכו באמירתם‪ ,‬ואת הפזמון‬ ‫לחזור ולהתפלל מנחה של חול כתיקונה‪ .‬וכן כתב‬ ‫שלא התפלל שחרית לא חל עליו חובת קידוש‪ ,‬ולכן‬ ‫לנטילת ידים‪ .‬וביאר רבינו מנוח‪' :‬הרי הן כמים‬ ‫כבר אומרים אחר עלות השחר לית לן בה‪ ,‬כיון‬ ‫בשו"ת ציץ אליעזר )חי"ג סי' מב( שאם לאחר שקיבל‬ ‫אלו הנוהגים לשתות יכולים להקל‪.‬‬ ‫סרוחים ומלוכלכים'‪ .‬והיינו שאף שהמים עדיין‬ ‫שהעתירו בעוד לילה‪ .‬וכן בערוך השולחן )סי' תקפא‬ ‫שבת נזכר ששכח להזכיר 'יעלה ויבוא' בתפילת‬ ‫‪ 12‬כתב באליה רבה )סי' רסג סקל"ה‪ ,‬הביאו בפמ"ג א"א שם‬ ‫נקיים‪ ,‬מכל מקום כיוון שנעשתה בהם מלאכה‪,‬‬ ‫ס"ד( כתב להיזהר בסליחות שנזכר בהם שמתפללים‬ ‫מנחה של ערב שבת‪ ,‬מה שקיבל שבת הרי"ז כעין‬ ‫סקכ"ח‪ ,‬ובסי קח משבצ"ז סק"ח בשם שו"ת באר עשק סימן לט(‬ ‫נעשו שופכין ופסולים‪ .‬וכ"כ הרשב"א בתורת הבית‬ ‫בלילה או באשמורת הבוקר שאם אומרם בעוד היו‬ ‫קבלת שבת בטעות‪.‬‬ ‫שאם קיבלו הציבור שבת באמירת מזמור שיר ליום‬ ‫)בית ששי שער שני( שנעשו כשופכין‪ .‬בשולחן ערוך‬ ‫גדול הרי הוא דובר שקרים‪ ,‬אלא ידלג תיבות אלו‪.‬‬ ‫וכתבו הפוסקים )שו"ת שואל ומשיב מהדו"ת ח"ב סימן כג‪,‬‬ ‫השבת'‪ ,‬אי אפשר להתפלל אח"כ מנחה של חול‪,‬‬ ‫הרב )סי' קס ס"ה( נקט כדברי הר"ש שכשנעשה בהם‬ ‫אולם בהליכות שלמה )תשרי פ"א דבר הלכה סק"ה( כתב‬ ‫שו"ת תורה לשמה סוף סי' קיז(‪ ,‬שהנשאל על מה שקיבל‬ ‫כמו לאחר עניית 'ברכו' עם הציבור‪ ,‬שאי אפשר‬ ‫מלאכה נשתנו מתורת מים לענין נטילת ידים‪ .‬וכ"כ‬ ‫שאם קם האדם מוקדם מהרגלו כדי לומר סליחות‬ ‫שבת‪ ,‬צריך להישאל אצל שלשה אנשים שעדיין לא‬ ‫להתפלל מנחה לאחר מכן‪ .‬אמנם האליה רבה‬ ‫במגן אברהם )סי' קס סק"ג(‪ .‬אולם המשנה ברורה‬ ‫אינו צריך לדלג אלו התיבות‪ ,‬כיון שדרך בני אדם‬ ‫קיבלו שבת‪ ,‬אך אינו יכול להישאל אצל מי שכבר‬ ‫עצמו שם כתב לדון בדין זה‪ ,‬כיון שכל הפוסקים‬ ‫)שם סק"ו( נקט כטעם הרמב"ם שכשאדם עושה‬ ‫שהקם מוקדם מן הרגיל אומר על עצמו שחר קמתי‪,‬‬ ‫קיבל שבת‪ ,‬מפני שמי שקיבל שבת אינו רשאי‬ ‫הזכירו רק אמירת 'ברכו' ולא אמירת 'מזמור שיר‬ ‫במים דבר שיש לו צורך נעשו כשופכין העומדים‬ ‫אבל אם הקיץ משנתו ככל ימות השנה ידלג את‬ ‫להתיר כיון שאין מתירים נדרים בשבת‪.‬‬ ‫ליום השבת'‪ ,‬עיי"ש‪ .‬אמנם דבריהם אמורים רק‬ ‫לשפיכה ופסולים לנטילה‪ .‬ובשער הציון )סק"י( כתב‪:‬‬ ‫התיבות הללו‪.‬‬ ‫‪ 14‬בשערי תשובה )סי' קח ס"ק יז( הביא בשם המחזיק‬ ‫באמירת 'מזמור שיר ליום השבת' של הציבור‪,‬‬ ‫מכל האחרונים משמע דטעם זה עיקר וכ"כ הרש"ל‬ ‫‪ 7‬האליה רבה )סי' תקפא סק"ט( הביא מספר‬ ‫ברכה בשם שו"ת זרע אמת‪ ,‬שאם שכח להזכיר ראש‬ ‫ואין ראיה מזה לענין יחיד‪ .‬אך הפרי מגדים )סי' קח‬ ‫ורלב"ח‪ .‬ובכף החיים )סי' קס סק"ט( הביא משיירי‬ ‫חסידים )סי' רנ( שלא יאמרו את הפיוט של י"ג‬ ‫חודש במנחה של יום שישי‪ ,‬וראש חודש היה יום‬ ‫משבצ"ז ס"ק ח( והמשנה ברורה )שם סקכ"ה( הביאו דין‬ ‫כנה"ג שהנפקא מינה בין הטעמים היא שלדעת‬ ‫מידות שאומרים בו 'יהי רצון מלפניך וכו' שתשים‬ ‫אחד בלבד‪ ,‬ונזכר לאחר שחשכה‪ ,‬לא יתפלל תפילת‬ ‫זה בסתמא‪ ,‬ומשמע שדבריהם אמורים גם בקבלה‬ ‫הר"ש צריכים שינוי מראה כלשהו‪ ,‬ואילו לדעת‬ ‫דמעותינו בנאדך להיות' אלא אם כן בכה המתפלל‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫ב‬ ‫הקרקע‪ ,‬אבל לשיטת הסוברים שאדם הנע במטוס קנה‬ ‫תחומין‪ ,‬ומבואר שקנו שביתה בספינה עצמה שהיא עשרה‬ ‫מכתלי בית ההוראה‬ ‫שביתה באוויר‪ ,‬אם כן כיוון שהמטוס נע מכוח אדם הרי‬ ‫טפחים מעל הקרקע‪ ,‬אולם הגמרא דוחה שמדובר שהספינה‬ ‫תשובה ממורינו הרב שליט“א‬ ‫נוסעי המטוס כבר קנו שביתה בבין השמשות במקום שכבר‬ ‫נעה במים נמוכים ביותר שאין בהם עשרה טפחים מהקרקע‪.‬‬ ‫המשך מעמ' א'‬ ‫התרחקו ממנו הרבה‪.‬‬ ‫ספק זה‪ ,‬האם יש איסור תחומין למעלה מעשרה לא הוכרע‪,‬‬ ‫עוד יש לדון שהרי המטוס נע למעלה מעשרה טפחים‪,‬‬ ‫ולעניין תחום אלפיים אמה שהוא מדרבנן‪ ,‬נוהגים בספק זה‬ ‫וכבר נתבאר לעיל ספק הגמרא האם יש דין תחומין למעלה‬ ‫לקולא (שו"ע סי' תד ס"א)‪.‬‬ ‫מכוח האדם‪ ,‬אבל לדעת הראב"ד אפילו אדם אינו קונה‬ ‫שביתה אם הוא מהלך‪ ,‬ולהרשב"א מאחר והמטוס לא קנה‬ ‫מעשרה טפחים‪ ,‬ואם אין דין תחומין הרי שלא קנה שביתה‬ ‫ספינה שנעה בין השמשות‬ ‫שביתה כי נע כל בין השמשות גם האדם שבתוכו לא קנה‬ ‫עד לנחיתה על הקרקע‪.‬‬ ‫בראשונים (רמב"ן שם‪ ,‬ועוד) הקשו על הראיה מספינה‪,‬‬ ‫שביתה‪ ,‬גם לביאור הלכה כיוון שהמטוס עצמו נע ואינו דומה‬ ‫אלא שנתבאר שספק זה נידון לקולא משום שדין תחום‬ ‫שבלאו הכי יש להקשות שהרי הספינה נעה כל הזמן ולא‬ ‫לספינה שהיא עצמה נחה ורק המים מוליכים אותה‪ ,‬לא קנה‬ ‫אלפיים אמה הוא מדרבנן‪ ,‬אבל נחלקו הראשונים האם יש גם‬ ‫קנתה שביתה וכמו מי הגשם היורדים מהעננים או מי הים‬ ‫שביתה באוויר‪ .‬ומכוח צירופים אלו יש מקום לומר שאין‬ ‫דין תחומין מדאורייתא בשיעור של י"ב מיל‪ ,‬שכל מיל הוא‬ ‫והנהרות שלא קנו שביתה בשום מקום‪ ,‬ויישבו (רשב"א‪ ,‬מאירי‪,‬‬ ‫לחוש שהנוסע קנה שביתה בעודו באוויר‪ .‬וראה מה שכתב‬ ‫אלפיים אמה‪ ,‬והרי מטוס טס הרבה מעבר לשיעור זה‪ ,‬ונמצא‬ ‫ר"ן שם‪ ,‬ועוד)‪ ,‬שמדובר שהספינה נחה כל בין השמשות‪ ,‬ולא‬ ‫הגר"י בלויא בספרו נתיבות שבת (פרק מה סט"ו ובהערה נ)‪.‬‬ ‫שיש להחמיר בספק איסור דאורייתא‪ .‬וכדי לעמוד על הנידון‬ ‫נעה כלל ממקומה‪.‬‬ ‫יש להרחיב מעט בנידון איסור תחומין דאורייתא‪.‬‬ ‫בביאור הלכה (סי' תד ד"ה ממקום שפגע) עמד על מה‬ ‫קניית תחום שבת אחרי בין השמשות‬ ‫יש לברר אם מי שלא קנה שביתה בבין השמשות יכול‬ ‫מחלוקת הראשונים אם שיעור י"ב מיל אסור‬ ‫שהפוסקים לא הזכירו תנאי זה שכדי לקנות שביתה הספינה‬ ‫לקנותה בשבת עצמה‪ .‬בגמרא (עירובין מג‪ ).‬מבואר שאילו‬ ‫מדאורייתא‬ ‫צריכה לעמוד כל בין השמשות במקום אחד‪ ,‬וסבר ללמוד‬ ‫היו החכמים נעים בספינה למעלה מעשרה טפחים‪ ,‬היה‬ ‫הרי"ף (עירובין ה‪ ):‬הביא את דברי הירושלמי (עירובין‬ ‫מסתימת דבריהם שאפילו כשהספינה נעה היא קונה שביתה‪,‬‬ ‫להם בירידה מהספינה אלפים אמה לכל רוח‪ ,‬וכתבו התוס'‬ ‫פ"ג ה"ד‪ ,‬פ"ה ה"ד) שלמעלה מי"ב מיל שהם שלוש פרסאות‬ ‫וכתב שיש לחלק‪ ,‬שהמים בעננים הם עצמם נעים כל הזמן‬ ‫(עירובין מה‪ :‬ד"ה ולקני) בטעם הדבר לפי שכיוון שלא קנו בבין‬ ‫כשיעור מחנה ישראל‪ ,‬איסור תחומין בזה הוא מן התורה‪ ,‬וכן‬ ‫ואין מקומם קבוע‪ ,‬אבל הספינה היא עצמה נחה‪ ,‬ורק המים‬ ‫השמשות שביתה בשום מקום‪ ,‬קונים שביתה מיד עם הירידה‬ ‫פסק הרמב"ם (שבת "פכ"ז ה"א)‪ ,‬וכתב המגיד משנה (שם) שכן‬ ‫הם שמוליכים אותה ממקום למקום‪ ,‬ולכן קנתה שביתה‪ ,‬אך‬ ‫לתוך עשרה טפחים‪ ,‬וכן כתבו תוס' (עירובין ד"ה אלא) חידושי‬ ‫היא הסכמת הגאונים‪.‬‬ ‫לדינא הביא גם את דברי הרשב"א שכתב להתנות דווקא‬ ‫הר"ן (שם ד"ה בעי) ומאירי עירובין (שם מא‪ :‬ד"ה ונתגלגל)‪ .‬ועיין‬ ‫כאשר הספינה נחה בבין השמשות‪ ,‬וכתב דכיוון שמסתימת‬ ‫אבל הרא"ש (עירובין פ"א סי' כד) והמרדכי (עירובין סי' תפד)‬ ‫עוד במה שהרחיב הרמב"ן (עירובין מג‪ ).‬בנידון‪ .‬וברבינו פרץ‬ ‫הפוסקים אין נראה כן‪ ,‬ולעניין מעשה צ"ע‪.‬‬ ‫כתבו דלגמרא דידן אפילו חוץ לי"ב מיל האיסור רק מדרבנן‪,‬‬ ‫(שם ד"ה אין) כתב דבר חידוש דכיוון שלא שבת בערב שבת‬ ‫וכתב המגיד משנה שלדעה זו הסכימו גם הרמב"ן (עירובין יז‪:‬‬ ‫אדם שמהלך בין השמשות‬ ‫בשום מקום רשאי ללכת לכל מקום‪ ,‬אולם לא נמצא עוד מי‬ ‫מלחמות ה' שם ה‪ ).‬והרשב"א (עירובין יז‪ :‬ד"ה אמר רב אשי‪ ,‬ובעבודת‬ ‫הרמב"ן (שם מג‪ ).‬כתב בשם הראב"ד שאדם המהלך בבין‬ ‫שכתב כן מהראשונים שלפנינו‪ .‬נמצא שהיורד מהמטוס שלא‬ ‫הקודש ריש שער ה)‪ ,‬והשו"ע (סי' תד) הכריע שיש לחוש לשיטת‬ ‫השמשות אינו קונה שביתה‪ ,‬משום שבהליכתו הוא דומה‬ ‫קנה שביתה בבין השמשות‪ ,‬קונה אלפיים אמה תחום שבת‬ ‫הירושלמי‪ ,‬אולם דעת הגר"א הובאה במשנה ברורה (שם‬ ‫למי נהרות שאינם קונים שביתה‪ ,‬וכ"כ הרשב"א (שם מה‪):‬‬ ‫בשבת עצמה‪.‬‬ ‫סק"ז) שהעיקר שגם למעלה מי"ב מיל איסור תחומין דרבנן‪.‬‬ ‫והריטב"א (שם מו‪ ).‬משמו‪ .‬אבל הרמב"ן נחלק על דבריו וכתב‬ ‫שביתה למטה מי' טפחים או בעצירה‬ ‫י"ב מיל בים ובכרמלית‬ ‫שאינו נכון‪.‬‬ ‫מעתה צריכים לברר מתי קנה את השביתה‪ ,‬האם מיד‬ ‫המגיד משנה (שבת פכ"ז ה"ג) הביא מה שכתב הרמב"ם‬ ‫רבינו יהונתן מלוניל (רי"ף עירובין יב‪ ):‬כתב לחלק שהמים‬ ‫לאחר שהמטוס ירד למטה מעשרה טפחים‪ ,‬או דווקא לאחר‬ ‫בתשובה (בלאו סי' שח‪ ,‬שי) שאין תחומין דאורייתא בימים‬ ‫לא קנו שביתה במקומם‪ ,‬ש'כל מידי דאינו יכול להיות קבוע‬ ‫שהמטוס נעצר לגמרי‪ .‬כי לדעת רבינו יהונתן שכל הטעם‬ ‫ובנהרות‪ ,‬ולא בכרמלית‪ ,‬ואף תחום י"ב מיל בהם הוא‬ ‫במקום אחד אלא שהוא נע ונד‪ ,‬אינו קונה שביתה'‪ .‬ולפי זה‪,‬‬ ‫שלא קנה שביתה משום שהיה למעלה מעשרה טפחים‪ ,‬מיד‬ ‫מדברי סופרים בלבד‪ ,‬והובאו דבריו בבית יוסף (סי' תד)‪,‬‬ ‫אדם שיכול שלא לנוע ורק מרצונו הוא מהלך קונה שביתה‬ ‫כשירד הוא קונה שביתה‪ ,‬ואפילו המטוס לא עצר לגמרי‪,‬‬ ‫שכתב שלפי זה אף שאנו מחמירים באיסור תחומין למעלה‬ ‫במקומו‪ ,‬וכן ביאר בקהילות יעקב (שבת סימן ו ענף א אות ז)‬ ‫אבל לדעת שאר הראשונים והביאור הלכה שלא קנה שביתה‬ ‫מעשרה טפחים בשיעור של למעלה מי"ב מיל‪ ,‬היינו כי‬ ‫בביאור דעת הרמב"ן‪.‬‬ ‫משום התנועה של המטוס‪ ,‬עד לעצירה הגמורה של המטוס‬ ‫אנו חוששים לשיטות שי"ב מיל הוא איסור דאורייתא‪ ,‬אבל‬ ‫אדם קונה שביתה אפילו כשהוא מהלך‬ ‫אינו קונה שביתה‪.‬‬ ‫בימים ובנהרות שגם י"ב מיל רק מדברי סופרים אין חוששים‬ ‫אמנם הרשב"א (עבודת הקודש בית נתיבות שער ה סי' כא אות‬ ‫הספינה למטה מי' והאדם למעלה מי'‬ ‫למעלה מעשרה טפחים‪ ,‬וכן פסק בשו"ע (שם)‪.‬‬ ‫קעג) כתב על דברי הראב"ד 'לא יראה לי כן‪ ,‬שאין דנין לאדם‬ ‫במשנה ברורה (סימן רמח ס"ק יד) הביא את דעת היראים‬ ‫וכתב בביאור הלכה (שם ד"ה והואיל) בשם רעק"א והגר"ז‬ ‫מן הנכסים‪ ,‬ובין עומד ובין מהלך קונה גופו שביתה'‪ .‬ומשמע‬ ‫שאין די במה שהספינה עצמה למטה מעשרה טפחים‪,‬‬ ‫בשם המגיד משנה‪ ,‬שימים ונהרות אינם דווקא והוא הדין‬ ‫שסבר לחלק בין אדם לנכסים‪ ,‬שלאדם יש חשיבות ולכן‬ ‫ורק אם האדם היושב בתוכה נמצא גם הוא למטה מעשרה‬ ‫בכל כרמלית שאין בה איסור דאורייתא של למעלה מי"ב‬ ‫הוא קונה מקום אפילו הוא מהלך‪ ,‬ורק בחפצים הנעים אין‬ ‫טפחים קונה האדם שביתה‪ ,‬וכתב שניתן לסמוך על דבריו‬ ‫מיל‪ ,‬וכתב להקשות על כך מסתימת השו"ע שכתב הדין‬ ‫להם שביתה‪ .‬אמנם אדם בספינה הנעה בבין השמשות אינו‬ ‫בשעת הדחק‪ ,‬ואם כן גם לדעת רבינו יהונתן מאחר שרק‬ ‫דווקא לגבי ימים ונהרות‪ ,‬ועוד הביא את דברי הרמב"ן‬ ‫קונה שביתה‪ ,‬דכשם שהנכסים אינם קונים שביתה כך גם‬ ‫(עירובין מג‪ ).‬שהבא בספינה לא נחשב שהגיע ממרחק של‬ ‫האדם שנע על גביו אינו קונה שביתה‪ ,‬ולכן כתב (עירובין מג‪).‬‬ ‫המטוס נמצא למטה מעשרה טפחים אבל האדם שבתוכו‬ ‫נמצא למעלה מעשרה טפחים לא קנה שביתה‪[ .‬וראו בשו"ת‬ ‫למעלה מי"ב מיל‪ ,‬שהרי הוא כל הזמן בתוך רשות היחיד‬ ‫שמוכרחים לומר שהספינה של החכמים נחה בבין השמשות‪.‬‬ ‫חתם סופר (ליקוטים סי' צח; חו"מ סי' קצד) שלמד מזה לדין קרון‬ ‫של הספינה‪ ,‬אבל השוחה בים מרחק י"ב מיל עובר לשיטת‬ ‫וכבר נתבאר לעיל כי בביאור הלכה (שם) כתב לחלק‬ ‫שהנוסע למעלה מעשרה טפחים‪ ,‬וכ"כ בשו"ת שם אריה‬ ‫הירושלמי גם בים על איסור דאורייתא של תחומין‪ ,‬ונראה‬ ‫לדעת הראשונים שלא התנו שהספינה נחה כל בין השמשות‪,‬‬ ‫(אבה"ע סי' ג)‪ ,‬אמנם בשו"ע הרב (קונטרס אחרון סי' רמח סק"ב)‬ ‫שסבר כי יש להחמיר בכרמלית כסתימת השו"ע ביותר מי"ב‬ ‫שספינה שונה ממים בעננים‪ ,‬שכן היא עצמה נחה במקום‬ ‫חילק בין קרון לספינה‪ ,‬שקרון מהלך על הארץ והוא כארעא‬ ‫מיל גם למעלה מעשרה טפחים‪.‬‬ ‫אחד‪ ,‬ורק המים הם שמוליכים אותה‪.‬‬ ‫סמיכתא‪ ,‬אמנם יש לדון במטוס כשנוסע באוויר שבוודאי‬ ‫י"ב מיל באוויר‬ ‫רכב שנוסע בין השמשות‬ ‫אינו ארעא סמיכתא‪ ,‬ואפילו כאשר מגיע לארץ כיוון שעיקרו‬ ‫מכאן יש לדון על הנוסע במטוס למעלה מעשרה טפחים‪,‬‬ ‫ונראה שיש נפקא מינה ממחלוקת זו ברכב הנוסע בבין‬ ‫לטיסה שמא שוב אינו כארעא סמיכתא‪ ,‬ועכ"פ בעניין דידן‬ ‫ולמרחק של יותר מי"ב מיל‪ ,‬האם ניתן לומר שעבר באיסור‬ ‫השמשות‪ .‬שלפי הראב"ד‪ ,‬מאחר שהוא בתנועה אינו קונה‬ ‫שכבר יש כמה טעמים להתיר‪ ,‬יש לסמוך על החתם סופר‬ ‫תחומין דאורייתא‪ ,‬והנה אם נסע לאחר השקיעה מעל הים‬ ‫שביתה‪ .‬אבל לפי רבינו יהונתן‪ ,‬מאחר שהרכב יכול לעמוד‬ ‫ושם אריה שלא לחלק בדבר]‪.‬‬ ‫והנהרות‪ ,‬יש מקום רב לומר שלא עבר‪ ,‬דמה שנא ממי שנסע‬ ‫ואינו נע בטבעו אלא מכוח האדם המפעיל אותו‪ ,‬יש לדמותו‬ ‫נמצא שיש שני צירופים להקל ולומר שקניית השביתה‬ ‫בספינה שאין תחומין דאורייתא בימים ובנהרות‪.‬‬ ‫לאדם המהלך ולומר שהוא קונה שביתה‪ .‬ולטעם הרשב"א‪,‬‬ ‫אינה עם נגיעת הגלגלים בקרקע‪ ,‬אלא דווקא בעצירה‬ ‫אלא שיש לדון בנוסע במטוס מעל היבשה‪ ,‬והנה לשיטות‬ ‫כשם שאדם בספינה הנעה בבין השמשות אינו קונה שביתה‪,‬‬ ‫המוחלטת‪ .‬א‪ .‬דעת הראשונים שאדם שנע במטוס אינו קונה‬ ‫שגם בכל כרמלית אין תחומין דאורייתא‪ ,‬הרי פשיטא‬ ‫כך גם אדם ברכב אינו קונה שביתה‪ .‬ואף לפי הביאור הלכה‬ ‫שביתה‪ .‬ב‪ .‬שאף כאשר המטוס נוגע בקרקע‪ ,‬האדם שבתוכו‬ ‫שבנסיעה למרחק י"ב מיל מעל כרמלית אין איסור תחומין‬ ‫יש מקום לחלק בין רכב לבין ספינה‪ ,‬שהספינה עצמה נחה‬ ‫עדיין נמצא למעלה מעשרה טפחים‪ .‬ובאיסור תחומין דרבנן‬ ‫דאורייתא‪ ,‬רק שיש לדון שאפילו בנסיעה מעל רשות הרבים‪,‬‬ ‫ורק המים מוליכים אותה‪ ,‬ואילו הרכב עצמו נע ממקום‬ ‫אפשר להקל‪ ,‬נמצא שיש לו מכאן אלפיים אמה לכל רוח‪.‬‬ ‫כיוון שהוא למעלה מעשרה טפחים והוא מקום פטור‪ ,‬אין‬ ‫למקום‪.‬‬ ‫יוצא לדרך באונס או לצורך מצווה‬ ‫בו דין רשות הרבים להיאסר מדאורייתא למעלה מי"ב מיל‪.‬‬ ‫מטוס שנוסע בבין השמשות‬ ‫ואף אם נחמיר ונאמר שמעת שהמטוס ירד למטה‬ ‫ועוד‪ ,‬שגם לפי הדיוק בדעת השו"ע שכתב להתיר דווקא‬ ‫ומכאן יש לדון על מי שטס בבין השמשות האם קנה‬ ‫מעשרה טפחים הנוסעים קנו שביתה‪ ,‬הרי אם הנוסע עצמו‬ ‫בימים ובנהרות‪ ,‬מפני שאינם דומים למחנה ישראל במדבר‪,‬‬ ‫שביתה‪ ,‬או שהוא דומה למים בעננים שלא קונים שביתה‪,‬‬ ‫יצא לצורך מצווה גמורה‪ ,‬ויצא בזמן הראוי להגיע לפני שבת‪,‬‬ ‫יש לומר שדין נסיעה באוויר שווה לדין ימים ונהרות שהרי‬ ‫והנה לטעם רבינו יהונתן שהמים נעים בכח טבעי‪ ,‬הרי‬ ‫אף אם המטוס נסע על המסלול קילומטר שלם בשטח שאינו‬ ‫אינו דומה למחנה ישראל‪ ,‬ויש מקום לומר שאין בכך איסור‬ ‫הטיסה אינה בכח טבעי‪ ,‬אבל לטעם הרשב"א יש לדון שמא‬ ‫מוקף‪ ,‬מותר לו ללכת אלפיים אמות ממקום עצירת המטוס‪,‬‬ ‫תחומין דאורייתא‪.‬‬ ‫כשם שהמטוס עצמו אינו קונה שביתה כדין נכסים שאינם‬ ‫כמבואר בשו"ע הלכות שבת (סי' רמח סעיף ד)‪:‬‬ ‫קניית שביתה בזמן הטיסה‬ ‫קונים שביתה בתנועה‪ ,‬כך גם האדם הנמצא בו אינו קונה‬ ‫'היוצאים בשיירא במדבר‪ ,‬והכל יודעים שהם צריכים‬ ‫אם כן נמצא עוד טעם לומר שהנוסע במטוס בין השמשות‬ ‫שביתה‪ ,‬וכדין אדם בספינה שאינו קונה שביתה‪.‬‬ ‫לחלל שבת כי מפני הסכנה לא יוכלו להתעכב במדבר בשבת‬ ‫לא קנה שביתה‪ ,‬שאף שבדרך כלל חוששים לשביתה גם‬ ‫רק מה שיש לדון על החלק בו המטוס שלא מכח פעולת‬ ‫לבדם‪ ,‬ג' ימים קודם שבת אסורים לצאת‪ ,‬וביום ראשון ובשני‬ ‫למעלה מעשרה טפחים באופן שעובר שיעור של י"ב מיל‪,‬‬ ‫אדם‪ ,‬דכיון שהמטוס כבר בתנופה באוויר הרי אינו יכול‬ ‫ובשלישי מותר לצאת‪ ,‬ואם אחר כך יארע לו סכנה ויצטרך‬ ‫היינו דווקא לנוסע ברשות הרבים‪ ,‬או אפילו בכרמלית‪ ,‬אבל‬ ‫לעצור בבת אחת‪ ,‬אך יש לומר‪ ,‬כי מאחר שבני אדם הם‬ ‫לחלל שבת מפני פיקוח נפש‪ ,‬מותר‪ ,‬ואין כאן חילול‪ .‬והעולה‬ ‫לא לנוסע בים ובנהרות‪ ,‬ולכאורה הוא הדין לטס באוויר שלא‬ ‫שהביאו את המטוס למצב זה‪ ,‬גם זה בכלל תנועה שמכח‬ ‫לארץ ישראל‪ ,‬אם נזדמנה לו שיירא אפילו בערב שבת‪,‬‬ ‫קנה שביתה בעודו באוויר ורק בנחיתה על הקרקע למטה‬ ‫האדם‪ ,‬שאינה סותרת את קביעות המקום שיש לחפץ מצד‬ ‫כיון דדבר מצוה הוא‪ ,‬יכול לפרוש‪ ,‬ופוסק עמהם לשבות‪,‬‬ ‫מעשרה טפחים‪.‬‬ ‫עצמו‪.‬‬ ‫ואם אחר שיהיו במדבר לא ירצו לשבות עמו‪ ,‬יכול ללכת‬ ‫וכבר נתבאר שצריכים לתוספת היתר זה לטעם רבינו‬ ‫ומכאן לנידון דידן בטיסה שנחתה בליל שבת‪ ,‬שלדעת‬ ‫עמהם חוץ לתחום‪ ,‬מפני פיקוח נפש‪ .‬ואם נכנס לעיר אחת‬ ‫יהונתן שכתב שאדם קונה שביתה אפילו הוא מהלך משום‬ ‫הסוברים שאדם שנע במטוס כלל לא קנה שביתה‪ ,‬קניית‬ ‫בשבת‪ ,‬מהלך את כולה‪ ,‬ואפילו הניחוהו מחוץ לעיר ורוצה‬ ‫שההילוך הוא מכוח האדם‪ ,‬ואם כן הוא הדין במטוס שנע‬ ‫השביתה של האדם תחול רק כאשר המטוס ינחת על‬ ‫המשך בעמ' ד'‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫ג‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫מכתלי בית ההוראה‬ ‫ליכנס לעיר‪ ,‬מותר‪ ,‬דכיון דלדבר מצוה נפק יש לו אלפים‬ ‫הלכה למעשה‬ ‫אמה לכל רוח‪ .‬הגה‪ :‬יש אומרים שכל מקום שאדם הולך‬ ‫תשובות ממורינו הרב שליט“א המשך מעמ' ב'‬ ‫תשובה ממורינו הרב שליט“א‬ ‫לסחורה או לראות פני חבירו חשוב הכל דבר מצוה ואינו‬ ‫המשך מעמ' ג'‬ ‫חשוב דבר הרשות‪ ,‬רק כשהולך לטייל‪ ,‬ועל כן נהגו בקצת‬ ‫הוציא בטעות את תקע המקפיא‬ ‫מקומות להקל בענין הפלגת הספינות והליכת שיירא תוך‬ ‫והמאכלים התקלקלו‬ ‫העלולים להיות כרוכים במקרה שכזה‪ ,‬שהרי נהוג‬ ‫שלשה ימים‪ ,‬כי חשובים הכל לדבר מצוה‪ ,‬ואין למחות‬ ‫שבכניסת תייר למדינה זרה מחתימים בנמל התעופה את‬ ‫בידן‪ ,‬הואיל ויש להם על מי שיסמוכו'‪.‬‬ ‫שכרתי דירה לימי בין הזמנים‪ .‬בחדר הרחצה‬ ‫דרכונו‪ ,‬ויש בזה איסור כתיבה‪ ,‬ובעניין זה יש להבדיל בין‬ ‫ובמשנה ברורה (ס"ק לב) כתב‪' :‬דכיון דבאונס יצא חוץ‬ ‫היה מחובר לשקע כבל חשמל‪ ,‬והיה נראה‬ ‫שדה התעופה בחו"ל לבין ארץ ישראל‪ ,‬כי בנמל תעופה‬ ‫לתחום מפני פיקוח נפש‪ ,‬וגם מתחלתו ברשות נפק‪ ,‬על‬ ‫לי שהוא שייך למייבש הכביסה‪ .‬הוצאתי את‬ ‫המופעל בידי גויים הם מחתימים לצורכיהם‪ ,‬והישראל‬ ‫כן לא הוי כשאר יצא חוץ לתחום דאין לו אלא ד' אמות‪,‬‬ ‫התקע מן השקע כדי להשתמש בו לצורכי‪,‬‬ ‫אינו מבקש את עצם הכתיבה אלא נדרש שלא לעכב את‬ ‫וכתב המגן אברהם דדוקא כשהלך לדבר מצוה גמורה ולא‬ ‫פעולתם‪ ,‬והגוי אדעתא דנפשיה קעביד‪ ,‬אלא שיש לדון‬ ‫מבלי לדעת שהכבל הוא למעשה כבל מאריך‬ ‫כשהלך לסחורה‪ ,‬דאף דדעת ההג"ה שגם זה מקרי צורך‬ ‫מצד מוקצה בטלטול הדרכון‪.‬‬ ‫מצוה‪ ,‬מכל מקום לענין שיהיה יכול להלוך בתוך כל העיר‪,‬‬ ‫המגיע עד הסלון ומחובר שם למקפיא‪ .‬רק‬ ‫אמנם בנמל תעופה שבארץ ישראל‪ ,‬אפילו אם גוי‬ ‫וכן במה שכתב המחבר ואפילו וכו' יש לו אלפים לכל רוח‪,‬‬ ‫לאחר זמן התברר שהמקפיא נותק מן החשמל‪,‬‬ ‫מחתים הוא עושה זאת על דעת מעסיקו היהודי‪ ,‬ויש בזה‬ ‫אין לסמוך על זה כיון שהרבה פוסקים חולקין על זה'‪.‬‬ ‫וכל תכולתו הפשירה והתקלקלה‪ .‬האם אני‬ ‫חשש איסור אמירה לנכרי‪ ,‬וכל שכן כאשר החותם הוא‬ ‫ומעתה לפי זה‪ ,‬נוסע שטיסתו התעכבה ונחת בנמל‬ ‫חייב לשלם לבעל הדירה את שווי המאכלים‬ ‫ישראל שעובר באיסור כתיבה בשבת‪ ,‬וגם בזה צריכים‬ ‫תעופה לאחר כניסת השבת‪ ,‬תחום השבת שלו נקבע ברגע‬ ‫שניזוקו?‬ ‫להוראת חכם‪.‬‬ ‫העצירה‪ ,‬ואסור לו לצאת מתחומו‪ ,‬כלומר‪ ,‬ללכת יותר‬ ‫מאלפיים אמות לכל כיוון‪.‬‬ ‫ת‪ .‬בגדר קלקול המאכלים שנשארו המקפיא יש‬ ‫איסור מוקצה‬ ‫להסתפק אם הוא מזיק בידיים או בגדר 'גרמא'‪,15‬‬ ‫יש בעיה נוספת‪ ,‬שפעמים שהתיקים מכילים דברי‬ ‫והגם שאם שדה התעופה מוקף בגדר ויש בו מקום‬ ‫מוקצה‪ ,‬כגון במקרה שהתיקים כבר היו עם הנוסעים‬ ‫המיועד לשינה‪ ,‬הוא נחשב כולו כארבע אמות‪ ,‬ומותר‬ ‫אך באופן זה שלא היה במקום כלל מקפיא ולא‬ ‫לפני שקיעת החמה‪ ,‬אך בזה אפשר למצוא פתרון לדאוג‬ ‫ללכת את כל שדה התעופה וחוצה לו אלפיים אמות לכל‬ ‫היה עליו להעלות בדעתו שהוא מחובר למקפיא‪,‬‬ ‫שיהיו דברים הנצרכים מאוד לשבת בכל תיק ותיק‪ ,‬ובזה‬ ‫רוח‪ .‬בדרך כלל כביש הגישה לשדה התעופה פתוח ואין‬ ‫פטור מלשלם‪.16‬‬ ‫אפילו שהערך הכספי של המוקצה גדול מהערך הכספי‬ ‫בו צורת הפתח‪ ,‬וכמו כן בדרך כלל שדה התעופה אינו‬ ‫של הדברים של שבת‪ ,‬כיוון שהם נצרכים לשבת‪ ,‬הדברים‬ ‫מקום המיועד לשינה‪ ,‬ומה שיש בתוכו רשויות אחרות‬ ‫המותרים עשויים להיחשב חשובים יותר בעיני הבעלים‬ ‫שעומדות לשינה הרי הם רשויות נפרדות‪ ,‬אבל הגדר של‬ ‫מתווך הציע דירה שפורסמה בעיתון‬ ‫מן המוקצה‪ .‬באופן כזה התיק עשוי להיות 'בסיס לדבר‬ ‫שדה התעופה אינה מקפת לשינה‪ ,‬נמצא שממקום קניית‬ ‫אדם חיפש לרכוש דירה ברחוב מסוים‪ .‬מתווך‬ ‫האסור ולדבר המותר'‪ ,‬ואם הדבר המותר חשוב יותר‪ ,‬אין‬ ‫שביתתו לאחר עצירת המטוס יש לו רק אלפיים אמה‬ ‫לכל רוח‪.‬‬ ‫הציע לו דירה באותו רחוב ומסר לו את פרטיה‪.‬‬ ‫התיק נאסר בטלטול מצד דין בסיס‪.‬‬ ‫לאחר מכן גילה הקונה שהדירה מפורסמת‬ ‫להלכה‪:‬‬ ‫ופעמים שדי בזה כי המרחק שבין המטוס לבית‬ ‫הנתיבות אינו עולה על אלפיים אמה‪ ,‬וממילא אין בעיה‬ ‫בעיתון‪ ,‬אלא שבמודעה הופיעו רק שם הרחוב‬ ‫א‪ .‬נוסעי מטוס שאירעה להם תקלה ונחתו בנמל‬ ‫של תחומין בכניסה לתוך בית הנתיבות‪ ,‬אבל בנמלי‬ ‫ומספר הטלפון‪ ,‬ללא פרטים מזהים נוספים‬ ‫תעופה לאחר כניסת שבת‪ ,‬נתבאר כי מצד 'איסור‬ ‫תחומין'‪ ,‬אפשר לצדד להקל שהתחום שבת שלהם‬ ‫תעופה רבים עצירת המטוסים רחוקה מבית הנתיבות‬ ‫על הדירה‪ .‬הקונה טוען שמאחר שחיפש דירה‬ ‫יותר מאלפיים אמה‪ ,‬אלא שאם אנשי נמל התעופה‬ ‫דווקא ברחוב זה‪ ,‬קיימת סבירות גבוהה שהיה‬ ‫נקבע במקום בו נעצר המטוס‪ ,‬ומותר להם לצאת‬ ‫אינם מאפשרים להישאר בשום פנים ואופן בשטחי שדה‬ ‫מגיע בעצמו לאותה מודעה ומוצא את הדירה‬ ‫בגפם מהמטוס וללכת משם אלפיים אמה לכל רוח‪.‬‬ ‫התעופה‪ ,‬יש לדון להתיר על פי המבואר ברמ"א (סימן‬ ‫וזאת מפני שני צירופים שאפשר להקל באיסור‬ ‫גם ללא המתווך‪ .‬האם הוא חייב לשלם דמי‬ ‫תד) שאם הספינה הייתה למטה מעשרה טפחים וקנתה‬ ‫תחומין דרבנן‪ :‬גם מצד כמה שיטות בראשונים‬ ‫תיווך?‬ ‫שביתה רחוק מן העיר ביבשה‪ ,‬אסור לנוסעים בה ללכת‬ ‫שלפיהן אין קונים שביתה כאשר האדם נמצא‬ ‫יותר מארבע אמות‪ ,‬אמנם אם יורדים עליהם גשמים‬ ‫ת‪ .‬אם הקונה היה מגיע לדירה אף ללא המתווך‪,‬‬ ‫בתנועה‪ ,‬ולכן כל זמן שהמטוס היה בנסיעה לא קנו‬ ‫או מפני שחמה זורחת עליהם או שנצרכים לנקביהם‪,‬‬ ‫שביתה‪ .‬וכן מצד הדין שקניית שביתה שייכת למטה‬ ‫מותרים להיכנס לעיר‪ ,‬וכיוון שנכנסו לעיר בהיתר כל‬ ‫אינו חייב לשלם תיווך‪ ,‬כיון שהמידע לא הועיל‬ ‫מעשרה טפחים‪ ,‬וכאן אף כאשר המטוס נוגע בקרקע‬ ‫לו‪.17‬‬ ‫העיר לגביהם כארבע אמות‪ ,‬והם מותרים ללכת בכולה‪,‬‬ ‫האדם שבתוכו עדיין עשוי להיות למעלה מעשרה‬ ‫והוא הדין אם מחייבים אותו להיכנס לבית הנתיבות שהוא‬ ‫המקרר והאוכל שבתוכו‪ ,‬וסיים‬ ‫תשלומין‪' ,‬כיון דאותה תפילה‬ ‫טפחים‪ ,‬נמצא שממקום קניית שביתתו לאחר עצירת‬ ‫רשאי לעשות כן‪ ,‬אלא שאין לו אלפיים אמה לכל רוח‪,‬‬ ‫ויש לחלק‪ ,‬וצ"ע‪ .‬ובקונטרס שים‬ ‫אין להתפלל רק בנדבה‪ ,‬ואין‬ ‫המטוס יש להם אלפיים אמה לכל רוח‪.‬‬ ‫אלא שכל בית הנתיבות נחשב לגביו כארבע אמות‪ ,‬והוא‬ ‫שלום מפסקי הגרי"ש אלישיב‬ ‫תפילת נדבה בשבת'‪ .‬וכן פסק‬ ‫ב‪ .‬אם שדה התעופה מוקף בגדר ויש בו מקום‬ ‫רשאי ללכת בכולו‪.‬‬ ‫)סי' שג‪ ,‬בספר משפט כהלכה( הביא‬ ‫המשנה ברורה )סי' קח סקל"ו(‪' :‬אם‬ ‫המיועד לשינה‪ ,‬הוא נחשב כולו כארבע אמות‪,‬‬ ‫בשמו שהמנתק את החשמל‬ ‫חל ר"ח בע"ש והיה ר"ח רק יום‬ ‫ומותר ללכת את כל שדה התעופה וחוצה לו אלפיים‬ ‫איסור הוצאת החפצים מרשות לרשות‬ ‫מהמקרר ונתקלקלו המאכלים‬ ‫אחד ושכח במנחה להזכיר של‬ ‫נחשב גרמא ופטור‪ ,‬אבל אם היה‬ ‫ר"ח ונזכר אחר שחשכה‪ ,‬אין‬ ‫אמות לכל רוח‪ .‬אולם בדרך כלל כביש הגישה לשדה‬ ‫והנה מלבד נידון 'תחומין' שנגענו בו ונתבאר כי אפשר‬ ‫להשלים כלל בליל שבת‪ ,‬כיון‬ ‫שומר חייב עי"ש‪.‬‬ ‫התעופה פתוח ואין בו צורת הפתח‪ .‬כמו כן בדרך‬ ‫להקל לצאת בעצמו מהמטוס‪ ,‬יש לדון גם בהוצאת‬ ‫‪ 16‬הן מצד 'מזיק' הוא פטור‬ ‫דאינו מועיל כלום ורק שיכול‬ ‫כלל שדה התעופה אינו מקום המיועד לשינה‪ ,‬ומה‬ ‫התיקים מהמטוס לשדה ולבית המלון‪ ,‬שהרי מטוס הוא‬ ‫כמו שכתב בשו"ע )חו"מ סי' שפח‬ ‫להתפלל בנדבה‪ ,‬ואין מתפללין‬ ‫רשות היחיד‪ ,‬ועל פי רוב דיני שדה התעופה כדין כרמלית‬ ‫ס"א( בזורק חמת או סל מלאים‬ ‫תפילת נדבה בשבת'‪ .‬ואינו‬ ‫שיש בתוכו רשויות אחרות שעומדות לשינה הרי הם‬ ‫דומה למי שחיסר תפילת מנחה‬ ‫(ראה ארחות שבת ח"ב פרק לב הערה לא) כי אינו גדור ממש‬ ‫ומחופים והשליכם לים או‬ ‫רשויות נפרדות‪ ,‬אבל הגדר של שדה התעופה אינה‬ ‫שרפם‪ ,‬וטען הניזק שמרגליות‬ ‫בערב שבת בשוגג‪ ,‬שתקנו שיוכל‬ ‫מקפת לשינה‪ ,‬ולכן יש להם רק אלפיים אמה לכל‬ ‫מכל צד‪ ,‬שהרי הכניסה לשטח שדה התעופה אין בה בדרך‬ ‫היו בתוכם‪ ,‬אינו נאמן‪ .‬ודעת‬ ‫להשלימה בתפילה הסמוכה‪,‬‬ ‫רוח ממקום עצירת המטוס‪.‬‬ ‫כלל צורת הפתח‪ ,‬ועוד שדה התעופה גדול מבית סאתים‪,‬‬ ‫הרמ"א שאפילו היו עדים שהיו‬ ‫ומתפלל ערבית שתיים ושתיהן‬ ‫והרי צריכים בזה שיהיה מוקף לדירה‪ ,‬ושדה התעופה‬ ‫שם‪ ,‬פטור מפני שזהו אונס גמור‬ ‫בנוסח של שבת‪ ,‬וכפי שכתב‬ ‫ג‪ .‬בנמלי תעופה בהם עצירת המטוסים רחוקה‬ ‫שלא היה עליו להעלות בדעתו‬ ‫המשנה ברורה )סי' קח ס"ק כה(‪,‬‬ ‫מבית הנתיבות יותר מאלפיים אמה‪ ,‬אולם רשויות‬ ‫אינו מקום המוקף לדירה‪ ,‬ואם כן הגם שהאדם עצמו‬ ‫שאף על פי שהתפילה השנייה‬ ‫שיש בתוכו דבר כזה‪ .‬ומטעם‬ ‫נמל התעופה אינן מאפשרות להישאר בשום פנים‬ ‫יכול להלך אלפיים אמה לכל רוח‪ ,‬אבל אינו יכול להוציא‬ ‫זה גם מצד שומרים אינו חייב‪,‬‬ ‫באה לתשלומין של תפילת חול‪,‬‬ ‫ואופן בשטחי שדה התעופה‪ ,‬יש לדון להקל להיכנס‬ ‫דבר מהמטוס החוצה‪ ,‬שהרי זו הוצאה מרשות היחיד‬ ‫שדינו כשומר שכר על הדברים‬ ‫כיון שעתה שבת היא מתפלל אף‬ ‫לכרמלית‪ ,‬ובזה אין מקום להקל‪.‬‬ ‫שהיו שם שהרי שכר את הבית‪,‬‬ ‫את תפילת התשלומין בנוסח‬ ‫לבית הנתיבות כדין המבואר ברמ"א (סימן תד) שאם‬ ‫מכל מקום פטור שהרי זה‬ ‫של שבת‪ .‬לפי שבאופן זה מה‬ ‫יורדים גשמים או מפני שחמה זורחת על נוסעי‬ ‫מלבד זאת‪ ,‬יש איסור נוסף בטלטול החפצים יותר‬ ‫שמתפלל תפילת תשלומין הוא‬ ‫כאונס שלא היה עליו להעלות‬ ‫הספינה או שנצרכים לנקביהם‪ ,‬מותרים להיכנס‬ ‫מארבע אמות בתוך הכרמלית של שדה התעופה‪ ,‬אמנם‬ ‫על דעתו‪.‬‬ ‫על תפילה שכלל לא התפלל‪,‬‬ ‫מצאנו כמה היתרים‪ ,‬של חז"ל‪ ,‬משום שחששו שאדם‬ ‫משא"כ כשצריך לחזור ולהתפלל‬ ‫לעיר‪ ,‬וכיוון שנכנסו לעיר בהיתר כל העיר לגביהם‬ ‫‪ 17‬באגרות משה )חו"מ ח"א סי' מט(‬ ‫בגחח שחסר בתפילתו דבר‬ ‫כארבע אמות ומותרים ללכת בכולה‪ .‬והוא הדין כאן‬ ‫בהול על ממונו התירו במקרים מסוימים את הטלטול על‬ ‫כתב שאין צריך לשלם דמי תיווך‬ ‫המעכב כגון ששכח 'יעלה ויבוא'‬ ‫ידי גוי או על ידי שוטה או על ידי קטן (ולא על ידי בנו‬ ‫אם ראה את הדירה מפורסמת‬ ‫בראש חודש‪ ,‬בכה"ג אם בשעת‬ ‫שלא מאפשרים בשום אופן להישאר שם ומחייבים‬ ‫אחר כך בעיתון‪ ,‬ואף אם בשעה‬ ‫שהוא חייב בחינוכו)‪ ,‬ובסדר הזה‪ :‬לכתחילה עדיף על ידי גוי‬ ‫ההשלמה לא יהיה ניתן לתקן‬ ‫להיכנס לבית הנתיבות‪ ,‬הם רשאים לעשות כן‪ ,‬וכל‬ ‫שראה את הדירה על ידי המתווך‬ ‫אותו חיסרון‪ ,‬אין לו להתפלל‬ ‫בית הנתיבות כארבע אמות ויכולים ללכת בכולו‪.‬‬ ‫ששבכך יש רק איסור אמירה‪ .‬אם אין גוי‪ ,‬יטלטל על ידי‬ ‫עדיין לא התפרסמה הדירה‬ ‫בשבת תפילת תשלומין‪.‬‬ ‫שוטה‪ ,‬ואם אין שוטה יעשה על ידי קטן (אבל לא על ידי בנו‬ ‫העיתון‪ ,‬מ"מ כיון שבסמוך לו‬ ‫‪ 15‬בפתחי חושן )ח"ו פרק ג סוף‬ ‫ד‪ .‬כל זה הוא לעניין ההיתר לצאת בעצמם מהמטוס‪,‬‬ ‫יצא העיתון ונמצא שהיה מגיע‬ ‫שהוא חייב בחינוכו)‪.‬‬ ‫הערה א( דן במי שניתק זרם‬ ‫אולם אין להוציא מהמטוס את התיקים והחפצים‬ ‫למידע זה בחינם‪ ,‬נמצא שלא‬ ‫החשמל במקרר ומתוך כך‬ ‫האישיים‪ ,‬מפני שהמטוס הוא 'רשות היחיד'‪ ,‬ושדה‬ ‫עוד התירו חז"ל בשעת הדחק גם לקחת את הממון‬ ‫הועיל לו‪ .‬בנידון זה אם היה מגיע‬ ‫נתקלקל מה שהיה בתוכו‪ ,‬שיתכן‬ ‫התעופה דינו כ'כרמלית'‪ ,‬ומשום כך יש כאן איסור‬ ‫בטלטול של פחות פחות מארבע אמות‪ ,‬וכמבואר בכל‬ ‫למידע ע"י הפרסום בעצמו‪,‬‬ ‫שלמעשה מצוי כבר הבל במקרר‬ ‫הוצאה מרשות לרשות בשבת‪ .‬איסור זה של הוצאה‬ ‫ההיתרים הללו בשו"ע (סי' רסו דין מי שהחשיך עליו הדרך)‪,‬‬ ‫נמצא שלא הועיל לו‪ .‬אמנם אם‬ ‫סגור‪ ,‬אלא שהקירור מונע ריבוי‬ ‫ובדינים אלו זקוקים להוראת חכם ולא ברור שהתרים אלו‬ ‫אינו בטוח שהיה מגיע לזה‪ ,‬חייב‬ ‫ההבל‪ ,‬וממילא כשניתק הזרם‬ ‫מרשות לרשות נוהג דווקא בשבת ולא ביום טוב‪ ,‬ואם‬ ‫לשלם למתווך‪ ,‬כיון שהביאו‬ ‫הרי זה כמסלק תריס או כרים‪,‬‬ ‫אירע שנחתו ביום טוב‪ ,‬ובמקרה שההוצאה מותרת‬ ‫נכונים לכל תיקי היד והמזוודות‪ ,‬ובמסגרת זו אין מקום‬ ‫למידע שלא בטוח שהיה מגיע‬ ‫ואפשר שאף לדעת הרמ"א )סי'‬ ‫מצד דיני יום טוב‪ ,‬אין חשש מצד עצם ההוצאה‬ ‫להרחיב בפרטי הדינים‪ .‬אך כאמור‪ ,‬בנידון זה אין בכך‬ ‫אליו בענין אחר‪ .‬כמו כן אם‬ ‫שפו ס"ב( שסילוק כרים אינו גרמי‪,‬‬ ‫מרשות לרשות‪ ,‬אולם איסור תחומין יש גם ביום‬ ‫נפקא מינה מפני שאסור להוציא את החפצים מהמטוס‪,‬‬ ‫המתווך היה גורם יעיל בעניינים‬ ‫יתכן שכאן שעושה מעשה בגוף‬ ‫אלא אם כן יש צורך מפני פיקוח נפש‪.‬‬ ‫אחרים‪ ,‬כמו גישור בין הקונה‬ ‫הדבר‪ ,‬יש כאן צד מזיק בידיים‪,‬‬ ‫טוב‪ ,‬ולכן גם את החפצים מותר להוציא רק לתחום‬ ‫והמוכר וניהל את המשא ומתן‪,‬‬ ‫כשם שהסותם פיו או חוטמו של‬ ‫בעליהם‪ ,‬שכשם שאסור לאדם לצאת מתחום מושבו‪,‬‬ ‫החתמת דרכונים‬ ‫ובלעדיו העיסקה לא הייתה‬ ‫אדם עד שמת הרי זה כאילו חנקו‬ ‫כך אסור גם להוציא חפץ מתחום בעליו‪.‬‬ ‫מלבד כל האמור יש לתת את הדעת לעוד איסורי שבת‬ ‫יוצא אל הפועל‪ ,‬יש לשלם לו‬ ‫בידיים וחייב מיתה‪ ,‬גם כאן הזרם‬ ‫דמי תיווך‪.‬‬ ‫והמנוע הם כלי הנשימה של‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫ד‬ ‫תגובות והערות‬ ‫ליבון דהלכתא‬ ‫תגובות והערות שהתקבלו במערכת‬ ‫הרה"ג ישראל מאיר לב‬ ‫דין חינוך במצוות תפילין‬ ‫השותה משקין לאחר קידוש‬ ‫האם יברך ברכה אחרונה‬ ‫אם יש בבית הכנסת עוד כהנים ישא את כפיו‪ ,‬מדין חינוך‪,‬‬ ‫הגמרא בסוכה (דף מב‪ ):.‬מביאה ברייתא‪' ,‬תנו רבנן‪ ,‬קטן‬ ‫וכפשטות הברייתא בסוכה שמדברת בילדים קטנים ממש‬ ‫היודע לנענע חייב בלולב‪ ,‬להתעטף חייב בציצית‪ ,‬לשמור‬ ‫מע”כ הרה”ג רפ”מ גביוף שליט”א‪.‬‬ ‫פחות מי"ג‪ - .‬וממילא אף בתפילין וציצית אף קטן ממש כבר‬ ‫תפילין אביו לוקח לו תפילין‪ ,‬יודע לדבר אביו לומדו תורה‬ ‫הנני להעיר על דברי מע”כ בענין השותה שאר‬ ‫משיודע חייב בחינוך‪.‬‬ ‫וקריאת שמע וכו' היודע לשמור גופו אוכלין על גופו טהרות‬ ‫משקין לאחר קידוש‪ ,‬האם יברך ברכה אחרונה‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬בדעת הרמ"א צריך בירור‪ ,‬דהנה‪ ,‬המחבר בהלכות‬ ‫לשמור את ידיו אוכלין על ידיו טהרות היודע לישאל ברשות‬ ‫נשיאות כפים (סימן קכח סעיף לד) פסק כהתוס'‪ ,‬וז"ל‪' :‬קטן שלא‬ ‫היחיד ספיקו טמא ברשות הרבים ספיקו טהור היודע לפרוס‬ ‫בראשית דבריו דן לגבי ברכה ראשונה האם יין של‬ ‫כפיו חולקין לו תרומה בבית הגרנות'‪.‬‬ ‫מצוה פוטר שאר משקין‪ ,‬וכ’ דלפי האמור דקי”ל דכל‬ ‫הביא שתי שערות‪ ,‬אינו נושא את כפיו בפני עצמו כלל‪ ,‬אבל‬ ‫יין פוטר ממילא א”צ ברכה ראשונה על שאר משקין‪.‬‬ ‫עם כהנים שהם גדולים‪ ,‬נושא ללמוד ולהתחנך'‪ .‬ושם הרמ"א‬ ‫משמע בבירור שילד‪ ,‬עוד כשהוא קטן‪ ,‬חייב בחינוך לתפילין‬ ‫וצ”ב כיון דהשאלה שדן בה הוא לגבי קידוש‪ ,‬ובנוגע‬ ‫לא חלק עליו כבהל' תפילין‪.‬‬ ‫ממתי שיודע לשמור עליהם‪ .‬וכך אכן נקטו רוב הפוסקים‪ .‬וכן‬ ‫קידוש הרי הביא דמודה הגרע”א דפוטר‪ ,‬א”כ בזה‬ ‫וביותר שבהלכות ציצית (סימן יז סעיף ג) שגם שם פסק‬ ‫פסק המחבר בשולחן ערוך (סימן לז סעיף ג)‪ ,‬וז"ל‪' :‬קטן היודע‬ ‫לית מאן דפליג דפוטר‪( .‬אלא דבמיץ ענבים מספק”ל‬ ‫המחבר כדרכו‪ ,‬וז"ל‪' :‬קטן היודע להתעטף‪ ,‬אביו צריך ליקח לו‬ ‫לשמור תפילין בטהרה שלא יישן ושלא יפיח בהם‪ ,‬הגה‪ :‬ושלא‬ ‫להגרי”ש אלישיב זצ”ל האם פוטר שאר משקין‪ ,‬וכן מי שיצא‬ ‫ציצית לחנכו'‪ ,‬והרמ"א לא רק שלא חלק עליו כשיטתו בהלכות‬ ‫ליכנס בהן לבית הכסא‪ ,‬חייב אביו לקנות לו תפילין לחנכו'‪.‬‬ ‫י”ח קידוש ע”י אחר ושתה פחות ממלא לוגמיו מספק”ל להבה”ל‬ ‫תפילין לפסוק כהעיטור‪ ,‬אלא אף הוסיף לבאר את שיטתו‪,‬‬ ‫אולם הרמ"א כותב על המחבר‪' :‬הגה‪ :‬ויש אומרים דהאי‬ ‫האם נפטר)‪.‬‬ ‫וז"ל‪' :‬הגה‪ :‬ודוקא כשיודע לעטוף שני ציציות לפניו ושנים‬ ‫קטן דוקא שהוא בן י"ג שנים ויום אחד (בעל העיטור)‪ ,‬וכן נהגו‬ ‫לענין ברכה אחרונה על יין הקידוש כתב מע”כ‬ ‫לאחריו‪ ,‬ויודע לאחוז הציצית בידו בשעת ק"ש'‪ ,‬מוכח שס"ל‬ ‫ואין לשנות (דברי עצמו)'‪ .‬ומפרשו המגן אברהם בחיבורו (בס"ק‬ ‫בשם הבה”ל “שטוב שיכון בברכת המזון לפטור את‬ ‫כוותיה דהמחבר בהל' ציצית ונשיאת כפיים‪.‬‬ ‫ד)‪' :‬דווקא‪[ ,‬אבל (הגהת מהר"ם בנעט)[ מקודם לכן אין מניחין'‪.‬‬ ‫יין הקידוש או שישתה רק כמלוא לוגמיו שאז בודאי‬ ‫וא"כ קשה עליו מאוד‪ ,‬שהרי פסק בהל' תפילין כבעל‬ ‫וכן ביארו הפרי מגדים וז"ל‪' :‬אפילו אם ירצו'‪ .‬והיינו שלא זו‬ ‫אינו מתחייב בברכה”‪ .‬יש להעיר שהבה”ל ממשיך‬ ‫העיטור‪ ,‬וכל שיטתו דבעל העיטור זה מכח מה שאינו נושא‬ ‫שהרמ"א חולק שאין 'קטן היודע לשמור תפילין אביו לוקח לו‬ ‫שם לפקפק בהעצה של שתיה כמלא לוגמיו כיון שיש‬ ‫את כפיו כלל כשהוא קטן‪ ,‬וא"כ אי ס"ל להרמ"א כשיטתו בהל'‬ ‫תפילין' ואין חיוב לקטן להניחם‪ ,‬אלא אף אסור לו להניחם‪,‬‬ ‫פוסקים שמחייבים ברכה אחרונה בכזית של שתיה‪,‬‬ ‫תפילין הוי ליה לחלוק על המחבר גם בהלכות ציצית ובהל'‬ ‫עד שיגדיל‪.‬‬ ‫ע”כ מסיק דהנכון שיכוין לפוטרו בבהמ”ז‪ .‬ולרוב‬ ‫נשיאות כפיים‪ .‬והוא לכאו' תרתי דסתרי‪.‬‬ ‫ולפום ריהטא נראה ששיטת הרמ"א הוא דעת בעל העיטור‬ ‫פוסקים יש עוד עצה של שתיית יין תוך הסעודה‪,‬‬ ‫ומלבד זאת צריך לדעת מה זה ועל מה זה שפסק כבעל‬ ‫שהזכירו הבית יוסף‪ ,‬וז"ל‪' :‬כתב העיטור (הל' תפילין ח"ז‪ ,‬דף סא‬ ‫(ובלא”ה יש לעשות כן בשבת ויו”ט כמבואר בשו”ע סי’ תקכ”ט‬ ‫העיטור‪ ,‬ולא חש למה שכתב הבית יוסף עליו‪ ,‬דז"ל הבית‬ ‫ע"ג) מסתברא לן דהאי קטן גדול בן י"ג שנה ויום אחד הוא‬ ‫ובמ”ב שם) שע”י שפטר יין הקידוש את היין תוך‬ ‫יוסף‪' :‬כתב העיטור וכו' והביא ראיה לדבריו‪ ,‬ואינה כדאי‬ ‫והביא ראיה לדבריו'‪ ,‬ושם הבית יוסף מסיים‪' ,‬ואינה כדאי‬ ‫הסעודה‪ ,‬משתייך גם הוא לסעודה‪ ,‬כמבואר בשו”ע‬ ‫להוציא הברייתא מפשוטה דמשמע דקטן ממש קאמר‪ .‬וכן‬ ‫להוציא הברייתא מפשוטה דמשמע דקטן ממש קאמר וכן‬ ‫סי’ רצ”ט ס”ח דכשפוטר ההבדלה את היין שבתוך‬ ‫נראה דעת כל הפוסקים שכתבו קטן סתם‪ ,‬דמשמע דבקטן‬ ‫נראה דעת כל הפוסקים שכתבו קטן סתם דמשמע דבקטן‬ ‫המזון‪ ,‬גם א”צ לברך ב”א על כוס של הבדלה‪[ .‬ועי’‬ ‫ממש מיירי'‪ .‬עכ"ל‪ .‬וכן הקשה עליו הב"ח למה פסק כדעתו‬ ‫ממש מיירי'‪ ,‬אולם הרמ"א כתב בספרו דרכי משה‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫בבה”ל סי’ ר”ח סי”ד שכ’ דהמחלוקת האם נפטר יין‬ ‫שהיא דעה יחידאה‪.‬‬ ‫'והמנהג כדברי בעל העיטור שאין הקטנים מניחין תפילין עד‬ ‫הקידוש בבהמ”ז הוא בששתה קודם הסעודה לבד]‪.‬‬ ‫ואולי יש לומר לבאר את דעת הרמ"א‪ .‬שאה"נ הרמ"א נמי‬ ‫שיהיו בר מצוה‪ ,‬דהיינו בן שלש עשרה שנים ויום אחד'‪.‬‬ ‫לענין ברכה אחרונה על המשקין ששתה לאחר‬ ‫ס"ל בפי' הברייתא בסוכה כפשטותה שמדברת בקטן ממש‬ ‫וטעם שיטתו דבעל העיטור לא נתבאר בדברי הבית יוסף‬ ‫קידוש קודם הסעודה‪ ,‬שיש להסתפק האם יש לברך‬ ‫פחות מבן י"ג‪ ,‬וכהתוס' ורוב הפוסקים‪ - ,‬ודלא כבעל העיטור ‪,-‬‬ ‫והדרכי משה‪ ,‬אולם הוא מבואר בספרו בהל' תפילין (שער‬ ‫בנ”ר כיון שלולא הסעודה היו נפטרין גם בברכה‬ ‫ולכן הסכים למחבר בהל' ציצית ובהל' נשיאות כפים שקטנים‬ ‫ראשון חלק ז)‪ ,‬שם מביא את דברי המכילתא (דרבי ישמעאל‪,‬‬ ‫אחרונה של היין‪ ,‬מביא מע”כ דברי השו”ע הרב‬ ‫מתחנכים למצוות אלו‪ .‬וטעם מה שבהל' תפילין פסק שלא‬ ‫פרשת בא‪ ,‬מסכתא דפסחא פר' יז)‪ ,‬וז"ל‪'' :‬ושמרת את החוקה‬ ‫שמצריך ברכה אחרונה‪ ,‬דבהמ”ז פוטר רק יין הקידוש‬ ‫מחנכים קטן במצווה זו‪ ,‬אין זה דס"ל כשיטת העיטור‪ ,‬אלא‬ ‫הזאת למועדה' למה נאמר‪ ,‬לפי שנאמר 'והיה לך לאות על‬ ‫ולא את שאר המשקין‪ ,‬הגם שלולא בהמ”ז היו נפטרין‬ ‫מטעמים אחרים‪ ,‬וכדנפרש‪.‬‬ ‫ידך' שומע אני אף הקטנים במשמע‪ ,‬והדין נותן הואיל ומזוזה‬ ‫במעין ג’ שעל היין‪.‬‬ ‫דהנה‪ ,‬בסימן לז סעיף ב איתא‪' :‬מצוותן להיותם עליו כל‬ ‫מצות עשה ותפילין מצות עשה אם למדת על מזוזה שהיא‬ ‫וכן כתב הפמ”ג (קע”ד א”א סק”ט) וז”ל‪“ ,‬ויראה אף‬ ‫היום אבל מפני שצריכים גוף נקי שלא יפיח בהם ושלא יסיח‬ ‫נוהגת בקטנים כבגדולים אף תפילין ינהגו בקטנים כגדולים‪,‬‬ ‫קבע על היין ושתה גם שאר משקין דמברך ברכת‬ ‫דעתו מהם ואין כל אדם יכול ליזהר בהם נהגו שלא להניחם‬ ‫ת"ל 'ושמרת את החוקה הזאת' ‪ -‬לא אמרתי אלא במי שיודע‬ ‫בנ”ר אשאר משקין‪ ,‬אע”ג דברכה אחרונה של יין‬ ‫כל היום‪ ,‬ומ"מ צריך כל אדם ליזהר בהם להיותם עליו בשעת‬ ‫לשמור תפילין‪ ,‬מכאן אמרו קטן היודע לשמור תפילין הרי‬ ‫פוטר שאר משקין מחמת חשיבות‪ ,‬אבל כאן בהמ”ז‬ ‫ק"ש ותפלה'‪ .‬חזינן שאפי' ש'מצוותן להיותם עליו כל היום'‬ ‫הוא עושה לו תפילין‪ .‬ומסתבר לן דהאי 'קטן' ‪ -‬גדול בן י"ג‬ ‫לא נתקן על יין אלא דפוטר דחמרא סעיד כו’ משא”כ‬ ‫ואף כתב בפרי מגדים (סימן לז בא"א ס"ק ב)‪ ,‬וז"ל‪' :‬והנה מסופק‬ ‫שנה‪ ,‬מדגרסינן התם‪' ,‬קטן היודע לנענע חייב בלולב‪ ,‬והיודע‬ ‫שאר משקין”‪.‬‬ ‫אני אם מן התורה חייב כל היום בתפילין‪ ,‬או מן התורה די‬ ‫לפרוש ידיו חולקין לו תרומה בבית הגרנות'‪ - .‬והוא דגדול‬ ‫ברגע אחד שמניח ומדרבנן כל היום‪ ,‬ובטלוה עכשיו שאין לנו‬ ‫הוא‪ ,‬מדקתני 'חולקין'‪ ,‬ואי קטן ממש הוא‪ ,‬הא אמרינן במגילה‬ ‫והנה כתב מע”כ דבאופן שישתה מהמים גם תוך‬ ‫(כד‪' ,).‬קטן לא ישא את כפיו'‪ ,‬וגרסינן ביבמות (צט‪' ):‬חרש שוטה‬ ‫הסעודה יש מחלוקת בין דברי השו”ע הרב הנז’‬ ‫גוף נקי כל היום וכו'‪ ,‬ועיקרן של דברים דאם לא הניח יום אחד‬ ‫כלל לתפילין ביטל מצות עשה‪ ,‬ובהניח רגע עליו קיים המצוה‪,‬‬ ‫וקטן אין חולקין להם תרומה בבית הגרנות וכו''‪ .‬וכיון שיודע‬ ‫והביאור הלכה (סי’ קע”ד ס”ז)‪ ,‬והוא מכח מה שכתב‬ ‫לשמור‪ ,‬מדאורייתא מיחייב‪ .‬ומתניתין (ברכות כ‪ ):.‬דקתני 'קטנים‬ ‫הביאור הלכה שהמ”א נסתפק במי ששותה שאר‬ ‫אבל מצוה מן המובחר מן התורה להיותן עליו כל היום‪[ ,‬ויש‬ ‫כמה דברים מן התורה כן]'‪ ,‬מ"מ מחמת חשש גוף נקי הורידו‬ ‫פטורים מן התפילין'‪ - ,‬גדולים שאין יודעים לשמור קאמר‪.‬‬ ‫משקין לפני הסעודה וישתה גם תוך הסעודה האם‬ ‫ואית דמפרשי שהגיע לחינוך הוא‪ ,‬וחייב מדרבנן‪' ,‬ושמרת את‬ ‫יברך ברכה אחרונה על מה ששתה לפני הסעודה‪.‬‬ ‫בהמשך הדורות אפילו מחלק ה'מצוה דאורייתא' [כלשון הפרי‬ ‫מגדים] עד למינימום‪.‬‬ ‫החוקה' אסמכתא בעלמא'‪ .‬עכ"ל העיטור‪.‬‬ ‫ויש להעיר ע”ז בתרתי‪ ,‬א’ לא ביאר מספיק מנ”ל‬ ‫שהשו”ע הרב ס”ל דבכה”ג יברך‪ ,‬הא שאלה זו לא‬ ‫וע"כ ס"ל להרמ"א‪ ,‬שאם הורידו מגדולים שהם 'בר חיובא'‬ ‫והנה שפתיו דהעיטור ברור מללו‪ ,‬שבין בציצית ובין תפילין‬ ‫שייך כלל להשאלה הראשונה האם לברך בנ”ר כיון‬ ‫‪ -‬חלק מהמצווה דאורייתא (וביותר‪ ,‬דאפי' מי שיודע בעצמו שיש לו‬ ‫כל קטן פטור בהם‪ ,‬אף היודע להתעטף ולשמור את תפיליו‪,‬‬ ‫שדינו היה ליפטר בברכת היין‪ ,‬אלא הוא שאלה גם‬ ‫גוף נקי לא יניחן כל היום‪ .‬מגן אברהם ס"ק ב)‪ ,‬מחשש פגיעה בכבוד‬ ‫והוכחתו מהסמיכות של ציצית ותפילין בברייתא לנשיאת‬ ‫בלי שום קשר ליין‪ ,‬מי שבירך שהכל ושתה משקין‬ ‫התפילין‪ ,‬ק"ו שאת מצוות החינוך לקטנים שאף כשיודעים‬ ‫כפיים ולנטילת תרומה‪ ,‬שלשיטתו בהם אין נושאים כפיים ולא‬ ‫לפני הסעודה וישתה גם תוך הסעודה האם יברך‬ ‫לשמור גופם מצוותן היא רק 'חינוך מדרבנן' – הורידו מחמת‬ ‫נוטלים תרומה בגורן אלא גדולים‪ ,‬ולא קטנים בני כל גיל‪.‬‬ ‫ברכה אחרונה‪ .‬וע”ז לא דיבר השו”ע הרב בסי’ ער”ב‪.‬‬ ‫הזהירות הגדולה שיש לנו בתפילין‪.‬‬ ‫ובתפילין אף מביא ממכילתא פסוק 'ושמרת את החוקה הזאת'‬ ‫ובזה אולי יש ליישב את קושיית רבי עקיבא אייגר (בגליון)‬ ‫שמדאורייתא אין שווה לקטן להניחם‪ ,‬כיון שאינו יודע לשמרם‪.‬‬ ‫אמנם באמת דבריו נכונים מצד אחר‪ ,‬שכ”כ השו”ע‬ ‫הרב בסי’ קע”ד ס”ו דהשותה משקין לפני הסעודה‬ ‫על שיטת הרמ"א שרק בגיל י"ג חייב רק כשיודע לשמור‬ ‫ואכן גם בהלכות ציצית פסק בעל העיטור (שער ג חלק א)‪,‬‬ ‫צריך לברך בורא נפשות קודם הסעודה אפי’ אם‬ ‫תפיליו‪ ,‬ומקשה וז"ל 'תמוה לי הא זה מדינא חייב בתפלין‬ ‫וז"ל‪' :‬בריש גמרא דערכין‪'' ,‬הכל' לאתויי קטן היודע להתעטף‬ ‫דעתו לשתות עוד תוך הסעודה‪ .‬ודלא כספיקת המ”א‬ ‫דלגבי דאורייתא חיישי' שמא נשרו כדאיתא בנדה מ"ו ע"א'‪.‬‬ ‫חייב בציצית'‪ ,‬ומסתברא לן דהא קטן וגדול הוא‪ ,‬מדגרסינן‬ ‫הנ”ל‪.‬‬ ‫ועיי"ש שמיישב בדוחק‪ .‬ולדברינו אתי שפיר‪ ,‬דהרמ"א כתב‬ ‫התם בסוכה קטן היודע לשמור תפיליו‪ ,‬כדפרישית בשער‬ ‫'ויש אומרים דהאי קטן דוקא שהוא בן י"ג שנים ויום אחד'‪,‬‬ ‫תפילין‪ ,‬ואפי' גדול ‪ -‬שיודע להתעטף חייב‪ ,‬שאינו יודע‬ ‫אולם העיקר מה שבאתי להעיר עליו הוא‪ ,‬דמש”כ‬ ‫להתעטף פטור'‪.‬‬ ‫דלספיקת המ”א שהביא הביאור הלכה האם השותה‬ ‫והיינו שמביא תחילה את דברי העיטור שהוא כותב במפורש‬ ‫שאין דין הברייתא 'תנו רבנן‪ ,‬קטן היודע וכו' לשמור תפילין‬ ‫והנה לעומתו מפרשים ואומרים התוס' בסוכה (מב‪ :‬ד"ה‬ ‫משקין לפני הסעודה וישתה גם תוך הסעודה צריך‬ ‫לברך בנ”ר לפני הסעודה א”כ גם בציור של מע”כ‬ ‫אביו לוקח לו תפילין‪ ,‬מדין חינוך אלא להיפך שאף גדול כל‬ ‫היודע) ‪ -‬שזהו פסק המחבר ‪ -‬בדיוק להיפך‪ .‬שמהסמיכות‬ ‫ששתה משקין אחר קידוש וישתה תוך הסעודה י”ל‬ ‫שאינו יודע לשמור תפיליו לא יניחם‪ ,‬וכפי שהביא העיטור‬ ‫של 'קטן היודע לדבר אביו מלמדו תורה' ל'נשיאות כפיים'‪,‬‬ ‫שלא יברך‪ - ,‬אינו נכון‪ .‬דעי’ בשעה”צ סי’ קע”ד‬ ‫מהמכילתא (שהובאה לעיל) 'ת"ל [בתפילין] 'ושמרת את החוקה‬ ‫מוכיחים שאף קטן ממש נושא את כפיו ונוטל תרומה‪ .‬ומה‬ ‫סקל”ח דספיקת המ”א הוא רק מצד דלהפוסקים‬ ‫הזאת' לא אמרתי אלא במי שיודע לשמור תפילין'‪ .‬אמנם מה‬ ‫שהקשה העיטור מהא דאיתא ביבמות שקטן לא נוטל תרומה‬ ‫שהביא השו”ע שם דצריך לברך על שאר משקין תוך‬ ‫שמסיים 'וכן נהגו‪ ,‬ואין לשנות'‪ .‬אכן אין כוונתו אלאחר גיל י"ג‬ ‫בגורן‪ ,‬מבארים שזה רק כשהוא בגיל שאינו יודע לישא כפיו‪.‬‬ ‫הסעודה‪ ,‬נמצא שהברכה שבירך על שאר משקין לפני‬ ‫שיהיה המשמעות שיהיה זה מדין חינוך (כדהבין ר' עקיבא אייגר)‪,‬‬ ‫ומה שהקשה בעל העיטור ממגילה שקטן אין נושא את כפיו‪,‬‬ ‫הסעודה פטר גם את המשקין שישתה תוך הסעודה‪,‬‬ ‫אלא ר"ל שלא לחנך בתפילין קודם גיל י"ג אלא להעמידם על‬ ‫מבארים שזהו כשהקטן רוצה לישא כפיו כשהוא בפני עצמו‪,‬‬ ‫ועי”ש מישך שייכי להסעודה גם המשקין שלפני‬ ‫דין דאורייתא‪ ,‬ולא כתב 'כן נהגו' משום דס"ל כהעיטור אלא‬ ‫אבל אם הוא עם עוד גדולים נושא כפיו‪ ,‬וטעם החילוק הוא‬ ‫הסעודה‪ .‬אולם כ”ז שייך רק היכא שבירך שהכל על‬ ‫כדפירשנו לעיל‪ ,‬ולאחר גיל י"ג אה"נ לשיטתו חייבים כולם‬ ‫שאין זה כבוד הציבור שקטן כשהוא לבדו ישא את כפיו‪ ,‬אולם‬ ‫המשקין‪ ,‬אבל בציור של מע”כ שלא בירך כלל על‬ ‫המשך בעמ' ו'‬ ‫המשך בעמ' ו'‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫ה‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫תגובות והערות‬ ‫ליבון דהלכתא‬ ‫תגובות והערות שהתקבלו במערכת‬ ‫הרה"ג ישראל מאיר לב‬ ‫המשך מעמ' ה'‬ ‫המשך מעמ' ה'‬ ‫שיש יין קודם המשקין הרי הם כבר פטרו את המשקין‬ ‫המים‪ ,‬אלא נפטרו בהיין ששתה לפני זה‪ ,‬וברכת היין הוא‬ ‫שבתוך הסעודה והמשקין ששתה קודם הסעודה לא מעלין‬ ‫שפטר את המשקין שבתוך הסעודה (אם צריכין ברכה)‪ ,‬נמצא‬ ‫מדאורייתא‪ ,‬וא"צ בדיקה אי יודע לשמור תפיליו כל שהוא‬ ‫ולא מורידין‪ ,‬ולפי המג"א יהיה מחויב ברכה אחרונה‪.‬‬ ‫שמה שהוסיף לשתות מים לפני הסעודה לא הועיל לפטור‬ ‫גדול‪.‬‬ ‫אבל עדיין יש לברר כמה נקודות‪:‬‬ ‫להמים שבתוך הסעודה ואינו שייך כלל לסעודה‪ ,‬ובודאי‬ ‫ואולי יש להעמיס זה בכוונת המציין (שכידוע ציונים אלו אינם‬ ‫א‪ .‬בסימן ר"ח בשער הציון (אות ע) כתב השותה יין פחות‬ ‫יורה המ”א בפשיטות שצריכין לברך בכה”ג בנ”ר‪.‬‬ ‫מהרמ"א‪ ,‬שהרי במהדורה שהדפיס בחייו בקראקא שנת ש"ל אינם‪ ,‬וכן‬ ‫ומה שכן שייך בנד”ז הוא סברא אחרת‪ ,‬וכנראה זהו‬ ‫נראה מדברי המשנ"ב בשער הציון‪ ,‬סי' רסד אות ג‪ ,‬שכתב 'ומה שנרשם‬ ‫מרביעית‪ ,‬ושתה משקין לאחריו יותר מרביעית‪[ ,‬שבעצם‬ ‫ברכה ראשונה על המשקין אינו מברך מכיון שנפטרו מהיין‪,‬‬ ‫סברתו של מע”כ‪ ,‬דעצם מה שישתה מזה תוך הסעודה‬ ‫בפנים הגהות מרדכי אינו מהרמ"א)‪ ,‬שציין 'הגה‪ :‬וי"א דהאי קטן‬ ‫וברכה אחרונה על היין נמי אינו מברך כיון שהשיעור‬ ‫מקשר גם מה ששתה לפני זה להסעודה‪ .‬אמנם המ”א לא‬ ‫דוקא שהוא בן י"ג שנים ויום אחד }בעל העיטור{ וכן נהגו‪,‬‬ ‫שמברכין עליו ברכה אחרונה הוא רביעית]‪ ,‬יש לעיין האיך‬ ‫ס”ל סברא זו‪ ,‬ובמשנה ברורה מצינו סברא זו בסי’ קע”ו‬ ‫ואין לשנות }דברי עצמו{‪ ,‬שעל הרישא כתב בעל העיטור ועל‬ ‫סק”ב בשם הח”א (כלל מ”א) רק לענין מיני מזונות‪ ,‬ועיי”ש‬ ‫הסיפא כתב 'דברי עצמו'‪.‬‬ ‫יעשה לענין ברכה אחרונה על המשקין דהלא יש דעות‬ ‫שסוברין דאפילו על רוב רביעית [ואפשר דאפילו על כזית]‬ ‫בח”א שגם הוא לא פסק כסברא זו אלא גבי מיני מזונות‬ ‫ובזה יואר באור יקרות מה שכותב המג"א על דבריו‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫צריך לברך באחרונה ברכת מעין שלש וממילא לא יוכל‬ ‫דבכל אופן נפטרין בדיעבד בבהמ”ז‪ ,‬ע”כ היכא שיאכל מהם‬ ‫'דווקא מקודם לכן אין מניחים'‪ .‬היינו שדברי הרמ"א הם רק‬ ‫לברך בורא נפשות רבות על המשקין דכי משום שאין אנו‬ ‫גם תוך הסעודה סומך ע”ז לפוטרם בבהמ”ז לכתחלה‪ .‬אבל‬ ‫לומר שקודם לכן לא יניחו‪ ,‬אולם על אחר גיל י"ג לא דיבר‬ ‫יודעין לברר ההלכה יחויב על ידי זה לברך בורא נפשות‬ ‫דבר שברכתו בורא נפשות מספקא ליה להח”א האם י”ל‬ ‫הרמ"א‪ ,‬והיינו שלא ס"ל כהעיטור בזה‪ ,‬שהרי לא ס"ל כהעיטור‬ ‫רבות וצ"ע‪.‬‬ ‫סברא זו‪ ,‬והמשנה ברורה לא הביא את ספיקו בזה‪ ,‬וגם‬ ‫בכל המקומות‪.‬‬ ‫במזונות משמע שלא פסק כהח”א‪ ,‬וכן כתב באג”מ באג”מ‬ ‫ואולי יש ליישב בדברינו אף את קושיית הפרי מגדים (א"א‬ ‫היוצא מדבריו דברגע שמברך בפה''ג על היין והתחייב‬ ‫בברכה אחרונה על היין מיד נפטרו המשקין מברכה אחרונה‬ ‫ח”ג סל”ג דלדינא יש לנהוג כהמ”א לברך ב”א לפני הסעודה‬ ‫ס"ק ד) על הרמ"א‪ ,‬וז"ל‪' :‬ואיני יודע אם הוא י"ג שנים איזה‬ ‫היכא שלא היה צורך במה שאכל לפני הסעודה לפטור מה‬ ‫חיוב יש על אביו [לקנות לו תפילין]‪ ,‬דאיש בפני עצמו הוא‪,‬‬ ‫על אף שלבסוף משום מה לא בירך ברכה אחרונה על היין‬ ‫שיוסיף לאכול תוך הסעודה‪.‬‬ ‫ואם הוא עני‪ ,‬כל ישראל מצווין להחיותו'‪ .‬ולדרכינו אפשר‬ ‫והמשקין נותרו ללא ברכה אחרונה‪.‬‬ ‫נמצא שלהלכה בין להשועה”ר בין להמ”ב יברך בנ”ר גם‬ ‫ליישב‪ ,‬דס"ל להרמ"א שתקנת חז"ל המקורית היא‪' ,‬קטן היודע‬ ‫ואם כן לשיטתו הכא נמי ברגע שאדם מקדש על היין מיד‬ ‫לשמור תפילין אביו לוקח לו תפילין'‪ ,‬כשהוא קטן ממש‪,‬‬ ‫אם ישתה ממשקין אלו תוך הסעודה‪.‬‬ ‫נפטרו המים ששותה אחריו‪ ,‬שהרי אם רוצה יכול לאכול‬ ‫וכתוס' ודלא כהעיטור‪ ,‬ואף אמנם שבמשך הדורות ביטלו‬ ‫מיני מזונות ולברך אח"כ מעין שלש על היין ובאמת פוטר‬ ‫בכבוד רב‪,‬‬ ‫את הנחת התפילין של הקטן מחשש לכבוד התפילין‪ ,‬אולם‬ ‫את המשקין‪ ,‬וא"כ אין יכול לברך ברכה אחרונה על המים‬ ‫דוב בער שמידט‬ ‫את חיוב אביו להיות 'לוקח לו תפילין' אין טעם לבטל‪ .‬ויש‬ ‫שכבר נפטרו כשבירך על היין‪ ,‬על אף שברכת המזון אין‬ ‫לציין שהתוספות בערכין (ב‪ :‬ד"ה אביו) דקדקו את לשון התקנה‬ ‫פוטר את המשקים‪ ,‬ונותרים המשקין ללא ברכה אחרונה‪.‬‬ ‫תגובת הכותב הרה’’ג פנחס מנחם גביוף‬ ‫אביו לוקח לו תפלין‪ ,‬וז"ל‪' :‬וגבי ציצית לא נקט לישנא דלוקח‬ ‫ב‪ .‬יש מח' יסודית בין השולחן ערוך הרב והמשנה‬ ‫לכבוד הרה"ג דב בער שמידט שליט"א‬ ‫דמסתמא טלית יש לו וגבי לולב נמי יכול לצאת בלולבו של‬ ‫ברורה מה הטעם שיין פוטר כל מיני משקין לדעת המשנ"ב‬ ‫ראשית אודה לך על הארת העיניים במכתבך המחכים‪.‬‬ ‫אביו אי נמי משום דתפלין דמיהן יקרים שייך בהו לקיחה'‪.‬‬ ‫לפי שהמשקין טפלים ליין‪ ,‬ולדעת השועה"ר לפי שברכת‬ ‫היטבת להאיר את הסוגיא באופן עמוק ומקיף‪.‬‬ ‫חזינן שהיה תקנת חז"ל מיוחדת שיהיה האב לוקח תפילין‪.‬‬ ‫המשקין טפלים לברכת היין‪ ,‬ויש בזה כמה וכמה נפק"מ‪.‬‬ ‫בנוגע למה שביארתי את המח' לגבי יין פוטר כל מיני‬ ‫ונראה שבדברינו יש גם כדאי להבין את דברי המגן אברהם‬ ‫כגון בנידון הנ"ל השותה יין בשיעור שספק אם מחויב‬ ‫משקים האם גם יין של מצוה או רק יין רשות‪ ,‬התכוונתי‬ ‫(ס"ק ד) שכתב‪' ,‬ועכשיו נהגו להניח ב' או ג' חדשים קודם הזמן'‪,‬‬ ‫ברכה אחרונה וכן שתה משקין כשיעור המחייב ברכה‬ ‫רק להציג את המח' באופן מפורט ולא שישתמע מכך שיש‬ ‫והנה לדעת העיטור הרי מדאורייתא אסור להניח עד שיגדיל‬ ‫אחרונה‪ ,‬דהמשנ"ב לשיטתו שהמשקין טפלים ליין א"כ כמו‬ ‫מח' לגבי יין של קידוש‪.‬‬ ‫ממש‪ .‬ולדברינו אתי שפיר לכאו'‪ ,‬דאף דביטלו את החינוך‬ ‫שעל היין אין מברך‪ ,‬גם על המשקין אין מברך‪ ,‬משא"כ‬ ‫ומה שהערתם במי ששותה יין גם בתוך הסעודה נפטרים‬ ‫בגיל שיודע לשמור תפיליו‪ ,‬אולם השאירו זאת מעט לפני הבר‬ ‫לפי השועה"ר שרק ברכת המשקין טפלים לברכת היין א"כ‬ ‫גם המשקים מברכה אחרונה‪ ,‬ודאי שהדברים נכונים וגם‬ ‫מצוה‪ .‬ואולי אכן הוי זה בכדי שאף שכהיום אנו מחמירים‬ ‫באופן שלא בירך על היין משום מה‪ ,‬מחויב ברכה אחרונה‬ ‫לפי שיטת השולחן ערוך הרב אינו מברך ברכה אחרונה על‬ ‫שהקטן לא יניח תפילין מ"מ ע"י שהקטן יניחם מעט קודם‬ ‫על המשקין‪.‬‬ ‫המשקים‪ ,‬ושגיאות מי יבין‪.‬‬ ‫הבר מצוה ישאר ואף יהיה ברור חוב האב להיות 'לוקח לו‬ ‫ובנידו"ד יהיה נפק"מ נוספת בין שיטתם‪ ,‬דהשותה‬ ‫תפילין'‪.‬‬ ‫בדרך אגב יש לציין שהשו"ע (סימן תקכ"ט ס"א) כותב וחייב‬ ‫משקים כשיעור המחייב ברכה אחרונה לאחר קידוש קודם‬ ‫לבצוע על שתי ככרות‪ ,‬ולקבוע כל סעודה על היין‪ .‬וכתב‬ ‫ועוד יותר יש לומר כמין חומר‪ ,‬דהנה בדין חינוך קטנים‬ ‫נטילת ידים‪ ,‬דלפי המשנ"ב הרי הוא פטור מברכה אחרונה‬ ‫המשנ"ב (סקי"א) היינו גם באמצע סעודה מלבד מה שקידש‬ ‫לקריאת שמע‪ ,‬ידוע דדעת רש"י דהאב אין צריך לחנך את‬ ‫שהרי המים טפלים ליין בעצם‪ ,‬וכמו ששותה כעת יין‪,‬‬ ‫על היין מתחילה וכמו לענין שבת‪ ,‬וכנ"ל בסוף סימן ר"נ‪.‬‬ ‫בנו לקרוא ק"ש‪ ,‬וכפשטות המשנה בברכות (כ‪' ).‬נשים ועבדים‬ ‫משא"כ לפי השועה"ר שטפל רק לגבי הברכה וא"כ הכא‬ ‫וקטנים פטורים מקריאת שמע'‪ ,‬ופירש רש"י‪' :‬קטנים‪ .‬אפילו‬ ‫והנה בסוף סימן ר"נ כתב השו"ע (ס''ג) ירבה בבשר ויין‬ ‫קטן שהגיע לחינוך לא הטילו על אביו לחנכו בקריאת שמע‪,‬‬ ‫שלא בירך ברכה אחרונה על היין אלא רק ברהמ''ז א"כ‬ ‫ומגדנות כפי יכלתו‪ .‬ובסימן רצ"א כתב המשנ"ב (ס"ק כ"א)‬ ‫מחויב בברכה אחרונה‪.‬‬ ‫לפי שאינו מצוי תמיד כשמגיע זמן קריאת שמע'‪ .‬וכן נפסק‬ ‫וטוב להדר לברך על היין תוך הסעודה (תיקוני שבת) וכתב‬ ‫בשו"ע (סי' ע סעיף ב) 'קטנים פטורים‪ ,‬לרבינו תם כשלא הגיעו‬ ‫וא"כ עדיין יש מח' אחרונים כששתה משקין לאחר‬ ‫השעה"צ (סקי"א) לצאת בזה דעת הרמב"ם שסובר כן‪ ,‬והנה‬ ‫קידוש גם כששותה משקין בתוך הסעודה‪.‬‬ ‫לחינוך‪ ,‬ולרש"י אפילו הגיעו לחינוך‪ ,‬מפני שאינו מצוי אצלו‬ ‫הרמב"ם כתב בהלכות שבת (פרק ו' הלכה ט') וצריך לקבוע‬ ‫בזמן ק"ש בערב וישן הוא בבוקר‪ ,‬וראוי לנהוג כר"ת'‪ .‬והיינו‬ ‫אבל יש לציין שבספר וזאת הברכה (דיבור לג') בעניין יין‬ ‫כל סעודה משלשתן על היין‪ ,‬וכתב הכסף משנה שאין‬ ‫שעיקר ההלכה היא כרש"י ורק 'ראוי' לנהוג כר"ת‪.‬‬ ‫פוטר כל מיני משקין הביא שהביאור הלכה (בסימן קע"ד בד"ה‬ ‫הכוונה שיקדש גם בסעודה שלישית אלא שישתה יין בתוך‬ ‫וא"כ כהיום הזה שמניחים תפילין רק בקריאת שמע [וכפי‬ ‫וכן) כתב שיש מח' ראשונים האם על יין של קידוש צריך‬ ‫הסעודה‪.‬‬ ‫לברך ברכה אחרונה‪ ,‬וכתב דמספק או שלא ישתה כמלוא‬ ‫שהבאנו לעיל מהמחבר]‪ ,‬והאב אינו חייב בחינוך בנו לקריאת‬ ‫וצ"ע אמאי כתב המשנ"ב בסימן תקכ"ט‪ :‬כנ"ל בסוף‬ ‫שמע‪' ,‬שאינו מצוי תמיד'‪ ,‬א"כ אין לו איך ומתי לחנך את‬ ‫לוגמיו או שיכוון בברכת המזון בפירוש לפטור את היין‬ ‫סימן ר"נ ושם לא מוזכר ענין יין תוך הסעודה‪ ,‬והיה לו‬ ‫בנו להניח תפילין‪ ,‬שהרי אינו נמצא עם בנו בשעת ק"ש‪,‬‬ ‫שהרי בהמ"ז פוטר את היין בדיעבד‪.‬‬ ‫לומר כנ"ל בסימן רצ"א ששם מבואר שטוב להדר לצאת‬ ‫ובנו מעיקר דין חינוך אף אינו קורא ק"ש‪ .‬וע"כ היום אין דין‬ ‫וכתב הגרח"פ שיינברג זצ"ל שבאופן זה אפי' לפי‬ ‫דעת הרמב"ם לשתות יין בתוך הסעודה‪.‬‬ ‫חינוך לתפילין‪[ .‬ואע"ג דהאב כן חייב בחינוך בנו לתפילה‪ ,‬יתכן‬ ‫השועה"ר נפטר המשקין מכיון שכל הטעם שאין המשקין‬ ‫ועוד יש לציין שבסימן קע''ד כתב המשנה ברורה (סק"ח)‬ ‫לומר שהעיקר של התפילין היום זה הקריאת שמע‪ ,‬שע"ז 'אמר עולא‬ ‫נפטרין‪ ,‬לפי שהברכת המזון אין יכול לפטור את המשקין‬ ‫ונראה לי פשוט דבמדינתינו שאין אנו רגילין לשתות יין‬ ‫כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו'‬ ‫שאינם קשורים לסעודה ורק היין קשור מדין שאין קידוש‬ ‫בתוך הסעודה אפילו בשבת אינו פוטר אלא א"כ היה דעתו‬ ‫(ברכות יד‪ ,):‬והתפילה היא רק טפילה לגבה‪ .‬והא ראיה‪ ,‬שלא מניחים‬ ‫אלא במקום סעודה‪ ,‬אבל אם כיוון בפירוש לפטור‪ ,‬הרי זה‬ ‫לזה מתחילה עכ"ל‪.‬‬ ‫תפילין במנחה‪].‬‬ ‫כמו שבירך ברכת על הגפן על היין הפוטר את המשקין‪,‬‬ ‫והטעם הוא כידוע שבזמן החפץ חיים היה יין דבר נדיר‬ ‫שהרי בהמ"ז פוטר את המשקין בדיעבד‪.‬‬ ‫מאוד‪ ,‬וכמו שיש הטוענים שהחפץ חיים היה רגיל‬ ‫ונמצא לפי זה שהעושה כעצת הביאור הלכה לפטור את‬ ‫לקדש על הפת‪ ,‬אבל ודאי היכן שהיין מצוי‬ ‫היין בברכת המזון גם אם לא שתה יין בתוך הסעודה נפטר‬ ‫ראוי להדר לשתות בתוך הסעודה‪.‬‬ ‫מברכה אחרונה על המשקין‪.‬‬ ‫ולגבי מה שכתבתי שאם‬ ‫העולה לדינא‪:‬‬ ‫לא שתה יין בתוך הסעודה‬ ‫א‪ .‬המקדש על היין ואח"כ רוצה לשתות שאר‬ ‫ושתה משקים בתוך‬ ‫משקין קודם הסעודה‪ :‬אם שותה יין בתוך הסעודה‬ ‫הסעודה שלפי המג"א‬ ‫כהמהדרין יכול לשתות ואין צריך ברכה אחרונה‪.‬‬ ‫יש ספק האם מחויב‬ ‫ב‪ .‬אם אין לו יין לשתות בתוך הסעודה‪ ,‬אם מכוון‬ ‫ברכה אחרונה מכיון‬ ‫בברכת המזון לפטור את יין הקידוש כמו שמייעץ‬ ‫שהמשקים פוטרים‬ ‫הביאור הלכה אין צריך ברכה אחרונה‪.‬‬ ‫את המשקין שבתוך‬ ‫ודאי‬ ‫הסעודה‪,‬‬ ‫ג‪ .‬ואם אינו מכוון בבהמ"ז לפטור את יין הקידוש הרי‬ ‫טעות הוא‪ ,‬כמו‬ ‫זה מח' וספק ברכות להקל‪ ,‬ולכתחילה לא יכנס לספק‬ ‫שהערתם שמכיון‬ ‫זה‪.‬‬ ‫לשליחת מאמרים ובירורים הלכתיים‪ ,‬ניתן לשלוח למייל‪9917936@gmail.com :‬‬ ‫להצטרפות לקבלת העלון במייל‪newsletter.mechubarim@gmail.com :‬‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫ו‬