מעיין גני"ם · Ma'ayan Gani"m — ניצבים וילך (2026-08-31)

בשם ה' נעשה ונצליח לעילוי נשמת
בניהו יעקובי בן יובל ואירית
גליון מס' 30
נלב"ע ח"י תמוז ערב שבת קודש פרשת פינחס תנצב"ה
פרשת נצבים -וילך
"לא יאבה ה' סלח לו"
"אתם נצבים וגו' ,פן יש בכם וגו' שרש פרה ראש ולענה ,והיה בשמעו זה שמסיר פחדו ומסלק יראתו בשרירות לבו ,לא יאבה ד׳ סלח לו
את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשרירות ורבצה בו כל האלה וגו׳.
לבי אלך למען ספות הרוה את הצמאה ,לא יאבה ד' סלח לו ,כי אז" וגו' .והנה "מי אל כמוך נשא עון ועבר על פשע לשארית נחלתו" ,ואנו
אמרו חז״ל (תנחומא כאן) למה נסמכה פרשה זו לפרשת קללות ,לפי מזכירים ג׳ פעמים בכל יום בתפלה וקוראים אותו "חנון המרבה
ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים בפרשה זו חוץ ממ״ט שנאמר לסלוח" ,וכבר פירשו חז״ל עה״כ ״וחנותי את אשר אחון״ -אע״פ
בתו״כ ,מיד הוריקו פניהם ואמרו מי יוכל לעמוד באלו ,מיד קרא שאינו הגון" ,ורחמתי את אשר ארחם״ -אע״פ שאינו כדאי ,אבל כאן
אותם משה והי׳ מפייסן וכו' ,אבל ישראל כשהיסורים באים עליהם "לא יאבה ד׳ סלח לו"! כלומר :אע״פ שמדין רחמי שמים המרובים
הם נכנעין ,שנא׳ כוס ישועות אשא וגו' צרה ויגון אמצא וגו׳ ,אמר לאין קץ ,הי׳ הקב״ה נושא עוונותיו ועובר על פשעיו כאמור ,כי רחום
הקב״ה הקללות הן מעמידות אתכם ,וכן הוא אומר למען נסותך וחנון הוא ,ומורגלים אנו לבאר מה שאנו קוראים להקב״ה "מלא
להטיבך באחריתך ע״ש ,יש לפרש דה״ק :הרי כל תכלית הקללות רחמים" ,שהוא האין סוף ב״ה מלא כל הארץ כבודו ,הרי גם רחמיו
והיסורין הם לשבר לבו של אדם ,ולהכניעו בפחד השי״ת ויראתו ,א״כ אין להם סוף ותכלית ,וברחמים אלו מלא הוא כביכול ,לומר לך שאין
מיד שהוריקו פניהם ונשבר לבם בקרבם ,הרי הושג התכלית ובא עד שום מקום בכל העולמות כולן ולנצח סלה ועד -שיהא ריקן מרחמיו
קצו ,שכבר קבלו המוסר בשמיעת אזנם ושעבדו את לבם לאביהם יתב' ,ואעפ״כ ולאחר כ״ז כאן " -לא יאבה ד׳ סלח לו" ,פירוש :לא
שבשמים ,ונמצא שמיעתם תחליף להם במקום היסורים ,וזהו מה ירצה הקב״ה לישא עוונו ,ולא יסלח לו אף על שגגותיו כאמור ,וכל כך
שפייסן משה וכו' ,ואמר להם הקב״ה הקללות הן מעמידות אתכם ,למה? -מפני שהתברך בלבבו לאמר "שלום יהיה לי" ,ומינה לב מי לא
אכן כל זה כשהוריקו פניהם ונתייראו ,אבל " -פן יש בכם שרש וגו׳ יחרד וילפת מפחד פחדים שמא ח״ו הוא מאותם האומרים ״שלום
והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי וגו' ורבצה בו כל האלה וגו׳ ככל יהיה לי״ ...והרי אף זה ששמע את דברי האלה הזאת ונכנסו באזניו,
אלות הברית הכתובה בספר התורה הזה" ,כי אז אין עצה אחרת מזו אלא שמתברך בלבו לבטלם ,באמרו כי בצדקת הצדיקים גם הוא יחיה
ובכ״ז חרה אף ד׳ בו עד כדי כך! א״כ ק״ו מי שאינו שם על לבו כלל אלא להביא עליו הקללות.
"והיה בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו" וגו' ,כלומר :את דברי האלה הזאת ואינו רואה אף צורך לבטל אותה -לא יחת ולא
אע״פ ששומע הקללות ומאמין בהם ,בכ״ז מתנחם ומתברך בלבו כי ירתע רחמנא ליצלן ,הנה ימי הדין ממשמשים ובאים ,ישאל נא כל
לא תשיגהו הרעה ,כמו שפירש בספורנו שיקבל האלה בפיו ויתברך אחד לעצמו האם מרגיש הוא חרדת הדין! לב יודע מרת נפשו! ...בינה
בלבו לבטל אותה ע״ש ,ומה טעם? " -כי בשרירות לבי אלך" וגו׳ ,זאת בעמדך לבקש סליחה מהאל נורא עלילה.
ומפרש הרמב״ן כי התאוה הגוברת ומתחזקת בלב תקרא שרירות אבל מאידך גיסא ,מכיון שנכתב כן בתורה ,הרי באה התוה״ק ללמדנו
וכו׳ ע״ש ,כלומר :מכיון שגברה בו התאוה וקשה לו לפרוש הימנה ,בזאת ,ואם אין כבר ח״ו שום עצה ותרופה לאיש הזה ,א״כ למה
לכן מתברך בלבבו ואומר שלום יהי׳ לי ,והאיך יחשוב כן? ,כבר כתב האריכה התורה כל כך בזה? וע״כ אתה צריך לומר מכאן חידוש נפלא
הראב״ע שאומר לנפשו כי בצדקת הצדיקים יחי׳ כי הם רבים והוא ביסוד קדושת כל או״א מישראל ,שאף אדם נבער מדעת ולב אטום
יחיד ,הנה למדנו כי האיש הזה -על אף אמונתו והבנתו בהקללות כאותו בעל שרש פרה ולענה אשר לבבו פונה וגו' לאמר שלום יהי׳ לי
האלה ,אבל מכיון שמתנחם וחושב כי בצדקת הצדיקים יוותרו לו על וגו' ,כלומר :שאף שאינו נפחד ונרעש מעצם צ״ח הקללות ,בכ״ז אם
חטאיו ,מגביר בו חרון אף גדול מאד שאפי׳ מה שעשה עד הנה בשוגג ישמע דבר זה "כי לא יאבה ד׳ סלח לו" ,יתמלא פחד ורעדה על זה,
והקב״ה מעביר לו עליהם ,גורם הוא בזה כי עתה מצטרפים ונוספים יוריקו פניו וישוב לאלקיו ,וכמה נפלא הדבר שגם אם מהקללות עצמן
על חטאו במזיד ונפרעים ממנו הכל ,כ״ה ברש״י ,וראה מה בין הוריקו לא יזדעזע ,אבל מזה שלא יאבה ד׳ סלח לו ,כן ידאג ויצטער ,ושוב
פניהם -לשרירות הלב ,שהראשונים סלקו הפורענות מהם ע״י פחדם ניצל! ...הנה למדנו עומק טהרת לבם של ישראל ,וזהו "אתם נצבים"!
(אור יהל -רבי יהודה חסמן) ושבירת לבם מכל האלות ,ופייסום באמור להם "אתם נצבים"! ,אבל
מעלת וסגולת השבת האחרונה
ונמצאת למד מזה ,שגם ביום הגדול והנורא עת משפט עמו ישראל ר"ה נחקק ונכלל בשבת שלפניו
ברייה והקצבת חיותם ופרנסותיהם ומזונותיהם ,הנה הכל נעשה כל הברכות והטובות והחסד שנעשה בכל ימי השבוע לכללות העולם
ונמשך בשבת שלפניו במקור מים החיים .ועל כן מבואר בשו"ע (או"ח סי׳ או לאדם פרטי הכל נעשה ונתמשך בש״ק שלפניה ,שאז נתברך המעין
תכ״ח ס'ד) שלעולם קורין אתם נצבים קודם ר"ה עיי״ש ,לפי שהוא מרמז ממקור מים החיים בטובה זו או בברכה זו וכדומה ,ומשם נמשך למטה
על ר"ה ,והר"ה נרמז ונחקק בשבת שלפניו על כן קורין אותו בשבת בששת ימי המעשה ביום הראוי לאותה טובה והברכה ,אשר ע״כ הנה
הזה( .באר מים חיים ,פר' נצבים) הטובה הגדולה והנס שנעשה ביציאת מצרים באחד מימי השבוע הנה
* ודאי כבר נמשך ונעשה הנס הזה בשמי השמים במקור בש״ק שלפניו
אמר הרה״ק מרוז׳ין זיע״א ,כי השבת שלפני ר״ה קוראים אתם כי כל ברכאין דלעילא ותתא ביומא דשביעאה תליין ואין בפרט אלא
ניצבים היום כולכם לפני ה׳ אלוקיכם וגו׳ ,עד כל איש ישראל ,כי ר״ה מה שבכלל...
הוא כבר משבת שלפניו ,שכולם עוברים לפני השי״ת כבני מרון ,וכולן שבתים ,און איז גרעסער פון ר"ה ,און יעדער איד דארף מאכן א
נסקרין בסקירה אחת ,כי ר״ה נכלל בשבת שלפניו( .כתבי חסידים הראשונים) חשבון פון זיינע געשעפט׳ן פון א גאנץ יאהר( .הרי ידוע שהשבת האחרונה
כוללת את כל שבתות השנה ,ואף יותר גדולה מר"ה ,על כל יהודי לעשות חשבון על מעשיו מכל השנה *
שעברה) (כ"ק האדמו"ר רבי ישראל מסטאלין זצ"ל ,מטה אהרן גליון מ"א) השבת שלפני ר"ה הוא העליה מכל השנה
* כבר דיברנו מזה אשר בכל השנה היום של שבת הוא העליה מכל ימי
השבוע ,וכמו"כ השבת שלפני ר"ה הוא העליה מכל השנה ,וגם השבת שבת זה הוא גבוה מאוד
שלפני הרגל הוא הכנה להרגל ,אשר לזה נקרא השבת תחילה למקראי מרן אדמו״ר [רבי יוחנן מקארלין] זיע״א ,אמר ביום ו' עש״ק פרשת
קודש ,כי שבת נקרא קודש ורגל נקרא מקראי קודש כי הוא מקבל ניצבים כ״ז אלול תש״ז ,בעת שהותו בעיה״ק ירושלים :צריך שיהיה
חיות וקדושה מן הש"ק ולזה נקרא שבת תחילה למקראי קודש כי הוא ל״עולם" הכנה לשבת ,שבת זה הוא גבוה מאוד ,אפשר לתקן בו את
כל השבתות מכל השנה ,גם הוא שבת שקודם ר"ה השבת הוא הרי קודם הרגל ,והרגל מקבל ממנו חיות וקדושה.
וזה ידוע שבכל מקום שנאמר היום הוא ר"ה ,לכן קורין זה הפרשה כוללות מכל השבוע ,כמו שאא״ז כותב בספרו.
(כתבי קודש ,הבוא במטה אהרן ח"ג גליון קמד) קודם ר"ה אתם נצבים היום היינו שצריך כל אדם להיות נצב לפני
* הקב״ה קודם ר"ה ,ומהו לשון נצב שצריך לראות שיהיה הקומה שלו
(בית אהרן ,פר' נצבים) טמון בו בכוח סגולת יום הדין בר"ה בשלימות.
כן הדבר בשבת זו שלפני ר״ה ,שטמון בו בכוח סגולת יום הדין בר״ה. *
וכל הנעשה בר״ה בדיני האדם הקצבת המזונות ,וכל מה דיעדו עליה, בסעודת שבת שלפני ר"ה כלול בו כח כל תפילות הימים הנוראים
פעם אחת בשבת שקודם ר״ה בסעודת שחרית ,אמר אא"ז [הרה״ק יסודו משבת שקדמה לה ,אמנם כ״ז עדיין אינו נעשה בשלמות בשבת,
ובודאי עוד צריך לעבור בפועל את יום הדין דר״ה כדי לשפוט ולדון רבי יחזקאל מקאזמיר] זצ״ל ,להמסובין על שולחנו בזה״ל:
אכלו לש"ש ,כי המאכלים שלנו מגרשים מן האדם האוכל אצלנו ,כל על כל השנה ,אבל הכח עצמו טמון כבר בשבת שלפני ר״ה .ועפ״ז
מיני חומריות וגשמיות ,וכל מיני אפיקורסות ,וכלולים בהם כל מיני יהיה הדין בר״ה.
ומלבד האמור הלא כבר כתב אדמוה״ז [ה״בית אהרן" מקרלין] ,ששבת קדושות.
ובסעודת שבת זו שלפני ר״ה ,יש בו כוח כל הסליחות ,מזכור ברית ,זו שלפני ר״ה היא העליה מכל השנה .וידוע ממרן האריז״ל ,שבשבת
והפיוטים של שחרית ומוסף של ר״ה ,ומכל נדרי ,ושחרית ומוסף זו אפשר לתקן כל מה שעוותו בכל שבתות השנה ,וכן בכל יום מימי
ונעילה של יום הק׳ ,ומימים הראשונים של סוכות ושמע״צ ושמח״ת ,השבוע הבעל"ט ,דיום בסוף שנה חשוב שנה.
על כן החכם עיניו בראשו ויעלה זאת על מחשבתו ,וישים גם אל ליבו עד אסרו חג.
ָאְכ ָָלה שבשבת זו קובעים במרומים איך תראה השנה הבעל"ט .והלא הובא ַאֲח ֵֵרי ְ
תָקם ַַחנה ֲוהיינו כענין דכתיב בחנה (שמואל א׳ א׳ ט-י)ַ" ,וַ ָ
תְתפלל" .ולכאורה וכי עברה על מאחז״ל ,לא תאכלו קודם בשו״ע בשם הירושלמי שלא לישן בראש השנה ,ואומנם אין אנו ְְבשֹלהַ .וַ ְ
אומרים שאסור לישן בשבת זו ,אך על כל פנים צריך להיזהר שלא יהא שתתפללו וכו' ,היה לה להתפלל קודם האכילה.
אלא בסעודה זו של בעלה הקדוש איש אלוקים אלקנה ,היה נכלל בסעודתו בבחינת הולך בטל כשין דמי ,וינצלו כל רגע לתורה ולתפילה ולעבודת
(כ"ק האדמו"ר מפינסק קארלין זצ"ל ,שבת סליחות תשנ"ג ,מטה אהרן גליון מא) כח כל התפלות שהתפללה אח״כ ,וע״י האכילה והשתיה בסעודה ,זעם ה' .
* בעלה הקדוש אלקנה במקום קדוש שילה ,עי״ז נתוסף לה חיות ומוחין,
והשיגה מדרגות התפילה ,ויכלה להתפלל ,זהו הכוונה ותקם חנה אחרי אפשר לתקן את כל ימי השנה
אכלה ושתה דווקא ,ותתפלל .וכמו"כ בסעודת שבת זו שלפני ר״ה ,נכלל כוח בשבת האחרונה של השנה אפשר לתקן את כל ימי השנה ,וזהו רמוז
כל התפלות עד אסרו חג ,כנ״ל ,ע״כ אכלו לש״ש( .דברי ישראל [מודז'יץ] ,פר' מקץ) ב״אתם נצבים"' ,נצבים׳ בגימטריא "נצב כל" ,ובא לרמז שבשבת זו
אפשר ולהעמיד הכל על מכונו .וזהו ג״כ ע״י שבת ,כי בשבת ג״כ כתוב *
"שבת היום לה'" ,עי״ז אפשר להגיע להיום כולכם ,להאיר את כל אפשר לתקן את כל מה שפגמנו בכל שבתות השנה
שבת זה שהוא שבת האחרון מהשנה שעברה ,הוא נעוץ סופו ימי השנה ולהציבם על מכונם ולתקן את כל אשר פגמו כמשך השנה
בתחילתו ,וע״י שמירתו בקדושה ובטהרה נוכל לתקן את כל מה ולהיותם "לפני ה' אלוקיכם".
(כ"ק האדמו"ר ה"פחד יצחק" מבאיאן זצ"ל ,קובץ תפארת ישראל ,אלול תשמ"ז) שפגמנו בכל שבתות השנה שעברו ,ואמרו צדיקים הקדמונים זצ״ל,
* כאשר אם ירים איש את קצה המטה יתרומם כל המטה ,כן כאשר
שבת הגיבור יתקן איש ביום האחרון יתוקן כל הזמן.
וזה מה שמובא בתנא דבי אליהו (פ״א) ימים יוצרו ולו אחד בהם זה כתב הרה״ח ר׳ שלמה טלינגטור ע״ה :בשנת תרצ״ה כתב לי חברי
יום השבת ,ודרש מילת אחד כטעם אחד העם ,יום המיוחד שבימים ,המנוח ר' שלמה משונזניק המשב״ק של אדמו״ר הרה״צ הקוה״ט ר'
והוא הש״ק ,ויום אחד בשנה חשוב שנה ,רצה לומר יום אחד זה הש״ק מנחם נחום מטשערנוביץ בן הרה״צ ה״פחד יצחק" מבאיאן זלה״ה
(ישמח ישראל ,פר' נצבים וילך) זי״ע ,בש״ק פרשת ניצבים אחר הקידוש אמר האדמו״ר :כמו שהשבת ההוא מחשיב לדבר חשוב כל השנה כולה.
קודם הפסח נקרא "שבת הגדול" כן שבת קודם ר״ה נקרא "שבת *
הגיבור" ,איזהו גיבור הכובש את יצרו( .גליון קהל חסידי באיאן פר' נצבים תש"ס, מעלה את כל השנה
הובא בסוף ספר אבן ישראל) אחרית ועד השנה מראשית אם ,ב) ב, (ר"ה שנה" חשוב "יום אחד בשנה
* שנה היה יום אחד שעשה נחת רוח לפניו ית׳ מציל על כל השנה,
ואפי׳ יום אחרון מהשנה ,וכש״כ שבת האחרון ,שכל ברכאן דלעילא לתקן פגמי שמירת שבת של כל השנה
ותתא ביומא שביעאה תליין ,מעלה את כל השנה .ועל שבת זה נאמר רגיל היה מו"ז מהרי׳ש ענגיל זצ״ל מראדומישלא ,לומר בש״ק לפני ר"ה ,שבש״ק
ש״ק נפשות ישראל בצל כנפיך יחסיון( .בית אברהם [סלונים] ,סליחות עמ' קפה) האחרונה שבשנה ,צריך לתקן פגמי שמירת שבת של כל השנה ,וגם מרגלא בפומיה
לומר דברי הרה״ק המגיד הגדול ממעזריטש זצ"ל ,שבשבת הזה מברכים בשמים *
החודש תשרי הבעל״ט( .הג"ר אלחנן הלפרין שליט"א אב"ד גולדס גרין ,יפה שיחתן של עבדי אבות עמ' רכט) יותר גדולה מר"ה
* אלע פון כללות די איז שבת היינטיקער אז באוואוסט, עס איז דאך
