gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מעיין גני"ם · Ma'ayan Gani"m — ניצבים וילך (2026-08-31)

מוציא לאור: מעיין גני"ם · Ma'ayan Gani"m

שבוע: ניצבים וילך (2026-08-31)

מעיין גני"ם · Ma'ayan Gani"m — ניצבים וילך (2026-08-31)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בשם ה' נעשה ונצליח‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫בניהו יעקובי בן יובל ואירית‬ ‫גליון מס' ‪30‬‬ ‫נלב"ע ח"י תמוז ערב שבת קודש פרשת פינחס תנצב"ה‬ ‫פרשת נצבים ‪-‬וילך‬ ‫"לא יאבה ה' סלח לו"‬ ‫"אתם נצבים וגו'‪ ,‬פן יש בכם וגו' שרש פרה ראש ולענה‪ ,‬והיה בשמעו זה שמסיר פחדו ומסלק יראתו בשרירות לבו‪ ,‬לא יאבה ד׳ סלח לו‬ ‫את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשרירות ורבצה בו כל האלה וגו׳‪.‬‬ ‫לבי אלך למען ספות הרוה את הצמאה‪ ,‬לא יאבה ד' סלח לו‪ ,‬כי אז" וגו'‪ .‬והנה "מי אל כמוך נשא עון ועבר על פשע לשארית נחלתו"‪ ,‬ואנו‬ ‫אמרו חז״ל (תנחומא כאן) למה נסמכה פרשה זו לפרשת קללות‪ ,‬לפי מזכירים ג׳ פעמים בכל יום בתפלה וקוראים אותו "חנון המרבה‬ ‫ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים בפרשה זו חוץ ממ״ט שנאמר לסלוח"‪ ,‬וכבר פירשו חז״ל עה״כ ״וחנותי את אשר אחון״ ‪ -‬אע״פ‬ ‫בתו״כ‪ ,‬מיד הוריקו פניהם ואמרו מי יוכל לעמוד באלו‪ ,‬מיד קרא שאינו הגון‪" ,‬ורחמתי את אשר ארחם״ ‪ -‬אע״פ שאינו כדאי‪ ,‬אבל כאן‬ ‫אותם משה והי׳ מפייסן וכו'‪ ,‬אבל ישראל כשהיסורים באים עליהם "לא יאבה ד׳ סלח לו"! כלומר‪ :‬אע״פ שמדין רחמי שמים המרובים‬ ‫הם נכנעין‪ ,‬שנא׳ כוס ישועות אשא וגו' צרה ויגון אמצא וגו׳‪ ,‬אמר לאין קץ‪ ,‬הי׳ הקב״ה נושא עוונותיו ועובר על פשעיו כאמור‪ ,‬כי רחום‬ ‫הקב״ה הקללות הן מעמידות אתכם‪ ,‬וכן הוא אומר למען נסותך וחנון הוא‪ ,‬ומורגלים אנו לבאר מה שאנו קוראים להקב״ה "מלא‬ ‫להטיבך באחריתך ע״ש‪ ,‬יש לפרש דה״ק‪ :‬הרי כל תכלית הקללות רחמים"‪ ,‬שהוא האין סוף ב״ה מלא כל הארץ כבודו‪ ,‬הרי גם רחמיו‬ ‫והיסורין הם לשבר לבו של אדם‪ ,‬ולהכניעו בפחד השי״ת ויראתו‪ ,‬א״כ אין להם סוף ותכלית‪ ,‬וברחמים אלו מלא הוא כביכול‪ ,‬לומר לך שאין‬ ‫מיד שהוריקו פניהם ונשבר לבם בקרבם‪ ,‬הרי הושג התכלית ובא עד שום מקום בכל העולמות כולן ולנצח סלה ועד ‪ -‬שיהא ריקן מרחמיו‬ ‫קצו‪ ,‬שכבר קבלו המוסר בשמיעת אזנם ושעבדו את לבם לאביהם יתב'‪ ,‬ואעפ״כ ולאחר כ״ז כאן ‪" -‬לא יאבה ד׳ סלח לו"‪ ,‬פירוש‪ :‬לא‬ ‫שבשמים‪ ,‬ונמצא שמיעתם תחליף להם במקום היסורים‪ ,‬וזהו מה ירצה הקב״ה לישא עוונו‪ ,‬ולא יסלח לו אף על שגגותיו כאמור‪ ,‬וכל כך‬ ‫שפייסן משה וכו'‪ ,‬ואמר להם הקב״ה הקללות הן מעמידות אתכם‪ ,‬למה? ‪ -‬מפני שהתברך בלבבו לאמר "שלום יהיה לי"‪ ,‬ומינה לב מי לא‬ ‫אכן כל זה כשהוריקו פניהם ונתייראו‪ ,‬אבל ‪" -‬פן יש בכם שרש וגו׳ יחרד וילפת מפחד פחדים שמא ח״ו הוא מאותם האומרים ״שלום‬ ‫והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי וגו' ורבצה בו כל האלה וגו׳ ככל יהיה לי״‪ ...‬והרי אף זה ששמע את דברי האלה הזאת ונכנסו באזניו‪,‬‬ ‫אלות הברית הכתובה בספר התורה הזה"‪ ,‬כי אז אין עצה אחרת מזו אלא שמתברך בלבו לבטלם‪ ,‬באמרו כי בצדקת הצדיקים גם הוא יחיה‬ ‫ובכ״ז חרה אף ד׳ בו עד כדי כך! א״כ ק״ו מי שאינו שם על לבו כלל‬ ‫אלא להביא עליו הקללות‪.‬‬ ‫"והיה בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו" וגו'‪ ,‬כלומר‪ :‬את דברי האלה הזאת ואינו רואה אף צורך לבטל אותה ‪ -‬לא יחת ולא‬ ‫אע״פ ששומע הקללות ומאמין בהם‪ ,‬בכ״ז מתנחם ומתברך בלבו כי ירתע רחמנא ליצלן‪ ,‬הנה ימי הדין ממשמשים ובאים‪ ,‬ישאל נא כל‬ ‫לא תשיגהו הרעה‪ ,‬כמו שפירש בספורנו שיקבל האלה בפיו ויתברך אחד לעצמו האם מרגיש הוא חרדת הדין! לב יודע מרת נפשו!‪ ...‬בינה‬ ‫בלבו לבטל אותה ע״ש‪ ,‬ומה טעם? ‪" -‬כי בשרירות לבי אלך" וגו׳‪ ,‬זאת בעמדך לבקש סליחה מהאל נורא עלילה‪.‬‬ ‫ומפרש הרמב״ן כי התאוה הגוברת ומתחזקת בלב תקרא שרירות אבל מאידך גיסא‪ ,‬מכיון שנכתב כן בתורה‪ ,‬הרי באה התוה״ק ללמדנו‬ ‫וכו׳ ע״ש‪ ,‬כלומר‪ :‬מכיון שגברה בו התאוה וקשה לו לפרוש הימנה‪ ,‬בזאת‪ ,‬ואם אין כבר ח״ו שום עצה ותרופה לאיש הזה‪ ,‬א״כ למה‬ ‫לכן מתברך בלבבו ואומר שלום יהי׳ לי‪ ,‬והאיך יחשוב כן?‪ ,‬כבר כתב האריכה התורה כל כך בזה? וע״כ אתה צריך לומר מכאן חידוש נפלא‬ ‫הראב״ע שאומר לנפשו כי בצדקת הצדיקים יחי׳ כי הם רבים והוא ביסוד קדושת כל או״א מישראל‪ ,‬שאף אדם נבער מדעת ולב אטום‬ ‫יחיד‪ ,‬הנה למדנו כי האיש הזה ‪ -‬על אף אמונתו והבנתו בהקללות כאותו בעל שרש פרה ולענה אשר לבבו פונה וגו' לאמר שלום יהי׳ לי‬ ‫האלה‪ ,‬אבל מכיון שמתנחם וחושב כי בצדקת הצדיקים יוותרו לו על וגו'‪ ,‬כלומר‪ :‬שאף שאינו נפחד ונרעש מעצם צ״ח הקללות‪ ,‬בכ״ז אם‬ ‫חטאיו‪ ,‬מגביר בו חרון אף גדול מאד שאפי׳ מה שעשה עד הנה בשוגג ישמע דבר זה "כי לא יאבה ד׳ סלח לו"‪ ,‬יתמלא פחד ורעדה על זה‪,‬‬ ‫והקב״ה מעביר לו עליהם‪ ,‬גורם הוא בזה כי עתה מצטרפים ונוספים יוריקו פניו וישוב לאלקיו‪ ,‬וכמה נפלא הדבר שגם אם מהקללות עצמן‬ ‫על חטאו במזיד ונפרעים ממנו הכל‪ ,‬כ״ה ברש״י‪ ,‬וראה מה בין הוריקו לא יזדעזע‪ ,‬אבל מזה שלא יאבה ד׳ סלח לו‪ ,‬כן ידאג ויצטער‪ ,‬ושוב‬ ‫פניהם ‪ -‬לשרירות הלב‪ ,‬שהראשונים סלקו הפורענות מהם ע״י פחדם ניצל!‪ ...‬הנה למדנו עומק טהרת לבם של ישראל‪ ,‬וזהו "אתם נצבים"!‬ ‫(אור יהל ‪ -‬רבי יהודה חסמן)‬ ‫ושבירת לבם מכל האלות‪ ,‬ופייסום באמור להם "אתם נצבים"!‪ ,‬אבל ‬ ‫מעלת וסגולת השבת האחרונה‬ ‫ונמצאת למד מזה‪ ,‬שגם ביום הגדול והנורא עת משפט עמו ישראל‬ ‫ר"ה נחקק ונכלל בשבת שלפניו‬ ‫ברייה והקצבת חיותם ופרנסותיהם ומזונותיהם‪ ,‬הנה הכל נעשה‬ ‫כל הברכות והטובות והחסד שנעשה בכל ימי השבוע לכללות העולם‬ ‫ונמשך בשבת שלפניו במקור מים החיים‪ .‬ועל כן מבואר בשו"ע (או"ח סי׳‬ ‫או לאדם פרטי הכל נעשה ונתמשך בש״ק שלפניה‪ ,‬שאז נתברך המעין‬ ‫תכ״ח ס'ד) שלעולם קורין אתם נצבים קודם ר"ה עיי״ש‪ ,‬לפי שהוא מרמז‬ ‫ממקור מים החיים בטובה זו או בברכה זו וכדומה‪ ,‬ומשם נמשך למטה‬ ‫על ר"ה‪ ,‬והר"ה נרמז ונחקק בשבת שלפניו על כן קורין אותו בשבת‬ ‫בששת ימי המעשה ביום הראוי לאותה טובה והברכה‪ ,‬אשר ע״כ הנה‬ ‫הזה‪( .‬באר מים חיים‪ ,‬פר' נצבים)‬ ‫הטובה הגדולה והנס שנעשה ביציאת מצרים באחד מימי השבוע הנה‬ ‫*‬ ‫ודאי כבר נמשך ונעשה הנס הזה בשמי השמים במקור בש״ק שלפניו‬ ‫אמר הרה״ק מרוז׳ין זיע״א‪ ,‬כי השבת שלפני ר״ה קוראים אתם‬ ‫כי כל ברכאין דלעילא ותתא ביומא דשביעאה תליין ואין בפרט אלא‬ ‫ניצבים היום כולכם לפני ה׳ אלוקיכם וגו׳‪ ,‬עד כל איש ישראל‪ ,‬כי ר״ה‬ ‫מה שבכלל‪...‬‬ ‫הוא כבר משבת שלפניו‪ ,‬שכולם עוברים לפני השי״ת כבני מרון‪ ,‬וכולן שבתים‪ ,‬און איז גרעסער פון ר"ה‪ ,‬און יעדער איד דארף מאכן א‬ ‫נסקרין בסקירה אחת‪ ,‬כי ר״ה נכלל בשבת שלפניו‪( .‬כתבי חסידים הראשונים) חשבון פון זיינע געשעפט׳ן פון א גאנץ יאהר‪( .‬הרי ידוע שהשבת האחרונה‬ ‫כוללת את כל שבתות השנה‪ ,‬ואף יותר גדולה מר"ה‪ ,‬על כל יהודי לעשות חשבון על מעשיו מכל השנה‬ ‫*‬ ‫שעברה) (כ"ק האדמו"ר רבי ישראל מסטאלין זצ"ל‪ ,‬מטה אהרן גליון מ"א)‬ ‫השבת שלפני ר"ה הוא העליה מכל השנה‬ ‫*‬ ‫כבר דיברנו מזה אשר בכל השנה היום של שבת הוא העליה מכל ימי‬ ‫השבוע‪ ,‬וכמו"כ השבת שלפני ר"ה הוא העליה מכל השנה‪ ,‬וגם השבת שבת זה הוא גבוה מאוד‬ ‫שלפני הרגל הוא הכנה להרגל‪ ,‬אשר לזה נקרא השבת תחילה למקראי מרן אדמו״ר [רבי יוחנן מקארלין] זיע״א‪ ,‬אמר ביום ו' עש״ק פרשת‬ ‫קודש‪ ,‬כי שבת נקרא קודש ורגל נקרא מקראי קודש כי הוא מקבל ניצבים כ״ז אלול תש״ז‪ ,‬בעת שהותו בעיה״ק ירושלים‪ :‬צריך שיהיה‬ ‫חיות וקדושה מן הש"ק ולזה נקרא שבת תחילה למקראי קודש כי הוא ל״עולם" הכנה לשבת‪ ,‬שבת זה הוא גבוה מאוד‪ ,‬אפשר לתקן בו את‬ ‫כל השבתות מכל השנה‪ ,‬גם הוא שבת שקודם ר"ה השבת הוא הרי‬ ‫קודם הרגל‪ ,‬והרגל מקבל ממנו חיות וקדושה‪.‬‬ ‫וזה ידוע שבכל מקום שנאמר היום הוא ר"ה‪ ,‬לכן קורין זה הפרשה כוללות מכל השבוע‪ ,‬כמו שאא״ז כותב בספרו‪.‬‬ ‫(כתבי קודש‪ ,‬הבוא במטה אהרן ח"ג גליון קמד)‬ ‫קודם ר"ה אתם נצבים היום היינו שצריך כל אדם להיות נצב לפני ‬ ‫*‬ ‫הקב״ה קודם ר"ה‪ ,‬ומהו לשון נצב שצריך לראות שיהיה הקומה שלו‬ ‫(בית אהרן‪ ,‬פר' נצבים) טמון בו בכוח סגולת יום הדין בר"ה‬ ‫בשלימות‪.‬‬ ‫כן הדבר בשבת זו שלפני ר״ה‪ ,‬שטמון בו בכוח סגולת יום הדין בר״ה‪.‬‬ ‫*‬ ‫וכל הנעשה בר״ה בדיני האדם הקצבת המזונות‪ ,‬וכל מה דיעדו עליה‪,‬‬ ‫בסעודת שבת שלפני ר"ה כלול בו כח כל תפילות הימים הנוראים‬ ‫פעם אחת בשבת שקודם ר״ה בסעודת שחרית‪ ,‬אמר אא"ז [הרה״ק יסודו משבת שקדמה לה‪ ,‬אמנם כ״ז עדיין אינו נעשה בשלמות בשבת‪,‬‬ ‫ובודאי עוד צריך לעבור בפועל את יום הדין דר״ה כדי לשפוט ולדון‬ ‫רבי יחזקאל מקאזמיר] זצ״ל‪ ,‬להמסובין על שולחנו בזה״ל‪:‬‬ ‫אכלו לש"ש‪ ,‬כי המאכלים שלנו מגרשים מן האדם האוכל אצלנו‪ ,‬כל על כל השנה‪ ,‬אבל הכח עצמו טמון כבר בשבת שלפני ר״ה‪ .‬ועפ״ז‬ ‫מיני חומריות וגשמיות‪ ,‬וכל מיני אפיקורסות‪ ,‬וכלולים בהם כל מיני יהיה הדין בר״ה‪.‬‬ ‫ומלבד האמור הלא כבר כתב אדמוה״ז [ה״בית אהרן" מקרלין]‪ ,‬ששבת‬ ‫קדושות‪.‬‬ ‫ובסעודת שבת זו שלפני ר״ה‪ ,‬יש בו כוח כל הסליחות‪ ,‬מזכור ברית‪ ,‬זו שלפני ר״ה היא העליה מכל השנה‪ .‬וידוע ממרן האריז״ל‪ ,‬שבשבת‬ ‫והפיוטים של שחרית ומוסף של ר״ה‪ ,‬ומכל נדרי‪ ,‬ושחרית ומוסף זו אפשר לתקן כל מה שעוותו בכל שבתות השנה‪ ,‬וכן בכל יום מימי‬ ‫ונעילה של יום הק׳‪ ,‬ומימים הראשונים של סוכות ושמע״צ ושמח״ת‪ ,‬השבוע הבעל"ט‪ ,‬דיום בסוף שנה חשוב שנה‪.‬‬ ‫על כן החכם עיניו בראשו ויעלה זאת על מחשבתו‪ ,‬וישים גם אל ליבו‬ ‫עד אסרו חג‪.‬‬ ‫ָאְכ ָָלה שבשבת זו קובעים במרומים איך תראה השנה הבעל"ט‪ .‬והלא הובא‬ ‫ַאֲח ֵֵרי ְ‬ ‫תָקם ַַחנה ֲ‬‫והיינו כענין דכתיב בחנה (שמואל א׳ א׳ ט‪-‬י)‪ַ" ,‬וַ ָ‬ ‫תְתפלל" ‪ .‬ולכאורה וכי עברה על מאחז״ל‪ ,‬לא תאכלו קודם בשו״ע בשם הירושלמי שלא לישן בראש השנה‪ ,‬ואומנם אין אנו‬ ‫ְְבשֹלה‪ַ .‬וַ ְ‬ ‫אומרים שאסור לישן בשבת זו‪ ,‬אך על כל פנים צריך להיזהר שלא יהא‬ ‫שתתפללו וכו'‪ ,‬היה לה להתפלל קודם האכילה‪.‬‬ ‫אלא בסעודה זו של בעלה הקדוש איש אלוקים אלקנה‪ ,‬היה נכלל בסעודתו בבחינת הולך בטל כשין דמי‪ ,‬וינצלו כל רגע לתורה ולתפילה ולעבודת‬ ‫(כ"ק האדמו"ר מפינסק קארלין זצ"ל‪ ,‬שבת סליחות תשנ"ג‪ ,‬מטה אהרן גליון מא)‬ ‫כח כל התפלות שהתפללה אח״כ‪ ,‬וע״י האכילה והשתיה בסעודה‪ ,‬זעם ה'‪ .‬‬ ‫*‬ ‫בעלה הקדוש אלקנה במקום קדוש שילה‪ ,‬עי״ז נתוסף לה חיות ומוחין‪,‬‬ ‫והשיגה מדרגות התפילה‪ ,‬ויכלה להתפלל‪ ,‬זהו הכוונה ותקם חנה אחרי אפשר לתקן את כל ימי השנה‬ ‫אכלה ושתה דווקא‪ ,‬ותתפלל‪ .‬וכמו"כ בסעודת שבת זו שלפני ר״ה‪ ,‬נכלל כוח בשבת האחרונה של השנה אפשר לתקן את כל ימי השנה‪ ,‬וזהו רמוז‬ ‫כל התפלות עד אסרו חג‪ ,‬כנ״ל‪ ,‬ע״כ אכלו לש״ש‪( .‬דברי ישראל [מודז'יץ]‪ ,‬פר' מקץ) ב״אתם נצבים"‪' ,‬נצבים׳ בגימטריא "נצב כל"‪ ,‬ובא לרמז שבשבת זו‬ ‫אפשר ולהעמיד הכל על מכונו‪ .‬וזהו ג״כ ע״י שבת‪ ,‬כי בשבת ג״כ כתוב‬ ‫*‬ ‫"שבת היום לה'"‪ ,‬עי״ז אפשר להגיע להיום כולכם‪ ,‬להאיר את כל‬ ‫אפשר לתקן את כל מה שפגמנו בכל שבתות השנה‬ ‫שבת זה שהוא שבת האחרון מהשנה שעברה‪ ,‬הוא נעוץ סופו ימי השנה ולהציבם על מכונם ולתקן את כל אשר פגמו כמשך השנה‬ ‫בתחילתו‪ ,‬וע״י שמירתו בקדושה ובטהרה נוכל לתקן את כל מה ולהיותם "לפני ה' אלוקיכם"‪.‬‬ ‫(כ"ק האדמו"ר ה"פחד יצחק" מבאיאן זצ"ל‪ ,‬קובץ תפארת ישראל ‪ ,‬אלול תשמ"ז)‬ ‫שפגמנו בכל שבתות השנה שעברו‪ ,‬ואמרו צדיקים הקדמונים זצ״ל‪,‬‬ ‫*‬ ‫כאשר אם ירים איש את קצה המטה יתרומם כל המטה‪ ,‬כן כאשר‬ ‫שבת הגיבור‬ ‫יתקן איש ביום האחרון יתוקן כל הזמן‪.‬‬ ‫וזה מה שמובא בתנא דבי אליהו (פ״א) ימים יוצרו ולו אחד בהם זה כתב הרה״ח ר׳ שלמה טלינגטור ע״ה‪ :‬בשנת תרצ״ה כתב לי חברי‬ ‫יום השבת‪ ,‬ודרש מילת אחד כטעם אחד העם‪ ,‬יום המיוחד שבימים‪ ,‬המנוח ר' שלמה משונזניק המשב״ק של אדמו״ר הרה״צ הקוה״ט ר'‬ ‫והוא הש״ק‪ ,‬ויום אחד בשנה חשוב שנה‪ ,‬רצה לומר יום אחד זה הש״ק מנחם נחום מטשערנוביץ בן הרה״צ ה״פחד יצחק" מבאיאן זלה״ה‬ ‫(ישמח ישראל‪ ,‬פר' נצבים וילך) זי״ע‪ ,‬בש״ק פרשת ניצבים אחר הקידוש אמר האדמו״ר‪ :‬כמו שהשבת‬ ‫ההוא מחשיב לדבר חשוב כל השנה כולה‪.‬‬ ‫קודם הפסח נקרא "שבת הגדול" כן שבת קודם ר״ה נקרא "שבת‬ ‫*‬ ‫הגיבור"‪ ,‬איזהו גיבור הכובש את יצרו‪( .‬גליון קהל חסידי באיאן פר' נצבים תש"ס‪,‬‬ ‫מעלה את כל השנה‬ ‫הובא בסוף ספר אבן ישראל)‬ ‫אחרית‬ ‫ועד‬ ‫השנה‬ ‫מראשית‬ ‫אם‬ ‫‪,‬‬‫ב)‬ ‫ב‪,‬‬ ‫(ר"ה‬ ‫שנה"‬ ‫חשוב‬ ‫"יום אחד בשנה‬ ‫*‬ ‫שנה היה יום אחד שעשה נחת רוח לפניו ית׳ מציל על כל השנה‪,‬‬ ‫ואפי׳ יום אחרון מהשנה‪ ,‬וכש״כ שבת האחרון‪ ,‬שכל ברכאן דלעילא לתקן פגמי שמירת שבת של כל השנה‬ ‫ותתא ביומא שביעאה תליין‪ ,‬מעלה את כל השנה‪ .‬ועל שבת זה נאמר רגיל היה מו"ז מהרי׳ש ענגיל זצ״ל מראדומישלא‪ ,‬לומר בש״ק לפני ר"ה‪ ,‬שבש״ק‬ ‫ש״ק נפשות ישראל בצל כנפיך יחסיון‪( .‬בית אברהם [סלונים]‪ ,‬סליחות עמ' קפה) האחרונה שבשנה‪ ,‬צריך לתקן פגמי שמירת שבת של כל השנה‪ ,‬וגם מרגלא בפומיה‬ ‫לומר דברי הרה״ק המגיד הגדול ממעזריטש זצ"ל‪ ,‬שבשבת הזה מברכים בשמים‬ ‫*‬ ‫החודש תשרי הבעל״ט‪( .‬הג"ר אלחנן הלפרין שליט"א אב"ד גולדס גרין‪ ,‬יפה שיחתן של עבדי אבות עמ' רכט)‬ ‫יותר גדולה מר"ה‬ ‫*‬ ‫אלע‬ ‫פון‬ ‫כללות‬ ‫די‬ ‫איז‬ ‫שבת‬ ‫היינטיקער‬ ‫אז‬ ‫באוואוסט‪,‬‬ ‫עס איז דאך‬