gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

נפשי ישובב · Nafshi Yeshoivev — ניצבים וילך (2026-08-31)

מוציא לאור: נפשי ישובב · Nafshi Yeshoivev

שבוע: ניצבים וילך (2026-08-31)

נפשי ישובב · Nafshi Yeshoivev — ניצבים וילך (2026-08-31)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד‬ ‫מתוך שיעורי תורת הנפש ע"י הגה"צ ר' יהושע נתן פייפער שליט"א‪ ,‬אבד"ק ברכת מנחם‬ ‫גליון י"א‬ ‫"אשימה עלי מלך"‬ ‫המלכות האמיתית בשליטת המח על הלב ותאוותיו‬ ‫ביותר לעשות זאת באופן שיפחית ממך‬ ‫את ייסורך האחרונים ככל שניתן‪ .‬וכאן‬ ‫תוכן הענינים‪:‬‬ ‫‘ברור לו מיתה יפה’ – חכמתו של הרה”ק‬ ‫מקרעסטיר זי”ע להציל נפש ממות‬ ‫התחיל ר’ ישעיה’לה להתדיין עמו בכובד‬ ‫מעשה ביהודי ְְק ֵֵׁשה יום ֶֶׁש ֵֵּס ֶֶבל‬ ‫א‪ .‬הדרך שבה הציל הרה"ק‬ ‫ראש‪ :‬להטביע את עצמך בנהר הסמוך‪,‬‬ ‫ייסוריו הגדישו את הסאה‪ ,‬עד שדעתו‬ ‫מקרעסטיר זי"ע נפש מאבדון‬ ‫סבור אני שלא כדאי‪ ,‬שכן מי הנהר‬ ‫והלימוד מכך עבורנו‪.‬‬ ‫השתבשה עליו‪ ,‬והוא הודיע לכולם על‬ ‫בתקופה זו ‪ -‬שהשלגים מפשירים בעוז‪,‬‬ ‫ב‪ .‬בירור החסרון במעשה שאול‬ ‫כוונתו לשלוח יד בנפשו ולהשים קץ‬ ‫קרים וקפואים עד מאד‪ .‬לקפוץ מן הגג –‬ ‫המלך שלא המתין לשמואל‬ ‫לחייו ל”ע‪ .‬הידיעה הנוראה התפשטה עד‬ ‫המשיך ר’ ישעיה’לה גם לא הייתי מציעך‪,‬‬ ‫הנביא במלחמת הגלגל‪ ,‬וסיבת‬ ‫מהרה בחוצות קריה‪ ,‬ורבים מכל רחבי‬ ‫לפי שהיא מיתה מנוולת שאינה ראויה‬ ‫נטילת מלכותו ממנו מחמת זה‪.‬‬ ‫העיר רצו לביתו וביקשו להניאו ממעשיו‪,‬‬ ‫כבודך‪ ,‬ומה גם שכבר שמענו על אנשים‬ ‫ג‪ .‬נהוג נשיאותך ברמה –‬ ‫אך איש לא הצליח להשפיע על דעתו‬ ‫רבים שנשארו בחיים לאחר שנפלו‬ ‫להשליט את המח על הרגש‬ ‫שעולה מצעקת העם‪.‬‬ ‫ולהסיטו ממחשבתו‪ ,‬שדבר זה אסור מן‬ ‫מגובה רב‪ ,‬ובכך רק הוסיפו לעצמם סבל‬ ‫התורה (ראה ברמב"ם הל' רוצח ושמירת‬ ‫וחולי על מכאוביהם הרבים‪ .‬אבקשך‬ ‫ד‪ .‬המדה כנגד מדה בעונשו של‬ ‫פרעה 'וינהגו בכבדות'‪.‬‬ ‫הנפש פ"ב ה"ב; שלחן ערוך יו"ד סי'‬ ‫במטותא‪ ,‬שתתן לי מספר ימים להתבונן‬ ‫שמה ס"א) ו’עון גדול הוא’ (לשון הש"ך‬ ‫ולברור לך מיתה יפה‪ ,‬וסור אלי כשדעתי‬ ‫יו"ד סי' שמה ס"ק א)‪ ,‬ולא תצמח לו מכך‬ ‫תהיה מיושבת בדבר ואודיעך כיצד למות‬ ‫לעשות‪ ,‬כדי לקבל על כך ‘ברכה אחרונה’‬ ‫שום תכלית‪.‬‬ ‫ברוב תענוג‪ .‬למיותר לציין‪ ,‬שעברו מספר‬ ‫להצלחה‪.‬‬ ‫באותם ימים התגורר בהונגריה‪,‬‬ ‫ימים‪ ,‬ואותו אדם לא חזר לשאול כיצד‬ ‫ר’ ישעיה’לה ששמע את לבו הנשבר‬ ‫אוהבם של ישראל הרה”ק ר’ ישעיה’לה‬ ‫עליו למות במהרה‪ ,‬והמשיך את חייו עוד‬ ‫ומסקנתו העגומה של הניצב נגדו‪ ,‬לא‬ ‫מקרעסטיר זי”ע‪ ,‬שצדקת פזרונו‬ ‫רבות בשנים‪.‬‬ ‫הראה כל זעזוע מכוונתו‪ ,‬ופנה אליו‬ ‫וצדקותו נודעו בכל קצוות ארץ‪ ,‬ורבים‬ ‫בישוב בדעת ומאור פנים‪ ,‬ואמר‪ :‬זה‬ ‫חילו את פניו לקבל ברכה וישועה מכל‬ ‫לאחר שמביאים רוגע ללב על ידי חיבור‬ ‫עידן ועידנים שאני מכיר אותך כאיש‬ ‫צרותיהם‪ ,‬בכח צדיק גוזר והקב”ה מקיים‪.‬‬ ‫והבנה למצבו הקשה‪ ,‬יש להתבונן רגע‬ ‫נבון וחכם‪ ,‬אין בליבי ספק‪ ,‬שאם באת‬ ‫בין הבאים הקבועים לקרעסטיר היה‬ ‫אחד כדת מה לעשות‬ ‫למסקנא שזוהי הברירה היחידה עבורך‪,‬‬ ‫גם מיודענו זה‪ ,‬שלרגל החלטתו הברורה‪,‬‬ ‫במעשה זה המלמד את מסירותם‬ ‫כנראה כך ראוי לעשות‪ ,‬נותר לנו רק‬ ‫הוא שם לדרך פעמיו וביקש להיכנס‬ ‫של רועי ישראל להלך כנגד רוחו של‬ ‫להתבונן יחד ולחשוב‪ ,‬מהי הדרך הנכונה‬ ‫אל הקודש ולספר את אשר מלאו לבו‬ ‫‪1‬‬ ‫גליון י"א‬ ‫שהדרך לדחוק שיגעון‬ ‫כל אחד ואחד‪ ,‬נוכל נמצא על נקל גם‬ ‫את היסודות אותם הצבנו במאמרנו‬ ‫אנא נפשי‬ ‫נפש‪ ,‬היא רק על ידי חיבור‬ ‫עד הנה כיצד להירפא ממצוקת נפש‪,‬‬ ‫כתבית יהבית‬ ‫לפיהן‪ :‬האדם בנוי משני כוחות נפש ‪-‬‬ ‫לרגשות הפנימיים ולא על‬ ‫המח והלב‪ .‬המח ‪ -‬חושב מחשבות מה‬ ‫ההרגשות המה כולן בלב‪ ,‬כמו נקימה‪ ,‬אומץ‪,‬‬ ‫גאוה‪ ,‬כעס‪ ,‬מורא וכו'‪ ,‬אולם המושכלות הן‬ ‫ידי התנצחות בשכל או‬ ‫ראוי לעשות כדי להשיג את השלימות‬ ‫בראש‪ ,‬שם מקור המושכלות והציורים והמדמה‬ ‫והזוכר‪ ,‬וראש ‪ -‬מלך שבאיברים‪ .‬והנה ההרגשות‬ ‫הנרצה בבוא היום‪ .‬והלב ‪ -‬שנפעל‬ ‫כולן באין לאדם מיום היולדו‪ ,‬וזה שאמרו‬ ‫בסברות של דעת‬ ‫רק מרגשות והנאות‪ ,‬גורם למח שלא‬ ‫(בראשית רבה לד‪ ,‬י) 'אימת יצר הרע נתון‬ ‫באדם'‪ ,‬אבל השכל הוא בא כשנשתלם האדם‪,‬‬ ‫להתבונן ולהתנהג רק על פי רגש‬ ‫ולכן קראוהו (נדרים לב‪ ,‬ב) 'ילד מסכן וחכם'‬ ‫(קהלת ד‪ ,‬יג)‪ .‬לא כן ליצר הרע קראו (שם) 'מלך‬ ‫ההנאה‪ .‬וכיון שברגע הראשון רגשות‬ ‫זקן וכסיל'‪.‬‬ ‫הנכונה‪ ,‬שאין תוחלת ותשועה במעשה‬ ‫הלב הם שמשפיעים על המח ואומרים‬ ‫והנה אמרו (שבת צז‪ ,‬א) על ישראל שהם‬ ‫זה‪ ,‬ולא עשה כאשר זמם תחילה‪.‬‬ ‫'מאמינים בני מאמינים'‪ .‬וצריך להבין‪ ,‬הלא‬ ‫לו כדת מה לעשות‪ ,‬תפקידנו להשליט‬ ‫באומות העולם שאמרו 'ההמיר גוי אלהיו'‬ ‫ולדידן ייאמר‪ ,‬דהנה זה וודאי שאדם‬ ‫(ירמיה ב‪ ,‬יא) ‪ -‬אלה כותים וקדרים‪ ,‬שהללו‬ ‫את המח על הלב על ידי התבוננות רגע‬ ‫עובדין למים וכו' (תענית ה‪ ,‬ב)‪ .‬הלא מאמינים‬ ‫הסובל ל”ע ממחשבות חמורות כגון‬ ‫אחד קודם כל עשיית מעשה‪.‬‬ ‫בטפשות כאלה‪ ,‬וכל העמים כן‪ ,‬וגם כן כוח‬ ‫אמונתם גדול וכו'‪.‬‬ ‫דא‪ ,‬עליו ועל סובביו לפנות בדחיפות‬ ‫דהכא חזינן שאדם מיוסר זה לא היה‬ ‫והברור‪ ,‬דההרגשות כולם בנויות מהטבע‬ ‫לאנשים המוסמכים בענין‪ ,‬שלא יגיע‬ ‫והמוחש אשר תתרגש מהם לב האדם‪ ,‬כמו‬ ‫מסוגל לחשוב בהגיון ושכל מה ראוי‬ ‫האהבה והיופי והגבורה‪ .‬והעמים הקדמונים‬ ‫חלילה לידי גרמא בנזקין ויעשה‬ ‫הקדישו כל כוחות הטבע בהתרגשם מכל זה‪,‬‬ ‫לעשות‪ ,‬ורגשי לבו הם שדיברו מתוכו‬ ‫מעשים אשר לא ייעשו‪ ,‬ועדיין מעשה‬ ‫והעריצום וקראו להן שמות אלילים‪ ,‬לאליל‬ ‫והשיאו אותו עון אשמה להיפטר מכל‬ ‫היופי‪ ,‬לאליל הגבורה‪ ,‬אליל האהבה‪ ,‬כידוע‪.‬‬ ‫זה מלמדינו יסוד גדול בתורת הנפש‬ ‫ומי שהיה לו בזה הפלגה הקדישוהו‪ ,‬וקראוהו‬ ‫צרותיו על ידי איבוד עצמו לדעת‪.‬‬ ‫בן אלקי‪ .‬ועד היום העמים מציירים תמונות‬ ‫והבנתה בכלליות‪ ,‬שכשאדם שרוי במצב‬ ‫ומקדישים המוחשים‪ ,‬ואף הישמעאלים‬ ‫ובאותה שעה ‪ -‬שלבו ָָר ַַעׁש ְוְ ָגָ ַַעׁש‪ ,‬מוחו‬ ‫של איבוד הדעת מחמת טרדה או חולי‬ ‫מקדשים קבר משיחם במעקא [מכה] וכיוצא‬ ‫לא יכל להשיב מלחמה שערה ולעמוד‬ ‫בזה‪ .‬נמצא דההרגשות מסייעים לאמונתם הבנוי‬ ‫הנפש‪ ,‬לא שייך להסביר ולומר לו מצד‬ ‫על המוחש והמצוייר‪.‬‬ ‫בפרץ‪ ,‬כי כאמור‪ ,‬בשעה שרגשות הלב‬ ‫השכל כיצד עליו לפעול ולהתנהג‪ ,‬לפי‬ ‫לא כן ה'‪ ,‬שעמד אברהם והתבונן [שהשי"ת]‬ ‫גוברים על הדעת‪ ,‬אין בכח השכל‬ ‫שאינו חלק מהנבראים‪ ,‬ולא כוח בגשם‪ ,‬ואינו‬ ‫שמוחו ודעתו ‘סגורים’ ואין בו תבונה‪,‬‬ ‫מתואר ואינו מצויר ואינו מושג‪ ,‬שאילו היה‬ ‫לומר אפילו דברים פשוטים ומובנים‬ ‫מתואר או מצויר היה נגדר בדבר מה‪ ,‬והיה לו‬ ‫וכדי ליישר את דרכו ולהשיבו לדרך‬ ‫לכל ולשכנע בכך את הלב‪ ,1‬ומטעם‬ ‫תכלה‪ ,‬וכל שיש לו תכלה יש לו תחילה‪ ,‬והוא‬ ‫המלך‪ ,‬חובה להוכיח תחילה שאנו‬ ‫מחויב המציאות‪ ,‬ממציא כל המציאות בלעדי‬ ‫זה לא הועילו כל תחנוני מכריו ורעיו‬ ‫האפשרויות מאין מוחלט וכו'‪ .‬וזה עיון אמיתי‬ ‫שותפים לצערו ומבינים היטיב את‬ ‫ומושכל‪ ,‬אבל מי יוכל להשיגו וכו'‪ ,‬ובכל זאת‪,‬‬ ‫שהסבירו לו על פי שכל לעצור את‬ ‫כל ישראל מאמינים באמת מציאותו ואחדותו‬ ‫רגשותיו ולא דוחקים אותם חלילה‪ ,‬ואז‬ ‫ענין מושכל כזה‪ ,‬ומלעיגים לכל ההרגשות‬ ‫עצמו ממחשבתו הפסולה‪ ,‬לפי שרגשות‬ ‫רגש הלב פוחת והולך לו‪ ,‬ומוחו בא לידי‬ ‫וההתפעלות שמרגישים מצד הטבע‪ ,‬ומבינים‬ ‫לבו מנעו ממנו להגיע לדעת הנכונה‪.2‬‬ ‫שהמה כולם הווים ונפסדים‪ ,‬אפשרי המציאות‪,‬‬ ‫התבוננות וישוב הדעת שגוברים בסופו‬ ‫וכגרזן ביד החוצב‪ .‬ועל זה ביארו מאמרם ז"ל‬ ‫של דבר על רגשות הלב ומסבירים‬ ‫עד שבא ר’ ישעיה’לה ולימד‪ ,‬שהדרך‬ ‫(ילקוט ואתחנן רמז תתלד) 'מפני מה זכו‬ ‫ישראל לקרות את שמע‪ ,‬שהן בני אברהם יצחק‬ ‫לו‪ ,‬שאף אם עוברים עליו עתה עננים‬ ‫לדחוק שיגעון נפש‪ ,‬היא רק על ידי‬ ‫ויעקב' ‪ -‬מבינים ענין פילוסופי כזה‪ ,‬וילעגו לכל‬ ‫ההרגשות‪.‬‬ ‫דחשוכין‪ ,‬סופו שיראה בנחמה והיה‬ ‫חיבור לרגשות הפנימיים ולא על ידי‬ ‫ולכך‪ ,‬כביכול בחכמתו שרצה שכל ישראל‬ ‫לעת ערב יהיה אור‪ ,‬ולא ירא רע‪ ,‬וכל‬ ‫התנצחות בשכל או בסברות של דעת‪,‬‬ ‫יתעצמו בעיון ושכל שיאמינו באחדותו‪ ,‬וכל‬ ‫כי כמו שביארנו‪ ,‬בשעה קשה זו‪ ,‬האדם‬ ‫ההרגשות והמוחשים לא ידעו להם ולא יזיקו‬ ‫מעשיו נעשים מתוך ישוב הדעת וסברא‬ ‫למושכלותם‪ ,‬מה עשה לדרכי ההטעאה מכוחות‬ ‫נכונה‪.‬‬ ‫נפעל רק מכח הרגש שבלב והמח הוא‬ ‫המדמה והמתעה‪ .‬הרבה להם תורה מושכלות‬ ‫רבות בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה‪,‬‬ ‫כמי שאינו‪ .‬ולזה עמד ושיבחו והזכיר לו‬ ‫לחנך כוח השכל להיות קיים ועומד ומתגבר‬ ‫את סברתו ונטיית לבו הצודקת‪ ,‬וביקש‬ ‫על המדמה‪ .‬ועל ההרגשות המתעות ומביאות‬ ‫להתפעל מהטבע ‪ -‬ולשכוח היוצר בראשית‬ ‫חסרונו של שאול המלך שבגינה נלקחה‬ ‫רק את רשותו להתבונן כיצד להטיב לו‬ ‫ולתת כבוד לנבראים‪ ,‬הרבה להם במצוות‪ ,‬לחזק‬ ‫ממנו המלכות‬ ‫באחריתו ולהקל מעליו את צער המיתה‪.‬‬ ‫להם ההרגשות כמו‪ :‬האהבה ‪ -‬אהבת רעים‪ ,‬חיי‬ ‫משפחה‪ ,‬אהבת האומה‪ .‬נקמה ‪ -‬לנקום בשונאי‬ ‫ה'‪ .‬חסד ‪ -‬לעשות עם חברו‪ .‬וכל ההרגשות מקום‬ ‫את היסוד המבואר על החובה שלא‬ ‫ומכח זה נחו רגשותיו מעט ומוחו‬ ‫להן במצוות‪ :‬יופי – 'פרי עץ הדר' (ויקרא כג‪ ,‬מ)‪,‬‬ ‫להתפעל מרגשי הלב‪ ,‬וליטול רגע אחד‬ ‫התחיל לחשוב‪ ,‬ואז בא מעצמו להבנה‬ ‫ואך על זמן ‪ -‬ואחרי החג נזרק‪ ,‬וכיוצא בזה‪.‬‬ ‫וזה 'רצה הקב"ה לזכות את ישראל' (מכות כג‪,‬‬ ‫ב) [פירוש‪ ,‬נקיון מלשון 'זכיתי לבי'] ולהעמידם‬ ‫‪ .1‬והדברים ידועים למתעסקים בהפרעות הנפש‪ ,‬שעל פי רוב מי שעומד ואומר שבדעתו לפגוע בעצמו‪ ,‬אף על פי שלמיחש מבעי‪ ,‬על‬ ‫על הדת הפילוסופי ולבלי להתפתות מהציורים‬ ‫פי רוב נגמר הדבר בלא כלום‪ ,‬והוא מהטעם האמור‪ ,‬שאדם שיש בו עדיין אפילו מעט שכל לומר מה שרוצה לעשות‪ ,‬בוודאי מוחו ישיג‬ ‫עליו שליטה ובסופו של דבר הוא ימנע ולא יעשה מה שזמם‪ ,‬ועיקר הפחד הוא דווקא ממי שאינו אומר מה שלבו אומר בקרבו אך ניכר‬ ‫המוחשים‪' ,‬הרבה להם 'תורה'' ‪ -‬מושכלות לגעור‬ ‫שרגשותיו גוברים עליו‪ .‬ולזה כשבאים לידיהם מקרים של אנשים מסוכנים כגון דא‪ ,‬הם פותחים ושואלים אותם שאלות מהכא להתם כדי‬ ‫בכוח המדמה‪' .‬ומצוות' ‪ -‬ליקח כל המוחשים‬ ‫להשיב ראשונה את המח לידי פעולה‪ ,‬ואכן אט אט רגשותיהם מתמעטים ופוחתים והם מקיימים ‘ובחרת בחיים’‪.‬‬ ‫וההרגשות למצוות ומעשים טובים‪ ,‬שלא יפתו‬ ‫את האדם לרע‪.‬‬ ‫‪ .2‬ומטעם זה כתב מרן ה’חתם סופר’ (שו"ת חלק ב יו"ד סי' שכו) שאף על פי שמצד הדין (שלחן ערוך יו"ד סי' שמה) אדם שחטא בנפשו‬ ‫קוברים אותו בריחוק מקום ואין מספידים אותו‪ ,‬אם אירע מעשה אסור כזה מפאת צרות שעברו עליו‪ ,‬מותר לקוברו ולהספידו ככל אדם‪,‬‬ ‫(משך חכמה שמות יב‪ ,‬כא)‬ ‫ותורף טעמו‪ ,‬כי ההחלטה של איש זה לא נבעה ממוחו ושכלו אלא מרגשות לבו‪ ,‬וללא ספק אם היו שואלים אותו לאחר מעשה אם‬ ‫מתרצה במעשיו היה משיב בשלילה‪ ,‬ונמצא שעשה את מעשיו כשוטה שאין בו דעת‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫גליון י"א‬ ‫‪2‬‬ ‫פרשת מינוי מלך ללמד‬ ‫שיורידהו לאחר מכן מגדולתו‪ ,‬והראיה‬ ‫של התבוננות קודם עשיית כל מעשה‪,‬‬ ‫שנטל על עצמו את עול הנשיאות‬ ‫מוצאים אנו בנביא (שמואל א' יג‪ ,‬ח‪-‬יד)‬ ‫למרות חששה ‘דילמא מעברין לך’‪ .4‬אין‬ ‫בא לכל אחד‪ ,‬על חובתו‬ ‫שם מסופר‪ ,‬שיהונתן בן שאול המלך‬ ‫זה אלא שראב”ע ידע והשכיל‪ ,‬שהמושג‬ ‫הרג את נציב הפלשתים אשר בגבע‪,‬‬ ‫נשיאות אינו שררה‪ ,‬אלא מהות של אדם‬ ‫להמליך את המח עלי‬ ‫והפלשתים בקשו לנקום את נקמתו‬ ‫שתפקידו למשוך את ישראל לאביהם‬ ‫שבשמים ולא להימשך אחר רצונם‪ ,‬ולזה‪,‬‬ ‫בבחינת מ'ח ל'ב כ'בד‪,‬‬ ‫ויצאו למלחמה נגד ישראל בגלגל‪.‬‬ ‫קודם שרצו להעמידו לנשיא ישראל‪,‬‬ ‫ושיהיה בבחינת 'שום‬ ‫נאספו שאול ובני ישראל לעמוד מולם‬ ‫בקשרי מלחמה‪ ,‬אך לא פתחו בה בפועל‪,‬‬ ‫ביקש ראב”ע לדעת מאשתו היודעת את‬ ‫הילוכו בביתו‪ ,‬האם הוא אכן מלך על‬ ‫תשים עליך מלך'‬ ‫לפי ששמואל הנביא צוה את שאול‬ ‫המלך שלא להתחיל במלחמה‪ ,‬עד שהוא‬ ‫עצמו ויודע שלא ללכת אחר יצרו‪ ,‬או‬ ‫יבוא למקום המלחמה בגלגל ויקריב שם‬ ‫שלבו מושל עליו ויוכלו להסיטו בנקל‬ ‫לו איש כלבבו ויצווהו ה’ לנגיד על עמו‬ ‫קרבן לה’‪.‬‬ ‫ולומר לו מה לעשות ולפעול‪ ,‬ומששמע‬ ‫כי לא שמרת את אשר צוך ה’’‪.‬‬ ‫בני ישראל שלא ידעו מהוראתו של‬ ‫שהוא בבחינת מלך מ’ח ל’ב כ’בד וגיבור‬ ‫ומעשה זה טעון בירור ועומק‪ ,‬על מה‬ ‫שמואל הנביא‪ ,‬ראו את הפלשתים‬ ‫ביצרו‪ ,‬וכל החשש הוא רק שמא יעבירהו‬ ‫יצא הקצף מאת ה’‪ ,‬שמשום שעבר על‬ ‫מתקרבים אליהם יום אחר יום‪ ,‬והם‬ ‫מן הנשיאות‪ ,‬ידע שיהיה בכוחו להיות‬ ‫חטא הנראה כקל שבקלים‪ ,‬נגזר עליו‬ ‫נתקפו בפחד ומורך לב‪ ,‬עד שהתחילו‬ ‫נשיא שאינו מתפתה אחר דעת העם‪,‬‬ ‫עונש רב כל כך‪ ,‬שמלכותו לא תימשך‬ ‫לנוס ולהתחבא במערות להציל ממות‬ ‫והסכים לקבל עליו את הנשיאות‪.‬‬ ‫ותיפסק מזרעו‪ ,‬וכי זו תורה וזו שכרה‪.‬‬ ‫נפשם‪ ,‬והיה נראה שיד הפלשתים על‬ ‫ובכן נבוא אל המלך שאול ונבאר‪,‬‬ ‫והגידו צדיקים לפרש‪ ,‬על פי מה‬ ‫העליונה‪ .‬כשראה שאול המלך ביום‬ ‫שלפי שהיה ענוותן סגי בטבעו עד‬ ‫שמצינו‪( 3‬ברכות כז‪ ,‬ב) במעשה מינוי‬ ‫השביעי את העם כי ברע הוא וששמואל‬ ‫שלא הקפיד כלל כשביזהו (יומא כב‪,‬‬ ‫רבי אלעזר בן עזריה לנשיא‪ ,‬שכשביקשו‬ ‫הנביא בוש מלבוא‪ ,‬ביקש שאול להגיש‬ ‫ב)‪ ,‬אז תיכף ומיד כששמע את בכי העם‬ ‫להעלותו לגדולה ולהושיבו במקומו של‬ ‫לפניו את הקרבנות והוא העלה עולה לה’‪,‬‬ ‫וזעקתם‪ ,‬הוא נכנע והעלה עולה במזבח‬ ‫רבן גמליאל‪ ,‬אמר להם רבי אלעזר בן‬ ‫אלא שתיכף ‘ככלותו להעלות העולה‬ ‫כדי לצאת במלחמה ליישב את דעתם‪,‬‬ ‫עזריה‪ ,‬שעליו להיוועץ קודם לכן עם‬ ‫והנה שמואל בא’‪ .‬שמואל הנביא לא‬ ‫וזה עצמו היה חסרונו שלא עמד נגדם‬ ‫אשתו ולשמוע את דעתה על קבלת‬ ‫קיבל את התנצלותו של שאול המלך על‬ ‫כחומה בצורה כמלך שמוחו שליט על‬ ‫הנשיאות‪ .‬והוא פלאי‪ ,‬מה ראה ראב”ע‬ ‫הצורך לצאת למלחמה מלחץ זו הדחק‬ ‫הלב ואמר להם‪ ,‬שאף אמנם שרגשות‬ ‫להיוועץ עם ב”ב על דבר שאין לה בה כל‬ ‫של העם‪ ,‬ודיבר איתו קשות והודיעו‪:‬‬ ‫לבם זועקים וקוראים למהר לצאת‬ ‫השגה‪ ,‬ומה גם שלא חשש כלל לפחדה‬ ‫‘ועתה ממלכתך לא תקום’‪ ,‬כי ‘ביקש ה’‬ ‫‪ .3‬וזה לשון הרה”ק בעל ה’תולדות יעקב יוסף’ ב’צפנת פענח’ (פרשת תרומה)‪‘ :‬פירוש הש”ס דברכות (כז‪ ,‬ב) נוקמיה לרבי אלעזר בן עזריה וכו’‪ ,‬אמר איזיל ואמליך בדביתהו וכו’‪ .‬כי הנשיא יש לחוש לגסות הרוח‬ ‫וכו’‪ .‬ובזה יובן‪ ,‬כשרצו למנות לרבי אלעזר בן עזריה לנשיא והיה חש פן יכנס לבחינת הגאוה‪ ,‬אמר איזיל ואמליך בדביתהו‪ ,‬רצה לומר‪ ,‬שיבחין וינסה את עצמו אם יוכל לשלוט ולמלוך על החומר שנקרא דביתהו‪,‬‬ ‫אז יקבל הנשיאות’‪ ,‬ע”כ‪ .‬וכך מובא גם משמו של הרה”ק מרוז’ין זי”ע‪.‬‬ ‫‪ .4‬ועצה טובה קא משמע לן מגמרא זו‪ ,‬שכדי להשכין שלום בית צריך בעיקר להחשיב את דעתה ולשמוע מה שעל לבה‪ ,‬אף אם בסופו של דבר לא נכון לעשות כך‪.‬‬ ‫ואספר מעשה‬ ‫להעבירו בהקדם לידי האויב הרוסי‪ .‬לפתע נפתחה הדלת ונפוליון‬ ‫ידוע כי במלחמה הגדולה שניטשה בין רוסיה לצרפת‪ ,‬נחלקו‬ ‫נכנס לחדר‪ ,‬תוך שהוא מבחין ורואה את רבי משה מעתיק את‬ ‫גדולי ישראל איזו מלכות תהיה טובה יותר עבור בני ישראל שראוי‬ ‫מפת המלחמה‪ .‬הדבר עורר מיד את חשדו‪ ,‬והוא ניגש לרבי משה‬ ‫להתפלל לנצחונה‪ ,‬ודעתו של הרה"ק בעל התניא זי"ע היתה‪,‬‬ ‫ואמר לו בתקיפות‪' :‬אתה מרגל רוסי'‪ ,‬והניח את ידו על ליבו של‬ ‫שראוי יותר שהצאר הרוסי יפיל תחתיו את נפוליון בונפרטה‬ ‫רבי משה לחוש אם לבו הולם בחוזקה כדרכו של מרגל שנתפס‬ ‫הקיסר הצרפתי שגרם להתבוללותם ישראל בין העמים רח"ל‪.‬‬ ‫בקלקלתו‪ ,‬אלא שלבו של רבי משה המשיך לפעום כרגיל מבלי‬ ‫בעל התניא עשה פעולות רבות להצלחת הצאר‪ ,‬ולצורך כך שלח‬ ‫שהראה סימן של פחד ומורא‪ .‬פנה אליו הקיסר ואמר‪' :‬בטוח אני‬ ‫אף את חסידו רבי משה מייזליש זצ"ל מוילנא מחבר הספר 'שירת‬ ‫משה' שהיה מוכשר ומלומד בשפות רבות‪ְ ,‬לְ ַַרֵּגֵ ל בצבא הצרפתי‬ ‫שהנך מרגל רוסי נתעב‪ ,‬והיה ראוי שיפשטו את בשרך מעליך‬ ‫ולהביא משם מידע שיסייע לצבא הרוסי בקרבות הקשים‪.‬‬ ‫בעונש מות‪ ,‬אך חבל על לב שכזה שילך לאבדון‪ .‬אבקש רק שתתן‬ ‫את שכרי ותגלה לי‪ ,‬כיצד מצליחים לשמור על פעמי הלב שישארו‬ ‫בפקחותו הרבה הצליח רבי משה להסתנן עד לדרגי הצבא‬ ‫כסדרם גם בשעה שהחיים עומדים מנגד'‪ .‬ענה רבי משה ואמר‪:‬‬ ‫הגבוהים וישב כחבר מן המנין בחדר המלחמה‪ ,‬מבלי שהמסובים‬ ‫'רב גדול יש לי ורשנ"ז מליאדי שמו‪ ,‬וממנו למדתי כיצד להשליט‬ ‫העלו על דעתם שכל טכסיסי מלחמתם יתגלו בהקדם לצד הרוסי‪.‬‬ ‫את המח הלב בכל מצב‪ ,‬ולא לתת לרגש הלב לפעול ללא מחשבה‬ ‫מסופר‪ ,‬כי פעם עיינו ראשי הצבא במפות גדולות שהיו פרושות‬ ‫תחילה‪ ,‬וכשיודעים זאת חיים חיי שלוה והשקט ולא מתייראים‬ ‫על ריצפת החדר וסדרו מחדש את מהלכי הצבא‪ ,‬כשרבי משה‬ ‫מדבר‪ ,‬וזה כל האדם'‪.‬‬ ‫המרגל עומד בסמיכות אליהם ורושם לעצמו את הדברים‬ ‫‪3‬‬ ‫גליון י"א‬ ‫נקודות העולות‬ ‫ולכן‪ ,‬כשאדם רוכב על‬ ‫מן המבואר‪:‬‬ ‫עגלה המונהגת על ידי‬ ‫בעל חי‪ ,‬אזי האדם שהוא‬ ‫המח מושפע בשעת צער רק מרגשות לב‪ ,‬וכדי להשפיע עליו‪ ,‬צריך להתחבר‬ ‫אליו גם כן ברגש ולהשקיטו‪ ,‬ולהתבונן לאחר מכן בישוב הדעת‪.‬‬ ‫'מדבר' מושל על ה'חי'‬ ‫מלכות הכונה שליטת המח על הלב‪ ,‬ולכן נטלה מלכותו של שאול כששמע את‬ ‫ועל העגלה העשויה על‬ ‫רצון העם‪ .‬וענין זה ביקש ראב"ע לבדוק כשביקשו למנותו לנשיא‪.‬‬ ‫פי רוב מעץ שבדרגת‬ ‫עונשו של פרעה שה' הנהיגו בכבידות‪ ,‬מדה כנגד מדה שהלך אחר כבדות לבו‬ ‫'צומח'‪ ,‬ונעשה הסדר‬ ‫ולא אחר מוחו‪.‬‬ ‫הרצוי של מדבר השולט‬ ‫רוב מעץ שבדרגת ‘צומח’‪ ,‬ונעשה הסדר‬ ‫ויוכל לחנך ולגדל דורות לתפארת‪ ,‬שגם‬ ‫על החי והצומח‬ ‫הרצוי של מדבר השולט על החי והצומח‪.‬‬ ‫הם יהיו מושלים ביצרם ובני מלכים בכל‬ ‫אך פרעה שהרשיע והכפיף את השכל‬ ‫מעשיהם‪.‬‬ ‫למלחמה‪ ,‬האמת היא עם שמואל נביא‬ ‫הישר – חלק ה’מדבר’ שבאדם שאינו‬ ‫ה’ שציווהו להמתין עבורו‪ ,‬וכך מורה‬ ‫רוצה ללקות במכות ועונשים‪ ,‬והכניעו‬ ‫דעת התורה‪ .‬וכיון שלא ידע כיצד ליישב‬ ‫עומק עונשם של המצרים שה’ נהגם‬ ‫את המח על הלב‪ ,‬נלקחה המלכות ממנו‪,‬‬ ‫תחת הלב ‘הבהמי’ והכבד שהיא בחינת‬ ‫‘בכבדות’‬ ‫ולא כעונש ונקמה חלילה‪ ,‬אלא שהוברר‬ ‫‘צומח’ כמו שנאמר (שמות ז‪ ,‬יד) ‘כבד‬ ‫ב’דרשות חתם סופר’ (חלק ב דף רכה‪,‬‬ ‫למפרע שחסרה אצלו המהות העיקרית‬ ‫לב פרעה’ רק כדי לשעבד את ישראל‬ ‫א) מוצאים אנו פרפרת נאה על משקל‬ ‫של מלך שתפקידו לא להימשך אחר‬ ‫בסבלות ועבדות‪ ,‬שילם לו ה’ מדה במדה‬ ‫זה שהתבאר שמלך ר”ת מ’ח ל’ב כ’בד‪,‬‬ ‫רגשי הלב ולהשליט את המח עליו‪ ,‬ובחר‬ ‫וכפף גם אצלו את ה’מדבר’ תחת ה’חי’‬ ‫שתפקידנו להיות מלך על הלב והכבד‬ ‫ה’ בדוד המלך שלבבו היה שלם עם ה’‬ ‫וה’צומח’‪ ,‬ולכן כשרדף אחרי ישראל‬ ‫המושך לתאווה‪ .‬ותוכן דבריו‪ ,‬שלכל‬ ‫בהכנעה תחת השכל האלוקי‪.‬‬ ‫ונכנס אחריהם לים סוף נאמר בפסוק‬ ‫אדם יש שלשה חלקים בגופו שהם‬ ‫מעתה נשכיל לומר‪ ,‬כי כלל גדול יסד‬ ‫(שם יד‪ ,‬כה) ‘ויסר את אופן מרכבותיו‬ ‫בחינת‪ :‬צומח‪ ,‬חי‪ ,‬מדבר‪ .‬הצומח – הם‬ ‫ה’בעל שם טוב הקדוש’ זי”ע ותלמידיו‬ ‫הציפורניים והשערות וכדו’ שצומחות‬ ‫וינהגהו בכבדות’‪ ,‬שהעגלות העשויים מן‬ ‫אחריו‪ ,‬שכל פרשה וענין הכתובים‬ ‫כעשב השדה‪ .‬חי – הוא חלק התנועה‬ ‫הצומח‪ ,‬משכו את הסוס ורוכבו‪ ,‬והנהגת‬ ‫בתורה אין בהם שינוי והם קיימים לעד‬ ‫שהולך מהכא להתם ואוכל לשובע‬ ‫היתה ‘בכבדות’ הרומזת שה’כבד’ היה‬ ‫ולעולמי עולמים‪ ,‬והן נוהגים בכל איש‬ ‫נפשו‪ ,‬שמצד זה הוא שווה לבהמה‪ .‬וחלק‬ ‫ראש וראשון ולא כפי הראוי להיות מ’ח‬ ‫ישראל‪ .5‬ונאמר‪ ,‬שגם פרשת מינוי מלך‬ ‫המדבר – שהיא ‘מותר האדם מן הבהמה‪,‬‬ ‫ללמד בא לכל אחד‪ ,‬על חובתו להמליך‬ ‫ל’ב כ’בד‪ ,‬וניטלה מפרעה בחינת ה’מלך’‪.‬‬ ‫שהוא מדבר והיא אינה מדברת’ (לשון‬ ‫את המח עליו בבחינת מ’ח ל’ב כ’בד‪,6‬‬ ‫וכשראו בני ישראל כיצד ה’ משלם מדה‬ ‫המדרש תנחומא פרשת אמור טו)‪ ,‬שנפ־‬ ‫ושיהיה בבחינת ‘שום תשים עליך מלך’‬ ‫במדה‪ ,‬אזי ‘על שפת הים יחד כולם‬ ‫על מכח הדעת שבמח‪.‬‬ ‫(דברים יז‪ ,‬טו)‪ ,‬ומובטחים אנו שההולך‬ ‫‘והמליכו’ ואמרו ה’ ימלוך לעולם ועד’‪,‬‬ ‫ולכן‪ ,‬כשאדם רוכב על עגלה המונהגת‬ ‫בדרך זו ומקיים ‘והיה כשבתו על כסא‬ ‫והגיעו להכרה שהמלכות האמיתית היא‬ ‫על ידי בעל חי‪ ,‬אזי האדם שהוא ‘מדבר’‬ ‫מלכותו’‪ ,‬שכרו הרבה מאד ש’יאריך ימים‬ ‫כשהמח שולט על הלב‪ ,‬וכה יזכנו ה’‪.‬‬ ‫מושל על ה’חי’ ועל העגלה העשויה על פי‬ ‫על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל’‪,‬‬ ‫‪ .5‬עיין בספר אור הגנוז לצדיקים (פרשת מקץ) שכתב‪‘ :‬בשם ה’בעל שם טוב’‪ ,‬דכל פסוקי התורה צריכים להיות נצחיים בשכל אף שבפועל היו בזמן ובמעשה‪ ,‬כי התורה הוא אלהותו ואלהותו נצחי’‪ .‬וראה עוד‬ ‫בתולדות יעקב יוסף (פרשת נשא)‪ ,‬ובכתר שם טוב (אות שצג)‪.‬‬ ‫‪ .6‬וכבר פירשו ספרי קודש שזה עומק מה שכתבו התוס’ (ברכות ז‪ ,‬א ד"ה שאלמלי) שבלעם ביקש לומר בזעמו של הקב”ה את תיבת ‘כלם’ ‪ -‬לכלות את ישראל‪ .‬שמגמתו המורשעת היתה להביא את ישראל לידי‬ ‫‘כלם’ שהוא נוטריקון כ’בד ל’ב מ’ח‪ ,‬ולהפך בכך את שליטת המח על הלב והכבד ולאבדם ממילא מן העולם‪.‬‬ ‫לקבלת הגליון והשיעורים‪ ,‬להערות והנצחות נא לפנות לכתובת מייל‬ ‫‪office@nafshyyeshoveiv.org‬‬ ‫קו השיעורים ‪ 718-400-7566‬בארץ ישראל‪077-850-9310 :‬‬ ‫גליון י"א‬ ‫‪4‬‬