gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

קרוב השם · Karoiv Hashem — ניצבים וילך (2026-08-31)

מוציא לאור: קרוב השם · Karoiv Hashem

שבוע: ניצבים וילך (2026-08-31)

קרוב השם · Karoiv Hashem — ניצבים וילך (2026-08-31)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גליון ‪349‬‬ ‫בס”ד‬ ‫נצבים וילך תשפ"ו‬ ‫בראשית דברים‬ ‫\\ שברים תרועה‬ ‫חיים לייב היה מאוכזב‪.‬‬ ‫על הפנים שלו לא ניכר מאומה‪ .‬בכל זאת‪ ,‬ראש‬ ‫השנה היום‪.‬‬ ‫אבל בתוך הלב הוא היה מאוכזב‪.‬‬ ‫מאוכזב ומתוסכל‪.‬‬ ‫הוא בנה על ראש השנה הזה‪.‬‬ ‫הוא דמיין את התפילות החמות; את הדמעות‬ ‫שיעלו בעיניו; את ההשתוקקות שתציף את כל‬ ‫כולו‪.‬‬ ‫הוא נסע נסיעה ארוכה עד לכאן‪ .‬השקיע דמים‬ ‫שייכות‬ ‫ודמים‪.‬‬ ‫בכוחך לשוב אל הטוב‪ ,‬אם אתה כבר שייך אליו‬ ‫ובסוף‪ ,‬בגלל שטות שכזו‪ ,‬כל ראש השנה הלך‪.‬‬ ‫הקול חוזר‬ ‫‪3‬‬ ‫מקום? זה מה שניצח אותך‪ ,‬חיים לייב?‬ ‫תשובה מהיבט אישי‬ ‫מקום???‬ ‫גבאי בית‪-‬המדרש לקח לו את המקום הקבוע‬ ‫שלו משנים עברו‪ ,‬והעביר אותו חמשה ספסלים‬ ‫אחורה‪ ,‬ליד כל ה‪...‬‬ ‫רק תגיע‬ ‫בכל סיפור התקרבות עיקר המאבק הוא על‬ ‫מספיק‪ ,‬חיים לייב‪ ,‬מספיק!‬ ‫השלב הראשון – להגיע‬ ‫אל תהיה כזה קטנוני וגאוותן‪.‬‬ ‫סיפור של התקרבות‬ ‫‪7‬‬ ‫על פי מעשה מרב ותלמיד‬ ‫כל היהודים שווים אצל השם יתברך‪ .‬ולא הגבאים‬ ‫הם אלו שמנהלים את העולם‪.‬‬ ‫ובאמצעות העלמת דף הכוונות‪,‬‬ ‫ובעיניו כל התמיהה שבעולם‪.‬‬ ‫אתה יודע‪ .‬ראש השנה היום‪.‬‬ ‫הובלתי את בעל התוקע אל התדר‬ ‫ממליכים את המלך‪.‬‬ ‫הרצוי והמכוון‪.‬‬ ‫“דע לך”‪ ,‬ממשיך הרבי ואומר‪,‬‬ ‫“קטרוג גדול עמד כנגדך ביום כסא‬ ‫אולי הגיע הזמן שתוריד קצת את‬ ‫אבל אתה‪ ,‬חיים לייב‪ ,‬שייך לדור‬ ‫זה‪.‬‬ ‫הראש‪ ,‬ותקבל בהכנעה ואהבה את‬ ‫אחר‪.‬‬ ‫מלכותו יתברך והנהגתו?‬ ‫ואנכי ידעתי‪ ,‬שתפילות זורמות‬ ‫מקומך האמיתי הוא אי שם בשנות‬ ‫ומתלהבות‪ ,‬לא יצליחו להתמודד עם‬ ‫חיים לייב יודע את כל זה‪.‬‬ ‫התש”פ‪.‬‬ ‫השטן המקטרג‪.‬‬ ‫אבל במשך ראש‪-‬השנה שלם‪,‬‬ ‫משמיים הקדימו והורידו את‬ ‫לפיכך הוריתי לגבאי את שהוריתי‬ ‫מתנהלים קרבות בתוך הלב שלו‪.‬‬ ‫נשמתך לכאן‪ ,‬להיכלי הקדוש‪ ,‬על‬ ‫לו‪ .‬למען חלץ מתוכך את תנועת‬ ‫מנת שתעביר את המסר הזה לדורות‬ ‫הלב אשר תמתק את כל הדינים”‪.‬‬ ‫גל כעס‪ ,‬וניסיון להשקיט אותו‪.‬‬ ‫הבאים‪.‬‬ ‫*‬ ‫אשד מרירות‪ ,‬ומאמץ להתעלות‬ ‫כי אז‪ ,‬בדור שלך‪ ,‬מעטים יהיו‬ ‫אבל רבי קדוש – פורץ חיים לייב‬ ‫מעליו‪.‬‬ ‫היהודים שיסתובבו בעולם עם לב‬ ‫בבכי‪.‬‬ ‫שלם פועם בקרבם‪.‬‬ ‫זה כל כך לא מתאים לי – דמעות‬ ‫הלא הסיפור המקורי התנהל אחרת‬ ‫חצופות מציפות את עיני חיים לייב‪.‬‬ ‫רובם יכילו רסיסי לב בלבד‪.‬‬ ‫לגמרי‪.‬‬ ‫לא דמעות התרגשות‪ ,‬כפי שציפה‪.‬‬ ‫שברי שברים‪.‬‬ ‫בסיפור המקורי‪ ,‬אתם העלמתם‬ ‫דמעות תסכול‪.‬‬ ‫מבעל התוקע‪ ,‬רבי וואלף קיצעס‪,‬‬ ‫ומה רבותא היא לשבור לב נשבר?‬ ‫האם זה מה שאני שווה?‬ ‫את הפתקה עם כוונות התקיעות‪,‬‬ ‫בשביל שיגיע למדרגת לב נשבר‬ ‫*‬ ‫בדור ההוא‪ ,‬הגרזן שיבקע את‬ ‫שתבקע שערי שמיים‪.‬‬ ‫כל השערים יהיה גם הוא מורכב‬ ‫בצהרי יום השני של ראש השנה‪,‬‬ ‫מרסיסים‪.‬‬ ‫אבל עלי עבר סתם ראש השנה‬ ‫לפני מנחה‪ ,‬כשהוא יושב בבית‬ ‫מתסכל וחסר טעם‪.‬‬ ‫המדרש ואומר תהילים‪ ,‬מרגיש חיים‬ ‫רסיסי רצון‪.‬‬ ‫לייב שמישהו מסתכל עליו‪.‬‬ ‫נלחמתי כל היום עם מחשבות‬ ‫רסיסי התעקשות‪.‬‬ ‫נמוכות של גאווה וכעס‪ ,‬והמאבק‬ ‫הוא מרים את ראשו‪ ,‬ונשימתו‬ ‫רסיסי הכנעה‪.‬‬ ‫נמשך עד הרגע האחרון‪.‬‬ ‫נעתקת‪.‬‬ ‫המלחמה העיקשת שלך במשך‬ ‫לא חזרתי עטור ניצחון‪ .‬נשארתי עם‬ ‫הבעל שם טוב הקדוש עומד בפתח‬ ‫שני ימים‪ ,‬להחזיק את הראש מעל‬ ‫טעם חמוץ בפה‪.‬‬ ‫חדרו‪ ,‬מביט לעברו‪ ,‬ומסמן לו‬ ‫הגלים העכורים ששוצפים בתוכך‪,‬‬ ‫באצבעו לגשת אליו‪.‬‬ ‫היה לי סתם ראש השנה שבור‪.‬‬ ‫ולהמשיך לנסות ולרצות – היא זו‬ ‫שבקעה את כל הרקיעים‪.‬‬ ‫חיים לייב רץ בחרדת קודש‪ ,‬מנשק‬ ‫בלי לב נשבר‪.‬‬ ‫את ידו של הרבי‪ .‬ממתין למוצא פיו‪.‬‬ ‫סיים הבעל שם טוב הקדוש את‬ ‫*‬ ‫דבריו וחזר לחדרו‪.‬‬ ‫“חיים לייב רחימאי‪ ,‬עתה הגיע‬ ‫אוי חיים לייב יקירי‪ ,‬אנסה להסביר‬ ‫הזמן לגלות את אוזנך‪:‬‬ ‫וחיים לייב אף הוא שב למקומו‪.‬‬ ‫לך‪.‬‬ ‫אני הוא זה שהוריתי לגבאי להחליף‬ ‫כתיבה וחתימה טובה‬ ‫בדור שלנו‪ ,‬דור בעלי ההשגה‪ ,‬לב‬ ‫את מקומך הקבוע”‪.‬‬ ‫נשבר הוא אכן הגרזן שבוקע את כל‬ ‫שלכם העורך‬ ‫השערים‪.‬‬ ‫חיים לייב מביט ברבו הקדוש‪,‬‬ ‫הגליון נתרם לזכות‬ ‫חיים צבי בן חנה ליבא בריינדל ומשפחתו‬ ‫\\ הקול חוזר‬ ‫שייכות‬ ‫בכוחך לשוב אל הטוב‪ ,‬אם אתה כבר שייך אליו‬ ‫יו”ל ע”י ‘כיסופים’‬ ‫חבקוק הנביא ‪ 5‬רמת בית שמש ג' ‪1‬‬ ‫לכל עניני הגליון‪-‬‬ ‫הערות והארות‪ ,‬נקודות הפצה וכדו'‬ ‫ניתן ליצור קשר‬ ‫נחנו בפרק הרביעי והאחרון מסדרת ‘הקול חוזר’‪.‬‬ ‫זו הסדרה שליוותה אותנו במהלך חודש אלול‪ ,‬בואכה ירח‬ ‫האיתנים‪.‬‬ ‫א‬ ‫בסדרה זו עסקנו‪ ,‬ועודנו עוסקים‪ ,‬בעניין התשובה מזווית אישית‪.‬‬ ‫בפל‪054-853-7200 :‬‬ ‫או במייל‪26karov@gmail.com :‬‬ ‫ראינו כמה פנים של הסוגיה הנפלאה הזאת‪ ,‬ומצאנו את עצמנו בתוכה‪.‬‬ ‫ההרשמה לקבלת הגליון במייל‬ ‫בכתובת‬ ‫כעת‪ ,‬בפרק זה‪ ,‬נתמקד בנקודה שעולה באופן טבעי מתוך כל מה שדיברנו‬ ‫‪k6646201@gmail.com‬‬ ‫עד כה‪ ,‬והיא גם מהווה מין סיכום לכל הנושא‪.‬‬ ‫הכותרת של הנושא הזה היא‪ :‬שייכות‪.‬‬ ‫קו כיסופים‬ ‫שיעורי בית המדרש‬ ‫וקבלת עדכונים שוטפים‬ ‫להיכן אני שייך‬ ‫‪02-664-6201‬‬ ‫אחד המעכבים המונעים מאתנו להתחבר ולאהוב את תנועת התשובה‪,‬‬ ‫זה המסר שמשודר אלינו בתת‪-‬מודע בכל פעם שאנו מעוניינים‬ ‫להשתפר‪.‬‬ ‫זמני השיעורים הקבועים‪:‬‬ ‫המסר הזה אומר כך‪ :‬אם אתה צריך להשתפר ולהיות טוב‪ ,‬משמע שכרגע‬ ‫עדיין אינך טוב‪.‬‬ ‫ימי רביעי‬ ‫ללכת עם תורה ‪-‬‬ ‫תורה כה תנינא (בשעה ‪)20:30‬‬ ‫כשתעשה את השיפור הנדרש‪ ,‬תהיה שייך אל הטוב ואל הקדושה‪ .‬אבל כרגע‬ ‫סיפורי מעשיות (בשעה ‪)21:30‬‬ ‫אתה עדיין לא שייך‪.‬‬ ‫משפ' מרגלית‬ ‫רחוב הר' יצחק שמידמן ‪ 22‬בני ברק‬ ‫ובתובנה הזו יש שתי בעיות‪.‬‬ ‫שינויים בזמני ומיקום השיעורים‬ ‫מתעדכנים בקו כיסופים ‪02-664-6201‬‬ ‫דבר ראשון‪ ,‬אנחנו לא אוהבים להרגיש לא שייכים ולא טובים‪ .‬וממילא‬ ‫אנחנו מתרחקים מכל מה שמזכיר לנו את העובדה הזו‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫לתרומות והנצחות‪:‬‬ ‫נדרים פלוס > קופת 'כיסופים'‬ ‫אנחנו באמת שייכים אל הטוב אליו אנחנו‬ ‫שנית‪ ,‬וזה העיקר – אי אפשר באמת לשוב‬ ‫מקווים‪ ,‬והוא שייך אלינו‪.‬‬ ‫בתשובה‪ ,‬בלי להיות שייך אל היעד אליו אנו‬ ‫רוצים לשוב‪.‬‬ ‫שייכות מקדמת‬ ‫כשאני שייך לחלקים הרעים או החסרים שלי‪,‬‬ ‫ההיסטוריה היהודית מלאה בסיפורים מהסוג‬ ‫אין לי את האמביציה להתקדם לעבר הטוב‬ ‫הזה‪.‬‬ ‫שאני מצפה לו‪.‬‬ ‫אנשים רחוקים מכל זיקה לתורה ומצוות‪,‬‬ ‫ודווקא השייכות אל הטוב‪ ,‬היא הגורם העוצמתי‬ ‫שבעקבות מאורע כלשהו‪ ,‬נזכרו בשייכות‬ ‫ביותר לרצות להיות טוב יותר‪ ,‬והיא זו‬ ‫שלהם ליהדות‪ ,‬והזיכרון הזה טלטל את נשמתם‪,‬‬ ‫שמעניקה לאדם כוחות לחולל בעצמו שינויים‪.‬‬ ‫והוביל אותם לעשות צעדים נועזים‪ ,‬לעזוב‬ ‫מאחוריהם עולם שלם ולהתקרב להשם יתברך‪.‬‬ ‫התפיסה שאנו שייכים כרגע אל הרע‪ ,‬אולי‬ ‫מהווה זרז מסוים לברוח ולהתנתק ממנו‪ .‬אך‬ ‫והסיפורים הללו נמשכים גם בימינו‪ ,‬בצורה‬ ‫מצד שני היא כובלת אותנו אליו‪ ,‬ומקשה עלינו‬ ‫כזו או אחרת‪ ,‬כשהמוטיב העיקרי שבהם הוא‬ ‫שייכות‪.‬‬ ‫להשתחרר ממלתעותיו‪.‬‬ ‫להרגשת השייכות של הנפש היהודית יש‬ ‫ככה בנויה המערכת שלנו –‬ ‫כח בלתי יאומן‪ ,‬והיא גורמת לאנשים לפעול‬ ‫במסירות נפש פלאית‪.‬‬ ‫קשה לנו לשנות מציאות‪ .‬ואם אנו משוכנעים‬ ‫שהמציאות שלנו רעה‪ ,‬ממילא השתפרות‬ ‫הבעיה היא שהאנו מסכימים לקבל את התופעה‬ ‫נתפסת כשינוי מציאות‪.‬‬ ‫הזו כשהיא מתרחשת אצל אנשים שרחוקים‬ ‫לגמרי מהאידישקייט‪.‬‬ ‫אולם כשנדע ונכיר בכך‪ ,‬שלמרות המצב שלנו‪,‬‬ ‫אנו עדיין שייכים אל הטוב‪ .‬נרגיש הרבה פחות‬ ‫אבל כשזה מגיע לאזור שלנו ולהתמודדויות‬ ‫מורתעים מלעשות עוד צעד קדימה‪.‬‬ ‫שלנו‪ ,‬יש לנו איזה קול שמתריע ואומר‪:‬‬ ‫אנחנו הרי שייכים לשם‪ ,‬אז למה לא להתקרב‬ ‫“אם תרגיש שייך לקדושה גם במצב שלך‪ ,‬אתה‬ ‫עוד יותר?‬ ‫עלול להישאר שאנן ולהירדם על מקומך‪ ,‬בלי‬ ‫רצון להתקדם ולהשתפר”‪.‬‬ ‫ולכן אי אפשר לדחות את הרגשת השייכות‬ ‫שלנו לטוב לשלב בו נשיג את היעדים שלנו‪.‬‬ ‫וזו טעות נוראית שעלולה לעלות לנו בחיים‬ ‫אנו מוכרחים להרגיש שייכים כבר כעת אל‬ ‫הרוחניים‪.‬‬ ‫הטוב‪.‬‬ ‫שייכות לא מרדימה‪.‬‬ ‫והאמת‪ ,‬שזאת האמת‪.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫הקול חוזר‬ ‫אנשים שוקעים בזיכרונות עבר‪ ,‬על בית הוריהם‬ ‫להיפך‪ ,‬היא זו שמעניקה את הכוח והרצון‬ ‫וסביהם‪ ,‬גם אחרי שחלפו עשרות שנים מאז‪.‬‬ ‫להשתנות‪.‬‬ ‫ופתאום מריחים את הריח האופייני לתבשילי‬ ‫העיקרון הזה מוכח‪ ,‬וכל אחד יכול לבדוק אותו‬ ‫סבתא‪ ,‬ושומעים את קול הצעדים החרישיים של‬ ‫עם עצמו‪.‬‬ ‫סבא‪.‬‬ ‫תחשבו מה מעורר אתכם יותר לעשות צעד‬ ‫הזיכרון מבטל את מימד הזמן‪ ,‬ומחלץ מתוכנו‬ ‫משמעותי של השתפרות?‬ ‫כל מיני חוויות והרגשים שלא האמנו שעדיין‬ ‫קיימים בנו‪.‬‬ ‫האם כשאתם מקבלים גערה חיצונית או‬ ‫פנימית‪ ,‬ואתם מרגישים‪“ :‬יואו‪ ,‬כמה אני‬ ‫ללמדנו‪ ,‬שאנו נושאים בתוכנו פיסות חיים‪,‬‬ ‫רחוק”‪ .‬או כשאתם מגלים בעצמכם איזו יכולת‬ ‫ושייכויות לכל מיני אירועים‪ ,‬למרות ברובד‬ ‫טובה או חיבור לטוב ולקדושה‪.‬‬ ‫החיצוני הם כביכול לא קיימים‪.‬‬ ‫מה מעניק לכם יותר מוטיבציה לעשות עוד‬ ‫צעדים קדימה? הרגשת ריחוק או קירוב?‬ ‫קל וחומר כשמדובר בשייכויות אמיתיות אל‬ ‫השם יתברך ואל הקדושה‪ ,‬שנשארות חקוקות‬ ‫ברור שהשייכות לקדושה היא כמו מגנט‬ ‫בתוכנו לנצח‪ ,‬ולא נאבדות לעולם‪.‬‬ ‫שמושכת אותנו יותר ויותר‪.‬‬ ‫וגם אם הרבינו לשגות ולטעות‪ ,‬כל אלו הם רק‬ ‫ברובד החיצוני שלנו‪ ,‬אך בתוך תוכנו אנו באמת‬ ‫זיכרון בלתי נשכח‬ ‫שייכים אל הטוב המוחלט‪.‬‬ ‫וכפי שאמרנו קודם‪ ,‬ההבנה שאנו שייכים לטוב‬ ‫אינה סתם חיזוק‪ ,‬זו אמת לאמיתה‪.‬‬ ‫פעם הייתי וגם עכשיו‬ ‫כל דבר טוב שעשינו אי פעם‪ ,‬וכל קדושה‬ ‫ישנם משפטים קבועים שאנשים מרבים לומר‬ ‫שהיתה שייכת לנו‪ ,‬לא נעלמו אף פעם‪.‬‬ ‫לעצמם‪ ,‬וכולם מתחילים בפתיח‪‘ :‬פעם הייתי’‪.‬‬ ‫הם צרובים בנשמתנו‪.‬‬ ‫“פעם הייתי תמים וטהור”; “פעם הייתי עם לב‬ ‫נקי ורצונות טובים”‪.‬‬ ‫אין טוב שנעלם‪ .‬פשוט אין‪ .‬רק צריך להיזכר בו‪.‬‬ ‫ההספדים העצמיים הללו מעוררים אולי‬ ‫העובדה הזו מוכרת מאוד בתחום הנפשי‪.‬‬ ‫נוסטלגיה ישנה‪ ,‬אבל הם עלולים למנוע‬ ‫מאיתנו לשוב לשם‪.‬‬ ‫אדם מסוגל להיזכר במאורעות עבר שכבר‬ ‫נשכחו ממנו‪ ,‬ובאמצעות הזיכרון ממש להחיות‬ ‫כי אם ‘פעם הייתי’‪ ,‬זה אומר שהיום אני לא‪.‬‬ ‫בתוכו את הרגשות שהוא חווה בשעתו‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫הקול חוזר‬ ‫נכון‪ ,‬זה לא משנה את העובדה הפשוטה שאני‬ ‫וזה פשוט לא נכון‪ .‬אם פעם היית‪ ,‬תמיד‬ ‫שייך לקדוש ברוך הוא ולכל הטוב שבעולם‪.‬‬ ‫אתה‪.‬‬ ‫“זכרתי לך חסד נעורייך אהבת כלולותייך” –‬ ‫יש בתוכנו את כל הדמויות הללו‪ ,‬ואנחנו‬ ‫בדיוק כמו שהשם יתברך זוכר לנו את הטוב‪,‬‬ ‫יכולים ומוזמנים להיזכר בהם ולחזור אליהם‪.‬‬ ‫את ‘קול יעקב’‪ ,‬גם אם אנחנו לבושים בבגדי‬ ‫בדיוק כמו בסיפורי הצדיקים‪ ,‬שפתאום מתעורר‬ ‫עשיו‪.‬‬ ‫באיזה יהודי מומר זיכרון ישן‪ ,‬והוא הולך‬ ‫בעקבותיו וחוזר בתשובה שלמה‪.‬‬ ‫כך הוא מצפה שגם אנחנו נזכור את הטוב של‬ ‫עצמנו ונתחבר אליו מחדש‪.‬‬ ‫כך בכל אחד מאיתנו יש מקומות טובים‪ ,‬מידות‬ ‫טובות ותקופות טובות‪ ,‬שאנו רוצים לחזור‬ ‫ראש השנה נקרא יום הזיכרון – “זה היום‬ ‫אליהם‪ ,‬וחשוב מאוד שנשנן לעצמנו שתמיד יש‬ ‫תחילת מעשיך זיכרון ליום ראשון”‪.‬‬ ‫לו שייכות אליהם‪.‬‬ ‫אנו מזכירים את עצמנו לפני הקב”ה‪ ,‬ואנו‬ ‫אם היתה לך בעבר התרגשות בעבודת השם‪ ,‬אם‬ ‫נזכרים גם בעצמנו‪.‬‬ ‫משהו נגע בנשמתך‪ ,‬זה לא נעלם‪.‬‬ ‫וביהדות אין סתם זיכרון עבר‪ .‬זיכרון הוא‬ ‫זה אולי התכסה באבק ונשכח‪ ,‬אבל עדיין קיים‪.‬‬ ‫מציאות חיה‪.‬‬ ‫צריך רק לתת לזה הזדמנות לצוף החוצה‪.‬‬ ‫ולכן אדם צריך לחשוב כזאת מחשבה‪ :‬אם‬ ‫אז למעשה‪ ,‬מה נדרש מאיתנו בהקשר לזכרונות‬ ‫הצלחתי להיזכר במשהו‪ ,‬זה אומר שזה עדיין‬ ‫הללו?‬ ‫קיים‪.‬‬ ‫במילה אחת‪ :‬להסכים‪.‬‬ ‫אם הייתי קורא על כך בספר‪ ,‬זה היה מידע‬ ‫במקום להגיד לעצמנו כל הזמן בעקבות אותם‬ ‫מבחוץ‪ .‬אבל אם נזכרתי בזה‪ ,‬זה אומר שזה‬ ‫זכרונות‪ :‬נו‪ ,‬מתי תשתייך שוב אל הטוב? אולי‬ ‫מגיע בפנים‪.‬‬ ‫הגיע הזמן שתזיז קצת את עצמך‪.‬‬ ‫אז במקום להגיד‪ :‬כמה עבר מאז‪ ,‬איך הזדקנתי‪,‬‬ ‫עלינו לשנות את הגישה ולומר‪ :‬אני מסכים‬ ‫איך השתניתי‪ .‬לומר‪ :‬אם אני זוכר‪ ,‬זה מעיד על‬ ‫שאני שייך לשם‪ .‬אני מסכים שיש בי את הטוב‬ ‫שייכות‪.‬‬ ‫הזה‪.‬‬ ‫זה מעיד שזה באמת מי שאני‪.‬‬ ‫גם אם אני עדיין לא מושלם‪ ,‬וגם אם לא פעלתי‬ ‫‪6‬‬ ‫\\ סיפור של התקרבות‬ ‫רק תגיע‬ ‫בכל סיפור התקרבות עיקר המאבק הוא על השלב‬ ‫הראשון – להגיע‬ ‫ַעד ָׁשלֹוׁש ּ ְפ ָע ִמים‪ .‬וְ ֵה ִבין ֲהלֹא דָּ ָבר הּוא‪ .‬וְ נָ ַסע‬ ‫שוב פעם אנו מתוודעים לקו המנחה של הרב‪:‬‬ ‫הרב מוצא רמזים להשגחה הפרטית רק כשזה‬ ‫מתאים להשקפת עולמו‪ ,‬ולכן הוא דוחה פעם‬ ‫ְל ָׁשם”‪.‬‬ ‫סדרה קצרה זו‪‘ ,‬סיפור של התקרבות’‪,‬‬ ‫אנו עוסקים במעשה ח’ מתוך סיפורי‬ ‫מעשיות – מעשה מרב ובן יחיד‪.‬‬ ‫בחלקו הראשון של המעשה פגשנו את‬ ‫הבן יחיד‪ ,‬שסובל מחוסר טעם וחשק בעבודת‬ ‫השם‪ ,‬ומחליט לנסוע אל הצדיק‪ .‬פגשנו גם‬ ‫ב‬ ‫אחר פעם את דברי החלום‪.‬‬ ‫את אביו הרב הלמדן‪ ,‬שנוסע עם בנו על מנת‬ ‫לשמור עליו מליפול ברשת‪.‬‬ ‫בפעם השלישית‪ ,‬כשכבר אין לו ברירה‪ ,‬הוא‬ ‫נכנע‪.‬‬ ‫בהמשך‪ ,‬אחרי מניעות שונות שעברו עליהם‪,‬‬ ‫פגשו האב ובנו סוחר ערמומי שדיבר בגנותו של‬ ‫אמנם לא לגמרי‪ .‬הוא עדיין לא מסכים להודות‬ ‫הצדיק‪ ,‬וגרם להם לחזור על עקבותיהם ולשוב‬ ‫שהנסיעה היתה מוצדקת‪ .‬אבל כבר מתחיל‬ ‫הביתה‪.‬‬ ‫להסתפק‪:‬‬ ‫כעת‪ ,‬בפרק זה‪ ,‬נעסוק בסיום הטראגי לכאורה‬ ‫של המעשה‪.‬‬ ‫ֲהלֹא דָּ ָבר הּוא – נראה שיש כאן משהו‪ .‬בוא‬ ‫נבדוק‪.‬‬ ‫אם תרצה‬ ‫והסיפור ממשיך‪:‬‬ ‫ּובא ַּב ֲחלֹום ְל ָה ַרב ַה ַ ּנ”ל ָא ִביו‪,‬‬‫“וְ נִ ְפ ַטר אֹותֹו ַה ֵּבן‪ָ .‬‬ ‫עֹומד ְּבכַ ַעס ָ ּגדֹול‪ .‬וְ ָׁש ַאל אֹותֹו‪:‬‬ ‫וְ ָר ָאה אֹותֹו ֶׁש ָהיָ ה ֵ‬ ‫“ּופגַ ע ְּב ַהדֶּ ֶר ְך ֶאת ַה ּס ֵ‬ ‫ֹוחר ֶׁש ּ ָפגַ ע ִמ ּק ֶֹדם‪ּ ְ ,‬ב ֵעת‬ ‫ָ‬ ‫ְ‬ ‫ָל ּ ָמה ַא ָּתה ְּבכַ ַעס ָּכל ָּכך?‬ ‫ֶׁש ָ ּנ ַסע ִעם ְּבנֹו‪ ,‬וְ ִה ִּכיר אֹותֹו וְ ָא ַמר לֹו‪:‬‏ ֲהלֹא ַא ָּתה‬ ‫עט ְׁש ֶמע?‬ ‫ית ָ‬ ‫יך ְּבאֹותֹו ַה ְק ֶר ְ‬ ‫הּוא ֶׁש ְר ִא ִ‬ ‫וְ ֵה ִׁשיב לֹו ֶׁש ִ ּי ַּסע ְלאֹותֹו ַה ַ ּצדִּ יק ַה ַ ּנ”ל ֶ‬ ‫[ׁש ָר ָצה ִלנְ ס ַֹע‬ ‫ִעם ְ ּבנֹו ֵא ָליו ַּכנַ ”ל]‪ ,‬וְ הּוא יַ ִ ּגיד ְל ָך ַעל ַמה ֲאנִ י‬ ‫ּופ ַתח ּ ִפיו וְ ָא ַמר לֹו‪:‬‬ ‫אֹותי‪ָ .‬‬ ‫ית ִ‬‫וְ ֵה ִׁשיב לֹו‪ּ ְ :‬בוַ דַּ אי ָר ִא ָ‬ ‫ְּבכַ ַעס‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫אֹותך”‪.‬‬ ‫ֹול ַע ְ‬ ‫ִאם ִּת ְר ֶצה‪ֶ ,‬א ְהיֶ ה בּ ֵ‬ ‫וְ ֵה ִקיץ‪ ,‬וְ ָא ַמר ֶׁש ּ ִמ ְק ֶרה הּוא‪ַ .‬א ַחר ָּכ ְך ָח ַלם לֹו עֹוד‬ ‫אֹות ָך”‪.‬‬ ‫ֹול ַע ְ‬ ‫לשון מעניינת‪ִ .‬‬ ‫“אם ִּת ְר ֶצה‪ֶ ,‬א ְהיֶ ה בּ ֵ‬ ‫ַּכנַ ”ל‪ ,‬וְ ָא ַמר ֶׁשהּוא ַ ּגם ֵּכן ֲחלֹום ָׁשוְ א‪ ,‬וְ כֵ ן‬ ‫‪7‬‬ ‫דּוע]‪ַ ,‬ה ּׁ ֵשם יִ ְת ָּב ַר ְך‬ ‫ָׁש ַמע ַל ֲע ָצתֹו‪ִּ ,‬כי כֵ ן דַּ ְר ּכֹו‪ַּ ,‬כ ָ ּי ַ‬ ‫אולי יש כאן רמיזה‪:‬‬ ‫ילנּ ּו”‪.‬‬ ‫יַ ִ ּצ ֶ‬ ‫השטן אומר לאדם‪ ,‬אני פועל לפי הרצון שלך‪.‬‬ ‫הבעל דבר‪ ,‬פועל בשני הצדדים‪ .‬וצריך לזכור‬ ‫אין לי כוח אמיתי מולך‪.‬‬ ‫זאת היטב‪.‬‬ ‫הכוח שלי זו היכולת לתמרן מול הרצון שלך‪.‬‬ ‫הקולות שאנחנו שומעים אחרי כשלון‪ .‬הקול‬ ‫אם לא תרצה‪ ,‬לא אוכל לעשות לך כלום‪.‬‬ ‫ש’יורד’ עלינו ומחליש אותנו – זה אותו קול‬ ‫שפיתה אותנו בהתחלה‪.‬‬ ‫אני בסך הכל סוחר טוב‪ .‬מזהה את הרצונות של‬ ‫הלקוח‪.‬‬ ‫ההאשמה העצמית המוגזמת והיאוש המדכדך‬ ‫אתה רצית למצוא תירוצים למה לא לנסוע‬ ‫שמגיעים אחרי הנפילה‪ ,‬אינם קולו של היצר‬ ‫לצדיק – סיפקתי לך‪.‬‬ ‫הטוב שמאיץ בנו לשוב בתשובה‪.‬‬ ‫אם היית באמת רוצה‪ ,‬לא הייתי יכול לגבור‬ ‫זהו קולו של השטן‪ ,‬שרוצה לעשות וידוא הריגה‬ ‫עליך‪.‬‬ ‫חלילה‪ ,‬ולדאוג שלא נצליח להתרומם‪.‬‬ ‫כי רק אם תרצה‪ ,‬אהיה בולע אותך‪ .‬אולם אם‬ ‫אם תקשיב טוב‪ ,‬תוכל לזהות את החתימה‬ ‫לא תרצה‪ ,‬ביכולתך לבלוע אותי‪...‬‬ ‫הקולית שלו‪.‬‬ ‫אותו קול‬ ‫אם הקולות הללו גורמים לך לשקוע עמוק יותר‪,‬‬ ‫זהו סימן מובהק שהם מגיעים ממנו‪.‬‬ ‫“א ַמר לֹו‪ַ :‬מה ַא ָּתה ְמ ַד ֵּבר? ֵה ִׁשיב לֹו‪:‬‏ זָ כּור ַא ָּתה‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫ּוב ְּת ִח ּ ָלה נָ ַפל סּוס ַעל ַה ֶ ּג ֶׁשר‬ ‫ָ‬ ‫ְּכ ֶׁש ָ ּנ ַס ְע ָּת ִעם ִּבנְ ך‪ַ .‬‬ ‫תפסיק להאמין שהיאוש הזה הוא מה שיגרום‬ ‫וְ ָחזַ ְר ָּת‪ַ .‬א ַחר ָּכ ְך נִ ְׁש ְּברּו ָה ַא ְק ִסין‪ַ .‬א ַחר ָּכך ָפגַ ְע ָּת‬ ‫ּ‬ ‫ְ‬ ‫ִּבי‪ ,‬וְ ָא ַמ ְר ִּתי ְל ָך ֶׁשהּוא ַקל‪”...‬‬ ‫לך לשוב בתשובה‪.‬‬ ‫חז”ל כבר אומרים שהיצר הרע יורד ומסית‪,‬‬ ‫הרי אתה כבר היית בסיפור הזה כל כך הרבה‬ ‫עולה ומקטרג‪.‬‬ ‫פעמים‪ .‬הדכדוך הזה לא מוביל לשום דבר טוב‪.‬‬ ‫כלומר‪ ,‬אותו יצור שמפתה את האדם וגורם לו‬ ‫תתבונן טוב ותגלה שתמיד כשההתחזקות הגיעה‬ ‫לחטוא‪ ,‬הוא זה שמקטרג עליו אחרי שנכשל‪.‬‬ ‫בסופו של דבר‪ ,‬זה היה רק אחרי שהדכדוך‬ ‫וכך גם הסוחר הזה‪ ,‬לועג ושמח לאידו של הרב‪.‬‬ ‫התפוגג‪.‬‬ ‫וכפי שמצוין בסיום המעשה‪:‬‬ ‫כשכבר הרגשת קצת יותר טוב עם עצמך‪ ,‬והיתה‬ ‫לך אמביציה להתרומם‪.‬‬ ‫[ׁש ִ ּנ ְד ֶמה‬ ‫ֹוחר ַה ַ ּנ”ל ָהיָ ה ַהס”מ ְּב ַע ְצמֹו ֶ‬ ‫“וְ זֶ ה ַה ּס ֵ‬ ‫ְ‬ ‫אֹותם‪ ,‬וְ ַא ַחר ָּכך‪ְּ ,‬כ ֶׁש ּ ָפגַ ע ֵׁשנִ ית‬ ‫ֹוחר וְ ִה ְט ָעה ָ‬ ‫ַל ּס ֵ‬ ‫תקלוט כבר! היצר הרע עובד עליך!‬ ‫ְּב ָה ַרב ַה ַ ּנ”ל‪ִ ,‬ה ְת ָ ּג ָרה ִע ּמֹו הּוא ְּב ַע ְצמֹו ַעל ֲא ֶׁשר‬ ‫‪8‬‬ ‫סיפור של התקרבות‬ ‫שימו לב‪ ,‬איך בכל פעם שיש לנו ניסיון אם‬ ‫והוא אפילו לא מנסה לחדש את המלאי של‬ ‫לעשות פעולה כלשהי‪ ,‬תמיד באורח פלא צצים‬ ‫הניסיונות שלו‪ .‬הוא חוזר על עצמו שוב ושוב‪,‬‬ ‫בראשנו שברי מאמרי חז”ל‪ ,‬וציטוטים מגמתיים‬ ‫עד כדי מבוכה‪.‬‬ ‫מגדולי הדורות‪ ,‬שמנסים למנוע מאיתנו לעשות‬ ‫צעד בכיוון הנכון‪.‬‬ ‫עיקר המאבק‬ ‫אבל נניח לנקודה החשובה הזו כרגע‪ ,‬כי בדברי‬ ‫והסוחר‪ ,‬הבעל דבר‪ ,‬ממשיך להתגרות ברב‬ ‫הסוחר מונח גילוי עצום פי כמה וכמה‪.‬‬ ‫המסכן‪:‬‬ ‫כאן הוא חושף מה הכי מפריע לו‪.‬‬ ‫“ּומ ַא ַחר ֶׁש ּ ָפ ַט ְר ִּתי אֹותֹו‪ֶ ,‬את ִּבנְ ָך‪ַ ,‬עכְ ָׁשו ַא ָּתה‬ ‫ֵ‬ ‫ַר ּׁ ַשאי ִלנְ ס ַֹע‪.‬‬ ‫הוא מספר לו את כל הסיפור בקצרה‪“ :‬אני יודע‬ ‫טוב מאוד‪ ,‬שאם הבן שלך‪ ,‬המאור הקטן‪ ,‬היה‬ ‫ִּכי הּוא ָהיָ ה ְּב ִחינַ ת ָמאֹור ַה ָ ּק ָטן‪ ,‬וְ ַה ַ ּצדִּ יק ַה ַ ּנ”ל‬ ‫מתוועד עם הצדיק‪ ,‬המאור הגדול‪ ,‬היה מגיע‬ ‫הּוא ְ ּב ִחינַ ת ָמאֹור ַה ָ ּגדֹול‪ ,‬וְ ִאם ָהיּו ִמ ְתוַ ֲע ִדים יַ ַחד‪,‬‬ ‫משיח”‪.‬‬ ‫יח;‬‫ָהיָ ה ָּבא ָמ ִׁש ַ‬ ‫והדבר הזה חייב להיאמר שוב ושוב ושוב‪.‬‬ ‫ּוב ְ‬ ‫תֹוך‬ ‫וְ כֵ יוָ ן ֶׁש ּ ָפ ַט ְר ִּתי אֹותֹו‪ַ ,‬א ָּתה ַר ּׁ ַשאי ִלנְ ס ַֹע‪ְ .‬‬ ‫דְּ ָב ָריו נֶ ֱע ַלם‪ ,‬וְ לֹא ָהיָ ה לֹו ִעם ִמי ְל ַד ֵּבר”‪.‬‬ ‫שימו לב מה השטן מנסה להשיג‪ .‬הוא נעול על‬ ‫מטרה עיקרית אחת‪ :‬למנוע את הפגישה של‬ ‫מדהים!‬ ‫המאור הקטן עם המאור הגדול‪ .‬זה הכל‪.‬‬ ‫מי הוא זה שמגלה לרב את הסוד על החיבור של‬ ‫רק שלא ייפגשו‪.‬‬ ‫המאור הקטן עם המאור הגדול?‬ ‫הזכרנו את הנקודה הזו כמה פעמים בהקשר‬ ‫הסוחר! הבעל דבר!‬ ‫להתבודדות‪.‬‬ ‫הוא מבין בפנימיות‪ .‬יש לו את המושגים‪ .‬הוא‬ ‫היצר הרע יעשה את כל המאמצים האפשריים‬ ‫יודע טוב מאוד מה הוא רוצה‪.‬‬ ‫כדי שלא תיפגש עם השם‪.‬‬ ‫והאמת היא‪ ,‬שזה חלק מארסנל כלי המשחית‬ ‫גם אם הוא יודע שכאשר תגיע לשדה לא יהיה‬ ‫שלו‪.‬‬ ‫לך דיבורים – הוא עדיין יילחם שזה לא יקרה‪.‬‬ ‫היצר הרע נוהג להשתמש במושגים רוחניים‬ ‫כי אם רק הגעת‪ ,‬הוא כבר פספס את הכל‪.‬‬ ‫ותורניים על מנת לבלבל אותנו‪.‬‬ ‫וכך זה גם בהתקרבות אל הצדיק‪ .‬העיקר זה‬ ‫הוא דואג לעתיד הרוחני שלנו‪ .‬מחליש אותנו‬ ‫להגיע!‬ ‫בשם הקדושה‪.‬‬ ‫‪9‬‬ ‫סיפור של התקרבות‬ ‫דבר עם זה עם השם יתברך‪ .‬דבר על זה עם‬ ‫מה תעשה שם? מה תרגיש שם? זה כבר הרבה‬ ‫הצדיק‪.‬‬ ‫פחות קריטי‪.‬‬ ‫אל תעבור על זה לסדר היום‪ .‬תעשה עם הכאב‬ ‫יש לך רבי‪ ,‬סמוך עליו שהוא יודע מה הוא‬ ‫הזה משהו‪ .‬תפיק ממנו תועלת‪.‬‬ ‫עושה עם ראש השנה שלו‪.‬‬ ‫מיודענו‪ ,‬הרב‪ ,‬עבר הרבה‪ .‬הוא שיכל את בנו‬ ‫אתה תילחם על להגיע‪.‬‬ ‫היחיד‪ ,‬הוא מנע את ביאת המשיח‪ .‬זה כאב שלא‬ ‫פשוט להתמודד איתו‪.‬‬ ‫ולהגיע זה לא מספיק רק פיזית‪ ,‬אלא להיות כל‬ ‫הזמן בתודעה של מגיע‪.‬‬ ‫אבל כאן הוא עשה את הצעד הנכון‪.‬‬ ‫להרגיש כל הזמן שהגעת אל הצדיק‪ .‬שאתה‬ ‫הוא פנה אל הצדיק בעצמו וצעק‪ :‬חבל על‬ ‫אצלו‪.‬‬ ‫דאבדין‪.‬‬ ‫חבל על דאבדין‬ ‫זה לא סתם דיכאון ויאוש‪ .‬הוא הפנה את הכאב‬ ‫אל מי שיכול לפתור אותו‪ ,‬ולמנוע ממנו לחזור‬ ‫וכך מסתיים המעשה‪:‬‬ ‫על עצמו‪.‬‬ ‫“וְ נָ ַסע ָה ַרב ֶאל ַה ַ ּצדִּ יק וְ ָצ ַעק‪ֲ :‬ח ָבל! ֲח ָבל! ֲח ָבל‬ ‫הוא לא מחפש אשמים‪ .‬הוא לא מלקה את‬ ‫ַעל דְּ ָא ְב ִדין וְ ָלא ִמ ְׁש ַּתכְ ִחין! ַה ּׁ ֵשם יִ ְת ָּב ַר ְך יָ ִׁשיב‬ ‫עצמו‪ .‬הוא צועק את הכאב שלו בכתובת‬ ‫נִ דָּ ֵחינּו ְּב ָקרֹוב‪ָ ,‬א ֵמן”‪.‬‬ ‫הנכונה‪.‬‬ ‫בדרך כלל‪ ,‬מה שמאפיין את סיפורי המעשיות‬ ‫זה מה שיגרום לו לצרוב את מוסר ההשכל הזה‬ ‫של רבינו‪ ,‬שלכל סיפור יש סיום טוב‪.‬‬ ‫עמוק בלב‪ .‬פעם הבאה זה כבר לא יקרה‪.‬‬ ‫אך כאן‪ ,‬זה סיפור שנגמר לכאורה בלי ‘הפי‬ ‫וגם רבינו משאיר אותנו עם הכאב הזה – חבל‬ ‫אנד’‪.‬‬ ‫על דאבדין‪.‬‬ ‫אבל אולי גם כאן יש סיום טוב למעשה‪.‬‬ ‫בואו לא נחזור על אותה טעות כואבת‪ .‬בואו‬ ‫נזכור לא לאבד שוב‪.‬‬ ‫ובנקודה הזו נסיים גם אנחנו‪.‬‬ ‫המאור הגדול עדיין קיים‪ ,‬והוא מצפה למפגש‬ ‫אנו לא אוהבים שכואב לנו‪ .‬וזה בסדר גמור‪.‬‬ ‫עם המאור הקטן שבכל אחד מאיתנו‪.‬‬ ‫אבל אם כבר כואב לנו‪ ,‬יש בזה משהו טוב‬ ‫שחבל לפספס אותו‪.‬‬ ‫בואו נעשה את זה‪.‬‬ ‫אם נתקלת בכישלון‪ ,‬בנזק‪ ,‬בהפסד – לפחות‬ ‫בשמחה‪.‬‬ ‫תדע להפנות את הכאב אל המקום הנכון‪.‬‬ ‫‪10‬‬ 11 ‫אומן ראש השנה‬ ‫הפעם‬ ‫ְ ּב ַנ ְי ָחא‬ ‫עם המשפיע הרב דוד גבירצמן שליט"א‬ ‫הלב כוסף לרבינו‪ ,‬אבל נזכר בבלגן‪:‬‬ ‫להתרוצץ‪ ,‬לחפש איפה לאכול‪ ,‬למצוא מקווה פנוי‪,‬‬ ‫לדאוג לילדים ‪ -‬וכל זה כשאתה רק רוצה להתכונן‬ ‫ליום הכי חשוב בשנה‪.‬‬ ‫הפעם זה יכול להיות אחרת‪.‬‬ ‫דמיין את עצמך מגיע לאומן ‪ -‬נושם עמוק‪ ,‬מרגיש שקט‪,‬‬ ‫יודע שהכול כבר מחכה לך‪ .‬המתחם שלנו נבנה כדי לתת‬ ‫מענה לכל אתגרי ראש השנה‪ ,‬גשמיים ורוחניים‪,‬‬ ‫כדי שתוכל להתמקד באמת‪ :‬תפילה‪ ,‬התעלות וחיבור‪.‬‬ ‫מה מחכה לך במתחם כיסופים‪:‬‬ ‫שיעורים מעצימים‬ ‫מקווה נקי ומרווח‬ ‫תפילות מרוממות‬ ‫עם הרב דוד גבירצמן שליט"א‬ ‫בכל שעות היום‬ ‫בנוסח ברסלב באווירה‬ ‫להכנה‪ ,‬התכוונות וחיבור‬ ‫בלי תורים‬ ‫חמה ומשפחתית‬ ‫מיקום חלומי ‪ -‬על שפת הנהר‬ ‫מרחב מתאים לילדים‬ ‫ארוחות חמות ומסודרות‬ ‫קרוב לציון ורחוק מהרעש‬ ‫שמור עם חצר מרווחת‬ ‫בלי לרדוף ולחפש‬ ‫כאן אפשר להניח את כל הדאגות ולצלול לראש השנה בשקט ובשמחה‬ ‫מספר המקומות מוגבל ‪ -‬מי שסוגר עכשיו‪ ,‬מבטיח לעצמו אומן… בניחא‬ ‫לפרטים והרשמה‬ ‫‪ 055-6697758‬דוד קליגמן‬ ‫‪128‬‬ ‫פשוט לחיות עם השם‬