עושה שלום - ממונות · Oiseh Shaloim - Mamoinus — ניצבים וילך (2026-08-31)

29
פרשת נצבים וילך
שאלה :ראובן נפטר לאחר אריכות ימים ובניו מצאו בביתו ארגז עם הרבה מציאות וכתוב שאלה :מעשה באדם שנפטר ,וכשבאו היורשים לחלוק את הירושה אמר אחד האחים כי
על הארגז 'יהיה מונח עד שיבא אליהו'( ,שלפי הדין המוצא חפץ עם סימן צריך להכריז ואם האבא אמר לו מפורשות שרצונו שנכסיו יחולקו שווה בשווה הבנים והבנות ,והאב לא
לא מצא את הבעלים ,יהיה מונח אצלו עד שיבא אליהו וכך עשה ראובן) .שואלים היורשים השאיר צוואה.
האם הם צריכים לשמור על החפצים עד שיבא אליהו או שכיון שוודאי כבר נתייאשו שאר האחים לא מאמנים שכך היה דעת אביהם ,ועל כן רוצים לדעת איך לנהוג ,והיינו
הבעלים ,מותר להם לקחת לעצמם או לזרוק מה שלא צריכים? מה ההלכה ומהי ההנהגה שצריכים לנהוג בזה?
תשובה :מבואר בגמ' בב"מ (כ"א ):המרים מציאה לפני שנתייאשו הבעלים ואח"כ נתייאשו תשובה :דבר זה שאלתי את הרה"ג ר' יעקב תופיק אביעזרי שליט"א והנני כותב את
הבעלים ,מחוייב עדיין להחזיר .אך השאלה היא האם גם יורשיו של המוצא מחוייבים בכך. דעתו של הרב שליט"א.
ובכן נראה שעניין זה תלוי במחלוקת הראשונים מאיזה טעם לא מועיל ייאוש כשהגיע ליד
בראשית דבריו חזר הרב על דבריו שאמר כבר לפני ארבעים שנה – 'כי אין ברכה בכסף
המוצא לפני ייאוש.
ירושה שיש עליו קפידות'.
לפי התוס' (ב"ק ס"ו ).הייאוש חל אלא שכיון שהמוצא נתחייב כבר במצוות השבה שוב לא
ולעצם העניין אם האב לא אמר בלשון ציווי מבחינה הלכתית אין ממש בדבריו ,ואם אמר
פוקע החיוב לעולם ,לפי"ז י"ל שדווקא המוצא עצמו נתחייב אפי' לאחר ייאוש אבל יורשיו
בלשון ציווי להלכה אין בזה ממש ,אלא א"כ השליש את ממונו ,עד כאן בצד ההלכתי.
שלא נתחייבו בהשבה והגיע החפץ לידם לאחר ייאוש ,יכולים לזכות בחפצים.
ואילו הרמב"ן (במלחמות ,ב"מ י"ד :בדפי הרי"ף) ביאר הטעם שמחוייב להחזיר גם לאחר אמנם ההנהגה שראוי לנהוג בכסף ירושה הוא לישב יחד האחים והאחיות ושכולם יהיו
ייאוש ,משום שהייאוש לא חל ,דכיון שהמוצא נחשב לשומר ,יד שומר כיד בעלים וכאילו מרוצים ,ולכל הפחות יש לנהוג כפי שכ' הרמ"א (חו"מ סי' רפ"א ס"ז) שיהיה חצי זכר,
החפץ נמצא ברשות הבעלים ,ואין ייאוש חל ברשות הבעלים .לפי טעם זה ה"ה כשמת (והיינו שהנקבה מקבלת חצי ממה שמקבל הזכר).
המוצא והחפץ עבר לרשות היורשים ,אין יכולים לזכות בו שהרי הייאוש לא תפס ,וכאילו בביאור דברי הרב שליט"א ,נראה לומר – כי אדם שלא אמר בלשון ציווי כ' בספר מטה
אין ייאוש. שמעון (סי' רנ"ב) דלא אמרינן מצוה לקיים דברי המת אלא רק במה שאמר בפירוש,
וכ"כ נ"מ זו בין הרמב"ן לתוס' בשיעורי ר' שמואל (ב"מ סימן ה') ,וכן האמרי משה (סימן ל"ז דהיינו דווקא דברים מפורשים ,אבל מה שמובן מדבריו או רק דיבר בעניין ולא ציוה אין
ס"ק ז') ,ועוד .עיין זכור לאברהם סימן רס"ב (סוף תשובה כ"ו). בזה מצווה לקיים דברי המת ,וכ"כ הריב"ש (סי' כ"ז) ,והמכתם לדוד (חו"מ סי' י"ד).
אולם דעת הנתה"מ (סימן ר"ס ס"ק י"ג) שגם לפי הרמב"ן שלא חל ייאוש ברשות הבעלים אמנם גם אם אמר בלשון ציווי יש צורך שישליש ממונו ,ומצינו בדבר זה שנחלקו
מ"מ כשיוצא מרשות הבעלים חל הייאוש מיד .וכ"כ הדברי חיים (אבידה סימן א') ,וע"ע הראשונים ,שיטת ר"ת המובא בתוס' (כתובות ע' .ד"ה הא קיי"ל) שמצוה לקיים דברי
משנת המשפט (מהג"ר ישעיה שווארץ שליט"א עמ' קפ"א) מה שפילפל בזה ,ובזכור המת רק בממון שנתנו ליד שליש ,וכ"כ הרא"ש (כתובות פ"ו סי' כ"ב) ,וכ"כ התוס' רא"ש
לאברהם (ס"ס ער"ה) .לפי שיטה זו בנידון השאלה גם להרמב"ן כיון שהבנים לא קבלו (כתובות ס"ט :ד"ה והלכתא) ,וכך נקטו רוב הראשונים ,וכן פסק בשו"ע (חו"מ סי' רנ"ב
שמירה ,ברגע שנפטר אביהם חל הייאוש ומותר לבנים להשתמש בחפצים שהניח אביהם. ס"ב) דבעי הושלש ,וגם הרמ"א הסכים לזה.
נמצא דיש כאן ס"ס לקולה ,שמא הלכה כהתוס' ,ואפי' אם תאמר שהלכה כהרמב"ן ,שמא ויש שחלקו דלא בעינן שהממון יהיה ביד שליש ,ובכל אופן אמרינן מצוה לקיים דברי
כהנתה"מ שגם הרמב"ן יודה כאן שחל הייאוש.
המת ,כ"כ הרמב"ן (גיטין י"ג .ד"ה ועוד) ,ויש עוד להאריך בהבנת סברא זו.
והנה באופן שיש בארגז חפצים שיתכן שאביהם מצא אותם בחודשים האחרונים לחייו
אולם מצד ההנהגה בפרט כאשר מדובר בבני תורה ,צריך לדעת שלא יתבלבלו ולא
ועדיין לא נתייאשו הבעלים ,נראה גם להקל בזה שיש ללכת אחר הרוב ,וכל חפץ וחפץ יש
יחשבו שיש ברכה בכסף שבא מירושה ויש בו מועקות ,וידוע שכבר גדולי עולם בדורות
ספק אם נמצאו במשך שנים רבות או בחודשים האחרונים ,ויש ללכת אחר הרוב ולהתיר כל
האחרונים שינו מירושת התורה כדי לתת לבנות ,וכמו שכתב הרמ"א שנהגו בחצי זכר.
החפצים כולם.
העולה להלכה :החפצים שייכים ליורשים ויכולים לעשות בהם כרצונם. וכתב בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ו חו"מ סי' כ"ב) שכבר נהגו שיהיה לבת זכויות לקבל חלק
גדול כזכר ,ועיין בשו"ת מהרי"א הלוי (ח"ב סימן פ"ו) שכתב שוודאי שיש בזה כיבוד אב
לאחר מיתה בזה שעושים את רצונו ,ואף אם לא אמר בלשון ציווי ממש אלא ידוע שכך
רצונו.
וכ"כ בשו"ת מהרש"ם (ח"ב סימן רכ"ד) כשדן בדין מצווה לקיים דברי המת כשלא נאמר
בלשון ציווי ,כ"ז דווקא שאין יכולת לכופו לקיים דברי המת ,אבל מצוה ודאי יש .עוד כתב
שם המהרש"ם (אות י"א) לחייב את היורשים לצאת ידי שמים ,שהרי יש בזה מצווה.
ולצערינו אנשים נלחמים על הטפל ועוזבים את העיקר וחושבים שהעיקר זה הממון,
ובוודאי שההנהגה הראויה בפרט שמדובר בבני תורה להראות שהעיקר זה השלום,
והיורשים הנוהגים כך ודאי שיגרם עי"ז נחת רוח לאביהם ,שזהו בכלל מכבדו לאחר מותו.
העולה למעשה :אם האב לא אמר בלשון ציווי או שאמר בלשון ציווי והכסף אינו מופקד
בידי שליש ,אין האחים צריכים לחלוק עם הבנות בשווה.
אבל אם אמר האב בלשון ציווי וגם הופקד הכסף בידי שליש לשם כך ,צריכים לחלוק עם
הבנות בשווה.
ומ"מ ראוי שיחלקו את הירושה באופן שכל האחים והאחיות יהיו מרוצים מהחלוקה.
תשובה :מדינא חובת הבדיקה במזוזה הוא פעמיים בשבע שנים (יו"ד סי' רצ"א סעי' א') ,ואם שאלה :האם מותר לבעל תוקע להתאמן על התקיעות בביהכ"נ?
יש לו הרבה מזוזות ובדק שלוש מהן ונמצאו כשרות ,אפ"ה צריך לבדוק כולן שאין כל תשובה :מותר לעשות כן ,ואין בכך ביזוי לביהכ"נ ,ודלא כמי שהחמיר בכך( .עיין חזו"ע ימים
המקומות שווים (ברכ"י) .ויש מנהג לבדוק בחודש אלול שהוא זמן פשפוש מעשים ,על כן נוראים עמ' כ"ד).
יקבע לעצמו לבדוק כל ג"ש באלול( ,אול"צ ח"ד עמ' כ"א). שאלה :מה שכתב ברמ"א (או"ח סי' תקפ"א) דצריך להקפיד שיהיה החזן בימים נוראים אדם
לעניין תפילין שמניחן תדיר א"צ בדיקה ,ורק אם מניחן לפרקים צריך לבודקן פעמיים בשבע נשוי ,מה דינו של אדם אלמן?
שנים (שו"ע או"ח סי' ל"ט סעי' י') .ומ"מ נכון לבודקן מפני שמתקלקלין מפני הזיעה (משנ"ב תשובה :בברכי יוסף שם (ס"ק י"א) כתב בשם הכנה"ג שראה שהיו בביהכנ"ס כאלו חזנים ,והיו
ס"ק כ"ו) .ומנהג חסידים ואנשי מעשה לבדוק גם את התפילין וגם את המזוזות כל שנה בחודש שם גדולי הדור ואין פוצה פה ומצפצף.
אלול (מטה אפרים סי' תקפ"א סעי' י' ,חזו"ע עמ' כ"ו) .וי"א דבזמנינו שבתי התפילין נעשים שאלה :חזן קבוע בבית הכנסת שהוא אבל בתוך שבעה ,האם מותר לו ללכת לביהכנ"ס
בהידור ,אדרבה אין לבודקן כל שנה ,כי ע"פ רוב הבעיות מתחילות אחרי שפותחים וסוגרים, לסליחות?
(הליכות שלמה פ"ד סעי' ל"ו). תשובה :לדעת השו"ע (יו"ד סי' שצ"ג סעי' ג') אבל אינו יוצא לביהכנ"ס ביום חול רק ביום שיש
שאלה :האם יש לחוש שלא להניח את היד על השולחן בשעת אמירת הוידוי בסליחות בו קריאת התורה ,ובאותו היום יכול להקדים לסליחות ,ואילו בשאר ימים יתפלל ביחידות ,כ"כ
בכריעה? המשנ"ב (סי' תרצ"ו ס"ק ט"ז) וכה"ח (שם אות כ"ד ,ל"א) .אבל בחזו"ע (אבלות ב' עמ' שי"ג) הביא
תשובה :וידוי בין בסליחות ובין ביום הכיפורים צריך להיאמר בעמידה דוקא [שו"ע או"ח סי' חכמת אדם שמתיר לאבל לצאת לביהכנ"ס להתפלל במנין ,והוסיף ה"ה לאמירת סליחות .וכאן
תר"ז סעי' ג'] .ואם סומך ידיו על השולחן או על הסטנדר באופן שאם יטלו יפול האדם הרי זה שהוא חזן שרבים צריכים לו ודאי שיש להקל.
נחשב כישיבה ,וצ"ע אם יחזור ויתודה .אבל אם נסמך קלות על השולחן שאם ינטל לא יפול שאלה :האם צריכים לבדוק את התפילין ואת המזוזות כל שנה או פעמיים בשבע שנים בחודש
הרי זה כעמידה ומותר לכתחילה( ,משנ"ב שם ס"ק י'). אלול?
לשאלות ובירורים ניתן לפנות
ללשכה לממונות – 'זכור לאברהם'
בשבוע שעבר הבאנו מעשה במי שמכר יחידת דיור שלו בטאבו משותף לשני קונים ,והעלנו משני הצדדים אינם שלו וחייב להשיבם לשניהם ,וגם לפ"ז אין אחד שקודם לחברו ,ויש
לדון במכירת דירה אשר אינה רשומה בטאבו אם מעכב את קניית הדירה ,והסקנו כדעת לדון ע"פ דין עני המהפך בחררה ,ומאחר שלשני הרי הוא מיקח בזול שנחלקו הפוסקים
החזו"א שאין מעקב את הקניה ,כעת נדון אם מעכב הקניה מחמת שלא סמכה דעתו של האם יש דין עני המהפך בחררה במציאה ,ודעת הרמב"ן שבמקח בזול הרי הוא כמציאה,
וראה בשו"ע (חו"מ סימן רל"ז) ובאחרונים שם ,דדעת השו"ע לא מוסכמת היאך פסק האם קונה.
ברם באופן שלא נרשם בשום מקום שום אזכור למכירה ,לא הערת אזהרה ולא שום בטוחה במציאה אין דין של עני המהפך בחררה או לא.
אחרת ,יש לדון כי במקרה זה אין סמיכות דעת לקונה ,שהרי דומה למקום שכותבים את וכן יש לדון בלשון שכתבו בהסכם המכירה ,האם כתבו שמעוניינים למכור ,או כתבו
השטר דאפילו שילם כסף לא קנה אם לא כתבו את השטר ,אף בנד"ד שאין שום רישום מתחייבים למכור ,או כתבו שמוכר את היחידה ,ראה כל זה במאמר שנכתב בספר זכור
ואזכור למכירה ,וכן אין שום בטוחה כגון רישום ברשם המשכונות או בטוחה אחרת ,הרי זה לאברהם (חלק י' עמוד תשע"ו).
עוד ע"ש שיש תקנת שוק במדינת ישראל האומרת שאם אדם מכר נכס לחברו ולאחר מכן דומה למקום שנהגו לכתוב את השטר ולא כתבו שאינו קונה עד שיכתוב את השטר.
אלא עדיין אין הדבר ברור ,משום שיכול להיות שהמציאות השתנתה ,בכך ששוק הדירות מכרו לאחר ,יש פעמים שהנכס שייך לראשון ולא לשני ויש פעמים שהנכס שייך לשני ולא
הנרכשות בטאבו משותף פורח ,ויש הרבה בני אדם שלא רוצים לרשום את הדירה בשום לראשון .מ"מ כל הנידון הוא במכירה רגילה ומדווחת ,אבל במכירה אשר איננה מדווחת
מקום מטעמים מובנים ,ומשכך האם נאמר שיש גמירות דעת לקניין גם ללא שום רישום או כבנד"ד וודאי נראה שאין שום צד לחוש לדיני המדינה.
בטוחה ,או שמא נאמר שגם אם יש גמירות דעת לקנות ללא רישום ,אבל ללא שום בטוחה עכ"פ יש ללמוד ממקרה זה כי למרות שאינו מצוי ב"ה ,ורוב העולם אנשים ישרים ומוכרים
כדת וכהלכה ,מ"מ אין לרכוש שום נכס אם אין לו ליווי מקצועי ובדיקת העסקה ,וכמובן או הערת אזהרה ,אין אלו אלא מן המתמיהים ,וכנראה אין לדעתם שום אחיזה ומנהג.
מכיוון שכך אם נאמר שאין אחד מהם קנה את היחידה ע"פ דין תורה ,הרי שהמעות שקיבל ללא בטחונות המקובלים.
הרה"ג שמעון מנשה שליט"א
ואף אם הוא גס בה ,וכמבואר בברכ"י (אה"ע ס' כ"ב סק"ז ,וסק"ט) .ואפי' אם אין דרך אנשים שאלה :אברך שהולך לישון בצהריים בבית דודתו ,אלא שהיא ממש מבוגרת ,כך שאין לו קשר
להיכנס ,דבר זה מועיל לדעת מרן החיד"א והחזו"א ,כמבואר במשנת היחוד (אלמשעלי ,בעמ' והכירות איתה כמעט בכלל ,ובדרך כלל בעלה בבית ,אך יש פעמים שאינו נמצא בבית ,אך כן
12ו ,) 51-ואף להחכמת אדם שחולק ,נראה דבנ"ד שייך לומר שמא בעלה או בניה יבואו .ודו"ק. נמצא בעיר ,מה הדין לגבי יחוד?
ואף אם הוא בתוך בנין נחשב כפתוח לרה"ר ,מכיון שמצוי שעולים ויורדים בו ,כמ"ש בספר שער תשובה :בשו"ע אה"ע (סימן כ"ב ס"ח) מבואר (מלשון הרמב"ם) שאם היה זה גס בה ,כגון שגדלה
היחוד (עמ' ,)36ואוצרות היחוד (עמ' רנ"ח) ,ומשנת היחוד (פנירי עמ' קע"א)[ ,אא"כ בזמנים עמו או שהיא קרובתו ,או אם קינא לה בעלה עם זה ,לא יתייחד עמה אף על פי שבעלה בעיר.
מיוחדים]. ומבואר זה עפ"י הגמ' קידושין (פ"א ).במעשה דר' ביבי ורב יוסף ע"ש .ולכאו' לפי"ז אסור בנ"ד,
ואף אם הוא בתוך חדרי הבית מועיל כיון שאין החדר הראשי נעול ,וכדעת רוה"פ ,כמבואר בדבר כיון שהיא קרובתו.
הלכה (ס"ג ס"ט) ,ובהליכות בת ישראל (פ"ח הערה ט"ז בשם הגריש"א) ,ובמשנת היחוד (פ"ג אות אך נראה דמש"כ הרמב"ם או קרובתו ,נראה שהיא סיבה לליבו גס בה ,שזה מה שמבואר בגמ'
ה') ,ובמעין אומר (ח"ח עמ' ר"א) ,ונועם ההלכה (עמ' קפ"ד) .ודלא כהשבט הלוי (ח"ה ס' ר"ג אות לאסור ,וכדמוכח בלשונו להדיא ואם אין ליבו גס בה אף שהיא קרובתו נראה שאין לאסור[ ,ואינו
ז'). טעם בפנ"ע] .וכ"כ בספר גן נעול (עמ' תמ"א) עפ"ד הרב יוסף אומץ (סי' צ"ז) ,והשואל ונשאל
ואם נועל הדלת של חדרו שנמצא בה ,יש לצרף פשט המשנ"ב (ס' רל"ט בשעה"צ אות י"ז), (ח"ב ס' י" ט) ,שאין כל קרובתו נאסרת ,אלא א"כ ליבו גס בה יותר ממכרים אחרים .ולפי"ז בנ"ד
שמועיל להציל מאיסור יחוד .וכפשט לשון הרמ"א (יו"ד סי' קצ"ב ס"ד) .וכמו שפסק כן בשו"ת שאין ליבו גס בה יותר ממכרים אחרים ,אין לאסור מחמת כן ,כיון שבעלה בעיר ,והדין כן אפילו
קול אליהו (ח"ג אה"ע ס"א) ,ובגן נעול (עמ' צח"ר) .אומנם החזו"א (יו"ד סימן צ"א ס"ק ה'), בעיר גדולה ,כמבואר בעזר מקודש (אה"ע שם אות ה') ,וערוגת הבושם (סקי"ח) .כמו שהאריך
והטהרת הבית (ח"א פרק ט' הלכה י' ד"ה אם לא ,בנד"מ עמ' תקט"ז) ,לא ס"ל כן ע"ש .אך יש בגן נעול (שם עמ' ת').
לצרף לנ"ד לסניף. ובפרט אם לא נועל הדלת ,שבכך לרוב הפוסקים אם פתוח לרה"ר אין בכך יחוד ,וכמו
העולה להלכה :לכן הלכה למעשה יש להקל בנ"ד שאינו נקרא יחוד. שהאריך בגן נעול הנ"ל (בעמ' של"ט והלאה) שכ"ד רוה"פ ,ע"ש.
להנצחת העלון לשכה לממונות 'זכור לאברהם' בית הוראה 'עושה שלום'
רחוב אש קודש 6ביתר עילית
או לקבלתו במייל 055-6743601 02-3750741
BeitHoraaOsehShalom@gmail.com Zachor123456@gmail.com ניתן מענה לשאלות בהלכה בין השעות 8:00-00:00
