gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

עושה שלום - ממונות · Oiseh Shaloim - Mamoinus — ניצבים וילך (2026-08-31)

מוציא לאור: עושה שלום - ממונות · Oiseh Shaloim - Mamoinus

שבוע: ניצבים וילך (2026-08-31)

עושה שלום - ממונות · Oiseh Shaloim - Mamoinus — ניצבים וילך (2026-08-31)

פתח את ה-PDF הורדה

‫‪29‬‬ ‫פרשת נצבים וילך‬ ‫שאלה‪ :‬ראובן נפטר לאחר אריכות ימים ובניו מצאו בביתו ארגז עם הרבה מציאות וכתוב‬ ‫שאלה‪ :‬מעשה באדם שנפטר‪ ,‬וכשבאו היורשים לחלוק את הירושה אמר אחד האחים כי‬ ‫על הארגז 'יהיה מונח עד שיבא אליהו'‪( ,‬שלפי הדין המוצא חפץ עם סימן צריך להכריז ואם‬ ‫האבא אמר לו מפורשות שרצונו שנכסיו יחולקו שווה בשווה הבנים והבנות‪ ,‬והאב לא‬ ‫לא מצא את הבעלים‪ ,‬יהיה מונח אצלו עד שיבא אליהו וכך עשה ראובן)‪ .‬שואלים היורשים‬ ‫השאיר צוואה‪.‬‬ ‫האם הם צריכים לשמור על החפצים עד שיבא אליהו או שכיון שוודאי כבר נתייאשו‬ ‫שאר האחים לא מאמנים שכך היה דעת אביהם‪ ,‬ועל כן רוצים לדעת איך לנהוג‪ ,‬והיינו‬ ‫הבעלים‪ ,‬מותר להם לקחת לעצמם או לזרוק מה שלא צריכים?‬ ‫מה ההלכה ומהי ההנהגה שצריכים לנהוג בזה?‬ ‫תשובה‪ :‬מבואר בגמ' בב"מ (כ"א‪ ):‬המרים מציאה לפני שנתייאשו הבעלים ואח"כ נתייאשו‬ ‫תשובה‪ :‬דבר זה שאלתי את הרה"ג ר' יעקב תופיק אביעזרי שליט"א והנני כותב את‬ ‫הבעלים‪ ,‬מחוייב עדיין להחזיר‪ .‬אך השאלה היא האם גם יורשיו של המוצא מחוייבים בכך‪.‬‬ ‫דעתו של הרב שליט"א‪.‬‬ ‫ובכן נראה שעניין זה תלוי במחלוקת הראשונים מאיזה טעם לא מועיל ייאוש כשהגיע ליד‬ ‫בראשית דבריו חזר הרב על דבריו שאמר כבר לפני ארבעים שנה – 'כי אין ברכה בכסף‬ ‫המוצא לפני ייאוש‪.‬‬ ‫ירושה שיש עליו קפידות'‪.‬‬ ‫לפי התוס' (ב"ק ס"ו‪ ).‬הייאוש חל אלא שכיון שהמוצא נתחייב כבר במצוות השבה שוב לא‬ ‫ולעצם העניין אם האב לא אמר בלשון ציווי מבחינה הלכתית אין ממש בדבריו‪ ,‬ואם אמר‬ ‫פוקע החיוב לעולם‪ ,‬לפי"ז י"ל שדווקא המוצא עצמו נתחייב אפי' לאחר ייאוש אבל יורשיו‬ ‫בלשון ציווי להלכה אין בזה ממש‪ ,‬אלא א"כ השליש את ממונו‪ ,‬עד כאן בצד ההלכתי‪.‬‬ ‫שלא נתחייבו בהשבה והגיע החפץ לידם לאחר ייאוש‪ ,‬יכולים לזכות בחפצים‪.‬‬ ‫ואילו הרמב"ן (במלחמות‪ ,‬ב"מ י"ד‪ :‬בדפי הרי"ף) ביאר הטעם שמחוייב להחזיר גם לאחר‬ ‫אמנם ההנהגה שראוי לנהוג בכסף ירושה הוא לישב יחד האחים והאחיות ושכולם יהיו‬ ‫ייאוש‪ ,‬משום שהייאוש לא חל‪ ,‬דכיון שהמוצא נחשב לשומר‪ ,‬יד שומר כיד בעלים וכאילו‬ ‫מרוצים‪ ,‬ולכל הפחות יש לנהוג כפי שכ' הרמ"א (חו"מ סי' רפ"א ס"ז) שיהיה חצי זכר‪,‬‬ ‫החפץ נמצא ברשות הבעלים‪ ,‬ואין ייאוש חל ברשות הבעלים‪ .‬לפי טעם זה ה"ה כשמת‬ ‫(והיינו שהנקבה מקבלת חצי ממה שמקבל הזכר)‪.‬‬ ‫המוצא והחפץ עבר לרשות היורשים‪ ,‬אין יכולים לזכות בו שהרי הייאוש לא תפס‪ ,‬וכאילו‬ ‫בביאור דברי הרב שליט"א‪ ,‬נראה לומר – כי אדם שלא אמר בלשון ציווי כ' בספר מטה‬ ‫אין ייאוש‪.‬‬ ‫שמעון (סי' רנ"ב) דלא אמרינן מצוה לקיים דברי המת אלא רק במה שאמר בפירוש‪,‬‬ ‫וכ"כ נ"מ זו בין הרמב"ן לתוס' בשיעורי ר' שמואל (ב"מ סימן ה')‪ ,‬וכן האמרי משה (סימן ל"ז‬ ‫דהיינו דווקא דברים מפורשים‪ ,‬אבל מה שמובן מדבריו או רק דיבר בעניין ולא ציוה אין‬ ‫ס"ק ז')‪ ,‬ועוד‪ .‬עיין זכור לאברהם סימן רס"ב (סוף תשובה כ"ו)‪.‬‬ ‫בזה מצווה לקיים דברי המת‪ ,‬וכ"כ הריב"ש (סי' כ"ז)‪ ,‬והמכתם לדוד (חו"מ סי' י"ד)‪.‬‬ ‫אולם דעת הנתה"מ (סימן ר"ס ס"ק י"ג) שגם לפי הרמב"ן שלא חל ייאוש ברשות הבעלים‬ ‫אמנם גם אם אמר בלשון ציווי יש צורך שישליש ממונו‪ ,‬ומצינו בדבר זה שנחלקו‬ ‫מ"מ כשיוצא מרשות הבעלים חל הייאוש מיד‪ .‬וכ"כ הדברי חיים (אבידה סימן א')‪ ,‬וע"ע‬ ‫הראשונים‪ ,‬שיטת ר"ת המובא בתוס' (כתובות ע'‪ .‬ד"ה הא קיי"ל) שמצוה לקיים דברי‬ ‫משנת המשפט (מהג"ר ישעיה שווארץ שליט"א עמ' קפ"א) מה שפילפל בזה‪ ,‬ובזכור‬ ‫המת רק בממון שנתנו ליד שליש‪ ,‬וכ"כ הרא"ש (כתובות פ"ו סי' כ"ב)‪ ,‬וכ"כ התוס' רא"ש‬ ‫לאברהם (ס"ס ער"ה)‪ .‬לפי שיטה זו בנידון השאלה גם להרמב"ן כיון שהבנים לא קבלו‬ ‫(כתובות ס"ט‪ :‬ד"ה והלכתא)‪ ,‬וכך נקטו רוב הראשונים‪ ,‬וכן פסק בשו"ע (חו"מ סי' רנ"ב‬ ‫שמירה‪ ,‬ברגע שנפטר אביהם חל הייאוש ומותר לבנים להשתמש בחפצים שהניח אביהם‪.‬‬ ‫ס"ב) דבעי הושלש‪ ,‬וגם הרמ"א הסכים לזה‪.‬‬ ‫נמצא דיש כאן ס"ס לקולה‪ ,‬שמא הלכה כהתוס'‪ ,‬ואפי' אם תאמר שהלכה כהרמב"ן‪ ,‬שמא‬ ‫ויש שחלקו דלא בעינן שהממון יהיה ביד שליש‪ ,‬ובכל אופן אמרינן מצוה לקיים דברי‬ ‫כהנתה"מ שגם הרמב"ן יודה כאן שחל הייאוש‪.‬‬ ‫המת‪ ,‬כ"כ הרמב"ן (גיטין י"ג‪ .‬ד"ה ועוד)‪ ,‬ויש עוד להאריך בהבנת סברא זו‪.‬‬ ‫והנה באופן שיש בארגז חפצים שיתכן שאביהם מצא אותם בחודשים האחרונים לחייו‬ ‫אולם מצד ההנהגה בפרט כאשר מדובר בבני תורה‪ ,‬צריך לדעת שלא יתבלבלו ולא‬ ‫ועדיין לא נתייאשו הבעלים‪ ,‬נראה גם להקל בזה שיש ללכת אחר הרוב‪ ,‬וכל חפץ וחפץ יש‬ ‫יחשבו שיש ברכה בכסף שבא מירושה ויש בו מועקות‪ ,‬וידוע שכבר גדולי עולם בדורות‬ ‫ספק אם נמצאו במשך שנים רבות או בחודשים האחרונים‪ ,‬ויש ללכת אחר הרוב ולהתיר כל‬ ‫האחרונים שינו מירושת התורה כדי לתת לבנות‪ ,‬וכמו שכתב הרמ"א שנהגו בחצי זכר‪.‬‬ ‫החפצים כולם‪.‬‬ ‫העולה להלכה‪ :‬החפצים שייכים ליורשים ויכולים לעשות בהם כרצונם‪.‬‬ ‫וכתב בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ו חו"מ סי' כ"ב) שכבר נהגו שיהיה לבת זכויות לקבל חלק‬ ‫גדול כזכר‪ ,‬ועיין בשו"ת מהרי"א הלוי (ח"ב סימן פ"ו) שכתב שוודאי שיש בזה כיבוד אב‬ ‫לאחר מיתה בזה שעושים את רצונו‪ ,‬ואף אם לא אמר בלשון ציווי ממש אלא ידוע שכך‬ ‫רצונו‪.‬‬ ‫וכ"כ בשו"ת מהרש"ם (ח"ב סימן רכ"ד) כשדן בדין מצווה לקיים דברי המת כשלא נאמר‬ ‫בלשון ציווי‪ ,‬כ"ז דווקא שאין יכולת לכופו לקיים דברי המת‪ ,‬אבל מצוה ודאי יש‪ .‬עוד כתב‬ ‫שם המהרש"ם (אות י"א) לחייב את היורשים לצאת ידי שמים‪ ,‬שהרי יש בזה מצווה‪.‬‬ ‫ולצערינו אנשים נלחמים על הטפל ועוזבים את העיקר וחושבים שהעיקר זה הממון‪,‬‬ ‫ובוודאי שההנהגה הראויה בפרט שמדובר בבני תורה להראות שהעיקר זה השלום‪,‬‬ ‫והיורשים הנוהגים כך ודאי שיגרם עי"ז נחת רוח לאביהם‪ ,‬שזהו בכלל מכבדו לאחר מותו‪.‬‬ ‫העולה למעשה‪ :‬אם האב לא אמר בלשון ציווי או שאמר בלשון ציווי והכסף אינו מופקד‬ ‫בידי שליש‪ ,‬אין האחים צריכים לחלוק עם הבנות בשווה‪.‬‬ ‫אבל אם אמר האב בלשון ציווי וגם הופקד הכסף בידי שליש לשם כך‪ ,‬צריכים לחלוק עם‬ ‫הבנות בשווה‪.‬‬ ‫ומ"מ ראוי שיחלקו את הירושה באופן שכל האחים והאחיות יהיו מרוצים מהחלוקה‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬מדינא חובת הבדיקה במזוזה הוא פעמיים בשבע שנים (יו"ד סי' רצ"א סעי' א')‪ ,‬ואם‬ ‫שאלה‪ :‬האם מותר לבעל תוקע להתאמן על התקיעות בביהכ"נ?‬ ‫יש לו הרבה מזוזות ובדק שלוש מהן ונמצאו כשרות‪ ,‬אפ"ה צריך לבדוק כולן שאין כל‬ ‫תשובה‪ :‬מותר לעשות כן‪ ,‬ואין בכך ביזוי לביהכ"נ‪ ,‬ודלא כמי שהחמיר בכך‪( .‬עיין חזו"ע ימים‬ ‫המקומות שווים (ברכ"י)‪ .‬ויש מנהג לבדוק בחודש אלול שהוא זמן פשפוש מעשים‪ ,‬על כן‬ ‫נוראים עמ' כ"ד)‪.‬‬ ‫יקבע לעצמו לבדוק כל ג"ש באלול‪( ,‬אול"צ ח"ד עמ' כ"א)‪.‬‬ ‫שאלה‪ :‬מה שכתב ברמ"א (או"ח סי' תקפ"א) דצריך להקפיד שיהיה החזן בימים נוראים אדם‬ ‫לעניין תפילין שמניחן תדיר א"צ בדיקה‪ ,‬ורק אם מניחן לפרקים צריך לבודקן פעמיים בשבע‬ ‫נשוי‪ ,‬מה דינו של אדם אלמן?‬ ‫שנים (שו"ע או"ח סי' ל"ט סעי' י')‪ .‬ומ"מ נכון לבודקן מפני שמתקלקלין מפני הזיעה (משנ"ב‬ ‫תשובה‪ :‬בברכי יוסף שם (ס"ק י"א) כתב בשם הכנה"ג שראה שהיו בביהכנ"ס כאלו חזנים‪ ,‬והיו‬ ‫ס"ק כ"ו)‪ .‬ומנהג חסידים ואנשי מעשה לבדוק גם את התפילין וגם את המזוזות כל שנה בחודש‬ ‫שם גדולי הדור ואין פוצה פה ומצפצף‪.‬‬ ‫אלול (מטה אפרים סי' תקפ"א סעי' י'‪ ,‬חזו"ע עמ' כ"ו)‪ .‬וי"א דבזמנינו שבתי התפילין נעשים‬ ‫שאלה‪ :‬חזן קבוע בבית הכנסת שהוא אבל בתוך שבעה‪ ,‬האם מותר לו ללכת לביהכנ"ס‬ ‫בהידור‪ ,‬אדרבה אין לבודקן כל שנה‪ ,‬כי ע"פ רוב הבעיות מתחילות אחרי שפותחים וסוגרים‪,‬‬ ‫לסליחות?‬ ‫(הליכות שלמה פ"ד סעי' ל"ו)‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬לדעת השו"ע (יו"ד סי' שצ"ג סעי' ג') אבל אינו יוצא לביהכנ"ס ביום חול רק ביום שיש‬ ‫שאלה‪ :‬האם יש לחוש שלא להניח את היד על השולחן בשעת אמירת הוידוי בסליחות‬ ‫בו קריאת התורה‪ ,‬ובאותו היום יכול להקדים לסליחות‪ ,‬ואילו בשאר ימים יתפלל ביחידות‪ ,‬כ"כ‬ ‫בכריעה?‬ ‫המשנ"ב (סי' תרצ"ו ס"ק ט"ז) וכה"ח (שם אות כ"ד‪ ,‬ל"א)‪ .‬אבל בחזו"ע (אבלות ב' עמ' שי"ג) הביא‬ ‫תשובה‪ :‬וידוי בין בסליחות ובין ביום הכיפורים צריך להיאמר בעמידה דוקא [שו"ע או"ח סי'‬ ‫חכמת אדם שמתיר לאבל לצאת לביהכנ"ס להתפלל במנין‪ ,‬והוסיף ה"ה לאמירת סליחות‪ .‬וכאן‬ ‫תר"ז סעי' ג']‪ .‬ואם סומך ידיו על השולחן או על הסטנדר באופן שאם יטלו יפול האדם הרי זה‬ ‫שהוא חזן שרבים צריכים לו ודאי שיש להקל‪.‬‬ ‫נחשב כישיבה‪ ,‬וצ"ע אם יחזור ויתודה‪ .‬אבל אם נסמך קלות על השולחן שאם ינטל לא יפול‬ ‫שאלה‪ :‬האם צריכים לבדוק את התפילין ואת המזוזות כל שנה או פעמיים בשבע שנים בחודש‬ ‫הרי זה כעמידה ומותר לכתחילה‪( ,‬משנ"ב שם ס"ק י')‪.‬‬ ‫אלול?‬ ‫לשאלות ובירורים ניתן לפנות‬ ‫ללשכה לממונות – 'זכור לאברהם'‬ ‫בשבוע שעבר הבאנו מעשה במי שמכר יחידת דיור שלו בטאבו משותף לשני קונים‪ ,‬והעלנו משני הצדדים אינם שלו וחייב להשיבם לשניהם‪ ,‬וגם לפ"ז אין אחד שקודם לחברו‪ ,‬ויש‬ ‫לדון במכירת דירה אשר אינה רשומה בטאבו אם מעכב את קניית הדירה‪ ,‬והסקנו כדעת לדון ע"פ דין עני המהפך בחררה‪ ,‬ומאחר שלשני הרי הוא מיקח בזול שנחלקו הפוסקים‬ ‫החזו"א שאין מעקב את הקניה‪ ,‬כעת נדון אם מעכב הקניה מחמת שלא סמכה דעתו של האם יש דין עני המהפך בחררה במציאה‪ ,‬ודעת הרמב"ן שבמקח בזול הרי הוא כמציאה‪,‬‬ ‫וראה בשו"ע (חו"מ סימן רל"ז) ובאחרונים שם‪ ,‬דדעת השו"ע לא מוסכמת היאך פסק האם‬ ‫קונה‪.‬‬ ‫ברם באופן שלא נרשם בשום מקום שום אזכור למכירה‪ ,‬לא הערת אזהרה ולא שום בטוחה במציאה אין דין של עני המהפך בחררה או לא‪.‬‬ ‫אחרת‪ ,‬יש לדון כי במקרה זה אין סמיכות דעת לקונה‪ ,‬שהרי דומה למקום שכותבים את וכן יש לדון בלשון שכתבו בהסכם המכירה‪ ,‬האם כתבו שמעוניינים למכור‪ ,‬או כתבו‬ ‫השטר דאפילו שילם כסף לא קנה אם לא כתבו את השטר‪ ,‬אף בנד"ד שאין שום רישום מתחייבים למכור‪ ,‬או כתבו שמוכר את היחידה‪ ,‬ראה כל זה במאמר שנכתב בספר זכור‬ ‫ואזכור למכירה‪ ,‬וכן אין שום בטוחה כגון רישום ברשם המשכונות או בטוחה אחרת‪ ,‬הרי זה לאברהם (חלק י' עמוד תשע"ו)‪.‬‬ ‫עוד ע"ש שיש תקנת שוק במדינת ישראל האומרת שאם אדם מכר נכס לחברו ולאחר מכן‬ ‫דומה למקום שנהגו לכתוב את השטר ולא כתבו שאינו קונה עד שיכתוב את השטר‪.‬‬ ‫אלא עדיין אין הדבר ברור‪ ,‬משום שיכול להיות שהמציאות השתנתה‪ ,‬בכך ששוק הדירות מכרו לאחר‪ ,‬יש פעמים שהנכס שייך לראשון ולא לשני ויש פעמים שהנכס שייך לשני ולא‬ ‫הנרכשות בטאבו משותף פורח‪ ,‬ויש הרבה בני אדם שלא רוצים לרשום את הדירה בשום לראשון‪ .‬מ"מ כל הנידון הוא במכירה רגילה ומדווחת‪ ,‬אבל במכירה אשר איננה מדווחת‬ ‫מקום מטעמים מובנים‪ ,‬ומשכך האם נאמר שיש גמירות דעת לקניין גם ללא שום רישום או כבנד"ד וודאי נראה שאין שום צד לחוש לדיני המדינה‪.‬‬ ‫בטוחה‪ ,‬או שמא נאמר שגם אם יש גמירות דעת לקנות ללא רישום‪ ,‬אבל ללא שום בטוחה עכ"פ יש ללמוד ממקרה זה כי למרות שאינו מצוי ב"ה‪ ,‬ורוב העולם אנשים ישרים ומוכרים‬ ‫כדת וכהלכה‪ ,‬מ"מ אין לרכוש שום נכס אם אין לו ליווי מקצועי ובדיקת העסקה‪ ,‬וכמובן‬ ‫או הערת אזהרה‪ ,‬אין אלו אלא מן המתמיהים‪ ,‬וכנראה אין לדעתם שום אחיזה ומנהג‪.‬‬ ‫מכיוון שכך אם נאמר שאין אחד מהם קנה את היחידה ע"פ דין תורה‪ ,‬הרי שהמעות שקיבל ללא בטחונות המקובלים‪.‬‬ ‫הרה"ג שמעון מנשה שליט"א‬ ‫ואף אם הוא גס בה‪ ,‬וכמבואר בברכ"י (אה"ע ס' כ"ב סק"ז‪ ,‬וסק"ט)‪ .‬ואפי' אם אין דרך אנשים‬ ‫שאלה‪ :‬אברך שהולך לישון בצהריים בבית דודתו‪ ,‬אלא שהיא ממש מבוגרת‪ ,‬כך שאין לו קשר‬ ‫להיכנס‪ ,‬דבר זה מועיל לדעת מרן החיד"א והחזו"א‪ ,‬כמבואר במשנת היחוד (אלמשעלי‪ ,‬בעמ'‬ ‫והכירות איתה כמעט בכלל‪ ,‬ובדרך כלל בעלה בבית‪ ,‬אך יש פעמים שאינו נמצא בבית‪ ,‬אך כן‬ ‫‪ 12‬ו‪ ,) 51-‬ואף להחכמת אדם שחולק‪ ,‬נראה דבנ"ד שייך לומר שמא בעלה או בניה יבואו‪ .‬ודו"ק‪.‬‬ ‫נמצא בעיר‪ ,‬מה הדין לגבי יחוד?‬ ‫ואף אם הוא בתוך בנין נחשב כפתוח לרה"ר‪ ,‬מכיון שמצוי שעולים ויורדים בו‪ ,‬כמ"ש בספר שער‬ ‫תשובה‪ :‬בשו"ע אה"ע (סימן כ"ב ס"ח) מבואר (מלשון הרמב"ם) שאם היה זה גס בה‪ ,‬כגון שגדלה‬ ‫היחוד (עמ' ‪ ,)36‬ואוצרות היחוד (עמ' רנ"ח)‪ ,‬ומשנת היחוד (פנירי עמ' קע"א)‪[ ,‬אא"כ בזמנים‬ ‫עמו או שהיא קרובתו‪ ,‬או אם קינא לה בעלה עם זה‪ ,‬לא יתייחד עמה אף על פי שבעלה בעיר‪.‬‬ ‫מיוחדים]‪.‬‬ ‫ומבואר זה עפ"י הגמ' קידושין (פ"א‪ ).‬במעשה דר' ביבי ורב יוסף ע"ש‪ .‬ולכאו' לפי"ז אסור בנ"ד‪,‬‬ ‫ואף אם הוא בתוך חדרי הבית מועיל כיון שאין החדר הראשי נעול‪ ,‬וכדעת רוה"פ‪ ,‬כמבואר בדבר‬ ‫כיון שהיא קרובתו‪.‬‬ ‫הלכה (ס"ג ס"ט)‪ ,‬ובהליכות בת ישראל (פ"ח הערה ט"ז בשם הגריש"א)‪ ,‬ובמשנת היחוד (פ"ג אות‬ ‫אך נראה דמש"כ הרמב"ם או קרובתו‪ ,‬נראה שהיא סיבה לליבו גס בה‪ ,‬שזה מה שמבואר בגמ'‬ ‫ה')‪ ,‬ובמעין אומר (ח"ח עמ' ר"א)‪ ,‬ונועם ההלכה (עמ' קפ"ד)‪ .‬ודלא כהשבט הלוי (ח"ה ס' ר"ג אות‬ ‫לאסור‪ ,‬וכדמוכח בלשונו להדיא ואם אין ליבו גס בה אף שהיא קרובתו נראה שאין לאסור‪[ ,‬ואינו‬ ‫ז')‪.‬‬ ‫טעם בפנ"ע]‪ .‬וכ"כ בספר גן נעול (עמ' תמ"א) עפ"ד הרב יוסף אומץ (סי' צ"ז)‪ ,‬והשואל ונשאל‬ ‫ואם נועל הדלת של חדרו שנמצא בה‪ ,‬יש לצרף פשט המשנ"ב (ס' רל"ט בשעה"צ אות י"ז)‪,‬‬ ‫(ח"ב ס' י" ט)‪ ,‬שאין כל קרובתו נאסרת‪ ,‬אלא א"כ ליבו גס בה יותר ממכרים אחרים‪ .‬ולפי"ז בנ"ד‬ ‫שמועיל להציל מאיסור יחוד‪ .‬וכפשט לשון הרמ"א (יו"ד סי' קצ"ב ס"ד)‪ .‬וכמו שפסק כן בשו"ת‬ ‫שאין ליבו גס בה יותר ממכרים אחרים‪ ,‬אין לאסור מחמת כן‪ ,‬כיון שבעלה בעיר‪ ,‬והדין כן אפילו‬ ‫קול אליהו (ח"ג אה"ע ס"א)‪ ,‬ובגן נעול (עמ' צח"ר)‪ .‬אומנם החזו"א (יו"ד סימן צ"א ס"ק ה')‪,‬‬ ‫בעיר גדולה‪ ,‬כמבואר בעזר מקודש (אה"ע שם אות ה')‪ ,‬וערוגת הבושם (סקי"ח)‪ .‬כמו שהאריך‬ ‫והטהרת הבית (ח"א פרק ט' הלכה י' ד"ה אם לא‪ ,‬בנד"מ עמ' תקט"ז)‪ ,‬לא ס"ל כן ע"ש‪ .‬אך יש‬ ‫בגן נעול (שם עמ' ת')‪.‬‬ ‫לצרף לנ"ד לסניף‪.‬‬ ‫ובפרט אם לא נועל הדלת‪ ,‬שבכך לרוב הפוסקים אם פתוח לרה"ר אין בכך יחוד‪ ,‬וכמו‬ ‫העולה להלכה‪ :‬לכן הלכה למעשה יש להקל בנ"ד שאינו נקרא יחוד‪.‬‬ ‫שהאריך בגן נעול הנ"ל (בעמ' של"ט והלאה) שכ"ד רוה"פ‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫להנצחת העלון‬ ‫לשכה לממונות 'זכור לאברהם'‬ ‫בית הוראה 'עושה שלום'‬ ‫רחוב אש קודש ‪ 6‬ביתר עילית‬ ‫או לקבלתו במייל‬ ‫‪055-6743601‬‬ ‫‪02-3750741‬‬ ‫‪BeitHoraaOsehShalom@gmail.com‬‬ ‫‪Zachor123456@gmail.com‬‬ ‫ניתן מענה לשאלות בהלכה בין השעות ‪8:00-00:00‬‬