תבנית משנה ברורה · Tavnis Mishne Brura — ניצבים וילך (2026-08-31)

העיר עצמה -במקרה שהעיר עצמה חורגת לצפון והדרום לאותו רוח שבה העיר נמצאת ,היינו ,האם התחום בס"ד
והיא גדולה יותר ממידת התחום של העירוב שהניח ,האם 'מתרחב' מחמת אותה העיר או לא ]א[.
מותר להלך בכולה ,או רק כפי מידת תחומו.
היינו ,כיצד הדין במקרה שהעיר גדולה יותר מ 4004אמות ]שהיא מידת
אם אין עיר בתוך התחום של מקום שביתתו -פשוט שיש לו אלפיים ,ואין
מקום לדון בזה.
תבנית
התחום של העירוב[ -האם מותר להלך בחלק מהעיר שיוצא מהתחום.
תחום העיר -כיצד הדין בנוגע לתחום דאלפיים אמה שיש
לו משני צידי העיר ]היינו ,ממנה והלאה לצפון ודרום[ -
לחזור לעירו -לאחר שהניח העירוב ,האם מותר לחזור
לעיר שבה הוא דר ]ולהסתובב בכולה[ או שמא אינו מותר
להלך בה אלא כמידת ה'תחום' של העירוב שהניח ]א[.
משנה ברורה
יו"ל לפי סדר מבחני 'דרשו'
האם התחום דאלפיים אמה מתרחב בצפונה ובדרומה הניח בעירו -כיצד הדין במי שהניח את העירוב בתוך
]ויוצאות כעין 'רצועות' של אלפיים אמה משתי צדדיה[ העיר שבה הוא עצמו שובת ,האם הדבר מועיל ]ג[. מס' 54אב תשפ''ו סי' תט-תיז
או לא. מקרא] :ציון לשו"ע[ )ציון למ"ב( }ציון לביה"ל{
והסיבה לומר שהתחום יתרחב -שהרי כפי שיבואר בגוף הדברים ,יש דין
של 'הבלעה' ,היינו ,שאם האורך של העיר 'נבלע' בתוך התחום של
האם ניתן לקנות שביתה במקום אחר מהמקום בו אין לסמוך למעשה בשום אופן
העירוב -אזי העירוב 'מתרחב' ]שהעיר כולה נחשבת כד"א ומודדים הוא נמצא בבין השמשות ]א[. ניתן לקבל בפקס 023132641 :קוד עלון 6060
שיעור אלפיים מלבד העיר[. וכן להוריד מקול הלשון :שם הרב 'תבנית משנה ברורה'
ומעתה כשם שבנוגע לאורך של העיר ]ממזרח למערב[ אנו אומרים שאם
ת .הדבר ניתן ע"י הנחת מאכל במקום שבו הוא רוצה
העיר בלועה בו היא מרחיבה את התחום ,כך יש לומר גם בנוגע לרוחב לקנות שביתה .3והפרטים בזה הם כך: בדוא"ל ] g6487103@gmail.comלמשתמשים בהיתר![
של העיר ,שכיון שרחבה של העיר נבלע בתחום של העירוב -אזי העירוב
'מתרחב' ,ויש להוסיף עליו אלפיים אמה כנגד כל אחד מהצדדים של העיר היכן -דווקא אם יניח את העירוב בתוך התחום של עירובי תחומין
]מזרח ומערב[. העיר שבה הוא נמצא בבה"ש ]ד[.
אך אין צריך להניחו תוך אלפיים לבית )ג(.
הקדמה לדין עירובי תחומין
אם הניח את העירוב חוץ לתחום -לא הועיל כלום ]ד[ וקונה אם ישנה עיר תוך התחום באחת מרוחות העיר ,עד
שביתה במקום בו הוא נמצא )לא( ועי' הערה.4 כפי שהתבאר בהקדמה לדיני תחומין ]שלפני סי'
היכן היא מידת התחום לאותה רוח ]א[.
'עיר' -בין עיר אחרת בין העיר שבה הוא חוזר ללון. הועיל לא - העיר תוך העיר -אם הניח את העירוב תוך שצו[ ,כל אדם קונה 'שביתה' במקום בו הוא נמצא
אם אין שום עיר באותו צד -פשוט שמידת התחום היא אלפיים כלום ]ג[. בבין השמשות ,ומעתה ,אותו המקום נחשב כ'מקום
אמה בלבד ]א[. השביתה' ,שמותר לו להלך בכולו ,וכן לצאת ממנו
שיעור -כשיעור ב' סעודות .דין זה יבואר לקמן בסי'
ת .הדבר תלוי האם היא מובלעת בתחומו או שאינה במרחק אלפיים אמה לכל רוח.
תט סעיף ז'.
מובלעת: ומעתה יש לדון ,כיצד הדין במי שמעוניין לקנות
להלן נביא כמה פרטי דינים בגדר 'הבלעה'. - ז תט לקמן כמב' שליח. ידי על להניח ניתן שליח -
א[ אינה מובלעת -היינו שתחום אלפיים מסתיים ח. שביתה במקום אחר מהמקום בו הוא נמצא בבין
באמצע העיר -אין לו אלא אלפיים. כמב' מצווה. לצורך רק מניחים ה לכתחיל - צורך השמשות ,היינו ,שרוצה שיהיה מותר לו להלך
ומותר לו להלך רק עד אמצע העיר בשיעור אלפיים אמה ותו לא. לקמן תטו ,א. בשיעור אלפיים מהמקום ההוא -האם ניתן לעשות
כוונה -וצריך להניח את העירוב לשם קניית שביתה 5ב[ מובלעת -היינו ששיעור אלפיים מסתיים בגבול זאת ,וכיצד .וזו למעשה הנושא העיקרי בכל סימנים
הנגדי של העיר -יש בזה הבדל בין הכוונים: )ד(. דלהלן ]תח-תטז[ ..
לאורך ]לכיוון מערב[ -כל העיר נחשבת כד' אמות,
מה גודל מקום השביתה שקונה על ידי הנחת עירוב ומודדים 1996אמה מלבד גודלה של העיר ]א[. ולמעשה ,הדבר ניתן באחד משלשה אופנים:
לרוחב ]צפון ודרום[ - ]א[ ]ב[. מאכל -על ידי שיניח מאכל בשיעור שתי סעודות
לתחום בנוגע דאילו דווקא, השביתה
]דאלפיים אמה[ הדבר תלוי האם יש איזו עיר ]בין העיר שחוזר בעיר עצמה -מותר להסתובב בכולה ,אפי' שהוא למקום בנוגע הוא הנדון במקום שבו הוא מעוניין לקנות שביתה ,שעי"ז קונה
גדולה ממידת תחומו )יח(. שם שביתה אפילו אם לא יעמוד שם בבין השמשות.
ללון בה ,בין עיר אחרת[ בתוך התחום ,ויבואר לקמן.
שכיון שהיא מובלעת מבחינת האורך -זה מתיר להלך בכולה, ת .הדבר תלוי באיזה מרחב הניח את העירוב: ברגליו -היינו ,על ידי שילך למקום בו הוא מעוניין
במקום פתוח -מקום שביתתו הוא ד' אמות ]ובנוסף ,אפילו שמבחינת הרוחב היא חורגת ואינה מובלעת. לקנות שביתה ,ויעמוד שם במשך כל בין השמשות,
מהעיר והלאה ]לצפונה ולדרומה[ -נחלקו הפוסקים: ]ולאח"מ יכול לחזור לביתו[.
אלפיים אמה לכל רוח[ ]א רמ"א[ )יד-יז(.
לרמ"א -ה'תחום דאלפיים' גם מתרחב ,ויש לו סך הכל 4004אמה כטבלה מרובעת )יז(.
כפי שאמרנו ,כל אדם קונה שביתה במקום שבו הוא נמצא ,אלא
במקום מוקף -אם הוא הוקף לצורך דירה ,או שהוא אלפיים כנגד העיר מצפון ומדרום. שכאן התחדש שיכול ללכת למקום אחר ]מהמקום שבו הוא גר[
ולעמוד שם במשך בין השמשות כדי לקנות שם שביתה ]ולא
פחות מסאתיים )כו( -אזי מקום שביתתו הוא כל וכל זה רק כנגד העיר עצמה ]שיש לו כעין ב' רצועות באורך בביתו[ ,דבזה הדין שונה מעט ממי שנמצא בביתו.1
אלפיים אמה[ ,אך כנגד המרווח שבין מקום שביתתו לעיר או
ההיקף ,אפי' עיר גדולה כאנטוכיא ]ובנוסף יש לו שאחרי העיר -אין התחום דאלפיים מתרחב כלל )כא(. אמירה -ישנה אפשרות נוספת לקניית שביתה ,ע"י
לשי' אבן העוזר ,כל זה רק כשהעיר 'נבלעת' בתחומו גם מבחינת אמירה ,דהיינו ,שאם האדם מזהה מקום מסויים
אלפיים לכל רוח[ ]ב[.
הרוחב ]לצפון ולדרום[ ,שרק בכה"ג מגדילים גם את ה'תחום' 'שביתתי שמעוניין לקנות בו שביתה ,יכול לומר
לכוונים אלו }ויש{. שחרבו ]כגון לדירה משמש אינו שבפועל אפי' - 'לדירה נעשה '
במקום פלוני' ,ובכך הוא קונה שביתה באותו מקום .הבתים ונשאר רק ההיקף )כו([.
אולם ,אם לא נעשה לשם דירה ,והוא יותר מסאתיים -מקום לאחרונים -אין ה'תחום אלפיים' מתרחב מבחינת
אולם אפשרות זו אינה מועילה תמיד ,דלא התירו לנהוג כן אלא
הרוחב כלל )כ(. שביתתו הוא רק ד' אמות ,כדין המניח במקום פתוח.. למי שבא בדרך .וכפי שיבואר במקומו.
והמיקל בשעת הדחק יש לו על מה לסמור }ויש{.
ביאור כמה מושגים בנוגע לנדון ד'גודל התחום' .6נדון זה סימן תח
עוסק במקרה שישנה עיר בתוך אלפיים של העירוב
פרטי דין בגדר 'הבלעה': שהניח ,והנדון הוא האם התחום 'מתרחב' מחמת אותה קניית שביתה ע"י עירוב
על הגבול -י"א ,ש'הבלעה' היא רק כשהתחום עובר עיר או לא.
מעט את הגבול של העיר ,אך אם הוא מסתיים על ולצורך העניין ]לדוגמא בעלמא[ ,העמיד השו"ע את כפי שהתבאר בהקדמה ל'עירובי תחומין' ,ישנם שלשה
הנדון במקרה שהניח את עירובו במקום פתוח ]כך, דרכים שעל ידיהם ניתן לקנות שביתה במקום אחר -
הגבול ממש -לא מקילינן להחשיבה כד' אמות. שמידת תחומו היא 4004אמה מרובעים ,כטבלה[ ,ובצד מאכל ,רגליו ,אמירה .והסימן הזה ]וכן חלקו הראשון של
ובשעת הצורך יש להקל אף כששיעור אלפיים המערבי לעירובו ישנה עיר ,שעליה אנו דנים האם התחום סימן תט[ עוסק ביסודות הכלליים של קניית שביתה על
מתרחב מחמתה ,כמצויר בהערה.7 ידי הנחת מאכל ]'עירובי תחומין'[.
מסתיים בשווה עם גבול העיר )ט(. ובזה מתעוררים שתי נדונים: ונפרט בקצרה את הנדונים:
עִ יבּוּר שבחוץ -ההיתר ב'מובלעת' הוא אפי' שהבתים אורך -היינו ,עד היכן מגיע התחום של העירוב שהניח נפרט כאן את הנדונים היותר מורכבים ,מלבד זה ישנם כמה נדונים
הסמוכים לעיר ]'עיבור'[ אינם נבלעים בתחום של בקו האורך לכיוון העיר ]עד העיר ,ומהעיר והלאה לאותו שהובאו בדרך אגב ,ומקומם הוא בסימנים דלקמן.
כיוון[. עד היכן -עד היכן ניתן להרחיק מהעיר ]וכן מביתו[
העירוב שהניח ]א רמ"א[ )יג(. היינו -עד היכן התחום מגיע לכיוון מערב של העיר. ולהניח את העירוב ]א[ ]ד[.
עִ יבּוּר שבפנים -ומאידך ,אם התחום של העירוב רוחב -היינו ,עד היכן מגיע התחום לכיוון ימינה ושמאלה גודל השביתה -מה גודל 'מקום השביתה' שקונה ע"י
של העיר ]צפון ודרום[. הנחת העירוב ]א[ ]ב[.
שהניח מבליע גם את ה'עיבור' -אזי גם העיבור גופא ובנדון הזה גופא ]'הרוחב'[ ישנם שתי נדונים: גודל התחום -במקרה שישנה עיר אחרת 2בסמוך למקום
מרחיב את התחום ]וגם הוא נחשב כד' אמות בלבד[ שביתתו ,מה גודל ה'תחום' שקונה ע"י הנחת העירוב
)יג(.
לעיר שאינו גר בה ,והנדון הוא -האם אותה העיר מגדילה את שיעור הוא נמצא למקום שבו מעונין לקנות שביתה .וכן ,שיניח את העירוב מחוץ 1ישנם כמה הבדלים בין קנין שביתה במקומו הקבוע ,למי שהולך לקנות
תחומו .ואילו הנדון של 'לחזור לעירו' מתייחס רק לעיר שהוא גר בה, לעיר שבה הוא נמצא ]תח ד[.
והנדון הוא האם מותר לחזור אליה אחרי שהניח את העירוב. שביתה במקום אחר -עי' מ"ב לקמן סי' תט )כט( .וכן בסימן תטו )א(.
4אולם ,כפי המבואר לקמן ,אין צריך להניחו ממש תוך התחום ,שאם
אלא ,שאנו נבאר את המושגים בנוגע לנדון ד'גודל התחום' ,וממנו יקיש 2הנדון הוא בנוגע עיר אחרת בדווקא ,היינו ,עיר אחרת מלבד העיר שבו
הלומד גם לנדון ד'לחזור לעירו'. הניחו תוך ד' אמות לתחום -גם קונה שביתה ]תט ,ה[.
הוא גר ]שמוכרח שהיה תהיה בתוך אלפיים לעירוב שהניח ,שהרי מותר
רוחב ]לצפון[ צפון
5וזה בשונה מדין עירובי חצרות ,שהעירוב חל אפי' שלא הניחוהו להניח את העירוב דווקא בתוך תחום העיר שבה הוא גר[ ,דאילו חזרה
לשם עירוב חצרות ]שסו ,יא[. לעיר שבה הוא גר -הוא הנדון דלהלן.
מערב עיר
אורך ]למערב[
מזרח עירוב
6כל האמור להלן שייך גם בנוגע לנדון ד'לחזור לעירו' .שהרי שתי 3לתשומת לב :כפי המבואר לקמן }תט ס"ב ד"ה במקום{ ,אין ענין
הנדונים הללו עוסקים בדין עיר שנמצאת בתוך אלפיים של העירוב להניח את ה'עירובי תחומין' במקום שבו מעוניין לקנות שביתה ,דאפשר
7 שהניח ,וההבדל בין הנדונים הוא ,שהנדון ד'גודל התחום' -מתייחס גם להניח גם במקום אחר ,ובלבד שלא תהיה מניעה מלהביאו מהמקום בו
רוחב ]לדרום [ דרום
1
מי שהניח עירוב ,עד כמה מותר לו להלך בעיר שבה כהן -אסור .אא"כ הוא קבר יחידי ,שמותר באופנים חולה ,רעבתן -מי שרגיל לאכול פחות או לחלופין
שמותר לישראל ]על יד הקבר ,או שעשוי מקרקע יותר מאדם בינוני -הולכים תמיד לקולא )לא(. הוא גר ]א[.
ולכן :חולה -כפי מזונו ,אפילו פחות משש ביצים )ל( .רעבתן - העולם[ }מפני{. ת .נחלקו בזה השו"ע והרמ"א:
כפי אדם בינוני ]אפי' שרגיל ביותר מכך[ ]ז[.
בני בית -צריך שיעור ב' סעודות לכל אחד מבני הבית לשו"ע ]כביאור המ"א[ -יש בזה הבדל בין השלבים בית הפרס -מותר אפילו לכהן.
' מקום השביתה' -האם צריך להניח את העירוב ]ולא יוצאים בעירובו[ )לו(. }רחוק{ )ז(:
מלבד קטן הצריך לאימו ,שיוצא בעירוב אימו )לו(. חזרה -לאחר שהניח עירובו ורוצה לחזור לעירו -
במקום שבו רוצה לקנות שביתה ,או אפילו במקום
מותר לחזור עד ביתו ,אפי' שביתו רחוק יותר
' אמירה' -כשמניח עירובי תחומין צריך לומר 'בזה אחר ]ב-ד[ }במקום{.
מאלפיים.8
אך אסור לו להתרחק מביתו לצד הנגדי ]יותר מאלפיים[ אפילו ת .א"צ להניחו במקום שבו קונה שביתה }במקום{ ,העירוב אהיה מותר לילך למחר אלפיים אמה' ]ז[.
אך צריך שלא איסור להביאו לשם .שאם יש איסור -ובדיעבד: אמה אחת )ז(.
ואם לא אמר -לא חל העירוב ,אפי' שכיון לזה בליבו )לז(. האיסור: בדרגת תלוי הדבר וכן ,אפילו אם נמלך משביתתו -לא מהני להתרחק יותר )ז(.
אמר 'זה יהיה לעירוב' -קנה )לז(.
יציאה -בשעה שרוצה 'להשתמש' בעירוב ,ולהלך באיסור דאורייתא -פסול.
כפי ה'תחום' של העירוב ]כגון למחרת[ -אין לו להלך באיסור דרבנן -כשר .אא"כ יש חשש גדול שיכשל' ,נשבע' -מי שהדיר עצמו מכיכר -יכול לערב בו,
שהרי מצוות לאו ליהנות ניתנו )לח(. שאסור אף בכה"ג. בעירו אלא עד שיעור אלפיים מהעירוב.
כן הוא הדין בין כלפי האורך ]לכיוון מערב[ ובין כלפי הרוחב
נפרט כמה אופנים של איסור ,והדין למעשה לפי ' חזרה' -לאחר שהניח העירוב יכול לחזור לביתו ]לכיוון צפון ודרום[ )יח(.
לרמ"א -בכל אופן מותר להלך בעיר שדר בה כולה,
]ז[. המתבאר ]ב-ד[: שכולה נחשבת כד' אמות לענין זה ]א[.
הוצאה -מרה"ר לרה"י ]דאורייתא[ -פסול .מרה"ר
' שליחות' -ניתן להניח עירובי תחומין על ידי או רה"י לכרמלית ]דרבנן[ -כשר.
אך אסור לצאת מגבולות העיר כלל ,לא לכיוון האורך ]מערב[
)יא( ,ולא לכיוון הרוחב ]צפון ודרום[ )יח(.
תרי דרבנן -הניחו ע"ג אילן שהוא כרמלית -כשר .שליח .והפרטים בזה הם כך ]ח-י[.
הנוסח -השליח צריך לומר 'בזה העירוב יהא פלוני אם הניח עירובו תוך העיר ששבת בה -לא הועיל
אף שהבאתו כרוכה בשני איסורים )י(.
גם איסור דהוצאה מכרמלית לרה"ר .וגם איסור שימוש בצומח .מות לילך' ,ואם לא אמר -לא חל. כלום ,ומקום שביתתו וכן תחומו הוא ממש כמו אנשי
טלטול -אם העירוב רחוק ממקום השביתה יותר אולם ,אם בעל הבית אמר את הנוסח ]'בזה הפת שמניח שלוחי העיר ]ג[.
לערוב אהיה מותר להלך ממקום פלוני אלפים לכל רוח'[ -מהני וכן הדין אפי' כשהניח בעיבור של העיר.
}ויאמר{. מד"א ברה"ר -פסול )יב(. וכן ,אפילו שהניח תוך ד"א מגבול העיר -שמקום שביתתו
חש"ו ,אינו מודה בעירוב ,בע"ח -האם ניתן לשלוח מפני בזה, התירו לא - מד"א פחות ואף שיכול להביאו פחות ותחומו כמו אנשי העיר ממש )כט(.
שקרוב להכשל באיסור.
אותם לעירוב: קנים -הניחו ע"ג קנים רכים -פסול. סימן תט-תי
שאף שאיסור נטילתו הוא רק מדרבנן ,כיון שקרוב להכשל להניח ממש -אינו עירוב ]וקונה במקום שנמצא בו סימן זה אף הוא עוסק בדין 'קניית שביתה' במקום אחר.
)מד([. בקטימה -אסור. דכפי שהתבאר בהקדמה לעירובי תחומין ,ישנם שלשה
אפשרויות לקנות שביתה במקום אחר -ע"י עירובי
לשיטת הריטב"א ,האיסור הוא גם בקנים קשים אם הם דקים ,וכן הדין אפי' כשרואה אותם מניחים )מב(. תחומין ]הנחת מאכל[ ,ברגליו ובאמירה .ובסימן זה כיצד
דבכה"ג עלול מאוד לקטום אותם ]והם נקטמים בקלות[ והחשש 'חרש' -אפילו שומע ,כל שאינו מדבר ]שהרי צריך לומר נוסח, מבצעים אפשרויות אלו בפועל:
והוא מעכב[ )מג(. גדול יותר ,כנ"ל }שהם{ }ויתחייב{.
מגדל -אם נעלו במפתח ואבד ,או שנפל עליו גל -אם עירובי תחומין -הסעיפים א-י עוסק בדין הנחת עירובי
להוליך -למסור את העירוב לאחר שהוא יניח -ניתן, תחומין ]כהמשך לסימן תט[.
ובלבד שרואה שהגיעו אליו.9 הבאתו כרוכה באיסור דאורייתא -פסול .דרבנן -כשר היכן מניחים ]א-ה[ .עירוב שאבד ]ו[ .שיעור המאכל ]ז[ .סוג המאכל ]ז[.
עירוב ע"י שליח ]ח-י[.
ידיעה -אם לא ראה שהשליח הניח עבורו - 10כשר, ]ד[. ברגליו -בתחילת סעיף ז' מבאר השו"ע כיצד ניתן לקנות
ובתנאי שהבטיחו שיניח ]לאפוקי אם קיבלו ממנו שביתה על ידי 'רגליו'.
' חוץ לתחום' -אין להניח את העירוב חוץ לתחום. סעיף זה עובר לסירוגין בין הנדונים ,דבתחילה מבואר דין המערב ברגליו,
בשתיקה ,שאין לסמוך על חזקה )מט([. ולאח"מ דיני עירוב ע"י מאכל ,ובסוף חוזר השו"ע ללמד דין עירוב
אולם ,אם נתגלגל ]או שהניחו לכתחילה )כ([ תוך ד' ברגליו.
רבים -רבים יכולים לשלוח אחד שיניח עבורם עירוב
אמות מהתחום -כשר. אמירה -סוף הסימן עוסק בדין קניית שביתה על ידי
]ט[. וכן הדין כשהניחו באמצע העיר ,ונתגלגל אל חוץ לתחום תוך אמירה בעלמא ]יא-יג[.
היכן -אם השולח לא פירש היכן מעוניין להניח ד"א -דכשר )יט( .ויש מחמירים ,וצ"ע }בסוף{. וכיון שדיני קנין שביתה על ידי אמירה נמשכים גם לסימן הבא ,מן הראוי
לסכם את שתי הסימנים כאחד.
עירוב ,והשליח הניח היכן שרצה -ה"ז עירוב .ובתנאי
שלא היה ידוע לשליח שהמשלח מעוניין להניח ' נתקלקל' -אם נתקלקל העירוב ,כיצד הדין: המשך דיני עירוב תחומין
'נתקלקל' -נאבד .נשרף .נתגלגל חוץ לתחום .תרומה שנטמאת.
במקום פלוני ]ט[. מבעוד יום -פסול. בנוגע לעירובי תחומין הועלו בדברי השו"ע כמה
קנה עירוב -אפי' שלא נודע למשלח היכן הניח עד אחר החשיכה נידונים:
)נב(. משחשכה -כשר. היכן -היכן צריך להניח את העירוב ]א-ה[.
ידוע לשליח -אם השליח ידע היכן המשלח מעוניין להניח -לא ספק -אם יש לו חזקת כשרות -כשר. במקום האסור בהנאה ]בית הקברות[ ]א[ .במקום אחר מהמקום שמעוניין
לאפוקי כשהניח תרומה ספק טמאה .בשר ספק נבילה ,דליכא קנה ,אפילו שלאח"מ המשלח התרצה לכך )נב(. לקנות שביתה ]ב-ד[ .חוץ לתחום ]ה[.
שינוי -אם השליח שינה פרט מהשליחות -לא קנה חזקת כשרות -ופסול )כה(. נתקלקל -כיצד הדין במקרה שהעירוב נתקלקל ]נאבד,
נשרף וכו'[ ]ו[.
עירוב .אפי' שאין לזה משמעות מעשית )נד(. מתי -אימתי צריך להניח את העירוב.
'שינה' -כגון שהניח מאכל אחר ממה שביקש .במקום אחר וכו'. ' מתי' -לכתחילה צריך להניח את העירוב מבעוד שיעור -מה השיעור הדרוש בעירובי תחומין ]ז[.
בין אם עירב משל המשלח או משל עצמו ]השליח[ )נג(. יום דווקא ]לפני בין השמשות[ ]ז[. סוג -איזה סוג מאכל ]ז[.
ועי' בזה לקמן סימן תטז ,ב-ג. אמירה -האם צריך לומר נוסח בהנחתו ,ומה הנוסח ]ז[.
כיצד הדין בנוגע לדינים דאורייתא ,האם סומכים שליח -האם ניתן לערב ע"י שליח ]ו-ח[.
' סוג' -ניתן לעשות עירובי תחומין מכל מאכל ,כפי חזקה ד'שליח עושה שליחותו' )נ(. ' איסור הנאה' -האם ניתן להניח את העירוב בבית
בדינים דרבנן -סומכים על החזקה ,כנ"ל בדין עירובי תחומין. דין שיתופי מבואות ]ז[.
ת .הדבר תלוי במה יש לנו ספק: מלבד מים ומלח ]אא"כ מעורבים זה בזה[. הקברות ]א[.
בעיקר השליחות ]האם ביצע את השליחות[ -נחלקו ת .יש להבחין בזה בין בית הקברות ממש ,לבין בית
' שיעור' -מה השיעור הדרוש לעירובי תחומין ]ז[. הפרס:
הפוסקים.
י"א -שלא סומכים כלל .וי"א -שאם יש מכשול למשלח -סומכים
שמערבים ת .השיעור הוא מזון שתי סעודות לכל אחד בית הקברות ממש -
על החזקה. עבורו )לו( .והדינים בזה כך: ישראל -מותר ,אא"כ מניחו ע"ג הקבר ממש ,והקבר
השיעור למעשה -משתנה לפי סוג המאכל ]אוכל בפרטי השליחות ]שביצע אותה ,וספק אם שינה[ - עשוי מבניין.
לכו"ע סומכים. ממש ,לפתן ]טיבול[ ,קינוח[ )לו(. לאפוקי כשמניחו ליד הקבר ,או שמניחו ע"ג קבר העשוי מקרקע
באוכל ממש -שש ביצים .וי"א שמונה ביצים בקליפתן )לב(. עולם -שמותר.
י"א ,שישראל מותר להניח בבית הקברות בכל אופן -ובשעת ולכתחילה נכון לנהוג כהמחמירים )לג(.
בחומץ וטיבול -רביעית )לו( .ולכן עדיף לערב ע"י חומץ, הדחק ניתן לסמוך עליהם להקל }אינו{.
שדרושה כמות קטנה יותר )לו(.
10הנדון הוא בכל שולח אחר להניח ,ולא רק בשולח על ידי חש"ו וכו'. אולם ,במ"ב )י( נראה לכאו' שלא כך ,שההיתר לחזור הוא רק תוך אלפיים. 8לתשומת לב :דין זה שנוי במחלוקת הפוסקים ]שנחלקו בביאור כוונת
ויש לעיין בזה.
כנ"פ. המ"א ,כמבואר בביה"ל ד"ה רחוק[.
9בטור מבואר שצריך לראות כיצד מוסרים את העירוב לאדם הכשר ,אך ובביה"ל שם פסק כהשיטות שמותר לחזור לביתו ללון ,אפילו יותר
בביה"ל מסיק שא"צ בכך ,ואם רואה שהגיעו אליו -סגי }ונתנו{. מאלפיים .וכ"נ במ"ב ס"ק ז.
2
לאלפיים ]שאינו חל ,כנ"ל[ ,האם מאבד את שתי מיוחד -אם אותו מקום גדול ח' אמות ומעלה -צריך דין המערב ברגליו
ה'שביתות' ]ביתו ,שליח[ ,או לכה"פ קונה בביתו.
ולמעשה מבואר בגמ' שאינו מאבד את שביתתו ,אלא לייחד ד' אמות מתוכו שבהם קונה שביתה ]יא[.
שנחלקו הראשונים מה הטעם בדבר: האם ניתן לקנות שביתה במקום מסויים על ידי אך בפחות מח' אמות -מהני אפי' שלא ייחד ,שהרי ממ"נ יש
ביתו -י"א שהטעם הוא כנ"ל ,משום שאינו מעונין מקום שברור שהוא בשטח שביתתו )ע(. עמידה באותו מקום ]'רגליו'[ ]ז[.
להפקיע את שביתת ביתו מחמת עירובו של השליח. 'לייחד' -כגון שמפרש ששביתתו היא ליד העיקר ]גזע האילן[ .או
בד"א הקרובות אליו )סט(. מעוניין שבו במקום ת .ניתן לקנות שביתה ע"י עמידה
לתקוני שדרתיך -וי"א שהוא משום שלא היה כוונתו
לשלוח את השליח עד כמה שהדבר יביא להפסד העירוב. ובדיעבד ,שלא ייחד מקום מסויים: לקנותה ,והפרטים בזה כך:
לשיטה א' -קנה שביתה ,אלא שהתחום שיש לו נפחת ,כפי גודל מתי -צריך לעמוד שם לפני בין השמשות ,במשך כל
וישנם שתי נפ"מ בין הצדדים: של המקום שאמר עליו )סה(.
בדרך -אם אינו נמצא בסמוך לביתו אלא בא בדרך ,ושלח לרמב"ם -לא קנה שביתה במקום שאמר אלא במקום שבו נמצא בין השמשות ,עד שחשכה ודאי )כו(.
את חבירו ,וחבירו הניח חוץ לאלפיים .דלהצד הראשון - ובדיעבד ,אם עמד שם באמצע בין השמשות -לכאו' הדבר תלוי )סו(.
מפסיד ,שהרי אינו בביתו .ולהצד השני -אינו מפסיד, מסירה -אם הוא עצמו אינו מבחין במקום מסויים, במחלוקת דלקמן ]תטו ,ב-ג[ ושם בביה"ל.
דמ"מ איכא 'לתקוני שדרתיך'. אמירה -אין צריך לומר כלום ]ז[.
בעצמו -כשנמצא בסמוך לביתו ,אלא שהניח בעצמו את וחבירו מבחין -חבירו יכול לקנות עבורו ]יב[.
העירוב חוץ לאלפיים .דלהצד הראשון -לא הפסיד את והשולח אומר 'שביתתי עמך' )עב(. כוונה -אם לא נתכוין במפורש לקנות שביתה )כט(:
מקומו ]שהרי הוא בביתו[ .ולצד השני -הפסיד ,דליכא אולם ,אם רק יצא לדרך ]ונתעכב באמצע[ -לא מהני עבור אחרים, ביוצא מביתו -אינו קונה אלא כשכוונתו לכך להדיא.
'לתקוני שדרתיך'. כדלהלן.
בא בדרך -קונה אפילו בלא כוונה.
אם יצא לדרך ונתעכב ,האם מועיל להחשב כ'בא מי שנמצא בשדה ממזרח לביתו ,ושלח את חבירו בביתו -קונה אפי' בלא כוונה כלל.
בדרך' כדי שיוכל לקנות שביתה באמירה ]תי ,א-ג[ .להניח עירוב במערב ,האם העירוב של השליח חל שליחות -א"א לקנות ברגליו על ידי שליח }ואם{.
ת .כיון שיצא לדרך ,אף שנתעכב -יכול לקנות ]א[. רצון -מי שישן בתוך העיר ,ואוכל מחוצה לה ]בתוך
ת .אף שנמצא בתוך תחום ביתו -העירוב של השליח באמירה .והתנאים בזה הם כך: התחום[ -אינו קונה שביתה אלא במקום שבו היה
מכיר -דווקא אם מכיר מקום מסויים שרוצה לקנות חל. מעוניין ,אפילו שלמעשה נמצא בבין השמשות
בו שביתה }ויקנה{. במקום אחר ]ז[ )מ(.
מטרה -אפילו אם יציאתו הייתה רק כדי לקנות מי שהניח ]או שהניחו עבורו[ עירוב חוץ לאלפיים כגון :תלמידים שישנים בבית הרב ואוכלים אצל המארחים
שביתה .ויש חולקים ,דל"מ אלא ביוצא למקום אחר ]שאינו קונה[ ,האם קנה לכה"פ במקום שבו הוא ]בשדה[ .וכן שומרי הגינות )מ(.
נמצא ]א[ }ונשאר{. )ב(. קנין על ידי אמירה
והביה"ל מחמיר ,פרט לעני שאין לו ב' סעודות ,שניתן להקל אפי' ת .הדבר תלוי בכמה גורמים: בדברים דלהלן נביא גם את ההלכות שבסוף סימן תט ,וגם
נמצא בביתו ושלח שליח -קונה במקומו ]א[. ביוצא כדי לקנות שביתה }במה{. את סימן תי .ובהתאם לכך ,כל הציונים הם לסימן תט,
כוונה -דווקא אם נתכוין ביציאתו לצאת ממש ,ולא בא בדרך ושלח שליח -נחלקו האחרונים .ולעת אא"כ נפרט בהדיא לסימן תי.
הצורך יש להקל )ג(. בהערמה )ד(.
)ד(. כשחזר לצאת מ נתחרט שלא דווקא נתחרט - האם ניתן לקנות שביתה במקום מסויים על ידי
נמצא בביתו והניח בעצמו -הדבר תלוי במח' אמירה ]יא-יג[.
הראשונים ,ולמעשה יש להקל }ונשאר{. במקום לקנות שרוצה להדיא אמר שלא אפי' אמירה -
פלוני -מועיל .ויש חולקים דצריך אמירה ולא מהני ת .ישנם אופנים שהקילו חז"ל שקונים שביתה ע"י
סימן תיב כוונתו )ז(. אמירה ,והתנאים בזה הם כך:
מניח שתי עירובים ולשיטת החולקים -אין להקל אלא כשיש לו בית אחר -דבזה למי -קנין שביתה ע"י אמירה הוא רק באחד משתי
ודאי שנתכוין לקנות אפילו בלא אמירה )ז(. אופנים:
מי שהניח שתי עירובים ,להיכן למעשה מותר לו ובהעדר התנאים הללו ]עשיר שבביתו[ -לא קנה באמירתו כלום ,גדר 'יציאה' -בין אם יצא אל השדה .בין אם ירד
מהעליה אל הבית ]ב[. ושביתתו היא בביתו )עד(.
לילך ]א[. בביתו שנמצא מי לאפוקי בדרך. בדרך -רק מי שבא
'שתי עירובים' -כגון ,שחשב שניתן להניח עירוב מסויים לכל מעצמו -אם יצא לדרך וחזר מעצמו האם מועיל
חלק מהיום .או שניתן לעשות שתי עירובים ממש. }החזירו{: ]יג[. ]יא[ אמירה -שאינו קונה ע"י
אם החזירו חבירו -פשוט שמועיל בכל אופן ,והנדון הוא בחזר ת .אינו רשאי להלך אלא בתוך התחום של שני ומהני אפילו שיש לו פת }ודווקא{ }תי ד"ה במה{.
ואם יצא לדרך ונתעכב -יבואר הדין לקמן בפני עצמו.
העירובים שהניח. מעצמו.
עני -עני שאין לו ב' סעודות -קונה שביתה באמירה
ואם אין מקום שנמצא בתחום של שתי העירובים -אסור לו לזוז בהחזיק בדרך -מהני אפי' כשחזר מעצמו.
כשנמצא בביתו -לא מהני אלא בהחזרו חבירו ולא ממקומו. אפילו בביתו ]תי ,א[ .ויש חולקים }תי ד"ה במה{.
וכן הדין אפילו שנמצא בתוך עירו -שאינו רשאי להלך בה אלא והביה"ל מצדד להחמיר ,פרט למי שהחזיק בדרך ונתעכב ,יבואר
לפי תחומי העירובים שהניח )ב(. בחזר מעצמו. לקמן.
סימן תיג אלא באמירה קונה אינו ונתעכב, שיצא אחרים -מי אמירה -הביה"ל דן האם צריך אמירה ,או דמהני ע"י
עבור עצמו אך לא עבור אחרים ]ג[. כוונת הלב .ומצדד להקל בזה }תי ד"ה כיון{.
מערב עבור רבים מתי -רק אם אומר כן קודם שתחשך ]יא[.
כלל חשוב שמתבקש מדברי המ"ב בסימן זה -שכל ובדיעבד -לכאו' הדבר תלוי במח' דלקמן ]תטו ,ב-ג[ ושם
מי שבא לקנות שביתה ,באופן שאינו חל ]חוץ האם ניתן להניח עירובי תחומין עבור בני כל העיר בבה"ל.
]א[. לאלפיים וכד'[ -הדבר תלוי היכן הוא נמצא )עד(: מסויים -רק אם אומר כן על מקום מסויים ]מוגדר[,
בדרך -הוא מאבד את שתי העירובים ,ואסור לו לזוז ת .ניתן להניח עירובי תחומין עבור כל בני העיר. לאפוקי בקונה שביתה בסוף התחום -דלא מהני
והפרטים בזה הם כך: ממקומו. }ומכיר{.
אמירה -צריך לומר 'הרי עירוב זה בשביל כל בני מלבד לשיטת הרמב"ם ,שאינו מאבד את המקום שבו נמצא. מסויים -כגון אילן .סלע )ו(.
בביתו -אף שהעירוב שאמר לא חל ,מ"מ אינו מאבד העיר'. גודל -גודל השביתה הוא ד' אמות .אא"כ קנה שביתה
כן הדין בין במזכה להם משלו ,בין כשמקבץ עירוב מבני העיר את העירוב שבמקומו. במקום מוקף ]סלע גבוה י"ט ,גומא[ -שכל ההיקף
)א(.
סימן תיא כד' אמות )נו(.
זיכוי -אם מערב משלו ,צריך לזכות לכולם .על ידי מגיע -רק אם יכול ]'בכח'[ להגיע לשם לפני החשיכה
אחר ]א[ )א(. הניח עירוב חוץ לאלפיים ]יא[.
כמות -צריך שיהיה שיעור ב' סעודות עבור כל אחד אפילו שבפועל לא הגיע לשם אלא למחרת )נט(.
הנדון בסימן זה הוא בדין מי שהניח עירוב חוץ לאלפיים, אפילו שאינו יכול להגיע לשם בהליכה אלא בריצה ]יא[.
מבני העיר. כיצד הוא דינו ]האם קונה לכה"פ במקומו או שמאבד דין
ושיעור ב' סעודות תלוי בסוג המאכל ]אוכל ,לפתן ,קינוח[ ובדיעבד ,שאמר על מקום שאינו יכול להגיע אליו:
עירוב ואסור לו לזוז ממקומו[. לשיטה א' -לא קנה שביתה כלל ,לא במקומו ולא במקום שרצה
כמבואר לעיל ]תט ,ז[ )ב(. וכפי שמבואר במ"ב )תי ,עד( ,כל מי שעשה עירוב שאינו
העצה היא -לערב ע"י חומץ ,דבחומץ סגי ברביעית לכל אחד לקנות.
מועיל ]חוץ לאלפיים ,אינו מגיעו וכו'[ הכלל הוא שהדבר לרמב"ם -יש לו קנין שביתה במקום שבו הוא נמצא )סז(.
)תט ,לו(. תלוי היכן הוא נמצא:
אם אין כשיעור לכל בני העיר -יזכה רק עבור אלו שעתידים שאם הוא נמצא בדרך -הרי שהוא מאבד דין עירוב בתחומו -רק אם אותו מקום נמצא תוך אלפיים וארבע
לסמוך על העירוב }לכל{ .ואם זיכה לכולם -צ"ע האם מועיל לחלוטין ,ואסור לו לזוז ממקומו. )סא( אמות מהמקום שבו נמצא ]יא[.
אפילו למקצתן }וצריך{. כיון שעירובו לא יכול לחול ,ובמקומו אינו קונה שהרי עקר את עירובו.
ובדיעבד שאמר על מקום שחוץ לתחומו -לא קנה שביתה כלל
להודיע -צריך להודיע להם שהניח עבורם ]א[. ואם נמצא בביתו -אינו מאבד דין עירוב ,וקונה עירוב ]לא במקומו ולא במקום שאמר עליו )סב([.
במקומו שנמצא. ואם רק חלק מהשטח שאמר נמצא חוץ לאלפיים -לא מהני אא"כ
למפרע -אינם צריכים לסמוך על העירוב מבעוד יום, כיון שאין רצונו של אדם להפקיע שביתה קבועה ,מחמת שביתה עראית.
פירש ששביתתו היא בחלק שתוך אלפיים )סב(.
דיכולים לסמוך אף משחשיכה ,ובלבד שהודיעוהו ומעתה יש לדון במי שנמצא בביתו ]או בסמוך[ ושלח
מבעוד יום )ז(. שליח להניח לו עירוב במקום אחר ,והשליח הניחו חוץ
3
יהודה ,אלא אפי' שלא היה בבה"ש דר' יהודא כלל ,אלא מתי -צריך להניח ולהודיע מבעוד יום .ואם הודיע לשו"ע -דינו כנ"ל ,שנגרר רק אחרי אימו.
רק באמצע בין השמשות דר' יוסי -מועיל לשיטתם.
שהרי נפסק להלכה כר' יוסי. בבין השמשות -הדבר תלוי במח' הפוסקים לקמן לאחרונים -אם אביו בעיר -אינו יוצא בעירוב אימו.
נאכל -מה שהקילו בעירוב שהונח בתחילת בין השמשות וצריך לעשות לו עירוב בפני עצמו ]לזכות לו[. }מבעוד{.
ונאכל באמצע -בזה יש לדון האם גם כשנאכל בבה"ש מגיל ז' ]ו' שנים ויום אחד[ -יוצא רק ע"י עירוב של
דר' יהודא ]ולא היה קיים בזמן בה"ש דר' יוסי[ ,או רק
בנאכל באמצע בה"ש דר' יוסי.
לפי הנ"ל יוצא ,שבן עיר אחת שמתארח אצל עצמו ]שיזכו לו[.
שהרי ,כיון שנפסק כר' יוסי ,יש מקום לומר דלא מהני לשיטתם מה שהיה חבירו ,והמארח הניח עירובי תחומין -אינו מועיל
בחלק מהזמן לשי' ר' יהודה. סימן תטו עבור המתארח ,אלא אם יזכה לו ,ויודיענו על כך
ב[ הדין למעשה -כפי שהבאנו לעיל ,השו"ע פסק כשיטת
המקילים ,ואילו הביה"ל פוסק כהמחמירים .ומעתה יש לאיזה צורך מערבים מערב שבת ,וגם יאמר 'בזה העירוב שמונח שם יהיה
לבאר כפי איזו שיטה במחלוקת התנאים פסקו כן: מותר להלך' ,או שיאמר המניח ]המארח[ }וכל{.
לשו"ע -הדבר תלוי באיזה שלב היה העירוב קיים:
בתחילתו -יש להקל אפי' כשהונח בבין השמשות דר' לאיזה צורך ניתן לקנות שביתה במקום אחר ]א[.
יוסי. לפי המתבאר ,יכול כל אדם להניח עירוב ]לשבת ת .יש בזה הבדל כיצד קונה שביתה:
בסופו -אם נאכל בבה"ש דר' יוסי -כשר .בבה"ש דר'
יהודא -הדבר תלוי בספק הנ"ל ]שבאות א[.
אחת ,או לכל השנה[ ,ולהחליט רק ביום השבת האם עירובי תחומין -אין להניח אלא לצורך מצוה.
לביה"ל -גם לשיטתו ]שפוסק להחמיר[ יש הבדל בין מעוניין 'לסמוך' ]לקנות שביתה[ על העירוב ,או לא אך כשהניח לצורך מצוה -מותר לצאת אפילו לדבר הרשות ]א
המקרים: רמ"א[ )ז(. ]ויקנה שביתה בעירו[.
בתחילתו -אם הונח בבה"ש דר' יהודה -כשר} 11ואם{. בדיעבד -שהניח שלא לצורך מצוה -הרי זה עירוב ]א[.
ברגליו -נחלקו בזה הפוסקים ,ובמקום הצורך יש עירובים, שתי להניח יכול , עזה"ד ב' עירובים -וכן
בבה"ש דר' יוסי -יש להחמיר }ויש{.
בסופו -אם נאכל בבה"ש דר' יהודה -פסול .12אולם ,אם להקל. עירוב תחומי לפי ילך האם מחליט הוא ובשבת עצמה
נאכל בבה"ש דר' יוסי -לכאו' יש להחמיר .אלא שהדבר האחד או השני או כתחומי העיר }שארצה{.
תלוי במחלוקת הנ"ל האם יש לילך אחרי החזקה }ויש{.
מצב חדש -וכן הדין אפילו שהדבר תלוי במצב נפרט כמה אופנים ,והאם נחשבים כ'דבר מצוה'
אימתי צריך להניח את העירוב ]ב-ג[. לעניין הנ"ל ]א[. שהתחדש בשבת עצמה.
ת .לכתחילה -צריך שיהיה מונח במשך כל בין נישואין -נחשבים כדבר מצוה ,פרט לשני אופנים )ב(. ]רק שבת מערב קיים במצב הדבר את היינו ,לא מבעיא אם תולה
שהוא אינו יודע עד שבת[ ,אלא אפי' כשתולה את הדבר במצב
השמשות .אולם בדיעבד -נחלקו בזה הפוסקים. שנתחדש בשבת ]כגון ,שהחכם לא החליט להיכן יגיע עד בוקר עם הארץ -אם ע"ה נושא בת ת"ח או בת כהן ]והוא
ולמעשה הדין כך: ישראל[ -אינה מצוה. שבת[ )ט(.
לשו"ע -כשר .בין כשהיה רק בתחילתו בין רק בסופו. סתירה -ובתנאי שלא תהיה סתירה ,היינו ,שאינו יכול וכהיום -אינו נחשב ע"ה אא"כ אינו מדקדק במצוות )ב(.
לילך בלילה לפי תחומי עירוב אחד ,וביום לפי תחום בת עם הארץ לעם הארץ -חשיבה סעודת מצוה )ב(.
אולם ,היה מונח רק בתחילת בין השמשות דר' יהודא -יש
להסתפק }נאכל{. תערובת -אם יש ריקודי תערובת רח"ל -אינה מצוה, של העירוב השני }לכל{
לביה"ל -הדבר תלוי באיזה שלב היה קיים: אא"כ יכול למונעם מזה. תנאי -ודווקא כשעשה תנאי מערב שבת }לכל{.
בתחילתו -יש להחמיר. אירוסין ,תנאים ]'קנין'[ -חשיבה סעודת מצווה )ב(.
אולם ,אם היה בתחילת בה"ש דר' יוסי ונאכל באמצעו -נח' נ"פ ,שבכל האופנים דלא חשיבה מצווה בנישואין ,כ"ש בזה. סימן תיד
הראשונים האם יש להקל על פי החזקה. להקביל פני רבו -חשיבה מצוה ]א[.
בסופו -בסוף בה"ש דר' יהודא -יש להקל }ואם{. חבירו -להקביל פני חבירו הבא מן הדרך -חשיבה הנחת עירוב בלא דעת
בסוף בה"ש דר' יוסי -יש להחמיר }ויש{. מצוה .וי"א רק אם הוא חכם )ג(.
האם ניתן להניח לאדם עירוב שלא מדעתו ]א[.
עסקי רבים ,מילה ,תפילה -חשיבה מצוה )ד(.
סדר הנחת עירובי תחומין ]ד[. חבירו -א"א להניח שלא מדעתו בשום אופן )א(.
פדיון שבוים -מותר אפילו לצאת מהתחום )ד(.
ברכה -לפני שמניחו מברך 'על מצות עירוב'. בנו וביתו הקטנים ,עבדו ושפחתו הכנענים -ניתן.
ואם לא בירך -יצא )יד(.
טיול -בפרדסים וגנות -חשיב מצווה ,אא"כ יש שם ואפילו שמיחו בו
נוסח -צריך לומר 'בזה העירוב יהיה מותר לי לילך תערובת רח"ל )ה(. וכן ,אפילו שהניחו עירוב במקום אחר.
והשומר נפשו ירחק מזה. בנו וביתו -אפילו שאינם סמוכים על שולחנו.
למחר )טז( ממקום פלוני אלפיים אמה לכל רוח] ,לכל
בנו וביתו הגדולים ,עבדו ושפחתו העבריים ,אשתו -לברוח -אם בורח מהכותים )ו(:
שבתות השנה' )טז([.
ואם לא אמר )טו(:
על עסקי ממון -חשיבה מצווה. לא ניתן ,פרט להתקיים ב' תנאים:
במערב ע"י עירובי תחומין -לא קנה .אך כשלא אמר כל הנוסח ובהתקיים התנאים דלהלן ,מהני אפילו שלא הודיעם על כך מערב על עסקי נפשות -מותר אפילו לצאת מהתחום.
אלא 'הרי זה עירוב' -קנה. שבת )ד(.
במערב ברגליו -קנה. מתי מניחים עירוב ששתקו.
סימן תטז בסעיפים ב-ג דן השו"ע אימתי צריך להניח את העירוב.
ואם שתקו ולאח"מ מיחו -בע"ש -מהני מחאתם עד שבת .בשבת
-לא מהני מחאתם )ה(.
והיות והנושא מעט מורכב ,יש להאריך בביאור הנושא. שלא הניחו במקום אחר.
ב' ימים סמוכים לכתחילה צריך שהעירוב יהיה מונח במשך כל בין
השמשות ,מתחילתו ועד סופו .אולם בדיעבד ,אם העירוב אפילו שהניחו עירוב אחרי שהוא הניח )ו(.
הנדון בסימן זה הוא בדין שתי ימים הסמוכים זה לזה היה מונח רק בחלק מבין השמשות -נחלקו הפוסקים משרתו העברי -יש להסתפק אי מהני שלא מדעתם
]יו"ט ושבת ,שני ימים טובים של גלויות[ ,כיצד מניחים כיצד הוא הדין ]הובא בשו"ע ס"ג[.
עירובי תחומין לכל אחד מהימים .דבאופן זה הועלו ]באופנים שמועיל לעבד עברי[ }העברים{.
למעשה -בשו"ע נראה שפסק כהמקילים ]שסתם כמותם[ .ואילו בביה"ל
בהלכה כמה נדונים ,שבהם יש להבחין בין הנדון העיקרי, }ויש{ נראה שמחמיר .ועיין להלן. בנו וביתו הקטנים של אחר -מועיל }אינו כלום{.
לבין הנדונים הנוספים שמסתעפים ממנו. וישנם שתי אופנים של עירוב המונח בחלק מהזמן עבדו ושפחתו הכנעניים של אחר -אינו מועיל.
א[ הנדון העיקרי -כיצד אנו מתייחסים לשני הימים ,האם הדרוש:
כיום אחד ארוך ,או שתי ימים נפרדים .ויש לזה שתי תחילתו ]'נאכל'[ -שהיה מונח רק בתחילת בין השמשות, שנגררים אחר בעליהם }אינו כלום{.
השלכות: ונאכל באמצע.
הפרדה -שאם נחשבים כשתי ימים -ניתן להפריד באופן זה ,יש מקום לומר שישנה 'חזקה' שהעירוב כשר ]בשונה מהמקרה מי שרוצה להחיל עירוב עבור בנו ובתו הגדולים
ביניהם ,ובכל יום לקנות שביתה במקום אחר .אך אם דלהלן ,שלא שייכת בו חזקה[ .ונח' בזה הראשונים }ויש{.
נחשבים כיום אחד -א"א להפריד ,וצריך לקנות שביתה בסופו ]הונח'[ -שהניחו את העירוב באמצע בין ]מדעתם[ -לא מהני אא"כ יזכה לכל אחד מהם,
בשניהם במקום אחד ]א[. השמשות ,והיה מונח עד סופו. דבלאו הכי -אינם יכולים לצאת ע"י העירוב שמניח
מקום אחר -בכלל זה ,כשמניח רק ביום אחד ,וביום השני רוצה להיחשב
כבני עירו ]א[ )ז(. ומעתה יש לדון כך .ישנה הרי מחלוקת התנאים בגדר בין לעצמו }אינו מערב{.
חיבור -אם רוצה לקנות שביתה בשני הימים במקום אחד, השמשות ,דלשיטת ר' יהודה -בין השמשות מתחיל
האם צריך להניח עירוב בכל יום בפני עצמו ]בבין בשקיעה ,ומסתיים אחרי שלשת רבעי מיל .ואילו לר' יוסי כיצד הדין בקטן ,האם צריך להניח עבורו עירוב
השמשות שלו[ ,או שהנחת העירוב ביום הראשון מועילה -בין השמשות הוא אחרי בין השמשות דר' יהודא ]והוא בפני עצמו ,או שיוצא בעירוב של הוריו ]ב[.
עבור שני הימים] 13ב[. נמשך רגע כמימריה[ .ולהלכה נפסק בגמ' כר' יוסי.
ולמעשה הדין הוא -שהימים מוגדרים כשתי ימים שונים ,מלבד ראש ומעתה ,מחלוקת התנאים הזו מעוררת שתי נדונים בנושא ת .יש להבחין בין הגילאים:
השנה שנחשבים כיום אחד ארוך ]א[ )יא(. דידן: עד גיל ד' ]או ה' באינו חריף[ -יוצא רק בעירוב אימו.
ב[ ובאופנים שצריך להניח עירוב עבור כל יום בפני עצמו א[ שיטת המקילים -לפי השיטה המקילה ,שעירוב
-מתעוררים שתי נדונים ,בנוגע למי שרוצה לקנות שהונח רק בחלק מהזמן כשר ,לפי איזו משיטת התנאים ואם אימו לא עירבה -אינו יוצא בעירוב אביו ,וכן ,לא מועיל
שביתה עבור שני הימים במקום אחד: אמרו כך ,דהיינו כך }ויש{: לזכות לו חלק בעירוב ]כמו אנשי העיר וכד'[ )ח(.
הונח -מה שהקילו בעירוב שהונח באמצע בין השמשות מגיל ד' ועד סוף ו' -נחלקו הפוסקים )ז(:
-פשוט הוא ,שזה לא רק כשהונח בבין השמשות דר'
13ופשוט ,ששתי הנדונים הללו הם מבחינת דבר והיפוכו ,היינו ,שבאותם 12שהרי ,אפילו לשיטת השו"ע שפסק כהמקילים ,יש להסתפק אי מהני 11שהרי הלכה כר' יוסי ,וכיון שבבין השמשות דר' יוסי היה מונח
אופנים שאי אפשר 'להפריד' בין היום הראשון ליום השני ,הוא משום כשנאכל בבה"ש דר' יהודא .וא"כ ,לשי' הביה"ל שנקט כהמחמירים, מתחילתו ועד סופו -כשר.
שנחשבים כיום אחד ,וממילא שהעירוב של היום הראשון מועיל עבור פשוט שכאן יהיה אסור.
שניהם.
4
בסתמא -אסורות בכל המלאכות באופנים דחשיבי כשני ימים ורוצה להניח באותו אינו משתמר -האם יכול להניח את העירוב לפני היום
הראשון עבור שתי הימים ,או שצריך להגיע בבין
מנהג -אם נהגו רק בחלק -הכל כפי המנהג מקום ,האם מותר להניח ביום הראשון עבור היום השמשות של היום השני ,ולבדוק שהעירוב קיים ]ב[.
ב' ימים -ראש חודש שהוא ב' ימים השני ,או שמא אסור משום הכנה ]ב[. וכן עזה"ד -אם אינו רוצה להשאיר את העירוב לאחר בין השמשות
]במשך היום הראשון[ ,האם יכול לאכול אותו ,או לחלופין לקחתו עימו
י"א -שאסורות בשני הימים. ת .הדבר מותר ,ובתנאי שלא יאמר שום אמירה כדי ]מחשש שמא יאבד[ ,או שמא חייב להשאירו שם.
וי"א -שהיום הראשון תלוי במנהג ]אך היום השני להחיל את הקנין .שאם כן ,הדבר תלוי כיצד קנה ביום הראשון -אם רוצה להגיע לשם ביום הראשון,
ולעשות ביום הראשון גופא את קניין השביתה של היום
אינו תלוי במנהג ,ואסור[. שביתה ביום הראשון: השני ,האם הדבר מותר ,או שמא אסור משום 'הכנה'.
נשים דידן -כיצד הדין בנשים דידן ,האם חייבות האיסור לומר הוא גם באופנים שאין צורך באמירה ]ברגליו[ ,דאף היינו ,שבעקרון צריך לעשות את הקניין עבור שתי הימים לפני היום
שאינה מחילה כלום ,אסורה }שאינו{. הראשון ,וכאן הנדון האם ניתן לקנות ביום הראשון את הקנין של היום
לנהוג איסור לכתחילה: השני.
לר' ירוחם -אינם חייבות כלל. ברגליו -מותר לקנות עבור היום השני רק על ידי הנדון שייך יותר ,במי שרוצה לקנות ברגליו ,שאז חייב להגיע לשם ביום
בשא"ר -מוכח שכל בת ישראל חייב לנהוג איסור, רגליו. הראשון .וכן ,כשהמקום אינו משתמר ,שאז חייב להגיע כדי לבדוק
שהעירוב קיים ,וכנ"ל.
שהרי אם יקנה ע"י פת -צריך לומר את נוסח הקנין ,וכנ"ל הדבר
ולכה"פ שלא יהיה כמו יום חול. אסור. ג[ ישנם שני נדונים נוספים ,שאף הם עוסקים באותם
אופנים שצריך להניח בכל יום בפני עצמו ,אלא שהנדונים
בפת -מותר לקנות עבור היום השני רק על ידי רגליו הם במי שרוצה לקנות בכל יום במקום אחר:
תענית וסליחות בערב ר"ח
או אותה הפת ,אך לא ע"י פת אחרת. מרחק -מה המרחק שצריך שיהיה בין שתי העירובים
שמניח ]ג[.
דבאותה פת -כיון שהונחה בראשון ,אין צורך באמירה .משא"כ יש נוהגים להתענות בערב ראש חודש ,והפרטים ביום הראשון -במקרה שרוצה להניח ביום הראשון את
כשמניח פת אחרת ,שצריך אמירה -אסור משום הכנה.
הערה :באותם אופנים שהתבאר שמותר ]משום שלא צריך בזה כך )ד(. העירוב של היום השני ,האם הדבר מותר או שכנ"ל אסור
אמירה[ ,אם בכל אופן אמר את הנוסח -לא גרע ,והעירוב חל נדר -טוב שיעשה תנאי בפעם הראשונה שאינו משום הכנה )יז( )כג(.
באופן זה ]שמניח ביום השני במקום אחר[ הדין חמיר טפי מהנדון הנ"ל
}שאינו{.
מקבלו לעולם )ד(. ]שמניח באותו מקום[ ,שכיון שלא היה לו שביתה עד עתה -הרי שהוא
'מחדש' כאן שביתה ,והדבר נחשב כהכנה טפי מדהתם.
במקרה שעשה שלא כדין ,האם הועיל העירוב ]ב[ .אולם ,אם נהג ורוצה לשנות את מנהגו -אין לשנות להקל עד לתשומת לב :נדון זה לא הובא בשו"ע אלא במ"ב )יז( )כג( ,ובכלל זה
שיתירו לו נדרו. העלה המ"ב )טז( לדון במי שביום הראשון לא קנה שביתה כלל ,ובא
ביום ראשון עירב ברגליו ובשני בפת .או ,שעירב השלמה -האם מחוייבים להשלים עד הערב -יש היינו ,באופן ש
בשני בפת אחרת. לקנות במקום מסויים רק ביום השני ,שהוא בכלל הנדון דידן ,והוא הוא.
ת .הדבר תלוי האם אמר את נוסח הקנין השביתה או הבדל בין יחיד לציבור:
מ"מ ,לא יתאחר מלאכול עד אחר צה"כ ,שלא יכנס לתענית שני ימים הסמוכים זה לזה ,האם צריך להניח עירוב
לא:
כשהוא מעונה. במקום אחד עבור שני הימים ,או שאפשר להניח בכל
יחיד -טוב להשלים ,ויש בזה מקומות חלוקים ,והכל )כ(. כלל קנה לא - הנוסח את אמר לא
יום במקום אחר ]א[ .וכן עזה"ד ,אם רוצה להניח
לפי כחו. }מפני{: ימים באיזה להבחין יש - הנוסח את אמר
במקום אחד ,האם הנחת עירוב ביום הראשון סגי ,או
ציבור -צריכים להשלים ,אפילו בע"ש. יו"ט ושבת -לא קנה.
בין מיו"ט לשבת ובין משבת ליו"ט.
שצריך להניח בשני הימים ]ואם נאכל בראשון -אינו
סליחות -יש נוהגים לומר סליחות ]יום כיפור קטן[ ב' ימים טובים של גלויות -קנה. מועיל לשני[ ]ב[.
ביום זה. ת .יש להבחין בין הימים:
אם רוצה לערב כל יום במקום אחר ,מה המרחק
יש נוהגים לאמרם לפני מנחה ]ובכלל זה גם את ה'דברי שבת ויו"ט -נחשבים כשני ימים .שניתן להפריד
כיבושין'[ ,ויש נוהגים לאחר מכן.
שבת -אם חל ער"ח בשבת -מתענים ביום חמישי. המירבי שניתן שיהיו רחוקים זה מזה ]ג[. ביניהם ]א[ ,וכן ,כשרוצה להניח במקום אחד ,צריך
ת .אין העירוב של היום השני מועיל ,אא"כ הוא רחוק ערב שבת -אם חל ער"ח ביום שישי - שהעירוב יתקיים גם בבה"ש של היום השני.
הנוהגים לומר סליחות -יתענו ביום חמישי. פחות מאלפיים מהעירוב של היום הראשון. יו"ט שני -יש להבחין בין הימים טובים:
וכ"ז כשביתו נמצא בשדה ,אולם ,אם הבית נמצא בעיר -מודדים שאר ימים טובים -נחשבים כשני ימים.
שאינם אומרים סליחות -יתענו ביום שישי. אלפיים מחומת העיר.
תשובה -גם מי שאינו מתענה יראה לעשות תשובה ראש השנה -נחשבים כיום אחד .שא"א להפריד
אם רוצה לערב כל יום במקום אחר ,האם יכול ביום זה ,לתקן את אשר עוות בכל החודש. ביניהם ]א[ .וכשמניח במקום אחד -העירוב של היום
לעשות ביום הראשון ,את קניית השביתה של היום הראשון מועיל לשני הימים )יא(.
השני )יז( )כג(. בין אם מערב ביום הראשון ע"י מאכל ,ובין אם מערב ברגליו.
ובכלל זה -שביום הראשון היה כבני עירו ]ולא עשה קנין שביתה כפי שהתבאר בהקדמה ,כל הנדונים דלהלן שייכים רק
כלל[ ורוצה לקנות ביום הראשון עבור היום השני )טז(. באופנים ששני הימים אינם נחשבים כיום אחד ,היינו
ת .יש בזה הבדל ע"י מה בא לקנות: שבת ויו"ט ,או ב' ימים טובים של גלויות ]לאפוקי ב'
פת -א"א להניחה בשבת כלל )כג(. ימים של ראש השנה[.
אם רוצה להניח עירוב לשני הימים באותו מקום רגליו -נחלקו הפוסקים )טז( )יז(.
לתשומת לב :בס"ק טז הביא המ"ב רק דעת האוסרים בזה ,ואילו
ע"י מאכל ,אלא שהמקום אינו משתמר ,האם יכול בס"ק יז הביא גם את השיטה שמתירה .ואינני יודע טעם לזה .אך
לסמוך על העירוב שהניח ביום הראשון גם עבור היום כפי הנראה בשעה"צ שם ,המחלוקת היא בשני האופנים .ועיין.
השני ]ב[ )יג( )יד( )שעה"צ ו(.
כיצד הדין בימים טובים בנוגע לעירובי חצרות
ת .אינו יכול לסמוך ,וצריך להגיע למקום שביתתו כדי
ועירובי תחומין ]ד-ה[.
לוודא שהעירוב קיים.
ת .יש בזה הבדל בין יום הכיפורים לשאר ימים
כיצד הדין באופן הנ"ל ,כשאינו מעוניין להניחו שם טובים:
]שמא יאבד[ ,האם יכול לקחתו עימו או לחלופין יום הכיפורים -דינו כשבת לכל דבר .בין לעירובי
חצרות ,בין לעירובי תחומין. להביאו לביתו ]ב[.
יום טוב -יש בו רק דיני תחומין אך אין בו דיני עירובי ת .יש הבדל בין הבאה לאכילה:
להביאו -יכול להביאו לביתו בשני הימים .אלא ,חצרות.
סימן תיז שבשבת א"א משום איסור טלטול.
ובשבת -על כרחו יאלץ להניחו שם ,ואכן ,הדבר כרוך בסיכון
עשיית מלאכה בראש חודש שמא יאבד העירוב ,ולא יוכל לערב למחר )יד(.
לאכלו -יכול רק ביום השני ]לאחר בה"ש )טו([,
שהרי ביום הראשון אם יאכלנו -לא יוכל לערב בו האם ראש חודש מותר בעשיית מלאכה ]א[.
ת .מעיקר הדין -מותר .אולם ,מי שנהג איסור ,יש בזה בשני.
הבדל בין נשים לגברים: אך בזה ]אכילה[ -אין הבדל בין שבת ליום טוב .וכמובן.
גברים -אינו מנהג. בנוגע לנדון דלהלן יש להקדים ,שישנו הבדל יסודי בין
נשים -הוי מנהג .להלן נביא כמה פרטי דינים בזה. קניין שביתה ברגליו ,לבין קנין שביתה ע"י הנחת מאכל,
שכשקונה ברגליו -אינו צריך לומר שום דבר .ואילו
פרטי דינים בנוגע למנהג הנשים איסור מלאכה כשקונה ע"י מאכל -צריך לומר את נוסח הקניין ,ובלא
זה לא קנה מידי ,אפילו בדיעבד.
בר"ח ]א[ )ד(.
באלו מלאכות -
5
