אברך · AVUREICH — כי תבוא (2026-08-24)

בס"ד
פרשת כי תבא תשפ"ו • שנה ו' -גליון רפ"ח • מכון "אוהבי תורה" להוצאת ספרי רבינו זי"ע
תפארת יוסף
פנינים על פרשת השבוע
ומוכח גם כן דהש"ס מפרש תיבת 'מפני' -דעניינה וברכות הפרשת תרומות ומעשרות הוזכרו גם כן גליוני הש"ס
במקרא -עיין מעשר שני (פ"ה מי"א)' ,ולא שכחתי' ' -הואיל' -כמו 'אף על פי' ,דאם לא כן הוה ליה למימר ביכורים פ"ג מ"ח
מלברכך ומלהזכיר שמך עליו .והובא בש"ס בכיצד מברכין 'אלא אימא אף על פי שלוי למטה' ,ולשון 'הכי קאמר'
מוכח דהכוונה לפרש תיבת 'מפני' דעניינה כמו 'אף על (ברכות מ.): אשית ּכָ ל ְּפ ִרי וְ לָ ַק ְח ָּת ֵמ ֵר ִ
ועיין בירושלמי מעשר שני שם (ה"ה)' ,לד'' (במדבר טו ,פי' ,ובאתי רק להעיר. ָה ֲא ָד ָמה וגו' וְ ַׂש ְמ ָּת בַ ֶּטנֶ א (כו ,ב).
יט) -זה שם המיוחד .והכוונה גם כן ,דצריך להזכיר השם אם צריך דוקא 'טנא'
בביכורים (פ"ג מ"ח) ,העשירים מביאים בכוריהם בקלתות בברכה ,ועיין שם ברידב"ז (ד"ה א"ר) ג.
בית האוצר של כסף ושל זהב (קופות מצופות כסף וזהב ,רע"ב).
מערכת א כלל עז
למאן דאמר (סנהדרין מה ):בעינן קרא כדכתיב ,קשה,
בית האוצר דהא כתיב 'ושמת בטנא' א -שו"ת חות יאיר (סימן קסז
ָארּור ָה ִאיׁש ֲא ֶׁשר יַ ֲע ֶׂשה ֶפ ֶסל מערכת א כלל קצד ד"ה הנה) ב.
ּתֹועבַ ת ד' (כז ,טו).
ַּומ ֵּסכָ ה ֲ
'תועבה' פירושו איסור ֵאּלֶ ה יַ ַע ְמדּו לְ בָ ֵרְך ֶאת ָה ָעם ַעל ַהר ּגְ ִרזִ ים וגו' ִׁש ְמעֹון
יֹוסף ּובִ נְ יָ ִמן .וְ ֵאּלֶ ה יַ ַע ְמדּו ַעל
יהּודה וְ יִ ָּׂששכָ ר וְ ֵ
וְ לֵ וִ י וִ ָ גליוני הש"ס
עיין עבודה זרה (נב ,).דיליף דעבודה זרה של ישראל ירושלמי ביכורים פ"א ה"ו
אסורה מיד שנעשית ,מדכתיב 'ארור האיש אשר יעשה ַה ְּקלָ לָ ה ּבְ ַהר ֵעיבָ ל וגו' (כז ,יב-יג).
פסל ומסכה' -משעת עשייה קם ליה בארור .ופריך, אׁשית
אתי ֶאת ֵר ִ וְ ַע ָּתה ִהּנֵ ה ֵהבֵ ִ
ואימא הני מילי למיקם גברא בארור ,איתסורי לא תיבת 'מפני' שמשמעותה כמו 'אף על פי'
ְּפ ִרי ָה ֲא ָד ָמה ֲא ֶׁשר נָ ַת ָּתה לִ י ד' (כו ,י).
מיתסרא .ומשני' ,תועבת ד'' כתיב. מצינו תיבות 'אף על פי' שפירושם 'הואיל' ,והוא בכלים
(פי"ז מ"ב) ,החמת -שיעורה בפקעיות של שתי ,אם אינה מכר פירותיו וחזר ולקחן מהלוקח
והכוונה ,ד'תועבת ד'' פירושו איסור ,וכאילו אמר
מקבלת של שתי ,אף על פי שמקבלת של ערב ,טמאה ,הכתוב 'אסורת ד'' ,היינו שהוא דבר אשר השם יתברך בירושלמי ביכורים (פ"א ה"ו) ,פשיטא הדא מילתא ,מכר
וכן הוא שם בשאר המשנה .והאי 'אף על פי' פירושו אסר אותו ,דאילו היתה תיבת 'תועבה' פירושו שהוא לו פירות ושייר לו קרקע ,המוכר אינו יכול להביא ,שאין
מתועב ,אכתי אין ראיה לשיהיה איסור. 'הואיל' ,וכמובן. לו פירות .חזר (המוכר) ולקחן (להפירות) ממנו ,נשמעינה מן
וכן מבואר שם במפרשים ובראשם בפירוש המשנה הדא וכו' ,הדא אמרה חזר ולקחן ממנו מביא.
להרמב"ם (ד"ה ובית) ,וז"ל :והנה באלו הפרקים לשון מכאן ראיה למה שכתבו תוספות בבבא מציעא (פח.
'אף על פי' ,שעניינו ,ויהיו אלו הכלים יקבלו השיעורים ד"ה תבואת) ,דאף דלוקח פטור ממעשר (שם פח ,):דדרשינן
גליוני הש"ס הגדולים ולא יקבלו הקטנים -שהן יטמאו כו' ,ויהיה סדר 'תבואת זרעך' (דברים יד ,כב) -ולא לוקח ,מכל מקום אם
שבועות כט:
המשנה כן ,החמת שיעורה פקעיות של ערב ,אף על פי חזרו הבעלים ולקחוהו מלוקח -חייב ,עיין שם .ואף דהוא
עתה גם כן 'לוקח' ,מכל מקום כיון דהיה מתחלה שלו -
ומקבל של ערב ,טמאהָ ,ארּור ֲא ֶׁשר ֹלא יָ ִקים ֶאת ִדּבְ ֵרי ַה ָ
ּתֹורה ַהּזֹאת שאינה מקבל של שתי ,הואיל
וכן שיעור הנשאר מן הפרק ,עכ"ל. 'תבואת זרעך' קרינן ביה.
אֹותם וְ ָא ַמר ּכָ ל ָה ָעם ָא ֵמן (כז ,כו).
וכן הוא בפירוש הרא"ש שם (ד"ה החמת -ד"ה ואם) וז"ל :לַ ֲעׂשֹות ָ ויש ראיה מבוארת לזה מירושלמי דכאן ,דמחייב
מדוע הוצרכו ישראל לענות 'אמן' בהר גריזים פירוש ,של שתי דק משל ערב ,כדמוכח בפרק המפלת בחזר ולקחן ,דאף דהוא עתה גם כן לוקח ,מכל מקום
(נדה כה .):ואם אינה מקבלת שתי ,הואיל ומקבלת של בגמרא שבועות (כט ,):כל העונה אמן אחר שבועה - כיון דהיה גם מתחלה שלו -יכול לומר מן 'האדמה אשר
ערב ,אכתי טמאה ,עכ"ל .ושוב ראיתי שכבר הובא כלל כמוציא שבועה מפיו דמי ,דכתיב (במדבר ה ,כב) 'ואמרה נתת לי' ,ודו"ק.
זה בספרי הכללים (כללי הגמרא להבית יוסף ,בסוף הליכות עולם ,האשה אמן אמן'.
עיין שו"ת הרשב"א המיוחסות (ח"ז סימן רפ ד"ה כי): אות תשלז; קהלת יעקב לשון חכמים אות א כלל נח) מהך משנה גליוני הש"ס
ומה שהוצרכו ישראל לענות 'אמן' בהר גריזים ,לאו דכלים ,דיתכן תיבת 'אף על פי' במקום 'הואיל'. ירושלמי זרעים כרך ג
ודע ,דלכאורה מצינו גם להיפוך -תיבה שמשמעותה דווקא ,כי אפילו לא ענו אמן היה העניין מקובל ,שהרי
'הואיל' במקום 'אף על פי' ,עיין סוטה (לו ,):תנאֶ ,ח ְציוֹ ציבור היה ,אלא הם מעצמם ענו 'אמן' להראות שקיבלו וְ ֹלא ָׁשכָ ְח ִּתי (כו ,יג).
של מול הר גריזים מרובה מחציו של הר עיבל ,מפני שלוי התורה בסבר פנים יפות כו' ד ,וכן בעניין סוטה היתה עונה
למטה .אדרבה ,מפני שלוי למטה בצרי להו .הכי קאמר ,אמן אמן כדי שלא יוציאו לעז על מי המרים ,אבל שלא מקור לברכת המצוות
מן הדין ,עכ"ל. אף על פי שלוי למטה ,בני יוסף עמהם כו'. מן התורה מקור לברכת הפרשת תרו"מ
עיין ירושלמי ריש כיצד מברכין (ברכות פ"ו ה"א) ,דיש מאן
דאמר דברכת המצוות דאורייתא מהיקישא ד'התורה
מרגניתא דיוסף והמצוה' (שמות כד ,יב) -מה תורה טעונה ברכה אף מצוה
ענינים מופלאים ,פניני חכמה ודעת ושכיות חמדה מתורת רבינו זי"ע טעונה ברכה ,עיין שם.
האם יש כוכבים הנראים ביום )א וטנא הוא סל ,כדאיתא בתרגום אונקלוס.
)ב וכתב שם" :מיהו יש לומר ,דבטנא אינו מן המצוה ,רק הכנה".
במועד קטן (כה ,):כי נח נפשיה דרבי יעקב אתחמיאו כוכבי ביממא. )ג שכתב :רצה לומר ,דצריך לברך בשם.
עיין שו"ת מהר"ם בר ברוך (דפוס פראג סימן ריט) וז"ל :על הבן הנולד סמוך לחשיכה ,והיה נראה יום ,והיו )ד המשך לשון הרשב"א" :אי נמי ,קבלת התורה שאני ,שהוצרכו
נראים כוכבים קטנים מאוד .נראה לי ,כי יש לסמוך על הכוכבים כו' ,אף על פי שלפעמים משתנים סדרי לענות אמן משום שהם תרי"ג מצות ,ואחר שיענו הפעם ההיא
שוב אינם צריכים שבועה ,כי מושבע הוא כל יחיד מהר סיני
בראשית ,כדאמר במועד קטן (כה ,):אתחזי כוכבי ביממא ,זהו כשהיו יודעים בבירור שהיום גדול ,אבל סמוך
א לחשיכה אין לתלותו אלא בהווה ,עכ"ל.
לעשות מה שרוב הציבור מסכימים ,דאיכא 'הגוי כולו' (מלאכי ג ,ט)
ורובו ככולו (נזיר מב ;.ראה רשב"א שם ד"ה אותם)".
סדרת מאמרים מיוחדים המטעימים צוף נועם ומתיקות שבת מנהר היוצא מעדן רבינו זי"ע תפארת יוסף
עניני שבת באגדה ובהלכה
הערה בנוסח 'בפי ישרים
תתרומם ובשפתי צדיקים תתברך'
פרק יח (א)
רש"י בתענית (טו .ד"ה ה"ג) כתב ,דישרים עדיפי
מצדיקים. תפלות וברכות שבת
וצריך עיון מנוסח פסוקי דזמרה דשבת 'בפי
ישרים תתרומם ,ובשפתי צדיקים תתברך ,ובלשון
הוא ,ורבנן הוא דלא אטרחוהו משום כבוד שבת,
חסידים תתקדש ,ובקרב קדושים תתהלל' ,ומשמע תפלות שבת
דנקט סדר המדריגות ממטה למעלה ,דחסידים עדיפי אבל הכא -הא צלי ליה.
מצדיקים ,וקדושים עדיפי מצדיקים ,ואם כן הכי נמי עיין שו"ת הלכות קטנות (ח"א סימן סב) דכתב: האומר 'ויכולו' מכיר שהקב"ה ברא את העולם
צדיקים עדיפי מישרים ,וראיתי במהרש"א בחידושי שאלה' .מי שבירך' שאומרים החזנים בשבת ,אם ומשתתף עי"ז בבריאה עצמה
אגדות (שם ד"ה ולא) שעמד על זה. יש לחוש משום שאין להתפלל בו .תשובה .אין אמרו בשבת (קיט ,):כל המתפלל בערב שבת ואומר
להתפלל על דבר שהוא צורך היום ,כגון חולה 'ויכלו' -כאלו נעשה שותף להקדוש ברוך הוא
ונראה לענ"ד דדבר זה פלוגתא דתנאי ,עיין במעשה בראשית .והיינו ,כי אמירת 'ויכלו' הוא
שאין בו סכנה ,אבל דבר שהוא להבא -אין בכך
תוספתא שקלים (פ"ב ה"ג) ,נכנס לתרום את הלשכה, שמעיד על הקדוש ברוך הוא שברא העולם ,ועיקר
כלום וכו' ,ולמה אין אנו מתפללין י"ח ,מפני טורח
היו מפשפשין בו כו' ,ומדברין עמו משעה שנכנס הבריאה היתה רק עבור זה ,שיכירו בני אדם את
ציבור .אי נמי ,אי אפשר שלא יהא שם דבר שהוא
ועד שעה שיצא ,לקיים מה שנאמר (במדבר לב ,כב)
צורך היום ,כגון פרנסה -בכל יום הוא צריך ,אבל כבודו יתברך כי הוא הבורא עולם יתברך (ראה אוהב
'והייתם נקיים מד' ומישראל' ,ואומר 'ועשית הישר
מי שבירך כללי אין לחוש ,עכ"ל .וצריך עיון ,דהא ישראל פרשת שקלים; באר מים חיים בראשית א ,א אות ו
והטוב בעיני ד'' ,הטוב -בעיני שמים' ,והישר' - ד"ה והנה) ,ואם כן נמצא שזה האיש שאומר 'ויכלו'
מפורש הטעם כאן רק משום טורח כו' .ועיין שו"ת
בעיני אדם ,דברי רבי עקיבא .רבי ישמעאל אומר,
שאילת יעב"ץ (ח"א סימן סד ד"ה ונ"ל) א. ומעיד ומכיר את הבריאה שברא יתברך ,הנה האיש
'ּומ ָצא
אף 'הישר' בעיני שמים ,ואומר (משלי ג ,ד) ְ הזה -בו נתקיים תכלית הבריאה.
אולם בירושלמי ברכות פרק אין עומדין (פ"ה ה"ב) חן ושכל טוב בעיני אלקי"ם ואדם' כו'.
על המשנה 'והבדלה בחונן הדעת' ,כמה דאת אמר ונודע (ראה מורה נבוכים ח"א פרק סט; תפארת ישראל
ונראה ,דרבי ישמעאל נמי מודה ד'ישר' משמעותו אסור לעשות מלאכה עד שיבדיל ,ודכוותה אסור פרק לז ד"ה ובגמרא) ,דהסבה התכליתית היא עצמה
לו לאדם לתבוע צרכיו עד שיבדיל ,עיין שם נוסח בעיני אדם ,אלא דמוסיף דהוא כולל גם כן בעיני הסבה הפועלת ,כי כל פועל עבור איזה תכלית
דפוס וויניציאה ,ומשום הכי תיקנו הבדלה בתחלת שמים .וכן משמע ממאי דאמר ,ואומר 'ומצא חן שיהיה ,הנה התכלית היא הסבה שבעבורו פעל,
חונן הדעת ,הואיל ומתחיל לומר ברכות אמצעיות ,ושכל טוב בעיני אלקי"ם ואדם'. ולולי התכלית המכוון לא היתה הפעולה נפעלת,
דהם בקשת צרכים ,וזה אסור עד שיבדיל ,עיין ואם כן הוא כאילו היה התכלית עצמו פועל
והנה תואר 'צדיק' הוא בינו לבין המקום לבד, הפעולה .ועל כן זה שמעיד ומכיר כו' ,שבו יש
שם היטב בירושלמי .ומוכח ,דבקשות שמונה עשרה
עיין קידושין (מ ,).דטוב לשמים ורע לבריות גם כן אסורות בשבת משום תביעת צרכים בשבת. תכלית פעולת הבריאה דהוא ההכרה ,הנה הוא
נקרא 'צדיק' ,ורק 'צדיק טוב' הוא דלא מיקרי ,עיין עצמו משתתף בהפעולה ,ועל כן הוא כאילו נעשה
ועיין ספר הפרדס לרש"י (סימן ד) ,דהביא גם כן שם היטב .ואם כן עצם תואר 'צדיק' הוא רק בינו שותף במעשה בראשית ,ודו"ק היטיב מאוד.
ירושלמי הנ"ל ,ולא דברי הבבלי כאן .ואולם לדברי לבין המקום ,ועל כן לרבי עקיבא ד'ישר' הוא בעיני
הפרדס שם ,יש לומר דדברי הירושלמי והבבלי אדם ,היינו דמורה לבד על טוב לבריות בינו לבין אוצרות יוסף דרשה לשבת שובה פיסקא קיט-קכ
חבירו ,לכן צדיק בינו לבין המקום עדיף. מתאימים יחד ,עיין שם היטב ותבן ב.
ומה שאין כן לרבי ישמעאל ד'ישר' הוראתו
נפילת אפים וקידוש לבנה בשבת הטעם שאין מתפללים שמונה עשרה
תרתי -בעיני אדם ובעיני שמים ,היינו דהוא
משום טורח או משום תביעת צרכים
ועיין עוד שו"ת מהר"ם בר ברוך החדשות (דפוס טוב במה שבינו לבין חבירו וגם במה שבינו לבין
פראג סימן תרג) ,עיין שם היטב ג .ועיין עוד שו"ת המקום ,לכן 'ישר' עדיף מ'צדיק' דהוא בינו לבין איתא בברכות (כא ,).ואמר רב יהודה אמר שמואל,
המקום לבד .ואם כן כיון דהדבר פלוגתא דתנאי, שבות יעקב (ח"ג סימן לא ד"ה ומ"ש -ד"ה ומ"מ) ד. היה עומד בתפלה ונזכר שהתפלל ,פוסק ואפילו
אין קושיא עוד מסתירת הך דתענית לנוסח פסוקי באמצע ברכה .איני ,והאמר רב נחמן ,כי הוינן בי
גליוני הש"ס ברכות כא .ד"ה התם דזמרה הנ"ל. רבה בר אבוה בען מיניה ,הני בני בי רב דטעו
ומדכרי דחול בשבת ,מהו שיגמרו ,ואמר לן ,גומרין
גליוני הש"ס תענית טו .ברש"י ד"ה ה"ג
כל אותה ברכה .הכי השתא ,התם גברא בר חיובא
ואפילו בשבת ,ואמר רבי יוחנן ,כגון כלי פשתן בבבל ויין ושמן חילי -אבטליניה". )א שהביא דברי ההלכות קטנות ,וכתב עליו" :ותמיהני על זה
בארץ ישראל". )ב שכתב" :בשבת אנו מתפללין שבע ברכות ולא שמונה עשרה, דאזיל בתר איפכא ,דאיברא איפכא מסתברא דדבר שהוא צורך
מאי טעמא ,אמר רב הונא ,מפני שאסור לו לאדם לתבוע צרכיו היום יש להתיר יותר ...ונראה לי טעם מניעת הבקשה בשבת,
)ד שהאריך בענין אם מותר לקדש הלבנה בליל שבת ,וכתב בשבת .לפי שהשבת יום מנוחה הוא ,וצריך להתענג בו ,דכתיב משום שלא יהא דיבורך של שבת כשל חול (שבת קיג ,):ויכולה
שם בתוך דבריו" :ומה שכתב מהרי"ל (הלכות שבועות אות ז) טעם (ישעיה נח ,יג) 'וקראת לשבת עונג' ,ובתפלה שמונה עשרה יש היא שתרחם (שם יב ,).לכן אין לבקש על החולה -אם לא תקף
שני ,וז"ל :ועוד ,דנראה ברכת הלבנה כעין תחינה ,ואין לאומרו דברים שאדם צריך להם ומיצר עליהם ,כגון גואל ,וסולח ,רופא, עליו חליו דצורך שעה הוא ופיקוח נפש.
ביום טוב ,עכ"ל .הנה יגעתי ולא מצאתי שום תחינה בברכה זו... מברך השנים ,וכן כולם ,ואם היה מתפלל אדם י"ח ברכות ,מתוך וכל שאין בו סכנה יש לו לבטוח בזכות שבת ,ולא יבקש
ואפילו אי נימא לדברי מהרי"ל יש לומר שיש בקשות בקידוש שהוא מזכיר אלו הדברים ,הוא מיצר ,והיה ממעט בעונג ,ולפיכך
הלבנה ...מכל מקום נוסח הברכה כך היא ומותר (ראה ירושלמי
צרכיו כדרך שעושה בחול ,והיינו נמי דאמרינן דהיום הוא ראוי
תיקנו רבותינו ז"ל תפלה שאין בה דבר של צער" .ולדבריו ,שני לתפלת שמונה עשרה ,אלא משום טורח הציבור אין מתפללין
שבת פט"ו ה"ג) .ואם נפשך לומר מה שאנו מוסיפין ואומרים בקשה הטעמים בני חדא ביקתא נינהו ,שמאחר ותובע צרכיו יש לו
אחרת 'כשם שאני רוקד' וכו' ,ובקשה זו אינו מנוסח הברכה ,כי בו שמונה עשרה -רק שבע ברכות ,דהיינו משום שנצטוינו
טורח וצער בהם. לענג השבת ,ושלא נאריך בו בבקשתנו כמו בחול ,האי הוא
היא תפלה בפני עצמו...
)ג שכתב" :ששאלת ,מהו שיפול אדם על פניו בערבית ויבקש טירחא דצבורא ,ולא שנא דרך כללי או פרטי כמו שהוא הנוסח
ומכל מקום אומר אני ,שמותר להתפלל בשבת ,כמו רחמים ...אם בשבתות ויום טוב ,יחיד -אי צריך לבקש רחמים דמי שבירך ,הכל אסור ,וכל שכן לבריא שאין בו צורך כלל לבו
שמצינו שאנו מתפללין כמה תפלות ובקשות בשבת ,בברכת או לפרנסה או שיש לו חולה בתוך ביתו ,או שיש לו צורך, ביום דפשיטא דאסור ,וקל וחומר מתפלת שמונה עשרה ...לכן
יוצר המאורות ,או אור חדש על ציון תאיר ,אהבה רבה ,אבינו מותר לפול על פניו לשאול כל צרכיו ...ושוב מצינו שבזמן אותו מנהג שנהגו לברך ,טעות הוא בידי החזנים ,והנושאים
אב הרחמים וכו' ,וכן בתפלת ברכת שבע שאנו מתפללין כמו שיש מאורע וצריך אדם לרחמים ,יבקש ויפול על פניו ביחיד להם פנים ,אין להם על מה שיסמוכו." ...
תפלות ובקשות בשבת ,ומדינא דירושלמי סוף פרק תפלת בכל תפלה ואפילו בשבת ,דאמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא והאריך שם עוד בזה ,וסיים" :אלא שאין כחנו יפה למחות,
השחר (ברכות פ"ד ה"ו) משמע שהיו נוהגים בימיהם להתפלל בר גוריא אמר רב (שבת יא ,).יפה תענית לחלום כאש לנעורת, שכבר נהגו משנים קדמוניות ,ואשרי שיאחז במעוז הדת ונפץ
בשבת במוסף כל ברכות י"ח ...דבדין היה להתפלל בשבת י"ח ואמר רב חסדא ובו ביום ,ואפילו בשבת ,וכל שכן לפול על עלולי המנהגים הגרועים אל הסלעים ...ובצרכי הרבים לית לן
ברכות כמו בחול ,וגברא בר חיובא ,ורבנן דלא אטרוחי עליה פניו ,שאין בכך כלום. בה ...אבל 'מי שברך' לכל יחיד שירצה ,ודאי אינו נכון כלל,
משום כבוד שבת ,ואפילו הכי אם התחיל בה חייב לגומרה... אבל בצבור לא יפלו על פניהם ,ואם חס וחלילה עומדים ויש בו גם כן טירחא דציבורא טובא ,דאפילו תפלת שמונה
תיפוק ליה דאיסורא איכא משום תחינה ,אלא על כרחך דאין ישראל בדוחק ,מותר לבקש רחמים ולפול על פניהם בשבת, עשרה קצרו משום הכי ,ועכשיו נוהגין להאריך במי שבירך,
בזה שום בית מיחוש כלל". ואפילו בצבור ,דתנו רבנן (בבא בתרא צא ,).מתריעין על פרגמטיא ולפעמים מתעכבין עד חצות ,עלבון המנהיגים הוא ,אי איישר
הבטיח רבינו" :כל מי שיסייע בהדפסת החיבורים שלי -אהיה לו למליץ יושר בעולם העליון" ב
(הגה"צ רבי יצחק מענדל מארגנשטערן זצ"ל חתן רבינו -ששמע מפי רבינו והכריז על כך במעמד ההלוויה הרבתי באשכבתיה דרבי)
אוצרות יוסף
עיונים בספרי רבינו
ותמיד -אם תקדשו מעשיכם תשכון השכינה בתוככם,
ויהיה בכם בעצמכם עניין בית המקדש.
הערות והארות רבינו בתורת
שליחות בדבר שהמשלח אינו יכול
לעשותו מפני ריחוק מקום הגאון רבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל
בעניין דבר שאי אפשר לעשותו מפני ריחוק מקום, ~ מתוך :אוצרות יוסף דרשות; גליוני הש"ס; לקח טוב ~
אי חשוב 'לא מצי עביד' ,ולא מצי משוי שליח (ראה
נזיר יב .):כבר הבאתי (ראה גליוני הש"ס יבמות צג .בתוספות
ד"ה מייתי) פליתי יורה דעה (סימן סא ס"ק ו) לענין עושה
לרגל יומא דהילוליה -כ"א אלול תקכ"ד
שליח בחוץ לארץ לתת מתנות בארץ ישראל ,ותוספות
יבמות פרק האשה רבה (שם) אהך דאזל עישר מפירי
כל עונות -למה היה שעיר הנעשה לפני ד' כפרתו שני ימי ראש השנה כנגד שתי
דביתיה עלי ,דאין חילוק בין קרוב ובין רחוק.
מועטת משעיר הנשלח לעזאזל .אבל באמת כל ישראל דברות הראשונות יום הכיפורים
ויש לדון גם מדרך רחוקה דפסח .ועיין ירושלמי הכשירים -להם קדושת מקדש כו' ,כי השכינה שוכנת נגד 'לא תחמוד' ו'לא תתאוה'
פסחים (פ"ה ה"ג) ,היה נתון בדרך רחוקה ושחטו לשמו בקרבם ,כדכתיב (שם כו ,יא) 'ונתתי משכני בתוככם' בתנא דבי אליהו זוטא (פרק כב) וז"ל :מפני מה נִ ְּתנָ ה
-פסול ,פירוש ,משום שלא לאוכליו ,עיין שם בקרבן כו' ,ואין לך טומאה ותיעוב יותר מן החטא ,ולכך אדם קורת רוח בעשרת הימים מראש השנה ועד יום
עדה (ד"ה הדא) .ואם כן למאן דאמר בבלי (פסחים צב): כשר החוטא ,הוא מטמא מקדש כו' .ושעיר המכפר על הכיפורים ,כנגד עשרה נסיונות שנתנסה אברהם אבינו
דאם שחטו וזרקו על מי שהוא בדרך רחוקה -הורצה, טומאת מקדש כו' ,הוא היה כפרה לכל חטאות ופשעים כו' ,וכנגד עשרת הדברות שקיבלו ישראל בסיני כו',
ומשמע הסתימות אפילו אינו יכול לבוא בשעת אכילה, מבני ישראל הכשירים אשר ד' בקרבם ,ולכך נאמר על עכ"ל .ומבואר דעשרת ימי תשובה הם נגד עשרת
דמפאת הריחוק מקום לא חשוב 'שלא לאוכליו' ,ובאתי שעיר החטאת (שם טז ,טז) 'וכפר על הקודש מטומאות הדברות.
רק להעיר. בני ישראל ומפשעיהם לכל חטאתם' דייקא ,עכ"ל.
וראיתי ביערות דבש (ח"ב דרוש א ד"ה ולכך) דכתב
אם מחמירים בקדשים בדבר שישנו בחולין פירוש ,דהחטאים עצמם נחשבים טומאת מקדש, כן מסברא דנפשיה ,וכתב שם דהיינו טעמא דשני ימי
וזהו 'וכפר על הקודש מטומאת בני ישראל וגו' לכל ראש השנה הם יומא אריכתא (ראה ביצה ד ,):והיינו
בחידושי בסוגיא דהיתר מצטרף לאיסור חידשתי ,דהא
חטאתם' ,דהחטא עצמו הוא טומאת הקודש ,דהאדם משום דהם נגד שתי דברות הראשונות ' -אנכי' (שמות
דאמרינן היתר מצטרף לאיסור בקדשים (פסחים מה,).
עצמו נחשב מקדש ,ובחטאו הנה הוא מטמא מקדש. כ ,ב) ו'לא יהיה' (שם שם ,ג) ,דבדיבור אחד נאמרו
היינו רק אם האיסור הוא מפאת קדשים ,אבל איסור
דעלמא הנוהג גם בחולין ,אזי אף כשהאיסור הזה הוא והנה גוף הדבר שכתב היערות דבש -דהאדם עצמו (מכילתא פרשת בשלח מסכת דשירה פרשה ח ד"ה דבר אחר),
בקדשים עם כל זה אין לו דין קדשים ,ואין ההיתר נחשב מקדש ,הנה כן נאמר (ירמיה ז ,ד) 'היכל ד' המה' ועל כן גם שני הימים הם יומא אריכתא ,ודו"ק ,עד
מצטרף לו גם שם ,כמו שאין אומרים באיסורי חולין (ראה ב"ח או"ח סימן מז סעיף א אות ב) .וכבר הזכרנו (ראה כאן תוכן דבריו ,עיין שם.
דין היתר מצטרף לאיסור. אוצרות יוסף דרשה לשבת שובה פיסקא רו) גם כן ש"ס ראש והנה על פי זה ,הנה יום הכיפורים הוא נגד 'לא
ואולם סברא זאת לאו פשוטה היא כל כך ,ומצאתי השנה (יח ):דשקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית תחמוד' (שמות כ ,יד; דברים ה ,יח) ו'לא תתאוה' (דברים
בספר אהבת יהונתן סוף אמור (הפטרה ד"ה להניח), אלקינו .והיינו גם כן ,דהאדם כל זמן שהוא צדיק שם) .ומיושבת בזה קושית רבי יהודה הלוי ז"ל שהביא
דאקרא ד'נבילה וטריפה לא יאכלו הכהנים' (יחזקאל נחשב בית המקדש ,ולכן מיתתו כשריפת בית המקדש, הראב"ע בשמו פרשת יתרו (כ ,יד) ,דאיך אפשר לצוות
מד ,לא) הביא קושית הגמרא (מנחות מה ).הא ישראל וכמו שאמרנו כבר .ועל כן נכון מה שכתב ז"ל דהאדם על החמדה ,הרי האדם בשר ודם וחומד בלבו ,ובכח
אכלי ,בתמיה .ותירץ וז"ל :ויש לומר ,דהרמב"ם (הלכות בחטאו נחשב מטמא מקדש ,כי כל זמן שלא חטא הרי האדם רק למשול על החמדה והתאוה שבלב -שלא
מלכים פ"ח ה"א) פסק דבמלחמה מותר לאכול נבילות. הוא צדיק ונחשב בית המקדש ,ועל כן בחטאו הרי לעשות כפי החמדה והתאוה שהלב חומד ,אבל על גוף
והיינו דהוא נגד היצר הרע ,כמו יפת תואר -דהותרה הוא מטמא מקדש. החמדה איך שייך לצוות על הלב שלא יחמוד ,עיין שם.
במלחמה (דברים כא ,יא; עיין קידושין כא .):ולעתיד יהיה וכן מבואר גם כן בירושלמי מגילה (פ"ג ה"ו) דישראל ועל פי דרכנו הנ"ל ד'לא תחמוד' הוא נגד יום
מלחמת גוג ומגוג (ראה יחזקאל פרק לח-לט) ומותרין קרוים 'ציון' -דהוא בית המקדש (ראה ב"ר כב ,ז) .עיין הכיפורים ,והנה בפרקי רבי אליעזר (פרק מו) מבואר
ישראל לאכול נבילות ,מה שאין כן הכהנים לא יאכלו, שם דמייתי קרא (ישעיה נא ,טז) 'לנטוע שמים וליסוד דביום הכיפורים ישראל הם כמלאכים ,עיין שם ,ועל
דכמו כן כהן אסור ביפת תואר (ראה קידושין שם) וכו', ארץ ,ולאמר לציון עמי אתה' ,וז"ל' :לנטוע שמים כן מלאך הרי אין בו החמדה כלל ,ועל כן לפי עניין
עכ"ל ז"ל. וליסוד ארץ' -אלו הקרבנות' ,ולאמר לציון עמי אתה' דיבור 'לא תחמוד' -דהוא נגד יום הכיפורים ,שפיר
הרי דנבילה דאינה ממצות כהונה כלל ,גם כן -אמר רבי חיננא בר פפא ,חזרנו על כל המקרא ,ולא שייך לצוות על גוף החמדה ,ואף דהציווי הוא על כל
מחמרינן בה בכהן טפי מבישראל מפאת קדושתם מצאנו שנקראו ישראל 'ציון' אלא זה ' -ולאמר לציון השנה ,יש לומר כוונת הציווי לראות לבא לידי 'לא
היתירה דריבה בהו רחמנא מצוות יתירות -דמפאת עמי אתה' ,עכ"ל הירושלמי. תחמוד' ,היינו שיראה האדם לזכך ולטהר עצמו בכל
זה הוא דאסורים ביפת תואר וכש"ס קידושין (שם), והכוונה ,דמפרש קרא 'לנטוע שמים וליסוד השנה ,לשיוכל להשיג ביום הכיפורים מדריגת היום,
עיין שם ,דקדושת הכהונה מתפשטת על כל האיסורים ארץ' -אלו הקרבנות הקריבין בבית המקדש ,דכל דהוא ביטול גוף החמדה ,ודו"ק א.
של הכהנים ,ואף גם על אותם האיסורים שאינם עיקר עניינם להחזיק ולקיים קדושת המקדש ,שתהא
ממצוות כהונה -רק מצוות דעלמא הנוהגות בכלל השכינה שוכנת בתוכו ,כמבואר ברמב"ן על התורה
ישראל ,והכהנים מוזהרים בם רק מפאת היות גם הם (פרשת תרומה כה ,ב ד"ה כאשר; הקדמה לספר ויקרא) .ואם אדם נחשב 'מקדש' כשישראל מקדשים מעשיהם
מכלל ישראל ,ודו"ק היטב. תשאל התינח בזמן שבית המקדש קיים ,בזמן שאין יש בהם ענין 'מקדש' העוסק בתורה נחשב 'מקדש'
ואם כן ,אם כנים הדברים יש לדקדק מזה ,דהוא בית המקדש קיים מה תהא עליהם .לזה אמר 'ולאמור כתב בספר יערות דבש (ח"ב דרוש יד עמוד רל ד"ה
הדין דקדושת הקדשים מתפשטת על כל המצוות לציון עמי אתה' ,דישראל עצמם קרוים 'ציון' -דהוא וזהו) וז"ל :והנה תמהו ,ביום הכיפורים שני שעירים
שבהם -ואפילו מצוות דעלמא בהיותם בקדשים שפיר הבית המקדש ,והיינו דגם בזמן שאין בית המקדש היו (ראה ויקרא טז ,ה) ,שעיר הנעשה בפנים מכפר על
יש בהם מעלת וחומר קדשים ,ודו"ק היטב. קיים ,מכל מקום אתם בעצמכם יש בכם עניין מקדש, טומאת מקדש וקדשיו (ראה שבועות ב ,):ושעיר בחוץ על
)א עיין שם שכתב דזהו לפי "סברת הגאון מהו' יהונתן ז"ל ביערות דבש ,דעשרת ימי תשובה הם נגד היו"ד דברות כסדרן" ,והאריך עוד לבאר כמה ענינים על פי זה.
שביבי יוסף
אלומת אור לחקירות יסודות סברות וכללים
המפוזרים בתורת רבינו זי"ע
נתינה מכח בקשה -אם נחשבת 'נתינה' או 'נטילה'
"המבקש דבר מזולתו שיתננו לו ,וזה נותנו לו ,יש להסתפק אי מיקרי שזה נתן ,או מיקרי שנטל מעצמו ,לפי שזה נתן רק עבור שביקש ממנו"
גליוני הש"ס ירושלמי זרעים כרך ג אות רטו
הגיד רבינו בחיים חיותו" :מהספרים שלי יהיו לי תלמידים"
ג (הג"ר יעקב טייטלבוים -תלמידו המובהק של הגר"מ אריק זצ"ל -ששמע מפי רבינו)
חולין קטו-קכא בשבילי הש"ס
פנינים לפי סדר הש"ס
דחייב ,דהוא משום דאמר קרא (ויקרא ז ,כה) 'נפש' - שהיה עליו מים וניגב ,יבואו לטהר גם כן לפעמים עיקר האיסור בעריות הוא ההנאה
לרבות השותה .ועיין בתוספות (ד"ה לרבות) שכתבו, היכא שיהיה משקה על האוכל בשעת נגיעת השרץ בשבת (עג ;.עיין רש"י ד"ה דסבור) ובכריתות (יט ):איתא,
דנחשב שתיה -לא אכילה ,ולולי קרא הוה אמינא בו ,ועל כן עשאה התורה הרחקה יתירה ואמרה שכל דמתעסק בחלבים ובעריות חייב שכן נהנה.
דבדבר שתולדתו אוכל ,והוא המחהו ועשאו משקה, שהיה עליו רק באיזה פעם מים שוב מקבל טומאה
ונראה לענ"ד בהסברתו ,דרק כשאסרה התורה
לא אמרינן 'שתיה בכלל אכילה'. לעולם) ,עכ"ל.
מעשה בעלמא ,אז כשאינו מתכוין נחשב שלא עשה
ועיין תוספות נדה (לב .ד"ה שתיה) ,כתבו באופן ואולם הרשב"ם שם (פסוק לד) כתב וז"ל :מי שרוצה האדם את המעשה כלל ,ורק כנעשה מאיליו נחשב -
אחר ,דלולי קרא הוה אמינא דחלב מהותך לאו שמיה לתת טעם במצות לפי דרך ארץ ולתשובת המינין ,לא אבל לא כעשאו אדם ,דמה שאיברי האדם עושים בלי
'חלב' (והיינו ,דשפיר גם שתיה זאת בכלל אכילה, הזקיק הקדוש ברוך הוא טומאה למיני אוכלים ומשקין כוונתו איננו מתייחס למעשהו כלל ,וכמובן לכל בעל
אלא דמיפטר מפאת שאין החלב חשוב חלב) ,ועל כן עד שתיקנם לצורך מאכל ,ונתינת מים הוא תחלת שכל צח .אבל באכילה ובעריות שלא הקפידה התורה
אשמעינן קרא דגם חלב מהותך שמיה חלב ,עד כאן תיקונם ועיקר חשיבותם לצורך אכילה ,עכ"ל .ומוכח על המעשה ,רק על הרגשת ההנאה ,שלא יהנה האדם
לשונו .ואם כן השתא דאשמעינן קרא דחלב מהותך דענין ההכשר הוא לפי שאין האוכל חשוב 'אוכל' טרם מאכילת חלב ומביאת העריות.
שמיה חלב ,אולי לענין ֵׁשם 'אוכל' נמי ,גם אוכל נמחה ניתן עליו מים.
ויש סמוכין לזה מסוגיין (קטו ,):דפריך ,לרבי -
ומהותך שמיה 'אוכל'. וכן כתב רש"י שם להדיא על הכתוב (שם שם ,לח) בהנאה מנא ליה (מנא ליה איסור הנאת בשר בחלב).
ואולם מלשון הגמרא 'נפש לרבות השותה' -לא 'וכי יֻ ַּתן מים על זרע ונפל מנבלתם עליו' ,וז"ל (ד"ה ומשני ,נפקא ליה מהכא ,נאמר כאן (דברים יד ,כא) 'כי
משמע כן ,רק משמע דגם אחרי הגזירת הכתוב ,משקה ונפל) :אף משנגב מן המים ,שלא הקפידה תורה אלא עם קדוש אתה לד'' ,ונאמר להלן (שם כג ,יח) 'לא יהיה
הוא דחשיב ולא אוכל .והכי מוכח בפשיטות לישנא להיות עליו שם 'אוכל' ,עכ"ל .ולענ"ד כן הוא גם כן קדש בבני ישראל' ,מה להלן בהנאה אף כאן בהנאה,
דברייתא כאן ,דאמר המחהו וגמעו כו' ,דלשון 'גמיעה' גמרא ערוכה כאן (קיח ,).פירות שלא הוכשרו -כתנור עד כאן .וברש"י (ד"ה מה) כתב :בעילה -הנאה היא,
מצינו רק במשקין (בראשית כד ,יז; עיין שבת עז.). שלא נגמרה מלאכתו דמי ,עכ"ל הגמרא .וצריך עיון עכ"ל.
קצת על הרמב"ן ז"ל בזה.
ואולם בנזיר (סד ).איתא ,שרץ על גבי נבילה ומוכח מזה ,דעיקר האיסור בביאה הוא ההנאת
שנימוחה (וספק לו אם נגע בשרץ) מהו ,כיון דנימוחה ביאה -לא המעשה ביאה .דאם לא כן ,איך יליף
(הנבילה) הוי לה משקה (מי אמרינן דכיון דנימוחה טומאת נבלת עוף טהור ממעשה ביאה לאסור הנאת בשר בחלב .ועל כרחיך
הנבילה הויא לה משקה ,וחשיב השרץ צף על גביו, בתורת אכילה או בתורת מגע דרק הנאת ביאה היא האיסור ,ועל כן שפיר יליף
וספק מגעו טהור ,דכמאן דצף על פני המים דמי - יש להסתפק בטומאת נבילת עוף טהור דמטמא בבית בגזירה שוה ,דמה התם ההנאה -האסורה ,דהיינו
וספק טומאה צפה ילפינן התם מקראי דטהור) ,או הבליעה ,אם ענין הטומאה הוא בתורת אכילה ,שגזירת שהנאת הביאה אסורה ,אף כאן בשר בחלב הנאתו
דילמא האי אוכלא הוא (אף על גב דנימוחה הנבילה הכתוב היא שאכילת נבילת עוף טהור מטמא ,או אסורה .וזהו שאמרו בגמרא 'מה להלן בהנאה אף כאן
-חשובה אוכל) .ואם תימצי לומר דאוכלא הוא ,שרץ דילמא גם היא טומאת מגע היא ,אלא דשאר המטמאים בהנאה' ,ודו"ק היטב.
על גבי שכבת זרע מהו כו' ,עכ"ל הגמרא הצריך במגע -מטמא בכל מקום שיגע מן הגוף (ראה רמב"ם
לענייננו. הלכות טומאת מת פ"א ה"ג) ,ונבילת עוף טהור גילתה שילוח איסור למדבר מותר מה"ת
ומבואר דהש"ס מסופק בזה ,אם אוכל שנימוח תורה דאינה מטמאה במגעה רק במקום מיוחד -בבית
הנה הא דאמרינן בסוגיין (קטו ).ובקידושין (נז ):וביומא
חשוב אוכל .ולדעת הרמב"ם ד'אם תימצי לומר' הוי הבליעה ,וגזירת הכתוב הוא שמטמאה על ידי מגע
(סז ):דלא אמרה תורה (ויקרא יד ,ז; שם טז ,כב; דברים כב,
פשיטות (עיין רא"ש קידושין פ"א סימן ז; ר"ן נדרים ז .ד"ה
בית הסתרים (ראה רש"י לעיל לד .ד"ה דחידוש) ,ועל כל
ז) שלח לתקלה ,נראה דגוף השילוח של דבר איסור
ולענין) ,הנה איפשיט ליה דחשוב 'אוכל' ,והוא לכאורה פנים רק מטעם מגע היא -לא מטעם אכילה ,ודו"ק.
החוצה או למדבר -שרי מן התורה ,לא מיבעיא
היפוך הך דסוגיין .ועיין שם היטב בנזיר בכל הסוגיא, ונראה לענ"ד מסוגיין (קכ ).דהיא רק מטעם אכילה. לרמב"ם ז"ל (הלכות איסורי ביאה פי"ח הי"ז) דכל הספיקות
ובאתי רק להעיר. דתניא גבי נבלת עוף טהור ,דאם המחהו באור טמא, מן התורה שריין -דכאן נמי רק ספק הוא שמא
ופריך הגמרא ,הא 'אכילה' כתיבא ביה (ראה ויקרא כב, ימצאנו ישראל ויאכלנו או יהנה ממנו ,אלא אפילו
ח) ,עיין שם .ומוכח דאין הטומאה מטעם מגע ,דאם לראשונים ז"ל (ראה רשב"א קידושין עג .ד"ה ממזר; ר"ן שם
אכילת כהנים משלחן גבוה לא כן ,מה בכך דאכילה כתיבא ביה -ושתיה איננה טו :מדפי הרי"ף ד"ה גרסינן) דכל הספיקות מן התורה
נחשבת אכילת מזבח בכלל אכילה (עיין בתוספות (ד"ה לרבות) שפירשו, אסורים ,עם כל זה כאן נראה דשרי ,דאיננו ספק
דנהי דבעלמא שתיה בכלל אכילה (שבועות כב ,):היינו שקול ,דיוכל להיות שיאכלוהו בעלי חיים תחלה ,או
מבואר בסוגיין (קכֵ ).
דחלֶ ב יש בו קולא על נבילה,
רק בדבר שהיה מתחילתו משקה ,מה שאין כן כאן אפילו יבוא ליד אדם ,שמא יבוא לידי עכו"ם ולא
במה דחלב הותר מכללו אצל חיה -מה שאין כן
שהיה אוכל והוא המחהו ועשאו משקה) ,הא סוף סוף לישראל.
דמה דהותר לכהנים במליקת
נבילה לא הותר מכללוַ ,
יש כאן מגע נבילת עוף טהור ,כיון דלא פקע מיניה
חטאת העוף לא חשוב הותר מכללו ,דשאני כהנים
ׁם 'נבילה' על ידי שהמחהו באור ,דהא פריך רק ֵש
דמשלחן גבוה הוא דקזכי. הטעם שצריך הכשר משקה לקבלת טומאה
מכח דאכילה כתיבא ביה וליכא ,ומוכח דעצמותו
וביארנו כבר הכוונה בכמה דוכתי (ראה גליוני הש"ס אכתי נבילה היא ,והחסרון רק מפאת שאיננו אוכלו - ברמב"ן על התורה ויקרא (פרשת שמיני יא ,לז ד"ה וטעם),
ירושלמי זרעים כרך ג אות קנב; ע' פנים לתורה אות טו; שם אות רק שותהו .ועל כרחך דטומאת נבלת עוף טהור היא כתב וז"ל :וטעם ההכשר (הכשר מים לקבלת טומאה),
לב ד"ה באופן) ,דכיון דכהנים משלחן גבוה הוא דקזכי, מטעם אכילה ולא מטעם מגע ,ועל כן שפיר פריך בעבור כי לכלוך השרץ והמטמאים ידבק במאכלים
על כן נחשבת אכילתם אכילת גבוה ,ולא חשיבא דאכילה כתיבא ביה וליכא. בלחות ,ולא כן ביבשים (אם המאכל לח ויש עליו
הנבילה הותר מכללו מפאת זה להדיוט במה דהותר משקה ,אז השרץ הנוגע בו הוא נדבק בו על ידי
במליקה ,דאכילת כהנים במליקה כאכילת המזבח הוא המשקה הלח שעליו ,ולא כן באוכל יבש שהשרץ
נחשב ,כיון דמשלחן גבוה קזכי ,והרי זו אכילת גבוה אוכל מחוי אם נחשב 'אוכל' הנוגע בו אינו נדבק בו ,והוא רק נגיעה בעלמא),
-לא אכילת הדיוט ,ואכתי לא הותרה נבילה לשום ועשתה התורה הרחקה יתירה לטמא המוכשרין במים עיין בגמרא (קכ ).דמוכח ,דאוכל שנמחה לא חשוב
אדם כלל. ונגבו ,שלא ניתן דברינו לשיעורין (שאם נטהר את אוכל -אלא משקה ,דאמר ִ
אה ְמ ָחה את ַה ֵחלֶ ב וגמעו
ההבטחה האחרונה שמחוללת פלאים:
"כל מי שיסייע בהדפסת החיבורים שלי ,אהיה לו למליץ יושר בעולם העליון"
(הבטחתו של רבינו זי"ע סמוך להסתלקותו ,באזני חתנו הגה"צ רבי יצחק מענדל מארגנשטערן זצ"ל -מייסד וראש חברת 'אוהבי תורה' להוצאת ספרי רבינו)
לרכישת הספרים (במשלוח עד הבית) ,לקבלת הגליון ולתרומות:
טל | 1800-200-855 :דוא"לot035104720@gmail.com :
כל הזכויות שמורות למכון "אוהבי תורה" -לההדרת ספרי שר התורה הגאון רבי יוסף ענגיל זצ"ל -מאנסי יצ"ו
Cell: 845-216-8677 | Email: ohaveitorahengel@gmail.com
ד
