gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אברך · AVUREICH — כי תבוא (2026-08-24)

מוציא לאור: אברך · AVUREICH

שבוע: כי תבוא (2026-08-24)

אברך · AVUREICH — כי תבוא (2026-08-24)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד‬ ‫פרשת כי תבא תשפ"ו • שנה ו' ‪ -‬גליון רפ"ח • מכון "אוהבי תורה" להוצאת ספרי רבינו זי"ע‬ ‫תפארת יוסף‬ ‫פנינים על פרשת השבוע‬ ‫ומוכח גם כן דהש"ס מפרש תיבת 'מפני' ‪ -‬דעניינה‬ ‫וברכות הפרשת תרומות ומעשרות הוזכרו גם כן‬ ‫גליוני הש"ס‬ ‫במקרא ‪ -‬עיין מעשר שני (פ"ה מי"א)‪' ,‬ולא שכחתי' ‪' -‬הואיל' ‪ -‬כמו 'אף על פי'‪ ,‬דאם לא כן הוה ליה למימר‬ ‫ביכורים פ"ג מ"ח‬ ‫מלברכך ומלהזכיר שמך עליו‪ .‬והובא בש"ס בכיצד מברכין 'אלא אימא אף על פי שלוי למטה'‪ ,‬ולשון 'הכי קאמר'‬ ‫מוכח דהכוונה לפרש תיבת 'מפני' דעניינה כמו 'אף על‬ ‫(ברכות מ‪.):‬‬ ‫אשית ּכָ ל ְּפ ִרי‬ ‫וְ לָ ַק ְח ָּת ֵמ ֵר ִ‬ ‫ועיין בירושלמי מעשר שני שם (ה"ה)‪' ,‬לד'' (במדבר טו‪ ,‬פי'‪ ,‬ובאתי רק להעיר‪.‬‬ ‫ָה ֲא ָד ָמה וגו' וְ ַׂש ְמ ָּת בַ ֶּטנֶ א (כו‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫יט) ‪ -‬זה שם המיוחד‪ .‬והכוונה גם כן‪ ,‬דצריך להזכיר השם‬ ‫אם צריך דוקא 'טנא'‬ ‫בביכורים (פ"ג מ"ח)‪ ,‬העשירים מביאים בכוריהם בקלתות בברכה‪ ,‬ועיין שם ברידב"ז (ד"ה א"ר) ג‪.‬‬ ‫בית האוצר‬ ‫של כסף ושל זהב (קופות מצופות כסף וזהב‪ ,‬רע"ב)‪.‬‬ ‫מערכת א כלל עז‬ ‫למאן דאמר (סנהדרין מה‪ ):‬בעינן קרא כדכתיב‪ ,‬קשה‪,‬‬ ‫בית האוצר‬ ‫דהא כתיב 'ושמת בטנא' א ‪ -‬שו"ת חות יאיר (סימן קסז‬ ‫ָארּור ָה ִאיׁש ֲא ֶׁשר יַ ֲע ֶׂשה ֶפ ֶסל‬ ‫מערכת א כלל קצד‬ ‫ד"ה הנה) ב‪.‬‬ ‫ּתֹועבַ ת ד' (כז‪ ,‬טו)‪.‬‬ ‫ַּומ ֵּסכָ ה ֲ‬ ‫'תועבה' פירושו איסור‬ ‫ֵאּלֶ ה יַ ַע ְמדּו לְ בָ ֵרְך ֶאת ָה ָעם ַעל ַהר ּגְ ִרזִ ים וגו' ִׁש ְמעֹון‬ ‫יֹוסף ּובִ נְ יָ ִמן‪ .‬וְ ֵאּלֶ ה יַ ַע ְמדּו ַעל‬ ‫יהּודה וְ יִ ָּׂששכָ ר וְ ֵ‬ ‫וְ לֵ וִ י וִ ָ‬ ‫גליוני הש"ס‬ ‫עיין עבודה זרה (נב‪ ,).‬דיליף דעבודה זרה של ישראל‬ ‫ירושלמי ביכורים פ"א ה"ו‬ ‫אסורה מיד שנעשית‪ ,‬מדכתיב 'ארור האיש אשר יעשה‬ ‫ַה ְּקלָ לָ ה ּבְ ַהר ֵעיבָ ל וגו' (כז‪ ,‬יב‪-‬יג)‪.‬‬ ‫פסל ומסכה' ‪ -‬משעת עשייה קם ליה בארור‪ .‬ופריך‪,‬‬ ‫אׁשית‬ ‫אתי ֶאת ֵר ִ‬ ‫וְ ַע ָּתה ִהּנֵ ה ֵהבֵ ִ‬ ‫ואימא הני מילי למיקם גברא בארור‪ ,‬איתסורי לא‬ ‫תיבת 'מפני' שמשמעותה כמו 'אף על פי'‬ ‫ְּפ ִרי ָה ֲא ָד ָמה ֲא ֶׁשר נָ ַת ָּתה לִ י ד' (כו‪ ,‬י)‪.‬‬ ‫מיתסרא‪ .‬ומשני‪' ,‬תועבת ד'' כתיב‪.‬‬ ‫מצינו תיבות 'אף על פי' שפירושם 'הואיל'‪ ,‬והוא בכלים‬ ‫(פי"ז מ"ב)‪ ,‬החמת ‪ -‬שיעורה בפקעיות של שתי‪ ,‬אם אינה‬ ‫מכר פירותיו וחזר ולקחן מהלוקח‬ ‫והכוונה‪ ,‬ד'תועבת ד'' פירושו איסור‪ ,‬וכאילו אמר‬ ‫מקבלת של שתי‪ ,‬אף על פי שמקבלת של ערב‪ ,‬טמאה‪ ,‬הכתוב 'אסורת ד''‪ ,‬היינו שהוא דבר אשר השם יתברך‬ ‫בירושלמי ביכורים (פ"א ה"ו)‪ ,‬פשיטא הדא מילתא‪ ,‬מכר‬ ‫וכן הוא שם בשאר המשנה‪ .‬והאי 'אף על פי' פירושו אסר אותו‪ ,‬דאילו היתה תיבת 'תועבה' פירושו שהוא‬ ‫לו פירות ושייר לו קרקע‪ ,‬המוכר אינו יכול להביא‪ ,‬שאין‬ ‫מתועב‪ ,‬אכתי אין ראיה לשיהיה איסור‪.‬‬ ‫'הואיל'‪ ,‬וכמובן‪.‬‬ ‫לו פירות‪ .‬חזר (המוכר) ולקחן (להפירות) ממנו‪ ,‬נשמעינה מן‬ ‫וכן מבואר שם במפרשים ובראשם בפירוש המשנה‬ ‫הדא וכו'‪ ,‬הדא אמרה חזר ולקחן ממנו מביא‪.‬‬ ‫להרמב"ם (ד"ה ובית)‪ ,‬וז"ל‪ :‬והנה באלו הפרקים לשון‬ ‫מכאן ראיה למה שכתבו תוספות בבבא מציעא (פח‪.‬‬ ‫'אף על פי'‪ ,‬שעניינו‪ ,‬ויהיו אלו הכלים יקבלו השיעורים‬ ‫ד"ה תבואת)‪ ,‬דאף דלוקח פטור ממעשר (שם פח‪ ,):‬דדרשינן‬ ‫גליוני הש"ס‬ ‫הגדולים ולא יקבלו הקטנים ‪ -‬שהן יטמאו כו'‪ ,‬ויהיה סדר‬ ‫'תבואת זרעך' (דברים יד‪ ,‬כב) ‪ -‬ולא לוקח‪ ,‬מכל מקום אם‬ ‫שבועות כט‪:‬‬ ‫המשנה כן‪ ,‬החמת שיעורה פקעיות של ערב‪ ,‬אף על פי‬ ‫חזרו הבעלים ולקחוהו מלוקח ‪ -‬חייב‪ ,‬עיין שם‪ .‬ואף דהוא‬ ‫עתה גם כן 'לוקח'‪ ,‬מכל מקום כיון דהיה מתחלה שלו ‪-‬‬ ‫ומקבל של ערב‪ ,‬טמאה‪ָ ,‬ארּור ֲא ֶׁשר ֹלא יָ ִקים ֶאת ִדּבְ ֵרי ַה ָ‬ ‫ּתֹורה ַהּזֹאת‬ ‫שאינה מקבל של שתי‪ ,‬הואיל‬ ‫וכן שיעור הנשאר מן הפרק‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫'תבואת זרעך' קרינן ביה‪.‬‬ ‫אֹותם וְ ָא ַמר ּכָ ל ָה ָעם ָא ֵמן (כז‪ ,‬כו)‪.‬‬ ‫וכן הוא בפירוש הרא"ש שם (ד"ה החמת ‪ -‬ד"ה ואם) וז"ל‪ :‬לַ ֲעׂשֹות ָ‬ ‫ויש ראיה מבוארת לזה מירושלמי דכאן‪ ,‬דמחייב‬ ‫מדוע הוצרכו ישראל לענות 'אמן' בהר גריזים‬ ‫פירוש‪ ,‬של שתי דק משל ערב‪ ,‬כדמוכח בפרק המפלת‬ ‫בחזר ולקחן‪ ,‬דאף דהוא עתה גם כן לוקח‪ ,‬מכל מקום‬ ‫(נדה כה‪ .):‬ואם אינה מקבלת שתי‪ ,‬הואיל ומקבלת של בגמרא שבועות (כט‪ ,):‬כל העונה אמן אחר שבועה ‪-‬‬ ‫כיון דהיה גם מתחלה שלו ‪ -‬יכול לומר מן 'האדמה אשר‬ ‫ערב‪ ,‬אכתי טמאה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ושוב ראיתי שכבר הובא כלל כמוציא שבועה מפיו דמי‪ ,‬דכתיב (במדבר ה‪ ,‬כב) 'ואמרה‬ ‫נתת לי'‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫זה בספרי הכללים (כללי הגמרא להבית יוסף‪ ,‬בסוף הליכות עולם‪ ,‬האשה אמן אמן'‪.‬‬ ‫עיין שו"ת הרשב"א המיוחסות (ח"ז סימן רפ ד"ה כי)‪:‬‬ ‫אות תשלז; קהלת יעקב לשון חכמים אות א כלל נח) מהך משנה‬ ‫גליוני הש"ס‬ ‫ומה שהוצרכו ישראל לענות 'אמן' בהר גריזים‪ ,‬לאו‬ ‫דכלים‪ ,‬דיתכן תיבת 'אף על פי' במקום 'הואיל'‪.‬‬ ‫ירושלמי זרעים כרך ג‬ ‫ודע‪ ,‬דלכאורה מצינו גם להיפוך ‪ -‬תיבה שמשמעותה דווקא‪ ,‬כי אפילו לא ענו אמן היה העניין מקובל‪ ,‬שהרי‬ ‫'הואיל' במקום 'אף על פי'‪ ,‬עיין סוטה (לו‪ ,):‬תנא‪ֶ ,‬ח ְציוֹ ציבור היה‪ ,‬אלא הם מעצמם ענו 'אמן' להראות שקיבלו‬ ‫וְ ֹלא ָׁשכָ ְח ִּתי (כו‪ ,‬יג)‪.‬‬ ‫של מול הר גריזים מרובה מחציו של הר עיבל‪ ,‬מפני שלוי התורה בסבר פנים יפות כו' ד‪ ,‬וכן בעניין סוטה היתה עונה‬ ‫למטה‪ .‬אדרבה‪ ,‬מפני שלוי למטה בצרי להו‪ .‬הכי קאמר‪ ,‬אמן אמן כדי שלא יוציאו לעז על מי המרים‪ ,‬אבל שלא‬ ‫מקור לברכת המצוות‬ ‫מן הדין‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫אף על פי שלוי למטה‪ ,‬בני יוסף עמהם כו'‪.‬‬ ‫מן התורה ‪ ‬מקור לברכת הפרשת תרו"מ‬ ‫עיין ירושלמי ריש כיצד מברכין (ברכות פ"ו ה"א)‪ ,‬דיש מאן‬ ‫דאמר דברכת המצוות דאורייתא מהיקישא ד'התורה‬ ‫מרגניתא דיוסף‬ ‫והמצוה' (שמות כד‪ ,‬יב) ‪ -‬מה תורה טעונה ברכה אף מצוה‬ ‫ענינים מופלאים‪ ,‬פניני חכמה ודעת ושכיות חמדה מתורת רבינו זי"ע‬ ‫טעונה ברכה‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫האם יש כוכבים הנראים ביום‬ ‫)א וטנא הוא סל‪ ,‬כדאיתא בתרגום אונקלוס‪.‬‬ ‫)ב וכתב שם‪" :‬מיהו יש לומר‪ ,‬דבטנא אינו מן המצוה‪ ,‬רק הכנה"‪.‬‬ ‫במועד קטן (כה‪ ,):‬כי נח נפשיה דרבי יעקב אתחמיאו כוכבי ביממא‪.‬‬ ‫)ג שכתב‪ :‬רצה לומר‪ ,‬דצריך לברך בשם‪.‬‬ ‫עיין שו"ת מהר"ם בר ברוך (דפוס פראג סימן ריט) וז"ל‪ :‬על הבן הנולד סמוך לחשיכה‪ ,‬והיה נראה יום‪ ,‬והיו‬ ‫)ד המשך לשון הרשב"א‪" :‬אי נמי‪ ,‬קבלת התורה שאני‪ ,‬שהוצרכו‬ ‫נראים כוכבים קטנים מאוד‪ .‬נראה לי‪ ,‬כי יש לסמוך על הכוכבים כו'‪ ,‬אף על פי שלפעמים משתנים סדרי‬ ‫לענות אמן משום שהם תרי"ג מצות‪ ,‬ואחר שיענו הפעם ההיא‬ ‫שוב אינם צריכים שבועה‪ ,‬כי מושבע הוא כל יחיד מהר סיני‬ ‫בראשית‪ ,‬כדאמר במועד קטן (כה‪ ,):‬אתחזי כוכבי ביממא‪ ,‬זהו כשהיו יודעים בבירור שהיום גדול‪ ,‬אבל סמוך‬ ‫א‬ ‫לחשיכה אין לתלותו אלא בהווה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫לעשות מה שרוב הציבור מסכימים‪ ,‬דאיכא 'הגוי כולו' (מלאכי ג‪ ,‬ט)‬ ‫ורובו ככולו (נזיר מב‪ ;.‬ראה רשב"א שם ד"ה אותם)"‪.‬‬ ‫סדרת מאמרים מיוחדים המטעימים צוף נועם ומתיקות שבת מנהר היוצא מעדן רבינו זי"ע‬ ‫תפארת יוסף‬ ‫עניני שבת באגדה ובהלכה‬ ‫הערה בנוסח 'בפי ישרים‬ ‫תתרומם ובשפתי צדיקים תתברך'‬ ‫פרק יח (א)‬ ‫רש"י בתענית (טו‪ .‬ד"ה ה"ג) כתב‪ ,‬דישרים עדיפי‬ ‫מצדיקים‪.‬‬ ‫תפלות וברכות שבת‬ ‫וצריך עיון מנוסח פסוקי דזמרה דשבת 'בפי‬ ‫ישרים תתרומם‪ ,‬ובשפתי צדיקים תתברך‪ ,‬ובלשון‬ ‫הוא‪ ,‬ורבנן הוא דלא אטרחוהו משום כבוד שבת‪,‬‬ ‫חסידים תתקדש‪ ,‬ובקרב קדושים תתהלל'‪ ,‬ומשמע‬ ‫תפלות שבת‬ ‫דנקט סדר המדריגות ממטה למעלה‪ ,‬דחסידים עדיפי‬ ‫אבל הכא ‪ -‬הא צלי ליה‪.‬‬ ‫מצדיקים‪ ,‬וקדושים עדיפי מצדיקים‪ ,‬ואם כן הכי נמי‬ ‫עיין שו"ת הלכות קטנות (ח"א סימן סב) דכתב‪:‬‬ ‫האומר 'ויכולו' מכיר שהקב"ה ברא את העולם‬ ‫צדיקים עדיפי מישרים‪ ,‬וראיתי במהרש"א בחידושי‬ ‫שאלה‪' .‬מי שבירך' שאומרים החזנים בשבת‪ ,‬אם‬ ‫ומשתתף עי"ז בבריאה עצמה‬ ‫אגדות (שם ד"ה ולא) שעמד על זה‪.‬‬ ‫יש לחוש משום שאין להתפלל בו‪ .‬תשובה‪ .‬אין‬ ‫אמרו בשבת (קיט‪ ,):‬כל המתפלל בערב שבת ואומר‬ ‫להתפלל על דבר שהוא צורך היום‪ ,‬כגון חולה‬ ‫'ויכלו' ‪ -‬כאלו נעשה שותף להקדוש ברוך הוא‬ ‫ונראה לענ"ד דדבר זה פלוגתא דתנאי‪ ,‬עיין‬ ‫במעשה בראשית‪ .‬והיינו‪ ,‬כי אמירת 'ויכלו' הוא‬ ‫שאין בו סכנה‪ ,‬אבל דבר שהוא להבא ‪ -‬אין בכך‬ ‫תוספתא שקלים (פ"ב ה"ג)‪ ,‬נכנס לתרום את הלשכה‪,‬‬ ‫שמעיד על הקדוש ברוך הוא שברא העולם‪ ,‬ועיקר‬ ‫כלום וכו'‪ ,‬ולמה אין אנו מתפללין י"ח‪ ,‬מפני טורח‬ ‫היו מפשפשין בו כו'‪ ,‬ומדברין עמו משעה שנכנס‬ ‫הבריאה היתה רק עבור זה‪ ,‬שיכירו בני אדם את‬ ‫ציבור‪ .‬אי נמי‪ ,‬אי אפשר שלא יהא שם דבר שהוא‬ ‫ועד שעה שיצא‪ ,‬לקיים מה שנאמר (במדבר לב‪ ,‬כב)‬ ‫צורך היום‪ ,‬כגון פרנסה ‪ -‬בכל יום הוא צריך‪ ,‬אבל‬ ‫כבודו יתברך כי הוא הבורא עולם יתברך (ראה אוהב‬ ‫'והייתם נקיים מד' ומישראל'‪ ,‬ואומר 'ועשית הישר‬ ‫מי שבירך כללי אין לחוש‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וצריך עיון‪ ,‬דהא‬ ‫ישראל פרשת שקלים; באר מים חיים בראשית א‪ ,‬א אות ו‬ ‫והטוב בעיני ד''‪ ,‬הטוב ‪ -‬בעיני שמים‪' ,‬והישר' ‪-‬‬ ‫ד"ה והנה)‪ ,‬ואם כן נמצא שזה האיש שאומר 'ויכלו'‬ ‫מפורש הטעם כאן רק משום טורח כו'‪ .‬ועיין שו"ת‬ ‫בעיני אדם‪ ,‬דברי רבי עקיבא‪ .‬רבי ישמעאל אומר‪,‬‬ ‫שאילת יעב"ץ (ח"א סימן סד ד"ה ונ"ל) א‪.‬‬ ‫ומעיד ומכיר את הבריאה שברא יתברך‪ ,‬הנה האיש‬ ‫'ּומ ָצא‬ ‫אף 'הישר' בעיני שמים‪ ,‬ואומר (משלי ג‪ ,‬ד) ְ‬ ‫הזה ‪ -‬בו נתקיים תכלית הבריאה‪.‬‬ ‫אולם בירושלמי ברכות פרק אין עומדין (פ"ה ה"ב) חן ושכל טוב בעיני אלקי"ם ואדם' כו'‪.‬‬ ‫על המשנה 'והבדלה בחונן הדעת'‪ ,‬כמה דאת אמר‬ ‫ונודע (ראה מורה נבוכים ח"א פרק סט; תפארת ישראל‬ ‫ונראה‪ ,‬דרבי ישמעאל נמי מודה ד'ישר' משמעותו‬ ‫אסור לעשות מלאכה עד שיבדיל‪ ,‬ודכוותה אסור‬ ‫פרק לז ד"ה ובגמרא)‪ ,‬דהסבה התכליתית היא עצמה‬ ‫לו לאדם לתבוע צרכיו עד שיבדיל‪ ,‬עיין שם נוסח בעיני אדם‪ ,‬אלא דמוסיף דהוא כולל גם כן בעיני‬ ‫הסבה הפועלת‪ ,‬כי כל פועל עבור איזה תכלית‬ ‫דפוס וויניציאה‪ ,‬ומשום הכי תיקנו הבדלה בתחלת שמים‪ .‬וכן משמע ממאי דאמר‪ ,‬ואומר 'ומצא חן‬ ‫שיהיה‪ ,‬הנה התכלית היא הסבה שבעבורו פעל‪,‬‬ ‫חונן הדעת‪ ,‬הואיל ומתחיל לומר ברכות אמצעיות‪ ,‬ושכל טוב בעיני אלקי"ם ואדם'‪.‬‬ ‫ולולי התכלית המכוון לא היתה הפעולה נפעלת‪,‬‬ ‫דהם בקשת צרכים‪ ,‬וזה אסור עד שיבדיל‪ ,‬עיין‬ ‫ואם כן הוא כאילו היה התכלית עצמו פועל‬ ‫והנה תואר 'צדיק' הוא בינו לבין המקום לבד‪,‬‬ ‫הפעולה‪ .‬ועל כן זה שמעיד ומכיר כו'‪ ,‬שבו יש‬ ‫שם היטב בירושלמי‪ .‬ומוכח‪ ,‬דבקשות שמונה עשרה‬ ‫עיין קידושין (מ‪ ,).‬דטוב לשמים ורע לבריות גם כן‬ ‫אסורות בשבת משום תביעת צרכים בשבת‪.‬‬ ‫תכלית פעולת הבריאה דהוא ההכרה‪ ,‬הנה הוא‬ ‫נקרא 'צדיק'‪ ,‬ורק 'צדיק טוב' הוא דלא מיקרי‪ ,‬עיין‬ ‫עצמו משתתף בהפעולה‪ ,‬ועל כן הוא כאילו נעשה‬ ‫ועיין ספר הפרדס לרש"י (סימן ד)‪ ,‬דהביא גם כן שם היטב‪ .‬ואם כן עצם תואר 'צדיק' הוא רק בינו‬ ‫שותף במעשה בראשית‪ ,‬ודו"ק היטיב מאוד‪.‬‬ ‫ירושלמי הנ"ל‪ ,‬ולא דברי הבבלי כאן‪ .‬ואולם לדברי לבין המקום‪ ,‬ועל כן לרבי עקיבא ד'ישר' הוא בעיני‬ ‫הפרדס שם‪ ,‬יש לומר דדברי הירושלמי והבבלי אדם‪ ,‬היינו דמורה לבד על טוב לבריות בינו לבין‬ ‫אוצרות יוסף דרשה לשבת שובה פיסקא קיט‪-‬קכ‬ ‫חבירו‪ ,‬לכן צדיק בינו לבין המקום עדיף‪.‬‬ ‫מתאימים יחד‪ ,‬עיין שם היטב ותבן ב‪.‬‬ ‫ומה שאין כן לרבי ישמעאל ד'ישר' הוראתו‬ ‫נפילת אפים וקידוש לבנה בשבת‬ ‫הטעם שאין מתפללים שמונה עשרה‬ ‫תרתי ‪ -‬בעיני אדם ובעיני שמים‪ ,‬היינו דהוא‬ ‫משום טורח או משום תביעת צרכים‬ ‫ועיין עוד שו"ת מהר"ם בר ברוך החדשות (דפוס טוב במה שבינו לבין חבירו וגם במה שבינו לבין‬ ‫פראג סימן תרג)‪ ,‬עיין שם היטב ג‪ .‬ועיין עוד שו"ת המקום‪ ,‬לכן 'ישר' עדיף מ'צדיק' דהוא בינו לבין‬ ‫איתא בברכות (כא‪ ,).‬ואמר רב יהודה אמר שמואל‪,‬‬ ‫המקום לבד‪ .‬ואם כן כיון דהדבר פלוגתא דתנאי‪,‬‬ ‫שבות יעקב (ח"ג סימן לא ד"ה ומ"ש ‪ -‬ד"ה ומ"מ) ד‪.‬‬ ‫היה עומד בתפלה ונזכר שהתפלל‪ ,‬פוסק ואפילו‬ ‫אין קושיא עוד מסתירת הך דתענית לנוסח פסוקי‬ ‫באמצע ברכה‪ .‬איני‪ ,‬והאמר רב נחמן‪ ,‬כי הוינן בי‬ ‫גליוני הש"ס ברכות כא‪ .‬ד"ה התם דזמרה הנ"ל‪.‬‬ ‫רבה בר אבוה בען מיניה‪ ,‬הני בני בי רב דטעו‬ ‫ומדכרי דחול בשבת‪ ,‬מהו שיגמרו‪ ,‬ואמר לן‪ ,‬גומרין‬ ‫גליוני הש"ס תענית טו‪ .‬ברש"י ד"ה ה"ג‬ ‫כל אותה ברכה‪ .‬הכי השתא‪ ,‬התם גברא בר חיובא‬ ‫ואפילו בשבת‪ ,‬ואמר רבי יוחנן‪ ,‬כגון כלי פשתן בבבל ויין ושמן‬ ‫חילי ‪ -‬אבטליניה"‪.‬‬ ‫)א שהביא דברי ההלכות קטנות‪ ,‬וכתב עליו‪" :‬ותמיהני על זה‬ ‫בארץ ישראל"‪.‬‬ ‫)ב שכתב‪" :‬בשבת אנו מתפללין שבע ברכות ולא שמונה עשרה‪,‬‬ ‫דאזיל בתר איפכא‪ ,‬דאיברא איפכא מסתברא דדבר שהוא צורך‬ ‫מאי טעמא‪ ,‬אמר רב הונא‪ ,‬מפני שאסור לו לאדם לתבוע צרכיו‬ ‫היום יש להתיר יותר‪ ...‬ונראה לי טעם מניעת הבקשה בשבת‪,‬‬ ‫)ד שהאריך בענין אם מותר לקדש הלבנה בליל שבת‪ ,‬וכתב‬ ‫בשבת‪ .‬לפי שהשבת יום מנוחה הוא‪ ,‬וצריך להתענג בו‪ ,‬דכתיב‬ ‫משום שלא יהא דיבורך של שבת כשל חול (שבת קיג‪ ,):‬ויכולה‬ ‫שם בתוך דבריו‪" :‬ומה שכתב מהרי"ל (הלכות שבועות אות ז) טעם‬ ‫(ישעיה נח‪ ,‬יג) 'וקראת לשבת עונג'‪ ,‬ובתפלה שמונה עשרה יש‬ ‫היא שתרחם (שם יב‪ ,).‬לכן אין לבקש על החולה ‪ -‬אם לא תקף‬ ‫שני‪ ,‬וז"ל‪ :‬ועוד‪ ,‬דנראה ברכת הלבנה כעין תחינה‪ ,‬ואין לאומרו‬ ‫דברים שאדם צריך להם ומיצר עליהם‪ ,‬כגון גואל‪ ,‬וסולח‪ ,‬רופא‪,‬‬ ‫עליו חליו דצורך שעה הוא ופיקוח נפש‪.‬‬ ‫ביום טוב‪ ,‬עכ"ל‪ .‬הנה יגעתי ולא מצאתי שום תחינה בברכה זו‪...‬‬ ‫מברך השנים‪ ,‬וכן כולם‪ ,‬ואם היה מתפלל אדם י"ח ברכות‪ ,‬מתוך‬ ‫וכל שאין בו סכנה יש לו לבטוח בזכות שבת‪ ,‬ולא יבקש‬ ‫ואפילו אי נימא לדברי מהרי"ל יש לומר שיש בקשות בקידוש‬ ‫שהוא מזכיר אלו הדברים‪ ,‬הוא מיצר‪ ,‬והיה ממעט בעונג‪ ,‬ולפיכך‬ ‫הלבנה‪ ...‬מכל מקום נוסח הברכה כך היא ומותר (ראה ירושלמי‬ ‫צרכיו כדרך שעושה בחול‪ ,‬והיינו נמי דאמרינן דהיום הוא ראוי‬ ‫תיקנו רבותינו ז"ל תפלה שאין בה דבר של צער"‪ .‬ולדבריו‪ ,‬שני‬ ‫לתפלת שמונה עשרה‪ ,‬אלא משום טורח הציבור אין מתפללין‬ ‫שבת פט"ו ה"ג)‪ .‬ואם נפשך לומר מה שאנו מוסיפין ואומרים בקשה‬ ‫הטעמים בני חדא ביקתא נינהו‪ ,‬שמאחר ותובע צרכיו יש לו‬ ‫אחרת 'כשם שאני רוקד' וכו'‪ ,‬ובקשה זו אינו מנוסח הברכה‪ ,‬כי‬ ‫בו שמונה עשרה ‪ -‬רק שבע ברכות‪ ,‬דהיינו משום שנצטוינו‬ ‫טורח וצער בהם‪.‬‬ ‫לענג השבת‪ ,‬ושלא נאריך בו בבקשתנו כמו בחול‪ ,‬האי הוא‬ ‫היא תפלה בפני עצמו‪...‬‬ ‫)ג שכתב‪" :‬ששאלת‪ ,‬מהו שיפול אדם על פניו בערבית ויבקש‬ ‫טירחא דצבורא‪ ,‬ולא שנא דרך כללי או פרטי כמו שהוא הנוסח‬ ‫ומכל מקום אומר אני‪ ,‬שמותר להתפלל בשבת‪ ,‬כמו‬ ‫רחמים‪ ...‬אם בשבתות ויום טוב‪ ,‬יחיד ‪ -‬אי צריך לבקש רחמים‬ ‫דמי שבירך‪ ,‬הכל אסור‪ ,‬וכל שכן לבריא שאין בו צורך כלל לבו‬ ‫שמצינו שאנו מתפללין כמה תפלות ובקשות בשבת‪ ,‬בברכת‬ ‫או לפרנסה או שיש לו חולה בתוך ביתו‪ ,‬או שיש לו צורך‪,‬‬ ‫ביום דפשיטא דאסור‪ ,‬וקל וחומר מתפלת שמונה עשרה‪ ...‬לכן‬ ‫יוצר המאורות‪ ,‬או אור חדש על ציון תאיר‪ ,‬אהבה רבה‪ ,‬אבינו‬ ‫מותר לפול על פניו לשאול כל צרכיו‪ ...‬ושוב מצינו שבזמן‬ ‫אותו מנהג שנהגו לברך‪ ,‬טעות הוא בידי החזנים‪ ,‬והנושאים‬ ‫אב הרחמים וכו'‪ ,‬וכן בתפלת ברכת שבע שאנו מתפללין כמו‬ ‫שיש מאורע וצריך אדם לרחמים‪ ,‬יבקש ויפול על פניו ביחיד‬ ‫להם פנים‪ ,‬אין להם על מה שיסמוכו‪." ...‬‬ ‫תפלות ובקשות בשבת‪ ,‬ומדינא דירושלמי סוף פרק תפלת‬ ‫בכל תפלה ואפילו בשבת‪ ,‬דאמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא‬ ‫והאריך שם עוד בזה‪ ,‬וסיים‪" :‬אלא שאין כחנו יפה למחות‪,‬‬ ‫השחר (ברכות פ"ד ה"ו) משמע שהיו נוהגים בימיהם להתפלל‬ ‫בר גוריא אמר רב (שבת יא‪ ,).‬יפה תענית לחלום כאש לנעורת‪,‬‬ ‫שכבר נהגו משנים קדמוניות‪ ,‬ואשרי שיאחז במעוז הדת ונפץ‬ ‫בשבת במוסף כל ברכות י"ח‪ ...‬דבדין היה להתפלל בשבת י"ח‬ ‫ואמר רב חסדא ובו ביום‪ ,‬ואפילו בשבת‪ ,‬וכל שכן לפול על‬ ‫עלולי המנהגים הגרועים אל הסלעים‪ ...‬ובצרכי הרבים לית לן‬ ‫ברכות כמו בחול‪ ,‬וגברא בר חיובא‪ ,‬ורבנן דלא אטרוחי עליה‬ ‫פניו‪ ,‬שאין בכך כלום‪.‬‬ ‫בה‪ ...‬אבל 'מי שברך' לכל יחיד שירצה‪ ,‬ודאי אינו נכון כלל‪,‬‬ ‫משום כבוד שבת‪ ,‬ואפילו הכי אם התחיל בה חייב לגומרה‪...‬‬ ‫אבל בצבור לא יפלו על פניהם‪ ,‬ואם חס וחלילה עומדים‬ ‫ויש בו גם כן טירחא דציבורא טובא‪ ,‬דאפילו תפלת שמונה‬ ‫תיפוק ליה דאיסורא איכא משום תחינה‪ ,‬אלא על כרחך דאין‬ ‫ישראל בדוחק‪ ,‬מותר לבקש רחמים ולפול על פניהם בשבת‪,‬‬ ‫עשרה קצרו משום הכי‪ ,‬ועכשיו נוהגין להאריך במי שבירך‪,‬‬ ‫בזה שום בית מיחוש כלל"‪.‬‬ ‫ואפילו בצבור‪ ,‬דתנו רבנן (בבא בתרא צא‪ ,).‬מתריעין על פרגמטיא‬ ‫ולפעמים מתעכבין עד חצות‪ ,‬עלבון המנהיגים הוא‪ ,‬אי איישר‬ ‫הבטיח רבינו‪" :‬כל מי שיסייע בהדפסת החיבורים שלי ‪ -‬אהיה לו למליץ יושר בעולם העליון"‬ ‫ב‬ ‫(הגה"צ רבי יצחק מענדל מארגנשטערן זצ"ל חתן רבינו ‪ -‬ששמע מפי רבינו והכריז על כך במעמד ההלוויה הרבתי באשכבתיה דרבי)‬ ‫אוצרות יוסף‬ ‫עיונים בספרי רבינו‬ ‫ותמיד ‪ -‬אם תקדשו מעשיכם תשכון השכינה בתוככם‪,‬‬ ‫ויהיה בכם בעצמכם עניין בית המקדש‪.‬‬ ‫הערות והארות רבינו בתורת‬ ‫שליחות בדבר שהמשלח אינו יכול‬ ‫לעשותו מפני ריחוק מקום‬ ‫הגאון רבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל‬ ‫בעניין דבר שאי אפשר לעשותו מפני ריחוק מקום‪,‬‬ ‫~ מתוך‪ :‬אוצרות יוסף דרשות; גליוני הש"ס; לקח טוב ~‬ ‫אי חשוב 'לא מצי עביד'‪ ,‬ולא מצי משוי שליח (ראה‬ ‫נזיר יב‪ .):‬כבר הבאתי (ראה גליוני הש"ס יבמות צג‪ .‬בתוספות‬ ‫ד"ה מייתי) פליתי יורה דעה (סימן סא ס"ק ו) לענין עושה‬ ‫לרגל יומא דהילוליה ‪ -‬כ"א אלול תקכ"ד‬ ‫שליח בחוץ לארץ לתת מתנות בארץ ישראל‪ ,‬ותוספות‬ ‫יבמות פרק האשה רבה (שם) אהך דאזל עישר מפירי‬ ‫כל עונות ‪ -‬למה היה שעיר הנעשה לפני ד' כפרתו‬ ‫שני ימי ראש השנה כנגד שתי‬ ‫דביתיה עלי‪ ,‬דאין חילוק בין קרוב ובין רחוק‪.‬‬ ‫מועטת משעיר הנשלח לעזאזל‪ .‬אבל באמת כל ישראל‬ ‫דברות הראשונות ‪ ‬יום הכיפורים‬ ‫ויש לדון גם מדרך רחוקה דפסח‪ .‬ועיין ירושלמי‬ ‫הכשירים ‪ -‬להם קדושת מקדש כו'‪ ,‬כי השכינה שוכנת‬ ‫נגד 'לא תחמוד' ו'לא תתאוה'‬ ‫פסחים (פ"ה ה"ג)‪ ,‬היה נתון בדרך רחוקה ושחטו לשמו‬ ‫בקרבם‪ ,‬כדכתיב (שם כו‪ ,‬יא) 'ונתתי משכני בתוככם'‬ ‫בתנא דבי אליהו זוטא (פרק כב) וז"ל‪ :‬מפני מה נִ ְּתנָ ה‬ ‫‪ -‬פסול‪ ,‬פירוש‪ ,‬משום שלא לאוכליו‪ ,‬עיין שם בקרבן‬ ‫כו'‪ ,‬ואין לך טומאה ותיעוב יותר מן החטא‪ ,‬ולכך אדם‬ ‫קורת רוח בעשרת הימים מראש השנה ועד יום‬ ‫עדה (ד"ה הדא)‪ .‬ואם כן למאן דאמר בבלי (פסחים צב‪):‬‬ ‫כשר החוטא‪ ,‬הוא מטמא מקדש כו'‪ .‬ושעיר המכפר על‬ ‫הכיפורים‪ ,‬כנגד עשרה נסיונות שנתנסה אברהם אבינו‬ ‫דאם שחטו וזרקו על מי שהוא בדרך רחוקה ‪ -‬הורצה‪,‬‬ ‫טומאת מקדש כו'‪ ,‬הוא היה כפרה לכל חטאות ופשעים‬ ‫כו'‪ ,‬וכנגד עשרת הדברות שקיבלו ישראל בסיני כו'‪,‬‬ ‫ומשמע הסתימות אפילו אינו יכול לבוא בשעת אכילה‪,‬‬ ‫מבני ישראל הכשירים אשר ד' בקרבם‪ ,‬ולכך נאמר על‬ ‫עכ"ל‪ .‬ומבואר דעשרת ימי תשובה הם נגד עשרת‬ ‫דמפאת הריחוק מקום לא חשוב 'שלא לאוכליו'‪ ,‬ובאתי‬ ‫שעיר החטאת (שם טז‪ ,‬טז) 'וכפר על הקודש מטומאות‬ ‫הדברות‪.‬‬ ‫רק להעיר‪.‬‬ ‫בני ישראל ומפשעיהם לכל חטאתם' דייקא‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫וראיתי ביערות דבש (ח"ב דרוש א ד"ה ולכך) דכתב‬ ‫אם מחמירים בקדשים בדבר שישנו בחולין‬ ‫פירוש‪ ,‬דהחטאים עצמם נחשבים טומאת מקדש‪,‬‬ ‫כן מסברא דנפשיה‪ ,‬וכתב שם דהיינו טעמא דשני ימי‬ ‫וזהו 'וכפר על הקודש מטומאת בני ישראל וגו' לכל‬ ‫ראש השנה הם יומא אריכתא (ראה ביצה ד‪ ,):‬והיינו‬ ‫בחידושי בסוגיא דהיתר מצטרף לאיסור חידשתי‪ ,‬דהא‬ ‫חטאתם'‪ ,‬דהחטא עצמו הוא טומאת הקודש‪ ,‬דהאדם‬ ‫משום דהם נגד שתי דברות הראשונות ‪' -‬אנכי' (שמות‬ ‫דאמרינן היתר מצטרף לאיסור בקדשים (פסחים מה‪,).‬‬ ‫עצמו נחשב מקדש‪ ,‬ובחטאו הנה הוא מטמא מקדש‪.‬‬ ‫כ‪ ,‬ב) ו'לא יהיה' (שם שם‪ ,‬ג)‪ ,‬דבדיבור אחד נאמרו‬ ‫היינו רק אם האיסור הוא מפאת קדשים‪ ,‬אבל איסור‬ ‫דעלמא הנוהג גם בחולין‪ ,‬אזי אף כשהאיסור הזה הוא‬ ‫והנה גוף הדבר שכתב היערות דבש ‪ -‬דהאדם עצמו‬ ‫(מכילתא פרשת בשלח מסכת דשירה פרשה ח ד"ה דבר אחר)‪,‬‬ ‫בקדשים עם כל זה אין לו דין קדשים‪ ,‬ואין ההיתר‬ ‫נחשב מקדש‪ ,‬הנה כן נאמר (ירמיה ז‪ ,‬ד) 'היכל ד' המה'‬ ‫ועל כן גם שני הימים הם יומא אריכתא‪ ,‬ודו"ק‪ ,‬עד‬ ‫מצטרף לו גם שם‪ ,‬כמו שאין אומרים באיסורי חולין‬ ‫(ראה ב"ח או"ח סימן מז סעיף א אות ב)‪ .‬וכבר הזכרנו (ראה‬ ‫כאן תוכן דבריו‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫דין היתר מצטרף לאיסור‪.‬‬ ‫אוצרות יוסף דרשה לשבת שובה פיסקא רו) גם כן ש"ס ראש‬ ‫והנה על פי זה‪ ,‬הנה יום הכיפורים הוא נגד 'לא‬ ‫ואולם סברא זאת לאו פשוטה היא כל כך‪ ,‬ומצאתי‬ ‫השנה (יח‪ ):‬דשקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית‬ ‫תחמוד' (שמות כ‪ ,‬יד; דברים ה‪ ,‬יח) ו'לא תתאוה' (דברים‬ ‫בספר אהבת יהונתן סוף אמור (הפטרה ד"ה להניח)‪,‬‬ ‫אלקינו‪ .‬והיינו גם כן‪ ,‬דהאדם כל זמן שהוא צדיק‬ ‫שם)‪ .‬ומיושבת בזה קושית רבי יהודה הלוי ז"ל שהביא‬ ‫דאקרא ד'נבילה וטריפה לא יאכלו הכהנים' (יחזקאל‬ ‫נחשב בית המקדש‪ ,‬ולכן מיתתו כשריפת בית המקדש‪,‬‬ ‫הראב"ע בשמו פרשת יתרו (כ‪ ,‬יד)‪ ,‬דאיך אפשר לצוות‬ ‫מד‪ ,‬לא) הביא קושית הגמרא (מנחות מה‪ ).‬הא ישראל‬ ‫וכמו שאמרנו כבר‪ .‬ועל כן נכון מה שכתב ז"ל דהאדם‬ ‫על החמדה‪ ,‬הרי האדם בשר ודם וחומד בלבו‪ ,‬ובכח‬ ‫אכלי‪ ,‬בתמיה‪ .‬ותירץ וז"ל‪ :‬ויש לומר‪ ,‬דהרמב"ם (הלכות‬ ‫בחטאו נחשב מטמא מקדש‪ ,‬כי כל זמן שלא חטא הרי‬ ‫האדם רק למשול על החמדה והתאוה שבלב ‪ -‬שלא‬ ‫מלכים פ"ח ה"א) פסק דבמלחמה מותר לאכול נבילות‪.‬‬ ‫הוא צדיק ונחשב בית המקדש‪ ,‬ועל כן בחטאו הרי‬ ‫לעשות כפי החמדה והתאוה שהלב חומד‪ ,‬אבל על גוף‬ ‫והיינו דהוא נגד היצר הרע‪ ,‬כמו יפת תואר ‪ -‬דהותרה‬ ‫הוא מטמא מקדש‪.‬‬ ‫החמדה איך שייך לצוות על הלב שלא יחמוד‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫במלחמה (דברים כא‪ ,‬יא; עיין קידושין כא‪ .):‬ולעתיד יהיה‬ ‫וכן מבואר גם כן בירושלמי מגילה (פ"ג ה"ו) דישראל‬ ‫ועל פי דרכנו הנ"ל ד'לא תחמוד' הוא נגד יום‬ ‫מלחמת גוג ומגוג (ראה יחזקאל פרק לח‪-‬לט) ומותרין‬ ‫קרוים 'ציון' ‪ -‬דהוא בית המקדש (ראה ב"ר כב‪ ,‬ז)‪ .‬עיין‬ ‫הכיפורים‪ ,‬והנה בפרקי רבי אליעזר (פרק מו) מבואר‬ ‫ישראל לאכול נבילות‪ ,‬מה שאין כן הכהנים לא יאכלו‪,‬‬ ‫שם דמייתי קרא (ישעיה נא‪ ,‬טז) 'לנטוע שמים וליסוד‬ ‫דביום הכיפורים ישראל הם כמלאכים‪ ,‬עיין שם‪ ,‬ועל‬ ‫דכמו כן כהן אסור ביפת תואר (ראה קידושין שם) וכו'‪,‬‬ ‫ארץ‪ ,‬ולאמר לציון עמי אתה'‪ ,‬וז"ל‪' :‬לנטוע שמים‬ ‫כן מלאך הרי אין בו החמדה כלל‪ ,‬ועל כן לפי עניין‬ ‫עכ"ל ז"ל‪.‬‬ ‫וליסוד ארץ' ‪ -‬אלו הקרבנות‪' ,‬ולאמר לציון עמי אתה'‬ ‫דיבור 'לא תחמוד' ‪ -‬דהוא נגד יום הכיפורים‪ ,‬שפיר‬ ‫הרי דנבילה דאינה ממצות כהונה כלל‪ ,‬גם כן‬ ‫‪ -‬אמר רבי חיננא בר פפא‪ ,‬חזרנו על כל המקרא‪ ,‬ולא‬ ‫שייך לצוות על גוף החמדה‪ ,‬ואף דהציווי הוא על כל‬ ‫מחמרינן בה בכהן טפי מבישראל מפאת קדושתם‬ ‫מצאנו שנקראו ישראל 'ציון' אלא זה ‪' -‬ולאמר לציון‬ ‫השנה‪ ,‬יש לומר כוונת הציווי לראות לבא לידי 'לא‬ ‫היתירה דריבה בהו רחמנא מצוות יתירות ‪ -‬דמפאת‬ ‫עמי אתה'‪ ,‬עכ"ל הירושלמי‪.‬‬ ‫תחמוד'‪ ,‬היינו שיראה האדם לזכך ולטהר עצמו בכל‬ ‫זה הוא דאסורים ביפת תואר וכש"ס קידושין (שם)‪,‬‬ ‫והכוונה‪ ,‬דמפרש קרא 'לנטוע שמים וליסוד‬ ‫השנה‪ ,‬לשיוכל להשיג ביום הכיפורים מדריגת היום‪,‬‬ ‫עיין שם‪ ,‬דקדושת הכהונה מתפשטת על כל האיסורים‬ ‫ארץ' ‪ -‬אלו הקרבנות הקריבין בבית המקדש‪ ,‬דכל‬ ‫דהוא ביטול גוף החמדה‪ ,‬ודו"ק א‪.‬‬ ‫של הכהנים‪ ,‬ואף גם על אותם האיסורים שאינם‬ ‫עיקר עניינם להחזיק ולקיים קדושת המקדש‪ ,‬שתהא‬ ‫ממצוות כהונה ‪ -‬רק מצוות דעלמא הנוהגות בכלל‬ ‫השכינה שוכנת בתוכו‪ ,‬כמבואר ברמב"ן על התורה‬ ‫ישראל‪ ,‬והכהנים מוזהרים בם רק מפאת היות גם הם‬ ‫(פרשת תרומה כה‪ ,‬ב ד"ה כאשר; הקדמה לספר ויקרא)‪ .‬ואם‬ ‫אדם נחשב 'מקדש' ‪ ‬כשישראל מקדשים מעשיהם‬ ‫מכלל ישראל‪ ,‬ודו"ק היטב‪.‬‬ ‫תשאל התינח בזמן שבית המקדש קיים‪ ,‬בזמן שאין‬ ‫יש בהם ענין 'מקדש' ‪ ‬העוסק בתורה נחשב 'מקדש'‬ ‫ואם כן‪ ,‬אם כנים הדברים יש לדקדק מזה‪ ,‬דהוא‬ ‫בית המקדש קיים מה תהא עליהם‪ .‬לזה אמר 'ולאמור‬ ‫כתב בספר יערות דבש (ח"ב דרוש יד עמוד רל ד"ה‬ ‫הדין דקדושת הקדשים מתפשטת על כל המצוות‬ ‫לציון עמי אתה'‪ ,‬דישראל עצמם קרוים 'ציון' ‪ -‬דהוא‬ ‫וזהו) וז"ל‪ :‬והנה תמהו‪ ,‬ביום הכיפורים שני שעירים‬ ‫שבהם ‪ -‬ואפילו מצוות דעלמא בהיותם בקדשים שפיר‬ ‫הבית המקדש‪ ,‬והיינו דגם בזמן שאין בית המקדש‬ ‫היו (ראה ויקרא טז‪ ,‬ה)‪ ,‬שעיר הנעשה בפנים מכפר על‬ ‫יש בהם מעלת וחומר קדשים‪ ,‬ודו"ק היטב‪.‬‬ ‫קיים‪ ,‬מכל מקום אתם בעצמכם יש בכם עניין מקדש‪,‬‬ ‫טומאת מקדש וקדשיו (ראה שבועות ב‪ ,):‬ושעיר בחוץ על‬ ‫)א עיין שם שכתב דזהו לפי "סברת הגאון מהו' יהונתן ז"ל ביערות דבש‪ ,‬דעשרת ימי תשובה הם נגד היו"ד דברות כסדרן"‪ ,‬והאריך עוד לבאר כמה ענינים על פי זה‪.‬‬ ‫שביבי יוסף‬ ‫אלומת אור לחקירות יסודות סברות וכללים‬ ‫המפוזרים בתורת רבינו זי"ע‬ ‫נתינה מכח בקשה ‪ -‬אם נחשבת 'נתינה' או 'נטילה'‬ ‫"המבקש דבר מזולתו שיתננו לו‪ ,‬וזה נותנו לו‪ ,‬יש להסתפק אי מיקרי שזה נתן‪ ,‬או מיקרי שנטל מעצמו‪ ,‬לפי שזה נתן רק עבור שביקש ממנו"‬ ‫גליוני הש"ס ירושלמי זרעים כרך ג אות רטו‬ ‫‬ ‫הגיד רבינו בחיים חיותו‪" :‬מהספרים שלי יהיו לי תלמידים"‬ ‫ג‬ ‫(הג"ר יעקב טייטלבוים ‪ -‬תלמידו המובהק של הגר"מ אריק זצ"ל ‪ -‬ששמע מפי רבינו)‬ ‫חולין קטו‪-‬קכא‬ ‫בשבילי הש"ס‬ ‫פנינים לפי סדר הש"ס‬ ‫דחייב‪ ,‬דהוא משום דאמר קרא (ויקרא ז‪ ,‬כה) 'נפש' ‪-‬‬ ‫שהיה עליו מים וניגב‪ ,‬יבואו לטהר גם כן לפעמים‬ ‫עיקר האיסור בעריות הוא ההנאה‬ ‫לרבות השותה‪ .‬ועיין בתוספות (ד"ה לרבות) שכתבו‪,‬‬ ‫היכא שיהיה משקה על האוכל בשעת נגיעת השרץ‬ ‫בשבת (עג‪ ;.‬עיין רש"י ד"ה דסבור) ובכריתות (יט‪ ):‬איתא‪,‬‬ ‫דנחשב שתיה ‪ -‬לא אכילה‪ ,‬ולולי קרא הוה אמינא‬ ‫בו‪ ,‬ועל כן עשאה התורה הרחקה יתירה ואמרה שכל‬ ‫דמתעסק בחלבים ובעריות חייב שכן נהנה‪.‬‬ ‫דבדבר שתולדתו אוכל‪ ,‬והוא המחהו ועשאו משקה‪,‬‬ ‫שהיה עליו רק באיזה פעם מים שוב מקבל טומאה‬ ‫ונראה לענ"ד בהסברתו‪ ,‬דרק כשאסרה התורה‬ ‫לא אמרינן 'שתיה בכלל אכילה'‪.‬‬ ‫לעולם)‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫מעשה בעלמא‪ ,‬אז כשאינו מתכוין נחשב שלא עשה‬ ‫ועיין תוספות נדה (לב‪ .‬ד"ה שתיה)‪ ,‬כתבו באופן‬ ‫ואולם הרשב"ם שם (פסוק לד) כתב וז"ל‪ :‬מי שרוצה‬ ‫האדם את המעשה כלל‪ ,‬ורק כנעשה מאיליו נחשב ‪-‬‬ ‫אחר‪ ,‬דלולי קרא הוה אמינא דחלב מהותך לאו שמיה‬ ‫לתת טעם במצות לפי דרך ארץ ולתשובת המינין‪ ,‬לא‬ ‫אבל לא כעשאו אדם‪ ,‬דמה שאיברי האדם עושים בלי‬ ‫'חלב' (והיינו‪ ,‬דשפיר גם שתיה זאת בכלל אכילה‪,‬‬ ‫הזקיק הקדוש ברוך הוא טומאה למיני אוכלים ומשקין‬ ‫כוונתו איננו מתייחס למעשהו כלל‪ ,‬וכמובן לכל בעל‬ ‫אלא דמיפטר מפאת שאין החלב חשוב חלב)‪ ,‬ועל כן‬ ‫עד שתיקנם לצורך מאכל‪ ,‬ונתינת מים הוא תחלת‬ ‫שכל צח‪ .‬אבל באכילה ובעריות שלא הקפידה התורה‬ ‫אשמעינן קרא דגם חלב מהותך שמיה חלב‪ ,‬עד כאן‬ ‫תיקונם ועיקר חשיבותם לצורך אכילה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומוכח‬ ‫על המעשה‪ ,‬רק על הרגשת ההנאה‪ ,‬שלא יהנה האדם‬ ‫לשונו‪ .‬ואם כן השתא דאשמעינן קרא דחלב מהותך‬ ‫דענין ההכשר הוא לפי שאין האוכל חשוב 'אוכל' טרם‬ ‫מאכילת חלב ומביאת העריות‪.‬‬ ‫שמיה חלב‪ ,‬אולי לענין ֵׁשם 'אוכל' נמי‪ ,‬גם אוכל נמחה‬ ‫ניתן עליו מים‪.‬‬ ‫ויש סמוכין לזה מסוגיין (קטו‪ ,):‬דפריך‪ ,‬לרבי ‪-‬‬ ‫ומהותך שמיה 'אוכל'‪.‬‬ ‫וכן כתב רש"י שם להדיא על הכתוב (שם שם‪ ,‬לח)‬ ‫בהנאה מנא ליה (מנא ליה איסור הנאת בשר בחלב)‪.‬‬ ‫ואולם מלשון הגמרא 'נפש לרבות השותה' ‪ -‬לא‬ ‫'וכי יֻ ַּתן מים על זרע ונפל מנבלתם עליו'‪ ,‬וז"ל (ד"ה‬ ‫ומשני‪ ,‬נפקא ליה מהכא‪ ,‬נאמר כאן (דברים יד‪ ,‬כא) 'כי‬ ‫משמע כן‪ ,‬רק משמע דגם אחרי הגזירת הכתוב‪ ,‬משקה‬ ‫ונפל)‪ :‬אף משנגב מן המים‪ ,‬שלא הקפידה תורה אלא‬ ‫עם קדוש אתה לד''‪ ,‬ונאמר להלן (שם כג‪ ,‬יח) 'לא יהיה‬ ‫הוא דחשיב ולא אוכל‪ .‬והכי מוכח בפשיטות לישנא‬ ‫להיות עליו שם 'אוכל'‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ולענ"ד כן הוא גם כן‬ ‫קדש בבני ישראל'‪ ,‬מה להלן בהנאה אף כאן בהנאה‪,‬‬ ‫דברייתא כאן‪ ,‬דאמר המחהו וגמעו כו'‪ ,‬דלשון 'גמיעה'‬ ‫גמרא ערוכה כאן (קיח‪ ,).‬פירות שלא הוכשרו ‪ -‬כתנור‬ ‫עד כאן‪ .‬וברש"י (ד"ה מה) כתב‪ :‬בעילה ‪ -‬הנאה היא‪,‬‬ ‫מצינו רק במשקין (בראשית כד‪ ,‬יז; עיין שבת עז‪.).‬‬ ‫שלא נגמרה מלאכתו דמי‪ ,‬עכ"ל הגמרא‪ .‬וצריך עיון‬ ‫עכ"ל‪.‬‬ ‫קצת על הרמב"ן ז"ל בזה‪.‬‬ ‫ואולם בנזיר (סד‪ ).‬איתא‪ ,‬שרץ על גבי נבילה‬ ‫ומוכח מזה‪ ,‬דעיקר האיסור בביאה הוא ההנאת‬ ‫שנימוחה (וספק לו אם נגע בשרץ) מהו‪ ,‬כיון דנימוחה‬ ‫ביאה ‪ -‬לא המעשה ביאה‪ .‬דאם לא כן‪ ,‬איך יליף‬ ‫(הנבילה) הוי לה משקה (מי אמרינן דכיון דנימוחה‬ ‫טומאת נבלת עוף טהור‬ ‫ממעשה ביאה לאסור הנאת בשר בחלב‪ .‬ועל כרחיך‬ ‫הנבילה הויא לה משקה‪ ,‬וחשיב השרץ צף על גביו‪,‬‬ ‫בתורת אכילה או בתורת מגע‬ ‫דרק הנאת ביאה היא האיסור‪ ,‬ועל כן שפיר יליף‬ ‫וספק מגעו טהור‪ ,‬דכמאן דצף על פני המים דמי ‪-‬‬ ‫יש להסתפק בטומאת נבילת עוף טהור דמטמא בבית‬ ‫בגזירה שוה‪ ,‬דמה התם ההנאה ‪ -‬האסורה‪ ,‬דהיינו‬ ‫וספק טומאה צפה ילפינן התם מקראי דטהור)‪ ,‬או‬ ‫הבליעה‪ ,‬אם ענין הטומאה הוא בתורת אכילה‪ ,‬שגזירת‬ ‫שהנאת הביאה אסורה‪ ,‬אף כאן בשר בחלב הנאתו‬ ‫דילמא האי אוכלא הוא (אף על גב דנימוחה הנבילה‬ ‫הכתוב היא שאכילת נבילת עוף טהור מטמא‪ ,‬או‬ ‫אסורה‪ .‬וזהו שאמרו בגמרא 'מה להלן בהנאה אף כאן‬ ‫‪ -‬חשובה אוכל)‪ .‬ואם תימצי לומר דאוכלא הוא‪ ,‬שרץ‬ ‫דילמא גם היא טומאת מגע היא‪ ,‬אלא דשאר המטמאים‬ ‫בהנאה'‪ ,‬ודו"ק היטב‪.‬‬ ‫על גבי שכבת זרע מהו כו'‪ ,‬עכ"ל הגמרא הצריך‬ ‫במגע ‪ -‬מטמא בכל מקום שיגע מן הגוף (ראה רמב"ם‬ ‫לענייננו‪.‬‬ ‫הלכות טומאת מת פ"א ה"ג)‪ ,‬ונבילת עוף טהור גילתה‬ ‫שילוח איסור למדבר מותר מה"ת‬ ‫ומבואר דהש"ס מסופק בזה‪ ,‬אם אוכל שנימוח‬ ‫תורה דאינה מטמאה במגעה רק במקום מיוחד ‪ -‬בבית‬ ‫הנה הא דאמרינן בסוגיין (קטו‪ ).‬ובקידושין (נז‪ ):‬וביומא‬ ‫חשוב אוכל‪ .‬ולדעת הרמב"ם ד'אם תימצי לומר' הוי‬ ‫הבליעה‪ ,‬וגזירת הכתוב הוא שמטמאה על ידי מגע‬ ‫(סז‪ ):‬דלא אמרה תורה (ויקרא יד‪ ,‬ז; שם טז‪ ,‬כב; דברים כב‪,‬‬ ‫פשיטות (עיין רא"ש קידושין פ"א סימן ז; ר"ן נדרים ז‪ .‬ד"ה‬ ‫בית הסתרים (ראה רש"י לעיל לד‪ .‬ד"ה דחידוש)‪ ,‬ועל כל‬ ‫ז) שלח לתקלה‪ ,‬נראה דגוף השילוח של דבר איסור‬ ‫ולענין)‪ ,‬הנה איפשיט ליה דחשוב 'אוכל'‪ ,‬והוא לכאורה‬ ‫פנים רק מטעם מגע היא ‪ -‬לא מטעם אכילה‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫החוצה או למדבר ‪ -‬שרי מן התורה‪ ,‬לא מיבעיא‬ ‫היפוך הך דסוגיין‪ .‬ועיין שם היטב בנזיר בכל הסוגיא‪,‬‬ ‫ונראה לענ"ד מסוגיין (קכ‪ ).‬דהיא רק מטעם אכילה‪.‬‬ ‫לרמב"ם ז"ל (הלכות איסורי ביאה פי"ח הי"ז) דכל הספיקות‬ ‫ובאתי רק להעיר‪.‬‬ ‫דתניא גבי נבלת עוף טהור‪ ,‬דאם המחהו באור טמא‪,‬‬ ‫מן התורה שריין ‪ -‬דכאן נמי רק ספק הוא שמא‬ ‫ופריך הגמרא‪ ,‬הא 'אכילה' כתיבא ביה (ראה ויקרא כב‪,‬‬ ‫ימצאנו ישראל ויאכלנו או יהנה ממנו‪ ,‬אלא אפילו‬ ‫ח)‪ ,‬עיין שם‪ .‬ומוכח דאין הטומאה מטעם מגע‪ ,‬דאם‬ ‫לראשונים ז"ל (ראה רשב"א קידושין עג‪ .‬ד"ה ממזר; ר"ן שם‬ ‫אכילת כהנים משלחן גבוה‬ ‫לא כן‪ ,‬מה בכך דאכילה כתיבא ביה ‪ -‬ושתיה איננה‬ ‫טו‪ :‬מדפי הרי"ף ד"ה גרסינן) דכל הספיקות מן התורה‬ ‫נחשבת אכילת מזבח‬ ‫בכלל אכילה (עיין בתוספות (ד"ה לרבות) שפירשו‪,‬‬ ‫אסורים‪ ,‬עם כל זה כאן נראה דשרי‪ ,‬דאיננו ספק‬ ‫דנהי דבעלמא שתיה בכלל אכילה (שבועות כב‪ ,):‬היינו‬ ‫שקול‪ ,‬דיוכל להיות שיאכלוהו בעלי חיים תחלה‪ ,‬או‬ ‫מבואר בסוגיין (קכ‪ֵ ).‬‬ ‫דחלֶ ב יש בו קולא על נבילה‪,‬‬ ‫רק בדבר שהיה מתחילתו משקה‪ ,‬מה שאין כן כאן‬ ‫אפילו יבוא ליד אדם‪ ,‬שמא יבוא לידי עכו"ם ולא‬ ‫במה דחלב הותר מכללו אצל חיה ‪ -‬מה שאין כן‬ ‫שהיה אוכל והוא המחהו ועשאו משקה)‪ ,‬הא סוף סוף‬ ‫לישראל‪.‬‬ ‫דמה דהותר לכהנים במליקת‬ ‫נבילה לא הותר מכללו‪ַ ,‬‬ ‫יש כאן מגע נבילת עוף טהור‪ ,‬כיון דלא פקע מיניה‬ ‫חטאת העוף לא חשוב הותר מכללו‪ ,‬דשאני כהנים‬ ‫ׁם 'נבילה' על ידי שהמחהו באור‪ ,‬דהא פריך רק‬ ‫ֵש‬ ‫דמשלחן גבוה הוא דקזכי‪.‬‬ ‫הטעם שצריך הכשר משקה לקבלת טומאה‬ ‫מכח דאכילה כתיבא ביה וליכא‪ ,‬ומוכח דעצמותו‬ ‫וביארנו כבר הכוונה בכמה דוכתי (ראה גליוני הש"ס‬ ‫אכתי נבילה היא‪ ,‬והחסרון רק מפאת שאיננו אוכלו ‪-‬‬ ‫ברמב"ן על התורה ויקרא (פרשת שמיני יא‪ ,‬לז ד"ה וטעם)‪,‬‬ ‫ירושלמי זרעים כרך ג אות קנב; ע' פנים לתורה אות טו; שם אות‬ ‫רק שותהו‪ .‬ועל כרחך דטומאת נבלת עוף טהור היא‬ ‫כתב וז"ל‪ :‬וטעם ההכשר (הכשר מים לקבלת טומאה)‪,‬‬ ‫לב ד"ה באופן)‪ ,‬דכיון דכהנים משלחן גבוה הוא דקזכי‪,‬‬ ‫מטעם אכילה ולא מטעם מגע‪ ,‬ועל כן שפיר פריך‬ ‫בעבור כי לכלוך השרץ והמטמאים ידבק במאכלים‬ ‫על כן נחשבת אכילתם אכילת גבוה‪ ,‬ולא חשיבא‬ ‫דאכילה כתיבא ביה וליכא‪.‬‬ ‫בלחות‪ ,‬ולא כן ביבשים (אם המאכל לח ויש עליו‬ ‫הנבילה הותר מכללו מפאת זה להדיוט במה דהותר‬ ‫משקה‪ ,‬אז השרץ הנוגע בו הוא נדבק בו על ידי‬ ‫במליקה‪ ,‬דאכילת כהנים במליקה כאכילת המזבח הוא‬ ‫המשקה הלח שעליו‪ ,‬ולא כן באוכל יבש שהשרץ‬ ‫נחשב‪ ,‬כיון דמשלחן גבוה קזכי‪ ,‬והרי זו אכילת גבוה‬ ‫אוכל מחוי אם נחשב 'אוכל'‬ ‫הנוגע בו אינו נדבק בו‪ ,‬והוא רק נגיעה בעלמא)‪,‬‬ ‫‪ -‬לא אכילת הדיוט‪ ,‬ואכתי לא הותרה נבילה לשום‬ ‫ועשתה התורה הרחקה יתירה לטמא המוכשרין במים עיין בגמרא (קכ‪ ).‬דמוכח‪ ,‬דאוכל שנמחה לא חשוב‬ ‫אדם כלל‪.‬‬ ‫ונגבו‪ ,‬שלא ניתן דברינו לשיעורין (שאם נטהר את אוכל ‪ -‬אלא משקה‪ ,‬דאמר ִ‬ ‫אה ְמ ָחה את ַה ֵחלֶ ב וגמעו‬ ‫ההבטחה האחרונה שמחוללת פלאים‪:‬‬ ‫"כל מי שיסייע בהדפסת החיבורים שלי‪ ,‬אהיה לו למליץ יושר בעולם העליון"‬ ‫(הבטחתו של רבינו זי"ע סמוך להסתלקותו‪ ,‬באזני חתנו הגה"צ רבי יצחק מענדל מארגנשטערן זצ"ל ‪ -‬מייסד וראש חברת 'אוהבי תורה' להוצאת ספרי רבינו)‬ ‫לרכישת הספרים (במשלוח עד הבית)‪ ,‬לקבלת הגליון ולתרומות‪:‬‬ ‫טל‪ | 1800-200-855 :‬דוא"ל‪ot035104720@gmail.com :‬‬ ‫כל הזכויות שמורות למכון "אוהבי תורה" ‪ -‬לההדרת ספרי שר התורה הגאון רבי יוסף ענגיל זצ"ל ‪ -‬מאנסי יצ"ו‬ ‫‪Cell: 845-216-8677 | Email: ohaveitorahengel@gmail.com‬‬ ‫ד‬