gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

ניצוץ אחד · NITZOTZ ECHAD — כי תבוא (2026-08-24)

מוציא לאור: ניצוץ אחד · NITZOTZ ECHAD

שבוע: כי תבוא (2026-08-24)

ניצוץ אחד · NITZOTZ ECHAD — כי תבוא (2026-08-24)

פתח את ה-PDF הורדה

‫_לונדון‬ ‫נ"י‬ ‫‪7:40‬‬ ‫‪7:16‬‬ ‫הדה"נ‪:‬‬ ‫בה"י‬ ‫‪8:46‬‬ ‫‪8:14‬‬ ‫מוצ"ש‪:‬‬ ‫ר"ת‪:‬‬ ‫פרשת כי תבא תשפ"ו‬ ‫ניצוצי אור ופרפראות יקרות משיעורי מורנו‬ ‫‪9:07‬‬ ‫‪8:44‬‬ ‫הגה"ח ר' דניא_ל חיים א_לתר ש_ליט"א‬ ‫ראש ישיבת 'פני מנחם' בעיה"ק ירושלים תובב"א‬ ‫יו"_ל בסיוע הנגיד הרבני המפואר‬ ‫אׁשית ּכָ ל‬ ‫וְ לָ ַקחְ ָּת ֵמ ֵר ִ‬ ‫רזא דאחד‬ ‫הרה"ח ר' מאיר מ_לניק ומשפ' שיחיו‬ ‫ברוק_לין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫ּפְ ִרי הָ ֲא ָד ָמה (דברים כו‪ ,‬ב)‬ ‫שיחות ודרשות‬ ‫מראשית ‪ -‬ולא כל ראשית‪ ,‬שאין כל‬ ‫קיום המצוות בשמחה‪,‬‬ ‫הפירות חייבין בבכורים אלא שבעת המינין בלבד ‪...‬‬ ‫זית שמן‪ ,‬זית אגורי ששמנו אגור בתוכו‪ ,‬ודבש‪ ,‬הוא‬ ‫שהנפש תחשוק לעשות עוד‬ ‫בענין זה מסופר על הרה"ק הרבי ר' זושא‬ ‫דבש תמרים‬ ‫קודם ָה ֵבא את הפירות‪...‬‬ ‫מאניפולי זצ"ל (עי' זהב המנורה‪ ,‬עמ' ק‪ ,‬בשם לקט יושר [כת"י])‪,‬‬ ‫פירות ולא משקין‬ ‫עשרת הפסוקים הראשונים בפרשה עוסקים במצות הבאת הביכורים (כו‪,‬‬ ‫שגער בו מאן דהוא באומרו‪ ,‬איך אתה יושב‬ ‫יש להבין מפני מה ראה רש"י לנכון לבאר‬ ‫א‪-‬י) 'והיה כי תבוא וגו'‪ ,‬ולקחת מראשית וגו'‪ ,‬ובאת אל הכהן וגו'‪ ,‬ואמרת‬ ‫בבית המדרש שקט ושאנן בשעה שבביתך‬ ‫כאן מה הם זית ודבש שבשבעת המינים‪ ,‬והלא‬ ‫אליו הגדתי היום לה' אלוקיך וגו'‪ ,‬ולקח הכהן הטנא מידך והניחו לפני‬ ‫שואלים לחם ועולליך מייללים בבכי לגודל‬ ‫היה לו לפרש את זה בתיבות הפסוק 'ארץ זית‬ ‫מזבח ה' אלוקיך‪ ,‬וענית ואמרת לפני ה' אלוקיך ארמי אובד אבי וגו'‬ ‫רעבונם‪ .‬פכר הרבי ר' זושא את ידיו ואמר‬ ‫שמן ודבש' שבפרשת עקב (לעיל ח‪ ,‬ח)‪ ,‬שם הוזכרו‬ ‫והנחתו לפני ה' אלוקיך והשתחוית לפני ה' אלוקיך'‪.‬‬ ‫בצער‪ :‬ומה אעשה והצדק עמהם‪ .‬הם עליהם‬ ‫שבעת המינים‪.‬‬ ‫והנה בהתבונן בסדר הכתובים‪ ,‬יש לדקדק‪ ,‬מדוע הפסיק באמצע‬ ‫לבכות ולדאוג הרבה‪ ,‬כי הם תלויים בעני‬ ‫האמירה‪ ,‬אחר שכבר אמר 'הגדתי היום' וגו'‪ ,‬מפסיק ואומר (שם פס' ד) 'ולקח‬ ‫ואביון כזושא שאינו מסוגל לפרנסם‪ ,‬ואין‬ ‫אכן‪ ,‬ביאר המהר"ל [נלב"ע ח"י באלול שס"ט] (גור‬ ‫הכהן הטנא מידך והניחו לפני מזבח ה' אלוקיך'‪ ,‬ולאחר מכן שוב ממשיך‬ ‫לו שום זכות לקבל איזה דבר‪ .‬אך אני שליו‬ ‫אריה) על פי פשוטו‪ ,‬שכן אין מביאים ביכורים‬ ‫באמירת 'ארמי אובד אבי' עד גמירא‪ ,‬ולמה לא הניח את מעשה הכהן‬ ‫ושקט‪ ,‬שכן מזונותי תלויים בידו הרחבה‬ ‫מן המשקין אלא מפירות בלבד (תרומות פי"א מ"ג)‪,‬‬ ‫עד לאחר כל דברי המביא (ועי' ברמב"ם ביכורים ג‪ ,‬יב)‪.‬‬ ‫והמלאה של הקב"ה‪.‬‬ ‫ומעתה ישאל השואל היאך מביאין ביכורים מן‬ ‫יש בנותן טעם להקדים דבר צחות שביאר הרה"ק רבי יוחנן מטאלנא‬ ‫השמן ומן הדבש‪ .‬לפיכך הוצרך לפרש ש'זית‬ ‫זצ"ל על פי מעשה שאירע אצל זקנו הרה"ק רבי דוד מטאלנא זצ"ל‪,‬‬ ‫שמן' היינו זית ששמנו אגור בתוכו‪ ,‬וכן דבש‬ ‫שבאה לפניו אחת הגבירות בבקשת ישועה ורחמים‪ ,‬וכדרך הבאים‬ ‫לבקש ישועה‪ ,‬הניחה על שולחנו חופן מכובד של מטבעות זהב‪ .‬כאשר‬ ‫(דברים כו‪ ,‬יד)‬ ‫נָת ִּתי ִמ ֶּמּנּו לְ ֵמת‬ ‫וְ ֹלא ַ‬ ‫היינו תמרים‪.‬‬ ‫תמה רבי דוד על הסכום הגדול‪ ,‬נענתה ואמרה‪ :‬כך הייתי רגילה לתת‬ ‫רישום על שם הנפטרים‬ ‫גם לאביכם המגיד הקדוש מטשרנוביל זצ"ל‪ .‬נענה אותו צדיק בענווה‬ ‫פירש האברבנאל (ד"ה לא שכחתי‪ ,‬ההודעה השלישית)‪ ,‬כי‬ ‫ֲא ַר ִּמי אֹבֵ ד ָאבִ י וַ ּי ֵֶרד ִמצְ ַריְ ָמה‬ ‫ואמר‪ :‬וכי מי יכול להשוות עצמו למר אבא זצ"ל‪' ,‬ווי קום איך צ ּו צ ּום‬ ‫(דברים כו‪ ,‬ה)‬ ‫הודעה זו היא למנוע לזות שפתיים של אותם‬ ‫טאטע'ן'‪ ...‬כששמעה האישה התמימה את הדברים‪ ,‬סברה וקיבלה ומיד‬ ‫אלו המנסים לחמוק מן המעשר‪ .‬שכן יש מי‬ ‫וירד מצרימה – ועוד אחרים באו עלינו לכלותנו‪,‬‬ ‫השיבה לכיסה מחצית מהסכום הגדול‪ ...‬סיים הרה"ק רבי דוד מטאלנא‬ ‫שרושם את הסחורה על שמו של אדם שכבר‬ ‫שאחרי זאת ירד יעקב למצרים‬ ‫ואמר בדרך צחות‪ ,‬מאז למדתי כי גם על עצמי אסור לדבר לשון הרע‪...‬‬ ‫נפטר מן העולם‪ ,‬וכך אי אפשר לחייבו לעשר‪,‬‬ ‫לפי זה ביאר נכדו האדמו"ר רבי יוחנן זצ"ל בדרך צחות‪ ,‬שהרי התורה‬ ‫שהרי בעל התבואה כבר איננו בין החיים‪ .‬זהו‬ ‫לבן אשם בכל‬ ‫אומרת‪' :‬ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם' ודרשו בזה (עי' רש"י שם)‬ ‫שאמר 'לא נתתי ממנו למת'‪ ,‬שתבואתי לא‬ ‫לפי פשוטו תרי מילי נינהו‪ .‬חדא‪ ,‬מה שביקש‬ ‫'אין לך אלא כהן שבימיך'‪ .‬חושש אפוא הכהן מה יעלה במחשבתו של‬ ‫רשומה על שם מת‪ ,‬אלא בבעלותי ובאחריותי‬ ‫לבן לעקור את הכל‪ .‬ועוד אחרים באו עלינו‬ ‫האיש‪ ,‬על כן מפסיקו הכהן באמצע דבריו ולוקח הטנא מידיו‪ ,‬כאומר‪,‬‬ ‫לעשר אותה‪.‬‬ ‫לכלותנו‪ ,‬אשר 'וירד מצרימה'‪.‬‬ ‫טרם תמשיך לדבר‪ ,‬הנח תחילה את הפירות שלא תוכל לאספם אליך‬ ‫בחזרה‪ ,‬וכעת‪ ,‬אחרי שהפירות אצלי‪ ,‬המשך ותדבר מה שלבך חפץ‪...‬‬ ‫וכן גם יש מי שיאמר כבר הפרשתי את‬ ‫אכן ב'תשואות חן' להרה"ק רבי גדליה מליניץ‬ ‫המעשרות‪ .‬כשיבואו וישאלוהו לאיזה כהן‬ ‫זצ"ל ביאר כי הכל ענין אחד הוא‪ .‬שמפני‬ ‫לשכוח לאחר המצוה‬ ‫נתת‪ ,‬הוא יתחמק וימסור שם של כהן שמת‬ ‫שעיכב לבן את יעקב אבינו כ"ב שנה בביתו‬ ‫ברם‪ ,‬לפשוטו ייאמר‪ ,‬בהקדם מה שהביא הגאון רבי שמואל אלטער‬ ‫בשמירת צאנו לא היה יכול לכבד את אביו‬ ‫זה עתה‪ ,‬וכך לא יוכלו לבדוק אחריו‪ .‬לכן הוא‬ ‫זצ"ל [מרבני העיר ווינא‪ ,‬ולאחר מכן בניו יורק] בספרו היקר 'ליקוטי בתר ליקוטי'‬ ‫מצהיר 'לא נתתי ממנו למת'‪ ,‬לא נתתי את‬ ‫באותו הזמן‪ ,‬ומשום כן אף יוסף הצדיק פירש‬ ‫מה ששמע מפי רעו הרב מיארדנוב רבי אלקנה זאבערמאן זצ"ל שאמר‬ ‫התרומה לכהן שכבר מת‪ ,‬אלא לכהן שהוא‬ ‫ממנו כ"ב שנים (עי' מגילה יז‪ ,).‬וכיצד היה זה‪ ,‬על ידי‬ ‫בשם רבם הגאון רבי מאיר אריק זצ"ל אשר חזר על המאמר הנפלא של‬ ‫בחיים‪ ,‬ומי שרוצה‪ ,‬יכול ללכת אליו לברר‬ ‫שירד מצרימה עד שנעשה למלך‪ ,‬ומכך נתגלגל‬ ‫הרה"ק רבי ישראל מרוזין זצ"ל [ואנכי שמעתי מאמר זה מפי כ"ק אדאמו"ר ה'פני‬ ‫אצלו אם אכן הפרשתי מעשרות כדין‪.‬‬ ‫הדבר וירדו אבותינו למצרים‪.‬‬ ‫מנחם' זצ"ל בשם הרה"ק מבארדיטשוב זצ"ל] על מה שנאמר בתפילת ראש השנה‪,‬‬ ‫'כי זוכר כל הנשכחות אתה הוא מעולם ואין שכחה לפני כסא כבודך'‪,‬‬ ‫ותמוה הלא הקב"ה זוכר הכל ולא רק הנשכחות‪ ,‬ואם אין שכחה לפניו‬ ‫מה הם הדברים הנקראים 'נשכחות' שאותם הקב"ה זוכר‪ .‬וביאר‪ ,‬כי יש‬ ‫הַ ּיֹום הַ ּזֶה ה' ֱא‪ֹ-‬להֶ יָך ְמצַ ּוְ ָך‬ ‫נָתן לְ ָך‬ ‫וְ ָׂש ַמחְ ָּת בְ כָ ל הַ ּטֹוב ֲא ֶׁשר ַ‬ ‫יתָך (דברים כו‪ ,‬יא)‬ ‫ה' ֱא‪ֹ-‬להֶ יָך ּולְ בֵ ֶ‬ ‫לפעמים שהאדם מקיים מצוה והוא זוכר אותה תמיד‪ .‬הוא 'מתמלא'‬ ‫מהמצוה‪ .‬באופן כזה הקב"ה אומר‪ :‬אם אתה זוכר ‪ -‬הרי שאין אני כביכול‬ ‫לַ ֲעׂשֹות ֶאת הַ ֻחּקִ ים הָ ֵאּלֶ ה וְ ֶאת‬ ‫צריך לזכור אותה‪ .‬אך כאשר המצוות הן בבחינת 'נשכחות'‪ ,‬שהאדם‬ ‫מי תלוי במי‬ ‫מקיים מצוה לשמה מתוך ענוה ואין הוא זוכר לעצמו חסדיו שעשה‪,‬‬ ‫ׁשּפָ ִטים (דברים כו‪ ,‬טז)‬ ‫הַ ִּמ ְ‬ ‫מפני מה הפסיק בין 'לך' לבין 'ולביתך'‪,‬‬ ‫ואינו חש שבא על סיפוקו בקיום המצוה‪ ,‬אלא אדרבה חשקו למצוות‬ ‫היום הזה ה' א‪-‬להיך מצוך ‪ -‬בכל יום יהיו בעיניך‬ ‫והלא הוה ליה למימר 'אשר נתן ה' אלוקיך‬ ‫הולך וגדל‪ ,‬ונעשה 'רעב' ומשתוקק לעשות עוד‪ ,‬אזי הקב"ה זוכר ומשלם‬ ‫חדשים‪ ,‬כאלו בו ביום נצטוית עליהם‬ ‫לך ולביתך'‪.‬‬ ‫שכרו עליה‪ .‬כמו כן לאידך גיסא‪ ,‬בעבירה חלילה‪ .‬אם העבירה תמיד‬ ‫ביאר המגיד מזאלוזיץ זצ"ל [מתקופת המגיד‬ ‫לפני עיניו של האדם והוא זוכר את מעשיו הלא טובים ומצטער עליהם‪,‬‬ ‫ביכורים בזמן הזה‬ ‫אומר הקב"ה‪ :‬אם אתה זוכר אותם ‪ -‬הרי שאני כביכול יכול לשכוח‬ ‫ממעזריטש והמגיד מזלוטשוב] (תורי זהב) כי אכן כך הוא‬ ‫אמר הרבי ר' בונם מפשיסחא זצ"ל [נלב"ע‬ ‫ולמחוק אותם משטרי חובותיך‪ .‬מה שאין כן אם אצלו העבירה חלילה‬ ‫הסדר‪ .‬שכן אמרו בגמרא (חולין פד‪ ):‬שבני ביתו‬ ‫י"ב באלול תקפ"ז] (עי' בית יעקב [אלכסנדר]‪ ,‬ריש בראשית)‪ ,‬הרוצה‬ ‫היא בגדר 'נשכחות'‪ ,‬ש'מחל' לעצמו על מה שעשה ואין לבו נוקפו על‬ ‫של אדם תלויים בו והוא תלוי במי שאמר‬ ‫כך‪ ,‬אז הקב"ה זוכר לו את חטאיו‪.‬‬ ‫להביא ביכורים בזמן הזה‪ ,‬מיד בקומו משנתו‬ ‫והיה העולם‪ .‬לפיכך אמר הכתוב 'אשר נתן‬ ‫יפנה את ראשית מחשבתו להיות קודש לה'‪,‬‬ ‫בזה ביאר הגאון רבי מאיר אריק זצ"ל את יסוד ענין פרשת 'וידוי מעשר'‬ ‫לך ה' אלוקיך'‪ ,‬כי כל‬ ‫והרי זה לביכורים‬ ‫בפרשתנו‪ ,‬ותמהו רבים מהמפרשים (ספורנו; ש"ך על התורה; ועוד) מדוע נקראת הפרשה‬ ‫מה שיש לך הוא‬ ‫'וידוי מעשר' (כלשון המשנה בסוטה פ"ז מ"א) והלא לא מצינו שום דבר שהאדם מתוודה‬ ‫מהודרים ייחשב‪.‬‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫מה' אלוקיך‪ ,‬ואחר‬ ‫ומתחרט עליו בפרשה זו‪ ,‬אלא אדרבה מונה מעשיו הטובים‪ ,‬ומכריז ואומר‬ ‫בהיותו משעבד את‬ ‫מרת אסתר העסא ע"ה ב"ר שלמה אשכנזי זצ"ל‬ ‫מגזע אדמו"רי בעלזא זי"ע‬ ‫כך 'ולביתך' שהם‬ ‫'עשיתי ככל אשר צויתני'‪ .‬אלא לפי מה שהקדמנו ‪ -‬הכוונה ברורה‪ ,‬כי‬ ‫ראשית זמנו מדי‬ ‫נלב"ע ח"י באלול תשמ"ה‪ ,‬תנצב"ה‬ ‫מתפרנסים על ידך‪.‬‬ ‫האדם אכן מזכיר שעשה מצוה 'עשיתי ככל אשר צויתני' וכן 'לא עברתי‬ ‫יום בלתי לה' לבדו‪,‬‬ ‫הונצח על ידי נכדה ידידנו הרה"ח ר' שלמה חנוך אברמצ'יק שליט"א‬ ‫מפרנסי המכון ותומכיו‬ ‫את מעשיך' כי במוצאי יום הכיפורים הכתוב מדבר‪.‬‬ ‫זו היא מהותה האמיתית של מצות ביכורים‪ .‬וכמו‬ ‫אם כן זהו נמי קרא דלאחריו (פס' ח) 'בכל עת יהיו‬ ‫ּבָ רּוְך ַא ָּתה ּבְ ב ֶֹאָך‬ ‫שפירש ה'שפת אמת' זצ"ל (תרל"א ד"ה במדרש; תרמ"ט ד"ה בענין; ועי'‬ ‫בגדיך לבנים'‪ ,‬דהיינו שישמור עצמו להישאר נקי‬ ‫תרל"ד ד"ה במדרש) בשם ה'חידושי הרי"מ' זצ"ל את דברי‬ ‫מן החטא (ועי' ילקו"ש ואתחנן רמז תתכה סוד"ה כי מי)‪.‬‬ ‫אתָך (דברים כח‪ ,‬ו)‬ ‫ּובָ רּוְך ַא ָּתה ּבְ צֵ ֶ‬ ‫המדרש (תנחומא א) 'צפה משה ברוח הקודש וראה שבית‬ ‫שתהא יציאתך מן העולם בלא חטא כביאתך לעולם‬ ‫המקדש עתיד ליחרב והבכורים עתידין ליפסק‪ ,‬עמד‬ ‫והתקין לישראל שיהיו מתפללין שלשה פעמים בכל‬ ‫וְ הָ יָ ה ִאם ֹלא ִת ְׁש ַמע ּבְ קֹול ה' ֱא‪ֹ-‬להֶ יָך‬ ‫מראשית השנה ועד אחרית שנה‬ ‫יום'‪ .‬כי התפילה היא בבחינת ביכורים‪ ,‬שגם בה‬ ‫נותנים להקב"ה את ראשית היום וראשית כל זמן‬ ‫‪ּ ...‬ובָ אּו ָעלֶ יָך ּכָ ל הַ ּקְ לָ לֹות הָ ֵאּלֶ ה‬ ‫היה דודי הרה"ק ה'בית ישראל' זצ"ל דורש להאי‬ ‫קרא‪ ,‬דלא רק על כלל חיי האדם נאמרו הדברים‪,‬‬ ‫מפרקי היום‪.‬‬ ‫ּׂשיגּוָך (דברים כח‪ ,‬טו)‬‫וְ הִ ִ‬ ‫אלא גם על כל שנה כשלעצמה‪ .‬שבבוא האדם אל‬ ‫בדרך זו מבאר (תרל"ב ד"ה במדרש מרע"ה; תרנ"ו; ועוד) להאי‬ ‫השנה החדשה הריהו מתנקה ומיטהר מכל חטא ועון‪,‬‬ ‫קרא שאחר פרשת ביכורים‪' ,‬היום הזה ה' אלוקיך‬ ‫הצלה על ידי הזכרת השם‬ ‫והכתוב מברכו ומצווהו שישאר כך עד אחרית השנה‬ ‫מצוך לעשות את החוקים האלה'‪ ,‬כי על ידי היום‬ ‫בלא להתלכלך בחטא במהלכה‪.‬‬ ‫שונה התוכחה שבמשנה תורה‪ ,‬ששם נאמרו‬ ‫עצמו יוכל האדם לזכות לביכורים ולהתחדשות‪,‬‬ ‫הדברים מפי הקב"ה‪ ,‬וכאן מפי משה רבינו‪ .‬לכן שם‬ ‫והוא כענין שדרשו חז"ל (קה"ר ט‪ ,‬א [ז]) לקרא (קהלת ט‪ ,‬ז)‬ ‫בכך שמקדש האדם את ראשית היום בתורה‬ ‫נאמר הכל בגוף ראשון‪' ,‬אם לא תשמעו לי‪ ,‬ויסרתי‬ ‫'לך אכול בשמחה לחמך ‪ ...‬כי כבר רצה האלוקים‬ ‫ובתפילה‪.‬‬ ‫רזא דאחד ‪ -‬המשך מעמוד א‬ ‫מרגיש מחויב הודאה להקב"ה ולכן רוצה לעשות איזה דבר של‬ ‫ממצוותיך'‪ ,‬אך בד בבד נאנח ומזכיר את החסרון שבו באמרו 'ולא‬ ‫קיימא באותם רגשי תודה‪ ,‬אולי לייסד איזו קופת גמילות חסדים‪.‬‬ ‫שכחתי'‪ ,‬הנני זוכר את מעשי הטובים היטב‪ ...‬ועל דבר זה הוא מתוודה‪.‬‬ ‫למרבה ההפתעה הורה לו ה'נתיבות שלום' שלא יעשה כלום‪ .‬ונימוקו עמו‪ ,‬כעת‬ ‫הלב שלך מלא בתשוקה ורצון בוער לעשות רצונו יתברך‪ ,‬אבל כאשר תכניסנו‬ ‫וידוי 'עשיתי ככל אשר צוויתני'‬ ‫במעשה ופעולה של קרן גמ"ח‪ ,‬הרי בזה יתבזבז הדבר וכבר תחוש שיצאת ידי חובת‬ ‫אבל באופן דומה ובסגנון אחר דרש הרה"ק רבי יוסף מאיר מספינקא זצ"ל בעל 'אמרי‬ ‫ההודאה‪ .‬מוטב אפוא שתזנח את רעיון הגמ"ח ותשאיר בלבך את רגש הכרת הטוב‬ ‫יוסף' (עי' יגל יעקב‪ ,‬פרשת צו) בשם הרה"ק הרבי מלובלין זצ"ל כי אדם המבקש סימן האם עשה‬ ‫ואת הבעירה והתשוקה להודות ולהלל‪ .‬והם הם 'שיירי זמרה' שאמרנו‪.‬‬ ‫את המצוה כהוגן בכוונה הראויה לשם שמים‪ ,‬יוכל להווכח אם לאחר המצוה הוא מוצא‬ ‫בעצמו חסרונות וחושב שעדיין לא יצא ידי חובתו ולא עשה כראוי לו למלך הכבוד‬ ‫וכפי מה שסיפר הרה"ק רבי ישראל מהוסיאטין זצ"ל (עי' קבוצת כתבי אגדה ח"א עמ' קעה)‪ ,‬שפעם‬ ‫יתברך שמו‪ ,‬אזי סימן טוב כי מעשיו עלו כהוגן‪ ,‬מה שאין כן אם לאחר המצוה הוא‬ ‫איחל דודו הרה"ק רבי אברהם יעקב מסאדיגורא זצ"ל ואמר בלשון זו‪' ,‬יהי רצון‬ ‫מדמה בנפשו כי עשה הכל על צד השלמות‪ ,‬זהו סימן מובהק שלא עלו מעשיו לרצון‪.‬‬ ‫שיבוא משיח צדקנו ב'דור שכולו חייב'' [על פי לשון הגמרא בסנהדרין (צח‪' ).‬אין בן דוד בא‬ ‫בזה ביאר ה'אמרי יוסף' מדוע אכן נקרא זה 'וידוי'‪ ,‬כי עצם הדבר שהאדם מפרט כי‬ ‫אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב']‪ .‬השומעים תמהו על הדברים שהיו משתמעים לכאורה‬ ‫לפי דעתו והבנתו עשה הכל טוב והגון‪' ,‬עשיתי ככל אשר ציויתני'‪ ,‬זה עצמו מוכיח‬ ‫כהיפך מדברי סנגוריה על ישראל‪ ,‬הלכו ושאלו את אחיו הרה"ק רבי מנחם נחום‬ ‫ׁ‬ ‫שעדיין צריך תיקון ותשובה‪.‬‬ ‫לפ ְש ָרם‪ .‬ביאר להם רבי מנחם נחום את הדבר‪ ,‬שנהיה ב'דור שכולו‬ ‫משטפנשט זצ"ל ִ‬ ‫חייב' היינו שישפיע הקב"ה לישראל כל טוב סלה‪ ,‬בריאות טובה ופרנסה ברווח ונחת‬ ‫כעין זה כתב הרה"ק ה'ישמח ישראל' זצ"ל (מאורן של ישראל‪ ,‬אלול‪ ,‬אות קצח) 'שמעתי מפה קדוש‬ ‫לרוב‪ ,‬עד שירגישו כל בני הדור 'שכולו חייב'‪ ,‬שאיננו ראויים לשפע כזה ועוד חייבים‬ ‫שאמר לאדם אחד וכו' ודיבר בקדשו שבזאת יבחן הדבר‪ ,‬אם אדם הולך בדעתו‬ ‫אנחנו להקב"ה רבות‪ .‬והוא כנוסח ההגדה 'לפיכך אנחנו חייבים להודות'‪ ,‬שחייבים‬ ‫שעושה תמיד מצוות ומעשים טובים ותמיד מלא מצוות כרימון‪ ,‬סימן הוא שאותם‬ ‫אנחנו לפניו על רוב טובה שמשפיע עלינו יותר ויותר מכפי ערכנו ומעשינו הדלים‪.‬‬ ‫מצוות ומעשים טובים עשה עם פניות ולא לשם שמים בלבד וכו'‪ .‬נמצא שכל מי שיודע‬ ‫ולפי ערך הטובות המרובות עד בלי די אנחנו מרגישים חייבים תמיד‪ ,‬ולעולם לא‬ ‫שעשה ‪ -‬לא עשה כרצון הבורא יתברך שמו כמו שהוא חפץ‪ ,‬והוא בכלל מה שאמרו‬ ‫יצאנו ידי חובת ההודאה‪.‬‬ ‫(ספר 'בחינת עולם' לחכם רבי ידעיה הפניני פרק יג‪ ,‬לג) 'ותכלית מה שנדע בך שלא נֵ ָד ֲע ָך'‪ ,‬והוא הטוב‪ .‬ע"כ‬ ‫שמעתי מפה קדשו זי"ע'‪.‬‬ ‫'משארתך' – שיירי ההודאה הנותרים בלב‬ ‫בזה באנו אל הדיוק שפתחנו בו‪ ,‬שזה ענין הפסקת הפסוק 'ולקח הכהן' וגו' בין‬ ‫הכוונה הנותרת בלב ‪ -‬חשובה ביותר‬ ‫וסדר הבאת הביכורים וההגדה היו כזאת‪ ,‬שעושים תנופה והכהן אוחזו עם הבעלים‬ ‫ההגדה לאמירה‪ ,‬שדווקא אז כאשר מביא הביכורים ניצב לפני הכהן ובפיו שיר ושבח‬ ‫ביחד ומניפים יחד‪ ,‬להוכיח בכך את רצונו להביא עוד ועוד פירות לבית ה' ולקיים‬ ‫לה'‪ ,‬אז‪ ,‬בעיצומה של אמירה‪ ,‬הוא מפסיק באמצע‪ ,‬ומגלה דעתו ‪ -‬הן בתנופה והן‬ ‫מצוותיו באהבה רבה ואהבת עולם‪ ,‬להודות תמיד על כל הטובה ולהוסיף תמיד למנות‬ ‫בפועל ‪ -‬שהוא תמיד רוצה ומבקש להוסיף ולומר דברי שבח לפני המקום‪ ,‬קול גדול‬ ‫ולספר חסדי המקום מאז 'ארמי אובד אבי'‪ ,‬כי הלב מלא וכוסף‪.‬‬ ‫ולא יסף – ולא פסק‪.‬‬ ‫באורח זה נעלה להבין ולהשכיל פירוש נפלא בתפילת 'נשמת' שאנו מקדימים‬ ‫וזהו עומק הענין בדברי ה'בעל שם טוב' הקדוש זצ"ל (דגל מחנה אפרים בפרשתן ד"ה ברוך) שדרש‬ ‫ואומרים 'אילו פינו מלא שירה כים וכו' אין אנחנו מספיקים להודות על אחת' וכו'‪,‬‬ ‫בפסוק 'ושמת בטנא'‪ ,‬כי טנ"א הוא ראשי תיבות‪ :‬טעמים נקודות אתוון‪ .‬והביאור בזה‪,‬‬ ‫ומיד בהמשך הדברים אומרים 'על כן אברים שפלגת בנו וכו' הן הם יודו ויברכו' וכו'‪,‬‬ ‫שהכהן לוקח מיד המביא גם את מה שגנוז ומסתתר בתוך דבריו‪ ,‬את מה שלבו העולה‬ ‫והקושיא ידועה והסתירה זועקת מיניה וביה‪ ,‬שהרי אם אמרנו ש'אין אנחנו מספיקים'‪,‬‬ ‫על גדותיו חושק להביע ואינו מוצא בפיו מילים מתאימות לכך‪ ,‬הדברים שלא נאמרו‬ ‫כיצד אנו ממשיכים ואומרים 'הן הם יודו ויברכו' (עי' בוצינא דנהורא להרה"ק הרבי ר' ברוך ממעזיבוז זצ"ל)‪.‬‬ ‫בפירוש‪ ,‬והם 'שיריים'‪ .‬את כל אלו הוא לוקח ומניח גם את התשבחות הללו על מזבח‬ ‫ה' לרצון‪ ,‬והקב"ה בוחר בלב האדם המלא וגדוש ברצון פנימי ונפש צמאה‪.‬‬ ‫אלא הם הם הדברים האמורים‪' .‬אין אנחנו מספיקים' לצאת ידי חובתנו להודות‬ ‫ולהלל אפילו על אחת מאלף אלף אלפי אלפים וריבי רבבות הטובות‪ ,‬ודווקא כך‬ ‫והוסיף וביאר בזה הרה"ק רבי יצחק מנעשכיז זצ"ל בספרו 'תולדות יצחק' (בפרשתן) לפרש‬ ‫ומתוך ידיעה זו 'איברים שפלגת בנו ורוח ונשמה שנפחת באפנו‪ ,‬הן הם יודו ויברכו'‪,‬‬ ‫הפסוק (לקמן כח‪ ,‬ה) 'ברוך טנאך ומשארתך'‪ ,‬שיש דברים הבאים בפה בחינת 'טנאך' וכפי‬ ‫בבחינת 'ליבא לפומיה לא גליא'‪ .‬כי מי שסובר שהוא יכול להלל כראוי – לו אין ראוי‬ ‫שהוא ראשי תיבות טעמים נקודות אותיות כתר‪ ,‬אך יש גם 'ומשארתך' היינו מה שאתה‬ ‫לזמר‪ .‬אבל מי שנשארו בלבו שיירי זמרה‪ ,‬שהוא יודע שאין הוא יכול להלל אפילו על‬ ‫משאיר ולא תוכל להעלות ולתקן בפה‪ .‬שגם לזה תהיה עליה ותיקון‪ .‬וביאורו כאמור‪,‬‬ ‫אחת מאלף אלפי אלפים‪ ,‬אז אבריו בהשתוקקותם ובערגת צמאונם מזמרים שיר ראוי‬ ‫כי האמירה המעולה היא כשהלב של האדם כוסף ומשתוקק‪ ,‬הלא הן משארותיו הצרורות‬ ‫שבוחר בו הקב"ה‪ .‬שיר שאינו יוצא ממוצאות הפה‪ ,‬אלא הוא רגש עמוק של שיריים‪,‬‬ ‫בלבבו‪ ,‬ואלו עולות לרצון לפני הקב"ה השומע את תפילתו ואת הודאתו שלא נאמרו‪,‬‬ ‫אשר האברים עצמם‪ ,‬הרוח והנשמה‪ ,‬יודו וישבחו‪' ,‬וכל הלבבות יראוך וכל קרב וכליות‬ ‫את מה שלא הצליח לבטא בשפתותיו להדיא‪.‬‬ ‫יזמרו לשמך ככתוב 'כל עצמותי תאמרנה''‪ ,‬והשיר הזה הנמצא בלב מלא השתוקקות‬ ‫'ברוך טנאך ומשארתך'‬ ‫וכיסופין‪ ,‬הוא הזמר הנעלה ביותר‪.‬‬ ‫וכיוצא בזה מסופר על הרה"ק רבי מרדכי מנדבורנא זצ"ל שפעם אחת באה לפניו אשה‬ ‫וכפירושו הנודע של הרה"ק הרבי ר' בונם מפשיסחא זצ"ל (פני מנחם אחרי קדושים תשנ"ג‪ ,‬וכן אמרו‬ ‫מרת נפש והשמיעה את תלונותיה‪ .‬כשראתה שהרבי מקשיב לה‪ ,‬החלה לספר עוד ועוד‬ ‫בשם הרה"ק רבי ישראל מרוזין זצ"ל) על מה שאנו אומרים בתפילה‪' :‬הבוחר בשירי זמרה'‪ ,‬אל תיקרי‬ ‫ׁ‬ ‫ׁ‬ ‫ולהרחיב בלי גבול‪ ,‬בתשעה קבין של שיחה‪ .‬משראה הרבי כן‪ ,‬אמר לה‪ :‬הנה אברכך‪:‬‬ ‫'ב ְשיָ ֵרי'‪ ,‬שיש פעמים שיש בלבו של האדם שיירים של זמרה שהוא‬ ‫'ב ִש ֵירי' אלא ִ ּ‬‫ְּ‬ ‫'ברוך טנאך'‪ ,‬הטענות שלך תשרה בהן הישועה והברכה בקרוב‪ ,‬וגם 'ומשארתך' גם‬ ‫רוצה להלל ולשבח את הבורא ולקיים מצוותיו ביתר שאת ועוז אבל ליבא לפומא לא‬ ‫מה שהשארת וטרם סיפרת‪ ,‬גם בזה תזכי לישועה רבה‪...‬‬ ‫גליא‪ ,‬מה שאין הוא מצליח לבטא בשפתיו‪ ,‬רגש עז ועמוק של השתוקקות‪ ,‬ב'שיריים'‬ ‫אלו ‪ -‬בוחר הקב"ה להיות לו לרצון‪.‬‬ ‫כן יזכנו הקב"ה למלא הטנא ברכות וישועות‪ ,‬ונזכה להיות ב'דור שכולו חייב' הודאות‬ ‫וברכות‪ ,‬ובמהרה יבוא משיח צדקנו ויבנה בית מקדשנו ותפארתנו‪ ,‬ונביא לפניו יתברך‬ ‫'דור שכולו חייב'‬ ‫קרבנות וביכורים להודות ולהלל לשמו הגדול‪ ,‬במהרה בימינו‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬ ‫סיפור שיש בו הוראה לדורות היה אצל האדמו"ר מסלונים בעל ה'נתיבות שלום'‬ ‫(מעובד מתוך שיחת לש"ק פר' כי תבוא ה'תשפ"ג)‬ ‫‬ ‫זצ"ל‪ ,‬שביקר אצלו יהודי כשהוא מלא רגשי הודאה לאחר שניצל בנס ואמר כי הוא‬ ‫ב‬ ‫פרק אחד‬ ‫משיעורי פרקי‪-‬אבות‬ ‫לו שלום‪ ,‬ומה השתנה ביחסך אליו‪ .‬ענה הרבי‪:‬‬ ‫אתכם אף אני' וכדומה‪ ,‬וכאן בגוף שלישי (מגילה‬ ‫טעות היא בידך‪ ,‬ילדי‪ .‬אין זה אותו אדם שהיה‬ ‫לא‪ .):‬ועוד‪ ,‬שכאן הקללות מרובות ומכופלות יותר‬ ‫וֶ ֱהוֵ י ְמ ַח ֵּׁשב ֶהפְ ֵסד ִמצְ וָ ה ּכְ נֶ גֶ ד ְׂשכָ ָרּה (ב‪ ,‬א)‬ ‫כאן מקודם‪ .‬זה אדם 'אחר'‪...‬‬ ‫מאשר אלו שבפרשת בחוקותי‪ .‬נמצא שמשה‬ ‫וכן היה מבאר דודי הרה"ק ה'לב שמחה' זצ"ל‬ ‫רבינו ייסר את בני ישראל יותר מאשר הקב"ה‬ ‫האומדן האמיתי לשוויה של מצוה‬ ‫מה שמברכים 'שהחיינו' בליל יום הכיפורים‪ ,‬כי‬ ‫עצמו‪ .‬ולא עוד‪ ,‬אלא ששם מצאנו הרבה פסוקי‬ ‫זהו על מה שחוזרים בתשובה והופכים להיות‬ ‫נחמה‪ ,‬כמו 'ואף גם זאת‪ ,‬לא מאסתים‪ '...‬וכדומה‪,‬‬ ‫רעיון נאה הביא ה'אמרי אמת' בשם ה'חידושי הרי"מ' (עי' ליקוטי יהודה‪ ,‬דברים ו‪,‬‬ ‫וכאן לא נזכרו נחמות כלל‪ .‬וטעמא בעי‪.‬‬ ‫ד‪ ,‬ד"ה בכל מאדך‪ ,‬נא‪ ,).‬וחזר והעלהו במכתב הדרכה שכתב בשנת תרס"ו לבן‬ ‫אדם חדש‪.‬‬ ‫אחותו‪ ,‬רבי יצחק דוד בידרמן הי"ד (עי' בסוף ספר מאור יעקב לגרי"מ בידרמן‪ ,‬מכתבי תורה‪,‬‬ ‫ביאר החיד"א זצ"ל (פני דוד וילך‪ ,‬ג‪ ,‬בשם הלב אריה להגריא"ל‬ ‫סי' ו)‪ ,‬ויש בו הרבה כדי לייקר ערכה של מצוה בעיני האדם‪ .‬וזו לשון‬ ‫האשקי זצ"ל מבוסק [ווילהרמש תל"ד]‪ ,‬ריש וילך) כי אכן כנגד זה‬ ‫קדשו‪' :‬ואני רגיל לפרש בזה‪ ,‬והוי מחשב הפסד מצוה וכו' – לעשות‬ ‫וְ הָ יִ ָית ְמ ֻׁשּגָ ע ִמ ַּמ ְר ֵאה ֵעינֶיָך‬ ‫הזכיר להם משה רבינו כ"ו פעמים שם הוי"ה‪,‬‬ ‫חשבון בנפשו‪ ,‬אם יתנו לך מיליאן [‪-‬מיליון] רובל ושאר מחמדים‪,‬‬ ‫כי כ"ו פעמים כ"ו עולה למניין 'רעות' [‪.]676‬‬ ‫כדי שתניח [‪-‬שתעזוב]‪ ,‬ולא תניח תפילין‪ ,‬בטח אל תחפוץ‪ .‬והנה‬ ‫ׁשר ִּת ְר ֶאה (דברים כח‪ ,‬לד)‬ ‫ֲא ֶ‬ ‫וכמו כן מורכבת כל התוכחה מתרע"ו תיבות‪.‬‬ ‫תשער בנפשך כמה היתה לך שמחה באם היה לך מיליאן רובל‪.‬‬ ‫וכפי שרמזו צדיקים בפסוק (תהלים לד‪ ,‬כ) 'רבות רעות‬ ‫בזה השמחה‪ ,‬ועוד יותר מזה‪ ,‬תצטרך להתמלאות בשמחה בהנחת‬ ‫המכיר בשגעונו‬ ‫צדיק'‪ ,‬שהרעות והתוכחות מפי משה הצדיק הינן‬ ‫תפילין‪ ,‬ושמירת שבת‪ ,‬ושמירת ברית קודש‪ ,‬וכדומה לזה‪ .‬וכפי‬ ‫אמר המגיד מדובנא זצ"ל (עי' אהל יעקב‪ ,‬עי"ש באריכות)‪,‬‬ ‫מרובות משל הקב"ה‪ ,‬אולם 'ומכולם יצילנו –‬ ‫החביבות שאצל האדם‪ ,‬כן מתחבב בשמים'‪ .‬כלומר‪ ,‬בבואך לקיים‬ ‫כי גם העשיר וגם העני יכולים להשתגע כל‬ ‫ה''‪ ,‬מה שמציל אותם מכל אלו‪ ,‬הוא מה שנתן‬ ‫מצוה‪ ,‬כהנחת תפילין‪ ,‬הוי מחשב אם היית מוכן להפסיד את המצוה‬ ‫ימיהם מחמת מצבם‪ .‬העשיר רץ מהכא להתם‬ ‫להם הצלה על ידי שהזכיר להם שם ה' כ"ו‬ ‫תמורת שכר רב שיתנו לך‪ .‬כי מאחר שאינך מוכן לוותר על הנחת‬ ‫להרבות הונו ולהרויח עוד כסף‪ ,‬כאילו בדעתו‬ ‫פעמים‪ ,‬כנגד ה'רעות' שהכתיב להם‪.‬‬ ‫תפילין תמורת מיליון רובל‪ ,‬הרי שמצוה זו צריכה להיות יקרת ערך‬ ‫לחיות עוד אלף שנים‪ .‬ואילו העני רודף אחר‬ ‫למאוד בעיניך‪ ,‬ובכל עת שתקיים המצוה‪ ,‬אושר רב יציף אותך כמי‬ ‫שזכה באלפי זהב וכסף‪ .‬ואחר שהאדם ידמה כן בעיני עצמו‪ ,‬אזי‬ ‫הפרוטה שאינה מצויה‪ ,‬ודעתו נטרפת עליו אף‬ ‫גם מן השמים יחשיבו כך את מצוותו‪ .‬והסמיך לזה את דברי נעים‬ ‫ׂ ׂ‬ ‫הוא‪ .‬אם כן מה ביניהם‪ .‬אלא שהגביר אינו‬ ‫ִא ָּׁשה ְת ָא ֵרׂש וְ ִאיׁש ַא ֵחר יִ ְׁשּכָ בֶ ּנָה‬ ‫'שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב'‬ ‫זמירות ישראל‪ ,‬במה שאמר ָ‬ ‫מודע לכך שהוא משתגע‪ ,‬כי הוא עושה זאת‬ ‫(דברים כח‪ ,‬ל)‬ ‫(תהלים קיט‪ ,‬קסב)‪ ,‬כי כל מצוה שמקיים היא בעיניו כאילו זכה בשלל רב‪.‬‬ ‫כביכול מבחירה‪ .‬בשונה מהעני הרואה את מצבו‬ ‫שהרי ודאי לא היה מוותר על המצוה תמורת שלל זה‪ ,‬ועל כרחך‬ ‫ועוניו‪ ,‬והיה משתוקק ביותר לצאת ממצבו זה‪.‬‬ ‫איש חדש‬ ‫שהיא עדיפא ושויא טפי‪.‬‬ ‫לכך אמרה תורה‪ ,‬אל תסבור כי קללה זו של‬ ‫פירשו בזה צדיקים לטובה (עי' מאזני צדק)‪ ,‬שכן חתן‬ ‫יתר על כן‪ ,‬אף במצוות שאדם דש בעקביו‪ ,‬הלא אחר שכבר קיים‬ ‫עשירים היא‪ ,‬שיהיה משוגע מרוב ממון‪ ,‬אלא‬ ‫מוחלים לו כל עוונותיו (עי' ירושלמי ביכורים פ"ג ה"ג)‪ .‬אם‬ ‫את המצוה‪ ,‬ודאי לא יסכים למכור את זכות המצוה ושכרה בעולם‬ ‫'והיית משוגע ממראה עיניך אשר תראה'‪ ,‬כאותו‬ ‫כן בבואו לשאת את האשה שאירס‪ ,‬נמצא כי‬ ‫הבא‪ ,‬אף אם יציעו לו תמורתה כל כסף וזהב שבעולם‪ .‬וכאשר יהרהר‬ ‫העני הרואה את עצמו שהוא מטורף ואין לאל‬ ‫איש אחר הוא‪ .‬וכדברי הרמב"ם הידועים (תשובה ב‪,‬‬ ‫בכך האדם‪ ,‬ודאי תשגב יקרת המצוה מאוד בעיניו‪ .‬וכפי שסיפר‬ ‫ידו לצאת ממעגל העוני‪.‬‬ ‫ד) בדרכי התשובה בשינוי השם‪ ,‬דאומר בזה 'אני‬ ‫'הבעל שם טוב' זי"ע (דגל מחנה ראובן לר"ר לאנדא‪ ,‬אות נט‪ ,‬לא‪ ;.‬עי' אסיפת אמרים על תהלים סב‪ ,‬יג ד"ה‬ ‫ובאופן) שפעם היה קטרוג גדול ביום הכיפורים‪ ,‬ויאמר השטן‪ :‬הנה מה‬ ‫אחר‪ ,‬ואיני אותו האיש שעשה אותן המעשים'‪.‬‬ ‫לי לדבר אודות אנשי רשע‪ ,‬בעוד אנשים יראים ושלמים מזלזלים‬ ‫ומקלים בהן ראש‪ .‬הא קמן אלו ההולכים להתפלל מדי‬ ‫ֵ‬ ‫במצוות‬ ‫הַ ּגֵ ר ֲא ֶׁשר ּבְ קִ ְרּבְ ָך יַ ֲעלֶ ה ָעלֶ יָך‬ ‫כיוצא בזה ביארו עוד‪ ,‬כי שינוי לטובה הוא‪,‬‬ ‫שבזמן שיעבור מאז האירוסין ועד הנישואין‪,‬‬ ‫יום במנין‪ ,‬אלא שבדרכם לתפילה עוברים על יד איש ערל שלפני‬ ‫עגלת עצים‪ ,‬ועוצרים ומתמקחים עמו על סך חצי זלוטי‪ ,‬ובתוך כך‬ ‫ַמ ְעלָ ה ָּמ ְעלָ ה וְ ַא ָּתה ֵת ֵרד‬ ‫תוסיף מעשים טובים כל כך עד שהיא תמצאך‬ ‫בנישואין כאיש אחר לגמרי‪ .‬כל כך תתקדש‬ ‫מאחרים ומפסידים 'ברכו' ו'קדושה'‪ .‬שמעו בית דין של מעלה טענה‬ ‫ַמ ָּטה ָּמ ָּטה (דברים כח‪ ,‬מג)‬ ‫בתקופת האירוסין‪.‬‬ ‫זו‪ ,‬ואף בסנגוריא של מעלה הכל נאלמו דום לבלתי השיב דבר‪ .‬באין‬ ‫כעין זה סיפר הרה"ק ממוגלינצא זצ"ל (שיחות‬ ‫מליץ יושר מול מגיד פשע‪ ,‬התייצב 'הבעל שם טוב' הקדוש‪ ,‬והשיב‬ ‫שינוי בהדרגה‬ ‫חיים [פיעטרקוב תרע"ד]‪ ,‬דף ו‪ ,).‬שכאשר הרה"ק רבי דוד‬ ‫במיטב הגיון‪ :‬הגידו נא‪ ,‬אם יבוא מאן דהוא לאחד מאלו המתפללים‬ ‫אחר שהספיק תפילה כדבעי‪ ,‬ויציע לו לקנות הימנו את ה'קדושה'‬ ‫בברכה נאמר 'למעלה' ו'למטה' רק פעם אחת‬ ‫מלעלוב זצ"ל נסע בפעם הראשונה אל הרבי ר'‬ ‫ו'ברכו' שלו‪ ,‬כלום יסכים תמורת ממון כלשהו?! הלא אף קל שבקלים‬ ‫'והיית רק למעלה‪ ,‬ולא תהיה למטה' (פס' יג)‪ .‬ואילו‬ ‫אלימלך מליז'נסק זצ"ל‪ ,‬עבר בדרכו בלנצהוט‪,‬‬ ‫שבישראל אינו מוכן למכור שום מצוה בעד כל הון שבעולם‪ .‬ויטב‬ ‫כאן בקללה כפל 'מעלה מעלה' ו'מטה מטה'‪,‬‬ ‫עירו של הרה"ק מלובלין זצ"ל‪ ,‬ונכנס לביתו‬ ‫הדבר בעיני בית דין של מעלה‪ ,‬ויסתם פי המקטרג‪ ,‬ותהי הרווחה‪.‬‬ ‫וטעמא בעי‪ .‬ובפרט שהרי 'לעולם מידה טובה‬ ‫של הרה"ק מלובלין‪ .‬שאלו הרה"ק מלובלין‪ :‬ר'‬ ‫כי באמת כל מצוה לא תסולא בפז‪ ,‬ואין היהודי מאבד את המצוה‬ ‫מרובה ממידת פורענות' (סוטה יא‪ ;.‬ועוד)‪.‬‬ ‫דוד‪ ,‬אמור נא מי הוא האברך המובחר ביותר‬ ‫אלא לפי תעתועי היצר המפתהו ומעכבו מלקרב על המצוה‪ ,‬ובתוך‬ ‫מבאר ה'חתם סופר' (תורת משה)‪ ,‬כי זהו חלק‬ ‫בעירכם‪ .‬לא רצה הרה"ק מלעלוב לבוא לידי‬ ‫כך חומקת ממנו‪ .‬אבל אחר שאחז בה‪ ,‬לעולם לא יוותר עליה‪.‬‬ ‫מהקללה‪ ,‬כי אף אם אדם מתעלה‪ ,‬אם זה‬ ‫גאוה כאשר יצטרך לספר מעצמו‪ ,‬ושתק‪ .‬כיון‬ ‫בזה פירש 'הבעל שם טוב' את הכתוב 'ולך ה' חסד כי אתה תשלם‬ ‫קורה בהדרגה אינו מורגש כל כך‪ ,‬ואין סובביו‬ ‫שראה הרבי מלובלין שהרה"ק מלעלוב שותק‪,‬‬ ‫לאיש כמעשהו' (תהלים סב‪ ,‬יג)‪ .‬שתמהו הכל‪ ,‬אם משלם 'כמעשהו'‪ ,‬מה‬ ‫מקנאים בו‪ .‬אבל אם ההצלחה באה בבת אחת‪,‬‬ ‫החל אומר בגערה‪ :‬הכי סבור אתה כי אתה הוא‬ ‫חסד יש בזה‪ ,‬והלא כך היא מדת הדין‪ .‬אלא ששתי דרכים הן איך‬ ‫היא גורמת קנאה גדולה ביותר אצל כל מכריו‪.‬‬ ‫החשוב שביותר בלעלוב?! אם כן‪ ,‬גש הלאה‪.‬‬ ‫לאמוד שוויה של מצוה‪ ,‬האחת היא לפי כמה מוכן האדם לסכן עד‬ ‫וכן מי שנופל בבת אחת מאיגרא רמא לבירא‬ ‫ויצא הרה"ק מלעלוב מפניו בפחי נפש‪ ,‬ופנה‬ ‫שיקיימנה‪ ,‬שפעמים והוא מאבדה תמורת נזיד עדשים‪ ,‬והשניה כמה‬ ‫עמיקתא‪ ,‬נפילתו מהדהדת וכאובה ביותר‬ ‫להמשך מסעו לליז'נסק‪ .‬עם הגיעו לליז'נסק כבר‬ ‫מוכן להפסיד אחר שכבר נעשה מעשה המצוה‪ .‬וההפרש ביניהן הוא‬ ‫רב למאוד‪ .‬וזה החסד שנוהג בו השם יתברך‪ ,‬לשלם לאיש על המצוה‬ ‫ומעוררת רחמנות עליו‪ .‬על כן אמר‪ ,‬כי הגר‬ ‫חשך היום‪ ,‬ויבקש להיכנס לקודש פנימה לקבל‬ ‫כפי ערכה ושוויה בעיניו לאחר שכבר קיימה‪.‬‬ ‫שבקרבך יתעלה בהדרגה בלא שיקנאו בו וינסו‬ ‫שלום‪ ,‬אך הגבאים מנעו ממנו‪ .‬למחרת בבוקר‬ ‫להתנכל אליו‪ ,‬ואילו נפילתך תהיה גם היא‬ ‫ניסה שוב‪ ,‬ותכף כאשר עבר את מפתן דלתו של‬ ‫[ובזה אפשר להמליץ נמי בנוסח התפילה שאומרים ב'זכרונות'‪ .‬שאמר 'כי זכר כל היצור‬ ‫לפניך בא‪ ,‬מעשה איש ופקודתו'‪ .‬היינו 'מעשה איש' – אחר שנעשה‪ ,‬ו'פקודתו' – חסרונו‬ ‫בהדרגה בלא שירחמו עליך‪.‬‬ ‫הרה"ק מליז'נסק‪ ,‬וירעם עליו הרה"ק מליזנסק‬ ‫של המעשה (עי' שמואל א' כ‪ ,‬כה‪ ,‬ורש"י במדבר לא‪ ,‬מט)‪ ,‬שנתאחר בו עד שאיבדו‪ .‬ובתוך כך זוכר‬ ‫בקולו‪' :‬ארויס! ארויס! לאזט נישט אריין דעם‬ ‫הקב"ה גם 'ועלילות מצעדי גבר' שהולך לדבר מצוה‪' ,‬מחשבות אדם ותחבולותיו'‬ ‫גלגל חוזר בעולם‬ ‫בעל גאה!' [החוצה! החוצה! אל תיתנו לבעל–גאוה‬ ‫להרויח עוד פרוטות‪ .‬אך גם עולה זכרונו 'ויצרי מעללי איש'‪ ,‬היצר המסית אותו‬ ‫עוד איתא לפרש מהחיד"א (נחל קדומים ז; חומת אנך ז;‬ ‫להיכנס]‪ .‬לאחר שכל ניסיון נוסף להיכנס אליו‬ ‫בעלילות ופיתויים‪ .‬ואמנם 'אשרי איש שלא ישכחך‪ ,‬ובן אדם יתאמץ בך'‪ ,‬לבלתי הסיח‬ ‫ועוד) בשם בעל 'כהונת עולם'‪ ,‬וב'ליקוטי חבר בן‬ ‫נחל כישלון‪ ,‬כאשר המשמשים מונעים ממנו‪,‬‬ ‫דעת מן המצוה‪ .‬אך גם מי שחלילה נפל ברשת היצר‪ ,‬מכל מקום הבורא בטובו אינו‬ ‫מחשב אלא לפי המעשים שנעשו‪ ,‬כמה יקרתם וערכם‪' .‬כי זכר כל המעשים לפניך בא‪,‬‬ ‫חיים' מביא כן בשם רבו ה'חתם סופר'‪ ,‬והוא על‬ ‫בפקודת רבם‪ ,‬שב על עקבותיו ופנה מדוכדך‬ ‫ואתה דורש מעשה כולם'‪ ,‬כי אין העיקר אלא המעשה שכבר נעשה‪].‬‬ ‫פי מעשה נורא שאירע עם רבי אליעזר אשכנזי‪,‬‬ ‫לביתו‪ .‬הדרך ארכה שלושה שבועות‪ ,‬עד שבא‬ ‫מסופר בגמרא (ברכות ט‪ ):‬שטרם עלות עולא מבבל לארץ ישראל‪ ,‬אמר‬ ‫בעל 'מעשי ה''‪ ,‬שהיה מקורב למלכות‪ ,‬עד שמלך‬ ‫לביתו‪ ,‬ותכף בעמדו על פתח ביתו הרהר בעצמו‬ ‫לו רבי אלעא שישאל בשלום אחיו רב ברונא במעמד כל החבורה‪.‬‬ ‫מצרים העניק לו טבעת כאות הוקרה‪ .‬בין השרים‬ ‫כי אולי אם היה מנסה עוד פעם אחת‪ ,‬היה‬ ‫והטעים‪ ,‬לפי שאדם גדול הוא ושמח במצוות‪ .‬שכן זימנא חדא סמך‬ ‫היה אחד שהתקנא בו על כך‪ ,‬וזמם להסיר את‬ ‫נענה‪ .‬מיד סובב את עגלתו וישם לדרך פעמיו‪,‬‬ ‫ֹ‬ ‫גאולה לתפילה‪ ,‬ולא פסיק חוכא מפומיה כוליה יומא‪ .‬והן הן הדברים‪,‬‬ ‫ִח ּנו בעיני המלך‪ .‬מה עשה‪ ,‬התלווה עם רבי‬ ‫ויבוא ליז'נסקה‪ .‬הפעם‪ ,‬מיד עם כניסתו האיר‬ ‫שזהו השמח במצוות‪ .‬אף מצוה קלה כסמיכת גאולה לתפילה‪ ,‬היתה‬ ‫אליעזר בדרכו‪ ,‬וכאשר חצו את הגשר שמעל גבי‬ ‫לו הרבי את פניו וקיבלו בחביבות מופלגת‪ .‬שאל‬ ‫עבורו כזכיה במיליון רובל‪ ,‬ולא פסיק חוכא מפומיה כוליה יומא‪.‬‬ ‫הנהר‪ ,‬שאל השר‪ :‬היכן טבעת המלך? הראה לו‬ ‫נכדו הצעיר של הרבי את זקנו‪ :‬סבא‪ ,‬והרי זהו‬ ‫זהו אדם גדול‪.‬‬ ‫רבי אליעזר את הטבעת בידו‪ .‬מיד חטף אותה‬ ‫אותו אברך שהיה כאן מקודם ולא רצית לתת‬ ‫ג‬ ‫נציבי מכון ‘אור חדש'‬ ‫אשר נשא _לבם אותם _להיות עמודי התווך‬ ‫ופטרוני המכון בהפצת מעיינות התורה והחסידות‬ ‫א_לה יעמ‪+‬דו ע_ל הב‪+‬רכה‬ ‫הרב שלמה חנוך אברמצ'יק ומשפחתו שיחיו‬ ‫למעלה' מכאן אין לו דרך אלא ליפול‪ .‬ואילו אתה‪ ,‬תהיה‬ ‫השר וזרקה אל המים‪ .‬כוונתו היתה להלשין למלך כי אין‬ ‫פלעטבוש ‪ -‬ניו יורק‬ ‫'רק למעלה'‪ ,‬דהאי 'רק' לשון מיעוט הוא (עי' ב"ב יד‪ ;.‬בר"ר נט‪ ,‬י; סד‪,‬‬ ‫רבי אליעזר מוקיר כלל את מתנתו‪ ,‬וזלזל בה עד שאיבדה‪.‬‬ ‫הרב נפתלי צבי אברמצ'יק ומשפחתו שיחיו‬ ‫י; ועוד)‪ ,‬שלא תהיה בשיא וברום המעלה‪ ,‬כדי שלעולם יהיה‬ ‫אך היה ה' בעזרו של רבי אליעזר‪ ,‬ובדרך נס הצליח לתפוס‬ ‫לייקווד – ניו ג'רזי‬ ‫לך איך להוסיף ולעלות עוד‪.‬‬ ‫אותה בהיותה באויר‪ ,‬וכך ניצל מזממו של השר הרשע‪.‬‬ ‫הרב אליעזר דוד איצקוביץ ומשפחתו שיחיו‬ ‫או אז הסיק רבי אליעזר שהגיע לרום המעלה שאין‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫למעלה הימנה‪ ,‬שהרי הוא יושב בכבודו של עולם ועוד‬ ‫הרב שלמה יוסף בידרמן ומשפחתו שיחיו‬ ‫(דברים כח‪ ,‬מט)‬ ‫ּגֹוי ֲא ֶׁשר ֹלא ִת ְׁש ַמע לְ ׁש ֹנֹו‬ ‫זוכה להנהגה על–טבעית‪ ,‬ומכאן כבר אין לו אלא ליפול‪.‬‬ ‫מונסי ‪ -‬ניו יורק‬ ‫כי אמר‪ ,‬הלא אמר קרא (משלי טז‪ ,‬יח) 'ולפני שבר גאון'‪ ,‬וכיון‬ ‫מה באמת רצה השוטר הגוי‪...‬‬ ‫שאין לי גאון גדול מזה‪ ,‬שמע מינה אני עומד בפני שבר‪.‬‬ ‫הרב ירמיה בראך ומשפחתו שיחיו‬ ‫מחמת פחד זה ברח ממצרים‪ ,‬והגיע לטורקיה‪ .‬למחרת נפל‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫מעשה היה בימי גזירת הלבוש‪ ,‬בהם נאסרו היהודים‬ ‫לגדל פיאות‪ .‬יהודי כפרי מעיירה נידחת‪ ,‬צעד השכם בבוקר‬ ‫קול הברה בעיר‪ ,‬כי נרקמה נגדו עלילה שפילה‪ ,‬והמלך‬ ‫הרב חיים אברהם בראך ומשפחתו שיחיו‬ ‫בחזור מטבילת המקוה‪ ,‬בדרכו לתפילה‪ .‬לפתע עצר אותו‬ ‫בעצמו מחפש אחריו להורגו‪ .‬כך שבנס ניצל בבריחתו‪ ,‬כי‬ ‫לייקווד ‪ -‬ניו ג'רזי‬ ‫שוטר והחל צועק ומגדף תוך שהוא מצביע על פאותיו‪,‬‬ ‫הוא הרגיש את השבר קרוב אליו ביותר‪.‬‬ ‫משפחת ברין הנכבדה שיחיו‬ ‫וכבר הוציא השוטר מספריים לגוזזן‪ .‬היהודי נבהל והחל‬ ‫מאותו היום אכן ירדה קרנו מטה מטה‪ ,‬ונעשה עני‬ ‫ירושלים – ישראל‬ ‫זועק ומתחנן על נפשו‪ .‬עבר שם פיקח אחד‪ ,‬הבין את אשר‬ ‫ואביון וחסר כל‪ .‬רבי אליעזר תלה את יסוריו בביטול‬ ‫הרב ישראל שמעון בריקמן ומשפחתו שיחיו‬ ‫לפניו‪ ,‬שלף שטר של חמשה רובלים‪ ,‬הגישו אל השוטר‬ ‫תורה‪ ,‬על שהוצרך לבטל שעות רבות מן התורה בעסקיו‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫והלה לקחו ונעלם‪ .‬הצטדק הכפרי‪ ,‬לא הבנתי את שפתו‪.‬‬ ‫עם בית המלכות‪ .‬מני אז החל עוסק בתורה בהתמדה‬ ‫שמעתיו צועק 'פאות פאות'‪ ,‬אך לא הבנתי שהוא מבקש‬ ‫שעות רבות ללא הרף‪ ,‬כשבפרוטות מעוטות שהיה חוסך‬ ‫הרב יהודה לייב אברהם גוטמן ומשפחתו שיחיו‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫חמשה רובלים‪ .‬לפעמים צריך לדעת לשמוע את לשונו‬ ‫היה משלם לאכסניה עלובה ולמעט מזון כדי קיומו‪ .‬יום‬ ‫של הגוי‪( ...‬עי' קדוש ישראל‪ ,‬ח"א פט"ז‪ ,‬עמ' רלד)‬ ‫אחד‪ ,‬כשהגישה בעלת האכסניה את מעט המרק שהשיגה‬ ‫הרב יוסף ברוך גליקסמן ומשפחתו שיחיו‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫ידו לרכוש‪ ,‬נפל עכביש לתוך המרק‪ ,‬ונפסל מאכילה‪ .‬עמד‬ ‫והכריז‪ :‬אם נהייתי כה ביש גדא‪ ,‬שמע מינה כי הגעתי‬ ‫הרב אברהם יעקב גרינשטיין ומשפחתו שיחיו‬ ‫פלעטבוש ‪ -‬ניו יורק‬ ‫ֹאמר ִמי יִ ֵּתן ֶע ֶרב‬‫ּבַ ּב ֶֹקר ּת ַ‬ ‫לדיוטא התחתונה שאין למטה הימנה‪ ,‬ומכאן כבר אין לי‬ ‫ֹאמר ִמי יִ ֵּתן ּב ֶֹקר (דברים כח‪ ,‬סז)‬ ‫ּובָ ֶע ֶרב ּת ַ‬ ‫אלא עלייה‪ .‬ודאי אתחיל לגדול כמקדם‪ .‬ואכן נתפרסם כי‬ ‫הרב ידידיה גרינשטיין ומשפחתו שיחיו‬ ‫מת אוהבו של מלך אחד שהיה רגיל לשחק אתו במשחק‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫הערגה למצוות המועדים‬ ‫השחמט‪ ,‬והמלך מחפש מומחה במקומו‪ .‬התוודע רבי‬ ‫הרב שלמה הלר ומשפחתו שיחיו‬ ‫אליעזר אל המלך שבחר בו כמחליף‪ ,‬והיה המלך משתומם‬ ‫לייקווד ‪ -‬ניו ג'רזי‬ ‫הרה"ק רבי צבי הירש מזידיטשוב זצ"ל דרש פסוק זה‬ ‫ומתפעל מרוחב בינתו ומחכמתו הנפלאה‪.‬‬ ‫לטובה כנגד המועדים (עי' אילה שלוחה [ליטאוויסק])‪' ,‬בבוקר תאמר מי‬ ‫הרב שאול וואססערטהייל ומשפחתו שיחיו‬ ‫יתן ערב' זהו יום ערב הפסח‪ ,‬שבו כל איש ישראל נכסף‬ ‫מעתה נקבע לו תפקיד להיות שעות רבות בפעולה‬ ‫טומס ריבר – ניו ג'רזי‬ ‫לערוך כבר את ליל הסדר ככל משפטו וחוקתו‪' .‬ובערב‬ ‫בבית המלכות‪ .‬כדי שלא להתבטל מן התורה‪ ,‬היה עוסק‬ ‫לע"נ הרה"ח ר' מאיר בן הרה"ח ר' שמחה יצחק זאיאנץ ז"ל‬ ‫תאמר מי יתן בוקר' קאי על ליל יום טוב ראשון של סוכות‪,‬‬ ‫בתורה כל הלילה‪ ,‬ומקדיש את שעות היום לשהות עם‬ ‫נלב"ע ג' בסיון תשפ"א‬ ‫שבו משתוקק האדם לבוקרו של יום‪ ,‬באומרו‪ :‬מתי תבוא‬ ‫המלך‪ .‬הדבר גרם לכך שהיה עייף מאוד במהלך המשחקים‪,‬‬ ‫הרב מנדל טייטלבוים ומשפחתו שיחיו‬ ‫מצות נטילת לולב לידי ואקיימנה‪.‬‬ ‫עד שפעם אחת תוך כדי שהמלך חשב על המהלך הבא‬ ‫לונדון ‪ -‬אנגליה‬ ‫במשחק‪ ,‬נרדם רבי אליעזר‪ .‬יצא המלך מן החדר בלאט‪,‬‬ ‫והורה להניח לו למראשותיו כר וכסת‪ .‬כשהתעורר‪ ,‬הבין‬ ‫הרב חיים בער יוסטמן ומשפחתו שיחיו‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫נָתן ה' לָ כֶ ם לֵ ב לָ ַד ַעת וְ ֵעינַיִ ם לִ ְראֹות‬ ‫וְ ֹלא ַ‬ ‫רבי אליעזר שנרדם בנוכחות המלך‪ ,‬ולא זו בלבד שלא קצף‬ ‫עליו להורגו‪ ,‬אלא עוד כיבדו להניח לו כר וכסת‪ .‬כשראה‬ ‫הרב אהרן לב ומשפחתו שיחיו‬ ‫ירושלים ‪ -‬ישראל‬ ‫ׁשמ ַֹע ַעד הַ ּיֹום הַ ּזֶה (דברים כט‪ ,‬ג)‬‫וְ ָאזְנַיִ ם לִ ְ‬ ‫מה גדולה חביבותו אצל המלך‪ ,‬שלא כדרך העולם‪ ,‬אמר‬ ‫שמע מינה עת 'גאון' היא‪ ,‬ויש לברוח שנית‪ .‬שוב נמלט‬ ‫הרב יעקב יוסף לב ומשפחתו שיחיו‬ ‫לשלוט על כל איבריו‬ ‫לדרכו‪ ,‬עד שהגיע לקראקא‪ ,‬שם מנוחתו כבוד‪.‬‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫כמין חומר נדרש פסוק זה בספר 'משנה שכיר'‪ ,‬כי הנה‬ ‫על דרך סיפור זה‪ ,‬המלמד מהו 'גלגל החוזר בעולם'‪,‬‬ ‫הרב יעקב זעליג לנדאו ומשפחתו שיחיו‬ ‫האברים הנמנים כאן אינם ברשותו של אדם‪ ,‬כידוע מאמר‬ ‫מתבאר הפסוק לטובה‪ .‬שמעלת הגר תהיה בגדר 'מעלה‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫חז"ל (קה"ר ה‪ ,‬א; אסת"ר י‪ ,‬ג) שצדיקים לבם ברשותם‪ ,‬אבל הרשעים‬ ‫מעלה'‪ ,‬שיהיה חייב ליפול משם‪ ,‬ואילו ירידתך תיחשב‬ ‫הרב חיים דוד מונדרוביץ ומשפחתו שיחיו‬ ‫הם ברשות לבם‪ ,‬וכן אמרו (עי' נדרים לב‪ :‬ובר"ן ד"ה שתי) שעיניו ואוזניו‬ ‫'מטה מטה'‪ ,‬שממקום זה לא תהא לך עוד כי אם עלייה‪.‬‬ ‫לייקווד – ניו ג'רזי‬ ‫של אדם אינן ברשותו‪ ,‬שבעל כרחו הוא רואה ושומע‪.‬‬ ‫אמנם הצדיקים משליטם‬ ‫וכן‬ ‫הוסיף לבאר בזה החיד"א (חומת אנך ז) בשם הראשונים‪,‬‬ ‫הרב דוד מרגליות ומשפחתו שיחיו‬ ‫כתב רבי בנימין הכהן‬ ‫לונדון ‪ -‬אנגליה‬ ‫הקב"ה אף על האברים‬ ‫הללו‪ .‬זהו 'ולא נתן ה'‬ ‫בשו‪+‬רה טוב‪+‬ה‬ ‫ויטאלי [מגדולי חכמי איטליה‪,‬‬ ‫הרב יעקב מאיר פיגא ומשפחתו שיחיו‬ ‫לכם'‪ ,‬היינו ברשותכם‪,‬‬ ‫_לציבור שו‪+‬חרי התורה‪ ,‬רבנן ות_‪+‬למידיהון‬ ‫תלמיד רבי משה זכות ורבו של‬ ‫לייקווד ‪ -‬ניו ג'רזי‬ ‫אי"ה בק‪+‬רוב ניתן יהיה _להשיג‬ ‫ה'שומר אמונים' הקדמון ושל‬ ‫'לב לדעת ועיניים לראות‬ ‫את הכרך הח‪+‬דש שרבים ציפו _לו‪,‬‬ ‫ה'זרע שמשון'] (אלון בכות‪ ,‬איכה‬ ‫הרב שלמה פעדער ומשפחתו שיחיו‬ ‫ואוזניים לשמוע'‪ ,‬רק 'עד‬ ‫החותם את הסדרה שכבש‪+‬ה את עו_‪+‬לם התורה‬ ‫חדא פ_לפ_לתא ‪ -‬חומש דברים‬ ‫וויליאמסבורג ‪ -‬ניו יורק‬ ‫היום הזה'‪ ,‬אבל מכאן‬ ‫מפני‬ ‫ה‪ ,‬ה)‪ ,‬בזה מבואר‬ ‫ואילך‪ ,‬כיון שהגעתם‬ ‫מה לא אמר בברכות‬ ‫הרב מרדכי צבי קאהן ומשפחתו שיחיו‬ ‫ובו שיעורים בעיון ובפ_לפו_ל ע_ל י‪+‬רח האיתנים‬ ‫'ועלית מעלה מעלה'‪,‬‬ ‫לונדון ‪ -‬אנגליה‬ ‫לדבקות אמיתית בה'‬ ‫(ר"ה‪ ,‬שבת תשובה‪ ,‬יוה"כ‪ ,‬סוכות)‬ ‫ובתורתו‪ ,‬הרי גם האברים‬ ‫גבי‬ ‫כשם שאמר הכא‬ ‫הרב מרדכי יהודה הלוי קליין ומשפחתו שיחיו‬ ‫ככל הנראה יתאפשר _להשיג גם מהדורה מוקדמת מיוחדת‬ ‫הללו יהיו שלכם ותחת‬ ‫על שיעורי ירח האיתנים לחוד‬ ‫הגר אשר בקרבך‪ .‬אלא‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫שליטתכם‪.‬‬ ‫פרטים מ_לאים יפורסמו בעז"ה בשבוע הבא‬ ‫שאכן מי שהוא 'למעלה‬ ‫הרב אברהם משה קראוס ומשפחתו שיחיו‬ ‫לונדון ‪ -‬אנגליה‬ ‫הודעה חשובה‬ ‫הרב יעקב קריימן ומשפחתו שיחיו‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫בשבת ס_ליחות‪ ,‬פר' נצבים־וי_לך‪ ,‬ישבות אי"ה מורנו הרב ש_ליט"א באנטוורפן ‪ -‬ב_לגיה יצ"ו‬ ‫פרטים ע_ל סדרי השבת‪ ,‬זמני התפי_לות וס_ליחות במוצש"ק‪ ,‬שיעורים וקב_לת קה_ל‪ ,‬יבואו אי"ה בהמשך‬ ‫הרב יוסף שטרייכר ומשפחתו שיחיו‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫ניתן _לשמוע את שיעורי מורנו הרב ש_ליט"א‬ ‫בט_לפון‪073-321-1945 :‬‬ ‫משפחת שקאפ הנכבדה שיחיו‬ ‫שיקגו ‪ -‬אילינוי‬ ‫ובארה"ב בט_לפון‪1917-456-8021 :‬‬ ‫‪ 1>2‬דף היומי בב_לי אידיש‬ ‫* _לשידור חי‬ ‫הרב מאיר שרייבער ומשפחתו שיחיו‬ ‫‪ 2>2‬שיעורי ירוש_למי אידיש ‪ 3>2‬חומש רש״י אידיש‬ ‫ציריך ‪ -‬שווייץ‬ ‫‪ 5>2‬דרשות באידיש‬ ‫‪ 4>2‬שפת אמת אידיש‬ ‫‪ 3>1‬שפת אמת _לה״ק‬ ‫‪ 1>1‬דף היומי בב_לי _לה״ק‬ ‫‪ 5>1‬דרשות ב_לה״ק‬ ‫עיצוב ועימוד‪ :‬י‪+‬צחק ‪0527-130-217‬‬ ‫© כ_ל הזכויות שמורות _למכון 'אור חדש' ירוש_לים‪_ .‬לקב_לת הג_ליונות‪ ,‬הערות‪ ,‬תרומות והנצחות ניתן _לפנות בכתובת דוא"_ל‪shiurey.r.d@gmail.com :‬‬