gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

שמעתא עמיקתא · SHMASA AMIKTA — כי תבוא (2026-08-24)

מוציא לאור: שמעתא עמיקתא · SHMASA AMIKTA

שבוע: כי תבוא (2026-08-24)

שמעתא עמיקתא · SHMASA AMIKTA — כי תבוא (2026-08-24)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד‬ ‫מ ש י ע ו ר י ה ר ה" ג הר ב י ו ח נן בוֹ ר גר ש ל י ט " א‬ ‫‪ ‬פניני הלכה‬ ‫מו"ץ וראש כולל הוראה רמות‬ ‫‪ ‬שמעתא אליבא דהלכתא‬ ‫האם בתוך י"ב חודש‬ ‫האם מותר לסגור בשבת דלת המשמשת‬ ‫לפטירת אביו ואמו‬ ‫כדופן סוכה‬ ‫יכול לומר ז"ל‬ ‫א‪ .‬מלאכת מכה בפטיש בחפץ של מצוה ‪ /‬תיקון רוחני‪ .‬ב‪ .‬עוד בענין הנ"ל ‪ /‬תיקון שמועיל להבא‪ .‬ג‪ .‬חשש מתקן בהחזרת מזוזה לבית מזוזה‪.‬‬ ‫ד‪ .‬איסור משום מלאכת בונה‪ .‬ה‪ .‬טלטול מוקצה‪ .‬ו‪ .‬פתיחת וסגירת דלת הזזה כשמשמשת דופן לסוכה‪.‬‬ ‫א‪ .‬ת"ר (קידושין לא‪ ):‬מכבדו בחייו ומכבדו במותו‪ ,‬בחייו‬ ‫א‪ .‬מלאכת מכה בפטיש בחפץ של מצוה ‪ /‬תיקון רוחני‬ ‫כיצד וכו'‪ ,‬במותו כיצד היה אומר דבר שמועה מפיו‬ ‫תנן בשבת דף ע"ג ע"א אבות מלאכות ארבעים חסר אחת כו' המכה בפטיש המוציא מרשות כו'‪ .‬ופרש"י מכה בפטיש ‪ -‬הוא גמר‬ ‫לא יאמר כך אמר אבא אלא כך אמר אבא מרי הריני‬ ‫כל מלאכה‪ ,‬שכן אומן מכה בקורנס על הסדן להחליקו בגמר מלאכה‪ ,‬ומתני' נמי לא מיחייב ליה אלא בגמר מלאכה‪ .‬ואמרו בגמ'‬ ‫כפרת משכבו‪ ,‬והני מילי תוך י"ב חודש מכאן והילך‬ ‫(עה‪ ):‬כל מידי דאית ביה גמר מלאכה חייב משום מכה בפטיש‪ .‬ועיי"ש (קג‪ ):‬דמבואר נמי דמכה בפטיש היינו גמר מלאכה‪.‬‬ ‫אומר זכרונו לברכה לחיי העולם הבא‪.‬‬ ‫ותנן בסוכה (לג‪ ).‬היו ענביו מרובות מעליו פסול‪ ,‬ואם מיעטן כשר‪ ,‬ואין ממעטין אותם ביו"ט משום דמתקן מנא‪ .‬ופרש"י עבר‬ ‫ופי' רש"י הריני כפרת משכבו ‪ -‬עלי יבא כל רע הראוי‬ ‫ולקטן ‪ -‬לעינבי הדס שהיו מרובין מעלין‪ ,‬ותנן אם מיעטן כשר‪ ,‬ואין ממעטין ביו"ט משום שבות‪ ,‬שדומה למתקן כלי ומכשירו‪,‬‬ ‫לבא על נפשו‪ .‬מכאן והילך ‪ -‬כבר קבל מה שקבל שאין‬ ‫ואם עבר ומיעטן ‪ -‬פסול‪ ,‬כדמפרש טעמא ואזיל‪ .‬ואמרינן בגמ' (לג‪ ):‬ת"ר אין ממעטין ביו"ט משום רבי אלעזר ב"ר שמעון אמרו‬ ‫משפט רשעי ישראל בגיהנם אלא י"ב חודש‪ .‬וכת'‬ ‫ממעטין‪ ,‬והא קא מתקן מנא ביו"ט (ואיכא משום מכה בפטיש‪ ,‬כפות תמרים ע"פ הרמב"ם (פכ"ג)) כו'‪ ,‬וראב"ש סבר לה כאבוה‬ ‫בתוס' ר"י הזקן דבר שמועה ‪ -‬הלכה ששמע מאביו‪,‬‬ ‫דאמר דבר שאין מתכוין מותר (שבת כט‪ ,):‬והא אביי ורבא דאמרי תרווייהו מודה רבי שמעון בפס"ר ולא ימות הכי במאי עסקינן‬ ‫וודאי אין הדין באמו‪ ,‬שאינו חייב לומר כך לא כפרה‬ ‫דאית ליה הושענא אחריתא‪ .‬ופרש"י לא צריכא דאית ליה הושענא אחריתי ‪ -‬ולא צריך להאי‪ ,‬הלכך אין כאן תיקון כלי‪ ,‬דלא‬ ‫ולא זכרונו אלא כשאומר דבר הלכה ששמע ממנו‪,‬‬ ‫צריכא ליה לאכשורה‪ ,‬ולא דמי השתא לפס" ר‪ ,‬דהתם איכא נטילת נשמה ממה נפשך‪ ,‬והכא ליכא תיקון כלי‪ ,‬אבל אי לא הוי‬ ‫מדקתני היה אומר דבר שמועה מפיו‪ ,‬אבל כשאומר‬ ‫אחריתי ‪ -‬משוי ליה מנא‪ ,‬דהא צריך להכי‪ ,‬ואע"ג דלא מתכוין להכי ‪ -‬אסור‪ ,‬דהוי פס"ר ולא ימות‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫בשמו מילי דעלמא אינו חייב לכבדו בדברים אלו‪,‬‬ ‫ומדכת' רש"י שדומה למתקן כלי משמע דאינו אלא מתקן מדרבנן‪ .‬וכ"כ הפנ"י (לג‪ :‬ד"ה שם והא) בפשיטות אף אליבא דרש"י‪.‬‬ ‫והיינו דקתני בברייתא היה אומר דבר שמועה ולא‬ ‫והמנ"ח (מוסך אות כז המכה בפטיש ס"ק ג) כת' דלא שייך מכה בפטיש בכה"ג כיון שאינו מתקן בטבעו של עולם רק במצוה שנצטוינו‪,‬‬ ‫אמר היה דובר משמו‪ .‬וכן תבין דעת הרמב"ם (ממרים‬ ‫רק אם חייב משום איזה מלאכה הו"ל מתקן דלא הוי מקלקל‪ .‬ובבית יצחק (או"ח ח"א סי' קב אות א) כת' לבאר טעמו של רש"י כי‬ ‫פ"ו) שכת' היה אומר דבר שמועה כלשון הברייתא‪.‬‬ ‫מתקן גמור לא הוי רק כשצריך לתשמיש אבל לא בצריך רק למצוה‪ ,‬ושוב פירש משום שאינה לקיום כי אם ליום א'‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫אבל בד"מ (יו"ד סי' ר"מ אות ד) הביא דברי הרבינו ירוחם‬ ‫אלא דעי' במרדכי (סי' תשמז) שכתב בשם הריב"א דמתקן גמור הוא מה שנתקנו למצוה ואיסורא דאו' הוי‪ .‬וכן משמע ברא"ש‬ ‫(תא"ו ח"ד טו ע"ג) דכתב ה"ה אם אמר מפיו שאר דברים‬ ‫(שבת פי"ב סי' א)‪ .‬אבל כדברי רש"י משמע מהרמב"ם (לולב פ"ח ה"ה) שכת' דאין ממעטין אותן ביו"ט לפי שהוא כמתקן‪ .‬וכ"כ הרבינו‬ ‫בלא בית מדרש אע"פ שאינו דבר שמועה‪ ,‬ואינו מחלק‬ ‫מנוח אליבא דהרמב"ם דהוי דרבנן‪ .‬והשו"ע (סי' תרמו סע' ב) כתב כלשון רש"י דהוי כמתקן‪ .‬ומשמע דס"ל לאסור רק מדרבנן‪.‬‬ ‫בין אינו דבר שמועה לדבר שמועה‪ .‬והביא עוד דברי‬ ‫ג‪ .‬עוד בענין הנ"ל ‪ /‬תיקון שמועיל להבא‬ ‫המהרי"ל בתשובה (סי' כד) דאין לחלק בין אב לאם וגם‬ ‫תנן בשבת (קנז‪ - .‬קנז‪ ):‬פוקקין את המאור ומודדין את המטלית ומודדין את המקוה‪ ,‬ומעשה בימי אביו של רבי צדוק ובימי אבא‬ ‫באמו צ"ל הריני כפרת משכבה‪.‬‬ ‫שאול בן בטנית שפקקו את המאור בטפיח וקשרו את המקידה בגמי לידע אם יש בגיגית פותח טפח אם לאו‪ ,‬ומדבריהם למדנו‬ ‫וכתב עוד שם דבהגהות אלפסי בקידושין (של"ג יג‪ .‬אות‬ ‫שפוקקין ומודדין וקושרין בשבת‪ .‬ואמרו בגמ' הילקטי קטנה היתה בין שני בתים [וטומאה היתה שם] וגיגית סדוקה מונחת על‬ ‫ב) כתב דהא דצריך לומר הריני כפרת משכבו נראה‬ ‫גבן ופקקו את המאור בטפיח וקשרו את המקידה בגמי לידע אם יש שם בגיגית פותח טפח אם לאו‪ .‬ופרש"י והמת מוטל בהילקטי‬ ‫דלא אמרו כן אלא כשמזכירו בפיו‪ ,‬אבל כשמזכירו‬ ‫תחת הגיגית [כנגד] הסדק‪ ,‬ולפני מות המת פקקו בשבת המאור בטפיח‪ ,‬שמא אין בסדק הגיגית פותח טפח ונמצא המת מוטל‬ ‫בחתימתו אפי' תוך י"ב חודש אומר זלה"ה‪ ,‬שהרי‬ ‫חתימתו קיימת אפי' אחר י"ב חודש‪ .‬אמנם אני‬ ‫באהל שאין לו מקום לצאת דרך מעלה‪ ,‬וחור שבין שני בתים מכניס את הטומאה לצד שני במלא אגרוף‪ ,‬לפיכך סתמוהו בכלי‬ ‫ראיתי בספרי הפוסקים ובפרט בנמוקי יוסף שכתב‬ ‫חרס וגבו כנגד ההילקט‪ ,‬וכלי חרס אינו מטמא מגבו‪ ,‬וחוצץ‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫דינים בשם רבו וכל מקום שזכרו כתב הכ"מ‪ .‬א"כ‬ ‫ועי' בכנה"ג (סי' שיג הגה"ט אות א) בשם הר"י הלוי (כלל ה סי' לד דף סט ד"ה אשר על זה) שדקדק מרש"י דדוקא קודם שימות המת מותר‬ ‫נראה דאין לחלק‪.‬‬ ‫לסתום החלון שלא תכנס הטומאה לבית‪ ,‬אבל אחר מיתתו אסור לסתמו דהוי כמתקן‪ .‬ועיי"ש במהר"י הלוי שכת' דכל שלא‬ ‫ולדינא כתב השו"ע (יו"ד סי' ר"מ ס"ט) ‪ -‬חייב לכבדו אפי'‬ ‫הית ה הטומאה בבית לא הוי דבר בלתי מתוקן ולא שייך לומר דנר' כמתקן דבשעת מעשה הסתימה הבית היה טהור מאליו ולא‬ ‫אחר מותו‪ ,‬כיצד היה אומר דבר שמועה מפיו אומר‬ ‫היה צריך לשום תיקון ועדיף טפי מההיא דתנן בשבת דאדם מותר לטבול בשבת מטומאתו דנר' כמיקר‪ ,‬אולם אחר שיש טומאה‬ ‫כך אמר אבא מארי הריני כפרת משכבו‪ ,‬אם הוא‬ ‫אסור משום דהוי כמתקן שהרי תקן הבית והכשירו מטומאת כהן ודמי לטבילת כלי טמא ומעשר בשבת דאסר‪ ,‬ואף ביו"ט אסור‬ ‫בתוך י"ב חודש‪ ,‬ואם הוא לאחר י"ב חודש אומר ז"ל‪.‬‬ ‫כי לא הוי בכלל מכשירי או"נ‪ .‬ולומר לעכו"ם לסתמו הוי שבות דשבות‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫וכתב הרמ"א ואין חילוק בין אב לאם בכל זה‪ .‬י"א‬ ‫אלא דעי' במהרי"ל (סי' סה) שנשאל בענין מת הנמצא בבית אם יכולים להכריח יורשי המת לשאת אותו חוצה כדי שיחזור הכהן‬ ‫דאם כותב תוך י"ב חודש דבר ומזכיר אביו‪ ,‬א"צ‬ ‫לביתו‪ ,‬וכתב דנראה דתליא במנהגא‪ ,‬אם רגילים לישא שאר המתים מיד אחר פטירתם לבית הטהרה ה"נ יכול לכופן‪ ,‬אבל אי‬ ‫לכתוב הריני כפרת משכבו‪ ,‬אלא ז"ל‪ ,‬דהא כתיבתו‬ ‫רגילין להשהותם עד שיבאו רבים ויתעסקו עמו‪ ,‬א"נ לטהרו בביתו‪ ,‬א"כ היכן מצינו לכופן לזלזל בו נגד המנהג‪ .‬ולא שייך הכא‬ ‫מתקיימת לאחר י"ב חודש‪ ,‬ויש מחמירים אפי'‬ ‫על המזיק להרחיק א"ע דאנוס הוא דהואיל ונהוג נהוג‪ ,‬וכן משמע פרק בני העיר דההוא מייתא דהוה מחית באנדרונא דהוה‬ ‫בכתיבה‪ ,‬וכן נוהגין‪.‬‬ ‫פתיחא לבי כנישתא‪ ,‬הוו בעו כהני למיעל לצלויי התם אתו אמרו ליה לרבא אמר להו דלו תיבותא אותבוה דכלי עץ העשוי לנחת‬ ‫וכתב בהגהות האדר"ת דמדכתב הרמ"א דאין חילוק‬ ‫אינו מקבל טומאה וחוצץ בפני הטומאה כו' (ולא טלטלו את המת)‪ ,‬ודוחק לדחות ולהעמיד בשבת (ומחמת איסור מוקצה לא‬ ‫בין אב לאם בזה‪ ,‬משמע קצת דדבר שמועה לאו דוקא‬ ‫טלטלוהו) ‪ ,‬ועוד ליש מרבותינו אמירה לגוי מותר ובמקום מצוה כה"ג דליכא איסור דאו' א"נ ע"י ככר או תינוק אפי' לצורך‬ ‫דבר תורה‪ ,‬רק כל שאומר בשמו‪ .‬וכן פסק בבן איש חי‬ ‫החיים‪ ,‬וכן מנהג‪ ,‬אלמא דלא הוי מצי כהני דבי כנישתא לכופו‪ ,‬דאטו מי לא הוה ביתא אחרינא התם‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫(ש"ש פרשת שופטים סי"ד) דכשמזכיר שם אביו או אמו‬ ‫ועי' במ"א (סי' שיג ס"ק א) שכתב דמשמע מהמהרי"ל דלא כהר"י הלוי‪ ,‬שהרי כתב המהרי"ל דדוחק להעמיד בשבת כו'‪ ,‬דמשמע‬ ‫אומר הכ"מ‪.‬‬ ‫דעכ"פ אין איסור לסתמו בשבת כו'‪ .‬ולא הוי מתקן דהכלים שהיו בתוכו כבר נטמאו ואינו מועיל אלא להבא‪ ,‬ומש"כ רש"י קודם‬ ‫[וכת' בט"ז (ס"ק י"ב) דאפי' על צדיק גמור אומרים הריני‬ ‫שימות המת אין הכוונה דלאחר מיתה היה אסור‪ ,‬אלא אורחא דמילתא נקט דמסתמא תקנו על צד היותר טוב דהיינו קודם‬ ‫כפרת משכבו‪ ,‬אע"פ דאפשר דלא ראה פני גהינם‪ .‬שאין זה‬ ‫מיתה שלא יטמא שום דבר‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫זלזול דהא אומר אם יש עליו דין הריני מקבלו‪ .‬ובברכ"י (סי'‬ ‫והא"ר (אות טז) כת' שדברי המ"א אינם מוכרחים‪ ,‬דמ"מ מועיל לכניסת הכהנים לבית‪ ,‬ומהמהרי"ל שם אין ראיה נגד גדולים‬ ‫שע"ו שיו"ב אות ו) כת' דהריני כפרת משכבו מועיל אף לצדיקים‬ ‫הנ"ל‪ ,‬גם הא כתב דדוחק הוא‪ ,‬גם התם פקיקה של מצוה הוא לכהנים לצלויי בבהכ"נ‪ ,‬מיהו אף לצורך מצוה מהני תיקון‪ ,‬ועי'‬ ‫להציל מאיזה עונש קל על איזה חטא אף שאינו דין גהינם‪,‬‬ ‫סי' רס"א [ס"א וא"ר שם] וצ"ע‪ .‬ולומר לעכו"ם נר' לסמוך על מג"א ולהתיר‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫וגם הקדיש מועיל מאיזה עונש קל‪ ,‬וכן כל שנה ביום שמת‬ ‫והברכ"י (אות א) בשם היד אהרן כתב שדברי המ"א מגומגמים‪ ,‬והעיקר כהמהר"י הלוי כו'‪ ,‬אבל בבית יהודה (עאייאש ח"ב סי' קט)‬ ‫אביו הנקרא יארציי"ט אומרים קדיש להועיל על עונש קל]‪.‬‬ ‫השיג על מהר"י הלוי‪ ,‬והתיר בפשיטות כהמ"א‪ ,‬והביא מכמה אחרונים דס"ל הכי‪ ,‬והעלה דשרי לסתום הפתח אף אחר שמת אף‬ ‫ב‪ .‬והנה בט"ז (שם ס"ק י"ב) הקשה על הרמ"א דאמאי‬ ‫בשבת עד שיצא המת‪ ,‬ע"כ‪ .‬והובא בשע"ת (אות א)‪ .‬והמ"ב (ס"ק א) הביא מח' וסיים שהשע"ת מצדד כהמ"א‪.‬‬ ‫כתב דיחתום הריני כפרת משכבו כל י"ב חודש‪ ,‬והלא‬ ‫ד‪ .‬חשש מתקן בהחזרת מזוזה לבית מזוזה‬ ‫בסי' שע"ו (ס"ה) כתב דאין אומרים קדיש יותר מי"א‬ ‫ו לפי הנ"ל יש לדון בגוונא שנפלה מזוזה בשבת או יו"ט אם מותר להחזירה משום חשש מתקן דע"י החזרת המזוזה מתיר את‬ ‫חודש כדי שלא להחזיקו רשע‪ .‬וכת' דצ"ל דשאני לענין‬ ‫הדיורים בבית‪ ,‬ויש לדון נמי בזה משום איסור בונה‪.‬‬ ‫הריני כפרת משכבו כיון דלאחר י"ב חודש צ"ל ז"ל‪,‬‬ ‫והנה המרדכי (הל' ק' סי' תתקמד) כת' דמ"ע דציצית אינו אלא להטיל בו ציצית כשילבשנו ולא אמר הכתוב לא תלבש בגד שיש לו‬ ‫וכן אומרים אפי' על אדם אחר שמת‪ ,‬נמצא דבחודש‬ ‫ד' כנפים בלא ציצית‪ ,‬וע"כ אין הטלית אסור בלבישה אם אינו יכול עתה להטיל בו ציצית‪ ,‬כגון בשבת‪ ,‬ע"כ‪ .‬ופסק הט"ז (או"ח סי'‬ ‫י"ב שא"א לומר ז"ל דשמא לא זכה עדיין לחיי עולם‬ ‫יג ס"ק ח) ע"פ דבריו דמותר ללבוש בגד של ד' כנפות בלי ציצית כשאין האפשרות להטיל בו ציצית‪ .‬ודעת המ"א (ס"ק ח) דאיסור‬ ‫הבא ויש כאן שקר‪ ,‬אם לא יאמר כלום אלא אבא מורי‬ ‫דרבנן מיהא איכא‪ .‬וכן פסק המ"ב (ס"ק ט) ולא הותר אלא במקום כבוד הבריות‪ .‬ועי' בזה בשמעתא עמיקתא גליון ל"ו‪.‬‬ ‫יהיה זה זלזול שיודעים שמת‪ ,‬ממילא א"א להיות‬ ‫וכת' המ"א (סי' יט ס"ק א) דעל קביעות מזוזה מברכים כשקובע אותה בשעה שדר בבית לכן מברך על עשייתה‪ ,‬אבל טלית מסתמא‬ ‫בשב ואל תעשה‪ ,‬על כן מוטב להזכירו בשם הריני‬ ‫קובע בו ציצית עד שלא לובשו‪ ,‬לכן אינו מברך על עשייתו‪ ,‬ואה"נ אם היה לבוש ציצית ונפסקו לו והטיל בו ציצית אחרים מברך‬ ‫כפרת משכבו שאין זה זלזול וגם אינו שקר‪ ,‬דהא אפי'‬ ‫אקב"ו לעשות ציצית כמו במזוזה‪ ,‬מיהו י"ל דמיד כשנפסק מחויב [מדרבנן‪ ,‬מחצה"ש] לפשטו ולתקנו כו'‪ ,‬משא"כ במזוזה לא‬ ‫על צדיק גמור אומרים כן‪ ,‬ואפשר שלא ראה פני‬ ‫הטריחו רבנן לעקור דירתו ואפשר דה"ה במזוזה אם קבע בו מזוזה קודם שדר בתוכו כשנכנס לדור בתוכו מברך אקב"ו לדור‬ ‫גיהנם‪ .‬משא"כ לענין קדיש היותר נכון שלא לומר‬ ‫בבית שיש בו מזוזה כנ"ל‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫כלום‪ ,‬ואין כאן רעותא הואיל והוא בשוא"ת‪ ,‬דאף אם‬ ‫והמו"ק (שם) דחה דברי המ"א דאף בציצית אינו מחויב לפשוט וכ"ש במזוזה דא"א לחייבו בעקירת דירתו מפני עשיית המזוזה‬ ‫אינו זוכה עדיין מ"מ אין שקר יוצא מפיו‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫מא חר שהיא חובת הדר וכשיצא ממנו ממילא לא חלה עליו חובת מזוזה כל עוד שאינו דר בתוכו‪ ,‬ע"כ‪ .‬ועיין בחמד משה (שם)‪.‬‬ ‫ומבואר בדבריו דבתוך י"ב חודש אין לומר זכרונו‬ ‫והפמ"ג (או"ח סי' לח א"א טו) כת' שכשנפלה המזוזה בשבת אם יש לו בית אחר מדרבנן עליו ללכת לשם‪ .‬ובתשובת רע"א (ססי' ט)‬ ‫לברכה‪ ,‬דשמא לא זכה עדיין לעולם הבא ויש כאן‬ ‫מבואר שרק הבעל הבית חייב בזה ולא שאר בני הבית‪ .‬ועי' בערוה"ש (יו"ד סי' רפה סוף אות ה) שהביא דברי הפמ"ג (או"ח סי' לא) שאם‬ ‫שקר‪[ .‬ולכאו' דבר זה שייך בכל אדם ולא רק באביו או רבו]‪.‬‬ ‫יש לו חדר אחר ילך לחדר אחר‪ .‬ועי' במקדש מעט (סי' רפה ס"ק ג) שהביא במי שנפל לו המזוזה בשבת דכיון דא"א לקבעה בשבת‬ ‫אולם הש"ך (ס"ק י"ג) כתב דגם בתוך י"ב חודש יכול‬ ‫י"א דא"צ לצאת מהבית או מהחדר לחדר אחר שיש לו כיון דא"א לקבעה בשבת וי"א דחייב לצאת מהבית אא"כ אין לו בית‬ ‫לומר זכרונו לברכה‪ ,‬רק דלאחר י"ב חודש לא יאמר‬ ‫אלא דאז גדול כה"ב‪ .‬ואפשר טוב להפקיר ביתו‪ ,‬ע"כ‪ .‬ובעל באג"מ (אהלי ישורון ח"ב דיני מזוזה הערה ‪ )86‬הורה להקל בזה‪.‬‬ ‫הריני כפרת משכבו‪ ,‬משום שמשפט רשעים בגהינם‬ ‫ועי' בשד"ח (מע' המ"ם כלל קטו ד"ה ומה שכתב) בשם החק"ל (יו"ד סי' קכח) שנקט דמותר לתת בשבת המזוזה בהקנה הקבוע על המשקוף‪,‬‬ ‫רק י"ב חודש‪ ,‬וכן נוהגין‪ .‬עכ"ד‪.‬‬ ‫כי אין איסור ליכנס לבית שאין בה מזוזה וכמ"ש המרדכי ולכן אין כאן שום תיקון רק קיום המצוה הוא דאיכא‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫[וביאר היפה ללב (יו"ד סי' ר"מ ח"ה אות יז – ובנד"מ אות פא) דר"ל‬ ‫אלא דעיי"ש בשד"ח (ד"ה אמנם) בשם באר מים חיים (מוצירי) שדן במי ששכח להניח מזוזה מע"ש אם מותר להניחה בשבת‪ ,‬או‬ ‫דבתוך י"ב חודש יכול לומר ז"ל הריני כפרת משכבו‪ ,‬אבל לא‬ ‫במי שנפלה המזוזה שלו בשבת אם מותר להחזירה לחור שלה בשבת‪ ,‬דלא עביד שום מלאכה או דילמא אסור משום דמיחזי‬ ‫שיאמר רק ז"ל‪ .‬אולם יעוי' בפרי חדש (יו"ד שם) דהבין דכוונת‬ ‫כמתקן דע"י הנחתה מתיר דירת הבית‪ ,‬ועיי"ש שמסיק שאם נפלה המזוזה בשבת או יו"ט שרי להחזירה וליכא למיגזר משום‬ ‫הש"ך דיכול לומר ז"ל ללא אמירת הכ"מ‪ ,‬ומש"ה כת' להשיג‬ ‫שנראה כמתקן‪ ,‬משום דמילתא דלא שכיחא היא דישראל קדושים וקובעים המזוזה במסמרים ואי אתרמי דנפלה הוי מילתא‬ ‫על דבריו מהרמ"א גבי כתיבה דמשמע דבתוך י"ב חודש צ"ל‬ ‫דלא שכיח ושרי להחזירה‪ .‬וכן הצי"א (חי"ג סי' נג אות ג) כתב שפשוט שאין כל איסור בנתינת או בהחזרת המזוזה אל נרתיקה‬ ‫דוקא הכ"מ ולא סגי באמירת ז"ל‪ .‬וכ"כ להעיר בערה"ש (סי'‬ ‫שבמשקוף (כשלא צריכים למסמרה במסמרים) ואין כל חשש משום מיחזי כמתקן‪ .‬והשבט הלוי (ח"ד סי' קמג) כתב דמאן דעביד‬ ‫ר"מ סל"א)‪ .‬ולביאור היפה ללב נתיישבו דברי הש"ך]‪.‬‬ ‫ולכאו' יש להביא ראיה לדבריו דאפשר לומר ז"ל אף‬ ‫בזה כהוראת גאון עולם בעל חק"ל ושד"ח יש לו על מה לסמוך כיון דעיקר להלכה כהסוברים דמותר ליכנס עכ"פ לבית שאין בו‬ ‫בתוך י"ב חודש‪ ,‬מדברי השלטי גבורים המובא בד"מ‬ ‫מזוזה‪ .‬ועי' בשמעתא עמיקתא גליון קפ"ו בענין חובת ברכה כשמחזיר המזוזה‪.‬‬ ‫שכתב דכשמזכירו בחתימתו אפי' תוך י"ב חודש‬ ‫ה‪ .‬איסור משום מלאכת בונה‬ ‫אומר זלה"ה‪ .‬והזכיר דבריו לדינא בהגהותיו [אלא‬ ‫ומבואר מהפוסקים הנ"ל דאין בזה חשש משום מלאכת בונה‪ .‬ונר' טעמם ע"פ מש"כ הרמ"א (סי' שטו סע' א) דמחיצה הנעשית‬ ‫דלמעשה ס"ל לדינא דאף בכתיבה יש להחמיר ולכתוב‬ ‫לצניעות בעלמא‪ ,‬שרי‪ ,‬ולכן מותר לתלות וילון לפני הפתח‪ ,‬אף על פי שקבוע שם‪ ,‬וכן פרוכת לפני ארון הקודש‪ ,‬ובלבד שלא יעשה‬ ‫הכ"מ ולא סגי באמירת ז"ל]‪ .‬ולדברי הט"ז איך יכתוב‬ ‫אהל בגג טפח‪ ,‬ע"כ‪ .‬וכת' המ"א (ס"ק ב) ד נ"ל פשוט דמותר לתלות בשבת סדינים המצויירים לנוי אע"פ שקבועים שם כיון שאין‬ ‫בתוך י"ב חודש זלה"ה דשמא לא זכה עדיין לחיי‬ ‫עשוי' שם למחיצה‪ .‬וכן פסק המ"ב (שם) והוסיף ע"פ המחצה"ש והלבו"ש דאפי' לקבעם שלא יהיו נזוזים ממקומם ג"כ שרי כיון‬ ‫העולם הבא ויש כאן שקר‪ .‬וכבר עמד בזה בנימוקי‬ ‫שאין עשויים כלל למחיצה‪ ,‬ע"כ‪ .‬וצ"ל דהיינו טעמא דליכא משום איסור בונה‪ ,‬כי אף שתולה אותם באופן קבוע אכתי אינו‬ ‫רי"ב (על השו"ע) והוסיף להעיר דלדברי הט"ז נמצא‬ ‫מבטלם לבנין‪ .‬ולפי"ז י"ל דה"ה בענין הנחת מזוזה בקנה שלה‪.‬‬ ‫דלאותה דעה לא יכתוב כלום ויהיה זה זלזול‪.‬‬ ‫אלא דעי' בחזו"א (או"ח סי' נב אות יג) שהקשה על הרמ"א הנ"ל דכיון דקובעו להיות תלוי על צירין הו"ל כתולה דלת על ציריה‬ ‫ויעוי' עוד בשכנה"ג (אות כ"ה) דהמנהג לומר על אביו‬ ‫דחייב משום בונה‪ ,‬ועל כן כת' ד אין מותר אלא בוילון שדרכו לתלותו ולסלקו‪ ,‬וצ"ע‪ ,‬וכן מש"כ המ"א דמותר לתלות סדינים‬ ‫ועל אמו בתוך י"ב חודש הריני כפרת משכבו‪ ,‬ולאחר‬ ‫המצוירים לנוי ואפי' לקובעם צ"ע אם קובעם לעולם הר"ז בונה‪ ,‬וצ"ל ג"כ בעשוי לתלותם ולהסירם או שתלאן רפוי שנוח להסירן‬ ‫י"ב חודש ז"ל‪ ,‬ולשאר חכמים ז"ל בין בתוך י"ב חודש‬ ‫וממילא דרכן להסירן‪ ,‬ע"כ‪ .‬מבואר שדבר שתוקעים בקרקע צריך שיהיה דרכו ממש להסירו‪ ,‬וכן דבר רפוי שנוח להסירו חשיב‬ ‫בין לאחר י"ב חודש‪ .‬ע"כ‪ .‬ומבואר דאין חסרון לומר‬ ‫כדרכו להסירו אף אם לא מסירו בפועל כל ז' ימים וכמ"ש התוספת שבת (סי' שטו ס"ק ט)‪ .‬אבל אם דרך תשמישו ברפיון ומבטלו‬ ‫בתוך י"ב חודש ז"ל [אלא דעל אביו ואמו בתוך י"ב חודש‬ ‫שם כדלת על ציריו אסור‪ .‬והארכנו בזה בס"ד בשמעתא עמיקתא גליון תקצ"ה‪ .‬ולפי"ז י"ל דמזוזה שמונחת בבית מזוזה באופן‬ ‫כיון דאומר הריני כפרת משכבו א"צ לומר ז"ל]‪.‬‬ ‫רפוי אין משום איסור בונה‪ ,‬אבל אם מונחת בבית מזוזה הנסגר בחוזק יש בזה משום בונה בסגירת בית המזוזה‪.‬‬ ‫ויעוי' ביפה ללב (סי ר"מ ח"ג אות כ"ג ‪ -‬ובנד"מ אות פ) דהביא‬ ‫שו"ר בשש"כ (פכ"ג הערה קיז ופ"כ הערה לד) שכת' בענין מזוזה שנפלה בשבת‪ ,‬דלהחזירה למקומה בשבת אם משתמש במסמרים או‬ ‫סייעתא לדברי הש"ך מהס"ח (סי' תשמ"ה ותתקפ"א)‬ ‫בנעצים‪ ,‬ודאי דאסור‪ ,‬ואם רק מכניסה לחור מוכן שבדלת‪ ,‬או לתוך שפופרת מוכנה שבדלת‪ ,‬עיין שד"ח (שם)‪ ,‬שדן משום תיקון‬ ‫דכת' דבתוך יב"ח שמת האב‪ ,‬אם מזכיר אותו יאמר‬ ‫כלי‪ ,‬ולפי דברי החזו"א הנ"ל יש לדון משום בונה שמוסיפה על הבנין‪ ,‬ע"כ‪ .‬ובחוט שני (שבת ח"ב עמ' רמב ד"ה מזוזה) כתב דאסור‬ ‫ז"ל‪ ,‬אבל לאחר י"ב חודש לא יהא אומר‪ .‬ומבואר‬ ‫להניחה בשבת בתוך השפופרת המחוברת בכותל מכבר‪ ,‬כיון שהדרך לבטלה לבנין‪.‬‬ ‫דס"ל דאדרבה דוקא בתוך י"ב חודש אומר ז"ל [ופי'‬ ‫ו‪ .‬טלטול מוקצה‬ ‫בפירוש קדמון שם טעם דבריו‪ ,‬משום דמשפט רשעים‬ ‫ולענין טלטול המזוזה‪ ,‬עי' במ"ב (סי' שז ס"ק סג) שהתיר לטלטל גט בשבת‪ ,‬מכיון שיכול ללמוד ממנו דיני גט‪ .‬אלא דעיי"ש בשעה"צ‬ ‫בגהינם י"ב חודש‪ .‬גם י"ל דאחר י"ב חודש דאין הנשמה‬ ‫(אות ע) בשם הפמ"ג דאם מקפיד לצור על פי צלוחית‪ ,‬משמע מיניה דאסור לטלטל‪ .‬ועי' עוד במ"ב (סי' שח ס"ק כב וסי' תרפח סס"ק יח)‬ ‫עולה ויורדת אין לה נפקותא בזכרון טוב בזה העולם]‪.‬‬ ‫שהתיר לטלטל מגילה בשבת‪ .‬ולפי"ז י"ל דה"ה שמותר לטלטל מזוזה בשבת‪ .‬והמנחת שבת (סי' פח אות קכג) מסתפק אפי' היכא‬ ‫ואע"ג דלא קי"ל כדבריו לענין הזכרת ז"ל אחר יב"ח‪,‬‬ ‫שנפלה המזוזה בחול אם מותר לטלטלה בשבת ואף שהיא ראויה ללמוד ממנה דיני מזוזה מ"מ כיון שהיא ראויה להחזירה‬ ‫מ"מ חזינן דאין מניעה לאומרו בתוך יב"ח‪.‬‬ ‫למזוזת הבית ולכך היא עומדת אפשר דיש להחמיר מלטלטלה דומיא דדלתות שנתפרקו בשבת‪ ,‬וצ"ע למעשה ואולי ראוי להחמיר‬ ‫העולה לדינא ‪ -‬גם בתוך י"ב חודש יכול לומר על‬ ‫אפי' היכא דלא הוקבעה המזוזה עדיין מעולם בהמשקוף וכמו בגד דיש אוסרים לטלטלו והגם די"ל דמזוזה יש בה גם משום‬ ‫הנפטר זכרונו לברכה‪ .‬אלא דעל אביו צ"ל בתוך י"ב‬ ‫מוקצה מחמת חסרון כיס כיון דמקפיד עלילה מלצור אותה ע"פ צלוחיתו שלא תקלקל‪ ,‬ע"כ‪ .‬אבל בתולדות שמואל (ח"ג סי' צט‬ ‫חודש הריני כפרת משכבו‪ ,‬ואם ירצה רשאי לומר‬ ‫ס"ק י ד"ה מזוזה) כת' דלא דמי מטעם הנ"ל כיון שהקריאה בעצם מצוה היא והיא ראויה לכך‪ .‬וכן פסק הגריש"א זצ"ל (שלמי יהודה‬ ‫זכרונו לברכה הריני כפרת משכבו‪ .‬וה"ה באמו יאמר‬ ‫פ"א הערה יב)‪ .‬ועי' בשיורי המנחה (ס"ק יד) דאם המזוזה נמצאת במקום בזיון‪ ,‬מותר לטלטלה כדי להצניעה‪.‬‬ ‫הריני כפרת משכבה‪ ,‬ואם ירצה יאמר זכרונה לברכה‬ ‫ועי' בתוספת שבת (סי' שח ס"ק כא) שכת' בענין תפילין שאין דינם כמו מוקצה מחמת חסרון כיס כיון דדמי קצת לספרים וכתבי‬ ‫הריני כפרת משכבה‪ .‬ואחר י"ב חודש יאמר ז"ל‪.‬‬ ‫הקודש‪ ,‬עיי"ש‪ .‬וכן דעת הגרשז"א זצ"ל (שש"כ פ"כ הערה לב) משום דאפשר להתלמד בהן אין כאן הקצאה גמורה‪.‬‬ ‫נכתב ע"י‬ ‫ז‪ .‬פתיחת וסגירת דלת הזזה כשמשמשת דופן לסוכה‬ ‫הרה"ג הרב שמעון פלולי שליט"א‬ ‫ויש עוד לדון בגוונא שסוגר דלת בשבת או יו"ט המכשיר הסוכה האם יש משום חשש מתקן דע"י סגירת הדלת מתיר את הדיורים‬ ‫מו"ץ הקהילה החרדית מעלה אדומים‬ ‫בסוכה ויש לדון נמי משום איסור בונה‪.‬‬ ‫ויעוי' ברע"א (סוכה כה‪ ).‬ובפמ"ג בספר תיבת גמא (פר' יתרו אות א) שכת' דאכילה חוץ לסוכה אין איסור כ"א שמבטל מ"ע דסוכה‬ ‫ומה"ט קטן מותר להאכיל חוץ לסוכה‪ .‬ולפי דבריהם י"ל דכיון דליכא איסור לדור מחוץ לסוכה‪ ,‬הכשרת הסוכה דמיא לבית‬ ‫‪ ‬פניני מוסר‬ ‫בלי מזוזה דכיון דליכא איסור לגור שם אין משום מתקן בהחזרת המזוזה‪ .‬אלא שהפמ"ג בסי' תר"מ (א"א ס"ק י וס"ק טו) כתב‬ ‫דסוכה הוי קום ועשה והאוכל בחוץ אוכל באיסור‪ ,‬וכן נקטו הפנ"י (סוכה כה‪ .‬ד"ה במשנה) והבכור"י ( סי' תרמ ס"ק כה וסי' תרנו סס"ק יג)‪.‬‬ ‫וכן מוכח מה"ב (סי' תרמ ס"ק ה) שפסק שיש איסור ספיה להאכיל קטן מחוץ לסוכה‪ .‬ועי' בשמעתא עמיקתא גליון תר"כ‪ .‬ולפי‬ ‫דבריהם יש לדון משום דהוי כמתקן ע"י הכשרת הסוכה‪ .‬וכן מבואר במ"ב (סי' תרלג ס"ק יג) שכת' דאסור למעט גובה הסוכה ביו"ט‬ ‫"הנה בר"ה נצטוינו לומר מלכיות‪ ...‬והכונה‬ ‫דהוי כעין בונה וכדלעיל בסימן שי"ג ס"י ועוד שמתקן הסוכה בזה ומכשירה ואסור כההיא דהדס בסימן תרמ"ו‪ ,‬ע"כ‪ .‬אלא‬ ‫ב"תמליכוני" שהאדם צריך להמליך אותו ית' על כל‬ ‫דדלמא יש לחלק דשאני הכא שהדלת קבוע על ציריה מערב יו"ט ובכה"ג י"ל דליכא משום מתקן‪.‬‬ ‫אבריו וחושיו‪ :‬ראיה‪ ,‬שמיעה‪ ,‬מחשבתו‪ ,‬וכדומה‪,‬‬ ‫ולענין איסור בונה עי' במהריק"ש (סי' שטו על סע' ב) שהתיר לפרוס גגון או מחיצה מתקפלת כי יש טפח פרוס במקום הכווץ‪ .‬והביאו‬ ‫לכבוש אותם כפקודתו‪ ,‬וזהו "שתמליכוני עליכם"‪.‬‬ ‫הכה"ח (אות כט)‪ .‬אולם החת"ס (או"ח ססי' עג) כת' דכריכה לא מהניא דאף באופן שישאר בהרוחב טפח דלא מיתחזי שהשאירה כך‬ ‫והנה לזה צריך הכנה רבה מאד‪ ,‬והלואי שנכין עצמנו‬ ‫באלול‪ ,‬ומעתה מה נואלו ח"ו המתאחרים לומר‬ ‫משום אהל‪ ,‬אבל ע"י גוי יש להתיר דעכ"פ לית ביה אלא איסור דרבנן משום דלא מיחזי כמוסיף‪ .‬וכן פסק המ"ב (ס"ק יא)‪.‬‬ ‫מלכיות עד ר"ה‪ ,‬ואינם מכינים עצמם בבחינת‬ ‫ונר' דעד כאן לא אסרו אלא באופן שאין המחיצה מחוברת לבנין וכדו'‪ ,‬דאל"ה שרי כפתיחת דלת ושרי אף היכן שמכשיר את‬ ‫מלכיות‪ ,‬להמליך אלוקינו על כל אברינו מקודם ר"ה‪,‬‬ ‫הסוכה ע"י סגירתה‪ ,‬וכן מצינו ברמ"א (סי' תרכו סע' ג) שכת' שמותר לעשות הסוכה תחת הגגות העשויות לפתוח ולסגור‪ ,‬ומותר‬ ‫היוכל להיות שישנה טבעו בשעה אחת בר"ה בשעה‬ ‫לסגרן מפני הגשמים ולחזור ולפתחן‪ ,‬ואפי' ביו"ט שרי לסגרן ולפתחן אם יש להם צירים שסוגר ופותח בהן‪ ,‬ואין בזה לא משום‬ ‫שאומר מלכיות"‪ ,‬היהפך רצונו מרע לטוב בשעה‬ ‫סתירה ובנין אהל‪ .‬וכתב המ"א (ס"ק ח) דכיון שיש צירים הוה כפתח‪ .‬וכ"כ המ"ב (ס"ק כ) והערוה"ש (אות כד)‪.‬‬ ‫אחת? ונמצא אינו אומר כלל מלכיות‪...‬על כן יש‬ ‫וכן מצינו באמרי יושר (ח"א סי' קי) שכת' להתיר לסגור דלת הסותם פרצה ומכשיר את העירוב כי כל פתח הראוי לנעול אין חשש‬ ‫לעשות גדרים קודם ר"ה להמליך אותו ית' על כל‬ ‫מחמת שאסור לנעלו כיון דכבר נעשה מאתמול ויש היכר דלת ברה"ר והוי רק כמוסיף על מחיצה דשרי‪ ,‬ואף לדעת הפמ"ג סי'‬ ‫אבריו וכו' וטוב לו לומר מלכיות וזכרונות לטובה"‪.‬‬ ‫שט"ו שאוסר להוסיף על מחיצה מתרת‪ ,‬מ"מ כיון דנעשה המחיצה מע"ש ואז הוי מחיצה גמורה כיון דראוי לנעול ממילא גם‬ ‫(כתבי הסבא מקלם פנקס הקבלות עמ' ח)‬ ‫בשבת לא פסקה שם מחיצה מיני' וגם הרי ביה"ש הי' ראוי לנעול‪ ,‬ע"כ‪ .‬וכן הוא באבנ"ז (או"ח ח"א סי' ערב אותיות יא ‪ -‬יב)‪.‬‬ ‫"בודאי ‪" -‬אמרו לפני מלכויות"‪ ,‬ואמירת כל תפילות‬ ‫וכן פסק השש"כ (פכ"ד אות מ) דמחיצה מתקפלת המחוברת לקיר‪ ,‬כמו דלת מתקפלת‪ ,‬אפילו אינה פרוסה מבעו"י לרוחב של טפח‬ ‫ר"ה‪ ,‬שבהן חוזר ונשנה ענין גילוי מלכות שמים‪ ,‬כולן‬ ‫אחד‪ ,‬מותר לפותחה בשבת‪ ,‬גם אם היא באה להתיר דבר בפתיחתה‪ .‬ולכן מותר לפתוח דלת שמהוה דופן שלישית לסוכה‪ ,‬אף‬ ‫יחד צריכות להביא אותנו להמלכתו יתב' עלינו‪ .‬אולם‬ ‫הן יכולות להביא אותנו לידי כך רק אם תרגלנו את‬ ‫שע"י כך הסוכה תהיה כשרה למצותה‪ ,‬וכן מותר לסגור דלת זו‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫המלכתו עלינו במשך כל השנה‪ ,‬ובייחוד במשך חודש‬ ‫שו"ר דדעת הגריש"א זצ"ל (חשוקי חמד סוכה ח‪ ):‬לאסור בזה משום דהוה מחיצה המתרת שאסורה בשבת‪ ,‬ואף שמותר לפתוח את‬ ‫אלול‪ ,‬אז ה"אמרו לפני" (אמירה אמיתית שצריכה להיאמר‬ ‫הגג שמעל הסוכה בשבת כשיש לו צירים‪ ,‬התם שכבר יש סוכה ורק מסיר את המונע מלהכשירה‪ ,‬אולם הזזת הדלת מאחר והוא‬ ‫"לפני" ‪ -‬לפני אלוקי אמת!) יכול להיות ה"מכה בפטיש"‬ ‫מכשיר את הסוכה בפועל‪ ,‬הוה מחיצה המתרת בשבת ואסור‪ ,‬ומ"מ ע"י נכרי נראה דמותר‪ ,‬דהוה שבות דשבות במקום מצוה‪,‬‬ ‫שמביא את עבודת ההמלכה שלנו לסיום ולהשלמה‪.‬‬ ‫ע"כ‪ .‬והגרשז"א זצ"ל (הליכ"ש סוכה פ"ז אות טז) מסתפק בזה‪ .‬אולם דעת הגרנ"ק זצ"ל (חוט שני ח"ב עמ' רסא) להתיר דכמו דהציר מתיר‬ ‫אמר הגרש"ז הסבא מקלם זצ"ל "אם רצונך להמליך‬ ‫את התוספת הקבועה על הבנין הכי נמי מתיר את המחיצה המתרת‪.‬‬ ‫את הקב"ה עליך ‪ -‬לך המלך את שכלך עליך!" עד כמה‬ ‫שנתאמן במשך השנה‪ ,‬ובייחוד בימי אלול‪ ,‬בהמלכת‬ ‫מסקנא דדינא‬ ‫שכלנו על רצוננו ותאוותינו וכל מאוויינו ‪ -‬נמליך את‬ ‫א' מזוזה שנפלה בשבת או יו"ט מותר להחזירה אם רק מכניסה לחור מוכנה או לתוך שפופרת מוכנה‪ ,‬ואין בזה משום איסור‬ ‫הקב"ה עלינו‪ ,‬זו עיקר עבודתנו בהכנת עצמנו לימים‬ ‫מתקן או בנין‪ .‬ב' מחיצה מתקפלת המחוברת לקיר‪ ,‬כמו דלת מתקפלת‪ ,‬מותר לפותחה בשבת ויו"ט‪ ,‬אפילו אינה פרוסה מבעוד‬ ‫הנוראים הקדושים"‪( .‬שפתי חיים עמ' קכב)‬ ‫יום לרוחב של טפח‪ ,‬גם אם היא באה להתיר דבר בפתיחתה‪ .‬ולכן מותר לפתוח דלת שמהוה דופן שלישית לסוכה‪ ,‬אף שעל ידה‬ ‫נערך ע"י מחבר סדרת "עבודת המועדים"‬ ‫תהיה הסוכה כשרה למצותה‪ ,‬וכן מותר לסוגרה‪ .‬ויש שהחמיר בזה אא"כ עושה ע"י עכו"ם‪.‬‬ ‫להצטרפות לרשימת התפוצה ללא עלות ניתן לשלוח בקשה לדוא"ל‪amikta@amikta.co.il :‬‬ ‫‪‬‬ ‫נתרם להצלחת התורם ומשפחתו | © שמעתא עמיקתא ‪ -‬לשאלות והערות ניתן להתקשר לפל' ‪052-767-0503‬‬