שמעתא עמיקתא · SHMASA AMIKTA — כי תבוא (2026-08-24)

בס"ד
מ ש י ע ו ר י ה ר ה" ג הר ב י ו ח נן בוֹ ר גר ש ל י ט " א
פניני הלכה
מו"ץ וראש כולל הוראה רמות
שמעתא אליבא דהלכתא
האם בתוך י"ב חודש האם מותר לסגור בשבת דלת המשמשת
לפטירת אביו ואמו כדופן סוכה
יכול לומר ז"ל א .מלאכת מכה בפטיש בחפץ של מצוה /תיקון רוחני .ב .עוד בענין הנ"ל /תיקון שמועיל להבא .ג .חשש מתקן בהחזרת מזוזה לבית מזוזה.
ד .איסור משום מלאכת בונה .ה .טלטול מוקצה .ו .פתיחת וסגירת דלת הזזה כשמשמשת דופן לסוכה.
א .ת"ר (קידושין לא ):מכבדו בחייו ומכבדו במותו ,בחייו א .מלאכת מכה בפטיש בחפץ של מצוה /תיקון רוחני
כיצד וכו' ,במותו כיצד היה אומר דבר שמועה מפיו תנן בשבת דף ע"ג ע"א אבות מלאכות ארבעים חסר אחת כו' המכה בפטיש המוציא מרשות כו' .ופרש"י מכה בפטיש -הוא גמר
לא יאמר כך אמר אבא אלא כך אמר אבא מרי הריני כל מלאכה ,שכן אומן מכה בקורנס על הסדן להחליקו בגמר מלאכה ,ומתני' נמי לא מיחייב ליה אלא בגמר מלאכה .ואמרו בגמ'
כפרת משכבו ,והני מילי תוך י"ב חודש מכאן והילך (עה ):כל מידי דאית ביה גמר מלאכה חייב משום מכה בפטיש .ועיי"ש (קג ):דמבואר נמי דמכה בפטיש היינו גמר מלאכה.
אומר זכרונו לברכה לחיי העולם הבא. ותנן בסוכה (לג ).היו ענביו מרובות מעליו פסול ,ואם מיעטן כשר ,ואין ממעטין אותם ביו"ט משום דמתקן מנא .ופרש"י עבר
ופי' רש"י הריני כפרת משכבו -עלי יבא כל רע הראוי ולקטן -לעינבי הדס שהיו מרובין מעלין ,ותנן אם מיעטן כשר ,ואין ממעטין ביו"ט משום שבות ,שדומה למתקן כלי ומכשירו,
לבא על נפשו .מכאן והילך -כבר קבל מה שקבל שאין ואם עבר ומיעטן -פסול ,כדמפרש טעמא ואזיל .ואמרינן בגמ' (לג ):ת"ר אין ממעטין ביו"ט משום רבי אלעזר ב"ר שמעון אמרו
משפט רשעי ישראל בגיהנם אלא י"ב חודש .וכת' ממעטין ,והא קא מתקן מנא ביו"ט (ואיכא משום מכה בפטיש ,כפות תמרים ע"פ הרמב"ם (פכ"ג)) כו' ,וראב"ש סבר לה כאבוה
בתוס' ר"י הזקן דבר שמועה -הלכה ששמע מאביו, דאמר דבר שאין מתכוין מותר (שבת כט ,):והא אביי ורבא דאמרי תרווייהו מודה רבי שמעון בפס"ר ולא ימות הכי במאי עסקינן
וודאי אין הדין באמו ,שאינו חייב לומר כך לא כפרה דאית ליה הושענא אחריתא .ופרש"י לא צריכא דאית ליה הושענא אחריתי -ולא צריך להאי ,הלכך אין כאן תיקון כלי ,דלא
ולא זכרונו אלא כשאומר דבר הלכה ששמע ממנו, צריכא ליה לאכשורה ,ולא דמי השתא לפס" ר ,דהתם איכא נטילת נשמה ממה נפשך ,והכא ליכא תיקון כלי ,אבל אי לא הוי
מדקתני היה אומר דבר שמועה מפיו ,אבל כשאומר אחריתי -משוי ליה מנא ,דהא צריך להכי ,ואע"ג דלא מתכוין להכי -אסור ,דהוי פס"ר ולא ימות ,ע"כ.
בשמו מילי דעלמא אינו חייב לכבדו בדברים אלו, ומדכת' רש"י שדומה למתקן כלי משמע דאינו אלא מתקן מדרבנן .וכ"כ הפנ"י (לג :ד"ה שם והא) בפשיטות אף אליבא דרש"י.
והיינו דקתני בברייתא היה אומר דבר שמועה ולא והמנ"ח (מוסך אות כז המכה בפטיש ס"ק ג) כת' דלא שייך מכה בפטיש בכה"ג כיון שאינו מתקן בטבעו של עולם רק במצוה שנצטוינו,
אמר היה דובר משמו .וכן תבין דעת הרמב"ם (ממרים רק אם חייב משום איזה מלאכה הו"ל מתקן דלא הוי מקלקל .ובבית יצחק (או"ח ח"א סי' קב אות א) כת' לבאר טעמו של רש"י כי
פ"ו) שכת' היה אומר דבר שמועה כלשון הברייתא. מתקן גמור לא הוי רק כשצריך לתשמיש אבל לא בצריך רק למצוה ,ושוב פירש משום שאינה לקיום כי אם ליום א' ,עיי"ש.
אבל בד"מ (יו"ד סי' ר"מ אות ד) הביא דברי הרבינו ירוחם אלא דעי' במרדכי (סי' תשמז) שכתב בשם הריב"א דמתקן גמור הוא מה שנתקנו למצוה ואיסורא דאו' הוי .וכן משמע ברא"ש
(תא"ו ח"ד טו ע"ג) דכתב ה"ה אם אמר מפיו שאר דברים (שבת פי"ב סי' א) .אבל כדברי רש"י משמע מהרמב"ם (לולב פ"ח ה"ה) שכת' דאין ממעטין אותן ביו"ט לפי שהוא כמתקן .וכ"כ הרבינו
בלא בית מדרש אע"פ שאינו דבר שמועה ,ואינו מחלק מנוח אליבא דהרמב"ם דהוי דרבנן .והשו"ע (סי' תרמו סע' ב) כתב כלשון רש"י דהוי כמתקן .ומשמע דס"ל לאסור רק מדרבנן.
בין אינו דבר שמועה לדבר שמועה .והביא עוד דברי ג .עוד בענין הנ"ל /תיקון שמועיל להבא
המהרי"ל בתשובה (סי' כד) דאין לחלק בין אב לאם וגם תנן בשבת (קנז - .קנז ):פוקקין את המאור ומודדין את המטלית ומודדין את המקוה ,ומעשה בימי אביו של רבי צדוק ובימי אבא
באמו צ"ל הריני כפרת משכבה.
שאול בן בטנית שפקקו את המאור בטפיח וקשרו את המקידה בגמי לידע אם יש בגיגית פותח טפח אם לאו ,ומדבריהם למדנו
וכתב עוד שם דבהגהות אלפסי בקידושין (של"ג יג .אות
שפוקקין ומודדין וקושרין בשבת .ואמרו בגמ' הילקטי קטנה היתה בין שני בתים [וטומאה היתה שם] וגיגית סדוקה מונחת על
ב) כתב דהא דצריך לומר הריני כפרת משכבו נראה
גבן ופקקו את המאור בטפיח וקשרו את המקידה בגמי לידע אם יש שם בגיגית פותח טפח אם לאו .ופרש"י והמת מוטל בהילקטי
דלא אמרו כן אלא כשמזכירו בפיו ,אבל כשמזכירו
תחת הגיגית [כנגד] הסדק ,ולפני מות המת פקקו בשבת המאור בטפיח ,שמא אין בסדק הגיגית פותח טפח ונמצא המת מוטל
בחתימתו אפי' תוך י"ב חודש אומר זלה"ה ,שהרי
חתימתו קיימת אפי' אחר י"ב חודש .אמנם אני באהל שאין לו מקום לצאת דרך מעלה ,וחור שבין שני בתים מכניס את הטומאה לצד שני במלא אגרוף ,לפיכך סתמוהו בכלי
ראיתי בספרי הפוסקים ובפרט בנמוקי יוסף שכתב חרס וגבו כנגד ההילקט ,וכלי חרס אינו מטמא מגבו ,וחוצץ ,ע"כ.
דינים בשם רבו וכל מקום שזכרו כתב הכ"מ .א"כ ועי' בכנה"ג (סי' שיג הגה"ט אות א) בשם הר"י הלוי (כלל ה סי' לד דף סט ד"ה אשר על זה) שדקדק מרש"י דדוקא קודם שימות המת מותר
נראה דאין לחלק. לסתום החלון שלא תכנס הטומאה לבית ,אבל אחר מיתתו אסור לסתמו דהוי כמתקן .ועיי"ש במהר"י הלוי שכת' דכל שלא
ולדינא כתב השו"ע (יו"ד סי' ר"מ ס"ט) -חייב לכבדו אפי' הית ה הטומאה בבית לא הוי דבר בלתי מתוקן ולא שייך לומר דנר' כמתקן דבשעת מעשה הסתימה הבית היה טהור מאליו ולא
אחר מותו ,כיצד היה אומר דבר שמועה מפיו אומר היה צריך לשום תיקון ועדיף טפי מההיא דתנן בשבת דאדם מותר לטבול בשבת מטומאתו דנר' כמיקר ,אולם אחר שיש טומאה
כך אמר אבא מארי הריני כפרת משכבו ,אם הוא אסור משום דהוי כמתקן שהרי תקן הבית והכשירו מטומאת כהן ודמי לטבילת כלי טמא ומעשר בשבת דאסר ,ואף ביו"ט אסור
בתוך י"ב חודש ,ואם הוא לאחר י"ב חודש אומר ז"ל. כי לא הוי בכלל מכשירי או"נ .ולומר לעכו"ם לסתמו הוי שבות דשבות ,ע"כ.
וכתב הרמ"א ואין חילוק בין אב לאם בכל זה .י"א אלא דעי' במהרי"ל (סי' סה) שנשאל בענין מת הנמצא בבית אם יכולים להכריח יורשי המת לשאת אותו חוצה כדי שיחזור הכהן
דאם כותב תוך י"ב חודש דבר ומזכיר אביו ,א"צ לביתו ,וכתב דנראה דתליא במנהגא ,אם רגילים לישא שאר המתים מיד אחר פטירתם לבית הטהרה ה"נ יכול לכופן ,אבל אי
לכתוב הריני כפרת משכבו ,אלא ז"ל ,דהא כתיבתו רגילין להשהותם עד שיבאו רבים ויתעסקו עמו ,א"נ לטהרו בביתו ,א"כ היכן מצינו לכופן לזלזל בו נגד המנהג .ולא שייך הכא
מתקיימת לאחר י"ב חודש ,ויש מחמירים אפי' על המזיק להרחיק א"ע דאנוס הוא דהואיל ונהוג נהוג ,וכן משמע פרק בני העיר דההוא מייתא דהוה מחית באנדרונא דהוה
בכתיבה ,וכן נוהגין. פתיחא לבי כנישתא ,הוו בעו כהני למיעל לצלויי התם אתו אמרו ליה לרבא אמר להו דלו תיבותא אותבוה דכלי עץ העשוי לנחת
וכתב בהגהות האדר"ת דמדכתב הרמ"א דאין חילוק אינו מקבל טומאה וחוצץ בפני הטומאה כו' (ולא טלטלו את המת) ,ודוחק לדחות ולהעמיד בשבת (ומחמת איסור מוקצה לא
בין אב לאם בזה ,משמע קצת דדבר שמועה לאו דוקא טלטלוהו) ,ועוד ליש מרבותינו אמירה לגוי מותר ובמקום מצוה כה"ג דליכא איסור דאו' א"נ ע"י ככר או תינוק אפי' לצורך
דבר תורה ,רק כל שאומר בשמו .וכן פסק בבן איש חי החיים ,וכן מנהג ,אלמא דלא הוי מצי כהני דבי כנישתא לכופו ,דאטו מי לא הוה ביתא אחרינא התם ,ע"כ.
(ש"ש פרשת שופטים סי"ד) דכשמזכיר שם אביו או אמו ועי' במ"א (סי' שיג ס"ק א) שכתב דמשמע מהמהרי"ל דלא כהר"י הלוי ,שהרי כתב המהרי"ל דדוחק להעמיד בשבת כו' ,דמשמע
אומר הכ"מ. דעכ"פ אין איסור לסתמו בשבת כו' .ולא הוי מתקן דהכלים שהיו בתוכו כבר נטמאו ואינו מועיל אלא להבא ,ומש"כ רש"י קודם
[וכת' בט"ז (ס"ק י"ב) דאפי' על צדיק גמור אומרים הריני שימות המת אין הכוונה דלאחר מיתה היה אסור ,אלא אורחא דמילתא נקט דמסתמא תקנו על צד היותר טוב דהיינו קודם
כפרת משכבו ,אע"פ דאפשר דלא ראה פני גהינם .שאין זה מיתה שלא יטמא שום דבר ,עיי"ש.
זלזול דהא אומר אם יש עליו דין הריני מקבלו .ובברכ"י (סי' והא"ר (אות טז) כת' שדברי המ"א אינם מוכרחים ,דמ"מ מועיל לכניסת הכהנים לבית ,ומהמהרי"ל שם אין ראיה נגד גדולים
שע"ו שיו"ב אות ו) כת' דהריני כפרת משכבו מועיל אף לצדיקים הנ"ל ,גם הא כתב דדוחק הוא ,גם התם פקיקה של מצוה הוא לכהנים לצלויי בבהכ"נ ,מיהו אף לצורך מצוה מהני תיקון ,ועי'
להציל מאיזה עונש קל על איזה חטא אף שאינו דין גהינם, סי' רס"א [ס"א וא"ר שם] וצ"ע .ולומר לעכו"ם נר' לסמוך על מג"א ולהתיר ,ע"כ.
וגם הקדיש מועיל מאיזה עונש קל ,וכן כל שנה ביום שמת והברכ"י (אות א) בשם היד אהרן כתב שדברי המ"א מגומגמים ,והעיקר כהמהר"י הלוי כו' ,אבל בבית יהודה (עאייאש ח"ב סי' קט)
אביו הנקרא יארציי"ט אומרים קדיש להועיל על עונש קל]. השיג על מהר"י הלוי ,והתיר בפשיטות כהמ"א ,והביא מכמה אחרונים דס"ל הכי ,והעלה דשרי לסתום הפתח אף אחר שמת אף
ב .והנה בט"ז (שם ס"ק י"ב) הקשה על הרמ"א דאמאי בשבת עד שיצא המת ,ע"כ .והובא בשע"ת (אות א) .והמ"ב (ס"ק א) הביא מח' וסיים שהשע"ת מצדד כהמ"א.
כתב דיחתום הריני כפרת משכבו כל י"ב חודש ,והלא ד .חשש מתקן בהחזרת מזוזה לבית מזוזה
בסי' שע"ו (ס"ה) כתב דאין אומרים קדיש יותר מי"א ו לפי הנ"ל יש לדון בגוונא שנפלה מזוזה בשבת או יו"ט אם מותר להחזירה משום חשש מתקן דע"י החזרת המזוזה מתיר את
חודש כדי שלא להחזיקו רשע .וכת' דצ"ל דשאני לענין הדיורים בבית ,ויש לדון נמי בזה משום איסור בונה.
הריני כפרת משכבו כיון דלאחר י"ב חודש צ"ל ז"ל, והנה המרדכי (הל' ק' סי' תתקמד) כת' דמ"ע דציצית אינו אלא להטיל בו ציצית כשילבשנו ולא אמר הכתוב לא תלבש בגד שיש לו
וכן אומרים אפי' על אדם אחר שמת ,נמצא דבחודש ד' כנפים בלא ציצית ,וע"כ אין הטלית אסור בלבישה אם אינו יכול עתה להטיל בו ציצית ,כגון בשבת ,ע"כ .ופסק הט"ז (או"ח סי'
י"ב שא"א לומר ז"ל דשמא לא זכה עדיין לחיי עולם יג ס"ק ח) ע"פ דבריו דמותר ללבוש בגד של ד' כנפות בלי ציצית כשאין האפשרות להטיל בו ציצית .ודעת המ"א (ס"ק ח) דאיסור
הבא ויש כאן שקר ,אם לא יאמר כלום אלא אבא מורי דרבנן מיהא איכא .וכן פסק המ"ב (ס"ק ט) ולא הותר אלא במקום כבוד הבריות .ועי' בזה בשמעתא עמיקתא גליון ל"ו.
יהיה זה זלזול שיודעים שמת ,ממילא א"א להיות וכת' המ"א (סי' יט ס"ק א) דעל קביעות מזוזה מברכים כשקובע אותה בשעה שדר בבית לכן מברך על עשייתה ,אבל טלית מסתמא
בשב ואל תעשה ,על כן מוטב להזכירו בשם הריני קובע בו ציצית עד שלא לובשו ,לכן אינו מברך על עשייתו ,ואה"נ אם היה לבוש ציצית ונפסקו לו והטיל בו ציצית אחרים מברך
כפרת משכבו שאין זה זלזול וגם אינו שקר ,דהא אפי' אקב"ו לעשות ציצית כמו במזוזה ,מיהו י"ל דמיד כשנפסק מחויב [מדרבנן ,מחצה"ש] לפשטו ולתקנו כו' ,משא"כ במזוזה לא
על צדיק גמור אומרים כן ,ואפשר שלא ראה פני הטריחו רבנן לעקור דירתו ואפשר דה"ה במזוזה אם קבע בו מזוזה קודם שדר בתוכו כשנכנס לדור בתוכו מברך אקב"ו לדור
גיהנם .משא"כ לענין קדיש היותר נכון שלא לומר בבית שיש בו מזוזה כנ"ל ,ע"כ.
כלום ,ואין כאן רעותא הואיל והוא בשוא"ת ,דאף אם והמו"ק (שם) דחה דברי המ"א דאף בציצית אינו מחויב לפשוט וכ"ש במזוזה דא"א לחייבו בעקירת דירתו מפני עשיית המזוזה
אינו זוכה עדיין מ"מ אין שקר יוצא מפיו .ע"כ. מא חר שהיא חובת הדר וכשיצא ממנו ממילא לא חלה עליו חובת מזוזה כל עוד שאינו דר בתוכו ,ע"כ .ועיין בחמד משה (שם).
ומבואר בדבריו דבתוך י"ב חודש אין לומר זכרונו והפמ"ג (או"ח סי' לח א"א טו) כת' שכשנפלה המזוזה בשבת אם יש לו בית אחר מדרבנן עליו ללכת לשם .ובתשובת רע"א (ססי' ט)
לברכה ,דשמא לא זכה עדיין לעולם הבא ויש כאן מבואר שרק הבעל הבית חייב בזה ולא שאר בני הבית .ועי' בערוה"ש (יו"ד סי' רפה סוף אות ה) שהביא דברי הפמ"ג (או"ח סי' לא) שאם
שקר[ .ולכאו' דבר זה שייך בכל אדם ולא רק באביו או רבו]. יש לו חדר אחר ילך לחדר אחר .ועי' במקדש מעט (סי' רפה ס"ק ג) שהביא במי שנפל לו המזוזה בשבת דכיון דא"א לקבעה בשבת
אולם הש"ך (ס"ק י"ג) כתב דגם בתוך י"ב חודש יכול י"א דא"צ לצאת מהבית או מהחדר לחדר אחר שיש לו כיון דא"א לקבעה בשבת וי"א דחייב לצאת מהבית אא"כ אין לו בית
לומר זכרונו לברכה ,רק דלאחר י"ב חודש לא יאמר אלא דאז גדול כה"ב .ואפשר טוב להפקיר ביתו ,ע"כ .ובעל באג"מ (אהלי ישורון ח"ב דיני מזוזה הערה )86הורה להקל בזה.
הריני כפרת משכבו ,משום שמשפט רשעים בגהינם ועי' בשד"ח (מע' המ"ם כלל קטו ד"ה ומה שכתב) בשם החק"ל (יו"ד סי' קכח) שנקט דמותר לתת בשבת המזוזה בהקנה הקבוע על המשקוף,
רק י"ב חודש ,וכן נוהגין .עכ"ד. כי אין איסור ליכנס לבית שאין בה מזוזה וכמ"ש המרדכי ולכן אין כאן שום תיקון רק קיום המצוה הוא דאיכא ,ע"כ.
[וביאר היפה ללב (יו"ד סי' ר"מ ח"ה אות יז – ובנד"מ אות פא) דר"ל
אלא דעיי"ש בשד"ח (ד"ה אמנם) בשם באר מים חיים (מוצירי) שדן במי ששכח להניח מזוזה מע"ש אם מותר להניחה בשבת ,או
דבתוך י"ב חודש יכול לומר ז"ל הריני כפרת משכבו ,אבל לא
במי שנפלה המזוזה שלו בשבת אם מותר להחזירה לחור שלה בשבת ,דלא עביד שום מלאכה או דילמא אסור משום דמיחזי
שיאמר רק ז"ל .אולם יעוי' בפרי חדש (יו"ד שם) דהבין דכוונת
כמתקן דע"י הנחתה מתיר דירת הבית ,ועיי"ש שמסיק שאם נפלה המזוזה בשבת או יו"ט שרי להחזירה וליכא למיגזר משום
הש"ך דיכול לומר ז"ל ללא אמירת הכ"מ ,ומש"ה כת' להשיג
שנראה כמתקן ,משום דמילתא דלא שכיחא היא דישראל קדושים וקובעים המזוזה במסמרים ואי אתרמי דנפלה הוי מילתא
על דבריו מהרמ"א גבי כתיבה דמשמע דבתוך י"ב חודש צ"ל
דלא שכיח ושרי להחזירה .וכן הצי"א (חי"ג סי' נג אות ג) כתב שפשוט שאין כל איסור בנתינת או בהחזרת המזוזה אל נרתיקה
דוקא הכ"מ ולא סגי באמירת ז"ל .וכ"כ להעיר בערה"ש (סי'
שבמשקוף (כשלא צריכים למסמרה במסמרים) ואין כל חשש משום מיחזי כמתקן .והשבט הלוי (ח"ד סי' קמג) כתב דמאן דעביד
ר"מ סל"א) .ולביאור היפה ללב נתיישבו דברי הש"ך].
ולכאו' יש להביא ראיה לדבריו דאפשר לומר ז"ל אף בזה כהוראת גאון עולם בעל חק"ל ושד"ח יש לו על מה לסמוך כיון דעיקר להלכה כהסוברים דמותר ליכנס עכ"פ לבית שאין בו
בתוך י"ב חודש ,מדברי השלטי גבורים המובא בד"מ מזוזה .ועי' בשמעתא עמיקתא גליון קפ"ו בענין חובת ברכה כשמחזיר המזוזה.
שכתב דכשמזכירו בחתימתו אפי' תוך י"ב חודש ה .איסור משום מלאכת בונה
אומר זלה"ה .והזכיר דבריו לדינא בהגהותיו [אלא ומבואר מהפוסקים הנ"ל דאין בזה חשש משום מלאכת בונה .ונר' טעמם ע"פ מש"כ הרמ"א (סי' שטו סע' א) דמחיצה הנעשית
דלמעשה ס"ל לדינא דאף בכתיבה יש להחמיר ולכתוב לצניעות בעלמא ,שרי ,ולכן מותר לתלות וילון לפני הפתח ,אף על פי שקבוע שם ,וכן פרוכת לפני ארון הקודש ,ובלבד שלא יעשה
הכ"מ ולא סגי באמירת ז"ל] .ולדברי הט"ז איך יכתוב אהל בגג טפח ,ע"כ .וכת' המ"א (ס"ק ב) ד נ"ל פשוט דמותר לתלות בשבת סדינים המצויירים לנוי אע"פ שקבועים שם כיון שאין
בתוך י"ב חודש זלה"ה דשמא לא זכה עדיין לחיי עשוי' שם למחיצה .וכן פסק המ"ב (שם) והוסיף ע"פ המחצה"ש והלבו"ש דאפי' לקבעם שלא יהיו נזוזים ממקומם ג"כ שרי כיון
העולם הבא ויש כאן שקר .וכבר עמד בזה בנימוקי שאין עשויים כלל למחיצה ,ע"כ .וצ"ל דהיינו טעמא דליכא משום איסור בונה ,כי אף שתולה אותם באופן קבוע אכתי אינו
רי"ב (על השו"ע) והוסיף להעיר דלדברי הט"ז נמצא מבטלם לבנין .ולפי"ז י"ל דה"ה בענין הנחת מזוזה בקנה שלה.
דלאותה דעה לא יכתוב כלום ויהיה זה זלזול. אלא דעי' בחזו"א (או"ח סי' נב אות יג) שהקשה על הרמ"א הנ"ל דכיון דקובעו להיות תלוי על צירין הו"ל כתולה דלת על ציריה
ויעוי' עוד בשכנה"ג (אות כ"ה) דהמנהג לומר על אביו דחייב משום בונה ,ועל כן כת' ד אין מותר אלא בוילון שדרכו לתלותו ולסלקו ,וצ"ע ,וכן מש"כ המ"א דמותר לתלות סדינים
ועל אמו בתוך י"ב חודש הריני כפרת משכבו ,ולאחר המצוירים לנוי ואפי' לקובעם צ"ע אם קובעם לעולם הר"ז בונה ,וצ"ל ג"כ בעשוי לתלותם ולהסירם או שתלאן רפוי שנוח להסירן
י"ב חודש ז"ל ,ולשאר חכמים ז"ל בין בתוך י"ב חודש וממילא דרכן להסירן ,ע"כ .מבואר שדבר שתוקעים בקרקע צריך שיהיה דרכו ממש להסירו ,וכן דבר רפוי שנוח להסירו חשיב
בין לאחר י"ב חודש .ע"כ .ומבואר דאין חסרון לומר כדרכו להסירו אף אם לא מסירו בפועל כל ז' ימים וכמ"ש התוספת שבת (סי' שטו ס"ק ט) .אבל אם דרך תשמישו ברפיון ומבטלו
בתוך י"ב חודש ז"ל [אלא דעל אביו ואמו בתוך י"ב חודש שם כדלת על ציריו אסור .והארכנו בזה בס"ד בשמעתא עמיקתא גליון תקצ"ה .ולפי"ז י"ל דמזוזה שמונחת בבית מזוזה באופן
כיון דאומר הריני כפרת משכבו א"צ לומר ז"ל]. רפוי אין משום איסור בונה ,אבל אם מונחת בבית מזוזה הנסגר בחוזק יש בזה משום בונה בסגירת בית המזוזה.
ויעוי' ביפה ללב (סי ר"מ ח"ג אות כ"ג -ובנד"מ אות פ) דהביא שו"ר בשש"כ (פכ"ג הערה קיז ופ"כ הערה לד) שכת' בענין מזוזה שנפלה בשבת ,דלהחזירה למקומה בשבת אם משתמש במסמרים או
סייעתא לדברי הש"ך מהס"ח (סי' תשמ"ה ותתקפ"א) בנעצים ,ודאי דאסור ,ואם רק מכניסה לחור מוכן שבדלת ,או לתוך שפופרת מוכנה שבדלת ,עיין שד"ח (שם) ,שדן משום תיקון
דכת' דבתוך יב"ח שמת האב ,אם מזכיר אותו יאמר כלי ,ולפי דברי החזו"א הנ"ל יש לדון משום בונה שמוסיפה על הבנין ,ע"כ .ובחוט שני (שבת ח"ב עמ' רמב ד"ה מזוזה) כתב דאסור
ז"ל ,אבל לאחר י"ב חודש לא יהא אומר .ומבואר להניחה בשבת בתוך השפופרת המחוברת בכותל מכבר ,כיון שהדרך לבטלה לבנין.
דס"ל דאדרבה דוקא בתוך י"ב חודש אומר ז"ל [ופי' ו .טלטול מוקצה
בפירוש קדמון שם טעם דבריו ,משום דמשפט רשעים ולענין טלטול המזוזה ,עי' במ"ב (סי' שז ס"ק סג) שהתיר לטלטל גט בשבת ,מכיון שיכול ללמוד ממנו דיני גט .אלא דעיי"ש בשעה"צ
בגהינם י"ב חודש .גם י"ל דאחר י"ב חודש דאין הנשמה (אות ע) בשם הפמ"ג דאם מקפיד לצור על פי צלוחית ,משמע מיניה דאסור לטלטל .ועי' עוד במ"ב (סי' שח ס"ק כב וסי' תרפח סס"ק יח)
עולה ויורדת אין לה נפקותא בזכרון טוב בזה העולם]. שהתיר לטלטל מגילה בשבת .ולפי"ז י"ל דה"ה שמותר לטלטל מזוזה בשבת .והמנחת שבת (סי' פח אות קכג) מסתפק אפי' היכא
ואע"ג דלא קי"ל כדבריו לענין הזכרת ז"ל אחר יב"ח, שנפלה המזוזה בחול אם מותר לטלטלה בשבת ואף שהיא ראויה ללמוד ממנה דיני מזוזה מ"מ כיון שהיא ראויה להחזירה
מ"מ חזינן דאין מניעה לאומרו בתוך יב"ח. למזוזת הבית ולכך היא עומדת אפשר דיש להחמיר מלטלטלה דומיא דדלתות שנתפרקו בשבת ,וצ"ע למעשה ואולי ראוי להחמיר
העולה לדינא -גם בתוך י"ב חודש יכול לומר על אפי' היכא דלא הוקבעה המזוזה עדיין מעולם בהמשקוף וכמו בגד דיש אוסרים לטלטלו והגם די"ל דמזוזה יש בה גם משום
הנפטר זכרונו לברכה .אלא דעל אביו צ"ל בתוך י"ב מוקצה מחמת חסרון כיס כיון דמקפיד עלילה מלצור אותה ע"פ צלוחיתו שלא תקלקל ,ע"כ .אבל בתולדות שמואל (ח"ג סי' צט
חודש הריני כפרת משכבו ,ואם ירצה רשאי לומר ס"ק י ד"ה מזוזה) כת' דלא דמי מטעם הנ"ל כיון שהקריאה בעצם מצוה היא והיא ראויה לכך .וכן פסק הגריש"א זצ"ל (שלמי יהודה
זכרונו לברכה הריני כפרת משכבו .וה"ה באמו יאמר פ"א הערה יב) .ועי' בשיורי המנחה (ס"ק יד) דאם המזוזה נמצאת במקום בזיון ,מותר לטלטלה כדי להצניעה.
הריני כפרת משכבה ,ואם ירצה יאמר זכרונה לברכה ועי' בתוספת שבת (סי' שח ס"ק כא) שכת' בענין תפילין שאין דינם כמו מוקצה מחמת חסרון כיס כיון דדמי קצת לספרים וכתבי
הריני כפרת משכבה .ואחר י"ב חודש יאמר ז"ל. הקודש ,עיי"ש .וכן דעת הגרשז"א זצ"ל (שש"כ פ"כ הערה לב) משום דאפשר להתלמד בהן אין כאן הקצאה גמורה.
נכתב ע"י ז .פתיחת וסגירת דלת הזזה כשמשמשת דופן לסוכה
הרה"ג הרב שמעון פלולי שליט"א ויש עוד לדון בגוונא שסוגר דלת בשבת או יו"ט המכשיר הסוכה האם יש משום חשש מתקן דע"י סגירת הדלת מתיר את הדיורים
מו"ץ הקהילה החרדית מעלה אדומים בסוכה ויש לדון נמי משום איסור בונה.
ויעוי' ברע"א (סוכה כה ).ובפמ"ג בספר תיבת גמא (פר' יתרו אות א) שכת' דאכילה חוץ לסוכה אין איסור כ"א שמבטל מ"ע דסוכה
ומה"ט קטן מותר להאכיל חוץ לסוכה .ולפי דבריהם י"ל דכיון דליכא איסור לדור מחוץ לסוכה ,הכשרת הסוכה דמיא לבית
פניני מוסר בלי מזוזה דכיון דליכא איסור לגור שם אין משום מתקן בהחזרת המזוזה .אלא שהפמ"ג בסי' תר"מ (א"א ס"ק י וס"ק טו) כתב
דסוכה הוי קום ועשה והאוכל בחוץ אוכל באיסור ,וכן נקטו הפנ"י (סוכה כה .ד"ה במשנה) והבכור"י ( סי' תרמ ס"ק כה וסי' תרנו סס"ק יג).
וכן מוכח מה"ב (סי' תרמ ס"ק ה) שפסק שיש איסור ספיה להאכיל קטן מחוץ לסוכה .ועי' בשמעתא עמיקתא גליון תר"כ .ולפי
דבריהם יש לדון משום דהוי כמתקן ע"י הכשרת הסוכה .וכן מבואר במ"ב (סי' תרלג ס"ק יג) שכת' דאסור למעט גובה הסוכה ביו"ט
"הנה בר"ה נצטוינו לומר מלכיות ...והכונה דהוי כעין בונה וכדלעיל בסימן שי"ג ס"י ועוד שמתקן הסוכה בזה ומכשירה ואסור כההיא דהדס בסימן תרמ"ו ,ע"כ .אלא
ב"תמליכוני" שהאדם צריך להמליך אותו ית' על כל דדלמא יש לחלק דשאני הכא שהדלת קבוע על ציריה מערב יו"ט ובכה"ג י"ל דליכא משום מתקן.
אבריו וחושיו :ראיה ,שמיעה ,מחשבתו ,וכדומה, ולענין איסור בונה עי' במהריק"ש (סי' שטו על סע' ב) שהתיר לפרוס גגון או מחיצה מתקפלת כי יש טפח פרוס במקום הכווץ .והביאו
לכבוש אותם כפקודתו ,וזהו "שתמליכוני עליכם". הכה"ח (אות כט) .אולם החת"ס (או"ח ססי' עג) כת' דכריכה לא מהניא דאף באופן שישאר בהרוחב טפח דלא מיתחזי שהשאירה כך
והנה לזה צריך הכנה רבה מאד ,והלואי שנכין עצמנו
באלול ,ומעתה מה נואלו ח"ו המתאחרים לומר משום אהל ,אבל ע"י גוי יש להתיר דעכ"פ לית ביה אלא איסור דרבנן משום דלא מיחזי כמוסיף .וכן פסק המ"ב (ס"ק יא).
מלכיות עד ר"ה ,ואינם מכינים עצמם בבחינת ונר' דעד כאן לא אסרו אלא באופן שאין המחיצה מחוברת לבנין וכדו' ,דאל"ה שרי כפתיחת דלת ושרי אף היכן שמכשיר את
מלכיות ,להמליך אלוקינו על כל אברינו מקודם ר"ה, הסוכה ע"י סגירתה ,וכן מצינו ברמ"א (סי' תרכו סע' ג) שכת' שמותר לעשות הסוכה תחת הגגות העשויות לפתוח ולסגור ,ומותר
היוכל להיות שישנה טבעו בשעה אחת בר"ה בשעה לסגרן מפני הגשמים ולחזור ולפתחן ,ואפי' ביו"ט שרי לסגרן ולפתחן אם יש להם צירים שסוגר ופותח בהן ,ואין בזה לא משום
שאומר מלכיות" ,היהפך רצונו מרע לטוב בשעה סתירה ובנין אהל .וכתב המ"א (ס"ק ח) דכיון שיש צירים הוה כפתח .וכ"כ המ"ב (ס"ק כ) והערוה"ש (אות כד).
אחת? ונמצא אינו אומר כלל מלכיות...על כן יש וכן מצינו באמרי יושר (ח"א סי' קי) שכת' להתיר לסגור דלת הסותם פרצה ומכשיר את העירוב כי כל פתח הראוי לנעול אין חשש
לעשות גדרים קודם ר"ה להמליך אותו ית' על כל מחמת שאסור לנעלו כיון דכבר נעשה מאתמול ויש היכר דלת ברה"ר והוי רק כמוסיף על מחיצה דשרי ,ואף לדעת הפמ"ג סי'
אבריו וכו' וטוב לו לומר מלכיות וזכרונות לטובה". שט"ו שאוסר להוסיף על מחיצה מתרת ,מ"מ כיון דנעשה המחיצה מע"ש ואז הוי מחיצה גמורה כיון דראוי לנעול ממילא גם
(כתבי הסבא מקלם פנקס הקבלות עמ' ח) בשבת לא פסקה שם מחיצה מיני' וגם הרי ביה"ש הי' ראוי לנעול ,ע"כ .וכן הוא באבנ"ז (או"ח ח"א סי' ערב אותיות יא -יב).
"בודאי " -אמרו לפני מלכויות" ,ואמירת כל תפילות וכן פסק השש"כ (פכ"ד אות מ) דמחיצה מתקפלת המחוברת לקיר ,כמו דלת מתקפלת ,אפילו אינה פרוסה מבעו"י לרוחב של טפח
ר"ה ,שבהן חוזר ונשנה ענין גילוי מלכות שמים ,כולן אחד ,מותר לפותחה בשבת ,גם אם היא באה להתיר דבר בפתיחתה .ולכן מותר לפתוח דלת שמהוה דופן שלישית לסוכה ,אף
יחד צריכות להביא אותנו להמלכתו יתב' עלינו .אולם
הן יכולות להביא אותנו לידי כך רק אם תרגלנו את שע"י כך הסוכה תהיה כשרה למצותה ,וכן מותר לסגור דלת זו ,ע"כ.
המלכתו עלינו במשך כל השנה ,ובייחוד במשך חודש שו"ר דדעת הגריש"א זצ"ל (חשוקי חמד סוכה ח ):לאסור בזה משום דהוה מחיצה המתרת שאסורה בשבת ,ואף שמותר לפתוח את
אלול ,אז ה"אמרו לפני" (אמירה אמיתית שצריכה להיאמר הגג שמעל הסוכה בשבת כשיש לו צירים ,התם שכבר יש סוכה ורק מסיר את המונע מלהכשירה ,אולם הזזת הדלת מאחר והוא
"לפני" -לפני אלוקי אמת!) יכול להיות ה"מכה בפטיש" מכשיר את הסוכה בפועל ,הוה מחיצה המתרת בשבת ואסור ,ומ"מ ע"י נכרי נראה דמותר ,דהוה שבות דשבות במקום מצוה,
שמביא את עבודת ההמלכה שלנו לסיום ולהשלמה. ע"כ .והגרשז"א זצ"ל (הליכ"ש סוכה פ"ז אות טז) מסתפק בזה .אולם דעת הגרנ"ק זצ"ל (חוט שני ח"ב עמ' רסא) להתיר דכמו דהציר מתיר
אמר הגרש"ז הסבא מקלם זצ"ל "אם רצונך להמליך את התוספת הקבועה על הבנין הכי נמי מתיר את המחיצה המתרת.
את הקב"ה עליך -לך המלך את שכלך עליך!" עד כמה
שנתאמן במשך השנה ,ובייחוד בימי אלול ,בהמלכת מסקנא דדינא
שכלנו על רצוננו ותאוותינו וכל מאוויינו -נמליך את א' מזוזה שנפלה בשבת או יו"ט מותר להחזירה אם רק מכניסה לחור מוכנה או לתוך שפופרת מוכנה ,ואין בזה משום איסור
הקב"ה עלינו ,זו עיקר עבודתנו בהכנת עצמנו לימים מתקן או בנין .ב' מחיצה מתקפלת המחוברת לקיר ,כמו דלת מתקפלת ,מותר לפותחה בשבת ויו"ט ,אפילו אינה פרוסה מבעוד
הנוראים הקדושים"( .שפתי חיים עמ' קכב)
יום לרוחב של טפח ,גם אם היא באה להתיר דבר בפתיחתה .ולכן מותר לפתוח דלת שמהוה דופן שלישית לסוכה ,אף שעל ידה
נערך ע"י מחבר סדרת "עבודת המועדים" תהיה הסוכה כשרה למצותה ,וכן מותר לסוגרה .ויש שהחמיר בזה אא"כ עושה ע"י עכו"ם.
להצטרפות לרשימת התפוצה ללא עלות ניתן לשלוח בקשה לדוא"לamikta@amikta.co.il :
נתרם להצלחת התורם ומשפחתו | © שמעתא עמיקתא -לשאלות והערות ניתן להתקשר לפל' 052-767-0503
