באר הגן · BEER HAGAN — כי תבוא (2026-08-24)

גליון בעזהשי"ת
פרשת כי תבוא ממעיינו של הגה"ח
[משיעור ליל ששי תשע"ג-ח] רבי נפתלי גרוס שליט"א
בני ברק ת"ו
בזמננו לא שמענו על מנהג כזה שכלל לא קוראים בתורה, בענין עליה לתורה בפרשת ה'תוכחה'
וכפי הנראה מהפוסקים שבוודאי עולים לתורה או השמש או
הבעל קורא ,אמנם מצינו מנהג בהרבה מקומות בישראל שאין אי' בשו"ע (ס' תכ"ח סעיף ו') קללות שבמשנה
עולין כלל לתורה בתוכחה ,ומנהג ישראל תורה. תורה וכו' רמ"א :וכן נוהגין שלא לקרות אחד
בשמו לעלות אלא קורין מי שירצה.
והנה פעם נכנס אחד לביהמ"ד דחסידי דזיקוב בפולין וראה
שאף אחד לא עלה לקריאת התוכחה ,והאיש שלח מכתב כתב הביאור הלכה ,מדברי הרמ"א משמע מלשון זה שיאמר
להגה"ק העטרת ישועה זי"ע להוכיח שהדבר אינו לפי ההלכה, יעמוד מי שירצה ,אבל לא נהירא לחדש ענין כזה שאין לזה
והשיב לו העטרת ישועה תשובה ארוכה (מובא בסוף ספר אמרי טעם ,וגם אין נוהגין כן כי יותר טוב שישאלו מתחילה מי ירצה
נועם ח"ב תשובות מבן המחבר סי' ב') ובתחילת דבריו כותב' :יען לעלות וכו'.
כי מנהג זה נובע ממקור קדוש כי כן נהג מורי אבי (-האמרי ובמשנה ברורה כתב (סקי"ז) ,מהרי"ל הקפיד על מי שעלה
נועם) ואא"ז זצ"ל מפה (-הרה"ק רבי אליעזר מדזיקוב) ומסתמא לתוכחה ,דדוקא השמש ששוכרין אותו לזה אין קפידא ,ומ"מ
כן היה נוהג אא"ז זצ"ל מראפשיץ לזאת אהפך בזכותם אם קראוהו בוודאי צריך לעלות ולא יארע לו שום דבר רע דכיון
להראות כי אין בזה חשש איסור' ,ומרחיב בתשובה ארוכה שעולה משום כבוד התורה שומר מצוה לא ידע דבר רע.
מאוד (כי"ד עמודים) ובסוף דבריו מסיק' :תמצית העולה *
מדברינו כי בחינם הרעיש כבודו על מנהגנו כי מנהגנו על יסוד ועוד כתב הביאור הלכה הנהגה שנראה כפלא :והנה ראיתי
ומקור ,והנח להם לישראל לעשות כפי מנהג מקומם ,ומפי שערוריה בענין זה בין ההמון ,שיש מקומות מן הישובים
האנשים זקנים שמעתי אומרים כי מנהג זה נובע מהגאון שבהגיעם לסדר בחקותי וכי תבוא אין קוראין בתורה בשבת זו,
הצדיק מהר"ש מקאמינקא שהוא צוה בראפשיטץ לעשות כן'. וכמה רעות עושין ,אחד שאין מקיימין קריאת התורה שהיא
ובסוף דבריו מביא שגם בשו"ת הר הכרמל (סי' יב) כותב תקנה קדומה מימות משה רבנו עליו השלום וגם על מה
כמנהגנו. שאמר הכתוב (משלי ג ,יא) מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקיץ
וכן נהוג בהרבה תפוצות ישראל ,וכן מביא הרה"ח ר' יצחק בתוכחתו ,וגם הוא טעות מעקרו וכי מפני שאין קוראין בתורה
לאנדא ז"ל משב"ק הרה"ק מהר"א מבעלזא זי"ע (בקודש ואין רוצין להביט בתוכחה בטוחים הם שלא יחול עליהם
פנימה ח"ב) שלפני המלחמה נהגו ששכרו אחד לעלות התוכחה?! ואדרבה חס וחלילה ,ודומה זה הדבר לאחד שהתרו
לקריאת התוכחה ,ואחרי המלחמה לא מצאו אחד שיסכים בו מכיריו שלא ילך בדרך ההוא שהוא מלא בורות ופחתים,
לעלות ,והסכים המהר"א שיקראו מבלי להקריא אף אחד ומאז וענה להם אני אינני ירא מן הפחתים יש לי מכסה עבה ואכסנה
נהג כן שלא עלה אף אחד. על עיני שלא אראה אותם ,ואפילו כי אפול חלילה לא ילעיגו
ומצינו סימוכין למנהג מלשון קדשו של הבני יששכר זי"ע ממני מפני שהיו עיני מכוסים ולא ראיתי אותם ,האם יש
בספה"ק 'אגרא דפרקא' (אות רנט) שמרחיב בענין אמירת שטות גדול מזה?! אדרבה כל מה שמסגיר יותר עיניו היא
הקללות ,וכותב שם 'והתבונן בזה שמנהג ישראל תורה מה הסיבה הגורמת להזיק לנפשו ויהיה ללעג ולבזיון חס וחלילה
שמקפידין שלא לעלות לתורה בקריאת התוכחות כי הקורא לכל ,והנמשל מובן.
לנוכח ואני מקפיד בקריאתי התוכחות שלא יעמוד אדם נגדי ומסיים הביאור הלכה :ואני דן אותם לכף זכות מפני שיראים
או אצלי כיון שהוא דינא דגמרא' (-במסכת שבועות (לו ).שלא שלא יביאו לאינצויי חס וחלילה אצל ספר תורה שזה יאמר על
יאמר הקללות נוכח חבירו) זה שיעלה לתוכחה ,וזה על זה ,אבל הלא יש עצה גם לזה
שהשליח צבור הקורא בעצמו יעלה לתורה לפרשה זו ובזה אין
שום חשש כלל לכולי עלמא וכו' .עיי"ש.
א
* בענין "וידוי מעשר"
פעם הגיע הרה"ק מסטאמאר זי"ע (כשעדיין כיהן כאב"ד ָ
קראלי)
לשבות בגרויסווארדיין ,והגיע לבקר אצל הרה"ק ה"אהבת ואמרת לפני ה' אלקיך בערתי הקודש מן הבית
ישראל" זי"ע (שאחרי מלחמת העולם הראשונה עבר לגרוו"ד ,שם גר וגו' (כו ,יג)
עד להסתלקותו) .ובתוך דבריו אמר לו ה"אהבת ישראל" בשם
הנה מבואר בחז"ל וע"י מוני המצוות שיש חיוב להתוודות
הרה"ק מבארדיטשוב זי"ע שאומרים בתפילת זכרונות במוסף
בר"ה" ,כי זוכר כל הנשכחות אתה הוא מעולם" -והכוונה, לפני ה' אחרי שמוציאים את כל המעשרות וזה נקרא 'וידוי
שהעושה מצוה צריך לשכוח ממנה ,בכדי שלא יביאנו לידי מעשר' .ולכאו' אמירת וידוי הוא שהאדם מפרט החטאים
גיאות ,ורק מצוה כזו הנשכח מלב האדם זוכר השי"ת. שעשה ומתחרט עליהם ,ואיזה וידוי הוא כאן שאומר שעשה
נענה הסאטמאר רב :שבזה יש לומר שלכן נקרא "וידוי
הכל כפי רצון השי"ת.
מעשרות" ,שמתוודה ואומר :לא עברתי ממצותיך אבל 'ולא
שכחתי' -זהו החטא ,שלא שכח מהמצוות שעשה .ונהנה ב"ספורנו" (ד"ה בערתי) מבאר ,שבעצם היה לו לאדם ליתן
האהב"י זי"ע עד למאוד מדבריו ,ובהזדמנות כשחזר על תרומותיו לבנו הבכור שאותו קידש ה' לקבל כל המתנות ,רק
והקראל'ער רב
ָ מאמר זו מהרה"ק מבארדיטשוב הוסיף ואמר: בשביל שחטאו בעגל הוסרה העבודה מהבכורות ,ולכן עליו
מוסיף ע"ז וכו' ואמר אימרה זו על 'ולא שכחתי' בשמו.
להוציאו מביתו וליתנו לכהן וללוי ,וזהו ה'וידוי' שמתוודה על
חטא העגל ,שזה גרמה 'בערתי הקודש מן הבית' -שיוציא
במעלת מידת השמחה בעבודת השי"ת התרומות ומעשרות החוצה מן הבית וא"א לו ליתנו בביתו לבנו
תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב הבכורא.
לבב מרוב כל (כח ,מז) *
בדרך חסידות מביא הרה"ק רבי מאטל סלונימער זצ"ל
יסוד גדול בעבודת השי"ת הוא שיהיה האדם שמח
לספר ,שלפני הסתלקותו של הרה"ק רבי יחיאל מיכל
בעבודתו ,וכתב הרמב"ם בסוף הלכות לולב (פ"ח הט"ו) וז"ל:
מזלאטשוב זי"ע (יא"צ חל בשבוע הבעל"ט -כ"ה אלול) עמד שם
'השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת האל שצוה
הרה"ק רבי ארון לייב מפרעמישלאן זי"ע וראה שכבר עומד
בהן .עבודה גדולה היא ,וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי
קרוב ליציאת נשמה ,אמר לו כנפסק בשו"ע שצריכים לומר
להפרע ממנו שנאמר 'תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך "ווידוי" ,נענה הרבי ר' מיכל'ע ואמר :אף פעם לא עשיתי מה
בשמחה ובטוב לבב' שאסור ,לא דברתי מה שאסור ,ולא חשבתי מה שאסור! ובזה
השפת אמת (תרמ"ג) כתב לפרש על מה שאמר הכתוב שכל יצאה נשמתו.
התוכחה באה על שלא עבדו את ה' בשמחה' ,יש ללמוד מזה ותמה רבי ארון לייב :וכי זה נקרא ווידוי ,שרק אומר שלא
דמכל שכן במדה טובה כשבני ישראל עובדין להשם יתברך עשה שום חטא כל ימיו .אבל ביאר ,שכן מבואר גם בתורה,
בגלות בשמחה אף על פי שהם בחוסר כל מזה יבא הגאולה בפרשתנו בענין "וידוי מעשרות" -שאומר האדם 'לא עברתי
בעזרת השם יתברך ,ולכן נכתב סיבת הגלות לידע איך לתקן ממצותיך ולא שכחתי וגו' עשיתי ככל אשר צויתני' היינו ,שיש
זה על ידי ההיפוך להתחזק בשמחת עבודת השם יתברך גם גם ווידוי כזה ,שאומר שעשה את הכל כרצון ה' -וגם זה נקרא
מתוך היסורין'. ווידוי ,ע"כ.
ואי' בספה"ק 'אהבת שלום' (בפרשת וזאת הברכה) עה"כ
א .סיפר לי אחד מתושבי עירנו ,שאיקלע פעם לתפילת שחרית
שמח זבולון בצאתך דהנה אמרו חז"ל (אבות ד ,א) איזהו באחד מימי הקריאה בפרשת כי תבוא בביהכנ"ס הגדול כאן בבני
עשיר השמח בחלקו ,פירוש בחלק מצוות ומעש"ט שהוא ברק ,והמרא דאתרא הגה"צ רבי יעקב לנדא זצ"ל היה קורא בתורה,
מסוגל ,ואף דאמרו חז"ל (תנדבא"ר פכ"ה) כל אחד ואחד חייב וכשהגיע להכתובים של "וידוי מעשרות" ,לא עברתי מצותיך וגו'
התחיל לבכות בכי רב ,והוריד כנחל דמעה ,עד כדי שהניח הטלית
לומר מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי אברהם יצחק יעקב,
לפניו בכדי שלא יטפטף דמעותיו על הספר תורה ,וחשב אותו איש
אעפ"כ אסור להיות נעצב על זה ח"ו ,כי יצא שכרו בהפסידו, שמסתמא מקרה הוא.
רק אדרבה עליו לשמוח בחלקו ,היינו בחלק המצוות ומעש"ט בשנה שלאחריו הגיע במכוון להתפלל שם שחרית ולבדוק הדבר,
שיש לו ,ולומר ברוך אלקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן ומחזה זו חזר שוב על עצמו ,שבעת קוראו את הפסוקים של 'וידוי
מעשר' בכה בדמעות שליש - .אכן זהו הוידוי הראוי של ערליכע יוד
[שהוא היה הרב של העיר ונשא על כתיפו את אחריות העיר וכשרותה].
ב
ובחזרתו ,כשהבחין הצמח צדיק ביראתו הגדולה ,סיפר לו התועים ,כי זה רצון השי"ת יותר ,שלא להתעצב ע"ז ,רק
על הרה"ק רבי ברוך ממעזיבוז זי"ע שהיה דרכו לומר לשמוח בחלקו.
'ווערטליך' שהיה טמון בהם סודות עמוקים ,ופעם בעת נסע
והנה לפעמים מזדמן שאדם יוצא חוץ לשיטה בעבודתו
בעגלה ,דיבר להבעל עגלה בדרך בדיחותא ,והבעל עגלה
בדעתו השפילה אף השיב לו בדברי שחוק ,והחסידים שהיו ית"ש ח"ו ,והוא מתחרט מאוד על זה ,והנה גם חרטה זו
שם הזהירו אותו שלא ישיב ויפסיק מדבריו אבל הוא לא בעצמה צריכה להיות בשמחה ולא יוסיף עצב עמה ח"ו ,רק
שמע אליהם .כשהגיעו למחוז חפצם נענה רבי ר' ברוך זי"ע, ישמח בחלק מצות ומעש"ט הנשארים עמו וכו' עיי"ש.
'הבעל עגלה הזה הוא בוודאי מצד הקדושה כיון שהיה
והאהבת שלום כותב יסוד גדול בעבודה ,שיותר טוב להיות
בשמחה לאורך כל הדרך'.
זה הסיפור שסיפר הצמח צדיק לנכדו האהבת ישראל שמח במה שיש לו ממצוות ומעש"ט ,מלהיות שואף לגדלות
לרמזו שאין להתנהג במידת יראה יתירה בלי שמחה. ולהיות בעצבות ,ואכן זהו המציאות אשר מי ששמח בעבודת
ה' יביא לו שיוסיף עוד ועוד משא"כ מי ששאיפותיו מביאות
ביאור בדברי הבת קול שיביא לשנה הבא, אותו לידי עצבות לא יתעלה בעבודתוב.
א"כ יחיה האדם לעולם *
הרה"ק האהבת ישראל זי"ע מויזניץ היה חתן הרה"ק האמרי
היום הזה ה' אלקיך מצוך לעשות את החוקים האלה נועם זי"ע מדזיקוב וגר אצלו למשך תקופה (מחתונתו בשנת
וגו' ושמרת ועשית אותם (כו ,טז) .רש"י" :ושמרת ועשית תרל"ה עד הסתלקות האמ"נ ח' תמוז תרל"ז) והנה דרך
אותם" -בת קול מברכתו ,הבאת ביכורים היום תשנה לשנה הבאה. העבודה בויזניץ היה יותר ביראה עילאה וכן היה אצל זקינו
והוא תימה ,שמדבריו נמצא שאדם המביא ביכורים אינו מת הצמח צדיק זי"ע לעומת זה בבית דזיקוב היה ההנהגה כפי
לעולם ,כי הבת קול שהוא כרוז מהשי"ת מברכתו שיביא גם לשנה הדרך לבית ראפשיץ שאמרו מילתא דבדיחותא וכו' ,ולכן בעת
חזר האהב"י לוויזניצא לשהות בצל זקינו הצמח צדיק חשש
הבא ,א"כ גם יביא לשנה הבא ,וגם אז יזכה להבת קל ,וכן הלאה
מאוד שלא יתנהג שם בדרך שלמד בדזיקוב שלא היה
שנה אחרי שנה.
העבודה כמו בויזניץ ,ולכן למד ב'מסכת גיהנום' בראשית
ובספרים מובאים כמה ביאורים לזה ,בספה"ק שפת אמת - חכמה וזה הביאו לידי יראה יתירהג.
ליקוטים (בד"ה במדרש תנחומא) מבאר ,דיתכן לומר ,כי הבת קול היה
רק 'אחרי הקריאה' ,היינו כשהאדם הביא וגם קורא ,שעשה המצוה
בשלימות ,זוכה לברכתו של ה'בת קול' ,וכשמגיע שנת פטירתו, ב .הגה"צ רבי שמעון מזעליחוב זי"ע משגיח ישיבת חכמי לובלין הלך פעם
לבקר אצל אדם גדול שהיה מסגף עצמו וכו' ,ובצאתו עבר כנגדו איש חסיד
מזמין לו השי"ת איזה סיבה שמחמתו יהיה 'מביא ואינו קורא' (כגון מלא בשמחה עם קונו ,נענה רבי שימעלע למלווהו עליו :ער געפעלט מיר
המביא בין סוכות לחנוכה וכדו') ,ודברי הבת קול משנה שעברה נתקיימו, בעסער (-האברך הזה מוצא יותר חן בעיני)
ג .הרה"ג רבי אהרן כהן זצ"ל חתן החפץ חיים זצ"ל כותב בספרו 'חסד
שהביא ביכורים בשנה זו ,אבל אינו זוכה ל'בת קול' חדש ,כיון שלא
לאברהם' (מאמר צרי היגון ,בענין מעלת היסורין) מה ששמע בשם אחד
קרא .וזהו חידוש מדברי השפ"א שאין בת קול בלי קריאה. ממקורבי הגר"א מווילנא זצ"ל ,שדרכו של הגר"א היה לדבר בשיחות מוסר
בין מנחה למעריב עם המקורבים ,ופעם אמר שכל הנכתב ב'מסכת גיהנום'
*
ובספה"ק "חתם סופר" (בד"ה היום הזה הב' (שנת תקב"ץ)) ג"כ מקשה בראשית חכמה הם דברים אמיתיים כהוויתן ואינם דרך גוזמא ,ואחד
המקורבים ששמע הדיבורים לקחם לליבו והדבר השפיע על בריאותו עד
קושיא זו באמרו וכי יחיה האדם לעולם ,ומבאר בהקדם הכתובים שנפל למשכב ,אח"כ כשהתחזק בכוחותיו אמר להגר"א שכמעט ונפטר מן
בסוף וידוי מעשר "השקיפה ממעון קדשך" ,ומפרש רש"י 'עשינו העולם וזה היה הכל מחמת דבריו אז ,נענה הגר"א :דבר אחד שכחתי לך
לאמר שהוא להאדם באמת למשיב נפש ,כי תדע כי באמת הכל ככתוב
מה שגזרת עלינו עשה אתה מה שעליך' ,ולכאו' וכי מותר לומר כך,
(קהלת יב ,יב) 'כי את כל מעשה יביא האלקים במשפט על כל נעלם' וכו'
והלא נחמי' נענש על שאמר 'זכרה לי אלקי לטובה' (סנהדרין צג ,):א"כ והדין של מעלה הוא חמור מאוד והארם מתמרמר מאוד ויצא חייב ,ואח"כ
איך יאמר האדם עשיתי מה שעלי ועשה מה שעליך. מביאין פנקם וחשבונות שסבל האדם יסורין בעולמו בעוה"ז ומתחילין
לנכות את כל חטא וחטא כנגד היסורין שסבל האדם ,ורואה הארם שכל
גם קשה על המקרא של 'ושמרת ועשית' שמרמז על הבת קול, חשבונות החטאים מתמעטין ופוחתין אחת אחת עד שיתחיל כף הזכיות
שנכתב בתורה רק אחרי פסוקי 'וידוי מעשר' ,ולא תיכף אחרי להכריע ,ונוחם הארם ושמח על כל היסורין כעל כל הון ,וסיים הגר"א ז"ל:
פרשת ביכורים .ומבאר כל הענין בדרך נפלא ,דמצות מעשר שונה אלמלא היסורין לא מצינו ידינו ורגלינו ליום הדין .עכ"ד.
ויעזור השי"ת שלא נצטרך להגיע לזה ,ויוכלו לצאת ביסורין המובא בגמרא
הוא מכל המצוות ,שהתורה ברכתו לאדם 'עשר תעשר' -עשר (ערכין טז' ):אפילו הושיט ידו לכיס ליטול שלש ועלו בידו שתים' שהכניס
בשביל שתתעשר ,וע"ז כתוב "ובחנוני נא בזאת" ,שמותר לנסות ידו לכיסו להוציא שלש מטבעות והוציא רק שתים הרי זה נקרא יסורים,
את הקב"ה .ומ"מ אומר האדם להשי"ת ,שהוא לא הפריש מעשרות ואמרו ע"ז בצחות שקל וחומר מי שמכניס ידו לכיסו וכלל אינו מוצא שום
מטבע שבוודאי הוה יסורין ...ועי"ז מתכפרים הרבה דברים .ויה"ר שיזכה
ע"מ כן ,אלא 'עשיתי ככל אשר צויתני' -לעשות רצונך אלקי כל אחד לשפע טוב ברוחניות וגשמיות ולשנה טובה ומתוקה.
ג
ובמצוותיו ,אבל עיקר הכל היה למען 'תלמד' ,להגות בתורה חפצתי ,אבל הנני יודע שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה ,ואותו
הקדושה כיסוד כל המצוות כולם ,כדי שיהיו נשמרים מעבירות השכר שברצון השי"ת ליתן לי ,אני מוותרו לכלל ישראל ,שאיני
ויתקיימו המצוות בידם. צריך את השכר לעצמי רק שיתברכו על ידם בני ישראלד .וזהו מה
והנה הפרשה מסיים בדברי הכתוב (כט ,ח) "ושמרתם את דברי שאומר" :השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את
הברית הזאת ועשיתם אותם למען תשכילו את כל אשר תעשון", ישראל ואת האדמה" [שלהיפך ,שאינו מבקש שכר מה' על מעשיו לעצמו,
והיינו גם בבחינה הזאת שאמרנו ,ע"ד 'ושמרתם זו משנה' ,ר"ל אלא לטובת ישראל] .וממשיך הכתוב 'ושמרת ועשית אותם' -שזוכה
תתחזקו במשנת התורה ובלימודה' ,ועשיתם אותם זה קיום לבת קול מן השמים ' -תשנה לשנה הבאה' ,והכוונה בדברי הבת
המצוות' -שגם הם יבואו מתוך עסק התורה ומכוחה ,אז למען קול הוא שבקשתו נתקבלה ,והשי"ת יברך את ישראל בגללו,
תשכילו את "כל" אשר תעשון ,תצליחו גם בעשיית המצוות וישפיע את שדות כל בית ישראל בפירות הרבה.
וישארו כולם בידכם ,ולא יכבו ח"ו מחמת דבר עבירה. נמצא לפי זה ,שהביכורים שיביאו כל בני ישראל מכאן ואילך ,באו
וזה אפשר ג"כ הכוונה בברכת ה"בת קול" שהביא רש"י ,שקאי מפירותיו ומברכותיו של אותו אדם .היינו שיושב לו איש בקצה
על דברי הכתוב 'ושמרת ועשית אותם' ,דבעצם יכול אדם להביא הארץ וזוכה לברכה בפירותיו הודות לדברי האיש ההוא שביקש
ביכורים ובשנה שלאחריו יהיה נקרא כאילו הביא בפעם הראשונה, מהשי"ת שישלם לו שכרו בזה שיברך את ישראל.
כי ע"י חטאיו נכבו מצוותיו ח"ו ,אבל אם האדם מקיים מצוות וזה מה שמכריז הבת קול' :תשנה לשנה הבא' -היינו שבקשתו
ביכורים ע"י 'ושמרת ועשית אותם' -היינו כנ"ל 'ושמרת זו משנה' נתקבלה ועל ידו יכנס ברכה בפירותיהם של ישראל ,ולו יש חלק
' -ועשית זו מעשה' ,שעושה מצוה זו (ועשית) בשילוב לימוד התורה בכל פירותיהם ,ולפיכך מצוות אנשים ההם המביאים ביכורים
(ושמרת) אז לא יכבו חטאיו את המצוה ,כי כח התורה שבו מגינא, מפירותיהם לשנה הבא ,נזקפים לזכותו ונקראת על שמו ,והוה
ואז יזכה ובת קול מברכתו :הבאת בכורים היום " -תשנה" לשנה כאילו הוא בעצמו הביאם אף לשנה הבא -אף ביושבו כבר בעולם
הבא ,כלומר ,בשנה הבאה יהיה נקרא הבאת ביכורים בלשון העליון [ומדוייק שהבת קול שייך לאחרי וידוי מעשר ,אחר שביקש ששכר
'תשנה' ,היינו שכבר הבאת פעם וכעת הנך מביא שנית ,שעדיין מעשרותיו יושפעו על ישראל ,ועי"ז שיתברכו פירותיהם על ידם -יזכה להביא
קיים בך המצוה הראשונה של הבאת ביכורים של אשתקד ,ולא בכל שנה ביכורים].
נכבית ח"ו באיזו עבירה במשך השנה ,אלא עומדת לזכותך לעולם, *
בספר "תורת מהרי"ץ" (להמהרי"ץ דושינסקיא זצ"ל גאב"ד ירושלים),
כי עשית המצוות יחד בלימוד תורתו שאינה נכבית ,עכ"ד.
מביא ג"כ את הקושיא הנ"ל בשם החת"ס ,וכי לעולם יחיה האדם,
• ומבאר הענין באופן מחודש ע"פ מה שאמרו חז"ל (סוטה כא' ).עבירה
ומה נאים דבריו כעת בחודש אלול ,בבחי' דבר בעיתו מה טוב,
שכידוע מספה"ק שכל מצוה ומצוה צריך הכנה לקראתה ,ולקראת מכבה מצוה ואין עבירה מכבה תורה' -נמצא ,דאפילו כשאדם
חודש תשרי שהוא תקיף במצות (ר"ה) ,צריכים חודש שלם -אלול, מתאמץ ועושה מצוה כמצות ביכורים או שאר מצוות ,מ"מ הרי
להתכונן .ואחד מעיקרי ההכנות למצוה ,הוא נקודה זו -ללמוד חלק אנוש אנוש הוא ועלול לחטאים ,כי אדם אין צדיק בארץ אשר
התורה של המצוות ,וכמובא בשם הבעש"ט זי"ע שלפני קיום מצוה יעשה טוב ולא יחטא ,נמצא שהמצוה אשר עשה תאבד ממנו ח"ו.
ילמד את חלק התורה שבו ,וכך אפשר לגשת לקראת המועדים ומהו העצה שלא יפסיד מצוותיו -יקדיש עצמו ללימוד התורה
והמצוות התלויים בהם ,כי נר מצוה ותורה אור. וילמד איך לקיים כל מצוה ומצוה בשלימות כרצון התורה ,וכך
ובדברי המהרי"ץ נתחדש עוד ענין נשגב ,שלימוד התורה של יקשר כל המצוות עם התורה ,ואז התורה תגין עליו שלא יכשל
המצוה הוא גם שמירה על המצוות שלא יוכלו ח"ו חטאיו לכבותם. בעבירה ,ואף אם יימצא פעם שנכשל ,לא תוכל העבירה לכבות את
וכל אחד יודע את נגעי נפשו ,וע"י לימוד התורה יזכה שגם מצוותיו כח התורה אשר בו -והיא תשמור גם על המצוות אשר עשה כי
יתקיימו בו ,והדברים נאמרו ע"י מרא דארעא דישראל ובוודאי כולם מכח התורה יבואו שאין עבירה מכבה אותה.
פסקינן כוותיה בשמים.
והנה בעלייתם של בני ישראל לביהמ"ק לראות וליראות את פני
ואכן יעזרנו ה' שנוכל לנצל את החודש כראוי ,ונזכה לכתיבה
ה' ולהביא את מתנות הכהונה אשר בידם ,תכלית עליה זו היתה
וחתימה טובה ,שנה טובה ומתוקה ,ויקויים בנו דברי ההפטרה :אני
כדבר שנאמר "למען תלמד ליראה את ה'" ,היינו בוודאי היתה
ה' בעתה אחישנה ,בב"א.
עלייתם לשאוב רוח הקודש והתעוררות בעבודת השי"ת
לע"נ הרה"ח ר' משה יוסף ב"ר נפתלי ז"ל
געלדציילער
נלב"ע כ' אלול תשנ"ג ד .הנה באמת זה מדריגה גדולה ולאו כל אדם זוכה לזה ,אכן רבינו החתם
ת.נ.צ.ב.ה. סופר זי"ע ברוב קדושתו היה שייך להאי דרגא עילאה להפקיר את עצמו
לטובת ישראל.
לקבל הגליון או ליטול חלק בההוצאות לזכות את הרבים ניתן לפנותbhagan111@gmail.com :
ד
להארות והערות ניתן לפנות 0548449360 :או לפקס074.701.2640 :
בעזהשי"ת
שיחות מלוה מלכה
מוצאי שבת קודש
פרשת כי תצא
אור לט' אלול תשפ"ו
בבית המדרש 'רבינו חנה' קאלאשיץ
בני ברק תובב"א
ישמח לב מבקשי השם
בס"ד מגישים אנו בזה לראשונה את
שיחות מלוה מלכה
ערוך ומסודר לטובת דורשי ומבקשי תורה וחסידות
תקוותינו איתנה להתחיל בהו"ל כראוי
משבת בראשית תשפ"ז הבעל"ט
ופונים אנו בזה בקריאה של חיבה
לאלפי 'משתתפי' המלוה מלכה בכל רחבי תבל
להיות שותפים לזכות את ישראל
וזכות התורה וזכות הצדיקים יגן בעדכם באלף המגן
החפצים לקחת חלק בזיכוי הרבים להעמיד בסיס איתן
אפשר לפנות להמייל של המערכת Bhagan111@gmail.com
או בטלפון של השיעורים
ארץ ישראל | 073-888-1889 :ארה"ב | 1-518-613-0137 :אנגלי'020-8147-7102 :
ולהשאיר הודעה ברורה בשלוחה 6-1
כמו"כ אפשר לפנות
בארה"ק050-410-7962 :
בחו"ל00447432097989 :
יו"ל
ע"י מערכת "באר הגן"
כל הזכויות שמורות
מאמר פתיחה
חודש אלול
-קידוש לבנה -
זכינו היום לקדש הלבנה .והנה כתב המטה אפרים בהנהגות חודש אלול (סי׳ תקפ״א סעיף י׳):
"ויהיה זריז ביותר בחודש הזה בקידוש הלבנה ,שהיא מצוה עוברת" ,ומוסיף שראוי להיות זריז
לקדשה בזמנה ולא להחמיץ את המצוה .ואי' במקובלים שחודש שמחדשים הלבנה מובטח
לדברים טובים.
ויהי רצון שבזכות מצוה זו נזכה לכל ההשפעות הטובות הנשפעות בחודש הרחמים והרצון,
ונזכה להתחדש בהתחדשות טובה ,בתשובה ובמעשים טובים ,ולשנה טובה ומתוקה ,בבני חיי
ומזוני רויחי ובכל מילי דמיטב.
-דרך תשובה הורית -
יש מאמר נפלא המובא משני צדיקים בדרך קרובה זה לזה.
הרה״ק בעל מעגלי צדק מדעעש זי״ע בשם רבו מרן החתם סופר זי״עא ,וכעין אותו רעיון
״כ ְרח ֹק מִּ ז ְָרח
מובא גם בספה״ק עירין קדישין מהרה״ק מרוזין זי״ע ,על הפסוק (תהלים קג ,יב) ִּ
שעֵ ינו״.
מִּ ַּמע ֲָרב הִּ ְרחִּ יק מִּ ֶּמנו אֶּ ת ְפ ָ
ולכאורה ,הרי מזרח ומערב הם שני קצוות העולם ,ומרחק גדול עד מאוד יש ביניהם ,ומהו
הרמז בזה לענין התרחקות האדם מעוונותיו? אלא הכוונה היא ,שאדם העומד ופניו לצד מזרח
אינו צריך ללכת מרחק רב כדי לעמוד כשפניו למערב; מספיק בסיבוב אחד שמסתובב עצמו,
וברגע אחד הרי הוא עומד ופניו למערב.
״כ ְרח ֹק מִּ ז ְָרח מִּ ַּמע ֲָרב״ — כשם שממזרח למערב אפשר להתהפך ברגע אחד ,כך "הִּ ְרחִּ יק
וזהו ִּ
שעֵ ינו" -יכול יהודי בהרהור תשובה אחד להתהפך מן הקצה אל הקצה ,וכלשונו של
מִּ ֶּמנו אֶּ ת ְפ ָ
א .המעגלי צדק זי"ע למד אצל החת"ס זי"ע משך כמה שנים ,והחתם סופר היה מקרבו ביותר ,ומסופר שבערבי שבתות
ממש סמוך לכניסת השבת ,היה יוצא עמו לטייל במשך כעשר דקות ,ובאותן דקות היה מדבר עמו דברים גבוהים ורמים.
ואמר אחר כך המעגלי צדק זי"ע ,שמה שקיבל באותן דקות לא קיבלו אחרים במשך שנים.
א
הרה"ק מרוזין זי"ע 'מיט איין גוטן קרעכטץ' ,באנחה אחת אמיתית מעומק הלב — כבר יכול
לפנות אל הקב״ה ,ובזה ״הרחיק ממנו את פשעינו״.
*
ועל דרך זה מובא בספר 'דרכי הישר והטוב' על הרה״ק רבי צבי הירש מליסקא זי״עב ,שפעם
אחת היה בראש השנה אצל הרה״ק רבי ר' הערש מרימנוב זי״ע ,וסיפר שקודם קידוש ,אמר
דברים נוקבים בענין התשובה:
העולם חושבים שתשובה 'איז ווער ווייסט וואס' ; אבל באמת תשובה פירושה לקבל על עצמו
שמכאן ולהבא לא ימשיך לעשות מה שעשה עד עכשיו.
ואמר רבי הערשעלע ליסקער ,שכל הנוכחים קיבלו חיזוק עצום מאותן מילים פשוטות ,והוא
עצמו הרגיש כאילו ״ס׳איז מיר אראפ א בארג פון קאפ״ — כאילו ירד הר שלם מעל ראשו.
כי לפעמים נדמה לאדם שעבודת התשובה היא דבר גדול וכבד עד מאוד ,וממילא הוא מתייאש
עוד קודם שהתחיל .אבל כאשר יודע שעיקר התשובה הוא לקבל על עצמו לפנות לדרך חדשה,
שלא להמשיך מכאן ולהבא כפי שנהג עד עתה ,מיד נעשית דרך התשובה קרובה ושייכת לכל
אחד ,בבחי' כרחוק מזרח ממערב הרחיק ממנו את פשעינו.
הנהגת הצדיקים שנלמדו מפרשת השבוע
בענין מצות פריקה וטעינה
בפרשתנו מצינו מצות פריקה וטעינה ,ובספר ישא ברכה להרה״ק רבי שאול ידידי' ממאדזיץ
זי״ע מביא מזקינו הרה״ק רבי יחזקאל מקוזמיר זי״ע דבר נפלא בזה ,שהמצוה של פריקה
וטעינה שייך בכל דבר שקשה על חבירו וצריך לסייעו .אפילו כאשר נפש האדם נושא איזה
'פעקל' ,איזה עול ומשא המכביד עליו ,וחבירו מסייע לו להוריד מעט מן המשא — הרי יש בזה
בחינה של פריקה .ולפעמים אפילו עצם הדבר שיושב ומאזין לשני ונותנים לו לפרוק את אשר
על לבו ,כבר מקילים מעליו את המשא.
ב .יש ענין להזכירו בימי הרחמים והסליחות ,כי כידוע היה הרה"ק מסאטמאר זי"ע דרכו להזכיר את הרה"ק מליסקא
זי"ע לפני תקיעת שופר.
ב
והוסיף רבי יחזקאל זי"ע שזה שייך גם בענין נגינה .לפעמים אחד מתחיל לשיר ניגון ,ובאמצע
הוא נחלש ונשאר לבדו ,והקהל אינם מסייעים לו אלא משוחחים ביניהם ,ולכן כאשר מצטרפים
אליו ומסייעים לו בשירה ,מקיימים בזה בחינה של מצות פריקה ,שפורקים מעליו את המשא.
ולפעמים המנגן שוכח באמצע את המשך הניגון ואינו זוכר כיצד להמשיך ,ואז ,כשאחד מן
המסובים יודע את הניגון ומסייע לו להיזכר ולהמשיך ,הרי זו בחינה של מצות טעינה — שהוא
טוען אותו מחדש שיוכל להמשיך ולזמר.
ומסיים רבי יחזקאל בלשונו :״ולכן מי שיודע לנגן צריך ליזהר בזה״ .עכל״ק.
-
מענין לענין ,נביא עוד מה שמביא בספר ישא ברכה בפרשתנו (בענין מצות השבת אבידה),
שהרה״ק בעל חידושי הרי״ם זי״ע ,קודם שנתיישב בגור ,היה דר בווארשא .פעם אחת חלה
ל״ע אחד מצאצאיו ,ומצבו הלך והחמיר עד שהרופאים כבר נתייאשו ממנו.
באותה עיר התגורר הגאון רבי נתן (המכונה ר׳ נתן'קע) ,בעל שו״ת מאורות נתן .פעם נכנס אל
החידושי הרי״ם לבקר את הילד החולה ,והחידושי הרי״ם הבחין שהוא ממהר מאוד ,ושאל אותו:
מפני מה ממהר מר כל כך? השיב ר׳ נת'קע שרבו מגיע היום אחה"צ לעיר ,והחסידים יוצאים
מחוץ לעיר לקבל את פניו .שאלו החידושי הרי״ם :ומיהו רבכם? השיבו ,הרה״ק רבי יחזקאל
מקוזמיר זי״ע.
כששמע זאת החידושי הרי״ם אמר ,אם כן ,גם אנכי אצא עמכם לקבל את פניו.
יצאו יחדיו לקראת הרה״ק מקוזמיר ,וכאשר הגיע וראה לפניו את שני הגדולים ,החידושי
הרי״ם ובעל מאורות נתן ,הורה להם לעלות עמו על המרכבה .בהיותם על המרכבה הזכיר
החידושי הרי״ם לפני רבי יחזקאל את בנו השוכב על ערש דוי ,שמחלתו כבדה עליו מאוד
והרופאים כבר מייאשים אותו.
פתח רבי יחזקאל מקוזמיר ואמר להחידושי הרי״ם:
הלא כבודו גדול בתורה ,ועליכם לדעת כי ״אין יאוש אלא בבעלים״ ,כלום הרופאים הם
הבעלים של נשמת ישראל? הלא אינם בעלים! ואם כן אין לייאוש שלהם כל ממש.
וסיים בברכה ,שהוא מאחל לו רפואה שלימה.
החידושי הרי״ם הסתכל אז במורה השעות ,כדי לדעת בדיוק באיזו שעה נאמרה הברכה.
כאשר שב לביתו רצו לקראתו ו בישרו לו ,שבאותה שעה ממש החל הילד להזיע ,ומאז הוטב
מצבו והלך והחלים .וכשבירר את השעה ,נודע לו שהיה זה ממש באותו רגע -שבו אמר רבי
יחזקאל מקוזמיר את דבריו ובירכו ברפואה שלימה.
ג
הנהגת הצדיקים שנלמדו מפרשת השבוע
הנהגה במצות הכנסת אורחים
הגאון החפץ חיים זי״ע נהג שאם היה לו אורחים עניים בליל שב"ק היה תיכף מקדש ונוטל
״כי ִּתד ֹר נֶּדֶּ ר לַּה׳ ֱאל ֹקֶּ ָ
יך ל ֹא ידיו ואח"כ זימר זמירות .ומקורו היה ,הכתוב בפרשתנו שנאמרִּ :
ְתאַּ חֵ ר לְ ַּש ְלמוֹ״ (דברים כג ,כב) ,ולהלן נאמר :״מ ֹוצָא ְשפָתֶּ ָ
יך ִּת ְשמ ֹר וְ עָ ִּשיתָ ״ .ובגמרא ראש השנה
(ו ).מבואר שבצדקה אין צריכים להמתין שיעברו שלשה רגלים ,אלא ״וצדקה מיחייב עלה
לאלתר ,מאי טעמא? דהא קיימי עניים״ .כלומר ,במקום שהעני נמצא לפניו ,חיוב הצדקה
מוטל עליו מיד.
ובשו״ת דבר אברהם להגאון מקאוונא זצ״ל מביא בהגה בספרו (ח"ב סימן ב) הנהגה זו של
החפץ חיים .ויש לציין שהשו"ת 'דבר אברהם' נדפס עוד בחיי החפץ חיים ,ועל כן הוא מזכירו
בלשון :״הרהגה״צ מוהר״ר ישראל מאיר מראדין שליט״א״ .וזה לשונו המובא שם :״והנני
להזכיר בזה מה ששמעתי הערה נפלאה בשם הרהגה״צ מוהר״ר ישראל מאיר מראדין
שליט״א ,דהמארח עני לסעודת שבת מיד בבואו מביהכנ״ס צריך למהר לסעוד ,דהא קיימי
עניים ולאלתר עבר בבל תאחר״.
והיינו ,שכאשר אדם הזמין עני לסעודת שבת ,והעני כבר נמצא בביתו וממתין לסעודה ,הרי
הסעודה שנותן לו היא בכלל צדקה; ואם כן ,כשם שבצדקה אמרו חז״ל שכאשר ״קיימי עניים״
חייב ליתנה לאלתר ,כך אין ראוי להשהות את העני הרעב בשביל אמירת שלום עליכם וזמירות.
-
ולא רק בתורת הנהגה מצינו כן ,אלא החפץ חיים זצ״ל בעצמו הביא יסוד זה להלכה .במשנה
ברורה הלכות קידוש (סי׳ רע״א סק״א) ,על דברי השולחן ערוך ״כשיבא לביתו ימהר לאכול מיד״,
כתב שאף אם בעל הבית עצמו אינו תאב לאכול ורוצה להמתין כדי לאכול לתיאבון ,מכל מקום
כשיש אורחים ,ובפרט אורח עני ,אין לו לאחר ,כיון שהם מוטלים עליו להאכילם ואין לו
לעכבם בשביל רצונו לקיים מצוה מן המובחר .ויותר מפורש כתב בשער הציון בהלכות סוכה
(סי׳ תרל״ט ס״ק ס״ז) .שם דן בענין ליל ראשון של סוכות כשיורדים גשמים ,שיש שכתבו להמתין
שמא יפסקו הגשמים ,ועל זה כתב שאם יש אצלו אורחים עניים ,שמסתמא לא אכלו כל היום
ד
והם תאבים לאכול ,אין להשהותם .ומוסיף :״ואפשר עוד דלענין עניים דקיימי ,אם יעכבם
מלאכול איסורא נמי איכא ...ואיכא חשש דבל תאחר״ ,ומציין לסוגיא דראש השנהג.
*
~ יישוב למנהג העולם ~
אמנם למעשה לא נהגו העולם לשנות משום אורחים את כל סדר ליל שבת ,אלא אומרים
שלום עליכם ושאר הזמירות כנהוג ורק אחר כך מקדשים .ובעל דבר אברהם עצמו עומד על
כך בהמשך הדברים שם ומלמד זכות על מנהג העולם.
וביאר ,שכאשר אדם מזמין עני לסעודת ליל שבת ,הרי מתחילה דעתו היא שהאורח יאכל עמו
בשעה שהוא עצמו אוכל .והאורח אף הוא מגיע על דעת סדר הסעודה המקובל בבית :חוזרים
מבית הכנסת ,אומרים שלום עליכם ושאר הזמירות כנהוג ,ואחר כך מקדשים ואוכלים .נמצא
כאילו קבע בעל הבית מתחילה זמן לנתינת הצדקה לשעה שבה תתחיל הסעודה; וכל זמן שלא
הגיע אותו הזמן ,עדיין אינו עובר משום בל תאחר ,עיי"ש.
-
ונראה לומר שיש בזה גם טעם נאה מצד הרגשתו של האורח .שאם בעל הבית רגיל בכל
שבת לומר שלום עליכם וזמירות לפני הקידוש ,ודווקא בשבת שבא אורח ישנה את מנהגו ויקדש
תיכף ,יכול האורח לשאול מדוע שינה מסדר הרגיל בכל בתי ישראל .ואם יאמר לו בעל הבית:
מפני שאתה כאן ואני חושש שמא אתה רעב — הרי עלול האורח להצטער ולהרגיש שבגללו
הוצרכו כל בני הבית לשנות ממנהגם ...לכן ,כשהאורח בא מתחילה על דעת הסדר הרגיל ,יש
מקום למנהג העולם שאין משנים את סדר הסעודה.
ומכל מקום ,כל זה כאשר מדובר בסדר הרגיל והידוע של הבית; אבל בוודאי שאין ראוי
להוסיף עיכובים שאינם מסדר הסעודה ,ובפרט כאשר ניכר שהאורח רעב.
ג .והנה כזאת שמעתי על אבי-זקינתי ז"ל ,שהיה נוהג שכאשר היו לו אורחים בליל שבת ,היה מזדרז מאוד לעשות קידוש
מיד בבואו מבית הכנסת ,ולא היה משהה אותם באמירת זמירות וכיוצא בזה קודם הקידוש.
וטעם הנהגתו היה מחמת מעשה שאירע עמו בימי בחרותו .בהיותו בחור ישיבה היה אוכל בשבתות אצל בעלי בתים,
ופעם אחת נתארח בליל שבת אצל בעל הבית שהתמהמה זמן רב קודם הקידוש ,באמירת זמירות ולימודים שונים.
הבחו ר ,שהיה רעב וחלוש ,המתין והמתין ,עד שלבסוף התעלף מרוב חולשה .ומאז קיבל על עצמו ,שכאשר יזכה הוא
להכניס אורחים לביתו ,לא ישהה אותם כשהם רעבים ,אלא ימהר לקדש ולהגיש לפניהם לאכול.
ה
הגאון רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק זצ״ל
בעל אור שמח ומשך חכמה
מאה שנה להסתלקותו -ו׳ אלול תרפ״ו
ספרו "משך חכמה" על התורה
רבינו רבי מאיר שמחה זצ״ל נתפרסם בעולם התורה בעיקר על ידי ספרו הגדול אור שמח על
הרמב״ם ,חיבור שהעמידו בשורה הראשונה של גדולי התורה והעמקנים שבדורו .אולם מסופר שרבי
מאיר שמחה עצמו התבטא פעם :לא באתי לעולם בשביל ה״אור שמח״; באתי לעולם בשביל ה״משך
חכמה״.
-
את חידושיו על התורה ,שנדפסו לאחר פטירתו בשם משך חכמה ,החל לחבר עוד בצעירותו בהיותו
כבן י״ז שנה ואז כבר ביקש להוציאם לאור .אלא שזקינו ,הגאון רבי חנניה כהן זצ״ל( ,אשר בספריו מביא
רבי מאיר שמחה חידושי תורה בשמו של זקינו) ,לא הניחו להדפיסם.
והסביר לו טעמו :אם תדפיס תחילה חיבור של חידושים על התורה ,יצא שמך בעולם כדרשן וכמגיד
נפלא ,וכאשר לאחר מכן תדפיס ספר עמוק על הרמב״ם ,יאמרו :אותו דרשן יודע גם ללמוד קצת...
מוטב שתוציא תחילה את חיבורך על הרמב״ם ,וכאשר כבר יתפרסם בעולם שאתה גאון ועמקן ,אז
כשתוציא את החיבור על התורה יאמרו :בעל ה״אור שמח״ אומר גם חידושים על התורה...
רבי מאיר שמחה קיבל את דברי זקינו ולא הדפיס אז את החיבור .ולמעשה נדחתה הדפסתו במשך
השנים ,ורבי מאיר שמחה לא זכה לראות את ה״משך חכמה״ יוצא לאור בחייו.
רבי מאיר שמחה לא הניח אחריו זרע של קיימא ,ובסוף ימיו דאג בעצמו לגורל כתביו ,ומסר את
כתבי החיבור יחד עם ממון לצורך ההדפסה להגאון רבי מענדל ז'אק זצ״ל ,אב״ד ריגא ,כדי שיוציאם
לאור .ואכן לאחר הסתלקותו יצא לאור ספר משך חכמה על חמשה חומשי תורה.
בקשר עם הרה"ק בית ישראל מגור זצ"ל
בשער הספר נכתב נוסח מיוחד ״משך חכמה על חמשה חומשי תורה ,חובר ברצון אבינו שבשמים״.
ומסופר על הרה״ק הבית ישראל מגור זי״ע ,שהיה לומד הרבה בספר משך חכמה ומחשיב מאוד את
דבריו ,שפעם התבטא בהתפעלות על נוסח השער :״וכי ראיתם פעם דף שער כזה?!״ — שכתוב על
חיבור שהוא ״חובר ברצון אבינו שבשמים״.
ו
-
ושמעתי משכני הרה״ח רבי אברהם ברוך וורדיגר שליט״א (כיום בבית שמש) ,בענין קשרו של הבית
ישראל זצ״ל עם רבי מאיר שמחה זצ"ל .אשר פעם נפגשו במקום מרפא .הבית ישראל היה אז אברך
צעיר ,והיתה סביבו חבורה של אברכים .כידוע היה הבית ישראל חריף מאוד בהנהגתו ,ובפרט בשנים
שלפני המלחמה היתה דרכו בתקיפות ובחריפות ,בנוסח קאצק.
באותו מקום היתה חבורה של אברכים סביב הבית ישראל .והיה זה בתוך תשעת הימים ,והחבורה
ערכה סיום על מסכת בכורות ואכלו בשר ,ונעשתה שם מסיבת מרעים בשמחה.
רבי מאיר שמחה זצ״ל טייל באותה שעה בחוץ ,ושמע קול שמחה בתוך תשעת הימים .שלח את
משמשו לברר מה מתרחש שם .כשנודע לו שהבית ישראל וחבורתו יושבים שם ,מסר שהרב מדווינסק
שואל לפשר השמחה.
כששמע זאת הבית ישראל ,יצא בעצמו אל רבי מאיר שמחה .שאלו רבי מאיר שמחה :מה נעשה
אצלכם? השיב הבית ישראל :עשינו סיום ,ולכן אוכלים בשר .שאלו רבי מאיר שמחה :איזה סיום?
השיב הבית ישראל ,בנוסח קאצק :סיימנו ספר תהלים( ...ולכאורה אכן גם סיים אז ספר תהלים) נענה רבי
מאיר שמחה ואמר לו בחריפות :״אויף אייערע סיומים טאר מען אפילו מילכיגס אויך נישט עסן...״
והבית ישראל היה מספר מעשה זה ,שקיבל את דברי התוכחה ולא השיב.
-
והיה אומר שסמך אז על הנהגת זקינו ,הרה״ק השפת אמת זי״ע .פעם למד השפת אמת עד שעה
מאוחרת בלילה ,ומחמת כן קם בבוקר מאוחר מן הרגיל .זקינו ,החידושי הרי״ם זי״ע ,הוכיחו על כך,
והשפת אמת לא השיב לו מאומה.
לאחר מכן שאלוהו זקינתו ע"ה :מדוע לא אמרת לזקינך שלמדת עד שעה מאוחרת בלילה ,והרי היה
לך טעם לכך שקמת מאוחר? השיב השפת אמת ,שרצה לשמוע מוסר מזקינו .אילו היה משיב מיד
ומצטדק ,היה מפסיד את דברי המוסר.
ואמר שכן מצינו אצל בני גד ובני ראובן .כשביקשו לקבל את נחלתם בעבר הירדן ,הוכיחם משה
רבינו באריכות :״הַּ אַּ חֵ יכֶּם יָב ֹאו ל ִַּּמלְ חָ מָ ה וְאַּ ֶּתם ֵת ְשבו פ ֹה״ (במדבר לב ,ו) ,והמשיך להוכיחם אף
שלבסוף התברר שכוונתם היתה לצאת חלוצים לפני אחיהם ,לא הפסיקוהו מיד לומר לו שזו כוונתם,
אלא שמעו את דברי התוכחה ורק אחר כך אמרו :״ ַּו ֲאנַּחְ נו נֵחָ לֵץ חֻ ִּשים לִּ פְ נֵי ְבנֵי י ְִּש ָראֵ ל״ (שם ,יז) .כי
מוסר של צדיק מטהר את האדם ואין לוותר עליהם.
וכן כתב מרן החתם סופר זי״ע ,שדברי מוסר היוצאים מפי צדיק פועלים זיכוך וטהרה בנפש השומע.
*
משך חכמה על דרך המלבים זצ"ל
ז
ומענין המשך חכמה אציין דבר פלא מאוד ,שב״משך חכמה״ באמצע פרשת כי תצא משנה רבי מאיר
שמחה את מהלך פירושו ,ועושה בזה כעין חסד עם גדול הדור שלפניו ,ה״ה רבינו המלבי״ם זצ״ל.
המלבי״ם חיבר את פירושו הגדול ״התורה והמצוה״ ,אולם לא זכינו לקבל את המשך כתב ידו על כל
ספר דבריםד .והנה כאן מתגלה דבר מופלא אצל רבי מאיר שמחה .דווקא במקום שבו נפסק כתב יד
המלבי״ם ,משנה בעל ה״משך חכמה״ את דרך כתיבתו ומתחיל לכתוב על דרך ספר ״התורה והמצוה״
של המלבי״ם ,ובספר עצמו אף צוין :״מכאן ועד סוף הפרשה על דרך ספר התורה והמצוה״ .הרי שרבי
מאיר שמחה נטל על עצמו ,בתוך חיבורו שלו ,להמשיך את דרך הלימוד של המלבי״ם באותו מקום
שבו חסר לנו פירושו.
*
דיוק ב'דיבור המתחיל' ברש"י בפרשתנו
והנה במהדורות החדשות של משך חכמה הובא בהגהות מעשה נפלא מאוד על רבי מאיר שמחה,
השייך לפרשתנו .מקור המעשה הוא הגאון רבי יוסף אדלר אב״ד טורדא ,ששמע את הדברים מפי רבי
מאיר שמחה עצמו .לפי הנוסח המובא שם ,היה רבי מאיר שמחה אז נער כבן י״א שנה.
כבר בילדותו היה כוח זכרונו וחריפותו מופלאים ביותר ,עד שאמרו עליו שהוא יודע את כל ספר
אורים ותומים על חושן משפט.
פעם הגיע אחד מגדולי ישראל לעיר מולדתו של רבי מאיר שמחה .סיפרו לפני אותו גדול שיש בעיר
ילד קטן היודע את ספר אורים ותומים בע"פ הדבר היה נשמע בלתי אפשרי ,והוא ביקש לבחון את
הילד בעצמו.
הביאו לפניו את רבי מאיר שמחה ,ואכן בחנו ב'אורים ותומים' ונוכח לראות שהילד יודע את הספר
היטב ,ישר והפוך .לא יאומן כי יסופר — ילד כבן י״א היודע ספר עמוק כזה; ויש בני שישים שאינם
יודעים אפילו קטע אחד בעל פה...
לאחר המבחן שאלו אותו גדול :וחומש עם רש״י אתה גם יודע!? רבי מאיר שמחה הודה שחומש
ורש״י עדיין לא למד כראוי .אלא שמתוך חריפות של ילד השיב :בדף אחד של אורים ותומים יש יותר
חריפות מכל רש״י על התורה!
ד .כתב יד המלבי״ם מגיע בפרשת כי תצא עד פרק כ״ב פסוק כ״א .ומכאן ואילך חסר כתב היד .עורכי פירוש המלבי״ם
מודיעים על כך ,שבחלק שמכאן ועד פרשת נצבים לא נמצא לפניהם כתב יד המחבר ,והם השלימו את הביאור על פי
דרכו ושיטתו.
ודבר זה מיישב דבר ,שפעם הראה לי אחד בפרשת כי תבוא דבר תמוה מאוד הנדפס בתוך פירוש המלבי״ם .אך אמרתי
לו שזה אינו המלבי״ם ,ואכן ,כיון שמפרק כ״ב פסוק כ״א ואילך אין לפנינו כתב יד המלבי״ם עצמו ,אין לתמוה עליו
מדברים שנדפסו בהמשך כהשלמה על פי דרכו.
ח
כששמע אותו גדול דברים אלו נזדעזע ואמר לו :נו ,אין אומרים כך! והודיע לו שבעזרת ה׳ ,כאשר
ישוב לעיר בשנה הבאה ,יבחן אותו על חומש ורש״י על כל התורה כולה .רבי מאיר שמחה קיבל את
הדברים.
והנה חלפה שנה ,ואותו גדול חזר לעיר ושאל את הנער אם כבר אפשר לבחנו בחומש ורש״י .רבי
מאיר שמחה השיב שכן .לאחר שלמד במשך השנה את כל חמשה חומשי תורה עם רש״י ,כבר היתה
בפיו תשובה אחרת לגמרי.
אמר רבי מאיר שמחה :בשנה שעברה אמרתי שבדף אחד של אורים ותומים יש יותר חריפות מכל
רש״י על התורה; עכשיו אני אומר שבדיבור אחד של רש״י יש יותר חריפות מכל ספר אורים ותומים
על חושן משפט!
-
ואותו גדול ביקש ממנו ראיה לדבריו .ורבי מאיר שמחה הביא לו ראיה נפלאה מפרשתנו ,והיא
החידוש שנדפס לאחר מכן במשך חכמה( .בנוסח המעשה בהגהות שבמהדורה החדשה אכן מציין שהחידוש נאמר בהיותו
כבן י״ב שנה).
דהנה כתיב בפרשתנו (דברים כג ,יט) :״ל ֹא תָ בִּ יא אֶּ ְתנַּן ז ֹונָה ומְ חִּ יר ֶּכלֶּב בֵית ה׳ אֱל ֹקֶּ ָ
יך לְ כָל נֶּדֶּ רִּ ,כי
ת ֹו ֲעבַּת ה׳ אֱל ֹקֶּ יךָ גַּם ְשנֵיהֶּם״ .ופירש רש״י בדיבור המתחיל :״בית ה׳ אלקיך לכל נדר״ — ״לרבות
את הבמות״(.זהו רש"י בדפוס ישן ,ומקורו בספרי ,ברש"י שלפנינו ליתא),
והקשה רבי מאיר שמחה :לכאורה הריבוי של הבמות הוא מתיבת ״לכל״ .ואם כן ,מדוע העתיק רש״י
בדיבור המתחיל גם את המילים ״בית ה׳ אלקיך״? היה לרש״י לכתוב בקיצור :״לכל נדר — לרבות
את הבמות״.
וביאר רבי מאיר שמחה בחריפות נפלאה ,שהריבוי אינו נלמד מתיבת ״לכל״ לבדה ,אלא מכל מבנה
הפסוק ,ולכן מוכרחים לצרף את ״בית ה׳ אלקיך״ ל״לכל נדר״.
דהנה בפסוק יש את החפצא של האיסור "לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב" וכן ״לכל נדר״ שזה המשך
של האיסור; ויש את מקום ההבאה — ״בית ה׳ אלקיך״ .לכאורה סדר הדברים היה צריך להיות" :לא
תביא אתנן זונה ומחיר כלב -לכל נדר" ,תחילה להשלים מה אסור להביא ולשם מה ,ואחר כך לומר
לאיזה מקום אסור להביאו.
אולם התורה העמידה את ״בית ה׳ אלקיך״ באמצע :לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב -בית ה' אלקיך
-לכל נדר .וזה פלא .מדוע נכנס מקום ההבאה באמצע החפצא של האיסור?
ובזה מיישב בדרך נפלא ,ש״בית ה׳ אלקיך״ מתחבר כאן אל ״לכל נדר״ :התורה אוסרת להביא את
האתנן ומחיר הכלב לכל מקום כזה (בית ה' אלקיך) שיש בו דין של רק 'לכל נדר' -מי שמותר בו רק הבאת
נדרים .ומכאן ראיה לרבות את הבמות ,שבזמן היתר הבמות היו רק נדרים ונדבות קרבים שם .וכפי
ֲשר ֲאנַּחְ נו ע ִֹּשים פ ֹה הַּ יוֹם ,אִּ יש
שפירש רש״י בפרשת ראה על הפסוק (דברים יב ,ח) :״ל ֹא תַּ עֲשון ְככ ֹל א ֶּ
ט
כָל הַּ י ָָשר ְבעֵ ינָיו״ — ש״איש כל הישר בעיניו״ היינו נדרים ונדבות ,שאותם היו מקריבים בבמה בזמן
היתר הבמות.
ולפי זה מובן באופן נפלא מדוע רש״י לא כתב רק ״לכל נדר״ ,אלא העתיק בדיבור המתחיל :״בית ה׳
אלקיך לכל נדר״ .כי לא מתיבת ״לכל״ בלבד למד רש״י לרבות במות ,אלא מצירוף המילים ומסדר
הפסוק כולו.
ויהא זכרו הגדול לברכה ,וזכות תורתו תעמוד לנו ולהאיר עינינו בתורת ה׳.
הרה"ק רבי פנחס מקאריץ זי"ע
י' אלול תק"נ
מסוגל ליראת שמים
הרה״ק רבי אלימלך מליזענסק זי״ע שלח את בנו הרה״ק רבי אלעזר זי״ע אל הרה״ק רבי
פנחס מקאריץ זי״ע ,ואמר לו שיהיה אצלו ,כי השהייה במחיצתו מסוגלת ליראת שמים.
ואכן נסע רבי אלעזר לשנות בצל רבי פנחס מקאריץ זי"ע ,ופעם באמצע השבת נזכר מאביו
הק' ואמר ״טאטע״ .נענה רבי פנחס ואמר לו :״ודילמא לאו אביו הוא?״ רבי אלעזר שמע ולא
השיב על דבריו.
כשחזר לאחר מכן אל אביו הרבי ר' אלימלך וסיפר לו את אשר אירע ,אמר לו אביו שהיה לו
״שאַּ ל אָ בִּ ָ
יך ״ — מ׳לייעהט זיך אַּ טאַּ טן! (העובדא הובא בספה"ק דברי יחזקאל - להשיב לרבי פנחסְ :
הפטורת מסעי).
*
תהלים בלילי חודש אלול
ידוע שעל פי הקבלה נזהרים שלא לומר מקרא בלילה ,ובכלל זה ספר תהלים .אולם חידש
הרה״ק רבי פנחס מקאריץ ,שבחודש אלול מותר לומר תהלים אף בלילה ,מפני שחודש אלול
הוא עת רצון ,זמן של רחמים ורצון.
והדברים מובאים באמרי פנחס החדש( ,חודש אלול אות תכ״ז) :שאף שבכל השנה נזהרים מאמירת
מקרא בלילה ,מכל מקום בחודש אלול מותר לומר תהלים בלילה.
י
מעין עולם הבא -יום שבת מנוחה
הרה״ק הבית אברהם מסלונים זי״ע (אבקות רוכלים ,אות ע"ח) בשם זקינו ,הרה״ק בעל יסוד
העבודה זי״ע ,על אחד מתלמידיו של רבי פנחס הסתלק מן העולם עוד בחיי רבו ,ולאחר
הסתלקותו נתגלה אליו ,שאלוהו כיצד הוא בעולם העליון ,והשיב שטוב לו שם מאוד ,אלא
שהוסיף מתוך געגועים :״אָ בער ווי קומט דאס צו צו אייערע שבתים...״
כששמע יסוד העבודה עובדא זו נענה ואמר :מה החידוש? הרי הוא נמצא עתה בעולם הבא,
וטוב לו שם מאוד; אבל הוא בעולם הבא שלו -ועוה"ב שלו אינו מגיע אל ה״מעין עולם הבא״
(השבתות) -של רבי פנחס מקאריץ.
בזאת אני בוטח
ומסופר עוד על רבי פנחס מקאריץ ,שפעם עמדו תלמידיו בסמוך אליו בשעת תפילת שמונה
עשרה .בהגיעו ל״אלקי נצור״ שמעו אותו לוחש ומבקש :״די דינסט זאל וועלן צוריקקומען״ —
שהמשרתת תרצה לחזור.
התלמידים ששמעו זאת חשבו שבוודאי טמונים במילים הללו סודות גדולים ויחודים נשגבים.
מסתמא ״די דינסט״ מרמזת על איזה ענין בעולמות העליונים ,ושתחזור למקומה יש בזה כוונות
שאין להם השגה בהן.
אולם לאחר התפילה נתברר להם הדבר בפשטות גמורה .הרבנית התאוננה לפני רבי פנחס
שהיתה לה עובדת בבית ,וזו עזבה ואינה רוצה לחזור לעבוד אצלה .רבי פנחס שמע את צערה,
ובהגיעו ל״אלקי נצור״ ביקש בפשטות מהקב״ה :״די דינסט זאל וועלן צוריקקומען״.
וכשנתפלאו על כך אמר בפשטותו :וכי ממי יש לבקש ,אם לא מהרבונו של עולם?
וזהו לימוד גדול בתפילה .אדם עלול לחשוב שהקב״ה הוא רם ונישא כל כך ,ומה מקום יש
לדבר לפניו על ענינים קטנים ופשוטים מחיי היום־יום? אבל רבי פנחס לימד שאין דבר קטן
מכדי לדבר עליו עם הרבונו של עולם .אם הדבר נוגע ליהודי ומציק לו — הרי זה דבר שאפשר
לבקש עליו.
*
ועל דרך זה מביא הרה״ק רבי מרדכי חיים סלונים זי״ע בשם רבי דוד לובינער זי״ע ,על
שא עָ וֹן
הפסוק בהפטרת שובה (הושע יד ,ג) :״קְ חו עִּ ָמכֶּם ְדב ִָּרים וְ שובו אֶּ ל ה׳ִּ ,אמְ רו אֵ ָליו כָל ִּת ָ
ְש ְלמָ ה פ ִָּרים ְשפָתֵ ינו״ .ואמר רבי דוד בביואר הכתוב :״אמרו אליו — כל״ .כלומר:
וְ קַּ ח טוֹב ,ונ ַּ
יא
הכל אפשר לומר אל השי"ת .כל מה שיש לאדם על לבו ,כל דאגה וכל צורך ,דבר גדול או דבר
קטן — ״אמרו אליו כל״ ,רעד צו אים אַּ לטס.
ואל יאמר האדם :הרי הקב״ה גדול ונורא כל כך ,ואיך אבוא לפני מלך מלכי המלכים עם
הדברים הקטנים שלי? אמר רבי דוד :אם אתה רוצה להגדיל את הרבונו של עולם — ״תשא
עון״! כשמגיע נסיון של עבירה ,אז תזכור כמה גדול ונורא הוא הקב״ה ,ותירא לעבור על רצונו.
אבל כשאתה בא לדבר אליו ולבקש ממנו ,אל תשתמש בגדלות הבורא כסיבה שלא לפנות
אליו .״אמרו אליו כל״ — רעד צו אים אַּ לץ.
*
וידוע כעין יסוד זה מהרה״ק המגן אברהם מטריסק זי״ע .אשר פעם קודם התקיעות בראש
השנה הרגיש שהעולם עומדים וחושבים ומבקשים בעיקר על עניני גשמיות .זה מבקש על
פרנסה ,זה על בריאות ,זה על צרכי ביתו ומשפחתו ,וכל אחד עם ה״פעקל״ שלו.
בתחילה הפריע לו הדבר :עומדים ברגעים נשגבים כל כך ,קודם תקיעת שופר ,וכל המחשבות
הן על ענינים גשמיים? אולם אחר כך נענה ואמר :באמת טוב הם עושים .שהרי בתפילת הימים
הנוראים אומרים :״קדוש אתה ונורא שמך ואין אלוק מבלעדיך״ .מצד אחד — ״קדוש אתה
ונורא שמך״ .הקב״ה קדוש ונורא ,רם ונישא למעלה מכל השגה .ולכאורה ,לאחר שמתבוננים
בגדלות כזו ,כיצד אפשר לבוא ולבקש ממנו על כסף ,על פרנסה ,על בריאות ועל שאר צרכים
גשמיים?
אלא שמיד ממשיכים ואומרים :״ואין אלוק מבלעדיך״.אין לנו ממי אחר לבקש!
אמת ,אתה קדוש ונורא; אבל כשיהודי צריך פרנסה — למי ילך? כשצריך רפואה — למי
יפנה? וכשיש לו אפילו צורך קטן ופשוט בתוך ביתו — ממי יבקש? ״ואין אלוה מבלעדיך״ —
אין לנו מקום אחר מאיפה לבקש.
והרי זה ממש אותו יסוד של רבי דוד לובינער :״אמרו אליו כל״ ,וזה מה שלימד רבי פנחס
מקאריץ למעשה :כל מה שיהודי צריך ,הוא יכול להביא לפני אביו שבשמים.
-
וחשבתי להוסיף בזה רמז נאה.
בזמירות ליל שבת לפני קידוש אומרים :״מלך רם ונישא״ .אכן ,הרבונו של עולם הוא מלך
רם ונישא ,למעלה מכל תפיסה והשגה .אבל יחד עם זאת הוא ״מלך שומע תפילה״ — הוא
שומע את תפילתו של כל יהודי.
יב
אין סתירה בין הדברים .הוא רם ונישא ,ואף על פי כן הוא שומע תפילה .הוא שומע את האדם
הגדול ואת האדם הפשוט; את הבקשה הגדולה ואת הבקשה הקטנה; את התפילה על רוחניות
ואת הבקשה על צורך פשוט בבית.
הרה"ק רבי משה אליקים בריעה מקאזניץ זי"ע
י"ב אלול תקפ"ח
קדושת נשמתו
שמעתי מדודי הגה"ח רבי יוסף ווייס זצ״ל ,ששמע מהחסיד רבי משה ווייס ז״ל ,שהיה נקרא
רבי משה ב"ר משה ,והוא סיפר ששמע את המעשה עוד קודם המלחמה בבעלזא מהיושבים.
פעם היה הרה״ק השר שלום מבעלזא זי״ע אצל המגיד מקאזניץ זי"ע .אמר לו המגיד שילך
לבקר גם אצל בנו רבי משה ,בעל באר משה זי״ע.
לאחר שחזר שאלו המגיד :מה אתם אומרים עליו? השיב השר שלום :״כ׳האב געשפירט ביי
אים אַּ ריח פון יום כיפור״ — הרגשתי אצלו ריח של יום הכיפורים.
נענה המגיד ואמר :״רעכט רעכט ,גוט האָ ט איר געשפירט״ — אכן ,היטב הרגשתם.
ואז סיפר לו המגיד דבר נפלא על שורש נשמתו של בנו (חלק זה הובא גם בספרי קאזניץ) אשר באחת
השנים ,במוצאי יום הקדוש ,אמר המגיד שבאותו יום הכיפורים היו לו כל הכוונות והיחודים,
רק ה'שעפסעלע' היה חסר לו .ובאותה שנה נולד בנו רבי משה ,ואמר אז שהמשיך לבנו רבי
משה את אותם יחודים של יום הכיפורים שהיו שייכים לעבודתו באותה שנה.
והרי הדברים הפלא ופלא :השר שלום לא ידע מה שאמר המגיד בשעת לידת בנו ,אלא
כשנכנס אל רבי משה הרגיש מעצמו ״אַּ ריח פון יום כיפור״ ,ואביו אישר לו שאכן שורש נשמתו
מיום הקדוש.
עמיקא וטמירא
והנה רבי משה היה טמיר ונעלם מאוד בעבודתו ,והסתיר את גדלותו באופן מופלא .בספר
ליקוטי מהר״א ,לבנו הרה״ק רבי אלעזר מקאזניץ זי״ע ,כותב (עה" כ מכל מלמדי השכלתי)
יג
על אביו רבי משה שהיו קוראים לו בפשטות ״רבי משה תהלים זאגער״ — רבי משה אומר
התהלים.
ואכן מחמת גודל פשטותו הרי לאחר הסתלקות אביו המגיד ,לא היה פשוט כלל אצל החסידים
שרבי משה יהיה ממלא מקומו.
וכפי שסיפר הרה״ק רבי יעקב מפשעווארסק זי״ע ,שבתחילה נטו יותר אחר חתנו של המגיד
מקאזניץ ,הרה״ק רבי אבי עזרי זעליג זי״ע אביו של הרה"ק ממאגלניצא זי"ע .ובשבת הראשונה
לאחר הסתלקות המגיד ערכו רבי משה וגיסו יחד את השולחן.
לאחר השולחן אמרה הרבנית פערל ע"ה בתו של המגיד מקאזניץ ,אל בעלה רבי אבי עזרי
זעליג :בעת הקידוש ראיתי את אבי הקדוש עומד לידו של אחי רבי משה — ולא אצלך .אם
כן ,תשאיר את מקום ההנהגה לרבי משה.
וכך התחיל להתגלות מה שהיה מוסתר כל השנים.
אלא שהיה עוד ציבור מן החסידים שאחר הסתלקות המגיד ביקש לנסוע אל הרה״ק החוזה
מלובלין זי״ע .והחוזה עצמו הורה להם שאין להם לחפש רבי במקום אחר ,אלא עליהם לנסוע
אל רבי משה.
והמליץ על כך את הפסוק (במדבר י ,לה) :״ ַּויְהִּ י ִּב ְנס ֹעַּ הָ אָ ר ֹן וַּי ֹאמֶּ ר מ ֶֹּשה״ .״ויהי בנסוע הארון״
— ה״ארון״ ,המגיד הקדוש מקאזניץ ,נסתלק ונסע מן העולם; ״ויאמר משה״ — מעתה הגיע זמנו
של רבי משה לומר ולהנהיג את העדה.
*
אמנם בו רבי אלעזר זצ"ל מציין במאמר הנ"ל בספרו ליקוטי מהר"א ,שכאשר הדפיסו ספר
באר משה ראו את גדלותו בגמרא ותוס' וכו'.
וכבר בחייו כאשר התחיל להנהיג העדה ופתח את פיו בחכמה שמעו אותו אומר דברי תורה
ומביא מכל חלקי התורה ,הביעו הפליאה בפני אחד מגדולי תלמידיו בראשית הימים הרה״ק
בעל חידושי הרי״ם זי״ע ,הלא כלפי חוץ לא היה ניכר כמי שמתייגע בתורה באופן מיוחד וכעת
אומר דברי תורה כאלו ,והלא חז"ל אמרו (מגילה ו ע״ב) :״לא יגעתי ומצאתי — אל תאמן״.
נענה החידושי הרי"ם :אכן ,אצל רבי משה היה נדמה לעולם בבחינת ״לא יגעתי ומצאתי״ .לא
ראו אותו מתייגע כפי שהיה אפשר לצפות מגאון כזה ,ולכן אכן "אל תאמן" -שלא התייגע .אלא
שבזמן שאתם הייתם ישנים ,הוא התייגע...
יד
ספר ארץ החיים על תהלים
להמקובל רבי אברהם חיים כ"ץ זצ"ל
ר"ח אלול תקכ"ו
ספר ארץ החיים על תהלים
איידי דעסקנין בהרה״ק מקאזניץ זי״ע אזכיר ענין.
ישנו ספר קדמון ,פירוש על תהלים הנקרא ״ארץ החיים״ ,שחיברו הגאון החסיד והמקובל
רבי אברהם חיים הכהן כ״ץ מניקלשבורג זצ״ל[ .שעומדים אנו סמוך להילולא דיליה (שחל ביום
א' אלול תקכ"ו)]
רבי אברהם חיים היה מצאצאי רבינו הסמ״ע .הוא התגורר בניקלשבורג ,ולעת זקנותו עלה
לארץ הקודש וקבע מושבו בעיר הקודש חברון .ספרו ארץ החיים על תהלים נדפס כבר בקושטא
בשנת תק״י.
והחיד״א הקדוש ,שזכה להכירו ולראותו בעצמו ,כותב עליו בשם הגדולים( ,חלק הספרים,
מערכת א׳ ,ערך ארץ החיים):
״ארץ החיים – פירוש תהלים להרב החסיד מהרא״ח כ״ץ בן נכד הסמ״ע ,ולעת זקנתו בא
לעה״ק חברון ת״ו ...ואני ראיתי לו ז״ל שהיה לו כמעט על כל ד׳ ועשרים (-היינו כל התנ"ך),
והיה מתנהג בחסידות ,קדוש יאמר לו״.
והנה ספר תהלים זה היה חביב באופן מיוחד אצל הרה״ק המגיד מקאזניץ זי״ע .בספר ילקוט
עבודת ישראל ,מובא :״קבלה בידינו מפי זקנים״ ,שספר תהלים עם פירוש ארץ החיים היה
חביב מאוד אצל הגה״ק המקובל הנורא איש אלקים ,המגיד מקאזניץ; וכשהיה אומר את
תשבחות נעים זמירות ישראל דוד המלך ע״ה ,היו ״שפתותיו שושנים נוטפות מור מתוך ספר
תהלים הזה ולא זז מחבבו״.
והרי זה דבר נפלא מאוד :המגיד מקאזניץ ,שהיה מגדולי בעלי העבודה והמקובלים ,בחר
בספר תהלים זה והיה אומר מתוכו את מזמורי דוד המלך בקביעות ,עד שנמסר עליו ״ולא זז
מחבבו״.
והתהלים הזה כמעט ולא נמצא ,והיה נכון לפרסמו ולהפיצו יותר בין חסידים ואנשי
מעשהה.
ה[יש לציין שהודפס לאחרונה מחדש (בשנת תשפ"ה)]
טו
מאמר בספרו על תהלים -על פרשת השבוע ,כי תצא
והנה בפירושו 'ארץ החיים' מביא חידוש נפלא לפרשת כי תצא.
רבי אברהם חיים התגורר כאמור בניקלשבורג ,ובארץ החיים על קאפיטל קמ"ח (הללו את ה'
מן השמים) מביא (עה"כ 'הללוהו שמש וירח') חידוש נפלא בשם הגאון רבי גבריאל אב״ד ניקלשבורג,
(רבו של בעל פני יהושע זצ"ל)
שה ״ .
דהנה כתיב בפרשת יפת תואר (דברים כא ,יד) :״וְהָ יָה אִּ ם ל ֹא חָ ַּפצְ ָת בָה ְו ִּש ַּלחְ ָתה לְ נַּפְ ָ
ופירש רש״י :״הכתוב מבשרך שסופך לשנאותה״ .והרא״ם מקשה על דברי רש״י :״לא ידעתי
מהיכן דרשו זו״ — היכן מצאנו בפסוק רמז לכך שהכתוב בא לבשרו שסופו לשנאותה?
ומביא הארץ החיים בשם רבי גבריאל אב״ד ניקלשבורג ביאור חריף ונפלא.
דהנה מבואר בלבוש שיש חילוק בין לשון הזמן הנכתבת בכתובה לבין זו הנכתבת בגט:
בכתובה משתמשים בלשון ״חודש״ ,ואילו בגט בלשון ״ירח״ .והטעם ,שבנישואין מצינו לשון
שה״; ואילו לשון ירח שייכת ללשון
שה חֲדָ ָ
״כי י ִַּּקח אִּ יש אִּ ָ
חודש ,כדכתיב בפרשתנו (דברים כד ,ה)ִּ :
של גירושין גרש ירחים.
ומעתה יש כאן דיוק נפלא בפרשת יפת תואר .הרי בתחילת הענין אומרת התורה (דברים כא,
שה״ ,ובהמשך :״וְהָ יְתָ ה לְ ָך לְ אִּ ָ
שה״ .לכאורה היה ראוי אפוא יא) :״וְ חָ ַּשקְ ָת בָה ְולָקַּ חְ ָת לְ ָך לְ אִּ ָ
ובכל זאת אומרת התורה (שם ,יג): להשתמש כאן בלשון חודש ,המתאימה ללקיחת אשה.
״ובָכְ תָ ה אֶּ ת אָ בִּ יהָ וְאֶּ ת ִּא ָמה י ֶַּּרח יָמִּ ים״ .מדוע דווקא ״ירח״? אלא שבזה עצמו רמזה התורה כבר
בתחילת לקיחתה מה יהיה סופה .אף שעתה הוא חושק בה ולוקחה לאשה ,התורה משתמשת
דווקא בלשון ״ירח״ ,הלשון המרמזת על גירושין ,מפני שסופו לשנאותה ולגרשה.
ומעתה מיושבת קושיית הרא״ם :מנין לרש״י ש״הכתוב מבשרך שסופך לשנאותה״? — הדבר
נרמז כבר בתיבות ״ירח ימים״.
ענין בפרשת השבוע
השם 'גט' לספר כריתות
ומענין לענין באותו ענין של לשון גט המובא בפרשתנו ,יש להביא דבר נפלא.
בספר טעמא דקרא מביא הגאון רבי חיים קנייבסקי זצ״ל בשם הגר״א( ,והפרי מגדים מביא בשם
ספר החיים לאחי המהר״ל) ,טעם למה נקרא גט בשם ״גט״ :משום ששתי האותיות ג׳ ט׳ אינן מצויות
יחד בכל התורה ,לרמז על הפירוד וההפרדה שבין האיש והאשה.
טז
והקשה הגר״ח ,שלכאורה יש עוד כמה צירופי אותיות (ג"ק ,ז"ץ ועוד) שאינם נמצאים יחד
בתורה ,ואם כן מה נשתנו דווקא ג׳ וט׳?
ובפשטות יש לבאר ,דהנה התוספות בתחילת מסכת גיטין (ב ע״א ד״ה המביא גט) מביאים ש״גט״
הוא לשון שטר ,ואינו שם המיוחד מעיקרו דווקא לשטר גירושין .אלא שכיון שבמשך הדורות
נתייחד השם ״גט״ בעיקר לשטר שבו נפרדים איש ואשה ,יש משמעות מיוחדת לכך שדווקא
צירוף האותיות ג׳ וט׳ ,שאינן מתחברות בתורה ,נעשה שמו של שטר הכריתות( .והגר"ח מיישב
שאולי הם האותיות הראשונות שאינם סמוכות זה לזה)
-
ופעם אחת ,בפרשת כי תצא ,אמר אחד מנכדיו של הגר״ח קנייבסקי זצ"ל לזקינו שהוא
חושב שיש לו תירוץ על קושייתו.
אמר הנכד :אולי החידוש באותיות ג׳ וט׳ אינו רק שאין בתורה מילה אחת שבה ג׳ וט׳ סמוכות
זו לזו; אלא אפילו כאשר מצרפים סוף תיבה אחת לתחילת התיבה שלאחריה ,אין בכל התורה
ג׳ וט׳ סמוכות .ואם כן זהו דבר מיוחד בצירוף ״גט״.
הגר״ח שמע את הדברים ,ומיד שאל אותו :״העברת כבר את הסדרה?״ שהרי בפרשה זו -
פרשת כי תצא נאמר (דברים כד ,יז) :״ל ֹא ַּתטֶּה מִּ ְש ַּפטֵ -גר יָתוֹם״.
והנה בסוף תיבת ״משפט״ עומדת האות ט׳ ,ומיד בתחילת התיבה הבאה ״גר״ עומדת האות ג׳
— ט׳ וג׳ סמוכות זו לזו בשתי תיבות!
הרי שתוך כדי שהנכד מציע תירוץ שאין צירוף כזה אפילו בין שתי תיבות ,הראה לו הגר״ח
מיד מן הפרשה של אותה שבת עצמה ״משפט-גר״...
ענין בפרשת השבוע
זכירת מעשה עמלק
לקראת שנה מעוברת
בסיום דברינו יש להזכיר ענין שהיה נוגע למעשה היום בקריאת התורה שקראנו פרשת
״זכור את אשר עשה לך עמלק״.
הגאון בעל מהר״ם שיק זצ״ל מביא בספרו על תרי״ג מצוות (מצוה תר״ה אות ב׳) בשם רבו מרן
החתם סופר זי״ע ,שבשנת העיבור יש מקום לחשוש לענין זכירת עמלק .דהנה הטעם שקוראים
פרשת זכור בכל שנה הוא משום שנאמר ״לא תשכח״ ,ושיעור שכחה מצינו שהוא י״ב חודש,
יז
וכדאמרינן שאין המת משתכח מן הלב אלא לאחר י״ב חודש ,וכן לענין אבידה .ואם כן ,בשנה
מעוברת ,כאשר יש י״ג חדשים בין שבת זכור אחת לחברתה ,נמצא שעוברים יותר מי״ב חודש
בלי זכירת עמלק.
ומביא המהר״ם שיק ששאלו את החתם סופר מה לעשות בשנת העיבור ,והשיב שהוא עצמו
מכוון בקריאת פרשת כי תצא לצאת ידי חובת זכירת עמלק ,על הצד שיש חיוב בדבר.
ולכן יש לזכור בפרשת כי תצא שלפני שנת העיבור לכוון בקריאת הפסוקים שבסוף הפרשה
גם לשם קיום מצות זכירת מעשה עמלק.
-
ומענין לענין ,ראיתי מובא מהגאון רבי משה פיינשטיין זצ״ל שהעיד אחד מתלמידיו הנהגתו
בקריאת פרשת כי תצא.
כידוע יש שני אופנים במסורת ניקוד תיבת ״זכר״ בפסוק ״תמחה את זכר עמלק״ — ֵזכֶּר בצירי
ו ֶּזכֶּר בסגול — ומחמת הספק נהגו רבים לחזור ולקרוא בשני האופנים.
ורבי משה נהג בפרשת כי תצא היה כופל את התיבה ״זכר״ בשני הניקודים ,ואילו בשבת
זכור אמר אותה פעם אחת בלבד.
וכששאלוהו על כך ,הסביר יסוד נפלא :עצם מצות זכירת ומחיית עמלק אינה תלויה דווקא
בקריאה המדויקת של נוסח פרשת זכור ,שהרי העיקר הוא לזכור ולהזכיר את מעשה עמלק
ומצות מחייתו ; אבל כאשר קוראים את קריאת התורה הקבועה של פרשת כי תצא ,הרי זו
חובת קריאת התורה ,וצריך לקרוא את הפסוק כתיקונו ובניקודו המדויק .ולכן במקום שיש
ספק כיצד היא הקריאה הנכונה ,יש מקום לקרוא בשני האופנים.
[ואכן להלכה כתב רבי משה באגרות משה (או״ח ח״ה סי׳ כ׳ אות ל״ב) ,שגם בקריאת התורה של פרשת כי
תצא יש לחזור ולקרוא את ״זכר עמלק״ בשני הניקודים]
-
ובדברי מרן החתם סופר זי״ע מצינו שכתב ,שעל ידי שימחה עמלק יתבטלו כל הקליפות
והמקטרגים.
ואם כן ,לאחר שזכינו היום לקרות פרשת עמלק ולקיים מצות ״זכור את אשר עשה לך
עמלק״ ,הזמן גרמא לעורר רחמים ולבקש ,שבזכות מצות זכירת ומחיית עמלק כבר יתבטלו
כל הקליפות והמקטרגים ,ויסורו מאתנו כל הצרות והיסורים.
ויהי רצון שכבר יו ושעו כל אחד ואחד בכל המצטרך לו ,הן בגשמיות והן ברוחניות ,בבני חיי
ומזוני רויחי ,בבריאות ,בפרנסה ,בנחת ובהצלחה ,ונזכה כולנו להיכתב ולהיחתם לשנה טובה
ומתוקה ,שנת גאולה וישועה ,ולכל טוב סלה.
יח
