gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

באר הגן · BEER HAGAN — כי תבוא (2026-08-24)

מוציא לאור: באר הגן · BEER HAGAN

שבוע: כי תבוא (2026-08-24)

באר הגן · BEER HAGAN — כי תבוא (2026-08-24)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גליון‬ ‫בעזהשי"ת‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫ממעיינו של הגה"ח‬ ‫[משיעור ליל ששי תשע"ג‪-‬ח]‬ ‫רבי נפתלי גרוס שליט"א‬ ‫בני ברק ת"ו‬ ‫בזמננו לא שמענו על מנהג כזה שכלל לא קוראים בתורה‪,‬‬ ‫בענין עליה לתורה בפרשת ה'תוכחה'‬ ‫וכפי הנראה מהפוסקים שבוודאי עולים לתורה או השמש או‬ ‫הבעל קורא‪ ,‬אמנם מצינו מנהג בהרבה מקומות בישראל שאין‬ ‫אי' בשו"ע (ס' תכ"ח סעיף ו') קללות שבמשנה‬ ‫עולין כלל לתורה בתוכחה‪ ,‬ומנהג ישראל תורה‪.‬‬ ‫תורה וכו' רמ"א‪ :‬וכן נוהגין שלא לקרות אחד‬ ‫בשמו לעלות אלא קורין מי שירצה‪.‬‬ ‫והנה פעם נכנס אחד לביהמ"ד דחסידי דזיקוב בפולין וראה‬ ‫שאף אחד לא עלה לקריאת התוכחה‪ ,‬והאיש שלח מכתב‬ ‫כתב הביאור הלכה‪ ,‬מדברי הרמ"א משמע מלשון זה שיאמר‬ ‫להגה"ק העטרת ישועה זי"ע להוכיח שהדבר אינו לפי ההלכה‪,‬‬ ‫יעמוד מי שירצה‪ ,‬אבל לא נהירא לחדש ענין כזה שאין לזה‬ ‫והשיב לו העטרת ישועה תשובה ארוכה (מובא בסוף ספר אמרי‬ ‫טעם‪ ,‬וגם אין נוהגין כן כי יותר טוב שישאלו מתחילה מי ירצה‬ ‫נועם ח"ב תשובות מבן המחבר סי' ב') ובתחילת דבריו כותב‪' :‬יען‬ ‫לעלות וכו'‪.‬‬ ‫כי מנהג זה נובע ממקור קדוש כי כן נהג מורי אבי (‪-‬האמרי‬ ‫ובמשנה ברורה כתב (סקי"ז)‪ ,‬מהרי"ל הקפיד על מי שעלה‬ ‫נועם) ואא"ז זצ"ל מפה (‪-‬הרה"ק רבי אליעזר מדזיקוב) ומסתמא‬ ‫לתוכחה‪ ,‬דדוקא השמש ששוכרין אותו לזה אין קפידא‪ ,‬ומ"מ‬ ‫כן היה נוהג אא"ז זצ"ל מראפשיץ לזאת אהפך בזכותם‬ ‫אם קראוהו בוודאי צריך לעלות ולא יארע לו שום דבר רע דכיון‬ ‫להראות כי אין בזה חשש איסור'‪ ,‬ומרחיב בתשובה ארוכה‬ ‫שעולה משום כבוד התורה שומר מצוה לא ידע דבר רע‪.‬‬ ‫מאוד (כי"ד עמודים) ובסוף דבריו מסיק‪' :‬תמצית העולה‬ ‫*‬ ‫מדברינו כי בחינם הרעיש כבודו על מנהגנו כי מנהגנו על יסוד‬ ‫ועוד כתב הביאור הלכה הנהגה שנראה כפלא‪ :‬והנה ראיתי‬ ‫ומקור‪ ,‬והנח להם לישראל לעשות כפי מנהג מקומם‪ ,‬ומפי‬ ‫שערוריה בענין זה בין ההמון‪ ,‬שיש מקומות מן הישובים‬ ‫האנשים זקנים שמעתי אומרים כי מנהג זה נובע מהגאון‬ ‫שבהגיעם לסדר בחקותי וכי תבוא אין קוראין בתורה בשבת זו‪,‬‬ ‫הצדיק מהר"ש מקאמינקא שהוא צוה בראפשיטץ לעשות כן'‪.‬‬ ‫וכמה רעות עושין‪ ,‬אחד שאין מקיימין קריאת התורה שהיא‬ ‫ובסוף דבריו מביא שגם בשו"ת הר הכרמל (סי' יב) כותב‬ ‫תקנה קדומה מימות משה רבנו עליו השלום וגם על מה‬ ‫כמנהגנו‪.‬‬ ‫שאמר הכתוב (משלי ג‪ ,‬יא) מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקיץ‬ ‫וכן נהוג בהרבה תפוצות ישראל‪ ,‬וכן מביא הרה"ח ר' יצחק‬ ‫בתוכחתו‪ ,‬וגם הוא טעות מעקרו וכי מפני שאין קוראין בתורה‬ ‫לאנדא ז"ל משב"ק הרה"ק מהר"א מבעלזא זי"ע (בקודש‬ ‫ואין רוצין להביט בתוכחה בטוחים הם שלא יחול עליהם‬ ‫פנימה ח"ב) שלפני המלחמה נהגו ששכרו אחד לעלות‬ ‫התוכחה?! ואדרבה חס וחלילה‪ ,‬ודומה זה הדבר לאחד שהתרו‬ ‫לקריאת התוכחה‪ ,‬ואחרי המלחמה לא מצאו אחד שיסכים‬ ‫בו מכיריו שלא ילך בדרך ההוא שהוא מלא בורות ופחתים‪,‬‬ ‫לעלות‪ ,‬והסכים המהר"א שיקראו מבלי להקריא אף אחד ומאז‬ ‫וענה להם אני אינני ירא מן הפחתים יש לי מכסה עבה ואכסנה‬ ‫נהג כן שלא עלה אף אחד‪.‬‬ ‫על עיני שלא אראה אותם‪ ,‬ואפילו כי אפול חלילה לא ילעיגו‬ ‫ומצינו סימוכין למנהג מלשון קדשו של הבני יששכר זי"ע‬ ‫ממני מפני שהיו עיני מכוסים ולא ראיתי אותם‪ ,‬האם יש‬ ‫בספה"ק 'אגרא דפרקא' (אות רנט) שמרחיב בענין אמירת‬ ‫שטות גדול מזה?! אדרבה כל מה שמסגיר יותר עיניו היא‬ ‫הקללות‪ ,‬וכותב שם 'והתבונן בזה שמנהג ישראל תורה מה‬ ‫הסיבה הגורמת להזיק לנפשו ויהיה ללעג ולבזיון חס וחלילה‬ ‫שמקפידין שלא לעלות לתורה בקריאת התוכחות כי הקורא‬ ‫לכל‪ ,‬והנמשל מובן‪.‬‬ ‫לנוכח ואני מקפיד בקריאתי התוכחות שלא יעמוד אדם נגדי‬ ‫ומסיים הביאור הלכה‪ :‬ואני דן אותם לכף זכות מפני שיראים‬ ‫או אצלי כיון שהוא דינא דגמרא' (‪-‬במסכת שבועות (לו‪ ).‬שלא‬ ‫שלא יביאו לאינצויי חס וחלילה אצל ספר תורה שזה יאמר על‬ ‫יאמר הקללות נוכח חבירו)‬ ‫זה שיעלה לתוכחה‪ ,‬וזה על זה‪ ,‬אבל הלא יש עצה גם לזה‬ ‫‪‬‬ ‫שהשליח צבור הקורא בעצמו יעלה לתורה לפרשה זו ובזה אין‬ ‫שום חשש כלל לכולי עלמא וכו'‪ .‬עיי"ש‪.‬‬ ‫א‬ ‫*‬ ‫בענין "וידוי מעשר"‬ ‫פעם הגיע הרה"ק מסטאמאר זי"ע (כשעדיין כיהן כאב"ד ָ‬ ‫קראלי)‬ ‫לשבות בגרויסווארדיין‪ ,‬והגיע לבקר אצל הרה"ק ה"אהבת‬ ‫ואמרת לפני ה' אלקיך בערתי הקודש מן הבית‬ ‫ישראל" זי"ע (שאחרי מלחמת העולם הראשונה עבר לגרוו"ד‪ ,‬שם גר‬ ‫וגו' (כו‪ ,‬יג)‬ ‫עד להסתלקותו)‪ .‬ובתוך דבריו אמר לו ה"אהבת ישראל" בשם‬ ‫הנה מבואר בחז"ל וע"י מוני המצוות שיש חיוב להתוודות‬ ‫הרה"ק מבארדיטשוב זי"ע שאומרים בתפילת זכרונות במוסף‬ ‫בר"ה‪" ,‬כי זוכר כל הנשכחות אתה הוא מעולם" ‪ -‬והכוונה‪,‬‬ ‫לפני ה' אחרי שמוציאים את כל המעשרות וזה נקרא 'וידוי‬ ‫שהעושה מצוה צריך לשכוח ממנה‪ ,‬בכדי שלא יביאנו לידי‬ ‫מעשר'‪ .‬ולכאו' אמירת וידוי הוא שהאדם מפרט החטאים‬ ‫גיאות‪ ,‬ורק מצוה כזו הנשכח מלב האדם זוכר השי"ת‪.‬‬ ‫שעשה ומתחרט עליהם‪ ,‬ואיזה וידוי הוא כאן שאומר שעשה‬ ‫נענה הסאטמאר רב‪ :‬שבזה יש לומר שלכן נקרא "וידוי‬ ‫הכל כפי רצון השי"ת‪.‬‬ ‫מעשרות"‪ ,‬שמתוודה ואומר‪ :‬לא עברתי ממצותיך אבל 'ולא‬ ‫שכחתי' ‪ -‬זהו החטא‪ ,‬שלא שכח מהמצוות שעשה‪ .‬ונהנה‬ ‫ב"ספורנו" (ד"ה בערתי) מבאר‪ ,‬שבעצם היה לו לאדם ליתן‬ ‫האהב"י זי"ע עד למאוד מדבריו‪ ,‬ובהזדמנות כשחזר על‬ ‫תרומותיו לבנו הבכור שאותו קידש ה' לקבל כל המתנות‪ ,‬רק‬ ‫והקראל'ער רב‬ ‫ָ‬ ‫מאמר זו מהרה"ק מבארדיטשוב הוסיף ואמר‪:‬‬ ‫בשביל שחטאו בעגל הוסרה העבודה מהבכורות‪ ,‬ולכן עליו‬ ‫מוסיף ע"ז וכו' ואמר אימרה זו על 'ולא שכחתי' בשמו‪.‬‬ ‫להוציאו מביתו וליתנו לכהן וללוי‪ ,‬וזהו ה'וידוי' שמתוודה על‬ ‫‪‬‬ ‫חטא העגל‪ ,‬שזה גרמה 'בערתי הקודש מן הבית' ‪ -‬שיוציא‬ ‫במעלת מידת השמחה בעבודת השי"ת‬ ‫התרומות ומעשרות החוצה מן הבית וא"א לו ליתנו בביתו לבנו‬ ‫תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב‬ ‫הבכורא‪.‬‬ ‫לבב מרוב כל (כח‪ ,‬מז)‬ ‫*‬ ‫בדרך חסידות מביא הרה"ק רבי מאטל סלונימער זצ"ל‬ ‫יסוד גדול בעבודת השי"ת הוא שיהיה האדם שמח‬ ‫לספר‪ ,‬שלפני הסתלקותו של הרה"ק רבי יחיאל מיכל‬ ‫בעבודתו‪ ,‬וכתב הרמב"ם בסוף הלכות לולב (פ"ח הט"ו) וז"ל‪:‬‬ ‫מזלאטשוב זי"ע (יא"צ חל בשבוע הבעל"ט ‪ -‬כ"ה אלול) עמד שם‬ ‫'השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת האל שצוה‬ ‫הרה"ק רבי ארון לייב מפרעמישלאן זי"ע וראה שכבר עומד‬ ‫בהן‪ .‬עבודה גדולה היא‪ ,‬וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי‬ ‫קרוב ליציאת נשמה‪ ,‬אמר לו כנפסק בשו"ע שצריכים לומר‬ ‫להפרע ממנו שנאמר 'תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך‬ ‫"ווידוי"‪ ,‬נענה הרבי ר' מיכל'ע ואמר‪ :‬אף פעם לא עשיתי מה‬ ‫בשמחה ובטוב לבב'‬ ‫שאסור‪ ,‬לא דברתי מה שאסור‪ ,‬ולא חשבתי מה שאסור! ובזה‬ ‫השפת אמת (תרמ"ג) כתב לפרש על מה שאמר הכתוב שכל‬ ‫יצאה נשמתו‪.‬‬ ‫התוכחה באה על שלא עבדו את ה' בשמחה‪' ,‬יש ללמוד מזה‬ ‫ותמה רבי ארון לייב‪ :‬וכי זה נקרא ווידוי‪ ,‬שרק אומר שלא‬ ‫דמכל שכן במדה טובה כשבני ישראל עובדין להשם יתברך‬ ‫עשה שום חטא כל ימיו‪ .‬אבל ביאר‪ ,‬שכן מבואר גם בתורה‪,‬‬ ‫בגלות בשמחה אף על פי שהם בחוסר כל מזה יבא הגאולה‬ ‫בפרשתנו בענין "וידוי מעשרות" ‪ -‬שאומר האדם 'לא עברתי‬ ‫בעזרת השם יתברך‪ ,‬ולכן נכתב סיבת הגלות לידע איך לתקן‬ ‫ממצותיך ולא שכחתי וגו' עשיתי ככל אשר צויתני' היינו‪ ,‬שיש‬ ‫זה על ידי ההיפוך להתחזק בשמחת עבודת השם יתברך גם‬ ‫גם ווידוי כזה‪ ,‬שאומר שעשה את הכל כרצון ה' ‪ -‬וגם זה נקרא‬ ‫מתוך היסורין'‪.‬‬ ‫ווידוי‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫ואי' בספה"ק 'אהבת שלום' (בפרשת וזאת הברכה) עה"כ‬ ‫א‪ .‬סיפר לי אחד מתושבי עירנו‪ ,‬שאיקלע פעם לתפילת שחרית‬ ‫שמח זבולון בצאתך דהנה אמרו חז"ל (אבות ד‪ ,‬א) איזהו‬ ‫באחד מימי הקריאה בפרשת כי תבוא בביהכנ"ס הגדול כאן בבני‬ ‫עשיר השמח בחלקו‪ ,‬פירוש בחלק מצוות ומעש"ט שהוא‬ ‫ברק‪ ,‬והמרא דאתרא הגה"צ רבי יעקב לנדא זצ"ל היה קורא בתורה‪,‬‬ ‫מסוגל‪ ,‬ואף דאמרו חז"ל (תנדבא"ר פכ"ה) כל אחד ואחד חייב‬ ‫וכשהגיע להכתובים של "וידוי מעשרות"‪ ,‬לא עברתי מצותיך וגו'‬ ‫התחיל לבכות בכי רב‪ ,‬והוריד כנחל דמעה‪ ,‬עד כדי שהניח הטלית‬ ‫לומר מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי אברהם יצחק יעקב‪,‬‬ ‫לפניו בכדי שלא יטפטף דמעותיו על הספר תורה‪ ,‬וחשב אותו איש‬ ‫אעפ"כ אסור להיות נעצב על זה ח"ו‪ ,‬כי יצא שכרו בהפסידו‪,‬‬ ‫שמסתמא מקרה הוא‪.‬‬ ‫רק אדרבה עליו לשמוח בחלקו‪ ,‬היינו בחלק המצוות ומעש"ט‬ ‫בשנה שלאחריו הגיע במכוון להתפלל שם שחרית ולבדוק הדבר‪,‬‬ ‫שיש לו‪ ,‬ולומר ברוך אלקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן‬ ‫ומחזה זו חזר שוב על עצמו‪ ,‬שבעת קוראו את הפסוקים של 'וידוי‬ ‫מעשר' בכה בדמעות שליש‪ - .‬אכן זהו הוידוי הראוי של ערליכע יוד‬ ‫[שהוא היה הרב של העיר ונשא על כתיפו את אחריות העיר וכשרותה]‪.‬‬ ‫ב‬ ‫ובחזרתו‪ ,‬כשהבחין הצמח צדיק ביראתו הגדולה‪ ,‬סיפר לו‬ ‫התועים‪ ,‬כי זה רצון השי"ת יותר‪ ,‬שלא להתעצב ע"ז‪ ,‬רק‬ ‫על הרה"ק רבי ברוך ממעזיבוז זי"ע שהיה דרכו לומר‬ ‫לשמוח בחלקו‪.‬‬ ‫'ווערטליך' שהיה טמון בהם סודות עמוקים‪ ,‬ופעם בעת נסע‬ ‫והנה לפעמים מזדמן שאדם יוצא חוץ לשיטה בעבודתו‬ ‫בעגלה‪ ,‬דיבר להבעל עגלה בדרך בדיחותא‪ ,‬והבעל עגלה‬ ‫בדעתו השפילה אף השיב לו בדברי שחוק‪ ,‬והחסידים שהיו‬ ‫ית"ש ח"ו‪ ,‬והוא מתחרט מאוד על זה‪ ,‬והנה גם חרטה זו‬ ‫שם הזהירו אותו שלא ישיב ויפסיק מדבריו אבל הוא לא‬ ‫בעצמה צריכה להיות בשמחה ולא יוסיף עצב עמה ח"ו‪ ,‬רק‬ ‫שמע אליהם‪ .‬כשהגיעו למחוז חפצם נענה רבי ר' ברוך זי"ע‪,‬‬ ‫ישמח בחלק מצות ומעש"ט הנשארים עמו וכו' עיי"ש‪.‬‬ ‫'הבעל עגלה הזה הוא בוודאי מצד הקדושה כיון שהיה‬ ‫והאהבת שלום כותב יסוד גדול בעבודה‪ ,‬שיותר טוב להיות‬ ‫בשמחה לאורך כל הדרך'‪.‬‬ ‫זה הסיפור שסיפר הצמח צדיק לנכדו האהבת ישראל‬ ‫שמח במה שיש לו ממצוות ומעש"ט‪ ,‬מלהיות שואף לגדלות‬ ‫לרמזו שאין להתנהג במידת יראה יתירה בלי שמחה‪.‬‬ ‫ולהיות בעצבות‪ ,‬ואכן זהו המציאות אשר מי ששמח בעבודת‬ ‫‪‬‬ ‫ה' יביא לו שיוסיף עוד ועוד משא"כ מי ששאיפותיו מביאות‬ ‫ביאור בדברי הבת קול שיביא לשנה הבא‪,‬‬ ‫אותו לידי עצבות לא יתעלה בעבודתוב‪.‬‬ ‫א"כ יחיה האדם לעולם‬ ‫*‬ ‫הרה"ק האהבת ישראל זי"ע מויזניץ היה חתן הרה"ק האמרי‬ ‫היום הזה ה' אלקיך מצוך לעשות את החוקים האלה‬ ‫נועם זי"ע מדזיקוב וגר אצלו למשך תקופה (מחתונתו בשנת‬ ‫וגו' ושמרת ועשית אותם (כו‪ ,‬טז)‪ .‬רש"י‪" :‬ושמרת ועשית‬ ‫תרל"ה עד הסתלקות האמ"נ ח' תמוז תרל"ז) והנה דרך‬ ‫אותם" ‪ -‬בת קול מברכתו‪ ,‬הבאת ביכורים היום תשנה לשנה הבאה‪.‬‬ ‫העבודה בויזניץ היה יותר ביראה עילאה וכן היה אצל זקינו‬ ‫והוא תימה‪ ,‬שמדבריו נמצא שאדם המביא ביכורים אינו מת‬ ‫הצמח צדיק זי"ע לעומת זה בבית דזיקוב היה ההנהגה כפי‬ ‫לעולם‪ ,‬כי הבת קול שהוא כרוז מהשי"ת מברכתו שיביא גם לשנה‬ ‫הדרך לבית ראפשיץ שאמרו מילתא דבדיחותא וכו'‪ ,‬ולכן בעת‬ ‫חזר האהב"י לוויזניצא לשהות בצל זקינו הצמח צדיק חשש‬ ‫הבא‪ ,‬א"כ גם יביא לשנה הבא‪ ,‬וגם אז יזכה להבת קל‪ ,‬וכן הלאה‬ ‫מאוד שלא יתנהג שם בדרך שלמד בדזיקוב שלא היה‬ ‫שנה אחרי שנה‪.‬‬ ‫העבודה כמו בויזניץ‪ ,‬ולכן למד ב'מסכת גיהנום' בראשית‬ ‫ובספרים מובאים כמה ביאורים לזה‪ ,‬בספה"ק שפת אמת ‪-‬‬ ‫חכמה וזה הביאו לידי יראה יתירהג‪.‬‬ ‫ליקוטים (בד"ה במדרש תנחומא) מבאר‪ ,‬דיתכן לומר‪ ,‬כי הבת קול היה‬ ‫רק 'אחרי הקריאה'‪ ,‬היינו כשהאדם הביא וגם קורא‪ ,‬שעשה המצוה‬ ‫בשלימות‪ ,‬זוכה לברכתו של ה'בת קול'‪ ,‬וכשמגיע שנת פטירתו‪,‬‬ ‫ב‪ .‬הגה"צ רבי שמעון מזעליחוב זי"ע משגיח ישיבת חכמי לובלין הלך פעם‬ ‫לבקר אצל אדם גדול שהיה מסגף עצמו וכו'‪ ,‬ובצאתו עבר כנגדו איש חסיד‬ ‫מזמין לו השי"ת איזה סיבה שמחמתו יהיה 'מביא ואינו קורא' (כגון‬ ‫מלא בשמחה עם קונו‪ ,‬נענה רבי שימעלע למלווהו עליו‪ :‬ער געפעלט מיר‬ ‫המביא בין סוכות לחנוכה וכדו')‪ ,‬ודברי הבת קול משנה שעברה נתקיימו‪,‬‬ ‫בעסער (‪-‬האברך הזה מוצא יותר חן בעיני)‬ ‫ג‪ .‬הרה"ג רבי אהרן כהן זצ"ל חתן החפץ חיים זצ"ל כותב בספרו 'חסד‬ ‫שהביא ביכורים בשנה זו‪ ,‬אבל אינו זוכה ל'בת קול' חדש‪ ,‬כיון שלא‬ ‫לאברהם' (מאמר צרי היגון‪ ,‬בענין מעלת היסורין) מה ששמע בשם אחד‬ ‫קרא‪ .‬וזהו חידוש מדברי השפ"א שאין בת קול בלי קריאה‪.‬‬ ‫ממקורבי הגר"א מווילנא זצ"ל‪ ,‬שדרכו של הגר"א היה לדבר בשיחות מוסר‬ ‫בין מנחה למעריב עם המקורבים‪ ,‬ופעם אמר שכל הנכתב ב'מסכת גיהנום'‬ ‫*‬ ‫ובספה"ק "חתם סופר" (בד"ה היום הזה הב' (שנת תקב"ץ)) ג"כ מקשה‬ ‫בראשית חכמה הם דברים אמיתיים כהוויתן ואינם דרך גוזמא‪ ,‬ואחד‬ ‫המקורבים ששמע הדיבורים לקחם לליבו והדבר השפיע על בריאותו עד‬ ‫קושיא זו באמרו וכי יחיה האדם לעולם‪ ,‬ומבאר בהקדם הכתובים‬ ‫שנפל למשכב‪ ,‬אח"כ כשהתחזק בכוחותיו אמר להגר"א שכמעט ונפטר מן‬ ‫בסוף וידוי מעשר "השקיפה ממעון קדשך"‪ ,‬ומפרש רש"י 'עשינו‬ ‫העולם וזה היה הכל מחמת דבריו אז‪ ,‬נענה הגר"א‪ :‬דבר אחד שכחתי לך‬ ‫לאמר שהוא להאדם באמת למשיב נפש‪ ,‬כי תדע כי באמת הכל ככתוב‬ ‫מה שגזרת עלינו עשה אתה מה שעליך'‪ ,‬ולכאו' וכי מותר לומר כך‪,‬‬ ‫(קהלת יב‪ ,‬יב) 'כי את כל מעשה יביא האלקים במשפט על כל נעלם' וכו'‬ ‫והלא נחמי' נענש על שאמר 'זכרה לי אלקי לטובה' (סנהדרין צג‪ ,):‬א"כ‬ ‫והדין של מעלה הוא חמור מאוד והארם מתמרמר מאוד ויצא חייב‪ ,‬ואח"כ‬ ‫איך יאמר האדם עשיתי מה שעלי ועשה מה שעליך‪.‬‬ ‫מביאין פנקם וחשבונות שסבל האדם יסורין בעולמו בעוה"ז ומתחילין‬ ‫לנכות את כל חטא וחטא כנגד היסורין שסבל האדם‪ ,‬ורואה הארם שכל‬ ‫גם קשה על המקרא של 'ושמרת ועשית' שמרמז על הבת קול‪,‬‬ ‫חשבונות החטאים מתמעטין ופוחתין אחת אחת עד שיתחיל כף הזכיות‬ ‫שנכתב בתורה רק אחרי פסוקי 'וידוי מעשר'‪ ,‬ולא תיכף אחרי‬ ‫להכריע‪ ,‬ונוחם הארם ושמח על כל היסורין כעל כל הון‪ ,‬וסיים הגר"א ז"ל‪:‬‬ ‫פרשת ביכורים‪ .‬ומבאר כל הענין בדרך נפלא‪ ,‬דמצות מעשר שונה‬ ‫אלמלא היסורין לא מצינו ידינו ורגלינו ליום הדין‪ .‬עכ"ד‪.‬‬ ‫ויעזור השי"ת שלא נצטרך להגיע לזה‪ ,‬ויוכלו לצאת ביסורין המובא בגמרא‬ ‫הוא מכל המצוות‪ ,‬שהתורה ברכתו לאדם 'עשר תעשר' ‪ -‬עשר‬ ‫(ערכין טז‪' ):‬אפילו הושיט ידו לכיס ליטול שלש ועלו בידו שתים' שהכניס‬ ‫בשביל שתתעשר‪ ,‬וע"ז כתוב "ובחנוני נא בזאת"‪ ,‬שמותר לנסות‬ ‫ידו לכיסו להוציא שלש מטבעות והוציא רק שתים הרי זה נקרא יסורים‪,‬‬ ‫את הקב"ה‪ .‬ומ"מ אומר האדם להשי"ת‪ ,‬שהוא לא הפריש מעשרות‬ ‫ואמרו ע"ז בצחות שקל וחומר מי שמכניס ידו לכיסו וכלל אינו מוצא שום‬ ‫מטבע שבוודאי הוה יסורין‪ ...‬ועי"ז מתכפרים הרבה דברים‪ .‬ויה"ר שיזכה‬ ‫ע"מ כן‪ ,‬אלא 'עשיתי ככל אשר צויתני' ‪ -‬לעשות רצונך אלקי‬ ‫כל אחד לשפע טוב ברוחניות וגשמיות ולשנה טובה ומתוקה‪.‬‬ ‫ג‬ ‫ובמצוותיו‪ ,‬אבל עיקר הכל היה למען 'תלמד'‪ ,‬להגות בתורה‬ ‫חפצתי‪ ,‬אבל הנני יודע שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה‪ ,‬ואותו‬ ‫הקדושה כיסוד כל המצוות כולם‪ ,‬כדי שיהיו נשמרים מעבירות‬ ‫השכר שברצון השי"ת ליתן לי‪ ,‬אני מוותרו לכלל ישראל‪ ,‬שאיני‬ ‫ויתקיימו המצוות בידם‪.‬‬ ‫צריך את השכר לעצמי רק שיתברכו על ידם בני ישראלד‪ .‬וזהו מה‬ ‫והנה הפרשה מסיים בדברי הכתוב (כט‪ ,‬ח) "ושמרתם את דברי‬ ‫שאומר‪" :‬השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את‬ ‫הברית הזאת ועשיתם אותם למען תשכילו את כל אשר תעשון"‪,‬‬ ‫ישראל ואת האדמה" [שלהיפך‪ ,‬שאינו מבקש שכר מה' על מעשיו לעצמו‪,‬‬ ‫והיינו גם בבחינה הזאת שאמרנו‪ ,‬ע"ד 'ושמרתם זו משנה'‪ ,‬ר"ל‬ ‫אלא לטובת ישראל]‪ .‬וממשיך הכתוב 'ושמרת ועשית אותם' ‪ -‬שזוכה‬ ‫תתחזקו במשנת התורה ובלימודה‪' ,‬ועשיתם אותם זה קיום‬ ‫לבת קול מן השמים ‪' -‬תשנה לשנה הבאה'‪ ,‬והכוונה בדברי הבת‬ ‫המצוות' ‪ -‬שגם הם יבואו מתוך עסק התורה ומכוחה‪ ,‬אז למען‬ ‫קול הוא שבקשתו נתקבלה‪ ,‬והשי"ת יברך את ישראל בגללו‪,‬‬ ‫תשכילו את "כל" אשר תעשון‪ ,‬תצליחו גם בעשיית המצוות‬ ‫וישפיע את שדות כל בית ישראל בפירות הרבה‪.‬‬ ‫וישארו כולם בידכם‪ ,‬ולא יכבו ח"ו מחמת דבר עבירה‪.‬‬ ‫נמצא לפי זה‪ ,‬שהביכורים שיביאו כל בני ישראל מכאן ואילך‪ ,‬באו‬ ‫וזה אפשר ג"כ הכוונה בברכת ה"בת קול" שהביא רש"י‪ ,‬שקאי‬ ‫מפירותיו ומברכותיו של אותו אדם‪ .‬היינו שיושב לו איש בקצה‬ ‫על דברי הכתוב 'ושמרת ועשית אותם'‪ ,‬דבעצם יכול אדם להביא‬ ‫הארץ וזוכה לברכה בפירותיו הודות לדברי האיש ההוא שביקש‬ ‫ביכורים ובשנה שלאחריו יהיה נקרא כאילו הביא בפעם הראשונה‪,‬‬ ‫מהשי"ת שישלם לו שכרו בזה שיברך את ישראל‪.‬‬ ‫כי ע"י חטאיו נכבו מצוותיו ח"ו‪ ,‬אבל אם האדם מקיים מצוות‬ ‫וזה מה שמכריז הבת קול‪' :‬תשנה לשנה הבא' ‪ -‬היינו שבקשתו‬ ‫ביכורים ע"י 'ושמרת ועשית אותם' ‪ -‬היינו כנ"ל 'ושמרת זו משנה'‬ ‫נתקבלה ועל ידו יכנס ברכה בפירותיהם של ישראל‪ ,‬ולו יש חלק‬ ‫‪' -‬ועשית זו מעשה'‪ ,‬שעושה מצוה זו (ועשית) בשילוב לימוד התורה‬ ‫בכל פירותיהם‪ ,‬ולפיכך מצוות אנשים ההם המביאים ביכורים‬ ‫(ושמרת) אז לא יכבו חטאיו את המצוה‪ ,‬כי כח התורה שבו מגינא‪,‬‬ ‫מפירותיהם לשנה הבא‪ ,‬נזקפים לזכותו ונקראת על שמו‪ ,‬והוה‬ ‫ואז יזכה ובת קול מברכתו‪ :‬הבאת בכורים היום ‪" -‬תשנה" לשנה‬ ‫כאילו הוא בעצמו הביאם אף לשנה הבא ‪ -‬אף ביושבו כבר בעולם‬ ‫הבא‪ ,‬כלומר‪ ,‬בשנה הבאה יהיה נקרא הבאת ביכורים בלשון‬ ‫העליון [ומדוייק שהבת קול שייך לאחרי וידוי מעשר‪ ,‬אחר שביקש ששכר‬ ‫'תשנה'‪ ,‬היינו שכבר הבאת פעם וכעת הנך מביא שנית‪ ,‬שעדיין‬ ‫מעשרותיו יושפעו על ישראל‪ ,‬ועי"ז שיתברכו פירותיהם על ידם ‪ -‬יזכה להביא‬ ‫קיים בך המצוה הראשונה של הבאת ביכורים של אשתקד‪ ,‬ולא‬ ‫בכל שנה ביכורים]‪.‬‬ ‫נכבית ח"ו באיזו עבירה במשך השנה‪ ,‬אלא עומדת לזכותך לעולם‪,‬‬ ‫*‬ ‫בספר "תורת מהרי"ץ" (להמהרי"ץ דושינסקיא זצ"ל גאב"ד ירושלים)‪,‬‬ ‫כי עשית המצוות יחד בלימוד תורתו שאינה נכבית‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫מביא ג"כ את הקושיא הנ"ל בשם החת"ס‪ ,‬וכי לעולם יחיה האדם‪,‬‬ ‫•‬ ‫ומבאר הענין באופן מחודש ע"פ מה שאמרו חז"ל (סוטה כא‪' ).‬עבירה‬ ‫ומה נאים דבריו כעת בחודש אלול‪ ,‬בבחי' דבר בעיתו מה טוב‪,‬‬ ‫שכידוע מספה"ק שכל מצוה ומצוה צריך הכנה לקראתה‪ ,‬ולקראת‬ ‫מכבה מצוה ואין עבירה מכבה תורה' ‪ -‬נמצא‪ ,‬דאפילו כשאדם‬ ‫חודש תשרי שהוא תקיף במצות (ר"ה)‪ ,‬צריכים חודש שלם ‪ -‬אלול‪,‬‬ ‫מתאמץ ועושה מצוה כמצות ביכורים או שאר מצוות‪ ,‬מ"מ הרי‬ ‫להתכונן‪ .‬ואחד מעיקרי ההכנות למצוה‪ ,‬הוא נקודה זו ‪ -‬ללמוד חלק‬ ‫אנוש אנוש הוא ועלול לחטאים‪ ,‬כי אדם אין צדיק בארץ אשר‬ ‫התורה של המצוות‪ ,‬וכמובא בשם הבעש"ט זי"ע שלפני קיום מצוה‬ ‫יעשה טוב ולא יחטא‪ ,‬נמצא שהמצוה אשר עשה תאבד ממנו ח"ו‪.‬‬ ‫ילמד את חלק התורה שבו‪ ,‬וכך אפשר לגשת לקראת המועדים‬ ‫ומהו העצה שלא יפסיד מצוותיו ‪ -‬יקדיש עצמו ללימוד התורה‬ ‫והמצוות התלויים בהם‪ ,‬כי נר מצוה ותורה אור‪.‬‬ ‫וילמד איך לקיים כל מצוה ומצוה בשלימות כרצון התורה‪ ,‬וכך‬ ‫ובדברי המהרי"ץ נתחדש עוד ענין נשגב‪ ,‬שלימוד התורה של‬ ‫יקשר כל המצוות עם התורה‪ ,‬ואז התורה תגין עליו שלא יכשל‬ ‫המצוה הוא גם שמירה על המצוות שלא יוכלו ח"ו חטאיו לכבותם‪.‬‬ ‫בעבירה‪ ,‬ואף אם יימצא פעם שנכשל‪ ,‬לא תוכל העבירה לכבות את‬ ‫וכל אחד יודע את נגעי נפשו‪ ,‬וע"י לימוד התורה יזכה שגם מצוותיו‬ ‫כח התורה אשר בו ‪ -‬והיא תשמור גם על המצוות אשר עשה כי‬ ‫יתקיימו בו‪ ,‬והדברים נאמרו ע"י מרא דארעא דישראל ובוודאי‬ ‫כולם מכח התורה יבואו שאין עבירה מכבה אותה‪.‬‬ ‫פסקינן כוותיה בשמים‪.‬‬ ‫והנה בעלייתם של בני ישראל לביהמ"ק לראות וליראות את פני‬ ‫ואכן יעזרנו ה' שנוכל לנצל את החודש כראוי‪ ,‬ונזכה לכתיבה‬ ‫ה' ולהביא את מתנות הכהונה אשר בידם‪ ,‬תכלית עליה זו היתה‬ ‫וחתימה טובה‪ ,‬שנה טובה ומתוקה‪ ,‬ויקויים בנו דברי ההפטרה‪ :‬אני‬ ‫כדבר שנאמר "למען תלמד ליראה את ה'"‪ ,‬היינו בוודאי היתה‬ ‫ה' בעתה אחישנה‪ ,‬בב"א‪.‬‬ ‫עלייתם לשאוב רוח הקודש והתעוררות בעבודת השי"ת‬ ‫לע"נ הרה"ח ר' משה יוסף ב"ר נפתלי ז"ל‬ ‫געלדציילער‬ ‫נלב"ע כ' אלול תשנ"ג‬ ‫ד‪ .‬הנה באמת זה מדריגה גדולה ולאו כל אדם זוכה לזה‪ ,‬אכן רבינו החתם‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫סופר זי"ע ברוב קדושתו היה שייך להאי דרגא עילאה להפקיר את עצמו‬ ‫לטובת ישראל‪.‬‬ ‫לקבל הגליון או ליטול חלק בההוצאות לזכות את הרבים ניתן לפנות‪bhagan111@gmail.com :‬‬ ‫ד‬ ‫להארות והערות ניתן לפנות‪ 0548449360 :‬או לפקס‪074.701.2640 :‬‬ ‫בעזהשי"ת‬ ‫שיחות מלוה מלכה‬ ‫מוצאי שבת קודש‬ ‫פרשת כי תצא‬ ‫אור לט' אלול תשפ"ו‬ ‫בבית המדרש 'רבינו חנה' קאלאשיץ‬ ‫בני ברק תובב"א‬ ‫ישמח לב מבקשי השם‬ ‫בס"ד מגישים אנו בזה לראשונה את‬ ‫שיחות מלוה מלכה‬ ‫ערוך ומסודר לטובת דורשי ומבקשי תורה וחסידות‬ ‫תקוותינו איתנה להתחיל בהו"ל כראוי‬ ‫משבת בראשית תשפ"ז הבעל"ט‬ ‫ופונים אנו בזה בקריאה של חיבה‬ ‫לאלפי 'משתתפי' המלוה מלכה בכל רחבי תבל‬ ‫להיות שותפים לזכות את ישראל‬ ‫וזכות התורה וזכות הצדיקים יגן בעדכם באלף המגן‬ ‫החפצים לקחת חלק בזיכוי הרבים להעמיד בסיס איתן‬ ‫אפשר לפנות להמייל של המערכת ‪Bhagan111@gmail.com‬‬ ‫או בטלפון של השיעורים‬ ‫ארץ ישראל‪ | 073-888-1889 :‬ארה"ב‪ | 1-518-613-0137 :‬אנגלי'‪020-8147-7102 :‬‬ ‫ולהשאיר הודעה ברורה בשלוחה ‪6-1‬‬ ‫כמו"כ אפשר לפנות‬ ‫בארה"ק‪050-410-7962 :‬‬ ‫בחו"ל‪00447432097989 :‬‬ ‫יו"ל‬ ‫ע"י מערכת "באר הגן"‬ ‫כל הזכויות שמורות‬ ‫מאמר פתיחה‬ ‫‪ ‬חודש אלול ‪‬‬ ‫‪ -‬קידוש לבנה ‪-‬‬ ‫זכינו היום לקדש הלבנה‪ .‬והנה כתב המטה אפרים בהנהגות חודש אלול (סי׳ תקפ״א סעיף י׳)‪:‬‬ ‫"ויהיה זריז ביותר בחודש הזה בקידוש הלבנה‪ ,‬שהיא מצוה עוברת"‪ ,‬ומוסיף שראוי להיות זריז‬ ‫לקדשה בזמנה ולא להחמיץ את המצוה‪ .‬ואי' במקובלים שחודש שמחדשים הלבנה מובטח‬ ‫לדברים טובים‪.‬‬ ‫ויהי רצון שבזכות מצוה זו נזכה לכל ההשפעות הטובות הנשפעות בחודש הרחמים והרצון‪,‬‬ ‫ונזכה להתחדש בהתחדשות טובה‪ ,‬בתשובה ובמעשים טובים‪ ,‬ולשנה טובה ומתוקה‪ ,‬בבני חיי‬ ‫ומזוני רויחי ובכל מילי דמיטב‪.‬‬ ‫‪ -‬דרך תשובה הורית ‪-‬‬ ‫יש מאמר נפלא המובא משני צדיקים בדרך קרובה זה לזה‪.‬‬ ‫הרה״ק בעל מעגלי צדק מדעעש זי״ע בשם רבו מרן החתם סופר זי״עא‪ ,‬וכעין אותו רעיון‬ ‫״כ ְרח ֹק מִּ ז ְָרח‬ ‫מובא גם בספה״ק עירין קדישין מהרה״ק מרוזין זי״ע‪ ,‬על הפסוק (תהלים קג‪ ,‬יב) ִּ‬ ‫שעֵ ינו״‪.‬‬ ‫מִּ ַּמע ֲָרב הִּ ְרחִּ יק מִּ ֶּמנו אֶּ ת ְפ ָ‬ ‫ולכאורה‪ ,‬הרי מזרח ומערב הם שני קצוות העולם‪ ,‬ומרחק גדול עד מאוד יש ביניהם‪ ,‬ומהו‬ ‫הרמז בזה לענין התרחקות האדם מעוונותיו? אלא הכוונה היא‪ ,‬שאדם העומד ופניו לצד מזרח‬ ‫אינו צריך ללכת מרחק רב כדי לעמוד כשפניו למערב; מספיק בסיבוב אחד שמסתובב עצמו‪,‬‬ ‫וברגע אחד הרי הוא עומד ופניו למערב‪.‬‬ ‫״כ ְרח ֹק מִּ ז ְָרח מִּ ַּמע ֲָרב״ — כשם שממזרח למערב אפשר להתהפך ברגע אחד‪ ,‬כך "הִּ ְרחִּ יק‬ ‫וזהו ִּ‬ ‫שעֵ ינו" ‪ -‬יכול יהודי בהרהור תשובה אחד להתהפך מן הקצה אל הקצה‪ ,‬וכלשונו של‬ ‫מִּ ֶּמנו אֶּ ת ְפ ָ‬ ‫א‪ .‬המעגלי צדק זי"ע למד אצל החת"ס זי"ע משך כמה שנים‪ ,‬והחתם סופר היה מקרבו ביותר‪ ,‬ומסופר שבערבי שבתות‬ ‫ממש סמוך לכניסת השבת‪ ,‬היה יוצא עמו לטייל במשך כעשר דקות‪ ,‬ובאותן דקות היה מדבר עמו דברים גבוהים ורמים‪.‬‬ ‫ואמר אחר כך המעגלי צדק זי"ע‪ ,‬שמה שקיבל באותן דקות לא קיבלו אחרים במשך שנים‪.‬‬ ‫א‬ ‫הרה"ק מרוזין זי"ע 'מיט איין גוטן קרעכטץ'‪ ,‬באנחה אחת אמיתית מעומק הלב — כבר יכול‬ ‫לפנות אל הקב״ה‪ ,‬ובזה ״הרחיק ממנו את פשעינו״‪.‬‬ ‫*‬ ‫ועל דרך זה מובא בספר 'דרכי הישר והטוב' על הרה״ק רבי צבי הירש מליסקא זי״עב‪ ,‬שפעם‬ ‫אחת היה בראש השנה אצל הרה״ק רבי ר' הערש מרימנוב זי״ע‪ ,‬וסיפר שקודם קידוש‪ ,‬אמר‬ ‫דברים נוקבים בענין התשובה‪:‬‬ ‫העולם חושבים שתשובה 'איז ווער ווייסט וואס' ; אבל באמת תשובה פירושה לקבל על עצמו‬ ‫שמכאן ולהבא לא ימשיך לעשות מה שעשה עד עכשיו‪.‬‬ ‫ואמר רבי הערשעלע ליסקער‪ ,‬שכל הנוכחים קיבלו חיזוק עצום מאותן מילים פשוטות‪ ,‬והוא‬ ‫עצמו הרגיש כאילו ״ס׳איז מיר אראפ א בארג פון קאפ״ — כאילו ירד הר שלם מעל ראשו‪.‬‬ ‫כי לפעמים נדמה לאדם שעבודת התשובה היא דבר גדול וכבד עד מאוד‪ ,‬וממילא הוא מתייאש‬ ‫עוד קודם שהתחיל‪ .‬אבל כאשר יודע שעיקר התשובה הוא לקבל על עצמו לפנות לדרך חדשה‪,‬‬ ‫שלא להמשיך מכאן ולהבא כפי שנהג עד עתה‪ ,‬מיד נעשית דרך התשובה קרובה ושייכת לכל‬ ‫אחד‪ ,‬בבחי' כרחוק מזרח ממערב הרחיק ממנו את פשעינו‪.‬‬ ‫הנהגת הצדיקים שנלמדו מפרשת השבוע‬ ‫‪‬בענין מצות פריקה וטעינה ‪‬‬ ‫בפרשתנו מצינו מצות פריקה וטעינה‪ ,‬ובספר ישא ברכה להרה״ק רבי שאול ידידי' ממאדזיץ‬ ‫זי״ע מביא מזקינו הרה״ק רבי יחזקאל מקוזמיר זי״ע דבר נפלא בזה‪ ,‬שהמצוה של פריקה‬ ‫וטעינה שייך בכל דבר שקשה על חבירו וצריך לסייעו‪ .‬אפילו כאשר נפש האדם נושא איזה‬ ‫'פעקל' ‪ ,‬איזה עול ומשא המכביד עליו‪ ,‬וחבירו מסייע לו להוריד מעט מן המשא — הרי יש בזה‬ ‫בחינה של פריקה‪ .‬ולפעמים אפילו עצם הדבר שיושב ומאזין לשני ונותנים לו לפרוק את אשר‬ ‫על לבו‪ ,‬כבר מקילים מעליו את המשא‪.‬‬ ‫ב‪ .‬יש ענין להזכירו בימי הרחמים והסליחות‪ ,‬כי כידוע היה הרה"ק מסאטמאר זי"ע דרכו להזכיר את הרה"ק מליסקא‬ ‫זי"ע לפני תקיעת שופר‪.‬‬ ‫ב‬ ‫והוסיף רבי יחזקאל זי"ע שזה שייך גם בענין נגינה ‪ .‬לפעמים אחד מתחיל לשיר ניגון‪ ,‬ובאמצע‬ ‫הוא נחלש ונשאר לבדו‪ ,‬והקהל אינם מסייעים לו אלא משוחחים ביניהם‪ ,‬ולכן כאשר מצטרפים‬ ‫אליו ומסייעים לו בשירה‪ ,‬מקיימים בזה בחינה של מצות פריקה‪ ,‬שפורקים מעליו את המשא‪.‬‬ ‫ולפעמים המנגן שוכח באמצע את המשך הניגון ואינו זוכר כיצד להמשיך‪ ,‬ואז‪ ,‬כשאחד מן‬ ‫המסובים יודע את הניגון ומסייע לו להיזכר ולהמשיך‪ ,‬הרי זו בחינה של מצות טעינה — שהוא‬ ‫טוען אותו מחדש שיוכל להמשיך ולזמר‪.‬‬ ‫ומסיים רבי יחזקאל בלשונו‪ :‬״ולכן מי שיודע לנגן צריך ליזהר בזה״‪ .‬עכל״ק‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫מענין לענין‪ ,‬נביא עוד מה שמביא בספר ישא ברכה בפרשתנו (בענין מצות השבת אבידה)‪,‬‬ ‫שהרה״ק בעל חידושי הרי״ם זי״ע ‪ ,‬קודם שנתיישב בגור‪ ,‬היה דר בווארשא‪ .‬פעם אחת חלה‬ ‫ל״ע אחד מצאצאיו‪ ,‬ומצבו הלך והחמיר עד שהרופאים כבר נתייאשו ממנו‪.‬‬ ‫באותה עיר התגורר הגאון רבי נתן (המכונה ר׳ נתן'קע)‪ ,‬בעל שו״ת מאורות נתן‪ .‬פעם נכנס אל‬ ‫החידושי הרי״ם לבקר את הילד החולה‪ ,‬והחידושי הרי״ם הבחין שהוא ממהר מאוד‪ ,‬ושאל אותו‪:‬‬ ‫מפני מה ממהר מר כל כך? השיב ר׳ נת'קע שרבו מגיע היום אחה"צ לעיר‪ ,‬והחסידים יוצאים‬ ‫מחוץ לעיר לקבל את פניו‪ .‬שאלו החידושי הרי״ם‪ :‬ומיהו רבכם? השיבו‪ ,‬הרה״ק רבי יחזקאל‬ ‫מקוזמיר זי״ע‪.‬‬ ‫כששמע זאת החידושי הרי״ם אמר‪ ,‬אם כן‪ ,‬גם אנכי אצא עמכם לקבל את פניו‪.‬‬ ‫יצאו יחדיו לקראת הרה״ק מקוזמיר‪ ,‬וכאשר הגיע וראה לפניו את שני הגדולים‪ ,‬החידושי‬ ‫הרי״ם ובעל מאורות נתן‪ ,‬הורה להם לעלות עמו על המרכבה‪ .‬בהיותם על המרכבה הזכיר‬ ‫החידושי הרי״ם לפני רבי יחזקאל את בנו השוכב על ערש דוי‪ ,‬שמחלתו כבדה עליו מאוד‬ ‫והרופאים כבר מייאשים אותו‪.‬‬ ‫פתח רבי יחזקאל מקוזמיר ואמר להחידושי הרי״ם‪:‬‬ ‫הלא כבודו גדול בתורה‪ ,‬ועליכם לדעת כי ״אין יאוש אלא בבעלים״‪ ,‬כלום הרופאים הם‬ ‫הבעלים של נשמת ישראל? הלא אינם בעלים! ואם כן אין לייאוש שלהם כל ממש‪.‬‬ ‫וסיים בברכה‪ ,‬שהוא מאחל לו רפואה שלימה‪.‬‬ ‫החידושי הרי״ם הסתכל אז במורה השעות‪ ,‬כדי לדעת בדיוק באיזו שעה נאמרה הברכה‪.‬‬ ‫כאשר שב לביתו רצו לקראתו ו בישרו לו‪ ,‬שבאותה שעה ממש החל הילד להזיע‪ ,‬ומאז הוטב‬ ‫מצבו והלך והחלים‪ .‬וכשבירר את השעה‪ ,‬נודע לו שהיה זה ממש באותו רגע ‪ -‬שבו אמר רבי‬ ‫יחזקאל מקוזמיר את דבריו ובירכו ברפואה שלימה‪.‬‬ ‫ג‬ ‫הנהגת הצדיקים שנלמדו מפרשת השבוע‬ ‫‪‬הנהגה במצות הכנסת אורחים ‪‬‬ ‫הגאון החפץ חיים זי״ע נהג שאם היה לו אורחים עניים בליל שב"ק היה תיכף מקדש ונוטל‬ ‫״כי ִּתד ֹר נֶּדֶּ ר לַּה׳ ֱאל ֹקֶּ ָ‬ ‫יך ל ֹא‬ ‫ידיו ואח"כ זימר זמירות‪ .‬ומקורו היה‪ ,‬הכתוב בפרשתנו שנאמר‪ִּ :‬‬ ‫ְתאַּ חֵ ר לְ ַּש ְלמוֹ״ (דברים כג‪ ,‬כב)‪ ,‬ולהלן נאמר‪ :‬״מ ֹוצָא ְשפָתֶּ ָ‬ ‫יך ִּת ְשמ ֹר וְ עָ ִּשיתָ ״‪ .‬ובגמרא ראש השנה‬ ‫(ו‪ ).‬מבואר שבצדקה אין צריכים להמתין שיעברו שלשה רגלים‪ ,‬אלא ״וצדקה מיחייב עלה‬ ‫לאלתר‪ ,‬מאי טעמא? דהא קיימי עניים״‪ .‬כלומר‪ ,‬במקום שהעני נמצא לפניו‪ ,‬חיוב הצדקה‬ ‫מוטל עליו מיד‪.‬‬ ‫ובשו״ת דבר אברהם להגאון מקאוונא זצ״ל מביא בהגה בספרו (ח"ב סימן ב) הנהגה זו של‬ ‫החפץ חיים‪ .‬ויש לציין שהשו"ת 'דבר אברהם' נדפס עוד בחיי החפץ חיים‪ ,‬ועל כן הוא מזכירו‬ ‫בלשון‪ :‬״הרהגה״צ מוהר״ר ישראל מאיר מראדין שליט״א״‪ .‬וזה לשונו המובא שם‪ :‬״והנני‬ ‫להזכיר בזה מה ששמעתי הערה נפלאה בשם הרהגה״צ מוהר״ר ישראל מאיר מראדין‬ ‫שליט״א‪ ,‬דהמארח עני לסעודת שבת מיד בבואו מביהכנ״ס צריך למהר לסעוד‪ ,‬דהא קיימי‬ ‫עניים ולאלתר עבר בבל תאחר״‪.‬‬ ‫והיינו‪ ,‬שכאשר אדם הזמין עני לסעודת שבת‪ ,‬והעני כבר נמצא בביתו וממתין לסעודה‪ ,‬הרי‬ ‫הסעודה שנותן לו היא בכלל צדקה; ואם כן‪ ,‬כשם שבצדקה אמרו חז״ל שכאשר ״קיימי עניים״‬ ‫חייב ליתנה לאלתר‪ ,‬כך אין ראוי להשהות את העני הרעב בשביל אמירת שלום עליכם וזמירות‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ולא רק בתורת הנהגה מצינו כן‪ ,‬אלא החפץ חיים זצ״ל בעצמו הביא יסוד זה להלכה‪ .‬במשנה‬ ‫ברורה הלכות קידוש (סי׳ רע״א סק״א)‪ ,‬על דברי השולחן ערוך ״כשיבא לביתו ימהר לאכול מיד״‪,‬‬ ‫כתב שאף אם בעל הבית עצמו אינו תאב לאכול ורוצה להמתין כדי לאכול לתיאבון‪ ,‬מכל מקום‬ ‫כשיש אורחים‪ ,‬ובפרט אורח עני‪ ,‬אין לו לאחר‪ ,‬כיון שהם מוטלים עליו להאכילם ואין לו‬ ‫לעכבם בשביל רצונו לקיים מצוה מן המובחר‪ .‬ויותר מפורש כתב בשער הציון בהלכות סוכה‬ ‫(סי׳ תרל״ט ס״ק ס״ז)‪ .‬שם דן בענין ליל ראשון של סוכות כשיורדים גשמים‪ ,‬שיש שכתבו להמתין‬ ‫שמא יפסקו הגשמים‪ ,‬ועל זה כתב שאם יש אצלו אורחים עניים‪ ,‬שמסתמא לא אכלו כל היום‬ ‫ד‬ ‫והם תאבים לאכול‪ ,‬אין להשהותם‪ .‬ומוסיף‪ :‬״ואפשר עוד דלענין עניים דקיימי‪ ,‬אם יעכבם‬ ‫מלאכול איסורא נמי איכא‪ ...‬ואיכא חשש דבל תאחר״‪ ,‬ומציין לסוגיא דראש השנהג‪.‬‬ ‫*‬ ‫~ יישוב למנהג העולם ~‬ ‫אמנם למעשה לא נהגו העולם לשנות משום אורחים את כל סדר ליל שבת‪ ,‬אלא אומרים‬ ‫שלום עליכם ושאר הזמירות כנהוג ורק אחר כך מקדשים‪ .‬ובעל דבר אברהם עצמו עומד על‬ ‫כך בהמשך הדברים שם ומלמד זכות על מנהג העולם‪.‬‬ ‫וביאר‪ ,‬שכאשר אדם מזמין עני לסעודת ליל שבת‪ ,‬הרי מתחילה דעתו היא שהאורח יאכל עמו‬ ‫בשעה שהוא עצמו אוכל‪ .‬והאורח אף הוא מגיע על דעת סדר הסעודה המקובל בבית‪ :‬חוזרים‬ ‫מבית הכנסת‪ ,‬אומרים שלום עליכם ושאר הזמירות כנהוג‪ ,‬ואחר כך מקדשים ואוכלים‪ .‬נמצא‬ ‫כאילו קבע בעל הבית מתחילה זמן לנתינת הצדקה לשעה שבה תתחיל הסעודה; וכל זמן שלא‬ ‫הגיע אותו הזמן‪ ,‬עדיין אינו עובר משום בל תאחר‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ונראה לומר שיש בזה גם טעם נאה מצד הרגשתו של האורח‪ .‬שאם בעל הבית רגיל בכל‬ ‫שבת לומר שלום עליכם וזמירות לפני הקידוש‪ ,‬ודווקא בשבת שבא אורח ישנה את מנהגו ויקדש‬ ‫תיכף‪ ,‬יכול האורח לשאול מדוע שינה מסדר הרגיל בכל בתי ישראל‪ .‬ואם יאמר לו בעל הבית‪:‬‬ ‫מפני שאתה כאן ואני חושש שמא אתה רעב — הרי עלול האורח להצטער ולהרגיש שבגללו‬ ‫הוצרכו כל בני הבית לשנות ממנהגם‪ ...‬לכן‪ ,‬כשהאורח בא מתחילה על דעת הסדר הרגיל‪ ,‬יש‬ ‫מקום למנהג העולם שאין משנים את סדר הסעודה‪.‬‬ ‫ומכל מקום‪ ,‬כל זה כאשר מדובר בסדר הרגיל והידוע של הבית; אבל בוודאי שאין ראוי‬ ‫להוסיף עיכובים שאינם מסדר הסעודה‪ ,‬ובפרט כאשר ניכר שהאורח רעב‪.‬‬ ‫ג‪ .‬והנה כזאת שמעתי על אבי‪-‬זקינתי ז"ל‪ ,‬שהיה נוהג שכאשר היו לו אורחים בליל שבת‪ ,‬היה מזדרז מאוד לעשות קידוש‬ ‫מיד בבואו מבית הכנסת‪ ,‬ולא היה משהה אותם באמירת זמירות וכיוצא בזה קודם הקידוש‪.‬‬ ‫וטעם הנהגתו היה מחמת מעשה שאירע עמו בימי בחרותו‪ .‬בהיותו בחור ישיבה היה אוכל בשבתות אצל בעלי בתים‪,‬‬ ‫ופעם אחת נתארח בליל שבת אצל בעל הבית שהתמהמה זמן רב קודם הקידוש‪ ,‬באמירת זמירות ולימודים שונים‪.‬‬ ‫הבחו ר‪ ,‬שהיה רעב וחלוש‪ ,‬המתין והמתין‪ ,‬עד שלבסוף התעלף מרוב חולשה‪ .‬ומאז קיבל על עצמו‪ ,‬שכאשר יזכה הוא‬ ‫להכניס אורחים לביתו‪ ,‬לא ישהה אותם כשהם רעבים‪ ,‬אלא ימהר לקדש ולהגיש לפניהם לאכול‪.‬‬ ‫ה‬ ‫הגאון רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק זצ״ל‬ ‫בעל אור שמח ומשך חכמה‬ ‫מאה שנה להסתלקותו ‪ -‬ו׳ אלול תרפ״ו‬ ‫ספרו "משך חכמה" על התורה‬ ‫רבינו רבי מאיר שמחה זצ״ל נתפרסם בעולם התורה בעיקר על ידי ספרו הגדול אור שמח על‬ ‫הרמב״ם‪ ,‬חיבור שהעמידו בשורה הראשונה של גדולי התורה והעמקנים שבדורו‪ .‬אולם מסופר שרבי‬ ‫מאיר שמחה עצמו התבטא פעם‪ :‬לא באתי לעולם בשביל ה״אור שמח״; באתי לעולם בשביל ה״משך‬ ‫חכמה״‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫את חידושיו על התורה‪ ,‬שנדפסו לאחר פטירתו בשם משך חכמה‪ ,‬החל לחבר עוד בצעירותו בהיותו‬ ‫כבן י״ז שנה ואז כבר ביקש להוציאם לאור‪ .‬אלא שזקינו‪ ,‬הגאון רבי חנניה כהן זצ״ל‪( ,‬אשר בספריו מביא‬ ‫רבי מאיר שמחה חידושי תורה בשמו של זקינו)‪ ,‬לא הניחו להדפיסם‪.‬‬ ‫והסביר לו טעמו‪ :‬אם תדפיס תחילה חיבור של חידושים על התורה‪ ,‬יצא שמך בעולם כדרשן וכמגיד‬ ‫נפלא‪ ,‬וכאשר לאחר מכן תדפיס ספר עמוק על הרמב״ם‪ ,‬יאמרו‪ :‬אותו דרשן יודע גם ללמוד קצת‪...‬‬ ‫מוטב שתוציא תחילה את חיבורך על הרמב״ם‪ ,‬וכאשר כבר יתפרסם בעולם שאתה גאון ועמקן‪ ,‬אז‬ ‫כשתוציא את החיבור על התורה יאמרו‪ :‬בעל ה״אור שמח״ אומר גם חידושים על התורה‪...‬‬ ‫רבי מאיר שמחה קיבל את דברי זקינו ולא הדפיס אז את החיבור‪ .‬ולמעשה נדחתה הדפסתו במשך‬ ‫השנים‪ ,‬ורבי מאיר שמחה לא זכה לראות את ה״משך חכמה״ יוצא לאור בחייו‪.‬‬ ‫רבי מאיר שמחה לא הניח אחריו זרע של קיימא‪ ,‬ובסוף ימיו דאג בעצמו לגורל כתביו‪ ,‬ומסר את‬ ‫כתבי החיבור יחד עם ממון לצורך ההדפסה להגאון רבי מענדל ז'אק זצ״ל‪ ,‬אב״ד ריגא‪ ,‬כדי שיוציאם‬ ‫לאור‪ .‬ואכן לאחר הסתלקותו יצא לאור ספר משך חכמה על חמשה חומשי תורה‪.‬‬ ‫בקשר עם הרה"ק בית ישראל מגור זצ"ל‬ ‫בשער הספר נכתב נוסח מיוחד ״משך חכמה על חמשה חומשי תורה‪ ,‬חובר ברצון אבינו שבשמים״‪.‬‬ ‫ומסופר על הרה״ק הבית ישראל מגור זי״ע‪ ,‬שהיה לומד הרבה בספר משך חכמה ומחשיב מאוד את‬ ‫דבריו‪ ,‬שפעם התבטא בהתפעלות על נוסח השער‪ :‬״וכי ראיתם פעם דף שער כזה?!״ — שכתוב על‬ ‫חיבור שהוא ״חובר ברצון אבינו שבשמים״‪.‬‬ ‫ו‬ ‫‪-‬‬ ‫ושמעתי משכני הרה״ח רבי אברהם ברוך וורדיגר שליט״א (כיום בבית שמש)‪ ,‬בענין קשרו של הבית‬ ‫ישראל זצ״ל עם רבי מאיר שמחה זצ"ל‪ .‬אשר פעם נפגשו במקום מרפא‪ .‬הבית ישראל היה אז אברך‬ ‫צעיר‪ ,‬והיתה סביבו חבורה של אברכים‪ .‬כידוע היה הבית ישראל חריף מאוד בהנהגתו‪ ,‬ובפרט בשנים‬ ‫שלפני המלחמה היתה דרכו בתקיפות ובחריפות‪ ,‬בנוסח קאצק‪.‬‬ ‫באותו מקום היתה חבורה של אברכים סביב הבית ישראל‪ .‬והיה זה בתוך תשעת הימים‪ ,‬והחבורה‬ ‫ערכה סיום על מסכת בכורות ואכלו בשר‪ ,‬ונעשתה שם מסיבת מרעים בשמחה‪.‬‬ ‫רבי מאיר שמחה זצ״ל טייל באותה שעה בחוץ‪ ,‬ושמע קול שמחה בתוך תשעת הימים‪ .‬שלח את‬ ‫משמשו לברר מה מתרחש שם‪ .‬כשנודע לו שהבית ישראל וחבורתו יושבים שם‪ ,‬מסר שהרב מדווינסק‬ ‫שואל לפשר השמחה‪.‬‬ ‫כששמע זאת הבית ישראל‪ ,‬יצא בעצמו אל רבי מאיר שמחה‪ .‬שאלו רבי מאיר שמחה‪ :‬מה נעשה‬ ‫אצלכם? השיב הבית ישראל‪ :‬עשינו סיום‪ ,‬ולכן אוכלים בשר‪ .‬שאלו רבי מאיר שמחה‪ :‬איזה סיום?‬ ‫השיב הבית ישראל‪ ,‬בנוסח קאצק‪ :‬סיימנו ספר תהלים‪( ...‬ולכאורה אכן גם סיים אז ספר תהלים) נענה רבי‬ ‫מאיר שמחה ואמר לו בחריפות‪ :‬״אויף אייערע סיומים טאר מען אפילו מילכיגס אויך נישט עסן‪...‬״‬ ‫והבית ישראל היה מספר מעשה זה‪ ,‬שקיבל את דברי התוכחה ולא השיב‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫והיה אומר שסמך אז על הנהגת זקינו‪ ,‬הרה״ק השפת אמת זי״ע‪ .‬פעם למד השפת אמת עד שעה‬ ‫מאוחרת בלילה‪ ,‬ומחמת כן קם בבוקר מאוחר מן הרגיל‪ .‬זקינו‪ ,‬החידושי הרי״ם זי״ע‪ ,‬הוכיחו על כך‪,‬‬ ‫והשפת אמת לא השיב לו מאומה‪.‬‬ ‫לאחר מכן שאלוהו זקינתו ע"ה‪ :‬מדוע לא אמרת לזקינך שלמדת עד שעה מאוחרת בלילה‪ ,‬והרי היה‬ ‫לך טעם לכך שקמת מאוחר? השיב השפת אמת‪ ,‬שרצה לשמוע מוסר מזקינו‪ .‬אילו היה משיב מיד‬ ‫ומצטדק‪ ,‬היה מפסיד את דברי המוסר‪.‬‬ ‫ואמר שכן מצינו אצל בני גד ובני ראובן‪ .‬כשביקשו לקבל את נחלתם בעבר הירדן‪ ,‬הוכיחם משה‬ ‫רבינו באריכות‪ :‬״הַּ אַּ חֵ יכֶּם יָב ֹאו ל ִַּּמלְ חָ מָ ה וְאַּ ֶּתם ֵת ְשבו פ ֹה״ (במדבר לב‪ ,‬ו)‪ ,‬והמשיך להוכיחם אף‬ ‫שלבסוף התברר שכוונתם היתה לצאת חלוצים לפני אחיהם‪ ,‬לא הפסיקוהו מיד לומר לו שזו כוונתם‪,‬‬ ‫אלא שמעו את דברי התוכחה ורק אחר כך אמרו‪ :‬״ ַּו ֲאנַּחְ נו נֵחָ לֵץ חֻ ִּשים לִּ פְ נֵי ְבנֵי י ְִּש ָראֵ ל״ (שם‪ ,‬יז)‪ .‬כי‬ ‫מוסר של צדיק מטהר את האדם ואין לוותר עליהם‪.‬‬ ‫וכן כתב מרן החתם סופר זי״ע‪ ,‬שדברי מוסר היוצאים מפי צדיק פועלים זיכוך וטהרה בנפש השומע‪.‬‬ ‫*‬ ‫משך חכמה על דרך המלבים זצ"ל‬ ‫ז‬ ‫ומענין המשך חכמה אציין דבר פלא מאוד‪ ,‬שב״משך חכמה״ באמצע פרשת כי תצא משנה רבי מאיר‬ ‫שמחה את מהלך פירושו‪ ,‬ועושה בזה כעין חסד עם גדול הדור שלפניו‪ ,‬ה״ה רבינו המלבי״ם זצ״ל‪.‬‬ ‫המלבי״ם חיבר את פירושו הגדול ״התורה והמצוה״‪ ,‬אולם לא זכינו לקבל את המשך כתב ידו על כל‬ ‫ספר דבריםד‪ .‬והנה כאן מתגלה דבר מופלא אצל רבי מאיר שמחה‪ .‬דווקא במקום שבו נפסק כתב יד‬ ‫המלבי״ם‪ ,‬משנה בעל ה״משך חכמה״ את דרך כתיבתו ומתחיל לכתוב על דרך ספר ״התורה והמצוה״‬ ‫של המלבי״ם‪ ,‬ובספר עצמו אף צוין‪ :‬״מכאן ועד סוף הפרשה על דרך ספר התורה והמצוה״‪ .‬הרי שרבי‬ ‫מאיר שמחה נטל על עצמו‪ ,‬בתוך חיבורו שלו‪ ,‬להמשיך את דרך הלימוד של המלבי״ם באותו מקום‬ ‫שבו חסר לנו פירושו‪.‬‬ ‫*‬ ‫דיוק ב'דיבור המתחיל' ברש"י בפרשתנו‬ ‫והנה במהדורות החדשות של משך חכמה הובא בהגהות מעשה נפלא מאוד על רבי מאיר שמחה‪,‬‬ ‫השייך לפרשתנו‪ .‬מקור המעשה הוא הגאון רבי יוסף אדלר אב״ד טורדא‪ ,‬ששמע את הדברים מפי רבי‬ ‫מאיר שמחה עצמו‪ .‬לפי הנוסח המובא שם‪ ,‬היה רבי מאיר שמחה אז נער כבן י״א שנה‪.‬‬ ‫כבר בילדותו היה כוח זכרונו וחריפותו מופלאים ביותר‪ ,‬עד שאמרו עליו שהוא יודע את כל ספר‬ ‫אורים ותומים על חושן משפט‪.‬‬ ‫פעם הגיע אחד מגדולי ישראל לעיר מולדתו של רבי מאיר שמחה‪ .‬סיפרו לפני אותו גדול שיש בעיר‬ ‫ילד קטן היודע את ספר אורים ותומים בע"פ הדבר היה נשמע בלתי אפשרי‪ ,‬והוא ביקש לבחון את‬ ‫הילד בעצמו‪.‬‬ ‫הביאו לפניו את רבי מאיר שמחה‪ ,‬ואכן בחנו ב'אורים ותומים' ונוכח לראות שהילד יודע את הספר‬ ‫היטב‪ ,‬ישר והפוך‪ .‬לא יאומן כי יסופר — ילד כבן י״א היודע ספר עמוק כזה; ויש בני שישים שאינם‬ ‫יודעים אפילו קטע אחד בעל פה‪...‬‬ ‫לאחר המבחן שאלו אותו גדול‪ :‬וחומש עם רש״י אתה גם יודע!? רבי מאיר שמחה הודה שחומש‬ ‫ורש״י עדיין לא למד כראוי‪ .‬אלא שמתוך חריפות של ילד השיב‪ :‬בדף אחד של אורים ותומים יש יותר‬ ‫חריפות מכל רש״י על התורה!‬ ‫ד‪ .‬כתב יד המלבי״ם מגיע בפרשת כי תצא עד פרק כ״ב פסוק כ״א‪ .‬ומכאן ואילך חסר כתב היד‪ .‬עורכי פירוש המלבי״ם‬ ‫מודיעים על כך‪ ,‬שבחלק שמכאן ועד פרשת נצבים לא נמצא לפניהם כתב יד המחבר‪ ,‬והם השלימו את הביאור על פי‬ ‫דרכו ושיטתו‪.‬‬ ‫ודבר זה מיישב דבר‪ ,‬שפעם הראה לי אחד בפרשת כי תבוא דבר תמוה מאוד הנדפס בתוך פירוש המלבי״ם‪ .‬אך אמרתי‬ ‫לו שזה אינו המלבי״ם‪ ,‬ואכן‪ ,‬כיון שמפרק כ״ב פסוק כ״א ואילך אין לפנינו כתב יד המלבי״ם עצמו‪ ,‬אין לתמוה עליו‬ ‫מדברים שנדפסו בהמשך כהשלמה על פי דרכו‪.‬‬ ‫ח‬ ‫כששמע אותו גדול דברים אלו נזדעזע ואמר לו‪ :‬נו‪ ,‬אין אומרים כך! והודיע לו שבעזרת ה׳‪ ,‬כאשר‬ ‫ישוב לעיר בשנה הבאה‪ ,‬יבחן אותו על חומש ורש״י על כל התורה כולה‪ .‬רבי מאיר שמחה קיבל את‬ ‫הדברים‪.‬‬ ‫והנה חלפה שנה‪ ,‬ואותו גדול חזר לעיר ושאל את הנער אם כבר אפשר לבחנו בחומש ורש״י‪ .‬רבי‬ ‫מאיר שמחה השיב שכן‪ .‬לאחר שלמד במשך השנה את כל חמשה חומשי תורה עם רש״י‪ ,‬כבר היתה‬ ‫בפיו תשובה אחרת לגמרי‪.‬‬ ‫אמר רבי מאיר שמחה‪ :‬בשנה שעברה אמרתי שבדף אחד של אורים ותומים יש יותר חריפות מכל‬ ‫רש״י על התורה; עכשיו אני אומר שבדיבור אחד של רש״י יש יותר חריפות מכל ספר אורים ותומים‬ ‫על חושן משפט!‬ ‫‪-‬‬ ‫ואותו גדול ביקש ממנו ראיה לדבריו‪ .‬ורבי מאיר שמחה הביא לו ראיה נפלאה מפרשתנו‪ ,‬והיא‬ ‫החידוש שנדפס לאחר מכן במשך חכמה‪( .‬בנוסח המעשה בהגהות שבמהדורה החדשה אכן מציין שהחידוש נאמר בהיותו‬ ‫כבן י״ב שנה‪).‬‬ ‫דהנה כתיב בפרשתנו (דברים כג‪ ,‬יט)‪ :‬״ל ֹא תָ בִּ יא אֶּ ְתנַּן ז ֹונָה ומְ חִּ יר ֶּכלֶּב בֵית ה׳ אֱל ֹקֶּ ָ‬ ‫יך לְ כָל נֶּדֶּ ר‪ִּ ,‬כי‬ ‫ת ֹו ֲעבַּת ה׳ אֱל ֹקֶּ יךָ גַּם ְשנֵיהֶּם״‪ .‬ופירש רש״י בדיבור המתחיל‪ :‬״בית ה׳ אלקיך לכל נדר״ — ״לרבות‬ ‫את הבמות״‪(.‬זהו רש"י בדפוס ישן‪ ,‬ומקורו בספרי‪ ,‬ברש"י שלפנינו ליתא)‪,‬‬ ‫והקשה רבי מאיר שמחה‪ :‬לכאורה הריבוי של הבמות הוא מתיבת ״לכל״‪ .‬ואם כן‪ ,‬מדוע העתיק רש״י‬ ‫בדיבור המתחיל גם את המילים ״בית ה׳ אלקיך״? היה לרש״י לכתוב בקיצור‪ :‬״לכל נדר — לרבות‬ ‫את הבמות״‪.‬‬ ‫וביאר רבי מאיר שמחה בחריפות נפלאה‪ ,‬שהריבוי אינו נלמד מתיבת ״לכל״ לבדה‪ ,‬אלא מכל מבנה‬ ‫הפסוק‪ ,‬ולכן מוכרחים לצרף את ״בית ה׳ אלקיך״ ל״לכל נדר״‪.‬‬ ‫דהנה בפסוק יש את החפצא של האיסור "לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב" וכן ״לכל נדר״ שזה המשך‬ ‫של האיסור; ויש את מקום ההבאה — ״בית ה׳ אלקיך״‪ .‬לכאורה סדר הדברים היה צריך להיות‪" :‬לא‬ ‫תביא אתנן זונה ומחיר כלב ‪ -‬לכל נדר"‪ ,‬תחילה להשלים מה אסור להביא ולשם מה‪ ,‬ואחר כך לומר‬ ‫לאיזה מקום אסור להביאו‪.‬‬ ‫אולם התורה העמידה את ״בית ה׳ אלקיך״ באמצע‪ :‬לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב ‪ -‬בית ה' אלקיך‬ ‫‪ -‬לכל נדר‪ .‬וזה פלא‪ .‬מדוע נכנס מקום ההבאה באמצע החפצא של האיסור?‬ ‫ובזה מיישב בדרך נפלא‪ ,‬ש״בית ה׳ אלקיך״ מתחבר כאן אל ״לכל נדר״‪ :‬התורה אוסרת להביא את‬ ‫האתנן ומחיר הכלב לכל מקום כזה (בית ה' אלקיך) שיש בו דין של רק 'לכל נדר' ‪ -‬מי שמותר בו רק הבאת‬ ‫נדרים‪ .‬ומכאן ראיה לרבות את הבמות‪ ,‬שבזמן היתר הבמות היו רק נדרים ונדבות קרבים שם‪ .‬וכפי‬ ‫ֲשר ֲאנַּחְ נו ע ִֹּשים פ ֹה הַּ יוֹם‪ ,‬אִּ יש‬ ‫שפירש רש״י בפרשת ראה על הפסוק (דברים יב‪ ,‬ח)‪ :‬״ל ֹא תַּ עֲשון ְככ ֹל א ֶּ‬ ‫ט‬ ‫כָל הַּ י ָָשר ְבעֵ ינָיו״ — ש״איש כל הישר בעיניו״ היינו נדרים ונדבות‪ ,‬שאותם היו מקריבים בבמה בזמן‬ ‫היתר הבמות‪.‬‬ ‫ולפי זה מובן באופן נפלא מדוע רש״י לא כתב רק ״לכל נדר״‪ ,‬אלא העתיק בדיבור המתחיל‪ :‬״בית ה׳‬ ‫אלקיך לכל נדר״‪ .‬כי לא מתיבת ״לכל״ בלבד למד רש״י לרבות במות‪ ,‬אלא מצירוף המילים ומסדר‬ ‫הפסוק כולו‪.‬‬ ‫ויהא זכרו הגדול לברכה‪ ,‬וזכות תורתו תעמוד לנו ולהאיר עינינו בתורת ה׳‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי פנחס מקאריץ זי"ע‬ ‫י' אלול תק"נ‬ ‫מסוגל ליראת שמים‬ ‫הרה״ק רבי אלימלך מליזענסק זי״ע שלח את בנו הרה״ק רבי אלעזר זי״ע אל הרה״ק רבי‬ ‫פנחס מקאריץ זי״ע‪ ,‬ואמר לו שיהיה אצלו‪ ,‬כי השהייה במחיצתו מסוגלת ליראת שמים‪.‬‬ ‫ואכן נסע רבי אלעזר לשנות בצל רבי פנחס מקאריץ זי"ע‪ ,‬ופעם באמצע השבת נזכר מאביו‬ ‫הק' ואמר ״טאטע״‪ .‬נענה רבי פנחס ואמר לו‪ :‬״ודילמא לאו אביו הוא?״ רבי אלעזר שמע ולא‬ ‫השיב על דבריו‪.‬‬ ‫כשחזר לאחר מכן אל אביו הרבי ר' אלימלך וסיפר לו את אשר אירע‪ ,‬אמר לו אביו שהיה לו‬ ‫״שאַּ ל אָ בִּ ָ‬ ‫יך ״ — מ׳לייעהט זיך אַּ טאַּ טן! (העובדא הובא בספה"ק דברי יחזקאל ‪-‬‬ ‫להשיב לרבי פנחס‪ְ :‬‬ ‫הפטורת מסעי)‪.‬‬ ‫*‬ ‫תהלים בלילי חודש אלול‬ ‫ידוע שעל פי הקבלה נזהרים שלא לומר מקרא בלילה‪ ,‬ובכלל זה ספר תהלים‪ .‬אולם חידש‬ ‫הרה״ק רבי פנחס מקאריץ‪ ,‬שבחודש אלול מותר לומר תהלים אף בלילה‪ ,‬מפני שחודש אלול‬ ‫הוא עת רצון‪ ,‬זמן של רחמים ורצון‪.‬‬ ‫והדברים מובאים באמרי פנחס החדש‪( ,‬חודש אלול אות תכ״ז)‪ :‬שאף שבכל השנה נזהרים מאמירת‬ ‫מקרא בלילה‪ ,‬מכל מקום בחודש אלול מותר לומר תהלים בלילה‪.‬‬ ‫י‬ ‫מעין עולם הבא ‪ -‬יום שבת מנוחה‬ ‫הרה״ק הבית אברהם מסלונים זי״ע (אבקות רוכלים‪ ,‬אות ע"ח) בשם זקינו‪ ,‬הרה״ק בעל יסוד‬ ‫העבודה זי״ע‪ ,‬על אחד מתלמידיו של רבי פנחס הסתלק מן העולם עוד בחיי רבו‪ ,‬ולאחר‬ ‫הסתלקותו נתגלה אליו‪ ,‬שאלוהו כיצד הוא בעולם העליון‪ ,‬והשיב שטוב לו שם מאוד‪ ,‬אלא‬ ‫שהוסיף מתוך געגועים‪ :‬״אָ בער ווי קומט דאס צו צו אייערע שבתים‪...‬״‬ ‫כששמע יסוד העבודה עובדא זו נענה ואמר‪ :‬מה החידוש? הרי הוא נמצא עתה בעולם הבא‪,‬‬ ‫וטוב לו שם מאוד; אבל הוא בעולם הבא שלו ‪ -‬ועוה"ב שלו אינו מגיע אל ה״מעין עולם הבא״‬ ‫(השבתות) ‪ -‬של רבי פנחס מקאריץ‪.‬‬ ‫בזאת אני בוטח‬ ‫ומסופר עוד על רבי פנחס מקאריץ‪ ,‬שפעם עמדו תלמידיו בסמוך אליו בשעת תפילת שמונה‬ ‫עשרה‪ .‬בהגיעו ל״אלקי נצור״ שמעו אותו לוחש ומבקש‪ :‬״די דינסט זאל וועלן צוריקקומען״ —‬ ‫שהמשרתת תרצה לחזור‪.‬‬ ‫התלמידים ששמעו זאת חשבו שבוודאי טמונים במילים הללו סודות גדולים ויחודים נשגבים‪.‬‬ ‫מסתמא ״די דינסט״ מרמזת על איזה ענין בעולמות העליונים‪ ,‬ושתחזור למקומה יש בזה כוונות‬ ‫שאין להם השגה בהן‪.‬‬ ‫אולם לאחר התפילה נתברר להם הדבר בפשטות גמורה‪ .‬הרבנית התאוננה לפני רבי פנחס‬ ‫שהיתה לה עובדת בבית‪ ,‬וזו עזבה ואינה רוצה לחזור לעבוד אצלה‪ .‬רבי פנחס שמע את צערה‪,‬‬ ‫ובהגיעו ל״אלקי נצור״ ביקש בפשטות מהקב״ה‪ :‬״די דינסט זאל וועלן צוריקקומען״‪.‬‬ ‫וכשנתפלאו על כך אמר בפשטותו‪ :‬וכי ממי יש לבקש‪ ,‬אם לא מהרבונו של עולם?‬ ‫וזהו לימוד גדול בתפילה‪ .‬אדם עלול לחשוב שהקב״ה הוא רם ונישא כל כך‪ ,‬ומה מקום יש‬ ‫לדבר לפניו על ענינים קטנים ופשוטים מחיי היום־יום? אבל רבי פנחס לימד שאין דבר קטן‬ ‫מכדי לדבר עליו עם הרבונו של עולם‪ .‬אם הדבר נוגע ליהודי ומציק לו — הרי זה דבר שאפשר‬ ‫לבקש עליו‪.‬‬ ‫*‬ ‫ועל דרך זה מביא הרה״ק רבי מרדכי חיים סלונים זי״ע בשם רבי דוד לובינער זי״ע‪ ,‬על‬ ‫שא עָ וֹן‬ ‫הפסוק בהפטרת שובה (הושע יד‪ ,‬ג)‪ :‬״קְ חו עִּ ָמכֶּם ְדב ִָּרים וְ שובו אֶּ ל ה׳‪ִּ ,‬אמְ רו אֵ ָליו כָל ִּת ָ‬ ‫ְש ְלמָ ה פ ִָּרים ְשפָתֵ ינו״‪ .‬ואמר רבי דוד בביואר הכתוב‪ :‬״אמרו אליו — כל״‪ .‬כלומר‪:‬‬ ‫וְ קַּ ח טוֹב‪ ,‬ונ ַּ‬ ‫יא‬ ‫הכל אפשר לומר אל השי"ת ‪ .‬כל מה שיש לאדם על לבו‪ ,‬כל דאגה וכל צורך‪ ,‬דבר גדול או דבר‬ ‫קטן — ״אמרו אליו כל״‪ ,‬רעד צו אים אַּ לטס‪.‬‬ ‫ואל יאמר האדם‪ :‬הרי הקב״ה גדול ונורא כל כך‪ ,‬ואיך אבוא לפני מלך מלכי המלכים עם‬ ‫הדברים הקטנים שלי? אמר רבי דוד‪ :‬אם אתה רוצה להגדיל את הרבונו של עולם — ״תשא‬ ‫עון״! כשמגיע נסיון של עבירה‪ ,‬אז תזכור כמה גדול ונורא הוא הקב״ה‪ ,‬ותירא לעבור על רצונו‪.‬‬ ‫אבל כשאתה בא לדבר אליו ולבקש ממנו‪ ,‬אל תשתמש בגדלות הבורא כסיבה שלא לפנות‬ ‫אליו‪ .‬״אמרו אליו כל״ — רעד צו אים אַּ לץ‪.‬‬ ‫*‬ ‫וידוע כעין יסוד זה מהרה״ק המגן אברהם מטריסק זי״ע‪ .‬אשר פעם קודם התקיעות בראש‬ ‫השנה הרגיש שהעולם עומדים וחושבים ומבקשים בעיקר על עניני גשמיות‪ .‬זה מבקש על‬ ‫פרנסה‪ ,‬זה על בריאות‪ ,‬זה על צרכי ביתו ומשפחתו‪ ,‬וכל אחד עם ה״פעקל״ שלו‪.‬‬ ‫בתחילה הפריע לו הדבר‪ :‬עומדים ברגעים נשגבים כל כך‪ ,‬קודם תקיעת שופר‪ ,‬וכל המחשבות‬ ‫הן על ענינים גשמיים? אולם אחר כך נענה ואמר‪ :‬באמת טוב הם עושים‪ .‬שהרי בתפילת הימים‬ ‫הנוראים אומרים‪ :‬״קדוש אתה ונורא שמך ואין אלוק מבלעדיך״‪ .‬מצד אחד — ״קדוש אתה‬ ‫ונורא שמך״‪ .‬הקב״ה קדוש ונורא‪ ,‬רם ונישא למעלה מכל השגה‪ .‬ולכאורה‪ ,‬לאחר שמתבוננים‬ ‫בגדלות כזו‪ ,‬כיצד אפשר לבוא ולבקש ממנו על כסף‪ ,‬על פרנסה‪ ,‬על בריאות ועל שאר צרכים‬ ‫גשמיים?‬ ‫אלא שמיד ממשיכים ואומרים‪ :‬״ואין אלוק מבלעדיך״‪.‬אין לנו ממי אחר לבקש!‬ ‫אמת‪ ,‬אתה קדוש ונורא; אבל כשיהודי צריך פרנסה — למי ילך? כשצריך רפואה — למי‬ ‫יפנה? וכשיש לו אפילו צורך קטן ופשוט בתוך ביתו — ממי יבקש? ״ואין אלוה מבלעדיך״ —‬ ‫אין לנו מקום אחר מאיפה לבקש‪.‬‬ ‫והרי זה ממש אותו יסוד של רבי דוד לובינער‪ :‬״אמרו אליו כל״‪ ,‬וזה מה שלימד רבי פנחס‬ ‫מקאריץ למעשה‪ :‬כל מה שיהודי צריך‪ ,‬הוא יכול להביא לפני אביו שבשמים‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫וחשבתי להוסיף בזה רמז נאה‪.‬‬ ‫בזמירות ליל שבת לפני קידוש אומרים‪ :‬״מלך רם ונישא״‪ .‬אכן‪ ,‬הרבונו של עולם הוא מלך‬ ‫רם ונישא‪ ,‬למעלה מכל תפיסה והשגה‪ .‬אבל יחד עם זאת הוא ״מלך שומע תפילה״ — הוא‬ ‫שומע את תפילתו של כל יהודי‪.‬‬ ‫יב‬ ‫אין סתירה בין הדברים‪ .‬הוא רם ונישא‪ ,‬ואף על פי כן הוא שומע תפילה‪ .‬הוא שומע את האדם‬ ‫הגדול ואת האדם הפשוט; את הבקשה הגדולה ואת הבקשה הקטנה; את התפילה על רוחניות‬ ‫ואת הבקשה על צורך פשוט בבית‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי משה אליקים בריעה מקאזניץ זי"ע‬ ‫י"ב אלול תקפ"ח‬ ‫קדושת נשמתו‬ ‫שמעתי מדודי הגה"ח רבי יוסף ווייס זצ״ל‪ ,‬ששמע מהחסיד רבי משה ווייס ז״ל‪ ,‬שהיה נקרא‬ ‫רבי משה ב"ר משה‪ ,‬והוא סיפר ששמע את המעשה עוד קודם המלחמה בבעלזא מהיושבים‪.‬‬ ‫פעם היה הרה״ק השר שלום מבעלזא זי״ע אצל המגיד מקאזניץ זי"ע ‪ .‬אמר לו המגיד שילך‬ ‫לבקר גם אצל בנו רבי משה‪ ,‬בעל באר משה זי״ע‪.‬‬ ‫לאחר שחזר שאלו המגיד‪ :‬מה אתם אומרים עליו? השיב השר שלום‪ :‬״כ׳האב געשפירט ביי‬ ‫אים אַּ ריח פון יום כיפור״ — הרגשתי אצלו ריח של יום הכיפורים‪.‬‬ ‫נענה המגיד ואמר‪ :‬״רעכט רעכט‪ ,‬גוט האָ ט איר געשפירט״ — אכן‪ ,‬היטב הרגשתם‪.‬‬ ‫ואז סיפר לו המגיד דבר נפלא על שורש נשמתו של בנו (חלק זה הובא גם בספרי קאזניץ) אשר באחת‬ ‫השנים‪ ,‬במוצאי יום הקדוש‪ ,‬אמר המגיד שבאותו יום הכיפורים היו לו כל הכוונות והיחודים‪,‬‬ ‫רק ה'שעפסעלע' היה חסר לו‪ .‬ובאותה שנה נולד בנו רבי משה‪ ,‬ואמר אז שהמשיך לבנו רבי‬ ‫משה את אותם יחודים של יום הכיפורים שהיו שייכים לעבודתו באותה שנה‪.‬‬ ‫והרי הדברים הפלא ופלא‪ :‬השר שלום לא ידע מה שאמר המגיד בשעת לידת בנו‪ ,‬אלא‬ ‫כשנכנס אל רבי משה הרגיש מעצמו ״אַּ ריח פון יום כיפור״‪ ,‬ואביו אישר לו שאכן שורש נשמתו‬ ‫מיום הקדוש‪.‬‬ ‫עמיקא וטמירא‬ ‫והנה רבי משה היה טמיר ונעלם מאוד בעבודתו‪ ,‬והסתיר את גדלותו באופן מופלא‪ .‬בספר‬ ‫ליקוטי מהר״א‪ ,‬לבנו הרה״ק רבי אלעזר מקאזניץ זי״ע‪ ,‬כותב (עה" כ מכל מלמדי השכלתי)‬ ‫יג‬ ‫על אביו רבי משה שהיו קוראים לו בפשטות ״רבי משה תהלים זאגער״ — רבי משה אומר‬ ‫התהלים‪.‬‬ ‫ואכן מחמת גודל פשטותו הרי לאחר הסתלקות אביו המגיד‪ ,‬לא היה פשוט כלל אצל החסידים‬ ‫שרבי משה יהיה ממלא מקומו‪.‬‬ ‫וכפי שסיפר הרה״ק רבי יעקב מפשעווארסק זי״ע‪ ,‬שבתחילה נטו יותר אחר חתנו של המגיד‬ ‫מקאזניץ‪ ,‬הרה״ק רבי אבי עזרי זעליג זי״ע אביו של הרה"ק ממאגלניצא זי"ע‪ .‬ובשבת הראשונה‬ ‫לאחר הסתלקות המגיד ערכו רבי משה וגיסו יחד את השולחן‪.‬‬ ‫לאחר השולחן אמרה הרבנית פערל ע"ה בתו של המגיד מקאזניץ‪ ,‬אל בעלה רבי אבי עזרי‬ ‫זעליג‪ :‬בעת הקידוש ראיתי את אבי הקדוש עומד לידו של אחי רבי משה — ולא אצלך‪ .‬אם‬ ‫כן‪ ,‬תשאיר את מקום ההנהגה לרבי משה‪.‬‬ ‫וכך התחיל להתגלות מה שהיה מוסתר כל השנים‪.‬‬ ‫אלא שהיה עוד ציבור מן החסידים שאחר הסתלקות המגיד ביקש לנסוע אל הרה״ק החוזה‬ ‫מלובלין זי״ע ‪ .‬והחוזה עצמו הורה להם שאין להם לחפש רבי במקום אחר‪ ,‬אלא עליהם לנסוע‬ ‫אל רבי משה‪.‬‬ ‫והמליץ על כך את הפסוק (במדבר י‪ ,‬לה)‪ :‬״ ַּויְהִּ י ִּב ְנס ֹעַּ הָ אָ ר ֹן וַּי ֹאמֶּ ר מ ֶֹּשה״‪ .‬״ויהי בנסוע הארון״‬ ‫— ה״ארון״‪ ,‬המגיד הקדוש מקאזניץ‪ ,‬נסתלק ונסע מן העולם; ״ויאמר משה״ — מעתה הגיע זמנו‬ ‫של רבי משה לומר ולהנהיג את העדה‪.‬‬ ‫*‬ ‫אמנם בו רבי אלעזר זצ"ל מציין במאמר הנ"ל בספרו ליקוטי מהר"א‪ ,‬שכאשר הדפיסו ספר‬ ‫באר משה ראו את גדלותו בגמרא ותוס' וכו'‪.‬‬ ‫וכבר בחייו כאשר התחיל להנהיג העדה ופתח את פיו בחכמה שמעו אותו אומר דברי תורה‬ ‫ומביא מכל חלקי התורה‪ ,‬הביעו הפליאה בפני אחד מגדולי תלמידיו בראשית הימים הרה״ק‬ ‫בעל חידושי הרי״ם זי״ע‪ ,‬הלא כלפי חוץ לא היה ניכר כמי שמתייגע בתורה באופן מיוחד וכעת‬ ‫אומר דברי תורה כאלו‪ ,‬והלא חז"ל אמרו (מגילה ו ע״ב)‪ :‬״לא יגעתי ומצאתי — אל תאמן״‪.‬‬ ‫נענה החידושי הרי"ם‪ :‬אכן‪ ,‬אצל רבי משה היה נדמה לעולם בבחינת ״לא יגעתי ומצאתי״‪ .‬לא‬ ‫ראו אותו מתייגע כפי שהיה אפשר לצפות מגאון כזה‪ ,‬ולכן אכן "אל תאמן" ‪ -‬שלא התייגע‪ .‬אלא‬ ‫שבזמן שאתם הייתם ישנים‪ ,‬הוא התייגע‪...‬‬ ‫יד‬ ‫ספר ארץ החיים על תהלים‬ ‫להמקובל רבי אברהם חיים כ"ץ זצ"ל‬ ‫ר"ח אלול תקכ"ו‬ ‫ספר ארץ החיים על תהלים‬ ‫איידי דעסקנין בהרה״ק מקאזניץ זי״ע אזכיר ענין‪.‬‬ ‫ישנו ספר קדמון‪ ,‬פירוש על תהלים הנקרא ״ארץ החיים״‪ ,‬שחיברו הגאון החסיד והמקובל‬ ‫רבי אברהם חיים הכהן כ״ץ מניקלשבורג זצ״ל‪[ .‬שעומדים אנו סמוך להילולא דיליה (שחל ביום‬ ‫א' אלול תקכ"ו)]‬ ‫רבי אברהם חיים היה מצאצאי רבינו הסמ״ע‪ .‬הוא התגורר בניקלשבורג‪ ,‬ולעת זקנותו עלה‬ ‫לארץ הקודש וקבע מושבו בעיר הקודש חברון‪ .‬ספרו ארץ החיים על תהלים נדפס כבר בקושטא‬ ‫בשנת תק״י‪.‬‬ ‫והחיד״א הקדוש‪ ,‬שזכה להכירו ולראותו בעצמו‪ ,‬כותב עליו בשם הגדולים‪( ,‬חלק הספרים‪,‬‬ ‫מערכת א׳‪ ,‬ערך ארץ החיים)‪:‬‬ ‫״ארץ החיים – פירוש תהלים להרב החסיד מהרא״ח כ״ץ בן נכד הסמ״ע‪ ,‬ולעת זקנתו בא‬ ‫לעה״ק חברון ת״ו‪ ...‬ואני ראיתי לו ז״ל שהיה לו כמעט על כל ד׳ ועשרים (‪-‬היינו כל התנ"ך)‪,‬‬ ‫והיה מתנהג בחסידות‪ ,‬קדוש יאמר לו״‪.‬‬ ‫והנה ספר תהלים זה היה חביב באופן מיוחד אצל הרה״ק המגיד מקאזניץ זי״ע‪ .‬בספר ילקוט‬ ‫עבודת ישראל‪ ,‬מובא‪ :‬״קבלה בידינו מפי זקנים״‪ ,‬שספר תהלים עם פירוש ארץ החיים היה‬ ‫חביב מאוד אצל הגה״ק המקובל הנורא איש אלקים‪ ,‬המגיד מקאזניץ; וכשהיה אומר את‬ ‫תשבחות נעים זמירות ישראל דוד המלך ע״ה‪ ,‬היו ״שפתותיו שושנים נוטפות מור מתוך ספר‬ ‫תהלים הזה ולא זז מחבבו״‪.‬‬ ‫והרי זה דבר נפלא מאוד‪ :‬המגיד מקאזניץ‪ ,‬שהיה מגדולי בעלי העבודה והמקובלים‪ ,‬בחר‬ ‫בספר תהלים זה והיה אומר מתוכו את מזמורי דוד המלך בקביעות‪ ,‬עד שנמסר עליו ״ולא זז‬ ‫מחבבו״‪.‬‬ ‫והתהלים הזה כמעט ולא נמצא‪ ,‬והיה נכון לפרסמו ולהפיצו יותר בין חסידים ואנשי‬ ‫מעשהה‪.‬‬ ‫ה[יש לציין שהודפס לאחרונה מחדש (בשנת תשפ"ה)]‬ ‫טו‬ ‫מאמר בספרו על תהלים ‪ -‬על פרשת השבוע‪ ,‬כי תצא‬ ‫והנה בפירושו 'ארץ החיים' מביא חידוש נפלא לפרשת כי תצא‪.‬‬ ‫רבי אברהם חיים התגורר כאמור בניקלשבורג‪ ,‬ובארץ החיים על קאפיטל קמ"ח (הללו את ה'‬ ‫מן השמים) מביא (עה"כ 'הללוהו שמש וירח') חידוש נפלא בשם הגאון רבי גבריאל אב״ד ניקלשבורג‪,‬‬ ‫(רבו של בעל פני יהושע זצ"ל)‬ ‫שה ״ ‪.‬‬ ‫דהנה כתיב בפרשת יפת תואר (דברים כא‪ ,‬יד)‪ :‬״וְהָ יָה אִּ ם ל ֹא חָ ַּפצְ ָת בָה ְו ִּש ַּלחְ ָתה לְ נַּפְ ָ‬ ‫ופירש רש״י‪ :‬״הכתוב מבשרך שסופך לשנאותה״‪ .‬והרא״ם מקשה על דברי רש״י‪ :‬״לא ידעתי‬ ‫מהיכן דרשו זו״ — היכן מצאנו בפסוק רמז לכך שהכתוב בא לבשרו שסופו לשנאותה?‬ ‫ומביא הארץ החיים בשם רבי גבריאל אב״ד ניקלשבורג ביאור חריף ונפלא‪.‬‬ ‫דהנה מבואר בלבוש שיש חילוק בין לשון הזמן הנכתבת בכתובה לבין זו הנכתבת בגט‪:‬‬ ‫בכתובה משתמשים בלשון ״חודש״‪ ,‬ואילו בגט בלשון ״ירח״‪ .‬והטעם‪ ,‬שבנישואין מצינו לשון‬ ‫שה״; ואילו לשון ירח שייכת ללשון‬ ‫שה חֲדָ ָ‬ ‫״כי י ִַּּקח אִּ יש אִּ ָ‬ ‫חודש‪ ,‬כדכתיב בפרשתנו (דברים כד‪ ,‬ה)‪ִּ :‬‬ ‫של גירושין גרש ירחים‪.‬‬ ‫ומעתה יש כאן דיוק נפלא בפרשת יפת תואר‪ .‬הרי בתחילת הענין אומרת התורה (דברים כא‪,‬‬ ‫שה״‪ ,‬ובהמשך‪ :‬״וְהָ יְתָ ה לְ ָך לְ אִּ ָ‬ ‫שה״‪ .‬לכאורה היה ראוי אפוא‬ ‫יא)‪ :‬״וְ חָ ַּשקְ ָת בָה ְולָקַּ חְ ָת לְ ָך לְ אִּ ָ‬ ‫ובכל זאת אומרת התורה (שם‪ ,‬יג)‪:‬‬ ‫להשתמש כאן בלשון חודש‪ ,‬המתאימה ללקיחת אשה‪.‬‬ ‫״ובָכְ תָ ה אֶּ ת אָ בִּ יהָ וְאֶּ ת ִּא ָמה י ֶַּּרח יָמִּ ים״‪ .‬מדוע דווקא ״ירח״? אלא שבזה עצמו רמזה התורה כבר‬ ‫בתחילת לקיחתה מה יהיה סופה‪ .‬אף שעתה הוא חושק בה ולוקחה לאשה‪ ,‬התורה משתמשת‬ ‫דווקא בלשון ״ירח״‪ ,‬הלשון המרמזת על גירושין‪ ,‬מפני שסופו לשנאותה ולגרשה‪.‬‬ ‫ומעתה מיושבת קושיית הרא״ם‪ :‬מנין לרש״י ש״הכתוב מבשרך שסופך לשנאותה״? — הדבר‬ ‫נרמז כבר בתיבות ״ירח ימים״‪.‬‬ ‫ענין בפרשת השבוע‬ ‫השם 'גט' לספר כריתות‬ ‫ומענין לענין באותו ענין של לשון גט המובא בפרשתנו‪ ,‬יש להביא דבר נפלא‪.‬‬ ‫בספר טעמא דקרא מביא הגאון רבי חיים קנייבסקי זצ״ל בשם הגר״א‪( ,‬והפרי מגדים מביא בשם‬ ‫ספר החיים לאחי המהר״ל)‪ ,‬טעם למה נקרא גט בשם ״גט״‪ :‬משום ששתי האותיות ג׳ ט׳ אינן מצויות‬ ‫יחד בכל התורה‪ ,‬לרמז על הפירוד וההפרדה שבין האיש והאשה‪.‬‬ ‫טז‬ ‫והקשה הגר״ח‪ ,‬שלכאורה יש עוד כמה צירופי אותיות (ג"ק‪ ,‬ז"ץ ועוד) שאינם נמצאים יחד‬ ‫בתורה‪ ,‬ואם כן מה נשתנו דווקא ג׳ וט׳?‬ ‫ובפשטות יש לבאר‪ ,‬דהנה התוספות בתחילת מסכת גיטין (ב ע״א ד״ה המביא גט) מביאים ש״גט״‬ ‫הוא לשון שטר‪ ,‬ואינו שם המיוחד מעיקרו דווקא לשטר גירושין‪ .‬אלא שכיון שבמשך הדורות‬ ‫נתייחד השם ״גט״ בעיקר לשטר שבו נפרדים איש ואשה‪ ,‬יש משמעות מיוחדת לכך שדווקא‬ ‫צירוף האותיות ג׳ וט׳‪ ,‬שאינן מתחברות בתורה‪ ,‬נעשה שמו של שטר הכריתות‪( .‬והגר"ח מיישב‬ ‫שאולי הם האותיות הראשונות שאינם סמוכות זה לזה)‬ ‫‪-‬‬ ‫ופעם אחת‪ ,‬בפרשת כי תצא‪ ,‬אמר אחד מנכדיו של הגר״ח קנייבסקי זצ"ל לזקינו שהוא‬ ‫חושב שיש לו תירוץ על קושייתו‪.‬‬ ‫אמר הנכד‪ :‬אולי החידוש באותיות ג׳ וט׳ אינו רק שאין בתורה מילה אחת שבה ג׳ וט׳ סמוכות‬ ‫זו לזו; אלא אפילו כאשר מצרפים סוף תיבה אחת לתחילת התיבה שלאחריה‪ ,‬אין בכל התורה‬ ‫ג׳ וט׳ סמוכות‪ .‬ואם כן זהו דבר מיוחד בצירוף ״גט״‪.‬‬ ‫הגר״ח שמע את הדברים‪ ,‬ומיד שאל אותו‪ :‬״העברת כבר את הסדרה?״ שהרי בפרשה זו ‪-‬‬ ‫פרשת כי תצא נאמר (דברים כד‪ ,‬יז)‪ :‬״ל ֹא ַּתטֶּה מִּ ְש ַּפט‪ֵ -‬גר יָתוֹם״‪.‬‬ ‫והנה בסוף תיבת ״משפט״ עומדת האות ט׳‪ ,‬ומיד בתחילת התיבה הבאה ״גר״ עומדת האות ג׳‬ ‫— ט׳ וג׳ סמוכות זו לזו בשתי תיבות!‬ ‫הרי שתוך כדי שהנכד מציע תירוץ שאין צירוף כזה אפילו בין שתי תיבות‪ ,‬הראה לו הגר״ח‬ ‫מיד מן הפרשה של אותה שבת עצמה ״משפט‪-‬גר״‪...‬‬ ‫ענין בפרשת השבוע‬ ‫זכירת מעשה עמלק‬ ‫לקראת שנה מעוברת‬ ‫בסיום דברינו יש להזכיר ענין שהיה נוגע למעשה היום בקריאת התורה שקראנו פרשת‬ ‫״זכור את אשר עשה לך עמלק״‪.‬‬ ‫הגאון בעל מהר״ם שיק זצ״ל מביא בספרו על תרי״ג מצוות (מצוה תר״ה אות ב׳) בשם רבו מרן‬ ‫החתם סופר זי״ע‪ ,‬שבשנת העיבור יש מקום לחשוש לענין זכירת עמלק‪ .‬דהנה הטעם שקוראים‬ ‫פרשת זכור בכל שנה הוא משום שנאמר ״לא תשכח״‪ ,‬ושיעור שכחה מצינו שהוא י״ב חודש‪,‬‬ ‫יז‬ ‫וכדאמרינן שאין המת משתכח מן הלב אלא לאחר י״ב חודש‪ ,‬וכן לענין אבידה‪ .‬ואם כן‪ ,‬בשנה‬ ‫מעוברת‪ ,‬כאשר יש י״ג חדשים בין שבת זכור אחת לחברתה‪ ,‬נמצא שעוברים יותר מי״ב חודש‬ ‫בלי זכירת עמלק‪.‬‬ ‫ומביא המהר״ם שיק ששאלו את החתם סופר מה לעשות בשנת העיבור‪ ,‬והשיב שהוא עצמו‬ ‫מכוון בקריאת פרשת כי תצא לצאת ידי חובת זכירת עמלק‪ ,‬על הצד שיש חיוב בדבר‪.‬‬ ‫ולכן יש לזכור בפרשת כי תצא שלפני שנת העיבור לכוון בקריאת הפסוקים שבסוף הפרשה‬ ‫גם לשם קיום מצות זכירת מעשה עמלק‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ומענין לענין‪ ,‬ראיתי מובא מהגאון רבי משה פיינשטיין זצ״ל שהעיד אחד מתלמידיו הנהגתו‬ ‫בקריאת פרשת כי תצא‪.‬‬ ‫כידוע יש שני אופנים במסורת ניקוד תיבת ״זכר״ בפסוק ״תמחה את זכר עמלק״ — ֵזכֶּר בצירי‬ ‫ו ֶּזכֶּר בסגול — ומחמת הספק נהגו רבים לחזור ולקרוא בשני האופנים‪.‬‬ ‫ורבי משה נהג בפרשת כי תצא היה כופל את התיבה ״זכר״ בשני הניקודים‪ ,‬ואילו בשבת‬ ‫זכור אמר אותה פעם אחת בלבד‪.‬‬ ‫וכששאלוהו על כך‪ ,‬הסביר יסוד נפלא‪ :‬עצם מצות זכירת ומחיית עמלק אינה תלויה דווקא‬ ‫בקריאה המדויקת של נוסח פרשת זכור‪ ,‬שהרי העיקר הוא לזכור ולהזכיר את מעשה עמלק‬ ‫ומצות מחייתו ; אבל כאשר קוראים את קריאת התורה הקבועה של פרשת כי תצא‪ ,‬הרי זו‬ ‫חובת קריאת התורה‪ ,‬וצריך לקרוא את הפסוק כתיקונו ובניקודו המדויק‪ .‬ולכן במקום שיש‬ ‫ספק כיצד היא הקריאה הנכונה‪ ,‬יש מקום לקרוא בשני האופנים‪.‬‬ ‫[ואכן להלכה כתב רבי משה באגרות משה (או״ח ח״ה סי׳ כ׳ אות ל״ב)‪ ,‬שגם בקריאת התורה של פרשת כי‬ ‫תצא יש לחזור ולקרוא את ״זכר עמלק״ בשני הניקודים]‬ ‫‪-‬‬ ‫ובדברי מרן החתם סופר זי״ע מצינו שכתב‪ ,‬שעל ידי שימחה עמלק יתבטלו כל הקליפות‬ ‫והמקטרגים‪.‬‬ ‫ואם כן‪ ,‬לאחר שזכינו היום לקרות פרשת עמלק ולקיים מצות ״זכור את אשר עשה לך‬ ‫עמלק״‪ ,‬הזמן גרמא לעורר רחמים ולבקש‪ ,‬שבזכות מצות זכירת ומחיית עמלק כבר יתבטלו‬ ‫כל הקליפות והמקטרגים‪ ,‬ויסורו מאתנו כל הצרות והיסורים‪.‬‬ ‫ויהי רצון שכבר יו ושעו כל אחד ואחד בכל המצטרך לו‪ ,‬הן בגשמיות והן ברוחניות‪ ,‬בבני חיי‬ ‫ומזוני רויחי‪ ,‬בבריאות‪ ,‬בפרנסה‪ ,‬בנחת ובהצלחה‪ ,‬ונזכה כולנו להיכתב ולהיחתם לשנה טובה‬ ‫ומתוקה‪ ,‬שנת גאולה וישועה‪ ,‬ולכל טוב סלה‪.‬‬ ‫יח‬