gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

נהורא · NEHOIRAH — כי תבוא (2026-08-24)

מוציא לאור: נהורא · NEHOIRAH

שבוע: כי תבוא (2026-08-24)

נהורא · NEHOIRAH — כי תבוא (2026-08-24)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס״ד‬ ‫פרשת כי‪-‬תבוא‬ ‫כדלים וכרשים‬ ‫ר"ה מגיע – הקומה ראשונה‬ ‫למה השטן‬ ‫האמונה מרפאת‬ ‫תשפ״ו‬ ‫דפקנו דלתיך‬ ‫שאי אפשר לדלג עליה‬ ‫מבוהל‬ ‫הנפש‬ ‫גליון רפט‬ ‫תנו רבנן מעשה‬ ‫שערי השפעה‬ ‫דבר הבעל שם טוב‬ ‫אש האמונה‬ ‫הוקם לעי״נ הגה״צ רבי משה ב״ר יוסף זצ״ל אב״ד טורדא‬ ‫נהורא מעליא!‬ ‫דבר המערכת‬ ‫״נקרת הצור ‪ -‬העומק שבפנימיות ישראל״!‬ ‫הֵרעּות במבחן‬ ‫ֵ‬ ‫י״ג מידות שנתגלו בתוך ׳נקרת הצור׳ רומז על בחינה עמוקה ונעלמת של דרגת התשובה‬ ‫שני ידידים שמספרים לכל העולם שהם‬ ‫אוהבים אחד את השני בלב ונפש‪,‬‬ ‫שבפנימיותה דועכת וגוועת‪.‬‬ ‫במזמור ׳לדוד ה׳ אורי וישעי׳ נזכרים פסוקי שמירה‬ ‫ושלעולם ועד לא תהיה ביניהם פרידה‪.‬‬ ‫מתי ומהי ההוכחה שאכן צודקים דבריהם?‬ ‫כל זה היה אופן התשובה עד חטא העגל‪ ,‬שאע״פ‬ ‫בהם מבקשים מאת ה׳ שישמור עלינו מפני כוחות הרע‪.‬‬ ‫בזמן שה'אינטרס' כביכול נעלם!‬ ‫שחטאו לפני המקום ב״ה‪ ,‬אך ע״י התשובה נתגלה שבכל‬ ‫מי השונאים הללו שאנו מבקשים שמירה מהם?‬ ‫כשמתברר שהשני לא יכול לספק לשני‬ ‫זאת יש בפנימיותם אש דולקת לה׳‪ ,‬וכל חטאם היה רק‬ ‫ואיתא בסידור רבי שבתי מראשקוב זי״ע כי במזמור‬ ‫את מה שהוא צריך‪.‬‬ ‫משום שנתגברה עליהם היצר הרע ולא הצליחו להתגבר‬ ‫אז‪ ,‬אם נראה את האחד מכריז בקול גדול‪:‬‬ ‫זה יש י״ג שמות הוי״ה וע״י הזכרתם מעוררין י״ג מידות‬ ‫'למרות הכל – אני בוחר ברעות'‪ ,‬אנחנו‬ ‫תאוות ליבם‪ ,‬אבל בפנימיותם אינם רוצים להתנתק מה׳‬ ‫של רחמים שנתגלו לראשונה בחודש אלול בו עלה משה‬ ‫יודעים שיש כאן ידידות אמיתית שלא‬ ‫(מהר״ל‪ ,‬נתיבות עולם ח״א)‪.‬‬ ‫רבינו להר סיני לבקש מחילה על חטא העגל‪ ,‬ואז לימד‬ ‫תיפרד‪.‬‬ ‫אך לאחר חטא העגל‪ ,‬כאשר היה פגם עצום‪ ,‬וחלקים‬ ‫אותו הקב״ה י״ג מידות של רחמים בהיותו ב׳נקרת הצור׳‪.‬‬ ‫הרי כך אמרו חז"ל‪ָּ :‬כָ ל ַַא ֲֲה ָָב ה ֶֶׁש ִִהיא ְְתלּוָיָ ה‬ ‫מישראל פגעו בעצם הקשר שיש להם עם הקב״ה‪.‬‬ ‫׳נקרת הצור׳ רומזת על בחינה רוחנית נעלמת (אבן עזרא‪,‬‬ ‫ְְב ָָד ָָב ר‪ָָּ ,‬ב ֵֵטל ָָּד ָָב ר‪ְְּ ,‬ב ֵֵטָלָ ה ַַא ֲֲה ָָב ה‪ְ .‬וְ ֶֶׁש ֵֵאיָנָ ּה‬ ‫בשעה נוראה כזאת כאשר משה רבינו עומד לפני הקב״ה‬ ‫ריקאנטי‪ ,‬ספורנו)‪ ,‬כי ׳נקרת הצור׳ הוא כמו ׳צור החלמיש׳‬ ‫ְְּתלּוָיָ ה ְְב ָָד ָָב ר‪ֵֵ ,‬איָנָ ּה ְְּב ֵֵטָלָ ה ְלְ עֹוָלָ ם‪.‬‬ ‫בפיוס וריצוי‪ ,‬מתגלה אליו הקב״ה עם אופן פנימי ועמוק‬ ‫שממנו מוציאים אש‪ .‬והוא כמו האש שמוציאים בזמנינו‬ ‫אבל גם מהשני נדרש משהו‪.‬‬ ‫יותר של תשובה‪ ,‬והוא על ידי י״ג מידות‬ ‫לגלות שהוא גם מאמין ברעות הפנימית‬ ‫מהגפרית ע״י שפשוף וביטוש‪,‬‬ ‫הזו‪ ,‬שמתוך כך סומך ובטוח על חברו‬ ‫הרחמים המתגלים ב׳נקרת הצור׳‪.‬‬ ‫ובכך יוצאת ממנה האש שהיתה‬ ‫״רק כאשר נמצא‬ ‫וידידו שוודאי יטיב עמו ולא יעזוב אותו‪.‬‬ ‫׳צור׳ זה ‪ -‬הוא כמו האש הגנוז בתוך‬ ‫צור החלמיש‪ ,‬שאפילו יהא שקוע במים‬ ‫האש בתנועה של תשובה‬ ‫כמוסה וגנוזה בתוכה‪ .‬אבל‬ ‫אינה נגלית בפנימיות הגפרית‪ ,‬ואם‬ ‫והשי"ת‪ ,‬כביכול‪ ,‬נמצא במצב הזה מדי‬ ‫שנה בשנה‪.‬‬ ‫נחתוך הגפרית לחצאין לא יתגלה הפורצת מתוך עומק ומכוסה בטיט‪ ,‬יש אש בבחינת ׳יכולת׳‬ ‫מתי?‬ ‫שהוא למעלה אפילו מהדרגה של ׳בכח׳‪.‬‬ ‫עמקים‪ ,‬מתעורר‬ ‫לנו אש‪ ,‬כי האש נמצאת שם ׳בכח׳‬ ‫ביום בו מתעורר רצונו מחדש לברוא את‬ ‫ע״י גילוי זה נתגלה הנקודה המוסתרת‬ ‫הניצוץ הפנימי‬ ‫ולא ׳בפועל׳‪ ,‬ורק לאחר שמשפשפים‬ ‫הבריאה‪ ,‬ומגיעים לפניו כל המקטרגים‬ ‫ומבטשים בה ‪ -‬נולדת האש ומתגלה‬ ‫למיניהם ומוכיחים לו באותות ובמופתים‪,‬‬ ‫בעומק פנימיות כל איש ישראל‪ ,‬אשר‬ ‫העמוק המוסתר‬ ‫שאין לו כל תכלית בעולמו – והראיה‪ :‬שבשנה‬ ‫מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה‬ ‫ויוצאת מהכח אל הפועל‪.‬‬ ‫הקודמת ידידיך לא סיפקו את הסחורה‪.‬‬ ‫המוסתרת הזאת (לקוטי תורה‪ ,‬פר׳ אחרי)‪.‬‬ ‫בעומק עמקים״‬ ‫בתוך ה׳כח׳ עצמו יש כמה דרגות‪:‬‬ ‫והשי"ת‪ ,‬מה הוא עושה אז? וכי מנתק הוא‬ ‫ואכן עומק זה אינו יכול להתגלות‬ ‫דהנה השלהבת הלוחשת בתוך‬ ‫את הידידות?‬ ‫במצב רגיל‪ ,‬כאשר יהודי עסוק עם הכוחות המגולים שלו‪,‬‬ ‫הגחלת‪ ,‬נמצאת שם ׳בכח׳‪ ,‬וע״י שמנפחים בה יוצאת האש‬ ‫לא! חס ושלום!‬ ‫תורה תפילה ומצוות‪ ,‬אלא רק כאשר נמצא בתנועה של‬ ‫מן ההעלם אל הגילוי ומן הכח אל הפועל‪.‬‬ ‫הוא‪ ,‬כביכול‪ ,‬מכריז לפניהם ואומר‪ :‬לא‬ ‫משנה לי מה אתם אומרים – אני בכל זאת‬ ‫תשובה הפורצת מתוך עומק עמקים ואינו יכול לסבול‬ ‫אלא שהשלהבת הכמוסה בתוך הגחלת יש בה חסרון‪,‬‬ ‫ולמרות הכל בוחר ברעות שלי עם ידידיי‬ ‫גודל הצער על שעשה נגד רצון בוראו‪ ,‬עד שמתעורר‬ ‫כי אם מניחים את הגחלת בתוך המים תכבה תיכף האש‬ ‫היחידים בעולם!‬ ‫הניצוץ הפנימי העמוק המוסתר בעומק עמקים‪.‬‬ ‫הנמצאת שם ׳בכח׳‪.‬‬ ‫נמצא‪ ,‬כי ההוכחה החזקה ביותר על‬ ‫נמצא כי כאשר מתגלים י״ג מידות אלו‪ ,‬מתגלה עומק‬ ‫הרעות האמיתית שבינינו‪ ,‬היא היום הזה‪.‬‬ ‫אך יש דבר נעלם יותר‪ ,‬כמו האש שבתוך צור החלמיש‬ ‫בו מתאמצים כל כוחות הרשע להוכיח‬ ‫הנקודה הפנימית שאיש ישראל חביב לפני אביו שבשמים‬ ‫או בתוך הגפרית‪ ,‬שנמצאת שם בבחינת ׳יכולת׳‪ ,‬היינו‬ ‫להשי"ת שאין אנו מספקים לו את מה‬ ‫בכל תנאי ובכל מצב‪ ,‬אע״פ שחוטא לפניו כדכתיב ׳וחנותי‬ ‫שהגפרית יש בה יכולת להוציא ולהוליד אש‪ ,‬אך האש‬ ‫שהוא צריך‪.‬‬ ‫את אשר אחון‪ ,‬ורחמתי את אשר ארחם׳ אע״פ שאינו‬ ‫עדיין לא נמצאת שם אפילו בבחינת ׳בכח׳‪ .‬ולפי שהוא רק‬ ‫ולכן הוא קורא ליום הזה 'יום תרועה' – על‬ ‫כדאי ואע״פ שאינו הגון (ברכות ז‪ ,).‬ללא שייכות למעשיו‪.‬‬ ‫שם הרעות‪.‬‬ ‫בבחינת ׳יכולת׳ שהיא הארה בלבד ולא מציאות כלל‪ ,‬אזי‬ ‫ומאיתנו‪ ,‬מה נדרש ביום הזה וההכנה אליו?‬ ‫גילוי זה יש בו חשש מפני אחיזת החיצונים‪ ,‬והיינו‬ ‫גם באם שוקעים האבן בתוך המים אין זה גורע מהיכולת‬ ‫שיש סכנה שלא יתאחזו בו באופן פנימי ‪ -‬להתקרב יותר‬ ‫להוציא אש כי עדיין אינה נמצאת שם כלל‪.‬‬ ‫לבחור ברעות‪ ,‬להשקיע בה‪ ,‬ולטפח את‬ ‫הקשר‪.‬‬ ‫להשי״ת בקשר עצמי‪ ,‬אלא יאחזו בו באופן חיצוני‪ ,‬להתיר‬ ‫וכן הוא לגבי כל אחד מישראל‪ ,‬שאע״פ שאינו מקיים‬ ‫איך בוחרים בה? איך מתחזקים אותה?‬ ‫הרצועה ח״ו ולומר שלום עלי נפשי כי ה׳ אוהב אותי בכל‬ ‫עכשיו תורה ומצוות בפועל‪ ,‬אבל בתוכו יש ׳שלהבת׳‬ ‫ואפילו איך מתחילים אותה?‬ ‫מצב‪ .‬על כן צריך שמירה טפי‪ ,‬ויש לעורר רחמים במזמור‬ ‫בוערת‪ ,‬שהיא אהבה מוסתרת שבפנימיות לבבו‪ ,‬וע״י‬ ‫על ידי ההתדבקות ברבוה"ק ובספריהם‬ ‫׳לדוד ה׳ אורי וישעי׳‪ ,‬שנאחז בהארת הרחמים והרצון‬ ‫התשובה מתגלה הנקודה הפנימית לחוץ‪ .‬אלא שלפעמים‬ ‫המגלים לנו את טיב ועומק הקשר בינינו‬ ‫מצד הפנימיות‪ ,‬לראות בטוב ה׳‪ ,‬שה׳ טוב ומטיב לכל וכל‬ ‫צריך קצת ביטוש ושפשוף של יסורים ח״ו כדי לעורר את‬ ‫לבין השי"ת‪.‬‬ ‫רצונו להטיב‪ ,‬ולהרגיש אהבתו העצומה כאב על בנו בלי‬ ‫האהבה המכוסה ולגלות את השלהבת מהכח אל הפועל‪.‬‬ ‫שום תנאי ונחפוץ להתקרב אליו יותר‪ ,‬ובכך לא נגרום‬ ‫א פרייליכ'ן שבת און א לעכטיג'ן חודש‬ ‫אך כאשר הגחלת שקועה בעומק במים‪ ,‬ומכוסה טיט‬ ‫ידידכם‪ :‬ישעיה יצחק פרידמאן‬ ‫להפיל את האור הנפלא הזה לרשות החיצונים‪.‬‬ ‫ובוץ‪ ,‬מתכבה לגמרי הניצוץ הפנימי שבתוכה‪ ,‬והשלהבת‬ ‫להרחבות ומ״מ‪ ,‬ראה ״אש המועדים״ ‪ -‬אלול‬ ‫לימוד דרכי החסידות ממעשי הצדיקים‬ ‫הרה״ג ר׳ משה רויטמאן שליט״א רב דקהל בני היכלא גבעת זאב‬ ‫תנו רבנן מעשה‬ ‫ואומר את הסליחות יתקדרו מיד השמים בעבים‬ ‫אשר לכן‪ ,‬התכונן רבי גרשון לדרשה כל אותו‬ ‫כדלים וכרשים דפקנו דלתיך‬ ‫וגשם גדול ירד על פני הארץ‪ .‬ומפני שחששתי‬ ‫הלילה‪ ,‬והיה חוזר ומשנן את לשון הכתובים‬ ‫לאחר שהארי עלה מבבל‪ ,‬הלא הוא הרה״ק רבי‬ ‫מן הגאוה‪ ,‬לא רציתי להמשיך ולהתפלל‪ ,‬כי אין‬ ‫והמאמרים כדי שלא יטעה‪ .‬כיוון שעלה הבוקר‬ ‫אברהם גרשון מקיטוב זי״ע – גיסו ותלמידו של‬ ‫לבוא אל המלך ולהתחנן לו מתוך גאוה חלילה‪,‬‬ ‫ניחר גרונו‪ .‬כשראה רבי גרשון שאינו יכול להתפלל‪,‬‬ ‫רבינו הבעל‪-‬שם‪-‬טוב הקדוש זי״ע‪ ,‬ועומדות היו‬ ‫אלא מתוך שפלות רוח‪ ,‬ענוה והכנעה‪ ,‬כדת כראוי‬ ‫פנה אל בנו רבי לייב‪ ,‬ואמר לו‪ :‬״לך נא ואמור לו‬ ‫רגליו בשערי ירושלים עיר הקודש תובב״א‪ ,‬הלך‬ ‫וכנכון‪ ,‬לכן שבתי אל מקומי‪ ,‬ולמרות שזקוקים אנו‬ ‫לצדיק רבי שלום כי ניטל קולי‪ ,‬ואינני יכול להתפלל‬ ‫לקבל את תורת הנסתר מפי המקובל האלוקי‬ ‫לגשמים‪ ,‬יודע אני בלי ספק כי בעוד שניים או‬ ‫לפני התיבה״‪.‬‬ ‫הרה״ק רבי שלום שרעבי זי״ע – הרש״ש‪ ,‬ולחסות‬ ‫שלושה ימים יחל הגשם לרדת‪...‬״‬ ‫אז התפזרה החבורה וכל אחד התפלל במקום שהיה‬ ‫בצל ישיבתו הקדושה – ישיבת המקובלים בית קל‪.‬‬ ‫לא עברו יומיים‪-‬שלושה וכך היה‪ ,‬כפי שחזה ואמר‬ ‫רגיל לו‪.‬‬ ‫באחת השנים‪ ,‬אירעה שנת בצורת רח״ל‪ ,‬ונמנעו‬ ‫רבי גרשון‪ ,‬ומטר עז ניתך על הארץ‪ ,‬למשך ימים‬ ‫עמד הרש״ש להתפלל בבית מדרשו ושלח איש‬ ‫הגשמים מלבוא‪ .‬גזר אפוא הרש״ש הקדוש תענית‬ ‫רצופים‪.‬‬ ‫אחר שיעבור לפני התיבה כשליח ציבור‪ ,‬ואילו רבי‬ ‫על הציבור‪ ,‬והוציא כרוז בכל רחבי העיר‪ ,‬כי למחרת‬ ‫אכן אם בארזים נפלה שלהבת מה יאמרו אזובי‬ ‫גרשון עמד בין המתפללים בבית הכנסת‪ .‬ואמנם‪,‬‬ ‫ביום התענית‪ ,‬יבואו כולם‪ ,‬הקטנים עם הגדולים‪,‬‬ ‫הקיר‪ ,‬וכל שכן כמה עלינו לגשת אל הרינה ואל‬ ‫כאשר החלו בתפילה‪ ,‬שמע הרש״ש כי קולו של‬ ‫להתאסף יחדיו בבית כנסת אחד מבתי הכנסיות‬ ‫התפילה‪ ,‬מתוך שבירת הלב‪ ,‬ומתוך הכנעה וענוה‪,‬‬ ‫רבי גרשון חזר אליו‪ ,‬ומיד לאחר תפילת הלחש‪,‬‬ ‫של ירושלים‪ ,‬כדי להתפלל בצוותא את תפילת‬ ‫לדעת לפני מי אנו עומדים‪ ,‬ולפני מי אנו באים‬ ‫ציווה כי יחליף רבי גרשון את החזן ויאמר הוא את‬ ‫השחר‪ ,‬ולומר לאחריה את הסליחות הנהוגות ליום‬ ‫לבקש רחמים‪ ,‬מחילה סליחה וכפרה‪.‬‬ ‫חזרת הש״ץ ואחר כך את הסליחות לפני התיבה‪.‬‬ ‫התענית‪ .‬גם שלח אותו צדיק להודיע לרבי גרשון כי‬ ‫וכמאמרו של הרה״ק רבי שלמה הכהן מראדאמסק‬ ‫לאחר שסיים רבי גרשון את חזרת הש״ץ החל לומר‬ ‫הוא מכבד אותו להיות החזן‪ ,‬ולעבור לפני התיבה‬ ‫זי״ע‪ ,‬בספרו הקדוש ׳תפארת שלמה׳ בפרשתנו‪,‬‬ ‫את הסליחות‪ .‬אך לאחר שפתח בהן‪ ,‬קם ועזב תוך‬ ‫כשליח ציבור לתפילת השחר ולסליחות שלאחריה‪.‬‬ ‫פרשת כי תבוא‪ ,‬לפרש בדרך רמז את הכתוב (כו‪,‬‬ ‫רגעים ספורים את עמוד התפילה‪ ,‬שב למקומו‬ ‫נהוג היה בישוב הישן שבירושלים‪ ,‬כי ביום התענית‬ ‫ה)‪ :‬״וענית ואמרת לפני ה׳ אלוקיך״‪ ,‬וזה לשונו‬ ‫הקודם‪ ,‬ולא הסכים לומר את המשך הסליחות לפני‬ ‫ציבור‪ ,‬נושא השליח ציבור דרשה לפני הקהל ואומר‬ ‫הקדוש‪ :‬״הרמז בזה שהאדם צריך להיות בהכנעה‪,‬‬ ‫התיבה‪.‬‬ ‫להם דברי כיבושין‪ .‬אך דא עקא‪ ,‬שאנשי ירושלים‬ ‫עני בדעת‪ ,‬קודם התפילה‪ ,‬כמו שנאמר (תהלים קב‪,‬‬ ‫לאחר שסיימו את הסליחות‪ ,‬שאל אותו בנו ר׳ לייב‬ ‫הקפידו עם הדרשנים שיאמרו את מאמרי חז״ל‪,‬‬ ‫א) תפילה לעני כי יעטוף‪ ,‬וזה עני ואביון אנכי (שם‬ ‫לפשר הדבר‪ :‬״מפני מה עשית כך?״‬ ‫הפסוקים או המדרשים כפי שהם כתובים‪ ,‬בלי שום‬ ‫קט‪ ,‬כב) היינו עני בדעת‪.‬‬ ‫ענהו רבי גרשון‪ :‬״כשהתחלתי לומר את הסליחות‪,‬‬ ‫שינוי לשון‪ .‬דרשן ששינה את לשון הכתוב או לשון‬ ‫עפ״י‪ :‬׳שבחי הבעש״ט׳‬ ‫הייתה תפילתי שגורה בפי‪ ,‬וידעתי כי אם אמשיך‬ ‫חז״ל‪ ,‬היה הדבר נחשב לו לחרפה ולביזיון‪.‬‬ ‫הלכה ומעשה‬ ‫הרה״ג ר׳ יודל וויינגארטן שליט״א יו״ר מכון יסוד החסידות‬ ‫דבר הבעל שם טוב‬ ‫של לימוד תורה לשמה‪ ,‬אלא גם את המשמעות‬ ‫– של המלכת הקב״ה‪ .‬אנו בונים מדי שנה בשנה‪,‬‬ ‫למה השטן מבוהל‬ ‫של כל עבודת ה׳ לשמה‪ .‬אבל בדיוק בשביל נתן‬ ‫את המלוכה המבוססת על המלוכה שכבר נבנית‬ ‫אלפי שנים‪ ,‬החל מקול השופר שנשמע בעת מתן‬ ‫אין יהודי‪ ,‬בר דעת‪ ,‬שעומד לפני הימים הנוראים‪,‬‬ ‫לנו הקב״ה את החודש שקודם לימי ראש השנה‪,‬‬ ‫תורה‪ ,‬והחל מאז מדי שנה בשנה בראש השנה‪,‬‬ ‫ואינו מבין שהימים האלו גורליים‪ .‬יותר מאשר‬ ‫והחודש הזה הוא המתנה של הר״ת הידוע של אלול‬ ‫חסרים בו רק שורות בודדות‪ ,‬ואולי שורה אחת‬ ‫הם גורליים לעתידו של האדם בשנה הקרובה‪,‬‬ ‫– אני לדודי ודודי לי‪.‬‬ ‫בודדת‪ .‬המלוכה צריכה להתפשט עד למקום הכי‬ ‫הם גורליים הרבה יותר‪ ,‬למשהו משמעותי הרבה‬ ‫בתורת החסידות מבואר‪ ,‬כי באלול מאיר הקב״ה‬ ‫נמוך‪ ,‬עד ל׳עקבתא דמשיחא׳‪ ,‬לדורות הכי נמוכים‪,‬‬ ‫יותר‪ - ,‬להקמת קומת השכינה‪ .‬למלוכה של הקב״ה‪.‬‬ ‫בעם ישראל‪ ,‬את י״ג מידות הרחמים‪ ,‬שהם גילוי‬ ‫עד הדור שלנו‪ .‬שמתמודדים עם הנסיונות הקשים‬ ‫וכשעוסקים במלוכה של הקב״ה‪ ,‬עוסקים במשהו‬ ‫האור האלוקי שלמעלה מהעולם‪ .‬הנהגה זאת‬ ‫ביותר‪ ,‬ביסודות הפשוטים ביותר של אידישקייט‪:‬‬ ‫נצחי‪ .‬במשמעות שאינה מוגבלת לשנה הקרובה‪,‬‬ ‫מתגלית כאשר העם יוצאים לקבל את פני המלך‬ ‫בשמירת עיניים שמחייבת בדורינו התמסרות‬ ‫אלא לנצח נצחים‪.‬‬ ‫בשדה‪ ,‬והוא מאיר את פניו אליהם‪ ,‬ומסייע להם‬ ‫(כמעט) עד כדי מסירות נפש הכוללת ויתורים רבים‬ ‫חז״ל מספרים לנו‪ ,‬שמדי שנה בשנה בעת תקיעת‬ ‫להמליך אותו‪ .‬כל הזמן שהמלוכה אינה רשמית‪,‬‬ ‫וקשים‪ ,‬במינימום המתחייב על פי הלכה לתפילה‬ ‫השופר‪ ,‬השטן רועד ומבולבל‪ .‬אמנם בתלמוד בבלי‬ ‫כל זמן שמדובר בהכנות למלוכה‪ ,‬אין פגם וחיסרון‬ ‫שיש בה ׳עבודת הלב׳‪ ,‬כוונת פירוש המילות לכל‬ ‫(ר״ה טז‪ ):‬הדברים נאמרים בקצרה ״למה תוקעין‬ ‫למלך‪ ,‬בכך שהמלך בעצמו מסייע לאותם שבאו‬ ‫הפחות בברכה הראשונה‪ ,‬וכוונת ׳עומד לפני המלך׳‬ ‫ומריעין כשהן יושבין‪ ,‬ותוקעין ומריעין כשהן‬ ‫להמליך אותו‪ .‬מכיון שמי שמגיע להמליך את המלך‬ ‫המעכבת בכל שמונה עשרה‪ ,‬ועל הכל – הנסיון‬ ‫עומדין‪ ,‬כדי לערבב את השטן״‪ ,‬אך תוספות שם‬ ‫מרצונו‪ ,‬ראוי לו שיסייע המלך לעשות זאת כראוי‪.‬‬ ‫שכבר ניבאו צדיקי הדורות שהוא יהיה הנסיון‬ ‫מביא בשם הירושלמי‪ :‬״והיה ביום ההוא יתקע‬ ‫אך במעמד המלוכה עצמו‪ ,‬חייבת המלוכה לבוא‬ ‫בשופר גדול‪ ,‬כד שמע קל שיפורא זימנא חדא‬ ‫העיקרי בדורינו ‪ -‬אמונה אמיתית ושלימה בה׳‪.‬‬ ‫מצד העם‪.‬‬ ‫בהיל ולא בהיל‪ ,‬וכד שמע תניין אמר ודאי זהו‬ ‫כדי שהמלוכה שלנו תהיה המשך והשלמה למלוכה‬ ‫ומבארת תורת החסידות‪ ,‬שבאלול ישנו סיוע‬ ‫שיפורא דיתקע בשופר גדול ומטא זימניה למתבלע‪,‬‬ ‫שבנו הדורות הקודמים ביגיעה עצומה‪ ,‬היא צריכה‬ ‫שמימי לכל יהודי שעוסק בהמלכת הקב״ה‪ ,‬לגלות‬ ‫ומתערבב ולית ליה פנאי למעבד קטגוריא״‪ .‬השטן‬ ‫להיות גם המשך לאותה מלוכה‪ ,‬ולהיות על אותו‬ ‫את ה׳רצון׳ שבתוך לבו של להמליך את הקב״ה‪ ,‬לא‬ ‫בסיס – הכוונה להמליך את הקב״ה‪ ,‬בגלל שאנו‬ ‫מבוהל לחלוטין‪ ,‬והוא חושש ולא בכדי‪ ,‬שהשופר‬ ‫בגלל שום כוונה שהיא‪ ,‬אלא בגלל שהוא באמת‬ ‫רוצים שהוא יהיה מלך‪ ,‬ולא בגלל חשבונות צדדיים‪.‬‬ ‫הזה הוא ה׳שופר גדול׳ של משיח‪ .‬השופר הזה‬ ‫אחד עם הקב״ה‪ ,‬ומאיר בתוכו חלק אלוקי ממעל‬ ‫אמנם הקושי של האדם לצאת מהגבולות הקטנוניים‬ ‫והשופר של משיח אינם שני דברים נפרדים‪.‬‬ ‫שבוער להקב״ה‪.‬‬ ‫של חשבונות של בני חיי ומזוני‪ ,‬מובן וברור‪ .‬זאת‬ ‫השופר הזה‪ ,‬שאיתו אנו ממליכים את הקב״ה‪ ,‬עשוי‬ ‫ב׳אני לדודי ודודי לי׳ ישנה אמירה ברורה מאוד‪ .‬תן‬ ‫התביעה העיקרית שתבעה תורת החסידות מהאדם‪,‬‬ ‫לעשות את מלאכתו נאמנה‪ ,‬ולהפוך לשופרו של‬ ‫את ה׳אני׳ שלך למי שאוהב אותך באמת‪ .‬לא בגלל‬ ‫וגם המתנה הגדולה ביותר שהעניק הבעש״ט‪ ,‬היא‬ ‫משיח‪.‬‬ ‫סיבה כל שהיא‪ ,‬אלא כי הוא ה׳אני׳ האמיתי שלך‪.‬‬ ‫בירור התביעה של ׳תורה לשמה׳‪ ,‬לא כהידור אלא‬ ‫מדי שנה בשנה‪ ,‬כשכלל ישראל מקבלים על עצמם‬ ‫ותקבל בחזרה – ׳דודי לי׳‪ .‬הקב״ה יאיר את פניו‬ ‫כחיוב גמור המוטל על כל אחד ואחד‪ ,‬כל אחד כפי‬ ‫את עול מלכותו של הקב״ה‪ ,‬ישנו סיכוי הגובר‬ ‫אליך‪ .‬וכשהקב״ה איתך‪ ,‬תוכל להמליך אותו באמת‪.‬‬ ‫דרגתו‪ .‬תביעה זאת אינה רק במשמעות הרגילה‪,‬‬ ‫והולך משנה לשנה; אולי השנה תושלם המלאכה‬ ‫שערים בעבודת ה׳ מתוך העמקה בספרי חסידות‬ ‫מאוצרות המשפיע הגה״צ רבי יחיאל יהושע שיינפלד שליט״א‬ ‫אש האמונה‬ ‫פרקי אמונה (מ) אמונה בכח הרצון‬ ‫הרצון לעולם לא נשלם לגמרי בחלק המעשה‪ ,‬אך יש להתייחס לקומת הרצון בפני עצמה‬ ‫שוב התענוג הקדום ומחדש רצונו לגשת אל המלאכה‬ ‫מרגיש חלק מ׳גלות השכינה׳ שאינה יכולה להאיר‬ ‫בקומת המעשה אין שביעות רצון‬ ‫מתוך חשק והתחדשות‪.‬‬ ‫כראוי בתוך מקום מלכותה‪.‬‬ ‫כאשר נבחין נראה‪ ,‬שאם שואלים לאדם‪ :‬האם אתה‬ ‫ועל דרך זה‪ ,‬בכל שנה בהגיע חודש אלול יש בו‬ ‫ולכן כאשר יהודי עושה שמחה‪ ,‬כגון לידת בן‪,‬‬ ‫מרוצה מעבודת ה׳ שלך‪ ,‬האם אתה לומד ומתפלל‬ ‫התחדשות תענוג ורצון של הבורא ית׳ כביכול לברוא‬ ‫שבתחילה היה רק נשמה ערטילאית בלי לבוש‪ ,‬תחת‬ ‫כראוי‪ ,‬הוא יענה תיכף באנחה גדולה שהוא רחוק‬ ‫את עולמו‪ ,‬ומתעורר שוב אותו עונג ושעשועי המלך‬ ‫כסא הכבוד בעולם הבריאה‪ ,‬מלא רצונות ודביקות‪,‬‬ ‫מאוד משלימות‪ ,‬ואף אחד לא יענה‪ :‬ברוך ה׳ זכיתי‬ ‫כמו שהיה קודם שנברא העולם (עי׳ אור המאיר‪ ,‬דרוש‬ ‫ועכשיו יורד לתוך עולם המעשה שהוא נווה התלאות‬ ‫להגיע לחלקי הנכון בשלימות [מלבד בשב״ק שיש‬ ‫לר״ה; תפארת שלמה‪ ,‬כי תצא)‪ ,‬ולכן הזמין הקב״ה לדורי‬ ‫ועולם הקלי׳ וההסתר‪ ,‬לכן יש בלבול גדול בשעת‬ ‫ציווי של מנוחה‪ ,‬וכל מלאכתך עשויה אף מלאכת‬ ‫דורות את חודש אלול שיהא כמו ׳עיר מקלט׳ שיקלוט‬ ‫השמחה‪ ,‬כשעולם הרוחני נפגש עם העולם הגשמי‪,‬‬ ‫שמים]‪.‬‬ ‫את כל החוטאים ויתרצה בתשובה בכל שנה ושנה‪.‬‬ ‫ונעשה בחי׳ שבירה‪ ,‬כאשר הכלים אינם מסוגלים‬ ‫וכל זה הוא לגבי קומת המעשה‪ ,‬אך כאשר שואלים‬ ‫להכיל ולקבל האור הגדול‪.‬‬ ‫לגבי קומת הרגש והמידות‪ ,‬האם אתה אוהב את ה׳‬ ‫חודש אלול ‪ -‬בחינת ׳עיר מקלט׳‬ ‫או ירא ממנו‪ ,‬שם מרגיש האדם יותר שלימות אע״פ‬ ‫וביאור הדבר הוא‪ ,‬שהרוצח נפש מישראל נמסרו‬ ‫עבודת חודש אלול בקומת המעשה‬ ‫שהוא רחוק מאוד מאהבה ויראה אמיתית‪ ,‬אך כל אחד‬ ‫חייו לגואל הדם ואין לו זכות קיום בארץ‪ ,‬לפיכך‬ ‫והנה בדרך כלל אין האדם מתייחס לקומת הרצון‬ ‫לפי מדריגתו ‪ -‬זו היא השלימות שלו‪.‬‬ ‫נמלט לעיר מקלט ששם יש מציאות של חיים נעלים‬ ‫שלו‪ ,‬כי מחשיב רק את התוצאה ואת קומת המעשה‪,‬‬ ‫יותר (עי׳ שם משמואל‪ ,‬שמות תרע״ב)‪ ,‬בחינת יחודא‬ ‫ואינו מייחס חשיבות לרצון שנדמה בעיניו כהרהור‬ ‫כל שכן כאשר מתייחסים לקומת המחשבה‪,‬‬ ‫עילאה ומסירות נפש שהיא עבודה המנתקת את‬ ‫בעלמא ללא שום משמעות‪.‬‬ ‫ושואלים האם יש לך אמונה ושאר מחשבות ורצונות‪,‬‬ ‫האדם מעולם המעשה ומהטבע הגשמי (אוהב ישראל‪,‬‬ ‫שם מרגיש האדם יותר חיבור ושלימות‪ ,‬כי כל אחד‬ ‫אבל יש פעמים שהאדם צריך להתעלם‬ ‫פר׳ מסעי)‪ ,‬כדרך ערי מקלט שהם ערי אחוזת הלויים‬ ‫יש בו רצונות חזקים מאוד לעבודת ה׳‪ .‬ובמיוחד לגבי‬ ‫מהתוצאות בקומת המעשה‪ ,‬ולתת משקל וחשיבות‬ ‫שאינם נאחזים בארץ אלא יונקים מהחיים הרוחניים‬ ‫קומת הדביקות‪ ,‬שהאדם מרגיש שהוא דבוק מצד‬ ‫ששם שולט הרצון והמחשבה‪.‬‬ ‫עצמיותו כי הוא חלק אלוק ממעל‪.‬‬ ‫״נחשב חודש אלול‬ ‫ויסוד הענין הוא‪ ,‬כי הרוצח בשגגה‪ ,‬הנה מצד‬ ‫לעיר מקלט שיש שם‬ ‫לעולם אין הרצון נשלם לגמרי בקומת המעשה‬ ‫קומת המעשה עשה דבר חמור עד מאוד‪ ,‬שהרג נפש‬ ‫ומהי סיבת הדבר‪ ,‬משום שיש כלל גדול שמקובל‬ ‫מישראל רח״ל‪ ,‬אך מצד קומת הרצון אין בו חטא כי‬ ‫הנהגה אחרת של‬ ‫בידינו מהבעש״ט והמגיד ‪ -‬״שבלתי אפשרי שבגמר‬ ‫לא רצה להרוג והאלקים אינה לידו בלא הודע‪ .‬ולכן‬ ‫קומת הרצון‪ ,‬ששם‬ ‫המעשה יהיה ממש שוה המעשה אל המחשבה״‪.‬‬ ‫כאשר נמלט לעיר מקלט ששם יש מציאות חיים‬ ‫מחשיבים את הרצון‬ ‫וזה לשון הספה״ק באר משה קאזניץ (פר׳ כי‬ ‫עליונה יותר של רצון‪ ,‬הנה שם אין בו חטא כלל מצד‬ ‫הרוחני ולא רק את‬ ‫תבא)‪ :‬על פי מה דאיתא בשם הרב הקדוש בוצינא‬ ‫קומת הרצון‪.‬‬ ‫הפעולות המעשיות‬ ‫קדישא אור ישראל וקדושו‪ ,‬הבעש״ט הקדוש זצ״ל‪,‬‬ ‫ועל דרך זה נחשב חודש אלול לעיר מקלט שיש‬ ‫והגשמיות‪ ,‬כי כל אחד‬ ‫ותלמידו הרב המאור הגדול בוצינא קדישא מו״ה‬ ‫שם הנהגה אחרת של קומת הרצון‪ ,‬ששם מחשיבים‬ ‫דוב בער זצ״ל‪ ,‬שבלתי אפשרי שבגמר המעשה‬ ‫מישראל יש לו רצון‬ ‫את הרצון הרוחני ולא רק את הפעולות המעשיות‬ ‫יהיה ממש שוה המעשה אל המחשבה‪ .‬שבמחשבת‬ ‫והגשמיות‪ ,‬כי כל אחד מישראל יש לו רצון להיות‬ ‫להיות טוב‪ ,‬אלא שלא‬ ‫האדם היה לעשות מעשהו בתכלית השלימות‪,‬‬ ‫טוב‪ ,‬אלא שלא תמיד זה מצליח לרדת לפועל לידי‬ ‫תמיד זה מצליח לרדת‬ ‫וליפותו בכל מיני ציור ויופי שבעולם‪ ,‬ועם כל זה‬ ‫מעשה‪ .‬ואף שמצד מעשי האדם אין לו זכות להתקיים‬ ‫לפועל לידי מעשה״‬ ‫בבוא מתשבתו לידי פועל ומעשה‪ ,‬לא יהיה כל כך‬ ‫בארץ‪ ,‬אך בעיר מקלט מתייחסים אל קומת הרצון‬ ‫בתכליח השלימות כמו שהיה ברצונו ומחשבתו‪ ,‬כי‬ ‫כמציאות בפני עצמה ושם יש לכל אחד רצון טוב‪,‬‬ ‫אם כפי מה שיזדמן בידו‪ .‬וכמו למשל באלף אלפי‬ ‫לקומת הרצון‪ ,‬להחשיב את הרצונות ולהתענג‬ ‫והנהגה זו נקראת ׳הנהגת הרצון׳ של מידת הרחמים‬ ‫אלפים הבדלות מאומן ובעל מלאכה‪ ,‬יהיה היותר בקי‬ ‫עליהם‪ ,‬כי שם הוא האמת האמיתית שלו‪ ,‬ואילו‬ ‫והיא השולטת בחודש אלול‪ ,‬ושם מברח ומנוס אליו‬ ‫ואומן יד‪ ,‬ועם כל זה לא יבצר שיהיה מלאכתו שוה‬ ‫בקומת המעשה והתוצאות אין זה האמת כמו שהוא‬ ‫יתברך לכל העם שחטאו בשגגה שיוכלו להימלט‬ ‫ממש כמו שהיה במחשבתו לעשותו‪ ,‬כי בהיותו עדיין‬ ‫באמת רוצה‪.‬‬ ‫אל אביהם שבשמים בתשובה שלימה‪ ,‬על דרך ׳אליך‬ ‫בבחינת המחשבה היה רצונו וכוונתו בתכלית הציור‬ ‫זעקו ונמלטו בך בטחו ולא בושו׳ ‪.‬‬ ‫וזהו עבודת חודש אלול‪ ,‬כמו שכתב רבינו האר״י‬ ‫והיופי עד אין שיעור וערך‪ ,‬ואחר כך כשבא לגמר‬ ‫בפרי עץ חיים (שער ראש השנה‪ ,‬פרק א) בזה הלשון‪:‬‬ ‫מעשה ופועל‪ ,‬יהיה אך כפי שיזדמן לידו מעשהו‪ ,‬ולא‬ ‫בירור הרצון‬ ‫ר״ת של א׳נה ל׳ידו ו׳שמתי ל׳ך‪ ,‬הוא אלול‪ ,‬לרמז כי‬ ‫כל כך בתכלית השלימות והיופי כפי שהיה ברצונו‬ ‫דרגה זו של קומת ה׳רצון׳ מאירה ומתגלה עלינו‬ ‫חודש הזה נתנו הש״י לכפרה‪ ,‬לכל מי ששגג וחטא‬ ‫ומחשבתו‪ .‬עכד״ק‪.‬‬ ‫בימי חודש אלול‪ ,‬כאשר הקב״ה כביכול רוצה בנו‬ ‫ועשה שום עון בכל השנה‪ ,‬והוא קרוב לקוראיו‬ ‫ו׳מתרצה׳ עמנו ‪ ,‬ומאיר פנים לכל אחד‪ .‬לא רק משום‬ ‫בחודש הזה‪ ,‬שהוא ר״ת אלול‪.‬‬ ‫אנו רואים אדם שרוצה לבנות בנין ועושה תכניות‬ ‫שמחשיב את קומת הרצון של כל אחד מישראל‬ ‫הרי לפנינו כי ׳אלול׳ נרמז בראשי תיבות א׳נה ל׳ידו‬ ‫ומדייק בפרטי פרטים‪ ,‬אבל תמיד כשמגיע לידי‬ ‫הרוצה לעבוד את קונו‪ ,‬אלא מתעורר בו כביכול ׳רצון‬ ‫ו׳שמתי ל׳ך‪ ,‬והוא פסוק הנזכר לענין ערי מקלט‪ ,‬ויש‬ ‫מעשה אי אפשר שהתוצאה תהיה שווה אל התכנית‬ ‫עצמי׳ ‪ -‬ללא שום סיבה‪ ,‬אלא משום ׳מציאת חן׳ שאנו‬ ‫להבין מה ענין ׳ערי מקלט׳ לחודש אלול‪.‬‬ ‫והמחשבה הראשונה‪.‬‬ ‫מוצאים חן בעיניו ית׳ ‪ ,‬בבחינת ׳רחמים פשוטים׳ ‪-‬‬ ‫אכן מבואר בספה״ק כי חודש זה יש בו ריצוי מיוחד‬ ‫כמו כן‪ ,‬כשניגש לקיים מצוה ומתכונן שבועות‬ ‫בלא טעם ‪.‬‬ ‫שהקב״ה מתרצה בעמו‪ ,‬כדרך הבנאי שרוצה לבנות‬ ‫ארוכים בכוונות פרטיות‪ ,‬אבל כשמגיע לידי מעשה‬ ‫וגם העבודה הפרטית של האדם בחודש אלול‪,‬‬ ‫בנין‪ ,‬שבתחילה קודם שמתחיל לבנות יש לו תענוג‬ ‫יש תמיד בלבול וטרדות ומניעות‪ ,‬ובלתי אפשרי‬ ‫הוא להתייחס אל קומת הרצון‪ ,‬לעשות ׳בירור הרצון׳‬ ‫ורצון גדול לבנות את הבנין‪ ,‬אך כאשר מתחיל לבנות‬ ‫שחלק הרצון והמחשבה יאיר בתוך כלי המעשה בלי‬ ‫ולברר מהו באמת הרצון הפנימי שלי‪ ,‬האם יש לי‬ ‫בפועל‪ ,‬מתגלים קשיים רבים וטרחות ומכשולות‬ ‫שיהא תחילה איזה שבירת הכלים‪.‬‬ ‫רצון‪ ,‬וכמה עומק הרצון‪ .‬ובדרך כלל‪ ,‬כשאדם מברר‬ ‫אשר כל אלו מורידים ומוציאים מלבו את התענוג‬ ‫והטעם השרשי לזה הוא‪ ,‬כי עולם העשיה רובו‬ ‫את הרצון שלו בינו לבין עצמו באופן ברור‪ ,‬אזי רוב‬ ‫ואת החשק מהבניה‪ .‬אבל מפעם לפעם נזכר מאותו‬ ‫רע‪ ,‬ויש כאן התגברות של כוחות ההסתר והפירוד‬ ‫הרצון מתגלה לידי מעשה‪ .‬ה׳ יזכנו ברוב רחמיו‪.‬‬ ‫תענוג שקדם לפני התחלת הבניה ואז מתפשט בו‬ ‫המעכבים את אורו יתברך מלהאיר כאן‪ ,‬וגם האדם‬ ‫המשפיע הרה״ג ר׳ נפתלי שובקס שליט״א‬ ‫ללמוד איך להנגיש רעיונות מספרי רבוה״ק‪ ,‬בהסברה נעימה השוה לכל נפש‪.‬‬ ‫שערי השפעה‬ ‫ראש השנה מגיע – הקומה ראשונה שאי אפשר לדלג עליה‬ ‫בספרים הקדושים‪ ,‬מוטב ונעמיק בנפשנו שלנו! כך יהיו הדברים בהירים יותר‬ ‫בביתו של ראש החברה רבי חיים דוד‪ ,‬יושבת סביב שולחן חבורה קטנה של‬ ‫ואמתיים יותר"‪.‬‬ ‫אברכים‪ .‬יקוד פנימי מרחף באוויר‪ .‬דממה רצינית‪ .‬אווירת יום גדול הקרב‬ ‫"מה הפירוש להעמיק בנפש שלנו?"‪ ,‬לא מבין חיים‪-‬מאיר‪.‬‬ ‫ובא‪.‬‬ ‫העולם מבעד לחלונות שחור ושקט‪ .‬שלוות הלילה והדממת הניידים‪ ,‬פותחת‬ ‫ונפשי יודעת מאוד – החזרת הממלכה הפרטית שלי‬ ‫את הלבבות‪ ,‬ומעמיקה את הרגשות‪ .‬הציפייה הכמוסה ‪ -‬הציפייה לשמוע דיבורי‬ ‫"אנחנו מדברים פה על המלכה"‪ ,‬משיב רבי חיים דוד‪" ,‬ובכן – הבה נבחן כיצד אנו‬ ‫נשמה רמים ומנשאים טפחיים מעל הקרקע‪ ,‬הכיסופים לזעזע את הנפש ולהתכונן‬ ‫מתייחסים למלכות שמים‪ .‬מדבריכם הבנתי שאתם מסתכלים על עניין ההמלכה‬ ‫כראוי להימים הקדושים ‪ -‬מרעידה את נימי הלב‪.‬‬ ‫כדבר טכני יחסית‪ :‬אנו יהודים שנבחרנו ובוחרים להיות עבדים לקבל על עצמנו‬ ‫התוועדות ה'חברה'‪ ,‬לחם‪-‬חוקם הוא זה כמה שנים‪ .‬פה מוצעים ספקות ונידונים‬ ‫עול מלכות שמים‪ ,‬מקבלים קבלות לשפר מעשינו – ומקווים שהמלך יקבל אותנו‬ ‫עניינים ביידישקייט‪ ,‬מתלבנים דרכי עבודה ומתבררים אורחות החסידות‪ .‬ובשעה‬ ‫כנתינים נאמנים ויחדש עלינו שנה טובה‪.‬‬ ‫שקמים והולכים ‪ -‬רוח התחדשות ממלאה את הנפשות‪.‬‬ ‫"אבל אבקש מכם להתבונן רגע בגופכם‪ .‬ובכל מה שיש לכם‪ .‬האם זה חלק‬ ‫כעת‪ ,‬סמוך ונראה לראש‪-‬השנה‪ ,‬לבשה ההתוועדות פנים של כובד ראש ורוממות‪.‬‬ ‫מהמלוכה – או חלק מהעבד?‬ ‫הכמיהה להתעלות מעט מעל מדמנת החומר עוטפת את הכול‪ .‬התשוקה מרעידה‬ ‫"חלק העבד" עונים כולם‪.‬‬ ‫כל‪-‬כך את גחלי הלב‪ ,‬עד אשר אין סיפק בשפה הרגילה לימים אלו‪.‬‬ ‫רבי חיים דוד נחרץ‪" :‬כאן המקום שחשוב לשנות כיון חשיבה‪ .‬וללמוד לחיות עם‬ ‫"כבר למעלה מעשור שנים" – נענה ואמר מענדל‪" ,‬שאני פותח בחודש אלול‬ ‫חשיבה זו עד שתרגישו אותה"‪.‬‬ ‫בלימוד 'שערי תשובה'‪ .‬נשחקתי קצת‪ .‬הכול טוב ונכון‪ ,‬אבל זה כבר לא מפעיל‬ ‫"כשהקב"ה ברא את העולם – הכל היה חלק מכבודו מלא עולם‪ .‬הכל בשביל‬ ‫אותי‪ ,‬לצערי‪ .‬אני מצפה למשהו אחר‪ ,‬עפעס העכערס‪"...‬‬ ‫המלוכה"‬ ‫"למה כוונתך 'עפעס העכער'ס'"? התעניין רבי‬ ‫"כשהוא ברא העולם ברצונו להיטיב לנברא שיש‬ ‫חיים דוד בעיניים מקשיבות‪.‬‬ ‫שפת אמת תבוא תרל"ז‪:‬‬ ‫לו בחירה‪ ,‬והמרגיש 'יש' בפני עצמו‪ .‬הקב"ה‬ ‫מאציל ממלכותו ‪ -‬חיים‪ ,‬אוכל‪ ,‬רכוש‪ ,‬כשרונות‪,‬‬ ‫"איך ווייס‪ ...‬אולי נדבר על הפנימיות של ראש‬ ‫שעות לימוד‪ ,‬תפלה ועוד‪ .‬שכל זה מתנות לנברא‬ ‫השנה‪ ,‬כל העניינים הגבוהים שיש ביום הקדוש‬ ‫שהוא בעצם חלק מהמלכות‪ ,‬שטוב יצר כבוד‬ ‫לשמו"‪.‬‬ ‫מצות ביכורים היתה הכנה לראש‬ ‫הזה"‪.‬‬ ‫"דינא קשיא ודינא רפיא"‪ ,‬מסייע חיים‪-‬מאיר בידו‪,‬‬ ‫"הנברא ה'יש' מעדיף לחיות כאילו שהוא יש בפני‬ ‫השנה‪ .‬כי הוא מעצרת עד החג‪.‬‬ ‫"ש"ך ופ"ר דינים‪ ,‬האדמת פני התוקע‪ ,‬דורמיטא‪,‬‬ ‫נסירה"‪...‬‬ ‫עצמו‪ .‬ומכן לתת‪ ,‬למלך הגדול"‪.‬‬ ‫"אבל באמת‪ ,‬העבודה שלנו‪ ,‬לקחת כל מה שקבלנו‪,‬‬ ‫ומסתמא רוב ביכורים היו קודם‬ ‫"או‪-‬אה"‪ ,‬מרים רבי חיים דוד גבותיו בהתפעלות‪,‬‬ ‫ולהכניס – להחזיר אותם תחת כנפי המלוכה"‪.‬‬ ‫"עברנו כמעט כל שנת תשפ"ו – נתבונן כמה‬ ‫ר"ה‪ .‬שאחר הסוף מפירות השנה‬ ‫"כאלה ידיעות‪...‬‬ ‫בכל אופן" – הוא חוזר ופונה למענדל‪" ,‬מדוע‬ ‫ימים קבלנו‪ :‬חיים‪ ,‬בריאות‪ ,‬כמה אלפי ליטרי מים‬ ‫שצרכנו בשתיה ברחיצה ועוד‪ ,‬כמה אלפי ק"ג מזון‪,‬‬ ‫היו מחזירין הראשית להשי"ת‪ .‬והוא‬ ‫רצונך לדבר דווקא מזה?"‬ ‫נשב ונעשה חשבון כמה כסף הקב"ה הזרים לנו‬ ‫התדבקות אחרית הדבר בראשיתו‪.‬‬ ‫"כי אני מסתובב שוב ושוב סביב אותו כיכר‪ .‬שוב‬ ‫לדבר על יום הדין וההמלכה‪ ,‬עוד פעם לקבל‬ ‫ע"י שליחיו השונים"‪.‬‬ ‫"כמה דפי גמרא‪ ,‬שעות לימוד‪ ,‬כמה מצוות‪ ,‬מאות‬ ‫לכן הביכורים נק' ראשית‪ .‬ואחז"ל‬ ‫קבלות‪ ,‬והתיסכולים כשאני מזניח אותם‪ .‬אני‬ ‫מרגיש שככלות הכול עוד לא נגעתי במהות של‬ ‫תפלות – וכל זה רק איתי‪ .‬מה עם בני ביתי‪,‬‬ ‫צאצאיי?"‬ ‫בראשית ברא בשביל מצות ביכורים‬ ‫היום‪ .‬בפנימיות של ראש השנה"‪.‬‬ ‫"כן"‪ ,‬הסכים עמו יוסל‪" ,‬אי אפשר כל התפילה רק‬ ‫"בהרגשתינו הטבעית – כל הנ"ל כבר מובן מאליו‪.‬‬ ‫זה כבר שלנו‪ ...‬בעצם למה לא? – למה שמישהוא‬ ‫ע"ש‪ .‬כי זה קיום העולם מה שמעוררין‬ ‫לחשוב אם אני בסדר או לא‪ ,‬ושה' יספק לי שנה‬ ‫טובה‪ .‬אני רוצה גם להתקרב לה' בפנימיות נפשי‪,‬‬ ‫יקח זאת ממני – האם גזלתי את כל אלו?"‬ ‫תמיד ראשית הכח שבא מהש"י‪.‬‬ ‫להרגיש‪ ,‬להתרגש ולהתלהב‪ .‬להצית את האש‬ ‫"בראש השנה הזמן לכאורה‪ ,‬לראות מה עוד חסר‪,‬‬ ‫בלבי פנימה"‪.‬‬ ‫ומה אני צריך לתשפ"ז"‪.‬‬ ‫"לנגוע במהות של היום אתם אומרים‪ ..‬להתקרב באמת לה'‪ "...‬מתהרהר רבי חיים‬ ‫"זה נכון‪ ,‬לבקש על העתיד‪ .‬אבל זה שלב ב'"‪.‬‬ ‫דוד‪" - .‬ומה לדעתכם נקודת היום?"‬ ‫"שלב א' היא‪ :‬עבודת ההמלכה ‪ -‬לקחת כל מה שקבלנו‪ ,‬כל מה שיש לנו‪,‬‬ ‫"האמת שלי עצמי אין הדבר ברור"‪ ,‬משיב מענדל בכנות‪.‬‬ ‫ולהכניס לממלכה‪ .‬להמשיך את אור הקב"ה עליהם‪ .‬ולבוא לראש השנה עם‬ ‫ביכורי המתנות ולבוא ולענות בקול רם שאיני כפוי טובה"‪.‬‬ ‫"אם כך" – עונה רבי חיים דוד – "ניזכר במחזור ונחזה‪ .‬אם אינני טועה‪ ,‬עיקר‬ ‫יוסל לא מבין‪" :‬איך עברנו מראש השנה להודאה‪.,‬מה קשור הודאה להמלכה‬ ‫התפילות מתמקדות דווקא בהמלכה‪ .‬הברכה האמצעית בכל התפלות‪ ,‬המבטאת‬ ‫בכלל?"‬ ‫תמיד את עיקרו של יום ‪ -‬היא‪ :‬מלך על כל הארץ וגו'‪ .‬כל התפלות המיוחדות‬ ‫לראש השנה הן‪ :‬ותמלוך‪ ,‬מלוך 'ה' אלוקי ישראל מלך'‪' .‬מלך על כל הארץ'‪ ,‬ועוד‬ ‫רבי חיים דוד מבהיר‪" :‬להמליך – פירושו להכיר במלכותו יתברך‪ .‬לקבל את עול‬ ‫ועוד"‪.‬‬ ‫מלכותו‪ ,‬זאת אומרת‪ :‬להכיר במציאות שהוא כבר מלך‪ ,‬ומלך וימלוך עלינו"‪.‬‬ ‫"בזמן בית המקדש חיינו מתוך מבט כזה‪ ,‬כשראשית כל דבר הוקדש לה'‪:‬‬ ‫"נכון‪ ,‬צודק‪ "..‬נבוך מענדל‪" ,‬אבל זה נראה קצת עניין חיצוני – יש פה מלך‪ ,‬ואנו‬ ‫ביכורים‪ ,‬וכן תרומות ומעשרות‪ ,‬ראשית הגז‪ ,‬מעשר בהמה ועוד‪ .‬יהודי הגיע‬ ‫עבדיו‪ .‬ואנחנו צריכים לבחור להמליך עלינו את המלך ולקבל את מלכותו‪ .‬האם‬ ‫לביהמ"ק והבהיר קודם לעצמו! שהכל מאתו והכל בשבילו ית'"‪.‬‬ ‫זה כל העניין של ראש השנה?"‬ ‫"אבל היום חסרנו כל אלה‪ .‬עלינו להתחזק ולהתבונן במלכותו יתברך‪ ,‬אשר לית‬ ‫"אני מבין‪ "...‬מוריד רבי חיים דוד מבטו לעבר השולחן‪" ,‬אתה בא לומר‪ ,‬שהמלכה‬ ‫אתר פנוי מיניה‪ ,‬וכל מה יש לנו‪ ,‬וגם אנו עצמינו – כולנו שייכים לו!"‬ ‫אינו 'עבודה' ששייכת לעומק הנשמה‪ ,‬להרגשת קרבת האלוקים – אלא יותר‬ ‫"כשמסתכלים על עבודת ההמלכה כך‪ ,‬מבינים שאין סוף לעבודה זאת‪ ,‬עומק לפנים‬ ‫עניין טכני וחיצוני‪ ,‬לקבל עול מלכות שמים ועול המצוות‪ ,‬ולקוות שבשכר הקבלה‬ ‫מעומק‪ ,‬ומדרגה אחר מדרגה‪ .‬כל העניינים והסודות הרמים והנפלאים‪ ,‬אינם אלא‬ ‫הטובה יגמול אף הוא מידה כנגד מידה ויגזור עלינו שנה טובה"‪.‬‬ ‫ענפים לשורש הגדול הזה‪ ,‬שהוא היסוד לכל חיי היהודי וכל מציאות הבריאה"‪.‬‬ ‫"לכן אני שואל‪ .‬כי איני משלים שזה רק זה"‪ ,‬עונה מנדל בעינים מצפות‪.‬‬ ‫"אז קודם כל"‪ ,‬אומר רבי חיים דוד‪" ,‬אין לזלזל בעניין הבסיסי של קבלת עול‬ ‫למעשה‪:‬‬ ‫מלכות שמים‪ .‬זה הבסיס לכול‪' ,‬תרעא לדרתא'‪ ,‬וכל העניינים הנשגבים לא יועילו‬ ‫לברוח מכך‪ .‬מכל מקום‪ ,‬בוא נעמיק רגע בנקודה הזאת‪ ,‬ונבחן מהו עניין המלכת‬ ‫נתבונן בימים אלו בתוך גופנו – יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא‪,‬‬ ‫הבורא‪ ,‬והאם ההבנה בה הבנו זאת לאורך השנים הייתה מושלמת‪ ,‬או שיש‬ ‫המחייהו ומפעילו בכל רגע‪ ,‬כל אבר ואבר; עיניים‪ ,‬אוזניים‪ ,‬פה‪,‬‬ ‫מעבר לכך"‪.‬‬ ‫ידיים ורגליים‪ .‬המשפחה שיש לנו בלי עין הרע‪ ,‬הזכיה שניתנה לנו‬ ‫"וודאי יש מעבר לכך"‪ ,‬מתפרץ חיים‪-‬מאיר‪" ,‬יש בחינת רחל ויש בחינת לאה‪ ,‬יש‬ ‫ללמוד תורת ה' והיכולת להבין ולהשכיל‪ ,‬הכסף שנכנס ושזוכים‬ ‫קבלת עול ויש ביטול‪ ,‬ו ‪"-‬‬ ‫להוציא‪ ...‬ועל הכול נודה ונשבח להשי"ת‪ ,‬ונבין כי הכול מאתו‬ ‫"רגע‪ ,‬רגע"‪ ,‬בת‪-‬שחוק עולה על שפתי רבי חיים דוד שעוצרו‪" ,‬אתה אומר דברים‬ ‫יתברך‪ .‬וזאת תהיה ראשית ממלכתו‪.‬‬ ‫נכונים‪ ,‬אבל בוא נלך לאט‪-‬לאט‪ .‬במקום לרוץ לבחינות ועניינים המבוארים‬ ‫יוצא לאור ע״י‬ ‫(ע״ר)‬ ‫ממלכת אש החסידות העולמי‬ ‫לקבלת הגליון להארות ולהערות ‪ -‬טלפון‪ 02-5026558 :‬פקס ‪02-5702061‬‬ ‫‪a025026558@gmail.com‬‬