gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

השגחה פרטית · Hashgacha Pratis — כי תבוא (2026-08-24)

מוציא לאור: השגחה פרטית · Hashgacha Pratis

שבוע: כי תבוא (2026-08-24)

השגחה פרטית · Hashgacha Pratis — כי תבוא (2026-08-24)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד‬ ‫סיפורי‬ ‫השגחה פרטית‬ ‫מופלאים‬ ‫המתרחשים‬ ‫בימינו‬ ‫ודברי התעוררות‬ ‫מתוך‬ ‫'קו השגחה פרטית'‬ ‫עולם של אמונה‪ .‬חיים של בטחון‬ ‫עלון ‪206‬‬ ‫פרשת כי תבוא ‪ -‬ט"ז אלול תשפ"ו‬ ‫בהשגחה‬ ‫סיפורי אמונה ובטחון מצדיקי הדורות זי"ע‬ ‫השגחה עליונה‬ ‫לפעמים אנחנו מבקשים‬ ‫הכול היה שווה‬ ‫מעט מדי‪ :‬התובנה המופלאה‬ ‫דרך ארוכה ומורכבת עשה החפץ חיים הקדוש מביתו ועד לוורשה‪ .‬למרות‬ ‫של רבי יעקב גלינסקי‬ ‫מצב בריאותו הרופף‪ ,‬טרח והיטלטל בדרכים למען ביטול רוע הגזרה שריחפה‬ ‫מעל לראשם של יהודי פולין‪ .‬ולילה אחד מגיע יהודי לבית האכסניה‪ ,‬והחפץ‬ ‫עמד פעם רבי יעקב גלינסקי ואמר‪:‬‬ ‫חיים מרעיף עליו דברי חיזוק באמונה ובטחון‪.‬‬ ‫"אתם רואים אותי כאן‪ ,‬עומד בארץ ישראל‪ ,‬וזוכה‬ ‫לראות בנים ובני בנים יראים ושלמים‪.‬‬ ‫מבעלזא‪ ,‬רבי ברוך בער מקמניץ‪ ,‬רבי נפתלי‬ ‫השנה היא תרפ"ט‪ .‬גזרה נוראה ריחפה מעל‬ ‫זילברברג ועוד‪ .‬בסיום הכינוס האדיר הוחלט כי‬ ‫ראשם של יהודי פולין‪ .‬בעידודם של המשכילים‬ ‫אני אספר לכם על מה התפללתי לפני שנים"‪.‬‬ ‫החפץ חיים עם אחדים מהרבנים יפנו להיפגש‬ ‫שזממו לפגוע ולהרוס את כרם ישראל‪ ,‬הוציאה‬ ‫וכך סיפר‪:‬‬ ‫עם שר ההשכלה הפולני וראש הממשלה‪.‬‬ ‫הממשלה צו כי על כל המלמדים ב'חיידרים'‬ ‫"לפני שנים‪ ,‬כאשר הייתי אסור בכלא הסובייטי בסיביר‪,‬‬ ‫בלשכתו של ראש הממשלה ניצבה פמליית‬ ‫חלה חובה מוחלטת להקדים וללמוד לימודי חול‪,‬‬ ‫החיים שם היו לעיתים עניין של זמן בלבד‪ .‬ראיתי את‬ ‫הרבנים והאדמו"רים בראשות החפץ חיים‪,‬‬ ‫כמו כן יהיה על כל הרבנים להשתלם בלימודי‬ ‫חבריי ושכניי למאסר כיצד הם נלקחים מאיתנו בזה‬ ‫שפתח והחל לדבר מעומק ליבו‪ ,‬בכאב גדול‬ ‫החול‪ ,‬ומלמד שלא תהיה בידו תעודה המעידה‬ ‫אחר זה‪ ,‬וחלקם היו יהודים רח"ל שלא זכו להגיע לקבר‬ ‫ובדמעות חמות‪ .‬כשסיים את דבריו‪ ,‬קם ראש‬ ‫שלמד ועבר את המבחנים לא יורשה ללמד‪.‬‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫הממשלה ואמר בהכנעה‪" :‬לא צריך לתרגם‪ ,‬אני‬ ‫ובנוסף יוקם גוף עליון אשר ישמש כסמכות‬ ‫פחד גדול נכנס בליבי‪ ,‬שמא גם אני לא אזכה להגיע‬ ‫מבין את שפת הלב‪ ...‬אני מורה בזאת להפסיק‬ ‫עליונה שתפקח ותקבע את צורת כל הקהילות‬ ‫לקבר ישראל‪ .‬החלטתי להתפלל על כך בכל כוחי‪.‬‬ ‫את ההליכים לחקיקת החוקים!‪"...‬‬ ‫היהודיות בפולין‪.‬‬ ‫שפכתי דמעות בתפילה וביקשתי שאזכה להגיע לקבר‬ ‫בראדין העיירה ישב הכהן הגדול‪ ,‬רבינו החפץ‬ ‫ישראל"‪.‬‬ ‫חיים הקדוש‪ ,‬קברניט הדור‪ ,‬ושמע את הגזרה‬ ‫באחד הלילות שלאחר ההצלחה הכבירה לביטול‬ ‫סיים רבי יענקלה ואמר‪:‬‬ ‫רוע הגזרה‪ ,‬לאחר תפילת מעריב שב החפץ חיים‬ ‫הנוראה שפילחה את ליבו הטהור‪ .‬ישיש ושבע‬ ‫"תראו עד כמה היו המושגים שלי רחוקים‪ .‬אני ביקשתי‬ ‫לבית האכסניה והתיישב לסעוד את ליבו‪ .‬והנה‬ ‫ימים היה החפץ חיים‪ .‬כוחותיו היו דלים‪ ,‬והיה‬ ‫רק לזכות להגיע לקבר ישראל‪ ,‬ולא יכולתי לדמיין‬ ‫הגיע יהודי מתושבי המקום וביקש לשוחח עם‬ ‫שרוי בחולשה גדולה ובאפיסת כוחות‪.‬‬ ‫שבורא עולם יזכה אותי להגיע לארץ הקודש‪ ,‬להקים‬ ‫הרב בדחיפות‪ .‬האיש הוכנס לחדר‪ ,‬ואז פרץ בבכי‬ ‫תחילה שלח משלחת רבנים שינסו לראות כיצד‬ ‫דור מפואר ולזכות להשפיע תורה ויראת שמים על‬ ‫סוער‪ ,‬והחל לשפוך בפני החפץ חיים את פירוט‬ ‫ניתן לפעול לסיכול הגזרה‪ ,‬אולם חלפו ימים‬ ‫תלמידים רבים"‪.‬‬ ‫צרותיו וסאת ייסוריו אשר הוא עובר‪.‬‬ ‫והגיעה הידיעה על כישלון המאמצים לפעול‬ ‫יש מצבים שבהם אדם נמצא בתוך קושי גדול‪ ,‬וכל רצונו‬ ‫האזין החפץ חיים בחמלה רבה ובאוזן קשבת‪,‬‬ ‫בעניין‪ .‬אנחת צער עמוקה נפלטה מפיו של החפץ‬ ‫הוא רק לצאת מהמצוקה שבה הוא נמצא עכשיו‪.‬‬ ‫וכשסיים הלה את דבריו‪ ,‬פתח ואמר בחמימות‬ ‫חיים‪ ,‬ובקולו החלוש קרא לבני ביתו ומשמשיו‪:‬‬ ‫אדם שנמצא בחובות רוצה רק להיפטר מהם‪.‬‬ ‫גדולה‪:‬‬ ‫"אנא! חוסו עליי והביאוני לוורשה‪ .‬אין לי מנוחה‬ ‫אדם שמתמודד עם קושי בבית רוצה רק לראות ישועה‪.‬‬ ‫"דע לך יהודי יקר! איש צעיר אתה‪ ,‬חייך לפניך‪.‬‬ ‫כשאני שומע על הגזרות הנוראות האלה! אין‬ ‫בוא והתחזק כי עוד יבואו ימים טובים‪ .‬התעודד‬ ‫ברירה‪ ,‬זו גזירת שמד ויש למסור את הנפש!"‪...‬‬ ‫אדם שמודאג מילדיו רוצה רק לראות אותם עולים על‬ ‫דרך המלך‪.‬‬ ‫והתמלא בבטחון בבורא יתברך‪ ,‬שבוודאי עוד‬ ‫הייתה זו שעת בוקר מוקדמת‪ .‬קור מקפיא‬ ‫ייטיב לך ויסיר מעליך כל הקשיים‪"...‬‬ ‫וחודר עצמות עטף את ראדין‪ .‬רוחות עזות נשבו‬ ‫וכן בכל תחום ותחום בחיים‪.‬‬ ‫הוסיף החפץ חיים ואמר‪:‬‬ ‫בעוז‪ ,‬נושאות פתיתי שלג צוננים‪ .‬ומחוץ לתל‬ ‫כאשר ניגשים להתפלל‪ ,‬צריך לזכור שאנו פונים אל אבינו‬ ‫התלפיות‪ ,‬ביתו של גדול הדור‪ ,‬נראתה דמותו‬ ‫שבשמים‪ ,‬המרחם הגדול ביותר‪ ,‬שיכול ורוצה להעניק‬ ‫"יהודי יקר! דע לך‪ ,‬כי כשיהודי מצטער – הקדוש‬ ‫השפופה ונמוכת הקומה של החפץ חיים‪ ,‬עטוף‬ ‫לנו הכול – בשפע ובהרחבה‪ ,‬ברוחניות ובגשמיות‪.‬‬ ‫ברוך הוא בעצמו נמצא עימו בצערו ורוצה לעזור‬ ‫כהוגן במעיל עב‪ ,‬נשען על נכדו ר' אליעזר קפלן‬ ‫אין צורך לצמצם את הבקשות‪ .‬צריך להתפלל על הכול‪.‬‬ ‫לו! הבה נתחזק בבטחון ונאמין שד' יתברך הוא‬ ‫ומוקף ביתר חברי המשלחת‪ .‬החפץ חיים עלה‬ ‫בורא ומנהיג את העולם‪ ,‬ובוודאי ישלח בקרוב‬ ‫הוא יכול להעניק לנו שפע רב‪.‬‬ ‫בזהירות על הכרכרה המיוחדת שהוזמנה מראש‪,‬‬ ‫את הישועה‪"...‬‬ ‫הוא יכול להפוך את לבו של נער‪ ,‬ולהביא אותו להיות‬ ‫והמשלחת יצאה לדרכה לעבר תחנת הרכבת‪.‬‬ ‫כך משך חצי שעה ישב החפץ חיים הקדוש‪,‬‬ ‫כעבור שעות נסיעה בקור המקפיא הגיעו לתחנת‬ ‫יהודי ירא ושלם‪ ,‬מאיר בתורה ובמעשים טובים‪.‬‬ ‫עודד את רוחו של האיש ואימץ את לבבו בדברי‬ ‫הרכבת בבסטון‪ ,‬שם עלו לרכבת‪ ,‬ולמחרת‪,‬‬ ‫אל לנו להתקמצן בתפילות‪ .‬עלינו להאמין ביכולת‬ ‫אמונה ובטחון‪.‬‬ ‫כעבור יממה שלמה הגיעו בשלום לוורשה‪.‬‬ ‫הבלתי מוגבלת של הקב"ה‪ ,‬ולבקש ממנו הכול‪.‬‬ ‫אחרי שהלך אותו אדם‪ ,‬נשמע קולו של החפץ‬ ‫מיד עם בואו של החפץ חיים לוורשה‪ ,‬החל‬ ‫חיים הקדוש‪ ,‬האומר לעצמו ברגש‪:‬‬ ‫לפעול במרץ ובכל כוחותיו למען כינוס חירום‬ ‫שבת שלום ומבורך‪,‬‬ ‫פינחס שפר‬ ‫"היה כדאי לבוא עד הנה‪ ,‬ולעשות את כל‬ ‫כללי‪ ,‬שנערך בהשתתפות למעלה מארבע מאות‬ ‫ההשתדלות הקשה עם כל הטרחה – בשביל לחזק‬ ‫רבנים ואדמו"רים‪ .‬בין המשתתפים היו ה'אמרי‬ ‫את היהודי הזה ולעודדו בדברי אמונה ובטחון!"‪...‬‬ ‫אמת' מגור‪ ,‬האדמו"ר מאלכסנדר‪ ,‬האדמו"ר‬ ‫העלון הוא רק טעימה מ‑'קו השגחה פרטית' – אלפי סיפורים ומאמרי חיזוק מחכים לכם‪.‬‬ ‫רוצים לגלות שלווה ובטחון בכל יום מחדש? התחברו ל'קו השגחה פרטית' ‪ *6176‬או ‪02-30-11-300‬‬ ‫מן החלונות‬ ‫בסופו של דבר‪ ,‬ביררתי ומצאתי בשביל הקרוב שלי חתונה מהודרת‬ ‫קו קטוע‬ ‫ממש‪ ,‬של משפחה מיוחסת‪ ,‬שנערכת ביום שלישי‪ .‬הוא שמח‬ ‫מאוד‪ ,‬וגם תרם סכום נאה במיוחד למחותן של יום שני‪ ,‬סכום‬ ‫מדבר יידל נחמן מאשדוד‪:‬‬ ‫שאני‪ ,‬כגבאי צדקה‪ ,‬ממש לא הייתי יכול להשיג‪ .‬אבל כשהקב"ה‬ ‫ד' זיכה אותי להיות גבאי צדקה‪ ,‬ולעמוד בצומת הזה שבין הנותנים‬ ‫רוצה‪ ,‬הוא מכניס רעשים בקו‪ ,‬ותוקע את השיחה כדי שאתפנה‬ ‫למקבלים‪ .‬לפעמים רואים עין בעין איך הקב"ה מכין למישהו סכום‬ ‫לשיחה שנכנסת בדיוק באמצע‪ ,‬כך שירווח לאותו מחותן‪ ,‬ויוכל‬ ‫כסף‪ ,‬והוא מגיע אליו‪ .‬לפעמים אני חושב‪ ,‬שלפי האפשרויות‬ ‫לחתן בהרחבה‪.‬‬ ‫שעומדות לרשותי אני יכול להעביר רק סכום מסוים‪ ,‬אבל אז‬ ‫שתזכו כולכם לחתונות שמחות עם הרבה שפע וברכה‪.‬‬ ‫מתברר שוב שלקב"ה יש חשבונות משלו‪ ,‬ובסופו של דבר – מי‬ ‫שצריך לקבל‪ ,‬מקבל בדיוק את מה שהקב"ה קצב לו‪ ,‬גם אם זה‬ ‫הוצאה חוזרת‬ ‫הרבה יותר ממה שחשבתי‪.‬‬ ‫זה מה שקרה בסיפור הבא‪:‬‬ ‫מספר הרב אהרן אלבז מבית שמש‪:‬‬ ‫יש לי קרוב משפחה בחו"ל‪ ,‬שאני מדבר איתו מפעם לפעם‪ .‬זהו‬ ‫קיבלנו הזמנה לשבת חתן במודיעין עילית‪ ,‬ושמחנו מאוד‪ .‬נחמד‬ ‫יהודי עשיר‪ ,‬ששמח להעביר לי כספי צדקה‪ ,‬וסומך עליי שבעזרת‬ ‫לגוון את השגרה ולנסוע לעיר אחרת‪ .‬הילדים התרגשו‪ ,‬וכולנו‬ ‫ד' הם יגיעו לכתובת הנכונה‪ .‬אתמול בלילה הוא התקשר אליי‬ ‫התארגנו לנסיעה בשמחה גדולה‪ .‬ביום שישי המיועד נסענו והגענו‪,‬‬ ‫וניסה לדבר איתי‪ .‬היו רעשים בקו‪ ,‬קולו היה קטוע ולא ברור‪ ,‬וכל‬ ‫ואז התברר לנו שהדירה שקיבלנו לאכסנייה נמצאת ברחוב אחר‬ ‫מה שהצלחתי להבין היה שהוא עושה איזו שמחה‪ .‬חשבתי שאני‬ ‫מהאולם שבו נאכל את שלוש הסעודות בשבת קודש‪.‬‬ ‫שומע שנולדה לו בת או משהו כזה‪ .‬לא הצלחתי בשום אופן להבין‬ ‫מזג האוויר היה קר וגשום‪ ,‬עננים כבדים המטירו ארצה מאוצרות‬ ‫מה שהוא אומר‪.‬‬ ‫השמיים‪ ,‬לפי התחזית ציפתה לנו שבת גשומה במיוחד‪ ,‬ואנחנו‬ ‫ממש באותם רגעים של השיחה המקרטעת הזאת‪ ,‬ראיתי על הצג‬ ‫– ההורים של משפחתנו הקטנה – התחלנו לחשוב שאולי צריך‬ ‫שחבר שלי מתקשר‪" .‬טוב"‪ ,‬אמרתי ותיארתי לעצמי שהקרוב שם‪,‬‬ ‫לעשות השתדלות ולעבור למקום שקרוב יותר לאולם‪ .‬איך ניסחב‬ ‫בחו"ל‪ ,‬לא ממש שומע אותי‪" ,‬נדבר עוד מעט‪ ,‬אני לא מצליח‬ ‫עם הילדים הקטנים בגשם‪ ,‬ניקח אותם ונחזיר‪ ,‬ושוב ניקח ושוב‬ ‫לשמוע אותך"‪.‬‬ ‫נחזיר תחת ממטרים עזים?‬ ‫ניתקתי‪ ,‬והתקשרתי לחבר שהרגע התקשר‪" .‬אתה מחתן‪ ,‬הא?"‬ ‫התברר לי כי בסמוך לאולם יש מתחם אירוח‪ ,‬ובסכום של שש‬ ‫נזכרתי מיד‪ .‬מחותנים הם ה'לקוחות' העיקריים שלי‪" .‬כן‪ ,‬כן"‪ ,‬הוא‬ ‫מאות שקלים אנחנו יכולים לשכור לנו שם חדר נוח ונגיש‪.‬‬ ‫ענה‪" .‬מתי החתונה?" שאלתי ונעניתי‪" :‬ביום שני הקרוב"‪.‬‬ ‫אמנם שש מאות שקלים זהו סכום גדול מאוד בשבילנו‪ ,‬אבל אם‬ ‫במהלך השיחה הקצרה עם החבר‪ ,‬שוב ניסה הקרוב מחו"ל לצלצל‬ ‫זה נחשב להוצאות שבת ויום טוב‪ ,‬אפשר לסמוך על מה שאמרו‬ ‫אליי‪ ,‬ולכן גם הפעם לא הארכתי כלל‪ ,‬וניתקתי את השיחה‪.‬‬ ‫חז"ל כי מי שלווה בשביל הוצאות שבת‪ ,‬הקב"ה פורע לו‪ .‬כל‬ ‫חזרתי לשיחה עם הקרוב מחו"ל‪ ,‬והנה פלא פלאים‪ :‬הקו חלק‪ ,‬ואני‬ ‫שנותר לי היה לוודא שאכן זה נחשב להוצאות שבת קודש‪ ,‬שכן‪,‬‬ ‫שומע כל מילה‪ .‬אכן‪ ,‬יש שמחה אצל קרוב משפחתי‪ .‬לא נולדה לו‬ ‫אם אכן כך‪ ,‬הרי באופן כזה בטוח שהקב"ה יחזיר לי את ההוצאה‪.‬‬ ‫בת‪ ,‬אלא הוא מחתן את הבת בעזרת ד' בשעה טובה‪ ,‬ביום שני‬ ‫התקשרתי לרב שלי‪ ,‬והוא אמר שעניין זה של 'הוצאות שבת'‬ ‫הקרוב‪ ,‬והוא מעוניין לתרום ליהודי שמחתן במקביל כאן בארץ‪,‬‬ ‫מדבר דווקא על הוצאות מאכל ומשתה‪ ,‬אבל הוא בטוח שאראה‬ ‫ביום שלישי‪.‬‬ ‫השגחה פרטית מיוחדת‪ ,‬והוא כבר מחכה שאתקשר אליו לספר לו‬ ‫"יש לי מישהו שמחתן ביום שני"‪ ,‬אמרתי לו‪" ,‬דיברתי איתו ממש‬ ‫איך הסכום של שכירות החדר חזר אליי‪.‬‬ ‫הרגע"‪.‬‬ ‫אחרי השיחה הזו‪ ,‬היה ברור לי מה עליי לעשות‪ .‬הזמנתי חדר‪,‬‬ ‫האיש נשאר איתן בדעתו שהוא רוצה דווקא חתונה ביום שלישי‪.‬‬ ‫והעברנו את כל החפצים שלנו לחדר שבמתחם‪ .‬חדר נוח‪ ,‬נאה‪,‬‬ ‫"אבל מפני שהזכרת את החבר שלך שמחתן בשני‪ ,‬אתן גם לו"‪.‬‬ ‫“ׁש ַער ַה ִּב ָּטחֹון” – ְּב ִׁש ְב ָעה ְּד ָב ִרים ַע ִין ִּפ ָּקחֹון‬ ‫ַּת ְמ ִצית ַ‬ ‫עֹולם –‬‫ּוב ָ‬ ‫ּתֹורה ָ‬ ‫תֹועלֹות ַה ִּב ְט ָחה‪ְ .‬ו ַה ֲהנָ אֹות ַּב ָ‬ ‫יחה‪ְּ .‬ב ֲ‬ ‫ְּל ַא ַחר ַה ְּפ ִת ָ‬ ‫בֹואר ֶאל נָ כֹון‪ְּ .‬ב ִׁש ְב ָעה ְּד ָב ִרים ְּכ ַמ ֲעלֹות ֻס ָּלם‬ ‫ִענְ יַ ן ַה ִּב ָּטחֹון‪ .‬יְ ָ‬ ‫פתיחה (כ”ב)‬ ‫השיר‬ ‫רּואים ֻּכ ָּלם‬ ‫ָה ִראׁשֹון – ַמהּו ִּב ָּטחֹון‪ְ .‬ו ַה ֵּׁשנִ י – ְּב ִסּבֹות ַה ִּב ָּטחֹון‪ַ .‬על ַה ְּב ִ‬ ‫והשער‬ ‫ּבֹוט ַח ַה ְׁש ָלמֹות‪ְ .‬ו ִחּיּוב ַה ִה ְׁש ַּת ְּדלּות ַה ֻּמ ְׁש ָלם‬ ‫יׁשי – ַה ַה ְק ָּדמֹות‪ַ .‬ל ֵ‬ ‫ְו ַה ְּׁש ִל ִ‬ ‫שירת קודש מרוממת‬ ‫ילם‬‫בֹודת ַה ִּב ָּטחֹון ְל ַה ְב ִּד ָ‬ ‫סּורים‪ַּ .‬ב ֲע ַ‬ ‫אּורים‪ַ .‬ה ֻּמ ָּת ִרים ְו ָה ֲא ִ‬ ‫יעי – ֵּב ִ‬ ‫ְו ָה ְר ִב ִ‬ ‫על פי ספר שער הבטחון‬ ‫מּולם‬‫ּבֹוט ַח ְו ֶה ְפּכֹו‪ְּ ,‬וג ָ‬ ‫יׁשי – ֶה ְב ֵּד ִלים‪ְ .‬ל ַפ ְרנָ ָסה ֲע ֵמ ִלים‪ֵּ .‬בין ַה ֵ‬ ‫ְו ַה ֲח ִמ ִ‬ ‫ילם‬ ‫“ּכת ַה ַּמ ְׁשּכֹונֹות”‪ְ .‬ל ַה ְׁש ָל ַמת ַּת ֲא ָו ָתם יְ ַבּלּו ֵח ָ‬ ‫ְו ַה ִּׁש ִּׁשי – ְל ַגּנֹות‪ַ .‬‬ ‫ּופ ָע ָלם‬ ‫יעי – ַה ַּמ ְפ ִס ִידים‪ִּ .‬ב ָּטחֹון ַמ ֲא ִב ִידים‪ְ .‬ו ִקּצּור ֲח ָל ָקיו ָ‬ ‫ְו ַה ְּׁש ִב ִ‬ ‫מאמר חיזוק ממשפיעי קו השגחה פרטית‬ ‫אבטח בך‬ ‫סיפורי השגחה פרטית שהתרחשו בדורנו אנו‬ ‫הרה”ח ר’ דוד קלצקין שליט”א‬ ‫והכי חשוב – קרוב לאולם‪.‬‬ ‫וכל מאמינים‬ ‫בשעת הסעודה‪ ,‬אנשים התפלאו לראותנו מגיעים מהמתחם שהשהייה בו היא‬ ‫לא רבים הם המכירים את הרב יעקב‬ ‫בתשלום‪ .‬כדי שלא יחשבו שאנחנו קיבלנו יחס מועדף יותר מאנשים שגדולים‬ ‫קראנץ – בשמו‪ .‬בדרך כלל מכירים אותו‬ ‫מאיתנו בחוכמה ובמניין‪ ,‬הסברתי כי לא המחותנים הם שדאגו לנו‪ ,‬אלא פשוט‬ ‫רק בכינויו 'המגיד מדובנא'‪ .‬בין הספרים‬ ‫שילמנו‪.‬‬ ‫שיצאו לאחר פטירתו‪ ,‬מופיע 'ספר‬ ‫אחת מקרובות המשפחה תמהה באוזני אשתי‪ ,‬איך זה שמשפחה 'אברכית'‬ ‫המידות' – ביאורים בתכונות המידות‪.‬‬ ‫שכמונו‪ ,‬המתפרנסת מעבודה ממוצעת ומלגה של כולל‪ ,‬מוציאה בבת אחת‬ ‫שש מאות שקלים על אירוח ב'צימר'‪ .‬אמרה לה אשתי‪ ,‬כי לא אנחנו מוציאים‬ ‫הספר מחולק לשערים‪ ,‬וכל שער מכיל‬ ‫את זה‪ ,‬אלא מדובר בהוצאות שבת‪ ,‬שחוזרות‪ .‬היא אמרה זאת באמונה כל כך‬ ‫מספר רב של פרקים‪ .‬השער החמישי‬ ‫אמיתית ואיתנה‪ ,‬שהדודה הזו התפעלה מאוד וסיפרה על כך לבעלה‪.‬‬ ‫הוא 'שער הבטחון'‪.‬‬ ‫"הם צודקים"‪ ,‬הוא הסכים עם הגישה‪ ,‬והחליט להיות השליח של הקב"ה‬ ‫בפרק החמישי בשער זה מתמקד‬ ‫להחזיר לנו את עלות האירוח‪ .‬הוא אמר לי שהוא רוצה לדבר איתי אחרי שבת‪.‬‬ ‫המגיד באלו המפסידים כתוצאה מחוסר‬ ‫במוצאי שבת הוא אמר לי שיש לו כספי מעשרות‪ ,‬והוא מעוניין להעביר לי‬ ‫ביטחונם בבורא‪ .‬הוא מפרט כי אנשים‬ ‫אותם‪ .‬נתתי לו את פרטי חשבון הבנק‪ ,‬והוא העביר לי אלף שקלים‪ .‬השבת‬ ‫שאינם מאמינים‪ ,‬חסר להם באהבת‬ ‫נתנה לנו ארבע מאות שקל 'בונוס'!‬ ‫ד'; הם עלולים להגיע חלילה לעבירות‬ ‫חשבתי שבזאת תם העניין‪ ,‬אך לא‪ :‬בחודש שלאחר מכן שוב הופיעו בחשבוני‬ ‫גדולות כמו גניבה וגזל; ואם לא די בכך‪,‬‬ ‫אלף שקלים‪ .‬הדוד הזה הגיע למסקנה שכנראה יש לי עוד הוצאות שצריכות‬ ‫לחזור‪ ,‬והפך את הנתינה לקבועה‪ .‬אלף שקלים מדי חודש‪ ,‬עד היום!!!‬ ‫הקב"ה מסיר את השגחתו מהם‪ ,‬ומותיר‬ ‫אותם כביכול בידי האדם שעליו הם‬ ‫וכל זה התחיל באמונה תמימה ופשוטה‪.‬‬ ‫סמכו‪.‬‬ ‫מסדרים עניינים בחברותא‬ ‫בין הדברים הוא מציין‪ ,‬שיש אנשים‬ ‫שזקוקים יותר לחיזוק יום‪-‬יומי‪ ,‬ומלמד‬ ‫ארבעים שנה עברו מאז שהייתי ילד בחיידר‪ .‬אי אז‪ ,‬בתשמ"ז‪ ,‬למדתי בחיידר‬ ‫ששורש הישועה הוא הבטחון השלם‪.‬‬ ‫בבורו פארק‪ ,‬שם עשיתי חיל – ולא רק במובן החיובי‪ .‬מהחיידר עברתי לישיבה‪,‬‬ ‫ושם כבר קיבלתי מושגים של רצינות ויישוב הדעת‪ ,‬התוודעתי לחומרת‬ ‫ההיפך מכך זה הפחד‪ .‬אדם שאינו בוטח‬ ‫המעשים של בין אדם לחברו‪ ,‬ונשאתי בקרבי את האחריות לבקש מחילה‬ ‫בד' ונשען עליו‪ ,‬סובל מפחדים וחרדות‪.‬‬ ‫ממי שפגעתי בו‪ .‬כשבגרתי זכיתי לשבת באוהלה של תורה‪ ,‬ומדי פעם עלו בי‬ ‫בסוף השער מציין המגיד‪' :‬כלל העולה‪:‬‬ ‫מחשבות של חרטה ותחושה לא נוחה סביב ההתנהגות שלי בשנות החיידר‪.‬‬ ‫פרי הבטחון – ההשגחה'‪ .‬מה יוצא לו‬ ‫אחר הצוהריים היה לנו מורה ללימודי חול ששמו הרב דיפטר‪ .‬אנחנו‪ ,‬התלמידים‪,‬‬ ‫לאדם מהתחזקות במידת הבטחון? –‬ ‫עשינו ממנו צחוק‪ .‬מבחינתי אז‪ ,‬שיעור חשבון בכלל לא היה שיעור‪ ,‬טענתי שזה‬ ‫בשעת מעשה הוא שם יהבו בבורא‬ ‫בזבוז זמן ושאין כל צורך‪ ,‬טעם או תכלית בלימוד הזה‪ .‬בשעות האלה עשיתי‬ ‫העולם‪ ,‬מתחזק ומרגיש בטוח; ומה‬ ‫ככל העולה על רוחי השובבה‪ ,‬ולמרבה הצער‪ ,‬ציערתי את המורה‪ .‬אליי הצטרפו‬ ‫קורה לאחר שהתחזק? מה קורה איתו‬ ‫כמה חברים‪ ,‬ואני חושש מאוד שהוא סבל מאיתנו רבות‪.‬‬ ‫לאחר שסגר את ספר הבטחון שלו‪,‬‬ ‫במשך השנים שמעתי שהוא נפטר‪ ,‬זיכרונו לברכה‪ ,‬וניסיתי לאתר את קברו אך‬ ‫ללא הצלחה‪ .‬במקביל המשכתי בחיי‪ ,‬ברוך ד'‪ ,‬חיים עמוסים ומלאים בתורה‬ ‫והוא ממשיך בסדר יומו? השכר‪ ,‬כידוע‪,‬‬ ‫ובמצוות‪.‬‬ ‫ממתין לו למעלה‪ ,‬אולם המגיד מדובנא‬ ‫לכולל בלייקווד שבו אני לומד‪ ,‬נכנסים מדי פעם אברכים חדשים‪ .‬אחד מהם‪,‬‬ ‫מוסיף שיש לו שכר גם כאן‪ ,‬בארץ‪' :‬פרי‬ ‫צעיר למדי‪ ,‬ביקש ללמוד איתי‪ .‬זה היה קצת מוזר‪ ,‬ולא כל כך קשור‪ ,‬אבל נושא‬ ‫הבטחון – ההשגחה'‪.‬‬ ‫הלימוד שעניין אותו – עניין גם אותי‪ ,‬וכך מצאנו את עצמנו לומדים בחברותא‪.‬‬ ‫התוצאות המעשיות‪ ,‬הנחת של פירות‬ ‫יום אחד אמר לי האברך‪" :‬אמא שלי הגיעה לכאן מארץ ישראל‪ ,‬לביקור"‪.‬‬ ‫ההתחזקות‪ ,‬זו ההשגחה שלה זוכים‪.‬‬ ‫"והיא מתאכסנת אצלך?" שאלתי מתוך התעניינות חברית‪.‬‬ ‫כדאי לשנן את האמירה שלו עד שנדע‬ ‫"לא‪ .‬היא נמצאת אצל דוד שלי‪ ,‬דיפטר"‪.‬‬ ‫אותה על פה‪ :‬ככל שיתחזק ביטחונו‬ ‫"דיפטר!" קראתי כלא מאמין‪" ,‬יש לכם קשר לדיפטר שהיה מורה בחיידר בבורו‬ ‫של אדם‪ ,‬ככל שהוא יאמין עוד בבורא‪,‬‬ ‫פארק?" שאלתי‪.‬‬ ‫יוסיף עליו ד' השגחה ושפע‪ .‬כל נקודה‬ ‫"כן‪ .‬סבא שלי היה מורה לחשבון בחיידר"‪ ,‬ענה לי האברך בתום לב‪ ,‬בלי לחשוב‬ ‫שהוספנו בבטחון‪ ,‬כל דקה שבה התחזקנו‬ ‫איזו סערה הוא מחולל‪.‬‬ ‫יותר – כל פרט ופרט חוזר כפליים‪.‬‬ ‫"ואני כל כך מחפש אותו כל השנים‪ .‬הייתי אז ילד שובב‪ ,‬ואני מתחרט על‬ ‫הבוטח הוסיף לעצמו עוד השגחה ומשך‬ ‫שציערתי אותו‪ .‬רציתי לבקש ממנו מחילה"‪.‬‬ ‫שפע אלוקי – סייעתא דשמיא‪ ,‬במילים‬ ‫"היום היארצייט שלו"‪ ,‬הוסיף האברך פרט חשוב‪" .‬אמי כבר עלתה לקברו‪ ,‬וגם‬ ‫אני אגש לשם עוד מעט"‪.‬‬ ‫אחרות‪.‬‬ ‫התרגשתי‪ .‬ארבעים שנה אני מחפש אותו‪ ,‬ולפתע מגלה כי האברך שאיתו אני‬ ‫הגאון מווילנא אומר‪ ,‬שבכל פעם‬ ‫לומד‪ ,‬הוא נכדו‪ .‬הלימוד המשותף שלנו בוודאי עושה לו נחת בעולם העליון‪.‬‬ ‫שלומדים משהו בבטחון‪ ,‬אפשר להתפלל‬ ‫עתה הייתה לי הזכות לבקש ממנו מחילה וללמוד משניות לעילוי נשמתו ביום‬ ‫ולבקש על כל דבר שצריכים!‬ ‫היארצייט‪ .‬כמה אני מודה לקב"ה על כך!‬ ‫<<<‬ ‫מציץ מן החרכים‬ ‫טעימה מ"מגזין השגחה פרטית"‬ ‫>>>‬ ‫מתמודד ומתנהל‬ ‫"אני מתקשה בהתניידות‪ ,‬קשה לי לשמור‬ ‫של ראש ושל יד‬ ‫על שיווי משקל‪ .‬כמו כן אני סובל מרעידות‬ ‫מספר ר' משה גרנדש שליט"א‪ ,‬גבאי ב'זכרון מוישה'‪:‬‬ ‫בידיים‪.‬‬ ‫ביום שישי אני מסדר את בית הכנסת לקראת שבת‪ .‬אמנם אי אפשר למצוא זמן‬ ‫במשך השבוע אני מתנייד בקלנועית‪ .‬נוסע‬ ‫שהשטיבל ריק לגמרי‪ ,‬אבל בכל זאת‪ ,‬שעת אחר הצוהריים של יום שישי היא‬ ‫איתה לבית הכנסת‪ ,‬לחיידר‪ ...‬יש לי גם‬ ‫שעה רגועה‪ ,‬שבה אנשים עסוקים בבתיהם בהכנות לשבת‪ ,‬ומפנים את השטח‬ ‫'רולטור' – הליכון עם ארבע רגליים ומעצורים‬ ‫לגבאי שצריך לנקות‪.‬‬ ‫בידיים‪ .‬קל לי ללכת איתו‪ ,‬ואם נהיה לי קצת‬ ‫אני מארגן‪ ,‬מזיז‪ ,‬מטאטא‪ ,‬ופתאום פוגש באוצר יקר מפז‪ :‬תפילין של ראש‪ .‬קוביה‬ ‫קשה‪ ,‬אני יכול להתיישב‪ ...‬בשבת יש לי‬ ‫בודדת בודדת‪ ,‬בלי בן הזוג שלה – תפילין של יד‪ .‬אני מתבונן כה וכה‪ ,‬מנסה לצוד‬ ‫כיסא גלגלים‪.‬‬ ‫איזה נרתיק שכוח של תפילין‪ ,‬אבל איני מוצא שום דבר כזה‪.‬‬ ‫הטרשת גרמה גם לראייה שלי להיטשטש‪.‬‬ ‫מוזר‪ .‬ליבי עם היהודי שאיבד את התפילין שלו של ראש‪ .‬אני רוצה לעזור‬ ‫בכל ימות השבוע יש לי מסך מיוחד שבו‬ ‫לו‪ ,‬ומחליט לגשת למצלמות כדי לראות מי הוא המאבד‪ .‬פותח את המצלמה‪,‬‬ ‫אני יכול להגדיל את האותיות וכך להתפלל‪,‬‬ ‫התמונות עוברות מול העיניים במהירות‪ ,‬והנה‪-‬הנה אני מזהה את היהודי‪ .‬הוא‬ ‫לומר תהילים וללמוד את הדף היומי‪ ,‬ולשבת‬ ‫סיים להניח תפילין‪ ,‬הכניס לנרתיק את התפילין של יד‪ ,‬השאיר את התפילין של‬ ‫קניתי סידור גדול וקריא שמתוכו אני גם‬ ‫ראש והלך‪ .‬זהו‪ .‬זה הוא‪ .‬בטוח‪.‬‬ ‫אומר תהילים‪ .‬מה שכן‪ ,‬גמרות עם אותיות‬ ‫לקחתי את התפילין שמצאתי‪ ,‬הנחתי אותם בארון סגור‪ ,‬והתפללתי לד' שאזכה‬ ‫גדולות אין בנמצא‪ ,‬ואברך יקר מהקהילה‬ ‫להיות שליח טוב‪ ,‬להשיב את האבידה לבעליה‪.‬‬ ‫התנדב לעצב לי בכל שבוע את דפי הגמרא‬ ‫ביום ראשון מצאתי אותו בכניסה לשטיבל‪ ,‬ליד איזה סטנדר‪ ,‬עוסק בהנחת‬ ‫באותיות גדולות‪".‬‬ ‫תפילין‪ .‬מיד ניגשתי אליו ואמרתי לו‪" ,‬אתה צריך תפילין?"‬ ‫בקשר לכך מספר ר' יהודה אנקדוטה מעניינת‪:‬‬ ‫הוא הסתכל עליי כאילו נפלתי מדעתי‪ .‬מה פתאום אני ניגש אליו‪ ,‬ועוד בשאלה‬ ‫כזאת‪ ,‬כשהוא באמצע הנחת תפילין?!‬ ‫"לאחרונה למד אותו אברך גרפיקה‪ ,‬והוא‬ ‫לאדם החשוב ביותר בעולם לא מתייחסים בין תפילין של יד לתפילין של ראש‪.‬‬ ‫הודיע לי בהתנצלות שהוא מפסיק עם‬ ‫כמובן לא חיכיתי לתשובה‪ ,‬היה לי ברור שהוא צריך את התפילין של ראש‪,‬‬ ‫ההדפסה‪ ,‬כיוון שאין לו זמן‪ .‬קיבלתי את‬ ‫מיהרתי לארון שבו שמרתי אותם‪ ,‬והגשתי לו‪.‬‬ ‫דבריו בהבנה‪ ,‬אבל לא ידעתי מה אעשה‪.‬‬ ‫אחרי שהוא סיים להניח‪ ,‬ניגש אליי אותו יהודי ואמר לי בהתרגשות‪" ,‬אתה‬ ‫לא עברה תקופה ארוכה‪ ,‬והוא התקשר אליי‬ ‫יודע מה היה?! אני רגיל להניח תפילין מחוץ לשטיבל‪ ,‬ליד השולחנות שליד‬ ‫כולו נסער‪ ,‬ואמר שהוא חוזר להדפיס לי את‬ ‫הקירות של המסדרון‪ ,‬והיום משום מה החלטתי להניח תפילין בפנים‪ .‬אתה ראית‬ ‫הדפים‪' .‬מאז שהפסקתי עם ההדפסות שלך‪,‬‬ ‫אותי ברגע שהכנסתי את היד לתוך הנרתיק כדי להוציא את התפילין של ראש‪,‬‬ ‫זרם ההזמנות אצלי הפך לקלוש‪ .‬אני רוצה‬ ‫וגיליתי שהוא ריק‪ .‬זה היה לי מוזר‪ ,‬והמשכתי לפתוח את הנרתיק של הטלית‪,‬‬ ‫לחזור ולהכין לך את הדפים'‪...‬‬ ‫לבדוק אולי שם הכנסתי בטעות את התפילין של ראש‪.‬‬ ‫כאמור‪ ,‬שימשתי כמלמד בכיתה ב'‪ .‬בעקבות‬ ‫בדיוק ברגעים האלו‪ ,‬כשאני לא יודע האם יש לי תפילין או אין לי‪ ,‬והאם יכול‬ ‫המחלה עברתי לכיתות ה'‪-‬ו'‪ ,‬עד שהרגשתי‬ ‫להיות שבכלל איבדתי אותן‪ ,‬ומה אני עושה עכשיו כשאני ממש באמצע ההנחה‬ ‫שכבר גדול על מידותיי ללמד כיתה שלמה‬ ‫– אתה מגיע ומביא לי את התפילין!"‬ ‫במצב שלי‪ ,‬כשאני לא רואה כל כך טוב‪.‬‬ ‫אני שומע את כל הדיוקים שלו‪ ,‬ואומר לו‪ ,‬שגם אני לא ממש מבין מה אני עושה‬ ‫עברתי ללמוד עם ילדים באופן פרטני‪ ,‬כתומך‬ ‫כאן בשטיבל המסוים הזה‪ .‬יכולתי להיות בשטיבל אחר ולאסוף שם כסף לצורכי‬ ‫הוראה‪ .‬בתפקידי אני לומד איתם‪ ,‬משחק‬ ‫צדקה‪ ,‬בדיוק כמו שאני אוסף עכשיו כאן‪ ,‬וממש פלא פלאים איך שהקב"ה כיוון‬ ‫איתם‪ ,‬נותן להם את מה שהם צריכים‪...‬‬ ‫שאזהה אותו ואשים לב כי אכן הוא‪-‬הוא היהודי מהמצלמה שאיבד את התפילין‪.‬‬ ‫בהמשך היום אני עושה תרגילי פיזיותרפיה‬ ‫"תראה מה זה"‪ ,‬ממשיך אותו יהודי להתרגש‪" :‬נגזר עליי שהתפילין יאבדו ויחזרו‪,‬‬ ‫והולך על הליכון בשביל לשמור על השרירים‬ ‫אבל ד' חסך ממני את כל הצער והדאגה סביב האבידה הזאת‪ .‬אתה הגעת בדיוק‪,‬‬ ‫שלי‪ ,‬שלא אצטרך חלילה להגיע לכיסא‪ .‬עם‬ ‫אבל בדיוק‪-‬בדיוק בזמן!"‬ ‫זאת‪ ,‬איני מתכחש למצבי‪ .‬אני יודע שאני‬ ‫עד כמה ד' דואג לנו‪ ,‬עד לפרטים הקטנים ביותר‪.‬‬ ‫צריך מנוחה יותר מאדם רגיל‪ ,‬ואכן אני נותן‬ ‫לעצמי הנחות‪"...‬‬ ‫רגע אחד גורלי‬ ‫(מתוך מדור 'בחזית האמונה')‬ ‫אני מכיר בחור מוויליאמסבורג שהוא בחור חשוב מאוד‪ ,‬ירא שמיים ובעל מידות‬ ‫טובות‪ ,‬ממש החתן שכל אבא היה מבקש לבת שלו‪ .‬יש לו בעיה אחת‪ ,‬בולטת‪:‬‬ ‫מתוך “מגזין השגחה פרטית” –‬ ‫הוא צולע‪ .‬כשהיה ילד הוא עבר תאונה קשה‪ ,‬ואחרי שיקום ארוך‪ ,‬נשאר עם‬ ‫מגזין האיכות המעניק לכם ארגז‬ ‫הצליעה‪ .‬כשהגיע הבחור לגיל שידוכים‪ ,‬התברר שהבעיה הקטנה היא לא ממש‬ ‫כלים ייחודי לחיים שלווים ורגועים‪.‬‬ ‫קטנה‪ ,‬ואנשים נוטים לשים משקל רב על מה שנראה לעיניים‪ .‬הוריו של הבחור‬ ‫להצטרפות חייגו‪02-502-2-502 :‬‬ ‫אל הפה הצטרפו גם הידיים‪ ,‬וכוס התה שנותרה לפליטה‪,‬‬ ‫ידעו לחפש לו את המיועדת לו בלי לוותר על הדברים‬ ‫הצטרפה לחברתה‪ ,‬ונשפכה בצורה הכי פחות מוצלחת‪ ,‬הישר‬ ‫החשובים באמת‪ :‬מידות טובות‪ ,‬יראת שמיים‪ ,‬ואישיות של‬ ‫על פניו של הבחור‪.‬‬ ‫מי שמתאים לה להיות אשת חיל אמיתית‪.‬‬ ‫הוא נכווה בפניו‪ .‬המים ניגרו על משקפיו ועל אפו‪ ,‬על לא‬ ‫באותו יום החליטה אמו של הבחור כי יש לעשות השתדלות‬ ‫עוול בכפו‪ .‬הוא עמד נבוך עד אימה‪ ,‬ועוד לפני שהספיק‬ ‫בעניין השידוכים של הבחור‪ ,‬ולשלוח לשדכנים תמונה של‬ ‫להגיב משהו‪ ,‬ניגש אליו במרוצה יהודי רביעי ואמר לו‪" ,‬אל‬ ‫הבן שלה‪ .‬שיראו כי הצליעה היא צליעה בלבד‪ ,‬ואין היא‬ ‫תענה שום דבר‪ .‬זאת ההזדמנות שלך‪ .‬תתפלל לד' עכשיו על‬ ‫פוגעת במאור פניו של המועמד; שסברו נעים ומבטו חכם‬ ‫השידוך שלך!"‬ ‫ומיושב‪ ,‬וראוי הוא להקים בית של תורה ויראה‪.‬‬ ‫הבחור החכם שמע לעצה הטובה‪ .‬הוא לא ענה שום דבר‪,‬‬ ‫הבחור יצא לתפילת שחרית‪ ,‬ולאחר מכן רצה ללמוד‪ .‬ביקש‬ ‫על אף שהיה לו הרבה מה להגיד‪ .‬היה ברור לכל מי שעמד‬ ‫לישב בשלווה‪ ,‬וקפץ עליו רוגזו של קפה‪ .‬ומעשה שהיה כך‬ ‫שם במקום‪ ,‬כי הכועס עבר כל גבול‪ .‬המראה של הבחור היה‬ ‫היה‪ :‬הבחור רצה להתחיל את הלימוד עם כוס קפה‪ ,‬ולכן פנה‬ ‫כל כך מעורר רחמים‪ .‬הרי גם אם הוא באמת היה אשם‪ ,‬לא‬ ‫למטבחון הקטן המיועד לכך‪ .‬בדרך הגיע מולו יהודי האוחז‬ ‫מגיע לו כוס תה בפרצוף‪.‬‬ ‫בשתי ידיו בשתי כוסות של משקה חם‪ ,‬האחת של תה‬ ‫איש לא יכול היה לדעת האם דמעות יורדות מעיניו של הבחור‪,‬‬ ‫והשנייה של קפה‪ .‬הבחור דנן האט את מהלכו כדי לאפשר‬ ‫או שמא אין אלה אלא טיפות התה הזולגות בחופשיות‪ .‬כך‬ ‫ליהודי לעבור עם כל הכבודה החמה והרגישה‪ ,‬אלא שאז‬ ‫או אחרת‪ ,‬הוא ניצל את הרגעים החמים לתפילה על בניית‬ ‫הגיח ביניהם במרוצה יהודי שלישי‪ ,‬שלא הבחין במשא החם‪,‬‬ ‫עתידו‪.‬‬ ‫הכפול‪ ,‬וכוס הקפה נשפכה‪.‬‬ ‫תמונה – כבר לא היה טעם לצלם באותו יום‪ .‬התה החם‬ ‫"מה עשית?!" זעם נושא הכוסות‪ ,‬והסתובב לאחור כדי לראות‬ ‫הותיר רושם של כווייה על הפנים‪ ,‬וארך זמן עד שהוא‬ ‫למי מגיעות הצעקות‪ .‬היהודי שדחף כבר לא היה שם‪ ,‬הוא‬ ‫נמחה‪ .‬ושבועיים לאחר מכן‪ ,‬בלי תמונה‪ ,‬בא הבחור בברית‬ ‫הרי מיהר מאוד‪ ,‬וייתכן שבכלל לא שם לב למה שאירע‪ .‬עמד‬ ‫האירוסין!‬ ‫שם רק הבחור מיודענו‪ ,‬צולע על ירכו‪.‬‬ ‫הוא מצא את זיווגו עם המיועדת לו‪ ,‬בסייעתא דשמיא‪,‬‬ ‫"אתה‪ ,‬איפה העיניים שלך?!" קרא האיש לעבר הבחור‪" ,‬לא‬ ‫ובוודאי בעזרת ד' יצליח בנישואיו‪ ,‬עם המידות הטובות‬ ‫רואה לאן אתה הולך! מה אתה חושב לך‪ ,‬שכל העולם שלך?!‬ ‫שהוכיח בפינת הקפה‪ .‬בזו הפינה תשרה השכינה‪.‬‬ ‫שאין פה עוד אנשים?!" הוא הוסיף וצעק בקולי קולות‪,‬‬ ‫זכיתם לגילוי השגחה פרטית? שתפו אותנו! הגילוי שלכם עשוי להאיר לרבבות יהודים‬ ‫ספרו את הסיפור שלכם בקו השגחה פרטית ‪ - 02.3011300‬בשלוחה ‪ 3‬ואח"כ ‪( 0‬אחרי בחירת השפה)‬ ‫או שלחו בפקס ‪ 02-6599189‬או למייל המערכת ‪A@023011300.COM‬‬ ‫הבמה המרכזית לשיתוף תובנות וחיזוקים מן החיים‬ ‫הבוטחים בהשם‬ ‫אורכת זמן רב יותר‪ ,‬ויש רכבים שמספיקה להם טעינה מהירה של‬ ‫אל כבוד המפעל העולמי 'השגחה פרטית'‪.‬‬ ‫יש לכם תובנה או רעיון? שלחו למערכת במייל או בפקס‪.‬‬ ‫כמות חשמל קטנה כדי להגיע למחוז חפצם‪.‬‬ ‫כמי שמנוי למגזין הנפלא והנהדר‪ ,‬ברצוני לשתף אתכם בתובנה‬ ‫מאירה שהבזיקה במוחי לאחרונה‪ .‬תובנה זו גם החדירה בי את‬ ‫המשכתי בדרכי‪ ,‬ופתאום הנצה בי ההקבלה המאירה‪:‬‬ ‫המציאות הידועה‪ ,‬שככל שמדברים עוד ועוד על אמונה והשגחה‬ ‫פרטית‪ ,‬כך רואים זאת בעיניים יותר ויותר‪ .‬דבר זה נכון גם לגבי‬ ‫העלון השבועי של 'השגחה פרטית' הוא טעינת כוח מרוכזת ומהירה‬ ‫האזנה לקו וקריאה בעלונים‪.‬‬ ‫יותר – חיזוק לשבוע הקרוב הבא עלינו לטובה; והמגזין החודשי הוא‬ ‫ובכן‪ ,‬לאחרונה הזדמן לי לנסוע בכביש ‪ 6‬ולעצור בתחנת הדלק‬ ‫כבר בגדר 'תחנת כוח' לכל דבר‪ :‬זו טעינה בכמות גבוהה‪ ,‬שיש בה‬ ‫שבכביש להפוגה קצרה‪ .‬שם הבחנתי בדבר שלא ראיתי עד כה‪:‬‬ ‫לספק כוח וחוסן לכל החודש הקרוב‪.‬‬ ‫בצידי החניון הועמדו שתי עמדות טעינה שונות לרכב חשמלי‪,‬‬ ‫לשימוש הנהגים המגיעים לתחנה‪.‬‬ ‫חזקו ואמצו‪ ,‬מזכי הרבים! אשריכם‪ ,‬זכותכם גדולה מאוד! המשיכו‬ ‫כשהתקרבתי למקום ראיתי אברך חרדי המנסה להטעין את רכבו‬ ‫הלאה בהפצת אור האמונה וההשגחה הפרטית בכל העולם!‬ ‫באחת העמדות‪ .‬ניגשתי אליו ושאלתיו בסקרנות אודות ההבדלים‬ ‫שבין העמדות השונות‪ .‬הוא נענה והסביר בקצרה על ההבדלים‬ ‫בברכה‪ ,‬שמעון איידלמן‪ ,‬ירושלים‬ ‫המהותיים‪ :‬יש רכבים הנטענים בכמות חשמל גבוהה‪ ,‬וטעינתם‬ ‫הֹורים‬ ‫לים ִס ֵ‬ ‫ּפּורי ַה ְׁש ָּג ָחה ֶׁש ֻּס ְּפרּו ְּב ַקו ַעל ְי ֵדי ַי ְל ֵדי ִי ְׂש ָר ֵאל ַה ְּט ִ‬ ‫עֹול ִ‬ ‫ְ‬ ‫ִמ ִּפי‬ ‫יֹותר ִמ ַּמה ֶּׁשּנִ ְגזַ ר‬ ‫ֹלא ָצ ִריְך ִל ְסחֹב ֵ‬ ‫לְׁש ָּבת‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫לִנְתנְיָ ה‪ֵ ,‬הם נִזְ ּכְ רּו ֶׁש ֵהם ָׁשכְ חּו ִּב ְבנֵי ְּב ַרק ַמ ֶּׁשהּו‬ ‫ּכְ ֶׁש ֵהם ִהּגִ יעּו ַ‬ ‫ּגֹואלְ ָמן ִמ ְּבנֵ י ְּב ַרק‪:‬‬ ‫ְמ ַס ֵּפר לֵ יְ ִיּבי ַ‬ ‫יתנּו‪" :‬אּולַי ְּב ִמ ְק ֶרה ַא ֶּתם ַמּכִ ִירים‬ ‫לְב ֵ‬ ‫ָחׁשּוב‪ִ .‬מּיָ ד ֵה ִרימּו ֵטלֵ פֹון ֵ‬ ‫ּונָתית‪ּ .‬כְ ֶׁש ִהּגִ ַיע ַהּזְ ַמן‬ ‫ָע ַרכְ נּו ַהזְ ָמנָה ּגְ דֹולָה ַּב ְּמכִ ָירה ַה ְּׁשכ ִ‬ ‫לְה ֲע ִביר ֶאת‬ ‫לִנְתנְיָ ה‪ ,‬וְ יּוכַ ל ַ‬ ‫ֹוס ַע ַהּיֹום ַ‬ ‫יׁשהּו ִמ ְּבנֵי ְּב ַרק ֶׁשּנ ֵ‬ ‫ִמ ֶ‬ ‫ּוצ ִרים‪,‬‬‫לֶאסֹף ֶאת ַהּמ ָ‬ ‫ֶׁש ְּצ ִריכִ ים לָלֶכֶ ת ֱ‬ ‫ַה ָּד ָבר ֶׁש ָּׁשכַ ְחנּו?" ֵהם ָׁש ֲאלּו‪.‬‬ ‫לַעזֹר לָּה‬ ‫לְא ִּמי ּכְ ֵדי ֲ‬ ‫ִה ְצ ָט ַר ְפ ִּתי ִ‬ ‫לֶח ֵבר ֶׁשּלִי‬ ‫נְתה ִא ָּמא ֶׁשּלִי ְּב ִׂש ְמ ָחה‪ִ .‬ה ְת ַק ַּׁש ְר ִּתי ָ‬ ‫"מּכִ ִירים!" ָע ָ‬ ‫ַ‬ ‫ּוצ ִרים‬ ‫ָּב ִאּסּוף ַּוב ְּס ִח ָיבה‪ֵּ .‬בין ַהּמ ָ‬ ‫נָסעּו‪ּ ,‬וכְ ָבר‬ ‫לִׁשאֹל ַה ִאם ֵהם ּכְ ָבר ְ‬ ‫ְ‬ ‫יצים‬ ‫ֶׁש ִהזְ ַמּנּו ָהיְ ָתה ַּת ְבנִית ֵּב ִ‬ ‫לִׁשמ ַֹע‬ ‫ֹלְּתי ְ‬ ‫ֶּד ֶרְך ַה ֵּטלֵ פֹון יָ כ ִ‬ ‫ְּבג ֶֹדל ֵּבינֹונִי – ֶ'מ ְדיּום' (‪,(M‬‬ ‫ַאְך ּכְ ֶׁש ִח ַּפ ְׂש ִּתי ּכָ זֹאת‪ֹ ,‬לא‬ ‫ּנְס ָיעה‪" .‬יָ ָצאנּו‬ ‫ֶאת ַר ֲע ֵׁשי ַה ִ‬ ‫יצים‬ ‫אתי ַרק ֵּב ִ‬ ‫אתי‪ָ .‬מ ָצ ִ‬ ‫ָמ ָצ ִ‬ ‫ּכְ ָבר"‪ָ ,‬א ַמר ֶה ָח ֵבר וַ ֲאנִי‬ ‫'לָארּגְ '' (‪ָּ .)L‬פנִינּו‬ ‫ְ‬ ‫ְּבג ֶֹדל‬ ‫לְה ְת ַאכְ זֵ ב‪,‬‬‫ִ‬ ‫לְּתי‬ ‫ִה ְת ַח ִ‬ ‫ּלַעׂשֹות‪,‬‬ ‫לָא ְח ַראי וְ ָׁש ַאלְ נּו ַמה ֲ‬ ‫ַ‬ ‫"אם‬ ‫ַאְך הּוא ִה ְמ ִׁשיְך‪ִ :‬‬ ‫ּנִּקח ֶאת ַמה ֶּׁשּיֵ ׁש‪,‬‬ ‫וְ הּוא ָא ַמר ֶׁש ַ‬ ‫ָצ ִריְך ַמ ֶּׁשהּו‪ַ ,‬א ִחים ֶׁשּלִי‬ ‫יצים‬ ‫וְ ִאם ַּב ָּׁש ָעה ַה ְּקר ָֹובה ַּתּגַ ְענָה ֵּב ִ‬ ‫ַה ַּבח ִּורים ֲע ַדיִ ן ֹלא יָ ְצאּו‪.‬‬ ‫נַחלִיף‪.‬‬ ‫ֲא ֵחרֹות – ְ‬ ‫ֵהם ָּב ִאים ַא ֲח ֵרינּו!"‬ ‫יצים‬ ‫ּוסה‪ָ ,‬חזַ ְרנּו ַה ַּביְ ָתה ּכְ ֶׁש ַה ֵּב ִ‬ ‫ּכְ ֶׁש ָה ֲעגָ לָה ֶׁשּלָ נּו ּכְ ָבר ָהיְ ָתה ֲעמ ָ‬ ‫ִּב ַּק ְׁשנּו ְרׁשּות‪ ,‬וְ ָא ְמרּו לָ נּו‬ ‫לָק ַחת ֶאת ְׁש ַאר ַה ְּד ָב ִרים‪.‬‬ ‫לַּמכִ ָירה וְ ַ‬ ‫לַחזֹר ִמּיָ ד ְ‬ ‫ִא ָּתנּו‪ ,‬וְ ִתכְ נַ ּנּו ְ‬ ‫לַעזֹר‪.‬‬ ‫ֶׁש ְּב ֶה ְחלֵט – ַה ַּבח ִּורים יִ ְׂש ְמחּו ֲ‬ ‫לַּבנְיָ ן ָּפגַ ְׁשנּו ְּב ָׁשכֵ ן‪ֶׁ ,‬שּגַ ם הּוא ִהזְ ִמין ַּב ְּמכִ ָירה‬ ‫נִיסה ִ‬ ‫וְ ִהּנֵה ַּבּכְ ָ‬ ‫יתם ֶאת ַמה ֶּׁש ַּס ָּבא וְ ַס ְב ָּתא ֶׁשּלִי ָהיּו ְצ ִריכִ ים‪,‬‬ ‫לְב ָ‬ ‫ִמ ַה ְרנּו וְ ֵה ֵבאנּו ֵ‬ ‫ּונָתית‪ ,‬וְ כָ ֵעת יָ ָצא לְכִ ּוּון ַה ְּמכִ ָירה‪ִ .‬ס ַּפ ְרנּו לֹו ֶׁש ֲח ֵסרֹות‬ ‫ַה ְּׁשכ ִ‬ ‫וְ ַהּכֹל ָּבא ַעל ְמקֹומֹו ְּב ָׁשלֹום‪.‬‬ ‫'לָארּגְ '' –‬ ‫יצים ְ‬ ‫יצים ֶ'מ ְדיּום'‪ ,‬וְ הּוא ָא ַמר לָ נּו ֶׁשהּוא ִהזְ ִמין ֵּב ִ‬ ‫ֵּב ִ‬ ‫לָמ ְד ִּתי ֶׁשּלְכָ ל ָּד ָבר‪ּ ,‬גַ ם ֲהכִ י ָק ָטן‪ֲ ,‬א ִפּלּו ְ'ס ָתם'‬ ‫ֵמ ַה ִּסּפּור ַהּזֶ ה ַ‬ ‫ּלָק ְחנּו‪.‬‬ ‫ּכְ מֹו ֵאּלֶה ֶׁש ַ‬ ‫ּוטה ֶׁשּלִי ִעם ֲח ֵב ִרים – יֵ ׁש ִס ָּבה‪ ,‬וְ ַהּכֹל ְּב ַה ְׁשּגָ ָחה‬ ‫ִׂש ָיחה ְּפׁש ָ‬ ‫נַחנּו ֲע ַדיִ ן‬ ‫"א ְ‬ ‫יצים‪ֲ .‬‬ ‫"קח ֶאת זֶ ה ֵאלֶיָך"‪ִ ,‬הּגַ ְׁשנּו לֹו ֶאת ַּת ְבנִית ַה ֵּב ִ‬ ‫ַ‬ ‫ְּפ ָר ִטית‪.‬‬ ‫ּנַחזֹר ִּת ְהיֶ ינָה ָׁשם ּגַ ם ְּבג ֶֹדל‬ ‫לִהיֹות ֶׁשּכְ ֶׁש ְ‬ ‫ֹלא י ְֹוד ִעים‪ֲ ,‬א ָבל יָ כֹול ְ‬ ‫יצים‬ ‫יאת ַה ֵּב ִ‬ ‫נְׂש ַ‬ ‫ֶ'מ ְדיּום'"‪ .‬הּוא ָׂש ַמח ֶׁש ָח ַסְך ֶאת ַה ִּט ְר ָחה ִּב ִ‬ ‫ֵמ ַה ְּמכִ ָירה ַעד ַה ַּביִ ת‪ִ ,‬הכְ נִיס ֶאת ַה ַּת ְבנִית ַה ַּביְ ָתה‪ ,‬וְ ַרק ָאז יָ ָצא‬ ‫ֲח ִמ ִּׁשים ְו ַא ַחת ִּת ְׁש ִעים‬ ‫לְא ַחר ּכַ ָּמה ַּדּקֹות‪ָ ,‬ר ִאינּו‬ ‫לְׁשם ׁשּוב ַ‬ ‫לַּמכִ ָירה‪ .‬וְ ָאכֵ ן‪ּ ,‬כְ ֶׁש ִהּגַ ְענּו ָ‬ ‫ְ‬ ‫יצים ֶׁשא ָֹותן ָר ִצינּו‪.‬‬ ‫ֶׁשּכְ ָבר ִהּגִ יעּו ַה ֵּב ִ‬ ‫ְמ ַס ֵּפר ְׁשלֹויְ ִמי ִמ ֵּבית ֶׁש ֶמׁש‪:‬‬ ‫לְהּגִ ַיע ַא ַחר ּכָ ְך‬ ‫ִאּלּו ֹלא ָהיִ ינּו ּפֹוגְ ִׁשים ַּב ָּׁשכֵ ן‪ָ ,‬היִ ינּו ְצ ִריכִ ים ַ‬ ‫לַּמּכֹלֶת‬ ‫ִא ָּמא ֶׁשּלִי ִּב ְּק ָׁשה ִמ ֶּמּנִי לָלֶכֶ ת ַ‬ ‫לְה ְחלִיף ֶאת ַה ַּת ְבנִית‪ֲ .‬א ָבל ד' ִס ֵּדר ֶאת‬ ‫לִיׁשית ּכְ ֵדי ַ‬ ‫ַּב ַּפ ַעם ַה ְּׁש ִ‬ ‫נָתנָה לִי ְׁש ָטר‬ ‫לִקנֹות ּכַ ָּמה ְּד ָב ִרים‪ִ .‬היא ְ‬ ‫ְ‬ ‫זֶ ה ֵמרֹאׁש וְ ָח ַסְך ִט ְר ָחה ְמיֻ ֶּת ֶרת ּגַ ם ֵמ ִא ָּתנּו וְ גַ ם ֵמ ַה ָּׁשכֵ ן ֶׁשּלָ נּו‪.‬‬ ‫ימה‬ ‫ֶׁשל ֲח ִמ ִּׁשים ְׁש ָקלִים וְ גַ ם ְר ִׁש ָ‬ ‫ְק ַטּנָה‪ָ .‬א ַס ְפ ִּתי ֶאת ַה ִּמ ְצ ָרכִ ים‪ַ ,‬אְך‬ ‫יתי‬ ‫לְׁשּלֵם‪ָ ,‬ר ִא ִ‬ ‫לַּק ָּפה ּכְ ֵדי ַ‬ ‫ּכְ ֶׁש ִהּגַ ְע ִּתי ֻ‬ ‫ְ'ס ָתם' ִע ְדּכּון ָק ָטן‬ ‫ֶׁש ֲח ֵס ִרים לִי ֶׁש ֶקל וְ ִת ְׁש ִעים ֲאגֹורֹות‪.‬‬ ‫ּוצר‬ ‫לַּבט ַעל ֵאיזֶ ה מ ָ‬ ‫לְה ְת ֵ‬ ‫לְּתי ִ‬ ‫ִה ְת ַח ִ‬ ‫ְמ ַס ֵּפר יַ ֲעקֹב ֵמ ִאיר ּגְ רֹוס ִמ ְּבנֵ י ְּב ַרק‪:‬‬ ‫נָׁשים ֶׁש ָהיּו ַא ֲח ַרי ַּבּתֹור‬ ‫ָע ִדיף לְוַ ֵּתר‪ָ .‬ה ֲא ִ‬ ‫ּומ ְׁש ַּפ ְחּתֹו‬ ‫ְּביֹום ִׁש ִּׁשי ֶא ָחד ִס ֵּפר לִי ָח ֵבר ַּב ַּתלְ מּוד ּת ָֹורה‪ֶׁ ,‬שהּוא ִ‬ ‫לְה ְת ַעּכֵ ב‪.‬‬ ‫ֹלְּתי ִ‬‫ְנִראּו ְמ ַמ ֲה ִרים‪ ,‬וְ ֹלא יָ כ ִ‬ ‫לְׁש ָּבת‪ּ .‬כְ ֶׁש ִהּגַ ְע ִּתי ַה ַּביְ ָתה‪ִ ,‬ס ַּפ ְר ִּתי ֶאת‬ ‫לִנְתנְיָ ה ַ‬ ‫ֹומ ִדים לִנְ ס ַֹע ַ‬‫ע ְ‬ ‫נַס ִּתי‬ ‫ּופ ְתאֹום נִזְ ּכַ ְר ִּתי ֶׁש ִּמּק ֶֹדם‪ּ ,‬כַ ֲא ֶׁשר נִכְ ְ‬ ‫ִ‬ ‫לְס ֵּפר לָּה ַעל ּכָ ְך‪,‬‬ ‫לְא ָּמא ֶׁשּלִי‪ֹ .‬לא ָהיְ ָתה לִי ִס ָּבה ְמיֻ ֶח ֶדת ַ‬ ‫זֶ ה ִ‬ ‫אתי ַעל ָה ִר ְצ ָּפה ַמ ְט ֵּב ַע ֶׁשל ֲח ִמ ָּׁשה ְׁש ָקלִים‪ַ .‬עכְ ָׁשו‬ ‫לַחנּות‪ָ ,‬מ ָצ ִ‬ ‫ֲ‬ ‫לְע ְדּכֵ ן א ִֹותי‪ִ ...‬ס ַּפ ְרנּו‬ ‫לַח ֵב ִרי ֹלא ָהיְ ָתה ִס ָּבה ְמיֻ ֶח ֶדת ַ‬ ‫ּכְ מֹו ֶׁשּגַ ם ֲ‬ ‫לִמנ ַֹע ִמ ֶּמּנִי ֶאת‬ ‫לְעכְ ָׁשו – ּכְ ֵדי ְ‬ ‫נִׁשלְ חּו ֵאלַי ַמ ָּמׁש ַ‬ ‫נְּתי ֶׁש ֵהם ְ‬ ‫ֵה ַב ִ‬ ‫לָּמה ַה ֵּמ ָידע‬ ‫ֶאת זֶ ה ְ'ס ָתם'‪ּ ...‬כָ ְך ָח ַׁש ְבנּו‪ַ .‬רק ַא ַחר ּכָ ְך ִה ְת ָּב ֵרר ָ‬ ‫אתי ֶאת ַה ַּמ ְט ֵּב ַע ֵמ ַהּכִ יס‪,‬‬ ‫הֹוצ ִ‬‫נָעים ַהּזֶ ה‪ְּ .‬ב ִׂש ְמ ָחה ֵ‬ ‫ַה ַּמ ָּצב ַהֹּלא ִ‬ ‫לְא ָּמא ֶׁשּלִי‪...‬‬ ‫לְהּגִ ַיע ִ‬ ‫ֶה ָחׁשּוב ַהּזֶ ה ָהיָ ה ָצ ִריְך ַ‬ ‫ּלַמ ִּתי וְ ִסּיַ ְמ ִּתי ֶאת ַה ְּקנִּיָ ה‪.‬‬ ‫ִׁש ְ‬ ‫לִנְתנְיָ ה‬ ‫נָסעּו ַ‬ ‫ְּב ִדּיּוק ְּבאֹותֹו יֹום ִׁש ִּׁשי‪ּ ,‬גַ ם ַס ָּבא וְ ַס ְב ָּתא ֶׁשּלִי ְ‬ ‫ית ַה ְׁשּגָ ָחה ְּפ ָר ִטית?‬ ‫יֶ לֶ ד יָ ָקר! ָר ִא ָ‬ ‫ההודעות‬ ‫ְי ָל ִדים ְי ָק ִרים!‬ ‫ַׁש ֵּתף ֶאת ַעם יִ ְׂש ָר ֵאל ַּב ִּסיּפּור ֶׁשּלְ ָך!‬ ‫פינת‬ ‫עֹולה ִסיּפּור ָח ָדׁש ֵמ ֵאת ַה ְמ ַח ֵּנְך‬ ‫ֶ‬ ‫ְּב ָכל יֹום ִראׁשֹון‬ ‫ּנֹודע ָה ַרב ַק ְל ָמן רֹוזֶ ְנ ַּג ְר ֶטן ְׁש ִליט״א‪.‬‬ ‫ַה ָ‬ ‫יל ִדים‪02-30-11-901 :‬‬ ‫ִה ְת ַק ֵּׁשר ְל ַקו ַה ְׁש ָּג ָחה ְּפ ָר ִטית ִל ָ‬ ‫יל ִדים‪02-3011901 :‬‬ ‫ַקו ַה ְׁש ָּג ָחה ְּפ ָר ִטית ִל ָ‬ ‫(ל ַא ַחר ְּב ִח ַירת ַה ָּׂש ָפה) ְו ַה ְק ֵלט ֶאת ַה ִּסיּפּור ֶׁש ְּלָך‪.‬‬ ‫לּוחה ‪ְ 4‬‬ ‫ִה ָּכ ֵנס ִל ְׁש ָ‬ ‫ינ ִים‬ ‫רֹואים ַה ְׁש ָּג ָחה ָּב ֵע ַ‬ ‫ִ‬ ‫רֹואה‬ ‫ָ‬ ‫ַע ִין‬ ‫ַּת ְק ִציר‪ :‬הוֹ ִרים ּגוֹ יִ ים ְמ ַב ְּק ִׁשים ֵמ ָה ַרב שְׂ רו ִּלי קוֹ ֶ ּבל ֵמ ַא ְרצוֹ ת‬ ‫ׁ‬ ‫ַהּגִ ּלּוי ַה ַּמ ְר ִעיׁש‬ ‫ַה ִּג ּל ּוי ַה ַּמ ְר ִעיש‬ ‫ילה ִל ְבנָ ם ַה ִּתינוֹק‪ֵ .‬הם ְמ ַס ְ ּכ ִמים‬ ‫ַה ְ ּב ִרית ֶׁש ָ ּיבוֹ א ַל ֲער ְֹך ְ ּב ִרית ִמ ָ‬ ‫אשוֹ ן ָא ִביו ֶׁשל ָה ַרב‬ ‫אשוֹ ן ָ ּב ֶעֶרב‪ּ ְ .‬ב ָב ְקרוֹ ֶׁשל יוֹם ִר ׁ‬ ‫ַעל יוֹם ִר ׁ‬ ‫ֶּפ ֶרק ב'‬ ‫ְמ ַב ֵּק ׁש ִמ ֶּמנּ ּו ַ ּב ָּק ָׁשה‪...‬‬ ‫פרק ‪ 2‬מתוך ‪4‬‬ ‫ָהלוֹ ? ֵ ּכן‪ּ ְ ,‬כבוֹ ד ָה ַרב‪ָ ,‬מה ְרצוֹ נְ ָך?‬ ‫ְ ּב ִׂש ְמ ָחה ַר ָ ּבה‪ַ ,‬א ָ ּבא!‬ ‫ַה ִאם ּתו ַּכל ְל ַה ִ ּס ַ‬ ‫יע אוֹ ִתי וְ ֶאת ִא ָּמא‬ ‫ִל ְׂש ֵדה ַה ְּתעו ָּפה?‬ ‫ְׂש ֵדה ַה ְּתעו ָּפה נִ ְמ ָצא ְ ּב ֶא ְמ ַצע ַה ֶדּ ֶר ְך‬ ‫יך ִמ ּ ְׂש ֵדה ַה ְּתעו ָּפה‬ ‫ְלאוֹ ֶ ּב ְר ִלין‪ .‬או ַּכל ְל ַה ְמ ִׁש ְ‬ ‫ַהיְ ֵׁשר ְלאוֹ ֶ ּב ְר ִלין‪ֶ .‬א ְׁש ַאל ֶאת ָא ִביו ֶׁשל‬ ‫יע ְמ ַעט יוֹ ֵתר‬ ‫ַה ִּתינוֹ ק ַה ִאם או ַּכל ְל ַה ִ ּג ַ‬ ‫ֻמ ְק ָדּ ם‪.‬‬ ‫ִה ַ ּג ְענ ּו ִל ְׂש ֵדה ַה ְּתעו ָּפה!‬ ‫ְל ַה ְק ִדּ ים ֶאת ַה ְ ּב ִרית‪ֶ ...‬א ְהמ‪...‬‬ ‫יח ְל ִה ְת ַא ְר ֵ ּגן ְל ָׁש ָעה ָׁשלֹשׁ‪ ,‬אוֹ ֵקי?‬ ‫נַ ְצ ִל ַ‬ ‫יִ ַׁ‬ ‫ישר ּכ ַֹח‪ְׂ ,‬שרו ִּלי!‬ ‫ד' יִ ֵּתן ְל ָך‬ ‫ּתוֹ ָדה ַא ָ ּבא וְ ִא ָּמא!‬ ‫ָה ְל ָאה ּכ ַֹח!‬ ‫יעה טוֹ ָבה!‬ ‫נְ ִס ָ‬ ‫ְל ַא ַחר ְ ּכ ָׁש ָעה‪:‬‬ ‫יֵ ׁש ִלי ְּתחו ָּׁשה ֶׁש ּ ָׁש ַכ ְח ִּתי‬ ‫נוֹ ְתָרה ְל ַמ ְע ָלה ִמ ּ ָׁש ָעה ַעד ַל ְ ּז ַמן‬ ‫ֹד‪-‬מאֹד ָח ׁשוּב‪.‬‬ ‫ַמ ּ ֶׁשה ּו ְמא ְ‬ ‫ֶׁש ּבוֹ ָע ַלי ָל ֵצאת ְלאוֹ ֶ ּב ְר ִלין‪.‬‬ ‫ַא ְך ַמהוּ?!‬ ‫אוֹ י‪ּ ְ ,‬כ ָבר ְמ ֻא ָחר ְמ ַעט‪,‬‬ ‫ֲאנַ ֵ ּצל ֶאת ַה ְ ּז ַמן ַה ָּפנוּי‬ ‫ָע ַלי ְל ַמ ֵהר ְלאוֹ ֶ ּב ְר ִלין‪...‬‬ ‫ישת ִצ ּיוּד ַל ְ ּב ִרית‪.‬‬ ‫ְל ִה ְת ַא ְר ְ ּגנוּת וְ ִל ְר ִכ ַׁ‬ ‫סיפורים מפירות העשייה של הארגון‬ ‫פרי ההשגחה‬ ‫מבט אל נקודת הפצה של עלוני "השגחה פרטית"‪.‬‬ ‫השגחה בשטח‬ ‫מספר הרב פרומוביץ מירושלים‪:‬‬ ‫המקום‪ :‬ירושלים‪ ,‬שכונת סנהדריה המורחבת‬ ‫מדי יום אני מתפלל במושב הזקנים "שומרי החומות"‬ ‫נקודת החלוקה‪ :‬מושב הזקנים "שומרי החומות"‪ ,‬בית‬ ‫שבשכונתנו‪ ,‬ונשאר שם עד שעות הצוהריים‪ .‬באותן שעות אני‬ ‫הכנסת "מאור חיים" ובתי כנסת נוספים בשכונה‬ ‫לומד עם חברותא וגם מוסר שיעור‪ .‬בין הדיירים שם יש יהודי‬ ‫אלמן‪ ,‬תלמיד חכם גדול ועובד ה' חשוב‪ ,‬יהודי נחמד ומאיר‬ ‫בסמטאותיה הוותיקות של סנהדריה המורחבת‪ ,‬מפיץ הרב‬ ‫פנים‪ .‬לא מזמן הוא סיפר לי סיפור מרגש‪ ,‬שהמחיש לי עד כמה‬ ‫פרומוביץ' מדי שבוע את עלוני "השגחה פרטית" – במושב‬ ‫חשובה המשימה שנטלתי על עצמי‪ ,‬להפיץ את עלון "השגחה‬ ‫הזקנים "שומרי החומות"‪ ,‬בבית הכנסת "מאור חיים"‪ ,‬ובעוד‬ ‫פרטית" בקרב תושבי השכונה בכלל ובקרב באי המקום בפרט‪.‬‬ ‫והרי הסיפור לפניכם‪:‬‬ ‫מספר בתי כנסת ברחבי השכונה‪.‬‬ ‫לפני כחמש שנים אובחן אצל אותו יהודי קטרקט בעיניים‪ .‬זוהי‬ ‫ברגע אחד קטן‪ ,‬במושב הזקנים‪ ,‬מתרחש דבר גדול‪ .‬אחד מדרי‬ ‫בעיה רפואית המצריכה ניתוח שנערך על ידי רופא עיניים‪.‬‬ ‫המקום ניגש אל הרב פרומוביץ'‪ ,‬עלון פתוח בידו‪ ,‬והוא מצביע‬ ‫החליט היהודי‪ ,‬שהיה אז כבן שבעים ומעלה‪ ,‬להתחזק במיוחד‬ ‫נרגש על סיפור השגחה שקרא בו‪ .‬ההתפעלות ניכרת בפניו –‬ ‫בשמירת העיניים‪ .‬הוא לא ויתר‪ ,‬ולקח על עצמו את העניין‬ ‫עיניו בורקות‪ ,‬ידו רועדת קלות מהתרגשות‪ .‬סיפור אחד‪ ,‬פשוט‪,‬‬ ‫ביתר שאת‪.‬‬ ‫שכתוב על דף – וקשיש ירושלמי ניצב מולו נרעש‪ ,‬כאילו נגעו‬ ‫עברו כמה חודשים‪ ,‬והוא הבחין שראייתו משתפרת‪ .‬כעבור‬ ‫ממש בנשמתו‪.‬‬ ‫כחצי שנה הלך לבדיקה אצל הרופא‪ ,‬וזה בדק אותו בעיון ואמר‬ ‫לו דבר מפתיע‪ :‬אין שום זכר לקטרקט‪ .‬מאז‪ ,‬ברוך ד'‪ ,‬הוא רואה‬ ‫ורגע קטן זה אינו נשאר במסגרתו הצרה‪ .‬הוא מתגלגל הלאה‪,‬‬ ‫מצוין‪ ,‬לאריכות ימים ושנים‪.‬‬ ‫מפה לאוזן‪ ,‬מחדר לחדר במושב הזקנים‪ ,‬ומכניס רוח חדשה של‬ ‫כששמעתי את הסיפור מפיו‪ ,‬הבנתי שוב עד כמה יש מסובב‬ ‫חיות ותקווה בקרב כלל הדיירים‪ .‬אמונה ובטחון בד' – מילים‬ ‫לסיבה בעולם‪ .‬יהודי שהחליט לשמור על עיניו למען בוראו‪,‬‬ ‫פשוטות לאמירה‪ ,‬אך כשהן מגיעות בסיפור אמיתי המודפס על‬ ‫זכה שהקדוש ברוך הוא שומר לו על עיניו הגשמיות‪ ,‬במידה‬ ‫נייר‪ ,‬הן מצליחות להבעיר ולהגדיל את האור‪ ,‬שמעולם לא כבה‪.‬‬ ‫כנגד מידה מדויקת ומופלאה‪.‬‬ ‫זו ההזדמנות שלך לעשות שינוי אמיתי!‬ ‫התחזקתם מהעלון? רוצים לזכות את הקוראים?‬ ‫פתח גם אתה מוקד הפצה באזור שלך ותהיה חלק מזיכוי הרבים‪.‬‬ ‫שלחו למערכת במייל או בפקס‪ ,‬או השאירו הודעה בקו ‪ 02-30-11-300‬בשלוחה ‪9/9‬‬ ‫הפעולה שלך משנה חיים‪ .‬התקשר עכשיו ל‪ *6176-‬שלוחה ‪ 4‬או ל‪02-3011511-‬‬ ‫קח לך את ההבטחה‬ ‫מפיצים‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫כ‬ ‫ו‬ ‫של התנא דבי אליהו!‬ ‫ז‬ ‫ו‬ ‫כתוב בפרק כז‪:‬‬ ‫"כשמפרנס בתורתו‬ ‫לאחרים‪ ,‬תתרבה חכמתו‬ ‫רבות זכויות‬ ‫לו ‪ -‬ומוסיפים לו עליה!"‬ ‫לבהלימוד התורה!‬ ‫אנחנו גם נתפלל עליך בתפילה מיוחדת‬ ‫בכל ער"ח על ציונו של בעל חובות הלבבות!‬ ‫‪02.30.11.5.11‬‬ ‫התקשרו‬ ‫כעת‪:‬‬ ‫קח גם אתה שותפות בזיכוי הרבים העולמי‪ ,‬ותזכה‬ ‫פיגא בת גולדה רודל לרפואה שלמה בקרוב ובריאות איתנה‬ ‫מפיצים‬ ‫לישועות בכל העניינים!‬ ‫בקשו רחמים מרובים עבור האברך יצחק בן ַּב ֶּׁשא (קלצקין)‬ ‫אמונה‬ ‫להצלחת נוי בת אפרת‬ ‫לכל יהודי‬ ‫התקשר עכשיו ל‪ *6176-‬שלוחה ‪ 4‬או ל‪02-3011511-‬‬ ‫בכל העולם‬ ‫ניו‪-‬יורק‬ ‫אילת‬ ‫באר שבע‬ ‫חיפה‬ ‫ת"א‬ ‫ירושלים‬ ‫העלון יוצא לאור גם באידיש ובאנגלית‬ ‫‪19:16‬‬ ‫‪18:46‬‬ ‫‪18:51‬‬ ‫‪18:41‬‬ ‫‪18:48‬‬ ‫‪18:32‬‬ ‫כניסת שבת‬ ‫לקבלת העלון במייל שלחו בקשה‬ ‫‪20:14‬‬ ‫‪19:42‬‬ ‫‪19:45‬‬ ‫‪19:46‬‬ ‫‪19:46‬‬ ‫‪19:44‬‬ ‫מוצאי שבת‬ ‫לכתובת ‪B023011300@GMAIL.COM‬‬ ‫‪20:57‬‬ ‫‪20:18‬‬ ‫‪20:22‬‬ ‫‪20:24‬‬ ‫‪20:23‬‬ ‫‪20:23‬‬ ‫מוצ"ש ר"ת‬ ‫לפניות בעניין תוכן העלון‪ :‬השאירו הודעה במס' ‪ 02-3011300‬שלוחה ‪9/9‬‬ ‫יש לנהוג בו כבוד כדרך שנוהגים בתשמישי מצווה‪ ,‬דהיינו להכניסו לעטיפה‬ ‫או שלחו לפקס ‪ 02-6599189‬או למייל המערכת ‪A@023011300.COM‬‬ ‫קודם השלכתו‪ ,‬כגון בשקית שאינה שקופה‪ .‬והמחמיר יגנוז‪.‬‬ ‫תכלית העלון היא לקרב את האדם לבורא עולם‪ ,‬חלילה שהוא יהיה זה שיפריע להתפלל ולשמוע קריאת התורה‪.‬‬