gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אלשיך · Alshich — כי תבוא (2026-08-24)

מוציא לאור: אלשיך · Alshich

שבוע: כי תבוא (2026-08-24)

אלשיך · Alshich — כי תבוא (2026-08-24)

פתח את ה-PDF הורדה

‫יד‪ .‬אומרו‪ ,‬יצו ה' אתך כו'‪ ,‬כי מלת אתך‬ ‫מיותרת!‬ ‫את אויביך הקמים עליך? אם הוא מולך‬ ‫על כלם‪ ,‬היאך יהיו אויביך קמים עליו?‬ ‫* קצורי * באורי * לקוטי *‬ ‫טו‪ .‬אומרו‪ ,‬וברכך בארץ וכו'‪ ,‬כי הלא גם‬ ‫ה‪ .‬אומרו‪ ,‬ובאו עליך כל הברכות האלה‬ ‫האלשיך הק'‬ ‫עד כה בארץ ידבר‪ ,‬באומרו ובפרי‬ ‫והשיגוך‪ ,‬כי הלא אחר שבאו עליו כבר‬ ‫פ' כי תבא‬ ‫אדמתך!‬ ‫השיגוהו! ומה הוא אומרו אחר כך‬ ‫טז‪ .‬אומרו‪ ,‬יקימך ה' לו לעם קדוש‬ ‫והשיגוך?‬ ‫ושבת ו' דנחמתא‬ ‫~ ~ ~‬ ‫כאשר נשבע לך‪ ,‬אם כבר נשבע לך‪ ,‬איך‬ ‫ו‪ .‬כי אין לשון השגה צודקת רק ברודף‬ ‫מחשיבו למתן שכר?‬ ‫ונרדף! ואיך יהיה האיש נרדף מהברכות‪,‬‬ ‫(א‪-‬יא) וְ הָ יָה ִאם ָשמוֹ ַע ִת ְשמַ ע ְבקוֹ ל‬ ‫יז‪ .‬אומרו‪ ,‬כי תשמור את מצות ה'‪ ,‬מי‬ ‫שיאמר שהשיגוהו?‬ ‫ְי ֹדוָד א‪-‬להי ָך לִ ְשמֹר ַלעֲשׂ וֹ ת אֶ ת ָכל‬ ‫לא ידע כי הן כל אלה לא יפעל אל‪ ,‬כי‪-‬אם‬ ‫ז‪ .‬אומרו‪ ,‬כי תשמע בקול ה' א‪-‬להיך‬ ‫מִ צְ וֹ ָתיו אֲ ֶשר אָ נֹכִ י מְ צַ ְו ָך הַ יוֹ ם ונ ְָתנ ְָך‬ ‫עם שומרי מצותיו?‬ ‫וכו'‪ ,‬כי הלא זה היה פתח דבריו אם שמוע‬ ‫ְי ֹדוָד א‪-‬להי ָך עֶלְ יוֹ ן עַל ָכל גוֹ יֵי‬ ‫תשמע בקול ה' וכו' ובאו עליך כו'! ואם כן‪,‬‬ ‫ֶיך ָכל הַ ְב ָרכוֹ ת‬ ‫הָ אָ ֶרץ‪ :‬ובָ או ָעל ָ‬ ‫יח‪ .‬אומרו‪ ,‬וראו כל עמי הארץ וכו'‪ ,‬כי‬ ‫ראוי לדעת במה יראו כי שם ה' נקרא‬ ‫אחר אומרו שבשכר מה ששמוע ישמע‬ ‫הָ אֵ לֶה וְ הִ ִשׂ יג ָֻך ִכי ִת ְשמַ ע ְבקוֹ ל ְי ֹדוָד‬ ‫עליהם? והנה אמרו רבותינו ז"ל שהם‬ ‫בקול ה' הוא שיבואו עליו כל הברכות‪,‬‬ ‫א‪-‬להי ָך‪ָ :‬ברו ְך אַ ָתה ָבעִ יר ובָ רו ְך‬ ‫תפילין שבראש‪ .‬והלא כמו זר נחשב‬ ‫למה חזר לומר (בפ' ב') כי תשמע בקול ה'‬ ‫אַ ָתה ַב ָשׂ ֶדה‪ָ :‬ברו ְך ְפ ִרי בִ טְ נ ְָך ופְ ִרי‬ ‫שבראות תפילין‪ ,‬שבראש ישראל (ולא‬ ‫א‪-‬להיך?‬ ‫יך‬‫אַ ְדמָ ְת ָך ופְ ִרי בְ הֶ מְ ֶת ָך ְשגַר אֲ לָפֶ ָ‬ ‫יותר מזה)‪ ,‬שייראו מהם?‬ ‫ח‪ .‬אומרו‪ ,‬ברוך אתה בעיר וכו'‪ ,‬כי מי לא‬ ‫וְ ַע ְש ְתרוֹ ת צֹאנ ֶָך‪ָ :‬ברו ְך טַ נְאֲ ָך‬ ‫יט‪ .‬אומרו‪ ,‬והותירך ה' לטובה וכו'‪ ,‬האם‬ ‫ידע כי (האיש) אשר הוא מבורך בעיר‬ ‫ומִ ְשאַ ְר ֶת ָך‪ָ :‬ברו ְך אַ ָתה ְבבֹאֶ ָך ובָ רו ְך‬ ‫היה עולה על לב אחר כל ההטבות‬ ‫שגם (אם) כי יצא השדה לא הפסיד‬ ‫יך‬ ‫את ָך‪ :‬י ִֵתן ְי ֹדוָד אֶ ת ֹאיְבֶ ָ‬ ‫אַ ָתה ְבצֵ ֶ‬ ‫הגדולות ההם‪ ,‬האם היה צריך לומר‬ ‫הברכות?‬ ‫ֶיך ְב ֶד ֶרךְ‬‫ֶיך נִגָפִ ים לְ פָ נ ָ‬ ‫הַ ָקמִ ים ָעל ָ‬ ‫(ההצלה הקטנה) שיותיר אותו לטובה?‬ ‫ט‪ .‬למה הקדים האדמה הוא הדומם‬ ‫ֶיך ובְ ִשבְ עָה ְד ָרכִ ים‬ ‫אֶ חָ ד יֵצְ או אֵ ל ָ‬ ‫היתהפך לעושי רצונו?‬ ‫לבעל חי‪ ,‬לומר תחלה פרי אדמתך ואחר‬ ‫ֶיך‪ :‬יְצַ ו ְי ֹדוָד ִא ְת ָך אֶ ת‬ ‫יָנוסו לְ פָ נ ָ‬ ‫כך פרי בהמתך?‬ ‫אמנם כללות הענין‪ ,‬כי בא להורות לנו‬ ‫יך ובְ כֹל מִ ְשלַח י ֶָד ָך‬ ‫הַ ְב ָרכָ ה ַבאֲ סָ מֶ ָ‬ ‫כי לפי הדרגת הכשרון‪ ,‬כן ייטיב הוא‬ ‫י‪ .‬אומרו‪ ,‬ברוך טנאך ומשארתך‪ ,‬כי‬ ‫ובֵ ַרכְ ָך ָבאָ ֶרץ אֲ ֶשר ְי ֹדוָד א‪-‬להי ָך‬ ‫יתברך‪.‬‬ ‫בכלל פרי אדמתך המה!‬ ‫נ ֵֹתן ל ְָך‪ :‬י ְִקימְ ָך ְי ֹדוָד לוֹ לְ ַעם קָ דוֹ ש‬ ‫והוא כי שתים הנה הדרגותיו‪,‬‬ ‫יא‪ .‬אומרו‪ ,‬ברוך אתה בבואך וכו'‪ ,‬מה‬ ‫ַכאֲ ֶשר נ ְִש ַבע ל ְָך ִכי ִת ְשמֹר אֶ ת מִ צְ וֹ ת‬ ‫אחת קבלת עליהם כל דברי ה' מצותיו‬ ‫היא הביאה והיציאה הזאת? והנה אמרו‬ ‫ְי ֹדוָד א‪-‬להי ָך וְ הָ לַכְ ָת ִב ְד ָרכָ יו‪ :‬וְ ָראו‬ ‫חקיו ומשפטיו כדי לשמור ולעשות‬ ‫רבותינו ז"ל‪ :‬ביאה לעולם ויציאה מן‬ ‫ָכל ע ֵַמי הָ אָ ֶרץ ִכי ֵשם ְי ֹדוָד נ ְִק ָרא‬ ‫העולם‪ .‬אך יראה בלתי מתייחסת ברכה‬ ‫אותם‪ ,‬אך עדיין לא שמו אותם בפועל‬ ‫ֶיך וְ י ְָראו מִ ֶמ ָך‪ :‬וְ הוֹ ִת ְר ָך ְי ֹדוָד‬ ‫ָעל ָ‬ ‫זו אל הקודמת! ואם הוא ביאה אל הבית‬ ‫מעשה המצות עשה‪ ,‬רק שנשמרו לבלתי‬ ‫ויציאה מן הבית‪ ,‬בכלל אומרו ברוך אתה‬ ‫לְ טוֹ בָ ה ִבפְ ִרי בִ טְ נ ְָך ובִ פְ ִרי בְ הֶ מְ ְת ָך‬ ‫עשות אחת מכל מצות ה' אשר לא‬ ‫ובִ פְ ִרי אַ ְדמָ ֶת ָך עַל הָ אֲ ָדמָ ה אֲ ֶשר‬ ‫תעשנה‪.‬‬ ‫בעיר גם שניהם! ואם הוא ביאה ויציאה‬ ‫מהעיר‪ ,‬גם בכלל אומרו ברוך אתה בעיר‬ ‫יך ל ֶָתת ל ְָך‪:‬‬ ‫נ ְִש ַבע ְי ֹדוָד לַאֲ ב ֶֹת ָ‬ ‫וההדרגה השנית היא שעושים כל‬ ‫וברוך אתה בשדה הוא!‬ ‫מצות ה' אשר צוה בפועל בין מה שבין‬ ‫א‪ .‬ראוי לשים לב‪ .‬אל כפל אומרו שמוע‬ ‫אדם למקום בין מה שבין אדם לחבירו‪,‬‬ ‫יב‪ .‬כי פסוק יתן ה' את אויביך נגפים‬ ‫תשמע!‬ ‫לא בלבד שלא להצר לו כי‪-‬אם גם‬ ‫לפניך נכנס בין הדבקים! כי הלא פסוק‬ ‫ב‪ .‬אומרו‪ ,‬בקול ה'‪ ,‬ויותר היה צודק‬ ‫להיטיב לו כדרכיו יתברך מה הוא חנון אף‬ ‫שאחריו שהוא יצו ה' אתך את הברכה כו'‬ ‫יאמר והיה אם תשמור לעשות וכו'!‬ ‫אתה חנון מה הוא רחום אף אתה רחום‬ ‫הוא מעין הברכות שקודם פסוק יתן ה'‬ ‫(את אויביך) הוא‪ ,‬והיה ראוי יכתב‬ ‫ג‪ .‬אומרו‪ ,‬אשר אנכי מצוך היום‪ ,‬שהוא‬ ‫וכו'‪.‬‬ ‫מיותר!‬ ‫למעלה הימנו!‬ ‫ואמר כי על ההדרגות האלו תהיה אשר‬ ‫ד‪ .‬אומרו‪ ,‬ונתנך ה' א‪-‬להיך עליון‪ ,‬מה‬ ‫ייטיב ה' לעמו כדרכו יתברך לשלם לאיש‬ ‫יג‪ .‬אומרו‪ ,‬ינוסו לפניך‪ ,‬כי הראוי יאמר‬ ‫מפניך!‬ ‫היא המעלה הזאת? אם שיעשו מלוכה‬ ‫כמעשהו‪:‬‬ ‫על כל הגוים‪ ,‬איך יאמר אחר כך יתן ה'‬ ‫‪1‬‬ ‫אך עדיין אינך עושה בפועל‪ ,‬רק שומע‬ ‫עוד הורה לנו יתברך על פי דרכו‪ ,‬שגם וזהו אומרו והיה אם שמוע‪ ,‬כלומר אם‬ ‫ומקבל כדי לשמור וכדי לעשות תבואתך‬ ‫אם יהיה איש‪ ,‬שלא יופלג טובה בכשרונו (תרצה שתהיה) שמוע לעתיד לבא‪,‬‬ ‫טובה‪ ,‬כי ישב אדם ולא עשה עבירה‬ ‫תשמע עתה בקול ה'‪ ,‬כלומר‪ ,‬אל יעלה על‬ ‫כזולתו‪ ,‬והוא טוב כמוהו‪,‬‬ ‫נותנים לו שכר כעושה מצוה‪:‬‬ ‫רוחך‪ ,‬בדבר‪ ,‬המורה צדק לך‪ ,‬כי פיו‬ ‫שמורה שמתנהג עמו במדת דין‪,‬‬ ‫ואז ונתנך ה' בתורת מתנה‪ ,‬שהוא בלי‬ ‫המדבר (אל תדמה שדיבורי רבך המורה‬ ‫אל יקוץ‪ ,‬כי אל דעות ה'‪ ,‬וידע כי זה לך צדק ותורה‪ ,‬אשר רק פיו הגשמי‬ ‫נכוי שכר‪ ,‬יתנך עליון על כל גויי הארץ‪,‬‬ ‫הוא הוא המדבר אליך)‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬כאילו‬ ‫תיקונו לשלמות נפשו‪,‬‬ ‫והוא‪ ,‬כי הם תחת שרים ומזלות‪ ,‬ואתה‬ ‫או לצרף הפירות עם הקרן‪ ,‬להרבות בקול ה' אתה שומע‪( .‬ובזה נתיישב‬ ‫ישראל לא כן‪ ,‬רק תחת א‪-‬להי עולם ה'‬ ‫טובו לעולם הבא‪ ,‬כרבי חנינא בן דוסא‪ ,‬קושיא א‪ .‬כפל אומרו שמוע תשמע!‬ ‫לבדו‪( ,‬ובזה נתיישב קושיא ד‪ .‬ונתנך ה'‬ ‫וקושיא ב‪ .‬בקול ה'‪ ,‬ויותר היה צודק‬ ‫א‪-‬להיך עליון‪ ,‬מה היא המעלה הזאת?)‬ ‫יאמר והיה אם תשמור לעשות וכו'!)‬ ‫ודומה לו‪.‬‬ ‫ובזה תהיה עליון על כל גויי הארץ‪ ,‬באופן‬ ‫עוד דבר שני והוא‪ ,‬כי כל הטוב אשר שנית שתהיה השמיעה כדי לשמור וכו'‪.‬‬ ‫כי בבא הברכות מאתו לא ירדו אל עולם‬ ‫ייטיב ה' לטובים‪ ,‬לא ינכה ה' ממתן וזולת האושר גם אטיב לך דרך מתנה בלי‬ ‫המלאכים ומשם אל עולם הגלגלים ומשם‬ ‫שכרם‪ ,‬כי מתנת חנם הוא להם‪ ,‬ועוד נכוי שכר בעולם הזה‪ ,‬כי הנה ונתנך ה' וכו'‬ ‫למטה לארץ‪ ,‬כי‪-‬אם ובאו עליך ממנו‬ ‫שהוא בתורת מתנה וגם ובאו עליך כל‬ ‫שכרו אתו יתברך לעולם הבא‪.‬‬ ‫יתברך עליך ממש בלי אמצעית שר או‬ ‫עוד דבר שלישי מה בין הכנת ארץ הברכות וכו' עם שהעיקר האושר‬ ‫מלאך‪ ,‬ועל ידי כן והשיגוך על כל פנים‪ ,‬מה‬ ‫ישראל לקבל הטוב מאתו יתברך‪ ,‬להכנת כמדובר‪:‬‬ ‫שאין כן‪ ,‬אם היית כגויי הארץ שהמזל‬ ‫חוץ לארץ‪ ,‬לצדיק אשר ימצא שם‪:‬‬ ‫שולט עליהם‪ ,‬או אם היית מושגח על יד‬ ‫או יהיה ענין אם שמוע תשמע וכו'‪,‬‬ ‫שרים או הוברי השמים‪ ,‬שהיה המזל‬ ‫ונבא אל ביאור הכתובים והתכתם‪ ,‬לומר‪ ,‬הלא שמתי לפניך את הטוב ואת‬ ‫מעכב לדבר מן הדברים‪ ,‬כאשר היה מעכב‬ ‫אמר‪ ,‬והיה אם שמוע תשמע וכו' והוא כי הרע‪ ,‬ברוך אשר יקים וכו' וארור אשר לא‬ ‫לאברהם בהולדה עודנו בחוץ לארץ‪.‬‬ ‫תחלת השגת כשרון האדם תלוי בהטות יקים את כל דברי התורה‪ ,‬וכן בכל ארורים‬ ‫אזנו בקול ה' לקול מוריו ולמלמדיו האמורים למעלה היתה כנגדם ברכה‬ ‫אך על ידי שונתנך עליון וכו' וגם ובאו‬ ‫לשמוע מפיהם תורה ומצות לשמור ברוך אשר לא יעשה פסל וכו'‪.‬‬ ‫עליך מאתו יתברך בלי השתלשלות עולם‬ ‫ולעשות‪ ,‬והעושה כן יאושר בארץ הלזו‪,‬‬ ‫המלאכים ועולם המזלות‪ ,‬כי‪-‬אם למעבר‬ ‫והנה היה אפשר כי תשמע בקול ה'‬ ‫בעלמא‪ ,‬ועל כן כל הברכות ישיגוך‪ ,‬בל‬ ‫ומדה כנגד מדה ידענו מרבותינו ז"ל‪ ,‬כי מיראת הארירות או מאהבת שכר‬ ‫תמוט אחת מהנה‪ ,‬מלבא בך‪( :‬ובזה‬ ‫עתיד הקדוש ברוך הוא להיות ראש חולה הברכות‪ ,‬על כן הנני בא להזהירך‪ ,‬כי והיה‬ ‫נתיישב קושיא ה‪ .‬ובאו עליך כל‬ ‫לצדיקים‪ ,‬לדרוש להם מפיו תורה וכו'‪ ,‬אם שמוע שהוא אם תרצה לשמוע‪ ,‬לא‬ ‫הברכות האלה והשיגוך‪ ,‬כי הלא אחר‬ ‫שהיא מדרגה יתירה על אשר שמעו קול יהיה על השכר והעונש‪ ,‬רק תשמע בקול‬ ‫שבאו עליו‪ ,‬כבר השיגוהו! ומה הוא‬ ‫א‪-‬להים בהר‪ ,‬כי שם יהיה בהתמדה‪ ,‬ה' א‪-‬להיך‪ ,‬שהוא למה שהוא א‪-‬להיך‪,‬‬ ‫אומרו אחר כך והשיגוך?)‬ ‫שלא יקרם מות כאשר בסיני‪ ,‬באומרם (ובזה נתיישב באופן ב' קושיא א‪ .‬כפל‬ ‫ואל ידבר עמנו א‪-‬להים פן נמות‪ ,‬אך אומרו שמוע תשמע!‬ ‫או יאמר והשיגוך וכו'‪ ,‬לומר‪ ,‬אשר‬ ‫ובאופן ב' קושיא ב‪ .‬בקול ה'‪ ,‬ויותר‬ ‫אמרתי לשון השגה כאילו אתה בורח‬ ‫היה צודק יאמר והיה אם תשמור‬ ‫לעתיד‪ ,‬זכים וספיריים יהיו‪ ,‬דבקים בו‬ ‫ממנה‪ ,‬הלא הוא כי תשמע בקול ה' א‪-‬‬ ‫יתברך‪ ,‬שומעים מפיו תורה‪ ,‬וישישו לעשות וכו'!)‬ ‫להיך‪ ,‬כלומר שאינך מכוין רק לשמוע‬ ‫בשמחה‪ ,‬מתעלסים באהבים‪ ,‬שהוא‬ ‫בקול ה' למה שהוא א‪-‬להיך‪ ,‬ולא לקבל‬ ‫אושר עצום מאוד‪ ,‬ועל זאת יתפלל כל ולשמור את כל מצותיו שהוא למה שהן‬ ‫פרס‪( ,‬ובזה נתיישב קושיא ז‪ .‬כי תשמע‬ ‫מצותיו‪ ,‬וחקיו שהוא למען שהם חוקיו‪,‬‬ ‫חסיד להשיגו‪.‬‬ ‫בקול ה' א‪-‬להיך וכו'‪ ,‬כי הלא זה היה‬ ‫אל תשית לבך אם אתנהג עמך ברחמים‬ ‫פתח דבריו אם שמוע תשמע בקול ה'‬ ‫וזה מאמרו יתברך פה‪ ,‬לומר‪ ,‬אני טרם אם תעשה הישר או אם אתנהג עמך‬ ‫וכו' ובאו עליך כו'! ואם כן‪ ,‬אחר אומרו‬ ‫אגלה טובות העולם הזה שאטיבה עמך בדין‪ .‬וזה נכלל באומרו בקול ה' א‪-‬להיך‪,‬‬ ‫שבשכר מה ששמוע ישמע בקול ה' הוא‬ ‫על כשרונך‪ ,‬הנני שם לפניך‪ ,‬כי העיקר כלומר תשמע בקולו בין אם יתנהג עמך‬ ‫שיבואו עליו כל הברכות‪ ,‬למה חזר לומר‬ ‫הוא שיתך‪ ,‬שומך‪ ,‬כל מעיינך על דבקותו בשם ה' הוא שם הרחמים‪ ,‬בין בתואר א‪-‬‬ ‫(בפ' ב') כי תשמע בקול ה' א‪-‬להיך?)‬ ‫להים הוא דין‪ ,‬וזהו אומרו ה' א‪-‬להיך‪.‬‬ ‫יתברך‪,‬‬ ‫ובכן הלא תדמה לבורח מברכות‬ ‫שהוא‪ ,‬כי‪ ,‬אם תטה אזנך לשמוע תורתו ותקבל בין מצות לא תעשה וזהו לשמור‬ ‫וטובות העולם הזה‪ ,‬והברכות ידמו לרודף‬ ‫ומצותיו בעולם הזה‪ ,‬שתזכה לשמוע מפיו ובין מצות עשה וזהו לעשות‪,‬‬ ‫אחריך להשיג אותך וישיגוך‪ ,‬וזהו אומרו‬ ‫פנים בפנים לעתיד לבא‪.‬‬ ‫לשון השגה‪( :‬ובזה נתיישב קושיא ו‪ .‬כי‬ ‫‪2‬‬ ‫אין לשון השגה צודקת רק ברודף (ובזה נתיישב קושיא ח‪ .‬ברוך אתה כי העולם נזון בזכותך‪ ,‬גם ברוך אתה‬ ‫ונרדף! ואיך יהיה האיש נרדף בעיר וכו'‪ ,‬כי מי לא ידע כי (האיש) אשר בצאתך‪ ,‬כי זכותך רב‪ ,‬ושם תמצא ברכה‪,‬‬ ‫הוא מבורך בעיר שגם (אם) כי יצא מאשר לא אכלת בעולם הזה‪( :‬ובזה‬ ‫מהברכות‪ ,‬שיאמר שהשיגוהו?)‬ ‫נתיישב קושיא יא‪ .‬ברוך אתה בבואך‬ ‫השדה לא הפסיד הברכות?)‬ ‫או יאמר‪ ,‬הנה טובות העולם הזה‬ ‫ועוד יתוסף לך גם בני‪ ,‬שהוא‪ ,‬כי ברוך וכו'‪ ,‬מה היא הביאה והיציאה הזאת?‬ ‫יתחלקו לשלשה‪ ,‬בני חיי ומזוני‪.‬‬ ‫והנה אמרו רבותינו ז"ל‪ :‬ביאה לעולם‬ ‫והתחיל בחיי‪ ,‬ואמר ובאו עליך כל פרי בטנך‪,‬‬ ‫ויציאה מן העולם‪ .‬אך יראה בלתי‬ ‫וברבות האוכלים גם ה' ירבה לך הטובה‪ ,‬מתייחסת ברכה זו אל הקודמת!)‬ ‫הברכות האלה שעתיד להזכיר‪ ,‬שהוא כי‬ ‫ובמה תדע כי ה' עמך ואוהבך גם בבלתי‬ ‫תבואות‬ ‫ברוב‬ ‫‪,‬‬‫אדמתך‬ ‫פרי‬ ‫גם‬ ‫וברך‬ ‫‪,‬‬‫גם‬ ‫כי‬ ‫יבאו כלם אחת לאחת זו אחר זו‪ .‬והנה‬ ‫תת לך מזון בעולם הזה‪ ,‬הלא הוא‪ ,‬כי‬ ‫‪,‬‬‫המזון‬ ‫עיקר‬ ‫שהם‬ ‫ויצהר‬ ‫ותירוש‬ ‫דגן‬ ‫יקרה שיגזרו על איש ועל אדם טובות‬ ‫רבות אך לא יספיק לקבל את כלם‪ ,‬כי וגם פרי בהמתך‪ ,‬והקדים פרי האדמה תראה‪ ,‬כי יתן ה' את אויביך הקמים עליך‬ ‫הלא יום יום הולך הוא אל בית עולמו לפרי בהמה למה כי זה מוסרו יתברך נגפים לפניך‪ ,‬ואין זה‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬באשר ה'‬ ‫ואולי ימות טרם בא כלן עדיו! אמר‪ ,‬הנה באומרו בשר לאכול ולחם לשבוע‪ ,‬לומר‪ ,‬אתך ושרפי קדש מלאכים הסובבים‬ ‫הברכות האלה‪ ,‬כלם יבאו אליך‪ ,‬כי לא כי ישבע לחם‪ ,‬אך לא ישבע בשר‪ ,‬כי‪-‬אם אותך המפילים אותם לפניך‪( .‬ובזה‬ ‫תבצר אף גם אחת כי‪-‬אם ובאו עליך כל מעט אכילה מה‪ ,‬ועל כן‪ ,‬עשה עיקר מפרי נתיישב קושיא יב‪ .‬פסוק יתן ה' את‬ ‫אויביך נגפים לפניך נכנס בין הדבקים!‬ ‫האדמה‪.‬‬ ‫הברכות האלה‪,‬‬ ‫כי הלא פסוק שאחריו שהוא יצו ה'‬ ‫ואל תירא פן תאסף אל עמיך טרם‬ ‫והקדימה לבהמה‪ ,‬מלבד כי שפע אתך את הברכה כו' הוא מעין הברכות‬ ‫הברכה בארץ הקדושה תחלה תבא אל שקודם פסוק יתן ה' (את אויביך) הוא‪,‬‬ ‫הנני‬ ‫התקיים כל אחת מהן בך‪ ,‬כי הלא‪,‬‬ ‫מבטיחך‪ ,‬כי והשיגוך‪ ,‬כי עם היותם באים האדמה שלעומת הארץ העליונה‪ ,‬מאל והיה ראוי יכתב למעלה הימנו!)‬ ‫עליך ואתה הולך למות הן ישיגוך‪ ,‬כי הן‬ ‫יוסיפו לך שנות חיים עד תקבל את כלם‪ .‬הבהמה‪ ,‬כנודע ליודעי חין ערכה‪ ,‬וזהו ולא עוד‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬בדרך אחד יצאו אליך‬ ‫אומרו אדמתך כי להיותה אדמתך הוא ובשבעה דרכים ינוסו לפניך‪ ,‬כלומר ינוסו‬ ‫והטעם הוא כי תשמע בקול ה' א‪-‬להיך‪ ,‬כי הענין‪( :‬ובזה נתיישב בב' אופנים קושיא (ואעפ"כ) וימצאו לפניך תמיד‪ ,‬ברוב‬ ‫הדומם הבהלה שיתבהלו מרבים אשר אתך‪.‬‬ ‫בשומעך את המצות אשר אנכי מצוך היום ט‪ .‬למה הקדים האדמה הוא‬ ‫לבעל חי‪ ,‬לומר תחלה פרי אדמתך‬ ‫(ובזה נתיישב קושיא יג‪ .‬ינוסו לפניך‪,‬‬ ‫(ובזה נתיישב קושיא ג‪ .‬אשר אנכי מצוך‬ ‫ואחר כך פרי בהמתך?)‬ ‫היום‪ ,‬שהוא מיותר!) בפי‪ ,‬בקול ה' אתה‬ ‫כי הראוי יאמר מפניך!)‬ ‫או יאמר‪ ,‬ברוך אתה בבואך וכו'‪ ,‬אם‬ ‫והנה עד כה דברתי‪ ,‬אם תהיה לך שדה‬ ‫שומע‪ ,‬כי שלוחו יתברך אני‪ ,‬ולכן כדאי הן‬ ‫תצטרך לצאת חוץ לארץ‪ ,‬להרויח טרף‬ ‫ואדמה ובהמה‪,‬‬ ‫המצות שמפיו יתברך‪ ,‬שתהיין הברכות‬ ‫ביתך‪ ,‬אל תחוש תאכל מתחת החצונים‪,‬‬ ‫אך‪ ,‬אם לא יהיו לך‪ ,‬ואתה שומע בקול‬ ‫שהן באות מצדן‪ ,‬מאיכות אשר בהן‪,‬‬ ‫ותפרוש הקדושה ממך‪ ,‬או שטומאה‬ ‫ה'‪ ,‬גם בהיותו מתנהג עמך במדת הדין‪,‬‬ ‫להרבות ימיך‪ ,‬באופן‪ ,‬שאם היותך הולך יום‬ ‫תדבק בך‪ ,‬כי הנה‪ ,‬כאשר ברוך אתה‬ ‫אל תקוץ בתוכחתו‪ ,‬כי לא ירעיב ה' נפש‬ ‫יום לבית עולמך‪ ,‬ישיגוך‪ ,‬כי שרפי קדש‬ ‫בבואך לארץ‪ ,‬כי אתה בא אל הקדושה‪ ,‬כן‬ ‫צדיק‪ ,‬ולא יחסר לך בערכך ברכה‬ ‫רוחניים נעשו על ידי שמוע בקול ה' א‪-‬‬ ‫ברוך אתה בצאתך‪ ,‬שלא תוסר קדושה‬ ‫להתפרנס בה‪ ,‬כי הלא יהיה‪ ,‬ברוך טנאך‬ ‫להיך‪:‬‬ ‫ממך‪ ,‬כי גם שם ברוך תהיה‪ ,‬ובמה תדע כי‬ ‫של פירות‪ ,‬או פת שבסלך ובה תזכה‬ ‫והנה הברכות אשר אמרתי‪ ,‬ובאו עליך‬ ‫כן‪ ,‬הנה‪ ,‬אם יקומו אויביך עליך בצאתך‪,‬‬ ‫להיות לך קמח לוש ועשה עוגות‪ ,‬כי שם‬ ‫כל הברכות וכו' הלא המה ברוך אתה בעיר‬ ‫יתנם ה' נגפים לפניך וכו' כבקודם‪ ,‬ואין זה‬ ‫במעט קמח אשר יהיה לך‪ ,‬אצוה את‬ ‫וכו'‪ ,‬ועניינם הוא נמשך אל הקודם לומר‪,‬‬ ‫רק הוראה‪ ,‬כי מלאכיו יצוה לך לשמרך‬ ‫הברכה לברך עיסתך במשארתך‪( :‬ובזה‬ ‫הלא אמרתי‪ ,‬כי על ידי אשר תשמע בקול‬ ‫ולהפיל את אויביך‪:‬‬ ‫נתיישב קושיא י‪ .‬ברוך טנאך‬ ‫ה' וכו' תזכה לחיי העולם הזה‪ ,‬כי ובאו‬ ‫ומשארתך‪ ,‬כי בכלל פרי אדמתך המה!)‬ ‫עליך וכו' עד ישיגוך כלם‪ ,‬שהוא באורך‬ ‫ועם כל זה‪ ,‬זאת עצתי‪ ,‬שלא תצא חוץ‬ ‫לארץ‪ ,‬לבקש מזונך‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬שכון בארץ‬ ‫ואם גם יחסר לך טנא ומשארת‪ ,‬כי אין‬ ‫ימים ושנות חיים שיוסיפו לך‪.‬‬ ‫הקדושה‪ ,‬ובטח בה' ועשה טוב‪ ,‬כי לא‬ ‫דבר אשר תאמר שמת בטנא‪ ,‬ואם אין‬ ‫ועוד לך גם מזוני‪ ,‬כי הנה ברוך אתה‬ ‫יגעל בך ה' מלהטיב לך שם‪.‬‬ ‫קמח לשים במשארת‪ ,‬והוא כענין רבי‬ ‫בעיר וכו'‪ ,‬לומר בדרך שאתה רוצה לילך‬ ‫חנינא בן דוסא שהיה נזון בחרובין מלא‬ ‫להתפרנס בה מוליכין אותך‪ ,‬אם חפצת‬ ‫וזהו יצו ה' אתך כו' בארץ אשר ה' א‪-‬‬ ‫הקב ונקי היה לביתו מכל קמח סולת‬ ‫להיך נותן לך‪ ,‬והסר מלבך דבר שקר‬ ‫יהי עסקך בעיר‪ ,‬שם יצו ה' את הברכה‬ ‫ומחיה וכלכלה ‪ ,‬גם על זה אל תחוש‪ ,‬כי‬ ‫ותהיה ברוך אתה בעיר‪ ,‬ואם תצא השדה‪,‬‬ ‫לומר‪ ,‬כי יותר יבורך גבר בחוץ לארץ‪ ,‬כי‬ ‫הנה‪ ,‬ברוך אתה בבואך לעולם‪ ,‬שערום‬ ‫הלא‪ ,‬שא נא קל וחומר ואמור‪ ,‬ומה‪ ,‬אם‬ ‫כי תזרע את זרעך לאכול פריה להתפרנס‪,‬‬ ‫יצאת מבטן אמך‪ ,‬ועם כל זה‪ ,‬אתה ברוך‪,‬‬ ‫גם ברוך אתה בשדה‪ ,‬הרי לך חיי ומזוני‪:‬‬ ‫‪3‬‬ ‫וגוי קדוש‪ ,‬כי על ידי המצות מתחדש‬ ‫תצא מארצו ובטח בה' והוא יכלכלך‪,‬‬ ‫בחוץ לארץ‪ ,‬שיהודי הדר בה דומה כמי‬ ‫ומתקדש האדם עד היות גוי קדוש‪,‬‬ ‫ויעש כן ולא חסר לו‪.‬‬ ‫שאין לו א‪-‬לוה‪ ,‬מתפרנס איש ישראל‪,‬‬ ‫וכמאמרנו בנוסח הברכות אשר קדשנו‬ ‫והן אלה דברי משה רבינו ע"ה בתורתו‬ ‫מה גם עתה‪ ,‬בארצו יתברך‪ ,‬אשר בה ה'‬ ‫במצותיו‪ ,‬כי בכל מצוה שאדם עושה הוא‬ ‫יתברך‪ ,‬אל תעמוד בדבר רע לומר‪ ,‬כי טוב‬ ‫א‪-‬להיו עמו‪ ,‬שיפרנסהו בה אם יבטח בו‪.‬‬ ‫נעשה בריה חדשה וקדושה‪ ,‬קו לקו עד‬ ‫יהיה לך כי תצא מארצך הקדושה‪ ,‬כי דל‬ ‫וזהו אומרו‪ ,‬יצו ה' אתך את הברכה‪,‬‬ ‫קדוש יאמר לו‪ ,‬ועל כן יאמר נא ישראל‪,‬‬ ‫חלקך‪,‬‬ ‫לומר‪ ,‬הלא‪ ,‬ודאי הוא‪ ,‬כי יצו ה' אתך‪,‬‬ ‫כי בכל אשר ייעדתי לך אין (מוזכר) דבר‬ ‫כלומר בהיותו אתך‪ ,‬את הברכה וכו'‪,‬‬ ‫מזה (הזיכוך)‪ .‬והראיה כי הלא אמרת יתן‬ ‫כי הלא‪ ,‬בטח בה' ויצו את הברכה‪.‬‬ ‫והיכן הוא אתך הלא הוא בארץ אשר ה'‬ ‫ה' את אויביך הקמים עליך נגפים לפניך‪,‬‬ ‫אך בשתים תתחתן ותצליח‪,‬‬ ‫א‪-‬להיך נותן לך‪( :‬ובזה נתיישב קושיא‬ ‫כי יראה כי לא יבצר מאויבינו מלקום‬ ‫יד‪ .‬יצו ה' אתך כו'‪ ,‬כי מלת אתך‬ ‫עלינו כי לא תפול חתיתינו על כל הגוים‪,‬‬ ‫אחת‪ ,‬כי לא תעשה משאך ומתנך גלוי‬ ‫במקום רואים לכל‪ ,‬כי‪-‬אם סמוי מן העין‪,‬‬ ‫מיותרת!‬ ‫ואילו היינו קדושים באיכות‪ ,‬הלא לא‬ ‫וקושיא טו‪ .‬וברכך בארץ וכו'‪ ,‬כי הלא‬ ‫יערבו אל לבם לקום עלינו‪ ,‬כי יראה‬ ‫כי אז‪ ,‬במעט‪ ,‬יצו ה' בו את הברכה‪.‬‬ ‫גם עד כה בארץ ידבר‪ ,‬באומרו ובפרי‬ ‫כבעלי חיים שמוראם וחיתיתם של‬ ‫שנית‪ ,‬שלא תהיה יושב ובטל‪ ,‬ומה גם‬ ‫אדמתך!)‬ ‫הצדיקים אשר צלם א‪-‬להים על פניהם‬ ‫אם הכסף אזל מכליך לגמרי‪ ,‬כי ששת‬ ‫ואמר באסמיך‪ ,‬לומר‪ ,‬אל תעש לך‬ ‫תפול על פניהם?‬ ‫ימים תעשה מלאכה‪ ,‬ובה יצו ה' את‬ ‫חשבונות‪ ,‬לומר‪ ,‬איזה הדרך ירוח לי‬ ‫לזה אמר‪ ,‬יקימך ה' לו לעם קדוש כו'‪,‬‬ ‫הברכה‪ ,‬וזהו ובכל משלח ידך‪.‬‬ ‫בארץ‪ ,‬והן לא אזרע שדה בית כור‪ ,‬כי‬ ‫לומר‪ ,‬הנה כל אשר דברתי עד כה הוא כי‬ ‫וכל אשר אמרתי שיצו ה' את הברכה‬ ‫איננו לי‪ ,‬וכרמי שלי לא יראה ולא ימצא‪,‬‬ ‫תשמע בקול ה' א‪-‬להיך לשמור לעשות‬ ‫כו' היא בארץ וזהו אומרו בארץ שהיא‬ ‫ועושר ונכסים לשאת ולתת אין אתי‪,‬‬ ‫שהוא קבלה בלבך כדי לשמור ולעשות עם‬ ‫ארץ הקדושה‪( :‬ובזה נתיישב באופן ב'‬ ‫ומעט אשר לפני‪ ,‬אין בו די מזון שנים‬ ‫שלילת עשות את הרע‪ ,‬אך עדיין לא עשית‬ ‫קושיא טו‪ .‬וברכך בארץ וכו'‪ ,‬כי הלא גם‬ ‫עשר חדש‪ ,‬ואחרי כן אסעה ואלכה‬ ‫מעשה בפועל‪ ,‬להתקדש בו‪ ,‬ועל כן לא‬ ‫עד כה בארץ ידבר‪ ,‬באומרו ובפרי‬ ‫מארצו יתברך אצא בחוסר כל וטוב לי‪ ,‬כי‬ ‫הגעת בזה להשיג מעלת הקדושה ההיא‪,‬‬ ‫אדמתך!)‬ ‫בעוד יש אתי‪ ,‬אלכה לי ואסתתרה וירוח‬ ‫ועוד אני אומר לך‪ ,‬כי אפילו תאמר כי‬ ‫להיותך עם קדוש בעצם כי אין הקדושה‬ ‫לי ומעט אשר לפני יפרוץ לרוב‪.‬‬ ‫בארץ ישראל מדקדקין יותר במעשיך‬ ‫ההיא נקנית אלא על ידי המעשה‪.‬‬ ‫והנה האיש הזה‪ ,‬כמקרה הכהן עם‬ ‫וימעטו מזונותיך בה‪ ,‬טוב לך מעט בארץ‬ ‫אך אמנם יקימך ה' לו לעם קדוש כאשר‬ ‫אשתו שסיפרו בירושלמי גם הוא יקרנו‪,‬‬ ‫ישראל אשר שם אתה מקבל מידו יתברך‬ ‫נשבע לך‪ ,‬אך יהיה זה כאשר תשמור את‬ ‫שהיה דחוק בארץ ישראל‪ ,‬ויאמר לאשתו‬ ‫מצות ה' א‪-‬להיך שהיא שמירה ועשיה‬‫וניכר שהוא א‪-‬להיך‪ ,‬ממה שתקבל הרבה‬ ‫הנני הולך בדרך חוץ לארץ אולי שם ייטיב‬ ‫בחוץ לארץ על ידי שרים חצונים ותדמה‬ ‫בפועל‪ .‬ועל ידי שוהלכת בדרכיו שהוא‬ ‫לי ומאומה אין בידי להניח בידך‪,‬‬ ‫כמי שאין לו א‪-‬לוה שמקבל על ידי‬ ‫שתתנהג בחסידות מה הוא חנון אף אתה‬ ‫שתזכרני בו‪ ,‬אך‪ ,‬אשר חלק לי ה' בבינה‪,‬‬ ‫חנון כו'‪ ,‬כי אז יתקיים בך תואר קדושה זו‪,‬‬ ‫החצונים‪.‬‬ ‫במראות נגעים אלמדך‪.‬‬ ‫וזהו אומרו אשר ה' א‪-‬להיך נותן לך‪ ,‬כי‬ ‫כי אין זה נקנה רק על ידי מעשה כשרון‬ ‫ויהי הוא דובר אליה משפטי צדק‪ ,‬אשר‬ ‫וחסידות‪( :‬ובזה נתיישב קושיא טז‪.‬‬‫הברכה הנזכרת יהיה מה שה' בעצמו‬ ‫בין נגע לנגע ולשאת ולספחת ולבהרת‬ ‫שהוא הוראת היותו א‪-‬להיך נותן לך‪ ,‬ולא יקימך ה' לו לעם קדוש כאשר נשבע‬ ‫והשחין והנתק‪ ,‬ובתוך הדברים אמר‬ ‫מה שיותן לך על ידי חצוני שתדמה כמי לך‪ ,‬אם כבר נשבע לך‪ ,‬איך מחשיבו‬ ‫אליה דעי איפה כי כל שער שבראש‬ ‫שאין לו א‪-‬לוה חלילה‪( :‬ובזה נתיישב למתן שכר?‬ ‫וקושיא יז‪ .‬כי תשמור את מצות ה'‪,‬‬ ‫האדם יש לו גומא‪ ,‬שהוא מקור ומבוע‬ ‫באופן ג' קושיא טו‪ .‬וברכך בארץ וכו'‪,‬‬ ‫מימי חיותו לגדל בו‪ ,‬ואילו היו נוגעים‬ ‫מי לא ידע כי הן כל אלה לא יפעל אל‪,‬‬ ‫כי הלא גם עד כה בארץ ידבר‪ ,‬באומרו‬ ‫כי‪-‬אם עם שומרי מצותיו?)‬ ‫ובפרי אדמתך!)‬ ‫מבוע של זה לזה היו עיניו כהות מראות‪.‬‬ ‫ואז על ידי כן‪ ,‬לא אומר לך יתן ה' את‬ ‫ושמא תאמר‪:‬‬ ‫ויהי כשומעה ותען ותאמר לו הלא‬ ‫אויביך הקמים עליך כו'‪ ,‬כי לא יערבו אל‬ ‫ישמעו אזניך מה שפיך מדבר‪ ,‬והלא‬ ‫לבם לקום עליך‪ ,‬כי‪-‬אם מה שאז אומר‬ ‫הלא כל ההטבות והברכות האלו אינן‬ ‫לשער אחד משערות גופך משגיח בו הוא‬ ‫הוא‪ ,‬וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא‬ ‫רק גשמיות‪ ,‬ואין נעשה בנו יתרון איכות‬ ‫יתברך לתת לו מחייתו בלתי נוגעת‬ ‫עליך ויראו ממך‪ ,‬ולא יקומו עליך כי יחתו‬ ‫קדושה‪ ,‬כאשר יאות לעשות על ידי עבוד‬ ‫בחבירו‪ ,‬כל שכן את כל גופך מכף רגלך‬ ‫ממך‪ ,‬והוא כי יראו כי שם תואר ה'‪ ,‬שהוא‬ ‫את ה'‪ ,‬כדברו יתברך‪ ,‬באומרו‪ ,‬אם שמוע‬ ‫ועד קדקדך שישלח ה' את מחייתך‪ ,‬ולא‬ ‫היותו יתברך קדוש נקרא עליך‪ ,‬שגם אתה‬ ‫תשמעו בקולי כו' תהיו לי ממלכת כהנים‬ ‫‪4‬‬ ‫וגם במזוני‪ ,‬שבפרי אדמתך לא יאכלוהו‬ ‫ומיישב אשר 'תפילין שבראש' מרמז‬ ‫גוי קדוש‪ ,‬ואז ויראו ממך מלקום עליך‪ ,‬כי‬ ‫אויביך בחרבנות‪ ,‬ויתן לך הא‪-‬להים פירות‬ ‫עין בעין תוכר קדושתך גם בעיניהם‪( :‬ובזה אל שם הויה ית' המאיר בתוך בנ"י‪ .‬כי‬ ‫אחרים תחתיהם‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬בפרי אדמתך‬ ‫נתיישב קושיא יח‪ .‬וראו כל עמי הארץ שם הויה מורה על היותו יתברך מהוה כל‬ ‫וכו'‪ ,‬כי ראוי לדעת במה יראו כי שם ה' ההויות ובנ"י ידמו ליוצרם‪ .‬כי כן יהיו אז‬ ‫אשר היה לך‪ ,‬בו תראה בטובה העתידה‪,‬‬ ‫נקרא עליהם? והנה אמרו רבותינו ז"ל‪ :‬בנ"י‪ .‬כשאז"ל עושים נפלאות גדולות)‬ ‫וזה טוב לך מאילו אבדת אותם‪ ,‬ויתנו לך‬ ‫מן השמים אחרים תחתיהם‪ ,‬כענין‬ ‫שהם תפילין שבראש‪ .‬והלא כמו זר או יהיה ענין אומרו‪ ,‬כי שם ה' נקרא עליך‪,‬‬ ‫כושרא דחיותא‪ ,‬שאמרו בגמרא על שומר‬ ‫נחשב שבראות תפילין‪ ,‬שבראש ישראל על שם אדנות‪ ,‬שהוא שמו יתברך שיקראו‬ ‫(ולא יותר מזה)‪ ,‬שייראו מהם?‬ ‫שכר‪ ,‬שחייב להשכיר עד כדי דמיהן‪.‬‬ ‫ראש' מרמז אותו‪ ,‬כמו שקראו אדם הראשון‪ ,‬ויהיה כי‬ ‫ומיישב אשר 'תפילין שב‬ ‫יראו‪ ,‬כי ידם מושלה להם בכל העולם‬ ‫אל הקדושה שבתוך בנ"י)‬ ‫ובענין הזה מתקיים בשלשת החלוקות‬ ‫כאדון על עבדיו‪ ,‬ועל ידי כן ויראו ממך‪ ,‬והוא‬ ‫בחיי עצמך ובבני ומזוני‪ ,‬כי לא תמות‪ ,‬ולא‬ ‫או יהיה אומרו‪ ,‬כי שם ה' נקרא עליך על אשר יתקיים לעתיד לבא‪( :‬ובזה נתיישב‬ ‫תזכה להיות עם קדוש עד אחר התחיה‬ ‫שמו יתברך הגדול והקדוש‪ ,‬והוא ענין באופן ג' קושיא יח‪ .‬וראו כל עמי הארץ‬ ‫שתחזור לחיות‪ ,‬וגם לא יומתו בניך‬ ‫מאמרם ז"ל עתידים צדיקים שיקראו וכו'‪ ,‬כי ראוי לדעת במה יראו כי שם ה'‬ ‫ותקוה עד בא אחרים במקומם‪ ,‬ועל דרך‬ ‫בשמו של הקדוש ברוך הוא‪ ,‬שנאמר כל נקרא עליהם? והנה אמרו רבותינו ז"ל‪:‬‬ ‫זה בפרי בהמתך כמדובר‪:‬‬ ‫הנקרא בשמי כו'‪ ,‬ואז יהיו בעצם כל ישראל שהם תפילין שבראש‪ .‬והלא כמו זר‬ ‫נחשב שבראות תפילין‪ ,‬שבראש ישראל‬ ‫צדיקים‪ ,‬ועל כן ויראו ממך כמדובר‪.‬‬ ‫וכל זה שאמרתי הוא מלבד כבוד‬ ‫(ולא יותר מזה)‪ ,‬שייראו מהם?‬ ‫אדמת הקדש‪ ,‬כי‪ ,‬אם לא תהיה עם קדוש‬ ‫ומיישב אשר 'תפילין שבראש' מרמז‬ ‫והוא כי יראו בך בחינת השם ההוא‪,‬‬ ‫וזוכה לכל הטוב ההוא כי‪-‬אם אחרי שובך‬ ‫המורה היותו יתברך מהוה כל ההויות‪ ,‬כן אל שם אדנות ית' המאיר בתוך בנ"י כי‬ ‫בתשובה אחר הגליות‪ ,‬הלא ארצך‬ ‫הם מושלים כאדון על כל עמי הארץ)‬ ‫יהיו אז ישראל‪.‬‬ ‫הקדושה היתה ביני וביני ניתנת ביד זרים‪.‬‬ ‫כמו שאמרו ז"ל‪ ,‬עושים נפלאות והנה אחר אומרו מה שיהיה עם קדוש‬ ‫אך עתה‪ ,‬בהתמדת כשרונך‪ ,‬תזכה‬ ‫גדולות‪ ,‬באשר ה' אתם‪ ,‬ככל אשר נעשה כאשר נשבע וכו'‪ ,‬ראה והנה יאמר נא‬ ‫הארץ‪ ,‬שלא תנתן רק לך‪ ,‬עם קדוש‬ ‫בראשונה על ידי רשומים שבדורות‪ ,‬ישראל‪:‬‬ ‫מתייחס אליה‪.‬‬ ‫כשמש בגבעון דום על ידי יהושע‪ ,‬למה תשים זה לגמול עשות מצוות‬ ‫וזהו אומרו‪ ,‬על האדמה אשר ה' א‪-‬להיך‬ ‫וההיקש בכל יתר גדולים שבכל דור ודור‪ ,‬ולכת בדרכיו שנהיה עם קדוש לעתיד‬ ‫נותן לך‪ ,‬כלומר‪( ,‬על היינו) מלבד כבוד‬ ‫כי בזה ידמו להשם יתברך‪ ,‬במה שמורה לבא‪ ,‬ומה גם למאמר רבותינו ז"ל כי‬ ‫האדמה שעל ידי זה ה' א‪-‬להיך נותן לך‬ ‫הבטיחנו יתברך בתשובה לעתיד אחר‬ ‫בו השם ההוא‪.‬‬ ‫כלומר ולא לזרים‪ ,‬ויהיה משמעת מלת‬ ‫והוא מאמר ספר הזוהר על פסוק‪ ,‬כי הגליות ושנהיה לו לעם קדוש כאשר‬ ‫על כמו ויבואו האנשים על הנשים שהוא‬ ‫בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך‪ .‬נשבע‪ ,‬ואם כן איפה‪ ,‬מה הגמול הלז‬ ‫מלשון שקדמו ובאו הנשים תחלה‪:‬‬ ‫שאמרת שנהיה לעם‪ ,‬אם לא נחטא‪,‬‬ ‫והוא מאמרנו על פסוק‪ ,‬כי מי בשחק מאחר שגם כי נחטא לא יבצר ממנו?‬ ‫או יאמר כפשוטו והותירך וכו' שיהיו לך‬ ‫יערוך לה' ידמה לה' כו'‪ ,‬לומר‪ ,‬כי מי‬ ‫על ידי התמדת הכשרון ארבעה טובות‪.‬‬ ‫בשחק מכל שרפי קדש יערוך לה' לעשות לזה אמר‪ ,‬והותירך ה' לטובה‪ ,‬לומר אינו‬ ‫כמעשיו יתברך‪ ,‬אך ימצא מי שידמה לה' דומה זה לזה‪ ,‬כי הלא מה שהיה לך‬ ‫א‪ .‬שוהותירך את עצמך לראות בטובה‬ ‫לעשות כמעשיו בבני אילים הם בני בהבטחה ההיא היה‪ ,‬שאתה תמות ובניך‪,‬‬ ‫ולא תמות‪.‬‬ ‫ויאבד פרי בהמתך ופרי אדמתך בגליות‬ ‫אברהם יצחק ויעקב‪.‬‬ ‫ב‪ .‬בפרי בטנך‪.‬‬ ‫שבנתים‪ ,‬ולא היית אתה רואה בטובה‪ ,‬כי‬ ‫ג‪ .‬בפרי אדמתך‪ .‬ולא שתמות אתה‬ ‫והוא מאמר ספר הזוהר שבחכמי תמות‪ ,‬ולא יהיו לך חיים‪ ,‬ולא תראה בטובה‬ ‫העתידה‪ ,‬אך עתה‪ ,‬בהתמדת הכשרון‬ ‫ישראל יש דומה לו יתברך‪.‬‬ ‫ותצטרך לחיות לראות בטובה‪ ,‬וגם לא‬ ‫שיאבדו בניך ותצטרך לשמוח באחרים‬ ‫וזהו ענין מקרא קדש הלזה וראו כל עמי והותירך ה' את עצמך‪ ,‬לטובה העתידה‬ ‫שניתנו לך‪ ,‬וכן בפרי אדמתך אשר היו לך‪.‬‬ ‫הארץ כי שם ה' נקרא עליך‪ ,‬שיצדק עליך שתתענג בה‪( .‬ובזה נתיישב קושיא יט‪.‬‬ ‫שם זה כמדובר‪ ,‬ועל ידי כן ויראו ממך‪ :‬והותירך ה' לטובה וכו'‪ ,‬האם היה עולה על‬ ‫ד‪ .‬שלא תגלה מאדמתך הקדושה אל‬ ‫לב אחר כל ההטבות הגדולות ההם‪ ,‬האם‬ ‫(ובזה נתיישב באופן ב' קושיא יח‪ .‬וראו כל‬ ‫אדמה טמאה בגלות‪ ,‬טרם היותך עם‬ ‫היה צריך לומר (ההצלה הקטנה) שיותיר‬ ‫עמי הארץ וכו'‪ ,‬כי ראוי לדעת במה יראו‬ ‫קדוש‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬תהיה תמיד‪ ,‬וגם בכל‬ ‫אותו לטובה? היתהפך לעושי רצונו?)‬ ‫כי שם ה' נקרא עליהם? והנה אמרו‬ ‫הטובה הזאת‪ ,‬על האדמה אשר ה' א‪-‬‬ ‫וגם בבני‪ ,‬כי תהיה בפרי בטנך זוכה‬ ‫רבותינו ז"ל‪ :‬שהם תפילין שבראש‪ .‬והלא‬ ‫להיך נותן לך‪:‬‬ ‫כמו זר נחשב שבראות תפילין‪ ,‬שבראש‬ ‫לראות בטובה העתידה‪ ,‬בהיותך עם‬ ‫ישראל (ולא יותר מזה)‪ ,‬שייראו מהם?‬ ‫קדוש‪ ,‬שתחיה ותראה בחיי עצמך ובבני‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪( :3‬איך אפשר לבנ"י להיקרא בשמו‬ ‫(המצוות)‪ ,‬על ידי (כונתך שבשמוע‬ ‫שלוחו ית'‪ ,‬הנך) שמוע בקול ה' א‪-‬להיך‪:‬‬ ‫* קצורי * באורי * לקוטי *‬ ‫ית' א‪-‬דני)‬ ‫האלשיך הק'‬ ‫אומרו כי שם ה' נקרא עליך‪ ,‬על שם‬ ‫~ ~ ~‬ ‫אדנות‪ ,‬שהוא שמו יתברך‪ ,‬שיקראו אותו‬ ‫‪( :2‬איך יכולין בנ"י להיקרא בשמו‬ ‫דרושים הקצרים‪ ,‬פ' כי תבא‬ ‫כמו שקראו אדם הראשון‪.‬‬ ‫ית' הוי"ה)‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ויהיה‪ ,‬כי יראו‪ ,‬כי ידם (של בנ"י)‪,‬‬ ‫וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך‬ ‫‪( :1‬איך לפעול אריכות ימים בכדי‬ ‫ויראו ממך‪...‬‬ ‫לזכות לקבל בחיים חיותך כל הברכות‬ ‫מושלה להם‪ ,‬בכל העולם‪ ,‬כאדון על‬ ‫השייכים אליך)‬ ‫עבדיו‪ ,‬ועל ידי כן‪ ,‬ויראו ממך‪ ,‬והוא אשר‬ ‫ראוי לדעת במה יראו כי שם ה' נקרא‬ ‫יתקיים לעתיד לבא‪:‬‬ ‫עליהם?‪...‬‬ ‫(פכ"ח‪ :‬א ב) והיה אם שמוע תשמע‬ ‫בקול יי א‪-‬להיך לשמר לעשות את כל‬ ‫~ ~ ~‬ ‫אומרו כי שם ה' נקרא עליך על שמו‬ ‫מצותיו אשר אנכי מצוך היום‪ ...‬ובאו עליך‬ ‫‪( :4‬צריך להאמין שיש לנו בחירה‬ ‫יתברך הגדול והקדוש‪ ,‬והוא ענין מאמרם‬ ‫כל הברכות האלה והשיגך כי תשמע בקול‬ ‫ז"ל‪ ,‬עתידים צדיקים שיקראו בשמו של‬ ‫יי א‪-‬להיך‪.‬‬ ‫ואשר אין ידיעתו ית' מכרחת את‬ ‫הקדוש ברוך הוא‪ ,‬שנאמר כל הנקרא‬ ‫האדם)‬ ‫ובאו עליך כל הברכות האלה שעתיד‬ ‫בשמי כו'‪ ,‬ואז יהיו בעצם כל ישראל‬ ‫(פכ"ח‪ :‬טו) והיה אם לא תשמע כו'‪,‬‬ ‫צדיקים ועל כן ויראו ממך כמדובר‪.‬‬ ‫להזכיר‪ ,‬שהוא כי יבאו כלם אחת לאחת‬ ‫ובפתח דבריו זו‪ ,‬הורה משה רבינו ע"ה‬ ‫זו אחר זו‪ .‬והנה יקרה שיגזרו על איש ועל‬ ‫והוא‪ ,‬כי יראו בך בחינת השם ההוא‬ ‫אדם טובות רבות‪ ,‬אך לא יספיק לקבל‬ ‫ברוח ה' דבר בו ומלתו על לשונו‪ ,‬עיקר‬ ‫המורה היותו יתברך מהוה כל ההויות‪ ,‬כן‬ ‫את כלם‪ ,‬כי הלא יום יום הולך הוא אל‬ ‫גדול באמונה‪,‬‬ ‫יהיו אז ישראל‪ .‬כמו שאמרו ז"ל‪ ,‬עושים‬ ‫בית עולמו‪ ,‬ואולי ימות טרם בא כלן עדיו‪.‬‬ ‫הלא הוא‪ ,‬כי ממנו יתברך לא יפלא כל‬ ‫נפלאות גדולות‪ ,‬באשר ה' אתם‪ ,‬ככל‬ ‫אשר נעשה בראשונה על ידי רשומים‬ ‫אמר‪ ,‬הנה הברכות האלה כלם יבאו‬ ‫דבר אשר יהיה לעתיד בשמים ובארץ‪,‬‬ ‫אליך‪ ,‬כי לא תבצר אף גם אחת כי‪-‬אם‬ ‫ויצרי מעללי איש‪,‬‬ ‫שבדורות‪ ,‬כשמש בגבעון דום על ידי‬ ‫יהושע‪ ,‬וההיקש בכל יתר גדולים שבכל‬ ‫ובאו עליך כל הברכות האלה‪ ,‬ואל תירא‬ ‫אך‪ ,‬לא ימשך מזה הכרח לפעולות‬ ‫דור ודור‪ ,‬כי בזה ידמו להשם יתברך במה‬ ‫פן תאסף אל עמיך טרם התקיים כל אחת‬ ‫אדם‪ ,‬להחשיבו למוכרח במעשיו‪ ,‬אם‬ ‫שמורה בו השם ההוא‪.‬‬ ‫מהן בך‪ ,‬כי הלא הנני מבטיחך כי והשיגוך‪,‬‬ ‫טוב ואם רע‪ ,‬כי אין ידיעתו יתברך‬ ‫כי עם היותם (אינם חלים בבת אחת‪ ,‬כי‪-‬‬ ‫והוא מאמר ספר הזוהר על פסוק כי‬ ‫אם בהמשך הזמן הולכים ו)באים עליך‪,‬‬ ‫מכרחת‪ ,‬כי לא יבצר מהיות בחירת כל‬ ‫בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין‬ ‫ואתה (סכ"ס) הולך למות (אעפ"כ‪ ,‬אני‬ ‫אדם חפשית תחת ידו‪ ,‬כאשר יתבאר‬ ‫כמוך‪ .‬והוא מאמרנו על פסוק כי מי‬ ‫מבטיחך אשר) הן ישיגוך‪ ,‬כי הן יוסיפו לך‬ ‫אצלנו בשערים המצוינים לנו בדורשי‬ ‫בשחק יערוך לה'‪ ,‬ידמה לה' כו'‪ ,‬לומר‪ ,‬כי‬ ‫שנות חיים‪ ,‬עד תקבל את כלם‪.‬‬ ‫התורה בס"ד‪.‬‬ ‫מי בשחק‪ ,‬מכל שרפי קדש‪ ,‬יערוך לה'‪,‬‬ ‫לעשות כמעשיו יתברך? (כאומר אין מי‬ ‫והטעם הוא כי תשמע בקול ה' א‪-‬להיך‪,‬‬ ‫וזהו אומרו‪ ,‬והיה אם לא תשמע כו'‪,‬‬ ‫כי בשומעך את המצות אשר אנכי מצוך‬ ‫לומר‪ ,‬הנה והיה זה אשר אני דובר כי אשר‬ ‫שבשחק יערוך) אך‪ ,‬ימצא מי שידמה‬ ‫לה'‪ ,‬לעשות כמעשיו‪ ,‬בבני אילים‪ ,‬הם בני‬ ‫היום בפי‪( ,‬תדע אשר באמת) בקול ה'‬ ‫לא טוב תעשו ותענשו‪ ,‬כי כן יהיה‪ ,‬וזהו‬ ‫אתה שומע‪ ,‬כי שלוחו יתברך אני‪,‬‬ ‫אברהם יצחק ויעקב‪.‬‬ ‫אומרו‪ ,‬והיה‪ ,‬כלומר‪ ,‬היו יהיה הדבר הזה‪,‬‬ ‫ולכן כדאי הן המצות שמפיו יתברך‪,‬‬ ‫והוא מאמר ספר הזוהר‪ ,‬שבחכמי‬ ‫אך אין הידיעה מכרחת כי עדיין אני‬ ‫ישראל יש דומה לו יתברך‪.‬‬ ‫שתהיין הברכות‪ ,‬שהן באות מצדן (של‬ ‫אומר אם לא תשמע בדרך ספק‪ ,‬כי עוד‬ ‫אותן מצוות שמפי ה'‪ ,‬כדאי הם שיהיו‬ ‫יד בחירתם נטויה להרע או להיטיב וזהו‬ ‫וזהו ענין מקרא קדש הלזה‪ ,‬וראו כל עמי‬ ‫הברכות הנמשכות מהן) מאיכות אשר‬ ‫הארץ כי שם ה' נקרא עליך‪ ,‬שיצדק עליך‬ ‫בהן (מאותן המצוות‪ ,‬באופן שישפיעו)‪,‬‬ ‫והיה אם לא תשמע‪:‬‬ ‫שם זה‪ ,‬כמדובר‪ ,‬ועל ידי כן ויראו ממך‪:‬‬ ‫להרבות ימיך‪ ,‬באופן‪ ,‬שאם היותך הולך‬ ‫~ ~ ~‬ ‫~ ~ ~‬ ‫יום יום לבית עולמך (אעפ"כ‪ ,‬הברכות)‬ ‫ישיגוך כי שרפי קדש רוחניים נעשו‬ ‫‪6‬‬ ‫‪( :9‬השגחה הפרטית שבתוך העונש)‬ ‫‪( :7‬קשה אצלו ית' לצערינו‪ ,‬ועל כן‬ ‫‪( :5‬בכל דור ודור‪ ,‬שומעים קולו ית'‬ ‫(פכ"ח‪ :‬כד) ‪ ...‬ועפר מן השמים ירד עליך‬ ‫ע"י שליח 'ישלח' קללות)‬ ‫בעצמו)‬ ‫עד השמדך‪:‬‬ ‫(פכ"ח‪ :‬טו) והיה אם לא תשמע בקול י‪( -‬פכ"ח‪ :‬כ) ישלח י‪-‬הוה בך את‬ ‫למען תדע כי השגחה עליך על רוב עונך‬ ‫הוה א‪-‬להיך לשמר לעשות את כל מצותיו המארה‪ ...‬כי להיותנו בנו בכורו יחוס‬ ‫ולא מקרה רוח סועה מסער המגביה עפר‬ ‫לבלתי הכותנו בידו ובעצמו עד נרבה‬ ‫וחקתיו אשר אנכי מצוך היום‪...‬‬ ‫למעלה ויורד למטה לארץ‪ ,‬הלא תראה כי‬ ‫לפשוע‪ ,‬ועל כן‪ ...‬ישלח על ידי שליח את‬ ‫(עפר) מן השמים ירד עליך‪ ,‬כי רוח תשא‬ ‫הודיע‪ ...‬שורש‪ ...‬באמונה‪ ,‬והוא שורש המארה וכו'‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫גדול שצריך יהיה נגד עיני כל אדם תמיד‪,‬‬ ‫את העפר מעלה מעלה‪ ,‬שבעיניך תביט‬ ‫והוא כי כל מצות חקים ומשפטים אשר‬ ‫ותראנו כמגיע השמים ומשם ירד‪ ,‬ועם‪,‬‬ ‫‪( :8‬העונש הוא מן העוון בעצמו‪:1 ,‬‬ ‫שם משה לפני בני ישראל בין בכתב בין‬ ‫היות הגובה רב מאד‪( ,‬אשר) בטבע הוא‪,‬‬ ‫הולך ומקטרג‪ :2 ,‬ונברא ממנו‬ ‫בעל פה יהיה נגד עינינו‪ ,‬כי כאשר אנכי‬ ‫כי יתפשט‪ ,‬ברדתו מלא רוחב ארצך וארץ‬ ‫משחיתים המענישים)‬ ‫ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום‪ ,‬כן כל‬ ‫זולתה‪ ,‬והלא תראה‪ ,‬כי לא ירד רק עליך‬ ‫יתר חלקי תורת ה' שבכתב ושבעל פה‪( ,‬פכ"ח‪ :‬כ) ‪ ...‬ועד אבדך מהר מפני רע‬ ‫בצמצום‪ ,‬וזהו אומרו‪ ,‬מן השמים ירד עליך‪,‬‬ ‫יהיה בלבנו‪ ,‬כאילו גם את הכל מפיו מעלליך אשר עזבתני‪:‬‬ ‫וזה עד השמדך‪ ,‬ולא עד בכלל‪ ,‬כי‪-‬אם‬ ‫נשכילה בענין רוע מעללים‪ ,‬ולא אמר‬ ‫יתברך שמענו פנים בפנים‪.‬‬ ‫קרוב‪.‬‬ ‫וזהו אומרו‪ ,‬אם לא תשמע בקול ה' וכו' על מעלליך הרעים!‬ ‫~ ~ ~‬ ‫אשר אנכי מצוך היום‪ ,‬כי כל אשר אנכי הלא הוא‪ ,‬מה שכתוב אצלנו בפסוק‪,‬‬ ‫‪( :10‬שכינה עמהם בגלות‪ ,‬ולא זו אף‬ ‫מצוך תתחייב להעלות עליך‪ ,‬כי בקול ה' הסירו רוע מעלליכם מנגד עיני‪ .‬והוא‪ ,‬כי‬ ‫זו‪ ,‬אשר בגלות מגלה השי"ת להם‪,‬‬ ‫אתה שומע בשומעך את אשר אנכי כל עון אשר יעשה האדם‪ ,‬נעשה ממנו‬ ‫שהוא עמהם כדי לחזקם)‬ ‫(משה) מצוך‪ ,‬ואין צריך לומר אשר משחית‪ ,‬והוא הצועק ותובע דין לפניו‬ ‫(פכ"ח‪ :‬לו לז) יולך י‪-‬הוה אתך‪ ...‬בכל‬ ‫שמעת מפי בסיני השמונה דברות‪ ,‬עם יתברך‪ ,‬לפקוד העון ההוא על עושהו‪,‬‬ ‫העמים אשר ינהגך י‪-‬הוה שמה‪:‬‬ ‫השנים שמפיו יתברך‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬אפילו כמאמר ספר הזוהר על פסוק‪ ,‬גם ה'‬ ‫עתה שהכל שמעת ממני‪( ,‬באמת) מאתו העביר חטאתך כו'‪ ,‬שאמר הנביא‪ ,‬כי‪ ,‬על‬ ‫אשר ינהגך ה'‪ ,‬שיהיה הוא כמנהיג את‬ ‫ידי‪ ,‬מה שהתודה דוד ואמר חטאתי‪,‬‬ ‫יתברך הוא‪ .‬וזהו אומרו מצוך היום‪:‬‬ ‫בנו יהיה שמה‪ ,‬על ידי שכינתו שינהגך על‬ ‫העביר הוא יתברך את חטאתו‪ ,‬הוא‬ ‫ידה‪ ,‬כי יחוס עליך‪ ,‬אחר הגלות שתהיה‬ ‫המשחית‪ ,‬שנעשה ממנו‪ ,‬שהעבירו‪ ,‬שלא‬ ‫~ ~ ~‬ ‫עמך‪ ,‬כמאמרם ז"ל‪ ,‬גלו לבבל שכינה‬ ‫‪( :6‬איך‪ ,‬דייקא רבוי הקללות‪ ,‬מגלה יתבע דין לפניו‪.‬‬ ‫עמהם‪ ,‬והוא ענין מאמרם ז"ל‪ ,‬למה‬ ‫השגחתו ית' עלינו)‬ ‫שכינה עמהם בגלות‪ ,‬שאומר הקדוש‬ ‫וענין זה כתבנו שהוא כוונת אומרו‪,‬‬ ‫ברוך הוא‪ ,‬כל זמן שאני עמהם‪ ,‬אין קונים‬ ‫(פכ"ח‪ :‬טו) והיה אם לא תשמע בקול י‪ -‬הסירו רוע מעלליכם מנגד עיני‪ ,‬שהוא‪,‬‬ ‫שם רע‪.‬‬ ‫הוה א‪-‬להיך‪ ...‬ובאו עליך כל הקללות (מזהירינו) התחילו בתשובה‪ ,‬באופן‪,‬‬ ‫תסירו את המשחית‪ ,‬שהוא רוע הנעשה‬ ‫האלה והשיגוך‪:‬‬ ‫וכן אמרו רבותינו ז"ל בספר הזוהר‪ ,‬על‬ ‫מעלליכם‪ ,‬מנגד עיני‪ ,‬שתעבירו מנגד עיני‪,‬‬ ‫ענין מראות יחזקאל‪ ,‬שמספר כל מעשה‬ ‫לומר (אף בעת דין מגלה השגחתו‪ ,‬מלקטרג עליכם‪.‬‬ ‫מרכבה‪ ,‬כי הוא‪ ,‬על כי היו ישראל בבבל‬ ‫אשר) הנה לא תמסר ביד המזל‪ ,‬שאם כן‪,‬‬ ‫מתייאשים מהקב"ה‪ ,‬באומרם כי א‪-‬‬ ‫לא היו משיגים אותך (כל הקללות וכן אמרו רבותינו ז"ל‪ ,‬כי גם כל ייסורין‬ ‫להים עזבם‪ ,‬באופן‪ ,‬כי היה אפשר ידבקו‬ ‫השייכים אליך)‪ ,‬כלם‪ ,‬כי יש נולד במזל הממרקין את האדם בעונותיו‪ ,‬ידי‬ ‫בא‪-‬להי העמים אלילים‪ ,‬ויחפרו ויאבדו‪,‬‬ ‫טוב‪ .‬אך‪( ,‬כאשר) יבואו מאתו יתברך‪ ,‬המשחיתים הנעשים בעונות האדם הוא‪,‬‬ ‫על כן הראה הקדוש ברוך הוא את הנביא‪,‬‬ ‫עליך‪ ,‬בלי אמצעות הוברי השמים‪ ,‬ועל כי הן הן רצועות לקותו‪ ,‬כמה דאת אמר‬ ‫כל מרכבות השכינה וספר להם‪ ,‬ועל ידי‬ ‫ותמוגנו ביד עונינו‪ ...‬פקידת רוע של‬ ‫ידי כן‪ ,‬והשיגוך כלם‪:‬‬ ‫כן נחה דעתם‪ ,‬ושבו עד ה'‪.‬‬ ‫מעלליך הם המשחיתים שנעשו מהם‪.‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫~ ~ ~‬ ‫~ ~ ~‬ ‫‪7‬‬ ‫אך גם (הודעתי‪ ,‬בספר הזה‪ ,‬אשר‬ ‫‪( :11‬בגלות בחו"ל אשר נחשבים בנ"י ועל פי דרכו יורה לך ה' כי אין לבטוח‬ ‫השם הנכבד הוא) הוא נורא‪ ,‬כי‪ ,‬אם לא‬ ‫כעע"ז‪ ,‬הנה אך ורק נחשבים כך‪ ,‬אבל בדבר זולתו יתברך‪ ,‬כי הלא אתה היית‬ ‫בוטח בחומות הגבוהים ועתה תראה כי תשמע בקול ה'‪ ,‬הלא אמרתי לך‪ ,‬יככה ה'‬ ‫(פכ"ח‪ :‬לו לז) יולך י‪-‬הוה אתך ‪ ...‬אל גוי אדרבה ירידתן היא טובתך‪ ,‬וזהו עד רדת וכו'‪ ,‬כי שם רחמים בעצמו נורא הוא‪,‬‬ ‫ויהפך לך (הרחמים) לדין ורוגז‪.‬‬ ‫אשר לא ידעת אתה ואבתיך ועבדת שם חומותיך אשר אתה בוטח בהן‪:‬‬ ‫על כן אמרתי לך‪ ,‬תשית לב אל דברי‬ ‫~ ~ ~‬ ‫א‪-‬להים אחרים עץ ואבן‪ ... :‬אשר ינהגך י‪-‬‬ ‫‪( :13‬צריכים לייחד מדת הרחמים עם הספר הזה‪ ,‬כי בו ימשך לך ליראה את ה'‪,‬‬ ‫הוה שמה‪:‬‬ ‫הדין‪ ,‬באופן שלא יסמוך יותר מדי‪ ,‬על כי בו תדע‪ ,‬שאם הוא נכבד‪ ,‬מכבד ומטיב‪,‬‬ ‫אמרו ז"ל‪' ,‬ישראל שבחוץ לארץ עובדי‬ ‫גם הוא נורא‪ ,‬כי שם זה הוא ה' א‪-‬להיך‪,‬‬ ‫רחמיו‪ ,‬דרך הפקרות)‬ ‫שהוא רחמים וגם הוא דין מתייחס‬ ‫עבודה זרה בטהרה'‪,‬‬ ‫וזה יאמר‪( ,‬שבגלות בחוץ לארץ‪ ,‬תהיה (פכ"ח‪ :‬נח) אם לא תשמר לעשות את לתואר א‪-‬להים מה שאין מפורש כן‬ ‫נחשב כאילו) ועבדת שם א‪-‬להים אחרים כל דברי התורה הזאת הכתבים בספר הזה (בזולת ספר הזה) בפרשת בחקותי‪ ,‬וזהו‬ ‫וכו'‪ ,‬שהוא להיותך תחת רוח החצונים ליראה את השם הנכבד והנורא הזה את י‪ -‬אומרו את ה' א‪-‬להיך‪:‬‬ ‫בחוץ לארץ‪ ,‬ומזה היה נמשך שתהיה הוה א‪-‬להיך‪:‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫אשר הזכרתי לך הספר הזה מכל‬ ‫לשמה‪,‬‬ ‫‪( :14‬עוז וחדוה במקומו‪ ,‬תמיד‪ ,‬אף בעת‬ ‫אלא‪( ,‬שאעפ"כ‪ ,‬הוא רק אשר נחשב הארבע ספרים הראשונים!‬ ‫אשר צר לו על שמעניש אותנו‪ ,‬כי הרי‬ ‫יודע הוא ית' הטובה הנמשכת מזה)‬ ‫לע"ז‪ ,‬כאילו אתם תחת הנהגת שר הלא הוא‪ ,‬ליראה את השם הנכבד‬ ‫שלהם‪ ,‬אבל האמת הוא) שאשר ינהגך והנורא כו'‪,‬‬ ‫(פכ"ח‪ :‬סג) והיה כאשר שש י‪-‬הוה‬ ‫ה' יהיה‪ ,‬ולא השר‪ ,‬עם היות 'שמה' ששם‬ ‫והוא כי בספר הזה‪ ,‬כתבתי לך‪ ,‬כי אל עליכם להיטיב אתכם ולהרבות אתכם כן‬ ‫מקום טומאת השרים‪:‬‬ ‫תשית לבך (להתרשל מלשוב) לומר‪ ,‬כי ישיש י‪-‬הוה עליכם להאביד אתכם‬ ‫רחום ה' ומה גם שם ה' של מדת רחמים‪ ,‬ולהשמיד אתכם ונסחתם מעל האדמה‬ ‫~ ~ ~‬ ‫‪( :12‬בצר‪ ,‬בתוך הצרה‪ ,‬הרחיב להם‪ ,‬ולא יצר לך ויאמר די לצרותיך‪( ,‬אף שלא אשר אתה בא שמה לרשתה‪:‬‬ ‫תשמע בקולו)!‬ ‫אע"פ שהיה נראה כקללה‪ ,‬נתהפך‬ ‫לומר אל תתמהו ותאמרו‪' ,‬הלא‪ ,‬מאז‪,‬‬ ‫כי הלא‪ ,‬בספר הזה כתבתי לך‪ ,‬שאם לא ה' א‪-‬להינו הרבה אותנו‪ ,‬האם לא ידע‬ ‫לברכה)‬ ‫(פכ"ח‪ :‬נב) והצר לך בכל שעריך עד תשמע‪ ,‬אפילו היחיד‪ ,‬בקול ה'‪ ,‬לשמור אשר התעתדנו לכל הרעה הזאת‪ ,‬עד‬ ‫לעשות וכו'‪ ,‬כי יככה ה' בשחפת כו'‪ ,‬יככה התמעט להיות מתי מעט ובצרה גדולה‪,‬‬ ‫רדת חמתיך‪...‬‬ ‫ה' בשחין וכו'‪ ,‬יתנך ה' נגף כו' יככה ה' ומה הנאה היתה בכל הרבוי והטוב‬ ‫ההוא?‬ ‫מה שתהיה במצור מהאויב וטוב לך בשגעון וכו'‪.‬‬ ‫המסר בידו ותחיה מהיותך מת ברעב‪ ,‬אך‬ ‫לא תתמיד לך צרה זו (הרעב) רק עד רדת וזהו אומרו‪ ,‬ליראה את ה' כו'‪ ,‬לומר‪ ,‬מה לזה אמר‪ ,‬אין הצרה‪ ,‬רק לכם‪ ,‬אך הוא‬ ‫שאמרתי‪ ,‬הכתובים בספר הזה‪ ,‬ולא אל יתברך‪ ,‬דן את כל האדם באשר הוא שם‪,‬‬ ‫חומותיך‪.‬‬ ‫שאר ספרים‪ ,‬הוא‪ ,‬ליראה את ה' וכו' הוא וכך היא רצויה לפניו‪ ,‬בהטיבו את עושי‬ ‫רצונו‪( ,‬כמו) כאשר בהתהפך בחירתם‪,‬‬ ‫ואחשוב שהוא מאמרם ז"ל באיכה שם הרחמים‪,‬‬ ‫רבתי‪ ,‬שמדד נבוזראדן חומות ירושלים כי בספר הזה‪ ,‬הודעתי‪ ,‬כי הוא נכבד‪ ,‬ועושה בהם משפט‪.‬‬ ‫יום אחר יום ומצא שבכל יום היו שתי‬ ‫אצבעות פחות מהיום הקודם‪ ,‬כי היו ומכבדך יותר מדאי‪ ,‬באומרו‪ ,‬והיה אם וזהו אומרו‪ ,‬והיה כאשר שש ה' עליכם‬ ‫נבלעות החומות ויורדות יום יום עד שמוע תשמע וכו' יצו ה' את הברכה וכו' להיטיב אתכם‪ ,‬שהיה בהיותכם ראויים‬ ‫שנכנסו האויבים‪ ,‬וזהו והצר לך שהיית יקימך ה' לו לעם קדוש וכו' ונתנך ה' לראש לקבל טובה‪ ,‬כן ישיש ה' עליכם להאביד‬ ‫במצור מת ברעב עד רדת חומותיך וכו'‪ ,‬כי וכו'‪ ,‬כי זה הוא כבוד גדול‪ ,‬שכבד יכבדך וכו'‪ ,‬כי הוא דן באשר הוא שם‪ ,‬וכל‬ ‫פעולה לפי הזמן‪( ,‬והמצב‪ ,‬הוא טובה‬ ‫מאד‪.‬‬ ‫הא‪-‬להים עשה לטוב לך‪ ,‬כי בשביה עם‬ ‫וזהו אומרו נכבד‪ ,‬שהוא תואר אל היותו לאדם‪ ,‬להיטיב לו או לזככו‪ ,‬ולכן הוא)‬ ‫האויבים תאכל לחם‪.‬‬ ‫מכבד‪ ,‬כמה דאת אמר‪ ,‬כי מכבדי אכבד‪ ,‬שמחה לפניו‪.‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫‪8‬‬ ‫שראיתם כל אשר עשיתי במצרים‪ ,‬ומה‬ ‫ועל כן‪ ,‬גם שמאז כרת אתכם ה' ברית‬ ‫‪( :15‬למה חייב להיות כך אשר 'לא נתן‬ ‫גם עתה‪( ,‬כ"ש) לירד עד סוף דעת חכמת‬ ‫בחורב בתחלת הארבעים שנה‪ ,‬צריך‬ ‫ה' לכם לב לדעת וכו' עד ארבעים שנה)‬ ‫התורה‪ ,‬להיות לכם לב לדעת וכו' עד‬ ‫עתה לכרות הברית שנית‪ ,‬למען יושרש‬ ‫(פכ"ט‪ :‬א‪-‬ה) ויקרא משה אל כל ישראל‬ ‫ארבעים שנה‪.‬‬ ‫הדבר בעצם‪ ,‬אחר שירדתם לסוף הדעת‪,‬‬ ‫ויאמר אלהם אתם ראיתם את כל אשר‬ ‫באופן‪ ,‬שאל תתמהו‪ ,‬על מה שלא היה‬ ‫והכיר נפלאות אלו‪ ,‬ולקבל בעצם ענין‬ ‫עשה י‪-‬הוה לעיניכם בארץ מצרים לפרעה‬ ‫לכם לב לדעת כו' עד ארבעים שנה‪ ,‬כי‬ ‫הברית והתורה‪:‬‬ ‫ולכל עבדיו ולכל ארצו‪ :‬המסות הגדלת אשר‬ ‫מכם היה העכוב‪:‬‬ ‫והנה ראה הוא יתברך‪ ,‬לתקן דבר אחד‬ ‫ראו עיניך האתת והמפתים הגדלים ההם‪:‬‬ ‫במאמר משה‪ ,‬וגם לומר טעם שני אל‬ ‫ולא נתן י‪-‬הוה לכם לב לדעת ועינים לראות‬ ‫~ ~ ~‬ ‫צורך כריתת הברית בפעם שנית‪ ,‬וגם‬ ‫ואזנים לשמע עד היום הזה‪ :‬ואולך אתכם‬ ‫‪( :16‬חסרון המנוחה בגלות‪ ,‬הוא לטוב‪ ,‬כי‬ ‫לשוב להחזיק טעמו של משה‪.‬‬ ‫ארבעים שנה במדבר לא בלו שלמתיכם‬ ‫לא תרגיע עד תמצא מקום לעבודת ה')‬ ‫מעליכם ונעלך לא בלתה מעל רגלך‪ :‬לחם‬ ‫והוא‪ ,‬כי הנה ממוצא דבר אשר דבר‬ ‫לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתם למען‬ ‫(פכ"ח‪ :‬סה) ובגוים ההם לא תרגיע ולא‬ ‫משה‪ ,‬יצא עתק מפי איש לדבר ולומר‪,‬‬ ‫יהיה מנוח לכף רגלך‪.‬‬ ‫תדעו כי אני י‪-‬הוה א‪-‬להיכם‪:‬‬ ‫על מה עשה ה' ככה שלא נתן להם מתנה‬ ‫ובגוים ההם לא תרגיע‪ ,‬כי תבקש לך‬ ‫טובה הזאת‪ ,‬שיהיה להם לב לדעת ועינים‬ ‫ויקרא משה אל כל ישראל ויאמר‬ ‫מקום תעבוד בו את ה' ולא במקום‬ ‫לראות ואזנים לשמוע מאז‪ ,‬ולא שיצטרכו‬ ‫אליהם‪ ,‬הנה הברית הזה הוצרך והוכרח‬ ‫שיעבידוך עץ ואבן‪ ,‬וכן תעשה בפועל על‬ ‫ארבעים שנה?‬ ‫גם הוא‪.‬‬ ‫כי לא יהיה לך מנוח לכף רגלך‪.‬‬ ‫על כן בא הוא יתברך בעצמו‪ ,‬כמדבר‬ ‫והטעם‪ ,‬כי הלא‪ ,‬אתם ראיתם את כל‬ ‫~ ~ ~‬ ‫לנוכח אתם‪ ,‬ואמר‪ ,‬אל תתמהו‪ ,‬אם לא‬ ‫אשר עשה ה' לעיניכם בארץ מצרים‬ ‫נתתי לכם לב לדעת וכו'‪ ,‬כי הלא‪ ,‬לא‬ ‫לפרעה כו'‪ ,‬המסות הגדולות אשר ראו‬ ‫‪( :17‬יראת ה' מביא הצלחה)‬ ‫עיניך כו'‪ ,‬ועל כן היה ראוי תשתקע‬ ‫מצדי היא המניעה‪ ,‬רק מאיכותכם‪,‬‬ ‫(פכ"ט‪ :‬ח) ושמרתם את דברי הברית‬ ‫שקצר כוחכם להשיג‪.‬‬ ‫גדולתו יתברך ותורתו ומצותיו בלבבכם‬ ‫הזאת ועשיתם אתם למען תשכילו את כל‬ ‫עד אין תכלית‪,‬‬ ‫אשר תעשון‪:‬‬ ‫כי הלא תראו ראיה לזה‪ ,‬כי הנה‪ ,‬למען‬ ‫ולא שוה לכם כל אשר ראיתם‪,‬‬ ‫תדעו כי אני ה' א‪-‬להיכם‪ ,‬שהוא דבר‬ ‫אומרו תשכילו מלשון הצלחה‪ ,‬לומר‬ ‫וחטאתם‪:‬‬ ‫אשר ראיתם במצרים פעמים רבות‪,‬‬ ‫ושמרתם את דברי הברית הזאת שהיה‬ ‫שפעלתי דין ורחמים כאחת‪ ,‬להורות כי‬ ‫והטעם הוא כי לא נתן ה' לכם לב לדעת‪,‬‬ ‫באלה גדולה ומוסר עצמיי‪ ,‬באופן‬ ‫ה' הוא הא‪-‬להים‪ ,‬כי ממכת הדם שהיה‬ ‫והוא מאמרם ז"ל‪ ,‬מכאן שאין אדם יורד‬ ‫שתהיה יראת ה' שקועה בלבבכם ועל ידי‬ ‫ישראל שותה מים והמצרי שותה דם‬ ‫לסוף דעתו של רבו עד ארבעים שנים‪.‬‬ ‫כן תשכילו ותצליחו את כל אשר תעשון‪,‬‬ ‫אפילו בשתות שניהם יחד בכוס אחד‪ ,‬וכן‬ ‫והוא ל'מה כי גשמי הוא‪ ,‬והיה צריך‬ ‫על ידי היות יראת ה' שקועה בלבבכם‪:‬‬ ‫בכל מכה ומכה‪ ,‬ועל הים‪,‬‬ ‫להיות על ידי מתנה מאתו יתברך‪ ,‬כי‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ועם כל זה‪ ,‬לא ידעתם‪ ,‬עד שואולך‬ ‫שלא בטבע היה להשיג השגה קודם‬ ‫‪( :18‬תעבדו את ה' מתוך רצון ולא‬ ‫אתכם ארבעים שנה במדבר לא בלו‬ ‫לארבעים שנה‪,‬‬ ‫מתוך אונס והכרח)‬ ‫שלמותיכם וכו'‪,‬‬ ‫וזהו אומרו‪ ,‬לא נתן לכם‪ ,‬כלומר‪ ,‬כי לא‬ ‫(פכ"ט‪ :‬ח) ושמרתם את דברי הברית‪...‬‬ ‫הנה‪ ,‬כי הייתי פועל דין בהגיעי אתכם‬ ‫חסרו‪ ,‬רק מתת ה'‪ ,‬בבחינת מתנה‪ ,‬שלא‬ ‫במדבר ארבעים שנה‪ ,‬ורחמים מצד אחר‪,‬‬ ‫כטבעם‪,‬‬ ‫אל תאמרו אנוסים אתם מחמת‬ ‫הברית‪ ,‬כי הלא איני אומר לשמור הברית‪,‬‬ ‫כי לא בלו כו'‪ ,‬והייתם נזונים ובריאים‪ ,‬עם‬ ‫וגם לא עינים לראות‪ ,‬לירד עד סוף‬ ‫כי‪-‬אם את דברי הברית‪ ,‬שלא תשמרו‬ ‫היות שלחם לא אכלתם ויין ושכר לא‬ ‫נוראות אשר ראו עיניך להכיר גדולתו‬ ‫שתיתם‪ ,‬וכל זה הוצרך ארבעים שנה‪,‬‬ ‫יתברך‪,‬‬ ‫בשביל הברית כי‪-‬אם בשביל (שתאמינו‬ ‫טוב) דברי הברית מצד עצמם‪.‬‬ ‫למען תדעו כי אני ה' בעל הרחמים‪ ,‬א‪-‬‬ ‫וגם לא אזנים לשמוע‪ ,‬ולקבל אשר‬ ‫להיכם בעל הדין‪ ,‬כי ה' הוא הא‪-‬להים‪,‬‬ ‫ישמיעך ה' בעצם‪ ,‬עד היום הזה‪ ,‬שהוא‬ ‫וגם לזה הוצרכתם ארבעים שנה‪ ,‬עם‬ ‫סוף הארבעים שנה‪.‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪( .3‬איך היא התפלה להמתיק דינים)‬ ‫* קצורי * באורי * לקוטי * ובמה תזכה? הלא הוא‪ ,‬בהראותך‪ ,‬כי‬ ‫(פכ"ו‪ :‬יד טו) שמעתי בקול יי א‪-‬להי‬ ‫אינך כפוי טובה‪ ,‬שהוא ולקחת מראשית‬ ‫עשיתי ככל אשר צויתני‪ .‬השקיפה ממעון‬ ‫וכו' להורות‪ ,‬שלא תחשיב בעצמך‪ ,‬כי לך‬ ‫האלשיך הק'‬ ‫ניתנה הארץ למורשה‪ ,‬רק כי לה' היא‪.‬‬ ‫קדשך מן השמים וברך את עמך ישראל‪...‬‬ ‫וזאת תעשה ולקחת וכו' אשר תביא‬ ‫פנינים הקצרים‪ ,‬פ' כי תבא‬ ‫לפי מה שנראה מדברי רבותינו ז"ל‪ ,‬כי‬ ‫מארצך כאשר פירשנו‪ .‬ולהורות היותך‬ ‫~ ~ ~‬ ‫השקפה אינה אלא לרעה‪ ,‬כמה דאת אמר‬ ‫מחזיק לי טובה‪ ,‬ומראה‪ ,‬כאילו אין אתה בה‪,‬‬ ‫‪( .1‬איך להפוך מתנה זמני‬ ‫וישקיפו על פני סדום‪ ,‬ואיך תהיה זו‬ ‫רק כאריס‪ ,‬ואני בעל הבית‪ ,‬וארץ ופירותיה‬ ‫לירושה נצחית)‬ ‫לטובה?‬ ‫(פכ"ו‪ :‬א‪-‬ב) והיה כי תבא אל הארץ אשר לי‪ ,‬הנה עשה זאת איפה‪ ,‬כי ושמת בטנא‬ ‫והנה אמרו רבותינו ז"ל‪ ...‬שהוא לומר‬ ‫יי א‪-‬להיך נתן לך נחלה וירשתה וישבת בה‪ .‬והלכת אל המקום אשר יבחר ה' לשכן שמו‬ ‫שאפילו במדת רוגז נתברך‪.‬‬ ‫ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר וכו' (ובזה נתיישב קושיא ד‪ :‬ולקחת וכו'‬ ‫תביא מארצך אשר יי א‪-‬להיך נתן לך ושמת‪ ,‬היא ייתור! ומהראוי יאמר והולכת‬ ‫א‪ :‬ועדיין יקשה‪ ,‬כי לא היה לו לשאול‬ ‫ושמת בטנא והלכת אל המקום אשר יבחר בטנא מראשית וכו' אל המקום וכו'!)‬ ‫השקפה‪ ,‬כשואל רוגז‪ ,‬רק שברוגז ירחם‬ ‫~ ~ ~‬ ‫יי א‪-‬להיך לשכן שמו שם‪.‬‬ ‫ויבטל הרוגז!‬ ‫‪( .2‬תדמה למדותיו ית'‪ ,‬שכשם‬ ‫א‪ :‬אומרו כי תבא‪ ,‬שמורה כי בבואם‬ ‫ב‪ :‬וגם‪ ,‬היה לו לומר מדת הדין‪ ,‬ולא‬ ‫שעזב שמי השמים לשכון אצלך‪,‬‬ ‫יתחייבו בבכורים‪ ,‬ולא כן הוא כי‪-‬אם‬ ‫פעולת הדין שהיא השקפה?‬ ‫כ"ש תטריח ללכת בעצמך‬ ‫אחר כיבוש וסילוק כנלמד מסוף הפסוק‪.‬‬ ‫לירושלים להביא ביכורים)‬ ‫ואפשר הוא‪ ,‬בהזכיר מאמרם ז"ל על‬ ‫פסוק א‪-‬ל זועם בכל יום שהוא‪ ,‬כי א‪-‬ל‪,‬‬ ‫וגם אומרו ה' א‪-‬להיך נותן לך יראה (פכ"ו‪ :‬ב) ‪ ...‬והלכת אל המקום אשר‬ ‫ב‪:‬‬ ‫מיותר‪.‬‬ ‫שהוא מדת חסד‪ ,‬זועם את מדת הדין‪ ,‬בל‬ ‫יבחר ה' א‪-‬להיך לשכן שמו שם‪...‬‬ ‫תפעול כמדתה‪.‬‬ ‫הוזכרה אם תאמר נא ישראל‪ ,‬הלא‪ ...‬אני אעשה‬ ‫ג‪ :‬ועוד אומרו וירשתה‪ ,‬כי כבר‬ ‫ג‪ :‬ובזה נשים לב‪ ,‬אל אומרו בסמוך‪,‬‬ ‫נחלה ומה גם כי באומרו וישבת בה נכלל‪ .‬זאת‪ ,‬כי אלכה לי השדה‪ ,‬ונחלת שדה וכרם‬ ‫שמעתי בקול ה' א‪-‬להי‪ ,‬עשיתי וכו'‪ ,‬כי מי‬ ‫ד‪ :‬ועוד אומרו ולקחת וכו' ושמת‪ ,‬היא בעצמי ובכבודי‪ ,‬וידי תבצענה‪ ,‬ללקוט כל‬ ‫ייתור‪ ,‬ומהראוי יאמר והולכת בטנא בכורי כל השבעת מינים‪ ,‬אך‪ ,‬מה בצע כי‬ ‫לא ידע שה' א‪-‬להיו הוא?‬ ‫תטריחני לעזוב ביתי וחומותי‪ ,‬ואלכה לי עד‬ ‫מראשית וכו' אל המקום וכו'‪.‬‬ ‫אך הוא‪ ,‬שאומר שמעתי בקול ה'‪ ,‬שהוא‬ ‫והיה כי תבא אל הארץ‪ ,‬כבא על נחלת ירושלים‪ ,‬באשכול ענבים וחמשה תאנים‬ ‫מדת רחמים‪( ,‬ושמיעה זו סובב גם על)‬ ‫אבותיו (ובזה נתיישב קושיא א‪ :‬כי ושני רמונים מהלך כמה ימים? ודי לי אשר‬ ‫א‪-‬להי שהוא מדת הדין‪ ,‬שהיא מתוחה‬ ‫תבא‪ ,‬שמורה כי בבואם יתחייבו לקטתים בידי ואשים בטנא ועתה הניחה לי‬ ‫על הבלתי מטיב (ובזה נתיישב קושיא ג‪:‬‬ ‫בבכורים‪ ,‬ולא כן הוא כי‪-‬אם אחר ואנכי אשלח שכירי ולקיטי יגמור נא בעדי!‬ ‫שמעתי בקול ה' א‪-‬להי‪ ,‬עשיתי וכו'‪ ,‬כי‬ ‫אל יצא עתק מפיך לדבר כה‪ ,‬כי הלא‬ ‫כיבוש וסילוק כנלמד מסוף הפסוק!)‬ ‫מי לא ידע שה' א‪-‬להיו הוא?)‬ ‫דע כי שתי בחינות יש‪ ,‬אחת תורת מתנה ראה‪ ,‬לכתך אל המקום אשר יבחר ה' א‪-‬‬ ‫והנה עשיתי ככל אשר (צויתני‪ ,‬ועתה‬ ‫ולא בהחלט‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬עודני נותן בכל דור להיך לשכן שמו שם וכו'‪ ,‬כי עזב ה'‬ ‫אני פונה אליך אל מדת רחמיך ה' אשר)‬ ‫ודור לפי מעשיהם‪ ,‬וגם באמת היא נחלה השמים ושמי השמים‪ ,‬ובחר בארץ הלזו‬ ‫צויתני אתה ה' מדת רחמים‪ ,‬ולא (פונה‬ ‫מאבותיך‪ ,‬כי על ידי לקיחתך זו אני מחשיב החומרית‪ ,‬למענך‪ ,‬כי למען ישראל‬ ‫כאילו כל הארץ שלך היא‪ ,‬ואשר תביא מקיימי תורתו‪ ,‬בחר לו דירה בתחתונים‪,‬‬ ‫אני עתה) על בחינת הדין ורוגז המתואר‬ ‫בתואר א‪-‬להים‪,‬‬ ‫ולכן‪ ,‬שא נא קל וחומר‪ ,‬ומה‪ ,‬אם קונך‪,‬‬ ‫מארצך היא‪ ,‬וזהו ולקחת מראשית וכו'‪.‬‬ ‫ועל שתי הבחינות שבה אמר א‪ :‬נותן למענך‪ ,‬עזב שמים העליונים‪ ,‬המתייחסים‬ ‫ולכן גם אתה שם הרחמים השקיפה‬ ‫לך ב‪ :‬נחלה‪ .‬ועל כן הנני מלמדך תהפכנה אליו יתברך‪ ,‬ויבא לשכון בשבילך עד‬ ‫ממעון קדשך‪ ,‬שתראה השקפה שהיא‬ ‫ממתנה (מן נותן לך) שיש לה הפסק המקום הזה‪ ,‬שהוא‪ ,‬מה שנקרא מקום‬ ‫הוראת זעימה להיות זועם את מדת הדין‬ ‫לירושה (נחלה) שאין לה הפסק (ובזה (גשמי)‪ ,‬כי גשמי הוא‪ ,‬וגם לא עראי‪ ,‬כי‪-‬‬ ‫(ובזה נתיישב קשיא א‪ :‬יקשה‪ ,‬כי לא‬ ‫נתיישב קושיא ב‪ :‬ה' א‪-‬להיך נותן לך אם לשכן שמו שם בקבע‪ ,‬ואתה חומר‬ ‫היה לו לשאול השקפה‪ ,‬כשואל רוגז‪,‬‬ ‫עכור‪ ,‬האם יקשה בעיניך לעזוב ביתך‪,‬‬ ‫יראה מיותר!)‬ ‫רק שברוגז ירחם ויבטל הרוגז!‬ ‫וללכת עד המקום אשר הוא יתברך משכן‬ ‫וקושיא ב‪ :‬היה לו לומר מדת הדין‪,‬‬ ‫וזהו וירשתה וישבת בה עולמים בלי שמו‪ ,‬ואתה הולך ושב לביתך‪ ,‬ולא לשכון‬ ‫ולא פעולת הדין שהיא השקפה?)‬ ‫טלטול‪ ,‬כי תעשנה ירושה שאין לה הפסק שם? וזהו אומרו‪ ,‬אל המקום אשר יבחר‬ ‫(ובזה נתיישב קושיא ג‪ :‬וירשתה‪ ,‬כי לשכן שמו שם (ובזה נתיישב הקושיא‪:‬‬ ‫ובזה וברך וכו' גם את אשר פגעה בהם‬ ‫לשכן וכו'‪ ,‬הוא מיותר!)‬ ‫כבר הוזכרה נחלה! ומה גם כי באומרו‬ ‫רוגז הדלות‪.‬‬ ‫וישבת בה נכלל!)‬ ‫‪10‬‬ ‫החצונים ותפרוש הקדושה ממך או‬ ‫‪( .4‬בכל דור ודור שומעים קולו ית' לא על חנם נכתב שיד בשי"ן ולא‬ ‫שטומאה תדבק בך‪ ,‬כי הנה כאשר ברוך‬ ‫בסמ"ך‪ ,‬לרמוז בו (ושדת אותם) עם (כח‬ ‫בעצמו)‬ ‫אתה בבואך לארץ כי אתה בא אל‬ ‫(פכ"ו‪ :‬טז) היום הזה יי א‪-‬להיך מצוך שמו ית' שם) ש‪-‬די שהוא אמר די‬ ‫הקדושה‪ ,‬כן ברוך אתה בצאתך שלא‬ ‫לעשות את החקים האלה ואת המשפטים לשיעור שנים עשר אבנים‪( ,‬בכדי‬ ‫תוסר קדושה ממך כי גם שם ברוך תהיה‪,‬‬ ‫ושמרת ועשית אותם בכל לבבך ובכל נפשך‪ .‬שיוכלו) להחזיק (שבעים פעמים) כל‬ ‫ובמה תדע כי כן? הנה אם יקומו אויביך‬ ‫התורה (שהוא) בשבעים לשון‪:‬‬ ‫מה היה ביום ההוא בייחוד שאומר ה'‬ ‫עליך בצאתך יתנם ה' נגפים לפניך‪ ...‬ואין‬ ‫~ ~ ~‬ ‫א‪-‬להיך מצוך וכו'‪ ,‬ומה גם שלא היה היום‬ ‫זה רק הוראה כי מלאכיו יצוה לך לשמרך‬ ‫‪( .6‬השפעותיו ית' באים‬ ‫ההוא אלא ביום ההוא ביום מתן תורה‬ ‫ולהפיל את אויביך‪:‬‬ ‫בשלימות‪ ,‬כי באים ישר לבני‬ ‫בחורב‪ ,‬ואם הוא על מה שחזרו ונשנו פה‪,‬‬ ‫ועם כל זה‪ ,‬זאת עצתי שלא תצא חוץ‬ ‫ישראל בלי צורך אמצעי)‬ ‫הנה משה הוא‪ ,‬שחזר לאומרם‪ ,‬ואיך‬ ‫לארץ לבקש מזונך‪ ,‬כי‪-‬אם שכון בארץ‬ ‫אומר ה' א‪-‬להיך מצוך וכו'?‬ ‫(פכ"ח‪ :‬א ב) ‪ ...‬ונתנך יי א‪-‬להיך עליון‬ ‫הקדושה ובטח בה' ועשה טוב‪ ,‬כי לא‬ ‫אמר משה רבינו ע"ה‪ ,‬הנה אפשר יעלה על כל גויי הארץ‪ .‬ובאו עליך כל הברכות‬ ‫יגעל בך ה' מלהטיב לך שם‪.‬‬ ‫על רוחכם לומר‪ ,‬כי עתה בפעם הזאת האלה והשיגך ‪...‬‬ ‫וזהו יצו ה' אתך כו' בארץ אשר ה' א‪-‬‬ ‫השנית ששמענו התורה וירדנו לסוף‬ ‫דעתה שהיא הקבלה בעצם את התורה‪ ,‬נתנך ה'‪ ...‬יתנך עליון על כל גויי הארץ‪,‬‬ ‫להיך נותן לך‪ ,‬והסר מלבך דבר שקר לומר‬ ‫לא שמענוה רק מפיך‪ ,‬ולא מפי ה' כאשר והוא כי הם תחת שרים ומזלות ואתה‬ ‫כי יותר יבורך גבר בחוץ לארץ‪,‬‬ ‫במעמד הר סיני‪ ,‬כי שמענו השני דברות ישראל לא כן רק תחת א‪-‬להי עולם ה'‬ ‫כי הלא שא נא קל וחומר ואמור‪ ,‬ומה‬ ‫מפי הגבורה והשמונה מפיו יתברך לבדו‪ ,‬ובזה תהיה עליון על כל גויי הארץ‪,‬‬ ‫אם בחוץ לארץ שיהודי הדר בה דומה כמי‬ ‫מעורב קולו עם קולך‪ ,‬כי משה ידבר והא‪ -‬באופן כי בבא הברכות מאתו‪ ,‬לא ירדו‬ ‫שאין לו א‪-‬לוה מתפרנס איש ישראל‪ ,‬מה‬ ‫להים יעננו בקול‪ ,‬וכמו שאמרו ז"ל‪ ,‬שהיה אל עולם המלאכים ומשם אל עולם‬ ‫גם עתה בארצו יתברך אשר בה ה' א‪-‬להיו‬ ‫קולו יתברך מיטטרון למשה‪ .‬אך עתה‪ ,‬הגלגלים ומשם למטה לארץ‪ ,‬כי‪-‬אם‪,‬‬ ‫עמו שיפרנסהו בה אם יבטח בו‪.‬‬ ‫היה מפיך בלבד‪ ,‬שדברת לנו התוכחות ובאו עליך ממנו יתברך עליך ממש‪ ,‬בלי‬ ‫וזהו אומרו יצו ה' אתך את הברכה‪ ,‬לומר‬ ‫אמצעית שר או מלאך‪,‬‬ ‫והתורה ולא מפי ה'‪.‬‬ ‫הלא ודאי הוא כי יצו ה' אתך כלומר בהיותו‬ ‫כדבר ועל ידי כן והשיגוך על כל פנים‪ ,‬מה‬ ‫לזה אמר‪ ,‬אל יעלה על רוחכם‬ ‫הזה‪ ,‬כי הנה דעו איפה‪ ,‬כי האמת והצדק‬ ‫אתך את הברכה וכו'‪ ,‬והיכן הוא אתך הלא‬ ‫הזה שאין כן‪ ,‬אם היית כגויי הארץ שהמזל‬ ‫הוא בארץ אשר ה' א‪-‬להיך נותן לך‪:‬‬ ‫היוםהמה‪ ,‬שולט עליהם‪ ,‬או אם היית מושגח על יד‬ ‫הוא‪ ,‬כי ה' א‪-‬להיך הוא המצוך‬ ‫ולא אני‪ ,‬כי כל מאמרי מפיו יתברך‬ ‫~ ~ ~‬ ‫שרים או הוברי השמים שהיה המזל‬ ‫והוא‪ ,‬אשר שב וצוה אתכם‪.‬‬ ‫‪( .8‬מצוות בוראים מלאכים‬ ‫מעכב לדבר מן הדברים‪,‬‬ ‫וזהו היום הזה ה' א‪-‬להיך מצוך וכו'‬ ‫וכוחות רוחניים‪ ,‬ואיך אפשר‬ ‫לומר‪ ,‬היום הזה שהוא חיתום התורה כאשר היה מעכב לאברהם בהולדה‬ ‫לזכות לראותם)‬ ‫כאילו היום צויתי את הכל‪ ,‬והוא יום עודנו בחוץ לארץ‪.‬‬ ‫(פכ"ט‪ :‬ח) ‪ ...‬ועשיתם אתם למען‬ ‫השכלתכם אותה‪ ,‬ה' א‪-‬להיך המצוה‪ ,‬ולא אך‪ ,‬על ידי שונתנך עליון וכו' וגם ובאו‬ ‫תשכילו את כל אשר תעשון‪ .‬שאת‬ ‫אני‪ ,‬כי את כל דברי‪ ,‬אין בהן אפילו אות עליך מאתו יתברך בלי השתלשלות‬ ‫המצות ואת דברי התורה שלהם תעשו‪,‬‬ ‫אחת מבלעדי ה'‪ ,‬כי כאשר היה שם יתברך עולם המלאכים ועולם המזלות‪ ,‬כי‪-‬אם‬ ‫כי רוחניות עצום בהם‪ .‬ועל ידי השמירה‬ ‫למעבר בעלמא‪ ,‬ועל כן כל הברכות‬ ‫בפי‪ ,‬דברתי‪ ,‬כאילו פיו המדבר אליכם‪.‬‬ ‫הראויה אתם עושים הויה חדשה בהם‬ ‫(פכ"ח‪ :‬א) והיה אם שמוע תשמע בקול ישיגוך‪ ,‬בל תמוט אחת מהנה מלבא בך‪:‬‬ ‫רוחנית כאילו אותם אתם עושים‪ ,‬על‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ה'‪ ...‬ראוי לשים לב אל כפל אומרו שמוע‬ ‫דרך מאמרם ז"ל‪ ,‬שממעשה המצוה‬ ‫תשמע! ‪ ...‬והיה אם שמוע‪ ,‬כלומר אם‬ ‫נברא מלאך סניגור‪ ,‬וזהו ועשיתם אותם‪.‬‬ ‫‪( .7‬גודל יישוב ארץ ישראל‬ ‫שמוע לעתיד לבא (הרי תאמין אשר גם)‬ ‫והשפעותיו)‬ ‫תשמע עתה בקול ה'‪ ,‬כלומר אל יעלה על‬ ‫ושמא תאמרו אין אנו רואים כי‪-‬אם‬ ‫המעשה ולא הרוחניות ואין לנו בהם רק‬ ‫רוחך‪ ,‬בדבר המורה‪-‬צדק לך‪ ,‬כי פיו (פכ"ח‪ :‬ו‪-‬ח) ברוך אתה בבאך וברוך‬ ‫מעשה בלי השכלה אל שורש רוחניותה?‬ ‫המדבר‪ ,‬כי‪-‬אם כאילו בקול ה' אתה שומע‪ .‬אתה בצאתך‪ .‬יתן יי את איביך הקמים‬ ‫עליך נגפים לפניך‪ ...‬יצו יי אתך את הברכה‬ ‫~ ~ ~‬ ‫לזה אמר‪ ,‬דעו‪ ,‬כי עוד על ידי המעשה‪,‬‬ ‫‪( .5‬שמו ית' המשפיע מדת מיעוט באסמיך ובכל משלח ידך וברכך בארץ‬ ‫תעלו אל גדולה מזו‪ ,‬והיא שתשכילו‬ ‫אשר יי א‪-‬להיך נתן לך‪.‬‬ ‫בשכל‪ ,‬כדבר נרגש את אשר תעשון‪ ,‬וזהו‬ ‫מחזיק את המרובה)‬ ‫רבוי האת שהוא גם המלאך הנעשה‬ ‫(פכ"ז‪ :‬ב) ‪ ...‬והקמת לך אבנים גדלות אם תצטרך לצאת חוץ לארץ להרויח‬ ‫באומרו ועשיתם אותם‪:‬‬ ‫טרף ביתך‪ ,‬אל תחוש תאכל מתחת‬ ‫ושדת אתם בשיד‪.‬‬ ‫‪11‬‬ ‫ואז וענית ואמרת כו'‪ ,‬והוא כי אחרי‬ ‫האדמה העליונה‪ ,‬אשר אתה מביא‬ ‫* קצורי * באורי * לקוטי *‬ ‫ראותך הושם טנא מצותיך לפני קונך‪,‬‬ ‫אותם מארצך העליונה‪ ,‬כי משם‬ ‫הלא לא יבצר ממך מהצטער ולומר‪,‬‬ ‫הבאתם כי למדוך את כלם טרם תבוא‪.‬‬ ‫האלשיך הק'‬ ‫אויה לי כי מן הפירות הללו לא הבאתי‬ ‫ועם היותם פרי האדמה‪ ,‬כי המצות‬ ‫רמזי מוסרים‪ ,‬פ' כי תבא‬ ‫הרבה‪ ,‬ואוי לה לאותה בושה‪ ,‬כי‬ ‫הללו שבעולם הזה הם פרי רוחניות‬ ‫~ ~ ~‬ ‫עסקתי בעניני העולם השפל‪ ,‬אשר אין‬ ‫ושורשם למעלה בארץ העליונה‬ ‫והיה כי תבא וכו'‪ ,‬דרך רמז (מוסר)‬ ‫בם מועיל בעולם העליון‪ ,‬ולא יגעתי‬ ‫שמשם נפשך‪ .‬באופן שהם שני דברים‪,‬‬ ‫לילה ויום לסגל תורה ומצות‪ ,‬ומה‬ ‫יאמר‪ ,‬שאומר הוא יתברך אל נפש‬ ‫אחד היותן פרי האדמה העליונה‬ ‫האדם‪ ,‬כי היא האדם ולא הבשר‬ ‫נכבד היה היום הזה לו באתי ברבוי‬ ‫שממנה הן כמה דאת אמר‪ ,‬נצר מטעי‪,‬‬ ‫עצום מצות ה' ולא במועטים כאלו כי‬ ‫כנודע‪ ,‬אל תשיתי לב אל יגיעך בעולם‬ ‫ויקל לך להמשיכם אחריך‪ .‬שנית אשר‬ ‫הזה לקוץ בעול תורה ומצות‪ ,‬כי הלא‬ ‫בושתי מקוני‪:‬‬ ‫תביא מארצך כי משם הבאתם‬ ‫והיה כי תבא‪ ,‬כי הנה תהיה לך שמחה‬ ‫על כן עשה זאת איפה בני והתנצל‪,‬‬ ‫כמדובר‪:‬‬ ‫כמשמעות והיה כאשר תבא אל הארץ‬ ‫והוא כי וענית ואמרת לפני ה' א‪-‬להיך‪,‬‬ ‫ושמת בטנא‪ ,‬היא קבוצם יחד בכף‬ ‫העליונה‪ ,‬ארץ חיים‪ ,‬אשר ה' א‪-‬להיך‬ ‫אל נא תשת עלי חטאת אשר נואלתי‬ ‫ידך‪ ,‬כי ביד כל אדם יחתום‪,‬‬ ‫נותן לך נחלה‪ ,‬מה שאין כן כי העולם‬ ‫לבלתי עשות ולבלתי עסוק כל ימי‬ ‫הזה כי הוא עראי‪.‬‬ ‫ולילי בסגל מצות ומעשים טובים‪ ,‬כי‬ ‫או טנא רומז אל הנפש המקבצת‬ ‫הלא שאור שבעיסה היה מעכב‪ .‬כי‬ ‫בתוכה כל כחות קדושה שמכל מצוה‬ ‫ועשה זאת איפה בעודך פה שתעשה‬ ‫ארמי הוא היצר הרע הרמאי לא לי‬ ‫ומצוה כפירות תוך סל‪.‬‬ ‫באופן וירשתה וישבת בה‪ ,‬שתהיה לך‬ ‫בלבד היה מאבד‪ ,‬כי‪-‬אם גם לאבי‬ ‫ירושה בלי הפסק‪ ,‬שלא תצטרך‬ ‫ובזה והלכת מהעולם השפל אל‬ ‫להתגלגל‪ ,‬כי תשלם פעם אחת ולא‬ ‫כנודע מאבוד המגיע לאבי בן הרשע‪,‬‬ ‫המקום אשר בחר ה' וכו' הוא בית‬ ‫ואינו מן התימא שיכול לי‪ ,‬כי הלא וירד‬ ‫תשנה‪ ,‬כבשורתו יתברך לדניאל‬ ‫המקדש של מעלה‪.‬‬ ‫באומרו ואתה לך לקץ ותנוח וכו'‪:‬‬ ‫מצרימה בין המצרים בצאתי מבטן‬ ‫ובאת אל הכהן המקריב נפשות‬ ‫אמי שם לפתח חטאת רובץ‪.‬‬ ‫ואם לא תוכל לעשות כל כך‪ ,‬לפחות‬ ‫במזבח המקדש ההוא‪ .‬ומי הוא הכהן‬ ‫וישבת בה‪ ,‬שתעשה באופן שכבודך‬ ‫ויגר שם במתי מעט הם האברים‬ ‫הלא הוא אשר יהיה בימים‪ ,‬ההם הוא‬ ‫שכלם בעוזריו‪ ,‬והושרש כל כך עד‬ ‫לאחר לא תתן‪ ,‬כי חלק גן עדנך לא ישב‬ ‫מיכאל אשר יהיה לישראל בימים ההם‪,‬‬ ‫בו זולתך‪ ,‬כענין‪ ,‬לא זכה נוטל חלקו‬ ‫שויהי שם לגוי גדול כי החטיאני פעמים‬ ‫שנאמר ובעת ההיא יעמוד מיכאל כו'‪,‬‬ ‫רבות ונעשה חיל משחיתים‪ ,‬והוא מלך‬ ‫וחלק חבירו בגיהנם‪ ,‬זכה נוטל חלקו‬ ‫וכן נאמר‪ ,‬אין אחד מתחזק עמי‪ ,‬כי‪-‬אם‬ ‫וחלק חבירו בגן עדן‪.‬‬ ‫עליהם וכולם נגדי כי עבירה גוררת‬ ‫מיכאל שרכם‪ ,‬שהוא יהיה לנו למחזיק‬ ‫עבירה‪ ,‬והיצר טוב איננו אתי כנודע‪ ,‬עד‬ ‫ולמעוז שהוא כהן בבית המקדש של‬ ‫עשה זאת איפה‪ ,‬שלא תהיה הבלתי‬ ‫הגדלות והוא יחיד ועני‪.‬‬ ‫מעלה כנודע‪:‬‬ ‫זוכה ויבא אחר ויטול גן עדנך‪ ,‬וזהו‬ ‫ועל ידי כן יתאזר ויתאמץ עלי‪ ,‬כי‬ ‫וישבת בה‪ ,‬ואל יכבד בעיניך עול מצות‬ ‫ואמרת אליו הגדתי היום שבח לה' א‪-‬‬ ‫ושאור שבעיסה מעכבה‪ ,‬כי הלא אינך‬ ‫וירעו אותנו המצרים הם מלאכי חבלה‬ ‫להיך‪ ,‬ולא אערב אל לבי לומר א‪-‬להי‬ ‫הנעשים בעונות ראשונים‪ ,‬כי הם‬ ‫צריך רק ולקחת מראשית‪ ,‬כי תאחוז‬ ‫גם אחר מות‪ ,‬כי אולי אינני מהצדיקים‬ ‫בקצה ראש כל מצוה ומצוה‪ ,‬כאוחז‬ ‫העומדים עלי להחטיאני ולהעותני עד‬ ‫הראויים לכך‪ ,‬ושבח אני כי זכיתי‬ ‫עשותם אותי רע‪,‬‬ ‫בקצה חוט תקות השני‪ ,‬כי בקצת ההוא‬ ‫ובאתי אל ארץ עליונה מה שהייתי‬ ‫תהיה הולך ומושך את הכל אחריך כי‬ ‫וזהו וירעו אותנו המצרים שהוא את‬ ‫מצטער בהיותי בעולם השפל פן‬ ‫מצוה גוררת מצוה‪ ,‬וזה בכל אחד מכל‬ ‫הנפש והרוח שהיו רעים לה'‪ ,‬וגם‬ ‫ארשע ולא אזכה לעלות‪.‬‬ ‫מצות ה' כי הכל יבא לך‪ ,‬כי בא ליטהר‬ ‫ויענונו שהם עצמם הביאו עלינו יסורין‬ ‫ואז ולקח הכהן הטנא הוא קבוץ‬ ‫מסייעין אותו‪.‬‬ ‫ממרקין כמה דאת אמר‪ ,‬ותמוגנו ביד‬ ‫מצותך מידך‪ ,‬והניחו לפני מזבח ה' א‪-‬‬ ‫עונינו‪.‬‬ ‫ותדע איך יקל הדבר‪ ,‬כי הלא הן‬ ‫להיך כדורון המובא לפניו יתברך‪:‬‬ ‫מתייחסות וקרובות‪ ,‬כי הן כל פרי‬ ‫‪12‬‬ ‫כן הוא יתברך לא ימרק חלאת חולי‬ ‫לכבוש את יצרו‪ ,‬יצעק אל ה' יצילהו‬ ‫ואם תאמר נא א‪-‬להי‪ ,‬כי הלא הבאת‬ ‫הנפש עד יתחיל לשוב‪.‬‬ ‫מיצר הרע‪ ,‬וכעובדא דר' חייא בר אשי‪,‬‬ ‫עלינו יסורין ולמה לא שבנו? ולא עוד‪,‬‬ ‫והוא הדבר הראשון האפשר לומר‬ ‫שהיה אומר 'ה' יצילני מיצר הרע'‪,‬‬ ‫(שה' ממשיך ושואל) כי לא מאהבת‬ ‫בפרשת וילך‪ ,‬על מה שאחר אמור‬ ‫וכאשר לימד השטן עצמו לפלימו‪.‬‬ ‫היצר הרע אתכם‪ ,‬משיאכם לחטא‪ ,‬כי‬ ‫ישראל 'על כי אין א‪-‬להי בקרבי‬ ‫וזהו‪ ,‬ונצעק אל ה' כו' וישמע כו'‪ ,‬כי‬ ‫הלא יורד ומשטין ועולה ומקטרג‪ ,‬ועוד‬ ‫מצאוני הרעות האלה'‪ ,‬אומר מיד‪,‬‬ ‫ראה את ענינו הן יסורין ממרקין‪ ,‬ואת‬ ‫שהמלאכי חבלה אשר אתם עושים‬ ‫'ואנכי הסתר אסתיר פני כו'‪...‬‬ ‫עמלנו מחסרון כיס‪ ,‬ועם כל זה ואת‬ ‫בעונותיכם הן הם המייסרים ומכים‬ ‫לחצנו מיצר הרע שעם כל צרתינו לא‬ ‫אתכם כמה דאת אמר ותמוגנו ביד‬ ‫ועתה הנה הבאתי וכו'‪ ,‬מוסיף ואמר‬ ‫עונינו‪ ,‬וכמאמרנו על פסוק‪ ,‬תיסרך‬ ‫ועתה וכו'‪ ,‬לומר‪ ,‬אוי לי כי על כל עזר‬ ‫היה מרחם לנוח מעט מלהשטין‬ ‫והחטיא אותנו אז יותר מכל צרתינו‪.‬‬ ‫רעתך‪ ,‬ולמה דעה חסרתם מהשכיל‬ ‫משדי לא הבאתי רק זוודין קלילין‪ ,‬כי‬ ‫זה?‬ ‫מכל מצות שעשיתי אין לי בהם רק‬ ‫ועל ידי כן ריחם ה' א‪-‬להינו מרחם‪,‬‬ ‫ההתחלה בכל מצות שהייתי בא‬ ‫ויוציאנו ה' ממצרים‪ ,‬הם הכחות ההם‪,‬‬ ‫על כן מוסיף ואומר לפניו יתברך‪,‬‬ ‫ליטהר‪ ,‬כי כל השאר הוא יתברך היה‬ ‫'ידענו ה' כי אחר שוירעו אותנו המצרים‬ ‫והיה על ידי (יד) חזקה שחזקה ידו‬ ‫הם יצר הרע וכחות הטומאה שעשינו‬ ‫העושה‪.‬‬ ‫יתברך עלינו ביסורין‪ ,‬ובזרוע נטויה הוא‬ ‫בהעוותינו‪ ,‬אחרי כן ויענונו הם בעצמם‪,‬‬ ‫וזהו הנה הבאתי מראשית כל פרי‬ ‫התמדתם‪.‬‬ ‫בלבד‪ ,‬כי אין לי רק זכות ההתחלות‪ ,‬אז‬ ‫ועם כל זה‪ ,‬גדול ורב כח פתויים‪ ,‬כי‬ ‫ובמורא גדול שלא שלוונו מפחד‬ ‫על כל זה ויתנו עלינו עבודה קשה‪,‬‬ ‫והנחתו לפני ה' א‪-‬להיך‪ ,‬שהכל תניח‬ ‫רעה‪ ,‬על ידי הראות אותנו אותות‬ ‫לפניו יתברך‪ ,‬כל אורות שהפלגת‪ ,‬עם‬ ‫לעבוד את השטן שהיא עבודה קשה‪,‬‬ ‫ומופתים‪ ,‬להכיר ההשגחה‪ ,‬למען היות‬ ‫כי קשתה ידו עלינו כי נעשה בעל‬ ‫שראשיתם בלבד עשית‪,‬‬ ‫לנו לעזר ולהועיל להחזיק לב לתשובה‪,‬‬ ‫הבית'‪:‬‬ ‫והשתחוית לפני ה' א‪-‬להיך‪ ,‬גם את‬ ‫עד שעל ידי כן‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫הכל יחשוב עליך כאילו אתה עשית‪.‬‬ ‫ויביאנו אל המקום הזה‪ ,‬בית המקדש‬ ‫ואז משיב הוא יתברך ואומר ושמחת‬ ‫של מעלה‪ ,‬ולא אל גיהנם‪.‬‬ ‫דרך השונא ורודף את שונאו‪ ,‬כי‪ ,‬אם‬ ‫בכל הטוב‪ ,‬כי גם שהראשית בלבד‬ ‫יראנו מדוכא ביסורין יכמרו רחמיו‬ ‫ויתן לנו את הארץ הזאת ארץ‬ ‫מלרודפו באומרו‪ ,‬די לו רעתו‪ ,‬ומה גם‬ ‫עשית‪ ,‬תשמח בכל הטוב לגמרי כאילו‬ ‫העליונה‪ ,‬אשר היא זבת חלב רמז אל‬ ‫הכל שלך‪,‬‬ ‫אם אמור יאמר לו‪ ,‬למה לנצח תרדפני‬ ‫אש לבנה ואורה גדולה‪,‬‬ ‫ולא תשבע מצרתי ולא תרפה ברעתי‪,‬‬ ‫וזו היא מתנה אשר נתן לך ה' א‪-‬‬ ‫ודבש אל העריבות המתוק מדבש‪ ,‬כי‬ ‫כי אז ירפה ממנו‪.‬‬ ‫להיך‪.‬‬ ‫ממנה זב אל הנפש האושר הזה‪:‬‬ ‫אך יצרו הרע לא כן הוא‪ ,‬אדרבא‪,‬‬ ‫ולא בלבד תועיל זכותך לעצמך‪ ,‬כי‪-‬‬ ‫והנה למדנו פה שרש גדול להשיב‬ ‫בראותו אותי בצרה גדולה‪ ,‬לא יחמול‬ ‫אם גם ולביתך ולנלוים אליך‪ ,‬וזהו‬ ‫נפש המתחיל לשוב בתשובה‪ ,‬כי יראה‬ ‫ולא ירחם‪ ,‬ועוד ידו נטויה להאבידני‪,‬‬ ‫והלוי‪ .‬והמתגורר אפילו עראי אתך‪,‬‬ ‫מיד ייסורין באין עליו‪ ,‬כי אשר דעה‬ ‫ולתת בלבי לקוץ ולבעוט ביסורין‬ ‫וזהו והגר אשר למד ממעשיך‪:‬‬ ‫חסר‪ ,‬יקוץ ויאמר‪ ,‬האם זו שכר‬ ‫לאבידני משני העולמות ולא יניחני‬ ‫או יאמר‪ ,‬והלוי על הגוף הנלוה אתך‬ ‫התשובה‪ ,‬כי טרם שובי‪ ,‬שליו הייתי‬ ‫ברעתי או לשבור כלים בחמתי‪,‬‬ ‫בעשותך כל מצוה‪ ,‬ואפילו הגר אשר‬ ‫בביתי ורענן בהכלי‪ ,‬ובהחילי לשוב יצר‬ ‫וזהו ויענונו ביסורין‪ ,‬ואחר כך ויתנו‬ ‫בקרבך הוא היצר הרע‪ ,‬הוא ישמח גם‬ ‫לי?‬ ‫עלינו עבודה קשה‪:‬‬ ‫כן על ידי צדקת הצדיק‪ ,‬והוא מאמרם‬ ‫אך זה דרכו יתברך‪ ,‬כאשר הרופא לא‬ ‫ז"ל בספר הזוהר‪ ,‬ממשל השפחה‬ ‫ואם תאמר נא ה'‪' :‬אם כן איפה איכה‬ ‫יצוה להקיז ולתת ההקזה והרקות‬ ‫עשיתם ושבתם וסגלתם מצות הלא‬ ‫שאלמלא היצר הרע לא היה הצדיק‬ ‫מרות לחולה‪ ,‬עד אשר יחפוץ החולה‬ ‫מקבל שכר‪ ,‬ועל כן גם ה' יחזיק לו‬ ‫ממך הכל'?‬ ‫להרפא לנקות חלאת גופו להחלימו‪,‬‬ ‫טובה‪.‬‬ ‫כי הנה ונצעק אל ה' א‪-‬להי אבותינו‪,‬‬ ‫כי הלא זה עיקר גדול לחוטא ואינו יכול‬ ‫‪13‬‬ ‫אשר עליך יראה‪ ,‬שיהיה שומעכם בכל‬ ‫הארץ‪ ,‬ולאמים אשר בערפל בעלי‬ ‫וכמו שאמרו ז"ל על גם כי יתנו בגוים‬ ‫עתה אקבצם‪ ,‬אמר עתה קומי אורי כו'‪,‬‬ ‫* קצורי * באורי * לקוטי *‬ ‫השררה‪ ,‬אשר שעבדו יותר את ישראל‬ ‫לומר‪ ,‬הנה אחר היות לך זכות תורה אשר‬ ‫האלשיך הק'‬ ‫לא יזכו לראות אורך‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬לנוגה‬ ‫ע"י כן ה' אתך כנודע‪ ,‬שארז"ל כי אין לו‬ ‫שבת קודש ו' נחמתא‬ ‫המתפשטת מזרחך וזהו לנוגה זרחך‪:‬‬ ‫להקב"ה בעה"ז כי‪-‬אם ארבע אמות של‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ושמא תאמר‪ ,‬כי לא בשבילך הם‬ ‫הלכה‪ ,‬מה הוא העיכוב?‬ ‫ביאור הנביא המשולב נעתק מחומש 'שימה בפיהם'‬ ‫באים‪ ,‬כי‪-‬אם אליו יתברך‬ ‫הלא הוא כי העונות אשר לא שבת‬ ‫אך‪ ,‬ש אור נוסף שיראו הלא הוא‬ ‫מהם‪ ,‬הן הם המעכבים מלהאיר אור‬ ‫שאי סביב עיניך וראי והכירי כי כלם‬ ‫הזכיות‪ ,‬כמה דאת אמר עונותיכם היו‬ ‫נקבצו באו לך בשבילך‪...‬‬ ‫מבדילים כו'‪ ,‬ועל כן אומר הוא יתברך‬ ‫קומי ממשכב עצלת התשובה‪ ,‬ואורי על‬ ‫והנה אז תראי בניך ובנותיך‪ ,‬ונהרת‬ ‫ידה אור תורה ומצות שבך‪ ,‬כי הוא‬ ‫במרוצה להקביל פניהם‪ ,‬ובראותך כל‬ ‫בהחילך ליטהר אין צריך לומר שיסייעוך‬ ‫המון גוים נקבצו באו אתם‪ ,‬הלא יפול‬ ‫מן השמים‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬גם כבר בא אורך הוא‬ ‫פחד בלבבך ומיד תתהפך להרחיב הלב‬ ‫יתברך ישתבח שמו לעד‪ ,‬הנקרא אור‬ ‫ולשמוח‪ ,‬וזהו ופחד ורחב לבבך‪ ,‬והוא כי‬ ‫ישראל וקדושו‪ ,‬והוא כי על ידי התורה‬ ‫הלא תראה כי יהפך עליך המון ים‪ ,‬כי הנה‬ ‫הנז' בא‪ ,‬שודאי יסייעך בעצם‪:‬‬ ‫עד כה המון גוים כהמות ימים יהמיון‪,‬‬ ‫כמו שאמרו ז"ל משל לגלי הים שכל גל‬ ‫וגם על ידי התורה‪ ,‬כבר וכבוד ה' היא‬ ‫חושב לשטוף העולם‪ ,‬כך האומות‬ ‫שכינה‪ ,‬אשר עליך בגלות זרח‪ ,‬אלא‬ ‫חושבים כל אחד לשטוף את ישראל‪,‬‬ ‫שאינו נראה לעיני בני אדם‪ ,‬כאשר‬ ‫לחסידים הראשונים הנקראים אפי‬ ‫והנה אז תראה כי יהפך עליך המון ים‪,‬‬ ‫שכינתא‪ ,‬שהשכינה זורחת עליהם אלא‬ ‫כי תחת היות האומות הומים כהמון ים‬ ‫שאין הזריחה נראית‪ ,‬ואל תתאב‬ ‫לשטוף אותך‪ ,‬אז תראו כי יהפך הדבר כי‬ ‫להתעכב מהתשובה על צרות השעבוד‪,‬‬ ‫אדרבא חיל גוים יבאו 'לך'‪ ,‬על כן ירחב‬ ‫כי הנה אם תקומי להאיר על ידי תשובה‪,‬‬ ‫לבבך ותשמח ותעלוז‪:‬‬ ‫החשך של שעבוד שיש לך עתה‪ ,‬יתהפך‬ ‫(ישעיהו פ"ס‪ :‬א‪-‬ה) קומי אורי כי בא‬ ‫~ ~ ~‬ ‫אל האומות עכו"ם‪:‬‬ ‫אורך וכו'‪ .‬הנה ידוע כי כל כתובים אלו על‬ ‫כי הנה החשך יכסה ארץ‪ ,‬וערפל שהוא‬ ‫הגאולה העתידה ידברו‪ ,‬והנה כתבנו‬ ‫יותר מעובה אל הלאומים והמלכיות‬ ‫למעלה כי גם אם יעדרו זכיות ליגאל‬ ‫עכו"ם‪ ,‬כי אין לאם אלא מלכות‪ ,‬אך עליך‬ ‫זכות תורה לא תחסר‪ ,‬כאשר ייעדה לנו‬ ‫יזרח ה' יעלה הכל בהדרגה‪ ,‬כי מה‬ ‫התורה באומרו כי לא תשכח מפי זרעו‪,‬‬ ‫שאמרתי בא אורך‪ ,‬אז לא בלבד נאמר‬ ‫ואמרו ברעיא מהימנא כי זה פירוש עני‬ ‫שבא‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬שעליך יזרח ה'‪ ,‬והשכינה‬ ‫ורוכב על חמור‪ ,‬שהוא כי בהיות עניות‬ ‫שבתחלה היתה זורחת עליך כאומרי‬ ‫מזכיות ליגאל‪ ,‬יבא המשיח סומך ורוכב‬ ‫(י) כי בקצפי הכיתיך‪ ...‬וכל הכבוד הזה‬ ‫וכבוד ה' עליך זרח‪ ,‬עתה לא בלבד תהיה‬ ‫על זכות תורה‪ ,‬כמה דאת אמר יששכר‬ ‫שאעשה לך ישראל‪ ,‬ואתמול היית עבד‬ ‫הזריחה‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬שגם תראה ותגלה וזהו‬ ‫חמור גרם‪,‬‬ ‫למו עבדים משלו בך‪ ,‬אל תתמה על‬ ‫וכבודו עליך יראה מש"כ בתחלה שאמר‬ ‫והנה אחד אומרו ובא לציון גואל כו'‪,‬‬ ‫החפץ‪ ,‬כי הלא דע איפוא כי בקצפי‬ ‫עליך זרח‪ ,‬שהיתה זריחה ולא גילוי‬ ‫ולמען הראות כי לא תחסר זכות ליגאל‪,‬‬ ‫הכיתיך כו'‪ ,‬כלומר כי מאז שהכיתיך לא‬ ‫והראות‪:‬‬ ‫אמר ואני זאת בריתי כו'‪ ,‬ודברי אשר‬ ‫מלבי כי‪-‬אם בקצפי‪ ,‬כי כביכול קצף‬ ‫ויתכן יהיה על דרך מאמרם ז"ל בנתן‬ ‫שמתי בפיך כו' לא ימושו כו' מעתה ועד‬ ‫היה לי על שהייתי מכה אותך‪,‬‬ ‫דצוציתא‪ ,‬שע"י תשובה היה אור מציץ‬ ‫עולם‪ ,‬שהוא מה שכתבנו כי זכות התורה‬ ‫ולא עשיתי‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬שלא מלבי‪,‬‬ ‫על ראשו לעיני כל רואיו‪ ,‬וע"י כן והלכו‬ ‫לא תחסר‪,‬‬ ‫גוים אל הר ה' ולבית אלקי יעקב‪ ,‬לאורך‬ ‫‪14‬‬ ‫ואל ציון עצמה יקראו קדוש ישראל‪,‬‬ ‫אך גם אז‪ ,‬במה שהכיתיך ברצוני ובלבי‬ ‫שבהיותם רבוי עצום ומחזקת את כלם‪,‬‬ ‫רחמתיך‪ ,‬כי רגע באפי היו חיים ברצוני‪ ,‬כי‬ ‫יאמרו כי היא ציון העליון‪ ,‬כי שם הוא‪,‬‬ ‫ההכאה‪ ,‬היה בפנימיות לבי‪ ,‬רחמים‪,‬‬ ‫ועל שמו יקראו‪ ,‬לומר שהוא קדוש‬ ‫למען טהר ממך כל חלאת עון אשמה‪,‬‬ ‫ישראל‪ ,‬היא בחינת שכינה השוכנת שם‬ ‫להרבות טובך באחרונה‪ ,‬כי על כן הפכתי‬ ‫והוא העיקר‪ ,‬וגוף הארץ טפל אל העליון‬ ‫השיטה שמלכיהם ישרתונך‪ ,‬תחת מה‬ ‫החופף ושורה בה‪,‬‬ ‫שעבדים משלו בך‪.‬‬ ‫ויורה פירוש זה היות הזקף קטון בשם‬ ‫~ ~ ~‬ ‫(יז) תחת נחשת אביא זהב ותחת‬ ‫ה' ולא במלת ציון‪:‬‬ ‫הברזל כסף‪ ...‬הלא תתמה ותאמר‪ ,‬למה‬ ‫ושמא תאמרי‪ ,‬אם כ"כ דבקה אני אליו‬ ‫ישלמו יותר מתשלומי כפל‪ ,‬אל תתמה‬ ‫ית' ואל קדושתו‪ ,‬מה לי צורך אל ביאת‬ ‫על החפץ‪ ...‬כי ונוגשיך צדקה כי מה‬ ‫כל העמים לשוש בירושלים‪ ,‬באומרך‬ ‫שהיו נוגשים וגוזלים ממך‪ ,‬אחשיבהו‬ ‫ופתחו שעריך תמיד כו'‪ ,‬ושאהיה בעיני‬ ‫לצדקה והצדקה אין לגמולה שיעור‪,‬‬ ‫העמים עליונה מכל העולם‪ ,‬דעי איפוא‬ ‫כענין עשר תעשר בשביל שתתעשר‪,‬‬ ‫כי הן אמת כי אינך צריכה לאושר העולם‬ ‫הזה‪ ,‬ושהגוים יתנו לך מתנות‪ ,‬כי‪-‬אם‬ ‫ועל כן אל תתמה אם תחת הנחשת‬ ‫שאני חפץ לתת לכל מדה כנגד מדה‪:‬‬ ‫אביא זהב ותחת הברזל כסף‪.‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ועל כן תחת היותך עזובה ושנואה ואין‬ ‫עובר‪ ,‬על כן לעומת זה ושמתיך לגאון‬ ‫עולם‪ ,‬שתהיי גאון ומעולה מכל העולם‪,‬‬ ‫שיכירו כי גדרך גבוה מכל הארץ‪ ,‬באופן‬ ‫(יד‪-‬טז) והלכו אליך שחוח בני מעניך‬ ‫שתהיי חביבה על כלם תחת היותך‬ ‫כו'‪ .‬הנה על פסוק ירושלם הבנויה וכו'‬ ‫שנואה ותחת היותך עזובה‪ ,‬עתה תהיי‬ ‫ופסוק שאחריו‪ ,‬כי בזמן הבית היתה‬ ‫משוש דור ודור הם זקנים עם נערים‬ ‫ירושלם העליונה יחד עם התחתונה‪ ,‬כי‬ ‫שבדור‪ ,‬שהם שני דורות כאחת שיוכללו‬ ‫השפעת העליונה היתה מרחפת על‬ ‫בהם כל הגוים הבאים בשערי ירושלם‪:‬‬ ‫התחתונה‪,‬‬ ‫וכן מה שינקת חלב גוים ושד מלכים‬ ‫ועל כן לא היה אדם אומר לחבירו צר‬ ‫תינקי‪ ,‬לא שאת צריכה לכל זה‪ ,‬כי‪-‬אם‬ ‫לי המקום‪,‬‬ ‫(יט‪-‬כ) לא יהיה לך עוד השמש כו'‪.‬‬ ‫הנה ידוע ליודעים חן‪ ,‬כי שמש וירח‬ ‫שעל ידי כן וידעת כי אני ה' מושיעך כו'‪,‬‬ ‫והיו עומדים צפופים ומשתחוים‬ ‫המאירים לארץ ולדרים עליה‪ ,‬הן הם‬ ‫שאם היה בדרך טבע או על פי הוברי‬ ‫רווחים כאלו העליונה למטה‪,‬‬ ‫דוגמת שמותיו ית' שהם שם ה' ושם‬ ‫השמים‪ ,‬לא היה מתהפך מהיותינו מטה‬ ‫וכמו שכתבנו על אומרו עומדות היו‬ ‫אלקים הוא שכינה‪ .‬ונבא אל הענין‪,‬‬ ‫מטה תחת שעבודם‪ ,‬עד גדר שעבדים‬ ‫רגלינו בשעריך ירושלם‪ ,‬שהיו רגלינו‬ ‫אמר הנה עד כה הייתם משתמשים‬ ‫משלו בנו‪ ,‬אל היותינו אוכלים חלב‬ ‫כאחת בשני שערים בשער העליונה‬ ‫בדוגמא שמש ביום וירח בלילה‪ ,‬אך‬ ‫ומיטב גוים ושד מלכים‪,‬‬ ‫ובשער תחתונה‪...‬‬ ‫בזמן העתיד לא יהיה לך ישראל‪,‬‬ ‫אך זה עשה האלקים למען נדע כי ה'‬ ‫והלכו אליך שחוח בני מעניך‪ ,‬והשתחוו‬ ‫השמש‪ ,‬לאור יומם‪ ,‬ולא לנוגה‪ ,‬הירח‬ ‫מושיענו וגואלנו אביר יעקב‪ ,‬וזהו וידעת‬ ‫על כפות רגליך כל מנאציך‪ ...‬ומאשר‬ ‫בלילה‪ ,‬כאשר עתה‪,‬‬ ‫כי אני ה' מושיעך כו'‪ ,‬עם היות כי בהיותו‬ ‫יראו אורך‪ ,‬ונוגה זרחך שבפניך יענה‪ ,‬כי‬ ‫ית' אתך‪ ,‬אינך צריך לחלב גוים ושד‬ ‫זיו פני אדם הראשון שאבד ישוב אז‪,‬‬ ‫כי‪-‬אם ה'‪ ,‬אשר השמש היה דוגמתו‪,‬‬ ‫מלכים‪ ,‬כי מה המה בערך רב טובך עם‬ ‫כנודע מרז"ל‪,‬‬ ‫הוא בעצמו יהיה לך לאור עולם‪,‬‬ ‫ה'‪.‬‬ ‫שאפילו לא ימיש בלילה שהוא יותר‬ ‫אלו ואלו יקראו לך ישראל עיר ה'‪ ,‬כי‬ ‫מאשר היה לך ביציאת מצרים‪ ,‬שהיה‬ ‫~ ~ ~‬ ‫יאמרו שאתם עיר מושב ומרכבה אל‬ ‫השם הגדול‪,‬‬ ‫השי"ת הולך יומם ומסתלק בלילה‪,‬‬ ‫‪15‬‬ ‫נפשותם רוחם ונשמתם שמה ישארו‬ ‫והוא כי נפש כל איש ישראל למעלה‬ ‫שיבא עמוד האש שהוא שכינה‪ ,‬אך‬ ‫בבית תענוגיהם‪ .‬וזהו לעולם יירשו ארץ‪,‬‬ ‫נטועה בשורשה העליון וגופו הוא הגוף‬ ‫לעתיד יהיה ה' לאור עולם לך ביום‬ ‫אך נצר מטעי‪ ,‬שהוא ענף מחובר‬ ‫נוטה למקום טומאה הוא בעולם הזה‬ ‫ובלילה‪.‬‬ ‫ממטעי‪ ,‬הם נפש ורוח ונשמה‪ ,‬שהם‬ ‫נקצץ נופו שנסתלק הגוף נמצא כולו‬ ‫ושמא תאמר‪ ,‬אם כן איפוא‪ ,‬השכינה‬ ‫מטעותיו יתברך שנטועים במקום‬ ‫במקום טהרה כי גם חלק הנפש אשר‬ ‫שהוא שם אלקים‪ ,‬שיאיר בלילה מה‬ ‫טהרת הקדש העליון‪ ,‬נצר וענף‬ ‫הוא בגוף נמשך אחר השורש למקום‬ ‫צורך אליו אל תתמה‪ ,‬כי הנה וא‪-‬להיך‬ ‫מהמטעות ההם‪,‬‬ ‫נטיעתה שהוא מקום טהרה‪.‬‬ ‫שהוא שכינה‪ ,‬במקום ירח בלילה הוא‬ ‫ונבא אל הענין והוא כי בא להשיב על‬ ‫לתפארתך‪ ,‬דרך כבוד ותפארת‪ ,‬על דרך‬ ‫וגם מעשה ידי הוא הגוף שהוא מעשה‬ ‫קושיא שמקשים בני אדם כי אחר‬ ‫אומרם ז"ל‪ ,‬על פסוק ולילה בעמוד אש‪,‬‬ ‫ידיו מאז צבר עפר מן האדמה ועשה‬ ‫בא וראה גדולתו ית' כי היה כמוליך פנס‬ ‫את האדם בידיו כביכול‪ ,‬אשר נתעכר‬ ‫שהצדיקים הם בעולם העליון באור‬ ‫החיים את ה' א‪-‬להיהם מה בצע‬ ‫לפני עבדיו מרוב חיבתו‪:‬‬ ‫אשר עשה‪,‬‬ ‫על ידי חטא אדם‬ ‫עתיד להתפאר כאשר היה טרם יחטא‬ ‫להושיבם הוא יתברך פה אל העולם‬ ‫ושמא תאמר‪ ,‬הלא שרגא בטיהרא‬ ‫אדם‬ ‫הזה לעתיד לבא?‬ ‫מאי מהניא‪ ,‬ומה תאיר לך הירח אם גם‬ ‫אמנם הן אמת כי מרום וקדוש תשכון‬ ‫השמש מאיר בלילה?‬ ‫וכמו שאמרו ז"ל שלא חסרו ממנו כי‪-‬‬ ‫אם זיוו וחייו וקומתו ויתעכר חומרו‪.‬‬ ‫נפש הצדיק למעלה‪ ,‬אך למה שהוא‬ ‫דע איפוא‪ ,‬כי עם היות שלא יבא עוד‬ ‫יתברך אינו מקפח שכר שום בריה על‬ ‫שמשך בשום לילה‪ ,‬עכ"ז‪ ,‬וירחך לא‬ ‫ואז יתפאר על ידי שובו אל העולם‬ ‫כן גם את הגוף אשר טרח בעולם הזה‬ ‫יאסף‪ ,‬להיות כעוטיה לפני אור גדול‬ ‫הזה‪.‬‬ ‫עם הנפש לא יניחנו ריקם הוא יתברך‪.‬‬ ‫היה הימנו‪ ,‬כי אז כבר שלמו ימי אבלך‪,‬‬ ‫וזהו ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו‬ ‫אשר עליהם היתה כמתאסף אורה‪,‬‬ ‫על כן ישוב יביאהו ויטעהו הוא יתברך‬ ‫ארץ‪ ,‬היא ארץ העליונה‪ ,‬כי שם ישארו‬ ‫בעולם הזה משובח ומפואר זך האיכות‬ ‫אך עתה‪ ,‬תאיר עד גדר שיחדו יהיו‬ ‫קבועים יורשים אותה‪ ,‬אלא שנצר‬ ‫טרם יחטא‪,‬‬ ‫כאשר היה אדם‬ ‫תמים‪ ,‬כנודע מפסוק והיה אור הלבנה‬ ‫מטעי מעשה ידי להתפאר מה לעתיד‬ ‫והותר‪.‬‬ ‫כאור החמה‪ ,‬וזהו וירחך וכו' ושלמו כו'‪:‬‬ ‫למען גם הגוף יזכה לאושר גדול ורב‬ ‫~ ~ ~‬ ‫כמדובר‪.‬‬ ‫ויביא בו חוטר מגזע כל אחד משרשיו‬ ‫שהם שורשי הנפש הרוח והנשמה‬ ‫הקטון יהיה לאלף כו' אחרי אומרו כי‬ ‫ויעשה אותם לאחדים ויתנהו בגוף‬ ‫יפארם ה' באיכות כאומרו מעשה ידי‬ ‫להשתעשע בו עם ה' בעולם הזה אך‬ ‫להתפאר‪ ,‬אמר כי גם יבורכו בכמות‪ ,‬כי‬ ‫שורש כל בחינה מהם‪ ,‬לעולם‬ ‫הקטון יהיה לאלף כו'‪.‬‬ ‫יעמוד למעלה בשורשו העליון‪.‬‬ ‫ולא יהיה הריבוי על ידי המשך זמן‬ ‫וזה ענין הכתוב‪ :‬והוא‪ ,‬כי אחרי אומרו‬ ‫רב‪ ,‬כי‪-‬אם אני ה' בעתה אחישנה את‬ ‫כי ה' יהיה לך לאור עולם שהוא בעולם‬ ‫ההטבה הזאת‪.‬‬ ‫הזה‪ ,‬אמר‪ :‬הלא כמו זר יחשב בעיניך‬ ‫והנה אמרו רבותינו ז"ל זכו אחישנה‬ ‫לומר‪ :‬מה לצדיק עוד טובה מהיותה‬ ‫לא זכו בעתה‪ .‬והנה אם כן מהראוי היה‬ ‫נטועה למעלה במקורה! ומה לה עוד‬ ‫יאמר אחישנה בעתה?‬ ‫לעצבים שיגרשוה מבית תענוגיה‬ ‫ואפשר לומר כי בעתה הוא ודאי שלא‬ ‫מהיכל מלכו של עולם להלבישה‬ ‫הנה ידוע מאמרם ז"ל בגמרא למה‬ ‫יבצר ממנו‪ ,‬אך אחישנה הוא ספק‬ ‫בחומר עפר מן האדמה?‬ ‫צדיק דומה בעולם הזה לאילן שהוא‬ ‫שהוא אם יזכו על כן הקדים הודאי‬ ‫דע איפוא כי הנה ועמך כולם צדיקים‬ ‫נטוע במקום טהרה ונופו נוטה למקום‬ ‫טומאה נקצץ נופו נמצא כולו במקום‬ ‫תחלה‪.‬‬ ‫לעולם יירשו ארץ העליונה‪ ,‬כי עיקר‬ ‫טהרה וכו'‪.‬‬ ‫‪16‬‬ ‫להם בעצמם חלק לזכות בו לעולם הבא‪,‬‬ ‫מאמר ב' על פסוק 'ועמך כולם‬ ‫או מעין זה‪ .‬כי היות בעתה הוא כשלא‬ ‫היא הנפש הרוחנית‪ ,‬כי היא חלק א‪-‬לוה‬ ‫צדיקים ‪ '...‬מביאורו על פרקי אבות‪,‬‬ ‫זכו‪ ,‬שאז עושה למען שמו‪ ,‬אך אחישנה‬ ‫ממעל‪ ,‬שהיא תתקנהו עד יזכה לעולם‬ ‫בפ' שמיני‬ ‫הוא למעננו‪ ,‬ועל כן אמר אני ה'‪ ,‬כלומר‬ ‫הבא‪ ,‬ושיעור הענין כל ישראל יש להם‬ ‫ָּכל יִ ְׂש ָּראֵ ל י ֵׁש לָּהֶ ם חֵ לֶק לָּעוֹ לָּם הַ ָּבא‪,‬‬ ‫למה שאני ה' עושה למען שמי‪ ,‬הוא‬ ‫בעצמם חלק הוא חלק א‪-‬לוה ממעל לבא‬ ‫ׁ ֶש ֶנ ֱאמַ ר וְׂ עַ ֵמ ְׂך כֻּלָּם צַ ִד ִיקים לְׂ עוֹ לָּם יִ ְׂיר ׁשו‬ ‫בעתה‪ .‬וגם שלא למען שמי‪ ,‬שהוא‬ ‫לעולם הבא כו'‪( .‬ובזה נתיישב קושיא א‪.‬‬ ‫ֲשה י ַָּדי לְׂ הִ ְׂת ָּפאֵ ר‪.‬‬ ‫אָּ ֶרץ נֵצֶ ר מַ ָּטעַ י מַ ע ֵ‬ ‫למענכם‪ ,‬אחישנה‪.‬‬ ‫לעולם הבא‪ ,‬ולא אמר בעולם הבא!‬ ‫ויתכן לפי דבריהם‪ ,‬כי מתחילה הזכיר‬ ‫וקושיא ב‪ .‬מה ענין החלק הזה? ויותר‬ ‫א‪ :‬בשום לב‪ :‬אל אומרו לעולם הבא‪,‬‬ ‫ולא אמר בעולם הבא!‬ ‫שני הקיצין‪ ,‬ואמר ועמך‪ ,‬אם יהיו כלם‬ ‫היה צודק יאמר זוכים לעולם הבא!)‬ ‫צדיקים‪ ,‬לעולם יירשו כלם ארץ‪ ,‬שהוא‬ ‫או יהיה במה שיראה הרואה בחינות‬ ‫ב‪ .‬מה ענין החלק הזה? ויותר היה צודק‬ ‫אם יזכו‪.‬‬ ‫מחולפות לאישי ישראל יש חשקה נפשו‬ ‫יאמר זוכים לעולם הבא!‬ ‫ואם לא יזכו כלם‪ ,‬רק נצר מטעי‪ ,‬שהם‬ ‫בתורה ויש בצדקה ויש בגמילות חסדים‬ ‫ג‪ .‬הראיה שמביא באומרו ועמך כולם‬ ‫הנשאר בציון וכו'‪ ,‬שהוא בזמן שלא זכו‪,‬‬ ‫וההיקש ביתר מצות‪ ,‬וגם בתופשי התורה‬ ‫צדיקים וכו'‪ ,‬שאדרבא מענין הכתוב‬ ‫שיהיו אחד מעיר כו'‪ ,‬עם כל זה‪ ,‬מעשה‬ ‫יהיה חילוף‪ ,‬זה חושק בתורה וזה במשנה‬ ‫יראה (הכוונה‪ ,‬באם) כשהם כולם (יהיו)‬ ‫ידי להתפאר‪ ,‬באיכות וגם בכמות‪ ,‬כי‪,‬‬ ‫וזה בתלמוד וזה באגדה וזה במעשה‬ ‫צדיקים (אזי) ירשו ארץ‪ ,‬אך לא שיחויב‬ ‫אם מעט יהיו‪ ,‬ארבה אותם‪ ,‬כי הקטן‬ ‫מרכבה ומה נשתנו זה מזה‪.‬‬ ‫יהיו כולם צדיקים‪( ,‬כאשר אמר התנא כל‬ ‫יהיה לאלף וכו'‪.‬‬ ‫ישראל יש להם וכו')‪ ,‬שאם כן (שיחויב אך הנה ידענו מרבותינו ז"ל‪ ,‬כי כל‬ ‫וזה שאני אומר אני ה'‪ ,‬הוא בעתה‪,‬‬ ‫ויוכרח שיהיו צדיקים‪ ,‬אזי) בטלה הנפשות אשר התעתדו לבא בעולם עד‬ ‫ואשר אמרתי ועמך כולם צדיקים וכו'‪,‬‬ ‫סוף כל הדורות שם במעמד הר סיני היו‬ ‫הבחירה?‬ ‫שהוא אם זכו מעצמם‪ ,‬הוא כי אחישנה‬ ‫ד‪ .‬יקשה בין לאשר אמר כל ישראל יש ושם נמצאו‪ ,‬וכל נפש ונפש מישראל יש‬ ‫קודם אל עתה‪ ,‬שהוא הקץ‪,‬‬ ‫להם חלק לעולם הבא‪ ,‬בין על הפסוק לה אחיזה בתורה זה בבחינת חלק מצוה‬ ‫והוא‪ ,‬כי על מאי דסליק מיניה אמר‬ ‫עצמו שאומר ועמך כולם צדיקים‪ ,‬שהרי זו‪ ,‬וזה בזולת וההיקש בכל השאר‪.‬‬ ‫בעתה‪ ,‬ועל מאי דפתח ביה אמר‬ ‫וכל אחת מהנה בחלק שאחזה בו הוא‬ ‫כמה רשעים יש בכל דור!‬ ‫אחישנה‪.‬‬ ‫ה‪ .‬אומרו נצר מטעי‪ ,‬מה הוא הנצר? ומה תקונה ואושרה לקנות בו חיי העולם‬ ‫או שיעור הכתובים‪ ,‬ועמך כולם‬ ‫הבא‪.‬‬ ‫הם מטעיו יתברך?‬ ‫צדיקים‪ ,‬שהוא דור שכולו זכאי‪ ,‬לעולם‬ ‫ו‪ .‬שאפי' יראה (הפ' נצר כו') בלתי וכמאמר רבותינו ז"ל על פסוק ונות בית‬ ‫יירשו ארץ‪ ,‬בין בכמות בין באיכות‪ ,‬כי‬ ‫מקושר אל האמור (כל ישראל יש להם תחלק שלל כי התורה הנקראת נות בית‬ ‫כל אחד‪ ,‬בין מצד נפשו‪ ,‬שהוא נצר‬ ‫חילקה חלק לכל הנפשות כמבואר אצלנו‬ ‫חלק כו')!‬ ‫מטעי שבעולם העליון‪ ,‬ובין מעשה ידי‪,‬‬ ‫במקומו‪.‬‬ ‫שהוא הגוף‪ ,‬שהוא מעשה ידי‪ ,‬באדם‬ ‫ז‪ .‬אומרו מעשה ידי להתפאר‪ ,‬כי‪ ,‬אם‬ ‫וכוונת התנא לומר‪ ,‬אל (יסתפק ואל)‬ ‫הראשון כד"א‪ ,‬נעשה אדם‪ ,‬שכל‬ ‫הוא על הנצר הנזכר‪ ,‬למה תחלה קראו‬ ‫נצר הבלתי נעשה בידים ואחר כך קראו יקשה לאיש (האם‪ ,‬ואיך‪ ,‬יזכה אל)‬ ‫הגופים נמשכים ממנו ליקרא מעשה‬ ‫מעשה ידיו? ואם הוא דבר אחר מה עניינו השגת העולם הבא‪ .‬כי הנה (עוה"ב) ידמה‬ ‫ידיו יתברך‪ ,‬גם הוא עתיד להתפאר‪ ,‬וגם‬ ‫לעיר שסביבותיה דרכים רבים אין מספר‬ ‫באיכות‪ ,‬כי הקטון יהיה לאלף כו'‪.‬‬ ‫פה?‬ ‫ח‪ .‬מה הוא התפארת (להתפאר) הזה? ובכל אחד ילך איש עדיה‪.‬‬ ‫ואל יפלא בעיניכם‪ ,‬כי אני ה' בעתה‪,‬‬ ‫שהוא בעת קץ‪ ,‬שבלעדי לא יהיה‬ ‫כן בכל דבר שיאחז צדיק‪ ,‬הוא דרכו‬ ‫ואימת הוא‪ ,‬שבו יתפאר?‬ ‫בעתה‪ ,‬גם אחישנה קודם אל העת‪ .‬כי‬ ‫אך הדבר הראשון שיפול לב אדם עליו ללכת לעולם הבא‪ ,‬כל אחד בבחינת חלק‬ ‫אשר כח לו לעשות בעתה‪ ,‬יכול‬ ‫נפשו‪ ,‬ומאליו חושק בעולם הזה‪ ,‬בצריך‬ ‫הוא לומר אל יתייאש איש מלזכות‬ ‫להחישה‪.‬‬ ‫לעולם הבא‪ ,‬כי הלא דע כי כל ישראל יש (הנצרך אל מה ששייך) אל המתייחס‬ ‫~ ~ ~‬ ‫‪17‬‬ ‫ישקוט הוא יתברך עד שכל אישי ישראל‬ ‫וקושיא ז‪ :‬מעשה ידי להתפאר‪ ,‬כי‪,‬‬ ‫אליה (אל דרכו ובחינתו) כי הוא חלקו‬ ‫יהיו צדיקים כי חושב הוא יתברך‬ ‫אם הוא על הנצר הנזכר‪ ,‬למה תחלה‬ ‫לבא אל עולם הבא‪.‬‬ ‫מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח‪ ,‬ולא‬ ‫קראו נצר הבלתי נעשה בידים ואחר כך‬ ‫קראו מעשה ידיו? ואם הוא דבר אחר‬ ‫וזהו אומרו כל ישראל יש להם חלק‬ ‫בלבד יתקן את החומר כי‪-‬אם‪ ,‬גם את‬ ‫מה עניינו פה?‬ ‫לעולם הבא‪ ,‬שהוא לבא בחלק ההוא‬ ‫הנפש‪ ,‬כי הנה נצר מטעי‪ ,‬שהוא הנוף של‬ ‫ומיישב ומבאר שנצר סובב על‬ ‫לעולם הבא‪ .‬ועל כן לא אמר בעולם הבא‪.‬‬ ‫המטעות‪ ,‬הם של נפש ורוח ונשמה‪ ,‬שהן‬ ‫הנשמה ומעשה ידי על הגוף‪ ,‬שבעת‬ ‫(ובזה נתיישב באופן ב' קושיא א‪.‬‬ ‫שלש מטעות‪ ,‬אשר נטע ה' שורשם‬ ‫התיקון יתוקנו יחדיו)‬ ‫לעולם הבא‪ ,‬ולא אמר בעולם הבא!‬ ‫למעלה‪ ,‬כאשר נשא המשל אל אילן‬ ‫נמצא שהטיב אשר דבר באומרו‪ ,‬כלם‬ ‫ובאופן ב' קושיא ב‪ .‬מה ענין החלק‬ ‫שנטוע במקום טהרה‪ ,‬ונופו נוטה למקום‬ ‫הזה? ויותר היה צודק יאמר זוכים‬ ‫צדיקים‪ ,‬כי כן הוא‪ ,‬בהמשך הזמן‪ ,‬שכולם‬ ‫לעולם הבא!)‬ ‫טומאה‪ ,‬כי המטעות הן שלשת חלקי‬ ‫מתקדשים ומטהרים עד יהיו צדיקים‪,‬‬ ‫הנפש‪ ,‬והנצר שלהן‪ ,‬הוא הנוף‪ ,‬שהוא‬ ‫והביא ראיה‪ ,‬שנאמר ועמך כולם לבלתי ידח ממנו נדח‪ ,‬ויובטחו ליתקן‬ ‫הגוף‪ ,‬עם היות שהוא נשאר ונקצץ‬ ‫צדיקים לעולם ירשו ארץ‪ ,‬שהיא ארץ ולהתפאר‪ ,‬על ידי מה שלכל ישראל יש‬ ‫במקום טומאה‪ ,‬עם כל זה‪ ,‬ל'מה שהוא‬ ‫להם חלק לעולם הבא‪ ,‬כמדובר‪( :‬ובזה‬ ‫העליונה שירושתה עולמית‪.‬‬ ‫מעשה ידיו יתברך‪ ,‬כמו דאת אמר נעשה‬ ‫ושמא תאמר (קושיא ד' הנ"ל) איך נתיישב קושיא ג‪ .‬הראיה שמביא‬ ‫אדם שגבלו בידיו יתברך על כן גם שיראה‬ ‫יתכן יהיו כל ישראל (ועמך כולם) באומרו ועמך כולם צדיקים וכו'‪,‬‬ ‫שהוא נקצץ ומת וכלה בעפר‪ ,‬אל יאבד!‬ ‫צדיקים והלא כמה וכמה רשעים בעולם שאדרבא מענין הכתוב יראה (הכוונה‪,‬‬ ‫כי‪-‬אם‪ ,‬מוכן הוא להתפאר‪.‬‬ ‫באם) כשהם כולם (יהיו) צדיקים (אזי)‬ ‫ירשו ארץ‪ ,‬אך לא שיחויב יהיו כולם‬ ‫לזה?‬ ‫כי על ידי המות יותך בארץ‪ ,‬כזהב תוך‬ ‫צדיקים‪( ,‬כאשר אמר התנא כל ישראל‬ ‫אמר נצר מטעי וכו'‪ ,‬לומר‪ ,‬אל תתמה‪,‬‬ ‫כור‪ ,‬עד תום חלאת זוהמת נחש‪ ,‬ויצא‬ ‫יש להם וכו')‪ ,‬שאם כן‪ ,‬בטלה הבחירה?‬ ‫כי‪ ,‬אם יש בלתי צדיקים כעת‪ ,‬הלא לא‬ ‫אחר כך זך ובהיר להתפאר בו הוא יתברך‬ ‫ומיישב‪ ,‬שהבחירה היא לבחור איך‬ ‫יבצר מהיות (שרשו) צדיק (שסכ"ס‬ ‫שגם מה שברא מן העפר נזדכך עד היותו‬ ‫יגיע לעולם הבא‪ ,‬וכמה יסבול עד וכו'‬ ‫אבל אין לבחור שלא יגיע לעוה"ב‪.‬‬ ‫יביאו לכך בפועל) כל איש ואיש‬ ‫כרוחני ממש וזהו נצר מטעי מעשה ידי‬ ‫מישראל‪.‬‬ ‫להתפאר‪( :‬ובזה נתיישב באופן ב'‬ ‫ככתוב לא ידח‪ ,‬כי הרי שורש ישראל‬ ‫משם‪.‬‬ ‫כי‪ ,‬אם הם עכורים וטמאי חלאת עון‬ ‫קושיא ה‪ .‬נצר מטעי‪ ,‬מה הוא הנצר?‬ ‫וקושיא ח‪ :‬מה הוא התפארת‬ ‫עתה‪( ,‬אעפ"כ) הנה הנפש להיותה מנצר‬ ‫ומה הם מטעיו יתברך?‬ ‫(להתפאר) הזה? ואימת הוא‪ ,‬שבו‬ ‫ונתיישב באופן ב' קושיא ו‪ .‬יראה‬ ‫מטעיו יתברך העליונות‪ ,‬אשר האציל‬ ‫יתפאר?)‬ ‫(הפ' נצר כו') בלתי מקושר אל האמור‬ ‫ונטע‪ ,‬כנודע מחכמי האמת על פסוק‬ ‫(כל ישראל יש כו')!‬ ‫או יאמר נצר מטעי וכו'‪ .‬כמאמרם ז"ל‪:‬‬ ‫ישבעו עצי ה' וכו'‪ ,‬וגם חומרו מוכן ליתקן‪,‬‬ ‫ונתיישב באופן ב' קושיא ז‪ :‬מעשה‬ ‫למה צדיקים דומים בעולם הזה? לאילן‬ ‫אחר‪ ,‬שמראשיתו כשצבר עפרו וברא את‬ ‫ידי להתפאר‪ ,‬כי‪ ,‬אם הוא על הנצר‬ ‫שהוא נטוע במקום טהרה‪ ,‬ונופו נוטה‬ ‫הנזכר‪ ,‬למה תחלה קראו נצר‪( ,‬מטעי)‬ ‫אדם‪ ,‬שמשם כולנו‪ ,‬להיותו (אדה"ר)‬ ‫במקום טומאה‪ .‬נקצץ נופו‪ ,‬נמצא כולו‬ ‫מעשה ידיו‪( ,‬ומאחר שכולנו מאדה"ר‬ ‫הבלתי נעשה בידים ואחר כך קראו‬ ‫מעשה ידיו? ואם הוא דבר אחר מה‬ ‫במקום טהרה‪ .‬שהוא כי הנפש שבאדם‬ ‫מעפר מעשה ידיו לכן כאו"א) גם כן‬ ‫עניינו פה?‬ ‫שורשה בחיים נטועה בקדושה הגדולה‬ ‫מעותד להתפאר הנפש והחומר הנזכר‪,‬‬ ‫ומיישב שמטעי סובב על הנשמה ונצר‬ ‫והנוף הוא הגוף שהוא נוטה במקום‬ ‫מחלאתם‪ ,‬יש (ממנו) עודנו (ישוב ויתקן)‬ ‫של מטעי על הגוף שהוא מעשה ידי‪.‬‬ ‫טומאה הוא העולם הזה נקצץ ומת הגוף‬ ‫בחיים‪ ,‬ויש (שיתוקן) על ידי גלגולים‪ ,‬עד‬ ‫וקושיא ח‪ :‬מה הוא התפארת‬ ‫נמצא כל הנפש במקום טהרה‪ .‬כי החלק‬ ‫אשר יטהר ויהיה צדיק‪( .‬ובזה נתיישב‬ ‫(להתפאר) הזה? ואימת הוא‪ ,‬שבו‬ ‫קושיא ה‪ .‬נצר מטעי‪ ,‬מה הוא הנצר? אשר נתפשט אל תוך הגוף נתפשט וחזר‬ ‫יתפאר?)‬ ‫אחר הכל‪.‬‬ ‫ומה הם מטעיו יתברך?‬ ‫~ ~ ~‬ ‫וקושיא ו‪ .‬יראה (הפ' נצר כו') בלתי ונבא אל הענין אמר‪ ,‬הלא אמרתי כי‬ ‫‪ALSHICHK@GMAIL.COM‬‬ ‫מקושר אל האמור (כל ישראל יש כו'!)‬ ‫עמך כולם צדיקים‪ ,‬שהוא כמדובר שלא‬ ‫‪18‬‬ ‫עם שגם תזכר תשובת הרמב"ם ז"ל‪,‬‬ ‫((ומקשה) עם היות (אשר גם הארורים‬ ‫נאמרו בדיבור ובאמירה‪ ,‬כי הרי כל‬ ‫ד"ת מספה"ק ע"פ האלשיך הק'‬ ‫~ ~ ~‬ ‫והוא כי אחרי אומרו צורך התשובה‬ ‫דברי התורה דיבר ה'‪ ,‬כאשר איתא‬ ‫לכל סוגי בני האדם לאיש ואיש לפי ענינו‪,‬‬ ‫הפירוש על פסוק) וידבר אלקים את כל‬ ‫ספה"ק בני יששכר‬ ‫בא ויאמר‪ ,‬אל תתמה ותאמר‪ ,‬מה צורך‬ ‫הדברים האלה (היינו כל דברי התורה?)‬ ‫מרבה"ק ר' צבי אלימלך מדינוב‬ ‫תשובה‪ ,‬והלא מוכרח הוא כל עושה רע‬ ‫(מתרץ אשר) עם כל זה‪ ,‬לאמר כתיב‪,‬‬ ‫(פכ"ז‪ :‬יב‪-‬טו) אלה יעמדו לברך את‬ ‫לעשותו‪ ,‬כי לא תוכזב ידיעתו ית' אשר‬ ‫(היינו‪ ,‬אשר לא הוא‪ ,‬שכבר נאמר הכל‬ ‫העם על הר גרזים‪ ...‬ואלה יעמדו על‬ ‫ידע‪ ,‬כי אשר לא טוב יהיה האיש ההוא?‬ ‫באמירה גמורה‪ ,‬אלא וידבר אלקים שה'‬ ‫הקללה בהר עיבל‪ ...‬וענו הלוים ואמרו‪...‬‬ ‫על כן היחל ואמר‪ ,‬כי לא מחשבותי כו'‪,‬‬ ‫דיברו אז בדקות‪ ,‬בבחי' מחשבה‪ ,‬באופן‬ ‫ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה‪...‬‬ ‫לומר צורך התשובה אשר אמרתי הוא‪,‬‬ ‫שאחר זמן‪ ,‬יהיה‪ ,‬לאמר‪ ,‬היינו)‬ ‫ידוע הוא‪ ,‬מענין חקירות ידיעה ובחירה‪,‬‬ ‫על כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא‬ ‫שיתאמרו הדברים בזמנם בכל דור ודור‬ ‫אשר שניהם אמתיים נתאמתו לנו על פי‬ ‫דרכיכם דרכי נאם ה'‪ ,‬ואיזה הדרך יעלה‬ ‫לעת המציאות (ולעת שיבחרו הבוחרים‬ ‫התורה‪ ,‬הגם שאתו ית"ש המדע והוא‬ ‫על רוחכם להשיג דרך ידיעתו איך היא‪,‬‬ ‫מה שניתן להם לבחור‪ ,‬ועיכוב גמר‬ ‫יודע מחשבות אדם‪ ,‬לפניו נגלו כל‬ ‫באופן שלא תכריח (‬ ‫האמירה היתה בכדי שלא יזיק לכח‬ ‫תעלומות והמון נסתרות מבראשית‬ ‫אצריך את הרשע יעזוב‬ ‫ו(‬ ‫בחירתם)‪ ,‬והבן הדבר‪ ,‬ומי יוכל להבין‬ ‫מחשבות אדם ותחבולותיו ויצרי מעללי‬ ‫ולא יאמר‬ ‫דרכו‪( ,‬‬ ‫מחשבות הצור תם)‪,‬‬ ‫איש‪ ,‬עם כל זה הבחירה חפשיית‪ ,‬ויוכל‬ ‫אינו בידו‪ ,‬כי‬ ‫‪ ,‬כי (‬ ‫(‬ ‫והנה כשהתורה הזאת חתומה ניתנה‪,‬‬ ‫אדם לעשות לטוב ולמוטב כרצונו‪,‬‬ ‫הוא ע"י ידיעתו ( ‪:‬‬ ‫מוכרח (‬ ‫יש לומר‪ ,‬שהארורים נכתבו בתורה‬ ‫ידיעתו ית"ש אינה מכרחת‪,‬‬ ‫והלא כאשר גבהו השמים מהארץ כן‬ ‫שבכתב באותיות‪ ,‬ולא נאמרו בדבור‪,‬‬ ‫מה שאין כן דיבורו ית"ש היינו שכבר‬ ‫גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי‬ ‫בכדי שלא יהיה הדבר בהכרח שיתקיימו‪,‬‬ ‫בא הענין אל בחינת הדבור‪ ,‬הדבור הוא‬ ‫ממחשבותיכם‪,‬‬ ‫מה שאין כן הברכות נאמרו בתורה שבעל‬ ‫מכריח ובהכרח שיתקיים‪ ,‬עי' בדברי‬ ‫והנה תשובה זו‪ ,‬היא תשובת הרמב"ם ז"ל‪,‬‬ ‫פה‪ ,‬כי חפץ השי"ת שיתקיימו בהכרח‪.‬‬ ‫הרב הקדוש מהר"מ‬ ‫~ ~ ~‬ ‫אלשיך בפסוק‪ ,‬כן יהיה דברי אשר‬ ‫אך‪( ,‬‬ ‫יצא מפי לא ישוב וכו' כי‪-‬אם עשה את‬ ‫הנה היא סגירת דלת הקושיא (‬ ‫נעתיק כמה מאמרי האלשיך‪ ,‬בענין שהביא‬ ‫הבני יששכר‪ ,‬על ענין הידיעה והבחירה‬ ‫אשר חפצתי והצליח וכו'‪( ,‬ע' לקמן‬ ‫ליקוט מדברי האלשיך על ענין זה)‬ ‫‪,‬‬ ‫אלשיך (ישעיהו פנ"ה‪ :‬ח‪-‬יא) כי לא‬ ‫מחשבותי מחשבותיכם וכו'‪ .‬הנה לבא אל‬ ‫ועל פי זה אומר לך טעם נכון את אשר‬ ‫ועל כן‪ ,‬אחרי אמור הנביא בשם ה'‪,‬‬ ‫עם לבבי‪ ,‬הנה השי"ת צוה לנו בתורתו‬ ‫כי לא היה להם‬ ‫(‬ ‫ענין הכתובים נזכירה חקירה נתחבטו בה‬ ‫אחרונים‪ ,‬והיא אשר העיר אותה‬ ‫ליתן את הברכות על הר גריזים ואת וכו'‬ ‫להרהר בזה כי הלא לא מחשבותי כו'‪ ,‬אמר‪:‬‬ ‫על הר עיבל‪,‬‬ ‫הרמב"ם ז"ל בהלכות תשובה‪ ,‬והיא‪ ,‬כי‬ ‫והנה לפניכם תשובה נצחת‪ ,‬כי‬ ‫אחר אשר הוא ית' יודע ההוה והעתיד‬ ‫והנה הי"א ארורים נכתבו בתורה‬ ‫להוציאכם חלק (‬ ‫א"כ בטלה מדת שכר ועונש‪ ,‬כי כצדיק‬ ‫בפירוש‪,‬‬ ‫‪ ,‬אי אפשר‪ ,‬והיא כי כאשר ירד‬ ‫כרשע מוכרחים במעשיהם‪ ,‬כי ידיעתו‬ ‫הגשם כו'‪ ,‬והיא התשובה אשר ייעדנו‬ ‫ובאה הקבלה בתורה שבעל פה לומר‬ ‫ית' שראובן יהיה צדיק ושמעון יהיה רשע‬ ‫מקודם הברכות‪ ,‬דהיינו הפכו פניהם כלפי‬ ‫להשיב על הדבר‪.‬‬ ‫לא תשתנה‪ ,‬והנה הרמב"ם ז"ל נעל דלת‬ ‫הר גריזים ואמרו ברוך האיש אשר לא‬ ‫א‪ :‬והוא בשום לב אל אומרו כי כאשר‬ ‫שאלה זו באמת‪ ,‬באמור‪ ,‬כי מה האדם‬ ‫יעשה פסל ומסכה‪ ,‬ואחר כך הפכו פניהם‬ ‫ירד כו' כן יהיה דברי כו'‪ ,‬כי מה צורך אל‬ ‫שידע איכה ידע אל‪ ,‬ואיזה אופן חכמתו‬ ‫כלפי הר עיבל ואמרו וכו' וכן באינך‪,‬‬ ‫המשל?‬ ‫ומחשבותיו וידיעתו כי חכמתו כמהותו‪,‬‬ ‫ואיזה הדרך נשים עצמנו לחקור בידיעתו‪,‬‬ ‫ומהראוי להתבונן למה הארורים נכתבו‬ ‫ב‪ :‬ואיך יצדק אל הנמשל‪ ,‬שיהיה דברו‬ ‫כי אינה מסוג השכלתינו ודרכינו‪ ,‬ואין‬ ‫בתורה שבכתב‪ ,‬והברכות נתקבלו בתורה‬ ‫ית'‪ ,‬מעין הגשם?‬ ‫דרכנו משגת אופן ידיעתו איך תהיה‪,‬‬ ‫שבעל פה בדיבור ואמירה?‬ ‫ג‪ :‬ועוד‪ ,‬כי אין לפסוקים אלו קשר אל‬ ‫באופן שלא תכריע‪...‬‬ ‫ונראה לי על פי הנ"ל‪ ,‬להיות דבורו של‬ ‫הקודם על ענין התשובה?‬ ‫והנה בפסוקים אלו חשבתי למשפט‪ ,‬כי‬ ‫הקב"ה בהכרח הוא שיתקיים‪,‬‬ ‫המצא תמצא תשובה צודקת אצלי‪,‬‬ ‫והנה תורה שבכתב תורה חתומה ניתנה‪,‬‬ ‫‪19‬‬ ‫מהשני פסוקים ראשונים (‬ ‫ומה מתקו דברי רז"ל באומרם‪ ,‬בדבר ה'‬ ‫ד‪ .‬א‪ :‬ועוד‪ ,‬או' כי כאשר ירד הגשם וכו'‬ ‫‪ ,‬שכולם תשובה א'‪,‬‬ ‫שמים נעשו‪' :‬וכבר שמים נעשו'‪ .‬שרצו‬ ‫ושמה לא ישוב‪ ,‬שיורה‪ ,‬שאחר שנתן‬ ‫והיא‪ ,‬כי תחלה הקדים הוא ית' הקדמה‬ ‫לומר‪ ,‬כי טרם היות דבור בפועל‪ ,‬כבר‬ ‫לחם לאוכל‪ ,‬ישוב הגשם למעלה‪,‬‬ ‫(‬ ‫א'‪ ,‬לבא אל התשובה‪ ,‬והוא לומר‪ ,‬הלא‬ ‫שמים במחשבה נעשו‪,‬‬ ‫והוא דבר בלתי אפשר?‬ ‫אמרתי יעזוב רשע דרכו כו'‪,‬‬ ‫ועל כן הוצרך הוא ית' ביום השני‪ ,‬לחזק‬ ‫ד‪ .‬ב‪ :‬ואם הכונה היא לומר‪ ,‬שאין הגשם‬ ‫והלא יקשה בעיניכם לומר‪ :‬איכה יעזוב‬ ‫הרקיע‪ ,‬כמו שאמרו ז"ל‪ ,‬ויעש א‪-‬להים את‬ ‫שב כי‪-‬אם נשאר לתת לחם לאוכל‪,‬‬ ‫דרכו אם ידעת שרשע יהיה?‪ ,‬ואיך יבחר‬ ‫הרקיע‪ ,‬וארז"ל‪ ,‬שאמר‪ :‬יתחזק הרקיע‪.‬‬ ‫מהיכן היה עולה על לב ששמה ישוב‪,‬‬ ‫בטוב‪ ,‬או ברע‪ ,‬והוא מוכרח מפאת הידיעה?‬ ‫ולמה לא נתחזק כשנברא בראשון?‬ ‫שאומר ושמה לא ישוב?‬ ‫הנה לזה אני מקדים‪ ,‬כי לא מחשבותי‬ ‫אך הוא‪ ,‬כי בראשון היה (‬ ‫ה‪ :‬וגם אומרו מן השמים הוא מיותר!‬ ‫מחשבותיכם‪ ,‬לומר‪ ,‬הנה לי מחשבה‬ ‫מתייחס אל המחשבה‪,‬‬ ‫ו‪ :‬ועוד אומרו‪ ,‬לא ישוב אלי ריקם‪ ,‬איך‬ ‫ודבור‪ ,‬המתייחס אל דרך ופעולה אליו‬ ‫והיה בדקות‪ ,‬ולא היה נקנה גשמיות‬ ‫תצדק השיבה? ואיך תשוב אחרי כן?‬ ‫ית' כי בו יפעל כנודע‪ ,‬והנה‪ ,‬לא מחשבותי‬ ‫להתחזק‪ ,‬עד בא הימים‬ ‫(‬ ‫אמנם הנה דרך קצרה נקדים‪ ,‬כי הנה אין‬ ‫מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי‪ ,‬כי‬ ‫שאחרי כן‪ ,‬שהיו מתחזקים ע"י הבל רוח‬ ‫ספק כי מחשבתו ית' פועל אך בדקות‪ ,‬כי‬ ‫במחשבה ובדבור אני נפרד מכם‪ ,‬והוא‪ ,‬כי‬ ‫המאמר היוצא מפיו ית'‪ ,‬כמו שכתבנו‬ ‫לגודל דקות רוחניות המחשבה‪ ,‬לא יהיה‬ ‫גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם‪,‬‬ ‫שהדבור היוצא מפיו ית' הוא המהוה‪,‬‬ ‫מבוא אליה להתפשט ולפעול בעולם‬ ‫כי דרכי כדבור יש לו נצחיות וכח קיים‬ ‫ומה גם דברות ( ‪ ,‬שאחר הראשון‬ ‫הגשמי‪ ,‬כי לא תשתלשל ותתלבש לפעול‬ ‫לפעול‪ ,‬מה שאין כן דרכיכם‪ .‬שהבל פיכם‪,‬‬ ‫אשר יתייחס למחשבה‪,‬‬ ‫בעולם השפל הלז‪ ,‬אך הדבור היוצא מפיו‬ ‫ודרכיכם‪ ,‬אין בו ממשות‪:‬‬ ‫ויובן בהקדמה זו מאמרם ז"ל בפר"א‪,‬‬ ‫ית' החוצה‪ ,‬עם שהבל פיו רוחני מאד‪,‬‬ ‫וכן מחשבותי ממחשבותיכם‪,‬‬ ‫שאמרו‪ ,‬בלא עמל ובלא יגיעה ברא הקדוש‬ ‫וקיים לעד‪...‬‬ ‫שמחשבותי רמות פועלות בדקות נמרץ‪,‬‬ ‫ברוך הוא שמים וארץ‪ ,‬שנאמר‪ ,‬בדבר ה'‬ ‫עוד שנית והוא‪ ,‬כי מאמר פיו ית' הוא‬ ‫ואין להם מבא לפעול בגשמיות‪,‬‬ ‫שמים נעשו‪ .‬אבל בכל צבאם יגיעה כתיב‬ ‫בעצמו המהוה ופועל‪ ,‬מה שהוא רצונו ית'‬ ‫והכונה היא‪ ,‬כי יש הפרש בין מה שיודע‬ ‫בהו‪ ,‬שנאמר וברוח פיו כל צבאם‪...‬‬ ‫לפעול בו‪ ,‬והוא פשט פסוק אחרון מאלו‪,‬‬ ‫הוא ית' במחשבה‪ ,‬למוציא מפיו‪,‬‬ ‫כלל הדברים‪ ,‬כי יש הפרש בין‬ ‫באומר כן יהיה דברי כו'‪ ,‬כי‪-‬אם עשה את‬ ‫כי מה שיודע‪ ,‬שפלוני יהיה צדיק ופלוני‬ ‫המחשבה לדבור‪ ,‬כי המחשבה פועלת‬ ‫אשר חפצתי כו'‪,‬‬ ‫יהיה רשע‪ ,‬שהוא במחשבה ולא בדבור‪,‬‬ ‫בדקות‪ ,‬בלתי מתלבש לפעול בגשמיות‪,‬‬ ‫וכן בעשרה מאמרות נברא העולם‪ ,‬כי‬ ‫אין המחשבה‪ ,‬לדקותה‪ ,‬פועלת לעשות‬ ‫מה שאין כן לדבור היוצא מפיו ית'‪ ,‬כי‬ ‫המאמר בעצמו היה המהוה בעולם כל‬ ‫רושם באדם הגשמי להכריחו לפעול‬ ‫הוא המהוה בעולם הגשמי ע"י מה‬ ‫מציאות הדברים שבו‪,‬‬ ‫( ידיעתו ( ‪ ,‬אך מה שמוציא מפיו‪,‬‬ ‫שמתלבש לפעול‪ ,‬ואחר עשותו הפעולה‬ ‫עודנו באבו‪ ,‬וחוזר למעלה אל מקורו‪.‬‬‫והנה בביאור התורה כתבנו הפרש שבין‬ ‫שהוא דבור‪ ,‬שיש לרוחניותו מציאות‬ ‫מאמר ראשון לשאר מאמרות‪ ,‬והוא כי בו‬ ‫לפעול בגשמי הוא פועל באדם‪ ,‬וזה‬ ‫ונבא אל הענין‪ ,‬והנה גם שכתבנו‪ ,‬כי‬ ‫לא נאמר ויאמר אף על גב דבראשית נמי‬ ‫מאמרם ז"ל באומרם‪ ,‬שקודם יצירת‬ ‫הפסוקים הקודמים (‬ ‫מאמר הוא‪ ,‬שהוא כי המאמר הראשון אל‬ ‫הולד גוזר הוא ית'‪ ,‬טיפה זו מה תהא‬ ‫נתנו טעם אל קושיית‪ :‬היות שכר ועונש עם‬ ‫מחשבה יתייחס כנודע ליודעים חן‪,‬‬ ‫עליה‪ ,‬עשיר או עני כו'‪ ,‬ואלו צדיק ורשע‬ ‫הידיעה‪ ,‬שהוא דעת הרמב"ם ז"ל‪ ,‬ו‬ ‫והמתיקוהו רז"ל במתק לשונם באומרם כי‬ ‫לא קאמר‪ ,‬הנה הורו באצבע‪ ,‬דבאמירה‬ ‫בראשית ברא א‪-‬להים‪ ,‬הרי כי בשם א‪-‬‬ ‫תליא מילתא‪ ,‬וכן ביארנו בביאור מגלת‬ ‫להים נברא העולם‪ ,‬ולהלן הוא אומר ביום‬ ‫איכה‪ ,‬על פסוק מי זה אמר ותהי ה' לא‬ ‫עשות ה' א‪-‬להים‪ ,‬אלא עלה בתחלה‬ ‫צוה‪ ,‬שעל ויכוח זה‪ ,‬קורא תגר‪ ,‬המקונן‪,‬‬ ‫במחשבה לברא במדת הדין‪ ,‬וראה שאין‬ ‫ואומר‪ ,‬מי זה אמר ותהי שיבא להויה‬ ‫ייעדנו לומר התשובה‬ ‫העולם מתקיים שיתף בו מדת רחמים‪,‬‬ ‫ופועל בהכרח‪ ,‬מה שה' לא צוה‪ ,‬כי‪-‬אם‬ ‫והלא יקשה‪ ,‬כי‪ ,‬אם כן‪ ,‬איך יאמר בראשית העיקרית מפסוק כי כאשר ירד הגשם וכו'‪,‬‬ ‫שידע בלבד‪ ,‬כלומר‪ ,‬כי הידיעה‪ ,‬שהיא‬ ‫ברא א‪-‬להים שיראה שהוא בפועל‪ ,‬אך אין (‬ ‫מחשבה בלי אמירה‪ ,‬אינה פועלת באדם‬ ‫להמשיך גם (‬ ‫זה‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬שבראשית מתייחס אל אפשר (‬ ‫הגשמי לדקותה‪ ,‬כמדובר‪ ,‬ואמר‪ ,‬אמשול‬ ‫הענין‬ ‫המחשבה‪ ,‬כי על כן לא נאמר בו ויאמר‪,‬‬ ‫לך משל למה הדבר דומה‪ ,‬למטר השמים‬ ‫כי הנה כאשר ירד הגשם כו'‪:‬‬ ‫‪20‬‬ ‫מאמרנו‪ ,‬כי ל'מה שהם רוחניות‪ ,‬גם וזהו עשה את אשר חפצתי‪ ,‬כי דברי היוצא‬ ‫ולבא אל הענין נזכירה מאמרם ז"ל‬ ‫שמהם יושפעו למטה‪ ,‬לא יחסר מפי הוא העושה את החפץ ומביאו אל‬ ‫בפר"א‪ ,‬הלא הוא‪ ,‬כי כאשר אין ישראל‬ ‫הפועל אך לא החפץ (‬ ‫מהרוחניות כלום כנודע‪:‬‬ ‫עושים רצונו של מקום‪ ,‬הארץ שותה‬ ‫ונבא אל הענין אמר‪ ,‬כי כאשר ירד לבדו‪.‬‬ ‫מהים ע"י העבים‪ ,‬ומצמחת תבואה‬ ‫הגשם והשלג מן השמים‪ ,‬שהוא ע"י‬ ‫כאשה הרה לזנונים ויולדת‪,‬‬ ‫התלבשות‪ ,‬ושמה לא ישוב‪ ,‬כלומר שלא‬ ‫אבל כשישראל עושים רצונו של מקום‪,‬‬ ‫ישובו אל איכותן‪ ,‬אחרי התלבשם‪,‬‬ ‫הקדוש ברוך הוא פותח את אוצרו הטוב‬ ‫אמנם מכח תוכיות איכות רוחניותן כלומר‪ ,‬ובזה בין תבין‪ ,‬כי אין הידיעה‬ ‫את השמים‪ ,‬ומשם ימטיר על הארץ‪ ,‬ואז‬ ‫הרוה את הארץ והולידה והצמיחה‪ ,‬שע"י שהיא מחשבה בלבד‪ ,‬הדקה ברוחניות‪,‬‬ ‫היא כאשה הרה מבעלה‪,‬‬ ‫רדת מן השמים יש כח בארץ לקבל פועלת ועושה רושם באדם למטה‪ ,‬כי‪-‬אם‪,‬‬ ‫ועליו הכתוב אומר‪ ,‬כי כאשר ירד הגשם‬ ‫התפעלות מהם‪ ,‬כי ברדתם יקנו הדבור‪ ,‬אחרי צאתו מפי הקדוש ברוך הוא‪,‬‬ ‫והשלג מן השמים והולידה והצמיחה כו'‪.‬‬ ‫כי על כן נשמר הוא יתברך מלהוציא‬ ‫התלבשות מעין העולם השפל‪,‬‬ ‫והנה ראוי לשים לב‪ ,‬כי הלא על השמים‬ ‫לא מפיו‪ ,‬מי אשר יהיה צדיק ורשע‪ ,‬דאלו צדיק‬ ‫מה שאין כן‪ ,‬אם (‬ ‫אין מים כלל‪ ,‬אמנם‪ ,‬הנה התורה מעידה‪,‬‬ ‫ורשע לא קאמר‪( ,‬‬ ‫היה הגשם יורד מן השמים (‬ ‫כי יש מים על הרקיע‪ ,‬כד"א ויבדל א‪-‬‬ ‫דקות‬ ‫חוצה ומתעבים‪ ,‬שהיו (‬ ‫להים בין המים אשר מעל לרקיע וכו'‪,‬‬ ‫שלא תתפעל הארץ‬ ‫ורוחניות‪( ,‬‬ ‫וכן ארז"ל שהיה העולם מים במים‪,‬‬ ‫מהם‪.‬‬ ‫וגלה הקדוש ברוך הוא טפה האמצעית‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫וממנה עשה את הרקיע‪ ,‬נשארו חצי‬ ‫אלשיך (בפרשתינו‪ .‬פכ"ח‪ :‬טו)‬ ‫המים למעלה‪,‬‬ ‫והיה אם לא תשמע‪ ...‬מהראוי יאמר‪ ,‬ואם‬ ‫וגם אמרו‪ ,‬כי כשיעור שבין הרקיע‬ ‫לא תשמע‪ ,‬כאשר בפרשת בחקותי!‪...‬‬ ‫למים התחתונים‪ ,‬יש בין הרקיע אל‬ ‫בפתח דבריו זו הורה משה רבינו ע"ה‬ ‫העליונים‪,‬‬ ‫ברוח ה' דבר בו ומלתו על לשונו עיקר גדול‬ ‫והלא כמו זר נחשב! אמנם‪ ,‬הנה דקדקנו‬ ‫באמונה‪ ,‬הלא הוא‪,‬‬ ‫במקומו‪ ,‬לשון רז"ל באומרם‪ ,‬שהיו מים‬ ‫כי ממנו יתברך לא יפלא כל דבר אשר‬ ‫במים‪ ,‬ולא אמרו‪ ,‬שהיה העולם מלא מים!‬ ‫יהיה לעתיד בשמים ובארץ ויצרי מעללי‬ ‫אך הוא‪ ,‬כי שני סוגים היו המים‪ ,‬אחת‬ ‫איש‪ ,‬אך לא ימשך מזה הכרח לפעולות‬ ‫למה מורידן‬ ‫ולא נאמר‬ ‫מים רוחניים‪ ,‬וא' מים גשמיים‪ ,‬וזהו מים‬ ‫אדם להחשיבו למוכרח במעשיו אם טוב‬ ‫ישלוט שפע‬ ‫הוא ית' למטה‪( ,‬‬ ‫במים‪ ,‬ובין ב' המימות‪ ,‬היו מים בינוניים‪,‬‬ ‫ואם רע‪ ,‬כי אין ידיעתו יתברך מכרחת כי‬ ‫המים העליונים מלמעלה להצמיח‬ ‫בינוני האיכות‪ ,‬שהיא טפה אמצעית‪,‬‬ ‫לא יבצר מהיות בחירת כל אדם חפשית‬ ‫אחר‬ ‫הארץ? (‬ ‫שממנה נברא הרקיע‪,‬‬ ‫תחת ידו כאשר יתבאר אצלנו בשערים‬ ‫‪ ,‬תצמח הארץ?‬ ‫שמכח רוחניותן (‬ ‫כמו שאמרו ז"ל גלה טיפה האמצעית‪,‬‬ ‫המצוינים לנו בדורשי התורה בס"ד‪.‬‬ ‫אך‪ ,‬אין זה כי‪-‬אם‪ ,‬שאין הרוחניות‪,‬‬ ‫וממנה ברא הרקיע‪,‬‬ ‫וזהו אומרו והיה אם לא תשמע כו'‪,‬‬ ‫טרם יתפשט למטה ויתלבש (‬ ‫פועל בארץ החומרית‪,‬‬ ‫‪ ,‬ממוצע‬ ‫שהוא גשם זך (‬ ‫לומר הנה והיה זה אשר אני דובר כי אשר‬ ‫בין הרוחניות אל הגשמיות‪,‬‬ ‫לא טוב תעשו ותענשו כי כן יהיה‪,‬‬ ‫(‬ ‫ואותם המים העליונים (האמצעיים)‪,‬‬ ‫וזהו אומרו והיה כלומר היו יהיה הדבר‬ ‫כן יהיה דברי אשר יצא‬ ‫מפי‪ ,‬כלומר ש'ל'מה שכבר יצא מפי‪,‬‬ ‫שהם רוחניים‪ ,‬ומהם משלשל ומהוה‬ ‫הזה‪ ,‬אך אין הידיעה מכרחת‪,‬‬ ‫גשמי ברכה למטה לארץ‪ ,‬כי על ידי רדתם‬ ‫ואינה מחשבה בלבד‪ ,‬לא ישוב אלי‪ ,‬כי‪-‬‬ ‫(ואמירת 'והיה' אינו מכריח‪ ,‬כי והיה הוא על‬ ‫אם עשה את אשר חפצתי‪ ,‬כי הדבור‬ ‫אל אויר העולם מתלבשות גשמות כמים‬ ‫תנאי)‪ ,‬כי עדיין אני 'אומר' אם לא תשמע‪,‬‬ ‫בעצמו עושה בפועל את אשר חפצתי‪,‬‬ ‫התחתונים‪,‬‬ ‫בדרך ספק‪ ,‬כי עוד יד בחירתם נטויה להרע‬ ‫שהוא מה שהיה בחפץ ומחשבה‪,‬‬ ‫ומה טובו דברי רבותינו ז"ל האומרים‬ ‫או להיטיב וזהו והיה 'אם' לא תשמע‪:‬‬ ‫בבראשית רבה‪ ,‬שהגשמים יורדים ממים‬ ‫לבדו לא יעשה‬ ‫אך החפץ (‬ ‫~ ~ ~‬ ‫פועל בארץ‪,‬‬ ‫העליונים ואין חסר מהם טפה‪ ,‬שהוא‬ ‫‪21‬‬ ‫אלשיך (שמואל א פ"ב‪ :‬ג) אל תרבו‬ ‫אלשיך (תהלים פנ"א‪ :‬ו)‬ ‫אלשיך (בראשית פכ"ד‪ :‬נ)‬ ‫תדברו גבוהה גבוהה כו'‪.‬‬ ‫לך לבדך חטאתי כו'‪.‬‬ ‫ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר‬ ‫הנה ידועה שאלת הרמב"ם ז"ל‪ ,‬על‬ ‫יש הפרש בין ידיעה לדבור‪ ,‬כי מה‬ ‫לא נוכל דבר אליך רע או טוב‪:‬‬ ‫הידיעה עליונה יתברך‪ ,‬לומר‪ ,‬אם לא‬ ‫יעצרנו יתברך הגשם של עולם הלזה‬ ‫הנה כתוב אצלנו על דרוש הידיעה א‪ -‬שאינו יוצא מפיו יתברך רק ידיעה בלבד‬ ‫מלהשגיח בכל פרטיו‪ ,‬בטלה שכר ועונש‬ ‫להית‪ ,‬כי לא תכריח לפעולות אדם‪ ,‬אם אינה מכרחת מן הטעם הכתוב אצלנו‬ ‫חס וחלילה‪ ,‬כי הלא כצדיק כרשע מוכרח‬ ‫טוב ואם רע‪ ,‬כל עוד שהדבר לא יצא מפיו שם‪,‬‬ ‫במעשיו‪ ,‬כי מי יוכל עשות הפך אשר ידע‬ ‫יתברך‪ ,‬כי‪-‬אם מחשבה בלבד‪ ,‬כמפורש אך הדבור לא ישוב ריקם‪,‬‬ ‫אל אשר יעשה?‬ ‫אצלנו יפה‪.‬‬ ‫והנה בשערים המצויינים לנו ייחדנו על‬ ‫וזהו מאמר הכתוב‪ ,‬כן יהיה דברי אשר‬ ‫זאת שער המיוחד‪.‬‬ ‫‪ ,‬הלא אמרת יצא מפי לא ישוב אלי ריקם כו'‪,‬‬ ‫ובזה יאמרו (‬ ‫ומה שהורונו מן השמים להעלות על זה‬ ‫שתייחס אלינו לחסד ואמת אם והוא מאמרם ז"ל‪ ,‬ואלו צדיק ורשע לא‬ ‫(‬ ‫הוא‪ ,‬כי יש הפרש בין מחשבה לדבור‪,‬‬ ‫קאמר‪...‬‬ ‫נודה בזווג‪,‬‬ ‫כי הידיעה עליונה ל'מה שהיא מחשבה‬ ‫דקת הרוחניות זכה ועליונה באיכות עד‬ ‫אך‪ ,‬לא כן הוא‪ ,‬כי אילו היתה ידיעה ונבא אל הענין‪ ,‬אמר הנה נא ה' אל‬ ‫אין קץ‪ ,‬אין לאיש הגשמי דרך להתפעל‬ ‫בלבד לפניו יתברך ולא יצא מפיו‪ ,‬היה תשת עלי חטאת‪ ...‬כי‪ ...‬איני כבד עון‪ ,‬כי‬ ‫ממנה כל עוד שלא דברו ה'‪,‬‬ ‫הלא מאז אמרתי לך שתשוה אותי אל‬ ‫הדבר נשאר אל (‬ ‫האבות ואמרת שלא נסיתני כהם‪ ,‬ידעת‬ ‫באופן‪ ,‬כי גם (אע"פ) שלא (יקרה אף‬ ‫בחירתתנו‪,‬‬ ‫פעם אשר) יעשה האדם הפך מהגלוי‬ ‫שאחטא‪ ,‬כי עיניך הרואות העתיד ראו‬ ‫(בידיעה) לפניו יתברך‪( ,‬אעפ"כ) לא יהיה‬ ‫אך‪ ,‬הנה מה' יצא הדבר‪ ,‬ואחר שיצא שאחטא‪,‬‬ ‫(עשיית האדם אשר היה גלוי לפניו‪ ,‬לא‬ ‫מפיו יתברך 'בת פלוני לפלוני'‪ ,‬כמו אך עדיין‪ ,‬אם לא היה רק מראה‬ ‫יהיה זאת בהכרח) מפאת הידיעה (שלו‬ ‫שאמרו ז"ל על פסוק הנה ילדה מלכה עיניך‪ ,‬שהיא הידיעה‪ ,‬לא הייתי עושה‬ ‫ית') כי‪-‬אם מבחירתו (החפשית)‪,‬‬ ‫(על ידי הכרח ידיעתך) כי אין הידיעה‬ ‫וכו'‪.‬‬ ‫אלא (שידיעתו ית' הוא מחמת בחירת‬ ‫מכרחת‪,‬‬ ‫האדם כי הרי) שלא יבצר מדעת עליון‬ ‫לדעת אותו‪.‬‬ ‫שאחר העקידה שהיה אברהם מהרהר‪ ,‬אך נצטרף הדבור שאמרת לי 'לא‬ ‫אך הדבור היוצא מפיו יתברך‪ ,‬שהוא‬ ‫'לא יפה עשיתי‪ ,‬שלא לקחתי אשה תעמוד בנסיון'‪ ,‬ועל כן הוכרחתי‬ ‫רוחניות שנשתלשל מהמחשבה‪ ,‬נתעבה‬ ‫ליצחק זה כמה שנים‪ ,‬שאילו עתה היה (לחטוא)‪ ,‬כי הדבור עושה רושם‪,‬‬ ‫הרוחניות מן הקודם בצד מה‪ ,‬עד היות בו‬ ‫ו(המעשה ההוא שהוכרח על ידי‬ ‫נעקד לא הניח אחריו בנים'‪,‬‬ ‫מבא‪ ,‬לשיתפעל האדם ממנו‪( .‬כי דיבורו‬ ‫דיבורך) הוא מה שמאז ראו עיניך (בעין‬ ‫ית' שיעשה טוב‪ ,‬יכריח את האדם לרצות‬ ‫ואמר לו הקדוש ברוך הוא‪' ,‬אל תחוש‪ ,‬הידיעה)‪.‬‬ ‫אך ורק טוב וכן להיפך‪ ,‬באופן שיתבטל‬ ‫כי הנה עתה נולדה בת זוגו'‪ ,‬כי הנה ילדה‬ ‫כח בחירתו)‬ ‫ושעור הכתוב‪ ,‬מה שהרע בעיניך‬ ‫מלכה וכו' ובתואל ילד את רבקה‪.‬‬ ‫שראית מאז שלא אעמוד בנסיון עשיתי‪,‬‬ ‫וזה ענין רבותינו ז"ל באומרם‪ ,‬ואילו‬ ‫כלל הדברים כי הדבר יצא מפיו יתברך‪ ,‬הלואי לא היה רק מראה עיניך‪ ,‬כי (עי"ז)‬ ‫צדיק ורשע לא קאמר‪ ,‬כלומר‪ ,‬כיון דלא‬ ‫קאמר‪ ,‬אלא שנשאר במחשבה‪ ,‬לא יוכרח‬ ‫לא הייתי (בהכרח) עושה‪...‬‬ ‫ולכן אין להם בחירה‪.‬‬ ‫האדם בה‪.‬‬ ‫(אבל) מה אעשה‪ ,‬כי אמרת שלא‬ ‫וביארנו שם בזה מאמר הנביא ירמיה‪,‬‬ ‫וזהו לא נוכל דבר אליך אפילו לומר רע אעמוד בנסיון‪ ,‬ועשיתי (על ידי הכרח‬ ‫באומרו‪ ,‬מפי עליון לא תצא כו'‪ ,‬ומאמר‬ ‫או טוב‪ ,‬זה החיתון מה טיבו‪ ,‬רע או טוב האמירה) למען (היינו שגרמת ו)תצדק‬ ‫ישעיה הנביא באומרו‪ ,‬כן יהיה דברי אשר‬ ‫הוא‪ ,‬לדעת אם נודה אם אין‪ ,‬כי בטלה (ותכריח) בדברך‪,‬‬ ‫יצא מפי כו'‪:‬‬ ‫בחירתינו כי לא יבצר מהעשות‪:‬‬ ‫ולכן ראוי הוא שתזכה אותי בשפטך‪:‬‬ ‫וזה אחשוב כיוונה פה חנה‪ ...‬אל תרבו‬ ‫תדברו כו'‪( ...‬אל תדמה) לומר כי‪' ,‬אם הוא‬ ‫~ ~ ~‬ ‫~ ~ ~‬ ‫‪22‬‬ ‫ובכן באנו אל הענין‪ ,‬והוא כי הן אמת‬ ‫והנה‪ ,‬זאת שאלת הרמב"ם ז"ל בהלכות‬ ‫יתברך יודע ומשגיח בעולם השפל‪ ,‬אם כן‬ ‫ויציב כי ידע אל כל מעשה בני האדם‪.‬‬ ‫תשובה‪ ,‬אלא שהשיב‪ ,‬כי קצור קצרה‬ ‫כל מעללי איש כצדיק כרשע‪ ,‬מוכרחים‬ ‫אך‪ ,‬למה שהיה במחשבה‪ ,‬שהיא דקות‬ ‫דעתנו מהשיג דרך ידיעתו יתברך‪ ,‬כי היא‬ ‫במעשיהם ובטלה מדת שכר ועונש'‪ ,‬זה‬ ‫עצום מאד‪ ,‬גם שלא יבצר שלא ישתנה‬ ‫חכמתו ובלתי נפרדת מאיכותו‪ ,‬ואין ספק‬ ‫אינו כלום‪...‬‬ ‫למטה‬ ‫שהידיעה אמת והיא בדרך שלא תכריח‪,‬‬ ‫שאם ימצא בפיכם לאמר שהידיעה‬ ‫מאשר ידע יתברך‪ ,‬עם כל זה‪ ,‬למה‬ ‫וקוצר דעתנו מעכב ביד שכלנו לדעת‬ ‫תכריח אל פעולות האדם אם טוב ואם‬ ‫שהאדם מחומר קורץ‪ ,‬ואינו מתפעל להיות‬ ‫איכה ידע אל ולא יוכרח האדם במעשיו‪:‬‬ ‫רע‪ ,‬יצא העתק והסכלות הזה מפיכם‪,‬‬ ‫מוכרח במעשיו‪,‬‬ ‫ואני בעניי שמתי לבי להבין בדבר‪,‬‬ ‫שלא ימצא עוד בפיכם‪.‬‬ ‫במה שלא יצא ממחשבה אל דבור‪.‬‬ ‫ואכתוב באר היטב בשערים אשר לי‪ ,‬ואשר‬ ‫והעתק והבורות הוא לומר כי אל דעות‬ ‫ומה מתקו דברי רבותינו ז"ל באומרם‬ ‫נתן א‪-‬להים בלבי לענות בו‪ ,‬אחר אשר‬ ‫ה' שיודע דעות כל בני אדם אם ייטיבו או‬ ‫שארבעים יום קודם יצירת הולד אומרים‬ ‫הארכתי למעניתי שם בידים מוכיחות‬ ‫ירעו‪ ,‬ותאמרו כי לו יתברך (מכריח) נתכנו‬ ‫לפניו יתברך‪ ,‬טיפה זו מה תהא עליה‬ ‫ובראיות נכוחות למבין‪ .‬כלל הדברים הוא‪,‬‬ ‫עלילות הבני אדם אשר יעשה‪.‬‬ ‫עשיר או עני‪ ,‬חכם או טפש ואילו צדיק‬ ‫כי הלא נמצאו בו יתברך בחינות מוחלקות‪,‬‬ ‫אחת בחינת מחשבה‪ ,‬שנית בחינת דבור‪,‬‬ ‫ואם הוא (לא) באל"ף‪( ,‬נפרש כך‪ ,‬אשר)‬ ‫ורשע לא קאמר‪ .‬כי בנועם מליהם אמרו‬ ‫יצא עתק זה מלומר כי לא נתכנו עלילות‬ ‫מאמרנו זה‪ ,‬כי צדיק ורשע לא קאמר‪,‬‬ ‫שלישית בחינת מעשה‪ .‬וידוע לכל מי שיש‬ ‫לו מוח בקדקדו שאינן שוות‪ ,‬כי בחינת‬ ‫ל(אדם אשר) עושם‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬לה'‪.‬‬ ‫לומר כי באמירה הדבר תלוי להיות‬ ‫מוכרח‪ .‬וזהו צדיק ורשע לא קאמר‪ ,‬כי גם‬ ‫המחשבה היא עליונה עד אין קץ לדקות‬ ‫והעתק והבורות הוא לומר כי מהיותו‬ ‫שהיה יודע‪ ,‬כיון דלא קאמר בפה אין אדם‬ ‫רוחניות קדושתה‪ ,‬ותשתלשל עד בחינת‬ ‫יתברך אל דעות‪ ...‬יתפעלו העלילות‪ ,‬והוא‬ ‫החומרי מתפעל ממנה‪:‬‬ ‫דבור‪ .‬ומהדבור ישתלשל יותר‪ ,‬עד יבא‬ ‫הענין שכתבנו‪...‬‬ ‫לפועל מעשה‪:‬‬ ‫וזה הדבר אחשבה הנביא ירמיה דבר‬ ‫עתק ובורות לומר שהידיעה עליונה‪...‬‬ ‫מפי עליון‪ ,‬כמדבר נגד האומר שמחשבתו‬ ‫והוא ענין מאמרם ז"ל על קושיית אומרו‬ ‫יתפעל בה (האדם) לפעול בהכרח‪...‬‬ ‫פועלת באדם להכריחו‪,‬‬ ‫יתברך בראשית ברא א‪-‬להים‪ ,‬ואחר כך‬ ‫נאמר ביום עשות ה' א‪-‬להים‪ ,‬אלא‬ ‫והזכירו עלילות (מעשים) ולא מחשבות‬ ‫בתחלה עלה במחשבה לברא העולם‬ ‫אדם גם הן‪ ,‬על‪ ,‬כי אין הקדוש ברוך הוא‬ ‫ואמר כמתמיה‪ ,‬מי זה הוא אמר‪ ,‬שבא‬ ‫במדת הדין‪ ,‬ואחר כך שיתף מדת רחמים‪.‬‬ ‫מצרף מחשבה למעשה‪ ,‬עם היות כי גם‬ ‫לכלל הויה ופועל‪ ,‬מה שה' לא צוה‬ ‫מחשבת האדם‪ ...‬בלתי מוכרח כמדובר‪.‬‬ ‫(בדיבור)? כי‪-‬אם‪ ,‬שהיה יודע בלבד שהיא‬ ‫והלא יקשה‪ ,‬כי הלא ברא א‪-‬להים‬ ‫~ ~ ~‬ ‫מחשבה?‬ ‫נאמר‪ ,‬ואיך היא מחשבה?‬ ‫אלשיך (איכה פ"ג‪ :‬לז‪-‬לח) מי זה אמר ותהי‬ ‫אך הוא‪ ,‬כי דבור ראשון הוא בחינת‬ ‫אדני לא צוה‪ :‬מפי עליון לא תצא הרעות‬ ‫לומר שאינו בא לכלל הויה‪ ,‬זולתי ממה‬ ‫והטוב‪ :‬מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו‪:‬‬ ‫שיוצא ממחשבה אל דבור‪.‬‬ ‫מחשבה כנודע ליודעים חן‪ ,‬והיתה בריאה‬ ‫דקה ורוחניות כמעט‪,‬‬ ‫נחפשה דרכינו ונחקרה ונשובה עד י‪-‬הוה‪:‬‬ ‫וזה מי זה אמר ותהי‪ ,‬ה' לא צוה‪ ,‬כלומר‬ ‫עוד חזון ליצר הרע‪ ,‬לחמץ לבב אנוש‬ ‫כי בשום דבר שהוא יתברך היה מהוה‬ ‫שעל כן הוצרך לתת ממשות מה ביום‬ ‫השני‪ ,‬כאומרו יהי רקיע שאמרו ז"ל‪ ,‬יחזק‬ ‫יעמוד בדבר רע ולדבר ולומר‪ ,‬למה זה ענש‬ ‫בעולם לא היה מתהוה ממחשבה אל‬ ‫יענש כל עושה רע‪ ,‬והלא אחד מיסודי‬ ‫עשיה והויה בעולם הזה‪ ,‬עד שהיה מצוה‬ ‫הרקיע‪,‬‬ ‫תורת ה' היא כי אין דבר נעלם מיוצר הכל‬ ‫יתברך ואומר יהי רקיע‪ ,‬יהי מאורות‪ ,‬אך‬ ‫שהוא כמבואר אצלנו שיהיה בו ממש‪,‬‬ ‫יתברך לעד‪ ,‬ואם כן‪ ,‬אחר כי יודע א‪-‬להים‬ ‫לא מדקות המחשבה אל הויה‪...‬‬ ‫שיתלבש על ידי השתלשלות מחשבה‬ ‫את כל מעשה האדם אשר יעשה אם טוב‬ ‫ואם כן נחה שקטה הקושיא‪ ,‬כי גם‬ ‫אל דבור‪ ,‬ומהדבור ישתלשל לעשיה‪.‬‬ ‫ואם רע‪ ,‬הראוי כי לא ייטיב ה' לטובים ולא‬ ‫במעשה בני האדם‪ ,‬מפי עליון לא תצא‬ ‫וזהו בדבר ה' שמים נעשו‪ ,‬שעל ידי דבור‬ ‫ירע לרעים וחטאים‪ ,‬כי מוכרחים הם‬ ‫(ולא תכריח) הרעות והטוב‪ ,‬כי צדיק ורשע‬ ‫נקנה מציאות עשיה מה שאין כן על ידי‬ ‫במעשיהם כי מי יעצר כח בבחירתו לשנות‬ ‫לא קאמר‪( .‬עכל"ק האלשיך)‬ ‫מחשבה‪,‬‬ ‫מידיעתו אשר ידע יתברך‪:‬‬ ‫(ומכיון שמפי עליון לא תצא הרעות‬ ‫ועל כן נאמר אחר כך ויעש א‪-‬להים את‬ ‫(ואם כן איך יבקש ממני ה' שאשוב‬ ‫על כן‪ ,‬אכן מוטל עלינו לשוב בתשובה‪,‬‬ ‫בתשובה כאשר יאמר בזה‪ ,‬מה יתאונן‬ ‫הרקיע‪ .‬קנצי למילין‪ ,‬כי אין מבוא לעולם‬ ‫אדם חי גבר על חטאיו‪ :‬נחפשה דרכינו‬ ‫ולזה ממשיך הפסוק‪ ,‬מה יתאונן אדם‬ ‫השפל וברואיו החומרים‪ ,‬להתפעל ממה‬ ‫חי גבר על חטאיו‪ :‬נחפשה דרכינו‬ ‫ונחקרה ונשובה עד י‪-‬הוה)‬ ‫ונחקרה ונשובה עד י‪-‬הוה‪):‬‬ ‫שהוא במחשבה לפניו יתברך‪ ,‬עד יבא אל‬ ‫גדר דבור‪:‬‬ ‫‪23‬‬