gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

ובחרת בחיים · Ibuchartu Bachaim — כי תבוא (2026-08-24)

מוציא לאור: ובחרת בחיים · Ibuchartu Bachaim

שבוע: כי תבוא (2026-08-24)

ובחרת בחיים · Ibuchartu Bachaim — כי תבוא (2026-08-24)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ובחרת בחיים‬ ‫בס"ד‪ ,‬גיליון שע"ח | פרשת כי תבוא | תשפ"ו‬ ‫גליון שבועי במשנת מרן האור החיים הק' זיע"א‬ ‫באור החיים‬ ‫פניני אור החיים‬ ‫תולדות רבנו הק'‬ ‫יצר סוכן בנו‬ ‫ותשחק ליום אחרון‬ ‫פרק שביעי‪ :‬רבינו בסאלי‬ ‫וְ ָענִ ָית וְ ָא ַמ ְר ָּת ִל ְפנֵ י ה’ ֱאל ֶֹה ָיך ֲא ַר ִּמי א ֵֹבד‬ ‫א ֶשר ה’ ֱאל ֶֹה ָיך‬ ‫וְ ָהיָ ה ִּכי ָתבוֹ א ֶאל ָה ָא ֶרץ ֲ ׁ‬ ‫מ"ב פירושים ל"בחוקותי"‬ ‫ָא ִבי וַ ֵ ּי ֶרד ִמ ְצ ַריְ ָמה וַ ָ ּיגָ ר ׁ ָשם ִ ּב ְמ ֵתי ְמ ָעט‬ ‫נ ֵֹתן ְל ָך נַ ֲח ָלה וִ ִ ׁ‬ ‫יר ְש ָּת ּה וְ יָ ׁ ַש ְב ָּת ָ ּב ּה‪( :‬דברים‬ ‫בערב שבת פרשת בחוקותי‪ ,‬הגיע רבינו לשדה רחב‬ ‫וַ יְ ִהי ׁ ָשם ְלגוֹ י ָ ּגדוֹ ל ָעצוּם וָ ָרב‪ :‬וַ ָ ּי ֵרע ּו א ָֹתנ ּו‬ ‫כו א)‬ ‫ידיים שבמרכזו אילן מצל ויפה נוף‪ .‬הוא אזר את‬ ‫ַה ִּמ ְצ ִרים וַ יְ ַע ּנוּנ ּו וַ ִ ּי ְּתנ ּו ָע ֵלינ ּו ֲעב ָֹדה ָ ׁק ָשה‪:‬‬ ‫מי שחי את העולם בצורה רוחנית‪ ,‬מבין שעיקר מאמץ‬ ‫שארית כוחותיו כדי להגיע עדיו‪ ,‬לנוח בצלו ולהינפש‬ ‫וַ ִ ּנ ְצ ַעק ֶאל ה’ ֱאל ֵֹהי ֲאב ֵֹתינ ּו וַ ִ ּ ׁי ְש ַמע ה’ ֶאת‬ ‫האדם‪ ,‬רצונותיו ושמחתו‪ ,‬ראויים להיות סביב החלק‬ ‫קמעא‪ .‬משהניח את גופו הלאה בסמוך לעץ‪ ,‬היו‬ ‫ק ֵֹלנ ּו וַ ַ ּי ְרא ֶאת ָענְ יֵ נ ּו וְ ֶאת ֲע ָמ ֵלנ ּו וְ ֶאת ַל ֲח ֵצנוּ‪:‬‬ ‫הרוחני‪.‬‬ ‫מחשבותיו משוטטות בעולמותיו וכהרגלו להקדיש‬ ‫(דברים כו ה‪-‬ז)‬ ‫כשמדברים על שמחה לרגל הכניסה לארץ‬ ‫זמן מידי ערב שבת לחידושים על הפרשה‪ ,‬הרהר גם‬ ‫אפילו אדם שזכה להרבות תורה ומעשים טובים‪,‬‬ ‫המובטחת‪ ,‬מאירה לנגד ֵעינֵ י האור החיים הקדוש גם‬ ‫כעת בפסוק הראשון של “בחוקותי”‪ .‬באותה שעה זכה‬ ‫עדיין אין זה מספיק אל מול מלך עליון‪ ,‬והרי אמרו‬ ‫ביאת הארץ העליונה‪ ,‬אליה אדם מתכונן כל ימי חייו‪.‬‬ ‫רבינו‪ ,‬והתחדשו לו ארבעים ושנים פירושים על הפסוק‬ ‫חז”ל אם יבוא במשפט עם אברהם יצחק ויעקב‪ ,‬אינם‬ ‫וכלשונו הטהור‪‘ :‬והצצתי בפרשה זו‪ ,‬שרומזת גם כן‬ ‫הראשון של הפרשה‪ .‬הלא המה‪ ,‬מ”ב הפירושים לפסוק‬ ‫יכולים לעמוד בפניו‪.‬‬ ‫ביאת הארץ העליונה’‪.‬‬ ‫זה הכתובים עלי ספרו הקדוש “אור החיים”‪.‬‬ ‫מבאר זאת האור החיים הקדוש בדרך רמז בפסוקים‪:‬‬ ‫‘והיה’ ‪ -‬לשון שמחה‪ .‬מתי יש לשמוח‪‘ ,‬כי תבוא אל‬ ‫מששבו אליו כוחותיו‪ ,‬ננער ממקומו להמשיך בדרכו‪.‬‬ ‫ארמי ‪ -‬זה היצר הרע‪ ,‬הרמאי הגדול‪,‬‬ ‫הארץ’‪ .‬אכן‪ ,‬אין ראוי לאדם לשמוח אלא כשיבוא‬ ‫הוא צעד רגלית עד העיירה הקרובה‪ ,‬נכנס אל בית‬ ‫לארץ העליונה‪.‬‬ ‫הכנסת המקומי והתיישב בירכתיו‪ .‬איש לא העלה‬ ‫אובד אבי – כבר את אדם הראשון הוא הכשיל וגרם‬ ‫מיתה לו ולדורות אחריו‪,‬‬ ‫כך היא המידה הראויה‪ .‬וכי במה ישמח האדם‪ ,‬האם‬ ‫בדעתו‪ ,‬כמובן‪ ,‬מיהו הקדוש השוכן בתוכם‪ .‬אחרי‬ ‫בדברי העולם שהם הבל ורעות רוח?!‬ ‫התפילה הוזמן‪ ,‬כנהוג בתפוצות ישראל מקדמת דנא‪,‬‬ ‫וירד מצרימה – היצר נכנס בגוף האדם המיצר לנפש‬ ‫בתאוותיו‪,‬‬ ‫אך כשאדם מגיע למעלה‪‘ ,‬לארץ העליונה’ כלשונו‬ ‫אל אחד מאנשי העיירה‪ ,‬כדי לסעוד על שולחנו את‬ ‫של האור החיים‪ ,‬והוא מוכן ומצויד בתורה ובמצוות‬ ‫סעודת השבת‪.‬‬ ‫ויגר שם – מתחילה הוא מגיע כגר‪ ,‬כאורח‪,‬‬ ‫כראוי‪ ,‬זו סיבה לשמחה‪.‬‬ ‫ויהי המה יושבים וסועדים את סעודת ליל שבת‪,‬‬ ‫ויהי שם לגוי גדול עצום ורב – ומתחזק היצר בלבו של‬ ‫ותשחק ליום אחרון‪.‬‬ ‫סעודתא דחקל תפוחין קדישין‪ ,‬פנה המארח אל רבינו‬ ‫אדם ומתעצם‪,‬‬ ‫וסיפר לו כי לפי מנהג המקום מתכנסים כולם בסוף‬ ‫וירעו אותנו – היצר גורם לאדם להיות רע ולהרשיע‪,‬‬ ‫הסעודה בבית הרב דמתא‪ ,‬שם שומעים הם מפיו דברי‬ ‫תורה‪ ,‬מזמרים בצוותא זמירות שבת‪ ,‬ומברכים ברכת‬ ‫ויתנו עלינו עבודה קשה – היצר אינו מגיע אלינו אחת‬ ‫הכנה לקראת קבלת פני נמלך‬ ‫לזמן רב‪ ,‬אלא בכל יום ויום יצרו של אדם מתחדש‬ ‫המזון‪ .‬הוא ביקש מרבינו להצטרף אליו‪ .‬רבינו נענה‬ ‫בתחבולות להכשילו‪,‬‬ ‫א ֶשר‬ ‫אשית ָּכל ּ ְפ ִרי ָה ֲא ָד ָמה ֲ ׁ‬ ‫וְ ָל ַק ְח ָּת ֵמ ֵר ׁ ִ‬ ‫א ֶשר ה’ ֱאל ֶֹה ָיך נ ֵֹתן ָל ְך‬ ‫ָּת ִביא ֵמ ַא ְר ְצ ָך ֲ ׁ‬ ‫ברצון‪ ,‬ויחדיו צעדו אל בית הרב שהיה קדוש עליון‪.‬‬ ‫ונצעק אל ה’ – כאן רמז שצריך האדם להתפלל בכל‬ ‫בהגיעם אל בית הרב כבר היה המקום מלא וגדוש‬ ‫בהמון רב של בני העיירה‪ ,‬שהתכנסו ובאו שמה ל”עונג‬ ‫יום אל ה’ שיצילהו מיצר הרע‪,‬‬ ‫א ֶשר יִ ְב ַחר‬ ‫וְ ַׂש ְמ ָּת ַב ֶּטנֶ א וְ ָה ַל ְכ ָּת ֶאל ַה ָּמקוֹ ם ֲ ׁ‬ ‫שבת” ושוררו יחדיו‪ .‬הרב היה נראה שקוע במחשבותיו‪,‬‬ ‫וישמע ה’ את קולנו – אפילו שה’ הוא שברא את יצר‬ ‫ל ַש ֵּכן ׁ ְשמוֹ ׁ ָשם‪( :‬דברים כו ב)‬ ‫ה’ ֱאל ֶֹה ָיך ְ ׁ‬ ‫הרע כדי לבחון את האדם בעבודת בוראו‪ ,‬אף על פי‬ ‫מובא בספר הזוהר הקדוש‪ ,‬שכל אשר יעשה האדם‬ ‫ראשו שעון לו בין אגרופיו‪ ,‬והוא משוטט ברעיוניו אי‬ ‫כן כשצועקים אליו הוא שומע את קולנו‪ ,‬רואה את‬ ‫במצוות ומעשים טובים בעודו חי‪ ,‬מתקבץ ומצטרף‬ ‫שם‪.‬‬ ‫מאמצינו ודלות כוחנו מול היצר ‪-‬‬ ‫בידו עוד ועוד‪ ,‬עד ‘יום נסיעתו’‪ ,‬היום בו נשלמים ימיו‬ ‫ופתאום ננער הרב משרעפיו‪ ,‬פתח את פיו‪ ,‬והס עמוק‬ ‫ויוציאנו ה’ ממצרים – זו ההצלה מיצר הרע‪ .‬לולי היה‬ ‫והוא נקרא להשיב את נפשו‪ .‬ובהם‪ ,‬במצוות ובמעשים‬ ‫הושלך בקהל באחת‪ .‬איש לא היה מוכן להפסיד מילה‬ ‫ה’ עוזר לנו‪ ,‬לא היינו מצליחים לעמוד מול היצר‪ ,‬אך‬ ‫הטובים‪ ,‬יקבל את פני המלך‪ ,‬היוצר והבורא ברוך‬ ‫מדבריו‪ ,‬ויראת כבוד עצומה אפפה את הקהל כולו‪“ .‬זה‬ ‫בסיעתא דשמיא יכול נוכל‪.‬‬ ‫הוא‪.‬‬ ‫עתה נגלו לי”‪ ,‬פתח הרב ואמר‪“ ,‬ארבעה עשר פירושים‬ ‫על הפסוק ‘אם בחוקותי תלכו’ “‪ ,‬סיפר‪ ,‬ומיד החל מרצה‬ ‫על פי זה מבאר האור החיים הקדוש את הכתוב‬ ‫בפרשת הביכורים‪ ,‬המרמזים על ביאת הארץ‬ ‫בפני הקהל את כל י”ד הפירושים מהחל ועד גמירא‪.‬‬ ‫מתיקות וערבות התורה‬ ‫העליונה‪.‬‬ ‫הקהל נאחז חיל ורעדה כאשר סיים הרב את דרשתו‬ ‫במשפט‪“ :‬חידושים אלו נאמרו זה עתה בפמליא של‬ ‫א ֶשר נָ ַתן ְל ָך ה’ ֱאל ֶֹה ָיך‬ ‫וְ ָׂש ַמ ְח ָּת ְב ָכל ַה ּטוֹ ב ֲ ׁ‬ ‫‘ולקחת מראשית כל פרי’ וגו’‪.‬‬ ‫מעלה‪ ,‬והם מפרי חידושיו של הצדיק הקדוש רבינו‬ ‫א ֶשר ְ ּב ִק ְר ֶ ּב ָך‪:‬‬ ‫ו ְּל ֵב ֶית ָך ַא ָּתה וְ ַה ֵּלוִ י וְ ַה ֵ ּגר ֲ ׁ‬ ‫לא את כל מה שאסף יקח עמו‪ ,‬רק ‘מראשית כל‬ ‫חיים בן עטר המתגורר אי שם!”‬ ‫פרי’‪ ,‬הדברים המובחרים‪ ,‬שהם מצוותיו ומעשיו‬ ‫(דברים כו יא)‬ ‫את הדממה ניתן היה לחתוך בסכין‪ .‬רק איש אחד העז‬ ‫הטובים‪.‬‬ ‫‘ושמחת בכל הטוב’‪.‬‬ ‫להפר את השקט‪ .‬רבינו‪ ,‬שקם ממקומו בפינת הבית‪,‬‬ ‫בבוא העת‪ ,‬בהגיע שעתו של אדם‪ ,‬אין מלווים אותו‬ ‫וכמו ביקש למחות על תארי הכבוד‪“ ,‬תיקן” את הרב‪,‬‬ ‫במה ישמח האדם? בכל הטוב!‬ ‫לבית עולמו לא כסף ולא זהב‪ .‬באותו זמן לא יקח‬ ‫והכריז‪“ :‬חיים בן עטר”‪ ,‬בלי “רבי” ובלי “הרב”‪.‬‬ ‫ומהו הטוב? מביא על כך האור החיים הקדוש את‬ ‫האדם עמו להקביל פני ה’‪ ,‬אלא מהדברים המובחרים‬ ‫אנדרלמוסיה השתררה בקהל‪ .‬מי הוא זה ואיזהו‬ ‫דברי חכמינו זכרונם לברכה‪:‬‬ ‫שעשה בעולם הזה‪.‬‬ ‫האלמוני המעז לכנות את הקדוש שדבריו נאמרים‬ ‫אין טוב אלא תורה‪.‬‬ ‫תורה ומעשים טובים!‬ ‫בפמליא של מעלה‪ ,‬בשמו הפרטי וללא כל תארי‬ ‫כבוד?! גם הרב הקפיד מאד כנגד האורח‪ .‬רק תחנוניו‬ ‫המשך בעמוד ג' ◄‬ ‫של המארח לבל יפגעו באורחו שמרו על רבינו מחמת‬ ‫המשך בשבוע הבא‬ ‫זעמה של הקהילה כולה‪.‬‬ ‫ספיר ויהלום‬ ‫פניני מוסר ויראת שמים בפרשה‬ ‫בשמחה ובטוב לבב‬ ‫למרות זאת‪ ,‬הפתיע ר’ משה בתשובתו הנחרצת‪.‬‬ ‫בפרשת השבוע‪ ,‬נאמר (דברים כח מז)‪ּ‘ַ :‬ת ַחת ֲא ֶׁשר‬ ‫‘עשרים ושמונה ניתוחים זה לא מעט’‪ ,‬ציין‬ ‫מעלת וזכות ׳ביקור חולים׳‬ ‫ּובטּוב לֵ ָבב ֵמרֹב‬‫ֹלהיךָ ְּב ִׂש ְמ ָחה ְ‬ ‫ֹלא ָע ַב ְד ָּת ֶאת ה’ ֱא ֶ‬ ‫בפסקנות‪‘ ,‬גש למנתח המקומי‪ ,‬והשי”ת ישלח‬ ‫נאמר בפרשת השבוע (דברים כו יז) ֶ‘את ה’ ֶה ֱא ַמ ְר ָּת‬ ‫ּכֹל’‪ ,‬ומבאר הרה”ק רבי חנוך העניך מאלכסנדר‬ ‫לך רפואה שלימה במהרה’‪.‬‬ ‫אֹלקים’‪ ,‬וכאן ממשיך הפסוק‬ ‫ַהּיֹום לִ ְהיֹות לְ ָך לֵ ִ‬ ‫זיע”א בספר ‘חשבה לטובה’‪‘ :‬תחת’‪ ,‬הכוונה היא‬ ‫לתהיית התלמיד השיב ר’ משה‪‘ :‬הלא בעיר‬ ‫ומפרט את המוטל על כל יהודי באשר הוא‪:‬‬ ‫לאותה סיבה שבגללה לא עבדת את ה’ אלהיך‬ ‫הרחוקה בה קיים המרכז הרפואי הנכבד‪ ,‬אין לך‬ ‫ּומ ְׁש ָּפ ָטיו‬‫ּומ ְצו ָֹתיו ִ‬ ‫‘וְ לָ לֶ כֶ ת ִּב ְד ָרכָ יו וְ לִ ְׁשמֹר ֻח ָּקיו ִ‬ ‫בשמחה‪ ,‬כדרך שאומרים‪ :‬מאחורי מעשה פלוני‬ ‫כל מכרים וידידים‪ .‬הוי אומר ‪ -‬תיאלץ לשהות‬ ‫וְ לִ ְׁשמ ַֹע ְּבקֹלוֹ’‪.‬‬ ‫ישנה סיבה פלונית‪ ,‬היא אשר בגללה תיענש‪ ,‬אף‬ ‫בתקופת ההחלמה מהניתוח במקום זר ומנוכר‪,‬‬ ‫מה כלול תחת הכותרת ‘ללכת בדרכיו’?‬ ‫אם בעד עצם הדבר שלא עבדת את ה’ אלהיך‬ ‫ללא שאי‪-‬מי יבקר אותך‪ ,‬וכיצד תוכל אפוא‬ ‫על כך משיב רבינו ה’אור החיים’ הקדוש זיע”א‬ ‫בשמחה עדיין אינך ראוי כל כך לעונש‪ ,‬אולם‬ ‫להחלים כך?’‬ ‫בדברים מעוררים ומלהיבים‪ ,‬וזו לשונו‪“ :‬ואומרו‬ ‫ראוי אתה לעונש בעד המעשה אשר עשית‬ ‫‘זאת ועוד’‪ ,‬הוסיף ר’ משה‪‘ ,‬הלא אם תעבור את‬ ‫‘וללכת בדרכיו’‪ ,‬פירוש‪ ,‬הגם שלא צוה ה’ ללכת‬ ‫לפני כן ואשר גרם לכך שתינטל ממך השמחה‬ ‫תקופת ההחלמה בעיר מגוריך‪ ,‬תוכל לזַ כות את‬ ‫בהם‪ ,‬אף על פי כן כשיכירו בהם שהם דרכי ה’‬ ‫לעבודת השי”ת‪.‬‬ ‫מכריך וידידיך במצות ביקור חולים אשר שכרה‬ ‫‪ -‬כל אשר הוא עשה יעשו כן בני ישראל‪ ,‬כגון‬ ‫ומעשה בכפרי אחד שהיה לו בן שלא רצה‬ ‫רב לאין ערוך!’‬ ‫ביקור חולים‪ ,‬קבורת מתים וכדומה‪ ,‬שמצינו לה’‬ ‫בשום אופן ללמוד תורה‪ ,‬ואמנם לא ידע צורת‬ ‫הלה‪ ,‬באמונת חכמים שלימה‪ ,‬עשה כהוראת‬ ‫עושה אותם‪ ,‬ילכו גם הם בדרכיו”‪.‬‬ ‫אות אחת‪ .‬פעם נסע הכפרי העירה והביא משם‬ ‫רבו והועיד פעמיו אל בית החולים המקומי‪ ,‬שם‬ ‫יש תרי”ג מצוות‪ ,‬קלות וחמורות‪ ,‬עשה ולא‬ ‫מלמד והבטיח לו שכר הגון על מנת שילמד את‬ ‫נותח בהצלחה יתירה‪ ,‬אך להוותו התברר לו כי‬ ‫תעשה‪ .‬כך גם נצטווינו לשמוע בקול חכמים‪,‬‬ ‫בנו צורת אות‪ .‬טרח המלמד ועמל קשות זמן‬ ‫עליו לשהות תקופה ממושכת ביותר של לא‬ ‫והם שתיקנו והוסיפו מדבריהם את כל הנכלל‬ ‫מרובה עד שלימד לבן הכפרי את האלף בית עם‬ ‫פחות משלושה עשר שבועות(!) בהחלמה בבית‬ ‫בקטגורית ‘מצוות מדברי סופרים’‪ .‬נוסף על כל‬ ‫הנקודות‪ .‬לימים בא האב לבחון את בנו לראות‬ ‫החולים‪.‬‬ ‫אלה ישנם סייגים וגדרים להרחקה מהאיסור‬ ‫אם אמנם יודע הוא את התורה שלמד‪ .‬הראה‬ ‫‘בתקופה זו הופיעו ובאו חברים ומכרים‪ ,‬שימחו‬ ‫והדומה לו‪ ,‬תקנות חז”ל כפי שראו לנכון‪.‬‬ ‫לו המלמד על האותיות והנער השיב כהלכה‪:‬‬ ‫אותי במיני מגדנות ומעדנים ועודדוני בדיבורים‬ ‫על כל יהודי לשמור על קוצו של יו”ד ולהקפיד‬ ‫אלף‪ ,‬בית‪ ,‬גימל‪ .‬ושאל‪ :‬מה מתחת לאלף‪ ,‬מתחת‬ ‫מחזקים’ שיתף לימים אותו תלמיד חכם‪‘ ,‬או אז‬ ‫על קלה כבחמורה‪ ,‬אך זה פשוט ומובן מאליו‪.‬‬ ‫לבית‪ ,‬והנער השיב כהוגן‪ .‬עד שהגיעו לאות הא‪.‬‬ ‫ראיתי עד כמה צדקה דעת תורה ועד היכן היו‬ ‫אין צורך להדגיש זאת‪ ,‬משום שכבר קיבלנו על‬ ‫שאל המלמד את הנער‪‘ :‬מה מתחת להא’‪ .‬שתק‬ ‫עיניו הטהורות של ר’ משה צופיות!’‬ ‫עצמנו בהר סיני ‘נעשה ונשמע’‪.‬‬ ‫הנער ולא ענה מאומה‪ .‬לא הועילו בקשותיהם‬ ‫של המלמד ושל האב והנער התעקש ולא פצה‬ ‫‪‬‬ ‫אולם כאן מבהירה התורה הקדושה כי אין די‬ ‫את פיו‪.‬‬ ‫‘את המרא דאתרא מכבדים בסידור‪-‬קידושין‪,‬‬ ‫בכך‪.‬‬ ‫חרה אפו של האב על הבן העיקש‪ .‬נטל מקל‬ ‫בסנדקאות וכדומה’ הציג הגה”ק ר’ מאיר מארים‬ ‫חובה בפני עצמה היא ההליכה בדרכיו יתברך‪,‬‬ ‫בידו ועמד להלקותו מלקות הגונות‪ .‬כיון שראה‬ ‫זצ”ל‪ ,‬רבה של קוברין‪ ,‬תמיהה מפתיעה בפני‬ ‫הדביקות במידותיו והצורך לנהוג כפי שנוהג‬ ‫הבן כך נענה ואמר‪ :‬אבא‪ ,‬אם אתה אומר‬ ‫קהל עדתו ושומעי לקחו‪‘ ,‬אולם לא מצאנו‬ ‫בורא העולם‪ .‬מה הוא מבקר חולים ‪ -‬אף אתה‬ ‫להלקותני אהיה מוכרח איפוא לגלות את הדבר‪:‬‬ ‫שיכבדו את רב העיר בכיבודים שיש בהם ממש‪,‬‬ ‫עשה זאת‪ ,‬ומה הוא קובר מתים ‪ -‬נהוג כן אף‬ ‫מתחת ל’היי’ (‪’-‬שחת’ באידיש)‪ ,‬טמון העגל הגנוב‪.‬‬ ‫אתמהה!’‬ ‫אתה בעצמך‪ .‬זו דרכו של הקב”ה‪ ,‬והיא אמורה‬ ‫נתברר שהאב גנב עגל והטמינו מתחת לערימת‬ ‫גבות הורמו בתהייה לנוכח דבריו‪ ,‬והציבור‬ ‫להפוך לדרכך שלך‪.‬‬ ‫השחת וציווה על כל בני הבית לבל יגלו לאיש‬ ‫התקשה לרדת לסוף דעתו‪ .‬במה דברים אמורים‪,‬‬ ‫‪‬‬ ‫את הדבר‪ .‬לפיכך התעקש הבן ולא רצה לגלות‬ ‫ולאילו כיבודים כוונת הרב‪ ,‬אותם מונעים ממנו‬ ‫תלמיד חכם מובהק ומורם מעם אשר נמנה על‬ ‫מה נמצא מתחת להא אשר בסידור‪.‬‬ ‫אנשי העיר?‬ ‫תלמידיו הקרובים ביותר של פוסק הדור מרן‬ ‫סיים הרה”ק מאלכסנדר זיע”א ואמר‪ :‬אם אינך‬ ‫באותה נימה שלווה המשיך הרב‪ ,‬וביאר‬ ‫ר’ משה פיינשטיין זצ”ל‪ ,‬לקה בלבו ל”ע ונאלץ‬ ‫יכול לעבוד את ה’ בשמחה ברור שמשהו גרם‬ ‫בפשטות מדהימה‪‘ :‬מימיי לא קראו לי להחליף‬ ‫לעבור הליך רפואי דחוף ומורכב‪ ,‬אשר רוב ככל‬ ‫לכך‪ ,‬סימן הוא שאיזו גניבה מסתתרת מתחת‬ ‫מצעים לאדם זקן‪ ,‬לשטוף את חדרו של חולה‪.‬‬ ‫הרופאים באזור מגוריו לא ידעו כלל כיצד לגשת‬ ‫לזה‪.‬‬ ‫האם אין אלו כיבודים חשובים לאין שיעור יתר‬ ‫אליו‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫על הכיבודים האחרים?!’‬ ‫היה רופא בודד שכבר ביצע הליך מעין זה בעבר‪,‬‬ ‫הוסיף ר’ מאיר וציטט את דברי הגמרא (נדרים‬ ‫אולם כלל לא היה מקום להשוות אותו לרופאים‬ ‫הישיש ר’ יהודא לייב דייטש ז”ל מסטרופקוב‪,‬‬ ‫דבק מאז בואו לירושלים בהרה”ק רבי דוד צבי‬ ‫מ‪“ :).‬מעשה בתלמיד אחד מתלמידי רבי עקיבא‬ ‫הבכירים ביותר‪ ,‬אלה שקבעו את מושבם בעיר‬ ‫שלמה מלעלוב זיע”א והתקשר אליו בכל נפשו‪.‬‬ ‫שחלה‪ ,‬לא נכנסו חכמים לבקרו ונכנס רבי‬ ‫מרוחקת בה היה מרכז רפואי גדול אליו נהרו‬ ‫במוצאי שבת לאחר פטירתו‪ ,‬והיה זה כשבועיים‬ ‫עקיבא לבקרו‪ ,‬ובשביל שכיבדו וריבצו לפניו‪,‬‬ ‫חולים מכל קצווי תבל‪ .‬שם‪ ,‬ידעו הרופאים‬ ‫לפני הסתלקותו של הרה”ק מלעלוב‪ ,‬בסעודת‬ ‫חיה‪ .‬אמר ליה‪ ,‬רבי‪ ,‬החייתני‪ .‬יצא רבי עקיבא‬ ‫להמליץ ‪ -‬יש לרופאים מספיק ידע וניסיון כדי‬ ‫מלוה מלכה פתח הרה”ק ואמר‪ :‬שנים מחסידי‬ ‫ודרש‪ :‬כל מי שאין מבקר חולים כאילו שפך‬ ‫להעלות ארוכה למחלתו‪.‬‬ ‫לובלין יצאו לדרכם לבוא אל הרבי מלובלין‬ ‫דמים”‪.‬‬ ‫ידע התלמיד חכם כי עם מחלת לב לא מתעסקים‬ ‫זיע”א לימים הנוראים‪ .‬בהיותם בדרך ולא היתה‬ ‫נשווה בנפשנו‪.‬‬ ‫ולא מקלים בה ראש‪ ,‬והרי בחירת מנתח לב‬ ‫להם אפילו פרוטה לפורטה‪ ,‬נדברו ביניהם‬ ‫רבי עקיבא הגדול אשר אורו זרח מקצה העולם‬ ‫אינה דבר של מה בכך‪ .‬כיהודי ירא שמים מרבים‬ ‫שהאחד יציג עצמו כאדמו”ר והשני כמשמשו‪,‬‬ ‫ועד קצהו‪ ,‬אותו רבי עקיבא אשר עשרים וארבע‬ ‫הדבק ברבו ללא שיור‪ ,‬ידע גם ידע כי החלטה‬ ‫ובאופן זה ישיגו להם כסף להחיות את נפשם‬ ‫אלף תלמידים היו לו ואשר רק בזכותו ובזכות‬ ‫מעין זו אין באפשרותו לקבל בעצמו‪ ,‬לכך יש‬ ‫ולהמשיך את דרכם‪.‬‬ ‫העובדה שהרביץ תורה לגדולי הדור הבא ‪ -‬מנע‬ ‫להידרש לחכם‪ ,‬ומי לו חכם וצדיק כרבו ר’ משה‬ ‫והנה שמעו שבאיזה מקום נמצא נגיד אחד‬ ‫מהעולם להיות שמם מתורה‪ .‬אותו רבי עקיבא ‪-‬‬ ‫פיינשטיין‪.‬‬ ‫חשוך בנים‪ ,‬שכבר סבב על פתחי הצדיקים‬ ‫מטאטא חדר של חולה? נוטל סחבה ומגב ומזלף‬ ‫פנה אפוא לר’ משה פיינשטיין‪ ,‬וגדול הדור‬ ‫להפקד בזש”ק‪ ,‬אך ישועתו בוששה מלבוא‪.‬‬ ‫מים על הרצפה המטונפת?!‬ ‫שלח אותו לברר ‪ -‬כמה ניתוחים הספיק הרופא‬ ‫נכנס אליו זה שהציג עצמו כמשמש ואמר לו‪,‬‬ ‫אלא מה‪ ,‬חידד ר’ מאיר מארים את המסר ‪ -‬רבי‬ ‫המקומי לבצע עד כה‪ .‬בירור קצר העלה כי‬ ‫הנה הגיע לכאן אדמו”ר גדול החפץ להתאכסן‬ ‫עקיבא ידע שאין כבוד גדול מכך! ‘מה הוא‬ ‫הרופא הספיק לנתח עשרים ושמונה אנשים‬ ‫אצלך‪ ,‬ומברכות פיו תוכל להתברך ולהוושע‪.‬‬ ‫יתברך מבקר חולים ‪ -‬אף אתה ַּב ֵקר חולים’!‬ ‫בסך הכל‪ ,‬בעוד מנתחי הלב שבמרכז הרפואי‬ ‫התקצף הנגיד ההוא ואמר‪ :‬כבר הכרתי את כל‬ ‫הגדול צברו ניסיון של מאות חולים‪.‬‬ ‫◄◄◄‬ ‫◄◄◄‬ ‫פניני אור החיים‬ ‫◄ המשך מעמוד א'‬ ‫לביתו לקום לתחיה‪ .‬בת שחוק עלתה על פני‬ ‫האדמורי”ם הללו שרק נוטלים ממון ואינם‬ ‫הרבי ר’ ברוך והמגיפה נעצרה (ים החכמה עמ’‬ ‫פועלים מאומה ואינני רוצה לדעת עוד לא‬ ‫וכאן מוסיף האור החיים הקדוש את מאמרו המפורסם‪ ,‬המשתפך‬ ‫תקעז‪ ,‬בוצינא דנהורא החדש)‪.‬‬ ‫מהם ולא מהמונם‪ .‬השיבו המשמש‪ :‬רבי כזה‬ ‫באהבת התורה‪:‬‬ ‫‪‬‬ ‫עוד לא הכרת‪ ,‬הוא כותב קמיעות‪ ,‬והקמיעות‬ ‫שאם היו בני אדם מרגישין במתיקות וערבות טוב התורה‪ ,‬היו‬ ‫על הפסוק הפותח את פרשת השבוע (דברים‬ ‫פועלות לבטח‪.‬‬ ‫משתגעים ומתלהטים אחריה ולא יחשב בעיניהם מלוא עולם‬ ‫ֹלהיךָ‬ ‫כו א)‪‘ :‬וְ ָהיָ ה ּכִ י ָתבֹוא ֶאל ָה ָא ֶרץ ֲא ֶׁשר ה’ ֱא ֶ‬ ‫הנגיד שמע דבר חדש שלא הכיר‪ ,‬וכך פעל‬ ‫כסף וזהב למאומה‪.‬‬ ‫נ ֵֹתן לְ ָך נַ ֲחלָ ה וִ ִיר ְׁש ָּתּה וְ יָ ַׁש ְב ָּת ָּבּה’‪ ,‬כותב רבינו‬ ‫עליו המשמש‪ ,‬והוא ניאות להכניס אותו ואת‬ ‫כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם!‬ ‫ה’אור החיים’ הקדוש זיע”א‪ :‬אמר ‘והיה’ לשון‬ ‫ידידו שהציג עצמו כאדמו”ר לביתו‪ ,‬הוא‬ ‫שמחה’‪ ...‬והצצתי בפרשה זו שרומזת גם כן‬ ‫האכילם והשקם‪ ,‬ואכן האדמו”ר כתב לו קמיע‬ ‫ביאת ארץ העליונה‪ ,‬ואמר ‘והיה כי תבא’‪,‬‬ ‫צרור וחתום והבטיח לו ישועה קרובה‪ .‬לאחר‬ ‫הכל חייבים בתלמוד תורה‬ ‫שאין ראוי לאדם לשמוח אלא כשיבא לארץ‬ ‫מנוחה ושהות של מספר ימים עזבו את ביתו‬ ‫והמשיכו בדרכם לובלינה‪.‬‬ ‫העליונה‪ ,‬על דרך אומרו (משלי לא כה) ‘ותשחק‬ ‫ֶאת ה’ ֶה ֱא ַמ ְר ָּת ַה ּיוֹ ם ִל ְהיוֹ ת ְל ָך ֵלאל ִֹהים וְ ָל ֶל ֶכת‬ ‫ליום אחרון’‪ ,‬כי שמחת עולם הזה אינה אלא‬ ‫הבל ורעות רוח‪.‬‬ ‫בשנה הבאה‪ ,‬כשנסעו שוב אל הרבי מלובלין‬ ‫ז”ל לימים הנוראים‪ ,‬חששו לעבור דרך אותו‬ ‫ִ ּב ְד ָר ָכיו וְ ִ ׁל ְשמֹר ֻח ָ ּקיו ו ִּמ ְצו ָֹתיו ו ִ ׁ‬ ‫ּמ ְש ּ ָפ ָטיו וְ ִ ׁל ְשמ ַֹע‬ ‫והנה בספר ‘סגולת משה’ הביא‪ :‬ראיתי בכתבי‬ ‫ישוב‪ ,‬פן יכירם אותו הנגיד ויכלה בהם את‬ ‫ְ ּבקֹלוֹ ‪( :‬דברים כו יז)‬ ‫מרן הרב הצדיק הקדוש הריב”ש מרוז’ין‬ ‫זעמו על שהתלו בו‪ .‬והנה בהיכנסם אל הרבי‬ ‫אדם שיודע את כל המצוות ומקיים אותם‪ ,‬האם ישנו במצוות‬ ‫זצוקל”ה‪ ,‬פרשת תבוא‪ ,‬וזה לשונו‪ :‬אע”פ‬ ‫מלובלין ראו את הנגיד ההוא בבית ה’חוזה’‪,‬‬ ‫תלמוד תורה?‬ ‫שה’אור החיים’ אמר שאין ראוי לאדם לשמוח‬ ‫ומה מאד הופתעו לשמוע כי הוא בא אל הרבי‬ ‫אלא כשיבוא לארץ העליונה‪ ,‬אני אומר להיפך‪,‬‬ ‫לכבדו בסנדקאות לבן אשר נולד לו‪ .‬אז נתחזק‬ ‫כתוב בפסוק‪‘ :‬את ה’ האמרת היום להיות לך לאלוקים‪ ,‬וללכת‬ ‫רוחם והם נגשו אליו כמחותנים בשמחה זו‪.‬‬ ‫בדרכיו‪ ,‬ולשמור חוקיו‪ ,‬ומצוותיו‪ ,‬ומשפטיו‪ ,‬ולשמוע בקולו’‪.‬‬ ‫שעיקר השמחה היא בהטיב דרכו בעולם‬ ‫הזה‪ ,‬כי אין זה שכל לנהירין לו שבילי דרקיע‬ ‫הרבי הקדוש מלובלין שחזה ברוח קדשו‬ ‫יש כאן הגדרות שונות‪ ,‬ומבארם האור החיים הקדוש אחת לאחת‪:‬‬ ‫כשבילי דנהרדעי‪ ,‬רק העיקר להנהיר שבילי‬ ‫את אשר עשו‪ ,‬פתח ואמר‪ :‬הידעתם מה היה‬ ‫ללכת בדרכיו – הם דברים שאינם כתובים בפירוש‪ ,‬ובכל זאת‬ ‫דנהרדעי כשבילין דרקיע‪.‬‬ ‫לאיש הזה? מחיצה של ברזל היתה חוצצת‬ ‫כשיכיר האדם שהם דרכי ה’‪ ,‬עליו להלך בהם‪ .‬כגון ביקור חולים‬ ‫הרה”ק מרוז’ין זיע”א לשיטתו‪ ,‬שכן כך הוא‬ ‫בעדו‪ ,‬וכל התפילות שהיו הצדיקים מתפללים‬ ‫וקבורת מתים‪ ,‬שמצאנו בחז”ל שה’ עושה אותם‪.‬‬ ‫ביאר את דברי הכתוב (דברים ח יט)‪‘ :‬והיה אם‬ ‫בעדו להפקד בזש”ק נפגשו במחיצה זו ולא‬ ‫שכוח תשכח את ה’ אלהיך’‪ ,‬והלא ‘והיה’ הוא‬ ‫יכלו לעבור בה‪ .‬ואתם מבלי שידעתם כתבתם‬ ‫חוקיו – הם מצוות שאיננו יודעים את טעמם‪.‬‬ ‫לשון שמחה‪ ,‬ומה פשר השמחה שיש בשכחה‪.‬‬ ‫לו קמיע שהכילה ארבע אותיות‪ :‬מ‪ .‬ק‪ .‬מ‪ .‬ד‪.‬‬ ‫מצוותיו – הם מצוות שגם השכל מסכים אליהם‪.‬‬ ‫ועל כך פירש הרה”ק מרוזין‪ ,‬דאדרבה כוונת‬ ‫ראשי תיבות‪‘ :‬מטרה קוראווה מילקא דייא’‪,‬‬ ‫משפטיו – הם דינים שבין איש לרעהו‪.‬‬ ‫הכתוב היא שכאשר יפול האדם במרה שחורה‬ ‫בלע”ז‪ ,‬כלומר‪ :‬גם פרה זקנה נותנת חלב!‬ ‫ולשמוע בקולו – ‘זה תלמוד תורה’‪.‬‬ ‫ולא יאחוז במידת השמחה‪ ,‬והוא אומרו ‘והיה‬ ‫דבר זה עורר צחוק גדול בשמים עד שנעשה‬ ‫אם שכוח’‪ ,‬היינו שישכח את מידת השמחה‪,‬‬ ‫בקע וסדק באותה המחיצה‪ ,‬וכך יכלו לעבור‬ ‫ומדוע מצוות תלמוד תורה מוזכרת באחרונה?‬ ‫מזה לבד יכול לבוא ח”ו לידי ‘תשכח את ה’‬ ‫התפילות של הצדיקים שהיו צבורות מכל‬ ‫כך שואל האור החיים הקדוש‪ ,‬ומשיב‪ :‬להורות שגם מי שזכה‬ ‫אלהיך’‪ .‬כי הבורא יתברך ‘עוז וחדוה במקומו’‪,‬‬ ‫השנים ועד מהרה נושע ונפקד בזש”ק‪.‬‬ ‫לדעת את כל הדברים האמורים ולקיימם‪ ,‬גם הוא חייב בתלמוד‬ ‫וכאשר האדם בא לידי מרה שחורה‪ ,‬אזי הוא‬ ‫והנה‪ ,‬המשיך הרה”ק מלעלוב‪ ,‬ר’ יהודא לייב‬ ‫תורה‪.‬‬ ‫מתנתק מדביקות הבורא יתברך‪.‬‬ ‫כשעלה למעלה‪ ,‬שאלוהו שם‪ :‬חסידו של מי‬ ‫אדם כזה יכול היה לומר‪ ,‬מה לי ללמוד תורה‪ ,‬הרי אני כבר יודע‬ ‫ואולם פשוט הדבר שגם רבינו ה’אור החיים’‬ ‫הוא? והוא השיב‪ ,‬כי הוא חסיד שלי‪ .‬נהיה שם‬ ‫ומקיים וכו’‪ .‬בא הפסוק ומלמד‪ ,‬אתה הולך בדרכי ה’‪ ,‬שומר חוקיו‬ ‫הקדוש לא היתה כוונתו לשלול שמחה של‬ ‫צחוק גדול‪ :‬הגם דוד בנביאים?! וכי הוא רבי‪.‬‬ ‫ומצוותיו ומשפטיו‪ ,‬ועם זאת עליך ‘לשמוע בקולו’ ‪ -‬שהוא לימוד‬ ‫מצוה‪ ,‬ובודאי כאשר שמחים בני ישראל בקיום‬ ‫וכך התחמק ר’ יהודא לייב ונכנס בינתיים‪.‬‬ ‫התורה‪.‬‬ ‫המצוות ובאהבת בוראנו יתברך אין זה הבל‬ ‫כשגמר הרבי מלעלוב את דבריו‪ ,‬ובראותו את‬ ‫ורעות רוח‪ ,‬כי אם שמחה אמתית ושלימה‬ ‫רושם הדברים שהותיר על הנוכחים‪ ,‬אמר‬ ‫כי מצוות תלמוד תורה היא מצווה בפני עצמה‪ ,‬שאין זמן ליפטר‬ ‫להביא מים אחרונים ולברך‪ .‬ויהי לפלא כי‬ ‫באהבת ה’‪ ,‬בה אנו מכירים ומגלים לכל‬ ‫ממנה עד יום מותו‪.‬‬ ‫אושרנו וטוב חלקנו שזכינו להיות בני מלכים‬ ‫אח”כ נודע שאכן רגעים אחדים לפני פטירתו‬ ‫זאת התורה אדם כי ימות באוהל‪.‬‬ ‫ולעבדו יתברך‪ .‬ולא בא רבינו קודש הקדשים‬ ‫ביקש הר”ר יהודא לייב ז”ל מבניו להזכירו‬ ‫להוציא ממחננו אלא את ‘שמחת עולם הזה’‬ ‫אחר כך לפני הרה”ק מלעלוב (‘ליקוטי דברי דוד’‬ ‫כדבריו‪ ,‬שהוא שמחה של ענייני עולם הזה‪.‬‬ ‫עמוד עב)‪.‬‬ ‫לעולם יהא אדם ירא שמים‬ ‫וכפי שמפורשים הדברים במסכת שבת (ל‪,):‬‬ ‫‪‬‬ ‫בסתר ובגלוי‬ ‫וכך מביא רבינו ה’אור החיים’ הקדוש זיע”א‬ ‫עיי”ש‪.‬‬ ‫המשמש בקודש אצל הרה”ק הרבי ר’‬ ‫ברוך ממעזיבוז זיע”א היה רבי הערשל‬ ‫להדיא בפרשת עקב (דברים יא יג)‪‘ :‬והיה אם‬ ‫מאוסטרופולי זצ”ל‪ ,‬שמלבד גדלותו ושגב‬ ‫וְ ָענ ּו ַה ְלוִ ִ ּים וְ ָא ְמר ּו ֶאל ָּכל ִא ׁיש יִ ְׂש ָר ֵאל קוֹ ל ָרם‪:‬‬ ‫שמוע’ וגו’‪ ,‬פירוש ‘והיה’ לשון שמחה‪ ,‬ותנאי‬ ‫מדריגותיו‪ ,‬גם נודע כאיניש בדיחא‪ .‬צדיקים‬ ‫(דברים כז יד)‬ ‫הוא הדבר אם תהיה שמחה של מצוה‪ ,‬והוא‬ ‫אמרו עליו‪ ,‬שמשמים הורידוהו לעלמא הדין‬ ‫טרם כניסתם לארץ‪ ,‬נצטוו בני ישראל לעמוד בהר גריזים ובהר‬ ‫אומרו ‘אם שמוע תשמעו’ וגו’‪ ,‬כאמרם ז”ל‬ ‫למען ישמח את הרה”ק הרבי ר’ ברוך‪ ,‬ויפיג‬ ‫עיבל‪‘ ,‬וענו הלוויים ואמרו אל כל איש ישראל קול רם’‪ ,‬רשימה‬ ‫שלא שבח שלמה אלא שמחה של מצוה‪ ,‬אבל‬ ‫מעט את היראה עילאה שחפפה עליו תמיד‪.‬‬ ‫של עוונות אשר ארור מי שיעשה אותם‪.‬‬ ‫שאר שמחות עליהם אמר ‘ולשמחה מה זה‬ ‫הרבי ר’ ברוך אכן אמר פעם לרבי הערשל‪,‬‬ ‫מדוע מכל העבירות נבחרו דווקא עוונות אלו לומר עליהם את‬ ‫עושה’‪.‬‬ ‫אפילו מהמלאך ‘דומה’ תיפטר על ידי שתגיד‬ ‫כך גם בפרשת וזאת הברכה (שם לג יח) כתב‬ ‫לו גלייך ווערטיל [‪-‬בדיחה] (סיפורי מרן הרמ”ח‬ ‫ה’ארור’?‬ ‫רבינו ה’אור החיים’ הקדוש זיע”א‪‘ :‬שמח‬ ‫עמ’ קעו אות ד‪ ,‬בוצינא דנהורא החדש)]‪.‬‬ ‫על כך אומר האור החיים הקדוש‪‘ :‬ואולי לא אמר כאן‬ ‫זבולון בצאתך’ וגו’‪ ,‬הגם שבענייני עולם הזה‬ ‫מסופר‪ ,‬כי פעם היתה מגיפה רח”ל בעיר‬ ‫אלא העבירות הטמונים והנסתרים’‪.‬‬ ‫בכללות אין לשמוח בהם‪ ,‬דכתיב ‘ולשמחה‬ ‫מעזיבוז‪ ,‬והבינו החסידים שהרבי ר’ ברוך‬ ‫עוונות שעתידים להתגלות‪ ,‬על כך יש ערבות הדדית‪ ,‬ערבים כל‬ ‫מה זה עושה’‪ ,‬אמר הנביא שזבולון ישנו‬ ‫זיע”א שרוי בשברון לב מהגזירה‪ ,‬ואינו יכול‬ ‫ישראל זה בזה‪.‬‬ ‫בשמחה‪ ,‬הגם ביציאתו ‪ -‬שהוא יוצא מבית‬ ‫להיות בשמחה בכדי שיתחזק כוחו לבטל‬ ‫אבל עוונות שבסתר‪ ,‬דברים שאדם יכול לחשוב מי רואה‪ ,‬מי‬ ‫המדרש לסחורה‪ ,‬עם כל זה ‘שמח זבולון’‪.‬‬ ‫הגזירה‪ .‬שלחו את רבי הערשל מאוסטרפולי‬ ‫יודע‪ ,‬על כך יש ‘ארור’!‬ ‫והטעם שיש לו לשמוח אע”פ שהוא יוצא‬ ‫לשמחו‪ ,‬ונכנס לרבי ובישר בשמחה שכבר‬ ‫לסחורה‪ ,‬לפי שהוא עושה זאת כדי שיתקיים‬ ‫נפסקה המגיפה ואפשר כבר לשמוח‪ .‬שאלו‬ ‫ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה וגו’ ושם בסתר; אדם משיג‬ ‫יששכר באהלו‪ ,‬כאומרו ‘ויששכר באהליך’‪,‬‬ ‫הרבי והלא אני רואה מחלון הבית ‘לויה’‪ ,‬ואיך‬ ‫גבולו של חבירו באופן שאינו ניכר; משגה עיוור בדרך ואף אחד‬ ‫כי רק על ידי שיפרנס את יששכר יהיה קיום‬ ‫אפשר לשמוח‪ .‬ענה לו רבי הערשל שלויה‬ ‫לא יודע מזה; וכך שאר הדברים המנויים כאן‪ ,‬דברים שיכול‬ ‫לשבתו באהלה של תורה לעסוק בה”‪.‬‬ ‫זו היא שסוחבים נפטר מבית העלמין חזרה‬ ‫האדם לומר אף אחד לא רואה ולא יודע‪.‬‬ ‫(מאוצרותיו ושיחותיו של הגאון רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט"א)‬ ‫אל תחשוב שאם לא יודעים אין בכך כלום‪.‬‬ ‫ה’ יודע מחשבות אדם‪.‬‬ ‫מתיבתא אור החיים‬ ‫בסנהדרין‪ ,‬על פי מה דאיתא בזוה"ק (ח"א סא‪:):‬‬ ‫שמע מינה‪ .‬והוא כדברי התרגום יונתן שמביא רבינו‬ ‫כתב רבינו (דברים כח מז)‪ :‬או אפשר שפסוק זה בא‬ ‫'ויקרא ה' צבאות ביום ההוא' וגו' (ישעיה כב יב)‪,‬‬ ‫בסמוך‪.‬‬ ‫לומר על דרך אומרו (ויקרא כו כג) 'ואם באלה לא‬ ‫היינו בזמנא דאתחריב בי מקדשא‪ ,‬אבל בזמנא אחרא‬ ‫והנה רבינו לא פירש כמסקנת הגמרא שם‪ ,‬אלא‬ ‫תוסרו לי' פירוש שאם אחר כל האמור לא ישמור‬ ‫לית חדוה קמי קודשא בריך הוא כזמנא דאתאבידו‬ ‫כפשוטו של מקרא‪ ,‬וכדבריו שאין פשט הכתוב נעקר‬ ‫לעשות וגו' ליראה ה' הנכבד והנורא‪ ,‬שאחר שהביא‬ ‫חייבי עלמא ואינון דארגיזו קמיה‪ ,‬הדא הוא דכתיב‬ ‫ממקומו‪ ,‬שה' ישמח בעצמו‪ .‬אמנם מדבריו משמע‬ ‫עליו כל הקללות יהיה בעיניו נורא מאוד כי ראה‬ ‫'ובאבוד רשעים רנה' [היינו רק בזמן שנחרב ביהמ"ק‪,‬‬ ‫עוד שהוא הבין כן גם בדרשת רז"ל‪ ,‬שהרי כתב 'וכן‬ ‫אשר יסרו‪ ,‬ודקדק לומר תשמור לעשות כנגד מצות‬ ‫קרא לבכי ולמספד‪ ,‬אבל בזמן אחר‪ ,‬אין שמחה לפני‬ ‫דרשו ז"ל וכו' שהיה באבוד אחאב בן עמרי רינה לפני‬ ‫לא תעשה ומצות עשה‪ ,‬והודיע שיפליא ה' עוד בו‬ ‫הקב"ה כבזמן שרשעי עולם והמכעיסים אותו נאבדים‬ ‫ה''‪ .‬ואולי סובר רבינו שרבי אחא בר חנינא שדרש‬ ‫מכות גדולות וכל האמור בענין‪ ,‬וגמר אומר ונשארתם‬ ‫מהעולם‪ ,‬וז"ש 'ובאבוד רשעים רנה']‪ ,‬וכן בכל דרא‬ ‫פסוק זה‪ ,‬הרי הוא חולק עם רבי יונתן ורבי יוסי בר‬ ‫במתי מעט וגו' תחת אשר וגו' כי לא שמעת בקול‬ ‫ודרא דעביד דינא בחייבי עלמא‪ ,‬חדוה ותושבחא קמי‬ ‫חנינא‪ ,‬ולדעתו חדי אף הקב"ה עצמו במפלתן של‬ ‫ה' אלהיך זה כנגד מה שלא עשה תשובה על ביטול‬ ‫קודשא בריך הוא [וכן בכל דור ודור‪ ,‬בעת שעושה דין‬ ‫רשעים‪ ,‬והש"ס אינו מתרץ אלא לדעת החולקים עליו‪.‬‬ ‫תלמוד תורה‪ ,‬והיה כאשר שש וגו' לבל יאמר אדם‬ ‫ברשעי עולם שמחה ורנה לפני הקב"ה]‪ .‬ואי תימא הא‬ ‫ובאמת מצינו במקומות אחרים בחז"ל כדברי רבינו‪,‬‬ ‫אחר שידענו כי ה' אלהינו מדותיו כלן מדות החסד‬ ‫תנינן דלית חדוה קמי קודשא בריך הוא כד איהו עביד‬ ‫ראה תוספתא סנהדרין (פי"ד ה"ב)‪ :‬כשם ששמחה‬ ‫והרחמים מדותיו ימנעוהו מהאריך עוד בצרות וירף‬ ‫דינא בחייביא [ואם תאמר‪ ,‬הרי למדנו שאין שמחה‬ ‫לפני המקום בקיומן של צדיקים‪ ,‬כך שמחה לפני‬ ‫ידו‪ ,‬לזה הודיע כי שמחה היא לו כאשר שש וגו' וכפי‬ ‫לפני הקב"ה כשהוא עושה דין ברשעים]‪ ,‬אלא תא‬ ‫המקום באבודם של רשעים‪ ,‬שנאמר 'באבוד רשעים‬ ‫זה אין הטבע קץ מהשמחות‪ ,‬וכיוצא בזה אמר הכתוב‬ ‫חזי בשעתא דאתעביד דינא בחייביא חדוון ותושבחן‬ ‫רנה'‪ .‬ובספרי במדבר (פיסקא קיז)‪' :‬ואני' ברצון‪' ,‬הנה'‬ ‫(משלי יא י) 'באבוד רשעים רנה'‪ ,‬וכן דרשו רבותינו ז"ל‬ ‫קמיה על דאתאבידו מעלמא‪ ,‬והני מלי כד מטא ההוא‬ ‫בשמחה‪ ,‬דברי רבי ישמעאל‪ .‬אמרו לו תלמידיו רבינו‬ ‫(סנהדרין לט‪ ):‬בפסוק (מא כג) ותעבור הרינה שהיה‬ ‫זמנא דאוריך לון ולא תאבן לגביה מחובייהו‪ ,‬אבל אי‬ ‫לפי שהוא אומר (בראשית ו יז) 'ואני הנני מביא את‬ ‫באבוד אחאב בן עמרי רינה לפני ה'‪ ,‬ויונתן תרגם‬ ‫אתעביד בהו דינא עד לא מטא זמנייהו דלא אשתלים‬ ‫המבול מים על הארץ'‪ ,‬שומע אני שיש שמחה לפני‬ ‫ישיש ה' יחדי מימרא דה' עליכון עממין נוכראין וכו'‬ ‫חובייהו כמה דאת אמר (בראשית טו טז) 'כי לא שלם‬ ‫המקום‪ .‬אמר להם יש שמחה לפני המקום כשיאבדו‬ ‫ודקדק ישיש פועל יוצא לאחרים‪ ,‬אף על פי כן פשט‬ ‫עון האמורי עד הנה' כדין לית חדוה קמיה ובאיש‬ ‫מכעיסיו מן העולם‪ ,‬וכן הוא אומר 'בטוב צדיקים‬ ‫הכתוב אינה נעקרת ממקומה וכמו שתרגם אונקלוס‪,‬‬ ‫קמיה על דאתאבידו וכו'‪ ,‬אבל כד אשתלים זמנא‬ ‫תעלוץ קריה ובאבוד רשעים רנה'‪.‬‬ ‫אלא שיונתן בן עוזיאל דרש הכתוב‪.‬‬ ‫דאוריך לון ולא תבו‪ ,‬כדין חדוה ותושבחתא קמיה על‬ ‫ואפשר שיש ליישב דברי רבינו עם דברי הגמרא‬ ‫והנה מה שכתב רבינו שכן דרשו ז"ל הכוונה לאומרם‬ ‫דאתאבידו מעלמא [אלא בוא וראה‪ ,‬בשעה שנעשה‬ ‫ז"ל בסנהדרין‪' :‬ויעבור הרנה במחנה'‪ ,‬אמר רבי‬ ‫דין ברשעים‪ ,‬שמחה ורנה לפניו על שנאבדו מהעולם‪,‬‬ ‫אחא בר חנינא 'באבוד רשעים רנה'‪ ,‬באבוד אחאב‬ ‫במה דברים אמורים כשהגיע הזמן שהמתין להם‬ ‫בן עמרי רנה‪ .‬ושם איתא עוד‪ :‬ומי חדי קודשא בריך‬ ‫שיעשו תשובה ולא שבו אליו מחטאם‪ ,‬אבל אם נעשה‬ ‫הוא במפלתן של רשעים‪ ,‬הכתיב (דברי הימים ב' כ‬ ‫בהם הדין מטרם שהגיע זמנם‪ ,‬ועוד לא נשלם עונם‪,‬‬ ‫כא) 'בצאת לפני החלוץ ואומרים הודו לה' כי לעולם‬ ‫כמו שאתה אומר 'כי לא שלם עון האמורי עד הנה'‪,‬‬ ‫חסדו'‪ ,‬ואמר רבי יונתן מפני מה לא נאמר בהודאה זו‬ ‫דהיינו שעוד אפשר שיעשו תשובה‪ ,‬אז אין שמחה‬ ‫'כי טוב'‪ ,‬לפי שאין הקדוש ברוך הוא שמח במפלתן‬ ‫לפניו‪ ,‬ורע לפניו על שנאבדו וכו'‪ ,‬אבל כשנשלם‬ ‫של רשעים‪ ,‬דאמר רבי שמואל בר נחמן אמר רבי‬ ‫הזמן שהמתין להם ולא שבו בתשובה‪ ,‬אז שמחה ורנה‬ ‫יונתן מאי דכתיב (שמות יד כ) 'ולא קרב זה אל זה‬ ‫לפניו על שנאבדו מהעולם]‪ .‬ע"כ‪ .‬והנה רבינו פירש‬ ‫כל הלילה'‪ ,‬באותה שעה בקשו מלאכי השרת לומר‬ ‫לעיל שכל הכתוב נאמר כאן על דרך 'ואם באלה לא‬ ‫שירה לפני הקדוש ברוך הוא‪ ,‬אמר להן הקדוש ברוך‬ ‫תוסרו לי'‪ ,‬שגם לאחר שיבואו עליהם כל הקללות‬ ‫הוא מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה לפני‪.‬‬ ‫האמורות לא יחזרו בתשובה‪ ,‬ודוקא באופן זה נאמר‬ ‫אמר רבי יוסי בר חנינא הוא אינו שש אבל אחרים‬ ‫כאן שישמח ה' להאביד אותם‪ ,‬וכדברי הזוה"ק הנ"ל‪.‬‬ ‫משיש‪ .‬דיקא נמי דכתיב 'ישיש'‪ ,‬ולא כתיב 'ישוש'‪,‬‬ ‫גם אתם זכיתם לישועה‬ ‫בזכות רבנו האור החיים הקדוש?‬ ‫אור הישועות‬ ‫כתבו לנו‬ ‫מכתבי הלומדים‬ ‫למייל המערכת ‪m028039999@gmail.com‬‬ ‫או לפקס ‪02-5385689‬‬ ‫או ב'נדרים פלוס' ‪ -‬באר ישראל‬ ‫קבלתי על עצמי ללמוד את עלון 'ובחרת בחיים' ונושעתי‬ ‫מכתב מרגש הגיע בשבוע האחרון למערכת‪ ,‬שכותרתו כדלהלן‪“ :‬ישועה בזכות לימוד העלון”‬ ‫ונצטטנו ככתבו וכלשונו‪:‬‬ ‫אולי לא נהוג שנשים שולחות ישועות ולומדות אור החיים‪ ,‬אך הייתה לי בעיה שהפריעה לי מאד בחיים‪ .‬פעם בכמה זמן (בעקבות טריגר כלשהוא)‬ ‫הייתי מרגישה תחושת מחנק ממש כמו תסמינים של התקף חרדה‪ ,‬כמובן שנבהלתי מאד והדבר הפריע לי בחיי היומיום השוטפים‪.‬‬ ‫קבלתי על עצמי בלי נדר לקרוא כל שבת את העלון עם דברי תורה מרבנו הקדוש ממש מצד לצד‪ ,‬וב”ה באורח פלא ממש כל התחושות נעלמו‬ ‫לגמרי‪.‬‬ ‫אמנם לא תמיד אני מבינה היטב את הכתוב אבל משתדלת מאד להבין ומנסה גם לענות לעצמי על החידה כדי לראות שאכן הבנתי‪.‬‬ ‫זכות האור החיים הקדוש תגן על כולנו בעז”ה‪.‬‬ ‫לחיים‬ ‫מחוברים‬ ‫לשמיעת שיעורים ודרשות‬ ‫חייגו‪03-617-1077 :‬‬