צום פינטל · Tzim Pintel — כי תבוא (2026-08-24)

בחור קודם החתונה יכול לעבור אותו דבר .רוצה להתחתן ,מחכה לזה, מצות ביכורים נעשתה במעמד גדול .בני העיירות לא היו עולים
שמח ,וגם מפחד .כיצד חיים עם עוד אדם ,כיצד בונים בית ,כיצד לירושלים כל אחד לעצמו .היו מתכנסים יחד ולנים ברחובה של עיר.
מסתדרים עם כסף ,כיצד וכיצד .ואחר כך עוברים חדשים ושנים .הבית בבוקר היה הממונה קורא :״קומו ונעלה ציון אל בית ה׳ אלקינו״ .השור
שהיה פעם דבר גדול ובלתי ידוע ,נעשה הבית שלו .יש סדר יום ,יש היה הולך לפניהם ,קרניו מצופות זהב ועטרה של זית בראשו ,והחליל
שבת ,יש חשבונות ,יש קניות ,יש שמחות ויש קשיים .הדברים לא נעשו היה מכה לפניהם עד שהגיעו קרוב לירושלים .כאשר נכנסו לירושלים,
בהכרח קלים ,אבל הוא כבר חי בתוכם .מה שפעם עמד מולו ,היום הוא היו כל בעלי האומניות עומדים מפניהם ואומרים :״אחינו אנשי מקום
המקום שלו. פלוני ,באתם לשלום״ .אפילו המלך היה נוטל את הסל על כתפו ונכנס
וכן אדם העומד לפתוח ביזנעס חדש .קודם הפתיחה כל דבר מפחיד. עמו לעזרה .כל המעמד הגדול הזה נעשה לכבוד אדם המביא מעט מן
אחרי כמה שנים אותו אדם מקבל החלטות גדולות הרבה יותר ,בלי שום הפירות הראשונים שצמחו בשדהו ,כמבואר במשנה במסכת ביכורים.
פחד .לא מפני שהוא יודע הכל ,אלא מפני שהוא כבר מכיר את העולם וצריכים להבין :מהו המעמד הגדול הזה? אדם נוטל מעט תאנים ,ענבים
הזה .הוא כבר יודע מה באמת צריך להפחיד ,ומה נראה מפחיד רק מפני או רימונים ומביאם לבית המקדש .מדוע כל העיר עומדת מפניו? מדוע
שהוא חדש. צריכים עלייה משותפת ,חליל ,שור שקרניו מצופות זהב וכל סדר הכבוד
זה טבעה של התחלה .דבר חדש עדיין אינו יושב .לרגע הוא רוצה הגדול המתואר במשנה? מה יש בפירות הראשונים הללו ,שעושים מהם
להתקרב ,ולרגע הוא נסוג .לרגע הוא מעמד שלם?
אומר :ודאי אני נכנס לזה; ואחר כך אלא שהאדם אינו מביא כאן רק פרי.
באה מחשבה :אולי איני יכול .שני הפרי הזה מספר דרך שלמה .הפרשה
הדברים יכולים לחיות יחד .אפשר מתחילה :״והיה כי תבוא אל הארץ
לרצות דבר מאוד ,ובאותו זמן לפחד אשר ה׳ אלקיך נותן לך נחלה,
ממנו מאוד .הרבה מן הפחד בא מפני וירשתה וישבת בה״ .בתחילה האדם
שעדיין אינני יודע כיצד יהיה כאשר בא אל הארץ .אחר כך הוא יורש
כבר אחיה בתוכו .ולפעמים אינו אותה .אחר כך הוא יושב בה .ולבסוף
מפחד רק מן הדבר החדש; מפחד גם מתחילים לצמוח פירות .יש כאן סדר
מן האדם החדש שיצטרך להיות שלם :״כי תבוא״ ,״וירשתה״ ,״וישבת
בתוכו. בה״ ,ואחר כך ״ולקחת מראשית כל
כך הוא גם בתחילת קשר בין שני פרי האדמה״ .בתחילה הארץ עומדת
אנשים .עדיין אין בטחון .אדם אומר לפני האדם כדבר חדש ובלתי ידוע.
מילה ובודק כיצד קיבלו אותה .הוא אחר כך הוא נכנס אליה וקונה בה
מתקרב מעט ורואה אם השני מתקרב גם הוא .עדיין אינו יודע אם יש לו מקום .לבסוף היא נעשית ביתו ,עד שהיא עצמה מתחילה להוציא לו
כאן מקום ,אם יבינו אותו ,ואם יוכלו לקבל אותו כפי שהוא .לפעמים פירות.
שני הצדדים רוצים מאוד ,ובכל זאת שניהם מפחדים .זה מפחד שלא סדר העולם היא שכל התחלות קשות .בתחילה הדבר קשה ,ואחר כך
יקבלו אותו ,ולכן הוא נעשה מעט קר .השני רואה את הקרירות ונעשה הוא נעשה ערב .דבר חדש עדיין אינו יושב בתוך האדם .הוא עומד לפניו
גם הוא זהיר .הראשון רואה את הזהירות של השני ואומר לעצמו: כדבר שבא מבחוץ .רק לאחר שהאדם נכנס לתוכו וחי עמו ,הוא נעשה
ידעתי ,באמת הוא אינו רוצה בי .כך מתחיל להיבנות מרחק שאיש מהם חלק מסדר החיים עצמם.
לא רצה. ילד קודם הבר מצוה שלו מפחד .הוא נעשה מחויב .תפילין בכל יום,
״כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם״ .כשם שהמים מחזירים לאדם תפילה ,מצוות ,אחריות .אולי לא אדע להניח תפילין כמו שצריך ,אולי
את הפנים שהוא מעמיד כנגדם ,כך הלב מעורר בלב השני את מה שהוא לא אעמוד בכל מה שמוטל עלי .רוצה מאוד את הבר מצוה ,שמח בה,
עצמו מביא אליו .פחד מוליד פחד ,וסגירה מולידה סגירה .אבל גם ובכל זאת יש בו פחד .והנה עוברים כמה חדשים ,וכל הפחד נעלם .מה
להיפך :פנים מולידות פנים ,וקירבה מולידה קירבה .מישהו מוכרח שהיה אצלו עולם חדש כבר נעשה סדר החיים .מפני שהוא נכנס לתוכה
לפעמים לעשות את הצעד הראשון ,גם קודם שיש לו בטחון גמור שהשני והיא נעשתה חלק ממנו.
1
החדשה .הוא אומר :רבונו של עולם ,בשנה שעברה פחדתי מפני שנה יעשה אותו דבר .אם כל אחד יחכה עד שיראה תחילה שהשני רוצה בו,
שלא הכרתי .עתה אני עומד לפניך לאחר שעברה השנה .עזרת לי, יכולים שניהם לעמוד שנים ולהמתין .לפעמים כל בנין הקשר תלוי בכך
החזקת אותי ,האכלת אותי והבאת אותי עד היום הזה .ומתוך ההודאה שאחד מהם יסכים לעבור דרך הפחד ולא לעשות ממנו מסקנה.
הזאת הוא מקבל בטחון להיכנס אל השנה הבאה .אם השם יתברך נשא זו הסכנה של התחלה .יש פחד .ולפעמים נעשה מן הפחד של ההתחלה,
אותי בתוך הארץ הבלתי ידועה של השנה שעברה ,הוא יוליך אותי גם סדר של קבע .בתחילת קשר מותר להיות לא בטוח ,קודם חתונה מותר
בתוך השנה החדשה .איני יודע מה יצמח בה ,אבל איני נכנס אליה לבדי. לחשוש ,קודם פתיחת עסק מותר לפחד ,וקודם בר מצוה ילד יכול
מי שהביא אותי עד כאן הוא הנותן לי גם את השנה העומדת לפני. להרגיש שאינו יודע כיצד יעמוד בכל מה שמוטל עליו .אבל צריכים
כך העמיד השם יתברך את סדר השנה ,יש התחלה ,יש פחד .יהודי עומד לדעת שההרגש של עכשיו אינו מוכרח להיות ההרגש של עוד שנה .מה
בפתח ושואל :כיצד תיראה השנה הזאת ,כיצד אעמוד בה ,האם אצליח שהיום מפחיד אותי ,מחר אולי יהיה הבית שלי .מה שהיום אני עומד
להיות טוב יותר ,האם אחזיק במה שאני מקבל על עצמי ,והאם גם השנה לפניו ורועד ,מחר יכול להיות דבר שאני עושה בפשטות .הפחד אומר
אגיע לאותם מקומות שבהם נפלתי בשנה שעברה .הדבר גדול ,והלב שעדיין לא נכנסתי; הוא אינו אומר שאין לי רשות להיכנס.
רועד .אבל התורה אינה רוצה שנישאר שם .הפחד הוא תחילת הדרך, כך הוא הסדר בכל מחזור ובכל מעגל של חיים .יש התחלה ,יש אמצע
לא מקום שצריכים להישאר בו .אין צריכים לברוח מן הרעדה ,אבל גם ויש סוף .בתחילה האדם עומד מבחוץ ואינו יודע כיצד ייראה הדבר.
אין צריכים לעשות ממנה מקום מגורים. באמצע הוא כבר חי בתוכו ,עמל בו ועובר את העליות והירידות שלו.
בראש השנה מצינו שהעם בכו כששמעו את דברי התורה ,ואמרו להם בסוף הוא מביט לאחור ורואה מה נשאר בידו מכל הדרך .אבל הסוף
עזרא ונחמיה :״אל תתאבלו ואל תבכו״ ,״לכו אכלו משמנים ושתו אינו רק שעה שבה הכל נגמר .הסוף של מעגל אחד נעשה התחלתו של
ממתקים״ ,״כי חדות ה׳ היא מעוזכם״ .יש זמן של רעדה ,אבל מתוך המעגל הבא .הפרי שצמח בסוף השנה נעשה הזרע שממנו מתחילה השנה
הרעדה צריך לבוא גם בטחון .האדם צריך לומר לעצמו :בודאי השם הבאה .הנסיון שהאדם קנה בדרך הקודמת נותן לו כוח להיכנס אל הדרך
יתברך רוצה בי .הוא נותן לי שנה חדשה ,מעמיד אותי לפניו ופותח לי החדשה.
דרך להתפלל .אינני יודע עכשיו כיצד אצליח בכל השנה ,ואינני מוכרח לכן הביכורים נקראים ״ראשית״ ,אף שהם באים לאחר דרך ארוכה.
לדעת .אני עומד בפתח ,והפתח פתוח .אני נכנס .אני מתחיל. קודם להם היו כניסה לארץ ,ירושה ,ישיבה ,חרישה ,זריעה והמתנה.
בראש השנה נכנסים .יום אחד ועוד יום ,עוד תפילה ,עוד בקשה ועוד הם הפרי שבא בסוף התהליך ,ובכל זאת הם נקראים ראשית ,מפני שכל
צעד .אחר כך באים עשרת ימי תשובה ,אחריהם יום הכיפורים ,ואחר סוף אמיתי כבר מחזיק בתוכו את ההתחלה הבאה.
כך סוכות .האדם כבר אינו עומד מבחוץ ומסתכל על השנה .הוא כבר חי זהו גם מקומו של ראש השנה .ראש השנה עומד בין שני מעגלים .מצד
בתוכה .הוא כבר התפלל בה ,בכה בה ,ביקש בה ושמח בה .לאט לאט אחד הוא תחילתה של השנה החדשה ,ומצד שני הוא סיומה של השנה
מה שהיה דבר חדש נעשה מקום מוכר יותר .האדם נרגע בתוך השנה, הקודמת .האדם עומד באותו מקום עם שתי תנועות :הוא מביא את פירות
ובטחון מתחיל לבוא במקום שהיה בתחילה מלא חשש .הוא עדיין אינו השנה שעברה ,ובאותה שעה נכנס אל הארץ החדשה של השנה הבאה.
יודע מה תביא השנה ,אבל הוא כבר אינו עומד מולה כאדם זר .הוא כבר האדם עמד כך גם בראש השנה שעבר .גם אז לא ידע מה יביא עמו
התחיל לעשות בה דרך. החורף ,מה יהיה בקיץ ,אילו שמחות יבואו ,אילו נסיונות יעברו עליו
עד שמגיע שמיני עצרת ,וחז״ל אמרו שהמלך אומר לאוהביו :״עכבו עמי ובאיזה מקום יעמוד בעוד חצי שנה .השנה כולה עמדה לפניו כארץ בלתי
עוד יום אחד ,קשה עלי פרידתכם״ .בתחילת החודש האדם עומד ורועד ידועה .ועכשיו הוא עומד בסופה.
אם יקבלו אותו; בסוף החודש אומרים לו :אל תלך עדיין .כך נראית ברוך השם עברה שנה .ברוך השם היה מה לאכול .ברוך השם היה בית
התחלה שעברה בשלום .בתחילה אני מפחד אם יש לי כאן מקום .אחר לחזור אליו .ברוך השם היו בגדים ללבוש ומיטה לישון בה .ברוך השם
כך אני מעז להיכנס .אחר כך אני מתרגל להיות כאן .ולאט לאט הדבר היו שבתות וימים טובים ,תפילות ומצוות .ברוך השם היו שמחות .נולדו
שהיה בתחילה מפחיד נעשה קשר שאפשר לנוח בתוכו. ילדים ,נעשו בריתות ,בר מצוות וחתונות .היו רגעים של נחת ,קירבה
זה הדבר שצריך לקחת מפרשת כי תבוא אל ראש השנה .לא להיבהל מן וחסד .היו גם קשיים .היו ימים שהאדם לא ידע כיצד יעבור אותם ,ובכל
הפחד ,ולא לחשוב שהרגש ההתחלה הוא צורת הדבר לעולם .לא לעשות זאת השם יתברך החזיק אותו והביאו עד כאן .יש שנים שיש בהן כאב
מן הרעדה מקום מגורים .להיכנס ,לעבור את היום הראשון ואת היום גדול ,ויש דברים שאין יכולים לכסותם במילים פשוטות .אבל גם בתוך
השני ,לתת לקשר להיבנות ,ולתת לעצמנו להתרגל אל השנה החדשה. הכאב ,עצם הדבר שהאדם עומד כאן ,נשם עוד יום ,התפלל עוד תפילה
עומדים קודם ראש השנה בפרשת ״כי תבוא״ .השנה החדשה עדיין לא ועבר את הדרך עד ראש השנה הבא ,הוא חסד שצריך לראותו.
דרך בה אדם .אין מבקשים עתה להחזיק כבר את הביכורים ביד. לא כל הפירות של השנה מתוקים באותה מידה ,אבל אין שנה שאין בה
מבקשים דבר אחד :להיכנס .אחר כך יבואו ״וירשתה וישבת בה״ .יעבור דברים טובים .יש חסדים שראה מיד ,ויש חסדים שרק לאחר זמן התחיל
יום ועוד יום ,תפילה ועוד תפילה ,מצוה ועוד מצוה .מה שהיה בתחילה להבין .יש דברים שנשארו בידו ,ויש דברים שעברו ונעלמו ,אבל גם הם
שנה זרה ייעשה מקום חייו .ואם ייכנס ולא יישאר לעמוד בחוץ מפני החזיקו אותו בשעתם והביאוהו אל המקום שבו הוא עומד עתה .זה עומק
הפחד ,יבוא הזמן שבו יוכל להביט על מה שצמח ולומר :״ועתה הנה הביכורים .האדם נוטל את הדבר הראשון שצמח ואומר :איני מקבל את
הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתתה לי ה׳״. כל זה כדבר המובן מאליו .פעם עמדתי מבחוץ ולא ידעתי מה יהיה.
כי ״כל התחלות קשות״ .אבל הקושי שייך להתחלה .כאשר האדם אינו עכשיו אני מחזיק פרי בידי .לכן הוא מספר מהיכן יצא ,מה עבר עליו
בורח ,אלא נכנס ועושה עוד צעד ועוד צעד ,מתקיים בו :״מכאן ואילך וכיצד השם יתברך הביאו אל המקום הזה.
יערב לכם״. כך צריך האדם לעמוד בראש השנה .ביד אחת הוא מחזיק כביכול את
הביכורים של השנה שעברה ,וביד השניה הוא עומד בפתח השנה
2
לאט לאט נעשתה ההמתנה הרבה שנים היה יעקב מדבר
כבדה .הבנים לא ידעו למה הם עם אביו רק כפי הצורך .לא
ממתינים .יעקב עצמו גם לא היתה ביניהם מריבה אחת
ידע .הוא לא יכול היה לומר להם גדולה שאפשר היה לומר
מה חסר ,מה צריכים לשנות, עליה :כאן נשבר הכל .הם
ואם בכלל צריכים לשנות נפגשו בשמחות ,אמרו גוט
משהו .הוא רצה להרגיע אותם, שבת ,ולפעמים אפילו משהו
אבל גם הוא כבר לא היה רגוע. יותר .אבל זהו .יעקב בנה את
הוא רצה להראות להם שיש ביתו ,גידל את ילדיו ,עשה את
דרך ,בשעה שהוא עצמו לא עסקיו ,ואביו נשאר לאט לאט
ראה את הדרך. מחוץ למקומות שבהם באמת חי.
כאן התחיל הדבר להסתבך גם ביניהם .יעקב חשב לפעמים כשהיה צעיר היה לו ברור מאוד למה זה כך .ליד אביו היה קשה
שהבן נעשה בררן מדי .הבן הרגיש שאביו אינו מבין מה קשה לו להרגיש אדם לעצמו .אביו שאל ,העיר ,אמר את דעתו,
לו .יעקב רצה שיסכים לפחות לשמוע עוד הצעה ,והבן שמע ויעקב הרגיש שאם יתן לדברים להיכנס ,שוב לא יישאר לו
כאילו אביו רוצה רק שהענין כבר ייגמר .כשהבן פסל הצעה, מקום משלו .הוא היה צריך להוכיח שהוא כבר יודע בעצמו,
שאל יעקב למה .כשהסיבה לא נראתה לו מספקת ,התחיל יכול בעצמו ,מחליט בעצמו .במשך הזמן נבנתה בו כמעט
להסביר ולשכנע .הבן הרגיש שאפילו על מה שהוא עצמו ידיעה פשוטה :כדי להיות אני ,אני מוכרח להיות רחוק ממנו.
מרגיש הוא צריך להתווכח. והריחוק נתן לו משהו .כשהיה רחוק ,היה לו יותר קל לנשום.
מן הצד השני ,כשהבן היה שותק ,יעקב לא ידע מה השתיקה לא היה צריך להסביר כל החלטה ,לא היה צריך להתווכח על
אומרת .האם קשה לו ,האם הוא כועס ,האם הוא מיואש ,או כל דבר ,ולא היה צריך לחזור בכל פעם אל המקום של הילד
שמא אינו רוצה לשתף את אביו .לפעמים ניסה לשאול ונענה מול אביו .הוא התחתן ,בנה בית ,נעשה אב ועמד על רגליו.
בקיצור .לפעמים החליט להניח לו ,ואחר כך שמע שהבן אומר: במשך שנים היה בטוח שכך היה מוכרח להיות.
אבא בכלל אינו מבין מה עובר עלי. אחר כך הבנים שלו גדלו .שנים חשב יעקב שאצלו יהיה
כך נעשו שניהם תפוסים בתוך אותו כאב ,אבל כל אחד עמד אחרת .הוא הרי יודע מה ילד צריך .הוא יתן לבניו מקום ,ישמע
בו לבדו .הבנים לא הבינו מה האב רוצה מהם .האב לא הבין אותם ,לא יעמוד על כל דבר .אבל כשהגיע הדבר למעשה,
מה הם מבקשים ממנו .הם התחיל לראות שהחיים אינם
חשבו שהוא לוחץ מפני שאינו פשוטים כל כך.
מרגיש אותם ,והוא חשב שהם הבן רצה לעשות דבר שיעקב
דוחים אותו בשעה שהוא מוסר חשב שאינו נכון .יעקב הסביר
את לבו בשבילם .הם חיכו לו את דעתו ,והבן שמע שאביו
שהוא יתן להם מקום ,והוא אינו סומך עליו .פעם שאל לאן
חיכה שהם יכניסו אותו מעט הוא הולך ומתי יחזור ,מפני
אל תוך מה שעובר עליהם. שדאג ,והבן ענה כאילו עומדים
כל מה שהיה אפשר להחזיק לעשות לו חקירה .בענין של
סגור בענינים הקטנים יצא עבודה הציע לו דרך שנראתה
עתה בגלוי .כל שאלה נעשתה בעיניו טובה יותר ,והבן מיד
גדולה .כל שתיקה קיבלה אמר :״טאטע ,לא כל דבר צריך
פירוש .כל עצה נשמעה לעשות בדרך שלך.״
כביקורת ,וכל התרחקות של גם בדברים קטנים לא ידע
הבן עוררה אצל יעקב פחד. יעקב היכן הגבול .אם העיר,
דווקא במקום שבו כולם רצו כל הרגיש הבן שמתייחסים אליו
כך שהדברים ילכו בטוב ,כבר לא ידעו כיצד לדבר זה עם זה. עדיין כאל ילד .אם שתק ,ראה לפעמים שהדברים הולכים
עם בן אחר נעשה קשה עוד יותר .פעם היה מספר לו הכל. בדרך שאינה טובה ,וכאב לו שלא אמר דבר .הוא רצה לתת
עכשיו שמע יעקב דברים מאנשים אחרים .לפעמים התקשר מקום ,אבל לא ידע אם נתינת מקום פירושה לעמוד מן הצד גם
ולא נענה .לפעמים עברו ימים בלי שיחה של ממש .כשהבן כשהוא רואה דבר שמדאיג אותו.
כבר הגיע הביתה ,דיברו יפה ,אבל יעקב הרגיש שהוא עומד לפעמים ניסה להתקרב בדרך אחרת .שאל את הבן מה עובר
מול דלת סגורה ואינו יודע אם לדפוק יותר חזק או להפסיק עליו ,והבן ענה שהכל בסדר .שאל עוד פעם ,והבן אמר שאין
לדפוק. לו כוח לדבר עכשיו .אחר כך שמע מאדם אחר שהבן עובר
בהתחלה כעס .אחר כך ניסה יותר .אחר כך התחיל לפחד. תקופה קשה .יעקב נפגע .לא מפני שהיה מוכרח לדעת הכל,
לילה אחד ,אחרי שיחה קשה עם אחד הבנים ,ישב יעקב לבדו אלא מפני שפעם הבן היה בא אליו בעצמו .עכשיו הרגיש שיש
במטבח .הבית כבר היה שקט .הוא חזר בראש על מה שאמר, עולם שלם בחיי בנו שהוא עומד מחוצה לו.
על מה שהבן ענה ,ועל מה שהיה צריך אולי לומר אחרת. אחר כך הגיעו הבנים לפרקם .בתחילה חשבו שהדברים
ופתאום ,בלי שהתכוון ,עלה בו אביו .לא איזה מעשה מסוים. יסתדרו בדרך הרגילה .תבוא הצעה ,יבררו ,ייפגשו ,ובעזרת
רק אביו .ופתאום חשב :אולי גם הוא לא ידע מה לעשות. השם יגיע השידוך הנכון .אבל הזמן עבר .הצעה אחת ירדה
יעקב ישב כך זמן רב .הוא לא החליט שאביו צדק בהכל .היו מיד ,הצעה אחרת נמשכה מעט ואחר כך נפסקה ,ועל כמה
דברים שכאבו לו באמת .היו דברים שאולי גם היום היה רוצה הצעות לא ידעו כלל אם כדאי להתחיל.
שאביו יעשה אחרת .אבל בפעם הראשונה הסיפור כבר לא
3
יתקרב ,שוב יאבד משהו מעצמו .שעצמאות וקירבה אינן היה כל כך פשוט .אולי אביו שאל מפני שדאג .אולי כשהיה
יכולות לדור יחד .כדי להיות אדם לעצמו ,היה מוכרח להיות תקיף ,פחד .אולי גם הוא הרגיש שהבן הולך ממנו ,ולא ידע אם
רחוק .והנה ישב עשר דקות ליד אביו ,היה בן ,ונשאר אדם למשוך או לתת מקום.
לעצמו .פתאום הבין שאולי כבר הרבה שנים אין לו ממה ומאותו לילה התחיל משהו להתרכך .לא בבת אחת .עוד היו
לברוח. שנים של זכרונות ,הרגלים ומרחק .אבל יעקב כבר לא היה
המחשבה הזאת התחילה לפתוח אצלו עוד דברים .כשהסתכל בטוח כל כך שהוא יודע את כל הסיפור .הוא התחיל לחשוב על
אחורה על חייו ,הרגיש שקשה לו להצביע בדיוק ,אבל משהו אביו לפעמים בלי כעס .פעם אחת חשב להתקשר אליו סתם
באמת לא היה מסודר .הוא בנה בית ,הצליח בדברים ,גידל כך ,ולא התקשר .פעם עבר ליד ביתו וחשב להיכנס ,והמשיך
ילדים ,אבל היה בתוכו מקום אחד שנשאר כל השנים לא גמור. לנסוע.
הוא יצא מן הילדות ,התרחק מאביו ,אבל מעולם לא חזר אליו הוא כבר רצה איזה פתח ,אבל לא ידע איך לפתוח .אחרי כל כך
בתור אדם מבוגר. הרבה שנים ,אפילו צעד קטן נעשה גדול .מה אומרים? ״באתי
ואולי משום כך גם במקומות אחרים היה לפעמים צריך כל כך להשלים״? ״בוא נדבר על מה שהיה״? הוא לא רצה לפתוח
להוכיח שהוא עומד לעצמו .אולי משום כך ביקורת היתה עכשיו שלשים שנה על השולחן .הוא גם לא ידע אם הוא
נוגעת בו יותר מדי .אולי משום כך ,כשאחד מבניו לא קיבל את מסוגל .הוא רק התחיל לקוות שתבוא פעם איזו הזדמנות
דעתו ,מיד הרגיש כאילו הבן מוציא אותו מחייו .הוא לא ידע קטנה שבה לא יצטרכו לקרוא לדבר בשם.
לומר שכל זה בא משם .אבל עכשיו ,כשנעשה מעט יותר שקט ואז הגיעה שמחה במשפחה .השמחה היתה אמורה להתחיל
בפנים ,התחיל להרגיש כמה רעש היה שם קודם. בשבע .יעקב ידע שאביו רגיל להגיע מוקדם .בשעה שש
כעבור כמה שבועות הגיע ראש השנה .יעקב עמד בבית ועשרים כבר היה בדרך .הוא אמר לעצמו שהוא רוצה לעזור
המדרש עם המחזור ביד .אותה תפילה .אותן מנגינות .אותו קצת בסידורים ,אבל ידע שלא רק בשביל זה הוא בא .כשהגיע
בעל תפילה .כשהגיעו ל״אבינו מלכנו״ ,נעצר אצלו הלב. לאולם עדיין היו מעט אנשים .אחד סידר כסאות ,אחר העמיד
אבינו .הוא חשב על הבנים שלו .על כמה שהוא רוצה אותם בקבוקים על השולחנות .בקצה האולם ראה את אביו יושב
גם כשהם רחוקים .על כמה פעמים אינו יודע איך לדבר אליהם. לבדו.
על כמה הוא מחכה שיבואו אליו בלי שהוא יצטרך למשוך לרגע רצה ללכת לצד השני .אחר כך ניגש.
אותם. ״גוטן אווענט ,טאטע.״
ואז חשב על אביו .על אותן עשר דקות קודם השמחה .פתאום אביו הרים את הראש.
ידע מעט יותר מה פירוש אב שמחכה לבן ,וידע מעט יותר מה
פירוש בן שרוצה לחזור ואינו יודע איך להתחיל .באותו ראש ״אה ,ביסט שוין דא?״
השנה התפלל אחרת .לא מפני שהכל כבר הסתדר .רק מפני ״יא .כ׳בין געקומען אביסל פריער.״
שהמילה ״אבינו״ כבר לא עמדה אצלו כל כך רחוק. יעקב התיישב לידו .כמה רגעים היה שקט .אחר כך שאל אביו
עברו חדשים .לא נעשה פתאום קשר של כל יום .היו עדיין איך הולך עם השידוך של אחד הבנים .יעקב ענה בקיצור .אביו
מקומות סגורים .אבל מדי פעם התקשר יעקב לאביו בלי סיבה שאל עוד שאלה קטנה .ובלי שתכנן ,התחיל יעקב לספר .לא
מיוחדת .פעם נכנס אליו לכמה דקות .פעם שאל אותו דבר הרבה .רק שהדברים אינם הולכים .שהזמן עובר ,שהבן כבר
קטן .הוא התחיל לגלות שאפשר לקבל מאביו בלי למסור לו את אינו יודע למה הוא מחכה ,ושגם הוא עצמו אינו יודע מה לומר
כל עצמו ,ואפשר לא להסכים אתו בלי לברוח ממנו. לו .שכל דבר שהוא אומר נשמע מיד בדרך אחרת.
לאחר זמן עמד יעקב בבית הכנסת ושמע את הקריאה :״כבד אביו הנהן .״קינדער זענען נישט קיין גרינגע זאך,״ אמר.
את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך״ .הוא שמע את הפסוק יעקב חייך מעט.
הרבה פעמים בחייו ,אבל הפעם חשב שהוא מבין בו משהו אחר כך אמר אביו בשקט :״מען וויל גוט פאר זיי .אבער נישט
בפשטות .לא ידע להסביר את זה בדרשה .רק הרגיש. אלעמאל ווייסט מען ווי אזוי .אמאל מיינט מען אז מען העלפט,
אדם אינו מתחיל מעצמו .יש מי שהיה לפניו .ממנו קיבל חיים. און דער קינד הערט עפעס אנדערש.״
ממנו יצא .אחר כך הוא עצמו נעשה אב ,וממנו יוצאים חיים יעקב שתק .אביו לא אמר :עכשיו אתה מבין אותי .לא אמר :כך
הלאה .אביו ,הוא ,הבנים שלו .קו אחד .ופתאום הרגיש שכל היה גם אתך .לא הזכיר את העבר בכלל .אבל יעקב שמע בתוך
השנים היה הקו הזה אצלו קצת שבור באמצע .לא מפני שלא המילים הרבה יותר ממה שנאמר .אחר כך סיפר האב איזה
חי ,אלא מפני שכדי לחיות את חייו חשב שהוא מוכרח דבר קטן שהיה עם יעקב עצמו כשהיה בחור .לא בתור טענה.
להתרחק מן המקום שממנו בא. סתם זכרון ישן .יעקב צחק .אביו צחק גם הוא.
עכשיו התחיל להבין שאפשר אחרת .אפשר לקבל חיים מאביו, עברו אולי עשר דקות ,ואז התחילו האנשים להיכנס .אחד קרא
ולהמשיך להיות הוא .אפשר להיות בן ,ולהיות אב .אפשר לאביו ,מישהו אחר ניגש ליעקב ,ושניהם קמו .זה היה הכל .לא
להיות קרוב ,בלי לחזור להיות ילד .ולראשונה קיבל אצלו ״למען היתה סליחה .לא היתה שיחת פיוס .לא אמרו שידברו שוב.
יאריכון ימיך״ טעם פשוט מאוד :כשהחיים אינם נעצרים אצלך, אבל בדרך הביתה הרגיש יעקב דבר שלא הרגיש שנים.
כשהדרך מאביך אליך ,וממך אל בניך ,נשארת פתוחה ,הימים
מקבלים המשך. הוא ישב ליד אביו ,שמע אותו ,אפילו קיבל ממנו מילה ,והוא
לא נעשה קטן .הוא נשאר הוא .כל השנים היה בטוח שאם
בהוצאת מכון מישרים ,בראשית הרב שלום לאנגסאם שליט"א .קול הלשון פרטי605-313-6803 :
shalomlangs@gmail.com
4
