פרדס לשולחן שבת · Pardas Lashulchan Hashabbos — כי תבוא (2026-08-24)

גליון 657שנה י"ב – כל הזכויות שמורות © שב"ק פרשת כי תבוא תשפ"ו
צריך כפיה אך כעת החיוב על כל האומות מצד דינא דמלכותא כיצד ומדוע נחתם גזר דינם של האומות על שלא
ואי"צ בלי כפיה. למדו התורה שנכתבה על האבנים
יעלת חן
והיה ביום אשר תעברון את הירדן כו' והקמת לך אבנים
האם שעוה שנטפה על אותיות הס"ת נחשבת גדולות ושדת אותם בשיד וכתבת עליהן את כל דברי
כמחיקה התורה הזאת וגו' (כז ב-ג) בגמ' סוטה (לה ):ת"ר כיצד כתבו
ישראל את התורה ר' יהודה אומר ע"ג אבנים כו' ואח"כ סדו
והקמת לך אבנים גדולות ושדת אותם בשיד וכתבת עליהם
אותם בסיד ,אמר לו ר' שמעון לדבריך איך למדו האומות של
את כל דברי התורה הזאת (כז ב-ג) יש להסתפק ס"ת שנטפה אותו הדור את התורה ,אמר לו בינה יתירה נתן בהם הקב"ה
שעוה על אותיותיו ומסתירתם האם מותר לקרוא בו בשבת או ושיגרו נטירין שלהם וקילפו את הסיד והשיאוהו ,ועל דבר זה
שנחשב כנמחקו האותיות שמתחת לשעווה ואסור ,והנה פשיטא נחתם גזר דינם לבאר שחת שהיה להם ללמוד ולא למדו.
שא"א לקרוא אם נטפה על פרשת השבוע שצריך לקרוא שהרי תוס' הקשו מדוע דוקא על זה נחתם גזר דינם הלא היה אפשר
אף אם לא נחשב כמחוק אינו רואה המילים ונחשב הכקורא לחתוך גזר דינם כבר בעת קבלת התורה שהרי מבואר שהקב"ה
בע"פ ,אך כשנטף על מילים מפרשה אחרת יש להסתפק כנ"ל. החזיר התורה אצל כל אומה ואומה ולא רצו לקבלה ,עוד הקשה
ונראה להוכיח דאי"ז נחשב כמחוק דאיתא בגמ' סוטה (לה ):ת"ר תוס' מדוע נחתם גזר דינם הרי יש להם פתחון פה לומר כלום
כיצד כתבו ישראל את התורה ר' יהודה אומר על גבי אבנים כו' כפית עלי נו את התורה כשם שכפית על ישראל כמבואר בריש
ואח"כ סדו אותם בסיד אמר לו ר' שמעון לדבריך איך למדהו ע"ז.
אומות העולם אלא על גבי סיד כתבוה עיי"ש ,והיינו דשיטת ר"י ונראה דקושיא מיישבת חברתה ,שהנה בגמ' שבת (פח) איתא
שכתבו ע"ג האבן ואחר הכתיבה סדו בסיד וכיסו האותיות דהקב"ה כפה על ישראל הר כגיגית ואמר רבא מכאן מודעא רבה
וכמבואר שם שאומות העולם יכלו לשלוח מומחים שיורידו לאורייתא שיכולים ישראל לטעון אנוסים היינו ,והקשה הפרשת
הסיד ויעתיקו התורה ללמודה ,ואי נימא שכאשר נוטפת שעוה דרכים (דרוש כב) מה שייך מודעא בזה הניחא מי שאנסו חבירו
על הקלף ומכסה את האותיות נחשבות האותיות כמחוקות ודאי שלא כדין יש לו מודעא אבל כאן הקב"ה הכריחם ולמלך מותר
שסיד על האבן נחשב כמחיקה והרי כתבו את התורה בשבעים להכריח שהרי דינא דמלכותא דינא ומחוייבים לפעול על פי
לשון ובכללם לשון הקודש והרי אסור למחוק שם ה' בלשון הוראותיו ,ותירץ ע"פ מה שנפסק בשו"ע (חו"מ סי' שס"ט) בשם
הקודש וכיצד כיסו בסיד הרי הוי כמחיקה בהכרח דאי"ז נחשב ר"ת דלא שייך דינא דמלכואת דינא אלא במקום שהמלכות גזרה
כמחיקה וה"ה שאין שעוה נחשבת כמחיקה ואפשר לקורא בס"ת על כולם בשוה אבל אם גזרה על יחידים לא שייך דינא דמלכותא
זה. דינא ,והקב"ה הרי כפה הר כגיגית על ישראל בלבד ולא על כל
אך יש לדחות ע"פ דברי המהרש"א בפרק אלו נאמרין בסוטה העולם וא"כ לא שייך דינא דמלכותא דינא ושפיר יש להם
בחידושי אגדות על המבואר בגמ' שגבריאל לימד אל יוסף ע' מודעא.
לשון ,שיש ע' לשונות מלבד לשון הקודש ולפי"ז כאן שכתבו והנה כקושיית הפרשת דרכים יש לתמוה אף על טענת אומות
התורה בשבעים לשון חסר הלשון אחת שהרי יש ע"א לשונות העולם שטוענים לקב"ה מדוע לא כפית אותנו כשם שכפית את
בהכרח שכתבו רק בשאר שבעים לשונות ולא בלשון הקודש בנ"י משמע שכיון שרק ציער להם בלי לכפותם לא קיבלוה ואי"ז
ואיתא בש"ך (יו"ד סי' קעט) שאין איסור מחיקת השם בשאר אשמתם וקשה דלכאו' אף בלי כפיה היה להם לקבל התורה וזה
לשונות וא"כ יש לדחות דאכן הסיד נחשב מחיקה ורק שלא כתבו אשמתם מה שלא קיבלוה ,וי"ל כנ"ל דבלי כפיה אין חייבים
בלשון הקודש אלא בשאר לשונות ואין בהם איסור מחיקה ,וא"כ לקבלה מצד דינא דמלכותא דינא כיון שביקש כל פעם רק
כשנטפה שעוה נחשב כס"ת שנמחקו בו תיבות ופסול מלקרוא מאומה אחת ואין מחויבים לזה לכן טענו מדוע לא כפית והכרחת
בו. אותנו לקבלה.
(א.ה -בספר יעלת חן הסתפק כך מעצמו ופשט כנ"ל ומציין אלא שטענתם שייכת רק גבי מתן תורה שהציע הקב"ה לכל
שאח"כ מצא שקדמו הלוית חן שפשט כך ודחה עפי"ד אומה בנפרד אבל כעת כשבנ"י כתבו התורה ויכלו כל האומות
המהרש"א ומשיג על השגתו לדחותה כך ,אף אי נימא שיש ע' לשלוח אנשים להעתיק התורה וללומדה א"כ היה להם ללמוד
לשונות מלבד לשון הקודש כדמוכח מגבריאל עדיין כאן אין ולא למדו דכאן אף בלי כפיה מחוייבים ללמוד שהרי כעת חייבים
לומר שלא כתבו בלשון הקודש שהרי כאן לא כתוב בתורה מצד דינא דמלכותא דינא שכעת אי"ז פניה רק לאומה אחת שמה
שנצטוו לכתוב בע' לשון אלא כתוב שנאמר להם לכתוב באר שהוצרכו לכפיה היה רק אם הפניה נעשית רק לאומה אחת
היטב וחז"ל פירשו באר היטב בע' לשונות כדי שכל האומות יבינו ושפיר שכעת נחתם גזר דינם לבאר שחת.
וא"כ איך יתכן שלא כתבו בלשון הקודש הרי גם לשון הקודש ונמצא שמיושבות היטב ב' קושיות התוס' ,דאתי שפיר שרק
בכלל "באר היטב" דלא גרע משאר לשונות ומה שכתבה הגמ' עתה נחתם גזר דינם ולא בעת קבלת התורה דבעת קבלת התורה
בסוטה באר היטב היינו ע' לשון כדפרש"י כאן כוונתה ע' לשון היתה להם טענה שלא מחוייבים דאין שייך דינא דמלכותא דינא
מלבד לשון הקודש ופשיטא שכתבוה אף בלשון הקודש ,ושוב יש לאומה אחת ,ומיושב שכעת לא יכולים לטעון כלום כפית עלינו
להוכיח דאי"ז מחיקה דאי הוי מחיקה כיצד סדו בסיד האזכרות הר כגיגית דרק במתן תורה שליכא ל"דינא דמלכותא דינא" היה
שבלשון הקודש ,ועיי"ש עוד שדוחה דברי המהרש"א.
בגמ' שבת (פח ).איתא מלמד שהקב"ה כפה על ישראל הר בעוד דרך יש לדון דיתכן דשעוה נחשב מחיקה ולא יקשה מהסיד
כגיגית ומכאן מודעא רבה לאוריתא שישראל יכולים לחזור בהם אליבא דר' יהודה ,דעי' בפנים יפות דלירושלמי חקקו הכתב ע"ג
מקבלת התורה אמר רבא הדר קיבלוה ברצון בימי אחשורוש, האבנים וכן נקט בתרגום יונתן וא"כ כאשר נתנו סיד לא נמחקו
ובמדרש תנחומא איתא דתורה שבכתב קיבלו ברצון כבר במתן האותיות שעדיין ראו אותם ואי"ז מחיקה ,ואולם לדעת הבבלי
תורה והכפיית הר כגיגית היתה על תורה שבע"פ וא"כ מה ודאי לא כך הוי דא"כ מדוע ר' יהודה הוצרך תרץ שקילפו את
שקיבלו ברצון בימי אחשורוש היינו תורה שבע"פ שהרי תורה הסיד הרי אף כשהיה סיד ראו את האותיות ,עי' שו"ת דובב
שבכתב קיבלו לרצון כבר במתן תורה. מישרים ח"א ריש סי' קיד).
ואיתא בגמ' מגילה (יא ).שהקללה והתמכרתם ואין קונה לוית חן
(הובא בשו"ת רעק"א ח"ב סי' טו)
התקיימה בימי אחשורוש.
ועפי"ז יש לפרש הסמיכות ,שני הענינים התקיימו בהם בימי
אחשורוש תחילה נאמר "והתמכרתם ואין קונה" וקאי על עת הברכה בארץ דומיא דברכה באסם
הגזירה בימי אחשורוש ואח"כ נאמר "אלה דברי הברית וגו'"
והיינו שכשניצלו קיבלו עליהם הדברים שבברית התורה והיינו
יצו ה' איתך את הברכה באסמיך ובכל משלח ידיך וברכך
תורה שבע"פ. בארץ אשר ה' אלוקיך ונתן לך (כח ח) מה שנאמר שהקב"ה
כרם חמד יברכך באסמיך הכוונה שיתרבו האסמם וכדברי הגמ' בתענית (ח):
שהברכה שרויה בדבר הסמוי מן העין והאסם סמוי מן העין לכן
הוכחות שכהנים ולויים לאו בכלל ערבות הברכה שורה בו.
ועל כך ממשיך קרא "וברכך בארץ אשר ה' אלקיך נותן לך" ,ויש
אלה דברי הברית אשר צוה ה' את משה לכרות את בני לפרש דזה נמי ברכה כברכה הקודמת שהרי במשנה באבות (פרק
ישראל בארץ מואב מלבד הברית אשר כרת איתם בחורב ה' משנה ה') שנינו מעולם לא אמר אדם צר לי המקום בירושלים
(כח סט) תוס' בקידושין (ע :ד"ה קשין) כתבו שגרים לאו בני וזו הכונה של ברכה זו שאם יתרבו האנשים ארץ תתרחב ותוכל
ערבות נינהו דאיתא בסוטה (לז ):כל אחד מישראל יש עליו להכילם ולספק להם מזון ומחיה וזו הכונה "וברכך בארץ" כלו'
ערבות של שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות שהארץ עצמה תתברך להיות יותר רחבה מכפי שהיתה בשעת
וחמישים והיינו שכל אחד אחראי על שאר כל ישראל לפי מנינם הכיבוש דומיא דאסם שהוא דבר המתברך להתרבות.
משך חכמה
ומזה לומדים דין ערבות והרי מנין זה אינו כולל את הגרים
בהכרח שהגרים אינם בכלל ערבות.
ו נראה לומר לפי"ז שאף כהנים ולויים לאו בני ערבות נינהו שהרי
רמז לדין בשר שנתעלם מן העין
הם נמי לא נכללו במנין הנ"ל שהיה להם מנין בפנ"ע כמפורש
שורך טבוח לעיניך ולא תאכל ממנו (כח לא) בגמ' חולין (צה)
בתורה וא"כ הוו כגרים שכיון שאינם בכלל המנין אינם בני
מבואר שמדרבנן אסור לאכול בשר שנתעלם מן העין.
ערבות.
ויש למצוא לזה אסמכתא בפסוק כאן שכתוב "שורך טובח
ויש ליתן טעם לזה שהכהנים והלויים לאו בני ערבות שהרי
לעיניך" ר"ל אפי' ששורך נשחט לעינך ואינו בשר שנתעלם מן
הערבות התחילה בערבות מואב ששם הכניסם משה בברית העין "ולא תאכל ממנו" משמע שאם לא היה טבוח לעיניך דהיה
ובשבועת האלה והודיעם שהיחיד יענש בשביל חטא הרבים בשר שנתעלם מן העין פשיטא דלא תאכל ממנו ואי"ז קללה.
וכדפרש"י בפר' נצבים (כט-כח) ונגמרה הערבות בהר גריזים והר משך חכמה
עיבל כדפרש"י שם ,ובמדרש תנחומא איתא שכיון שאת הברית
שקיבלו בחורב הפרו כשאמרו אלה אלהיך ישראל הוצרך משה הקללה גבי צורת ההיטהרות מן הנגע
לעשות עמהם ברית חדשה שבה אמר דין ערבות.
אשר לא תוכל להי רפא מכף רגלך ועד קדקדך (כח לה) יש
כלו' תחילה עשה עמהם ברית בחורב בלי ערבות והפרו את
לפרש הקללה בזה ,שהנה המצורע יכול להתרפא מצרעתו בב'
הברית כשחטאו בעגל והוצרך לעשות עמהם ברית חדשה ובה
דרכים או ע"י שהנגע עובר ממנו או ע"י שכל גופו נעשה נגוע
אמר דין ערבות ,והנה הכהנים הלויים לא חטאו בעגל נמצא
בנגע שכאשר כולו הפך לבן טהור ,והנה ההיטהרות ע"י שהנגע
שלגביהם לא הוצרך לעשות ברית חדשה ונשארו עם הברית
עובר היא ברכה אבל ההיטהרות ע"י שהנגע פושט בכל גופו היא
הראשונה שבה לא היתה ערבות והרי שכל הדין ערבות מעיקרא
קללה שהרי כל גופו נעשה נגוע.
לא נאמר בהם( ,א.ה -ראיתי מוסיפם לפי"ז דאף נשים לא בכלל
וזו הקללה כאן שיהיה לאדם נגע ולא יוכל להירפא ממנו אלא
ערבות וי"ל מטעם זה שהרי לא חטאו בעגל א"כ הינם רק בכלל
ע"י שכל גופו יהפוך לנגע מכף רגלו ועד קודקודו ולא תהיה
הברית הראשונה שהיתה בלי ערבות).
טהרתו באופן השני שהנגע עובר.
עוד יש להוכיח הכי שהרי בפסוק שבו הברית עם הערבות
(א .ה -כוונת המש"ח ליישב בזה לשון הפסוק שיותר היה ראוי
מתואר בפסוקים שכל השבטים עמדו על הר גריזים והר עיבל
לכותבו בסדר הפוך "יככה ה' בשחין כו' מכף רגלך ועד קדקדך
ואילו הכהנים והלויים עמדו למטה עם הארון והפכו פניהם כל אשר לא תוכל להירפא" שמשמעו שיהיה האדם חולה כל גופו
פעם לצד אחר של ההרים הללו כמתואר בגמ' סוטה (לז ).נמצא מבלי להירפא ומדוע א"כ הוקדם "אשר לא תוכל להירפא" ,ולזה
שהכהנים ולויים הם הגוזרים ושאר ישראל הם המקבלים ע"י מיישב דאין הכונה לחולים שיהיה מכף רגלו עד קודקודו ולא
עניית אמן והרי א"כ שהכהנים ולויים לא היו חלק ממקבלי יוכל להירפא אלא ה"פ "יככה ה' בשחין וגו'" והיינו שיהיה בו נגע
הערבות. ומהנגע הזה לא יכול להירפא כלו' להיטהר אלא בדרך אחת והיא
(א.ה -דע דמה שהוכיח ממה שהכהנים והלויים לא היו במנין שכל גופו יהיה נגוע מכף רגלו ועד קודקודו).
שאינם בכלל ערבות ודומיא דגרים אי"ז מוסכם כי בשו"ת פנים משך חכמה
מאירות (ח"א סי' ס"ו) הוכיח מכך להיפך דפשוט לו שהכהנים
והלויים בכלל ערבות ואפ"ה לא נמנו במנין הנ"ל מוכח שערבות סמיכות "והתמכרתם ואין קונה" ו"אלה דברי הברית"
שייכת אף במי שאינו במנין הנ"ל וא"כ אדרבא יש להוכיח שאף
הגרים בכלל ערבות דמה שלא נמנו במנין אינו ראיה ושלא והתמכרתם שם לאויבך לעבדים ולשפחות ואין קונה אלה
כתוס'). דברי הברית אשר צוה וגו' (כח סח-סט) נראה לפרש
צל"ח (ברכות כ ):והובא בנודב"י עה"ת
הסמיכות כדלהלן.
מוקדש לע"נ סבי מוקדש לע"נ
הגה"צ רבי משה בן עישה מלכה זצוק"ל ג'יזל עזיזה בת סעדה ע"ה
שבי"א מנ"א פקידת שנתו – ת.נ.צ.ב.ה. ת.נ.צ.ב.ה.
