gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

פרדס לשולחן שבת · Pardas Lashulchan Hashabbos — כי תבוא (2026-08-24)

מוציא לאור: פרדס לשולחן שבת · Pardas Lashulchan Hashabbos

שבוע: כי תבוא (2026-08-24)

פרדס לשולחן שבת · Pardas Lashulchan Hashabbos — כי תבוא (2026-08-24)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גליון ‪ 657‬שנה י"ב – כל הזכויות שמורות ©‬ ‫שב"ק פרשת כי תבוא תשפ"ו‬ ‫צריך כפיה אך כעת החיוב על כל האומות מצד דינא דמלכותא‬ ‫כיצד ומדוע נחתם גזר דינם של האומות על שלא‬ ‫ואי"צ בלי כפיה‪.‬‬ ‫למדו התורה שנכתבה על האבנים‬ ‫יעלת חן‬ ‫והיה ביום אשר תעברון את הירדן כו' והקמת לך אבנים‬ ‫האם שעוה שנטפה על אותיות הס"ת נחשבת‬ ‫גדולות ושדת אותם בשיד וכתבת עליהן את כל דברי‬ ‫כמחיקה‬ ‫התורה הזאת וגו' (כז ב‪-‬ג) בגמ' סוטה (לה‪ ):‬ת"ר כיצד כתבו‬ ‫ישראל את התורה ר' יהודה אומר ע"ג אבנים כו' ואח"כ סדו‬ ‫והקמת לך אבנים גדולות ושדת אותם בשיד וכתבת עליהם‬ ‫אותם בסיד‪ ,‬אמר לו ר' שמעון לדבריך איך למדו האומות של‬ ‫את כל דברי התורה הזאת (כז ב‪-‬ג) יש להסתפק ס"ת שנטפה‬ ‫אותו הדור את התורה‪ ,‬אמר לו בינה יתירה נתן בהם הקב"ה‬ ‫שעוה על אותיותיו ומסתירתם האם מותר לקרוא בו בשבת או‬ ‫ושיגרו נטירין שלהם וקילפו את הסיד והשיאוהו‪ ,‬ועל דבר זה‬ ‫שנחשב כנמחקו האותיות שמתחת לשעווה ואסור‪ ,‬והנה פשיטא‬ ‫נחתם גזר דינם לבאר שחת שהיה להם ללמוד ולא למדו‪.‬‬ ‫שא"א לקרוא אם נטפה על פרשת השבוע שצריך לקרוא שהרי‬ ‫תוס' הקשו מדוע דוקא על זה נחתם גזר דינם הלא היה אפשר‬ ‫אף אם לא נחשב כמחוק אינו רואה המילים ונחשב הכקורא‬ ‫לחתוך גזר דינם כבר בעת קבלת התורה שהרי מבואר שהקב"ה‬ ‫בע"פ‪ ,‬אך כשנטף על מילים מפרשה אחרת יש להסתפק כנ"ל‪.‬‬ ‫החזיר התורה אצל כל אומה ואומה ולא רצו לקבלה‪ ,‬עוד הקשה‬ ‫ונראה להוכיח דאי"ז נחשב כמחוק דאיתא בגמ' סוטה (לה‪ ):‬ת"ר‬ ‫תוס' מדוע נחתם גזר דינם הרי יש להם פתחון פה לומר כלום‬ ‫כיצד כתבו ישראל את התורה ר' יהודה אומר על גבי אבנים כו'‬ ‫כפית עלי נו את התורה כשם שכפית על ישראל כמבואר בריש‬ ‫ואח"כ סדו אותם בסיד אמר לו ר' שמעון לדבריך איך למדהו‬ ‫ע"ז‪.‬‬ ‫אומות העולם אלא על גבי סיד כתבוה עיי"ש‪ ,‬והיינו דשיטת ר"י‬ ‫ונראה דקושיא מיישבת חברתה‪ ,‬שהנה בגמ' שבת (פח) איתא‬ ‫שכתבו ע"ג האבן ואחר הכתיבה סדו בסיד וכיסו האותיות‬ ‫דהקב"ה כפה על ישראל הר כגיגית ואמר רבא מכאן מודעא רבה‬ ‫וכמבואר שם שאומות העולם יכלו לשלוח מומחים שיורידו‬ ‫לאורייתא שיכולים ישראל לטעון אנוסים היינו‪ ,‬והקשה הפרשת‬ ‫הסיד ויעתיקו התורה ללמודה‪ ,‬ואי נימא שכאשר נוטפת שעוה‬ ‫דרכים (דרוש כב) מה שייך מודעא בזה הניחא מי שאנסו חבירו‬ ‫על הקלף ומכסה את האותיות נחשבות האותיות כמחוקות ודאי‬ ‫שלא כדין יש לו מודעא אבל כאן הקב"ה הכריחם ולמלך מותר‬ ‫שסיד על האבן נחשב כמחיקה והרי כתבו את התורה בשבעים‬ ‫להכריח שהרי דינא דמלכותא דינא ומחוייבים לפעול על פי‬ ‫לשון ובכללם לשון הקודש והרי אסור למחוק שם ה' בלשון‬ ‫הוראותיו‪ ,‬ותירץ ע"פ מה שנפסק בשו"ע (חו"מ סי' שס"ט) בשם‬ ‫הקודש וכיצד כיסו בסיד הרי הוי כמחיקה בהכרח דאי"ז נחשב‬ ‫ר"ת דלא שייך דינא דמלכואת דינא אלא במקום שהמלכות גזרה‬ ‫כמחיקה וה"ה שאין שעוה נחשבת כמחיקה ואפשר לקורא בס"ת‬ ‫על כולם בשוה אבל אם גזרה על יחידים לא שייך דינא דמלכותא‬ ‫זה‪.‬‬ ‫דינא‪ ,‬והקב"ה הרי כפה הר כגיגית על ישראל בלבד ולא על כל‬ ‫אך יש לדחות ע"פ דברי המהרש"א בפרק אלו נאמרין בסוטה‬ ‫העולם וא"כ לא שייך דינא דמלכותא דינא ושפיר יש להם‬ ‫בחידושי אגדות על המבואר בגמ' שגבריאל לימד אל יוסף ע'‬ ‫מודעא‪.‬‬ ‫לשון‪ ,‬שיש ע' לשונות מלבד לשון הקודש ולפי"ז כאן שכתבו‬ ‫והנה כקושיית הפרשת דרכים יש לתמוה אף על טענת אומות‬ ‫התורה בשבעים לשון חסר הלשון אחת שהרי יש ע"א לשונות‬ ‫העולם שטוענים לקב"ה מדוע לא כפית אותנו כשם שכפית את‬ ‫בהכרח שכתבו רק בשאר שבעים לשונות ולא בלשון הקודש‬ ‫בנ"י משמע שכיון שרק ציער להם בלי לכפותם לא קיבלוה ואי"ז‬ ‫ואיתא בש"ך (יו"ד סי' קעט) שאין איסור מחיקת השם בשאר‬ ‫אשמתם וקשה דלכאו' אף בלי כפיה היה להם לקבל התורה וזה‬ ‫לשונות וא"כ יש לדחות דאכן הסיד נחשב מחיקה ורק שלא כתבו‬ ‫אשמתם מה שלא קיבלוה‪ ,‬וי"ל כנ"ל דבלי כפיה אין חייבים‬ ‫בלשון הקודש אלא בשאר לשונות ואין בהם איסור מחיקה‪ ,‬וא"כ‬ ‫לקבלה מצד דינא דמלכותא דינא כיון שביקש כל פעם רק‬ ‫כשנטפה שעוה נחשב כס"ת שנמחקו בו תיבות ופסול מלקרוא‬ ‫מאומה אחת ואין מחויבים לזה לכן טענו מדוע לא כפית והכרחת‬ ‫בו‪.‬‬ ‫אותנו לקבלה‪.‬‬ ‫(א‪.‬ה‪ -‬בספר יעלת חן הסתפק כך מעצמו ופשט כנ"ל ומציין‬ ‫אלא שטענתם שייכת רק גבי מתן תורה שהציע הקב"ה לכל‬ ‫שאח"כ מצא שקדמו הלוית חן שפשט כך ודחה עפי"ד‬ ‫אומה בנפרד אבל כעת כשבנ"י כתבו התורה ויכלו כל האומות‬ ‫המהרש"א ומשיג על השגתו לדחותה כך‪ ,‬אף אי נימא שיש ע'‬ ‫לשלוח אנשים להעתיק התורה וללומדה א"כ היה להם ללמוד‬ ‫לשונות מלבד לשון הקודש כדמוכח מגבריאל עדיין כאן אין‬ ‫ולא למדו דכאן אף בלי כפיה מחוייבים ללמוד שהרי כעת חייבים‬ ‫לומר שלא כתבו בלשון הקודש שהרי כאן לא כתוב בתורה‬ ‫מצד דינא דמלכותא דינא שכעת אי"ז פניה רק לאומה אחת שמה‬ ‫שנצטוו לכתוב בע' לשון אלא כתוב שנאמר להם לכתוב באר‬ ‫שהוצרכו לכפיה היה רק אם הפניה נעשית רק לאומה אחת‬ ‫היטב וחז"ל פירשו באר היטב בע' לשונות כדי שכל האומות יבינו‬ ‫ושפיר שכעת נחתם גזר דינם לבאר שחת‪.‬‬ ‫וא"כ איך יתכן שלא כתבו בלשון הקודש הרי גם לשון הקודש‬ ‫ונמצא שמיושבות היטב ב' קושיות התוס'‪ ,‬דאתי שפיר שרק‬ ‫בכלל "באר היטב" דלא גרע משאר לשונות ומה שכתבה הגמ'‬ ‫עתה נחתם גזר דינם ולא בעת קבלת התורה דבעת קבלת התורה‬ ‫בסוטה באר היטב היינו ע' לשון כדפרש"י כאן כוונתה ע' לשון‬ ‫היתה להם טענה שלא מחוייבים דאין שייך דינא דמלכותא דינא‬ ‫מלבד לשון הקודש ופשיטא שכתבוה אף בלשון הקודש‪ ,‬ושוב יש‬ ‫לאומה אחת‪ ,‬ומיושב שכעת לא יכולים לטעון כלום כפית עלינו‬ ‫להוכיח דאי"ז מחיקה דאי הוי מחיקה כיצד סדו בסיד האזכרות‬ ‫הר כגיגית דרק במתן תורה שליכא ל"דינא דמלכותא דינא" היה‬ ‫שבלשון הקודש‪ ,‬ועיי"ש עוד שדוחה דברי המהרש"א‪.‬‬ ‫בגמ' שבת (פח‪ ).‬איתא מלמד שהקב"ה כפה על ישראל הר‬ ‫בעוד דרך יש לדון דיתכן דשעוה נחשב מחיקה ולא יקשה מהסיד‬ ‫כגיגית ומכאן מודעא רבה לאוריתא שישראל יכולים לחזור בהם‬ ‫אליבא דר' יהודה‪ ,‬דעי' בפנים יפות דלירושלמי חקקו הכתב ע"ג‬ ‫מקבלת התורה אמר רבא הדר קיבלוה ברצון בימי אחשורוש‪,‬‬ ‫האבנים וכן נקט בתרגום יונתן וא"כ כאשר נתנו סיד לא נמחקו‬ ‫ובמדרש תנחומא איתא דתורה שבכתב קיבלו ברצון כבר במתן‬ ‫האותיות שעדיין ראו אותם ואי"ז מחיקה‪ ,‬ואולם לדעת הבבלי‬ ‫תורה והכפיית הר כגיגית היתה על תורה שבע"פ וא"כ מה‬ ‫ודאי לא כך הוי דא"כ מדוע ר' יהודה הוצרך תרץ שקילפו את‬ ‫שקיבלו ברצון בימי אחשורוש היינו תורה שבע"פ שהרי תורה‬ ‫הסיד הרי אף כשהיה סיד ראו את האותיות‪ ,‬עי' שו"ת דובב‬ ‫שבכתב קיבלו לרצון כבר במתן תורה‪.‬‬ ‫מישרים ח"א ריש סי' קיד)‪.‬‬ ‫ואיתא בגמ' מגילה (יא‪ ).‬שהקללה והתמכרתם ואין קונה‬ ‫לוית חן‬ ‫(הובא בשו"ת רעק"א ח"ב סי' טו)‬ ‫התקיימה בימי אחשורוש‪.‬‬ ‫ועפי"ז יש לפרש הסמיכות‪ ,‬שני הענינים התקיימו בהם בימי‬ ‫אחשורוש תחילה נאמר "והתמכרתם ואין קונה" וקאי על עת‬ ‫הברכה בארץ דומיא דברכה באסם‬ ‫הגזירה בימי אחשורוש ואח"כ נאמר "אלה דברי הברית וגו'"‬ ‫והיינו שכשניצלו קיבלו עליהם הדברים שבברית התורה והיינו‬ ‫יצו ה' איתך את הברכה באסמיך ובכל משלח ידיך וברכך‬ ‫תורה שבע"פ‪.‬‬ ‫בארץ אשר ה' אלוקיך ונתן לך (כח ח) מה שנאמר שהקב"ה‬ ‫כרם חמד‬ ‫יברכך באסמיך הכוונה שיתרבו האסמם וכדברי הגמ' בתענית (ח‪):‬‬ ‫שהברכה שרויה בדבר הסמוי מן העין והאסם סמוי מן העין לכן‬ ‫הוכחות שכהנים ולויים לאו בכלל ערבות‬ ‫הברכה שורה בו‪.‬‬ ‫ועל כך ממשיך קרא "וברכך בארץ אשר ה' אלקיך נותן לך"‪ ,‬ויש‬ ‫אלה דברי הברית אשר צוה ה' את משה לכרות את בני‬ ‫לפרש דזה נמי ברכה כברכה הקודמת שהרי במשנה באבות (פרק‬ ‫ישראל בארץ מואב מלבד הברית אשר כרת איתם בחורב‬ ‫ה' משנה ה') שנינו מעולם לא אמר אדם צר לי המקום בירושלים‬ ‫(כח סט) תוס' בקידושין (ע‪ :‬ד"ה קשין) כתבו שגרים לאו בני‬ ‫וזו הכונה של ברכה זו שאם יתרבו האנשים ארץ תתרחב ותוכל‬ ‫ערבות נינהו דאיתא בסוטה (לז‪ ):‬כל אחד מישראל יש עליו‬ ‫להכילם ולספק להם מזון ומחיה וזו הכונה "וברכך בארץ" כלו'‬ ‫ערבות של שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות‬ ‫שהארץ עצמה תתברך להיות יותר רחבה מכפי שהיתה בשעת‬ ‫וחמישים והיינו שכל אחד אחראי על שאר כל ישראל לפי מנינם‬ ‫הכיבוש דומיא דאסם שהוא דבר המתברך להתרבות‪.‬‬ ‫משך חכמה‬ ‫ומזה לומדים דין ערבות והרי מנין זה אינו כולל את הגרים‬ ‫בהכרח שהגרים אינם בכלל ערבות‪.‬‬ ‫ו נראה לומר לפי"ז שאף כהנים ולויים לאו בני ערבות נינהו שהרי‬ ‫רמז לדין בשר שנתעלם מן העין‬ ‫הם נמי לא נכללו במנין הנ"ל שהיה להם מנין בפנ"ע כמפורש‬ ‫שורך טבוח לעיניך ולא תאכל ממנו (כח לא) בגמ' חולין (צה)‬ ‫בתורה וא"כ הוו כגרים שכיון שאינם בכלל המנין אינם בני‬ ‫מבואר שמדרבנן אסור לאכול בשר שנתעלם מן העין‪.‬‬ ‫ערבות‪.‬‬ ‫ויש למצוא לזה אסמכתא בפסוק כאן שכתוב "שורך טובח‬ ‫ויש ליתן טעם לזה שהכהנים והלויים לאו בני ערבות שהרי‬ ‫לעיניך" ר"ל אפי' ששורך נשחט לעינך ואינו בשר שנתעלם מן‬ ‫הערבות התחילה בערבות מואב ששם הכניסם משה בברית‬ ‫העין "ולא תאכל ממנו" משמע שאם לא היה טבוח לעיניך דהיה‬ ‫ובשבועת האלה והודיעם שהיחיד יענש בשביל חטא הרבים‬ ‫בשר שנתעלם מן העין פשיטא דלא תאכל ממנו ואי"ז קללה‪.‬‬ ‫וכדפרש"י בפר' נצבים (כט‪-‬כח) ונגמרה הערבות בהר גריזים והר‬ ‫משך חכמה‬ ‫עיבל כדפרש"י שם‪ ,‬ובמדרש תנחומא איתא שכיון שאת הברית‬ ‫שקיבלו בחורב הפרו כשאמרו אלה אלהיך ישראל הוצרך משה‬ ‫הקללה גבי צורת ההיטהרות מן הנגע‬ ‫לעשות עמהם ברית חדשה שבה אמר דין ערבות‪.‬‬ ‫אשר לא תוכל להי רפא מכף רגלך ועד קדקדך (כח לה) יש‬ ‫כלו' תחילה עשה עמהם ברית בחורב בלי ערבות והפרו את‬ ‫לפרש הקללה בזה‪ ,‬שהנה המצורע יכול להתרפא מצרעתו בב'‬ ‫הברית כשחטאו בעגל והוצרך לעשות עמהם ברית חדשה ובה‬ ‫דרכים או ע"י שהנגע עובר ממנו או ע"י שכל גופו נעשה נגוע‬ ‫אמר דין ערבות‪ ,‬והנה הכהנים הלויים לא חטאו בעגל נמצא‬ ‫בנגע שכאשר כולו הפך לבן טהור‪ ,‬והנה ההיטהרות ע"י שהנגע‬ ‫שלגביהם לא הוצרך לעשות ברית חדשה ונשארו עם הברית‬ ‫עובר היא ברכה אבל ההיטהרות ע"י שהנגע פושט בכל גופו היא‬ ‫הראשונה שבה לא היתה ערבות והרי שכל הדין ערבות מעיקרא‬ ‫קללה שהרי כל גופו נעשה נגוע‪.‬‬ ‫לא נאמר בהם‪( ,‬א‪.‬ה‪ -‬ראיתי מוסיפם לפי"ז דאף נשים לא בכלל‬ ‫וזו הקללה כאן שיהיה לאדם נגע ולא יוכל להירפא ממנו אלא‬ ‫ערבות וי"ל מטעם זה שהרי לא חטאו בעגל א"כ הינם רק בכלל‬ ‫ע"י שכל גופו יהפוך לנגע מכף רגלו ועד קודקודו ולא תהיה‬ ‫הברית הראשונה שהיתה בלי ערבות)‪.‬‬ ‫טהרתו באופן השני שהנגע עובר‪.‬‬ ‫עוד יש להוכיח הכי שהרי בפסוק שבו הברית עם הערבות‬ ‫(א‪ .‬ה‪ -‬כוונת המש"ח ליישב בזה לשון הפסוק שיותר היה ראוי‬ ‫מתואר בפסוקים שכל השבטים עמדו על הר גריזים והר עיבל‬ ‫לכותבו בסדר הפוך "יככה ה' בשחין כו' מכף רגלך ועד קדקדך‬ ‫ואילו הכהנים והלויים עמדו למטה עם הארון והפכו פניהם כל‬ ‫אשר לא תוכל להירפא" שמשמעו שיהיה האדם חולה כל גופו‬ ‫פעם לצד אחר של ההרים הללו כמתואר בגמ' סוטה (לז‪ ).‬נמצא‬ ‫מבלי להירפא ומדוע א"כ הוקדם "אשר לא תוכל להירפא"‪ ,‬ולזה‬ ‫שהכהנים ולויים הם הגוזרים ושאר ישראל הם המקבלים ע"י‬ ‫מיישב דאין הכונה לחולים שיהיה מכף רגלו עד קודקודו ולא‬ ‫עניית אמן והרי א"כ שהכהנים ולויים לא היו חלק ממקבלי‬ ‫יוכל להירפא אלא ה"פ "יככה ה' בשחין וגו'" והיינו שיהיה בו נגע‬ ‫הערבות‪.‬‬ ‫ומהנגע הזה לא יכול להירפא כלו' להיטהר אלא בדרך אחת והיא‬ ‫(א‪.‬ה‪ -‬דע דמה שהוכיח ממה שהכהנים והלויים לא היו במנין‬ ‫שכל גופו יהיה נגוע מכף רגלו ועד קודקודו)‪.‬‬ ‫שאינם בכלל ערבות ודומיא דגרים אי"ז מוסכם כי בשו"ת פנים‬ ‫משך חכמה‬ ‫מאירות (ח"א סי' ס"ו) הוכיח מכך להיפך דפשוט לו שהכהנים‬ ‫והלויים בכלל ערבות ואפ"ה לא נמנו במנין הנ"ל מוכח שערבות‬ ‫סמיכות "והתמכרתם ואין קונה" ו"אלה דברי הברית"‬ ‫שייכת אף במי שאינו במנין הנ"ל וא"כ אדרבא יש להוכיח שאף‬ ‫הגרים בכלל ערבות דמה שלא נמנו במנין אינו ראיה ושלא‬ ‫והתמכרתם שם לאויבך לעבדים ולשפחות ואין קונה אלה‬ ‫כתוס')‪.‬‬ ‫דברי הברית אשר צוה וגו' (כח סח‪-‬סט) נראה לפרש‬ ‫צל"ח (ברכות כ‪ ):‬והובא בנודב"י עה"ת‬ ‫הסמיכות כדלהלן‪.‬‬ ‫מוקדש לע"נ סבי‬ ‫מוקדש לע"נ‬ ‫הגה"צ רבי משה בן עישה מלכה זצוק"ל‬ ‫ג'יזל עזיזה בת סעדה ע"ה‬ ‫שבי"א מנ"א פקידת שנתו – ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬