אוצר באר יעקב · Otzar Beer Yakov — כי תבוא (2026-08-24)

גליון ק"צ )שנה ד'(
פרשת כי תבוא תשפ"ו
שיעורי הגאון הגדו מוה"ר רבי יעקב גרינוואד שיט"א
רב בית המדרש דחסידי בעזא "זכרון רפא "בני ברק וחבר הביד"צ דקה מחזיקי הדת באר"י
בגדר ביכורים – אם היא מצוה התויה בארץ
ובדין שאה בביכורים
הטעם שצריך פסוק מיוחד למעט ביכורים בחוץ לארץ שתי דרכים בתוספות אם בכורים היא מצוה התלויה בארץ
בגדר לקט שכחה ופאה אם הן מצוות התלויות בארץ חקירת התורת הארץ בגדר חובת קרקע החקירה הנ"ל תלויה
בשני תירוצי התוספות הנ"ל ביאור דעת רש"י לחלק בין פאה לביכורים תרומות ומעשרות אינן נלמדים בקל וחומר
שינהגו בחוץ לארץ שישנם בשאילה דעת הסוברים שביכורים ישנו בשאלה בבא לידי כהן בהפריש הכהן לעצמו
לארץ' .וביארו בגמרא )לז (.כוונת המשנה והקשו התוספות )בבא בתרא שם ד"ה ההוא( הטעם שצריך פסוק מיוחד
'מצוה התלויה בארץ' שהיא חובת קרקע, מדוע צריך דרשה מיוחדת ללמוד שאין למעט ביכורים בחוץ לארץ
ואילו 'מצוה שאינה תלויה בארץ' היינו
שהיא חובת הגוף .ואם כן לפי זה מצות
חיוב ביכורים בחוץ לארץ ,והרי שנינו
במשנה )קידושין לו' (:כל מצוה שהיא תלויה
בתרא )פא (.ובחולין )קלו (.דרשו
בגמרא ממה שנאמר בפרשת בבבא
ביכורים שהיא חובת קרקע ,היא בכלל שאר בארץ אינה נוהגת אלא בארץ ,ושאינה ביכורים )דברים כו ,ב( 'אשר תביא מארצך' ,שבא
מצוות התלויות בארץ שאינן נוהגות אלא תלויה בארץ נוהגת בין בארץ ובין בחוצה למעט חוץ לארץ ,שאין נוהג בה חיוב ביכורים.
א( וראה עוד בתוספות )חולין קג :ד"ה כל( שכתבו בשם רשב"ם שהיה גם צד להיפך ,ללמוד בשר בחלב מביכורים שאין נוהג איסור בשר בחלב בחוץ לארץ.
מכניס עבודה זרה לביתו ואינו נהנה ממנה
וקשה מדברי הגמרא בראש השנה )כח (.שהתוקע בשופר של עבודה זרה יצא המנחת חינוך )מצוה תכט אות א( יצא לידון ,במכניס עבודה זרה לביתו ולא
משום שמצוות לאו ליהנות ניתנו. נהנה ממנה ,האם עובר על 'ולא תביא תועבה אל ביתך' )דברים ז ,כו( ,שמלשון
ואכן בשו"ת בית הלוי )ח"א סי' מז( כתב שמה שמבואר ברמב"ם לגבי איסור הפסוק לכאורה נראה שחייב על עצם ההבאה .וכתב שמדברי הרמב"ם )הל'
השכרת בית דירה לעכו"ם שאסור להכניס עבודה זרה לביתו אף באופן שאינו עבודה זרה פ"ז ה"ב( נראה שאינו עובר עד שיהנה ממנה ,שכן לא הזכיר שעובר
נהנה ,היינו מדרבנן ,ומה שלמד זאת הרמב"ם מן הכתוב ולא תביא תועבה אל על שני לאווין אלו אלא הנהנה מעבודה זרה.
ביתך ,אסמכתא בעלמא הוא. אולם בדעת החינוך מסתפק המנחת חינוך ,שבתחילת דבריו כתב
ועיין בשו"ת אבני נזר )או"ח סי' שעה אות ב( שהראה מקור לשיטת הר"ן החינוך )שם( ,וז"ל' :וביארו לנו ,שהמבשל בעצי אשרה לוקה שתים ,משום
)פסחים ג .בדפי הרי"ף( שחמץ בערב פסח לאחר שש שעות אסור בהנאה מן ולא תביא תועבה ,ומשום ולא ידבק בידך מאומה מן החרם ,ששני ענינים
התורה ,וחידש האבני נזר שהוא משום עשה ד'תשביתו שאור מבתיכם' הם ,אחד המכניס דבר עבודה זרה לרשותו כדי ליהנות בו ,ואחד הנהנה בו,
)שמות יב ,טו( ,שכמו שמצינו בעבודה זרה שכתוב 'ולא תביא תועבה אל ביתך', שבשניהם מראה האדם בנפשו החפץ עליה' ,עכ"ל .משמע שעל לאו ד'ולא
שפשט הכתוב הוא שאסור להכניסו לביתו ,ומה שהנהנה מעבודה זרה גם כן תביא תועבה אל ביתך' עובר מיד בהכנסה לביתו ,עוד בטרם נהנה ממנה .אך
חייב ,לפי שהנאת גופו הוא כהכנסה לביתו ,אם כן הוא הדין בחמץ ,שממה מהמשך דברי החינוך משמע שאינו לוקה כלל עד שיהנה ,שכתב שאינו לוקה
שנאמר תשביתו שאור 'מבתיכם' ,נאסר גם בהנאה בלא הכנסה לביתו, אלא בשביל ההנאה.
שהנאת הגוף כהכנסה לבית .הרי שדעתו שעבודה זרה אסור להכניסה לביתו איברא ,ממקום אחר מדייק המנחת חינוך שדעת הרמב"ם לאסור הכנסת
מן התורה אפילו בלא הנאה ,שהרי כתב שעיקר האיסור הוא הכנסה לביתו, עבודה זרה לביתו אפילו בלא הנאה ,שכתב )שם פ"י ה"ד( שאסור להשכיר
ואיסור ההנאה רק נלמד מאיסור הכנסה לביתו. בית דירה לעכו"ם ,מפני שהוא מכניס עבודה זרה לתוכה ,ונאמר 'לא תביא
]אמנם זה ברור ,שהנהנה מעבודה זרה עובר גם משום ולא תביא תועבה תועבה אל ביתך' ,ואף שבוודאי אינו לוקה על מה שהעכו"ם מכניס עבודה
אל ביתך ,אף על פי שלא הכניסו לביתו ,כדמשמע בגמרא ובפוסקים שכל זרה לביתו ,שהרי לא עשה כלום ,מכל מקום משמע מזה שאילו היה ישראל
הנהנה מעבודה זרה לוקה שתים .וצריך לומר שהבינו חז"ל שאין חילוק מכניס עבודה זרה לביתו היה עובר משום לאו זה ולוקה עליו ,אף על פי שאין
אם מכניסו לביתו או לא ,אלא כל שנטלו ונהנה ממנה הרי זה כהכניסו בדעתו ליהנות ממנה.
לביתו ולרשותו .ועיין בערוך לנר )מכות כב .ד"ה לא תביא תועבה( שנתקשה בזה ומקשה על זה המנחת חינוך ,שאם כן התוקע בשופר של עבודה זרה או
באמת ,היכן מצינו איסור הנאה בלאו דלא תביא תועבה אל ביתך ,ונשאר הנוטל לולב של עבודה זרה צריך להיות הדין שלא יצא ,משום שהוא מצוה
בצריך עיון[. הבאה בעבירה ,שהרי אם עובר על הכנסה לביתו הוא הדין אם הכניסו לידו,
בשעת עבודתו ,ואסור למנוע ממנו מלאכול, מצות ביכורים ,ותירוץ התוספות שהיה הוה בארץ ישראל ,ומדוע הוצרכו דרשה מיוחדת
שלא מצאנו בשום מקום שנחשבו מצוות אמינא ללמוד מבשר בחלב אין שייך כאן, במצוה זו.
אלו למצוות התלויות בארץ שאינם נוהגות והניח בצריך עיון. וכתבו התוספות שיש שתירצו שכיון
בחוץ לארץ ,אף שאין מצוה זו נוהגת אלא אמנם המנחת חינוך לא הזכיר שלפי שהוקשו ביכורים לבשר בחלב ,שנאמר
בגידולי קרקע ,ובהכרח שחובת קרקע התירוץ השני שכתבו תוספות בבבא )שמות כג ,יט( 'ראשית ביכורי אדמתך תביא
פירושה שחל חיוב גם על הקרקע או על בתרא ,שמאחר שביכורים אינם אוסרים בית ה' אלהיך לא תבשל גדי בחלב אמו' ,לכן
הפירות ,כתרומות ומעשרות שנאסרים את הפירות באכילה קודם הפרשתם אינם היה צד ללמוד מן ההיקש שיהיו ביכורים
עד שיפרישו מהם ,ולכן מצות לא תחסום בכלל מצוות שהם חובת קרקע ,לפי זה נוהגים אף בחוצה לארץ כמו בשר בחלב,
שור או פועל שאין שייך בהם חיוב על אפשר לומר כן גם בלקט שכחה ופאה. לכן צריך מיעוט מיוחד בביכורים ללמד
הקרקע והפירות ,ואין החיוב אלא על בעל וראה גם בתורת הארץ )להגאון רבי משה קליערס, שאינם נוהגים בחוץ לארץא.
הבית ועל בעל השור ,אינם בכלל מצוות ח"א פ"ה אות מח–מט( שרצה לדייק כן מדברי
התלויות בארץ. שתי דרכים בתוספות אם בכורים
הרמב"ם שלקט שכחה ופאה אינם בגדר היא מצוה התלויה בארץ
החקירה הנ"ל תלויה מצוות התלויות בארץ ,ומאריך לדון בזה.
עוד הביאו תוספות בשם רשב"א לתרץ
בשני תירוצי התוספות הנ"ל וראה עוד בדרך אמונה )הל' מתנות עניים שם
מדוע צריך מיעוט במצות ביכורים ,משום
בהמשך דבריו כתב התורת הארץ ביאור ההלכה ד"ה הרי( מה שכתב על קושיא זו.
שמצות ביכורים אינה נחשבת למצוה
להביא ראיה מדברי רש"י לנידון זה ,ממה חקירת התורת הארץ בגדר חובת קרקע התלויה בארץ ,ואינה דומה לתרומות
שכתב רש"י )קידושין לז .ד"ה חובת קרקע( לפרש והנה התורת הארץ )ח"א פ"א אות א( חקר ומעשרות והפרשת חלה שהם מצוות
אלו מצוות הם חובת קרקע 'כגון תרומות מה הכוונה בדברי הגמרא בקידושין )שם( התלויות בארץ ,ששם גוף התבואה והפירות
ומעשרות חלה לקט שכחה ופאה שביעית שמצוה שהיא חובת קרקע נוהגת רק מחויבים במצוה ,שהרי חל איסור טבל על
חדש ערלה כלאים' ,ולא הזכיר ביכורים בארץ ,האם חובת קרקע פירושה שמלבד גידולי הקרקע ,והתבואה והפירות אסורים
בכלל אלו ,מוכח שסבר כדעת רשב"א החיוב שיש על הגברא לקיים המצוה ,יש באכילה כל זמן שלא הפרישו מהם תרומות
שהביאו תוספות שביכורים אינם נחשבים גם חיוב על החפצא היינו על הקרקע או ומעשרות ,ולכן נחשבות מצוות אלו
למצוה שהיא חובת קרקע ,והטעם הוא על הפירות שהם גידולי קרקע ,או שמא אף לחובת קרקע ואינם נוהגות אלא בארץ.
בהכרח כנ"ל כיון שאין בהם חיוב על הפירות באלו החיוב הוא בוודאי רק על הגברא ,ואין אבל במצות ביכורים אין החיוב חל כלל
רק על האדם בלבד ,שהרי אינם אוסרים את שייך שום חיוב על הקרקע או על הפירות, על הפירות ,שהרי אינם נאסרים באכילה
הפירות קודם שיפרישו מהם .וכן הוכיח גם ומה שקראו לה חובת קרקע כוונתם שהיא קודם הפרשתם ,ואין החיוב אלא על האדם,
מדברי רש"י בגיטין )מז :ד"ה מדאורייתא(. מצוה שמקיימים אותה בקרקע או בגידולי וממילא אין מצוה זו נחשבת לחובת קרקע
ולפי דבריו נידון זה תלוי בשני תירוצי קרקע. אלא לחובת הגוף ,ולולא הדרש היינו
התוספות ,שלפי התירוץ השני מפורש שרק מחייבים להפריש ולהביא ביכורים אף בחוץ
וכתב התורת הארץ ,שבוודאי צריך לפרש לארץ ,ולכן הוצרכו חכמים לדרש מיוחד
דבר שנאסרים הפירות כל זמן שלא קיים
כצד הראשון שחובת קרקע הכוונה שחל למעט חוץ לארץ ממצות ביכורים.
המצוה נחשב לחובת קרקע ,ולכן ביכורים
חיוב גם על הקרקע או על גידוליו ,שאם לא
שאינם אוסרים אינם חובת קרקע .אבל נמצא שיש שני דרכים בתוספות אם
נאמר כן ,אלא נפרש שהיא מצוה שמקיימים
לתירוץ הראשון שביכורים נחשבים לחובת מצות ביכורים נחשבת למצוה התלויה
אותה בקרקע או ביוצא מן הקרקע ,גם לולב
קרקע ,מבואר שגם מצוה שחיובה רק על בארץ או לא ,לתירוץ ראשון נחשבת לחובת
וסוכה וכן מצה ייחשבו לחובת קרקע ,שהרי
הגברא יכולה להחשב לחובת קרקע. קרקע ,ולתירוץ שני אינה אלא חובת הגוף,
מצוות אלו אין מקיימים אותם אלא בגידולי
ביאור דעת רש"י לחלק בין פאה לביכורים קרקע ,ולא יהיו נוהגים אלא בארץ ,וזה ודאי ומכל מקום זה ודאי שאין מצות ביכורים
אינו ,אלא פשוט שהם חובת הגוף ונוהגות נוהגת אלא בארץ ישראל.
אולם כתב התורת הארץ ,שלכאורה צריך
עיון לפי זה מדוע מנה רש"י לקט שכחה בכל מקום .ובהכרח שחובת קרקע הכוונה בגדר לקט שכחה ופאה
ופאה בכלל מצוות שהם חובת קרקע ,והרי שיש חיוב גם על הקרקע או על היוצא ממנו, אם הן מצוות התלויות בארץ
גם אלו אין אוסרים הפירות כשלא קיים וזה אינו אלא בתרומות ומעשרות וכיוצא ויש לעיין לפי זה בלקט שכחה ופאה,
המצוה ,ואם כן נאמר שגם הם אינם חובת בהם ,אבל בסוכה לולב ומצה אין שום האם נחשבות הם למצוות התלויות בארץ
קרקע אלא חובת גברא כביכורים. חיוב על החפץ אלא על האדם ,ולכן פשוט וחובת קרקע לפי התירוץ שהביאו תוספות
וכתב שבשלמא בלקט אפשר להבין, שנוהגות בכל מקום. בשם רשב"א ,שהרי לדבריו אין מצוה
שאף שאין נאסרים הפירות נחשבת מצוה אך דחה התורת הארץ ,שלעולם אפשר נחשבת חובת קרקע אלא כשהפירות
זו לחובת קרקע ,משום שאין צריך בהן שגם מצוות שקראו להם בגמרא חובת נאסרים באכילה קודם שקיימו המצוה,
הפרשה ,אלא מעצמן חל שם לקט על קרקע חיובם רק על האדם ,ואין שום חיוב ובאלו אין הפירות נאסרים אם לא הניחם
אלו שנשרו בשעת קצירה והם נעשו ממון על הקרקע או על הפירות ,ומכל מקום יש לעניים ,רק יש חיוב על הגברא לתתם
עניים ,וכיון שנתקיימה המצוה אין סיבה לחלק בין מצות הפרשת תרומות ומעשרות לעניים ואם לא נתן ביטל מצוה ,ואם כן הם
לאסור שאר התבואה או הפירות ,וכן הוא ומצות חלה לבין מצות סוכה לולב ומצה, לכאורה כביכורים הנחשבים לחובת הגוף.
בשכחה כששכח עומר חל עליו מאליו שם שחובת קרקע היא רק מצוה שהציווי הוא והנה הרמב"ם )הל' מתנות עניים פ"א הי"ד(
שכחה ,וממילא אין לנו הוכחה ממה שאינם לעשות איזה מעשה בחפצא של הקרקע או כתב שמתנות עניים שבשדה אינן נוהגות
אוסרים שהם חובת הגוף .אבל בפאה, בגידוליו ,כתרומות ומעשרות שכל עיקר מן התורה אלא בארץ ישראל ,ודבר זה נלמד
שצריך לעשות מעשה להניח פאה בשעת המצוה היא לעשות פעולה הנפעלת בחפץ, ממה שנאמר בפאה )ויקרא יט ,ט( 'ובקוצרכם
קצירה ,ואם לא הניח אין חל שם פאה ]ובתוך דבריו כתב שכך הוא גם בלקט את קציר ארצכם' ,וכן נאמר לענין שכחה
מאליו ,ואף על פי כן אין התבואה נאסרת, שכחה ופאה[ ,אבל בסוכה לולב ומצה אין )דברים כד ,יט( 'כי תקצור קצירך בשדך' .ויש
קשה מדוע נחשבת מצוה זו לחובת קרקע, המצוה לעשות פעולה בגוף החפץ ,אלא להקשות גם שם מדוע צריך דרשה מיוחדת
ומאי שנא פאה מביכורים. לעשות מעשה מצוה עם החפץ של גידולי בלקט שכחה ופאה ללמד שאינם נוהגות
וכתב שצריך לפרש בדעת רש"י שסבר קרקע כנטילתו ואכילתו. בחוץ לארץ ,אם הם נחשבות לחובת קרקע.
שדווקא ביכורים שיש בהם קדושה אמנם כתב שאף שאין ראיה מסוכה לולב ובמנחת חינוך )מצוה רטז אות יג( הקשה
שאסורים לזרים ,וזר האוכלם חייב מיתה, ומצה ,מכל מקום יש להוכיח כצד הראשון כן על הרמב"ם מדוע אין מתנות עניים
אם היו נחשבים לחובת קרקע היו צריכים ממצות לא תחסום שור בדישו ,וכן מן הדין בכלל מצוות התלויות בארץ שהוצרך בהם
לאסור כל הפירות כל עוד שלא נתקיימה שצריך להניח לפועל לאכול מהקמה והכרם לדרשה מיוחדת ,וכמו שהקשו תוספות לגבי
חלה על ידי ההפרשה בפיו ,דינם כתרומה בתוספות הרא"ש )שם( הקשה גם הוא המצוה ,וכיון שאינם אוסרים מוכח שאינם
שאפשר לישאל עליה .אך כתב שאם כבר בא כקושיית תוספות ,אלא שהוא הוסיף וכתב נחשבים לחובת קרקע .אבל בפאה שאין בה
לידי כהן אי אפשר לישאל על זה ,שכן הדין בקושיא גם ביכורים ,שגם זה נלמד בקל קדושה ,אין להוכיח ממה שאין נוהג בזה
בתרומה שאמרו בגמרא )נדרים נט (.שתרומה וחומר מחדש שיהא נוהג בחוץ לארץ .וצריך דין טבל לאסור כל התבואה שאינה חובת
ביד כהן אי אפשר לישאל עליה. עיון איך רצה לומר גם לגבי ביכורים שיהא קרקע ,אלא אפשר שאף שהחיוב מוטל
חיובם נוהג אף בחוץ לארץ ,והרי יש לנו גם על הגידולי קרקע ,אף על פי כן אינם
בהפריש הכהן לעצמו דרשה מן הפסוק 'אשר תביא מארצך' למעט חמורים לאסור הכל כל זמן שלא הפריש
אמנם בדברי ההפלאה מבואר שדווקא חוץ לארץ מחיוב ביכורים כמובא למעלה. פאה .עיין שם שמאריך הרבה בזה באריכות
תרומה וביכורים שניתנו לכהן על ידי ואפשר שכוונתו שאם היה הדבר קל וחומר גדולה ונפלאהב.
ישראל מדין נתינה לכהן ,אין להם שאלה היינו דורשים הפסוק לדרש אחר ,ולא היינו
אחר שבאו לידו ,אבל ביכורים שהיו לכהן
ממעטים חוץ לארץ.
משדה השייכת לו שהיו ממונו מתחילה,
ואין בו דין נתינה לכהן אלא מניחם לעצמו, וממה שתירץ הרא"ש כתירוץ התוספות תרומות ומעשרות אינן נלמדים בקל וחומר
שאלו ישנם בשאלה ,מוכח שסבר שגם שינהגו בחוץ לארץ שישנם בשאילה
אין להם דין בא ליד כהן ויש להם שאלה.
וכן כתב במנחת חינוך )מצוה י אות כג( .אולם ביכורים אפשר לישאל עליהם אחר שקרא בקידושין )לח (.אמרו בגמרא ,שערלה
החלקת יואב בקבא דקשייתא )קושיא לג( כתב להם שם ,כתרומות ומעשרות .וכן כתב וכלאים נלמדים בקל וחומר מחדש
שאפילו כהן המפריש תרומה לעצמו ,נראה במנחת חינוך )מצוה צא אות ד; מצוה רפא אות יג( שאיסורם נוהג בין בארץ ובין בחוץ לארץ.
שדינה כתרומה שבא ליד כהן מישראל ואין מדעת עצמו ,שנראה פשוט שבביכורים שבחדש נאמר )ויקרא כג ,יד( 'בכל מושבותיכם',
מועיל בה שאלה. מועילה שאלה לבטל קריאת השם ואנו למדים ממנו 'מה חדש שאין איסורו
כבתרומות ומעשרות ,אבל רק קודם הנחה איסור עולם ,ואין איסורו איסור הנאה,
ומדברי הראשונים )נדרים שם( נראה בעזרה ,אבל לאחר הנחה דינם כקרבנות ויש היתר לאיסורו ,נוהג בין בארץ ובין
לכאורה שאפשר לישאל באופן זה שהפריש אחר זריקת הדם ,ואפשר שכבר אי אפשר בחוץ לארץ ,כלאים שאיסורן איסור עולם,
הכהן לעצמו .שבר"ן שם כתב הטעם לישאל עליהם. ואיסורן איסור הנאה ,ואין היתר לאיסורן,
שתרומה ביד כהן אין לה שאלה ,שכיון שזכה אינו דין שינהגו בין בארץ בין בחוץ לארץ,
בה כהן שוב אינו יכול לישאל עליה .ומשמע ובמלא הרועים )פסחים לח (.נסתפק בזה
אם אפשר לישאל על ביכורים ,דשמא כיון והוא הדין לערלה'.
שרק ישראל שיצאו הביכורים מידו אינו יכול
לישאל ,אבל כהן שהפריש ביכורים בשדה שהחיוב ביכורים חל על תאנה שביכרה והקשו התוספות )ד"ה והוא הדין( שאם כן
שלו ולא יצאו מרשותו ,יוכל לישאל עליהם. ראשונה ,אין זה דומה לתרומות ומעשרות גם טבל ותרומה ומעשר נלמד בקל וחומר
שיכול להפריש איזה שירצה. זה ,שיהא איסורם נוהג בין בארץ ובין בחוץ
גם בפירוש הרא"ש שם משמע כן, לארץ .ותירצו שלגבי תרומה ומעשר יש
שמביא בשם רבי אליעזר ממיץ שפירש בבא לידי כהן
לדחות מה לחדש שכן אינו בשאלה ,תאמר
כוונת הגמרא שהכהן אינו יכול לישאל על ובדרך אמונה )הל' ביכורים פ"ב ס"ק קמד(
באלו שהן בשאלה ,שיכולים לשאול לחכם
הביכורים שבאו לידו ,מאחר שלא הוא זה כתב להלכה שאפשר לישאל על ביכורים.
ולבטל הפרשת תרומה ומעשר שהפריש.
שקרא לה שם ,אבל הישראל שהפרישם ופירש בציון ההלכה )ס"ק רכא( שמקור
וכיון שאלו אין נלמדים בקל וחומר ואינם
יכול לישאל עליהם אף אחר שבאו ליד הדברים בתוספות הרא"ש בקידושין ,וכן
נוהגים בחוץ לארץ ,גם טבל אינו נוהג שם,
הכהן .וגם לפי זה נמצא שכהן שהפריש והוא הוא ברשב"א בתורת הבית )סי' א ס"ק ו בהגהה(,
שאם אין חיוב הפרשת תרומה ומעשר אין
זה שקרא לה שם יכול לישאל עליה .וצריך ושכן מפורש בהפלאה )כתובות קה .(:והנה שם
כאן טבל.
עיון בדברי החלקת יואב מה טעמו שגם כהן בהפלאה כתב כך בפשיטות שביכורים יש
המפריש לעצמו אין לו שאלה. להם שאלה ,מאחר שעיקר קדושת ביכורים דעת הסוברים שביכורים ישנן בשאלה
ב( וראה עוד בתורת זרעים )להגאון רבי אריה פומרנציק ,ביכורים פ"א( שדן גם הוא אם ביכורים הם רק חובת גברא ,או שחל חיוב גם על הפירות .ורצה לתלות בזה מחלוקת תוספות )גיטין
מז :ד"ה מתה( ורמב"ם )הל' בכורים פ"ב הי"ד( בקנה פירות תלושים ואחר כך קנה הקרקע אם חייבים בביכורים ,שאם חל חיוב על הפירות יהיו פירות אלו שכבר נתחייבו חייבים בביכורים,
אחר שיש לו עכשיו גם הקרקע .אבל אם החיוב אינו אלא על האדם בלבד ,אין שייך לחייבו באופן זה ,שעל פירות תלושים אין יכול לחול עכשיו חיוב.
• תמצית השיעור •
בה טבל שאינה חובת קרקע. בגמרא למדו מ'ארצך' שאין ביכורים אין ראיה מסוכה ולולב שאינם חובת
קרקע ,שאין מצוה לעשות פעולה נוהג בחוץ לארץ .ובתוספות שאף
ערלה וכלאים נלמדים בקל וחומר
בגוף החפץ ,אלא עם החפץ. שאינה תלויה בארץ צריך מיעוט
מחדש שנוהגים בחו"ל .ובתוספות משום שהוקש לבשר בחלב.
שבתרומה ומעשר יש לדחות שהן מלא תחסום והמצוה להניח לפועל
בשאלה. מוכח קרקע, חובת שאינם לאכול בתירוץ ב' כתבו תוספות ,שנחשב
שחובת קרקע היינו שהחיוב על תלויה בארץ משום שהחיוב על האדם
בתוספות הרא"ש שגם ביכורים ישנו הקרקע והפירות. ולא על הפירות.
בשאלה .וכן הוא במנחת חינוך .ומלא
רש"י לא הזכיר ביכורים בין דברים הרמב"ם מביא פסוק למעט לקט שכחה
הרועים נסתפק .ובהפלאה שכשבא שהם חובת קרקע ,והיינו משום ופאה בחו"ל .והמנחת חינוך שהרי
לידי כהן אי אפשר לישאל. שהחיוב על האדם .ובתורת הארץ תלויות בארץ .אך לתירוץ ב' בתוספות
במנחת חינוך שבביכורים ששייכים שתלוי בשני תירוצי התוספות. הנ"ל הן תלויות בארץ.
לכהן מתחילה יש שאילה .וכן משמע בתורת הארץ שלקט ושכחה חובת חקירת תורת הארץ בגדר חובת קרקע,
בר"ן ורא"ש .אך לקבא דקשייתא גם קרקע משום שנעשים מעצמם .ופאה אם המצוה על הקרקע או שהאדם
בזה אין שאילה. שאין בה קדושה אין הכרח מזה שאין מקיים בקרקע.
בדברי רש"י ששביעית חייבת בביכורים
השמיטה יש חיוב ביכורים .וכתב ,שכיון שמביאים ביכורים בוודאי גם קורים בפרשת משפטים נאמר )שמות כג ,יט(' :ראשית בכורי אדמתך תביא בית ד'
מקרא ביכורים .ומשמע שמסכים לדבריו .ולהלן יבואר עוד באריכות טעם אלוקיך' .וכתב רש"י' :אף השביעית חייבת בביכורים ,לכך נאמר אף כאן
דעת הסוברים ששביעית חייבת בביכורים ,ויישוב קושית הגור אריה. ביכורי אדמתך' .וכוונתו ,שכיון שבפסוקים הקודמים )שם ,יא( נאמר דין
באור החיים הק' )דברים כו ,ב( כתב על הפסוק 'אשר ה' אלהיך נותן לך': שמיטה' :והשביעית תשמטנה ונטשתה' ,אנו למדים מזה שמה שנכתב כאן
'פירוש ,לפי ששייר ה' לו חלק בארץ ,והוא שנת השמיטה דכתיב ובשנה דין ביכורים בא ללמד ,שאף בשנת השביעית נוהג דין ביכורים.
השביעית וגו' שבת לה' ,לזה בא דברו הטוב שאינו מצווה אלא על זמן אולם כל מפרשי רש"י תמהו על דבריו ,מנין לו ללמוד כן ,דרש שלא נזכר
הנתינה לך שהם שש שנים ,אבל שנת השמיטה אין בה הבאת ביכורים לפי בדברי חז"ל .וכתבו ,שיש ספרים שאין מובאים בהם דברי רש"י אלו ,ובוודאי
שאינם שלו אלא מופקרת לכל' .ומבואר דעתו שאין חיוב ביכורים בשנת טעות סופר הוא בספרים שלנו.
השמיטה.
ורבי אליהו מזרחי כתב לבאר ,שטעות זו יצאה לטועים ,ממה שהביא
אך קצת צריך עיון בדבריו ,שתחילת דבריו שכתב ששייר ה' לו חלק רש"י למעלה )שם ,יב(' :וביום השביעי תשבות ,אף בשנה השביעית לא תעקר
בארץ ,דברים אלו נאמרו על הקרקע ,והיינו על פי דבריו בפרשת בהר )ויקרא שבת בראשית ממקומה' .וכן מביא עוד רש"י אחר כך )שם ,יז( לענין שלש
כה ,ב( ,שפירש שהשי"ת נתן את הארץ לבני ישראל במתנה בתנאי שבשנה רגלים' :לפי שהענין מדבר בשביעית ,הוצרך לומר שלא יתעקרו שלש רגלים
שביעית הוא משיירה לעצמו ,ואינה נתונה להם אלא לשש שנים .נמצא לפי ממקומן' .ודרשות אלו הם מהמכילתא ,לכך טעו וכתבו כן בדברי רש"י אף
זה ,שבשנה השביעית אף הקרקע אינה שלהם .ואילו בסוף דבריו סיים וכתב לענין ביכורים ,שהכתוב בא ללמד שאף בשביעית לא תעקר מצות ביכורים.
הטעם ששנה שביעית אינה חייבת בביכורים ,לפי שאינה שלו אלא מופקרת אבל במכילתא אין מובא דרש זה לגבי ביכורים ,ומנין לנו לדרוש מעצמנו כן,
לכל ,ודברים אלו נאמרו על הפירות שהם הפקר לכל. ובפרט שאין מצות ביכורים סמוכה לשביעית ,שכבר נכתבו אחר דין שביעית
ובמנחת חינוך )מצוה צא אות ב( הביא דברי רש"י שמחייב שנה שביעית דיני שבת ושלש רגלים.
בביכורים ,וכתב שבוודאי מצא רש"י כן באיזה ברייתא .ואחר כך הביא דברי בגור אריה )שם( תמה ,איך אפשר לומר ששנה שביעית חייבת בביכורים,
האור החיים הק' הפוטר מביכורים בשנת השמיטה ,ותמה על דבריו שלא זכר והרי בפרשתנו )דברים כו ,י( נאמר' :ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה
דברי רש"י ,והוציא חידוש דין מפסוק בלי קבלת חז"ל. אשר נתת לי ה' ,ובשנה זו לא נתן לו השי"ת .ולכאורה כוונתו ,שכיון שפירות
החזון איש )ערלה סי' יא אות יח( כתב בפשיטות מצד עצמו כסברת הגור שביעית הפקר הם ואינם שלו ,אם כן אין הפירות בכלל 'אשר נתת לי' .ואף
אריה ,ששביעית אינה חייבת בביכורים מטעם שהפירות הפקר הם ,ואף אם שיש לו קרקע ,מכל מקום כשם שמי שאין לו קרקע אלא פירות אינו חייב
זכו בהם הבעלים הרי זה כזכה בהם אחר ,ואינם נחשבים לפירות אדמתו כיון בביכורים ,כך מי שיש לו קרקע ולא פירות אינו חייב בביכורים.
שלא היו שלו .וכתב ,שמה שכתב רש"י בפרשת משפטים שאף השביעית
אמנם בתורת הארץ )סי' א אות יח( הבין בדברי הגור אריה ,שעיקר כוונתו
חייבת בביכורים ,צריך לפרש כוונתו לפירות שחנטו קודם ראש השנה ,וכן
לומר שאינו יכול לקרות מקרא ביכורים .ותמה על זה שההבאה אינה תלויה
תבואה שהביאה שליש קודם ראש השנה ,וליקטן וקצרן בשביעית ומביאם
אחר עצרת ,ואף שאינם פירות שביעית היה מקום לומר כיון שאין שנה זו בקריאה ,ויש רבים שמביאים ואינם קוראים .וכתב שאולי כוונתו שלא
שנה שיש בה שמחת אסיפת תבואה ופירות אינו מביא ביכורים ,קא משמע מסתבר לומר שבשנת השביעית תתבטל כל מצות הקריאה ,ששום אדם אינו
לן שאף שנת השביעית חייבת בביכורים ,אבל פירות שגדלו בשביעית שהם יכול לקרות ,ובהכרח שאין חיוב ביכורים כלל בשביעית.
הפקר פשוט שפטורים מביכורים. ותורת הארץ עצמו כתב ,שיש טעם אחר לפטור שביעית מביכורים ,כיון
אך החזון איש לא פירש מאי שנא מהלוקח פירות שלקח גם הקרקע .וראה שאין לו פירות .אך לכאורה נראה לומר שגם המהר"ל בגור אריה נתכוון לזה
בדרך אמונה )הל' ביכורים פ"ב הי"ד ,ביאור ההלכה ד"ה הלוקח( שמפלפל בזה .וראה וכמו שביארנו.
עוד מה שהארכנו בזה ובדעת הרמב"ם בזה במקום אחר )גליון קמ(. אך בתשב"ץ )ח"ב סי' רמז( העתיק בפשיטות את דברי רש"י שבשנת
התודה והברכה לידידינו החשובים שנטלו חלק בהוצאת הגליון
הרה"ח ר' חנוך קאליש שליט"א -לונדון הרב ר' שלום יוסף רובין שליט"א -אנטוורפן לעילוי נשמת
לרגל שמחת נישואי בנו החתן המופלג לרגל שמחת נישואי בתו הכלה שתחי' עב"ג האשה החשובה
כמר משה ליב ני"ו -עב"ג בת מחותנו החתן המופלג כמר ישראל אברהם גרינוולד ני"ו מרת רחל צערל ב"ר אלעזר עקיבא ז"ל
הרה"ח ר' הרשל גרוס שליט"א -אשדוד בן מחותנו הרה"ח ר' יהושע שליט"א -וויען אשת הרה"ח ר' משה ווייס ז"ל
למזל טוב ובשעה טובה ומוצלחת למזל טוב ובשעה טובה ומוצלחת נלב"ע ביום י"ג אלול תשע"ד
ת .נ .צ .ב .ה.
הונצח ע"י בנו הרה"ח ר' עקיבא שליט"א -וויען
~ ~ ~
~~ הרה"ח ר' שבתי גליק שליט"א -אשדוד
~~ לרגל שמחת נישואי בנו החתן המופלג
כמר משה ני"ו -עב"ג בת מחותנו
הרה"ח ר' יום טוב פרידמן שליט"א -בני ברק
למזל טוב ובשעה טובה ומוצלחת
כל הזכויות שמורות למכון 'טעם התורה' להוצאת שיעורי הגאון הגדול מוה"ר רבי יעקב גרינוואלד שליט"א
להערות והארות ולכל ספרי המכון :טל | +972-54-8470816 :דוא"לtaamhatoreh@gmail.com :
