gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אוצר באר יעקב · Otzar Beer Yakov — כי תבוא (2026-08-24)

מוציא לאור: אוצר באר יעקב · Otzar Beer Yakov

שבוע: כי תבוא (2026-08-24)

אוצר באר יעקב · Otzar Beer Yakov — כי תבוא (2026-08-24)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גליון ק"צ )שנה ד'(‬ ‫פרשת כי תבוא תשפ"ו‬ ‫שיעורי הגאון הגדו‪ ‬מוה"ר רבי יעקב גרינווא‪‬ד ש‪‬יט"א‬ ‫רב בית המדרש דחסידי בע‪‬זא "זכרון רפא‪ "‬בני ברק וחבר הביד"צ דקה‪ ‬מחזיקי הדת באר"י‬ ‫בגדר ביכורים – אם היא מצוה הת‪‬ויה בארץ‬ ‫ובדין שא‪‬ה בביכורים‬ ‫הטעם שצריך פסוק מיוחד למעט ביכורים בחוץ לארץ ‪ ‬שתי דרכים בתוספות אם בכורים היא מצוה התלויה בארץ ‪‬‬ ‫בגדר לקט שכחה ופאה אם הן מצוות התלויות בארץ ‪ ‬חקירת התורת הארץ בגדר חובת קרקע ‪ ‬החקירה הנ"ל תלויה‬ ‫בשני תירוצי התוספות הנ"ל ‪ ‬ביאור דעת רש"י לחלק בין פאה לביכורים ‪ ‬תרומות ומעשרות אינן נלמדים בקל וחומר‬ ‫שינהגו בחוץ לארץ שישנם בשאילה ‪ ‬דעת הסוברים שביכורים ישנו בשאלה ‪ ‬בבא לידי כהן ‪ ‬בהפריש הכהן לעצמו‬ ‫לארץ'‪ .‬וביארו בגמרא )לז‪ (.‬כוונת המשנה‬ ‫והקשו התוספות )בבא בתרא שם ד"ה ההוא(‬ ‫הטעם שצריך פסוק מיוחד‬ ‫'מצוה התלויה בארץ' שהיא חובת קרקע‪,‬‬ ‫מדוע צריך דרשה מיוחדת ללמוד שאין‬ ‫למעט ביכורים בחוץ לארץ‬ ‫ואילו 'מצוה שאינה תלויה בארץ' היינו‬ ‫שהיא חובת הגוף‪ .‬ואם כן לפי זה מצות‬ ‫חיוב ביכורים בחוץ לארץ‪ ,‬והרי שנינו‬ ‫במשנה )קידושין לו‪' (:‬כל מצוה שהיא תלויה‬ ‫בתרא )פא‪ (.‬ובחולין )קלו‪ (.‬דרשו‬ ‫בגמרא ממה שנאמר בפרשת‬ ‫בבבא‬ ‫ביכורים שהיא חובת קרקע‪ ,‬היא בכלל שאר‬ ‫בארץ אינה נוהגת אלא בארץ‪ ,‬ושאינה‬ ‫ביכורים )דברים כו‪ ,‬ב( 'אשר תביא מארצך'‪ ,‬שבא‬ ‫מצוות התלויות בארץ שאינן נוהגות אלא‬ ‫תלויה בארץ נוהגת בין בארץ ובין בחוצה‬ ‫למעט חוץ לארץ‪ ,‬שאין נוהג בה חיוב ביכורים‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫א( וראה עוד בתוספות )חולין קג‪ :‬ד"ה כל( שכתבו בשם רשב"ם שהיה גם צד להיפך‪ ,‬ללמוד בשר בחלב מביכורים שאין נוהג איסור בשר בחלב בחוץ לארץ‪.‬‬ ‫מכניס עבודה זרה לביתו ואינו נהנה ממנה‬ ‫וקשה מדברי הגמרא בראש השנה )כח‪ (.‬שהתוקע בשופר של עבודה זרה יצא‬ ‫המנחת חינוך )מצוה תכט אות א( יצא לידון‪ ,‬במכניס עבודה זרה לביתו ולא‬ ‫משום שמצוות לאו ליהנות ניתנו‪.‬‬ ‫נהנה ממנה‪ ,‬האם עובר על 'ולא תביא תועבה אל ביתך' )דברים ז‪ ,‬כו(‪ ,‬שמלשון‬ ‫ואכן בשו"ת בית הלוי )ח"א סי' מז( כתב שמה שמבואר ברמב"ם לגבי איסור‬ ‫הפסוק לכאורה נראה שחייב על עצם ההבאה‪ .‬וכתב שמדברי הרמב"ם )הל'‬ ‫השכרת בית דירה לעכו"ם שאסור להכניס עבודה זרה לביתו אף באופן שאינו‬ ‫עבודה זרה פ"ז ה"ב( נראה שאינו עובר עד שיהנה ממנה‪ ,‬שכן לא הזכיר שעובר‬ ‫נהנה‪ ,‬היינו מדרבנן‪ ,‬ומה שלמד זאת הרמב"ם מן הכתוב ולא תביא תועבה אל‬ ‫על שני לאווין אלו אלא הנהנה מעבודה זרה‪.‬‬ ‫ביתך‪ ,‬אסמכתא בעלמא הוא‪.‬‬ ‫אולם בדעת החינוך מסתפק המנחת חינוך‪ ,‬שבתחילת דבריו כתב‬ ‫ועיין בשו"ת אבני נזר )או"ח סי' שעה אות ב( שהראה מקור לשיטת הר"ן‬ ‫החינוך )שם(‪ ,‬וז"ל‪' :‬וביארו לנו‪ ,‬שהמבשל בעצי אשרה לוקה שתים‪ ,‬משום‬ ‫)פסחים ג‪ .‬בדפי הרי"ף( שחמץ בערב פסח לאחר שש שעות אסור בהנאה מן‬ ‫ולא תביא תועבה‪ ,‬ומשום ולא ידבק בידך מאומה מן החרם‪ ,‬ששני ענינים‬ ‫התורה‪ ,‬וחידש האבני נזר שהוא משום עשה ד'תשביתו שאור מבתיכם'‬ ‫הם‪ ,‬אחד המכניס דבר עבודה זרה לרשותו כדי ליהנות בו‪ ,‬ואחד הנהנה בו‪,‬‬ ‫)שמות יב‪ ,‬טו(‪ ,‬שכמו שמצינו בעבודה זרה שכתוב 'ולא תביא תועבה אל ביתך'‪,‬‬ ‫שבשניהם מראה האדם בנפשו החפץ עליה'‪ ,‬עכ"ל‪ .‬משמע שעל לאו ד'ולא‬ ‫שפשט הכתוב הוא שאסור להכניסו לביתו‪ ,‬ומה שהנהנה מעבודה זרה גם כן‬ ‫תביא תועבה אל ביתך' עובר מיד בהכנסה לביתו‪ ,‬עוד בטרם נהנה ממנה‪ .‬אך‬ ‫חייב‪ ,‬לפי שהנאת גופו הוא כהכנסה לביתו‪ ,‬אם כן הוא הדין בחמץ‪ ,‬שממה‬ ‫מהמשך דברי החינוך משמע שאינו לוקה כלל עד שיהנה‪ ,‬שכתב שאינו לוקה‬ ‫שנאמר תשביתו שאור 'מבתיכם'‪ ,‬נאסר גם בהנאה בלא הכנסה לביתו‪,‬‬ ‫אלא בשביל ההנאה‪.‬‬ ‫שהנאת הגוף כהכנסה לבית‪ .‬הרי שדעתו שעבודה זרה אסור להכניסה לביתו‬ ‫איברא‪ ,‬ממקום אחר מדייק המנחת חינוך שדעת הרמב"ם לאסור הכנסת‬ ‫מן התורה אפילו בלא הנאה‪ ,‬שהרי כתב שעיקר האיסור הוא הכנסה לביתו‪,‬‬ ‫עבודה זרה לביתו אפילו בלא הנאה‪ ,‬שכתב )שם פ"י ה"ד( שאסור להשכיר‬ ‫ואיסור ההנאה רק נלמד מאיסור הכנסה לביתו‪.‬‬ ‫בית דירה לעכו"ם‪ ,‬מפני שהוא מכניס עבודה זרה לתוכה‪ ,‬ונאמר 'לא תביא‬ ‫]אמנם זה ברור‪ ,‬שהנהנה מעבודה זרה עובר גם משום ולא תביא תועבה‬ ‫תועבה אל ביתך'‪ ,‬ואף שבוודאי אינו לוקה על מה שהעכו"ם מכניס עבודה‬ ‫אל ביתך‪ ,‬אף על פי שלא הכניסו לביתו‪ ,‬כדמשמע בגמרא ובפוסקים שכל‬ ‫זרה לביתו‪ ,‬שהרי לא עשה כלום‪ ,‬מכל מקום משמע מזה שאילו היה ישראל‬ ‫הנהנה מעבודה זרה לוקה שתים‪ .‬וצריך לומר שהבינו חז"ל שאין חילוק‬ ‫מכניס עבודה זרה לביתו היה עובר משום לאו זה ולוקה עליו‪ ,‬אף על פי שאין‬ ‫אם מכניסו לביתו או לא‪ ,‬אלא כל שנטלו ונהנה ממנה הרי זה כהכניסו‬ ‫בדעתו ליהנות ממנה‪.‬‬ ‫לביתו ולרשותו‪ .‬ועיין בערוך לנר )מכות כב‪ .‬ד"ה לא תביא תועבה( שנתקשה בזה‬ ‫ומקשה על זה המנחת חינוך‪ ,‬שאם כן התוקע בשופר של עבודה זרה או‬ ‫באמת‪ ,‬היכן מצינו איסור הנאה בלאו דלא תביא תועבה אל ביתך‪ ,‬ונשאר‬ ‫הנוטל לולב של עבודה זרה צריך להיות הדין שלא יצא‪ ,‬משום שהוא מצוה‬ ‫בצריך עיון[‪.‬‬ ‫הבאה בעבירה‪ ,‬שהרי אם עובר על הכנסה לביתו הוא הדין אם הכניסו לידו‪,‬‬ ‫‪‬‬ ‫בשעת עבודתו‪ ,‬ואסור למנוע ממנו מלאכול‪,‬‬ ‫מצות ביכורים‪ ,‬ותירוץ התוספות שהיה הוה‬ ‫בארץ ישראל‪ ,‬ומדוע הוצרכו דרשה מיוחדת‬ ‫שלא מצאנו בשום מקום שנחשבו מצוות‬ ‫אמינא ללמוד מבשר בחלב אין שייך כאן‪,‬‬ ‫במצוה זו‪.‬‬ ‫אלו למצוות התלויות בארץ שאינם נוהגות‬ ‫והניח בצריך עיון‪.‬‬ ‫וכתבו התוספות שיש שתירצו שכיון‬ ‫בחוץ לארץ‪ ,‬אף שאין מצוה זו נוהגת אלא‬ ‫אמנם המנחת חינוך לא הזכיר שלפי‬ ‫שהוקשו ביכורים לבשר בחלב‪ ,‬שנאמר‬ ‫בגידולי קרקע‪ ,‬ובהכרח שחובת קרקע‬ ‫התירוץ השני שכתבו תוספות בבבא‬ ‫)שמות כג‪ ,‬יט( 'ראשית ביכורי אדמתך תביא‬ ‫פירושה שחל חיוב גם על הקרקע או על‬ ‫בתרא‪ ,‬שמאחר שביכורים אינם אוסרים‬ ‫בית ה' אלהיך לא תבשל גדי בחלב אמו'‪ ,‬לכן‬ ‫הפירות‪ ,‬כתרומות ומעשרות שנאסרים‬ ‫את הפירות באכילה קודם הפרשתם אינם‬ ‫היה צד ללמוד מן ההיקש שיהיו ביכורים‬ ‫עד שיפרישו מהם‪ ,‬ולכן מצות לא תחסום‬ ‫בכלל מצוות שהם חובת קרקע‪ ,‬לפי זה‬ ‫נוהגים אף בחוצה לארץ כמו בשר בחלב‪,‬‬ ‫שור או פועל שאין שייך בהם חיוב על‬ ‫אפשר לומר כן גם בלקט שכחה ופאה‪.‬‬ ‫לכן צריך מיעוט מיוחד בביכורים ללמד‬ ‫הקרקע והפירות‪ ,‬ואין החיוב אלא על בעל‬ ‫וראה גם בתורת הארץ )להגאון רבי משה קליערס‪,‬‬ ‫שאינם נוהגים בחוץ לארץא‪.‬‬ ‫הבית ועל בעל השור‪ ,‬אינם בכלל מצוות‬ ‫ח"א פ"ה אות מח–מט( שרצה לדייק כן מדברי‬ ‫התלויות בארץ‪.‬‬ ‫שתי דרכים בתוספות אם בכורים‬ ‫הרמב"ם שלקט שכחה ופאה אינם בגדר‬ ‫היא מצוה התלויה בארץ‬ ‫החקירה הנ"ל תלויה‬ ‫מצוות התלויות בארץ‪ ,‬ומאריך לדון בזה‪.‬‬ ‫עוד הביאו תוספות בשם רשב"א לתרץ‬ ‫בשני תירוצי התוספות הנ"ל‬ ‫וראה עוד בדרך אמונה )הל' מתנות עניים שם‬ ‫מדוע צריך מיעוט במצות ביכורים‪ ,‬משום‬ ‫בהמשך דבריו כתב התורת הארץ‬ ‫ביאור ההלכה ד"ה הרי( מה שכתב על קושיא זו‪.‬‬ ‫שמצות ביכורים אינה נחשבת למצוה‬ ‫להביא ראיה מדברי רש"י לנידון זה‪ ,‬ממה‬ ‫חקירת התורת הארץ בגדר חובת קרקע‬ ‫התלויה בארץ‪ ,‬ואינה דומה לתרומות‬ ‫שכתב רש"י )קידושין לז‪ .‬ד"ה חובת קרקע( לפרש‬ ‫והנה התורת הארץ )ח"א פ"א אות א( חקר‬ ‫ומעשרות והפרשת חלה שהם מצוות‬ ‫אלו מצוות הם חובת קרקע 'כגון תרומות‬ ‫מה הכוונה בדברי הגמרא בקידושין )שם(‬ ‫התלויות בארץ‪ ,‬ששם גוף התבואה והפירות‬ ‫ומעשרות חלה לקט שכחה ופאה שביעית‬ ‫שמצוה שהיא חובת קרקע נוהגת רק‬ ‫מחויבים במצוה‪ ,‬שהרי חל איסור טבל על‬ ‫חדש ערלה כלאים'‪ ,‬ולא הזכיר ביכורים‬ ‫בארץ‪ ,‬האם חובת קרקע פירושה שמלבד‬ ‫גידולי הקרקע‪ ,‬והתבואה והפירות אסורים‬ ‫בכלל אלו‪ ,‬מוכח שסבר כדעת רשב"א‬ ‫החיוב שיש על הגברא לקיים המצוה‪ ,‬יש‬ ‫באכילה כל זמן שלא הפרישו מהם תרומות‬ ‫שהביאו תוספות שביכורים אינם נחשבים‬ ‫גם חיוב על החפצא היינו על הקרקע או‬ ‫ומעשרות‪ ,‬ולכן נחשבות מצוות אלו‬ ‫למצוה שהיא חובת קרקע‪ ,‬והטעם הוא‬ ‫על הפירות שהם גידולי קרקע‪ ,‬או שמא אף‬ ‫לחובת קרקע ואינם נוהגות אלא בארץ‪.‬‬ ‫בהכרח כנ"ל כיון שאין בהם חיוב על הפירות‬ ‫באלו החיוב הוא בוודאי רק על הגברא‪ ,‬ואין‬ ‫אבל במצות ביכורים אין החיוב חל כלל‬ ‫רק על האדם בלבד‪ ,‬שהרי אינם אוסרים את‬ ‫שייך שום חיוב על הקרקע או על הפירות‪,‬‬ ‫על הפירות‪ ,‬שהרי אינם נאסרים באכילה‬ ‫הפירות קודם שיפרישו מהם‪ .‬וכן הוכיח גם‬ ‫ומה שקראו לה חובת קרקע כוונתם שהיא‬ ‫קודם הפרשתם‪ ,‬ואין החיוב אלא על האדם‪,‬‬ ‫מדברי רש"י בגיטין )מז‪ :‬ד"ה מדאורייתא(‪.‬‬ ‫מצוה שמקיימים אותה בקרקע או בגידולי‬ ‫וממילא אין מצוה זו נחשבת לחובת קרקע‬ ‫ולפי דבריו נידון זה תלוי בשני תירוצי‬ ‫קרקע‪.‬‬ ‫אלא לחובת הגוף‪ ,‬ולולא הדרש היינו‬ ‫התוספות‪ ,‬שלפי התירוץ השני מפורש שרק‬ ‫מחייבים להפריש ולהביא ביכורים אף בחוץ‬ ‫וכתב התורת הארץ‪ ,‬שבוודאי צריך לפרש‬ ‫לארץ‪ ,‬ולכן הוצרכו חכמים לדרש מיוחד‬ ‫דבר שנאסרים הפירות כל זמן שלא קיים‬ ‫כצד הראשון שחובת קרקע הכוונה שחל‬ ‫למעט חוץ לארץ ממצות ביכורים‪.‬‬ ‫המצוה נחשב לחובת קרקע‪ ,‬ולכן ביכורים‬ ‫חיוב גם על הקרקע או על גידוליו‪ ,‬שאם לא‬ ‫שאינם אוסרים אינם חובת קרקע‪ .‬אבל‬ ‫נמצא שיש שני דרכים בתוספות אם‬ ‫נאמר כן‪ ,‬אלא נפרש שהיא מצוה שמקיימים‬ ‫לתירוץ הראשון שביכורים נחשבים לחובת‬ ‫מצות ביכורים נחשבת למצוה התלויה‬ ‫אותה בקרקע או ביוצא מן הקרקע‪ ,‬גם לולב‬ ‫קרקע‪ ,‬מבואר שגם מצוה שחיובה רק על‬ ‫בארץ או לא‪ ,‬לתירוץ ראשון נחשבת לחובת‬ ‫וסוכה וכן מצה ייחשבו לחובת קרקע‪ ,‬שהרי‬ ‫הגברא יכולה להחשב לחובת קרקע‪.‬‬ ‫קרקע‪ ,‬ולתירוץ שני אינה אלא חובת הגוף‪,‬‬ ‫מצוות אלו אין מקיימים אותם אלא בגידולי‬ ‫ביאור דעת רש"י לחלק בין פאה לביכורים‬ ‫קרקע‪ ,‬ולא יהיו נוהגים אלא בארץ‪ ,‬וזה ודאי‬ ‫ומכל מקום זה ודאי שאין מצות ביכורים‬ ‫אינו‪ ,‬אלא פשוט שהם חובת הגוף ונוהגות‬ ‫נוהגת אלא בארץ ישראל‪.‬‬ ‫אולם כתב התורת הארץ‪ ,‬שלכאורה צריך‬ ‫עיון לפי זה מדוע מנה רש"י לקט שכחה‬ ‫בכל מקום‪ .‬ובהכרח שחובת קרקע הכוונה‬ ‫בגדר לקט שכחה ופאה‬ ‫ופאה בכלל מצוות שהם חובת קרקע‪ ,‬והרי‬ ‫שיש חיוב גם על הקרקע או על היוצא ממנו‪,‬‬ ‫אם הן מצוות התלויות בארץ‬ ‫גם אלו אין אוסרים הפירות כשלא קיים‬ ‫וזה אינו אלא בתרומות ומעשרות וכיוצא‬ ‫ויש לעיין לפי זה בלקט שכחה ופאה‪,‬‬ ‫המצוה‪ ,‬ואם כן נאמר שגם הם אינם חובת‬ ‫בהם‪ ,‬אבל בסוכה לולב ומצה אין שום‬ ‫האם נחשבות הם למצוות התלויות בארץ‬ ‫קרקע אלא חובת גברא כביכורים‪.‬‬ ‫חיוב על החפץ אלא על האדם‪ ,‬ולכן פשוט‬ ‫וחובת קרקע לפי התירוץ שהביאו תוספות‬ ‫וכתב שבשלמא בלקט אפשר להבין‪,‬‬ ‫שנוהגות בכל מקום‪.‬‬ ‫בשם רשב"א‪ ,‬שהרי לדבריו אין מצוה‬ ‫שאף שאין נאסרים הפירות נחשבת מצוה‬ ‫אך דחה התורת הארץ‪ ,‬שלעולם אפשר‬ ‫נחשבת חובת קרקע אלא כשהפירות‬ ‫זו לחובת קרקע‪ ,‬משום שאין צריך בהן‬ ‫שגם מצוות שקראו להם בגמרא חובת‬ ‫נאסרים באכילה קודם שקיימו המצוה‪,‬‬ ‫הפרשה‪ ,‬אלא מעצמן חל שם לקט על‬ ‫קרקע חיובם רק על האדם‪ ,‬ואין שום חיוב‬ ‫ובאלו אין הפירות נאסרים אם לא הניחם‬ ‫אלו שנשרו בשעת קצירה והם נעשו ממון‬ ‫על הקרקע או על הפירות‪ ,‬ומכל מקום יש‬ ‫לעניים‪ ,‬רק יש חיוב על הגברא לתתם‬ ‫עניים‪ ,‬וכיון שנתקיימה המצוה אין סיבה‬ ‫לחלק בין מצות הפרשת תרומות ומעשרות‬ ‫לעניים ואם לא נתן ביטל מצוה‪ ,‬ואם כן הם‬ ‫לאסור שאר התבואה או הפירות‪ ,‬וכן הוא‬ ‫ומצות חלה לבין מצות סוכה לולב ומצה‪,‬‬ ‫לכאורה כביכורים הנחשבים לחובת הגוף‪.‬‬ ‫בשכחה כששכח עומר חל עליו מאליו שם‬ ‫שחובת קרקע היא רק מצוה שהציווי הוא‬ ‫והנה הרמב"ם )הל' מתנות עניים פ"א הי"ד(‬ ‫שכחה‪ ,‬וממילא אין לנו הוכחה ממה שאינם‬ ‫לעשות איזה מעשה בחפצא של הקרקע או‬ ‫כתב שמתנות עניים שבשדה אינן נוהגות‬ ‫אוסרים שהם חובת הגוף‪ .‬אבל בפאה‪,‬‬ ‫בגידוליו‪ ,‬כתרומות ומעשרות שכל עיקר‬ ‫מן התורה אלא בארץ ישראל‪ ,‬ודבר זה נלמד‬ ‫שצריך לעשות מעשה להניח פאה בשעת‬ ‫המצוה היא לעשות פעולה הנפעלת בחפץ‪,‬‬ ‫ממה שנאמר בפאה )ויקרא יט‪ ,‬ט( 'ובקוצרכם‬ ‫קצירה‪ ,‬ואם לא הניח אין חל שם פאה‬ ‫]ובתוך דבריו כתב שכך הוא גם בלקט‬ ‫את קציר ארצכם'‪ ,‬וכן נאמר לענין שכחה‬ ‫מאליו‪ ,‬ואף על פי כן אין התבואה נאסרת‪,‬‬ ‫שכחה ופאה[‪ ,‬אבל בסוכה לולב ומצה אין‬ ‫)דברים כד‪ ,‬יט( 'כי תקצור קצירך בשדך'‪ .‬ויש‬ ‫קשה מדוע נחשבת מצוה זו לחובת קרקע‪,‬‬ ‫המצוה לעשות פעולה בגוף החפץ‪ ,‬אלא‬ ‫להקשות גם שם מדוע צריך דרשה מיוחדת‬ ‫ומאי שנא פאה מביכורים‪.‬‬ ‫לעשות מעשה מצוה עם החפץ של גידולי‬ ‫בלקט שכחה ופאה ללמד שאינם נוהגות‬ ‫וכתב שצריך לפרש בדעת רש"י שסבר‬ ‫קרקע כנטילתו ואכילתו‪.‬‬ ‫בחוץ לארץ‪ ,‬אם הם נחשבות לחובת קרקע‪.‬‬ ‫שדווקא ביכורים שיש בהם קדושה‬ ‫אמנם כתב שאף שאין ראיה מסוכה לולב‬ ‫ובמנחת חינוך )מצוה רטז אות יג( הקשה‬ ‫שאסורים לזרים‪ ,‬וזר האוכלם חייב מיתה‪,‬‬ ‫ומצה‪ ,‬מכל מקום יש להוכיח כצד הראשון‬ ‫כן על הרמב"ם מדוע אין מתנות עניים‬ ‫אם היו נחשבים לחובת קרקע היו צריכים‬ ‫ממצות לא תחסום שור בדישו‪ ,‬וכן מן הדין‬ ‫בכלל מצוות התלויות בארץ שהוצרך בהם‬ ‫לאסור כל הפירות כל עוד שלא נתקיימה‬ ‫שצריך להניח לפועל לאכול מהקמה והכרם‬ ‫לדרשה מיוחדת‪ ,‬וכמו שהקשו תוספות לגבי‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫חלה על ידי ההפרשה בפיו‪ ,‬דינם כתרומה‬ ‫בתוספות הרא"ש )שם( הקשה גם הוא‬ ‫המצוה‪ ,‬וכיון שאינם אוסרים מוכח שאינם‬ ‫שאפשר לישאל עליה‪ .‬אך כתב שאם כבר בא‬ ‫כקושיית תוספות‪ ,‬אלא שהוא הוסיף וכתב‬ ‫נחשבים לחובת קרקע‪ .‬אבל בפאה שאין בה‬ ‫לידי כהן אי אפשר לישאל על זה‪ ,‬שכן הדין‬ ‫בקושיא גם ביכורים‪ ,‬שגם זה נלמד בקל‬ ‫קדושה‪ ,‬אין להוכיח ממה שאין נוהג בזה‬ ‫בתרומה שאמרו בגמרא )נדרים נט‪ (.‬שתרומה‬ ‫וחומר מחדש שיהא נוהג בחוץ לארץ‪ .‬וצריך‬ ‫דין טבל לאסור כל התבואה שאינה חובת‬ ‫ביד כהן אי אפשר לישאל עליה‪.‬‬ ‫עיון איך רצה לומר גם לגבי ביכורים שיהא‬ ‫קרקע‪ ,‬אלא אפשר שאף שהחיוב מוטל‬ ‫חיובם נוהג אף בחוץ לארץ‪ ,‬והרי יש לנו‬ ‫גם על הגידולי קרקע‪ ,‬אף על פי כן אינם‬ ‫בהפריש הכהן לעצמו‬ ‫דרשה מן הפסוק 'אשר תביא מארצך' למעט‬ ‫חמורים לאסור הכל כל זמן שלא הפריש‬ ‫אמנם בדברי ההפלאה מבואר שדווקא‬ ‫חוץ לארץ מחיוב ביכורים כמובא למעלה‪.‬‬ ‫פאה‪ .‬עיין שם שמאריך הרבה בזה באריכות‬ ‫תרומה וביכורים שניתנו לכהן על ידי‬ ‫ואפשר שכוונתו שאם היה הדבר קל וחומר‬ ‫גדולה ונפלאהב‪.‬‬ ‫ישראל מדין נתינה לכהן‪ ,‬אין להם שאלה‬ ‫היינו דורשים הפסוק לדרש אחר‪ ,‬ולא היינו‬ ‫אחר שבאו לידו‪ ,‬אבל ביכורים שהיו לכהן‬ ‫‪‬‬ ‫ממעטים חוץ לארץ‪.‬‬ ‫משדה השייכת לו שהיו ממונו מתחילה‪,‬‬ ‫ואין בו דין נתינה לכהן אלא מניחם לעצמו‪,‬‬ ‫וממה שתירץ הרא"ש כתירוץ התוספות‬ ‫תרומות ומעשרות אינן נלמדים בקל וחומר‬ ‫שאלו ישנם בשאלה‪ ,‬מוכח שסבר שגם‬ ‫שינהגו בחוץ לארץ שישנם בשאילה‬ ‫אין להם דין בא ליד כהן ויש להם שאלה‪.‬‬ ‫וכן כתב במנחת חינוך )מצוה י אות כג(‪ .‬אולם‬ ‫ביכורים אפשר לישאל עליהם אחר שקרא‬ ‫בקידושין )לח‪ (.‬אמרו בגמרא‪ ,‬שערלה‬ ‫החלקת יואב בקבא דקשייתא )קושיא לג( כתב‬ ‫להם שם‪ ,‬כתרומות ומעשרות‪ .‬וכן כתב‬ ‫וכלאים נלמדים בקל וחומר מחדש‬ ‫שאפילו כהן המפריש תרומה לעצמו‪ ,‬נראה‬ ‫במנחת חינוך )מצוה צא אות ד; מצוה רפא אות יג(‬ ‫שאיסורם נוהג בין בארץ ובין בחוץ לארץ‪.‬‬ ‫שדינה כתרומה שבא ליד כהן מישראל ואין‬ ‫מדעת עצמו‪ ,‬שנראה פשוט שבביכורים‬ ‫שבחדש נאמר )ויקרא כג‪ ,‬יד( 'בכל מושבותיכם'‪,‬‬ ‫מועיל בה שאלה‪.‬‬ ‫מועילה שאלה לבטל קריאת השם‬ ‫ואנו למדים ממנו 'מה חדש שאין איסורו‬ ‫כבתרומות ומעשרות‪ ,‬אבל רק קודם הנחה‬ ‫איסור עולם‪ ,‬ואין איסורו איסור הנאה‪,‬‬ ‫ומדברי הראשונים )נדרים שם( נראה‬ ‫בעזרה‪ ,‬אבל לאחר הנחה דינם כקרבנות‬ ‫ויש היתר לאיסורו‪ ,‬נוהג בין בארץ ובין‬ ‫לכאורה שאפשר לישאל באופן זה שהפריש‬ ‫אחר זריקת הדם‪ ,‬ואפשר שכבר אי אפשר‬ ‫בחוץ לארץ‪ ,‬כלאים שאיסורן איסור עולם‪,‬‬ ‫הכהן לעצמו‪ .‬שבר"ן שם כתב הטעם‬ ‫לישאל עליהם‪.‬‬ ‫ואיסורן איסור הנאה‪ ,‬ואין היתר לאיסורן‪,‬‬ ‫שתרומה ביד כהן אין לה שאלה‪ ,‬שכיון שזכה‬ ‫אינו דין שינהגו בין בארץ בין בחוץ לארץ‪,‬‬ ‫בה כהן שוב אינו יכול לישאל עליה‪ .‬ומשמע‬ ‫ובמלא הרועים )פסחים לח‪ (.‬נסתפק בזה‬ ‫אם אפשר לישאל על ביכורים‪ ,‬דשמא כיון‬ ‫והוא הדין לערלה'‪.‬‬ ‫שרק ישראל שיצאו הביכורים מידו אינו יכול‬ ‫לישאל‪ ,‬אבל כהן שהפריש ביכורים בשדה‬ ‫שהחיוב ביכורים חל על תאנה שביכרה‬ ‫והקשו התוספות )ד"ה והוא הדין( שאם כן‬ ‫שלו ולא יצאו מרשותו‪ ,‬יוכל לישאל עליהם‪.‬‬ ‫ראשונה‪ ,‬אין זה דומה לתרומות ומעשרות‬ ‫גם טבל ותרומה ומעשר נלמד בקל וחומר‬ ‫שיכול להפריש איזה שירצה‪.‬‬ ‫זה‪ ,‬שיהא איסורם נוהג בין בארץ ובין בחוץ‬ ‫גם בפירוש הרא"ש שם משמע כן‪,‬‬ ‫לארץ‪ .‬ותירצו שלגבי תרומה ומעשר יש‬ ‫שמביא בשם רבי אליעזר ממיץ שפירש‬ ‫בבא לידי כהן‬ ‫לדחות מה לחדש שכן אינו בשאלה‪ ,‬תאמר‬ ‫כוונת הגמרא שהכהן אינו יכול לישאל על‬ ‫ובדרך אמונה )הל' ביכורים פ"ב ס"ק קמד(‬ ‫באלו שהן בשאלה‪ ,‬שיכולים לשאול לחכם‬ ‫הביכורים שבאו לידו‪ ,‬מאחר שלא הוא זה‬ ‫כתב להלכה שאפשר לישאל על ביכורים‪.‬‬ ‫ולבטל הפרשת תרומה ומעשר שהפריש‪.‬‬ ‫שקרא לה שם‪ ,‬אבל הישראל שהפרישם‬ ‫ופירש בציון ההלכה )ס"ק רכא( שמקור‬ ‫וכיון שאלו אין נלמדים בקל וחומר ואינם‬ ‫יכול לישאל עליהם אף אחר שבאו ליד‬ ‫הדברים בתוספות הרא"ש בקידושין‪ ,‬וכן‬ ‫נוהגים בחוץ לארץ‪ ,‬גם טבל אינו נוהג שם‪,‬‬ ‫הכהן‪ .‬וגם לפי זה נמצא שכהן שהפריש והוא‬ ‫הוא ברשב"א בתורת הבית )סי' א ס"ק ו בהגהה(‪,‬‬ ‫שאם אין חיוב הפרשת תרומה ומעשר אין‬ ‫זה שקרא לה שם יכול לישאל עליה‪ .‬וצריך‬ ‫ושכן מפורש בהפלאה )כתובות קה‪ .(:‬והנה שם‬ ‫כאן טבל‪.‬‬ ‫עיון בדברי החלקת יואב מה טעמו שגם כהן‬ ‫בהפלאה כתב כך בפשיטות שביכורים יש‬ ‫המפריש לעצמו אין לו שאלה‪.‬‬ ‫להם שאלה‪ ,‬מאחר שעיקר קדושת ביכורים‬ ‫דעת הסוברים שביכורים ישנן בשאלה‬ ‫ב( וראה עוד בתורת זרעים )להגאון רבי אריה פומרנציק‪ ,‬ביכורים פ"א( שדן גם הוא אם ביכורים הם רק חובת גברא‪ ,‬או שחל חיוב גם על הפירות‪ .‬ורצה לתלות בזה מחלוקת תוספות )גיטין‬ ‫מז‪ :‬ד"ה מתה( ורמב"ם )הל' בכורים פ"ב הי"ד( בקנה פירות תלושים ואחר כך קנה הקרקע אם חייבים בביכורים‪ ,‬שאם חל חיוב על הפירות יהיו פירות אלו שכבר נתחייבו חייבים בביכורים‪,‬‬ ‫אחר שיש לו עכשיו גם הקרקע‪ .‬אבל אם החיוב אינו אלא על האדם בלבד‪ ,‬אין שייך לחייבו באופן זה‪ ,‬שעל פירות תלושים אין יכול לחול עכשיו חיוב‪.‬‬ ‫• תמצית השיעור •‬ ‫בה טבל שאינה חובת קרקע‪.‬‬ ‫‪ ‬בגמרא למדו מ'ארצך' שאין ביכורים ‪ ‬אין ראיה מסוכה ולולב שאינם חובת‬ ‫קרקע‪ ,‬שאין מצוה לעשות פעולה‬ ‫נוהג בחוץ לארץ‪ .‬ובתוספות שאף‬ ‫‪ ‬ערלה וכלאים נלמדים בקל וחומר‬ ‫בגוף החפץ‪ ,‬אלא עם החפץ‪.‬‬ ‫שאינה תלויה בארץ צריך מיעוט‬ ‫מחדש שנוהגים בחו"ל‪ .‬ובתוספות‬ ‫משום שהוקש לבשר בחלב‪.‬‬ ‫שבתרומה ומעשר יש לדחות שהן‬ ‫מלא תחסום והמצוה להניח לפועל‬ ‫‪‬‬ ‫בשאלה‪.‬‬ ‫מוכח‬ ‫קרקע‪,‬‬ ‫חובת‬ ‫שאינם‬ ‫לאכול‬ ‫‪ ‬בתירוץ ב' כתבו תוספות‪ ,‬שנחשב‬ ‫שחובת קרקע היינו שהחיוב על‬ ‫תלויה בארץ משום שהחיוב על האדם‬ ‫‪ ‬בתוספות הרא"ש שגם ביכורים ישנו‬ ‫הקרקע והפירות‪.‬‬ ‫ולא על הפירות‪.‬‬ ‫בשאלה‪ .‬וכן הוא במנחת חינוך‪ .‬ומלא‬ ‫‪ ‬רש"י לא הזכיר ביכורים בין דברים‬ ‫‪ ‬הרמב"ם מביא פסוק למעט לקט שכחה‬ ‫הרועים נסתפק‪ .‬ובהפלאה שכשבא‬ ‫שהם חובת קרקע‪ ,‬והיינו משום‬ ‫ופאה בחו"ל‪ .‬והמנחת חינוך שהרי‬ ‫לידי כהן אי אפשר לישאל‪.‬‬ ‫שהחיוב על האדם‪ .‬ובתורת הארץ‬ ‫תלויות בארץ‪ .‬אך לתירוץ ב' בתוספות‬ ‫‪ ‬במנחת חינוך שבביכורים ששייכים‬ ‫שתלוי בשני תירוצי התוספות‪.‬‬ ‫הנ"ל הן תלויות בארץ‪.‬‬ ‫לכהן מתחילה יש שאילה‪ .‬וכן משמע‬ ‫‪ ‬בתורת הארץ שלקט ושכחה חובת‬ ‫‪ ‬חקירת תורת הארץ בגדר חובת קרקע‪,‬‬ ‫בר"ן ורא"ש‪ .‬אך לקבא דקשייתא גם‬ ‫קרקע משום שנעשים מעצמם‪ .‬ופאה‬ ‫אם המצוה על הקרקע או שהאדם‬ ‫בזה אין שאילה‪.‬‬ ‫שאין בה קדושה אין הכרח מזה שאין‬ ‫מקיים בקרקע‪.‬‬ ‫בדברי רש"י ששביעית חייבת בביכורים‬ ‫השמיטה יש חיוב ביכורים‪ .‬וכתב‪ ,‬שכיון שמביאים ביכורים בוודאי גם קורים‬ ‫בפרשת משפטים נאמר )שמות כג‪ ,‬יט(‪' :‬ראשית בכורי אדמתך תביא בית ד'‬ ‫מקרא ביכורים‪ .‬ומשמע שמסכים לדבריו‪ .‬ולהלן יבואר עוד באריכות טעם‬ ‫אלוקיך'‪ .‬וכתב רש"י‪' :‬אף השביעית חייבת בביכורים‪ ,‬לכך נאמר אף כאן‬ ‫דעת הסוברים ששביעית חייבת בביכורים‪ ,‬ויישוב קושית הגור אריה‪.‬‬ ‫ביכורי אדמתך'‪ .‬וכוונתו‪ ,‬שכיון שבפסוקים הקודמים )שם‪ ,‬יא( נאמר דין‬ ‫באור החיים הק' )דברים כו‪ ,‬ב( כתב על הפסוק 'אשר ה' אלהיך נותן לך'‪:‬‬ ‫שמיטה‪' :‬והשביעית תשמטנה ונטשתה'‪ ,‬אנו למדים מזה שמה שנכתב כאן‬ ‫'פירוש‪ ,‬לפי ששייר ה' לו חלק בארץ‪ ,‬והוא שנת השמיטה דכתיב ובשנה‬ ‫דין ביכורים בא ללמד‪ ,‬שאף בשנת השביעית נוהג דין ביכורים‪.‬‬ ‫השביעית וגו' שבת לה'‪ ,‬לזה בא דברו הטוב שאינו מצווה אלא על זמן‬ ‫אולם כל מפרשי רש"י תמהו על דבריו‪ ,‬מנין לו ללמוד כן‪ ,‬דרש שלא נזכר‬ ‫הנתינה לך שהם שש שנים‪ ,‬אבל שנת השמיטה אין בה הבאת ביכורים לפי‬ ‫בדברי חז"ל‪ .‬וכתבו‪ ,‬שיש ספרים שאין מובאים בהם דברי רש"י אלו‪ ,‬ובוודאי‬ ‫שאינם שלו אלא מופקרת לכל'‪ .‬ומבואר דעתו שאין חיוב ביכורים בשנת‬ ‫טעות סופר הוא בספרים שלנו‪.‬‬ ‫השמיטה‪.‬‬ ‫ורבי אליהו מזרחי כתב לבאר‪ ,‬שטעות זו יצאה לטועים‪ ,‬ממה שהביא‬ ‫אך קצת צריך עיון בדבריו‪ ,‬שתחילת דבריו שכתב ששייר ה' לו חלק‬ ‫רש"י למעלה )שם‪ ,‬יב(‪' :‬וביום השביעי תשבות‪ ,‬אף בשנה השביעית לא תעקר‬ ‫בארץ‪ ,‬דברים אלו נאמרו על הקרקע‪ ,‬והיינו על פי דבריו בפרשת בהר )ויקרא‬ ‫שבת בראשית ממקומה'‪ .‬וכן מביא עוד רש"י אחר כך )שם‪ ,‬יז( לענין שלש‬ ‫כה‪ ,‬ב(‪ ,‬שפירש שהשי"ת נתן את הארץ לבני ישראל במתנה בתנאי שבשנה‬ ‫רגלים‪' :‬לפי שהענין מדבר בשביעית‪ ,‬הוצרך לומר שלא יתעקרו שלש רגלים‬ ‫שביעית הוא משיירה לעצמו‪ ,‬ואינה נתונה להם אלא לשש שנים‪ .‬נמצא לפי‬ ‫ממקומן'‪ .‬ודרשות אלו הם מהמכילתא‪ ,‬לכך טעו וכתבו כן בדברי רש"י אף‬ ‫זה‪ ,‬שבשנה השביעית אף הקרקע אינה שלהם‪ .‬ואילו בסוף דבריו סיים וכתב‬ ‫לענין ביכורים‪ ,‬שהכתוב בא ללמד שאף בשביעית לא תעקר מצות ביכורים‪.‬‬ ‫הטעם ששנה שביעית אינה חייבת בביכורים‪ ,‬לפי שאינה שלו אלא מופקרת‬ ‫אבל במכילתא אין מובא דרש זה לגבי ביכורים‪ ,‬ומנין לנו לדרוש מעצמנו כן‪,‬‬ ‫לכל‪ ,‬ודברים אלו נאמרו על הפירות שהם הפקר לכל‪.‬‬ ‫ובפרט שאין מצות ביכורים סמוכה לשביעית‪ ,‬שכבר נכתבו אחר דין שביעית‬ ‫ובמנחת חינוך )מצוה צא אות ב( הביא דברי רש"י שמחייב שנה שביעית‬ ‫דיני שבת ושלש רגלים‪.‬‬ ‫בביכורים‪ ,‬וכתב שבוודאי מצא רש"י כן באיזה ברייתא‪ .‬ואחר כך הביא דברי‬ ‫בגור אריה )שם( תמה‪ ,‬איך אפשר לומר ששנה שביעית חייבת בביכורים‪,‬‬ ‫האור החיים הק' הפוטר מביכורים בשנת השמיטה‪ ,‬ותמה על דבריו שלא זכר‬ ‫והרי בפרשתנו )דברים כו‪ ,‬י( נאמר‪' :‬ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה‬ ‫דברי רש"י‪ ,‬והוציא חידוש דין מפסוק בלי קבלת חז"ל‪.‬‬ ‫אשר נתת לי ה'‪ ,‬ובשנה זו לא נתן לו השי"ת‪ .‬ולכאורה כוונתו‪ ,‬שכיון שפירות‬ ‫החזון איש )ערלה סי' יא אות יח( כתב בפשיטות מצד עצמו כסברת הגור‬ ‫שביעית הפקר הם ואינם שלו‪ ,‬אם כן אין הפירות בכלל 'אשר נתת לי'‪ .‬ואף‬ ‫אריה‪ ,‬ששביעית אינה חייבת בביכורים מטעם שהפירות הפקר הם‪ ,‬ואף אם‬ ‫שיש לו קרקע‪ ,‬מכל מקום כשם שמי שאין לו קרקע אלא פירות אינו חייב‬ ‫זכו בהם הבעלים הרי זה כזכה בהם אחר‪ ,‬ואינם נחשבים לפירות אדמתו כיון‬ ‫בביכורים‪ ,‬כך מי שיש לו קרקע ולא פירות אינו חייב בביכורים‪.‬‬ ‫שלא היו שלו‪ .‬וכתב‪ ,‬שמה שכתב רש"י בפרשת משפטים שאף השביעית‬ ‫אמנם בתורת הארץ )סי' א אות יח( הבין בדברי הגור אריה‪ ,‬שעיקר כוונתו‬ ‫חייבת בביכורים‪ ,‬צריך לפרש כוונתו לפירות שחנטו קודם ראש השנה‪ ,‬וכן‬ ‫לומר שאינו יכול לקרות מקרא ביכורים‪ .‬ותמה על זה שההבאה אינה תלויה‬ ‫תבואה שהביאה שליש קודם ראש השנה‪ ,‬וליקטן וקצרן בשביעית ומביאם‬ ‫אחר עצרת‪ ,‬ואף שאינם פירות שביעית היה מקום לומר כיון שאין שנה זו‬ ‫בקריאה‪ ,‬ויש רבים שמביאים ואינם קוראים‪ .‬וכתב שאולי כוונתו שלא‬ ‫שנה שיש בה שמחת אסיפת תבואה ופירות אינו מביא ביכורים‪ ,‬קא משמע‬ ‫מסתבר לומר שבשנת השביעית תתבטל כל מצות הקריאה‪ ,‬ששום אדם אינו‬ ‫לן שאף שנת השביעית חייבת בביכורים‪ ,‬אבל פירות שגדלו בשביעית שהם‬ ‫יכול לקרות‪ ,‬ובהכרח שאין חיוב ביכורים כלל בשביעית‪.‬‬ ‫הפקר פשוט שפטורים מביכורים‪.‬‬ ‫ותורת הארץ עצמו כתב‪ ,‬שיש טעם אחר לפטור שביעית מביכורים‪ ,‬כיון‬ ‫אך החזון איש לא פירש מאי שנא מהלוקח פירות שלקח גם הקרקע‪ .‬וראה‬ ‫שאין לו פירות‪ .‬אך לכאורה נראה לומר שגם המהר"ל בגור אריה נתכוון לזה‬ ‫בדרך אמונה )הל' ביכורים פ"ב הי"ד‪ ,‬ביאור ההלכה ד"ה הלוקח( שמפלפל בזה‪ .‬וראה‬ ‫וכמו שביארנו‪.‬‬ ‫עוד מה שהארכנו בזה ובדעת הרמב"ם בזה במקום אחר )גליון קמ(‪.‬‬ ‫אך בתשב"ץ )ח"ב סי' רמז( העתיק בפשיטות את דברי רש"י שבשנת‬ ‫התודה והברכה לידידינו החשובים שנטלו חלק בהוצאת הגליון‬ ‫הרה"ח ר' חנוך קאליש שליט"א ‪ -‬לונדון‬ ‫הרב ר' שלום יוסף רובין שליט"א ‪ -‬אנטוורפן‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫לרגל שמחת נישואי בנו החתן המופלג‬ ‫לרגל שמחת נישואי בתו הכלה שתחי' עב"ג‬ ‫האשה החשובה‬ ‫כמר משה ליב ני"ו ‪ -‬עב"ג בת מחותנו‬ ‫החתן המופלג כמר ישראל אברהם גרינוולד ני"ו‬ ‫מרת רחל צערל ב"ר אלעזר עקיבא ז"ל‬ ‫הרה"ח ר' הרשל גרוס שליט"א ‪ -‬אשדוד‬ ‫בן מחותנו הרה"ח ר' יהושע שליט"א ‪ -‬וויען‬ ‫אשת הרה"ח ר' משה ווייס ז"ל‬ ‫למזל טוב ובשעה טובה ומוצלחת‬ ‫למזל טוב ובשעה טובה ומוצלחת‬ ‫נלב"ע ביום י"ג אלול תשע"ד‬ ‫ת‪ .‬נ‪ .‬צ‪ .‬ב‪ .‬ה‪.‬‬ ‫הונצח ע"י בנו הרה"ח ר' עקיבא שליט"א ‪ -‬וויען‬ ‫‚‡~ƒ–‰‚Š˜ƒˆ‡˜‰‹’–‡ ~–‡• ‚Ž’Š~‡‹‬ ‫—‡ƒ–‡‹ƒƒ€‡ƒ˜Œ~ƒ–˜ƒ–˜ƒ—АŒƒ‚˜ƒ–‚—Ї†~‬ ‫הרה"ח ר' שבתי גליק שליט"א ‪ -‬אשדוד‬ ‫~ƒ”–ƒ˜‡•–‡‹Œ’„ŒƒŒ•‚—Š˜ƒ–‚Š~–‰‚ƒŠ– ‚‬ ‫לרגל שמחת נישואי בנו החתן המופלג‬ ‫–ƒ‰‡‹ƒ‰˜ƒ‡‹†ƒ†‹ƒ˜ƒ—’‚—ƒ‚ЉŠŽ’—‬ ‫Š‚—‡€ Žƒ‡ƒ˜‚’–‡‹‚Œƒ –ƒ˜‬ ‫כמר משה ני"ו ‪ -‬עב"ג בת מחותנו‬ ‫Š’–†‡‹Žƒ’‡‹‬ ‫הרה"ח ר' יום טוב פרידמן שליט"א ‪ -‬בני ברק‬ ‫למזל טוב ובשעה טובה ומוצלחת‬ ‫כל הזכויות שמורות למכון 'טעם התורה' להוצאת שיעורי הגאון הגדול מוה"ר רבי יעקב גרינוואלד שליט"א‬ ‫להערות והארות ולכל ספרי המכון‪ :‬טל‪ | +972-54-8470816 :‬דוא"ל‪taamhatoreh@gmail.com :‬‬