בואי כלה · Boi Kallah — כי תבוא (2026-08-24)

טז' אלול תשפ"ו בס"ד
כי תבוא ()473
וְ שָ מַ ְחתָ בְ כָל הַ ּטוֹב אֲשֶׁ ר נָתַ ן לְ ָך ה' (כו ,יא) ַארצְ ָך(כו.ב)
אשית כָל פְ ִׁרי הָ א ֲָדמָ ה אֲשֶׁ ר תָ בִׁ יא מֵ ְ
וְ לָקַ ְחתָ מֵ ֵר ִׁ
אדם שמקבל מתנה מאת המלך ,אינו שמח כל כך על פרשת כי תבוא פותחת במצוות הביכורים .כאשר
עצם ערכו של החפץ ,כפי שהוא שמח על העובדה החקלאי זוכה לראות את הפירות הראשונים שצמחו
שהמלך נתן לו מתנה .חשיבותו של הנותן היא העיקר בעמלו ,הוא אינו שומר אותם לעצמו ,אלא מביא אותם
בשמחתו .לפיכך אמר הכתוב" :וְ שָ מַ ְחתָ בְ כָל הַ ּטוֹב" ,לא לבית המקדש ומכריז" :הגדתי היום לה' אלוקיך כי
רק משום שהוא טוב אלא בעיקר "אֲשֶׁ ר נָתַ ן לְ ָך באתי אל הארץ" .לכאורה ,מדוע יש צורך בהכרזה? הרי
מעינה של תורה ה'",משום שה' יתברך הוא הנותן. כולם רואים שהוא הגיע עם ביכורים .אלא שהתורה
מלמדת אותנו יסוד גדול :האדם עלול להתרגל לטוב
ּובָ אּו עָ לֶׁיָך כָל הַ בְ ָרכוֹת הָ אֵ לֶׁה וְ הִׁ ִׁשיגָֻך (כח.ב) שיש לו ולחשוב שהכול מובן מאליו .לכן ,דווקא ברגעי
צריך להבין ,איך מתאים הלשון "וְ הִׁ ִׁשיגָֻך" על ברכות, ההצלחה והשפע ,עליו לעצור ,להודות ולהכיר בכך
הלא ברכות אדם בא לקחת בשמחה והנאה ואינם שכל הברכה מגיעה מאת ה' .בהמשך הפרשה מופיע
צריכים לרוץ אחריו? וע' בספורנו "וְ הִׁ ִׁשיגָֻך" אע"פ שלא הפסוק" :תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה
תשתדל אתה להשיגם .וכ"ה באבן עזרא .יתכן הכוונה, ובטוב לבב מרוב כל" .חז"ל מסבירים שאין די בקיום
פעמים שהקב"ה מביא לאדם מצב והאדם אינו מרגיש המצוות בלבד; יש חשיבות גם לאופן שבו מקיימים
שזה לטובתו ,ולפעמים אפילו חושב שזה לרעתו ואינו אותן .כאשר אדם חי מתוך שמחה ,הכרת הטוב והערכה
מעוניין בו ,אולם לבסוף הוא רואה ומבין כמה שזה היה למה שניתן לו ,עבודת ה' שלו מקבלת משמעות עמוקה
לטובתו .זה שאומר הכתוב שהברכות ירוצו אחריך גם יותר.
אם לא תרצה וְ הִׁ ִׁשיגָֻך .כעין זה פירש פעם הגה"צ רבי המלקט
זיידל אפשטיין זצ"ל את הפסוק (תהילים קיז.א) "הללו את
ד' כל גויים ...כי גבר עלינו חסדו" לכאורה הלשון גבר ָארץ הַ זֹאת (כו.ט)
וַ יְבִׁ אֵ נּו אֶׁ ל הַ מָ קוֹם הַ זֶׁה וַ יִׁ תֶׁ ן לָנּו אֶׁ ת הָ ֶׁ
תמוהה ,למה צריך להתגבר כשמדברים השפעת חסדו אל המקום הזה ,זה בית המקדש ,ויתן לנו את הארץ
יתברך ,היה צריך לומר כי השפיע עלינו וכד' אלא הן הן כמשמעו (רש"י) .מדוע הקדים הפסוק את ביאתנו לבית
הדברים ,לפעמים איננו רוצים הטובות שהקב"ה משפיע המקדש לביאתנו לארץ ישראל ,הלא נחלת הארץ קדמה
עלינו ולפעמים אפילו מתפללים שאיננו רוצים אותם, לבנין בית המקדש? ה"בן איש חי" ב"אדרת אליהו"
אבל הקב"ה כביכול נותן לנו חסדים אלו בכח וגבורה כתב לבאר זאת כדלהלן :הקב"ה הרי שונא ומתעב את
ורק לבסוף רואים אנו איזה נס שהקב"ה גבר עלינו ונתן הגזל ,כמו שנאמר" :כי אני ה' אוהב משפט שונא גזל
ספר "לתתך עליון" לנו הטובה. בעולה" (ישעיהו סא ,ח) ,אפילו קרבן עולה אשר עולה
כליל לה' ,ואין בו לאדם מאומה ,מכל מקום אם הוא בא
יְצַ ו ה' אִׁ תְ ָך אֶׁ ת הַ בְ ָרכָה בַ אֲסָ מֶׁ יָך (כח.ח) מן הגזל הרי הוא דחוי ושנוא לפני הקב"ה .נמצא אפוא,
באסמיך :אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין כי אם משרה הקב"ה שכינתו על מקום כלשהו ,על כרחך
לא בדבר השקול ,לא בדבר המדוד ולא בדבר המנוי אותו מקום נקי מגזל לגמרי ,שאם לא כן לא היה הקב"ה
(תענית ח' ,ב"מ מ"ב) .אין אדם יכול לעשות מצוה כראוי, משרה שכינתו שם .אומות העולם באים וטוענים כלפי
עד כדי שתביא לו ברכה ,כל זמן שהוא שוקלה ומודדה ישראל כי ארץ ישראל גזולה בידיהם :לסטים אתם,
תחילה ומרבה לחשב אם כדאי לו לעשותה או לא :שכן שכבשתם ארצות שבעה גוים (עי' רש"י בראשית א ,א).
אחרי רוב שיקולים וחישובים בא היצר הרע אבל אם השרה הקב"ה שכינתו על מקום המקדש ,על
בחשבונותיו הוא ומטיל בו קרירות ,ומקשה עליו את כרחך אין ארץ ישראל גזולה ביד ישראל ,שאם לא כן,
עשיית המצוה .אדם צריך איפוא לגשת לעשיית מצוה לא היה משרה שכינתו עליה.
בהתלהבות ובתשוקה ,ללא חשבונות הרבה ,כי אז הוא
מצליח לעשותה כראוי והיא מביאה לו ברכה. זהו שמקדים הכתוב ואומר" :וַ יְבִׁ אֵ נּו אֶׁ ל הַ מָ קוֹם הַ זֶׁה",
ספר "מעינה של תורה" מקום המקדש ,והשרה בו שכינתו .ומכאן תשובה וראיה
ָארץ הַ זֹאת",כנגד טענת אמות העולם" :וַ יִׁ תֶׁ ן לָנּו אֶׁ ת הָ ֶׁ
וְ הָ יִׁיתָ ַרק לְ מַ עְ לָה וְ ֹלא תִׁ הְ יֶׁה לְ מָ ּטָ ה (כח.יג) אין הארץ גזולה בידינו אלא הקב"ה הוא שנתן לנו את
אין זו הבטחה גרידא ,כי אם מצות עשה ולא תעשה. הארץ.
"והיית רק למעלה" ,שיהא אדם מכשיר עצמו להיות ספר "ומתוק האור"
משכן לשכינה של מעלה" ,ולא תהיה למטה" ,להיות
הלכה :חודש אלול משכן לטומאה דלמטה .כמו שאמרו חז"ל "המתפלל
חודש אלול הוא הזמן המתאים לפשפש במעשיו צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה" ,פירוש ,שישפיל
ולהרבות בתורה ובמעשים טובים ,ולשוב בתשובה הן עצמו ,אבל יהיה לבו ועיקרו נתון ללמעלה ,כמקום
ממעשים רעים והן ממדות אשר לא טובות .ואחד משכן לשכינה העליונה( .מילי דאבות פ"ה מ"ה) .בסגנון
הטעמים שתוקעים בשופר בחודש אלול לעורר העם אחר :יתכן לומר דרך דרש ש"וְ הָ יִׁיתָ ַרק לְ מַ עְ לָה " ,הוא
לתשובה .נכון לכוין היטב בברכת "השיבנו" ,ולהתפלל תנאי וציווי ,היינו שהוא ית"ש מבטיח לנו כל הברכות
על אלה שנטו מתורת ה' ויצאו לתרבות רעה ,ובפרט אם האמורות למעלה ,באופן שכשנהיה רק למעלה בקודש,
הם קרוביו ,כי ימים אלו נזכרים ונעשים ,והם ימי רצון ולא נרד למטה למדרגת עמי הארץ .ומבאר אחר־כך מה
ומסוגלים להחזירם בתשובה ,על ידי שיערה עליהם רוח הוא הלמעלה בקודש" ,כי תשמע אל מצוות ה' אלקיך
ממרום .מנהג חסידים ואנשי מעשה לבדוק את התפילין וגו' לשמור ולעשות" ,זוהי המדרגה העליונה
והמזוזות בחודש אלול ,ומכל מקום אין חיוב מעיקר שבעליונים" ,ולא תסור מכל הדברים אשר אנכי מצוה
ספר "ילקוט יוסף .מועדים" ההלכה לבודקן. אתכם היום ימין ושמאל" ,כי בסור מכל הדברים ,אף
לימין ,ירד מטה מטה ח"ו" ,ללכת אחרי אלהים אחרים"
ספר "פה קדוש" אחי של רב חיים מוולוז'ין
פתגם :האמונה היא הגשר המחבר בין המציאות לבין
פתגם חסידי התקווה. תַ חַ ת אֲשֶׁ ר ֹלא עָ בַ ְדתָ אֶׁ ת ה' אֱֹלוקיָך בְ ִׁש ְמחָ ה ּובְ טּוב לֵבָ ב
חקירה :גלות ,לעיר מקלט מֵ רֹב כֹ ל (כח.מז)
גם רוצח במזיד מקדים לעיר מקלט עד שייפסק דינו לכאורה יפלא ,הרי אין מדובר במי שאינו עובד את ה'
(לרבי יוסי ברבי יהודה) ,העיר קולטת אותו ,ואם הרגו כלל ,אלא כל הטענה היא "תַ חַ ת אֲשֶׁ ר ֹלא עָ בַ ְדתָ אֶׁ ת ה'
גואל אדם נהרג עליו ,או רק חיוב להקדים לעיר ,אך לא אֱֹלוקיָך בְ ִׁש ְמחָ ה ּובְ טּוב לֵבָ ב מֵ רֹב כֹ ל" ,וכי בשל היעדר
קולטתו (שיעורי ר' שמואל מכות עמוד שעה) מעלת השמחה מגיעות ח"ו כל האלות האלה? אומר
ספר "קובץ יסודות וחקירות" האדמו"ר מאוסטרובצא :כוונת הכתוב לומר ,שלא רק
סיפור :כח התפילה שלא עבדת את ה' אלקיך ,אלא עוד היתה לך שמחה
פעם בא יהודי אל הרבי ושאל :אני מתפלל בכל יום, מפריקת עול זו .היינו" ,תַ חַ ת אֲשֶׁ ר ֹלא עָ בַ ְדתָ אֶׁ ת ה'
אבל איני רואה שום שינוי .האם תפילותיי מתקבלות? אֱֹלוקיָך" היה "בְ ִׁש ְמחָ ה ּובְ טּוב לֵבָ ב" ,בכך יתבארו דברי
השיב הרבי :אין תפילה שהולכת לאיבוד .יש תפילות רבותינו במסכת (מגילה יב)" :מפני מה נתחייבו שונאיהן
שנענות מיד ,ויש שממתינות לזמן הנכון .כל תפילה של ישראל שבאותו הדור כליה ...מפני שנהנו מסעודתו
היוצאת מן הלב עולה לפני הקב"ה ופועלת את פעולתה. של אותו רשע .וקשה הדבר ,הרי לכל היותר עברו על
לעולם אל תזלזל בכוחה של תפילה הנאמרת בכוונה איסור לאו ,וכי מפני זאת הם מתחייבים כליה? ברם הן
סיפור חסידי ובאמונה. הן הדברים ,כיון שהיתה להם הנאה מעצם הדבר שהם
שבת שלום עוברים איסור ,אין עוון חמור מזה ,ועל כן נתחייבו
יוצא לאור לרפואה שלימה :בנימין בן אסתר ,יוסף דוד בן ליאל ,ברוך יואל שמעון כליה.
ישראל בן פנינה ,ראובן ישי בן מרצדס ,הדסה אסתר בת רחל בחלא קטי ,פטריק יהודה רב רובין זצ"ל בספרו "שנים מקרא"
בן גלדיס קאמונה ,אברהם רפאל בן רבקה ,מאיר חיים בן גבי זווירה ,ויקטוריה שושנה
בת ג'ויס חנה ,רפאל יהודה בן מלכה ,שלמה בן מרים ,אבישי יוסף בן שרה לאה,
אוריאל נסים בן שלוה ,אלחנן בן חנה אנושקה ,מרים בת עזיזא ,דוד בן מרים ,יעל בת
כמונה ,ישראל יצחק בן ציפורה ,עמנואל בן סוזן אזיזה .שלום בית :ג'וליה? חיה בת וְ ֹלא נָתַ ן ה' ָלכֶׁם לֵב ל ַָדעַ ת וְ עֵ י ַניִׁם לִׁ ְראוֹת וְ ָאזְ ַניִׁם לִׁ ְשמֹ עַ
סופי לבנה ואילן יהודה יצחק בן סנדרה סולאנג' .זיווג הגון :שרה זסוזן אנדרה בת
דומיניק רינה ,יוני מאיר משה בן אסתר ,אילן אלי אהרן בן אסתר ,קלואי אורה בת סופי עַ ד הַ יוֹם הַ זֶׁה (כ"ט ,ג).
לבנה ,לולה לאה בת סופי לבנה,לאה בת רבקה ,אלודי רחל מלכה בת חשמה ,יוסף משה רבנו אומר לעם ישראל שלמרות כל הניסים שראו
גבריאל בן רבקה .הצלחה רבה בכל :נאור דוד בן יעל דינה ,ליטל בת יעל דינה ,לחנה
בת אסתר וליונתן מרדכי בן שמחה ברכה זרע של קיימא ללבנה מלכה בת עזיזא וליאור במדבר ,קריעת ים סוף ,המן ,ענני הכבוד והניצחונות
עמיחי מרדכי בן ג'ייזל לאוני .לעילוי נשמת :אלגרין שמחה בת אמילי ,רינה בת רחל
,קלוד שלמה בן ז'רמן רבקה ,ראובן בן חנינה ,ג'ינט מסעודה בת ג'ולי יעל ,שלמה בן
במלחמות ,רק עכשיו הם מגיעים להבנה עמוקה של
מחה ,מסעודה בת בלח ,גיא יונה בן לאה,יוסף בן מייכה .מוריס משה בן מרי מרים. הקשר עם הקב"ה .רש"י מסביר שעם ישראל לא הבין
אליהו בן מרים ,ניסים חי הוברט בן ג'ולי ,דוד בן מרים ,פליקס סעידו בן אטו מסעודה. את גודל הטובות שעשה להם הקב"ה עד היום האחרון
אפרת רחל בת אסטרייה כוכבה ,אברהם בן אליעזר ,מלכה אנרייט מרזוקה ,אנדרה סעיד
בן פורטונה מסעודה ,קרול מזל אדסה בת גבי זרגונה ,אברהם בן אסתר ,ראובן בן של משה רבנו .דווקא לאחר ארבעים שנה במדבר,
איזא ,יהודה יוסף בן רחל.
כשהם עומדים להיכנס לארץ ישראל ,הם מקבלים "לֵב
ל ַָדעַ ת" ,את היכולת לראות ולהכיר את הנהגת ה'
בחייהם .מכאן לומדים יסוד חשוב :לפעמים אדם עובר
הרבה דברים טובים ,אך רק לאחר זמן הוא מבין ומעריך
את החסדים שנעשו עמו .צריך לפתח "וְ עֵ י ַניִׁם לִׁ ְראוֹת"
להכיר בטובה ,להודות לה' ולשים לב לברכות
המלקט שנמצאות סביבנו.
