gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

בואי כלה · Boi Kallah — כי תבוא (2026-08-24)

מוציא לאור: בואי כלה · Boi Kallah

שבוע: כי תבוא (2026-08-24)

בואי כלה · Boi Kallah — כי תבוא (2026-08-24)

פתח את ה-PDF הורדה

‫טז' אלול תשפ"ו‬ ‫בס"ד‬ ‫כי תבוא (‪)473‬‬ ‫וְ שָ מַ ְחתָ בְ כָל הַ ּטוֹב אֲשֶׁ ר נָתַ ן לְ ָך ה' (כו‪ ,‬יא)‬ ‫ַארצְ ָך(כו‪.‬ב)‬ ‫אשית כָל פְ ִׁרי הָ א ֲָדמָ ה אֲשֶׁ ר תָ בִׁ יא מֵ ְ‬ ‫וְ לָקַ ְחתָ מֵ ֵר ִׁ‬ ‫אדם שמקבל מתנה מאת המלך‪ ,‬אינו שמח כל כך על‬ ‫פרשת כי תבוא פותחת במצוות הביכורים‪ .‬כאשר‬ ‫עצם ערכו של החפץ‪ ,‬כפי שהוא שמח על העובדה‬ ‫החקלאי זוכה לראות את הפירות הראשונים שצמחו‬ ‫שהמלך נתן לו מתנה‪ .‬חשיבותו של הנותן היא העיקר‬ ‫בעמלו‪ ,‬הוא אינו שומר אותם לעצמו‪ ,‬אלא מביא אותם‬ ‫בשמחתו‪ .‬לפיכך אמר הכתוב‪" :‬וְ שָ מַ ְחתָ בְ כָל הַ ּטוֹב"‪ ,‬לא‬ ‫לבית המקדש ומכריז‪" :‬הגדתי היום לה' אלוקיך כי‬ ‫רק משום שהוא טוב אלא בעיקר "אֲשֶׁ ר נָתַ ן לְ ָך‬ ‫באתי אל הארץ"‪ .‬לכאורה‪ ,‬מדוע יש צורך בהכרזה? הרי‬ ‫מעינה של תורה‬ ‫ה'"‪,‬משום שה' יתברך הוא הנותן‪.‬‬ ‫כולם רואים שהוא הגיע עם ביכורים‪ .‬אלא שהתורה‬ ‫מלמדת אותנו יסוד גדול‪ :‬האדם עלול להתרגל לטוב‬ ‫ּובָ אּו עָ לֶׁיָך כָל הַ בְ ָרכוֹת הָ אֵ לֶׁה וְ הִׁ ִׁשיגָֻך (כח‪.‬ב)‬ ‫שיש לו ולחשוב שהכול מובן מאליו‪ .‬לכן‪ ,‬דווקא ברגעי‬ ‫צריך להבין‪ ,‬איך מתאים הלשון "וְ הִׁ ִׁשיגָֻך" על ברכות‪,‬‬ ‫ההצלחה והשפע‪ ,‬עליו לעצור‪ ,‬להודות ולהכיר בכך‬ ‫הלא ברכות אדם בא לקחת בשמחה והנאה ואינם‬ ‫שכל הברכה מגיעה מאת ה'‪ .‬בהמשך הפרשה מופיע‬ ‫צריכים לרוץ אחריו? וע' בספורנו "וְ הִׁ ִׁשיגָֻך" אע"פ שלא‬ ‫הפסוק‪" :‬תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה‬ ‫תשתדל אתה להשיגם‪ .‬וכ"ה באבן עזרא‪ .‬יתכן הכוונה‪,‬‬ ‫ובטוב לבב מרוב כל"‪ .‬חז"ל מסבירים שאין די בקיום‬ ‫פעמים שהקב"ה מביא לאדם מצב והאדם אינו מרגיש‬ ‫המצוות בלבד; יש חשיבות גם לאופן שבו מקיימים‬ ‫שזה לטובתו‪ ,‬ולפעמים אפילו חושב שזה לרעתו ואינו‬ ‫אותן‪ .‬כאשר אדם חי מתוך שמחה‪ ,‬הכרת הטוב והערכה‬ ‫מעוניין בו‪ ,‬אולם לבסוף הוא רואה ומבין כמה שזה היה‬ ‫למה שניתן לו‪ ,‬עבודת ה' שלו מקבלת משמעות עמוקה‬ ‫לטובתו‪ .‬זה שאומר הכתוב שהברכות ירוצו אחריך גם‬ ‫יותר‪.‬‬ ‫אם לא תרצה וְ הִׁ ִׁשיגָֻך‪ .‬כעין זה פירש פעם הגה"צ רבי‬ ‫המלקט‬ ‫זיידל אפשטיין זצ"ל את הפסוק (תהילים קיז‪.‬א) "הללו את‬ ‫ד' כל גויים‪ ...‬כי גבר עלינו חסדו" לכאורה הלשון גבר‬ ‫ָארץ הַ זֹאת (כו‪.‬ט)‬ ‫וַ יְבִׁ אֵ נּו אֶׁ ל הַ מָ קוֹם הַ זֶׁה וַ יִׁ תֶׁ ן לָנּו אֶׁ ת הָ ֶׁ‬ ‫תמוהה‪ ,‬למה צריך להתגבר כשמדברים השפעת חסדו‬ ‫אל המקום הזה‪ ,‬זה בית המקדש‪ ,‬ויתן לנו את הארץ‬ ‫יתברך‪ ,‬היה צריך לומר כי השפיע עלינו וכד' אלא הן הן‬ ‫כמשמעו (רש"י)‪ .‬מדוע הקדים הפסוק את ביאתנו לבית‬ ‫הדברים‪ ,‬לפעמים איננו רוצים הטובות שהקב"ה משפיע‬ ‫המקדש לביאתנו לארץ ישראל‪ ,‬הלא נחלת הארץ קדמה‬ ‫עלינו ולפעמים אפילו מתפללים שאיננו רוצים אותם‪,‬‬ ‫לבנין בית המקדש? ה"בן איש חי" ב"אדרת אליהו"‬ ‫אבל הקב"ה כביכול נותן לנו חסדים אלו בכח וגבורה‬ ‫כתב לבאר זאת כדלהלן‪ :‬הקב"ה הרי שונא ומתעב את‬ ‫ורק לבסוף רואים אנו איזה נס שהקב"ה גבר עלינו ונתן‬ ‫הגזל‪ ,‬כמו שנאמר‪" :‬כי אני ה' אוהב משפט שונא גזל‬ ‫ספר "לתתך עליון"‬ ‫לנו הטובה‪.‬‬ ‫בעולה" (ישעיהו סא‪ ,‬ח)‪ ,‬אפילו קרבן עולה אשר עולה‬ ‫כליל לה'‪ ,‬ואין בו לאדם מאומה‪ ,‬מכל מקום אם הוא בא‬ ‫יְצַ ו ה' אִׁ תְ ָך אֶׁ ת הַ בְ ָרכָה בַ אֲסָ מֶׁ יָך (כח‪.‬ח)‬ ‫מן הגזל הרי הוא דחוי ושנוא לפני הקב"ה‪ .‬נמצא אפוא‪,‬‬ ‫באסמיך‪ :‬אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין‬ ‫כי אם משרה הקב"ה שכינתו על מקום כלשהו‪ ,‬על כרחך‬ ‫לא בדבר השקול‪ ,‬לא בדבר המדוד ולא בדבר המנוי‬ ‫אותו מקום נקי מגזל לגמרי‪ ,‬שאם לא כן לא היה הקב"ה‬ ‫(תענית ח'‪ ,‬ב"מ מ"ב)‪ .‬אין אדם יכול לעשות מצוה כראוי‪,‬‬ ‫משרה שכינתו שם‪ .‬אומות העולם באים וטוענים כלפי‬ ‫עד כדי שתביא לו ברכה‪ ,‬כל זמן שהוא שוקלה ומודדה‬ ‫ישראל כי ארץ ישראל גזולה בידיהם‪ :‬לסטים אתם‪,‬‬ ‫תחילה ומרבה לחשב אם כדאי לו לעשותה או לא ‪ :‬שכן‬ ‫שכבשתם ארצות שבעה גוים (עי' רש"י בראשית א‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫אחרי רוב שיקולים וחישובים בא היצר הרע‬ ‫אבל אם השרה הקב"ה שכינתו על מקום המקדש‪ ,‬על‬ ‫בחשבונותיו הוא ומטיל בו קרירות‪ ,‬ומקשה עליו את‬ ‫כרחך אין ארץ ישראל גזולה ביד ישראל‪ ,‬שאם לא כן‪,‬‬ ‫עשיית המצוה‪ .‬אדם צריך איפוא לגשת לעשיית מצוה‬ ‫לא היה משרה שכינתו עליה‪.‬‬ ‫בהתלהבות ובתשוקה‪ ,‬ללא חשבונות הרבה‪ ,‬כי אז הוא‬ ‫מצליח לעשותה כראוי והיא מביאה לו ברכה‪.‬‬ ‫זהו שמקדים הכתוב ואומר‪" :‬וַ יְבִׁ אֵ נּו אֶׁ ל הַ מָ קוֹם הַ זֶׁה"‪,‬‬ ‫ספר "מעינה של תורה"‬ ‫מקום המקדש‪ ,‬והשרה בו שכינתו‪ .‬ומכאן תשובה וראיה‬ ‫ָארץ הַ זֹאת"‪,‬‬‫כנגד טענת אמות העולם‪" :‬וַ יִׁ תֶׁ ן לָנּו אֶׁ ת הָ ֶׁ‬ ‫וְ הָ יִׁיתָ ַרק לְ מַ עְ לָה וְ ֹלא תִׁ הְ יֶׁה לְ מָ ּטָ ה (כח‪.‬יג)‬ ‫אין הארץ גזולה בידינו אלא הקב"ה הוא שנתן לנו את‬ ‫אין זו הבטחה גרידא‪ ,‬כי אם מצות עשה ולא תעשה‪.‬‬ ‫הארץ‪.‬‬ ‫"והיית רק למעלה"‪ ,‬שיהא אדם מכשיר עצמו להיות‬ ‫ספר "ומתוק האור"‬ ‫משכן לשכינה של מעלה‪" ,‬ולא תהיה למטה"‪ ,‬להיות‬ ‫הלכה‪ :‬חודש אלול‬ ‫משכן לטומאה דלמטה‪ .‬כמו שאמרו חז"ל "המתפלל‬ ‫חודש אלול הוא הזמן המתאים לפשפש במעשיו‬ ‫צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה"‪ ,‬פירוש‪ ,‬שישפיל‬ ‫ולהרבות בתורה ובמעשים טובים‪ ,‬ולשוב בתשובה הן‬ ‫עצמו‪ ,‬אבל יהיה לבו ועיקרו נתון ללמעלה‪ ,‬כמקום‬ ‫ממעשים רעים והן ממדות אשר לא טובות‪ .‬ואחד‬ ‫משכן לשכינה העליונה‪( .‬מילי דאבות פ"ה מ"ה)‪ .‬בסגנון‬ ‫הטעמים שתוקעים בשופר בחודש אלול לעורר העם‬ ‫אחר‪ :‬יתכן לומר דרך דרש ש"וְ הָ יִׁיתָ ַרק לְ מַ עְ לָה "‪ ,‬הוא‬ ‫לתשובה ‪ .‬נכון לכוין היטב בברכת "השיבנו"‪ ,‬ולהתפלל‬ ‫תנאי וציווי‪ ,‬היינו שהוא ית"ש מבטיח לנו כל הברכות‬ ‫על אלה שנטו מתורת ה' ויצאו לתרבות רעה‪ ,‬ובפרט אם‬ ‫האמורות למעלה‪ ,‬באופן שכשנהיה רק למעלה בקודש‪,‬‬ ‫הם קרוביו‪ ,‬כי ימים אלו נזכרים ונעשים‪ ,‬והם ימי רצון‬ ‫ולא נרד למטה למדרגת עמי הארץ‪ .‬ומבאר אחר־כך מה‬ ‫ומסוגלים להחזירם בתשובה‪ ,‬על ידי שיערה עליהם רוח‬ ‫הוא הלמעלה בקודש‪" ,‬כי תשמע אל מצוות ה' אלקיך‬ ‫ממרום‪ .‬מנהג חסידים ואנשי מעשה לבדוק את התפילין‬ ‫וגו' לשמור ולעשות"‪ ,‬זוהי המדרגה העליונה‬ ‫והמזוזות בחודש אלול‪ ,‬ומכל מקום אין חיוב מעיקר‬ ‫שבעליונים‪" ,‬ולא תסור מכל הדברים אשר אנכי מצוה‬ ‫ספר "ילקוט יוסף‪ .‬מועדים"‬ ‫ההלכה לבודקן‪.‬‬ ‫אתכם היום ימין ושמאל"‪ ,‬כי בסור מכל הדברים‪ ,‬אף‬ ‫לימין‪ ,‬ירד מטה מטה ח"ו‪" ,‬ללכת אחרי אלהים אחרים"‬ ‫ספר "פה קדוש" אחי של רב חיים מוולוז'ין‬ ‫פתגם‪ :‬האמונה היא הגשר המחבר בין המציאות לבין‬ ‫פתגם חסידי‬ ‫התקווה‪.‬‬ ‫תַ חַ ת אֲשֶׁ ר ֹלא עָ בַ ְדתָ אֶׁ ת ה' אֱֹלוקיָך בְ ִׁש ְמחָ ה ּובְ טּוב לֵבָ ב‬ ‫חקירה‪ :‬גלות‪ ,‬לעיר מקלט‬ ‫מֵ רֹב כֹ ל (כח‪.‬מז)‬ ‫גם רוצח במזיד מקדים לעיר מקלט עד שייפסק דינו‬ ‫לכאורה יפלא‪ ,‬הרי אין מדובר במי שאינו עובד את ה'‬ ‫(לרבי יוסי ברבי יהודה)‪ ,‬העיר קולטת אותו‪ ,‬ואם הרגו‬ ‫כלל‪ ,‬אלא כל הטענה היא "תַ חַ ת אֲשֶׁ ר ֹלא עָ בַ ְדתָ אֶׁ ת ה'‬ ‫גואל אדם נהרג עליו‪ ,‬או רק חיוב להקדים לעיר‪ ,‬אך לא‬ ‫אֱֹלוקיָך בְ ִׁש ְמחָ ה ּובְ טּוב לֵבָ ב מֵ רֹב כֹ ל"‪ ,‬וכי בשל היעדר‬ ‫קולטתו (שיעורי ר' שמואל מכות עמוד שעה)‬ ‫מעלת השמחה מגיעות ח"ו כל האלות האלה? אומר‬ ‫ספר "קובץ יסודות וחקירות"‬ ‫האדמו"ר מאוסטרובצא‪ :‬כוונת הכתוב לומר‪ ,‬שלא רק‬ ‫סיפור‪ :‬כח התפילה‬ ‫שלא עבדת את ה' אלקיך‪ ,‬אלא עוד היתה לך שמחה‬ ‫פעם בא יהודי אל הרבי ושאל‪ :‬אני מתפלל בכל יום‪,‬‬ ‫מפריקת עול זו‪ .‬היינו‪" ,‬תַ חַ ת אֲשֶׁ ר ֹלא עָ בַ ְדתָ אֶׁ ת ה'‬ ‫אבל איני רואה שום שינוי‪ .‬האם תפילותיי מתקבלות?‬ ‫אֱֹלוקיָך" היה "בְ ִׁש ְמחָ ה ּובְ טּוב לֵבָ ב"‪ ,‬בכך יתבארו דברי‬ ‫השיב הרבי‪ :‬אין תפילה שהולכת לאיבוד‪ .‬יש תפילות‬ ‫רבותינו במסכת (מגילה יב)‪" :‬מפני מה נתחייבו שונאיהן‬ ‫שנענות מיד‪ ,‬ויש שממתינות לזמן הנכון‪ .‬כל תפילה‬ ‫של ישראל שבאותו הדור כליה‪ ...‬מפני שנהנו מסעודתו‬ ‫היוצאת מן הלב עולה לפני הקב"ה ופועלת את פעולתה‪.‬‬ ‫של אותו רשע‪ .‬וקשה הדבר‪ ,‬הרי לכל היותר עברו על‬ ‫לעולם אל תזלזל בכוחה של תפילה הנאמרת בכוונה‬ ‫איסור לאו‪ ,‬וכי מפני זאת הם מתחייבים כליה? ברם הן‬ ‫סיפור חסידי‬ ‫ובאמונה‪.‬‬ ‫הן הדברים‪ ,‬כיון שהיתה להם הנאה מעצם הדבר שהם‬ ‫שבת שלום‬ ‫עוברים איסור‪ ,‬אין עוון חמור מזה‪ ,‬ועל כן נתחייבו‬ ‫יוצא לאור לרפואה שלימה‪ :‬בנימין בן אסתר‪ ,‬יוסף דוד בן ליאל‪ ,‬ברוך יואל שמעון‬ ‫כליה‪.‬‬ ‫ישראל בן פנינה‪ ,‬ראובן ישי בן מרצדס‪ ,‬הדסה אסתר בת רחל בחלא קטי‪ ,‬פטריק יהודה‬ ‫רב רובין זצ"ל בספרו "שנים מקרא"‬ ‫בן גלדיס קאמונה‪ ,‬אברהם רפאל בן רבקה‪ ,‬מאיר חיים בן גבי זווירה‪ ,‬ויקטוריה שושנה‬ ‫בת ג'ויס חנה‪ ,‬רפאל יהודה בן מלכה‪ ,‬שלמה בן מרים‪ ,‬אבישי יוסף בן שרה לאה‪,‬‬ ‫אוריאל נסים בן שלוה‪ ,‬אלחנן בן חנה אנושקה‪ ,‬מרים בת עזיזא‪ ,‬דוד בן מרים‪ ,‬יעל בת‬ ‫כמונה‪ ,‬ישראל יצחק בן ציפורה‪ ,‬עמנואל בן סוזן אזיזה‪ .‬שלום בית‪ :‬ג'וליה? חיה בת‬ ‫וְ ֹלא נָתַ ן ה' ָלכֶׁם לֵב ל ַָדעַ ת וְ עֵ י ַניִׁם לִׁ ְראוֹת וְ ָאזְ ַניִׁם לִׁ ְשמֹ עַ‬ ‫סופי לבנה ואילן יהודה יצחק בן סנדרה סולאנג'‪ .‬זיווג הגון‪ :‬שרה זסוזן אנדרה בת‬ ‫דומיניק רינה‪ ,‬יוני מאיר משה בן אסתר‪ ,‬אילן אלי אהרן בן אסתר‪ ,‬קלואי אורה בת סופי‬ ‫עַ ד הַ יוֹם הַ זֶׁה (כ"ט‪ ,‬ג)‪.‬‬ ‫לבנה‪ ,‬לולה לאה בת סופי לבנה‪,‬לאה בת רבקה‪ ,‬אלודי רחל מלכה בת חשמה‪ ,‬יוסף‬ ‫משה רבנו אומר לעם ישראל שלמרות כל הניסים שראו‬ ‫גבריאל בן רבקה ‪ .‬הצלחה רבה בכל‪ :‬נאור דוד בן יעל דינה‪ ,‬ליטל בת יעל דינה‪ ,‬לחנה‬ ‫בת אסתר וליונתן מרדכי בן שמחה ברכה זרע של קיימא ללבנה מלכה בת עזיזא וליאור‬ ‫במדבר‪ ,‬קריעת ים סוף‪ ,‬המן‪ ,‬ענני הכבוד והניצחונות‬ ‫עמיחי מרדכי בן ג'ייזל לאוני‪ .‬לעילוי נשמת‪ :‬אלגרין שמחה בת אמילי‪ ,‬רינה בת רחל‬ ‫‪,‬קלוד שלמה בן ז'רמן רבקה‪ ,‬ראובן בן חנינה‪ ,‬ג'ינט מסעודה בת ג'ולי יעל‪ ,‬שלמה בן‬ ‫במלחמות‪ ,‬רק עכשיו הם מגיעים להבנה עמוקה של‬ ‫מחה‪ ,‬מסעודה בת בלח‪ ,‬גיא יונה בן לאה‪,‬יוסף בן מייכה‪ .‬מוריס משה בן מרי מרים‪.‬‬ ‫הקשר עם הקב"ה‪ .‬רש"י מסביר שעם ישראל לא הבין‬ ‫אליהו בן מרים‪ ,‬ניסים חי הוברט בן ג'ולי‪ ,‬דוד בן מרים‪ ,‬פליקס סעידו בן אטו מסעודה‪.‬‬ ‫את גודל הטובות שעשה להם הקב"ה עד היום האחרון‬ ‫אפרת רחל בת אסטרייה כוכבה‪ ,‬אברהם בן אליעזר‪ ,‬מלכה אנרייט מרזוקה‪ ,‬אנדרה סעיד‬ ‫בן פורטונה מסעודה‪ ,‬קרול מזל אדסה בת גבי זרגונה‪ ,‬אברהם בן אסתר‪ ,‬ראובן בן‬ ‫של משה רבנו‪ .‬דווקא לאחר ארבעים שנה במדבר‪,‬‬ ‫איזא‪ ,‬יהודה יוסף בן רחל‪.‬‬ ‫כשהם עומדים להיכנס לארץ ישראל‪ ,‬הם מקבלים "לֵב‬ ‫ל ַָדעַ ת"‪ ,‬את היכולת לראות ולהכיר את הנהגת ה'‬ ‫בחייהם‪ .‬מכאן לומדים יסוד חשוב‪ :‬לפעמים אדם עובר‬ ‫הרבה דברים טובים‪ ,‬אך רק לאחר זמן הוא מבין ומעריך‬ ‫את החסדים שנעשו עמו‪ .‬צריך לפתח "וְ עֵ י ַניִׁם לִׁ ְראוֹת"‬ ‫להכיר בטובה‪ ,‬להודות לה' ולשים לב לברכות‬ ‫המלקט‬ ‫שנמצאות סביבנו‪.‬‬