gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מעדני שבת · Madanei Shabbos — כי תבוא (2026-08-24)

מוציא לאור: מעדני שבת · Madanei Shabbos

שבוע: כי תבוא (2026-08-24)

מעדני שבת · Madanei Shabbos — כי תבוא (2026-08-24)

פתח את ה-PDF הורדה

‫מעדני שבת‬ ‫בס"ד‬ ‫פרשת כי תבא תשפ"ו‬ ‫– מעדנים על הפרשה בהלכה ובאגדה –‬ ‫גליון ‪527‬‬ ‫נערך בס"ד ע"י מתתיהו אליהו הכהן זילביגר‬ ‫ביעור ווידוי מעשרות‬ ‫וידוי מעשרות‬ ‫כתיב (כו‪ ,‬יב) 'כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה‬ ‫שנינו במשנה (מעשר שני ה' י') במנחה ביום טוב האחרון‬ ‫היו מתודין‪ ,‬כיצד היה הודוי 'בערתי הקדש מן הבית' זה‬ ‫השלישית שנת המעשר ונתתה ללוי לגר ליתום ולאלמנה‬ ‫ואכלו בשעריך ושבעו וכו'‪.‬‬ ‫מעשר שני ונטע רבעי‪' ,‬נתתיו ללוי' זה מעשר לוי‪' ,‬וגם‬ ‫איכא מצות ביעור מעשרות וגם מצות וידוי מעשרות‪,‬‬ ‫נתתיו' זו תרומה ותרומת מעשר‪' ,‬לגר ליתום ולאלמנה' זה‬ ‫מעשר עני הלקט והשכחה והפאה אף על פי שאינן מעכבין‬ ‫והוידוי הוא רק לאחר הביער אבל כל זמן שיש מתנות בידו‬ ‫אינו מתודה‪ .‬הנה כל מונה מצות כולם מונים מצות ודוי‬ ‫את הודוי‪' ,‬מן הבית' זו חלה‪.‬‬ ‫מעשר‪ ,‬והמנ"ח (תר"ז) תמה מדוע לא מנו מצות ביעור‬ ‫התוס' יו"ט כתב שהספורנו מפרש שהוידוי הוא על‬ ‫שבחטאינו ובעונות אבותינו הוצרכנו לבער הקדש מן‬ ‫למצוה בפני עצמו‪ .‬החזו"א (דמאי ב' ז') כתב שאין זו מצוה‬ ‫בפני עצמו אלא פרטי דיני מעשרות ולא מסתבר שאם‬ ‫הבית לבלתי תת אותם לבכורות שהיו ראוים לתרומות‬ ‫נותן לכהן תרומה בזמן ביעור יהיה יותר רצוי מאילו נתנו‬ ‫ומעשרות‪.‬‬ ‫לו קודם אדרבה זריזין מקדימים‪ .‬משנה ראשונה (מעשר‬ ‫המנחת חינוך מצדד דאפשר דמצות וידוי אינו אם נתן‬ ‫שני ה' ז') כתב שביעור הוא חלק ממצות וידוי‪.‬‬ ‫מתנותיו כראוי בכל שנה כיון דהכל עשה יפה בעתו למה‬ ‫יתודה והלא לא חטא כלל ולמה נקרא וידוי מעשר אלא‬ ‫המנ"ח דן אם נשים חייבות בביעור דהו"ל מצות עשה‬ ‫רק אם השהה המתנות ומבערן אז מתודה לאחר הביעור‬ ‫שהזמן גרמא דהוא רק בשנה רביעית ושביעית וא"כ נשים‬ ‫פטורות‪ .‬החזו"א לשיטתו כתב שנשים חייבים במצות‬ ‫ושייך לשון וידוי שאומר אף שלא עשה כראוי מ"מ תיקן‬ ‫ביעור כיון שהוא פרטי מצות מעשרות שנשים נצטוו‪.‬‬ ‫וביער הקודש וגם נתן כל אחד לבעלים‪.‬‬ ‫הרמב"ם פוסק אין מתודין אלא ביום‪ ,‬וכל היום כשר‬ ‫שנינו במשנה (מעשר שני ה' ו') ערב יום טוב הראשון של‬ ‫פסח של רביעית ושל שביעית היה בעור‪ ,‬כיצד היה בעור‬ ‫לוידוי המעשר‪ .‬ובין בפני הבית ובין שלא בפני הבית חייב‬ ‫נותנין תרומה ותרומת מעשר לבעלים ומעשר ראשון‬ ‫לבער ולהתודות‪ .‬הראב"ד חולק וכתב שהודוי הוא דוקא‬ ‫לפי ה' בזמן המקדש‪ .‬אבל הרמב"ם ס"ל שרק לכתחילה‬ ‫לבעליו ומעשר עני לבעליו‪ ,‬ומעשר שני והבכורים‬ ‫מתבערים בכל מקום‪.‬‬ ‫מצותו במקדש אבל אם התודה בכל מקום יצא‪.‬‬ ‫הרמב"ם גרס במשנה ערב יו"ט אחרון של פסח‪ ,‬ולכן הוא‬ ‫וידוי זה נאמר בכל לשון‪ ,‬וכל אחד ואחד אומרו בפני עצמו‪,‬‬ ‫ואם רצו רבים להתודות כאחד מתודין‪ .‬המנ"ח תמה מאי‬ ‫פוסק ערב יום טוב האחרון היה הביעור ולמחר מתודין‪.‬‬ ‫לאחר שנותן המתנות לכל אחד הראוי לו הרי קיים‬ ‫רבותא הוא בזה שכמה בני אדם יכולים לאמרו ביחד‪ ,‬ואי‬ ‫המצוה‪ ,‬והם אוכלים המתנות בכל זמן שירצו‪ ,‬ואם לא נתן‬ ‫משום דתרי קלא לא משתמע היינו דאחר אינו שומע אבל‬ ‫להם ברגל הזה עובר על מצות עשה אבל אינם נאסרין‬ ‫הוא עצמו שומע‪.‬‬ ‫עוד שנינו יוחנן כהן גדול העביר וידוי מעשרות‪ .‬ואיתא‬ ‫ואינן טעונין שריפה אלא נותנן אח"כ למי שצריך ליתנם‪,‬‬ ‫דהמצוה היא ליתן באותו רגל לכל אחד המתנות השייך‬ ‫בגמ' (סוטה מ"ז‪ ):‬לפי שאין נותנין אותו כתיקונו דרחמנא‬ ‫לו‪ ,‬ואם לא נתן עבר על מצוה זו‪ .‬ורק מעשר שני ונטע‬ ‫אמר דיהבי ללוים ואנן קא יהבינן לכהנים‪ ,‬הגמ' מקשה‬ ‫רבעי וביכורים דכל אלו נאכלים בירושלים צריך לבער‬ ‫מדוע אין וידוי על שאר מעשרות‪ ,‬אמר ריש לקיש כל שאין‬ ‫אותם מן העולם דהיינו שריפה‪.‬‬ ‫מתודה על מעשר ראשון שוב אין מתודה על שאר‬ ‫אם עשה כן קיים המצוה ואם לא עשה כן לא קיים המצוה‪.‬‬ ‫מעשרות‪ ,‬מאי טעמא‪ ,‬אמר אביי הואיל ופתח בו הכתוב‬ ‫ואינו מבואר אם לא ביער המעשר שני והנטע רבעי‬ ‫תחילה‪ .‬המנ"ח מוסיף אף אדם שנתן ללוי לא היה מתודה‬ ‫והביכורים אחר כך אם הם מתבערים אחר זה או אפשר‬ ‫כי יוחנן כה"ג ביטלו לגמרי‪ ,‬כיון דהרבה נותנים לכהנים‪,‬‬ ‫ולא רצה שיהיה מקצת אין מתודין ומקצת מתודין‪.‬‬ ‫ביטל המצוה אם עבר הרגל אבל אינם נאסרין ויכולים‬ ‫לאוכלן אח"כ בירושלים כדינא‪.‬‬ ‫הרמב"ם פוסק שרק אם הפריש המתנות על הסדר יכול‬ ‫המנחת חינוך מביא שתוס' כותבים שאם הביא לירושלים‬ ‫להתודה שנאמר 'ככל מצותך אשר צויתני'‪ ,‬הא אם הקדים‬ ‫מעשר שני לראשון אינו יכול להתודות‪ .‬ובזמן שהיו נותנין‬ ‫זה ביעורו ויכול לאכול אח"כ כמו תרומה‪ .‬אך אם אינו יכול‬ ‫להביאן לירושלים ברגל זה מצוה לבערם מן העולם לשרוף‬ ‫מעשר ראשון לכהנים לא היו מתודין שנאמר 'וגם נתתיו‬ ‫או להשליך לים‪.‬‬ ‫ללוי'‪.‬‬ ‫עוד פוסק הרמב"ם מי שאין לו אלא מעשר שני בלבד‬ ‫הרמב"ם כתב במה דברים אמורים ששורף ומבער‬ ‫כשנשארו אצלו פירות שאינו יכול לאכול כולן קודם‬ ‫מתודה‪ ,‬שעיקר הוידוי במעשר הוא‪ ,‬דהיינו דמתודה על‬ ‫שיכנס יום טוב‪ ,‬אבל אם נשאר תבשיל של מעשר שני‬ ‫המע"ש בלבד דהאיך יכול לומר כל הוידוי נתתי כו' כיון‬ ‫ונטע רבעי אינו צריך לבערו שהתבשיל כמבוער‪ ,‬וכן יין‬ ‫שאין לו‪ .‬וכן אם לא היה לו אלא ביכורים בלבד מתודה‪,‬‬ ‫ותבלין הרי הן כמבוערין‪ .‬לדעת המנ"ח מדובר כאן אפי'‬ ‫אבל מי שאין לו אלא תרומה בפני עצמה אינו מתודה‬ ‫שאין התרומה טעונה וידוי אלא בכלל שאר המתנות‪.‬‬ ‫חוץ לירושלים אבל החזו"א (דמאי ב' ח') כתב שמה שכתב‬ ‫הרמב"ם שאין חיוב ביעור בתבשיל הוא דוקא בירושלים‬ ‫תוס' (קידושין כ"ו‪ ).‬כתבו בשם רש"י דאף מי שאין לו‬ ‫אבל חוץ לירושלים חייב‪ .‬וס"ל שמעשר שני שאינו תבשיל‬ ‫קרקע מתודה על המעשר ויכול לומר 'ואת האדמה אשר‬ ‫נתת לנו' ולא דמי לבכורים דבעי למימר 'אשר נתת לי'‬ ‫חייב בביעור גם כשהוא בירושלים‪.‬‬ ‫פירות שלא הגיעו לעונת המעשרות בשעת הביעור אין‬ ‫ומסיק שגם על פירות לקוחין אמרינן וידוי‪.‬‬ ‫מעכבין אותו להתודות ואינו חייב לבערן‪.‬‬ ‫גליון ‪527‬‬ ‫פרשת כי תבא תשפ"ו‬ ‫הבעל הטורים ריש פרשה זו כתב דבפרשת ביכורים אין אות ס' רמז לביכורים אחד מס'‪ .‬וכן נרמז‬ ‫בתיבת טנא שעולה בגימטריא ס'‪.‬‬ ‫הפרי צדיק מוסיף שגם בפרשת וידוי מעשר אין אות ס' ואות ס' הראשון הנזכר בפרשה זו הוא‬ ‫בפסוק 'וה' האמירך היום להיות לו לעם סגולה'‪ .‬ומפרש שמצינו כעין זה גם במדרש (בראשית‬ ‫רבה יז‪ ,‬ו) שמתחילת הספר עד כאן אין כתיב אות ס' כיון שנבראת נברא שטן עמה‪ ,‬וא"כ אפשר‬ ‫לפרש ג"כ כאן שהטעם שאין כתיב בפרשת ביכורים ובפרשת וידוי מעשר אות ס' הענין הוא כי‬ ‫בזה אין כח לשטן‪ ,‬וכמבואר כאן במדרש (תנחומא פרשה זו א') אמר ר' אבהו בשם ר' יוסי בר‬ ‫חנינא כמה מתחטאין ויש להם פתחון פה לעושי מצות‪ ,‬אדם יש לו עסק אצל המלכות‪ ,‬פעמים‬ ‫שהוא נותן כמה ממון‪ ,‬עד שמגיעין אותו אצל המלך‪ ,‬כיון שהגיע אצל המלך‪ ,‬ספק עושה לו‬ ‫שאילתו‪ ,‬ספק אינו עושה לו שאילתו‪ ,‬אבל הקב"ה אינו כן‪ ,‬אלא אדם יורד לתוך שדהו‪ ,‬רואה‬ ‫אשכול שביכר‪ ,‬תאינה שביכרה‪ ,‬רימון שביכר‪ ,‬מניחו בסל‪ ,‬ועמד באמצע השדה‪ ,‬ומבקש רחמים‬ ‫על עצמו‪ ,‬ועל ישראל‪ ,‬ועל ארץ ישראל‪ ,‬שנאמר השקיפה ממעון קדשך מן השמים וגו'‪ ,‬ולא עוד‬ ‫אלא שהיה אומר איני זז מכאן‪ ,‬עד שתעשה צרכי היום הזה‪ .‬אמר ריש לקיש יוצאה בת קול‬ ‫ואומרת תשנה לשנה הבאה כיום הזה‪.‬‬ ‫רש"י (כו‪ ,‬ג) מפרש 'ואמרת אליו' שאינך כפוי טובה‪ .‬הקב הישר (פרק יח) כתב אין לך אדם שלא‬ ‫נעשה לו נס‪ ,‬בפרט בדורות האלו אשר הצרות מתגברים בכל יום ויום גזירות ומלחמות עצומות‪,‬‬ ‫חרב ורעב מצור ומצוק‪ ,‬חלאים רבים‪ .‬ומי אשר האיר עליו הקב"ה חוט של חסד והצילו מכל‬ ‫הפגעים ר"ל יהיה לו לזכרון תמיד חסדי ה'‪ ,‬ולא להיות מכפוי טובה‪ .‬ולא זו בלבד אלא כל מי‬ ‫אשר משפיע עליו הקב"ה שפע של ברכה שזכה לישב בביתו בהשקט ובבטחה ופרנסתו היא‬ ‫סדורה שצריך ליתן שבח והודיה למקום על זאת‪ .‬ומה מאוד מזהיר בספר החרדים שזהו מכלל‬ ‫מצות עשה של 'הגדתי היום לה' אלקיך כי באתי אל הארץ וגו'‪ ,‬מכאן אזהרה על בני אדם‬ ‫המקבלים טובה והשפעה מהקב"ה ליתן שבח והודיה‪.‬‬ ‫כתיב (כו‪ ,‬ג) ' ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם ואמרת אליו הגדתי היום לה' אלקיך כו'‪,‬‬ ‫רש"י מפרש 'אשר יהיה בימים ההם' אין לך אלא כהן שבימיך כמו שהוא‪ .‬הרמב"ן תמה כי בשלמא‬ ‫גבי זקן ממרא ראוי לומר 'אל השופט אשר יהיה בימים ההם' (לעיל יז‪ ,‬ט)‪ ,‬אף על פי שאינו גדול‬ ‫וחכם כשופטים הראשונים אשר היו לפנינו מן העולם צריך לשמוע לו‪ ,‬יפתח בדורו כשמואל‬ ‫בדורו‪ ,‬אבל בהקרבת הבכורים למי יביאם אם לא לכהן אשר יהיה בימיו‪.‬‬ ‫העמק דבר מבאר עפ"י לשון הכתוב דבסמוך 'הגדתי היום לה' אלקיך'‪ ,‬ולשון אלקיך אינו מדויק‪,‬‬ ‫והרי אלקינו מיבעי‪ ,‬אלא ע"כ הכונה באשר בזכות בכורים באה ברכה בשפע‪ ,‬וביכורים דומה‬ ‫לקרבן שמרבה ברכה‪ ,‬אמנם הקרבן בא לריח ניחוח על המזבח‪ ,‬משא"כ בכורים בא לכהנים‪,‬‬ ‫ו באשר המה תלמידי חכמים נהנים מפירותיו‪ ,‬ואכילתם דומה לאכילת מזבח‪ ,‬והיינו שאמרו חז"ל‬ ‫(כתובות ק"ה‪ ):‬כל המביא דורון לת"ח כאלו הקריב בכורים‪ .‬וזהו לשון 'אלקיך' שבזכותך‬ ‫ובהשגחת ה' עליך לטובה‪ ,‬זכיתי לבוא אל הארץ‪ .‬לכן כתיב אשר יהיה בימים ההם‪ ,‬לא תאמר‬ ‫דרק זכות כהן שהוא צדיק כמו אהרן ואלעזר‪ ,‬מועיל לברכה‪ ,‬משא"כ כהן שאינו צדיק גדול‪ ,‬על‬ ‫כן כתיב 'בימים ההם'‪ ,‬שהצדיק לפי הדור‪.‬‬ ‫כתיב (כט‪ ,‬ג) 'ולא נתן ה' לכם לב לדעת וכו' עד היום הזה'‪ ,‬המשך חכמה מבאר כי טעויות בני‬ ‫ישראל בכמה מקומות היה כי חשבו למשה לפועל מעצמו‪ ,‬ואיפה ראו כי משה מעצמו אינו מנהיג‬ ‫ואינו שופע מאומה בזה שמת משה‪ ,‬אז הבינו כי מחומר קורץ כמוהם וגם הוא בן תמותה‪.‬‬ ‫ולכן אמר 'ולא נתן ה' לכם לב לדעת וכו' עד היום הזה' יום שמת ונפשו הולך בצרור החיים‪ ,‬אז‬ ‫תדעו ותבינו כי ה' המנהיג ומשגיח בפרטיות בזמן ובאיש בכל מפעל ומצעד‪.‬‬ ‫להערות או קבלת הגליון במייל נא לשלוח מייל לכתובת ‪madaneishabbos@gmail.com‬‬