מעדני שבת · Madanei Shabbos — כי תבוא (2026-08-24)

מעדני שבת
בס"ד
פרשת כי תבא תשפ"ו – מעדנים על הפרשה בהלכה ובאגדה –
גליון 527 נערך בס"ד ע"י מתתיהו אליהו הכהן זילביגר
ביעור ווידוי מעשרות
וידוי מעשרות
כתיב (כו ,יב) 'כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה
שנינו במשנה (מעשר שני ה' י') במנחה ביום טוב האחרון
היו מתודין ,כיצד היה הודוי 'בערתי הקדש מן הבית' זה השלישית שנת המעשר ונתתה ללוי לגר ליתום ולאלמנה
ואכלו בשעריך ושבעו וכו'.
מעשר שני ונטע רבעי' ,נתתיו ללוי' זה מעשר לוי' ,וגם איכא מצות ביעור מעשרות וגם מצות וידוי מעשרות,
נתתיו' זו תרומה ותרומת מעשר' ,לגר ליתום ולאלמנה' זה
מעשר עני הלקט והשכחה והפאה אף על פי שאינן מעכבין והוידוי הוא רק לאחר הביער אבל כל זמן שיש מתנות בידו
אינו מתודה .הנה כל מונה מצות כולם מונים מצות ודוי
את הודוי' ,מן הבית' זו חלה. מעשר ,והמנ"ח (תר"ז) תמה מדוע לא מנו מצות ביעור
התוס' יו"ט כתב שהספורנו מפרש שהוידוי הוא על
שבחטאינו ובעונות אבותינו הוצרכנו לבער הקדש מן למצוה בפני עצמו .החזו"א (דמאי ב' ז') כתב שאין זו מצוה
בפני עצמו אלא פרטי דיני מעשרות ולא מסתבר שאם
הבית לבלתי תת אותם לבכורות שהיו ראוים לתרומות נותן לכהן תרומה בזמן ביעור יהיה יותר רצוי מאילו נתנו
ומעשרות.
לו קודם אדרבה זריזין מקדימים .משנה ראשונה (מעשר
המנחת חינוך מצדד דאפשר דמצות וידוי אינו אם נתן שני ה' ז') כתב שביעור הוא חלק ממצות וידוי.
מתנותיו כראוי בכל שנה כיון דהכל עשה יפה בעתו למה
יתודה והלא לא חטא כלל ולמה נקרא וידוי מעשר אלא המנ"ח דן אם נשים חייבות בביעור דהו"ל מצות עשה
רק אם השהה המתנות ומבערן אז מתודה לאחר הביעור שהזמן גרמא דהוא רק בשנה רביעית ושביעית וא"כ נשים
פטורות .החזו"א לשיטתו כתב שנשים חייבים במצות
ושייך לשון וידוי שאומר אף שלא עשה כראוי מ"מ תיקן ביעור כיון שהוא פרטי מצות מעשרות שנשים נצטוו.
וביער הקודש וגם נתן כל אחד לבעלים.
הרמב"ם פוסק אין מתודין אלא ביום ,וכל היום כשר שנינו במשנה (מעשר שני ה' ו') ערב יום טוב הראשון של
פסח של רביעית ושל שביעית היה בעור ,כיצד היה בעור
לוידוי המעשר .ובין בפני הבית ובין שלא בפני הבית חייב נותנין תרומה ותרומת מעשר לבעלים ומעשר ראשון
לבער ולהתודות .הראב"ד חולק וכתב שהודוי הוא דוקא
לפי ה' בזמן המקדש .אבל הרמב"ם ס"ל שרק לכתחילה לבעליו ומעשר עני לבעליו ,ומעשר שני והבכורים
מתבערים בכל מקום.
מצותו במקדש אבל אם התודה בכל מקום יצא. הרמב"ם גרס במשנה ערב יו"ט אחרון של פסח ,ולכן הוא
וידוי זה נאמר בכל לשון ,וכל אחד ואחד אומרו בפני עצמו,
ואם רצו רבים להתודות כאחד מתודין .המנ"ח תמה מאי פוסק ערב יום טוב האחרון היה הביעור ולמחר מתודין.
לאחר שנותן המתנות לכל אחד הראוי לו הרי קיים
רבותא הוא בזה שכמה בני אדם יכולים לאמרו ביחד ,ואי המצוה ,והם אוכלים המתנות בכל זמן שירצו ,ואם לא נתן
משום דתרי קלא לא משתמע היינו דאחר אינו שומע אבל להם ברגל הזה עובר על מצות עשה אבל אינם נאסרין
הוא עצמו שומע.
עוד שנינו יוחנן כהן גדול העביר וידוי מעשרות .ואיתא ואינן טעונין שריפה אלא נותנן אח"כ למי שצריך ליתנם,
דהמצוה היא ליתן באותו רגל לכל אחד המתנות השייך
בגמ' (סוטה מ"ז ):לפי שאין נותנין אותו כתיקונו דרחמנא לו ,ואם לא נתן עבר על מצוה זו .ורק מעשר שני ונטע
אמר דיהבי ללוים ואנן קא יהבינן לכהנים ,הגמ' מקשה רבעי וביכורים דכל אלו נאכלים בירושלים צריך לבער
מדוע אין וידוי על שאר מעשרות ,אמר ריש לקיש כל שאין אותם מן העולם דהיינו שריפה.
מתודה על מעשר ראשון שוב אין מתודה על שאר אם עשה כן קיים המצוה ואם לא עשה כן לא קיים המצוה.
מעשרות ,מאי טעמא ,אמר אביי הואיל ופתח בו הכתוב
ואינו מבואר אם לא ביער המעשר שני והנטע רבעי
תחילה .המנ"ח מוסיף אף אדם שנתן ללוי לא היה מתודה והביכורים אחר כך אם הם מתבערים אחר זה או אפשר
כי יוחנן כה"ג ביטלו לגמרי ,כיון דהרבה נותנים לכהנים,
ולא רצה שיהיה מקצת אין מתודין ומקצת מתודין. ביטל המצוה אם עבר הרגל אבל אינם נאסרין ויכולים
לאוכלן אח"כ בירושלים כדינא.
הרמב"ם פוסק שרק אם הפריש המתנות על הסדר יכול המנחת חינוך מביא שתוס' כותבים שאם הביא לירושלים
להתודה שנאמר 'ככל מצותך אשר צויתני' ,הא אם הקדים
מעשר שני לראשון אינו יכול להתודות .ובזמן שהיו נותנין זה ביעורו ויכול לאכול אח"כ כמו תרומה .אך אם אינו יכול
להביאן לירושלים ברגל זה מצוה לבערם מן העולם לשרוף
מעשר ראשון לכהנים לא היו מתודין שנאמר 'וגם נתתיו או להשליך לים.
ללוי'.
עוד פוסק הרמב"ם מי שאין לו אלא מעשר שני בלבד הרמב"ם כתב במה דברים אמורים ששורף ומבער
כשנשארו אצלו פירות שאינו יכול לאכול כולן קודם
מתודה ,שעיקר הוידוי במעשר הוא ,דהיינו דמתודה על שיכנס יום טוב ,אבל אם נשאר תבשיל של מעשר שני
המע"ש בלבד דהאיך יכול לומר כל הוידוי נתתי כו' כיון
ונטע רבעי אינו צריך לבערו שהתבשיל כמבוער ,וכן יין
שאין לו .וכן אם לא היה לו אלא ביכורים בלבד מתודה, ותבלין הרי הן כמבוערין .לדעת המנ"ח מדובר כאן אפי'
אבל מי שאין לו אלא תרומה בפני עצמה אינו מתודה
שאין התרומה טעונה וידוי אלא בכלל שאר המתנות. חוץ לירושלים אבל החזו"א (דמאי ב' ח') כתב שמה שכתב
הרמב"ם שאין חיוב ביעור בתבשיל הוא דוקא בירושלים
תוס' (קידושין כ"ו ).כתבו בשם רש"י דאף מי שאין לו אבל חוץ לירושלים חייב .וס"ל שמעשר שני שאינו תבשיל
קרקע מתודה על המעשר ויכול לומר 'ואת האדמה אשר
נתת לנו' ולא דמי לבכורים דבעי למימר 'אשר נתת לי' חייב בביעור גם כשהוא בירושלים.
פירות שלא הגיעו לעונת המעשרות בשעת הביעור אין
ומסיק שגם על פירות לקוחין אמרינן וידוי. מעכבין אותו להתודות ואינו חייב לבערן.
גליון 527 פרשת כי תבא תשפ"ו
הבעל הטורים ריש פרשה זו כתב דבפרשת ביכורים אין אות ס' רמז לביכורים אחד מס' .וכן נרמז
בתיבת טנא שעולה בגימטריא ס'.
הפרי צדיק מוסיף שגם בפרשת וידוי מעשר אין אות ס' ואות ס' הראשון הנזכר בפרשה זו הוא
בפסוק 'וה' האמירך היום להיות לו לעם סגולה' .ומפרש שמצינו כעין זה גם במדרש (בראשית
רבה יז ,ו) שמתחילת הספר עד כאן אין כתיב אות ס' כיון שנבראת נברא שטן עמה ,וא"כ אפשר
לפרש ג"כ כאן שהטעם שאין כתיב בפרשת ביכורים ובפרשת וידוי מעשר אות ס' הענין הוא כי
בזה אין כח לשטן ,וכמבואר כאן במדרש (תנחומא פרשה זו א') אמר ר' אבהו בשם ר' יוסי בר
חנינא כמה מתחטאין ויש להם פתחון פה לעושי מצות ,אדם יש לו עסק אצל המלכות ,פעמים
שהוא נותן כמה ממון ,עד שמגיעין אותו אצל המלך ,כיון שהגיע אצל המלך ,ספק עושה לו
שאילתו ,ספק אינו עושה לו שאילתו ,אבל הקב"ה אינו כן ,אלא אדם יורד לתוך שדהו ,רואה
אשכול שביכר ,תאינה שביכרה ,רימון שביכר ,מניחו בסל ,ועמד באמצע השדה ,ומבקש רחמים
על עצמו ,ועל ישראל ,ועל ארץ ישראל ,שנאמר השקיפה ממעון קדשך מן השמים וגו' ,ולא עוד
אלא שהיה אומר איני זז מכאן ,עד שתעשה צרכי היום הזה .אמר ריש לקיש יוצאה בת קול
ואומרת תשנה לשנה הבאה כיום הזה.
רש"י (כו ,ג) מפרש 'ואמרת אליו' שאינך כפוי טובה .הקב הישר (פרק יח) כתב אין לך אדם שלא
נעשה לו נס ,בפרט בדורות האלו אשר הצרות מתגברים בכל יום ויום גזירות ומלחמות עצומות,
חרב ורעב מצור ומצוק ,חלאים רבים .ומי אשר האיר עליו הקב"ה חוט של חסד והצילו מכל
הפגעים ר"ל יהיה לו לזכרון תמיד חסדי ה' ,ולא להיות מכפוי טובה .ולא זו בלבד אלא כל מי
אשר משפיע עליו הקב"ה שפע של ברכה שזכה לישב בביתו בהשקט ובבטחה ופרנסתו היא
סדורה שצריך ליתן שבח והודיה למקום על זאת .ומה מאוד מזהיר בספר החרדים שזהו מכלל
מצות עשה של 'הגדתי היום לה' אלקיך כי באתי אל הארץ וגו' ,מכאן אזהרה על בני אדם
המקבלים טובה והשפעה מהקב"ה ליתן שבח והודיה.
כתיב (כו ,ג) ' ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם ואמרת אליו הגדתי היום לה' אלקיך כו',
רש"י מפרש 'אשר יהיה בימים ההם' אין לך אלא כהן שבימיך כמו שהוא .הרמב"ן תמה כי בשלמא
גבי זקן ממרא ראוי לומר 'אל השופט אשר יהיה בימים ההם' (לעיל יז ,ט) ,אף על פי שאינו גדול
וחכם כשופטים הראשונים אשר היו לפנינו מן העולם צריך לשמוע לו ,יפתח בדורו כשמואל
בדורו ,אבל בהקרבת הבכורים למי יביאם אם לא לכהן אשר יהיה בימיו.
העמק דבר מבאר עפ"י לשון הכתוב דבסמוך 'הגדתי היום לה' אלקיך' ,ולשון אלקיך אינו מדויק,
והרי אלקינו מיבעי ,אלא ע"כ הכונה באשר בזכות בכורים באה ברכה בשפע ,וביכורים דומה
לקרבן שמרבה ברכה ,אמנם הקרבן בא לריח ניחוח על המזבח ,משא"כ בכורים בא לכהנים,
ו באשר המה תלמידי חכמים נהנים מפירותיו ,ואכילתם דומה לאכילת מזבח ,והיינו שאמרו חז"ל
(כתובות ק"ה ):כל המביא דורון לת"ח כאלו הקריב בכורים .וזהו לשון 'אלקיך' שבזכותך
ובהשגחת ה' עליך לטובה ,זכיתי לבוא אל הארץ .לכן כתיב אשר יהיה בימים ההם ,לא תאמר
דרק זכות כהן שהוא צדיק כמו אהרן ואלעזר ,מועיל לברכה ,משא"כ כהן שאינו צדיק גדול ,על
כן כתיב 'בימים ההם' ,שהצדיק לפי הדור.
כתיב (כט ,ג) 'ולא נתן ה' לכם לב לדעת וכו' עד היום הזה' ,המשך חכמה מבאר כי טעויות בני
ישראל בכמה מקומות היה כי חשבו למשה לפועל מעצמו ,ואיפה ראו כי משה מעצמו אינו מנהיג
ואינו שופע מאומה בזה שמת משה ,אז הבינו כי מחומר קורץ כמוהם וגם הוא בן תמותה.
ולכן אמר 'ולא נתן ה' לכם לב לדעת וכו' עד היום הזה' יום שמת ונפשו הולך בצרור החיים ,אז
תדעו ותבינו כי ה' המנהיג ומשגיח בפרטיות בזמן ובאיש בכל מפעל ומצעד.
להערות או קבלת הגליון במייל נא לשלוח מייל לכתובת madaneishabbos@gmail.com
