בינת המשפט · Binas Hamishpat — כי תבוא (2026-08-24)

בינת המשפט
עניני ממונות אקטואליים
בס"ד ,גליון תרצה ,פרשת כי תבא ,תשפ"ו מאת :יצחק בירך דסקל – דיין ומו"ץ
להורדת כל ספרי בינת המשפט חינם לחץ כאן דואר אלקטרוניy.b.daskal@ybdaskal.com : טל052-7611435 :
מאה פנדי בפנדא למחיה ,ואפילו למאן דאמר לא עביד איניש דינא האם מותר לזייף שטר או להטעות את חבירו כדי
לנפשיה ,במקום דאיכא פסידא עביד ,ולרב נחמן דאמר אפילו במקום להוציא ממון שלו
דליכא פסידא ,יש בכלל זה שיוכל לטעון שקר להוציא דין לאמתו, ובו יבואר :א .האם מותר לזייף שטר כדי להציל ממונו .ב .האם
כי ההיא דפרק חזקת )בבא בתרא לב ,ב( דלחיש לרב נחמן ואמר ליה
מותר להכות חבירו כדי להציל מהפסד .ג .האם יש הבדל בין
אין שטרא זייפא הוא ,ומיהו שטרא מעליא הוה לי וארכס ואמינא
שקר בבית דין או חוץ לבית דין .ד .האם מותר לשקר כדי להציל
אנקוט בידי מיהא כל דהו ,והימניה רב נחמן משום מיגו .ואף על גב אשה מעיגון .ד .האם מותר לזייף צוואה כדי להציל ממון
דאסיקנא דלית הלכתא כותיה דרב נחמן בזוזי ,הא קיימא לן כותיה שנוטלים מיורש שלא כדין .ה .אין חובת השתדלות בשקר .ו.
בארעא ,ובזוזי נמי היה נאמן אי עמד בשקרו .על כן שואל אני אם האם מותר לזייף שטר שכבר היה לו ונאבד .ז .האם מותר
מותר לטעון שקר לאפוקי זוזי ,כי היכי דשרי ליה למימחי חבריה ,אף להטעות כדי להציל ממונו.
על גב דעבר על לא תוסיף פן תוסיף .עכ"ל".
פירוש :איתא בגמ' שמותר לאדם לעשות דין לעצמו ,ולהציל ממונו, הנידון
ולהכות את המפסיד ממונו מאה מכות .ואפילו למאן דאמר דאסור היה לי זיכוי מחנות ספרים על שמי בלבד ,ונאבד לי .גם מי שמוצא
לעשות דין לעצמו ,מכל מקום ,באופן שאם לא יעשה דין לעצמו אותו לא יכול להוציא אותו ,כי הוא רק על שמי .האם מותר לי לזייף
יפסיד ממונו ולא יהיה יכול להוציא ממונו בדין ,מותר לעשות דין שטר זיכוי על שמי ,ולקבל את הספרים שחייבים לי .חנות הספרים
לעצמו .ושאל השואל ,האם לפי זה מותר לזייף שטר חוב כדי להוציא לא תפסיד ,כיוון שרשום אצלם שאני הוצאתי את הזיכוי על שמי,
ממון שלו מיד חבירו ,כשאין לו דרך אחרת להוציא את הממון. ומישהו אחר שימצא את הכרטיס לא יכול להוציאו".
ומצאנו בש"ס שאחד זייף שטר ,והודה לרב נחמן שהשטר מזויף,
תשובה
והאמין לו רב נחמן במיגו שלא היה מודה שהשטר מזויף והיה יכול
להוציא ממונו ,לכן נאמן שהלה באמת חייב לו .ולפי זה יש ללמוד התורה לא התירה לשקר כדי להציל ממונו ,כי שקר הוא דבר
שמותר לאדם לזייף לכתחילה שטר כדי להוציא ממונו ,או שאין חמור מאוד .לכן אסור לזייף שטר להוציא ממונו מחבירו ,ולא
ללמוד מזה .זו שאלת השואל. התירו לשקר אלא באופנים מיוחדים ,כמבואר בפנים.
והשיב לו הרשב"א וז"ל" :תשובה :חס ליה לזרעיה דאברהם דלימא ביאור התשובה
שיקרא ,ואפילו במקום פסידא ,דכתיב )צפניה ג ,יג( שארית ישראל
לא יעשו עולה ולא ידברו כזב .וגדולה מזו אמרו בפרק שבועת העדות אינו נפסל לעדות ושבועה
)שבועות לא ,א( שאפילו באומר אמת ,אלא שהדיבור אינו על אותו באמת הנידון הוא שאלה כללית האם מותר לאדם לזייף שטר כדי
דרך שאמרו ,אסרו .וכדאמרינן התם ,מנין לשלשה שהפקידו אצל להציל ממונו שיודע בוודאות שחייבים לו ,כגון שנאבד לו שטר
אחד וכפר בהן ,מנין שלא יהא אחד תובע ושנים מעידים ,תלמוד הלוואה ויכול לזייף באופן שאף אחד לא יכיר ,האם מותר לעשות
לומר מדבר שקר תרחק )שמות כג ,ז( ,וזה ודאי אמת כמו שמעידין זאת .בסימן רסה הארכנו לבאר שמי שקנה שדה ,ונאבד לו השטר,
אלו שהממון הופקד בידו בפניהם ,ואפילו הכי כיון שהן אומרין וזייף שטר אחר ,לא נפסל לעדות ,וכן מי שחשוד לזייף שטר ,כשר,
בתורת עדות אסור .אלא שכל מקום שיש מיגו אנו מאמינין שהאמת שמא יש לו חוב עליו ממקום אחר ,עיין שם.
כמו שטוען ,שאלו בא לשקר היה לו לטעון טענה אחרת בשקר שהיה
נאמן בה .וההוא דפרק חזקת הבתים )בבא בתרא ,שם( לא אמרו תשובת הרשב"א
שיהא מותר לו לעשות ולטעון כן ,אלא כל שטען מאמינין אותו משום וכבר נשאל בזה הרשב"א וז"ל )שו"ת הרשב"א חלק ג סימן פא(
מגו ,למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה .ותדע לך דאי מהתם נימא "שאלת ,הא דאמור רבנן בפרק המניח את הכד )בבא קמא כז ,ב(,
א
בינת המשפט
עניני ממונות אקטואליים
העולה מזה :האחרונים הביאו מקורות להתיר זיוף להצלת דשרי נמי למיעבד שטרא זייפא כי התם ,וחס לנו לומר כן .אלא ודאי
ממונו ,וחילקו בין שקר בפני בית דין ,שאסור ,לבין הטעיה שלא שנוי השקר ואהוב האמת ואין תמורתו כלי פז" .עכ"ל הרשב"א.
בפני בית דין ,שמותרת .ובירושה יש צד נוסף להתיר כדי להעמיד
את הירושה על דין תורה. תוכן דברי הרשב"א ,דאיסור שקר חמור מאוד ,ואסור לשקר אפילו
אם על ידי מניעת השקר יפסיד כסף ,שאף על פי שהתירו לעשות דין
הבדל בין לשקר בפני בית דין או להחזיק בממון לעצמו במקום הפסד ,לא התירו לשקר ,כי השקר חמור מאוד .ומה
ובאמת מאוד האריכו המחברים בימינו בדין זה ,ולא נשאר לי מה שאמרו בש"ס שרב נחמן האמין לו במיגו ,זה רק לעניין נאמנות,
להוסיף .רק אומר שקשה מאוד לומר שהרשב"א אוסר דווקא בבית שעבר עבירה וזייף שטר ,ונאמן במיגו שלא היה מודה שזייף ,אבל
דין ,שהרי לשונו מוכח שאוסר תמיד לשקר .ושמחתי שכן כתב הרב לכתחילה לזייף שטר או לטעון שקר ,זה אסור וחמור מאוד ,כי שנוא
זאב קרמר בספר שערי לימוד )בבא מציעא סימן ב( ,דמוכח מלשון השקר ואהוב האמת.
הרשב"א שאוסר תמיד ,וזה סותר הרבה סוגיות והרבה מאוד מקומות
העולה מזה :אסור לשקר אפילו אם על ידי מניעת השקר יפסיד
שהתירו לשקר.
כסף ,שאף על פי שהתירו לעשות דין לעצמו במקום הפסד ,לא
ומבאר שם ,וז"ל :ואפשר שסבירא ליה לרשב"א כמו שכתב בספר התירו לשקר ,כי השקר חמור מאוד .ומה שאמרו בש"ס שרב
מלאכת בצלאל שבועות דף לא ,שאסור לשקר אף במקום הפסד נחמן האמין לו במיגו ,זה רק לעניין נאמנות ,שעבר עבירה וזייף
להוציא ממון ,ורק להחזיק מותר .והשואל שאל כמבואר בלשונו שטר ,ונאמן במיגו שלא היה מודה שזייף ,אבל לכתחילה לזייף
לעניין לאפוקי זוזי ,ואף בקרקע הוי לאפוקי ,כיון דקרקע היא בחזקת שטר או לטעון שקר ,זה אסור וחמור מאוד ,כי שנוא השקר ואהוב
מרא קמא .עכ"ל". האמת.
"ואפשר שהחילוק הוא לפי מה שראיתי לפרש ,שאיסור שקר לא
הותר מכללו במקום הפסד ממון ,אלא שבמקום הפסד אין זה חפצא שיטת עיונים במשפט ומשפט הצוואה
דאיסור שקר .דאיסור שקר הוא רק בדרך רמאות לרמות את חבירו,
אבל כאן אין זה דרך רמאות אלא דרך הצלה ,ועיין מגילה יג עמוד ב. ובספר עיונים במשפט חלק א )מאת הרב חיים שלמה שאנן( סימן א,
ולכן רק במקום שרוצים להוציא ממנו חשיב דרך הצלה ,אבל במקום מביא הרבה מאוד מקורות שמותר לזייף כדי להוציא ממונו .ואחרי
שרוצה להוציא מחבירו אפילו שיש לו הפסד ,אין זה כדרך הצלה כן בחלק ב סימן טו הקשה מדברי הרשב"א )שו"ת חלק ג סימן פא(
ואסור ,וכן משמע מהגמרא כנדרים דף סב דמבואר שם שמותר לשקר שאוסר לזייף .ומוסיף מצד שני הרבה מקורות שמותר לזייף ,ומחלק
כיון דהוי כמבריח ארי .עכ"ל שערי לימוד .וגם זה קשה מאוד בין אם משקר בפני בית דין או לא בפני בית דין ,ומסיק שמותר
שפשטות דברי הרשב"א שאוסר תמיד. להטעות אבל לא לשקר בפני בית דין ,עיין שם) .ומובא בספר נאות
מרדכי חלק י ,באהל המשפט(.
העולה מזה :יש פוסקים שחילקו בין שקר בפני בית דין לשקר
שלא בפני בית דין .ובשערי לימוד כתב לחלק באופן אחר, וכן בספר משפט הצוואה )חלק ב סימן ה( האריך מאוד לבאר האם
שכאשר בא להוציא ממון אסור לשקר ,אבל להציל ולהחזיק את מותר לכתוב צוואה מזויפת כדי להציל מיד עושקו ,ופסק להתיר,
ממונו מותר ,שאין זו דרך רמאות אלא דרך הצלה .וכל זה קשה ומביא גם הרבה פוסקים שמותרים .והביא את דברי הרשב"א הנ"ל,
לומר בדעת הרשב"א ,דמלשונו משמע שאוסר תמיד. וגם הוא מחלק בין לשקר לבית דין או שלא בפני בית דין ,דבפני בית
דין אסור וזה אוסר הרשב"א ,אבל שלא בפני בית דין מותר.
שיטת חשוקי חמד – האם מותר לזייף שטר להוציא
ולענין צוואה מוסיף סברא גדולה מאוד שאם הבנות רוצות לגזול את
ממון שלו
הבנים על ידי חוק המדינה ,או ילדים שרוצים לגזול אבא שירש את
ובספר חשוקי חמד )בבא קמא דף כז עמוד ב ,עניין ו( כתב וז"ל
שאתו על ידי חוק המדינה ,בזה בוודאי מותר לזייף צוואה כדי
"שאלה :ראובן גנב משמעון שכנו מים .האם מותר לשמעון להעמיד
להעמיד דגל התורה שהירושה תהיה על פי תורה ,והאריך מאוד בזה
ב' עדים שיכתבו שטר ויחתמו עליו ,ושם יהיה כתוב שראובן חייב
להלכה ולא למעשה ,עיין שם.
ב
בינת המשפט
עניני ממונות אקטואליים
"ואולי אפשר לתרץ ,שאשה שכבר חלצה או מיאנה או נתגרשה ואין לשמעון אותו סך ממון ,כדי ששמעון יוכל להוציא ממון זה מראובן
אנו יודעים אם זהו הגט שנתגרשה בו או לא ,אי אפשר לעגנה ,מאחר באמצעות השטר".
והעיגון גם היא עולה גדולה ,ואפשר גם לצאת מכשולים רבים מכך,
"תשובה :דן בזה בשו"ת הרשב"א בתשובות )חלק ג סימן פא( כו'.
ולפעמים עלול להיות שתקבל קידושין ותאמר שאינה מקודשת ,לכן
ונראה בהסבר הדבר ,שחז"ל התירו איסור של לא תוסיף ,ולא התירו
מן הראוי שבית דין יהפכו את השטר למעשה בית דין .כלומר שבית איסור מדבר שקר תרחק .דלהרביץ לחבירו אף על גב דהוא גם איסור
דין יחליטו שהם נוטלים שטר זה ועל פיהם ניתן לאשה ,והם נותנים
תורה ,שאני שקר דהוא גם חטא שבין אדם למקום ,וכמו שסיים
לה את הגט בתור ראיה שנתגרשה ,ומעתה אם תתגרש בו ועל פי עדיו,
הרשב"א ז"ל" ,אלא ודאי שנוי השקר ואהוב האמת ,ואין תמורתו כלי
אין כאן שקר מאחר והבית דין הם שנתנו תוקף לגט זה עבורה ,והם פז" .כלומר שנוי הוא לפני המקום ,כי חותמו של הקדוש ברוך הוא
המעידים על פי עדות זו ,ומאחר והם עשוה למעשה בית דין וכאילו אמת ,וכשם שלא יעלה על הדעת שכדי לעשות דין לעצמו ילבש
הם פוסקים כך ,שוב אין כאן שקר .עכ"ל החשוקי חמד.
שעטנז ,כי רק לכפות חברו במקל וברצועה שהוא כלי דיינים הותר,
נמצינו למדים משיטת חשוקי חמד שבכל אופן יש איסור לשקר ולא איסורים שבין אדם למקום שהוא איסור שעטנז ,כך הוא השקר".
מחמת ממון ואין הבדל בין בבית דין או לא בית דין ,ואין הבדל בין
"והצעתי דברי לפני גאון אחד ואמר לי דאפילו אם לא נאמר שהוא
להוציא או להציל ,ורק כדי להתיר עגונה וכדומה מותר ,ופלא שלא חטא שבין אדם למקום ,בכל זאת איסור חמור הוא ולא הותר .וסיפר
זכר את כל המקומות המובאים בספרים הנ"ל שהתירו לשקר כדי שפעם חיפשו עשירי למניין לחזו"א ,מצאו שם אחד שאמר שהבטיח
להוציא ממון שלו ולהצילו ללא כל חשש. למישהו להיפגש עמו בשעה שתיים ,ואם יצטרף למניין יאחר את
העולה מזה :שיטת חשוקי חמד שבכל אופן יש איסור לשקר הפגישה .אמר החזו"א שלא יצטרף אלא ילך לפגישה ,ואחד הנוכחים
מחמת ממון ואין הבדל בין בבית דין או לא בית דין ,ואין הבדל התפלא על פסק זה ,אמר החזו"א :אילו היינו יודעים את מעלת האמת
בין להוציא או להציל ,ורק כדי להתיר עגונה וכדומה מותר ,ופלא לא היינו מתפלאים על הפסק".
שלא זכר את כל המקומות המובאים בספרים הנ"ל שהתירו
העולה מזה :בחשוקי חמד פוסק כדברי הרשב"א לאסור לזייף
לשקר כדי להוציא ממון שלו ולהצילו ללא כל חשש.
שטר ,ומבאר שהטעם שהתירו להכות חבירו ולעשות דין לעצמו,
כיון שהשקר מאד מאד שנאו לפני המקום כלשון הרשב"א.
חילוק בין סוג הממון שיטת חשוקי חמד – לזייף חוזה דירה כדי להציל את
הדירה שלו
וראיתי מי שכתב עוד לחלק בשם הרב נחמיה זלמן גולדנברג וז"ל
עוד כתב שם" :שאלה :מי שקנה דירה ,וכבר שילם את רוב הכסף,
"כל מה שנתבאר שאסור לטעון טענת שקר זה דווקא בתובע ממון
ועדיין לא הספיק לכתוב חוזה על הדירה ,והמוכר מתכחש למכירה,
שאין חייבים לו ,או שכופר ממון שחייב ,אבל אם טוען טענת שקר
האם מותר לו לזייף חוזה מכירה ,כדי שיהיה לו לראיה שהדירה היא
על אותו ממון שבאמת פטור ,אלא שאילו היה טוען כפי האמת היו
שלו".
בית דין מחייבים אותו ,מותר לו לשקר בבית דין ולטעון טענה אחרת
"תשובה :לכאורה משמע מדברי הרשב"א שחמור השקר ,שאסור
שעל ידה יפטרוהו כדי שיפסק הדין לאמיתו .לכן החותם שמו על
לשקר ,אפילו כדי להעמיד הממון בחזקתו .וכן כתב בקובץ שיעורים
מגילה ריקה )צ'ק( ומצא אותה אחד וכתב לפני החתימה שחייב לו
)בבא בתרא אות קפז( שהמוציא עליו שטר מזויף ,אסור לו לזייף
החותם ממון ,ותבעו בבית דין ,מותר לנתבע לטעון טענה שקרית
שובר כנגדו".
שהחוב נפרע ,לסוברים שנאמן אדם לומר פרעתי בהוציא התובע
"אלא דשמעתי פעם מפי ר' חיים שמואלביץ זצוק"ל להקשות מדברי
שטר בכתב ידו" עכ"ל.
התוס' בגיטין )דף כז עמוד א ד"ה הא( שאם מצא שטרי חליצה או
מבואר שהגאון רבי נחמיה זלמן גולדנברג כתב להתיר שקר אפילו מיאונין לא יחזיר ,אבל אם ידוע שחלצה או שמיאנה ,פשיטא דיחזיר
בבית דין ,כאשר אינו בא להוציא ממון שאינו שלו ,אלא כדי למנוע אפילו אינו שלה ,כיון דאין צריכה אלא לראיה וכו' ,עכ"ל .ואיך מותר
חיוב שאינו אמת ולהעמיד את הדין על אמיתתו. ליתן לה שטר שאינו שלה ,הרי העדות היא שקר".
ג
בינת המשפט
עניני ממונות אקטואליים
חבירו חייב לו מלווה על פה ואין לו שטר וחושש שהלה יכפור ,אסור העולה מזה :הגאון רבי נחמיה זלמן גולדנברג כתב להתיר שקר
לו לזייף שטר ,כי זה שטר שקר .אבל מי שהיה לו שטר מחבירו ואבד, אפילו בבית דין ,כאשר אינו בא להוציא ממון שאינו שלו ,אלא
הרי על פי דין מותר לעדים על השטר לעשות שטר חדש ולכתוב כדי למנוע חיוב שאינו אמת ולהעמיד את הדין על אמיתתו.
שהוא העתקה מהשטר הישן ,כמבואר ברמ"א בחושן משפט )סימן
מא ,ג( .לפיכך אם נאבד לו שטר וחושש להפסיד כספו ,מותר לו אין חובת ההשתדלות אם היא שקר
לכתוב שטר חדש בדיוק אותו הדבר ,כיון שזה אינו שקר ממש שהוא ובאמת יש סתירה בדברי הגמרא בין הסוגיא בבא קמא )כז ,ב(,
באמת העתקה משטר ראשון ,למרות שלא כותב שהוא העתקה ,זה שהתירו להכות חבירו שהוא לאו מהתורה כדי להוציא ממונו ואסרו
רק אבק שקר ואין לנו להחמיר יותר מזה. לטעון שקר .ומאי שנא ,ומה שחילק בחשוקי חמד בין מצווה שבין
אדם לחבירו ובין אדם למקום תמוה ,דכל מצווה בין אדם לחבירו
אבל הרשב"א כותב פירוש שגם זה אסור ,כמובא לעיל שכתב:
הוא גם בין אדם למקום ,ואם התירו להכותו שזה גם בין אדם למקום,
"וההוא דפרק חזקת הבתים לא אמרו שיהא מותר לו לעשות ולטעון
למה לא התירו לשקר.
כן אלא כל שטען מאמינין אותו משום מגו למר כדאית ליה ולמר
כדאית ליה .ותדע לך דאי מהתם נימא דשרי נמי למיעבד שטרא זייפא וגם מה שחילקו בין משקר על הממון הזה או ממון אחר ,לא נרמז
כי התם ,וחס לנו לומר כן .אלא ודאי שנוי השקר ואהוב האמת ואין כלל בדברי הרשב"א ,וסתם לשונו מוכח ששקר הוא איסור גדול
תמורתו כלי פז" .מבואר שכל שקר אסור על מנת להוציא ממון. מאוד שלא התירו חז"ל בשום פנים ואופן לעשות כדי להוציא ממון.
וכן מבואר בקובץ שיעורים בבא בתרא )אות קפז( "ושמא י"ל דמיירי
העולה מזה :היה סברא לחלק בין שקר ממש ,כגון זיוף שטר
שהשדה באמת היא שלו ,אלא שאין לו עדים לברר כן לפני בית דין,
שלא היה ,לבין שחזור שטר אמיתי שאבד ,שאינו אלא אבק
והוא מעיד עדות שקר כדי לזכות בבית דין ,ואפילו כהאי גוונא איכא
שקר .אבל מדברי הרשב"א משמע שאף זה אסור ,כיון שלצורך
איסורא להעיד שקר דאע"ג שהדבר אמת ,אין לעשות אלא בעדות
הוצאת ממון אסר כל דרך של שקר.
כשרה ,כמבואר בשו"ת הרשב"א חלק ג סימן פא דאפילו במקום
דעביד איניש דינא לנפשיה ,מכל מקום אסור לטעון טענת שקר וכל
ההבדל בין הטעיה ובין שקר שכן להעיד שקר ,ואם מוציאים עליו שטר מזויף אסור לו לזייף שובר
וכיון שנבאר שאסור לומר שקר ולא לעשות שום שקר או הטעיה כנגדו ,וכן נראה ממ"ש תוס' ,בבא מציעא יד ,לא שבקת חיי לכל
להוציא ממון ,יש ליישב המקומות שמצאנו שהתירו להטעות ,אבל הרוצים לעשות כדין .עכ"ל קובץ שיעורים.
החילוק בזה הוא ,שיש להתיר בכמה אופנים :א .אם ההטעיה היא וזה כפי מה שכתב בחשוקי חמד בשם החזון איש .והטעם בזה כי כל
לטובת עצמו או להציל עשוק מעושקו ,כמו במעשה של חליצה ענייני השגת ממון וכל ענייני הצלחת האדם ביד הקדוש ברוך הוא,
)יבמות קו עמוד ב( שהערימו על החולץ לתת חליצה להציל את אלא שציוו להשתדל כדי שנזכה להצלחה ,וקיבלו חז"ל שהשתדלות
האשה .או בההיא דגיטין שמצא שטרי חליצה .ב .כאשר אינו אומר שהיא שקר אינה השתדלות ואין אדם מחויב בה ,לפיכך אסור
שקר ממש אבל מטעהו ,כמעשה של יעקב ולבן בתנאי השכירות .ג. לעשותה בכל דרך שהוא.
או שאין זה להרוויח ממון וכדומה .ד .או להציל ממונו שנטלו ממנו
העולה מזה :השקר דבר חמור מאד ,ולא התירו לשקר אפילו
על ידי חוקי ערכאות ,ומותר לכתוב צוואה להעמיד דגל התורה.
להציל ממונו ,כי כל הצלחת האדם בידי שמים ,וקיבלו חז"ל,
סוף דבר אין כל היתר להוציא את ממונו על ידי זיוף שטר או דיבור שהשתדלות שהיא שקר אינה השתדלות ,ואין אדם מחויב בה,
שקר או כל סוג שקר ,זה השתדלות שלא חייבה תורה ולכן היא לפיכך אסור לעשותה בכל דרך שהוא.
אסורה ,למרות שהתירו להכותו ,כי שקר הוא הדבר השנוי לפני ה',
ולא התירה תורה לעולם להרוויח כסף על ידי שקר לחבירו או זיוף גם זיוף שטר שהיה לו אסור
שטר .אבל התירו חז"ל לשקר כדי להציל עשוק מיד עושקו ,כגון ועלה בדעתי לומר ,דכיון שחידוש הוא שהרי מותר לעבור על איסור
בחליצה וצוואה מזוייפת ,או שאינו משקר אלא מטהו בלבד ,או שלא הכאה ולא על שקר ,אין לנו אלא חידושו בלבד .לפיכך דווקא להעיד
עושה להרויח ממון. שקר או לעשות מעשה שקר וכדומה ,זה השתדלות האסורה .וכן אם
ד
בינת המשפט
עניני ממונות אקטואליים
לעצמו ,כיון שהשקר מאד מאד שנאו לפני המקום העולה מזה :אסור להוציא את ממונו על ידי זיוף שטר או דיבור
כלשון הרשב"א. שקר או כל סוג שקר ,אבל התירו חז"ל לשקר כדי להציל עשוק
מיד עושקו ,כגון בחליצה וצוואה מזוייפת ,או שאינו משקר אלא
ה .שיטת חשוקי חמד שבכל אופן יש איסור לשקר מחמת
מטהו בלבד ,או שלא עושה להרויח ממון.
ממון ואין הבדל בין בבית דין או לא בית דין ,ואין הבדל
בין להוציא או להציל ,ורק כדי להתיר עגונה וכדומה העולה מזה:
מותר ,ופלא שלא זכר את כל המקומות המובאים
א .אסור לשקר אפילו אם על ידי מניעת השקר יפסיד כסף,
בספרים הנ"ל שהתירו לשקר כדי להוציא ממון שלו
שאף על פי שהתירו לעשות דין לעצמו במקום הפסד,
ולהצילו ללא כל חשש.
לא התירו לשקר ,כי השקר חמור מאוד .ומה שאמרו
הגאון רבי נחמיה זלמן גולדנברג כתב להתיר שקר ו. בש"ס שרב נחמן האמין לו במיגו ,זה רק לעניין נאמנות,
אפילו בבית דין ,כאשר אינו בא להוציא ממון שאינו שעבר עבירה וזייף שטר ,ונאמן במיגו שלא היה מודה
שלו ,אלא כדי למנוע חיוב שאינו אמת ולהעמיד את הדין שזייף ,אבל לכתחילה לזייף שטר או לטעון שקר ,זה
על אמיתתו. אסור וחמור מאוד ,כי שנוא השקר ואהוב האמת.
השקר דבר חמור מאד ,ולא התירו לשקר אפילו להציל ז. ב .האחרונים הביאו מקורות להתיר זיוף להצלת ממונו,
ממונו ,כי כל הצלחת האדם בידי שמים ,וקיבלו חז"ל, וחילקו בין שקר בפני בית דין ,שאסור ,לבין הטעיה
שהשתדלות שהיא שקר אינה השתדלות ,ואין אדם שלא בפני בית דין ,שמותרת .ובירושה יש צד נוסף
מחויב בה ,לפיכך אסור לעשותה בכל דרך שהוא. להתיר כדי להעמיד את הירושה על דין תורה.
ח .היה סברא לחלק בין שקר ממש ,כגון זיוף שטר שלא יש פוסקים שחילקו בין שקר בפני בית דין לשקר שלא ג.
היה ,לבין שחזור שטר אמיתי שאבד ,שאינו אלא אבק בפני בית דין .ובשערי לימוד כתב לחלק באופן אחר,
שקר .אבל מדברי הרשב"א משמע שאף זה אסור ,כיון שכאשר בא להוציא ממון אסור לשקר ,אבל להציל
שלצורך הוצאת ממון אסר כל דרך של שקר. ולהחזיק את ממונו מותר ,שאין זו דרך רמאות אלא דרך
הצלה .וכל זה קשה לומר בדעת הרשב"א ,דמלשונו
ט .אסור להוציא את ממונו על ידי זיוף שטר או דיבור שקר
משמע שאוסר תמיד.
או כל סוג שקר ,אבל התירו חז"ל לשקר כדי להציל
עשוק מיד עושקו ,כגון בחליצה וצוואה מזוייפת ,או ד .בחשוקי חמד פוסק כדברי הרשב"א לאסור לזייף שטר,
שאינו משקר אלא מטהו בלבד ,או שלא עושה להרויח ומבאר שהטעם שהתירו להכות חבירו ולעשות דין
ממון.
ה
