gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

בינת המשפט · Binas Hamishpat — כי תבוא (2026-08-24)

מוציא לאור: בינת המשפט · Binas Hamishpat

שבוע: כי תבוא (2026-08-24)

בינת המשפט · Binas Hamishpat — כי תבוא (2026-08-24)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בינת המשפט‬ ‫עניני ממונות אקטואליים‬ ‫בס"ד‪ ,‬גליון תרצה‪ ,‬פרשת כי תבא‪ ,‬תשפ"ו מאת‪ :‬יצחק בירך דסקל – דיין ומו"ץ‬ ‫להורדת כל ספרי בינת המשפט חינם לחץ כאן דואר אלקטרוני‪y.b.daskal@ybdaskal.com :‬‬ ‫טל‪052-7611435 :‬‬ ‫מאה פנדי בפנדא למחיה‪ ,‬ואפילו למאן דאמר לא עביד איניש דינא‬ ‫האם מותר לזייף שטר או להטעות את חבירו כדי‬ ‫לנפשיה‪ ,‬במקום דאיכא פסידא עביד‪ ,‬ולרב נחמן דאמר אפילו במקום‬ ‫להוציא ממון שלו‬ ‫דליכא פסידא‪ ,‬יש בכלל זה שיוכל לטעון שקר להוציא דין לאמתו‪,‬‬ ‫ובו יבואר‪ :‬א‪ .‬האם מותר לזייף שטר כדי להציל ממונו‪ .‬ב‪ .‬האם‬ ‫כי ההיא דפרק חזקת )בבא בתרא לב‪ ,‬ב( דלחיש לרב נחמן ואמר ליה‬ ‫מותר להכות חבירו כדי להציל מהפסד‪ .‬ג‪ .‬האם יש הבדל בין‬ ‫אין שטרא זייפא הוא‪ ,‬ומיהו שטרא מעליא הוה לי וארכס ואמינא‬ ‫שקר בבית דין או חוץ לבית דין‪ .‬ד‪ .‬האם מותר לשקר כדי להציל‬ ‫אנקוט בידי מיהא כל דהו‪ ,‬והימניה רב נחמן משום מיגו‪ .‬ואף על גב‬ ‫אשה מעיגון‪ .‬ד‪ .‬האם מותר לזייף צוואה כדי להציל ממון‬ ‫דאסיקנא דלית הלכתא כותיה דרב נחמן בזוזי‪ ,‬הא קיימא לן כותיה‬ ‫שנוטלים מיורש שלא כדין‪ .‬ה‪ .‬אין חובת השתדלות בשקר‪ .‬ו‪.‬‬ ‫בארעא‪ ,‬ובזוזי נמי היה נאמן אי עמד בשקרו‪ .‬על כן שואל אני אם‬ ‫האם מותר לזייף שטר שכבר היה לו ונאבד‪ .‬ז‪ .‬האם מותר‬ ‫מותר לטעון שקר לאפוקי זוזי‪ ,‬כי היכי דשרי ליה למימחי חבריה‪ ,‬אף‬ ‫להטעות כדי להציל ממונו‪.‬‬ ‫על גב דעבר על לא תוסיף פן תוסיף‪ .‬עכ"ל"‪.‬‬ ‫פירוש‪ :‬איתא בגמ' שמותר לאדם לעשות דין לעצמו‪ ,‬ולהציל ממונו‪,‬‬ ‫הנידון‬ ‫ולהכות את המפסיד ממונו מאה מכות‪ .‬ואפילו למאן דאמר דאסור‬ ‫היה לי זיכוי מחנות ספרים על שמי בלבד‪ ,‬ונאבד לי‪ .‬גם מי שמוצא‬ ‫לעשות דין לעצמו‪ ,‬מכל מקום‪ ,‬באופן שאם לא יעשה דין לעצמו‬ ‫אותו לא יכול להוציא אותו‪ ,‬כי הוא רק על שמי‪ .‬האם מותר לי לזייף‬ ‫יפסיד ממונו ולא יהיה יכול להוציא ממונו בדין‪ ,‬מותר לעשות דין‬ ‫שטר זיכוי על שמי‪ ,‬ולקבל את הספרים שחייבים לי‪ .‬חנות הספרים‬ ‫לעצמו‪ .‬ושאל השואל‪ ,‬האם לפי זה מותר לזייף שטר חוב כדי להוציא‬ ‫לא תפסיד‪ ,‬כיוון שרשום אצלם שאני הוצאתי את הזיכוי על שמי‪,‬‬ ‫ממון שלו מיד חבירו‪ ,‬כשאין לו דרך אחרת להוציא את הממון‪.‬‬ ‫ומישהו אחר שימצא את הכרטיס לא יכול להוציאו"‪.‬‬ ‫ומצאנו בש"ס שאחד זייף שטר‪ ,‬והודה לרב נחמן שהשטר מזויף‪,‬‬ ‫תשובה‬ ‫והאמין לו רב נחמן במיגו שלא היה מודה שהשטר מזויף והיה יכול‬ ‫להוציא ממונו‪ ,‬לכן נאמן שהלה באמת חייב לו‪ .‬ולפי זה יש ללמוד‬ ‫התורה לא התירה לשקר כדי להציל ממונו‪ ,‬כי שקר הוא דבר‬ ‫שמותר לאדם לזייף לכתחילה שטר כדי להוציא ממונו‪ ,‬או שאין‬ ‫חמור מאוד‪ .‬לכן אסור לזייף שטר להוציא ממונו מחבירו‪ ,‬ולא‬ ‫ללמוד מזה‪ .‬זו שאלת השואל‪.‬‬ ‫התירו לשקר אלא באופנים מיוחדים‪ ,‬כמבואר בפנים‪.‬‬ ‫והשיב לו הרשב"א וז"ל‪" :‬תשובה‪ :‬חס ליה לזרעיה דאברהם דלימא‬ ‫ביאור התשובה‬ ‫שיקרא‪ ,‬ואפילו במקום פסידא‪ ,‬דכתיב )צפניה ג‪ ,‬יג( שארית ישראל‬ ‫לא יעשו עולה ולא ידברו כזב‪ .‬וגדולה מזו אמרו בפרק שבועת העדות‬ ‫אינו נפסל לעדות ושבועה‬ ‫)שבועות לא‪ ,‬א( שאפילו באומר אמת‪ ,‬אלא שהדיבור אינו על אותו‬ ‫באמת הנידון הוא שאלה כללית האם מותר לאדם לזייף שטר כדי‬ ‫דרך שאמרו‪ ,‬אסרו‪ .‬וכדאמרינן התם‪ ,‬מנין לשלשה שהפקידו אצל‬ ‫להציל ממונו שיודע בוודאות שחייבים לו‪ ,‬כגון שנאבד לו שטר‬ ‫אחד וכפר בהן‪ ,‬מנין שלא יהא אחד תובע ושנים מעידים‪ ,‬תלמוד‬ ‫הלוואה ויכול לזייף באופן שאף אחד לא יכיר‪ ,‬האם מותר לעשות‬ ‫לומר מדבר שקר תרחק )שמות כג‪ ,‬ז(‪ ,‬וזה ודאי אמת כמו שמעידין‬ ‫זאת‪ .‬בסימן רסה הארכנו לבאר שמי שקנה שדה‪ ,‬ונאבד לו השטר‪,‬‬ ‫אלו שהממון הופקד בידו בפניהם‪ ,‬ואפילו הכי כיון שהן אומרין‬ ‫וזייף שטר אחר‪ ,‬לא נפסל לעדות‪ ,‬וכן מי שחשוד לזייף שטר‪ ,‬כשר‪,‬‬ ‫בתורת עדות אסור‪ .‬אלא שכל מקום שיש מיגו אנו מאמינין שהאמת‬ ‫שמא יש לו חוב עליו ממקום אחר‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫כמו שטוען‪ ,‬שאלו בא לשקר היה לו לטעון טענה אחרת בשקר שהיה‬ ‫נאמן בה‪ .‬וההוא דפרק חזקת הבתים )בבא בתרא‪ ,‬שם( לא אמרו‬ ‫תשובת הרשב"א‬ ‫שיהא מותר לו לעשות ולטעון כן‪ ,‬אלא כל שטען מאמינין אותו משום‬ ‫וכבר נשאל בזה הרשב"א וז"ל )שו"ת הרשב"א חלק ג סימן פא(‬ ‫מגו‪ ,‬למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה‪ .‬ותדע לך דאי מהתם נימא‬ ‫"שאלת‪ ,‬הא דאמור רבנן בפרק המניח את הכד )בבא קמא כז‪ ,‬ב(‪,‬‬ ‫א‬ ‫בינת המשפט‬ ‫עניני ממונות אקטואליים‬ ‫העולה מזה‪ :‬האחרונים הביאו מקורות להתיר זיוף להצלת‬ ‫דשרי נמי למיעבד שטרא זייפא כי התם‪ ,‬וחס לנו לומר כן‪ .‬אלא ודאי‬ ‫ממונו‪ ,‬וחילקו בין שקר בפני בית דין‪ ,‬שאסור‪ ,‬לבין הטעיה שלא‬ ‫שנוי השקר ואהוב האמת ואין תמורתו כלי פז"‪ .‬עכ"ל הרשב"א‪.‬‬ ‫בפני בית דין‪ ,‬שמותרת‪ .‬ובירושה יש צד נוסף להתיר כדי להעמיד‬ ‫את הירושה על דין תורה‪.‬‬ ‫תוכן דברי הרשב"א‪ ,‬דאיסור שקר חמור מאוד‪ ,‬ואסור לשקר אפילו‬ ‫אם על ידי מניעת השקר יפסיד כסף‪ ,‬שאף על פי שהתירו לעשות דין‬ ‫הבדל בין לשקר בפני בית דין או להחזיק בממון‬ ‫לעצמו במקום הפסד‪ ,‬לא התירו לשקר‪ ,‬כי השקר חמור מאוד‪ .‬ומה‬ ‫ובאמת מאוד האריכו המחברים בימינו בדין זה‪ ,‬ולא נשאר לי מה‬ ‫שאמרו בש"ס שרב נחמן האמין לו במיגו‪ ,‬זה רק לעניין נאמנות‪,‬‬ ‫להוסיף‪ .‬רק אומר שקשה מאוד לומר שהרשב"א אוסר דווקא בבית‬ ‫שעבר עבירה וזייף שטר‪ ,‬ונאמן במיגו שלא היה מודה שזייף‪ ,‬אבל‬ ‫דין‪ ,‬שהרי לשונו מוכח שאוסר תמיד לשקר‪ .‬ושמחתי שכן כתב הרב‬ ‫לכתחילה לזייף שטר או לטעון שקר‪ ,‬זה אסור וחמור מאוד‪ ,‬כי שנוא‬ ‫זאב קרמר בספר שערי לימוד )בבא מציעא סימן ב(‪ ,‬דמוכח מלשון‬ ‫השקר ואהוב האמת‪.‬‬ ‫הרשב"א שאוסר תמיד‪ ,‬וזה סותר הרבה סוגיות והרבה מאוד מקומות‬ ‫העולה מזה‪ :‬אסור לשקר אפילו אם על ידי מניעת השקר יפסיד‬ ‫שהתירו לשקר‪.‬‬ ‫כסף‪ ,‬שאף על פי שהתירו לעשות דין לעצמו במקום הפסד‪ ,‬לא‬ ‫ומבאר שם‪ ,‬וז"ל‪ :‬ואפשר שסבירא ליה לרשב"א כמו שכתב בספר‬ ‫התירו לשקר‪ ,‬כי השקר חמור מאוד‪ .‬ומה שאמרו בש"ס שרב‬ ‫מלאכת בצלאל שבועות דף לא‪ ,‬שאסור לשקר אף במקום הפסד‬ ‫נחמן האמין לו במיגו‪ ,‬זה רק לעניין נאמנות‪ ,‬שעבר עבירה וזייף‬ ‫להוציא ממון‪ ,‬ורק להחזיק מותר‪ .‬והשואל שאל כמבואר בלשונו‬ ‫שטר‪ ,‬ונאמן במיגו שלא היה מודה שזייף‪ ,‬אבל לכתחילה לזייף‬ ‫לעניין לאפוקי זוזי‪ ,‬ואף בקרקע הוי לאפוקי‪ ,‬כיון דקרקע היא בחזקת‬ ‫שטר או לטעון שקר‪ ,‬זה אסור וחמור מאוד‪ ,‬כי שנוא השקר ואהוב‬ ‫מרא קמא‪ .‬עכ"ל"‪.‬‬ ‫האמת‪.‬‬ ‫"ואפשר שהחילוק הוא לפי מה שראיתי לפרש‪ ,‬שאיסור שקר לא‬ ‫הותר מכללו במקום הפסד ממון‪ ,‬אלא שבמקום הפסד אין זה חפצא‬ ‫שיטת עיונים במשפט ומשפט הצוואה‬ ‫דאיסור שקר‪ .‬דאיסור שקר הוא רק בדרך רמאות לרמות את חבירו‪,‬‬ ‫אבל כאן אין זה דרך רמאות אלא דרך הצלה‪ ,‬ועיין מגילה יג עמוד ב‪.‬‬ ‫ובספר עיונים במשפט חלק א )מאת הרב חיים שלמה שאנן( סימן א‪,‬‬ ‫ולכן רק במקום שרוצים להוציא ממנו חשיב דרך הצלה‪ ,‬אבל במקום‬ ‫מביא הרבה מאוד מקורות שמותר לזייף כדי להוציא ממונו‪ .‬ואחרי‬ ‫שרוצה להוציא מחבירו אפילו שיש לו הפסד‪ ,‬אין זה כדרך הצלה‬ ‫כן בחלק ב סימן טו הקשה מדברי הרשב"א )שו"ת חלק ג סימן פא(‬ ‫ואסור‪ ,‬וכן משמע מהגמרא כנדרים דף סב דמבואר שם שמותר לשקר‬ ‫שאוסר לזייף‪ .‬ומוסיף מצד שני הרבה מקורות שמותר לזייף‪ ,‬ומחלק‬ ‫כיון דהוי כמבריח ארי‪ .‬עכ"ל שערי לימוד‪ .‬וגם זה קשה מאוד‬ ‫בין אם משקר בפני בית דין או לא בפני בית דין‪ ,‬ומסיק שמותר‬ ‫שפשטות דברי הרשב"א שאוסר תמיד‪.‬‬ ‫להטעות אבל לא לשקר בפני בית דין‪ ,‬עיין שם‪) .‬ומובא בספר נאות‬ ‫מרדכי חלק י‪ ,‬באהל המשפט(‪.‬‬ ‫העולה מזה‪ :‬יש פוסקים שחילקו בין שקר בפני בית דין לשקר‬ ‫שלא בפני בית דין‪ .‬ובשערי לימוד כתב לחלק באופן אחר‪,‬‬ ‫וכן בספר משפט הצוואה )חלק ב סימן ה( האריך מאוד לבאר האם‬ ‫שכאשר בא להוציא ממון אסור לשקר‪ ,‬אבל להציל ולהחזיק את‬ ‫מותר לכתוב צוואה מזויפת כדי להציל מיד עושקו‪ ,‬ופסק להתיר‪,‬‬ ‫ממונו מותר‪ ,‬שאין זו דרך רמאות אלא דרך הצלה‪ .‬וכל זה קשה‬ ‫ומביא גם הרבה פוסקים שמותרים‪ .‬והביא את דברי הרשב"א הנ"ל‪,‬‬ ‫לומר בדעת הרשב"א‪ ,‬דמלשונו משמע שאוסר תמיד‪.‬‬ ‫וגם הוא מחלק בין לשקר לבית דין או שלא בפני בית דין‪ ,‬דבפני בית‬ ‫דין אסור וזה אוסר הרשב"א‪ ,‬אבל שלא בפני בית דין מותר‪.‬‬ ‫שיטת חשוקי חמד – האם מותר לזייף שטר להוציא‬ ‫ולענין צוואה מוסיף סברא גדולה מאוד שאם הבנות רוצות לגזול את‬ ‫ממון שלו‬ ‫הבנים על ידי חוק המדינה‪ ,‬או ילדים שרוצים לגזול אבא שירש את‬ ‫ובספר חשוקי חמד )בבא קמא דף כז עמוד ב‪ ,‬עניין ו( כתב וז"ל‬ ‫שאתו על ידי חוק המדינה‪ ,‬בזה בוודאי מותר לזייף צוואה כדי‬ ‫"שאלה‪ :‬ראובן גנב משמעון שכנו מים‪ .‬האם מותר לשמעון להעמיד‬ ‫להעמיד דגל התורה שהירושה תהיה על פי תורה‪ ,‬והאריך מאוד בזה‬ ‫ב' עדים שיכתבו שטר ויחתמו עליו‪ ,‬ושם יהיה כתוב שראובן חייב‬ ‫להלכה ולא למעשה‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫ב‬ ‫בינת המשפט‬ ‫עניני ממונות אקטואליים‬ ‫"ואולי אפשר לתרץ‪ ,‬שאשה שכבר חלצה או מיאנה או נתגרשה ואין‬ ‫לשמעון אותו סך ממון‪ ,‬כדי ששמעון יוכל להוציא ממון זה מראובן‬ ‫אנו יודעים אם זהו הגט שנתגרשה בו או לא‪ ,‬אי אפשר לעגנה‪ ,‬מאחר‬ ‫באמצעות השטר"‪.‬‬ ‫והעיגון גם היא עולה גדולה‪ ,‬ואפשר גם לצאת מכשולים רבים מכך‪,‬‬ ‫"תשובה‪ :‬דן בזה בשו"ת הרשב"א בתשובות )חלק ג סימן פא( כו'‪.‬‬ ‫ולפעמים עלול להיות שתקבל קידושין ותאמר שאינה מקודשת‪ ,‬לכן‬ ‫ונראה בהסבר הדבר‪ ,‬שחז"ל התירו איסור של לא תוסיף‪ ,‬ולא התירו‬ ‫מן הראוי שבית דין יהפכו את השטר למעשה בית דין‪ .‬כלומר שבית‬ ‫איסור מדבר שקר תרחק‪ .‬דלהרביץ לחבירו אף על גב דהוא גם איסור‬ ‫דין יחליטו שהם נוטלים שטר זה ועל פיהם ניתן לאשה‪ ,‬והם נותנים‬ ‫תורה‪ ,‬שאני שקר דהוא גם חטא שבין אדם למקום‪ ,‬וכמו שסיים‬ ‫לה את הגט בתור ראיה שנתגרשה‪ ,‬ומעתה אם תתגרש בו ועל פי עדיו‪,‬‬ ‫הרשב"א ז"ל‪" ,‬אלא ודאי שנוי השקר ואהוב האמת‪ ,‬ואין תמורתו כלי‬ ‫אין כאן שקר מאחר והבית דין הם שנתנו תוקף לגט זה עבורה‪ ,‬והם‬ ‫פז"‪ .‬כלומר שנוי הוא לפני המקום‪ ,‬כי חותמו של הקדוש ברוך הוא‬ ‫המעידים על פי עדות זו‪ ,‬ומאחר והם עשוה למעשה בית דין וכאילו‬ ‫אמת‪ ,‬וכשם שלא יעלה על הדעת שכדי לעשות דין לעצמו ילבש‬ ‫הם פוסקים כך‪ ,‬שוב אין כאן שקר‪ .‬עכ"ל החשוקי חמד‪.‬‬ ‫שעטנז‪ ,‬כי רק לכפות חברו במקל וברצועה שהוא כלי דיינים הותר‪,‬‬ ‫נמצינו למדים משיטת חשוקי חמד שבכל אופן יש איסור לשקר‬ ‫ולא איסורים שבין אדם למקום שהוא איסור שעטנז‪ ,‬כך הוא השקר"‪.‬‬ ‫מחמת ממון ואין הבדל בין בבית דין או לא בית דין‪ ,‬ואין הבדל בין‬ ‫"והצעתי דברי לפני גאון אחד ואמר לי דאפילו אם לא נאמר שהוא‬ ‫להוציא או להציל‪ ,‬ורק כדי להתיר עגונה וכדומה מותר‪ ,‬ופלא שלא‬ ‫חטא שבין אדם למקום‪ ,‬בכל זאת איסור חמור הוא ולא הותר‪ .‬וסיפר‬ ‫זכר את כל המקומות המובאים בספרים הנ"ל שהתירו לשקר כדי‬ ‫שפעם חיפשו עשירי למניין לחזו"א‪ ,‬מצאו שם אחד שאמר שהבטיח‬ ‫להוציא ממון שלו ולהצילו ללא כל חשש‪.‬‬ ‫למישהו להיפגש עמו בשעה שתיים‪ ,‬ואם יצטרף למניין יאחר את‬ ‫העולה מזה‪ :‬שיטת חשוקי חמד שבכל אופן יש איסור לשקר‬ ‫הפגישה‪ .‬אמר החזו"א שלא יצטרף אלא ילך לפגישה‪ ,‬ואחד הנוכחים‬ ‫מחמת ממון ואין הבדל בין בבית דין או לא בית דין‪ ,‬ואין הבדל‬ ‫התפלא על פסק זה‪ ,‬אמר החזו"א‪ :‬אילו היינו יודעים את מעלת האמת‬ ‫בין להוציא או להציל‪ ,‬ורק כדי להתיר עגונה וכדומה מותר‪ ,‬ופלא‬ ‫לא היינו מתפלאים על הפסק"‪.‬‬ ‫שלא זכר את כל המקומות המובאים בספרים הנ"ל שהתירו‬ ‫העולה מזה‪ :‬בחשוקי חמד פוסק כדברי הרשב"א לאסור לזייף‬ ‫לשקר כדי להוציא ממון שלו ולהצילו ללא כל חשש‪.‬‬ ‫שטר‪ ,‬ומבאר שהטעם שהתירו להכות חבירו ולעשות דין לעצמו‪,‬‬ ‫כיון שהשקר מאד מאד שנאו לפני המקום כלשון הרשב"א‪.‬‬ ‫חילוק בין סוג הממון‬ ‫שיטת חשוקי חמד – לזייף חוזה דירה כדי להציל את‬ ‫הדירה שלו‬ ‫וראיתי מי שכתב עוד לחלק בשם הרב נחמיה זלמן גולדנברג וז"ל‬ ‫עוד כתב שם‪" :‬שאלה‪ :‬מי שקנה דירה‪ ,‬וכבר שילם את רוב הכסף‪,‬‬ ‫"כל מה שנתבאר שאסור לטעון טענת שקר זה דווקא בתובע ממון‬ ‫ועדיין לא הספיק לכתוב חוזה על הדירה‪ ,‬והמוכר מתכחש למכירה‪,‬‬ ‫שאין חייבים לו‪ ,‬או שכופר ממון שחייב‪ ,‬אבל אם טוען טענת שקר‬ ‫האם מותר לו לזייף חוזה מכירה‪ ,‬כדי שיהיה לו לראיה שהדירה היא‬ ‫על אותו ממון שבאמת פטור‪ ,‬אלא שאילו היה טוען כפי האמת היו‬ ‫שלו"‪.‬‬ ‫בית דין מחייבים אותו‪ ,‬מותר לו לשקר בבית דין ולטעון טענה אחרת‬ ‫"תשובה‪ :‬לכאורה משמע מדברי הרשב"א שחמור השקר‪ ,‬שאסור‬ ‫שעל ידה יפטרוהו כדי שיפסק הדין לאמיתו‪ .‬לכן החותם שמו על‬ ‫לשקר‪ ,‬אפילו כדי להעמיד הממון בחזקתו‪ .‬וכן כתב בקובץ שיעורים‬ ‫מגילה ריקה )צ'ק( ומצא אותה אחד וכתב לפני החתימה שחייב לו‬ ‫)בבא בתרא אות קפז( שהמוציא עליו שטר מזויף‪ ,‬אסור לו לזייף‬ ‫החותם ממון‪ ,‬ותבעו בבית דין‪ ,‬מותר לנתבע לטעון טענה שקרית‬ ‫שובר כנגדו"‪.‬‬ ‫שהחוב נפרע‪ ,‬לסוברים שנאמן אדם לומר פרעתי בהוציא התובע‬ ‫"אלא דשמעתי פעם מפי ר' חיים שמואלביץ זצוק"ל להקשות מדברי‬ ‫שטר בכתב ידו" עכ"ל‪.‬‬ ‫התוס' בגיטין )דף כז עמוד א ד"ה הא( שאם מצא שטרי חליצה או‬ ‫מבואר שהגאון רבי נחמיה זלמן גולדנברג כתב להתיר שקר אפילו‬ ‫מיאונין לא יחזיר‪ ,‬אבל אם ידוע שחלצה או שמיאנה‪ ,‬פשיטא דיחזיר‬ ‫בבית דין‪ ,‬כאשר אינו בא להוציא ממון שאינו שלו‪ ,‬אלא כדי למנוע‬ ‫אפילו אינו שלה‪ ,‬כיון דאין צריכה אלא לראיה וכו'‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ואיך מותר‬ ‫חיוב שאינו אמת ולהעמיד את הדין על אמיתתו‪.‬‬ ‫ליתן לה שטר שאינו שלה‪ ,‬הרי העדות היא שקר"‪.‬‬ ‫ג‬ ‫בינת המשפט‬ ‫עניני ממונות אקטואליים‬ ‫חבירו חייב לו מלווה על פה ואין לו שטר וחושש שהלה יכפור‪ ,‬אסור‬ ‫העולה מזה‪ :‬הגאון רבי נחמיה זלמן גולדנברג כתב להתיר שקר‬ ‫לו לזייף שטר‪ ,‬כי זה שטר שקר‪ .‬אבל מי שהיה לו שטר מחבירו ואבד‪,‬‬ ‫אפילו בבית דין‪ ,‬כאשר אינו בא להוציא ממון שאינו שלו‪ ,‬אלא‬ ‫הרי על פי דין מותר לעדים על השטר לעשות שטר חדש ולכתוב‬ ‫כדי למנוע חיוב שאינו אמת ולהעמיד את הדין על אמיתתו‪.‬‬ ‫שהוא העתקה מהשטר הישן‪ ,‬כמבואר ברמ"א בחושן משפט )סימן‬ ‫מא‪ ,‬ג(‪ .‬לפיכך אם נאבד לו שטר וחושש להפסיד כספו‪ ,‬מותר לו‬ ‫אין חובת ההשתדלות אם היא שקר‬ ‫לכתוב שטר חדש בדיוק אותו הדבר‪ ,‬כיון שזה אינו שקר ממש שהוא‬ ‫ובאמת יש סתירה בדברי הגמרא בין הסוגיא בבא קמא )כז‪ ,‬ב(‪,‬‬ ‫באמת העתקה משטר ראשון‪ ,‬למרות שלא כותב שהוא העתקה‪ ,‬זה‬ ‫שהתירו להכות חבירו שהוא לאו מהתורה כדי להוציא ממונו ואסרו‬ ‫רק אבק שקר ואין לנו להחמיר יותר מזה‪.‬‬ ‫לטעון שקר‪ .‬ומאי שנא‪ ,‬ומה שחילק בחשוקי חמד בין מצווה שבין‬ ‫אדם לחבירו ובין אדם למקום תמוה‪ ,‬דכל מצווה בין אדם לחבירו‬ ‫אבל הרשב"א כותב פירוש שגם זה אסור‪ ,‬כמובא לעיל שכתב‪:‬‬ ‫הוא גם בין אדם למקום‪ ,‬ואם התירו להכותו שזה גם בין אדם למקום‪,‬‬ ‫"וההוא דפרק חזקת הבתים לא אמרו שיהא מותר לו לעשות ולטעון‬ ‫למה לא התירו לשקר‪.‬‬ ‫כן אלא כל שטען מאמינין אותו משום מגו למר כדאית ליה ולמר‬ ‫כדאית ליה‪ .‬ותדע לך דאי מהתם נימא דשרי נמי למיעבד שטרא זייפא‬ ‫וגם מה שחילקו בין משקר על הממון הזה או ממון אחר‪ ,‬לא נרמז‬ ‫כי התם‪ ,‬וחס לנו לומר כן‪ .‬אלא ודאי שנוי השקר ואהוב האמת ואין‬ ‫כלל בדברי הרשב"א‪ ,‬וסתם לשונו מוכח ששקר הוא איסור גדול‬ ‫תמורתו כלי פז"‪ .‬מבואר שכל שקר אסור על מנת להוציא ממון‪.‬‬ ‫מאוד שלא התירו חז"ל בשום פנים ואופן לעשות כדי להוציא ממון‪.‬‬ ‫וכן מבואר בקובץ שיעורים בבא בתרא )אות קפז( "ושמא י"ל דמיירי‬ ‫העולה מזה‪ :‬היה סברא לחלק בין שקר ממש‪ ,‬כגון זיוף שטר‬ ‫שהשדה באמת היא שלו‪ ,‬אלא שאין לו עדים לברר כן לפני בית דין‪,‬‬ ‫שלא היה‪ ,‬לבין שחזור שטר אמיתי שאבד‪ ,‬שאינו אלא אבק‬ ‫והוא מעיד עדות שקר כדי לזכות בבית דין‪ ,‬ואפילו כהאי גוונא איכא‬ ‫שקר‪ .‬אבל מדברי הרשב"א משמע שאף זה אסור‪ ,‬כיון שלצורך‬ ‫איסורא להעיד שקר דאע"ג שהדבר אמת‪ ,‬אין לעשות אלא בעדות‬ ‫הוצאת ממון אסר כל דרך של שקר‪.‬‬ ‫כשרה‪ ,‬כמבואר בשו"ת הרשב"א חלק ג סימן פא דאפילו במקום‬ ‫דעביד איניש דינא לנפשיה‪ ,‬מכל מקום אסור לטעון טענת שקר וכל‬ ‫ההבדל בין הטעיה ובין שקר‬ ‫שכן להעיד שקר‪ ,‬ואם מוציאים עליו שטר מזויף אסור לו לזייף שובר‬ ‫וכיון שנבאר שאסור לומר שקר ולא לעשות שום שקר או הטעיה‬ ‫כנגדו‪ ,‬וכן נראה ממ"ש תוס'‪ ,‬בבא מציעא יד‪ ,‬לא שבקת חיי לכל‬ ‫להוציא ממון‪ ,‬יש ליישב המקומות שמצאנו שהתירו להטעות‪ ,‬אבל‬ ‫הרוצים לעשות כדין‪ .‬עכ"ל קובץ שיעורים‪.‬‬ ‫החילוק בזה הוא‪ ,‬שיש להתיר בכמה אופנים‪ :‬א‪ .‬אם ההטעיה היא‬ ‫וזה כפי מה שכתב בחשוקי חמד בשם החזון איש‪ .‬והטעם בזה כי כל‬ ‫לטובת עצמו או להציל עשוק מעושקו‪ ,‬כמו במעשה של חליצה‬ ‫ענייני השגת ממון וכל ענייני הצלחת האדם ביד הקדוש ברוך הוא‪,‬‬ ‫)יבמות קו עמוד ב( שהערימו על החולץ לתת חליצה להציל את‬ ‫אלא שציוו להשתדל כדי שנזכה להצלחה‪ ,‬וקיבלו חז"ל שהשתדלות‬ ‫האשה‪ .‬או בההיא דגיטין שמצא שטרי חליצה‪ .‬ב‪ .‬כאשר אינו אומר‬ ‫שהיא שקר אינה השתדלות ואין אדם מחויב בה‪ ,‬לפיכך אסור‬ ‫שקר ממש אבל מטעהו‪ ,‬כמעשה של יעקב ולבן בתנאי השכירות‪ .‬ג‪.‬‬ ‫לעשותה בכל דרך שהוא‪.‬‬ ‫או שאין זה להרוויח ממון וכדומה‪ .‬ד‪ .‬או להציל ממונו שנטלו ממנו‬ ‫העולה מזה‪ :‬השקר דבר חמור מאד‪ ,‬ולא התירו לשקר אפילו‬ ‫על ידי חוקי ערכאות‪ ,‬ומותר לכתוב צוואה להעמיד דגל התורה‪.‬‬ ‫להציל ממונו‪ ,‬כי כל הצלחת האדם בידי שמים‪ ,‬וקיבלו חז"ל‪,‬‬ ‫סוף דבר אין כל היתר להוציא את ממונו על ידי זיוף שטר או דיבור‬ ‫שהשתדלות שהיא שקר אינה השתדלות‪ ,‬ואין אדם מחויב בה‪,‬‬ ‫שקר או כל סוג שקר‪ ,‬זה השתדלות שלא חייבה תורה ולכן היא‬ ‫לפיכך אסור לעשותה בכל דרך שהוא‪.‬‬ ‫אסורה‪ ,‬למרות שהתירו להכותו‪ ,‬כי שקר הוא הדבר השנוי לפני ה'‪,‬‬ ‫ולא התירה תורה לעולם להרוויח כסף על ידי שקר לחבירו או זיוף‬ ‫גם זיוף שטר שהיה לו אסור‬ ‫שטר‪ .‬אבל התירו חז"ל לשקר כדי להציל עשוק מיד עושקו‪ ,‬כגון‬ ‫ועלה בדעתי לומר‪ ,‬דכיון שחידוש הוא שהרי מותר לעבור על איסור‬ ‫בחליצה וצוואה מזוייפת‪ ,‬או שאינו משקר אלא מטהו בלבד‪ ,‬או שלא‬ ‫הכאה ולא על שקר‪ ,‬אין לנו אלא חידושו בלבד‪ .‬לפיכך דווקא להעיד‬ ‫עושה להרויח ממון‪.‬‬ ‫שקר או לעשות מעשה שקר וכדומה‪ ,‬זה השתדלות האסורה‪ .‬וכן אם‬ ‫ד‬ ‫בינת המשפט‬ ‫עניני ממונות אקטואליים‬ ‫לעצמו‪ ,‬כיון שהשקר מאד מאד שנאו לפני המקום‬ ‫העולה מזה‪ :‬אסור להוציא את ממונו על ידי זיוף שטר או דיבור‬ ‫כלשון הרשב"א‪.‬‬ ‫שקר או כל סוג שקר‪ ,‬אבל התירו חז"ל לשקר כדי להציל עשוק‬ ‫מיד עושקו‪ ,‬כגון בחליצה וצוואה מזוייפת‪ ,‬או שאינו משקר אלא‬ ‫ה‪ .‬שיטת חשוקי חמד שבכל אופן יש איסור לשקר מחמת‬ ‫מטהו בלבד‪ ,‬או שלא עושה להרויח ממון‪.‬‬ ‫ממון ואין הבדל בין בבית דין או לא בית דין‪ ,‬ואין הבדל‬ ‫בין להוציא או להציל‪ ,‬ורק כדי להתיר עגונה וכדומה‬ ‫העולה מזה‪:‬‬ ‫מותר‪ ,‬ופלא שלא זכר את כל המקומות המובאים‬ ‫א‪ .‬אסור לשקר אפילו אם על ידי מניעת השקר יפסיד כסף‪,‬‬ ‫בספרים הנ"ל שהתירו לשקר כדי להוציא ממון שלו‬ ‫שאף על פי שהתירו לעשות דין לעצמו במקום הפסד‪,‬‬ ‫ולהצילו ללא כל חשש‪.‬‬ ‫לא התירו לשקר‪ ,‬כי השקר חמור מאוד‪ .‬ומה שאמרו‬ ‫הגאון רבי נחמיה זלמן גולדנברג כתב להתיר שקר‬ ‫ו‪.‬‬ ‫בש"ס שרב נחמן האמין לו במיגו‪ ,‬זה רק לעניין נאמנות‪,‬‬ ‫אפילו בבית דין‪ ,‬כאשר אינו בא להוציא ממון שאינו‬ ‫שעבר עבירה וזייף שטר‪ ,‬ונאמן במיגו שלא היה מודה‬ ‫שלו‪ ,‬אלא כדי למנוע חיוב שאינו אמת ולהעמיד את הדין‬ ‫שזייף‪ ,‬אבל לכתחילה לזייף שטר או לטעון שקר‪ ,‬זה‬ ‫על אמיתתו‪.‬‬ ‫אסור וחמור מאוד‪ ,‬כי שנוא השקר ואהוב האמת‪.‬‬ ‫השקר דבר חמור מאד‪ ,‬ולא התירו לשקר אפילו להציל‬ ‫ז‪.‬‬ ‫ב‪ .‬האחרונים הביאו מקורות להתיר זיוף להצלת ממונו‪,‬‬ ‫ממונו‪ ,‬כי כל הצלחת האדם בידי שמים‪ ,‬וקיבלו חז"ל‪,‬‬ ‫וחילקו בין שקר בפני בית דין‪ ,‬שאסור‪ ,‬לבין הטעיה‬ ‫שהשתדלות שהיא שקר אינה השתדלות‪ ,‬ואין אדם‬ ‫שלא בפני בית דין‪ ,‬שמותרת‪ .‬ובירושה יש צד נוסף‬ ‫מחויב בה‪ ,‬לפיכך אסור לעשותה בכל דרך שהוא‪.‬‬ ‫להתיר כדי להעמיד את הירושה על דין תורה‪.‬‬ ‫ח‪ .‬היה סברא לחלק בין שקר ממש‪ ,‬כגון זיוף שטר שלא‬ ‫יש פוסקים שחילקו בין שקר בפני בית דין לשקר שלא‬ ‫ג‪.‬‬ ‫היה‪ ,‬לבין שחזור שטר אמיתי שאבד‪ ,‬שאינו אלא אבק‬ ‫בפני בית דין‪ .‬ובשערי לימוד כתב לחלק באופן אחר‪,‬‬ ‫שקר‪ .‬אבל מדברי הרשב"א משמע שאף זה אסור‪ ,‬כיון‬ ‫שכאשר בא להוציא ממון אסור לשקר‪ ,‬אבל להציל‬ ‫שלצורך הוצאת ממון אסר כל דרך של שקר‪.‬‬ ‫ולהחזיק את ממונו מותר‪ ,‬שאין זו דרך רמאות אלא דרך‬ ‫הצלה‪ .‬וכל זה קשה לומר בדעת הרשב"א‪ ,‬דמלשונו‬ ‫ט‪ .‬אסור להוציא את ממונו על ידי זיוף שטר או דיבור שקר‬ ‫משמע שאוסר תמיד‪.‬‬ ‫או כל סוג שקר‪ ,‬אבל התירו חז"ל לשקר כדי להציל‬ ‫עשוק מיד עושקו‪ ,‬כגון בחליצה וצוואה מזוייפת‪ ,‬או‬ ‫ד‪ .‬בחשוקי חמד פוסק כדברי הרשב"א לאסור לזייף שטר‪,‬‬ ‫שאינו משקר אלא מטהו בלבד‪ ,‬או שלא עושה להרויח‬ ‫ומבאר שהטעם שהתירו להכות חבירו ולעשות דין‬ ‫ממון‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫ה‬