פרי עמלינו · Pri Amulaini — כי תבוא (2026-08-24)

פנינים והארות בפרשת השבוע • עלון מספר • 611כי תבא
מאוצרות הפרשה
כל הנוכחים התפלאו :וכי רחל אמנו ,חלילה ,אינה לכל הפחות במדרגת ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך (כו,ב)
ר' ישראל מרוז'ין?! ואם ביארצייט שלו לא אומרים 'תחנון' ,ודאי יש לעיין מדוע רק את הארץ ייחס למקריב (מארצך) ואילו את פרי
שהיום ,יום פטירת רחל אמנו ,אין לומר 'תחנון'! האדמה נקט בסתמא ולא פרי אדמתך? וי"ל ,אומר רבי צדקה חוצין,
חייך רבי שלמה זלמן והסביר במתק לשונו" :בנוגע לרבי ישראל מרוז'ין ע"פ הרמב"ם בביכורים פ"ב י"ד שכתב שהלוקח פירות תלושים
אינני יודע מה ההלכה ,שכן ה'שולחן ערוך' נכתב בדור שלפני פטירתו, ולאחמ"כ קנה הקרקע הוא מביא ביכורים .וא"כ י"ל דזה כוונת הפסוק:
ומשום כך אין בו התיחסות ליום זה ,האם לומר בו 'תחנון' או לא ,ולכן ולקחת מראשית כל פרי האדמה אף שהיא לא שלו ,ואם אח"כ קנה
נטיתי לא לפסוק כנגד אלו שרצו להמנע מלומר תחנון .אולם בנוגע קרקע אז זה נחשב לתביא מארצך ולכן צריך להביא ביכורים.
לרחל אמנו ,הלא ה'שלחן ערוך' נכתב שנים רבות אחרי פטירתה, ולקחת מראשית כל פרי האדמה (שם)
כשכבר היה ידוע שיום י"א במרחשון הוא יום פטירתה ,ואם לא נכתב יש להקשות הרי רוב שבעת המינים הם פרי העץ ומה טעם כתב פרי
שם לדלג על 'תחנון' ביום זה – חובה עלינו לאמרו!"( .לאור הנר) האדמה? וי"ל ,אומר הפרדס יוסף ,שכשמניח את הגמי על הפירות (דין
המסות הגדלות אשר ראו עיניך האותות והמופתים הנחת הגמי (חוט אדום) הוא מיד כשמבכר) הוא עדיין בוסר ואז מברכים
הגדולים ההם ,ולא נתן ד' לכם לב לדעת ועיניים לראות עליו בורא פרי האדמה.
ואזנים לשמוע עד היום הזה (כט ,ב-ג) וענית ואמרת וכו' ארמי ...וירד מצרימה (כו ,ה)
כאשר נמלטו מאות תלמידי ישיבת מיר שבליטא אל העיר שנחאי אשר פירש"י בקול רם .והקשה בספר חנוכת התורה הא איתא בברכות לא.
בסין ,ישבו ולמדו בהתמדה רבה בבית הכנסת המפואר 'בית אהרן'. דהמגביה קולו בתפילה הרי הוא מקטני אמנה ,כי הוא כאילו אומר שאין
למרות החום המעיק ואחוזי הלחות הגבוהים .בהיכל הישיבה נקבעו הקב"ה בוחן ליבות? ותירץ דכל הטעם שאסור להגביה הקול משום
מספר מאווררים בשביל להקל ,ולו במעט ,מהחום הכבד .והנה ,באחד שכשמגביה הרי הוא כאילו אומר שאין הקב"ה בוחן לבבות ומחשבות,
הימים ישב המשגיח הגה"צ רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל במחיצת אבל כאן הרי הוא אומר מפורש ארמי אובד אבי ופרש"י ביקש
תלמידיו ,כאשר מאוורר משגר לכיוונם משב-רוח מרענן ,שאל במחשבתו לעקור את הכל וחישב לו הקב"ה כאילו עשה וא"כ הוא אומר
המשגיח" :מי הוא זה המנשב עלינו?"" .מה השאלה"? השתאו שומעי מפורש שהקב"ה קורא מחשבות ולכך אין חשש שיאמר בקול.
השאלה "הלא המאוורר פועל במלוא העוצמה ,והוא המנשב עלינו". גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה
"אבל איך המאוורר משיב עלינו רוח נעימה כזו?" לא הרפה המשגיח. הזאת (כח ,סא) 'כל חלי וכל מכה' – זו מיתת צדיקים (מדרש)
הפליאה גברה בקרב התלמידים .אחד מהם התנדב לענות" :הן למאוורר בספר "תורות ועבדות מבית רבותינו" מסופר ,שבעת בקורו של
כנפיים המסתובבות במהירות ובכך הן גורמות לרוח לנשוב"" .מה הנכם האדמו"ר מסאטמר בירושלים עיר הקדש בשנת תרצ"ב ,התפלל באחד
שחים!" העמיד המשגיח פני מיתמם "אני מביט על המאוורר ואינני מבתי המדרש שבעיר .אחרי שסיים הש"ץ את החזרת השמונה עשרה,
רואה כאן שום כנפיים!" חייכו כולם במבוכה ,ואחד מהם ענה" :כנפי נשמע קול דפיקה על הבימה.
המאוורר בוודאי קיימות ,אלא שמרוב מהירות הסיבובים הן אינן שאל האדמו"ר" :דפיקה זו על מה ולמה?" והסבירו לו שכך המנהג כאן
נראות". להודיע לש"ץ שלא יאמר תחנון ,ויאמר מיד קדיש .והיות והיום הוא יום
"הנה לכם!" – קרא המשגיח בנעימת מוסר – "וזאת רציתי ללמדכם! ההלולא של אחד מן הצדיקים ,הכה שמש בית הכנסת על הבימה ,לסמן
כך הוא בדיוק בכל מאורעות החיים ,את הכל מסובבת ההשגחה לש"ץ שלא יאמר תחנון.
העליונה ,כל חיינו רצופים נסים ללא הרף ,אלא שמרוב מהירות סיבוב אמר האדמו"ר זצ"ל בדרך צחות ,שאולי זוהי כונתם ז"ל במה שדרשו
המאורעות ,אין רואים את יד ההשגחה המסובבת את כל הסיבות ללא על הפסוק "מכה אשר לא כתובה בתורה" זו מיתת צדיקים - ,שאם מכה
הפסקה ,אבל כל מה שקורה -הוא נס בהשגחת הבורא". על השולחן כשיש ברית מילה או חתן ,שאז על פי ההלכה אין אומרים
תכלה שנה וקללותיה תחנון ,הרי זו "מכה" הכתובה בתורה [שהרי כך נפסק בשו"ע] ,מה שאין
כתוב בגמרא מגילה (לא' ):תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר ,עזרא תיקן כן במקרה דנן,שה"מכה" אינה כתובה בתורה ,כי על פי ההלכה אין שום
להן לישראל שיהו קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת ,ושבמשנה היתר שלא לומר תחנון בהללוא דצדיקיא [כידוע דעתו בזה ,שרק ביומא
תורה קודם ראש השנה ,מאי טעמא אמר אביי ואיתימא ריש לקיש ,כדי דהלולא שעושים סיום הש"ס ,אין אומרים תחנון].
שתכלה שנה וקללותיה' .ולכאורה יש להקשות ,אם הטעם הוא משום ועל רבי שלמה זלמן אויערבך זצ"ל מסופר ,שפעם התפלל בבית כנסת
תכלה שנה וקללותיה ,א"כ עדיף יותר שלא לקרוא כלל בקללות ולא אחד בשכונת "שערי חסד" .היה זה בתאריך ג' בחשון ,יום ה'יארציט'
להזכירם ,ומה הענין דווקא לקרוא הקללות .הרב ברוך רוזנבלום של רבי ישראל מרוז'ין ,וכשהגיעו ל'תחנון' ,דפק אחד החסידים על
שליט"א הביא בשם ספר "תפארת יהושע" ,שכמו שמצינו לגבי ה'בימה' והכריז" :קדיש!" כלומר :היום לא אומרים 'תחנון' "...ולא ידעו
קרבנות ,כתוב בגמ' מנחות (ק"י' ).כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב מה לעשות .רבי שלמה זלמן זצ"ל שמע את הנדון והכריע" :אפשר
חטאת ,וכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם' .כך גם לענין להמשיך!" ובאותו יום לא אמרו 'תחנון'.
פרשת הקללות שעל ידי לימוד וקריאת הפרשה נחשב לנו כאילו וכבר שבוע לאחר מכן ,ביום י"א בחשון ,יום פטירת רחל אמנו ע"ה כשהגיעו
באו הקללות ,וממילא לא יבואו עלינו רעות .ולכן תיקן עזרא לקרוא ל'תחנון' צעק אותו אחד" :קדיש!" והפעם ,למרבה הפלא ,הורה רבי
בפרשת הקללות שתכלה שנה וקללותיה ,אמן כן יהי רצון( .מדשן ביתך) שלמה זלמן זצ"ל לומר 'תחנון'.
אלול
ההזדמנות
בהתקרב הימים הנוראים ישנם אשר חשים כמו לפני טיפול שיניים" :אין ברירה צריך לעבור את זה" .כביכול היה ראש השנה עונש אשר גזר הקב"ה
עלינו לסבלו פעם בשנה .אלול ,סליחות ,עשרת ימי תשובה ,וידוי ...כל אלו מהוים סיבה ללחץ אצלם.
האמנם זאת היא מהות ימים אלה? ואולי מדובר בחלון הזדמנויות נדיר ,מתנה חד שנתית ,אותה מעניק לנו הבורא בכדי להקל עלינו לעשות את
מה שתמיד רצינו ושאפנו אליו? אם רק נחשוב איך היינו נראים לולי הימים הנוראים יהיה זה מפחיד!
נתאר לעצמינו אדם החי שמונים שנה ויותר ,ללא אלול ועשרת ימי תשובה .שגרת החיים הרגילה אותו לבזבז את זמנו ומנעה ממנו לדקדק בהלכה.
בחשבון הבנק הרוחני שלו נצברו מאות אלפי עבירות שונות ומשונות ,ומידותיו המוזנחות כבר העלו אבק ,שכן מעולם לא חשב לשפרן ולתקנן.
את מאות האנשים בההם פגע והעליב כבר שכח מזמן ולא טרח לפייסם .ותפילותיו אינן עוד "עבודה שבלב" ,אלא עבודה שבפה .ועוד כהנה וכהנה
חטאים ורעות רבות ...מה יעשה אדם זה ביום הדין וביום התוכחה? כיצד ישא את פניו כאשר יעשו עמו חשבון לאחר מאה ועשרים?! אם כן ,חסד
גדול עשה עמנו ה' אשר העניק לנו את ימי הרחמים והסליחות ,בהם התשובה מקובלת יותר מבשאר ימות השנה .ומתנה יקרה זו מקבלים אנו לא
רק פעם או פעמיים בחיינו ,אלא בכל שנה ושנה ,בין אם מגיע לנו ובין אם לא ,פשוט מתנה...
אין זה טפול שיניים כלל וכלל .לא סתם "חייבים לעבור את זה" אלא "משתלם לנצל את זה"! ימים אלה קוטעים את שגרת חיינו ,ומעוררים אותנו
מתרדמת הזמן .זאת ההזדמנות שלנו להשתנות ולהתחיל דף חדש .את התורה נלמד בהתמדה וברצינות ,התפילה תהיה תפילה ולא הצגה.
את הנפגעים מאתנו נפייס ,ואת מידותינו נתקן וניישר .כעת ,כאשר מגיע לגיל שמונים ,המצב יהיה הרבה יותר טוב ...ואם אכן ניצלנו כמה "אלולים"
כבר הגענו לפסגות אשר לעולם לא היינו מגיעים אליהן סתם כך.
יתרה מזאת ,בספר החינוך (מצוה קפ"ה) כותב שאילולי היה יום אחד בשנה לכפר על עוונותינו ,לאחר מספר שנים היה מתחייב העולם כליה מרוב
עוונות! לזאת קבע הקב"ה יום כיפור אחת בשנה.
אם כן ,עלינו לשנות את מבטינו כלפי הימים הנוראים ,ולהבין כי הנם נורא נורא חשובים ומועילים לנו בהווה ובעתיד .את האלול הזה לא נחמיץ,
לא נתנהג טוב רק בכדי לעבור את יום הכיפורים בשלום אלא חודש זה יהווה התחלה חדשה לדרך חיים נכונה ,כזו אשר תמיד חלמנו עליה וחפצנו
להשיגה .נערוך חשבון נפש בסיסי לדעת מה הם כוחותינו ,מה יכולותינו ,איך וכיצד ברצונינו להראות בעוד עשר ועשרים שנה ,ולעשות כבר כעת
את הצעדים הראשונים בכדי להגשים את שאיפת חיינו .אכן ,זהו ח ודש של הזדמנויות ,חודש הרחמים והסליחות( .הרב יחזקאל ברקוביץ ,גליון במה תורנית)
פינת ההלכה
קטן ,שלם ומאכזב :הבייגלה שאיבד את הבכורה לקוגל
"הרב יענקל לוי מזמין את הציבור לקידושא רבא "...מכריז הגבאי .מוישי בן העשר מתרגש ,ואפי' אינו מאזין לרגל מה מתקיים הקידוש ,העיקר
יש כיבוד ב"ה .אביו של מוישי מתיישב ,ועל ברכיו מושי הצדיק ,אשר שומע בקול הגבאי המבקש מן הילדים שלא לישב על חשבון המבוגרים.
ובטרם יברך בעל השמחה 'בורא פרי הגפן' מתמלאת צלחתו של מושי מכל הבא ליד ,עוגות ,דג מלוח ,ואפי' שמיניות בייגלה ,ועליהם חונים
קוגל ירושלמי ומלפפון חמוץ ...תיכף לאחר ברכת 'הגפן' נוטל מושי מזלג ומבקש לברך על הקוגל החמים ,אך כאן עוצר אותו אביו ואומר:
"מוישי חביבי ,ברך נא את ברכת 'מזונות' על הבייגלה ,ורק לאחר מכן תטעם מן הקוגל .אל תדאג ,הוא לא יתקרר"" .מדוע?" שואל מושי,
"הלא הקוגל המשולש גדול יותר מן הבייגלה עשרת מונים"" .נכון" ,משיב אביו" ,הקוגל אכן גדול וחשוב ,אך הבייגלה הקטן הינו שלם ,ועל
כן חשוב הוא הרבה יותר ,ועליו יש לברך( "...כדאיתא בשו"ע או"ח סי' קס"ח ס"א) .מוישי הקשוב מושיט את ידו אל עבר הבייגלאך שבצלחתו,
ולפתע מתערב אברך תלמיד חכם היושב לצידם וכנראה שמע את שיחתם" :כמדומני שבנך צודק ,אך לא מן הטעם שאמר ,אלא משום שהקוגל
חביב עליו יותר מן הבייגלה ,והלכה היא שחביב עדיף וקודם" (כדאיתא שם סי' רי"א ס"א) .הוויכוח הסוער מסתיים רק לאחר שאברך נוסף
פותח משנ"ב ומראה לכולם את מסקנתו (בסי' רי"א סק"ד) דשלם עדיף אפי' אם החצי חביב עליו יותר ,וראייתו בשעה"צ מסי' קס"ח הנ"ל
דפת שלמה קודמת לפרוסה אפי' אם הפרוסה עשוייה מקמח נקי [ומסתמא חביבה יותר]" .אבא" שואל מוישי" ,אז מה למעיישה?" "נראה
שעליך לברך על הבייגלה" מסכם אביו ,לא לפני שמחליף למוישי את חתיכת הקוגל הקרה בפרוסה חמה אשר זה עתה הוגשה ויועדה עבורו.
מושי הקשוב כבר כמעט ומושיט את ידו לברך על הבייגלה השלם כפי שהורה לו אביו ,אך רגע לפי שהוא טועם ניגש אליהם אברך נוסף
שהקשיב לכל השקליא וטריא .הוא פתח בפניהם את הספר "שאל בני" והראה להם את הלשון המופיעה שם' :שאלה בדיני קדימה שלם קודם
לחביב .אם לפניו פרוסת עוגה שחביב עליו וביסקויט שלם ,מה הדין? תשובה :שמעתי מהגרי"מ שטרן שליט"א ,שאם אין בביסקויט כזית,
כיון שנעשה בידי אדם אינו "בריה" ואין עליו דין "שלם" .ולכן מסתבר שרק בגודל כזית יש לו חשיבות כשהוא שלם' .ע"כ" .תראה מה כתוב
כאן! " התרגש האברך" ,מכיוון שבבייגלה הקטן אין שיעור כזית ,אין עליו בכלל דין של 'שלם'! אם כן לפי הגרי"מ שטרן צריך לברך על
הקוגל( .הרב יחזקאל ברקוביץ ,גליון בעמק איילון ,פרי עמלנו)
מזל טוב
מרכז העיר :משפחות וינברג-ריין להולדת הבן הנכד משפחות פינקל להולדת הבן הנכד משפחת צדוק להולדת הבן
משפחת איזנטל להולדת הבן משפחת אביתר כלפון להולדת הבן משפחות מדרי-סעידי להולדת הבת הנכדה
משפחת בן פורת להולדת הבן ולהכנס הבן לעול תורה ומצוות משפחת כלפון להכנס הבן לעול תורה ומצוות משפחת שחור להולדת הבן
משפחת פלד להכנס הבן לעול תורה ומצוות
משפחות שכטר לאירוסי הבן הנכד גני הדר :משפחת בלויגרונד לאירוסי הבן משפחת שפס לנשואי הבן
משפחת ברוק לנשואי הבן משפחת רובין להולדת הבת משפחת יגאל כהן לאירוסי הבן
הודעו ת לשמחות ני תן לשלוח עד יום שני למייל a7608833@GMAIL.COM
