gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

שמועה טובה · Shemuah Tovah — כי תבוא (2026-08-24)

מוציא לאור: שמועה טובה · Shemuah Tovah

שבוע: כי תבוא (2026-08-24)

שמועה טובה · Shemuah Tovah — כי תבוא (2026-08-24)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס”ד בס”ד‬ ‫פרשת‬ ‫כי תבוא‬ ‫תשפ”ו‬ ‫נא לא לקרוא בשעת התפילה וקריאת התורה‬ ‫הוא בורח ממנו בחשבו בטעות שזה‬ ‫הדבש מותר‪ ,‬משום שטבעו של הדבש‬ ‫פנינים יקרים‬ ‫רע‪ ,‬ועל זה גם התפלל דוד המלך ״אך‬ ‫להפוך אליו כל דבר הנכנס לתוכו (עי'‬ ‫טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי״ אף אם‬ ‫רא"ש ברכות פ"ו סי' ל"ה בשם רבנו יונה – אך בשו"ע‬ ‫"ויבאנו אל המקום הזה ויתן לנו את‬ ‫אברח מהם ‪ ,‬וכן מבטיחה התורה כאן‪,‬‬ ‫יו"ד סי' פ"א ס"ח כתב טעם אחר להיתר)‪ .‬והצד‬ ‫הארץ הזאת ארץ זבת חלב ודבש" (כו‪,‬‬ ‫״ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך״‬ ‫השוה שבהם‪ ,‬שהם מאכלים שבכוחם‬ ‫ט) וברש"י – אל המקום הזה‪ :‬זה בית‬ ‫על כרחך ישיגוך‪.‬‬ ‫להפוך דבר איסור להיתר‪ ,‬וזה רומזת‬ ‫המקדש‪ .‬ויתן לנו את הארץ‪ :‬כמשמעו‪.‬‬ ‫התורה שאף שארץ ישראל היא "ָזָ ַַבת‬ ‫מביא הביכורים מודה לקב"ה על כל‬ ‫ָָחָלָ ב ְּוְד ָָבׁש"‪ ,‬שכפי שהחלב והדבש הם‬ ‫אשר היטיב איתו ועם כלל ישראל‪,‬‬ ‫רבינו זצ"ל מאיזביצא ('מי השילוח' בפרשתנו)‬ ‫שהפכו את האיסור להיתר‪ ,‬אף ארץ‬ ‫ובכלל הודאה זו מודים ומשבחים על‬ ‫אמר פירוש 'והשיגוך'‪ ,‬שלא תשתנה‪.‬‬ ‫ישראל בכוחה להפוך את הבאים לתוכה‬ ‫מתנת ארץ ישראל שהיא ארץ זבת‬ ‫שלפעמים יוכל האדם להשתנות על‬ ‫מרשעים לצדיקים‪ .‬ומצינו גם נפק"מ‬ ‫חלב ודבש‪ .‬ויש להבין שבתחילה פתח‬ ‫ידי ישועה גדולה‪ .‬על זה הבטיח משה‬ ‫לדינא מזה שא"י שונה משאר ארצות (עי'‬ ‫בשבח מעלתה הרוחנית ואמר "ַוַ ְיְ ִִב ֵֵאנּו‬ ‫רבינו ע"ה 'והשיגוך' שלא תשתנה‪ .‬וכן‬ ‫מכות ז‪ ,).‬שמי שנגמר דינו בבית דין וברח‪,‬‬ ‫ֶאֶ ל ַַה ָָּמקֹום ַַהֶּזּ ה"‪ ,‬שהוא בית המקדש‪,‬‬ ‫יש לומר להלן בההיפך כתיב גם כן‬ ‫אם ברח מהארץ לחוץ לארץ אין סותרים‬ ‫ששם מקום השראת השכינה בגלוי‬ ‫(כח‪ ,‬מה)‪' :‬ובאו עליך כל וגו' והשיגוך'‪,‬‬ ‫את דינו‪ ,‬אולם כשבורח מחו"ל לארץ‬ ‫ומקום השפעת יראת שמים (עי' תוס' ב"ב‬ ‫והיינו שבודאי לא דבר הכתוב בשכר‬ ‫סותרים את דינו מפני זכותה של ארץ‬ ‫כא‪ .‬ד"ה כי מציון)‪ ,‬ובהמשך ישנה הודאה‬ ‫ועונש המצוות‪ ,‬שזה אינו בעולם הזה‬ ‫ישראל‪ ,‬ופירש רש"י‪ ,‬שזכות ארץ ישראל‬ ‫על מעלתה הגשמית של הארץ שהיא‬ ‫רק היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם‬ ‫תועיל למצוא לו פתח זכות‪ .‬ולמדנו‬ ‫"ָזָ ַַבת ָָחָלָ ב ְּוְד ָָבׁש"‪.‬‬ ‫(ע"ז ג‪ ,).‬רק הברכות של עולם הזה‪ ,‬היינו‬ ‫מכאן את הכדאיות והזכות לגור בארץ‬ ‫עוד יש לבאר מדוע התורה מתארת‬ ‫שיתן ה' כל הסייעתות שיוכל לעבוד ה'‬ ‫הקדש שקדושתה משפיעה על האדם‬ ‫את שבח הארץ בכך שהיא זבת חלב‬ ‫ביתר שאת‪ .‬ואם ח"ו לא ישמעו אז יהיה‬ ‫ומעלה אותו להיות בן היכל המלך‪.‬‬ ‫ודבש יותר משאר מעלותיה המוזכרות‬ ‫ההיפך גם כן לסייעתא‪ ,‬שעל ידי זה‬ ‫בתורה‪ .‬ושמעתי ‪ -‬אומר רבי זלמן‬ ‫יתנו לב לשוב ולהטיב דרכם‪ .‬פרי צדיק‬ ‫סורוצקין זצ"ל בספרו אזנים לתורה‬ ‫(אות טז‪ ,‬עי"ש באריכות‪ .‬ועעו"ש בפר' בראשית אות‬ ‫"לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי"‪( ...‬כו‬ ‫‪ -‬מפה קודשו של רבי מאיר שפירא‬ ‫יג בא"ד)‪.‬‬ ‫יג) נראה לבאר עפ״י מאחז״ל במד״ר‬ ‫מלובלין שביאר שגם כאן רמוז שבחה‬ ‫(פרשת עקב) שאם אין מעשרין כראוי‬ ‫הרוחני של ארץ ישראל‪ .‬שהרי שני‬ ‫אוכלים העכברים‪ ,‬ואיתא בגמרא (הוריות‬ ‫מאכלים אלו‪ ,‬החלב והדבש‪ ,‬שונים‬ ‫סוד הברכות גנוז בקללות‬ ‫י״ג‪ ).‬האוכל ממה שעכבר אוכל משכח‬ ‫הם משאר מאכלים‪ ,‬שאע"פ שמקור‬ ‫מתאמרא משמו של הרה"ק רבי‬ ‫תלמודו‪ ,‬ועפי״ז יתבאר הכתוב לא‬ ‫מאכלים אלו הם דבר איסור‪ ,‬מ"מ‬ ‫אלימלך מרודניק זי"ע לפרש הפסוק‬ ‫עברתי ממצותיך היינו שנתתי מעשר‬ ‫התורה התירה לאכלם‪ .‬שהחלב בא‬ ‫(כז‪ ,‬ח) "וכתבת על האבנים את כל דברי‬ ‫כראוי‪ ,‬ולכן לא אכלו העכברים וממילא‬ ‫מדם‪ ,‬וכמאמרם ז"ל (בכורות ו‪ :‬עיי"ש) 'דם‬ ‫התורה הזאת באר היטב"‪ ,‬מאי "באר‬ ‫לא שכחתי‪( .‬ערבי נחל)‬ ‫נעכר ונעשה חלב'‪ ,‬שלמרות שמקור‬ ‫היטב"‪ ,‬שבא הכתוב לצוות לכתוב‬ ‫החלב בא מהדם האסור באכילה‪,‬‬ ‫את דברי התוכחה בביאור טוב‪ .‬ולכן‬ ‫התורה מתירה את החלב‪ .‬והדבש‬ ‫הקדים לומר כן לפני פרשת הקללות‬ ‫"ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך"‬ ‫בא מהדבורים‪ ,‬ואמנם אין הוא יוצא‬ ‫להזהירו לפרשם על הצד היותר טוב‪,‬‬ ‫(כח ב) הביא בדגל מחנה אפרים‪ ,‬אין אדם‬ ‫מגוף הדבורה‪ ,‬אולם נופלים לדבש‬ ‫ומרומז כן בלשון "דברי" שהיא לשון‬ ‫יודע מה שטוב בשבילו‪ ,‬והרבה פעמים‬ ‫רגלי הדבורים וכיו"ב‪ ,‬ולמרות זאת‬ ‫פרשת כי תבוא תשפ”ו | א‬ ‫בס”ד‬ ‫"עוף"‪ ,‬ו"בהמה" בגימטריא אליהו (‪)25-‬‬ ‫קשה‪ ,‬ונצטווה משה לכתוב את פסוקי‬ ‫וכן השור במרכבה מרומז עליו (עי' 'צמח‬ ‫"והיתה נבלתך למאכל לכל עוף השמים‬ ‫התוכחה שלא יהא נשמע מהם ח"ו שום‬ ‫(תהלים‬ ‫צדק' פרשת ויקרא)‪ ,‬והיינו דכתיב‬ ‫ולבהמת הארץ ואין מחריד" (כח‪ ,‬כו)‪.‬‬ ‫משמעות קללה לישראל (הובא בספר 'דבש‬ ‫לו‪ ,‬ז) "אדם ובהמה תושיע ה'"‪ ,‬שאליהו‬ ‫המתיק הרה"ק רבי מנחם מנדל מוישווא‬ ‫השדה' אות פח)‪.‬‬ ‫הנביא מעורר זכות לפני ה' שיושיע‬ ‫זי"ע [בנו הגדול של הרה"ק בעל ה'אהבת‬ ‫ואכן הרבה פירושים מצינו בספרי‬ ‫את האדם‪ .‬והשתא מתפרש הכתוב‬ ‫ישראל' מויז'ניץ זי"ע] בספרו 'שארית‬ ‫צדיקים שפירשו את הקללות לברכות‪,‬‬ ‫כמין חומר‪" ,‬והיה נבלתך" מלשון נבל‬ ‫מנחם' באופן נפלא‪ ,‬דהנה כתב בתיקו"ז‬ ‫צא ולמד ממה שהעמיס ב'דגל מחנה‬ ‫וכינור‪ ,‬שהתפילות והשירות ותשבחות‬ ‫(ד‪ :‬ועי' ב'בני יששכר' אלול מאמר א אות יח) ששני‬ ‫אפרים' בפסוק (כח‪ ,‬סו) "והיו חייך תלואים‬ ‫הנאמרים בנעימה יהיו "מאכל לעוף‬ ‫המלאכים חנוך [שהוא מלאך מט"ט]‬ ‫לך מנגד"‪ ,‬שמרומז כאן ברכה על יראת‬ ‫השמים" זה מלאך מט"ט "ולבהמת‬ ‫ואליהו הנביא מעלים את תפילותיהן של‬ ‫אלוקים‪ ,‬דהנה השו"ע מתחיל את חיבורו‬ ‫הארץ" זה אליהו‪ ,‬שהם יעלו את‬ ‫ישראל לפני כסא הכבוד‪ ,‬וחסד ה' הוא‬ ‫הגדול 'שלחן ערוך' (סימן א) "שויתי‬ ‫התפילות לרצון‪ ,‬וממילא "ואין מחריד"‬ ‫שדווקא הם מעלים את התפילות‪ ,‬כי‬ ‫ה' לנגדי תמיד הוא כלל גדל בתורה‬ ‫מחשש שמא יקטרגו המשטינים‪ ,‬שהרי‬ ‫טרם נעשו מלאכים היו אנשים בחומר‬ ‫ובמעלות הצדיקים וכו'‪ ,‬ומיד יגיע אליו‬ ‫המה ימליצו עלינו זכות בידעם גודל‬ ‫גוף גשמי‪ ,‬ולפיכך ידוע להם הנסיונות‬ ‫יראה והכנעה מפחד השי"ת"‪ ,‬הרי שעל‬ ‫הניסיונות העובר על האדם בעולם הזה‪.‬‬ ‫ועבודה הקשה שצריך בשר ודם ללחום‬ ‫ידי שהאדם זוכר תמיד שהקב"ה עומד‬ ‫כנגד היצה"ר כדי לנצחו ולעשות רצון‬ ‫לנגדו זה יגרום לו לירא ולפחד מהבורא‬ ‫קונו‪ ,‬ולכן ישתדלו שיתקבלו התפילות‬ ‫יתב"ש ולא יחטא‪ .‬וזה מה שרמזה תורה‪,‬‬ ‫מרגלא בפומיה דהרה"ק בעל ה'אמרי‬ ‫ולא יתנו למקטרגים להשטין רק ימליצו‬ ‫"והיו חייך" זה השי"ת שהוא החיות של‬ ‫חיים' מויז'ניץ זי"ע לומר בשם הרה"ק‬ ‫עליהם טוב וזכות במרומים‪.‬‬ ‫האדם‪ ,‬יהיה "תלואים לך מנגד"‪ ,‬שתזכור‬ ‫רבי דוד מטאלנא זי"ע [שכידוע היה‬ ‫והנה איתא בתיקוני זוהר (ב‪" ):‬עוף‬ ‫תמיד שה' לנגדך תמיד‪ ,‬ואז תזכה לסיום‬ ‫אומר הרבה דברי צחות] לפרש הפסוק‬ ‫דאיהו ציפור דיליה איהו מטטרו"ן‪ ,‬עליה‬ ‫הפסוק "ופחדת לילה ויומם" מתוך יראת‬ ‫בתהילים (סד‪ ,‬ב) "שמע אלקים קולי‬ ‫אתמר (קהלת י‪ ,‬כ) כי עוף השמים יוליך‬ ‫הרוממות‪" ,‬וזהו ברכה גדולה"‪.‬‬ ‫בשיחי מפחד אויב תצר חיי"‪ ,‬כי לעולם‬ ‫את הקול"‪ ,‬היינו שמלאך מט"ט נקרא‬ ‫ירצה הצדיק לדבר דיבורים קדושים‪,‬‬ ‫אך חושש הוא שמא יבואו המשטינים‬ ‫לקטרג על אותם דיבורים‪ ,‬לכן עליו‬ ‫לעטפם בדברי צחות‪ ,‬אבל האמת‬ ‫שמוטמנים ומוסתרים בהם תפילות‬ ‫ובקשות‪ ,‬והיינו דכתיב "שמע אלקים‬ ‫ושבת שמה‬ ‫קולי בשיחי"‪ ,‬מלשון שיחה‪ ,‬שאף בשעה‬ ‫שמשוחח ומדבר שיחה נאה וצחות‬ ‫בעלמא‪ ,‬גם אז יקשיב ה' בקולו‪ ,‬כי "מפחד‬ ‫הח"ח זצ"ל (שם עולם ח"א פ"ד) כ'‬ ‫אי' בשפת אמת בפרשתן (תרנ"ז)‪ :‬בפסוק‬ ‫"שמעתי בשם גדול אחד‪ ,‬שאמר‪ ,‬לפי מה‬ ‫ובאו עליך כל הברכ' האלה והשיגוך כ"ת‬ ‫אויב" אלו המשטינים והמקטרגים‬ ‫שידוע מחז"ל דמי ששומר שבת בעולם‬ ‫בקול ה"א‪ .‬כל הברכות הוא שורש הברכות‪.‬‬ ‫"תצור" צריך הוא לצור ולעטוף את‬ ‫הזה אז גם שם אפילו אם נתחייב חס ושלום‬ ‫כדאיתא בזוה"ק על ברכת השבת כיון דלא‬ ‫"חייו" זה חיות הדיבור בדיבורי צחות‬ ‫עונש גהינום עבור עונותיו אינו נענש ביום‬ ‫אשתכח בי' מזונא מה ברכתא אשתכח בי'‬ ‫ודברים של מה בכך‪ ,‬ולכן הגם שכלפי‬ ‫השבת‪ ,‬דנחשב לאיש ההוא זמן שבת מעת‬ ‫אלא כולהו ברכאין בשביעאי תליין כו'‪ .‬ולכן‬ ‫חוץ נראים הדיבורים כדברים בטלים‬ ‫שהתחיל בערב שבת להתעסק בצרכי שבת‪,‬‬ ‫פורט הכ' אח"כ ששה ברכות פרטיות ברוך‬ ‫וכיו"ב אעפ"כ יקשיב ה' קולו‪ ,‬לדברים‬ ‫ומגינה עליו זכות השבת‪ ,‬ועל כן מאד צריך‬ ‫בעיר בשדה פרי בטנך טנאך בבואך בצאתך‪.‬‬ ‫העמוקים המרומזים בהם‪.‬‬ ‫להשתדל בענין צרכי שבת וייטב לו בזה‬ ‫מול ששת ימי המעשה‪ .‬אבל כל הברכות‬ ‫ובבא‪ .‬ודומיא דמוצאי שבת‪ ,‬דעד שישלימו‬ ‫הוא שורש הברכות והוא ברכת שבת‬ ‫ישראל סדריהם אינם נענשים בגהינום אף‬ ‫שאין הכל מוכנים לקבל אלה הברכות רק‬ ‫איתא בגמרא (מגילה לא‪" ):‬עזרא תיקן להן‬ ‫שכבר הוא לילה‪ ,‬מטעם דנמשכת קדושת‬ ‫בנ"י בכח התורה‪ .‬כי תשמע בקול כו' עי"ז‬ ‫שבת עד זמן זה‪( ,‬וכדאיתא בסימן רצ"ה‬ ‫והשיגוך כמ"ש את הברכה א' תשמעו‪...‬‬ ‫לישראל‪ ,‬שיהו קורין קללות שבתורת‬ ‫בטור או"ח והגר"א שם)‪ ,‬כן הוא בערב‬ ‫כהנים קודם עצרת‪ ,‬ושבמשנה תורה‬ ‫שבת מעת שמתחיל להתעסק בצרכי שבת‬ ‫קודם ראש השנה‪ ,‬מאי טעמא‪ ,‬אמר‬ ‫מתנוצץ עליו קדושת שבת‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫אביי ואיתימא ריש לקיש‪ ,‬כדי שתכלה‬ ‫שנה וקללותיה"‪ ,‬וב'ארץ צבי' (פרשת‬ ‫ב | פרשת כי תבוא תשפ”ו‬ ‫בס”ד‬ ‫וכשפגש בו רבי אליהו חיים ברחוב‬ ‫בבחירת האדם‪ ,‬ולכן בא עזרא ונתן עצה‬ ‫נשא) כתב‪ ,‬דכמו כן יש בזה ענין "תחל‬ ‫ושאלו למצבו‪ ,‬פטרו הגביר בלחישה‬ ‫טובה ותקנה גדולה לישראל‪ ,‬שבכל‬ ‫שנה וברכותיה"‪ ,‬כי בשבת שלאחר‬ ‫במילה אחת‪ :‬ככה‪ ...‬אמר לו רבה של‬ ‫שנה טרם התחדשות העולמות בראש‬ ‫חג השבועות קוראים ברכת כהנים‬ ‫לאדז‪ :‬עכשיו מתיישב לי מאמרם ז"ל‬ ‫השנה ובעצרת‪ ,‬יהיו קוראים את דברי‬ ‫בפרשת נשא‪ ,‬וכיוצא בו בראש השנה‪,‬‬ ‫(סוטה לב‪ ):‬תניא רשב"י אומר‪ ,‬אדם אומר‬ ‫התוכחות והקללות‪ ,‬כדי להתוודות‬ ‫שהרי אמרו (ביצה טז‪" ).‬כל מזונותיו‬ ‫את שבחו בקול נמוך ואת גנותו בקול‬ ‫ולומר שבחטאינו סרנו ממצוות‬ ‫של אדם קצובים לו מראש השנה ועד‬ ‫רם‪ .‬שבחו בקול נמוך ‪ -‬מן וידוי מעשר‪,‬‬ ‫וממשפטי ה' הטובים‪ ,‬וצדיק הוא ה' ופיו‬ ‫יום הכיפורים"‪ ,‬וידוע דגמר הדין הוא‬ ‫וגנותו בקול רם ‪ -‬ממקרא ביכורים‪.‬‬ ‫מרינו‪ ,‬ולכן בדין הוא שיביא עלינו ח"ו‬ ‫בשמיני עצרת (וע"ש בגירסאות הש"ס)‪ ,‬ותיכף‬ ‫ובעצם מה שבח הוא וידוי מעשר‪ ,‬ומה‬ ‫ככל הכתוב בספר‪ ,‬אמנם הלא קיימא לן‬ ‫אחר הוש"ר קוראים ביום שמיני עצרת‬ ‫גנאי הוא מקרא ביכורים‪ ,‬אלא 'שבחו'‬ ‫(ב"ק סד‪" ):‬המודה בקנס פטור"‪ ,‬ודין הוא‬ ‫את פרשת "וזאת הברכה"‪ ,‬וכל זאת כדי‬ ‫הכוונה למצבו הטוב‪ ,‬ו'גנותו' מצבו‬ ‫שהמודה והעוזב ירחמו עליו מן השמים‬ ‫לרמז על "תחל שנה וברכותיה"‪.‬‬ ‫הרע‪ .‬הנה האדם המביא ביכורים אי‬ ‫ויהפכו לנו הקללות לברכות‪" ,‬וזה‬ ‫מבאר הרה"ק רבי לייבל איגר זי"ע‬ ‫אפשר ללמוד מכך על מצבו החומרי‪,‬‬ ‫עיקר התקנה‪ ,‬לקרוא את התוכחות כדי‬ ‫ב'תורת אמת' (פרשת בחקותי) על שנקטו‬ ‫שהרי לא השבח מתגלה כאן אלא הגנאי‪,‬‬ ‫שתכלה השנה וקללותיה‪ ,‬וכל מניעת‬ ‫חז"ל בלשונם הזהב "שיהו קורין קללות"‪,‬‬ ‫שכן כל אחד אינו מביא אלא סל קטן‬ ‫הברכה שהיא רק מצידנו כליל יחלוף‪,‬‬ ‫והלא עיקר התקנה היתה לקרוא פרשת‬ ‫של 'ראשית הפרי' ומראהו כמראה עני‬ ‫וממילא בהסיר המניעה‪ ,‬ממילא יתחדשו‬ ‫בחקותי קודם שבועות ופרשת כי תבוא‬ ‫ומסכן‪ ,‬ומשום כך אין הוא חושש‪ ,‬שמא‬ ‫העולמות באופן הבריאה הראשונה‪,‬‬ ‫קודם ראש השנה‪ ,‬ובשניהם כתובים גם‬ ‫יהיו מתקנאים בו ויבואו עליו בתביעות‬ ‫מלאים ברכה וכל טוב לישראל‪ ,‬ותחל‬ ‫ברכות‪ ,‬ובודאי העיקר והתכלית הוא‬ ‫של צדקה‪ ,‬ולכך הוא אומר "מקרא‬ ‫השנה וברכותיה‪ ,‬אמן"‪.‬‬ ‫לברך את ישראל בכל הברכות‪ ,‬ולמה א"כ‬ ‫הביכורים" בקול רם‪ .‬כנגד זה במעשר‪,‬‬ ‫לא נקטו בלשונם "שיהיו קורין הברכות‬ ‫מתגלה השבח בכל אחד‪ ,‬דלפי גודל‬ ‫וכו' כדי שתחל שנה וברכותיה"‪ .‬ומבאר‬ ‫המעשר מיד נודע מהו גודל רכושו‪ ,‬מה‬ ‫"והותירך ה' לטובה בפרי בטנך" (כח‪ ,‬יא)‪.‬‬ ‫הענין‪ ,‬שעל השראת הברכות והטובות‬ ‫מספר בהמותיו‪ ,‬וכמה תבואות ופירות‬ ‫יש לפרש על פי דברי הרמב"ם (באגרתו‬ ‫לישראל לא שייך לומר שהמה באות‬ ‫לו‪ ,‬ולפיכך הוא אומר את וידוי המעשר‬ ‫לבנו רבי אברהם)‪" :‬אשרי אדם שחתם ימיו‬ ‫מכח תקנת עזרא‪ ,‬שהרי מאליהן הן באין‬ ‫בקול נמוך‪ ,‬שאין אדם רוצה לדבר בקול‬ ‫במהרה"‪ .‬כי לכל אדם יש קצבה מה‬ ‫בעת התחדש השנה‪ ,‬כי בכל שנה בר"ה‬ ‫רם שחושש הוא‪ ,‬שמא יבוא אליו רבה‬ ‫שהוא צריך לתקן בתורה ובמצוות‪,‬‬ ‫מתחדש העולם יש מאין‪ ,‬ואין לך ברכה‬ ‫של לאדז ויבקש ממנו לצדקה‪( .‬במשנת‬ ‫ומי שגמר קצבתו ‪ -‬השלים את ימיו‪.‬‬ ‫גדולה מזו‪ ,‬כי הבריאה לא היתה מצד‬ ‫רש"י – בפרשתנו)‬ ‫אמנם‪ ,‬זהו אם הוא לעצמו‪ ,‬אבל אם יש‬ ‫איתערותא דלתתא שהרי טרם הבריאה‬ ‫לו בנים או אחרים שהוא פועל עליהם‬ ‫לא היו נבראים שיעוררו השפע‪ ,‬ובעל‬ ‫להטיבם‪ ,‬אז אין לו קצבה למספר ימיו‪.‬‬ ‫כרחך שהכל היה מלא ברכות‪ ,‬וכן אמרו‬ ‫מדת הכרת הטוב‬ ‫ועל זה אמר‪" :‬והותירך ה'" ‪ -‬שיותיר לך‬ ‫(בר"ר פרשה א‪ ,‬י) שהעוה"ז נברא באות בי"ת‬ ‫דרכו של הגאון הצדיק בעל החפץ‬ ‫חיים‪" ,‬לטובה בפרי בטנך" ‪ -‬כדי שתוכל‬ ‫שהיא לשון ברכה‪ ,‬וכן שבועות הוא זמן‬ ‫חיים זצוק"ל היה בימי אלול להתבונן‬ ‫לפעול עליהם‪( .‬תורת משה להחת"ס)‬ ‫ההתחדשות וקיום העולם על ידי התורה‬ ‫בעולמו ולערוך חשבון הנפש על‬ ‫שפותחת באות בי"ת‪ ,‬המרמז על לשון‬ ‫מעשיו בהתעוררות‪ ,‬ולפעמים היה‬ ‫ברכה‪ ,‬כי מתעורר אז הרצון מהשי"ת‬ ‫בוכה ומתמוגג בדמעות‪ ,‬במוצש"ק אחד‬ ‫עובדות צדיקים‬ ‫לחדש את הבריאה וקיומה בברכה‬ ‫שלפני הסליחות הראשונות‪ ,‬שמעתיו‬ ‫שלימה בלי שום אתערותא דלתתא‪ ,‬ובלי‬ ‫"וענית ואמרת" (כו‪ ,‬ה)‪ .‬וברש"י אין וענית‬ ‫מוכיח את עצמו בבכי וצעקה‪ :‬ישראל‬ ‫צורך שום סייעתא להמשכת הברכה על‬ ‫אלא לשון הרמת קול‪ .‬מסופר על הגאון‬ ‫מאיר! האם הנך מכיר טובה וחסד‬ ‫ידי תיקון מצד שום נברא בעולם‪ ,‬ממש‬ ‫רבי אליהו חיים מייזל זצ"ל רבה של לודז‪,‬‬ ‫לקב"ה‪ ,‬שנתן לך שכל ובינה לסדר את‬ ‫כמו בראשית הבריאה בראש השנה‬ ‫שפנה אל אחד מעשירי עירו וביקש ממנו‬ ‫הספר 'חפץ חיים' האם מכיר הנך טובה‬ ‫וקיום העולם בעצרת‪.‬‬ ‫שיתן תרומה לדבר צדקה‪ ,‬השיב לו הלה‬ ‫על זה שהעולם לומד בספר 'חפץ חיים'‬ ‫שלצערו אין בידו לתת‪ ,‬ואגב כך התחיל‬ ‫והנה גזרה חכמתו יתברך ליתן הבחירה‬ ‫?? אם אינך מכיר זאת‪ ,‬הרי טרם הגעת‬ ‫לתאר לפניו‪ ,‬את מצבו הקשה‪ ,‬עסקה‬ ‫חפשית ביד האדם לתקן ולקיים העולם‪,‬‬ ‫למדה טובה שיש לו לכלב! בבוקר‬ ‫זו לא עלתה יפה‪ ,‬בעסקה אחרת נכשל‪,‬‬ ‫או חלילה לקלקל ולגרום ח"ו השחתת‬ ‫שאלתיו ביאור לדבריו האחרונים‪,‬‬ ‫באחת רע ומר לו‪ ,‬ואין יכול לדבר עכשיו‬ ‫העולם‪ ,‬וכאמרם (שם) שהעולם נברא‬ ‫והשיב לי התורה מספרת "וישם ה' לקין‬ ‫מענין נתינת מעות לצדקה‪ .‬כעבור‬ ‫בבי"ת והלואי יעמוד בה‪ ,‬כי הכל תלוי‬ ‫אות"‪ ,‬ואיתא על זה במדרש ר' אבא אמר‬ ‫זמן נתעלה הגביר מאוד וגדל עושרו‪,‬‬ ‫פרשת כי תבוא תשפ”ו | ג‬ ‫בס”ד‬ ‫כאשר ראו זאת החסידים אמרו כי‬ ‫פרלוב בספרו מעדות הרב משה יאיר אלכסנדרוב‬ ‫כלב מסר לו‪ ,‬טעם הדבר לפי המסופר‬ ‫מופת הוא מרבם‪ ,‬אך בעל התניא אמר‬ ‫ז"ל‪ ,‬מאיר עיני ישראל‪ ,‬בני ברק תשנ"ח ע' ‪).351‬‬ ‫שם‪ ,‬שהבל היה גבור מקין והתגבר עליו‬ ‫שאין זה מופת אלא זכות מצות תפילין‪,‬‬ ‫הבל תחילה והפילו ארצה להמיתו‪,‬‬ ‫שכן כתוב (כח‪ ,‬י) "וראו כל עמי הארץ כי‬ ‫והתחנן קין לפני הבל שירחם עליו‬ ‫שם ה' נקרא עליך ויראו ממך"‪ ,‬שאלוהו‬ ‫״וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא‬ ‫ולא יהרגהו‪ ,‬ולאחר שהניחו קם עליו‬ ‫חסידיו ומדוע מהתפילין שלנו אין הם‬ ‫עליך ויראו ממך״ (כח י)‪ .‬מסופר‪ ,‬שכאשר‬ ‫ויהרגהו‪ .‬הרי שקין היה לקוי במדת‬ ‫נבהלים‪ ,‬נענה הרה"ק ואמר‪ :‬בגמרא‬ ‫הלשינו למלכות על הרה"ק רבי שניאור‬ ‫הכרת טובה‪ ,‬שלא זכר חסד אחיו עמו‬ ‫(ברכות ו‪ ).‬נאמר "אלו תפילין שבראש"‬ ‫זלמן מלאדי בעל התניא זצ"ל‪ ,‬באו‬ ‫שחמל עליו כשהי' מסור בידו‪ .‬והנה‬ ‫שנמצאים בפנים במוחו של אדם‬ ‫חיילים לביתו כדי להביאו אל בית‬ ‫הכלב מדתו להכיר טובת בעליו עמו‬ ‫ובראשו‪ ,‬אולם מתפילין שמניחם רק‬ ‫האסורים‪ ,‬הקצין הרשע רכב על הסוס‬ ‫בספקו מזונותיו המועטים‪ ,‬וע"כ הוא‬ ‫על הראש הם לא נבהלים‪:‬‬ ‫בראש פלוגת חייליו‪ ,‬והתקרב לביתו‬ ‫נאמן לבעליו ושומרו ביום ובלילה‪.‬‬ ‫והנה בעל התניא הביט עליהם דרך‬ ‫ולפיכך מסר הקב"ה לקין כלב‪ ,‬שילווהו‬ ‫הרה"ק רבי חיים מטשערנאביץ זצ"ל‬ ‫החלון והוא היה אז מעוטר בטלית‬ ‫תמיד ויזכירהו מדת הכרת טובה‪.‬‬ ‫בספרו באר מים חיים (פר' תצוה עה"פ לא‬ ‫ותפילין‪ ,‬פחד ובהלה נתקף הרשע‬ ‫ומכאן לכל אדם לזכור טובת מיטיבו‬ ‫תהיה משכלה וגו') מבאר ביסוד זה‪ ,‬הא‬ ‫ונפל מסוסו ונחבל קשות‪ ,‬משראו זאת‬ ‫ולהכיר טובה לקב"ה על חסדיו עמו‪,‬‬ ‫דאמרו ז"ל (מנחות מג‪ ):‬כל מי שיש לו‬ ‫החיילים פנו להם ועזבו את המקום‬ ‫שאל"כ הרי הכלב עדיף ממנו בזה‪( .‬הרב‬ ‫תפילין בראשו וכו' ומזוזה בפתחו וכו'‬ ‫מבלי לעשות לבעל התניא מאומה‪.‬‬ ‫מובטח לו שלא יחטא‪ .‬ולכאורה אנו‬ ‫רואים בני אדם ששלוש אלה יעשה‬ ‫להן ואינם בטוחים מן החטא‪ .‬עוד‬ ‫מדייק כי לכאורה היה צריך לומר "מי‬ ‫שיש לו תפילין 'על' ראשו" כי הלא‬ ‫על הראש הם התפילין ולא 'בראש'‪.‬‬ ‫פינת יקרת‬ ‫ומבאר‪" :‬אמנם במי שהם על ראשו לבד‬ ‫ואינו משימם בראשו לשּום מחשבתו‬ ‫בהן‪ ,‬הרי הוא כמו שמניחן על הכותל‪,‬‬ ‫הרמב"ם שבדבריו מפליא את מעלת‬ ‫"והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלוקיך‬ ‫אם הוא אינו מהרהר כלל הכתוב בהן‪,‬‬ ‫יום הכיפורים מצד ענין התשובה‪" :‬יום‬ ‫נותן לך נחלה וירשתה וישבת בה" (כ"ו א)‬ ‫מה לי שמונחים על הראש או על‬ ‫הכיפורים הוא זמן תשובה לכל‪ ...‬קץ‬ ‫בשיחה עם מרן ה"פני מנחם" מגור זצ"ל‬ ‫הכותל והשולחן וכדומה‪ .‬רק מי שיש‬ ‫מחילה וסליחה לישראל‪" .‬לענין זה יש גם‬ ‫בביקורו בהיכל הקודש בי"ג אלול תשל"ט‬ ‫לו תפילין בראשו ‪ -‬שבראשו מונחים‬ ‫שייכות מיוחדת לפרשתנו‪" :‬והיה כי תבוא‬ ‫התעכב כ"ק מרן אדמו"ר מליובאוויטש‬ ‫תפילין שבמחשבתו קשורה וצמודה‬ ‫אל הארץ אשר ה' אלקיך נותן לך נחלה‬ ‫בשיחת הקודש אודות ההוספה הנחוצה‬ ‫באשר כתוב בפרשיות שבתפילין‪,‬‬ ‫וירשתה וישבתה בה"‪ ,‬שאמיתית ענין‬ ‫בלימוד התורה‪ ,‬ובפרסום "קול קורא"‬ ‫והוא 'יחודו ואחדותו יתברך ואשר לו‬ ‫ישוב ארץ ישראל הוא כאשר לומדים שם‬ ‫להוסיף בשיעורי תורה‪ ,‬לקראת שנת‬ ‫הכח והממשלה'‪ ,‬ובהציווי 'לשעבד על‬ ‫תורה‪ ,‬ובאופן של "תהיו עמלים בתורה"‬ ‫השמיטה שהתקיימה בשנת תש"מ‪.‬‬ ‫ומקיימים שם מצוות‪ ,‬ובכך‪ ,‬מבליטים‬ ‫וכך אמר‪" :‬הוספה מיוחדת בלימוד‬ ‫ידיהם תאות הלב והנשמה שבראש‬ ‫שזוהי "ארץ אשר גו' תמיד עיני ה' אלוקיך‬ ‫התורה יש לו קשר מיוחד לחודש אלול‪,‬‬ ‫עם שאר חושיו וכוחותיו'‪ ,‬זה הוא אשר‬ ‫בה מראשית השנה ועד אחרית שנה‪".‬‬ ‫ובהקדים‪ :‬דובר לעיל שמשה רבינו למד‬ ‫מובטח שלא יחטא כי מורא ופחד‬ ‫זאת אומרת‪ :‬כדי שתהא זו "ארץ אשר‬ ‫בחודש אלול תורה‪ .‬ב"לקוטי תורה" מביא‬ ‫ואימת ה' אלקיו עליו ואהבתו קשורה‬ ‫ה' אלוקיך בה" יש צורך בהוספת לימוד‬ ‫אדמו"ר הזקן על הפסוק "אני לדודי‬ ‫עמו וצמודה עכ"ד‪:‬‬ ‫נוסף‪ ,‬שיעור נוסף וכיוצא בזה‪ ,‬שכן‪ ,‬כשם‬ ‫ודודי לי הרועה בשושנים"‪ ,‬שאני לדודי‬ ‫שבזמן שבית המקדש היה קיים כאשר‬ ‫ודודי לי ראשי תיבות אלול‪ .‬וב"הרועה‬ ‫היו עולים לרגל ורואים "כהנים בעבודתם‬ ‫בשושנים" שני פירושים‪ :‬פירוש אחד‪,‬‬ ‫"תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך‬ ‫ולוים בדוכנם וישראל במעמדם" חזרו‬ ‫תשובה‪ ,‬ופירוש שני‪ ,‬על חודש אלול ויום‬ ‫בשמחה" (כח‪ ,‬מז)‪ .‬סיפר הרה"ק ר' חנוך‬ ‫לבתיהם חדורים באהבת ויראת ה' – כך‬ ‫הכיפורים‪ ,‬שאז כפי שהמשנה מדגישה‬ ‫העניך הכהן מאלכסנדר זי"ע‪ :‬מעשה‬ ‫בזמננו על ידי הוספה בלימוד התורה‬ ‫"לא היו ימים טובים לישראל כו' וכיום‬ ‫וקיום מצותיה בהידור נפעל ענין זה‪.‬‬ ‫הכיפורים" משום שזהו "יום חתונתו זה‬ ‫בכפרי אחד שהיה לו בן שלא רצה בשום‬ ‫(גיליון משולחן מלכים כי תבוא תשפ"ג)‬ ‫מתן‪-‬תורה" – "יום הכיפורים שניתנו בו‬ ‫אופן ללמוד תורה‪ ,‬ואמנם לא ידע צורת‬ ‫לוחות האחרונות"‪ ,‬ולא כהדגשה בדברי‬ ‫אות אחת‪ .‬פעם אחת נסע הכפרי העירה‪,‬‬ ‫הביא משם מלמד והבטיח לו שכר הגון‬ ‫ד | פרשת כי תבוא תשפ”ו‬ ‫בס”ד‬ ‫לא ידע כלום ביהדות‪ ,‬אלא שלגודל‬ ‫על מנת שילמדו את בנו צורת אות‪,‬‬ ‫כוחה של שמחה‬ ‫הפלא‪ ,‬שני פסוקים מן התורה היו‬ ‫טרח המלמד ועמל קשות זמן מרובה‪,‬‬ ‫רבי מאיר שלמה ינובסקי זצוק"ל‪ ,‬רב‬ ‫שגורים על פיו בעל פה‪" :‬ובאו עליך‬ ‫עד שלימד לבן הכפרי את האל"ף בי"ת‬ ‫העיר ניקולייב וסבו של האדמו"ר‬ ‫כל הקללות האלה ורדפוך והשיגוך‬ ‫עם הנקודות‪ ,‬לימים בא האב לבחון‬ ‫מליובאוויטש זי"ע‪ ,‬חלה באחד הימים‬ ‫וכו'‪ ,‬תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך‬ ‫את בנו‪ ,‬לראות אם אמנם יודע הוא את‬ ‫במחלת הטיפוס‪ .‬זו היתה מחלה איומה‬ ‫בשמחה ובטוב לבב מרב כל"‪ ,‬שני‬ ‫התורה שלמד‪ ,‬הראה לו המלמד על‬ ‫ונוראה ומדבקת‪ ,‬וכל מי שחלה במחלה‬ ‫הפסוקים האלה הכיר ותו לא‪ .‬רבי יעקב‬ ‫האותיות והנער השיב כהלכה‪ :‬אל"ף‪,‬‬ ‫זו הוכנס ל"בית ההסגר" לחולי טיפוס‪.‬‬ ‫קמינצקי התפלא מאוד מנין לו פסוקים‬ ‫בי"ת‪ ,‬גימ"ל‪ ..‬אח"כ המשיך ושאל‪ :‬מה‬ ‫מבית זה כמעט ואף אחד לא יצא חי‪,‬‬ ‫אלו‪ ,‬וכי מכל התורה כולה לא מצא‬ ‫יש מתחת לאלף‪ ,‬מתחת לבית‪ ..‬והנער‬ ‫ורוב החולים ששכבו שם רק ציפו לרגע‬ ‫פסוקים אחרים מלבד השניים האלה?!‬ ‫השיב כהוגן‪ ,‬עד שהגיעו לאות ה"א‪,‬‬ ‫בו יעברו לעולם שכולו טוב‪ .‬לרבי מאיר‬ ‫סיפר לו אותו יהודי‪ :‬שהוא עבר על‬ ‫שאל המלמד את הנער‪ :‬מה מתחת‬ ‫שלמה היה חבר טוב‪ ,‬בשם ר' אשר‬ ‫בשרו את מוראות המלחמה הנוראה‬ ‫לה"א‪ :‬שתק הנער ולא ענה מאומה‪,‬‬ ‫גרוסמן‪ ,‬השוחט של ניקולייב‪ .‬בהיודע‬ ‫רח"ל‪ ,‬הוא ראה דברים נוראים אשר‬ ‫לא הועילו בקשותיהם של המלמד‬ ‫לר' אשר‪ ,‬שידידו רבי מאיר שלמה‬ ‫הנייר יכלה והם לא יכלו‪ ,‬אולם מראה‬ ‫ושל האב והנער התעקש ולא פצה את‬ ‫הושם בבית ההסגר‪ ,‬שם את פעמיו‬ ‫אחד נקלט בזיכרונו ולא ימוש ממנו‬ ‫פיו‪ ,‬חרה אפו של האב על הבן העיקש‪,‬‬ ‫לשם‪ .‬אך בגלל שהשלטונות לא התירו‬ ‫לעולמים‪ .‬היה זה באחד מן המחנות‬ ‫נטל מקל בידו ועמד להלקותו מלקות‬ ‫בשום אופן לאף אדם להיכנס פנימה‪,‬‬ ‫בהם שהה‪ ,‬ביום מן הימים נגלה לנגד‬ ‫הגונות‪ ,‬כיון שראה הבן כך‪ ,‬נענה ואמר‪:‬‬ ‫לא נותר בידו אלא להישאר בחוץ‪ .‬לקח‬ ‫עיניו מחזה איום ונורא‪ ,‬הרשעים‬ ‫אבא‪ ,‬אם אתה אומר להלקותי אהיה‬ ‫ר' אשר בידו את ספר התניא שהביא‬ ‫הארורים ימח שמם וזכרם נטפלו‬ ‫מוכרח איפוא לגלות את הדבר‪ :‬מתחת‬ ‫עימו‪ ,‬וכשהגיע לאיזור הסמוך ביותר‬ ‫לאברך אחד ששהה באותו מחנה‪,‬‬ ‫לֵהיי (מאכל הבהמה "שחת" נקרא כן) טמון‬ ‫ֵ‬ ‫למקום בו שוכב ידידו‪ ,‬החל לקרוא‬ ‫הם נטלו אותו‪ ,‬העמיסו עליו משאות‬ ‫העגל הגנוב‪ ...‬או אז התברר שהאב גנב‬ ‫בקול רם מתוך אגרות קודש לרבינו‬ ‫כבדים מנשוא ופקדו עליו לעלות בהר‬ ‫עגל והטמינו מתחת לערימת השחת‪,‬‬ ‫הגדול נ"ע את סימן י"א‪..." :‬באמת‬ ‫הסמוך הלוך ושוב ולסחוב על גבו את‬ ‫וציוה על כל בני הבית לבל יגלו לאיש‬ ‫אין רע יורד מלמעלה והכל טוב‪ ,‬רק‬ ‫אלו המשאות‪ ,‬ללא שום תכלית‪ ,‬רק‬ ‫את הדבר‪ ,‬לפיכך התעקש הבן ולא רצה‬ ‫שאינו מושג לגודלו ורב טובו‪ ...‬ועל כן‬ ‫בכדי להתעלל בו‪ ,‬אותם רשעים אף‬ ‫לגלות מה נמצא מתחת לה"א אשר‬ ‫ראשית הכל שישמח האדם ויגל בכל‬ ‫עמדו הכן להשגיח עליו בשבע עיניים‬ ‫בסידור‪ ...‬וסיים הרה"ק מאלכסנדר‬ ‫עת ושעה"‪ .‬עומד ר' אשר וקורא‪ ,‬בלי‬ ‫שחלילה לא יעצור ולא ינוח ולו לרגע‬ ‫זי"ע ואמר‪ :‬שזה יש לרמז בפסוק "תחת‬ ‫לשמוע שום תגובה ובלי לדעת כלל‬ ‫אחד מהילוכו‪ .‬והיה האברך הזה עולה‬ ‫אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה"‬ ‫אם קולו מגיע לאוזני הרב‪ .‬אבל‪ ,‬הוא‬ ‫בהר ויורד‪ ,‬עולה ויורד‪ ,‬בכוחות על‬ ‫‪ -‬תחת‪ ,‬פי' אותה הסיבה אשר מ"תחת"‬ ‫בוטח ומקווה שאכן הדברים הקדושים‬ ‫אנושיים‪ ,‬כשתוך כדי הילוכו היו פניו‬ ‫לזה שלא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה‬ ‫והנצחיים הגיעו לאן שהיו צריכים‬ ‫בוערות כלפיד אש ובהבל פיו הצדיק‬ ‫[כדרך שאומרים מאחורי מעשה פלוני‬ ‫להגיע‪ ,‬ופעלו את פעולתם‪ .‬למחרת‪,‬‬ ‫עליו את הדין‪ ,‬הוא חזר שוב ושוב‬ ‫ישנה סיבה פלונית]‪ ...‬היא היא אשר‬ ‫חזר ר' אשר והגיע לאותו מקום‪ ,‬כשספר‬ ‫בהתלהבות ובהתפעלות את הפסוקים‪,‬‬ ‫בגללה תיענש‪ ,‬כי אפילו אם בעד עצם‬ ‫התניא בידו והחל לקרוא שוב את אותה‬ ‫'ובאו עליך כל הקללות האלה ורדפוך‬ ‫הדבר שלא עבדת את ה' בשמחה עדיין‬ ‫איגרת‪ .‬וכך עשה יום אחרי יום‪ ,‬ושבוע‬ ‫והשיגוך וכו'‪ ,‬תחת אשר לא עבדת את‬ ‫אינך ראוי כל כך לעונש‪ ,‬אולם ראוי‬ ‫אחרי שבוע‪ ,‬מתוך אמונה ואהבת‬ ‫ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל'‪.‬‬ ‫אתה לעונש בעד המעשה אשר עשית‬ ‫רעים ומבלי לדעת מה גורל חברו‪ .‬לא‬ ‫כל כך נחקק המראה הנורא הזה במוחו‬ ‫לפני כן‪ ,‬והיא אשר גרמה לכך שתינטל‬ ‫עברו שבועות רבים ור' מאיר שלמה‬ ‫של אותו יהודי‪ ,‬עד שאפילו כעבור‬ ‫ממך השמחה לעבודת השי"ת‪ ,‬כי אם‬ ‫יצא מאותו "בית הסגר" כשהוא בריא‬ ‫שנים רבות עדיין היו חקוקים פסוקים‬ ‫אינך יכול לעבוד את ה' בשמחה‪ ,‬ברור‬ ‫לחלוטין‪ .‬כשפגש את ידידו ר' אשר‪,‬‬ ‫אלו על לוח לבו ולא משו ממנו‪,‬‬ ‫שמשהו גרם לכך‪ ,‬והיא סימן שאיזה‬ ‫קרא בהתרגשות‪ :‬ר' אשר‪ ,‬אתה הצלת‬ ‫והאברך בעל המעשה היה לא אחר‬ ‫גניבה מסתתרת מתחת לזה‪( ...‬חשבה‬ ‫אותי ממוות‪ .‬קריאתך ולימודך שם‪,‬‬ ‫מאשר הגה"ק מצאנז קלויזנבורג זי"ע‪,‬‬ ‫לטובה – בפרשתנו)‬ ‫מבלי לדעת אם מישהו שומע בכלל‬ ‫שקיבל עליו את הדין באהבה וברוב‬ ‫את דברי הקודש החיים והמאירים‪,‬‬ ‫גדלותו תלה את היסורים הנוראים‬ ‫הם שנסכו בי כוחות חדשים והחדירו‬ ‫שעבר בחוסר שמחה בעבודת השי"ת‪.‬‬ ‫מעשה נורא סיפר הגאון רבי יעקב‬ ‫בי עוז ותקווה‪ ,‬עד שהתרוממתי מכל‬ ‫(גיליון נחלת שדה כי תבוא תשפ"ג)‬ ‫קמינצקי זצ"ל‪ ,‬כי יצא לו להכיר יהודי‬ ‫שהיה רחוק מהתורה והמצוות‪ ,‬כמעט‬ ‫פרשת כי תבוא תשפ”ו | ה‬ ‫בס”ד‬ ‫מלחמה והמחנה הזאת שמנצחת את‬ ‫למנהל בית הכלא‪ ,‬וכששאל לסיבת‬ ‫היסורים והדכאונות שאפפוני‪ ,‬וגופי‬ ‫חבירתה ישיגו מתנות וברכות תודה‬ ‫הרעש והריקודים‪ ,‬ענו לו שבגלל איזה‬ ‫התגבר על המחלה!" (שם)‬ ‫מהשרים הגדולים שלהם‪ ,‬וקרה אז‬ ‫דלי שנמצא באחד התאים היהודים‬ ‫שהמחנה המנצחת הלכו לדרכם‬ ‫שמחים‪ .‬צעק המנהל‪ :‬הוציאו את הדלי‬ ‫בחזרה‪ ,‬דרך עיר האניפולי הנ"ל‪ .‬המובן‬ ‫משם תיכף ומיד‪ .‬מיד נענו הסוהרים‬ ‫ה'אחים הקדושים' הרה"ק רבי זושא‬ ‫באו להעיר בקול רנה שמחים וטובי לב‬ ‫לפקודתו והוציאו את הדלי‪ .‬לפתע‬ ‫מאניפולי והרה"ק הרבי רבי אלימלך‬ ‫עד אין לשער‪ ,‬והלכו לבית מזיגה אחת‬ ‫פתאום‪ ,‬נפסק הרעש‪ ,‬פסקו הריקודים‪,‬‬ ‫מליז'נסק זי"ע בהיותם בגלות‪ ,‬יום‬ ‫גדולה שקורין קרעטשמי‪-‬פונדק‪ ,‬ושתו‬ ‫ומיד החלו בהתרגשות את תפילת‬ ‫אחד הושלכו לבית הכלא עקב עלילת‬ ‫שם כל המשקאות שהיו שם ולא רצו‬ ‫המנחה‪(.‬שם)‬ ‫רשע‪ .‬הסוהרים אף הניחו באמצע תא‬ ‫לשלם ועוד רצו לשתות‪ ,‬אולם לא היה‬ ‫מגוריהם ‪ -‬דלי של ‪ !...‬כך שהאחים לא‬ ‫שם עוד כלום‪ ,‬לזאת נתרגשו ועשו שם‬ ‫יכלו ללמוד תורה ולהתפלל‪ .‬כשהגיע‬ ‫הזיקות והפסידות גדולות‪ ,‬ושברו כל‬ ‫"ולא נתן ה' לכם לב לדעת וגו' עד היום‬ ‫זמן מנחה החל אחד האחים לבכות‪,‬‬ ‫הכלים שהיו שם בבית‪ ,‬ועוד לא שככה‬ ‫הזה" (כט‪ ,‬ג)‪ .‬כשהעתיק רבינו החידושי‬ ‫הביט אליו אחיו בפנים שוחקות‬ ‫חמתם והתחילו להכות את אנשי הבית‬ ‫הרי"ם משכנו לעיר גור‪ ,‬ובזמן קצר‬ ‫ואמר לו‪ :‬גם כשאינך יכול להתפלל‬ ‫ואת כל מי שראו‪ ,‬עד שאמרו שיכו‬ ‫הועמד שם ביהמ"ד גדול מאד וגם בית‬ ‫בגלל הריח הרע אתה מקיים מצוה‪,‬‬ ‫אותם עד מוות ר"ל‪ ,‬והאנשי הבית ראו‬ ‫בנוי לתלפיות עבור רבינו זי"ע‪ .‬ואמר‬ ‫ומצוות יש לקיים מתוך שמחה‪ .‬אם‬ ‫שלא טוב הוא‪ ,‬רצו תיכף להרב הקדוש‬ ‫רבינו בשם רבו הרבי ר' בונים זי"ע‬ ‫כן‪ ,‬יש לנו סיבה לשמוח ולרקוד‪ ,‬מה‬ ‫ונורא הרבי ר' זושא הנ"ל והקבילו לפניו‬ ‫מפרשיסחא כי אם היה יודע שיכול‬ ‫לך עצוב? קום לרקוד‪ ...‬החלו שני‬ ‫את המעשה הנוראה הזאת‪ ,‬והרה"ק‬ ‫לקרב לבות בני ישראל לשמים על‬ ‫האחים לרקוד כשאליהם מצטרפים כל‬ ‫לא התמהמה מאומה רק רץ תיכף‬ ‫ידי מופתים היה נוסע למדינת אשכנז‬ ‫היהודים שבבית הסוהר‪ .‬ובמסדרונות‬ ‫לבית המזיגה הנ"ל ועמד שם אצל‬ ‫להראות שם מופתים גדולים אשר‬ ‫בית הסוהר נשמעו קולות‪ :‬היהודים‬ ‫החלון והביט בפני האנשי חיל‪ ,‬וצעק‬ ‫כמעט לא היה כמותם‪ .‬וסיים רבינו‪,‬‬ ‫שמחים!‪ ...‬היהודים שמחים‪ .‬זמרת‬ ‫בהתלהבות גדולה‪ ,‬ובכן תן פחדך ה'‬ ‫כעת בוודאי אין יכולים לקרב לבות‬ ‫החסידים וקולות הריקודים הגיעו‬ ‫אלקינו על כל מה שבראת‪ ,‬ויהי כאשר‬ ‫בני ישראל עם מופתים רק עם תורה‪,‬‬ ‫צעק כן ג' פעמים נפל פחד ואימה‬ ‫ויש לנו ראיה מפורשת על זה מדברי‬ ‫גדולה על האנשי חיל‪ ,‬עד שרצו כולם‬ ‫משה רבינו ע"ה שאמר לבני ישראל‬ ‫מבית המזיגה‪ .‬וגם מחמת גודל הלחץ זו‬ ‫ולא נתן ה' לכם לב לדעת וגו' עד היום‬ ‫הדחק שהיתה הבית מזיגה מלא מפה‬ ‫אל פה באנשי חיל‪ ,‬וגם מחמת הפחד‬ ‫הזה (דברים כט‪ ,‬ג) ופירש"י שאותו היום‬ ‫נתן משה ספר התורה לבני לוי כו'‪ ,‬הרי‬ ‫קול מבשר‬ ‫והאימה‪ ,‬שהיה הולך וגדל עליהם לא‬ ‫שאחר כל המופתים והניסים הגדולים‬ ‫יכלו כולם לרוץ דרך הפתח עד ששברו‬ ‫שהיו במדבר לא היה לבני ישראל לב‬ ‫החלונות ורצו דרך החלונות‪ ,‬ועזבו‬ ‫לדעת רק אחר מסירת הספר תורה‪.‬‬ ‫בספר קדמון 'ברית מנוחה' (הובא‬ ‫כל החפצים שהיה להם בבית המזיגה‬ ‫ב'אור לשמים' פרשת תצוה ד"ה עוד‬ ‫ורצו כך בהרחוב מבוהלים ודחופים‬ ‫נ"ל רבוע יהיה)‪ ,‬דבאמת חשיבותו של‬ ‫כמשוגעים‪ ,‬לא ידעו אנה‪ ,‬עד שפגע‬ ‫דור האחרון גדלה עד מאד‪ ,‬ומה שאמרו‬ ‫בהם השר הראשי שלהם‪ ,‬ולא השגיחו‬ ‫(שבת קיב‪ ):‬אם ראשונים כמלאכים‬ ‫סיפור לשבת‬ ‫בו כלל ולא נתנו לו אותות הכבוד‬ ‫אנו כבני אדם‪ ,‬ואם ראשונים כבני‬ ‫השייך לו‪ ,‬רק רצו להלאה וצעק עליהם‬ ‫אדם אנו כחמורים‪ ,‬היינו רק בימיהם‪,‬‬ ‫שלפי ערך הדור היו האחרונים‬ ‫השר הראשי בקול רעש גדול‪ :‬מה הדבר‬ ‫הרבי ר' זושא‪ ,‬צעק ובכן תן פחדך ה' וכו'‪ ,‬עד שנפל פחד על‬ ‫האנשי חיל‪ ,‬וברחו כולם משם‬ ‫כחמורים אל מול גדלות הראשונים‬ ‫הזה‪ .‬עד שהוכרחו לעמוד ולהודות‬ ‫(כח‪,‬‬ ‫"ובשבעה דרכים ינוסו לפניך"‬ ‫‪ -‬התנאים והאמוראים מצוקי תבל‪,‬‬ ‫לו האמת מה שעשו בבית המזיגה‪,‬‬ ‫אבל בימינו אנו ‪ -‬כשהחושך יכסה‬ ‫ואמרו שבא אליהם איש אחד יהודי זקן‬ ‫ז)‪ .‬סיפר אדוני אבי מו"ר הרב הגדול‬ ‫ארץ‪ ,‬ואין אתנו יודע עד מה‪ ,‬ואעפ"כ‬ ‫וצעק עליהם‪ :‬פחדך‪ :‬פחדך‪ :‬עד שנפל‬ ‫חסידא קדישא מוהר"ר מרדכי זאב‬ ‫מתחזקים בני ישראל לעבוד את ה'‬ ‫עליהם פחד גדול ולא יכלו עוד לעמוד‬ ‫זצוק"ל האבד"ק קאלביעל בעהמ"ס‬ ‫כפי כוחם ושכלם‪ ,‬הרי הם חשובים‬ ‫על רגליהם והוכרחו לרוץ משם ועדיין‬ ‫קול הרמ"ז‪ ,‬כי פעם אחד היה סביבות‬ ‫יותר מהצדיקים שבדורות הראשונים‪:‬‬ ‫הפחד הולך וגדל עליהם ולא ידעו מה‬ ‫העיר הנ"ל לימוד מלחמה בין האנשי‬ ‫ונזכה לגאולת עולמים ברחמים גדולים‬ ‫הוא‪ ,‬ובעל כורחם הוכרחו לחזור עם‬ ‫חיל‪ ,‬והמנהג הוא שהולכים ב' מחנות‬ ‫במהרה בימינו אכי"ר‪.‬‬ ‫הראש שלהם לבית המזיגה‪ ,‬ושלמו‬ ‫אנשי חיל זו לנגד זו והן עושין כעין‬ ‫ו | פרשת כי תבוא תשפ”ו‬ ‫בס”ד‬ ‫נתן מיני סגולות בצמחים‪ .‬מסיפור‬ ‫המלך נלאו לבקש מיני רפואות שונות‬ ‫בעד כל הזיקות והפסדות שעשו שם‪,‬‬ ‫זה יש לנו ראיה לדבר שכדי לרפאות‬ ‫בדמים יקרים ולא יכלו לרפאותו‪,‬‬ ‫וגם הראש שלהם העניש אותם עונש‬ ‫מחלה קשה לפעמים התרופה נמצא‬ ‫ונתיאשו ממנו‪ .‬ומסר את צוואתו‪ ,‬וכל‬ ‫המגיע להם‪ ,‬ונטלו החפצים והלכו‬ ‫ממש לידינו רק שאין איש שם לב‬ ‫בני ביתו בוכים‪ .‬נכנס ערבי אחד ששרת‬ ‫לדרכם‪ ,‬זכות הקדוש יגן עלינו עד‬ ‫על לב‪ ,‬כל הדבר לענין תשובה דכדי‬ ‫באחוזה רחוקה‪ ,‬כדי להביא לו דורון‬ ‫עולם אמן סלה (סיפורים נוראים [וואלקאמיר]‬ ‫לזכות בתשובה שלימה וגמירא צריכים‬ ‫כמנהגו‪ ,‬וראה את הצרה הגדולה ואת‬ ‫עמוד קצב)‪.‬‬ ‫להתאמץ קצת ואם אתה עושה את‬ ‫החולי שארע לאדוניו‪ ,‬שאל לאדוניו‪:‬‬ ‫שלך הקב"ה יעזור לך שתוכל להשלים‬ ‫"מה החולי הרע הזה פתאום‪ ,‬הרי לפני‬ ‫התשובה באמת ובתמים‪ .‬ובדרך זו‬ ‫שלשה ימים ראיתיך בריא וחזק!"‪ .‬ענהו‬ ‫בעל החרדים זצ"ל כותב בסוף ספרו‬ ‫יש לנו לילך כדי לחזור בתשובה ע"י‬ ‫‪" :‬עקיצה קטנה של שועל הביאה לי‬ ‫סיפור ששמע ממגידי אמת‪ :‬מעשה‬ ‫הוספה בקיום המצוות ואפי' במצוות‬ ‫את המוות הזה"‪ .‬ויאמר‪" :‬אל תיראו‪,‬‬ ‫שאירע בקשטיליה‪ ,‬שאחד משרי‬ ‫קלות שאדם דש בעקביו‪ ,‬וע"י כך‬ ‫כי בעזר שמים ארפאנו!" מהר לשדה‬ ‫המלך הפרתמים בלכתו לצוד ציד‪,‬‬ ‫יתהפך דינינו לטובה והשי"ת יעזור‬ ‫ולקט מיני עשבים הידועים לו‪ ,‬רץ‬ ‫רדף אחר שועל אחד ללכדו‪ ,‬ועקץ‬ ‫שנזכה לעבוד את ה' בחודש דנן ביתר‬ ‫לבית אדוניו וכתשם‪ ,‬שם את הכתישה‬ ‫השועל את רגל השר עקיצה קטנה‪,‬‬ ‫שאת וביתר עוז ולשוב בתשובה‬ ‫על רגל אדוניו ומיד החלה להרפא‪,‬‬ ‫ובאותו רגע לא הרגיש בה‪ ,‬ביום השני‬ ‫אמיתית ויכתבנו ויחתמנו בספר החיים‬ ‫ביום השלישי קם השר והלך ברגליו‪,‬‬ ‫התחילה רגלו לצבות‪ ,‬ביום השלישי‬ ‫למענך אלוקים חיים‪ ,‬בב"א‪:‬‬ ‫השתוממו הרופאים והללו את ה' אשר‬ ‫צבתה מאד‪ ,‬עד סוף הירך‪ ,‬ורופאי‬ ‫יומא דהילולא‬ ‫דברי הקדוש בעל גור אריה בחקירותיו‬ ‫יצירה‪ ,‬והרב הקדוש אשר היה סמוך‬ ‫האמיתיים מספר תפארתו"‪.‬‬ ‫לדורותינו מפורסם ברוח קדשו הרב‬ ‫ח"י אלול (ה'שס"ט)‬ ‫מה"ר פנחס זצוק"ל מקארעץ"‪.‬‬ ‫יומא דהילולא קדישא‬ ‫וכן הוא בפרשת לך לך (בביאורי המדרש)‪:‬‬ ‫של "המהר"ל מפראג"‬ ‫"רב אמר לא ניתנו המצות אלא לצרף‬ ‫הגה"ק רבינו יהודה ליואי זיע"א‬ ‫בהן את הבריות‪ ,‬מפרש אמרת י"י‬ ‫בספר הוספות מהרצ"א (אות פו) הורה‬ ‫בן הגה"ק רבי בצלאל זיע"א‬ ‫צרופה‪ ,‬והנה הגם שהרב הגדול הרמב"ם‬ ‫רבינו דרכי לימוד פרד"ס התורה בארוכה‪,‬‬ ‫ז"ל דיבר בזה המדרש‪ ,‬אם רצונך לרוות‬ ‫בלימוד תנ"ך ומדרשי חז"ל וכו'‪ ,‬וכתב‬ ‫צמאונך לך נא ראה מ"ש הרב הקדוש‬ ‫שם שהדרך להבין אגדות חז"ל ומדרשם‬ ‫דבריו ברוח הקודש‬ ‫בעל גור אריה בספר תפארת ישראל‪,‬‬ ‫על פי פשוטם ילמד בספרי המהר"ל‪:‬‬ ‫במאמרי רבינו הבני יששכר על ימי‬ ‫ותבין דברי חכמים וחידותם" ‪:‬‬ ‫"ואם תרצה לרוות צמאונך בדברי‬ ‫החנוכה (כסלו טבת מ"ב סי' כא) כשהעמיד‬ ‫דרשות חז"ל להבינם על כל פנים במעט‬ ‫את היסוד שבימים אלו נתגלה האור‬ ‫קט על פי פשוטם‪ ,‬תדבק נפשך בספרי‬ ‫הגנוז‪ ,‬הביא על זה שלשה עדים נאמנים‬ ‫"ויקח האיש נזם זהב בקע משקלו ושני‬ ‫קדוש עליון בעל הגור אריה‪ ,‬ובפרט‬ ‫וסיפר בשבחם‪ ,‬וביניהם שיבח גם כן את‬ ‫צמידים על־ידיה עשרה זהב משקלם"‬ ‫בספר באר הגולה‪ ,‬ואז ינעמו לחיכך דברי‬ ‫המהר"ל‪ ,‬וז"ל‪" :‬הנה העדתי לך שלשה‬ ‫(בראשית כד כב)‪ .‬וברש"י‪ ,‬בקע רומז לשקלי‬ ‫רבותינו הקדושים‪ ,‬ותבין קדושתם ותגיל‬ ‫עדים נאמנים אשר הארת אור חנוכה‬ ‫ישראל‪ ,‬ושני צמידים רמז לשני לוחות‬ ‫ותשמח"‪.‬‬ ‫הוא מבחינת אור הגנוז‪ ,‬הלא המה הרב‬ ‫מצומדות‪ ,‬עשרה זהב רמז לעשרת‬ ‫הדברות‪.‬‬ ‫וראה עוד בס' אגרא דכלה (יתרו) כשרבינו‬ ‫עיר וקדיש בעל הרוקח ז"ל אשר דבריו‬ ‫הביא דבריו הקדושים הקדים לספר‬ ‫מקובלים מאליהו ז"ל‪ ,‬וכן מדברי הרב‬ ‫החידושי הרי"ם מגור זצ"ל היה‬ ‫הגאון מהר"ל מפראג ידוע דבריו נאמרו‬ ‫בשבחם‪" :‬ולבאר כל זה על פי פשוטו‪,‬‬ ‫אומר בשם המהר"ל מפראג זצ"ל‬ ‫ברוח הקודש והיה משתמש בספר‬ ‫נקדים אמרי קדש לקוחים מפה קדוש‬ ‫פרשת כי תבוא תשפ”ו | ז‬ ‫בס”ד‬ ‫אות ל) מביא לספר שהמלך רודאלף רצה‬ ‫העובדה ש'בעל התניא' הוא מצאצאיו‬ ‫על דברי רש"י אלו‪ ,‬מדוע רמז אליעזר‬ ‫לגרש היהודים מארצו בעצת המלכה‬ ‫של המהר"ל‪ ,‬והזיקה הרעיונית שבין‬ ‫דוקא על דברים אלו‪ ,‬וביאר‪ ,‬משום‬ ‫והכומרים ונתגלה הדבר בסוד למהר"ל‬ ‫ספר התניא לתורת המהר"ל‪ ,‬התייחס מרן‬ ‫שלאחר שראה אליעזר הגמילות חסדים‬ ‫מפראג (יומ"ד ח"י אלול) זי"ע‪ ,‬ובאותו פעם‬ ‫אדמו"ר מליובאוויטש למצבו הקשה של‬ ‫מרבקה שהיא עמוד החסד‪ ,‬היה מחבר‬ ‫חלם לו המלך כי נוסע במרכבה על נהר‬ ‫הגר"י הוטנר וכך אמר בדברות קודשו‬ ‫לה הב' עמודים אחרים דהיינו תורה‬ ‫דאנוי לרחוץ‪ ,‬והתרחק מעבדיו‪ ,‬ולפתע‬ ‫דברי אלוקים חיים‪" :‬היות והיום הוא‬ ‫ועבודה‪ ,‬שהלוחות ועשרת הדברות הוא‬ ‫ראה איש עולה מן הנהר ולובש את‬ ‫יום ההסתלקות של המהר"ל מפראג ועל‬ ‫תורה‪ ,‬ושקלים הוא קרבנות‪ .‬והיה משבח‬ ‫מלבושיו ומתיישב במרכבתו ועבדיו‬ ‫מצבתו מצויין שיום פטירתו הוא ח"י‬ ‫את הדברים הנ"ל‪ ,‬והיה אומר שבספרים‬ ‫הולכים אחריו‪ ,‬משראה כן המלך קרא‬ ‫אלול‪ ,‬שביום זה הרי "עולה כל עמלו"‪,‬‬ ‫של המהר"ל זצ"ל נמצא דברים יקרים‬ ‫אחריהם בקול גדול שאיש גנב הוא זה‬ ‫והרי "הימים האלה נזכרים ונעשים"‬ ‫מפוזרים במטמוניות‪ ,‬והיה אומר‬ ‫ואינו המלך כלל ואין שומע לו‪ ,‬יצא המלך‬ ‫‪ -‬שנפעלים שוב העניינים מלמעלה‪.‬‬ ‫שהרה"ק מפשיסחא זי"ע פקד את קברו‬ ‫מן הנהר ולא היה לו שום מלבוש לכסות‬ ‫לפיכך‪ ,‬גדול זכות המהר"ל לסייע לכל‬ ‫של המהר"ל ז"ל‪ ,‬ואמר לו שידע שהוא‬ ‫את גופו כי הלה לקח לו הכל‪ ,‬בלית ברירה‬ ‫אלה ש"קאכן זיך" [לומדים בהתעמקות]‬ ‫מפרסם את דבריו‪.‬‬ ‫הלך כן‪ ...‬וביקש מאנשים שיעזרו לו‬ ‫בתורתו של המהר"ל (הגר"י הוטנר זצ"ל הוא‬ ‫באומרו להם שהוא המלך‪ ,‬שמעו אנשים‬ ‫מגדולי הוגיו של תורת המהר"ל)‪ ,‬והמשיך לומר‬ ‫וחשבוהו למי שנטרף עליו דעתו וביזהו‬ ‫"שיהיה כמו שהיה אצל המהר"ל‪ ,‬שאם‬ ‫הגאון האדיר הרב יצחק הוטנר זצ"ל‬ ‫והכו בו למען לא יהתל בהם‪ ,‬וכך הלך‬ ‫היו זקוקים לנס הרי התרחש נס‪ ,‬כשהיו‬ ‫בעמח"ס 'פחד יצחק'‪ ,‬שימש כראש‬ ‫פצוע ומבוזה עד שריחם עליו אדם אחד‬ ‫צריכים לנס גלוי ‪ -‬הרי היה נס גלוי‪ ,‬כשהיו‬ ‫ישיבת 'רבינו חיים ברלין' בברוקלין‪ ,‬וחבר‬ ‫ונתן לו מלבוש קרוע שיוכל לכסות בו את‬ ‫זקוקים נס שלמעלה מדרך הטבע ‪ -‬היה‬ ‫מועצת גדולי התורה של ארה"ב‪ .‬התידד‬ ‫גופו‪ .‬כשהיה מכוסה יכל היה לכתת רגלו‬ ‫נס למעלה מדרך הטבע"‪ .‬ציבור האלפים‬ ‫עם כ"ק מרן אדמו"ר מליובאוויטש עוד‬ ‫ולבקש מרחמי לב שיתנו לו קצת לאכול‬ ‫הבין שברגעים אלו מתרחשים דברים‪,‬‬ ‫בברלין‪ ,‬והיה בקשר רצוף הנרקם לאורך‬ ‫ואכן בהתחלה היו מי שריחמו עליו אבל‬ ‫והרבי מליובאוויטש פועל ניסים מעל‬ ‫כל שנות נשיאותו‪ ,‬כולל מכתבים רבים‬ ‫במשך הזמן כשגדלו שערותיו וצפורניו‬ ‫הטבע שידידו הגדול מרן הגר"י הוטנר‬ ‫בכל חלקי התורה‪ ,‬וזכה ללמוד ב'חברותא'‬ ‫כחיות היער לא רצו אנשים להכניס אותו‬ ‫זצ"ל ומשפחתו יינצלו מהסכנה האיומה‬ ‫עם מרן אדמו"ר מליובאוויטש שיעור‬ ‫הביתה‪ ,‬ובכל מקום שהלך סיפר להם‬ ‫הרובצת עליהם‪ .‬כעשרה ימים לאחר‬ ‫קבוע בחסידות לפני קבל הנשיאות‪.‬‬ ‫כי מלך הוא אבל אף אחד לא האמין לו‪.‬‬ ‫אותה שיחת קודש מופלאה שוחרר‬ ‫ביום ראשון ה' אלול שנת תש"ל טס‬ ‫וכה הלך למסעותיו עד אשר הגיע לעיר‬ ‫הגר"י הוטנר בכ"ח אלול בניסים גלויים‬ ‫הגר"י הוטנר עם רעייתו הרבנית‪ ,‬בתו‬ ‫פראג‪ ,‬ושם מצא יהודי זקן וגילה לפניו‬ ‫שלמעלה מדרך הטבע‪ .‬לאחר השחרור‬ ‫וחתנו‪ ,‬לביקור בארץ הקודש עם מטוס‬ ‫את כל מצפוני לבו וביקש ממנו שיעזור‬ ‫הגר"י הוטנר הודה לרבי על התפילות‬ ‫אייר פראנס‪ ,‬ובחזרתם לניו יורק נחטף‬ ‫לו‪ ,‬אמר לו הזקן שילך אל המהר"ל והוא‬ ‫וכו'‪ ,‬ושלח לו כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש‬ ‫המטוס על ידי מחבלים מארגון 'ספטמבר‬ ‫בודאי יעזור לו‪ ,‬עשה המלך כדבריו‬ ‫איגרת מיוחדת לגר"י הוטנר בימי‬ ‫השחור'‪ .‬המטוס הונחת בעל כורחו‬ ‫ושטח בפני המהר"ל את כל העובדא‪,‬‬ ‫הסליחות‪ ,‬על הנס הגדול ואיחולי שנה‬ ‫בירדן וסכנת מוות ריחפה מעל הרב‬ ‫אמר לו המהר"ל שבמצב שהוא נמצא‬ ‫טובה תוך שמתבל את המכתב קודש‬ ‫הוטנר ומשפחתו בתוך שאר השבויים‬ ‫בו לא יאמינו לו לעולם שהוא היה המלך‪,‬‬ ‫בדברי הלכה וקבלה עמוקים כדרכם‬ ‫היהודיים‪ .‬הגיעו הדברים שכמעט גילחו‬ ‫אולם הציע לו שהיות והלה שהתיישב על‬ ‫בקודש בחילופי המכתבים‪ ,‬והוסיף‬ ‫את זקנו תוך התעללות בגאון זצ"ל‪.‬‬ ‫כסא המלוכה הולך עתה להתרחץ בנהר‬ ‫ש"גדול זכות הרבים וברבים היו עמדו"‪.‬‬‫בהתוועדות קודש שבת פרשת כי‬ ‫פלוני ע"כ ילך גם הוא ויעשה כמעשיו‬ ‫(גיליון משולחן מלכים כי תבוא תשפ"ג)‪.‬‬ ‫תבוא ח"י אלול תש"ל יום הולדת שני‬ ‫שעשה לו‪ ,‬שכאשר ירד להתרחץ יעלה‬ ‫המאורות הגדולים הבעש"ט ובעל‬ ‫הוא ויקח חזרה את מלבושיו וכל אשר‬ ‫התניא‪ ,‬להפתעת כל המשתתפים החל‬ ‫לו‪ ,‬א"ל המלך איך ילך כששעריו‬ ‫בכל דור ודור היו ממלכי העמים‬ ‫כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש לדבר גם‬ ‫וזקנו וצפורניו כ"כ גדולים ומאוסים‪,‬‬ ‫שהתנכלו לבני ישראל ורצו לגרשם‬ ‫על יום פטירתו של המהר"ל מפראג‬ ‫ויאמר לו המהר"ל שהוא יגלחם לו‪,‬‬ ‫מעירם‪ ,‬ובהגהות 'מנחם ציון' על ספר‬ ‫שחל בח"י אלול‪ ,‬ולאחר שהזכיר את‬ ‫'שם הגדולים' להחיד"א (מערכת גדולים‬ ‫ח | פרשת כי תבוא תשפ”ו‬ ‫בס”ד‬ ‫לאשתך בכתובה לדאוג לה למגורים"‪.‬‬ ‫האיש‪ ,‬התחילו להתרעם על חוצפתו ‪,‬‬ ‫ואכן הלך אל הנהר ועשה כאשר צוהו‬ ‫התלמיד חיפש עבודה תורנית ומצא‬ ‫אולם ר' אליהו ששמע כך פנה לעגלון‬ ‫המהר"ל‪ ,‬ויקץ והנה חלום‪ ,‬והפעם רוחו‬ ‫כמשגיח בישיבה‪ ,‬ומשם הפך לתלמיד‬ ‫ואמר"‪ :‬בבקשה לא לפרק את המטענים‪,‬‬ ‫וישא עיניו וירא כי מונח על שלחנו טס‬ ‫חכם גדול‪.‬‬ ‫עליך להסיענו חזרה לדירתנו הקודמת"‪.‬‬ ‫של כסף ועליו צפורניו ושערו וכמראהו‬ ‫וכל זה מכיוון שהייתה חשובה לו "רחבות‬ ‫ממש וכמדתו‪ ,‬ויתבהל מאוד ויקרא‬ ‫המידות" מ"רחבות הדירה”‪.‬‬ ‫להמהר"ל לבא אליו‪ ,‬ודבר עמו חדר בתוך‬ ‫רבינו היה נוהג לומר שיחה מוסרית‬ ‫חדר‪ ,‬ונתבטלה הגזרה‪( .‬מפי ספרים וסופרים)‬ ‫בישיבה בכל שבוע‪ .‬פעם אחת נאלץ‬ ‫הוא לצאת מהעיר וחזר כשעה בערך‬ ‫הרב היה מתאונן‪ ,‬שאין באפשרותו‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן!‬ ‫לפני זמן השיחה‪ .‬נכנס אליו אחד מאנשי‬ ‫לגמול לאנשים חסד מאחר ואינם‬ ‫שלומו ושאל אותו‪ ,‬אם יאמר היום שיחה‬ ‫מקבלים ממנו‪ ,‬ולכן הנהיג בעצמו‪ ,‬שהיה‬ ‫מוסרית‪ .‬והשיב לו הצדיק‪ ,‬שאין בדעתו‬ ‫מעיר את הבחורים כל יום לתפילה‪ .‬והיה‬ ‫לומר היום שיחה‪ ,‬משנשאל מדוע השיב‪:‬‬ ‫אומר‪ ,‬שעל האדם לעשות חסד בכל יום‪,‬‬ ‫כ' אלול (ה'תש"ל)‬ ‫"כיוון שאין אני אומר שיחה‪ ,‬אלא רק אם‬ ‫ושמח על כך שזוכה לעשות חסדים בכל‬ ‫יומא דהילולא קדישא‬ ‫של הגה"ק רבי אליהו לופיאן זיע"א‬ ‫אני אוחז בעצמי בעניינים‪ ,‬שאני מדבר‬ ‫יום‪.‬‬ ‫בן הגה"ק רבי יעקב זיע"א‬ ‫לאחרים‪ ,‬לכן אני נוהג ללמוד שעתיים‬ ‫מי ששמע את הגאון הצדיק רבי אליהו‬ ‫מוסר קודם כל שיחה‪ ,‬ומכיוון שכעת‬ ‫לופיאן זצ"ל עונה אמן בקולו הרועם‪-‬‬ ‫יש לי שעה ולא יותר‪ ,‬אינני יכול לומר‬ ‫היה שב מיד בתשובה שלימה‪ .‬ולא רק‬ ‫עלה לארץ ישראל לאחר השואה‪.‬‬ ‫שיחה"‪( .‬גליון פניני צדיקים כי תצא תשע"ט)‬ ‫עניית אמן‪ ,‬אלא כשהיה הרב מברך ברכה‬ ‫מהבולטים ברבני תנועת המוסר‪ ,‬נודע‬ ‫בקול וברהיטות ובהדגשת תיבות הברכה‪,‬‬ ‫כתלמיד חכם גדול בעל ידענות מקיפה‬ ‫כשהגיע רבי אליהו לאפיאן אל השפת‬ ‫היה מרטט בכל גופו‪ ,‬ולא גופו בלבד היה‬ ‫בש"ס ונתפרסם בעיקר בזכות פועלו‬ ‫אמת לבקש ברכה שיזכה לזש"ק‪ ,‬ענה‬ ‫מרטט‪ ,‬אלא לבות השומעים גם כן היו‬ ‫בשדה המוסר‪ .‬שמירת העיניים הייתה‬ ‫השפת אמת 'יהודי שיש לו גילוי אליהו‬ ‫מרטטים‪ ,‬מקולו המרעים כארי‪ ,‬ומזכיר‬ ‫אצלו לשם דבר‪ .‬כחניך שיטת "קלם” היה‬ ‫צריך לבא אלי לבקש ברכה?' השיב רבי‬ ‫את השם בסלודין‪.‬‬ ‫ידוע כבעל סדר קפדני ושליטה עצמית‬ ‫אליהו ואמר 'ליהודי שיודע שיש לי גילוי‬ ‫חזקה‪ .‬הרב לא היה מסובב את ראשו בלי‬ ‫אליהו‪ ,‬אכן ממנו אני בא לבקש ברכה'‪:‬‬ ‫סיבה ממשית והחלטה מסודרת‪.‬‬ ‫כאשר ראה אחד מתלמידיו הנשואים‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן!‬ ‫מאחר לישיבה באופן קבוע‪ ,‬התעניין‬ ‫מובא בספר "אור דניאל"‪ ,‬כי בפרק‬ ‫מדוע הוא מאחר? אמר לו התלמיד‪,‬‬ ‫זמן כלשהו היה רבינו גר בעיר קלם‪.‬‬ ‫שהוא גר בדירת מרתף ישנה‪ ,‬ובחורף‬ ‫כשמשפחתו גדלה‪ ,‬היה צורך לעבור‬ ‫כ' אלול (ה'תשכ"ט)‬ ‫נורא ואיום שם‪ ,‬יורדים גשמים זלעפות‪,‬‬ ‫לדירה רחבה יותר‪ ,‬ולכן התחיל הרב‬ ‫יומא דהילולא קדישא‬ ‫של הרב מפוניבז'‬ ‫הקיר נרטב והילדים הצטננו מאוד‪,‬‬ ‫לחפש דירה מתאימה‪ .‬באותו זמן היה‬ ‫הגה"ק רבי יוסף שלמה כהנמן זיע"א‬ ‫ואשתו עובדת‪ ,‬והוא צריך לדאוג לילדים‬ ‫קשה מאוד להשיג דירות‪ ,‬ורק לאחר‬ ‫בן הגה"ק רבי יהודה ליב זיע"א‬ ‫ולקחת אותם לרופא‪ .‬הרב שמע ונזדעזע‪,‬‬ ‫יגיעה רבה עלה בידו למצוא דירה ואף‬ ‫והביע את רצונו לראות את הדירה‪.‬‬ ‫חתם על חוזה עם בעל הבית‪ .‬הוא שכר‬ ‫הם הלכו יחד לדירה‪ ,‬וראה הרב‪ ,‬שאכן‬ ‫עגלון וארז את כל רהיטיו כדי להביאם‬ ‫המצב נורא ואיום ובלתי נסבל לגור‬ ‫לדירה החדשה‪ .‬כשהגיעו לשם‪ ,‬פגש‬ ‫כשעלה לארץ בשנת ה'ת"ש‪ ,‬בשנת‬ ‫ובפרט משפחה ברוכת ילדים‪ .‬אמר לו‬ ‫הרב באדם שאמר לו‪" :‬דע לך רבי שאני‬ ‫ה'תש"ד הקים בעזרתו של החזון אי"ש‬ ‫הרב‪" :‬אתה חייב להחליף דירה"‪ .‬ענה לו‬ ‫עומד להכניס את בתי לחופה‪ ,‬וחיפשתי‬ ‫ישיבה בבני‪-‬ברק על שם קהילתו‬ ‫התלמיד‪" :‬אין לי כסף"‪ .‬אמר לו הרב‪" :‬אם‬ ‫בכל העיר דירה ולא מצאתי אלא את זו‬ ‫שנכחדה‪ .‬בנוסף‪ ,‬הקים גם בית‪-‬אבות‬ ‫חייבים‪ ,‬אז אפשר"‪ .‬אמר התלמיד‪" :‬אבל‬ ‫בלבד‪ ,‬והנה באת אתה והקדמת אותי‪ .‬אם‬ ‫וייסד את קריית‪-‬פוניבז' באשדוד‪.‬‬ ‫אני בקושי גומר את החודש‪ .‬אמר לו‬ ‫תיכנס לדירה‪ ,‬איאלץ לעכב את החתונה"‪.‬‬ ‫הרב עצמו גייס כספים רבים עבור‬ ‫הרב‪" :‬אז יוצאים לעבוד‪ .‬אתה התחייבת‬ ‫כששמעו בני ביתו של הרב את דברי‬ ‫הישיבות ולצורך עניין זה כיתת את‬ ‫פרשת כי תבוא תשפ”ו | ט‬ ‫בס”ד‬ ‫מה שעלה בגורלו‪ ,‬אמר הרה'"ק מאפטא‬ ‫וכתב החסיד רבי יוסף יעב'"ץ (באו'"ח‬ ‫רגליו‪ .‬בפרשת ילדי טהרן נלחם נגד‬ ‫לפני הקב'"ה‪' :‬רבונו של עולם‪ ,‬אתה‬ ‫חלק ב') שכגלה בגלות שפאניע ראה במו‬ ‫הממסד‪ ,‬ודרש שחלק מהילדים‪ ,‬בהתאם‬ ‫יודע שאני הוא היהודי הגרוע ביותר‪,‬‬ ‫עיניו שהחכמים המחוכמים לא מסרו‬ ‫לרצון הוריהם שנרצחו בשואה‪ ,‬יעברו‬ ‫כתוב בתורה 'ומשלם אל פניו לשונאיו‬ ‫נפשם על קידוש השם בשעת נסיון‪,‬‬ ‫לידיים של יהודים דתיים‪ .‬ידוע כבעל‬ ‫להאבידו' הרי הכונה אלי‪ ,‬שאתה‬ ‫ואילו האנשים הפשוטים קלי הדעת‪,‬‬ ‫מידת האמת באופן מופלא‪.‬‬ ‫משלם לי כאן בעוה'"ז על מקצת מצוות‬ ‫אפי' שלא היו כ'"כ מדקדקים במצוות‪,‬‬ ‫מובא בספר "שאל אביך ויגדך" סיפור‬ ‫שקיימתי‪ ,‬וממילא אני רוצה לעשות‬ ‫אך כולם מסרו נפשם באהבה על קידוש‬ ‫מופלא ובו מסופר כי הרב בהיותו באחד‬ ‫רצונך‪ ,‬אם רצונך לשלם לי כאן בעוה'"ז‬ ‫השם‪ .‬וביאר הרה'"ק מהורנסטייפל‬ ‫מביקוריו באמריקה חלה ואושפז בבית‬ ‫את שכרי על שעניתי מפעם לפעם יהא‬ ‫כי אאע'"ה היה ראש למאמינים‪ ,‬הוא‬ ‫הרפואה‪ .‬במהלך הטיפול בו הוא נצרך‬ ‫שמיה רבא‪ ,‬והנה אני רוצה לעשות רצונך‬ ‫כבר עבר את כל החקירות‪ ,‬והוריש לבנו‬ ‫לעירוי דם אבל הוא סירב לקבל את‬ ‫ולקבל שכרי‪ ,‬ודע לך רבונו של עולם‬ ‫יצחק את האמונה‪ ,‬ומשם והלאה יש לנו‬ ‫העירוי באומרו שגופו לא סובל דם‬ ‫שההנאה שלי הוא לפעול ישועה לבני‬ ‫אמונה מצד הירושה בטבע‪ ,‬ממילא כל‬ ‫אחר בוודאי לא דם של גויים‪ .‬הבטיח לו‬ ‫ישראל‪ ,‬אם יהודי זה יצא להורג ח'"ו‪ ,‬אין‬ ‫מי שהוא מאמין‪ ,‬אין לאמונתו גבולות‬ ‫הפרופסור‪ ,‬כי יערה לו דם של יהודי ואז‬ ‫לי שום טעם באכילה ולא בשינה‪ ,‬אני‬ ‫כלל‪ ,‬משא'"כ מי שמאמין רק ע"י דרכי‬ ‫הסכים רבינו לעירוי‪ .‬אלא שהפרופסור‬ ‫מאבד את כל העוה'"ז שלי‪ ,‬והרי אתה‬ ‫החקירה שבמחו‪ ,‬הרי יש לזה גבול‪,‬‬ ‫לא עמד בדיבורו אלא הלך ולקח מנות‬ ‫מחויב לתת לי עוה'"ז מרוב הרשעות‬ ‫ובעל גבול אינו יכול לעמוד כנגד רשעי‬ ‫דם "מבנק הדם" של בית הרפואה‪.‬‬ ‫שלי‪ ,‬ולא תוכל לקיים בי 'ומשלם אל‬ ‫שפאניע‪ ,‬אך אמונה שאין לה גבול יכול‬ ‫והנה למרבה הפלא גופו של הרב לא‬ ‫פניו לשונאיו להאבידו''‪ .‬וכך הוה‪ ,‬היהודי‬ ‫לעמוד כנגד כל הרשעים‪ .‬וזה ששאל‬ ‫היה מסוגל לסבול זאת‪ ,‬ופלט את הדם‬ ‫נושע בדרך נס‪ ,‬הוא ואחיו יצאו לחירות ‪:‬‬ ‫משה‪ ,‬איך הסנה בוער באש‪ ,‬היינו‬ ‫שהוערה לו‪ .‬משראה זאת הפרופסור‬ ‫שהיהודי הפשוט שהוא כסנה‪ ,‬מוסר‬ ‫הלך והשיג מנות דם של יהודי‪ ,‬ובפעם‬ ‫נפשו להשי'"ת על קידוש השם‪ ,‬וא'"כ‬ ‫בסעודת פורים אמר רבי מרדכי דב‬ ‫הזאת הדם נקלט בגופו של הרב ולא‬ ‫מדוע לא יבער הסנה בכל שאר המצוות‪,‬‬ ‫שמרדכי ואסתר היו בענוה ושפלות‬ ‫נפלט יותר‪ .‬את הסיפור סיפר הפרופסור‬ ‫בתפילה ותפילין וכו' אינו מתעורר כ'"כ‬ ‫הרוח‪ ,‬כזקנה שאול שהיה שפל ונבזה‬ ‫בעצמו‪ ,‬וראה זאת כדבר מופלא אשר לא‬ ‫לעבוד את ה' בשלהובין דרחימותא?‬ ‫בעיניו‪ ,‬והנה עלתה לגדולה להיות מלכה‬ ‫יכל לפרשו אחרת אלא כנס ופלא‪( .‬פניני‬ ‫וענה לו הקב'"ה 'אנכי אלקי אביך'‪,‬‬ ‫על מאה ושבע ועשרים מדינה‪ ,‬והיא‬ ‫צדיקים כי תצא תשע"ט)‪.‬‬ ‫כשמנסים את האדם בנסיון שמושרש‬ ‫חישבה אתה עצמה כגרועה שבגרועות‬ ‫באמונה שקיבל מהאבה'"ק‪ ,‬אזי הוא‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן!‬ ‫וא'"כ צריך לשלם לה שכר על מקצת‬ ‫בוער באש‪ ,‬אע'"פ כשהוא סנה‪ ,‬כיון‬ ‫מצוותיה כאן בעוה'"ז‪ ,‬שנאמר 'ומשלם‬ ‫שהוא דבוק באמונה הפשוטה שקיבל‬ ‫אל פניו לשונאיו להאבידו'‪ ,‬וא'"כ 'איככה‬ ‫בירושה מאבוה'"ק אברהם יצחק ויעקב ‪:‬‬ ‫אוכל וראיתי באובדן מולדתי‪ ,‬ואיככה‬ ‫כ"ב אלול (ה'תרס"ג)‬ ‫אוכל וראיתי ברעה אשר ימצא את עמי'‪,‬‬ ‫יומא דהילולא קדישא של הרה"ק‬ ‫הרי באופן כזה לא יהיה לי עוה'"ז‪ ,‬ולא‬ ‫שפלותם הנוראה של צדיקי אמת‬ ‫רבי מרדכי דב מהורנסטייפל זיע"א‬ ‫תוכל לשלם לי את שכרי בזה העולם ‪:‬‬ ‫כשהיו באים עם קוויטל לפעול ישועה‪,‬‬ ‫בן הרה"ק רבי משולם זושיא זיע"א‬ ‫היה רבי מרדכי דב מספר שפעם אחת‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן!‬ ‫דנו יהודי אחד לתליה‪ ,‬והוא היה מחסידי‬ ‫הרה'"ק מאפטא‪ ,‬והיה צריך לבקש‬ ‫בכח האמונה שירשנו מאבוה'"ק‬ ‫‬ ‫מהגויים הרשעים שיתנו לו רשות ללכת‬ ‫אנו מוסרים נפשנו על קידוש ה'‬ ‫אל הרה'"ק מאפטא קודם הוצאתו‬ ‫'ויאמר משה אסורה נא ואראה את‬ ‫להורג‪ ,‬וענו הרשעים שהם מסכימים‬ ‫המראה הגדול הזה‪ ,‬מדוע לא יבער‬ ‫לכך רק בתנאי שיעצרו את אחיו במקומו‬ ‫הסנה'‪ .‬וצ'"ע דמקרא מלא דיבר הכתוב‬ ‫עד שישוב‪ ,‬האח בא וישב במקומו‬ ‫'והנה הסנה בוער באש והסנה איננו‬ ‫והוא נסע למז'בוז אל הרה'"ק מאפטא‪.‬‬ ‫אוכל'‪ ,‬ואיך שאל משה 'מדוע לא יבער‬ ‫כשהגיע אל הצדיק ובכה במר לבו על‬ ‫הסנה'‪ ,‬הסנה כן בער אלא שלא אוכל?‬ ‫י | פרשת כי תבוא תשפ”ו‬ ‫בס”ד‬ ‫פרשת כי תבוא תשפ”ו | אי‬ ‫בס”ד‬ ‫בגילה ורינה נשגר בזה ברכה נאמנה קדם‬ ‫מכובדינו הדגול‬ ‫מגזע תרשישים‬ ‫הר"ר שמואל ויינגרטן הי"ו‬ ‫ניו יורק‬ ‫לרגל השמחה השורה במעונו‬ ‫בהולדת בנו ני"ו‬ ‫ויזכו להכניסו בבריתו של אאע"ה‬ ‫ולגדלו לתורה ולחופה ולמעש"ט‬ ‫ולראות נחת מכל יוצ"ח ולכ הטוב‬ ‫ולכתיבה וחתימה טובה‬ ‫שבת שלום ומבורך!‬ ‫להארות והערות וכן להצטרפות לקבלת הגליון בדוא“ל‪ ,‬שילחו את כתובתכם לכתובת המייל‪smwhtwbh@gmail.com :‬‬ ‫או בטלפון ‪ 054-844-3494 -‬ובהשארת הודעה‪ ,‬לציין עבור גיליון שמועה טובה‬ ‫וכן מי שנדבו לבו לקחת חלק בזיכוי הרבים דרך תרומות והנצחות האפשריות כדלהלן‪:‬‬ ‫א‪ .‬דרך הקישור שמועה טובה‬ ‫ב‪ .‬דרך מערכת קהילות‪ :‬חייגו ‪ , 073-275-7000‬הקישו מס‘ קופה ‪ 10204‬ופעלו לפי ההוראות‪.‬‬ ‫ג‪ .‬שילחו את בקשתכם לכתובת המייל הנ”ל‪ .‬ואי”ה ניצור עמכם קשר בהקדם‪.‬‬ ‫ד‪ .‬חייגו לטלפון הנ”ל (וכן תוכלו להשאיר הודעה)‪.‬‬ ‫בי | פרשת כי תבוא תשפ”ו‬