עלים · Alim — כי תבוא (2026-08-24)

עלון שבועי משלחן
מערכת מכון עלה זית
שנה שישית :גליון מח | פרשת כי תבא | ט"ז אלול ה'תשפ"ו
שמחה בתפילין
ע"פ ספר ברכתא דגדלותא ,ליקוטים בלשון חז"ל ורבותינו בעניני
עלה שמחה חובת טירחא יתירה לקיום מצוות
ע"פ שו"ת שתילי זיתים ,או"ח חלק א,
עלה מצוה
בר מצוה ותפילין ,מאת הרה"ג ר' ברוך פענפיל שליט"א מאת הרה"ג שלמה יצחק ביקסענשפאננער שליט"א
וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך (דברים כח ,י) .אלו תפילין שבראש החיי אדם (כלל סח סימן יט) מתספק אם יש חיוב לעקור מביתו לילך לעיר אחרת
(ברכות ו ,א). לקיים מצוה .דהיינו אם האדם מחוייב להכניס עצמו למצב של טירחא יתירה כדי
לקיים המצוות [וזה איירי באופן שבעצם היה לו פטור ,והשאלה היא אם הוא צריך
אמרו בגמרא (ברכות ל ,ב) ,אביי הוה יתיב קמיה דרבה ,חזייה דהוה קא בדח טובא,
לטרוח ולהשתדל לקיים המצוה אע"פ כן] .וישנם בזה צדדים לכאן ולכאן ,ואמנם
אמר וגילו ברעדה (תהלים ב ,יא) כתיב ,אמר ליה אנא תפילין מנחנא .רבי ירמיה הוה
מצינו במשה רבינו (סוטה יד ,א) שהשתדל טובא ליכנס לארץ כדי לקיים מצוותיה,
יתיב קמיה דרבי זירא ,חזייה דהוה קא בדח טובא ,אמר ליה בכל עצב יהיה מותר
אולם שם לא היתה טירחא מרובה בבחינת 'לעקור ממקומו' ,שהרי א"י היתה יעדם
(משלי יד ,כג) כתיב ,אמר ליה אנא תפילין מנחנא ,ע"כ.
של כלל ישראל ,ומשה רבינו רצה ליכנס ביחד אתם.
רש״י (שם בברכות) כתב בזה״ל :דהוה קא בדח טובא -יותר מדאי ,ונראה כפורק עול.
ובנשמת אדם (שם אות ג) מביא ראיה ממה שמצינו בגמרא (ר"ה לד ,ב) שמי שיש לו
תפילין מנחנא -והם עדות שממשלת קוני ומשרתו עלי ,עכ״ל .ומשמע דאין התפילין
ברירה קודם ראש השנה לילך או למקום שופר או למקום שיש מנין ,שופר עדיף .ואם
סיבת השמחה ,ורק דע״י התפילין לא יהיה ניכר כפורק עול[ .ועי' דבר נפלא מש״כ
יש חיוב לטרוח ולנסוע בהשתדלות המצוות ,למה אינו מחויב לילך למקום שישיג
המהר״ץ חיות (שם בברכות) דמכאן הוציא הר״ם (פ״ד מהל׳ תפילין הכ״ה) שכל זמן
שניהם[ .ולכאורה יש לדחות ראייתו ,שאדרבה מהגמרא מבואר שיש חיוב לילך עכ"פ
שהתפילין בראשו של אדם ועל זרועו הוא כו׳ וירא שמים ואינו נמשך בשחוק ,ע"כ,
למקום אחד ,ומה שאינו מחוייב לילך למקום שישיג שניהם אינו ראיה שי"ל שאיירי
דהמפרשים לא התעוררו על המקור ,אולם המקור מכאן ,דהשיב שהוא מניח תפילין
בציור שא"א לו לילך למקום שיש שניהם ואנוס הוא ,וצ"ע].
ובודאי אינו נמשך בשחוק ,רק שמחה של מצוה].
והנשמת אדם שם הקשה דמאי שנא מצות תקיעת שופר שאין צריך ליסע מביתו
אך בשאר מפרשים משמע דההנחת תפילין גופא הוי סיבת השמחה .בביאורי אגדות
כדאמרן ,ממצות נטילת ידים שמבואר במג"א (סימן קסג ס"ק א) שיתכן שצריכים לילך
לרבינו הגר״א (שם בברכות) כתב לפרש :ב׳ שינ״ן דבתפילין כמ״ש 'ש״ש אנכי על
מביתו ד' מילין כדי לקיים המצוה .ותירץ שני תירוצים :א .בר"ה מי שיש לו אשה ובנים,
אמרתך' ,כי השמחה היא יחוד ימינא ושמאלא כו׳ .ובספר בניהו (שם) מבאר ,דהא
פטור לילך ,שהרי מצות שמחת יום טוב היא מדאורייתא ,וקיי"ל אשה בעלה משמחה.
דמייעץ הכתוב ד"בכל עצב" שלא יבדח האדם טובא ,היינו כדי שיהיה נשמר מן
ב .דהא קודם יום טוב לא חלה עליו כלל המצוה ,וביו"ט אי אפשר לילך חוץ לתחום.
החטא אשר אפשר להוולד מן רבוי הבדיחות והשמחה ,והנה כיון דלובש תפילין אינו
חושש מזה ,דמצות התפילין שומרת אותו. וראיתי בשו"ת דבר יהושע (להרב אהרנבערג ,חלק א סימן א) שכתב דאשתמיטתיה
להנשמת אדם דברי המג"א (סימן יג ס"ק ח) שאין חיוב ללכת לעיר אחרת לטרוח
וראיתי בספר באר משה (להרה״ק ר' משה יחיאל הלוי אפשטיין מאוז׳רוב זצ״ל ,פרשת בשביל קיום מצות עשה של ציצית ,עיי"ש .ומביא הדבר יהושע ראיה לזה מדברי
כי תבוא) שכתב דתמוה מה המיוחד במצות תפילין שהדגישו בה חובת השמחה ,והרי התוספות בפסחים (קיג ,ב) על מאמר הגמרא שמי שאינו מקיים תפילין וציצית הוא
כל המצוות צריכות להיות מתוך שמחה .ברם יובן ,כי תפלין היא מצוה שחותמה הוא מנודה לשמים ,וכתבו תוס' שאפילו אין לו ציצית או תפילין ,יש לו לחזר אחריו ולהביא
קבלת עול מלכותו ית׳ ,ולפיכך יש בה הדגשה מיוחדת שחייבים לקיימה בשמחה, עצמו לידי חיוב ,כדאשכחן במשה שהיה תאב להיכנס לא"י לקיים המצוות .ומבואר
יעו״ש בדבריו. שאין זה חיוב גמור אלא שהוא רק מנודה לשמים מצד מדת חסידות.
וע״ע דברים נשגבים בספר פרי צדיק להרה״ק ר' צדוק הכהן מלובלין (לחנוכה אות והנה יש להעיר מה דימו תוספות מצות תפילין למשה רבינו שהשתוקק לקיים המצוות
יט) דלכאורה מה תירץ רבי זירא על הך דקא בדח טובא ,הא אסור למלא שחוק התלויות בארץ ,הרי מצות תפילין היא מצוה חיובית המוטלת על כל אחד מישראל,
פיו בעולם הזה וכתיב (תהלים קכו ,ב) אז ימלא שחוק פינו ,אז דייקא .וביאר ,שמה משא"כ מצוות התלויות בארץ ובפרט למי שאינו נמצא שם עדיין הרי אין עליו מצוה
שנאמר "אז ימלא שחוק פינו" היינו בעת שיתגלה ויאיר בעתיד בחינת עתיקא חיובית בכלל .והנראה בכוונת התוס' שהנה מצינו שכבר בזמן הגמרא לאו כו"ע היו
קדישא ,כמבואר בזוה"ק (ח"ב נד א) .וזה שאמר מניחין תפילין (תוס' שבת מט ,א) ,ובסמ"ג (מצות עשה ג) מבואר שגם בזמנו היו שלא
אנא תפילין מנחנא ,שבשעה שהישראל מניח היו מניחים תפילין והיה מסתובב בערים לחזק המצוה ,ועיי"ש שהביא טעמים שמהם
תפילין מופיע בו התגלות מאור עתיקא קדישא נשתרבב קולא במצוה זו .ומעתה יתבארו דברי התוס' כמין חומר ,שדבריהם קאי
[עיי"ש הביאור בהרחבה על דרך הסוד] ,וממילא לשיטת הסוברים שמצות תפילין אינו חיוב גמור מכח כמה סיבות ,וע"ז מביאים שפיר
באותה שעה שפיר שייך שימלא שחוק פינו. ראיה ממצוות התלויות בארץ.
הרה"ק מאוז'רוב זצ"ל עם החלקת יהושע מביאלא זצ"ל הזמנים לעיר לייקוואוד יצ"ו ,נערכו ע"י הרב משה ברוך קופמאן שליט"א
מוצאי שבת יום השבת ליל שבת ערב שבת
7:32 ) 8:56\(9:03שקיעת החמה סו"ז קרי"ש מג"א (לפי ע"ב דקות שוות) 7:04 חצי שעה קודם שקיעה 1:31 מנחה גדולה (גר"א)
8:15 זמן כוכבים קטנים רצופים 9:39 סוף זמן קר"ש לדעת הגר"א והגר"ז 7:16 הדלקת נרות ( 18דקות) 4:16 ט' שעות (להתחלת סעודה)
( 8.5מעלות)
8:45 סו"ז תפילה מג"א (לפי האופק)\וגר"א וגר"ז 10:16\10:45ע"ב דקות 7:34 שקיעת החמה (צריך להחמיר ב' דקות) 4:49 מנחה קטנה (לאיסור מלאכה)
8:58 צאה"כ ר"ת לחשבון 16מעלות 12:57 חצות (סעודת שבת להב"ח) 8:12 זמן ג' כוכבים (לקר"ש) 6:11 פלג המנחה (גר"א ולבוש)
9:13 אכטיל (צ' דקות זמניות) 1:30 6:58-7:58מנחה גדולה מזל מאדים (למאן דחש ליה) 6:36 פלג המנחה (מג"א כפי האופק)
e: publish@alehzayis.com | t: 732.513.3466 | w: alehzayis.com | f: 732.865.7002
רבי שולט בשתי ידיו .אך כבר הארכתי במקו"א
(ראה מאמרי בעלים שנה ב גליון יב פרשת מקץ
שלמה (ח"ב סימן כח) מה שהשיג הגרש"ז אויערבאך
על דברים אלו של הגרי"א הרצוג וכתב שאין ראיה
שימוש ת"ח של האור
שמח קול עלה
תשפ"ב ובגליון יג במכתבו של הרב אברהם דויד) שר' יוסי ס"ל כר' ישמעאל עיי"ש. לרגל היארצייט של הגאון רבי מאיר שמחה הכהן
שיש ראיות גדולות שרבינו הקדוש לא כתב המשנה ולפי דברי הג"ר יעקב דרילמן שליט"א נתחזקה בעל האור שמח זצ"ל ,והכבוד הגדול שעשיתם לזכרו
כלל ,ולדעת היעב"ץ (עבודה זרה ט ,א) לא התחילו הערה זו ביתר שאת ,שהרי מוכח מדברי התורת הטהור במלאת מאה שנים לפטירתו הן באסיפה
לכתוב משניות עד ימי האמוראים האחרונים ,ויש כהנים גבי עשיית עבודה זרה שר' יוסי באמת הכבודה והן בגליון עלים ,הנני מצרף גרגיר אחד
שמאחרים אותה עד תקופת הגאונים. ס"ל כר' ישמעאל דלאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד חדתא שראיתי בישורון (חלק מז דף תרמז) מפי הג"ר
אך יש לומר על דרך הנ"ל ,שאם מקלידים דברי לוקין עליו ,וממילא לא הוי חידוש מה שלוקין גם גרשון אדלשטין זצ"ל במעלת האור שמח .שחוץ
תורה באופן המועיל ,והיינו בעשר אצבעות ,אז על הבערה ,ולא קשה כ"כ קושיית האור שמח (ואין מגדלותו בתורה כפי שניכר מכתביו שהנחיל לנו,
מקיימים היגיעה בעשר אצבעות .וראה מש"כ צורך לחדש דהוי לאו שבכללות ואין לוקין עליו שהגדיל בהם גבוה מכל בני דורו וכמו שהעיד הרב שך
בהגהות מהר"ץ חיות (יומא לח ,א) על המשנה שבן וכדברי הגר"י דרילמן שליט"א) .וכאשר הצעתי זצ"ל "ער איז גוועהן גרויס פון אלע" [כמו שהבאתם],
דברים אלו לפני הגר"י דרילמן שליט"א קילסם. עוד זאת הגדיל לעשות שקיבל שימוש חכמים מהג"ר
קמצר לא רצה ללמד על מעשה הכתב ,שמעשה בן
יום טוב ליפמן היילפרין זצ"ל בעל העונג יו"ט מה לא
קמצר ענין המצאת הדפוס היתה. אקח הזדמנות זו להודות להר"ר הלל שמעון
לומר .וזה לשונו שם (בשינויים קלים) :ר' מאיר שמחה
אמנם הגאון רי"ז שטרן לאחר שהביא את דברי ר"י שימאנאוויטש שליט"א ולידידי הר"ר משה דמביצר אמר על אחד מהגדולים בדורו שלא היה כמותו,
רייפמאן העלה כמה ביאורים אחרים למעשהו של שליט"א שאירגנו מעמד זה לזכרו של האור שמח, אע"פ שהיה מהגאונים בדורו .ואמר רמ"ש שהטעם
רבי בכמה דרכים ועיי"ש שכתב בדרך צחות על אחד שכולו אומר כבוד התורה ועמלות בפלפולה של שנתעלה יותר מאותו גדול ,כי רמ"ש ישב ולמד בתור
שהיה אוחז הנר כשדולקת בשעה שחטפתו שינה תורה ,כראוי לזכרו של רב האי גאון רבינו מאיר אברך בביאליסטוק ששם היה חותנו ,ושם חידש את
שמחה הכהן זי"ע.
שיהיה ניעור משנתו כשיקרב האש באצבעו ,שקיים
שיגע בתורה בעשר אצבעותיו. משה הלוי שאכנער ביקרא דאורייתא,
כל חידושיו ,משך חכמה ואור שמח ,הכל בצעירותו.
והיה נכנס לעונג יו"ט שהיה רב שם ,והיה אומר לו כל
הלל שמעון שימאנאוויטש מה שהיה מחדש ,והיה מוחה בו ,זה לא ישר ,זה לא
*** נכון ,זה לא נכון .וע"י זה ידע מה לא לומר ,לכן זה מה
שיבושים בהגיית לשון הקודש שהיה לו .אבל הגאון ההוא לא היה לו רבי כזה כמו
העונג יו"ט ,כל מה שהיה אומר היה מתקבל בשמחה
בגליון דברים כתבתי דאף שנראה ברור שהברת 'אוי'
לבני גילו ולצעירים יותר .זה ההבדל .זהו שימוש
לחולם היא מוטעית ,מ"מ אין צורך לשנות ממנהגנו, חכמים בתורה ,לא רק לדעת מה לומר ,אלא לדעת
עפ"ד האג"מ (או"ח ח"ג סימן ה) שכל הברה של מה לא צריך לומר ,מהו לא דבר ישר ,עכ"ד.
קהל גדול נחשבת לשה"ק .ובגליון עקב השיב הרב
יהושע חיים גוביץ בשתי נקודות .1 :לפי המסור על
משה אונגער בברכת התורה,
הערת המערכת :ראה מש"כ באור שמח ריש הלכות תלמוד תורה,
הסבא מסלבודקא שהורה שהכהנים ידקדו בלשונם שרש"י בסוכה (כה ,א) כתב שהולך ללמוד תורה פטור מן הסוכה,
כשיברכו ,מפני שברכת כהנים צריכה דוקא לשה"ק ולכאורה תימה הרי ת"ת נדחה מפני מצוה עוברת ,וביאר האור
— ומוכח דעתו לכאורה שלשה"ק בלתי מדוקדקת שמח ע"פ דברי ר"י מקורביל (כתובות יז ,א) ששימוש תלמידי
חכמים עדיף מתלמוד תורה ,ומש"כ רש"י הולכין ללמוד תורה
יוצאת מכלל לשה"ק ,ודלא כהאג"מ .2 .הנידון נראה כוונתו על שימוש ת"ח .ומבאר האור שמח (ע"פ רש"י ברכות מז ,ב
תלוי במחלוקת ראשונים בענין כינויי נדרים ,ראה ד"ה שלא שמש) ששימוש זה פירושו הבנת טעמי המשנה וסברתו
בפרטות במכתבו שם. הנקרא בשם גמרא ,שהיו מתאספין ועוסקין יחד בעבור זה.
***
ואשיב תשובה אחת שהיא שתים .יש להגדיר חסרון
בקושיית האור שמח על המבעיר בשבת לוקה
דקדוק בלשון ,ע"י שלשה חילוקים :א .דיבור בהברה
שאינה ההברה האמיתית של לשה"ק ,כגון 'אוי' בדבר שיעורו של הגר"י דרילמן שליט"א לרגל יום
לחולם ,אך עכ"פ הוא עקבי בלשונו ,ובתוך המסגרת השנה המאה של האור שמח ,הנני לציין מה שדנתי
של אותה הברה הדיבור מדוקדק .ב .דיבור בלתי הג"ר יואל הרצוג זצ"ל
בגמר השיעור לפניו ,שלפי דבריו נתחזקה הערת
מדוקדק בתוך מסגרת איזו הברה ,כגון מי שמורגל הג"ר יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל על האור שמח.
***
בהברת 'אוי' לחולם ,אך לפעמים הוגה אותה כמו שוא ראשי תיבות ויגיעה בעשר אצבעות דיעויין בקונטרס דברי יצחק (שכתב הגרי"א הרצוג
נע ,או מי שאינו רגיל להבחין בין שוא נע לשוא נח ,או במכתבו למערכת (קול עלה) כתב הרב אביגדור בימי חורפו ,ונספח לספרו של אביו אמרי יואל על
בין מלעיל למלרע .ג .שימוש בתיבות שנוצרו משיבוש קצבורג שהטעם שהיו מרבים בכתיבת ראשי ספר בראשית ,ונדפס שוב בספרו פסקים וכתבים סימן
ועיוות של תיבות נכונות ,כעין המושג של .slang נז) שהביא דברי האור שמח האלו ודן בהם בארוכה,
תיבות היה כדי להפחית בהוצאות ההדפסה .נראה
ובתוך הדברים העיר דעיקר קושיית האור שמח למה
ומעתה יובן ,שככל הנראה כוונת הסבא מסלבודקא לי שגם הכתיבה בכתב יד שמכבידה על היד היתה
לא אישתמיט תנא דתני המבעיר בשבת לוקה ,אינו
היתה על חילוק ב' ,כלומר שהקפיד על הכהנים שלא סיבה לתופעה זו ,ולכן מצאנו הרבה ראשי תיבות
אלא אליבא דמ"ד לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד
יהגו התיבות בלי דקדוק בכללי האותיות והתנועות, גם בדברים שבכתב יד שלא היו מיועדים להדפסה.
אין לוקין עליו ,וא"כ יש בהבערה דבר חידוש ,שהרי
לפי גדרי ההברה המקובלת .וכן מחלוקת הראשונים אבל היום שאפשר להקליד בקלות אין סיבה להרבות
בכל מלאכת שבת לא שייך מלקות ורק בהבערה
בענין כינויי נדרים ,נראה ששייכת לחילוק ג' ,כלומר בראשי תיבות .וגם הנייר והדיו אינם יקרים כמו פעם.
שייך מלקות ,אבל לפי ר' ישמעאל דס"ל לאו שניתן
תיבה שהומצאה מעיוות תיבה נכונה — כמו 'קונם' ומענין לענין יש להעיר בעיקר מעלת כתיבת לאזהרת מיתת ב"ד לוקין ,אין בזה שום ענין מחודש
מ'קרבן' — האם נחשבת לשה"ק או לא .מה שאין כן דברי תורה ע"י הקלדה במכונה ( .)typingדאיתא מה שלוקין על הבערה ,שהרי בכל מלאכת שבת
דיון האג"מ הוא על חילוק א' ,דהיינו דיבור מדוקדק בגמרא (כתובות קד ,א) שרבינו הקדוש זקף עשר לוקין (עיי"ש שדן אם זה תלוי בפלוגתת האמוראים
בהברה שאינה הברה האמיתית ,אך נוהגים בה קהל אצבעותיו ואמר הרבה יגעתי בתורה וכו' .ובשו"ת אם לר' ישמעאל לוקין באתרו ביה למלקות דוקא או
גדול ,שבזה כתב שנחשבת לשה"ק .ומעתה לא נראה זכר יהוסף להגאון הגדול ר' יוסף זכריה שטרן גם באתרו ביה לקטלא) ,וא"כ אפשר דר' יוסי ס"ל כר'
שום חולק בדבר ,עכ"פ מאלה שהביא הרב המשיב. זצוק"ל (או"ח סימן עא) הביא דברי החכם ר' יעקב ישמעאל .ועיי"ש שכתב להביא "דמות ראיה" שר'
חיים דוב גרינעס בכבוד רב, רייפמאן שכוונת רבי לכתיבת המשניות ,ושהיה יוסי ס"ל כר' ישמעאל עיי"ש היטב ,ועיין במנחת
| 2מערכת עלים מכירה טובה לידידינו הר"ר בנימין צבי גליק שליט"א שהמציא לנו את התמונות מגדולי ישראל
מהגרנ"ה] כתב הטעם שאין אומרים מזמור שיר חנוכת ,מפני טורח הציבור
כדאיתא בגמ' ברכות הנ"ל[ .אלא שבאמרי שפר נתן הגרנ"ה טעם אחר ,שע"פ
הוספת פסוקים ומזמורים במשנת
הגר"א
עלה מזמור
קבלה אמירת מזמור שיר שייכת רק להאומרים אותו אחר הודו ,משא"כ לנוסח הרב משה ברוך קופמאן שליט"א ,מכון עלה זית
אשכנז שכבר אמרו ברוך שאמר וממשיכים במזמור לתודה אחר הודו אין מקום
לאמירת מזמור שיר]. אמירת לדוד כתוב במעשה רב (אות נג) וז"ל ,אחר עלינו שיר של יום קדיש יתום.
ואין אומרים שום מזמור זולת שיר של יום ולא שיר היחוד ולא שיר ה' אורי
בשבת ויום טוב אבל לכאורה יש להקשות על טעם זה טובא ,כי עיקר טעם הכבוד רק ביום טוב .גם מראש חודש אלול עד יום הכפורים אין אומרים קפיטל
ליכא טורח הציבור ביטול מלאכה לעם שייך רק בשחרית לחול .והרי בכמה כ"ז (לדוד ה' אורי וישעי).
מקומות מצינו שהגר"א לא רצה להוסיף פסוקים ומזמורים גם בשבתות וביו"ט
וכן בלילה .ועוד ,שקצת דוחק לומר שבאמירת איזה פסוקים יהיה חשש של יש חושבים בטעות שהיה להגר"א התנגדות פרטית לאמירת מזמור לדוד ה' אורי,
ביטול מלאכה כל כך .ומצאתי בקובץ מפרשים שנתעוררו בזה ,ולכן בכל מקום כמו שמצינו אצל עוד קהילות שלא היו אומרים לדוד ה' אורי מחמת שלא נודע
ומקום במעשה רב כתבו ביאור אחר ,כגון מה שלא אמר ברכי נפשי הוא מצד שאין מקורו[ .יש לציין שכבר נודע ומפורסם שאין מקור אמירת לדוד ה' אורי בחודש
אומרים כתובים בשבת. אלול מספר חמדת ימים שהוא ספר מפוקפק ,אלא קדם לו שלשים שנה בספר
שם טוב קטן ,והחמדת ימים שאב דבריו משם ,כמו שנתגלה לאחרונה שרוב דברי
ואם נאמר טעמו של הגר"א מצד טירחא דציבורא בכלל [ולא ביטול מלאכה], החמדת ימים מלוקטים מספרים אחרים ואכמ"ל .ומכל מקום יש טעם להנמנעים
גם זה קשה ,כי מצינו שהגר"א היה מוסיף הרבה בשבתות מלאמרו ,כי עדיין לא נתבאר אם יצאו הדברים מכתבי
ובפרט בימים טובים ,אף שביו"ט ממהרין לצאת .היה האר"י] .אבל המעיין בספר מעשה רב יראה בבירור
אומר הקרוב"ץ ועוד הרבה פיוטים אחר חזרת הש"ץ (אות שהגר"א התנגד להוסיף מזמורים ופסוקים דרך כלל .וכן
קסג) .ובהוצאת ס"ת היו מנגנים על הכל פסוק בפסוק הוא במעשה רב פעם אחר פעם ,וכן כתב בהדיא לענין
(אות קסד) .ובשמחת תורה היה אומר הלל פסוק בפסוק. פסוקים קודם תפילת ערבית (אות סו) "כללו שלו דבר אין
ובסוף התפילה היו אומרים אחר עלינו שיר היחוד ושיר לקבוע פסוקים ומזמורים בצבור זולת שיר של יום" .גם
הכבוד [-אנעים זמירות] במתינות פסוק בפסוק בלי משמע שהיתה הקפידא דוקא בציבור ,אבל ביחיד אפשר
שום דילוג (אות קע) .וגם אמרו אדון עולם אחר התפילה לאמרו.
(אות קע) .ומשמע שפעמים היה מתאחר ביו"ט אפילו עד
חצות (אות קעא) ואז היה מתפלל מנחה קודם הסעודה. עשרה מקומות במשך הדורות הוסיפו בעלי מנהג (מהרי"ל
גם בשבת חוה"מ היה אומר היוצרות (אות קעה) .ובשביעי שמיאן הגר"א וספר המנהגים) ובעלי קבלה (האר"י)
ואחרון של פסח אמר השירה פסוק בפסוק וגם הרבה להוסיף פסוקים הרבה מזמורים ופסוקים נוספים בתוך
מן היוצרות (אות קצג) .בר"ה ויו"כ אמר כל הפיוט של התפילה .אף שרוב ישראל קיבלו הוספות אלו ,מכל מקום
קדושתא קודם לדור ודור (אות רה). שיטת הגר"א שאין להוסיף בסדר התפילה ,ואפילו קודם
או אחר התפילה לא רצה להוסיף בציבור .רק דבר אחד
שלא להוסיף ואפשר לומר טעם אחר בדעת הגר"א ,שלא יוצא מן הכלל לדעת הגר"א והוא השיר של יום.
הג"ר נפתלי הירץ זצ"ל
על דברי חז"ל מטעם טורח הציבור וביטול מלאכה
בעשרה מקומות כתוב במעשה רב שלא להוסיף פסוקים ומזמורים :א) מזמור שיר החמיר .אלא חשש שיש כאן משום לתא דבל תוסיף ,היינו בבחינת כל המוסיף
קודם פסוקי דזמרה (אות כו) [עיין במאמרו של הרב הלל שמעון שימאנאוויטש גורע .ועוד ,יש כאן ענין (מגילה יח ,א) מכאן ואילך אל יספר בשבחו של מקום וכו'
עלים מקץ תשפ"ו] .ב) מזמור פ"ג או ע"ט שהיו אומרים באשכנז ובפולין אחר וסיימתינהו לשבחיה דמאריה (מגילה כו ,א) .ועל כן היתה דעתו הגדולה כי רק מה
תפילת שחרית .וכן מזמור פ"ו שהביא הטור והזהיר האריז"ל לאמרו .וכן לדוד ה' שתקנו חז"ל או מה שמקורו קדום בש"ס ובמדרשים מוסיפים בצורת התפילה.
אורי באלול .ושיר היחוד ושיר הכבוד בכל יום (אות נג) .ג) פסוקי שיר המעלות מה שאין כן מנהגים שאין להם מקור ושורש בש"ס ,אף אם אולי הם מראשונים
ועוד פסוקים קודם ערבית (אות סו) .ד) מזמורים שהוסיפו אחר תפילת ערבית כמו ואין לפקפק ח"ו במקור הדבר ,מכל מקום אין לקובעם בתפילה.
למנצח על הגתית ושיר למעלות אשא עיני (שם) .ה) מזמור שהוסיף האר"י לפני
קידוש לבנה (תהלים קמח) ,אלא היה אומר הברכה וסימן טוב כו' והולך לו (שם ולכן היה הגר"א אומר פסוקים בקידוש לבנה הנזכרים במסכת סופרים אבל לא
אות קסא) .ו) וכן פסוקים ומזמורים שהוסיפו אחר קידוש לבנה (תהלים קכא ,וקנ ,מה שהוסיפו אחר כך .ולכן נראה שהיה אומר 'ויתן לך' כמו שמשמע במעשה רב
וסח) המובא ברמ"א ובפוסקים (סימן תכו) .ז) מזמור שהוסיפו אחר ספירת העומר (הלכות חנוכה) ,כי יש לו מקור בזוהר וגם בתקנת הגאונים .ולכן פשוט שלא היה
(תהלים סח) הובא במג"א ,ועוד תחינה אחר ספירה (אות סט) .ח) אמירת פרקי אומר הגר"א קבלת שבת [מזמורי לכו נרננה] שלא נתקן אלא בדורות אחרונים.
תהלים אחר מנחה בשבת בימות החורף המבואר ברמ"א (סימן רצב) ,כולל ברכי וזה מה שדקדק המעשה רב לכתוב בכל מקום ככלל שאין אומרים שום מזמור
נפשי (תהלים קד) והט"ו שיר המעלות .ט) אמירת מזמורים קודם ערבית במוצאי חוץ משיר של יום' ,רוצה לומר ששיר של יום מקורו קדום במסכת סופרים .וכן
שבת ללוות את המלך ,שהאשכנזים אומרים לדוד ברוך (תהלים קמד) ומזמור כ"ט .ראיתי בסידור אזור אליהו שפירש דעת הגר"א ע"ד זה.
מנהג ישראל המשנה ברורה מביא בכמה מקומות בספרו אמירת מזמורים י) אמירת למנצח ותחינה (תהלים מז) קודם תקיעת שופר הנוסד ע"פ האר"י.
יש עוד כמה אמירות תחינות ובקשות שהגר"א לא היה אומרם ,אבל דרך כלל הוא ופסוקים נוספים ,ובשום פעם לא ציין לדברי המעשה רב .דהיינו שהמשנה ברורה
מצד חששות שונות .כגון אמירת י"ג מידות בהוצאת ס"ת של יו"ט ,וכן אמירת לא הסכים עם יסוד זה שלא להוסיף מזמורים בציבור .אך כאשר יש שאלה נוספת
הרבש"ע ,שלא אמר רק בריך שמיה (אות קסד) .וכן לא היה אומר יהי רצון לפני מצד איסור הפסק וכדומה ,אז הביא המשנה ברורה דעות המחמירים וגם הגר"א.
ברכת החודש מחמת תחינה בשבת .וקרובץ בפורים לא היה אומר מחמת הפסק לדוגמא ,לענין אמירת שיר המעלות ממעמקים שתיקן האר"י בעשי"ת ,הביא
דעת המחמירים מטעם הפסק .וכן אמירת הגדה בשבת הגדול ציין לדברי הגר"א בתפילה.
שלא היה אומרו מצד הדרשה בעבור זה לא אמרתי וכו' .וכן יהי רצון שהיו אומרים
מחמת ביטול מלאכה בספר מעשה רב (דפו"ח) בקובץ מפרשים מביא בשם כמה בין התקיעות ,שיש בזה חשש מצד איסור הפסק.
גדולים ,שהבינו בטעמו של הגר"א באופן כללי שהוא מחמת וטורח הציבור
טירחא דציבורא .כמו כן מצינו במעשה רב (אות קמט) לענין קריאת התורה בשני גם הערוך השלחן (סימן תפט) כתב שאומרים מזמור אחר ספירת העומר ,ורק
ובחמישי ושבת במנחה ,שלא רצה להוסיף על מנין הפסוקים שלא לצורך ,אלא הביא דעת המתנגדים מצד שאין אומרים דברים הנסתרים בפרהסיא .ואף על
קרא י' פסוקים .כעין זה כתב האדר"ת בספרו תפלת דוד שיש לחוש באמירת זה כתב שרגילים לאמרו גם כן .ואילו מצד הוספת מזמורים לית מאן דחייש
לדוד ה' אורי משום ביטול מלאכה ,כמו שאין מוסיפים קרואים בקריאת התורה ,חוץ מהגר"א .ולכן היום נתקבל בכל תפוצות ישראל אמירת תוספת פסוקים
וכמו שאמרו בברכות (יב ,ב) בקשו לקבוע פרשית שונות בתפילה ולא עשו כן ומזמורים ,תחינות ובקשות .ואפילו הנמשכים אחר הגר"א ,מכל מקום אומרים
מחמת ביטול מלאכה .גם הג"ר נפתלי הירץ בביאוריו על מעשה רב [ביאורים רוב תפילות הללו.
3 | To receive the gilyon weekly via email, email "subscribe" to publish@alehzayis.com
שמע מדין קריאת פרשה בתורה איך יתכן לומר פסוק שלא אמרו משה .ולפיכך
תיקנו לאמרו בלחש.
בענין דברים שבכתב אין לאומרם בע"פ,
והמסתעף בגדר החפצא של מגילת סוטה
עלה כתב
ולמה שנתבאר בענין הלל הנ"ל ,שכאשר אמירתנו אינה נמשכת מהכתוב בתורה הרב הלל שמעון שימאנאוויטש ,מכון עלה זית
אין בה חשש דברים שבכתב ,יש לומר שאם האמירה היא מצד עול מלכות שמים, א
אין שייך בזה דברים שבכתב ,שהרי קבלת עול מלכות שמים מקורה עוד אצל היתר אמירת הלל בעל פה במכתבו של ידידי הרב נחום דוד ארנשטיין שליט"א,
יעקב אבינו קודם שנקבע הפסוק בתורה .אך אם האמירה היא מצד קריאה מצד שתקנתו קודם שבא דוד כתב בקצרה שלדעת הרמב"ן הלל הוא מטעם שירה,
בתורה ,שייך ביה דברים שבכתב. והיתה נוהגת מצות הלל אפילו מקודם שבא דוד ,ולא שייכא מצותה למצות
ונפק"מ בנשים ,שפטורות ממצוות קריאת שמע ,ואעפ"כ צריכות לקרוא פרשה תלמוד תורה .אעתיק כאן שוב מש"כ בענין זה בשנה ב גליון לח פרשת נשא:
ראשונה משום קבלת עול מלכות שמים ,כמובא בשו"ע (או"ח סימן ע סעיף א) הרמב"ם בספר המצוות (שורש א) תמה על הבה"ג שמנה מצות הלל במנין תרי"ג
[ועיין שם שנשים צריכות גם לומר ברוך שם כבוד מלכותו] .ולהנ"ל אולי לא מצוות ,והלא ההלל נאמר ע"י דוד בספר תהלים ,ואיך יתכן שמצוה זו ניתנה
שייך אצלם דברים שבכתב באמירת קריאת שמע. למשה בסיני .והשיג עליו הרמב"ן שם מהא דאיתא בגמרא (פסחים קיז ,א) שמשה
ואי נימא שבאמת אין איסור דברים שבכתב כיון שכבר היה חפצא של אמירה עוד רבינו ובני ישראל אמרו הלל ,וא"כ זו מצוה קדומה מימות משה .ומה שההלל
קודם שנקבע בתורה ,יש לומר שגם כשקורין קריאת שמע מדין פרשה הכתובה כתוב בספר תהלים ,מפרש הרמב"ן שנוסח ההלל הוא קדום מימות משה רבינו,
בתורה ,מכל מקום בפרשה זו אין נוהג האיסור דדברים שבכתב אי אתה רשאי אלא שדוד קבעו לאחר מכן בתהלים .ולדבריו נמצא שכבר היה חפצא של אמירת
לאמרו בע"פ – .עד כאן כתבתי בגליון הנ"ל. הלל עוד קודם שנקבע בתהלים.
ואגב אציין ,שבעיקר מש"כ דאמירת יעקב בשכמל"ו היתה בתורת קבלת עול ויל"ע להרמב"ן אם שייך בהלל האיסור של דברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרן
מלכות שמים ,באמת משמע כן מלשון הרמב"ם הנ"ל שכתב וז"ל ,מסורת היא בע"פ ,שהרי ההלל שנאמר בימי משה לא היה דברים שבכתב ,ואם כן מסתבר
בידינו ,שבשעה שקבץ יעקב אבינו את בניו במצרים בשעת מיתתו ציוום וזרזם שאע"פ שדוד קבעו בתהלים ,מכל מקום לא פקע החפצא של הלל שאמרו
על ייחוד השם ועל דרך ה' וכו' ,ושאל אותן ואמר להן בני שמא יש בכם פסולת מי משה ,וכשאנו אומרים הלל ,אפשר שאין אנו אומרים הלל בתורת פרשה בתורה
שאינו עומד עמי בייחוד אדון כל העולם וכו' ,ענו כולם ואמרו לו שמע ישראל וכו', שבכתב ,אלא כמו שאמרו מרע"ה ,ואם כן לא שייך ביה האיסור של אמירת דברים
פתח הזקן וענה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ,עכ"ל .הרי להדיא שכוונת שבכתב בע"פ.
יעקב אבינו היתה במעמד זה לייחד שמו ולקבל עול מלכותו עליו ועל זרעו .ועיין אולם הרמב"ם ס"ל שאמירתנו את ההלל היא רק מצד שכתוב בתהלים ,ולכן תמה
בכס"מ ובאבי עזרי שם [וע"ע מש"כ בדברי הרמב"ם בשנה ה' גליון לח פרשת על הבה"ג .ויש לציין שכן משמע גם מדברי התוס' (סוכה מד ,ב ועוד) ,שכתבו
קרח תשפ"ה] .וכבר מצינו בראשונים ובפוסקים שמאחר שבשכמל"ו הוא קבלת שאפשר לברך על ההלל אע"פ שהוא מנהג משום ש"לא גרע מקורא בתורה",
עול מלכות שמים ,לפיכך דינו כפסוק ראשון בכמה פרטים ,כגון לענין החובה ומשמע שתקנת ההלל היא חפצא של תורה שכתוב בתהלים .ולדעת הרמב"ם,
לכוין בו ,ולענין שהנשים צריכות לאומרו ,ועוד ,ואכמ"ל. מאחר שכל אמירת ההלל היא מצד הכתוב בתהלים ,לכאורה יש בהלל איסור
ב דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה.
ביאור הגר"ב פאלער זצ"ל דמגילת ומעתה נפנה לנידון מגילת סוטה ,ותחילה יש ולדינא עיין בביאור הלכה (סימן מט) שדן באמירת הלל בע"פ וצידד להתיר,
לברר האם מצות כתיבתה היא כתיבת פרשה סוטה אינה מדין פרשה בתורה
ובלבד שיהא בקי בו ,שאלמלא כן עלול להשמיט איזה תיבות ויכשל בברכה
שבתורה ,או שמא דין אחר היא .בחידושי חתם סופר (גיטין ס ,א) הביא את דברי לבטלה ,עכ"ד.
תר"י (ברכות ה ,א מדפי הרי"ף) שמותר לקרות שמע אחר זמנה בע"פ ,מטעם דכל
פסוק שניתן לקרותו על פה בשום מקום ,הותר לאומרו בכל פעם בע"פ ,דכיון ואולי יש לתלות בהנ"ל גם השאלה אם הלל יש לו דין תלמוד תורה ,וכדברי ידידי
שהותרה הותרה .והקשה למשנ"ת בדבריו (שם ד"ה א"נ יש ליישב) דהא דאין הנ"ל.
כותבין את התורה מגילות מגילות נמי נפקא לן מהא מילתא גופיה דדברים היתר אמירת קריאת שמע בעל פה עוד יש לדון בזה אודות מצות קריאת שמע .דהנה
שבכתב אי אתה רשאי לאומרן בע"פ ,אם כן אי משכחת פרשה שהותר לכתוב – מצד קבלת עול מלכות שמים הגאון הגדול רבי ישראל בונים שרייבער העלה
פעם אחת לבדה ,הותר נמי בכל פעם .ואם כן קשה מה מותיב הגמרא על איסור (גליון עקב) דמצות קריאת שמע שורשה היא מצוה של קבלת עול מלכות שמים,
כתיבת מגילה מגילה מפרשת סוטה שנכתב על הטבלא שלא במקום מצוה, וידידי הרב אברהם לעזער (גליון שופטים) נו"נ בדבריו .ובגליון פרשת נשא הנ"ל
דילמא שאני התם שהתורה התירה לכהן אותה פרשה ,אם כן המשך בעמוד 5 כתבתי בענין זה ,דאיתא בגמרא (פסחים נו ,א) שקבלת עול מלכות שמים של
קריאת שמע כבר אמרוהו בני יעקב (עי'
פסחים נו ,א) ,ופתח יעקב אבינו ואמר
"ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד",
ואיתא בגמרא "אמרי רבנן היכי נעביד,
נאמרוהו -לא אמרו משה רבינו ,לא
נאמרוהו -אמרו יעקב ,התקינו שיהו
אומרים אותו בחשאי" .וביארתי שיש
שני דינים בקריאת שמע ,אחד קבלת
עול מלכות שמים מצד שאמרוהו יעקב
ובניו ,שכך קיבל מלכות שמים על עצמו,
ומהאי טעמא אומרים "ברוך שם כבוד
מלכותו לעולם ועד" כיון שהוא חלק
מקבלת עול מלכות שמים ,והשני מצד
קריאת פרשה בתורה שנאמרה ע"י
מרע"ה ,וכלשון הירושלמי (ברכות פ"א
ה"ב) בענין קריאת שמע "זה שינון וזה
שינון" ,ומצד זה הוקשה לגמרא "לא
אמרו משה" ,דכיון שקוראים קריאת
|4
הלכה ח) כתב ,שהכהן כותב כל הדברים שהשביע אותה אות באות ומלה במלה כיון שהותרה הותרה נמי למכתב אטבלא ,ע"כ קושיית החתם המשך מעמוד 2
וכותב את השם ככתבו ואינו כותב אמן אמן .ואמר הגרי"ד שהוצרך הרמב"ם סופר.
לחדש שכותב שם הוי"ה ,ללמדנו דאף שהוא משביע בשם אדנות מ"מ כותב שם ולפני כמה שנים שלח אלי ב"ג הרה"ג ר' משה בלום את תירוצו של הגר"ב פאלער
הוי"ה .ולכאורה מבואר מזה דדין כתיבת מגילת סוטה אינו דין כתיבת פרשה אלא זצ"ל ,דקריאת שמע הויא קריאת פרשה שבתורה ולכך מותר לאמרה בע"פ אף
כתיבת דברי השבועה [וכעי"ז הובא בשם הגרמ"ד בברכת אברהם שם]. שלא במקום מצוה ,כיון דפרשה זו ניתנה שתיאמר בעל פה בתורת קריאה של
ונסתפק הגרי"ד ,דאפשר דמה שהוצרך הר"מ להודיענו דכותב את השם ככתבו, תורה ,משא"כ מגילת סוטה שאין כתיבתה מדין כתיבת פרשה שבתורה ,רק
כונתו לחדש דכתיבת מגילת סוטה כתיבת פרשה שבתורה היא ומשום הכי הוא שאותם פסוקים של תורה הם גם במגילה ,שם אין לומר שמשום הכי הותר
דצריך לכתוב את השם ככתבו [וזהו גופא מה דקמ"ל הר"מ ,דס"ד דכתיבת מגילת לכתבה שלא במקום מצוה ,כיון שפרשה זו לא ניתנה להיכתב בתורת כתיבת
סוטה היינו כתיבת דברים שהשביע אותה והוה בעי לכתוב את השם כקריאתו ,קמ"ל פרשה של תורה .ושפיר מותיב הגמ' שמהיתר כתיבת מגילת סוטה שלא במקום
דעיקר דינה הוא כתיבת פרשה שבתורה ולהכי צריך לכתוב את השם ככתבו] ,ולהכי מצוה יש ללמוד היתר לשאר כתיבות מגילה .ושוב נדפסו הדברים בברכת יצחק
בעי הכא קרא דאם כתבה קודם שתקבל עליה שבועה פסולה ,ע"כ משיעורי מו"ר. (פרק ז מהלכות ס"ת הל' טז).
ג האם פרשת קרבנות היא ואני אמרתי בחפזי שאי אפשר לפרש כן דברי תר"י ,שהרי
כיון דהותרה הותרה שייך רק ועיקר קושיית החתם סופר ,למה לא אמרינן במגילה דין קריאת פרשה בתורה שם כתב תר"י על פי יסוד זה דמהאי טעמא מותר לומר
בהותרה מחמת מצוה אחרת סוטה כיון דהותרה הותרה ,נראה להציע לתרץ קרבנות בע"פ כיון שיש באמירת קרבנות קיום מצות ונשלמה פרים שפתינו.
בשלשה אופנים אחרים: ואטו מצות אמירת קרבנות יסוד דינה לקרות פרשה שבתורה ,והא כל העוסק
א) באופן הפוך מהנ"ל .דאדרבה ,אם יסוד דין קריאת שמע הוא רק קריאת פרשה בתורת עולה כאילו הקריב עולה אפילו אם אמר פרק איזהו מקומן .ולא שמענו
שבתורה ,א"א לומר דכיון שהותרה בעידן מצוה לקרותה בע"פ הותרה גם שלא בזמנה, שיש חובת קריאה כלל כדי לקיים מצוה זו דונשלמה פרים שפתינו .ואעפ"כ
דמהיכי תיתי לדמות שלא במקום מצוה לבמקום מצוה .אך למשנ"ת שיש שני דינים החליט הרר"י ששייך בזה כיון דהותרה [מצד ונשלמה] הותרה [אמירתו בע"פ].
בקריאת שמע ,חדא מדין קריאת פרשה ושנית מדין קבלת עומ"ש ,א"ש דברי תר"י, אך אמרתי בשלוי דאינו ראוי לתפוס את הגרב"פ זצ"ל על זה ,כי הלך לשיטתו
דהיות שיש חפצא של פסוקי קריאת שמע אף לולא מה שהם פרשה שבתורה ,שהרי במש"כ (ברכת יצחק הלכות תפלה פ"ז הי"א עמ' עב) לבאר מש"כ הטור (או"ח סימן
כך קיבלו בני יעקב את עול מלכות שמים עוד טרם שנקבע בתורה ,אם כן לא שייך מז סעיף יג) וז"ל ,והמשכים בבקר ללמוד קודם שילך לבית הכנסת יש לו לברך ברכת
עליהם דין דברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרם ע"פ .דדין זה שייך רק על פסוקים התורה .וכשקורא פרשת התמיד בבית הכנסת אין לו לחזור ולברך ,אע"פ שהקורא
שכל מציאותם היא רק מה שהם כתובים בתורה ,אבל אם יש לפסוקים הללו קיום אחר בתורה חוזר ומברך אשר בחר בנו אע"פ שכבר בירך כל הברכות ,עכ"ל .ובבית יוסף
של מצוה ,אם כן כשאומרם על פה א"א לאסרם מדין דברים שבכתב ,דמאן יימר שהוא כתב וז"ל ,ולא כדברי תלמידי רש"י שהיו אומרים בשמו שכשהיה משכים לקרות
קורא מה שבכתב ,והא יש חפצא של פסוקים הללו גם לולא מה שהם כתובים בתורה. היה מברך ברכת התורה וכשהיה בא לבית הכנסת היה חוזר ומברך ,ומדמהו לקורא
[אך קשה דלכאורה רק שני פסוקים ראשונים יש להם דין קבלת עומ"ש .ואולי יש בתורה ומברך בבית הכנסת אע"פ שכבר בירך ,דשאני התם שהברכות נתקנו לכך,
לומר דבכל הפרשיות יש קיום של מצוה חוץ מדין קריאה שבתורה ,וצ"ע]. ואפילו בירך מיד ברכת התורה ולא הפסיק כלום חוזר ומברך ,כמו שתקנו ברכה
ועל דרך זה יש לבאר גם מש"כ רבינו יונה לענין אמירת קרבנות ,דאף שאפשר לקיים לאחריה וכמו שתקנו ברכת אשר בחר להפטרה ,עכ"ל .וביאר הגר"ב פאלער ז"ל
חובת ונשלמה אף ע"י עסק במסכת זבחים ואינו צריך לקרות פרשה שבתורה, שיטת רש"י ,ותודה לא-ל שגם אני הקטן כוונתי מעצמי לזה ,דס"ל לרש"י שתקנת
מכל מקום פשוט דקריאת הפסוקים הויא קיום דמצוה זו ,ולכן אם אומר פסוקים אמירת פרשת התמיד היא תקנה לקרות פרשה שבתורה ,וממילא שייך עליה ברכת
הללו בע"פ אינו עובר על דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם ע"פ ,שמלבד מה התורה מיוחדת כדין כל קריאת התורה שמברכים עליה אע"פ שכבר ברכו בשחרית,
שהפסוקים הללו הם חפצא של דברים שבכתב הם גם כן חפצא של מצוה דונשלמה. דכל קריאה של חובה טעונה ברכה ,ע"ש.
ולפי"ז צריכים לומר שמגילת סוטה היא רק כתיבת פרשה שבתורה ואין בה שום ומעתה דברי הגרב"פ זצ"ל עולים יפה לשיטתו ,דס"ל דתר"י ס"ל גם כן דיסוד דין
דין אחר ,דדין התורה למחוק פרשה זו ממנה ,ולכן אין להתירה שלא במקום מצוה אמירת קרבנות הוא מדין קריאת פרשיות הקרבנות הכתובים בתורה ,וממילא
דלא שייכת סברת ר"י בזה ,וכמשנ"ת. מצינו למימר דכיון שניתנו להאמר לשם חובה אינו נוהג בהם הדין דדברים
שבכתב אי אתה רשאי לאמרם בע"פ.
מגילת סוטה אינה ב) ואם נתפוס דברי הרב רבינו יונה כפשטם ,דכוונתו שמתוך
דומה לכתיבה אחרת שהותרה ליאמר בע"פ במקום מצוה הותרה גם שלא במקום ושוב מצאתי שבהמשך דברי הגר"ב פאלער בהלכות תפילה מובא בסוגריים
מצוה ,יש לומר דהיינו דוקא גבי קריאת שמע שאין בה אלא קריאת פסוקים ,ולכן וז"ל ,וכבר התבאר בדברינו בפרק ז מהלכות ספר תורה הלכה טז דברי תר"י פ"ק
שייך לומר שאותם פסוקים "הותרו" גם שלא במקום מצוה ,דהחפצא שבמקום דברכות ,אהא דאמרינן לא הפסיד כאדם הקורא בתורה ,דקיום אמירת קרבנות
מצוה הוא הוא אותו חפצא שלא במקום מצוה .משא"כ במגילת סוטה שיש בה הוא רק במה שהוא לימוד התורה ,ומשו"ה שייך להתיר אמירתן בע"פ גם בעלמא,
דינים נוספים ,כגון לשמה וכדומה ,אם כן לא שייך לומר בזה הדין ד"הותרו" ,דרק יעוי"ש ,עכ"ל .ואף שהדברים כפי שהם מובאים בספר קצת סתומים ,כוונתו
החפצא של מגילת סוטה הותרה ליכתב מגילה מגילה ,אבל שלא במקום מצוה ברורה שדבריו בהלכות ס"ת עולים בקנה אחד עם דבריו בהלכות תפילה.
אינה אותה חפצא ,דלא הויא מגילת סוטה ,ולכן לא שייך לומר בזה הותרה. ובעיקר דברי הברכת יצחק בגדר כתיבת מגילת סוטה שיטת הגרי"ז שמגילת
האיסור לכתוב מגילה מגילה הוא בכללות התורה ג) והנה החת"ס בסוף דבריו כתב, סוטה מדין כתיבת הפרשה שחידש שאינה מדין כתיבת פרשה בתורה ,יל"ע בזה,
דיש מקום לחלק בין דברים שבכתב ומגילה מגילה .ואולי יש לומר בכוונתו, שהרי כבר חקר הגרי"ז (ראה חידושי הגרי"ז סוטה יז ,א ובברכת אברהם וגבורת
דהדין דדברים שבכתב הוא בעצם הפסוקים שהוא אומר בע"פ ,שדינם לאמרם יצחק שם) אם הגדר של כתיבת מגילת סוטה הוא כתיבת הפרשה הכתובה בתורה,
דוקא מן הכתב והוא אומרם בע"פ .וכיון שהאיסור הוא רק בפסוקים שהוא קורא, או כתיבת השבועה והקללה.
לכן אם הנך פסוקים הותרו במקום מצוה בע"פ שייך לומר שהותרו גם שלא וברשימות שיעורי מו"ר הגרא"י הלוי שליט"א (מנחות לב ,ב וע"ע שיעורי הגרי"ד
במקום מצוה. בשירת הלוי שנדפס בישורון) הובא שהגרי"ד הביא ראיה מדברי הרמב"ם (פרק ד
משא"כ הדין דמגילה מגילה יסוד דינו הוא ,לא לחלק התורה למגילות של פרשיות מהלכות סוטה הלכה ז) שהוא מדין כתיבת פרשה של תורה .וז"ל הרמב"ם ,כתבה
מיוחדות ,ואין האיסור חל בפרשה שכותב אותה אלא בכללות התורה ,שאין דינה קודם שתקבל עליה השבועה פסולה שנאמר והשביע וכתב ,עכ"ל .ואי נימא דעיקר
ליכתב פרשה פרשה במגילה מיוחדת .ולסברא זו אין מקום להתיר מגילת סוטה כתיבת מגילת סוטה היינו כתיבת הדברים שהשביע אותה הכהן ,למה לי קרא לחדש
שלא במקום מצוה כיון שהותרה ליכתב במקום מצוה ,דדין מגילה מגילה אינו חל שאם כתבה קודם שתקבל עליה שבועה פסולה ,הא אם כל עיקר הכתיבה היינו
בפרשה שהוא כותב רק בכללות התורה ,ופשוט דאע"פ שיש דין לכתוב פרשת כתיבת הדברים שהשביע אותה ,לא שייך לכתבה קודם שתקבל עליה השבועה.
סוטה לצורך מסויים ,לא הותר מצד זה הדין דאין כותבין מגילה מגילה. אולם הגרי"ד הביא גם ראיה לאידך גיסא .דהרמב"ם (פרק ג מהלכות סוטה
|5
עלה נגנזLost and Found? could obtain it and eventually techeiles fell out of use entirely.
The Rishonim The rishonim had no techeiles. The Rif (Menachos
Based on Chilazon Hatecheiles by Rabbi Mordechai Cohen shlita
13b) simply states: and now that we have no techeiles. The
Rabi Yosi met an old man who earned his livelihood from the chilazon. Rambam (Peirush HaMishnayos, Menachos 4:1) explains that we
Astonished, he asked whether it could still be found; the man swore that it lay do not know how to dye it, seemingly because we no longer have
in a place in the sea between the mountains, ringed by spiders that kill anyone the chilazon. Rav Avraham ben HaRambam (Hamaspik, Hilchos
who approaches. Rabi Yosi replied that it is noticeable that the techeiles was Tzitzis) is explicit that it is the missing tradition for identifying
hidden away for the righteous in the future. (Sifri Devarim 354) the chilazon that leaves later generations unable to make
techeiles.
The midrashim (Bamidbar Rabbah, Shelach 17; Tanchuma,
Shelach 29) state that the techeiles was “nignaz.” The term nignaz Can It Be That the chilazon is hidden does not mean it is
is commonly used to connote that something is hidden until the Found? nowhere on earth. The Maharil (Shu”t Hachadashos
times of Mashiach. For example, see Seder Olam Rabbah (Chap. 5) and many acharonim reason that techeiles may yet be found,
17) regarding Eliyahu; Horiyos 12a regarding the Aron; Talmud and that given the identifying descriptions in the sources it
Yerushalmi Sotah 9:16; Sotah 49b regarding the chochmah of Rabi would be simple to produce.
Eliezer; Yerushalmi Brachos 8:6 regarding the light of Bereishis; Will It Be This does not mean that the chilazon will be found
and more. However, the Eitz Yosef explains the word nignaz to Found? before Mashiach. The loss of a mitzvah d’Oraysa for
mean that techeiles was “forgotten.” over a thousand years was no accident. If Hashem took it away
When It Fell Several sugyos describe Amoraim wearing from us, it is unlikely to be rediscovered through research. When
Out of Use techeiles (Menachos 43a; Avodah Zarah 39a; the Shulchan Aruch rules that we have no techeiles nowadays, the
Chulin 95b). The latest mention of the existence of techeiles is as Gra (OC 9:2) sources the ruling to the midrash — the reason we
late as 500 C.E. — Mar from Mashchi brought techeiles in the years lack it is that it was nignaz.
of Rav Achai (Menachos 43a). The wording implies a noteworthy The Ohr Hachaim and the Alshich (Bamidbar 15:38) find this
event; seemingly by that point techeiles was difficult to obtain hinted in the word l’dorosam, placed before the mention of
techeiles: the white strings are for all generations, techeiles is not.
(see Yaavetz, Sotah 48b). By the time of the Geonim it is spoken
Rav Chaim Volozhin (Ruach Chaim 3:1) adds that Hashem knew
of in the past tense (Shaarei Teshuvah 159), and Rav Achai Gaon
there would be generations without techeiles, and gave them
omits its halachos altogether, which the Ha’amek She’ailah (6)
tefillin in its place.
attributes to their no longer having it.
The concept of techeiles only returning when Mashiach comes
Why Did It The Arizal (Pri Eitz Chaim, Tzitzis 5; Shaar is cited by the Aruch HaShulchan (OC 9:12), who writes that
Disappear? Hakavanos, Tzitzis 4) writes that after the churban since the Radzyner Rebbe’s discovery had the backing of neither
there was no techeiles. But how do we understand the sugyos the gedolei hador nor Klal Yisrael, the matter was set aside
describing Amoraim wearing techeiles well after the churban? until Mashiach comes. The Yeshuos Malko (OC 1) rules there is
Rav Shalom Dovber of Lubavitch (Igros Kodesh 158) explains no reason to be stringent, since Jews have accepted for over a
that the Tannaim and Amoraim conducted themselves as though thousand years that techeiles was hidden. Later in the teshuvah
the Beis Hamikdash still stood, and could therefore wear techeiles. he entertains the possibility that the chilazon could be found as
The Arizal, then, does not mean that no techeiles existed, but that we are in the generation of Mashiach, but only if it can be shown
Klal Yisrael was no longer on the level to wear it — and it faded beyond doubt that it has been rediscovered.
from use accordingly. The same position runs through the poskim of the last century,
The Radvaz (2:685) explains why the chilazon’s disappearance such as Rav Elyashiv (Kovetz Teshuvos 1:2), Rav Moshe Shternbuch
coincided with the churban. During the era of the Beis Hamikdash, (Teshuvos V’Hanhagos 6:3), Rav Chaim Kanievsky (Daas Noteh
the chilazon would miraculously rise from the sea on its own to 1:273, 277), and Rav Asher Weiss (Minchas Asher 2:2).
be gathered. After the churban this miracle stopped occurring. Rav Reuven Feinstein (in his haskamah to this sefer) writes
Although the Radvaz is referring to the destruction of the first Beis that his father, Rav Moshe zt"l, was opposed to wearing techeiles
Hamikdash, it makes sense to assume that the same happened unless it had been proven without any doubt whatsoever that it
with the rebuilding and subsequent destruction of the second is correct, in order not to do that which the previous generations
Beis Hamikdash. Once it no longer surfaced, only expert trappers have not done.
????? ??? ???? ?????.pdf 11 25/02/2026 14:32:12
משמש
בקודש גליונות על ספר
C
M
משך
חכמה
Y
CM
MY
CY
CMY
K
פירוש צח וקצר
על הרמב"ם מכת"י של הגאון
הלכות עבודת יום הכפורים רבי שמרי' שולמאן זצ"ל
מהדורת ביקורת
Rabbi Yitzchok Leizerson Rabbi Mordechai Cohen הרב חיים צבי סקידעל הרב אורי טיגר /הג"ר שמריה שולמאן זצ"ל הרב שלמה יצחק הרב ברוך פענפיל הרב ישראל נמדד
הרב יהודה עזרל ביקסענשפאננער
